ברוריה-פנים מתחלפות לדמותה
155 אורי צור ·¯‰È¯Â – ‰˙ÂÓ„Ï ˙ÂÙÏÁ˙Ó ÌÈÙ ˘‰È¯Â¯·Â ÈÏÈÏ‚‰ ÈÒÂÈ '¯ ÔÈ· ‚ÂχȄ‰ Ï˘ ‰‡È¯˜ ˙Â˘È‚ ˘ÂÏ `edy d`ixwd beqn zertyen ezepyxte ezernyn ,icenlz hqwh mbe ,hqwh lk dielzd dpyi ,zil`ehqwh d`ixw ± hqwhpewl xywd zlehp d`ixw yi .`xwp d`ixw ± mixywd zaexne el zipevigd dpyie ,zil`ehqwhpew d`ixw ± ea iqei 'x oia (a"r ,bp oiaexir ,ilaa) cenlza x`eznd ybtnd .zil`ehqwh-oia xe`l oldl egzepie ex`ezi ,mdipia gztznd xvwd bel`icde dixexal ililbd yelyn `et` x`ez dixexa ly dzenc .dfa zepievnd d`ixwd ikxc yely .zepey han zecewp ‰‡È¯˜ Ï˘ ÌÈ‚ÂÒ ‰˘ÂÏ˘ :‡Â·Ó לכל טקסט משמעות ופרשנות התלויה בסוג הקריאה שהוא נקרא .יש קריאה נטולת הקשר לקונטקסט ,וישנה התלויה בו או חיצונית לו ומרובת הקשרי .במילי אחרות :קריאה טקסטואלית ,קריאה קונטקסטואלית וקריאה ביטקסטואלית )או :אינטרטקסטואלית( )לוי ,1986 ,עמ' ;23 .(166–162 התועלת של סוגי הקריאה הללו מתבטאת בניתוח הטקסט ,בפרשנויות ובמשמעויות השונות הניתנות לטקסט לאור הבדלי התיחו ביניה. המתודה של הקריאה הטקסטואלית מתבטאת בפרשנות של הטקסט רק על פי היחסי הפנימיי שלו ללא הנחות מוקדמות ,וזאת בדר של בחינת כל חלק מחלקיו )לוי ,1986 ,עמ' .(229 ;167 ;103המתודה של הקריאה הקונטקסטואלית מתבטאת בפרשנות הטקסט לפי ההקשר מפני שיש חשיבות להיבטי של ההקשר לצור הבנת הטקסט )לוי ,1986 ,עמ' .(Ben-Amos,1993, pp. 209–214; 215–226 ;234 ;167המתודה של הקריאה מי מדליו) 2019 ,תשס"חתשס"ט( אורי צור 156 הביטקסטואלית מתבטאת בפרשנות של הטקסט על סמ ריבוי מקורות רלוונטיי לאור ההשתמעויות וההשלכות העולות מה ביחס לטקסט הנתו )לביא ,תשס"ב ,עמ' .(113המטרה היא "להבי בהווה את מה שנוצר בעבר" ,ולש כ קניהמידה לפרשנות מתבססי על הנאמר מחו לטקסט הנתו )פרנקל ,תשל"ח ,עמ' .(140–139 ההבחנה וההפרדה בי דרכי הקריאה הללו ממלאות תפקיד חשוב בהבנת הטקסט והמשתמע ממנו .הקריאה הטקסטואלית מגבילה את פרשנותה לכל מה שמשתמע מהטקסט הנתו בלבד .הקריאה הקונטקסטואלית מפרשת את הטקסט הנתו בהתא למיקומו והקשרו בי הטקסטי האחרי באותו מקו .הקריאה הביטקסטואלית מפרשת את הטקסט על סמ מקורות נוספי. לכל אחד מהסוגי הללו יש יתרונות וחסרונות .לדוגמה ,הקריאה הטקסטואלית מבודדת את הטקסט הנתו ומתייחסת רק אליו כאל סיפור סגור ומנותק .הקריאה הקונטקסטואלית רואה את הטקסט הנתו כמרכיב מתו רצ של דברי המצויי יחד .הקריאה הביטקסטואלית רואה את הטקסט כחלק מתו מכלול של של דברי המצויי במקומות שוני שיש לה מכנה משות מסוי. כל האמור כא תק ג לגבי טקסטי מ התלמוד הבבלי ,כפי שיוצג לקמ. ‰È¯Â¯·Â ÈÏÈÏ‚‰ ÈÒÂÈ '¯ ÔÈ· ˘‚ÙÓ‰ במפגש בי ר' יוסי הגלילי ]להל :ריה"ג[ לברוריה המתואר בתלמוד, מתפתח דיאלוג קצר וענייני בלשו זו: ר' יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא ,אשכחה לברוריה ,אמר לה :באיזו דר נל ללוד אמרה ליה :גלילי שוטה לא כ אמרו חכמי אל תרבה שיחה ע האשה היה ל לומר באיזה ללוד )עירובי נג ,ע"ב(1. 1וראו דקדוקי סופרי ,עירובי נג ,ע"ב ,קד" :ר' זירא ור' יוסי הגלילי הוה קאזלי באורחא" ,ובהערה נ" :ואיני יודע מהיכ בא השבוש הזה". ברוריה – פני מתחלפות לדמותה 157 תרגו הסיפור הוא שר' יוסי הגלילי היה הול בדר ,מצא את ברוריה, ושאל אותה באיזו דר נל ללוד ,וענתה לו מה שענתה .כפי שרואי, הסיפור קצר ופשוט ,ריה"ג מבקש לדעת את הדר ללוד .ברוריה עונה לו בכינוי גנאי בוטה" :גלילי שוטה" ,וזאת א שהיה חכ גדול ,וגוערת בו על צורת ניסוח שאלתו .לטעמה הייתה שאלתו ארוכה מדיי ,ויש בכ טע לפג ,מפני שהאריכות גרמה שישוחח ע אישה ,בניגוד לדברי חכמי שקבעו" :אל תרבה שיחה ע האשה" )אבות א ,ה( .וכ הוא מסתכ מהתוצאות של ריבוי השיחה ע האישה העלולות לגרו דברי חמורי יותר – רעה לעצמו ,ביטול תורה וירושת גהנו )ש( .ויוש לב שעל שאלתו אי ברוריה משיבתהו דבר. עיו בדיאלוג זה מעורר שאלות רבות :מה עושה ברוריה לבדה בדר? מדוע נקט ריה"ג לשו רבי" :נל"? מדוע כינתה ברוריה את ריה"ג: "גלילי שוטה" ,הרי הוא חכ גדול? 2יתרה מזו ,מקו מוצאה של ברוריה, בתו של ר' חנניה ב תרדיו ,היה בסיכני שבגליל התחתו – 3הא בכנותה את ריה"ג "גלילי שוטה" התכוונה לכלול את כל אנשי הגליל או רק את ריה"ג? הא בהטחת דבריה" :אל תרבה שיחה ע האשה" מסתתרת כוונה נוספת מרומזת? מדוע ריה"ג אינו משיב לה? הא משמעות שתיקתו היא שהוא מודה לדבריה ,והיא אכ צודקת ,או לא? הא אפשר לדעת מה רמת השכלתה והיק ידיעותיה של ברוריה לאור דבריה נגד ריה"ג? ובכלל, כיצד יש להתייחס לסיפור זה? לא כל השאלות האלה יכולות לקבל מענה ,וזאת מפני שחסרי בו בסיפורנו פרטי נוספי ומשלימי .א הקשיי מטילי ספק על קיומו של הדיאלוג בי ברוריה לריה"ג ).(Boyarin, 1993, p. 182 להל אתייחס לחלק מהשאלות שהוזכרו לעיל ,ובמיוחד לנושאי אלה) :א( הכינוי" :גלילי שוטה"; )ב( רמת השכלתה של ברוריה והיק ידיעותיה; )ג( הכוונה מרומזת בדבריה; )ד( שתיקתו של ריה"ג; )ה( היחס אל הסיפור באור שלושה סוגי של קריאה :קריאה ביטקסטואלית ,קריאה 2ראו היימא ,תשכ"ד ,ח"א ,עמ' .738 3על פי אופנהיימר ,תשנ"א ,עמ' .119 אורי צור 158 טקסטואלית וקריאה קונטקסטואלית ,וההשתמעויות העולות מה באשר לדמותה של ברוריה4 . ˜¯˙ÈχÂËÒ˜Ë-ÔÈ· ‰‡È קריאה זו מקובלת על רוב החוקרי .משו כ נציג תחילה את דבריה באשר לשאלות הנדונות ,ולבסו נאיר את דמותה של ברוריה כפי שמשתמע מקריאה זו. ‡‰Ë¢ ÈÏÈÏ‚ . רוב הפרשני השוני רואי בכינוי זה כינוי שלילי .יש בו מ היהירות, והיוהרה אינה ראויה לנשי )פתח עיני ,עירובי נג ,ע"ב( .הכינוי מצביע על תעוזה בי תלמיד לרבו שאינה במקומה )מצור הדבש ,עירובי ,ש(. ולא ברור מדוע השיבה לו כ )באר משה ,עירובי ,ש( .א יש המנמקי זאת בכ שריה"ג היה תלמיד חבר לר' עקיבא וצעיר ממנו ,לכ הרשתה לעצמה לומר לו כ )יד אליהו ,עירובי ,ש(. החוקרי מתארי רואי בו כינוי ה"מעיד על אלימות מילולית של אישה תקיפה הנובע מידענותה בתורה" )לביא ,תשס"ב ,עמ' .(95זהו כינוי הנחשב כחוצפה )מוניקנד ,תשנ"ט ,עמ' ,(45נזיפה ,לגלוג או עלבו , ) (Sarah, 1993, pp. 20–21גערה ) ;Adler, 1988, p. 30לוי כ" ,תשנ"ו ,עמ' ,(91לעג )בקו ,2003 ,עמ' ,(127השפלה וביזוי )פרידלנדר ,תשמ"ה ,עמ' (141או התנהגות בוטה )מיטלמ ,תשנ"ד ,עמ' .(51 ·‰È¯Â¯· ˙Ï΢‰ . את ברוריה מתארי הפרשני והחוקרי כאישה בעלת ידע רב" ,גדולה ומלומדת" כבר בעודה צעירה5. חוקרי שוני מפרטי א יותר :היא "מטיבה להכיר את דברי חכמי ,לומדת את דבריה בדקדקנות ,מצטטת מה ,ומוציאה דבר מתו דבר ,מפגינה יכולת לימודית" )מוניקד ,תשנ"ט ,עמ' .(45היא נחשבת 4על המשמעויות של סוגי הקריאה השוני ראו חז רוק ,1995 ,עמ' .262 ,260 ,255 5על פי היימא ,תשכ"ד ,ח"א ,עמ' ,294ער" :ברוריא". ברוריה – פני מתחלפות לדמותה 159 "בעלת ידע תורני"" ,אישה הלומדת תורה ,המצויה א ברזי דרכי לימוד התורה"" ,ידענית בתורה"" ,בקיאה" בדברי חכמי )לביא ,תשס"ב ,עמ' .(95 ,93ברוריה מהווה דוגמה ללמדנות מופלגת ,ידענית מופלגת ומתפקדת כמו תלמיד חכ )בקו ,2003 ,עמ' .(123–122ברוריה היא דמות המשמשת דוגמה "ליכולת האישה להשיג הישגי שווי לגברי בלימודי תלמוד ויהדות ,שהרי היא נזכרת במקורות כמי שדמותה בהלכה נתקבלה ,כמי שזכתה להכרת חכמי בחכמתה ...וכמי שהעניקה ביאורי חדשי למקרא" )לוי כ" ,תשנ"ו ,עמ' .(89יש לה ידע מעמיק בדברי התנ" וגישה פרשנית ,והיא בעלת הבנה שנונה בלשו ) .(Sarah, 1993, pp. 18–19ידיעותיה בתורה מצוטטות כמוסמכות ,ואת ידיעותיה היא רכשה בעת שהייתה נוכחת במו"מ לימודי או בשיעורי שניתנו בבית עלידי אביה ר' חנינא ב תרדיו ).(Boyarin, 1993, p. 183, n. 16; p. 192 ג מי שמבקש לסייג את גדלותה בתורה ,מודה שמדוגמות אחרות ניכר שהיה לה לימודי פורמליי ,בעלת השכלה מתקדמת וחינו רבני, ויש לה ידע במדרש .לשיטה זו ,רק בבבל ,ולא בארישראל ,אפשר שאישה תלמד את דברי חכמי – א שהדבר חריג )Goodblatt, (1975, pp. .83–84א יש הסבורי שאמנ ג בארישראל לא היה מקובל שאישה תלמד תורה ,בר הדבר לא היה כה חריג ,והיו בנמצא נשי אינטלקטואליות ומושלמות ברוחניות )בויארי ,1981 ,עמ' .(13–12 אחת מהאסמכתאות שעליה נשעני החוקרי היא מהנאמר במסכת פסחי סב ,ע"ב" :ומה ברוריה דביתהו דר"מ ברתיה דר"ח ב תרדיו דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא מג' מאה רבוואתא" .ברוריה מוצגת כמי שלומדת או למדה שלוש מאות שמועות ביו 6משלוש מאות רבני ,ויש לה כושר לימוד מופלא ,ובכ מהווה ברוריה סמל לידע רב ולבקיאות. ‚˙ÊÓÂ¯Ó ‰ÂÂÎ . מדברי ברוריה לריה"ג" :לא כ אמרו חכמי :אל תרבה שיחה ע האשה" סבורי החוקרי שיש לברוריה כוונה אזוטרית המכוונת כנגד ריה"ג וא כנגד שאר החכמי שאות הוא מייצג. 6השוו הגהות הב"ח ,פסחי ,ש" :ביומא דשותא". 160 אורי צור יש הרואי בדבריה לגלוג על דברי חכמי "את אמרת אל תרבו שיחה ע האישה ,וראו איזו אישה חכמה לפניכ" 7.אדרבה" ,ראוי להרבות בשיחה ע האישה ,ג בה יש תורה וג ממנה אפשר ללמוד" )לביא ,תשס"ב ,עמ' .(95יש הרואי בדברי ברוריה כוונה של אירוניה: "...היא מביעה בעצ את דעתה על המימרא 'אל תרבה שיחה ע האשה', ורומזת שהיא מגחכת בעיניה ...יש בדבריה התרסה מסוימת נגד הממסד בעולמ של חכמי שחושב שדעתה קלה ,ושאי להרבות בשיחה עמה, כדי להוכיח לממסד את טעותו היא מפגינה יכולת לימודית" )מוניקנד, תשנ"ט ,עמ' .(45אחרי סבורי שבדבריה מסתתר מטע של זע .בגלל דברי 'חכמי' נאסר על ברוריה להתווכח ע חכמי דורה ,שמא תסיר מ הדר וה לא ילמדו ולכ נאלצה ללמוד בביתה ).(Sarah, 1993, p. 20 „‚"‰È¯ ˙˜È˙˘ . שתיקתו ואיתגובתו של ריה"ג מתפרשת כגאווה פגועה .כנראה ,נעלב ריה"ג מלעגה של ברוריה כלפיו ומהדר שהיא שמה ללעג את דברי חכמי ).(Sarah, 1993, p. 21 ¯ÂÙÈÒ‰ χ ÒÁȉ .‰ סיפור הדיאלוג בי ריה"ג לברוריה מתואר בצורה מגוונת ושונה .יש הסבורי שהסיפור בנוי "כפרודיה על הפתג' :אל תרבה שיחה ע האשה'" ,וברוריה נראית בסיפור כאישה הקמה נגד פתגמיה של חז"ל )לביא ,תשס"ב ,עמ' .(95היא מזלזלת בפתג של חכמי שיש בו משו זלזול באישה )לביא ,תשס"ב ,עמ' .(36בפרודיה זו היא לועגת לגישת השלילית של חכמי ול'ריבוי' השיחה בי גברי לנשי )Sarah, 1993, p. .(20 יש מי שרואה בכל הסיפור הזה 'פנטסיה קולטורלית' ),(Boyarin, 1993 p.182 ויש הרואי בו אירוניה כפולה ומשולשת ) ,(Adler, 1988, p. 30וברוריה יוצאת בו כשידה על העליונה. 7השוו רש"י ,עבודה זרה יח ,ע"ב ,ד"ה" :ואיכא דאמרי"" :שפע אחת ליגלגה על שאמרו חכמי נשי דעת קלות". ברוריה – פני מתחלפות לדמותה 161 למרות הדעות השונות רוב החוקרי מצייני דברי דומי המבוססי על הקריאה הביטקסטואלית 8,שלפיה נוצרה דמותה של ברוריה כדמות פיגוריטיבית מסוימת ,ידענית ובוטה. נדגיש שאי כוונת מאמר זה לשלול או לאשר את הדברי שנאמרו עד כה .המטרה היא להבליט את השפעת סוג הקריאה הנוכחי, הביטקסטואלי ,ואת ההשתמעויות העולות ממנו באשר לתפיסת דמותה של ברוריה ואופי הדיאלוג בינה לבי ריה"ג .מוב שסוגי קריאה אחרי, כמו הקריאה הטקסטואלית והקונטקסטואלית יכולי לשוות השתמעויות שונות ופני אחרות לדמותה של ברוריה ולאופי הדיאלוג שהתנהל ביניה, ויש לה השלכות במישרי או בעקיפי לבעיות שהעלינו בתחילת דברינו. ˜¯˙ÈχÂËÒ˜Ë ‰‡È כאמור ,בסוג קריאה זה מתייחסי לטקסט כמות שהוא ,ללא כל הקשרי. ‡‰Ë¢ ÈÏÈÏ‚ . על ביטוי זה נאמר שהוא "אינו יוצא מגדר קנאת סופרי ,עוקצנות ,נאמנות למקו המוצא ,ואשגרה של חריפות לשו" )אופנהיימר ,תשנ"א ,עמ' .(119 מדברי אלו משתמע שאי לייחס חשיבות למובנה הלשוני של המילה 'שוטה' ,וכל שכ שאי לכלול בו את כל אנשי הגליל .שהרי ברוריה עצמה "בתו של רבי חנניה ב תורדיו שמסיכני ,היא עצמה גלילית במוצאה" )אופנהיימר ,תשנ"א ,עמ' .(119המילה 'שוטה' ,א כ ,מקבלת משמעות מעי אחוות מקומיי – אנשי הגליל .רק גלילי יכול לומר מינורית ומשדרת ֵ ֵ לגליל אחר 'גלילי שוטה' מבלי שכינוי זה ייחשב כמעליב ופוגע ,מה שאי כ ל היה נאמר על ידי מי שאינו ב הגליל. זאת ועוד ,קשה לומר שברוריה התכוונה לומר על ריה"ג שהוא טיפש. ה /לצחוק את מי שנכשל בדבר שטות אפשר שהכינוי 'שוטה' בא ככינוי ָ )אב שוש ,1993 ,עמ' ,(1337בדבר פעוט ,דבר שהוא ברור לכל אחד: "אל תרבה שיחה ע האשה". 8לדוגמה ,לביא ,תשס"ב ,עמ' .113 162 אורי צור ·‰È¯Â¯· ˙Ï΢‰ . מתשובתה לריה"ג" :לא כ אמרו חכמי אל תרבה שיחה ע האשה" אפשר ללמוד על השכלתה ועל רמת ידיעותיה .יש לה את הידע הפשוט של ממרה זו כפי העולה מתוכנה .ל הייתה יודעת שיש פרשנויות אחרות – מורכבות יותר – לממרה ,שבהחלט סביר שחכ גדול כמו ריה"ג היה נוקט כמות ולא מסתפק רק בגישתה הפשוטה של ברוריה ,היא הייתה צריכה להימנע מתשובתה הפשטנית לריה"ג. להל שתי דוגמות לפירוש ממרה זו: " .1אל תרבה שיחה ע האשה – משל אד הול לבית המדרש והושיבוהו בראש בבית המדרש וכ א הושיבוהו ראש בבית המשתה, שלא יל לביתו ,משתבח ואומר לאשתו אני הייתי ראש בבית המדרש אני הייתי ראש בבית המשתה א היה חכ נמצא בטל מתלמודו" וכו'9. " .2דבר אחר אל תרבה שיחה ע האשה כיצד? בזמ שאד בא לבית המדרש ולא היו נוהגי בו כבוד או שערער ע חברו אל יל ויאמר לאשתו כ וכ ערערתי ע חבירי כ וכ אמר לי כ וכ אמרתי לו מפני שבוזה את עצמו ובוזה את אשתו ובוזה את חברו .ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו" וכו'10. ריבוי הדוגמות לממרה זו במסכת אבות מעיד שדנו בה ושנוצרו לה פרשנויות שונות כבר בתקופות הקדומות .לא מ הנמנע שה היו ידועות כול או חלק לריה"ג. הדוגמות הללו מתארות בצורה שונה לחלוטי מהו ריבוי שיחה ע אשתו ,קל וחומר ע אשת חברו; מי שמספר לאשתו אני הייתי בראש בביתהמדרש ומשתבח בכ ,כלומר ,מארי בפירוט מינויו כראש ביתהמדרש ,דר מינויו וכל פרטי ההליכי שקדמו לכ – זהו ריבוי שיחה ע האישה .או מי שרב ע חברו בביתהמדרש לא יספר לאשתו מה אמר לחברו ,מה השיבו חברו ,ומה החזיר לו .כלומר לא יתאר את פירוט המריבה באריכות ,שזהו ריבוי שיחה ע האישה. 9ראו אבות דרבי נת ,מהד' ש"ז שכטר ,ניו יורק תשכ"ז ,פט"ו ,נו"ב ,עמ' ,34וההערות לנו"ב. 10ראו אבות דרבי נת ,ש ,פ"ז ,נו"א ,עמ' יח. ברוריה – פני מתחלפות לדמותה 163 שאלת ריה"ג לברוריה איננה דומה לא לא אחת מהדוגמות הללו. ברור הוא שריה"ג אינו רואה בשאלתו לברוריה שיחה ,ובוודאי שלא ריבוי שיחה .הוא אינו מבקש לפתח אתה כל חליפת דברי ,ובשאלתו לא מסתתרת כל כוונה הקשורה לריבוי שיחה ע אישה כמו ניאו 11.אי ספק שהוא יכול לדבר אתה שהרי כוונותיו היו טובות )באר משה ,עירובי נג, ע"ב(. מתו דברי ברוריה ניכר שתפיסתה הפרשנית לממרה זו מצטמצמת לתוכ הפשוט העולה ממנה – פשוטו כמשמעו .כאמור ,היא אינה יודעת, א אינה מעלה בדעתה ,שייתכ שריה"ג סבור אחרת .אילו הייתה חושבת על הפרשנויות האחרות או מודעת לה ,היא הייתה צריכה לכבוש את דבריה ,ולא לומר את שאמרה לריה"ג .הואיל ולא עשתה כ ,אפשר ללמוד מכא על רמת השכלתה והיק ידיעותיה ,שה פשוטות ומצומצמות, לפחות ביחס לדברי חכמי במסכת אבות ובהשוואה לפרשנויות האלטרנטיביות. הפשט בדברי חכמי ידוע לה בבחינת "א אי דר אר אי תורה" )אבות ג ,יז( 12,או כפי ששמעה בבית אביה ,במטבח ,בנושאי הרלוונטיי לנשי ) .(Goodblatt, 1975, p. 83אי לה באמתחתה דברי אחרי מלבד המשתמע מהתוכ הפשוט העולה מתו הקריאה הראשונית או השינו הראשוני בדברי חכמי13. ג כשברוריה מצטטת את דברי חכמי – הציטוט לוקה בחסר בהשוואה לנאמר במסכת אבות .את הממרה "ואל תרבה שיחה ע האשה" היא תולה בלשו "חכמי" ,ולא מביאה אותה כדבר בש אומרו ,משמו של "יוסי ב יוחנ איש ירושלי" .בדבריה חסרה הממרה את המש הדברי משמו של יוסי ב יוחנ" :באשתו אמרו ,קל וחומר באשת חבירו". מה שנאמר בש "חכמי" ה הדברי הבאי" :מכא אמרו חכמי :כל זמ שאד מרבה שיחה ע האשה גור רעה לעצמו ,ובוטל מדברי תורה, 11ראו נדרי כ ,ע"א. ' 12דראר' במשמעות של נימוסי ,מנהגי מקובלי ,התנהגות נאה ומכובדת; ראו יומא ד ,ע"ב. 13השוו .Sarah, 1993, p. 18ג גישתה לפרשנות התנ" היא שיטה של אינטרפרטציה של הכתוב. 164 אורי צור וסופו יורש גיהנ" ,ולא מה שאמרה ברוריה משמ של "חכמי" .לא בכדי הועלתה הטענה שהמסורת הבבלית משכללת את המסורת הביוגרפית של ברוריה על ידי העלאת רמת השכלתה ).(Goodblatt, 1975, p. 84 לאור האמור ,אפשר לומר שידיעותיה במסכת אבות דלות ,ויש לכ השלכות לגבי רמת השכלתה והיק ידיעותיה בנושאי אחרי :ידיעותיה טעונות בירור – מה ידעה ,עד כמה למדה ,באילו תחומי עסקה ,אילו סוגי ידע היו לה14. כל הנאמר עד כה ביחס להשכלתה ולידיעותיה באור סוג קריאה זה, מהווה דוגמה טובה המראה השתמעות מנוגדת 15לדברי החוקרי הנוקטי בסוג הקריאה הביטקסטואלי ,שגמרו את ההלל על רמת השכלתה והיק ידיעותיה. ‚‰ÊÂÓ¯ ‰ÂÂÎ . בדבריה "לא כ אמרו חכמי :אל תרבה שיחה ע האשה" אי הכרח לראות כוונה מרומזת כלשהי .ברוריה משיבה לשאלת ריה"ג בשאלה שמשמעותה :לא באופ זה אמרו חכמי אל תרבה שיחה ע האישה .קרי, לא לאריכות נוסח שאלת התכוונו חכמי באמר אל תרבה שיחה ע האישה?! – בוודאי שכ ,ולכ היה ל לומר" :באיזה ללוד" .זוהי שאלה שמניחה עובדה .הנחת העובדה המצויה בשאלתה היא לדידה ברורה ופשוטה ,עד שמיד היא הוסיפה את מסקנתה בצדה" :היה ל לומר באיזה ללוד". „‚"‰È¯ ˙˜È˙˘ . נקל יהיה עתה להסביר את שתיקתו של ריה"ג .פרשנותו לממרה "אל תרבה שיחה ע האישה" היא שונה ,כפי שהוצג לעיל ,בוודאי לא כפי תפיסתה הפשטנית של ברוריה .הוא שותק מפני שהוא אינו מעוני ל'הרבות שיחה' ולהסביר לה את שיטתו בפירוש הממרה .לכ הוא בחר שלא להתייחס 14לפי גודבלאט היו אלה השכלה וידע הקשורי למטבח ולבית – ראו Goodblatt, ,1975, p. 83והשוו .Boyarin, 1993, p. 183, n. 16 15ברוריה לימדה את ריה"ג תורה – השוו לדוגמה .Adler, 1988, p. 30 ברוריה – פני מתחלפות לדמותה 165 כלל לדבריה .ג א נניח שמדובר בשאלה רטורית 16,הרי שאי טע בתשובה .שתיקתו נובעת מפני שהוא מבחי שברוריה עושה שימוש ציני באפוריז ) (Aphorismמדברי חכמי המבטא את השקפת עולמו של בעליה – יוסי בו יוחנ איש ירושלי .לפי תפיסתו ,אי הוא רואה את עצמו כמי שעבר על דברי חכמי שאמרו "כל זמ שאד מרבה שיחה ע האשה גור רעה לעצמו" וכו' .מזווית ראייתו ,הוא ביקש לברר את הדר ללוד ,ותגובתה הכללית של ברוריה יוצרת פער שאינו נית לגישור מבחינתו ,ולכ היא אינה ראויה להתייחסות או תגובה כלשהי .יתרה מזו, שתיקתו וחוסר תגובתו לדבריה מבטלת ,למעשה ,את תפיסתה הפרשנית הפשטנית לממרה .בכ מבטא ריה"ג את עליונותו המוחלטת על ברוריה בדיאלוג הזה .בשתיקתו הרועמת הוא מעמידה על מקומה .דמותה מצטיירת כמי שמנסה להרשי את ריה"ג אבל אינה מצליחה בכ; ריה"ג אינו מגיב ואינו מתייחס. ¯ÂÙÈÒ‰ χ ÒÁȉ .‰ הדיאלוג בי ריה"ג לברוריה בסיפור משתמע כאפיזודה אקראית ,פגישה מקרית ,מקרה בודד ,אולי חריגמשהו ,שהתרחש ביניה ,ושלא קרה בו דבר מבחינת שני הצדדי .נשאלה שאלה עלידי ריה"ג ,וניתנה תשובה עלידי ברוריה בסגנו של הנחת עובדה והסקת מסקנה .בנקודה זו נקטע הדיאלוג באבו ,ודבר מעבר לכ לא התפתח .לפיכ אי לייחס לסיפור הזה חשיבות יתר. ˜¯˙ÈχÂËҘ˘ ‰‡È לדיאלוג בי ריה"ג לברוריה בהקשרו הקונטקסטואלי קודמי שלושה סיפורי ,לפי הסדר הבא: .1מעשה המתאר את חוסר הדיוק הלשוני של בני הגליל בהשוואה לבני יהודה )צור ,תשס"ו ,עמ' ,(295–281ושתי מעשיות נוספות דומות וקצרות שעניינ הוא חוסר הדיוק הלשוני; 16ראו להל ,הערה .22 166 אורי צור .2שלוש מעשיות קצרות המתארות לשו חכמה כלשו קצרה ומרומזת או מוצפנת; .3שלוש מעשיות משמו של ר' יהושע ב חנניה המודה" :מימי לא נצחני אד חו מאשה תינוק ותינוקת". במקו זה ,משתלב הדיאלוג הנדו בי ריה"ג לברוריה ,ולאחריו בא מעשה נוס המספר על ברוריה שבעטה בתלמיד אחד שלמד בלחישה17. נתייחס לשאלות הנדונות לפי סדר הדברי בסוגיה ולאור הקריאה הקונטקסטואלית. ‡‰Ë¢ ÈÏÈÏ‚ . ייתכ שהכינוי לא נאמר כלל עלידי ברוריה .אפשר שהוא צור לפיה של ברוריה באשגרה מהסיפור בנושא הראשו ,העוסק ג הוא בגלילי מסוי שלא דייק בלשונו ,ואמרו לו" :גלילאה שוטה" .מאיד גיסא ,אפשר שהכינוי אכ נאמר על ידי ברוריה .כש שבמעשה בי רבי יהושע ב חנניה והתינוקת מכנה אותו התינוקת בכינוי גנאי" :ליסטי כמות כבשוה" ,כ ג ברוריה אינה מהססת לכנות את ריה"ג בכינוי 'גלילי שוטה' ,וזאת כש שאינה מהססת לנקוט פעולה חמורה כבעיטה נגד אותו תלמיד שגרס בלחישה בסיפור הבא לאחר הדיאלוג הנדו. ·‰È¯Â¯· ˙Ï΢‰ . את רמת השכלתה והיק ידיעותיה קשה להסיק מההקשר הקונטקסטואלי, אבל רמז יש כא .המעשיות הקודמות לדיאלוג עוסקות בענייני אכילה, כגו "ההיא איתתא דבעיא למימר לחברתה תאי דאוכלי חלבא" ]תרגו: מעשה באישה שרצתה לומר לחברתה בואי ואאכיל חלב[; וכ "פע אחת נתארחתי }רבי יהושע ב חנניה[ אצל אכסניא אחת ,עשתה לי פולי ,ביו בראשו אכלתי ...אמרה לי ,רבי ,שמא לא הנחת פאה בראשוני ,ולא כ אמרו חכמי :אי משיירי פאה באילפס אבל משיירי פאה בקערה"18. 17ראו עירובי נג ,ע"ב– נד ,ע"א. 18השוו מסכת דר אר רבה ,פ"ו":מניחי פיאה ממעשה אלפס מניחי פיאה ממעשה קדירה"; השוו נוסחת הגר"א ,ש; ראו נחלת יעקב ,ש ,המתר מדוע אי להקשות ברוריה – פני מתחלפות לדמותה 167 מכא יש להסיק כי נשי ידעו את ההלכות הקשורות לענייני הבית והמטבח 19.לפי זה נראה לומר כי נשי רכשו ידע והשכלה ג בנושאי הלכתיי או בדברי חז"ל המתייחסי לענייני נשי ,כמו איסור ריבוי שיחה ע האישה .אי ספק שלברוריה היה הידע הזה כמו שאר הנשי והיא איננה שונה מה בזאת. מהמעשה בתינוקת ורבי יהושע ב חנניה למדי על ההבחנה המדויקת וחדות הלשו של אותה תינוקת .אולי לא כול כמוה ,אבל ייתכ שלברוריה יש התכונות הללו. ממעשה אחר הקשור באישה" :ההיא אתתא דאתיא לקמיה דדיינא אמרה ליה מרי כירי" וכו' ]תרגו :מעשה באישה שבאה לפני הדיי ואמרה לו אדוני עבדי[ ,משתמע מדברי האישה אידיוק לשוני תו שימוש בלשו הגזמה ומטופשת .לעומתו בא המעשה" :אמהתא דבי רבי כי הוה משתעיא בלשו חכמה אמרה הכי" וכו' ]תרגו :שפחתו של רבי כשהייתה מדברת בלשו חכמה אמרה כ[ ,שממנו משמע שאישה המצויה בבית תלמיד חכ כמו רבי ,ואפילו במעמד של שפחה ,מדברת בלשו חכמה .מכא נסיק באשר לברוריה ,שהייתה אשתו של רבי מאיר ובתו של רבי חנינא ב תרדיו – 20חכמי חשובי ומפורסמי – שבהחלט אפשר לשער שדיברה דברי חכמה. מהסיפור שבא בתלמוד לאחר הדיאלוג הנדו ,שבו בעטה ברוריה בתלמיד שגרס בלחישה ,משתמע שיש לה ידיעות יתר ,שלא כשאר הנשי. יש לה ידע בדידקטיקה של ההוראה – אי לגרוס בלחישה; יש לה ידע בתנ" – היא מצטטת את הפסוק "ערוכה בכל ושמורה" )שמ"ב כג ,ה(; יש לה ידע במדרש )אגדה( של האמרה "א ערוכה ברמ"ח איברי של – משתמרת ,וא לאו – אינה משתמרת" ).(Goodblatt, 1975, p. 83-84 מעירובי נג ,ע"ב" :אי משיירי פאה באלפס אבל משיירי פאה בקערה" .במסכת דראר ,ש ,חסר המשפט" :אמרה לי ,רבי ,שמא לא הנחת פאה בראשוני" ,וכ האישה )האלמנה( אינה מצטטת את דברי חכמי "לא כ אמרו חכמי :אי משיירי פאה באילפס" וכו'. 19ראו .Goodblatt, 1975, p. 83 20ראו כתביד אוקספורד ,366המוסי" :אשכחה לברוריא ,דביתהו דר' מאיר ברתיה דר' חנניה ב תרדיו ". 168 אורי צור בהקשר זה יש לה ידע במתודיקה של ההוראה – היא משתמשת בטכניקה של שאלה המניחה עובדה הנפתחת בסגנו שלילי" :לא כ אמרו חכמי", שבעקבותיה באה מסקנה מיידית חיובית בהתא להנחת העובדה קוד לכ .נוס לכ ברוריה עושה שימוש בעיקרו של 'פשוטו כמשמעו'. לאור כל האמור ,יש לומר שהיו לברוריה ידע והשכלה בנושאי שוני ,יותר ממה שהיו לאישה הממוצעת בתקופתה ,וזאת כיאה למי שחיה בבית אביה ר' חנינה ב תרדיו ובבית בעלה ר' מאיר. ‚‰ÊÂÓ¯ ‰ÂÂÎ . בקריאה הקונטקסטואלית אי משתמעת מדברי ברוריה כל כוונה מרומזת. זאת לאור ההקשר מהסיפור שבו נתארח רבי יהושע ב חנניה אצל אכסניא ]=אישה[ אחת .היא שואלת אותו באותו סגנו" :ולא כ אמרו חכמי :אי משיירי פאה באילפס ,אבל משיירי פאה בקערה" .אי בשאלתה אליו כוונה רמוזה 21.אדרבה ,אותה אישה שואלת כדי לקבל תשובה ,מפני שנראה לה שהוא עבר על דברי חכמי ,ורוצה היא לדעת שמא יש לו לרבי יהושע ב חנניה הסבר כלשהו להתנהגותו שהיא איננה יודעתו. ג שאלת התינוקת ששאלה לרבי יהושע ב חנניה" :רבי ,לא שדה היא זו" ,מצפה לתשובה 22,והוא אכ משיב תשובה שלא נתקבלה על דעתה ,ורק אז היא מכנה אותו" :ליסטי". באותה צורה יש להבי את שאלת ברוריה לריה"ג" :לא כ אמרו חכמי אל תרבה שיחה ע האשה" ,מפני שא היא באה באותו סגנו לסיפור שברישה .ג כא ,כמו בסיפור הקוד ,נדמה לברוריה שריה"ג עבר על דברי חכמי בריבוי שיחה. ממבט אחר ,על סמ ההקשר לנושא השני שהוצג בתחילת הדברי – אפשר לפרש שא א ברוריה הייתה מודעת לעובדה שלשו חכמה היא לשו קצרה ,כמו בסיפורי הקודמי ,אזי שאלתה אליו היא 21השוו חידושי המאירי ,ש ,ד"ה" :משיירי פאה בקערה" ,סבור שהאישה התכוונה להזכיר לו דברי ששכח .הוא לא כתב כ ביחס לשאלת ברוריה לריה"ג. 22והשוו פרנקל ,2001 ,עמ' ,15הסבור שזו שאלה רטורית. ברוריה – פני מתחלפות לדמותה 169 מדוע הוא נקט לשו ארוכה ,שהיא לשו לא חכמה ,הרי הוא היה צרי לנקוט בלשו קצרה ,שהיא לשו חכמה ,ואי כא כל כוונה מרומזת. לפי כל אחת מהאפשרויות הללו ,ולאור ההקשר של שני הסיפורי דלעיל ,ברוריה שואלת כדי לקבל תשובה .ג א לכאורה נדמה כי היא חרצה את דבריה בקביעה" :היה ל לומר :באיזה ללוד" ,עדיי אפשר לומר שהיא מצפה לשמוע מה בפיו .שאלתה מופנית מתו גישה עניינית, כדבעי ,ללא כוונות רמוזות ,כמו שאלת האישה לרבי יהושע ב חנניה וכמו שאלת התינוקת לרבי יהושע ב חנניה. מה שאי כ הוא בפנייתה לתלמיד בסיפור שבא לאחר הדיאלוג" :לא כ כתוב :ערוכה בכל ושמורה" וכו' .ש היא אינה מצפה ממנו לתשובה מפני שהוא תלמיד ,והיא מרגישה עליונות עליו .דבר נוס :הסיפור שלנו מתאי יותר לסיפורי שקדמו לו לאור פרטי שוני המשותפי לה, כמו הדיאלוג המתקיי בי שני צדדי והפניית שאלה לרבי .פרטי אלה חסרי בסיפור ברוריה והתלמיד .לכ אי להסיק מפנייתה לתלמיד שממנו לא ציפתה לתשובה על שאלתה לריה"ג שממנו ציפתה לתשובה. „‚"‰È¯ ˙˜È˙˘ . בהקשר הקונטקסטואלי שתיקתו של ריה"ג מתפרשת כהודאה שבשתיקה בכישלונו בריבוי שיחה .ברוריה צדקה ממנו בדבריה ,והיא "ניצחה" אותו בדיאלוג ביניה .זאת ,לאור הצהרת הפתיחה בדברי רבי יהושע ב חנניה ]להל :ריב"ח[" :מימי לא נצחני אד חו מאשה תינוק ותינוקת" )פרנקל, ,1991עמ' .(427קווי הדמיו בי הסיפור של ריב"ח והאישה ]=אכסניא[ ובי הסיפור ע ריה"ג וברוריה ה ברורי .בשני הסיפורי מתנהל דיאלוג בי שני הצדדי .הסגנו הצורני של השאלה)" :ו(לא כ אמרו חכמי"23, זהה בשניה .כש שריב"ח מודה שאישה ניצחה אותו ,כ יש לומר שברוריה ניצחה את ריה"ג ניצחו עצו )מוניקנד ,תשנ"ט ,עמ' 45והערה ,(27וששתיקתו היא של מי שמודה שנוצח .וזאת א כי אי לכ רמז בדיאלוג ביניה .שלא כמו בסיפור על ריב"ח שמודה במפורש ששלושה ניצחו אותו ,ריה"ג אינו מודה בכ. 23השוו מסכת דר אר רבה ,פ"ו. אורי צור 170 ¯ÂÙÈÒ‰ χ ÒÁȉ .‰ לפי קריאה זו ,לסיפור זה יש להתייחס כאל אנקדוטה ,סיפור היתולי קצר ואולי פיקטיבי )בחלקו( ,שנסדרה על ידי העור באופ אסוציאטיבי ,לאור ההקשר הקונטקסטואלי של הסיפורי הקודמי של ריב"ח .הסיפור על ריב"ח והתינוק הבא לפני הדיאלוג נפתח בצורה הבאה" :פע אחת הייתי מהל בדר ,וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכי ,ואמרתי לו :באיזה דר נל לעיר" .הדיאלוג בי ריה"ג וברוריה נפתח בצורה דומה" :רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא ,אשכחה לברוריה ,אמר לה באיזו דר נל ללוד" .ג הפתיח בסיפור ע ריב"ח והתינוקת נפתח בהיצג" :פע אחת הייתי מהל בדר" .הוס לכ את המרכיבי הקונטקסטואליי מהסיפור הקוד על הגלילי שנתכנה "גלילאה שוטה" ,ואת שאלתה של האישה לריב"ח "ולא כ אמרו חכמי" המצויי ג בסיפורנו .כ נתקבל הכינוי "גלילי שוטה" בפי ברוריה ,ושאלתה באותו סגנו" :לא כ אמרו חכמי". *** לסיכו ,נמצאנו למדי שסוגי קריאה שוני של סיפור זהה יוצרי השתמעויות שונות בי קריאה לקריאה ביחס לדמותה של ברוריה .לא ראי זה כראי זה .המלצתנו למעשה היא שבבואנו לפענח סיפורי מהתלמוד הבבלי ,יש להגדיר מראש את סוג הקריאה. ·‰ÈÙ¯‚ÂÈÏ·È אב שוש ,א' ) .(1993ער" :שוטה" ,תתער" :שוטה שבעול" .המלו החדש .ירושלי: קרית ספר. אופנהיימר ,א' )תשנ"א( .הגליל בתקופת המשנה .ירושלי :מרכז זלמ שזר לתולדות ישראל. בויארי ,ד' ) .(1981דיאכרוניה מול סינכרוניה' :מעשה דברוריא' .מחקרי ירושלי בפולקלור היהודי ,יא–יב ,עמ' .717 בקו ,ב' ) .(2003כיצד נספר את סיפור סו חייה של ברוריה? .להיות אשה יהודייה ,ב, עמ' .130–121 היימא ,א' )תשכ"ד( .תולדות תנאי ואמוראי ,א–ב .ירושלי :קריה נאמנה. ברוריה – פני מתחלפות לדמותה 171 חז רוק ,ג' ) .(1995החוט המשולש – על מיניות ,זוגיות ונשיות ביצירות חז"ל .תיאוריה וביקורת ,7 ,עמ' .264–255 לביא ,מ' )תשס"ב( .קבלת האחר והאחרת – תהליכי הבלטה וטשטוש בסיפורי חז"ל, משלב ,לז ,עמ' .75114 לוי ,ז' ) .(1986הרמנויטיקה .ירושלי :הוצאת ספרית הפועלי והקיבו המאוחד. לוי כ" ,י' )תשנ"ו( .בי לילית לברוריה .מבוע ,כח ,עמ' .96–89 מוניקנד ,י' )תשנ"ט( .ברוריה כדמות אנלוגיתניגודית לרבי מאיר .דר אגדה ,ב ,עמ' .63–37 מיטלמ ,ח' )תשנ"ד( .רחל אשת ר' עקיבא וברוריה אשת ר' מאיר כמודל לחיקוי .הגיגי גבעה ,ב ,עמ' .59–49 פרידלנדר ,י' )תשמ"א(' .ברוריה בת רב חנינא ב תרדיו ' מאת שמואל מולדר .מעתי"ה, ג ,עמ' .163–125 פרנקל ,י' )תשל"ח( .שאלות הרמנוטיות בחקר סיפור האגדה .תרבי ,מז ,עמ' .143–139 פרנקל ,י' ) .(2001סיפור האגדה – אחדות של תוכ וצורה – קוב מחקרי .תלאביב: הוצאת הקיבו המאוחד. צור ,א' )תשס"ו( .חוסר הדיוק הלשוני של בני גליל ואופ השימוש בו בתלמוד .מורשתינו, יז ,עמ' .295–281 Adler, R. (1988).The Virgin in the Brothel and Other Anomalies: Character and36ontext in the Legend of Beruriah, Tikkun, 3 (6), pp. 28–32, 102–05. Boyarin, D. (1993). Carnal Israel Reading Sex in Talmudic Culture. Berkeley. Los Angeles. Oxford: University of California Press. Goodblatt, D. (1975). The Beruriah Traditions, JJS, XXVI (1–2), pp. 68-85. Sarah, E. (1993). Beruria: A Suitable Case for Mistreatment or Why we Haven`t Got the Sayings of Our Mothers, European Judaism, 26 (2), pp. 14–23.
© Copyright 2024