סמי מיכאל – סופה בין הדקלים / חסות הערות והנחיות ללימוד ולקריאה עמיקם
חסות/סופה בין הדקלים – סמי מיכאל הערות והנחיות ללימוד ולקריאה עמיקם יסעור © כל הזכויות שמורות פרסום בכל צורה שהיא ,שלם או חלקי מספר זה, אסור ללא רשות בכתב מההוצאה. All rights reserved No part of this book may be produced in any form Without permission in writing from the Publisher. תוכן פרק – 1על הסופר פרק – 2תקציר העלילה של הרומן "חסות" פרק – 3ניתוח העלילה של הרומן "חסות" פרק – 4הדמויות ברומן "חסות" פרק – 5תקציר העלילה של הרומן "סופה בין דקלים" פרק – 6שאלות ותשובות הערות ביבליוגרפיות פרק – 1על הסופר סמי מיכאל נולד ב 1926-בבגדד .היה פעיל שם במחתרת קומוניסטית יהודית- ערבית .ב 1948-נאלץ לברוח לאיראן .ב 1949-עלה לארץ .ערך את העיתון הערבי "אל איתיחאד" ,היה חבר במפלגה הקומוניסטית בארץ ופרש ממנה .בוגר החוגים ספרות ערבית ופסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה .התגורר בחיפה וכעת במעלות .עבד שנים רבות בתור הידרולוג .החל לפרסם ספרים בגיל מבוגר יחסית .ב 1974-נתפרסם ספרו הראשון "שווים ושווים יותר" .ב 1975-יצא ספרו "סופה בין הדקלים" .ספר זה נכתב לבני הנעורים ,אך נלמד גם בכיתות הגבוהות .זכה בפרס זאב לספרות ילדים .ב1977- נתפרסם הספר "חסות" .ב" 1979-פחונים וחלומות" -ספר לבני הנעורים .ב1980- "חופן של ערפל" שזכה בפרס פתח תקווה .ב 1983-הוצג בתיאטרון העירוני בחיפה מחזהו "שדים במרתף" .ב 1984-יצא ספר ראיונות שקיים בשם "אלה שבטי ישראל" .ב- 1987יצא ספרו "חצוצרה בוואדי" .הוא תרגם את ספרו של הסופר המצרי נג'יב מחפוז "בית בקהיר" .סמי מיכאל מעורב מאוד בחיי הציבור .היה בעל טור במקומון חיפני, פרסם מאמרים פובליציסטיים .בשנים 1985-1981היה חבר הוועד המרכזי של אגודת הסופרים ותרם רבות לשינוי דימויה של האגודה" .חצוצרה בוואדי" הומחז והוצג ,כן הוצג מחזהו "התאומים". פרק – 2תקציר העלילה של הרומן "חסות" פרק 1נפתח בדבריו של מרדוך" :מה יישאר מישראל אם תושמד" .שולה ומרדוך הם זוג צעיר המתגורר בחיפה .יש להם בן מפגר .שניהם חברי המפלגה הקומוניסטית. שולה בת להורים חברי מפלגה המתגוררים בקריית חיים .מרדוך עלה מעיראק .שולה מהרהרת על אודות רמי ,חברה לשעבר ,אשר התגרש לפני חודש .היא ויתרה עליו לטובת מרדוך .מרדוך ,אשר הגיע מן הכלא העיראקי ,שם שהה עשר שנים ,נבוך ואינו יודע לרקוד .שולה מדברת על אורחים ,אשר צריכים לבוא אליהם .ביניהם פתחי, המשורר הערבי ,חבר המפלגה .נכנסת שושנה .שושנה היא בת גילה של שולה .נולדה במושבה צפונית ונישאה לערבי בשם פואד .הם מתגוררים בוואדי ניסנאס .שושנה עובדת בשכר ,ומטפלת בעידו ,בנם של שולה ומרדוך .אמה של שולה משלמת לה את שכרה .שושנה משוחחת בטלפון עם פואד בעלה ,חבר מערכת של עיתון המפלגה. עדיין לא קיבל משכורת .גם היא טרם קיבלה את שכר ההשגחה על עידו. פרק 2מתאר ומפרט את מצוקתה הכלכלית של שושנה .רמת חייה נמוכה יותר מזו של שולה ומרדוך .שושנה מטפלת עכשיו בעידו .רק היא עמו בבית .אמה של שולה מטלפנת ומפקחת מרחוק ,מה נשמע עם הנכד .שושנה נוטלת ספר ,קוראת ,נזכרת בנעוריה במושבה יסוד המעלה .היא נזכרת בכעסם של בני משפחתה ,לאחר שנישאה לערבי; מותו בטרם עת של אביה הפרופסור ,החרם של אמה ושני אחיה .שושנה מטלפנת לאחיה .תחילה איננה מזדהה .כאשר אחיה מזהה את קולה ,מתפתחת ביניהם שיחה מרגשת .ההדים ,הנשמעים ממנה ,הם אהבה לשושנה וגעגועים אליה למרות ניתוק היחסים .אחיה התנדב בזמנו לצנחנים .שושנה עקבה אחריו במיוחד בעת פעולות התגמול .פואד בעלה לא היה מסוגל להבין את הרגש הזה .לאחר השיחה נכנס זלמן ,אביה של שולה .הוא מביא להם בשר .זלמן משוחח בידידות עם שושנה .הוא שונה בתכלית מאשתו השתלטנית .לאחר מכן נזכרת שושנה שוב במושבה יסוד המעלה .בן אחיה בוודאי מדבר על אודותיה כעל הזונה שברחה עם ערבי. פרק 3מתאר את נסיעתו של פתחי עם וצפי ,גיסו לעתיד .הם נוסעים לכיוון ג'נין, מתלבטים לגבי המסלול של נסיעתם .פתחי ווצפי הם בני אותו כפר בגליל התחתון, אבל הם שונים מאוד זה מזה .פתחי מחזר אחרי היאם וזוכה להסכמתה להיות ארוסתו. פתחי הוא משורר פוליטי מצליח ,הנהנה מהצלחה גדולה אצל נערות יהודיות תל- אביביות .שיריו מהדהדים מקהיר ועד דמשק .פתחי טוען ,כי אין ברצונו לבוא כזר אל ג'נין .הם מוטרדים מהבעיה ,איך ייראו במחנה הפליטים .פתחי מאשים את וצפי בחוסר גאווה לאומית .וצפי מעוניין להיכנס למסעדה למרות צום הראמאדן .פתחי מסרב. וצפי מאשים את פתחי :היהודים סירסו אותך .הם נכנסים למחנה פליטים .וצפי מתקבל יפה יותר .על פתחי מסתכלים בחשד. בפרק 4משוחח פתחי עם אחד ממארחיו במחנה הפליטים .הוא מדבר על מרדוך והתנהגותו ,כאשר שוחרר מן הכלא העיראקי .פתחי חש אי נוחות בתוך המקום הזה. הוא קורא בירחון ערבי ביקורת ,שכתב מישהו על שירתו .מאמר זה מוקיע את פתחי ומגדיר אותו כבוגד וכזונה אינטלקטואלית .פתחי נמצא ,למעשה ,בין הפטיש לבין הסדן .הוא מסביר למארחו ,כיצד עליהם שם במפלגה להתחשב גם ביהודים חברי המפלגה ,כאשר יש צורך לגנות מעשי חבלה קיצוניים .פתחי מודע להשפעתו של מרדוך עליו .עבלה ממחנה הפליטים מאשימה את פתחי ,כי היהודים טשטשו את מוחו. הוא כועס על זלזולה בו .יש בה איזו זרות כלפיו .פתחי חש מבוכה .גם עבלה בשיחתה עמו מדגישה ,כי אין הוא יכול להתמודד עם הבחורים הפלשתינאים כאן. פרק 5מתאר את וצפי המתארח אצל קרוביו כאן .וצפי נקלע למצבים מביכים שונים הן בבית והן ברחוב. פרק 6מתאר את עבלה ואת ייחודה .הוריה השלימו עם בחירתה במג'יד ועם ארוסיה אתו .היא התארסה עמו למרות התנגדותם של הוריה .יש בה מידה רבה של עצמאות .אין זו אהבה רומנטית .היא מתכננת בדמיונה את חייהם .פתחי זקוק להערצתה .תמיד אוהב משורר זה להיות נערץ .הוא מהרהר בדפנה ,אותה סטודנטית יהודייה ,שעמה ניהל פרשת אהבים .כמה היה רוצה להתחתן עמה ,אבל היא תדרוש ממנו להתגייר .היאם ,אחותו של וצפי ,פחות מלהיבה ממנה .פתחי נקלע בפרק זה למצב מביך .מביאים בסתר מחבל פצוע לבית ומטפלים בו .פתחי מתלבט :האם להיות מעורב או לא? האם עליו לעזור להם? פתחי מנהל דיאלוג עם עצמו על נכונותו להרוג אנשים .האם יסכים להרוג גם את מרדוך ואת בני ביתו? כאן מתעוררת הבעייתיות של זהות הערבי-ישראלי והשלכותיה על יחסיו עם היהודים .פתחי שואל את עצמו ,מה תרם למאבק .הוא חיבר שירים .אפשר להיות משורר ולוחם ,לוחש לו קול בתוכו .הנה ענתר ,המשורר הערבי הקדמון טרם ימי האסלאם ,נשא גם נשק .פתחי מהרהר על אודות השטות הזאת :מדוע בא לכאן? כדי לחפש את שורשיו? הוא עוד עלול לסבך אחרים כמו זוהייר ,אשר כבר ישב בכלא .הוא נזכר בעורכת הדין הישראלית ,אשר הגנה על זוהייר גם מטעמים של יוקרה אישית במלחמתה בכיבוש .עבלה מוכיחה את פתחי ,כי ערביי ישראל השמינו והשתנו מאוד בגישתם למאבק. פרק 7מתאר את הציפייה לזוהייר .וצפי נכנס ומספר בגאווה ,כיצד תרם כסף למאבק .פתחי מהרהר בישראליות ,אשר באו אל מיטתו בתל-אביב .פתאום הוא חש, כמה גדולה שנאתו לשם; וכאן בג'נין רואים בו זר ,אשר מדבר בניב אחר .זוהייר מגיע. פתחי משוחח עמו על הקושי להיות גם ערבי וגם ישראלי .פתחי מהרהר על אודות חוסיין וסאדאת ,אשר נשאו להם נשים אירופיות .מדוע לא יתחתן עם דפנה? בוודאי תתחתן עם יהודי כשר .פתחי ווצפי חוזרים לישראל .פתחי מהרהר בצו המעצר, הממתין לו כמו במלחמה הקודמת .וצפי מלגלג על מקלטיו של פתחי בחיק הישראליות. פרק 8נפתח בתחושת המועקה של חיפה .פקח דורש מלמטה לכבות את האור. שולה משוחחת מהמרפסת עם טוביה ,שכנה הפנסיונר ,ובתוך כדי כך מספרת לו ,כי מרדוך היה קשור בשלשלאות אחת עשרה שנים .עידו שואל מה עם אביו .הוא אינו מבין מצבים .אמנם ,ילד גדול בן עשר ,אבל מפגר .כאן בא קטע של זיכרון .שולה מהרהרת במרדוך ובעברו .היא פוחדת לשאול אותו ,אבל אינה עומדת בנדרה .היא חוקרת את מרדוך ,האם במשפחתו היו מקרים של פיגור .לא ,הוא עונה ,אבל ,אפשר, שהאשם בו .הם עינו אותו קשות ,שרפו את אחוריו בפרימוס .שולה נבהלת .כאן מסתיים קטע הזיכרון. פרק 9נפתח בהכנות לקראת יום הכיפורים .אנשים נוסעים במכוניותיהם .מרדוך מבין ,כי משהו קורה כאן .הוא מתכונן למלחמה ,ומחכה כמה שעות שייקחו אותו .הוא נוסע אל החזית .שושנה מתקשרת .אולי בכל זאת יבואו לבקר ,היא פתחי ופואד ,כמו שנדברו ביניהם .האם אין כאן סכנה לפואד? שואלת שולה .לא ,עונה שושנה .בצ'כיה עברנו זמנים גרועים יותר .הם היו בשליחות המפלגה יחד עם שלושת ילדיהם .היו להם תנאים טובים .כאשר שבו לארץ ,סבלו ממחסור .בנה הבכור גידל שערו ופנה עורף למפלגה .שושנה מצאה עבודה במשק בית אצל שולה .היא נתקלה בקשיים העומדים לפני זוג יהודי-ערבי .שכרה דירה ברחוב סירקין .השכנים היו עוינים וגם החנווני .מבית הספר ,שבו לימדה ,סולקה .הילד בא מבית הספר ,ובפיו שירים של שנאה לערבים. אחר כך ישבה בכפר של פואד .גם שם לא התערתה .לא ראו בעין יפה את רצונה לעבוד בשדות כדי לעזור בפרנסה .לבסוף חזרו שושנה ופואד לוואדי ניסנאס .על רחוב עבאס ,שם גרים העסקנים והמבוססים ,לא חלמה אפילו .עכשיו ,לאחר שהתגייס מרדוך ,נושאת שולה לבדה בעול גידולו של עידו .טוביה הפנסיונר נכנס לבית ,מדבר על אשתו החולה ועל הערבים השונאים כל כך את ישראל. פרק 10מתאר את ביקורם של שושנה ופואד אצל שולה .שושנה מתלוננת על ילדיה ,הרבים ביניהם .יש להם בעיית זהות .הבכור רואה את עצמו כיהודי ,ואילו שני האחרים רואים את עצמם כערבים .מפריע לה ,שבנה בכורה רוצה להיות יהודי .הנה, כאשר היו בצ'כוסלובקיה ,יצא יחד עם הסטודנטים הצ'כיים להשליך אבנים על המשוריינים הרוסיים .היא קפצה למשוך אותו משם ,והוא צריך היה להגן עליה מפני חבריו ,שחשבו אותה לרוסייה .שולה מתבוננת בפואד ,הנראה מרשים כל כך .כאן מופיע קטע זיכרון קצר של מרדוך .במפתיע הגיע לישראל .החיילים שחררו אותו .חזר לרובע היהודי ,ותהה מיהו עמו .בני עמו הסגירו אותו לידי הצבא ,שם ישב בכלא במשך שבועיים ,עד שפקדו עליו לעזוב לישראל .זה היה כמו גירוש .בישראל היה נבוך .עדיין לא היה רגיל לנערות ,לריקודים .חש מבוכה גם אצל היהודים וגם אצל הערבים .רק עם פואד מצא שפה משותפת .כאן מסתיים קטע הזיכרון של מרדוך .שולה ואורחיה מדברים על המלחמה .פואד שמח וגאה על הצבא המצרי ,שהראה את גאוותו .הם משוחחים על אחד משיריו של פתחי .פתאום מגיעה שיחת טלפון מעמליה ,חברת המפלגה .היא צריכה לבוא אל שולה באופן דחוף .היא מדברת נגד פואד ושושנה .יש לסלקם .היא ואמיל בעלה יבואו למסור לה הודעה חשובה של המפלגה .פואד ושושנה רותחים ,אך אינם מוכנים לעזוב את הבית. בפרק 11נכנסים עמליה ואמיל לביתה של שולה .הם מביאים עמם גם את פתחי המשורר ,האוחז מזוודה בידו .אמיל מסביר ,כי פרצה מלחמה .פתחי עלול להיעצר באופן מנהלי ,כמו במלחמה הקודמת .עליו לקבל כאן מחסה .פואד חושד בעמליה, שהיא סוכנת מושתלת של שירותי הביטחון .עובדה :פעמים רבות עצרו קומוניסטים ופגעו בהם ,והיא נשארה נקייה .האם רק בשל היות אביה חבר כנסת? עמליה מזלזלת בפרשנות זו .היא איננה מטילה ספק ,כי שולה חייבת לציית למפלגה ,פואד מעלה את הקשיים ,כאשר פתחי יושב כאן .הוא עוקץ את פתחי על שיריו .פתחי קורא לפניו שיר חדש .פואד קוטל אותו מבחינה ספרותית .פתחי רוגז .דעתו של פואד חשובה בעיניו. הפרק מסתיים בדיאלוג בין פואד לבין פתחי על הפרדוקסים ,שבהם חי פתחי ,השואף לצאת למלחמה ,ומגיע ,למעשה ,אל מרדוך כדי לקבל חסות בביתו. פרק 12מתאר את שולה מתעוררת ,מטושטשת .פואד מסביר ,כי פתחי לא צריך להסגיר את עצמו .שולה מהרהרת באפשרות ,שמרדוך ייקטל על ידי קליע סובייטי. הערבים דורשים ממרדוך להתכחש לחלק היהודי שבו .זה בלתי אפשרי .כאן בא זיכרון נוסף של מרדוך .פעם ,כאשר ברח לאחר חלוקת כרוזים ,צעק אביו :שוטרים ,בואו, הסגירו אותו! מרדוך לא כעס על אביו ,רק ריחם עליו .הוא התחבא בבית כארים ,ידיד ערבי מהפכן ,ושמע על צווי מעצר ,שהוציאו נגדו .מרהון ,חבר מפלגה ,עורר את חשדו של מרדוך ,שאינו מהימן .מרדוך הופתע לטובה ,כאשר מרהון הוכה על ידי שוטרים, לאחר שעונה קשות לזהות אותו ,ולא הסגירו .מרדוך חוזר בסתר לביתו ,ושומע כי אביו נאסר .בני משפחתו מסרבים לשמוע על הסגרתו של מרדוך מיזמתו האישית .זה יהיה קצה של אמו .מרדוך בורח ,מתחבא אצל קרובים ומתאהב בבתם .כאן מסתיים הזיכרון .הפרק חוזר לעניין החסות ,שולה מתלבטת בעניין מתן חסות לערבי בעת מלחמה .היא ומרדוך רוצים בניצחונם של היהודים .ההנהגה של המפלגה לא אמרה דברים ארורים בעניין הזה .מרדוך הלך למלחמה מרצונו ,בהיותו חדור אותה תחושה של סכנה .מתן חסות לפתחי הוא כתקיעת כדור בגבו של מרדוך .היא מחליטה לסדר לפתחי מקום בחדר העבודה .טוביה הפנסיונר נכנס .שולה מציגה את פתחי כעולה חדש ,בן דודו של מרדוך .לפני שבוע הגיע לארץ .טוביה מטיל ספק בכך ,ומספר להם על חיל האוויר ,אשר פוצץ את הגשרים על התעלה .עכשיו המצרים סגורים כמו במלכודת. בפרק 13מחכה שולה לטלפון ממרדוך .שושנה מזהירה אותה ,לבל תספר לו אם יתקשר .תמיד נהג להתקשר אליה ,כאשר שהה הרחק מהבית .אסור לספר לו .הגברים הם קנאים ,אומרת שושנה .בייחוד הגברים הערבים .פתחי ,לדעתה ,איננו מהפכן ,אלא כפרי מוסלמי ,לאומני טיפוסי .אולי אסתלק מהבית ,אומרת שולה .לא ,אומרת שושנה. אני אשאר אתך .בינתיים משוחחים פואד ופתחי על המלחמה .פתחי מרגיש ,כי זהו חג. הצלחות הערבים מרוננות את לבו .פואד מזכיר לו את הפרדוקס ,כאשר הוא מקבל מחסה בבית חייל יהודי .שולה ועידו הולכים לקנות .היא מבטיחה לו גם בירה וסיגריות. מרדוך שנא בירה .פעם במהלך עינויים קשים בעיראק מילאו אותו בבירה ומנעו ממנו את האפשרות להטיל מימיו .היה זה תעלול של ראש הבולשת .שולה נוסעת לבקר בבית הוריה .הם מתווכחים על עניין מתן החסות לפתחי .האם מזהירה אותה מסכנות. פרק 14נפתח בתיאורו של פתחי ,הרואה עצמו נלחם .הוא מתלבט בדבר תרומתו למאמץ המלחמתי .פתחי חדור רוח התלהבות .הוא מוכן להרוג ולשבור את החיילים .צלצול בדלת .טוביה הפנסיונר מתעקש לדבר עברית עם פתחי .הוא יודע, מהי זהותו הלאומית .לבסוף ,לאחר הוראות באנגלית ,פותח פתחי את הדלת .הם משוחחים בעברית על יחסי יהודים ערבים .טוביה כופה על פתחי מין משחק סימולציה, שבו שניהם לוחמים פלשתינאים המשוחחים ביניהם .פתחי אינו חש בנוח במשחק הזה. נמאס לו .לאחר מכן הם נפרדים .פתחי שוב מדמיין לעצמו ,כיצד הוא נלחם .הוא כותב שיר ,מטלפן לדפנה ,חיילת תל-אביבית .אמה עונה בטלפון ושואלת ,אם הוא חייל. אחר כך משוחח פתחי עם דפנה ,העונה לו בקרירות .כעת היא משרתת בהג"א .אל תדאג ,אומרת לו דפנה בציניות ,לך לא יקרה שום דבר. פרק 15מתאר את שושנה ופואד .שושנה מהרהרת בתחושותיו של פואד .ילדיהם אינם גורמים להם נחת רבה .הילדים כבר אינם נשמעים כל כך לפואד .פואד עצמו נכנס לתחנת המשטרה לחתום .עליו להתייצב מדי יום .זהו טקס משפיל למדי .כפרי אחד מדמה ,כי פואד הוא קצין משטרה ערבי ומשוחח עמו .פואד מדבר בזהירות .לאחר מכן הוא יוצא ותוהה ,מה יהא בדור הצעיר ,הקיצוני .אפילו פתחי ,המשורר ,אינו די קיצוני לטעמם .לפואד הם קוראים בלגלוג מיסטר קיימברידג' .פואד נכנס למשרד המערכת .הוא משוחח עם הצעירים שם בעניינים שונים של המפלגה וחש בחוצפתם ובזלזולם .הם מדברים גם על אודות המלחמה .פואד חש כבר עייפות. פרק 16מתרחש גם כן במשפחת פואד .אמיר ,בנו הבכור ,רואה עצמו יהודי ורוצה לשרת בצבא .שני אחיו ,ויקטור ונעים ,רואים עצמם ערבים ומקניטים אותו .אמיר חושב לנסוע לאיטליה .לא נעים לו לבקש עזרה מסבתו מצד אמו .הוא גם מסתייג מנערים ערבים ,המפגינים קיצוניות בהפגנות שונות ,כדי שיוכלו לבוא ולדרוש מלגות ללימודים בחו"ל .לאמיר יש חברה יהודייה ממשפחה מעורבת נוצרית-יהודית .היא נראית כמו תיירת .אמיר ושני אחיו מגיבים אחרת למהלכי המלחמה .כל אחד נוהג לפי הזדהותו הלאומית .שושנה מכה את ויקטור ,שדיבר בצורה לא יפה אל אמיר ואל חברתו .אחד הילדים צועק לה יהודייה .פואד שומע ומכה אותו חזק .פתאום רואה פואד משהו מפתיע ביותר :אל הבית קרבות שתי הסבתות .חוריה אמו ומרים ,אמה של שושנה ,אשר שנים החרימה אותם .יש ניגוד ביניהן ,אך הן מזהות זו את זו .מרים יודעת ערבית עוד מימי ילדותה במושבה .אמיר נזכר בסבתא חוריה ,אשר ליוותה אותו לאורך ילדותו מול פגישה מקרית פעם בנסיעה עם סבתא מרים .הן נכנסות לבית .המצב מביך מעט .המלחמה ריככה את הסתייגותה של מרים .מרים מסתייגת מחברתו של אמיר ,בעוד חוריה הערבייה מקבלת אותה בברכה .מרים מדברת על המושבה ,העולה באש כמעט ,ומאשימה את פואד בהתקפה הסורית .פואד מתחמק מריב .חוריה ומרים רצו לעזור .חוריה מוכנה לקחת את המשפחה לכפרה .מרים תומכת ברעיון .שושנה עקשנית ,מסרבת לעזוב כעת את חיפה. פרק 17מתאר זיכרונות של שולה .הפעם מדובר על רמי ,חבר נעוריה .אמה זלזלה באביו ,וקראה לו דגנרט .רמי גדל לידם בקריית חיים .הלך לאותו בית ספר .הוא לא היה חבר מפלגה ,ולא גדל בתנועת הנוער הקומוניסטית .תמיד עקב אחריה ,עד שעורר חשד .אהבתם הייתה נסתרת .באהבתה אליו נדחקה שולה לקונפליקט עם המפלגה .היא ניהלה גם פלירטים עם חבר אחר .רמי הודיע ,שהוא אוהב אותה .אחר כך נישאה למרדוך והזמינה את רמי לחתונה .הוא בא ,בלט במדי איש הקבע שלו. ביקשה ממנו נשיקה ,הוא התעלם .כאן תם הזיכרון .היא מבקרת אצל הוריה .אחר כך מסיעה את אביו של רמי לחיפה ,לעבודת התנדבות בעת חירום .מול העירייה רואה שולה את נעים ,בנה של שושנה ,מותקף בידי המון יהודי .הם חושדים בו שהוא ערבי. היא מצילה אותו ,מביאה אותו אל ביתה ,ומודיעה לשושנה ,כי יישאר אצלם קצת. פתחי נוטל את הסיגריות ומסתגר בחדרו. בפרק 18מהרהרת שולה ,כי איננה מהפכנית מטבע ברייתה .הנה ,בחדר השני יושב משורר נאה ומצודד ,אבל הרדיו מקלקל; משמיע שירים עצובים ,הודעות מבולבלות .פתחי מנסה לעזור לה לערוך את השולחן .הוא יושב לידה ,מהרהר בכך שהיהודיות תמיד נתנו לו לחוש כערבי .מדי פעם נוגעת ברכו בברכה של שולה, החומקת ממנו .הוא מתבונן בה שעה ארוכה ויודע ,כי דחתה אותו .מיד מופיע כאן קטע זיכרון קצר של מרדוך ,מאהבתו לקרובתו ,כאשר שהה בבית הוריה .הוא יוצא לביקור קצר אצל ידידו כארים ,ואז תופסים אותו השוטרים .כאן מסתיים קטע הזיכרון .שולה סועדת עם פתחי ,נעים ועידו .הארוחה איננה משפרת את מצב רוחה .נעים מדבר על תבוסת הצבא הישראלי מידי הצבא המצרי .אין מה לדאוג למרדוך ,הוא מרגיע .מרדוך יקבל יחס מיוחד .נעים מספר ,כי לא הרביץ לזקן בגן הזיכרון ,לפני שהצילה אותו שולה .כל המהומה שם פרצה בשל היותו ערבי .שולה מהרהרת ברמי ומרדוך ,שני הגברים שהיא אוהבת ,הנמצאים בסכנה פיזית .פתחי מספר ,כי טוביה עמד על קנקנו. הוא מלווה את שולה לחדר השינה .מתבונן בה .מניח ידו על כתפה .היא ממלמלת, שעכשיו טוביה ידע ,כי היא מסתירה ערבי .המשורר קופא .יוצא לנוח בחדרו. פרק 19מתאר את השיחה בין שולה לבין הפנסיונר .אחרי כן באה אמה לבקר. הן משוחחות .האם מותחת ביקורת על המלחמה ועל מרדוך .שולה מגינה על מרדוך. היא מודה ,כי רק את רמי אהבה .היא הייתה פחדנית וויתרה עליו .שתיהן מדברות על כך שמרדוך שונה מכל חברי הארגון .הוא לא בא כתייר לארצו .הוא בא לכאן ,כי לא רצו בו .הוא חשש שלועגים לו .הארץ העניקה לו חסות .מתוך השיחה מגלה שולה ,כי רמי נפגע במלחמה בטנק .היא חייבת לנסוע לקריית חיים לנחם את המשפחה .היא נזכרת ,כיצד בלט במדיו בחתונתה .הוא סירב אז לרקוד עמה או לנשקה .היא נוסעת אל בית הוריו .אחיו אינו מזהה את קולה .האב אומר ,כי קראו לה "הכלה של רמי". האם מאמצת אותה אליה וצועקת :רמי! האם ממלמלת דברים קטועים נרגשים .האח מספר ,כיצד שמע את קולו בקשר .הם לחמו באותה חזית .רמי ,אחיו הבכור ,דאג לו. בפרק 20חוזרת שולה הביתה ,ומוצאת שם שלושה ערבים .פתחי ופואד משוחחים .פתחי גאה בטילים אנטי טנקים חדשים ,אשר משגרים חיילים מצריים .כמו חייל עם בקבוק מולוטוב נגד היטלר .הוא רואה בכך את הצד של הגאווה הערבית, מלחמת הכבוד .פואד מזכיר לו ,כי גורל הערבים בארץ לא יהיה טוב במיוחד לאחר תבוסת ישראל .פתחי שוב מדבר על הכבוד .פואד אומר ,כי זהו משחק אידיוטי למות למען הכבוד .נכנס גם הפנסיונר ,והוא משתלב בשיחה .שולה במצב רוח רע בגלל אסונו של רמי .פתחי אינו מגלה רגישות רבה למצב רוחה .שוטר מלמטה מדגיש את עניין ההאפלה .טוביה מתנצל ,שהדליק נר לאשתו .טוביה מסביר לפואד ,מדוע לא הסגיר את פתחי .הוא עצמו פליט שואה .אינו מסוגל לעשות זאת .אין הוא חושד בפתחי בעברה ביטחונית .לדעת טוביה ,המזרח הוא מוסלמי מעיקרו ,ולא יקלוט את הישראלים לתוכו ,אלא ינסה להטמיעם .הערבים ,לדעתו ,צבועים .בשום מקום לא ייהנו מחופש כמו כאן .טוביה מתלונן ,איזה מין עולם זה ,שהמשורר פתחי אינו מסתיר, אפילו למען הנימוס ,את שמחתו על מותם של חיילי צה"ל ואינו מתחשב ברגשותיה של שולה .פואד אומר כמה דברים על ההשפלה. פרק 21מתאר את הרהוריה של שולה על רמי .שוב זיכרונות מהילדות. התנגדותם של מחזריה וידידיה כנגדו .למרדוך סיפרה הכול על רמי .אפילו קינא מעט וכעס ,כאשר רצתה לבקרו ,לאחר ששמעה על גירושיו .מרדוך עבר לישון במשך שלושה לילות בחדרו של עידו .כמה פעמים רצתה לטלפן לרמי ,אך לא היה בה האומץ לחכות ,שמישהו ירים את השפופרת .שולה מהרהרת בעובדה ,שרמי אבד לה. מהרהרת במרדוך .אפשר שהוא מת מתחת לטנקים ,השועטים על פני האדמה .מרדוך מובס .קשה לה לראותו מובס .פתחי מכין לה תה ,בראותו אותה מתייפחת .הוא גבר מצודד בעיניה ,אך לא גבר לשעת צרה .אין לה חשק לשתות .היא נכנסת לחדר. שומעת את פתחי ,את צעדיו במטבח .היא פוחדת מפניו .גבר ערבי .נדמה לה ,שהוא מתקרב אל חדרה .היא שבה למיטתה .שומעת שני גברים המדברים על כך שהיו מסרסים את הערבים .העולם שמח ,שערבים משמידים יהודים .גם פתחי והפנסיונר שומעים את הדברים ,נבוכים מעט .שולה יושבת בסלון .היא קוראת לפתחי .רצונה לדבר עמו .היא מתנצלת על כך שפגעה בו באמרה ,כי השכן יודע שהסתירה ערבי. פתחי מאמין בהשלכות רימון .אין דרך אחרת .כאן בא קטע זיכרונות של מרדוך ,מין חיזיון אפוקליפטי מפחיד של תמונת עתיד :פורענות ,ישראל מובסת ,אנשים מתאסלמים ,חיילות ישראליות מרוסקות ועוד תמונות זוועה שכאלה. בפרק 22פתחי קם שמח .פניה של שולה דוחים אותו .הוא נזכר בכפר הולדתו בגליל המערבי ,באביו ובאמו .כיצד הוריו ,וצפי והוא נוסעים לבית חולים בנצרת ,שם מקלל האב רגע לפני שיצאה נשמתו .פתחי מהרהר ,כיצד מרדוך חוצץ בינו לבין שולה. נדמה לו ,כי מרדוך מת ,ושולה בהיריון ,ואינה יודעת .הוא רואה בכך רק תכסיס זול: נדמה לה ,שהיא מתעתעת בו .הדיאלוג ביניהם מרוחק .היא תביא לו סיגריות .הם מדברים על ערבים ישראלים .פתחי משחק עכשיו ,כביכול ,את המלצר .אין הוא רוצה להיות מלצר ,כפי שדורשים ממנו .הוא שונא אותה ,מפני שהיא סולדת מערבים. בנוכחותו של מרדוך איננו יכול לשחק .מרדוך ירגיש מיד בזיוף .פתחי מגלה חוסר סבלנות כלפי עידו הבוכה .נכנס טוביה הפנסיונר .פתחי תוהה על יחסה של שולה אל מרדוך .אולי היא חושבת אותו לזר? הוא מהרהר ,כמה נטול הרואיות מצבו כאן. המטרה :גופה של שולה ,אשת מהפכן ,שהעניקה לו חסות .עליו לטלפן לווצפי .לא להישאר כאן .זוהי מלכודת .וצפי מגיע לכאן בשעה .הוא מספר ,כי לא ידעו היכן הוא, לא מצאו אותו .יש חילוקי דעות ביניהם על התוצאה של המלחמה .פתחי טוען, שהישראלים מובסים .וצפי איננו מסכים לכך. פרק 23נפתח בתיאור עגמת נפש ,שנגרמת להורי שולה מהודעתה על עזיבת המפלגה .שולה עושה זאת בעקבות מרדוך .היא מאושרת ומרוצה מן ההחלטה .פתאום מצלצל מישהו בדלת .זוהי דפנה .אותה חיילת ,שאליה התקשר פתחי באחד הפרקים הקודמים .שולה מקבלת אותה בידידות רבה .הן חברות מן המפלגה .דפנה חומדת בעיניה את פתחי .היא חולמת על חתונה עמו .תוהה בינה לבין עצמה ,האם שולה תאפשר להם להתייחד .שולה מסתגרת בחדרה .האם היא סרסורית? לא .דפנה באה מרצונה .שולה מהרהרת על אודות יחסיה עם פתחי .הוא רצה לבוא אליה כגבר ערבי על אישה יהודייה .יש מקרים שבהם אישה צריכה להשתמש במין ,אבל לא המקרה הזה .פתחי דואג ,ששולה תשמע מרחוק ,עד כמה הוא נהנה .כאן בא זיכרון קצר של חוויה ארוטית .פתחי מוטרד .היכן המפתח? הוא היה רוצה לנעול את הדלת .מהרהר בשולה .לא בגלל הריונה דחתה אותו ,רק מפני שהוא ערבי .דפנה מסתייגת ממתיחותו. לבסוף הם מתעלסים .כאן בא קטע זיכרון של שולה ,המתארחת אצל מרדוך בחדר הרווקים .הוא רוצה ללוותה לאוטובוס .נבוך מאוד .שולה מחליטה להישאר בחדרו למרות מבוכתו. פרק ) 24האחרון( מתאר את חיפה בלילה השלישי למלחמה .שולה בבית מצפה עדיין לטלפון .פתחי מדבר על מצבו .טוביה ופתחי משוחחים על גורלות עמים ועל בררה .לפלשתינים אין לאן לברוח ,אומר פתחי .הפנסיונר איננו רוצה אזרחים נחותים. הם משוחחים גם על אודות מדינה פלשתינאית ,אשר תקום .הפנסיונר אומר לשולה להיפטר מפתחי .זהו אויב .פתחי ושולה מברכים זה את זה בברכת לילה טוב ,מהרהרים באנשים ,שנקברו במלחמה .שולה נתקפת מדי פעם סיוטים בהרהרה בצפוי למרדוך במלחמה .פתחי נכנס ,ומציע לה לבוא עמו לכפר .הצבא המצרי הולך וגובר על הצבא הישראלי .אין כל סיכוי .לגיסו וצפי יש מכונית .הוא יוכל לנסוע עמו .הם יוכלו לקחת עמם גם את שולה .שולה איננה רוצה .היא מסבירה לפתחי ,כי מרדוך רץ למלחמה כדי להגן על ביתו .צה"ל הוא העם עצמו .אפילו אמה אינה רוצה בכישלונו של צה"ל .פתחי חש ,כיצד היא רחוקה .ברגע זה צריך להיות פתוח אליו .הם מתבוננים זה בזה .לגביה הוא ערבי .לגביו היא יהודייה .אין אלה יחסי גבר ואישה.
© Copyright 2024