‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫לפני‬
‫התובעים‬
‫‪ .1‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ניהול והשקעות בע"מ‬
‫‪ .2‬ווסט פאלם ביץ אינטרנשיונל בע"מ‬
‫‪ .3‬רמי גביר‬
‫ע"י ב"כ עו"ד אילן יונש ואחר'‬
‫נגד‬
‫הנתבעת‬
‫הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו‬
‫ע"י ב"כ עו"ד אילן שרקון ואחר'‬
‫‪1‬‬
‫החלטה‬
‫‪.1‬‬
‫עניינה של התביעה הינו תשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים‪ ,‬לטענתם‪ ,‬מחמת‬
‫עיכוב במסירת מידע תכנוני‪ ,‬כמו גם ממסירת מידע שגוי‪ ,‬על ידי הנתבעת‪ ,‬בקשר עם‬
‫אפשרויות בנייה על נכס מקרקעין‪ ,‬הנמצא בגבול שכונת נווה צדק בתל אביב‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫התובעות ‪ 1‬ו‪ 2-‬הן חברות פרטיות )להלן‪" :‬התובעות"(‪ ,‬שבבעלותן זכויות במבנה הנמצא‬
‫ברח' לילינבלום ‪ 1‬פינת רח' פינס ‪ 27‬בתל אביב‪ ,‬בסמיכות לשכונת נווה צדק הידוע גם‬
‫כחלקה ‪ 9‬בגוש ‪) 7422‬להלן‪" :‬הנכס"(‪ .‬התובע ‪) 3‬להלן‪" :‬גביר"(‪ ,‬הינו בעל המניות בתובעת‬
‫‪) 1‬להלן‪" :‬התובעת"(‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫הנכס הינו מבנה בעל שני אגפים‪ ,‬מחוברים זה לזה‪ ,‬עם כניסות נפרדות לכל אגף‪ .‬האחד פונה‬
‫לרח' לילינבלום )להלן‪" :‬אגף לילינבלום"(‪ ,‬והשני הפונה לרח' פינס )להלן‪" :‬אגף פינס"(‪.‬‬
‫כמות שיובהר להלן על כל אחד מהאגפים‪ ,‬חלה תוכנית בניין עיר שונה‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫התוכניות החלות על הנכס‪:‬‬
‫אגף לילינבלום‬
‫על אגף זה חלה תב"ע ‪ 2277‬הנמצאת בתוקף משנת ‪) 1991‬להלן‪" :‬תוכנית ‪ ,("2277‬הישימה‬
‫על שכונות נווה צדק ונווה שלום‪ .‬תכלית התוכנית היא‪" :‬מרכז עסקים בניין חריג תוך‬
‫קביעת אלמנטים לשימור"‪ ,‬ובכללם אומנות ותבליטים בחזיתות‪ ,‬מעקות ברזל וכיוצא‬
‫באלה‪.‬‬
‫‪ 1‬מתוך ‪23‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫‪1‬‬
‫אגף פינס‬
‫על אגף זה חלה תוכנית מנדטורית תב"ע ‪ 38‬משנת ‪ 1936‬לייעוד למגרש מסחרי בקומת‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫הקרקע‪ ,‬ולמגורים בקומות העליונות‪ .‬כן חלה על אגף פינס‪ ,‬תוכנית ‪ 1200‬שנכנסה לתוקף‬
‫בשנת ‪) 1975‬להלן‪" :‬תוכנית ‪ .("1200‬תוכנית ‪ 1200‬מייעדת את הנכס כשטח לתכנון בעתיד‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ועל פי הוראות תוכנית זו לא תורשה בנייה‪ ,‬בטרם יאושרו תוכנית מפורטת ותוכנית בינוי‬
‫מפורטת‪ ,‬אך הועדה המקומית רשאית להתיר בנייה בשטח זה‪ ,‬אם היא תואמת מגמה‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫עתידית‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ועדות התכנון לבנייה מקדמות תוכנית חדשה שתחול על האזור בכללותו‪ ,‬בשטח של כ‪33 -‬‬
‫דונם‪ ,‬תא‪ 3866/‬הידועה בשם "תפרי נווה צדק צפון מזרחיים"‪ .‬לפי תוכנית זו‪ ,‬מיועדים‬
‫המבנים שבתחומה לשלוש קומות ועליית גג‪ .‬התוכנית הומלצה להפקדה אך טרם קיבלה‬
‫תוקף‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫ביום ‪ 23.12.99‬ניתן היתר בנייה מספר ‪ 9911704‬לתוספת בנייה על אגף לילינבלום‪ ,‬כאשר על‬
‫אגף פינס ניתן היתר הריסה‪ .‬התובעת השלימה את בנית תוספת הבנייה‪ ,‬וביקשה להגיש‬
‫תוכנית לשינויים ולממש את יתרת זכויות הבנייה‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫נוהל בקשה למידע לשם הוצאת היתר בנייה‬
‫בהתאם לתקנות התכנון והבניה )מידע נדרש להיתר(‪ ,‬תשנ"ב‪) 1992 -‬להלן‪" :‬תקנות‬
‫המידע"(‪ ,‬ולנוהלי מינהל אגף ההנדסה של המשיבה‪) ,‬להלן‪" :‬מינהל ההנדסה"(‪ ,‬על בעל נכס‬
‫המעוניין בהיתר בנייה לפנות תחילה למינהל ההנדסה לקבלת המידע התכנוני הרלבנטי‬
‫לאותו הנכס‪ .‬לשם כך עליו למלא טופס פתיחת תיק הנקרא בשם‪" :‬מידע להיתר" )להלן‪:‬‬
‫"תיק המידע"(‪ .‬תיק המידע‪ ,‬עובר בין התחנות השונות במינהל ההנדסה‪ ,‬שתחילתן מחלקת‬
‫שירותי בניין עיר ובהמשכן‪ :‬מחלקת המדידות‪ ,‬התנועה‪ ,‬הדרכים‪ ,‬ביוב ותיעול‪ ,‬צוות תכנון‪,‬‬
‫אדריכל רישוי‪ ,‬מקלוט‪ ,‬הג"א‪ .‬לבסוף‪ ,‬ניתנת חוות דעת מהנדס הרישוי המסכמת את כלל‬
‫המידע שהתקבל מהתחנות השונות‪ ,‬והוא חותם על תיק המידע‪ .‬על סמך תיק המידע‪ ,‬מגיש‬
‫בעל הנכס את הבקשה להיתר בניה‪ ,‬שאמורה לתאום את המידע שנמסר בתיק המידע‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫השתלשלות האירועים‬
‫כפי שיפורט להלן‪ ,‬התובעות או מי מהם‪ ,‬הגישו מספר רב יחסית של בקשות למידע בקשר‬
‫לנכס‪ ,‬נוהלו בין הצדדים הליכים משפטיים בקשר למידע שהתקבל‪ ,‬לרבות באשר לעיכוב‬
‫במסירתו‪ ,‬נכונותו ושלמותו‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ 2‬מתוך ‪23‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫ככלל‪ ,‬התקבלו שישה תיקי מידע בסיסים‪ ,‬ואציינם‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫תיקי המידע הראשון והשני הוגשו לאור רצון התובעות לקבל היתר לביצוע שינויים באגף‬
‫לילינבלום וביטול ההיתר להריסת אגף פינס‪ ,‬כמו גם קבלת תעודת גמר לאגף לילינבלום‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ובקשה להיתר לתוספת בנייה באגף פינס‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫תיקי המידע השלישי והרביעי‪ ,‬התייחסו להריסת הקיים ובנייה מחדש ועל מנת להפריד את‬
‫ההיתר לשני האגפים;‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫תיקי המידע החמישי והשישי עניינם תוספת בנייה על מנת לבנות על הבניין הקיים‪.‬‬
‫וביתר פירוט;‬
‫‪7.1‬‬
‫בקשה ראשונה למידע הוגשה על‪-‬ידי התובעת ‪) 1‬להלן‪" :‬התובעת"(‪ ,‬ביום ‪ .29.11.01‬המידע‬
‫נדרש לשם הכנת תוכנית שינויים ומימוש בנייה על יתרת זכויות הבנייה באגף פינס‪ .‬לעמדת‬
‫התובעות‪ ,‬הואיל ותיק המידע לא נמסר תוך זמן סביר‪ ,‬הוגשה על ידי התובעת ביום ‪,31.1.02‬‬
‫עתירה לבית המשפט לעניינים מינהלים בתל אביב )עת"מ ‪) (1048/02‬להלן‪" :‬העתירה‬
‫הראשונה"(‪ ,‬לחייב את הנתבעת למסור את המידע המבוקש‪ .‬בעקבות העתירה הראשונה‪,‬‬
‫מסרה הנתבעת לתובעת ביום ‪ 17.2.02‬את תיק המידע )להלן‪" :‬תיק המידע הראשון"(‪.‬‬
‫‪7.2‬‬
‫לעמדת התובעות‪ ,‬תיק המידע הראשון לקה בחסר כמו גם כלל מידע לא מדויק‪ .‬לפיכך‬
‫הוגשה בקשה לתיקון המידע‪ .‬ביום ‪ ,4.7.02‬התקבל תיק מידע מעודכן כאשר לעמדת‬
‫התובעות‪ ,‬גם הפעם הכיל התיק מידע מוטעה וחלקי‪.‬‬
‫‪7.3‬‬
‫ביום ‪ 2.6.02‬הוגשה בקשה לקבלת תיק מידע עבור הריסה ובנייה מחדש של אגף פינס‪.‬‬
‫בעקבות פנייה זו‪ ,‬ורק לאחר התכתבויות נוספות‪ ,‬נמסר לתובעת‪ ,‬ביום ‪ 22.7.02‬תיק מידע‬
‫)להלן‪" :‬תיק המידע השני"(‪ .‬התובעות חלקו גם על נכונות המידע שהתקבל בתיק המידע‬
‫השני וזאת בעיקר בעניינים הבאים‪:‬‬
‫הקביעה כי אגף פינס מיועד למתחם לשימור;‬
‫גריעת שטח של כ‪ 100 -‬מ"ר משטח המגרש;‬
‫דרישה לשתול בחצר הנכס מעל ‪ 30‬עצים;‬
‫קביעת קו בניין צדדי של ‪ 3‬מטר במקום קו צדדי של ‪ 2‬מטר;‬
‫דרישה להעברת בעלות בחלק הקרקע לנתבעת ללא הפקעה כדין‪.‬‬
‫‪ 3‬מתוך ‪23‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫‪7.4‬‬
‫‪7.5‬‬
‫‪7.6‬‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫לאחר פניות של התובעות באמצעות בא כוחם לנתבעת‪ ,‬התקבל ביום ‪ 3.9.02‬תיק מידע‬
‫‪1‬‬
‫מעודכן )להלן‪" :‬תיק המידע השלישי"(‪ .‬לעמדת התובעות גם תיק המידע השלישי‪ ,‬כלל‬
‫מידע שגוי‪ ,‬בין היתר באשר לדרישת הנתבעת לקבל לבעלותה חלק משטח הקרקע‪ ,‬ללא‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫הפקעה וללא תמורה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫בנסיבות אלה‪ ,‬הגישו התובעות ביום ‪ 12.9.02‬עתירה מינהלית שנייה )עת"מ ‪) (1409/02‬להלן‪:‬‬
‫"העתירה המינהלית השנייה"(‪ .‬בדיון בבית המשפט ביום ‪ ,17.2.03‬הורה בית המשפט‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫לצדדים להיפגש על מנת לנסות להגיע לידי הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט‪ .‬עוד הורה בית‬
‫‪8‬‬
‫המשפט כי הצדדים יגישו עדכון על תוצאות הפגישה עד ליום ‪ .13.5.03‬ביום ‪11.3.03‬‬
‫התכנסה ישיבה‪ ,‬אשר במהלכה לא הושגה הסכמה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫בהמשך‪ ,‬ביום ‪ 17.3.03‬הוגשה בקשה נוספת למידע ולאחריה הוחלפו התכתבויות על מנת‬
‫להגיע לידי הבנה‪ .‬לבסוף ביום ‪ 29.4.03‬כונסה פגישה בין הצדדים‪ ,‬אשר לגביה נערך סיכום‬
‫פגישה )להלן‪" :‬סיכום פגישה מיום ‪ .("29.4.03‬בסעיף ‪ 4‬לסיכום הפגישה נרשם‪:‬‬
‫"הואיל והמתחם בו נמצא המגרש הוצא מתוכנית השימור‪ ,‬אין הגבלה על חנייה‬
‫בחצר הפנימית וינהגו במקרה זה כמו בכל חצר פנימית אחרת"‪.‬‬
‫)ההדגשה אינה במקור –א‪.‬א‪(.‬‬
‫פגישה נוספת בין הצדדים‪ ,‬התקיימה רק ביום ‪ ,2.6.03‬כאשר לעמדת התובעות הושמעו‬
‫כלפיהן איומים‪ ,‬באופן שאינו הולם התנהגות עובדי ציבור )להלן‪" :‬סיכום הפגישה מיום‬
‫‪.("2.6.03‬‬
‫‪7.7‬‬
‫ביום ‪ 9.6.03‬נמסר לתובעות תיק מידע חדש )להלן‪" :‬תיק המידע הרביעי"(‪ ,‬כאשר גם זה‬
‫כלל‪ ,‬לעמדת התובעות מידע שגוי ומוטעה‪ ,‬בנוגע לדרישות השימור ובנוגע לקווי הבניין‪ .‬עוד‬
‫נטען כי תיק המידע הרביעי לא כולל את מלוא המידע‪ .‬ביום ‪ 27.7.03‬נמסר תיק מידע‬
‫מעודכן )להלן‪" :‬תיק מידע חמישי"(‪ ,‬אשר בו תוקנו חלק מהשגיאות בנושא העצים‪ ,‬בשטח‬
‫הקרקע וכן בנושא השימור‪ ,‬ונותרה מחלוקת בנושא ההפקעה‪.‬‬
‫‪7.8‬‬
‫משלא הגיעו הצדדים לידי הבנה‪ ,‬התחדש הדיון בעתירה המינהלית השניה‪ ,‬הוגשו עיקרי‬
‫טיעון ונקבע מועד לישיבת בית המשפט‪ .‬סמוך לדיון‪ ,‬הושגה הסכמה בין הצדדים לפיה‬
‫ההפקעה אינה דרושה וכי אין צורך לבצע הסדר לפני הגשת התוכניות‪ ,‬בין אם מדובר‬
‫בתוספת בנייה ובין אם מדובר בבנייה חדשה‪ .‬ההסכמה קיבלה תוקף של פסק דין ביום‬
‫‪) 13.11.03‬להלן‪" :‬פסק הדין בעתירה השנייה"(‪ .‬בעקבות פסק הדין בעתירה השנייה‪ ,‬נמסר‬
‫‪ 4‬מתוך ‪23‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫‪7.9‬‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫ביום ‪ 23.12.03‬תיק מידע חדש )להלן‪" :‬תיק המידע השישי"( שבו אכן צוין שלא קיימת‬
‫‪1‬‬
‫הפקעה באגף פינס‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫הליך נוסף שבו נקטו התובעות הינו ערר שהוגש על ידן לועדת הערר המחוזית )להלן‪" :‬ועדת‬
‫הערר"(‪ ,‬על החלטת הנתבעת בדבר התנאים להיתר‪ .‬לאחר דיון בועדת הערר‪ ,‬ניתנה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫החלטתה ביום ‪.13.1.05‬‬
‫בהחלטה נקבע שאין מקום להורות על הריסת המרפסות בקומת הקרקע; הנתבעת הודיעה‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫לועדת הערר כי היא מקבלת את עמדת התובעות לצמצם את מספר העצים שיש לטעת‬
‫‪8‬‬
‫בחצר לשבעה בלבד‪ ,‬וועדת הערר אישרה זאת )להלן‪" :‬החלטת ועדת הערר"(‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪7.10‬‬
‫נוכח דרישת הנתבעת לפיה מקומות החנייה יהיו תת קרקעיים בלבד‪ ,‬דרישה אשר אף‬
‫התקבלה על‪-‬ידי הנתבעת בהחלטה מיום ‪ .19.5.04‬הגישו התובעות עתירה מינהלית נוספת‬
‫)עת"מ ‪) (1879/02‬להלן‪" :‬העתירה המינהלית השלישית"(‪ .‬ביום ‪ 28.2.06‬הושגה הסכמה‬
‫בעתירה המינהלית השלישית לפיה יוכלו התובעות להכשיר ארבעה מקומות חנייה עליים‬
‫בחצר הבניין‪ ,‬ובעתיד באם יחסר מקום חנייה נוסף במרתף החנייה‪ ,‬יוסדר מקום חנייה‬
‫חמישי בחצר הבניין )להלן‪" :‬פסק הדין המוסכם השני"(‪ .‬כלומר‪ ,‬הוסרה המגבלה לפיה לא‬
‫ניתן יהיה להכשיר מקומות חנייה עיליים‪.‬‬
‫‪7.11‬‬
‫סופו של דבר‪ ,‬ביום ‪ 18.1.07‬ניתן היתר הבנייה‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫השגגות הנטענות‬
‫לעמדת התובעות‪ ,‬חדלה הנתבעת בכך שמסרה פרטים שגויים מהותיים‪ ,‬אשר גרמו‬
‫לעיכובים מיותרים‪ ,‬לא כל שכן‪ ,‬סירבה לפעול לתיקון השגגות‪ ,‬דבר שחייב את התובעות‬
‫להיזקק להליכים משפטיים‪ ,‬ובכך נגרמה התארכות יתר‪ ,‬שלא לצורך ולנזק ניכר לתובעות‬
‫במימוש זכויותיהן‪.‬‬
‫עיקר הטענות מתמקדות לעמדת התובעות במידע השגוי והחלקי שנמסר על ידי הנתבעת‬
‫וכמפורט להלן‪:‬‬
‫נקבע בתיקי המידע כי הנכס מיועד לשימור ובניגוד לעמדת התובעות לפיה אין התכנית‬
‫לשימור חלה על אגף פינס; במידע נקבע כי יש לטעת בחצר הנכס ‪ 30‬עצים‪ ,‬לעומת עמדת‬
‫התובעות שיש לטעת רק ‪ 7‬עצים; שגגה במידע לפיו שינתה את קו הבניין הצדדי ל ‪ 3‬מטר‬
‫במקום ‪ 2‬מטר כעמדת התובעות; שגגה במידע לפיו זכאית הנתבעת להפקיע ללא תמורה ‪66‬‬
‫מ"ר‪ ,‬שכן לעמדת התובעות אין מקום לכל הפקעה; באשר לדרישת הנתבעת בדבר חניה תת‬
‫‪ 5‬מתוך ‪23‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫‪.9‬‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫קרקעית בלבד‪ ,‬טענו התובעות כי יש לאפשר הכשרת מספר מקומות חניה עליים בחצר‬
‫‪1‬‬
‫הנכס ואין הכרח שכל מקומות החנייה יהיו תת קרקעיים; הנתבעת עמדה על נסיגת החזית‬
‫בקומה השנייה‪ ,‬דבר שלעמדת התובעות גורם שלא כדין לפגיעה בזכויות הבנייה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫עמדת התובעות בקצירת האומר‬
‫התובעות טוענים כי הנתבעת במעשיה ומחדליה כמפורט לעיל‪ ,‬הפרה את חובתה לספק‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫מידע נכון‪ ,‬אמין ומדויק כמו גם לעשות כן‪ ,‬בתוך זמן קצוב ומכל מקום תוך זמן סביר‪ ,‬והכל‬
‫‪7‬‬
‫בניגוד למחויבויותיה כרשות ציבורית‪ .‬ככל שכך היה נעשה‪ ,‬ניתן היה להוציא לפועל את‬
‫עבודות הבנייה בתוך זמן קצר‪ ,‬המוקדם לפחות ב‪ 50 -‬חודשים תמימים‪ ,‬מזה שנדרש בפועל‪.‬‬
‫לעמדת התובעות‪ ,‬התנהגות הנתבעת מהווה הפרה חובה חקוקה‪ ,‬הינה התנהגות רשלנית‬
‫ו‪/‬או בזדון המקימים חבות לשלם לתובעות את הנזקים שנגרמו‪ .‬התובעות העריכו את‬
‫נזקיהם לסך של ‪ ,₪ 6,204,000‬המהווים גם כימות של אובדן דמי שכירות רעיוניים למשך‬
‫תקופת העיכוב‪ .‬לחלופין‪ ,‬נתבע נזק בשל עלויות המימון בהן נאלצו התובעות לשאת במהלך‬
‫תקופת העיכוב‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫באשר לגביר‪ ,‬הוא עותר לחיוב הנתבעת בפיצויים בגין עגמת הנפש‪ ,‬הטרחה וההטרדה שהיו‬
‫מנת חלקו עקב התנהגות הנתבעת‪.‬‬
‫‪.10‬‬
‫עמדת הנתבעת בקוף המחט‬
‫הנתבעת מכחישה את המיוחס לה‪ ,‬טוענת שאין בסיס לתביעה‪ ,‬ואף הגישה בקשה לסילוק‬
‫על הסף‪ ,‬בין היתר לאור טענתה בדבר התיישנות עילת התביעה‪ ,‬כמו גם שהסמכות לדון‬
‫בתביעה מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים ולא לבית משפט זה‪.‬‬
‫לגרסת הנתבעת‪ ,‬מרבית טענות התובעות כבר נדונו והוכרעו בהחלטות והסדרי הפשרה‬
‫בהליכים שנוהלו בין הצדדים‪ ,‬בבתי המשפט והטריבונלים השונים‪ .‬הנתבעת טוענת כי לא‬
‫הייתה מגיעה לידי הסכמות עם התובעות‪ ,‬אילו ידעה שהאחרונות היו מגישות את התובענה‬
‫דנן‪ ,‬לא זו בלבד אלא שלא נשמרה לתובעות זכות להגיש את התביעה הנזיקית‪ ,‬בצד כל‬
‫ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים‪.‬‬
‫עוד נטען כי ההליך נשוא הכרעה זו‪ ,‬נובע מהיותו של גביר‪ ,‬תובע סדרתי‪.‬‬
‫הנתבעת מתייחסת לגוף כל אחת מעילות התביעה‪ ,‬וסבורה שלא נפל בכל אחת מהן‪ ,‬כל דופי‬
‫בהתנהלותה המקים חבות כלפיה‪ .‬לכל היותר טוענת הנתבעת‪ ,‬כי מדובר בפעולות במסגרת‬
‫שיקול הדעת המוקנה לה כרשות‪ ,‬ושבגין אלה אין לייחס לה רשלנות‪ .‬הנתבעת מדגישה כי‬
‫‪ 6‬מתוך ‪23‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫יש ליתן את הדעת שמדובר בנכס ייחודי שכן על אגף אחד שבו‪ ,‬חלות תוכניות שאינן חלות‬
‫‪1‬‬
‫על האגף השני שלו‪ ,‬קרי מדובר במקרה בלתי שגרתי‪ ,‬מורכב וייחודי‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫לעמדת הנתבעת יש לזקוף את ההתמשכות בהליכי התכנון דווקא בתובעות אשר החליפו‬
‫מספר רב של אדריכלים‪ ,‬וגרמו גם בכך להתארכות הליכי התכנון‪ .‬בהקשר זה אף נטען כי‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫התובעות נקטו חדשות לבקרים בשינויים תכנוניים של הבנייה על הנכס ולפיכך נדרשו פעם‬
‫אחר פעם לתיקי מידע חדשים ואין לתלות בנתבעת לטענתה את הקולר באשר לעיכוב‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫במסירת המידע‪ .‬הנתבעת מוסיפה כי במיוחד בשנים ‪ 2003-2006‬לא היה כל עיכוב התלוי בה‬
‫‪8‬‬
‫לקידום הבנייה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪.11‬‬
‫יצוין כי בכתב התביעה‪ ,‬נתבעו באופן אישי גם בעלות תפקידים בכירים בנתבעת‪:‬‬
‫האדריכלית דניאלה פוסק )להלן‪" :‬פוסק"(‪ ,‬ששימשה אדריכלית הנתבעת בעת הרלבנטית‬
‫וכן הגב' רבקה פרחי )להלן‪" :‬פרחי"(‪ ,‬אשר הייתה חברה בצוות תכנון של הנתבעת‪ .‬בקשה‬
‫שהגישה הנתבעת למחיקת פוסק ופרחי על הסף מכוח חסינות עובדי ציבור נדחתה‪ ,‬וערעור‬
‫שהוגש על כך נדחה אף הוא‪ .‬עם זאת‪ ,‬לאחר שמיעת הראיות‪ ,‬הוסכם על הסרת התובענה‬
‫נגד שתי אלה‪ ,‬כאשר הצדדים חלוקים על ההוצאות בעניין‪.‬‬
‫‪.12‬‬
‫המחלוקות‬
‫מספר מחלוקות הדרושות להכרעה‪:‬‬
‫האחת‪ ,‬האם עיכבה הנתבעת שלא כדין את מסירת המידע לתובעות; השנייה‪ ,‬האם נמסר‬
‫לתובעות מידע שגוי או חלקי‪ ,‬ואם כן באיזה מן העניינים הנטענים‪ .‬ככל שכך הוא‪ ,‬יידרש‬
‫בית המשפט לבחון האם אין מדובר בטעויות בשיקול דעת בגינן לא קמה חבות של הנתבעת‬
‫כלפי התובעות‪.‬‬
‫עוד מחלוקת הדרושה לבירור היא‪ ,‬האם היה באמור כדי לגרום לתובעות עיכוב בהקמת‬
‫הפרויקט שנזק בצידו‪ .‬על בית המשפט יהיה גם לבחון האם התובעות בהתנהלותן גרמו‬
‫לעיכובים הנטענים‪ ,‬וניתקו בכך את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם‪,‬‬
‫ככל שנגרם‪ ,‬כמו גם שיעורו וקיומו של אשם תורם של התובעות‪.‬‬
‫על בית המשפט יהיה גם ליתן דעתו לטענות הנתבעת באשר לעדות יחידה מטעם התובעות‪,‬‬
‫מניעות והשתק‪.‬‬
‫‪.13‬‬
‫ראיות‬
‫מטעם התובעות הוגש רק תצהירו של גביר‪ .‬מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של אלה‪:‬‬
‫פוסק‪ ,‬פרחי‪ ,‬דניאל לס ‪ -‬מנהל מחלקת שירותי בניין עיר אצל הנתבעת האחראי על אגף‬
‫‪ 7‬מתוך ‪23‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫מסירת המידע במינהל ההנדסה‪ ,‬של מר יואב דוד ‪ -‬אדריכל נוכחי של העירייה ושל מר אלי‬
‫‪1‬‬
‫אלקיים‪ ,‬שפעל בשלב מסוים מטעם התובעות האדריכל הפרויקט‪ .‬עוד העידה מטעם‬
‫הנתבעת‪ ,‬אדריכלית קורינה סגל‪ ,‬שעבדה עבור התובעות בקשר עם הפרויקט‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫אציין כי בהתאם להחלטת כב' הרשם‪ ,‬פוצל הדיון באופן שתחילה תוכרע שאלת החבות ורק‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫לאחריה ובכפוף לה תידון שאלת הנזק‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪.14‬‬
‫טענות מקדמיות‬
‫‪8‬‬
‫‪14.1‬‬
‫תובע סדרתי המונע ממניעים פסולים‬
‫הנתבעת ניסתה להציג את גביר כתובע סדרתי המגיש תביעות והליכים משפטיים לרוב‪.‬‬
‫גביר לא חלק כי אכן הוא נוהג להגיש השגות‪ ,‬עררים ועתירות לועדות ערר ולבתי המשפט‪,‬‬
‫והראיה מספר ההליכים הרב בקשר לנכס‪ .‬איני סבור שיש בהיקפם של ההליכים האמורים‬
‫כדי להגיע למסקנה כי עסקינן בתובע סדרתי‪ ,‬המונע ממניעים פסולים‪ ,‬וכי ההליכים שנקט‪,‬‬
‫היו הליכי סרק‪ .‬די בכך שבמרבית ההליכים שנקטו התובעות‪ ,‬הושגו בסופו של דבר‬
‫הסכמות ובמסגרתן התקבלו בחלקן טענות התובעות שקודם לכן נדחו‪ ,‬כדי להצביע שאין‬
‫עסקינן בהליכים מיותרים‪ .‬מכאן שאין בטענת הנתבעת בדבר ריבוי ההליכים כדי להגיע‬
‫למסקנה שלא היה יסוד להגשתם של אלה‪ ,‬וכי המניע שעמד מאחוריהם‪ ,‬הוא רצון‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫התובעות להגיע להישגים ויתרונות שאלמלא כן‪ ,‬לא היו מושגים‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪14.2‬‬
‫מניעות‬
‫בחנתי את טענת הנתבעת לפיה קיימת מניעות בידי התובעות להגיש את התביעה הנזיקית‬
‫מחמת שלטענתן במסגרת ההסכמות וההסדרים אליהם הגיעו הצדדים ויתרו התובעות על‬
‫הגשת תביעה נזיקית‪ .‬אין בידי לקבל את עמדת הנתבעת‪ ,‬שכן אין בהסכמות האמורות כל‬
‫ויתור בין במפורש ובין במשתמע מצד התובעות או מי מטעמן כדי להוות ויתור על הגשת‬
‫תביעה של התובעות לתשלום הנזקים שנגרמו להן לטענתן כתוצאה מהתנהלות הנתבעת‪.‬‬
‫אוסיף כי חזקה על האחרונה‪ ,‬המלווה כל העת ביועצים משפטיים‪ ,‬כי ככל שהייתה הסכמה‬
‫כנטען‪ ,‬הדבר היה מופיע במפורש במסגרת ההסכמות או ההסדרים אליהם מפנה‪ .‬לא כל‬
‫שכן‪ ,‬רובן ככולן של אלה הושגו במסגרת הליכים משפטיים‪ ,‬והדעת נותנת שאם הייתה‬
‫הסכמה בעניין‪ ,‬הדבר היה בא לידי ביטוי מפורש‪ .‬בהעדר הסכמה כאמור‪ ,‬לא הצליחה‬
‫הנתבעת להוכיח טענתה בדבר מניעות‪.‬‬
‫במיוחד נכון הדבר‪ ,‬לגבי אותם עניינים אשר הנתבעת טענה כי היא באה לקראת התובעות‪,‬‬
‫לפנים משורת הדין ונאותה לקבל את דרישת האחרונות‪ ,‬כגון בנושא ההפקעה‪ .‬ככל שכך‬
‫היה‪ ,‬שומה היה על הנתבעת להתנות את הסכמתה לבוא לקראת התובעות בויתור מפורש‬
‫‪ 8‬מתוך ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫‪14.3‬‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫מצד התובעות על תביעה נזיקית‪ ,‬והעדר ויתור כאמור‪ ,‬עומד בעוכרי הנתבעת‪ .‬זאת ועוד‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ויתור על זכות תביעה‪ ,‬חייב להיות מפורש וברור ולא ניתן לטעון את הטענה בעלמא‪ ,‬ללא‬
‫סימוכין וכנדרש בהלכה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫השתק‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫טענה מקדמית נוספת בפי הנתבעת היא כי התובעות הגישו עתירות שונות בקשר לעילות‬
‫נשוא התביעה‪ ,‬הן לבית המשפט לעניינים מנהלים והן לועדת הערר‪ ,‬משכך טוענת הנתבעת‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫מיצו התובעות את עילות התביעה וקיים השתק המונע בידם להגיש תביעתם זו‪ .‬אין בטענה‬
‫‪8‬‬
‫ולא כלום שכן עילתן של אותן תביעות או עררים‪ ,‬שהתובעות הגישו‪ ,‬הן מתחום המשפט‬
‫המינהלי‪ ,‬קרי התכניות שחלות על הפרוייקט‪ ,‬ובמסגרת זו דחיית גישת הנתבעת באשר‬
‫לחלות התכניות‪ .‬התביעה שלפניי עניינה נזקים שנגרמו לתובעות לטענתן בקשר עם‬
‫התנהלות הנתבעת‪ ,‬באשר למידע האמור ומשכך‪ ,‬אין לכרוך את העתירות האמורות שעניינן‬
‫כאמור סעדים הצהרתיים בדבר התכניות החלות לבין התביעה שלפניי שעניינה פיצוי בגין‬
‫הנזקים שנגרמו לתובעות לטענתן בעקבות התנהלות הנתבעת‪ .‬אין צורך להרחיב על כך‬
‫שהתובעות לא יכלו לכלול את הסעדים הכספיים נשוא התביעה הנזיקית‪ ,‬במסגרת‬
‫העתירות המנהליות או במסגרת העררים שהגישו לפני ועדת הערר‪ .‬בית המשפט לעניינים‬
‫מנהליים כמו גם ועדת הערר‪ ,‬אינם מוסמכים בפיצוי הכספי הנטען כי מגיע למבקש ההיתר‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫מחמת הנזק שנגרם לו בגין התנהלות הרשות‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫מטעם זה גם לא נדרשו התובעות להגיש בקשה לפיצול סעדים‪ ,‬שכן עסקינן כאמור בעילות‬
‫שונות‪.‬‬
‫‪.15‬‬
‫לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים‪ ,‬שמעתי העדויות ובחנתי הראיות‪ ,‬הגעתי לידי מסקנה‬
‫כי חלק מעילות התביעה להתקבל‪ ,‬שכן מצאתי שנפלו שגגות במידע שמסרה הנתבעת‬
‫לתובעות‪ ,‬וכי המידע בחלקו‪ ,‬אינו נובע מטעויות בשיקול דעת‪ ,‬כמו גם הייחודיות של הנכס‬
‫בו עסקינן‪ .‬גם אם כך היה הדבר‪ ,‬ניתנו לנתבעת הזדמנויות לתקן את אותו מידע שגוי‪ ,‬תוך‬
‫זמן סביר מאז התבקשה על ידי התובעות לעשות כן‪ ,‬אך הנתבעת לא שעתה לפניות‬
‫האמורות‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫ההלכה‬
‫ההלכה הפסוקה מורה כי רשות תכנון‪ ,‬חבה חובת זהירות כלפי מקבל השירות‪ ,‬וככל שתפר‬
‫את חובתה זו‪ ,‬וייגרם נזק היא תישא בפיצוי בגינו! בהקשר זה אפנה לע"א ‪ 4079/05‬הוועדה‬
‫המקומית לתכנון ובניה – שומרון נ' מעונה חברה לבנין בע"מ )‪ .(2010‬להלן‪") :‬פס"ד‬
‫מעונה"(‪.‬‬
‫‪ 9‬מתוך ‪23‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫" היותו של המזיק גוף ציבורי אינה מהווה עילה לשחררו מחובת הזהירות‪ ,‬וזאת בשל‬
‫‪1‬‬
‫עקרון השוויון החל במשפט‪ ,‬ובכלל זה‪ ,‬בין הפרט לבין הגוף הציבורי )ענין גורדון‪,‬‬
‫בעמ' ‪ ;132-133‬ענין לוי‪ ,‬בעמ' ‪ .(70-71‬פעולתה של הרשות מכוח חובתה‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫הסטטוטורית אינה שוללת ככזו את חובת הזהירות שהיא עשויה לחוב ברשלנות כלפי‬
‫הזולת הנפגע‪ ,‬במקום שבהתנהגותה גרמה לו נזק )ענין גורדון‪ ,‬בעמ' ‪ .(134-135‬יתירה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫מזו‪ :‬קיומה של סמכות שלטונית בידי הרשות עשויה להוות גורם בעל משקל לגיבוש‬
‫חובת זהירות מושגית החלה עליה במישור האזרחי"‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ובהמשך‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫"עם זאת‪ ,‬נדרש ריסון בהטלת חובת זהירות על רשות שלטונית‪ ,‬ככל שמדובר‬
‫בפעולות הכרוכות בהפעלת שיקול דעת רחב )ענין לוי‪ ,‬בעמ' ‪".(80-81‬‬
‫הפסיקה ראתה להחיל חובת זהירות על רשויות בקשר עם מסירת מידע שגוי בתחום התכונן‬
‫והבנייה‪ .‬בהקשר זה נקבע בע"א ‪ 2413/06‬מגדלי כספי רג'ואן ובנין בע"מ נ' הועדה‬
‫המקומית לתכנון ובניה י‪-‬ם )‪:(2009‬‬
‫" לאורך השנים נדונה מספר פעמים בפני בית משפט זה הסוגיה בהקשר‬
‫הספציפי של מסירת מידע מוטעה בתחום התכנון והבנייה ‪ .‬נפסק ‪ ,‬כי רשות‬
‫מקומית ‪ ,‬כגוף האוצר את המידע על הבנייה בשטחי העיר ‪ ,‬חבה חובת זהירות‬
‫מושגית כלפי גורמים הבאים לקבל ממנה מידע בנושא זה ‪"...‬‬
‫ובהמשך‪:‬‬
‫" הוט עם ‪ ,‬כי מצג שווא רשלני יכול שייעשה לא רק במעשה – מתן מידע שגוי ‪,‬‬
‫אלא אף במחדל – מתן מידע חלקי ‪ ,‬מקום שחלקיות המידע יוצרת רושם‬
‫מוטעה ) אילנקו ‪ ,‬לעיל ‪"...( 198 ,‬‬
‫ראה גם ע"א עיריית פתח תקווה נ' נקר )‪) (2008‬להלן‪" ,‬פס"ד נקר"(‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬לא כל מסירת מידע שגוי‪ ,‬מקימה חבות של נותן המידע‪ .‬כמות שציינו ובצדק ב"כ‬
‫הנתבעת‪ ,‬ככל שמדובר בטעות בשיקול דעת‪ ,‬הרי שאין בדבר כדי לחייב את נותן המידע כלפי‬
‫המקבל‪ .‬לעניין זה אפנה לדברי בית המשפט העליון בע"א ‪ 915/91‬מדינת ישראל נ' יצחק לוי‬
‫פ"ד מח )‪:45 (3‬‬
‫"כאשר עניינה של טענת הרשלנות הוא בהפעלת שיקול דעת‪ ,‬על בית המשפט לצאת‬
‫מנקודת מוצא כי המדינה לא תחוב בנזיקין‪ ,‬למעט מקרים חריגים"‪.‬‬
‫גם אם מדובר בטעות בשיקול דעת במסירת פרט מידע‪ ,‬ואף אם לא ניתן יהיה לראות בכך‬
‫סטייה מחובת נותן המידע‪ ,‬אזי אם לאחר שמתגלית השגגה‪ ,‬ומקבל חוות הדעת‪ ,‬מסב את‬
‫תשומת לב הרשות לשגגה‪ ,‬ומבקש את תיקונה‪ ,‬אך האחרונה עומדת על דעתה‪ ,‬ובאופן‬
‫‪ 10‬מתוך ‪23‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫שאינו מותיר ברירה ביד המבקש אלא לפנות לערכאות‪ ,‬לא ניתן עוד למחול לרשות על‬
‫‪1‬‬
‫טעותה‪ ,‬שעה שלא השכילה לתקן את הטעות ואילצה את המבקש להידרש להליכים‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫בחינת הרשלנות תעשה גם לאור נסיבות המקרה הקונקרטי קרי‪ ,‬האם מדובר במקרה‬
‫שגרתי או בהבדל מקרה סבוך ומורכב‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫אבחן כל אחת מעילות התביעה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪.17‬‬
‫השימור‬
‫העילה הראשונה עליה משתיתים התובעות את התביעה היא בנוגע למידע מטעה שנמסר על‬
‫ידי הנתבעת בתיק המידע הראשון מחודש פברואר ‪ ,2002‬לפיו הנכס מיועד לשימור‪.‬‬
‫הנתבעת ציינה בתיק המידע‪ ,‬בין היתר כי‪:‬‬
‫"המגרש כלול בתחום למתחם השימור על פי תוכנית ‪2650‬ב' על כן הבנייה‬
‫המבוקשת תהיה בתיאום עם אדריכל המינהל וצוות השימור"‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬לעמדת התובעות הוצבה על‪-‬ידי הנתבעת מגבלה שמנעה מהן לבנות על אגף פינס‪.‬‬
‫התובעות טענו כי מידע זה הינו שגוי‪ ,‬בין היתר מחמת שתוכנית ‪2650‬ב' העוסקת במתחמים‬
‫לשימור‪ ,‬אינה בתוקף‪ .‬משכך לדידן‪ ,‬לא היה מקום להכריז על אגף פינס כמתחם לשימור‪.‬‬
‫לא כל שכן‪ ,‬התובעות הודיעו על כך לנתבעת במספר הזדמנויות‪ ,‬אך האחרונה נמנעה מלבטל‬
‫את הרישום השגוי‪ .‬רק בעקבות הליכים שנאלצו התובעות לנקוט‪ ,‬נאותה הנתבעת בסופו‬
‫של דבר לחזור בה מדרישתה‪.‬‬
‫הוכח גם הוכח שנפלו פגמים בהתנהלות הנתבעת בנוגע למסירת המידע באשר לשימור‬
‫הנכס‪ .‬הנתבעת התבססה בהקשר זה על תוכנית ‪2650‬ב' דנן‪ .‬תכנית ‪ 2650‬ב' הינה תכנית‬
‫העוסקת בבניינים ומתחמים לשימור בתל אביב‪ .‬לפי תכנית זו‪ ,‬נאסרה הריסת בניין וכן‬
‫הכשרת מקומות חניה בחצר אותו הבניין‪ .‬דא עקא‪ ,‬תב"ע ‪ 2650‬ב'‪ ,‬טרם עברה את כל‬
‫ההליכים הסטטוטוריים הדרושים‪ ,‬ולא קיבלה תוקף‪ ,‬הן בעת הגשת הבקשה למידע ואף לא‬
‫בעת בירור התובענה‪ .‬משכך‪ ,‬דרישת הנתבעת בהקשר זה‪ ,‬נעדרת עיגון ואחיזה‪.‬‬
‫פוסק בעדותה הודתה כי אכן אגף פינס אינו מיועד לשימור וכדבריה בעמוד ‪ 44‬שורה ‪:27‬‬
‫"ש‪ .‬פינס הוא בניין לשימור‪.‬‬
‫ת‪ .‬לא הוא לא בניין לשימור‪ ,‬הוא בניין שניתן לגביו צו הריסה בעבר"‪.‬‬
‫‪ 11‬מתוך ‪23‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫עוד אוסיף כי בהחלטת ועדת ערר מיום ‪) ,7.12.98‬נספח ‪ 18‬לתצהיר פרחי(‪ ,‬נדונה טענת‬
‫‪1‬‬
‫התובעות‪ ,‬בין היתר‪ ,‬באשר לכך שלפי תכנית ‪ ,2277‬החלה כאמור על אגף לילנבלום‪ ,‬ביחס‬
‫לשימור‪ ,‬אינה מחייבת לגבי אגף פינס‪ .‬ועדת הערר קיבלה את השגות התובעת‪ ,‬תוך שציינה‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫שאין הוראה בתכנית לפיה קיימת סמכות לחייב את הריסת הבניין ודי בהשארת אלמנטים‬
‫לשימור על כנם‪ .‬ועדת הערר קבעה נחרצות בסעיף )‪ (7‬להחלטה‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫"אין להרחיב את האיסורים והמגבלות ביחס למבנה נשוא הערר מעבר לאותן‬
‫מגבלות מפורשות שנקבעו בתכנית ‪ .2277‬גם אם סבורה כיום המשיבה כי מן‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫הראוי לשמר חלקים נוספים בבנין אין היא רשאית לחייב את העוררת לשמרם כל‬
‫‪8‬‬
‫עוד לא ניתן ביטוי חוקי למגבלות המבוקשות בדרך של קביעת תנאים"‬
‫ועדת הערר אף מאזכרת בהחלטתה את חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו באשר לאיסור על‬
‫פגיעה בקניין הפרט‪.‬‬
‫החלטת ועדת הערר דנא‪ ,‬אמורה הייתה לשמש תמרור אזהרה לנתבעת לפיו אין בסיס‬
‫לדרישתה בדבר השימור‪ .‬החלטה נושנה זו‪ ,‬לא יושמה בעת שחידשו התובעות את בקשתן‬
‫לקבלת מידע‪ ,‬אשר סברה שיש ליישם מגמות תכנון עתידיות‪ ,‬הנעדרות תוקף‪.‬‬
‫לא היה בפי הנתבעת הסבר ענייני מדוע עמדה על כך שאגף פינס מיועד לשימור‪ .‬אמנם‬
‫לגרסתה של העדה פוסק )עמ' ‪ 45‬שורה ‪ ,(1-2‬צוות התכנון היה מעוניין לבדוק את ההתאמה‬
‫האדריכלית באשר לנקודת המפגש בין האגפים‪ ,‬ולשם כך‪ ,‬נדרשה מעורבות צוות השימור‪,‬‬
‫אך אין בכך בסיס לקבוע בתיק המידע שאגף פינס מיועד לשימור‪ .‬למצער‪ ,‬היה על הנתבעת‬
‫לציין בתיק המידע כי תידרש התאמה עיצובית לאגף לילנבלום לעניין השימור‪ ,‬אך גם כזאת‬
‫לא נעשה‪.‬‬
‫התובעות‪ ,‬הודיעו במפורש לגורמים המוסמכים מטעם הנתבעת על השגגה האמורה‪ .‬בהקשר‬
‫זה‪ ,‬אפנה למכתב התובעת לנתבעת מיום ‪ ,22.7.02‬בו מציינת התובעת במפורש כי דרישת‬
‫השימור שגויה‪ ,‬תוך ציון העובדות הדרושות לכך‪ .‬דומה היה כי בשלב מסוים שוכנעה‬
‫הנתבעת בצדקת טענת התובעות בדבר השימור‪ ,‬ולפיכך בסיכום הפגישה מיום ‪,29.4.03‬‬
‫הוחלט כי המתחם בו נמצא הנכס‪ ,‬הוצא מתחום השימור‪ .‬אך בפועל‪ ,‬וחרף סיכום הפגישה‬
‫האמור‪ ,‬הנתבעת המשיכה לעמוד על דרישת השימור‪ ,‬בתיק המידע הרביעי מיום ‪ .9.6.03‬כך‪,‬‬
‫שב"כ התובעות נדרש שוב לפנות לנתבעת במכתב מיום ‪ ,11.6.03‬המיועד לפרקליטת‬
‫הנתבעת בו הוא מפנה תשומת לבה לכך שבתיק המידע הרביעי‪ ,‬שוב עומדת הנתבעת על כך‬
‫שהנכס מיועד לשימור‪ .‬רק באיחור רב‪ ,‬בתיק המידע החמישי מיום ‪ ,27.7.03‬הוסרה‬
‫הדרישה מתיק המידע‪.‬‬
‫‪ 12‬מתוך ‪23‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫המסקנה הינה שדרישת הנתבעת בדבר שימור‪ ,‬שגויה‪ ,‬בלתי מבוססת‪ ,‬נעדרת כל אחיזה ולא‬
‫‪1‬‬
‫היה כל מקום לציינה בתיקי המידע‪ .‬אין ספק כי המדובר במידע מהותי‪ ,‬המשפיע על הבנייה‬
‫ומשכך לא היה מנוס אלא בידי התובעות לשוב ולעמוד על זכויותיהן כי יש להסיר את‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫דרישת השימור‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫גם אם ניתן היה לבוא לקראת הנתבעת בכך שטעתה בתום לב‪ ,‬בשים לב למורכבות של‬
‫התוכניות‪ ,‬כמו גם שהנכס מורכב משני אגפים ועל כל אחד תכניות אחרות‪ ,‬אזי משך הזמן‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫הניכר לו נדרשה להכיר בטעות‪ ,‬ותוך התעלמות מהערות‪ ,‬פניות וקבילות של התובעות ובאי‬
‫‪8‬‬
‫כוחם בעניין‪ ,‬ופנייה לערכאות‪ ,‬עומד בעוכריה‪ .‬אין גם הצדק להתנהלותה בעניין; לא ניתן‬
‫הסבר משכנע מצד הנתבעת‪ ,‬מדוע עמדה זו על הדרישה בדבר השימור‪ ,‬ובשים לב לפניות‬
‫הרבות של התובעות בעניין‪ ,‬כמו גם קיום הליכים משפטיים שנדרשו בעניין‪ ,‬על מנת‬
‫שתביאה להכרה כי אכן אין מדובר במבנה לשימור‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫לא נעלמה מעיני טענת באי כוח הנתבעת המפנים לנספח א לכתב ההגנה שהינו פסק הדין‬
‫שניתן בת‪.‬א‪ 165905/02 .‬בבית משפט השלום בתל אביב יפו‪) ,‬כב' השופטת מארק הורנצ'יק(‪,‬‬
‫וקביעת בית המשפט שם לפיה התובעת מרצונה‪ ,‬חזרה בה מעמדתה לפני ועדת הערר‬
‫וביקשה לבצע את עבודות השימור‪ ,‬אך לא ראיתי בכך כדי לשנות את המסקנה‪ .‬בית‬
‫המשפט התייחס שם לעניין עבודות השימור של אגף לילנבלום שביצעה התובעת ולכן דחה‬
‫את תביעתה בהקשר זה וכאמור במפורש בסעיף ‪ 118‬לפסק הדין ואילו התביעה שלפניי‬
‫עוסקת בשימור אגף פינס‪.‬‬
‫פועל יוצא של האמור הינו כי הנתבעת מטעמים התלויים בה‪ ,‬מסרה מידע שגוי‪ ,‬בעניין‬
‫מהותי‪ ,‬לא כל שכן‪ ,‬לא טרחה לתקן את השגגה‪ ,‬חרף הפניות בעניין והזמן הרב שעמד‬
‫לרשותה לעשות כן‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬נקבע בזאת כי הנתבעת חדלה כלפי התובעות בנוגע לדרישת השימור‪.‬‬
‫לעניין האיחור;‬
‫אפנה להוראת סעיף ‪158‬טז לחוק התכנון והבניה‪ ,‬תשכ"ה‪:1965-‬‬
‫")א( מהנדס הוועדה ימסור בכתב‪ ,‬למורשה להיתר‪ ,‬בתוך ‪ 30‬ימים מיום‬
‫בקשה להיתר את המידע שפרטיו דרושים לענין ההיתר"‬
‫הגשת‬
‫משכך‪ ,‬היה על הנתבעת למסור לתובעות את המידע הנכון לכל המאוחר ביום ‪.30.12.01‬‬
‫כאמור‪ ,‬מחמת ציון דרישת השימור לגבי אגף פינס‪ ,‬בתיקי המידע השונים‪ ,‬והתעקשות‬
‫‪ 13‬מתוך ‪23‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫הנתבעת על נכונותו של זה‪ ,‬חרף פניות התובעות בעניין‪ ,‬כבר סמוך לקבלתו‪ ,‬אך הדרישה לא‬
‫‪1‬‬
‫הוסרה אלא רק ביום ‪ ,27.7.03‬עם מתן תיק המידע החמישי‪ .‬הנתבעת לא שכנעה את בית‬
‫המשפט‪ ,‬מדוע נדרשה לפרק זמן של כשנה ומחצה מאז הביאו התובעות לתשומת לבה של‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫הנתבעת את השגגה שיצאה לפניה בתיק המידע בנוגע לשימור‪ ,‬ועד ‪ 27.7.03‬בו נמסר תיק‬
‫המידע החמישי בו כבר לא הופיעה יותר דרישת השימור‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫אפנה בהקשר זה לעדות פוסק בעמוד ‪ 45‬לפרוטוקול‪,‬לפיה בדיקת צוות השימור אכן גרמה‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫לעיכוב וכעולה גם מת‪:7/‬‬
‫‪8‬‬
‫"ש‪ .‬מציג לך הודעה מטעם עיריית תל אביב שהוגשה במסגרת העתירה הראשונה‬
‫שהגישו התובעים לביהמ"ש‪ ,‬הוגש וסומן ת‪ ,7/‬הודעה מיום ‪ ,20.2.02‬העיכוב‬
‫במסירת תיק המידע לנוכח דרישות השימור‪.‬‬
‫ת‪ .‬מאשרת את המסמך"‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬בנושא השימור‪ ,‬ניתן מידע שגוי‪ ,‬ובנוסף‪ ,‬עיכוב בתיקון המידע שניתן ביום ‪2.7.02‬‬
‫לתקופה מיום ‪ 30.12.01‬ועד ליום ‪ ,27.7.03‬עם מתן תיק המידע החמישי‪.‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫העצים‬
‫‪17‬‬
‫לפי עמדת הנתבעת וכעולה מתיק המידע מחודש יולי ‪ ,2002‬נדרשו התובעות לטעת ‪ 30‬עצים‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫לדידן של התובעות‪ ,‬דרישה זו סיכלה למעשה את הליכי הבנייה על הנכס‪ ,‬מאחר שמשמעות‬
‫נטיעת עצים בכמות כאמור‪ ,‬על שטח של ‪ 200‬מ"ר מכלל שטח הקרקע של ‪ 350‬מ"ר‪ ,‬הינו‬
‫העדר יכולת לבנות על השטח האמור‪.‬‬
‫הנתבעת מסתמכת על מדיניותה לפיה מספר העצים יהיה בהתאם לגודל מגרש‪ ,‬לפי מפתח‬
‫של עץ אחד לכל יחידת דיור‪ ,‬אלא אם הדבר אינו בר ביצוע ואז נושא מספר העצים הוא‬
‫לשיקול דעת מהנדס העיר בכפוף לתכניות הפיתוח‪.‬‬
‫בעקבות דין ודברים‪ ,‬הגיעו הצדדים לידי סיכום בפגישה מיום ‪ ,29.4.03‬נספח ‪ 5‬לתצהיר‬
‫פרחי‪ ,‬לפיו מספר העצים ייקבע לפי מצב המגרש ובתאום‪ .‬בהמשך הוסכם על ידי הנתבעת‬
‫על מפתח לפיו על כל ‪ 50‬מ"ר שטח קרקע לא מבונה יינטע עץ אחד‪ ,‬משמע ‪ 7‬עצים בלבד‪.‬‬
‫בעקבות פנייה נוספת של התובעות לנתבעת‪ ,‬התקבלה ביום ‪ 19.5.04‬החלטת ועדת משנה של‬
‫האחרונה לפיה יהיו מקומות חנייה רק תת קרקעיים‪ ,‬וכי יינטעו ‪ 13‬עצים בלבד‪ .‬לא מובן‬
‫אפוא השינוי המהותי בעמדת הנתבעת‪ ,‬קרי מ ‪ 7‬עצים בלבד לפי הסיכום מיום ‪,29.4.03‬‬
‫‪ 14‬מתוך ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫ניצבה דרישה לנטיעה של ‪ 13‬עצים‪ ,‬בהחלטת ועדת המשנה של הנתבעת מיום ‪ 19.4.04‬ודוק‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫אין עסקינן בתוספת זניחה של עצים‪ ,‬אלא הגדלת מספרם ולמעשה הכפלת הדרישה‪ .‬לא‬
‫מקובלת עליי עמדת הנתבעת כי לא היה סיכום מוקדם‪ ,‬בדבר נטיעת ‪ 7‬עצים‪ ,‬אלא המלצה‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫בלבד של הנתבעת בסיכום הפגישה‪ ,‬ושאינה חייבת כמות שנקבע סופית בהחלטה של ועדת‬
‫המשנה של הנתבעת‪ .‬אמנם‪ ,‬בסעיף ‪ 10‬לסכום הפגישה מופיע בפרק העצים‪ ,‬כי מדובר רק‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫במפתח מומלץ של עץ לכל ‪ 50‬מ"ר שטח לא מבונה‪ ,‬אך לא שוכנעתי כי אושרה מדיניות‬
‫חדשה הסוטה מההסכמה הקודמת‪ ,‬ומכל מקום‪ ,‬כי היא חלה גם רטרואקטיבית‪ ,‬קרי גם על‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫סיכומים קודמים‪ .‬הראיה‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬חזרה בה הנתבעת מדרישתה זו‪ .‬לעניין זה‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫התובעות הגישו ערר על ההחלטה לועדת הערר‪ .‬הנתבעת הודיעה לועדת הערר כי היא‬
‫מקבלת את השגת התובעות בעניין העצים‪ ,‬ולפיכך הורתה ועדת הערר בהחלטה מיום‬
‫‪ ,13.1.05‬על צמצום מספר העצים לשבעה )סעיף ‪ 3‬להחלטה(‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫קו בניין צדדי‬
‫‪17‬‬
‫בהתאם לתיק המידע שהתקבל לאחר העתירה המינהלית הראשונה‪ ,‬קווי הבניין הצדדיים‬
‫הינם ‪ 2‬מטר‪ .‬לעמדת התובעות‪ ,‬במועד מאוחר יותר ערכה הנתבעת שינוי בתיק המידע‪,‬‬
‫ובאופן שבתיק המידע השני שונה קו הבניין הצדדי ל ‪ 3‬מטר‪ .‬דבר זה גרם‪ ,‬לטענת התובעות‪,‬‬
‫לשינוי של כל התוכניות שהוכנו ועמל רב ירד לטמיון‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬נקבע בזאת כי ביחס לכמות העצים שיש לטעת‪ ,‬ניתן על ידי הנתבעת מידע‬
‫שגוי‪ ,‬שלא תוקן גם לאחר הסבת תשומת הלב‪ .‬משך המידע המוטעה הוא ממועד סיכום‬
‫הפגישה‪ ,‬יום ‪ ,29.4.03‬ועד לתיקון המידע ביום ‪ ,19.4.04‬מועד החלטת ועדת הערר‪.‬‬
‫‪.20‬‬
‫אין חולק כי לפי תב"ע ‪ 38‬שחלה על אגף פינס‪ ,‬קו הבניין הצדדי הוא ‪ 2‬מ'‪ ,‬זאת בהבדל מאגף‬
‫לילנבלום שלפי התכנית החלה עליו‪ ,‬קו הבניין הצדדי הוא ‪ 3‬מטר‪ .‬לעמדת מר לס‪ ,‬קו‬
‫הבניין הצדדי אמור בנסיבות אלה להבחן במסגרת התכנון הכוללת‪ ,‬ולשקול השפת האחד‬
‫על משנהו‪ .‬גם אם אקבל את הסברו של לס‪ ,‬שאכן יש מקום לבחון את ההשפעה של‬
‫התכנית שחלה על אגף אחד של הבניין לגבי האגף האחר שלו‪ ,‬אין בכך כדי להצדיק קביעה‬
‫בתיק מידע‪ ,‬בדבר תחולת אותה תכנית לגבי האגף האחר‪ .‬קל וחומר‪ ,‬שהנתבעת עצמה ציינה‬
‫בתיק המידע הראשון את קו הבניין לפי התכנית שחלה על אגף פינס‪ .‬הנתבעת לא שכנעה כי‬
‫לאחר בדיקה שערכה‪ ,‬היה מקום לשנות את המידע באשר לקו הבניין הצדדי של אגף פינס‪.‬‬
‫מעל ומעבר; התובעת עוררה את טענתה זו כבר בעתירה המנהלית השנייה וכן הפנתה את‬
‫תשומת לבה של הנתבעת כי עמדתה של האחרונה באשר לקו הבניין הצדדי‪ ,‬שגויה‪ .‬לעניין‬
‫זה אפנה למכתב גביר מיום ‪ ,8.1.03‬ולמכתב נוסף מטעמו מיום ‪ 16.3.03‬שבו הוא מתייחס‪,‬‬
‫‪ 15‬מתוך ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫‪.21‬‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫בין היתר‪ ,‬לשגגה שנפלה באשר לקווי הבניין הצדדי‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬שומה היה על הנתבעת‬
‫‪1‬‬
‫לתקן את השגגה‪ .‬דא עקא‪ ,‬התיקון המצופה לא נעשה אלא באיחור וזאת בתיק המידע‬
‫הרביעי מיום ‪ ,9.6.03‬ושונה קו הבניין בהתאם לגישת האחרונים‪ ,‬קרי ‪ 2‬מטר באגף פינס ו ‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫מטר אגף לילנבלום‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫פועל יוצא של האמור הינו כי ניתן מידע שגוי שלא כדין‪ ,‬בנושא המידע של קוו הבניין‬
‫הצדדי‪ ,‬מיום ‪ 22.7.02‬במסגרת תיק המידע השני ועד תיקונו של זה‪ ,‬במסגרת תיק המידע‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫הרביעי מיום ‪.9.6.03‬‬
‫‪8‬‬
‫ההפקעה‬
‫הנתבעת ציינה בתיק המידע השני‪ ,‬כי משטח הקרקע של הנכס‪ ,‬ייגרע ‪ 66‬מ"ר שמיקומו‬
‫במרווח שבין קו הבניין הקדמי לחזית רח' פינס‪ ,‬שיועבר לבעלותה‪ .‬הנתבעת טענה כי‬
‫ההפקעה מושתת על הוראת תב"ע ‪ .38‬לעומתה גרסו התובעות שתב"ע ‪ ,2277‬המאוחרת לה‪,‬‬
‫ביטלה את ההפקעה‪ .‬חרף זאת‪ ,‬עמדה הנתבעת על דרישתה בדבר ההפקעה‪ .‬משסירבה‬
‫לבטלה‪ ,‬נאלצו התובעות לנקוט בהליכים משפטיים כמפורט לעיל‪ .‬בסופם של אלה‪ ,‬הוסכם‬
‫על ביטול ההפקעה‪ ,‬הסכמה לה ניתן תוקף של פסק דין ביום ‪ ,13.11.03‬ולפיה ההפקעה אינה‬
‫דרושה‪ ,‬ומבלי שיהיה בכך קביעה‪ ,‬אם ההפקעה הייתה דרושה‪ .‬בעקבות זאת‪ ,‬בתיק המידע‬
‫השישי מיום ‪ ,23.12.03‬צוין שלא קיימת הפקעה‪.‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬שוכנעתי כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת‪ ,‬המקים חבות כלפי התובעות ודוק‪.‬‬
‫על החלטת הנתבעת שדחתה את טענת התובעות הוגש ערר לועדת הערר‪ .‬ועדת הערר‬
‫בהחלטתה מיום ‪ ,7.12.98‬סעיף )‪ ,(9‬קיבלה את עמדת הנתבעת תוך שציינה כי אם שטח‬
‫ההפקעה אינו דרוש‪ ,‬יש לערוך תכנית חדשה המבטלת את ההפקעה ולכן דחתה את הערר‬
‫בכל הנוגע להפקעה‪ .‬התובעות לא הגישו עתירה מנהלית על החלטת ועדת הערר‪ .‬אין בידי‬
‫לקבל את טעמו של גביר באשר לכך שלא הוגשה עתירה מנהלית וכאמור בעמוד ‪ 17‬שורות‬
‫‪ .5-6‬אם סבר גביר כדבריו שאין הפקעה‪ ,‬שומה היה על התובעות להגיש עתירה מנהלית על‬
‫החלטת ועדת הערר‪ ,‬אך כזאת לא עשו‪ .‬אציין כי לעמדת התובעות‪ ,‬הן לא היו מודעות לכך‬
‫שתכנית ‪ 2277‬ביטלה את תב"ע ‪ 38‬בנוגע להפקעה ומשכך לא העלו לפני ועדת הערר את‬
‫הטענה האמורה )עדות גביר עמוד ‪ 17‬שורות ‪ .(11-12‬את הטענה האמורה העלו התובעות רק‬
‫בחלוף כארבע שנים‪ .‬התרשמתי מגביר שהוא מתמצא היטב בהליכי התכנון‪ ,‬בתכניות‬
‫והנהלים‪ ,‬כמו גם מלווה בייעוץ משפטי מתאים‪ .‬משכך‪ ,‬הדעת נותנת שהיה מודע לטענה‬
‫האמורה מבעוד מועד‪ ,‬והשלמת התובעות עם החלטת ועדת הערר בעניין‪ ,‬עומדת בעוכריהן‪.‬‬
‫‪ 16‬מתוך ‪23‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫‪.22‬‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫מכאן שתי מסקנות‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫האחת‪ ,‬שעה שהתובעות עצמן לא טרחו להשיג על החלטת ועדת הערר‪ ,‬יש לראותן‬
‫כמשלימות עמה‪ ,‬ומשכך‪ ,‬היה לנתבעת הצדק לציין בתיק המידע כי ההפקעה עומדת‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫בתוקפה‪.‬‬
‫השנייה‪ ,‬העובדה שועדת ערר אמצה את קביעת הנתבעת‪ ,‬עומדת לרועץ לתובעות שכן‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫מתברר שטריבונל משפטי‪ ,‬ראה עין בעין עם עמדת הנתבעת‪ .‬מכאן‪ ,‬שבניגוד לעמדת‬
‫התובעות‪ ,‬אין לראות בתיקי המידע בהם מופיעה ההפקעה‪ ,‬משום התרשלות של הנתבעת‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫וודאי שלא התנהגות בחוסר תום לב ואף מעבר לכך‪ ,‬כמות שטוענות התובעות‪ .‬לכל היותר‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫מדובר בטעות בשיקול דעת‪ ,‬אשר תוקנה בסופו של דבר בהסכמת הצדדים וקיבלה תוקף של‬
‫פסק דין‪.‬‬
‫מעל ומעבר; גם אין קביעה שיפוטית כי הצדק עם התובעות‪ ,‬שכן אין ממצא האם ההפקעה‬
‫הייתה דרושה‪ ,‬וכמות שנקבע במפורש בפסק הדין‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫שלילת חנייה בחצר הפנימית‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫התובעות טענו כי על הנתבעת היה לאפשר הכשרת מקומות חנייה עיליים בחצר הנכס‪.‬‬
‫ואמנם היועצת המשפטית של הנתבעת‪ ,‬בסעיף ‪ 4‬לסיכום הפגישה‪ ,‬ציינה כי תתאפשר‬
‫הכשרת מקומות חנייה בחצר הפנימית‪ ,‬וכגישת התובעות‪ .‬עם זאת‪ ,‬בהמשך הדרך‪ ,‬הנתבעת‬
‫חזרה בה מההסכמות‪ ,‬בקובעה כי כל החניות ימוקמו מתחת לפני הקרקע‪ ,‬כך שכל מפלס‬
‫הקרקע יפותח כגינה‪.‬‬
‫לגישת התובעות‪ ,‬עמדת הנתבעת נוגדת את הוראות תב"ע ‪ ,38‬שאינה מגבילה צפיפות‬
‫ליחידות דיור‪ ,‬ובהכרח אינה מונעת אפשרות הכשרת מקומות חנייה עיליים‪ .‬הנתבעת‬
‫בהחלטתה מיום ‪ 19.5.04‬דחתה את גישת התובעות‪ .‬ניסיונות התובעות לפתור העניין לא‬
‫הועילו ובמסגרת העתירה השנייה מיום ‪ 12.9.02‬הן טענו שיש לבטל את ההתניה בדבר‬
‫מקומות חנייה תת קרקעיים בלבד‪ .‬בהמשך‪ ,‬בפסק הדין בעתירה השנייה מיום ‪,28.2.06‬‬
‫הושגה הסכמה לפיה ניתן יהיה להכשיר ארבעה מקומות חנייה עיליים‪ ,‬ויתכן מקום אחד‬
‫נוסף‪.‬‬
‫עמדת הנתבעת מושתתת על מגמה "לפתח בקומת הקרקע גינה לרווחת דיירי הבניין"‪ ,‬על‬
‫חשבון שטחים לחניה‪ ,‬וכאמור בסעיף ‪ 8‬לסיכום הפגישה מיום ‪.3.6.03‬‬
‫עסקינן בהקשר זה‪ ,‬בעניין אשר בשקול דעתה של הרשות הממונה‪ ,‬ודין התביעה בגין עילה‬
‫זו להידחות‪ .‬תימוכין למסקנתי ניתן למצוא בהחלטת ועדת הערר מיום ‪ ,13.1.05‬אשר‬
‫קיבלה עקרונית את עמדת הנתבעת כי נושא הגינון והחניה העלית‪ ,‬הוא שיקול תכנוני‬
‫‪ 17‬מתוך ‪23‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫‪.23‬‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫המסור לנתבעת וכי לא נפל פגם בהתנהלותה‪ .‬אמנם‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬החליטה ועדת הערר‬
‫‪1‬‬
‫לקבל באופן חלקי את טענת התובעת‪ ,‬לפיה ניתן לאשר שני מקומות חניה בחצר‪ ,‬אך זאת‬
‫מבלי שיהיה בכך כדי להצביע כאמור‪ ,‬על התנהלות לא תקינה של הנתבעת‪ .‬יתרה מכך‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ועדת הערר ציינה מפורשות כי גם אם אין מניעה משפטית לאשר חניה בחצר‪ ,‬רשאית‬
‫הנתבעת לשקול שיקולים תכנונים‪ .‬לפיכך‪ ,‬עסקינן בשיקול דעת של הרשות‪ ,‬שאינו מקים‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫עילה לחייבה כלפי התובעות‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫מעבר לדרוש אוסיף כי עמדת התובעות גם לא התקבלה לגופה בעתירה המנהלית שכן‬
‫‪8‬‬
‫הצדדים הגיעו כאמור לידי הסדר פשרה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫נסיגה בחזית הקומה השנייה ושלילת זכויות בנייה כתוצאה מכך‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫לעמדת התובעות‪ ,‬התנתה הנתבעת את מתן היתר הבנייה בנסיגה בקומה העליונה שלא‬
‫כדין‪ .‬מדובר בנסיגה של כ‪ 1.3 -‬מטר לאורך כל חזית הבניין‪ ,‬בשטח כולל של כ‪ 32 -‬מטר‬
‫בשווי ניכר‪ .‬התובעות טוענות כי דרישה כזו מונעת מהן את היכולת לממש את כל זכויות‬
‫הבנייה המותרות בשווי ניכר‪ ,‬והדבר מחייב אותן לבקש הקלה לקומה נוספת‪ ,‬דרישה‬
‫שהנתבעת לא תסכים לה‪.‬‬
‫בסיכומים נזנחה הטענה‪ ,‬ואין זאת אלא שהתובעות ויתרו עליה‪ .‬מעבר לדרוש‪ ,‬לפי הראיות‬
‫שהובאו אין ממש בטענות התובעות בהקשר זה‪ ,‬ואפנה לכך שהאחרונות לא ראו לנכון‬
‫להעלות את השגתן בנושא במסגרת ההליכים המשפטיים הרבים שננקטו על ידם‪ ,‬משכך דין‬
‫הטענה להידחות‪.‬‬
‫‪ .24‬התנהגות הנתבעת‪ ,‬באותן עילות אשר קבעתי כי מסרה מידע שגוי שאין מקורו בשיקול דעת‬
‫מוטעה‪ ,‬אינה מתיישבת עם חובת הרשות במתן מידע עדכני ותקף לפי סעיף ‪119‬א' לחוק‬
‫התכנון והבנייה‪ ,‬התשכ"ה‪) 1965-‬להלן‪" :‬חוק התו"ב"(‪ .‬הוראה זו מזכה את מבקש המידע‬
‫לקבל מידע עדכני ומדויק על הנכס‪ ,‬למועד הגשת הבקשה‪ .‬על הרשות חובה למסור מידע‬
‫שהוא אותנטי‪ ,‬נסמך על תוכניות שבתוקף המשקפות נאמנה את המצב הקים‪ .‬הרשות יכולה‬
‫לציין במסגרת המידע הניתן גם תוכניות בדרך‪ ,‬לרבות כאלה שנמצאות בשלבי תכנון‬
‫מתקדמים‪ ,‬ואף בשלבי הפקדה‪ ,‬אך עם זאת להדגיש כי אלה טרם קיבלו תוקף ולכן אינן‬
‫מחייבות‪ .‬אין גם מניעה לטעמי לציין מגמות תכנוניות של האזור בו נמצא הנכס‪ .‬ראה‬
‫בהקשר זה את האמור בפס"ד נקר הנ"ל‪:‬‬
‫"פרשנותו התכליתית של סעיף ‪119‬א לחוק‪ ,‬דוחקת למסקנה כי על הרשות‬
‫המקומית מוטלת החובה למסור מידע המצוי בידיה‪ ,‬אשר בכוחו להשליך באופן‬
‫‪ 18‬מתוך ‪23‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫משמעותי על החלטותיו של מבקש המידע בנוגע לחלקת הקרקע שהוא מתעניין‬
‫‪1‬‬
‫בה‪".‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫כחלק בלתי נפרד‪ ,‬על הרשות לפעול סמך המידע האמור‪ ,‬קרי בהתאם לתכנון שבתוקף ולא‬
‫להתנות את הסכמתה בתכנון שטרם אושר‪ ,‬רק מתוך ציפייה ותקווה שבעתיד יקבל תוקף‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫וכל עוד אין הוראה סטטוטורית המסמיכה את הרשות לעכב מימוש זכויות על סמך המצב‬
‫התקף הנוכחי‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ .25‬הקשר הסיבתי‬
‫לצורך ביסוס העוולה יש להוכיח כי התקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הסתמכות‬
‫לבין הנזק‪.‬‬
‫ע"א ‪ 196/90‬ירמיהו עיני חברה לבנין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריות‬
‫)‪:(1993‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫"אפילו מוטלת חובת זהירות )מושגית וקונקרטית( על הוועדות‪ ,‬ואפילו הופרה‬
‫החובה‪ ,‬עדיין אין לייחס להן אחריות ברשלנות‪ ,‬אלא אם כן נגרם נזק הנובע מתוך‬
‫אותה הפרה‪ .‬כלומר‪ ,‬הפרת החובה צריכה להיות הסיבה העובדתית והמשפטית‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫לקרות הנזק‪".‬‬
‫‪17‬‬
‫עמדתי בהרחבה לעיל‪ ,‬על כל אחת העילות‪ ,‬לגביהן הגעתי לידי מסקנה כי נפל בהם פגם של‬
‫מתן מידע מוטעה או שגוי שלא תוקן תוך זמן סביר‪ ,‬חרף פניות התובעות בעניין‪.‬‬
‫הנתבעת‪ ,‬כרשות האמונה על מסירת מידע נכון‪ ,‬הייתה אמורה לצפות לכך שכתוצאה‬
‫מעיכוב במסירת המידע וכן כתוצאה ממסירת מידע לא נכון‪ ,‬לא כל שכן‪ ,‬לאחר שהתבקשה‬
‫לתקנו‪ ,‬יחייב את התובעות לנקוט בהליכים משפטיים‪ ,‬דבר אשר יגרום להתארכות בקבלת‬
‫המידע הנכון ובהכרח לעכב את התכנון וכתוצאה מכך את הבנייה על הנכס‪ .‬עוד יצוין כי‬
‫עסקינן במידעים רלוונטיים אשר מהווים הכרח לשם קידום הליכי התכנון וכנדרש על פי‬
‫דין‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬הורם הנטל להוכחת הקשר הסיבתי בין התנהלות הנתבעת לבין העיכוב שנגרם‬
‫לתובעות בהליכי התכנון והבנייה על הנכס לתקופות כדלקמן‪:‬‬
‫בנושא השימור‪.27.3.03 – 30.12.01 :‬‬
‫בנושא העצים‪.19.4.04 – 29.4.03 :‬‬
‫בנושא קו בניין צדדי‪.9.6.03 – 22.7.02 :‬‬
‫‪ 19‬מתוך ‪23‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫‪.26‬‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫חלק מהתקופות הן חופפות‪ ,‬כך שהעיכוב הכולל‪ ,‬תחילתו מהמועד שעל הנתבעת היה‬
‫‪1‬‬
‫להמציא לראשונה את המידע הנכון‪ ,‬קרי‪ 30.12.01 :‬ועד ליום ‪ ,19.4.04‬המועד בו ניתנה‬
‫החלטת וועדת הערר‪ .‬לאמור‪ ,‬תקופה של שנתיים וארבעה חודשים‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ניתוק הקשר הסיבתי‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫שומה עלי לבחון את טענות הנתבעת‪ ,‬לפיהן הסיבות לעיכובים תלויות בתובעות מחמת שני‬
‫אלה‪ :‬שינוי התפיסה התכנונית לבנייה בנכס ותחלופה רבה של אדריכלים‪ .‬כמפורט להלן‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫יש בהתנהלות התובעות כדי לתרום לעיכוב‪ ,‬אך אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אעמוד בקצרה על אותן נסיבות הקשורות בתובעות באשר להליכי התכנון‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪26.1‬‬
‫התובעות אכן העסיקו מספר רב יחסי של אדריכלים‪ ,‬שהתחלפו באופן תדיר‪ .‬תחלופה זו‬
‫חייבה את האדריכל החדש‪ ,‬ללמוד את המאטריה‪ ,‬להיערך לה‪ ,‬להציע תוכנית רעיונית‬
‫חדשה לפי שיקול דעתו‪ .‬למותר לציין כי פעילות זו הצריכה זמן ומשאבים ואלה נזקפים‬
‫לחובת התובעות‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות של‬
‫הנתבעת לבין הנזק‪ ,‬אלא רק לייחס אשם תורם לתובעות‪ ,‬ואשר ייבחן בשלב השני‪.‬‬
‫‪26.2‬‬
‫גורם נוסף בר חשיבות לעניין הינו שינוי תכנוני שיזמו התובעות‪ ,‬מפעם לפעם‪ .‬כך‪ ,‬בתחילת‬
‫הדרך‪ ,‬בחודש מאי ‪ 1998‬ביקשו התובעות תוספת קומה ו‪ 6-‬יחידות דיור )נ‪ .(1/‬זמן קצר‬
‫לאחר מכן‪ ,‬בחודש יוני אותה שנה ביקשה התובעת להרוס את כל הבניין פרט לקירות‬
‫החיצוניים וכן תוספת בנייה של ‪ 1‬יחידות )נ‪ .(2/‬בעקבות החלטת ועדת הערר‪ ,‬הגישו‬
‫התובעות בקשה להרוס חלק מאגף פינס ולבנות שתי קומות חדשות )נ‪ .(3/‬מספר שנים לאחר‬
‫מכן‪ ,‬בחודש מרץ ‪ 2002‬יזמו התובעות בקשה לשינויים פנימיים בכל קומות הבניין )נ‪.(5/‬‬
‫בשלב מסוים‪ ,‬בחרו התובעות לבקש לבטל את הריסת החלק הפונה לרחוב פינס ובמקומו‬
‫להוסיף על המבנה הקיים )עמוד ‪ 2‬שורה ‪ .(28‬אמנם התובעות טענו ששינוי זה הוא תולדה‬
‫של דרישת הנתבעת כי אם לא יעשה כן‪ ,‬לא יינתן לה טופס אישור אכלוס )טופס ‪ (4‬לאגף‬
‫לילינבלום‪ .‬מתקשה אני לקבל את גרסתה זו‪ ,‬שכן גביר התגלה כמי שיודע לשמור על‬
‫זכויותיו ואינו נרתע לנקוט בהליכים משפטיים‪ .‬לכן אם סבר שהנתבעת מתנה את מתן‬
‫טופס ‪ 4‬בשינוי הבינוי של פינס‪ ,‬היה עותר בעניין‪ .‬לכן נקבע בזאת כי השינוי הוא פרי‬
‫בחירתן של התובעות‪.‬‬
‫הליכי תכנון נוספים וחדשים יזמה התובעת בשנת ‪ 2005 ,2004‬וגם בשנת ‪) 2006‬נ‪ .(6/‬בשנת‬
‫‪ 2008‬הוגשה בקשה לשינוי ההיתר משנת ‪) 2006‬סעיף ‪ 5‬שורה ‪ ,(19‬ובשנת ‪ 2009‬שוב ביקשה‬
‫שינוי והפעם לתוספת בנייה )נ‪ (9/‬של קומה רביעית‪.‬‬
‫‪ 20‬מתוך ‪23‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫‪.27‬‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫אין בידי לקבל את תשובת גביר לפיה אין בשינוי התכנון כדי להאריך את משך התכנון‬
‫‪1‬‬
‫הכולל וקבלת היתר בניה כטענתו )עמ' ‪ 7‬שורות ‪ 22‬ו‪ .(26 -‬הבהיר זאת היטב‪ ,‬העד דניאל לס‪.‬‬
‫בתצהירו ובעדותו אמנם העד טען שהעיכוב נבע מקבלת מידע מטעה‪ ,‬אך בהתאם לראיות‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫שהוצגו‪ ,‬שוכנעתי כי לא ניתן לזקוף את מרבית העיכוב‪ ,‬למידע מוטעה שנמסר על ידי‬
‫הנתבעות‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫לעניין זה אפנה לערר שהתובעות הגישו על החלטת הועדה מספר ‪ 5357/03‬כי לאחר סיום‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫העבודות הן החליטו להעדיף מבחינה כלכלית לבנות מעל לבניין הקיים ולא להרסו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ושוב‪ ,‬אין בהנהלות האמורה כדי לנתק את הקשר שבין הרשלנות של הנתבעת לבין הנזק‪,‬‬
‫אלא רק להוות תרומה של התובעות לשיעור הנזק‪ .‬עניין זה יישקל במסגרת בירור הנזק‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫הפרת חובה חקוקה‬
‫התנהלות הנתבעת‪ ,‬בכל הנוגע לאותם מידעים שנקבע כי היא התרשלה לגביהם‪ ,‬מהווים גם‬
‫הפרת חובה חקוקה לפי סעיף ‪ 63‬לפקודת הנזיקין ]נוסח חדש[ בגין הפרת סעיף ‪119‬א' לחוק‬
‫התכנון והבנייה‪ ,‬ואבהיר‪.‬‬
‫סעיף ‪ 63‬לפקודת הנזיקין קובע חמישה תנאים שבהתקיימם קמה חבות בנזיקין‪) :‬א( חובה‬
‫המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; )ב( החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; )ג( המזיק לא‬
‫קיים את החובה המוטלת עליו; )ד( ההפרה גרמה לניזוק נזק; )ה( הנזק אשר נגרם הוא מסוגו או‬
‫מטבעו של הנזק אשר אליו נתכוון החיקוק‪ .‬עוד נקבע בסעיף שיש להוכיח שהחיקוק‪ ,‬לפי‬
‫פירושו הנכון‪ ,‬לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין )ראה ע"א ‪ 878/06‬טרויהפט נ' עטיה‬
‫)‪.(2009‬‬
‫כאמור‪ ,‬מצאתי כי התובעת הפרה את החובה המוטלת עליה מכוח חוק התכנון והבנייה‬
‫ובאופן שהתקיימו היסודות הראשון והשלישי‪ .‬באשר לתנאי השני נקבע בע"א ‪2351/90‬‬
‫לסלאו נ' אמל )‪:(1993‬‬
‫"ההנחה היא‪ ,‬כי בהיעדר שיקולים מיוחדים "כל חובה שהוטלה מכוח חיקוק‬
‫במישרין או בעקיפין‪ ...‬על אדם פרטי או על גוף ציבורי‪ ,‬נועדה לטובתו או להגנתו של‬
‫הנפגע מהפרתה והוא זכאי עקרונית לסעד הנזיקי" )י' אנגלרד‪" ,‬תרומת הפסיקה‬
‫להתפתחויות בדיני נזיקין דימויה העצמי ומציאות" עיוני משפט יא )תשמ"ו‪-‬מ"ז(‬
‫‪".(88 ,67‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 21‬מתוך ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫וביחס לסעיף ‪119‬א לחוק התכנון והבנייה יפים הדברים שנאמרו בעע"מ ‪ 8489/07‬יעקב‬
‫‪1‬‬
‫)קובי( ריכטר נ' וועדת המשנה הנקודתית של הוועדה המחוזית )‪:(2009‬‬
‫"סעיף ‪119‬א לחוק התכנון והבניה קובע‪ ,‬כי על ועדה מקומית למסור בכתב‪ ,‬לפי‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫בקשת מעוניין בקרקע‪ ,‬פרטים על התוכניות הנוגעות לקרקע‪ .‬חובת מסירת המידע‬
‫ביחס לתוכניות חלה החל מהשלב בו פורסמה הודעה על הכנת התוכנית‪ .‬התכלית של‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫הסעיפים הנזכרים ברורה היא‪ .‬החוק מבקש להבטיח‪ ,‬כי המצב התכנוני של מקרקעין‬
‫יהיה גלוי‪ ,‬שקוף ונגיש לציבור‪ .‬אחד הגורמים המשפיעים ביותר על ערכו של נכס הוא‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫התוכנית החלה עליו ועל סביבתו‪ .‬נקל להבין את החשיבות הרבה הטמונה בשקיפות‬
‫‪8‬‬
‫המצב התכנוני‪ ,‬במיוחד מבחינתו של רוכש פוטנציאלי של המקרקעין )ראו‪ ,‬ע"א‬
‫‪ 3213/97‬נקר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה‪ ,‬פ"ד נג)‪648 ,625 (4‬‬
‫)השופט מ' חשין( )‪) (1999‬להלן ‪ -‬עניין נקר(; עניין עיריית רעננה‪ ,‬עמ' ‪".(755-754‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫משכך ‪ ,‬התגבשו גם היסודות הרביעי החמישי המתייחסים לגרימת נזק שנגרם‬
‫לתובעים ואשר אליו התייחס החיקוק ‪ .‬בנוסף ‪ ,‬לא התקיים היסוד הנגטיבי בסעיף‬
‫‪ ) 63‬א ( לפיו חוק התכוון והבנייה התכוון לשלול את הסעד הנזיקין ‪.‬‬
‫לפיכך ‪ ,‬חבות הנתבעת קמה גם מכוח הפרת ח ובה חקוקה ‪.‬‬
‫‪.28‬‬
‫נתתי דעתי לטענת הנתבעת לפיה גביר הוא העד היחיד שהעיד מטעם התובעות וכי בהתאם‬
‫לסעיף ‪ (2)54‬לפקודת הראיות ]נוסח חדש[‪ ,‬תשל"א ‪ ,1971 -‬שומה על בית המשפט ליתן לכך‬
‫משקל‪ ,‬עת מקבל את התביעה‪ .‬כמות שפורט לעיל‪ ,‬הכרעתי אינה מתבססת רק על עדותו של‬
‫גביר‪ ,‬אלא ובעיקר על מסמכים לרוב‪ ,‬ובין אלה מסמכים שהוגשו לבתי המשפט ולועדות‬
‫הערר‪ ,‬כמו גם החלטות שיפוטיות שונות‪ ,‬וסיכומי פגישות‪ ,‬שבכל אלה יש כדי לבסס את‬
‫גרסת התביעה‪ ,‬באותן עילות שהתקבלו‪.‬‬
‫‪.29‬‬
‫סוף דבר‬
‫התובעות הוכיחו גרסתן וזאת ביחס לאותן עילות בהן מסקנתי היא כי נפלו פגמים‬
‫בהתנהלות הנתבעת‪ ,‬באשר למידעים שנמסרו לתובעות‪ .‬זאת הן בשגגות במידעים עצמם‪,‬‬
‫והן באחור במסירת המידעים‪ .‬כתוצאה מהאמור‪ ,‬נדרשו התובעות לפעול לתיקון הטעויות‬
‫שאינן טעות בשיקול דעת‪ ,‬דבר אשר גרם לעיכוב בקבלת המידע הנכון‪ ,‬וכתוצאה מכך‪,‬‬
‫לעיכוב בהליכי הבנייה על הנכס‪.‬‬
‫התובעות זכאיות איפוא לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו על ידי התנהלות הנתבעת‪ ,‬ככל‬
‫שהנזק יוכח‪ .‬במסגרת שלב הנזק‪ ,‬יהיה מקום לבחון את האשם התורם של התובעות‪,‬‬
‫‪ 22‬מתוך ‪23‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"א ‪ 1095-07‬הילה ר‪.‬ג‪ .‬יעוץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו‬
‫לפני‬
‫כב' השופט איתן אורנשטיין‬
‫וכמות שצויין לעיל‪ .‬עוד יהיה מקום לבחון את זכות גביר לפיצויים בגין הנזקים שנטען כי‬
‫‪1‬‬
‫נגרמו לו‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬יגישו הצדדים ראיותיהם לשלב הנזק‪ .‬התובעות עד ליום ‪ 8.5.11‬והנתבעת עד‬
‫ליום ‪.26.6.11‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ייקבע לישיבת תזכורת ביום ‪ 10.7.11‬בשעה ‪ 09:00‬לשם קביעת סדרי שמיעת הראיות בשלב‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫הנזק‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫נושא ההוצאות‪ ,‬לרבות באשר למחלוקת בנוגע לנתבעות שנמחקו‪ ,‬אכריע בפסק הדין‪.‬‬
‫המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום‪.‬‬
‫ניתנה היום‪ ,‬י' אדר ב תשע"א‪ 16 ,‬מרץ ‪ ,2011‬בהעדר הצדדים‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ 23‬מתוך ‪23‬‬