גדר יחוד
מאמר ב
גדר יחוד
.1פתיחה.
.2האם יחוד כלול בלאו של "לא תקרבו" ?
א .הדומה והשונה בין קריבה לעריות ליחוד.
ב .המקורות המשווים יחוד לקריבה לעריות.
ג .השוואה בין העונש בקריבה לעריות וביו העונש ביחוד.
.3אביזרייהו דעריות באיסורי קריבה לעריות ובאיסור.
א.
ב.
ג.
ד.
ה.
האם יחוד הוא אביזרייהו דעריות?
דין ייהרג ובל יעבור באביזרייהו.
אביזרייהו באיסור קריבה מדרבנן .
סיכום דין ייהרג ובל יעבור באביזרייהו .
האם ליחוד יש דין אביזרייהו?
.4זאת תורת העולה.
.1פתיחה.
במאמר "רמת חומרתו של יחוד" ביארנו שלדעת רוב הפוסקי יחוד אסור מדאורייתא.
לפי זה יש לברר מהו הגדר של איסור זה .ראשית יש לברר הא הוא כלול בלאו של
"לא תקרבו לעריות" או שיש כא איסור חדש שאינו בכלל זה .מתו כ מתעוררת
שאלה נוספת :א הוא אכ כלול בלאו "לא תקרבו" ,הא שיי בו די ייהרג ובל
יעבור או לא? כדי לברר נושא זה יש לברר ראשית הא די ייהרג ובל יעבור חל רק
על ביאת איסור ממש או ג על שאר קריבות ,וממילא מה די יחוד לעניי זה.
לדיו הא יחוד נחשב לאביזרייהו דעריות יש השלכות מעשיות רבות ,בה יש מצב
של פיקוח נפש המצרי להתייחד :הא נתיר יחוד זה משו פיקוח נפש כמו בכל
התורה ,או שמא כש שבעריות אמרינ ייהרג ובל יעבור כ נאמר ג ביחוד?
דוגמאות רבות מתעוררות משאלה זו :א .יולדת בישוב מרוחק שיש איסור יחוד
בנסיעה ממנו לבית החולי הא נהג אמבולנס רשאי לקחתה לבד לבית חולי או
שבעלה חייב לנסוע אית? ב .אוטובוס או מכונית הנוסעי למקומות ישוב מרוחקי
שיש חשש יחוד בדר .כאשר איש או אשה מוצאי עצמ במצב של יחוד וא ירדו
מהמכונית ה במצב של סכנה .ג .חייל שנשאר כתוצאה מאירוע שקרה במקו בודד
ע חיילת וא יעזוב את המקו הוא או היא מסתכני בנפש וכ במקרי דומי.
במאמר הבא ננסה לברר שאלות אלו ולהגדיר את מקורו וחומרתו של איסור יחוד.
.2האם יחוד כלול בלאו של "לא תקרבו" ?
א .הדומה והשונה בין קריבה לעריות ליחוד.
בעניי לאו של "לא תקרבו" כתב הרמב" ]:[1
כל הבא על ערוה מ העריות דר איברי או שחבק ונשק דר תאוה
ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מ התורה ,שנאמר" :לבלתי עשות
מחקות התועבות" וגו' ונאמר" :לא תקרבו לגלות ערוה" כלומר לא
תקרבו לדברי המביאי לידי גילוי ערוה.
בפרק שלאחר מכ העוסק בדיני יחוד כתב הרמב" ]:[2
אסור להתייחד ע ערוה מ העריות בי זקנה בי ילדה שדבר זה גור
לגלות ערוה.
וכעי זה כתב המאירי ] [3לעניי יחוד:
אסור הוא להתייחד ע הערוה מפני שהדבר מפתח ומבוא לגילוי
ערוה.
לגבי קריבה לעריות כותב הרמב" "לא תקרבו לדברי המביאי לידי גילוי ערוה"
ואילו באיסור יחוד כותב הרמב" "שדבר זה גור לגלות ערוה" ,בשני הנושאי זו
גזירה מדאורייתא אטו גילוי ערוה ]] [4בהנחה שיחוד הוא איסור דאורייתא[ .בהלכות
קריבה לעריות כתב הרמב" שפירוש הפסוק "לא תקרבו" הוא "לא תקרבו לדברי
המביאי לידי גילוי ערוה" .לפי זה נראה שג יחוד כלול בלאו זה ,שהרי בטע איסור
יחוד כתב הרמב" "שדבר זה גור לגלות ערוה" ,וא הוא דבר המביא לידי ערוה
הרי הוא בכלל הלאו של "לא תקרבו".
אלא ,שעל פירוש זה יש לשאול א כ מדוע צרי לימוד מיוחד על יחוד ואי אפשר
להסתפק באיסור של קריבה לעריות? צ"ל כי קריבה לעריות היא מגע ממש ע
הערוה ,שהוא חמור יותר מאשר יצירת מצב חיצוני שעלול ליצור מחשבת ביאה,
שהוא מעגל רחוק יותר .לכ הוצרכה התורה להוסי( איסור ג בזה ,או שנאמר שכלל
אינו אסור מהתורה אלא מדרבנ .זה ג הטע לכ שיש בו ג קולות שאינ קיימות
בקריבה ,כגו בעלה בעיר ,כי מצד זה הוא קל יותר מקריבה לעריות ממש.
___________
(1
(2
(3
(4
הלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה א.
פרק כ"ב הלכה א.
קידושי ד( פ ע"ב ד"ה המשנה.
וכפי שכתבנו בתחילת מאמר קריבה לעריות בעמ' רנ"ח בהערה 2שנראה מלשו הרמב"
כי עיקר הקפדתה של התורה היא על הביאה ,אלא שמחשש לביאה אסרה התורה את
הדברי המביאי לידי גילוי עריות שה מולידי קשר בי החוטא לבי הערוה ,וכעי זה
הבאנו ש בש בית הלוי ,וג באיסור יחוד אסרה תורה כדי שלא יגיע לגילוי עריות.
מאיד נית לומר שיחוד חמור יותר ,כיו שהוא יוצר מצב שבו הביאה יכולה להעשות
כעת ,מה שאי כ בקריבה לעריות שאינה במקו האסור משו ייחוד שבה אי חשש
בדר כלל שכעת יבוא עליה ,וכל החשש הוא שמתו הקריבה יבוא אחר כ לידי ביאה
אסורה ] .[5א כ חשש הביאה כא הוא רחוק יותר מאשר חשש הביאה ביחוד .לכ
בכל מצב שבו יש מניעה שאי יכולי לזנות כעת אי איסור יחוד ,כגו בעלה בעיר,
יחוד ע שני אנשי שאחד בוש מחבירו ,יחוד ע שתי יבמות ,ההיתר להתייחד כשיש
תינוקת היודעת לספר וחושש שמא תגלה סוד .בכל אלה ובעוד מקרי המונעי את
חשש הביאה המיידית אי איסור יחוד ,ואי חוששי שמא מתו כ יבואו לזנות
בעתיד ] ,[6משא"כ לגבי איסור קריבה לעריות ,בה אי שייכי כל ההיתרי הנ"ל.
על פי סברא זו מוסברת דעתו של רב פדת ] [7הסובר כי קריבה לעריות אסורה מדרבנ:
דא"ר פדת לא אסרה תורה אלא קורבה של גילוי עריות בלבד,
שנאמר" :איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה".
ואילו ביחוד מצינו שהגמ' בסנהדרי ] [ 8שואלת בפשיטות :יחוד דאורייתא? ולסוברי
שהוא אסור מהתורה מדוע הדבר כל כ פשוט הרי רב פדת סובר שאינו דאורייתא?
אלא ודאי לכו"ע הוא דאורייתא למרות שקריבה אינה אסורה מהתורה.
לכ ג הרמב" סובר כי קריבה לעריות אינה אסורה מהתורה ולמרות זאת יחוד הוא
מהתורה.
זה ג הטע לחילוק שבי חיבוק ונישוק בקרובות לבי יחוד עמה ,שלגבי קריבה
לעריות אלו כתב הרמב" ]:[9
המחבק אחת מ העריות שאי לבו של אד נוקפו עליה או שנשק
לאחת מה כגו אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בה אע"פ שאי
ש תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא
___________
(5
(6
(7
(8
(9
לשו המאירי שכתב שהדבר מפתח ומבוא לגילוי ערוה ,ואולי ג בלשו הרמב" היה נית
לפרש שהדבר מפתח לגילוי ערוה עתידי ,פירוש שכתוצאה מהקשר שיצרו כעת עלולי
בעתיד לבוא לידי לידי גילוי ערוה אפילו א כעת אינ יכולי .א הדבר קשה מבעלה
בעיר ,וא הוא רק יצירת קשר הרי שכאשר בעלה לא יהיה בעיר יבואו לידי גילוי ערוה!
ודוחק לומר כי כאשר בעלה בעיר אי נוצר כלל קשר ,וכ בפתח פתוח לרה"ר דוחק לומר
כי בגלל החשש שמישהו יראה אינ יכולי לבוא לידי קירוב הדעת שיגרו בעתיד
לאיסור.
מצאתי שכ"כ ג בצי 0אליעזר חלק ו סימ מ תחילת פרק כ"ב.
שבת ד( י"ג ע"א.
ד( כ"א ע"ב.
הלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה ו.
ומעשה טפשי הוא ,שאי קריבי לערוה כלל בי גדולה בי קטנה
חו 0מהא לבנה והאב לבתו.
וכבר כתבנו לעיל ] [10כי לכולי עלמא האיסור לדעת הרמב" הוא לכל היותר דרבנ.
לעומת זאת לגבי יחוד קרובות אלו ,חו 0מאחותו ,אסורות לרוב הדיעות מהתורה,
והדבר מוסבר לאור הסברא שכתבנו לעיל.
זה הטע שגדרו של יחוד שונה מקריבה לעריות :מחד גיסא הוא קל יותר מקריבה
לעריות ומאיד חמור יותר ,ולכ נלמד בצורה מיוחדת.
לכאורה לפי זה יש לשאול לאיד גיסא :אולי יחוד אינו בכלל "לא תקרבו" אלא הוא
איסור בפני עצמו ,שהרי גדריו שוני מגדר של קריבה לעריות? אול כיו שמלשונות
הראשוני ואבות דרבי נת שנביא לקמ נראה שיחוד כלול בלאו של "לא תקרבו",
נראה לומר שזה גופא חידושה של התורה ,שלמרות שיחוד אינו ממש קריבה לעריות,
סו( סו( הוא סני( של לאו זה וכלול בו ,אלא שמחמת ההבדל ביניה יש ג הבדל
בגדרי של הקריבות השונות.
ב .המקורות המשוים יחוד לקריבה לעריות.
באבות דר' נת ] [11מבואר כי איסור יחוד הוא משו קריבה לעריות:
אמרו" :איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו" מכא אמרו אל
יתייחד אד ע הנשי.
הסמ"ג ] ,[12אחר שכתב את המקור בתורה לקריבה לעריות כותב:
לפיכ אמרו חכמי שאסור לו לאד לשחוק ע הנשי ולא לקרו0
בידיו ורגליו ...וג מטע זה אסור להתייחד ע העריות שהדברי
האילו מביאי לידי גילוי ערוה.
מפשטות לשונו משמע שאיסור יחוד הוא חלק מקריבה לעריות ,למרות שהוא עצמו
כתב שהוא מדאורייתא א הוא רק רמוז בתורה ,היינו שלא נלמד ישירות מ"לא
תקרבו".
ספר החינו כתב בתו האיסור של "לא תקרבו" ]:[13
___________
(10
(11
(12
(13
את צנועי חכמה חלק ב במאמר חיבוק ונישוק והסתכלות בקרובי.
פרק ב ה"ב.
ל"ת קכ"ו ד( מ"ג.
מצוה קפ"ח.
שלא להתעד באחת מכל העריות ,וה קרובות ואשת איש ונדה,
ואפילו בלא ביאה כגו חיבוק ונישוק וכל הדומה לאלו הפעולות
הרעות שמעמיקי בה בעלי הזימה ההולכי אחרי ההבל ויהבלו,
שנאמר ]ויקרא י"ח ,ו'[":איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו
לגלות ערוה" ופירושו כאילו אמר לא תעשו שו קריבה שהיא
הגורמת והמביאה האד לגלות ערוה...
משרשי הרחקת הזימה כתבתי בפרשת וישמע יתרו בלאו דלא תנא(
ח' מה שידעתי .וזאת המצוה ג כ מאותו השורש הוא ,שנמנענו
מהתקרב ע הערוה שו קורבה ,לפי שידוע כי הקורבה סיבה אל
גילוי ערוה ,ובגילוי הערוה ימצאו כמה תקלות וכמה הפסדי כמו
שכתבתי ש...
ועוד אמרו רבותינו זכרונ לברכה ]ש פ' ע"ב[ במצוה זו שאסור
להתייחד ע כל העריות ,רצוני לומר ע כל העריות דבר תורה ,בי
זקנה בי ילדה ,שהייחוד לגלות ערוה הוא גור.
ג בדבריו מבואר כי יחוד שיי למצוה של "לא תקרבו".
ג .השואה בין העונש בקריבה לעריות וביחוד.
לפי המבואר עד כה ,שיחוד נכלל ב"לא תקרבו" ,לכאורה היה צרי ללקות מדאורייתא
על יחוד מכח הלאו של "לא תקרבו" ולא רק מכת מרדות ,שהיא מלקות מדרבנ
בלבד.
אול הסמ"ג ,שמשמע ממנו שיחוד הוא חלק מ"לא תקרבו" ,כתב במפורש שעונשו
של יחוד הוא מכת מרדות.
כ נראה ג מלשו החינו שכתב:
ועובר עליה וקרב אל קירוב בשר כדי שיהנה ממנה במזיד ובהתראה
לוקה וא עבר על שאר הדברי שאסרו ז"ל להרחיק כגו השוחק
עמה וקלות ראש והתרו בו ולא נמנע מכי אותו מכת מרדות.
מדבריו נראה שכלל יחוד במה שכתב "שאר הדברי שאסרו ז"ל להרחיק" ,וא"כ ג
לדעתו ,למרות שאיסור יחוד הוא חלק מ"לא תקרבו" ,ע כל זה עונשו מכת מרדות,
וזה נוגד לכאורה את מה שניסינו ליישב.
כמו כ קשה לדעות הסוברות ברמב" שיחוד אסור מדאורייתא ,ובכל זאת כתבו
שלוקי עליו מכת מרדות ולא מלקות מדאורייתא!
אמנ הטור כתב מלקות ולא ציי מרדות ,וא"כ אולי מצרי מלקות מדאורייתא מ
הטע האמור לעיל ,א הב"י הביא עליו את דברי רש"י והרמב" שכתבו מכת
מרדות ,ומשמע שכ הוא מבי בדעת הטור ,וכ הוא בב"ח ש.
לכאורה ,מנתו זה עולה שלא כמו שכתבנו לעיל ,והיינו שיחוד אינו כלול בתו הלאו
של "לא תקרבו".
צרי לומר שיחוד הוא כעי תוספת של התורה ל"לא תקרבו" א תוספת קלה יותר ע
גדרי יחודיי ,ולכ הוא רק רמוז בצורה של עשה כפי שכותב הגר"א ואי לוקי עליו
כי א מכת מרדות ,א מבחינה רעיונית הוא שיי לקבוצה של איסורי קריבה לעריות,
כאשר מטרת התורה למנוע את גילוי הערוה בכול.
משנה ] [14
את הלשו "דברי
אפשר להוסי( על פירוש זה על פי מה שהסביר הכס(
קבלה":
וקרינ ליה דברי סופרי כלומר דבר שאילולי שקבלו סופרי פירושו
לא היינו מביני אותו כ.
והיינו שאיסור מדברי קבלה הוא תוספת איסור והרחבה לדי תורה ,וא"כ ג לגבי
יחוד יש לומר שיש כא הרחבה של התורה ל"לא תקרבו" אלא שהרחבה זו היא בגדר
עשה בלבד ,ולכ אי לוקי עליו ,א טע האיסור הוא כפי שכתב הרמב" ,שדבר זה
גור לגלות ערוה ,ולכ הוא חלק של "לא תקרבו".
עוד אפשר לומר כדברי הריטב"א על מסכת ר"ה ] [15שכתב:
שכל מה שיש לו אסמכתא מ הפסוק העיר הקב"ה שראוי לעשות כ
אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמי ,וזה דבר ברור ואמת.
היינו שג דבר שנלמד מרמז הפסוק הוא בכלל דאורייתא ,וג א לא נסכי ע דבריו
לגבי כל מקו של אסמכתא ,לגבי יחוד נית להסכי ,שהרי מ הגמרא עולה שיחוד
הוא מדאורייתא .על פי דברי אלה נאמר שהתורה רמזה לחז"ל שיש ביכולת לקבוע
הא לאסור יחוד ולהרחיב את האיסור של "לא תקרבו" ,וא"כ כשחז"ל החליטו
להוסי( איסור זה ה קבעו לו גדרי אחרי לפי אומד דעת ולכ לא חייבו מלקות
של תורה אלא מכת מרדות ,א גדרי אלה ה כדי תורה ,כי כ קבעה תורה,
שבסמכות של חכמי לעשות כ ].[16
למרות האמור יש לציי שמצאתי בזהר הרקיע ] [17לרשב" 0שהסתפק וכתב:
___________
(14
(15
(16
(17
הלכות אישות פרק א הלכה א.
ד( ט"ז ע"א ד"ה "תניא ר"ע".
וסיוע לזה יש בדברי הרמב" בדי יחוד ע קט )הלכות איסורי ביאה פרק כ"ב הלכה י'(
שכתב ש"לא גזרו" על יחוד כזה ,למרות שהרבה אחרוני מביני בדעתו שיחוד אסור
מדאורייתא ,ומבואר שלמרות שאיסור יחוד הוא מדאורייתא הרי ש הגבולות נתוני ביד
חכמי.
אזהרות י"א.
וצרי לעיי איסור יחוד עריות שהוא מ התורה כמו שאמר בפרק ב'
מע"ז באחרו מקידושי א היא מצוה מיוחדת בלאו הבא מכלל עשה
ממה שדרשו ב מתיחד ע אמו ואינו מתייחד ע כל העריות
שבתורה מכתוב "כי יסית אחי ב אמ" או חלק מחלקי מצות
איסורי עריות אול לפי מה שכתבנו לעיל הדבר מפורש בראשוני
ובאבות דרבי נת שאי כא לאו בפני עצמו אלא חלק מלאו של "לא
תקרבו".
.3אביזרייהו דעריות באיסורי קריבה לעריות ובאיסור יחוד.
ד .האם יחוד הוא אביזרייהו דעריות?
לכאורה שאלה זו תלויה בדיו הקוד ,הא יחוד כלול בקריבה לעריות או שהוא לאו
עצמאי הבא מכלל עשה שאיננו חלק מקריבה לעריות .א יחוד הוא לאו עצמאי ,אזי
ודאי אינו כלול בדי ייהרג ובל יעבור ,ששיי רק בשלוש העבירות החמורות ,אול
א נאמר שיחוד הוא חלק מקריבה לעריות ,אזי יש לברר הא לקריבה לעריות יש די
של אביזרייהו דעריות ,ודינ הוא שייהרג ובל יעבור או לא.
שאלה זו מצויה מאוד לגבי יחוד ,כאשר האשה חולה או כורעת לילד ๏והיא מתפנה
לביה"ח באמבולנס :הא יש לחוש כא ליחוד ונאסור לה לנסוע כ ג כשיש סכנת
נפשות כי יש כא אביזרייהו ,או שמא פיקוח נפש דוחה איסור יחוד כמו בשאר
איסורי שבתורה כי אי כא אביזרייהו.
ה .דין ייהרג ובל יעבור באביזרייהו.
לגבי עצ חומרת אביזרייהו דעריות ,כתבו הראשוני ] [18על פי הגמ' בסנהדרי ] [19כי
ג באביזרייהו של גילוי עריות הדי הוא שייהרג ואל יעבור.
___________
הערת הרב נבנצל :אולי בשעה זו לא מצוי כל כ שיבא לידי ג"ע.
תשובת המחבר :לקמ במאמר ג' "איסור יחוד גדר או סייג" פרק 9הבאנו את דעת
הגרש"ז אויערבא זצ"ל שכתב על אשה מעוברת שהגיע זמנה ללדת ואחזוה צירי לידה
שאסורה ביחוד משו ש"אי לחדש מעצמינו שאינה ראויה לביאה באותה שעה".
(18מלחמת ה' לרמב" מסכת סנהדרי סו( פרק ב סורר ,תורת האד שער הסכנה ד"ה
"ולעני ע"א וג"ע" ,ר" על הרי"( פסחי תחילת פרק כל שעה ד"ה "בכל" ,עבודה זרה
ד( ט ע"א מדפי הרי"( ד"ה "בכל" ובעוד מקומות ,חידושי ר' דוד ומהר" חלאוה פסחי
ד( כ"ה ע"ב ונימוקי יוס( על הרי"( סנהדרי סו( פרק שמיני ד"ה "הלכ".
(19ד( ע"ה ע"א.
זה לשו הגמ' בסנהדרי ש:
אמר רב יהודה אמר רב :מעשה באד אחד שנת עיניו באשה אחת,
והעלה לבו טינא .ובאו ושאלו לרופאי ,ואמרו :אי לו תקנה עד
שתבעל .אמרו חכמי :ימות ,ואל תבעל לו .תעמוד לפניו ערומה?
ימות ואל תעמוד לפניו ערומה .תספר עמו מאחורי הגדר? ימות
ולא תספר עמו מאחורי הגדר.
פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני .חד אמר :אשת
איש היתה ,וחד אמר :פנויה היתה .בשלמא למא דאמר אשת איש
היתה שפיר .אלא למא דאמר פנויה היתה מאי כולי האי? רב פפא
אמר :משו פג משפחה .רב אחא בריה דרב איקא אמר :כדי שלא
יהו בנות ישראל פרוצות בעריות .ולינסבה מינסב! לא מייתבה
דעתיה ,כדרבי יצחק ,דאמר רבי יצחק :מיו שחרב בית המקדש
ניטלה טע ביאה וניתנה לעוברי עבירה ,שנאמר" :מי גנובי ימתקו
ולח סתרי ינע".
רבינו יונה בשערי תשובה ] [20עסק בשלוש העבירות החמורות והתייחס ש ג
לאביזרייהו ולמד מ הגמ' הנ"ל שג אביזרייהו דגילוי עריות הוא בכלל ייהרג ובל
יעבור ,וז"ל:
וכ לעני גלוי עריות ,ימות ואל יתרפא מ האבק של גלוי עריות ,כגו
שחשק באשת איש ואמרו לו :אי לו רפואה ותעלה עד שתעמוד
לפניו ערומה או שתספר עמו! ימות ואל יפרו 0גדר איסור אשת איש,
והכר מזה חומר המגע ביד אשת איש.
לקמ יתבאר שכ הוא דעת עוד ראשוני רבי.
אול מצינו שיש מ האחרוני הסוברי שאי די ייהרג ובל יעבור באביזרייהו ודחו
את הראיה מ הגמ' הנ"ל.
מהר" ב חביב בספרו תוספת יו הכיפורי ] [21כתב לחלוק על הר" ]שנביא לקמ[
שלמד מכא די ייהרג ובל יעבור באביזרייהו ,וז"ל ש:
ראיה זו ]מסנהדרי[ איני מכיר דשאני הת דהחולי בא מחמת
העבירה ]פירוש כיו שש ליבו מרצונו אל האשה זה מה שגר
לאונס כעי תחילתו בפשיעה של אותה עבירה[ ולפיכ ימות ולא
יעשה עבירה ,אבל א אנסוהו לכ"ג לבא על האלמנה דהוא איסורי
___________
(20שער ג' סימ קל"ח.
(21כפות תמרי ,על ד( פ"ב ע"א בסופו ד"ה כתב הר".
לאוי מנ"ל ...והוא הדי לעני א אנסוהו שיעבור באיסור לאוי
דג"ע ]היינו קריבה לעריות כגו חיבוק ונישוק[ דאי חייב למסור
עצמו אלא יעבור ואל ייהרג .כ נראה לי להלכה ].[22
בדבריו מבואר שאי די ייהרג ובל יעבור על אביזרייהו דעריות ,ומה שאמרו
בסנהדרי שימות ולא יעבור על אביזרייהו הוא דווקא באופ שהכניס את עצמו למצב
של סכנת נפש א לא יעבור עבירה ,שאז אמרינ ייהרג ולא יעבור ,א כאשר אנסו
אותו לעבור אינו חייב למסור נפשו אלא בעריות ממש ולא באביזרייהו.
כ"כ ג הרדב"ז ] [23בתשובה לדחות את הראיה מ הגמ' בסנהדרי באותו האופ וז"ל:
וא"ת :הרי ערוה וכל אביזרהא אמרינ ימות ואל יעבור מההיא עובדא
דההוא דהעלה לבו טינא? לא קשיא כלל דהת בא החולי מחמת
העבירה ולפיכ ימות ואל ידבר עמה מאחורי הגדר ,אבל הכא לא בא
החולי מחמת העבירה.
מבואר שג הוא סובר שייהרג ובל יעבור אמרינ רק על גילוי עריות ממש ולא על
אביזרייהו ]אא"כ הכניס את עצמו למצב הסכנה[.
ו .אביזרייהו באיסור קריבה מדרבנן.
הר" על הרי"( בפסחי ] [24כתב וז"ל:
ובודאי שדברי אלו ]תעמוד לפניו ערומה ותספר עמו[ אינ גלוי
עריות ממש אלא שעובר בה על לאו ד"לא תקרבו" לגלות ערוה
שהוא לאו בגלוי עריות ].[25
כדבריו כתבו ג רבינו דוד והמהר" חלאוה ] .[26הר" מדגיש שכא אי גילוי עריות
וע כל זה יש כא די של ייהרג ובל יעבור ,וא"כ ג בדבריו מבואר שג על
אביזרייהו יש די ייהרג ובל יעבור .אול יש לדו על איזו חומרא של אביזרייהו יש
די ייהרג ובל יעבור לדעתו :הא דווקא משו שבמקרי המובאי כא יש איסור
לאו הרי יש בה די של ייהרג ובל יעבור ,א כל מה שמתחת לחומרא זו אינו בכלל
___________
(22
(23
(24
(25
(26
וצ"ע הא היה חוזר בו לו היה רואה שכ כתב ג הרמב" בתורת האד? וע' ג בחוות
יאיר סימ קפ"ב מה שכתב לערער על הר".
חלק ד' סימ ב' ,ומצאתי בשו"ת זרע אברה )לר' אברה ב דוד יצחקי( יו"ד סימ ה
שטע על הרדב"ז ,שכתב אותה סברא של הכפות תמרי ,שמהרמב" מוכח שלא סובר
סברא זו.
תחילת פרק כל שעה.
וכ"כ בחידושיו לפסחי ד( כ"ה ע"ב.
בפסחי כ"ה ע"ב.
ייהרג ובל יעבור ,או שמא אי צור דווקא באיסור לאו כדי להגיע לדי ייהרג ובל
יעבור ,ועל כל אביזרייהו שיי די ייהרג ובל יעבור ,ג א אי בה איסור לאו.
לכאורה משמעות לשו הר" שכתב "שעובר בה על לאו" היא שהסיבה שיש כא
ייהרג ובל יעבור היא מכיו שסו"ס יש כא חומרא של לאו מדאורייתא ]למרות שאינו
גילוי עריות ממש[ ,והיינו שג דיבור אסור מדאורייתא ,יש כא די ייהרג ובל יעבור,
א על אביזרייהו שאינו איסור לאו יעבור ולא ייהרג .אול אפשר לפרש שעיקר
כוונתו לחדש שג א אי גילוי עריות ממש יש די ייהרג ובל יעבור ,ולכ כתב
שבדברי המוזכרי כא אי גילוי עריות ממש אלא לכל היותר איסור לאו ,א אי
צור באיסור לאו דווקא בכדי לחייב ייהרג ובל יעבור ,וג בשאר איסורי שה בכלל
אביזרייהו אמרינ ייהרג ובל יעבור ,למרות שאינ איסורי לאו.
הר" על הרי"( בפסחי ש וכ בחידושיו ] [27התמודד ע שיטת הרמב" הסובר כי
גוי הבא על בת ישראל באונס ,שאיסורו הוא רק מכח גזירת בית דינו של ש ] [28אינו
בכלל אביזרייהו דגילוי עריות ואי בו די של ייהרג ובל יעבור.
על שיטה זו הקשה הר" ש:
וקצת קשה בעיני :כיו דאמרינ דבהני שלש עבירות וכל אביזרייהו
נמי ייהרג ואל יעבור ,אמאי לא הוי גוי הבא על בת ישראל ]באונס[
אביזראה דגילוי עריות כי היכי דתעמוד לפניו ערומה מאביזראה
דג"ע?
בדברי הר" כא יש חידוש כפול :ראשית הוא מבי שאביזרייהו דגילוי עריות שיי ג
באיסורי דרבנ שנאסרו רק מכח גזירת בית דינו של ש ]גוי הבא על בת ישראל
באונס[ ,ולא רק באיסורי קריבה שנאסרו מדאורייתא.
א יש בדבריו חידוש נוס( והוא ,שאביזרייהו שיי ג באיסורי ביאה ]של תורה[ שאי
בחיוב מיתה או כרת ]כגו אלמנה לכה"ג וכד'[ ולא רק באיסורי קריבה לעריות שיש
בה חיוב מיתה או כרת .לכ הוא מבי שג בגוי הבא על בת ישראל שיי די ייהרג
ובל יעבור ,למרות שאיסור זה אי בו לעול חיוב מיתה ,שכ אפילו א יתחת עמה
שאז איסורו מדאורייתא מצד "לא תתחת ב" ,עדיי אי בו חיוב מיתה ].[29
מבואר א"כ שלשיטת הר" ג באביזרייהו דאיסורי דרבנ שיי לומר ייהרג ובל
יעבור ,וא"כ אפשר להוכיח מכא כפי הפירוש השני שהצענו לעיל בלשו הר" לגבי
___________
(27פסחי ד( כ"ה ע"ב.
(28ע"ז ד( ל"ו ע"ב.
(29וזה סותר את מה שכתב בר" בחידושיו לסנהדרי ד( ע"ד ע"א שאלמנה לכ"ג יעבור ואל
ייהרג ,והביא דבריו הברכי יוס( יו"ד סימ קנ"ז א ,וכ בר" על הרי"( ביומא ד( ג ע"ב
מדפי הרי"( העתיק את דברי הרמב" בתורת האד בסת.
הגמ' בסנהדרי ,שמה שכתב "אלא שעובר על לאו דלא תקרבו" הכוונה שלכל היותר
יש כא לאו ,א לעול די ייהרג ובל יעבור באביזרייהו הוא ג א אי ממש לאו
אלא איסור קל יותר ,כמו גזירת בית דינו של ש.
הרמ"א בד"מ הארו ] [30הביא בקיצור את דברי הרמב" בתורת האד ] [31כי די
ייהרג ובל יעבור שיי דווקא בעריות ]קרובות ואשת איש[ או בישראל הבא על גויה
שקנאי פוגעי בו .כ הביא ש את דברי הר" שכתב שבגמ' בסנהדרי ייהרג ובל
יעבור למרות שאינו גילוי עריות ממש אלא לאו בלבד .ג בד"מ הקצר ] [32הביא
הרמ"א את דברי הרמב" ואת דברי הר" ,א בהגהת השו"ע ] [33הביא רק את דברי
הר" וז"ל:
וכל איסור עבודת כוכבי וג"ע ושפיכות דמי אע"פ שאי בו מיתה
רק לאו בעלמא צרי ליהרג ולא לעבור.
הש" ] [34והגר"א ] [35על הרמ"א הנ"ל כתבו שג כשאי גילוי עריות ממש אלא רק
לאו של "לא תקרבו" ג אז יש די ייהרג ובל יעבור ,אול מלשונ נראה שכל זה
הוא דווקא בלאו שבביאתו יש עונש מיתה ,א בשאר חייבי לאוי לא אמרינ חומרא
זו.
יש לברר מה דעת הרמ"א בדי אביזרייהו שאסורי מדרבנ .הרמ"א העתיק את לשו
הר" שכתב:
ובודאי שדברי אלו אינ משו גילוי עריות אלא עובר בלאו דלא
תקרבו לגלות ערוה.
לעיל הבאנו שתי אפשרויות בהסבר לשו זו :כוונת הר" שרק באיסורי לאו של "לא
תקרבו" שיי די ייהרג ובל יעבור ,או שג באביזרייהו שאינ אלא מדרבנ שיי די
ייהרג ובל יעבור .לעיל הוכחנו מדברי הר" בהמש דבריו ש ,כי אפילו באיסור
דרבנ יש די של אביזרייהו דעריות ואי צור שיעבור דווקא על לאו ,אלא כל שעובר
על אביזרייהו ,אפילו מדרבנ ,דינו שייהרג ובל יעבור .לפי זה ,יש לפרש כ ג את
לשו הרמ"א ]אשר יסודו בלשו הר"[ והיינו שכוונתו לחדש שג א אי כא גילוי
עריות ממש אלא אביזרייהו ]שאי עליה עונש מיתה[ עדיי שיי די ייהרג ובל
___________
(30
(31
(32
(33
(34
(35
סימ קנ"ז אות ו.
המצוטטי בר" על הרי"( ביומא ד( ג ע"א מדפי הרי"(.
יו"ד סימ קנ"ז ס"ק ג.
יורה דעה סימ קנ"ז סעי( א.
ס"ק י.
ס"ק י"ד.
יעבור ,א אינו בא לשלול כי ג באביזרייהו דרבנ שיי די ייהרג ובל יעבור ].[36
היינו שהרמ"א יסבור שדי ייהרג ובל יעבור שיי ג באביזרייהו דרבנ ,וכ נראה
מהגר"א ]יובא לקמ[ הסובר כי ג באיסור דרבנ יש די אבק ,ולא העיר כא על דברי
הרמ"א.
אול מדברי הש" אי נראה כ .הש" הוכיח מדברי הר" והנימוקי יוס( האלה שה
סוברי כדברי הרמב" כי בקריבה לעריות יש איסור דאורייתא] .בניגוד לרמב"
הסובר שרק בביאה ממש יש לאו[ וז"ל:
אמרינ בש"ס )ס"פ סורר ומורה( :מעשה באד אחד שנת עיניו
באשה אחת והעלה לבו טינא ואמרו הרופאי :אי לו תקנה עד
שתבעל לו .אמרו חכמי :ימות ואל תבעל לו .תעמוד לפניו ערומה?
ימות ואל תעמוד לפניו ערומה .תספר עמו מאחורי הגדר? ימות כו'
ובודאי שדברי אלו אינ ג"ע ממש אלא שעובר בה ב"לא תקרבו
לגלות ערוה" שהוא לאו דג"ע .כ"כ הר" פא"מ והנ"י ס"פ סורר
ומורה ולפי זה משמע דס"ל כהרמב".
הוכחה זו של הש" מבוססת על הנחת יסוד שבאביזרייהו שה איסורי דרבנ בלבד
אי אומרי ייהרג ובל יעבור ,ולכ הוכיח שא לדעת הר" יש די ייהרג ובל יעבור
באביזרייהו דעריות על כרח שאיסור מדאורייתא ,והיינו כשיטת הרמב" .ואכ
כדברי הש" סוברי ג הנודע ביהודה ] [37ומהר"י אלגזי בקהילת יעקב ] [38כי איסורי
___________
(36למרות שפשט לשונו הוא שכדי שיוגדר כאבק עבירה צרי להיות לאו דאורייתא וכ הבי
בגליו מהרש"א על השו"ע ולכ הקשה "אטו דיבור דאורייתא" ולפי מה שכתבנו מיושב.
וראיתי בזרע אברה יצחקי יו"ד סימ ה שכתב :אע"ג דהת ליכא שו קריבה דערוה
אפשר דהת נמי היינו שהדבר עמו דברי חשק ופריצות דקא מתהני יצריה מה והווי
בכלל "לא תקרבו" לדברי המביאי לידי גילוי ערוה ה.
(37שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא אה"ע סימ קנ.
(38תוספות דרבנ אות אל( ס"ק ו .וש כתב כי מדברי הרמב" שכתב שגוי הבא על בת
ישראל לאו בכלל ג"ע בגלל שהוא גזירת ב"ד של ש ,משמע כי באיסורי דרבנ לא
אמרינ ייהרג ואל יעבור .וחזר והקשה לפי זה מהגמ' בסנהדרי שג על אביזרייהו ייהרג
ובל יעבור ואילו לרמב" אביזרייהו ה מדרבנ בלבד וכיצד נהרג עליה? ותיר 0כי צרי
לומר לדעת הרמב" כי ש הדבר היה למיגדר מילתא וע"כ גזרו עליו למות במילתא
דעלמא כדי שלא יתירו פרוצי את הדבר .ותמה תמה אקרא שהרי הרמב" עצמו בתורת
האד כתב ללמוד מהגמ' בסנהדרי אלמא שלש עבירות הללו לא שנא בעבירה גופא ולא
שנא באבקה של עבירה אי מתרפאי מה כלל הרי שלדעתו באביזרייהו ייהרג ובל יעבור
למרות שה מדרבנ ,ודברי הרמב" הובאו בר" על הרי"( ביומא ד( ג ע"ב ונעלמו
מדברי הקה"י .ומה שכתב לדייק מדברי הרמב" בעניי גוי הבא על בת ישראל לא קשה,
שכ הרמב" עצמו בתורת האד כתב" :לא הווי בכלל עריות אלא אשת איש מישראל ,אי
נמי :ישראל הבא על ארמית דחייבי מיתות הוא דהא קנאי פוגעי בו ומחייבי כריתות נמי
חשיב דאדכריה רב לגמריה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה אבל חתנות דארמי בבת ישראל
כשאר עבירות מלא תתחת ב" והיינו שרק בעריות ששיי בה מציאות של חיוב מיתה
דרבנ אינ בכלל ייהרג ובל יעבור .לפ"ז דברי הרמ"א שכתב "רק לאו בעלמא" ה
כפשוט ,והיינו שדווקא א יש איסור לאו אמרינ ייהרג ובל יעבור א א אסור
מדרבנ אזי הדי הוא יעבור ולא ייהרג ,וצרי לומר שהסכי ע הר" בכ שיש חיוב
ייהרג ובל יעבור ג באיסורי לאו א חלק עליו בדי ייהרג ובל יעבור באיסורי דרבנ.
הרמב" בתורת האד ] [39הביא את הגמ' בסנהדרי והוכיח מש שג על אביזרייהו
דגילוי עריות אמרינ ייהרג ובל יעבור ,וכתב ש לאחר מכ:
אלמא שלש עבירות הללו לא שנא בעבירה גופא ולא שנא באבקה של
עבירה אי מתרפאי בה כלל.
]וביאר ש כי רק מי שיש בו איסור של חייבי מיתות או חייבי כריתות שהוא גילוי
עריות אז ג על אבק של גילוי עריות דינו ייהרג ואל יעבור ] [[40והרי הרמב" סובר
כי קריבה לעריות אסורה רק מדרבנ ] [41ובכל זאת מוכיח מהגמ' בסנהדרי שנחשבת
לאבקה של עבירה ] [42ואמרינ בה ייהרג ובל יעבור.
____________
(39
(40
(41
(42
או כרת ,אמרינ ייהרג ובל יעבור ,א בעריות שאי בה לעול חיוב מיתה ,לא אמרינ
ייהרג ובל יעבור באביזרייהו.
עמוד ל"ה בהוצאת מוסד הרב קוק.
וז"ל ש :לא הווי בכלל עריות אלא אשת איש מישראל אי נמי ישראל הבא על ארמית
דחייבי מיתות הוא דהא קנאי פוגעי בו ומחייבי כריתות נמי חשיב דאדכריה רב לגמריה
יכרת ה' לאיש אשר יעשנה אבל חתנות דארמי בבת ישראל כשאר עבירות מלא תתחת
ב.
וכ מצאתי בחת"ס אב העזר ח"ב סימ פ"ג שכתב" :דמוכח מס"פ בסו"מ דקאמר
בשלמא למ"ד א"א וכו' אע"ג דסיפור באחורי גדר ליכא אלא אי' דרבנ לרמב" אפי'
קרבת ממש ליכא אלא דרבנ".
אמנ כתב ש הרמב" והובאו דבריו ג בר" על הרי"( ביומא )ד( ג מדפי הרי"(( וז"ל:
"ואי קשיא ל :והא אסתר גילוי עריות הוי? לא קשיא ,דארמי הבא על בת ישראל בזנות
גזירת בית די של ש בלחוד הוא וליכא קרא לאיסורא" .מבואר שבאיסור דרבנ אי
אומרי ייהרג ואל יעבור? א צ"ל שסמ על מה שהמשי וכתב "ואע"ג דהיה דר חיתו
לאסתר חתו באונס ליכא ועוד חתנות דארמי נמי כשאר עבירות הוא ולא הוי בכלל עריות
אלא אשת איש דישראל אי נמי ישראל הבא על ארמית דחייבי מיתות הוא דהא קנאי
פוגעי בו" ,פירוש לא מיבעיא איסור דרבנ של גזירת ב"ד של ש ,אלא אפילו איסור
חתנות שהוא דאורייתא ג"כ לא אמרינ ייהרג ובל יעבור משו שאי זה בכלל גילוי
עריות .ובאמת שבמלחמות בסנהדרי הפ את הסדר וקוד הגדיר שרק א"א הוי עריות
ואח"כ הקשה מאסתר ותיר 0שאפילו שהיה דר חיתו אי זה די של עריות "א(
החתנות עצמו משאר עבירות ולאו גילוי עריות הוא".
ג מדברי אלה מוכח שלא כפי שרצה הש" להוכיח מדברי הר" בסנהדרי שס"ל
כהרמב" ,שכ ג א הר" והנימוקי יוס( יסברו כרמב" ה יכולי לומר
שאביזרייהו דעריות דינ ייהרג ובל יעבור ].[43
] [44
שג באיסורי דרבנ אמרינ אביזרייהו דעריות וייהרג
כ היא ג דעת הריב"ש
ובל יעבור ,וז"ל:
וכיו דמשו לתא דע"ג איתסר בהנאה ,נראה דאסור ליהנות ממנו
אפילו במקו סכנה; דבשלש עברות הללו ,לא שנא בעברה גופה,
ולא שנא אבקה של עברה ,אי מתרפאי בה כלל .כדאמרינ נמי גבי
גילוי עריות ,בפר' ב סורר ומורה )ע"ה( :מעשה באד אחד שנת
עיניו באשה והעלה לבו טינא ,באו שאלו לרופאי וכו'; תספר עמו
מאחורי הגדר ,ימות ואל תספר עמו אחורי הגדר; ואע"פ שאי בזה
אסורא דאורייתא; וכ"ש לההוא לישנא דאמרי' הת פנויה הות.
דבשלש עברות הללו ,ובכל אבזרייהו ,אי מתרפאי כלל ,ואפי'
במקו סכנה.
כ כתב ג הגר"א ] ,[45וכ דעת שו"ת פני יהושע ] [46שג איסור דרבנ נחשב לאבק
והוכיח זאת מהמעשה בסנהדרי וכתב:
וקשה לי :הלא סיפור עמה אינו כי א מדרבנ אפילו א נפרש
שסיפור זה ר"ל ריבוי דברי מ"מ אינו כ"א מדרבנ כמ"ש :אל
תרבה שיחה ע האשה ,ואפילו הרמב" ז"ל שכתב פכ"א מהלכות
איסורי ביאה דחיבוק ונישוק הוא דאורייתא ולוקי עליו ,מ"מ סיפור
ושחוק עמה ולהביט ביופיה כתב שאי לוקי עלייהו כ"א מכות
מרדות שזהו איסור דרבנ וכמו שדרכו ז"ל בכל איסורי דרבנ וא"כ
למ"ד א"א היתה אמאי שפיר? אלא ע"כ כש שאסרה תורה ג"ע כ
חכמי ז"ל שעשו סייג לדבר הוי דבריה ג"כ בכלל אביזרייהו שהוא
שיי ג"כ לגילוי עריות שע"י יבואו לידי הרגל דבר.
וכ"כ ג החת"ס ]:[47
___________
(43
(44
(45
(46
(47
ומה עוד שהר" ביומא ד( ג' ע"א מדפי הרי"( הביא בסת את דברי הרמב" בתורת
האד ,וא איתא שלדעתו קריבה לעריות אסורה מדאורייתא היה לו לציי זאת ,שכ
לרמב" יוצא חידוש שג באיסורי דרבנ ייהרג ובל יעבור ואילו לסוברי שקריבה
לעריות מדאו' אזי ייתכ שרק באיסורי דאו' שיי ייהרג ולא יעבור ,ומדשתיק ליה משמע
שמודה לו ג בנקודה זו.
שו"ת הריב"ש סימ רנ"ה.
יו"ד סימ קנ"ה סו( ס"ק ט"ז וכ"ב.
ח"ב סימ מ"ד.
שו"ת חת סופר חלק ד )אה"ע ב( סימ פ"ג.
מדאמרי' בשלמא למ"ד א"א ניח' ש"מ דאי הוי א"א אע"ג דלא אסיק
אדעתי' ה בפג משפחה שלא יהיו בנות ישראל פרוצות אפ"ה ניח'
לי' שלא לספר אחורי גדר בא"א אע"ג דהאי ג לרמב" לאו
דאורייתא הוא כ"א קרבת בשר חיבוק ונישוק וכדומה אבל להרבות
שיח' דרבנ ומ"מ הוי ניחא לי' ש"מ כי אביזריי' דערוה דאורייתא
אפי' דרבנ דידהו יהרג ולא יעבור ולזה נתכוו נמק"י שהוכיח מקו'
הש"ס הלז ולא מגופי' דעובדא אלא כהנ"ל.
וכ דעת ר' שלמה קלוגר בספרו טוב טע ודעת ].[48
ג בשו"ת רבי אליהו מזרחי )הרא"( ] [49כתב שיש אביזרייהו באיסורי דרבנ ,אלא
שש הוסי( שכ הוא ג באביזרייהו שאינ עריות אלא איסורי לאוי או איסורי דרבנ
בלבד ,כגו חלוצה לכה ,וז"ל:
ועוד דאפילו בטענת נפשות נמי לא אמרי אלא בשאר עבירות אבל
בשלש עבירות דעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דמי דקיימא ל כל
עבירות שבתורה א אומרי לו לאד עבור ואל תהרג יעבור ואל
יהרג חו 0מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמי ,וא( על גב דאיסור
חלוצה ]לכה[ אינו אלא מדברי סופרי ואינו בכלל גלוי עריות מכל
מקו כיו דאיסור ביאה הוא בכלל גלוי עריות דחו 0מעבודה זרה
וגלוי עריות ושפיכת דמי דקאמרי לאו דוקא הני אלא הוא הדי נמי
באביזרא דידהו .וראיה מההיא דשילהי פרק ב סורר מאותו שנת
עיניו באשה וחלה בחולי גדול ואמרו הרופאי שאי לו תקנה עד
שתבעל לו ואמרו חכמי' ימות ואל תבעל לו ימות ואל תעמוד נגדו
ערומה ימות ואל תספר עמו אפילו מאחורי הגדר ופליגי בה רבי יעקב
בר אידי ורבי שמואל בר נחמני חד אמר אשת איש היתה וחד אמר
פנויה היתה ובעי תלמודא בשלמא למא דאמר אשת איש היתה
משו דגלוי עריות היא אלא למא דאמר פנויה היתה מאי טעמא?
משו שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ,אלמא לאו דוקא גלוי
עריות בלבד אמרו אלא אפילו בפנויה ואפילו בדבור בעלמא ואפילו
שלא בפניו שאי בכל אלו אלא איסור הנאת פנויה בלבד משו
דאביזרא דידיה הוא כל שכ בנדו דיד שהוא איסור ביאה דרבנ
והעובר על דברי חכמי חייב מיתה זהו הנראה לי לעניות דעתי
הטרוד והעלוב אליא מזרחי.
הרי שלדעתו אפילו לאו רגיל ואפילו איסור חלוצה לכה שהוא מדרבנ כיו שהוא
איסור ביאה נחשב לאביזרייהו .א בשאר האחרוני שהבאנו לעיל אי הכרח לומר כ,
___________
(48מהדורא קמא סימ קצ"ב.
(49סימ נ"ט.
ויותר נראה שלדעת רק בעריות שביסוד יש חיוב מיתה ,אמרינ ייהרג ובל יעבור ג
על אביזרייהו ,ג א איסור מדרבנ.
ז .סיכום דין ייהרג ובל יעבור באביזרייהו.
כל הראשוני שהבאנו סוברי שדי ייהרג ובל יעבור אינו תק( רק בגילוי עריות ממש
אלא אפילו באביזרייהו דגילוי עריות ,והוכיחו כ מ הגמ' בסנהדרי ,ולא כמו שכתבו
הכפות תמרי והרדב"ז לדחות ראיית.
אול מצינו מחלוקת בי הראשוני לגבי הגדרת "אביזריהו דגלוי עריות".
ראשית מצינו מחלוקת באיזה עריות שיי די אביזרהו :
דעת הרמב" שרק בנשי אשר יש חיוב מיתה בביאה עליה ]אפילו מיתה עלי ידי
"קנאי פוגעי בו"[ שיי די יהרג ובל יעבור על אביזריהו שלה .אול מפשט דברי
הר" נראה שג בנשי אשר לא שיי בה חיוב מיתה לעול ]כגו גוי הבא על בת
ישראל[ ,ישנו די יהרג ובל יעבור על אביזריהו שלה.
ג הרמב" וג הר" דברו על נשי אשר אסורות מדי תורה ,אול הרא" חידש
שג בנשי שאיסור הביאה עליה הוא מדרבנ בלבד ]כגו חלוצה לכה גדול[ ישנו
די יהרג ובל יעבור באביזרהו ,א כתבנו שמדברי הרמב" ושאר אחרוני לא נראה
כ.
עוד מצאנו מחלוקת בראשוני לגבי חומרת הקריבה אשר שיי בה די אביזרייהו :
מוסכ על כל הראשוני שג במעשה קריבה לעריות שאי עליו חיוב מיתה ,שיי די
אביזרהו ויהרג ובל יעבור .כ מוכח מכל הראשוני שהוכיחו מ הגמ' בסנהדרי את
די אביזריהו .הראשוני הסוברי כ ה הרמב" ,ר' יונה ,הר" ,ר' דוד ,מהר"
חלאוה ,הנימוקי יוס( על פסחי והריב"ש.
בקריבה לעריות האסורה מדרבנ בלבד ]כגו חיבוק ונישוק לדעת הרמב"[ ישנה
מחלוקת בי הראשוני והאחרוני .מפשט דברי הרמב" נראה שיש ג באיסורי אלו
יש די אביזרייהו וייהרג ולא יעבור ,וכ ג נראה מפשט דברי הר" על הרי"(
בפסחי ובחידושיו ש .כ"כ ג הריב"ש ,הרא" ,הגר"א ,שו"ת פנ"י ,חת"ס ור'
שלמה קלוגר.
לעומת זאת הש" ,הנו"ב והקהילת יעקב סוברי שאי כלל די אביזרייהו באיסורי
דרבנ ]ג א יש ביסוד חיוב מיתה[.
ח .האם ליחוד יש דין אביזרייהו?
לפי משמעות האדר"נ ,הסמ"ג והחינו שהבאנו לעיל יחוד הוא חלק מאיסור קריבה
לעריות ,ולכ דינו ככל אביזרייהו דעריות ויש בו די של ייהרג ואל יעבור .לעומת זאת
א נאמר כפי צד אחד בספיקו של בעל זהר הרקיע שהבאנו לעיל ,שיחוד אינו חלק
מקריבה לעריות הרי שאי לו די של ייהרג ואל יעבור לפי רוב הפוסקי שהבאנו
לעיל ,הסוברי שדי ייהרג ובל יעבור באביזרייהו הוא דווקא באיסורי שיש ביסוד
חיוב מיתה.
א איסור יחוד הוא מדרבנ כחלק מאיסורי קריבה לעריות ,הרי שלפי הרמב" ,הר",
הריב"ש ,הרא" ,הגר"א ושו"ת פנ"י דינו ייהרג ואל יעבור ,ולפי דעת הש" ,הנודע
ביהודה והקהילות יעקב אי בו די ייהרג ובל יעבור כי באביזרייהו דרבנ לא אמרינ
ייהרג ובל יעבור .בדעת הרמ"א הסתפקנו הא ג באיסורי דרבנ יש אביזרייהו או
שהוא רק באיסורי תורה.
בשו"ת זרע אברה ] [50כתב בפשטות כי:
אפילו על יחוד אמרינ ייהרג ואל יעבור דכל הני הרחקות אביזרייהו
דג"ע נינהו.
בשו"ת צור יעקב [51] ,לאחר שהוכיח מהרמב" כי אפילו באיסור דרבנ ייהרג ואל
יעבור הסיק שלכ ג כשיש סכנה לא הותר היחוד ,וכ בפסקי תשובה ] [52כתב שג
על יחוד ייהרג ואל יעבור.
בשו"ת פני אריה ] [53ד באשה הגרה בכפר שהקשתה ללדת בשבת ושלחו להביא
מיילדת עבריה ע"י עגלו גוי והסתפקו הלומדי בדי זה ,משו שא תסע המיילדת
לבדה ע העגלו יש איסור יחוד ,וא יסע איתה שומר יהודי כדי להצילה מיחוד
הרי הוא מחלל שבת .א"כ נחלקו הא בגלל פיקוח נפש עדי( שתסע המיילדת לבדה
ותעבור על איסור יחוד ,או שמא עדי( להימנע מכ ,למרות שהשומר יחלל שבת.
כנראה השואלי יצאו מנקודת הנחה שיחוד אינו אביזרייהו ,ולכ הסתפקו דווקא
בשבת ,והפני אריה ש כתב שבתחילה פסק שיחוד הוא אביזרייהו דג"ע ואינו נדחה
בגלל פיקוח נפש ,ולכ אפילו ביו חול אסור למיילדת לנסוע לבד ,וא"כ בשבת ודאי
עדי( שיסע איתה שומר ויחלל את השבת שנדחית בגלל פיקוח נפש ,וא המיילדת
פנויה ,שאז האיסור הוא רק מדרבנ לא הוי בכלל אביזרייהו דעריות.
א אח"כ הארי לדו בפסיקתו וכתב לחלק כמו שכתבנו לעיל בי אביזרייהו בעריות
שיסוד חיוב מיתה ,לבי אביזרייהו בחייבי לאוי כגו גרושה וחלוצה לכה ,וכיו
___________
(50
(51
(52
(53
חלק יו"ד סימ ה לר' אברה ב דוד יצחקי נדפס בקושטא תצ"ב.
לר' אברה יעקב ב שמואל הלוי הורבי ,0סימ ט"ז ד"ה אבל ,מובא באוצר הפוסקי ס"ק
א אות ז.
ח"א בהערה לד( י"ג מובא באוצר הפוסקי ש.
אב העזר סימ ל"ג.
שהמקרה שעליו דנו היה ביחוד ע גוי שביאתו בלאו ,אי כא די אביזרייהו .עוד
כתב ש שכל זה הוא לשיטת הרמב" והר" שפסק הרמ"א ]בסימ קנ"ז[ כמות,
דג"ע לאו דווקא רק אינהו וכל אביזרייהו ,א הוא עצמו נראה לו כשיטת הר" חביב
שאביזרייהו דג"ע אינ בכלל ג"ע ונדחי מפני פיקוח נפש.
הפני אריה שלח את תשובתו לר' שלמה קלוגר ]ונדפסה תשובתו בשו"ת טוב טע
ודעת ] ,[[54וש ד בעיקר די יחוד באופ זה .ראשית כתב ש הגרש"ק כי למרות
שיחוד נחשב לאביזרייהו דעריות ודינו ייהרג ואל יעבור ,א אשה ודאי תעבור ואל
תיהרג ,דקרקע עול היא ,כמובא בגמ' בסנהדרי ]" [55אסתר קרקע עול היתה",
פירוש שהאשה הנבעלת אינה עושה מעשה ,וכיו שלא למדו די ייהרג ואל יעבור
בנערה המאורסה אלא מרוצח ,ורוצח עצמו אינו חייב לההרג אלא כשעושה מעשה,
א א אינו עושה מעשה ,כגו שרוצי לזרוק אותו על אד אחר כדי להורגו אינו
חייב למסור את נפשו ,כ ג אשה שנבעלת בעל כרחה אינה חייבת למסור את
נפשה ] .[56לכאורה יש להבי מה הקשר בי ביאה באונס לבי יחוד באונס ,הרי
ביחוד עושה מעשה ואי שיי בזה קרקע עול? נראה שכוונתו לומר שכיו שא
תזנה נחשב הדבר לקרקע עול ואינה חייבת למסור את נפשה ,ממילא ג היחוד
שהוא גדר לזנות לא יהיה חמור יותר מהזנות עצמה.
לאחר מכ כתב שהיה מקו לחלק בי די אשה שזינתה באונס לבי המיילדת ,על פי
מה שכתבו ש התוס' ] [57בש ריב" כי כל מה שאומרי שאשה קרקע עול הוא
דווקא כשאינה עושה מעשה ,אבל א מביאה עליה את הערוה נחשב הדבר כעושה
מעשה ולכ תיהרג .א"כ כא כיו שמתייחדת לכתחילה ע הנוכרי נחשבת לעושה
מעשה ] [58וכמו אשה שהולכת ברצו לזנות ,א מסקנתו היא שהמקרה של המיילדת
___________
(54
(55
(56
(57
(58
מהדורא קמא סימ קצ"ב.
ד( ע"ד ע"ב.
ולמרות שלעניי מיתה וחיוב חטאת אשה שנבעלה ברצו חייבת ,כיו שנבעלה ברצו
למרות שלא עשתה מעשה והיא מוגדרת כקרקע עול כיו שהנאתה נחשבת ע"י התורה
למעשה ,אבל אינו מעשה גמור ואינה חייבת לההרג אלא כשעושה מעשה גמור כמו רוצח.
כ הסביר די זה הבני אהובה על רמב" אישות פרק כ"ד הלכה י"ז ,או כפי שכתב הערו
לנר בסנהדרי ד( ע"ד ע"ב ,כי רק הנאה שבאה מרצונה נחשבת למעשה אבל הנאה הבאה
בעל כרחה ,כשאונסי אותה אינה נחשבת למעשה.
ש ד"ה והא.
וג כתב להוסי( כי הרי אבוה דשמואל סובר בכתובות ד( נ"א ע"ב כי אשת איש שנאנסה
אסורה לבעלה כיו שחוששי שמא תחילתה באונס וסופה ברצו ואונס שהתירה תורה רק
כאשר יש עדי שצווחה מתחילה עד סו( ,ונפסק שלא כמותו ,מהטע המובא בגמ'
שיצרא אלבשה ,פירוש שהיצר אנסה ואע"פ שסופה ברצו כל שתחילתה באונס דינה
כאילו עושה באונס כיו שמשהתחיל לבעול באונס הדבר אינו נתו לבחירתה שלא
תתרצה כיו שיצר האד וטבעו כופה אותה להתרצות .וכל זה א ההתחלה היתה באונס
שונה מאשה שמביאה עליה את הערוה ,כיו שמ התורה חייבת לנסוע להציל את נפש
היולדת ,א"כ שוב אי היחוד שלה מרצו אלא אונס ואינו נחשב למעשה גמור שהרי
לא גרע אונס של התורה מאונס אחר .צרי להבי את דבריו :הרי אונס אינו מגדיר את
המעשה כקרקע עול אלא פוטר את העושה מאחריות על המעשה ,א המעשה הוא
של ללא חסרו ,וא"כ מה לי שעושה כ באונס ,סו( סו( יש כא מעשה ,ויש לומר
ייהרג ובל יעבור? נראה ליישב שכוונת הגרש"ק היא שבמקרה זה העובדה שהיא
אנוסה לעשות כ היא ג חסרו במעשה ,שכ א לא היה ברצו הרי זה ממש קרקע
עול ,שאינה עושה מעשה ].[59
נראה שהגרש"ק סובר כי למרות שיחוד הוי אביזרייהו דעריות ,ע כל זה א אונסי
אשה להתייחד אינה חייבת למסור את נפשה משו שאי היחוד נחשב למעשה אלא
קרקע עול ,ולמרות שסו( היחוד הוא פיתוי ורצו ,והרי א מביאה על עצמה את
הבועל אי היתר של קרקע עול ,מ"מ כיו שתחילתו באונס נחשב כקרקע עול ואינו
נחשב למעשה ,וממילא כ הדי ג כשהתורה אונסת אותה להתיחד אי זה נחשב
מעשה אלא קרקע עול .וסיי:
ולכ נראה דהדי שלא יסע ישראל עמה דבעריות דאשה פיקוח נפש
דוחה אותו דקרקע עול הוא.
לשיטתו א העגלו ]נהג אמבולנס[ הוא יהודי הרי אסור לו לקחת את האשה כיו
שאצלו אי שייכת הסברא של קרקע עול והוי אביזרייהו דעריות וייהרג ואל יעבור.
לדעתי דבריו צ"ע ,שהרי כל הסברא של קרקע עול היא במצב בו הביאה היתה
באונס ,וכמו באסתר שנלקחה להיבעל למל בעל כרחה שבזה לא היתה צריכה למסור
נפשה ,א ביחוד א הוא יבא עליה הרי תהיה זו ביאה ברצו ,שכ החשש ביחוד
הוא פיתוי שתזנה ברצו ,וא"כ כמו שהחשש כא הוא לביאה ברצו שאי בו היתר של
קרקע עול ,ממילא ה"ה ג א היחוד היה באונס הרי סו( סו( הזנות היתה ברצו,
וא( אחד אינו מכריח אותה לזנות ,ג א יחוד גור לחשש זנות א ודאי יכולה
להמנע מכ .נראה לי פשוט כי א הוכנסה בע"כ לחדר סגור ע גבר במצב יחוד
ופיתה אותה לזנות ודאי חייבת מיתה כי זה נחשב רצו גמור וא"כ ג נחשב למעשה
ולא קרקע עול ,ואינו דומה לנבעלת באונס שיצרא אלבשיה שהוא רצו שאינו נשלט,
מה שאי כ ביחוד מי מכריח אותה לזנות? א"כ ג א התורה תכריח אותה להכנס
____________
והיא לא הביאה את האונס על עצמה אז אח"כ הרצו נחשב ג"כ לאונס ,אבל א מתחילה
נתיחדה וגרמה לעצמה את האונס שוב א נתרצית בסו( נחשב כרצו ממש וג באשה
שהיא קרקע עול תיהרג ואל תעבור ,וכל שכ פיקוח נפש של היולדת לא תדחה איסור
עריות שהמיילדת תזנה ברצו.
(59ג אסתר הלכה לבית אחשוורוש תחת איו ואי מסופר שגררו אותה בכח ,ולמרות
שהלכה נחשב הדבר לקרקע עול כיו שלא היה ברצו ורק לו היתה הולכת ברצו ,אזי
קרקע העול היתה נחשבת למעשה גמור.
למצב יחוד א תזנה תתחייב ,וא"כ הזנות אינה קרקע עול ולכ ג התורה לא
תחייב אותה להתיחד כי הוא אביזרייהו דעריות.
אחר כ ראיתי שבהמש התשובה הביא בטוב טע ודעת את דברי הש אריה שכתב
מדוע לא קיבל את סברתו שאשה קרקע עול ,וזו סברתו:
כי היחוד מביא לידי רצו וברצו לא שיי קרקע עול דהא היא
נהרגת.
ואולי ה הדברי שהערנו.
ג הש אריה וג ר' שלמה קלוגר נקטו כי יחוד הוא אביזרייהו דעריות.
הצי 0אליעזר ] [60כתב כדעת הש" והמהר"י אלגזי שבאיסורי דרבנ אי אומרי
ייהרג ואל יעבור ,ולפי זה כתב כי ביחוד ע פנויה וג ע שתי נשי וג בדר ע שני
גברי ]שמדאורייתא מותר ,אלא שחכמי הצריכו דווקא שלושה גברי[ ,בכל
המקרי האלה אי די ייהרג ואל יעבור.
עוד כתב בדעת הרמב" והשו"ע כי סוברי לדעתו שאיסור יחוד אפילו ע אשת איש
הוא דרבנ ,וג מי שסובר שהוא דאורייתא אי על הדבר לאו מפורש ולעני זה דינו
כדי דרבנ ,שאינו בכלל ייהרג ובל יעבור.
בהמש התייחס הצי 0אליעזר למקרה שדנו בו הש אריה ור' שלמה קלוגר ,וכתב כי
לדעתו כל החידוש שבאביזרייהו דג"ע אמרינ ייהרג ובל יעבור ,נאמר דווקא א
העבירה הזאת של האביזרייהו היא המטרה של המבקש ,כגו שהיחוד עצמו יש בו
כדי לרפא ,אבל במקרה של הש אריה היה היחוד רק אמצעי טכני כדי להגיע ולהציל
את היולדת ,ולכ כא כו"ע יודו שעבירה זו היא כשאר עבירות שבתורה שאינ
עומדות בפני פיקוח נפש.
יסוד זה הוכיח הצ"א משו"ת רדב"ז ] [61וז"ל:
שאלה ראוב ואשתו שהיו במחבואה ואי ש אד לשמש וחלתה
והיא נדה א יוכל בעלה ליגע בה כגו להשכיבה ולהקימה ולעשות
צרכיה וא הוא רופא א יוכל למשש לה הדפק וא הוא אומ א
יכול להקיז לה ד וא יש חילוק בחולי שיש בו סכנה לחולי שאי בו
סכנה:
תשובה :לכאורה היה נראה דדבר זה אסור ואפי' ליגע בה באצבע
קטנה וכ השיב מהר"ר ישראל בתשובה בספר תרומת הדש ...וכ
כתב הרא"ש ז"ל בתשובה ...ולפי עניות דעתי אי הדברי אמורי
___________
(60ח"ו סימ מ פרק א.
(61חלק ד סימ ב.
אלא בזמ שאי לה מי שישמשנה אלא הוא דמחייבי ליה לשכור לה
אשה שישמשנה וא חלה הוא לא מחייבי לה לשכור מי שישמשנו...
אבל בנ"ד שה במחבואה ואי ש מי שישמשנה וכי יניחנה שתמות
אי זה דרכי נוע ...וא"ת הרי ערוה וכל אביזרהא אמרינ ימות ואל
יעבור מההיא עובדא דההוא דהעלה לבו טינא? לא קשיא כלל דהת
בא החולי מחמת העבירה ולפיכ ימות ואל ידבר עמה מאחורי הגדר,
אבל הכא לא בא החולי מחמת העבירה .ואפי' חולי שאי בו סכנה אני
אומר שמותר כיו שאי אפשר אלא בו שהרי אי הרפואה תלויה
בעשיית האיסור וחששא רחוקה היא שיבא עליה מכמה טעמי חדא
כיו שהגיע חוליה עד שצרי אחר להשכיבה ולהקימה אי אד
מתאוה לה כי אי אד מתאוה אל המתה .ותו כיו שהיא חולה ויש
לה חולשה לא תניחנו ולא חיישינ שמא יבא עליה באונס .ותו דאפי'
הנכרי מרחיקי את הנדה כ"ש ישראל הקדושי וכ"ש מיתה וחולה.
ותו דאי זה דרכי נוע שאפי' שאי לה סכנה.
עכשיו אפשרי קרוב הוא שע"י שאי מי שישכיבנה ויקימנה תבא לידי
חולי שיש בו סכנה.
וכתב על זה הצי 0אליעזר ש:
הרי למדנו מדברי הרדב"ז יסוד לחילוקנו הנ"ל בי א הרפואה תלויה
בעשיית האיסור לבי כשאינה תלויה ,ומשו ה חילוקא התיר עשיית
האיסור כשאי הרפואה תלויה בעשיית האיסור אפילו שאי בו סכנה.
והוסי( לזה עוד סברא בהיות שלא בא החולי מחמת העבירה ,ובחולה
שיש בו סכנה התיר משו הנ סברות אפי' רחיצת פניה ידיה ורגליה
שה דברי של חיבה ביותר ,וא"כ מכש"כ שיש ללמוד להתיר מכח
הנ סברו' איסור היחוד עכ"פ בחולה שיש בו סכנה בכגו יולדת
בהיות ואי הרפואה תלוי' בעשיית עצ האיסור ובהיות שאי החולי
בא מחמת העבירה .והלימוד במכש"כ מהנידו של הרדב"ז הוא
בתרתי ,ראשית ש המה דברי של חיבה ביותר ,ומשא"כ ביחוד,
ושנית שָ מָ ה יכול להיות שאי שהוא כ תלויה הרפואה בעשיית
האיסור' דבכמה פעמי עצ הרחצת החולה מביאה לו רפואה וכעי
דאיתא בנדרי דמ' ע"א בעובדא דר' עקיבא ע"ש ,אבל כא בהחלט
אי הרפואה תלויה בעשיית עצ האיסור.
הצי 0אליעזר מבי שיש בדברי הרדב"ז שתי הסתייגויות לדי ייהרג ובל יעבור
באביזרייהו :א .רק א החולי בא מחמת העבירה אמרינ די אביזרייהו .ב .דווקא א
הרפואה תלויה בעבירה אמרינ ייהרג ובל יעבור .בעקבות כ כתב שכיו שיחוד הוא
רק אביזרייהו ג בו שייכות הסתייגויות אלו ,ולכ בנדו השאלה של היולדת ,שלא
היחוד גר את החולי וכ הרפואה אינה תלויה ביחוד ,אי לומר די של ייהרג ובל
יעבור ,ורק א יש צור בגו( העבירה עצמה אמרינ ייהרג ובל יעבור ג באביזרייהו.
אול לדעתי כונת הרדב"ז שונה .בתירוצו הראשו חילק בי מי שהעלה לבו טינא
לבי המקרה שעליו ד .לפי חילוקו א"א ללמוד מהמקרה של העלה לבו טינא לשאר
אביזרייהו ,ולא כפי שלמדו הרמב" הר" ושאר ראשוני שהסיקו מדי זה לאסור
אביזרייהו דעריות .הרדב"ז סובר כפי שכתבנו לעיל בש התוספת יוה"כ ,שהסיבה
שבהעלה לבו טינא ייהרג ובל יעבור אינה משו שבכל אביזרייהו אמרינ ייהרג ובל
יעבור ,אלא משו שש ,הגור לסכנת הנפשות הוא האיסור עצמו ,היינו שהעלה לבו
טינא .יש כא מצב דומה לתחילתו בפשיעה וסופו באונס :אותו אחד שהעלה לבו
טינא גר לעצמו את סכנת הנפשות ,ובמקרה כזה אומרי שייהרג ובל יעבור ,א בכל
מציאות אחרת של פיקוח נפש שלא נגר בעקבות העבירה ,בכה"ג די אביזרייהו
שווה לשאר עבירות ,שאי אומרי בה ייהרג ובל יעבור.
לפי זה ג הנימוק הנוס( של הרדב"ז ,שאי הרפואה תלויה בזה ,אי פירושו כפי
שהבי הצ"א שג כא בא הרדב"ז להסיר את חשש אביזרייהו ,שהרי לכאורה טענה זו
צריכה הבנה :מדוע אי הרפואה תלויה בעשיית האיסור ,הרי הרדב"ז ש מדבר על
מישוש דופק והקזת ד שה עצ הרפואה ] ?[62לכ נראה שבנימוק זה לא בא
הרדב"ז לפתור את בעיית העריות בעצ הנגיעה .כא מתמודד הרדב"ז ע חשש נוס(
והוא :שמא יבוא עליה בעקבות הפעולות הרפואיות של מישוש הדופק וכדומה או
העזרה בהקמתה והשכבתה למרות שהיא תשושה וחולה ,וא"כ לכאורה יש לאסור
לפחות בחולי שאי בו סכנה? ועל זה כתב שעדיי הדבר מותר משו שהרפואה אינה
תלויה בעשיית האיסור .כוונתו לומר שאי הרפואה תלויה בזה שיבוא עליה אלא רק
צרי להקימה ולהשכיבה וא"כ אי לו צור לבוא עליה ואי לחוש שמא יעשה כ,
וכמו כ אי לחוש שמא יימש בחטא ויבוא עליה ,מכמה טעמי כפי שמפרט והול
].[63
בהמש הביא הצי 0אליעזר את דברי שו"ת זרע אברה ] [64שכתב על מקרה של אחד
שחלה והסתכ ורפואתו שינק מדדי אשה ולא נמצאה מינקת רק אשת איש ,וכתב
לחלק בי מקרה זה לבי העלה לבו טינא:
___________
(62הצי 0אליעזר העתיק את שאלת הרדב"ז רק לעניי להשכיבה ולהקימה ולעשות שאר
צרכיה וכו' ,ולכ הבי כפשוטו ,שפעולות אלו אינ ממי הרפואה ,א כאמור ברדב"ז
מבואר שעוסק ג בפעולות רפואה ממש.
(63ולפי זה כ תתפרש לשונו של הרדב"ז "ואפי' חולי שאי בו סכנה אני אומר שמותר"
והסיבה שבגללה אני נכנס להיתר זה היא מכיו שאי אפשר אלא בו וסברת ההיתר היא,
ראשית משו שהרי אי הרפואה תלויה בעשיית האיסור וא"ת אכתי יש לחוש שמא
יתעורר יצרו ויבוא עליה? אי זה קושי משו שחששא רחוקה היא שיבא עליה מכמה
טעמי.
(64יו"ד סימ ד.
כיו שאי כונתו של זה להנות מ הערוה ח"ו רק כל ישעו וחפצו אל
הרפואה הנמשכת ממנה דהיינו חלב ח שינק משדיה ואלו היה
בנמצא במותר לו ,לא היה בא לידי מדה זו כלל אית ל למישרי...
והת הוא מתכוו להנאת הערוה ממש שהרי העלה לבו טינא עליה
ולמד הצי 0אליעזר בקל וחומר לעניי יחוד כפי שכתב החקרי לב
הול' יודה שקריבה לעריות חמורה יותר מיחוד.
] [65
ש'כל הישר
לי נראה שלא קרב זה אל זה ,בקריבה ,האיסור הוא דווקא א נעשתה דר תאוה ,ש
נית לחלק ולומר שא אינה דר תאוה ,כגו משמוש הרופאי וכדומה ,יש מקו
להתיר .א"כ ג א אינו מתכו לעבירה שאינו דר תאוה ,שכלל אינו מתכו למגע
הערוה אלא לינק את החלב יש סברא להתיר ,א ביחוד ,החשש הוא שמא במצב זה
של יחוד יבוא עליהבדי זה ודאי ג א ואינו מתכו להנות מהיחוד אסור ,ולא
שמענו שיחוד אסור רק א כוונתו להתייחד בדר תאוה ,אלא כל יחוד אסור בגלל
החשש שבמצב של ייחוד עלולי להגיע לידי עבירה .א"כ ג א אינו צרי את עצ
היחוד אלא כהיכי תמצי להגיע למקו אחר הוא אסור ,וממילא א יחוד נחשב
לאביזרייהו דעריות ג יחוד המהוה אמצעי לתכלית אחרת אסור.
עוד יש להעיר שכל היסוד של הק"ו שהביא הצ"א הוא לסברת החקרי לב שכתב כדבר
ברור שקריבה לעריות חמורה מיחוד ,א לעיל כבר כתבנו להעיר על סברא זו שיש צד
בו יחוד חמור מקריבה לעריות ,שכ ביחוד יש חשש ביאה עכשוית ,ואילו בקריבה
לעריות יש חשש שיגיע לידי ביאה מאוחר יותר.
בהמש הביא הצי 0אליעזר את דעת המהר" ב חביב החולק על הר" בספרו
תוספות יוה"כ ,וכתב עליו הצ"א:
ולפי דבריו הברורי של המהר"מ ב חביב להלכה דאי חייב למסור
עצמו באיסור לאוי דג"ע מכ"ש דאי חייב למסור את עצמו משו
איסור יחוד דאליבא דכו"ע אי עליו לאו מפורש בתורה ...ונהי דיש
חולקי עליה ]על המהר" ב"ח וסיעתו[ אבל בכגו זה ספק נפשות
להקל.
וכבר כתבנו לעיל כי דעתו של המהר" ב חביב היא בניגוד לדעת של רוב
הראשוני והאחרוני.
באוצר הפוסקי ] [66הובאה תשובתו של הרא"י אונטרמ ] [67שכתב לחדש כי:
___________
(65אב העזר סימ י"ז הבאנו דבריו לעיל.
(66סימ כ"ב סעי( א ס"ק א אות ז.
(67שנכתבה בירחו קול תורה כסליו תשי"ט.
יחוד אינו כלול באביזרייהו דעריות ואינו בסוג של קריבה לעריות
כלל שבכל עניני קריבות הנזכרי בגמ' ופוסקי יש משהו מעי
העבירה עצמה כגיפו( ונישוק בע"ז דא( שאי זה עבודה מ"מ
מחבבה על ידי זה ,וחיבוק ונישוק גבי עריות רק כשהוא דר תאוה
עובר משו "לא תקרבו" וכמו שכתב הרמב" .וכ הא דאל תספר
שבסנהדרי הוא ג"כ הנאה מערוה במידה ידועה הרי אמרו הרופאי
שמלוי תאותו בזה תספק לו ,ולכ אסרו חכמי ש כל זה משו
אביזרייהו דג"ע .אבל איסור יחוד אינו כלל בגדר תאוה והנאה דהא
איסור יחוד הוא ג כשאינו רואה את האשה ואינו מדבר עמה ואינו
חושב עליה דג בכה"ג אסור להמצא עמה בחדר אחד ויסוד הדי
הוא להתרחק ממצב שיש בו אפשרות לבוא לעבירה בעריות לא הוי
אביזרייהו דג"ע ...והסכימו לדברי כמה ת"ח מובהקי וקצת ראיה
לזה שלא הזכירו הראשוני כלל איסור היחוד בי אביזרייהו דעריות.
ובסו( ספר אוצר הפוסקי ,בהערות גאוני ארעא ] ,[68הביא הרא"י אונטרמ ראיה
לדבריו מדברי בעל המאור שכתב:
ולא מיבעיא עבירה עצמה אלא כל מידי דמטי ליה לעובר העבירה
הנאה מחמת העבירה בג' עבירות הללו יהרג ואל יעבור.
הגרא"י אונטרמ דייק מלשונו שכל די אביזרייהו קיי רק בדבר שבאה הנאה לעובר
העבירה מחמת העבירה ,א ביחוד ,שאי שייכת בו הנאה ,אי שיי בו די אביזרייהו.
הערה :עיי בהסכמת הרב זלמ נחמיה גולדברג אות ב' שג דעתו כעי מה שכתב
הגרא"י אונטרמ זצ"ל.
דעתו היא בניגוד לדעת האחרוני שהבאנו לעיל ,שנקטו בפשטות כי ג יחוד הוא
אביזרייהו דג"ע.
ג הסברא שכתב אינה מוכרחת כיו שאפשר לומר כי אדרבא :אמנ מצד ההנאה
יחוד קל יותר ,א כפי שכתבנו הרי איסור קריבה לעריות הוא גדר לביאת איסור כלשו
הרמב" שדבר זה גור לגלות ערוה ,ובזה קרוב יותר יחוד לביאה כיו שיש חשש
שיבוא עליה כעת ,ולכ הרמב" הסובר שקריבה אסורה מדרבנ ,בכל זאת סובר כי
יחוד דאורייתא ,וא"כ יחוד הוא הגדר החמור ביותר וקרוב ביותר לאיסור שהוא ביאה,
וא דיבור נחשב לאביזרייהו לחלק מ הדעות ,כ"ש יחוד ,למרות שאי בו הנאה.
כ ג כתב בשערי תשובה ] [69כי אביזרייהו ה כדי שלא יפרו 0גדר אשת איש ,ויש
סוגי קריבות שרק א נהנה מה עלול לפרו 0גדר א"א ,ויש סוג שג א אינו נהנה
מצד עצ המצב קרוב יותר לפריצת גדר מאשר אביזרייהו שנהנה מה.
___________
(68עמוד .260
לדיו זה הא יחוד נחשב לאביזרייהו דעריות יש השלכות מעשיות רבות:
יולדת בישוב מרוחק שיש איסור יחוד בנסיעה בדר ממנו לבית החולי הא נהג
אמבולנס רשאי לקחת אותה לבית חולי או שבעלה חייב לנסוע איתה ופעמי שאי
מי שיישאר ע הילדי בבית?
אוטובוס הנוסע למקומות ישוב מרוחקי שיש חשש יחוד בדר ואשה הנשארת לבדה
ע הנהג ושמה לב לכ באמצע הדר כאשר ירידה מהאוטובוס היא במקו מסוכ
הא צריכה לבקש מהנהג לעצור ולרדת?
חיילי הנמצאי במקו מבודד ע חובשת או קשרית או כל בעלת תפקיד מקצועי
ולפתע מקפיצי את החיילי למשימה אחרת ויוותר הוא לבדו ע החיילת הא
צרי או צריכה החייל או החיילת לעזוב את המקו למרות שהדבר כרו בפיקוח
נפש?
לרוב הפוסקי שהבאנו ,יחוד הוא אביזרייהו דעריות ודינו ייהרג ואל יעבור ,א כיו
שבעסקי נפשות עסקינ אינני אומר לא כ ולא לא ,ומורה הוראה מובהק צרי לפסוק
בכל מקרה ומקרה.
.4זאת תורת העולה.
.1בזהר הרקיע הסתפק הא יחוד הוא לאו בפני עצמו או שהוא כלול בלאו של
קריבה לעריות.
.2הוכחנו מאבות דרבי נת ,מהסמ"ג ומהחינו שיחוד נכלל בלאו של "לא תקרבו
לגלות ערוה".
.3בהשואה שבי איסור יחוד לאיסור קריבה לעריות מצינו שיש נושא בו יחוד קל
יותר ,א יש נושא שבו יחוד חמור.
.4קריבה לעריות חמורה יותר בכ שיש כא הנאה מהקריבה ,א ביחוד אי כרגע
הנאה .מטע זה הוצרכה התורה לחדש איסור יחוד ולא סמכה על הלאו הכולל של
"לא תקרבו לגלות ערוה".
.5מאיד ,יחוד חמור יותר מקריבה לעריות ,שכ ביחוד יש חשש לביאה מיידית,
מה שאי כ בקריבה לעריות ,שאי זה חייב להיות במקו שיכול לבוא לידי ביאה
כעת .מטע זה ,הרמב" הסובר שקירבה לעריות אסורה מדרבנ ,סובר שיחוד אסור
מדאורייתא.
____________
(69הזרע אברה ,הצור יעקב ,הפסקי תשובה ,הש אריה ,טוב טע ודעת והצי 0אליעזר ,שער
ג ס"ק קל"ח.
.6שאלנו :א יחוד הוא בכלל לאו "לא תקרבו" ,מדוע עונשו הוא רק מכת מרדות
ואינו לוקה מ התורה כמו ב"לא תקרבו"? וענינו כי יחוד הוא תוספת ללאו של "לא
תקרבו" ,א תוספת קלה יותר ע גדרי יחודיי.
.7לגבי די ייהרג ובל יעבור ,דעת הראשוני שג בקריבה לעריות שיי די זה,
אול המהר" ב חביב והרדב"ז הבינו שרק א הביא על עצמו את התאוה ייהרג
ובל יעבור ,א באנוס יעבור ואל ייהרג.
.8משמעות הר" בפסחי כי ג על איסורי ביאה דאורייתא שאי בה בשו מצב
חיוב מיתה ,כגו איסור גוי הבא על בת ישראל ,ג"כ הוי אביזרייהו דעריות וכ דעת ר'
אליהו מזרחי ]הרא"[ ,שכתב כ באיסור חלוצה לכה שהוא איסור דרבנ.
.9כל זה באיסורי תורה ,א באיסור דרבנ שיש ביסודו חיוב מיתה ]חיבוק ונישוק
}לדעת הרמב"{ בעריות ששי בה חיוב מיתה[ משמע מדברי הרמב" שיש ג בו
די אביזרייהו וייהרג ולא יעבור ,וכ משמע מדברי הר" על הרי"( בפסחי
ובחידושיו ש ,וכ"כ הריב"ש ,הגר"א ,שו"ת פנ"י ,חת"ס ור' שלמה קלוגר.
.10כ כתב ג בשו"ת הרא" ,אלא שהוסי( שכ הוא ג באיסורי דרבנ שאי
ביסוד חיוב מיתה ,כגו חלוצה לכה"ג ,אול כתבנו שמדברי הרמב" ושאר
האחרוני לא משמע כ.
.11לעומת זאת הש" ,הנו"ב והקהילת יעקב סוברי שאי כלל די אביזרייהו
באיסורי דרבנ ]ג א יש ביסוד חיוב מיתה[.
.12ייהרג ובל יעבור ביחוד .לפי ההבנה שיחוד ג הוא חלק מאיסור קריבה לעריות,
יש בו די של ייהרג ואל יעבור לדעת הראשוני ,הסוברי שיש די ייהרג ובל יעבור
באביזרייהו.
.13א נאמר שיחוד אינו חלק מקריבה לעריות ]כפי שהסתפק בזהר הרקיע[ ,אי לו
די של ייהרג ואל יעבור לפי רוב הפוסקי הסוברי שדי ייהרג ובל יעבור
באביזרייהו הוא דווקא באיסורי שיש ביסוד חיוב מיתה.
.14א איסור יחוד הוא מדרבנ כחלק מאיסורי קריבה לעריות ,הרי שלפי הרמב",
הר" ,הריב"ש ,הרא" הגר"א ושו"ת פנ"י ייהרג ואל יעבור ,ולפי דעת הש" ,הנודע
ביהודה והקהילת יעקב אי בה די ייהרג ובל יעבור כי באביזרייהו דרבנ לא אמרינ
ייהרג ובל יעבור .בדעת הרמ"א הסתפקנו הא ג באיסורי דרבנ יש אביזרייהו או רק
באיסורי תורה.
.15הזרע אברה ,הצור יעקב ,הפסקי תשובה ,הש אריה ,טוב טע ודעת והצי0
אליעזר נקטו בפשטות כי ג יחוד הוא אביזרייהו דג"ע ,א הגרא"י אונטרמ סובר
שאי די ייהרג ובל יעבור ביחוד.
.16בשו"ת טוב טע ודעת רצה לחדש שלגבי האשה אי די ייהרג ובל יעבור ביחוד,
וכמו שאי שיי בה די ייהרג ובל יעבור בביאה אסורה מכח סברת "אשה קרקע
עול" ,א הערנו על דבריו שביחוד החשש הוא שמא תיבעל ברצו ,וא"כ זהו איסור
גמור שאי שייכת בו סברת קרקע עול.
.17למעשה ,לרוב הפוסקי שהבאנו יחוד הוא אביזרייהו דעריות ודינו ייהרג ואל
יעבור ,א כיו שבעסקי נפשות עסקינ אינני אומר לא כ ולא לא ,ומורה הוראה
מובהק צרי לפסוק בכל מקרה ומקרה.
© Copyright 2024