‫פניני ר' יוסף בכור שור – פרשת שופטים‬
‫‪www.ybm.org.il‬‬
‫לְ ִב לְ תִ י רּום לְ ָב בֹו מֵ אֶ חָ יו‬
‫הרב כרמיאל כהן‬
‫ָארץ אֲשֶ ר ה' אֱֹלהֶ יָך נֹ תֵ ן לְָך וִּ ִּיר ְׁשתָ ּה וְׁ יָשַׁ בְׁ תָ ה בָ ּה וְׁ ָאמַׁ ְׁרתָ אָ ִּשימָ ה עָ לַׁי מֶ ֶלְך‬
‫(יד) כִּ י תָ בֹא אֶ ל הָ ֶ‬
‫כְׁ כָל הַׁ ּג ֹויִּם אֲשֶ ר סְׁ בִּ יבֹתָ י‪:‬‬
‫(טו) שוֹם תָ ִּשים עָ לֶיָך מֶ לְֶך אֲשֶ ר יִּבְׁ חַׁ ר ה' אֱֹלהֶ יָך ב ֹו ִּמקֶ ֶרב ַאחֶ יָך תָ ִּשים עָ לֶיָך מֶ לְֶך ֹלא תּוכַׁל‬
‫ָאחיָך הּוא‪:‬‬
‫לָתֵ ת עָ לֶיָך אִּ יש נָכְׁ ִּרי אֲשֶ ר ֹלא ִּ‬
‫(טז) ַׁרק ֹלא י ְַׁׁרבֶ ה ּל ֹו סּוסִּ ים וְׁ ֹלא י ִָּשיב אֶ ת הָ עָ ם ִּמצְׁ ַׁריְׁמָ ה לְׁ מַׁ עַׁ ן הַׁ ְׁרבוֹת סּוס וַׁה' ָאמַׁ ר ָלכֶם ֹלא‬
‫תֹ סִּ פּון לָשּוב בַׁ ֶד ֶרְך הַׁ זֶה עוֹד‪:‬‬
‫(יז) וְׁ ֹלא י ְַׁׁרבֶ ה ּל ֹו נ ִָּשים וְׁ ֹלא יָסּור לְׁ בָ ב ֹו וְׁ כֶסֶ ף וְׁ זָהָ ב ֹלא י ְַׁׁרבֶ ה ּל ֹו ְׁמאֹ ד‪:‬‬
‫(יח) וְׁ הָ יָה כְׁ ִּשבְׁ ת ֹו עַׁ ל כִּ סֵ א מַׁ ְׁמלַׁכְׁ ת ֹו וְׁ כָתַׁ ב ל ֹו אֶ ת ִּמ ְׁשנֵה הַׁ תו ָֹרה הַׁ זֹאת עַׁ ל סֵ פֶ ר ִּמּלִּ פְׁ נֵי‬
‫הַׁ כֹ ֲה ִּנים הַׁ לְׁ וִּ יִּ ם‪:‬‬
‫(יט) וְׁ הָ יְׁתָ ה עִּ ּמ ֹו וְׁ קָ ָרא ב ֹו כָל יְׁמֵ י חַׁ יָיו לְׁ מַׁ עַׁ ן יִּלְׁ מַׁ ד לְׁ י ְִּׁרָאה אֶ ת ה' אֱֹלהָ יו לִּ ְׁשמֹ ר אֶ ת כָל ִּדבְׁ ֵרי‬
‫הַׁ תו ָֹרה הַׁ זֹאת וְׁ אֶ ת הַׁ חֻ ִּקים הָ אֵ ּלֶה ַׁל ֲעשֹתָ ם‪:‬‬
‫ּושמֹ אול לְׁ מַׁ עַׁ ן ַׁיא ֲִּריְך י ִָּמים עַׁ ל‬
‫(כ) לְׁ בִּ לְׁ תִּ י רּום לְׁ בָ ב ֹו מֵ אֶ חָ יו ּולְׁ בִּ לְׁ תִּ י סּור ִּמן הַׁ ִּּמצְׁ וָה י ִָּמין ְׁ‬
‫מַׁ ְׁמלַׁכְׁ ת ֹו הּוא ּובָ נָיו בְׁ קֶ ֶרב י ְִּׁש ָראֵ ל‪:‬‬
‫(פרק י"ז)‬
‫הביטוי " ְל ִבלְתִ י רּום ְלבָבֹו מֵ אֶ חָ יו" עוסק באיסור הגאווה של המלך‪ .‬הרמב"ן הרחיב וראה בביטוי זה‬
‫רמז לאיסור הגאווה לכל אדם‪" ,‬כי הכתוב ימנע את המלך מגאות ורוממות הלב‪ ,‬וכל שכן האחרים‬
‫שאינן ראויים לכך‪ ...‬כי הגאוה מדה מגונה ונמאסת אצל האלהים אפילו במלך‪ ,‬כי לה' לבדו הגדולה‬
‫והרוממות‪ ,‬ולו לבדו התהלה ובו יתהלל הא דם"‪.‬‬
‫אכן יש עדיין לבאר מה משמעות הביטוי " ְל ִבלְתִ י רּום ְלבָבֹו מֵ אֶ חָ יו" בהקשר הפסוקים?‬
‫ראב"ע כתב‪:‬‬
‫לבלתי רום לבבו מאחיו – אם היה חפשי מהמצוות‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שפסוק כ מבאר את טעם שמירת כל דברי התורה על ידי המלך‪ ,‬ככתוב בפסוק יט‪ ,‬כי אילו היה‬
‫המלך חפשי מן המצוות היה עלול להתגאות‪ .‬לכן המלך מצווה על שמירת התורה ככל אדם מישראל‪.‬‬
‫מעניין שפרשן מאוחר יותר‪ ,‬רבי חיים בן עטר ("אור החיים"; המאה הי"ח)‪ ,‬הבין שהקריאה בספר‬
‫התורה‪ ,‬הנזכרת בפסוק יט‪ ,‬היא זו שתציל את המלך מחטא הגאווה; כך כתב‪:‬‬
‫לבלתי רום לבבו – פירוש על דרך אומרם ז"ל (אבות פ"ו מ"א) ומלבשתו ענוה ויראה‪,‬‬
‫והוא אומרו כי באמצעות קריאת התורה לא ירום לבבו וגו'‪.‬‬
‫העיסוק בתורה מלביש את האדם ענווה‪ ,‬ולכן מצווה המלך לקרוא בספר התורה‪.‬‬
‫אבל ר"י בכור שור כתב‪:‬‬
‫לבלתי רום לבבו מאחיו – זה טעם ל"כסף וזהב לא ירבה לו"‪ .‬ולבלתי סור מן המצוה – זה‬
‫טעם ַאסֵ פר [=על ספר] תורה שיהא יוצא ונכנס עמו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫פירוש הרמב"ן לתורה ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫הביטוי "לבלתי סור מן המצוה" שבפסוק כ הוא זה שמנמק את הצורך של המלך להיות צמוד לספר‬
‫התורה (פסוקים יח‪-‬יט)‪ ,‬וכלשון המשנה (סנהדרין פ"ב מ"ד)‪" :‬וכותב לו ספר תורה לשמו‪ ,‬יוצא‬
‫למלחמה ‪ -‬מוציאה עמה‪ ,‬נכנס ‪ -‬הוא מכניסה עמו‪ ,‬יושב בדין ‪ -‬היא עמו‪ ,‬מיסב ‪ -‬היא כנגדו‪ ,‬שנאמר‬
‫'והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו'" (וראו גם בברייתא בגמרא סנהדרין כא ע"ב‪" :‬וכתב לו את משנה וגו' ‪-‬‬
‫כותב לשמו שתי תורות‪ ,‬אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו‪ ,‬ואחת שמונחת לו בבית גנזיו")‪.‬‬
‫אך הביטוי "לבלתי רום לבבו מאחיו"‪ ,‬לדעת ר"י בכור שור‪ ,‬מתייחס לאיסור להרבות כסף וזהב‬
‫שבפסוק יז‪ .‬אסור למלך להרבות כסף וזהב כדי שלא ירום לבבו מאחיו‪.‬‬
‫אם מתבוננים בשלושת האיסורים של המלך‪ :‬איסור להרבות סוסים‪ ,‬איסור להרבות נשים ואיסור‬
‫להרבות כסף וזהב – רואים ששני האיסורים הראשונים מנומקים על ידי התורה עצמה‪ַ :‬‬
‫"רק ֹלא י ְַרבֶה‬
‫ּלֹו סּוסִ ים ו ְֹלא י ָשִ יב אֶ ת הָ עָ ם מִ צ ְַרי ְמָ ה לְמַ עַ ן הַ ְרבֹות סּוס‪ ...‬ו ְֹלא י ַ ְרבֶה ּלֹו נָשִ ים ו ְֹלא י ָסּור ְלבָבֹו" (פסוקים‬
‫טז‪-‬יז)‪ .‬אבל האיסור השלישי‪" ,‬וְכֶסֶ ף וְזָהָ ב ֹלא י ְַרבֶה ּלֹו מְ א ֹד"‪ ,‬לכאורה אינו מנומק‪ .‬אכן לפי ביאורו של‬
‫ר"י בכור שור אף האיסור השלישי מנומק על ידי התורה עצמה בהמשך הפסוקים‪" :‬וְכֶסֶ ף וְזָהָ ב ֹלא‬
‫י ְַרבֶה ּלֹו מְ א ֹד‪ְ ...‬ל ִבלְתִ י רּום ְלבָבֹו מֵ אֶ חָ יו"‪.‬‬
‫מעניין לעיין בתרגום המיוחס ליהונתן לאיסור להרבות כסף וזהב‪" :‬וְכַסְ פָ א ו ְדַ הֲ בָא לָא י ִסְ גֵי לֵיּה דְ לָ א‬
‫י ִתְ רֹומָ ם לִ בֵיּה לַ חֲ ָדא וְי ִמְ רֹוד ֶבאֱ לָ הָ א שְ מַ י ָא"‪ .‬כלומר‪ ,‬שעל פי תרגום זה‪ ,‬הנימוק לאיסור להרבות כסף‬
‫וזהב הוא כדי שלא ירום לבו מאד וימרוד בה'‪ .‬יתכן בהחלט שהתרגום הזה הוסיף את הטעם הענייני‬
‫לאיסור בעקבות חסרון הטעם בתורה עצמה‪ .‬בכל אופן‪ ,‬על פי ר"י בכור שור‪ ,‬הטעם כאמור מפורש‬
‫בתורה עצמה‪.‬‬
‫בשולי הדברים נצטט פרשן מאוחר‪ ,‬רבי מאיר שמחה מדווינסק ("משך חכמה"; המאות הי"ט‪-‬הכ')‪,‬‬
‫שלא הזכיר את ר"י בכור שור‪ ,‬אבל מסיבה אחרת (שלא נדון בה כאן) ביאר את הפסוקים באופן שהוצג‬
‫לעיל; כך כתב‪:‬‬
‫‪ ...‬במצוה דסוסים ונשים כתיב טעמא‪ .‬אך (פסוק יז) ב"לא ירבה כסף וזהב" לא נאמר‬
‫טעמא‪ .‬ונראה פשוט דהפסוק "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין‬
‫ושמאל" קאי לפרש הטעמים על שני הדברים‪( - :‬א) שאסור למלך להרבות כסף וזהב (ב)‬
‫ולכתוב "לו את משנה (התורה הזאת")‪ .‬ועל זה אמר‪" :‬לבלתי רום לבבו" ‪ -‬דמשום הכי לא‬
‫ירבה לו כסף וזהב‪" ,‬ולבלתי סור מן המצוה" ‪ -‬משום הכי "וכתב לו (את משנה התורה")‪.‬‬
‫וכן תמצא ב'יהונתן' על קרא ד"לא ירבה כסף"‪ ,‬נקיט טעמא דלא ירום לבבו‪...‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬