ממסורת למודרנה לבוש יהודי עדן
288 סגנון הלבוש של יהודי עדן ממסורת למודרנה סגנון הלבוש של יהודי עדן דני גולדשמיד עדן שוכנת בקצה הדרומי של חצי האי ערב ,לחופו של מפרץ טבעי סמוך לפתח הים האדום .מיקומה -בצומת דרכים אסטרטגי במעבר בין מזרח למערב ,בין האוקיינוס ההודי לאגן הים התיכון -ומידת חשיבותו של נתיב ים סוף ,הכתיבו את מעמדה .היא היתה עיר נמל משגשגת במאות ה– ,13-11בימי הממלכות הפטימית והאיובית שקבעו את מרכזן במצרים, והגיעה לשפל ולחורבן במאה ה– ,16בעת המאבק הימי הגדול בין הפורטוגזים לעות'מאנים .עדן הפכה אז לכפר דייגים קטן ועלוב ,ומספר תושביה ,שבעבר נאמד באלפים רבים ,הלך והתמעט ,עד כי בתחילת המאה ה– 19הגיע לכ– 550נפש, 1 מתוכם כ– 250יהודים. מעמדה של עדן שב והשתפר משעלתה שוב חשיבותו של נתיב ים סוף ,וכך בשנת 1839כבשו אותה הבריטים .לדידם היתה עדן הנקודה המתאימה ביותר להקמת נמל ,שבו יצטיידו אוניותיהם בפחם בשוטן מהודו לאגן הים התיכון .תחת 219תצלום סטודיו של ילדים יהודיים מעדן בלבוש מערבי :חליפת חצאית מערבית לילדה ,תלבושת מלח לילד ,ברקע תמונת נוף אירופית רומנטית ושטיח של פרוות נמר .עדן ,שנות ה–.20 אוסף פרטי ,דני גולדשמיד השלטון הבריטי ,שהביא עמו סדר ,ביטחון וסובלנות דתית, הלכה העיר והתפתחה .פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869 העצימה את חשיבותו של נמל עדן ,ששיגשג והפך לאחת מנקודות המפתח החשובות ביותר בסחר הבינלאומי ,דוגמת 2 הנמלים של הונג קונג ושל סינגפור. עדן הפכה למושבה ענקית של סוחרים מרחבי תבל ,שקבעו בה יתד לבית מסחרם -מיקרוקוסמוס לשמו .תיאור מאלף של אופי האוכלוסייה העדנית מופיע בכתבי הסופר והפילוסוף הצרפתי פול ניצן ,ששהה בעיר בשנות ה– 20וה– 30של המאה ה– 20כפקיד בבית מסחר צרפתי" :לעדן תדמית מרוכזת של אירופה אמנו ,היא היתה תמצית של אירופה דחוסה .כמה מאות אירופיים התקבצו יחדיו במרחב מצומצם ,צפופים כמו באוניית אסירים ... .תושבי עדן אינם שונים מאלה של לונדון ופריז ... .מקובצים תחת שמות של חברות מסחר ,הם היו כמו 3 במאבק תמידי כמסורת המסחר הבינלאומי". ואמנם ,אוניות עמוסות סחורות הגיעו לעדן מקצווי תבל: מהודו ומבריטניה -נמלי האם של האימפריה הבריטית, ממדינות אירופה ובמיוחד מצרפת ,מאיטליה ,מגרמניה ומרוסיה, ומהמדינות שלחופי הים האדום ,בעיקר מאתיופיה ,מסומליה, דני גולדשמיד ,מוסמך אונ' ת"א בתולדות עם ישראל ,חוקר קהילת יהודי עדן וסגן יו"ר עמותת יהודי עדן מעשה רוקם 289 מסודן וממצריםּ .כ ַצוהר של מרכז תימן אל העולם הגיע אליה 4 גם חלק נכבד מהיצוא התימני ,במיוחד פולי הקפה. בעדן עצמה כמעט שלא ייצרו דבר ,מלבד סיגריות מטבק מיובא ,אך היא התברכה במכרות מלח סמוך ל ָעיר ,שסיפקו את המחצב המקומי היחיד שנסחר בשווקים .כל חפץ ,כל כלי ,כל מלבוש ,מקורם היה במסחר העולמי הפורה .הכל עבר בנמלה של עדן והחליף ידיים בחנויות של רובע הנמל 5 ובשווקים שברובע המגורים. סגנון הלבוש ,מטבע הדברים ,היה פועל יוצא של שלל האפשרויות והקשרים הנרחבים של סוחרי עדן .דוגמאות של בדים ושל פריטי לבוש הגיעו חדשות לבקרים לבתי המסחר. המגוון היה עצום :תרבוש מקומי (אחד הפריטים הבודדים שיוצרו ברחובות עדן) 6וסארי הודי לצד החליפה האנגלית בת שלושת החלקים ,גלביה סומלית וחִּגז ַה (חצאית [אזור]) תימנית לצד שמלות אירופיות ,וכן הלאה .יתירה מזאת ,בעדן שהו מאות ואלפים אירופיים והודים -אנשי הממשל הבריטי ועובדים בסוכנויות מקומיות של בתי המסחר האירופיים. רחובותיה של עדן שקקו גם נוסעים שירדו לעיר מהאוניות העוגנות בנמל .פריטי הלבוש שמילאו את החנויות ואלה שלבשו הזרים השפיעו ,אם כן ,על הלבוש המקומי והוסיפו לאופיו נדבך חשוב 7.ליהודים העדנים נשמר מקום של כבוד. האנגלים ובראשם קפטן היינס ,המושל הראשון של עדן הבריטית ,נעזרו בהם רבות .הקהילה היהודית העתיקה הלכה והתרחבה ,ותוך עשור מיום הכיבוש היא גדלה פי חמישה: מ– 250נפש בשנת 1839ל– 1,250נפש בשנת .1849 זאת ועוד :אם עד אז היה להם מעמד של בני חסות ,ככל יהודי ארצות האסלאם ,הרי הכיבוש הבריטי העניק ליהודים שוויון 8 זכויות מלא .מעתה לא הוטלו עליהם הגבלות על הלבוש, והם ניצלו עד תום את שוויון ההזדמנויות הכלכלי .אם במאה ה– 19עסקו בני הקהילה במגוון מקצועות :צורפים ,סוחרים, מקצועות נלווים למסחר ,רוכלים ,סבלים ,בוני בקתות קש וחומר ועוד ,הרי במהלך השנים ,ובמיוחד מתחילת המאה 9 ה– ,20הם הלכו והתמקדו בענף המסחר. מראשית הכיבוש הבריטי ,ועד סופו בשנת ,1967עמדה בראש הקהילה משפחת מנחם משה לדורותיה ,ולצדה -בית הדין הרבני .היתה זו משפחת סוחרים עשירה בקנה מידה בינלאומי, שמסחרה חבק עולם ,מהודו וסין במזרח ,דרך תימן ,אתיופיה, סומליה ,מצרים ,אירופה ובריטניה ועד אמריקה .סוכניה שכנו בכל אחד מנמלי הים האדום ,הם הגיעו עד סואץ ,פורט סעיד ויפו ,ומסחרם נגע בכל הענפים :קפה ,נוצות בת יענה, 290 עורות ,עצים ,שנהב ,דגנים ,סבון ,אריגים ,עופרת ,נפט ומלח. עד לשנות ה– 30של המאה ה– 20לא היו ליהודי עדן מוסדות קהילתיים רשמיים .משפחת מנחם משה הקימה את המוסדות הללו והחזיקה אותם .היא העניקה תמיכה לעניים ,ובין השאר הקימה שני בתי מחסה לעשרות הפליטים היהודיים שהגיעו מתימן לעדן .המשפחה ייצגה את הקהילה בפני השלטונות הבריטיים ,הן בפגישות עם אנשי הממשל והן בחברּות במועצה 10 העירונית של עדן ,בוועדת הנמל ובלשכת המסחר. תחת השלטון הבריטי נפתחה קהילת יהודי עדן לקשרים עם קהילות ישראל ובמיוחד עם אלה שבבומבי ,במצרים ובירושלים ,ואל מנהגים עדניים מקומיים נוספו כאלה שספגה מן החוץ :סידורי תפילה ספרדיים בנוסח ליוורנו ,זמירות ספרדיות בנוסח בומבי ופזמונים תימנים .הקהילה נסמכה הן על רבניה והן על רבני מצרים וירושלים .לעומת זאת הקשר עם יהודי תימן האמאמית ,ובמיוחד עם רבני צנעא ,נחלש, היה ספוראדי וחד–כיווני ,כאשר אלה האחרונים היו זקוקים 11 לעזרתם של יהודי עדן ובעיקר של מנהיגיה. גם יהודי תימן מצאו בעדן צוהר לעולם הרחב .ברחובות העיר שהו עשרות ומאות מהם ,שעשו בה חודשים ושנים. היו שהגיעו אליה כסוחרים ,אחרים עצרו בה בדרכם לארץ ישראל ,וחלקם עבדו כפועלים בנמל ובמפעלים ושלחו כספים 12 למשפחותיהם שנשארו בתימן גופא. קהילת יהודי עדן התנהלה בשני מעגלים :יהודי–דתי וכלכלי– מסחרי .בכל שנות קיומה התגוררו בניה ,מתוך בחירה ,באותו רובע יהודי מוגדר ,שמרו על אורח חיים דתי והקפידו על קיום תרי"ג מצוות .החנויות היהודיות מעולם לא נפתחו בשבת ,ומספר הפקידים היהודיים ששירתו במוסדות הממשל הבריטי היה מועט ביותר 13.עם זאת בימות החול באו היהודים במגע מסחרי הדוק עם בני עמים ,גזעים ודתות שונים ,שכן 14 חנויותיהם ודוכניהם היו פזורים ברחבי המושבה כולה. ישראל ישעיהו מתמצת בדבריו את אופייה של הקהילה: יהודי עדן וסביבותיה .הללו נתונים למעלה ממאה שנה תחת שלטון בריטי ונלחמו מלחמה עקשנית על שמירת שורשיותם היהודית לבל יבולע חלילה שמץ ממנה בהשפעת פיתויי התרבות השלטת .שם בעדן ,עסקו רובם ככולם במסחר ומיעוטם במלאכה. עבודה פשוטה לא היתה מכובדת בעיניהם .את המלאכות הפשוטות עשו להם הגויים .עם כל היותם עוסקים כולם במסחר ,הרי מרביתם עניים מאוד ומיעוטם עשירים מופלגים ...לפיכך מפותח בהם החוש של עשיית צדקה וחסד .כי באמת היו כולם או עושי חסד או זקוקים 15 לחסד ,כמעט ללא מעמד בינוני. סגנון הלבוש של יהודי עדן הנה כי כן ,השמירה על גרעין יהודי–דתי מובהק בחיי הקהילה -מצד אחד ,ומצד שני -המגע עם אוכלוסיית עדן המגוונת והקשר עם העולם שמחוצה לה ,הביאו להשפעה על ההתנהגות ,השפה ,החינוך ,ובוודאי על המאפיין החיצוני הבולט -הלבוש. עד כה לא נעשה כל מחקר אודות סגנון לבושם של בני קהילת עדן ,למעט התייחסויות בודדות של בראואר בפרק הכללי על הלבוש בתימן 16.מאמר זה בא להרחיב את התמונה בהסתמך על עדויות ראשוניות של נוסעים שעברו בעדן במהלך המאות ה– 19וה– ,20ראיונות עם בני הקהילה בארץ ובלונדון ,שברשותם פריטי לבוש עדניים ,ובעיקר תצלומים של בני התקופה, המלמדים הן על סגנון הלבוש והן על סגנון הצילום וצולמו ברחוב ,בבית הספר או בתנועת הנוער ,בבית או בסטודיו, בעדן או על האונייה .כל אלה מלמדים על השתנותו של סגנון הלבוש של יהודי עדן ועל המעבר בין הלבוש המסורתי לזה המודרני–מערבי ,כל תקופה וכל עשור וסגנונם .עם זאת עלי לציין ,כי מאמר זה מהווה מחקר ראשוני בלבד. לבוש הגברים מראשית הכיבוש הבריטי ועד שנות ה– 70של המאה ה– 19היה לבושם של מרבית היהודים בעדן מובחן ,והם לא מיהרו לשנות אותו למרות הסרת המגבלות עליו ,כפי שמעיד יעקב ספיר, השד"ר הארץ ישראלי שביקר בעדן בשנת " :1858לא החליפו שמלותיהם ,לא שינו מעשיהם ,ולא המירו מנהגיהם" 17.שלמה ריינמאן ,שביקר בעדן בשנת ,1859מתאר בספרו "מסעות שלמה" את פריטי הלבוש: לא ילבשו כי אם מעטפה קטנה כמדת יד ארכה ושנים וחצי רחבה ,אותה יקשרו על מעל מתניהם והיא תכסה מהבטן ועד הכרעיים ועליה מעיל ,ולא יסירו אותם מעל בשרם עד אשר יקרעו לקרעים .על המעיל יתכסו בטלית ,העניים בטלית משק עב וקושרים בה ארבע גדילים על ארבעת כנפותיה .וטליתי העשירים מבגד דק לבן ,לא יסירו את הטלית מעליהם בלכתם ובשכבם ובעבדם את 18 עבודתם .את בגדיהם ירחצו לפעמים במים בלי נתר ובורית. תיאורו של הנוסע הצרפתי לה–רוי ,שעבר בעדן בשנת ,1873 מלמד על כיסוי הראש והפיאות" :הם היו לבושים אותו דבר. מתכסים בטוניקה עתיקה (טלית) ישנה ,תרבוש עגול ובצד 19 ימין ושמאל (נראים) שערות תלתלים (פאות מסולסלות)". 220רוכל יהודי עדני בלבוש של סוף המאה ה– :19תרבוש ,מעיל עליון מעל אזור עם פסים בשוליו ,ובאמתחתו נוצות של בת יענה. איור מתוך לה–רוי ,1884עמ' 109 באיור של יהודי עדני 20,המלווה את התיאור ,מופיעה דמות של יהודי מזוקן שאינו נראה עדני או תימני דווקא ,אולי אירופי (תמונה .)220לראשו תרבוש ,לגופו מעיל עליון ארוך ומתחתיו מעין אזור ארוך ,על כתפו צעיף ,כנראה טלית ,ומתחת לזרועו אמתחת ,שאולי היא המשכו של הצעיף .מן האמתחת מציצה מרכולתו -נוצות יען ,שהציע לנוסעי האוניות בנמל עדן. על לבוש היהודים למדים גם מדבריו של האנטר ,מושל עדן. אמנם הוא מציין כי חיצוניותו של היהודי אינה שונה מזו של הערבי המקומי ,וכוונתו לפריטי הלבוש העיקריים ,אך ברור כי לפחות הציציות היו בעיניו גורם מבחין: סביב המותניים כרכו אזור (פּוטַה) ,לבוש נפוץ בקרב הערבים ,עם שוליים מפוספסים .לבגד זה מותר להגיע כמעט עד כפות הרגליים. על החלק העליון של הגוף ,על העור לבשו חולצה ארוכה (ֲקמִיץ) שמכסה את האזור ומגיעה עד הברכיים .מעל הֲקמִיץ פיסת אריג מעשה רוקם 291 קטנה מכותנה (טלית) עם פתח [הכוונה כנראה לבגד ארבע–כנפות טליתו על כתפו גם בלילה בבהמ"ד ובסעודות ובחופת חתנים לא המוכרת כטלית קטן] ,מעליהן -לבשו לעתים אפודה (סִֵדי ְִרי ַה) ימוש ממנו ...ורע עלינו המעשה על מקצת בני עמנו שנושאים בדרך–כלל ממשי .ולבסוף ,כבגד עליון מעין שמלה מכותנה או גברדין בטליתם פירות וקטניות וכו' ,וזה מקרוב נתעוררו בד"ץ דעירנו ואסרו [סוג של אריג] שהגיעה עד הברכיים .ביד או על הכתף נושאים את איסר ע"ז בקנס כסף ,והטעם מפני ביזוי מצוה ורק יהיה על חלקת ה ַמנ ְִדיל ,מכותנה או ממשי חצי שקוף; אורכו של בגד זה 2.25מ', צוארינו לכבוד ולתפארת ,ובזה נהיה ניכרים תיכף בין יתר העמים הן ורוחבו 1.36מ'; בכל קצה -גדילים ,ובכל אחת מארבע הפינות 26 מצד פאות הראש הן מצד טלית ... תפורה פיסת אריג משי צבעוני ,בדרך–כלל ירוק ,בגודל 7.7סמ"ר; במרכז כל פינה -לולאה תפורה ,דרכה מושחלים ארבעה פתילי משי ,הקשורים במרחק של הלולאה מקצה ה ַמנ ְִדיל ,ושמונה הקצוות משתלשלים באורך של 27.9ס"מ .את ה ַמנ ְִדיל לבשו בעת הטקסים 21 הדתיים [הכוונה לטלית]. בתמונת סטודיו נדירה משנת ,1876המופיעה בספרו של האנטר 22,נראה יהודי בלבוש מסורתי–חגיגי ,הכולל בגד עליון חולצה ארוכה ורחבה המגיעה עד מתחת לברכייםֲ ,קמיץ לפיתיאורו של האנטר .מתחת מציצה אמרה מעוטרת בפסים של אזור ארוך ,המגיע עד הקרסוליים ,ולרגלי היהודי -סנדלים. האזור נפוץ לא רק בקרב יהודים וערבים בעדן ובתימן ,אלא גם במרחב התרבותי שבין מזרח אפריקה לבין הודו ואינדונזיה. צירוף זה של אזור וחולצה ארוכה אופייני לסגנון הלבוש של הגבר ההודי .אולם השאל–טלית המונח על הכתפיים והזרוע, פאות הראש וכיסוי הראש -מעין כיפה שטוחה ,מציינים את זהותו היהודית של הגבר" .טלית קטן" הוא בגד דמוי פונצ'ו, המקובל בעדן כלבוש כללי 23.בראואר סבור כי כנראה יובא 24 לעדן ומשם התפשט צפונה לתימן. במאה ה– 19ובתחילת המאה ה– 20כללה אם כן מערכת לבושו של הגבר היהודי העדני כיסוי ראש ,אזור ולעתים מעליו גם חולצה או כותונת ארוכה ,אפודה או מעיל .באמצעות הטלית והפיאות -הסימנים המובהקים של היהודים -שמרו בני דת משה על ייחודם ונבדלו ,מתוך רצון ,משאר תושבי עדן. הטלית לא נועדה רק לתפילה .היה זה בגד חילוני ,שהגבר נשא על גופו ברוב שעות היממה .היא שימשה לנוי ,כמעטה מפני הקור או כמחסה מפני השמש ,בלעדיה לא יצא ,אִתה נהג לצאת לשוק ,ובשעת הצורך הפכה לאמתחת לנשיאת מצרכים. בגד דומה ,אך ללא ציציות ,נפוץ גם בקרב המוסלמים .בעדן נקראה הטלית ַמנ ְִדיל או ַרִדיף ,ובתימן היא נקראה בשם שונה בכל אזור 25.על הטלית ושימושיה אצל יהודי עדן עד לסוף המאה ה– 19כתב בשנת תרס"ו ( )1906איש עדן ,שמואל יוסף ישועה ,בעל "נחלת יוסף": מנהגנו כשאנחנו הולכים בשווקים וברחובות כל אחד נושא 292 לקראת סוף המאה ה– 19אסר ראש הקהילה ,הנשיא בנין מנחם משה ,על בני הקהילה לצרור את קניותיהם בטלית, מחמת הכבוד והקדושה שיוחסו למלבוש הזה .מאז הפסיקו 27 יהודי עדן לצאת עטופים בלבוש היהודי לחוצות השווקים. צמח ( )1910מלמד אותנו ,כי בתחילת המאה ה– 20איפיינו את יהודי עדן סגנונות לבוש שונים -מסורתיים ומודרניים - בעת ובעונה אחת" :לרוב הם יחפים .במקום מלבוש -כותונת וכובע–כיפה מלוכלכים ...ראיתי יהודים אמידים לבושים שמלות לבנות על תחתונים לבנים או פּוטַה צבעונית; אחרים, לבושים בימי החום הגדול מקטורן שחור ,ללא עניבה ,וכותונת המכסה את מכנסי הבד שלהם" 28.ואכן ,בתמונה שמציג מאנזוני 29 נראה יהודי מעדן ולגופו חולצה לבנה ארוכה. עם התבססות השליטים הבריטיים בעדן הם חייבו את כל הנכנס למשרדי הממשלה ולנמל להיות לבוש כראוי ,לרבות ראשי השבטים וסולטאן אזור לחג 30.ואכן ,בתצלום של עשרות יהודי הקהילה משנת ,1921שנעשה ביום שבת בעת ביקורו של הנסיך מווילס (אדוארד השמיני) בעדן ,מתגלים השינויים שחלו בלבושם בהשפעת הזמן והשלטון הבריטי .הכל התקבצו בחזית בית הספר היהודי .במרכז התצלום נראה נשיא הקהילה, בנין מנחם משה ,משוחח עם הנסיך .לצדו של בנין בן אחיו, טוב משה ,מאחוריו בן דודתו המבוגר וסוחר ידוע ,משה אהרוני, לימינו של אהרוני קרוב משפחה נוסף ,מאחוריהם מכובדי הקהילה ונערים ,ועל ראשם של בני הקהילה כולם ,מבוגרים כצעירים ,בולט התרבוש ,כפי שמלמד גם תיאורו הציורי של העדני" :בכל בית הכנסת הגדול העדני היו כחמש מאות ראשים בתרבושים מצריים–טורקיים ורק ראש אחד במצנפת ,והיא 31 היתה מבליטה את רבנותו של לובשה "... התרבוש שבתמונה מאחד ומזהה את היהודים לעומת הקסדות של הבריטים ושל נציגיהם .עם זאת ניכר הבדל בין קבוצות הגיל השונות של בני הקהילה .המבוגרים לבושים בכותנות ארוכות ממשי (ֻקרטה) ,שדומות להן איפיינו את הלבוש המסורתי שתואר קודם ,אלא שהפעם ,במקום אזור לבשו הגברים מכנסיים מתחת לכותנות .בני הדור הצעיר ,לעומתם, סגנון הלבוש של יהודי עדן אימצו את קוד הלבוש האירופי והם לבושים חליפות ,הן לבנות והן כהות. היהודים העדנים המבוגרים ,אם כן ,עדיין נהגו לפי קוד לבוש מסורתי ,שכן בלובשם חולצה ארוכה ומכנסיים לבנים מכותנה הם אימצו למעשה את המערכת המסורתית שאיפיינה הודים יהודיים 32ואף הודים מוסלמיים .אין פלא בכך ,שכן מספר ההודים שהתגוררו בעדן הגיע למאות במאה ה– 19ולאלפים במאה ה– .20בדומה ליהודים ,גם הם עסקו בעיקר במסחר והיוו את עמוד השדרה הפקידותי של המושבה .אפשר היה לפגוש בהם ברחוב ,בשווקים ובחנויות .המשפחות המיוחסות יותר ,האמידות ,נפגשו עמם גם באירועים חברתיים שיזמו אנשי הממשל הבריטי מעת לעת ,ובמועדונים שנועדו בעיקר לאנשי הממשל .אמנם ,היהודים כמעט שלא יצרו חברויות עם ההודים ,עם הבריטים או עם המוסלמים ,אך קשרי המסחר עם ההודים בעדן ,ועם הודו בכלל ,השפיעו כמעט על כל תחום בחייהם :על תשמישי הקדושה 33והעיטורים לספרי התורה ,על חפצי הבית והמאכלים ,וכמובן גם על הלבוש. פול ניצן הצרפתי ,שכאמור שהה בעדן בשנות ה– 20וה– 30של המאה ה– ,20מספר על הצעירים היהודיים" 34:בימות השבת היהודים הצעירים למדו את דרך העולם ,עדיין לא העזו לגלח את הפיאות המסורתיות ,אך כבר העזו ללבוש מעילים בצבעים בהירים" 35.ואכן ,במהלך שנות ה– 30של המאה ה– 20החליפו בני עדן הצעירים את התרבוש בכובע אירופי רחב שוליים ולעתים גם בכובע קסקט וברט .המבוגרים עוד התמידו בחבישת התרבוש ,גם בימות החול וגם בשבתות ,במועדים ובאירועים חגיגיים ,ורק אחרי שנות ה– 50וה– 60מספרם של חובשי התרבוש הלך והצטמצם. השפעת הלבוש האירופי ניכרת בכל הצילומים של בני הקהילה משנות ה– 20ועד שנת ,1967שבה עזבו אחרוני היהודים את עדן .לבוש הגברים כלל לרוב ז'קט עליון ,מכנסיים מחויטים תואמים לו ,וחולצת כותונת מכופתרת ,בדרך–כלל לבנה. הז'קט והמכנסיים הומרו לעתים קרובות בחליפה בת שניים או שלושה חלקים ,שכללה כמובן וסט תואם. לבוש הנשים נשים היהודיות בעדן היו יושבות בית מובהקות 36.עד סוף שנות ה– 20של המאה ה– 20פעילויותיה של האישה מחוץ לבית הצטמצמו לביקורי משפחה וחברות .נדירה היתה האישה העובדת לפרנסתה ,לא רק בחוץ אלא גם בביתה היא .את הקניות בשוק עשו הגברים שבמשפחה או עוזרי הבית 37,והנשים יצאו מהבית כמעט בהיחבא ,בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב .לפיכך ,הלבוש של סוף המאה ה– 19עד שנות ה– 20של המאה ה– ,20ואף מאוחר יותר אצל המבוגרות שמיעטו לצאת מביתן ,הוא לבוש אופייני למרחב הפרטי. יעקב ספיר ,שכאמור ביקר בעדן בשנת ,1858מיטיב לתאר את לבושן של הנשים היהודיות: הנשים תתקשטנה ערב יום–טוב בהעבירן על פניהן ידיהן ורגליהן, ויש כל גויותיהנה ,בצבע אדום ירקרק הנקרא בערבי אלחנא וזאת תפארתן ויפי תארן .ואומרים שגם מחזק את הגוף .ותכשיטיהן: נזמי אזן ,עגילי כסף ,וצמידים על זרועותיהן וידיהן ,גם על רגליהן .כי בשבתן בבית ,זרועותיהן ורגליהן חשופות ויחפות .רק בלכתן ברחוב תלבשנה מעל לבושיהן כתונת גדולה ארוכה ורחבה המכסה את כל הגוף ,וצניף גם צעיף בראשיהן ושערותן לא תראנה החוצה ,והכבודות 38 תכסנה גם פניהן במסוה דק ,כישמעאלות". על לבוש הנשים כותב האנטר בשנת :1872 נשים לובשות מכנסיים (סִרו ַאל) מכותנה או משי ,צמודים לשוק ולקרסול .וכן בגד דמוי חולצה ללא שרוולים ,המגיע כמעט עד הרצפה, מאריג פסים .סביב הראש קשור להן ַמצַר ,או מטפחת צבעונית ממשי או כותנה ,המכסה כליל את השיער ,שכן אין זה מכובד לגלותו .מעל מטפחת 39 זו מונח מקרמה או סוג של צעיף ,הדומה לזה של נשים ערביות. על תיאור זה מוסיף שלמה ריינמאן: הנשים לובשות בגד של שק עב על בשרן מקדקדן ועד ארכובותיהן 40 וראשן מכוסה אך רגליהן פרועות כי יחף תלכנה. ואכן ,ספיר מבחין בין הלבוש במרחב הביתי לזה שבמרחב הציבורי ומציין ,כי בבית זרועותיהן של הנשים חשופות. האנטר מאשש את התיאור הזה ולפיו הן לובשות בגד ללא שרוולים ,אך בצאתן לרחוב הן מכסות את כל גופן וראשן. גם תיאורו של ריינמאן תואם במידה מסוימת לזה של ספיר: 41 בחוץ לובשות הנשים כותונת גדולה המכסה את כל הגוף. הממצאים שבידינו לגבי הלבוש במרחב הביתי מלמדים ,כי היו נשים שנהגו ללבוש שמלות מהודרות עשויות מאריג סאטן דמשקאי ,עבה ומפוספס (תמונה .)222גזרתן ישרה ושרווליהן צרים ,אך מכסים את הזרועות עד פרק כף היד ,בניגוד לתיאורי ספיר והאנטר 42.השמלות האלה מעוטרות -בפתח הצוואר העגול ,בשולי השרוולים ובאמרה התחתונה -בעיטור כסף (תַל) :פס רחב ,עשוי מפסי כסף מרודדים דקיקים ,לעתים מעשה רוקם 293 222-221שמלה עדנית מסורתית מסאטן דמשקאי .בפתח הצוואר ,בחפתים ובשוליים התחתונים היא מעוטרת בפסי תל מכסף; למעלה פרט מעיטור תל - עיטור בפתח צוואר השמלה ,עשוי מרקמת פסיסי כסף רקועים בצורת קונוסים, אחוזים בחוט וסדורים בשורות . צילמה :יהלום בובטה ,אוסף מוזיאון ישראל ,ירושלים ,השאלת "ויצ"ו" ()L 80.81 223אישה במטפחת ראש מסורתית (מצר אויה), העיטור בשוליה ,דמוי ניצנים ,כונה "שום" .עדן ,שנות ה־ .20אוסף פרטי ,דני גולדשמיד מוזהבים ,הכרוכים סביב חוטי משי או כותנה ויוצרים רשת צפופה של שורות אופקיות ,הנראית רקומה–ארוגה (תמונות 43.)225 ,224 ,221עיטור זה חובר לשולי השמלה בתפירה, בדומה לעיטורי הכסף בשמלת הענתרי של צנעא 44,אך הוא נעשה בטכניקה שונה ,שאינה מוכרת לנו בתימן. בין שלושת הכותבים -ספיר ,ריינמאן והאנטר -רק האחרון מזכיר את המכנסיים (סִרו ַאל) בלבוש הנשים .הם צמודים לשוק ולקרסול ,כמו אלה של הנשים בתימן .ספיר מספר כי רגלי הנשים חשופות ויחפות ,וריינמאן -שרגליהן פרועות כי הן מהלכות יחפות. השלושה מדגישים את כיסוי הראש .ספיר והאנטר מדברים 294 סגנון הלבוש של יהודי עדן על שני כיסויי ראש :מטפחת או צניף ועליו צעיף עליון, הדומה לזה של המוסלמיות ושבו כיסו את הפנים .תצלומים מסוף המאה ה– 19ותחילת המאה ה– 20מלמדים ,כי רוב הנשים המסורתיות התהלכו בכיסוי ראש ( ַמצִַרי אֹוי ַה): מטפחת (מצרי) ,שבשוליה עיטור (אויה) של שרוכים דקים עם גדילים דמויי פרחים (תמונה 45.)223בצאתן לרחוב כיסו הנשים הללו את ראשן גם בצעיף עליון (מקרמה) 46.המבוגרות שיצאו החוצה נהגו לעטות על ראשן ועל גופן כיסוי מאריג כהה (חַּבַרה) 47,שחצץ בינן לבין הסביבה. בתחילת המחצית השנייה של המאה ה– 19היתה מערכת הלבוש של האישה העדנית דומה לזו של הנשים במרחב שבין הודו ,תימן וקרן אפריקה. בעוד שבלבוש הגברים ניכרת השפעה הודית ,הרי בידינו רק פרטים מעטים לגבי מידת השפעתה על לבוש הנשים .האריגים למלבושי האישה וצעיפים כמו המקרמה הגיעו מהודו לעדן כפי שהגיעו לתימן .ייתכן גם כי הסארי ,שהוצע למכירה בחנויות של עדן ,חדר למערכת הלבוש של העדנית .על כל פנים ,בין יהודיות להודיות נוצרו קשרי חברות ,כפי שמעידה 225-224עיטורי תל -עיטור רקמת פסיסי כסף רקועים בשוליים התחתונים של שמלה עדנית מסורתית ובחפת השרוול של שמלה עדנית מסורתית מסאטן דמשקאי .צילמה :יהלום בובטה ,מתנת רפאל מהלל מקריית אונו לאוסף מוזיאון ישראל ,ירושלים ()B 94.0088 מעשה רוקם 295 226היהודייה העדנית ,מזל בת טוב מנחם משה, וחברתה ההודית לבושות בסארי הודי .עדן ,שנות ה–.20 אוסף פרטי ,דני גולדשמיד 296 תמונה 226ובה שתי חברות ,יהודייה והודית ,לבושות בסארי. גם לתכשיטים של נשות עדן היהודיות חדרו השפעות הודיות, שכן הם נעשו בידי צורפים הודיים ,שהחליפו את הצורפים היהודיים בעדן אשר זנחו את המלאכה לטובת המסחר .בולטת במיוחד העובדה ,כי התכשיטים נעשו מזהב ולא מכסף ,אשר 48 נפוץ בתכשיטים שעשו הצורפים היהודיים בתימן. מן התצלומים משנות ה– 20של המאה ה– ,20ואחריהן ,עולה כי עם חילופי הדורות הלך ונעלם בהדרגה הנוהג לכסות את כל הגוף בצעיף עליון ,והנשים נהגו ביתר חירות 49.אופנת המערב החלה לחדור מאירופה לרחובות עדן ,והשינוי בלבוש חל בד בבד עם ההתפתחות הכלכלית של הקהילה .נשים ,בעיקר בנות עשירים ,נסעו מעדן לערי החוף של מצרים -פורט סעיד ואלכסנדריה ,לארץ ישראל ולמדינות אירופה ,שם נחשפו ללבוש המודרני .תמונות משנות ה– 30של בני הקהילה על אוניות הנוסעים או ברחובות הערים ,למשל של נשים עדניות בפורט סעיד או ביפו ,מעידות על קליטת הסגנון המערבי ועל השפעתו על הלבוש המקומי בשּוב הנשים לרחובות עדן (תמונה .)227מובילות האופנה החדשה היו הנערות והנשים הצעירות ,בנות העשרה וראשית העשרים .כמו באירופה, הן לבשו את מיטב פריטי האופנה .מלתחתן כללה שמלות וחליפות גזורות בקו מותן נמוך ,כובעים ששוליהם מוטים למטה ,ז'קטים ,צעיפים ,מחרוזות לאלה שהתהדרו במיוחד, נעלי עקב עם אבזם ,וכולן הקפידו על לבישת גרביונים .גם בין התסרוקות היו שתאמו לצו האופנה :שיער גזור עד העורף וקווצת שיער משוכה הצדה על המצח .אחרות היו שמרניות יותר :אמנם אספו את השיער לאחור או קלעו בו שתי צמות, אבל הקפידו על עיצוב מודרני יותר בחזית .עם זאת ,אף צעירה לא כרכה סביב שערה את המטפחת המסורתית עם הגדילים ( ַמצִַרי אֹוי ַה) ,שהיא סימן ההיכר של האישה העדנית .ואכן חלק מהתמונות שצולמו בעדן או בפורט סעיד בשנות ה–20 נראות כמו לקוחות מעיתוני האופנה של אירופה דאז ,אף שמופיעות בהן נשים שמעולם לא יצאו ממחוז הולדתן. תמונה משנות ה– 50מציגה נשים בנות כמה דורות .כולן לובשות שמלות מחויטות מאריגים פרחוניים ,שגזרתן מדגישה את קו המותן ושרווליהן קצרים .לראשן של המבוגרות המטפחת המסורתית ,ואילו שערן של הצעירות אסוף אך אינו מכוסה .הדגשתה של גזרת הגוף ,האריגים הפרחוניים והשיער הגלוי שונים מהלבוש המסורתי העדני בדורות הקודמים .לפי הקוד המסורתי ,גזרת הגוף דווקא טושטשה באמצעות שמלות רחבות וצעיפים ארוכים ,ושערן של נערות ושל נשואות כוסה סגנון הלבוש של יהודי עדן 227נשים יהודיות עדניות בטיול בגינה בפורט סעיד ,שנות ה– .20אוסף פרטי ,דני גולדשמיד בקפידה .על אף זאת ,מראה הנשים בתמונה זו הוא שמרני יחסית לעומת התמונות הקודמות ,אם כי היא מאוחרת יותר, ללמדנו כי הפתיחות להשפעה המערבית היתה הדרגתית, וניכרה בקצב שונה אצל צעירות. לבוש הילדים התצלומים שברשותנו מלמדים ,כי לבוש הילדים בעדן היה דומה לזה של המבוגרים ,ועבר גם תהליכי שינוי דומים. הדמיון למבוגרים בלט בכל פריטי הלבוש ,אך במיוחד בכיסויי הראש 50.בתצלומים מתחילת המאה ה– 20נראים הילדים לבושים בכותונת ארוכה (ֻקרטה) ובמכנסיים ,ראשם מגולח ועליו תרבוש ופאותיהם קצרות ,כמעט בלתי נראות .לבוש זה נחשב בשנים אלה מסורתי ,אף שכאמור אומץ בהשפעה הודית .צילום סטודיו משנות ה– 20מציג נער יהודי עדני לבוש בלבן ,בסגנון הודי :מעיל ארוך ,מכנסיים ,חולצה עם צווארון סגור ,תרבוש ונעלי שרוכים. באירועים ,בשבתות ובחגים לבשו הילדים כובעים ,חליפות וחגורות ,גרביים ונעליים .הכובעים למיניהם נראים בתמונה של מורה ותלמידיו ,שצולמה בבית ספר בשנות ה– .30המבוגר היושב על הכיסא הִנו המורה (מאסטר ציון) .הוא חובש תרבוש ,כמוהו ארבעה מן התלמידים ,תלמיד אחד חובש כיפה לבנה גדולה ,שניים חובשים ברט ואחד -כובע אירופי רחב שוליים .מפתיעה ומרתקת כאן שורת הכובעים רחבי התיתורה ,המונחת על הרצפה לפני הקבוצה ואליה מופנה מבטו של הנער היחיד בחבורה החובש כובע כזה ,בעוד מבטם של האחרים מופנה לצלם. הצילום מלמד על סגנון הלבוש האקלקטי שהיה נהוג בקהילה: אין סגנון אחיד ,והלבוש הוא מסורתי ומודרני ומעורב בעת ובעונה אחת :משמלה ,כיפה ונעליים פתוחות ,ועד לתרבוש או מגבעת עם חולצת צווארון ,מכנסיים מחויטים המגיעים מעשה רוקם 297 עד הברכיים ,חגורה ו"שלייקס" האופייניים כל כך באותה התקופה ,כמו גם נעליים וגרביים. תמונה קבוצתית נוספת מבית הספר ,שצולמה בתחילת שנות ה– ,40מראה שילדים הגיעו בחליפות מערביות לשעות הלימוד ,וכך גם בתמונה משפחתית ובה שני נערים לבושים בחליפה עם עניבה ומגבעת .עם זאת בשעות הפעילות הציונית ,שנערכה בבית הספר אחרי שעות הלימודים ,לבשו הבנים מדים של תנועת "הצופים" ,ואלה היו אחידים ובלא כל זהות אישית ,ושונים במהותם מהאופי האקלקטי שנהג 51 בקהילה. לבוש הילדות הילדות שהגיעו לבית הספר של המיסיון בתחילת המאה ה– 20התלבשו בהידור רב ,עדּות למעמדם הכלכלי הגבוה של הוריהן ,אשר יכלו לא רק לשלם את שכר הלימוד אלא גם לרכוש מלבושים יקרים .במרכז תצלום קבוצתי משנת ,1916 לפני המורה הנזירה ,נראות שלוש בנות ממשפחת מנחם משה מנהיג הקהילה ,לבושות שמלות מהודרות מחויטות עם צווארון סגור וקו מותן מודגש ,וחבושות בכובעים מעל שיער אסוף בתסרוקות מנופחות .הן ובנות יהודיות נוספות, בעיקר אלה היושבות בשורה הראשונה והן לבושות שמלות בהירות ושערן פזור ואסוף לעתים בסרט בצד אחד ,מייצגות את הסגנון האירופי המובהק שנהג באותה תקופה ואיפיין אז משפחות עדניות רבות. בתצלומים מהשנים שלאחר מכן נראות הילדות כמעט תמיד בלבוש אחיד -שמלות או חולצות וחצאיות ,בדרך–כלל בצבע 52 לבן ,וכך גם לאחר הקמת בית הספר לבנות בשנת .1929 בתמונות הקבוצתיות משנות ה– 30וה– 40כולן לבושות שמלות לבנות ,ושערן אסוף בקפידה לצמה או שתיים ,או גזור עד הכתפיים ואסוף בסרט .גם המורות לבושות בהקפדה. בתצלומים משנות ה– 40לבושות ילדות רבות בסרפן כהה וחולצה לבנה .בתקופה זו ,ובעיקר בשנות ה– ,50החלו לחדור למלתחה הנשית השמלות הפרחוניות ,והתמונות מאותן השנים מעידות כי גם הילדות זכו ּב ַחידוש. מלתחת הבנות כללה גם את מדי "הצופים" .הם נלבשו לא רק בשעות הפעילות הציונית של אחרי הצהריים ,אלא לעתים גם בשעות הלימוד בבית הספר ,בשל הגאווה שמשמעותם הלאומית הסבה ללובשות .הם נתפרו בהתאם לאופנה של 298 אותה תקופה -חולצות מכופתרות וחצאיות ארוכות בצבע כהה ,בתוספת עניבה לבנה וחגורת צופות. הלבוש בטקסי החתונה לטקסי החתונה ,כמו בכל קהילות ישראל ,ייחסו חשיבות מרובה ,והם היו טעוני משמעויות חברתיות וסמליות של המשכיות ,התחדשות ובנייה .במאה ה– 19ובתחילת המאה ה– 20היה גיל הנישואים בעדן בין 13ל– 18שנים .מעבר לגיל זה נחשבו הרווקים למבוגרים ו"בלתי מושכים" .עד שנות ה– 30לא היו הנישואים נישואי אהבה :האמהות היו אחראיות לשידוך. השידוך הטוב והראוי מכולם נעשה בתוך המשפחה המורחבת, ובכלל זה בין בני דודים מדרגה ראשונה .היו גם שידוכים בין משפחות ללא קרבת דם ,וכן בין עדנים לבני עדות אחרות כמו יהודי תימן ,המזרח וספרד .עד שנות ה– 30לא נפגשו בני הזוג עד יום חופתם .לאחר מכן התרחשו מפגשים בין צעירים רק בעת אירועים חברתיים ,חגיגות ,נסיעות וכיוצא באלה. ממחצית שנות ה– 30הורשו בני הזוג לשוחח רק בנוכחות קרוב ממשפחת הכלה ,ורק משנות ה– ,60כאשר הבנות כבר עבדו מחוץ לבית ולרובע היהודי ,נוצרו הזדמנויות למפגשים בלתי אמצעיים בבתי ספר מעורבים ובמקומות העבודה 53.התבנית של טקסי החתונה בעדן דומה לזו של יהודי תימן והמזרח חפיפת שיער ,צביעה בחנא ,טהרה במקווה ,קידושים וחופה,אך התייחדה בכמה מאפיינים מקומיים .עד תחילת שנות ה– 30של המאה ה– 20נפרסו הטקסים וחגיגות החתונה על פני כחודשיים ,ואחר כך הצטמצמו לעשרה ימים ,ובין מנהגי החתונה הייחודיים לעיר היתה הכנת לחמניות או לביבות בצורת מסרק ,בסמוך לטקס השיער 54.בכל טקסי החתונה היו ראשה ופניה של הכלה מכוסים בצעיף צבעוני ורקום (ּבֵילֹו). בשלב הראשון של טקס החנא היא לבשה שמלה ירוקה ,מתנת החתן ,מאריג משובח ומבריק -קטיפה ,משי או סאטן 55.בשלב השני של הטקס לבשה הכלה שמלה בצבע אחר ,מתנת אביה, בדרך–כלל אדומה כצבע החנא ואף היא מאריג יקר ונוצץ (תַלי) משי שזור בחוטי כסף .החלפת השמלה מירוקה לצבע אחר56 היתה בגדר חובה ,אולי לסמל את השינוי במעמד האישה. לראשה היא חבשה כיסוי ראש יקר ,מעוטר ברקמה ,וענדה תכשיטים -כולם עשויים זהב :צמידים דקיקים ,צמידים רחבים עשויים מקשה אחת (מַסּכַה) ,צמידי שּוַלִי 57וצמידי ציר–סוגר (טַפאיא) ,ענק לַּבַה ושרשרת (סֵלס אבו ו ַאֵרין) באורך סגנון הלבוש של יהודי עדן 228חתן וכלה יהודיים עדנים על רקע שטיחים ואריגים שבהם נהגו לקשט את מקום החופה בעדן .החתן לבוש בחליפה אירופית ובכפפות, הכלה בלבוש מערבי .אסמרה ,אריתראה ,שנות ה– .40אוסף פרטי ,דני גולדשמיד 58 כשני מטרים שנכרכה פעמיים סביב הצוואר ,עגילים וטבעות. לקראת טקס הקידושים חבשה הכלה גם כתר לראשה .היא לבשה שמלה מעוטרת בפס ירוק ובפס מכסף (תַלי) ,ומכנסיים שגם שוליהם מעוטרים בחוטי כסף .את הכלה קידשו בטבעת ולא במטבע כמנהג תימן ,ועל חלקה העליון של הטבעת היתה מטבע שבה הוטבע כתר המלכות הבריטי .רק אחרי מלחמת 59 העולם השנייה נעשו הקידושים בטבעת מזהב. בעדן נהגו לערוך את טקס ההלבשה (ּתִלּבִיס) לחתן ועיקרו הנחת הטלית (מנדיל) על צווארו .הטקס לווה בשירי חתונה ובשירים להכנסת ספר תורה להיכל ,מתוך "חופת חתנים" 60 נוסח עדן ,שחלקם נכתבו בידי רבי שלום שבזי. החל משנות ה– 20ואולי אף קודם לכן עדיין ניכר פה ושם גילם הצעיר של החתן והכלה .אך התצלומים מעידים על שינויים בלבושם ,שסגנונו הפך למערבי לפי מיטב האופנה האירופית. מעשה רוקם 299 עם זאת גם שינויים אלה אינם חדים ,והמעבר בין המסורתי למערבי מושפע מהאופנות המתחלפות במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים .בתצלומים תמיד נראית הכלה עומדת לימינו של החתן .בצילום משנת 1915מפרידה פיסת אריג כהה עם גדילים בין הכלה הישובה לחתן העומד ,שכן הצילום נעשה לפני טקס הקידושים 61.בתמונה זו נראה החתן בחליפה כהה בת שלושה חלקים ,חולצה לבנה ,עניבה וגם כפפות לבנות .פה הוא עדיין חבש את התרבוש המסורתי, ואילו בתמונות המאוחרות יותר ראשו גלוי .באותה תמונה לבשה הכלה שמלה מאריג לבן בסגנון שמלות כלה אירופיות. גזרת השמלה מחויטת ומתרחבת כלפי מטה ,פתח הצוואר מעוגל ,שרווליה צרים וארוכים .בתצלומים אחרים אורכה של השמלה משתנה .לעתים היא מגיעה עד מעט מתחת לברך, ואת שוקי הכלה מכסים גרביונים לבנים ולרגליה נעלי עקב לבנות ,לעתים היא מגיעה עד הקרסוליים (תמונה .)228 בתמונות מאוחרות יותר ,בגזרת השמלה קו המותן מודגש. לראש הכלה הינומה לבנה ארוכה מאריג שקוף .בראשית המאה -כמו בתמונה המדוברת -היא נקשרה לראש כך שכיסתה את המצח ,את כל השיער ואף את הכתפיים ,בדומה לצעיף המסורתי .מאוחר יותר מזכירה קשירתה לראש ,עם גדילים בשוליים ,את מטפחת האויה המסורתית ,אך להינומה זו שובל ארוך ,לא פעם ארוך מאוד ומונח על הרצפה .כעבור זמן היתה ההינומה מנופחת יותר וגילתה מעט משער המצח, בעוד שבקודמות לה היה שער המצח מכוסה ,אך הן חשפו את השיער שבצדי הראש .בכל מקרה אפשר היה לראות את השיער מבעד להינומה השקופה. בצילום משנות ה– 40של חתונת זוג עדני בעיר אסמרה שבאתיופיה ,החתן לבוש בחליפה מערבית והכלה בשמלה לבנה ,המגיעה עד מעט מתחת לברכיים בהתאם לאופנה האירופית בשנים אלה (תמונה .)227מעניין כאן במיוחד הרקע -שטיחים ואריגים על הקיר ועל הרצפה ,שהיו אופייניים לבתים בעדן 62ובפזורה העדנית :באסמרה ,בפורט סעיד ובתל אביב .אריג כהה או שטיח צבעוני נראים כרקע גם בצילומי חתונה אחרים 63.באותה תקופה איפיין רקע דומה גם את סגנון הצילום ,בבית או בסטודיו. בתצלומים רבים משנות ה– 40וה– ,50שנעשו בעדן ,החתנים 64 לבושים בחליפות כהות ובעניבות ,לעתים בחליפות לבנות, והכלות -בשמלות לבנות ארוכות עד הרצפה ולפעמים נשרכות עליה ,ובכולן מודגש קו המותן .שער הכלות עוצב בתסרוקות אופנתיות ,ועל הראש הניחו כתר שאליו חוברה 300 הינומה ,לעתים עם שובל ארוך המשתרך על הרצפה 65.באחד מצילומי החתונה האחרונים שנעשו בעדן של ראשית שנות ה– ,60החתן לבוש בחליפה מהודרת והכלה לבושה בשמלה מאריג סאטן עם עיטורי תחרה וגזרתה מדגישה את קו המותן .ההינומה נפוחה וחושפת מעט את שער המצח .גם לבוש האורחים ,ובמיוחד זה של הנשים ,מעיד על ההשפעה המערבית ,במיוחד בשמלות נטולות שרוולים .גם כאן נראים ברקע האריגים והשטיחים האופייניים. תמונות הסטודיו תמונות הסטודיו ,כאמור ,משמשות אחד המקורות למידע על הלבוש בעדן .ואולם יש לזכור ,כי לצילום בסטודיו יש מסורת משלו ,שהחלה עם ראשיתו באירופה ובארצות הברית ב– 66,1839ונראה כי הגיעה לעדן במחצית השנייה של המאה ה–.19 הצילום בסטודיו הנציח דמויות בודדות או משפחות, ונתפס כאירוע חשוב ,שניכר הן בארשת פניהם הרצינית של המצולמים ,הן בעמידתם הייצוגית והן בלבושם :מיטב הבגדים, כל תקופה וסגנונה .בסטודיו יכול אדם ללבוש זהות שונה משלו ולזכות בדמות של בן מעמד אחר ,בהתאם לבחירתו מתוך היצע התלבושות והאביזרים הנמצאים שם :תמונות רקע של נוף או של בית ,שטיחים ,אריגים ופרוות על הקיר או על הרצפה ,ספות מפוארות ,כסאות ,מעקות מסוגננים ,אגרטל עם פרחים ועוד ועוד .צלמי עדן הציעו ללקוחותיהם אביזרים דומים לאלה הנהוגים בעולם המערבי ,אך עם גוון מקומי, למשל תמונת רקע ובה נוף של נאות מדבר. רק השוואה בין תמונות הסטודיו לתמונות שצולמו מחוצה לו יכולה ללמד ,אם אכן משקפות הראשונות את סגנון הלבוש היהודי בעדן .ואמנם תמונות הסטודיו תואמות בדרך–כלל לגוני הלבוש -ממסורתי עד מודרני -של יהודי עדן .לכבוד הצילום לבשו רוב הגברים והילדים חליפות ועניבות ,ורוב הנשים -שמלות אופנתיות מהודרות ביותר ,אם כי אחדות הצטלמו במטפחת המסורתית .תמונת הרקע נקבעה על ידי הצלם בהתאם לתקופה. בצילום אחד נראים נערה ,אולי אם אולי אחות ,עם שני ילדים .שלושתם לבושים בקפידה במיטב האופנה של שנות ה– ,20וברקע צמחייה ומעקה אבן עתיק .בתמונות אחרות מאותה תקופה הוצמדו לדמויות כדים ,מטריות ,עיתונים סגנון הלבוש של יהודי עדן וכיוצא באלה .ואילו בתמונת סטודיו אחרת (תמונה )219 משנות ה– 20לבוש הנער בחליפת מלח וכובעו בידו ,והילדה בתסרוקת קאֵרה ובחליפת חצאית עם קפלים ,מלבושים שלא ראינו בצילומים אחרים ונלבשו מן הסתם לכבוד הצילום. סיכום בלבושם של יהודי עדן שלושה רבדים ,המשקפים את השינוי במעמדם החברתי–מדיני ואת ההשפעות שקלטו עם הפיכת עדן למטרופולין בשליטה בריטית :הרובד המסורתי ,המציג תבנית לבוש דומה לזו שבמרחב הגיאוגרפי (הודו ,תימן וקרן אפריקה) ולזו של תימן בשמות הפריטים ,אך עם מאפיינים מקומיים .תבנית זו מופיעה עד שנות ה– 70של המאה ה–.19 לאחר מכן חל תהליך הדרגתי של היבדלות ,קודם באמצעות רובד המעבר -הלבוש בהשפעה הודית ועות'מאנית -המתווך בין הלבוש המסורתי למערבי ,וסופו ברובד המודרני ,שהשפעה אירופית שולטת בו. העדויות הראשונות מן המאה ה– 19מלמדות ,כי לבושם של בני עדן -נשים וגברים -תאם לקוד הלבוש המסורתי של המרחב התרבותי שהשתרע בין מזרח אפריקה לאינדונזיה, ובכללו אתיופיה ,סומאליה ,דרום חצי האי ערב והודו .לנשים - השמלה הרחבה עם עיטורי הכסף ,המכנסיים וכיסוי הראש, ולגברים -האזור ,הטלית ,כיסוי הראש והפיאות ,שזיהו אותם כיהודים. עם הכיבוש הבריטי נעלם מהרחוב היהודי–עדני הרובד המקומי ,ופינה מקומו ללבוש בהשפעה הודית ועות'מאנית. מצרים היתה הגשר להשפעה העות'מאנית שחדרה לעדן דרך תעלת סואץ ,ותרמה לכך ההשפעה הבריטית שהלכה וגברה במצרים החל מהמאה ה– :19שמלות לבנות ארוכות ורחבות ותרבוש מצויץ ,כמו בתמונתו של מורי יחיא אברהם בחברת הרב ברודי מבריטניה ,או כותונת ארוכה מעל מכנסיים ,בדומה לסגנון הלבוש של היהודים והמוסלמים בהודו .היה זה מעין סגנון מתווך שהוביל למעבר ללבוש האירופי ,שכן במקביל לו, ולצדו ,בחרו יהודי עדן ,בעיקר בני הדור הצעיר ,בקוד לבוש אחר :חליפות אירופיות מחויטות .אלמלא התרבוש ,שחלק מהם המשיך לחבוש ,היינו יכולים לומר :לבוש לונדוני ,ואמנם כאשר חבשו הבחורים בעדן מגבעות או ברטים וקיצצו את הפיאות ,הם נראו מערביים לכל דבר. הנשים אימצו בימים הללו שמלות מחויטות המדגישות את קו המותן ,והחליפו את המכנסיים המסורתיים בגרביונים .היו בהן שעוד כרכו לראשן את כיסוי הראש המסורתי ,אך הצעירות כבר שינו את תסרוקתן ,חבשו כובעים לפי צו האופנה ולבשו זהות אירופית מובהקת. אפילו בחינה מרפרפת של הצילומים מעלה בבירור את השינויים בסגנון לבושם של יהודי עדן מאז המאה ה–19 ועד תחילת שנות ה– 60של המאה ה– .20השינויים התחוללו בהדרגה וניכרו בעיקר אצל בני הדורות הצעירים ,ואמנם בתמונה אחת מופיעים גוני השימור והשינוי בכפיפה אחת המסורתי לצד המודרני ,ולעתים שילוב ביניהם אצל בניאותו הדור. יש להדגיש ,כי הגם שעדן מאופיינת במזג אוויר מדברי ,חם ולוהט במשך כל שעות היממה ,לא ויתרו העדנים על אימוץ ההשפעה המערבית והתהלכו בלבוש שאינו תואם -ואף מנוגד -לתנאי המקום .יוצאות דופן היו החליפות הלבנות, המאּווררות לכאורה ,שבוודאי הקלו ,ולו במעט ,את עומס החום של רחובות עדן. לבוש הילדים היה כעין ראי לזה של המבוגרים ,אך התאפיין ברובד נוסף בעיקר בשעות הפעילות הציונית ,המעיד על הזדהות לא רק עם התרבות השלטת ,אלא גם עם זו היהודית– ציונית החדשה .גם כאן ,מדי "הצופים" של בני הנוער משמשים מראָה לשאיפות של הוריהם להשתלב ברחוב העדני ,בהתאם לאופייה של מערכת החינוך במושבה. בהשוואה ללבוש של יהודי תימן נראה ,כי אימוץ קוד לבוש שונה הקים מעין חיץ בין יהודי עדן ליהודי תימן .קוד הלבוש של אוכלוסיית עדן בכלל ,ושל היהודים בפרט ,היה פועל יוצא של עצם היות עדן מושבה בריטית .הנוכחות המרובה של אירופים ברחובותיה ,השוואת מעמדם של יהודי עדן לזה של שאר תושביה ,מעורבותם במסחר העולמי שעבר בעדן ויציאתם למחוזות שמעבר לים ,השפיעו על כל פינה ופינה ברחובות העיר .הפתיחּות כלפי העולם החיצוני ,הניכרת בלבוש הגברים והנשים במהלך המאה ה– ,20משקפת את מעמדם החברתי–כלכלי .הם אמנם המשיכו לקיים אורח חיים דתי–שמרני ,אך בשל הביטחון במעמדם הם לא נזקקו לסימנים חיצוניים שיעידו על זהותם היהודית. מעשה רוקם 301
© Copyright 2024