לזרע -א יוסף בן דוד
יוסף בן דוד א-לזרע איור 20יוסף א-לזרע יסודי משפחת א-לזרע מלאח גריס היא שכונה צפופת סמטאות הסגורה מכל עבריה כגטו בחומת לבני חימר אדמדמה כצבע האדמה מהן נלקחו לבניינה ,והיא הוקמה בית אחר בית משהתרחבה אוכלוסיית מלאח תאפילאלת ,ונספחו אליה המוני יהודים שבקשו להשתבח בתורת מקובליה וחכמיה ,ושימעה, כקהילת קודש המבורכת בגדולי תורה ומקובלים ,יצא למרחוק .כך מוצאים אנו באלמנך ההסטורי של רבני מרוקו והמגראב מ 1700 -ועד ימינו את יוסף בן דוד א-לזרע ,סבו רבא מדור שלישי של דוד, אבי יוסף א-לזרע ,שנולד בגריס בכא' טבת שנת התרל"א .1871 ,שבט גדול של משפחות נמנה עם צאצאי יוסף בן דוד הראשון ,ובין קרוביו באילן היוחסין ,נמנה שבטו של הרב מכלוף בן יוסף בן-עזרא מתאפילאלת. חוקרים בני זמננו בבית התפוצות חקרו ומצאו שאילן היוחסין של "לזרע" הוא אוסף משפחות שעסקו בגידול ,מכירה ומסחר בדגנים לסוגיהם השונים ,חיטה ,שעורה ,סורגום וכיוצא באלה ,אך גם יוסף בן דוד א-לזרע גידולי שדה וירקות שהושקו במימיו של נהר הזיז ,נאותיו ואגמיו .שבט בן-עזרא ,לעומת בני הא- לזרע ,עסק ,בנוסף לגידולי השדה ,גם בגידול צאן ,בקר ועופות בחווה שליד חורבות העיר ההיסטורית החרבה סיז'ילמאסה ,מרחק של חצי שעת רכיבה מריסאני. לא קלים היו חיי היהודים בתאפילאלת לצידם של קנאי האיסלאם ,ומעת לעת ,כמו בשריפת קוצים הפורצת כמו מעצמה ביום חמסין ,היו מתרחשות פרעות והתנפלויות על יהודי המלאח ,ולאחריהן הייתה העיר שבה וממשיכה את חייה כאילו דבר לא אירע ,והדם שהוזה על קירות הבתים היה נספג אל אודם החימר ולא נודע כי בא אל קרבו. השוק ,המסגד והמדרסה ,החמאם המוסלמי וכיכר השוק היו ליבה של העיר ריסאני ,מקום ייסודה של שושלת בית המלוכה המרוקני ,הקרויה 'עלאווית' על שמו של מייסדה ,מולאי עלי אל שריף לבית דאחיל מחיג'אז ,שאבותיו הוזמנו בסוף המאה ה 16-כדי לשפר את נטיעות התמרים באזור תאפילאלת ,אך הוא הדיח בשנת 1669את השושלת הסעדית ששלטה אז במרוקו ,ואיחד אותה תחת השושלת עלי שריף ,השליטה במדינה זו עד עצם ימינו. איור 21השער למלאח תאפילאלת גריס )צילום ניסים קריספל( קהילת הד'ימי היהודית של ריסאני ,התגוררה במלאחים של גריס ותאפילאלת – רובעי היהודים של העיר המדברית ,ששיירות הגמלים הגדולות של הברברים והטוארגים ,נוודי המדבר של הסהארה ,היו עוברות דרכה מאלג'יריה בדרכן לטימבוקטו וטאגזה שבממלכת מאלי ,ולערי מערב הסודאן וארצות אפריקה שבדרום הסהארה ,כשהן נושאות עמן מלח ,זהב ,עבדים ,שנהב ,וכן סחורות ומחצבים לערי המרכז והים של מרוקו ,פז ,מכנאס ,מראכש ,ראבאט ,קזבלאנקה וסאפי, ומהן לטנג'יר וטאטואן ,נמלים בקרבת מיצר גיברלטאר ,שהיו השער לאירופה ודרכי המסחר עמה. בדרכן חזרה היו השיירות חוזרות עם נשק ,בדים ,כלי כרייה וחקלאות ,בגדים ,כלי בית ,אוהלי מדבר ,יריעות ומזון למינהו. ריסאני ,כעיר מרכזית השוכנת על דרך השיירות לאורך נהר הזיז ,שלטה על הדרכים המובילות צפונה ,לעבר מרכז מרוקו ונמלי הים שלה ,והיא ספקה בין יתר שירותי המסחר ,שרותים בנקאיים של החלפת כספים ,המרת זהב וכסף למטבעות עוברות לסוחר -מקצועות שיהודי תאפילאלת התמחו בהן ,ולצידם מקצועות הצורפות ,ייצור טבעות ,עדיים וכתרי תורה ליהודי העיר ,והכנת תכשיטים ולכל דורש מקרב תושבי העיר וסוחרי השיירות. 71 יוסף בן דוד א-לזרע חרוצים היו יהודי תאפלילאת וגריס ,ובזיעת אפם הביאו לחם קודש אל שולחנם .תורה ומלאכה הייתה משנתם ,ואך מצער מהם ,שהיו גדולים בתורה ,נעשתה זו אומנותם ,והיו פטורים ממלאכת כפיים ,ופרנסתם על הקהילה. רחבה הייתה תרומת ידם של יהודי תאפיללאת ,כשבאו שד"רים לבקש ממון למען חזק את ערי הקודש של ארץ ישראל ,ולהרבות את מניין בניה ובנותיה בבנייה ובכינון ערי הקודש ירושלים ,חברון, צפת וטבריה ,תובב"א .ולא רק בממון ובדמים עסקינן ,רבים ממשפחות ומאברכי תאפילאלת רבתי עלו לארץ ישראל ,כדבר השם ,ובקיום מצוותיו בשלוש תפילות יומם ובשבועתם אליו ,כנאמר: רּוׁש ַליִם ִעי ָרְך ִּב ְ ּתה ה'ּ ,בֹונֵה י ְ ָ מינוָּ ,ברּוְך ַא ָ ה ָרה ְבי ָ ֵ מ ֵ ות ְבנֶה י ְ ָ "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים; ִ רּוׁש ָליִם; ו ִאם- ׂש ְ ּת ְ ֶא ְ מ ָח ִ רּוׁש ִלַם ַעל רֹאׁש ִ ח ִּכי ִאם ֹלא ֶאז ְ ְּכ ֵר ִכיִ ,אם ֹלא ַא ֲע ֶלה ֶאת י ְ ָ וּת ְד ַּבק ְלׁשֹונִי ְל ִ מינִיִ . ׁש ַּכח י ְ ִ רּוׁש ִלָם ִ חְך י ְ ָ ׁש ָּכ ֵ תי ]תהילים ,קל"ז,ה'-ו'[ החדר ונישואי התורה בחג השבועות תרל"ו ,1876 ,בהיותו כבן חמש שנים ,לקח רבי דוד את בנו יוסף לחדר )כתאיב( שליד בית הכנסת )כניס( רבנו מימון ,אשר לידו מדרשת הרב הגדול ומורה ההלכות ,חכם משה אביכזיר .קרבתם של מוסדות הדת המרכזיים של יהודי מרוקו אלה לאלה ,כנהוג ברחבי העולם היהודי דאז ,לא בכדי נעשתה כי אם במחשבה תחילה ,שתורה יש ללמוד וללמד בסולם של דרגות, מן הקל אל הכבד ,ומן הפשט לרז ומהדרש לסוד ,ובית הכנסת עומד במרכז כמקדש מעט ,עד שייכון בית מקדשנו ,במהרה בימינו אמן. עּורס דְ י אלּ-כְתָ אִ יּב" -נישואי בבית הכנסת התקיים טקס קבלת התורה של ילדי החדר הקרוי "אלְ - הילד עם התורה :טקס נישואין סמלי של הילד והילדה בני החמש ,המתוודעים לראשונה עם אוהלה של תורה .בשיר "כפר טּודְ ָרא" ,על כפר יהודי שבלב הרי האטלס ,מתואר כך מנהג הכנסת תינוקות בית רבן לחדר של תינוקות בית רבן במרוקו: אֹותּיֹות ִּב ְד ַבׁש ,וְאֹו ְ ח ֶ "ו ְ ְ תה ַ הי ְ ָ ח ִּבי ִּבי ַל ֵּקק! ו ְ ָ מ ִרים לֹוַ : ה ִ ּתוֶ ,את ָּכל ָ מָא ֶלף ו ְ ַעד ָ ׁשל ֵעץ ִּב ְד ַבׁש ֵ כֹות ִבים ַעל לּו ַ הּתֹו ָרה ט ַעם ֶ ׁש ַּב ֶּפה ְ ֶ תּוקה ְּכמֹו ַ מ ָ ׁשל ְּד ַבׁש". ביום הראשון של יוסף בחדר ,שבו התוודע לראשונה לתורה ,לקראת טקס הנישואין הסמליים, למד עם חבריו בעל פה פסוקים שנכתבו על ידי אביו ,רבו ,יחד עם אותיות הא"ב -בדבש על גבי נייר .הילדים ליקקו את הדבש ,והוריהם ,יחד עם המוזמנים לטקס ,ברכו את הילדים" :כך יערבו לחיככם דברי תורה". לא קלה הייתה עבודת המלמדים ועוזריהם עם הילדים הקטנים .יום לימוד ארוך נהג בחדר; מהנץ החמה ועד לשעת השקיעה היו הילדים ספונים בחדר הקטן ,שוקדים על לימודם בשינון ובחזרה על ספרי הסידור והחומש ,מתחילים בספר ויקרא ולאחריו ,עד תום השנה הראשונה ,כל חמשת הספרים ,ולאחריהם בסדר ,פירוש רש"י לחומש ,עד הגיעם לגיל מצוות ,שלאחריו מי מהתלמידים המוכשרים הנשארים ללמוד כאברכים ,מתעמקים בבית המדרש במשנה תורה לרמב"ם ,רש"י, עשרים וארבעה ספרי המקרא ,והמתמידים שבהם יגיעו אל הקבלה וספר הזוהר הקדוש. לימודי הקודש היו נפסקים כרגיל שלוש פעמים ביום לארוחות קלות ,אותן היה עוזר המלמד מקבל מאמהות הילדים ,וסוחבן בסל קש גדול ,בעת שהיה אוסף את הילדים מביתם ומביאם אל החדר .לא 72 יוסף בן דוד א-לזרע היו מניחים לילדים להלך לבדם בסמטאות המלאח הצפופות מפחד התנכלות הישמעלים ומסכנת חטיפת ילדים והכנסתם בכפייה לדת האיסלאם .את הארוחה העיקרית היו המשפחות נוהגות לאכול בחוג המשפחה לאחר תפילת מנחה וערבית ,ולאחריה היו פורשים את המחצלות ומזרני הצמר, שהיו מקופלים בצדי החדר על דרגשי חימר או בגומחות שבקירות ששמשו כארונות אחסון. במקומות בהן היה חדר שינה אחד ,היה מקום משכב ההורים מוסתר לשם צנעה מעיני הילדים והאורחים בוילון בד .בימי הקיץ הלוהטים היו תושבי המלאח נוהגים ללון על גגות הבתים ,ליהנות מעט מצינת הלילה ,ומצפונות הכוכבים הנופלים מממרומי הרקיע ,ומאירים את שמי הלילה הבהירים של המדבר בקסמי סודותיהם. חריף ובקי היה יוסף בחומש ,אותו ידע בעל פה בשלמותו ,ובעל יכולת מפליאה של קריאתו מהזכרון ,וככל שהועמד לניסיון על ידי שואליו ,ויה משיבם ומדקלם המשכם מכל מילה או משפט שהתבקשו. מכלוף החייט מכלוף בן דוד א-לזרע ,אחיו הבכור של יוסף ,היה במראהו רם הקומה ואף בנטיותיו ,היפוכו של אחיו הצעיר יוסף ,בעל הקומה הבינונית והלמדן ,שכן אך השלים את לימודי החדר כסדרם ,שם כל מעייניו בעבודת החייטות ,ובמסחר בבדים ובבגדים" .חנוך לנער על פי דרכו" ,אמר אביו לאמו שרה, שדעתה הייתה כדעת אביו ,שיצא וירכוש את אומנות התפירה והחייטות משכנם ,החייט מסעוד יששכר בן אבו. כך למד מכלוף את מלאכת החייטות בקפידה ובחריצות ,ומן הקל אל הכבד ,בלימוד כל פרקי אומנותה ,החל מבחירת הבדים לגברים ולנשים ,לקיחת מידות הגוף ,באומדן עין או במדידת סרט של מידות הרגל והיד ,חלקי הגב ,הבטן ,והראש )לשם תפירת ברדס העבאיה המרוקנית( .ומשלמד את יסודות התפירה ,השימוש בגיר לבן ובסיכות לסימון הבד ,כמצוות מורו יששכר ,התיר לו זה את עבודת הגזירה במספרים ,בסרגלים ובכלי חיתוך של הבד ,שהם מיסודות החייטות הטובה ,ועמה את מלאכת התפירה הקפדנית והמדויקת בחוט ומחט ,שהיו מקדמת דנא כלי עבודתו של החייט המומחה ,ודיוקו בהם ,הם יסוד אומנותו ומקור המוניטין שלו במקצוע עתיק יומין זה. והיו הנער ומורו עובדים מצאת החמה ועד כלות הנשמה ,ספונים בשתיקה ,שיש והייתה מלווה, כשנחה הרוח על השניים ,בהמהום של פיוטי קודש בפה המחזיק בקצות שפתיו סיכות .מקמץ בדיבור היה החייט יששכר ,ואת ביקורתו על שגיאות תלמידו עשה בקצרה ולעניין ,ובלא הרמת קול שאין עמה תועלת ,שכן נאמר במסכת דרך ארץ ,אין הביישן למד ואין הקפדן מלמד ,והיה קומץ המילים משביע את ארי הכעסים ומשקיטו .עיתים לתורה היה מקפיד מכלוף לעשות עם אביו ואחיו הצעיר יוסף ,ומפקיד את שכרו ,לכשהחל לקבלו לאחר תקופת הכשרתו ,בידי אמו שרה ,ששמרה אותו בנאמנות על פי המשל המרוקני האומר" :שמור את הדירהם הלבן ליום השחור". עול מצוות משהגיע יוסף לפרק המצוות בחייו ,החל אביו להכינו לקראת היום הגדול בנעוריו ,עת יהיה לאיש ויעמוד לפני בוראו לקבל עליו עול מצוות .ממורו בחדר החל ללמוד את הלכות הנחת התפילין וקריאת 73 יוסף בן דוד א-לזרע המפטיר וההפטרה בשבת של בר המצווה ,כנהוג בקרב קהילת יהודי מרוקו .בגדים חדשים לקראת בר המצווה תפר מכלוף לאחיו אצל מעבידו יששכר ,והשמחה הייתה שורה בביתם בעת הכנת העוגות ,דברי המתיקה ,והכיבוד שהיה עשוי תמרים בשלים הממולאים באגוזים ,עוגיות תמרים, עוגת בסבוסה עשויה סולת ,פתיתי אגוז קוקוס ,דבש וסוכר ,ובצידן ,סוכריות שקד מצופות סוכר צבעוני ,שקדים וצימוקים. ביום הראשון בשבוע בר המצווה ,יצא יוסף בלווית הוריו וקרוביו למשפחת בן-עזרא ,בתהלוכה עליזה ומזמרת אל בית הכנסת והחדר ,כדי להזמין את חבריו לתלמוד התורה ,ומשם המשיכו אל בתי הקרובים והמכרים ,כדי לצרפם לתהלוכה ולהזמינם לחגיגת בר המצווה שתיערך למחרת ,ביום השני של שבוע בר המצווה של יוסף .וכך המשיכה התהלוכה לנוע אל בית המשפחה ,וכנהוג ,היו הילדים נותנים "ג'רראמה" ,מתת כסף לחברם חתן בר המצווה ,שהיה לבוש בבגדיו החדשים, וכובע עגול דמוי תרבוש נמוך על ראשו. למחרת השכים רבי דוד א-לזרע להעיר את בנו ,ולהביאו אל בית הכנסת שבו ,בנוכחות בני משפחתו קרוביו ומכריו ,הלביש המלמד את הנער בטלית ובתפילין לקול ברכות הקהל ,בעת שהורי התלמידים שמו מעות בתיק הטלית שלו ,מתנה שיש עמה מצווה ,שכן בצמצום הייתה פרנסתו של מלמד הדרדקים. בתום התפילה נשאו המתפללים על כתפיהם את בעל-השמחה לביתו ,כשהוא עטוף טלית וענוד תפילין ,כאשר בראש התהלוכה הולכים שני חבריו לחדר ,ובידיהם נרות גדולים הנתונים בשני גביעי זכוכית גדולים ,בעוד הנשים קוראות קריאות שמחה המלוות ביללות "זרלוטה" ,וזורקות סוכריות ומגדנות ,אותם היו תינוקות וילדים מתחרים באיסופם מהרצפה ,לשמחת הכלל. בשבת קודש של פרשת וארא ,קרא יוסף ,כמנהג יהודי מרוקו ,את המפטיר של פרשת השבוע השני של ספר שמות ,שעניינה השליחות שמטיל הקב"ה על משה ,לגלות להם את השם המפורש, להבטיחם גאולה מעבדותם במצרים ,להיעשות עמו של ה' ,ולהביאם אל הארץ המובטחת ,ארץ כנען. בפרשה זו ,מוכיחים משה ואהרון ,באותות ובמופתים ,את כוחו של ה' לפרעה ולקהל חרטומיו ,שכן, שבע המכות הראשונות שניחתו על מצרים ,רק הקשו את עורף פרעה ,שהפר פעם אח פעם את הבטחותיו לשחרר את בני ישראל מעול עבדותם ,ונדרשו אותות ומופתים לשכנעו .יוסף סיים בהפטרה של הנביא יחזקאל ,נביא הזעם והנחמות בבית הכנסת של מלאח גריס-תאפילאלת ,ונשא בפני קהל שומעיו את דרשתו בסיום סעודת בר המצווה במבואת בית הכנסת: בסייעתא בשמייא וברשות הוריי ורבותי ,שבת שלום אורחי היקרים ,קהל ועדה קדושה, יום גדול הוא לי יום כניסתי לעול התורה והמצוות ,שמח אני ויגיל לבי על הגיעי ליום הזה – ברוך שהחייני וקיימני והגיעני לבר המצוה הזו בהתעטפות בטלית ובכריכת התפילין .אמן הטלית מכסה את כל גופי להכניסני תחת כנפי השכינה ,וכן מצינו באברהם אבינו שנטע אשל בבאר שבע ואת אורחיו הכניס אל מתחת לעץ כנאמר ' :והשענו תחת העץ' ושם הצליף בהם אמונה בהשם אחד. הנני נכנס כל כולי לאוצר אמונת ישראל להכלל בה כאיש המצווה ועושה. 74 יוסף בן דוד א-לזרע את התפילין אקשור ,ובזה אקשור ואשעבד את כל רצונותי לבורא יתברך. גם במעשה -אלו תפילין של יד ,וגם במחשבה ודיבור -אלו תפילין שבראש. מחּוט ו ְ ַעד ְ ואמרו חכמינו בשכר שאמר אברהם אבינו בבטחון ואמונה ִ " :אם ִ ׂשרֹוְך נ ַ ַעל " זכו בניו לחוטי ציצית ותפילין ,וכבר אמרו חכמים ,מעשי אבות -סימן לבנים .הנה אברהם אבינו מלמד אותנו לעסוק גם במצוות שבין אדם לחביר,ו וגם בין אדם למקום .ומזדרז במצוות ,עושה אותן בשמחה ובשלמות. הנני מודה להשם יתברך אשר זיכני להיות לו לבן מצוות ואשר קיימני והחייני וכל טוב וחסד גמלני . תודה לעטרת ראשי הורי האהובים ,רבי דוד ושרה ,השם ישמרם ויגין עליהם ,העושים יומם וליל לגידולינו. יבורכו אחי מכלוף ואחותי רבקה ,שפע ברכה בריאות ופרנסה למשפחות קרובינו בן-עזרא ולקהל הקדוש המכבדני ביומי זה. אזכור ביום זה לברכה את את סבי וסבתי עליהם השלום ,שהלכו לעולמם בצדיקות ובקיום מצוות השם יתברך, זכרם יגין עלינו ועל כל ישראל עם קהל הצדיקים ...ומקהילת קודש תאפילאלת אשלח ברכת שלום והצלחה לאחינו ובני עירנו היושבים בציון והמכוננים את ערי קודשנו ,ב"ה תובב"א ,והשם יתברך ישמור צאתם ובואם בארצנו הקדושה מעתה ועד עולם. מי ייתן ואזכה בס"ד לעלות לארץ ישראל מחוז קודשנו במהרה בימינו ,אמן .היו ברוכים אורחי היקרים, וכגמולכם נשיב לכם בלי נדר ,ברכת מזל טוב תחול על ראשכם . שמחה גדולה הייתה ביום הזה והתרוממות רוח .על כפיים נשא הקהל את יוסף בר המצווה לביתו כשהוא שר ומזמר שירי שבת ופיוטים. בחרות בשנת התרל"ט 1879 ,במלאות שמונה שנים ליוסף ,רעשה קהילת גריס תאפילאלת לשמע החלטת הרב הקדוש ,יעקב אבו חצירא ,לעלות לארץ ישראל ולגור בציון קודשנו .קדם לו הרב הצעיר אברהם ב"ר משה אביכזיר ,ראש קהילת גריס הקטנה שנסע עם אמו לעיה"ק ירושלים והתגורר בה לאחר מסע רב ימים ותלאות במדבר הסהרה ,תוניס ,לוב ומצרים ,בואכה ארץ ישראל. דומה היה בקהילות ישראל שימות המשיח ממשמשים ובאים ,וזריזים מקדימין לעלות לארץ ישראל .יוסף שנרעש לשמע הידיעה ,בא לאביו ושאלו" :אבי ,גדולי מורינו שמו פעמיהם ועלו ברינה אל ציון קודשנו ,שמא נקיים אנו עמהם את מצוות יישוב הארץ?" .ליטף דוד את ראש בנו הנלהב, הרהר מעט והשיבו" :אכן חשובה היא מצוות יישוב ציון ,אך אין לדחוק את הקץ ,כי החיפזון מהשטן יולד .קשה היא פרנסת הבאים אליה ,ואל לו לאדם ליפול כנטל על הציבור ,עשה לך פרנסה בצד לימוד התורה ,וקיים את מצוות השם בירושלים קודשנו ,בני". לא שכח יוסף את עצת אביו ,ובמלאות לו 14שנים יצא לסייע במסחר המשפחה בשוק הדגנים, התבלינים ומיני המזון ,ואף במסחר הבדים והבגדים שלח ידו. יום אחד בלכתו בסמטאות ריסאני הערבית וכספו טמון בחגורת הבד שלמותניו ,נטפלו אליו מי מפרחחי הרחוב הערביאים ,שהתאנו אליו ובקשו לשדוד את כספו .הכוהו נמרצות ,אך הוא לחם בהם באומץ ,שמע אותם אומרים בערבית" :צעיר הוא ויפה מראה הבה נדע אותו וניקח כספו" .לשמע הדברים כמו נִסְ ּכּו בדמו כוח ,זעם וגבורה בל ישוערו .חזקות היו ידיו מנשיאת שקי חיטה וגלילי בדים 75
© Copyright 2024