‫מרכז אינגבורג רנרט ללימודי ירושלים‬
‫הפקולטה למדעי היהדות‬
‫המחלקה ללימודי ארץ‪-‬ישראל‬
‫וארכיאולוגיה ע"ש מרטין )זוס(‬
‫חידושים בחקר ירושלים‬
‫הקובץ השבעה‪-‬עשר‬
‫עורכים‪ :‬אייל ברוך‪ ,‬איילת לוי‪-‬רייפר ואברהם פאוסט‬
‫רמת‪-‬גן‪ ,‬תשע"ב‬
‫הכנס נערך ביום ג' בטבת תשע"ב )‪ 29‬בדצמבר ‪ (2011‬באוניברסיטת בר‪-‬אילן‬
‫תוכן עניינים‪:‬‬
‫דן גיל‬
‫באר פיר וורן מתקופת הברונזה התיכונה ב' בעיר דוד‪ ,‬ירושלים‬
‫יובל גדות‬
‫היישוב הכפרי בנחל רפאים בין תקופת הברונזה התיכונה לתקופה ההלניסטית‪:‬‬
‫מבט מחודש מחורבת אר‪-‬ראס‬
‫יצחק שמעון דבירה )צויג(‪ ,‬גל זיגדון ולרה שילוב‬
‫מצבורי אשפה מימי הבית הראשון והשני במורדות המזרחיים של הר הבית‬
‫משה גרסיאל‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד‬
‫בירושלים )מל"א א‪-‬ב(‪ :‬היסטוריוגרפיה‪ ,‬פואטיקה וריטוריקה‬
‫יגאל לוין‬
‫נאומו העברי של רבשקה‪ :‬היסטוריה מול רטוריקה‬
‫גבריאל ברקאי‬
‫בולה פיסקאלית ממדרונות הר הבית ‪ -‬עדות למערכת המיסוי בממלכת יהודה‬
‫עודד ליפשיץ ודוד עמית‬
‫‪ 18‬ידיות קנקנים נושאות טביעות חותם שלא פורסמו עד כה‬
‫אפרת בוצר ועודד ליפשיץ‬
‫מסקנות ראשונות ממחקר טביעות ירשלמ על ידיות של קנקני אגירה‬
‫רוני רייך ואלי שוקרון‬
‫חפירות באזור קשת רובינסון ‪ ,2011‬ממפלס הרחוב המרוצף ועד הסלע הטבעי‬
‫איל רגב‬
‫הקבורה בגלוסקמות והאינדיבידואליזם בחברה הירושלמית בסוף ימי בית שני‬
‫זאב ספראי‬
‫עם אחד מקדש אחד‬
‫אבי ששון‪ ,‬עפר שיאון ולטיציה ברדה‬
‫חציבה ומחצבות בצפון ירושלים בתקופת הבית השני‬
‫אבי סולומון‬
‫המראה מתחת לגשר‪ :‬האם קשת וילסון היא מימי הבית השני?‬
‫בועז זיסו‪ ,‬איתן קליין‪ ,‬אורי דוידוביץ‪ ,‬רועי פורת‪ ,‬בועז לנגפורד ועמוס פרומקין‬
‫אתר פולחן)?( פגאני מן התקופה הרומית המאוחרת במערת התאומים‬
‫עפר שיאון‬
‫בריכה מימי איליה קפיטולינה ברובע היהודי בירושלים‬
‫יהושע פלג‬
‫הצעה לתיארוך האירוע "לגאולת ישראל" בתעודות מדבר יהודה‬
‫עמוס קלונר ובועז זיסו‬
‫מחלף הקרדו המזרחי והדקומנוס הדרומי של איליה קפיטולינה‬
‫מוטי היימן‬
‫כנסיות וחקלאות בארץ ישראל בשלהי התקופה הביזנטית ‪ -‬נתונים מפרויקט‬
‫מיפוי של מערכות חקלאות קדומה‬
‫פרץ ראובן‬
‫כותרות מן התקופה המוסלמית הקדומה שעברו מהר הבית לכנסיית הקבר‬
‫בת‪-‬שבע גרסיאל‬
‫היחס לירושלים בתקופת הח'ליפות הפאטמית )‪(1099-969‬‬
‫‪7‬‬
‫‪43‬‬
‫‪63‬‬
‫‪107‬‬
‫‪137‬‬
‫‪151‬‬
‫‪179‬‬
‫‪199‬‬
‫‪219‬‬
‫‪239‬‬
‫‪253‬‬
‫‪265‬‬
‫‪287‬‬
‫‪311‬‬
‫‪343‬‬
‫‪369‬‬
‫‪385‬‬
‫‪403‬‬
‫‪427‬‬
‫‪453‬‬
‫שלמה לוטן‬
‫מבט אל העבר ‪ -‬תיאור צלבני ייחודי בתקרת כנסיית האכסניה האוסטרית‬
‫בירושלים‬
‫אודי דוידוביץ'‪ ,‬נעמי פורת‪ ,‬יובל גדות‪ ,‬יואב אבני ועודד ליפשיץ‬
‫שיטה חדשה לתיארוך טראסות‪ :‬מקרה מבחן מרמת רחל‬
‫יוסי שפנייר‬
‫חציבת אבן וייצור חלב כענפי ייצור עיקריים בהתיישבות מצפון לירושלים‬
‫עד תש"ח‬
‫‪493‬‬
‫רשימת משתתפים‬
‫‪515‬‬
‫חלק אנגלי‬
‫אברהם טנדלר ובועז זיסו‬
‫מבט מחודש על קברי נחל קדרון בתקופה הביזאנטית‬
‫*‪7‬‬
‫תקצירים באנגלית‬
‫*‪45‬‬
‫‪467‬‬
‫‪473‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס‬
‫מלכות דוד בירושלים )מל"א א'‪-‬ב'(‪ :‬היסטוריוגרפיה‪ ,‬פואטיקה‬
‫וריטוריקה‬
‫משה גרסיאל‬
‫עניינו של מאמר זה ‪ 1‬הוא סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כסא מלכות דוד‪ ,‬הפותח‬
‫בנוסח המסורה את מלכות שלמה ואת ספר מלכים‪ .‬בחקר המקרא ניטש ויכוח על זמן חיבורו של‬
‫סיפור זה‪ ,‬על שיוכו הספרותי הקדום‪ ,‬על אופיו ההיסטוריוגרפי ואמינות תיאורו‪ ,‬על משמעותו‬
‫ועל גלגוליו המאוחרים‪ .‬המאמר מציע עמדה חדשה בכמה מנושאים אלה‪ ,‬המשתלבת בדיון‬
‫בשאלה המורכבת על דרכי חיבורו והתהוותו של ספר שמואל בכללו‪ .‬כמו כן יעסוק המאמר גם‬
‫במבנה הספרותי וטכסיסי הסיפור המעצבים את הדמויות השונות והבונים את הרטוריקה של‬
‫הסיפור הנדון‪ ,‬ומסייעים להעברת המסר של ההיסטוריוגרף הקדום שחיבר את הסיפור‪.‬‬
‫א‪ .‬הוויכוח מסביב למקורו המשוער של סיפור עליית שלמה למלוכה‬
‫בשני פרקי הפתיחה של ספר מלכים מסופר על זקנת המלך דוד‪ ,‬המאבק בין סיעות אדניהו‬
‫ושלמה על ירושת כס מלכותו‪ ,‬המלכת שלמה והדחתם או חיסולם של יריבי שלמה‪ .‬כבר ר"י‬
‫אברבנאל העלה את השאלה‪ ,‬מדוע נכלל הסיפור בספר מלכים ולא בספר שמואל‪ ,‬כחתימה‬
‫לסיפורי דוד‪ 2 .‬שאלה מעין זו נדונה בהרחבה רבה בחקר המקרא המודרני‪ ,‬וליאונרד רוסט אכן‬
‫הציע לראות את הסיפור כחותם חטיבת סיפורים אורגנית קדומה‪ ,‬שתחילתה בסיפור הבאת‬
‫מפיבשת לירושלים‪ ,‬המשכה בקורות דוד‪ ,‬משפחתו וממלכתו‪ .‬וסופה בסיפור אדניהו ושלמה‬
‫ומות דוד וקיום צוואתו‪ .‬הנושא המרכזי של מקור קדום זה טמון בשאלה‪" :‬מי יירש את כסא‬
‫המלך דוד אחריו?" )השוו מל"א א'‪ ,‬כ‪ ,‬כז(‪ 3 .‬לפיכך חוקרים רבים כינו חטיבה ספרותית זו‬
‫כ"סיפור ירושת הכסא" )‪ The Succession Narrative‬ובקיצור ‪ .(SN‬חטיבת סיפורים זו‪,‬‬
‫המצטיינת באיכותה הסיפורית‪ ,‬כוללת את שמ"ב ט'‪ ,‬א – כ'‪ ,‬כז‪ ,‬ואת מל"א א'‪ ,‬א – ב'‪ ,‬מו‪ .‬אבל‬
‫רוסט וממשיכי דרכו העלו השערות נוספות בדבר היקפו של המקור הקדום‪ ,‬לעתים הציעו לצרף‬
‫אליו את סיפור ערירותה של מיכל )שמ"ב ו'( או את חזון נתן )שם‪ ,‬ז'(‪ .‬לשיטתם‪ ,‬רוב הפרשיות‬
‫של חטיבה זו נלקחו על‪-‬ידי עורכי האסכולה ההיסטורית‪-‬דויטרונומיסטית‪ ,‬כדי לתאר בהן את‬
‫הפרשות המסעירות של מלכות דוד‪ ,‬המתייחסות לחלק השני של מלכות דוד‪ ,‬זו המסופרת‬
‫‪ 1‬מאמר זה נכתב בקיץ תשע"א בדרמות' קולג'‪ ,‬הנובר‪ ,‬ניו המפשיר‪ ,‬ארצות הברית‪ .‬תודתי נתונה למחלקה ללימודי‬
‫אסיה והמזרח התיכון על האירוח האדיב ולספריית בקר‪-‬ברי על שירותי הספרייה הנדיבים שזכיתי בהם‪.‬‬
‫‪ 2‬ראו דון יצחק אברבנאל‪ ,‬פירוש על נביאים ראשונים‪ ,‬הוצאת ספרים תורה ודעת‪ ,‬ירושלים תשמ"ו‪ ,‬הקדמה‬
‫)השאלה הששית(‪ ,‬עמ' יב; וכן הקדמה למל"א פרק א' )השאלה הראשונה(‪ ,‬עמ' תלא‪.‬‬
‫‪ 3‬עיינו ‪L. Rost, The Succession to the Throne of David (trans. by M.D. Rutter and D.M.‬‬
‫‪Gunn; Sheffield: Almond, 1982).‬‬
‫‪108‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫בשמואל ב‪ .‬כנגד זאת‪ ,‬הפרשייה האחרונה במקור קדום זה‪ ,‬סיפור המאבק על ירושת כס דוד‬
‫ועליית שלמה למלוכה‪ ,‬הופרדה במאוחר מהחטיבה העיקרית המקורית‪ ,‬והוכנסה כהקדמה‬
‫‪4‬‬
‫למלכות שלמה הפותחת את ספר מלכים‪.‬‬
‫נגד הצעתו של רוסט והתומכים בו יצא בחריפות יחזקאל קויפמן‪ 5 .‬להערכתו‪ ,‬מערכת‬
‫הסיפורים בשמ"ב ט'‪-‬כ' איננה משמשת "מבוא" לסיפור מאבק אדניהו ושלמה במל"א א'‪-‬ב'‪,‬‬
‫כשם שהסיפור במל"א א'‪-‬ב' איננו ה"חתימה" של מכלול הסיפורים בשמ"ב‪ .‬הראיות להפרדה‬
‫בין סיפורי דוד בשמ"ב ובין סיפור זקנת דוד והמאבק על ירושתו במל"א עולות מכך‪ ,‬שאין‬
‫מתארים בספר שמואל כל פעילות של נתן הנביא למען שלמה‪ ,‬פרט להזכרה קצרה‪ ,‬כי שלמה‬
‫היה רצוי בעיני ה'‪ ,‬וכי ה' שלח ביד נתן לקרוא שמו ידידיה )שמ"ב י"ב‪ ,‬כד‪-‬כה(‪ .‬גם שלמה‬
‫עצמו כמעט ואיננו נזכר בחלקו האחרון של ספר שמואל‪ ,‬פרט לאותה הזכרה קצרה לעיל‪ .‬כיוצא‬
‫בזה שבועת דוד לבת‪-‬שבע‪ ,‬כי בנה שלמה יירש את כסאו‪ ,‬גם היא איננה נזכרת בספר שמואל‪,‬‬
‫למרות ששבועה זו עומדת במרכז הסיפור במל"א א'‪-‬ב'‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ספר שמואל מתאר בהרחבה‬
‫רבה את חילול כבודה של אם שלמה‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי שיש בכך משום הטלת דופי חמור באם המלך‬
‫לעתיד‪ .‬תופעות אלה מלמדות‪ ,‬לדעת קויפמן‪ ,‬שמלכתחילה לא נועדה מסכת הסיפורים לשמש‬
‫הקדמה למלכות שלמה‪ .‬כמו כן תוקף קויפמן את העמדת עיקר עניינה של מסכת הסיפורים‬
‫בנושא שאלת ירושת כסאו של דוד‪ ,‬שכן חלק מהסיפורים בשמואל ב אינם ממוקדים דווקא‬
‫בשאלת ירושת הכסא‪ .‬מכיוון שביקורתו של קויפמן נכתבה בעברית‪ ,‬היא כמעט שלא נקלטה‬
‫בחקר המקרא הלועזי‪.‬‬
‫אולם כנגד שיטת רוסט ותומכיו‪ ,‬קמו )באופן בלתי תלוי בקויפמן( גם חוקרים אחרים‪,‬‬
‫שמתחו ביקורת חלקית או כוללת על שיטת קודמיהם‪ .‬המבקרים הצביעו על שינויים בז'אנר‬
‫הספרותי‪ ,‬בנושא‪ ,‬באופי הדמויות או על שינויים ספרותיים אחרים‪ ,‬המפרידים בין מחרוזת‬
‫הסיפורים בשמ"ב ט'–כ' ובין סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה במל"א א'‪-‬ב'‪ 6 .‬אחרים הציעו‬
‫לשנות את הנושא העיקרי של חטיבת הסיפורים בשמ"ב‪ ,‬העוסקת בדוד‪ ,‬לאפיין אותה‬
‫כ"היסטוריה חצרונית" )‪ ,(Court History‬שעניינה הצדקת מלכות דוד‪ ,‬ולהפריד בינה ובין‬
‫‪ 4‬לסיכום השיטה והתומכים בה ראו ‪B.C. Birch, The First and Second Books of Samuel:‬‬
‫‪Introduction, Commentary, and Reflections (NIB 12; Nashville: Abingdon Press, 1998),‬‬
‫‪pp. 951-955; 1269-1270.‬‬
‫‪ 5‬עיינו י' קויפמן‪ ,‬מכבשונה של היצירה המקראית‪ ,‬ביאליק ודביר‪ ,‬ירושלים ותל‪-‬אביב תשכ"ו‪ ,‬עמ' ‪,179 – 169‬‬
‫‪.184 – 180‬‬
‫‪ 6‬לרשימת מבקרי שיטת רוסט ולסיכום טענותיהם‪ ,‬ראו‪ :‬מ' גרסיאל‪ ,‬מלכות דוד‪ :‬מחקרים בהיסטוריה ועיונים‬
‫בהיסטוריוגרפיה‪ ,‬הוצאת ספרים דון והחברה לחקר המקרא‪ ,‬תל‪-‬אביב תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪Birch, The ;183 – 180‬‬
‫‪First and Second Books of Samuel, pp. 1270-1271; G. Keys, The Wages of Sin: A‬‬
‫‪Reappraisal of the ‘Succession Narrative’ (JSOTSS 221; Sheffield: Sheffield Academic‬‬
‫‪Press, 1996), pp. 18-70; J.J. Kang, The Persuasive Portrayal of Solomon in 1 Kings 1-11‬‬
‫‪(Bern et al: Peter Lang, 2003), pp. 106-112; D.T. Tsumura, The First Book of Samuel‬‬
‫‪(NICOT; Grand Rapids, Mich. & Cambridge, U.K.: Eerdmans, 2007), pp. 14-16.‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪109‬‬
‫סיפור עליית שלמה למלוכה שנוסף מאוחר יותר‪ 7 .‬ג'יימס אקרמן מצדו רואה בחטיבה זו מעין‬
‫נובילה בעלת אופי תיאולוגי‪ ,‬שממוקדת בדמויות הסיפור וביכולתן להבחין בין טוב ורע‪ 8 .‬גישה‬
‫דומה המדגישה את הצד התיאולוגי הוצעה גם על‪-‬ידי ג'יליאן קיס בדיסרטציה שפותחה‬
‫בספרה‪ .‬אבל‪ ,‬לדעתה‪ ,‬יש להפריד בין חטיבת הסיפורים בשמ"ב י'–כ' ובין סיפור זקנת דוד‬
‫ועליית שלמה למלוכה במל"א א'‪-‬ב'‪ .‬חטיבת הסיפורים הראשונה עוסקת בעיקרה בביוגרפיה‬
‫תיאולוגית‪ ,‬שעניינה העיקרי הוא החטא ועונשו בסיפור על דוד‪ 9 .‬יש להבדיל אפוא את מל"א‬
‫א'‪-‬ב' מהסיפורים שבשמ"ב י' – כ'; ואכן נוסח המסורה‪ ,‬המצרף "נספח" של חומרים מז'אנרים‬
‫שונים בשמואל ב כ"א‪-‬כ"ד‪ ,‬מלמד‪ ,‬לדעת אותם מבקרים‪ ,‬שכאן הסיום והחתימה לספר שמואל‪.‬‬
‫ראיות שני הצדדים לוויכוח בזכות שיטתם‪ ,‬כמו גם טענותיהם של אלה כנגד אלה‪,‬‬
‫המצביעות על חולשות השיטה המנוגדת‪ ,‬מלמדות על המורכבות של הנושא ועל הצורך למצוא‬
‫דרך ביניים‪ ,‬שתנצל את הראיות הנכוחות שהציגו בעלי השיטות היריבות‪ ,‬כל אחת בזכות‬
‫שיטתה‪ ,‬ותמנע מהטענות לסתור שהועלו על‪-‬ידי הצדדים בוויכוח אלה כנגד אלה‪ .‬במאמר זה‬
‫נציע שיטת ביניים כזו‪ ,‬המבוססת והממשיכה סדרת מאמרים שנתפרסמו או עומדים להתפרסם‬
‫על‪-‬ידי‪ ,‬ובהם מוצעת שיטה חדשה להבנת דרך החיבור של ספר שמואל על‪-‬ידי שני מחברים‬
‫שונים‪ ,‬בשני שלבים בתקופת מלכות שלמה‪ 10 .‬מחברים אלה התייחסו לתקופה של ראשית‬
‫המלוכה בישראל מנקודות ראות סוציו‪-‬תיאלוגיות שונות‪ .‬המתח בין המחבר השני לראשון הוא‬
‫שגרם לסיפור עליית שלמה על כס מלכות דוד להישמט מהנוסחה הקדומה של ספר שמואל‪.‬‬
‫ואלה קווי המתאר של הצעתי על שלבי החיבור של ספר שמואל‪ .‬הספר‪ ,‬רובו ככולו‪ ,‬חובר‬
‫במאה העשירית לפנה"ס על‪-‬ידי שני מחברים שונים‪ .‬המחבר הראשון‪ ,‬שהיה מקורב מאוד לנתן‬
‫הנביא‪ ,‬כתב את ספרו שנים מעטות לאחר עליית שלמה על כס מלכות דוד‪ .‬כזכור‪ ,‬נתן הנביא‬
‫פעל נמרצות להמלכת שלמה‪ ,‬מעמדו התחזק בחצר המלך ושני בניו החזיקו במשרות בכירות‬
‫בשלטון שלמה‪ .‬בזכות נתן הנביא‪ ,‬בניו ומקורביו‪ ,‬הייתה למחבר הקדום נגישות טובה לאישי‬
‫הצמרת השלטונית ולארכיונים של התקופה‪ .‬הוא העלה אפוא על הכתב את תולדותיו של דוד‪,‬‬
‫‪ 7‬ראו ‪J.W. Flanagan, “Court History or Succession Document? A Study of 2 Samuel 9-‬‬
‫‪20 and 1 Kings 1-2,” JBL 91 (1972), pp. 172-181.‬‬
‫‪ 8‬עיינו ‪J.S. Ackerman, “Knowing Good and Evil: A Literary Analysis of the Court‬‬
‫‪History in 2 Samuel 9-20 and 1 Kings 1-2,” JBL 109 (1990), pp. 41-64.‬‬
‫‪ 9‬ראו ‪.Keys, The Wages of Sin, passim.‬‬
‫‪ 10‬ראו על כך בהרחבה במאמריי הקודמים‪ :‬מ' גרסיאל‪" ,‬שלבי חיבורו של ספר שמואל וערכו כמקור היסטורי‬
‫למלכות דוד שבירתה ירושלים"‪ ,‬חידושים בחקר ירושלים‪) 15 ,‬תש"ע(‪ ,‬עמ' ‪ ;87– 45‬הנ"ל‪" ,‬העימות הספרותי‬
‫הסמוי בין שמואל הנביא‪ ,‬חניך שילה ותושב רמה‪ ,‬לנתן‪ ,‬נביא חצר המלוכה הירושלמית"‪ ,‬חידושים בחקר‬
‫ירושלים‪) 16 ,‬תשע"א(‪ ,‬עמ' ‪M. Garsiel, “The Book of Samuel: Its Composition, ;99– 73‬‬
‫‪Structure and Significance as a Historiographical Source,” JHS, 10 (2010), article 5‬‬
‫‪(Internet); Idem, “David’s Elite Warriors and their Exploits in the Books of Samuel and‬‬
‫;)‪ Chronicles,” JHS 11 (2011), article 5 (Internet‬הנ"ל‪" ,‬נאומי שמואל ותוכחותיו לשאול המלך‬
‫כמשקפים את עמדתו האנטי מלוכנית של המחבר המאוחר של ספר שמואל"‪ ,‬עומד להתפרסם בספר היובל לכבודה‬
‫של צפרירה בן ברק בעריכת מאיר גרובר ואחרים‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫החל בהופעתו בחצר המלך שאול‪ ,‬המשך בעלייתו למלוכה‪ ,‬הישגיו וכישלונותיו‪ ,‬וכלה בעליית‬
‫שלמה למלוכה והתבססותו בה‪ .‬כנגד זאת‪ ,‬המחבר השני פעל מאוחר יותר‪ ,‬באחרית ימי שלמה‪,‬‬
‫והשתייך‪ ,‬כנראה‪ ,‬לחוג החכמים והסופרים‪ ,‬שהתאכזבו ממלכות שלמה ומעריצותו‪ .‬מחבר‬
‫מאוחר זה ערך שינויים רבים במהדורת הספר של קודמו‪ :‬מצד אחד‪ ,‬הוא השמיט מיצירת קודמו‬
‫את הפרשיות העוסקות בעליית שלמה למלוכה )פרשיות אלה נגאלו מאוחר יותר על‪-‬ידי מחבר‬
‫ספר מלכים שהפכן כפתיחה לספרו המאוחר‪ ,‬כפי שנראה להלן(; אבל מצד שני‪ ,‬הוא הוסיף‬
‫ליצירת קודמו את הפרשות העוסקות במנהיגותם של עלי ובניו‪ ,‬שמואל ובניו‪ ,‬מספר פרשיות‬
‫העוסקות בשמואל ובשאול וכן חלק מהפרשות הכלולות בחתימה )האפילוג ‪ ( 11‬לספר שמואל‬
‫שבידינו‪ .‬בעצם המחבר השני ערך את נוסח הספר של קודמו באופן הקרוב למדיי לנוסח של‬
‫ספר שמואל שהשתמר בידינו‪ ,‬אם כי מספר תוספות או כפילויות חלו גם בנוסח השני במרוצת‬
‫הדורות ובמהלכי מסירתו מכתב יד אחד למשנהו ובעת עריכתו הקלה והמעטה בידי העורך או‬
‫העורכים הדויטרונומיסטיים‪.‬‬
‫ביצירתו הקדומה על תולדות דוד ותולדות ממלכתו מעמיד המחבר הראשון את דמותו של‬
‫דוד כמנהיג רב עוצמה והישגים לאומיים‪ ,‬הפועל בשליחות האל והמאחד את שבטי ישראל‬
‫לממלכה בעלת שליטה נרחבת באזור‪ .‬במקביל הוא הופך את ירושלים לבירה הלאומית ומבקש‬
‫לבנות בה בית מקדש לשבתו של האל‪ .‬נתן הנביא מבטיח לדוד שיגבור על אויביו‪ ,‬ה' יקנה לו‬
‫שם גדול‪ ,‬ושושלת המלוכה שתצא ממנו תתקיים עד עולם ובנו היוצא ממעיו יבנה בית לשמו‬
‫של ה' )שמ"ב פרק ז'(‪ .‬עם זאת‪ ,‬המחבר הקדום איננו מהסס למתוח ביקורת חמורה על דוד‬
‫ויחסיו עם נשים )מיכל ‪ 12‬ואביגיל(‪ ,‬ובמיוחד על חטאיו כלפי בת‪-‬שבע ואוריה בעלה‪ .‬נתן הנביא‬
‫הוא אשר נשלח להוכיח קשות את המלך על חטאיו‪ ,‬אם כי לא הדיחו ממלכותו‪ .‬מבנה זה מלמד‬
‫שמעיקרה לא נועדה היצירה הקדומה לצרכים פוליטיים‪ ,‬שתכליתם לפאר את דמותו של המלך‬
‫דוד ללא סייגים‪ .‬אדרבה‪ ,‬מטרת היצירה הקדומה הייתה להעמיד במרכז התיאור ההיסטורי את‬
‫‪ 11‬חוקרים רבים בעבר העדיפו לכנות את הפרקים האחרונים בספר שמואל )שמ"ב כ"א – כ"ד( כ"נספח" לספר‬
‫)‪ .(Appendix‬אולם לאחרונה מתברר יותר ויותר שלא מדובר כאן ב"נספח" בלתי אורגני אלא ב"חתימה"‬
‫מאורגנת לספר )‪ .(Epilogue, Conclusion or Coda‬השוו‪R.P. Gordon, I & II Samuel: A :‬‬
‫‪Commentary (Grand Rapids, Mich.: Zondervan Publishing House, 1986), pp. 45, 298; R.‬‬
‫‪Alter, The David Story: A Translation with Commentary of 1 and 2 Samuel (W.W.‬‬
‫‪Norton & Company: New York & London, 1999), p. 329; J.G. Baldwin, 1 and 2‬‬
‫‪Samuel: An Introduction and Commentary (TOTC; Leicester, UK: InterVarsity, 1988),‬‬
‫‪pp. 282–283; H.H. Klement, II Samuel 21–24: Context, Structure and Meaning in the‬‬
‫‪Samuel Conclusion (Frankfurt am Main: Lang, 2000), passim; R. Polzin, David and the‬‬
‫‪Deuteronomist: A Literary Study of the Deuteronomic History, Part Three, 2 Samuel‬‬
‫‪(Bloomington & Indianapolis: Indiana University Press, 1993), pp. 202-214; D.G. Firth,‬‬
‫‪1 & 2 Samuel (AOT 8; Nottingham & Downers Grove: InterVarsity, 2009), pp. 501-503.‬‬
‫‪ 12‬ראו מ' גרסיאל‪" ,‬יחסי דוד ומיכל בת המלך שאול"‪ ,‬בתוך מ' גרסיאל‪ ,‬ר' כשר‪ ,‬ע' פריש וד' אלגביש )עורכים(‪,‬‬
‫עיוני מקרא ופרשנות‪ ,‬כרך י'‪ ,‬מנחות ידידות והוקרה לשמואל ורגון‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן תשע"א‪,‬‬
‫עמ' ‪.133 – 117‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪111‬‬
‫עיקרון הגמול האלוהי ולהצביע על כך שאפילו המלך ואישי הצמרת האחרים‪ ,‬כגון בני המלך‬
‫ושרי הצבא‪ ,‬גם הם כפופים בהתנהגותם המוסרית לחוק הגמול האלוהי‪ .‬לצורך זה מעמיד‬
‫המחבר במרכז היצירה גם את דמותו של מורו ורבו – נתן הנביא‪ :‬נתן הנביא היה מי שהבטיח‬
‫בדבר האל לדוד ולביתו מלכות "עד עולם"‪ ,‬אך הוא גם היה הנביא‪ ,‬שבישר לדוד שלא תסור‬
‫חרב מביתו "עד עולם" בגין חטאיו נגד בת‪-‬שבע ואוריה‪.‬‬
‫כנגד זאת‪ ,‬המחבר השני המאוחר‪ ,‬שאימץ‪ ,‬הרחיב בהרבה‪ ,‬צמצם לא במעט‪ ,‬ואף ערך‬
‫בעדינות את יצירתו של קודמו‪ ,‬אמנם לא שינה באופן מהותי את המסר התיאולוגי שביצירת‬
‫קודמו בדבר הגמול האלוהי‪ ,‬אבל הוא הוסיף בהחלט ליצירה המחודשת מסר עיקרי‪ ,‬שעניינו‬
‫גינוי חריף וכולל של עצם הרעיון של משטר המלוכה‪ ,‬המבוסס על רעיון הדינסטיה‪ ,‬היינו‬
‫המנהיגות המורשתית‪ .‬המחבר השני רואה במלכות בשר ודם ובמנהיגות הדינסטית פגיעה‬
‫במלכות האלוהים‪ .‬לצורך זה העמיד המחבר השני במרכז התוספות שהוסיף ליצירת קודמו את‬
‫דמותו של שמואל‪ ,‬הנביא הנערץ‪ ,‬שבמרכז פעילותו הנבואית עמדה ההתנגדות החריפה למשטר‬
‫המלוכה‪ .‬בכך נוצר מתח בין נתן הנביא וחזון מלכות עולם לבית דוד לבין שמואל הרואה‪,‬‬
‫‪13‬‬
‫שהתנגד נמרצות לעצם הרעיון של משטר מלוכה בישראל‪.‬‬
‫ב‪ .‬גלגולי ההשתלבות הספרותית של הסיפור ומגמתו‬
‫לאור הצעת התיאוריה של שני שלבי החיבור העיקריים של ספר שמואל בידי שני מחברים‪,‬‬
‫השונים בתפיסתם התיאולוגית והסוציו‪-‬פוליטית‪ ,‬עולות השאלות הבאות‪) :‬א( כיצד שימש‬
‫סיפור עליית שלמה על כסא מלכות דוד אביו כחתימה לספר הראשון של המחבר הראשון‪,‬‬
‫שכלל את תולדות דוד‪ ,‬ואכן סיים במותו ובביצוע צוואתו על‪-‬ידי יורשו שלמה‪ ,‬ומה הייתה‬
‫משמעותו בהקשר המקורי שלו? )ב( מדוע המחבר השני‪ ,‬שעיצב מחדש את ספר שמואל והעניק‬
‫לו משמעות שונה‪ ,‬בחר להשמיט ולגנוז לגמרי את סיפור עליית שלמה למלוכה? )ג( כיצד‬
‫התגלגל סיפור זה לספר מלכים? )ד( ומדוע הושמט הסיפור מתולדות דוד ושלמה המסופרים‬
‫בספר דברי‪-‬הימים? ננסה להשיב על שאלות אלה כסדרן‪.‬‬
‫)א( חוקרים רבים שעסקו בספר שמואל הבחינו בו יסודות נבואיים‪ ,‬ולפיכך הציעו לראות‬
‫בתהליכי החיבור של הספר עריכה נבואית מסיבית בעידן פעילותם של הנביאים הקלאסיים‪.‬‬
‫עריכה זו קדמה )או אולי אפילו איחרה‪ ,‬לפי דעה אחת( לעריכה הדויטרונומיסטית של הספר‪,‬‬
‫והשפיעה על דמותו‪ 14 .‬אבל מסתבר מאוד שאין לאחר את האופי הנבואי של הספר לתקופת‬
‫‪ 13‬ראו על כך בהרחבה גרסיאל‪" ,‬העימות הספרותי הסמוי בין שמואל הנביא‪ ,‬חניך שילה ותושב רמה‪ ,‬לנתן‪ ,‬נביא‬
‫חצר המלוכה הירושלמית"‪ ,‬תכופות‪.‬‬
‫‪ 14‬הצעה זו הועלתה בשינויים כבר בספר דה"א כ"ט‪ ,‬כט‪-‬ל‪ ,‬שם נזכרו שלושה כתבים נבואיים )של שמואל‪ ,‬נתן‬
‫וגד( אשר שימשו כמקורותיו של ספר שמואל‪ .‬בבבא בתרא י"ד עמ' ‪ ,2‬מתואר ספר שמואל כחיבור מתמשך של‬
‫אותם נביאים שכתבו ספר זה‪ ,‬כאשר אחד ממשיך את השני; ואילו אברבנאל בפירוש על נביאים ראשונים‪ ,‬במבוא‬
‫לנביאים ראשונים ובמבוא לספר שמואל‪ ,‬אימץ את הצעת ספר דברי הימים בדבר מקורותיו הנבואיים של הספר‪ ,‬אך‬
‫ראה בירמיהו הנביא את העורך המאוחר‪ ,‬שהוסיף בספר דברים רבים‪ .‬במחקר המודרני נמצאו תומכים לא מעטים‬
‫בעריכה הנבואית של הספר שקדמה )או הייתה מאוחרת( לעריכתו הדויטרונומיסטית‪ ,‬ראו למשל‪A. Weiser, :‬‬
‫‪112‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫הנבואה הקלאסית או לימי בית שני‪ ,‬אלא יש לראות את סימני ההיכר הנבואיים כתוצר של‬
‫המחבר הראשון‪ ,‬מן החוג הקרוב לנתן הנביא‪ 15 ,‬שתיאר בתחילת ימי שלמה את תולדות דוד למן‬
‫הופעתו בחצר המלך שאול ועד עליית שלמה בנו לכס מלכותו‪ ,‬בבירתו שבירושלים‪.‬‬
‫חיבור קדום זה העמיד במרכז את דמותו של דוד כמחליפו של שאול וכמי שהושיע את‬
‫ישראל מידי אויביו‪ ,‬אך גם כמלך שנכשל בחטאים חמורים‪ ,‬ננזף על‪-‬ידי נתן הנביא והודה‬
‫בחטאיו‪ .‬לפיכך‪ ,‬אמנם לא הודח ממלכותו‪ ,‬אבל נענש קשות באונס בתו תמר בידי אחיה‬
‫אבשלום‪ ,‬באונס פילגשיו בידי אבשלום‪ ,‬ובמותם של בניו‪ ,‬אמנון‪ ,‬אבשלום ואדניהו‪ .‬החיבור‬
‫הקדום נכתב מנקודת תצפית נבואית‪ ,‬המעמידה במרכז את עיקרון הגמול‪ ,‬שהוא מערכת‬
‫ההשגחה‪ ,‬השכר והעונש האלוהיים‪ ,‬הפועלת גם על מלכים‪ ,‬בני ביתם‪ ,‬השרים ונכבדי העם‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫ג'יליאן קיס נגעה אמנם במגמה זו והעדיפה אותה על הצעות שונות שהועלו בספרות המחקר‪.‬‬
‫אולם היא צמצמה זאת רק לנושא "החטא ועונשו"‪ ,‬ולפיכך גם הגבילה את הסיפור הקדום‬
‫לפרשיות הכלולות בחטיבת הפרקים שבשמ"ב י'‪-‬כ' בלבד‪ .‬היא לא כללה אפילו את סיפור‬
‫עליית שלמה למלכותו )מל"א א'‪-‬ב'( באותו חיבור קדום‪.‬‬
‫בשונה מרובם של החוקרים‪ ,‬התפיסה המוצעת במאמר זה מרחיבה מאוד את היקפו של אותו‬
‫מקור קדום‪ ,‬המקיף את תולדות דוד מראשיתו ועד יום מותו והכוללת גם את תיאור עליית שלמה‬
‫למלכותו והתבססותו בה‪ .‬עיקרון מערכת הגמול‪ ,‬שהוא מרכז עניינו של סיפור זה‪ 17 ,‬כולל ומקיף‬
‫גם נושאים של שכר ולא רק עניינים של "החטא ועונשו"‪ ,‬כשיטתה של קיס‪ .‬יתירה מזו‪ ,‬מערכת‬
‫‪The Old Testament: Its Formation and Development (Trans. from the German edition of‬‬
‫‪1948; New York: Association Press, 1961), pp. 166-170; B.C. Birch, The Rise of the‬‬
‫;‪Israelite Monarchy : The Growth and Development of 1 Samuel 7-15 (SBLDS 27‬‬
‫‪Missoula, Mont.: Scholars Press, 1976), passim ; A.F. Campbell, Of Prophets and‬‬
‫;‪Kings: A Late Ninth-Century Document (1 Samuel 1-2Kings 10), (CBQMS 17‬‬
‫‪Washington, DC: The Catholic Biblical Association of America, 1986), passim; P.K.‬‬
‫;‪McCarter, I Samuel: A New Translation With Introduction, Notes & Commentary (AB‬‬
‫;‪Doubleday: Garden City, NY, 1980), pp. 18-23‬‬
‫‪ 15‬ההצעה לראות במחבר חטיבת הפרקים בשמ"ב ט'‪-‬כ' ובמל"א א'‪-‬ב' )ואולי פרקים נוספים( את הנביא נתן עצמו‬
‫הועלתה כבר על‪-‬ידי ג'ון גריי‪ .‬אם כי במאמר הנוכחי שיטתנו היא מורכבת ומפותחת יותר‪ .‬השוו‪J. Gray, I & :‬‬
‫‪ II Kings: A Commentary (OTL; London: SCM Press, 1964), pp. 20-26.‬בדומה לשיטתי‪,‬‬
‫מזהה גם טומואו אישידה את מחבר סיפור ירושת הכסא כמי שבא מחוג מקורביו של נתן הנביא‪ .‬השוו ‪T.‬‬
‫‪Ishida, History and Historical Writing in Ancient Israel: Studies in Biblical‬‬
‫‪ Historiography (Leiden et al, Brill, 1999), p. 136.‬שונה במעט שיטתו של בנימין אופנהיימר‪,‬‬
‫הרואה את החיבור ההיסטוריוגרפי‪ ,‬שמתאר את דוד ושושלתו בצבעים ורודים אם כי גם בביקורת‪ ,‬כפרי של חוגי‬
‫הנביאים בני הזמן‪ ,‬השוו‪B. Uffenheimer, Early Prophecy in Israel (Jerusalem: Magnes, :‬‬
‫‪1999), p. 297.‬‬
‫‪ 16‬ראו ‪Keys, The Wages of Sin, passim.‬‬
‫‪ 17‬על עיקרון הגמול בתולדות דוד ובהשוואה לעיקרון זה בספרות הקדומה של הממלכות השכנות השוו‪D. :‬‬
‫‪Bodi, The Demise of the Warlord: A New Look at the David Story (Hebrew Bible‬‬
‫‪Monographs, 26; Sheffield: Sheffield Phoenix Press, 2010), pp. 192-211.‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪113‬‬
‫הגמול כוללת גם אישים במעגל הקרוב והרחוק מבית המלוכה‪ ,‬בשעה שקיס התמקדה יותר מדי‬
‫על דמותו של דוד‪ .‬כפי שנראה להלן‪ ,‬עיקרון הגמול מופעל כלפי המלך ונשיו‪ ,‬כלפי בניו )אמנון‪,‬‬
‫אבשלום ואדניהו( ובתו )תמר(‪ ,‬כלפי שר צבאו )יואב בן צרויה(‪ ,‬וכלפי שמעי בן גרא; ואילו בני‬
‫ברזילי הגלעדי זכו בשכר על פועלם לטובת דוד בעת מרד אבשלום‪ .‬גם בת‪-‬שבע שנפגעה מכך‬
‫שדוד כפה עליה לשכב אתו‪ ,‬ואחר‪-‬כך איבדה את בעלה אוריה ואת הילד הראשון שילדה‬
‫לדוד‪ ,‬זוכה ליחס חם במיוחד מאת נתן‪ ,‬המייעד את שלמה לעלות על כס מלכות דוד‪ .‬עניינים‬
‫אלה שיפורשו בהמשך מלמדים‪ ,‬שהמקור הקדום כלל גם את סיפור עליית שלמה למלוכה‪ ,‬מות‬
‫דוד וקיום צוואתו ואת התבססותו של שלמה במלכותו וחיסול יריביו הפוליטיים‪ .‬גם ניתוח‬
‫ספרותי של אחדות הדמויות‪ ,‬אחדות נושא העלילה‪ ,‬השימוש המשותף בחזרות‪ ,‬באנלוגיות‬
‫ובמדרשי שם מיוחדים מטים את הכף בכיוון מל"א א'‪-‬ב' כהמשך מקורי לסיפור תולדות דוד‬
‫בספרי שמואל‪ .‬בעניין זה דנתי כבר בעבר באופן חלקי‪ 18 ,‬ואוסיף לדון בו בהמשך מאמר זה‪.‬‬
‫המחבר הראשון כולל אפוא בחיבורו הקדום את חומרי הסיפור‪ ,‬החל מהופעתו של דוד‬
‫בחצר שאול ועד מותו ועליית בנו שלמה למלוכה והתבססותו בה‪ 19 .‬הוא מעמיד במרכז עניינו‬
‫את חזון נתן ותפילת דוד )שמ"ב ז'(‪ ,‬המבטיחה לדוד שושלת "עד עולם"‪ ,‬ושבנו היוצא ממעיו‬
‫יבנה בית לשם ה'‪ .‬הבטחה זו מתגשמת בעליית שלמה למלוכה והתבססותו בה‪ 20 .‬אמנם יש‬
‫חוקרים המתלבטים‪ ,‬מדוע שמו של שלמה איננו נזכר במפורש בחזון נתן כבונה העתידי של‬
‫המקדש‪ 21 ,‬אבל יש לזכור שעצם העובדה שהיורש המיועד נזכר כאן כמי שעתיד לצאת ממעי‬
‫דוד בעתיד‪ ,‬משמעו פסילה של בני דוד הגדולים שנולדו לדוד קודם לכן בחברון או בשנים‬
‫הראשונות לשהותו בבירתו בירושלים‪ ,‬כגון אמנון‪ ,‬אבשלום ואדניהו‪ 22 .‬ויתרה מזו‪ ,‬אנו טוענים‬
‫ששמו של שלמה אמנם נרמז – על דרך מדרשי השמות הנפוצים במקרא ובספר שמואל – בהיגד‬
‫המתייחס לבן העתידי שיבנה את המקדש‪" :‬הוא יבנה בית לשמי )שם‪ ,‬י"ג(‪ .‬תיבת "לשמי"‬
‫כוללת רמז בשיכול אותיות לשם "שלם"‪ ,‬שהוא הרכיב המרכזי בשם ירושלים או בקיצוריו של‬
‫שם זה )ירושלם‪ ,‬שלם(‪ ,‬וכמו כן היא רומזת באותה מידה לשמו של שלמה המלך ש"ייצא ממעיו‬
‫של דוד" ושעתיד לבנות את המקדש לשם ה' בירושלים‪ .‬ככל הנראה המחבר הראשון ביקש‬
‫להסוות את שמו של שלמה ברמזים אלה כדי לשמור על המתח עד ליחידת סיום הסיפור הקדום‬
‫‪ 18‬ראו גרסיאל‪ ,‬מלכות דוד‪ ,‬עמ' ‪.202 – 179‬‬
‫‪ 19‬למסקנה דומה הגיע גם רוברט אלטר המסכם‪“The evidence for a unified imaginative :‬‬
‫”‪ conception of the whole David Story seems to me to be persuasive.‬ראו ‪R. Alter, The‬‬
‫‪Art of Biblical Narrative (New York: Basic Books, 1981), p. 119.‬‬
‫‪ 20‬למסקנה דומה למדיי בדבר זמנו הקדום של חזון נתן‪ ,‬השוו‪T.N.D. Mettinger, “Cui Bono? The :‬‬
‫‪Prophecy of Nathan (2 Sam 7) as a Piece of Political Rhetoric,” Svensk Exegetisk‬‬
‫‪Arsbok, 70 (2005), pp. 193-214.‬‬
‫‪ 21‬השוו‪ ,‬למשל ‪. Eslinger, House of God or House of David: The Rhetoric of 2 Samuel 7‬‬
‫‪(JSOTSS 164; Sheffield: Sheffield Academic Press, 1994), p. 45.‬‬
‫‪ 22‬השוו‪ :‬מ"צ סגל‪ ,‬ספרי שמואל‪ :‬ערוכים ומבוארים עם מבוא ופירוש‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬ירושלים ‪ ,1964‬עמ' רע"ט; ש'‬
‫בר‪-‬אפרת‪ ,‬שמואל ב‪ :‬עם מבוא ופירוש‪ ,‬בסדרה מקרא לישראל‪ :‬פירוש מדעי למקרא‪ ,‬מאגנס ועם עובד‪ ,‬ירושלים‬
‫ותל‪-‬אביב ‪ ,1996‬עמ' ‪Gordon, I & II Samuel, pp. 238-239. ;77‬‬
‫‪114‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫על דוד ומלכותו‪ ,‬שבו יתברר ששלמה בסופו של דבר יירש את כס מלכות דוד‪ 23 .‬סיפור קדום זה‬
‫הוא בעל אופי תיאולוגי‪-‬היסטורי‪ .‬הוא מעמיד במרכז עניינו את ההיסטוריה של דוד מנקודת‬
‫ראות נבואית‪ ,‬הרואה את מציאות האל כהשגחה עליונה‪ ,‬המפקחת על התנהגות המנהיג‬
‫והסובבים אותו והגומלת לכל איש כדרכיו וכמעשיו‪ .‬נתן הנביא‪ ,‬מורו ורבו של אותו מחבר‬
‫קדמון‪ ,‬משקף ומבטא את רצון האל ומערכת הגמול בשלושה צמתים היסטוריים וספרותיים‬
‫מרכזיים‪ :‬בחזון נתן )שמ"ב ז'(‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬בתוכחה לדוד בעקבות חטאיו נגד בת שבע ואוריה‬
‫)שמ"ב י"ב(‪ ,‬בפעילותו של נתן להצלת בת‪-‬שבע ובנה שלמה ובסיוע להמלכת שלמה )מל"א‬
‫‪24‬‬
‫א'(‪.‬‬
‫)ב( המחבר השני‪ ,‬שפעל שלושים שנה )פחות או יותר( אחר‪-‬כך‪ ,‬בסוף ימי שלמה‪ ,‬נטל את‬
‫הספר של קודמו וערכו בסתר‪ .‬עריכה זו באה לתת ביטוי ממשי אך גם זהיר לאכזבה הקשה של‬
‫העם מעריצותו של שלמה וממשטר המלוכה בכללו‪ .‬לשם כך הוסיף המחבר השני את פרקי עלי‬
‫ושמואל ואת הקונפליקטים בין שמואל ושאול‪ .‬כמו כן הוסיף חלק מפרקי ה"חתימה" )שמ"ב‬
‫כ"א‪-‬כ"ד(‪ ,‬ובעיקר הוא השמיט את הסיפור על עליית שלמה למלוכה )מל"א א'‪-‬ב'(‪ .‬בהוסיפו‬
‫את פרקי עלי ושמואל יצר המחבר השני אנלוגיה של ארבעה מנהיגים שנכשלו בעת הפעלת‬
‫מנגנון הדינסטיה‪ ,‬דהיינו בעת העברת שרביט המנהיגות לבניהם אחריהם‪ :‬עלי נכשל בבנים‬
‫בלתי מהוגנים והוא ושושלתו הודחו מהמנהיגות‪ .‬שמואל נכשל בבנים בלתי מהוגנים‪ ,‬הודח‬
‫מכהונתו כשופט‪ ,‬ושושלתו לא נשארה במנהיגות‪ .‬שאול איבד את שלושת בניו בשדה הקרב‬
‫והבן הרביעי ששרד היה אישבשת שהומלך על ישראל המרכזית והצפונית‪ ,‬אך היה אדם חלש‬
‫וחסר אונים‪ ,‬ומלכותו נתקיימה בקושי במשך שנתיים עד שנרצח‪ ,‬ושושלת המנהיגות של בית‬
‫שאול חלפה ואבדה‪ .‬המלך דוד איבד שניים מבניו הבכירים‪ :‬הבכור אמנון אנס את אחותו‬
‫למחצה ונהרג בידי אחיו למחצה‪ ,‬אבשלום‪ .‬אבשלום עצמו מרד באביו ואנס את פלגשי אביו‬
‫ולבסוף נהרג בקרב‪ .‬כאן סיים המחבר השני את ספרו המעובד‪ ,‬הקרוב בנוסחו לספר שמואל‬
‫שבידינו‪ .‬בהשמטה המכוונת של סיפור עליית שלמה לשלטון בידי המחבר השני נותרה גם‬
‫מלכות דוד בלא תוחלת ברורה להמשך הדינסטיה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬על‪-‬ידי הוספת פרקי עלי‬
‫ושמואל ועל‪-‬ידי השמטת סיפור עליית שלמה על כס דוד אביו נוצרה אנלוגיה של ארבעה דורות‬
‫מנהיגות שנכשלו בעת הפעלת עיקרון המנהיגות השושלתית‪.‬‬
‫ביקורתו של שמואל על משטר המלוכה בכללו והדיאלוגים הקשים שניהל עם המלך שאול‬
‫יוצרים עימות תיאולוגי ופוליטי קשה‪ ,‬אם כי סמוי‪ ,‬עם חזון נתן‪ ,‬המבטיח לדוד שושלת מלכות‬
‫"עד עולם"‪ 25 .‬זאת ועוד‪ ,‬בהוספת הפרשיות בפרקי החתימה בספר שמואל ובעיקר בנושא גיבורי‬
‫דוד הצליח המחבר השני להעביר מסר חשוב לקוראיו‪ ,‬שגם גבורתו של דוד מצאה לה מתחרים‬
‫‪ 23‬השוו‪M. Avioz, Nathan’s Oracle (2 Samuel7) and Its Interpreters (Bern et al: Peter :‬‬
‫‪Lang, 2005), pp. 31-32, n. 31.‬‬
‫‪ 24‬ראו בהרחבה‪ :‬גרסיאל‪" ,‬העימות הספרותי הסמוי בין שמואל הנביא‪ ,‬חניך שילה ותושב רמה‪ ,‬לנתן‪ ,‬נביא חצר‬
‫המלוכה הירושלמית"‪ ,‬תכופות‪.‬‬
‫‪ 25‬ראו על כך בהרחבה רבה‪ :‬גרסיאל‪" ,‬העימות הספרותי הסמוי בין שמואל הנביא‪ ,‬חניך שילה ותושב רמה‪ ,‬לנתן‪,‬‬
‫נביא חצר המלוכה הירושלמית"‪ ,‬תכופות‪.‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪115‬‬
‫בדמות גיבוריו אשר הרגו ענקים פלשתים או הפילו מאות חללים בקרב האויבים; כנגד זאת‪,‬‬
‫כנער אלמוני‪ ,‬הנושא את שם הנעורים "אלחנן"‪ ,‬גבר אמנם אותו צעיר על גלית‪ ,‬אבל כמלך‬
‫מבוגר יותר‪ ,‬כאשר כבר נשא את השם המלכותי "דוד"‪ ,‬כמעט ונהרג בידי אחד מילידי הרפא‬
‫הפלשתיים‪ .‬האירוע היווה טראומה קשה לאנשי דוד‪ ,‬שנשבעו שהמלך לא יצא עוד עם הצבאות‬
‫להילחם‪ .‬בשתי אפיזודות אלה הנזכרות בחתימה לספר שמואל מבטל המחבר השני את כל‬
‫האידיאולוגיה הפרו‪-‬מלוכנית והמיליטריסטית‪ ,‬הטוענת‪ ,‬שדרוש מלך בישראל כדי שיצא לשדה‬
‫הקרב ויוביל את הכוחות הלוחמים‪ 26 .‬עמדתו האנטי מלוכנית והאנטי דינסטית של המחבר השני‬
‫מורגשת מאוד בעיצוב ספר שמואל‪ ,‬והיא מהווה אנטי‪-‬תיזה לחיבור הקדום שנשתייר מפרי‬
‫המחבר הראשון ולתיזה שלו בדבר מלכות "עד עולם" לשושלת בית דוד‪ .‬זאת הסיבה שספר‬
‫שמואל בנוסחו שבידינו מדבר אלינו ב"שני קולות" – קולו של המחבר הנבואי הקדום וקולו של‬
‫הסופר המאוחר בשלושים שנה בקירוב‪.‬‬
‫)ג( ברבות הימים דחק הנוסח של המחבר השני המאוחר אט‪-‬אט את הנוסח הקדום של‬
‫המחבר הראשון‪ .‬אולם הסיפור על זקנת דוד ומותו ועליית שלמה על כסא דוד אביו נלקח‬
‫מהנוסח של המחבר הראשון והשתלב כפתיחה לספר מלכים‪ .‬מחבר ספר מלכים‪ ,‬שחיברו כנראה‬
‫בתקופת הגלות‪ ,‬ראה בסיפור עליית שלמה למלוכה פתיחה נאותה לתיאור מלכות שלמה ולספר‬
‫מלכים‪ ,‬וכך זכה סיפור זה להשתמר‪ ,‬אלא שבמקום להוות חתימה לסיפור הראשוני המקורי‪ ,‬הוא‬
‫הפך לפתיחה של ספר מלכים המאוחר יחסית‪ .‬הסיפור עבר עריכה קלה בידי מחבר ספר מלכים‬
‫ובידי העורכים הדויטרונומיסטיים‪ ,‬במיוחד בחלקה הראשון של צוואת דוד‪.‬‬
‫)ד( כנגד זאת‪ ,‬מחבר ספר דברי הימים המאוחר מכולם‪ ,‬שחיבר את ספרו בשלהי התקופה‬
‫הפרסית‪ ,‬הידר מאוד בכבודם של דוד ושלמה‪ ,‬והשמיט ממנו את הפרשיות שאינן הולמות את‬
‫שני המלכים הנערצים‪ .‬לכן הושמט גם סיפור עליית שלמה למלוכה והמאבק עם אדניהו וסיעתו‪.‬‬
‫מחבר דברי הימים תיאר את עליית דוד ושלמה למלכותם‪ ,‬תוך השמטה כמעט מוחלטת של‬
‫המאבקים שניהלו השניים ביריביהם כדי לזכות בכס מלכותם‪ .‬גלגוליו של סיפור עליית שלמה‬
‫בידי מחברי המקרא השונים משקפים אפוא את גישתם השונה של המחברים השונים כלפי‬
‫משטר המלוכה וכלפי המלכים‪ ,‬דוד ושלמה‪.‬‬
‫ג‪ .‬העדות ההיסטוריוגרפית המשוחזרת מהסיפור על עליית שלמה‬
‫היות הסיפור על עליית שלמה למלוכה סופו של סיפור מקיף קדום על תולדות דוד‪ ,‬שנכתב‬
‫בראשית ימי שלמה‪ ,‬מחייב לקרוא בעיון ובזהירות כאחד גם את העדות ההיסטוריוגרפית‬
‫הקדומה על עליית שלמה למלוכה‪ 27 .‬לפי התיאור במל"א א'‪-‬ב'‪ ,‬החריף המאבק על ירושת כס‬
‫דוד‪ ,‬כאשר הזקין המלך דוד‪ ,‬חולשתו הפיסית ואין‪-‬אונותו ניכרו לעיני המקורבים ובאי הארמון‪.‬‬
‫‪ 26‬ראו על כך בהרחבה רבה‪Garsiel, “David’s Elite Warriors and their Exploits in the Books :‬‬
‫‪of Samuel and Chronicles,” passim.‬‬
‫‪ 27‬לדיון מפורט בהיבטים של השחזור ההיסטורי של עליית שלמה למלוכה ראו מ' גרסיאל‪ ,‬מלכות דוד‪ ,‬עמ' ‪– 154‬‬
‫‪ ;179‬הנ"ל‪ ,‬ראשית המלוכה בישראל‪ :‬עיונים בספר שמואל‪ ,‬כרך ד )מהדורה שנייה(‪ ,‬הוצאת האוניברסיטה‬
‫הפתוחה‪ ,‬רעננה תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪.245 – 211‬‬
‫‪116‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫המלך אף הפסיק להיות פעיל בענייני הממלכה ולא הכריז מי יהיה יורשו‪ .‬מצב זה עודד וזרז את‬
‫התפלגות הסיעות התומכות באדניהו‪ ,‬מכאן‪ ,‬ובשלמה‪ ,‬משם‪.‬‬
‫אדניהו טען לכתר מתוקף היותו המבוגר שבבני המלך‪ ,‬לאחר שאחיו הגדולים )אמנון‪,‬‬
‫אבשלום וכנראה גם כלאב‪-‬דניאל( מתו בזמנים ובנסיבות שונים‪ .‬אמנם עדיין לא התקיימה‬
‫בישראל מסורת של ירושת מלוכה‪ ,‬אבל תקדימים בודדים כבר היו‪ :‬איש‪-‬בשת עלה לשלטון‪,‬‬
‫לאחר ששלושת אחיו הגדולים‪ ,‬בני המלך שאול‪ ,‬נפלו בגלבוע בעת מלחמתו האחרונה של‬
‫שאול בפלשתים‪ .‬אבשלום‪ ,‬הגדול בבניו של המלך דוד‪ ,‬אמור היה לרשת את כס המלוכה אחרי‬
‫הירצחו של אחיו הבכור אמנון‪ .‬תפיסה זו עולה מחילופי הדברים במשפט המבוים‪ ,‬שהציגה‬
‫האישה מתקוע לפני דוד )שמ"ב י"ד‪ ,‬יג‪-‬יד(‪ .‬אפילו יריבו שלמה הודה אחר כך בשיחתו עם אמו‬
‫כי יש ממש בטענת אדניהו‪..." :‬ושאלי לו את המלוכה‪ ,‬כי הוא אחי הגדול ממני" )מל"א ב'‪,‬‬
‫כב(‪ .‬עוד טען אדניהו כי רוב הציבור תומך בו‪ .‬טענה זו נזכרת בהבזק לאחור בשיחתו עם בת‪-‬‬
‫שבע‪" :‬את ידעת כי לי היתה המלוכה ועלי שמו כל ישראל פניהם למלוך‪) "...‬שם‪ ,‬טו(‪ 28 .‬דומה‬
‫הדבר‪ ,‬שבמלוכה הישראלית צעירת הימים‪ ,‬כמו גם בקצת ממלכות אחרות באיזור‪ ,‬הייתה‬
‫חשיבות רבה לתמיכת העם ונכבדיו במועמד למלוכה‪ 29 .‬כנראה הסתמך אדניהו גם על אביתר‬
‫הכהן שנשא את האפוד ובו האורים והתומים‪ .‬אביתר היה מתומכיו של אדניהו‪ ,‬ומסתבר שהוא‬
‫ייצג את תמיכת ה' במועמד המועדף עליו‪ ,‬אם כי המחבר הקדום איננו מוסר זאת במפורש‪ .‬כפי‬
‫שנראה להלן בפרק ד‪ ,‬מחבר זה איננו אוהד את אדניהו ואיננו תומך במועמדותו‪ ,‬ולפיכך החסיר‬
‫התייחסות לדבר ה'‪ ,‬העלולה להשתמע מתמיכת אביתר באדניהו‪.‬‬
‫כנגד טענותיו של אדניהו בזכות מועמדותו‪ ,‬טענו תומכי שלמה‪ ,‬כי במקום שהמלך עדיין חי‬
‫ומולך‪ ,‬הוא רשאי בתוקף סמכותו לקבוע את המועמד לרשת את כס המלוכה‪ ,‬והוא רשאי לבכר‬
‫את הצעיר על פני המבוגר‪ 30 .‬טענה זו מועלית על‪-‬ידי בת‪-‬שבע אם שלמה‪ ,‬בבואה אל המלך‬
‫‪ 28‬אולם בעת המאבק על השלטון ובדבריה לדוד נסתה בת‪-‬שבע להציג את העם כנושא עיניו לדוד שיכריע מי‬
‫המועמד הראוי לירושת הכס )השוו מל"א א'‪ ,‬כ(‪.‬‬
‫‪ 29‬על פעילותם של העם ונכבדיו בקביעת המועמד למלוכה ניתן ללמוד ללמוד מהצעת המלוכה לגדעון )שופ' ח'‪,‬‬
‫כב(‪ ,‬ממשל יותם המתאר בהאנשה את העצים שהלכו למשוח עליהם מלך ומיישם את המשל באנשי בית מלוא‬
‫ובבעלי שכם שהמליכו את אבימלך )שם ט'‪ ,‬י‪-‬כ(‪ .‬פעילות העם נזכרת בהמלכות שאול )שמ"א י'‪ ,‬כד; י"א טו(‪,‬‬
‫בהמלכות דוד )שמ"ב ב'‪ ,‬ד; ה'‪ ,‬א‪-‬ג( ובפניות לרחבעם )מל"א י"ב‪ ,‬א( ולירבעם )שם כ( ובאירועי המלכה מאוחרים‬
‫המתוארים במקראות‪ .‬על פעילות נכבדי העם באישור המועמד למלוכה במסופוטמיה ראו א"א ספייזר‪" ,‬משפט‬
‫המלך"‪ ,‬בתוך ב' מזר )עורך(‪ ,‬ההיסטוריה של עם ישראל‪ ,‬כרך שני‪ :‬האבות והשופטים‪ ,‬הוצ' מסדה‪ ,‬תל‪-‬אביב‬
‫תשכ"ז‪ ,‬עמ' ‪ .300 - 298‬על מקבילות נוספות‪ ,‬מסופוטמיות )האפולוגיה של אסרחדון( וחיתיות )האפולוגיה של‬
‫ח'תושילס(‪ ,‬לטענות היריבים הנאבקים על ירושת כס המלוכה‪ ,‬השוו‪Ishida, History and Historical :‬‬
‫‪Writing in Ancient Israel, pp. 102-136, 175-185.‬‬
‫‪ 30‬מתעודות ממסופוטמיה‪ ,‬המאוחרות אמנם לתקופה הנידונה‪ ,‬מתבררים מקרים שבהם עלו צעירים לכס המלוכה‬
‫ופסחו על פני אחיהם המבוגרים מהם‪ .‬כך אירע בהמלכתו של אסרחדון וכנראה גם אצל אשורבניפל‪ .‬ראו ‪D.J.‬‬
‫‪Wiseman, Iraq 20 (1958), pp. 5 ff; J. A. Montgomery & H.S. Gehman, The Books of‬‬
‫;‪ Kings (ICC; Edinburgh: T.&T. Clark, 1967), pp. 74-75‬י' ליוור‪ ,‬ערך "מלך‪ ,‬מלוכה"‪,‬‬
‫אנציקלופדיה מקראית‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪.1095‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪117‬‬
‫בדרישה להכריז על שלמה כיורש העצר‪..." :‬ואתה אדני המלך עיני כל ישראל עליך להגיד להם‬
‫מי ישב על כסא אדני המלך אחריו‪) "...‬מל"א א'‪ ,‬כ(‪ .‬בטרוניה דומה בא אל המלך גם נתן הנביא‪:‬‬
‫"אדני המלך אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי והוא ישב על כסאי?‪ ...‬אם מאת אדני המלך נהיה‬
‫הדבר הזה ולא הודעת את עבדיך מי ישב על כסא אדני המלך אחריו" )שם‪ ,‬פס' כד‪-‬כז(‪ .‬המלך‬
‫אכן מימש את סמכותו והורה להמליך את שלמה הצעיר )שם‪ ,‬לה(‪.‬‬
‫עוד העלו תומכי שלמה טענה‪ ,‬כי נתן בתוקף סמכותו כנביא המלך וכמביא את דבר ה'‪,‬‬
‫פירש את נבואתו הקודמת )"חזון נתן" — שמ"ב ז'(‪ ,‬שעניינה הבטחת מלכות עד עולם לבית‬
‫דוד והבטחה‪ ,‬כי בנו העתיד להיוולד יבנה בית לשם ה'‪ ,‬כמכוונת לשלמה‪ .‬אינטרפרטציה זו באה‬
‫לידי ביטוי בכך שנתן הוסיף לשלמה בשם ה' את השם "ידידיה"‪ ,‬המבטא את "אהבת" ה'‬
‫לשלמה )שמ"ב י"ב‪ ,‬כד‪-‬כה(‪ .‬אכן בתקופה זו כבר התקבע המנהג שנביא התקופה הוא מי‬
‫שבוחר במלך בדבר ה'‪ ,‬והוא גם מי שמדיח מלכים מכהונתם בדבר ה'‪ ,‬וממליך תחתיהם מועמד‬
‫ראוי יותר )שמ"א ח'‪ ,‬ה‪-‬ט‪ ,‬כב; ט'‪,‬טז‪-‬יז‪ ,‬כ; י'‪ ,‬א‪ ,‬יז‪-‬כד; י"א‪ ,‬יד‪-‬טו; י"ג‪ ,‬יג‪-‬יד; ט"ו‪ ,‬א‪ ,‬י‪-‬כט;‬
‫ט"ז‪ ,‬א‪-‬יג; כ"ח‪ ,‬יז(‪ .‬ראוי להעיר על הדמיון שבכך לעיקרון תמיכת האלים במיועד למלכות‪,‬‬
‫שהיה נהוג בכמה מממלכות המזרח הקדום‪ 31 .‬אף אם טענה זו איננה מצוטטת במפורש מפי‬
‫תומכי שלמה בגוף התיאור המקראי הנידון‪ ,‬הרי עצם תמיכתו של נתן הנביא )וצדוק הכוהן(‬
‫בשלמה מצביעה על תמיכת האל במועמדות שלמה‪ .‬טענה זו מהדהדת אפילו בהודאתו של‬
‫היריב אדניהו בדבריו לבת‪-‬שבע‪..." :‬ותסב המלוכה ותהי לאחי כי מה' הייתה לו" )מל"א ב'‪,‬‬
‫‪32‬‬
‫טו(‪.‬‬
‫טענות מעין משפטיות אלה היוו אמצעי במאבק הצדדים היריבים‪ ,‬אולם בתקופה קדומה זו לא‬
‫הייתה סמכות משפטית חיצונית עליונה )מעין בית משפט עליון בימינו( שתכריע במצב המסובך‬
‫שנוצר‪ .‬המלך הוא שהיווה את הסמכות המשפטית העליונה‪ ,‬אבל המלך הזקן התעכב‪ ,‬ולא‬
‫הודיע ברבים את החלטתו‪.‬‬
‫אל נכון שאלת ירושת כסא דוד הייתה נדונה בציבור ובחצר המלוכה מזה זמן רב‪ ,‬כפי‬
‫שעולה מהסיפורים על אמנון ואבשלום‪ .‬במשל האישה החכמה מתקוע משתקפת חרדת העם‬
‫לגורלה של הממלכה בהיעדר יורש‪ ,‬אחר בריחת אבשלום לגשור )שמ"ב י"ד‪ ,‬יג‪-‬יד(‪ .‬יתכן מאוד‬
‫שמרד אבשלום והתנשאותו של אדניהו וחגיגתו נבעו מן החשש‪ ,‬שדוד מעדיף את שלמה כיורש‪.‬‬
‫חשש זה ניזון משבועת דוד לבת‪-‬שבע‪ ,‬כי בנה שלמה יירש את כסאו אחריו‪ .‬אמנם נמצאו לא‬
‫‪ 31‬על אישור האלים בדבר המיועד למלוכה במסופוטמיה השוו‪ :‬ספייזר‪" ,‬משפט המלך"‪ ,‬עמ' ‪H. ;299 – 298‬‬
‫‪Frankfort, Kingship and the Gods: A Study of Ancient Near Eastern Religion as‬‬
‫‪Inttegration of Society & Nature (Chicago: University of Chicago Press, 1954), p. 238‬‬
‫;‪ ff.‬ליוור‪ ,‬ערך "מלך‪ ,‬מלוכה"‪ ,‬עמ' ‪ 1095‬ותכופות‪ .‬על תפיסה זו בממלכת החתים ראו ‪J.R. Short, The‬‬
‫;‪Surprising Election and Confirmation of King David (Harvard Theological studies 63‬‬
‫‪Cambridge, Mass: Harvard University Press, 2010), p. 56.‬‬
‫‪ 32‬על המחלוקת ביני ובין ידידי המנוח‪ ,‬פרופ' שאול זלבסקי ז"ל‪ ,‬בפירוש הפסוקית‪" :‬כי מה' היתה לו" – השוו‪:‬‬
‫ש' זלבסקי‪" ,‬ערמת אדוניהו וחכמת שלמה"‪ ,‬בית מקרא נז )תשל"ד(‪ ,‬עמ' ‪ ,244‬הע' ‪ ;50‬גרסיאל‪ ,‬מלכות דוד‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,157 – 156‬הע' ‪ ;9‬ש' זלבסקי‪ ,‬עליית שלמה למלוכה‪ ,‬הוצ' מרכוס‪ ,‬ירושלים תשמ"א‪ ,‬עמ' ‪.130 – 129‬‬
‫‪118‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫מעט חוקרים שפקפקו באמינות השבועה‪ ,‬וטענו שנתן ובת‪-‬שבע סבבו את המלך הזקן והסנילי‬
‫בכחש‪ ,‬הסיתוהו נגד אדניהו‪ ,‬ופתוהו להאמין ולפעול לאור שבועה שמעולם לא הייתה; ‪ 33‬אולם‬
‫הדעת נותנת‪ ,‬שדוד אמנם נשבע באופן אישי לבת‪-‬שבע בדבר קביעת בנה שלמה כיורש הכס‪,‬‬
‫ובכך ביקש לפייס ולפצות אותה על אשר עולל לה בשכבו איתה‪ ,‬בגרמו להרג בעלה אוריה‬
‫ולמות ילדה הראשון‪ ,‬שנולד לה כתוצאה מהזיווג האסור‪ .‬אבל מכיוון שהשבועה הייתה במעמד‬
‫פרטי‪ ,‬לא היה לה תוקף של הכרעה פומבית של המלך על מועמדותו של שלמה‪ .‬ובדיוק כדי‬
‫למנוע את הכרעת המלך הפומבית‪ ,‬פעלו אבשלום בשעתו ואדניהו בשעתו להשפיע על דעת‬
‫הציבור ונכבדיו על מנת לקנות את תמיכתם‪ ,‬ולהקדים ולקבוע עובדות מוגמרות‪.‬‬
‫יתכן שדאגתו של אדניהו )ואולי גם של קודמו אבשלום( התגברה בשל סימנים נוספים‬
‫שהעידו על כוונת דוד להעדיף את שלמה‪ :‬א‪ .‬בתרגום השבעים למל"א י"ב‪ ,‬כד‪ ,‬מצויה ידיעה‬
‫לפיה נעמה העמונית‪ ,‬אשת שלמה ואם יורש העצר רחבעם‪ ,‬היא בת חנון בן נחש מלך עמון‪.‬‬
‫נישואים ממלכתיים מעין אלה עשויים להעיד על כוונת דוד למנות את שלמה כיורש כס‬
‫המלוכה‪ 34 .‬ב‪ .‬קריאת שמו של שלמה הייתה מכוונת לזהות את שלמה עם שמה הקדום של עיר‬
‫הבירה‪" ,‬שלם"‪ ,‬על שם האל שפולחנו נהג בעבר בירושלים‪ 35 ,‬ובכך השתמעה הכוונה להשליטו‬
‫על הממלכה כולה‪ .‬אולם לא היה בכוחן של שמועות וכוונות אלה משום הכרעה ברורה‬
‫ופומבית של דוד על מועמדות שלמה‪ ,‬אבל בהחלט היה בהן כדי להדאיג את אדניהו ולגרום לו‬
‫לפעול לביסוס מעמדו כיורש המיועד של דוד‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫בראש ובראשונה פעל אדניהו לגייס לו תומכים בצמרת המנהיגות המדינית והצבאית‪.‬‬
‫הכתוב מעיד כי "כל אנשי יהודה עבדי המלך" הוזמנו לחגיגת הזבח הגדולה‪ ,‬אליה הוזמנו‬
‫‪ 33‬לדעת המפקפקים בקיום השבועה‪ ,‬ראו למשל‪ :‬א"ב ארליך‪ ,‬מקרא כפשוטו‪ ,‬כרך ב‪ ,‬דברי סופרים‪ ,‬ברלין תר"ס‬
‫)דפוס‪-‬צילום‪ ,‬ירושלים תשכ"ט(‪ ,‬עמ' ‪ ;264‬פ' נאמן‪" ,‬שבועת דוד וצוואתו"‪ ,‬בית מקרא‪ ,‬י )תשכ"ג(‪ ,‬עמ' ‪;72 – 71‬‬
‫‪T.C.G. Thornton, “Studies in Samuel,” Ch.QR 168 (1967), p. 160; M. Noth, Könige I 1‬‬‫‪16 (BKAT 9/1; Neukirchen-Vluyn: Neukirchener Verlag, 1968), p. 20; Ishida, History‬‬
‫‪and Historical Writing in Ancient Israel, pp. 119-121, 180; M.A. Sweeney, I & II Kings:‬‬
‫‪A Commentary (Louisville & London: Westminster John Knox Press, 2007), pp. 47-48.‬‬
‫לוויכוח עם תפיסה זו ולדעה חיובית בעניין קיומה של השבועה‪ ,‬השוו‪ :‬קויפמן‪ ,‬מכבשונה של היצירה המקראית‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;184 – 180‬גרסיאל‪ ,‬מלכות דוד‪ ,‬עמ' ‪ ;159 – 158‬זלבסקי‪ ,‬עליית שלמה למלוכה‪ ,‬עמ' ‪ ;62 – 46‬ע' פריש‪,‬‬
‫פרשת מלכות שלמה בספר מלכים‪ ,‬דוקטורט )בשכפול‪ ,‬מצוי במבחר ספריות בלבד(‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן‬
‫תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪ 183‬ואילך; ב' אופנהיימר‪ ,‬הנבואה הקדומה בישראל‪ ,‬הוצ' מאגנס‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪– 159‬‬
‫‪ .161‬לסקירת הדעות לכאן ולשם ולספרות נוספת‪ ,‬השוו‪ :‬חיה שרגא בן‪-‬איון‪ ,‬נשות דוד – מיכל‪ ,‬אביגיל‪ ,‬בת‪-‬שבע‪,‬‬
‫הוצ' ידיעות אחרונות‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,2005‬עמ' ‪.193 – 188‬‬
‫‪ 34‬ראו ש' ייבין‪" ,‬מלחמות דוד"‪ ,‬בתוך י' ליוור )עורך(‪ ,‬היסטוריה צבאית של ארץ‪-‬ישראל בימי המקרא‪ ,‬הוצ'‬
‫מערכות‪ ,‬תל‪-‬אביב תשכ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;162‬א' מלמט‪ ,‬ישראל בתקופת המקרא‪ ,‬מוסד ביאליק והחברה לחקירת ארץ‪-‬‬
‫ישראל ועתיקותיה‪ ,‬ירושלים תשמ"ג‪ ,‬עמ' ‪.207‬‬
‫‪ 35‬ראו ב' מזר‪ ,‬ערים וגלילות בארץ‪-‬ישראל‪ :‬מחקרים טופוגראפיים‪-‬היסטוריים‪ ,‬מוסד ביאליק והחברה לחקירת‬
‫ארץ‪-‬ישראל ועתיקותיה‪ ,‬ירושלים תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪.14-13‬‬
‫‪ 36‬על הרכב המחנות שנתפלגו לתמוך באדניהו או בשלמה‪ ,‬ראו בהרחבה‪ :‬גרסיאל‪ ,‬מלכות דוד‪ ,‬עמ' ‪;169 – 160‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬ראשית המלוכה בישראל‪ :‬עיונים בספר שמואל‪ ,‬כרך ד‪ ,‬עמ' ‪.228-218‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪119‬‬
‫תומכיו )מל"א א'‪ ,‬ט(‪ .‬מסתבר אפוא כי כל נושאי המשרות החשובות בני שבט יהודה תמכו‬
‫באדניהו יליד חברון )שמ"ב ג'‪ ,‬ב‪-‬ה(‪ ,‬העיר החשובה ביותר בשבט יהודה‪ .‬בכך ממשיך אדניהו‬
‫‪37‬‬
‫את האוריינטציה של קודמו אבשלום‪ ,‬שנשען בעיקר על שבט יהודה כאשר מרד באביו‪.‬‬
‫הכתוב מעיד כי גם יואב בן צרויה‪ ,‬המצביא העליון של צבא דוד‪ ,‬תמך באדניהו והשתתף‬
‫בחגיגתו )מל"א א'‪ ,‬ז‪ ,‬יט‪ ,‬מא(‪ .‬יואב היה אמנם בן לשבט יהודה‪ ,‬אבל נאמנותו למלך דוד גברה‬
‫על השתייכותו השבטית בעת מרד אבשלום‪ ,‬והוא דיכא מרד זה שהתבסס כאמור על שבט‬
‫יהודה‪ .‬אולם עתה תמך ביחד עם אנשי יהודה באדניהו‪ .‬זרות זו משתקפת בהערת המחבר‪:‬‬
‫"והשמועה באה עד יואב‪ ,‬כי יואב נטה אחרי אדניהו ואחרי אבשלום לא נטה" )שם ב'‪ ,‬כח(‪.‬‬
‫לדעתנו‪ ,‬יואב חשש מאוד מבת‪-‬שבע‪ ,‬משום שידיו היו מגואלות בדם אוריה החתי‪ ,‬בעלה הקודם‬
‫‪38‬‬
‫של בת‪-‬שבע‪.‬‬
‫מפיו של נתן נמסר כי בין המוזמנים לחגיגת אדניהו נמנו "שרי הצבא" )שם‪ ,‬א'‪ ,‬כה( בלשון‬
‫רבים‪ .‬כזו היא הגרסה בנוסח המסורה ובעיקריות שבתרגום השבעים‪ .‬ברור שאחד מהם היה‬
‫יואב‪ .‬אולם לחגיגה זו הוזמן לפחות גם שר צבא אחר‪ .‬אבל בכל פרקי תולדות דוד של המחבר‬
‫הראשון שעניינם צבא דוד לא נתייחד תואר זה אלא למצביא העליון יואב בן צרויה‪ ,‬למעט‬
‫היקרות אחת‪ ,‬שבה כונה עמשא בן יתר "שר צבא יהודה" )שם ב'‪ ,‬לב(‪ .‬לפיכך יש לשער שיחד‬
‫‪39‬‬
‫עם יואב הוזמן לחגיגת אדניהו גם "שר צבא יהודה" ששמו לא פורט‪.‬‬
‫למחנהו של אדניהו הצטרף גם אביתר הכוהן )שם א'‪ ,‬ז‪ ,‬יט‪ ,‬כה; ב'‪ ,‬כב(‪ .‬אביתר היה קשור‬
‫בשבט יהודה ובדוד מנעוריו‪ .‬כפי שנראה להלן‪ ,‬דווקא חוגים מבני שבט בנימין )למעט שמעי בן‬
‫גרא( תמכו בשלמה‪ .‬אביתר נטר חשבון דמים עם המלך הקודם שאול‪ ,‬לאחר שהאחרון הכחיד‬
‫את כל משפחתו העניפה בנוב‪ .‬לפיכך בחר אביתר להצטרף לבכירי שבט יהודה שתמכו‬
‫באדניהו‪ .‬הסבר זה מתיישב היטב עם צעדו המחוכם של המלך שלמה‪ ,‬שבחר להגלותו דווקא‬
‫לענתות אשר בארץ בנימין‪ .‬בתחום בנימין היה אביתר מנוטרל והסב סכנה פחותה לשלטון‬
‫‪40‬‬
‫שלמה‪.‬‬
‫ניתן אפוא לסכם‪ ,‬כי אדניהו נטה להתבסס בעיקר על שבט יהודה ומנהיגיו‪ .‬אולם נכון יהיה‬
‫להעריך כי אדניהו‪ ,‬כקודמו אבשלום‪ ,‬לא הסתפק בתמיכת שבט יהודה וחבלי דרום הממלכה‬
‫בלבד; אלא הוא ניסה להרחיב את חוג תומכיו על מנת שהתמיכה בו תהיה רב‪-‬שבטית‪ ,‬ולשם כך‬
‫ניצל את הופעתו הנאה ובחר לו מרכבה וסוסים וחמישים איש שרצו לפניו )א'‪ ,‬ה‪-‬ו(‪ .‬זאת ועוד‪,‬‬
‫תמיכתו של יואב שר צבא ישראל הבטיחה לאדניהו את תמיכת הצבא בכללו‪ .‬ואכן פעולותיהם‬
‫של אדניהו ותומכיו הביאו לו תמיכה כללית‪ ,‬כפי שאדניהו התרברב אחר‪-‬כך לפני בת‪-‬שבע‪:‬‬
‫"ועלי שמו כל ישראל פניהם למלוך" )ב'‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫כנגד אלה‪ ,‬תומכי שלמה ביקשו תמיכה בשבט בנימין‪ .‬חוגים קיצוניים בשבט זה ניסו אמנם‬
‫בעבר להדיח את דוד במרד שבע בן בכרי‪ ,‬אולם לאחר דיכוי המרד לא שבו עוד למרוד בדוד‪,‬‬
‫‪ 37‬ראו ‪Noth, Könige I 1-16, p. 19.‬‬
‫‪ 38‬גרסיאל‪ ,‬מלכות דוד‪ ,‬עמ' ‪.162 – 161‬‬
‫‪ 39‬לדיון נוסף ראו‪ :‬הנ"ל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.163 – 162‬‬
‫‪ 40‬הנ"ל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.162‬‬
‫‪120‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫והשאלה שעמדה לפניהם הייתה במי משני בניו המתמודדים על ירושת הכס עליהם לתמוך‪.‬‬
‫מכיוון ששבט יהודה תמך באדניהו‪ ,‬יליד חברון‪ ,‬העדיפו חוגים נרחבים בשבט זה לתמוך דווקא‬
‫בשלמה יליד ירושלים‪.‬‬
‫בין התומכים בשלמה נזכר צדוק הכוהן )מל"א א'‪ ,‬ח‪ ,‬כז‪ ,‬לב‪ ,‬לח‪-‬לט‪ ,‬מד(‪ .‬לפי עדותו של‬
‫בעל דברי הימים‪ ,‬בני משפחה זו היו כוהני המשכן בגבעון )דה"א ט"ז‪ ,‬לט‪-‬מב(‪ 41 .‬המלך שאול‬
‫הכחיד את הגבעונים )שמ"ב כ"א‪ ,‬ה; והשוו ד'‪ ,‬ג( ויישב במקום את בני משפחתו )דה"א ח'‪ ,‬כט‬
‫ואילך; ט‪ ,,‬לה ואילך( ואת קציני צבאו מבני שבט בנימין‪ 42 .‬העיר גבעון הפכה להיות עיר‬
‫חשובה במיוחד בנחלת בנימין‪ .‬שאול טיפח את המקום המקודש שבה כתחליף לנוב עיר‬
‫הכוהנים שהוחרבה על‪-‬ידו‪ 43 .‬צדוק נחשב אפוא בצדק לאיש אמונם של שבט בנימין ושבטי‬
‫‪44‬‬
‫הצפון ולמייצגם בממשלת דוד‪.‬‬
‫עוד מעיד המספר כי "ושמעי ורעי והגברים אשר לדוד לא היו עם אדניהו" )מל"א א'‪ ,‬ט(‪ .‬שתי‬
‫התיבות הפותחות‪" ,‬שמעי ורעי"‪ ,‬קשות‪ .‬אם הכוונה לשני שמות נפרדים‪ ,‬הרי לא ברור מי הם‬
‫שמעי ורעי‪ .‬יש המפרשים כי שמעי הוא שמעי בן גרא‪ 45 .‬אבל בהמשך מסופר כיצד הורה דוד‬
‫בצוואתו לשלמה להוציא להורג את שמעי‪ ,‬ושלמה ביצע זאת‪ ,‬ואין זה סביר כי שלמה יוציא‬
‫להורג את אחד מהחשובים שבתומכיו‪ .‬השם השני "רעי" אין לו אח ורע בספרות הנוגעת‬
‫לתקופה‪ .‬לפיכך הצעתי בעבר לשחזר על יסוד תרגומים עתיקים את הנוסח‪ ,‬כדלקמן‪" :‬ושמעי‬
‫ורעיו הגברים אשר לדוד לא היו עם אדניהו"‪ .‬עוד הצעתי לזהות את שמעי מפקד יחידת‬
‫הגיבורים אשר לדוד עם ישמעיה הגבעוני )היינו מהעיר גבעון הבניימינית( מפקד יחידת‬
‫שלושים גיבורים בניימינית שהצטרף עם יחידתו לדוד )דה"א י"ב‪ ,‬א‪-‬ד( וכנראה במשך הזמן‬
‫התקדם בסולם הפיקוד‪ ,‬והפך להיות מפקד חטיבת הגיבורים‪ .‬מאוחר יותר גמל שלמה לאותו‬
‫מפקד בנימיני על תמיכתו ומינהו לנציב בארץ בנימין )מל"א ד'‪ ,‬יח(‪ 46 .‬שמעי זה‪ ,‬שהפך למפקד‬
‫חטיבת הגיבורים אשר לדוד‪ ,‬גרר אחריו את חטיבת העילית שבפיקודו לתמוך בשלמה‪.‬‬
‫חשיבותה של חטיבת עלית זו היא בכך‪ ,‬שהיא הוצאה מפיקוד הצבא הכללי והפכה ליחידת‬
‫משמר המלך שהייתה נתונה לפיקודו הישיר‪ ,‬כפי שמשתמע מכינויה‪" :‬הגיבורים אשר לדוד"‪.‬‬
‫כיוצא בזה תמך בשלמה השר בניהו בן יהוידע שפיקד על היחידה לביטחון פנים‪ ,‬הכרתי‬
‫והפלתי )מל"א א'‪ ,‬ח‪ ,‬י‪ ,‬כ‪ ,‬לו‪-‬לח(‪ .‬גם יחידת הכרתי והפלתי הוצאה מהפיקוד הישיר של הצבא‬
‫‪ 41‬ראו מ' גרסיאל‪" ,‬תיאור מפקד דוד בדברי הימים לאור המקבילה בשמואל"‪ ,‬בתוך‪ :‬מ' גרסיאל‪ ,‬ש' ורגון‪ ,‬ע'‬
‫פריש וי' קוגל )עורכים(‪ ,‬עיוני מקרא ופרשנות‪ ,‬כרך ה‪ ,‬מנחות ידידות והוקרה לאוריאל סימון‪ ,‬הוצ' אוניברסיטת‬
‫בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.160 – 157‬‬
‫‪ 42‬ראו גרסיאל‪ ,‬מלכות דוד‪ ,‬עמ' ‪ ,17 – 16‬הע' ‪ ,18 ;22‬הע' ‪ ,32 ;27‬הע' ‪ ,52 – 51 ;17‬הע' ‪.16‬‬
‫‪ 43‬על התפתחותה של גבעון ומעמדה בתקופת הממלכה המאוחדת עיינו‪ :‬מ' גרסיאל‪" ,‬ירידתו של המלך שלמה‬
‫לגבעון וחלומו"‪ ,‬בתוך ב"צ לוריא )עורך(‪ ,‬ספר ד"ר ברוך בן‪-‬יהודה‪ :‬מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל‪ ,‬הוצ'‬
‫החברה לחקר המקרא‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,1981‬עמ' ‪.217 – 191‬‬
‫‪ 44‬ראו י"מ גרינץ‪ ,‬מוצאי דורות‪ :‬מחקרים בקדמוניות המקרא‪ ,‬ירושלים ‪ ,1969‬עמ' ‪.275 – 271‬‬
‫‪ 45‬כך לאחרונה ‪I.W. Provan, 1 and 2 Kings (NIBC 7; Peabody, MASS.: Hendrickson‬‬
‫‪Publishers, 1995), p. 25.‬‬
‫‪ 46‬לדיון מקיף בהצעת קריאה זו ובשחזור זהותו של שמעי ופעלו‪ ,‬עיינו‪ :‬גרסיאל‪ ,‬מלכות דוד‪ ,‬עמ' ‪.169 – 166‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪121‬‬
‫הכללי ואפילו הועמדה תחת פיקודו של שר מיוחד‪ ,‬בניהו בן יהוידע‪ .‬שתי היחידות הנ"ל טופחו‬
‫על‪-‬ידי דוד וסרו למשמעתו של המלך‪ ,‬ובכך שימשו משקל נגד לשר הצבא יואב בן צרויה‪.‬‬
‫היותן של שתי יחידות העלית הללו פרוסות בירושלים ובסביבתה‪ ,‬בעוד יחידות הצבא הכללי‪,‬‬
‫שסרו למרותו של יואב בן צרויה‪ ,‬היו פרוסות באזורי הספר ובערי המבצר‪ ,‬העניקו לדוד שליטה‬
‫על עיר הבירה ומצב זה סייע למלך הזקן להמליך את בנו שלמה בלא שיאותגר על‪-‬ידי מרד‬
‫צבאי בראשות יואב שר הצבא‪.‬‬
‫תמיכתו של נתן הנביא ופעילותו למען שלמה מבטאת המשך מדיניות עקבית‪ .‬נתן הרהיב‬
‫עוז בנפשו להוכיח את דוד על חטאו בבת‪-‬שבע ורצח בעלה אוריה‪ .‬בעקיפין הייתה זו תוכחת‬
‫אשמה גם כלפי יואב שביצע את הרג אוריה וגרם אגב כך למותם של לא מעט מלוחמי יחידת‬
‫העלית‪ ,‬הגיבורים אשר לדוד‪ ,‬שאוריה החתי נמנה עמהם‪ .‬נתן העניק את חסותו לבנה של בת‪-‬‬
‫שבע‪ ,‬שהמספר מעיד כי ה' אהבו ושלח ביד נתן לקרוא לו ידידיה )שמ"ב‪ ,‬י"ב‪ ,‬כה(‪ .‬ולבסוף‬
‫פעל נתן בשיתוף עם בת‪-‬שבע לשכנע את המלך לפעול לקביעת שלמה כיורש‪ .‬תמיכתם של‬
‫שבט בנימין‪ ,‬היחידות הצבאיות‪ ,‬אישי צמרת ואפילו תושבי ירושלים העניקו לדוד אפשרות‬
‫לפעול במהירות ולקבוע עובדה מוגמרת בהמלכת שלמה‪ .‬סיעת אדניהו ניסתה אמנם כעבור כמה‬
‫שנים לעורר מחדש מחלוקת בעניין המלוכה‪ ,‬אך שלמה השכיל לסכל את המהלך באיבו‪ ,‬לחסל‬
‫או להדיח את החשובים שביריביו‪ ,‬ולבסס את ממלכתו‪ .‬לתיאור אירועים אלה נשוב בעת הניתוח‬
‫הספרותי בסמוך‪.‬‬
‫ד‪ .‬ניתוח ספרותי של הסיפור המקורי ומשמעותו‬
‫נעבור עתה לניתוח ספרותי ממוקד של סיפור עליית שלמה למלוכה‪ 47 ,‬ונעמוד במיוחד על‬
‫מבנהו‪ ,‬אמצעיו הספרותיים‪ ,‬מגמתו ובשורתו‪ .‬כאמור למעלה‪ ,‬סיפור זה היווה במקורו חתימה‬
‫לסיפור הראשוני של תולדות דוד‪ ,‬אך נותק ממנו והשתמר בשינויי עריכה מעטים רק בנוסח ספר‬
‫מלכים‪ .‬סיפור זה אכן מגלה קשרים מגוונים עם סיפור תולדות דוד ותולדות מלכותו‪ ,‬שנשתמר‬
‫במתכונת שונה בנוסח השני של ספר שמואל‪ ,‬הקרוב לנוסח הספר שבידינו‪ .‬הניתוח ייעשה תוך‬
‫‪ 47‬למבחר ספרות הנוגעת בהיבטים ספרותיים של הפרשה הנידונה‪ ,‬עיינו והשוו‪ :‬גרסיאל‪ ,‬מלכות דוד‪ ,‬עמ' ‪- 179‬‬
‫‪ ;202‬הנ"ל‪ ,‬ראשית המלוכה בישראל‪ ,‬כרך ד'‪ ,‬עמ' ‪ ;279 – 262‬זלבסקי‪ ,‬עליית שלמה למלוכה‪ ,‬עמ' ‪ ;144 – 18‬ע'‬
‫פריש‪ ,‬פרשת מלכות שלמה בספר מלכים‪ ,‬עמ' ‪R. Alter, The Art of Biblical Narrative ;227 - 128‬‬
‫‪(New York: Basic Books, 1981, pp. 98-100; D. Gunn, The Story of King David: Genere‬‬
‫‪and Interpretation (JSOTSS 6; Sheffield: JSOT Press, 1978), pp. 104-111; J.P.‬‬
‫‪Fokkelman, Narrative Art and Poetry in the Books of Samuel, vol I, King David (Assen,‬‬
‫‪The Netherland: Van Gorcum, 1081), pp. 345-383; T.L. Moyers, The Social Function of‬‬
‫‪1 Kings 1-2 (Diss.; Baylor University, Waco, Texas & Ann Arbor, Mich.: UMI‬‬
‫‪Dissertation Services, 1994), passim; J.J. Kang, The Persuasive Portrayal of Solomon in‬‬
‫‪1 Kings 1-11 (Peter Lang: Bern et al, 2003), passim; E.A. Seibert, Subversive Scribes‬‬
‫‪and the Solomonic Narrative: A Rereading of 1 Kings 1-11 (LHB/OTS 436; New York‬‬
‫‪& London: T & T Clark, 2006), passim; J. Willis, A. Pleffer and S. Lewelyn,‬‬
‫‪“Conversation in the Succession Narrative of Solomon,” VT 61 (2011), pp. 133-147.‬‬
‫‪122‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫כדי קריאה צמודה בטקסט ובתשומת לב מרובה לאמצעים האמנותיים המקראיים‪ ,‬כגון החזרה‪,‬‬
‫האנלוגיה )או מערכי השוואה אינטר‪-‬טקסטואליים(‪ ,‬מדרשי שם‪ ,‬דו‪-‬משמעות‪ ,‬שימוש‬
‫בדיאלוגיים‪ ,‬שימוש בשיפוט "המחבר המשתמע" באמצעות מידה כנגד מידה ועוד‪ .‬הניתוח‬
‫הספרותי אמור להכריע בוויכוח שהתנהל בעבר ועדיין ממשיך להתנהל במחקר‪ ,‬בדבר עמדתו‬
‫של המחבר כלפי שאלת הירושה של כסא דוד‪ :‬חלק מהחוקרים סבורים שהמחבר מתאר את‬
‫האירועים באובייקטיביות ללא משוא פנים לכאן או לשם; ‪ 48‬חלק מהחוקרים סבורים שהמחבר‬
‫מותח ביקורת על שלמה וסיעתו על שחמסו את המלוכה מאדניהו‪ ,‬שהיה המבוגר בבני המלך‬
‫ולכן הייתה שמורה לו זכות הירושה; ואילו בת‪-‬שבע ונתן הנביא בקנוניה חצרנית ניצלו את‬
‫זקנת המלך וחולשת דעתו‪ ,‬ושכנעוהו להאמין בשבועה שנשבע כביכול לבת‪-‬שבע ששלמה בנה‬
‫יירש את כסאו‪ .‬הם אף דחקו במלך הישיש לפעול מיידית להמלכת שלמה‪ .‬אחרים סבורים‪ ,‬כנגד‬
‫זאת‪ ,‬שהמחבר מביע דווקא תמיכה מוסווית בשלמה‪ 49 .‬להכרעה בשאלת מגמתו של המחבר‬
‫ומשמעות הסיפור דרוש ניתוח ספרותי מדוקדק‪ .‬אנו נעשה זאת לפי יחידות המשנה של הסיפור‬
‫להלן‪.‬‬
‫זקנת דוד והבאת אבישג השונמית כ"סוכנת" )מל"א א'‪ ,‬א‪-‬ד(‬
‫הסיפור פותח בזקנת המלך דוד ואובדן חום גופו‪ .‬עבדיו הנאמנים מכסים את המלך בבגדים‪ ,‬אך‬
‫לשוא – המלך ממשיך לסבול מהקור‪ .‬לפיכך מציעים העבדים למלך‪" :‬יבקשו לאדני המלך נערה‬
‫בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סכנת ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך"‪ .‬השליחות המבוקשת‬
‫וטעמה ברורים‪ .‬על עבדי המלך למצוא נערה בתולה שתשתמש בכפל תפקידים‪ :‬מצד אחד‪ ,‬היא‬
‫תשמש כסוכנת‪ ,‬היינו היא תהיה לצד המלך לשרתו; ומצד שני‪ ,‬היא תשכב בחיקו לחממו‪.‬‬
‫התפקיד נשמע לכאורה פשוט ביותר‪ .‬בירושלים ובסביבתה בוודאי נמצאו עשרות רבות של‬
‫נערות בתולות ממשפחות מיוחסות שהתאימו לתפקיד הכפול‪ .‬אולם המספר מפעיל כאן את‬
‫טכניקת ה"חזרה"‪ ,‬המאפיינת רבים מסיפורי המקרא‪ 50 ,‬כאשר הוא חוזר ומספר כיצד נעשה‬
‫החיפוש‪" :‬ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויבאו אתה למלך;‬
‫והנערה יפה עד מאד‪ ."...‬העבדים בקשו מנדט למציאת נערה בתולה שתשמש סוכנת‪ ,‬אך‬
‫בביצוע הם משנים לגמרי את המנדט ומטרותיו המוצהרות‪ :‬הם מבצעים חיפוש ב"כל גבול‬
‫ישראל" ומוצאים "נערה יפה עד מאוד"‪ .‬נראה הדבר‪ ,‬שהעבדים לא התכוונו רק לפתור את‬
‫בעיית אובדן חום גופו של המלך‪ ,‬אלא להחזיר למלך את נעוריו‪ ,‬כאשר יראה נערה יפיפיה‬
‫‪ 48‬להערכה זו ראו הסקירה אצל‪Montgomery & Gehman, The Books of Kings, pp. 68-71. :‬‬
‫‪ 49‬הביבליוגרפיה בעניין הדעות לכאן או לשם נזכרו למעלה ובהערה ‪.33‬‬
‫‪ 50‬על טכניקת החזרה בסיפור המקראי ראו מבחר ספרות‪M. Sternberg, The Poetic of Biblical :‬‬
‫‪Narrative: Ideological Literature and the Drama of Reading (Bloomington: Indiana‬‬
‫& ‪University Press, 1987), pp. 365-440; R. Alter, The Art of Biblical Narrative (Revised‬‬
‫‪ Updated Edition; New York: Basic Books, 2011), pp. 111-141.‬פ' פולק‪ ,‬הסיפור במקרא‪,‬‬
‫ספריית האנציקלופדיה המקראית‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים ‪ ,1994‬עמ' ‪.81 – 59‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪123‬‬
‫ויתאווה לקיים איתה יחסים אינטימיים‪ 51 .‬אולם כוונת העבדים שהמלך יחדש את נעוריו‬
‫באמצעות יחסים מיניים לא צלחה‪ ,‬כפי שהכתוב מעיד‪ ,‬אבישג שימשה למלך כסוכנת ששירתה‬
‫אותו‪ ,‬אך המלך לא "ידעה"‪ ,‬כלומר לא בעל אותה‪ .‬לסטטוס המיוחד של סוכנת זו והשתקפותו‬
‫במדרש השם של אבישג השונמית נתייחס בהמשך‪.‬‬
‫פעילות אדניהו לחיזוק מעמדו כיורש הכס וחגיגת הזבח שארגן )פס' ה‪-‬י(‬
‫מאחר שתקוות העבדים ל"הצעיר" את המלך הזקן לא צלחה‪ ,‬היה ברור לכול שסיום מלכות דוד‬
‫ממשמש ובא‪ .‬עוד מקודם לכן טען אדניהו לזכאותו כיורש הכס‪ ,‬ואף התנהג באופן מוחצן‬
‫בהתאם‪ ,‬כפי שמעיד המספר‪" :‬ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך ויעש לו רכב ופרשים‬
‫וחמשים איש רצים לפניו; ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית; וגם הוא טוב תאר מאד‬
‫ואתו ילדה אחרי אבשלום‪ "...‬תיאור התנהגותו של אדניהו והיעדר תגובת דוד מלמדים באופן‬
‫ברור‪ ,‬שהמחבר איננו אוהד את אדניהו והוא מותח ביקורת גלויה וסמויה על עמדתו‬
‫והתנהגותו; ‪ 52‬וזאת בניגוד לדעת מקצת מן החוקרים‪ ,‬המעריכים שבסיפור משתקפת אהדה‬
‫לאדניהו‪ 53 .‬ראשית‪ ,‬המחבר מנסח את תביעתו למלוכה בלשון‪" :‬מתנשא לאמר אני אמלוך"‬
‫הפועל "מתנשא" בהתפעל משמעו‪ :‬אדם התובע לעצמו מעמד על בהתרברבות ושלא כדין‪ .‬כך‬
‫למשל‪ ,‬מאשימה עדת קורח את משה ואהרון בהתנשאות מעין זו‪" :‬רב לכם‪ ,‬כי כל העדה כלם‬
‫קדשים‪.‬ובתוכם ה'‪ ,‬ומדוע תתנשאו על קהל ה'" )במדבר ט"ז‪ ,‬ג; השוו גם יחז' כ"ט‪ ,‬טו(‪ .‬כפי‬
‫שיבואר בהמשך‪ ,‬המחבר קושר לכל אורך הסיפור אנאלוגיה בין פעילותו של אדניהו ובין‬
‫אבשלום שמרד באביו‪ .‬כאבשלום עשה לו אדניהו "רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו"‬
‫)השוו שמ"ב ט"ו‪ ,‬א(‪ ,‬המחבר מתאר את אדניהו בלשון "וגם הוא טוב תאר מאד"‪ ,‬המחבר רומז‬
‫לכך‪ ,‬שאדניהו כמו גם קודמו אבשלום‪ ,‬היה יפה תואר )השוו שמ"ב י"ד‪ ,‬כה‪-‬כו(‪ ,‬וכדי שהקורא‬
‫לא יחמיץ את האנלוגיה בין שני הבנים‪ ,‬מוסיף המחבר מיד‪" :‬ואתו ילדה אחרי אבשלום" וכשם‬
‫‪54‬‬
‫שהאב לא ידע להוכיח את אבשלום‪ ,‬כך הוא נהג בסובלנות בלתי מוסברת כלפי אדניהו‪.‬‬
‫המחבר רואה אפוא באדניהו בן מפונק‪ ,‬המתנשא למלוכה ודומה בחיצוניותו‪ ,‬באופיו‬
‫ובמעשיו לאבשלום‪ .‬גם הצמדת תיאורו של אדניהו לזקנת המלך ולהבאת אבישג היפיפיה‬
‫מכוונת את הקורא לראות באדניהו את הבן שמנצל את חולשתו של המלך לקידום שאיפותיו –‬
‫ולא להיפך‪ ,‬כפי הציעו אותם חוקרים שהזכרנו למעלה‪ ,‬הסוברים בטעות כי המחבר אוהד את‬
‫‪ 51‬בניגוד להערכתנו‪ ,‬סבורים כמה חוקרים‪ ,‬שהמלך חייב להוכיח גבריות על‪-‬ידי בעילת נשים‪ ,‬השוו‪Gray, I & :‬‬
‫‪ II Kings, p. 77; Provan, 1 and 2 Kings, pp. 23-24.‬לשלילת תפיסה זו ולתפיסה הקרובה לזו המוצעת‬
‫במאמר זה‪ ,‬השוו‪R.S. Hess, “David and Abishag: The Purpose of 1 Kings 1:1-4,” in G. :‬‬
‫‪Galil et al (eds.), Homeland and Exile: Biblical and Ancient Near Eastern Studies in‬‬
‫‪Honour of Bustenay Oded (VTSup. 130; Leiden & Boston: Brill, 2009), p. 434, n. 25.‬‬
‫‪ 52‬לניתוח מפורט של עמדת המחבר בפרשת המאבק‪ ,‬עיינו‪ :‬גרסיאל‪ ,‬מלכות דוד‪ ,‬עמ' ‪.196 – 193‬‬
‫‪ 53‬לדעה זו עיינו למעלה בסעיף ]ג[ ולרשימת החוקרים המחזיקים בה ואלה המתנגדים לה‪ ,‬ראו בהע' ‪.33‬‬
‫‪ 54‬להיבטים נוספים של האנלוגיה בין אדניהו ובין אחיו שמת במרדו נגד אביו‪ ,‬עיינו בהרחבה‪ :‬גרסיאל‪ ,‬מלכות‬
‫דוד‪ ,‬עמ' ‪.194 ,191 – 188‬‬
‫‪124‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫אדניהו ומותח ביקורת על שלמה‪ .‬האנאלוגיה השנייה היא בהסמכת אדניהו יפה התואר לאבישג‬
‫יפת התואר‪ .‬המחבר רומז כאן בצפי קדימה לכך‪ ,‬שאדניהו יחפוץ לשאת את אבישג לאישה‪.‬‬
‫המחבר יוצר אפוא מתח רב כבר בהצגת אדניהו ושאיפותיו‪ .‬וכאן מנוצל השם "אדניהו" –‬
‫תוך שימוש בטכניקה של מדרש השם – לסמל את שאיפותיו‪ :‬אדניהו שואף להתכבד בתואר‬
‫"אדון"‪ .‬ראוי לתת את הדעת לכך שפניות לאישי צמרת ובמיוחד למלכים מלוות כמעט תמיד‬
‫בתואר המכובד‪" :‬אדני"; ואכן בפרשתנו מרובה במיוחד השימוש בתואר זה )עשרים פעמים(‬
‫והוא תופס מקום שני בתדירותו הרבה בכל ספרות המקרא‪ .‬אבל האירוניה שבדבר היא שבתואר‬
‫זה הזוכה העיקרי הוא דווקא דוד‪ .‬ללמדך שדוד עדיין במלוא עוצמת שלטונו; ורק פעם אחת‬
‫הוא מופנה גם לשלמה‪ ,‬הזוכה בכס המלוכה ובתואר "אדון"‪ .‬אולם למרבה האירוניה דווקא‬
‫‪55‬‬
‫אדניהו ששמו מרמז על תואר זה לא זכה בו ולוּ פעם אחת‪.‬‬
‫המחבר מתאר בהרחבה את פעילותו של אדניהו המכריז בהתנשאות‪" :‬אני אמלוך"‪ .‬נוסף‬
‫להופעתו במרכבה וסוסים ורצים‪ ,‬הוא מתואר כמי שהתקשר עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן‬
‫שעזרו לו )פס' ז(‪ .‬בהמשך יתברר‪ ,‬שרבים וטובים אחרים נהו אחרי אדניהו והשתתפו בחגיגת‬
‫הזבח שלו‪ .‬אבל המחבר מנסה לרמוז מייד‪ ,‬שמול שני תומכי אדניהו נמצאו אנשים רבים יותר‬
‫שלא תמכו בו‪" :‬וצדוק הכהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעיו הגבורים אשר לדוד לא‬
‫היו עם אדניהו" )פס' ח(‪ .‬מצד אחד‪ ,‬מבקש המחבר להצביע על יוזמתו של אדניהו שיזם‬
‫תעמולה וארגן את תומכיו‪ ,‬ובכך נמצא שלמה בעמדת החלש )‪ ,(underdog‬הראוי לחמלה‪,‬‬
‫להזדהות ולהגנה מפני התוקפן )אדניהו(; אך מצד שני‪ ,‬מבקש המחבר למסור שבעצם רוב אישי‬
‫הצמרת תמכו כנראה בשלמה; וכדי שלא לפגוע בהצגת שלמה כחלש‪ ,‬המחבר מנסח בלשון‬
‫מיתממת‪ ,‬שקבוצת רוב הנכבדים "לא היו עם אדניהו" )והמבין יבין שהם היו עם שלמה(‪.‬‬
‫המחבר עובר לתאר בתיאור ישיר מפי המספר את חגיגת הזבח של אדניהו‪ .‬בכך נוצר מדרש‬
‫שם אמו חגית כלשון "חג"‪ 56 ,‬המספר אמנם לא השתמש במפורש בלשון זו‪ ,‬אבל נוצר כאן מעין‬
‫מדרש שם סמוי‪ .‬מספרי המקרא הרבו להשתמש בטכניקה זו‪ .‬הדגשת המספר‪ ,‬שאדניהו הזמין‬
‫לחגיגתו את אחיו בני המלך‪ ,‬אבל לא הזמין את אחיו שלמה‪ ,‬מחשידה את האח המתנשא‬
‫אדניהו‪ ,‬שהוא חורש רעות על אחיו שלמה‪ .‬ניכר הדבר שהמחבר המשתמע יוצר סיפור ריטורי‬
‫המעצב דמות של אח המתנשא למלוך שלא על דעת אביו‪ ,‬ותוך כדי קנוניה עם אביתר הכוהן‬
‫ויואב בן צרויה‪ .‬שמו של התומך האחרון ושם אמו )יואב בן צרויה( יוצרים מדרש שם סמוי של‬
‫צמד המלים "אויב וצר"‪ 57 .‬האווירה נעשית אפוא מתוחה וקיים חשש לגורלו של שלמה‪.‬‬
‫‪ 55‬עיינו בהרחבה‪M. Garsiel, “Puns upon Names as a Literary Device in 1 Kings 1-2,” :‬‬
‫‪Biblica 72 (1991), p. 281.‬‬
‫‪ 56‬ראו‪Garsiel, “Puns upon Names as a Literary Device in 1 Kings 1-2,” p. 350; Provan, :‬‬
‫‪1 and 2 Kings, p. 30.‬‬
‫‪ 57‬ראו‪Garsiel, Ibid, p. 381-382. :‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪125‬‬
‫נתן ובת‪-‬שבע מופיעים לפני המלך ומשכנעים אותו להתערב לטובת שלמה )יא‪-‬נג(‬
‫מול האריכות שבתיאור "התנשאותו" של אדניהו‪ ,‬התגייסותם של יואב ואביתר לעזרתו ותיאור‬
‫קצר של החגיגה בעין רוגל ומוזמניה‪ ,‬מעמיד המחבר את הופעתו הפתאומית של של נתן ודבריו‬
‫לבת‪-‬שבע כפעילות להצלת נפשם של שלמה ובת‪-‬שבע‪ .‬נתן מפרש את החגיגה בעין רוגל‬
‫כחגיגה של המלכת מלך‪ ,‬באומרו לבת‪-‬שבע‪" :‬הלוא שמעת כי מלך אדניהו בן חגית ואדנינו דוד‬
‫לא ידע; ועתה לכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה; לכי ובאי אל המלך‬
‫דוד‪) "...‬פס' יא‪-‬יג(‪ .‬נתן מניח כי בת‪-‬שבע "שמעה" על ההתרחשויות‪ ,‬אך לא ידעה כיצד להגיב‪,‬‬
‫ובאלו אמצעים לפעול‪ .‬נתן פונה אל בת‪-‬שבע כ"אם שלמה"‪ ,‬בעוד שאת אדניהו הגדיר נתן כ"בן‬
‫חגית"‪ .‬בהוספת תארים אלה מובלט המתח שבין שני הבנים שנולדו לשתי אמהות שונות‪,‬‬
‫שנישאו לדוד בתקופות שונות‪ .‬נתן נחלץ אפוא להדריך את בת‪-‬שבע ולהציע לה פעילות‬
‫משותפת על מנת לסכל את המלכת אדניהו‪ .‬הוא מגדיר את תכניתו כ"עצה"; אבל מכיוון שהוא‬
‫מציג את ההופעה לפני המלך כעניין של "פיקוח נפש" לאם ולבנה‪ ,‬הרי שההופעה לפני המלך‬
‫היא הכרחית‪ .‬הצגת ההופעה לפני המלך כעוגן להצלת נפשות מצדיקה גם לפני הקורא את‬
‫תכניתו של נתן והדרכתו לבת‪-‬שבע‪ .‬הופעתה של בת‪-‬שבע אמורה להיות קצרה מאוד ומבוססת‬
‫אך ורק על הפרת השבועה האישית‪ .‬לפי התכנית שהתווה נתן לבת‪-‬שבע‪ ,‬נתן אמור היה להופיע‬
‫מייד אחריה ולמלא את דבריה‪ ,‬דהיינו להוסיף ולהרחיב את דברי קודמתו‪ .‬אבל בהופעתה לפני‬
‫המלך משנה בת‪-‬שבע מהמתווה של נתן ומהדברים ששם בפיה‪ .‬שינויים מעין אלה נפוצים‬
‫בסיפור המקראי וזכו לעיון על‪-‬ידי חוקרי הסיפור המקראי‪ .‬להלן טבלה של השוואת תיאור‬
‫ההדרכה של נתן לבת‪-‬שבע למול תיאור הביצוע‪:‬‬
‫נתן מדריך את בת‪-‬שבע בת‪-‬שבע מופיעה לפני דוד‬
‫נתן מוסיף על דבריה לדוד‬
‫ויאמר נתן אל בת‪-‬שבע‬
‫אם שלמה לאמר‪:‬‬
‫כי‬
‫שמעת‬
‫הלוא‬
‫מלך אדניהו בן חגית‬
‫ואדנינו דוד לא ידע‬
‫ועתה לכי איעצך נא‬
‫עצה ומלטי את נפשך‬
‫ואת‬
‫נפש בנך שלמה‬
‫לכי ובאי אל המלך דוד‬
‫אליו‪:‬‬
‫ואמרת‬
‫הלא אתה אדני המלך‬
‫נשבעת לאמתך לאמר‪:‬‬
‫כי שלמה בנך ימלך‬
‫והנה עודנה מדברת עם המלך‬
‫ונתן הנביא בא ויגידו למלך‬
‫לאמר הנה נתן הנביא ויבא‬
‫לפני המלך וישתחו למלך על‬
‫אפיו ארצה ויאמר נתן‪:‬‬
‫אדני המלך‪ ,‬אתה אמרת‪:‬‬
‫אחרי‬
‫ימלוך‬
‫אדניהו‬
‫והוא ישב על כסאי?!‬
‫ותקד בת‪-‬שבע ותשתחו למלך‬
‫ויאמר המלך‪ :‬מה לך?‬
‫לו‪:‬‬
‫ותאמר‬
‫אדני‪ ,‬אתה נשבעת בה' אלהיך‬
‫לאמתך כי שלמה בנך ימלך‬
‫אחרי והוא ישב על כסאי ועתה‬
‫‪126‬‬
‫אחרי והוא ישב על‬
‫כסאי‬
‫ומדוע מלך אדניהו?!‬
‫הנה עודך מדברת‬
‫המלך‬
‫עם‬
‫שם‬
‫ואני אבוא אחריך‬
‫ומלאתי את דבריך‪.‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫הנה אדניה מלך ועתה אדני‬
‫המלך לא ידעת ויזבח שור‬
‫ומריא וצאן לרב ויקרא לכל‬
‫בני המלך ולאביתר הכהן‬
‫וליאב שר הצבא ולשלמה‬
‫עבדך לא קרא ואתה אדני‬
‫המלך עיני כל ישראל עליך‬
‫להגיד להם מי ישב על כסא‬
‫אדני המלך אחריו והיה כשכב‬
‫אדני המלך עם אבתיו והייתי‬
‫אני ובני שלמה חטאים‪.‬‬
‫כי ירד היום ויזבח שור ומריא‬
‫וצאן לרב ויקרא לכל בני‬
‫המלך ולשרי הצבא ולאביתר‬
‫הכהן והנם אכלים ושתים‬
‫לפניו ויאמרו‪ :‬יחי המלך‬
‫אדניהו! ולי אני עבדך ולצדוק‬
‫הכהן ולבניהו בן יהוידע‬
‫ושלמה עבדך לא קרא אם‬
‫מאת אדני המלך נהיה הדבר‬
‫הזה ולא הודעת את עבדיך מי‬
‫ישב על כסא אדני המלך‬
‫אחריו?!‬
‫כבר בעיון ראשון בהשוואת התדריך של נתן לבת‪-‬שבע אל מול הביצוע של בת‪-‬שבע מתברר‪ ,‬כי‬
‫נתן הדריך את בת‪-‬שבע לדבר בקיצור נמרץ ובממוקד‪ ,‬ואילו הוא אמור היה לדבר אל המלך‬
‫בהרחבת דברים‪ .‬אולם בת‪-‬שבע לא נהגה כעצת נתן והדרכתו‪ ,‬אלא שינתה והרחיבה בדבריה‪.‬‬
‫מה פשר שינויים אלה? כמה חוקרים סבורים‪ ,‬כי התוספות שהכניסה בת‪-‬שבע בהצגת העניין‬
‫לפני דוד ובסטייה מהדרכת נתן מעידים על תבונתה של בת‪-‬שבע והיותה בעלת חשיבה‬
‫‪58‬‬
‫עצמאית‪.‬‬
‫כנגד הערכה זו‪ ,‬אנו סבורים כי בת‪-‬שבע היא דווקא אישה נאיבית ופסיבית למדיי‪ .‬חוסר‬
‫היכולת שלה להתנגד למלך בעבר‪ ,‬בעת הבאתה כאשת אוריה לארמון המלך‪ ,‬כאשר דוד כופה‬
‫עליה לשכב עמו והתנהגותה לאחר מכן‪ ,‬מלמדים על הפסיביות שלה‪ .‬כזאת גם התנהגותה בעת‬
‫המאבק על השלטון‪ ,‬כאשר נתן הנביא הוא היוזם והממריץ אותה לתבוע מאת המלך לקיים את‬
‫שבועתו‪ .‬הפסיביות והנאיביות שלה נשארו בעינן גם לאחר שנים לא מעטות של שהייתה‬
‫בארמון המלך כאשת דוד‪ .‬בדיקת הנחייתו של נתן בהשוואה לביצוע של בת‪-‬שבע‪ ,‬ושני אלה‬
‫בהשוואה להופעת נתן ודבריו למלך‪ ,‬מלמדים על התכנית המתוחכמת שעיצב נתן לשניהם‪,‬‬
‫כאשר יופיעו בזה אחר זו לפני המלך; אולם בת‪-‬שבע פגמה בתכנית בסטיותיה הבלתי מחושבות‬
‫מהדרכת נתן‪ .‬נפרט עתה בהרחבה את ההשוואה של תבנית החזרה‪ ,‬המהווה כאמור לעיל אחת‬
‫מסגולותיו של הסיפור המקראי‪.‬‬
‫‪ 58‬השוו למשל‪ :‬פריש‪ ,‬פרשת מלכות שלמה בספר מלכים‪ ;152 – 148 ,‬בן‪-‬איון‪ ,‬נשות דוד‪ ,‬עמ' ‪R. ;188- 182‬‬
‫‪Alter, The Art of Biblical Narrative (Revised & Updated Edition), pp. 123-126; E.K.‬‬
‫‪Solvang, A Womman’s Place in the House: Royal Women of Judah and their‬‬
‫‪Involvement in the House of David (JSOTSS 349; Sheffield: Sheffield Academic Press,‬‬
‫‪2003), pp. 144-149; Moyers, The Social Function of 1 Kings 1-2, pp. 140-143.‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪127‬‬
‫אחרי שתיאר המספר בהרחבה יחסית את התנהגותו של אדניהו‪ ,‬יוזמותיו‪ ,‬עוזריו וארגון‬
‫חגיגת הזבח בעין רגל‪ ,‬בלא שנאמר משהו על יוזמות כלשהן של שלמה ואמו לביצור מעמדם‪,‬‬
‫נתן מופיע לפני בת‪-‬שבע ומאיץ בה לפעול מיידית לפי התכנית שיתווה לה‪ .‬נתן מגדיר אמנם את‬
‫דבריו כ"עצה"‪ ,‬אבל הוא מוסיף לכך אזהרה חמורה‪ ,‬שבת‪-‬שבע ובנה נמצאים בסכנת חיים‬
‫ועליה להישמע לעצתו ולמלט את נפשה ואת נפש בנה שלמה‪ ,‬על‪-‬ידי הליכה אל המלך‬
‫והפעלתו לסיכול המהלך של אדניהו‪ .‬הקדמת דרבון זו מלמדת על חששו של נתן‪ ,‬שמא בת‪-‬‬
‫שבע הפסיבית לא תהיה נכונה לצאת ולפעול אצל המלך‪ .‬יתירה מזו‪ ,‬ניכר הדבר שנתן חושש‬
‫שבת‪-‬שבע לא תשכיל להעביר את המסר למלך במדויק‪ ,‬על כן הדברים אשר שם בפיה לומר‬
‫למלך הם קצרים מאוד וממוקדים בטענה אחת בלבד‪ :‬המלך נשבע ששלמה בנה יירש את כסאו‪,‬‬
‫מדוע אם כן לא קוימה השבועה ואדניהו מלך? אבל בת‪-‬שבע מכזיבה‪ ,‬היא מרבה בדברים‬
‫ובסטיות מהנוסח שנתן שם בפיה‪ .‬נברר עתה את הרציונל להדרכת נתן ואת שגיאתה של בת‪-‬‬
‫שבע בשינויים ובהרחבת הדברים בהופעתה לפני המלך‪.‬‬
‫בדיקת הנוסח שתכנן לבת‪-‬שבע אל מול הנוסח של הופעתו לפני המלך מלמדת על תכניתו‬
‫הנבונה‪ :‬בת‪-‬שבע לא הייתה פעילה ומעורה די הצורך בחיים הפוליטיים‪ ,‬ולכן לא תפסה עמדה‬
‫משמעותית בארמון המלוכה ובהשפעה יום‪-‬יומית על המלך‪ .‬אבישג הייתה זו ששהתה עם‬
‫המלך ודאגה לצרכיו‪ .‬בכך איבדה בת‪-‬שבע את הקשר הישיר והיום‪-‬יומי עם המלך הזקן‪ .‬מסיבה‬
‫זו מטיל נתן על בת‪-‬שבע לבוא במיוחד אל המלך לדבר עמו ולהתמקד רק בזווית‪-‬הראייה‬
‫האישית שלה‪ ,‬שבמרכזה קובלנה‪ :‬מדוע מופרת השבועה האישית שנשבע לה המלך‪ ,‬ששלמה‬
‫בנה הוא שימלוך אחרי דוד‪ .‬לפי התכנית אמור היה נתן‪ ,‬נביא המלך‪ ,‬להשלים את התמונה‪,‬‬
‫לתאר בהרחבה את המתרחש בירושלים‪ ,‬ולהציע בעדינות למלך לתקן את המציאות המעוותת‬
‫שיצר אדניהו‪ .‬אולם בת‪-‬שבע "גונבת את ההצגה" מפי נתן‪ ,‬בסטותה מחלוקת התפקידים‬
‫המוגדרת והמוסכמת ביניהם‪ ,‬ובהקדימה להציג את התיאור והשאלות שנתן היה אמור להשלים‬
‫בהופעתו אחרי בת‪-‬שבע‪.‬‬
‫נמשיך עתה לבחון בדקדקנות את פרטי הסטיות של בת‪-‬שבע מהדרכתו של נתן‪ .‬נתן הנביא‬
‫הדריך את בת‪-‬שבע לפתוח בפנייה אל המלך בתואר הנהוג‪" :‬אדני המלך"‪ ,‬אבל בת‪-‬שבע‬
‫הלחוצה והמתרגשת פותחת בתואר הנחות יחסית "אדני"‪ ,‬ורק בהמשך היא מתקנת את פניותיה‬
‫ומשתמשת בתואר "אדני המלך" בשלמותו‪ .‬בעוד נתן מדריך את בת‪-‬שבע להציג למלך שאלות‬
‫מעודנות בדבר אי‪-‬קיום השבועה להמלכת שלמה‪ ,‬ודבריה אמורים היו להיות מנוסחים פעמיים‬
‫בלשון שאלה; הרי בת‪-‬שבע בהופעתה קובעת עובדות‪ ,‬מהם משתקפת האשמה ישירה‪ ,‬שהמלך‬
‫דוד לא קיים את השבועה‪ ,‬והוא כלל איננו יודע את שהוא צריך לדעת‪ ,‬כי אדניהו מלך‪ ,‬ובת‪-‬‬
‫שבע מוסיפה לפני המלך פרטי תיאור על חגיגתו של אדניהו‪ ,‬כהוכחה לכך שהמלך איננו יודע‬
‫דבר על המתרחש; בכך פוגעת בת‪-‬שבע במלך הזקן מאוד בהטילה ספק ביכולתו השכלית‬
‫ובכושרו לדעת את אשר מתרחש בירושלים לא הרחק מהארמון‪ .‬כמו כן‪ ,‬בת‪-‬שבע מוסיפה‬
‫האשמה‪ ,‬שעיני כל ישראל אל המלך להגיד להם מי ימלוך אחריו‪ .‬ובכך היא רומזת שהמלך‬
‫איננו מקיים חובה זו‪ .‬יתירה מזו‪ ,‬בת‪-‬שבע חותמת את דבריה בהוספת האשמה‪ ,‬שהיעדר פעולה‬
‫מצד המלך לסיכול המלכת אדניהו מסכנת אותה ואת בנה שלמה בעתיד‪ ,‬כאשר המלך ישכב עם‬
‫‪128‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫אבותיו‪ .‬כמו כל ההוספות והסטיות של בת‪-‬שבע מהדרכת נתן כך גם הזכרת מותו של המלך‬
‫נעשתה בחוסר התחשבות וחוסר עדינות‪ ,‬ופגעה שלא לצורך במלך‪ .‬אכן המלך מקשיב לה‪ ,‬אך‬
‫עדיין איננו מגיב‪ .‬ובינתיים יוצאת בת‪-‬שבע מהחדר‪ ,‬כאשר נתן מוזמן לדבר אל המלך‪.‬‬
‫רק כאשר נתן הנביא מופיע לפני המלך מתוך הכנעה מוחצנת‪ ,‬בפניות מנומסות‪ ,‬בהצגת‬
‫דבריו בלשון שאלה‪ ,‬מתוך הנחה שהמלך הוא מקור הסמכות לקבוע את היורש‪ ,‬המלך משתכנע‬
‫וקורא לבת‪-‬שבע‪ ,‬מאשר את השבועה ומפתיע לגמרי את בת‪-‬שבע ביכולתו השכלית לקלוט את‬
‫הסיטואציה ובהתוויית תכנית מיידית לסיכול התמלכות אדניהו ולמהפך על‪-‬ידי המלכת שלמה‪.‬‬
‫המלך שולט בכל הפרטים‪ ,‬הוא ממפה יפה את את התפלגות התומכים ואת יחסי הכוחות‪ .‬הוא‬
‫יוזם את כל שלבי המהלך הנגדי‪ :‬ממנה את האישים‪ ,‬מחלק תפקידים ומקצה כוחות להבטחת‬
‫התמלכות שלמה‪ .‬מכאן ואילך המחבר מתאר בחזרות ארוכות ומפורטות את שלב התכנית של‬
‫דוד ואת שלב הביצוע‪ ,‬ובמיוחד את הבשורה שהביא יהונתן בן אביתר הכוהן‪ ,‬שבה הוא חוזר‬
‫על דברי דוד ועל התמלכות שלמה בירושלים‪ .‬מהלך הסיפור והאריכות שבחזרות התיאור של‬
‫התמלכות שלמה מלמדות‪ ,‬שהדיעות שנשמעו במחקר‪ ,‬כאילו המחבר רואה באדניהו את היורש‬
‫הנגזל ואילו שלמה חומס את המלוכה‪ 59 ,‬אינן עולות בקנה אחד עם הניתוח הספרותי‪ .‬אדרבה‪,‬‬
‫החזרות הרבות במהלך התיאור מלמדות שהמחבר רואה בשלמה את בן המלך ואת אמו‬
‫כעשוקים הצפויים לסכנת מוות‪ ,‬עקב התנשאות אדניהו והזבח הפומבי של המלכתו‪ .‬ריבוי‬
‫החזרות בתיאור המהלך הנגדי שבמסגרתו הומלך שלמה מלמדים שהמספר שמח בהצלחת‬
‫המהפך ובהמלכת שלמה‪ ,‬אם כי הוא מספר את מהלך הדברים כמספר שאיננו מתערב ישירות‬
‫ומביע הערכות שיפוט מפורשות‪ 60 .‬אולם בקריאה מדוקדקת ולפי כללי הניתוח הספרותי‪,‬‬
‫ובמיוחד ריבוי השימוש בטכניקת ה"חזרה"‪ ,‬עולה תמונת מחבר‪ ,‬הרואה בשלמה את המועמד‬
‫הראוי ואת מחנהו של אדניהו מובס ומפוחד‪ .‬השלב הראשון במאבק על השלטון מסתיים‬
‫בתיאור אדניהו בן חגית המבוהל‪ ,‬ירא מפני שלמה ומחזיק בקרנות המזבח‪ .‬שלמה נאלץ לשלוח‬
‫אנשים ל"הוריד" אותו משם‪ .‬שלמה חונן אותו בתנאי שיתנהג כ"בן חיל" ולא יחרוש רעה‪ .‬כך‬
‫מסתיים תיאור המהלך הראשון במאבק על כס המלוכה‪ .‬תיאורים אלה פוגמים מאוד בדימוי של‬
‫אדניהו ומחנהו‪ .‬המחבר המשתמע משתמש באנלוגיות ובחזרות‪ ,‬ומכללן משתמע שהמחבר‬
‫מצדד בשלמה כמועמד הראוי‪ ,‬שאכן זכה למלוכה כדין‪.‬‬
‫בקשת אדניהו לשאת את אבישג וחיסולם והדחתם של יריבי שלמה ודוד )ב'‪ ,‬יג‪-‬מו(‬
‫הסיבוב השני במאבק מתרחש לאחר מות דוד והפיכת שלמה ממלך בפועל‪ (regent) ,‬הפועל‬
‫בשם אביו הזקן מאוד‪ ,‬למלך עצמאי‪ .‬המאבק מתחדש לפי המסופר בהופעת אדניהו לפני בת‪-‬‬
‫שבע ובבקשתו‪ ,‬כי תשתדל למענו אצל המלך שיתן לו את אבישג השונמית לאישה‪ .‬זו הפעם‬
‫‪ 59‬להערכה ספרותית מוטעית זו בעניין עמדת המחבר השוו במיוחד‪I. Benzinger, Die Bücher der :‬‬
‫‪Könige erklärt (KHCAT 9; Freiburg et al: J.C.B. Mohr, 1899), p. 1; Gunn, King David,‬‬
‫‪pp. 104-108; Sweeney, I & II Kings: A Commentary, pp. 47-48; K.L. Noll, The Faces of‬‬
‫‪David (JSOTSS 242; Sheffield: Sheffield Academic Press, 1997), pp. 63-75.‬‬
‫‪ 60‬ראו ‪Gray, I & II Kings, p. 105.‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪129‬‬
‫השנייה בפרשה זו שבא אדם אל בת‪-‬שבע ומבקש אותה לדבר אל המלך‪ .‬אבל קיים שוני רב בין‬
‫המקרים‪ :‬הופעת נתן נועדה להפעיל את בת‪-‬שבע כדי להציל אותה ואת בנה; בשעה שבקשת‬
‫אדניהו מהווה סכנה סמויה דווקא אם תלך בת‪-‬שבע לשכנע את המלך לפעול כבקשתה‪ .‬המחבר‬
‫מציג במתכוון את אדניהו כ"בן חגית" )למרות שברוב ההזכרות הקודמות‪ ,‬למעט פעמיים‪ ,‬הוא‬
‫מכונה אדניהו בסתם‪ ,‬ללא ציון שם האם( ואילו את בת‪-‬שבע הוא מציג כאן כ"אם שלמה"‪,‬‬
‫למרות שלא היה צורך בדבר‪ ,‬שהרי סופר עליהם קודם לכן‪ .‬בתוספת ההגדרות לאיש ולאישה‬
‫מבליט המחבר פעם נוספת כפי שעשה לעיל )א'‪ ,‬יא( את המתח הקיים בין השניים‪ ,‬שכן אדניהו‬
‫הוא בנה של אחת מנשות דוד שנשא בצעירותו; ואילו בת‪-‬שבע היא אמו יפת התואר של שלמה‪,‬‬
‫שדוד נשאה מאוחר‪ ,‬ושאדניהו ביקש לחסל את שניהם בעת ניסיונו הקודם לתפוס את המלוכה‪.‬‬
‫להלן נשווה וננתח את בקשת אדניהו ותגובת בת‪-‬שבע אל מול העברת הבקשה על‪-‬ידי בת‪-‬שבע‬
‫אל בנה המלך שלמה ותגובת המלך לבקשה‪.‬‬
‫הופעת אדניהו לפני בת‪-‬שבע )ב'‪ ,‬יג‪-‬יח(‬
‫יג ויבא אדניהו בן חגית אל‬
‫בת‪-‬שבע אם שלמה‬
‫ותאמר‪ :‬השלום באך?! ויאמר‪:‬‬
‫שלום!‬
‫יד ויאמר‪ :‬דבר לי אליך; ותאמר‪ :‬דבר!‬
‫טו ויאמר‪ :‬את ידעת כי לי היתה המלוכה‬
‫ועלי שמו כל ישראל פניהם למלך‬
‫ותסב המלוכה ותהי לאחי כי מה'‬
‫היתה לו‬
‫טז ועתה שאלה אחת אנכי שאל מאתך‬
‫אל תשבי את פני; ותאמר אליו‪ :‬דבר!י‬
‫יז ויאמר‪ :‬אמרי נא לשלמה המלך‬
‫כי לא ישיב את פניך‬
‫ויתן לי את אבישג השונמית לאשה‬
‫יח ותאמר בת‪-‬שבע‪:‬‬
‫טוב אנכי אדבר עליך אל המלך‬
‫בקשת בת‪-‬שבע מהמלך שלמה )יט‪-‬כד(‬
‫יט ותבא בת‪-‬שבע אל המלך שלמה‬
‫לדבר לו על אדניהו‬
‫ויקם המלך לקראתה וישתחו לה‬
‫וישב על כסאו‬
‫וישם כסא לאם המלך‬
‫ותשב לימינו‬
‫כ ותאמר‪ :‬שאלה אחת קטנה‬
‫אנכי שאלת מאתך‪ ,‬אל תשב את פני;‬
‫ויאמר לה המלך‪ :‬שאלי אמי‬
‫כי לא אשיב את פניך!‬
‫כא ותאמר‪ :‬יותן את אבישג השנמית‬
‫לאדניהו אחיך לאשה‬
‫כב ויען המלך שלמה ויאמר לאמו‪:‬‬
‫ולמה את שאלת את אבישג השנמית‬
‫לאדניהו‬
‫ושאלי לו את המלוכה‬
‫כי הוא אחי הגדול ממני‬
‫ולו ולאביתר הכהן וליואב בן צרויה‬
‫כג וישבע המלך שלמה בה' לאמר‪:‬‬
‫כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף‬
‫כי בנפשו דבר אדניהו את הדבר הזה‬
‫‪130‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫כאשר באופן מפתיע אדניהו מגיע לדבר עם בת‪-‬שבע‪ ,‬היא מתייחסת אליו בחשדנות‬
‫המתבטאת בשאלה‪" :‬השלום באך?!" כלומר האם באת בכוונת שלום‪ ,‬או שמא יש לך כוונות‬
‫זדון? אדניהו משיב קצרות "שלום"‪ .‬בחילוף דברים זה יש לא מעט אירוניה‪ ,‬מאחר ותיבת‬
‫"שלום"‪ ,‬הנתפסת כמדרש שם לשמו של שלמה‪ 61 ,‬מהווה כאן נושא לחששה של בת‪-‬שבע‪ :‬האם‬
‫בואו של אדניהו אמנם מבשר שלום לשלמה? ואדניהו משיב בחיוב‪ .‬אבל כפי שנראה בסמוך‪,‬‬
‫בת‪-‬שבע עדיין חושדת‪ .‬אכן מדרש השם של שלמה=שלום‪ ,‬נשמע בהקשר זה‪ ,‬אבל בהמשך הוא‬
‫יוכיח עצמו כבעייתי מאוד‪ 62 .‬אחרי הפסקה קצרה‪ ,‬המתבטאת בכפל "ויאמר" בדברי אותו דובר‪,‬‬
‫מציין אדניהו את מטרת פגישתו "דבר לי אליך"‪ .‬בת‪-‬שבע החושדת עדיין בכוונות אדניהו‬
‫משיבה קצרות‪" :‬דבר!" אדניהו מקדים לבקשתו אזכור היריבות בינו לבין שלמה‪ .‬ניכר הדבר‬
‫שהוא מרכך את חריפות היריבות‪ .‬הוא מציין‪ ,‬שבעצם הוא היה הזכאי למלוכה‪ ,‬אך אינו מפרט‬
‫שהדבר היה מתוקף היותו הגדול שבאחים‪ .‬עוד הוא מציין‪ ,‬שמועמדותו למלוכה נתמכה על‪-‬ידי‬
‫כל ישראל‪ .‬אבל כאן הוא מציין שחל מפנה סיבובי‪ ,‬והמלוכה ניתנה לאחיו‪ .‬הוא איננו קורא‬
‫לשלמה בשמו ואף איננו מציין את תוארו‪ ,‬אלא נותן לכך גוון משפחתי בכנותו אותו "אחי"‪ .‬עוד‬
‫מוסיף אדניהו שההכרעה באה מאת ה' )"כי מה' היתה לו"(‪ .‬אל נכון הוא מתכוון לטענת תומכי‬
‫שלמה בדבר עמדת נתן הנביא שייצג את דבר האל‪ ,‬כפי שהסברנו למעלה בסעיף ג'‪ .‬אחרי‬
‫ההקדמה שממנה השתקפה‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬טרוניה על כי שלמה זכה במלוכה שהגיעה בעצם‬
‫לאדניהו; ומצד שני‪ ,‬מעין השלמה כביכול‪ ,‬עם המלכת שלמה מאחר שזהו רצון האל‪ ,‬מבקש‬
‫אדניהו להציג את שאלתו‪-‬בקשתו ומבקש מראש שבת‪-‬שבע לא תשיב את פניו ריקם‪ .‬בת‪-‬שבע‬
‫החושדת עונה לו גם הפעם קצרות‪" :‬דבר!" אדניהו ניגש אפוא לגוף בקשתו‪ .‬הוא מבקש מבת‪-‬‬
‫שבע להקדים ולבקש מהמלך התחייבות‪ ,‬שלא ישיב בשלילה לבקשה‪" :‬אמרי נא לשלמה המלך‬
‫כי לא ישיב את פניך"‪ .‬בדומה לנתן הנביא‪ ,‬מרגיש גם אדניהו צורך לתדרך את בת‪-‬שבע כיצד‬
‫לפנות אל המלך‪ :‬תחילה לבקש התחייבות להיענות חיובית‪ ,‬ורק אחר‪-‬כך הוא מסביר את עיקר‬
‫הבקשה בקצרה ובאופן לקוני‪" :‬ויתן לי את אבישג השונמית לאשה"‪ .‬בדומה לנתן‪ ,‬גם המשפט‬
‫ששם אדניהו בפיה של בת‪-‬שבע הוא קצר‪ .‬שני הגברים שהדריכו את בת‪-‬שבע כיצד לבקש דבר‬
‫מהמלך‪ ,‬חשו שאין לסמוך עליה ולכן שמו בפיה נוסח קצר יחסית‪ .‬אדניהו הנחה את בת‪-‬שבע‬
‫שתתנהג אצל המלך כאילו היא‪ ,‬כביכול‪ ,‬היוזמת של הבקשה‪ ,‬שהמלך יתן בתוקף סמכותו את‬
‫אבישג לאדניהו לאישה‪ .‬אדניהו לא ציין כל סיבה או תכלית לבקשה זו‪ .‬בת‪-‬שבע שומעת את‬
‫הבקשה ולא מוצאת בה פסול‪ .‬דבר זה מתבטא בתיבה הראשונה של הסכמתה שניתנה‪ ,‬הפעם‬
‫במשפט שלם‪" :‬טוב‪ ,‬אנכי אדבר עליך אל המלך"‪ .‬בת‪-‬שבע נלכדה אפוא במלכודת שהטמין לה‬
‫אדניהו‪ .‬המחבר איננו רומז מה הניע את בת‪-‬שבע לקבל את בקשת אדניהו‪ ,‬והקורא יכול‬
‫להשלים את הפער בהשערות שונות‪ :‬אולי רצתה לפייס את אדניהו כדי להשקיט אותו‪ ,‬ושימצא‬
‫את עיסוקו עם אבישג היפיפיה; או אולי חשבה בת‪-‬שבע שבאותה הזדמנות היא תצליח להרחיק‬
‫גם את אבישג‪ ,‬שהייתה צמודה לדוד ושהתה כל הזמן בחדר אחד עם בעלה המנוח‪ ,‬דוד המלך‬
‫‪ 61‬השוו‪Fokkelman, King David, pp. 291-292. :‬‬
‫‪ 62‬ראו‪Garsiel, “Puns upon Names as a Literary Device in 1 Kings 1-2,” p. 385. :‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫‪131‬‬
‫בערוב ימיו‪ .‬מוטב היה לבת‪-‬שבע שיעסיקו זה את זו ולא יהוו איום על המלך ועל אם המלך‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬מקצת החוקרים סבורים שבת‪-‬שבע בערמומיותה הסכימה ליטול על עצמה שליחות זו‪,‬‬
‫כדי להפליל את אדניהו ולגרום לאובדנו‪ 63 .‬אבל סברה זו איננה סבירה בעיניי‪ .‬הניתוח הספרותי‬
‫מראה שבת‪-‬שבע נשארת חשדנית‪ ,‬אך לבסוף היא מתפתית בנאיביות לסייע לאדניהו ולהעביר‬
‫את בקשתו ה”תמימה”‪ ,‬כביכול‪ ,‬למלך‪ 64 .‬רוגזו של המלך על בקשת בת‪-‬שבע מוכיח‪ ,‬שהמספר‬
‫אינו רואה באירוע קונספירציה של השניים לגרום לאובדנו של אדניהו‪.‬‬
‫בשלב הבא מתרחשת הסצינה בה מופיעה בת‪-‬שבע לפני המלך שלמה‪ ,‬והקורא המשכיל‬
‫מודרך לבדוק בקפידה את טיב השינויים ששינתה בבקשתו של אדניהו‪ ,‬שהיא עצמה הסכימה‬
‫לייצג לפני המלך‪.‬‬
‫בשלב הביצוע מתוארת בת‪-‬שבע בלשון זו‪" :‬ותבא בת‪-‬שבע אל המלך שלמה לדבר לו על‬
‫אדניהו"‪ ,‬כלומר בת‪-‬שבע התכוונה לדבר אל המלך על אודות הצורך של אדניהו )לשאת את‬
‫אבישג(‪ .‬אין בכתוב שום הערה או ביטוי מצד המספר‪ ,‬המעיד על כוונה בלתי טהורה מצידה‬
‫בסיטואציה זו‪ .‬המלך מצדו מכבד אותה מאוד‪ :‬הוא קם לקראתה משתחוה לה ומציע לה כסא‬
‫שתשב לימינו‪ .‬היא פותחת בהקדמה‪ ,‬המבקשת התחייבות מראש מהצד השומע למלא את‬
‫הבקשה‪" :‬שאלה אחת קטנה אנכי שאלת אל תשב את פני"‪ .‬בהשוואה להדרכתו של אדניהו‬
‫הוסיפה בת‪-‬שבע הערכה למהות הבקשה‪ ,‬זוהי שאלה אחת "קטנה"‪ .‬בת‪-‬שבע אינה תופסת עד‬
‫כמה בקשת אדניהו היא "גדולה" ומסוכנת‪ .‬מבחינתה זו בקשה פעוטה חסרת חשיבות פוליטית‪.‬‬
‫המלך‪ ,‬שאיננו יודע עדיין את מהות הבקשה ומי עומד מאחוריה‪ ,‬מגיב בהתחייבות‪" :‬שאלי אמי‬
‫כי לא אשיב פניך"‪.‬‬
‫מאוששת מהיחס החם שגילה שלמה כלפיה והתחייבותו מראש למלא את משאלתה‪ ,‬מציגה‬
‫בת‪-‬שבע את השאלה בנוסח משלה‪ ,‬השונה מעט מהדרכת אדניהו‪" :‬יותן את אבישג השנמית‬
‫לאדניהו אחיך לאשה"‪ .‬בת‪-‬שבע מתאמצת להשיג את מבוקשה‪ :‬בהצמדת התואר "אחיך" לצד‬
‫שמו של אדניהו מבקשת בת‪-‬שבע מהמלך שיתייחס בפייסנות אל אדניהו‪ ,‬שאחר הכול הוא‬
‫"אח" לשלמה‪ .‬יתירה מזו‪ ,‬אדניהו הדריך אמנם את בת‪-‬שבע לבקש שהמלך בעצמו יתן לו את‬
‫אבישג‪" .‬נתינה" זו משמעה‪ :‬נישואין מלכותיים‪ ,‬שבהם המלך בעצמו משמש שושבין המעביר‬
‫את הכלה לרשות החתן‪ .‬בת‪-‬שבע‪ ,‬חוששת שהמלך לא יאות לשמש עצמו הוא השושבין‬
‫המעביר את אבישג לאדניהו‪ ,‬ולכן היא משנה את הנוסח של בקשת אדניהו לנוסח פסיבי יותר‪,‬‬
‫‪ 63‬השוו למשל‪B.O. Long, 1 Kings: with Introduction to Historical Literature (FOTL; :‬‬
‫‪Grand Rapids, Mich: Eerdmams, 1984), p. 51; J.W. Wesselius, “Joab’s Death and the‬‬
‫‪Central Theme of the Succession Narrative (2 Samuel ix 1-1 Kings ii),” VT 40 (1990),‬‬
‫‪pp. 336-351 (esp. pp. 347-348); N. Aschkenasy, Women at the Window: Biblical Tales‬‬
‫‪of Oppression and Escape (Detroit, Mich., Wayne State University Press, 1998), pp.‬‬
‫‪114-117; Moyers, The Social Function of 1 Kings 1-2, pp. 140-143.‬‬
‫‪ 64‬להערכתה של בת‪-‬שבע כאישה תמימה המתפתה לתמוך באדניהו ובמזימתו‪ ,‬עיינו אברבנאל‪ ,‬פירוש על נביאים‬
‫ראשונים‪ ,‬עמ' תנ"ב‪-‬תנ"ג; זלבסקי‪ ,‬עליית שלמה למלוכה עמ' ‪R.N. Whybray, The ;137 – 133‬‬
‫‪Succession Narrative (SBT 2nd Series9; London: SCM, 1968), p. 40.‬‬
‫‪132‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫ל"יותן" במקום "ייתן"‪ ,‬היינו המלך יתיר לאדניהו לשאת את אבישג‪ ,‬אבל הוא לא יטול חלק‬
‫‪65‬‬
‫פעיל בביצוע הנישואין‪.‬‬
‫חרף הכבוד שהמלך רוחש לאמו והתחייבותו מראש למלא את בקשתה‪ ,‬וחרף עידון נוסח‬
‫הבקשה‪ ,‬המלך זועם על אמו‪ ,‬שהתפתתה לתמוך במזימת יריבו‪ ,‬והוא גוער בה‪" :‬ולמה את‬
‫שאלת את אבישג השנמית לאדניהו ושאלי לו את המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני ולו ולאביתר‬
‫הכהן וליואב בן צרויה"‪ .‬המלך פוקד להמית את אדניהו ואת יואב ולהגלות את אביתר‬
‫מירושלים‪.‬‬
‫ה‪ .‬הקשרו הספרותי של הסיפור‪ ,‬קישוריו ומגמתו‬
‫כאמור למעלה‪ ,‬סיפור שלמה ואדניהו היווה במקורו סיום לסיפור הארוך על תולדות דוד‪ .‬אבל‬
‫גם אחרי פיצולו של הסיפור והפרדתו ממקורו ניכר בבירור‪ ,‬שהסיפור על שלמה ואדניהו הוא‬
‫המשך רציף בתוכן‪ ,‬בדמויות‪ ,‬באידיאות‪ ,‬בדרכי התיאור וכד'‪ ,‬בין רובו של הסיפור הארוך‬
‫שנשתמר פחות או יותר בספר שמואל ובין חתימתו‪ ,‬שנשתלבה גם היא לאחר שינויי עריכה‬
‫דויטרונומיסטית מעטה בספר מלכים‪ .‬בין שני חלקי המקור נקשרים אנלוגיות ומערכי השוואה‬
‫‪66‬‬
‫מתוחכמים‪ ,‬שעל כמה מהעיקריים והמשמעותיים שבהם ראוי לעמוד כאן‪.‬‬
‫כבר עמדנו בקצרה למעלה‪ ,‬כי המחבר יוצר הקבלה בין מאבקו של אדניהו לזכות במלוכה‬
‫ובין מרד אבשלום‪ :‬בדומה לאבשלום גם אדניהו התנשא למלוך תוך כדי ניצול יופיו ותוך גינוני‬
‫מלכות שהתבטאו בשימוש במרכבה וחמישים הרצים לפניו‪ .‬האות להכתרתו של אדניהו ניתן‬
‫בדומה לאבשלום בחגיגת זבח פומבית גדולה )השוו מל"א א'‪ ,‬ט‪ ,‬כה‪ ,‬מא‪ ,‬מול שמ"ב ט"ו‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫אצל שניהם מופיע אדם המכונה בסיפור כ“רץ” וכ“מבשר”‪ ,‬המבקש להודיע על תבוסת הבן‬
‫המורד באביו‪ .‬בסיפור אבשלום היה המבשר אחימעץ בנו של צדוק הכהן‪ ,‬חבר ממשלת דוד‪,‬‬
‫אשר רץ להביא את בשורת הניצחון על אבשלום ומותו של המורד‪ .‬המלך אכן ציפה לבשורה‬
‫טובה בהכריזו‪" :‬איש טוב זה ואל בשורה טובה יבוא” )שמ"ב י"ח‪ ,‬כז(‪ .‬אבל כאשר חש אחימעץ‬
‫את הלך הרוח של דוד אבי אבשלום נאלמה לשונו‪ .‬בדומה לכך בסצינת חגיגת אדניהו מופיע‬
‫לקראת סיום הטקס "מבשר"‪ .‬גם בסיפור זה המבשר הוא בנו של כהן ראשי וחבר בממשלת דוד‪,‬‬
‫אלא שהפעם הוא יונתן בן אביתר‪ .‬אף ממנו מצפים לבשורה טובה כמתואר‪" :‬ויאמר אדניהו‪:‬‬
‫"בא‪ ,‬כי איש חיל אתה וטוב תבשר" )מל"א א'‪ ,‬מב(‪ .‬בדומה לאבשלום שבא אל פילגשי אביו‬
‫במגמה לבצר את מעמדו בקרב הציבור‪ ,‬כך מבקש אדניהו לשאת את אבישג השונמית לאישה‬
‫מתוך כוונה סמויה שבכך יחוזק מעמדו כטוען לירושת דוד‪ .‬בקשת אדניהו מגלה קישורי סגנון‬
‫למשפט המבוים של נתן בדבר גזל "כבשת הרש"‪ ,‬כפי שעולה מהקבלת שני הסיפורים‪:‬‬
‫‪ 65‬לניסוח שונה מעט של שינוי אופי בקשת בת‪-‬שבע השוו‪Adele Berlin, Poetics and Interpretation :‬‬
‫‪of Biblical Narrative (Sheffield: The Almond Press, 1983), p. 29.‬‬
‫‪ 66‬לדיון רחב ומקיף בזיקותיהם של שני חלקי הסיפור זה לזה ובאנלוגיות שביניהם ראו‪ :‬גרסיאל מלכות דוד‪ ,‬עמ'‬
‫‪.191 – 179‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫תוכחת גזל כבשת הרש )שמ"ב י"ב(‬
‫א שני אנשים היו בעיר אחת‬
‫ג ולרש אין כל כי אם כבשה אחת‬
‫קטנה‪...‬‬
‫ויחיה‪ ,‬ותגדל עמו ועם בניו יחדו‬
‫מפתו תאכל ומכסו תשתה‬
‫ובחיקו תשכב ותהי לו כבת‪...‬‬
‫ה ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר אל נתן‪:‬‬
‫חי ה' כי בן מות האיש העשה זאת‬
‫ו ואת הכבשה ישלם ארבעתים‬
‫עקב אשר עשה את הדבר הזה‪...‬‬
‫ויאמר נתן אל דוד‪..:‬‬
‫יא ולקחתי את נשיך לעיניך‬
‫ונתתי לרעיך‪...‬‬
‫ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת‬
‫יב כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את‬
‫הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש‬
‫יג ויאמר נתן אל דוד‪ :‬אפס כי נאץ נאצת‬
‫את איבי ה' בדבר הזה‬
‫‪133‬‬
‫פרשת אדניהו ואבישג )מל"א א'‪-‬ב'(‬
‫א'‪ ,‬א‪.‬והמלך דוד זקן בא בימים‪...‬‬
‫ויכסהו בבגדים ולא יחם לו‬
‫ב ויאמרו לו עבדיו‪:‬‬
‫יבקשו לאדני המלך נערה בתולה‬
‫ועמדה לפני המלך ותהי לו סכנת‬
‫ושכבה בחיקך‬
‫וחם לאדני המלך‪...‬‬
‫ב'‪ ,‬יג ויבא אדניהו בן חגית אל בת‪-‬שבע‪...‬‬
‫ועתה שאלה אחת אנכי שאל מאתך‪...‬‬
‫יט ותבא בת‪-‬שבע אל המלך שלמה‪...‬‬
‫וותאמר‪ :‬שאלה אחת קטנה‬
‫אנכי שאלת מאתך‪...‬‬
‫יתן את אבישג השנמית לאדניהו‪...‬‬
‫כג וישבע המלך שלמה בה' לאמר כה‬
‫יעשה‬
‫לי אלהים וכה יוסיף כי בנפשו דבר‬
‫אדניהו את הדבר הזה‬
‫ועתה חי ה'‪...‬כי היום יומת אדניהו‬
‫האסוציאציות שבין שני הטקסטים יוצרות קשר תימאטי בין תוכחת נתן לדוד‪ ,‬שעניינה‬
‫חטאו כלפי בת‪-‬שבע ואוריה ובין בקשת אדניהו מבת‪-‬שבע‪ ,‬שתבקש מהמלך שלמה כי יתן לו‬
‫את אבישג השונמית לאישה‪ .‬האנלוגיה יוצרת כאן קשר המצביע על כך שחטאיו של דוד בעבר‬
‫מזמנים לו עונשים לפי אמת המידה המקראית של "מידה כנגד מידה"‪ .‬במרכזה של תוכחת נתן‬
‫נזכרים במיוחד שני עונשים עתידיים‪" (1) :‬לא תסור חרב מביתך עד עולם"; )‪ (2‬הנני מקים עליך‬
‫רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך" )שמ"ב י"ב‪-' ,‬יא( – שני עונשים אלה‬
‫נתקיימו אצל כל אחד משלושת בניו הגדולים של דוד‪ ,‬שחטאו כלפי דוד בתחום חיי האישות‬
‫)אמנון אנס את תמר בת דוד; אבשלום בא אל פילגשי אביו; אדניהו ביקש לשאת את אבישג‬
‫שהייתה מעין פילגש לדוד( – כל השלושה הללו מצאו את מותם בטרם עת‪ ,‬לקיים את תוכחת‬
‫נתן‪" :‬ועתה‪ ,‬לא תסור חרב מביתך עד עולם!" )שמ"ב י"ב‪ ,‬י(‪ .‬הקשר הסגנוני בין תוכחת נתן‬
‫לדוד ובין בקשת אדניהו לשאת את אבישג יוצר זיקה בין שתי הפרשות‪ .‬ללמדך‪ ,‬שתוכחת נתן‬
‫המשיכה להתקיים גם לאחר מות דוד‪ ,‬ואדניהו מוצא להורג במצוות שלמה‪ .‬עוד מלמדים‬
‫הקישורים הסגנוניים‪ ,‬שבקשתו הערמומית של אדניהו לשאת את אבישג היא בבחינת גזל‬
‫"כבשת הרש"‪ ,‬המתואר בתוכחת נתן הנביא‪ .‬האנלוגיה הנרמזת בין בקשת אדניהו לשאת את‬
‫אבישג השונמית ששכבה בחיק דוד לחממו‪ ,‬ובין "כבשת הרש" ששכבה בחיק אותו עני‪,‬‬
‫‪134‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫מעצימה את הביקורת הסמויה נגד אדניהו‪ ,‬המנסה לחמוס את "כבשת הרש"‪ 67 ,‬היינו הוא מבקש‬
‫לגזול את המלוכה שניתנה לשלמה על‪-‬פי החלטת דוד ושתי שבועותיו בנושא‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫אמנם מקצת החוקרים מפקפקים אם הייתה אבישג במעמד פילגש לדוד‪ ,‬אבל נראה לי‪,‬‬
‫כי שמה ושם עירה מלמדים על דרך מדרשי שם סמויים על מעמדה‪ 69 .‬השם אבישג )אבי‪-‬שג(‬
‫טומן בחובו באופן כיאסטי את הרכיבים‪ :‬שג]ל[ אבי‪ .‬כלומר פילגשו של אבי‪ 70 .‬אכן‪ ,‬זו הייתה‬
‫בדיוק מחשבתו של אדניהו ‪ -‬לזכות בפילגש אביו‪ ,‬ובכך לציין כי הוא בעל הזכות להיות יורש‬
‫לדוד‪ .‬אמנם תיבת למ"ד הסופית בתיבת "שגל" נעדרת מן השם; אולם יש לציין שדווקא‬
‫בעיקריים שבנוסחי השבעים למל"א ב‪ ,‬כב‪ ,‬נגרס‪" :‬ולמה את שואלת את אבישג ל‪-‬אדניהו"‪.‬‬
‫בכתוב זה נוזף שלמה באימו על שתדלנותה להשיא את אבישג לאדניהו‪ ,‬וכאן למ"ד התכלית‬
‫מצטרפת להשלים את תכליתה של אבישג לשמש כ"שגל אביו"‪ ,‬ובתור שכזו לסייע לאדניהו‬
‫בחתירתו להדחת שלמה‪ .‬גם המגדיר הלוקאלי של שם עירה טומן בחובו את תכלית הבאתה‬
‫לבית דוד‪ :‬תיבת "השונמית" מכילה בתוכה את שם הפעולה‪" ,‬שינה" ואת הפועל "נמת"‪ ,‬כלומר‬
‫הפועל נו"ם בעבר נוכחת‪ .‬שם זה מרמז לתפקידה לישון ולנום בחיקו של המלך דוד ולחממו‪.‬‬
‫אבל בנזיפתו על אימו‪ ,‬שלמה משמיט דווקא את המגדיר "השונמית"; המצביע על פונקציית‬
‫השינה והחימום‪ ,‬ולדידו‪ ,‬אמו משרתת את האינטרס של אדניהו הרואה בה פילגש של ממש‪,‬‬
‫ולאו דווקא סוכנת‪ ,‬השוכבת בחיק המלך בלי שתקיים אתו קשר מיני של ממש‪.‬‬
‫סיפור ירושת הכסא טומן בחובו קישורים רבי עניין ל"חזון נתן" )שמ"א ז'(‪ ,‬המהווה נקודת‬
‫‪72‬‬
‫שיא בסיפור על תולדות דוד‪ 71 .‬להלן טבלת המקבילות‪:‬‬
‫חזון נתן ותפילת דוד )שמ"ב ז'(‬
‫סיפור עליית שלמה למלוכה )מל"א(‬
‫יב כי ימלאו ימיך ושכבת את אבתיך‬
‫א'‪ ,‬כא כשכב אדני המלך עם אבתיו‬
‫ח אני לקחתיך‪...‬להיות נגיד‬
‫על עמי על ישראל‬
‫א'‪ ,‬לה ואתו צויתי להיות נגיד‬
‫על ישראל ועל יהודה‬
‫ג כל אשר בלבבך לך עשה כי ה' עמך‬
‫א'‪ ,‬לז כאשר היה ה' עם אדני המלך‪,‬‬
‫‪ 67‬ראו מ' גרסיאל‪ ,‬ספר שמואל‪-‬א'‪ :‬עיון ספרותי במערכי‪-‬השוואה‪ ,‬באנאלוגיות ובמקבילות‪ ,‬הוצאת רביבים‪ ,‬רמת‪-‬‬
‫גן ‪ ,1983‬עמ' ‪.24 – 23‬‬
‫‪ 68‬לדעה זו ולרשימת המחזיקים בה‪ ,‬ראו‪ :‬בן‪-‬איון‪ ,‬נשות דוד‪ :‬מיכל‪ ,‬אביגיל‪ ,‬בת‪-‬שבע‪ ,‬עמ' ‪.202 – 199‬‬
‫‪ 69‬ראו ‪Garsiel, “Puns upon Names as a Literary Device in 1 Kings 1-2,” pp. 382-383.‬‬
‫‪ 70‬לתיבת "שגל" במשמעות פילגש ראו‪ :‬תהלים מ"ה‪ ,‬י; נחמיה ב'‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 71‬עיינו‪Avioz, Nathan’s Oracle (2 Samuel7) and Its Interpreters, pp. 71-75. :‬‬
‫‪ 72‬מקבילות אלו הובחנו בחלקן בפרשנות הקדומה והמאוחרת והן לוקטו על‪-‬ידי מיכאל אביעוז בעבודת‬
‫הדוקטורט )בשכפול; הספר הנ"ל בהע' הקודמת הוא עיבוד באנגלית לדוקטורט(‪ ,‬אשר הוסיף עליהן וערך אותן‬
‫בטבלה‪ .‬הטבלה המוצגת כאן היא בעיקר פרי עבודתו ובאה כאן בכמה שינויים‪.‬‬
‫גלגוליו של סיפור המאבק בין אדניהו ושלמה על ירושת כס מלכות דוד בירושלים‬
‫ח ואהיה עמך בכל אשר הלכת‬
‫יא בית יעשה לך ה'‬
‫יב אשר יצא ממעיך והכינתי את ממלכתו‬
‫יג הוא יבנה בית לשמי וכננתי את כסא‬
‫ממלכתו עד עולם‬
‫טז ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך‬
‫כסאך יהיה נכון עד עולם‬
‫כט ועתה הואל וברך את בית עבדך‬
‫‪135‬‬
‫כן יהיה עם שלמה‬
‫ב'‪ ,‬כד ועתה חי ה' אשר הכינני ויושיבני על‬
‫כסא דוד אבי ואשר עשה לי בית‬
‫כאשר דבר‬
‫א'‪ ,‬מז ויגדל את כסאו מכסאך‬
‫ב'‪ ,‬יב ושלמה ישב על כסא דוד אביו‬
‫ותכון מלכותו מאד‬
‫ב'‪ ,‬לג ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו‬
‫יהיה שלום עד עולם מעם ה'‬
‫ב'‪ ,‬מה והמלך שלמה ברוך‬
‫וכסא דוד יהיה נכון לפני ה'‬
‫עד עולם‪.‬‬
‫ב'‪ ,‬מו והממלכה נכונה ביד שלמה‬
‫ב'‪ ,‬ד למען יקים ה' את דברו‪...‬לא יכרת לך‬
‫כה הקם עד עולם כאשר דברת‬
‫איש מעל כסא ישראל‬
‫מטרתן של ההקבלות היא ליצור קשר בין הבטחות האל לדוד‪ ,‬שנמסרו בחזון והמשתקפות גם‬
‫בתפילת דוד‪ ,‬ובין הסיפור על שלבי המאבק בין אדניהו ובין שלמה על ירושת כסא דוד‪.‬‬
‫משמעותו של קשר זה נועדה לקבוע באופן ברור כי הבטחת האל לדוד להקים לו "בית"‪ ,‬כלומר‬
‫שושלת‪ ,‬מתגשמת בעליית שלמה על כס המלוכה‪ ,‬ממנו תצא שושלת מלכי בית דוד‪ 73 .‬מחבר‬
‫המקור הקדום‪ ,‬שהוא כאמור לעיל ממקורביו של נתן הנביא‪ ,‬יוצר קשר מכוון בין חזון נתן‬
‫שעניינו הבטחת שושלת נצחית לבית דוד ובין פעילותו של נתן להבטחת המלכתו של שלמה‪,‬‬
‫שבו מתגשמת הבטחת אותו חזון‪ .‬נתן פותר בשלמה את הנרמז בהיגד‪" :‬בנך אשר יצא‬
‫ממעיך‪ ."...‬כפי שציינו למעלה‪ ,‬שלמה אמנם לא נזכר במפורש בחזון נתן‪ ,‬אבל הרמז "אשר יצא‬
‫ממעיך" בלשון עתיד שולל את האפשרות שהוא מכוון לאמנון‪ ,‬אבשלום‪ ,‬אדניהו או בנים‬
‫אחרים שנולדו לדוד בחברון או בנים שנולדו לו בשנים הראשונות להיותו בירושלים‪ ,‬שכן החזון‬
‫נאמר אחר המעבר של דוד לירושלים‪ ,‬ואחרי שכבר השלים לבנות את ביתו בבירה החדשה‬
‫והתכוון לבנות מקדש לאלוהי ישראל‪.‬‬
‫התגשמות חזון נתן בעניין יורש כסא דוד באה לידי ביטוי בברכת המלך דוד החותמת את‬
‫טקס המלכת שלמה‪" :‬ברוך ה' אלוהי ישראל אשר נתן היום ישב על כסאי ועיני ראות" )מל"א‬
‫א'‪ ,‬מח(‪ .‬אכן זכות היא לנתן הנביא ששמו יידרש בברכת דוד‪ ,‬כמתן כבוד על פעלו להמלכת‬
‫שלמה‪ .‬אבל כמה אירוניה יש בדבר שהרץ‪ ,‬המבשר המתאר את האירוע הוא יהונתן בן אביתר‬
‫שגם בשמו כלול הפועל נת"ן‪ ,‬אך כמה עצוב‪ ,‬שדווקא אותו מבשר‪ ,‬בן של אחד מהחשובים‬
‫‪ 73‬עיינו בהרחבה במחקרו של אביעוז הנ"ל בהע' ‪.71‬‬
‫‪136‬‬
‫משה גרסיאל‬
‫ביותר בתומכי אדניהו‪ ,‬חייב לדווח בפרוטרוט למשתתפי החגיגה של אדניהו על תבוסתם ועל‬
‫המלכת שלמה וברכת דוד‪.‬‬
‫גם שמו של בניהו בן יהוידע‪ ,‬התומך השני הפעיל במיוחד בתמיכה בשלמה והמאבטח‬
‫מבחינה צבאית את התמלכותו‪ ,‬טומן בחובו מדרשי שם המנוצלים היטב על ידי המחבר‬
‫המשתמע בסיפור‪ 74 .‬שמו של אותו מפקד בכיר ושר בממשלת דוד‪ ,‬כמו גם שם אביו‪ ,‬מכילים את‬
‫צמד השורשים בי"ן )להבין( ויד"ע‪ 75 .‬בפרשה זו תיבת יד"ע משמשת תיבה מנחה‪ 76 .‬המלך דוד‬
‫מתואר כמי שאינו יודע )במשמעות שאיננו בועל( את אבישג השונמית )מל"א א‪ ,‬ד(‪ .‬הוא מתואר‬
‫גם כמי שאיננו מבקש מבנו אדניהו מידע על התנהגותו )"מדוע ככה עשית?!" פס' ו(‪ .‬הוא איננו‬
‫מודיע את החלטתו מי ימלוך אחריו )פס' כז(‪ .‬הוא אף נתפס כמי שאיננו יודע על חגיגת המלכתו‬
‫של אדניהו‪ ,‬הנתפסת כניסיון לקבוע את עובדת היותו היורש הנבחר )פס' יא‪ ,‬יח(‪ .‬אדניהו‬
‫משתמש בפועל זה בסיבוב השני באומרו לבת‪-‬שבע‪" :‬את ידעת כי לי הייתה המלוכה‪) "...‬ב'‪,‬‬
‫טו(‪ .‬הפועל יד"ע משמש בצוואת דוד בפתיחת דבריו כלפי יואב‪" :‬וגם אתה ידעת את אשר עשה‬
‫לי יואב בן צרויה‪) "...‬ב'‪ ,‬ה( ועל שמעי בן גרא מצווה דוד את בנו‪" :‬וידעת את אשר תעשה‬
‫לו‪) "...‬פס' ט(‪ .‬בדומה לכך מתייחס שלמה לרציחותיו של יואב בן צרויה ומעיד‪" :‬ואבי דוד לא‬
‫ידע" )פס' לב(‪ .‬פעמיים נזכר ששלמה התרה בשמעי בן גרא‪ ,‬כי ביום עוברו את הקדרון עליו‬
‫לדעת )"ידע תדע"( שיומת )פסוקים לז‪ ,‬מב(‪ .‬אין תימה אפוא ששלושת החוטאים בחטאי‬
‫"ידיעה" שונים מוצאים את מותם בידי בניהו בן יהוידע‪ ,‬ששמו ושם אביו מכילים את השורש‬
‫יד"ע או את משמעותו הקרובה‪ .‬נתן הנביא ובניהו בן יהוידע הם מי שהביאו את שלמה לכס‬
‫המלוכה‪ ,‬והמחבר מתייחס לפעלם בחיוב ובהערכה‪.‬‬
‫‪ 74‬ראו בהרחבה‪Garsiel, “Puns upon Names as a Literary Device in 1 Kings 1-2,” pp. 384. :‬‬
‫‪ 75‬על כך עמד ד"ש שפירא‪ ,‬ארחים‪ :‬עיוני מקרא ופרקי הגות‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים תשל"ז‪ ,‬עמ' ‪.151‬‬
‫‪ 76‬ראו גרסיאל הנ"ל בהע' ‪ 74‬ולאחרונה גם‪ :‬רחל רייך‪ ,‬ביודעין ובלא יודעין‪ :‬על ידיעה ואי‪-‬ידיעה בסיפור‬
‫המקראי‪ ,‬הוצאת תבונות‪ ,‬מכללת הרצוג‪ ,‬גוש עציון‪ ,‬אלון שבות תשע"א‪ ,‬עמ' ‪.275 – 267‬‬
Vicissitudes in the Story of the Struggle between
Adonijah and Solomon Revolving around the
Jerusalemite Throne Succession of King David (1
Kings 1-2): Historiography, Poetics and Rhetoric
Moshe Garsiel
The story of Solomon’s succession originally served as an epilogue of a
longer story about David's rise to leadership and the history of his kingdom.
This story was written several years after Solomon's succession by one of
Nathan the prophet's followers. About thirty years later this epilogue was
omitted from its original text by a later author who enlarged and edited the
story of David into a larger format that is rather similar to the so-called
“Book of Samuel”. But several hundred years later, the story of Solomon’s
succession was redeemed by the author of the Book of Kings who put it as
the opening to his book. Yet, the story still reveals a strong literary affinity to
its original context preserved in the Book of Samuel. A thorough literary
analysis reveals that our story shares with its original context common plot
materials as well as common literary devices. It also shares a main common
theme of God's providence and His retribution in dealing with King David,
his wives, offspring, and various dignitaries that surrounded the king.