2015 פברואר , "ה תשע אדר , שובל עלון קיבוץ

‫עלון קיבוץ שובל‪ ,‬אדר תשע"ה‪ ,‬פברואר ‪2015‬‬
‫שדרת השקדיות‪,‬‬
‫נטיעות חדשות‬
‫בט"ו בשבט‬
‫לקוראי השובעלון שלום!‬
‫תועפות אבק‪ ,‬גשם רביבים וכמה כדורי ברד פקדו אותנו לאחרונה‪ .‬השדות הודו לגשם‬
‫הנדיב בשפע צימוח‪ ,‬והנגב יפה במיוחד השנה‪ ,‬פורח באדום ובצהוב ומרנין את העין‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬במירוץ הזמן‪ ,‬מסקר השובעלון את מה שהיה ומתקשה להדביק את קצב האירועים‪.‬‬
‫ט"ו בשבט נחוג אצלנו השנה בשלל אירועים‪ ,‬והם מיוצגים בתמונות ובכמה סיפורים‪,‬‬
‫וביניהם על הגינה הקהילתית‪ .‬רק שתלנו ונטענו‪ ,‬והנה כבר פורים בפתח‪...‬‬
‫בלב הגיליון – פרידה כואבת מארבעה אנשים יקרים שנפטרו לאחרונה‪ ,‬מרים אושפיץ‪,‬‬
‫יוסף מורטון‪ ,‬שרי רז ורות גולדברג‪ ,‬זכרם לברכה‪ .‬לכל אחד מהם סיפור חיים ייחודי‬
‫ומרתק‪ ,‬וכאשר נגזר עלינו להיפרד ‪ -‬משהו ממנו מסופר‪ ,‬והסיפורים יפים‪.‬‬
‫ראובן הירשלר בהגיגיו המצוירים מוחה על גזרת הגורל‪...‬‬
‫ומה עוד?‬
‫פסולת והטיפול בה אינם עניין שולי כיום‪ ,‬ונוה עין גדי מספר על עבודתו בתחום זה‪.‬‬
‫חיים רון יצא לסיור שארגנה ועדת תרבות לׂשרונה‪ .‬כולם התרשמו מהמקום‪ ,‬אבל חיים גם‬
‫התעמק בהיבטים ההיסטוריים ובהשלכות הפוליטיות שלהם וכתב על גירוש אוכלוסיות‬
‫עוינות ועל הפקעת נכסי אויב בהיבט רחב יותר‪.‬‬
‫אלי לוי מביט על הקיבוץ שלנו אתמול‪ ,‬היום‪ ,‬מחר‪ ...‬ומנתח את מצבו‪.‬‬
‫משל קטן על ערבות הדדית העבירה אלי רינת חכים‪ ,‬לקראת כתיבת "מושגי הקיבוץ"‪.‬‬
‫היריעה בדף המושגים הייתה קצרה‪ ,‬לכן הפך השובעלון לבמה טבעית לסיפור‪.‬‬
‫ולקינוח – מפי הטף‪.‬‬
‫אשמח למשוב על תכני השובעלון‪ ,‬וגם להשתתפות פעילה של הקוראים‪ ,‬כי הרי לכך נועד‬
‫המקומון הזה‪.‬‬
‫בברכת ימים טובים ושמחים לכולנו!‬
‫שלומית‬
‫‪1‬‬
‫את רצף אירועי ט"ו בשבט פתחנו בנטיעות‪ ,‬אבל ללא קצת תרבות אי אפשר‪ ,‬לכן צפינו‬
‫בהצגה קטנה על אילנה והשקדייה‪ .‬והייתה גם ברכה‪.‬‬
‫ברכה לקיבוץ שובל לכבוד ט"ו בשבט‬
‫בפרוש חג האילנות‪ ,‬אליך אני רוצה לפנות‬
‫ּולאחל לעץ הוותיק והמהולל‪ ,‬הרי הוא קיבוץ שובל‪,‬‬
‫כמה איחולים‪:‬‬
‫שיהיו שורשיך עמוקים‬
‫ויינקו מעברך המרשים‬
‫ומערכי השיתוף והערבות ההדדית‪,‬‬
‫כי לצורך חוסן חברתי – זו התשתית‪.‬‬
‫שיהיו ענפיך רחבים וחסונים‪,‬‬
‫בנויים מאנשים טובים ומהרבה בנים‪,‬‬
‫שתהא עלוותך ירוקה‪ ,‬רחבה‪,‬‬
‫מגוונת ומפותחת‪,‬‬
‫כענפי המשק‪ ,‬שופעת פעילויות ומוצלחת‪,‬‬
‫שתניב פירות ערבים ועסיסיים‬
‫בדמות ילדים חמודים ומתוקים‪,‬‬
‫ושתמשיך להתנשא לשמיים ולשאוף לגובה‬
‫כי ללא חלומות – איך אפשר לצמוח?!‬
‫חג שמח!‬
‫שלומית‬
‫‪2‬‬
‫איזה כיף שיש חג מושקע ועתיר אירועים!‬
‫ערב ט"ו שבט בחדר האוכל היא עליז ושמח‪,‬‬
‫טעים ורב משתתפים‪ .‬על הבמה הופיעה לראשונה‬
‫חבורת הזמר‪ ,‬ולא נשכח את "זרע של צנונית"‬
‫בביצוע משפחת אלמלם‪.‬‬
‫פיקניק ט"ו בשבט‬
‫מהו ט"ו בשבט ללא בילוי בטבע?‬
‫ועדת תרבות דאגה לכול וארגנה פיקניק בחורשת‬
‫האקליפטוסים‪ .‬זיו שלח לקח את החבר'ה לטיול‬
‫בשדות ונדב פלג הסביר מה רואים בהם‪ .‬את הציוד‬
‫לפיקניק הביא יואל נאור‪ ,‬הנערים הכינו טבונים‬
‫לאפיית פיתות‪ ,‬נוה עין גדי ושי נהרי הכינו הפעלות‬
‫ומשחקים ושי זקין דאג שכל התכניות יצאו אל הפועל‪.‬‬
‫משפחות רבות הגיעו והשתתפו ונהנו‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ביקשתי מצביקה קאלוש לספר על הגינה הקהילתית החדשה שהשתילה בה חתמה את‬
‫אירועי ט"ו השבט‪.‬‬
‫רעיון הגינה הקהילתית התחיל מחיפוש עשייה משתפת ומחברת למקום‪ .‬היוזמים הם‬
‫כמה בחורים שהגיעו לאחרונה לשובל‪ :‬יובל גולן‪ ,‬רועי צורף‪ ,‬אסף עובדיה‪ ,‬צביקה קאלוש‬
‫וגם נווה עין גדי – שובלניק ותיק‪ .‬הגינות הקהילתיות תופסות תאוצה ברחבי הארץ‪ ,‬ומכאן‬
‫הרעיון‪ .‬לאחר שזה גובש ‪ -‬הגיע זמן הביצוע‪.‬‬
‫ליאור כהן שעוסקת בין היתר בגינות הקהילתיות נתנה כמה טיפים‪ ,‬אורית גולדברג נתנה‬
‫את חסות ועדת תרבות‪ ,‬והבחורים גייסו גם את נעם קרוטמן‪ ,‬איש הנוי‪ .‬בעזרת המתחחת‬
‫של הנוי ועבודת שרירים במעדרים הוכנו ערוגות גבוהות והונחו טפטפות‪ .‬שתילי ירקות‬
‫ותבלינים הגיעו ממבואות הנגב‪ .‬נרכשו כלי עבודה‪ ,‬כולל מעדרים ומגרפות צבעוניים‬
‫וחמודים לילדים‪ .‬בט"ו בשבט נחנכה הגינה‪ ,‬ומשפחות רבות הגיעו והשתתפו בשתילה‪.‬‬
‫המטרה העיקרית של הגינה היא יצירת מקום מפגש‪ .‬מטרה נוספת היא לחבר את הילדים‬
‫לעבודת האדמה וליצור קשר עם המקום והקרקע‪ .‬הכוונה היא להיפגש כל שבוע‪-‬שבועיים‬
‫לעבודה משותפת‪ ,‬ניקוש עשבים וכל מה שנדרש‪ ,‬וכשתגיע העת ‪ -‬לאסוף ביחד את היבול‪.‬‬
‫יש גינות קהילתיות שבהן כל אחד מקבל ערוגה‪ ,‬מטפל בה ונהנה מפרי עמלו‪ .‬כאן הכוונה‬
‫היא היחד‪ ,‬לכן נשמח לקטוף ביחד את החסה והקולרבי‪ ,‬לעשות מהם סלט גדול שייאכל‬
‫בחברותא‪ .‬בהמשך מתוכנן להכין במקום פינת בילוי עם טבון וספסלים‪.‬‬
‫היה כיף לעבד ביחד את השטח‪ ,‬ועוד יותר מכך – לראות את כולם שותלים ביחד‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫אמא יקרה‪,‬‬
‫תם המסע‪.‬‬
‫מסע ארוך‪ ,‬מפותל‪ ,‬מסובך וקשה שהחל לפני ‪ 85‬שנים‪ ,‬בבירת הונגריה‪ .‬משפחה אחת‪ ,‬עם‬
‫אמא ואבא שלוש אחיות ומשה אחיך היקר‪ .‬צעדים ראשונים בעולם‪ ,‬שהאמנת כי הוא רק‬
‫טוב‪ ,‬תחת ההגנה והשמירה של אמך‪ .‬עולם ששינה למול פנייך את אופיו האופטימי‪,‬‬
‫השמח‪ ,‬והפך לשטני‪ ,‬מאיים‪ .‬ילדה קטנה אל מול עולם גדול‪ ,‬שרוצה רק לטרוף אותה על‬
‫שום שהיא יהודייה‪ .‬ילדה קטנה שקורעים אותה מאמה בתחנת רכבת כשממול רובה קטלני‬
‫מכוון אל פנייך התמימות‪ ,‬המשותקות מפחד‪ ,‬שאך זה אתמול החיוך והצחוק היה מרוח עליהם‪.‬‬
‫תם המסע אישה קטנה‪-‬גדולה‪ ,‬לוחמת ענקית שהלכה קדימה וחזרה מהתופת ממחנה‬
‫האימים כשריח המוות ומראות האימים מלווים אותך בכל צעד‪ .‬ממצעד המוות למצעד‬
‫החיים‪ .‬עלייה לארץ לבד‪ ,‬ללא מגן‪ ,‬ללא מכוון‪ ,‬ילדה קטנה אל מול עולם ענק‪.‬‬
‫מסע שממשיך בהכשרה בבן שמן עם הגרעין ההונגרי‪ ,‬פיזור ביישובים שמתחילים לקום‬
‫ביחד עם מדינה קטנה‪ ,‬וילדה קטנה שמחזיקה רובה גדול ושומרת ששוב לא יבוא הצורר‬
‫ומבקש נפשה‪.‬‬
‫ובלילה אחד מצטרף אל המסע גבר אחד רכוב על סוס‪ .‬מי שם? שואלת ילדה קטנה עם‬
‫רובה גדול‪ ,‬ומהעבר השני עונה קול‪ :‬זה אני‪ ,‬אני יהודי‪ .‬ומשם את המסע ממשיכים שניים‪,‬‬
‫אישה אחת עם איש אחד‪ ,‬מחזיקים יד ביד וחיים מכל הבא ליד‪.‬‬
‫מגיעים לשובל‪ ,‬קיבוץ קטן בנגב גדול‪ .‬בונים בית‬
‫ועוד בית‪ .‬קיבוץ שלם‪ .‬וזורעים וקוצרים‪ .‬במטבח‬
‫מבשלת אישה קטנה לקיבוץ גדול‪.‬‬
‫אל המסע מצטרפים נוסעים קטנים‪ ,‬דורית‬
‫הבכירה‪ ,‬יאיר ועמי‪ .‬ואת‪ ,‬אמא‪ ,‬לא נחה לרגע‪.‬‬
‫דואגת‪ ,‬מאכילה‪ ,‬מנקה‪ ,‬מטפלת‪ ,‬נוסעת לכל מקום‬
‫כי צריך לטפל‪ .‬הרי הילד לא מרגיש טוב‪.‬‬
‫ויש נכדים וימי הולדת‪ ,‬ואת‪ ,‬אף אחד לא שוכחת‪,‬‬
‫כי אם לא את‪ ,‬מי יהיה שם? בכולם את מטפלת ואת‬
‫עצמך שוכחת‪ ,‬נו גם לזה יגיע הזמן את אומרת‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫והזמן עובר והמסע מתארך‪ ,‬הגו שח לו קמעה‪ ,‬הצעדים כושלים והבריאות לא בשמיים‪,‬‬
‫אבל את דוהרת קדימה‪ .‬אין זמן‪ .‬אישה קטנה מול מחלה גדולה‪ ,‬ואריה חולה ולבית אשחר‬
‫עובר‪ ,‬ואת שם כל יום‪ ,‬כל היום‪.‬‬
‫וגם לך קשה‪ ,‬אמא‪ .‬אנחנו רואים‪ ,‬ואומרים‪ ,‬אבל את כבר מעבירה הילוך בקלנוע‪ ,‬ונשאר‬
‫רק אבק‪ .‬ביום ההולדת ‪ 80‬שלך ביקשתי ממך‪" :‬אמא‪ ,‬תורידי הילוך"‪.‬‬
‫כולם מסודרים‪ ,‬כולם בריאים‪ ,‬כולם בסדר‪ ,‬אמא‪ .‬אז ביקשתי‪.‬‬
‫ואריה איננו‪ .‬נשארה אישה קטנה מול לבד ענק‪.‬‬
‫והבריאות שלך דעכה‪ .‬כמו כל דבר בחייך‪ ,‬גם את זה עשית מהר‪ .‬קוצב לב‪ ,‬גידול אכזרי‬
‫וממאיר‪ ,‬וכאילו התעלל בך הגורל האכזר ממילא‪ ,‬גם נפלת‪ ,‬ואת עצם האגן שברת‪.‬‬
‫למה? שאלת‪ ,‬ואנחנו איתך‪ ,‬למה זה קרה ולמה לך?‬
‫תם המסע‪ ,‬אמא יקרה‪ .‬עשית את הצעד האחרון‪ .‬הוא היה הכי אטי מכולם‪ ,‬הכי הכואב‬
‫מכולם‪ ,‬הארוך מכולם‪.‬‬
‫וזהו‪ ,‬נעצרת‪.‬‬
‫תם המסע‪ ,‬אמא יקרה‪ ,‬מסעך שלך‪ ,‬מסעה של המדינה‪.‬‬
‫עכשיו באמת נוחי‪ .‬נוחי לך אישה קטנה‪-‬ענקית‪ ,‬גיבורה‪.‬‬
‫שבי לך שם עם אריה שלך‪ ,‬תחזיקו ידיים כפי שהחזקתם ‪ 63‬שנים ולא עזבתם לרגע‪.‬‬
‫אישה אחת עם איש אחד תחת עולם אחד‪.‬‬
‫נוחי‪ ,‬אמא יקרה ואהובה‪.‬‬
‫סליחה על חוסר הסבלנות ועל חוסר ההבנה לפעמים‪ .‬סליחה‪ ,‬אמא‪.‬‬
‫אוהב אותך‪ ,‬מעריץ אותך וכל כך מתגעגע‪,‬‬
‫מרים אושפיץ וגרופר במטבח‬
‫‪6‬‬
‫עמי אושפיץ‬
‫דברי הספד של רונית שלח‪-‬מורטון‬
‫אבא'לה‪,‬‬
‫כבר מספר שבועות שאני מגלגלת בראשי את דברי הפרידה ממך‪ ,‬מקווה בשבילך שייגמר‬
‫כבר הסיוט הזה שבו אתה הולך ונמק לתוך מחלה סופנית זו או אחרת‪.‬‬
‫אתה‪ ,‬איש של שכל‪ ,‬של ידע ומדע‪ ,‬אתה‪ ,‬שחידדת ותרגלת את הזיכרון במשך שנים‬
‫בתשחצים‪ ,‬תשבצים ושאר חידונים‪ ,‬כדי שלא יאבד לך בעת זקנה‪.‬‬
‫אבא‪ ,‬חיית חיים מלאים‪ ,‬עשירים‪ ,‬התגברת על זוועת השואה‪ ,‬ובהיותך עתיר יצירתיות‬
‫וכוחות בנית מדינה ואחר כך עם אמא הקמת בית ומשפחה‪.‬‬
‫אינך איש של פשרות‪ ,‬ומאבק לצדק היה חלק מדרך החיים שלך‪ ,‬לטוב ולרע‪ .‬היית בעל‬
‫השפעה‪ ,‬ובכל מקום שבו עשית ופעלת‪ ,‬השארת חותם – איש של אנשים‪ ,‬מתחבר ושומר‬
‫על קשרים אמיצים לאורך שנים‪ .‬לפני שבועיים‪ ,‬בבית החולים‪ ,‬תפסה אותי רופאה צעירה‪:‬‬
‫"את הבת של מורטון? לפני חודש הייתי תורנית לילה‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬במקום ללכת לישון‬
‫ישבתי עם אבא שלך שעתיים ודיברנו‪ ,‬והוא סיפר לי כל מיני דברים‪ .‬זה לא קורה הרבה‪.‬‬
‫הוא פשוט נכנס לי ללב"‪.‬‬
‫הרבה גוונים וצבעים היו בך‪ ,‬אבא‪ .‬אדם מלא באהבה‪ ,‬סקרנות‪ ,‬חדות שכל וחדות עין –‬
‫האיש שנולד עם מצלמה ביד‪ .‬הנצחת אינספור רגעים‪ ,‬נופים‪ ,‬צמחים‪ ,‬בעלי חיים‪ ,‬טבע‬
‫דומם‪ ...‬ואם יש צילום מהפסגה הכי גבוהה באזור‪ ,‬אז עוד יותר טוב! נשאר בך תמיד משהו‬
‫ילדותי‪ ,‬איזו שובבות וקריצה – הנאה והתלהבות מדברים חדשים‪ ,‬מקניות ורכישות לעצמך‬
‫ולאהוביך‪" .‬זה יתאים לירדן לאוניברסיטה? אולי תיקים לעידן לטיולים?"‪ .‬בדיחות‬
‫משפחתיות שנחרטו לדיראון עולם – הקראת כל ההגדה‪ ,‬כולל ניירות חדרה והשאלה‬
‫האלמותית‪" :‬למה לא אמרתם שיש פולצ'ינטה???"‬
‫סקרנות זו הובילה אותך ללמידה וחקר‪ ,‬גם באוניברסיטה וגם כאוטודידקט – פיתחת‬
‫תכניות לימוד ממוחשבות מהראשונות בארץ‪ .‬לא חדלת ללמוד‪ ,‬ובכל רמ"ח אבריך חיית‬
‫את המסר שאביך העביר לך‪" :‬למד בני‪ ,‬למד"‪ ,‬עד הגשמת חלום וקבלת תואר דוקטור‪.‬‬
‫הייתה בך גם אופטימיות רבה‪ ,‬כי אחרת איני יכולה להסביר את הביקורתיות‪ ,‬העקשנות‬
‫להגיב ולכתוב‪ ,‬מתוך אמונה שאפשר וצריך לשנות את הדברים כך שיהיו צודקים‪ ,‬הוגנים‬
‫וטובים יותר‪ ,‬לפי הבנתך‪ .‬ידעת לייעץ‪ ,‬להתייעץ ולהקשיב‪ ,‬ואני למדתי ממך ללמוד‪,‬‬
‫ליהנות מלמידה‪ ,‬לרצות בה‪ ,‬והיא חלק מחיי יום‪-‬יום‪ .‬ובאיחור אופייני אני מבטיחה לך‬
‫שאסיים את הספר שכתבנו יחד‪.‬‬
‫העברת לנו את אהבת הארץ הזו דרך הרגליים והראש‪ ,‬בדרכך המיוחדת‪ ,‬עם תכנון מוקפד‬
‫ומדויק‪.‬‬
‫אהבת את הנכדים שלך אהבה גדולה שהתערבבה לעיתים בהערות חינוכיות‪ ,‬אך לא היה‬
‫בה ס פק! אלינו היא הגיעה בצורת שוקולדים בכל ביקור בתקופה האחרונה‪ .‬התעלמת‬
‫‪7‬‬
‫בחינניות מבקשתי להימנע מלהביא ממתקים‪ ,‬כשאתה כולך ממוקד בתגובה השמחה‬
‫ובהנאה המשותפת שלך ושל הילדים שלי‪.‬‬
‫בחודשים האחרונים חזר אליך מעט מההומור שכל כך אפיין אותך בעבר‪ .‬צחקת והתבדחת‬
‫קצת יותר‪ .‬לאחר הבדיקה שעשה לך ד"ר פונצ'יק באוגוסט הוא אמר לך‪ :‬יש לי בשורה‬
‫רעה ובשורה טובה‪ .‬הרעה היא שיש התפתחות של דמנציה‪ .‬והטובה? שאלת‪ ,‬שאני אשכח‬
‫את זה מחר?"‬
‫עם הכול ולמרות הכול‪ ,‬אבא‪ ,‬היית אדם – כפי שכתב רודיארד קיפלינג בשירו "אם"‪:‬‬
‫"אם למלא תוכל כל רגע לא סולח‬
‫במלוא שישים שניות של יזע ושל דם‪,‬‬
‫לך תהיה הארץ וכל אשר עליה‪,‬‬
‫ועוד יותר מזה‪ ,‬בני ‪ -‬תהיה אדם!"‬
‫היית אדם – אמיתי ולא מושלם – איש האדמה‬
‫והרוח – בעל ושותף אוהב לאמא עם מחויבות‬
‫ודאגה הדדית אינסופית‪ ,‬אבא וסבא אהוב‪.‬‬
‫לאבא שלי יש סולם‪ ,‬מגיע‪ ...‬עכשיו עד שמים‪.‬‬
‫עכשיו כבר לא כואב‪ ,‬השתחררת מכבלי הגוף‬
‫ומגבלות הגשמי‪ ...‬נוח בשלום על משכבך‪ .‬אנחנו‬
‫עם אמא‪ ,‬לחזק אותה ולדאוג לה‪ .‬תדע שאתה –‬
‫אהבתך‪ ,‬סיפוריך‪ ,‬הווייתך‪ ,‬נשארים איתנו לתמיד‪.‬‬
‫אנחנו רוצים להודות לכמה אנשים נדירים ונדיבים שליוו אותנו בתקופה לא פשוטה ולא‬
‫קצרה‪:‬‬
‫למירה – על הרגישות‪ ,‬על הנגישות ועל החשיבה צעד קדימה‪ ,‬גם כשאנחנו התלבטנו‪.‬‬
‫ידעת להנחות אותנו לייעץ ולכוון במלוא הכוונה‪.‬‬
‫לצוות המרפאה – על הטיפול הסבלני‪.‬‬
‫לצוות פנימית ב' – על אנושיות‪ ,‬מסירות ורגישות‪ ,‬יחד עם מקצועיות שלא תסולא בפז‪.‬‬
‫לדורון וועדת אבלות – על לקיחת המושכות כבר מאתמול‪.‬‬
‫תודה מיוחדת לראובן ולג'וני – לראובן – במסירות‪ ,‬עדינות וחברות ליווית את אבא‪.‬‬
‫רכשת את אמונות ובמשך שנים וחודשים רבים טיילת‪ ,‬הסעת‪ ,‬קילחת‪ ,‬טיפלת ועזרת רבות‪.‬‬
‫‪And Johnny – for your fast learning, dedication, sensitivity and‬‬
‫‪tenderness. You took care of our father at his worst days and have been‬‬
‫‪huge and significant help to us all. We are lucky that you entered our life‬‬
‫‪and we're sorry for the circumstances. We wish you good health always.‬‬
‫‪8‬‬
‫שרקה‪ ,‬אהובה ויקרה‬
‫אני כותבת אליך בגוף ראשון‪ ,‬אבל בשם כל בני הכיתה‪ ,‬כל האחים‬
‫והאחיות לדרך ולמסע החיים שלך‪.‬‬
‫שרקה‪ ,‬כל כך עצוב לי‪ .‬הלכתי לכבודך ברגל לכאן‪ .‬כזיכרון לכל‬
‫שיעורי הספורט אותם הייתי מלווה אותך מהמגרש לכיתה‪ ,‬לאט‪-‬‬
‫לאט‪ ,‬הרבה אחרי כולם‪ .‬לא פעם ננזפתי על שאיחרתי לשיעור‬
‫הבא‪ .‬אבל נדמה לי שכבר אז ידעתי מה באמת חשוב בחיים‪.‬‬
‫כשאני חושבת עליך‪ ,‬שרקה‪ ,‬אני חושבת על החיים‪ .‬כשאני חושבת‬
‫עליך אני חושבת על נחישות‪ ,‬על אומץ‪ ,‬על תעוזה‪ ,‬על מסירות אין‬
‫קץ‪ ,‬על תבונה וחוכמה‪ ,‬על חברות נפלאה‪ ,‬על גדולת הרוח מול מגבלות הגוף‪.‬‬
‫את‪ ,‬שרקה‪ ,‬הבנת יותר מאיתנו את המשמעות של הזמן ואת המושג "זמן שאול"‪ .‬היום אני‬
‫חושבת שמגיל צעיר כבר ידעת שאין לך את כל הזמן שבעולם‪.‬‬
‫כמו שכל זרע בטבע מכיל את הפוטנציאל להיות צמח בוגר‪ ,‬כך כל רגע בחיים מכיל את‬
‫הפוטנציאל להיות חיים שלמים‪ .‬וככה חיית‪ .‬לא דחית למחר מה שאפשר לעשות היום‪ ,‬לא‬
‫ויתרת לעצמך‪ ,‬למדת‪ ,‬עבדת‪ ,‬התפתחת‪ ,‬והקמת משפחה נפלאה‪.‬‬
‫מיום שאני זוכרת‪ ,‬אני זוכרת אותך מתמודדת‪ .‬או יותר נכון‪ ,‬אני לא זוכרת אותך לא‪...‬‬
‫ככל שהכוחות החלו לעזוב את הגוף ‪ -‬כך תעצומות הנפש התגלו‪ .‬ככל שהלכו ופחתו‬
‫הדברים שיכולת לעשות‪ ,‬כך המשכת להתעקש ולהיאבק‪.‬‬
‫אפשר להגיד שמה שאפיין אותך יותר מכל דבר אחר היה שהצלחת לחיות חיים מלאים‬
‫ומשמעותיים‪ ,‬בניגוד לכל הסיכויים‪ .‬ועוד דבר‪ ,‬מעולם לא שמעתי אותך מתלוננת‪ .‬מעולם‪.‬‬
‫אני חושבת על הנשימה‪ .‬כמה נאבקת עליה‪ .‬דבר פעוט ופשוט שכולנו עושים בלי לחשוב‪.‬‬
‫לך זה היה מאמץ‪ .‬מאמץ גדול‪ .‬כמו כל הדברים שהיו לך קשים‪ ,‬ולנו ‪ -‬מובנים מאליהם‪.‬‬
‫לא תמיד הבנו אותך‪ .‬לא תמיד השכלנו לגלות רגישות כילדים‪ .‬ועל כך אני מבקשת סליחה‬
‫מכולנו‪ .‬אבל תמיד‪-‬תמיד השתדלנו‪ .‬כמיטב יכולתנו‪.‬‬
‫אני יודעת כמה רצית לחיות‪ .‬אני יודעת‪ .‬אם עצמת את עינייך לעולם זה רק בגלל שלא‬
‫יכולת יותר‪ .‬בזה אני בטוחה‪.‬‬
‫מה שחיבר אותי לשרי‪ ,‬הרבה לפני כל דבר אחר‪ ,‬היה הכתיבה‪ .‬תמיד כתבנו שירים‪ .‬מהגן‪.‬‬
‫היינו צוות הכתיבה של הכיתה‪ ,‬בכל המחנות‪ ,‬את כל ההמנונים – הכול שרי ורינת‪.‬‬
‫כשבגרנו‪ ,‬בסביבה קיבוצית מחוספסת‪ ,‬לא בדיוק חובבת שירה‪ ,‬היינו נפגשות במוסד‪,‬‬
‫בדרך כלל בשעות אחר הצהרים‪ ,‬ומראות אחת לשנייה את השירים שכתבנו‪.‬‬
‫שרי‪ ,‬אהבתי אותך בכל לבי‪.‬‬
‫רינת חכים‬
‫‪9‬‬
‫הסיפור על הברחת שירו של יצחק קצנלסון בטרנספורט החילופין‬
‫מפי ליאור ענבר ממוזיאון לוחמי הגטאות שסיפר על כך בכנס "שבעים שנה‬
‫‪ ,222‬שהתקיים באתר ההנצחה במחנה המעפילים עתלית‬
‫לטרנספורט "‬
‫לפני שבעים שנה הגיעה רות אדלר (גולדברג) לעתלית‪ .‬היא באה ממחנה ויטל שבצרפת‪.‬‬
‫לא היה זה ביקורה הראשון בארץ ישראל המנדטורית‪ ,‬אלא שהפעם החביאה בידית‬
‫מזוודתה את שירו האחרון של יצחק קצנלסון‪.‬‬
‫רות אדלר נולדה בשנת ‪ 1919‬בדרזדן שבגרמניה‪ ,‬למשפחה דתית‪-‬מסורתית‪ .‬זמן קצר‬
‫לאחר עליית הנאצים לשלטון היגרה משפחתה לאנגליה ומשם לצרפת‪ .‬ב‪ 1936-‬עלתה רות‬
‫ארצה במסגרת "עליית הנוער"‪ .‬חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נסעה‬
‫לבקר את הוריה בפריס‪ .‬טרם צאתה הוציאה דרכון פלשתיני‪-‬מנדטורי‪ ,‬צעד שלימים‬
‫יתברר כמציל חיים ובעל השלכות דרמטיות‪.‬‬
‫זמן קצר אחרי נפילת צרפת נאסרה רות במחנה ויטל‪ ,‬בגין אזרחותה המנדטורית‪ .‬למחנה‬
‫זה הגיע המשורר והמורה יצחק קצנלסון עם בנו בכורו‪ ,‬היחיד שנותר ממשפחתו‪ .‬כשנודע‬
‫לקצנלסון על יהודייה צעירה במחנה הקוראת תנ"ך‪ ,‬ביקש להיפגש אתה‪ .‬בהדרגה התקבצה‬
‫סביבם חבורה יהודית מיוחדת שעסקה בלימוד‪.‬‬
‫עם קבלת הידיעה על צירופה של רות למשלוח החילופין (החלפת שבויים יהודים בגרמנים‬
‫טמפלרים מפלסטינה‪ ,‬טרנספורט ‪ )222‬הטמינה בידית מזוודתה את שירו החשוב של‬
‫קצנסלון "השיר על העם היהודי שנהרג"‪ ,‬שיר המתעד את השואה בהתרחשותה‪.‬‬
‫בהגיעה לעתלית חיכה לרות יודק'ה הלמן‪ ,‬חבר קיבוץ גבת‪ ,‬מאנשיו הקרובים של יצחק‬
‫טבנקין‪ ,‬מנהיג הקיבוץ המאוחד ובן דודו של המשורר קצנלסון‪ .‬הפגישה הייתה מרגשת‪.‬‬
‫השיר הובא לירושלים לביתו של ברל כצנלסון‪ ,‬שהוא בן דוד נוסף של המשורר‪ .‬השיר‬
‫על העם היהודי שנהרג הוא שיר הספד קשה ונוקב‪ ,‬ובסיומו נכתב‪" :‬אבוי לי‪ ,‬תם הכול‪...‬‬
‫הייתה אומה והיא איננה עוד"‪.‬‬
‫ארבע שנים מאוחר יותר קמה מדינת ישראל‪ .‬רות אדלר לחמה במלחמת העצמאות וזכתה‬
‫להקים בית בישראל‪ .‬בנה הצעיר הוא דני גולדברג‪ .‬לפני שנים רבות תרמה רות אדלר את‬
‫השיר‪ ,‬את ידית המזוודה ואת ספר התנ"ך שקראה בו עם המשורר‪ .‬כל אלה מוצגים כיום‬
‫בתערוכת "יזכור" בבית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד‪ ,‬מוסד הנושא את שמו של‬
‫יצחק קצנלסון‪.‬‬
‫נזכור את פועלה‪ .‬יהי זכרה ברוך‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫מפרי עטו של ראובן הירשלר‬
‫‪11‬‬
‫נוה עין גדי מספר על עבודתו‬
‫אני עובד בחברת אפיק שעוסקת בהנדסת סביבה והידרולוגיה‪ .‬משרדי החברה נמצאים‬
‫בפארק התעשייה בעומר‪ ,‬ובראשה עומד נמרוד חלמיש‪ ,‬בן קיבוץ להב‪ .‬בחברה ישנם‬
‫עשרה עובדים‪ ,‬רובם מהנדסים‪ .‬החברה עוסקת בתכנון מערכות מים וביוב‪ ,‬עבודות ניקוז‪,‬‬
‫למשל בכביש ‪ 6‬הנבנה כעת‪ .‬אני משתלב בתחום נוסף של החברה‪ ,‬מגוון היבטים בתחום‬
‫הפסולת‪ .‬הגעתי לתחום לאחר שהשלמתי תואר ראשון בגיאוגרפיה ולימודי סביבה (הערה‬
‫בפולנית‪ :‬מה עושים עם זה?!)‬
‫רוב הפסולת בארץ מגיעה כיום לאתרי הטמנה‪ .‬המוכר ביותר באזורנו הוא "דודאים"‪,‬‬
‫ודומים לו "אפעה" במישור רותם‪" ,‬תאנים" ליד ראש פינה ואתר ליד קיבוץ עברון‪ .‬בכולם‬
‫החברה שלנו מופקדת על התכנון ההנדסי של האתר ועל ממְשק האתר עם המשרד להגנת‬
‫הסביבה‪ .‬לאתרי ההטמנה ממשק רציף עם המשרד להגנת הסביבה‪ ,‬ובין השאר אתרי‬
‫ההטמנה חייבים להגיש דו"חות שנתיים למשרד זה‪ ,‬ואני מכין את הדוחות מטעם הלקוחות‬
‫שלנו‪ ,‬כחלק מהעבודה השוטפת שלי‪.‬‬
‫כל שינוי שנעשה במטמנה מחייב הגשת "תסקיר השפעה על הסביבה" – מסמך עב‪-‬כרס‬
‫הסוקר את כל ההשפעות שהשינוי עלול לגרום לסביבה‪ .‬אני אחראי להכנת התסקיר‪ ,‬ואנו‬
‫נעזרים בחברות שעושות ניתוח לגבי איכות האוויר וגם לגבי הנצְּפּות שיגרום השינוי –‬
‫כלומר מה יהיה מראה האתר בנוף‪.‬‬
‫תשתיות תא הטמנת פסולת – אתר אפעה‬
‫היקף הדרישות מצביע על היקף‬
‫החקיקה הקיימת כיום בישראל‬
‫בתחום איכות הסביבה‪ .‬עד שנות‬
‫ה‪ 90-‬הייתה בכל רשות מקומית‬
‫מזבלה שאליה הגיעה הפסולת‪.‬‬
‫בדרך כלל זה היה בור או מקום‬
‫שבו שרפו את האשפה‪ ,‬בדומה לערמת האשפה שהייתה אצלנו בוואדי‪ .‬בסוף שנות ה‪90-‬‬
‫עברה החלטת ממשלה‪ ,‬ובה נקבע שתיסגרנה המזבלות המקומיות ובמקומן ייפתחו אתרי‬
‫הטמנה מרכזיים‪ ,‬שמספרם מוגבל‪ .‬החוק קובע שיהיו בהם תשתיות לאיטום ולניקוז‬
‫התשטיפים‪ ,‬שהם המונח המקצועי ל"מיץ של הזבל"‪ ,‬וזאת כדי למנוע את חלחול הנוזלים‬
‫למי התהום‪ .‬בנוסף לאיטום יהיו תשתיות לאיסוף הגז מתאן שנוצר ונפלט מהפסולת‪.‬‬
‫ב"דודאים" ישנם שני גנרטורים המּונָעים על ידי מתאן הנפלט מהמטמנה ומייצרים חשמל‪,‬‬
‫והוא נמכר לחברת החשמל‪ .‬במטמנות אחרות שורפים את הגז או מנצלים אותו ליצירת‬
‫קיטור (אתר תאנים) או חשמל (אתר עברון)‪ .‬הפחמן הדו‪-‬חמצני שנפלט בשריפה נחשב‬
‫למזהם פחות‪ ,‬בהשוואה למתאן שנפלט מהפסולת ונחשב כגז חממה גרוע יותר‪ .‬טיפול נוסף‬
‫הוא כיסוי המטמנה לאחר שהתמלאה‪ ,‬שיקום המקום ושילובו מחדש בנוף‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫כשבחרתי ללמוד גיאוגרפיה קיוויתי שלא אמצא את עצמי יושב כל היום מול מחשב‪ ,‬אלא‬
‫אעשה עבודה דינאמית יותר‪ ,‬באוויר הפתוח‪ .‬בפועל אני יושב רוב היום מול מחשב‪ .‬אבל‬
‫חלק מהעבודה שלי אכן מתרחש בחוץ‪ ,‬כי אני עוסק בליווי צמוד של המטמנות (וכן כמובן‬
‫בפרויקטים נוספים) ועוקב אחר פעילותן בשטח‪.‬‬
‫במסגרת עבודתי הכנתי גם תכניות‪-‬אב לטיפול בפסולת חקלאית‪ ,‬במועצות האזוריות רמת‬
‫נגב‪ ,‬אשכול‪ ,‬שפיר ותמר‪ .‬בכל מועצה מקור הפסולת החקלאית שונה‪ :‬רפתות‪ ,‬חממות‪,‬‬
‫שאריות פלסטיק‪ ,‬גד"ש‪ ,‬לולים וכדומה‪ .‬מבחינים בין פסולת צמחית לבין פסולת שמקורה‬
‫בבעלי חיים‪ .‬פעם עשו ערמות זבל שנועד לזיבול השדות‪ .‬כיום זה אסור‪ .‬כל הפסולת‬
‫שמקורה בבעלי חיים מגיעה לאתר קומפוסט‪ .‬התשתיות בו דומות לאלו שבמטמנות‪ ,‬ונועדו‬
‫בעיקר לנקז ולאסוף את התשטיפים‪ ,‬כדי שלא יחלחלו אל מי התהום‪.‬‬
‫כשמכינים תכנית‪-‬אב לפסולת החקלאית במועצה אזורית מסוימת ממפים את כל סוגי‬
‫הפסולת המצויים בה‪ .‬נציגי המועצה‪ ,‬נציגי חקלאים ונציגים ממשרדי הבריאות‪ ,‬החקלאות‬
‫והגנת הסביבה מתכנסים ודנים בבעיות ובפתרונות להן‪ ,‬וחברת "אפיק" היא זו שממליצה‬
‫מה לעשות‪ .‬לבסוף מגישים תכנית‪-‬אב לטיפול בכל סוגי הפסולת החקלאית ותכנית הטמעה‪.‬‬
‫מבחינת החקלאים זהו קושי כי הטיפול בפסולת מעמיס עליהם עלויות כבדות‪ ,‬וזאת גם‬
‫כאשר הם שורדים בקושי‪ .‬בעבר הם נהגו להשליך את הפסולת הזאת לוואדי הסמוך או‬
‫לשרוף אותה בסיום‬
‫אתר לפינוי פסולת פלסטיק חקלאית – כיכר סדום‬
‫הגידול‪ .‬כיום זה אסור‪.‬‬
‫אני רואה שיש התקדמות‬
‫רבה ביישום של חוקי‬
‫הגנת הסביבה‪ ,‬אבל‬
‫כמובן שהיישום אינו‬
‫מלא עדיין‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬כל נושא הטיפול‬
‫בפסולת בעולם כולו‪,‬‬
‫ובישראל בפרט‪ ,‬עובר שינויים מרחיקי לכת בשנים האחרונות‪ ,‬וזו תקופה מרתקת לעסוק‬
‫בכך‪ .‬אני מוכרח לציין שהיכרותי עם התחום לפני תחילת עבודתי ב"אפיק" הייתה מוגבלת‬
‫מאוד‪ ,‬ואני מרגיש בר מזל לעסוק בתחום בתקופה כה דינמית‪.‬‬
‫כפי שצוין לפני כן‪ ,‬על ישראל לעבור עוד דרך ארוכה עד שנוכל לומר שהטיפול בפסולת‪,‬‬
‫על כל סוגיה ועבור כל אזרחיה‪ ,‬הנו מוסדר ו"סביבתי"‪ ,‬אולם אין ספק שבעשרים השנים‬
‫האחרונות חל שיפור מדהים‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫על גירוש אוכלוסיות עוינות‪ ,‬הפקעת נכסי אויב ופעילות ועדת התרבות החדשה‬
‫מאת חיים רון‬
‫פעולתה הרשמית הראשונה והמבורכת של ועדת התרבות החדשה של קיבוץ שובל הייתה‬
‫טיול וסיור ב"ׂשרונה" המשוחזרת‪ ,‬מושבה של הטמפלרים הגרמנים שהוקמה במאה ה‪19-‬‬
‫במקום שמוכר היום כ"הקריה" בתל‪-‬אביב‪ .‬אדמות ׂשרונה כללו שטחים שבהם עומדים‬
‫כיום מגדלי עזריאלי‪ ,‬בית חולים איכילוב ובניין הוועד הפועל של ההסתדרות; צפון תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫הטמפלרים הגיעו לארץ‪ ,‬כאמור‪ ,‬במאה ה‪ ,19-‬בתקופת האימפריה העות'מנית‪ ,‬תחת שלטון‬
‫תורכי ובהמשך תחת שלטון בריטי‪ ,‬והיו כאן עד לגירושם מהארץ על ידי הבריטים ב‪-‬‬
‫‪ .1946‬בכ ל התקופה שחיו בארץ הם שמרו על נתינותם הגרמנית‪ ,‬על אורח חיים גרמני‪,‬‬
‫דיברו בשפה הגרמנית ונשארו נאמנים לגרמניה‪ .‬בזמנו תמכו בקיסר של גרמניה (והוא‬
‫בהם)‪ .‬כשעלו הנאצים לשלטון תמכו בגלוי בהם‪ .‬ילדיהם הצטרפו לתנועת הנוער הנאצית‪,‬‬
‫"היטלר יוגנד"‪ ,‬ובניהם התגייסו לצבא הגרמני הנאצי‪ .‬כשהבריטים כבשו את הארץ מידי‬
‫התורכים הוחלט לגרש את הטמפלרים למצרים בהנחה שהם אוכלוסייה עוינת‪ .‬בעת כינון‬
‫המנדט הבריטי לאחר המלחמה הוחלט כצעד של פיוס לאפשר את חזרת הטמפלרים‪ .‬הנציב‬
‫הבריטי הראשון‪ ,‬היהודי הרברט סמואל‪ ,‬הנהיג אותה גישה פייסנית כלפי ערביי ארץ‬
‫ישראל כשהחליט למנות את חאג' אמין אל‪-‬חוסייני כמופתי של ירושלים‪ .‬סמואל הציוני‬
‫התכוון לטוב‪ ,‬אך גם הטמפלרים וגם ערביי ארץ ישראל תחת הנהגת המופתי פעלו אחר כך‬
‫נגד הבריטיים והיהודים ולמען הנאצים‪.‬‬
‫בפרוץ מלחמת העולם שוב הוגדרו הטמפלרים בארץ "אוכלוסייה עוינת"‪ ,‬והבריטים סגרו‬
‫אותם ביישוביהם‪ ,‬שהפכו למחנות מעצר‪ .‬עם התקרבות צבאו של הגנרל הגרמני רומל‬
‫חששו הבריטים שהטמפלרים יהפכו ל"גייס חמישי" והעלו את מי שהעריכו כי הם‬
‫מסוכנים‪ ,‬עם משפחותיהם‪ ,‬על אניות שהובילו פצועים אוסטרלים הביתה‪ .‬עד היום נמצאים‬
‫באוסטרליה צאצאיהם של הטמפלרים שלא בחרו לחזור לגרמניה‪ .‬ראויה לציון עסקת‬
‫חילופין שבוצעה על ידי הבריטים (ואנשי היישוב היהודי בארץ) ב‪ 1942-3-‬בה ‪46‬‬
‫יהודים הורשו לצאת מאירופה הכבושה לארץ תמורת ‪ 69‬טמפלרים שגורשו מכאן‬
‫לגרמניה (כבר אז לא היינו מסוגלים לסגור עסקת חילופין באופן פרופורציונלי)‪ .‬בהמשך‬
‫הוחלפו עוד מספר יהודים תושבי "פלסטינא" ובעלי אזרחות בריטית עם טמפלרים מהארץ‪.‬‬
‫[חילופין אלו קשורים לסיפורה של רות גולדברג‪ ,‬המתפרסם בגיליון זה‪ ,‬וכן לסיפור‬
‫עלייתה לארץ של חוה וייגרט שפורסם בשובעלון הקודם]‬
‫בתום המלחמה גורשו הטמפלרים שנשארו בארץ סופית על ידי הבריטים‪ .‬חלקם הצטרפו‬
‫לאלה שבאוסטרליה ואחרים שבו לגרמניה‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫ומה עם האדמות והרכוש של הטמפלרים? ב‪ 1945-‬הסכימו הבריטים להקצות חלק‬
‫מקרקעות ׂשרונה לצורך הקמת בית חולים עירוני איכילוב בתל אביב‪ .‬ב‪ 1947-‬הגיעה‬
‫העירייה להסכמה עם תושבי שרונה (לשעבר) לגבי רכישת אדמות המושבה‪ ,‬אך הבריטיים‬
‫סירבו לתת אישור לכך‪ ,‬ובמקום זאת הפקיעו את קרקעות שרונה‪ ,‬בהתאם לצו להפקעת‬
‫נכסי אויב‪ ,‬כפיצוי מגרמניה על נזקי מלחמת העולם השנייה‪ .‬עם עזיבת הבריטים את הארץ‬
‫ב‪ 1948-‬רכשה עיריית תל אביב את קרקעות שרונה מהאפוטרופוס הבריטי על נכסי אויב‪.‬‬
‫תוך כדי הסיור שלנו בשרונה לא יכולתי שלא להרהר בשאלה האם צאצאי הטמפלרים‬
‫יכולים לטעון היום ל"זכות השיבה"‪ .‬המדריך התייחס לנושא‪ .‬מסתבר שבמסגרת "הסכמי‬
‫השילומים" דרשה ממשלת גרמניה שישראל תפצה את הטמפלרים על רכושם שהופקע‪,‬‬
‫בעקבות זאת נחתם הסכם פיצויים‪ ,‬והחל מ‪ 1969-‬הועברו פיצויים לטמפלרים באוסטרליה‬
‫ובגרמניה‪.‬‬
‫ומה עם אוכלוסיות עוינות אחרות‪ ,‬גירושם והפקעת נכסיהם ("נכסי אויב")?‬
‫האם "גירוש" נחשב "פשע מלחמה"?‬
‫גדלנו והתחנכו על סיפורי גבורתם של פורצי הדרך לירושלים הנצורה בתש"ח‪ .‬אין עוררין‬
‫על כך שהמצור על ירושלים הוסר סופית רק כאשר הכפרים ששלטו על הדרך ושימשו‬
‫בסיסים לתוקפי השיירות נכבשו‪ ,‬ותושביהם העוינים גורשו‪.‬‬
‫סיפור גירוש אחר היה ברוחמה‪ .‬היישוב קם לראשונה ב‪ 1912-‬על שטח של ‪ 6,000‬דונם‬
‫שנרכשו מאדמות הכפר ג'ממה‪ .‬ב‪ 1917-‬אסרו התורכים את תושבי רוחמה‪ ,‬והערבים‬
‫השכנים בזזו את המקום והרסו אותו‪ .‬לאחר שש שנות פריחה נעזב‪ .‬ב‪ 1918-‬עלו למקום‬
‫מתיישבים יהודיים בניסיון לשקם אותו‪ .‬ב‪ 1921-‬הותקפה רוחמה על ידי פורעים ערביים‪.‬‬
‫המתיישבים התגוננו והיישוב ניצל‪ .‬במאורעות הדמים של ‪( 1929‬תרפ"ט) נאלצו תושבי‬
‫רוחמה לנטוש אותו בפעם השנייה‪ .‬ב‪ 1932-‬רכשה חברת גן שלמה חלק מאדמות רוחמה‬
‫הנטושות‪ .‬ב‪( 1936-‬תרצ"ו) היו שוב מאורעות דמים‪ .‬רוחמה ננטשה בפעם השלישית‪.‬‬
‫ב‪ 1943-‬התארגנה ועלתה להתיישבות ברוחמה הקבוצה הרביעית‪ ,‬והיא כוללת את ראשוני‬
‫קיבוץ רוחמה של היום‪ .‬במוצאי יום כיפור ‪ 1946‬יצאו מרוחמה חברי הקיבוצים שובל‬
‫ומשמר הנגב להתיישבות במקומות הקבע שלהם במסגרת ‪ 11‬הנקודות בנגב‪.‬‬
‫עיינתי במפה של יישובים ערביים בנגב לפני מלחמת העצמאות ומצאתי ארבעה בסביבה‬
‫של רוחמה‪ :‬ג'ממה‪ ,‬חוג'‪ ,‬אל מחראקה ו‪-‬קאופאחה‪ .‬אוכלוסיית אותם יישובים גורשה‬
‫במהלך מלחמת העצמאות‪ ,‬והיישובים אינם קיימים עוד‪ .‬אותם יישובים שימשו בסיסים‬
‫לפורעים שתקפו את רוחמה ואילצו את התושבים לנטוש את היישוב שלוש פעמים‬
‫בתקופה שבין ‪ 1917‬ל‪ .1936-‬הם גילו עוינות עד מלחמת השחרור ובמהלכה‪ .‬האם היה זה‬
‫פשע מלחמה לגרש את תושבי הכפרים העוינים ולהרוס את כפריהם ששימשו בסיסים‬
‫לפורעים? במה שונים היחס וההתנהגות של בריטניה כלפי אוכלוסיית הטמפלרים בארץ‬
‫להתנהגות של מדינת ישראל הצעירה כלפי האוכלוסייה העוינת אותה בתקופת הקמתה‪,‬‬
‫תוך כדי מלחמה על חייה?‬
‫ומה לגבי זכות השיבה?‬
‫אולי ההסכם עם הטמפלרים יכול לשמש דוגמה לפתרון בנושא זה?‬
‫חיים רון‬
‫‪15‬‬
‫מאת אלי לוי‬
‫כללי‪ :‬ההנהלה ראויה להערכה על הובלת תהליך חשיבה‪ ,‬שהוא חיוני לשובל לעת הזו‪.‬‬
‫לדעתי על התהליך להתמקד בשני נושאים‪ .‬הראשון‪ ,‬בדיקת יישום ההחלטות המהפכניות‬
‫שהתקבלו בתהליכים הקודמים בשנים ‪ ,1997-2007‬בהתבסס על הערכה מקצועית בלתי‬
‫תלויה של היחס בין ההלכה למימושה‪ .‬השני‪ ,‬דיון בצורך לשינויים מהותיים ומעמיקים‬
‫בניהול ובהתנהלות שיובילו את שובל אל המחר ולהתאים אותו לשינוי שחל באוכלוסייתו‪.‬‬
‫למה בשובעלון ולא בדיונים?‬
‫טבעו של דיון‪ ,‬מדברים ושומעים‪ .‬את‪/‬ה מדבר ואני שומע ולהיפך‪ ,‬אני לא מתאים לזה‪.‬‬
‫מה קרה ומה קורה?‬
‫המעבר של שובל לקיבוץ‬
‫מתחדש הפסיק את תהליך‬
‫הגסיסה שלו וביטל את‬
‫התאריך המשוער לסופו‪.‬‬
‫הקיבוץ היה נעלם‪ ,‬היישוב‬
‫היה ממשיך להתקיים‪ ,‬יישוב‬
‫קהילתי או פרבר של רהט‪.‬‬
‫מטרת השינוי הייתה המשך קיומו של הקיבוץ‪ ,‬ולשם כך נקבעו שלושה יעדים מרכזיים‪:‬‬
‫‪ .1‬שינוי דרך ההתפרנסות‪ :‬אופן חלוקת ההכנסה והנשיאה בהוצאות‪.‬‬
‫‪ . 2‬שינוי בבעלות על הנכסים‪ :‬העברת הדירות והנכסים היצרניים או פירותיהם לבעלות‬
‫החברים‪.‬‬
‫‪ .3‬שינוי דמוגרפי שיבטיח את המשך קיום הקהילה הקיבוצית‪.‬‬
‫ברמה העקרונית השתנה היחס בין הקיבוץ והחברים מבחינת דרגת האחריות והשליטה על‬
‫החיים לטווח הקצר ולטווח הארוך‪ .‬היעד השתנה‪ ,‬ממצב שבו הקיבוץ שלט בכל הנכסים‬
‫וההכנסות והיה אחראי לכל צרכי החבר והקשורים בו‪ ,‬מתוך כוונה שכל החברים‬
‫וצאצאיהם יהיו שווים ועשירים*‪ ,‬לערבות הדדית‪ ,‬שמטרתה שלא יהיו חברים עניים‪.‬‬
‫בפתח דיונים על הקיבוץ העתידי יש לשאול‪ :‬האם היעדים שהוצבו אז – הושגו?‬
‫האם הנכסים ו‪/‬או הזכויות הועברו בפועל לידי החברים?‬
‫האם יש יותר חברים אמתיים בקיבוץ? האם החברים שהתקבלו הם שווי זכויות וחובות?‬
‫ושאלת השאלות‪ ,‬איך זה שבתקופה בה מושקעת כל כך הרבה מחשבה‪ ,‬בנושא דרך‬
‫הניהול של הקיבוץ‪ ,‬קיבוץ הטוען להתנהלות תקינה‪ ,‬לא העלה את השאלה‪ :‬למה אף גורם‬
‫מקצועי ובלתי תלוי לא בדק את יישום ההחלטות?‬
‫על מה חשוב לדון ומה היעד?‬
‫גם אם לא מוזכר השם המפורש‪ ,‬מטרת הדיונים היא לעצב חזון לקיבוץ שובל‪ .‬החזון אמור‬
‫לשמר את ההישגים והערכים שחבריו עיצבו בשנות קיומו וליצור יוזמות לחידושים ו‪/‬או‬
‫לאמץ ולהטמיע הישגים של העולם‪ ,‬תוך התאמתם לאותו החזון‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫לטעמי לחזון יש תוחלת רק אם הוא מלווה בתוכניות אסטרטגיות ובתוכניות עבודה‬
‫ליישומו‪.‬‬
‫על הדיונים להגדיר את המטרה ולפרט את יישומה‪ .‬לטעמי ההגדרה המתומצתת היא‪:‬‬
‫מה עלינו לעשות כדי ליצור חברת שפע לכולם‪ ,‬המושתתת על צדק ואחריות‪.‬‬
‫מטרת העל היא לאפשר לחברים לנהל ולעצב את חייהם בתנאים אופטימליים על בסיס‬
‫הסכמות כלליות (למשל שותפות‪ ,‬ציונות וחילוניות עם חופש אמונה‪ ,‬שמירה על זכויות‬
‫הפרט‪ ,‬איסור על גזענות‪ ,‬אחריות לסביבה ועוד) ותוך קיום דיונים להגדרה ועדכון של‬
‫ההסכמות‪.‬‬
‫המרכיבים של המטרות‪:‬‬
‫‪ .1‬חברת שפע ‪ -‬מה עלינו לעשות כדי לעצב ניהול מיטבי של הנכסים המשותפים‪,‬‬
‫להבטיח שלכל פרט תהיה יכולת התפרנסות ברמה גבוהה והון עצמי המספק לו ביטחון‪.‬‬
‫‪ .1.1‬מה עלינו לעשות כדי שניהול העסק ישיג את יעדיו‪ ,‬לאמור‪ ,‬להשביח את הנכסים‬
‫להפיק רווחים עבור הקיבוץ וליצור מקומות התפרנסות ברמה גבוהה לחברים‪.‬‬
‫‪ .1.2‬פרנסה ברמה גבוהה נגזרת מניהול נבון של המשאב האנושי‪ ,‬מהכשרה יסודית‬
‫ונמשכת שלו ומשימוש באמצעים המסייעים לחבר להתקדם בעיסוקו‪.‬‬
‫‪ .1.3‬מה עלינו לעשות כדי להבטיח שכל חבר יצבור הון עצמי משמעותי שיאפשר לו‬
‫לעבור תקופות מעבר‪ ,‬לחסוך בהוצאות ולהיות בעל יכולת לסייע לצאצאיו בצמתי‬
‫חיים משמעותיים שלהם‪.‬‬
‫‪ .2‬חברה המושתתת על צדק ‪ -‬הקיבוץ עבר בהדרגה ובמידה מעמיקה מדמוקרטיה ישירה‬
‫לדמוקרטיה ייצוגית‪ .‬דרוש בדק בית יסודי לריענון הדמוקרטיה ולצמצום הנתק בין‬
‫החבר להנהלה‪ .‬ניהול תקין מחייב כפיפות הכול לחוקים‪ ,‬חשיבה מתמדת על שימור‬
‫ו‪/‬או שינוי החוקים ומערכות יעילות ובלתי תלויות להערכה‪ ,‬ביקורת ואכיפה‪.‬‬
‫‪ .3‬חברה אחראית ‪ -‬מתייחסת למעגלים שונים‪ :‬מעגל החברים‪ ,‬המשפחות‪ ,‬האזור‪ ,‬העם‬
‫והמדינה‪ ,‬האנושות והסביבה‪ .‬האחריות תכלול חופש לדעות‪ ,‬יחד עם מאמץ לעצב‬
‫התייחסות משותפת לכל אחד מהמעגלים‪ ,‬ועידוד לאלה המקדמים פעילויות בנידון‪.‬‬
‫(*) בחתירה אל העושר הלך הקיבוץ בשני נתיבים‪:‬‬
‫בתחום המקורות‪ ,‬כל ההכנסות וכל הנכסים הועברו לקיבוץ‪ ,‬וניהול העסק היה יעיל‪ ,‬פורץ‬
‫דרך‪ ,‬דינאמי והגיב לכל שינוי‪.‬‬
‫בשימושים הקיבוץ בחר בנתיב מקורי שלו סדרי קדימויות ערכיים‪ :‬חינוך (כולל חינוך‬
‫אמנותי והשכלה גבוהה)‪ ,‬בריאות‪ ,‬תרבות אחריות ציבורית‪ ,‬ורק הרחק אחריהם דברים‬
‫חיוניים בתחום המזון‪ ,‬לבוש‪ ,‬דיור בילוי ועוד‪.‬‬
‫השינוי התחיל בהדרגה כאשר הופסקה ההעברה של "כל ההכנסות והנכסים" לקיבוץ‪,‬‬
‫כאשר החל קיפאון בניהול העסקי‪ ,‬וכאשר הקיבוץ עבר מאספקה "לפי צרכיו"‪ ,‬הקשה‬
‫יותר ליישום והבלתי שוויונית לחלוקה שוויונית (על פי תקן) תוך סיוע לחלשים‬
‫והתעלמות ופגיעה בחזקים‪.‬‬
‫בהיעדר מנהיגות והסקת מסקנות בחרו הבנים את דרכם מחוץ לקיבוץ‪.‬‬
‫אלי לוי‬
‫‪17‬‬
‫עכבר הציץ דרך חריץ בקיר וראה את האיכר ואשתו פותחים חבילה‪.‬‬
‫"מעניין איזה מזון יש בחבילה" חשב לעצמו‪ ,‬אך הזדעזע לראות את הזוג מוציא מלכודת‬
‫עכברים מן הקופסה‪.‬‬
‫הוא יצא אל החצר וזעק אזהרה‪" :‬יש מלכודת‬
‫עכברים בבית! יש מלכודת עכברים בבית!"‬
‫התרנגולת קרקרה וזקפה אליו את ראשה‪:‬‬
‫"אדון עכבר‪ ,‬אני יודעת שזה אסון לגביך‪ ,‬אבל אין לכך שום משמעות בשבילי"‪.‬‬
‫העכבר פנה אל החזיר‪" :‬יש מלכודת עכברים בבית!"‬
‫החזיר הפגין סימפטיה ואמר‪" :‬אני כל כך מצטער‪ ,‬מר עכבר‪ ,‬אבל אין שום דבר שאני יכול‬
‫לעשות חוץ מלהתפלל לשלומך"‪.‬‬
‫העכבר פנה אל הפרה וזו הגיבה בזלזול‪" :‬אפשר לחשוב‪ ...‬מלכודת עכברים‪ ...‬אני ממש‬
‫בסכנה‪ ,‬אה‪"...‬‬
‫עצוב ומפוחד חזר העכבר אל הבית‪ ,‬להתמודד לבדו עם מלכודת העכברים‪.‬‬
‫בלילה נשמע קול פצפוץ‪ ,‬כזה שמשמיעה מלכודת עכברים שהופעלה‪ .‬אשת האיכר קפצה‬
‫ממיטתה לראות מה לכדה המלכודת‪ .‬בחושך לא ראתה כי היה זה נחש ארסי שזנבו נתפס‬
‫במכשיר‪ .‬הנחש הכיש את האישה‪ ,‬והיא הובהלה לבית החולים‪ .‬היא טופלה וחזרה לביתה‬
‫כשהיא סובלת מחום גבוה‪.‬‬
‫כולם יודעים שהטיפול הטוב ביותר לחום גבוה הוא מרק עוף טרי‪.‬‬
‫לכן לקח האיכר גרזן ושחט את התרנגולת כדי לבשל מרק‪.‬‬
‫שכנים וידידים באו לבקר את החולה וישבו לצדה מסביב לשעון‪.‬‬
‫כדי להאכיל אותם‪ ,‬נאלץ האיכר לשחוט את החזיר‪.‬‬
‫האישה גססה עד שלבסוף נפטרה‪ .‬מכרים רבים באו ללוויה‪ ,‬וכדי להאכיל אותם שחט‬
‫האיכר את הפרה‪.‬‬
‫מוסר השכל‬
‫בפעם הבאה שאתם שומעים שמישהו נתקל בבעיה וחושבים שהיא לא נוגעת לכם‪ ,‬זכרו‬
‫שגם כאשר החלש ביותר מאוים ‪ -‬כולם נמצאים בסכנה‪.‬‬
‫ליקטה רינת חכים‬
‫‪18‬‬
‫עמרי‪ ,‬הנכד של משפ' קוזלובסקי (בן ‪ :)3‬כשאני אגמור את הגן אני אלך לאּו ֶבנֶרסיטה‪...‬‬
‫סבתא תמר קלמן אומרת לנכדתה שירה שלא כדאי לה להתקרב ליאיר בן דודתה כי הוא‬
‫חולה‪ ,‬ולא כדי שהוא לא ידביק אותה‪ .‬יאיר מתקרב אליה‪ ,‬ואז שירה (בת ‪ )3‬אומרת לו‪:‬‬
‫יאיר‪ ,‬אל תתקרב אלי‪ ,‬אני לא רוצה להיות דביקה‪.‬‬
‫בגן תות למדו את נושא המשפחה‪ ,‬וכל ילד הביא תמונה משפחתית‪ .‬אמא אסנת ישראלי‬
‫שואלת את עפרי מה הם למדו בגן‪ .‬עפרי (בת שנתיים)‪ :‬לא לגעת בתמונות‪...‬‬
‫עפרי (הנ"ל) ראתה סרטים במחשב במשך שעה ארוכה‪ ,‬וההורים אמרו לה שעכשיו‬
‫מספיק‪ ,‬הגיע הזמן לשבת בסלון ולשוחח קצת‪.‬‬
‫אבא עומר גולן שואל את הילדה‪ :‬על מה את רוצה לשוחח?‬
‫עפרי‪ :‬על המחשב‪...‬‬
‫שתי חוכמות טכנולוגיות של תמרה (בת ‪ - )5‬ילדת שנות האלפיים‪:‬‬
‫אמא נטע בר סיפרה לתמרה שפעם לא היו טלוויזיות בחדרי ההורים בקיבוץ‪.‬‬
‫תמרה‪" :‬אבל אפשר היה להביא איי‪-‬פד?!"‬
‫ומן הצד השני ‪-‬‬
‫תמרה התנדנדה ביחד עם לירון לוי (של מיכל אורי‪ ,‬בת ‪ 4‬וחצי)‪ .‬אמא נטע צילמה אותם‬
‫בנייד שלה ואמרה שהיא שולחת את התמונה לאמא של לירון‪.‬‬
‫תמרה‪" :‬אמא‪ ,‬צלמי שתי תמונות‪ ,‬כדי שגם לנו תהיה אחת‪"...‬‬
‫אנאבל יעקבלב‪-‬גולני (בת ‪ :)5‬אמא ‪ ,‬את יודעת למה לאנשים יש בעיות?‬
‫אמא‪ :‬למה?‬
‫אנאבל‪ :‬כי הם מפטפטים כל הזמן‪ ,‬ולא חושבים‪...‬‬
‫‪19‬‬