‫‪1‬‬ ‫גלעד ברעלי‬ ‫ויטגנשטיי על אובייקטיביות וכללי‬ ‫א כיצד יוכל כלל להורותני מה עלי לעשות בנקודה זו? כל מה שאעשה‪ ,‬על פי פירוש‬ ‫]‪ [Deutung‬כלשהו‪ ,‬מתיישב ע הכלל‪) .‬ויטגנשטיי‪' ,‬חקירות' ‪(198‬‬ ‫‪1‬‬ ‫הפרדוקס שלנו היה זה‪ :‬הכלל אינו יכול לקבוע שו פעולה‪ ,‬שהרי כל אופ פעולה נית‬ ‫להביא לידי התאמה ע הכלל‪) .‬ש‪(201 ,‬‬ ‫יש מעט טקסטי בתולדות הפילוסופיה‪ ,‬באורכו של סעי' פרדוקס הכללי של ויטגנשטיי )'חקירות'‪,‬‬ ‫סעי' ‪ ,(201‬שנדונו כמותו‪ .‬ספרי רבי ועשרות )א לא מאות( מאמרי הוקדשו לו‪ .‬אחד מהספרי‬ ‫הוא ספרו של קריפקי 'ויטגנשטיי על כללי ושפה פרטית'‪ 2,‬ויש מעט ספרי פרשנות על ויטגנשטיי‬ ‫שנדונו ברותחי כמו ספרו של קריפקי‪ .‬ג בדברי אחלוק בנקודות מכריעות על פרשנותו‪ .‬ע זאת נדמה‬ ‫לי שזכותו הגדולה של קריפקי היא שזיהה בפרדוקס טיעו חזק ומרכזי לטענה ויטגנשטיינית יסודית‬ ‫וחשובה‪ 3.‬בהבהרת הטענה וטיעו הפרדוקס התומ בה עדיי יש‪ ,‬נדמה לי‪ ,‬כמה נקודות – פילוסופיות‬ ‫וטקסטואליות – שדורשות עיו והבהרה‪ ,‬והזדמנות זו בשנת החמישי למותו של ויטגנשטיי ראויה‬ ‫‪4‬‬ ‫במיוחד‪.‬‬ ‫הטענה הכללית שאטע לה היא שפרדוקס הכללי של ויטגנשטיי מכוו להראות‪ ,‬מצד אחד‪,‬‬ ‫שמושגי המשמעות והכוונה למשמעות מסוימת מתבטאי באופ קריטריאלי בשימוש‪ ,‬בנוהג ובאופני‬ ‫יישו‪ ,‬ומ הצד השני )וזה לא פחות חשוב( שהתבטאות זו אינה רדוקטיבית‪ ,‬כלומר ששימוש‪ ,‬נוהג‬ ‫ויישו נתפסי באות מושגי משמעות וכוונה שבה ה מתבטאי‪ .‬עמדה כללית זו היא קו היכר‬ ‫מובהק של פילוסופיית הרוח והלשו של ויטגנשטיי‪ ,‬שהתנגד למגמות רדוקטיביות‪ ,‬החותרות להסביר‬ ‫וא' לכונ את המושגי האינטנציונליי בחתירה אל "מתחת לסלע התשתית האינטנציונלי"‪ 5.‬מבחינה‬ ‫זו פרדוקס הכללי והלקח הנלמד ממנו מהווי שביל נוס' בתל הרחב של פילוסופיית הרוח של‬ ‫ויטגנשטיי‪ .‬במגמה כללית זו )שנמצאת ברקע נקודות א‪,‬ב להל( אינני בא לחדש‪ ,‬והיא נטענה על ידי‬ ‫רבי )בייחוד מקדואל ובעקבותיו(‪ .‬ע זאת‪ ,‬כשמדובר בפרטי‪ ,‬בכמה נקודות חשובות נדמה לי‬ ‫שקריאתי את סעיפי הפרדוקס שונה‪ ,‬במיוחד בנוגע למושגי השימוש והפירוש המשמשי בטיעו‬ ‫הפרדוקס‪ ,‬ולמוב המסקנה העיקרית שלו – שיש הבנה שאינה פירוש‪ .‬אציי כמה נקודות שאטע לה‬ ‫ביתר פירוט בהמש‪:‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫בוננות )‪ (insight‬יסוד של ויטגנשטיי היא שמושגי המשמעות והכוונה צריכי להתבאר במונחי‬ ‫השימוש והיישו שבה ה מתבטאי‪ ,‬ושאות ה קובעי‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫מושגי השימוש והיישו אינ מושגי "גולמיי" רזי‪ ,‬שהפנייה אליה בביאור מושג‬ ‫המשמעות היא במגמה של רדוקציה התנהגותנית‪ ,‬אלא ההפ – מושגי השימוש הנדוני ה‬ ‫עשירי ורוויי משמעות עד כדי אופקי המושגי והמשמעויות המגולמי בה‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫פרדוקס הכללי מהווה נדב יסודי בטיעו לעמדה זו‪ ,‬והוא מראה שהעמדה המומלצת )בסיפא‬ ‫של ב( אינה רק אפשרית‪ ,‬אלא מחויבת‪ ,‬מתו כ שהחלופה הנשללת )ברישא של ב( אינה‬ ‫אפשרית ולמעשה אינה קוהרנטית‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫מושג הפירוש המשמש בטיעו הפרדוקס אינו המרה של ביטוי בביטוי אחר )מה שאקרא "פירוש‬ ‫המרתי"(‪ ,‬אלא אופ שימוש בפועל בביטוי‪ ,‬או מסלול יישו ממשי שלו )מה שאקרא "פירוש‬ ‫ממש"(‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫כשוויטגנשטיי טוע שמשמעות אינה נקבעת על ידי פירוש‪ ,‬ושחייבת להיות הבנה שאינה פירוש‬ ‫הוא מדבר ג‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬על פירוש ממש ולא רק על פירוש המרתי‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫התפיסה שוויטגנשטיי שולל היא תפיסה של "ראייה מבחו‪ ,"-‬שבה הבנה היא מצב שבו אנו‬ ‫תופסי כביכול עמדה "מבחו‪) "-‬מחו‪ -‬למושגי ההבנה הנדוני(‪ ,‬כשפרושי בפנינו פירושי‬ ‫אפשריי‪ ,‬אופני שימוש או מסלולי יישו שוני‪ ,‬שמה אנו בוחרי כביכול את העדי' או‬ ‫המכוו‪ .‬זהו בעיניו מיתוס מסוכ‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫מבחינה זו ג האמירה שהבנה היא ידיעה של אופ שימוש עלולה להטעות‪ ,‬שכ היא עלולה‬ ‫להתפרש לאור המיתוס הנ"ל‪ ,‬כאילו אופ שימוש נודע "מבחו‪ ,"-‬כאחד מכמה אופני שימוש‬ ‫אפשריי‪ ,‬וכאילו הידיעה הנדונה היא הידיעה איזה מביניה הוא המכוו והרצוי‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫התפיסה הריאליסטית )או האנטי אנטי‪,‬ריאליסטית( של שימוש ופעולה המוצעת כא‪,‬‬ ‫ושפרדוקס הכללי מהווה טיעו יסודי לה‪ ,‬אומרת שפעולה ושימוש נתפסי תמיד באופ‬ ‫מסוי שהוא עצמו רווי משמעות ומושגיות‪ .‬בכ היא מקרבת את עמדת ויטגנשטיי כא‬ ‫לתפיסת המוב של פרגה ולמעמדה בתורת האובייקטיביות שלו‪.‬‬ ‫אובייקטיביות ‪ ,‬הרקע הפרגיאני‬ ‫מושג האובייקטיביות‪ ,‬כפי שנראה בהמש‪ ,‬הוא מרכזי להבנת פרדוקס הכללי והלקח הנלמד‬ ‫ממנו‪ .‬מבחינות רבות‪ ,‬ובכלל המגמה הכללית של ויטגנשטיי לגבי האובייקטיביות של המושגי‬ ‫האינטנציונליי שמעסיקי אותנו כא‪ ,‬הפילוסופיה של ויטגנשטיי היא בעיני המש‪ ,‬עידו ואולי‬ ‫הקצנה מסוימת של מגמות יסודיות בפילוסופיה של פרגה‪ .‬אפתח אפוא בהערות קצרות לגבי כמה מקווי‬ ‫היסוד של תפיסת האובייקטיביות של פרגה‪ .‬לא אוכל להרחיב ולבסס כא את דברי בהפניות ובציטוטי‬ ‫ואי לי אלא להפנות את המעונייני לפרקי הרלוונטיי בספרי על פרגה‪ 6.‬אסתפק כא בהצגה לא‬ ‫מבוססת ולא מנומקת‪.‬‬ ‫יש התופסי אובייקטיביות בזיקה למושג האובייקט‪ ,‬ולכ רואי כאובייקטיבי רק את מה שיש‬ ‫לו מעמד של אובייקט‪ .‬א זה אינו המוב הראשוני של אובייקטיביות אצל פרגה‪ .‬למרות שג אצלו יש‬ ‫קשר בי מושג האובייקטיביות ואובייקטי‪ ,‬זהו קשר סבו ועקי' ואינו מבטא את המוב הראשוני של‬ ‫המושג‪ .‬אובייקטיביות אצל פרגה‪ ,‬ג במוב שבו היא עומדת בניגוד לסובייקטיביות‪ ,‬מאפיינת בראש‬ ‫ובראשונה את מושגי האמת והידיעה‪ ,‬ולפיכ היא בראש ובראשונה תכונה של טענות או מחשבות‪.‬‬ ‫האובייקטיביות של דברי כמו אובייקטי‪ ,‬פונקציות ומובני גזורה ממעמד בכינונה ובהסברה של‬ ‫האובייקטיביות של אמיתות של טענות‪ .‬וזו‪ ,‬האובייקטיביות של טענות‪ ,‬כרוכה באפשרות הצדקת;‬ ‫אובייקטיביות היא למעשה מושג קורלטיבי לניתנות להצדקה‪ .‬והצדקה‪ ,‬אצל פרגה‪ ,‬או שהיא ביסוס לוגי‬ ‫היסקי‪ ,‬או שהיא ביסוס אפיסטמי על יסוד אופני ההינתנות של מושאי הטענה‪ ,‬כלומר מובניה‪.‬‬ ‫מרכיב מכריע בתפיסת הפ האפיסטמי של תפיסה זו הוא שהצדקת טענה וביסוס‬ ‫האובייקטיביות שלה אינ ניתני בהכרח במושגי משהו בסיסי יותר מהמוב של הטענה ‪ ,‬אי כא‬ ‫תהלי רדוקטיבי ‪ ,‬אלא ה ניתני במונחי חשיפת המובני של מרכיבי הטענה‪ .‬מרכיב מכריע לא פחות‬ ‫הוא שתפיסת מובני אלה וחשיפת כרוכות בהבנת השפה ונעשות במסגרתה‪ .‬מובני אלה יכולי‬ ‫להיחש' ולהיות נתוני רק ליצור לשוני; האפשרות לתפוס מובני והאילוצי הגודרי אותה ה‬ ‫לשוניי )לפחות לגבינו‪ ,‬בני אד(‪ 7.‬על יסוד שני מרכיבי אלה מוצב מושג המוב ואופני ההינתנות של‬ ‫דברי בלב תורת האובייקטיביות וההצדקה של פרגה‪ ,‬ובלוגיקה שלו‪ .‬אלמנט זה‪ ,‬ביסוס‬ ‫האובייקטיביות של טענה במונחי של חשיפת אופני ההינתנות של משמעויות מרכיביה‪ ,‬כמו ג‬ ‫‪3‬‬ ‫התפיסה הלשונית של אופ הינתנות‪ ,‬נמצאי‪ ,‬כפי שנראה‪ ,‬ג בלב התפיסה של ויטגנשטיי )בעיקר‬ ‫"המאוחר"(‪ .‬ואי זה עניי של מה‪,‬בכ‪ ,‬שכ תפיסת המשמעות של ויטגנשטיי מוצגת כרגיל כמנוגדת‬ ‫לתפיסת המוב של פרגה‪ .‬א יש ממש בדברי שלעיל‪ ,‬אופ הצגה זה שגוי ולפחות דורש תיקו‪ .‬בזאת‬ ‫איני מתעל ואיני מקל ראש בהבדלי החשובי שביניה‪.‬‬ ‫משמעות ושימוש‬ ‫הרעיו היסודי של תפיסת המשמעות של ויטגנשטיי מבוטא לעתי בסיסמה שמשמעות היא‬ ‫שימוש או שהמשמעות של ביטוי היא השימוש שעושי בו‪ .‬ממש כ ויטגנשטיי‪ ,‬למיטב ידיעתי‪ ,‬מעול‬ ‫לא התבטא‪ .‬א יש לו אמירות רבות שמתקרבות לזה )ראה למשל ‪ PG‬עמ' ‪' ,60‬חקירות' ‪ .(43‬במקומות‬ ‫רבי ויטגנשטיי אומר ששימוש קובע משמעות; ההבדל בי הטענה שמשמעות היא שימוש לבי זו‬ ‫ששימוש קובע משמעות צרי עיו‪ ,‬א בדר כלל באמירות אלה "קובע" מתקרב ל"מכונ"; השימוש‬ ‫אינו סת שיטת זיהוי של משהו שנתו באופ בלתי תלוי‪ .‬יהא טיבו המדויק של היחס בי שימוש‬ ‫למשמעות מה שיהא‪ ,‬עמדה כללית ברוח זאת היא מרכזית בעיוניו של ויטגנשטיי משנות השלושי‬ ‫ואיל‪ .‬תפיסה זו מעוררת שאלות רבות וקשות כמו‪ ,‬מהו בדיוק היק' השימוש שמדובר בו‪ :‬הא שימוש‬ ‫סרקסטי‪ ,‬הבדלי "טו" וגינוני נימוס לשוני כלולי בו? הא הבדלי שימוש בי מילי סינונימיות כמו‬ ‫"גבר" ו"איש" )"איש‪*/‬גבר לאוהלי ישראל"( רלוונטיי להבדלי משמעות? הא שימושי מטאפוריי‬ ‫וחריגות אידיולקטיות כלולי במושג השימוש הנדו? הא מקרי שבה יש בשימוש משו פנייה‬ ‫למילה עצמה בצורה שלא מאפשרת המרתה במילה סינונימית )"לזאת יקרא אישה כי מאיש‪*/‬גבר‬ ‫לוקחה זאת"( ייחשבו כהבדלי שימוש הקובעי הבדלי משמעות? לא נוכל לנגוע כא אלא במקצת של‬ ‫שאלות אלה‪ 8.‬אעיר באופ כללי‪ ,‬שלדעתי בחלק ניכר מבעיות אלה עיקר הקושי נעו‪ -‬בבלבול מסוי בי‬ ‫שני היבטי של מושג השימוש של ויטגנשטיי‪ ,‬שלעתי לא הבחי ביניה בחדות בעצמו‪ :‬שימוש כאורח‬ ‫דיבור )‪ (usage, Gebrauch‬שהוא מושג פני‪,‬לשוני‪ ,‬ושימוש ממש כפעילות בעול ) ;‪use, application‬‬ ‫‪ .(Verwendung, Anwendung‬ההתנודדות בי שני היבטי אלה )אשר ויטגנשטיי ביטא בהמשלת האחד‬ ‫למהל במשחק שחמט‪ ,‬ובהמשלת השני לפעילות ע כלי‪,‬עבודה( והנטייה ההולכת וגוברת של‬ ‫ויטגנשטיי‪ ,‬החל מאמצע שנות השלושי ועד ל'חקירות'‪ ,‬להבי משמעות בזיקה להיבט השני של מושג‬ ‫השימוש‪ ,‬ה פרשה מאלפת שלא אוכל להידרש לה כא‪ 9.‬אתרכז כא בשאלה מרכזית אחת‪ ,‬אשר נוגעת‬ ‫ברמה כללית ביותר בטיבו של מושג השימוש שמדובר בו )בעיקר ב'חקירות'(‪.‬‬ ‫באורח כללי ברור שיש קשר בי משמעותו של ביטוי לאופ השימוש בו‪ :‬בכיוו אחד הקשר‬ ‫מתבטא למשל בכ שאני משתמש בביטוי במשמעות מסוימת )זו ולא אחרת(; זוהי תפיסת השכל הישר‬ ‫של תופעה יומיומית המוכרת לכל דובר‪ .‬לא אחת אנו חשי צור להסביר באיזה מוב של ביטוי או‬ ‫מילה אנו משתמשי בהקשר מסוי‪ .‬אני יכול למשל להסביר את המשפט הקוד בכ שב"ביטוי"‬ ‫התכוונתי למשמעות של "יצור לשוני" ולא לזו של "הבעה חיצונית של מצב פנימי"‪ .‬בתפיסת השכל‬ ‫הישר‪ ,‬השימוש נשע‪ ,‬כביכול‪ ,‬על מושג משמעות ברור יחסית‪ ,‬או מניח אותו‪ .‬בכיוו האחר‪ ,‬שהוא‬ ‫פילוסופי ותיאורטי יותר‪ ,‬הקשר בי משמעות לשימוש הוא‪ ,‬שמצד אחד משמעות מתבטאת בשימוש‪ ,‬ומ‬ ‫הצד האחר משמעות קובעת אופ שימוש‪ .‬זו כבר אינה עמדת השכל הישר ואינה סת הצבעה על עובדה‬ ‫יומיומית מוכרת‪ ,‬אלא טענה פילוסופית מורכבת על מושג המשמעות ועל קשר מושגי שבינו לבי מושגי‬ ‫השימוש והפרקטיקה‪ .‬ע זאת אי היא כמוב קביעה שרירותית‪ ,‬והיא נשענת על אינטואיציות בסיסיות‬ ‫ואיתנות על מושגי המשמעות‪ ,‬השימוש והקשר ביניה‪.‬‬ ‫בדר כלל ייחסו חשיבות פילוסופית מיוחדת לכיוו השני‪ ,‬התיאורטי‪ ,‬וא' נתנו לו פירוש בעל‬ ‫מגמה רדוקטיביסטית )אצל רבי‪ ,‬בכיוו התנהגותני(‪ ,‬שמנסה להעמיד את מושגי המשמעות על היבטי‬ ‫‪4‬‬ ‫של הפרקטיקה והשימוש בפועל‪ .‬שכ‪ ,‬התיזה הוויטגנשטיינית‪ ,‬כ סברו‪ ,‬אמורה להיות מסבירה‪ ,‬וככזו‬ ‫עליה להעמיד את הנסתר והלא‪,‬ברור על הגלוי והברור; מושג השימוש נראה יותר גלוי‪ ,‬נגיש ונשלט‬ ‫ֲמדה כזה‪ .‬ההדגשה של כיוו זה‬ ‫ממושג המשמעות‪ ,‬מה שמעניק חשיבות פילוסופית והסברית לכיוו ַהע ָ‬ ‫בולטת אצל פילוסופי רבי‪ ,‬ג מחו‪ -‬למעגל הוויטגנשטייני כמו רייל‪ ,‬דאמט‪ ,‬קוויי ודיוידסו‪ .‬זהו‬ ‫אולי הכיוו השליט בתורות משמעות פילוסופיות בתקופה שלאחר ה'טרקטטוס'‪ .‬יתרונה הבולט של‬ ‫תפיסה זו נחשב בכ שהיא מעניקה למושג המשמעות ממד שהוא נגיש‪ ,‬גלוי ואובייקטיבי‪ .‬יש בה משו‬ ‫דחייה )וביקורת( על שלוש חלופות עיקריות‪ ,‬ידועות וחשובות בתולדות הפילוסופיה‪ :‬תפיסה‬ ‫פסיכולוגיסטית‪ ,‬הגורסת משמעות כאירוע או אובייקט נפשי; עמדות קרטזיאניות‪ ,‬שבה משמעות‬ ‫ותפיסת משמעות מוגדרות בתו מסגרת מנטליסטית "אוטונומית"; עמדות אפלטוניסטיות )שיוחסו‪,‬‬ ‫בטעות‪ ,‬בעיקר לפרגה( שבה משמעות היא מעי אובייקט אפלטוני‪ ,‬שהקשר בינו לבי תפיסתו‪ ,‬החלתו‬ ‫והשימוש בו בפועל נשאר מסתורי ולא נית להסבר‪ .‬החלופה הוויטגנשטיינית הנדונה מדגישה שהקשר‬ ‫בי משמעות לשימוש‪ ,‬זה שמשמעות מתבטאת בפרקטיקה הלשונית ובשימוש בפועל‪ ,‬אינו בחזקת‬ ‫תופעה נלווית לייחוס משמעות‪ ,‬תופעה הדורשת הסבר‪ ,‬אלא מרכיב מכונ של עצ מושג המשמעות‪.‬‬ ‫אמרתי שבכיוו זה‪ ,‬התיאורטי‪ ,‬משמעות לא רק מתבטאת בשימוש אלא ג קובעת שימוש או‬ ‫אופני שימוש‪ .‬אפיו זה בא לענות לפ הנורמטיבי של מושג המשמעות‪ ,‬שעלול להיטשטש בתפיסה‬ ‫המדגישה רק את העובדה שמשמעות מתבטאת בשימוש‪ .‬באופ גס למדי‪ ,‬לומר שמשמעות קובעת‬ ‫שימוש פירושו‪ ,‬שבהינת מצב ענייני מסוי בעול‪ ,‬המשמעות של ביטוי קובעת אילו שימושי בו‬ ‫נכוני ואילו לא נכוני‪ .‬לדוגמה‪ ,‬א ניצב לפני כלב‪ ,‬המשמעויות של "כלב" ו"חמור" קובעות שלומר‬ ‫"הנה כלב" זה נכו‪ ,‬ו"הנה חמור" זה לא נכו; המשמעות של "לשבת" קובעת א פעולה מסוימת‬ ‫בתנאי מסוימי היא ציות להוראה "שב!" וכיו"ב‪ .‬המרכיב הנורמטיבי במושג המשמעות נראה מכריע‬ ‫ורבי סברו שקשה לראות אי הוא נית לשילוב קוהרנטי בתפיסה הרואה משמעות כמה שמתבטא‬ ‫בשימוש‪ :‬א המשמעות היא‪ ,‬ללא שיור‪ ,‬מה שמתבטא במעשה ובשימוש בפועל‪ ,‬מניי המרכיב‬ ‫הנורמטיבי‪ ,‬אשר מאפשר‪ ,‬וא' מחייב‪ ,‬לומר ששימושי מסוימי אינ נכוני? זאת ועוד‪ .‬א' ללא קשר‬ ‫לשאלת השילוב‪ ,‬עצ המרכיב הנורמטיבי נראה מוקשה בהנחה‪ ,‬המובנת מאליה‪ ,‬שמשמעות היא דבר‬ ‫שאנו יודעי ותופסי‪ .‬שהרי עולה כא מיד שאלה‪ ,‬שהטרידה את ויטגנשטיי שוב ושוב‪ :‬כיצד זה‬ ‫אפשרי? הרי משמעות של ביטוי היא דבר שאני יודע ותופס ברגע מסוי‪ ,‬א השימוש בו הוא סדרה‬ ‫)אינסופית( של מקרי ופעולות אשר פרושה בזמ ועל פני מצבי משתני‪ .‬הא בתופסי משמעות‬ ‫מסוימת אני תופס באחת את כל השימוש? את כל הסדרה הזו? ויטגנשטיי מציג שאלה זאת בחדות‬ ‫במקומות רבי )למשל‪ ,‬ב'חקירות' ‪ ;197‬וראה ג ‪.(138,139‬‬ ‫רבי הוטרדו משאלה זו עד כדי כ שסברו )וא' ייחסו סברה זו לוויטגנשטיי( שאי מנוס‬ ‫מלוותר על ההנחה שמשמעות נתפסת באחת‪ :‬המשמעות של ביטוי הולכת ונבנית בהחלתו ובשימוש בו‬ ‫ממקרה למקרה‪ .‬כל מקרה כזה הוא בבחינת "קפיצה בחשיכה"‪ ,‬שאינה נשלטת ואינה מונחית על ידי‬ ‫איזה כלל או מושג כולל של המשמעות של הביטוי‪ .‬עמדה זו מסתכנת בביטול המרכיב הנורמטיבי של‬ ‫מושג המשמעות‪ ,‬וכדי "להצילו" נדרשי רעיונות וירטואוזיי למדי של בנייה דינמית של הנורמטיביות‬ ‫‪10‬‬ ‫לתו הדינמיות של הפרקטיקה בפועל‪.‬‬ ‫רעיונות כאלה מילאו תפקיד חשוב במחשבתו של ויטגנשטיי בתקופות שונות‪ ,‬ויש לה הד ג‬ ‫בעמדתו הבוגרת בנוסח הסופי של ה'חקירות' מ‪) 1946,‬שכידוע לא היה סופי בעיני ויטגנשטיי(‪ ,‬א‬ ‫ביסודו של דבר אני חושב שעמדתו ב'חקירות' היא אחרת‪ .‬נחזור לכ ביתר פירוט עוד בהמש‪ ,‬א כא‬ ‫יצוי בקיצור שעמדת ויטגנשטיי היא שבהבנת ביטוי אני‪ ,‬כדובר שפה‪ ,‬אמנ תופס באחת את אופ‬ ‫השימוש בו א אי זאת אומרת שאני משווה ברוחי את כל המצבי שבה השימוש הזה מתגלה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫כשאומרי שאני תופס את כל השימוש או את כל הסדרה‪ ,‬המילה "כל" עלולה להטעות כאילו סדרת כל‬ ‫המצבי הללו נמצאת חבויה ומקופלת בתו תפיסת השימוש ואחר כ היא איכשהו נפרשת בזמ‪ .‬א זו‬ ‫תמונה מוטעית; ברור שאי זה כ‪.‬‬ ‫הבעיות המתעוררות בכיוו הפילוסופי‪,‬תיאורטי‪ ,‬שבו אנו אומרי שמשמעות קובעת שימוש‪ ,‬על‬ ‫הפ הנורמטיבי שיש בכ‪ ,‬ה קשות וחשובות‪ .‬א הכיוו הראשו שצוי לעיל בדבר הקשר בי משמעות‬ ‫לשימוש‪ ,‬הכיוו של השכל הישר‪ ,‬שלפיו אנו אומרי שאנו משתמשי בביטוי במשמעות מסוימת או‬ ‫במוב מסוי‪ ,‬חשוב לא פחות‪ .‬כיוו זה מבטא ג הוא את עמדתו האנטי‪,‬רדוקטיביסטית של‬ ‫ויטגנשטיי‪ :‬שימוש במילי‪ ,‬במוב שבו הוא מבטא את משמעות‪ ,‬הוא מושג עשיר‪ ,‬הפרוש עד לאופק‬ ‫המשמעויות שהוא מבטא; אי הוא מושג התנהגותני רזה שנית לתיאור מנותק ובלתי תלוי במשמעויות‬ ‫הללו‪ .‬האמירה‪ ,‬שבשימוש מסוי בביטוי או ביישומו המסוי אנו מתכווני לשימוש במשמעות‬ ‫מסוימת‪ ,‬טוענת את השימוש הזה במטע משמעויות עשיר באופ שאינו מאפשר לראות בשימוש מושג‬ ‫"גולמי" או "רזה"‪ .‬מבחינה זו הטענה שמשמעות מתבטאת בשימוש אינה מבטאת עמדה רדוקטיבית‬ ‫המעמידה מושג אפל ומסתורי על מה שברור וגלוי‪ ,‬אלא היא עמדה המאירה ומבארת את הגלוי‪.‬‬ ‫טענה זו נראית לי אחת הטענות היסודיות‪ ,‬ואולי הטענה היסודית‪ ,‬בכלל משנתו של ויטגנשטיי‪.‬‬ ‫היא מבטאת את עמדתו בשאלות ספציפיות בתחומי שוני ולגבי מושגי שוני‪ ,‬והיא מבטאת את‬ ‫עמדתו לגבי טיבה של הפעילות הפילוסופית בכלל‪ .‬לא אוכל להידרש כא לדיו מדוקדק בה ובאופ שבו‬ ‫היא מתבטאת בשטחי שוני בהגותו‪ .‬עיקר ענייני הוא לטעו‪ ,‬שבה נעו‪ -‬עיקר משמעותו של "פרדוקס‬ ‫הכללי"‪ .‬הטענה היא שהפרדוקס אינו בא לומר )כפי שטועני רבי( שמשמעות וכוונת משמעות ה לא‬ ‫אובייקטיביות‪ ,‬אלא ממש ההפ – ששימוש‪ ,‬פרקטיקה ויישו של כלל או ביטוי ה אובייקטיביי בכ‬ ‫שה עצמ רווי משמעות‪ .‬מטרת הפרדוקס והלקח הנלמד ממנו ה להג על מושגי השימוש והמעשה‬ ‫ולהאיר היבט מרכזי שלה‪ ,‬דהיינו המטע המושגי הגלו בה‪ ,‬שמאפשר לראות בשימוש או ביישו‬ ‫של ביטוי או כלל קריטריו למשמעותו ולהבנתו )וראה 'חקירות'‪ ,‬סו' ‪ .(146‬לקח זה מושג בטיעו‬ ‫הפרדוקס בכ שהוא מראה שהתפיסה החלופית – תפיסה רזה וגולמית של מושגי השימוש‪ ,‬הנוהג‬ ‫והיישו – אינה קוהרנטית‪ :‬היא מציגה את הקשר בי משמעות וכוונות משמעות לבי פעולה‪ ,‬שימוש‬ ‫ונוהג בצורה שהופכת אותו לבלתי מוב ובלתי אפשרי‪ .‬על כ ברצוני להרחיב קצת את הדיבור‪.‬‬ ‫הפרדוקס ‪ ,‬על פי קריפקי‬ ‫ב'חקירות' הקטע המוקדש לבעיית המילוי אחר כלל והמוביל לניסוח הפרדוקס בסעי' ‪201‬‬ ‫מתחיל בסעי' ‪ .143‬סעיפי שבה מופיעי ניסוחי קרובי לניסוח הפרדוקס ה‪ ,‬לדוגמה‪,146 ,145 ,‬‬ ‫‪ 186‬ובמיוחד ‪ .198‬ענייני שוני הקשורי קשר הדוק בפרדוקס ובטיבו של הקשר הקריטריאלי בי‬ ‫משמעות לשימוש מופיעי בכתביו של ויטגנשטיי החל מראשית שנות השלושי )כבר ב‪ PG,‬וב‪.(BB,‬‬ ‫אחד הניסוחי הברורי המתקרב לניסוח הפרדוקס נמצא בסעיפי ‪ 3,2‬של ‪ RFM‬מסו' שנות‬ ‫השלושי‪.‬‬ ‫כמו רבי‪ ,‬ג אני מוצא תועלת בהצגת נושאי מרכזיי הקשורי בהבנת הפרדוקס‬ ‫בהתייחסות‪ ,‬לעתי ביקורתית‪ ,‬לאופ שבו הציג אותו קריפקי‪ .‬כפי שאמרנו‪ ,‬כיוו אחד של הקשר בי‬ ‫משמעות לשימוש מתבטא בתופעה הרגילה והמוכרת שאנו משתמשי בביטוי במשמעות מסוימת או‬ ‫במוב מסוי‪ .‬זהו הכיוו שבו מתרכז האופ שבו מציג קריפקי את הפרדוקס ומשמעותו‪ :‬את השאלה‬ ‫המרכזית של ויטגשנטיי הוא מציג לא כשאלה‪ ,‬מהי משמעותו של ביטוי מסוי? או‪ ,‬אי אנו יכולי‬ ‫לדעת את משמעותו של ביטוי מסוי? אלא‪ ,‬מה פירוש להתכוו למשמעות מסוימת? הא כוונה כזו‬ ‫ניתנת לביסוס אובייקטיבי )שהוא לפי קריפקי ביסוס עובדתי‪ ,‬ועוד נחזור לכ(?‬ ‫‪6‬‬ ‫בניסוח גס‪ ,‬הטענה של קריפקי‪ ,‬בש ויטגנשטיי‪ ,‬היא שמשמעות אינה מושג עובדתי‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫הטענה ששימוש בביטוי בנסיבות מסוימות הוא במשמעות מסוימת היא טענה שאי עובדה שמבססת‬ ‫אותה באופ אובייקטיבי )קריפקי ‪ .(21 ,13 / 250 ,245‬למשל‪ ,‬נניח שסקו היא פונקציה שנותנת את‬ ‫סכומ של שני מספרי א א' אחד מה אינו גדול מ‪ 56,‬ונותנת ‪ 7‬בכל מקרה אחר‪ .‬נניח ג )למרות‬ ‫שהנחה זו אינה מהותית לטיעו( שבלימודי בעבר מעול לא נתקלתי בחישוב הסכו של מספרי‬ ‫גדולי מ‪ .56,‬הטענה כעת היא שאי עובדה שמבססת את זה שבשימושי בעבר ב"‪ "+‬התכוונתי‬ ‫לפונקציית הסכו דווקא‪ ,‬ולא לפונקציה סקו‪:‬‬ ‫כאשר אני מגיב בדר זו ולא אחרת לבעיה כמו ‪ ,68+57‬לא יכולה להיות לי הצדקה לתגובה זו‬ ‫ולא לאחרת‪ .‬מאחר שאי מענה לספק המניח שהתכוונתי בעבר לסקו‪ ,‬אי על אודותי עובדה‬ ‫כלשהי שמבחינה בי זה שהתכוונתי לסכו ולא לסקו‪ .‬למעשה אי עובדה על אודותי שמבחינה‬ ‫בי זה שהתכוונתי לאיזושהי פונקציה ב'פלוס' לבי זה שלא התכוונתי לכלו‪(21 / 250) .‬‬ ‫יצוי מיד שאי זו טענה טריוויאלית כפי שעלול אולי להיראות‪ .‬ראשית‪ ,‬קריפקי אינו מפקפק‪ ,‬לפחות‬ ‫בשלב ראשוני של הצגת הבעיה‪ ,‬שבאומרי "פלוס" אני מתכוו לסכו )‪ ,9 /243‬ובמפוזר(‪ .‬הרי אנו חייבי‬ ‫להניח‪ ,‬ולו לש עריכת הדיו הזה‪ ,‬שיש לנו שפה שבה אנו מדברי ומתכווני למשמעויות מסוימות‪ .‬א‬ ‫מישהו שואל אותי אי אני יודע שבאומרי "כיסא" אני מתכוו לכיסא‪ ,‬התשובה הפשוטה היא‪ :‬אני‬ ‫מדבר עברית )וראה 'חקירות' ‪ .(381‬שנית‪ ,‬השאלה‪ ,‬בשלב זה‪ ,‬אינה "איזו עובדה מבססת משמעות?" זו‪,‬‬ ‫במבט ראשו‪ ,‬שאלה מוזרה – מני ההנחה שמשמעות צריכה להתבסס על עובדות? א לא זו השאלה‪,‬‬ ‫אלא "על איזו עובדה מבוססת הטענה בדבר כוונתי בזמ מסוי ובנסיבות מסוימות למשמעות‬ ‫מסוימת?" טענה זו‪ ,‬שבזמ מסוי ובנסיבות מסוימות‪ ,‬באומרי "פלוס" התכוונתי לסכו‪ ,‬נראית במבט‬ ‫ראשו טענה עובדתית על אודות כוונה‪ ,‬פעולה או מצב מנטלי שלי באותו זמ ובאות נסיבות‪ .‬כוונה כזו‬ ‫נראית במבט ראשו עניי עובדתי בדומה לכוונתי בזמ מסוי ללכת הביתה או לרצוני בזמ מסוי‬ ‫לאכול גלידה‪.‬‬ ‫א אלה ה אכ טענות עובדתיות‪ ,‬הצדקת והצדקת האמונה באמיתות צריכה להישע על‬ ‫עובדות‪ .‬כאמור‪ ,‬יש להבחי בהקשר זה בי הטענה שמשמעות )‪ (Bedeutung, meaning‬מבוססת על עובדות‬ ‫)שזו‪ ,‬כפי שאמרתי‪ ,‬טענה מוזרה בכל מקרה‪ ,‬ג במסגרת ה'טרקטטוס' או הפילוסופיה של פרגה( לבי‬ ‫הטענה שכוונת משמעות )‪ ,(meinen, meaning‬להתכוו למשמעות מסוימת‪ ,‬היא עניי עובדתי‪ .‬קריפקי‬ ‫מדבר )לפחות בראש ובראשונה( על הטענה השנייה‪ .‬תוצאות לגבי הראשונה – על המושג המופשט של‬ ‫משמעות – א ה נדונות כלל‪ ,‬נגזרות מהתוצאות לגבי כוונת משמעות‪ .‬בכ ‪,‬דומני‪ ,‬הוא מבטא נאמנה‬ ‫צד חשוב של הצגת הבעיה על ידי ויטגנשטיי )ראה 'חקירות' ‪ 186‬ו‪ .(190 ,‬בפרשנות האנגלית‪ ,‬לרבות בזו‬ ‫התוקפת את קריפקי‪ ,‬יש בעניי זה בלבול עקב דו‪,‬המשמעות של המילה ‪ meaning‬שמבטאת ג את מושג‬ ‫המשמעות המופשט וג כוונה‪ ,‬ובמיוחד כוונת משמעות – הכוונה להשתמש בביטוי מסוי בזמ מסוי‬ ‫במשמעות זו ולא אחרת )בעברית מודרנית אי ל"משמעות" דו‪,‬משמעות כזו‪ ,‬כ ג לא ל‪Bedeutung,‬‬ ‫להבדיל מ‪ meinen,‬בגרמנית(‪ .‬א בעוד קריפקי נאמ לקו מסוי אצל ויטגנשטיי‪ ,‬בהציגו את הבעיה‬ ‫כבעיה הנוגעת לטיבה של הכוונה למשמעות מסוימת‪ ,‬הרי שההדגשה היתרה שהוא מדגיש את שאלת‬ ‫העובדתיות של כוונה זו‪ ,‬והגידור הצר של עובדתיות שהוא מניח כא )כפי שעוד נדגיש להל( אינ ניכרות‬ ‫אצל ויטגנשטיי‪ ,‬ואולי א' מנוגדות לכוונתו‪.‬‬ ‫כדי לסבר יותר את הביטוי "כוונה למשמעות מסוימת" קריפקי מציג בדר כלל את הבעיה‬ ‫במסגרת השאלה‪ :‬על יסוד איזו עובדה )אפשרית( נית לדעת ששימושי כעת בביטוי הוא באותה משמעות‬ ‫שכיוונתי אליה בעבר? אולי בשימושי בעבר ב‪ "+",‬התכוונתי לפונקציה סקו ולא לפונקציה סכו? זו‬ ‫נראית שאלה עובדתית‪ ,‬שכ האפשרות שבשימושי ב‪ "+" ,‬בעבר התכוונתי לסקו אינה בטלה לוגית‬ ‫‪7‬‬ ‫)‪ .(12 ,9 /244 ,243‬הטענה היא כמוב‪ ,‬שא אי תשובה מספקת לכ‪ ,‬הרי שאי תשובה ג לשאלה‬ ‫הכללית יותר‪ ,‬על יסוד איזו עובדה אפשר לקבוע את נכונות הטענה שאני משתמש כעת בביטוי במשמעות‬ ‫מסוימת )זו ולא אחרת(‪ .‬קריפקי מדגיש )בניגוד למה שמייחסי לו חלק ממבקריו( שהשערה זו‪,‬‬ ‫שהתכוונתי בעבר )ואולי א' שאני מתכוו כעת( לסקו‪ ,‬היא בטלה בעליל‪ ,‬ושלא מדובר כא בבעיה‬ ‫אפיסטמית‪ ,‬אלא בעניי עקרוני שהדגשתי לעיל במילי "עובדה אפשרית"‪ :‬איזו עובדה )אפשרית( יכולה‬ ‫לבסס את הטענה העובדתית הזו? הבעיה נשארת בעינה ג ביחס ל"כל העובדות" ומנקודת מבט‬ ‫"אלוהית" )וראה ‪.(57 ,39 ,21 / 266 ,258 ,249‬‬ ‫פנייה זו לעובדות‪ ,‬כיסוד הביסוס האובייקטיבי של כוונת משמעות‪ ,‬ובייחוד הגדרת טווח‬ ‫העובדות הבאות כא בחשבו‪ ,‬כפי שנראה להל‪ ,‬נראית לי סטייה משמעותית מהאופ שבו הציג‬ ‫ויטגנשטיי את הבעיה‪ .‬אי להקל ראש‪ ,‬למשל‪ ,‬בעובדה שאי שו אזכור או פנייה לעובדות בכל‬ ‫הקטעי החשובי שבה ויטגנשטיי מציג את הפרדוקס‪.‬‬ ‫קריפקי סוקר שורת תשובות אפשריות ומראה שאי בה מענה של ממש‪ .‬דיו זה נאמ‪ ,‬נדמה לי‪,‬‬ ‫לדיו שבו ד ויטגנשטיי עצמו באפשרויות אלו )דיספוזיציות‪ ,‬מצב מנטלי או מוחי‪ ,‬תכנית מכונה‪ ,‬ראה‬ ‫למשל 'חקירות' ‪ .(193,195 ,148,152‬א משו מה קריפקי אינו ד במה שנראה לכאורה כתשובה‬ ‫הפשוטה והטבעית ביותר לשאלה אי אני יודע שבעבר התכוונתי לסכו ולא לסקו? – דהיינו‪ ,‬אני זוכר‬ ‫זאת‪ .‬אני זוכר שבעבר‪ ,‬כשהשתמשתי ב‪ "+",‬התכוונתי לסכו‪ .‬הטענה שהתכוונתי בעבר לסכו היא‬ ‫אכ טענה עובדתית והעובדה שבה מדובר – כוונתי בעבר – חשופה בפני ישירות‪ ,‬בזיכרו )וראה 'חקירות'‬ ‫‪ .(147‬אפשר כמוב להמשי לשאול על מה מבוססת טענת זיכרו כזו? מה מכונ את ההבדל בי זה שאני‬ ‫זוכר לזה שנדמה לי שאני זוכר? אלה שאלות טובות ואפשר כמוב לשאול אות )וויטגנשטיי אכ ד בה‬ ‫בהרחבה‪ ,‬למשל במסגרת טיעו השפה הפרטית(‪ .‬א ה שאלות שונות מזו שיצאנו ממנה בדבר הביסוס‬ ‫של כוונת משמעות‪ .‬ובמבט ראשו‪ ,‬לפחות‪ ,‬נראה שקריפקי אינו מוכ לקבל תשובת זיכרו כזו כפשוטה‪.‬‬ ‫ייתכ שההסבר לכ שקריפקי אינו ד וא' אינו מעלה תשובה זו )"אני זוכר"( הוא שביסוס‬ ‫עובדתי כא הוא מבי כמהל רדוקטיבי או "אנטי‪,‬ריאליסטי"‪ 11,‬שבו ה"עובדה" המבססת צריכה‬ ‫להינת במונחי שאינ מניחי את המשמעות המבוקשת‪ .‬הוא מניח עיקרו זה במפורש בדונו‬ ‫בדיספוזיציות )‪ .(28 / 253‬זיכרו מהסוג שפנינו אליו לעיל אינו מטיפוס זה‪ :‬לומר שאני זוכר שהתכוונתי‬ ‫לסכו מניח‪ ,‬כמוב‪ ,‬הבנה של פונקציית הסכו ושל כוונה אליה )בניגוד לסקו(‪ .‬קריפקי כנראה מניח‬ ‫שבשל כ אי לפנות ל"עובדה" כזו לביסוס הטענה הנדונה‪ .‬כפי שכבר ציינתי לעיל ועוד ארחיב בהמש‪,‬‬ ‫הנחה זו היא בדיוק מה שוויטגנשטיי שולל – הפנייה שלו לשימוש‪ ,‬לנוהג ולפרקטיקה כמבססי משמעות‬ ‫וכוונות משמעות אינה רדוקטיביסטית‪ .‬להפ‪ ,‬טענתו היסודית היא שאי לתפוס שימוש‪ ,‬נוהג‬ ‫ופרקטיקה אלא במונחי המושגי המגולמי בה‪) .‬שוב‪ ,‬ייתכ כמוב‪ ,‬שקריפקי רואה היטב שזו הנחה‬ ‫שוויטגנשטיי שולל‪ ,‬שכ זה שהוא –קריפקי ‪ ,‬מניח אותה בהצגת טיעו הפרדוקס מראה שיש לשלול‬ ‫אותה‪ ,‬שהרי אי אפשר לקבל את המסקנה הפרדוקסלית‪(.‬‬ ‫ייתכ‪ ,‬כמוב‪ ,‬שאינני זוכר למה התכוונתי ב"פלוס" בעבר‪ ,‬ואז באמת אינני יכול להיות בטוח‬ ‫לפעמי שהתכוונתי לסכו‪ .‬וכמו בכל מצב כזה אני יכול לשער השערות‪ ,‬בדרגת הסתברות כזו או אחרת‬ ‫על סמ ראיות שונות‪ .‬אול דומה שא אינני זוכר‪ ,‬כל הראיות שאוכל לאסו' לא תכרענה את השאלה –‬ ‫תמיד תישאר אפשרות לוגית שהתכוונתי לאיזו פונקציה "משוגעת" דוגמת סקו‪.‬‬ ‫תיאורה של פונקציה זו כ"משוגעת" יכול אולי להציע כיוו של פתרו‪ .‬שהרי‪ ,‬סקו הוא‬ ‫פונקציה "משוגעת" בכ שהיא מאבדת את ההומוגניות שלה ב‪ 56,‬ומדוע להניח שהתכוונו בעבר‬ ‫לפונקציות משוגעות כאלה‪ ,‬ג א יש אפשרות לוגית כזו‪ ,‬כשסביר יותר להניח שהתכוונו לפונקציות‬ ‫נורמליות ופשוטות‪ ,‬הומוגניות לכל אורכ כמו סכו? כנגד הצעות מסוג זה קריפקי טוע שה מניחות‬ ‫‪8‬‬ ‫שיש בפנינו שתי היפותזות ברורות והבעיה היא בעיה אפיסטמית לדעת איזו מה נכונה‪ .‬א‪ ,‬כאמור‪,‬‬ ‫הבעיה של הפרדוקס אינה זו‪ ,‬אלא שאי מוב אובייקטיבי לעצ ההיפותזה )קריפקי ‪ .(38 / 258‬יתר על‬ ‫כ‪ ,‬הצעות מעי זו מניחות למעשה את המבוקש‪ ,‬שכ )כפי שוויטגנשטיי וקריפקי למעשה טועני(‪,‬‬ ‫הפונקציה סקו נראית "משוגעת" רק מנקודת מבטנו המבוססת על סכו ועל הומוגניות‪ ,‬א אפשר‬ ‫שבעבר‪ ,‬ב"הומוגניות" התכוונו לסקומוגניות )פונקציה היא סקומוגנית כשיש ‪ n‬כ שהיא אינה הומוגנית‬ ‫ב‪ ,(n,‬ומבחינה זו דווקא פונקציית הסכו נראית "משוגעת"‪ ,‬שכ היא מאבדת את הסקומוגניות שלה מ‪,‬‬ ‫‪ .56‬ובדומה לכ כוונה לפונקציה‪ ,‬הקובעת סדרה שבה *‪ 2‬היא סדרת הזוגיי עד ‪ 1000‬ואז בקפיצות של‬ ‫‪ 3‬עד ‪ 2000‬ואז בקפיצות של ‪ 4‬וכו'‪ ,‬יכולה להיראות‪ ,‬על פי זה‪ ,‬פשוטה וטבעית )למי שהתרגל מראש‬ ‫לסקומוגניות(‪ ,‬ואפשר שכ הבנו את "‪ ."2+‬ואז חוזרת הבעיה למקומה‪ :‬א זה אפשרי‪ ,‬וא אי שו‬ ‫‪12‬‬ ‫עובדה שמכריעה לכא או לכא‪ ,‬אז אי מוב אובייקטיבי לטענה שהתכוונו לזו ולא לזו‪.‬‬ ‫ויטגנשטיי מתייחס לעתי קרובות לדוגמאות כאלה )'חקירות' ‪ .(185‬הוא א' נות דוגמאות‬ ‫קיצוניות יותר וטוע שלא ברור מה אפשר לומר כנגד "משוגע" כזה שימשי את הסדרה …‪ 2222‬ב‪…33 ,‬‬ ‫וכד'‪ .‬על יסוד מה אני יכול לדעת שעלי להמשי את הסדרה דווקא ב‪ ?2 ,‬הרי תמיד קיימת האפשרות‬ ‫שהבנתי את הסדרה כ שעד מקו מסוי כותבי ‪ 2‬ומש כותבי ‪) 3‬וראה ‪ RFM‬סעי' ‪' ;3‬חקירות'‬ ‫‪ (214‬ושבהתא לכ הבנתי את ההוראה "המש באותה דר" או "כתוב אותו דבר"‪ .‬נקרא לטענה זו‪,‬‬ ‫שהפונקציות הללו נראות משוגעות רק מנקודת מבטנו ושאי בה שו דבר משוגע באופ אובייקטיבי‬ ‫וייתכ א' שאנו עצמנו התכוונו אליה בעבר‪ ,‬טענת "הנורמליות של המשוגע"‪ .‬בהמש אטע כנגד טענה‬ ‫זו‪ ,‬שהיא מקרה פרטי של העמדה הרדוקטיביסטית‪ ,‬שלפיה ה"עובדות" הנתונות לנו‪ ,‬לרבות העובדות‬ ‫לגבי כוונותינו ופעולותינו בעבר‪ ,‬נתונות תלושות מהמושגי והכללי הנדוני‪.‬‬ ‫כמה מעיקרי הביקורת על קריפקי‬ ‫לספרו של קריפקי ולפרשנותו הייתה השפעה גדולה‪ ,‬למרות הביקורות הנוקבות שהוטחו כלפיו‬ ‫על ידי רבי מחוקרי ויטגנשטיי המובהקי‪ .‬קריפקי הואש על ידי מבקריו בעיוות של המהל‬ ‫הוויטגנשטייני ובהחטאת עיקר עניינו של ויטגנשטיי בפרדוקס‪ .‬לא אכנס כא לסקירת הביקורות הללו‪.‬‬ ‫באופ כללי נגעו עיקרי הביקורת בנקודות אלה‪) :‬א( ההדגשה שמדגיש קריפקי את מה שהוא קורא אופיו‬ ‫ה"ספקני" של הפרדוקס )ושל פתרונו(; )ב( האופי הקהילתי שהציע למושגי הפרקסיס והנוהג ולביסוס‬ ‫הנורמטיביות של משמעות; )ג( החמצת משמעותה של ההבחנה הוויטגנשטיינית בי הבנה לפירוש‪ ,‬ושל‬ ‫הטענה שהפרדוקס מראה שחייבת להיות הבנה שאינה פירוש; )ד( הטענה שהפרדוקס הוא שיאו‬ ‫ומסקנתו של המהל המרכזי בספר‪ ,‬אשר כבר כולל את עיקרו של הטיעו כנגד אפשרותה של שפה‬ ‫פרטית‪.‬‬ ‫א' שחלק ניכר מביקורות אלה נראות לי מוצדקות‪ ,‬אני סבור שלעתי ה נתפסות לזוטות‬ ‫ולניסוחי כושלי‪ ,‬שה בעליל בניגוד לעיקר כוונתו של קריפקי‪ .‬כ למשל‪ ,‬נראה לי שבקריאה תמימה‬ ‫טענתו של קריפקי‪ ,‬שוויטגנשטיי קיבל את מסקנת הפרדוקס‪ ,‬מותנית בהנחה שביסוס אובייקטיבי הוא‬ ‫בהכרח עובדתי‪ ,‬ובגידור מחמיר של טיב העובדות הללו‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬ברור שקריפקי ראה את הפרדוקס‬ ‫כמעי רדוקציו אד אבסורדו של הנחות אלה‪ .‬אני סבור שקריפקי טעה בהבהרת היבטי מסוימי‬ ‫)לעתי חשובי( בטיב של ההתניות הללו‪ ,‬א זה עניי אחר‪ .‬אי זה הוג להציגו‪ ,‬כפי שעושי רבי‪,‬‬ ‫כמי שטוע לקבלתה של מסקנת הפרדוקס כפשוטה‪ ,‬ללא ההתניות הללו‪ .‬כאמור‪ ,‬אי בכוונתי‬ ‫)ובאפשרותי( לסקור כא א' מבחר מזר הביקורות הללו ולבחנ לפרטיה‪ ,‬ואסתפק בהדגמת נקודה זו‬ ‫בדוגמה אחת‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫בייקר והאקר‪ ,‬כמו רבי אחרי‪ ,‬מדגישי שקריפקי מייחס לוויטגנשטיי טענה ספקנית‪ :‬אי‬ ‫אפשר לדעת למה מתכוו דובר ומהי משמעות ביטוי שהוא משתמש בו )אפילו בגו' ראשו‪ ,‬לגבי עצמי(‪,‬‬ ‫ואי אפשר לדעת א שימושו כעת תוא את שימושו )המוב שהתכוו לו( בעבר‪:‬‬ ‫לפי קריפקי‪ ,‬ויטגנשטיי חושב‪ ,‬ביחד ע הספק‪ ,‬שאי עובדה בנוגע לכ שאני מתכוו לסכו‬ ‫או לסקו‪) .‬בייקר והאקר ‪ ,1984‬עמ' ‪(9‬‬ ‫לפיכ‪ ,‬ספקנות אפיטמולוגית בנוגע להחלתה של מילה בהתא למה שפלוני מתכוו ]‪[mean‬‬ ‫בה מובילה למסקנה שאי משמעות ]‪ [meaning‬כלל‪ ,‬וששפה היא בלתי אפשרית‪) .‬ש‪(4,3 ,‬‬ ‫בייקר והאקר טועני שזה פירוש מופר בעליל לוויטגנשטיי‪ .‬ה מדגישי שלא זו בלבד שוויטגנשטיי‬ ‫חשב )בתקופה הנדונה( שספקנות היא חסרת מוב‪ ,‬ולכ אי זה סביר לייחס לו טיעו ספקני )ראה למשל‬ ‫‪ NB‬עמ' ‪ OC ;44‬עמ' ‪ ,(65‬אלא שהעמדה שקריפקי מייחס לוויטגנשטיי היא עמדה אבסורדית המפילה‬ ‫את עצמה‪ ,‬ולמעשה א' אינה ספקנות במוב הקלאסי של מושג זה‪.‬‬ ‫הספק של קריפקי… מסיק מ'הפרדוקס' שאי דבר כזה כמו משמעות‪ .‬כ‪ ,‬שפה לא יכולה‬ ‫להיות אפשרית‪ .‬א זו אינה ספקנות כלל‪ .‬זהו ניהיליז מושגי אשר‪ ,‬בניגוד לספקנות‬ ‫הקלאסית‪ ,‬מפיל את עצמו‪) .‬ש‪ ,‬עמ' ‪(6‬‬ ‫קריפקי אכ השתמש בהדגשה בביטוי "פרדוקס ספקני" ו"פתרו ספקני"‪ ,‬ושימוש מודגש זה אכ ראוי‬ ‫לביקורת‪ .‬אול לגופו של עניי‪ ,‬קריפקי לא טע‪ ,‬א' במסגרת הפרדוקס הספקני שהוא מציג‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫לדעת את משמעות הביטוי ‪ ,+‬אלא שאי עובדה שמכריעה בשאלה למה התכוונתי או למה אני מתכוו‪.‬‬ ‫יכול הטוע לטעו שא אי עובדה כזו‪ ,‬אי מה לדבר על ידיעה‪ ,‬ואי שו ממד אובייקטיבי למושג‬ ‫המשמעות‪ .‬אפשר אולי לטעו כ‪ ,‬א זה לא פשוט וכלל לא מוב מאליו‪ .‬למעשה אפשר להבי את עיקר‬ ‫טיעונו של קריפקי כמנוגד לעמדה כזו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהפרדוקס מלמד שהאובייקטיביות והנורמטיביות של‬ ‫משמעות וכוונת משמעות אינ נשענות בהכרח על עובדות‪ .‬נשאלת אז כמוב השאלה על מה‬ ‫אובייקטיביות כזו נשענת‪ ,‬וקריפקי הציע לה פתרו )שקרא לו "פתרו ספקני" ושזכה א' הוא לקיתונות‬ ‫‪13‬‬ ‫ביקורת( א זו שאלה אחרת‪.‬‬ ‫בייקר והאקר מתעלמי משתי נקודות מכריעות‪ :‬כאמור לעיל‪ ,‬קריפקי לא טוע שוויטגנשטיי‬ ‫טע את המסקנה הפרדוקסלית )והספקנות שהיא גוררת(‪ ,‬אלא רק שה נובעי מתמונה מסוימת או‬ ‫מהנחות מסוימות לגבי האובייקטיביות של משמעות‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שישנה עובדה שמכוננת את כוונת‬ ‫המשמעות של הבעת ביטוי‪ .‬במילי אחרות‪ ,‬טענתו היא שא האובייקטיביות של אלה דורשת שתהא‬ ‫עובדה כזו‪ ,‬אז אי אובייקטיביות )מעבר להסכמה חברתית(‪ 14.‬הפרדוקס מוצג כרדוקציו אד אבסורדו‬ ‫של ההנחה העובדתית‪ .‬ומאחר שמסקנת הפרדוקס היא אכ אבסורדית‪ ,‬האתגר הוא למצוא ביסוס אחר‬ ‫לאובייקטיביות של כוונות משמעות ושל משמעות בכלל‪) .‬כמוב‪ ,‬עולה כא שאלה מכרעת נוספת ‪ ,‬מה‬ ‫פירוש לומר שיש עובדה כזו‪ ,‬באילו מונחי היא נתפסת או מתוארת? ועל כ עוד להל‪(.‬‬ ‫הנקודה השנייה היא‪ ,‬שבדבריה על משמעות הפרדוקס בייקר והאקר מתעלמי מהבעיה‬ ‫המרכזית שהעלה קריפקי‪ :‬בהנחה שהבנת ביטוי ומשמעותו היא אכ השתלטות על פרקטיקה או על‬ ‫טכניקה מסוימת‪ ,‬באיזו פרקטיקה מדובר? אי נזהה אותה? במה נדע שפעולה מסוימת בזמ מסוי‬ ‫שייכת לפרקטיקה של סיכו )מסכו( לעומת זו של סקמו )מסקו(? בייקר והאקר כותבי‪:‬‬ ‫אי אני מבי כלל אינו מתבטא‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬בפירוש )המרת ביטוי אחד של כלל בביטוי‬ ‫אחר(‪ ,‬אלא במה שאנו קוראי 'למלא אחרי הכלל'‪ ,‬כלומר‪ ,‬במה שאני עושה ביישומו של‬ ‫הכלל‪ .‬לכ‪ ,‬מילוא אחר כלל הוא פעילות‪ ,‬מעשה‪) .‬עמ' ‪(20‬‬ ‫עוקצו של הטיעו היה… להראות שמילוא אחר כלל‪ ,‬ולכ‪ ,‬שפה‪ ,‬הוא סוג של התנהגות‬ ‫רגילה‪ ,‬צורה של פעולה‪ ,‬לא של מחשבה‪) .‬עמ' ‪(21‬‬ ‫‪10‬‬ ‫דברי אלה‪ ,‬בעיקר‪ 15,‬נכוני ויפי‪ ,‬אול השאלה היא‪ :‬איזה מי שימוש ואיזו פרקטיקה מתבטאת‬ ‫בהבנת 'סכו'? אי נדע שברגע נתו אנו פועלי בתו זו ולא בתו הפרקטיקה המתבטאת בהבנת‬ ‫'סקו'? רבי ממבקריו של קריפקי מסתפקי באמירות מודגשות‪ ,‬חוזרות ונשנות‪ ,‬שתפיסת משמעות‬ ‫היא ידיעת השימוש‪ ,‬שליטה בפרקטיקה וכו'‪ ,‬וממהרי מכא להתפלמס ע הפירוש הקהילתי שקריפקי‬ ‫נת למושגי אלו‪ .‬א עצ האזכור של מילות הקס "שימוש" ו"פרקטיקה" אי בו די‪ .‬שכ‪ ,‬הטענה של‬ ‫קריפקי היא שכל תפיסה )לא מעגלית( של הפרקטיקה‪ ,‬היינו כל תפיסה שלה‪ ,‬שאינה היא עצמה במושגי‬ ‫פונקציית הסכו‪ ,‬למשל‪ ,‬תהא חסרה האמצעי להבחי בי אינסו' פונקציות שונות שהשימוש‬ ‫והפרקטיקה תואמי )וראה 'חקירות' ‪" :219‬א משמעות הכלל הייתה מעי מסילה אינסופית של‬ ‫השימושי הממלאי אחריו – אי זה היה עוזר?" וכ ראה 'חקירות ‪ 239‬ועוד הרבה(‪.‬‬ ‫בביקורת חשובה האשי ג מקדואל את קריפקי באי הבנת הטיעו הוויטגנשטייני‪ .‬קריפקי‪,‬‬ ‫לפי מקדואל‪ ,‬מבי את טיעו הפרדוקס כמכוו לערער תפיסה ריאליסטית של משמעות‪ 16.‬על פי תפיסה‬ ‫זו‪ ,‬שיסודה בתורתו של פרגה‪ ,‬משמעותו של פסוק ניתנת על ידי תנאי האמת שלו‪ ,‬כשאלה נתפסי‬ ‫כ"אובייקטיביי"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬לא תלויי בהכרה האנושית‪ .‬הפ הנורמטיבי שבמשמעות‪ ,‬לפי תפיסה זו‪,‬‬ ‫נעו‪ -‬בכ שתנאי האמת של פסוק מציגי‪ ,‬כשהפסוק אמיתי‪ ,‬עובדה בעול‪ .‬תפיסה נכונה של משמעות‬ ‫הפסוק נקבעת לפיכ על ידי תפיסת העובדה הזו‪ .‬בר‪ ,‬מטרת הטיעו הוויטגנשטייני‪ ,‬לפי מקדואל‪ ,‬אינה‬ ‫לערער תפיסה ריאליסטית של משמעות‪ ,‬כפי שחשב קריפקי‪ ,‬אלא להראות שהבנת כלל והבנה בכלל‬ ‫אינה בהכרח‪ ,‬או באורח טיפוסי‪ ,‬פירוש‪ .‬כנראה )א' שמקדואל לא לגמרי ברור בנקודה זו( שג הוא מבי‬ ‫כא פירוש במוב ההמרתי שצוי לעיל ושאשוב לדו בו בהמש‪ .‬א נוס' על כ מקדואל ג טוע‬ ‫שקריפקי מניח עמדה אנטי‪,‬ריאליסטית המנוגדת לעיקר תפיסתו של ויטגנשטיי‪ ,‬כשהוא מניח‬ ‫שה"עובדות" הנדונות נתונות במונחי בסיסיי יותר ממושגי המשמעות והכוונה שה אמורי לבסס‪.‬‬ ‫זו כשלעצמה‪ ,‬כפי שהסברתי לעיל‪ ,‬טענה נכונה‪ .‬ע זאת‪ ,‬לא ברור מה בדיוק ראה מקדואל כמוקד‬ ‫הטיעו הוויטגנשטייני‪ :‬ערעור הטענה שהבנה כרוכה בפירוש‪ ,‬או ערעור התפיסה האנטי‪,‬ריאליסטית של‬ ‫עובדות? או אולי שניה? וא שניה‪ ,‬מהו היחס ביניה? הבהרת נקודה זו חיונית להבנת העמדה של‬ ‫ויטגנשטיי‪.‬‬ ‫כפי שיפורט עוד בהמש‪ ,‬אני סבור שהתשובה היא אכ – שניה‪ .‬את טיב היחס ביניה יש‬ ‫להבי לאור תפיסה מסוימת של מושג הפירוש‪ ,‬שבה ויטגנשטיי עומד על כ שיש הבנה שאינה פירוש‪,‬‬ ‫וכ לאור תפיסה "צנועה" של מושג השימוש )צנועה במוב זה שאי בה יומרה רדוקטיביסטית; א‬ ‫מטע זה היא עשירה מושגית(‪ ,17‬תפיסה שממנה עולה שהבנה אינה תפיסה "חיצונית" של אופ שימוש‪.‬‬ ‫לאור זאת‪ ,‬ג בקריאה המוצעת כא יש באופ ההצגה של קריפקי משו החמצה של הנקודה המרכזית‬ ‫של ויטגנשטיי‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהתשובה ה להצגת הבעיה וה לפתרונה טמונה בהכרה שהמושגי של‬ ‫פרקטיקה‪ ,‬שימוש ונוהג אינ ניתני לתפיסה אלא במונחי המושגי‪ ,‬הכללי והמשמעויות‬ ‫המתבטאי בה‪ .‬א זה נכו‪ ,‬האופ שבו קריפקי מציג את הבעיה לקוי‪ :‬לא זו בלבד שהוא מציג לכל‬ ‫היותר שלב מכי לבעיה האמיתית )שהיא‪ ,‬אי נתפסי מושגי השימוש‪ ,‬הנוהג והיישו(‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫מבטא שלב זה בצורה שמניחה תפיסה "גולמית"‪ ,‬לא מושגית‪ ,‬של פעולה‪ ,‬שימוש ויישו‪.‬‬ ‫ע כל הביקורת על היבטי מרכזיי בהצגתו של קריפקי עולה מהדיו הקוד שיש נקודות‬ ‫חשובות בעמדתו שנעלמו מאחדי ממבקריו‪ .‬אציי כמה‪) .‬א( קריפקי מדגיש בצדק שהבעיה הראשונית‬ ‫שהזינה את הפרדוקס נוגעת לכוונות משמעות ולא למושג המשמעות הכללי‪) .‬ב( קריפקי הדגיש בצדק‬ ‫שהבעיה נעוצה בחוסר היקבעות של מושגי‪ ,‬פונקציות וכללי על יסוד מושגי גולמיי של נוהג‪,‬‬ ‫שימוש ומהלכי יישו‪ ,‬כמו ג דיספוזיציות‪ ,‬מצבי מוחיי וכיו"ב )"עובדות" כלשונו(‪ .‬זה קשור‬ ‫בנקודה הבאה‪ ,‬שעוד תידו בהמש‪) :‬ג( קריפקי צודק בהציגו את הבעיה ואת מושג הפירוש המשמש‬ ‫‪11‬‬ ‫בפרדוקס כנוגעי למהלכי שימוש בפועל ולא להמרה סינטקטית של ביטוי בביטוי‪) .‬ד( א מעבר לכל‬ ‫אלה ערכה הגדול של פרשנותו של קריקפי הוא שזיהה בפרדוקס הכללי טיעו חזק‪ ,‬העומד במרכז‬ ‫בירור האופי האינטנציונלי והנורמטיבי של מושגי השימוש והמשמעות של ויטגנשטיי‪ .‬אלא‪ ,‬שבמקו‬ ‫להסיק מטיעו הפרדוקס שיש לתפוס את מושגי השימוש והיישו במלוא עושר המושגי‪ ,‬ובכ לבסס‬ ‫את תוקפ האובייקטיבי )והנורמטיבי( של כללי ומושגי‪ ,‬הסיק קריפקי שיש ללכת בדר ההפוכה‬ ‫ולבסס את מושגי האובייקטיביות והנורמטיביות ברמת השימוש הגולמי )בגרסתו הקהילתית(‪.‬‬ ‫הנורמליות של המשוגע היא מדומה‬ ‫אני סבור שבפרדוקס הכללי ויטגנשטיי מציג שאלה קיצונית וטובה‪ ,‬ושהוא )בניגוד‬ ‫לקריפקי(‪ 18‬נות עליה תשובה טובה‪ .‬התשובה‪ ,‬שהיא למעשה עיקרו של הספר‪ ,‬היא שטענת ה"נורמליות‬ ‫של המשוגע" מניחה תמונה מעוותת ולמעשה לא קוהרנטית של שימוש‪ ,‬נוהג‪ ,‬פרקטיקה או יישו של‬ ‫כלל‪ .‬ביסוד התמונה הזו מונחת ההנחה‪ ,‬שיישו כזה הוא פעולה "גולמית"‪ ,‬שניתנת לתפיסה ולתיאור‬ ‫באופ בלתי תלוי בפונקציה או בכלל שהיא מהווה את יישומ‪ .‬יישו של כלל ‪ K‬אינו מעשה "גולמי"‬ ‫שנית לתפיסה ולתיאור ג כיישו של כלל אחר ‪ ,M‬ג א שני הכללי "מזדהי" עד למקו ה‪,n,‬י‪.‬‬ ‫כשאומרי לי‪ ,‬תמשי את הסדרה ‪ …2222‬ואני תופס אותה כסדרת ‪ ,2‬איני יכול לומר שאני יכול לתפוס‬ ‫‪19‬‬ ‫אותה כסדרה שבה יש ‪ 2‬עד למקו החמישי ומש ‪ ,3‬כי זו סדרה אחרת ותפסתי אז משהו אחר‪.‬‬ ‫הנקודה היא שביסוד טענת הנורמליות של המשוגע מונחת הנחה רדוקטיביסטית‪ ,‬והיא שארבעת‬ ‫המקומות הראשוני בשתי הסדרות ה "אותו דבר" וההבדל הוא רק מהמקו החמישי‪ .‬אפשר כמוב‬ ‫לפעמי לומר כ ואנו מביני למה הכוונה‪ ,‬א אי אפשר לומר זאת באופ כללי וחמור לעניי שבפנינו‪:‬‬ ‫לאמיתו של דבר המקו השלישי‪ ,‬למשל‪ ,‬אינו "אותו דבר" בשתי הסדרות‪ ,‬למרות שבשתיה כתוב בו ‪– 2‬‬ ‫באחת הוא המקו השלישי בסדרה ‪ K‬ובאחרת הוא המקו השלישי בסדרה ‪ .M‬אנחנו תופסי אותו‬ ‫בשני המקרי אחרת‪ .‬כדי לסבר את העניי בדוגמה אחרת‪ ,‬חשבו‪,‬נא על אות צלילי בהקשרי‬ ‫מוסיקליי שוני‪ :‬אות צלילי בהקשרי מלודיי וריתמיי שוני‪ ,‬או א' אותה נעימה )סדרת‬ ‫צלילי( בהקשרי הרמוניי שוני וכיו"ב ‪ :‬אנחנו תופסי ושומעי אות אחרת‪ ,‬מתארי אות‬ ‫אחרת‪ ,‬ולפעמי דרוש מאמ‪ -‬לא מבוטל כדי לזהות "אותו צליל" או אותו אקורד בהקשרי שוני‪ ,‬א'‬ ‫‪20‬‬ ‫א ה באי מיד אחד לאחר השני‪.‬‬ ‫באופ דומה יש לראות את השאלה בדבר כוונות המשמעות בעבר‪ .‬בדר כלל‪ ,‬אינני תופס פעולה‬ ‫שלי בעבר באופ "גולמי"‪ ,‬בצורה שמשאירה פתוחה את השאלה ע סיכמתי )מ"סכו"( או סיקממתי‬ ‫)מ"סקו"(‪ .‬תפיסת הפעולה כמה שהיא )במלוא עושרה( מכריעה מראש בשאלה זו‪ 21.‬ההנחה שהעובדות‬ ‫הנתונות לי לגבי פעולותי בעבר ה עובדות גולמיות – מתחת לסלע התשתית המושגי – שלגביה השאלה‬ ‫נשארת פתוחה היא בדיוק האשליה‪ ,‬לגבי מושגי השימוש והפרקטיקה‪ ,‬שכנגדה ויטגנשטיי יוצא וכנגדה‬ ‫הפרדוקס מכוו‪ .‬כלומר‪ ,‬התשובה של ויטגנשטיי היא תשובה אנטי‪,‬רדוקטיביסטית קיצונית‪ :‬שימוש או‬ ‫יישו של מושג‪ ,‬פונקציה או כלל נתפסי במלוא עושר המקי' את מלוא האופק המושגי של הפונקציה‬ ‫או הכלל שבה מדובר‪ .‬בכ איני בא לטעו שבכל מקרה ומקרה של יישו של מושג בא לידי ביטוי כל‬ ‫שאנו יודעי על המושג‪ ,‬ואיני בא ג לשלול מראש את האפשרות להבנה חלקית של מושגי‪ .‬בר‬ ‫כשפעולה מסוימת היא יישו של מושג מסוי‪ ,‬הרי שהיא נתפסת באופקיו של המושג המגול בה עד‬ ‫כדי הבנתו באותה סיטואציה‪ .‬וכשמושג מתבטא באופ שימוש מסוי )בהרבה פעולות בסיטואציות‬ ‫שונות( הרי שאופ השימוש הזה נתפס בעומק אופקיו של המושג‪ .‬ויטגנשטיי מתקרב לניסוח מפורש של‬ ‫רעיו זה בפסקה הראשונה של 'חקירות' ‪ ,208‬לדוגמה‪ ,‬כשהוא מתאר מצב שבו אסביר את המשמעות של‬ ‫"כלל"‪" ,‬סדירות"‪" ,‬נוהג"‪" ,‬אותו הדבר"‪ ,‬למי שלא זו בלבד שאינו מבי עברית‪ ,‬אלא אי לו המושגי‬ ‫‪12‬‬ ‫האלה‪ .‬הוא אומר שההסבר יינת על ידי דוגמאות ותרגולי שימוש‪ .‬ואז הוא מוסי'‪" :‬כשאני עושה זאת‪,‬‬ ‫איני מוסר לו פחות ממה שאני יודע בעצמי"‪ .‬כלומר‪ ,‬הדוגמאות‪ ,‬התרגול והשימוש שבאמצעות אני‬ ‫מסביר את משמעות המילי הללו נושאי בחוב את מלוא המשמעות הזו‪.‬‬ ‫המושגי של נוהג‪ ,‬הרגל‪ ,‬וזהות של התנהגויות אינ "מטא‪,‬מושגי"‪ ,‬וה‪ ,‬ככל המושגי‪ ,‬ניתני‬ ‫להסבר פנימי באמצעות דוגמאות )ש‪ (208 ,‬וחשיפת הקשרי הפנימיי והדקדוק שלה )ש‪.(224,225 ,‬‬ ‫דוגמאות כאלה‪ ,‬כמו דוגמאות בכלל‪ ,‬חיות ומובנות בזכות עצמ ובמסגרת ההקשר שלה )ש‪;208,210 ,‬‬ ‫והשווה ג ‪ .(219‬ויטגנשטיי שולל כא את התפיסה שלפיה חייב להיות משהו מעבר לדוגמאות – איזו ישות‬ ‫אפלטונית‪" ,‬הכלל עצמו"‪" ,‬מהותו של הנוהג" ‪ ,‬על מנת שה תיתפסנה כדוגמאות ואפשר יהיה להמשי‬ ‫הלאה מעבר לה‪ .‬אול שלילת "הצל האפלטוני" של המהויות הנמצאות כביכול מעבר לדוגמאות אינה‬ ‫נטענת כא כדי לדלדל ולהעני את המרחב המושגי של הדוגמאות‪ ,‬אלא להפ‪ :‬היא נטענת כדי לבסס את‬ ‫עושר המושגי של הדוגמאות עצמ‪.‬‬ ‫בהתא לכלל ועל פי כלל‬ ‫למה שנאמר לעיל על התפיסה האנטי‪,‬רדוקטיביסטית של ויטגנשטיי ועל כ שפעולה‪ ,‬שימוש‪,‬‬ ‫ויישו אינ גולמיי אלא ה כול עתירי תוכ מושגי יש השלכה חשובה לגבי הבחנה זו‪ .‬תפיסת‬ ‫פעולה בהתא לכלל עשויה להשמיע שהפעולה עצמה היא גולמית והיא "במקרה" בהתא לכלל‪ ,‬שכ‬ ‫היא נראית "מבחו‪ ,"-‬באופ שאולי כלל לא מודע לפועל ונמצא מחו‪ -‬לאופקי תודעתו‪ .‬חומסקי )‪,1986‬‬ ‫‪ ,(230,229‬למשל‪ ,‬ביקר את טיעו הפרדוקס של ויטגנשטיי וטע שאנו יכולי לייחס לפלוני פעולה על פי‬ ‫כלל ‪ R‬בעוד הוא עצמו מאמי שהוא פועל על פי כלל אחר '‪ .R‬פעולה על פי כלל היא לדעתו מצב מנטלי‬ ‫ואי סיבה להניח שהיא מודעת לפועל‪ .‬חומסקי צודק בכ שאנו יכולי לראות פעולה כממלאת אחר כלל‬ ‫בניגוד לאמונותיו של הפועל ואולי א' בלי שהוא מודע לכלל‪ .‬א כשאנו תופסי כ את פעולתו הרי‬ ‫שאנו תופסי אותה במושגיו של הכלל הנדו )שאלת מודעותו של הפועל והשאלה א ייתכ שהוא טועה‬ ‫לגבי הכלל שפעולתו מממשת ה שאלות שונות שלא ניכנס אליה כא(‪ .‬את עמדתו של חומסקי מזינה‪,‬‬ ‫נדמה לי‪ ,‬התפיסה שהפעולה והכלל שעל פיו היא נעשית ה שתי ישויות בלתי תלויות‪ ,‬וכשנתונה פעולה‬ ‫מסוימת השאלה איזה מושג היא מממשת או על פי איזה כלל היא נעשית היא שאלה )אמפירית( פתוחה‪.‬‬ ‫א זו אינה עמדתו של ויטגנשטיי‪ ,‬ופרדוקס הכללי מראה את מכשלותיה‪ .‬אי תופסי פעולה‬ ‫כ באופ גולמי‪ .‬היותה יישו של כלל הוא מרכיב מכונ של הגדרתה וזהותה כפעולה‪ .‬ויטגנשטיי‬ ‫מדגיש עניי זה בסעיפי הקודמי לסעי' הפרדוקס שבה הוא כותב על כ שכלל מדרי אותנו‬ ‫בפעולה‪ ,‬בדומה למשהו ש"מוביל" אותנו ושגור לנו לפעול כפי שאנו פועלי‪ ,‬למשל כשאנו קוראי‬ ‫בקול‪ ,‬או מעתיקי ציור‪ ,‬או מובלי בריקוד‪ .‬הוא כותב בהקשר זה על "חוויית הבגלל"‪ ,‬שאנו חווי‬ ‫במצבי אלה כשאנו מרגישי שהפעולה נעשית בגלל הכלל ועל פי הכלל‪ .‬על חווית הבגלל הזו הוא אומר‬ ‫)בסעי' ‪ (177‬שהיא תפיסת החוויה הזו לאור המושג הסיבתי‪ .‬מי שמדבר על פעולה "בהתא לכלל"‬ ‫מפשיט כביכול את הפעולה מממדיה המושגיי‪ ,‬מהמושגי והכללי המכונני אותה‪ ,‬ותופס אותה‬ ‫בגולמיותה‪ .‬א זה מטעה‪ .‬ושוב‪ ,‬כדאי לעמוד על רכיבי הטעות‪ :‬ה הפעולה וה הכלל נתפסי כביכול‬ ‫"מבחו‪ ,"-‬כאילו נתוני לנו בגולמיות‪ ,‬בלי הזיקה והיחס הפנימי ביניה‪ ,‬כ שהיות הפעולה בהתא‬ ‫לכלל הוא יחס חיצוני‪ ,‬מקרי‪ .‬שיקול הפרדוקס מציב כא כביכול מעי בעיה ספקנית בכ שהוא מראה‬ ‫שיחס זה אינו בר‪,‬היקבעות )‪ .(indeterminate‬א לאמיתו של דבר‪ ,‬זו תפיסה מוטעית מיסודה‪ ,‬משו‬ ‫שפעולה‪ ,‬במהותה‪ ,‬נתפסת בממדיה המושגיי; היא במהותה מקרה או יישו של מושג‪ ,‬פונקציה או‬ ‫כלל‪ .‬וכשאינה נתפסת כ‪ ,‬היא אינה נתפסת כלל‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫הבנה שאינה פירוש‬ ‫נחזור לנקודה מרכזית שהבלענו עד כה‪ ,‬אשר נוגעת למשמעותו של מושג הפירוש בסעיפי‬ ‫הפרדוקס‪ .‬סעי' ‪ 198‬שהוא‪ ,‬לצד ‪ ,201‬הניסוח הקלאסי של הפרדוקס מתחיל תו אזכור עניי הפירוש‪:‬‬ ‫"א כיצד יוכל כלל להורותני מה עלי לעשות בנקודה זו? כל מה שאעשה‪ ,‬על פי‬ ‫פירוש ]‪ [Deutung‬כלשהו‪ ,‬מתיישב ע הכלל"‪ .‬לא‪ ,‬אי לומר כ‪ ,‬אלא כ‪ :‬כל פירוש‬ ‫תלוי באוויר ע מה שהוא מפרש; אי בכוחו לתת לו תמיכה‪ .‬הפירושי לבד אינ‬ ‫קובעי את המשמעות‪.‬‬ ‫מהו מושג הפירוש שמשמש בהצגת הפרדוקס בתחילת סעי' ‪ , 198‬וכשמוסק ממנו בהמש שפירושי‬ ‫כשלעצמ אינ קובעי משמעות‪ ,‬וכ כשהוא מוצג בסעי' ‪ 201‬ומוסק ממנו שיש תפיסה של כלל‬ ‫)‪ ,Auffassung‬בייקר והאקר מעדיפי "הבנה"( שאינה פירוש? בדר כלל קוראי זאת לאור הקביעה‬ ‫שבסו' ‪ 201‬שעלינו להגביל את השימוש ב"פירוש" להמרת ביטוי אחד בביטוי אחר )וראה ניסוחי‬ ‫‪22‬‬ ‫דומי‪.(133 ,77 ,34 ,5 BB ,‬‬ ‫כנגד תפיסה זו של פירוש כהמרה של סימ בסימ‪ ,‬נוס' על היותה‪ ,‬כפי שנראה‪ ,‬לא מעניינת ולא‬ ‫הגיונית‪ ,‬יש התבטאויות אחרות שעולה מה שפירוש אינו סת המרת ביטוי בביטוי אלא סוג פעולה או‬ ‫סוג שימוש או מהל של יישו‪ .‬ויטגנשטיי מתייחס למוב זה של "פירוש" )‪ (Deutung‬פעמי רבות‬ ‫)למשל‪' ,‬חקירות' ‪ .(34‬למעשה‪ ,‬קריאה מדוקדקת של הפסקה האחרונה של סעי' ‪ 201‬עצמו תומכת בכ‪:‬‬ ‫קיימת נטייה לומר‪ :‬כל פעולה בהתא לכלל היא פירוש‪ .‬אבל מ הראוי לכנות בש "פירוש"‬ ‫רק את המרתו של ביטוי אחד של הכלל בביטוי אחר‪.‬‬ ‫ויטגנשטיי מציי כא תפיסה זאת כנטייתנו הטבעית‪ ,‬ואז הוא מחליט להגביל את השימוש ב"פירוש"‬ ‫להמרה של ביטוי אחד בביטוי אחר‪ .‬ולאור זאת טבעי לחשוב שהחלטה זו עשויה להשמיענו שלא כ‬ ‫נהגנו קוד כשדיברנו על פירוש בהצגת הפרדוקס‪ .‬אז ראינו פירוש כפעולה ממשית‪ ,‬בהתא לנטייה‬ ‫הטבעית המצוינת בתחילת הפסקה‪ .‬ורק אחר כ באה ההחלטה להגביל את השימוש ב"פירוש" להמרת‬ ‫סימ בסימ‪ .‬ואכ‪ ,‬א תאמר אחרת‪ ,‬ההחלטה הלשונית הזו בהקשרה אינה מובנת‪ .‬תפיסה זו של פירוש‬ ‫כפעולה ממשית משמשת את ויטגנשטיי לא אחת‪ .‬כ הוא מדבר למשל על ביצוע מסוי כפירוש של‬ ‫יצירה מוסיקלית )‪ .(RPP 1: 22‬ב‪ RFM,‬ויטגנשטיי מדבר על כ שכל פעולה של מילוי אחר כלל כרוכה‬ ‫בפירוש‪ .‬למעשה ב'חקירות' עצמ )‪ (146‬הוא מציג בעיה דומה מאוד לניסוח הפרדוקס בלי לדבר על‬ ‫פירוש כלל‪ ,‬כשהוא מדגיש שלכל כלל )נוסחה( יש יותר מאופ שימוש )‪ (Anwendung‬אחד שתוא לו‪ .‬מכל‬ ‫אלה‪ ,‬ורבי אחרי‪ ,‬עולה שיש מוב שבו פירוש אינו המרה של סימ בסימ‪ ,‬אלא פעולה ממשית של‬ ‫שימוש בסימ‪ ,‬של יישומו ופעולה על פיו‪ .‬נקרא למוב זה של פירוש "פירוש ממשי"‪.‬‬ ‫קריאת טיעו הפרדוקס לפי התפיסה ההמרתית )שהיא התפיסה המקובלת( נראה לי לא סביר‬ ‫כשלעצמו ולא מתבקש מהטקסט‪ .‬הבעיה הכללית שהטרידה את ויטגנשטיי ושהפרדוקס הוא אחד‬ ‫מגילוייה היא גישור הפער בי כלל למעשה‪ ,‬או בי כוונה למעשה‪ ,‬או בי סימ למעשה‪ ,‬לא במוב‬ ‫הסיבתי של "גישור"‪ ,‬כתיאור מהל סיבתי שתחילתו בשמיעת הכלל וסופו במעשה‪ ,‬אלא במוב‬ ‫הנורמטיבי‪ :‬מה פירוש הדבר שמעשה תוא כלל או תוא כוונה או סימ ונעשה על פיה‪ .‬א טיעו‬ ‫הפרדוקס בא להראות לנו שפירוש לא תור לגישור כזה‪ ,‬הרי שלפי התפיסה ההמרתית ויטגנשטיי‬ ‫תוק' דחליל‪ :‬אי שו סיבה שמי שמוטרד מבעיית הפער בי שפה למעשה‪ ,‬בי סימ או ביטוי לבי‬ ‫שימוש ופעולה‪ ,‬יחשוב שהמרת ביטוי אחד באחר )או יש מנטלי אחד באחר( תפתור את הבעיה‪ .‬אולי יש‬ ‫מקו להעיר זאת בהערת אגב‪ ,‬א בוודאי לא לטעו לה בדרמטיות ובממדי שבה מוצג הפרדוקס‪.‬‬ ‫הבה ונבח זאת לאור נוסח סעי' ‪ .198‬בפסקה שצוטטה לעיל‪ ,‬לאחר שמוצג הפרדוקס‪,‬‬ ‫ויטגנשטיי "פותר" אותו כביכול בהסבירו שכל פירוש תלוי באוויר ע מה שהוא מפרש‪ ,‬וחות במסקנה‬ ‫‪14‬‬ ‫שפירושי לבד לא קובעי משמעות‪ .‬רוב המפרשי רואי בכ את המסקנה או הלקח שהוא מסיק‬ ‫מהפרדוקס‪ ,‬כשה מביני "פירוש" במוב ההמרתי‪ .‬ראינו לעיל שא מקבלי פירוש זה עצ טענת‬ ‫הפרדוקס היא מוזרה; זה כשלעצמו יכול להטיל ספק כבד בנכונותו של פירוש זה‪ .‬בר‪ ,‬הספק רק‬ ‫מתחזק בקריאה מדוקדקת של ההמש‪ ,‬שכ‪ ,‬וזה עניי מכריע‪ ,‬מיד לאחר מכ‪ ,‬בפסקה הבאה‪,‬‬ ‫ויטגנשטיי חוזר‪ ,‬בפי ב שיחו‪ ,‬על שאלת הפתיחה‪ ,‬והפע ללא כל אזכור של אפשרות הפירוש‪" :‬הא‬ ‫כל מה שאעשה מתיישב אפוא ע הכלל?" העובדה ששאלה זו חוזרת לאחר שהוסבר שפירוש אינו יכול‬ ‫לספק את התמיכה המקווה‪ ,‬והוא תלוי באוויר ע מה שהוא מפרש‪ ,‬אומרת שהשאלה קיימת בלי תלות‬ ‫בתפיסת ההבנה כפירוש‪ .‬בפסקה הראשונה ניסה ב השיח לתלות את הבסיס לשאלתו בעניי הפירוש‪:‬‬ ‫כל מה שאעשה יכול‪ ,‬בפירוש מסוי‪ ,‬להתאי לכלל‪ .‬בכ‪ ,‬לדעת ויטגנשטיי‪ ,‬הוא טעה‪ :‬עניי הפירוש‬ ‫אינו מכריע לשאלת אי‪,‬ההיקבעות שבה פתח‪ .‬ויטגנשטיי כאילו אומר כא לב שיחו‪ :‬שכח מעניי‬ ‫הפירוש שבו נתלית; הוא אינו עוזר להתגבר על הבעיה‪ ,‬כפי שיכול היה לסבור מי שלא רואה שאפשריי‬ ‫הרבה פירושי אשר מתיישבי ע התנהגותי עד כה‪ ,‬א‪ ,‬וזה העיקר‪ ,‬הוא ג לא עיקר מה שגור לה‪.‬‬ ‫להפ‪ ,‬כל פירוש תלוי באוויר )כלומר אינו קובע כשלעצמו שימוש( ביחד ע מה שהוא מפרש‪ .‬זו משמעות‬ ‫הפסקה הראשונה‪ .‬העובדה שאז‪ ,‬בפסקה השנייה‪ ,‬חוזרת שאלת ב השיח למקומה‪ ,‬בלי קשר לפירוש‬ ‫נראית כעת טבעית וסבירה‪ .‬ב השיח הבי שאי לתלות את שאלת הפרדוקס בעניי הפירוש‪ ,‬והוא אכ‬ ‫שב ושואל אותה בלי קשר לפירוש‪ .‬השאלה החוזרת נוגעת ישירות לנורמטיביות של שימוש ומילוי אחר‬ ‫כלל‪ ,‬בלי תלות בעניי הפירוש‪ .‬והתשובה לשאלה חוזרת זו היא‪:‬‬ ‫אד מכוו את עצמו לפי התמרור רק א קיי בכ שימוש קבוע‪ ,‬מנהג‪.‬‬ ‫על משמעותה של תשובה זו יש לעמוד בדקדקנות שהרי לכאורה מתבקשת ממנה מיד השאלה‪ :‬איזה‬ ‫שימוש קבוע? איזה נוהג? אולי ה"שימוש"‪ :‬עצור‪ ,‬א אתה נוסע במהירות עד ‪ 40‬קמ"ש‪ ,‬וסע‪ ,‬א יותר‪.‬‬ ‫הרי לכאורה נראה שאי בתשובת ויטגנשטיי מענה לקושיית ב שיחו כלל‪ .‬ב השיח שואל מה יכול‬ ‫לקבוע שמעשה מסוי הוא בהתא לכלל ומעשה אחר לא‪ ,‬ומקבל תשובה כללית שנראית שלא ממי‬ ‫העניי – סימ מדרי אות לפעולה רק ככל שיש נוהג‪ ,‬שימוש קבוע בו‪ .‬א הרי תור' השאלה מלכתחילה‬ ‫הוא‪ :‬איזה שימוש? זה שבו מסכמי או זה שבו מסקממי? ושאלת ב השיח לגבי שניה היא‪ :‬מהו‬ ‫שקובע איזה מה? ומה קובע שפעולה מסוימת )של אד מסוי ובמצב מסוי( היא במסגרת הנוהג‬ ‫ובהתא לכלל? לכאורה דומה שאי בתשובה הכללית הפונה לקיומו של נוהג או שימוש קבוע משו‬ ‫מענה לשאלות אלה כלל‪ .‬אול העובדה שפנייה זו לנוהג ולאופ שימוש נאמרי כתשובה לתהיית ב‬ ‫השיח‪ ,‬לאחר שכבר השתחרר מבעיית הפירוש‪ ,‬עשויה להשמיענו שמא לא הבנו אל נכו את מושגי הנוהג‬ ‫והשימוש; שמא מושגי הנוהג והשימוש אוצרי בחוב את כל מה שצרי כדי לכונ את אופיו‬ ‫הנורמטיבי של המילוי אחר כלל; שמא הטעות שביסוד הפרדוקס קשורה בכ שאנו תופסי מילוי אחר‬ ‫כלל כפעולה גולמית‪ ,‬בהתעל מאופיה המושגי‪ ,‬מהיותה מקרה של אופ פעולה מסוי‪.‬‬ ‫ראינו לעיל שתליית הפרדוקס באפשרות הפירוש‪ ,‬במוב ההמרתי‪ ,‬אינה סבירה לעצמה ואינה‬ ‫מתיישבת ע פשוטו של סעי' ‪ .198‬על משמעותה של האלטרנטיבה – פירוש ממש – עוד נעמוד בהמש‪.‬‬ ‫א הבה ונבח זאת ג בקריאה מדוקדקת של סעי' ‪.201‬‬ ‫הפרדוקס שלנו היה זה‪ :‬הכלל אינו יכול לקבוע שו פעולה‪ ,‬שהרי כל אופ פעולה נית‬ ‫להביא לידי התאמה ע הכלל‪ .‬התשובה הייתה‪ :‬א כל אופ פעולה יכול להיות בהתא‬ ‫לכלל‪ ,‬אז ג כל אופ פעולה יכול להיות בניגוד לו‪ .‬לכ אי כא לא התאמה ולא ניגוד‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬יש לשי לב שפירוש אינו מוזכר כא כלל‪ .‬שנית‪ ,‬א ההתייחסות בפתיחה היא‪ ,‬כפי שמקובל‬ ‫לחשוב‪ ,‬לסעי' ‪ ,198‬שתי שאלות מזדקרות מיד‪) .‬א( מה שמופיע כא כ"תשובה" לפרדוקס אינו מופיע‬ ‫כלל בסעי' ‪) .198‬ב( א' לגופו של סעי' ‪ ,201‬לא ברור במה המשפט השני מהווה תשובה לפרדוקס – הרי‬ ‫‪15‬‬ ‫נראה ממש ההפ‪ ,‬שהמשפט השני מחרי' ומעצי את הפרדוקס; הוא מבהיר שהטענה הראשונה היא‬ ‫אכ פרדוקסלית‪ .‬מדוע ויטגנשטיי רואה בו תשובה לפרדוקס?‬ ‫אני מבי זאת כ‪ :‬ב"תשובה" ויטגנשטיי מתכוו אכ לכ‪ ,‬שהטענה הראשונה היא פרדוקסלית‬ ‫ולכ ברור שיש בה בלבול וטעות‪ .‬הטענה השנייה מבהירה זאת בכ שהיא בחזקת רדוקציו אד אבסורדו‬ ‫של הראשונה )ומכוונת למי שהראשונה לא די אבסורדית בשבילו(‪ .‬אמנ הטענה הראשונה נראית די‬ ‫פרדוקסלית כשלעצמה‪ ,‬א השנייה מראה שהיא למעשה אבסורד גמור‪ .‬ומכא אפשרית ג תשובה‬ ‫לשאלה הראשונה ששאלנו‪ :‬א ההתייחסות בפתיחת סעי' ‪ 201‬היא באמת לסעי' ‪ ,198‬הרי שהטענה‬ ‫השנייה לא מופיעה ש פשוט מפני שבסעי' ‪ 198‬האבסורדיות של הטענה הראשונה נראתה לוויטגנשטיי‬ ‫מובנת מאליה‪.‬‬ ‫בהמש הסעי' ויטגנשטיי מדבר על פירוש ומציג את טענתו המרכזית‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהפרדוקס‬ ‫מראה שישנה הבנה שאינה פירוש‪ .‬חייבת להיות כא אי‪,‬הבנה‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬שמובילה לרגרסיה‪ ,‬שבה‬ ‫"אנו נותני פירוש אחר פירוש‪ ,‬כאילו כל אחד הניח את דעתנו לרגע‪ ,‬עד שחשבנו על אחר העומד‬ ‫מאחריו" )‪ .(201‬א מהי בדיוק אי ההבנה? – הא היא תפיסתה של משמעות כפירוש המרתי‪ ,‬המרת‬ ‫ביטוי לשוני אחד באחר‪ ,‬או שהיא תפיסת המשמעות כפירוש במוב סובסטנטיבי יותר‪ ,‬כפירוש ממש?‬ ‫האפשרות הראשונה‪ ,‬מלבד זה שהיא עושה‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬את טענתו של ויטגנשטיי נגדה לטענה‬ ‫מוזרה כשלעצמה )בהיותה די טריוויאלית(‪ ,‬ניצבת בפני קושי פרשני ג כא‪ ,‬שהרי אי היא זקוקה לעניי‬ ‫הרגרסיה כלל‪ .‬הפער הקטגורי בי ביטוי לשוני לבי שימוש בפועל יעמוד בעינו בכל מקרה ובכל שלב‪.‬‬ ‫לגישור הפער הזה המרת ביטוי אחד בביטוי אחר אינה א' תחילתה של תשובה‪ .‬וא לעניי זה היא‬ ‫"מניחה את דעתנו לרגע"‪ ,‬הפער כבר גושר‪ ,‬ולמה ניפול ברגרסיה? דומה אפוא שיש להבי את מושג‬ ‫הפירוש שוויטגנשטיי מדבר בו כא כפירוש ממש‪ ,‬במוב סובסטנטיבי יותר‪ ,‬כגו כשאנו אומרי על‬ ‫ביצוע מסוי של יצירה מוסיקלית שהוא פירוש שלה )ראה למשל ‪ .(RPP 1: 22‬לפיכ‪ ,‬אי ההבנה שבה‬ ‫מדובר היא ההנחה שהבנה היא פירוש‪ ,‬פירוש ממש‪ .‬זו רחוקה מלהיות טענה טריוויאלית )על משמעותה‬ ‫נעמוד להל(; חשש הרגרסיה בא לפי זה ג הוא על תיקונו‪ ,‬שכ כל פירוש )ממש( אכ מהווה גישור הפער‬ ‫בי סימ למעשה‪ ,‬א הוא ניצב בפני בעיית אי‪,‬ההיקבעות – אי בסיס להעדפתו על פני רעהו; הוא‬ ‫מספק‪ ,‬כביכול‪ ,‬רק לרגע‪ ,‬עד שניצב זה שלאחריו ואי הכרעה ביניה‪ .‬רק לאחר כל זאת‪ ,‬בסו' הטיעו‬ ‫ובסו' סעי' ‪ 201‬מוצעת ההצעה הטרמינולוגית להתגבר על נטייתנו לומר על פעולה שהיא פירוש‪,‬‬ ‫ולהגביל "פירוש" רק למוב המרתי‪.‬‬ ‫א א כ‪ ,‬אי יש להבי את הטענה המרכזית שישנה הבנה שאינה פירוש?‪ 23‬כאמור‪ ,‬אני מציע‬ ‫להבי את מושג הפירוש כא כפירוש ממש‪ .‬על פי זה ידיעת פירוש היא ידיעת סוג שימוש‪ ,‬מסלול יישו‪,‬‬ ‫ידיעת סדרת מספרי‪ ,‬למשל‪ ,‬או סדרת פעולות וכד'‪ .‬ידיעה זו היא ידיעת תנאי החלתו של מושג‪ ,‬או‬ ‫ידיעת אופני מילויו של כלל‪ .‬ידיעה זו מכוננת את היכולת לתפוס את האופי הנורמטיבי של ההחלה‬ ‫והמילוי‪ :‬את זה שפעולה מסוימת )בתנאי מסוימי( היא החלה נכונה של מושג או פעולה על פי הכלל‪,‬‬ ‫ואילו אחרת – לא‪ .‬בקריאה זו הטיעו מעניי ורחוק מלהיות מוב מאליו‪ .‬המסקנה ‪ ,‬שחייבת להיות‬ ‫הבנה שאינה פירוש ‪ ,‬א' עלולה‪ ,‬על פי קריאה זו‪ ,‬להיראות פרדוקסלית‪ ,‬שכ היא אומרת לכאורה‬ ‫שטעות לתפוס הבנה ותפיסת משמעות כתפיסה של אופ שימוש או מסלול יישומי‪ .‬א מה פירוש‬ ‫הדבר? הרי טענה זו נראית לכאורה כמנוגדת חזיתית לטענה הבסיסית שיצאנו ממנה ושאותה‬ ‫ויטגנשטיי כה מדגיש – שמשמעות מתבטאת בשימוש ושידיעת המשמעות של ביטוי היא ידיעת אופ‬ ‫השימוש בו‪ .‬הא אנו באי לשלול טענה בסיסית זאת?‬ ‫התשובה היא כ ולא‪ ,‬וכדי להסביר זאת יש לדקדק בהבחנה בי מה שנית לכנות "הבנה‬ ‫מבפני" לעומת "הבנה מבחו‪ ."-‬ג כא אאל‪ -‬להסתפק בהערות קצרות‪ .‬כשאני ממלא אחר כלל מתו‬ ‫‪16‬‬ ‫הבנתו "מבפני" אני פשוט פועל על פיו‪ ,‬כשפעולתי נתפסת במושגי הכלל‪ .‬אני יושב כביצוע ההוראה‬ ‫"שב!" ואני מסכ את סכומ של ‪ x‬ו‪ y ,‬כמילוי אחר הכלל ‪ .x+y‬אי פעולה מכא וכלל מש‪ ,‬כששאלת‬ ‫הקשר ביניה נשארת פתוחה; הקשר הזה הוא לב משמעותו של הכלל מצד אחד‪ ,‬והוא מרכיב מכונ של‬ ‫הפעולה ותנאי זהותה מצד אחר; הפעולה לא הייתה מה שהיא‪ ,‬לו הייתה נתפסת שלא במושגי הכלל‪.‬‬ ‫סדרת פעולות כאלה היא אופ שימוש או מסלול יישומי שנתפס מבפני – במושגי הכלל‪ .‬וזהו המוב‬ ‫שבו התשובה לשאלה הנ"ל היא "לא"‪ ,‬ושבו עומד ויטגנשטיי על כ שהבנה היא ידיעת אופ השימוש‪.‬‬ ‫ידיעה זו היא היכולת להשתמש נכו בכלל בנסיבות משתנות‪.‬‬ ‫לעומת זה‪ ,‬תפיסה "מבחו‪ "-‬של ידיעת אופ השימוש מתיימרת לנקודת מבט חיצונית לכלל‪,‬‬ ‫שבה נית כביכול להניח חי‪ -‬בי הכלל לסדרת מימושיו‪ ,‬ונית לתפוס כל אחד מה באופ בלתי תלוי‬ ‫באחר‪ ,‬כאשר סדרת המימושי הזו נתפסת כאחת הסדרות האפשריות כפירוש לכלל )פירוש ממש‪ ,‬לא‬ ‫המרת ביטויי(‪ .‬אופ השימוש נתפס כא כמה שוויטגנשטיי מכנה "עובדה מופלגת" ) ‪übermässigen‬‬ ‫‪' ,Tatsache‬חקירות' ‪ .(191,192‬התמונה כא היא שאנו כביכול תופסי עמדה מבחו‪ ,-‬שבה פרושי לפנינו‬ ‫כבמעי מניפה הרבה סדרות כאלה‪ ,‬ואנו בוחרי או מחליטי על אחת מה כפירוש המועד' או כהבנה‬ ‫הנכונה של משמעות הכלל )ראה ש‪.(219 ,‬‬ ‫תפיסת משמעות כזו מבחו‪ -‬היא מוקש ומכשלה הטמוני לפתחה של עמדה ריאליסטית‪ .‬יכולת‬ ‫ההבחנה בינה לבי הבנה מבפני והאפשרות להחזיק בתפיסה ריאליסטית בלי ליפול במכשלת "הראייה‬ ‫מבחו‪ "-‬היא קשה וחשובה‪ .‬טיעו הפרדוקס מראה בי היתר עד כמה היא חשובה‪ ,‬כי מכשלה זו היא‬ ‫התפיסה שמביאה לפרדוקס‪ :‬התפיסה שעל פיה הבנה היא ביסודו של דבר פירוש‪ ,‬ופירוש הוא בחירה‬ ‫באופ שימוש‪ .‬מה שמבדיל‪ ,‬לפי תפיסה זו‪ ,‬את ההבנה מפירושי אפשריי אחרי הוא שהיא בצורה‬ ‫כלשהי "הפירוש המועד'"‪ ,‬או "הפירוש המכוו"‪ ,‬או הפירוש הנבחר מבי אוס' הפירושי האחרי‪ .‬או‬ ‫אז‪ ,‬א זוהי התמונה שאנו אחוזי בה‪ ,‬הפרדוקס הוא בעיה של ממש‪ ,‬שכ הוא מראה שאי בסיס מוצק‬ ‫שעל יסודו נוכל להבחי בי הפירושי ושעל יסודו נוכל לבחור את "העדי'" או "הנכו" שבה‪.‬‬ ‫זוהי תמונה של הבנה – הבנה כבחירת פירוש – שאותה ויטגנשטיי מערער בטיעו הפרדוקס‪.‬‬ ‫ודוק – פירוש כא הוא פירוש ממש – אופ שימוש או מסלול יישומי‪ .‬כוחה )המטעה( של תמונה זו של‬ ‫הבנה‪ ,‬הבנה מבחו‪ ,-‬הוא על פי ויטגנשטיי בכ שיש בה "ייצוג סימבולי" של אינטואיציה פשוטה ונכונה‪,‬‬ ‫שמשמעות ותפיסת כלל קובעי את הנורמטיביות של השימוש )לרבות העתידי( בה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬את מה‬ ‫שיהא‪ ,‬בנסיבות מסוימות‪ ,‬שימוש נכו ומה לא‪ .‬הייצוג הסימבולי של אינטואיציה זו מביא לתמונה‬ ‫מוטעית‪ ,‬שבה המשמעויות והכללי קובעי כביכול מסילות שמגדירות מסלולי תנועה קבועי במרחב‬ ‫כולו )'חקירות' ‪ .(219‬א תמונה זו‪ ,‬מדגיש ויטגנשטיי‪ ,‬היא מיתוס )ש‪ .(221 ,‬כשלעצמו‪ ,‬כשהמיתוס‬ ‫נתפס ככזה‪ ,‬הוא אולי לא מזיק ולפעמי א' נוח‪ .‬א כששוכחי את טיבו ותולי בו עמדות פילוסופיות‬ ‫מרחיקות לכת הוא מטעה ומסוכ‪ .‬מיתוס המסילה האינסופית הוא ביטוי להבנה המוטעית של אופיו‬ ‫הנורמטיבי של השימוש והמילוי אחר כלל‪ .‬מיתוס זה מציע תמונה של נורמטיביות שעל פיה אנו כאילו‬ ‫יודעי את כל תוצאות הכלל )הפעולות הממלאות אחריו( מראש‪ ,‬כמעי מסילה הפרושה בפנינו – מה‬ ‫שעליה נכו‪ ,‬מה שמחוצה לה מוטעה‪.‬‬ ‫זהו המוב שבו‪ ,‬בניסוח קצת פרדוקסלי‪ ,‬טענתי שטעות לראות הבנה כידיעת אופ שימוש‪.‬‬ ‫הטעות היא בהבנה "מבחו‪ "-‬של אופ השימוש‪ ,‬דהיינו בעמדה הרואה את אופ השימוש כאחד מבי‬ ‫מסלולי שימוש אפשריי‪ ,‬הנתפסי כמוב באופ גולמי‪ ,‬באופ שאינו תלוי במשמעות הכלל הנדו‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬כשתופסי מסלול של פעולות סיכו )מספרי( באופ שאינו תלוי בפונקציית הסכו‪ .‬והטעות‬ ‫‪24‬‬ ‫נעשית כא )כמו בדר כלל בפילוסופיה‪ ,‬כפי שוויטגנשטיי חשב( בצעד הראשו – בדיבור על אופ‬ ‫שימוש‪ .‬כי דיבור זה מפתה לחשוב על אופ שימוש כעל אחד מרבי אפשריי‪ .‬ואז עולה שאלת הבחירה‬ ‫‪17‬‬ ‫ביניה‪ ,‬ושאלת ביסוסה האובייקטיבי של הבחירה הזו וכו' ‪ ,‬שאלות שכפי שמראה הפרדוקס‪ ,‬א צעדת‬ ‫את הצעד הראשו ונפלת לתוכ‪ ,‬אי לה מענה מספק‪ .‬המענה הנכו הוא בשלילת הצעד הראשו‪,‬‬ ‫שפירושה במינוח שלנו הוא סירוב לדבר על אופ שימוש או מסלול יישו ב"ראייה מבחו‪."-‬‬ ‫מהי החלופה לתמונה המיתית המטעה הזו? ויטגנשטיי הדגיש פעמי רבות שיש בהבנה )כמו‬ ‫ג בזיהוי ובתפיסה( מיידיות ופעולה שהיא בחזקת מוב מאליו‪" :‬כאשר אני ממלא אחר כלל‪ ,‬אינני‬ ‫בוחר‪ .‬אני ממלא אחר הכלל באופ עיוור" )'חקירות'‪ ,‬סו' ‪ ;(219‬או "אנו פועלי על פי הכלל‪ ,‬ללא כל‬ ‫פנייה להנחיה" )ש‪ ,‬סו' ‪ .(238 ;228‬יש לעמוד על משמעות של קביעות אלו‪ ,‬שכ ה חשובות להבנת‬ ‫החלופה הנדונה‪ .‬ב'חקירות'‪ ,‬סעי' ‪ ,238‬למשל‪ ,‬ויטגנשטיי מדגיש שנראה לנו כאילו כלל מנפיק את כל‬ ‫תוצאותיו מראש רק א תוצאות אלו נראות לנו מובנות מאליה‪ ,‬כמו שמוב מאליו לזהות צבע הנמצא‬ ‫לפנינו‪ .‬מה פשר הקישור הזה? הרי ברור שוויטגנשטיי לא מתכוו לאבח כא תופעה פסיכולוגית גרדא‪,‬‬ ‫אלא להבהיר מה באמת עומד ביסוד האמירה שאנו יודעי את התוצאות מראש‪ .‬כלומר‪ ,‬מה שהוא‬ ‫מנסה להסביר זה היבט חשוב של הנורמטיביות שבמילוי אחר כלל ובהחלה של מושג )כמו ג בזיהוי‬ ‫צבעי למשל(‪ .‬ועיקרו של ההסבר הוא שאופי נורמטיבי זה כרו בתפיסה ובזיהוי מידיי‪ ,‬בהחלה או‬ ‫בפעולה שהתאמתה למושג או לכלל היא בחזקת מוב מאליו‪ .‬המידיות והמובנות מאליו כא אומרות‬ ‫שני דברי מכריעי לענייננו‪ ,‬שהודגשו בפירוש דלעיל לפרדוקס הכללי‪ :‬האחד הוא שאי כא תהלי‬ ‫של פירוש ושל בחירה בי חלופות הפרושות בפנינו‪ .‬השני הוא שהאופי הנורמטיבי של פעולות ושל‬ ‫זיהויי כאלה נעו‪ -‬בפעולה עצמה ובטיבו של הדבר המזוהה‪ .‬הפעולה והדבר המזוהה אינ תופעות‬ ‫גולמיות‪ ,‬ששאלת התאמת לכלל או למושג הנדו )השאלה הנורמטיבית( דורשת בחינה או הסבר או‬ ‫ביסוס‪ .‬במילי אחרות‪ ,‬ה נתפסי מלכתחילה במונחי המושגי והכללי המגולמי בה‪ ,‬ובכ‬ ‫אופיי הנורמטיבי‪ :‬אתה יכול לדבר על טעות בזיהוי צבע‪ ,‬למשל‪ ,‬רק כשכ אתה תופס את הפעולה –‬ ‫כזיהוי צבע; ואתה יכול לטעות בחישוב סכו מספרי רק כשכ אתה תופס את הכלל – כחישוב סכו‪.‬‬ ‫כל חי‪ -‬שיחצו‪ -‬כא בי הפעולה לבי הכלל שהיא מילויו או המושג שמתבטא בה יעמיד את השאלה‬ ‫הנורמטיבית – שאלת נכונותה של הפעולה או ההחלה – תחת צלו המאיי של הפרדוקס כשאלה ללא‬ ‫מענה מספק‪.‬‬ ‫יש היבט חשוב נוס' לתפיסה פנימית זו של אופיי הנורמטיבי של השימוש והיישו‪ :‬ויטגנשטיי‬ ‫מדגיש שהעדר הצדקה אינו העדר זכות )נכונות( )'חקירות' ‪ .(289‬במילוי אחר כלל )כמו בציות לפקודה( אי‬ ‫בחירה מבי אפשרויות שונות‪ ,‬העולות כתוצאה מספק אי צרי לפעול‪ .‬הציות הוא "עיוור" בלי נימוקי‬ ‫ובלי בחירה )וראה ש‪ .(238 ,219, 217, 211 ,‬יש כא תפיסה שמשיירת מקו לנורמטיביות שאינה בת‪,‬‬ ‫הצדקה משו שאי היא זקוקה להצדקה‪ .‬המקו להצדקות הצטמצ מאוד בשיטתו של ויטגנשטיי‪.‬‬ ‫עמדתו נותנת‪ ,‬במקו זה‪ ,‬ער מיוחד להרגל‪ ,‬להסכמה ולהצלחה )ש‪ .(224,225 ;241,242 ,‬א אלה רוויי‬ ‫מושגיות ונורמטיביות‪ ,‬וכ ה נתפסי‪ .‬זה היסוד לכ שכשהבנת ביטוי מתבטאת בפרקטיקה ובנוהג‪ ,‬הרי‬ ‫ששותפות בפרקטיקה ובנוהג‪ ,‬והתנהגות שנתפסת כנכונה ומוצלחת במסגרת "מצדיקי את עצמ"‪ ,‬ואי‬ ‫ה זקוקי להצדקה‪.‬‬ ‫סגירת המעגל‬ ‫ב'טרקטטוס' ויטגנשטיי מתח ביקורת נוקבת על מושג המוב הפרגיאני ועל תפיסת ההצדקה‬ ‫והאובייקטיביות שלו‪ .‬במקומה הוא פיתח תורת משמעות הידועה כ "תורת התמונה"‪ ,‬שתפסה משפטי‬ ‫כתמונות‪ ,‬ושהעמידה את המוב של משפט‪,‬תמונה על יחס פנימי בינו לבי מצב הענייני שהוא מציג או‬ ‫מתמ‪ .‬יחס פנימי זה כולל שני מרכיבי הקשורי ביניה – האחד הוא מה שוויטגנשטיי קרא "צורה‬ ‫תמונית"‪ ,‬אשר משותפת למשפט ולמצב הענייני שהוא מציג; השני הוא מה שהוא קרא "יחס תמוני"‬ ‫‪18‬‬ ‫בי מרכיבי המשפט והאובייקטי של המצב; השניי קשורי בכ שהיחס התמוני נתפס כחלק הכרחי‬ ‫של "מבנה התמונה"‪ ,‬שבלעדיה אי לדבר על תמונה כלל‪ .‬משפט )או תמונה( נתפסי בתורה זו‬ ‫כאינטנציונליי במהות‪ ,‬שכ היחס הפנימי שבי משפט למה שהוא מציג הוא מהותי ומכונ את היותו‬ ‫של המשפט מה שהוא )ראה ברעלי תשנ"ו(‪ .‬ע זאת‪ ,‬מאוחר יותר ויטגנשטיי מצא קו בסיסי משות'‬ ‫לעמדת פרגה ולעמדתו שלו ב'טרקטטוס' – תפיסה המבוססת על מה שהוא קרא "גו'‪,‬משמעות"‬ ‫)‪ ,Bedeutungskörper‬ראה למשל ‪ ,PG‬עמ' ‪.(54‬‬ ‫מראשית שנות השלושי )ואולי א' קוד לכ( ויטגנשטיי החל לבקר את התפיסה‬ ‫הריאליסטית‪,‬אינטנציונלית של ה'טרקטטוס' והעמיד במקומה תפיסה המבוססת על כללי ודקדוק‬ ‫כמכונני משמעות‪) .‬לזה בייקר והאקר קוראי‪ ,‬באנלוגיה‪ .(Regelskörper ,‬מאמצע שנות השלושי‬ ‫התערערה אמונתו בתפיסה זו והוא החל מבקר ג אותה‪.‬‬ ‫מגמה ביקורתית זו מגיעה לשיאה ולניסוחה המגובש ב'חקירות'‪ ,‬תו כדי גיבוש תפיסת‬ ‫משמעות ואובייקטיביות‪ ,‬אשר מצד אחד‪ ,‬ממשיכה קו יסודי ב'טרקטטוס' בכ שהיא מבססת תורת‬ ‫‪25‬‬ ‫משמעות אינטנציונלית‪ ,‬הבנויה על מעי יחס פנימי בי ביטוי )ומשמעותו( לשימוש שבו הוא מתבטא‪,‬‬ ‫ומ הצד האחר‪ ,‬מתקרבת‪ ,‬בעיקריה‪ ,‬יותר ויותר לתפיסת המוב של פרגה‪ .‬מוב אצל פרגה עומד‪ ,‬כפי‬ ‫שראינו‪ ,‬במרכז תורת ההצדקה והאובייקטיביות שלו בכ שהוראות נתונות לנו תמיד באופני‬ ‫מסוימי‪ ,‬שמצדיקי או מבססי את אמיתות היסוד בתחו שבו מדובר‪ .‬כשהוראה נתפסת כ‪ ,‬דר‬ ‫המוב שבו היא נתונה לנו‪ ,‬היא נתפסת במלוא עושרו המושגי‪ ,‬שחשו' להכרתנו כיצורי לשוניי‪,‬‬ ‫שאופני ההינתנות של ההוראות נקבעי ומאולצי עבור על ידי מערכת המובני המשוקעת בשפה‪.‬‬ ‫המעמד הקריטריאלי של שימוש ופרקטיקה‪ ,‬שוויטגנשטיי קבע בתורת המשמעות שלו‬ ‫ובפילוסופיה של הרוח‪ ,‬כיסוד להיבטי הנורמטיביי והאובייקטיביי של השפה והחשיבה‪ ,‬הוא חידוש‬ ‫חשוב ותפנית משמעותית מהתפיסה ה"אונטולוגיסטית" של פרגה ושל ה'טרקטטוס'‪ .‬ע זאת‪ ,‬עיקר‬ ‫הלקח שניסינו לתלות בטיעו הפרדוקס הוא ששימוש‪ ,‬פרקטיקה‪ ,‬יישו )של מושג או כלל( נתפסי‬ ‫כול‪ ,‬אצל ויטגנשטיי‪ ,‬במושגי המשמעות של הכלל או המושג שבה מדובר‪ .‬תפיסת משמעות כשימוש‬ ‫אינה כרוכה במגמה לרדוקציה של משמעות על מושג "רזה" של התנהגות או על מושגי התנהגותניי‬ ‫של שימוש‪ .‬להפ‪ ,‬ראיית השימוש הגלוי כקריטריו למשמעות ולהבנה היא תפיסת השימוש כמושג‬ ‫עשיר‪ ,‬שאי לתופסו אלא במושגי המשמעויות המגולמות בו‪ .‬בכ יש לא רק המש לקו יסודי בתפיסה‬ ‫האינטנציונליסטית של ה'טרקטטוס'‪ ,‬אשר במרכזה יחס פנימי בי משפט )על מבנהו ומרכיביו( לבי מצב‬ ‫הענייני שהוא מציג‪ ,‬אלא ג התקרבות לבוננות היסודית של פרגה בדבר הקשר בי משמעות של‬ ‫ביטויי ואופני ההינתנות של דברי בעול המהווי את הוראותיה‪.‬‬ ‫בשנותיו האחרונות )בער מ‪ (1947,‬הלכה והעמיקה אצל ויטגנשטיי מגמה זו לתפיסה רוויית‬ ‫משמעות ג של דברי בעול ואופני הינתנות לנו‪ .‬תפיסת המשמעות המאוחרת של ויטגנשטיי‬ ‫מדגישה הדגשה יתרה את חשיבות האספקט שבו נתפס דבר מה‪ ,‬ואת חשיבות החוויה של תפיסת‬ ‫אספקטי כמרכיבי יסודיי של משמעות של ביטויי בשפה ושל מושגי חשיבה ואינטנצינליות )ראה‬ ‫סעי' ‪ .(PI 2:xi‬בכ‪ ,‬יש חזרה מסוימת למגמה "אונטולוגיסטית"‪ ,‬כאשר אספקי מיוחסי לדברי‬ ‫בעול‪ ,‬והרגישות לה נתפסת כפתיחות כלפי היבטי ריאליי של המציאות הנתפסת על ידינו במסגרת‬ ‫שימושנו בשפה‪ .‬שלב זה מהווה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬צעד נוס' בסגירת מעגל חשוב ובהתקרבות לתורת המוב‬ ‫הפרגיאנית‪ ,‬תו העמקה‪ ,‬הפרטה ועידו רב‪ ,‬שערכ אינו נופל מזה של התמונה בכללותה‪ .‬ההבדלי‬ ‫נשארי גדולי וחשובי ולא אידרש לה כא‪ ,‬א ג ראיית קווי המתאר הרחבי והכלליי חשובה‪:‬‬ ‫פרגה העמיד על כ שמושגי האובייקטיביות וההצדקה כרוכי בתפיסת מובני‪ ,‬או בתפיסת דברי‬ ‫בעול תחת מובני מסוימי‪ .‬הוא ג העמיד על כ שהמובני האלה נתוני לנו ‪ ,‬יצורי לשוניי ‪,‬‬ ‫‪19‬‬ ‫כמובני של ביטויי בשפה‪ .‬ויטגנשטיי העמיד על כ שמושגי השימוש והיישו‪ ,‬הפעולה והנוהג‬ ‫מהווי קריטריוני אובייקטיביי להבנה ולתפיסה של משמעות בכ שה נתפסי על מלוא עושר‬ ‫של המושגי המגולמי בה‪ .‬הוא ג העמיד על כ ששימוש מושגי כזה הוא שימוש לשוני הנתו לנו‬ ‫‪26‬‬ ‫כיצורי שתפיסת המציאות שלה אינה ניתנת להבנה בניתוק מהשימוש בלשו‪.‬‬ ‫האוניברסיטה העברית בירושלי‬ ‫‪20‬‬ ‫הערות‬ ‫‪1‬‬ ‫התרגו כא חורג בנקודות מסוימות מזה של עדנה אולמ‪,‬מרגלית‪ ,‬וכ ג להל‪ .‬במיוחד‪ ,‬אני‬ ‫מעדי' "פירוש" על "פשר" כתרגו ל‪ , Deutung ,‬בשל הצליל המעי טכני שיש ל"פשר" בגי השימוש‬ ‫במונח זה בלוגיקה ובתורת מודלי‪" .‬פירוש"‪ ,‬בניגוד ל"פשר"‪ ,‬ג מתאי לתרגו ש העצ‬ ‫‪ Deutung‬וש הפועל ‪ ,Deuten‬שמשמשי שניה בסעי' ‪ 201‬למשל‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫קריפקי ‪ .1982‬למעט המבוא‪ ,‬אחרית דבר‪ ,‬וכמה שינויי בעיקר בהערות‪ ,‬הספר יצא קוד לכ‬ ‫כמאמר – קריפקי ‪ .1981‬לנוחות קוראי שבידיה אחד מה‪ ,‬אציי את מספרי העמודי‬ ‫במאמר‪/‬בספר‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫איני טוע כא לזכות ראשוני של קריפקי‪ .‬למעשה‪ ,‬פוגלי הציג עמדה דומה מאוד בספרו על‬ ‫ויטגנשטיי שהופיע עוד ב‪ .1976,‬במהדורה השנייה של ספרו מ‪) 1987,‬הערה ‪ (10‬הוא טוע לזכות‬ ‫ראשוני‪ ,‬ועל פי שמועה ששמעתי‪ ,‬העניי א' הגיע לערכאות‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫חלקי ממאמר זה נשאתי כהרצאה בסמינריו המחלקתי של החוג לפילוסופיה באוניברסיטה‬ ‫העברית בשנת ‪ .2001‬אני מודה לחברי הסמינר הזה על הערותיה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫דיוני מעולי בסוגיות מרכזיות בהגותו של ויטגנשטיי מנקודת מבט זו אני ממלי‪ -‬לקרוא בספרו‬ ‫של אליעזר מלכיאל )תשס"א(‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ראה ברעלי תשנ"ט‪ .‬על משמעותה של תפיסה זו לפילוסופיה של הלוגיקה של פרגה הרחבתי בברעלי‬ ‫‪ .2001‬עיקר הרעיו בנוסח עברי מצוי בברעלי ‪.1998‬‬ ‫רבי האשימו את פרגה בבלבול‪ ,‬שנובע מדו‪,‬משמעות של מושג המוב שלו‪ :‬מוב הוא‪ ,‬מצד אחד‪,‬‬ ‫אופ הינתנות של דברי בעול‪ ,‬ומצד אחר‪ ,‬המוב הסמנטי של ביטויי בשפה‪ .‬בעיני אי זה בלבול‬ ‫כלל‪ .‬דו‪,‬פניות זו של מושג המוב הפרגיאני היא אחת מנקודות העוצמה החשובות של תפיסתו‪ ,‬שעל‬ ‫פיה אופני הינתנות של דברי בעול מאולצי על ידי מער המשמעויות המשוקע בשפה‪ .‬זה מה‬ ‫שנות לפילוסופיה של הלשו ולתורת משמעות את מעמד הבכורה שיש לה בתפיסתו של פרגה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫לדיו ביקורתי ברוח זו במושג השימוש של ויטגנשטיי‪ ,‬ראה למשל רנדל ‪.1990‬‬ ‫‪9‬‬ ‫נוס' על העניי הפילוסופי העצמי שיש לשני מושגי שימוש אלה וליחס ביניה‪ ,‬הפרשה מאלפת ג‬ ‫בכ שהיא חושפת קו של קשר בי עמדתו המוקדמת של ויטגנשטיי ב'טרקטטוס' לעמדתו‬ ‫המאוחרת ב'חקירות'‪ ,‬שחוזרת לתפוס משמעות כמושג "ריאליסטי" על הציר שפה‪,‬עול‪ ,‬בניגוד‬ ‫לנטייה ברורה שהייתה לו בי לבי )ב‪ PG,‬למשל( לתפוס שימוש ומשמעות במושגי פני‪,‬לשוניי‪,‬‬ ‫המוגדרי על ידי כללי כמעט תחשיביי‪) .‬הרחבתי בתיאור קו התפתחות זה במאמרי "משמעות‬ ‫ושימוש ב'טרקטטוס' "‪ ,‬שעימי בכתובי‪ ,‬א טר פורס; חלקו נשאתי כהרצאה בכנס לכבוד עדי‬ ‫צמח בשנה שעברה באוניברסיטה העברית בירושלי‪(.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫השתתת הנורמטיביות של המשמעות על הסכמה חברתית‪ ,‬בנוסח שהציע קריפקי למשל‪ ,‬היא בעיני‬ ‫דוגמה למגמה זו‪ .‬הד למגמה זו יש ג בעמדה שהציע קריספי רייט‪ .‬ג מגמות מובנות וממושטרות‬ ‫יותר להבי "נורמטיביות דינמית" כזו באנלוגיה למגמות שהתפתחו בעקבות בראוור במתמטיקה‬ ‫אינטואיציוניסטית‪ ,‬בעיקר על יסוד המושג של "סדרות בחירה"‪ ,‬שייכות לכא‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫"אנטי‪,‬ריאליסטי" במוב של דאמט‪ ,‬שלפיו תורת משמעות חייבת להיות "חסונה" ) ‪ ,(robust‬במוב‬ ‫זה שמשמעות של ביטוי צריכה להינת במושגי שאינ מניחי משמעות זו‪ ,‬או א' מושגי משמעות‬ ‫בכלל‪ .‬תפיסה זו הייתה במוקד ויכוח חשוב בי דאמט לבי מקדואל וממשיכיה )ראה למשל דאמט‬ ‫‪ 1975‬ומקדואל ‪ .(1987‬והיא כמוב‪ ,‬מכרעת לענייננו‪ ,‬שכ על פי הפירוש המוצע כא לטיעו הפרדוקס‬ ‫‪21‬‬ ‫הוויטגנשטייני‪ ,‬אשר הול בעניי הנדו בעקבות מקדואל‪ ,‬עמדתו של דאמט‪ ,‬לא רק שאינה‬ ‫מתחייבת‪ ,‬אלא ספק א היא אפשרית‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫מהלכי דומי נטענו‪ ,‬כפי שג קריפקי מציי‪ ,‬על ידי גודמ בקשר לפרדוקס הידוע על שמו‪.‬‬ ‫עיקרו של ה"פתרו" שקריפקי מציע בש ויטגנשטיי הוא בנטישת תורת משמעות של תנאי אמת‪,‬‬ ‫על מושג העובדה החזק הכרו בה‪ ,‬והמרתה בתורת משמעות המבוססת על המושג של טעינה‬ ‫מוצדקת‪ .‬מושג זה אינו מתחייב ל"עובדות"‪ ,‬במוב הריאליסטי הקשוח‪ ,‬והוא כרו בניסיו לעג את‬ ‫הנורמטיביות שבמשמעות בהסכמה חברתית‪ .‬לא אדרש במסגרת מאמר זה לדיו בפתרו שהציע‬ ‫קריפקי ובביקורות הרבות שהוטחו נגדו – ה לגופו וה כפרשנות לוויטגנשטיי‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫ההסתייגות שבסוגריי באה לשייר מקו לאפשרות )הדחוקה‪ ,‬בעיני( שהסכמה חברתית לגבי נכונותו‬ ‫של שימוש מסוי במצב מסוי היא עובדה המבססת את האובייקטיביות או הנורמטיביות‬ ‫שבמשמעות‪ .‬אי זה ברור באיזה מוב הסכמה חברתית יכולה לכונ מושג נורמטיביות‪ ,‬והשאלה נדונה‬ ‫בהקשר זה רבות‪ .‬מקדואל טע בכיוו זה כשהתנגד לתפיסה שלפיה אופ שימוש אינו בלתי תלוי‬ ‫בשיפוטינו )הציטטה שלהל מכוונת כנגד גרסתו של רייט בדבר כינו האובייקטיביות על יסוד הסכמה‪,‬‬ ‫שהיא שונה במקצת מזו של קריפקי‪ ,‬א בשינויי קלי הדברי חלי ג על גרסתו של קריפקי(‪:‬‬ ‫‪If Wittgenstein’s conclusion as Wright interprets it is allowed to stand, the most striking casualty is a‬‬ ‫‪familiar intuitive notion of objectivity… If the notion of investigation-independent patterns of‬‬ ‫‪application is to be discarded, then so is the idea that things are… thus and so anyway, independently‬‬ ‫‪of our ratifying the judgement that that is how they are (McDowell 1998, p. 222).‬‬ ‫‪15‬‬ ‫"בעיקר"‪ ,‬כי המילה "לכ" )‪ (Hence‬במשפט האחרו בציטטה הראשונה אינה במקומה – זה שמילוי‬ ‫אחר כלל הוא פעילות אינו נובע מהדברי הקודמי‪ ,‬א כי זה כמוב נכו כשלעצמו )וטריוויאלי(‪.‬‬ ‫ג סיו הציטטה השנייה אינו במקומו‪ :‬זה שמדובר בפעילות שבנוהג אינו מוציא את זה שמדובר‬ ‫במחשבה‪ ,‬להפ‪ .‬עניי זה הוא מעיקריו של הפירוש המוצע כא‪ .‬אני מניח שכוונת של בייקר‬ ‫והאקר הייתה שהוא אינו רק מחשבה‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫נראה לכאורה שזו אכ עמדתו של קריפקי‪ .‬א לעתי מתעורר ספק א לדעתו ויטגנשטיי תוק' את‬ ‫עצ העובדתיות הכרוכה בעמדה הריאליסטית‪ ,‬או רק גרסה מסוימת ו"קשוחה" שלה‪ ,‬שלפיה‬ ‫עובדות מנטליות‪ ,‬למשל‪ ,‬אינ בחזקת עובדות )וראה קריקפי ‪ ,1982‬עמ' ‪.(69,71‬‬ ‫‪17‬‬ ‫המונח "צנועה" )‪ (modest‬מאפיי את עמדתו הריאליסטית )או האנטי‪,‬אנטי‪,‬ריאליסטית( של‬ ‫מקדואל‪ ,‬בניגוד לעמדה הנועזת‪ ,‬או ה"חסונה" )‪ (robust‬שעומדת ביסוד העמדה האנטי‪,‬ריאליסטית‬ ‫של דאמט )ראה הערה ‪ 11‬לעיל(‪ .‬הוויכוח בי שתי עמדות אלה עומד ביסוד מחלוקת עמוקה בתורת‬ ‫המשמעות והוא בעל השלכות מטאפיסיות מרחיקות לכת‪ .‬מקדואל תולה את עמדתו בתפיסת‬ ‫ויטגנשטיי; בדברי הבאי אני הול בעניי זה בעקבותיו‪ ,‬וא' מוסי' היבטי שבה קריאה‬ ‫‪18‬‬ ‫"צנועה" של עמדת ויטגנשטיי מתבטאת בצורה קיצונית יותר מזו העולה מדברי מקדואל‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬איני ד במאמר זה בפתרו שמציע קריפקי לפרדוקס‪ .‬בעיקרו של דבר‪ ,‬קריפקי מציע שהלקח‬ ‫שלומד ויטגנשטיי מהפרדוקס הוא שיש לזנוח את הניסיו לבאר את האובייקטיביות של משמעות‬ ‫במונחי תנאי אמת‪ ,‬ולהמירה בתנאי שימוש או תנאי טעינה‪ ,‬שהאובייקטיביות שלה מעוגנת‬ ‫בהסכמה חברתית בפועל‪ .‬קריפקי קורא לפתרו זה "פתרו ספקני"‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫השווה ‪ ,PG‬עמ' ‪ ;184‬וראה דיאמונד ‪ ,1989‬עמ' ‪.28‬‬ ‫‪20‬‬ ‫וראה על כ ברעלי ‪ ,1981‬ש טענתי‪ ,‬על יסוד שיקולי דומי‪ ,‬לאופיה האינטנסיונלי )‪(intensional‬‬ ‫של האונטולוגיה של המוסיקה‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪21‬‬ ‫הסייג "בדר כלל" חשוב‪ .‬שכ‪ ,‬ברור שלפעמי פעולה מסוימת‪ ,‬דוגמת ניד ראש‪ ,‬או מחווה מסוימת‪,‬‬ ‫יכולה להיתפס כפעולה‪ ,‬או כמחווה‪ ,‬למרות שאופיה המדויק – א היה זה אישור או דחייה‪ ,‬מחוות‬ ‫נימוס או תגובה עצבנית – יכול להיות נתו בספק ופתוח לפירושי שוני‪ .‬כ ג ביחס לאמירת‬ ‫מילה מסוימת‪ ,‬וכ ג קל לתאר הקשרי שבה אמירת מספר מסוי יכולה להתפרש כפתרו‬ ‫משוואה זו או אחרת‪ ,‬כציו ער פונקציה או ארגומנט שלה וכיו"ב‪ ,‬ובפועל רבי בענייני כגו אלה‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫הספקות ואי‪,‬ההבנות‪ .‬א כל זה נכו‪ ,‬וא' אפשרי‪ ,‬רק כשבדר כלל זה אינו כ‪.‬‬ ‫ראה למשל בייקר והאקר ‪ ,1984‬עמ' ‪ ;60,61 ,20‬מקגי ‪ ,1984‬פרק ‪ 1‬ובייחוד עמ' ‪ ;17‬ברג' ‪,1999‬‬ ‫הערה ‪.12‬‬ ‫ההבחנה בי הבנה‪ ,‬משמעות ותפיסה מכא לבי פירוש מכא היא מרכזית בעיוניו המאוחרי של‬ ‫ויטגנשטיי‪ ,‬והיא מכרעת ג להבנת המושג של תפיסת אספקט וראייה כ‪ , ,‬שאות ויטגנשטיי‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫מבחי מהליכי פירוש )ראה למשל ‪ 20‬הסעיפי הראשוני של ‪ RPP 1‬וכ ‪.( PI 2 :xi‬‬ ‫אחד ההיבטי החשובי של תפיסה "מבפני" הוא מעמד של היבטי שוני של המילי‬ ‫והביטויי הלשוניי עצמ‪ ,‬וחוויית המשמעות‪ ,‬אשר כרוכה בגווני העדיני של השימוש הנכו‬ ‫בה‪ .‬עניי זה נדו לרוב בכתביו המאוחרי של ויטגנשטיי‪ .‬הרחבתי על כ במאמרי "ויטגנשטיי על‬ ‫חוויית המשמעות ומשמעות המוסיקה"‪ ,‬שטר פורס‪.‬‬ ‫הביטוי "יחס פנימי" יכול להטעות‪ ,‬והשימוש הרחב שמשתמשי בו להסברת עמדותיו של‬ ‫ויטגנשטיי הוא לפעמי מעורפל ומטאפורי‪ .‬ב’חקירות’‪ ,‬חלק א‪ ,‬הוא אינו מופיע כלל‪ .‬במשמעו‬ ‫הרגיל יחס פנימי הוא יחס בי אובייקטי‪ .‬תורת היחסי הפנימיי אומרת שזהות של‬ ‫אובייקטי נקבעת לא רק על ידי תכונותיה אלא ג על ידי מכלול היחסי שבה ה עומדי ע‬ ‫אובייקטי אחרי )וראה ‪ PI‬ב‪ 212 :‬שהוא‪ ,‬כמדומני‪ ,‬המקו היחיד בספר שבו מוזכר המונח‪ ,‬וש‬ ‫הוא בעליל יחס בי אובייקטי(‪ .‬תורה זו הייתה נפוצה בתחילת המאה בקיימברידג' בהשפעתו של‬ ‫ברדלי‪ ,‬וכנגדה יצאו בחריפות ראסל ומור‪ ,‬שדרכ ויטגנשטיי כנראה הכיר אותה‪ .‬מקורותיה‬ ‫עתיקי והיא בעלת חשיבות מיוחדת בהשקפות הוליסטיות ואידיאליסטיות ובמקורותיה )אצל‬ ‫שלמה מיימו למשל(‪ .‬בהרצאות של ויטגנשטיי בשני ‪ ,1930,1933‬שאות סיכ מור‪ ,‬הוא מדבר‬ ‫בהסתייגות על השימוש במונח‪ ,‬ומוכ‪ ,‬בהסתייגות‪ ,‬לדבר על יחסי נביעה לוגיי כיחסי פנימיי‬ ‫ובלבד כשה ברורי מאליה מהסימני עצמ‪ ,‬כמו זה שמ‪ p & q,‬נובע ‪ .(PO, 85-87) p v q‬כמוב‪ ,‬כל‬ ‫זה אינו כלול בדיבור על יחס פנימי בהקשר הוויטגנשטייני הנדו בטקסט‪ :‬לא השימוש‪ ,‬וודאי שלא‬ ‫המשמעות ה בחזקת אובייקטי העומדי ביחס פנימי‪ ,‬ולכ ה"מעי" שבגו' המאמר‪ .‬מאחר‬ ‫שבגו' המאמר הסברתי את טיב העמדה הנדונה – שהשימוש שמשמעות מסוימת מתבטאת בו נתפס‬ ‫‪26‬‬ ‫במושגי המשמעות הזו ‪ ,‬אני מקווה שהשימוש ב"יחס פנימי" כא יוב אל נכו‪.‬‬ ‫ברצוני להודות לקוראת עלומת ש על הערות מועילות‪.‬‬