קיצור הלכות מוקצה

‫בס"ד‪ ,‬סדר "שמור את יו השבת לקדשו" ה'תשנ"ט‬
‫סוכ משיעוריו של‬
‫הרב יוס‪ -‬צבי רימו‬
‫בהלכות מוקצה‬
‫‪- "eàéáÈÄ é øNÂ‬‬
‫‪Æ à úàÅ eðéëÄ äÀ‬‬
‫‪Å å éOÄ OÄ äÇ íÉåiaÇ äÈéäÀ‬‬
‫"‪È å‬‬
‫קיצור הלכות מוקצה‬
‫טע איסור הטלטול‪2 ...............................................................................‬‬
‫די המוקצה ‪2 ............................................................................................‬‬
‫סוגי המוקצה ‪2 ..........................................................................................‬‬
‫סוגי הטלטול ‪3 .......................................................................................................‬‬
‫נגיעה במוקצה ‪3 ........................................................................................‬‬
‫טלטול מ הצד ‪3 ........................................................................................‬‬
‫טלטול בגופו ‪4 ...........................................................................................‬‬
‫טלטול לאחר שהמוקצה בידו‪4 .................................................................‬‬
‫מוקצה מחמת גופו ‪5 ..............................................................................................‬‬
‫קליפות ועצמות ‪5 ......................................................................................‬‬
‫טלטול המפה ‪5...................................................................................‬‬
‫מוקצה מחמת מיאוס ‪5 .............................................................................‬‬
‫בשר חי ‪6 ...................................................................................................‬‬
‫טלטול בע"ח ‪6 ...........................................................................................‬‬
‫שברי כלי ‪7 ..............................................................................................‬‬
‫גמרו בידי אד ‪7 .......................................................................................‬‬
‫כלי שמלאכתו לאיסור ‪8 .........................................................................................‬‬
‫יסוד הדי ‪8 ................................................................................................‬‬
‫טלטול כלי שמלאכתו לאיסור ‪8..........................................................‬‬
‫אופי המוקצה ‪8...................................................................................‬‬
‫כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר ‪9 ..............................................................‬‬
‫כלי המשמשי לאיסור ‪9 ........................................................................‬‬
‫חפצי שוני‪10 ........................................................................................‬‬
‫תפילי ‪10............................................................................................‬‬
‫רובה ‪10..............................................................................................‬‬
‫אגרטל ועצי' ‪10.................................................................................‬‬
‫מוקצה מחמת חסרו כיס ‪11...................................................................................‬‬
‫בסיס לדבר האסור‪12..............................................................................................‬‬
‫הפיכת משטח לבסיס ‪12 ...........................................................................‬‬
‫נרות שבת ‪13......................................................................................‬‬
‫משטח שאינו בסיס ‪14 ..............................................................................‬‬
‫סיכו כללי ( הלכות מוקצה ‪15...............................................................................‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫הגמרא בביצה )ב‪ (:‬מביאה בש רבה לימוד מהכתוב "והיה ביו השביעי והכינו את אשר יביאו"‪,‬‬
‫שאסור לו לאד לטלטל או לאכול בשבת דברי שלא הוכנו מערב(שבת‪" :‬והכינו את אשר יביאו ‪-‬‬
‫חול מכי לשבת ואי יו טוב מכי לשבת"‪ .‬רש"י )ביצה ב‪ (:‬הבי מגמרא זו שאכילת מוקצה אסורה‬
‫סוכ ע"י יצחק ברט ויאיר עוג‬
‫‪2‬‬
‫קיצור הלכות מוקצה‬
‫מדאורייתא‪ ,‬א‪ .‬רוב הראשוני חלקו עליו‪ ,‬וכתבו שאיסור האכילה הוא רק דרבנ‪ .1‬נראה שג רש"י‬
‫מודה שאיסור טלטול מוקצה הוא רק דרבנ‪ .‬להל נדו באיסור טלטול מוקצה ( היקפו‪ ,‬יסודו‬
‫ועקרונותיו‪.‬‬
‫טע איסור הטלטול‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬הראשוני נחלקו ביסוד די אכילת מוקצה‪ ,‬א‪ .‬כול מסכימי שאיסור טלטול‬
‫מוקצה הוא דרבנ בלבד‪ .‬טע האיסור הוא ( כפי שכותבת הגמרא בשבת )קכד‪ ( (:‬גזירה משו הוצאה‬
‫מרשות לרשות‪ .‬הראב"ד )הל' שבת סו‪ -‬פכ"ד( מסביר שלחשש זה קיי מקור כבר בתנ"‪ :.‬בספר נחמיה )י"ג‪,‬‬
‫יד(כא( מסופר שבפתח העיר היה מתרחש מקח וממכר‪ ,‬ותו‪ .‬כדי הקנייה היו האנשי מטלטלי חפצי‬
‫לשוק‪ ,‬ומטלטלי מרשות לרשות ( עד שגזר נחמיה לסגור את שערי ירושלי‪ ,‬כדי ש"לא יבוא משא‬
‫ביו השבת"‪.‬‬
‫הרמב" )ש( מביא לאיסור הטלטול שלושה טעמי‪ ,‬שאינ מופיעי בגמרא‪ :‬שמא יטלטל אד‬
‫חפצי מפינה לפינה במש‪ .‬כל השבת‪ ,‬וכ‪ .‬יבטל את מצות "למע ינוח"; שמא יעבור אד על איסור‬
‫בכלי המשמש לאיסור שהוא מטלטל; וכ מסביר הרמב" שאיסור הטלטול יוצר היכר ַלשבת ג‬
‫בבתיה של אנשי המצויי בבטלה‪ ,‬וממילא לא עושי מלאכה‪ ,‬בכל ימי השבוע‪.‬‬
‫המגיד(משנה כותב שג לדעת הרמב" טעמו של איסור טלטול המוקצה הוא משו הוצאה‪,‬‬
‫אלא שלדעתו ישנ טעמי נוספי‪ ,‬במצבי בה הטע המקורי אינו שיי‪..‬‬
‫די המוקצה‬
‫הגמרא מזכירה במקומות רבי מחלוקת בי רבי יהודה ורבי שמעו בעניי מוקצה‪ :‬לדעת ר'‬
‫יהודה יש איסור מוקצה‪ ,‬ואילו לדעת ר' שמעו אי איסור כזה )שבת יט‪ ;:‬מד‪ ;.‬קנו‪ ;.‬קנז‪ ;.‬חולי טו‪ ;:‬ביצה כח‪ ;.‬ועוד(‪.‬‬
‫להלכה נפסק בגמרא כר' שמעו‪ ,‬שאי איסור מוקצה בשבת ( פרט למקרי בודדי‪ :‬במוקצה‬
‫מחמת איסור כותבת הגמרא במפורש )שבת קנז‪ (.‬שאי הלכה כר' שמעו‪ ,‬וכ מוב ממנה במקומות‬
‫שוני שר' שמעו מודה לר' יהודה באיסורי מוקצה מחמת גופו )שבת מה‪ ;.‬מו‪ ;.‬קכח‪ (.‬ומוקצה מחמת‬
‫חסרו כיס )שבת קנז‪ ,(.‬וכ שדברי שהיו מחוברי לקרקע בי השמשות מוקצי בשבת‪.‬‬
‫הראשוני נחלקו הא יש איסור מוקצה ביו"ט‪ :‬הרמב" פסק ביו"ט כר' יהודה‪ ,‬וכ פסק השו"ע‬
‫)תצ"ה‪ ,‬ב(‪ .‬הרמ"א פוסק להקל כשיטת ר' שמעו ג ביו"ט ( פרט לנולד‪ ,‬בו ג הוא מחמיר כר' יהודה‪.‬‬
‫סוגי המוקצה‬
‫לפני שנבאר את דיניו של כל אחד מסוגי המוקצה‪ ,‬נפרט בקצרה את סוגי המוקצה המרכזיי‪:‬‬
‫סוג המוקצה החמור ביותר הוא מוקצה מחמת גופו ( חפ' שאינו ראוי לכלו בגלל עצ מהותו‪,‬‬
‫ולא רק בגלל שימושו )ריטב"א שבת קכג‪ .(.‬דוגמאות למוקצה מסוג זה ה אבני ( שאינ משמשי‬
‫ככלי ואי אוכלי אות‪ ,‬בעלי חיי ובשר חי‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ראשוני אלו הבינו את הלימוד מהפסוק כמכוו להכנה משבת ליו"ט‪ ,‬הכנה דממילא )שנעשית בידי שמיי(‪ ,‬או‬
‫הסברי שוני אחרי‪.‬‬
‫הרב י‪.‬צ‪ .‬רימו‬
‫‪3‬‬
‫מוקצה מחמת איסור הוא חפ' שאי אפשר להשתמש בו בשבת‪ ,‬שכ השימוש בו גור בהכרח‬
‫לעשיית מעשה אסור‪ .‬כ‪ ,.‬לדוגמא‪ ,‬שמ שבנר הוא מוקצה מחמת איסור‪ ,‬שכ אי אפשר‬
‫להשתמש בו מבלי לעבור על איסור כיבוי‪ .‬ג סמרטוט רצפה רטוב מאוד הוא מוקצה מחמת‬
‫איסור‪ ,‬שכ אחיזה בו גורמת בהכרח לסחיטתו‪.‬‬
‫‬
‫סוג מוקצה נוס‪ -‬הוא מוקצה מחמת חסרו כיס ( כלי שמקפידי שלא לעשות בו שימוש חריג‪.‬‬
‫דוגמאות למוקצה מחמת חסרו כיס ה עט או פמוטי יקרי‪ ,‬שאי משתמשי בה‬
‫לשימושי חריגי‪.‬‬
‫‬
‫כלי המשמש למלאכת איסור‪ ,‬כמו מספריי‪ ,‬עט ומקלדת‪ ,‬מוגדר ככלי שמלאכתו לאיסור‪,‬‬
‫ואסור ג הוא בטלטול‪.‬‬
‫מוקצה מחמת מצוה הוא חפ' שהוקצה למצוה‪ ,‬ואסור ליהנות ממנו ביו חול‪ .‬דוגמא מובהקת‬
‫לסוג מוקצה זה ה הדסי בסוכות ( בחול המועד אסור ליהנות מריח‪ ,‬שכ ה מוקצי‬
‫למצוות‪ ,‬ולכ בשבת חול(המועד )וכ ביו"ט( אסור ג לטלטל אות‪.‬‬
‫סוג מיוחד של מוקצה הוא בסיס לדבר האסור ( משטח שבי השמשות היה מונח עליו מוקצה‪.‬‬
‫במקרה כזה מקבל הבסיס את ש המוקצה שעליו למש‪ .‬כל השבת‪ ,‬ג א המוקצה הוסר‬
‫ממנו בשבת עצמה‪.‬‬
‫סוגי הטלטול‬
‫נגיעה במוקצה‬
‫הירושלמי בשבת )פ"ד ה"ב( כותב ששמואל מתיר לכסות ביצה ע כלי ביו טוב‬
‫בביצה ג‪ ,(:‬למרות שהביצה מוקצית‪ ,‬ומוסי‪" ( -‬ובלבד שלא יהא כלי נוגע בגופה של ביצה"‪ .‬הרמב"‬
‫)הל' שבת כ"ה‪ ,‬כג( פוסק להלכה שמותר לכסות ביצה ע כלי‪ ,‬והראב"ד במקו מוסי‪" -‬ובלבד שלא יגע‬
‫בביצה"‪.‬‬
‫)וכ מביא הבבלי‬
‫המגיד(משנה על אתר מתקשה בדעת הראב"ד‪ ,‬וכותב שלא מצאנו בשו מקו שאסור לגעת‬
‫במוקצה מבלי לטלטלו ( ולכ מסביר שכוונת הראב"ד היא שכיוו שאי אפשר לגעת בביצה בלי‬
‫לטלטלה‪ ,‬בשל צורתה המעוגלת ( אסור לגעת בה כלל‪ .‬תרומת(הדש תיר' בצורה שונה‪ :‬אסור אפילו‬
‫לגעת במוקצה כאשר הנגיעה נעשית בשביל המוקצה‪ ,‬ולכ כשכופי כלי על ביצה כדי לשמור עליה (‬
‫אסור אפילו לגעת בה‪.‬‬
‫להלכה פסקו המג"א והט"ז )ש"י‪ ,‬ו( כדעת תרומת(הדש‪ ,‬שאסור לגעת במוקצה לצורכו‪ ,‬א‪ .‬הגר"א‬
‫פסק כמגיד(משנה‪ .‬המשנה(ברורה )ש"י‪ ,‬כב( פוסק כגר"א‪ ,‬שמותר לאד לגעת במוקצה א הוא נזהר‬
‫שלא לטלטלו‪.‬‬
‫טלטול מ הצד‬
‫אד המטלטל מוקצה בעזרת כלי אחר מבלי לגעת במוקצה נקרא "מטלטל מ הצד"‪ .‬לא ברור‬
‫הא טלטול כזה נקרא טלטול או לא‪ :‬מסוגיה אחת )שבת מג‪ ,(:‬העוסקת בטלטול מת‪ ,‬משמע שטלטול‬
‫מ הצד הוא טלטול‪ ,‬ואילו מסוגיה אחרת )שבת קכג‪ ,(.‬הדנה בפגה )=תאנה שלא בשלה( הטמונה בתב‪,‬‬
‫משמע שטלטול כזה אינו נחשב טלטול‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫קיצור הלכות מוקצה‬
‫להלכה נחלקו הראשוני כיצד לפסוק‪ ,‬והשו"ע )שי"א‪ ,‬ח( פסק כתוס'‪ ,‬שמותר לטלטל מ הצד‬
‫מוקצה לצור‪ .‬דבר המותר בלבד‪ .‬לכ מותר לטלטל מוקצה מ הצד לצור‪ .‬מקומו‪ ,‬א‪ .‬אסור לטלטלו‬
‫כ‪ .‬כדי לשמור עליו )"מחמה לצל"(‪ .‬באופ עקרוני ג הרמה מ הצד מותרת‪ ,‬א‪ .‬עדי‪ -‬לטלטל את‬
‫המוקצה מבלי להרימו‪.‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬המשנה ברורה פוסק שמותר לגרו‪ -‬קליפות מהשולח בעזרת סכי ( שכ מותר‬
‫לטלטל מוקצה מ הצד לצור‪ .‬מקומו‪ .‬החזו(איש חולק עליו‪ ,‬א‪ .‬הגרש"ז אוירבא‪) .‬מנחת שלמה י"ד‪ ,‬ב(‬
‫הסביר שהחזו(איש אוסר לדחו‪ -‬קליפות רק בעזרת כלי שרגילי לדחו‪ -‬איתו‪ ,‬כמו סכי‪ ,‬שכ לדעתו‬
‫רק טלטול בעזרת כלי שלא רגילי לטלטל בעזרתו נחשב טלטול מ הצד‪.‬‬
‫השו"ע )ש"ט‪ ,‬א( פוסק שאסור להרי ילד המחזיק בידו מוקצה‪ ,‬למרות שהרמת המוקצה נעשית מ‬
‫הצד‪ .‬הגרש"ז מסביר )שש"כ כ"ט‪ ,‬צט(‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬שטלטול כזה אסור כי רגילי לטלטל ילד כשבידיו חפצי‪.‬‬
‫נחלקו הפוסקי הא מותר לטלטל מוקצה מ הצד כדי להשתמש בו שימוש מותר )טלטול נר‬
‫בעזרת חפ' אחר למקו חשו‪ ,.‬למשל(‪ .‬שו"ע הרב )רע"ז‪ ,‬ו( פסק לאסור‪ ,‬ואילו הפרי(מגדי והבית(‬
‫מאיר מתירי‪ .‬השש"כ )כ'‪ ,‬הערה קסח( מביא בש הגרש"ז שיש להחמיר‪ ,‬א‪ .‬יש ג למקל על מי לסמו‪..‬‬
‫טלטול בגופו‬
‫טלטול מוקצה באיבר שאי רגילי לטלטל בו בימות החול נקרא "טלטול בגופו"‪ .‬המשנה‬
‫כותבת שאסור לנענע את הקש שעל גבי המיטה בידו‪ ,‬אלא רק בגופו‪ .‬הר" מסביר שטלטול מ הצד‬
‫ובגופו שווי‪ ,‬וטלטול הקש הוא לצור‪ .‬המיטה ( ולכ מותר‪ .‬הרא"ש חולק עליו‪ ,‬וכותב שטלטול‬
‫בגופו מותר אפילו לצור‪ .‬המוקצה עצמו‪.‬‬
‫)שבת קמא‪(.‬‬
‫להלכה פסק השו"ע )ש"א‪ ,‬ח( כרא"ש‪ ,‬ובעקבותיו פסק כ‪ .‬א‪ -‬המשנ"ב‪ .‬החזו(איש )ס"ק יג( טע שלא‬
‫הבינו נכו את הרא"ש‪ ,‬ולאמיתו של דבר ג לדעתו טלטול בגופו מותר רק לצור‪ .‬דבר המותר‪.‬‬
‫השש"כ )כ"ב‪ ,‬לא( פסק כמשנ"ב‪ ,‬שמותר לאד לטלטל מוקצה בגופו אפילו לצור‪ .‬המוקצה עצמו‪.‬‬
‫טלטול לאחר שהמוקצה בידו‬
‫התוס' )ביצה ג‪ (:‬כותבי שאד שלקח בידו בהיתר כלי שמלאכתו לאיסור ( מותר לו להניחו היכ‬
‫שהוא רוצה‪ .‬המג"א הבי שכ‪ .‬הדי בכל מוקצה שהגיע לידיו‪ ,‬שמותר להניחו בכל מקו שהוא רוצה‪.‬‬
‫הגר"א חולק עליו‪ ,‬ולדעתו רק כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לאחר שהגיע לידו‪ ,‬א‪ .‬מוקצי‬
‫אחרי אסור לטלטל אפילו א ה הגיעו לידו בהיתר‪ .‬כ‪ ,.‬למשל‪ ,‬אד שלקח פרי ונשארו בידו‬
‫גרעיני ( ה מוקצי מחמת גופ א‪ .‬הגיעו לידו בהיתר‪ ,‬ולכ דינ תלוי במחלוקת דלעיל‪.‬‬
‫להלכה פסק המשנה(ברורה כגר"א‪ ,‬כפי שמסביר הבאור(הלכה )רס"ו‪ ,‬יב(‪ ,‬שרק כלי שמלאכתו‬
‫לאיסור מותר לטלטל לכל מקו לאחר שהגיע לידו בהיתר ( פרט לסכי של מילה‪ ,‬שהוא מוקצה‬
‫מחמת חסרו כיס‪ ,‬ובכ"ז התירו לטלטלו לאחר המילה לכל מקו‪ .‬לכ למעשה במקרה שהזכרנו‪ ,‬של‬
‫אד שאכל פרי ונותרו בידיו הקליפות‪ ,‬יש להבדיל בי שני מקרי‪ :‬א הקליפות לא מאוסות‬
‫לחלוטי ונית להשתמש בה קצת )למשל‪ ,‬קליפות גרעיני ע מלח( ( ה כלל אינ מוקצות‪ ,‬ומותר‬
‫לטלטל ממש בידי; א‪ .‬א הקליפות מוקצות ( אסור לטלטל בידו‪ .‬אפשר להניח את הקליפות‬
‫בתו‪ .‬שקית ולטלטל טלטול מ הצד )המותר‪ ,‬כאמור‪ ,‬לצור‪ .‬מקומ(‪ ,‬א‪ .‬ייתכ שעדי‪ -‬לשי באותה‬
‫שקית ג גרעי אחד של )שאינו מוקצה(‪ ,‬כדי שהקליפות יתבטלו כלפיו‪.‬‬
‫הרב י‪.‬צ‪ .‬רימו‬
‫‪5‬‬
‫מוקצה מחמת גופו‬
‫מוקצה מחמת גופו הוא דבר שאינו ראוי לכלו ( אינו כלי או אוכל‪.‬‬
‫דוגמאות מובהקות לחפצי המוקצי מחמת גופ ה אבני וחול‪.‬‬
‫קליפות ועצמות‬
‫המשנה )שבת קמג‪ (.‬מביאה מחלוקת בי בית(שמאי ובית(הלל בשאלה כיצד מותר לסלק קליפות‬
‫ועצמות שנותרו על השולח לאחר הארוחה‪ .‬לדעת בית(הלל )לפי גרסת הגמרא( מותר לטלטל כרגיל‪,‬‬
‫ואילו בית(שמאי סבורי שאסור לטלטל‪ ,‬וצרי‪" .‬לסלק את הטבלה )=המפה( כולה ולנערה" )=טלטול‬
‫מ הצד(‪ .‬רש"י מסביר שהמחלוקת היא בעניי טלטול עצמות שאינ ראויות אפילו למאכל כלב‪ ,‬א‪.‬‬
‫תוס' הבינו שהמחלוקת עוסקת בעצמות הראויות למאכל כלב‪ ,‬ואינ ראויות רק למאכל אד‪.‬‬
‫להלכה נפסק‪ ,‬כמוב‪ ,‬כבית(הלל ( שמותר לטלטל את העצמות בצורה רגילה‪.‬‬
‫להלכה פסק השו"ע כתוס'‪ ,‬שא העצמות ראויות למאכל בהמה ( מותר להעביר מעל השולח‬
‫)כדעת בית(הלל(‪ ,‬ואילו א ה אינ ראויות לכלו ( מותר רק לסלק את הטבלה כולה ולנערה‪ .‬השו"ע‬
‫מוסי‪) -‬שכ"ח‪ ,‬כט( שג עצמות הראויות למאכל בהמה מותר לטלטל רק א הבהמה מצויה באותו‬
‫מקו‪ .‬בהתא לכ‪ .‬פוסק הרמ"א שבכל מקו מותר לטלטל עצמות שניתקו מהבשר‪ ,‬שכ ה ראויות‬
‫למאכל כלב‪ ,‬וכלבי מצויי בכל מקו‪ .2‬לפי"ז עולה שאסור לטלטל קליפות ביצי‪ ,‬למשל‪ ,‬שכ‬
‫חיות לא נוהגות לאכול אות‪.‬‬
‫טלטול המפה‬
‫השו"ע והמשנ"ב )ש"ח‪ ,‬קטו( פוסקי שא כל העצמי המונחי על המפה ה מוקצי מחמת‬
‫גופ ( צרי‪ .‬לנער את המפה במקומה‪ ,‬א‪ .‬א מונחי עליה ג עצמי אחרי ( מותר לטלטל את‬
‫המפה למקו אחר ולנערה באותו מקו‪ .‬מותר ג להניח על המפה עצ של היתר )פת או כל דבר‬
‫הראוי לאכילה(‪ ,‬ואז לטלטל את המפה למקו אחר‪.‬‬
‫אפילו א אי על המפה עצמי שאינ מוקצי ( יש מקו להתיר את טלטול המפה לפח כשלא‬
‫נעי לשבת ליד השולח )מדי גר‪ -‬של רעי‪ ,‬כפי שנסביר להל(‪ .‬כמוב‪ ,‬אפשר לגרו‪ -‬את המוקצה מהמפה‬
‫לתו‪ .‬צלחת בעזרת סכי וכד'‪ ,‬ולטלטל את הצלחת כשבתוכה הקליפות לפח )מדי טלטול מ הצד(‪.‬‬
‫מוקצה מחמת מיאוס‬
‫ר' שמעו‪ ,‬שכדעתו נפסק‪ ,‬כאמור‪ ,‬להלכה‪ ,‬סבור שחפצי מאוסי אינ מוקצי‪ ,‬אלא א כ ה‬
‫מאוסי מאוד )כמו אשפה או צואה( ( שכ אז ה מוקצי מחמת גופ‪ .‬לפעמי מותר לטלטל ג‬
‫דברי מאוסי מאוד‪ ,‬כאשר לא נעי לשהות ליד )א אכ מתכווני לעשות כ‪ ,(.‬מדי גר‪ -‬של רעי‬
‫)=כלי של צואה(‪ ,‬שהגמרא קובעת שמותר לטלטלו כאשר הוא מפריע לנמצאי לידו‪ .‬לכ מותר לפנות‬
‫‪2‬‬
‫לכאורה ייתכ שמותר לטלטל רק עצמות הראויות למאכל כלב שמותר להאכילו בשבת )שמזונותיו עלי‪ ,(.‬א‪.‬‬
‫המשנ"ב פוסק )שכ"ד‪ ,‬לא( שמותר להאכיל ג כלבי ללא בעלי‪ ,‬שכ מזונותיה מועטי ו"איכא קצת מצוה‬
‫בהאכלת"‪ .‬לכ ברור שמותר לטלטל כל עצ הראויה למאכל כלב כלשהו‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫קיצור הלכות מוקצה‬
‫פח אשפה א הוא מלא אשפה ומפריע לנוכחי בבית )בגלל הריח הלא נעי או כי אי אפשר להניח‬
‫אשפה נוספת באותו מקו(‪.‬‬
‫הגמרא בביצה )לו‪ (:‬מבררת הא אפשר לעשות גר‪ -‬של רעי לכתחילה ( הא מותר לשהות בכוונה‬
‫ליד המוקצה כדי לטלטלו ( ומסיקה שאכ מותר לעשות כ‪ ..‬תוס' ש מגבילי את ההיתר למקו‬
‫הפסד בלבד‪ ,‬וכ‪ .‬אכ נפסק בשו"ע )ש"ח‪ ,‬לו(לז(‪ ,‬שמותר לשהות בכוונה ליד גר‪ -‬של רעי כדי לטלטלו רק‬
‫במקו הפסד‪.‬‬
‫בשר חי‬
‫הגמרא בשבת )קכה‪ (.‬כותבת שמותר לטלטל בשר חי כי הוא ראוי לאומצה‪ .3‬המג"א הבי שמותר‬
‫לטלטל רק בשר ר‪ ,.‬שכ רק בשר כזה אפשר לאכול חי‪ ,‬א‪ .‬הט"ז חולק עליו‪ .‬המשנה(ברורה פוסק‬
‫)ש"ח‪ ,‬קכה( שבשעת הדחק אפשר לסמו‪ .‬על הט"ז‪ ,‬ולטלטל אפילו בשר חי קשה‪ .‬הרבה פוסקי )ברית(עול‬
‫מוקצה ג'‪ ,‬ג( כתבו שבזמננו‪ ,‬כשאי רגילי לאכול בשר חי‪ ,‬יש להחמיר‪ ,‬א‪ .‬יש ג הרבה אחרוני )ילקוט‬
‫יוס‪ (-‬שהקלו‪.‬‬
‫בעניי דג חי כותבת הגמרא שמותר לטלטל דג חי מלוח‪ ,‬שכ אפשר לאוכלו על ידי הדחק‪ ,‬א‪.‬‬
‫אסור לטלטל דג חי טפל‪ .‬התוס' ש מביאי שתי אפשרויות בהבנת מעמדו של דג טפל שאינו מלוח‪,‬‬
‫שאסור לטלטלו‪ :‬או שהוא אינו ראוי אפילו לכלבי‪ ,‬או שהוא עומד לאכילת בני אד )לאחר‬
‫בישולו(‪ ,‬ולכ אסור לטלטלו א‪ -‬על פי שהוא ראוי לאכילת כלבי )שכ הוא אינו עומד לאכילת‬
‫כלבי(‪ .‬לפי ההסבר השני בשר חי דומה לדג טפל‪ ,‬שכ כלב יכול לאוכלו א‪ .‬הוא עומד לאכילת אד‬
‫לאחר בישולו‪ .‬לכ לפי ההסבר הראשו של התוס' מותר לטלטל בשר חי ואילו לפי ההסבר השני (‬
‫אסור‪.‬‬
‫להלכה ( הט"ז פוסק להקל‪ ,‬ומתיר לטלטל כל מאכל הראוי לאכילת כלב‪ ,‬ואילו המג"א מחמיר (‬
‫וכ‪ .‬פסק המשנה(ברורה‪ .‬אחרוני רבי )שבט(הלוי ג'‪ ,‬כט( כתבו שבשעת הדחק אפשר להקל על פי הט"ז‪,‬‬
‫ולטלטל כל מאכל הראוי לאכילת כלב‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬כאשר צרי‪ .‬לטלטל בשר קפוא המצוי במקרר כדי להגיע למאכלי שמאחוריו‬
‫המקרר התקלקל וצרי‪ .‬להעביר את כל המוצרי שבו למקרר אחר( ( נית להקל‪ ,‬על פי הט"ז באחד משני‬
‫המקומות‪ :‬לטלטל ג בשר קפוא קשה‪ ,‬שכ הוא ראוי לאומצה; או לחילופי ( אפילו א נחמיר‬
‫שבשר קשה אינו ראוי לאומצה ( לטלטלו‪ ,‬שכ הוא ראוי לאכילת כלב )למרות שהוא עומד לאכילת אד(‪.‬‬
‫אמנ‪ ,‬עדי‪ -‬לטלטל את הבשר החי באמצעות חפ' אחר )בטלטול מ הצד(‪ .‬לכתחילה‪ ,‬כמוב‪ ,‬טוב‬
‫לסדר את המאכלי המונחי במקרר כ‪ .‬שלא יהיה צור‪ .‬להזיז בשר חי כלל‪.‬‬
‫)במיוחד א‬
‫טלטול בעלי חיי‬
‫הגמרא בשבת )קכח‪ (:‬כותבת שאסור לטלטל בעלי חיי בשבת‪ ,‬וכ‪ .‬פסק השו"ע )ש"ח‪ ,‬לח; מ(‪ .‬תוס'‬
‫ש )ד"ה "הכא"( הביאו את דעת הר"י פורת שמותר לטלטל בעל חיי שרגילי לשחק בו‪ ,‬כמו‬
‫אפרוח‪ ,‬א‪ .‬חלקו בעצמ על שיטה זו‪ .‬בהגה"ה על הרא"ש הסביר שטעמ הוא‪ ,‬שלכאורה לפי‬
‫‪3‬‬
‫רק בשר מבושל צרי‪ .‬הכשרה‪ ,‬ולכ אפילו א לא הכשירו את הבשר הוא ראוי לאומצה‪.‬‬
‫הרב י‪.‬צ‪ .‬רימו‬
‫‪7‬‬
‫המתירי מותר לטלטל כל אב‪ ,‬שכ רגילי לשחק באבני‪ ,‬וברור שההלכה אינה כ‪ ..‬המשנ"ב‬
‫פסק כתוס'‪ ,‬שבעלי חיי ה מוקצי מחמת גופ‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬בע"ח שכל מטרת היא למשחק בלבד ( בעלי חיי ביתיי ( אינ צריכי להיות‬
‫מוקצי‪ ,‬וכ‪ .‬פסק בשו"ת מהר"ח אור(זרוע )סי' פ"א(‪ ,‬שמותר לטלטל תוכי שבכלוב‪ ,‬שכ ה מיועדי‬
‫למשחק‪ .‬לדעת הרא"ש אסור לטלטל תוכי כאלו )מובא ש בסי' פ"ב(‪ ,‬שכ יש גזירה כללית על טלטול‬
‫בעלי חיי‪ ,‬וכ‪ .‬הבי הגרי"ד בדעת ראשוני נוספי‪.‬‬
‫להלכה פסקו רוב הפוסקי להחמיר‪ ,‬שלא לטלטל כלל בעלי חיי בשבת‪ ,‬וכ‪ .‬ראוי לנהוג ( א כי‬
‫אי למחות במטלטל‪ ,‬שכ יש לו על מי לסמו‪) .‬שו"ת הלכות(קטנות סי' מ"ה‪ ,‬שו"ת מלמד(להועיל(‪ .4‬ודאי שנית להקל‬
‫ולהתיר לעיוורי ולנכי להיעזר בכלבי סיוע‪.‬‬
‫שברי כלי‬
‫הגמרא בשבת )קכד‪ (:‬כותבת שמותר לטלטל את שבריו של כלי שנשבר בשבת‪ ,‬א נית עדיי‬
‫לעשות בשברי מלאכה‪ ,‬שכ לא פקעה מה תורת כלי )משנ"ב ש"ח‪ ,‬כב(‪ .‬תוס' )שבת קכב‪ :‬ע"פ הגמרא ש(‬
‫מסבירי שג א אי אפשר לעשות בשברי מלאכה ( א שבר אחד ראוי עדיי לשימושו המקורי‬
‫של הכלי )כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬כוס שנשברה לה הידית( ( מותר לטלטל את כל השברי‪ ,‬שכ ה "ראויי‬
‫אגב אביה"‪ .‬לכ נראה שמותר לטלטל כפתור שנפל מחולצה‪ ,‬שהרי החולצה ראויה ללבישה ג בלי‬
‫הכפתור )עיי שש"כ ט"ו‪ ,‬סח‪ .‬ויש חולקי(‪.‬‬
‫חכמי גזרו )שבת קלח‪ (:‬שלא לטלטל את רגלה של כירה שרגלה נשברה‪ ,‬שכ תיקו הכירה הוא‬
‫פשוט‪ ,‬ויש לחוש שמא יבוא לתק אותה תיקו אסור‪ .‬לכ יש להיזהר שלא לטלטל בורג של‬
‫משקפיי שנפל‪ ,‬כאשר תיקונ פשוט )בעזרת סיכת ראש וכד'( ( שמא יתק אות‪ .‬במקרי כאלו נית‬
‫לטלטל את הבורג בטלטול בגופו‪.‬‬
‫מוקצה שנשבר בשבת ממשי‪ .‬להיות מוקצה ג לאחר שבירתו‪ ,‬ולכ א נשבר חפ' מוקצה (‬
‫אסור לאסו‪ -‬את שבריו‪ ,‬אלא בטלטול מ הצד או בטלטול בגופו בלבד‪ .‬אמנ‪ ,‬ישנ מקרי בה‬
‫התירו את טלטול השברי‪ ,‬כאשר ה עלולי לגרו לנזק‪.‬‬
‫גמרו בידי אד‬
‫השו"ע פוסק שדבר שהיה מוקצה בי השמשות ( נשאר מוקצה כל השבת )ש"י‪ ,‬ז; רע"ט‪ ,‬א(‪ .‬חפ' שהוא‬
‫מוקצה בערב שבת‪ ,‬א‪ .‬האד שולט עליו ויכול להכשירו לאכילה במהל‪ .‬השבת ( נקרא "גמרו בידי‬
‫אד"‪ ,‬ואינו מוקצה‪ ,‬ש"כיו שבידו של האד לתקנ ( אינו מסיח דעתו מה" )ביצה כז‪ .(.‬לכ‪ ,‬חלה‬
‫קפואה‪ ,‬שאפשר להוציאה מהמקפיא ולהפשירה ( אינה מוקצה‪ .5‬לדעת רוב האחרוני )מנחת(יצחק ח"א‬
‫פ"א; מנחת(שלמה י'; שבט(הלוי ח"א ס"ב; ח"ג ל"ג( ג כביסה רטובה שוודאי תתייבש בשבת אינה מוקצה‪ ,‬מאותה‬
‫סיבה‪ .‬אמנ‪ ,‬המשנ"ב )ש"ח‪ ,‬סג( פסק שכביסה שהיתה רטובה בי השמשות נשארת מוקצה במהל‪ .‬כל‬
‫השבת‪ ,‬א‪ .‬ייתכ שפסק זה מכ‪2‬ו למזג האוויר בעיר מגוריו של החפ'(חיי‪ ,‬ראדי‪ ,‬ש ייתכ‬
‫‪4‬‬
‫השש"כ )כ"ז‪ ,‬כז( פסק שיש מקו להחמיר שג אקווריו הוא מוקצה‪ ,‬שכ הוא בסיס לדגי שבתוכו‪ ,‬א‪ .‬במקו אחר‬
‫)י"ח הערה סב( מוב ממנו שאקווריו אינו מוקצה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫הצי'(אליעזר פוסק שמותר ג להשתמש בה ללח משנה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫קיצור הלכות מוקצה‬
‫שכביסה רטובה לא תתייבש במהל‪ .‬השבת )וכ‪ .‬כתבו האחרוני הנ"ל(‪ .‬ג לדעת המשנ"ב מותר לטלטל‬
‫כביסה שעברה סחיטה במכונת כביסה‪ ,‬א היא ודאי תהיה ראויה ללבישה בשבת‪ ,‬שכ בטלטולה בי‬
‫השמשות אי עוברי על איסור סחיטה )שו"ת אז(נדברו(‪.‬‬
‫כלי שמלאכתו לאיסור‬
‫כלי שמלאכתו לאיסור הוא כלי המשמש לעשיית מלאכה אסורה‪ ,‬אפילו‬
‫א המלאכה אסורה רק מדרבנ )ביאור(הלכה(‪.‬‬
‫יסוד הדי‬
‫טלטול כלי שמלאכתו לאיסור‬
‫הגמרא )שבת קכג‪ (:‬מספרת שבראשונה גזרו חכמי שלא לטלטל את כל הכלי‪ ,‬פרט למינימו‬
‫ההכרחי‪ ,‬שכ הע היה פרו' באיסור העברה מרשות לרשות‪ .‬לאחר שהתרגלו האנשי שלא להעביר‬
‫מרשות לרשות ( התירו‪ ,‬וחזרו והתירו ( עד שלבסו‪ -‬התירו ג טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצור‪.‬‬
‫גופו או מקומו‪ ,‬אבל לא "מחמה לצל" )=לצור‪ .‬שמירה על המוקצה עצמו(‪.‬‬
‫רע"א )ש"ו‪ ,‬מג"א טו( מחדש שנתינת מתנה נחשבת כצור‪ .‬גופו‪ ,‬ולכ מותר לתת כלי שמלאכתו‬
‫לאיסור כמתנה בשבת‪.6‬‬
‫כאשר יש לאד אפשרות להשתמש ה בכלי שמלאכתו לאיסור בצורה מותרת וה בכלי‬
‫שמלאכתו להיתר ( המשנ"ב )שי"ח‪ ,‬יב( כותב שעדי‪ -‬להשתמש בכלי שמלאכתו להיתר‪ .‬הלכה זו נתונה‬
‫במחלוקת אחרוני )עיי שש"כ כ'‪ ,‬טו(‪ ,‬והשש"כ מנסח להלכה ש"א יש לו כלי של היתר ( עדי‪ -‬להשתמש‬
‫בו" )כ'‪ ,‬ח(‪ .‬הגרמ"פ מסביר שכוונת המשנ"ב היא רק למקרי בה אי צרי‪ .‬לטרוח הרבה כדי למצוא‬
‫כלי שמלאכתו להיתר‪ ,‬א‪ .‬א אי לאד כלי שמלאכתו להיתר )או אפילו א הוא צרי‪ .‬לבקש משכ(‬
‫( יכול הוא להשתמש בצורה מותרת בכלי שמלאכתו לאיסור‪.‬‬
‫אופי המוקצה‬
‫הראשוני התלבטו מדוע כלי שמלאכתו לאיסור הוא מוקצה ג לדעת ר' שמעו‪ ,‬למרות‬
‫שלשיטתו אי מוקצה‪ .‬הר" ועוד ראשוני )על פי באור(הגר"א( סבורי שכלי שמלאכתו לאיסור אינו‬
‫מוקצה‪ ,‬אלא שיי‪ .‬לגזירה אחרת ( "גזירת כלי"‪ .‬הרי"ד ור' שמשו )הובא בשו"ת ספר(הישר א'( כתבו שכלי‬
‫שמלאכתו לאיסור הוא מוקצה‪ ,‬וכיוו שלהלכה אי מוקצה ( ה פוסקי שכלי שמלאכתו לאיסור‬
‫מותר בטלטול‪ .‬מהרשב"א )שו"ת ח"א‪ ,‬תר"ו( משמע שכלי שמלאכתו לאיסור הוא אכ מוקצה‪ ,‬אלא שזהו‬
‫סוג מוקצה שר' שמעו מודה בו )או שאי פוסקי בו כר' שמעו(‪.‬‬
‫להלכה נפסק בשו"ע )ש"ח‪ ,‬ג( שאסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור בשבת‪ .‬קיימות מספר נפקא(‬
‫מינות להלכה א כלי שמלאכתו לאיסור הוא מוקצה או רק חלק מגזירת כלי )כדעת הר"(‪:‬‬
‫א‪ .‬במוקצה יש די "מיגו דאיתקצאי בי השמשות ( איתקצאי לכולי יומא"‬
‫השמשות ( הוא מוקצה כל השבת(‪ ,‬א‪ .‬א הכלי עצמו אינו מוקצה‪ ,‬וזוהי רק גזירה על האד שלא‬
‫יטלטל )כדי שלא יעבור על האיסור( ( מסתבר שא הכלי נשבר בשבת ואינו משמש עוד‬
‫)כיוו שהמוקצה הוקצה בי‬
‫‪6‬‬
‫א אי בעיה של נתינת מתנה ( כשהנות מקנה את המתנה למקבל מערב שבת וכד'‪.‬‬
‫הרב י‪.‬צ‪ .‬רימו‬
‫‪9‬‬
‫לאיסור ( הוא מותר בטלטול‪ .‬להלכה נחלקו האחרוני בדינו של כלי שמלאכתו לאיסור‬
‫שנשבר‪ :‬לדעת האליהו(רבה )יד( השברי נשארי כלי שמלאכת לאיסור ואסור לטלטל‪,‬‬
‫ואילו הפרי(מגדי )משבצות(זהב טז( סבור שהשברי הופכי לכלי שמלאכת להיתר‪.7‬‬
‫ב‪.‬‬
‫מוקצה רגיל הופ‪ .‬את המשטח עליו הוא מונח לבסיס דבר האסור‪ ,‬ואסור לטלטל את הבסיס ג‬
‫א המוקצה הורד ממנו במהל‪ .‬השבת‪ .‬הפרי(מגדי )הקדמה לסי' ש"ח( מסתפק הא יש די בסיס‬
‫לדבר האסור בכלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬ולהלכה נחלקו בכ‪ .‬האחרוני‪ :‬ערו‪(.‬השולח )ש"י‪ ,‬ט( פוסק‬
‫שג כלי שמלאכתו לאיסור עושה בסיס‪ ,‬א‪ .‬הגרש"ז אוירבא‪) .‬מאורי(אש פ"ד עמ' לו( והגרי"ש אלישיב‬
‫)מובא בפתיחת ספר שלמי יהודה‪ ,‬הערה כ( פסקו שכלי שמלאכתו לאיסור אינו עושה בסיס‪.‬‬
‫כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר‬
‫כאשר כלי אחד משמש ה לאיסור וה להיתר ( פסק הפרי(מגדי שמעמדו נקבע על פי רוב‬
‫שימושו‪ :‬א רוב שימושו הוא לאיסור ( הוא הופ‪ .‬לכלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬ואילו א רוב שימושו‬
‫להיתר ( הוא מותר בטלטול‪ .‬הביאור(הלכה )ש"ח‪ ,‬ג( חולק על הפרי(מגדי‪ ,‬ולדעתו ג כלי שרוב‬
‫שימושו לאיסור אינו כלי שמלאכתו לאיסור א עיקר שימושו אינו לאיסור‪ .‬רק כאשר רוב ועיקר‬
‫תשמישו של הכלי ה לאיסור ( הכלי הוא כלי שמלאכתו לאיסור‪.‬‬
‫משמעות הקריטריו הכפול שמזכיר הביאור(הלכה היא שאפילו א רוב תשמישו של הכלי הוא‬
‫לאיסור‪ ,‬א‪ .‬מגמתו המוצהרת היא להיתר ( הכלי אינו כלי שמלאכתו לאיסור‪ .‬לכ אולר שנקנה כדי‬
‫לחתו‪ .‬בעזרתו אוכל בטיולי‪ ,‬א‪ .‬רוב תשמישו הוא לחתיכת חבלי ( לפי הביאור(הלכה דינו ככלי‬
‫שמלאכתו להיתר‪ ,‬ואילו לדעת הפרי(מגדי דינו ככלי שמלאכתו לאיסור )שו"ת אז(נדברו ח"ט‪ ,‬כ"ב; וכ כתב‬
‫הגרי"ש אלישיב ש(‪.‬‬
‫כלי המשמשי לאיסור‬
‫כלי שאי עושי בו פעולה אסורה א‪ .‬הוא משמש לעשיית מלאכה ( כמו סיר שמבשלי בו ונייר‬
‫שכותבי עליו ( נחשב ג הוא לכלי שמלאכתו לאיסור )משנ"ב ש"ח‪ ,‬כ(‪.‬‬
‫כלי שיש צור‪ .‬בעשיית איסור כדי להפעילו ( כמו מאוורר ושעו חשמלי ( האגרות(משה‬
‫פוסק שדינו ככלי מלאכתו לאיסור‪ ,‬א‪ .‬הגרש"ז )מובא בשלמי(יהודה ב'‪ ,‬ט( חולק עליו‪ ,‬וסבור שדינו ככלי‬
‫)ח"ג‪ ,‬מ"ט(‬
‫שמלאכתו להיתר‪.‬‬
‫כלי המשמש לצור‪ .‬פעולה אסורה ( כמו ספר טלפוני ואבקת כביסה ( הגרש"ז‬
‫)שש"כ ח"ג כ'‪ ,‬נה(‬
‫מוכיח שדינו ככלי שמלאכתו לאיסור‪.‬‬
‫פוסקי דורנו נוטי לפסוק שדלת של מכונית אינה מוקצה כלל‪ ,‬למרות שהמכונית היא כלי‬
‫שמלאכתו לאיסור )גרש"ז‪ ,‬שש"כ ח"ג; ועיי שש"כ כ'‪ ,‬הערה עז(‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫הביאור(הלכה מביא את הפרי(מגדי‪ ,‬ומשמע שהוא פוסק כ‪..‬‬
‫‪10‬‬
‫קיצור הלכות מוקצה‬
‫חפצי שוני‬
‫תפילי‬
‫לכאורה‪ ,‬תפילי אינ כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬שכ אי איסור להניח בשבת )א כי אי חובה‬
‫לעשות זאת(‪ .‬ע זאת‪ ,‬מהשו"ע משמע שתפילי ה אכ כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬שכ לדעתו )ע"פ‬
‫הזוהר( אסור להניח בשבת )סי' ל"ז(‪ .‬מהרמ"א משמע שתפילי ה כלי שמלאכתו להיתר )כ‪ .‬הבינו המג"א‬
‫והט"ז ש"ח‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫להלכה פסקו המג"א והט"ז שתפילי ה כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬א‪ .‬המשנ"ב מיקל‪ ,‬ופוסק‬
‫שבמקו הדחק אפשר להקל ולטלטל ג כדי לשמור עליה )"מחמה לצל"(‪ .‬יש שכתבו שהתפילי‬
‫ה מוקצה מחמת חסרו כיס )ברית(עול‪ ,‬כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬אות יא(‪ ,‬א‪ .‬הגרש"ז )שש"כ כ'‪ ,‬יד( סבור שתפילי‬
‫אינ מוקצה מחמת חסרו כיס‪ ,‬שכ אפשר להניח ג דר‪ .‬מלבוש )ולא לש מצוה(‪.‬‬
‫למעשה יש להימנע לכתחילה מטלטול התפילי בשבת‪ .‬א אד שכח להוציא את התפילי‬
‫מהטלית ( אפשר להוציא‪ ,‬וכמוב שעדי‪ -‬לעשות זאת בטלטול מ הצד )או להחזיק בעזרת אחורי ידיו‬
‫ולמשו‪ .‬החוצה את הטלית(‪.‬‬
‫רובה‬
‫נחלקו הפוסקי הא רובה הוא כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר‪ .‬לדעת הרב אלישיב הרובה‬
‫הוא לי שמלאכתו לאיסור )שלמי(יהודה ד'‪ ,‬טו(‪ ,‬א‪ .‬ישנה ג סברה לומר שהרובה הוא כלי שמלאכתו‬
‫להיתר‪ ,‬כיוו שרוב מלאכתו היא להיתר ( להרתעה ( ורק מיעוט מלאכתו לירייה )וכ משמע בשש"כ כ'‪ ,‬הערה‬
‫כח(‪ .‬להלכה נראה שאנשי בתפקיד )חיילי‪ ,‬שוטרי‪ ,‬שומרי( רשאי ליטול אית את הרובה בלי‬
‫חשש‪ ,‬ואינ צריכי לבחו כל רגע א טלטולו הוא לצור‪ ,.‬א‪ .‬יש להימנע מלטלטל את הרובה ללא‬
‫צור‪ .‬בטחוני‪.8‬‬
‫אגרטל ועצי'‬
‫נחלקו הפוסקי בדינו של עצי'‪ :‬חלק מהפוסקי סבורי שעצי' הוא מוקצה מחמת גופו‪ ,‬שכ‬
‫העפר הוא מוקצה מחמת גופו והעצי' הוא בסיס לו ( ולכ דינו זהה )כלכלת(שבת ד'‪ ,‬מלאכת זורע(; פוסקי‬
‫אחרי קובעי שעצי' ע העפר שבתוכו הוא כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬שכ הוא מהווה יחידה אחת‬
‫שמטרתה לגדל את הצמח )שביתת(השבת‪ ,‬מלאכת קוצר‪ ,‬אות ה'(; ויש ג שכתבו שעצי' אינו מוקצה כלל )ברית(‬
‫עול מלאכת קוצר אות ו'(‪ .‬מסברה נראה שעצי' הינו כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬ולכ יש להיזהר שלא לטלטלו‬
‫אלא לצור‪ .‬גופו או מקומו‪ .‬לכ‪ ,‬א יש צור‪ .‬לטלטל עצי' כדי לשמור עליו ( יש לעשות זאת‬
‫בטלטול בגופו בלבד‪.‬‬
‫פרחי תלושי אינ מוקצה‪ ,‬ולכ אגרטל אינו מוקצה כלל‪ .‬מותר ג להוציא את הפרחי‬
‫מהמי )שש"כ כ"ו‪ ,‬כו(‪ ,‬א‪ .‬אסור להכניס אליה ( פרט לענפי שלא נפתחי‪ ,‬שמותר ג להכניס‬
‫למי בשבת )רמ"א של"ו‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ייתכ שרובה הוא ג מוקצה מחמת חסרו כיס‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫הרב י‪.‬צ‪ .‬רימו‬
‫‪11‬‬
‫מוקצה מחמת חסרון כיס‬
‫מוקצה מחמת חסרו כיס הוא כלי שמקפידי שלא לעשות בו תשמיש‬
‫שונה מתשמישו המיועד‪.‬‬
‫הגמרא )שבת קנז‪ (:‬כותבת שג ר' שמעו מודה במוקצה מחמת חסרו כיס‪ .‬רש"י )קכג‪ (:‬מסביר‬
‫שמוקצה מחמת חסרו כיס הוא כלי שהאד מקפיד עליו ( "לא חזו למלאכה אחרת" ( ומייחד לו‬
‫מקו‪ .‬האחרוני הסתפקו הא כוונתו היא להצרי‪ .‬את שני התנאי ( הקפדה ומקו קבוע ( או‬
‫הקפדה בלבד‪.‬‬
‫הבית(מאיר )מובא בשער(הציו ש"י‪ ,‬יט( מבי ששני התנאי הכרחיי ( רק כלי שמקפידי עליו ומייחדי‬
‫לו מקו הוא מוקצה מחמת חסרו כיס ( ולכ פוסק שארנק שמקפידי שלא לעשות בו תשמיש‬
‫חריג אינו מוקצה מחמת חסרו כיס‪ ,‬שכ אי לו מקו קבוע‪ .‬השו"ע )ש"ח‪ ,‬א( פוסק שכל כלי‬
‫שמקפידי שלא לעשות בו תשמיש אחר הוא מוקצה מחמת חסרו כיס‪ ,‬וכ‪ .‬הסכימו א‪ -‬המג"א‬
‫והמשנ"ב‪ ,‬שאי צרי‪ .‬את שני התנאי‪.‬‬
‫הראשוני התקשו מדוע גביע של קידוש אינו מוקצה מחמת חסרו כיס‪ ,‬למרות שמקפידי שלא‬
‫לעשות בו שימוש חריג‪ .‬מדברי הפוסקי עולה‪ ,‬שישנ שני מסלולי בה יכול חפ' להפו‪ .‬למוקצה‬
‫מחמת חסרו כיס )שו"ע הרב והשש"כ‪ ,‬וכ משמע ברא"ה ביצה יא(‪:‬‬
‫א‪ .‬כלי שמלאכתו לאיסור שמקפידי שלא לעשות בו שימוש חריג הוא מוקצה מחמת חסרו כיס‪,‬‬
‫ואסור לטלטלו א‪ -‬לצור‪ .‬גופו או מקומו‪ .‬האבני(נזר מסביר שכלי שעיקר תשמישו לאיסור‬
‫ומקפידי שלא לעשות בו שימוש חריג ( אינו נחשב ככלי בשבת כלל‪ ,‬ולכ אסור לטלטלו‪.9‬‬
‫אחרוני אחרי הסבירו שאד מסיח את דעתו מכלי כזה‪ ,‬ולכ הוא מוקצה בשבת‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫כלי שמקפידי שלא להזיז אותו שמא יתקלקל הוא מוקצה מחמת חסרו כיס‪ ,‬אפילו א‬
‫מלאכתו אינה לאיסור )משנ"ב ש"ח‪ ,‬ח(‪ .‬בהתא להסברו של האבני(נזר לעיל‪ ,‬נית להסביר שכיוו‬
‫שנמנעי מלהזיז את החפ' ( הוא בטל מתורת טלטול בשבת‪.‬‬
‫יש לציי שהגדרתו של כלי כמוקצה מחמת חסרו כיס הוא סובייקטיבית )משנ"ב ש"ח‪ ,‬ו(‪ ,‬ומשתנה בי‬
‫אנשי שוני לפי צורת השימוש שלה בחפ'‪ .‬לכ‪ ,‬עבור אד שמקפיד שלא לעשות שימוש חריג‬
‫בנייר כתיבה ( הנייר הוא מוקצה מחמת חסרו כיס‪ .10‬כ‪ .‬ג עט‪ ,‬בי זול ובי יקר‪ ,‬שנזהרי שלא‬
‫לעשות בו שימוש חריג‪ ,‬או בול דואר לא מוחת‪ ( 11‬ה מוקצי מחמת חסרו כיס‪ .‬האור(שמח )הל'‬
‫שבת כ"ה‪ ,‬ט( כותב שמאכלי אינ יכולי להפו‪ .‬למוקצי מחמת חסרו כיס‪ ,‬כי "כל אשר לאיש ית‬
‫בעד נפשו"‪ ,‬וא לא יהיה לו מה לאכול ( ודאי יאכל ג מאכלי השווי ממו רב‪.‬‬
‫המשנ"ב והחזו"א נחלקו הא כלי שאי מטלטלי אותו בגלל שיש לו מקו קבוע‪ ,‬ולא בגלל‬
‫חשש שמא יתקלקל‪ ,‬הוא מוקצה‪ .‬המשנ"ב )ח( פוסק שכלי כזה אינו מוקצה כלל‪ ,‬וכ‪ .‬פסק ג הגרמ"פ‪,‬‬
‫א‪ .‬החזו"א )מ"ג‪ ,‬יז; מ"א‪ ,‬טז( חולק עליה‪ ,‬וכותב שהוא מוקצה מחמת חסרו כיס ( שכ האד מייחד לו‬
‫‪9‬‬
‫כנראה ההיתר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצור‪ .‬מקומו נובע מההיתר לטלטלו לצור‪ .‬גופו‪ ,‬ולכ כשאי מטלטלי‬
‫אותו לצור‪ .‬גופו אסור ג לטלטלו לצור‪ .‬מקומו‪.‬‬
‫‪ 10‬כפי שצוי לעיל‪ ,‬נייר כתיבה הוא כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬שכ עושי בו איסור )כמו קדירה שמבשלי בה(‪.‬‬
‫‪ 11‬בול נחשב ככלי‪ ,‬שכ כל דבר המשמש לדבר אחר‪ ,‬ולא לעצמו בלבד‪ ,‬נחשב כלי‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫קיצור הלכות מוקצה‬
‫מקו‪ .‬לכ‪ ,‬לדעת המשנ"ב תמונה לא יקרה שיש לה מקו קבוע על הקיר‪ ,‬וכ שעו קיר לא יקר (‬
‫אינ מוקצי‪ ,‬ואילו לדעת החזו"א ה מוקצי‪.‬‬
‫בסיס לדבר האסור‬
‫משטח שעליו מונח מוקצה מערב שבת הוא בסיס לדבר האסור‪ ,‬ואסור‬
‫לטלטלו א‪ -‬א המוקצה הוסר ממנו במהל‪ .‬השבת‪.‬‬
‫הגמרא בשבת )מו‪(:‬מז‪ (.‬כותבת שאסור לטלטל בשבת כלי שמדליקי בו נר‪ ,‬שכ הוא בסיס לדבר‬
‫האסור‪ ,‬וג ר' שמעו מודה בכ‪ ..‬רש"י ש מסביר שהמשטח מתבטל למוקצה שעליו‪ ,‬והאיסור חל‬
‫א‪ -‬עליו‪ .‬הרמב" והרמב" הסבירו שהבסיס הוא מוקצה מחמת איסור‪ ,‬שכ אי אפשר לטלטל אותו‬
‫בלי לטלטל את המוקצה‪.‬‬
‫הפיכת משטח לבסיס‬
‫כדי שמשטח שעליו מונח מוקצה יהפו‪ .‬לבסיס לדבר האסור‪ ,‬צריכי להתקיי שבעה תנאי‪:‬‬
‫א‪ .‬המוקצה היה על הבסיס כל בי השמשות ( מהשקיעה ועד ‪ 18‬דקות לאחריה )משנ"ב ש"ט‪ ,‬יט(‪ .‬ג‬
‫לאד שקיבל את השבת מוקד‪ ,‬הזמ הקובע א המשטח הוא בסיס הוא זמ בי השמשות‬
‫)שש"כ כ'(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫המוקצה הונח על הבסיס מתו‪ .‬כוונה שהוא יישאר ש‪ .‬הגמרא )שבת קמה‪ (:‬כותבת שאב שעל‬
‫החבית הופכת את החבית לבסיס רק א הניחוה עליה בכוונה תחילה‪ .‬מוקצה שהונח על‬
‫משטח בסתמא‪ ,‬ללא כוונה מיוחדת ( א הניחוהו בימות החול הוא נחשב כחפ' שנשכח‬
‫במקומו‪ ,‬והמשטח אינו הופ‪ .‬לבסיס; א‪ .‬א החפ' הונח במקומו בערב שבת ( לדעת תרומת(‬
‫הדש הוא נחשב כחפ' שהונח בכוונה‪ ,‬ולדעת הבית(יוס‪ -‬ג במקרה זה הוא נחשב כחפ'‬
‫שנשכח‪ .‬מהמשנ"ב )ש"ט‪ ,‬יח( נראה שהוא פוסק כבית(יוס‪ ,-‬שהמשטח אינו בסיס ג א המוקצה‬
‫הונח עליו ללא כוונה מיוחדת בערב שבת‪ .‬לכ‪ ,‬אד ששכח בערב שבת ארנק במכנסי השבת (‬
‫המכנסיי אינ הופכי לבסיס‪ ,‬ומותרי בטלטול לאחר שינערו מה את המוקצה )לעניי‬
‫הניעור ( עיי בהמש‪.(.‬‬
‫א אד הניח את המוקצה על משטח‪ ,‬והתכוו שהמוקצה יישאר עליו רק חלק מהשבת (‬
‫השו"ע )ש"ט‪ ,‬ד( מביא מחלוקת ראשוני בשאלה א המשטח הופ‪ .‬לבסיס‪ :‬לדעת רש"י המשטח‬
‫אכ הופ‪ .‬לבסיס‪ ,‬ואילו לדעת ר"ת המשטח מותר בטלטול‪ .‬המשנ"ב פוסק שבמקו פסידא‬
‫אפשר להקל‪ ,‬ולטלטל ג משטחי שהונח עליה מוקצה מתו‪ .‬כוונה להשאירו ש חלק‬
‫מהשבת‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫המוקצה הונח על הבסיס על ידי בעליו של הבסיס‪ ,‬ולא הונח שלא בהסכמת הבעלי‪" .‬אי אד‬
‫יכול לאסור בסיס של חברו"‪ ,‬ולכ אד שהניח מוקצה על משטח שאינו שיי‪ .‬לו ( אינו אוסרו‬
‫בטלטול )רמ"א ש"ט‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫רק מוקצה שיש לו חשיבות הופ‪ .‬את המשטח עליו הוא מונח לבסיס‪ .‬מוקצה שאי לו חשיבות‬
‫( כמו‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬כמה פרוטות המונחות במגירה ( אינו הופ‪ .‬את המשטח שתחתיו לבסיס )משנ"ב‬
‫ש"י‪ ,‬לא(‪.‬‬
‫הרב י‪.‬צ‪ .‬רימו‬
‫ה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫המוקצה מונח על עיקר הבסיס‪ ,‬ולא על החלק הטפל שלו‪ .‬השו"ע פוסק שא המוקצה מונח על‬
‫חלקו הטפל של המשטח ( אי צור‪ .‬אפילו לנער אותו‪ ,‬ומותר לטלטל את המשטח‪ ,‬שכ‬
‫המוקצה טפל לו‪ .‬יש שחלקו על השו"ע )המג"א ברמב"(‪ ,‬א‪ .‬בשער(הציו )ש"י‪ ,‬כז( כתב שרע"א הוכיח‬
‫מתוס' ומהמהרש"א כדבריו‪ .‬המשנ"ב )ל( פסק כ‪ ,.‬והוסי‪" -‬ויש מחמירי"‪.‬‬
‫לכ‪ ,‬מעיקר הדי‪ ,‬א אד שכח ארנק בכיס המכנסיי ( אי הוא צרי‪ .‬לנער את הארנק‪,‬‬
‫שהרי הכיס טפל למכנסיי‪ ,‬ומותר לטלטל את המכנסיי ( א כי כאשר אפשר לנער את‬
‫הארנק ( עדי‪ -‬לעשות כ‪ ..‬כמוב שהכיס עצמו הוא בסיס לדבר האסור‪ ,‬ולכ יש להיזהר שלא‬
‫להזיזו בידיי )לא להכניס ידי לכיס(‪ .‬כל האמור הוא רק בכיס של מכנסיי או מעיל‪ ,‬כאשר הכיס‬
‫נפרד לחלוטי מהמכנסיי‪ ,‬אול כאשר המוקצה מונח על הבגד עצמו‪ ,‬כמו לדוגמא בכיס של‬
‫חולצה ( נחשבת החולצה כחלק מהכיס‪ ,‬וכולה הופכת לבסיס לדבר האסור‪ .‬בדומה לכ‪ ,.‬אד‬
‫ששכח מוקצה בתו‪ .‬מגירה מתפרקת ( אסור לו לטלטל את השולח כולו‪ ,‬שכ המגירה נחשבת‬
‫ככלי עצמאי האסור בטלטול‪ ,‬משו בסיס לדבר האסור‪ ,‬והשולח כולו הוא בסיס לה ( ולכ‬
‫אסור ג הוא בטלטול‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫המוקצה לבדו מונח על הבסיס‪ ,‬ולא ביחד ע חפ' מותר החשוב ממנו‪ .‬ג א יש על המשטח‬
‫היתר ואיסור ביחד‪ ,‬א‪ .‬האיסור חשוב כמו ההיתר או יותר ממנו ( המשטח הופ‪ .‬לבסיס )משנ"ב‬
‫לג(‪ .‬חשיבות היחסית של החפצי נקבעת סובייקטיבית‪ ,‬לכל אד לפי הרגשתו הפרטית )משנ"ב‬
‫ש(‪ .‬הגרמ"פ מחדש שחשיבות החפ' אינה נקבעת על פי ערכו הכספי‪ ,‬אלא על פי מידת הצור‪.‬‬
‫בו בשבת )ע"פ שבת קמא‪ ;:‬ז‪ ( (.‬וברור שלפי קריטריו זה חשיבות של חפצי שמותר להשתמש בה‬
‫בשבת גדולה יותר מזו של חפצי מוקצי‪ .‬לכ ארנק אינו הופ‪ .‬את התיק שבתוכו הוא מונח‬
‫לבסיס‪ ,‬שכ בתיק מונחי חפצי רבי החשובי בשבת יותר מהארנק )מכל מקו‪ ,‬עדי‪ -‬להזיז‬
‫את התיק בעזרת הרגל או לנער את ממנו את הארנק(‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ההיתר )הבסיס( משמש את האיסור‪ ,‬ולא האיסור משמש את הבסיס שתחתיו‪ .‬הגמרא‬
‫כותבת שמותר להוציא צנו תלוש הטמו באדמה שמקצת עליו מגולי‪ ,‬על ידי משיכת העלי‪,‬‬
‫למרות שיש על הצנו מעט גרגירי חול מוקצי‪ .‬בעל(המאור מסביר שהצנו אינו הופ‪ .‬לבסיס‬
‫לגרגירי החול שכ הגרגירי משמשי את הצנו )טומני אותו(‪ ,‬וכאשר האיסור משמש את‬
‫ההיתר ( ההיתר אינו הופ‪ .‬לבסיס‪ .‬להלכה פסק המשנ"ב )שי"א‪ ,‬כט( כבעה"מ‪ ,‬ולכ אב המונחת על‬
‫דפי כדי שלא יעופו אינה הופכת את הדפי לבסיס‪ .‬א א‪ -‬אחד מהחפצי אינו משמש את‬
‫חבירו )כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬חפצי במגירה המונחי באקראי אחד על השני( ( המג"א קובע שהחפצי התחתוני‬
‫אינ הופכי לבסיס‪ ,‬ואילו המשנ"ב )ש"ט‪ ,‬יח( כותב שיש אחרוני המחמירי‪ ,‬ופוסק שנית‬
‫להקל במקו הצור‪..‬‬
‫)שבת קכג‪(.‬‬
‫א ההיתר אינו מונח מתחת לאיסור‪ ,‬אלא מונח מעליו ומשמש אותו‬
‫מחשב( ( הדבר נתו במחלוקת ראשוני‪ .‬להלכה יש פוסקי שהתירו )שו"ת אז(נדברו(‪ ,‬א‪ .‬הגרש"ז‬
‫אוירבא‪ .‬והרב אלישיב אסרו )שלמי(יהודה א'‪ ,‬א(ב; שש"כ(‪ .‬לדעת ג אהיל של מנורה ואטב כביסה‬
‫המחזיק בגד רטוב )א הבגד מוקצה( ה בסיסי לדבר האסור‪ ,‬שכ ה משמשי את המוקצה‬
‫ממעל לו‪.‬‬
‫)כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬כיסוי של‬
‫נרות שבת‬
‫הט"ז הקשה מדוע נרות שבת אינ הופכי את המפה שתחתיה לבסיס לדבר האסור‪ ,‬ומדוע‬
‫מותר לשחק בשולי המפה‪ .‬המשנ"ב מתר' שהאד מניח את הנרות על המפה באקראי‪ ,‬ושער(הציו‬
‫)ש"ט‪ ,‬כד( מוסי‪ -‬שהמפה רק מכסה את השולח‪ ,‬ולכ השולח‪ ,‬ולא המפה‪ ,‬הופ‪ .‬לבסיס‪ .‬נהוג להניח על‬
‫‪14‬‬
‫קיצור הלכות מוקצה‬
‫השולח מערב שבת ג חלות ( ואז השולח הוא בסיס לדבר האסור והמותר‪ ,‬ואי איסור לטלטלו‬
‫)משנ"ב רע"ז‪ ,‬יח(‪ .‬ברור שא הפמוטות אינ יקרי‪ ,‬ודינ רק ככלי שמלאכת לאיסור‪ ,‬החלות יותר‬
‫חשובות מהשלהבת‪ .‬בפמוטות יקרי‪ ,‬המוקצי מחמת חסרו כיס‪ ,‬לכאורה לא יועילו החלות‪ ,‬א‪ .‬יש‬
‫שכתבו שכיוו שלצור‪ .‬הסעודה חשוב יותר שהחלות יהיו על השולח ( אי הוא נחשב בסיס )שו"ת‬
‫באר(משה ח"ח ס"ז(‪ .‬לפי פסק זה אפשר ג להניח על המגש שעליו מניחי את הפמוטות חפ' החשוב‬
‫לשולח השבת )מלח וכד'(‪ ,‬וכ‪ .‬ג המגש אינו הופ‪ .‬לבסיס‪.‬‬
‫משטח שאינו בסיס‬
‫ג כאשר המשטח שעליו מונח המוקצה לא הופ‪ .‬לבסיס‪ ,‬שכ הוא אינו מקיי אחד )או יותר(‬
‫משבעת התנאי דלעיל‪ ,‬ישנ מספר הגבלות על טלטולו‪:‬‬
‫♦‬
‫מותר לטלטל את המשטח לצורכו בלבד‪ ,‬ולא לצור‪ .‬המוקצה שעליו )משנ"ב ש"ט‪ ,‬יד(‪ .‬טלטול המשטח‬
‫לצור‪ .‬מקומו של המוקצה נתו במחלוקת‪ ,‬המקבילה למחלוקת בעניי טלטול מוקצה מ הצד‬
‫לצור‪ .‬גופו ומקומו )עיי לעיל‪ ,‬בנושא טלטול מ הצד(‪.‬‬
‫♦‬
‫עדי‪ -‬לנער את המוקצה מהמשטח לפני שמטלטלי אותו )משנה שבת כב‪ ;:‬שו"ע ש"ט‪ ,‬ד(‪ ,‬א‪ .‬א אי‬
‫אפשר לנער את המוקצה מחשש שהוא ייהרס ( מותר ג לטלטל את המשטח ע המוקצה עליו‪.‬‬
‫כ‪ .‬כותבת המשנה )שבת קמא‪" (:‬נוטל אד את בנו והאב בידו‪ ,‬כלכלה והאב בתוכה"‪ ,‬והגמרא‬
‫מסבירה שמדובר בכלכלה מליאה בפירות רכי‪ ,‬שעלולי להתקלקל א ינערו אות‪.‬‬
‫הרב י‪.‬צ‪ .‬רימו‬
‫‪15‬‬
‫סיכום כללי ‪ -‬הלכות מוקצה‬
‫מהו שימושו‬
‫של החפ'?‬
‫כלי‬
‫אחר‬
‫מאכל‬
‫הראוי לאכילה בשבת‬
‫כן‬
‫הא רוב ועיקר‬
‫תשמישו של הכלי הוא‬
‫לאיסור?‬
‫לא‬
‫הא מקפידי שלא‬
‫לעשות בחפ' שימוש‬
‫חריג?‬
‫לא‬
‫כן‬
‫הא מקפידי שלא‬
‫להזיז את החפ'?‬
‫כן‬
‫הא נית לעשות בחפ'‬
‫שימוש חריג?‬
‫כן‬
‫מחלוקת‪ :‬כלי שמלאכתו‬
‫לאיסור ‪ /‬מוקצה מחמת‬
‫חסרון כיס‬
‫מותר לטלטלו לצורך‬
‫גופו או מקומו‬
‫הא במציאות‬
‫מטלטלי את החפ'?‬
‫לא‬
‫לא‬
‫כלי שמלאכתו‬
‫לאיסור‬
‫לא‬
‫כן‬
‫משנ"ב‪ :‬כלי שמלאכתו‬
‫להיתר‪.‬‬
‫חזו"א‪ :‬מוקצה מחמת‬
‫חסרון כיס‪.‬‬
‫מוקצה מחמת‬
‫חסרון כיס‬
‫כלי שמלאכתו‬
‫להיתר‬
‫מותר לטלטלו‬
‫מוקצה‬
‫מחמת גופו‬