הורד Pdf - ישיבת אורות האר"י

‫ביאור כוונות חנוכה‬
‫הנחה אצל הפתח‬
‫מובא בסידור היר"א (ח"ד עמ' ‪:)9‬‬
‫"כבר ידעת שאלו הימים הם לתקן ההוד‪ ,‬וההוד הזה היא ספירה השמינית‪ ,‬ולכן יש ח' ימים‬
‫בחנוכה והוא צורת פתח ח‪ ,‬וצריך להיותה סמוך לפתח טפח שטפח עולה צ"ז‪ ,‬ובחלל שיש‬
‫בין הוד ליסוד יש שם אל אדני שעולה עם הכולל צ"ז‪ ,‬והיסוד של נוק' הוא פתח‪ ,‬וארבע‬
‫אותיות של שם אדני הוא בסוד טפח לכן צריך שיהיה סמוך לפתח טפח"‬
‫זו עיקר הכוונה בהנחת החנוכיה סמוך לפתח‪.‬‬
‫רמז נוסף‪ .‬ההגדרה ההלכתית של מיקום החנוכיה היא‪" ,‬מזוזה בימין וחנוכה בשמאל" – וזה ר"ת‬
‫משיח‪ ,‬וכן סופי התיבות עם הכולל בגימטרייה צ"א שהוא שם הוי"ה אדנ"י ששילובם מורה על מכלול‬
‫כל הקומה הרוחנית‪ .‬האור הגנוז בחנוכה רומז גם להתנוצצות משיח שהיא המציאות היותר כללית‬
‫שקיימת בבריאה‪.‬‬
‫שיעור גובה הנחתה‬
‫"והנה בחנוכה זו כוונת ההדלקה‪ ,‬כי המלכות היא כנגד הנה"י דז"א למעלה מג' טפחים‬
‫שאינה עולה עד הראש ואנחנו ממשיכים לה אור מן הראש‪ ,‬וגו'‪ .‬לכן אם הניח אותה בתוך‬
‫עשרה יצא‪ ,‬כי כל זה נקרא מקומה כיון שהיא נוטלת אור מכל העשר‪ ,‬אבל למעלה מעשרה‬
‫‪1‬‬
‫אין להניח"‪.‬‬
‫פשט לשון השולחן ערוך‪ 2‬היא‪" ,‬מניחו למעלה מג' טפחים ומצוה להניחו למטה מי' טפחים"‪ .‬וכתב כף‬
‫החיים‪ 3,‬שמשמע מדברי האר"י שעיקר המצוה להניחה דוקא למעלה מג' טפחים‪ ,‬אלא שיכול להניחה‬
‫גם כן עד למטה מעשרה‪ .‬ואמנם הבא"ח‪ 4‬לא כתב למעלה מג' טפחים כדברי האר"י‪ ,‬אלא כתב "טוב‬
‫להניחה מעט למעלה משבעה טפחים"‪.‬‬
‫כוונת הכנת הפתילות‬
‫אמנם כל הפתילות כשרות‪ ,‬אך יש עניין דווקא בפתילה מצמר או מפשתן‪.‬‬
‫בכוונת הפתילה בכללות מבואר ברש"ש‪ ,5‬שיכוין שהיא ה"ח המתפשטים מחסד עד הוד כל אחת‬
‫כלולה מעשר שהם בסוד טיפה שהיא י‪ ,‬ועשר מעשר הרי ת"ק‪ ,‬וכ"ה שערי בינה שבהוד‪( ,‬הבינה יש‬
‫לה חמישים שערים והתחלקה כ"ה בבינה וכ"ה בהוד) הרי פתילה‪.‬‬
‫ובהמשך כתב הרש"ש‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫"ויכוין‪ ,‬כשישים אותה בתוך הנר‪ ,‬בסוד נקודת ציון שהוא כפוף‪ ,‬ואח"כ עולה השלהבת בסוד‬
‫בנימין‪ ,‬וכשידליק הפתילה יכוין בסוד ו של הוד נקודה כזה‪ ,‬ויכוין בסוד בנימין‪ ,‬שהיא באה‬
‫בסוד נ"ה אדם קדמאה‪ ,‬שהיא עולה סוד חנוכה במעלת כ"ב"‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫פרע"ח שער חנוכה פרק ד'‬
‫‪2‬‬
‫סימן תרע"א ו‬
‫‪3‬‬
‫סימן תרע"א ס"ק מ"ו‬
‫‪4‬‬
‫פרשת וישב אות ה'‬
‫‪5‬‬
‫נהר שלום לחנוכה דף מ ע"א‬
‫‪6‬‬
‫שם‬
‫וביאור לדברי הרש"ש ליקטנו בקצרה מספר 'ים החכמה'‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫"נקודת ציון שהוא כפוף" ‪ -‬יכופף את הפתילה ויכוין שהיא רמז ליסוד דנוקבא שהיא כפופה‪,‬‬
‫ויכוין עתה להעלות את הנוקבא‪" .‬ואח"כ עולה השלהבת בסוד בנימין" – ובעת ההדלקה‬
‫עצמה‪ ,‬עולה השלהבת שהוא סוד בנימין הרומז להעלאת מ"ן‪ .‬כלומר בעת הייחוד‪ ,‬הרי היא‬
‫מתרוממת ומתעלית בכח העלאת מ"ן‪ .‬וביאור הדבר על דרך העבודה‪ ,‬כשמשים הפתילה‬
‫בתוך הנר יכוין לעורר השתוקקות זו‪ ,‬שכנסת ישראל כפופה וחסרה‪ ,‬ומשתוקקת לקב"ה‪,‬‬
‫ועניין זה חייב לבוא יחד עם כפיפות‪ ,‬הכנעה והתבטלות לקב"ה‪" .‬וכשידליק הפתילה יכוין‬
‫בסוד וָ של הוד נקודה כזה" ‪ -‬ויכוין וָ של הוד שעתה בחנוכה אנו מכוונים לתיקון ההוד‪.‬‬
‫ובניקוד קמץ‪ ,‬והוא בגימ' כ"ב (ניקוד קמ"ץ גימ' י"ו‪ ,‬ועם הוָ' ָעצמה הרי כ"ב)‪ .‬והוא מעלת כ"ב אותיות‬
‫התורה‪ ,‬שורש כל האור‪ .‬ויכוין בסוד בנימין‪ ,‬שהיא באה בסוד נ"ה אדם קדמאה‪ ,‬שהיא‬
‫עולה סוד חנוכה במעלת כ"ב" – יש לכוין שהמלכות היא בחינת בן ימין‪ .‬וביאור הדבר‪,‬‬
‫שהמשתוקק באמת להקב"ה‪ ,‬מגיע לכ"ב אותיות התורה‪ .‬עיקר אור חנוכה הוא אור א"ס‪,‬‬
‫שמתגלה סודות התורה שהם פירוש של כ"ב אותיות התורה והם באים מעולמות העליונים‬
‫ביותר ע"י השתוקקות הגדולה ביותר לקב"ה‪ .‬ושמן זה בא מסוד נצח הוד דא"ק‪ ,‬והוא‬
‫ההשתוקקות הכי עליון שישנו‪ .‬וזה עיקר שם בנימין שמעלה מ"ן‪ ,‬שמעלה את ההשתוקקות‬
‫שיש לבני ישראל אל הקב"ה‪ .‬עכ"ד‪.‬‬
‫ועוד מופיע בספה"ק שבעת שאדם מכופף את הפתילה זה מכופף ומפורר ושובר מעליו את כל‬
‫הדינים‪.‬‬
‫כוונת מזיגת השמן‬
‫השמן ‪ -‬אמנם כל השמנים כשרים‪ ,‬אבל יש עניין להדלקה דווקא בשמן זית‪ ,‬והמהודר ביותר זה שמן‬
‫זית שנעשה ע"י יהודי בבית בד יהודי‪ ,‬ומי שעושה כך אשריו וטוב לו‪.‬‬
‫"ט‪ ,‬שהוא שמן בא"ת ב"ש"‪ .‬בעת‬
‫כתב הרש"ש‪" 8:‬בחנוכה‪ ,‬כשתשים השמן‪ ,‬תכוין בשם בָיָ ָ‬
‫"ט והוא שם קודש היוצא מפסוק "בזְר ֹעֹו יקַ בֵּץ טלָאִ ים"‪ 9‬והוא שם של‬
‫שתשים את השמן תכוין בשם בָיָ ָ‬
‫תיקון היסוד‪ .‬והניקוד עולה בגימ' שם ב"ן יודָההָווָהה (‪ ,)52‬והשם עצמו עולה בגימ' שם אהיהָ‬
‫(‪ , )21‬ושני שמות אלו יחד עולה גימ' ע"ג – שהוא שם ס"ג ועשר אותיות‪,‬‬
‫יודָהיָואוָהי – ס"ג יודָהיָואוָהי – עשר אותיותיו‪.‬‬
‫עוד מובא ברש"ש‪ ,‬שיכוין שחנוכה גימ' פ"ט והוא משם טפטפיה‪ ,‬כי שמן עולה ש"צ‪ ,‬ובמספר קטן‬
‫שמן עולה י"ב‪ ,‬הרי ביחד עולה ב"ת‪ ,‬ועם י"ה של שם טפטפיה הרי עולה זי"ת‪ .‬ושמן זית מרמז על‬
‫חכמה שורשית המגיעה ממקום גבוה ביותר‪.‬‬
‫ולאחר שמכוון בשם הזה יסתכל באור הנרות עם כוונות ההדלקה וזה סגולה לזיכרון גדול‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫הרב יצחק מאיר מורגנשטרן שליט"א‪' ,‬ים החכמה' חנוכה עמוד ע"ח‬
‫‪8‬‬
‫שם‬
‫‪9‬‬
‫ישעיה מ יא‬
‫כוונות ההדלקה‬
‫שלב א‪:‬‬
‫ראשית‪ ,‬צריך תמיד לזכור ולחזור ולזכור שאנחנו לא עובדים עבודה פרטית‪ ,‬אין כאן משיכת שפע‬
‫לצורך רווחה פרטית של מישהו אלא כל העבודה היא משיכת שפע לטובת כלל ישראל‪ .‬היות ואנחנו‬
‫עושים דברים גדולים ברומו של עולם‪ ,‬נא להרחיב את הדעת שאנחנו לא מדברים בתור אנשים‬
‫פרטיים קטנים במישור הקטן שלנו‪.‬‬
‫באיזה שלב בברכה מדליקים את הנר? – לפי הפשט "מצוות‪ ,‬מברך ועובר לעשייתן"‪ ,‬ולכן רק בסיום‬
‫כל הברכות ידליק‪ .‬על דרך הסוד נחלקו המקובלים‪ .‬יש שסוברים שעד לסיום הברכות עדיין לא סיימנו‬
‫את המהלך הפנימי‪ ,‬ולכן נדליק רק בסיום כל הברכות (כך גם נהג הרב מרדכי אליהו זצ"ל)‪ .‬לעומת‬
‫זאת חכמי ישיבת בית־אל מדליקים בסיום הברכה הראשונה‪ 10‬משום שהם סוברים שהייחודים שיש‬
‫בברכה הראשונה אינם ייחודים פרטיים של הייחוד הא'‪ ,‬אלא הם שלושת הייחודים עצמם‪ ,‬הא' הב'‬
‫והג'‪ .‬ואילו הייחודים שנמצאים בשאר הברכות‪ ,‬הם רק רמזים למה שכבר נעשה בברכה הראשונה‪.‬‬
‫הכוונה בכללות‪ :‬נח"ל של אבא ואמא מתחבר עם נח"ל של ז"א‪ ,‬ומתחבר עם נח"ל של נוקב"א –‬
‫וחיבור כל הנחלים ביסודות‪ ,‬יוצר צינור אחד של שפע רוחני עצום‪ ,‬מרום המעלות עד למציאות‬
‫הנמוכה בעולמנו‪.‬‬
‫ברכות חנוכה‬
‫"ענין ברכות הדלקת הנר הם סובבים על יחוד א' עליון ושלם הנק' נ"ר כמבואר אצלנו‬
‫בתפילת שחרית דחול בברכת שים שלום וע"ש כי שם נת' יחוד זה על מתכונתו‪ .‬ועניינו‬
‫בקיצור כי ג' בחינות של יחוד יש לזעיר ונוקביה‪:‬‬
‫הא' – בבחינת הוי"ה אהי"ה‪ .‬הב' – בבחינת הוי"ה אלהי"ם‪ .‬הג' – בבחינת הוי"ה אדנ"י‪.‬‬
‫ולפעמים מתייחדים בבחינה א' ולפעמים בשתיהן ולפעמים בשלשתם ואז הוא הייחוד הגמור‬
‫ואז הנקבה נק' נ"ר כמספר ששה שמות הנז'"‪.11‬‬
‫ישנו סדר שקיים בדרך השתלשלות השפע הרוחני מעילא לתתא‪ .‬האור נמשך למלכות בעודה‬
‫באצילות‪ ,‬ויורד עמה בירידתה לעולמות בי"ע‪ .‬ואת האור הזה צריך לשמור מאחיזת החיצונים‪ .‬על כן‬
‫כאשר בכוונת הדלקת הנרות נכוון להמשיך את האור‪ ,‬נכוון בנוסף כוונות שישמרו על ההארה הגדולה‬
‫הזו היורדת לבי"ע‪.‬‬
‫וכן בתיבת "מלך העולם"‪ ,‬יש לכוון את כוונת 'מסירות נפש'‪ .‬כי כל פעם שישנה מציאות של הורדת‬
‫שפע גדול חייב שתהיה מסירות נפש בקבלת ארבע מיתות בית דין‪.‬‬
‫י"ג מכילן דרחמי‬
‫י"ג מכילן דרחמי‪ ,‬הם י"ג תיקוני דיקנא‪ ,‬והם הארות של 'אריך אנפין' הנמשכים דרך אמא לנוק' קדישא‬
‫‪ -‬לקשט בהם את מלכות‪ ,12‬ולהכינה לקראת ייחוד הנ"ר‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫לאחר שכוונו בכוונת נח"ל‪ ,‬ו ‪ -‬להדלי"ק‪ ,‬נ"ר‪ ,‬חנוכ"ה (עץ תדהר ענף חנוכה עמ' כ"ה)‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫שער התפילה למהרח"ו‪ ,‬ענין חנוכה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫"בברכה יש י"ג תיבין‪ ,‬נגד י"ג מכילין דרחמי‪ ,‬דאמא מקשטי לברתא לתקנא הוד דידה" (פרע"ח‪ ,‬שער ר"ח חנוכה ופורים ‪-‬‬
‫פרק ד')‪.‬‬
‫מטרת הארת י"ג תיקוני דיקנא היא "לסחרּה לכנסת ישראל‪ ,‬ולנטרא לה"‪ ,13‬היינו‪ ,‬לשמור על המלכות‬
‫ש לא ינקו ממנה החיצוניים‪ ,‬וכן לכפות את הדינין ולמתק כוחות הס"א שמתעוררים בזמן ערבית‪ ,‬שזהו‬
‫הזמן הסמוך להדלקת הנרות‪.‬‬
‫בכל לילה מתעורר תיקון אחד כללי השייך לאותו יום‪ .‬כל תיקון כללי מורכב בעצמו מי"ג תיקונים‬
‫פרטיים‪.‬‬
‫הכוונה למעשה‪ :‬לפני הברכה יש לדעת איזה תיקון שייך באותו היום‪ ,‬ולכוון כי בסגולת י"ג מילות‬
‫הברכה יתעוררו י"ג המכילן הפרטיים של אותו התיקון הכללי להשפיע במלכות‪ .‬לדוג' ביום‬
‫הראשון מאיר התיקון א"ל‪ ,‬ובמילות הברכה נכוון לעורר י"ג התיקונים הפרטיים שלו להשפיע במלכות‪.‬‬
‫ביום השמיני 'וזאת חנוכה'‪ ,‬הכוונה מורכבת יותר‪:‬‬
‫א‪ .‬במילות הברכה נכוון בי"ג מכילן הפרטיים של תיקון 'נוצר חסד'‪,‬‬
‫ב‪ .‬במילה 'קדשנו' נכוון לייחד את שני המזלות העליונים 'נוצר חסד'‪ ,‬עם 'ונקה'‪ ,‬וע"י ייחוד זה‪,‬‬
‫של 'נוצר חסד' ו'ונקה' יתעוררו שאר המדות "שהם‪ :‬לאלפים‪ ,‬נושא עון‪ ,‬ופשע‪ ,‬וחטאה‪ ,‬ונקה‬
‫הכוללים‪ ,‬להאיר ולהשפיע למלכות מכל הי"ג (הפרטיים) דכל אחד מהם"‪.14‬‬
‫בכללות בכל ימי החנוכה נתקן ספירת ההוד‪ .‬משמעות הניקוד המשתנה באותיות י"ו שבשם ההוי"ה‪,‬‬
‫ללמדנו איזה בחינה פרטית נתקנת באותו הלילה‪ .‬לדוג' בלילה הא'‪ :‬חסד שבהוד‪ .‬בלילה הב'‪ :‬גבורה‬
‫שבהוד‪.‬‬
‫רג"ל‬
‫לפנות ערב הנוק' נמצאת עדיין באצילות‪ ,‬ומשם מקבלת הארת הוי"ה אהי"ה מהראש דז"א העולה‬
‫רג"ל‪.15‬‬
‫בשקיעה‪ ,‬יורדת הנוק' לעולמות בי"ע‪ .‬בחנוכה אנחנו ממשיכים את האור שקבלה המלכות באצילות‬
‫איתה בירידתה אל עולמות בי"ע‪ ,‬להאירם ולזככם‪.‬‬
‫הארה זו של ע"ב קס"א‪ ,‬אינה יכולה להמשך זמן רב‪ ,‬וזוהי הכוונה "עד שתכלה (הארת) רג"ל מהשוק‬
‫(עולמות התחתונים)"‪.‬‬
‫רג"ל גם רומז לכוחות החיצוניים‪ ,‬ואנו מכוונים שעל ידי הכוונה בשמות הקדושים הללו ירד לעולם אור‬
‫עצום שלא יתן שום אפשרות ל'צד האחר' תפיסה בקודש ויתבטלו כל הכוחות הרעים שקיימים בעולם‪.‬‬
‫הדלקה עושה מצווה‬
‫"לכן הדלקה עושה מצוה‪ ,‬ולא ההנחה‪ ,‬כי אין אנו מעלין אותה ממקומה כלל‪ ,‬אלא שאנו‬
‫ממשיכין לה אור מלמעלה אל מקומה לבד‪ ,‬היינו ההדלקה"‪.16‬‬
‫אסור להשתמש לאורה‬
‫‪13‬‬
‫זוה"ק ריש הקדמה לבראשית ד"א רע"א‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫סידור כוונות זמניות (שהוא סידורו של הגאון השד"ה (הרב שאול דוויק הכהן) זיע"א נוסח ה'לשם יחוד'‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫"ודע‪ ,‬כי אנו מדליקין אותה עם שקיעת החמה‪ ,‬כי אז היא מדת לילה‪ ,‬והיא (המלכות) יורדת למטה‪ ,‬אל הבריאה וליצירה‬
‫ולעשייה‪" ,‬לתת טרף לביתה וחק לנערותיה"‪ .‬ואז אנו ממשיכין לה אותן האורות שהיו לה למעלה‪ .‬ולפי שעיקר המשכה‬
‫היא מאותו האור הנמשך אליה מן הראש‪ ,‬שהוא הו"יה אהי"ה‪ ,‬כי כשהם מלאים ביודי"ן הם גימ' רג"ל‪ ,‬ואין האור הזה יכול‬
‫להמשיך אליה‪ ,‬אלא זמן מועט‪ ,‬לכן גם מצות הדלקה אינה אלא זמן מועט‪ ,‬וזהו "עד שתכלה רגל מן השוק"‪ ,‬כי השוק הם‬
‫העולמות התחתונים‪ ,‬עד שתכלה אותו רשימו מן האור שנמשך אחריה למטה עד מקומה" (פרע"ח‪ ,‬שער ר"ח חנוכה ופורים‪,‬‬
‫פרק ד')‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫פרע"ח‪ ,‬שער ר"ח חנוכה ופורים‪ ,‬פרק ד'‪.‬‬
‫"ולכן אסור להשתמש לאורה‪ ,‬כי כדי להיות אור הקודש העליון יורד עד למטה‪ ,‬אשר שם‬
‫מקומה במקום אשר מצויים שם החיצונים‪ ,‬ואנו חוששין שלא יתאחזו באור העליון‪ ,‬ולכן אין‬
‫ליהנות מן האור"‪.17‬‬
‫נמצא עד כה‪:‬‬
‫נכוון בתיבת הוי"ה של הברכה הראשונה‪:‬‬
‫א‪ .‬ע"ב קס"א – זוהי כוונת החלק הראשון של יחוד הנ"ר‪ ,‬היינו ייחוד הע"ב (הוא הז"א) עם‬
‫קס"א (היא הנוק')‪.‬‬
‫ב‪ .‬נכוין ס"ג קס"א – גימ' פעמיים יב"ק‪ .‬מטרת הייחוד הזה היא להוסיף שמירה על ההארות‬
‫הגדולות של חנוכה היורדות לעולמות בי"ע ולהכניע ולמתק הדינים והקלי' אשר שם‪.18‬‬
‫ג‪ .‬יכוין להמשיך לנוק' הארה ושפע כמספר ע"ב קס"א‪ ,‬שמגיעים מחב"ד דז"א‪ ,‬לנוק' שהיא ב"ן‪.‬‬
‫הארה זו היא ההארה הנמשכת לנוק' באצילות כדי להמשיך אותה לעולמות התחתונים‬
‫החשוכים‪ ,‬בסוד 'עד שתכלה רג"ל מהשוק'‪.‬‬
‫ביאור שם נח"ל‬
‫"אח"כ תכוין כי ר"ת 'להדליק נר חנוכה' הוא שם קדוש הנקרא נח"ל היוצא מר"ת נוצר חסד‬
‫לאלפים כנודע‪ .‬ועניינו הוא ‪ -‬אור הנמשך מן אימא לז"א כדי שיהיה בו כח להתייחד עמה‬
‫בג' היחודים הנז' שהם בגימ' נ"ר‪ .‬ולכן תכוין בשם נח"ל שהוא בגי' הויה דמ"ה דאלפין ואות‬
‫אל"ף שבאמצע מילוי אות ו' היא שם אהי"ה בריבועו כזה‪:‬‬
‫יודָה"אָו' א'‪ָ,‬א"ה‪ָ,‬אה"י‪ָ,‬אהי"ה ו'ָה"א‬
‫כי שם זה מורה ענין אימא המאירה בז"א בהתלבשה בתוכו"‪.19‬‬
‫ענין נס חנוכה הוא שהמלכות על אף שעומדת כנגד הנה"י של ז"א מ"מ מקבלת האורות כאילו היא‬
‫עומדת בשווה אליו‪.‬‬
‫כאמור שם נח"ל הנ"ל הוא הארה שמקבל ז"א מאמא‪ ,20‬ועל ידה נעשית הכנה בז"א לבוא בזיווג עם‬
‫הנוק '‪ .‬שם מ"ה מחולק לפי קומתו של ז"א‪ .‬יו"ד כנגד המוחין‪ ,‬ה"א ראשונה כנגד הגרון‪ ,‬וא"ו כנגד גוף‬
‫דז"א‪ ,‬וה"א אחרונה היא בחינת רחל העומדת כנגד רגלי ז"א‪ .‬הא' העומדת בתוך הוא"ו היא ההארה‬
‫שמשפיעה אמא במקום שליש העליון דז"א‪ ,‬כנגד ליבו דז"א‪ .‬ההארה של ריבוע אהי"ה משפיעה‬
‫דמים חדשים וחיות חדשה בז"א‪.‬‬
‫שם מ"ה הוא בחינת ז"א‪ ,‬והוא גימ' אדם‪ .‬ההארה שנמשיך מאמא לז"א‪ ,‬היא ריבוע אה"יה בחינת‬
‫אימא‪ .‬והנה אהי"ה בריבוע גימ' ד"ם‪ ,‬וזה בסוד הפסוק "שופך דם האדם באדם דמו ישפך"‪ ,21‬והיות‬
‫וחיות הז"א מגיע מכח אימא‪ ,‬אזי בכוונה זאת מחזירים לאדם את כחות הנפש שלו‪ ,‬בחנוכה זוכים‬
‫לקבל דם חדש‪ ,‬חיות חדשה‪ ,‬התבוננות חדשה‪ ,‬ולכן אדם שמכוון בכוונה הזאת ירגיש חיות ובחינה‬
‫רוחנית שעוברת דרכו‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫פרע"ח‪ ,‬שער ר"ח חנוכה ופורים‪ ,‬פרק ד'‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫בשער הייחודים (דף ח' ע"א ד"ה שמירה) מביא הרב יחוד לשמירה בדר"ך הסובב על ב"פ הוי"ה אלהי"ם העולים ב"פ‬
‫יב"ק‪ ,‬שע"י נכנעים הקלי'‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫פרע"ח שם‬
‫‪20‬‬
‫"שהוי"ה דמ"ה דאלפין היא בז"א ובהוי"ה זו יש ג' אלפי"ן וכ"א מהם מורה על שם אהי"ה בהיותו בסוד ריבוע ואחוריים‬
‫שעולה בגימ' ד"ם כנז' והוא בחי' אימא עילאה המתפשט תוך ז"א והיא נקרא אהי"ה כנודע‪ .‬ולהיות כי מינה דינין מתערין לכן‬
‫היא נעשית בבחי' ד"ם כנז'" (שער הכוונות דרושי פסח דרוש א')‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫בראשית ט‪ ,‬ו‬
‫לאחר שהז"א קיבל הארת נח"ל מאמא (להכינו לזיווג) הוא ממשיך השפעת נח"ל לנוק' (כדי להכין גם‬
‫אותה לזיווג)‪.‬‬
‫שלב ב‪:‬‬
‫להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה‬
‫"בתחילה תכוין במלת להדליק שהוא בגימ' ג' הויו"ת ע"ב (מחב"ד דז"א) ס"ג (מחג"ת דז"א) מ"ה‬
‫(מנה"י דז"א) ותכוין להמשיך ג' הויות האלו ע"י הדלקה זו אל הנקבה הנק' הוי"ה דב"ן‪.‬‬
‫ובמלת נר תכוין שע"י המשכה זו (ד'להדליק') תשתלם בג' היחודים הנ"ל ואז תיעשה בחי' נ"ר‬
‫חנוכה שהוא כמנין ג' הייחודים הנז' ותתייחד עם בעלה בג' היחודים הנז' (הוי"ה אהי"ה‪ ,‬הוי"ה‬
‫אלהי"ם‪ ,‬הוי"ה אדנ"י)"‪.22‬‬
‫המלה חנוכ"ה‪ 23‬מורכבת מ‪:‬‬
‫חנ"ה – (ס"ג) ‪ -‬יודָהיָואוָהי‪ .‬כ"ו – יהוה‪ ,‬שהוא הפשוט של ס"ג‪.‬‬
‫נכוין כי הנוק' מקבלת הארה מאמא‪ ,‬כדי‪ :‬שיהיה לנוק' כח להתייחד עם הז"א בייחוד האותיות דחנו‬
‫כ"ה‪ .24‬כמו כן כוונה זו היא הכנה לברכה הבאה 'שעשה ניסים'‪.‬‬
‫כוונה נוספת היא‪:‬‬
‫"במלת חנוכה יכוין אל מה שארז"ל שהיא אותיות חנ"ו בכ"ה והם סוד כ"ה אותיות שיש‬
‫בששה השמות שאמרנו שיכוין במלת נ"ר"‪.25‬‬
‫בפע"ח כתב‪:‬‬
‫"ויאריך בב' אותיות אחרונות כ"ה‪ ,‬עד שיכוין הג' יחודים העולין נ"ר"‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫בהקדמת הרש"ש לחנוכה‪ ,‬כתב הרב‪:‬‬
‫"וגם יכוין במלת חנוכה כמ"ש רז"ל חנ"ו בכ"ה‪ ,‬והם כ"ה אותיות שבג' ייחודים הנ"ל"‪.‬‬
‫אם כן הכוונה כאן‪ ,‬דכ"ה אותיות עניינה הוא ייחוד‪ .‬להמשיך מהז"א לנוק' הארה חדשה וייחוד חדש‬
‫בכ"ה אותיות‪ ,‬והוא בנוסף לייחוד שנעשה בתיבת נ"ר‪ ,‬ששם הוא בבחינת גימ'‪.‬‬
‫משמעות פנימית לייחוד הנ"ר‬
‫"ענין ברכות הדלקת הנר הם סובבים על יחוד א' עליון ושלם הנקרא נ"ר ‪ ...‬ועניינו בקיצור כי‬
‫ג' בחינות של יחוד יש לזעיר ונוקביה‪ :‬הא' – בבחינת הוי"ה אהי"ה‪ .‬הב' – בבחינת הוי"ה‬
‫אלהי"ם‪ .‬הג' – בבחינת הוי"ה אדנ"י‪ .‬ולפעמים מתייחדים בבחינה א' ולפעמים בשתיהן‬
‫ולפעמים בשלשתם ואז הוא הייחוד הגמור ואז הנקבה נק' נ"ר כמספר ששה שמות הנז'"‪.27‬‬
‫בכללות‪ ,‬הז"א עבורינו הוא הקב"ה‪ ,‬והנוק' היא המלכות‪ ,‬השכינה הקדושה – השורש‪ ,‬האמא של כל‬
‫נשמות ישראל‪ ,‬כנסת ישראל‪ ,‬שכונסת לתוכה את כל נשמות ישראל‪ ,‬וכל זיווג עניינו חיבור והמשכה‬
‫של שפע אין סוף ברוך הוא‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫שער התפילה למהרח"ו ענין חנוכה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ובמלת חנוכה תכוין להמשיך מאימא לנוק'‪ ,‬פשוט ומלא דס"ג" (כוונות זמניות דף ל"ג רע"ב)‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫"אח"כ במלת חנוכה תכוין כי כמו שהמשכנו הארה מאימא אל זעיר בשם נח"ל כדי שיוכל להתייחד עמה בג' הייחודים‬
‫הנק' נ"ר‪ ,‬כן עתה נמשיך הוי"ה דס"ג של אימא שהוא מספר י' אותיות המילוי עם חשבון אותיות הפשוטות לבדם שהוא כ"ו‪,‬‬
‫והרי כ"ו וס"ג הם בגימ' חנוכ"ה וזו ההמשכה תמשיכנה בנקבה הנק' נ"ר כנז' וע"י כן תהיה נר חנוכה" (שער התפילה‬
‫למהרח"ו‪ ,‬ענין חנוכה)‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫שער התפילה למהרח"ו‪ ,‬ענין חנוכה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫כוונות זמניות דף ל"ג רע"ב‬
‫‪27‬‬
‫שער התפילה למהרח"ו‪ ,‬ענין חנוכה‪.‬‬
‫יחוד הנ"ר מחולק לשלוש‪ ,‬כך‪ ,1 :‬יָאָהָהָוָיָהָה ‪ ,2‬יָאָהָלָוָהָהָיָם ‪ .3‬יָאָהָדָוָנָהָי ‪.‬‬
‫וישנם שתי אפשרויות להעמיד את יחוד הנ"ר הנ"ל‪ .‬או‪ ,‬כתר‪ ,‬חב"ד‪ ,‬ז"ת‪ .‬או‪ ,‬חב"ד חג"ת נה"י‪ .‬וביאור‬
‫שתי אפשרויות אלו על דרך פנימיות העבודה‪ ,‬מובא בספר 'ים החכמה'‪ 28‬לרב מאיר מורגנשטרן‬
‫שליט"א‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬
‫"דכתר ביאורו רצון‪ ..‬והזיווג הוא שהרצון שלנו יהיה מקושר לרצון הבורא יתברך שמו‪ .‬וזיווג‬
‫דחב"ד ביאורו‪ ,‬שהמוחין של בנ"י יהיו מקושרים במוחין של הקב"ה‪ ..‬ויחוד דז"ת היינו‬
‫שהמעשים יהיו מקושרים למעשה העליון‪ .‬ואילו הבחינה השניה שיש בג' זיווגים אלו יתבאר‬
‫גם כן על דרך זה‪ ,‬זיווג דחב"ד נתבאר שהוא לקשר מוחין דבנ"י במוחין דקוב"ה‪ ,‬יחוד‬
‫דחג"ת הינו מעשים אמנם הוא בפנימיות‪ ,‬היינו אהבה יראה ודביקות‪ ,‬שאינה נפעלת למעשה‬
‫ושגם אלו יהיו מקושרים בקוב"ה‪ ,‬וזיווג דנה"י היינו שהמעשים עצמם יהיו מקושרים גם הם‪.‬‬
‫ממשיך הרב ב'שער התפילה'‪:‬‬
‫‪29‬‬
‫"והנה בברכה הא' שהיא 'להדליק נר חנוכה' נרמזו שלשתם ובברכה ב'‪ ,‬שהיא 'שעשה‬
‫נסים' נרמזה (הבחינה) הב' (היינו הייחוד השני)‪ ,‬ובברכה הג' שהיא 'שהחיינו' נרמזה‬
‫התחתונה מכולם (היינו הייחוד השלישי)"‪.‬‬
‫(הבחינה)‬
‫כאן יש לבאר מדוע אנו מוצאים שבברכה הראשונה אנו מייחדים את כל השלושה הייחודים‪ ,‬למרות‬
‫שהם יעשו שוב פעם בברכות הב' והג'‪.‬‬
‫הברכה הראשונה עוסקת בייחוד הוי"ה אהי"ה שמשמעו הייחוד העליון יותר‪ ,‬כנגד הכתר או המוחין‬
‫כאמור לעיל‪ .‬כאשר אנו עוסקים במשהו שורשי ההשקעה שם תהיה מרובה ומדויקת‪ ,‬כאשר נעבור‬
‫לשלבים הבאים‪ ,‬הדברים אמורים להיות פשוטים יותר‪ .‬דוגמא לדבר מצאנו בברכה הראשונה של‬
‫תפילת ח"י (ברכת אבות) יש חשיבות גדולה לכוונה‪ ,‬מבחינת הלכתית‪ ,‬והפירוט בעסק הכוונות מרובה‬
‫שם ביחס לשאר התפילה‪.‬‬
‫אם כן בברכה הא' אנו עוסקים בשורש (היינו בחלק החשוב של כוונת הנ"ר)‪ ,‬והייחודים האמורים שם‬
‫הם ייחודים פרטיים בתוך יחוד הוי"ה אהי"ה‪ .‬שאר הברכות משלימות כל אחת בתורה את ייחוד הנ"ר‪.‬‬
‫בברכה השנייה נכוון בשם ההוי"ה‪ ,‬את החלק השני של ייחוד הנ"ר (הוי"ה אלהי"ם)‪ .‬ובברכת‬
‫'שהחיינו' את החלק השלישי של ייחוד הנ"ר (הוי"ה אדנ"י)‪ .‬בשאר הימים בהם אין לנו את ברכת‬
‫'שהחיינו'‪ ,‬לכן נכוון בהוי"ה של הברכה השניה את ב' הכוונות של ייחוד הנ"ר (הוי"ה אלהי"ם ו ְ הוי"ה‬
‫אדנ"י)‪.‬‬
‫'שעשה ניסים'‬
‫שעשה‬
‫"שעשה נסים" – אנחנו מעבירים שפע מש"ע לש"ה‪ .‬ש"ע נהורין הם מכלול כל הכחות והאפשרויות‬
‫של הורדת שפע לעולם‪ .‬בכל פעם שיורד שפע גדול לעולם‪' ,‬הצד האחר' משתולל כדי לינוק ולקחת‬
‫לעצמו מאותו שפע‪ .‬ועניין ש"ה – הוא ביטול כל מכלול כוחות הדין שרמוזות בשם אלוקים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬בברכת להדליק נר חנוכה במילה חנוכ"ה‪ ,‬המשכנו מאמא לנוק' ב' שמות‪ :‬ס"ג‪ ,‬והוי"ה פשוט‪.‬‬
‫מהם נבנה ב' שמות א"ל‪.‬‬
‫א‪ .‬משם ס"ג נקח את האותיות המעולות‪ 30‬יודָהיָואוָהי‪ .‬ויעלו בגימ' א"ל‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫לקוטי 'ים החכמה' עמ' כו‬
‫‪29‬‬
‫שער התפילה שם‬
‫‪30‬‬
‫ד' אותיות ייא"י המעולות דס"ג‪ ,‬הם מחכמה דאמא‪ .‬ואילו אותיות ודהוה הם מבינה דאמא (דרושי ק"ש)‪.‬‬
‫ב‪ .‬לבניית א"ל השני נקח את הוי"ה הפשוטה – כ"ו עם ד' אותיותיה‪ ,‬והכולל – יעלו א"ל‪.‬‬
‫ב' שמות אלה שנתנו למלכות מקבלים הארת ש"ע נהורין המושפעים מפני א"א‪ ,‬וע"י כך מתמלאים‬
‫ב"פ א"ל להיות‪ :‬אלףָלמד‪ָ,‬אלףָלמד (העולים ש"ע‪ ,‬אמנם עתה הם בפני הנוק')‪.‬‬
‫הארת זו ש"ע אשר בפני הנוק' ממתיקה את‪:‬‬
‫מס' שםָָאלףָלמדָהיָיודָמם‪ .‬וכן את ה' אותיות אָלָהָיָםָ פשוט‪.‬‬
‫'נסים לאבותינו'‬
‫"ענין 'על הניסים' כבר ידעת מה שכתוב בתיקונים‪ ,‬כי נ"ה הם ב' פקודין‪ ,‬דאתמר בהון "פקד‬
‫פקדתי"‪ ,‬והם חנוכה ופורים‪ ,‬שבהם מתגלין האורות דנ"ה‪ .‬והנה בנצח שם הוי"ה‪ ,‬ובהוד‬
‫אדנ"י‪ ,‬הנזכר בתיקונים‪ ,‬והם מ"ה ואדנ"י‪ ,‬גימ' נ"ס‪ ,‬ויסוד כלול בגויהו (בכ"י של פרע"ח נמצא‪:‬‬
‫"ויסוד כולל בגויה" וכן הכריע הרש"ש)‪ ,‬הכולל נ' שערים‪ ,‬גימ' י"ם‪ ,‬לכן נקרא על הנסים‪ ,‬נ"ס ‪-‬‬
‫י"ם‪ .‬והנה נמצא‪ ,‬כי נ"ה נקראו נסים‪ ,‬לכן אומרים בחנוכה ופורים על הנסים"‪.31‬‬
‫אם כן נסי"ם מרמז על הארת נה"י דאו"א‪ .‬שהארת אבא ואמא הם אבותינו‪ ,‬המתגלים בימים ההם‬
‫בזמן הזה – במלכות‪" .‬בימים ההם בזמן הזה" ‪ -‬כל האורות שהתגלו בימים ההם‪ ,‬יתגלו בזמן הזה‬
‫בעולם שלנו‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫פרע"ח שער ר"ח חנוכה ופורים‪ ,‬פרק ד‬