1. art and entertainment
2. visual art and design
3. painting

‫רני פרדס ‪ /‬המלכה הזרה‬
‫‪1‬‬
‫המלכה הזרה‬
‫*‬
‫דפנה שפירא‪-‬חסון‬
‫ה‬
‫שם 'המלכה הזרה' מכיל בתוכו כוח מיני ומגדרי‪ ,‬שליט ומנוכר‪' .‬פאם‬
‫פאטאל' או ה'אשה ההורסת' הוא מוטיב מוכר‪ ,‬מושרש בספרות‪ ,‬אומנות‬
‫ותרבות‪" .‬במרכזו נמצאת חרדת אין האונות של הזכר יחד עם סירוב אלים‬
‫לקבל את ההכרה בעליונות האשה"‪.1‬‬
‫הדמויות של פרדס הן לא חד מיניות‪ .‬הן גבריות מאוד (חלקן בעלות אברי מין‬
‫זקורים)‪ ,‬אך גם מאוד נשיות (שיער‪ ,‬שדיים)‪ .‬אלמנט ה'פאטאליות'‪ ,‬ה'גורליות'‪,‬‬
‫המקושר למיניות‪ ,‬אלימות וסרוס‪ ,‬כהגדרת ה'פאם פאטל' נראה כשולט‬
‫במצב הקיומי שלהן‪ .‬מוטיב זה‪ ,‬לא מופנה כאן דרך המבט הגברי לאובייקט‬
‫הנשי‪ ,‬אלא‪ ,‬מופנה כלפי פנים‪ ,‬ביחסי הגוף וזהותו המגדרית הקיומית ואף‬
‫התרבותית‪ .‬המאבק בין המינים על שליטה מתרחש בתוך הגוף הבודד‪ .‬הוא‬
‫אלים וקיצוני ומכיל בתוכו גם את חרדת המוות וכליון הגוף‪' .‬עיישה'‪ ,‬היא דמות‬
‫'פאם פאטאל' הידועה בכנויה "זו שצריך לציית לה"‪ ,2‬ל'מלכה הזרה'‪ ,‬יש גם‬
‫דרישה לציות‪ ,‬מתוקף היותה מלכה‪ .‬פרדס‪ ,‬מנכיח את ה'חוק' בבחירת שם‬
‫התערוכה‪ ,‬שהוא למעשה שמו‪ ,‬אך פורע אותו בציוריו‪ ,‬המערבים מינים וזהויות‬
‫ושוברים דפוסים תרבותיים מוכרים‪.‬‬
‫ח‬
‫יפוש זהות דרך מאפייניה המיניים‪ ,‬אינם מחייבים פרשנות רק באספקט‬
‫הג'נדר‪ .‬החיפוש בין הגברי לנשי‪ ,‬הוא גם חיפוש פילוסופי רוחני‪ ,‬השואף‬
‫לאיחוד הניגודים כחלק מתהליך של התפתחות אישית‪" :‬משמעות הארוטיקה‬
‫בהקשר זה היא משיכתה של הנשמה האנושית למרחב העליון"‪3.‬‬
‫ה‬
‫ייצורים המופיעים בציוריו של פרדס‪ ,‬מוצאם בתרבות פופולארית ‪-‬‬
‫פרסומות‪ ,‬קומיקס‪ ,‬אתרי אינטרנט וסרטים פורנוגרפים ‪ -‬העוברים דרך מערבל‬
‫ריגשי וצורני מוקצן‪ ,‬המשנה את צורתם ותוכנם‪ .‬אותם יצורים לובשים צורה‪,‬‬
‫חיים‪ ,‬מלאי עצמה מינית‪ ,‬מתעוותים וקומלים‪ .‬הם חיים בתפר בין התענוג‬
‫לסבל‪ ,‬בין הכאב הקיומי לבין העונג הרגעי וההתעלות מעבר לתענוגות הגוף‪.‬‬
‫הייצורים כמו עוברים מסע מהיר בין לידה למוות‪ .‬הם דמויי אדם‪ ,‬שדים‪,‬‬
‫חייזרים‪ ,‬יצורים מיתולוגיים או דמויות אדם לקויות ‪ -‬חסרות איברים ומעוותות‪,‬‬
‫פגומות בעורן או בגופן כשהפגם הופך לעיתים לטקסטורה עיצובית‪ .‬הצד‬
‫הייצרי של הדמויות מאוד בולט‪ .‬איברי מין‪ ,‬חלקי גוף חשופים‪ ,‬שיער גוף ושיער‬
‫ערווה‪ .‬חלק מהדמויות חסרות פנים אך מלאות במעין 'פריחה'‪ ,‬תבנית דמוית‬
‫עיניים החוזרת על עצמה‪ .‬הדמויות‪ ,‬שחלקן נראות כ'טרנסג'נדריות'‪ ,‬משלבות‬
‫את שני המינים כאחד‪ ,‬עטופות שיער המשמש להסתרת הפנים‪ ,‬לכסות‪ ,‬או‬
‫כמעצים את תחושת האקסטזה‪ ,‬הפורקן והמיניות‪.‬‬
‫ע‬
‫יוותן של הדמויות ואיבריהן החשופים יוצרים תחושה קשה של אלימות‬
‫ומוות‪ .‬הכוח הרגשי הטעון בעבודות ותחושת ההכרח שבו יוצרים תחושה‬
‫חריפה של מצוקה‪ ,‬מקרינים חרדה עד כדי התפרקותו של הדימוי והגוף‬
‫האנושי‪ .‬הדמויות הנוצרות דומה שעוברות תהליך אבולוציוני שבו הן‬
‫מתפתחות מצורה מופשטת ואמורפית עד לצורה מובחנת ומורכבת‪ .‬חלק‬
‫מהדמויות‪/‬דימויים מזכירים יצורים חד תאיים‪ ,‬כשאיבר אחד בלבד הוא‬
‫מרכזי‪ ,‬בד"כ עין או איבר מין‪ .‬יצורים אחרים מקבלים צורת אדם‪ ,‬אך לא לגמרי‬
‫מושלמת‪ ,‬עדיין בתהליך אבולוציוני הממשיך לשנותם ולעוותם‪ .‬נדמה שתהליך‬
‫זה הוא גם תהליך של התפרקות‪ ,‬מעין מהלך אבולוציוני הפוך‪ ,‬שבו האדם‬
‫משנה צורה וחוזר להיות יצור פשוט ובסיסי‪ ,‬מעין חד תא‪ .‬תהליך זה‪ ,‬נראה‬
‫כאוב ואלים‪ ,‬והוא מעין תוצאה של 'מפץ גדול' כלשהו‪ ,‬המחזיר את העולם‬
‫והקיום האנושי‪ ,‬לתוהו ובוהו ולחוסר אונים‪.‬‬
‫ע‬
‫יוותן של הדמויות והטעינות הרגשית שבהן‪ ,‬מזכירות עבודות של אדוארד‬
‫מונק‪ 4‬ושל אמני האקספרסיוניזם הגרמני‪ ,‬המעוות ומקצין את ביטויו של הצד‬
‫הריגשי‪ ,‬האפל והתוקפני‪ .‬דמויות הנשים של מונק‪ ,‬המדמות נשים כשטנים או‬
‫ערפדים‪ ,‬כששערות ראשן משמשות כקורי מוות כדי ללכוד את טרפן או כראשה‬
‫הנחשי והמאיים של מדוזה גורגונה מהמיתולוגיה היוונית‪ ,‬הופכות אצל רני‬
‫פרדס ללא מוגדרות מבחינת הג'נדר‪ .‬הדמויות הן גבריות‪ ,‬נשיות ולעיתים דמויות‬
‫תינוקות או ילדים בתהליכי התפתחות ועיוות שונים‪ .‬הקבלה נוספת מתקיימת‬
‫בהקשר לשם סדרת עבודותיו של מונק 'מחזור החיים'‪ ,‬שכללה סדרת עבודות‬
‫בנושא אהבה‪ ,‬חרדת החיים והמוות‪ .‬בציוריו של רני פרדס‪ ,‬העיסוק הוא בתכנים‬
‫דומים‪ ,‬כשתחושת החרדה והמוות גוברות על האהבה‪.‬‬
‫ה‬
‫צד הטכני של העבודה מקביל לתוכנה‪ .‬תהליך העבודה אקספרסיבי‬
‫ואינטואיטיבי‪ ,‬ייצרי ודורש מחוות גוף גדולות המזכירות ציור פעולה‪ .‬ערבוב‬
‫חומרים ומריחתם על הדף‪ ,‬באקט ראשוני של שרבוט ההופך לצורה‪ ,‬מישוש‬
‫החומר תוך כדי יצירה‪ ,‬עם השארת סימני הגוף על הדף‪ .‬מרקחת הצבע‪,‬‬
‫בעיקרו שחור על דף לבן‪ ,‬מורכבת מדבקים‪ ,‬עופרת וספריי‪ ,‬ההופכים לעיסה‬
‫ונמרחים על הדף‪ .‬העבודות ברובן מונוכרומאטיות והרישום‪ ,‬כצורה אומנותית‪,‬‬
‫הוא הבסיס המרכזי שלהן‪.‬‬
‫ה‬
‫פעולה הציורית עצמה‪ ,‬מזכירה מעין פולחן אישי או פעולה שאמנית‬
‫מתוך מצב כמו אקסטאטי‪ .‬בפרק 'מחול האקסטזה'‪ ,‬מגדירה מתיוס את‬
‫האקסטזה כדרך‪" :‬לשבור את שליטת החברה והתרבות הנוקשים‪ ,‬ודרכה‬
‫להגיע לאחדות‪ ,‬שבה סתירות החיים נעלמות"‪ 5.‬האקסטזה‪ ,‬על פי מתיוס היא‬
‫סוג של אלכימיה‪" :‬המאפשר שינוי בהוויה‪ ,‬בחיים‪ ,‬ברגשות ובנשמה באמצעות‬
‫התחברות מחודשת לכוח ולרוח"‪ 5.‬האקסטזה‪ ,‬היא בסיס לחוויה שאמנית‪ ,‬היא‬
‫נחווית כהתעלות הרוח דרך הגוף כדי לייצר תהליך של ריפוי‪ .‬התכנים הפנימיים‬
‫והרגשיים‪ ,‬נחשפים על הדף‪ ,‬תוך כדי פחד מחשיפתם ואי ודאות לגבי סוג‬
‫הדימוי שיעלה‪ .‬העבודה נעשית בכריעה על הריצפה או בעמידה ויש התחלה‬
‫של ציור ספונטאני‪ ,‬כשהיד והגוף מובילים ואברי הגוף מוטבעים בתוך העבודה‪.‬‬
‫תוך כדי ציור‪ ,‬חוויות הזהות האישית מוכלת ונבנית‪ ,‬ולכן‪ ,‬כל ציור הוא מעין דיוקן‬
‫עצמי‪ .‬ריבוי הזהויות‪ ,‬מנכיחים את המתחים הפנימיים הנעים בין רגש‪/‬שכל‪,‬‬
‫גברי‪/‬נשי‪ ,‬מתוכנן‪/‬ספונטאני‪" .‬האקסטזה עוזרת לשחרר אותנו מהמציאות‬
‫הארצית שלנו‪ ,‬ופותחת דלתות וחלונות שהחברה נוהגת לנעול היטב‪ .‬היא‬
‫משחררת אותנו מהבעיות הבלתי ניתנות לפתרון לכאורה‪ ,‬מאפשרת לנו‬
‫לראות דרכים יצירתיות ורוחניות לפתרון דברים"‪5.‬‬
‫רני פרדס‪ ,‬יוצר מעין מחול ציורי אקסטאטי‪ ,‬המכיל קשת של ניגודים‪ ,‬מנסה‬
‫לייצר מעין אלכימיה פנימית‪ ,‬שתיצור תמהיל אישיותי רב גוני אך גם מגובש‪.‬‬
‫הערות‬
‫* מלכה זרה שמו של רני פרדס בתרגום להודית‬
‫‪ )1‬ויקטור ארוואס‪ ,‬פאם פאטל ‪ -‬קוים להתפתחותה‪ ,‬קטלוג פאם פאטל האשה ההורסת‬
‫ (מוזיאון תל אביב לאמנות‪ )2006-7 ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪ )2‬ד"ר דורון לוריא‪ ,‬עיישה‪ ,‬קטלוג פאם פאטל האשה ההורסת (מוזיאון תל אביב לאמנות‪)2006-7 ,‬‬
‫ עמ' ‪.126‬‬
‫‪ )3‬משה אידל‪ ,‬קבלה וארוס (הוצאת שוקן‪ )2010 ,‬עמ' ‪.126‬‬
‫‪ )4‬בנטה טוריוסן‪ ,‬אדוארד מונק‪ ,‬סדרת המראה מילים ודימויים‪ ,‬אדוארד מונק‪ ,‬הדפסים‪,‬‬
‫ אוסף צ'רלס ואוולין קרמר במוזיאון תל אביב לאמנות (מוזיאון תל אביב לאמנות‪.)1990 ,‬‬
‫‪ )5‬קייתלין מתיוס‪ ,‬לשיר את הנשמה הביתה‪ ,‬שאמניות בחיי היום יום (הוצאת פראג‪)1997 ,‬‬
‫ עמ' ‪.36-35‬‬
‫רני פרדס נולד בשנת ‪ 1974‬ומתגורר בקיבוץ שדות ים‪ ,‬בוגר המדרשה לאמנות בית ברל‬
‫אוצרת‪ :‬דפנה שפירא‪-‬חסון צילום‪ :‬אלן צ'פלסקי תרגום‪ :‬עמית פרדס עיצוב‪ ,‬עריכה והפקה‪ :‬סטודיו שונית גל כל הזכויות שמורות לרני פרדס טל‪052-8795077 .‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ISBN 978-965-91545-0-0‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪3‬‬
5
4
7
6
9
8
11
10
13
12
The Foreign Queen*
Daphna Shapira-Hasson
T
he name 'Foreign Queen' contains sexual and gender-oriented power.
'Femme-Fatale' or 'The Destructive Woman' is another familiar motif, rooted
in literature, art, and culture. “In its center is the fear of male impotence
accompanied by a violent refusal to acknowledge the superiority of
women.”1
Pardes’s images are not gender blind. They are extremely masculine
(some of them with erect sexual organs), yet highly feminine (hair,
breasts). According to the definition of the 'Femme Fatale', the element
of 'fatality' related to sexuality, violence, and castration seems to control
their existential condition. This motif isn’t directed through a masculine
point of view toward a feminine object, but directed inside, toward body
proportions, and its gender-oriented existential and cultural identity. The
struggle for control between the sexes takes place within the lone body. It
is violent and extreme and contains a fear of death and the devastation of
the body. 'Aisha' is a known 'Femme Fatale' figure known as, “she who must
be obeyed.” 2 The Foreign Queen demands obedience as well, by virtue
of her queenliness. Pardes determines the 'law' in choosing the name of
the exhibition, which is in fact his name, yet breaks it in his paintings, which
combine sexes and identities, and break familiar cultural patterns.
T
he search for identity through sexual characteristics does not require
gender interpretation. The search between masculine and feminine is also
a spiritual, philosophical search, which strives to unite contradictions as
part of a process of personal development: “the meaning of erotica in this
context is the attraction of the soul to the supreme expanses.”3
C
reatures appear in the works of Rani Pardes, originating from popular
culture - commercials, comics, websites, and pornographic movies.
These creatures travel through an extreme emotional and morphological
mixer, which changes their shape and content. They assume shapes;
they live; they are full of sexual power; twisted and wilted. They live in a
kind of ecstasy- sensual, sexual, and existential. They live on the border
between pleasure and suffering, between existential pain and momentary
gratification and the transcendence beyond carnal pleasures. It seems as
though the creatures experience a quick journey between birth and death.
They are in the images of humans, demons, aliens, mythological creatures,
or damaged human figures: limbless and deformed; flawed in skin or body
while the flaws sometimes become a designed texture. The sensual side of
the images is extremely pronounced. Sexual organs, exposed body parts,
body and pubic hair. Some of the images are faceless and yet, are filled with
an eye-shaped pattern that repeats itself. The images, some of which have
a transgender feel, combine both genders as one, wrapped with hair used
to hide their face or to enhance feelings of ecstasy, release, and sexuality.
T
he malformation of the images and their exposed bodies, create
a harsh feeling of violence and death. The charged emotional power in
these creations and the sense of necessity in it, create an acute feeling
of distress, projecting anxiety regarding the disintegration of the image
and the human body. The created images seem to be going through an
evolutionary process in which they evolve from an abstract and amorphous
shape, to one that is noticeable and complex. Some of the images resemble
single-celled creatures in which one organ only is central, usually an eye,
or a sexual organ. Other creatures adopt a human form, but it is not entirely
perfect; it is still going through an evolutionary process that continues to
change and deform them. It seems as though this process is also a process
of disintegration; a reverse evolutionary process, in which man changes
shape and returns to being a simple, rudimentary creature; a somewhat
single-celled organism. This process, evidently painful and violent, is the
result of what seems to be a kind of reverse Big Bang, which restores the
world and human existence to chaos and helplessness.
T
he deformity of the creatures and their charged emotional content
resemble works of Edward Munch and German Expressionist artists,
4
which distorted the emotional, dark, aggressive side and took it to the
extreme. Munch’s female images, portraying women as demons or
vampires with their hair used as webs of death to capture their prey, or with
the threatening serpentine head of Medusa Gorgone from Greek mythology,
are transformed in Rani Pardes’s work into creatures of indefinite gender.
The figures are masculine, feminine, and sometimes portray images of
infants or children in various stages of development and bearing numerous
deformities. Another parallelism exists regarding Munch’s series of work,
Cycle of Life, which dealt with love, life anxieties, and death. Rani Pardes
is preoccupied with similar content, while the sense of anxiety and death
overpowers love.
T
he technical aspect of Rani’s work is parallel to its content. Here is an
expressive, intuitive work process, which is sensual and demands large
body gestures reminding one of action painting. He mixes materials and
smears them on the paper in an initial act of doodling which assumes
shape, touching the material while creating, leaving body imprints on the
page. The concoction of color, mainly black on a white page, is composed
of glues, lead, and spray, which become a mixture and is smeared on the
page. The work is largely monochromatic, while the sketching serves as its
central foundation.
T
he illustrative action in itself, brings to mind a personal ritual or a
shamanic activity performed in a state resembling ecstasy. In the chapter,
The Dance of Ecstasy, Caitleen Matthews defines ecstasy: “as a means
to break society and culture’s strict control, and the way to unity, in which
life’s contradictions disappear.”5 Ecstasy, according to Matthews, is a kind
of alchemy: “which enables a change in existence, in life, in feelings, and
in the soul through a renewed association to power and spirit.”5 Ecstasy is
the foundation of the shamanic experience; it is experienced as a spiritual
elation through the body in order to create a process of healing. The
inner, emotional contents are revealed on the page, despite a fear of their
exposure and uncertainty regarding the type of image which will arise. The
work is done while kneeling on the floor or while standing and there’s the
beginning of a spontaneous painting, with the hand and body leading, and
various body organs imprinted in the work. While painting, the experience
of personal identity is contained and constructed. Therefore, each painting
is a sort of self-portrait. The multiple identities bring to awareness the
inner tensions that move between emotion/intellect, masculine/feminine,
planned/ spontaneous. “Ecstasy helps release us from our earthly reality,
and opens doors and windows that society tends to lock tightly. It releases
us from seemingly unsolvable problems, and allows us to see creative and
spiritual ways to solve issues.”5
Rani Pardes creates an ecstatic, graphic dance, containing a variety of
contradictions, and attempts to create inner alchemy which will produce a
multicolored yet consolidated mix.
Notes:
* Foreign Queen is the translation of Rani Pardes’s name in Hindu.
1) Victor Arwas, Femme Fatale – Lines to Her Development, Femme Fatale,
The Destructive Woman Catalogue (Tel-Aviv Museum of Art, 2006-7) pg. 11.
2) Dr. Doron J. Lurie, Aisha, Femme Fatale, The Destructive Woman Catalogue
(Tel-Aviv Museum of Art, 2006-7) pg. 126.
3) Moshe Idel, Kabbalah and Eros (Shoken Publishing House, 2010) pg. 126
4) Benetta Torjosen, Edward Munch; The Mirror Series - Words and Images;
Edward Munch, Prints, The Charles and Evelyne Kramer Collection,
at the Tel-Aviv Museum of Art (Tel-Aviv Museum of Art, 1990).
5) Caitleen Matthews, Singing the Soul Back Home, Shamanism in Daily Life (Prag Publishing House, 1997) pg. 35-36.
Rani Pardes was born in 1974. He lives in Kibbutz Sdot-Yam and is a graduate of the Beit-Berl College of Art
15
Curator: Daphna Shapira-Hasson Photography: Alen Capelsky Translation: Amit Pardes Design, Editing and Production: Studio Shunit Gal
All rights reserved to Rani Pardes Tel: 052-8795077 [email protected]
14
Rani Pardes / The Foreign Queen
















 
  
16