ממסורת למודרנה לבוש יהודי עדן

‫‪288‬‬
‫סגנון הלבוש של יהודי עדן‬
‫ממסורת למודרנה‬
‫סגנון הלבוש של יהודי עדן‬
‫דני גולדשמיד‬
‫עדן שוכנת בקצה הדרומי של חצי האי ערב‪ ,‬לחופו של מפרץ‬
‫טבעי סמוך לפתח הים האדום‪ .‬מיקומה ‪ -‬בצומת דרכים‬
‫אסטרטגי במעבר בין מזרח למערב‪ ,‬בין האוקיינוס ההודי לאגן‬
‫הים התיכון ‪ -‬ומידת חשיבותו של נתיב ים סוף‪ ,‬הכתיבו את‬
‫מעמדה‪ .‬היא היתה עיר נמל משגשגת במאות ה–‪ ,13-11‬בימי‬
‫הממלכות הפטימית והאיובית שקבעו את מרכזן במצרים‪,‬‬
‫והגיעה לשפל ולחורבן במאה ה–‪ ,16‬בעת המאבק הימי הגדול‬
‫בין הפורטוגזים לעות'מאנים‪ .‬עדן הפכה אז לכפר דייגים קטן‬
‫ועלוב‪ ,‬ומספר תושביה‪ ,‬שבעבר נאמד באלפים רבים‪ ,‬הלך‬
‫והתמעט‪ ,‬עד כי בתחילת המאה ה–‪ 19‬הגיע לכ–‪ 550‬נפש‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫מתוכם כ–‪ 250‬יהודים‪.‬‬
‫מעמדה של עדן שב והשתפר משעלתה שוב חשיבותו של‬
‫נתיב ים סוף‪ ,‬וכך בשנת ‪ 1839‬כבשו אותה הבריטים‪ .‬לדידם‬
‫היתה עדן הנקודה המתאימה ביותר להקמת נמל‪ ,‬שבו יצטיידו‬
‫אוניותיהם בפחם בשוטן מהודו לאגן הים התיכון‪ .‬תחת‬
‫‪ 219‬תצלום סטודיו של ילדים יהודיים מעדן בלבוש מערבי‪ :‬חליפת‬
‫חצאית מערבית לילדה‪ ,‬תלבושת מלח לילד‪ ,‬ברקע תמונת נוף‬
‫אירופית רומנטית ושטיח של פרוות נמר‪ .‬עדן‪ ,‬שנות ה–‪.20‬‬
‫אוסף פרטי‪ ,‬דני גולדשמיד‬
‫השלטון הבריטי‪ ,‬שהביא עמו סדר‪ ,‬ביטחון וסובלנות דתית‪,‬‬
‫הלכה העיר והתפתחה‪ .‬פתיחת תעלת סואץ בשנת ‪1869‬‬
‫העצימה את חשיבותו של נמל עדן‪ ,‬ששיגשג והפך לאחת‬
‫מנקודות המפתח החשובות ביותר בסחר הבינלאומי‪ ,‬דוגמת‬
‫‪2‬‬
‫הנמלים של הונג קונג ושל סינגפור‪.‬‬
‫עדן הפכה למושבה ענקית של סוחרים מרחבי תבל‪ ,‬שקבעו‬
‫בה יתד לבית מסחרם ‪ -‬מיקרוקוסמוס לשמו‪ .‬תיאור מאלף‬
‫של אופי האוכלוסייה העדנית מופיע בכתבי הסופר והפילוסוף‬
‫הצרפתי פול ניצן‪ ,‬ששהה בעיר בשנות ה–‪ 20‬וה–‪ 30‬של המאה‬
‫ה–‪ 20‬כפקיד בבית מסחר צרפתי‪" :‬לעדן תדמית מרוכזת של‬
‫אירופה אמנו‪ ,‬היא היתה תמצית של אירופה דחוסה‪ .‬כמה‬
‫מאות אירופיים התקבצו יחדיו במרחב מצומצם‪ ,‬צפופים כמו‬
‫באוניית אסירים‪ ... .‬תושבי עדן אינם שונים מאלה של לונדון‬
‫ופריז‪ ... .‬מקובצים תחת שמות של חברות מסחר‪ ,‬הם היו כמו‬
‫‪3‬‬
‫במאבק תמידי כמסורת המסחר הבינלאומי"‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬אוניות עמוסות סחורות הגיעו לעדן מקצווי תבל‪:‬‬
‫מהודו ומבריטניה ‪ -‬נמלי האם של האימפריה הבריטית‪,‬‬
‫ממדינות אירופה ובמיוחד מצרפת‪ ,‬מאיטליה‪ ,‬מגרמניה ומרוסיה‪,‬‬
‫ומהמדינות שלחופי הים האדום‪ ,‬בעיקר מאתיופיה‪ ,‬מסומליה‪,‬‬
‫דני גולדשמיד‪ ,‬מוסמך אונ' ת"א בתולדות עם ישראל‪ ,‬חוקר קהילת יהודי עדן וסגן יו"ר עמותת יהודי עדן‬
‫מעשה רוקם‬
‫‪289‬‬
‫מסודן וממצרים‪ּ .‬כ ַצוהר של מרכז תימן אל העולם הגיע אליה‬
‫‪4‬‬
‫גם חלק נכבד מהיצוא התימני‪ ,‬במיוחד פולי הקפה‪.‬‬
‫בעדן עצמה כמעט שלא ייצרו דבר‪ ,‬מלבד סיגריות מטבק‬
‫מיובא‪ ,‬אך היא התברכה במכרות מלח סמוך ל ָעיר‪ ,‬שסיפקו‬
‫את המחצב המקומי היחיד שנסחר בשווקים‪ .‬כל חפץ‪ ,‬כל‬
‫כלי‪ ,‬כל מלבוש‪ ,‬מקורם היה במסחר העולמי הפורה‪ .‬הכל‬
‫עבר בנמלה של עדן והחליף ידיים בחנויות של רובע הנמל‬
‫‪5‬‬
‫ובשווקים שברובע המגורים‪.‬‬
‫סגנון הלבוש‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬היה פועל יוצא של שלל‬
‫האפשרויות והקשרים הנרחבים של סוחרי עדן‪ .‬דוגמאות של‬
‫בדים ושל פריטי לבוש הגיעו חדשות לבקרים לבתי המסחר‪.‬‬
‫המגוון היה עצום‪ :‬תרבוש מקומי (אחד הפריטים הבודדים‬
‫שיוצרו ברחובות עדן)‪ 6‬וסארי הודי לצד החליפה האנגלית‬
‫בת שלושת החלקים‪ ,‬גלביה סומלית וחִּגז ַה (חצאית [אזור])‬
‫תימנית לצד שמלות אירופיות‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬יתירה מזאת‪ ,‬בעדן‬
‫שהו מאות ואלפים אירופיים והודים ‪ -‬אנשי הממשל הבריטי‬
‫ועובדים בסוכנויות מקומיות של בתי המסחר האירופיים‪.‬‬
‫רחובותיה של עדן שקקו גם נוסעים שירדו לעיר מהאוניות‬
‫העוגנות בנמל‪ .‬פריטי הלבוש שמילאו את החנויות ואלה‬
‫שלבשו הזרים השפיעו‪ ,‬אם כן‪ ,‬על הלבוש המקומי והוסיפו‬
‫לאופיו נדבך חשוב‪ 7.‬ליהודים העדנים נשמר מקום של כבוד‪.‬‬
‫האנגלים ובראשם קפטן היינס‪ ,‬המושל הראשון של עדן‬
‫הבריטית‪ ,‬נעזרו בהם רבות‪ .‬הקהילה היהודית העתיקה הלכה‬
‫והתרחבה‪ ,‬ותוך עשור מיום הכיבוש היא גדלה פי חמישה‪:‬‬
‫מ–‪ 250‬נפש בשנת ‪ 1839‬ל–‪ 1,250‬נפש בשנת ‪.1849‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬אם עד אז היה להם מעמד של בני חסות‪ ,‬ככל יהודי‬
‫ארצות האסלאם‪ ,‬הרי הכיבוש הבריטי העניק ליהודים שוויון‬
‫‪8‬‬
‫זכויות מלא‪ .‬מעתה לא הוטלו עליהם הגבלות על הלבוש‪,‬‬
‫והם ניצלו עד תום את שוויון ההזדמנויות הכלכלי‪ .‬אם במאה‬
‫ה–‪ 19‬עסקו בני הקהילה במגוון מקצועות‪ :‬צורפים‪ ,‬סוחרים‪,‬‬
‫מקצועות נלווים למסחר‪ ,‬רוכלים‪ ,‬סבלים‪ ,‬בוני בקתות קש‬
‫וחומר ועוד‪ ,‬הרי במהלך השנים‪ ,‬ובמיוחד מתחילת המאה‬
‫‪9‬‬
‫ה–‪ ,20‬הם הלכו והתמקדו בענף המסחר‪.‬‬
‫מראשית הכיבוש הבריטי‪ ,‬ועד סופו בשנת ‪ ,1967‬עמדה בראש‬
‫הקהילה משפחת מנחם משה לדורותיה‪ ,‬ולצדה ‪ -‬בית הדין‬
‫הרבני‪ .‬היתה זו משפחת סוחרים עשירה בקנה מידה בינלאומי‪,‬‬
‫שמסחרה חבק עולם‪ ,‬מהודו וסין במזרח‪ ,‬דרך תימן‪ ,‬אתיופיה‪,‬‬
‫סומליה‪ ,‬מצרים‪ ,‬אירופה ובריטניה ועד אמריקה‪ .‬סוכניה‬
‫שכנו בכל אחד מנמלי הים האדום‪ ,‬הם הגיעו עד סואץ‪ ,‬פורט‬
‫סעיד ויפו‪ ,‬ומסחרם נגע בכל הענפים‪ :‬קפה‪ ,‬נוצות בת יענה‪,‬‬
‫‪290‬‬
‫עורות‪ ,‬עצים‪ ,‬שנהב‪ ,‬דגנים‪ ,‬סבון‪ ,‬אריגים‪ ,‬עופרת‪ ,‬נפט ומלח‪.‬‬
‫עד לשנות ה–‪ 30‬של המאה ה–‪ 20‬לא היו ליהודי עדן מוסדות‬
‫קהילתיים רשמיים‪ .‬משפחת מנחם משה הקימה את המוסדות‬
‫הללו והחזיקה אותם‪ .‬היא העניקה תמיכה לעניים‪ ,‬ובין השאר‬
‫הקימה שני בתי מחסה לעשרות הפליטים היהודיים שהגיעו‬
‫מתימן לעדן‪ .‬המשפחה ייצגה את הקהילה בפני השלטונות‬
‫הבריטיים‪ ,‬הן בפגישות עם אנשי הממשל והן בחברּות במועצה‬
‫‪10‬‬
‫העירונית של עדן‪ ,‬בוועדת הנמל ובלשכת המסחר‪.‬‬
‫תחת השלטון הבריטי נפתחה קהילת יהודי עדן לקשרים‬
‫עם קהילות ישראל ובמיוחד עם אלה שבבומבי‪ ,‬במצרים‬
‫ובירושלים‪ ,‬ואל מנהגים עדניים מקומיים נוספו כאלה שספגה‬
‫מן החוץ‪ :‬סידורי תפילה ספרדיים בנוסח ליוורנו‪ ,‬זמירות‬
‫ספרדיות בנוסח בומבי ופזמונים תימנים‪ .‬הקהילה נסמכה הן‬
‫על רבניה והן על רבני מצרים וירושלים‪ .‬לעומת זאת הקשר‬
‫עם יהודי תימן האמאמית‪ ,‬ובמיוחד עם רבני צנעא‪ ,‬נחלש‪,‬‬
‫היה ספוראדי וחד–כיווני‪ ,‬כאשר אלה האחרונים היו זקוקים‬
‫‪11‬‬
‫לעזרתם של יהודי עדן ובעיקר של מנהיגיה‪.‬‬
‫גם יהודי תימן מצאו בעדן צוהר לעולם הרחב‪ .‬ברחובות‬
‫העיר שהו עשרות ומאות מהם‪ ,‬שעשו בה חודשים ושנים‪.‬‬
‫היו שהגיעו אליה כסוחרים‪ ,‬אחרים עצרו בה בדרכם לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬וחלקם עבדו כפועלים בנמל ובמפעלים ושלחו כספים‬
‫‪12‬‬
‫למשפחותיהם שנשארו בתימן גופא‪.‬‬
‫קהילת יהודי עדן התנהלה בשני מעגלים‪ :‬יהודי–דתי וכלכלי–‬
‫מסחרי‪ .‬בכל שנות קיומה התגוררו בניה‪ ,‬מתוך בחירה‪ ,‬באותו‬
‫רובע יהודי מוגדר‪ ,‬שמרו על אורח חיים דתי והקפידו על‬
‫קיום תרי"ג מצוות‪ .‬החנויות היהודיות מעולם לא נפתחו‬
‫בשבת‪ ,‬ומספר הפקידים היהודיים ששירתו במוסדות הממשל‬
‫הבריטי היה מועט ביותר‪ 13.‬עם זאת בימות החול באו היהודים‬
‫במגע מסחרי הדוק עם בני עמים‪ ,‬גזעים ודתות שונים‪ ,‬שכן‬
‫‪14‬‬
‫חנויותיהם ודוכניהם היו פזורים ברחבי המושבה כולה‪.‬‬
‫ישראל ישעיהו מתמצת בדבריו את אופייה של הקהילה‪:‬‬
‫יהודי עדן וסביבותיה‪ .‬הללו נתונים למעלה ממאה שנה תחת‬
‫שלטון בריטי ונלחמו מלחמה עקשנית על שמירת שורשיותם‬
‫היהודית לבל יבולע חלילה שמץ ממנה בהשפעת פיתויי התרבות‬
‫השלטת‪ .‬שם בעדן‪ ,‬עסקו רובם ככולם במסחר ומיעוטם במלאכה‪.‬‬
‫עבודה פשוטה לא היתה מכובדת בעיניהם‪ .‬את המלאכות הפשוטות‬
‫עשו להם הגויים‪ .‬עם כל היותם עוסקים כולם במסחר‪ ,‬הרי מרביתם‬
‫עניים מאוד ומיעוטם עשירים מופלגים‪ ...‬לפיכך מפותח בהם החוש‬
‫של עשיית צדקה וחסד‪ .‬כי באמת היו כולם או עושי חסד או זקוקים‬
‫‪15‬‬
‫לחסד‪ ,‬כמעט ללא מעמד בינוני‪.‬‬
‫סגנון הלבוש של יהודי עדן‬
‫הנה כי כן‪ ,‬השמירה על גרעין יהודי–דתי מובהק בחיי‬
‫הקהילה ‪ -‬מצד אחד‪ ,‬ומצד שני ‪ -‬המגע עם אוכלוסיית עדן‬
‫המגוונת והקשר עם העולם שמחוצה לה‪ ,‬הביאו להשפעה‬
‫על ההתנהגות‪ ,‬השפה‪ ,‬החינוך‪ ,‬ובוודאי על המאפיין החיצוני‬
‫הבולט ‪ -‬הלבוש‪.‬‬
‫עד כה לא נעשה כל מחקר אודות סגנון לבושם של בני קהילת‬
‫עדן‪ ,‬למעט התייחסויות בודדות של בראואר בפרק הכללי על‬
‫הלבוש בתימן‪ 16.‬מאמר זה בא להרחיב את התמונה בהסתמך על‬
‫עדויות ראשוניות של נוסעים שעברו בעדן במהלך המאות ה–‬
‫‪ 19‬וה–‪ ,20‬ראיונות עם בני הקהילה בארץ ובלונדון‪ ,‬שברשותם‬
‫פריטי לבוש עדניים‪ ,‬ובעיקר תצלומים של בני התקופה‪,‬‬
‫המלמדים הן על סגנון הלבוש והן על סגנון הצילום וצולמו‬
‫ברחוב‪ ,‬בבית הספר או בתנועת הנוער‪ ,‬בבית או בסטודיו‪,‬‬
‫בעדן או על האונייה‪ .‬כל אלה מלמדים על השתנותו של סגנון‬
‫הלבוש של יהודי עדן ועל המעבר בין הלבוש המסורתי לזה‬
‫המודרני–מערבי‪ ,‬כל תקופה וכל עשור וסגנונם‪ .‬עם זאת עלי‬
‫לציין‪ ,‬כי מאמר זה מהווה מחקר ראשוני בלבד‪.‬‬
‫לבוש הגברים‬
‫מראשית הכיבוש הבריטי ועד שנות ה–‪ 70‬של המאה ה–‪ 19‬היה‬
‫לבושם של מרבית היהודים בעדן מובחן‪ ,‬והם לא מיהרו לשנות‬
‫אותו למרות הסרת המגבלות עליו‪ ,‬כפי שמעיד יעקב ספיר‪,‬‬
‫השד"ר הארץ ישראלי שביקר בעדן בשנת ‪" :1858‬לא החליפו‬
‫שמלותיהם‪ ,‬לא שינו מעשיהם‪ ,‬ולא המירו מנהגיהם"‪ 17.‬שלמה‬
‫ריינמאן‪ ,‬שביקר בעדן בשנת ‪ ,1859‬מתאר בספרו "מסעות‬
‫שלמה" את פריטי הלבוש‪:‬‬
‫לא ילבשו כי אם מעטפה קטנה כמדת יד ארכה ושנים וחצי‬
‫רחבה‪ ,‬אותה יקשרו על מעל מתניהם והיא תכסה מהבטן ועד‬
‫הכרעיים ועליה מעיל‪ ,‬ולא יסירו אותם מעל בשרם עד אשר יקרעו‬
‫לקרעים‪ .‬על המעיל יתכסו בטלית‪ ,‬העניים בטלית משק עב וקושרים‬
‫בה ארבע גדילים על ארבעת כנפותיה‪ .‬וטליתי העשירים מבגד דק‬
‫לבן‪ ,‬לא יסירו את הטלית מעליהם בלכתם ובשכבם ובעבדם את‬
‫‪18‬‬
‫עבודתם‪ .‬את בגדיהם ירחצו לפעמים במים בלי נתר ובורית‪.‬‬
‫תיאורו של הנוסע הצרפתי לה–רוי‪ ,‬שעבר בעדן בשנת ‪,1873‬‬
‫מלמד על כיסוי הראש והפיאות‪" :‬הם היו לבושים אותו דבר‪.‬‬
‫מתכסים בטוניקה עתיקה (טלית) ישנה‪ ,‬תרבוש עגול ובצד‬
‫‪19‬‬
‫ימין ושמאל (נראים) שערות תלתלים (פאות מסולסלות)"‪.‬‬
‫‪ 220‬רוכל יהודי עדני בלבוש של סוף המאה ה–‪ :19‬תרבוש‪ ,‬מעיל‬
‫עליון מעל אזור עם פסים בשוליו‪ ,‬ובאמתחתו נוצות של בת יענה‪.‬‬
‫איור מתוך לה–רוי ‪ ,1884‬עמ' ‪109‬‬
‫באיור של יהודי עדני‪ 20,‬המלווה את התיאור‪ ,‬מופיעה דמות של‬
‫יהודי מזוקן שאינו נראה עדני או תימני דווקא‪ ,‬אולי אירופי‬
‫(תמונה ‪ .)220‬לראשו תרבוש‪ ,‬לגופו מעיל עליון ארוך ומתחתיו‬
‫מעין אזור ארוך‪ ,‬על כתפו צעיף‪ ,‬כנראה טלית‪ ,‬ומתחת לזרועו‬
‫אמתחת‪ ,‬שאולי היא המשכו של הצעיף‪ .‬מן האמתחת מציצה‬
‫מרכולתו ‪ -‬נוצות יען‪ ,‬שהציע לנוסעי האוניות בנמל עדן‪.‬‬
‫על לבוש היהודים למדים גם מדבריו של האנטר‪ ,‬מושל עדן‪.‬‬
‫אמנם הוא מציין כי חיצוניותו של היהודי אינה שונה מזו של‬
‫הערבי המקומי‪ ,‬וכוונתו לפריטי הלבוש העיקריים‪ ,‬אך ברור כי‬
‫לפחות הציציות היו בעיניו גורם מבחין‪:‬‬
‫סביב המותניים כרכו אזור (פּוטַה)‪ ,‬לבוש נפוץ בקרב הערבים‪ ,‬עם‬
‫שוליים מפוספסים‪ .‬לבגד זה מותר להגיע כמעט עד כפות הרגליים‪.‬‬
‫על החלק העליון של הגוף‪ ,‬על העור לבשו חולצה ארוכה (ֲקמִיץ)‬
‫שמכסה את האזור ומגיעה עד הברכיים‪ .‬מעל הֲקמִיץ פיסת אריג‬
‫מעשה רוקם‬
‫‪291‬‬
‫קטנה מכותנה (טלית) עם פתח [הכוונה כנראה לבגד ארבע–כנפות‬
‫טליתו על כתפו גם בלילה בבהמ"ד ובסעודות ובחופת חתנים לא‬
‫המוכרת כטלית קטן]‪ ,‬מעליהן ‪ -‬לבשו לעתים אפודה (סִֵדי ְִרי ַה)‬
‫ימוש ממנו ‪ ...‬ורע עלינו המעשה על מקצת בני עמנו שנושאים‬
‫בדרך–כלל ממשי‪ .‬ולבסוף‪ ,‬כבגד עליון מעין שמלה מכותנה או גברדין‬
‫בטליתם פירות וקטניות וכו'‪ ,‬וזה מקרוב נתעוררו בד"ץ דעירנו ואסרו‬
‫[סוג של אריג] שהגיעה עד הברכיים‪ .‬ביד או על הכתף נושאים את‬
‫איסר ע"ז בקנס כסף‪ ,‬והטעם מפני ביזוי מצוה ורק יהיה על חלקת‬
‫ה ַמנ ְִדיל‪ ,‬מכותנה או ממשי חצי שקוף; אורכו של בגד זה ‪ 2.25‬מ'‪,‬‬
‫צוארינו לכבוד ולתפארת‪ ,‬ובזה נהיה ניכרים תיכף בין יתר העמים הן‬
‫ורוחבו ‪ 1.36‬מ'; בכל קצה ‪ -‬גדילים‪ ,‬ובכל אחת מארבע הפינות‬
‫‪26‬‬
‫מצד פאות הראש הן מצד טלית ‪...‬‬
‫תפורה פיסת אריג משי צבעוני‪ ,‬בדרך–כלל ירוק‪ ,‬בגודל ‪ 7.7‬סמ"ר;‬
‫במרכז כל פינה ‪ -‬לולאה תפורה‪ ,‬דרכה מושחלים ארבעה פתילי‬
‫משי‪ ,‬הקשורים במרחק של הלולאה מקצה ה ַמנ ְִדיל‪ ,‬ושמונה הקצוות‬
‫משתלשלים באורך של ‪ 27.9‬ס"מ‪ .‬את ה ַמנ ְִדיל לבשו בעת הטקסים‬
‫‪21‬‬
‫הדתיים [הכוונה לטלית]‪.‬‬
‫בתמונת סטודיו נדירה משנת ‪ ,1876‬המופיעה בספרו של‬
‫האנטר‪ 22,‬נראה יהודי בלבוש מסורתי–חגיגי‪ ,‬הכולל בגד עליון‬
‫ חולצה ארוכה ורחבה המגיעה עד מתחת לברכיים‪ֲ ,‬קמיץ לפי‬‫תיאורו של האנטר‪ .‬מתחת מציצה אמרה מעוטרת בפסים של‬
‫אזור ארוך‪ ,‬המגיע עד הקרסוליים‪ ,‬ולרגלי היהודי ‪ -‬סנדלים‪.‬‬
‫האזור נפוץ לא רק בקרב יהודים וערבים בעדן ובתימן‪ ,‬אלא‬
‫גם במרחב התרבותי שבין מזרח אפריקה לבין הודו ואינדונזיה‪.‬‬
‫צירוף זה של אזור וחולצה ארוכה אופייני לסגנון הלבוש של‬
‫הגבר ההודי‪ .‬אולם השאל–טלית המונח על הכתפיים והזרוע‪,‬‬
‫פאות הראש וכיסוי הראש ‪ -‬מעין כיפה שטוחה‪ ,‬מציינים את‬
‫זהותו היהודית של הגבר‪" .‬טלית קטן" הוא בגד דמוי פונצ'ו‪,‬‬
‫המקובל בעדן כלבוש כללי‪ 23.‬בראואר סבור כי כנראה יובא‬
‫‪24‬‬
‫לעדן ומשם התפשט צפונה לתימן‪.‬‬
‫במאה ה–‪ 19‬ובתחילת המאה ה–‪ 20‬כללה אם כן מערכת לבושו‬
‫של הגבר היהודי העדני כיסוי ראש‪ ,‬אזור ולעתים מעליו גם‬
‫חולצה או כותונת ארוכה‪ ,‬אפודה או מעיל‪ .‬באמצעות הטלית‬
‫והפיאות ‪ -‬הסימנים המובהקים של היהודים ‪ -‬שמרו בני דת‬
‫משה על ייחודם ונבדלו‪ ,‬מתוך רצון‪ ,‬משאר תושבי עדן‪.‬‬
‫הטלית לא נועדה רק לתפילה‪ .‬היה זה בגד חילוני‪ ,‬שהגבר‬
‫נשא על גופו ברוב שעות היממה‪ .‬היא שימשה לנוי‪ ,‬כמעטה‬
‫מפני הקור או כמחסה מפני השמש‪ ,‬בלעדיה לא יצא‪ ,‬אִתה נהג‬
‫לצאת לשוק‪ ,‬ובשעת הצורך הפכה לאמתחת לנשיאת מצרכים‪.‬‬
‫בגד דומה‪ ,‬אך ללא ציציות‪ ,‬נפוץ גם בקרב המוסלמים‪ .‬בעדן‬
‫נקראה הטלית ַמנ ְִדיל או ַרִדיף‪ ,‬ובתימן היא נקראה בשם שונה‬
‫בכל אזור‪ 25.‬על הטלית ושימושיה אצל יהודי עדן עד לסוף‬
‫המאה ה–‪ 19‬כתב בשנת תרס"ו (‪ )1906‬איש עדן‪ ,‬שמואל יוסף‬
‫ישועה‪ ,‬בעל "נחלת יוסף"‪:‬‬
‫מנהגנו כשאנחנו הולכים בשווקים וברחובות כל אחד נושא‬
‫‪292‬‬
‫לקראת סוף המאה ה–‪ 19‬אסר ראש הקהילה‪ ,‬הנשיא בנין‬
‫מנחם משה‪ ,‬על בני הקהילה לצרור את קניותיהם בטלית‪,‬‬
‫מחמת הכבוד והקדושה שיוחסו למלבוש הזה‪ .‬מאז הפסיקו‬
‫‪27‬‬
‫יהודי עדן לצאת עטופים בלבוש היהודי לחוצות השווקים‪.‬‬
‫צמח (‪ )1910‬מלמד אותנו‪ ,‬כי בתחילת המאה ה–‪ 20‬איפיינו‬
‫את יהודי עדן סגנונות לבוש שונים ‪ -‬מסורתיים ומודרניים ‪-‬‬
‫בעת ובעונה אחת‪" :‬לרוב הם יחפים‪ .‬במקום מלבוש ‪ -‬כותונת‬
‫וכובע–כיפה מלוכלכים ‪ ...‬ראיתי יהודים אמידים לבושים‬
‫שמלות לבנות על תחתונים לבנים או פּוטַה צבעונית; אחרים‪,‬‬
‫לבושים בימי החום הגדול מקטורן שחור‪ ,‬ללא עניבה‪ ,‬וכותונת‬
‫המכסה את מכנסי הבד שלהם"‪ 28.‬ואכן‪ ,‬בתמונה שמציג מאנזוני‬
‫‪29‬‬
‫נראה יהודי מעדן ולגופו חולצה לבנה ארוכה‪.‬‬
‫עם התבססות השליטים הבריטיים בעדן הם חייבו את כל‬
‫הנכנס למשרדי הממשלה ולנמל להיות לבוש כראוי‪ ,‬לרבות‬
‫ראשי השבטים וסולטאן אזור לחג‪ 30.‬ואכן‪ ,‬בתצלום של עשרות‬
‫יהודי הקהילה משנת ‪ ,1921‬שנעשה ביום שבת בעת ביקורו‬
‫של הנסיך מווילס (אדוארד השמיני) בעדן‪ ,‬מתגלים השינויים‬
‫שחלו בלבושם בהשפעת הזמן והשלטון הבריטי‪ .‬הכל התקבצו‬
‫בחזית בית הספר היהודי‪ .‬במרכז התצלום נראה נשיא הקהילה‪,‬‬
‫בנין מנחם משה‪ ,‬משוחח עם הנסיך‪ .‬לצדו של בנין בן אחיו‪,‬‬
‫טוב משה‪ ,‬מאחוריו בן דודתו המבוגר וסוחר ידוע‪ ,‬משה אהרוני‪,‬‬
‫לימינו של אהרוני קרוב משפחה נוסף‪ ,‬מאחוריהם מכובדי‬
‫הקהילה ונערים‪ ,‬ועל ראשם של בני הקהילה כולם‪ ,‬מבוגרים‬
‫כצעירים‪ ,‬בולט התרבוש‪ ,‬כפי שמלמד גם תיאורו הציורי של‬
‫העדני‪" :‬בכל בית הכנסת הגדול העדני היו כחמש מאות ראשים‬
‫בתרבושים מצריים–טורקיים ורק ראש אחד במצנפת‪ ,‬והיא‬
‫‪31‬‬
‫היתה מבליטה את רבנותו של לובשה ‪"...‬‬
‫התרבוש שבתמונה מאחד ומזהה את היהודים לעומת הקסדות‬
‫של הבריטים ושל נציגיהם‪ .‬עם זאת ניכר הבדל בין קבוצות‬
‫הגיל השונות של בני הקהילה‪ .‬המבוגרים לבושים בכותנות‬
‫ארוכות ממשי (ֻקרטה)‪ ,‬שדומות להן איפיינו את הלבוש‬
‫המסורתי שתואר קודם‪ ,‬אלא שהפעם‪ ,‬במקום אזור לבשו‬
‫הגברים מכנסיים מתחת לכותנות‪ .‬בני הדור הצעיר‪ ,‬לעומתם‪,‬‬
‫סגנון הלבוש של יהודי עדן‬
‫אימצו את קוד הלבוש האירופי והם לבושים חליפות‪ ,‬הן‬
‫לבנות והן כהות‪.‬‬
‫היהודים העדנים המבוגרים‪ ,‬אם כן‪ ,‬עדיין נהגו לפי קוד לבוש‬
‫מסורתי‪ ,‬שכן בלובשם חולצה ארוכה ומכנסיים לבנים מכותנה‬
‫הם אימצו למעשה את המערכת המסורתית שאיפיינה הודים‬
‫יהודיים‪ 32‬ואף הודים מוסלמיים‪ .‬אין פלא בכך‪ ,‬שכן מספר‬
‫ההודים שהתגוררו בעדן הגיע למאות במאה ה–‪ 19‬ולאלפים‬
‫במאה ה–‪ .20‬בדומה ליהודים‪ ,‬גם הם עסקו בעיקר במסחר‬
‫והיוו את עמוד השדרה הפקידותי של המושבה‪ .‬אפשר היה‬
‫לפגוש בהם ברחוב‪ ,‬בשווקים ובחנויות‪ .‬המשפחות המיוחסות‬
‫יותר‪ ,‬האמידות‪ ,‬נפגשו עמם גם באירועים חברתיים שיזמו‬
‫אנשי הממשל הבריטי מעת לעת‪ ,‬ובמועדונים שנועדו בעיקר‬
‫לאנשי הממשל‪ .‬אמנם‪ ,‬היהודים כמעט שלא יצרו חברויות עם‬
‫ההודים‪ ,‬עם הבריטים או עם המוסלמים‪ ,‬אך קשרי המסחר‬
‫עם ההודים בעדן‪ ,‬ועם הודו בכלל‪ ,‬השפיעו כמעט על כל‬
‫תחום בחייהם‪ :‬על תשמישי הקדושה‪ 33‬והעיטורים לספרי‬
‫התורה‪ ,‬על חפצי הבית והמאכלים‪ ,‬וכמובן גם על הלבוש‪.‬‬
‫פול ניצן הצרפתי‪ ,‬שכאמור שהה בעדן בשנות ה–‪ 20‬וה–‪ 30‬של‬
‫המאה ה–‪ ,20‬מספר על הצעירים היהודיים‪" 34:‬בימות השבת‬
‫היהודים הצעירים למדו את דרך העולם‪ ,‬עדיין לא העזו לגלח‬
‫את הפיאות המסורתיות‪ ,‬אך כבר העזו ללבוש מעילים בצבעים‬
‫בהירים"‪ 35.‬ואכן‪ ,‬במהלך שנות ה–‪ 30‬של המאה ה–‪ 20‬החליפו‬
‫בני עדן הצעירים את התרבוש בכובע אירופי רחב שוליים‬
‫ולעתים גם בכובע קסקט וברט‪ .‬המבוגרים עוד התמידו‬
‫בחבישת התרבוש‪ ,‬גם בימות החול וגם בשבתות‪ ,‬במועדים‬
‫ובאירועים חגיגיים‪ ,‬ורק אחרי שנות ה–‪ 50‬וה–‪ 60‬מספרם של‬
‫חובשי התרבוש הלך והצטמצם‪.‬‬
‫השפעת הלבוש האירופי ניכרת בכל הצילומים של בני הקהילה‬
‫משנות ה–‪ 20‬ועד שנת ‪ ,1967‬שבה עזבו אחרוני היהודים את‬
‫עדן‪ .‬לבוש הגברים כלל לרוב ז'קט עליון‪ ,‬מכנסיים מחויטים‬
‫תואמים לו‪ ,‬וחולצת כותונת מכופתרת‪ ,‬בדרך–כלל לבנה‪.‬‬
‫הז'קט והמכנסיים הומרו לעתים קרובות בחליפה בת שניים‬
‫או שלושה חלקים‪ ,‬שכללה כמובן וסט תואם‪.‬‬
‫לבוש הנשים‬
‫נשים היהודיות בעדן היו יושבות בית מובהקות‪ 36.‬עד סוף‬
‫שנות ה–‪ 20‬של המאה ה–‪ 20‬פעילויותיה של האישה מחוץ‬
‫לבית הצטמצמו לביקורי משפחה וחברות‪ .‬נדירה היתה האישה‬
‫העובדת לפרנסתה‪ ,‬לא רק בחוץ אלא גם בביתה היא‪ .‬את הקניות‬
‫בשוק עשו הגברים שבמשפחה או עוזרי הבית‪ 37,‬והנשים יצאו‬
‫מהבית כמעט בהיחבא‪ ,‬בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות‬
‫הערב‪ .‬לפיכך‪ ,‬הלבוש של סוף המאה ה–‪ 19‬עד שנות ה–‪ 20‬של‬
‫המאה ה–‪ ,20‬ואף מאוחר יותר אצל המבוגרות שמיעטו לצאת‬
‫מביתן‪ ,‬הוא לבוש אופייני למרחב הפרטי‪.‬‬
‫יעקב ספיר‪ ,‬שכאמור ביקר בעדן בשנת ‪ ,1858‬מיטיב לתאר‬
‫את לבושן של הנשים היהודיות‪:‬‬
‫הנשים תתקשטנה ערב יום–טוב בהעבירן על פניהן ידיהן ורגליהן‪,‬‬
‫ויש כל גויותיהנה‪ ,‬בצבע אדום ירקרק הנקרא בערבי אלחנא וזאת‬
‫תפארתן ויפי תארן‪ .‬ואומרים שגם מחזק את הגוף‪ .‬ותכשיטיהן‪:‬‬
‫נזמי אזן‪ ,‬עגילי כסף‪ ,‬וצמידים על זרועותיהן וידיהן‪ ,‬גם על רגליהן‪ .‬כי‬
‫בשבתן בבית‪ ,‬זרועותיהן ורגליהן חשופות ויחפות‪ .‬רק בלכתן ברחוב‬
‫תלבשנה מעל לבושיהן כתונת גדולה ארוכה ורחבה המכסה את כל‬
‫הגוף‪ ,‬וצניף גם צעיף בראשיהן ושערותן לא תראנה החוצה‪ ,‬והכבודות‬
‫‪38‬‬
‫תכסנה גם פניהן במסוה דק‪ ,‬כישמעאלות"‪.‬‬
‫על לבוש הנשים כותב האנטר בשנת ‪:1872‬‬
‫נשים לובשות מכנסיים (סִרו ַאל) מכותנה או משי‪ ,‬צמודים לשוק‬
‫ולקרסול‪ .‬וכן בגד דמוי חולצה ללא שרוולים‪ ,‬המגיע כמעט עד הרצפה‪,‬‬
‫מאריג פסים‪ .‬סביב הראש קשור להן ַמצַר‪ ,‬או מטפחת צבעונית ממשי או‬
‫כותנה‪ ,‬המכסה כליל את השיער‪ ,‬שכן אין זה מכובד לגלותו‪ .‬מעל מטפחת‬
‫‪39‬‬
‫זו מונח מקרמה או סוג של צעיף‪ ,‬הדומה לזה של נשים ערביות‪.‬‬
‫על תיאור זה מוסיף שלמה ריינמאן‪:‬‬
‫הנשים לובשות בגד של שק עב על בשרן מקדקדן ועד ארכובותיהן‬
‫‪40‬‬
‫וראשן מכוסה אך רגליהן פרועות כי יחף תלכנה‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬ספיר מבחין בין הלבוש במרחב הביתי לזה שבמרחב‬
‫הציבורי ומציין‪ ,‬כי בבית זרועותיהן של הנשים חשופות‪.‬‬
‫האנטר מאשש את התיאור הזה ולפיו הן לובשות בגד ללא‬
‫שרוולים‪ ,‬אך בצאתן לרחוב הן מכסות את כל גופן וראשן‪.‬‬
‫גם תיאורו של ריינמאן תואם במידה מסוימת לזה של ספיר‪:‬‬
‫‪41‬‬
‫בחוץ לובשות הנשים כותונת גדולה המכסה את כל הגוף‪.‬‬
‫הממצאים שבידינו לגבי הלבוש במרחב הביתי מלמדים‪ ,‬כי היו‬
‫נשים שנהגו ללבוש שמלות מהודרות עשויות מאריג סאטן‬
‫דמשקאי‪ ,‬עבה ומפוספס (תמונה ‪ .)222‬גזרתן ישרה ושרווליהן‬
‫צרים‪ ,‬אך מכסים את הזרועות עד פרק כף היד‪ ,‬בניגוד לתיאורי‬
‫ספיר והאנטר‪ 42.‬השמלות האלה מעוטרות ‪ -‬בפתח הצוואר‬
‫העגול‪ ,‬בשולי השרוולים ובאמרה התחתונה ‪ -‬בעיטור כסף‬
‫(תַל)‪ :‬פס רחב‪ ,‬עשוי מפסי כסף מרודדים דקיקים‪ ,‬לעתים‬
‫מעשה רוקם‬
‫‪293‬‬
‫‪ 222-221‬שמלה עדנית מסורתית מסאטן דמשקאי‪ .‬בפתח הצוואר‪ ,‬בחפתים‬
‫ובשוליים התחתונים היא מעוטרת בפסי תל מכסף; למעלה פרט מעיטור תל ‪-‬‬
‫עיטור בפתח צוואר השמלה‪ ,‬עשוי מרקמת פסיסי כסף רקועים בצורת קונוסים‪,‬‬
‫אחוזים בחוט וסדורים בשורות ‪.‬‬
‫צילמה‪ :‬יהלום בובטה‪ ,‬אוסף מוזיאון ישראל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬השאלת "ויצ"ו" (‪)L 80.81‬‬
‫‪ 223‬אישה במטפחת ראש מסורתית (מצר אויה)‪,‬‬
‫העיטור בשוליה‪ ,‬דמוי ניצנים‪ ,‬כונה "שום"‪ .‬עדן‪ ,‬שנות‬
‫ה־‪ .20‬אוסף פרטי‪ ,‬דני גולדשמיד‬
‫מוזהבים‪ ,‬הכרוכים סביב חוטי משי או כותנה ויוצרים רשת‬
‫צפופה של שורות אופקיות‪ ,‬הנראית רקומה–ארוגה (תמונות‬
‫‪ 43.)225 ,224 ,221‬עיטור זה חובר לשולי השמלה בתפירה‪,‬‬
‫בדומה לעיטורי הכסף בשמלת הענתרי של צנעא‪ 44,‬אך הוא‬
‫נעשה בטכניקה שונה‪ ,‬שאינה מוכרת לנו בתימן‪.‬‬
‫בין שלושת הכותבים ‪ -‬ספיר‪ ,‬ריינמאן והאנטר ‪ -‬רק האחרון‬
‫מזכיר את המכנסיים (סִרו ַאל) בלבוש הנשים‪ .‬הם צמודים‬
‫לשוק ולקרסול‪ ,‬כמו אלה של הנשים בתימן‪ .‬ספיר מספר כי‬
‫רגלי הנשים חשופות ויחפות‪ ,‬וריינמאן ‪ -‬שרגליהן פרועות כי‬
‫הן מהלכות יחפות‪.‬‬
‫השלושה מדגישים את כיסוי הראש‪ .‬ספיר והאנטר מדברים‬
‫‪294‬‬
‫סגנון הלבוש של יהודי עדן‬
‫על שני כיסויי ראש‪ :‬מטפחת או צניף ועליו צעיף עליון‪,‬‬
‫הדומה לזה של המוסלמיות ושבו כיסו את הפנים‪ .‬תצלומים‬
‫מסוף המאה ה–‪ 19‬ותחילת המאה ה–‪ 20‬מלמדים‪ ,‬כי רוב‬
‫הנשים המסורתיות התהלכו בכיסוי ראש ( ַמצִַרי אֹוי ַה)‪:‬‬
‫מטפחת (מצרי)‪ ,‬שבשוליה עיטור (אויה) של שרוכים דקים‬
‫עם גדילים דמויי פרחים (תמונה ‪ 45.)223‬בצאתן לרחוב כיסו‬
‫הנשים הללו את ראשן גם בצעיף עליון (מקרמה)‪ 46.‬המבוגרות‬
‫שיצאו החוצה נהגו לעטות על ראשן ועל גופן כיסוי מאריג‬
‫כהה (חַּבַרה)‪ 47,‬שחצץ בינן לבין הסביבה‪.‬‬
‫בתחילת המחצית השנייה של המאה ה–‪ 19‬היתה מערכת‬
‫הלבוש של האישה העדנית דומה לזו של הנשים במרחב שבין‬
‫הודו‪ ,‬תימן וקרן אפריקה‪.‬‬
‫בעוד שבלבוש הגברים ניכרת השפעה הודית‪ ,‬הרי בידינו רק‬
‫פרטים מעטים לגבי מידת השפעתה על לבוש הנשים‪ .‬האריגים‬
‫למלבושי האישה וצעיפים כמו המקרמה הגיעו מהודו לעדן‬
‫כפי שהגיעו לתימן‪ .‬ייתכן גם כי הסארי‪ ,‬שהוצע למכירה‬
‫בחנויות של עדן‪ ,‬חדר למערכת הלבוש של העדנית‪ .‬על כל‬
‫פנים‪ ,‬בין יהודיות להודיות נוצרו קשרי חברות‪ ,‬כפי שמעידה‬
‫‪ 225-224‬עיטורי תל ‪ -‬עיטור רקמת פסיסי כסף רקועים בשוליים התחתונים של שמלה עדנית מסורתית ובחפת השרוול של שמלה עדנית‬
‫מסורתית מסאטן דמשקאי‪ .‬צילמה‪ :‬יהלום בובטה‪ ,‬מתנת רפאל מהלל מקריית אונו לאוסף מוזיאון ישראל‪ ,‬ירושלים (‪)B 94.0088‬‬
‫מעשה רוקם‬
‫‪295‬‬
‫‪ 226‬היהודייה העדנית‪ ,‬מזל בת טוב מנחם משה‪,‬‬
‫וחברתה ההודית לבושות בסארי הודי‪ .‬עדן‪ ,‬שנות ה–‪.20‬‬
‫אוסף פרטי‪ ,‬דני גולדשמיד‬
‫‪296‬‬
‫תמונה ‪ 226‬ובה שתי חברות‪ ,‬יהודייה והודית‪ ,‬לבושות בסארי‪.‬‬
‫גם לתכשיטים של נשות עדן היהודיות חדרו השפעות הודיות‪,‬‬
‫שכן הם נעשו בידי צורפים הודיים‪ ,‬שהחליפו את הצורפים‬
‫היהודיים בעדן אשר זנחו את המלאכה לטובת המסחר‪ .‬בולטת‬
‫במיוחד העובדה‪ ,‬כי התכשיטים נעשו מזהב ולא מכסף‪ ,‬אשר‬
‫‪48‬‬
‫נפוץ בתכשיטים שעשו הצורפים היהודיים בתימן‪.‬‬
‫מן התצלומים משנות ה–‪ 20‬של המאה ה–‪ ,20‬ואחריהן‪ ,‬עולה‬
‫כי עם חילופי הדורות הלך ונעלם בהדרגה הנוהג לכסות את כל‬
‫הגוף בצעיף עליון‪ ,‬והנשים נהגו ביתר חירות‪ 49.‬אופנת המערב‬
‫החלה לחדור מאירופה לרחובות עדן‪ ,‬והשינוי בלבוש חל בד‬
‫בבד עם ההתפתחות הכלכלית של הקהילה‪ .‬נשים‪ ,‬בעיקר בנות‬
‫עשירים‪ ,‬נסעו מעדן לערי החוף של מצרים ‪ -‬פורט סעיד‬
‫ואלכסנדריה‪ ,‬לארץ ישראל ולמדינות אירופה‪ ,‬שם נחשפו‬
‫ללבוש המודרני‪ .‬תמונות משנות ה–‪ 30‬של בני הקהילה על‬
‫אוניות הנוסעים או ברחובות הערים‪ ,‬למשל של נשים עדניות‬
‫בפורט סעיד או ביפו‪ ,‬מעידות על קליטת הסגנון המערבי‬
‫ועל השפעתו על הלבוש המקומי בשּוב הנשים לרחובות עדן‬
‫(תמונה ‪ .)227‬מובילות האופנה החדשה היו הנערות והנשים‬
‫הצעירות‪ ,‬בנות העשרה וראשית העשרים‪ .‬כמו באירופה‪,‬‬
‫הן לבשו את מיטב פריטי האופנה‪ .‬מלתחתן כללה שמלות‬
‫וחליפות גזורות בקו מותן נמוך‪ ,‬כובעים ששוליהם מוטים‬
‫למטה‪ ,‬ז'קטים‪ ,‬צעיפים‪ ,‬מחרוזות לאלה שהתהדרו במיוחד‪,‬‬
‫נעלי עקב עם אבזם‪ ,‬וכולן הקפידו על לבישת גרביונים‪ .‬גם‬
‫בין התסרוקות היו שתאמו לצו האופנה‪ :‬שיער גזור עד העורף‬
‫וקווצת שיער משוכה הצדה על המצח‪ .‬אחרות היו שמרניות‬
‫יותר‪ :‬אמנם אספו את השיער לאחור או קלעו בו שתי צמות‪,‬‬
‫אבל הקפידו על עיצוב מודרני יותר בחזית‪ .‬עם זאת‪ ,‬אף צעירה‬
‫לא כרכה סביב שערה את המטפחת המסורתית עם הגדילים‬
‫( ַמצִַרי אֹוי ַה)‪ ,‬שהיא סימן ההיכר של האישה העדנית‪ .‬ואכן‬
‫חלק מהתמונות שצולמו בעדן או בפורט סעיד בשנות ה–‪20‬‬
‫נראות כמו לקוחות מעיתוני האופנה של אירופה דאז‪ ,‬אף‬
‫שמופיעות בהן נשים שמעולם לא יצאו ממחוז הולדתן‪.‬‬
‫תמונה משנות ה–‪ 50‬מציגה נשים בנות כמה דורות‪ .‬כולן‬
‫לובשות שמלות מחויטות מאריגים פרחוניים‪ ,‬שגזרתן מדגישה‬
‫את קו המותן ושרווליהן קצרים‪ .‬לראשן של המבוגרות‬
‫המטפחת המסורתית‪ ,‬ואילו שערן של הצעירות אסוף אך אינו‬
‫מכוסה‪ .‬הדגשתה של גזרת הגוף‪ ,‬האריגים הפרחוניים והשיער‬
‫הגלוי שונים מהלבוש המסורתי העדני בדורות הקודמים‪ .‬לפי‬
‫הקוד המסורתי‪ ,‬גזרת הגוף דווקא טושטשה באמצעות שמלות‬
‫רחבות וצעיפים ארוכים‪ ,‬ושערן של נערות ושל נשואות כוסה‬
‫סגנון הלבוש של יהודי עדן‬
‫‪ 227‬נשים יהודיות עדניות בטיול בגינה בפורט סעיד‪ ,‬שנות ה–‪ .20‬אוסף פרטי‪ ,‬דני גולדשמיד‬
‫בקפידה‪ .‬על אף זאת‪ ,‬מראה הנשים בתמונה זו הוא שמרני‬
‫יחסית לעומת התמונות הקודמות‪ ,‬אם כי היא מאוחרת יותר‪,‬‬
‫ללמדנו כי הפתיחות להשפעה המערבית היתה הדרגתית‪,‬‬
‫וניכרה בקצב שונה אצל צעירות‪.‬‬
‫לבוש הילדים‬
‫התצלומים שברשותנו מלמדים‪ ,‬כי לבוש הילדים בעדן היה‬
‫דומה לזה של המבוגרים‪ ,‬ועבר גם תהליכי שינוי דומים‪.‬‬
‫הדמיון למבוגרים בלט בכל פריטי הלבוש‪ ,‬אך במיוחד בכיסויי‬
‫הראש‪ 50.‬בתצלומים מתחילת המאה ה–‪ 20‬נראים הילדים‬
‫לבושים בכותונת ארוכה (ֻקרטה) ובמכנסיים‪ ,‬ראשם מגולח‬
‫ועליו תרבוש ופאותיהם קצרות‪ ,‬כמעט בלתי נראות‪ .‬לבוש‬
‫זה נחשב בשנים אלה מסורתי‪ ,‬אף שכאמור אומץ בהשפעה‬
‫הודית‪ .‬צילום סטודיו משנות ה–‪ 20‬מציג נער יהודי עדני לבוש‬
‫בלבן‪ ,‬בסגנון הודי‪ :‬מעיל ארוך‪ ,‬מכנסיים‪ ,‬חולצה עם צווארון‬
‫סגור‪ ,‬תרבוש ונעלי שרוכים‪.‬‬
‫באירועים‪ ,‬בשבתות ובחגים לבשו הילדים כובעים‪ ,‬חליפות‬
‫וחגורות‪ ,‬גרביים ונעליים‪ .‬הכובעים למיניהם נראים בתמונה‬
‫של מורה ותלמידיו‪ ,‬שצולמה בבית ספר בשנות ה–‪ .30‬המבוגר‬
‫היושב על הכיסא הִנו המורה (מאסטר ציון)‪ .‬הוא חובש‬
‫תרבוש‪ ,‬כמוהו ארבעה מן התלמידים‪ ,‬תלמיד אחד חובש‬
‫כיפה לבנה גדולה‪ ,‬שניים חובשים ברט ואחד ‪ -‬כובע אירופי‬
‫רחב שוליים‪ .‬מפתיעה ומרתקת כאן שורת הכובעים רחבי‬
‫התיתורה‪ ,‬המונחת על הרצפה לפני הקבוצה ואליה מופנה‬
‫מבטו של הנער היחיד בחבורה החובש כובע כזה‪ ,‬בעוד מבטם‬
‫של האחרים מופנה לצלם‪.‬‬
‫הצילום מלמד על סגנון הלבוש האקלקטי שהיה נהוג בקהילה‪:‬‬
‫אין סגנון אחיד‪ ,‬והלבוש הוא מסורתי ומודרני ומעורב בעת‬
‫ובעונה אחת‪ :‬משמלה‪ ,‬כיפה ונעליים פתוחות‪ ,‬ועד לתרבוש‬
‫או מגבעת עם חולצת צווארון‪ ,‬מכנסיים מחויטים המגיעים‬
‫מעשה רוקם‬
‫‪297‬‬
‫עד הברכיים‪ ,‬חגורה ו"שלייקס" האופייניים כל כך באותה‬
‫התקופה‪ ,‬כמו גם נעליים וגרביים‪.‬‬
‫תמונה קבוצתית נוספת מבית הספר‪ ,‬שצולמה בתחילת‬
‫שנות ה–‪ ,40‬מראה שילדים הגיעו בחליפות מערביות לשעות‬
‫הלימוד‪ ,‬וכך גם בתמונה משפחתית ובה שני נערים לבושים‬
‫בחליפה עם עניבה ומגבעת‪ .‬עם זאת בשעות הפעילות‬
‫הציונית‪ ,‬שנערכה בבית הספר אחרי שעות הלימודים‪ ,‬לבשו‬
‫הבנים מדים של תנועת "הצופים"‪ ,‬ואלה היו אחידים ובלא‬
‫כל זהות אישית‪ ,‬ושונים במהותם מהאופי האקלקטי שנהג‬
‫‪51‬‬
‫בקהילה‪.‬‬
‫לבוש הילדות‬
‫הילדות שהגיעו לבית הספר של המיסיון בתחילת המאה‬
‫ה–‪ 20‬התלבשו בהידור רב‪ ,‬עדּות למעמדם הכלכלי הגבוה של‬
‫הוריהן‪ ,‬אשר יכלו לא רק לשלם את שכר הלימוד אלא גם‬
‫לרכוש מלבושים יקרים‪ .‬במרכז תצלום קבוצתי משנת ‪,1916‬‬
‫לפני המורה הנזירה‪ ,‬נראות שלוש בנות ממשפחת מנחם‬
‫משה מנהיג הקהילה‪ ,‬לבושות שמלות מהודרות מחויטות‬
‫עם צווארון סגור וקו מותן מודגש‪ ,‬וחבושות בכובעים מעל‬
‫שיער אסוף בתסרוקות מנופחות‪ .‬הן ובנות יהודיות נוספות‪,‬‬
‫בעיקר אלה היושבות בשורה הראשונה והן לבושות שמלות‬
‫בהירות ושערן פזור ואסוף לעתים בסרט בצד אחד‪ ,‬מייצגות‬
‫את הסגנון האירופי המובהק שנהג באותה תקופה ואיפיין אז‬
‫משפחות עדניות רבות‪.‬‬
‫בתצלומים מהשנים שלאחר מכן נראות הילדות כמעט תמיד‬
‫בלבוש אחיד ‪ -‬שמלות או חולצות וחצאיות‪ ,‬בדרך–כלל בצבע‬
‫‪52‬‬
‫לבן‪ ,‬וכך גם לאחר הקמת בית הספר לבנות בשנת ‪.1929‬‬
‫בתמונות הקבוצתיות משנות ה–‪ 30‬וה–‪ 40‬כולן לבושות‬
‫שמלות לבנות‪ ,‬ושערן אסוף בקפידה לצמה או שתיים‪ ,‬או‬
‫גזור עד הכתפיים ואסוף בסרט‪ .‬גם המורות לבושות בהקפדה‪.‬‬
‫בתצלומים משנות ה–‪ 40‬לבושות ילדות רבות בסרפן כהה‬
‫וחולצה לבנה‪ .‬בתקופה זו‪ ,‬ובעיקר בשנות ה–‪ ,50‬החלו לחדור‬
‫למלתחה הנשית השמלות הפרחוניות‪ ,‬והתמונות מאותן‬
‫השנים מעידות כי גם הילדות זכו ּב ַחידוש‪.‬‬
‫מלתחת הבנות כללה גם את מדי "הצופים"‪ .‬הם נלבשו לא רק‬
‫בשעות הפעילות הציונית של אחרי הצהריים‪ ,‬אלא לעתים‬
‫גם בשעות הלימוד בבית הספר‪ ,‬בשל הגאווה שמשמעותם‬
‫הלאומית הסבה ללובשות‪ .‬הם נתפרו בהתאם לאופנה של‬
‫‪298‬‬
‫אותה תקופה ‪ -‬חולצות מכופתרות וחצאיות ארוכות בצבע‬
‫כהה‪ ,‬בתוספת עניבה לבנה וחגורת צופות‪.‬‬
‫הלבוש בטקסי החתונה‬
‫לטקסי החתונה‪ ,‬כמו בכל קהילות ישראל‪ ,‬ייחסו חשיבות‬
‫מרובה‪ ,‬והם היו טעוני משמעויות חברתיות וסמליות של‬
‫המשכיות‪ ,‬התחדשות ובנייה‪ .‬במאה ה–‪ 19‬ובתחילת המאה‬
‫ה–‪ 20‬היה גיל הנישואים בעדן בין ‪ 13‬ל–‪ 18‬שנים‪ .‬מעבר לגיל זה‬
‫נחשבו הרווקים למבוגרים ו"בלתי מושכים"‪ .‬עד שנות ה–‪ 30‬לא‬
‫היו הנישואים נישואי אהבה‪ :‬האמהות היו אחראיות לשידוך‪.‬‬
‫השידוך הטוב והראוי מכולם נעשה בתוך המשפחה המורחבת‪,‬‬
‫ובכלל זה בין בני דודים מדרגה ראשונה‪ .‬היו גם שידוכים בין‬
‫משפחות ללא קרבת דם‪ ,‬וכן בין עדנים לבני עדות אחרות‬
‫כמו יהודי תימן‪ ,‬המזרח וספרד‪ .‬עד שנות ה–‪ 30‬לא נפגשו בני‬
‫הזוג עד יום חופתם‪ .‬לאחר מכן התרחשו מפגשים בין צעירים‬
‫רק בעת אירועים חברתיים‪ ,‬חגיגות‪ ,‬נסיעות וכיוצא באלה‪.‬‬
‫ממחצית שנות ה–‪ 30‬הורשו בני הזוג לשוחח רק בנוכחות קרוב‬
‫ממשפחת הכלה‪ ,‬ורק משנות ה–‪ ,60‬כאשר הבנות כבר עבדו‬
‫מחוץ לבית ולרובע היהודי‪ ,‬נוצרו הזדמנויות למפגשים בלתי‬
‫אמצעיים בבתי ספר מעורבים ובמקומות העבודה‪ 53.‬התבנית‬
‫של טקסי החתונה בעדן דומה לזו של יהודי תימן והמזרח‬
‫ חפיפת שיער‪ ,‬צביעה בחנא‪ ,‬טהרה במקווה‪ ,‬קידושים וחופה‪,‬‬‫אך התייחדה בכמה מאפיינים מקומיים‪ .‬עד תחילת שנות‬
‫ה–‪ 30‬של המאה ה–‪ 20‬נפרסו הטקסים וחגיגות החתונה על‬
‫פני כחודשיים‪ ,‬ואחר כך הצטמצמו לעשרה ימים‪ ,‬ובין מנהגי‬
‫החתונה הייחודיים לעיר היתה הכנת לחמניות או לביבות‬
‫בצורת מסרק‪ ,‬בסמוך לטקס השיער‪ 54.‬בכל טקסי החתונה היו‬
‫ראשה ופניה של הכלה מכוסים בצעיף צבעוני ורקום (ּבֵילֹו)‪.‬‬
‫בשלב הראשון של טקס החנא היא לבשה שמלה ירוקה‪ ,‬מתנת‬
‫החתן‪ ,‬מאריג משובח ומבריק ‪ -‬קטיפה‪ ,‬משי או סאטן‪ 55.‬בשלב‬
‫השני של הטקס לבשה הכלה שמלה בצבע אחר‪ ,‬מתנת אביה‪,‬‬
‫בדרך–כלל אדומה כצבע החנא ואף היא מאריג יקר ונוצץ (תַלי)‬
‫ משי שזור בחוטי כסף‪ .‬החלפת השמלה מירוקה לצבע אחר‬‫‪56‬‬
‫היתה בגדר חובה‪ ,‬אולי לסמל את השינוי במעמד האישה‪.‬‬
‫לראשה היא חבשה כיסוי ראש יקר‪ ,‬מעוטר ברקמה‪ ,‬וענדה‬
‫תכשיטים ‪ -‬כולם עשויים זהב‪ :‬צמידים דקיקים‪ ,‬צמידים‬
‫רחבים עשויים מקשה אחת (מַסּכַה)‪ ,‬צמידי שּוַלִי‪ 57‬וצמידי‬
‫ציר–סוגר (טַפאיא)‪ ,‬ענק לַּבַה ושרשרת (סֵלס אבו ו ַאֵרין) באורך‬
‫סגנון הלבוש של יהודי עדן‬
‫‪ 228‬חתן וכלה יהודיים עדנים על רקע שטיחים ואריגים שבהם נהגו לקשט את מקום החופה בעדן‪ .‬החתן לבוש בחליפה אירופית ובכפפות‪,‬‬
‫הכלה בלבוש מערבי‪ .‬אסמרה‪ ,‬אריתראה‪ ,‬שנות ה–‪ .40‬אוסף פרטי‪ ,‬דני גולדשמיד‬
‫‪58‬‬
‫כשני מטרים שנכרכה פעמיים סביב הצוואר‪ ,‬עגילים וטבעות‪.‬‬
‫לקראת טקס הקידושים חבשה הכלה גם כתר לראשה‪ .‬היא‬
‫לבשה שמלה מעוטרת בפס ירוק ובפס מכסף (תַלי)‪ ,‬ומכנסיים‬
‫שגם שוליהם מעוטרים בחוטי כסף‪ .‬את הכלה קידשו בטבעת‬
‫ולא במטבע כמנהג תימן‪ ,‬ועל חלקה העליון של הטבעת היתה‬
‫מטבע שבה הוטבע כתר המלכות הבריטי‪ .‬רק אחרי מלחמת‬
‫‪59‬‬
‫העולם השנייה נעשו הקידושים בטבעת מזהב‪.‬‬
‫בעדן נהגו לערוך את טקס ההלבשה (ּתִלּבִיס) לחתן ועיקרו‬
‫הנחת הטלית (מנדיל) על צווארו‪ .‬הטקס לווה בשירי חתונה‬
‫ובשירים להכנסת ספר תורה להיכל‪ ,‬מתוך "חופת חתנים"‬
‫‪60‬‬
‫נוסח עדן‪ ,‬שחלקם נכתבו בידי רבי שלום שבזי‪.‬‬
‫החל משנות ה–‪ 20‬ואולי אף קודם לכן עדיין ניכר פה ושם גילם‬
‫הצעיר של החתן והכלה‪ .‬אך התצלומים מעידים על שינויים‬
‫בלבושם‪ ,‬שסגנונו הפך למערבי לפי מיטב האופנה האירופית‪.‬‬
‫מעשה רוקם‬
‫‪299‬‬
‫עם זאת גם שינויים אלה אינם חדים‪ ,‬והמעבר בין המסורתי‬
‫למערבי מושפע מהאופנות המתחלפות במהלך המחצית‬
‫הראשונה של המאה העשרים‪ .‬בתצלומים תמיד נראית הכלה‬
‫עומדת לימינו של החתן‪ .‬בצילום משנת ‪ 1915‬מפרידה פיסת‬
‫אריג כהה עם גדילים בין הכלה הישובה לחתן העומד‪ ,‬שכן‬
‫הצילום נעשה לפני טקס הקידושים‪ 61.‬בתמונה זו נראה החתן‬
‫בחליפה כהה בת שלושה חלקים‪ ,‬חולצה לבנה‪ ,‬עניבה וגם‬
‫כפפות לבנות‪ .‬פה הוא עדיין חבש את התרבוש המסורתי‪,‬‬
‫ואילו בתמונות המאוחרות יותר ראשו גלוי‪ .‬באותה תמונה‬
‫לבשה הכלה שמלה מאריג לבן בסגנון שמלות כלה אירופיות‪.‬‬
‫גזרת השמלה מחויטת ומתרחבת כלפי מטה‪ ,‬פתח הצוואר‬
‫מעוגל‪ ,‬שרווליה צרים וארוכים‪ .‬בתצלומים אחרים אורכה של‬
‫השמלה משתנה‪ .‬לעתים היא מגיעה עד מעט מתחת לברך‪,‬‬
‫ואת שוקי הכלה מכסים גרביונים לבנים ולרגליה נעלי עקב‬
‫לבנות‪ ,‬לעתים היא מגיעה עד הקרסוליים (תמונה ‪.)228‬‬
‫בתמונות מאוחרות יותר‪ ,‬בגזרת השמלה קו המותן מודגש‪.‬‬
‫לראש הכלה הינומה לבנה ארוכה מאריג שקוף‪ .‬בראשית‬
‫המאה ‪ -‬כמו בתמונה המדוברת ‪ -‬היא נקשרה לראש כך‬
‫שכיסתה את המצח‪ ,‬את כל השיער ואף את הכתפיים‪ ,‬בדומה‬
‫לצעיף המסורתי‪ .‬מאוחר יותר מזכירה קשירתה לראש‪ ,‬עם‬
‫גדילים בשוליים‪ ,‬את מטפחת האויה המסורתית‪ ,‬אך להינומה‬
‫זו שובל ארוך‪ ,‬לא פעם ארוך מאוד ומונח על הרצפה‪ .‬כעבור‬
‫זמן היתה ההינומה מנופחת יותר וגילתה מעט משער המצח‪,‬‬
‫בעוד שבקודמות לה היה שער המצח מכוסה‪ ,‬אך הן חשפו‬
‫את השיער שבצדי הראש‪ .‬בכל מקרה אפשר היה לראות את‬
‫השיער מבעד להינומה השקופה‪.‬‬
‫בצילום משנות ה–‪ 40‬של חתונת זוג עדני בעיר אסמרה‬
‫שבאתיופיה‪ ,‬החתן לבוש בחליפה מערבית והכלה בשמלה‬
‫לבנה‪ ,‬המגיעה עד מעט מתחת לברכיים בהתאם לאופנה‬
‫האירופית בשנים אלה (תמונה ‪ .)227‬מעניין כאן במיוחד‬
‫הרקע ‪ -‬שטיחים ואריגים על הקיר ועל הרצפה‪ ,‬שהיו‬
‫אופייניים לבתים בעדן‪ 62‬ובפזורה העדנית‪ :‬באסמרה‪ ,‬בפורט‬
‫סעיד ובתל אביב‪ .‬אריג כהה או שטיח צבעוני נראים כרקע גם‬
‫בצילומי חתונה אחרים‪ 63.‬באותה תקופה איפיין רקע דומה גם‬
‫את סגנון הצילום‪ ,‬בבית או בסטודיו‪.‬‬
‫בתצלומים רבים משנות ה–‪ 40‬וה–‪ ,50‬שנעשו בעדן‪ ,‬החתנים‬
‫‪64‬‬
‫לבושים בחליפות כהות ובעניבות‪ ,‬לעתים בחליפות לבנות‪,‬‬
‫והכלות ‪ -‬בשמלות לבנות ארוכות עד הרצפה ולפעמים‬
‫נשרכות עליה‪ ,‬ובכולן מודגש קו המותן‪ .‬שער הכלות עוצב‬
‫בתסרוקות אופנתיות‪ ,‬ועל הראש הניחו כתר שאליו חוברה‬
‫‪300‬‬
‫הינומה‪ ,‬לעתים עם שובל ארוך המשתרך על הרצפה‪ 65.‬באחד‬
‫מצילומי החתונה האחרונים שנעשו בעדן של ראשית שנות‬
‫ה–‪ ,60‬החתן לבוש בחליפה מהודרת והכלה לבושה בשמלה‬
‫מאריג סאטן עם עיטורי תחרה וגזרתה מדגישה את קו‬
‫המותן‪ .‬ההינומה נפוחה וחושפת מעט את שער המצח‪ .‬גם‬
‫לבוש האורחים‪ ,‬ובמיוחד זה של הנשים‪ ,‬מעיד על ההשפעה‬
‫המערבית‪ ,‬במיוחד בשמלות נטולות שרוולים‪ .‬גם כאן נראים‬
‫ברקע האריגים והשטיחים האופייניים‪.‬‬
‫תמונות הסטודיו‬
‫תמונות הסטודיו‪ ,‬כאמור‪ ,‬משמשות אחד המקורות למידע‬
‫על הלבוש בעדן‪ .‬ואולם יש לזכור‪ ,‬כי לצילום בסטודיו יש‬
‫מסורת משלו‪ ,‬שהחלה עם ראשיתו באירופה ובארצות הברית‬
‫ב–‪ 66,1839‬ונראה כי הגיעה לעדן במחצית השנייה של המאה‬
‫ה–‪.19‬‬
‫הצילום בסטודיו הנציח דמויות בודדות או משפחות‪,‬‬
‫ונתפס כאירוע חשוב‪ ,‬שניכר הן בארשת פניהם הרצינית של‬
‫המצולמים‪ ,‬הן בעמידתם הייצוגית והן בלבושם‪ :‬מיטב הבגדים‪,‬‬
‫כל תקופה וסגנונה‪ .‬בסטודיו יכול אדם ללבוש זהות שונה‬
‫משלו ולזכות בדמות של בן מעמד אחר‪ ,‬בהתאם לבחירתו‬
‫מתוך היצע התלבושות והאביזרים הנמצאים שם‪ :‬תמונות‬
‫רקע של נוף או של בית‪ ,‬שטיחים‪ ,‬אריגים ופרוות על הקיר או‬
‫על הרצפה‪ ,‬ספות מפוארות‪ ,‬כסאות‪ ,‬מעקות מסוגננים‪ ,‬אגרטל‬
‫עם פרחים ועוד ועוד‪ .‬צלמי עדן הציעו ללקוחותיהם אביזרים‬
‫דומים לאלה הנהוגים בעולם המערבי‪ ,‬אך עם גוון מקומי‪,‬‬
‫למשל תמונת רקע ובה נוף של נאות מדבר‪.‬‬
‫רק השוואה בין תמונות הסטודיו לתמונות שצולמו מחוצה לו‬
‫יכולה ללמד‪ ,‬אם אכן משקפות הראשונות את סגנון הלבוש‬
‫היהודי בעדן‪ .‬ואמנם תמונות הסטודיו תואמות בדרך–כלל‬
‫לגוני הלבוש ‪ -‬ממסורתי עד מודרני ‪ -‬של יהודי עדן‪ .‬לכבוד‬
‫הצילום לבשו רוב הגברים והילדים חליפות ועניבות‪ ,‬ורוב‬
‫הנשים ‪ -‬שמלות אופנתיות מהודרות ביותר‪ ,‬אם כי אחדות‬
‫הצטלמו במטפחת המסורתית‪ .‬תמונת הרקע נקבעה על ידי‬
‫הצלם בהתאם לתקופה‪.‬‬
‫בצילום אחד נראים נערה‪ ,‬אולי אם אולי אחות‪ ,‬עם שני‬
‫ילדים‪ .‬שלושתם לבושים בקפידה במיטב האופנה של שנות‬
‫ה–‪ ,20‬וברקע צמחייה ומעקה אבן עתיק‪ .‬בתמונות אחרות‬
‫מאותה תקופה הוצמדו לדמויות כדים‪ ,‬מטריות‪ ,‬עיתונים‬
‫סגנון הלבוש של יהודי עדן‬
‫וכיוצא באלה‪ .‬ואילו בתמונת סטודיו אחרת (תמונה ‪)219‬‬
‫משנות ה–‪ 20‬לבוש הנער בחליפת מלח וכובעו בידו‪ ,‬והילדה‬
‫בתסרוקת קאֵרה ובחליפת חצאית עם קפלים‪ ,‬מלבושים שלא‬
‫ראינו בצילומים אחרים ונלבשו מן הסתם לכבוד הצילום‪.‬‬
‫סיכום‬
‫בלבושם של יהודי עדן שלושה רבדים‪ ,‬המשקפים את השינוי‬
‫במעמדם החברתי–מדיני ואת ההשפעות שקלטו עם הפיכת‬
‫עדן למטרופולין בשליטה בריטית‪ :‬הרובד המסורתי‪ ,‬המציג‬
‫תבנית לבוש דומה לזו שבמרחב הגיאוגרפי (הודו‪ ,‬תימן וקרן‬
‫אפריקה) ולזו של תימן בשמות הפריטים‪ ,‬אך עם מאפיינים‬
‫מקומיים‪ .‬תבנית זו מופיעה עד שנות ה–‪ 70‬של המאה ה–‪.19‬‬
‫לאחר מכן חל תהליך הדרגתי של היבדלות‪ ,‬קודם באמצעות‬
‫רובד המעבר ‪ -‬הלבוש בהשפעה הודית ועות'מאנית ‪ -‬המתווך‬
‫בין הלבוש המסורתי למערבי‪ ,‬וסופו ברובד המודרני‪ ,‬שהשפעה‬
‫אירופית שולטת בו‪.‬‬
‫העדויות הראשונות מן המאה ה–‪ 19‬מלמדות‪ ,‬כי לבושם של‬
‫בני עדן ‪ -‬נשים וגברים ‪ -‬תאם לקוד הלבוש המסורתי של‬
‫המרחב התרבותי שהשתרע בין מזרח אפריקה לאינדונזיה‪,‬‬
‫ובכללו אתיופיה‪ ,‬סומאליה‪ ,‬דרום חצי האי ערב והודו‪ .‬לנשים ‪-‬‬
‫השמלה הרחבה עם עיטורי הכסף‪ ,‬המכנסיים וכיסוי הראש‪,‬‬
‫ולגברים ‪ -‬האזור‪ ,‬הטלית‪ ,‬כיסוי הראש והפיאות‪ ,‬שזיהו‬
‫אותם כיהודים‪.‬‬
‫עם הכיבוש הבריטי נעלם מהרחוב היהודי–עדני הרובד‬
‫המקומי‪ ,‬ופינה מקומו ללבוש בהשפעה הודית ועות'מאנית‪.‬‬
‫מצרים היתה הגשר להשפעה העות'מאנית שחדרה לעדן דרך‬
‫תעלת סואץ‪ ,‬ותרמה לכך ההשפעה הבריטית שהלכה וגברה‬
‫במצרים החל מהמאה ה–‪ :19‬שמלות לבנות ארוכות ורחבות‬
‫ותרבוש מצויץ‪ ,‬כמו בתמונתו של מורי יחיא אברהם בחברת‬
‫הרב ברודי מבריטניה‪ ,‬או כותונת ארוכה מעל מכנסיים‪ ,‬בדומה‬
‫לסגנון הלבוש של היהודים והמוסלמים בהודו‪ .‬היה זה מעין‬
‫סגנון מתווך שהוביל למעבר ללבוש האירופי‪ ,‬שכן במקביל לו‪,‬‬
‫ולצדו‪ ,‬בחרו יהודי עדן‪ ,‬בעיקר בני הדור הצעיר‪ ,‬בקוד לבוש‬
‫אחר‪ :‬חליפות אירופיות מחויטות‪ .‬אלמלא התרבוש‪ ,‬שחלק‬
‫מהם המשיך לחבוש‪ ,‬היינו יכולים לומר‪ :‬לבוש לונדוני‪ ,‬ואמנם‬
‫כאשר חבשו הבחורים בעדן מגבעות או ברטים וקיצצו את‬
‫הפיאות‪ ,‬הם נראו מערביים לכל דבר‪.‬‬
‫הנשים אימצו בימים הללו שמלות מחויטות המדגישות את קו‬
‫המותן‪ ,‬והחליפו את המכנסיים המסורתיים בגרביונים‪ .‬היו בהן‬
‫שעוד כרכו לראשן את כיסוי הראש המסורתי‪ ,‬אך הצעירות‬
‫כבר שינו את תסרוקתן‪ ,‬חבשו כובעים לפי צו האופנה ולבשו‬
‫זהות אירופית מובהקת‪.‬‬
‫אפילו בחינה מרפרפת של הצילומים מעלה בבירור את‬
‫השינויים בסגנון לבושם של יהודי עדן מאז המאה ה–‪19‬‬
‫ועד תחילת שנות ה–‪ 60‬של המאה ה–‪ .20‬השינויים התחוללו‬
‫בהדרגה וניכרו בעיקר אצל בני הדורות הצעירים‪ ,‬ואמנם‬
‫בתמונה אחת מופיעים גוני השימור והשינוי בכפיפה אחת‬
‫ המסורתי לצד המודרני‪ ,‬ולעתים שילוב ביניהם אצל בני‬‫אותו הדור‪.‬‬
‫יש להדגיש‪ ,‬כי הגם שעדן מאופיינת במזג אוויר מדברי‪ ,‬חם‬
‫ולוהט במשך כל שעות היממה‪ ,‬לא ויתרו העדנים על אימוץ‬
‫ההשפעה המערבית והתהלכו בלבוש שאינו תואם ‪ -‬ואף‬
‫מנוגד ‪ -‬לתנאי המקום‪ .‬יוצאות דופן היו החליפות הלבנות‪,‬‬
‫המאּווררות לכאורה‪ ,‬שבוודאי הקלו‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬את עומס‬
‫החום של רחובות עדן‪.‬‬
‫לבוש הילדים היה כעין ראי לזה של המבוגרים‪ ,‬אך התאפיין‬
‫ברובד נוסף בעיקר בשעות הפעילות הציונית‪ ,‬המעיד על‬
‫הזדהות לא רק עם התרבות השלטת‪ ,‬אלא גם עם זו היהודית–‬
‫ציונית החדשה‪ .‬גם כאן‪ ,‬מדי "הצופים" של בני הנוער משמשים‬
‫מראָה לשאיפות של הוריהם להשתלב ברחוב העדני‪ ,‬בהתאם‬
‫לאופייה של מערכת החינוך במושבה‪.‬‬
‫בהשוואה ללבוש של יהודי תימן נראה‪ ,‬כי אימוץ קוד לבוש‬
‫שונה הקים מעין חיץ בין יהודי עדן ליהודי תימן‪ .‬קוד הלבוש‬
‫של אוכלוסיית עדן בכלל‪ ,‬ושל היהודים בפרט‪ ,‬היה פועל יוצא‬
‫של עצם היות עדן מושבה בריטית‪ .‬הנוכחות המרובה של‬
‫אירופים ברחובותיה‪ ,‬השוואת מעמדם של יהודי עדן לזה‬
‫של שאר תושביה‪ ,‬מעורבותם במסחר העולמי שעבר בעדן‬
‫ויציאתם למחוזות שמעבר לים‪ ,‬השפיעו על כל פינה ופינה‬
‫ברחובות העיר‪ .‬הפתיחּות כלפי העולם החיצוני‪ ,‬הניכרת‬
‫בלבוש הגברים והנשים במהלך המאה ה–‪ ,20‬משקפת את‬
‫מעמדם החברתי–כלכלי‪ .‬הם אמנם המשיכו לקיים אורח חיים‬
‫דתי–שמרני‪ ,‬אך בשל הביטחון במעמדם הם לא נזקקו לסימנים‬
‫חיצוניים שיעידו על זהותם היהודית‪.‬‬
‫מעשה רוקם‬
‫‪301‬‬