‫ביאור כוונות חנוכה‬ ‫הנחה אצל הפתח‬ ‫מובא בסידור היר"א (ח"ד עמ' ‪:)9‬‬ ‫"כבר ידעת שאלו הימים הם לתקן ההוד‪ ,‬וההוד הזה היא ספירה השמינית‪ ,‬ולכן יש ח' ימים‬ ‫בחנוכה והוא צורת פתח ח‪ ,‬וצריך להיותה סמוך לפתח טפח שטפח עולה צ"ז‪ ,‬ובחלל שיש‬ ‫בין הוד ליסוד יש שם אל אדני שעולה עם הכולל צ"ז‪ ,‬והיסוד של נוק' הוא פתח‪ ,‬וארבע‬ ‫אותיות של שם אדני הוא בסוד טפח לכן צריך שיהיה סמוך לפתח טפח"‬ ‫זו עיקר הכוונה בהנחת החנוכיה סמוך לפתח‪.‬‬ ‫רמז נוסף‪ .‬ההגדרה ההלכתית של מיקום החנוכיה היא‪" ,‬מזוזה בימין וחנוכה בשמאל" – וזה ר"ת‬ ‫משיח‪ ,‬וכן סופי התיבות עם הכולל בגימטרייה צ"א שהוא שם הוי"ה אדנ"י ששילובם מורה על מכלול‬ ‫כל הקומה הרוחנית‪ .‬האור הגנוז בחנוכה רומז גם להתנוצצות משיח שהיא המציאות היותר כללית‬ ‫שקיימת בבריאה‪.‬‬ ‫שיעור גובה הנחתה‬ ‫"והנה בחנוכה זו כוונת ההדלקה‪ ,‬כי המלכות היא כנגד הנה"י דז"א למעלה מג' טפחים‬ ‫שאינה עולה עד הראש ואנחנו ממשיכים לה אור מן הראש‪ ,‬וגו'‪ .‬לכן אם הניח אותה בתוך‬ ‫עשרה יצא‪ ,‬כי כל זה נקרא מקומה כיון שהיא נוטלת אור מכל העשר‪ ,‬אבל למעלה מעשרה‬ ‫‪1‬‬ ‫אין להניח"‪.‬‬ ‫פשט לשון השולחן ערוך‪ 2‬היא‪" ,‬מניחו למעלה מג' טפחים ומצוה להניחו למטה מי' טפחים"‪ .‬וכתב כף‬ ‫החיים‪ 3,‬שמשמע מדברי האר"י שעיקר המצוה להניחה דוקא למעלה מג' טפחים‪ ,‬אלא שיכול להניחה‬ ‫גם כן עד למטה מעשרה‪ .‬ואמנם הבא"ח‪ 4‬לא כתב למעלה מג' טפחים כדברי האר"י‪ ,‬אלא כתב "טוב‬ ‫להניחה מעט למעלה משבעה טפחים"‪.‬‬ ‫כוונת הכנת הפתילות‬ ‫אמנם כל הפתילות כשרות‪ ,‬אך יש עניין דווקא בפתילה מצמר או מפשתן‪.‬‬ ‫בכוונת הפתילה בכללות מבואר ברש"ש‪ ,5‬שיכוין שהיא ה"ח המתפשטים מחסד עד הוד כל אחת‬ ‫כלולה מעשר שהם בסוד טיפה שהיא י‪ ,‬ועשר מעשר הרי ת"ק‪ ,‬וכ"ה שערי בינה שבהוד‪( ,‬הבינה יש‬ ‫לה חמישים שערים והתחלקה כ"ה בבינה וכ"ה בהוד) הרי פתילה‪.‬‬ ‫ובהמשך כתב הרש"ש‪:‬‬ ‫‪6‬‬ ‫"ויכוין‪ ,‬כשישים אותה בתוך הנר‪ ,‬בסוד נקודת ציון שהוא כפוף‪ ,‬ואח"כ עולה השלהבת בסוד‬ ‫בנימין‪ ,‬וכשידליק הפתילה יכוין בסוד ו של הוד נקודה כזה‪ ,‬ויכוין בסוד בנימין‪ ,‬שהיא באה‬ ‫בסוד נ"ה אדם קדמאה‪ ,‬שהיא עולה סוד חנוכה במעלת כ"ב"‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫פרע"ח שער חנוכה פרק ד'‬ ‫‪2‬‬ ‫סימן תרע"א ו‬ ‫‪3‬‬ ‫סימן תרע"א ס"ק מ"ו‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשת וישב אות ה'‬ ‫‪5‬‬ ‫נהר שלום לחנוכה דף מ ע"א‬ ‫‪6‬‬ ‫שם‬ ‫וביאור לדברי הרש"ש ליקטנו בקצרה מספר 'ים החכמה'‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫"נקודת ציון שהוא כפוף" ‪ -‬יכופף את הפתילה ויכוין שהיא רמז ליסוד דנוקבא שהיא כפופה‪,‬‬ ‫ויכוין עתה להעלות את הנוקבא‪" .‬ואח"כ עולה השלהבת בסוד בנימין" – ובעת ההדלקה‬ ‫עצמה‪ ,‬עולה השלהבת שהוא סוד בנימין הרומז להעלאת מ"ן‪ .‬כלומר בעת הייחוד‪ ,‬הרי היא‬ ‫מתרוממת ומתעלית בכח העלאת מ"ן‪ .‬וביאור הדבר על דרך העבודה‪ ,‬כשמשים הפתילה‬ ‫בתוך הנר יכוין לעורר השתוקקות זו‪ ,‬שכנסת ישראל כפופה וחסרה‪ ,‬ומשתוקקת לקב"ה‪,‬‬ ‫ועניין זה חייב לבוא יחד עם כפיפות‪ ,‬הכנעה והתבטלות לקב"ה‪" .‬וכשידליק הפתילה יכוין‬ ‫בסוד וָ של הוד נקודה כזה" ‪ -‬ויכוין וָ של הוד שעתה בחנוכה אנו מכוונים לתיקון ההוד‪.‬‬ ‫ובניקוד קמץ‪ ,‬והוא בגימ' כ"ב (ניקוד קמ"ץ גימ' י"ו‪ ,‬ועם הוָ' ָעצמה הרי כ"ב)‪ .‬והוא מעלת כ"ב אותיות‬ ‫התורה‪ ,‬שורש כל האור‪ .‬ויכוין בסוד בנימין‪ ,‬שהיא באה בסוד נ"ה אדם קדמאה‪ ,‬שהיא‬ ‫עולה סוד חנוכה במעלת כ"ב" – יש לכוין שהמלכות היא בחינת בן ימין‪ .‬וביאור הדבר‪,‬‬ ‫שהמשתוקק באמת להקב"ה‪ ,‬מגיע לכ"ב אותיות התורה‪ .‬עיקר אור חנוכה הוא אור א"ס‪,‬‬ ‫שמתגלה סודות התורה שהם פירוש של כ"ב אותיות התורה והם באים מעולמות העליונים‬ ‫ביותר ע"י השתוקקות הגדולה ביותר לקב"ה‪ .‬ושמן זה בא מסוד נצח הוד דא"ק‪ ,‬והוא‬ ‫ההשתוקקות הכי עליון שישנו‪ .‬וזה עיקר שם בנימין שמעלה מ"ן‪ ,‬שמעלה את ההשתוקקות‬ ‫שיש לבני ישראל אל הקב"ה‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ועוד מופיע בספה"ק שבעת שאדם מכופף את הפתילה זה מכופף ומפורר ושובר מעליו את כל‬ ‫הדינים‪.‬‬ ‫כוונת מזיגת השמן‬ ‫השמן ‪ -‬אמנם כל השמנים כשרים‪ ,‬אבל יש עניין להדלקה דווקא בשמן זית‪ ,‬והמהודר ביותר זה שמן‬ ‫זית שנעשה ע"י יהודי בבית בד יהודי‪ ,‬ומי שעושה כך אשריו וטוב לו‪.‬‬ ‫"ט‪ ,‬שהוא שמן בא"ת ב"ש"‪ .‬בעת‬ ‫כתב הרש"ש‪" 8:‬בחנוכה‪ ,‬כשתשים השמן‪ ,‬תכוין בשם בָיָ ָ‬ ‫"ט והוא שם קודש היוצא מפסוק "בזְר ֹעֹו יקַ בֵּץ טלָאִ ים"‪ 9‬והוא שם של‬ ‫שתשים את השמן תכוין בשם בָיָ ָ‬ ‫תיקון היסוד‪ .‬והניקוד עולה בגימ' שם ב"ן יודָההָווָהה (‪ ,)52‬והשם עצמו עולה בגימ' שם אהיהָ‬ ‫(‪ , )21‬ושני שמות אלו יחד עולה גימ' ע"ג – שהוא שם ס"ג ועשר אותיות‪,‬‬ ‫יודָהיָואוָהי – ס"ג יודָהיָואוָהי – עשר אותיותיו‪.‬‬ ‫עוד מובא ברש"ש‪ ,‬שיכוין שחנוכה גימ' פ"ט והוא משם טפטפיה‪ ,‬כי שמן עולה ש"צ‪ ,‬ובמספר קטן‬ ‫שמן עולה י"ב‪ ,‬הרי ביחד עולה ב"ת‪ ,‬ועם י"ה של שם טפטפיה הרי עולה זי"ת‪ .‬ושמן זית מרמז על‬ ‫חכמה שורשית המגיעה ממקום גבוה ביותר‪.‬‬ ‫ולאחר שמכוון בשם הזה יסתכל באור הנרות עם כוונות ההדלקה וזה סגולה לזיכרון גדול‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫הרב יצחק מאיר מורגנשטרן שליט"א‪' ,‬ים החכמה' חנוכה עמוד ע"ח‬ ‫‪8‬‬ ‫שם‬ ‫‪9‬‬ ‫ישעיה מ יא‬ ‫כוונות ההדלקה‬ ‫שלב א‪:‬‬ ‫ראשית‪ ,‬צריך תמיד לזכור ולחזור ולזכור שאנחנו לא עובדים עבודה פרטית‪ ,‬אין כאן משיכת שפע‬ ‫לצורך רווחה פרטית של מישהו אלא כל העבודה היא משיכת שפע לטובת כלל ישראל‪ .‬היות ואנחנו‬ ‫עושים דברים גדולים ברומו של עולם‪ ,‬נא להרחיב את הדעת שאנחנו לא מדברים בתור אנשים‬ ‫פרטיים קטנים במישור הקטן שלנו‪.‬‬ ‫באיזה שלב בברכה מדליקים את הנר? – לפי הפשט "מצוות‪ ,‬מברך ועובר לעשייתן"‪ ,‬ולכן רק בסיום‬ ‫כל הברכות ידליק‪ .‬על דרך הסוד נחלקו המקובלים‪ .‬יש שסוברים שעד לסיום הברכות עדיין לא סיימנו‬ ‫את המהלך הפנימי‪ ,‬ולכן נדליק רק בסיום כל הברכות (כך גם נהג הרב מרדכי אליהו זצ"ל)‪ .‬לעומת‬ ‫זאת חכמי ישיבת בית־אל מדליקים בסיום הברכה הראשונה‪ 10‬משום שהם סוברים שהייחודים שיש‬ ‫בברכה הראשונה אינם ייחודים פרטיים של הייחוד הא'‪ ,‬אלא הם שלושת הייחודים עצמם‪ ,‬הא' הב'‬ ‫והג'‪ .‬ואילו הייחודים שנמצאים בשאר הברכות‪ ,‬הם רק רמזים למה שכבר נעשה בברכה הראשונה‪.‬‬ ‫הכוונה בכללות‪ :‬נח"ל של אבא ואמא מתחבר עם נח"ל של ז"א‪ ,‬ומתחבר עם נח"ל של נוקב"א –‬ ‫וחיבור כל הנחלים ביסודות‪ ,‬יוצר צינור אחד של שפע רוחני עצום‪ ,‬מרום המעלות עד למציאות‬ ‫הנמוכה בעולמנו‪.‬‬ ‫ברכות חנוכה‬ ‫"ענין ברכות הדלקת הנר הם סובבים על יחוד א' עליון ושלם הנק' נ"ר כמבואר אצלנו‬ ‫בתפילת שחרית דחול בברכת שים שלום וע"ש כי שם נת' יחוד זה על מתכונתו‪ .‬ועניינו‬ ‫בקיצור כי ג' בחינות של יחוד יש לזעיר ונוקביה‪:‬‬ ‫הא' – בבחינת הוי"ה אהי"ה‪ .‬הב' – בבחינת הוי"ה אלהי"ם‪ .‬הג' – בבחינת הוי"ה אדנ"י‪.‬‬ ‫ולפעמים מתייחדים בבחינה א' ולפעמים בשתיהן ולפעמים בשלשתם ואז הוא הייחוד הגמור‬ ‫ואז הנקבה נק' נ"ר כמספר ששה שמות הנז'"‪.11‬‬ ‫ישנו סדר שקיים בדרך השתלשלות השפע הרוחני מעילא לתתא‪ .‬האור נמשך למלכות בעודה‬ ‫באצילות‪ ,‬ויורד עמה בירידתה לעולמות בי"ע‪ .‬ואת האור הזה צריך לשמור מאחיזת החיצונים‪ .‬על כן‬ ‫כאשר בכוונת הדלקת הנרות נכוון להמשיך את האור‪ ,‬נכוון בנוסף כוונות שישמרו על ההארה הגדולה‬ ‫הזו היורדת לבי"ע‪.‬‬ ‫וכן בתיבת "מלך העולם"‪ ,‬יש לכוון את כוונת 'מסירות נפש'‪ .‬כי כל פעם שישנה מציאות של הורדת‬ ‫שפע גדול חייב שתהיה מסירות נפש בקבלת ארבע מיתות בית דין‪.‬‬ ‫י"ג מכילן דרחמי‬ ‫י"ג מכילן דרחמי‪ ,‬הם י"ג תיקוני דיקנא‪ ,‬והם הארות של 'אריך אנפין' הנמשכים דרך אמא לנוק' קדישא‬ ‫‪ -‬לקשט בהם את מלכות‪ ,12‬ולהכינה לקראת ייחוד הנ"ר‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫לאחר שכוונו בכוונת נח"ל‪ ,‬ו ‪ -‬להדלי"ק‪ ,‬נ"ר‪ ,‬חנוכ"ה (עץ תדהר ענף חנוכה עמ' כ"ה)‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫שער התפילה למהרח"ו‪ ,‬ענין חנוכה‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫"בברכה יש י"ג תיבין‪ ,‬נגד י"ג מכילין דרחמי‪ ,‬דאמא מקשטי לברתא לתקנא הוד דידה" (פרע"ח‪ ,‬שער ר"ח חנוכה ופורים ‪-‬‬ ‫פרק ד')‪.‬‬ ‫מטרת הארת י"ג תיקוני דיקנא היא "לסחרּה לכנסת ישראל‪ ,‬ולנטרא לה"‪ ,13‬היינו‪ ,‬לשמור על המלכות‬ ‫ש לא ינקו ממנה החיצוניים‪ ,‬וכן לכפות את הדינין ולמתק כוחות הס"א שמתעוררים בזמן ערבית‪ ,‬שזהו‬ ‫הזמן הסמוך להדלקת הנרות‪.‬‬ ‫בכל לילה מתעורר תיקון אחד כללי השייך לאותו יום‪ .‬כל תיקון כללי מורכב בעצמו מי"ג תיקונים‬ ‫פרטיים‪.‬‬ ‫הכוונה למעשה‪ :‬לפני הברכה יש לדעת איזה תיקון שייך באותו היום‪ ,‬ולכוון כי בסגולת י"ג מילות‬ ‫הברכה יתעוררו י"ג המכילן הפרטיים של אותו התיקון הכללי להשפיע במלכות‪ .‬לדוג' ביום‬ ‫הראשון מאיר התיקון א"ל‪ ,‬ובמילות הברכה נכוון לעורר י"ג התיקונים הפרטיים שלו להשפיע במלכות‪.‬‬ ‫ביום השמיני 'וזאת חנוכה'‪ ,‬הכוונה מורכבת יותר‪:‬‬ ‫א‪ .‬במילות הברכה נכוון בי"ג מכילן הפרטיים של תיקון 'נוצר חסד'‪,‬‬ ‫ב‪ .‬במילה 'קדשנו' נכוון לייחד את שני המזלות העליונים 'נוצר חסד'‪ ,‬עם 'ונקה'‪ ,‬וע"י ייחוד זה‪,‬‬ ‫של 'נוצר חסד' ו'ונקה' יתעוררו שאר המדות "שהם‪ :‬לאלפים‪ ,‬נושא עון‪ ,‬ופשע‪ ,‬וחטאה‪ ,‬ונקה‬ ‫הכוללים‪ ,‬להאיר ולהשפיע למלכות מכל הי"ג (הפרטיים) דכל אחד מהם"‪.14‬‬ ‫בכללות בכל ימי החנוכה נתקן ספירת ההוד‪ .‬משמעות הניקוד המשתנה באותיות י"ו שבשם ההוי"ה‪,‬‬ ‫ללמדנו איזה בחינה פרטית נתקנת באותו הלילה‪ .‬לדוג' בלילה הא'‪ :‬חסד שבהוד‪ .‬בלילה הב'‪ :‬גבורה‬ ‫שבהוד‪.‬‬ ‫רג"ל‬ ‫לפנות ערב הנוק' נמצאת עדיין באצילות‪ ,‬ומשם מקבלת הארת הוי"ה אהי"ה מהראש דז"א העולה‬ ‫רג"ל‪.15‬‬ ‫בשקיעה‪ ,‬יורדת הנוק' לעולמות בי"ע‪ .‬בחנוכה אנחנו ממשיכים את האור שקבלה המלכות באצילות‬ ‫איתה בירידתה אל עולמות בי"ע‪ ,‬להאירם ולזככם‪.‬‬ ‫הארה זו של ע"ב קס"א‪ ,‬אינה יכולה להמשך זמן רב‪ ,‬וזוהי הכוונה "עד שתכלה (הארת) רג"ל מהשוק‬ ‫(עולמות התחתונים)"‪.‬‬ ‫רג"ל גם רומז לכוחות החיצוניים‪ ,‬ואנו מכוונים שעל ידי הכוונה בשמות הקדושים הללו ירד לעולם אור‬ ‫עצום שלא יתן שום אפשרות ל'צד האחר' תפיסה בקודש ויתבטלו כל הכוחות הרעים שקיימים בעולם‪.‬‬ ‫הדלקה עושה מצווה‬ ‫"לכן הדלקה עושה מצוה‪ ,‬ולא ההנחה‪ ,‬כי אין אנו מעלין אותה ממקומה כלל‪ ,‬אלא שאנו‬ ‫ממשיכין לה אור מלמעלה אל מקומה לבד‪ ,‬היינו ההדלקה"‪.16‬‬ ‫אסור להשתמש לאורה‬ ‫‪13‬‬ ‫זוה"ק ריש הקדמה לבראשית ד"א רע"א‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫סידור כוונות זמניות (שהוא סידורו של הגאון השד"ה (הרב שאול דוויק הכהן) זיע"א נוסח ה'לשם יחוד'‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫"ודע‪ ,‬כי אנו מדליקין אותה עם שקיעת החמה‪ ,‬כי אז היא מדת לילה‪ ,‬והיא (המלכות) יורדת למטה‪ ,‬אל הבריאה וליצירה‬ ‫ולעשייה‪" ,‬לתת טרף לביתה וחק לנערותיה"‪ .‬ואז אנו ממשיכין לה אותן האורות שהיו לה למעלה‪ .‬ולפי שעיקר המשכה‬ ‫היא מאותו האור הנמשך אליה מן הראש‪ ,‬שהוא הו"יה אהי"ה‪ ,‬כי כשהם מלאים ביודי"ן הם גימ' רג"ל‪ ,‬ואין האור הזה יכול‬ ‫להמשיך אליה‪ ,‬אלא זמן מועט‪ ,‬לכן גם מצות הדלקה אינה אלא זמן מועט‪ ,‬וזהו "עד שתכלה רגל מן השוק"‪ ,‬כי השוק הם‬ ‫העולמות התחתונים‪ ,‬עד שתכלה אותו רשימו מן האור שנמשך אחריה למטה עד מקומה" (פרע"ח‪ ,‬שער ר"ח חנוכה ופורים‪,‬‬ ‫פרק ד')‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫פרע"ח‪ ,‬שער ר"ח חנוכה ופורים‪ ,‬פרק ד'‪.‬‬ ‫"ולכן אסור להשתמש לאורה‪ ,‬כי כדי להיות אור הקודש העליון יורד עד למטה‪ ,‬אשר שם‬ ‫מקומה במקום אשר מצויים שם החיצונים‪ ,‬ואנו חוששין שלא יתאחזו באור העליון‪ ,‬ולכן אין‬ ‫ליהנות מן האור"‪.17‬‬ ‫נמצא עד כה‪:‬‬ ‫נכוון בתיבת הוי"ה של הברכה הראשונה‪:‬‬ ‫א‪ .‬ע"ב קס"א – זוהי כוונת החלק הראשון של יחוד הנ"ר‪ ,‬היינו ייחוד הע"ב (הוא הז"א) עם‬ ‫קס"א (היא הנוק')‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נכוין ס"ג קס"א – גימ' פעמיים יב"ק‪ .‬מטרת הייחוד הזה היא להוסיף שמירה על ההארות‬ ‫הגדולות של חנוכה היורדות לעולמות בי"ע ולהכניע ולמתק הדינים והקלי' אשר שם‪.18‬‬ ‫ג‪ .‬יכוין להמשיך לנוק' הארה ושפע כמספר ע"ב קס"א‪ ,‬שמגיעים מחב"ד דז"א‪ ,‬לנוק' שהיא ב"ן‪.‬‬ ‫הארה זו היא ההארה הנמשכת לנוק' באצילות כדי להמשיך אותה לעולמות התחתונים‬ ‫החשוכים‪ ,‬בסוד 'עד שתכלה רג"ל מהשוק'‪.‬‬ ‫ביאור שם נח"ל‬ ‫"אח"כ תכוין כי ר"ת 'להדליק נר חנוכה' הוא שם קדוש הנקרא נח"ל היוצא מר"ת נוצר חסד‬ ‫לאלפים כנודע‪ .‬ועניינו הוא ‪ -‬אור הנמשך מן אימא לז"א כדי שיהיה בו כח להתייחד עמה‬ ‫בג' היחודים הנז' שהם בגימ' נ"ר‪ .‬ולכן תכוין בשם נח"ל שהוא בגי' הויה דמ"ה דאלפין ואות‬ ‫אל"ף שבאמצע מילוי אות ו' היא שם אהי"ה בריבועו כזה‪:‬‬ ‫יודָה"אָו' א'‪ָ,‬א"ה‪ָ,‬אה"י‪ָ,‬אהי"ה ו'ָה"א‬ ‫כי שם זה מורה ענין אימא המאירה בז"א בהתלבשה בתוכו"‪.19‬‬ ‫ענין נס חנוכה הוא שהמלכות על אף שעומדת כנגד הנה"י של ז"א מ"מ מקבלת האורות כאילו היא‬ ‫עומדת בשווה אליו‪.‬‬ ‫כאמור שם נח"ל הנ"ל הוא הארה שמקבל ז"א מאמא‪ ,20‬ועל ידה נעשית הכנה בז"א לבוא בזיווג עם‬ ‫הנוק '‪ .‬שם מ"ה מחולק לפי קומתו של ז"א‪ .‬יו"ד כנגד המוחין‪ ,‬ה"א ראשונה כנגד הגרון‪ ,‬וא"ו כנגד גוף‬ ‫דז"א‪ ,‬וה"א אחרונה היא בחינת רחל העומדת כנגד רגלי ז"א‪ .‬הא' העומדת בתוך הוא"ו היא ההארה‬ ‫שמשפיעה אמא במקום שליש העליון דז"א‪ ,‬כנגד ליבו דז"א‪ .‬ההארה של ריבוע אהי"ה משפיעה‬ ‫דמים חדשים וחיות חדשה בז"א‪.‬‬ ‫שם מ"ה הוא בחינת ז"א‪ ,‬והוא גימ' אדם‪ .‬ההארה שנמשיך מאמא לז"א‪ ,‬היא ריבוע אה"יה בחינת‬ ‫אימא‪ .‬והנה אהי"ה בריבוע גימ' ד"ם‪ ,‬וזה בסוד הפסוק "שופך דם האדם באדם דמו ישפך"‪ ,21‬והיות‬ ‫וחיות הז"א מגיע מכח אימא‪ ,‬אזי בכוונה זאת מחזירים לאדם את כחות הנפש שלו‪ ,‬בחנוכה זוכים‬ ‫לקבל דם חדש‪ ,‬חיות חדשה‪ ,‬התבוננות חדשה‪ ,‬ולכן אדם שמכוון בכוונה הזאת ירגיש חיות ובחינה‬ ‫רוחנית שעוברת דרכו‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫פרע"ח‪ ,‬שער ר"ח חנוכה ופורים‪ ,‬פרק ד'‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫בשער הייחודים (דף ח' ע"א ד"ה שמירה) מביא הרב יחוד לשמירה בדר"ך הסובב על ב"פ הוי"ה אלהי"ם העולים ב"פ‬ ‫יב"ק‪ ,‬שע"י נכנעים הקלי'‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫פרע"ח שם‬ ‫‪20‬‬ ‫"שהוי"ה דמ"ה דאלפין היא בז"א ובהוי"ה זו יש ג' אלפי"ן וכ"א מהם מורה על שם אהי"ה בהיותו בסוד ריבוע ואחוריים‬ ‫שעולה בגימ' ד"ם כנז' והוא בחי' אימא עילאה המתפשט תוך ז"א והיא נקרא אהי"ה כנודע‪ .‬ולהיות כי מינה דינין מתערין לכן‬ ‫היא נעשית בבחי' ד"ם כנז'" (שער הכוונות דרושי פסח דרוש א')‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫בראשית ט‪ ,‬ו‬ ‫לאחר שהז"א קיבל הארת נח"ל מאמא (להכינו לזיווג) הוא ממשיך השפעת נח"ל לנוק' (כדי להכין גם‬ ‫אותה לזיווג)‪.‬‬ ‫שלב ב‪:‬‬ ‫להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה‬ ‫"בתחילה תכוין במלת להדליק שהוא בגימ' ג' הויו"ת ע"ב (מחב"ד דז"א) ס"ג (מחג"ת דז"א) מ"ה‬ ‫(מנה"י דז"א) ותכוין להמשיך ג' הויות האלו ע"י הדלקה זו אל הנקבה הנק' הוי"ה דב"ן‪.‬‬ ‫ובמלת נר תכוין שע"י המשכה זו (ד'להדליק') תשתלם בג' היחודים הנ"ל ואז תיעשה בחי' נ"ר‬ ‫חנוכה שהוא כמנין ג' הייחודים הנז' ותתייחד עם בעלה בג' היחודים הנז' (הוי"ה אהי"ה‪ ,‬הוי"ה‬ ‫אלהי"ם‪ ,‬הוי"ה אדנ"י)"‪.22‬‬ ‫המלה חנוכ"ה‪ 23‬מורכבת מ‪:‬‬ ‫חנ"ה – (ס"ג) ‪ -‬יודָהיָואוָהי‪ .‬כ"ו – יהוה‪ ,‬שהוא הפשוט של ס"ג‪.‬‬ ‫נכוין כי הנוק' מקבלת הארה מאמא‪ ,‬כדי‪ :‬שיהיה לנוק' כח להתייחד עם הז"א בייחוד האותיות דחנו‬ ‫כ"ה‪ .24‬כמו כן כוונה זו היא הכנה לברכה הבאה 'שעשה ניסים'‪.‬‬ ‫כוונה נוספת היא‪:‬‬ ‫"במלת חנוכה יכוין אל מה שארז"ל שהיא אותיות חנ"ו בכ"ה והם סוד כ"ה אותיות שיש‬ ‫בששה השמות שאמרנו שיכוין במלת נ"ר"‪.25‬‬ ‫בפע"ח כתב‪:‬‬ ‫"ויאריך בב' אותיות אחרונות כ"ה‪ ,‬עד שיכוין הג' יחודים העולין נ"ר"‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫בהקדמת הרש"ש לחנוכה‪ ,‬כתב הרב‪:‬‬ ‫"וגם יכוין במלת חנוכה כמ"ש רז"ל חנ"ו בכ"ה‪ ,‬והם כ"ה אותיות שבג' ייחודים הנ"ל"‪.‬‬ ‫אם כן הכוונה כאן‪ ,‬דכ"ה אותיות עניינה הוא ייחוד‪ .‬להמשיך מהז"א לנוק' הארה חדשה וייחוד חדש‬ ‫בכ"ה אותיות‪ ,‬והוא בנוסף לייחוד שנעשה בתיבת נ"ר‪ ,‬ששם הוא בבחינת גימ'‪.‬‬ ‫משמעות פנימית לייחוד הנ"ר‬ ‫"ענין ברכות הדלקת הנר הם סובבים על יחוד א' עליון ושלם הנקרא נ"ר ‪ ...‬ועניינו בקיצור כי‬ ‫ג' בחינות של יחוד יש לזעיר ונוקביה‪ :‬הא' – בבחינת הוי"ה אהי"ה‪ .‬הב' – בבחינת הוי"ה‬ ‫אלהי"ם‪ .‬הג' – בבחינת הוי"ה אדנ"י‪ .‬ולפעמים מתייחדים בבחינה א' ולפעמים בשתיהן‬ ‫ולפעמים בשלשתם ואז הוא הייחוד הגמור ואז הנקבה נק' נ"ר כמספר ששה שמות הנז'"‪.27‬‬ ‫בכללות‪ ,‬הז"א עבורינו הוא הקב"ה‪ ,‬והנוק' היא המלכות‪ ,‬השכינה הקדושה – השורש‪ ,‬האמא של כל‬ ‫נשמות ישראל‪ ,‬כנסת ישראל‪ ,‬שכונסת לתוכה את כל נשמות ישראל‪ ,‬וכל זיווג עניינו חיבור והמשכה‬ ‫של שפע אין סוף ברוך הוא‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫שער התפילה למהרח"ו ענין חנוכה‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫ובמלת חנוכה תכוין להמשיך מאימא לנוק'‪ ,‬פשוט ומלא דס"ג" (כוונות זמניות דף ל"ג רע"ב)‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫"אח"כ במלת חנוכה תכוין כי כמו שהמשכנו הארה מאימא אל זעיר בשם נח"ל כדי שיוכל להתייחד עמה בג' הייחודים‬ ‫הנק' נ"ר‪ ,‬כן עתה נמשיך הוי"ה דס"ג של אימא שהוא מספר י' אותיות המילוי עם חשבון אותיות הפשוטות לבדם שהוא כ"ו‪,‬‬ ‫והרי כ"ו וס"ג הם בגימ' חנוכ"ה וזו ההמשכה תמשיכנה בנקבה הנק' נ"ר כנז' וע"י כן תהיה נר חנוכה" (שער התפילה‬ ‫למהרח"ו‪ ,‬ענין חנוכה)‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫שער התפילה למהרח"ו‪ ,‬ענין חנוכה‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫כוונות זמניות דף ל"ג רע"ב‬ ‫‪27‬‬ ‫שער התפילה למהרח"ו‪ ,‬ענין חנוכה‪.‬‬ ‫יחוד הנ"ר מחולק לשלוש‪ ,‬כך‪ ,1 :‬יָאָהָהָוָיָהָה ‪ ,2‬יָאָהָלָוָהָהָיָם ‪ .3‬יָאָהָדָוָנָהָי ‪.‬‬ ‫וישנם שתי אפשרויות להעמיד את יחוד הנ"ר הנ"ל‪ .‬או‪ ,‬כתר‪ ,‬חב"ד‪ ,‬ז"ת‪ .‬או‪ ,‬חב"ד חג"ת נה"י‪ .‬וביאור‬ ‫שתי אפשרויות אלו על דרך פנימיות העבודה‪ ,‬מובא בספר 'ים החכמה'‪ 28‬לרב מאיר מורגנשטרן‬ ‫שליט"א‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫"דכתר ביאורו רצון‪ ..‬והזיווג הוא שהרצון שלנו יהיה מקושר לרצון הבורא יתברך שמו‪ .‬וזיווג‬ ‫דחב"ד ביאורו‪ ,‬שהמוחין של בנ"י יהיו מקושרים במוחין של הקב"ה‪ ..‬ויחוד דז"ת היינו‬ ‫שהמעשים יהיו מקושרים למעשה העליון‪ .‬ואילו הבחינה השניה שיש בג' זיווגים אלו יתבאר‬ ‫גם כן על דרך זה‪ ,‬זיווג דחב"ד נתבאר שהוא לקשר מוחין דבנ"י במוחין דקוב"ה‪ ,‬יחוד‬ ‫דחג"ת הינו מעשים אמנם הוא בפנימיות‪ ,‬היינו אהבה יראה ודביקות‪ ,‬שאינה נפעלת למעשה‬ ‫ושגם אלו יהיו מקושרים בקוב"ה‪ ,‬וזיווג דנה"י היינו שהמעשים עצמם יהיו מקושרים גם הם‪.‬‬ ‫ממשיך הרב ב'שער התפילה'‪:‬‬ ‫‪29‬‬ ‫"והנה בברכה הא' שהיא 'להדליק נר חנוכה' נרמזו שלשתם ובברכה ב'‪ ,‬שהיא 'שעשה‬ ‫נסים' נרמזה (הבחינה) הב' (היינו הייחוד השני)‪ ,‬ובברכה הג' שהיא 'שהחיינו' נרמזה‬ ‫התחתונה מכולם (היינו הייחוד השלישי)"‪.‬‬ ‫(הבחינה)‬ ‫כאן יש לבאר מדוע אנו מוצאים שבברכה הראשונה אנו מייחדים את כל השלושה הייחודים‪ ,‬למרות‬ ‫שהם יעשו שוב פעם בברכות הב' והג'‪.‬‬ ‫הברכה הראשונה עוסקת בייחוד הוי"ה אהי"ה שמשמעו הייחוד העליון יותר‪ ,‬כנגד הכתר או המוחין‬ ‫כאמור לעיל‪ .‬כאשר אנו עוסקים במשהו שורשי ההשקעה שם תהיה מרובה ומדויקת‪ ,‬כאשר נעבור‬ ‫לשלבים הבאים‪ ,‬הדברים אמורים להיות פשוטים יותר‪ .‬דוגמא לדבר מצאנו בברכה הראשונה של‬ ‫תפילת ח"י (ברכת אבות) יש חשיבות גדולה לכוונה‪ ,‬מבחינת הלכתית‪ ,‬והפירוט בעסק הכוונות מרובה‬ ‫שם ביחס לשאר התפילה‪.‬‬ ‫אם כן בברכה הא' אנו עוסקים בשורש (היינו בחלק החשוב של כוונת הנ"ר)‪ ,‬והייחודים האמורים שם‬ ‫הם ייחודים פרטיים בתוך יחוד הוי"ה אהי"ה‪ .‬שאר הברכות משלימות כל אחת בתורה את ייחוד הנ"ר‪.‬‬ ‫בברכה השנייה נכוון בשם ההוי"ה‪ ,‬את החלק השני של ייחוד הנ"ר (הוי"ה אלהי"ם)‪ .‬ובברכת‬ ‫'שהחיינו' את החלק השלישי של ייחוד הנ"ר (הוי"ה אדנ"י)‪ .‬בשאר הימים בהם אין לנו את ברכת‬ ‫'שהחיינו'‪ ,‬לכן נכוון בהוי"ה של הברכה השניה את ב' הכוונות של ייחוד הנ"ר (הוי"ה אלהי"ם ו ְ הוי"ה‬ ‫אדנ"י)‪.‬‬ ‫'שעשה ניסים'‬ ‫שעשה‬ ‫"שעשה נסים" – אנחנו מעבירים שפע מש"ע לש"ה‪ .‬ש"ע נהורין הם מכלול כל הכחות והאפשרויות‬ ‫של הורדת שפע לעולם‪ .‬בכל פעם שיורד שפע גדול לעולם‪' ,‬הצד האחר' משתולל כדי לינוק ולקחת‬ ‫לעצמו מאותו שפע‪ .‬ועניין ש"ה – הוא ביטול כל מכלול כוחות הדין שרמוזות בשם אלוקים‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬בברכת להדליק נר חנוכה במילה חנוכ"ה‪ ,‬המשכנו מאמא לנוק' ב' שמות‪ :‬ס"ג‪ ,‬והוי"ה פשוט‪.‬‬ ‫מהם נבנה ב' שמות א"ל‪.‬‬ ‫א‪ .‬משם ס"ג נקח את האותיות המעולות‪ 30‬יודָהיָואוָהי‪ .‬ויעלו בגימ' א"ל‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫לקוטי 'ים החכמה' עמ' כו‬ ‫‪29‬‬ ‫שער התפילה שם‬ ‫‪30‬‬ ‫ד' אותיות ייא"י המעולות דס"ג‪ ,‬הם מחכמה דאמא‪ .‬ואילו אותיות ודהוה הם מבינה דאמא (דרושי ק"ש)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לבניית א"ל השני נקח את הוי"ה הפשוטה – כ"ו עם ד' אותיותיה‪ ,‬והכולל – יעלו א"ל‪.‬‬ ‫ב' שמות אלה שנתנו למלכות מקבלים הארת ש"ע נהורין המושפעים מפני א"א‪ ,‬וע"י כך מתמלאים‬ ‫ב"פ א"ל להיות‪ :‬אלףָלמד‪ָ,‬אלףָלמד (העולים ש"ע‪ ,‬אמנם עתה הם בפני הנוק')‪.‬‬ ‫הארת זו ש"ע אשר בפני הנוק' ממתיקה את‪:‬‬ ‫מס' שםָָאלףָלמדָהיָיודָמם‪ .‬וכן את ה' אותיות אָלָהָיָםָ פשוט‪.‬‬ ‫'נסים לאבותינו'‬ ‫"ענין 'על הניסים' כבר ידעת מה שכתוב בתיקונים‪ ,‬כי נ"ה הם ב' פקודין‪ ,‬דאתמר בהון "פקד‬ ‫פקדתי"‪ ,‬והם חנוכה ופורים‪ ,‬שבהם מתגלין האורות דנ"ה‪ .‬והנה בנצח שם הוי"ה‪ ,‬ובהוד‬ ‫אדנ"י‪ ,‬הנזכר בתיקונים‪ ,‬והם מ"ה ואדנ"י‪ ,‬גימ' נ"ס‪ ,‬ויסוד כלול בגויהו (בכ"י של פרע"ח נמצא‪:‬‬ ‫"ויסוד כולל בגויה" וכן הכריע הרש"ש)‪ ,‬הכולל נ' שערים‪ ,‬גימ' י"ם‪ ,‬לכן נקרא על הנסים‪ ,‬נ"ס ‪-‬‬ ‫י"ם‪ .‬והנה נמצא‪ ,‬כי נ"ה נקראו נסים‪ ,‬לכן אומרים בחנוכה ופורים על הנסים"‪.31‬‬ ‫אם כן נסי"ם מרמז על הארת נה"י דאו"א‪ .‬שהארת אבא ואמא הם אבותינו‪ ,‬המתגלים בימים ההם‬ ‫בזמן הזה – במלכות‪" .‬בימים ההם בזמן הזה" ‪ -‬כל האורות שהתגלו בימים ההם‪ ,‬יתגלו בזמן הזה‬ ‫בעולם שלנו‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫פרע"ח שער ר"ח חנוכה ופורים‪ ,‬פרק ד‬