פרטים ביוגרפיים - לודביג ויטגנשטיין 1 : פרק
מבוא פרק :1לודביג ויטגנשטיין -פרטים ביוגרפיים ]הדברים שלהלן נכתבים על סמך .Ray Monk: Wittgenstein, The Duty of Genius, Vintage, 1991פה ושם ציינתי ,להתמצאות כללית ,מספרי עמודים המתייחסים לספר זה .כמו כן נעזרתי בזכרונות של מלקולם ובהקדמה הביוגרפית של פון וריכט בN. Malcolm: Ludwig Wittgenstein, A Memoir, Oxford - ,University Press, 1984אציין ספר זה ב .(Mספרו של מונק ,המחזיק כ 600עמודים ,מערב את מהלך חייו עם מחשבותיו ,עמדותיו ,ורגשותיו של ויטגנשטיין .זה עיקר ערכו .הוא מפליג בתיאור התלבטויותיו ,תחושותיו, ייסוריו ,אהבותיו והגיגיו הפילוסופיים ומשופע בציטוטים ממכתביו ויומניו בעניינים אלה .לעתים קרובות ,כפי שאולי מתחייב מטיבה של ביוגרפיה כזו ,מונק אינו מסתפק במסירת דבריו של ויטגנשטיין ועובדות על חייו ,אלא נכנס לפירושים ,לחשיפת השפעות אפשריות וכו' )ואיני מחווה דעתי כאן על נכונות פירושיו( .דברים אלה חשובים בכל ביוגרפיה ,ובמקרה של ויטגנשטיין חשיבותם יתירה .ויטגנשטיין היה גאון פילוסופי ואדם סובל ומיוסר .היו לו ספקות ופקפוקים מתמידים באשר לערכה של עבודתו ולערכה של הפילוסופיה בכלל ,אך הוא לא יכול היה למצוא אף מעט נחת וטעם לחייו אלא בעבודתו הפילוסופית .מונק מתאר זאת בהרחבה) .מבחינה זו כותרת ראויה יותר לספרו ולביוגרפיה של ויטגנשטיין יכלה להיות .(The Agony of Geniusאך בדברים שלהלן השמטתי עניינים אלה .מאחר שמדובר בסקירה ביוגרפית קצרה שבעקבותיה יבואו מאמרים מפורטים על נושאים פילוסופיים במשנתו ,התרכזתי כאן בסיכום ציוני דרך עיקריים במהלך חייו ,והתעלמתי מרוב היתר[. לודביג ויטגנשטיין נחשב בעיני רבים כגדול הפילוסופים של המאה העשרים; הוא ללא ספק אחד המשפיעים והנידונים ביותר – מה שיכול להפתיע לאור העובדה שלא הציג משנה פילוסופית שיטתית והתנגד לעצם האפשרות לעשות זאת .למעט ספרו הראשון ),Tractatus Logico-Philosophicus תרגום עברי 'מאמר לוגי-פילוסופי' ,להלן 'הטרקטטוס'( ,שהוא גם הספר הפילוסופי היחיד שפרסם בחייו, רוב עבודתו הפילוסופית נעשתה בקיימברידג' שבאנגליה ובחופשות התבודדות ארוכות שערך בנורבגיה, בווילס ובאירלנד .עוד בתקופת לימודיו בקיימבירדג' התרכזה שם סביבו קבוצה מצומצמת של מעריצים, שכללה גם אנשים מבוגרים ומפורסמים ממנו בהרבה ,כמו ברטרנד ראסל ) ,(Russellג'.א .מור ) ,(Mooreג' .קיינס ) ,(Keynesפ .סרפה ) ,(Sraffaובתקופה מאוחרת יותר גם תלמידים מעריצים, שחלקם נודעו לימים כחוקרים מהמעלה הראשונה ,כמו פ .רמזי ) (Ramseyועוד .לשיעוריו היו באים גם מתמטיקאים ,ביניהם א .טיורינג ) ,(Turingג' .קרייזל ) .(Kreiselכמורה בקיימברידג' היו לו מעט מאוד תלמידים ,אך לימים קבוצה קטנה ונאמנה מהם יצרה סביבו מעין כת של מעריצים שכמה מהם היו לאחר זמן מחשובי הפילוסופים באנגליה .כתביו )שרובם המכריע פורסם לאחר מותו( כתובים ברובם כהערות קצרות והם קשים מאוד להבנה .השפעתו היתה מצומצמת זמן רב לחוגים די קטנים של פילוסופים ,מהם מהחשובים בתקופה ,אך בהדרגה ,בעיקר אחרי מותו ,וביתר שאת החל משנות השבעים של המאה העשרים ,הלכו השפעתו וההערכה אליו וגברו ,וכיום ,כאמור הוא נחשב לאחד מגדולי הפילוסופיה. מוצאו היהודי של ויטגנשטיין העסיק אותו ,או מוטב לומר הטריד אותו ,כל חייו .לודביג ויטגנשטיין נולד ב 26באפריל 1889בוינה והוטבל לקתוליות .הוא היה הבן הצעיר משמונה ילדיהם של קרל ויטגנשטיין וליאופולדין לבית קלמוס .הוריו של קרל )סבו וסבתו של לודביג( ,הרמן ופאני ויטגנשטיין ,נולדו מבוא למשפחות יהודיות שהמירו דתן לפרוטסטנטיות )אבי סבו ,שאימץ את השם ויטגנשטיין ,היה משה מאייר( .קרל ,אביו של ויטגנשטיין ,בנה עצמו כאחד מגדולי תעשייני המתכת בקיסרות ,ולקראת סוף המאה היה אחד מעשירי אירופה .ליאופולדין נולדה לאב יהודי ,שהמיר דתו לקתוליות ולאם קתולית, שהיתה למעשה ה"ארית" השלמה היחידה במשפחה .ובכן ,שלושה מסבותיו של ויטגנשטיין היו יהודים שהמירו את דתם .אך הסבתא "המכריעה" – אם אמו -היתה קתולית מלידה. ביתה של משפחת ויטגנשטיין בוינה היה אחד ממרכזי התרבות שם .אומנים ,משוררים ובעיקר מוסיקאים היו מבאי הבית הקבועים .הכנר והמלחין המפורסם יוזף יואכים היה קרוב משפחה ,שאומץ על ידי סבו של ויטגנשטיין )הרמן( ,ודרכו היה גם ברהמס קשור קשר הדוק למשפחה .האווירה הכללית בבית היתה של מתח והישגיות ,ואויר הנשימה היה אויר פסגות של גאונות .עניין זה דבק גם בלודביג ועוד בשנות השלושים לחייו ,לאחר שסיים את ה'טרקטטוס' )ונכשל בנסיונות לפרסמו( כתב שכל חייו שאף לעשות משהו גדול – "לקבוע כוכב בשמי התרבות" – ואם לא הצליח ,אין טעם לחייו .ילדי הויטגנשטיינים קבלו חינוך קשוח שנועד גם להכשירם להמשיך בעיסוקו של האב .אך רובם ככולם לא נטו לכך וניסו "למרוד" באמצם כיוונים אומנותיים ואינטלקטואליים .הם היו רובם מוכשרים באופן יוצא מהכלל )לודביג נחשב לכבשה השחורה במשפחה ,למעט אולי קורט ,אחיו הגדול ,שהתאבד כקצין בשלהי מלה"ע הראשונה, לאחר שחייליו לא נשמעו לפקודותיו( .שניים מאחיו היו מוסיקאים מהשורה הראשונה – האנס ,שברח מהבית לאמריקה והתאבד כנראה ב ,1903נחשב לילד פלא גאוני ברמה שהשוו אותה למוצארט .אח אחר, פאול ויטגנשטיין ,היה פסנתרן קונצרטים שאיבד את יד ימינו במלחמה .קונצרטים רבים לפסנתר ביד שמאל )בכללם זה של רוול( נכתבו עבורו .אחת האחיות ,הלן ,נחשבה לפסנתרנית מחוננת ,ובחוג המשפחה נחשבה אף לטובה יותר מפאול .באווירה זו ,לודביג עצמו ,למרות שהיה בעל כשרון מוסיקלי, לא למד מוסיקה באופן שיטתי ,והוא למד לנגן )קלרינט( רק בשנות השלושים לחייו ,וגם חשב להיות מנצח .במיוחד נודע בין חבריו כשרקן מהולל ויכול היה לשרוק קונצ'רטי שלמים ) .(7אחד מאחיו הגדולים האחרים ,רודולף ,ניסה קריירה של שחקן תיאטרון בברלין ,והתאבד שם ב .1904-בעקבות שלוש התאבדויות אלה ריכך האב את עמדתו לגבי חינוך הילדים – שינוי שלודביג כבר הספיק להינות ממנו. דווקא לודביג ,שסיפר בשלהי מלחמת העולם השניה שלא דיבר עד גיל ארבע ) ,(451גילה בצעירותו עניין וכשרון בהנדסה ,כשרון שנתגלה פעמים רבות במהלך חייו .בהיותו בן עשר בנה בעצמו מכונת אריגה ) .(13מאוחר יותר ,במנצ'סטר פיתח פיתוחים חשובים במדחס ) (propellerשל מטוס ובמנוע סילון .בהיותו מורה בכפר האוסטרי אוטרטל ,הצליח בקלות לתקן תנור גדול ,לאחר שיתר המומחים שם התייאשו ממנו .ובשלהי מלחמת העולם השניה ,בהיותו במעבדה של ד"ר גרנט בניו-קסטל פיתח ובנה, במסגרת מחקר על הלם פציעה ,מכשיר למדידת המתאם בין שינויי נשימה ושינויי דופק ) .(453הוא נשלח ללמוד בבי"ס טכני ) (Realschuleבלינץ ,שם למד מ .1903-6באחת משנים אלה למד שם גם אדולף היטלר )שלמרות שהיה בן גילו של ויטגנשטיין ,למד שם שתי כיתות אחריו ,ולאחר שנה הוצא מביה"ס בשל הישגיו הירודים( .בזמן לימודיו בביה"ס ,שבו היה תלמיד בינוני למדי ,ויטגנשטיין קרא מבוא הרבה בהדרכת אחותו – האינטלקטואלית של המשפחה -גרטרוד .בין היתר קרא את כתבי קראוס ויינינגר ,שספרו 'מין ואופי' הרשים אותו מאוד ,רושם שחזר ובצבץ פעמים רבות במהלך חייו; אך בעיקר עסק אז בשופנהואר ,שספרו 'העולם כדימוי וכרצון' השפיע על ויטגנשטיין הצעיר יותר מכל מקור פילוסופי אחר .ספרו של שופנהואר הוא ספר קשה ,ולהבנתו דרושה ידיעה טובה של הפילוסופיה של קאנט .יש להניח שויטגנשטיין למד זאת ,אם כי אין לכך עדויות ישירות .עם זאת ידוע שבזמן שביו בסוף מלה"ע הראשונה קרא יחד עם חבר לשבי את 'ביקורת התבונה הטהורה' .כמו כן למד בכתביהם המדעיים של הרץ ובולצמן .שיטת הניתוח של הרץ למושגים פיסיקליים היתה מודל שויטגנשטיין הזכיר שוב ושוב בכתביו .ויטגנשטיין היה בודד למדי בבית הספר ,ולימים זכר את תקופת שהותו שם כקשה במיוחד, וכאדם בוגר ,בתקופה מיואשת בחייו ,אף סיפר על חלום ביעותים שבו ראה את עצמו חוזר לביה"ס. לאחר לימודיו בלינץ הוא למד כשנתיים בבי"ס טכני גבוה בשרלוטנבורג בברלין .לאחר מכן ב 1908הגיע למנצ'סטר באנגליה ללמוד אוירונאוטיקה .במסגרת לימודיו שם תכנן מנוע סילון ומדחס למטוסים ,עליו אף רשם פטנט .חוץ מעיסוקיו בהנדסה אוירונאוטית הוא למד גם מתמטיקה ,והחל להתעניין בלוגיקה וביסודות המתמטיקה .הוא למד בשקיקה את ספרו של ראסל The Principles of Mathematics מ ,1903ואת ספרו של פרגה 'חוקי יסוד' ,Die Grundesetze der Arithmetik ,מ .1893כבר אז לא היה שבע רצון מתורת הטיפוסים של ראסל )שנוסח ראשון שלה הופיע בנספח לספר הנ"ל( ,והציע פתרון משלו לפרדוקס .למרות התנגדותו להיבטים רבים בתורת פרגה ,הרי שאת כתביו העריץ כל חייו. ב 1911היתה לויטגנשטיין כבר תכנית לספר ביסודות הלוגיקה .הוא נסע ליינה ) (Jenaלדבר עליה עם פרגה ,וסיפר לאחותו שבדיון שהיה ביניהם פרגה קטל את התכנית .עם זאת פרגה עודד אותו להמשיך בעיסוקו בתחום והמליץ לו לנסוע לקימברידג' לעבוד עם ראסל .לימודי ויטגנשטיין עם ראסל החלו בסוף .1911ויטגנשטיין היה תלמיד לא קל :הוא היה משתלט על הדיון ,וממשיך להתווכח עם ראסל עד לשעות הערב המאוחרות .ראסל כתב רבות לאהובתו ,ליידי אוטוליין מורל ,אודות "הגרמני שלו" )אח"כ "ידידו האוסטרי"( .בראשונים הוא מתאר את ויטגנשטיין כווכחן וטרחן ,שתלטן בויכוח ,ובאחדים מהמכתבים אף כ"טיפש" ,ו"מקרה אבוד" )מכתב מ .(2.11.11אולם אט אט החל לחבב ולהעריך אותו .בתחילת 1912 ראסל התלהב מחיבור בכתב שויטגנשטיין הביא לו ועודדו להמשיך בפילוסופיה .במכתביו לאוטוליין אף ניכר שהוא החל ממש להעריץ את "ידידו הגרמני" וחשב שהוא יהא מסוגל לעשות בפילוסופיה מה שהוא עצמו ,ראסל ,לא מסוגל .אחרי סמסטר וחצי ראסל כתב שאין לו יותר מה ללמד את ויטגנשטיין .גם הלוגיקן ג'ונסון שנועד להיות חונך של ויטגנשטיין בקיימברידג' ,העיר בסרקזם שויטגנשטיין לא לומד כלום ,אלא מלמד אותו ,וקשר החונכות הופסק במהרה )קשרי ידידות ביניהם נמשכו עוד שנים רבות( .עם מור ,לעומת זאת ,שויטגנשטיין שמע שיעור שלו ,היה קשר טוב והערכה הדדית .היו לו מעט חברים מבין הסטודנטים .עם אחד מהם ,סטודנט למתמטיקה ,דיויד פינסנט ) ,(Pinsentקשר קשרי ידידות והזמין אותו לטיול באיסלנד .הטיול נערך בספטמבר ,1912ברחבות ובנדיבות ,כולו על חשבון ויטגנשטיין .פינסנט תיאר זאת כטיול הנפלא ביותר שהיה לו בחייו .ויטגנשטיין אמר שנהנה "עד כמה שאפשר להינות בטיול מבוא של שני אנשים שאין ביניהם מאומה" .בסך הכל למד ויטגנשטיין פילוסופיה בקיימברידג' חמישה סמסטרים – שלושה ב 1912ושניים ב.1913 לאחר שובו לפעילות בקיימברידג' התידד עם הכלכלן קיינס ) ,(Keynesשהיה לו לעזר ומשענת מרכזית בשלבים שונים בחייו ,ושכמו ראסל ,ראה בו גאון פילוסופי .בתחילת 1913כבר היה ברור לראסל שבשאלות העמוקות של הלוגיקה והפילוסופיה של הלוגיקה ויטגנשטיין מעמיק ומרחיק לכת ממנו ,וקרוב לוודאי שזו אחת הסיבות שבשלן הוא עזב למעשה תחומים אלה .הערצתו של ראסל לויטגנשטיין הביאה אותו לקבל את הטפותיו ונזיפותיו של תלמידו וידידו הצעיר ,הן על איכות עבודתו הפילוסופית ,הן על אורחות החיים ה"ריקניים" בקימברידג' ועל היבטים מוסריים בחייו .בחורף 1913ויטגנשטיין מתח ביקורת חריפה על התורה המוצעת בחיבור על תורת ההכרה ,שראסל עבד עליו חודשים רבים בקדחתנות, ובעקבות הביקורת ראסל החליט לגנוז את הספר .הפעם היה זה ראסל ששקע בדיכאון ,החליט שאין לו מה לעשות יותר בפילוסופיה ואף שקל התאבדות )ויטגנשטיין היה אז תלמיד לב.א .בן .(!24 למרות הישגיו וההערכה הרבה כלפיו ,ויטגנשטיין היה בדרך כלל במצב רוח קודר ,זועף ,ביקורתי להחריד כלפי עצמו ואחרים .הוא היה רגיש ותובעני ביחס לסובבים אותו ,עצבני ומתפרץ על נקלה, ולמרות נימוסיו הטובים היה אומר לאנשים מה שחשב עליהם בגילוי לב ובאופן די ישיר .התרכזותו בלוגיקה היתה כמעט מוחלטת ,למורת רוחו של ראסל שיעץ לו ל"התפזר" ולהרחיב את אופקי התעניינותו .הוא תמיד חשב שאינו עושה את העבודה שהוא מסוגל לה – ניסה שיטות שונות להגביר את כוח הריכוז שלו ,והיה מיואש כשחשב שהעבודה שהוא עושה היא כל מה שהוא מסוגל לו .בקיץ 1913 נסע עם פינסנט שוב – הפעם לברגן בנורבגיה ועם שובו לקיימברידג' החליט לנסוע שוב לנורבגיה לתקופה בת שנתיים "להתרחק מחברת אנשים". עוד לפני נסיעתו הספיק ויטגנשטיין להכתיב לראסל )בעזרת ג'ורדין ,Jordain ,שלימים ויטגנשטיין תרגם יחד אתו חלקים מ'חוקי יסוד' של פרגה( טיוטה קשה ומרוכזת של 'הערות על לוגיקה' ,שראסל עסק זמן רב בניסיונות לפענוחה )בהצלחה חלקית( .בנורבגיה ויטגנשטיין התגורר בכפר קטן – סקיולדן ) (Skjoldenמצפון לברגן ) - (Bergenועבד שם באינטנסיביות רבה ,מנותק למעשה מחברת אנשים. הוא שהה שם ברציפות ,למעט ביקור קצר בוינה ,שנאלץ לערוך לבקשת אמו ,ולמורת רוחו הברורה. היתה לו הרגשה שחזון פילוסופי גדול נגלה לו בתקופה זו ,והוא היה רדוף בהרגשה שמותו קרוב ולא יספיק להשלימו .לקראת סוף שהותו בסקיולדן יחסיו עם ראסל התקררו ,והוא אף הודיע לראסל שהוא מנתק כל קשר אתו ובקשו לא לכתוב אליו יותר .ראסל חשש מאוד לבריאותו הנפשית )והפיסית( של ויטגנשטיין וניסה לפשר ולפייס ,אך ויטגנשטיין עמד על דעתו ,והסכים לבסוף ל"פשרה" -הם יתכתבו וידברו אך ורק על ענייני לוגיקה ,אך בשום פנים לא על ערכים ומוסר :הם יותר מדי שונים בנידון זה ובאופיים ובגישתם לחיים ,כתב לראסל ).(100 ויטגנשטיין הפציר במור לבוא אליו לסקיולדן .מור ,לאחר היסוסים ,הגיע במרס .1914במשך היום הם עבדו לחוד ,ובערב היו נפגשים ל"דיונים" ,שבהם ,כפי שכתב מור ביומנו ,ויטגנשטיין היה המדבר. מבוא בתחילת אפריל התחיל ויטגנשטיין להכתיב למור את ה'הערות על לוגיקה' ,שכנראה קיווה לקבל בגינן תואר ב.א .בקיימברידג' .הוא כתב לראסל בהערכה על ההערות ,והפציר בו לקרוא את רשימותיו של מור. לפי בירוריו של מור ברשויות האוניברסיטה ,ה'הערות' לא יכלו לזכות את ויטגנשטיין בב.א .הוא כתב על כך לויטגנשטיין ,שכעס ונתן לכך ביטוי במכתב למור .מור נעלב .בסוף יוני ,כשויטגנשטיין עזב את סקיולדן לוינה ,הוא כתב למור מכתב מפויס יותר ,אך מור החליט שלא לענות ,ולמעשה היחסים ביניהם נותקו לזמן רב ) .(103-4ויטגנשטיין התכוון לשוב תוך זמן קצר לסקיולדן ,שבה אף החל לבנות לעצמו בית מבודד ,אך שיבה זו נדחתה בשנים רבות בגלל המלחמה. ביולי ,1914בהיותו בווינה ,העביר ויטגנשטיין לעורך העיתון ,Brennerלודביג פון פיקר ),Ficker סופר ומעריץ של קראוס( סכום של 100,000קרונות )שהוא כ $200,000בערכים של היום( לחלוקה ל"אמנים צעירים נזקקים" .בין הזוכים היו כמה כותבים הקשורים ל ,Brennerביניהם המשוררים רינר מריה-רילקה ואלזה לסקר שילר ,והאדריכל אדולף לוס )ויטגנשטיין לא התערב בבחירת הזוכים( .מיד לאחר פגישת ויטגנשטיין עם פיקר ,ב 28ביולי ,פלשה אוסטריה לסרביה ופרצה מלה"ע הראשונה. ויטגנשטיין התנדב לצבא האוסטרי מתוך פטריוטיות ,אך בעיקר מטעמים אישיים – כחלק ממאמציו ל"הפוך לאדם אחר ,טוב יותר" )כדברי אחותו הרמין( .החיים עם אנשים פשוטים ,העיסוק בצרכים האלמנטריים ובעיקר הנכונות לעמוד בפני המוות נראו לו מרכיבים חשובים בתהליך זה ,ועניין זה חוזר ונשנה גם ברשימותיו בזמן המלחמה .הוא התגייס ב 7לאוגוסט ,יום לאחר הכרזת המלחמה על רוסיה, ונשלח לחזית קרקוב .בחודשים הראשונים הוא שירת על ספינה ,גופלנה ) ,(Goplanaעל נהר הויסטולה. הוא סבל שם מבדידות קיצונית ותחושה שהסובבים אותו "אינם אנושיים" .הוא קרא אז בהתלהבות את קיצור 'הבשורה' של טולסטוי והתייחס אל מצבו במושגים דתיים .תחילה הרגיש ניכור גמור גם מנושאי עבודתו בלוגיקה ,אך אט אט חש יכולת לחזור אליהם .בשלהי ספטמבר ,בעיצומה של הנסיגה האוסטרית מגליציה ,גילה ,כנראה ,את עיקרי "תורת התמונה" – התורה שעל פיה משפטי השפה הן תמונות המציגות מצבי עניינים בעולם ,בדומה לאופן שבו הצגת מודל של תאונה בבית המשפט מציגה את התאונה .תורה זו היא נושא מרכזי בספרו 'הטרקטטוס' .בחודשים שלאחר מכן שרת ביחידת מטה ארטילרית בקרקוב ,ואז קרא הרבה בכתבי ניטשה .אין עדויות בכתביו להתעניינות ממשית במהלכים הצבאיים של המלחמה. ויטגנשטיין הצליח להישאר בקשרי מכתבים עם כמה מידידיו באנגליה – אך אלה היו מעטים והמכתבים הגיעו לעיתים רחוקות .מדי פעם קיבל גם גלוית עידוד מפרגה. באוקטובר 1915ויטגנשטיין כתב לראסל ולפרגה שהוא עורך טיוטה לספר שיסכם את מחקריו בלוגיקה. שניהם הביעו שביעות רצון רבה ,וראסל אף האיץ בו להעביר אליו את הטיוטה כדי שיפרסמה עוד לפני תום המלחמה .הטיוטה הזו הלכה לאיבוד .זו היתה כנראה הגרסה הראשונה של ה'טרקטטוס' .עד למרס 1916היתה לויטגנשטיין תקופה רגועה יחסית ,שבה בילה כל יום בשיחות ארוכות עם חבר חדש -בילר ) – (Bielerבעיקר על טולסטוי ועל האחים קרמזוב של דוסטוייבסקי )שממנו ידע חלקים בע"פ(. ויטגנשטיין רצה להיות חייל פשוט ,אך רשויות הצבא קיוו שהכשרתו ומעמדו יוכלו לזכות אותו בתואר מבוא מהנדס ,והצבא יוכל לנצלו ככזה .במרס הוחלט שהוא אינו זכאי לתואר מהנדס ויש להעבירו )כפי שביקש מזמן( להיות חיל ביחידת רגלים. בסוף מרס 1916הוצב ויטגנשטיין )בהתאם לבקשתו( ביחידת רגלים לוחמת בחזית הרוסית )ליד הגבול הרומני( .הוא הועסק בעיקר בתפקידי תצפית ,שהיו ,כפי שייחל ,מסוכנים במיוחד .החיים בצל המוות ונוכח סכנת מוות היו עבורו אתגר שהעניק טעם לחייו .ביוני החלה באזור מתקפה רוסית גדולה .זו התקופה שבה ויטגנשטיין קשר את עיוניו הלוגיים בעניינים מוסריים ,דתיים ומיסטיים ) .(140-1השפעות ברורות של שפינוזה ,ובעיקר שופנהאואר ניכרות בעיוניו .קשר זה הוא כנראה ההבדל העיקרי בין הגרסא הראשונה של ה'טרקטטוס' ,שחיבר עוד ב ,1915לבין הגרסא הסופית המוכרת לנו. בסוף אוגוסט נשלח לקורס קצינים ב ,Olmuetz -שם פגש את אנגלמן ) – (Engelmanתלמיד של לוס – שאתו קשר ידידות אמיצה וארוכת ימים ,וקבוצת חברים אינטלקטואלים .ב 17לינואר 1917נשלח שוב לחזית הרוסית כקצין תותחנים ,ושירת בגליציה .ב 3למרס ,1918הוא הועבר ,יחד עם רוב הכוחות באזור ,לחזית האיטלקית .ב 15ליוני ,לאחר שהבריא ממחלה ,צורף למתקפה ,שבה שוב צוין לשבח על אומץ ליבו וקור רוחו במצבים קשים .אף חשבו להעניק לו את אות הכבוד הגבוה ביותרGold medal , ,for Valourאך הסתפקו לבסוף בפחות מזה ,כי המתקפה לא הצליחה ).(154 באביב 1918ויטגנשטיין שקע בדיכאון עמוק וחשב להתאבד – אולי בשל מכתב שבו אמו של דיויד פינסנט הודיעה לו על מות בנה בתאונת מטוס .בדרך מקרה הוא פגש בדודו – פאול ויטגנשטיין – שהפציר בו לבוא לביתו בהליין ,ליד זלצבורג ,ושם ויטגנשטיין סיים את ה'טרקטטוס' .הוא הקדיש אותו לזכרו של ידידו הטוב )והיחיד כפי שכתב לאימו( דיויד פינסנט .הוא שלח את הספר ל ,Jahodaהמו"ל של קראוס, כי חשב שהיתה קרבה לא קטנה בין דיעותיהם על השפה ,אך זמן רב לא קיבל תשובה .בסוף אוקטובר הצבא האוסטרי החל להתפורר ,ואוסטריה יזמה שיחות להפסקת אש .עד שנחתם ההסכם ,נלקח ויטגנשטיין בשבי ,עם עוד כחצי מיליון חיילים .בשבי ,בקומו ) ,(Comoהוא פגש כמה אנשים שנשארו ידידיו גם לאחר מכן .עם אחד מהם – הנזל ) ,(Haenselמורה ומחנך – קרא את 'ביקורת התבונה הטהורה' של קאנט .בשביו חודש קשר המכתבים עם ראסל .ראסל אף הצליח להשיג לויטגנשטיין אישור ל"דברי דואר ארוכים בעניינים מדעיים" ,מעבר למכסה הרגילה של שתי גלויות לשבוע .באותו זמן, ויטגנשטיין סירב לניסיונות )של בעלי מהלכים( לשחררו מהשבי בגין "בעיות רפואיות". ויטגנשטיין הצליח לשלוח לראסל את נוסח ה'טרקטטוס' ולקבל מראסל את נוסח ספרו החדש )שכתב בכלא האנגלי( 'מבוא לפילוסופיה מתמטית' .ויטגנשטיין התאכזב מאוד מספרו של ראסל וכתב לו מיד שקשה לו להבין איך ,אחרי שראסל קרא את ה'הערות על לוגיקה' שהכתיב ויטגנשטיין למור ,יכול היה ראסל לכתוב דברים כאלה . ...כמו כן הוסיף שהתחזק חששו שלא יוכלו להבין אחד את השני .ראסל מצידו ,למרות שבחיו על טיוטת ה'טרקטטוס' ,כתב לויטגנשטיין שאף לאחר שקרא אותו מספר פעמים לא הבינו .בתגובותיו למכתבים של ראסל ,ויטגנשטיין מדגיש כעיקר הספר את ההבחנה בין מה שניתן מבוא להיאמר ) (gesagtומה שיכול רק להראות את עצמו ) (gezeigtבאמצעות אמירת משהו ,אך אותו עצמו אי אפשר לומר .ראסל המשיך לטעון ,אף לאחר שנים ,שההבחנה מעורפלת ולא משכנעת. ויטגנשטיין שוחרר מהשבי ב 21לאוגוסט ,1919וחזר לווינה .הוא היה אז ,לאחר מות אביו ובגין הירושה האדירה שירש ,אחד האנשים העשירים באירופה )אביו נפטר עוד ב .(10M ,1912-ויטגנשטיין מצא וינה אחרת ,אוסטריה אחרת ואירופה אחרת מאלה שהכיר .הוא לא יכול היה להזדהות איתן וראה עצמו מנוכר מהן עוד הרבה יותר מאשר מסביבתו הקודמת .הוא המשיך להסתובב במדים ,עזב את בית ויטגנשטיין העשיר ,והתעקש על חתימת מסמך משפטי שנישל אותו מכל הרכוש וכספי הירושה העצומים ,שהועברו, לפי הוראתו ,לאחיותיו – הלן והרמין – ולאחיו ,פאול .הוא התעקש שההעברה תהיה מוחלטת ,כך שבשום אופן לא יוכל להתחרט ולקבלם בחזרה .מאז היה ויטגנשטיין למעשה איש עני ,חסר רכוש משלו .על יחסו לכסף )ולקיימברידג'( מעיד גם הסיפור של נורמן מלקולם ,שבשנת ,1939לאחר שנה שה בילה מלקולם בקימברידג' על חשבון מלגה מאוניברסיטת הרוורד ,הוא רצה להישאר שם עוד כמה חודשים ,כי "הוקסם מקימברידג'" .כשאזל כספו של מלקולם ,וויטגנשטיין שמע על כך ,ונתן לו כסף מידי חודש )"על מנת שישתחרר מהקסם"( ולא רצה לשמוע על קבלתו בחזרה ) .(28-29 Mויטגנשטיין הצטרף לבי"ס למורים, על מנת לקבל תעודת הוראה ,ולמד שם ,כשהיה בן שלושים ,עם צעירים בני .17-18כללית היה אז )ב (1919במצב נפשי ירוד ביותר .את מפח הנפש העיקרי ספג מאי-יכולתו לפרסם את ה'טרקטטוס'. מוציאים לאור דחו אותו בזה אחר זה ,לרבות אותו פיקר ב ,Brennerשויטגנשטיין העניק לו בעבר סכום נכבד לחלוקה לאמנים צעירים .הוא גם קיבל מכתב פושר נוסף מפרגה שהמשיך לטעון ,גם הוא ,שאינו מבין את הספר .פרגה הציע לויטגנשטיין לחלק את הספר לפרקים שכל אחד מהם יוקדש לבעיה פילוסופית מסוימת ויפורסם בנפרד .ויטגנשטיין סרב. ב 10לדצמבר נפגש ויטגנשטיין עם ראסל בהאג .את הוצאות הנסיעה הוא ממן מסכום של 100לי"ש שבהם ראסל קנה את הרהיטים של ויטגנשטיין בקיימברידג' )לימים ראסל כתב שזו העסקה הטובה ביותר שעשה בחייו( .ראסל וויטגנשטיין דנו ב'טרקטטוס' במשך שבוע ,ובסופו היתה לויטגנשטיין הרגשה טובה שראסל הבין את עיקרי הספר ,וראסל מצידו החשיב אותו עוד יותר מאשר קודם ,והסכים לכתוב לו מבוא ) .(182-4אך כשויטגנשטיין קרא את המבוא הוא התאכזב מאוד .בכל זאת דאג לתרגמו לגרמנית ושלח אותו יחד עם כתב היד להוצאת ,Reclamעם הנחיה ברורה ,שהמבוא של ראסל אינו לפרסום אלא רק על מנת שיתרשמו ממנו .אך בהוצאה סרבו ,וויטגנשטיין התייאש ,ושקע בדיכאון עמוק עם מחשבות התאבדות .ראסל המשיך לעודדו וביקש את רשותו לטפל באפשרות לפרסם את הספר באנגליה. ויטגנשטיין כתב לראסל שיעשה בספר כרצונו ,ושהוא אינו מוכן יותר להתעסק בעניין הוצאתו לאור. ויטגנשטיין הרבה אז להתכתב עם אנגלמן על עניינים דתיים ואתיים ,וכן על מחשבות ההתאבדות שלו. הוא ראה באנגלמן "אדם" ) (Menschוחבר אינטימי .בווינה הוא סיים את ביה"ס למורים והוסמך בשיטת אוטו גלוקל ) ,(Glockelשניסה לעצב את שיטת החינוך באוסטריה החדשה ,ברוח חילונית ,רפובליקנית וסוציאליסטית .ויטגנשטיין לא הזדהה עם האידיאולוגיה החינוכית הזו ,אך רצה להיות מורה וחשב מבוא שחשוב שיסיים את לימודיו בהוראה .בקיץ ) (1919לאחר השלמת לימודיו החליט "לדאוג לאושרו", והלך לעבוד בגננות במנזר בפאתי וינה ).(191 בסוף 1919נסע ויטגנשטיין לכפר עני ופשוט בהרים בשם טרטנבך במחוז ,Scneebergכ 4שעות נסיעה מוינה .הוא היה ,לפי כל הדיווחים ,מורה מעולה ,רב דמיון ,מעורר סקרנות וכו' .בהוראה הדגיש את לימודי המתמטיקה )שעתיים ביום( ופתרון בעיות מעשיות .הוא התייחס באורח שוויוני לבנות ודרש מהן כמו מהבנים דרישות גבוהות .הצלחתו היתה בעיקר עם התלמידים הטובים ,שהיו כמעט ללא יוצא מן הכלל בנים .לאלה היה מקדיש שעות רבות לאחר שעות ההוראה .עם זאת ,נהג בשיטות ענישה פיסיות )מכות באוזניים ומשיכות שיער( .הוא נחשב בכפר לזר ומוזר והרבו לרנן אחריו .ויטגנשטיין היה אז בקשרים טובים במיוחד עם הנזל ) (Haenselשבא תכופות לבקר אותו בכפר .הוא קיבל מכתבים גם מאנגלמן וראסל .ממכתבי ראסל אליו ממרס 1921ואילך ברור שויטגנשטיין כתב לו שנמאס לו מהאנשים הבורים והטפשים בטרטנבך ,וקשה לו לסבול אותם .הוא חשב שהם גרועים שם במיוחד. בקיץ 1921נסע עם ארביד סיורגן ) (Sjorgenלנורבגיה .זה היה ביקור טוב .ויטגנשטיין עבד עבודה פיסית קשה באיזה מפעל .כשחזר לטרטנבורג קיבל מכתב מראסל שהודיע לו שסוף סוף ה'טרקטטוס' התקבל לפרסום ,אם כי באנגלית ,בהוצאת קגן פאול ) ,(Kegan Paulבסדרה בעריכת אוגדן ).(Ogden במקביל הסכים גם אוסטוולד ) (Ostwaldלפרסם את החיבור בעיתון גרמני שערך ,אך בתנאי שתפורסם גם ההקדמה של ראסל )בתרגום לגרמנית( .הספר פורסם ב Annalenשל אוסטוולד כנראה בסוף ,1921 מבלי שהיתה לויטגנשטיין הזדמנות להתערב בעניין או אף לעבור על ההגהות )גם ראסל ,שאליו נשלחו דפי הגהות לא הספיק כנראה לעשות זאת( .בתחילת 1922תורגם הספר לאנגלית – על יסוד המהדורה המודפסת של אוסטוולד – בידי פרנק רמזי ) (Ramseyבן ה .18באפריל ויטגנשטיין תיקן עותק של התרגום של רמזי .הכותרת הלטינית ,שבה ידוע הספר ,הוצעה על ידי מור ,וויטגנשטיין העדיפה על חלופותיה )ראסל הציע "לוגיקה פילוסופית"( .הספר הופיע בהוצאת קגן פאול בספטמבר .ויטגנשטיין לא קיבל כל שכר או תמלוגים. באותו זמן ויטגנשטיין כבר עזב את טרטנבך ,מאוכזב מתלמידיו וממה שתיאר כטמטום הכללי של האנשים שם .הוא וראסל נפגשו באינסבורק בקיץ ,פגישה ,שלדברי דורה ,אשתו של ראסל אז ,שנלוותה אליו, היתה גרועה – למעשה פגישתם האחרונה כחברים .לא ברור מה קרה .ראסל כתב שויטגנשטיין היה אז בשיא ה"דתיות המיסטית" שלו .ראסל -ממש ההפך .כל אחד חשב שהשני רע מוסרית מכדי להתחבר איתו .היה זה כנראה ראסל שניתק את המגע ולא ענה למכתבי ויטגנשטיין אחר כך. בספטמבר 1922ויטגנשטיין התחיל ללמד בבית ספר חדש בהסבך ) (Hassbachלא רחוק מטרטנבך. אחר כך ,בנובמבר ,התחיל ללמד בפוכברג ,שם בדק את ההגהות לטרקטטוס )שהיו טובות מאוד בעיניו(. בינתיים ,ב 1923הפך הטרקטטוס לספר נקרא על ידי פילוסופים לא מעטים :הנס האן ) (Hahnוכן מוריץ שליק ) ,(Schlickשניהם פילוסופים חשובים שהיו לימים מראשי החוג הווינאי ,הקדישו לו סמינרים שלמים .בקיימברידג' הרצה עליו ריצ'רד ברייתוויט ) .(Braithwaiteאך המפרסם העיקרי של ה'טרקטטוס' היה רמזי שכתב עליו מאמר נלהב ברבעון הפילוסופי ,Mindשכלל גם ביקורת על המבוא של ראסל .הספר עשה רעש לא קטן בחוגי פילוסופים אך לא נמכרו הרבה עותקים) .זה ברור ממכתב של מבוא רמזי לאוגדן שבו הוא כותב שהוא "מצטער שנמכרו כל כך מעט עותקים" (.ויטגנשטיין הזמין את רמזי לפוכברג ובספטמבר 1923הם קראו יחד את ה'טרקקטטוס' ,שורה שורה ,במשך שבועיים .רמזי וויטגנשטיין נשארו בקשרי מכתבים חמים ,ורמזי עמד ,יחד עם קיינס ,בראש מאמץ להביא אותו לקיימברידג' .אך הובהר לו שכדי לקבל תואר ב.א .ויטגנשטיין יצטרך ללמוד לפחות עוד שנה בקיימברידג' ולהגיש תזה ) .(217בספטמבר 1924ויטגנשטיין החל ללמד באוטרטל ) (Otterthalליד טרטנבך .בסוף ,1924בהיות באוטרטל ,חיבר ויטגנשטיין מילון מרוכז לתלמידים .המילון התקבל לפרסום די מהר ,הטיוטה נשלחה בנובמבר ,1924ההקדמה )שבסופו של דבר הושמטה( נחתמה ב22 לאפריל ,1925והספר יצא לאור ב .1926-הוא קיבל ביקורת פושרת של איזה פקח חינוכי ,שהערותיו, לרבות השמטת ההקדמה של ויטגנשטיין ,התקבלו על ידי המו"ל .הספר גם לא זכה להצלחה מבחינת מכירתו. ב 18 -לאוגוסט 1925ויטגנשטיין הגיע לאנגליה לביקור קצר ונסע למנצ'סטר לפגוש את אקלס ) .(Ecclesהוא ביקר גם בקימברידג' וכנראה שנתגלע שם ריב בינו לבין רמזי ) .(231לפי עדויות שונות ויטגנשטיין היה וכחן חריף ורציני וקשה היה לעמוד מולו בויכוח .עם זאת היה רגזן ורב על נקלה. בשלבים שונים של חייו רב כמעט עם כל מי שהכיר – במיוחד עם פילוסופים מקצועיים )ראסל ,מור, רמזי ,ווייסמן ,קארנאפ ,מלקולם ועוד ועוד( .ויטגנשטיין הפסיק ללמד באוטרטל )ובכלל( באפריל 1926 בעקבות "פרשת היידבאור" .היידבאור היה ילד חולני )שמת בן 14מלוקמיה( ,יתום מאב .באחד השיעורים ,וויטגנשטיין הכהו ,מה שלא היה נדיר ,והוא התעלף .ויטגנשטיין פיזר את הכיתה ,הביא את הילד למנהל לטיפול והסתלק מביה"ס .בדרך פגש את פיריבאור – איכר שאמו של היידבאור עבדה כמשרתת בביתו ,שהוזעק למקום .פיריבאור היה אביה של תלמידה אחרת ,הרמין ,שהוכתה גם היא על ידי ויטגנשטיין ,שמשך פעם באוזניה עד שדיממו ,ובשערותיה עד שנעקרו .הוא קילל את ויטגנשטיין נמרצות והלך להתלונן במשטרה )שהיתה ריקה( .בלילה ויטגנשטיין הסתלק מהכפר ,וב 28לאפריל הגיש את התפטרותו .הפקח קונדט ניסה להניאו מכך ,אך לשווא .בבירור שהיה לאחר מכן לגבי פרשת היידבאור ,נוקה ויטגנשטיין מאשמה .שנים לאחר מכן ,בוידויים שעליהם מספרת פניה פסקל ),(Pascal עניין זה רדף את ויטגנשטיין יותר מכל ,ומסיפורה עולה שהוא גם שיקר במשפט ,מה שנראה לו מעשה משפיל ופחדני ,שרדף אותו אולי יותר מהאירוע עצמו .פיניבאור ובתו הם אלה שגם לא סלחו לויטגנשטיין כשבא לכפר ,לאחר שנים ,לבקש סליחה מתלמידים שהיכה ).(371 מיד אחר כך ניסה להתקבל כנזיר במנזר ,אך לאחר שאב המנזר סירב )משום שהמניעים של ויטגנשטיין היו "זרים" וכו'( הוא עבד כגנן במנזר במשך כשלושה חודשים ,וזה היטיב את מצבו .בינתיים נפטרה אימו ,וביוני 1926חזר לביתו בוינה והחל לעבוד יחד עם אנגלמן על תכנון בית חדש ,שאחותו גרטל רצתה לבנות על חלקה שקנתה ברובע השלישי )חלק לא עשיר של וינה( .אנגלמן ,שהכין את התשתית לתכנית ,אמר שעיקר העבודה והתוצאה הסופית היא של ויטגנשטיין ולא שלו ) .(10Mלמעשה, ויטגנשטיין תכנן עד פרטי הפרטים של החלונות ,הדלתות ,הידיות והרדיאטורים .קפדנותו בעיצוב ובמידות שגעה את כל העובדים איתו -מהנדסים )שאחד מהם פרץ פעם בבכי( ויצרנים .גרטל ,אחותו, מספרת שדרש להגביה תקרה של חדר גדול ב 3ס"מ ממש לפני שעמדו כבר לנקות את הבית בסיום מבוא העבודה .העבודה נגמרה ב 1928וגרטל התגוררה בבית פחות משנה ,עד שנאלצה לפטר חלק גדול מהצוות ולהפסיק את תפקודו השוטף של הבית .בשנת 1939היא ברחה לניו-יורק וחזרה לבית בווינה רק ב .1947היא התגוררה בו עד למותה ב .1958בנה ,תומס סטונורו ,שירש את הבית ,רצה להרסו ולמכרו, אך הבית הוכרז על ידי עירית וינה כאתר לשימור והושכר לשגרירות הבולגרית )למרות שחיצונית נשאר הבית כפי שהיה ,הבולגרים שינו הרבה בפנים ,צבעו את הרדיטורים שינו את הרצפות( .בתקופה זו התידד ויטגנשטיין עם בחורה שוויצרית צעירה ,שהיה כמעט כפול ממנה בגילו ,בשם מרגריט רספינגר ,שלימים הוא אף הציע לה נישואין .זו האישה היחידה ,ככל הידוע ,שאיתה קשר קשרים אמיצים ,לפליאתם של רבים מידידיו ,ביניהם אנגלמן ,שאותו הגב' רספינגר לא אהבה כי היה "יותר מדי יהודי" ) .(239בתקופה מאוחרת בחייו התידד עם תלמידתו אליזבט אנסקומב ,אך אלה היו קשרים על רקע פילוסופי "מקצועי". אנסקומב גם היתה מתבדחת איתו על נשים כדבר גבר אל גבר ,ומסופר שפעם כשיצאו כל הנשים מהחדר, אמרה לו שעכשיו כשאין כבר נשים בחדר אפשר סוף סוף לדבר פילוסופיה. ב ,1927ביזמת אחותו גרטל ,ויטגנשטיין הסכים להיפגש עם שליק ) ,(Schlickפגישה ששליק ניסה לממש שנים קודם לכן .מאוחר יותר הצטרפו גם קארנאפ ) ,(Carnapווייסמן ) (Waissmanופייגל ) – (Feigelכולם פילוסופים ידועי שם בוינה .ויטגנשטיין התגלה להם כאדם דתי ומיסטי הרבה יותר משציפו .לפעמים ,בזמן פגישה ,היה פשוט מפנה גבו אליהם וקורא בשירי רבינדרנט טגורי ) .(243בין היתר הם דנו גם במאמר של רמזי על "יסודות המתמטיקה" ,שויטגנשטיין קרא .ביולי 1927החלה התכתבות בין ויטגנשטיין ורמזי על המאמר ,ובעיקר על הגדרת הזהות המוצעת בו )על ידי פונקציה ,שהיא או טאוטולוגית או סתירתית( ,ועל האינטואיציוניזם של בראוור ) .(Brouwerויטגנשטיין החל אז להתכתב גם עם קיינס – בעיקר על ספרו על רוסיה ועל הבולשביזים .במרס 1928הוא שמע הרצאות של בראוור בווינה .לפי עדותו של פייגל ,שהיה עם ווייסמן וויטגנשטיין בהרצאה ,ויטגנשטיין דיבר על ההרצאה בעירנות במשך שעות אחרי שנסתימה ,והיתה זו התגלות החזון הפילוסופי החדש שלו. בניית הבית של גרטל הסתיימה שנה מאוחר מהמתוכנן ,ובסוף 1928ויטגנשטיין נסע אל קיינס לקימברידג' למה שתוכנן מראש להיות ביקור קצר ,אך מיד עם הגיעו הודיע שהוא מתכונן להישאר בקיימברידג' .יחסו של ויטגנשטיין לקיימבירדג' היה מורכב .מצד אחד היא היתה ביתו )לאחר וינה( ,בה היו רוב חבריו ,בה הוא לימד וכתב את עיקר עבודתו הפילוסופית .מצד שני ,היא היתה לו לזרה והוא שנא לחיות בה .הוא סלד מאווירתה האקדמית ומהחיים האקדמיים בכלל ,ובייחוד מאורח החיים וצורת הדיבור הפושרים והבלתי מתחייבים האנגלים .שהיותיו התכופות בקיימרידג' היו רצופות מאמצים ותוכניות לעזוב אותה ולהתנתק ממנה. מעמדו בקיימברידג' היה של "תלמיד מתקדם" .במשך כמה חודשים בקיימברידג' חידש ויטגנשטיין קשרים ורכש חברים חדשים ,צורף מחדש לחבורת ה"שליחים" ) ,(Apotlesשהיו למעשה הענף הקימברידג'י של הבלומסבריס ) .(Blumsberriesחלקם היו מעריצים נלהבים שנשארו כאלה .החשובים שביניהם היו רמזי וסרפה )) (Piero Sraffaכלכלן איטלקי שקיינס הביא לקימברידג'( .את שניהם ויטגנשטיין העריך מאוד .עם רמזי ,שהיה מדריכו הרשמי בלימודים )וצעיר ממנו ב 17שנים( הוא היה עובד כמה שעות בשבוע .אך חוץ מהם היו גם רבים אחרים – דסמונד לי ) ,(Leeשהשווה את ויטגנשטיין מבוא לסוקרטס ,מוריס דרורי ) ,(Druryשהפך בהשפעת ויטגנשטיין לפסיכואנליטיקן ,גילברט פאטיסון ) ,(Pattisonשלא היה אקדמאי ,גר בלונדון ,וויטגנשטיין הרבה לבלות איתו ב"שטויות" ובבדיחות קרש. לאחר כמה חודשים ויטגנשטיין נקלע לקשיים כספיים שלא אפשרו לו להמשיך ללמוד והיה צורך להשיג לו מלגה .קיינס היה פעיל בעניין ,ובסופו של דבר ,ב 18ליוני 1929ויטגנשטיין עבר בחינת דוקטורט על ה'טרקטטוס' .הבוחנים היו מור )שלמרות החיבה והערכה שויטגנשטיין רחש לו ,הוא חשב אותו אז ממש לשוטה ) ,((262וראסל )שלא נפגש עם ויטגנשטיין מאז ,1922והיה בטוח שויטגנשטיין לא סובל אותו(. עם כל הבעיות שביחסיהם ,מור וראסל העריצו את ויטגנשטיין כפילוסוף ,וראסל העיר מיד בכניסה לחדר שזה המצב המביך והטפשי ביותר שנתקל בו מאודו .בסוף הבחינה ויטגנשטיין "ניחם" את שניהם בכך שאל תיפול רוחם אם לא הצליחו להבין את שאמר בבחינה כי ברור לו שאף פעם לא יצליחו להבין את הספר ) .(271הדו"ח של מור על הבחינה היה נלהב ,ויטגנשטיין קיבל את התואר ומיד אחריו מלגה של 100לי"ש. באמצע יולי 1929ויטגנשטיין צריך היה להרצות בחברה האריסטוטלית האנגלית .כהכנה להרצאה, כמקובל ,פורסם מאמרו 'הערות על מבנה לוגי' ,והוא מוקדש ל"בעית הצבעים" ,שרמזי העלה בחריפות בביקורתו על ה'טרקטטוס' :אם ,כעמדת ה'טרקטטוס' כל הכרח הוא לוגי ,ואם קשרים לוגיים הם עניין למבנה ולצירופים אקסטנסיוטנליים בין פסוקים אטומיים ,כיצד זה שאי אפשר שאותה נקודה בשדה הראיה תהיה אדומה וצהובה בעת ובעונה אחת? מה טיבה של אי-האפשרות הזו? ויטגנשטיין התנער מהחיבור ,שלא החשיבו ,והרצה במקום זה על בעיית האינסוף במתמטיקה .הוא הזמין את ראסל להרצאה, אך ראסל לא בא וההרצאה לא הצליחה .בהרצאה הכיר את גילברט רייל ) (Ryleוהם התידדו, כשויטגנשטיין מנסה לשכנע את רייל שסרט בריטי טוב הוא אי-אפשרות לוגית .למרות התנערותו מן המאמר ,בעיית הצבעים של רמזי המשיכה להעסיק אותו והוא חשב שהיא דורשת פתרון רדיקלי יותר, שמערער את תפיסת היחסים הלוגיים ב'טרקטטוס' .על עניינים אלה דיבר עם ווייסמן ועם שליק ,שחשב, שעמדתו של ויטגנשטיין מקבלת כיוון פנומנולוגי הוסרליאני .כמה חודשים לאחר מכן ויטגנשטיין הרצה, לבקשת אוגדן ,הרצאה פופולארית יותר ,לקהל פחות אליטיסטי ,על אתיקה ועל חוסר המשמעות שבדיבור עליה ועל הטוב .בתקופה זו הוא מספר גם על חלומות בעלי אופי אנטישמי ברור ,שאת הסברם ייחס להסתרת יהדותו ,בעיקר מפני אלה שראו בו אריסטוקרט אוסטרי ).(279 החוג הוינאי נתמסד רשמית ב ,1929למורת רוחו של ויטגנשטיין .הוא נפגש עם ווייסמן ושליק ,ודיבר איתם,למרבה הפתעתם ,בהערכה על היידגר ,קירקגור ואוגוסטינוס ,ועל יכולתו להבין אותם ) .(283כמו כן נפגש תכופות עם ווייסמן לבדו ,שרשם הערות מפיו ,שאותן חשב לערוך בספר מבוא ל'טרקטטוס', שאמור היה להיקרא 'לוגיקה ,שפה ,פילוסופיה' ) .(287הספר לא פורסם בזמנו ,אך יצא לבסוף באנגלית )לאחר מותו של ויטגנשטיין( בכותרת 'עקרונות הפילוסופיה הלשונית' ) .(1956באותה תקופה הופץ בשם ויטגנשטיין גם "עיקרון האימות של המשמעות" – שמשמעותו של ביטוי היא דרכי האימות של פסוקים שהוא מופיע בהם -שהפך לסיסמתו של החוג הווינאי .אך ויטגנשטיין הסתייג ממנו כעיקרון כללי ,ואמר שאימות היא רק אחת הדרכים שבהם השימוש במילים מתבטא. מבוא בחזרו לקיימברידג' בתחילת 1930ויטגנשטיין גילה שידידו הטוב רמזי חולה אנוש ,ובא לבקרו .רמזי נפטר ב 19בינואר ,בהיותו בן .24למחרת החל ויטגנשטיין ללמד קורס שקרא לו "פילוסופיה" .הקורס כלל הרצאה בת שעה ודיון בן שעתיים כל שבוע .היו כ 15נוכחים ,רובם תלמידים ,אך כמה מהם מורים, מהם בלט ג' .א .מור .סגנון ההרצאות המפורסם של ויטגנשטיין בלט כבר אז ,ולא השתנה :הוא הרצה בלי ניירות ,עם הפסקות ארוכות למחשבה ,כשהוא נאחז לעיתים קרובות בהערת אגב או שאלת אגב של מישהו ,כשאיש מלבדו לא מייחס לה חשיבות מיוחדת .הוא לא סבל הרבה נוכחים ,לא סבל איחורים ,ולא הרשה השתתפות חלקית )"אני לא מרצה לתיירים" אמר( .האווירה בהרצאות היתה תמיד מתוחה ורצינית .לאחר ההרצאה ויטגנשטיין היה בדרך כלל מותש ,וממהר לצאת לראות איזה סרט. בסוף הסמסטר התעורר שוב צורך במלגה .מור כתב לראסל ובקשו לשמוע את ויטגנשטיין ,ולכתוב דו"ח על התקדמות מחקרו .ויטגנשטיין נפגש עם ראסל ליומיים; זה לא הספיק ,ובחופשת הפסחא בוינה הוא הכתיב טקסט ארוך ,הידוע היום כ'הערות פילוסופיות' ,כדי להעבירן לראסל .הוא נפגש עם ראסל בקורנוול בתקופה קשה במיוחד בחייו של ראסל :נישואיו עם דורה היו בטלטלה )היא היתה בהריון מתקדם מאדם אחר( ,בנו היה חולה מאוד ואף מצבו הכלכלי היה קשה .ובכל זאת ראסל שמע את ויטגנשטיין במשך יום וחצי וניסה לסכם במכתב קצר למור את עיקרי עבודתו ,תוך שהוא מודה שהוא לא ירד לשורשיה ואין לו זמן וכוח לעשות זאת. ויטגנשטיין שהה בחופשה בווינה ,שם שוחח הרבה עם ווייסמן בקשר לתכניתו של זה לפרסם ספר מבוא ל'טרקטטוס' .בשובו לקיימברידג' ,לאחר החופשה ,קרא עם ידיו דרורי ) (Druryאת הGolden Bough של פרייזר )כנראה רק את הכרך הראשון( והיה מאוד ביקורתי כלפיו .לדעתו ,פרייזר לא השכיל להבין את התופעות הריטואליות והמאגיות שתיאר כביטוי של תודעה דתית ,והמסגרת התיאורטית שאימץ ל"הסברן" היתה ,לדעת ויטגנשטיין ,לא רלוונטית – למעשה ,כל מסגרת תיאורטית ,לדעתו ,אינה מתאימה כאן ומוטב להסתפק בתיאור התופעות ולתת להן לדבר בעצמן .עמדה זו אופיינית לגישה הכללית שויטגנשטיין פיתח באותו זמן גם לגבי הפילוסופיה בכלל – תיאור רגיש ,ללא יומרה למסגרת תיאורטית הסברית .ווייסמן קשר גישה זו עם הגישה המורפולוגית של גיתה לגבי הצבעים והפרחים ותופעות טבע אחרות ) .(303ב 1931ויטגנשטיין אף שקל ברצינות כתיבת אוטוביוגרפיה חושפנית בלי טשטוש והסתרה ובלי גאוותנות והתרברבות ,כביטוי ליושרה אישית פנימית ,ברוח הערותיו של ויינינגר ב'מין ואופי' .יש אולי גם השפעה ויינינגרית על האנטישמיות החבויה שויטגנשטיין חש כלפי יהדותו ,כשהוא מייחס לה חלק ממה שראה כתכונותיו השליליות ביותר ,וכשכמה מהביטויים המופיעים אצלו דומים יותר למיין קאמפף של היטלר מאשר לויינינגר ).(313-315 בקיץ 1931הזמין ויטגנשטיין את ידידתו השוויצרית ,מרגריתה ,לנורבגיה .ויגטשנטיין חשב על חיים משותפים ,אך "אפלטוניים" למדי ,עם מרגריתה; לבטח בלי ילדים "שאין טעם להביאם לעולם עלוב זה". הם גרו בסקיולדן בבקתות נפרדות ,כשויטגנשטיין עסק במדיטציות ,בקריאה בכתבי הקודש וכו', ומרגריתה בטיולים ,שחיה ,וכו' .חוסר ההתאמה היה ברור למרגריתה ,שאף לא חשבה על חיים משותפים מבוא איתו .בתום החופשה היה די ברור שתוכניותיו של ויטגנשטיין לחיים משותפים לא יתקבלו ,אך הם נשארו ידידים והתראו תכופות באותו קיץ בווינה. ויטגנשטיין עבד אז על עריכה נוספת של 'דקדוק פילוסופי' ,והביע אי-שביעות רצון מהרבה מהניסוחים של ווייסמן בספרו המתוכנן על הפילוסופיה של ויטגנשטיין .השינוי בתפיסת הפילוסופיה של ויטגנשטיין לא אפשר לו להסכים לניסוח ה"תזות" של ווייסמן ,ובסוף 1931הוא הבהיר לו זאת .בתחילת 1932 התנגדותו לפרוייקט של ווייסמן נתעצמה ,והוא הבהיר למעשה ,שאינו רואה בווייסמן קול נאמן לביטוי השקפותיו .התנגדותו לניסוח תזות ותיאוריות פילוסופיות התבססה על השקפתו שהן אינן שגויות אלא חסרות מובן ונובעות מחריגות ועיוותים של הדקדוק של ביטויי השפה .הסתייגותו מווייסמן וריב של ממש שהיה לו עם קארנאפ ,שויטגנשטיין האשימו בגניבת כמה מרעיונותיו ,הביאו לניתוק מגעיו עם ווייסמן ועם אנשי החוג הווינאי .מלקולם מספר שויטגנשטיין היה ממש רדוף בחשש שרעיונותיו ייוחסו לאחרים )ושהוא יואשם בגניבה מהם( והתייחס בחומרה לפלגיריזם ).(49 בקיץ 1932ויטגנשטיין הכתיב בווינה מבחר ערוך של רשימותיו – מה שידוע כ ,Big typescriptשעליו מבוסס הספר הנדפס 'דקדוק פילוסופי' )אם כי יש שינויים משמעותיים ביניהם – בעיקר השמטות בספר של חלקים מכתב היד( .עמדה זו לוותה בתעוב הולך וגובר מהפילוסופיה האקדמית והמקצועית .תעוב שהתבטא בהשפעה שהשפיע על חבריו ותלמידיו )לעיתים בהצלחה( להתרחק מעיסוק "מקצועי" בפילוסופיה ) .(322-327בתקופה זו גם ערך מחקרים פסיכולוגיים על תפיסת קצב ,שקיווה שתהיה להם משמעות אסתטית. ב'דקדוק פילוסופי' ויטגנשטיין עסק בהרחבה בסוגיות מהפילוסופיה של המתמטיקה; עניין זה המשיך להעסיקו בהרצאות ב ,1932שבהן שב וטען כנגד הגישות הרווחות בפילוסופיה של המתמטיקה וביסודות המתמטיקה .עיקר טענתו היתה שיש משהו שגוי בהנחות היסוד של גישות אלה ,דהיינו ,שיש אמת מתמטית ,שהמתמטיקה היא על אודות משהו ,שהיא זקוקה ל"יסודות" שיבטיחו את האובייקטיביות שלה וכו' .כנגד כל אלה ויטגנשטיין טען שהמתמטיקה ,וכל ענפי "יסודותיה" )לוגיקה ,תורת הקבוצות ,תורת הפונקציות הרקורסיביות וכו'( אינן אלא תחשיבים וטכניקות חישוב ,ואין הן בבחינת מדעים שבהם מגלים אמיתות. באותה תקופה ,בהרצאות שנשא בקיימברידג' על "פילוסופיה" ויטגנשטיין הציג את הרעיון של "משחק שפה" כטכניקה להבהרה פילוסופית ,ולהפגתן של שאלות פילוסופיות .הפיסיקאי פ .דייסון )(Dyson סיפר שויטגנשטיין אמר לו שהרעיון הזה נקרה במוחו כשראה משחק כדורגל ) .(55אז ,בהרצאות אלה, הכיר את פרנסיס סקינר ) – (Skinnerמתמטיקאי צעיר ומוכשר ביותר כבן עשרים ,שהחל להתעניין ולהתלהב יותר ויותר מרעיונותיו של ויטגנשטיין ומאישיותו .הוא תואר כבחור יפה ,בישן ועדין נפש, ונפשם של השניים נקשרה זו בזו .סקינר סיים את לימודי המתמטיקה בהצטיינות וקיבל מלגה להמשך לימודיו ,אך בהשפעת ויטגנשטיין עזב את המסלול האקדמי .ויטגנשטיין עודדו ללמוד רפואה ,ובעדיפות שניה ,להיות מכונאי .בתום המלגה לא היו לסקינר אמצעים ללמוד רפואה ,אז הוא עבר ,למורת רוחם של מבוא חבריו והוריו ,לעדיפות השניה של ויטגנשטיין ,ועבד כמכונאי במפעל לברגים ) .(360לאחר מותו בטרם עת של סקינר ויטגנשטיין דאג להשמיד את כל המכתבים שהוא כתב לסקינר ,אך נותרו מכתבים רבים של סקינר לויטגנשטיין .בהם בולטת הערצה עמוקה ,אהבה עדינה ותלות מוסרית הולכת וגוברת של סקינר הצעיר בויטגנשטיין .הם בילו זמן רב ביחד והפרידות היו קשות לסקינר ,שלפעמים חש שהוא מאבד את דרכו ואת שיפוטו כשויטגנשטיין אינו לידו .ברם ,לאחר שנסתיימו תקופות המלגות של סקינר ושל ויטגנשטיין ב ,1936ויטגנשטיין התרחק מסקינר. בסוף 1933מרגריתה נישאה בווינה .ויטגנשטיין נכח שם ואמר לה ,לדבריה ,שבשלב הקשה והסוער של החיים ,שאליו היא נכנסת ,עליה להישאר צמודה אליו וסומכת עליו .בחוזרו לקיימברידג' ב1934 ויטגנשטיין שב ולימד שיעור "פילוסופיה למתמטיקאים" .להפתעתו ולמורת רוחו באו כ 30-40תלמידים. הוא הודיע להם שלא יוכל ללמד בתנאים אלה והוא יכתיב את הרצאותיו לקבוצה מצומצמת שכללה חמישה ,ביניהם סקינר )ואליס אמברוזה .(Alice Ambrose ,ההרצאות ,שנעטפו בכריכה כחולה ,היו בעלות השפעה עצומה ,גם באוקספורד ,ונקראו במשך הזמן "הספר הכחול" .זו היתה הפעם הראשונה שהודפסה הצגה רשמית של דרכו החדשה ורעיונותיו החדשים בפילוסופיה – ביניהם רעיון "משחק השפה"" ,דומות משפחתית" ועוד .מאוחר יותר ,ב 1934-5ויטגנשטיין הכתיב לסקינר ולאמברוזה את הספר שנודע לימים כ"ספר החום" .בניגוד לספר הכחול לא היו אלה רשימות שנועדו להרצאה אלא ממש ניסיון לכתוב ספר שיטתי ,שלפעמים נראה כספר לימוד .טכניקת משחקי השפה מודגשת בו בהרחבה ,על פני סעיפים רבים ,אך לא קל ,בדרך כלל ,לחלץ את הנקודות שהם באים להבהיר .עם זאת ,אין רמז לכך שויטגנשטיין תכנן לפרסם את הספר .ייתכן שכתב זאת כשקצת נמאס לו מניסיונותיהם של אחרים – ביניהם ווייסמן -להציג את עמדותיו .ווייסמן בווינה ,נותר תקוע עם התוכנית הזו ,אך כמעט שהתייאש מאפשרות המשך העבודה עם ויטגנשטיין ,שלטענת ווייסמן שינה כל הזמן את עמדותיו וחשב על כל בעיה מחדש .אליס אמברוזה ) (Ambroseשרצתה לפרסם מאמר על סופיות במתמטיקה ,ולהציג בו את עמדותיו של ויטגנשטיין ,ננזפה על ידי ויטגנשטיין בחריפות ,והוא ניסה להניא אותה מלפרסם את המאמר, ואף פנה ישירות לג' .מור – עורך העיתון Mindבאותה עת – במטרה למנוע את הפרסום )ללא הצלחה, .(346 במהלך שנת 1934ויטגנשטיין וסקינר למדו רוסית לקראת נסיעה מתוכננת לזמן ארוך לרוסיה .מורתם היתה פניה פסקל – אשתו של רוי פסקל ,קומוניסט פעיל בקיימברידג' .ויטגנשטיין ידע על משטר סטלין ותעב אותו; הוא גם התנגד לתיאוריה הקומוניסטית ,אך היה ,לפי דבריו ,קומוניסט בנשמתו והזדהה עם מאבקי פועלים נגד האבטלה ובעד חלוקה צודקת .עם זאת ,לפי פניה פסקל מרכיב חשוב במשיכה של ויטגנשטיין לרוסיה היה מעין אשליה רומנטית הקשורה בטולסטוי ובדוסטוייבסקי ,שאותה קיווה למצוא שם .ויטגנשטיין התכוון לעבוד עבודה פיסית ברוסיה ,וכנראה לעזוב את הפילוסופיה .בעזרת קיינס הוא נפגש עם השגריר הרוסי ללונדון ,בניסיון ליצור קשרים למימוש תכניותיו ברוסיה .התקופה ,יש לזכור )אמצע (1935היתה תקופה שבה קומוניזם פרח בקיימברידג' .רבים מחבריו של ויטגנשטיין היו קומוניסטים מוצהרים ,ולמרות שהוא לא היה כזה ,הוא נחשב לאוהד של השמאל והרעיונות מבוא הקומוניסטיים .ויטגנשטיין הפליג ללנינגרד ב 7לספטמבר ,1935סקינר היה חולה ולא יכול היה להצטרף .ויטגנשטיין חשב כנראה ממש להשתקע ברוסיה .ניסיונותיו להשיג עבודה "ממשית" ,עבודת כפיים בחווה קומוניסטית ,לא עלו יפה .הוא נפגש עם כמה אקדמאים ,ביניהם פרופסורית ללוגיקה בשם ינובסקיה ,שבאמצעותה ,כנראה ,הוצעה לו משרת פרופסור באוניברסיטת מוסקבה .בסוף ספטמבר הוא חזר לאנגליה .אין כל עדות כתובה לרשמיו מרוסיה ,אך כנראה שלא היו מחמיאים ,כי אמר שאינו כותב על כך דבר ,משום שאינו רוצה שישתמשו בשמו בתעמולה אנטי-סובייטית ,כפי שעשו בשמו של ראסל. פון וריכט ) (von Wrightכותב שויטגנשטיין אמר לו שהחליט לעזוב את ברה"מ בגלל המצב הפוליטי שם ) .(15לימים אמר לרש ריס ) (Rush Rheesשדיקטטורה אינה דוחה אותו ,אך הבדלי מעמדות -כן ) .(353עם זאת המשיך לאהוד את השלטון הרוסי ,אף בימים הקשים שלאחר ,1936וטען שמבקריו של סטלין אינם רואים את הקשיים העצומים שאיתם עליו להתמודד. לקראת תום תקופת המלגה של ויטגנשטיין בקימברידג' ב 1936ולאחר כשלון ניסיונותיו ברוסיה הוא התלבט בהמשך דרכו .תקופה מסוימת שקל את הרעיון לעסוק בפסיכואנאליזה .הוא העריך את פרויד ושיבח צדדים מסוימים של 'פשר החלומות'; עם זאת ביקר את נטייתו של פרויד להציע "הסברים" ו"סיבות" ,וטען שיש לראות בחלומות מעין "שפה סימבולית" ,ולהסתפק בתיאור הקשרים שבינם לבין תופעות נפשיות בחיי העירות .לבסוף החליט לנסוע שוב לנורבגיה ולעבוד על ליטוש ספרו )'הספר החום'( .באוגוסט 1936הפליג לנורבגיה ונשאר בבקתתו שם ,עם הפסקה קצרה ,עד לסוף .1937 ממכתבים שכתב למור עולה שעריכת הגרסה האנגלית )תוך ניסיון לתרגמה לגרמנית( שבה החל ,לא היתה יעילה ,והוא החל לכתוב את הספר מחדש .התוצאה היא למעשה 188הסעיפים הראשונים של 'חקירות פילוסופיות'. בסוף שנת 1936ויטגנשטיין התעקש על עריכת וידויים בחייו – תחילה בווינה למשפחתו ,ואח"כ בקיימברידג' לכמה מחבריו -שבהם התוודה על "חטאים" שונים .הוא ייחס לוידויים חשיבות עצומה והציג אותם כצורך דחוף שאינו סובל דיחוי .בין אלה שבפניהם התוודה ,מור ,פסקל ,הט ,דרורי וסקינר. נותרו מעט עדויות על תוכנם של הוידויים .מאלה שנותרו עולה שרובם היו עניינים פעוטים ,כגון זה שפעם סיפרו לו על מות מכר אמריקני והוא הגיב בצער רב; אך זו היתה העמדת פנים ,כי למעשה שמע על כך כבר קודם לכן .או ,שבפקודה שקיבל במלחמה לבצע משימה מסוכנת במיוחד ,הוא פחד מאוד ,אך הסתיר זאת והתגבר .העובדה שפחד כל כך נראתה לו מגונה וראויה לווידוי .שני העניינים המרכזיים ,לפי פסקל ,שעליהם התוודה היו עניין שלושת רבעי יהדותו ,שאותו הסתיר ולגביו רימה ,והארוע המביך באוטרטל -המכות שהיכה את התלמידים ,ובעיקר ,השקר ששיקר אח"כ בחקירה .אלה לא הניחו לו. את רוב שנת 1937ויטגנשטיין בילה בסקיולדן ,נורבגיה ,עם הפסקה ארוכה בווינה .בתחילה ,השהות שם היתה לו קשה ולא פוריה .הוא היה דכאוני למדי ,פחד להיות לבדו ,ולכן לא גר בביתו שבמעלה ההר ,דבר שכשלעצמו הרגיז והדאיג אותו .במחצית השניה ,כשבא שוב ,הרגיש טוב יותר והחל לעבוד .אז חודש הקשר עם סקינר ,והוא בא לסקיולדן לביקור ,שהיה מוצלח בעיני שניהם ,אם כי במיוחד בעיני סקינר. ויטגנשטיין הרגיש ,לפי יומניו" ,חושני מאוד" ושכב עם סקינר לפחות שלוש פעמים .הסגנון שבו הוא מבוא מציין זאת הוא די יבש ואגבי ,מה שאומר ,אולי ,שזה לא היה עניין חדש ביניהם ,אם כי יחסי מין ביניהם לא מוזכרים קודם )או אח"כ(. בחודשים האחרונים לשהותו בנורבגיה )נובמבר דצמבר (1937ויטגנשטיין שקע שוב במצבי רוח קשים, בדאגה עמוקה לבריאותו ולבריאות היקרים לו .יומניו מאותה תקופה גדושים בחששות כאלה ובכאב והתלבטויות באשר לחוסר יכולתו לאהוב באמת ,ולכך שיחסו לאהוביו )מרגריתה וסקינר( מלווים בתשוקות מיניות .באותה תקופה כתב את מה שידוע היום כחלק Iשל 'הערות על הפילוסופיה של המתמטיקה' .אך ביומניו הביע אי-שביעות רצון גלויה ממה שכתב – בתוכנו ובסגנונו ) .(382הוא סבל מהקור ומהחשכה ומחוסר יכולתו להחליט לעזוב את נורבגיה ולשוב לווינה .ב 10לדצמבר 1937 ויטגנשטיין עזב את נורבגיה וחזר לווינה לחג המולד ,שאותו תיארה אחותו הרמין כמוצלח ביותר שהיה במשפחה .סיפוח אוסטריה לגרמניה נראה כבר באופק אך ביומניו של ויטגנשטיין אין מילה על פוליטיקה. זו היתה עבור ויטגנשטיין תקופה קשה ,בין היתר ,כי לא ידע להחליט מה לעשות והיכן לחיות .לבסוף, בפברואר 1938נסע לדבלין אל דרורי )למרות שביומניו מאותה תקופה הוא כותב שוב ושוב על יחסיו ותשוקתו החושנית לסקינר(. בדבלין ויטגנשטיין התעניין יותר במצב הפוליטי באוסטריה ,אך מקור המידע שלו היה דרורי ,שלא התעניין במיוחד ולא קלט כנראה את הדברים לאשורם .זה היה כבר אחרי פגישת היטלר-שושניג שבה כפה היטלר על שושניג מינוי שרים נאצים בממשלתו ,בכללם זייס-אינקוורט כשר הפנים ,שמיד אחרי התפטרותו של שושניג – מונה לקנצלר .ב 12-למרס ,חודש לאחר פגישת היטלר – שושניג ,אוסטריה כבר היתה חלק מגרמניה .ויטגנשטיין דאג מאוד למשפחתו בווינה ,תעב את הרעיון שהוא הפך לאזרח גרמני והתלבט מה לעשות .הוא כתב לסרפה וביקש את עצתו .סרפה ,שהיה ידען פוליטי מחוכם ,יעץ לו כהלכה והזהיר אותו מחומרת המצב .עיקר העצה היתה לא לנסוע לווינה ,ואם אין ברירה ומנוי וגמור איתו לנסוע ,לעשות זאת רק לאחר שיסדר לעצמו משרה בקיימברידג' ואזרחות בריטית. את המשרה בקיימברידג' ויטגנשטיין קיבל ,בעזרת קיינס ,במהירות .בווינה ,פאול היה הראשון שהבין את חומרת המצב והאיץ באחיותיו לעזוב לשוויץ .הן סרבו והוא עזב לבדו .כשהחמירו ההגבלות על עזיבת יהודים לשוויץ ,ניסו האחיות הלן והרמין לקנות דרכונים יוגוסלביים .הן לא ידעו כנראה שמדובר בדרכונים מזויפים .המשטרה הגרמנית גילתה זאת והן נעצרו לכמה ימים .בסוף 1938הגרמנים החליטו לחקור על הכסף של משפחת ויטגנשטיין ,אך הכסף הושקע בצורה שקשה היה להם לשים עליו את ידם. כך עלה הרעיון )של גרטל כנראה( שהמשפחה תעביר לגרמנים את הכסף תמורת הבטחת עתידן של הלן והרמין בווינה .לצורך זה היה צריך להכיר בסבא – הרמן כריסטיאן – כארי )הרמן כריסטיאן ,סבו של ויטגנשטיין מצד אביו ,היה בנו של משה מאייר ,ששינה את שמו לויטגנשטיין( .פאול ,שהיה בינתיים בארה"ב ,התנגד לעסקה עם הנאצים .גרטל היתה הפעילה העיקרית במשא ומתן ,ולאחר שויטגנשטיין קיבל את האזרחות הבריטית ביוני 1939הוא נחלץ לעזרתה ,ולבסוף באוגוסט 1939הושג ההסכם, מבוא הועבר הכסף לנאצים ,והם אשרו שהרמן כריסטיאן הוא ארי מעורב )עם דם יהודי( .זה הספיק ל"הכשיר" את בני המשפחה ,והלן והרמין נשארו בוינה בשלום. באפריל 1938ויטגנשטיין חזר לקיימברידג' במשרת מרצה ,וחי עם סקינר בדירתו .יחסיהם התדרדרו במשך השנה .סקינר עזב לתקופה מסוימת את קיממבירדג' ,ועם שובו אליה ,לאחר פרוץ המלחמה ,הם חיו בנפרד .סקינר חש שיחסיהם מתקררים והוא מאבד את ויטגנשטיין ,מה שנראה לו אסון .הוא נטל על עצמו את האשמה ,אם כי לא ידע בדיוק במה חטא .סקינר מת ,לאחר מחלה ,באוקטובר .1941ויטגנשטיין כתב לידידם רולנד הט ):(Hutt "עלי להודיעך ידיעה איומה .פרנסיס חלה לפני כארבעה ימים בפוליומיליטיס ,ונפטר אתמול בבוקר .הוא מת ללא כאבים וללא מאבק ,בשלווה גמורה .הייתי איתו .אני חושב שהיו לו חיים מהמאושרים שהיו למי שהכרתי ,וגם מוות שליו לגמרי .אני מאחל לך מחשבות טובות". התלמידים בהרצאותיו של ויטגנשטיין נבחרו בקפידה ,ומספרם לא עלה על עשרה .בלטו ביניהם רש ריס ,יוריק סמיתיס ) (Smythiesוקסימיר ליווי ) .(Lewyב 1938ויטגנשטיין הרצה את מה שהתפרסם כ'הרצאות ושיחות על אסתטיקה ,פסיכולוגיה ואמונה דתית' .הרצאותיו היו ,כפי שאמר ,ביטוי חופשי ולא מבוקר של מחשבותיו באותה עת והוא ביקש שלא לרשום סיכומים בעת ההרצאות מחשש שמא זה יתפרסם .אך ,כאמור ,רשימות נרשמו וזה אכן התפרסם )לאחר מותו(. בקיץ 1938ויטגנשטיין הכין כתב יד שהוא למעשה הגרסה הראשונה של 'חקירות פילוסופיות' ,ואף מסר אותו לדפוס .הוצאת הספרים של קיימברידג' הסכימה לפרסמו עם תרגום אנגלי ,אך ויטגנשטיין התחרט והספר לא פורסם .כך או כך ,ויטגנשטיין עבד קשה על התרגום האנגלי .למעשה ,הוא ניסה לשפץ תרגום שהכין רש ריס .הוא קיווה שהתרגום יעזור לו לקבל משרת פרופסור ,שהתפנתה עם פרישתו של מור. לבסוף קיבל את המשרה בפברואר 1939גם בלי התרגום .ב 1939ויטגנשטיין נחשב בקיימברידג' גדול הפילוסופים החיים ,ולברוד ) (Broadלמשל ,נראה לא מתקבל על הדעת לסרב לתת לו משרה כזו ,בערך כמו לסרב לתת לאינשטיין משרת פרופסור בפיסיקה )זאת למרות שברוד לא היה ממעריצי ויטגנשטיין .(415 בהרצאותיו ב 1939הרבה לעסוק בפילוסופיה של המתמטיקה ,שנראתה לו החלק החלש ביותר ב'חקירות' .בכיתה נכח גם אלן טיורינג ,שהרצה באותה שנה בקיימברידג' על יסודות המתמטיקה .בין ויטגנשטיין לטיורינג היו ויכוחים סוערים ,בעיקר על טיבה של ההוכחה המתמטית ועל משמעות גילוי סתירה במערכת מתמטית ,ולאחר זמן מסוים טיורינג חדל להשתתף בשיעורים .אחד המשתתפים היה נורמן מלקולם ,שכתב שבזמנו לא הבין דבר בהרצאות ,אם כי "הרגיש שנאמרו דברים חשובים" .מלקולם הפך מאז לידיד קרוב לויטגנשטיין .ויטגנשטיין אהב סרטי פעולה ,סרטי בלשים וספרי בלשים ,שמלקולם שלח אליו מארה"ב .אך הוא לא אהב את אלה שהיו מתוחכמים ו"לוגיים" מדי )כמו שרלוק הולמס( .הוא היה קורא קבוע ,כל חייו ,של החוברות .Street & Smith: Detective Story Magazine מבוא עם פרוץ המלחמה ויטגנשטיין נאלץ להרצות עוד כשנתיים בקימברידג' למרות מאמציו לעשות משהו אחר ו"מועיל יותר" למאמץ המלחמתי .אך שמו ועברו האוסטרי היו לו לרועץ ,והרשויות נמנעו מלהעסיקו. לבסוף ניצל את קשריו :ג'ון רייל ,אחיו של הפילוסוף גילברט רייל ) ,(Ryleשהיה פרופסור לפיסיקה, הועסק ממחצית 1941בניהול ההכנות להגנה בפני הבליץ הגרמני בבי"ח גי ) (Guyבלונדון; בעזרתו ויטגנשטיין הצטרף לסגל שם בספטמבר כסבל ) (porterפשוט .רייל ,לבקשת ויטגנשטיין ,שמר את זהותו בסוד ,ואפילו עורך העיתון של ביה"ח לא ידע שהפילוסוף המפורסם מקיימברידג' עובד בו כסבל ,עד שהעניין לא סופר בזיכרונות שכתב מלקולם ב .1958ג'ון רייל היה איש חם וסימפטי .הוא ,שלא היה יהודי ,היה פעיל מאוד בהצלת יהודים אוסטרים וגרמנים – בעיקר רופאים – ובהבאתם ללונדון. ויטגנשטיין ,ככל הידוע ,לא עשה בעניין זה דבר. בתקופת עבודתו בביה"ח ויטגנשטיין עסק גם בפילוסופיה – בעיקר בפילוסופיה של המתמטיקה .הוא כתב אז את מה שידוע היום כחלקים VII-IVשל 'הערות על הפילוסופיה של המתמטיקה' .כפי שעולה מיומניו וממכתביו ויטגנשטיין סבל בתקופה זו מתחושת בדידות ,חוסר תוחלת וחוסר אינטגרציה בחייו .בביה"ח היו לו ,נוסף לג'ון רייל ,שני מכרים שאיתם קשר קשרי חברות .האחד היה רוי פוראקר ),(Fouracre שויטגנשטיין נשאר ידיד קרוב שלו עד סוף חייו .האחר היה בזיל ריב ) ,(Reeveשעבד על מחקר הנוגע לסוגים של הלם פציעות – מחקר שויטגנשטיין גילה בו עניין רב .ראש הצוות היה ד"ר גרנט ),(Grant שהתרשם מויטגנשטיין ,ולבקשתו צירף אותו כעוזר מעבדה לצוות ,שכלל ארבעה אנשים ,שעבר לניו- קסטל באפריל 1943להמשך המחקר .מזכירתו של גרנט תיארה את ויטגנשטיין כאדם שמצד אחד היה מופנם ,ולא חברותי באופן בולט :הוא נהג לאכול בחדרו לבד ,כשהיתר אכלו ביחד בחדר אוכל ,ואף פעם לא נשאר לבלות איתם את הערבים אלא היה יוצא לבדו כמעט כל ערב לסרט )שלמחרת לא היה זוכר אותו; ,(449וסירב לדבר על פילוסופיה .אך מצד אחר היה דברן ווכחן קשה ,עד כדי כך שגרנט וריב נמנעו מלצרף אותו לטיולים שבהם רצו לדון בענייני עבודתם .אך את עבודתו במעבדה עשה ויטגנשטיין לשביעות רצונם המלאה .בשלב מסוים אף פיתח מכשיר למדידת היחס בין שינויי נשימה ושינויי עצמה ומהירות של הדופק .המכשיר הרשים את גרנט עד כדי כך שאמר שמוטב שויטגנשטיין היה פיסיולוג ולא פילוסוף .לצורכי עבודתם ,גרנט וריב היו צריכים לעזוב את ניו-קסטל ועברו לאיטליה .ויטגנשטיין נשאר במעבדה עוד כחודש וב 16לפברואר 1944עזב את ניו-קסטל כשבכוונתו להכין לדפוס את ספרו 'חקירות פילוסופיות' ,שאותו הציע להוצאת הספרים של קיימברידג' בספטמבר 1943לפרסום ביחד עם ה'טרקטטוס'. ויטגנשטיין לא רצה לשוב לקיימברידג' .הוא שהה בה מספר שבועות ,קיבל מהאוניברסיטה חופשה ללא תשלום ,ונסע לסוואנסי ) (Swanseaשבווילס ,בין היתר ,כי שם לימד רש ריס .בסוואנסי עבד במרץ על הספר ,כשעיקר עניינו עובר מהפילוסופיה של המתמטיקה לפילוסופיה של הפסיכולוגיה .את עיוניו על מילוי אחר כלל ) (following a ruleראה אז כנראה כמבוא לשניהם .בסוף שהותו בווילס ראה כנראה את הסעיפים עד 421כמתאימים לפרסום .בסוף שהותו בסוואנסי היה כבר ברור שהמלחמה עומדת לפני סיום בתבוסה של גרמניה .ויטגנשטיין לא גילה גילויי שמחה מיוחדים ואמר על כך להט" :אני די בטוח מבוא שהשלום ,לאחר המלחמה הזו ,יהיה נורא יותר מהמלחמה עצמה" .ויטגנשטיין חזר לקיימברידג' באוקטובר .1944 הוא הרצה על העניינים שהעסיקו אותו בפילוסופיה של הפסיכולוגיה ועבד על ספרו – עבודה מייגעת ומתסכלת שהביאה אותו ,למורת רוחו ,להכיר בכך שכנראה לא יצליח להשלימו .הסעיפים 421-693 נערכו אז ,בשנים 1945-1946על יסוד רשימותיו הקודמות .למרות שלא היה שבע רצון מהשליש האחרון ,דאג להדפסת כתב היד ,והתייחס לתדפיס זה כ"ספרי" ) .(484למרות שויטגנשטיין פגש בקיימברידג' את ראסל )לאחר 17שנים שלא התראו( ואת מור ,הוא הרגיש בודד פילוסופית :הוא בז לפילוסופיה הפופולארית של ראסל ,ואמר שאין לראסל מה לחדש וחוץ מכתביו הלוגיים יש לאסור את קריאת ספריו .ראסל מצידו לא העריך את עבודותיו האחרונות של ויטגנשטיין הרבה יותר ,וטען שבניגוד לעבודותיו המוקדמות יש בהן התחמקות מעיסוק בשאלות של ממש ,בטענה המתחכמת שהמטרה היא למצוא דרך להיפטר מהן .מור היה זקן וחלש ,ואשתו דאגה ,בהוראת רופאיו שיימנע מדיונים פילוסופיים בני יותר משעה וחצי .ויטגנשטיין נעלב כי חשב שהגבלותיה מכוונות בעיקר כלפיו ,אך היה גם לו ברור שמור אינו במיטבו .במכתבים לרש ריס הוא התלונן על רמתם של התלמידים בכיתות שלימד )שישה תלמידים( ,ועל כך שבתנאים אלה ההוראה נמאסה עליו .כדאי לזכור שבין תלמידיו אז היתה אליזבט אנסקומב ,שאותה חיבב והעריך והם היו ידידים קרובים עד למותו ) .(497תלמיד אחר היה המתמטיקאי המפורסם ג .קרייזל ) .(Kreiselויטגנשטיין העריך אותו מאוד וכתב לרש ריס שקרייזל הוא הפילוסוף הגדול ביותר שהכיר שהוא גם מתמטיקאי – גדול אף מרמזי .קרייזל ,שלימים הפך לאחד מגדולי הלוגיקנים ,העיר הערות ביקורתיות קשות על ויטגנשטיין ,ואמר בין היתר ,שעמדותיו על הלוגיקה היו תוצאה מכך שלא הכיר לוגיקה מודרנית מעבר למסגרת הפרגו-ראסליינית ).(499 מצב רוח זה הצטרף לתחושה קשה של "קץ העולם" וקץ האנושות .ויטגנשטיין גילה מורת רוח קשה מההפצצות המסיביות על דרזדן ומההרעבה השיטתית של הגרמנים כ"גמול" המגיע להם ,ושיבח מאמר של גולנש ) (Gollanczכנגד זה .הוא היה משוכנע ,כפי שאמר לבריטון ) ,(Brittonשמלחמה חדשה בפתח ,והיא תהיה מלחמה גרעינית איומה .האמונה העיוורת במדע נראתה לוויטגנשטיין כעת לא רק טעות פילוסופית ,אלא סכנה ממשית לעתיד האנושות ,ועמדותיו האנטי-מדעיות נתעצמו .במאי 1946הודיע לו ידידו הטוב סרפה שהוא מפסיק את השיחות עם ויטגנשטיין – שיחות שהם נהגו לערוך פעם בשבוע. ויטגנשטיין שוב חש אז בדידות עמוקה וסבל מחוסר יכולתו לאהוב ,למרות יחסי אהבה שחש כלפי סטודנט צעיר לרפואה ,בן ריצ'רדס ) .(Richardsיחסיו עם בן היו חשובים לו ביותר ,אך נראו לו שבירים; הוא גם היה בטוח שבן יעזוב אותו ,ואף הרגיש אשמת בגידה בזכרו של פרנסיס סקינר ).(504 מלקולם מעיר שויטגנשטיין היה זקוק לאהבה ולא בטח באהבתם של חבריו .הוא אמר לו שבצעירותו התנשל מכל כספו כי לא רצה שיאהבוהו בשל כספו ,והנה היום הוא חושש שאוהבים אותו בשל הפילוסופיה שלו ).(51M באוקטובר 1946הרצה קרל פופר במועדון הפילוסופי Moral Science clubבקיימברידג' .ויטגנשטיין נכח ,וכדרכו היה פעיל מאוד .יש גרסאות שונות על מה שקרה שם ,אך ברור שהתפתח ויכוח לא נעים מבוא בינו לבין פופר ,וויטגנשטיין עזב בכעס את הפגישה .לפי אחת הגרסאות פופר טען לקיומם של חוקים מוסריים ,וויטגנשטיין ,שהתנגד לכך ,בקש מפופר לתת דוגמא לחוק כזה ,כשמוט ברזל של האח ,שבו שיחק כל הזמן ,נשאר בידו .פופר השיב" :אסור לאיים על אורחים עם מוט ברזל ביד" .ויטגנשטיין ראה בכך התחכמות מעליבה ,אמר מה שאמר ועזב את החדר. מעמדו של ויטגנשטיין בקרב הפילוסופים הצעירים בקיימברידג' באותו זמן היה כשל מעין אליל פילוסופי. גילברט רייל )שהיה ידיד של ויטגנשטיין וראה בו גאון פילוסופי( התלונן על כך שההערצה לויטגנשטיין הגיעה לממדים שאי אפשר היה לבוא לקיימברידג' ולהזכיר שום פילוסוף אחר .רייל אמנם אמר זאת כאיש אוקספורד ,במסגרת השוואת שיטות החינוך באוקספורד ובקיימברידג' .ויטגנשטיין בעצמו חשב שאוקספורד ,שבה עסקו הרבה בלימוד הכתבים הפילוסופיים הקלאסיים ,היא "מדבר פילוסופי" ,ואמר: "קראתי מעט פילוסופיה ,אך לבטח לא קראתי מעט מדי ,אלא יותר מדי .אני נוכח בכך כל אימת שאני קורא ספר פילוסופיה; זה אינו משפר את מחשבתי כלל ,זה מרע אותה" ).(496 בקיץ 1947החליט ויטגנשטיין לעזוב את ההוראה ולהתפטר ממשרת הפרופסור בקימברידג' .הרצאותיו האחרונות עסקו שוב בפילוסופיה של הפסיכולוגיה ,ובעיקר בנושאים המוכרים כיום בחלק השני של 'חקירות פילוסופיות' ,שבמרכזם הבעיות הכרוכות בשינוי אספקט וראיה תחת אספקט .טקסט מרכזי לביקורתו בהרצאות אלה היה ספרו של קוהלר ).(W. Kohler: Gestalt Psychology בסיום הלימודים ויטגנשטיין נסע לחופשה לווינה ,ועם שובו לקיימברידג' בספטמבר 1947הודיע על התפטרותו ,שנכנסה לתוקף בסוף השנה .בסוף הקיץ ויטגנשטיין נסע לדבלין ושהה שם שבועיים במלון, כשדרורי עוזר לו למצוא דירה .אז עבר לבית-חווה של משפחת קינגסטון במחוז וויקלאו ).(Wicklow הוא לא הרגיש שם נוח וחסרה לו "חמימות"; ובמשך הזמן גם רעש הילדים שם הפריע לו .ובכל זאת הרגיש טוב על כך שעזב את קיימברידג' .הוא ניסה ,כפי שעשה ללא הרף באותן שנים ,לעבוד שם על כתב היד של 'חקירות' .למעט פרקי זמן קצרים ,עבודתו לא עלתה יפה בין היתר בגלל בעיות עיכול קשות, התקפות של התרופפות עצבים ותחושה כללית שהוא עלול לאבד את שפיות דעתו ,שעליהן התחיל לכתוב במכתביו החל מפברואר .(522) 1948 בסוף אפריל 1948ויטגנשטיין עבר לבקתה מבודדת בכפר רוסרו ) (Rosroבמחוז קונמרה ) (Connemaraשבאירלנד ,שהיתה שייכת לאחיו של דרורי .תנאי החיים שם היו קשים וקשוחים ,ללא שירותים של ממש בטווח נגיש .ויטגנשטיין היה תלוי שם לחלוטין בעוזר – טים מולקרינס ) (Mulkerrinsשדאג לצרכיו הבסיסיים .הבדידות ותנאי החיים הקשים היטיבו את הרגשתו ,למרות שסבל והיה חוטף התפרצויות זעם על נביחות הכלבים בבית הקרוב .ביתו כלל חדר ומטבח ,וויטגנשטיין עבד בדרך כלל במטבח .טים סיפר שלעתים קרובות מצא אותו עובד מוקדם בבוקר לאחר שעבד כל הלילה ,וערמות של ניירות דחויים נזרקו לזבל ונשרפו .חוץ מעבודתו ויטגנשטיין היה בעיקר מטייל וגילה עניין רב בציפורים של האזור .בן ריצ'רדס ביקר אותו ושהה אתו כשבועיים. מבוא באוגוסט 1948הוא נסע לקיימברידג' ובדרכו שהה תקופה מסוימת בדבלין ,עם דרורי ,ובאוקסברידג' ,עם בן ריצ'רדס .בקיימברידג' ,הכתיב להדפסה במשך מספר שבועות את מה שידוע כיום כ'הערות על הפילוסופיה של הפסיכולוגיה ,'II ,שסיכמו את עיקרי עבודתו ברוסרו .ויטגנשטיין התכוון לחזור לרוסרו, אך התעכב בדבלין והחליט לבלות שם את החורף .בזאת נענה גם לעצתו הרפואית של דרורי ,שדאג למצבו הבריאותי בתנאים הקשים ברוסרו .בדבלין כתב אז ,בחורף 1948-1949את עיקרי מה שידוע כיום כ'כתבים אחרונים על הפילוסופיה של הפסיכולוגיה' .בן ריצ'רדס ביקר אותו שוב גם בדבלין ושהה אתו תקופת מה .ויטגנשטיין לא דיבר על עבודתו הפילוסופית עם דרורי ועם בן ריצ'רדס ,אך דיבר עליה עם אליזבט אנסקומב ועם רש ריז שבאו גם הם לבקרו בדבלין בסוף .1948 ויטגנשטיין הרבה להתלונן בתקופה זו על חולשה מנטאלית ,על חוסר ריכוז והחלשות רבה ביכולתו הפילוסופית; הוא היה חדור בהרגשה שסופו קרב ,ודיבר על מצבו ועל יחסו לחיים במושגים דתיים. דתיותו ,הדגיש ויטגנשטיין בשיחה עם דרורי היא "עברית" ,או "מקראית" .הוא הדגיש מתוך הזדהות את תחושת היראה שבה חדורה הדתיות המקראית ,כשהוא מצטט ממלאכי ,פרק ג פסוקים א-ב" :ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות .ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים" ) .(540דתיותו היתה לא פילוסופית ,וביסודה עמדה בקשה וערגה לגאולה לנפשו המיוסרת ,גאולה שהיא בלתי אפשרית ואולי חסרת מובן במושגים לא דתיים .מבחינה זו אמונה שאינה מותירה פתח גאולה ,אמונה שאינה מאפשרת לאדם לתפוס את מעשיו בחייו כמכוונים לגאולה ,נראתה לו ריקה. משהו מעמדה זו התבטא גם ביחסו של ויטגנשטיין למוסיקה ולספרות .הוא העריץ את טולסטוי ודוסטוייבסקי ,וידע קטעים שלמים מיצירותיהם בעל פה .כך גם באשר לדיקנס .מצד שני לא העריך במיוחד את שייקספיר ותהה רבות על ההכרה המקובלת בגדולתו .היו לו טענות לגבי דימויים שיקספיריים והתחכמויות לשוניות בכתביו ,אך בעיקר טען שאינו חש בשייקספיר "נפש גדולה" ,שאתה אפשר להזדהות ולהתעלות – משהו מהסוג שחש לגבי בטהובן ,למשל" :בטהובן – איזה לב גדול! איש לא יכול לדבר כך על שיקספיר" ).(569 במאי ,1949לאחר ביקור קצר בווינה ,שב ויטגנשטיין לדבלין .הוא חש אז בתשישות ,ונבדק בבית חולים ,אך לא נמצא ממצא פתולוגי מיוחד .הוא נשאר בדבלין להחלמה ולהתאוששות ,וכנראה בתקופה זו כתב את מה שידוע כיום כ'חקירות פילוסופיות .'IIבחיבור זה פרק ארוך המסכם בתמציתיות את עיוניו בעניין תפיסת אספקט וראיה תחת אספקט ,ומושגים הקשורים בכך .כמו כן ,החשיב במיוחד פרק קצר שהוקדש למה שויטגנשטיין כינה "פרדוקס מור" :הסתירה לכאורה שעולה מטענה כגון "פרצה שרפה במטבח אך איני מאמין שפרצה שרפה במטבח" .לכאורה ,דומה שאין כאן סתירה כי המשפט שברישא הוא טענה עובדתית על אש במטבח והמשפט שבסיפא הוא טענה על אודות מצבי המנטאלי .כך אמנם חשב מור בעצמו ,אך ויטגנשטיין טען שזו טעות ושמדובר כאן בסתירה לוגית .העובדה שזה אינו יוצא כך בלוגיקה הפורמלית הרווחת רק מראה ,לדעתו ,את ענייה של זו .כשויטגנשטיין כתב את החיבור הזה כבר ידע שהוא עומד לנסוע לארצות הברית בקיץ ,על פי הזמנה שהזמין אותו נורמן מלקולם .מיד לאחר כתיבת מבוא החיבור הזה ביוני 1949עזב את דבלין .הוא בילה כחודש בקיימברידג' ,עם הנריק פון וריכט )ידידו הטוב ו"יורשו" באוניברסיטה( ,שם הכתיב לכתבנית את 'חקירות .'IIמיד עם סיום ההדפסה נסע לאוקסברידג', ושהה כשבוע עם בן ריצ'רדס. ב 21ליולי 1949ויטגנשטיין הפליג על הקווין מרי לארצות הברית ,שם התגורר אצל מלקולם באיתקה. הוא פגש שם בנוסף למלקולם קבוצה של פילוסופים נלהבים ,ביניהם מקס בלק ) ,(Blackג'ון נלסון, ואוטס באוזמה ) .(Bouwsmaבדיונים ארוכים עם מלקולם ויטגנשטיין גיבש את עמדתו לגבי "הפרכת הספקנות" של מור ,כשעיקר טענתו היתה שיש להבחין )ומור אינו מבחין כראוי( בין טענות שאותן אנו יודעים )בוודאות( לבין טענות שספק כלל לא עולה לגביהן .את אלה ,האחרונות ,אין לומר שאנו יודעים. עמדות אלה בוטאו בהרחבה ב'על הוודאות' שכתב בחודשים הבאים .בשלב מסוים ויטגנשטיין חלה ונבדק בבית החולים ,אך שוב לא נמצא ממצא פתולוגי. באוקטובר 1949הוא חזר לאנגליה והתכוון לנסוע לדבלין .אך שוב חלה ובנובמבר נבדק בקיימברידג' על ידי ד"ר ביבן ) ,(Bevanשהיה חברו של דרורי ורופא המשפחה של פון וריכט .ביבן קבע שויטגנשטיין חולה בסרטן הערמונית .ויטגנשטיין ביקש שלא להפיץ את דבר מחלתו; בייחוד הסתיר זאת ממשפחתו בווינה .הוא נסע לווינה ב 24לדצמבר והתגורר בחדרו הישן בבית המשפחה באלגאסה .שם דאגו לו היטב, הוא שמע הרבה מוסיקה ,וכתב לידידיו שהוא מרגיש מצוין .בשהותו בווינה קרא את תורת הצבעים ) (Fahrbenlehreשל גתה ,וכתב את הערותיו -מה שידוע כיום כ'על הצבע' .אחותו של ויטגנשטיין, הרמין ,שהיתה חולה בסרטן נפטרה בפברואר .1950אליזבט אנסקומב ,ששהתה אז בווינה והתכוונה לתרגם את כתבי ויטגנשטיין לאנגלית ,היתה נפגשת אתו תדירות ,לפחות פעמיים בשבוע .בהשפעת אנסקומב הרצה ויטגנשטיין בווינה בפני "חוג קרפט" של פילוסופים צעירים ,שבלט ביניהם פאול פייראבנד ,וחידש את פעילותו הפילוסופית .הוא כתב אז המשך להערות שבשיחות עם מלקולם, שמחזיקות כ 65הסעיפים הראשונים של מה שידוע כיום 'על הוודאות'. ב 23למרס 1950ויטגנשטיין עזב את וינה וחזר ללונדון ,ולאחר כשבוע עבר לבית פון וריכט בקימברידג' .אוניברסיטת אוקספורד הזמינה אותו להרצות את "הרצאות ג'ון לוק" – סדרת הרצאות יוקרתית ששכר נאה בצידה .כשויטגנשטיין שמע שצפויים כמאתיים סטודנטים ,ואין בתום ההרצאה דיון, הוא דחה זאת .מלקולם ניסה להשיג לו מלגת מחקר ממכון רוקפלר .ויטגנשטיין התנה זאת בשורת תנאים שתבהיר לראשי המכון את מצבו ואת זה שכוחו וכושרו הולכים ונחלשים והוא אינו מצפה לעשות עבודה פילוסופית בעלת ערך ,או לפרסם משהו בעתיד .הוא כתב אז את מה שידוע כיום כחלק IIIשל 'על הצבע' .הוא לא היה מרוצה מעבודתו וחשב שהיא דלה וחסרת ערך. רעש הילדים בבית פון וריכט החל להציק לו והוא עבר לגור בביתה של אליזבט אנסקומב באוקספורד .אך גם שם התגוררו כמה אנשים ולא היה שקט של ממש כפי שהיה זקוק לו .הוא תכנן לנסוע לנורבגיה עם בן ריצ'רדס ,אך בן נכשל בבחינות ההסמכה שלו )כרופא( ונאלץ להישאר בלונדון ולהתכונן למועד הבא, נסיעתם נדחתה לאוקטובר ,לאחר שבספטמבר בן עבר את הבחינות בהצלחה .בינתיים ,באוקספורד, מבוא ויטגנשטיין המשיך לעבוד ,בעיקר על 'על הוודאות' ,ובקיץ 1950נכתבו עיקרי הסעיפים .(569) 65-299 באוקטובר ויטגנשטיין ובן הפליגו לנורבגיה ושהו בבקתה של ויטגנשטיין .בן חלה בברונכיטיס והם עזבו את הבקתה ועברו לכפר עצמו .הם קראו ביחד את 'יסודות האריתמטיקה' של פרגה בתרגומו החדש של אוסטין ,שבן טרח להביא .בשובו לאוקספורד ויטגנשטיין תאר את השהות בנורבגיה במונחים חיוביים מאוד ,ותכנן לשוב לשם בדצמבר ,ואף קנה כרטיס .הנסיעה לא יצאה לפועל כי ברגע האחרון התברר שאין מי שיוכל לארח אותו שם .בנוסף הוא חלה שוב ,וחשב לבלות את התקופה הקרובה )אולי הסופית( במנזר .אך גם זה לא יצא לפועל .מחלתו החמירה ,והוא נסע לקיימברידג' לשהות את ימיו האחרונים בביתו של ד"ר ביבן ,לפי הזמנתו. בבית ביבן טפלה בו בעיקר אשתו של ביבן ,ולמרות חששותיה ויראתה מפני "הגאון הפילוסופי" הקפדן והחמור שהגיע לביתה ,הם הסתדרו היטב .בפברואר 1951הוחלט שאין טעם בהמשך התרופות וההקרנות ,ונאמר לויטגנשטיין שנותרו לו כנראה חודשים ספורים לחיות .רווח לו לשמוע זאת .בחודשיים אלה ויטגנשטיין עבד באינטנסיביות ,פעם ראשונה מזה זמן רב ,וכתב את רוב 'על הוודאות' – סעיפים .300-676כתיבתו אז היתה משובחת ,בתוכנה ובסגנונה .הסעיף האחרון נכתב ב 27לאפריל יום לפני שויטגנשטיין איבד את הכרתו .וממש לפני שאיבד את הכרתו ,אמרה לו גב' ביבן שחברים מקיימברידג' בדרכם לבקרו .הוא הספיק לומר לה" :אמרי להם שחייתי חיים נפלאים" ,ולא יסף .ויטגנשטיין נפטר למחרת ב 28לאפריל 1951בביתו של ד"ר ביבן )פון וריכט ומלקולם כותבים שהיה זה ב ;29-ראו,3M .(83Mבן ריצ'רדס ,אנסקומב ,דרורי וסמיתיס שנאספו סביב מיטתו החליטו שהוא יקבר קבורה קתולית בקימברידג' .ויטגנשטיין אמר לעתים קרובות שאינו יכול להביא את עצמו להאמין באמונה הקתולית. אנסקומב וסמיתיס ,יש לזכור ,היו קתולים .ההחלטה נפלה על יסוד פירוש מפוקפק לסיפור ביוגראפי שדרורי סיפר.
© Copyright 2024