‫‪141‬‬ ‫פשיטת הטמפלרים על העיר שכם‬ ‫בשנת ‪ - 1242‬אירוע גורלי בתולדות‬ ‫הממלכה הצלבנית‬ ‫שלמה לוטן*‬ ‫דומה כי בשלהי המאה השתים עשרה ובמחצית הראשונה של המאה השלוש עשרה‪ ,‬ידעה‬ ‫הממלכה הצלבנית גלים רבים של הרס‪ ,‬נסיגה צבאית ודעיכה מדינית‪ .‬למרות תקופות‬ ‫אחדות של התאוששות ובנייה לא השכילו ראשי הממלכה‪ ,‬אנשי הכנסייה והמסדרים‬ ‫הצבאיים‪ ,‬אותם מוסדות משפיעים בממלכה‪ ,‬לנצל פרקים בודדים אלה כדי לבסס מחדש‬ ‫את ממלכת ירושלים ולהשיבה לתקופת הפריחה שידעה במהלך המאה השתים עשרה‪.‬‬ ‫רקע כללי‬ ‫קרב קרני חיטין אשר נערך בראשית חודש יולי בשנת ‪ ,1187‬סימן את נקודת השבר בממלכה‪,‬‬ ‫ולאחריו נפלו ערי הצלבנים לידיו של המצביא המוסלמי צלאח אלדין וצבא האיובים‪ .‬בירת‬ ‫הממלכה ונושאת שמה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬נכבשה בחודש אוקטובר בשנת ‪ ,1187‬ויחד עמה נגוזה גם‬ ‫התקווה לכונן את הממלכה מחדש בגבולותיה הקודמים‪ .‬נפילתה של ירושלים גרמה לזעזוע‬ ‫עמוק בעולם הנוצרי והביאה להתעוררות מדינית ולהתארגנות צבאית באירופה במטרה‬ ‫להשיב את שטחי הממלכה הכבושה אל חיק הנצרות (‪Edbury, 1996, pp. 82-83; Kedar,‬‬ ‫‪ .)1982, pp. 116-117; Jaspert, 2004, pp. 500-507; Schein, 2005, pp.159-160‬בעקבות‬ ‫מסע הצלב השלישי אשר החל במזרח בשנת ‪ 1189‬ונמשך עד לשנת ‪ ,1192‬הצליחו הצלבנים‬ ‫להשיב לידיהם רק מקצת מנחלותיהם ברצועת החוף לצד ערי הנמל והמאחזים הצלבניים‬ ‫ בצור‪ ,‬בעכו‪ ,‬בקיסריה וביפו‪ .‬ערי פנים הממלכה כדוגמת חברון ושכם אבדו ולא שבו עוד‬‫לידיהם של הצלבנים (פראוור‪ ,‬תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪.)Runciman, vol. 3, 1954, pp. 23-25 ;62-33‬‬ ‫דווקא בעת מסע הצלב השישי שנערך בשנים ‪ ,1229-1228‬הצליח הקיסר פרידריך‬ ‫השני באמצעות משא ומתן עם המוסלמים וחתירה להסכם אי־לוחמה‪ ,‬להביא להרחבת‬ ‫שטחי הממלכה בחלקה הצפוני ‪ -‬באזור הגליל העליון וסביבת נצרת‪ .‬לראשונה במאה‬ ‫השלוש עשרה נכללו בתחום הממלכה אף בית לחם וירושלים‪ ,‬אשר שבו לחיק הנצרות‬ ‫לתקופה קצרה בין השנים ‪'Eracles', RHC Occ. II, 1859, pp. 373-374;( 1244-1229‬‬ ‫;‪Huillard-Bréholles, vol. 3, 1963, pp. 85-90; Kantorowicz, 1957, pp. 185-187‬‬ ‫‪.)Ross, 2003, p. 154‬‬ ‫הסיבות לפשיטת הקרב בשכם‬ ‫מדוע אם כן לא עלה בידיה של ממלכת ירושלים הצלבנית לחדש ימיה כקדם? בדיעבד‬ ‫מסתבר כי במחצית הראשונה של המאה השלוש עשרה לא פעלה במזרח הפרנקי מערכת‬ ‫ממלכתית לבחינת השיקולים המדיניים והצבאיים הרלוונטיים ולקבלת החלטות מבוססות‪.‬‬ ‫הצלבנים היו נתונים להשפעתם של מוסדות הכנסייה ושל אצילים אורחים מאירופה (כמו‬ ‫‪142‬‬ ‫שלמה לוטן‬ ‫תיבו משאמפן מצרפת וריצ'ארד מקורנוול מאנגליה)‪ ,‬אשר נשלחו לסייע להם ולתגבר‬ ‫את המערך הלוחם באזור‪ .‬בתוככי הממלכה פעלו כוחות יריבים (כגון המסדרים הצבאיים‬ ‫וגורמים תומכי הקיסר‪ ,‬פרידריך השני‪ ,‬ומנגד מתנגדיו‪ ,‬בני משפחות האצולה הצלבנית‬ ‫כמשפחת איבלין)‪ .‬כל אלה לא השכילו לנצל את חולשת המוסלמים המפולגים ובראשם‬ ‫השליטים האיובים המסוכסכים בקטבים המנוגדים בארצות המוסלמים‪ :‬במצרים‪ ,‬בכרך‬ ‫אשר בעבר הנהר המזרחי וכן בדמשק (;‪Painter, 1962, pp. 463-485; Prawer, 1980, p. 221‬‬ ‫‪.)Menache, 1999, pp. 199-201‬‬ ‫ההתנהלות הנזכרת לעיל מבליטה את מורכבות המהלכים שהתרחשו במזרח הפרנקי‬ ‫בשנות הארבעים של המאה השלוש עשרה‪ .‬היעדרה של הנהגה יעילה בולט ביתר שאת‬ ‫במהלך אירוע מקומי‪ ,‬אכזרי וחסר פשרות‪ ,‬אשר התרחש בשנת ‪ .1242‬הייתה זו פשיטת‬ ‫קרב צלבנית בעיר האיובית שכם‪ .‬לפשיטה זו נודעו תוצאות שהשפיעו על מבצעיה ‪ -‬חברי‬ ‫מסדר הטמפלרים‪ .‬לעיר שכם נודעה חשיבות מדינית ויתרון צבאי‪ ,‬בהיותה מעוז איובי‬ ‫ממערב לנהר הירדן ומרכז השלטון של שליט כרך באזור השומרון‪ .‬מנהיגיה של שכם ניצלו‬ ‫את עמדתם האסטרטגית ופגעו בהתקפותיהם בערי החוף הצלבניות ובירושלים‪.‬‬ ‫הרקע לפשיטת הקרב בשכם ובסביבתה נעוץ במסע הצלב אשר זכה לשם 'מסע‬ ‫הברונים'‪ .‬מסע זה התקיים בתחומה של הממלכה הצלבנית בשנים ‪ 1240-1239‬והתמקד‬ ‫בעיקר בלחימה בחלקה הדרומי‪ ,‬באזור אשקלון ועזה (‪'Rothelin', RHC Occ. II, 1859,‬‬ ‫‪ .)pp. 539-541; Lower, 2005, pp. 158-177‬למרות כישלונם של הצלבנים בקרב בית חנון‬ ‫(מצפון לעזה) בשנת ‪ 1239‬ניצלו הצלבנים את חולשתם המדינית של האיובים המפולגים‪,‬‬ ‫והצליחו בדרך של משא ומתן עם המצרים להשיג שטחים רבים ולצרפם אל תחומה של‬ ‫הממלכה‪ .‬כך שבו לשליטתם של הצלבנים מצודות הספר בגבולותיה של הממלכה ‪ -‬בופור‪,‬‬ ‫צפת‪ ,‬טבריה‪ ,‬כוכב הירדן‪ ,‬אשקלון ובית גוברין (‪.)Jackson, 1987, pp. 32, 42-48‬‬ ‫למרות ההצלחה המדינית וההישג הטריטוריאלי המרשים של הצלבנים‪ ,‬אשר נקבע‬ ‫בעיקר בשל השפעתם של חברי מסדר ההוספיטלרים‪ ,‬נמנעו חברי מסדר הטמפלרים‬ ‫וראשי משפחות האצולה הצלבנית מלתמוך בחוזה זה‪ .‬יריבותם המסורתית של הטמפלרים‬ ‫עם חברי מסדר ההוספיטלרים‪ ,‬שהיו לה שורשים עוד במאה השתיים עשרה בשל מאבקי‬ ‫יוקרה‪ ,‬שליטה על נחלות ויריבות כלכלית‪ ,‬הביאה להתנצחות מדינית דווקא בשעתה היפה‬ ‫של הממלכה‪ .‬הטמפלרים לא השלימו עם הישגיהם של ההוספיטלרים‪ ,‬אשר יזמתם הביאה‬ ‫לרגיעה ולביסוס גבולה הדרומי של הממלכה‪ .‬ההוספיטלרים ובעלי בריתם‪ ,‬חברי מסדר‬ ‫הטבטונים‪ ,‬כיוונו לחתימה על הסכם אי־לוחמה עם המצרים מדרום‪ .‬מנגד‪ ,‬הטמפלרים‬ ‫שאפו לחזק את בעלי בריתם‪ ,‬האיובים בדמשק‪ ,‬ובראשם מנהיגם אלמלכ אלצאלח‬ ‫אסמאעיל‪ .‬למרות השבת שטחי הגליל‪ ,‬בהם גם מעוזי הטמפלרים במצודות צפת ובופור‪,‬‬ ‫לא שקטו חברי המסדר וניסו לקדם הסכם אי־לוחמה נפרד עם דמשק כדי לפגוע בכוחם‬ ‫של המצרים‪ .‬מהלכים אלה זרעו אי־שקט באזור ופגעו בחוסנם של הצלבנים באותה עת‬ ‫(‪.)Forey, 1992, pp. 204-210; Nicholson, 1995, pp. 43-48; Luttrell, 1998, pp. 78-80‬‬ ‫פשיטת הטמפלרים על העיר שכם בשנת ‪ - 1242‬אירוע גורלי בתולדות הממלכה הצלבנית ‪143‬‬ ‫פשיטת הטמפלרים על שכם‬ ‫הרקע לפשיטת הקרב של הטמפלרים בשכם נעוץ בכל אותם אירועים אשר אירעו בראשית‬ ‫שנות הארבעים של המאה השלוש עשרה‪ .‬הטמפלרים רתמו לעזרתם את בני משפחת‬ ‫איבלין‪ ,‬ממשפחות האצולה המשפיעות במזרח הפרנקי‪ ,‬ויחד העזו לפגוע בגלוי בחוזה‬ ‫השלום שנרקם בדרום הממלכה‪ .‬חברי מסדר הטמפלרים זיהו את נקודות החולשה באזור‬ ‫ובהן מאחזיו של בעל בריתם של המצרים ‪ -‬אלמלכ אלנאצר דאוד‪ ,‬מנהיגה האיובי של‬ ‫העיר כרך בעבר הירדן המזרחי ושליטה בפועל של העיר שכם‪ .‬החלטתם הייתה לפגוע‬ ‫במרכז הכובד של השליט האיובי בעבר הירדן המערבי‪ ,‬בעיר שכם‪ .‬פשיטה זו התקיימה‬ ‫לבסוף בתאריך ‪ 30‬בחודש אוקטובר בשנת ‪Al-Maqrīzī, 1936 vol. I part 2, pp. 310-311;( 1242‬‬ ‫‪.)Jackson, 1987, pp. 51-52; Marshall, 1992, pp. 62-64; Runciman, vol. 3, 1954, pp. 219-220‬‬ ‫פשיטת הטמפלרים על שכם‪ ,‬הרחוקה מרחק רב מכל מאחז צלבני ברצועת החוף‬ ‫ובירושלים‪ ,‬הייתה עליית מדרגה בהעזה הצלבנית וביכולת המבצעית באותה עת‪ .‬יותר‬ ‫מכול נודעה התקפה זו במידת אכזריותה‪ :‬חברי המסדר הסתערו על העיר המוסלמית‪,‬‬ ‫הרסו את בתיה ובזזו את העיר במשך שלושה ימים‪ .‬לאחר השלמת מעשי החורבן ריכזו‬ ‫הטמפלרים את אוכלוסייתה המוסלמית של העיר ואף את המיעוט הנוצרי־מזרחי שנותר‬ ‫בה‪ ,‬בשטח המסגד המרכזי בלב העיר‪ .‬הם טבחו בציבור הרב שנכלא במקום‪ ,‬ושרפו את‬ ‫מבנה הדת על יושביו‪ .‬מעשה זה היה שיאו של מסע ההרס ופעולת החורבן בעיר שכם‪.‬‬ ‫יש לציין כי המבנה שימש במאה השתיים עשרה ככנסייתם של הנוצרים תושבי העיר‪,‬‬ ‫ועם כיבושה הוסב מבנה הדת ושימש כמסגדם הראשי של המוסלמים בשכם‪ .‬עובדה זו‬ ‫לא עמדה לאותו מסגד לשם הצלתו (;‪Benvenisti, 1970, p. 165; Barber, 1994, p. 143‬‬ ‫‪.)Pringle, 1998, pp. 96-98‬‬ ‫פשיטת הקרב בשכם והשפעתה על חברי מסדר הטמפלרים‬ ‫בממלכה הצלבנית ובאירופה‬ ‫הדי פשיטת הקרב בעיר שכם נודעו ברחבי הממלכה הצלבנית וכן באירופה‪ .‬ראש מסדר‬ ‫הטמפלרים‪ ,‬ארמן מפריגור (‪ ,)Armand de Périgord‬ניסה להסביר את מהלכי הטמפלרים‬ ‫כפעולת עונשין על התקפתו של שליט כרך האיובי‪ ,‬אלנאצר דאוד‪ ,‬על שיירת עולי רגל‬ ‫נוצרים שעשו את דרכם באותה עת אל ירושלים‪ .‬לדעתו‪ ,‬הייתה זו הפרת הסכם ומניעת‬ ‫תנועת צליינים ממעברם אל העיר הקדושה לנוצרים‪ .‬ממקום ישיבתו בממלכה הצלבנית‬ ‫כתב ראש המסדר בשנת ‪ 1243‬מכתב מפורט אל מפקד הטמפלרים באנגליה‪ ,‬רוברט‬ ‫מסנדפורד (‪ .)Robert of Sandford‬במכתבו תיאר את מצבה הצבאי של הממלכה הצלבנית‬ ‫ופירט את המעורבות המדינית שידעה הממלכה הצלבנית‪ ,‬כישות השוכנת כחיץ צבאי בין‬ ‫מעוזי האיובים‪ ,‬מצרים וכרך מדרום ודמשק מצפון‪ .‬במכתבו קבע ראש המסדר כי היה‬ ‫נחוץ לפעול בנחישות נגד שליט כרך רודף הנוצרים וטען כי לא ניתן היה לסמוך על הברית‬ ‫המדינית עם המצרים כיוון שמנהיגה לא מילא את תנאיה‪ .‬לדבריו‪ ,‬לא השיב המנהיג המצרי‬ ‫לחזקתם של הצלבנים מאחזים שהובטחו לנוצרים באזור גב ההר‪ ,‬ביניהם היישובים חברון‬ ‫ושכם‪ .‬לטענתו של מנהיג הטמפלרים‪ ,‬ביקש מנהיג האיובים במצרים להחליש תחילה את‬ ‫הצלבנים ולבסוף לצאת למסע נקמה ולפגוע גם בבעלי בריתו של מנהיג האיובים מדמשק‪,‬‬ ‫‪144‬‬ ‫שלמה לוטן‬ ‫בטמפלרים ובכלל הצלבנים היושבים בתחומי הממלכה (‪Matthew Paris, 1872-1883,‬‬ ‫‪.)Chronica majora, RS 57, vol. 4, pp. 288-291; Barber & Bate, 2010, pp. 140-142‬‬ ‫דומה כי מכתבו זה של מנהיג הטמפלרים שימש בין היתר כהסבר וייתכן אף כצידוק‬ ‫לפעולה הצבאית שנערכה בעיר שכם בשנת ‪.1242‬‬ ‫השפעתה של פשיטת הקרב בשכם ניכרת גם באירופה‪ .‬פשיטת הקרב זכתה להאדרה‬ ‫ולעדות ברורה בכנסייתם של הטמפלרים בעיר פרוג'יה אשר בלב איטליה‪ .‬כנסייה זו‬ ‫נבנתה בשנים ‪ ,1285-1283‬בתקופת התחזקותם של הטמפלרים באירופה‪ .‬כנסיית הקדוש‬ ‫בויגיינטה (‪ )Saint Bevignate‬עוטרה בפרסקאות (ציורי קיר) ובהם תיאורי קרב מרכזיים‬ ‫בתולדות הטמפלרים‪ .‬בין העיטורים המתארים את ניצחונות הטמפלרים נמצא גם ציור‬ ‫הפשיטה על העיר שכם בשנת ‪ .1242‬בפרסקו המוקדש לאירוע הקרב‪ ,‬צוירו לוחמים‬ ‫טמפלרים רכובים על סוסים‪ ,‬מצוידים בשריון עם סמלי המסדר ואף נושאים כלי לחימה‪.‬‬ ‫(‪.)Scarpellini, 1987, pp. 93-105; Curzi, 2002, pp. 39-51; Cadei, 1995, pp. 107-108, 169-170‬‬ ‫פשיטת הקרב בשכם והשלכותיה על גורלם של הצלבנים במחצית המאה‬ ‫השלוש עשרה‬ ‫הדי האירוע בשכם הגיעו לידי שליטה האיובי של כרך אשר פנה לעזרת המנהיג המצרי‬ ‫אלמלכ אלצלאח איוב‪ .‬ההתקרבות בין שני המנהיגים הביאה לאיחוד צבאותיהם ולפשיטה‬ ‫על דרום מישור החוף ועל סביבת העיר יפו‪ ,‬מעוזם של הצלבנים באזור‪ .‬בתום פשיטה זו‬ ‫התפזרו הכוחות במישור החוף ולאחר תקופה קצרה שבו אל בסיסם בעזה (‪Bulst-Thiele,‬‬ ‫‪.)1966, pp. 212-213‬‬ ‫החשדנות ההדדית ששררה בין המנהיגים האיובים מדרום‪ ,‬מנעה אותם מלשמר את‬ ‫הישגיהם ולבסוף הביאה דווקא להתחזקותם של הטמפלרים‪ .‬מנהיג האיובים בדמשק‬ ‫חיפש לו בעל ברית נאמן באזור נגד המצרים המאיימים מדרום‪ .‬אותה תקרית קרב אלימה‬ ‫בעיר שכם נשכחה‪ ,‬ומבצעיה זכו מן ההפקר‪ .‬הצלבנים הצליחו להשיב לתחומם שטחים‬ ‫נרחבים ממערב לנהר הירדן‪ .‬היו אלה שטחים כפריים בעיקר בלי המאחזים המוסלמיים ‪-‬‬ ‫חברון‪ ,‬שכם ובית שאן‪ .‬ואולם גולת הכותרת של הישגיהם הייתה השבת הר הבית לידיהם‪,‬‬ ‫אותו מתחם קדוש בירושלים אשר לא נמסר לרשות הצלבנים לאחר חתימת הסכם יפו־‬ ‫תל עג'ול בשנת ‪Ibn Wāşil, 1953, vol. 5, pp. 330-333; Matthew Paris, Chronica( 1229‬‬ ‫‪ .)majora, RS 57, vol. 4, p. 290; Mayer, 1988, p. 259‬היו אלה דווקא הטמפלרים אשר‬ ‫הצליחו במעשיהם לחדש את הפולחן הנוצרי בהר הבית ואף להשיב לרשותם את מרכזם‬ ‫בעיר ירושלים ואת מקור שמם‪ ,‬מקדש שלמה (‪ ,)Templum Salomonis‬בשטחו של מסגד‬ ‫אל אקצא‪ ,‬בחלקו הדרומי של הר הבית (פראוור‪ ,‬תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪ ;66-65‬פרידמן‪ ,‬תשע"א‪,‬‬ ‫עמ' ‪Bulst-Thiele, 1974, pp. 19-22; Schein, 1984, pp. 179-181, 191; Kedar ;242-240‬‬ ‫‪.)& Pringle, 2009, pp. 142-147‬‬ ‫במצב דברים זה‪ ,‬במקום שבו ניצבו הצלבנים כחיץ רופף בין יריבים מוסלמים השואפים‬ ‫להילחם זה בזה‪ ,‬היה עתיד שלב ההתפכחות להגיע במהרה‪ .‬השליט האיובי במצרים אזר‬ ‫כוחות כנגד הברית החזקה מצפון וחבר אל שכירי חרב מבני השבטים הנודדים ‪ -‬השבטים‬ ‫החווריזמים (שבטים טורקומנים מערבות רוסיה מהאזורים השוכנים ממזרח לים הכספי)‪.‬‬ ‫לוחמים אלה פשטו על אזור נהר הפרת‪ ,‬ולאחר שנתבקשו על ידי שליטה של מצרים לבוא‬ ‫פשיטת הטמפלרים על העיר שכם בשנת ‪ - 1242‬אירוע גורלי בתולדות הממלכה הצלבנית ‪145‬‬ ‫ולסייע לו בלחימתו‪ ,‬הופיעו אף במזרח אגן הים התיכון (‪.)Humphreys, 1977, pp. 273-275‬‬ ‫הגעתו של גורם צבאי כה חזק אל האזור שינתה את האיזון הרגיש בשטחי הממלכה‬ ‫הצלבנית‪ .‬השבטים החווריזמים פשטו מצפון על אזור בקעת הירדן‪ ,‬ומשם התקדמו‬ ‫הלוחמים דרומה אל עבר העיר ירושלים שעליה פשטו בחודש אוגוסט בשנת ‪ ,1244‬חדרו‬ ‫אל בין ביצוריה והרסו את אתרי הנוצרים שבתוכה‪ .‬בין המבנים שנהרסו בעיר הייתה גם‬ ‫כנסיית הקבר הקדוש אשר חוללה קשות ונבזזה מאוצרותיה‪ .‬רבים מבין הנוצרים אשר‬ ‫מצאו בה מקלט נטבחו‪ ,‬והיתר ברחו אל עבר ביצורי הצלבנים הניצבים בערי מישור החוף‬ ‫(‪.)Cahan, 1969, pp. 668-674; Burgtorf, 2008, pp. 124-125‬‬ ‫בהיוודע דבר האסון לצלבנים‪ ,‬התארגנו בעיר עכו מנהיגי הממלכה הצלבנית‪ ,‬אבירי‬ ‫המסדרים הצבאיים ואנשי הכנסייה‪ ,‬יחד עם בעלי בריתם האיובים מסוריה‪ .‬הכוחות‬ ‫המשותפים יצאו את העיר בדרכם דרומה אל עבר ריכוזי כוחות המצרים בדרום מישור‬ ‫החוף‪ .‬הלוחמים חלפו על פני יפו ונערכו באשקלון ולבסוף פנו לתקוף את המצרים ובעלי‬ ‫בריתם השבטים החווריזמים הניצבים באזור עזה (‪Matthew Paris, Chronica majora, RS‬‬ ‫‪ .)57, vol. 4, pp. 337-344; Grousset, 1936, p. 418‬ההיתקלות בין הכוחות העוינים נערכה‬ ‫בתאריך ‪ 17‬בחודש אוקטובר שנת ‪ 1244‬על אדמות הכפר הירביה (פורביה בצרפתית)‪ ,‬כיום‬ ‫בשטחים שמדרום לקיבוץ כרמיה‪ .‬אלפי צלבנים נהרגו בעת הקרב‪ ,‬לוחמים מצבא המלך‪,‬‬ ‫אצילים מאירופה‪ ,‬אנשי כנסייה וביניהם גם כאלף אבירים חברי המסדרים הצבאיים‪.‬‬ ‫המעטים ששרדו את מאורעות הקרב‪ ,‬נסוגו אל עבר אשקלון ויפו‪ .‬אחדים ממנהיגי‬ ‫הצלבנים נלקחו בשבי והובלו דרומה אל עבר מצרים (‪Salimbene de Adam, 'Cronica',‬‬ ‫‪MGH SS, vol. 32, p. 177; 'Rothelin, RHC Occ. II, 1859, pp. 562-565; Riley-Smith,‬‬ ‫‪ .)1967, pp. 128-129; Hamilton, 1980, pp. 263-265‬רק בשנת ‪ 1250‬עם סיומו של מסע‬ ‫הצלב שערך המלך הצרפתי‪ ,‬לואי התשיעי (לואי הקדוש)‪ ,‬באדמות מצרים‪ ,‬ועם הגעתו‬ ‫אל שטחה של הממלכה הצלבנית‪ ,‬שוחררו המנהיגים ששרדו את שנות השבי במצרים‬ ‫(‪.)Jackson, 2007, pp. 63-74; Friedman, 2002, pp. 96-99‬‬ ‫סיכום‬ ‫בכך תם פרק זה בתולדות הממלכה הצלבנית‪ ,‬תקופה שהחלה בשנת ‪ 1240‬עם עליית‬ ‫מעמדם של הצלבנים באזור‪ ,‬והסתיימה בתבוסה מרה שלהם בשנת ‪ 1244‬בשל תככים‪,‬‬ ‫מזימות וחתרנות מדינית‪ .‬אותה פשיטה בעיר שכם בשנת ‪ 1242‬הייתה בין הגורמים אשר‬ ‫הביאו לסחרור מדיני‪ ,‬לפגיעה בבריתות צבאיות עם השליטים האיובים ולחבירה אל‬ ‫כוחות זרים‪ .‬ניכר כי צעדם של הטמפלרים היה בין הגורמים שתרמו להתפוררות הממלכה‬ ‫ולהיחלשותה‪ .‬תהליך זה נמשך כיובל שנים נוספות עד לנפילתה הסופית של הממלכה‬ ‫ולנסיגתם של הצלבנים מחופי מזרח אגן הים התיכון בשנת ‪.1291‬‬ ‫שלמה לוטן‬ ‫רשימת מקורות‬ .‫ מוסד ביאליק‬:‫ ירושלים‬,'‫ כרך ב‬,‫ תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל‬.)‫ י' (תשמ"ד‬,‫פראוור‬ '‫ י' פראוור וח‬:‫ בתוך‬,‫ היסטוריה פוליטית של ירושלים הצלבנית והאיובית‬.)‫ י' (תשנ"א‬,‫פראוור‬ :‫ ירושלים‬.)67-43 '‫ (עמ‬1099-1250 ‫ ספר ירושלים התקופה הצלבנית והאיובית‬,)‫בן שמאי (עורכים‬ .‫ידי צחק בן צבי‬ ‫ משא ומתן ותעמולה‬,‫ מבט פוליטי על מקום קדוש‬- ‫ שאלו שלום ירושלים‬.)‫ א' (תשע"א‬,‫פרידמן‬ ‫ עליה לרגל ומקומות‬:‫ לראות ולגעת‬,)‫ י' חן וא' שגריר (עורכים‬:‫ בתוך‬,)1229( ‫בחוזה תל עג'ול יפו‬ ‫ האוניברסיטה‬:‫ רעננה‬.)248-231 '‫ מחקרים לכבוד אורה לימור (עמ‬.‫ בנצרות ובאסלאם‬,‫קדושים ביהדות‬ .‫הפתוחה‬ Al-Maqrīzī. (1936). al-Sulūk li-ma'rifat duwal al mulūk. ed. M.M. Ziada. vol. 1 part 2. Cairo: Gamal Eddin. 'Continuation de Guillaume de Tyr de 1229 à 1261, dite du manuscript de Rothelin'. (1859). Recueil des Historiens des Croisades. Historiens Occidentaux, vol. II. Paris: Imprimerie Royale. ['Rothelin', RHC Occ. II] Edbury, P. W. (1996). The Conquest of Jerusalem and the Third Crusade, sources in translation, Aldershot: Scolar Press. 'L'Estoire de Eracles empereur et la conqueste de la Terre d'Outremer'. (1859). Recueil des Historiens des Croisades. Historiens Occidentaux, vol. II. Paris: Imprimerie Royale. ['Eracles', RHC Occ. II] Huillard-Bréholles, J. L. A. (1963). Historia Diplomatica Frederici Secundi. vol. 3. Torino: Erasmo. Ibn Wāşil (1953). Mufarrij al kurūb fī akhbār banī Ayyūb. ed. G. Shayyāl et al., vol. 5. Cairo: Gamal Eddin. Matthew Paris. (1872-1883). Chronica majora. ed. H.R. Luard. Rolls Series 57, vol. 4. London: Longman. Salimbene de Adam, 'Cronica', Monumenta Germaniae Historica SS. ed. O. Holder-Egger, vol. 32, p. 177. (1905-1913). ---Barber, M., Bate K. (2010). Letters from the East. Crusades, Pilgrims and Settlers in the 12-13 Centuries, Farnham: Ashgate. Barber, M. (1994). The New Knighthood. A History of the Order of the Temple, Cambridge: Cambridge University Press. Benvenisti, M. (1970). The Crusaders in the Holy Land, Jerusalem: Israel Universities Press. 146 147 ‫ אירוע גורלי בתולדות הממלכה הצלבנית‬- 1242 ‫פשיטת הטמפלרים על העיר שכם בשנת‬ Bulst-Thiele, M. L. (1966). Zur Geschichte der Ritterorden und des Königreichs Jerusalem im 13 Jahrhundert bis zur Schlacht bei La Forbie am 17. Okt. 1244. Deutsches Archiv, 22, 197-226. Bulst-Thiele, M. L. (1974). Sacrae domus militiae Templi Hierosolymitani magistri, Untersuchungen zur Geschichte des Templerordens 1118/9 - 1314, Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht. Burgtorf, J. (2008). The Central Convent of the Hospitallers and Templars., History, Organization and Personel (1099/1120 - 1310), Leiden: Brill. Cadei, A. (1995). Architettura sacra Templare. in A. Cadei et al. (ed.), Monaci in Armi (pp. 15‑173). Firenze: Certosa di Firenze. Cahen, C. (1969). The Turks in Iran and Anatolia before the Mongol invasions. in R.L. Wolff & H.W. Hazard (eds.), A History of the Crusades, The Later Crusades, 1189-1311, (pp. 661-691, vol. 2), Madison: University of Wisconsin Press. Curzi, G. (2002). La pittura dei Templari, Milan: Silvana. Forey, A. J. (1992). The Military Orders, From the Twelfth to the Early Fourteenth Centuries, Toronto: University of Toronto Press. Friedman, Y. (2002). Encounter between Enemies, Captivity and Ransom in the Latin kingdom of Jerusalem, Leiden: Brill. Grousset, R. (1936). Histoire des Croisades et du Royaume Franc de Jérusalem, vol. 3, Paris: Librairie Plon. Hamilton, B. (1980). The Latin Church in the Crusader States, London: Variorum Publications. Jackson, P. (1987). The Crusades of 1239-1241 and their Aftermath. Bulletin of the School of Oriental and African Studies, 30, 1, 217-247. Jackson, P. (2007). The Seventh Crusade, 1244-1254, Sources and Documents, Aldershot: Ashgate. Jaspert, N. (2004). Zwei unbekannte Hilfsersuchen des patriarchen Eraclius vor dem Fall Jerusalems (1187). Deutsches Archiv für Erforschung des Mittelalters, 60, 2, 483-516. Kantorowicz, E. (1957). Frederick the Second 1194-1250, New York: Frederick Ungar. Kedar, B. Z. (1982). Ein Hilferuf aus Jerusalem vom September 1187. Deutsches Archiv für Erforschung des Mittelalters, 38, 1, 112-122. Kedar B. Z. & Pringle, D. (2009). 1099-1187: The Lord's Temple (Templum Domini) and Solomon's Palace (Palatium Salomonis). in B.Z. Kedar & O. Grabar (eds.), Where heaven and earth meet: Jerusalem's sacred explanade (pp. 132-149). Jerusalem: Yad Izhak Ben-Zvi. Lower, M. (2005). The Barons' Crusade, A Call to Arms and Its Consequences, Philadelphia: University of Pennsylvania Press. ‫שלמה לוטן‬ Luttrell, A. (1998). The Military Orders - Some Definitions, in K. Elm & C. Damiano Fonseca (eds.), Militia Sancti Sepulcri, Idea e institnzioni (pp. 77-88). Citta del Vaticano: Pontificia Università Lateranense. Marshall, C. (1992). Warfare in the Latin East, 1192-1291, Cambridge: Cambridge University Press. Mayer, H. E. (1988). The Crusades, trans. J. Gillingham, Oxford: Oxford University Press. Menache, S. (1999). Rewriting the History of the Templars According to Matthew Paris. in S. Menache & S. Schein (eds.), Cross Cultural Convergences in the Crusader period. Essays Presented to Aryeh Grabios on his Sixty-Fifth (pp. 183-213). New-York: Peter Lang. Nicholson, H. (1995). Templars, Hospitallers, and Teutonic Knights: Images of the Military Orders, 1128-1291, Leicester: Leicester University Press. Painter, S. (1962). The Crusade of Theobald of Champagne and Richard of Cornwall, 12391241. in R.L. Wolff & H.W. Hazard (eds.), The Later Crusades 1189-1311, A History of the Crusades (pp. 463-485, vol. 2). Madison: University of Wisconsin Press. Prawer, J. (1980). Military Orders and Crusader Politics in the Second half of the XIIIth Century. in J. Fleckenstein & M. Hellmann (eds.), Die geistlichen Ritterorden Europas (pp. 217-229). Sigmaringen: Thorbecke. Pringle, D. (1998). The Churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem, A Corpus, vol. II, Cambridge: Cambridge University press. Riley-Smith, J. (1967). The Knights of St. John in Jerusalem and Cyprus 1050-1310, London: Macmillan. Ross, L. (2003). Frederick II: Tyrant or Benefactor of the Latin East ?. Al Masāq, 15, 2, 149‑159. Runciman, S. (1954). A History of the Crusades, vol. 3, Cambridge: Cambridge University Press. Scarpelini, P. (1987). La chiesa di San Bevignate, I Templari e la pittura perugina del Duecento. in M. Roncetti, P. Scarpellini & F. Tommasi (eds.), Templari e Ospitalieri in Italia, Quaderni storici del Comune di Perugia 4 (pp. 93-158). Milan: Electa. Schein, S. (1984). Between Mount Moriah and the Holy Sepulchre: The Changing Traditions of the Temple Mount in the Central Middle Ages. Traditio, 50, 175-195. Schein, S. (2005). 'The Terrible News': The Reaction of Christendom to the Fall of Jerusalem (1187). Gateway to the Heavenly City: Crusader Jerusalem and the Catholic West (1099-1187) (pp. 159-188). Aldershot: Ashgate. ‫ מרכז רנרט לחקר ירושלים והמחלקה ללימודי ארץ ישראל‬,‫* ד"ר שלמה לוטן‬ ‫ אוניברסיטת בר אילן‬,‫וארכיאולוגיה‬ 148