‫מסע‬
‫נודד‬
‫בעקבות‬
‫תפוצות ישראל‬
‫שיינה בוצר‬
‫איטליה‬
‫כתבות | ראיון | מנהגים | פתגמים | סיפור עם | מתכון | פיוט | סיפור מסע | תחנות בדרך‬
‫המסע שלהם היה פשוט מאוד‪:‬‬
‫מארץ ישראל לרומא‪ ,‬עיכוב קל‬
‫של ‪ 2,500‬שנה‪ ,‬וחזרה לירושלים‪.‬‬
‫עכשיו הם מצוידים במה שיש‬
‫לאיטליה להציע ‪ -‬פסטה‬
‫משובחת‪ ,‬ניגונים עתיקים‪,‬‬
‫ועיצוב ייחודי‬
‫איור‪ :‬נחמיה בועז‬
‫"אם יהיה נדחך בקצה השמיים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך"‬
‫(דברים ד‪ ,‬א)‬
‫איטליה‬
‫הפרארי של התפוצות‬
‫שיינה בוצר‬
‫ירושלים יש בועה ‪-‬‬
‫איטליה הקטנה‪ .‬כולם‬
‫סביב מדברים איטלקית או עברית‬
‫במבטא עשיר‪ ,‬בהטעמה שמתגלגלת‬
‫על הלשון ומתנגנת באוזניים‪.‬‬
‫הם עונים לשמות כמו אנג'לה‬
‫וצ'יצ'יליה (בהגייה מסתלסלת); מעין‬
‫חצי אי איטלקי בלב הים הירושלמי‪.‬‬
‫"כאיטלקים מעולם לא הפסקנו‬
‫להיות מיעוט קיומי‪ .‬שם אתה‬
‫מיעוט‪ ,‬ואז גם כשאתה עולה‬
‫לישראל אתה נשאר מיעוט ‪ -‬כי‬
‫אף אחד לא מבין אותך"‪ ,‬אומר‬
‫יונתן פצ'יפיצ'י‪ ,‬ירושלמי איטלקי‬
‫ברמ"ח איבריו‪" .‬כאיטלקי‪ ,‬מאוד‬
‫מתסכל כששואלים אותי אם אני‬
‫אשכנזי או ספרדי‪ ,‬וכשאני מנסה‬
‫להסביר שאני איטלקי חושבים שלא‬
‫הבנתי את השאלה"‪.‬‬
‫הידעת?‬
‫עובר ושב‬
‫פעמיים בלבד עברו יהודים תחת‬
‫היהודית בארץ ישראל‪,‬‬
‫לשער טיטוס‪.‬‬
‫התאספו כולם ‪ -‬בטבעיות וללא‬
‫בפעם הראשונה‬
‫כל תאום או תכנון מראש ‪ -‬אל‬
‫הובלו תחתיו כשבויי אותה נקודה‪ ,‬אל שער טיטוס‪.‬‬
‫המלך טיטוס‪ ,‬גולים‬
‫זה היה המקום והזמן לסגור‬
‫ומושפלים‪.‬‬
‫את המעגל‪ .‬הרב דוד פראטו‪,‬‬
‫ואז‪ ,‬בעוברם תחת שהיה אז רבה הראשי של רומא‪,‬‬
‫השער‪ ,‬קיבלו‬
‫ביטל באותו המעמד את המנהג‬
‫על עצמם לא‬
‫העתיק‪ ,‬ולראשונה מזה אלפיים‬
‫לעבור תחתיו שנית שנה צעדו יהודים תחת לשער‬
‫יותר לעולם‪.‬‬
‫טיטוס‪ .‬הפעם הם פסעו בראש‬
‫מנהג זה שרד‬
‫מורם‪ ,‬ובדרך ההפוכה ‪ -‬לכיוון‬
‫ירושלים‪ .‬היום‪ ,‬אף אחד כבר‬
‫אלפיים שנה‪,‬‬
‫לא עובר תחת שער טיטוס‪.‬‬
‫עד יום ה' באייר‬
‫לא רומאים ולא יהודים‪.‬‬
‫תש"ח‪ .‬כששמעו‬
‫שער טיטוס הגדול נסגר‬
‫יהודי איטליה‬
‫מטעמי בטיחות‪.‬‬
‫על התחייה‬
‫פרופ' סנדרה‬
‫סטאו דבנדטי‬
‫פתגמים‬
‫‪Medico pietoso fa la piaga puzzolente‬‬
‫ּפּוצֹול ְנ ֵטה‬
‫ֶ‬
‫ֶמ ִדיקֹו ְּפייֵ טֹוזֹו ָפה ַלה ְּפייַ גַ ה‬
‫רופא רחמן גורם לפצע להסריח‬
‫(אפילו אם כואב‪ ,‬יש לעשות את כל מה שצריך)‬
‫‪Chiodo scaccia chiodo‬‬
‫ִקיאֹודֹו ְס ָק ְצ'יַ ה ִקיאֹודֹו‬
‫מסמר מגרש מסמר (אהבה חדשה משכחת אכזבה קודמת)‬
‫‪ | jtimes.co.il | 28‬י"ג כסלו תשע"ב‪ | 9.12.11 ,‬דיוקן‬
‫|‬
‫|‬
‫יהדות איטליה חפה מכל קטלוג‪,‬‬
‫ויעיד על כך נוסח התפילה המיוחד‬
‫ועתיק היומין – נוסח בני רומי‪ .‬מקורו‬
‫בנוסחי תפילה קדומים המבוססים‬
‫בעיקר על נוסח בבל‪ ,‬והוא מכיל גם‬
‫נוסחאות ארץ ישראליות קדומות‪.‬‬
‫איטליה מכילה בתוכה שלל‬
‫קהילות שמוצאן מספרד שהגיעו‬
‫לאחר הגירוש‪ .‬קהילות נוספות‬
‫הגיעו במאה ה־‪ 20‬בעיקר‬
‫מלוב‪ ,‬מצרים ואיראן‪,‬‬
‫וכן קהילות שמוצאן‬
‫מגרמניה ושכנותיה‬
‫האשכנזיות שהיגרו‬
‫בעקבות רדיפות‬
‫בתקופות שונות‪ .‬כל‬
‫‪A nemico che fugge, ponti d'oro‬‬
‫קהילה נדדה עם הנוסח שלה וקבעה‬
‫לה בית כנסת; הנוסח האיטלקי‬
‫המקורי הוא הנוסח של יהודי איטליה‬
‫הוותיקים‪" .‬יהודי איטליה שנהגו‬
‫לפי מנהג רומי ייחסו לעצמם אצולה‬
‫מסוימת כי הם בני המקום ובעלי‬
‫ותק‪ .‬הם הביטו על האיטלקים‬
‫ממוצא ספרדי כעל 'צעירים'‪ ,‬כי‬
‫היה להם ותק של חמש מאות שנה‬
‫בסך הכול‪ ,‬ומה זה לעומת קילומטרז'‬
‫של אלפיים ומשהו שנים?" מסביר‬
‫פצ'יפיצ'י‪" .‬יש משפחות איטלקיות‬
‫שייחוסן מגיע עד תקופת המכבים‪.‬‬
‫בידי משפחת ענו‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬יש‬
‫מסורת שהם נשלחו מירושלים‬
‫לרומא לשמש בה שגרירים מטעם‬
‫המכבים‪ .‬כיום חלקם חיים בארץ‬
‫וחלקם עוד יושבים שם"‪.‬‬
‫שכונת התקווה עם נגיעות רנסנס‬
‫אחרי שהשואה השמידה כרבע‬
‫מיהודי איטליה ורבים עלו לארץ או‬
‫היגרו לארצות אחרות‪ ,‬נותרו בתי‬
‫כנסת‪ ,‬תשמישי קדושה וחפצי יומיום‬
‫רבים מיותמים‪ .‬אומברטו שלמה נכון‪,‬‬
‫ממנהיגי התנועה הציונית באיטליה‪,‬‬
‫הבין שאם לא יפעל להצלתם‬
‫בהקדם‪ ,‬סופם להיבזז‪ ,‬להיהרס‬
‫ולהיעלם‪ .‬נכון התחיל בתהליך‬
‫העלאת בתי הכנסת ותכולתם לארץ‪,‬‬
‫אך לא הסתפק רק בהצלתם מכליה‬
‫ושיממון אלא גם הפיח בהם חיים‪:‬‬
‫ארונות קודש מפוארים‪ ,‬כמו שרק‬
‫אומני רומא והרנסנס ידעו לייצר‪,‬‬
‫עשו את דרכם בהכוונת משרד‬
‫הדתות לשכונת התקווה‪ ,‬לנתניה‬
‫ולעוד כ־‪ 50‬בתי כנסת שונים‬
‫ברחבי הארץ‪ .‬בתי הכנסת מאיטליה‬
‫זכו בחיות מחודשת ובתי הכנסת‬
‫בישראל קיבלו נתח מפארם והדרם‬
‫של האיטלקים‪.‬‬
‫‪Chi dorme non piglia pesci‬‬
‫ַא נֵ ִמיקֹו ֵקה פּוגֵ 'ה‪ּ ,‬פֹונְ ִטי דאֹורֹו‬
‫לאויב שבורח‪ְ ,‬בנה גשרי זהב (יש להקל על האויב את הבריחה)‬
‫דֹור ֵמה נֹון ִּפיגְ ִליַ יה ֵּפ ִׁשי‬
‫ִקי ְ‬
‫מי שישן לא תופס דגים‬
‫‪Chi tocca il bambino diventa compare‬‬
‫‪Meglio un uovo oggi che una‬‬
‫‪gallina domani‬‬
‫ארה‬
‫קֹומ ָּפ ֵ‬
‫טֹוקה ִאיל ַּב ְמ ִּבינֹו ִדיווֵ נְ ַטה ְ‬
‫ִקי ָ‬
‫מי שנוגע בילד הופך לסנדק (לא כדאי לגלות עניין‪ ,‬כי‬
‫תהפוך שותף)‬
‫האור הגנוז‬
‫דֹומאנִ י‬
‫ֵמגְ ִ'ליֹו אּון אּואֹובֹו אֹוגִ 'י ֵקי אּונַ ה גָ ִלינָ ה ָ‬
‫טובה יותר הביצה היום‪ ,‬מאשר התרנגולת מחר‬
‫לימים נפתח מוזיאון יהדות‬
‫איטליה בירושלים‪ ,‬שנושא את‬
‫שמו של נכון וממשיך את חזונו‪.‬‬
‫בית הכנסת המפואר מהעיירה‬
‫קונליאנו ונטו‪ ,‬שנבנה לפני‬
‫יותר מ־‪ 300‬שנה‪ ,‬הועלה לארץ‬
‫בשלמותו ושוחזר‪ ,‬והוא משמש‬
‫כמוצג במוזיאון בימות השבוע‬
‫וכבית כנסת פעיל של הקהילה‬
‫האיטלקית בירושלים בשבתות‬
‫וחגים‪ .‬עושר ואסתטיקה נשקפים‬
‫מכל פינה‪ ,‬הוד והדר בפרטים‬
‫הקטנים ‪ -‬פרוכות מהודרות‪,‬‬
‫כתרי תורה מעוטרים‪ ,‬פעמוני‬
‫כסף נדירים ומעילי ספרי תורה‬
‫וטליתות מקושטים ברקמות‬
‫עדינות של עבודת יד בעלות‬
‫אינסוף גוונים ודוגמאות‪.‬‬
‫כן‪ ,‬זה מוזיאון‪ .‬אבל התצוגה‬
‫נהדפת לצדדים ללא כל היסוס‬
‫לטובת מרחבי תפילה למתפללים‬
‫הרבים בחגים‪ .‬מרתק להיכנס‬
‫למוזיאון שלא מקפיא את הזמן‪,‬‬
‫לא מגיעים בשרוולים קצרים‪ .‬בית הכנסת המרכזי ברומא‬
‫אלא מעודד המשכיות פעילה גם‬
‫במחיר שחיקה מסוימת של העבר‪.‬‬
‫לא היו באיטליה‪" .‬כל‬
‫האיטלקים לקחו בחשבון שחייב‬
‫מצומצמות בנות בין מאה לאלף איש‬
‫מה שמעבר למנהג שונה‬
‫להיות גם בלאי – מחיר קטן ביחס‬
‫בוונציה‪ ,‬טורינו‪ ,‬פיזה‪ ,‬בולוניה‪ ,‬נאפולי‬
‫לגמרי"‪ ,‬מעיד פצ'יפיצ'י‪.‬‬
‫לקילומטרז' של מסורת רציפה מזה‬
‫ועוד‪ .‬רוב הקהילות הקטנות נמצאות‬
‫"את פער הדורות אפשר לזהות‬
‫‪ 2,500‬שנה‪ .‬ההיסטוריה המשומרת‬
‫על סף כליה‪ .‬בחלק מהמקומות אין‬
‫לפי אלו שמקפידים על הלבוש‬
‫היטב יוצאת מהוויטרינה לצורך‬
‫אפילו מניין או מי שיתחזק את מבנה‬
‫המחויט ואלה שמגיעים עם סנדלים‬
‫ההווה החי‪ .‬הכספות נפתחות‬
‫בית הכנסת‪ .‬בקרב יהודי איטליה אחוזי‬
‫וחולצה בחוץ (רחמנא ליצלן)‪ .‬בבית‬
‫ורימונים בני המאה ה־‪ 17‬וה־‪18‬‬
‫ההתבוללות הם מהגבוהים בתפוצות‪:‬‬
‫הכנסת המרכזי ברומא‪ ,‬אף אחד לא‬
‫משמשים את הקהילה בתפילות‬
‫תהליך החילון מואץ‪ ,‬ולכן ההידלדלות‬
‫היה מעלה על דעתו להגיע לתפילה‬
‫בשבתות ובחגים‪" .‬ברור שהשימוש‬
‫היהודית מורגשת‪.‬‬
‫בשרוולים קצרים‪.‬‬
‫שוחק ופוגם‪ ,‬לכן אנחנו משמרים‬
‫הקהילה בארץ מורכבת מבני הדור‬
‫"להיות איטלקי זה אומר שיש דרך‬
‫ומתחזקים לעתים קרובות‪ ,‬ומיד‬
‫הראשון שהגיעו ישירות מאיטליה‬
‫לעשות כל דבר‪ .‬נוהגים בתשומת‬
‫לאחר מכן משיבים את הכתרים‬
‫ומבני דור שני ושלישי שנולדו בארץ‪,‬‬
‫לב ובקפדנות יתרה בכל תג ומנהג‪.‬‬
‫והמעילים העתיקים אל ארון הקודש‬
‫חלקם אינם דוברים את השפה ומעולם‬
‫מספרים על הרב דוד פראטו שלא היה‬
‫להמשך הפעילות"‪ ,‬מספרת יערה‬
‫מודיע לחזנים מי הולך לקרוא בתורה‬
‫איסר‪ ,‬אוצרת במוזיאון‪.‬‬
‫בשבת בבוקר‪ ,‬ואז כולם היו צריכים‬
‫לוקחים את טיטוס בהליכה‬
‫להגיע מוכנים‪ .‬קצת רודני‪ ,‬אבל הוא‬
‫גידל דור של אנשים שיודעים לקרוא‬
‫כיום חיים באיטליה כ־‪ 35‬אלף‬
‫בתורה בעיניים עצומות‪.‬‬
‫יהודים‪ .‬רובם הגדול מרוכזים ברומא‬
‫"הרב דלה־רוקה‪ ,‬שהכין‬
‫(כ־‪ 15‬אלף יהודים) ובמילאנו‬
‫אותי לקריאת הבר־מצווה‬
‫(כעשרת אלפים)‪ .‬שאר יהודי‬
‫שלי‪ ,‬היה עובר כל פעם‬
‫איטליה מתחלקים לקהילות‬
‫‪E' la fede degli amanti come‬‬
‫‪l'araba fenice; che ci sia ciascun lo dice, dove‬‬
‫‪sia nessun lo sa‬‬
‫קֹומה ְל ַא ַר ַּבה ֵפנִ ֶיצ'ה;‬
‫ֵאה ַלה ֶפ ֶדה ֵדגְ ִ'לי ַא ָמנְ ִטי ֵ‬
‫דֹובה ִס ַיא נֵ סּון לֹו ָסא‬
‫ֵקי ִצ' ִס ַיא ִצ ַ'א ְסקּון לֹו ִד ֶיצ'ה‪ֵ ,‬‬
‫נאמנות האוהבים היא כמו עוף החול; כולם מדברים על‬
‫קיומו‪ ,‬אף אחד אינו יודע היכן הוא נמצא‬
‫‪Voce dal sen fuggita, più richiamar non‬‬
‫‪vale; non si trattien lo strale, quando‬‬
‫‪dall'arco uscì‬‬
‫צילום‪ :‬יונתן פצ'יפיצ'י | צילומי פריטים ממוזיאון יהדות איטליה‪ :‬מרים צחי‬
‫רומא‬
‫מתעלות ונציה לרחובות‬
‫ירושלים‪ ,‬מן הפיאצות‬
‫של רומא אל איי‬
‫התנועה של נתניה‪ :‬בני‬
‫הקהילה לא עוצרים‬
‫גם בתום ‪ 2,500‬שנה‪.‬‬
‫הקילומטרז' מעיד על‬
‫כוחו של המנוע‪ ,‬העיצוב‬
‫מעיד על איכותם‬
‫של הנוסעים‬
‫בלב‬
‫משהו‬
‫על שלוש מילים‪,‬‬
‫ועד שלא קראתי‬
‫אותם שוב ושוב בדיוק‬
‫איך שצריך לא הייתי‬
‫משוחרר‪ .‬זו שיטה שיכולה‬
‫להסביר איך שמרנו על המסורת‪.‬‬
‫מטיטוס והאימפריה הרומית הדגולה‬
‫נותר רק שער הניצחון וגם הוא סגור‬
‫למבקרים עקב ליקויים בטיחותיים‪,‬‬
‫ולעומת זאת‪ ,‬אף על פי‬
‫שבמונחים מספריים אין‬
‫הרבה מאיתנו‪ ,‬קהילה‬
‫אחרת באותם תנאים‬
‫ובאותו סדר גודל הייתה‬
‫נעלמת מזמן‪ .‬אולי‬
‫העקשנות‪ ,‬הדבקות‬
‫והדקדקנות הם חלק‬
‫מהסיבה שבזכותה‬
‫הצלחנו לשרוד כבר‬
‫‪ 2,500‬שנה"‪.‬‬
‫אנג'לה פולקוב־לזר סייעה‬
‫בהכנת הכתבה‬
‫יאן‬
‫'יטה‪ִּ ,‬פיּו ִר ִיקייָ ַמר נֹון ווָ ֶלה; נֹון ִסי ְט ַר ִט ֵ‬
‫וֹוצ'ה ַדל ֵסן פּוּגִ ַ‬
‫ֶ‬
‫אּושי‬
‫קּואנְ דֹו ַדּל ָא ְרקֹו ִ‬
‫אלה‪ַ ,‬‬
‫לֹו ְס ְט ָר ֵ‬
‫על קול שברח מהלב‪ ,‬אין טעם להתחרט; לאחר שיצא‬
‫מהקשת‪ ,‬אי־אפשר להחזיר את החץ‬
‫בתהלוכת הניצחון‬
‫של טיטוס הגולים‬
‫פסעו מרחק עצום‪.‬‬
‫בדרך טיפסו הרים‪,‬‬
‫צלחו נהרות וחצו‬
‫גשרים שנבנו במיוחד‬
‫לשם אותם צעדי‬
‫תבוסה מחד גיסא‪,‬‬
‫והתרברבות הניצחון‬
‫מאידך גיסא‪.‬‬
‫אגדה יהודית‬
‫איטלקית מספרת‬
‫שכאשר היהודים‬
‫שבויי החרב מירושלים‬
‫חצו את גשר פונטה־‬
‫רוטו‪ ,‬ובידיהם אחזו‬
‫את אוצרות המקדש‪,‬‬
‫הם הביטו במים‬
‫השוצפים תחתם‪,‬‬
‫והחליטו בו ברגע‬
‫להשליך מטה את‬
‫מנורת הזהב לבל‬
‫תיפול בידי הרומאים‪.‬‬
‫כעבור שנים‪ ,‬רעידת‬
‫אדמה הרעידה את‬
‫חצי האי האיטלקי‪,‬‬
‫והגשר העתיק‬
‫התמוטט כמעט כולו‪.‬‬
‫כל חלקי הגשר קרסו‬
‫לתוך המים‪ ,‬למעט‬
‫אותו חלק אחד‬
‫קטן שלפי האגדה‬
‫ממנו השליכו‬
‫היהודים הגולים‬
‫את מנורת הזהב‪.‬‬
‫זכותו עמדה לו‪ .‬גשר פונט‬
‫ה־רוטו צילום‪ :‬יונתן פצ'יפיצ'י‬
‫‪A quattro cose credito non dare: Chiaro‬‬
‫‪d'inverno, nuvole d'estate, amor di donna,‬‬
‫‪carità di frate‬‬
‫נּובֹולה‬
‫ֵ‬
‫ארה‪ְ :‬קייָ רֹו ְד ִאינְ ווֵ ְרנֹו‪,‬‬
‫קּוא ְּטרֹו קֹוזֵ ה ְק ֵר ִדיטֹו נֹון ָד ֵ‬
‫ַאה ַ‬
‫אטה‬
‫יטה ִדי ְפ ָר ֵ‬
‫ְד ֶא ְס ָט ֵטה‪ַ ,‬אמֹור ִדי דֹונַ ה‪ָ ,‬ק ִר ָ‬
‫בקיץ‪,‬‬
‫מעונן‬
‫בחורף‪,‬‬
‫בהיר‬
‫בארבעה דברים אין לתת אמון‪:‬‬
‫| ‪ | jtimes.co.il‬י"ג כסלו תשע"ב‪ | 9.12.11 ,‬דיוקן‬
‫אהבת אישה‪ ,‬וצדקה מנזיר‬
‫דיוקן | ‪ | jtimes.co.il‬י"ג כסלו תשע"ב‪29 | 9.12.11 ,‬‬
‫איטליה‬
‫סיפור חיים‬
‫הי ֹה היָ ה‬
‫יציאת פירנצה‬
‫כד השמן‬
‫ריקי רט‬
‫משה חיים‬
‫קאסוטו האדריכל‬
‫היה המומחה לאבנים‬
‫טובות של הדוכס‬
‫הגדול‪ .‬באחד מסיוריו‬
‫ב־‪ 1734‬הגיע לארץ־‬
‫ישראל‪ ,‬וכאן השאיר‬
‫לפיקדון את בנו בן‬
‫השלוש בחברון‪:‬‬
‫"הוא בסך הכול רצה‬
‫שכשיבוא המשיח‪,‬‬
‫יהיה לפחות קאסוטו‬
‫אחד שיקבל את פניו"‪.‬‬
‫דוד קאסוטו‬
‫עדיין מחכה‬
‫פרופ' דוד‬
‫קאסוטו‬
‫עזב את איטליה מולדתו עוד‬
‫בטרם מלאו לו עשר שנים; יתום‬
‫מאב‪ ,‬אוד מוצל מאש של קהילה‬
‫מפוארת בפירנצה‪ .‬אבל גם היום‪,‬‬
‫בגיל ‪ ,74‬הוא מקפיד להמשיך‬
‫את המסורת המשפחתית שהשם‬
‫קאסוטו טומן בחובו‪ .‬סבו הרב‬
‫פרופ' משה דוד קאסוטו‪ ,‬שעל‬
‫שמו הוא קרוי‪ ,‬הוא פרשן המקרא‬
‫הנודע‪ .‬אביו הוא הרב נתן קאסוטו‪,‬‬
‫שכיהן כרב הקהילה היהודית‬
‫בפירנצה בזמן השואה‪.‬‬
‫נתן קאסוטו היה יכול להימלט‬
‫מציפורני הנאצים‪ ,‬אך הוא בחר‬
‫להישאר ולסייע לבני קהילתו‪,‬‬
‫ובסופו של דבר מצא את מותו‬
‫באושוויץ‪ .‬ילדיו ניצלו ועלו‬
‫לארץ‪ .‬בנו דוד הפך לאדריכל‬
‫מוערך‪ ,‬שבין היתר היה ממשקמי‬
‫הרובע היהודי בירושלים וכיהן‬
‫כסגן ראש עיריית ירושלים‪.‬‬
‫גלגולו של גבסו‬
‫צילום‪ :‬מרים צחי‬
‫ואלה שמות‬
‫חיים גיוזלי‬
‫לשמות המשפחה של יהודי איטליה‬
‫כמה מאפיינים ייחודיים‪ .‬המאפיין‬
‫העיקרי של השמות הוא שהיהודים‬
‫האיטלקים התחילו להשתמש בשמות‬
‫משפחה זמן רב לפני מרבית הקהילות‬
‫האחרות באירופה‪ ,‬ייתכן שכבר במאות‬
‫ה־‪ 11‬וה־‪ .12‬משום כך ‪ -‬ואולי גם בגלל‬
‫השתלבותם העמוקה יותר של יהודי‬
‫איטליה בשפתה ובתרבותה של ארצם ‪-‬‬
‫רוב שמות המשפחה הם בעלי צליל‬
‫‪ | jtimes.co.il | 30‬י"ג כסלו תשע"ב‪ | 9.12.11 ,‬דיוקן‬
‫|‬
‫|‬
‫ניצול אקדמי‬
‫הרב משה דוד קאסוטו נולד‬
‫בשנת ‪ 1883‬בפירנצה‪ .‬הוא למד‬
‫באוניברסיטת פירנצה‪ ,‬ובגיל ‪39‬‬
‫מונה לרבה של העיר‪ .‬קאסוטו‬
‫שימש פרופסור באוניברסיטת רומא‪,‬‬
‫ובמסגרת תפקידו היה אחראי על‬
‫קטלוג הכתבים היהודיים בספריית‬
‫הוותיקן‪" .‬סבא היה בעיניי ובעיני‬
‫כל מכריו דמות מופת‪ .‬למדן ששילב‬
‫יהדות ואקדמיה‪ ,‬עמקות מחשבה‬
‫וחריפות"‪ ,‬אומר דוד‪.‬‬
‫כאשר חיים וייצמן סייר‬
‫באיטליה בשנת ‪ 1936‬הוא פגש את‬
‫הרב משה דוד קאסוטו‪ ,‬שבאותה‬
‫תקופה היה היסטוריון ומרצה מוכר‬
‫ואף פרסם ספר של ביקורת המקרא‪.‬‬
‫ויצמן הציע לו לבוא וללמד מקרא‬
‫באוניברסיטה העברית וקאסוטו‬
‫השיב שיעשה זאת בשמחה‪ ,‬ברגע‬
‫שיסיים להעביר את הקורסים עליהם‬
‫התחייב‪ .‬ואכן‪ ,‬בשנת ‪ 1939‬עלה הרב‬
‫קאסוטו ארצה‪ ,‬כשהוא מותיר אחריו‬
‫אדמה שבוערת תחת רגלי היהודים‪,‬‬
‫והחל ללמד באוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫כך ניצלו חייו‪.‬‬
‫איטלקי‪ ,‬ונגזרו משמות וממונחים‬
‫בשפה האיטלקית על ניביה הרבים‪ ,‬או‬
‫תורגמו והותאמו ממקור זר לשמות‬
‫הנשמעים כאיטלקים‪ .‬בנוסף‪ ,‬בקרב‬
‫יהדות איטליה קיים אחוז גבוה מאוד‬
‫של שמות משפחה שנקראו בשם‬
‫מקומות ('טופונימים')‪ .‬יש המעריכים‬
‫אחוז זה כשני שלישים מכלל השמות‬
‫אשר בשימוש יהודי איטליה ‪-‬‬
‫זאת לעומת כשליש בלבד בקרב‬
‫(‪)La giara‬‬
‫למשפחת קאסוטו היה כנראה‬
‫ענף בארץ־ישראל כבר בשנות ה־‪30‬‬
‫של המאה ה־‪ .18‬דוד קאסוטו מספר‬
‫כי אחד מאבי אבות המשפחה‪ ,‬משה‬
‫חיים קאסוטו‪ ,‬היה המומחה לאבנים‬
‫טובות של הדוכס הגדול‪" .‬במסגרת‬
‫תפקידו הוא התבקש על ידי הדוכס‬
‫ללכת ולחפש אבנים טובות‪ .‬באחד‬
‫הסיורים שלו ב־‪ 1734‬הוא הגיע‬
‫למצרים‪ ,‬וממצרים הוא עלה לסיני‬
‫ולארץ ישראל‪ ,‬כאן השאיר לפיקדון‬
‫את בנו בן השלוש אצל משפחה‬
‫בחברון‪ .‬הסיבה לכך הייתה כי באותן‬
‫שנים הייתה התעוררות משיחית‪,‬‬
‫מין ספיח של עידן שבתאי צבי‪,‬‬
‫שהונהג הפעם על ידי המקובל‬
‫האיטלקי עמנואל חי ריקי‪ .‬הוא‬
‫קבע כי הגאולה תגיע בשנים שבין‬
‫‪ ,1780-1740‬ובעקבות כך יהודים‬
‫רבים ציפו לגאולה‪ .‬משה חיים‬
‫קאסוטו בסך הכול רצה שכשיבוא‬
‫המשיח‪ ,‬יהיה לפחות קאסוטו אחד‬
‫שיקבל את פניו"‪.‬‬
‫בנו של הרב פרופ' משה דוד‪,‬‬
‫הרב ד"ר נתן עמינדב יונה קאסוטו‪,‬‬
‫נולד ב־‪" .1909‬אבא היה דמות‬
‫מוערכת ונערצת בקרב יהדות‬
‫איטליה‪ ,‬ושימש רב ורופא עיניים‪.‬‬
‫הוא בחר דווקא לעסוק ברפואת‬
‫עיניים כי כך יכול היה לעשות‬
‫פחות תורניות‪ ,‬ולהיות חופשי לביתו‬
‫ביום השבת"‪ ,‬מספר הבן דוד‪.‬‬
‫הרב נתן קאסוטו היה נשוי‬
‫לחנה לבית די־ג'ואקינו‪ ,‬משפחה‬
‫איטלקית ותיקה נוספת‪ ,‬ולבני הזוג‬
‫נולדו ארבעה ילדים‪ .‬שושנה שמחה‪,‬‬
‫דוד משה‪ ,‬דניאל אליה וחוה‪ .‬דוד‬
‫נולד ב־‪ .1937‬מפירנצה הוא זוכר‬
‫ילדות מאושרת וימי ראשון מלאי‬
‫הרפתקאות‪" :‬זה היה היום החופשי‬
‫של אבא‪ ,‬והוא הרבה לרכב איתנו‬
‫על אופניים‪ .‬בהתחלה על האופניים‬
‫שלו – אחד מקדימה ואחד מאחור‪,‬‬
‫ועם הזמן היינו יוצאים כל אחד‬
‫על אופניים שלו ונוסעים ביחד‬
‫לסיורים בגבעות טוסקנה‪ ,‬חוצים‬
‫נהרות וחוזים במראות נפלאים‪.‬‬
‫היינו אוספים שם תות שדה או‬
‫האוכלוסייה האיטלקית הכללית‪.‬‬
‫שמות המשפחה שהועתקו ממקומות‬
‫באיטליה עצמה משקפים את‬
‫המקומות בהם ישבו שם היהודים;‬
‫מודנה‪ ,‬רוונה‪ ,‬פדואה ‪ -‬כולן ערים‬
‫ידועות‪ ,‬אבל גם מקומות קטנים‬
‫יותר כמו נורסיה‪ ,‬רקנטי‪ ,‬וולטרה‪,‬‬
‫מודיליאני‪ ,‬באסנו‪ ,‬פונטקורבה‪,‬‬
‫פינצי ומינרבי‪ .‬לפעמים מצורפת לשם‬
‫הקידומת "דה"‪"/‬די" שפירושה "מ־"‪,‬‬
‫פטל ומביאים הביתה‪ ,‬ואמא הייתה‬
‫רוקחת מהם ריבה‪ .‬אני זוכר את זה‬
‫כאילו זה היה היום"‪ .‬השקט והשלווה‬
‫לא נמשכו זמן רב‪ .‬כשפורסמו‬
‫חוקי הגזע‪ ,‬נאסר על ד"ר קאסוטו‬
‫להמשיך ולעבוד במרפאה הציבורית‪.‬‬
‫כדי שלא יאבד את הידע שרכש‪,‬‬
‫הוא הורשה להשתתף בניתוחים‬
‫כמשקיף‪ .‬כאשר אחד מהם הסתבך‬
‫קרא לו מנהל המרפאה לבוא ולסייע‬
‫לו‪ ,‬ו"לעזאזל עם חוקי הגזע"‪.‬‬
‫ב־‪ 1939‬מונה להיות סגנו של הרב‬
‫הראשי למילאנו‪.‬‬
‫חסות נוצרית‬
‫קאסוטו עבר למילאנו ושימש‬
‫כסגן הרב‪ ,‬ואף החל לעבוד כמורה‬
‫בבית הספר התיכון היהודי‪ .‬באותה‬
‫תקופה נאסר על היהודים ללמוד‬
‫בבית הספר הציבורי‪ ,‬וכתוצאה‬
‫מכך בית הספר היהודי שגשג‪:‬‬
‫"אבא ניצל את ההזדמנות הזאת‪,‬‬
‫והשריש בבני הנוער תודעה יהודית‬
‫ציונית מפותחת"‪ .‬קאסוטו נשאר‬
‫בתפקיד עד שבשנת ‪ 1942‬קיבל‬
‫את משרת הרב הראשי של עיר‬
‫הולדתו פירנצה‪ ,‬שבעה חודשים‬
‫לפני שהנאצים כבשו את העיר‪ .‬דוד‬
‫היה בן שש כשאיטליה מרדה בבת־‬
‫בריתה הנאצית‪ ,‬והגרמנים פלשו‬
‫לפירנצה‪ .‬כשהבין סבא קאסוטו את‬
‫המצב החמור‪ ,‬ניסה להשיג לבנו‬
‫רישיון עבודה כרופא בישראל כדי‬
‫לאפשר לו ולבני משפחתו לעלות‬
‫ארצה‪ ,‬אך נאמר לו כי אין צורך‬
‫ברופאי עיניים‪ .‬בכך נחתם גורלו‪.‬‬
‫את ארבעת ילדיו הסתיר הרב‬
‫נתן קאסוטו אצל משפחות נוצריות‪.‬‬
‫התינוקת הקטנה שגילה היה רק‬
‫חודשיים נמסרה למינקת‪ ,‬אך נפטרה‬
‫כעבור תקופה קצרה מדלקת ריאות‪.‬‬
‫דוד הוסתר אצל משפחת קולצ'י‪.‬‬
‫"היה שם עוד ילד בגילי והיינו מרבים‬
‫לשחק ביחד‪ .‬סיפור הכיסוי שלי‬
‫היה שאני ילד שהוברח מההפצצות‬
‫בצפון איטליה‪ .‬בדיעבד‪ ,‬אני יודע‬
‫שכולם הבינו שאני יהודי‪ ,‬אבל הם‬
‫לא אמרו דבר‪ .‬בזכות השתיקה הזאת‬
‫ולדוגמא דה־ורונה או די־קסטלנובו‪,‬‬
‫וגם בשם כמו די־סני‪ .‬לפעמים‬
‫הטופונימים מצטרפים לשמות עבריים‪,‬‬
‫כמו בצירוף לוי־מונטלצ'יני או‬
‫לוי־צ'יביטה‪.‬‬
‫טופונימים אחרים מציינים את מוצאה‬
‫של המשפחה ממקומות שמחוץ‬
‫לאיטליה‪ .‬ביניהם שמות כלליים‪ ,‬כמו‬
‫המשך בעמ' ‪32‬‬
‫ניצלתי"‪ .‬בלימודיו בכנסייה היה דוד‬
‫הקטן מכשיל את הכומר בשאלותיו‬
‫עד שהלה היה אומר‪" ,‬ג'ורג'ו (הכינוי‬
‫של דוד באותו זמן)‪ ,‬לך למטבח לעזור‬
‫לקלף תאנים"‪.‬‬
‫כרב הקהילה התייחס נתן קאסוטו‬
‫ברצינות לאחריות על קהילתו‪ .‬הוא‬
‫עבר מבית לבית‪ ,‬רכוב על אופניים‪,‬‬
‫וקרא ליהודים לברוח‪ .‬היו מי ששמעו‬
‫בקולו ונמלטו על נפשם‪ ,‬והיו אחרים‬
‫שלא האמינו שיאונה להם כל רע‪" .‬הם‬
‫אמרו לאבא‪' :‬לחמנו במלחמת העולם‬
‫הראשונה‪ .‬קיבלנו מדליות‪ .‬מי יגע בנו‬
‫לרעה?' אבל בסופו של דבר הגרמנים‬
‫לקחו את כולם לאושוויץ‪ .‬גם את אבא‬
‫ואמא"‪ ,‬אומר דוד‪.‬‬
‫הרב קאסוטו הקים את ועד‬
‫ההצלה‪ ,‬ודאג לתעודות מזויפות‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬חברי ועד ההצלה נתפסו‬
‫במהלך אחת מישיבותיהם בעקבות‬
‫הלשנה‪ ,‬ושולחו לאושוויץ‪ .‬ברכבת‬
‫הציעה חנה לנתן שיקפצו‪ ,‬כפי שעשו‬
‫אחרים‪ .‬הוא סירב ואמר‪" :‬יש אנשים‬
‫שזקוקים לעידוד שלי"‪ .‬נתן נספה‬
‫באושוויץ‪ ,‬וחנה ניצלה‪ .‬על פי עדויות‬
‫באושוויץ‪ ,‬העניק נתן טיפול רפואי‬
‫למי שהיה זקוק לכך‪.‬‬
‫חולדה‪ ,‬אחותו של נתן‪ ,‬אספה‬
‫הרב פרופ' משה דוד קאסוטו‬
‫לאחר המלחמה את ילדי המשפחה‬
‫ודאגה להעלותם ארצה לביתו של‬
‫סבא קאסוטו‪ .‬חנה גם הגיעה לארץ‬
‫לאחר אימות השואה‪ ,‬והתאחדה עם‬
‫ילדיה‪ .‬היא מצאה עבודה במעבדת‬
‫בית החולים הדסה הר־הצופים‪ ,‬שאליו‬
‫העובדים נסעו בשיירות להחליף‬
‫את חבריהם אחת לשבועיים‪ .‬בערב‬
‫פסח הותקפה שיירה בדרכה לבית‬
‫החולים‪ ,‬וחנה מצאה את מותה‪.‬‬
‫סבא קאסוטו נותר עם רעייתו‬
‫כאפוטרופוסים והמחנכים היחידים‬
‫של הילדים‪" .‬גדלנו בביתם והם דאגו‬
‫לכל מחסורנו"‪ ,‬אומר דוד‪" .‬סבא‬
‫העניק לנו ידע נרחב בהרבה תחומים‪.‬‬
‫ב־‪ 1952‬נפטר ממחלת לב ונשארנו‬
‫עם סבתא"‪.‬‬
‫זה לא פירוש קאסוטו‬
‫את חייו הקדיש פרופ' דוד קאסוטו‬
‫לחקר המקרא‪ ,‬ובשנת ‪ 1943‬אף זכה‬
‫לראות את כתר ארם־צובה‪ .‬הוא נסע‬
‫לחאלב כדי לעיין בצורה דקדקנית‬
‫בכתר‪ ,‬שהיה בעל חשיבות עצומה‬
‫לכל חוקר מקרא‪ .‬ראשי קהילת ארם־‬
‫צובה קיבלו את הפרופסור בחביבות‬
‫ובחשדנות‪ .‬הם הצמידו לו שומרים‬
‫ששהו איתו בחדר‪ ,‬שעה שקרא בכתר‪.‬‬
‫במהלך הביקור הספיק לתעד פרטים‬
‫רבים על אודות הכתר‪ ,‬אך לא הצליח‬
‫להגיע למסקנה חד־משמעית אם אכן‬
‫זהו כתב היד שעליו הסתמך הרמב"ם‪.‬‬
‫השם קאסוטו זכה לפופולריות‬
‫בזכות "פירוש קאסוטו"‪ ,‬אך מתברר‬
‫שלא מדובר כלל בפירוש שחיבר‬
‫הרב קאסוטו‪" .‬סבא תכנן לכתוב‬
‫פירוש מקיף לכל חלקי התורה‪ ,‬אך‬
‫בחייו השלים רק חלק קטן מתוכנית‬
‫זו‪ .‬פירוש לתחילת ספרי בראשית‬
‫ושמות"‪ ,‬אומר דוד‪" .‬את הפירוש‬
‫המפורסם על התנ"ך סבא לא כתב‬
‫כלל‪ .‬פירוש קאסוטו הוא למעשה‬
‫בעצם פירושו של אליהו שמואל‬
‫הרטום‪ ,‬גיסו של סבא‪ .‬סבא אמנם‬
‫הספיק לערוך רק את הכרך הראשון‪,‬‬
‫אבל זה לא הפריע להוצאת הספרים‬
‫לכנות את הפירוש בשם קאסוטו‪.‬‬
‫נגרם כאן עוול כפול‪ .‬גם להרטום שזה‬
‫הפירוש שלו‪ ,‬וגם לסבא‪ ,‬כי פירוש‬
‫קאסוטו הוא פירוש עממי‪ ,‬וסבא כתב‬
‫ברמה אקדמית"‪.‬‬
‫דון‬
‫לואיג'י פירנדלו‬
‫לולו היה איש עשיר וקמצן‪ ,‬והיה בטוח שכל אחד חומד את‬
‫כספו‪ .‬הוא קנה כד ענק כדי לאכסן את השמן שהפיק מעצי‬
‫הזית שלו‪ .‬אך אוי למסכן! בוקר אחד התעורר ומצא שהכד נבקע‬
‫לשניים‪.‬‬
‫רותח מזעם נאלץ דון לולו לפנות לצידימה‪ ,‬אומן כדים‪ .‬גאוותו של‬
‫צידימה הייתה על כך שהמציא דבק פלא שיכול לתקן כל כד פגום‪ .‬דון‬
‫לולו‪ ,‬שאינו מאמין לאף אדם‪ ,‬דרש ממנו לחזק את הדבק בחוטי ברזל‪.‬‬
‫צידימה נפגע ונעלב‪ ,‬אך מה לעשות ‪ -‬גם הוא זקוק לפרנסה‪ .‬בחירוק‬
‫שיניים התחיל צידימה לתקן את הכד מבפנים‪ .‬אולם מרוב כעסו שכח‬
‫שפתח הכד צר‪ ,‬ובתום עבודתו מצא את עצמו לכוד בפנים‪.‬‬
‫מה יהיה כעת? כדי לשחרר את צידימה חייבים לשבור את הכד‪ ,‬אבל‬
‫מי ישלם את הנזק? בני הכפר התאספו סביב האיש שבכד והקמצן העשיר‪,‬‬
‫והמתינו לראות מה יקרה‪.‬‬
‫דון לולו‪ ,‬בטוח בצדקתו‪ ,‬שילם בעבור תיקון הכד‪ ,‬אבל לא מוכן‬
‫לשבור אותו כדי לשחרר את צידימה הלכוד‪ .‬צידימה קיבל את שכרו‪,‬‬
‫וגם הוא לא הסכים לשלם את הנזק לכד‪ ,‬והמתין בסבלנות‪ .‬טענתו של‬
‫צידימה הייתה שנלכד רק בגלל הדרישה של דון לולו להשתמש בחוטי‬
‫ברזל‪ .‬אילו השתמש בדבק בלבד‪ ,‬טען‪ ,‬כל הסיפור לא היה קורה‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬כולם המתינו‪ .‬בני הכפר שמחו על המחזה שהזדמן להם‪ ,‬רקדו‪,‬‬
‫חגגו ואכלו כל הלילה – בזכות הכיבוד שנרכש בכספו של דון לולו‪,‬‬
‫ששילם לצידימה הכלוא‪ .‬דון לולו‪ ,‬שכעס מאוד על שעושים ממנו צחוק‪,‬‬
‫בעט מבלי משים בכד‪ .‬הכד נשבר‪ ,‬וצידימה יצא מתוכו כשחיוך על פניו‪.‬‬
‫לויג'י פירנדלו הוא סופר‪ .‬סיפור העם הזה נרשם ונכתב‬
‫על ידו והפך לקומדיה מוזיקלית‬
‫מטבחבשים עם‬
‫צילומים‪ :‬פלאש ‪90‬‬
‫פרופ' דוד קאסוטו‪.‬‬
‫הדור השלישי‬
‫במשך ‪ 35‬שנה שימש קאסוטו‬
‫כראש הקהילה האיטלקית‬
‫בירושלים‪ ,‬וכיום הוא פעיל לשימור‬
‫המסורת האיטלקית‪ .‬שלושת הדורות‬
‫לבית משפחת קאסוטו מגלמים‬
‫בסיפורם המרתק את תמצית‬
‫הקהילה היהודית באיטליה בסוף‬
‫המאה ה־‪ 19‬ותחילת המאה ה־‪.20‬‬
‫מוצאה המקורי של המשפחה‬
‫הוא ככל הנראה דווקא בתוניסיה‪.‬‬
‫יהודים שהגיעו בימי קדם מארץ־‬
‫ישראל לצפון־אפריקה‪,‬‬
‫התיישבו בעיר קאפסה‬
‫(גאפסה) הסמוכה לעיר‬
‫גאבס בתוניסיה‪ .‬בעקבות‬
‫רדיפת המואחידון (כת‬
‫מוסלמית שמוצאה בצפון־‬
‫אפריקה)‪ ,‬עזבו אחדים‬
‫מבני המשפחה את העיר‬
‫והתיישבו במקום אחר‪,‬‬
‫אבל עדיין נקראו ‪cafsut‬‬
‫על שם מוצאם‪ .‬כאשר‬
‫המשפחה עברה לספרד‬
‫נוספה הסיומת 'אוֹ' והשם השתנה‬
‫לקאפסוטו‪ ,‬ובדורות האחרונים‬
‫באיטליה הפך לקאסוטו‪.‬‬
‫המשפחה נדדה מצפון־אפריקה‬
‫למרוקו הספרדית ומשם עברה‬
‫לפורטוגל‪ .‬לאחר מכן גורשה לאסיה‬
‫הקטנה ולבסוף עברו בני המשפחה‬
‫לעיר פירנצה שבאיטליה‪ .‬הם עסקו‬
‫במסחר ומכרו אריגים ודגנים‪.‬‬
‫ב־‪ 1549‬פנתה המשפחה לדוכס‬
‫הגדול וביקשה ממנו לקבל זכויות‬
‫שוות לשאר הפורטוגזים‪ .‬הבקשה‬
‫אושרה ותנאי המשפחה שופרו‪ ,‬אך‬
‫היא לא זכתה להשתכן בגטו היהודי‪,‬‬
‫כי בני המשפחה נחשבו פורטוגזים‬
‫ולא יהודים‪" .‬המצב הזה גרם‬
‫להם לאי נוחות‪ ,‬שכן הם לא יכלו‬
‫להתפלל בבית הכנסת בגטו"‪ ,‬מספר‬
‫פרופ' דוד קאסוטו‪" .‬אבל עם הזמן‬
‫ועם הרחבת הגטו‪ ,‬הוקצה להם שם‬
‫דיור מתאים"‪.‬‬
‫סיפור עם סיציליאני‬
‫צ'יצ'יליה ניצה‬
‫בהשגחת האקדמיה האיטלקית‬
‫איך‬
‫נראתה סעודת פסטה‬
‫לפני המצאת המזלג?‬
‫מדובר אמנם בפרט קטן‪ ,‬אך‬
‫קריטי ‪ -‬במיוחד אם באטריות‬
‫עסקינן‪ .‬אולי בזכותו‪ ,‬מייחסים את‬
‫המזלג למגף‪ .‬לארץ המגף‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫לפני המצאת המזלג אכלו‬
‫באירופה רק בידיים‪ ,‬או באמצעות‬
‫סכין וכף‪.‬‬
‫המזלג הראשון באירופה היה‬
‫שייך ככל הנראה לנסיכה ביזנטית‬
‫מהמאה ה־‪ ,11‬ודמה יותר לקלשון‪.‬‬
‫רק במאה ה־‪ 16‬התחילו לייצר‬
‫מזלגות עם שלוש וארבע שיניים‬
‫שנועדו לאכילת הפסטה‪.‬‬
‫לאחרונה‪ ,‬הגדיל לעשות חובב‬
‫מזון שהמציא פטנט חדשני ‪-‬‬
‫מזלג מיוחד לאכילת פסטה‪,‬‬
‫שחוסך מהסועד את התנועה‬
‫המתישה של סיבוב המזלג‪.‬‬
‫מעכשיו‪ ,‬ניתן ללחוץ‬
‫בתנועה אחת כלפי מטה את‬
‫הידית הספירלית שדומה‬
‫לבורג‪ ,‬ואז כמו בקסם‪ ,‬המזלג‬
‫מסתובב מעצמו והרצועות‬
‫הנחשקות מתלפפות עליו‪.‬‬
‫"ראגו אלבולונייז"‪ ,‬אומרת צ'יצ'יליה ניצה במבטא‬
‫איטלקי מסתלסל שגורם לבלוטות הרוק להתעורר‬
‫לחיים ולפעול מעצמן‪" .‬למתכון הזה מתאים ספגטי‪.‬‬
‫אבל לא עגול ‪ -‬ארוך ולא קצר"‪ ,‬מסבירה ניצה‪.‬‬
‫מתברר שבאיטליה יש לפחות ‪( 100‬ויש הטוענים‬
‫שאפילו ‪ )400‬סוגי פסטה שונים המסווגים לפי צורה‪,‬‬
‫אורך ואזור הייצור‪ .‬לכל אזור יש הפסטה האופיינית‬
‫לו‪ ,‬ולכל פסטה קיים רוטב שמתאים לה‪.‬‬
‫כשאני מבקשת הסבר שיפשט את תורת הזיווג בין‬
‫הרוטב לפסטתו‪ ,‬עונה לי ניצה‪" :‬אני לא יכולה להגיד‪,‬‬
‫אצלי זו פשוט הרגשה"‪.‬‬
‫ראגו (רוטב בשרי שנעשה בבישול ארוך ִואטי)‬
‫בולונז הוא רוטב מסורתי בעל שורשים עתיקים‪,‬‬
‫שמקורו בעיר בולוניה שבצפון איטליה‪ .‬ניצה קצת‬
‫חששה לתת את הגרסה שלה לבולונז הרשמי‪ ,‬כי‬
‫כשזה מגיע לבולונז ‪ -‬אין חוכמות‪ .‬ב־‪ 1982‬המתכון‬
‫הפך לרשמי על ידי נציגות הבולונז באקדמיית‬
‫המטבח האיטלקי – לא פחות ולא יותר ‪ -‬ואיתם‬
‫היא לא‬
‫רוצה להסתבך‪ .‬חשוב לה להבהיר שהמתכון הזה‬
‫הוא רק גרסה יהודית מגוירת (ומוצלחת) לבולונז‬
‫האיטלקי האגדי (והטרף‪ .‬טפו)‪.‬‬
‫ראגו בולונז‬
‫מצרכים‪:‬‬
‫ק ‪ 500‬גרם בשר טחון (נקי משומן)‬
‫ק כוס יין אדום יבש‬
‫ק ‪ 50‬גרם שמן זית איכותי‬
‫ק חצי כפית מלח‬
‫ק בצל בינוני אחד‬
‫ק ראש סלרי אחד‬
‫ק גזר אחד גדול‬
‫ק ‪ 30‬גרם רסק עגבניות‬
‫ק כוס ציר מרק בשר או ציר ירקות רותח (ניתן‬
‫להמיר במים רותחים)‬
‫ק פלפל שחור גרוס טרי‬
‫מה עושים‪:‬‬
‫ק קוצצים את הבצל‪ ,‬את הסלרי ואת הגזר‬
‫ומטגנים יחד בשמן זית עד להזהבה (תערובת‬
‫המכונה באיטלקית 'סופריטו' ‪.)Soffritto -‬‬
‫ק מוסיפים פנימה את הבשר הטחון‪ ,‬ודואגים‬
‫לפורר אותו היטב כדי שלא יתקבלו גושים‪.‬‬
‫מערבבים עד שהבשר מבושל לגמרי‪.‬‬
‫ק מגביהים את עוצמת האש‪ ,‬ומוסיפים את היין‪.‬‬
‫ממשיכים בבישול עד שהיין מתאדה‪.‬‬
‫ק מנמיכים את האש‪ ,‬ומוסיפים רסק‬
‫עגבניות תוך כדי בחישה‪.‬‬
‫ק מבשלים במשך שעתיים ללא מכסה על אש‬
‫קטנה ביותר‪ .‬מפעם לפעם ניתן להוסיף מעט מציר‬
‫המרק או מהמים רותחים – אסור לתת לרוטב‬
‫להתייבש‪.‬‬
‫ק הרוטב מוכן כאשר הבשר ושאר המצרכים‬
‫מתאחדים‪ ,‬ואין זכר למים‪.‬‬
‫ק כשהרוטב מוכן יש להרתיח סיר מים‬
‫גדול‪ ,‬לפזר בתוכו ‪ 50‬גרם מלח ולהוסיף ‪500‬‬
‫גרם פסטת טליאטלה (‪ .)Tagliatelle‬למי שלא‬
‫מתמצא‪ ,‬יש אישור להמיר בספגטי‬
‫הפשוט והמוכר‪.‬‬
‫ק לערבב את הרוטב והפסטה‪ ,‬להוסיף שמן‬
‫זית‪ ,‬ולהגיש‪.‬‬
‫!‪Buon appetite‬‬
‫| ‪ | jtimes.co.il‬י"ג כסלו תשע"ב‪ | 9.12.11 ,‬דיוקן‬
‫דיוקן | ‪ | jtimes.co.il‬י"ג כסלו תשע"ב‪31 | 9.12.11 ,‬‬
‫איטליה‬
‫תמונה אחת שווה‬
‫ראיון‬
‫רון רוט‬
‫השילוב בין אמא‬
‫פולניה ואבא‬
‫איטלקי לא מבלבל‬
‫את פרופ' סרג'יו‬
‫יצחק מינרבי‪.‬‬
‫לא מבלבל? מינרבי‬
‫סולד מנצרות‬
‫ויחד עם זאת הוא‬
‫דוקטור לענייני‬
‫וותיקן‬
‫לא להסכים עם סבא‪.‬‬
‫מינ‬
‫פרופ' סרג'יו יצחק רבי‬
‫"אספר‬
‫היו זמנים באיטליה‬
‫לך סיפור‬
‫קצר"‪ ,‬אמר‬
‫לי פרופ' סרג'יו יצחק מינרבי בביתו‬
‫שבירושלים‪" .‬בשנת ‪ ,1924‬בחורה‬
‫צעירה מוורשה שלמדה הנדסת‬
‫מכונות ‪ -‬דבר נדיר בשביל יהודיה‬
‫באותה תקופה ‪ -‬הגיעה לרומא‪ .‬מאחר‬
‫וברומא היה פנסיון כשר‪ ,‬הגברת‬
‫הצעירה נשארה ברומא‪ ,‬שם פגשה‬
‫מהנדס יהודי איטלקי והפכה אותו‬
‫לאבא שלי‪ .‬הם התחתנו ב־‪ 1927‬בבית‬
‫הכנסת הגדול ברומא‪ .‬ההורים של‬
‫אבי‪ ,‬איטלקים‪ ,‬אמרו‪' :‬פולניה? אוסט‬
‫יודן? לא בא בחשבון'‪ .‬ההורים שלה‬
‫אמרו‪' ,‬אבל אם הוא איטלקי‪ ,‬הוא הרי‬
‫לא יהודי'"‪.‬‬
‫דרך פיסת ההיסטוריה‬
‫המשפחתית הקטנה הזו‪ ,‬נדמה כי‬
‫מינרבי מבקש לגולל לא רק את‬
‫סיפורו הפרטי‪ ,‬אלא גם להמחיש‬
‫משהו מסיפורה של כל יהדות‬
‫איטליה‪ .‬זהו סיפור מתעתע ומסובך‬
‫של קהילה יהודית עתיקה‪ ,‬המתהדרת‬
‫במסורת ובגוונים ייחודיים ועצמאיים‪,‬‬
‫ובעושר רוחני שנוצר בחיים יהודיים‬
‫בלבו של העולם הנוצרי‪.‬‬
‫אנוסי מלחמה‬
‫ואלה שמות‬
‫צילומים‪ :‬מרים צחי‬
‫המשך מעמ' ‪30‬‬
‫|‬
‫|‬
‫חייו של מינרבי הם‬
‫מסע ארוך ובלתי פוסק‪.‬‬
‫הוא נולד ברומא בשנת‬
‫‪ ,1929‬ובהיותו בן ‪18‬‬
‫עלה ארצה והתגורר‬
‫בבית דודו בירושלים‪,‬‬
‫שלדבריו היה קומוניסט‬
‫דתי‪" .‬אצלו זאת לא‬
‫הייתה סתירה"‪ .‬מינרבי‬
‫עבר לקיבוץ רוחמה‬
‫בדרום הארץ‪ ,‬וב־‪1956‬‬
‫חזר לירושלים לרגל‬
‫לימודיו באוניברסיטה‬
‫העברית‪ .‬אולם גם אז‬
‫לא תם המסע ‪ -‬ואולי‬
‫אפילו לא החל ‪ -‬שכן‬
‫מינרבי החל לעבוד‬
‫במשרד החוץ‪ ,‬כיועץ‬
‫בשגרירות ישראל‬
‫בבלגיה‪ .‬משם עבר לכהן‬
‫כשגריר באבידג'אן‪.‬‬
‫מאוחר יותר מילא את‬
‫תפקיד שגריר ישראל ליד הקהילה‬
‫האירופית‪ .‬בין השליחויות הוא‬
‫טיפח קריירה אקדמית ענפה‪ ,‬ואף‬
‫הפך למומחה בעל שם בכל הקשור‬
‫לוותיקן‪ ,‬ופרסם תריסר ספרים‬
‫ולמעלה ממאה מאמרים‪.‬‬
‫כרבים אחרים מיהודי איטליה‬
‫גדל מינרבי‪ ,‬שהיה בן יחיד‪ ,‬בבית‬
‫חילוני לחלוטין‪" :‬אמנם חגגתי בר‬
‫מצווה‪ ,‬אבל זה היה הרבה פחות ממה‬
‫שעשו הנכדים שלי פה בירושלים‪.‬‬
‫כשביקרתי אצל סבא שלי בפולין‬
‫בגיל שש‪ ,‬הוא לקח אותי בפעם‬
‫הראשונה בחיי לבית כנסת בשמחת‬
‫תורה‪ ,‬וראיתי והתעניינתי"‪.‬‬
‫"יהדות איטליה"‪ ,‬לדבריו‪,‬‬
‫"התבוללה מאוד מאז שהיהודים‬
‫קיבלו מבית המלוכה את מלוא‬
‫הזכויות ב־‪ ,1859‬והפכו באמת זהים‬
‫לכולם‪ .‬ב־‪ 1938‬מוסוליני החליט‬
‫להטיל על היהודים חוקי גזע וזה‬
‫החזיר אחדים ליהדות‪ ,‬אך גם הרחיק‬
‫אחרים לזרועות הנוצרים‪ .‬יהודי‬
‫איטליה התמעטו‪ :‬חלק התנצרו‪,‬‬
‫וחלק ברחו מעבר לים‪ .‬בתקופה הזו‬
‫לא הלכתי לבית הספר במשך חודש‪.‬‬
‫אחרי שהקימו בית ספר יהודי‪ ,‬הלכתי‬
‫לשם‪ .‬אמנם לא למדנו שם הרבה‬
‫יהדות‪ ,‬אבל לפחות היינו בחברה של‬
‫יהודים‪ ,‬וזה היה חשוב מאוד‪ .‬עובדה ‪-‬‬
‫הצטרפתי אחר כך לתנועת 'החלוץ'‬
‫ועליתי לארץ ב־‪ .1947‬להגיד לך‬
‫שהיו הרבה כמוני? לא"‪.‬‬
‫בתקופת השואה‪ ,‬כשהיה מינרבי‬
‫בן ‪ ,14‬הוא הסתתר שבעה חודשים‬
‫במנזר ברומא‪ .‬החודשים בהם שהה‬
‫במנזר‪ ,‬נער יהודי רחוק מיהדות‬
‫בלב העולם הקתולי‪ ,‬רק העצימו את‬
‫תודעתו היהודית‪ .‬לדבריו‪ ,‬שהותו‬
‫שם הביאה אותו לסלידה עמוקה‬
‫מהנצרות ‪ -‬בעיקר בגלל הניסיונות‬
‫העיקשים שנועדו להביאו להתנצר‪,‬‬
‫כמו שיעורים פרטיים שהיה אנוס‬
‫להשתתף בהם‪ .‬כפי שמינרבי מספר‪:‬‬
‫"אמנם אחרי ‪ 50‬שנים הלכתי להעניק‬
‫תעודת הוקרה מ'יד ושם' למנהל‬
‫המוסד הזה‪ ,‬אבל אין ספק שהם רצו‬
‫לנצר אותי‪ .‬הרעיון שמנצלים את‬
‫מצבו הקשה של אדם כדי להעביר‬
‫אותו על דתו‪ ,‬מילא אותי גועל נפש‪.‬‬
‫אם הם רצו לחזק את היהדות שלי‪,‬‬
‫הם הצליחו"‪.‬‬
‫מה עושים עם ‪ 50‬יהודים?‬
‫מבטו של מינרבי על מצבה של‬
‫יהדות איטליה כיום‪ ,‬כואב ומפוכח‬
‫מאוד‪ .‬מתוך עשרים המרכזים‬
‫העירוניים בהם הייתה מפוזרת‬
‫בעבר יהדות איטליה‪ ,‬נותרו רק‬
‫המרכזים ברומא ובמילאנו‪ ,‬כשבכל‬
‫המקומות האחרים נותרו קהילות‬
‫בנות מאות בודדות של יהודים‪,‬‬
‫ולעתים אפילו רק עשרות‪ .‬מצב‬
‫זה אינו מותיר אפשרויות רבות‬
‫לצעירים בקהילות אלו שרוצים‬
‫לשמור על יהדותם‪ .‬משום כך‪,‬‬
‫מינרבי מסתכל בתקווה על העלייה‬
‫הקטנה ‪ -‬אך המתמדת ‪ -‬של‬
‫צעירים יהודים ארצה‪ .‬לדעתו‪,‬‬
‫רבים מהם יודעים יותר על יהדותם‬
‫ממה שידע הוא בצעירותו‪" .‬זה‬
‫סיפור עצוב של גדולה בעבר‬
‫ודעיכה בהווה‪ .‬הטרגדיה הגדולה‬
‫היא הקהילות הקטנות‪ .‬אבא שלי‬
‫נולד בעיר פרארה‪ .‬יש היום ‪50‬‬
‫יהודים בפרארה‪ .‬מה אפשר לעשות‬
‫עם ‪ 50‬יהודים? זאת הבעיה"‪.‬‬
‫בעיני מינרבי‪ ,‬הפיתרון נמצא‬
‫בארץ‪" .‬הקשר עם ישראל מחייה‬
‫את הקהילה‪ .‬פעם הרבנים היו‬
‫אנטי־ציונים‪ ,‬אבל היום הרב של‬
‫רומא ציוני בלב ובנפש ‪ -‬וזה‬
‫משנה הרבה"‪ ,‬הוא מספר‪" .‬אני‬
‫רואה שהקשר עם ישראל מתהדק‪,‬‬
‫והעיתונים היהודיים עוסקים‬
‫בישראל כמה שרק אפשר‪ .‬התקווה‬
‫היחידה של הקהילה היהודית היא‬
‫ישראל‪ .‬אני אומר את זה כי אני‬
‫ציוני‪ ,‬אבל גם מבחינה ריאלית אין‬
‫מקום אחר שאליו אפשר ללכת‪ .‬אין‬
‫איפה להשתלב"‪.‬‬
‫לא ספרדי‪ ,‬לא אשכנזי‬
‫מינרבי אינו יודע כיום אילו‬
‫דברים ישתמרו מהמסורת המיוחדת‬
‫של יהדות איטליה‪ .‬לשמחתו‪ ,‬נכדיו‬
‫חגגו את בר המצווה שלהם בבית‬
‫הכנסת האיטלקי בירושלים לפי‬
‫המנהג האיטלקי‪" .‬זה אפשרי"‪ ,‬הוא‬
‫אומר‪" ,‬וחייבים לשמר את הניגון‪,‬‬
‫(איש השלום‪ ,‬כלומר שלמה)‪ ,‬בונומו‬
‫קיימים גם שמות המעידים על‬
‫טדסקו או טדסקי (מוצא גרמני); פולקו משפחות אשר היגרו לאיטליה מארצות (שם טוב)‪ ,‬ו־בנדטי (ברוך)‪ .‬על אלה‬
‫(פולני); סרפתי (צרפתי); גרגו (יווני);‬
‫יש להוסיף את שמות המשפחות‬
‫אחרות‪ ,‬ביניהם פואה ('אמונה'‬
‫בצרפתית) או אלטארס (הנגזר ממילה הנמצאות באיטליה עוד מימי גלות‬
‫או לוסיטאנו (פורטוגלי)‪ ,‬וגם שמות‬
‫רומא‪ ,‬כגון רוסי (מן האדומים) או‬
‫ערבית שפירושה רוקם‪ .‬זהו שם נפוץ‬
‫המתייחסים למקומות ספציפיים‪ ,‬כמו‬
‫פיאטוסי (עניו)‪.‬‬
‫בין מגורשי ספרד)‪.‬‬
‫מורפורגו (מוצא המשפחה ממרבורג‪,‬‬
‫לבסוף‪ ,‬יש שמות שנגזרו משמות‬
‫מרבית שמות המשפחה העבריים‬
‫בגרמניה); מומיליאנו (ממונטמליאן‪,‬‬
‫המקצועות‪ ,‬והם כוללים את סטרולוגו‬
‫תורגמו לאיטלקית ‪ -‬כמו סצ'רדוטי‬
‫בחבל סאבויה); דוראן (מאוראן‪,‬‬
‫(אסטרולוג)‪ ,‬פרוקצ'ה (דוור)‪ ,‬דלה־‬
‫(כהן)‪ ,‬סרבדיו (עובדיה)‪ ,‬פצ'יפיצ'י‬
‫אלג'יריה); ו־בלנסי (מוולנסיה‪ ,‬ספרד)‪.‬‬
‫‪ | jtimes.co.il | 32‬י"ג כסלו תשע"ב‪ | 9.12.11 ,‬דיוקן‬
‫ניקוי יבש‬
‫את התפילות‪ .‬אני חושב שמה‬
‫שניתן לשמר ‪ -‬חייבים לשמר"‪.‬‬
‫אך מעבר למסורת התפילה‬
‫והניגון המיוחדים של יהודי איטליה‪,‬‬
‫ישנה מורשת נוספת ליהודי‬
‫איטליה‪ .‬מינרבי היה רוצה לשמר‬
‫את אותה המורשת‪ ,‬ואף להנחיל‬
‫אותה לילדיו ונכדיו‪ .‬זו מסורת‬
‫של חופש המחשבה ועצמאותה‪,‬‬
‫ושל שאיפה מתמדת להרחבת‬
‫האופקים‪ .‬כיום יש למינרבי תשעה‬
‫נכדים ונכדות‪ ,‬והוא נוהג לשנן‬
‫באוזניהם‪" ,‬לא להסכים עם סבא‪.‬‬
‫לפתח מחשבה עצמאית"‪ .‬כדרכו‪,‬‬
‫מינרבי מסביר את תפיסתו בסיפור‪:‬‬
‫"בשנת ‪ 1760‬ביקר החיד"א (ר' חיים‬
‫יוסף דוד אזולאי) באיטליה‪ .‬הוא‬
‫השאיר אחריו יומן מופלא ונהדר‬
‫של מסעות‪ .‬הוא היה רב שהתעניין‬
‫בכול‪ .‬למשל‪ ,‬הוא ראה שבעיר‬
‫מנטובה יש עצים שעליהם תולעים‪,‬‬
‫שהסבירו לו שמהן עושים משי‪,‬‬
‫והרב מתאר את כל תהליך עשיית‬
‫המשי‪ .‬היה זה אדם שמתעניין בכל‬
‫מה שקשור לעולם הנוכחי‪ ,‬ולא רק‬
‫בעולם הבא‪ .‬זו דוגמה פנטסטית של‬
‫יהודי מחברון שהתיישב באיטליה‪,‬‬
‫שלמד את הקהילות היהודיות‬
‫באיטליה‪ ,‬והסתובב ביניהן‪ .‬זה‬
‫השאיר אותי בלי מילים"‪.‬‬
‫יהדות איטליה מתייחדת גם‬
‫בכך שהיא‪ ,‬ככל הנראה בטובתה‪,‬‬
‫לא לוקחת חלק במשחק העדתי‬
‫שמתנהל בישראל‪ .‬מינרבי טוען‪:‬‬
‫"אנחנו לא יכולים להחליט אם‬
‫אנחנו ספרדים או אשכנזים‪ .‬חושבים‬
‫שהאשכנזים נולדו באיטליה במאה‬
‫השמינית‪ ,‬משום שלפני שעבר‬
‫לפרובנס ולגרמניה‪ ,‬גר באזור העיר‬
‫ליבורנו קלונימוס בן קלונימוס‪,‬‬
‫שנחשב ראשון האשכנזים"‪.‬‬
‫ייחוד זה של יהדות איטליה הוא‬
‫מסר של אחדות שלמינרבי חשוב‬
‫להעביר‪ .‬באיטלקית הוא נשמע‬
‫אפילו טוב יותר‪'Volesemo :‬‬
‫'‪ .bene‬כלומר – 'נאהב זה את‬
‫זה'‪ .‬זה המסר של יהדות איטליה‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬אני מבסוט להיות‬
‫יהודי איטלקי ‪ -‬עם כל הכבוד‬
‫לאמא שלי"‪.‬‬
‫סטה (מילולית‪ :‬מהמשי‪ ,‬הכוונה לשם‬
‫של סוחר משי)‪ ,‬קנטריני (חזן)‪ ,‬או‬
‫בולאפי ‪ -‬שם שהוא גרסה איטלקית‬
‫של השם אבולעפיה ‪ -‬שמקורו בערבית‪,‬‬
‫והגיע לאיטליה עם יהודים שהיגרו לשם‬
‫מספרד או מצפון אפריקה‪.‬‬
‫חיים גיוזלי הוא מנהל מאגרי‬
‫המידע בבית התפוצות‬
‫תחנות בדרך‬
‫‪ 139-168‬לפנה"ס ‪ -‬משלחות‬
‫החשמונאים מגיעות לרומא‬
‫‪ 37- 41‬לפנה"ס ‪ -‬קליגולה‬
‫מפרסם גזרות נגד היהודים‬
‫מים רבים כיסו את פירנצה‬
‫של ‪ .1966‬ספרי התורה‬
‫שבבית הכנסת בעיר‬
‫נרטבו קליל‪ .‬לצורך ייבוש‬
‫ושיקום‪ ,‬נשלחו הספרים‬
‫לרומא‪ ,‬שם זכו היהודים‬
‫למחזה נדיר ‪ -‬כל ספרי‬
‫התורה פרוסים לכל אורך‬
‫פרשיותיהם‪ ,‬מ'בראשית'‬
‫ועד 'וזאת הברכה'‪.‬‬
‫חזק חזק ונתחזק‬
‫‪- 324 -313‬הקיסרות מכריזה על‬
‫הנצרות כדת הרשמית במדינה‬
‫המאה ה־‪ - 10‬צבאות ערביים‬
‫כובשים חלקים בדרום איטליה‬
‫המאה ה־‪ – 12‬רבי בנימין‬
‫מטודלה מבקר ברומא ומגלה‬
‫שרידים מבית המקדש‬
‫המאה ה־‪ - 14‬מלך פרוסיה‬
‫פרידריך השני מחוקק תקנות‬
‫להגנת היהודים‪ .‬עם התפתחות‬
‫הבנקאות היהודית‪ ,‬יהודים מארצות‬
‫אשכנז מהגרים לאיטליה הצפונית‬
‫צילום‪ :‬יונתן פצ'יפיצ'י‬
‫פינת אחד העם‬
‫ובלבה חומה‬
‫כדי לכבוש את רומא ולאחד את איטליה‪,‬‬
‫הקתולים היו זקוקים לקצין התותחנים היהודי‬
‫עם‬
‫שארכה כשלוש שעות‪ ,‬נפרצו‬
‫שחר‪ ,‬מבצר פורטה‬
‫החומות המקיפות את רומא‬
‫(שער) פיה הוקף‬
‫ליד פורטה פיה‪ .‬הברסליירי‬
‫בסוללת תותחים כבדה‪ .‬יום‬
‫האיטלקים (כינוי ליחידות‬
‫קודם כבר הגיע הצבא האיטלקי‬
‫רגליים ניידות‪ ,‬שמדיהם‬
‫אל חומותיה של רומא‪ ,‬והטיל‬
‫אופיינו בעטרת נוצות שחורה‬
‫עליה מצור‪ .‬כשבוע וחצי צעד‬
‫שהוצמדה לכובעם) חדרו‬
‫הצבא לעבר רומא כדי לאחד‬
‫לרומא‪ .‬לקולונל סגרה הוענקה‬
‫אותה עם שאר המדינה‪ ,‬בתקווה‬
‫מדליית כסף על הניצחון‬
‫שלא יצטרך להפעיל נגדה את‬
‫באותו הקרב‪ ,‬ועל הדיוק‬
‫נשקו‪ ,‬וכי יימצא פתרון של‬
‫המרבי של האש שנורתה‬
‫מצדו‪,‬‬
‫שלום‪ .‬האפיפיור פיוס‪,‬‬
‫חסין חרם‪ .‬ג'אקומו סגרה‬
‫מהסוללה בפיקודו‪.‬‬
‫עודד את צבאו להתנגד באופן‬
‫למחרת ההתקפה כתב סגרה לארוסתו‪:‬‬
‫נמרץ לכוחות האיטלקיים‪ .‬יש אומרים שלצד‬
‫‪" ‬אנטה יקירתי‪ ,‬אתמול היה יום די חם‪.‬‬
‫המגננה הצבאית‪ ,‬ניסה פיוס למתוח גם קו‬
‫בניגוד להערכתי‪ ,‬יחידות האפיפיור גילו‬
‫הגנה במישור נוסף – איום בחרם (נוצרי כללי)‬
‫התנגדות רבה‪ ,‬והיה צורך להשתמש בתותחים‬
‫על מי מהתוקפים שיעז לפרוץ את המצור‪,‬‬
‫כדי לפרוץ את השער‪ .‬אחר כך נכנסו חיל‬
‫ולתקוף את מדינת האפיפיור‪.‬‬
‫הרגלים וה'ברסליירי'‪ .‬היחידה שלי השתתפה‬
‫רשאים אש‬
‫בהתקפה בצורה מכובדת ובהצלחה‪ .‬קצין אחד‬
‫נהרג‪ ,‬וסגני נפצע קשה ומת בבוקר מפצעיו‪.‬‬
‫המזל או הגורל (ההשגחה‪ ,‬אם תרצו) סיבבו‬
‫צעיר יפה בן ‪ .24‬שלומי טוב וקיבלתי את‬
‫כך‪ ,‬שביום ה־‪ 20‬בספטמבר ‪ ,1870‬עמד מול‬
‫מכתבך‪ ,‬לאחר זמן כה רב‪ ,‬בהנאה רבה‪.‬‬
‫חומותיה הנצורות של בירת הקתולים קצין‬
‫קראתי בו שוב ושוב‪ ,‬ונשאתי אותו איתי‬
‫התותחנים היהודי ‪ -‬קולונל ג'אקומו סגרה‪,‬‬
‫בצאתי לקרב‪ ,‬שאליו יצאתי בשמחה‪ ,‬אם‬
‫מפקד הארטילריה‪ .‬היותו יהודי השאירה אותו‬
‫כי בידיעה שאין וודאות שיהיה לי המזל גם‬
‫מחוץ להשלכות החרם הקתולי‪ .‬האות ניתן‪,‬‬
‫לחזור ממנו‪ .‬כנראה היה איזה קמיע ששמר‬
‫וסגרה ‪ -‬שעמד בראש הכוחות הפורצים ‪-‬‬
‫עליי כשענן הכדורים שרק סביבי‪ .‬די!‬
‫היה הראשון לשבור את קו ההגנה של‬
‫רומא היא שלנו‪ ,‬ומחר אני מתכנן‬
‫האפיפיור‪ .‬לאחר הפגזה‬
‫לבקר בה"‪.‬‬
‫ארטילרית מוצלחת‬
‫סגרה נפטר ב־‪ 9‬באוקטובר ‪,1894‬‬
‫בגיל ‪ ,55‬ונקבר בבית הקברות היהודי‬
‫שבמחוז פיימונטה‪.‬‬
‫תרגמו‪ :‬יאיר בן־נפתלי‪ ,‬שולמית זיו‪,‬‬
‫דניאל ונטורה‬
‫‪ - 1475‬עלילת דם נגד‬
‫יהודי טרנטו‬
‫המאה ה־‪ - 16‬הקמת‬
‫הקתדרה ללימודי עברית‬
‫באוניברסיטת רומא‬
‫‪ - 1523‬משיח השקר דוד‬
‫הראובני פועל באיטליה‪ .‬יהודים‬
‫עשירים תומכים בו‪ ,‬והוא סוחף‬
‫אחריו בעיקר אנוסים‬
‫‪ - 1541‬על היהודים לגור‬
‫במילאנו ‪ .‬קץ היישוב היהודי‬
‫בדרום איטליה‬
‫‪ - 1547-1578‬התבססות‬
‫מוסדות בנקאיים נוצריים‪,‬‬
‫וחיסול הבנקאות היהודית‬
‫בערי השדה האיטלקיות‬
‫‪ - 1571‬מגפת דבר פורצת‬
‫באיטליה‪ ,‬בין הקורבנות‬
‫יהודים רבים‬
‫‪ - 1870‬העיר רומא‪ ,‬שהייתה‬
‫תחת שלטון האפיפיורים‪,‬‬
‫מסופחת לממלכת איטליה‪,‬‬
‫וגם בה היהודים נהנים משוויון‬
‫זכויות‪ .‬תשעה צירים יהודים‬
‫נבחרים לפרלמנט האיטלקי‬
‫‪ - 1922‬עליית המשטר‬
‫הפשיסטי‬
‫‪ - 1940 - 1939‬יהודי‬
‫איטליה עולים לארץ ישראל‬
‫ומהגרים גם לארצות אחרות‬
‫‪ - 1943‬אוקטובר‪ .‬שביתת נשק‬
‫עם בעלות הברית‪ .‬הצבא הגרמני‬
‫משתלט על צפון איטליה ומרכזה‬
‫שטרם נכבשו על ידי בעלות הברית‪.‬‬
‫הנאצים עורכים מצוד נגד יהודי‬
‫רומא‪ ,‬ולמעלה מאלף יהודים‬
‫נשלחים למחנות בגרמניה ופולין‪.‬‬
‫אלפיים מיהודי רומא נרצחו בשואה‪,‬‬
‫וכ־‪ 4,000‬מוצאים מקלט בכנסיות‬
‫‪ – 1950‬ממשלת איטליה מכירה‬
‫במדינת ישראל‬
‫‪ 45‬לפנה"ס ‪ -‬יוליוס קיסר‬
‫מעניק 'כתב זכויות' ליהודים‬
‫‪ - 70‬שבויים מחורבן הבית‬
‫מובלים לרומא‪ .‬מס מוטל על‬
‫היהודים‬
‫‪ - 568‬גזרות שכוונו נגד היהודים‬
‫כוללות את האיסור על לימוד המשנה‬
‫המאה ה־‪ - 11‬הקהילה היהודית‬
‫בסיציליה משגשגת תחת שלטון‬
‫הסרצנים‪ ,‬ומרכזים יהודים פורחים‬
‫בדרום איטליה‪ .‬במקביל‪ ,‬מונהג‬
‫באיטליה 'אות היהודים' שצבעו צהוב‬
‫המאה ה־‪ - 13‬הקמת האינקוויזיציה‬
‫מובילה ללחץ על היהודים להתנצר‪ .‬כנגד‬
‫היהודים נרקמות עלילות דם דתיות‬
‫המאה ה־‪ - 15‬יהודים מצרפת חוצים את‬
‫הגבול לאיטליה‪ .‬מלכי ספרד מורים על‬
‫גירוש היהודים מסיציליה‪ ,‬מדרום איטליה‬
‫ומסרדיניה‪ .‬יהודי איטליה פונים לארצות‬
‫המזרח ולארץ ישראל‬
‫‪ - 1492‬עם גירוש ספרד‪ ,‬עוברים‬
‫יהודי ספרד לאיטליה‪ .‬יהודי דרום‬
‫איטליה וסרדיניה מגורשים גם הם‬
‫‪ - 1516‬הקמת הגטו הראשון בעולם‬
‫בונציה‪ ,‬שבו ‪ 1,700‬יהודים (כעשרה‬
‫אחוז מכלל האוכלוסייה)‬
‫‪ - 1527‬ביזת רומא בידי חיילי הקיסר‬
‫קרל החמישי‪ .‬יהודי רומא נסים צפונה‬
‫‪ - 1553‬האפיפיור יוליוס השלישי‬
‫פוקד על שריפת התלמוד‬
‫‪ - 1555‬האפיפיור פאולוס השישי‬
‫מורה על הקמת הגטו של רומא‪ .‬על‬
‫היהודים נגזר לשהות בגטו משקיעה‬
‫עד זריחה‪ ,‬לעסוק במסחר סחורות‬
‫משומשות‪ ,‬ולענוד סימן צהוב בכל‬
‫שטחי ריבונות הכנסייה‪ .‬מגבלות‬
‫הוטלו על רופאים ובנקאים‬
‫‪ - 1861‬עם איחוד איטליה ניתן‬
‫ליהודים שוויון מלא‬
‫‪ – 1904‬חנוכת בית הכנסת הגדול‬
‫של רומא‬
‫‪ - 1934‬המפלגה הפשיסטית פותחת‬
‫במסע הסברה אנטישמי‪ ,‬והיהודים‬
‫מוכרזים כאויבי התנועה‬
‫‪ - 1940‬איטליה חוברת לגרמניה‬
‫במלחמתה נגד בעלות הברית‬
‫‪ – 1945‬יהדות איטליה שבה לעלות‬
‫לארץ ישראל‬
‫| ‪ | jtimes.co.il‬י"ג כסלו תשע"ב‪ | 9.12.11 ,‬דיוקן‬
‫דניאל ונטורה סייע בהכנת הרשימה‬
‫דיוקן | ‪ | jtimes.co.il‬י"ג כסלו תשע"ב‪33 | 9.12.11 ,‬‬
‫איטליה‬
‫מנהגים‬
‫יומן מסע‬
‫אבי כפירי‬
‫דיקלה ד‪ .‬גל־עד‬
‫המסע מסן־ניקנדרו‬
‫איטלקי כפרי שבגיל‬
‫‪ 33‬למד לקרוא‬
‫מגלה את היהדות‬
‫באמצעות התנ"ך‪,‬‬
‫וחושף את בני‬
‫הכפר לאמונתו‪.‬‬
‫לאחר גלגולים‬
‫ארוכים‪ ,‬מתגיירי‬
‫הכפר עולים לארץ‬
‫ומתיישבים בה;‬
‫מהכפר הציורי‬
‫לפלאפל הצפתי‬
‫כשהגיעה‬
‫צילומים‬
‫מתוך סרטה של טלי‬
‫"הכריחו אותי להצטלב‪,‬‬
‫ואני סירבתי"‪.‬‬
‫אסתר טריטו‬
‫‪ | jtimes.co.il | 34‬י"ג כסלו תשע"ב‪ | 9.12.11 ,‬דיוקן‬
‫|‬
‫|‬
‫להגשים את החלום‬
‫בימים אלה עומדת הנכדה‬
‫אתי במרכזו של סרט תיעודי על‬
‫יהדות איטליה של הבמאי וינצ'נזו‬
‫קונדורלי‪ .‬הסרט 'המסע של אתי'‬
‫מלווה את טריטו הצעירה בעקבות‬
‫גיור הקהילה האיטלקית בסן־‬
‫ניקנדרו‪ .‬במהלך הסרט נחשפה‬
‫טריטו לכור מחצבתם של סביה‬
‫באיטליה‪ ,‬ושם גם פגשה אישה‬
‫השומרת על היומן המיוחד אותו‬
‫כתב דונאטו מנדוצ'יו‪.‬‬
‫הגילוי על גיורם של הסבים‬
‫הפתיע אותך?‬
‫"בהחלט‪ .‬אם כי הוא לא היה כל‬
‫כך דרמטי‪ .‬היה לי קצת מוזר‪ ,‬כי כל‬
‫השנים היה לי ברור שאנחנו יהודים‬
‫מלידה‪ ,‬כמו כולם‪ .‬עם זאת‪ ,‬סבתא‬
‫שלי מאמינה שאנחנו צאצאים‬
‫של אנוסי ספרד‪ ,‬ולראייה ‪ -‬שם‬
‫המשפחה שלנו מאוד מזכיר את‬
‫השם טויטו‪ .‬זה לא מקרי‪ .‬סבתא‬
‫שלי אומרת שהיא לא מאמינה‬
‫שמישהו קם פתאום בבוקר וממיר‬
‫את דתו‪ .‬עם זאת‪ ,‬היהודים לא‬
‫דיברו על ההיסטוריה שלהם כל כך‬
‫הרבה‪ ,‬אולי בגלל הקשיים שעברו‪,‬‬
‫ואולי פחדו שיפקפקו בסיפורם"‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬אתי עוד מקווה‬
‫להוציא לפועל את הסרט האישי‬
‫שלה על סיפורה של יהדות‬
‫איטליה‪" .‬אני עדיין לא הגשמתי‬
‫את החלום שלי"‪ ,‬היא אומרת‪.‬‬
‫"ואני מאמינה שאצור סרט‬
‫בנושא ביום מן הימים"‪.‬‬
‫מכיוון‬
‫עוד משהו‬
‫מילה שלו‬
‫אחת מיצירות הפאר שאיטליה‬
‫מתהדרת בהן היא דמותו‬
‫של דוד המלך שפוסלה בידי‬
‫מיכלאנג'לו בואונרוטי‪ .‬שיטת‬
‫הפיסול התבססה על ידע‬
‫אנטומי שרואה בפיסול האדם‬
‫ביטוי לאמנות עליונה שכביכול‬
‫מתחקה אחר יצירת הבורא‪.‬‬
‫מיכלאנג'לו נתן דגש רב על‬
‫הפרטים הקטנים‪ ,‬אך פרט קטן‬
‫אחד חמק מעיני אמן הרנסנס‬
‫הדגול‪ .‬היה מי שבדק לפרטים‬
‫וגילה למרבה המבוכה שדוד‬
‫המלך המפוסל אינו מהול‪.‬‬
‫לרגל חגיגות ה־‪ 3,000‬לכיבוש‬
‫ירושלים על ידי דוד המלך‪,‬‬
‫ביקשו אנשי איטליה להביע‬
‫את התרגשותם והציעו מחוות‬
‫ידידות – לחלוק עמנו את פאר‬
‫היצירה המקומית‪ ,‬ולשלוח‬
‫עותק יקר מפז של המלך‬
‫(בגרסה ערלה אמנם) חזרה‬
‫אל כור מחצבתו‪ ,‬שמיועד היה‬
‫להיות מוצב במוזיאון מגדל‬
‫דוד בירושלים‪.‬‬
‫השמועה על דמותו של דוד‬
‫שעולה לירושלים שימחה‬
‫רבים‪ ,‬אך הופעתו נטולת‬
‫הטקסטיל עוררה אי נוחות‬
‫מסוימת בקרב חוגים חרדים‬
‫לעניין‪ .‬הם יצאו למלחמה נגד‬
‫העלאת הגרסה העירומה‬
‫של המלך‪ ,‬והרעיון ירד עוד‬
‫בטרם עלה‪ .‬בכך מנעו מכולנו‬
‫התעסקות עם דילמה קשה‬
‫עוד יותר – סוגיית הברית‪.‬‬
‫בסופו של דבר קיבלנו את דוד‬
‫בגרסה קצת אחרת ולבושה‬
‫ הפסל 'דוד' של ורוקיו – וכך‬‫סגרנו את הפינה‪.‬‬
‫שלאיטליה הגיעו יהודים‬
‫ממקומות רבים ובתקופות‬
‫שונות‪ ,‬ישנו מגוון נוסחים המקובלים באיטליה‪.‬‬
‫נוסח התפילה של יהודי איטליה הוותיקים‬
‫הוא הנוסח ה'איטליאני'‪ ,‬המקובל בבתי הכנסת‬
‫המרכזיים באיטליה‪ .‬נוסח 'אשכנז' של איטליה‬
‫שונה מנוסח 'אשכנז' הנפוץ‪ ,‬ובעיקר בפיוטים‪,‬‬
‫שמשתייכים לענף המערבי של נוסח אשכנז‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬יהודים שהגיעו מצרפת הביאו עמם‬
‫את הנוסח הצרפתי העתיק‪ .‬ולבסוף‪ ,‬בבתי‬
‫חב"ד הפזורים ברחבי איטליה מתפללים בנוסח‬
‫'ספרד'‪ .‬מתוך שלל נוסחים ומנהגים‪ ,‬ליקטנו‬
‫מדגם מייצג‪:‬‬
‫‪ ‬בברכות השחר נוהגים לברך בנוסח רומא‬
‫על פי שיטת רבי מאיר‪" ,‬ברוך שעשני ישראל"‪,‬‬
‫ולא "ברוך שלא עשני גוי"‪ ,‬כנהוג בקרב‬
‫מרבית העדות‪.‬‬
‫‪ ‬תפילת 'כל נדרי' נאמרת בעברית ולא‬
‫בארמית‪ ,‬ונקראת בשם "כל נדרים"‪.‬‬
‫‪ ‬בטורינו קיים נוסח ייחודי לאמירת‬
‫ה'קדיש'‪ :‬במקום להגיד "לעלא מן כל ברכתא"‬
‫אומרים בטורינו "לעלא ולעלא" – בדומה‬
‫למרבית קהילות ישראל בעשרת ימי תשובה‪.‬‬
‫‪ ‬על פי עיקרון "ברוב עם הדרת מלך"‪,‬‬
‫ברומא מגביהים שני גברים את ספר התורה‪:‬‬
‫כל אחד אוחז ב'עץ החיים' בצד אחר של‬
‫ספר התורה‪ ,‬ומלמעלה מחבר מוט כסף את‬
‫שני הצדדים‪.‬‬
‫‪ ‬בלילה שלפני ברית המילה נערך טקס‬
‫שנקרא 'משמרה'‪ .‬מתכנסים ללימוד תורה בביתו‬
‫של הרך הנולד‪ ,‬שרים מזמורים ומברכים את‬
‫התינוק‪ .‬באיטליה כלל הטקס גם שבע הקפות‬
‫מסביב לתינוק‪ .‬בנוסף‪ ,‬ליד עריסתו של הרך הנולד‬
‫מניחים חומש פתוח בפרשת 'פנחס'‪ ,‬שעל פי‬
‫המדרש הוא גלגולו של אליהו הנביא‪ .‬בליל שבת‬
‫שלפני המילה‪ ,‬מתקיים טקס בשם 'שורה'‪ ,‬ובתפילת‬
‫הערבית מוסיפים פיוט לכבוד הרך הנולד‪.‬‬
‫‪ ‬מבחן הבגרות הראשון של חתן בר המצווה‬
‫מתחיל בקרב האיטלקים עוד קודם העלייה‬
‫לתורה‪ ,‬כאשר הנער משמש כשליח ציבור‬
‫בתפילת ערב שבת‪ .‬על כתפיו נחה אחריות‬
‫כבדה ועליו לדייק בכל המנגינות המסורתיות‬
‫לאוזני קהל המתפללים הרומאי הדייקן‪.‬‬
‫‪ ‬בחתונה הכלה נכנסת עם אביה‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן נכנס החתן עם אמו‪ .‬בכל טקס כלולות יש‬
‫מקהלה שמקבלת בשירה את משפחות בני הזוג‪.‬‬
‫את הכתובה מאייר סופר סת"ם על גבי קלף‪.‬‬
‫היא מקושטת ומעוטרת בסמל של המשפחות‪.‬‬
‫החתן‪ ,‬ולא אם הכלה‪ ,‬מעביר לכלה את כוס היין‬
‫כדי שתשתה‪ .‬את החתן והכלה שמכוסים יחד‬
‫יונתן פצ'יפיצ'י‬
‫בטלית מברכים הקהל בשלל ברכות‪ ,‬ובסיומן‬
‫מברך הרב את הזוג ב'ברכת כוהנים'‪ .‬לאחר שבע‬
‫הברכות שרה המקהלה פעם נוספת‪ .‬הגברים‬
‫במשפחה עטופים בטלית‪ ,‬ואחי החתן מחזיק‬
‫בידו אבוקה‪.‬‬
‫‪ ‬הניגונים בבתי הכנסת ברחבי איטליה‬
‫רבים ומגוונים‪ .‬בצפון מורגשת השפעה‬
‫אשכנזית‪ ,‬בדרום ההשפעה הדומיננטית היא‬
‫ספרדית‪ ,‬וברומא ניכרים בהם השפעות ארץ‬
‫ישראליות‪ .‬לניגוני התפילה מקום של כבוד‬
‫בקרב כל מסורות איטליה‪ ,‬ובקרב נוסח בני‬
‫רומא בפרט – לכל חג יש מנגינה מיוחדת‪ ,‬זאת‬
‫לצד הצבעים והאווירה המיוחדים לו‪.‬‬
‫‪ ‬בבית הכנסת המרכזי ברומא (בדומה‬
‫למנהג בבית הכנסת בירושלים) לכל חג יש‬
‫צבע מאפיין‪ .‬בימים הנוראים הפרוכת של ארון‬
‫הקודש‪ ,‬מעילי ספרי התורה‪ ,‬כיסוי התיבה וגם‬
‫בגדי החזן – כולם מתכסים בלבן‪ .‬אפילו עוגת‬
‫ראש השנה המסורתית מצופה בלבן‪ .‬לאחר‬
‫יום כיפור‪ ,‬מתקשט בית הכנסת במגוון צבעים‬
‫לקראת חג הסוכות‪ ,‬ולכבוד 'הושענא רבה' הלבן‬
‫שב לשלוט ברמה‪ .‬ובערב‪ ,‬בחג שמחה התורה‬
‫שוב עוברים בבית הכנסת לקולקציה הצבעונית‪:‬‬
‫בבית הכנסת המרכזי ברומא מדובר בעבודה‬
‫סיזיפית‪ ,‬שכן הפרוכת בגובה בניין קטן‪ ,‬ובהיכל‬
‫מצויים ‪ 15‬ספרי תורה‪.‬‬
‫‪ ‬היהודים האיטלקים עושים את דרכם‬
‫לבית הכנסת‪ ,‬עוטים טלית ותפילין‪ ,‬לכבוד‬
‫ה'מודעה' – מנחת ערב יום כיפור‪ .‬בסיום תפילת‬
‫המנחה נוהגים לפתוח את ארון הקודש‪ ,‬והרב‬
‫הראשי (של רומא) או רב הקהילה (בירושלים)‬
‫ניגש אל ספרי התורה‪ ,‬מכסה את ראשו ומוסר‬
‫את המודעה‪ :‬אם חס ושלום ‪ -‬בעת ייסורים‬
‫קשים או לקראת המוות ‪ -‬יערער הרב‪ ,‬ולו‬
‫בפרט הקטן ביותר‪ ,‬את אחד מיסודות היהדות או‬
‫יסטה מדרך התורה‪ ,‬אין זה אלא טירוף או בלבול‬
‫הדעת‪ .‬לאחר מכן קורא הרב את הפסוק 'רק‬
‫את האלוקים אני ירא'‪ ,‬ומונה את ‪ 13‬העיקרים‪.‬‬
‫עשרה גברים עומדים מול הרב‪ ,‬והם משמשים‬
‫כעדים למעמד‪ ,‬ומקבלים את הודאתו‪.‬‬
‫מנהג זה במקורו הוא עדות ללחץ שבו היו‬
‫נתונים יהודי רומא בצל הכנסייה‪.‬‬
‫רבה הראשי לשעבר של רומא‪ ,‬ישראל‬
‫צולי‪ ,‬עלה כנראה מספר פעמים לארון הקודש‬
‫ומסר את ה'מודעה' בטרם התנצר אחרי מלחמת‬
‫העולם השנייה‪.‬‬
‫כשהרב יהודה (נלו) פאבונצ'לו שהיה‬
‫מתלמידיו הזכיר את שמו נהג לומר‬
‫'זיכרונו לברכה יימח שמו'‪ -‬עוד ביטוי‬
‫למורכבות האווירה‪.‬‬
‫צילום‪ :‬יונתן פצ'יפיצ'י‬
‫אתי‬
‫טריטו‬
‫(‪ )27‬לפגישה עם מנהל מכללת‬
‫תל־חי‪ ,‬שם למדה קולנוע‬
‫וטלוויזיה‪ ,‬היא ציינה שביום מן‬
‫הימים תפיק סרט על הסיפור‬
‫של הורי אביה‪ ,‬שהגיעו מהכפר‬
‫סן־ניקנדרו שבאיטליה‪ .‬המנהל‬
‫חשב שזה יכול להיות רעיון‬
‫מעניין מאוד‪ ,‬בעיקר בשל‬
‫העובדה שיהודי הכפר הם נוצרים‬
‫שהתגיירו ליהדות‪ .‬עבור טריטו‬
‫המופתעת‪ ,‬הייתה זו הפעם‬
‫הראשונה ששמעה כי סבה וסבתה‬
‫נולדו כנוצרים‪.‬‬
‫סן־ניקנדרו הוא כפר בדרום‬
‫איטליה שרוב תושביו הם נוצרים‬
‫אדוקים העוסקים בחקלאות‪.‬‬
‫דונאטו מנדוציו (‪,)1948-1885‬‬
‫שנולד וגדל בכפר‪ ,‬למד קרוא‬
‫וכתוב רק בגיל ‪ .33‬בהיותו בן ‪45‬‬
‫גילה את התנ"ך‪ ,‬וגמעו בשקיקה‪.‬‬
‫דונאטו היה מנכבדי הכפר ורבים‬
‫התייעצו איתו בנושאים שונים‪ ,‬אך‬
‫הוא חש שתשובותיו אינן מספקות‪.‬‬
‫דונאטו‪ ,‬שבמשך חייו חווה‬
‫התגלויות שונות ומיוחדות‪ ,‬מצא‬
‫את שחיפש דווקא ביהדות‪ ,‬אליה‬
‫נמשך מקריאתו בתנ"ך‪ .‬האגדה‬
‫מספרת כי בחזיונו הראשון ראה‬
‫את עצמו עומד בשדה חשוך‪ ,‬ואדם‬
‫לא מוכר מבקש ממנו להדליק את‬
‫האור‪ .‬לדונאטו לא היה אמצעי‬
‫תאורה‪ ,‬אבל לפתע מצא בידו‬
‫גפרור שבאמצעותו הדליק לפיד‪.‬‬
‫כך הבין שעליו להפיץ את תורת‬
‫האל ברבים‪ ,‬וימים רבים שקד‬
‫על היהדות אותה למד מן התנ"ך‬
‫ומהתגלויותיו‪.‬‬
‫דונאטו חשב כי הוא מקים‬
‫מעפר דת נושנה שנכחדה‪,‬‬
‫שכן מעולם לא נתקל ביהודים‬
‫או בזכרם‪ .‬הפתעתו הייתה‬
‫עצומה מששמע כי יהודים‬
‫חיים באיטליה‪ ,‬ושומרים על‬
‫מסורת אבותיהם‪ .‬הוא פנה אל‬
‫לי ברור הרבנים הראשיים באיטליה‪ ,‬אך‬
‫"מוזר‪ ,‬היה‬
‫יהודים מלידה"‪ .‬הם חשבו שמישהו מנסה להתל‬
‫שאנחנו‬
‫הנכדה אתי טריטו בהם‪ ,‬והתעלמו מפניותיו‪ .‬לאחר‬
‫הפצרות רבות‪ ,‬נאותו לשלוח‬
‫לדונאטו חבילה ובה מספר‬
‫ספרי קודש‪ .‬דונאטו ועדתו היוו‬
‫קבוצה ייחודית שפעלה בדיוק רב‬
‫כפשוטו של מקרא‪ ,‬והקפידה על‬
‫מאמרות כמו 'לא תבערו אש בכל‬
‫מושבותיכם'; על 'אל ייצא איש‬
‫מפתח ביתו' ביום שבת; ואפילו‬
‫דאגה להקריב קורבן פסח בכל‬
‫שנה בין הערביים‪.‬‬
‫בסוף מלחמת העולם הגיעה‬
‫לאיטליה ביחד עם כוחות הברית‪,‬‬
‫גם קבוצת חיילים מן הבריגדה‬
‫היהודית‪ .‬כשגילו דונאטו וקהילתו‬
‫כי בין החיילים יש גם יהודים‪ ,‬תפרו‬
‫דגל לבן ובו מגן דוד ונופפו לעבר‬
‫החיילים‪ ,‬וכך נוצר הקשר הראשון‬
‫של הקהילה המיוחדת עם אנשי‬
‫ארץ ישראל‪ .‬בתיווך הבריגדה‪,‬‬
‫הסכימו רבני איטליה להתחיל‬
‫בתהליך גיור ל־‪ 74‬הנפשות בכפר‬
‫שביקשו להצטרף לחיק היהדות‪.‬‬
‫במשך שלושה שבועות עמל רב‬
‫הגדודים היהודי להכניס את כל‬
‫בני העדה בבריתו של אברהם‬
‫אבינו‪ .‬בתום המלחמה‪ ,‬עלו היהודים‬
‫שהתגיירו ארצה‪ .‬מנהיגם דונאטו‬
‫מנדוצ'יו לא זכה לעלות איתם‬
‫לארץ‪ ,‬שכן הוא נפטר שבועיים‬
‫לפני המעבר‪.‬‬
‫הסבתא של אתי‪ ,‬אסתר טריטו‪,‬‬
‫רואה את עצמה כתלמידתו של‬
‫דונאטו‪" .‬שמרנו את המצוות‬
‫שדונאטו לימד אותנו"‪ ,‬היא‬
‫מספרת‪" ,‬שמרנו שבת‪ ,‬תפילות‪,‬‬
‫הלכות צניעות‪ .‬היה לנו בית דין‪.‬‬
‫החמרנו כל כך עד שלא אכלנו‬
‫אצל דודינו‪ ,‬שלא היו יהודים‪ .‬לא‬
‫היה פשוט באותה תקופה‪ .‬כולם‬
‫מסביב היו פשיסטים ונוצרים‬
‫אדוקים מאוד‪ ,‬ואנחנו היינו מקור‬
‫להתנכלויות‪ .‬המורה שלי‪ ,‬ששנאה‬
‫אותי‪ ,‬העלילה עליי שיש לי‬
‫גזזת‪ ,‬ואת דבריה חיזקה העובדת‬
‫הסוציאלית‪ .‬נאלצתי ללכת לבית‬
‫החולים ולגזוז את שערי היפה‪,‬‬
‫ואפילו לקבל מכות חשמל בראש‪.‬‬
‫אמא שלי החליטה להפסיק את‬
‫ההתעללות הזו‪ ,‬וסירבה לשלוח‬
‫אותי יותר לבית הספר‪ .‬מה גם‬
‫ששם הכריחו אותי להצטלב‪,‬‬
‫ואני סירבתי"‪.‬‬
‫אז לא למדת‪ ,‬והצטרפת לעבודת‬
‫האדמה?‬
‫"אמא שלי מאוד החשיבה‬
‫את הלימודים‪ ,‬כך שלצד עבודת‬
‫האדמה גם למדתי בעזרת חברה‬
‫של אמא שהייתה מורה‪ .‬היה לי‬
‫קצת קשה באותה תקופה‪ ,‬כי כל‬
‫החברות שלי היו בבית הספר‪,‬‬
‫ורבתי עם אמא שלי בכל בוקר‪.‬‬
‫"הסבל לא תם כשהגענו‬
‫ארצה‪ .‬התחתנתי בגיל צעיר‬
‫מאוד‪ ,‬כשהייתי בת ‪ 15‬בלבד‪,‬‬
‫כדי שלא ייקחו אותי‪ ,‬שידעו‬
‫שאני אשת איש‪ .‬היה פה עוני‬
‫ורעב‪ ,‬לא היו מים וחשמל‪ .‬היינו‬
‫במעברות‪ ,‬ונדדנו בחיפושים אחר‬
‫מקום לגור בו‪ .‬היינו בצפון והגענו‬
‫גם לדרום‪ ,‬לאשקלון‪ .‬בסוף שבנו‬
‫לצפון‪ ,‬לצפת"‪.‬‬
‫במה עסקתם?‬
‫"במה שהכרנו‪ :‬בעבודת אדמה‪,‬‬
‫בחקלאות ובגידול צאן‪ .‬לימים‬
‫הקמנו פלאפלייה קטנה בצפת‬
‫וקיוסק‪ ,‬ומהם אנחנו מתפרנסים‬
‫עד היום‪ ,‬תודה לאל"‪.‬‬
‫פיוט‬
‫"יפוצו אויבך בנסוע הארון"‬
‫סיפורו של הפיוט המלווה את טקס הוצאת‬
‫ספרי התורה באיטליה‬
‫המילים‬
‫מהדהדות בחלל‬
‫בית הכנסת‪,‬‬
‫ושיירת ספרי תורה ארוכה ומהודרת‪,‬‬
‫מקושטת בידי מיטב אומני העולם‪ ,‬צועדת‬
‫בתוך הקהל‪ .‬התחושה משקפת אולי קורטוב‬
‫מהעוצמה שהיתה בנסוע הארון במדבר‪.‬‬
‫אבל גם שנים רבות אחרי כן‪ ,‬כשאת‬
‫תפאורת המדבר מחליף הפאר האיטלקי‬
‫הנודע ‪ -‬בעת נשיאת ספרי הקודש‪,‬‬
‫המילים כמו מגדירות את תחושת העוצמה‬
‫הממלאת את קהל המתפללים‪ ,‬ולובשת‬
‫משמעות חדשה‪.‬‬
‫פעמיים בשנה נוהגים יהודי רומא‬
‫לפתוח את ארון הקודש‪ ,‬ולהוציא מתוכו‬
‫את כל ספרי התורה שבהיכל בליווי הפיוט‬
‫'יפוצו'‪ :‬לקראת תקיעת השופר בסוף‬
‫תפילת נעילה ביום כיפור‪ ,‬ובשמחה תורה‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬נוהגים כך גם באירועים מיוחדים ‪-‬‬
‫כגון בהכנסת ספר תורה חדש (באותו‬
‫הנוסח של שמחה תורה) וגם בטקס הכתרת‬
‫הרב הראשי של רומא‪.‬‬
‫כנראה מקורו של מנהג זה הוא במנהג‬
‫קדום שעל פיו‪" ,‬כל אחד ואחד מביא ספר‬
‫תורה מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו‬
‫בבית הכנסת הראשי ברומא‬
‫מוציאים לא פחות מ־‪ 15‬ספרי‬
‫תורה ‪ -‬מעוטרים בבדים רקומים‬
‫משובחים ובפעמונים‪ ,‬ועליהם‬
‫כתרי תורה מלאכת מחשבת‬
‫שיצאו תחת ידם של מיטב‬
‫אומני הרנסנס‪ .‬אותם אומנים‬
‫יצרו פריטי כסף בעבור הקהילה‬
‫היהודית ובעבור הכנסייה‪ ,‬אך‬
‫בשונה מהכנסייה שעשתה לעתים‬
‫שימוש חוזר בכלי הכסף‪ ,‬אצל‬
‫היהודים נשמרו פריטים עתיקים‬
‫במיוחד שאין לאמוד‬
‫את שווים‪.‬‬
‫אלה בדיוק הפריטים שחיפשו‬
‫הנאצים בעת מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ .‬שמש בית הכנסת הגדול‬
‫ברומא ראה את שעתיד לקרות‪,‬‬
‫וחפר תחת רצפת המקווה חדר‪,‬‬
‫ובו טמן את תשמישי הקדושה‬
‫המהודרים‪ .‬השמש החזיר את‬
‫הרצפה למקומה‪ ,‬ומילא את‬
‫המקווה מים וכך שרדו פריטים‬
‫ייחודיים אלו מן השואה‪ .‬גם כיום‬
‫כלי הכסף מובלים בתהלוכה‬
‫בימי החג‪ ,‬בהדרת מלך ובשירה ‪-‬‬
‫כעדות ש'יפוצו אויבך'‪.‬‬
‫מחליפים לצבעוני‪ ,‬ללבן‪,‬‬
‫ושוב לצבעוני‪ .‬מתפללים‬
‫בחג סוכות‬
‫לרבים‪( "...‬מסכת יומא‪ ,‬דף ע) בעת פתיחת‬
‫הארון שרים כולם את הפיוט הקדום‬
‫'יפוצו'‪ ,‬שמקורו כנראה עוד לפני המאה‬
‫ה־‪ .18‬זהות הכותב אינה ידועה‪ ,‬אם כי‬
‫מהאקרוסטיכון של ראשי הבתים בפיוט‬
‫עולה השם 'יואב'‪ .‬מלבד המילים‪ ,‬הלחן‬
‫הייחודי הוא שהחדיר את הפיוט ללבבות‪.‬‬
‫כאשר מגיעים לחלק התפילה בו שרים‬
‫את הפיוט‪ ,‬כולם מצטרפים לשירה‪ ,‬ויש‬
‫תחושה של התרוממות רוח אמיתית‪ .‬חלק‬
‫בלתי נפרד מחוויית המעמד ומהמנגינה‬
‫השמימית‪ ,‬הם צלילי הפעמונים של רימוני‬
‫ספרי התורה המצטלצלים מכל עבר‬
‫ומלווים את השירה‪ ,‬עת הם נישאים ברוב‬
‫הוד והדר‪.‬‬
‫יָ פּוצּו אֹיְ ֶביָך ִּבנְ ס ַֹע ָה ָארֹן‪,‬‬
‫ְּובנּוחֹה ַע ֶּמָך ִׁשיר ִמזְ מֹור יָ רֹן‪.‬‬
‫וְ כ ֲֹהנֵ י ַע ֶּמָך יִ לְ ְּבׁשּו רִ ְק ָמה‪,‬‬
‫ֹאמרּו ֲח ִס ֶידיָך ִׁשירָ ה ִּבנְ ִע ָימה‪.‬‬
‫י ְ‬
‫ּגֹוי ַעל ּכָ ל אֻ ָּמה ֶׁש ַבח וְ יִ ְתרֹון‪,‬‬
‫ְּובנּוחֹה ַע ֶּמָך ִׁשיר ִמזְ מֹור יָ רֹן‪.‬‬
‫יָ פּוצּו וכו'‬
‫אּורִ ים וְ תֻ ִּמים ּכְ ָברִ אׁשֹונָ ה‪,‬‬
‫ְקטֹרֶ ת ַס ִּמים ְׁש ֵחלֶ ת וְ ֶחלְ ְּבנָ ה‪,‬‬
‫וְ ָהיָ ה לֹו לְ ָמנָ ה לְ זֶ רַ ע ַא ֲהרֹן‪,‬‬
‫ְּובנּוחֹה ַע ֶּמָך ִׁשיר ִמזְ מֹור יָ רֹן‪.‬‬
‫יָ פּוצּו וכו'‬
‫ַּב ֲעבּור ַע ְב ֶּדָך ָּדוִ ד ֶּבן יִ ַׁשי‪,‬‬
‫יֹובילּו ַׁשי‪,‬‬
‫ְׁשלַ ח ְמ ִׁש ֶיחָך ּולְ ָך ִ‬
‫ּשי ִמנְ ַחת זִ ּכָ רֹון‪,‬‬
‫לְ ַה ְקרִ יב ִא ַ ׁ‬
‫ְּובנּוחֹה ַע ֶּמָך ִׁשיר ִמזְ מֹור יָ רֹן‪.‬‬
‫יָ פּוצּו וכו'‬
‫ב‬
‫גליון הבא של‬
‫מדסדע‬
‫נו‬
‫לוגיה היוונית‬
‫המיתו את הלאדינו‬
‫פוגשת‬
‫רד ומקנחת‬
‫של אנוסי ספ‬
‫גורט דנונה‪.‬‬
‫ביו‬
‫תשע"ב‪,‬לו‬
‫כסלוקב‬
‫‪ | jtimes.co.il‬י"ג‬
‫‪ | 9.12.11‬דיוקן‬
‫ליי‪,‬‬
‫נים נק |בצו ע‬
‫בסימן יוו‬
‫דות יוון‪ .‬יאסו!‬
‫את יה‬
‫דיוקן | ‪ | jtimes.co.il‬י"ג כסלו תשע"ב‪35 | 9.12.11 ,‬‬