מעשה רוקם
240
שמלת היהודייה מ צ˙אלע ורקמתה
"מעשה רֹוקם"
(שמות כ"ו )28
שמלת היהודייה מצ˙אלע ורקמתה
תרצה זקס ונעם ברעם-בן יוסף
צ˙אלע היא עיר מחוז השוכנת בתחום תימן הדרומית סמוך
לַקעטַּבה ,על הגבול עם תימן הצפונית .היא ישבה במרחק
של ארבעה–חמישה ימי הליכה מעדן ,על הנתיב המסחרי
המוביל לצנעא ובתחום הפרוטקטוראט הבריטי .יוצאי צ˙אלע
מספרים ,שעירם שכנה בעמק והיו שומעים בה את תותח
הרמד˙אן של קעטבה.
הנוסע שמואל יבנאלי מזכיר את צ˙אלע בתיאורי מסעותיו כבר
ב– ,1911כעיר שהיו בה" :כ– 600נפש יהודים ...אנשי דלעה
[צ˙אלע] הם יהודים גבוהים ,חזקים ויפים ,אבל ...מסתפקים
במועט" .הוא מציין שהיה להם אב בית דין (מורי) ונשיא,
2
ושרובם עסקו בצורפות ,באריגה ,ברקמה ובמסחר.
הואיל ושימשה עיר מחוז לכפרים ששכנו במרחק ארבע–שש
שעות הליכה ממנה ,התקיים בצ˙אלע שוק גדול שאליו זרמו
שעִיבַ ,קהַרּה ,חֲּבילַ ,קמעַּה
סחורות מיישובי הסביבה -ג ְחאףַ ,
ועֲו ַאּבִל 3.מעדן ,עיר הנמל ,הגיעו סחורות רבות מהודו ומאגן
הים התיכון ,וניתן היה לרכוש בשוק שמנים ,תבלינים ,בשמים,
186רקמת החזה ,פרט מתמונה .188
צילמה :נעם ברעם-בן יוסף ,אוסף מוזיאון ישראל ,ירושלים
1
ערק ,אריגים ,צעיפים וחוטים .מערכות הלבוש והרקמה דומות
זו לזו בכל כפרי האזור ,עם שינויים קלים מכפר לכפר.
השמלה שבה אנו דנים הגיעה עם בעליה בשנות ה– 30מהכפר
גחאף .בכפר הזה התגוררו כשלושים משפחות יהודיות
באזור נפרד ,אך בסמוך למוסלמים ,והיו בו שני בתי כנסת.
השמלה מציגה סגנון רקמה ייחודי בהשוואה לסגנונות הרקמה
המוכרים לנו מרחבי תימן 4.ההבדל בולט בריכוז הרקמה סביב
מפתח הצוואר והחזה ,שבו ניתן למצוא את מקור ההשראה
ל"רקמה התימנית" שפותחה בידי "שני"" ,ויצ"ו" ומאוחר
יותר " -משכית" 5.רקמה זו עיטרה חולצות ושמלות בדגם
של תכשיט ענק המכסה את החזה ,והפכה עד מהרה לאחד
הפריטים בתלבושת הלאומית של ישראל המתחדשת.
השמלה שלפנינו היא למעשה דוגמה יחידה שהגיעה לארץ
מאזור צ˙אלע .במבט ראשון נראית רקמתּה כאילו אינה שייכת
למכלול של סגנונות הרקמה התימנים .בתמונה שצילם החוקר
הגרמני הרמן בורכרט ב– 1909בקעטבה ,השוכנת במרחק של
יום הליכה מצ˙אלע ,נראית יהודייה עם תינוק וילדה ,ושמלתה
דומה בגזרתה ובסגנון רקמתה לשמלת גחאף (תמונה .)187
השמלה נתפרה מאריג כותנה צבוע אינדיגו (מ ַצ ַּבג˙) -
מהאריגים היוקרתיים בדרום ערב (תמונה .)188את המ ַצ ַּבג˙
תרצה זקס ,בוגרת המגמה לאמנות הסמינר הקיבוצים "אורנים".
נעם ברעם-בן יוסף ,אוצרת במחלקה לאתנוגרפיה יהודית ע"ש פורכהיימר במוזיאון ישראל ,ירושלים.
מעשה רוקם
241
187אישה יהודייה עם תינוק וילדה .קעטבה.1909 ,
צילם :הרמן בורכרט ,המוזיאון האתנולוגי ,המוזיאונים
הלאומיים בברלין
242
ארגו בכפרים וצבעו בשני שלבים :ראשית בצבע שחור
(דאמִר) ,ואחר כך באינדיגו סמיך (ניל) .אחרי אלה עבר האריג
תהליך אשפרה (סְקאלַּה) ,שהפך אותו לנוקשה ושיווה לו ברק
מיוחד ,אשר היה חביב על מרבית בני תימן .הרקמה נעשתה
בחוטי משי (חריר) בלתי שזור ,שכאמור הובאו מעדן ,וכל
רוקם שזר את החוטים לפי מידת העובי והחוזק הרצויים לו
בצבעוניות אופיינית לאזורים רבים בתימן :אדום ,צהוב וירוק.
בחוטי כותנה רקמו את שמלות היום–יום ,או את שמלותיהם
של מעוטי היכולת .השמלה נרקמה ונתפרה בידי אותו בעל
מלאכה ,בדרך–כלל גבר ,אך גם נשים רקמו — לצורכיהן
הפרטיים בלבד .האריג נגזר לפי גזרה שגורה ומקובלת באזור,
בהתאם למידות הלקוחה .אז נרקם בחוטי משי חלקה המרכזי
של השמלה ,בחזית ובגב 6.עם סיום הרקמה נתפרו שאר חלקי
השמלה זה לזה.
לשמלה גזרה ישרה ,מורכבת משלוש פיסות אריג מלבניות.
במרכזית שבהן גוזרים פתח מעוגל לצוואר עם שסע לא עמוק
מעל לחזה .משני צידיה מוסיפים מלבנ ֵי אריג להרחבה ,ובחלק
העליון — שרוולים ישרים ,המכסים את המרפק בלבד .כל
תפרי החיבור מחוזקים ומעוטרים בתך מצמיד (אלכ˙אלתין),
בצבע אדום עם "נקודות" צהובות במרווחים קצובים.
הרוקם עובד בישיבה ,רגלו האחת מקופלת ומונחת על הרצפה
ורגלו השנייה כפופה בניצב לה .הוא נעזר באנקול ובחוט
7
למתיחת האריג ולסימון פסי הרקמה.
שטח הרקמה מרוכז מן הכתפיים כלפי מטה (תמונה ,)186
והוא הולך וצר בצורת נטיפה או משולש שקודקודו מגיע אל
מתחת לחזה (מנגְחֵּה -ייפוי החזה) .מקודקוד זה יורד טור של
8
מעוינים (נ ֻקשֵּה) ,מכותרים בקצותיהם בציצית (ּתַשניפֵּה).
טור זה נקרא ו ַּפִר ,שפירושו :מרבה רגליים 9,והוא מסתיים
במלבן רקמה אופקי החוזר על עצמו גם בגב השמלה .שלושת
משטחי הרקמה הללו תחומים במסגרת מלבנית רקומה
בדגם של לולאות (עְַרג -מתפתל או עקום) ,שורות רקמה
ומשולשים מכותרי ציציות (תשניפה).
מסגרת זו גם מעטרת את צורת ה"נטיפה" הכל כך מיוחדת,
שרקמתה מכסה את החזה .רקמת החזה עשויה שורות
ההולכות בעקבות קו המתאר הבסיסי ,והן הולכות ומתכנסות
אל קו השסע של מפתח הצוואר .השורות יוצרות כתם של
צבע אדום ,עם קווים ,נקודות ומלבנים ירוקים וצהובים,
המקשטים אותו במרווחים קצובים .הכתמים המלבניים
נקראים ּדַעְס אלְ ֲחמַאם ,שפירושו :צעדי יונים .רוב הדגמים
נרקמים בתכי שרשרת אלכסוניים (סרר/סֵֻרּה ,וכמה שורות
שמלת היהודייה מ צ˙אלע ורקמתה
188חזית שמלת כותנה
צבועה באינדיגו ורקומה בחוטי
כותנה מהכפר אלגחאף
שבאזור צ˙אלע .אלישיב.1983 ,
צילמה :נעם ברעם-בן יוסף,
באדיבות מרים שמחי,
אוסף מוזיאון ישראל ,ירושלים
שלהם נקראים סְרּור) ,וכן בתכי סולם ( ִסּבַּב ,שפירושו:
10
ערוגות או שורות).
מלבן הרקמה שבתחתית השמלה מורכב -בדומה לדוגמת
החזה -משלושה מקבצי תכים (תמונה ,)189ובגב השמלה
הוא מורכב משני מקבצים.
בשמלה שנרקמה בארץ על פי מסורת הכפרים קהרה ושעיב
ערוכה רקמת החזה כענק גדול ומעוגל ,ללא חוד .ממרכזו
יורד טור של מעוינים ,ולצדיו טורי מעוינים קצרים .בתחתית
השמלה ובגבה אין רקמה .שרוולי שמלה זו צרים יותר,
ומעוטרים לאורכם ובשוליהם.
סגנון הרקמה שונה מעט ,אך שומר על מראה דומה .במקום
המקבצים של שורות התכים עם כתמי הצבע ,מופיעים כאן
תשליבי מעוינים ,הערוכים כמשולשים היוצרים אפקט של
עור נחש ומכּונים עדק אלג ְַדר -גשרי הקיר 11.המעוינים
הקטנים ממולאים בתך שליבה ,שאת שמו לא מצאנו .הרקמה
נעשית ישירות על האריג ,ולא כמו בשמלת גחאף ,שהמלבן
המרכזי שלה הועבר ככל הנראה משמלה ישנה.
ואכן ,בקהרה לא נהגו לעשות שימוש משני בחלקי שמלה
רקומים ,מה שהשפיע על עיצוב התכים המצמידים ,העשויים
בדגם דמוי רצועת משולשים.
מעשה רוקם
243
189הרקמה בתחתית השמלה ,פרט מתמונה .186צילמה :נעם ברעם-בן יוסף ,אוסף מוזיאון ישראל ,ירושלים
שמלות כאלה נלבשו לראשונה בטקס הקידושים ,וציינו את
מעמדה של האישה כנשואה .מחתנה קיבלה הכלה שמלה
אחת חגיגית ,עשויה אריג משובח ומעוטרת ברקמה איכותית,
שאותה לבשה בטקס הכלולות ומאוחר יותר באירועים
חגיגיים ,ואילו הוריה העניקו לה שתיים–שלוש שמלות 12:אחת
חגיגית והאחרות פשוטות יותר ,לימות החול.
13
לטקס הקידושים ,שנערך בדרך–כלל ביום שישי עם שחר ,קדמו
מספר טקסים לטיפוח ולקישוט גופה של הכלה .אלה נעשו,
לראשונה בחייה של הנערה ,בידיה המיומנות של המלבישה
והמקשטת ְ -מלַ ְּבסֵה או מֻקאדמה 14.את טקס החנא ערכו
ביום חמישי בצהריים ,ואז היתה המלבישה "רוקמת אותה",
כלומר ,מעטרת את כפות ידיה ואת כפות רגליה של הכלה
בחנא ובחומרים נוספים .לטקס הטהרה במקווה ליוותה את
הכלה קבוצת נשים ,והוא התנהל בשקט ובצנעה .עם שובה
משם קיבלו אותה הנשים ,שחיכו לה בביתה ,בשירה.
15
בטקסי החתונה נגזר שער מצחה של הכלה ל"פוני" (נ ִבעֵּה)
ולצדי פניה נחשפו פיאות ( ֲמו ַאנ ִח) .שאר השיער נאסף וגולגל
על הקודקוד ומעל הונח צעיף משי (מְַקַרמֵּה) 16.התסרוקת,
244
שמעתה ואילך תציין את מעמדה של הכלה כאישה נשואה,
נקראה קונ ְ ְּבעִין ,שכן עד נישואיה כיסתה הנערה את שערה
בַקְרקּוש שחור שרקמתו דלילה .על ראשה ועל גופה של הכלה
17
עמסו שלל תכשיטים.
דגמי האיפור שעיטרו את פני הכלה מזכירים את דגמיה של
רקמת השמלה 18.על המצח ציירו ארבע נקודות שיצרו מעוין
(נ ֻקשַה אלג ַּבהֵה) ושני פסים אופקיים ,ומתחתם נקודות בדגם
אלהִלאל 19.העיניים הובלטו בכחל (כחול) וקצותיהן הוארכו
בקו עד הרקות .על הלחיים התוּו קו אנכי ישר ( ִמ ְשלִי) ,ועל
הסנטר ציירו טור של מעוינים המורכבים מנקודות (לִעְסֵּה).
נשים נשואות התאפרו באופן דומה בימי טקס וחג (תמונה
.)190על רווקות נאסר האיפור כלל.
האיפור המפואר נחשף לראשונה בפני קהל הנשים ביום שבת
שלאחר הייחוד ,שעה ש"פתחו לה את הפנים" .באותו מעמד
20
הציגו גם את השמלה עם דם הבתולין.
רק ביישוב קמעה לבשו הכלות שמלות לבנות ללא רקמה.
בתום שבעת ימי הברכות הוצפנו השמלות עד שהלכו הנשים
לעולמן ,ואז שימשו כתכריכים.
שמלת היהודייה מ צ˙אלע ורקמתה
תלבושתה של האישה הנשואה באזור צ˙אלע כללה את
השמלות החגיגיות והפשוטות שהוזכרו קודם .ציינו גם ,כי
הרקמה נעשתה על אריג נפרד שחובר לשמלה ,והפרידו אותה
משמלה שהתבלתה .היא הועברה לשמלה חדשה ,ואילו השמלה
שהתבלתה הפכה לשמלת עבודה .כך היתה לאישה שמלה אחת
מיוחדת שבה יצאה לחטוב עצים ,ושמלה אחת שיועדה רק
21
לתקופת הטומאה.
תלבושת האישה כללה גם כמה כיסויי ראש .התחתון היה מטפחת
רשת שחורה ארוגה ביד — ַש ַּבּכֵה 22,שבאה לאסוף את כל השיער
למען לא ייראה .השיער היה קלוע לשתי צמות ואסוף לאחור.
מעל השבכה ,מסביב לפנים ,נכרך צעיף שחור -מצון ,עשוי אריג
כותנה אוורירי ("דומה לגזה" בפי אחת המרואיינות) 23.את פניהן
24
נהגו הנשים למרוח בתערובת צהובה.
רק ביום חג וטקס נהגו לחשוף את ה "פוני" (נ ִבעֵּה) ,ולפעמים
גם את הפיאות ( ֲמו ַאנ ִח) 25.אז גם הוחלף המצון בצעיפי משי
צבעוניים -מְַקַרמֵּהַ ,מטְַרח או עַקּדַּה -שיובאו מהודו ,או
26
בצעיף עקדה שיוצר בתימן.
מתחת לשמלה נהגו הנשים ללבוש מכנסיים שחורים קצרים,
שהגיעו עד הברכיים ,ולא מכנסיים ארוכים .אלה האחרונים,
שקצותיהם מעוטרים באריגים צבעוניים וברקמה 27,היו אחד
מסימני ההיכר הבולטים של לבוש הנשים היהודיות בתימן .נשות
צ˙אלע ,לעומת זאת ,חגרו למותניהן אבנט ( ַמעְג ַר) ,פריט שנעדר
מלבושן של היהודיות מתימן 28.תפקידו של האבנט ,הסבירו
הנשים" :כדי שהשמלה לא תתנפנף ותפריע בעבודה ".בשבת
אסור היה לחגור חגורה מחמת חילול שבת ,וכך גם בימי אבל.
לכל אלה נוספה מערכת של תכשיטים ,ביניהם ענק מטיפוס
הלַּבַה 29,צמידי ציר סוגר (טֻפי ֵּה וֻקּּבעְ) 30,עגילים (זהרה,
קובע) ותליוני רקות ( ְמשַאִקר) ,31וענקים עם בתי קמיע
גליליים (חרוז) 32.בכל האזור לבשה היולדת היהודייה שמלה
שחורה ללא קישוט או רקמה ,בדרך–כלל שמלה בלויה בדומה
לזו ששימשה את הנשים בתקופת הנידה .היא לבשה אותה
עד תום תקופת ארבעים הימים ,שבהם היא נחשבת לטמאה.
בתקופה זו נאסר עליה לצאת מביתה או להתקשט ,היא היתה
פטורה מכל עבודות הבית ואף זכתה לטיפול מפנק מנשות
הבית ולאמצעי הגנה מוגברים מפני עינא בישא 33.בשמלתה
של המיניקה נהגו לעשות פתח מתחת לבית השחי ,שדרכו
היתה האישה חולצת שד לתינוקּה.
לבוש המוסלמיות באזור לא נבדל בהרבה מזה של היהודיות,
אלא שברקמת השמלות שולבו זהרונים (ּבַֻקש) 34,והמתאר
של רקמת החזה היה מעוגל ,בדומה לרקמה בקהרה.
ההבחנה הברורה בין מוסלמיות ליהודיות ניכרה בתסרוקת
— המוסלמיות לא קלעו את שערן לצמות ,ותמיד עטפו את
ראשן במטפחת שחורה.
סיכום
במנהגי הלבוש באזור צ˙אלע מתגלה דמיון למנהגים הידועים
לנו ממזרח תימן התחתונה — אזור אלעוד ,ומתימן הדרומית–
מזרחית — ביחאן וחבאן ,למשל צעיפי המשי והכותנה שמראָם
דומה ואף שמותיהם זהים (מקרמה ,מטרח ועקדה) 35.צעיפי
רשת (שבכה) הם פריט הלבוש המיוחד לאזורים אלה 36.בכל
האזורים הללו חגרו הנשים חגורות ,באלעוד כמו בצ˙אלע -
מאריג ,ואילו בביחאן ובחבאן -חגורות מכסף .כל הנשים
הסירו את החגורות בשבת 37.הנשים באזורים אלה נהגו לצבוע
את פניהן בצהוב חיוור ,דגמי האיפור ושמותיהם דומים לאלה
של אלעוד (נ ֻקשה ,הלאל ומשאלי) ,כמו גם מנהג ה"פוני"
ושמו (נבעה) 38.בכך משלימה צ˙אלע עוד פיסה בפסיפס של
מנהגי הלבוש בתימן ,ויוצרת רצף בין מזרח תימן התחתונה
לתימן הדרומית–מזרחית .יחד עם זאת יש להדגיש את ייחודה
של הרקמה בשמלת האישה בצ˙אלע ,שכמוה לא נמצאה עדיין
בתימן והיא שבה ומדגישה פעם נוספת ,כמה רב הלא ידוע
במנהגי הלבוש של תימן ודרום ערב — על הידוע.
מעשה רוקם
190מרים עוקב
מדגימה איפור
ולבוש בסגנון עקרה.
אליכין.1983 ,
צילמה :תרצה זקס
245
© Copyright 2024