וישב - ישיבת הסדר מעלה אדומים

‫עלון דו שבועי מס' ‪ • 115‬פרשת וישב • כד' כסלו ה'תשע"ג‬
‫זמני כניסת ויציאת השבת ‪:‬‬
‫ירושלים | ‪15:59-17:15‬‬
‫תל אביב | ‪16:13-17:16‬‬
‫| ‪16:03-17:14‬‬
‫חיפה‬
‫» יוחאי ליאור «‬
‫צניעות וקוד הלבוש בהלכה ‪‬‬
‫בהסתעפות של מצווה פלונית מהתורה או תקנת חכמים‪.‬‬
‫כאן אנסה להתחקות בעיקר אחרי הליבה ההלכתית של‬
‫סוגיות הצניעות‪ ,‬ולא לפטור את העניין כשייך לתחום‬
‫ספרות המוסר‪ .‬זאת משום שכלל גדול נקוט בידינו‬
‫מספרות המוסר‪ ,‬שלמוסר אין גדרים‪ ,‬והוא משתנה לא רק‬
‫ממקום למקום ומזמן לזמן‪ ,‬אלא אף מאדם לאדם‪ .‬כן‬
‫הדבר בקוד לבוש‪ ,‬שהוא עניין המחייב את האדם שומר‬
‫התורה והמצוות‪ ,‬ובמובנים מסוימים מגדיר אותו מבחינה‬
‫חברתית כשומר תורה ומצוות‪.‬‬
‫במאמר הבא לא מובאים ציטוטים ישירים ומקורות‪,‬‬
‫מקוצר זמן‪ .‬לפיכך עדיף להתייחס למאמר הבא כאל טור‬
‫דעה‪ ,‬יותר מאשר כאל מאמר הלכתי המציג לפרטיה‬
‫פסיקה מפורטת ומנומקת‪.‬‬
‫העיסוק בקוד הלבוש המדויק אליו מחויבים כל דתי‬
‫ודתייה הוא עיסוק רחב יריעה בדורנו‪ .‬רוב העניין מתמקד‬
‫בקוד הלבוש לבנות שבו עיקר הקושי‪ ,‬והוא גם אחד‬
‫מהמבחינים העיקריים בין דתיים )כקבוצה סוציולוגית(‬
‫לבין שאינם דתיים בימינו‪ .1‬כמעט אין פוסק או מחנך שלא‬
‫נדרש לשאלות כאלה‪ ,‬ואף באופן תדיר‪ .‬זה חידוש גדול‬
‫אם נתחיל מההגדרה המילונאית‪ ,‬צניעות היא כמובן‬
‫של הדורות האחרונים‪ ,‬שכן שאלות על גדרי הצניעות לא‬
‫מופיעות הרבה בהלכה )לפחות כקוד לבוש המחייב כל‬
‫לא קוד לבוש אלא אופן התנהגות‪ .‬ההיפך מצניעות הוא‬
‫ראוותנות‪ .‬כך למשל חתונה צנועה לא מתבטאת בכמות‬
‫אדם בכל זמן בו בגדיו עליו‪ ,‬ולא כהשלכותיו‪ ,‬כגון ברכות‬
‫ותפילה מול הערווה‪ ,‬או על מה יוצאת אישה בלא‬
‫כתובתה(‪ .‬בשל כך הבירור הצניעותי‪ ,‬באופן יחסי‪ ,‬נטול‬
‫מקורות הלכתיים ודיונים הבנויים נדבך על גבי נדבך‪,‬‬
‫מהדורות הקודמים ועד ימינו‪ ,‬אשר יבררו את הסוגיות‬
‫העקרוניות‪ .‬כוונתי בעיקר למקורות הלכתיים‪ ,‬ולא‬
‫העור החשוף הנצפה בה‪ ,‬אלא בעיקר בכמות הכסף‬
‫הנשפך בה‪ ,‬וההיפך הוא כמובן חתונה ראוותנית‪.‬‬
‫לגאווה‪ .‬זה קישור מוטעה מעט‪ ,‬כי גם אם לרוב יש מתאם‬
‫בין צניעות לבין ענווה‪ ,‬אין תלות הכרחית ביניהם‪ ,‬שכן‬
‫לעניינים שבמוסר‪ .‬השו"ע מביא הנהגות של צניעות האדם‬
‫אף כשהוא לבדו בביתו‪ ,‬כנראה משום "מלא כל הארץ‬
‫לעיתים דווקא העניו צריך להפגין ראוותנות )למשל‪:‬‬
‫שגריר במדינה זרה שרוצה להפגין את עוצמת ארצו חייב‬
‫כבודו"‪ .‬כמובן שמדובר כאן בהנהגות מוסריות‪ ,‬ולא‬
‫להתנהג בראוותנות(‪ ,‬ולעיתים דווקא הגאוותן נוהג‬
‫צניעות מקושרת לענווה כשם שראוותנות מקושרת‬
‫בצניעות )כדוגמת צניעות מזויפת שמטרתה לגרוף‬
‫‪1‬‬
‫אתעכב על העובדה הזו בהמשך‪.‬‬
‫> לעילא‬
‫]‪[1‬‬
‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה‬
‫שבחים(‪ .‬לכן‪ ,‬בזמן שאנו נדרשים להיות ענווים תמיד‪ ,‬אין‬
‫הכרח שנידרש להיות צנועים )גם אם לרוב(‪.‬‬
‫מה אסור לקרוא קריאת שמע‪ .3‬אולם ישנה בעיה מבחינה‬
‫מתודולוגית‪ :‬ההלכות של קריאת שמע מדברות על קריאת‬
‫במציאות‪ ,‬השם "צניעות" עבר מעתק סמנטי ומשמש‬
‫לתיאור קוד הלבוש הראוי על פי ההלכה )בפרט עבור‬
‫נשים(‪ ,‬בזמן שאין תלות בין השניים‪ .‬ההלכה ורוח ההלכה‬
‫שמע ועל הקורא‪ ,‬מול מה מותר ומול מה אסור לקרוא‪,‬‬
‫ולא מצוין בשום מקום שיש זהות בין מה שמותר ללכת‬
‫איתו ברחוב לבין מה שמותר לקרוא מולו קריאת שמע‪ .‬זה‬
‫מעתק לוגי שלא ברור מהיכן הוא בא‪ ,‬אם כי כוונת הוגיו‬
‫בהחלט מכתיבות קוד לבוש ראוי‪ ,‬אך הצניעות איננה‬
‫המאפיין שלו‪ .‬לכל היותר היא אחד ממאפייניו‪ .‬הנני‬
‫רצויה‪.‬‬
‫מקפיד לכל אורך דבריי לדייק במונחים‪ ,‬ולהבחין בין‬
‫המושג 'צניעות' לבין קוד לבוש‬
‫ניתן לטעון שאכן אין כאן הלכה הגזורה ממצווה או‬
‫ממנהג‪ ,‬אלא מאותן מצוות כלליות בתורה שלא נמנו‪ ,4‬מה‬
‫שמיתרגם בעולם המעשה לרוח ההלכה ולספרות המוסר‪,‬‬
‫אך הגדרים המדויקים שהפוסקים מחפשים וגם מוצאים‬
‫אינם עולים יפה עם עניין של הנהגה אישית וחסידות‪ ,‬ולא‬
‫דבר שמעיקר הדין‪.‬‬
‫העיסוק הרב בנושא‪ ,‬ודאי מעל במות המיועדות לכלל‬
‫הציבור ולא רק לחובשי ספסלי בית המדרש‪ ,‬אינו משקף‬
‫לדעתי את מקומו בהלכה‪ .‬לא ראיתי עיסוק אינטנסיבי‬
‫שכזה בהלכות ברכת הלבנה‪ ,‬למשל‪ ,‬או בדיני ברכת‬
‫המזון‪ .‬אחת הסיבות לכך היא המקום שבו הלבוש תופס‬
‫אז מהו קוד הלבוש על פי ההלכה?‬
‫בתודעה האנושית )ובעיקר הנשית(‪ .‬אריכות יתר תמיד‬
‫משמעה שהנושא הוא נושא מעשי‬
‫אקדים ואומר שכל דת‪ ,‬ובטח הדת היהודית‪ ,‬היא לא‬
‫דת אישית‪ ,‬אלא דת קהילתית‪ -‬ציבורית‪ ,‬ואף ממלכתית‪.‬‬
‫היהדות מתווה לא רק את התנהגות היחיד‪ ,‬אלא גם כיצד‬
‫ייראה המרחב הציבורי‪ .‬כהוכחה‪ ,‬נסו לדמיין שמירת שבת‬
‫כשאתם לבדכם בבית בלי אף נפש חיה‪ ,‬לא יוצאים לבית‬
‫הכנסת‪ ,‬ורק שומרים על איסורי המלאכה ועל התפילות‬
‫והסעודות‪ .‬אין מי שיחשוב שכך צריכה להיראות שבת‪.‬‬
‫שבת בלי משפחה או קהילה פשוט לא משיגה את אותם‬
‫ערכים דתיים שהיהדות רוצה שהשבת תשיג‪ .‬באותה‬
‫מידה‪ ,‬תפילה קשורה בקשר הדוק למניין‪ :‬לא בפן‬
‫ההלכתי‪ ,‬שבו דווקא לא מצינו חיוב מפורש מהתורה או‬
‫מדברי סופרים על היחיד להתפלל במניין‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬
‫פוסקים נזהרו מלפסוק לאדם שלא להתפלל במניין‪ ,‬כאשר‬
‫מדובר על התנהלות קבועה‪ ,‬גם כאשר אותו חיוב )מניין(‬
‫בא על חשבון חיובים הלכתיים מובהקים הרבה יותר‪.‬‬
‫דוגמא לדבר‪ :‬דילמת תפילה ביחיד מול ביטול תורה‬
‫שייגרם אם האדם יתפלל במניין; תפילה ביחיד בהנץ‬
‫למיטב ידיעתי‪ ,‬הגישה המקובלת להלכות קוד הלבוש‬
‫הראוי‪ 2‬מבוססת על "לפני עור לא תתן מכשול"‪ ,‬ומניחות‬
‫שאסור לאישה לגרות גבר שאיננו בעלה‪ ,‬בין היתר‬
‫באמצעות לבוש‪ .‬זה בסיס רעוע מעט‪ ,‬שכן גברים יכולים‬
‫להתגרות גם מפנים יפות‪ ,‬או למעשה מכל איבר גוף‬
‫המוצנע בדרך כלל בנסיבות החברתיות בהן הם חיים‪.‬‬
‫בתקופה הויקטוריאנית גבר היה יכול להתגרות בקלות‬
‫ממראה של קרסול חטוב‪ ,‬פשוט כי הלבוש המקובל אז‬
‫כלל שמלות ארוכות המכסות בדרך כלל את הקרסול‪ .‬סף‬
‫הגירוי תלוי בסופו של דבר במציאות החברתית‪ .‬באפריקה‬
‫המשוונית אישה הלבושה באזור חלציים בלבד לא תיחשב‬
‫למשהו יוצא דופן ‪ ,‬ולפיכך הגברים שם לא יושפעו באופן‬
‫חריג ממראה שכזה‪.‬‬
‫בעיה נוספת בקביעת "לפני עור" כמקור היא שאין כאן‬
‫מצב של קאי בתרי עברי דנהרא )שני עברי הנהר(‪,‬‬
‫החמה מול תפילה בציבור לפניו‪ .‬אכן‪ ,‬הקשר האישי של‬
‫האדם עם בוראו תופס מקום רחב בתודעת האדם הדתי‪,‬‬
‫מכוסה‪.‬‬
‫אך כל זאת שווה כקליפת השום בלי סביבה של יהודים‬
‫דתיים אחרים‪ .‬לא ניתן להיות יהודי יחיד בעולם‪ .‬יהודי‬
‫חייב לפעול בתוך קהילה יהודית כלשהי‪ ,‬וכמובן לקבל‬
‫במציאות בה הרחוב מלא בנשים חילוניות כדתיות‪ ,‬אולם‬
‫הדתיות‬
‫רק‬
‫מקפידות‬
‫על‬
‫לבוש‬
‫הפוסקים העוסקים בעניין חיפשו גדרים מדויקים‬
‫לשאלה מה נחשב צנוע ומה לא‪ .‬הם מצאו זאת בהלכות‬
‫קריאת שמע‪ ,‬המגדירות כמעט במדויק מול מה מותר ומול‬
‫‪3‬‬
‫יש לציין שגם שם אין תמיד גבולות חדים‪ .‬עוד לא קם הפוסק‬
‫שיגדיר היכן עובר הגבול המדויק בין מחשוף שודאי אסור‬
‫לבין צווארון גבוה וסגור שוודאי מותר‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫הלכות ולא מוסר‬
‫> לעילא‬
‫]‪[2‬‬
‫כדוגמת "קדושים תהיו" ע"פ הסברו של הרמב"ן‪.‬‬
‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה‬
‫עליו את הערכים הקהילתיים‪ ,‬שבלעדיהם אין הוא ראוי‬
‫לבוא בקהל‪.‬‬
‫בהתאם לתקופה ולאזור‪ ,‬אבל הכלל נותר זהה‪ :‬על הלובש‬
‫להיות מובחן ממי שאינם יהודים בחזותו‪ .‬כמובן שקיימים‬
‫גוונים שונים בחברה הדתית‪ ,‬מחרדיות ועד ללייט‪ ,‬וכל‬
‫קבוצה מאמצת לה מאפייני לבוש שמייחדים אותה‬
‫מבחינה סוציולוגית‪ .‬יש מי שרוצה להיראות אדוק יותר‪,‬‬
‫ויש מי שלא רוצה בכך‪ .‬אבל כל עוד הלובש נראה כשומר‬
‫תורה‪ ,‬זה מותר לפי ההלכה‪ .‬כי ההלכה דורשת שנתייג את‬
‫עצמנו חיצונית בצורה או בצורות מסוימות לפי הנסיבות‬
‫לעצם העניין‪ :‬לדעתי‪ ,‬קוד הלבוש על פי ההלכה מקורו‬
‫באיסור‪" :‬ובחוקותיהם לא תלכו"‪ .‬חוקות הגויים‪ ,‬על פי‬
‫הפסיקה המקובלת‪ ,‬הם כל מה שהגויים עושים ולא קשור‬
‫לנוחות ולתועלת אלא לנימוסים‪ ,‬מנהגים‪ ,‬מוסכמות‬
‫חברתיות או אופנה‪ .‬אם הגויים נוסעים במכונית כי זה נוח‪,‬‬
‫החברתיות‪ .‬אין כאן הגדרה מדויקת של מה מותר ומה‬
‫אסור‪ ,‬למעט התשובה לשאלה‪" :‬האם אני נראה‪/‬נראית‬
‫אין חובה שנלך דווקא ברגל או נרכב על חמורים‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬בכל הקשור לנוהג‪ ,‬שניתן לעשותו כך וניתן לעשותו‬
‫אחרת‪ ,‬והחברה הלא יהודית עושה אותו דווקא בצורה‬
‫מסוימת‪ ,‬יש בכך איסור‪ .‬למשל‪ ,‬בכנסייה מקובל לסדר את‬
‫הספסלים שורות שורות עם מעבר מרכזי מאחורי הבניין‬
‫אל מזבח הכנסייה‪ .‬בתי הכנסת היחידים שמסדרים כך את‬
‫הספסלים הם בתי כנסת רפורמיים‪ .‬כבר ממבט חטוף‬
‫בעיצוב הפנים‪ ,‬ניתן להבחין בין בית כנסת לבין כנסיה‪,‬‬
‫עוד בלי לראות את הכיתובים השונים והציורים השונים‬
‫בבניין‪ .‬כך גם בתי הכנסת היחידים שהם נטולי ספסלים‬
‫והמתפללים הולכים בהם יחפים על שטיחים הם בתי‬
‫כנסת קראיים‪ ,‬ובכך יש הבחנה בין בית כנסת לבין מסגד‪.5‬‬
‫כך גם יש שאסרו לקיים חופות בבתי כנסת‪ ,‬מהסיבה‬
‫כדתי‪/‬ה?"‪ ,‬שהיא די מדויקת וניכרת לעין כל מי שחי בתוך‬
‫עמו‪ ,‬ומכיר את ההבדלים בלבוש בין קבוצות אוכלוסיה‬
‫שונות‪ .‬נקודה חשובה כאן היא שאדם בודד לא קובע‬
‫אופנה לעצמו‪ .‬האופנה נקבעת על ידי כוחות חברתיים‬
‫שונים‪ ,‬ולאדם הפרטי לא נותר אלא לתייג את עצמו כך או‬
‫אחרת‪ .‬אגב‪ ,‬כאן נכנסת הצניעות‪ .‬אדם עניו לובש לרוב‬
‫ביגוד צנוע ולא ראוותני‪ ,‬כל עוד אין צורך בלבוש מיוחד‪.‬‬
‫אבל מדובר בעקרון מוסרי ולא הלכתי‪ ,‬שכן גם לבוש‬
‫ראוותני יכול להיות מתויג כדתי‪.‬‬
‫נקודה נוספת היא שאלת ההנחיה כיצד על החברה‬
‫להתוות אופנה‪ .‬כמו כל מצווה ציבורית‪ ,‬כמעט אין ליחיד‬
‫עניין בה‪ ,‬אך אני סבור שהתורה גם מנחה את הראוי להיות‬
‫מבחינה ציבורית‪ .‬אני חושב שאף על פי שתיאורטית כל‬
‫לבוש יכול לאפיין אדם כדתי‪ ,‬החל מאזור חלציים‪ ,‬דרך‬
‫גופיות ומקטורנים ועד לבורקה‪ ,‬הלבוש של החברה‬
‫היהודית צריך להיות רחוק יותר מהמקובל בעולם באותה‬
‫תקופה לשידור המיניות באמצעות הלבוש‪ .‬בכל מקום‬
‫שבו מקובל שנשים חשופות או לחילופין מכוסות‬
‫משמעותית יותר מגברים באותו מקום וזמן‪ ,‬מדובר בשדר‬
‫שהאישה היא אובייקט מיני‪ ,‬ולפיכך רוח התורה לא תהיה‬
‫נוחה מאופנה שכזו‪.‬‬
‫שבנצרות מקובל לערוך טקסי נישואין בכנסיות‪.‬‬
‫הדבר אמור כמובן במיוחד בתחום ההלבשה והאופנה‪:‬‬
‫קיים איסור על היהודי להידמות במלבושיו לגוי‪ ,‬שכן‬
‫מעבר למספר עקרונות פרקטיים )כמו לבוש ארוך ועבה‬
‫יותר בקור מול לבוש קצר וקל יותר בחום‪ ,‬או לבוש‬
‫המאפיין בעלי מקצוע שיש תועלת בזיהויים המיידי‪ ,‬כגון‬
‫שוטרים או רופאים(‪ ,‬הצבעים‪ ,‬הגזרות‪ ,‬הקישוטים וסוגי‬
‫הבגדים מוכתבים על פי צווי אופנה שהם חסרי סיבות‬
‫מעשיות אלא בעלי סיבות אסתטיות וחברתיות בלבד‪.‬‬
‫על מנת להיות שונים מהגויים‪ ,‬עלינו להיראות אחרת‪.‬‬
‫כאן המקום להביא מגבלה נוספת הקיימת בעניין‬
‫אצל גברים לרוב מדובר בכיפה‪ ,‬המזהה אותם חזותית‬
‫כיהודים דתיים באופן אוטומטי‪ .‬אצל נשים‪ ,‬הלבוש חייב‬
‫לשדר לכל מי שרואה את הלובשת ומצוי בקודים‬
‫החברתיים הנהוגים‪ ,‬שהלובשת היא יהודיה דתייה‪ .‬אצל‬
‫נשואות כיסוי הראש הייחודי יכול להבחין‪ ,‬אצל רווקות‬
‫ישנם מאפיינים אחרים‪ ,‬ובחברה בה אנו חיים היום מדובר‬
‫חוקות הגויים‪ :‬גם דבר שאיננו אופנתי ונטול סיבה אלא‬
‫בעל תכלית‪ ,‬אולם מדובר בתכלית של פריצות‪ -‬נאסר‪.‬‬
‫כמובן שבגדים שתכליתם לשם פריצות משתנים מזמן‬
‫לזמן וממקום למקום‪ ,‬כך שאין לגזור מהם הלכות קבועות‬
‫ובלתי משתנות‪ ,‬אולם עצם העניין מלמד על מגמה גדולה‬
‫אחרת‪ ,‬שאינה הלכתית אלא הנהגתית‪.‬‬
‫לרוב באורך השרוולים‪ ,‬אם כי זה כולל מאפיינים נוספים‬
‫)סוג החצאית למשל(‪ .‬מי שלא משדר באופן לבושו שהוא‬
‫בנוסף‪ ,‬יש לציין שהאמירות כאן שאובות מגישתו של‬
‫יהודי דתי‪ ,‬עובר על האיסור הזה‪ .‬כמובן‪ ,‬הדברים משתנים‬
‫‪5‬‬
‫ראש הישיבה הרב רבינוביץ בשו"ת 'שיח נחום'‪ ,‬השזורה‬
‫לכל אורך השאלות סביב נושא הצניעות‪ .‬אם כי חשוב‬
‫אף על פי שהאסלאם לא נחשב לעבודה זרה‪.‬‬
‫> לעילא‬
‫]‪[3‬‬
‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה‬
‫יוחאי ליאור‪ ,‬בוגר מחזור כז' בישיבה‪ ,‬סטודנט‬
‫לומר כי ראש הישיבה מתמקד לרוב בפן החברתי של‬
‫העניין‪" :‬שלא תהא כיושב בין העומדים ועומד בין‬
‫היושבים"‪ ,‬שהוא עניין השייך לצד המוסר שבעניין‬
‫הצניעות )שבוודאי יש מה להרחיב בו( ופחות לליבה‬
‫ההלכתית של הדברים‪ ,‬על אף שגם היא מובאת שם‪.‬‬
‫» אלחנן דרייפוס «‬
‫יוסף מוקיר שבת‪‬‬
‫כאן נשאל שוב‪ :‬האם מקרה הוא כי דווקא בפסוק זה‬
‫בחרה הגמרא להתלבט?‬
‫בפרשתנו מפציעה דמותו של יוסף‪ .‬התורה‪ ,‬וחז"ל‬
‫בעקבותיה‪ ,‬מתארים את דמותו כמי שנמצאת במלחמה‬
‫תמידית עם היצר‪ .‬השיא הוא כמובן בסיפור עם אשת‬
‫פוטיפר‪ .‬אחד המדרשים אומר על סיפור זה את הדברים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫נראה‪ ,‬כי ישנו קשר מהותי בין דמותו של יוסף ובין‬
‫רעיון השביתה ממלאכה בשבת‪.‬‬
‫שתי אותות ברית כרת הקב"ה בינו לבינינו לדורות‬
‫עולם‪ :‬שבת וברית המילה‪ .‬הבה נשווה בין הפרשיות‬
‫של שתי אותות אלו‪:‬‬
‫'ויבא הביתה לעשות מלאכתו' ‪ -‬רבי אליעזר אומר שבת‬
‫היה‪ ,‬דכתיב‪" :‬כי בו שבת מכל מלאכתו'‬
‫‪6‬‬
‫מנין זאת לר' אליעזר? וכי רק משום שבשני המקומות‬
‫נאמרה המילה "מלאכתו" נלמד שהמעשה היה בשבת?‬
‫בראשית יז‬
‫והנה‪ ,‬גם הגמרא במסכת שבת מזכירה פסוק זה‬
‫מסיפור יוסף ואשת פוטיפר בהקשר של מלאכות שבת‪:‬‬
‫)ט( ַויֹּאמֶ ר אֱ‪‬הִ ים אֶ ל )יג( וְ אַ תָּ ה ַדּבֵּ ר אֶ ל בְּ נֵי‬
‫אַבְ ָרהָ ם וְ אַ תָּ ה אֶ ת בְּ ִריתִ י י ְִשׂ ָראֵ ל לֵאמֹ ר אַ ‪ ‬אֶ ת‬
‫תִ שְׁ מֹ ר אַ תָּ ה וְ ז ְַרעֲ‪ ‬אַח ֲֶרי‪ ‬שַׁ בְּ תֹ תַ י תִּ שְׁ מֹ רוּ כִּ י אוֹת‬
‫הִ וא בֵּ ינִי וּבֵ ינֵיכֶם לְ ֹדרֹתֵ יכֶם‬
‫לְ ֹדרֹתָ ם‪:‬‬
‫ֲאנִי יְקֹ ָוק‬
‫ל ַָדעַ ת כִּ י‬
‫ְמקַ ִדּ ְשׁכֶם‪:‬‬
‫הדור יתבי וקמיבעיא להו‪ :‬הא דתנן אבות מלאכות‬
‫ארבעים חסר אחת כנגד מי?‪ ...‬אמר להו רבי יונתן ברבי‬
‫אלעזר כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא‪ :‬כנגד‬
‫מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה ‪ -‬ארבעים חסר אחת‪ .‬בעי‬
‫רב יוסף‪' :‬ויבא הביתה לעשות מלאכתו'‬
‫שמות לא‬
‫‪7‬‬
‫לטענת רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא‪ ,‬המילים‬
‫"מלאכה"‪" ,‬מלאכתו" ו"מלאכת" מופיעות בתורה ‪39‬‬
‫פעמים‪ 8‬וכנגדן ישנן ‪ 39‬אבות מלאכות‪ .‬רב יוסף מתלבט‬
‫האם גם המילה "מלאכתו" המופיעה בסיפור יוסף‬
‫ואשת פוטיפר – ממנה לומד ר' אליעזר במדרש בגזירה‬
‫שווה שהאירוע קרה בשבת – היא חלק מספירה זו‪.‬‬
‫)י( זֹאת בְּ ִריתִ י אֲשֶׁ ר )טז( וְ שָׁ מְ רוּ בְ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל אֶ ת‬
‫תִּ שְׁ מְ רוּ בֵּ ינִי וּבֵ ינֵיכֶם וּבֵ ין הַ שַּׁ בָּ ת ַלעֲשׂוֹת אֶ ת הַ שַּׁ בָּ ת‬
‫ז ְַרעֲ‪ ‬אַחֲרֶ י‪ ‬הִ מּוֹל ָלכֶם לְ ֹדרֹתָ ם בְּ ִרית ע ֹולָם‪:‬‬
‫כָּל ָזכָר‪:‬‬
‫)יא( וּנְמַ לְ תֶּ ם אֵ ת בְּ שַׂ ר‬
‫)יז( בֵּ ינִי וּבֵ ין בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל‬
‫עָ ְרלַתְ כֶם וְ הָ יָה לְ אוֹת בְּ ִרית‬
‫אוֹת הִ וא לְ עֹ לָם‪...‬‬
‫בֵּ ינִי וּבֵ ינֵיכֶם‪:‬‬
‫‪ 6‬ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב רמז קמו‬
‫‪ 7‬בראשית ל"ט‪ ,‬ממנינא הוא‪ ,‬או לא?" )שבת מט‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ 8‬נסו לספור‪ ...‬יש יותר‪...‬‬
‫> לעילא‬
‫]‪[4‬‬
‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה‬
‫הרי לנו השוואה מושלמת בין אות השבת לאות ברית‬
‫מעתה ברור הקשר שבין שביתה ממלאכות בשבת לבין סיפור‬
‫יוסף ואשת פוטיפר‪ ,‬שעניינו שמירת אות הברית של ברית‬
‫המילה על‪-‬ידי יוסף‪.‬‬
‫הפעם נשווה בין סיפור יוסף ואשת פוטיפר לסיפור בריאת‬
‫השבת‪ ,‬כפי שרומז ר' אליעזר במדרש‪:‬‬
‫המילה!‬
‫רוחנית‪ .‬זו מסקנת הגמרא בשבת לגבי השאלה מנין נלמדות‬
‫ל"ט אבות מלאכה‪:‬‬
‫תניא כמאן דאמר כנגד עבודות המשכן‪ ,‬דתניא‪ :‬אין חייבין אלא‬
‫על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן‪ ,‬הם זרעו ‪ -‬ואתם לא תזרעו‪,‬‬
‫הם קצרו ‪ -‬ואתם לא תקצרו‪ ,‬הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה‬
‫ ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד‪ .‬הם הורידו את‬‫הקרשים מעגלה לקרקע ‪ -‬ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות‬
‫בראשית לט‬
‫בראשית ב‬
‫הרבים‪ ,‬הם הוציאו מעגלה לעגלה ‪ -‬ואתם לא תוציאו מרשות‬
‫היחיד לרשות היחיד )שם(‪.‬‬
‫)ה( ַויְהִ י מֵ אָז הִ פְ ִקיד אֹ ת ֹו )ב( ַו ְיכַל אֱ‪‬הִ ים בַּ יּוֹם‬
‫בְּ בֵ ית ֹו וְ עַ ל כָּל אֲשֶׁ ר יֶשׁ ל ֹו הַ ְשּׁבִ יעִ י ְמלַאכְ תּ ֹו ֲאשֶׁ ר‬
‫ַויְבָ רֶ ‪ ‬יְקֹ וָק אֶ ת בֵּ ית הַ מִּ צְ ִרי עָ שָׂ ה וַיִּ ְשׁבֹּת בַּ יּוֹם הַ ְשּׁבִ יעִ י‬
‫בִּ גְ לַל יוֹסֵ ף ַויְהִ י בִּ ְרכַּת יְקֹ וָק ִמכָּל ְמלַאכְ תּ ֹו אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה‪:‬‬
‫בְּ כָל אֲשֶׁ ר יֶשׁ ל ֹו בַּ בַּ יִת‬
‫)ג( ַויְבָ רֶ ‪ ‬אֱ‪‬הִ ים אֶ ת יוֹם‬
‫וּבַ שָּׂ ֶדה‪:‬‬
‫הַ ְשּׁבִ יעִ י ַויְקַ ֵדּשׁ אֹ ת ֹו כִּ י ב ֹו‬
‫)ט( אֵ ינֶנּוּ גָדוֹל בַּ בַּ יִת הַ זֶּה שָׁ בַ ת ִמכָּל מְ לַאכְ תּ ֹו אֲשֶׁ ר‬
‫ִממֶּ נִּי וְ ‪‬א חָ שַׂ ‪ִ ‬ממֶּ נִּי בָּ ָרא אֱ‪‬הִ ים ַלעֲשׂוֹת‪:‬‬
‫ְמאוּמָ ה כִּ י אִ ם אוֹתָ ‪ ‬בַּ אֲשֶׁ ר‬
‫אַ תְּ אִ ְשׁתּ ֹו וְ אֵ י‪ ‬אֶ עֱשֶׂ ה‬
‫הָ ָרעָ ה הַ גְּ ֹדלָה הַ זֹּאת‬
‫וְ חָ טָ אתִ י ֵלא‪‬הִ ים‪:‬‬
‫במהלך ימות החול עושים את מלאכות המשכן לצורך‬
‫גבוה‪ ,‬במטרה ליצור תשתית חומרית שתהיה ראויה להשראת‬
‫שכינה‪ .‬מציאות של השראת שכינה באה לידי ביטוי בשבת‪,‬‬
‫שאז כבר המציאות שלימה ושוב אין צורך במלאכות‬
‫חומריות – "מזמור שיר ליום השבת ‪ -‬מזמור שיר לעתיד‬
‫לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים"‪ .9‬על כן‪ ,‬אבות‬
‫המלאכות מהן שובתים בשבת הן מלאכות המשכן‪.‬‬
‫בהתאם‪ ,‬עניינו של יוסף הוא ליצור תשתית חומרית‬
‫טהורה לקיום בני ישראל במשך שהותם במצרים‪ .‬רק על‪-‬גבי‬
‫קומה חומרית כזו יוכל עם ישראל לשרוד מבחינה רוחנית‬
‫ולא להתבולל בתוך המצרים‪ .‬רק על‪-‬גבי קומה חומרית כזו‬
‫יוכל להיווצר עם שהוא בבחינת "בני בכורי"‪ .10‬עם שכולו‬
‫שבת‪.‬‬
‫)י( ַויְהִ י כְּ ַדבְּ ָרהּ אֶ ל יוֹסֵ ף‬
‫יוֹם יוֹם וְ ‪‬א שָׁ מַ ע אֵ לֶיהָ‬
‫לִ ְשׁכַּב אֶ צְ לָהּ לִ הְ יוֹת עִ מָּ הּ‪:‬‬
‫נספח – מיקום סיפור יהודה ותמר בפרשתנו‬
‫)יא( ַויְהִ י כְּ הַ יּוֹם הַ זֶּה ַו ָיּבֹא‬
‫הַ בַּ יְתָ ה ַלעֲשׂוֹת מְ לַאכְ תּוֹ‬
‫רבים ההסברים שניתנו למיקום המפתיע של סיפור יהודה‬
‫ותמר בפרשתנו‪ .‬אולם נדמה שלא ניתן להבין באמת את‬
‫וְ אֵ ין אִ ישׁ מֵ אַנְשֵׁ י הַ בַּ יִת שָׁ ם‬
‫בַּ בָּ יִת‪:‬‬
‫מיקומו ללא המימד הסמלי שמאחורי הדמויות של יהודה‬
‫ויוסף‪.‬‬
‫סיפור יהודה ותמר מופיע עם הגעת יוסף למצרים לאחר‬
‫מכירתו לפוטיפר סריס פרעה‪ .‬סיפור יהודה ותמר מספר לנו‬
‫בעצם כיצד התחילה שושלת מלכות בית דוד‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫שיסודותיה של מלכות בית דוד נטועים בירידת יוסף‬
‫מעתה‪ ,‬אין כוונתו של ר' אליעזר להצביע על הקשר טכני‬
‫גרידא בין פרשיית בריאת השבת לפרשיית יוסף ואשת‬
‫פוטיפר וליידע אותנו על התאריך בו אירע הסיפור‪ ,‬אלא‬
‫כוונתו לפקוח את עינינו להקשר הרעיוני שרומזת אליו‬
‫התורה בין דמותו של יוסף לבין עניינה של השבת‪.‬‬
‫אם נחזור לגמרא בשבת‪ ,‬נמצא שיוסף מהווה מעין משכן‪.‬‬
‫שניהם יוצרים תשתית חומרית טהורה הראויה לבניית קומה‬
‫למצרים‪.‬‬
‫יוסף הוא ספירת היסוד‪ ,‬לפני ספירת המלכות‪ .‬משיח בן‬
‫יוסף שתפקידו לבנות את התשתית החומרית בקדושה‬
‫‪9‬‬
‫משנה מסכת תמיד ז‪ ,‬ד‬
‫‪10‬‬
‫שמות ד‪ ,‬כ"ב‬
‫ובטהרה‪ ,‬על ידי שמירת הברית שעניינה ניצחון במלחמת‬
‫היצר הקשה ביותר שעומדת בפני האדם‪ ,‬לקומה הרוחנית של‬
‫משיח בן דוד‪.‬‬
‫")הספירה( התשיעי 'צדיק יסוד עולם' )משלי י‪,‬כה(‪ ,‬שם מדת יוסף‬
‫הצדיק ע"ה‪ ,‬ושם כל השפעות החסדים והרחמים והגבורה של‬
‫הקב"ה והוא זן ומפרנס לכנסת ישראל‪ ...‬העשירי מלכות‪ ...‬ושם‬
‫‪11‬‬
‫מדת דוד המלך ע"ה" ‪.‬‬
‫לא בכדי‪ ,‬דווקא יהודה – אבי משיח בן דוד – הוא שמציע‬
‫למכור את יוסף – אבי משיח בן יוסף – לישמעאלים‪.12‬‬
‫‪...‬אנו צריכים לשני משיחים‪ ,‬משיח בן יוסף ומשיח בן דוד‪ ...‬כן‬
‫הכין בייחוד שני אלה הכחות‪ ,‬הכח המקביל לערך הגוף האנושי‪,‬‬
‫השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי‪ ,‬שהוא הבסיס‬
‫הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצוינים בהן‪,‬‬
‫להיות עם קדוש לה' אלקי ישראל‪ ...‬והנה בתור עקבתא דמשיח בן‬
‫יוסף‪ ,‬נתגלה חזון הציונות בדורנו‪ ,‬הנוטה לצד הכללי ביותר‪ ,‬ומצד‬
‫חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים‪ ...‬הכנת התשובה הלא צריכה‬
‫להיות מצדנו‪ ,‬ואין התשובה מתקיימת באמת‪ ,‬כי אם כשהכחות‬
‫המצויות באומה ושאפשר להם להיות נמצאים‪ ,‬יהיו בכל תקפם‪,‬‬
‫ועם עז החיים יהיו מוסבים אל הטוב‪ ,‬ואז נהיה מוכשרים לחפץ‬
‫העליון להיות "עטרת תפארת ביד ה'‪ ,‬וצניף צלוכה בכף‬
‫אלקים"‪.13"...‬‬
‫אלחנן דרייפוס‪ ,‬מחזור כח‪ ,‬מתגורר בלוד‪ ,‬סטודנט‬
‫למשפטים באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫אוצר המדרשים‪ ,‬אצילות‪ ,‬עמ' ‪69‬‬
‫רעיון זה הוא חלק ממהלך רחב יותר על היחס שבין יהודה ליוסף‪,‬‬
‫ודמותו הטראגית של ראובן הבכור‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪ 13‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬המספד בירושלים‪ ,‬עמ' ‪.98-99 ,94‬‬
‫» גדי מכטה «‬
‫טובת הכלל מול טובת הפרט ‪‬‬
‫יעקב אבינו מצווה את יוסף בפרשתנו‪:‬‬
‫בשכם מכרו אחיו את יוסף ‪ -‬כדכתיב )בראשית ל"ז( הלא אחיך‬
‫רועים בשכם‪ ,‬ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם‪,‬‬
‫ַויֹּאמֶ ר ל ֹו לֶ‪ ‬נָא ְראֵ ה אֶ ת ְשׁלוֹם אַחֶ י‪ ‬וְ אֶ ת ְשׁלוֹם הַ צֹּאן ַוה ֲִשׁבֵ ִני‬
‫ונקראת על שם שכם‪ ,‬אי נמי‪ :‬כמדרשו‪ ,‬שהיו דנין עליו להרגו‬
‫ָדּבָ ר ַויִּ ְשׁלָחֵ הוּ מֵ עֵ מֶ ק חֶ בְ רוֹן ַו ָיּבֹא ְשׁכֶמָ ה" ‪.‬‬
‫)כלומר ודותן אינו שם מקום‪ ,‬ושכם היה(‪.‬‬
‫שואל ר' ברוך הלוי אפשטיין‪ ,15‬בספרו 'תוספת ברכה'‪ ,‬מה‬
‫עניין הציווי ''והשיבני דבר''?‪ -‬הרי פשוט שהוא לא שולח‬
‫אך יש לשאול על תירוצו‪ :‬וכי יעקב אבינו ע"ה לא‬
‫הכיר בעובדה זו ששכם מקום פורענות הוא? ואם כן מה‬
‫הועילה תקנתו לצוות 'והשיבני דבר'?‬
‫נראה לומר‪ ,‬שלא משום שהוא מקום פורענות נפגע יוסף‬
‫ואינה נחשבת שכיחא היזקא כל כך‪ ,‬אלא שלא שייך פה‬
‫כלל שיקול זה של 'שלוחי מצווה אין ניזוקין' שהרי תכנית‬
‫א‪-‬לוהית היא זו שירד יוסף מצרימה‪ .‬הא‪-‬לוהים חשבה‬
‫לטובה‪ ,‬לטובת עמ"י והעולם כולו‪ ,‬לצורך מתן תורה‬
‫וכניסת ישראל לארץ אחרי כור הברזל המצרי והתגשמות‬
‫החלומות של יוסף‪ .‬על אף ששלוחי מצווה אינם ניזוקים‪-‬‬
‫הכא שאני‪.19‬‬
‫‪14‬‬
‫אותו סתם ככה לראות מה שלומם‪ ,‬אם אינו מתכוון‬
‫שיחזיר לו תשובה?!‬
‫הוא מסביר‪ ,‬על פי דברי חז"ל‪ ,‬ששלוחי מצווה אינן‬
‫ניזוקין‪ ,16‬ועל כן אם היה שולחו כך לדרך היה נשמר‬
‫בדרכו מכח מצוות קיום דברי אביו אך בחזרתו לא היה‬
‫מגן בעדו מפני סכנות הדרך‪ .‬לכן היה צורך בציווי מפורש‬
‫שיקיים גם בחזרתו לחיק אביו‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬שואל התוספת ברכה‪ ,‬מדוע באמת הסיפור‬
‫נגמר בהיזקו של יוסף שנמכר וכו' והכל נמשך מהליכתו‬
‫לשם?‪ -‬הוא מתרץ ששאני היכא דשכיח היזקא )בגמ'‬
‫שם(‪ ,‬כלומר שונה הדבר במקום שמצוי היזק ולא מועילה‬
‫שליחות המצווה‪ .‬הרי ידוע שהעיר שכם חשובה כמקום‬
‫פורענות‪ ,‬כפי שכותב רש"י בפסוקנו‪:‬‬
‫מקום מוכן לפורענות‪ ,‬שם קלקלו השבטים‪ ,‬שם ענו את דינה‪,‬‬
‫שם נחלקה מלכות בית דוד‪ ,‬שנאמר‪" :‬וילך רחבעם שכמה‬
‫‪17‬‬
‫וגו'" ‪.‬‬
‫ואם ישאל השואל‪ :‬הרי המכירה כלל לא התבצעה‬
‫בשכם‪ ,‬אלא משכם נשלח יוסף על ידי עובר אורח לחפשם‬
‫בדותן כמבואר בפסוקים?‬
‫על כך כותב רש"י‪:18‬‬
‫במקום שעניינים כלל ישראליים עומדים על הפרק אין‬
‫מקום לשיקולים פרטיים‪" .‬כי לא מחשבותי מחשבותיכם‬
‫ולא דרככם דרכי נאום ה"‪.20‬‬
‫בדומה לכך אומרת הגמרא בתענית‪:21‬‬
‫אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן‪ :‬שלשה שאלו שלא‬
‫כהוגן‪ ,‬לשנים השיבוהו כהוגן‪ ,‬לאחד השיבוהו שלא כהוגן‪ .‬ואלו‬
‫הן‪ :‬אליעזר עבד אברהם‪ ,‬ושאול בן קיש‪ ,‬ויפתח הגלעדי‪.‬‬
‫אליעזר עבד אברהם ‪ -‬דכתיב )בראשית כ"ד( והיה הנערה אשר‬
‫אמר אליה הטי נא כדך וגו'‪ ,‬יכול אפילו חיגרת אפילו סומא ‪-‬‬
‫השיבו כהוגן‪ ,‬ונזדמנה לו רבקה‪ .‬שאול בן קיש ‪ -‬דכתיב )שמואל‬
‫‪ 1‬בפירוש מושב זקנים של בעלי התוס' עה"ת תמהו איך יעקב‬
‫שלח את יוסף לאחיו והא ידע ששונאים אותו 'שנאת מוות'‬
‫ואיך לא חשש? 'אמר שכם מקום מוכן לפורענות הוא ואי‬
‫אפשר שיהיו לשם זמן מרובה שלא יכשלו‪ ...‬ועל הספק‬
‫אשלחנו כי ודאי יכשלו אם יעמדו שעה או רגע והודאי מוציא‬
‫‪14‬‬
‫ל"ז‪ ,‬י"ד‬
‫‪15‬‬
‫בעל ה"תורה תמימה"‬
‫מידי ספק‪ .‬כלומר על אף ששכם מסוכנת היא‪ ,‬הרי העדיף את‬
‫הספק סכנה מול הודאי של האחים 'שהיו מרעין בין שונאיהם‬
‫‪16‬‬
‫בבלי יומא יא‪ .‬בשם ר' אלעזר ועוד‬
‫בשכם'‪ ,‬כדברי ה'מושב זקנים' קודם לכן‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫מלכים א'‪ ,‬י"ב‪ ,‬א‬
‫‪20‬‬
‫ישעיהו נ"ה‪ ,‬ח‬
‫‪18‬‬
‫סנהדרין ק"ב‪ ,‬א‬
‫‪21‬‬
‫דף ד‪.‬‬
‫א' י"ז( והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו‬
‫יתן לו‪ ,‬יכול אפילו עבד‪ ,‬אפילו ממזר ‪ -‬השיבו כהוגן‪ ,‬ונזדמן לו‬
‫דוד‪ .‬יפתח הגלעדי ‪ -‬דכתיב )שופטים י"א( והיה היוצא אשר יצא‬
‫מדלתי ביתי וגו'‪ ,‬יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן ‪-‬‬
‫נזדמנה לו בתו‪.‬‬
‫השאלה מוכרחת היא‪ ,‬מה נשתנו אליעזר ושאול מיפתח‬
‫הגלעדי שהם נענו כהוגן לעומתו? )אין לומר מפני גסות‬
‫רוחו‪ ,‬וכמו שכתבו התוס' שם‪ ,‬שהרי זה היה רק אחרי‬
‫שיצאה ביתו מדלת הבית והשיבוהו שלא כהוגן(?‬
‫התירוץ הוא כדרכנו‪ ,‬שכאשר גורל ישראל מוכרע ומושפע‬
‫מהליכים כאלה או אחרים אין שיקולים פרטיים של אדם‬
‫פרטי‪.‬‬
‫אליעזר מחפש אישה ליצחק אבינו‪ ,‬ממנה תצא אומת‬
‫קדושים‪ -‬עם ישראל‪ ,‬אין זה חשבון פרטי לאליעזר‪ .‬שאול‬
‫מבטיח את בתו ל'אשר יכנו' את גלית והוא יהיה למלך על‬
‫ישראל אין זה עונש פרטי אם יהיה זה עבד או ממזר‪ -‬זו‬
‫השלכה משמעותית על כל ישראל! אולם‪ ,‬הדברים שונים‬
‫אצל יפתח‪ ,‬שם ההשפעה בעונשו על עמ"י נעדרת והוא‬
‫בא על דינו‪ .‬יש לכל אדם לידע מה חשוב יותר ומה פחות‬
‫ויניח טובותיו ורצונותיו האישיים מפני טובות הכלל‪.‬‬
‫גד מכטה‪ ,‬מחזור ל'‪ ,‬מתגורר במעלה אדומים‪ ,‬אברך‬
‫בישיבה‪.‬‬