מעגלי שייכות
מעגלי שייכּות
מדריך למורה
2
מדריך למורה ,מעגלי שייכות
תוכן עניינים:
הקדמה
פתח דבר
מבנה הספר
עקרונות דידקטיים
המדריך למורה
שער ראשון – זהות ושייכות
פרק א :זהות – בין שוני לשותפות
פרק ב :עולם מאוחד מול זהות ייחודית
פרק ג :זהות יהודית במבחן – סיפורו של האח דניאל
שער שני – משפחה מול השקפת עולם ואורחות חיים
פרק א :משפחה מול השקפת עולם ואורחות חיים – מעגלי שייכות שונים
פרק ב :מקרה מבחן – "חטא ישראל ,אף על פי שחטא – ישראל הוא"
פרק ג :מקרה מבחן – הגיור :הצטרפות לעם ישראל
פרק ד :מהי השקפת עולם יהודית?
שער שלישי – מעגל הזיכרון
פרק א :על הזיכרון ועל השִ כחה
פרק ב :תפקידו של הזיכרון בעיצוב ההווה
פרק ג :זיכרון וזהות
שער רביעי – מעגל האחריות והמעורבות
פרק א" :כל ישראל ֵ
ערבים זה בזה"
3
פרק ב :מקרה מבחן – חובת הצדקה
שער חמישי – מעגל המקום
פרק א" :פה בארץ חמדת אבות"...
פרק ב :הארץ הטובה
פרק ג :ארץ ייעוד
פרק ד :ארץ מולדת
שער שישי – מעגל הייחודיות
פרק א :ייחודיות יהודית
פרק ב :לוח השנה
פרק ג :שפה
פרק ד :סמלים
הפעלות סיכום
4
5
פתח דבר
ספר הלימוד "מעגלי שייכות" עוסק בהיבטים שונים של זהות יהודית .בבסיס הספר עומדת
ההנחה שחשוב ביותר שתלמידי התיכון במדינת ישראל יעסקו בזהות היהודית .לעומת ספרי
לימוד אחרים ,הדנים בסוגיות שונות העולות מהספרות היהודית ,ספר זה בא להעלות
שאלות בסיסיות בדבר הזהות היהודית – כיצד ניתן להגדיר אותה? מהם מרכיביה של זהות
זו? מה חשיבותה עבור יהודי בן זמננו ועוד .זהו ספר הלימוד הראשון במקצוע מחשבת
ישראל בחינוך הממלכתי ,המעלה שאלות אלו בפני התלמיד .אנו מניחים שתלמיד שיעבור
את תהליך בירור הזהות שמציע הספר ,יגיע להמשך הלימוד של מחשבת ישראל מתוך
פתיחות ואהדה.
בבסיס הספר מונחת גם הנחת היסוד שהתלמיד הוא זה שיגדיר את זהותו .אמנם קיימות
הגדרות חיצוניות ,דוגמת ההלכה היהודית או משרד הפנים ,אולם הזהות העצמית תתעצב
רק מתוך בחירתו של האדם עצמו .הבסיס לבחירה זו הוא לימוד עמוק המציג את ממדיה
השונים של הזהות היהודית על מרכיביה ועל המורכבות שבה.
מבנה הספר
ספר הלימוד מבוסס על הרעיון של "מעגלי שייכות" ,המרכיבים את הזהות .קיים מגוון יחסים
בין המעגלים – ישנם מעגלים חופפים (למשל ,ההשתייכות לתנועת נוער מסוימת כרוכה
בזהות פוליטית מסוימת) ,וישנם מעגלים שאין להם קשר למעגלים אחרים (למשל ,התלמיד
החבר בתנועת נוער ועמדתו הפוליטית מושפעת מכך ,חובב גם סגנון מוזיקלי מיוחד שבו הוא
רואה חלק מזהותו).
מכיוון שספר הלימוד עוסק בזהות יהודית ,אנו מציעים בפני התלמיד שישה מעגלים
המתייחסים לזהות היהודית ,המהווים דרכים שונות להגדרה עצמית יהודית:
א .שיוך משפחתי :הזהות היהודית מקורה בלידה לאם יהודיה .כמו כן ,הזהות קשורה להווי
משפחתי ,מסורת ,קשר להורים ולדורות הקודמים ועוד .המזהה עצמו כיהודי על פי מעגל
זה יכול להגדיר את זהותו כך :אני יהודי ,משום שנולדתי לאם יהודיה ולמשפחה יהודית.
ב .השקפת עולם ואורחות חיים :הזהות היהודית מקורה באמונה ,השקפת עולם ,אורח חיים
מסוים (טקסים הקשורים למעגל השנה או למעגל חיים) ,אמונות ועוד .המגדיר עצמו
כיהודי על פי מעגל זה יכול להגדיר את זהותו כך :אני יהודי ,משום שאני חוגג חגים
יהודיים ,אני יהודי ,משום שאני מאמין במוסר היהודי וכדומה.
ג .זיכרון :הזהות היהודית מקורה בקשר לעבר היהודי ולמאורעות היסטוריים משמעותיים
בעבר היהודי .המגדיר עצמו על פי מעגל זה יכול להגדיר את זהותו כך :אני מזהה עצמי
6
כיהודי ,משום שהזיכרון היהודי הוא חלק ממני .אירועים דוגמת יציאת מצריים ,מתן תורה
או השואה הם חלק מהותי מזהותי.
ד .אחריות ומעורבות :בבסיס הזהות היהודית עומדת הסולידריות לבני העם .האחריות של
היהודי לאחיו .אחריות זו יכולה להיתרגם גם למעשים דוגמת מעורבות חברתית ,שירות
בצה"ל וכו' .מי שמגדיר עצמו על פי מעגל זה יטען :אני יהודי ,משום שיש לי אחריות כלפי
כל יהודי בעולם ,משום שאני משרת בצבא מתוך מודעות יהודית וכדומה.
ה .הקשר למקום :הזהות היהודית מקורה בקשר העמוק לארץ ישראל .זהות זו מבטאת את
הזיקה של היהדות לארץ ישראל ומדגישה אותה .מי שמגדיר עצמו כיהודי על סמך מעגל
זה יכול להגדיר את זהותו כך :אני יהודי ,משום שאני חי בארץ ,או לחילופין חי בחו"ל ,אך
רואה את ארץ ישראל כמקום מרכזי עבורי.
ו .ייחודיות יהודית :הזהות היהודית היא מה שמבדיל ומייחד את היהודי מסביבתו שאינה
יהודית ,כמו השפה העברית ,לוח השנה העברי ,סמלים יהודיים ועוד .מי שמגדיר עצמו
על סמך מעגל זה יטען כי זהותו היהודית מבוססת על העובדה שהוא דובר עברית ,נח
בשבת וחוגג את החגים על פי לוח שנה ייחודי.
ראוי שוב להדגיש שבין המעגלים אין סתירה .אדם יכול להגדיר את זהותו על סמך מספר
מעגלים .כך יכול אדם להגדיר עצמו כיהודי ,משום שהוא חי בארץ ודובר עברית ,למרות
שאורח החיים שלו אינו קשור בעיניו למסורת יהודית כלשהי.
על בסיס ששת המעגלים הללו נבנה ספר הלימוד .הספר כולל שישה שערים .ראוי לציין שאין
חפיפה מלאה בין המעגלים המצוינים לעיל ובין חלקי הספר:
שערו הראשון של הספר דן באופן כללי בנושא הזהות האישית .הוא מציג את המודל של
מעגלי השייכות השונים של האדם ומעורר לדיון על הגישה האוניברסלית מול הגישה
הפרטיקולרית .שער זה משמש כמבוא לספר ,ורק בסופו ("מעגל הזהות והשייכות") נפתח
העיסוק בזהות היהודית דרך סיפורו של האח דניאל.
השער השני ("משפחה מול השקפת עולם ואורחות חיים") דן בשני מעגלי שייכות שונים :תוך
תיאורם של מעגלי השייכות היהודיים השונים מתברר שהספרות היהודית לתקופותיה
השונות נחלקת בין הוגים וזרמים המדגישים את הצד המשפחתי של היהדות ,לבין הוגים
וזרמים המדגישים את הצד הרעיוני שלה .על כן מציג ספר הלימוד את שני המעגלים האלו
כמתנגשים זה בזה בתוך שער אחד ,שבו מוצגים הן עימות הן אפשרויות של השלמה בין
השניים.
מתוך שיקולים אלו בנוי הספר כך:
שער ראשון – זהות ושייכות;
7
שער שני – משפחה מול השקפת עולם ואורחות חיים;
שער שלישי – מעגל הזיכרון;
שער רביעי – מעגל האחריות והמעורבות;
שער חמישי – מעגל המקום;
שער שישי – מעגל הייחודיות.
בכל אחד מהשערים מוצג הרעיון המרכזי שבו עוסק מעגל השייכות הנדון .בנוסף לכך,
מתואר בכל שער קונפליקט העומד בבסיס המעגל .באמצעות העיסוק בקונפליקטים ניתן
לעמוד על המורכבות שבזהות היהודית ולהביא את הלומד לידי לימוד משמעותי .כך למשל
נפתח מעגל הזיכרון בשאלה בדבר חשיבות הזיכרון לעומת חשיבות השכחה ,ולצד שתיהן –
דעה המשלבת בין שתי הטענות .במעגל המקום תועלה השאלה "מדוע דווקא ארץ ישראל?"
התשובות השונות לשאלה זו יחשפו דעות שונות בדבר חשיבותה של ארץ ישראל במסגרת
הזהות היהודית.
כל אחד מששת שעריו של הספר מורכב מפרקים המתמקדים בנושא מסוים ,והמחולקים
למקורות שונים הבאים ברצף רעיוני.
עקרונות דידקטיים
אנו סוברים שלימוד העוסק בנושא הזהות היהודית צריך להיות מבוסס על דיון פתוח
שבמרכזו עומדים מקורות שונים .אנו מקווים שתלמיד הלומד מתוך ספר לימוד זה יחווה
במקביל שני סוגי לימוד :לימוד טקסטואלי ,שיעמיק את היכרותו עם השפה היהודית ,עם
זרמים והוגים מתקופות שונות ועם מושגים מרכזיים בספרות ובמסורת היהודית .עם זאת,
הלימוד יהיה אישי .הלימוד נע בין חומרים בעלי אופי אינטלקטואלי לבין חומרים המזמינים
את הלומד לדיון אישי עם זהותו ,עם המורה ועם חבריו לכיתה .השילוב בין לימוד
אינטלקטואלי ודיון פתוח מתווה או אופיו של הספר.
הלימוד האינטלקטואלי יכלול הסברים למושגים מרכזיים ,רקע היסטורי לספרות היהודית
מהמקרא ועד העת החדשה ושאלות שיעזרו להעמיק בלימוד המקורות ויוודאו הבנה של
התלמיד.
הדיון הרגשי המלווה את הספר יזמן ללומדים הפעלות שונות ,שירים ,שאלות בעלות אופי
פתוח ועוד.
כל אחד מן המקורות המובאים בספר מלווה בהקדמה ,ובה רקע כללי למקור וקישורו
למקורות הקודמים ולרעיון הכללי של הפרק .לצד המקור מוצגות שאלות ,שכאמור ,בחלקן הן
מתייחסות להבנת המקור ,בחלקן הן עוזרות לנתח את המקור באופן מעמיק יותר ,ואחרות
8
מפנות את הלומד לדיון אישי או אקטואלי בסוגיה שבה דן המקור .אחרי כל מקור מופיע
סיכום קצר ,העומד על הרעיונות המרכזיים של המקור והקושר רעיונות אלו לנושא הפרק.
השתדלנו שהסיכום יישאר כללי ,ולא יענה באופן מפורש על השאלות שנוסחו בספר.
על מנת לסייע בהבנת המקורות והוראתם תוך הדגשת הרקע ההיסטורי שלהם אנו מציעים
ארבע דרכים שונות:
א .לצד כל מקור מופיע הסבר על כותב הדברים ועל מושגים מרכזיים הנזכרים בו.
ב .בגוף הטקסט מוסברים מושגים ומילים קשות שאינם מוכרים לתלמיד.
ג .כל אחד מהמקורות מודפס בצבע המעיד על השתייכותו ההיסטורית( .מקראה לצבעים
מופיעה בפתיחה לספר הלימוד).
ד .כחלק מן ההקדמה מוצגות תולדות הספרות היהודית מתקופת המקרא ועד ימינו .המורה
יכול ללמד זאת כהקדמה לשיעור או לחזור אל המידע הזה מדי פעם על פי המקורות השונים.
חשוב לציין שספר הלימוד גדוש במקורות רבים .אנו רואים את הלימוד בספר כמבוסס בחלקו
על דיון פתוח הגוזל זמן רב .מתוך כך אנו מציעים שהמורים ילמדו רק חלק מן המקורות .עוד
אנו ממליצים שלא להתמקד רק במספר שערים אלא ללמד מקורות מכל שערי הספר .כך
ייחשף התלמיד למעגלים השונים ,והעיסוק החופשי והפתוח בזהות היהודית לא ייפגע.
על מנת לסייע בדיון הפתוח הבאנו בספר דרכים שונות לגוון את ההוראה הטקסטואלית
המוכרת .למשל" :בית משפט כיתתי" ,הפעלה הדורשת מהתלמיד לבחור אירועים הנוגעים לו
מתוך ההיסטוריה היהודית ועוד .בהקשר זה נציין גם את התמונות הרבות המופיעות בספר,
שאל חלקן ניתן להתייחס לטקסט לכל דבר ,ולשלבן בדיון.
המדריך למורה
המדריך למורה לספר הלימוד "מעגלי שייכות" בא לסייע למורה .שתי מטרותיו המרכזיות הן
סיוע למורה בניתוח המקורות והצעת מקורות נוספים ,שיוכלו לסייע בדיון ולהפוך אותו
למעניין ואקטואלי.
המדריך למורה בנוי באופן זהה לספר הלימוד :שישה שערים המורכבים מפרקים
המורכבים ממקורות .בכל אחד מהשערים נציג את המקורות ,ננתח אותם ונרחיב עליהם.
9
לימוד התכנית מזמין הכרת חומרים נוספים שאינם מצויים בספר הלימוד – חלקם
מופיעים במדריך למורה .אם יש מקורות נוספים שלימדתם בכיתה ,נשמח לדעת עליהם
ולשלבם במהדורות הבאות של המדריך למורה.
על מנת להבחין בין ניתוח המקורות שבספר לבין מקורות העשרה הבאים במדריך
למורה הדגשנו את מקורות ההעשרה בכך שהקפנו אותם במסגרת.
אנו מאחלים לכם לימוד והוראה מהנים ויצירתיים.
01
שער ראשון – זהות ושייכות
תכנית הלימודים נפתחת בשער הזהות והשייכות .השאלה המרכזית הנשאלת בו היא מה
משמעותה של זהות אישית וזהות לאומית.
במרכז הפרק הראשון ,זהות – בין שוני לשותפות ,עומד המתח שבין הגישה האוניברסלית
הרואה את כל בני האדם כחלק מחברה אחת ,לבין הגישה הפרטיקולרית המדגישה את
הייחודיות של כל קבוצה וקבוצה .אנו מציגים את שתי הגישות ואת המתח הקיים בין
השתיים .אין אנו מציגים גישה אחת כעדיפה על אחרת.
כהקדמה לדיון העקרוני נפתח בהפעלה.
פרק א :זהות – בין שוני לשותפות
הפעלה :1תעודת זהות אישית
בהפעלה זו התלמידים מעצבים לעצמם תעודת זהות אישית על פי קריטריונים שהם עצמם
קובעים .התלמידים הם שיקבעו את הבסיס לדיון שיתקיים בהמשך.
מטרת ההפעלה לעסוק בשאלת הזהות באופן הבסיסי ביותר על ידי הגדרה עצמית.
דרך הפעלה זו התלמידים עוסקים במספר היבטים של זהות:
א .הייחודיות של התלמיד ביחס לשאר תלמידי הכיתה כנגד המשותף לו ולהם.
ב .המשותף לתלמיד ולשאר בני המין האנושי.
ג .מקומו של הלאום בזהות האישית.
ד .יתרונות הגישה האוניברסלית אל מול חסרונותיה.
ההפעלה מעמידה את התלמידים על הקשר ועל המתח שבין היחיד לחברה; על חשיבות
ההשתייכות החברתית בהשוואה לחשיבותה של ייחודיות אישית.
כדי להעמיק בנקודה זו ,הבאנו שני מקורות של פסיכולוגים מהמאה ה :21-רודולף דרייקורס
ואריך פרום.
לדעת דרייקורס ,זהותו של אדם מתעצבת תוך מגע עם החברה ,ותחושת ההשתייכות היא
המביאה לעיצוב זהותו .אריך פרום ,לעומתו ,מדגיש שעיקר גיבושה של הזהות האישית
מתחולל כתהליך בחיי היחיד דווקא.
שני תיאורים פסיכולוגיים אלה של תהליך צמיחת הזהות האישית מנוגדים זה לזה .ניתן
לבחון את שני התיאורים ,לעמת אותם ואולי למצוא נתיב ביניים .דרכם אנו מציעים לשוב
ולבחון את תעודת הזהות האישית; ואת רעיונותיהם של שני ההוגים כדי לבדוק גם על סמך
תעודת הזהות.
00
פרק ב :עולם מאוחד מול זהות ייחודית
בפרק זה אנו מעמתים בין הגישה האוניברסלית לגישה הפרטיקולרית .העימות בין הגישות
הללו יעלה לדיון את השאלה אם יש מקום ל ֵזהות פרטיקולרית או שמא עדיף קיומה של
אנושות מאוחדת ,שבה יימחקו הזהויות הלאומיות הנבדלות .קודם שנשאל מהי זהותנו
האישית ,ומה הקשר בינה לבין זהותנו הלאומית ,חשוב שנדון על אוניברסליות מול
פרטיקולריות.
.1סיפור מגדל בבל
בפרק יא בספר בראשית מובא סיפור מגדל בבל .על פי התיאור ביקשו בני האדם לבנות
מגדל .אנו רגילים לראות במגדל זה התרסה כלפי אלוהים ,אך המקרא מתאר את הסיבה
להקמת המגדל כפחד מפני הבדידות האנושית ,מפני ה ַפלגנות והפיזור" :ו ַי ֹאמרּו הָ בָה נִבנֶה
ָארץ".
לָנּו עִ יר ּומִ גדָ ל ור ֹאׁשֹו בַשָ מַ י ִם ונַעֲ שֶ ה לָנּו ׁשֵ ם פֶן נָפּוץ עַ ל פנֵי כָל הָ ֶ
אנו מציגים את הרצון של בני האדם להתאגד כרעיון אוניברסלי ,המטשטש את ההבדלים בין
העמים ,הבאים בין היתר לביטוי בהבדלי השפה" :הֵ ן עַ ם אֶ חָ ד ושָ פָה ַאחַ ת ל ֺכלָם" .הרעיון
האוניברסלי נראה בעיני אלוהים כבלתי רצוי .הוא מפזר את בני האדם בעולם ,מעניק
לקבוצות השונות שפות שונות ומבטל את הרצון האנושי בעולם אחד ומאוחד.
ראוי לציין שמבין אפשרויות קריאה רבות בחרנו בדרך קריאה מסוימת לסיפור זה ,דרך
המבליטה את המתח שבין הפרטיקולרי לאוניברסלי.
.2בזכות הפיזור
מדוע ,לדעת המקרא ,מתנגד אלוהים לרעיון האוניברסלי? בחרנו להביא את תשובתו של
ישעיהו ליבוביץ לשאלה זו.
לדעת ליבוביץ ,אלוהים לא העניש את בני האדם בכך שפיצל אותם לתרבויות רבות והָ רס את
החלום האוניברסלי .אדרבה ,לדבריו ,בכך גמל אלוהים חסד עם בני האדם ,שכן ריבוי
תרבויות מונע את השתלטותה של תרבות אחת תוך דיכוי האחרות ודיכוי האדם .ליבוביץ
גורס שריבוי העמים והלאומים אמנם הביא למאבקים ולשפיכות דמים ,אולם דיכוי האדם
גרוע מהם.
על מנת להסביר עמדה זו ,השווי נו בין סיפור מגדל בבל לתפיסת עולם אוניברסלית מהמאה
ה – 21-החזון הקומוניסטי .בין הסיפור המקראי הקדום לאירועים היסטוריים שאירעו במאה
ה 21-קיימת הקבלה מרתקת.
.3העולם כאחד
02
סיפור מגדל בבל מציג התנגדות לרעיון האוניברסלי .אולם במקור מקראי אחר ,בדברי הנביא
ישעיהו ,אנו פוגשים גישה אוניברסלית הקוראת לעמי העולם להתלכד סביב בית המקדש,
סביב דברי אלוהים וסביב רעיונות המוסר של התורה.
בין סיפור מגדל בבל לנבואת ישעיהו מתגלעת סתירה.
ניתן ליישב סתירה זו הוא בקיומו של מגוון דעות ביחס לשאלת האוניברסליות במקרא.
הסבר אחר לסתירה יציג את האוניברסליות המבוססת על רעיונות אנושיים ,דוגמת מגדל
בבל ,כבעייתית ומסוכנת .לעומתה אוניברסליות המבוססת על אמונה דתית בשלום עולמי
מוצגת במקרא כחזון אחרית הימים – כמצב עתידי ,שאליו עלינו לשאוף.
לשאלת ההבדל בין שתי ההשקפות תשובות נוספות ,הדיון בשאלה זו יכול ללמד אותנו רבות
על העולם האידיאלי .מובן שאי אפשר להתעלם בדיון זה מסכנת הטוטליטריות.
בהמשך לנבואת ישעיהו הבאנו את שירו של ג'ון לנון "דַ מי ֵין" ) .(Imagineג'ון לנון מייצג בשירו
תפיסת עולם שהגיעה לשיאה בשנות השישים של המאה ה .21-גם כיום ,בעולמו של הכפר
הגלובלי ,רבים מחזיקים בה .תפיסת העולם האוניברסלית קוראת לביטול המוסדות הקיימים,
דוגמת לאום ,מדינות ,דתות ורכוש .מוסדות אלה כובלים את בני האדם ,מונעים את אושרם
ודוחפים אותם לעימותים מיותרים.
כך טוען ג'ון לנון ,שהדת ,המבטיחה למאמינים את העולם הבא ,מונעת מהם למעשה את חיי
ההווה .המדינות מביאות את בני האדם למלחמות מיותרות ,והחמדנות והחומרנות מונעות
מבני האדם לחלוק את אושרם ואת עושרם עם אחרים.
שירו של לנון הוא תיאור אוטופי של עולם חדש ,חופשי ומאושר .בקריאה ראשונה נשמע רעיון
זה כאפשרי ורצוי .אולם ,בקריאה נוספת ומעמיקה של השיר עולות לא מעט שאלות שבהן
דנו עד כה .ראשית יש לשאול ,אם חזון זה הוא אפשרי .שנית – האם הוא רצוי ,ומהו המחיר
שיגבה עולם כזה .האם בעולם אוטופי זה יש מקום לזהות קולקטיבית? (למשל ,זהות
לאומית) .ואם הזהות הקולקטיבית רצויה ,האם נסכים לוותר על זהותנו הקבוצתית למען
עולם אוטופי זה? האם נהיה נכונים לוותר על תרבותנו הלאומית ,הכוללת שפה ,חגים,
סמלים וכו' ,עבור אחדות אנושית?
אנו מביאים אגדה עממית של יהודי פרס ,המסבירה את חשיבותו של ריבוי הגוונים שבחברה
הרב-תרבותית:
לפני שנים רבות נגזרה ג ֵזרה על יהודי העיר כשאן שבאירן .מושל האזור החליט שעל יהודי
העיר להתאסלם בתוך חודש .התכנסו זקני היהודים כדי לטכס עצה .התפללו ,בכו ונותרו
שותקים ואובדי עצות .לפתע נכנסה אשת הרב ואמרה :השאירו לי ולנשות העיר את הדבר.
עוד באותו ערב החל להישמע קולם של נּו ֵלי האריגה ברחבי העיר .במשך חודש לא פסק
לרגע קולם של הנולים ,והנשים כמעט שלא יצאו מפתח בתיהן.
03
בתום ימי החודש באו מכובדי היהודים למושל האזור ובקשה בפיהםַ :בטל את הגזרה .סירב
המושל לשמוע את נכבדי היהודים ,אולם שמח לקבל מהם את השי שהביאו .אמרו
המכובדים :הבאנו להוד מעלתו שתי מתנות ונבקש ממנו שיבחר אחת מהן .פרשו מכובדי
היהודים בפני המושל שני שטיחים .האחד מפואר וססגוני מאין כמוהו .פרחים צבעוניים
שזורים בעלים רקומים בחוטי זהב ,צדפים צהובים בים הכחול ,ציפורים ססגוניות על עצים
ירוקים .שטיח כה יפה וצבעוני שלא נראה מעולם .השטיח השני היה אדום .אדום כולו ,ללא
צבע נוסף .השתגעתם? שוטה אני בעיניכם? מיד אערוף את ראשיכם .איזה בן אדם יוותר על
שטיח צבעוני ויפה כל כך ויעדיף שטיח אדום?
פתח זקן היהודים את פיו בחשש ואמר :השטיח הצבעוני הוא מחוז כשאן שהוד מעלתו שולט
בו .אזורנו היפה והצבעוני בו שוכנים זה לצד זה צבעים רבים ויפים :מוסלמים ,נוצרים,
יהודים ,תורכים...
התרצה אתה להחליף את השטיח הצבעוני בשטיח השני?
באמצעות משל מודגם בסיפור זה המחיר שעלולה לגבות תפיסה אוניברסלית – דיכוי ָן של
תרבויות שונות .סיפור זה מייצג גישה הרואה את תרומתו של ריבוי התרבויות לחיים
רבגוניים ועשירים יותר.
הפעלה " :2אני והחבר'ה"
בהפעלה הראשונה בחנו התלמידים את זהותם האישית תוך העלאת שאלות ,הנוגעות
לעיצובה של תעודת זהות אישית .בהפעלה השנייה אנו מציבים בפניהם את שאלת זהותם
האישית בהקשר החברתי :כיצד זהותם האישית מעוצבת מתוך השתייכותם לקבוצות שונות.
דרך הפעלה זו פוגשים התלמידים לראשונה ב"מעגלי השייכות" ככלי להגדרת זהות
ולעיצובה .בהפעלה עולה מול התלמידים תפיסת העולם של תכנית הלימודים כולה :זהותך
קשורה קשר הדוק לזהותם של אחרים; זהותך מורכבת ממרכיבים שבהם בחרת לצד
מרכיבים שאליהם נולדת או שאליהם הצטרפת ללא בחירה; זהותך מורכבת בו-זמנית מכמה
רבדים ומעגלים ,ואין בריבויים משום סתירה .ומעל הכול – רק היחיד יכול להגדיר את זהותו.
אנו מאמינים שלדיון בנושא הזהות ובלימוד מקורות שונים הקשורים לזהות יהודית ,יש חלק
חשוב בעיצובה של זהות אישית.
פרק ג :זהות יהודית במבחן – סיפורו של האח דניאל
שער הזהות והשייכות עוסק באופן כללי בשאלות של זהות אישית ולאומית ולא בזהות
יהודית ספציפית .אולם הפרק האחרון בשער זה מהווה גשר מהדיון בזהות הכללית לעבר
העיסוק בזהות היהודית .מתוך העקרונות שנוסחו במהלך השער אנו עוברים לעיסוק בזהות
היהודית ,שתידון בגוף הספר.
04
הערה חשובה :בעמוד 21בספר הלימוד מופיע חוק השבות כלשונו .החוק כולל את ה ִפסקה:
"יהודי – מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת" .ראוי לציין ש ִפסקה זו
נוספה לחוק רק בשנת 0971בעקבות פסק דין שליט* .בעת הדיון בעניינו של האח דניאל,
הגדרה זו ל"יהודי" לא הייתה קיימת בחוק השבות.
* פסק דין שליט -
בשנת 0969ביקש בנימין שליט ממשרד הפנים לרשום את ילדיו שנולדו מאשתו
הנוצרייה כחסרי דת וכבעלי לאום יהודי .משרד הפנים סירב ,ושליט פנה לבג"צ ,שקיבל את עתירתו.
בעקבות פסק דין זה שּונה חוק השבות ,והוכללה בו הגדרת היהודי המופיעה לעיל.
סיפורו של האח דניאל הוא סיפור מופלא ,המעלה שאלות רבות לגבי זהות יהודית בזמננו.
למרות שהדבר אירע לפני כמה עשורים ,ולמרות ייחודו של הסיפור ,אנו מוצאים בו רלוונטיות
רבה .סיפורו של האח דניאל מוצג בתכנית הלימודים בעמוד .21בהמשך המדריך למורה
נביא פרטים נוספים על סיפורו של האח דניאל וקטע מריאיון שנערך עמו זמן מה לפני מותו.
סיפורו של האח דניאל מעלה את כל ששת מעגלי השייכות המוצגים בחוברת .אנו מציעים
לשאול את התלמידים אם האח דניאל היה יהודי או לא מהם הנימוקים האפשריים לראות בו
יהודי ,ומה עשוי למנוע את הגדרתו כיהודי ,ולרשום את התשובות על הלוח.
תשובות אפשרויות :הוא יהודי ,מכיוון שנולד לאם יהודייה ,משום שהוא רוצה לגור בארץ,
מאחר שקיבל חינוך יהודי; הוא אינו יהודי ,כי הוא מאמין בדת אחרת ,כיוון שהוא נראה כמו
נוצרי וכיו"ב .מתוך התשובות הללו ניתן לשרטט את מעגלי השייכות( .קישור מפורש בין
סיפורו של האח דניאל למעגלי השייכות מצוי בעמודים 25-24בתכנית הלימודים).
ראוי לדון בשאלה מי מחליט על זהותו של אדם – המדינה או האדם עצמו.
על מנת להציג את מורכבות של הסיפור ,בחרנו להביא את דעותיהם של שני שופטי בג"צ,
כפי שהוצגו במשפט עצמו.
השופט משה זילברג מציג בדבריו קושי פסיכולוגי ,הנעוץ בסירוב לבקשתו של אדם ,שהציל
בפועל יהודים רבים ,והוא מעוניין להתאחד עם בני עמו .לטענת השופט זילברג ,משמעותה
של בקשה זו בעייתית ביותר ,שכן דניאל רופאייזן מבקש להתעלם מההיסטוריה היהודית,
שעל פיה יהודי אינו יכול להיות נוצרי .אין זו השקפה דתית ,שכן מבחינת ההלכה רופאייזן
נחשב ליהודי לכל דבר ,אך על פי ההיגיון ההיסטורי החילוני טוען השופט שאין לראות בו
יהודי ,וזאת משום רדיפת היהודים מצד הכנסייה לאורך הדורות.
לעומתו ,טוען השופט חיים כהן ,שהקמת מדינת ישראל הביאה לשינוי מהותי בערכים .כשם
שמדינת ישראל יצרה לראשונה מזה אלפי שנים ריבונות יהודית ,צבא יהודי וממשלה יהודית,
כך יש לבחון מחדש מושגים שהיו חלק מהקיום היהודי בגולה .לדעתו ,ההסתגרות ,שאפיינה
05
את העם היהודי בגולה ,כבר אינה נחוצה במדינת ישראל ,הצריכה לפתוח את שעריה בפני
כל מי שרואה עצמו כיהודי.
אנו מציעים לסיים את לימוד הפרק ב"בית משפט כיתתי" ,שבו יעלו התלמידים את הדעות
השונות ויכריעו אם לדעתם יש לקבל את האח דניאל כאזרח יהודי בארץ ישראל.
להלן ציטוטים מדבריו של דניאל אוסוולד רופאייזן ("פוליטיקה" .)0987 ,07
אני ישראלי "סתם" .ההשתייכות הלאומית נשללה ממני ,בצדק או שלא בצדק .בתעודת
הזהות שלי ,במשבצת "לאום" נשלח הבודק לדף מספר ,01שבו כתב הפקיד הכול-יכול:
"הלאום :בלתי ברור".
[ ]...השאלה המ רכזית היא האם ישראל מחויבת להמשכיות או לניתוק ממסורת? לכך אין לי
תשובה חד-משמעית .כנראה התשובה נמצאת באמצע ,בין שתי עמדות קיצוניות ,מפני
שרבים לא יסכימו לנתק טוטאלי :קשה להקים מדינה שאין לה עבר; בלי העבר אין לנו זכות
קיום בחבל זה במזרח התיכון .ואם אני מקבל את ההמשכיות נשאלת השאלה :המשכיות
למה? הרי למצב ששרר פה לפני אלפיים שנה אי אפשר לחזור ,וגם את החיים היהודיים
מה"גלות" קשה להמשיך.
[ ]...איני בטוח שאפשר למצוא פתרון מראש לשאלת ההמשכיות .כנראה שהזמן יביא את
הפתרון ,ועד אז לא נשאר לנו אלא להתאזר בסובלנות אבל גם בהעזה ,כדי לא לתת
לקבוצות שוליות וצעקניות ,במיוחד לקבוצות שעדיין לא טעמו את טעמם של החופש
והאחריות ,להשתלט על החברה ולקבוע את דרכה לעתיד.
[ ]...כשהתבקשתי להביע את דעתי על נושא הזהות הישראלית ,ודאי הביאו המבקשים
בחשבון את מעמדי המיוחד כאיש דת נוצרי החי בחברה עברית ]...[ .טוב לי שקיימת שוב
מדינת יהודים הנקראת ישראל .אני מזדהה עם המדינה ומשתדל לייצגה כראוי .לפעמים עלי
לקבל על עצמי ,מתוך סולידריות ,אחריות למעשים שליליים מבחינה מוסרית ,אך על פי רוב
אני גאה על היותי ישראלי .אין לי דרכון אחר ,לכן גם לא אוכל להסתיר את אזרחותי בחוץ
לארץ .את הדרכון אני מראה בסיפוק ובגאווה.
קיום המדינה ששמה ישראל מחייב את הנוצרים לרוויזיה בהשקפותיהם ]...[ .כאיש מאמין
אני רואה בחזרת העם לארצו אות לנאמנות של אלוהים להבטחותיו וסימן של צדק-על אחרי
האסון של שנות הארבעים.
06
שער שני – משפחה מול השקפת עולם ואורחות חיים
שער זה כולל דיון בשני מעגלי שייכות – מעגל המשפחה ומעגל השקפת העולם ואורחות
החיים .ההחלטה לכלול שני מעגלים בשער אחד ,נובעת מכך שהמתח השכיח בין השנים:
הגדרת היהדות על פי קשר משפחתי מתייחסת למוצאו המשפחתי של האדם ,והיא מנוגדת
להגדרת היהדות באמצעות השקפת עולם ואורחות חיים ולהגדרת היהודי כמי שמחויב להם.
מעניין שהמתח בין שתי הגישות מצוי כבר במקרא ,והוא נמשך לכל אורך ההיסטוריה של
ההגות היהודית.
מאפייניה של כל גישה מוצגים בעמוד 29בחוברת.
פרק א :משפחה מול השקפת עולם ואורחות חיים – מעגלי שייכות שונים
אנו פותחים את השער בסקירת מקורות שונים ,המתארים את היווצרותו של העם היהודי.
דרך עיון במקורות אלו אנו בוחנים איזה צד מודגש במקורות השונים – הצד המשפחתי או
הצד הרעיוני וההתנהגותי של היהדות.
" .1ואעשך לגוי גדול" – הבטחת אלוהים לאברם
עם ישראל נוצר בהתגלותו של אלוהים לאברם ובציווי "לך לך" .אחרי שאברם הגיע לארץ
כנען ,הוא נפרד מבן משפחתו היחיד המצוי בקרבתו ,מלוט ,ומיד לאחר מכן נגלה אליו
אלוהים וה בטיח לו ולזרעו ,למשפחתו החדשה ,את ארץ ישראל .פסוקים אלו מציגים את בני
העם היהודי כצאצאיו של אברם אבינו .הפסוקים מדגישים באופן בולט שני נושאים:
המשכיות משפחתית וארץ ישראל .בפסוקים אלה אין המקרא מציין שליחות רעיונית
המוטלת על אברם ,אולם חז"ל ,ובעקבותיהם הוגים כמו הרמב"ם בהם נפגוש בהמשך,
הסבירו את ההתגלות האלוהית לאברם כציווי מוסרי ודתי.
.2ממשפחה לעם" :עם בני ישראל"
זרעו של אברהם הלך והתעצם ,ובניו יעקב הפכו לעם ישראל .הפסוקים הפותחים את ספר
שמות מתארים את בני ישראל היורדים למצרים כמשפחה מורחבת .המונח "בני ישראל" בא
בפסוקים אלו במשמעות הבסיסית – "בניו של יעקב" .במהלך שהותם במצרים פרים בני
ישראל ורבים ,והמצרים חשים מאוימים על ידם .כשפרעה מביע את חששו מפני בני ישראל
המתרבים ,הוא מכנה אותם "עם ישראל" .מלך מצרים הוא הראשון שמכנה את בני ישראל
"עם ישראל".
.3אלוהי האבות
בפסוקים אלו מסביר אלוהים למשה כיצד עליו לפנות לבני ישראל ולזקני העם ולהכינם
לקראת יציאת מצרים .אלוהים אומר למשה שעליו להציג את עצמו בפני בני ישראל כ"אלוהי
האבות" .מניין חשיבותו של כינוי זה? מול עם עבדים זה ,שאלוהים לא נגלה אליו במשך
07
מאות שנים ,נקשר אלוהים אל העבר המשפחתי ואל תקופת האבות ,שבה נגלה בפניהם
פעמים רבות .פסוקים אלו מציגים את הקשר המשפחתי כבעל משמעות דתית-היסטורית.
בספר הכוזרי (מאמר ראשון ,כה) מתייחס רבי יהודה הלוי לכינוי "אלוהי האבות" בהקשר
לפסוק המופיע כאשר משה ניצב מול פרעה ,ושבו הוא מכנה משה את אלוהים כ"אלוהי
העברים".
כך מסביר ריה"ל את הבחירה לכנות את אלוהים "אלוהי האבות" ולא ,למשל" ,בורא עולם":
אמר החבר ...:ובדומה לזה אמר משה בפתח דבריו בדברו אל פרעה" :אֹלהי העברים שלחני
אליך" .רצונו לומר :אלהי אברהם ,יצחק ויעקב – כי היה דבר האבות מפורסם אז באומות,
ונודע כי העני ָן האלוהי נתחבר עמם והשגיח עליהם ועשה להם נפלאות; ולכן לא אמר לו
משה לפרעה" :אל הי השמים והארץ שלחני אליך" ולא" :בוראי ובוראך שלחני אליך" .וכן פתח
האלוה בדברו אל כל עדת בני ישראל" :אנכי יי אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ,ולא
אמר" :אני בורא העולם ובוראכם" .וכן פתחתי אני בהשיבי לך ,שר הכוזרים ,כאשר שאלתני
לאמונתי בהודיעי אותך מה הוא הדבר המחייב אותי והמחייב את כל עם ישראל ,דבר
שנתברר לבני ישראל בראשונה על פי ראות עינים ,ואחרי כן נמסר לאיש מפי איש בקבלה,
הדומה למראה עינַים.
לדעת ריה"ל ,הכינוי "אלוהי האבות" (בשונה מכינויים דוגמת "בורא העולם") מרמז על עיקרון
חשוב ביהדות – על מסורת האבות .למסורת זו חשיבות רבה ביותר ,מכיוון שהיא ראשיתה
של מסורת הקבלה (לא במובן של תורה מיסטית) ,העוברת כשרשרת מדור לדור ,והיא
העדות לקיומו של האל ולמעשיו בעולם.
.4ברית סיני כברית של השקפת עולם ואורחות חיים
אלוהים כורת בריתות עם האבות – אברהם ,יצחק ויעקב ,ואף מכנה עצמו "אלוהי האבות".
לאחר יציאת מצרים הוא כורת ברית נוספת ,הפעם עם כל העם – ברית סיני .כידוע ,ברית
היא התחייבות הדדית .בברית זו אלוהים אינו מתחייב באופן ברור לשמור על עם ישראל.
יתם אֲ ׁשֶ ר עָ שִ ִ
הוא מעיד על קרבתו לעם ישראל דרך מאורעות העבר – "אַ תֶ ם ראִ ֶ
יתי למִ צ ָרי ִם
ו ָאֶ שָ א אֶ תכֶם עַ ל כַנפֵ י נׁשָ ִרים ו ָָאבִא אֶ תכֶם אֵ לָי" ,וכן על בחירתו בעם ישראל כעם סגולה –
ָארץ" .בתמורה מקבל עליו עם ישראל לשמוע בקול
"ו ִהי ִיתֶ ם לִי ס ֺגלָה מִ כָל הָ עַ םִ ים כִי לִי כָל הָ ֶ
האל .אלוהים אינו מזכיר כלל את האבות בדבריו ואינו מתייחס לעם ישראל כמשפחה
מורחבת .הבסיס לברית הוא ערכי ,ומעיד עליו הביטוי "מַ מ ֶלכֶת כ ֹהֲ נִים וגֹוי קָ דֹוׁש" – עם
המבוסס על קדושה דתית.
08
ברית סיני מהווה אפוא תפנית בקשר בין אלוהים לעם ישראל – עד ברית סיני היה אלוהים
"אלוהי האבות" .כך הוא כינה את עצמו ,וכך התייחסו אליו בני ישראל .מברית סיני ואילך
אלוהים הוא אלוהי העם ,והוא מכונה בשמו הקדוש.
.5גילוי האל כתשתית האומה
הדיון בהיבטים השונים ביהדות – ההיבט המשפחתי וההיבט הרעיוני ,ממשיך גם בהגות ימי
הביניים .המקור הראשון המובא כאן מספרות ימי הביניים לקוח מספרו של הרמב"ם "משנה
תורה" .הרמב"ם מתאר בו את תחילת האמונה של אברהם אבינו .לא מדובר רק בתהליך
האישי שעובר אברהם ,אלא בתחילתו של העם היהודי.
אברהם עובר תהליך שכלי-רעיוני ,שדרכו הוא מגלה שאלוהים מנהיג את העולם .הסביבה
האלילית שבה גדל אינה מקבלת את דבריו ,והוא מתנצח עם משפחתו וסביבתו ,עד שהוא
עוזב את ארצו ועובר לחרן .בחרן מקבץ אברהם סביבו אנשים ,וכך גם בארץ כנען .בהמשך
מלמד אברהם את צאצאיו את האמת ,וזהו הבסיס לעם ישראל.
בספר הלימוד הבאנו את דבריו של הרמב"ם לגבי אברהם אבינו .אולם הרמב"ם ממשיך
ומתאר את ירידתו של עם ישראל למצרים ואת המשבר הרוחני שהוא עובר שם .הוא מעלה
שאלה חשובה :האם ניתן לקיים קהילה רק על בסיס רעיוני? האם אין חשש שרעיון ידעך או
ישתנה?
וכך מתאר הרמב"ם את גלות מצרים:
"...עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן ,חוץ
משבט לוי שעמד במצוות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים .וכמעט קט היה
העיקר ששתל אברהם נעקר ,וחוזרין בני יעקב לטעות העולם וטעיותן ,ומאהבת ה' אותנו,
ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו ,עשה משה רבֵנו ,רבן של כל הנביאיםּ ,ושלחֹו .כיוון
שנתנבא משה רבֵנו ,ובחר ה' ישראל לנחלה ,הכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה
משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה"( .משנה תורה ,הלכות עבודת כוכבים ,א ,ג)
לדברי הרמב"ם ,גלות מצרים כמעט שהביאה להשכחת רעיונותיו של אברהם אבינו .אולם
בזכות שבט לוי ,בזכות משה ובזכות חסדי האל ,נשמרו דבריו של אברהם ועם ישראל לא
חזר להיות עובד כוכבים ומזלות .מדברים אלו ניתן להסיק שהרמב"ם אמנם רואה את
היהדות כאמונה וכרעיון ,אולם הוא ער לסכנה הטמונה בהתבססותה של קהילה על אמונה –
סכנת השִ כחה ואובדן הרעיון העומד בתשתיתה.
ראוי לציין שבתארו את סיפור אברהם ,מבסס הרמב"ם את דבריו על מדרש חז"ל ושהתהליך
שהוא מתאר שונה מאוד מהסיפור המקראי .באמצעות סיפור זה מחזק הרמב"ם את עמדתו
המדגישה את ההשתייכות הרעיונית שביהדות על חשבון הצד המשפחתי .אכן ,הוא מתייחס
גם לצד המשפחתי – ראשיתו של עם ישראל נעוצה בשושלת של צאצאי אברהם .אולם,
09
ניתוקו של אברהם ממשפחתו באור כשדים ,מעיד על ההעדפה שהוא רוחש כלפי הרעיון
הדתי על פני השיוך המשפחתי.
בסמוך למקור זה מוצגת עבודה של הפַ ןָ ל עזרא אוריון :פֶ סֶ ל אדם העומד מול פסגת הר
האנאפורנה בהרי ההימלאיה .בחרנו להביא תמונה זו משום שהיא מזכירה את החוויה של
אברהם – גילוי נוכחותו של האל בעולם דרך עמידה מול איתני הטבע.
.6ההיסטוריה המשפחתית של עם ישראל
בספר הכוזרי מתאר רבי יהודה הלוי תיאור שונה של היווצרות העם היהודי .דרך הדיאלוג בין
החבר היהודי למלך הכוזרי מסביר ריה"ל ,שהמהות המייחדת של העם היהודי היא ה"עניין
האלוהי" – היכולת הנבואית .יכולת זו היא משפחתית-גנטית ,והיא מתקיימת רק בקרב העם
היהודי .מקורה באדם הראשון ,שהיה האדם המושלם ,וממנו היא עברה מדור לדור .בכל דור
היה צאצא אחד ,שאליו עברה תכונה זו .ריה"ל מכנה צאצא זה "גרעין" ואת שאר הצאצאים –
"קליפה" .העניין האלוהי עבר מאברהם ליצחק ומיצחק ליעקב ,בני יעקב כולם היו "גרעין",
כלומר ,כל בניו זכו לעניין האלוהי.
לדעת ריה"ל אפוא ,המייחד את עם ישראל הוא יכולת הנבואה .תפיסתו זו משפיעה על יחסו
לגרים (כמו שנראה בפרק השלישי) ,ויש הרואים בה גישה גזענית .המקור מזמין דיון על
היבטים גזעניים בכל תפיסה הרואה את הקשר המשפחתי-גנטי כמרכזי בקיומו של עם.
סיכום הפרק – השוואה בין הרמב"ם לריה"ל:
סוגיות
.0מהו
רמב"ם
העיקרון
ריה"ל
שעליו עיקרון רעיוני של אמונה נבואה
מושתתת היהדות?
באל אחד.
.2על מה מבוסס העיקרון לימוד,
המוצגת
כתכונה
משפחתית.
הבנה
שכלית ,פוטנציאל שהוא יכולת מולדת.
היסודי של היהדות :על שיוך רעיוני.
חשיבה ולימוד או על
תכונות מולדות?
.3מהו יחסו של כל אחד מכיוון
מההוגים
שהיהדות
היא היהדות היא עניין משפחתי ,ומי
לגיור? מהות רעיונית ,כל אדם שלא
(הקדמה לפרק השלישי)
נולד
יהודי
יתקשה
המחזיק ברעיונות אלו יכול להצטרף ליהדות.
להצטרף אליה.
פרק ב :מקרה מבחן – "חטא ישראל ,אף על פי שחטא – ישראל הוא"
פרק זה בא לבחון את יחסה של היהדות לאלו שהתרחקו מאורח החיים היהודי המקובל או
מהקהילה היהודית .דרך יחסם של הוגים ואנשי ציבור לשאלה זו ,אנו למדים על המתח שבין
21
הגישה הרעיונית לגישה המשפחתית .בחרנו להביא בפרק זה מקורות בני תקופות שונות,
ולבחון באמצעות ניתוחם כיצד היחס ליהודי ש"התרחק" משתנה בהתאם לרקע ההיסטורי.
.7יהודי שהתנצר עדיין יהודי?
בתקופת ימי הביניים הובא בפני רש"י מקרה של זוג שנישא כדת וכדין ,אולם בני הזוג
והעדים נאלצו להמיר את דתם .רש"י היה צריך לפסוק אם הנישואים תקפים.
רש"י פסק שני שואי השניים תקפים על סמך הכלל התלמודי "אף על פי שחטא – ישראל
הוא" .פסיקתו זו נגזרת מההנחה הבסיסית ,שהיהדות היא בראש ובראשונה משפחה.
ההשתייכות המשפחתית היא הקובעת ,ואין היא ניתנת לשינוי .אדם אינו יכול להחליף את
הוריו ,ואף אם הם אינם מגדלים אותו ,הם נחשבים כהוריו .לפי הגישה המשפחתית ,גם
מרגע שאדם נולד לעם היהודי אין הוא יכול לצאת ממנו ,גם אם הזדהותו השתנתה .המסגרת
ההלכתית רואה בו עדיין יהודי לכל דבר( .ניתן להשוות לדברי השופט זילברג בעמודים 22-
.)20
מצד אחד ,משאירה פסיקתו של רש"י למי שהמיר את דתו ורוצה לחזור לחיק היהדות ,פתח.
מצד שני ,עלולה פסיקתו לעורר בעיות :למשל ,אם אותה אישה תרצה להינשא שוב ,עליה
לקבל גט מבעלה; אולם ,ייתכן מאוד שלא יוכל ,כאנוס נוצרי ,לבוא לרב על מנת לחתום
לאשתו על הגט .כך נותרת האישה במלכוד ,וחזרתה לקהילה היהודית מלווה בחשש שלא
תוכל להינשא שנית.
ראוי לציין שפסיקתו של רש"י נכתבה על רקע רדיפה נוצרית של יהודי אירופה .בתקופה זו,
שבה הוכרחו יהודים להמיר את דתם ,היה לפוסקי ההלכה אינטרס ברור לפתוח את הדלת
בפני יהודים שהתנצרו ,בעיקר מול תופעות של המרת דת בכפייה.
אנו מביאים שו"ת נוסף ,הדן בקבלת אישה שהתנצרה ומעוניינת לחזור ליהדות .מקור זה
לקוח משו"ת "ציץ אליעזר" ,שנכתב במאה ה 21-על ידי הרב אליעזר יהודה ולדנברג .הרב
ולדנברג נולד בשנת ,0907וכיהן כאב בית דין בירושלים .בספריו הוא עונה על שאלות
המאפיינות את העולם הדתי המודרני ,בין השאר על שאלות מתחומי ההלכה והרפואה.
בשו"ת זה נדרש הרב ולדנברג להכריע בשאלת זהותה היהודית של אישה שהתנצרה
ומבקשת לשוב לחיק היהדות .הוא פוסק באופן חד-משמעי ,שהיא מעולם לא התנתקה
משייכותה לעם היהודי ,משום שהשתייכותה זו מבוססת על עובדת היוולדה לאם יהודייה .לא
ניתן להתנתק מן היהדות בשום דרך ,כפי שלא ניתן להינתק מקשר הדם עם ההורים.
תפיסתו של הרב ולדנברג אינה מוציאה מכלל ישראל גם את מי שהוציא עצמו מעולם
היהדות.
כך כותב הרב:
מעשה בשנת תשכ"ג באשה אחת ,בת להורים יהודים ,שהגישה בקשה לביה"ד להחזירה
לחיק היהדות .בהופעתה לפני ביה"ד מיררה בבכי וסיפרה פרשת המרתה את דתה בכנסיה
20
מתוך טירוף ובלבול דעת באשר שרצתה להינשא לאחד מבן הדת האנגליקנית ,והביעה את
חרטתה הגמורה על מה שעשתה .וזה מבוקשה :רצוני לחזור ליהדות ,הייתה לי טעות,
התאהבתי בו וחטאתי ,מעולם לא האמנתי בדת הנוצרית ,אין לנו ילדים ,נפרדתי ממנו מלפני
חצי שנה ,ועתה אני אצל הורי ,אני מתחרטת על מה שקרה לי.
מובן שהוחלט לקבלה בתשובה .ראינו וחשנו בסכנה האורבת לבת היהודיה שלפנינו .וחשתי
ולא התמהמהתי ,והוספתי הבהרה ונימוקים להחלטה האמורה כדלקמן.
הנה פשוט וברור כי לפי ההלכה היהודית אין ביכולתו של יהודי בשום פנים להשתחרר
ולפרוק עולו מתורתו ולנתק את קשריו ושורש יניקתו מעמו .השתייכותו השורשית לעם
היהודי מבוססת על העובדה הקיימת שהוא נולד להורים יהודים – או יותר מדויק :מאם
יהודיה .וכבר הגדיר את הדבר באופן ממצה ר ֵבנו הגדול הרמב"ם ז"ל באִ גרת תימן ,באמרו:
ומי שלא יתכן לו לצאת בשום זמן (מאותן הארצות שכופין על השמד והמרת הדת) לא ינהל
נפשו לאט ויפשע בעצמו ויעשה הפקר לחלל השבת ולאכול איסורים ויעלה על לבו שפרק
מעליו עול התורה ,שהתורה הזאת לא יוכל להִ מלט ולהִ נצל ממנה אפילו אחד מזרע יעקב
לעולם לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו בין ברצונו ובין שלא ברצונו...
זאת אומרת שמקבלים את חזירתו לחיק היהדות באהדה ובשמחה רבה ,ואומרים לו :אחינו
אתה .ומתפללים עליו לפני אבינו שבשמים כשם שהטה את לבו לשוב בתשובה שלימה אל
חיק היהדות ויראתו לוקח ומשם מקור יניקתו כן י ִטע בלבו אהבתו ויראתו ויחננו בדעה ובינה
והשכל להבין עמקי וסודי התורה ולמצוא את נתיב מצוותיה לטוב לו בזה ובבא .וכל זה בגלל
ובאשר שמעיקרא לא פקעו ממנו יהדותו כלל וכלל.
ועל כן פשוט וברור שדבר המרתה של המבקשת את דתה היהודית היה כלא היה .ומעולם
לא יצתה ממסגרת יהדותה לא בדתה לא בלאומיותה וחזרתה ליהדות היא כחזרת בת לחיק
אמה.
.8כאילו נמחה שמו מישראל
השו"ת הבא של החת"ם סופר נכתב בתקופה היסטורית שונה לחלוטין מזו של רש"י .בעת
החדשה החלו להתפשט בקרב יהודי אירופה שתי תנועות – ההשכלה והרפורמה ,ויהודים
רבים פרצו את גדרות הדת היהודית .עובדה זו הציבה בפני הרבנים אתגר לא פשוט :לא עוד
יהודים הנאנסים לעבור על מצוות הדת ,אלא יהודים הבוחרים בכך מתוך הכרה .הרבנים
חששו שפריצת הגדר הדתית תביא לקריסת הקהילה המסורתית .בדברי החת"ם סופר
נשמעת נעימה של התגוננות בפני התופעה והסתגרות בקהילה הדתית .החת"ם סופר אינו
עוסק בשאלה העקרונית לגבי מעמדם ההלכתי של מחללי השבת .ניתן להניח שהכיר את
הכלל "אף על פי שחטא – ישראל הוא" .החת"ם סופר דן בשאלת מעמדם הקהילתי של
מחללי שבת בקהילה היהודית .לדבריו ,אין להם מקום בתוכה .גם אם מבחינה עקרונית הם
22
יהודים ,הרי שמבחינה מעשית הם הוציאו עצמם מכלל הקהילה ,ועל חברי הקהילה הדתית
לנדותם.
נראה שלדעת החת"ם סופר הצד הרעיוני וההתנהגותי של היהדות גובר על הצד המשפחתי.
יש להתעלם מיהדותם המשפחתית של מחללי השבת ולהתייחס אליהם כאל לא-יהודים לכל
דבר ועניין.
.9היחס למחלל שבת בזמננו
אנו מממשיכים לבחון את היחס ליהודי שאינו מקיים את מצוות התורה .במקור זה אנו
עוסקים בתקופתנו אנו .ראינו שהחת"ם סופר סוגר את שערי הקהילה בפני יהודים מחללי
שבת .אחת התוצאות של סגירת השערים היא שלצד הקהילות הדתיות נוצרו קהילות יהודיות
שאינן אורתודוכסיות .במדינת ישראל של ימינו מרבית האוכלוסייה אינה אורתודוכסית
מובהקת .עם היחלשות הקהילה הדתית ,נעשו ניסיונות להקל ביחס ליהודים מחללי שבת.
תשובתו של הרב עובדיה יוסף מקובץ השו"ת שלו "יביע אומר" מדגימה היטב ניסיונות אלו.
בשולחן ערוך ,חיבורו ההלכתי הגדול של רבי יוסף קארו ,מופיע דיון בשאלה איזה כהן רשאי
לברך את העם בברכת הכהנים .בין הכהנים שעליהם נאסר הדבר ,נמנה גם מומר לדת
אחרת (בניסוחו של קארו" :מומר לעבודת אלילים") .כך כתוב בשולחן ערוך" :מומר לעבודת
אלילים לא ישא את כפיו ויש אומרים שאם עשה תשובה נושא כפיו" (אורח חיים ,קכח) .הרב
עובדיה יוסף ,שחי במציאות שונה מזו של רבי יוסף קארו ,מודע לפסק ההלכה ,אך גורס
אחרת .הוא קובע שבדורנו ,שבו יהודים רבים מחללים שבת ,יש להקל בדבר ולאפשר לכהן
מחלל שבת לברך את הקהל בברכת הכהנים.
אנו סוברים שמאחורי פסיקתו של הרב עובדיה עומד החשש ,שמניעת כהנים מחללי שבת
לברך ברכת כהנים תרחיק אותם מבית הכנסת ומהמסורת היהודית .לדעת הרב יוסף יש
להעלים עין מכך שמדובר במחללי שבת ,ובכך לקרבם לקהילה הדתית ולמסורת היהודית.
ראוי לציין שבדבריו מתייחס הרב עובדיה יוסף ליהודים מחללי שבת ,אבל כאלו ששומרים
בדרך זו או אחרת על המסורת היהודית "וחזי לאצטרופי (ונראה לצרף אל הדברים גם את)
מה שמתפללים ומקדשים (עורכים קידוש בביתם בשבת)" .הרב עובדיה מתייחס בדבריו למה
שאנו מכנים יהודים מסורתיים ,כלומר יהודים שאינם מחויבים לחוקי הדת היהודית ,אולם
רואים את זהותם קשורה למסורת היהודית .בעניין היהודים המסורתיים נעסוק במקור הבא.
נדמה שהרב עובדיה מעדיף את הצד המשפחתי של היהדות ,את העובדה שמחללי השבת
הם יהודים לכל דבר ,על פני התמקדות בחוקים ,זאת בניגוד לשולחן ערוך ,שראה באי-מילוי ָם
מחסום שצריך למנוע את הכהן מחלל השבת לברך את העם.
פסיקתו של הרב עובדיה יוסף עולה בקנה אחד עם דעותיהם של רבנים ספרדיים במאות ה-
09וה .21-לעומת רבני הקהילות החרדיות האשכנזיות שהעדיפו להסתגר בפני איום
23
המודרנה (כפי שראינו בדברי החת"ם סופר) ,הרי שהרבנים הספרדיים נטו לראות את
הציבור היהודי כגוף אחד ולא להתבדל מפני העולם הלא-דתי( .ניתן לקרוא על כך בספרו של
צבי זוהר "האירו פני מזרח").
הצעה :כיצד לעבד את המקור מדברי הרב עובדיה יוסף:
דבריו של הרב עובדיה לקוחים משו"ת .זוהי סוגה מקובלת מאוד בעולם היהודי המסורתי ,אך
אינה מוכרת בהכרח לציבור שאינו מסורתי .סוגה זו מקבילה לניסוחים משפטיים אחרים.
בעיבוד זה אנו מציגים כל אחד מחלקי השו"ת ומסבירים את תפקידו ,המופיע בסוגריים
מרובעים בתחילת החלק .אנו מציינים נקודות מרכזיות ,שאליהן כדאי להתייחס ,והן מופיעות
במסגרת לצד הטקסט.
[השאלה הנשאלת ]:אנו צריכים לדעת האם הכ ֹהֵ ן הוא מחַ לֵל שבת ב ַפרהֶ סי ָא ,האם ראוי
למונעו שלא י ִשא כַפָ יו.
[תקדים הלכתי ]:כי הִ נֵה מרן השולחן ערוך כתב" ,מּומָ ר לעבודה זרה לא י ִשָ א כַפָ יו".
[טיעונים הסותרים את התקדים]:
[ .0שינוי היסטורי ]:אולם בהיות שלדאבון ִלבֵנו עבֵירה זו נפרצה מאד בדורות האחרונים
[ .2מכך עולה חשש ]:ויש בכמה קהילות כהנים מחללי שבת ,ואם י ִמנעו אותם ממצוות
נשיאות כפים יב ֹאּו לידי קטטה ואֵ יבָה ומריבה,
[ .3השפעת השינוי ההיסטורי על הממסד הרבני ]:ואנו אין בנו כוח להעמיד כל משפטי הדת
על תִ לָם,
[בעקבות כך ,שינוי הפסיקה ההלכתית ]:ראינו לנכון לגבב קּולֹות בנידון זה ,במקום שיש צורך
בדבר.
[פסיקה חדשה ]:ומעתה כהנים אלו הבאים לבית הכנסת בשבת ומתפללים עם הצִבור,
ואומרים בתפִ לתם שהשַ בָת "אות היא לעולם זכר למעשה בראשית" וחותמים "ברוך אתה ה'
מקַ דֵ ש השַ בָת" ,וברצונם לעלות לדוכן לישא כַפֵיהֶ ם לברכת כהנים ,יש מקום להעלים עין מהם
שלא למונעם ממצו ַת נשיאת ַכ ַפים.
[ .4לשינוי ההיסטורי משמעות נוספת ]:מאחר שיש לומר שאין דינם כעובדי עבודה זרה.
[ .5היחס לחטא נובע מהמודעות של החוטא ]:ומכל מקום רבים אשר אִ תנו המלַמדים זכות
להקל על פושעי ישראל אלה ,שנחשבים כשוגגים ולא כמזידים ,שבודאי אינם יודעים באמת
חומרת האיסור[ ,הוכחה לטיעונים האחרונים ]:וחזי לאצטרופי מה שמתפללים ומקדשים.
.11היהודי המסורתי
בדבריו של הרב עובדיה יוסף ראינו התייחסות הלכתית לתופעת היהודים המסורתיים .הוא
קובע שיש לאפשר ליהודי המסורתי להשתלב בחיי הקהילה הדתית ,גם אם אינו מקפיד
24
:]Comment [AA1הסבר
ורקע לשאלה
ההלכתית .הסבר
המושגים :מחלל
שבת בפרהסיה,
נשיאת כפיים.
המשמעות הדתית
של נשיאת הכפיים
ומתוך כך בניית
הדילמה.
:]Comment [AA2הסבר
המושגים :שולחן
...
:]Comment [AA3הסבר
המושג קולות.
:]Comment [AA4משמעות
התפילה והברכה
כעדות על השבת.
:]Comment [AA5העלמת
עין כבחירה
הלכתית.
:]Comment [AA6הדינים
החמורים החלים
על עובד עבודה
...
:]Comment [AA7למרות
הקּולות הם
נחשבים לפושעים.
:]Comment [AA8ההלכה
מבחינה בין עברה
...
בשמירת כל מצוות התורה .מאיר בוזגלו עוסק רבות ביהדות המסורתית ואף מגדיר את עצמו
כמסורתי .לטענתו ,המסורתיּות היא זרם יהודי לכל דבר .אם בעבר נחשב המסורתי כמצוי
בתווך ,כמצוי שני העולמות ,זה החילוני וזה הדתי ,ובעצם אינו מצוי בשום עולם – הרי שכיום
יש לראות במסורתיות עמדה בפני עצמה.
על פי בוזגלו ,המסורתי מדגיש באופן מובהק את הצד המשפחתי שביהדות .הוא מדבר על
המסורתיות כמסירה של דור ההורים לדור הבנים .דור הבנים מקבל את הרעיונות היהודיים
מדור ההורים ,אולם הוא משנה אותם ומעצבם בהתאם לתפיסת עולמו.
לצד הקטע של מאיר בוזגלו הבאנו את שירו של אמנון שמֹוש "וידוי הגדול" .השיר הוא וידוי
של המשורר ,בן למשפחה מזרחית דתית ,שעבר לקיבוץ החילוני וניתק כל קשר למסורת
ולאמו ,המסמלת עבורו את המסורת .מתוך העניין שמצא בחיי הקיבוץ שכח את קסמי העולם
שממנו בא .רק לאחר מות אמו ,הבין שמוש שהיא הייתה למעשה "תרבות חיים שהלכה
לעולמה" ,תרבות שחסרה לו .דרך השיר ניתן לדון במגוון נושאים ,כמו למשל :קומה של
תרבות ההורים בחיינו :האם להמשיך בה או ליצור תרבות חדשה? איך התלמידים רואים את
הנושא כהורים לעתיד? האם יש מקום לחלק את המציאות החברתית לדתיים ולחילוניים או
שניתן לשלב בין השניים?
פרק ג :מקרה מבחן – הגיור :הצטרפות לעם ישראל
בפרק זה נבחן את הזהות היהודית על ההיבט המשפחתי והרעיוני שבה .הפעם נבחן את
המתח בין הגישה המשפחתית לגישה הרעיונית באמצעות הדיון בגיור ,כלומר בהצטרפות
לעם ישראל.
.11כיצד מקבלים גרי הצדק?
במקור 5בפרק הראשון בשער זה הופיעו דבריו של הרמב"ם לגבי תהליך היווצרותו של העם
היהודי .מכך למדנו שהרמב"ם מדגיש את הממד הרעיוני של היהדות ואת אמונת הייחוד
כעומדת במרכז היהדות .במקור הבא אנו רואים את תהליך הגיור כפי שמתאר אותו
הרמב"ם .הרמב"ם מבסס את דבריו על הכתוב בתלמוד ,אולם מדגיש היבטים מסוימים
התואמים את השקפתו .תחילה נביא את המקור מהתלמוד הבבלי .בהמשך נעמיק במקור
באמצעות שאלות ,כדי לסייע לאותם מורים שיהיו מעוניינים ללמדו כחלק מהדיון בנושא
הגיור.
גר שבא להתגייר בזמן הזה ,אומרים לו :מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל
בזמן הזה דוויים ,דחופים ,סחופים ומטורפין ,ויסורין ָבאין עליהם? [עם ישראל בגלות ויסורים
קשים עוברים עליו] אם אומֵ ר :יודע אני ואיני כדאי [למרות הקשיים אני מעוניין להתגייר],
מקבלין אותו מיד .ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ,ומודיעין אותו עָ ֹון
לקט שכחה ופאה ומעשר עני [מצוות חברתיות הדואגות לקיומו של העני] .ומודיעין אותו ענשן
25
של מצות ,אומרים לו :הוי יודע ,שעד שלא באת למִ דה זו[ ,עד שהתגיירת] אכלת חלב אי
אתה ענוש ָכ ֵרת [ ָכ ֵרת – מיתה בידי שמים] ,חִ ללת שבת אי אתה ענוש סקילה [על פי התורה
יהודי שמחלל שבת צפוי לעונש מוות בסקילה] ועכשיו ,אכלת חֵ לב ענוש ָכ ֵרת ,חִ ללת שבת
ענוש סקילה[ .לאחר הגיור צפוי הגר לכל העונשים המפורטים בתורה במידה שיעבור על
המצוות] וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות ,כך מודיעין אותו מתן שכרן ,אומרים לו :הוי
מסכת יבמות דף מז ע"א
יודע ,שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים.
שאלות
.0כיצד מתקיים טקס הגיור על פי חז"ל?
.2מדוע ,לדעתכם ,יש ל ציין בפני הבא להתגייר דווקא את הקשיים שבקיום היהודי –
מצוקתם
של היהודים והקושי שבקיום מצוות?
.3מה ,לדעתכם ,מודגש בתהליך זה – הצד הערכי של היהדות או הצד המשפחתי? הסבירו.
.4מהי ,לדעתכם ,עמדת חז"ל במקור זה בסוגיית מהותה של היהדות – ערכים או משפחה?
הסבירו.
ההבדלים בין המקור התלמודי לדבריו של הרמב"ם דקים ביותר ,אולם מעניין להשוות בין
המקורות .למשל ,המשפט הבא שהוסיף הרמב"ם" :ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד
השם ואיסור עכו"ם ומאריכין בדבר הזה ."...אלו כאמור ,מהעיקרים החשובים של היהדות
בעיני הרמב"ם ,ולכן הגר המצטרף לקהילה היהודית חייב לקבלם.
ולדיון בדברי הרמב"ם:
הגר לא נולד כיהודי ,ולפיכך הוא אינו חלק אורגני מהמשפחה המורחבת של היהדות .על
מנת להתקבל לעם היהודי ,עליו לעבור טקס ,שבו ישמע את עיקרי היהדות ויפורטו באוזניו
הקשיים הכרוכים בקיום היהודי .לאחר שהוא מקבל על עצמו את ההצטרפות לעם היהודי
מָ לים אותו והוא טובל במקווה .הרמב"ם מדגיש את הצד הרעיוני שביהדות ,אולם אינו
מתעלם מהצד המעשי שבפעולת הגיור .ייתכן שמשמעותם של הטקסים המעשיים היא קַ בלה
מעשית של הגר לחיק המשפחה היהודית והפיכתו ליהודי לכל דבר.
.12כיצד מביא הגר ביכורים?
תיאור תהליך הגיור הסתיים בטבילה ובמילה של המתגייר .לכאורה לאחר מכן הגר הוא
יהודי לכל דבר .אולם המשנה מציגה עמדה מפתיעה :אמנם הגר מביא ביכורים כמו יהודי
מלידה ,אך בטקס הבאתם הוא אינו קורא את פסוקי התורה כמצּווה בתורה .זאת משום
שפסוקי התורה הנקראים בזמן הבאת הביכורים מתארים את ההיסטוריה של עם ישראל,
שהגר אינו שותף לה .במסגרת קריאת הפסוקים אומר האדם "אֲ ׁשֶ ר נִׁשבַע ה' לַאֲ ב ֹתֵ ינּו לָתֶ ת
26
לָנּו" ,והרי אבות האומה אינם אבותיו של הגר .גם במסגרת התפילות היומיומיות עולה בעיה
דומה :הגר אינו יכול לומר עם שאר המתפללים "אלוהינו ואלוהי אבותינו" ,אלא עליו לומר
"ואלוהי אבות ישראל".
בכל הקשור להווה הגר שווה לכל אדם אחר מישראל ,אולם בדברים הקשורים לעבר הלאומי
ולמשמעויותיו – הוא שונה .שונּות זו מתבטאת כאמור ברגעים שונים בחיי הקהילה.
המשנה מדגישה את ההיבט המשפחתי ,לכן מעמדו של אדם שלא נולד כיהודי והצטרף
ליהדות שונה בחלק מהמצוות הדתיות.
חשוב לציין ,המשנה מציגה שלושה סוגים של מביאי ביכורים :יהודי ,גר וגר שאִ מו יהודייה.
מכך אנו למדים שבתקופת המשנה הלאום היהודי נקבע על פי האב ולא על פי האם ,כפי
שהחל להיות מקובל מימי הביניים.
בתלמוד הירושלמי אנו מוצאים דעה שונה מזו של המשנה .האמורא רבי יהודה קובע שהגר
מביא ביכורים וקורא את פסוקי המקרא כמו כל יהודי אחר .רבי יהודה סומך את דבריו על
הפסוק מספר בראשית "וֹלא י ִקָ ֵרא עֹוד אֶ ת ׁשִ מָך ַאב ָרם והָ י ָה ׁשִ מָך ַאב ָרהָ ם כִי ַאב הֲ מֹון ּגֹוי ִם
נתַ תִ יָך" .בפסוק זה משנה אלוהים את השם אברם לאברהם ,ובכך אברהם הופך לאביהם
הסמלי של עמים רבים .משום כך רואה רבי יהודה בגר צאצאו של אברהם ,ולכן לדעתו יכול
הגר לקרוא לאלוהים בשם "אלוהי אבותינו" ללא חשש .טענה זו מרחיבה מאוד את תחום
האבהות של אברהם ,עד כדי הכללת הגר המצטרף כבנו .במקור הבא נראה שהרמב"ם
מפתח רעיון זה של רבי יהודה מהתלמוד הבבלי.
.13גר שהתגייר – תלמידו של אברהם אבינו
מקור זה בא כהמשך למקור הקודם מהתלמוד הירושלמי .כאן ניצב הרמב"ם מול שאלה
שמפנה אליו גר :כיצד עליו לברך ,והאם מותר לו להתייחס בתפילה לאבות האומה שאינם
אבותיו הביולוגיים .בספר הלימוד מובא נוסח מקוצר ,ואילו כאן נביא את אגרת הרמב"ם
ִככתבּה.
אמר משה ב"ר מימון מבני גלות ירושלם אשר בספרד זצ"ל .הגיע אלינו שאלות מרנא ורבנא
עובדיה המשכיל המבין גר הצדק ישלם יי פעלו ותהי משכ ֹרתו שלימה מעם יי אלהי ישראל
אשר בא לחסות תחת כנפיו .שאלת על עסקי הברכות והתפלות בינך לבין עצמך או אם
תתפלל ב ִצבור היש לך לומר "אלהינו ואלהי אבותינו" ו"אשר קדשנו במצוותיו ו ִצוונו" ו"אשר
הבדילנו" ו"אשר בחר בנו" ו"שהנחלת את אבותינו" ו"שהוצאתנו מארץ מצרים" ו"שעשה נסים
לאבותינו" וכל כיוצא באלה העני ָנים .יש לך לומר הכ ֹל כתקנם ואל תשנה דבר אלא כמו
שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל כך ראוי לך לברך ולהתפלל בין שהתפללת יחידי בין שהיית
שליח ִצבור .ועיקר הדבר שאברהם אבינו הוא שלימד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת
וייחודו של הקב"ה ובעט בעבודה זרה והפר עבודתה והכניס רבים תחת כנפי השכינה ו ִלמדם
27
והֹו ָרם ו ִצוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה' כמו שכתוב בתורה "כי ידעתיו למען אשר
י ַצ וה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה''" .לפיכך כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל
המי ַחד שמו של הקב"ה כמו שהוא כתוב בתורה תלמידו של אברהם אבינו ע"ה ובני ביתו הם
כולם והוא החזיר אותם למוטב כשם שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלמודו כך החזיר כל
העתידים להתגייר בצואתו ש ִצוה את בניו ואת בני ביתו אחריו .נמצא אברהם אבינו ע"ה הוא
אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו וא ב לתלמידיו וכל גר שיתגייר .לפיכך יש לך לאמר
"אלהינו ואלהי אבותינו" שאברהם ע"ה הוא אביך ויש לך לומר "שהנחלת את אבותינו"
שלאברהם נתנה הארץ שנאמר "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" .אבל
"שהוצאתנו ממצרים" או "שעשית נסים לאבותינו" – אם רצית לשנות ולומר "שהוצאת את
ישראל ממצרים" ו"שעשית נסים עם ישראל" ,אמור .ואם לא שנית אין בכך הפסד כלום מאחר
שנכנסת תחת כנפי השכינה ונלווית אליו אין כאן הפרש בינינו ובינך .וכל הנסים שנעשו כאלו
לנו ולך נעשו .הרי הוא אומר בישעיה נו' "ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל
הבדיל ני ה' מעל עמו" ,אין שום הפרש כלל בינינו ובינך לכל דבר .ודאי יש לך לברך "אשר
בחר בנו" ו"אשר נתן לנו" ו"אשר הנחילנו" ו"אשר הבדילנו" .שכבר בחר בך הבורא יתעלה
והבדילך מן האומות ונתן לך התורה שהתורה לנו ולגרים שנאמר "הקהל חוקה אחת לכם
ולגר הגר חוקת עולם לדורותי כם ככם כגר יהיה לפני ה'" .תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם
ול ֵגר ה ָג ר אתכם .ודע כי אבותינו שיצאו ממצרים רובם עובדי עבודה זרה היו במצרים,
נתערבו בגוים ולמדו מעשיהם עד ששלח הקב"ה משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים
והבדילנו מן העמים והכניסנו תחת כנפי השכינה לנו ולכל הגרים ושם לכולנו חוקה אחת .ואל
יהא י ִחוסך קל בעיניך אם אנו מתיחסים לאברהם יצחק ויעקב אתה מתיחס למי שאמר והיה
העולם .וכך מפורש בישעיה "זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב" .וכל מה שאמרנו לך
בענין הברכות שלא תשנה כבר ראיה לזה ממסכת בכורים" :הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול
לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" .וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר "אלהינו
ואלהי אבות ישראל" .וכשהוא מתפלל בבית הכנסת אומר "אלהינו ואלהי אבותינו" .זהו סתם
משנה .והיא לר' מאיר ואינה הלכה .אלא כמו שנתפרש בירושלמי ביכורים :תמן אמרינן תני
בשם ר' יהודה גר עצמו מביא וקורא מאי טעמיה כי "אב המון גוים נתתיך" .לשעבר היית אב
לאדם מכאן ואילך אב לכל הבריות .ר' יהושע בן לוי אמר הלכה כר' יהודה .אתא עובדא קמיה
דר' אבהו והורי כר' יהודה .הנה נתברר לך שיש לך לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו.
ושאברהם אב לך ולנו ולכל הצדיקים הנלווים אליו ללכת בדרכיו והוא הדין לשאר הברכות
והתפִ לות שלא תשנה כלום.
מדברי הרמב"ם עולה באופן ברור וחד-משמעי הרעיון ,שההצטרפות ליהדות היא בראש
ובראשונה הצטרפות לתפיסת עולם מסוימת .מי שמצטרף ליהדות הופך להיות תלמידו של
28
אברהם אבינו ,ומרגע זה כאילו נכנס "תחת כנפי השכינה" והמִסים שנעשו לעם ישראל כאילו
נעשו לו אישית.
הרמב"ם אף מוסיף ואומר שזכותו של הגר גדולה מזו של יהודי מלידה ,מכיוון שהגר בוחר
להשתייך לעם היהודי" :אנו [היהודים מלידה] מתי ַחסים לאברהם יצחק ויעקב אתה מתי ַחס
למי שאמר והיה העולם" .הגר בוחר ישירות באל ובתורתו ללא תיווך של מסורת ,ומכאן
גדולתו .על רקע זה ברור הדמיון בין הגר לבין אברהם.
בהקשר זה ממשיך הרמב"ם את הנאמר במדרש חז"ל ,המעמיד את הגר כחביב בעיני האל
משום בחירתו .הגר לא נכח במעמד הר סיני ולא הושפע מהמראות האדירים ,ובכל זאת בחר
בתורה .דווקא משום כך ,יש בזה מעשה ראוי בעיני האל:
אמר רבי שמעון בן לקיש :חביב הגר לפני הקב"ה מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני.
למה? שכל אותן אוכלוסין אילולי שראו הקולות והלפידים וברקים וההרים רועשים וקול
שופרות לא קִ ב לו עליהם מלכות שמים ,וזה לא ראה אחד מכולם ובא ומשלים עצמו להקב"ה
וקִ בל עליו עול מלכות שמים .יש חביב מזה?
מדרש תנחומא ,לך לך פרק ו
הרמב"ם הכיר את דברי המשנה שהובאו במקור ,02והוא מבטלם בטענה שההלכה לא
נפסקה על פיהם ,מובאת בהם דעת יחיד בדיון התנאי .לעומת זאת ,הוא מקבל את דברי רבי
יהודה בתלמוד הירושלמי ,הטוען כנגד המשנה שה ֵּגר נחשב ליהודי לכל דבר.
.14הגר :שייך אך שונה
בפרק השני בשער זה השווינו בין השקפותיהם של הרמב"ם ורבי יהודה הלוי בנוגע לתהליך
היווצרותו של עם ישראל .דרך השוואה זו למדנו ששני ההוגים משקפים בעמדותיהם שני
קטבים במחשבה היהודית של ימי הביניים :הרמב"ם דוגל בתיאור של עם ישראל כעם
המאוגד סביב השקפת עולם ,ואילו ריה"ל רואה בעם ישראל משפחה מורחבת בעלת תכונות
ייחודיות.
עד כה ראינו את יחסו של הרמב"ם לגרים .כעת נבחן את עמדת ריה"ל בשאלה זו .ניתן
להניח כי גישתו המשפחתית של ריה"ל כלפי ההשתייכות הלאומית ,תתן את אותותיה גם
ביחסו לגר .ואכן אף שריה"ל אומר כי הגר שווה זכויות ליהודי ,הוא מציין הבדל עקרוני בין
השניים .מכיוון שלגר אין חלק בהיסטוריה היהודית ובמשפחה היהודית ההיסטורית (כאמור
למשל במשנה במקור ,)02הרי שמבחינה רוחנית הוא אינו בדרגת יהודי מלידה.
רעיון זה ,מקורו בתפיסה הרחבה של ריה"ל ,שבספר הלימוד אין אפשרות להסבירּה ,ואילו
כאן נפרטה בקצרה (בדיון בדבריו של ריה"ל לגבי הגיור כדאי להזכיר את דבריו במקור ,6
שאף שם עולה גישה זו מדבריו) .כפי שהוסבר בדיון במקור 6לעיל ,ריה"ל מבחין באופן
29
מהותי בין יהודי ללא-יהודי ,והוא מכנה את ההבדל בין השנים באמצעות מושג "העניין
האלוהי" ,הפוטנציאל לנבואה .כפי שהוסבר ,לדעת ריה"ל ,לכל יהודי ,ורק ליהודי ,יש
אפשרות להתחבר עם האל ולהיות נביא .מקורה של תכונה זו במעמד הר סיני .לדעת ריה"ל
אלוהים מתגלה בהיסטוריה ליחידי סגולה – לאדם הראשון ,לנ ֹח ,לשם בנו ולאברהם.
מאברהם עבר "העניין האלוהי" ליצחק ,ממנו ליעקב ומיעקב לכל שנים-עשר בניו .לראשונה
בהיסטוריה האנושית התגלה אלוהים במעמד הר סיני לעם שלם – לעם ישראל ,ובכך יש כדי
להעיד כי לעם זה תכונה מיוחדת .מובן שאין להסיק מכאן כי כל היהודים נביאים ,אלא
שלכולם פוטנציאל נבואי מולד ,העובר מדור לדור ,מאב לבן .לגר ,שרגלי אבותיו הקדומים לא
עמדו בהר סיני ,אין חלק בתכונה זו ,ולכך מתכוון ריה"ל בדבריו שהגר "שווה לא ישווה
אלינו".
אנו מביאים כאן קטע נוסף מספר הכוזרי ,שאף בו מדבר ריה"ל על הגיור .מדובר בקטע ארוך
ומורכב יותר ,אך עם זאת מפורטים בו עניינים שהמקור שבספר הלימוד אינו מסביר .כאן
מתאר ריה"ל את תהליך הגיור ומבסס את דבריו על מסכת יבמות שבתלמוד הבבלי.
להזכירכם ,גם הרמב"ם במקור 00מסתמך על דברים אלו שבתלמוד .מעניין ביותר להשוות
בין קריאותיהם של הרמב"ם ושל ריה"ל בתלמוד.
בעוד שהרמב"ם מוסיף למקור התלמודי את נושא ייחוד השם ,הרי שריה"ל מדגיש את ברית
המילה ואת משמעותה להעברת זרע באופן קדוש ומתאים "לעניין האלוהי".
...על כן אין אנחנו רואים כל מי שקִ בל עליו את דתנו בדִ בור פה בלבד כשוה לנו לכל הבא
להת ַגיֵר מודיעים אנו את המצוות אשר יהיה עליו לקַ יֵם ומעשים שיש בהם משום ט ֹרח לנפש
כגון דיני טהרה ותלמוד תורה ומילה ומצוות רבות אחרות ור ֹב המנהגים אשר לנו ואנו אומרים
לו כי אחד מתנאי המילה ומטעמיה הוא לזכ ֹר תמיד כי היא אות אלוהי אשר ִצּוָנו האלוה
לשימו בכלי הַ ַתאֲ וה הגוברת באדם כדי שיוכל האדם להתגבר עליה ולא ישתמש בה כי אם
כראוי לטבעו בשימו את הזרע בתנאים הנאותים בזמן הנאות אולי יהיה זרע זה מצליח אשר
ימצא ראוי לקבל את הענין האלוהי ואם הגר מתחזק ומקבל עליו ללכת בדרך זו כבר זכה לו
ולזרעו במִ דה מרבה של קרבה לאלוה אך גם אחרי אשר קִ בל עליו כל אלה לא י ִשו ֶה הגר לבן
ישראל מ ֵלדה כי בן ישראל רק הוא ראוי לנבואה ואלו הגרים תכלית אפשרותם בקַ בלם מבני
ישראל את תורתם היא להיות לחסידים ולחכמים אך לא לנביאים.
ספר הכוזרי ,חלק א ,קטו
לסיום פרק זה אנו ממליצים לדון בהיבטים שונים של הגיור בימינו אנו .הנושא עולה לכותרות
מדי פעם בהקשרים שונים .מעניין לראות אילו בעיות מעלה הגיור במדינת ישראל של ימינו,
וכיצד הבעיות הללו קשורות לדיון בנושא "משפחה מול השקפת עולם ואורחות חיים".
ניתן לקיים דיון בנושאים הבאים:
31
גיורם של עולים ממדינות חבר העמים;
גיורם של עובדים זרים;
גיורם של ילדים מאומצים;
גיור לא-אורתודוכסי.
אנו מביאים ציטוטים מכתבתו של שחר אילן ,שהתפרסמה ב"הארץ" ב 26-באוגוסט .2114
[ ]...נושא מיהו יהודי לא היה לאחרונה בכותרות .לכן נוטים לשכוח את חשיבותו .בפועל זהו
הנושא הרגיש ביותר במאבקי הדת והמדינה אחרי שאלת גיוס בחורי הישיבות .הקרע בנושא
מיהו יהודי איננו בין דתיים לחילונים ,אלא בין ישראל ליהודֵ י ארה"ב .בכל פעם שמנסה
קואליציה שבה חברות המפלגות החרדיות לשנות את חוק השבות כך שיאפשר רק גיור
אותרודוכסי ,נעמדת הנהגת יהדות ארה"ב – שהיא ברובה רפורמית וקונסרבטיבית – על
רגליה האחוריות .ישראל ,מבהירים ידידיה הטובים ביותר ,לא תהפוך אותנו ליהודים סוג ב'.
זהו סוג הלחץ שאף ממשלה בישראל אינה מסוגלת לעמוד בו.
[ ]...שאלת מיהו יהודי היא בעצם שאלת מיהו רב ,דהיינו מי מוסמך לגייר .לשאלה הזאת
שתי משמעויות מבחינת יחסי דת ומדינה ,מי יירשם כיהודי במרשם התושבים ומי יזכה
בזכויות על פי חוק השבות .השאלה השנייה היא החשובה ,כיוון שמי שמגייר בעצם מחזיק
במפתחות האזרחות של מדינת ישראל .חשיבות השאלה גדלה בהרבה בשנים האחרונות,
כשהאזרחות הישראלית הפכה הרבה יותר מבוקשת.
[ ]...בג"ץ הכריע כבר בשנות השמונים שכל מי שהתגייר בקהילה מוכרת בחו"ל ,רפורמית
קונסרבטיבית או אחרת ,יירשם כיהודי ויזכה בזכויות על פי חוק השבות .השאלה הנדונה
עתה עוסקת רק בגיור רפורמי וקונסרבטיבי שנעשה בישראל .בג"ץ כבר הכריע שיש לרשום
גרים לא-אורתודוכסים שהתגיירו בישראל כיהודים .נותרה רק שאלת האזרחות והזכויות על
פי חוק השבות .כאמור היועץ והמשנה סבורים שאם חוק השבות לא ישונה ,בג"ץ יורה
להעניק אזרחות לגרים כאלה.
.15משירי הבן האובד ,לאה גולדברג
בשער זה דנו בזהות היהודית המבוססת על קשר משפחתי .קשר מסוג זה מתייחס בעיקר
ל משפחה כמעבירת מסורת מדור לדור או כיחידה בעלת קשרי דם .אנו מביאים את מחזור
שיריה של לאה גולדברג" ,משירי הבן האובד" ,המתאר בן שעזב את ביתו ושב אליו .המחזור
מכיל שלושה שירים ,שכל אחד מהם מתייחס לשלב אחר בחזרת הבן – הדרך ,הבית
ותשובתו ,כלומר חזרתו והתקבלותו במשפחה .בשיר מופיעות מספר דמויות – מהן אנושיות
ומהן סמליות (דוגמת האבן ,השיח) ,המגיבות בדרכים שונות לחזרתו של הבן .השיר אינו
מראה אידיליה משפחתית .היחסים המשפחתיים מוצגים בו על כל הבעיות והכעסים שבהם,
אולם בסופו מתוארת בו משפחה שלמרות הפערים והקשיים משלימה עם חזרתו של הבן.
30
אנו מציעים מספר נקודות לדיון בשיר:
השיר מתאר את שיבתו של בן לביתו לאחר זמן רב .חזרת הבן לביתו נחשבת על פי רוב
לאירוע משמח עבורו ועבור בני משפחתו .בשיר מתוארת מתיחות סביבה .ממה,
לדעתכם ,נובעת מתיחות זו?
מה מייצגים האבן ,השיח ,ציוני הדרך והעין (מעיין המים)?
כיצד מגיב כל אחד מבני הבית לחזרתו הצפויה של הבן?
כיצד מתייחס כל אחד מבני הבית לבן לאחר חזרתו? עם איזו התנהגות אתם מזדהים?
הסבירו.
מקרים של בן משפחה ,המקבל על עצמו אורח חיים שונה מזה של בני משפחתו וגורם
בכך למתח משפחתי ,מתרחשים גם בימינו .הביאו דוגמאות למקרים כאלו .כיצד,
לדעתכם ,יש להתייחס לבן משפחה שדחה את ערכי משפחתו?
פרק ד :מהי השקפת עולם יהודית?
בשער זה אנו מעמתים בין הגישה הרואה את היהדות כמשפחה לגישה הרואה את היהדות
כמערכת רעיונית .אולם ,לא ניתן להתייחס ליהדות כמערכת אמונות ואורחות חיים ללא דיון
מעמיק בשאלה מהם הרעיונות ודרכי ההתנהגות המאפיינים אותה .בפרק זה אנו מראים
מספר דרכים להצגת העקרונות הבסיסיים של היהדות.
בתכנית הלימודים השתדלנו להימנע מחלוקה פשטנית לדתיים ולחילוניים ,אך בנקודה זו יש
להצביע על הבדל מהותי בין שתי קבוצות :אלה הרואים עצמם מחויבים לעולם התורה
וההלכה ,שעבורם יסוד היהדות הוא ציות למצוות האל ,ואלה הרואים את היהדות כמערכת
מוסרית ללא מחויבות לאמונה או לקיום מצוות.
.16תורה ומצוות ,חוקים ומשפטים
בקטע זה משולבים שלושה מקורות ,הבאים להציג את תפיסת העולם הדתית .המקור
הראשון לקוח מהתפילה .אף על פי שהתפילה לא נכתבה מלכתחילה כספרות הגותית ,היא
כוללת רעיונות דתיים חשובים ומעניינים .בחרנו בקטע קצר מהברכה הקודמת ל"קריאת
שמע" ,שבו אנו פוגשים במספר עיקרים של הדת היהודית ,למשל ,קיום האל ,בחירת האל
בעם ישראל ,עבודת האל דרך קיום מצוותיו וחובת הלימוד של חוקי התורה .ברכה זו
מתארת את הקשר בין האל לעמו כאהבה ,והמתפלל מבקש מהאל שלא יחדל מאהבה זו.
מקור זה מציג באופן ברור השקפת עולם יהודית דתית ,שבמרכזה עומדת האמונה באל.
קיום מצוות התורה הוא ביטויה של אמונה זו.
הרב סולוביצ'יק ,שדבריו מובאים במקור הבא ,מכנה את מעמד הר סיני "ברית סיני" .במעמד
הר סיני נתן האל את התורה לעם ישראל ,שהתחייב לשמור את מצוות התורה .לדעת
32
סולוביצ'יק ,יש לברית זו משמעות דתית של התעלות רוחנית ומוסרית ,מתוך רצון להידמות
לאל .הידמות זו היא מטרתו של האדם היהודי ושל העם היהודי.
לצד מקור זה אנו מביאים את דבריו של רס"ג :אין אומתנו אומה אלא בתורותיה .רס"ג
מגדיר את העם היהודי כעם שמהותו היא המחויבות לתורה .ראוי לציין ,שבשפה היהודית
הדתית המילה תורה מגדירה הן את קיום מצוות התורה והן את לימוד התורה .לימוד התורה
אינו כולל רק את חמשת חומשי התורה אלא גם את התורה שבעל פה ואת הספרות הדתית
היהודית שבאה בעקבותיה.
נביא כעת את דבריו של רס"ג בהקשר שבו הם כתובים .למען המורים המעוניינים ללמד
מקור זה ,אנו מצרפים שאלות לעיבוד המקור.
ר' סעדיה גאון (רס"ג) עוסק בשאלת נצחיותם של חוקי התורה .הוא מבקש לברר אם גם
באחרית הימים יישארו מצוות התורה בתוקפן ,או שמא בעידן זה לא יהיה בהן כל צורך .דרך
עיסוקו בשאלה זו הוא נוגע בשאלת הזיקה בין קיומו של עם ישראל לקיומה של התורה:
כבר קּבלו בני ישראל קבלה גמורה [ישנו ידע מבוסס העובר מדור לדור] ,שמצוֹות התורה
לא יבוטלו ,ואמרו ששמעו זה במאמר מפורש [הנביאים שמעו זאת מאלוהים] שמסתלק
ממנו כל מחשבה וכל סברה [שאין אפשרות לערער על רעיון זה] .ואחר כן התבוננתי
בספרים ,ומצאתי מה שיש בהם מורה על זה ,תחלה שרוב המצוות כתוב בהן לדורותיכם
[בתורה כתוב ליד פירוט חלק מהמצוות "לדורותיכם" ,כלומר שמצוות אלו יהיו רלבנטיות גם
בדורות הבאים] .ועוד כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה.
ספר האמונות והדעות מאמר ג
שאלות
.0האם ,לדעתו של רס"ג ,חוקי התורה יעמדו בתוקפן גם בעידן של אחרית הימים? כיצד הוא
מגיע למסקנתו?
.2רס"ג טוען שללא שמירת התורה עם ישראל לא יתקיים .הסבירו טענתו.
.3כשרס"ג כותב "שמירת התורה" ,הוא מתכוון לשמירה על חוקי התורה ועל המצוות
המוזכרות בתורה .הוגים אחרים מפרשים ביטוי זה כחובה ללמוד תורה או לשמור על
הערכים הכלליים הכתובים בתורה .כיצד תפרשו אתם את הביטוי "שמירת התורה" בהקשר
זה?
לסיום מקור זה אנו מביאים דברים שאמר הרב אהרן ליכטנשטיין ברב-שיח בנושא זהות
יהודית ,שנערך בשנת .0999בתחילת דבריו נדרש ליכטנשטיין לשאלה מה שמר על קיומו
של העם היהודי במהלך הדורות .תשובתו היא השקפת העולם היהודית ,המתגלמת בתורה
ובמצוות .אולם ,מוסיף ליכטנשטיין ,שמירת המצוות אינה המרכיב היחיד ביהדות .לצד
33
השמירה על המצוות כוללת היהדות ממד מוסרי אוניברסלי .הרב ליכטנשטיין קובעי כי אף
שגרעין היהדות הוא התורה ,אין להוציא אל מחוץ למחנה את מי שרואה את היהדות כצו
מוסרי אוניברסלי.
מדברים אלו אנו עוברים למקור הבא ,שמציג את המוסר היהודי כעומד במרכזה של השקפת
העולם היהודית.
.17השקפת עולם יהודית חילונית
במקור זה אנו מציגים את ההשקפה החילונית ,הגורסת כי השקפת העולם היהודית היא צו
מוסרי חברתי .למקור זה ישנה חשיבות רבה ,שכן פעמים רבות מתוארת החילוניות היהודית
כוויתור על הדת היהודית ,כזרם יהודי שוויתר על עולם התורה ולא הציב אלטרנטיבה ליהדות
המסורתית .אנו מביאים כאן מדבריו של השופט חיים כהן ,שמציג את השקפתו החילונית
כהשקפה מוסרית-ערכית .עוד מובא קטע ממגילת העצמאות ,שבו הצהרה על תפקידה
המוסרי של המדינה החילונית ,כפי שראה אותה בעיני רוחו דוד בן גוריון.
חיים כהן רואה את השקפת העולם היהודית כמבוססת על צווים מוסריים מרכזיים ,שאותם
הוא מכנה ,על סמך המושג התלמודי" ,כללים גדולים בתורה" .צווים מוסריים יהודיים אלה
נוגעים לכבוד הזולת ,ליחס לחלש ,לשוויון וכיו"ב .ערך מרכזי נוסף ,לדעת השופט כהן ,הוא
ריבוי הדעות .כהוכחה לעמדתו זו הוא מביא את המחלוקת בין רבי עקיבא לבן עזאי .במדרש
בראשית רבה (כד ז; מופיע בניסוח מעט שונה גם בתלמוד הירושלמי ,מסכת נדרים דף ל
ע"ב) דנים רבי עקיבא ובן עזאי באופן קצר ותמציתי בשאלה מהו הכלל העיקרי בתורה:
בן עזאי אומר :זה ספר תול דות אדם זה כלל גדול בתורה .רבי עקיבא אומר" :ואהבת לרעך
כמוך זה כלל גדול בתורה" (ויקרא יט) – שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי הואיל
ונתקללתי יתקלל חבירי עמי .אמר רבי תנחומא :אם עשית כן דע למי אתה מבזה בדמות
אלהים עשה אותו.
(הביאור לגבי מהות הטענות בוויכוח מופיע בחוברת).
מדיון זה גוזר השופט כהן שני עיקרים מרכזיים :העיקר הראשון ,שעליו הוא מצביע הוא
שלדעת שני החכמים הערך המרכזי ביהדות הוא כלל ערך חברתי מוסרי חברתי ,אף על פי
שכל אחד מהם מסתמך על פסוק אחר להוכחת טענתו .העיקר השני הוא שהמקור החז"לי
מציג את דעות שני החכמים כנכונות ,למרות חילוקי הדעות ביניהם .מכאן למד השופט כהן,
את חשיבותו של ערך הסובלנות המחשבתית וריבוי הדעות ביהדות.
ניתן להניח שבחירתו של השופט כהן לבסס את דבריו על ספרות חז"ל אינה מקרית .הוא
מביע בכך יחס של כבוד למקורות הקדומים .הוא מראה שיש לו עניין בשורשי התרבות
היהודית ,ויחד עם זאת ,אין בכך משום מחויבות מוחלטת למקורות אלו.
34
.18מוסר הנביאים ומגילת העצמאות
פעמים רבות משתמשים אלו המגדירים את השקפת העולם היהודית כמוסר או כצדק חברתי
בביטוי "מוסר הנביאים" .כך למשל מופיע הביטוי במגילת העצמאות" :מדינת ישראל ...תהא
מושתתה על יסודות החירות ,הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל."...
בנוסף לחשיבות שבהכרת מגילת העצמאות כטקסט מכונן במדינת ישראל ,אנו מביאים
קטעים מהמגילה כדי לבחון דרכה את השקפת העולם שלאורה מגדירה עצמה מדינת ישראל
כמדינת היהודים.
מאחו רי מגילת העצמאות עומדת תרבות יהודית שאינה אורתודוכסית .אמנם על המגילה
חתומים גם רבנים ואנשי ציבור דתיים ,אולם אין היא מסמך דתי .מסמך זה משקף במידה
רבה את עולמו התרבותי של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ,שמצא עניין רב במקרא
אולם שלל את פרשנות חז"ל .מבחינתו השיבה לארץ ישראל משמעה חזרה ליהדות
המקראית וכחלק מזה – אל מוסר הנביאים.
ראוי לציין שמוסר הנביאים התקבל גם על העולם המערבי כביטוי לצדק ולשוויון .העובדה
שמגילת העצמאות מדגישה את המקור היהודי של מוסר זה ,באה לאמת את קיומה של
מדינת ישראל כהמשך למסורת היהודית הקדומה.
בחרנו לסיים את הפרק במקור מקראי שמתאר את "מוסר הנביאים" .מדובר בנבואה של
ישעיהו ,המכנה את עם ישראל "סדום ועמורה" .ישעיהו יוצא כנגד הפולחן הדתי הריק מתוכן
ומעמיד מולו את המוסר ,הדאגה לחלש והצדק החברתי.
למקור זה לא צירפנו הקדמה או שאלות .הפסוקים עומדים בפני עצמם .אנו רואים בכך
הזדמנות לעמת את מגילת העצמאות עם המציאות הישראלית הנוכחית ,ובמקביל לכך,
לעמת את התלמידים עם שאלות על מצבה החברתי של המדינה.
בסיום השער "משפחה מול השקפת עולם ואורחות חיים" באה הפעלה המציגה בפני
התלמידים סיפורים ,שדרכם מקבל העיון במקורות ממד מציאותי .מדובר בשלושה סיפורים
בדיוניים ,שמאחוריהם עומדות דילמות הקשורות לזהות יהודית ולשאלה "מיהו יהודי".
כדי לקשר בין ההפעלה למקורות הטקסטואליים ,על התלמידים לנמק את החלטותיהם לגבי
הדילמות שבסיפורים המוצגים במקורות שנלמדו במהלך השער.
35
שער שלישי – מעגל הזיכרון
שער זה כולל דיון במשמעותו ובתוכנו של הזיכרון ההיסטורי בזהות היהודית .השער מציע
ללומד את האפשרות להגדיר את עצמו כיהודי על בסיס ההרגשה שהוא חלק מהרצף היהודי
ההיסטורי ,שהוא קשור לאירועים היסטוריים מתולדות העם היהודי ,ושהזיכרון ההיסטורי
המשותף משפיע על חייו בהיבטים שונים.
בתחילת הפרק אנו מעלים את השאלה אם לזיכרון העבר יש חשיבות בהווה .בהמשך אנו
בוחנים כיצד משמש הזיכרון בעיצובה של זהות ,ובחלק האחרון אנו בוחנים כיצד משפיע
הזיכרון על הזהות היהודית כיום.
בטרם נפתח בדיון על הזיכרון ,אנו מביאים מקור שאינו מופיע בספר הלימוד ומציג את סוגיית
הזהות היהודית נוכח שאלת הזיכרון.
אלו דבריו של ההוגה והמרצה ארי אלון:
יהודי הוא מי שמסתכל בראי ההיסטוריה ורואה יהודי /ארי אלון
מיהו יהודי? יהודי הוא מי שמסתכל על עצמו בראי ההיסטוריה ורואה יהודי....
אני למשל יהודי .לפעמים אני אוהב לראות את עצמי בראי ההיסטוריה ולפעמים לא .תמיד
אני רואה יהודי .עובדת היותי יהודי איננה ניתנת למחיקה .היא ניתנת להדחקה.
(פעם עברו עלי ניסיונות נואשים להדחיק את עובדת היותי יהודי .בפאבים של לונדון נהגתי
לדקלם באנגלית עילגת:
…I’ve no country, I’ve no nation – I’m a cosmopolitan from somewhere
זה נשמע מרשים – במיוחד אחרי כוס הבירה הרביעית – אך לא היה בזה כדי למחוק את
עובדת היותי יהודי).
עובדת היותי יהודי אינה מצביעה במאומה על השקפת עולמי ,אמונתי ואורח חיי .אני יכול
להאמין בכל אמונה שהיא ,לדגול בכל השקפת עולם שהיא ,ולהשתלב במסגרת כל אורח
חיים הנראה לי ,מבלי שתהא לכך השפעה על מוחלטותה של עובדת היותי יהודי...
עובדת היותי יהודי מצביעה אך ורק על קיומם של המרכיבים הביוגרפיים-לאומיים בהווייתי.
כוונתי למרכיבים :שפה ,מולדת ,תרבות ומסורת .שפת אמי היא שפתו של העם היהודי,
מולדתי היא מולדתו של העם היהודי ,התרבות והמסורת שלתוכם גדלתי הם תרבות ומסורת
יהודיים .ארבעת המרכיבים הללו הם ניטרליים לחלוטין וגמישים לחלוטין .כלומר ,הם לא
מכילים מצד עצמם שום כיוון רעיוני ייחודי .הם פתוחים לכל הפירושים שבעולם .שבעים פנים
לשפה ,שבעים פנים למולדת .שבעים פנים למקורות.
עלמא די ,עמוד לב
36
פרק א :על הזיכרון ועל השכחה
במרכז הפרק עומד הדיון בשאלה אם אמנם יש לזיכרון חשיבות בחיי האדם ,או שמא עדיפה
דווקא השִ כחה .הפרק בנוי כעימות בין הזיכרון לשכחה ,אך בסופו אנו מציגים עמדה המקנה
חשיבות רבה לזיכרון.
אנו מציעים להתחיל את הדיון בשאלות מהו זיכרון ,ומה ההבדל בינו לבין היסטוריה .בחרנו
להציג בפני המורים שני מקורות שאינם מופיעים בתכנית הלימוד ועוסקים בשאלות אלו.
המקור הראשון הוא הסבר להבדל בין זיכרון להיסטוריה מאת ההיסטוריון הצרפתי פי ֵיר נורה
(קטע קצר מדברי נורה מופיע בספר הלימוד בעמוד .)56המקור השני מתאר את ההבדלים
מנקודת מבט יהודית -דבריו של אברהם אינפלד ,העומד כיום בראש הארגון "הלל" – ארגון
יהודי הפועל באוניברסיטאות בארה"ב.
זיכרון והיסטוריה רחוקים מלהיות מושגים זהים .הזיכרון נישא תמיד על ידי אנשים חיים.
הוא יוצר המשכיות בין העבר להווה ואומר למעשה כי העָ בָר לא באמת עָ בַר .בעזרתו אנו
מבינים שמה שאירע בעבר משפיע על מה שאנחנו כיום .לכן הוא מתפתח תמיד.
ההיסטוריה ,לעומת זאת ,היא שחזור בעייתי ולא שלם של מה שכבר איננו .היא תמיד
שלובה בביקורת של הזיכרון ולכן היא יוצרת ניתוק בין העבר להווה.
המעבר מן הזיכרון אל ההיסטוריה מכריח כל קבוצה להגדיר מחדש את זהותה ...בתקופה
כמו שלנו ,שבה לא ברור מה יש לתעד ומה לא (מטבעות ,מבנים ,הקלטות ,פרסומות,
תמונות?) ,כל אחד משוכנע שעליו מוטלת המשימה לשמר את תולדותיו .משום כך לא רק
היסטוריונים אלא אנשים רבים יוצאים היום למסע חיפושים אחר המקורות שלהם וזהותם.
עיבוד ממאמרו של פייר נורה "בין זיכרון להיסטוריה – על הבעיה של המקום" ,זמנים 45
[ ]...כאשר התחלתי ללמוד בישראל ,כתבתי לאבי שאלמד היסטוריה יהודית .תגובתו הייתה:
מה ? הם מלמדים היסטוריה יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים? אין דבר כזה
היסטוריה יהודית .לגויים יש היסטוריה .ליהודים יש זיכרון.
היסטוריה פירושה לדעת מה אירע בעבר .זיכרון משמעו לשאול כיצד מה שאירע בעבר
משפיע עלי ועל מה שאני כיום .לכן איננו מלמדים את ילדינו שאבות אבותינו יצאו ממצרים.
אנו מלמדים אותם שעל כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא (עצמו) יצא ממצרים .האתגר של
היהודי הוא ליטול את הזיכרון הקולקטיבי של עמו ולהופכו לחלק מחייו.
אברהם אינפלד ,ציטוט מהרצאה שנשא
37
אנו פותחים את הפרק בפסוקים מהתורה ,הרואים בזיכרון ההיסטורי ציווי אלוהי .הציווי
האלוהי פונה בראש ובראשונה אל האדם עצמוַ " :רק הִ שָ מֶ ר לָך ּוׁשמ ֹר נַפׁשָך מא ֹד ֶפן תִ ׁשכַח
אֶ ת הַ דב ִָרים אֲ ׁשֶ ר ָראּו עֵ ינֶיָך ּופֶן י ָסּורּו מִ לבָבָך כ ֹל ימֵ י חַ יֶיָך" .אולם חובת הזיכרון אינה אישית
בלבד ,היא אף חובה חינוכית המוטלת על ההורים כלפי הילדים ועל דור המבוגרים כלפי
הדור הבא.
" .1בכל דור ודור חייב אדם"
ראינו שהתורה מציגה את הזיכרון כחובה דתית .חובת הזכירה מתייחסת בראש ובראשונה
לזכר יציאת מצרים .במקור הבא מתרגמים חז"ל את הציווי המופשט למעשים טקסיים .חז"ל
הבינו שהזיכרון המופשט עלול להשתכח עם השנים ,ושכדי שהזיכרון ישתמר ,על הזוכר
לחוש שהוא עצמו עבר את החוויה .זהו העיקרון שעליו כותבים אינפלד ונורה – הפיכת
החוויה ההיסטורית לחוויה אישית .למעשה משקפים דברים אלו של חז"ל את שאיפתם
להפוך את ההיסטוריה לזיכרון ,ליצור מההיסטוריה הלאומית זיכרון קולקטיבי הנחווה על ידי
הפרט.
כאמור ,חז"ל הפכו את הציווי המופשט למעשה מוחשי שמתרחש בליל הסדר .הם עיצבו את
מסגרת הסעודה החגיגית ,הכוללת אכילת מזונות בעלי משמעות סמלית .גם כעבור אלפי
שנים מרבית הציבור הישראלי היהודי עדיין מקיים את הטקס בדרך זו או אחרת .בחירתם
של חז"ל בסעודה משפחתית כמסגרת להנחלת הזיכרון ההיסטורי לדורות הבאים מוכיחה
את עצמה .השילוב בין אירוע משמח לבין מסרים עמוקים ,מאפשר למסרים אלו לעבור ביתר
קלות לדורות הבאים .אכילת בשר הקורבן מסמלת את ההצלה של בני ישראל ,בכך שאלוהים
פסח על בתיהם בזמן מכת בכורות ,אכילת המצה מסמלת את יציאת מצרים ,והמרור מסמל
את העבדות .ללא אזכור של השעבוד – החירות מאבדת את משמעותה.
מכאן ניתן לעבור במשמעותו של סדר פסח בימינו .האם התלמידים מרגישים שדרך ליל
הסדר הם מקבלים מסרים? האם מבחינתם קשור אירוע זה לזיכרון היסטורי? האם הם
מתכוונים לקיים סדר פסח ,כאשר הם עצמם יהיו הורים?
באמצעות מקור זה ראינו את החשיבות הרבה שהמסורת היהודית מייחסת לזיכרון – הן
בציווי המקראי לזכור והן בדרך שבה המשנה הופכת את הציווי הכללי למעשים ממשיים.
" .2שהר הזיכרון יזכור במקומי"
לעומת המקור הקודם שרואה בזיכרון הלאומי עניין מהותי וחשוב ,שירו של יהודה עמיחי
מתייחס לזיכרון הלאומי כעול ,כנטל ,כמעמסה כבדה.
בדבריו מתייחס עמיחי למוסדות לאומיים ודתיים שתפקידם לזכור ולהזכיר :הר הזיכרון ,גן
לזכר אנשים שמתו ,בניין המוקדש למתים ,בית הכנסת ,תפילת "יזכור" ועוד .עמיחי מתאר
את התרבות היהודית-ישראלית כתרבות של זיכרון ,שמרוב כבוד כלפי העבר מכבידה
38
ומאפילה על ההווה .עמיחי מביע בשיר את רצונו לנוח מהזיכרון הלאומי ,שלפי תחושתו
משתלט גם על הקיום האישי .מוסדות הזיכרון משמרים את העבר ,אך בחייו הפרטיים מבקש
עמיחי לחיות את ההווה.
לצד הביקורת של עמיחי על תרבות הזיכרון ,אנו מציעים להציג בפני התלמידים סיפור מאת
הסופר הארגנטיני חורחה לואיס בורחס – "פונס הזכרן" .בורחס מתאר בסיפור זה אדם עם
זיכרון בלתי מוגבל .תכונה זו ,הנראית כיתרון ,מתוארת בסיפור כבעייתית .דרך הסיפור לועג
בורחס לתרבות המתמקדת כולה בזיכרון העבר" .פונס הזכרן" מופיע בספרו של בורחס "גן
השבילים המתפצלים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד ,עמוד .)012ניתן גם לעיין בו באינטרנט
בכתובת זו:
http://www.sfareem.co.il/objDoc.asp?PID=12469&OID=29522&DivID=7
במקור הבא מובאת עמדה לפיה השִ כחה היא יתרון .אלו הם דבריו של רבי נחמן מברסלב
( ,)0801-0772מהמרתקים שבמורי החסידות.
רבי נחמן טוען שלשִ כחה יש תפקיד בחוויה הדתית:
מעלתה של השכחה /רבי נחמן מברסלב
ב עיני הבריות השכחה היא חיסרון גדול ,אבל בעיני היא מעלה גדולה .כי אילולא השכחה אי
אפשר היה לעשות שום דבר בעבודת ה' .אילו האדם זוכר כל מה שעבר עליו לא היה יכול
כלל להתרומם לעבודה בשום אופן ,שכל הדברים שעברו עליו היו מבלבלים אותו לאין שיעור.
אבל על ידי השכחה נעקרת מזיכרונו כל הדרך שעבר עליה ונפסקת לחלוטין ואינו חוזר אליה
עוד אפילו במחשבתו.
וזו היא עצה טובה לאדם ,שבאים עליו בלבולים רבים ,ובמיוחד בשעת התפילה ,שאז באים
עליו כל הבלבולים ומערבבים ומעקמים את דעתו ממה שכבר עבר והוא נמצא מוטרד ומודאג
על מה שעבר למה עשה כך ולא אחרת .לכן אין טוב לפניו אלא להשכיח מלבו את העבר
ולהסיח ממנו את דעתו לגמרי.
לטענת רבי נחמן ,העיסוק בזיכרון העבר עלול להפריע לחוויה הדתית .הזיכרון עלול להטריד
את הנפש ולהפריע לריכוז שדורשת החוויה הדתית לשם התעלותו של האדם בעבודתו
הרוחנית.
באחד משיריה הקצרים מתייחסת לאה גולדברג לחשיבות השִ כחה .השיר לקוח ממחזור
שירים קצר בשם "שירי שִ כחה" ,וניתן למצאו בספר שירים ג עמוד 37ובספר "עם הלילה
הזה" עמוד .29
39
.3בזכות הזיכרון
עד כה הצגנו את החשיבות של הזיכרון ואת הביקורת על השקיעה המוגזמת בזיכרון .לסיום
הפרק אנו מביאים את דבריו של ברל כצנלסון על השכחה והזיכרון.
הרקע לכתיבת הדברים :בליל תשעה באב בשנת 0934יצאו חניכי תנועת הנוער "המחנות
העולים" למחנה קיץ .ברל כצנלסון ,מנהיג פועלים ,הוגה ועיתונאי ,נחרד למשמע עובדה זו.
כעורך "דבר" הוא פרסם בעיתון מאמר בשם "חורבן ותלישות" ,ובו הביע זעזוע מהמעשה
והעלה שאלות קשות לגבי היחס של הנוער העברי לעֲ ָברו .בתגובה למאמרו פרסמו מדריכי
התנועה מכתב שבו תהו על דעתו של ברל .הם טענו כי כחילוניים אין הם חשים צורך לציין
יום זה .בתגובה למכתבם פרסם ברל מאמר נוסף ,שבו הסביר את משמעותו של הזיכרון
הלאומי עבורו .המקור שלפנינו לקוח מדבריו אלו של כצנלסון .ראוי לציין שברל כצנלסון היה
ממנהיגיה של תנועת הפועלים הישראלית בראשיתה והיה חלק מתנועה מהפכנית שקראה
לבנות עולם חדש וטוב יותר.
לדעת כצנלסון ,אין הזיכרון יכול להתקיים ללא השכחה ,ואין השכחה מתקיימת בלא הזיכרון.
קיום ללא זיכרון הריהו הווה ללא עבר ,ללא תרבות ,ללא מדע ,ללא המשכיות .קיום ללא
שכחה הוא שעבוד מוחלט לעבר שאין בו התחדשות ויצירתיות .ברל מסביר את דברי ההגדה
של פסח" :בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" .לדבריו ביטוי זה
מציג תפיסה הרואה את מעורבותו של העבר בחיי העם בהווה ואת התמזגות הזיכרון הפרטי
של האדם עם הזיכרון הלאומי .האדם אינו נזכר בהיסטוריה הלאומית אלא הופך אותה לערך
משמעותי בחייו.
השאלה האחרונה במקור זה מעלה את נושא שימור הזיכרון .זיכרון אישי מורכב מחוויות
שונות ,חלקן נחרתו בתודעתנו שלא במודע .זיכרון לאומי ,לעומת זאת ,מעוצב באופן מודע.
גורמים שונים בתקופות שונות בחרו להזכיר ולהדגיש אירועים מסוימים ,ובמקביל להמעיט
בחשיבותם של אירועים אחרים או להתעלם מהם .בבחירת האירועים מעורבים שיקולים
שונים ,ושאלה מעניינת היא מיהו המחליט איזה אירוע ייזכר ,וכיצד ייזכר .בהיסטוריה
היהודית היו ספרי המקרא גורמים מעצבים מרכזיים של הזיכרון היהודי ואף חז"ל המשיכו
במסורת זו .בפרק הבא נדון במשמעות הזיכרון בעיצוב ההווה.
פרק ב :תפקידו של הזיכרון בעיצוב ההווה
פרק זה דן במשמעות העולה מהזיכרון .בבסיס הפרק עומדת תפיסה המתייחסת אל עיצוב
הזיכרון הלאומי כמכוון להשפיע על היווצרותה של פעולה או של תודעה מסוימת .בהקשר זה
נבחן את יציאת מצרים וחורבן בית המקדש השני ,שני מאורעות משמעותיים ביותר בזיכרון
היהודי ,ואת המשמעות העולה מהם.
הפעלה " :1כי גרים הייתם בארץ מצרים"
41
בהפעלה זו מוצגים ארבעה פסוקים מהתורה .מדובר במצוות שונות :חלקן מוסריות-חברתיות
וחלקן דתיות .המשותף לכל המצוות הללו הוא האזכור של יציאת מצרים .יציאת מצרים
מוצגת אפוא כאירוע היסטורי בעל השלכה מוסרית או דתית .אין האירוע מופיע רק בספרי
ההיסטוריה; כאירוע מכונן הוא נזכר גם בספרי החוקים והמוסר היהודיים .יציאת מצרים
מגלמת את הפיכתו של עם מדוכא ומשועבד לעם בן חורין ואת בחירת האל בעם ישראל.
היציאה משעבוד לגאולה אינה מביאה רק לתגובה של שמחה על כך שתקופת העבדות
חלפה ,אלא גם להפקת לקח מוסרי :מי שהיה בעברו עבד משולל זכויות חייב להתייחס
באופן מוסרי לחלש שבסביבתו .המשמעות הדתית היא שעל העם להכיר תודה לאל ,למלא
את מצוותיו ולא לעבוד אֵ ל אחר .בשאלות שבהפעלה אנו מבקשים מהתלמידים לבחון מהו
האירוע המכונן הפרטי שהשפיע עליהם ,וכיצד הוא משפיע על חייהם בהווה.
תוך הדיון במצוות המוסריות ובקשר בינן לבין יציאת מצרים ,אנו נוגעים גם בהווה .ראינו
שהתורה מחייבת לתת לגר יחס הוגן ומוסרי .כיום ישנם במדינת ישראל עובדים זרים רבים,
שמצבם מקביל במידה רבה למצב הגר (ראוי להזכיר שהתורה אינה משתמשת במושג "גר"
במשמעות גוי שהפך ליהודי ,אלא במשמעות זר שאינו יהודי החי בסמוך ליהודים) .העובדים
הזרים זוכים פעמים רבות ליחס בלתי מוסרי ,המנוגד לרוח היחס לגר ,המתוארת בתורה.
הפדרציה הבינלאומית לזכויות האדם ,שמקום מושבה בצרפת ,קבעה בדו"ח משנת 2113
שתנאי החיים של העובדים הזרים בארץ מקבילים פעמים רבות לתנאי עבדות .עוד על הדו"ח
ניתן
למצוא
בכתובת
האינטרנט:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-
.2740075,00.html
בסמוך להפעלה ,בתחתית העמוד ,הבאנו את דבריו של המשורר חיים גורי ,שפורסמו בעיתון
מעריב ( ב פסח . )0997גורי מקביל בין עבדות מצרים לעבדות המודרנית של העובדים
הזרים.
.4הא לחמא עניא
אנו ממשיכים לבחון את משמעותה של יציאת מצרים ,הפעם דרך ההגדה של פסח .ההגדה
מוכרת לרובם הגדול של התלמידים ,אולם דווקא בשל ההרגל שבקריאה אנו מחמיצים
פעמים רבות את המסרים הטמונים בה .כך למשל דברי ההגדה הנפתחים במשפט "הא
לחמא עניא" .רובנו מכירים את המנגינה של קטע זה ,אך הוא כתוב בשפה הארמית ,ולכן
לחלקנו לא ברורה משמעות המילים.
ההסבר השגרתי לאכילת מצות בפסח הוא הבהילות שביציאת מצרים ,שבעטייה לא הספיק
הלחם לתפוח .במקור זה ההסבר לאכילת המצות שונה .בראשית מהלכו של הסדר מציג
עורך הסדר את המצות ,והמשתתפים אומרים" :זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ
מצרים" .כלומר ,המצות מייצגות את מזונם של העבדים ,את מזון הדלות והשעבוד .מקור זה
אינו מדגיש את היציאה ממצרים אלא דווקא את חיי השעבוד.
40
כאמור ,לשעבוד זה יש משמעות כאן ועכשיו .בהפעלה ראינו כי התורה מצביעה על משמעות
היציאה משעבוד בחובה להעניק יחס הוגן ומוסרי לגר .מעצבי ההגדה רואים את המשמעות
של זיכרון השעבוד בעזרה לעני ובפתיחת הדלת בפניו דווקא בערב משפחתי זה ,בו אנו
מעלים את זיכרון העבר" :כל רעב יבוא ויאכל."...
דרך "הא לחמא עניא" אנו למדים ,שהזכרת העבר ההיסטורי ,מטרתה להביא את האדם
להתנהג בדרך מוסרית.
.5חיים עם הזיכרון
אירוע נוסף בתולדות העם היהודי שהפך לאירוע מכונן ,הוא חורבן בית המקדש .חורבן הבית
גרם למשבר דתי ובעקיפין אף לעזיבת ארץ ישראל למשך אלפיים שנים .בספרות חז"ל אנו
מוצאים דיון הנוגע לדרך עיצוב הזיכרון של החורבן .בדיון שבתוספתא אנו פוגשים שתי דעות:
את הדעה של הפרושים ואת דעתו של רבי יהושע.
המינוח "פרושים" מתאר בדרך כלל כת מתבדלת בתקופת בית שני ,המזוהה למעשה עם
חכמי המשנה – התנאים .בהקשרו של הקטע המובא כאן נראה שאין מדובר בכת זו ,אלא
בקבוצה שהרחיקה את עצמה מהנאות העולם :הצער הרב על חורבן הבית הוביל את חברי
הקבוצה לפרוש מתענוגות העולם ,ומכאן שמם – פרושים.
הקטע דן בגבול שבין האבל הלאומי לאבל האישי; כמה יכול אדם לשקף בחיי היומיום שלו
את האבל הלאומי על חורבן הבית .הפרושים הראו במעשיהם שעל האדם לחיות את הסבל
יום יום ,שעה שעה ,תוך הגבלות שהוא מטיל על אכילתו ושתייתו .רבי יהושע ,לעומתם,
מביע חשש שלהגבלות אין סוף ,ושהאבל הלאומי עלול להשתלט על האדם ולמנוע ממנו חיים
נורמליים( .בדומה לסכנה הטמונה בזיכרון ,שראינו בדבריו של ברל כצנלסון).
חכמים אחרים ,ששמם אינו מוזכר ,מציעים לבטא את הצער על חורבן בית המקדש באופן
סמלי .למשל ,השארת קטע קיר בלתי מסויד בבית או שבירת כוס בשעת החתונה.
ההלכה מעדיפה מעשה על פני מחשבה או הרהור .אלו הם טקסים .טקס הזיכרון הוא מעשה
או אמירה הבאים כנגד השִ כחה האנושית .המעשה הריטואלי הוא אמצעי להזכרת אירוע
חשוב מהעבר .כך למשל המשיכו חז"ל את הרעיון של התורה ,להפוך את הזיכרון למעשה
ומתוך כך יצרו טקס -ליל הסדר .בדומה לכך ,הרצון לזכור את בית המקדש והחשש משכחת
החורבן והפיכתו לאירוע היסטורי זניח יצרו את מערכת טקסי הזיכרון.
מקרה מבחן – זיכרון תל-חי
מקרה מבחן זה מציג בפני התלמיד אירוע היסטורי שבאופן יחסי אינו רחוק מזמנו ,כדי להבין
כיצד יוצרת החברה מאירוע היסטורי זיכרון בעל משמעות עמוקה .כאשר משמעות האירוע
הופכת למרוחקת ולפחות רלוונטית ,האירוע הולך ונשכח.
42
דרך זיכרון אירועי תל חי הועברו מסרים דוגמת חלוציות ,הקרבת חיים ,גבורה ולחימה.
מסרים אלו עמדו במרכז האידיאל הציוני בשנים שקדמו להקמת המדינה ובעשורים
הראשונים לקיומה .נראה שגם היום יש משמעות לערכים אלו ,או לפחות לדיון רציני בהם.
אולם ,מדינת ישראל כמדינה חזקה אינה מתמודדת באופן שגרתי עם שאלות של חלוציות
וגבורה ,כך שזיכרון תל חי הולך ונשכח .גם אם יחידים זוכרים את האירוע ההיסטורי ,הרי
שמערכת החינוך מתעלמת ממנו.
לצד סיפור תל חי אנו מביאים את ה"יזכור" שחיבר ברל כצנלסון לאחר האירועים בתל חי.
ברל כתב דברים אלו כהספד להרוגי תל חי ,והם אף הופיעו בעיתונות באותם ימים .רק לאחר
זמן מה קיבל הטקסט תוקף של מעין תפילה חילונית .עם השנים הפכה תפילה זו בסיס
לתפילת ה"יזכור" לחיילי צה"ל.
פרק ג :זיכרון וזהות
שני הפרקים הראשונים עסקו בסוגיות של זיכרון ושל עיצוב הזיכרון .בפרק זה אנו עוסקים
בזיכרון כבסיס לזהות יהודית בהווה.
הפעלה – 2ההיסטוריה היהודית ואני
בהפעלה זו מתמודדים התלמידים עם אירועים שונים מההיסטוריה היהודית .הם בוחנים את
הידע שרכשו על אודותם ואת המשמעויות שיש לאירועים אלה ביחס לזהותם האישית.
האירועים מוצגים באופן אקראי ,ועל התלמידים לנסות לסדרם על פי זמנם הכרונולוגי.
בהמשך עליהם לבחור באירועים שהשפיעו ,לדעתם ,על זהותם האישית ,ולסיום – לבחור
אירוע משמעותי אחד כאירוע מכונן .במסגרת הדיון מתבקשים התלמידים לנמק מדוע האירוע
שבו בחרו הוא החשוב ביותר ,וכיצד הם שומרים באופן אישי על זיכרון זה.
בסופה של ההפעלה אנו מעלים לדיון את זיכרון השואה ,שבו נמשיך לעסוק במקורות
הבאים.
.6השואה וכוח העמידה של העם היהודי
במקור זה וכן במקור ובהפעלה שבאים אחריו ,אנו דנים בהשלכות השואה על הזהות
היהודית בימינו .לצד הקמת מדינת ישראל ,השואה היא בוודאי האירוע החשוב בתולדות
ה עם היהודי במאה ה 21-והאירוע הנורא ביותר בהיסטוריה היהודית .כמובן שלאירוע כל כך
קשה יש השפעה רבה על עיצוב הזהות היהודית בפתח המאה ה.20-
אנו פותחים את הדיון בנושא זה בדבריו של אבא קובנר בעת הנחת מגילות האש בבית
התפוצות .בדבריו מתייחס קובנר לחובת הזיכרון ולקושי שב ַצו לזכור את זוועות השואה.
להמחשת דבריו מביא קובנר סיפור המופיע בתלמוד הירושלמי .נביא כאן את הדברים בלשון
המקור – ארמית (בדבריו של קובנר מופיע הסיפור בעברית):
43
נחוניא חופר שיחין [בורות מים] ,שהיה חופר שיחין ומערות והוה ידע האי דין כיף מקורר מיא
והאי דין כיף אית ביה שרברובי ועד היכין שרברובותיה מטייה .אמר ר' אליעזר :ומת בנו
בצמא( .תלמוד ירושלמי ,מסכת שקלים דף כא ע"ב).
קובנר ממשיל את בורות המים שבסיפור לזיכרון .העובדה שלדור ההורים יש ידע וחוויות
הקשורות לשואה ,אינה מבטיחה שגם עבור דור הבנים תהיה השואה חלק מהזיכרון
ומהזהות היהודית .קובנר מתמודד עם הגישה ,הטוענת כי העיסוק בזכר השואה הוא קשה,
קודר וכואב ,ועל כן כדאי אולי להתעלם מהזוועות שקרו ולהתמקד בהווה שבארץ ישראל.
קובנר טוען שמוטלת עלינו חובה לשמר את זכר הזוועות :לזכור הן את יכולת העמידה כנגד
האימה והן את השֵ פל האנושי ,שאליו הגיעו אלה שוויתרו על המצפון האנושי .לדבריו עלינו
למסד את זיכרון השואה כחלק מהחוב שלנו כלפי דור העתיד.
.7אושוויץ או סיני?
אבא קובנר יוצא בדבריו נגד ההתעלמות מזיכרון השואה הנובעת מן הרצון להימנע מעיסוק
בחוויות ובתכנים קשים .לצד סכנה זו קיים חשש נוסף הכרוך בזיכרון השואה :הפיכתה
לאירוע מכונן מרכזי והגדרת היהדות אך ורק ביחס לשואה.
זוהי טענתו המרכזית של דוד הרטמן בחיבורו "אושוויץ או סיני" .נביא להלן את המאמר
בשלמותו (בספר הלימוד מופיע רק חלק מהמאמר) ,ובהמשך נדון ברעיונות מרכזיים העולים
ממנו.
כאן בא המאמר של דוד הרטמן .יש לסרוק אותו מחדש בשלב הגרפיקה!!!
לטענת הרטמן ,לאחר השואה התפתחה הנטייה להגדיר את העם היהודי רק דרך רדיפות
וסבל .לתופעה זו מספר השלכות:
אלה המעמידים את השואה במרכז ההיסטוריה היהודית ,מתעלמים בכך מתכנים
מהותיים יותר ,כמו למשל הברית שכרת אלוהים עִ ם עַ ם ישראל בסיני .עם ישראל הוא
עַ ם הספר ולא "עַ ם השואה".
עם שמציב את אסונו הלאומי הטרגי במרכז זהותו ,אינו יכול להיות בריא בנפשו.
במסורת היהודית מוביל הסבל להתנהגות מוסרית יותר (ראו פרק ב') .זיכרון השואה אינו
מנותב לכיוון מוסרי אלא לרחמים עצמיים.
כמובן שהרטמן אינו מתנגד להנצחת השואה ולזיכרון השואה .התנגדותו מופנית כלפי
הפיכתה של השואה לאירוע המשמעותי ביותר בהיסטוריה היהודית.
הפעלה – 3מסעות בני נוער לפולין
44
לסיום הפרק אנו מציגים בפני התלמידים דיון בסוגיה רלוונטית ביותר עבורם – המסעות
לפולין .מסעות אלו הפכו לאחד מאמצעי הזיכרון החשובים ו המשמעותיים ביותר של השואה,
ועם זאת ,יש הרואים בהם צד שלילי.
בהנחה שמרבית התלמידים תומכים בנסיעה לפולין ,הבאנו בספר הלימוד מקור השולל את
הנסיעה .מובן שאין בכך משום עמדה חד-משמעית שנוקט ספר הלימוד .במדריך למורה אנו
מביאים מקור נוסף השולל את הנסיעה ,לצד חוזר מנכ"ל משרד החינוך המסביר את חשיבות
הנסיעות לפולין.
אולם בטרם נעבור למקורות הבאים ,ננתח את דבריו של יאיר אורון על פי מספר נקודות:
אורון טוען שדווקא הצלחתו של המסע לפולין היא שהופכת אותו לבעייתי .זוהי החוויה
החזקה ביותר של התלמיד הישראלי ,ועובדה זו מקנה לה מעמד של חוויה מרכזית.
אחת ממטרות המסע לפולין היא התחברות לעָ ָבר היהודי .אולם לדעת אורון ,המפגש עם
העבר הוא רק דרך מוות – מחנות השמדה ובתי קברות .למעשה לא נוצר קשר לקיום
היהודי הממשי בעברה של פולין.
לדברי אורון ,המסע לפולין מעצב את התודעה הציונית של התלמיד .באמצעות המסע
מבין התלמיד את חשיבותה של מדינת ישראל .ברם ,כך הופך קיומה של מדינת ישראל
כמושתת על טרגדיה לאומית ,בלא שתהיה לה הצדקה משל עצמה.
כמו הרטמן ,גם אורון אינו שולל את הצבת השואה כחלק מרכזי בזיכרון היהודי ,קודם כתבת
שזוהי הבעיה לפי הרטמן .אצבע בירוק את המקום .נראה אפוא שצריך לשנות שם את
הניסוח .אך כמוהו גם הוא חושש מפני הפיכת השואה לחוויה כמעט בלעדית בזהות היהודית
של הנוער הישראלי.
העיתונאי סֵ ֶבר פלֹוצקֶ ר פרסם את הדברים הבאים ב"ידיעות אחרונות" כתגובה למסעות בני
הנוער לפולין:
אין ליהודי צורך לנסוע לאושוויץ כדי לטבול בזיכרון השואה .הנסיעות לאושוויץ ,שהתחילו
כמסע התעוררות ספונטני של ישראלים צעירים ,הפכו למכונה משומנת היטב של עשרות
טיולים מאורגנים ...היום נוסעים לביקור באושוויץ כי זה אופנתי ,כי זה "אִ ין" ,כי אי אפשר
בלי.
יהודי ,באושוויץ כבר הייתָ ? ...אל תיסעו לאושוויץ בטיול מאורגן ,כפייתי ומאולץ .זו לא בחינת
חובה ביהדות .אם אתם רוצים לדעת על השואה ,לכו ל"יד ושם" ,לבית התפוצות ,לקיבוץ
לוחמי הגטאות .להשמדת עם אין גיאוגרפיה ,והגיאוגרפיה של ההשמדה לא חשובה .חשובה
הזדהות רצופה של היחיד עם ההיסטוריה הנוראה של עַ מֹו .ה"אושוויץ" היא רק בלב ובנפש.
45
כך מציג משרד החינוך את מטרות המסע לפולין:
א .להכיר את עושרם הרוחני והתרבותי ואת מלוא היקפם וחיוניותם של החיים היהודיים
בפולין לפני מלחמת העולם השנייה ,וזאת על ידי ביקור באתרים ומפגש עם השרידים
של החיים היהודיים הפזורים ברחבי פולין.
ב .לחוש ולנסות להשיג את משמעותם ,את עומקם ואת היקפם של החורבן והאובדן של
היהודים שנרצחו ושל היהדות שנעקרה.
ג .להכיר את עיקרי האידיאולוגיה הנאצית ,לעמוד על המניעים ועל הנסיבות שהביאו
לעלייתה ולמעשים של אכזריות ובהמיות שלא היו כמותם בהיסטוריה האנושית; לעמוד
על יסודותיו של המשטר הטוטליטרי שבמסגרתו הכריזה גרמניה הנאצית מלחמת הַ שמָ ד
נגד העם היהודי ורצחה שליש מבני עמנו וכן ביצעה פשעים אחרים נגד האנושות; להפיק
מכך הן את הלקח הלאומי של הצורך במדינה יהודית ריבונית וחזקה והן את הלקח
האוניברסלי של החובה לשמור ולהגן על הדמוקרטיה ולהיאבק נגד כל צורה של גזענות.
ד .להכיר ולהעריך את מלוא המשמעות של עמידתם האמיצה ומאבקם חסר התנאים
והסיכויים של היהודים שיצאו להילחם בצורר ובכוונותיו הזדוניות.
ה .לחזק את הקשר של הצעירים הישראלים עם עברם הקיבוצי-היהודי ,להעמיק את
הזדהותם עם גורלו של העם היהודי ולחזק את ההרגשה ואת ההכרה בדבר המחויבות
האישית להמשכיות החיים היהודיים ולקיומה הריבוני של מדינת ישראל.
ו .להכיר ולהבין את מורכבות היחסים בין היהודים לפולנים לאורך ההיסטוריה המשותפת
של שני העמים ,על הצדדים החיוביים והשליליים שלהם ,ולהבין את תולדות יהודי פולין
ומורשתם גם על רקע ההיסטוריה והתרבות הפולנית.
ז .להביא לליבון ולבירור מחודש של מושגים ,של הנחות יסוד ושל דפוסי חשיבה הקשורים
בתולדות ישראל ,בהתנהגות היהודית בשואה ,בערכי הציונות ,ביחסים של יהודים ולא
יהודים ובקנייני המוסר וההומניזם.
ח .לאפשר לבני הנוער לפעול הלכה למעשה לשיקום ,לשיפוץ ,לניקוי ולשימור אתרים
ושרידים יהודיים הפזורים ברחבי פולין.
חוזר מנכ"ל 4ב תשס"ה
האם מטרות המסע ,כפי שהן מנוסחות על ידי משרד החינוך ,סותרות או תואמות את
דבריהם של אורון ופלוצקר?
מרום פישר ,בנו של המורה גיורא פישר ,נפל בג'נין במבצע חומת מגן .לאחר נפילתו הוזמן
אביו להצטרף לסיור של קציני צה"ל במחנות ההשמדה בפולין .אנו מביאים כאן דברים שאמר
במחנה ההשמדה אושוויץ .בדבריו מתייחס גיורא פישר למשמעות של זיכרון השואה בימינו.
46
משוואה יהודית-ישראלית /גיורא פישר
שלושה שבועות לפני שמרום בני נפל בג'נין במבצע "חומת מגן" ,כשבוע לפני פסח ,צלצלה
אלינו ידידת משפחה ובקשה לברכנו בברכת "חג שמח" .לאחר ששאלה לשלומו של מרום,
שאלתי גם אני לשלום בנה ,בן גילו של מרום.
היא ענתה לי:
הוא בסדר ,אבל אני מודאגת בגלל אחיו הצעיר .את האח הבכור הצלחתי "לסדר" בחַ י ִל לאקרבי ,אבל הוא הצעיר מתעקש להיות לוחם.
מה רע בכך? שאלתי ,הרי מישהו חייב לעשות זאת.והיא ענתה לי:
שמישהו אחר ילך לשם!...תשובתה היכתה בי באגרוף בשיפולי הבטן .מאותו רגע עלו וטיפסו בי הפחד והאימה.
לתחושת הפחד התלוותה תחושת אשמה כבדה.
שאלתי את עצמי :איזה מין אבא אני? אבא טוב היה מחנך את בניו אחרת ,אבא אחר היה
אולי מנסה "לסדר" את בניו בחַ י ִל לא קרבי ,כפי שנהגה אותה אמא.
יומיים לאחר מכן הוזמנו לארוחת צהריים בבית חברים קרובים .בעת הארוחה החגיגית
העליתי את תחושותיי הקשות וחזרתי ושאלתי ,הפעם בקול רם :האם נהגתי נכון? האם לא
נכשלתי בתפקיד הבסיסי של אב להגן על בנו?
אותה חברה ואִ מה הקשישה הביטו בי וענו לי ביחד ובפסקנות :לא טעית! וכך הנחנו לנושא...
לאחר כחמישה ימים הן באו אלינו ל"שבעה" ,ואז שאלתי אותן" :האם גם היום הייתן עונות
את אותה תשובה?" וענתה לי חברתי" :לא היית יכול לנהוג ולחנך אחרת".
והבנתי את כוונתה.
לכאורה זו הפעם הראשונה שרגליי דורכות על אדמה ארורה זו .אני משתמש במילה
"לכאורה" ,שכן בנשמתי כבר הייתי כאן פעמים רבות .כמו רבים מילידי הארץ שלנו שגדלו
בשנות החמישים והשישים ,היינו אנחנו בני ניצולים או בני אלו שמילטו נפשם זמן קצר לפני
המלחמה והשאירו אחריהם משפחות אהובות .השואה הייתה באוויר ,היא זרמה בדמנו
והופיעה בסיוטי היום והלילה שלנו .אני זוכר את עצמי כילד קטן ומפוחד המרים בלילה את
השמיכה מעל הראש ,כדי שלא יראו אותי ,כדי שלא ייקחו אותי לאותן רכבות איומות.
ולכן ,מי שגדל אז בארץ לא יכול היה שלא לחוש בר מזל ולהכיר תודה למדינה שלו .וכך ,בלי
הנפת דגלים והפרחת סיסמאות ,חי ִינו את חי ֵינו מתוך אהבה לעם הפצוע שהתאסף פה
ולארץ שעטפה את הפליטים שבאו מכל הארצות בעטיפת פרדסים ,כבישים ובניינים שבנו בני
47
העם העברי שחזר לאדמתו .הכרת התודה והאהבה לעם ולארץ עברה ,חלחלה ונספגה
בדמם של ילדינו.
צדקה חברתי ,לא הייתי יכול לנהוג ולחנך אחרת.
אחד ההיבטים האירוניים ,האיומים של השואה ,הוא היותה זרז להקמת מדינת ישראל.
לשבריר שנייה היסטורית הי כה העולם על חטא ,נתקף רגשי אשמה והרשה לבני העם
היהודי להקים מדינה במולדתו ההיסטורית.
זוועה כזו הייתה צריכה להתרחש כדי שנזכה להכרה מדינית מאומות העולם .זכות זו ניתנה
לנו בעירבון מוגבל ,חלק מעמי האזור לא מכירים בזכות קיומנו ,ואנו בני המשפחות השכולות
מהווים עדות לכך.
וכבני משפחות של ניצולי שואה ,שאי בדו גם את בניהם בהגנה על הארץ ,איננו יכולים שלא
לשאול את עצמנו את השאלה האיומה" :היה כדאי?" שאלה זו מציבה אותנו בסתירה בלתי
אפשרית ולא נסבלת.
האם הורה יכול להוציא מפיו את המילים "היה כדאי!" ומצד שני ,גם ההורים ובייחוד ילדיהם
הלכו לאן שהלכו כי חשבו שכדאי ,ראוי ונכון להגן על מדינת היהודים .ואנחנו ,כדי לשרוד,
מרדימים את המשוואה הזו ,שמ ִצדה האחד מדינת ישראל ומ ִצדה השני השואה והשכול.
אך משוואה זו מתעוררת ומייסרת כשאני צופה בטלוויזיה או קורא בעיתון על מעשיהם
ומחדליהם של חלק מנכבדי הציבור שלנו ,אלו שדיבורם דל ועילג ודבריהם צעקניים
ומתלהמים .וגרועים מהם והפוגעים יותר מכל ,הם אלו המחשיבים עצמם מעל החוק ומ ֵפרים
כל נורמה ציבורית ואפילו לא מרגישים צורך לדבר ולהסביר מעשיהם.
כאשר הפערים החברתיים גדלים ,כאשר פועלים זרים ממלאים את רחובנו וכפרנו ,כשאני
רואה זאת אני שואל את עצמי :להיכן נעלם החזון של עם יהודי העובד ובונה את ארצו ,לאן
נעלמה מידת החסד והרחמים של אותו עם ,שראה את הולדתו בבית עבדים והתחייב לדאוג
ליתום ולאלמנה ,לגר ולנוכרי ,כדי שלא יסבלו כפי שעם ישראל סבל?
ברגעים כאלו הכאב הפרטי הופך להיות בלתי נסבל .ואני מבקש מכם ,אם תחפצו להקל מעט
את יי סורינו נסו לאזן במעט אותה משוואה שהזכרתי ,שבצדה האחד נמצאת מדינת ישראל
ומצדה האחר – השואה והשכול .טפטפו את מעשיכם הטובים בצד שלנו ,בצד הכואב,
וכשתעשו כך ותחשבו עליי ,על מרום ועל משפחתו שנספתה בשואה ,תקלו עליי מאוד.
ואם לא ברורה לכם הדרך הנכונה ,קִ ראו את דברי מיכה הנביא שחי במאה השמינית לפני
הספירה ,ולאורם ִבדקו את מנהיגיכם ,את עצמכם ואת פיקודיכם.
ָאדם מַ ה ּטוֹב
הִ גִ יד לְ ָך ָ
ומָ ה ה' דוֹרֵ ׁש ִמ ְםָך
48
כִ י אִ ם עֲׂשוֹת ִמ ְׁשפָ ט
וְ ַאהֲבַ ת חֶ סֶ ד
וְ הַ צְ נֵעַ ֶלכֶת עִ ם אֱֹלהֶ יָך (מיכה ו ח)
ואתם ,שבחרתם בעשייה ,אל תבחרו בזכות השתיקה .הרימו קול והִ פכו את ארצנו לטובה
יותר ולמוסרית יותר .בשביל קורבנות השואה ,בשבילנו המשפחות השכולות ובעיקר למענכם
ולמען משפחותיכם.
אני מבקש לסיים את דבריי ולתת את גרסתי שלי לאמרתו המפורסמת של יוסף טרומפלדור:
אם אין ב ֵררה – אז צריך למות למען ארצנו .אבל טוב לחיות בעד ארצנו.
" .8כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים" (העשרה)
לסיום שער הזיכרון הבאנו את דבריו של ההוגה הגרמני פרידריך ניטשה במאמרו "כיצד
מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים" .כמובן ,דבריו של ניטשה אינם נוגעים במישרין בזהות
יהודית ,אולם הם מעמיקים באופן ניכר את הדיון בחשיבות הזיכרון והשכחה .אנו מציעים
למורים את האפשרות ללמד גם את דברי ניטשה כחלק מהלימוד במעגל הזיכרון.
דבריו של ניטשה מופיעים ברצף ,אך לנוחות הלומדים חילקנו אותם לשני פרקים :ההיסטוריה
כמזיקה וההיסטוריה כמועילה .לצד כל פרק מוצגות שאלות מנחות.
נסכם בקצרה את דבריו של ניטשה בכל פרק.
ההיסטוריה כמזיקה – ניטשה טוען שהזיכרון האנושי מייחד אותנו מבעלי החיים .אולם ,יש
לכך השלכה שלילית .בעוד שבעלי החיים חופשיים מהזיכרון וחיים את הרגע ,בני האדם
כבולים בזיכרונותיהם ,ללא יכולת אמיתית להיות מאושרים .ניטשה קורא לאדם להשתחרר
מעול העבר וממה שהוא מכנה "הכישרון להרגיש באופן בלתי היסטורי" .כישרון זה מביא את
האדם לאושר ולבריאות נפשית.
ההיסטוריה כמועילה – ניטשה מתאר שלושה מצבים בהם לזיכרון ולהיסטוריה יש חשיבות
לאדם:
כאשר אדם או עם שואף לשנות את המצב ,עליו לגייס דמויות מופת מהעבר ולהוכיח
שאמנם יש אפשרות לקיומו של מצב טוב יותר.
ההיסטוריה עבור האדם היא גילוי המקורות מהם הוא בא .מתוך מבט בעברו האישי
והלאומי הוא יכול להכיר תודה על קיומו .כאשר אנו רואים עצמנו כיורשיו של העבר ,אנו
מכבדים יותר את עצמנו.
ההיסטוריה נותנת אפשרות לאדם לבקר את העבר ,ודרך ביקורת העבר לשאוף להווה טוב
יותר.
49
דבריו אלה של ניטשה מזכירים במידת מה את דברי ברל כצנלסון ,שהובאו במקור .3
ההשוואה בין שני ההוגים מעניינת.
שער רביעי – מעגל האחריות והמעורבות
בשער זה אנו דנים בזהות יהודית המבוססת על אחריות משותפת כלפי גורל העם היהודי,
כלפי מדינת ישראל וכלפי החלש בחברה ,על מעורבות ועל ערבות .אנו פותחים את השער
בניתוח המושגים "אחריות" ו"מעורבות".
בבסיס השער עומד הביטוי המוכר "כל ישראל ֵ
ערבים זה בזה" .בספר הלימוד אנו מתארים
את הרקע התלמודי למשפט זה .נביא כעת את דברי התלמוד בצירוף שאלות לדיון.
התלמוד דן בענישת אדם חוטא .האִ ם האדם עצמו נענש או שגם משפחתו נענשת? הדיון
התלמודי מתייחס לפסוק בויקרא כ ,ה" :ושמתי אני את פנַי באיש ההוא ובמשפחתו" ,כלומר
שהאל מעניש את החוטא וגם את משפחתו .על השאלה מדוע לא רק החוטא נענש אלא גם
משפחתו ,עונה התלמוד:
"וְ ׂשַ ְמתִ י ֲאנִי אֶ ת פָ נַי בָ אִ יׁש הַ הוא ובְ ִמ ְׁשפַ ְחתוֹ" (ויקרא כ ,ה) .ותַ ְניָא [שנינו ,למדנו] אמר רבי שמעון:
אם הוא חָ טַ א ,משפחתו מה חָ טָ את? לומר לך :אין לך משפחה שיש בה מ ֹוכֵס [גובה מִ סים] שאין כולה
שמחַ פִ ין עליו! ...וכתוב "וכשלו
מוֹכְ סִ ין ,ושיש בה לִ סְ ִטים [שודד ,פושע] ,שאין כולה לִ סטים ,מפני ְ
איש באחיו" (ויקרא כו) – איש בעוון אחיו ,מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה!
תלמוד בבלי ,מסכת שבועות דף לט ע"א
שאלות
.0מדוע לדעת רבי שמעון נענשת גם משפחת החוטא ולא החוטא לבדו?
" .2אין לך משפחה שיש בה ִלסטים שאין כולה ִל סטים" :האם אתם מסכימים לטענה זו?
הסבירו דעתכם.
.3כיצד תסבירו את הביטוי "כל ישראל ֵ
ערבים זה בזה" ,על פי התלמוד?
.4כיצד אתם מבינים את הביטוי "ישראל ֵ
ערבים זה בזה"? האם לביטוי זה יש משמעות בחיי
היומיום שלכם? הסבירו דבריכם.
על פי המקור התלמודי ,המשמעות של ערבות דומה למשמעות המשפטית של מושג זה
בימינו .כשאדם חוטא ,נופלת האחריות על מעשיו גם על סביבתו הקרובה וגם עליה לשלם
מחיר על מעשיו .מרעיון זה ניתן ללמוד שכאשר אדם עובר ע ֵברה ,עליו לחשוב גם על הנזקים
שמעשה זה עלול לגרום לסביבתו.
51
פרק א" :כל ישראל ערבים זה בזה"
בפרק זה אנו דנים במשמעות של אחריות ומעורבות בעיצוב זהות יהודית ובמשמעות של
אחריות זו בתקופתנו.
" .1רשע מה הוא אומר?"
בחרנו לפתוח את הדיון על אחריות ומעורבות דווקא דרך העיסוק במי שאינו מבטא תחושה
של השתייכות לקהילה ולעם.
ההגדה של פסח מתארת את הבן הרשע כמי ש"מוציא עצמו מהכלל" .מול המעשים השונים
הנעשים בליל הסדר שואל הבן" :מה העבודה הזאת לכם?" .בפיו של הבן הרשע מושם חלק
מפסוק מהתורה" :והָ י ָה כִי י ֹאמרּו אֲ לֵיכֶם בנֵיכֶם מָ ה הָ עֲ ב ֹדָ ה הַ ז ֹאת ָלכֶם" (שמות יב ,כו).
בחירתו של הבן בפסוק זה ובמילה "לכם" ,מעידה על רצונו להתבדל מכלל העם .עבודת
הקורבן ויתר המעשים הקשורים לפסח אינם העבודה שלו או שלנו אלא "שלכם" .ההגדה
מגדירה את הרשע כמי שבוחר לפרוש מהכלל ,אינו לוקח חלק בקהילה ומוציא את עצמו
מחוץ לחובותיה.
באופן מפתיע נתפסת בהגדה עמדתו של הרשע ככפירה" :לפי שהוציא את עצמו מן הכלל
ָכ ַפר בעיקר" .אין זו כפירה באמיתות התורה או בקיום האל ,אלא בעיקרון של ערבות הדדית
ושותפות .ההתבדלות האישית מקבלת אפוא משמעות דתית שלילית.
בדברי הבן הרשע מודגשת המילה "לכם" .בתשובתו לבן מצטט האב אף הוא פסוק מהתורה:
"והִ ּגַדתָ לבִנָך בַיֹום הַ הּוא לֵאמ ֹר בַעֲ בּור זֶה עָ שָ ה ה' לִי בצֵאתִ י מִ םִ צ ָרים" (שמות יג ,ח) .האב
מדגיש את המילה "לי" .בתשובתו של האב נדרש הפסוק מספר שמות .הוא אומר שאלוהים
גאל ממצרים את עם ישראל .מי שאינו משתתף באחריות לקיום העם ,לא היה נגאל ממצרים.
כך מדגישה ההגדה את מרכזיותן של האחריות והמעורבות בתפיסת העולם היהודית.
הפעלה :דור דור ורשעיו
ההגדה קובעת שהרשע הוא מי שאינו מגלה אחריות כלפי הקהילה .בהפעלה שבעמוד 76
אנו מביאים כמה איורים מתוך הגדות של פסח ,שיצאו לאור בתקופות שונות במהלך המאה
ה .21-דרך איורים אלו ותוך השוואת דמותו של הרשע לדמותו של החכם ,ניתן לראות כיצד
נתפס הרשע בתקופות השונות .מדמות הרשע אנו למדים מהי הנורמה המקובלת ,ומה נראה
בעיני המאייר כחריגה מהנורמה הרווחת בקהילתו ובתקופתו.
ההגדה מארה"ב ( )0921מציגה את החכם כתלמיד חכם מודרני .לעומתו הרשע הוא
מתאגרף :איש שרירים שנטש את הקהילה היהודית .לעומת החכם ,שכוחו בלמדנותו ,כוחו
של הרשע בשריריו .כוח פיזי לא נתפס בתקופה זו כתכונה יהודית .ראוי לציין שראשו של הבן
הרשע גלוי ,ואילו ראשיהם של שאר הבנים מכוסים.
50
ההגדה מפולין ( )0939מציגה אף היא את הרשע כמתבולל .החכם מוצג כחסיד בן העולם
הישן .במראהו בולטים הסממנים היהודיים כגון פאות ,לבוש אופייני ,עדינּות .הרשע לעומתו
מוצג כלובש בגדים אופנתיים וללא כל סממן יהודי.
ההגדה הישראלית ( )0955מציגה את החכם כמי שמשלב לימוד עם ציונות – לוחות הברית,
ארבעת המינים והמנורה .לעומתו הרשע מתואר כבורגני המוציא עצמו מכלל המפעל הציוני.
הפעלה זו מציגה בפנינו את מי שמוגדר כ"רשע" ,את הפורש מהציבור ומגלה אחריות לעצמו
בלבד ,בכל תקופה .יש בכך כדי לזמן דיון בהתבדלות מהציבור ,שבו ניתן לכלול שאלות
מרתקות כמו :האם יש צד חיובי בפרישה מהציבור? אם הציבור מקיים נורמה שלילית – האם
אין חייבים לפרוש ממנו? האם יש לשלול את פרישתו של אומן ,מדען או הוגה מהציבור על
מנת לפתח את יצירתו? (עניין זה עולה גם בשאלה 4במקור ,2בעמוד .)77
אנו מציעים דיון נוסף בנושא דרך סיפורם של רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר במערה .זהו
סיפור מוכר ,אולם אנו מציעים לקרוא אותו באופן שונה מהרגיל ולהתמקד בשאלת הפרישה
מהציבור .אנו מביאים את המקור התלמודי ,שאלות על אודותיו והצעה לדיון בסיפור.
סיפורם של רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו
האגדה המובאת להלן מהתלמוד הבבלי מספרת על יציאתם של רבי שמעון בר יוחאי ובנו
מהמערה ,בה התחבאו מאנשי השלטון הרומי ,שדן את רבי שמעון למוות .בסיפור זה
משתקף המתח בין שאיפותיו הרוחניות של היחיד לבין האחריות לכלל החברה.
פעם אחת ישבו ר' יהודה ור' יוסֵ י ור' שמעון וישב אצלם יהודה בן גֵרים .פתח ר' יהודה ואמר :כמה
נאים מעשיהם של אומה זו [הרומאים] תיקנו שווקים ,תיקנו גשרים ,תיקנו מרחצאות .ר' יוסי שתק.
נענה ר' שמעון בר יוחאי ואמר :כל מה שתיקנו לא תקנו אלא לצורך עצמם :תיקנו שווקים להושיב
בהם זונות ,מרחצאות -לְ עַ ֵדן בהם עצמם ,גשרים -ליטול מהם מכס .הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם
ונשמעו למלכות .אמרו :יהודה שעִ ָלה [שסיפר בשבח המלכות] יִתְ עַ לֶה ,יוסי ששתק יגלה לצִ פוֹרי,
שמעון שגינה יהרג ...הלכו [ר' שמעון ובנו] ונ ְִתחַ בְ או במערה .נעשה נס ונברא להם חרוב ומַ עְ יָן ,והיו
פושטים בגדיהם ויושבים עד צווארם בחול .כל היום עסקו בתורה; בזמן תפילה היו מתלבשים
ומ ְתעַ ְּטפִ ים ומתפללים ,ואחר כך היו חוזרים ופושטים בגדיהם ,כדי שלא י ְִתבָ לו.
ִ
ישבו שתים עשרה שנה במערה .בא אליהו הנביא ועמד על פתח המערה .אמר :מי יודיע לבן יוחאי
שמת הקיסר ובָ ְטלָה גְ ז ֵָרתוֹ[ ,גזר הדין לגבי רבי שמעון] יצאו וראו בני אדם כשהם חורשים וזורעים.
אמר :מַ מִי ִחין חיי עולם וְ עוֹסקין בחיי שעה! [במקום לימוד תורה רוחני הם עוסקים במלאכה
פשוטה] כל מקום שנותנים עיניהם מיד נשרף .יצאה בת-קול [קול אלוהי היוצא מהשמים] ואמרה
להם :לְ הַ ח ֲִריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!
חזרו והלכו וישבו במערה שנים עשר חודש .יצאה בת קול ואמרה :צאו ממערתכם .יצאו מן המערה .כל
מקום שהיה רבי אֶ לְ עָ זָר מַ כֶה היה רבי שמעון מרפא[ .רבי אלעזר המשיך לפגוע בעולם ורבי שמעון
52
תיקן את הנזקים שעשה בנו] .אמר לו רבי שמעון :די לעולם אני ואתה[ .לעולם מספיקים שני
אנשים בדרגתנו הרוחנית הגבוהה].
ערב שבת עם חשכה ראו זקן אחד שהוא אוחז בידו שתי חבילות של הדסים .אמרו לו :אלו למה לך?
אמר להם :לכבוד שבת .אמרו :הרי די לך באחד .אמר :אחד כנגד "זָכוֹר" ואחד כנגד "שָ מוֹר" .אמר לו
רבי שמעון לבנו :ראה ,כמה חביבות מצוות על ישראל .נִתְ י ְַשבָ ה דעתם [הבינו ופסקו מכעסם].
תלמוד בבלי ,מסכת שבת דף לג ע"ב ,התרגום מתוך ספר האגדה ,עמ' קצב
שאלות
. 0ספרות האגדה משתמשת פעמים רבות בסמלים על מנת להביע רעיונות עמוקים .הציעו
פרשנות משלכם לסמלים הבאים המופיעים בסיפור :המערה ,הישיבה והלימוד בעירום
בתוך החול ,ההתלבשות לפני התפילה ,החרוב והמעיין" ,כל מקום שנותנים בו עיניהם
היה נשרף".
.2היציאה מהמערה הייתה חוויה קשה לרבי שמעון ולאלעזר בנו .מעולם סגור ונסתר שכולו
לימוד תורה ,יצאו השניים לעולם המציאותי .כיצד צריכה לדעתם להיראות המציאות
בעולם?
" .3כל מקום שנותנים עיניהם מיד נשרף" .מדוע ,לדעתכם" ,שרפו" מבטיהם של השניים?
.4בת הקול מייצגת את דעתו של אלוהים .כיצד ,לדעת אלוהים ,צריכים בני האדם לנהוג?
.5בעקבות פגישתם של רבי שמעון ובנו עם הזקן השתנתה תפיסת עולמם .הסבירו את
תפיסתם החדשה.
נקודות לדיון
האם ,לדעתכם ,כעסם של רבי שמעון ובנו על האנשים הפשוטים נובע מהתנשאותם או
מדאגה לפשוטי העם?
האם צריך האדם לשאוף להיות מעורב בציבור ,להתבדל מממנו או לשלב בין השניים?
התופעה של התבדלות אליטיסטית נפוצה גם בימינו ,למשל ,יש אומנים ומדענים הנוטים
ליצור בבדידות ולא להיות מעורבים בין בני האדם .מה דעתכם על כך?
דונו בשאלה אם חשוב להיות מעורב בחברה ולגלות כלפיה אחריות ומדוע.
53
הסיפור מתאר תהליך שעבר רבי שמעון .בתחילת הסיפור מתוארים החיים במערה כלימוד
תורה בלתי פוסק וכחוויה רוחנית עזה בבדידות וללא מעורבות בחייהם של שאר בני האדם.
היציאה מהמערה מסמלת את המפגש בין עולם הלימוד האליטיסטי של רבי שמעון לבין
המציאות האנושית הפשוטה .במפגש הראשון בין שני העולמות מעדיף רבי שמעון את עולמו
המבודד .הוא כועס על המציאות היומיומית של בני האדם הפשוטים הנראית רדודה בעיניו.
במפגש הבא בין שני העולמות ניכר שרבי שמעון עבר שינוי .הפעם הוא מבין את חשיבות
עולמם של בני האדם ,מגלה מעורבות בעולם זה ומנצל את כוחותיו הרוחניים על מנת לעזור
לבני האדם.
סיפור זה עוסק במתח שבין החוויה הרוחנית האישית שעובר אדם בינו לבין עצמו ,כמו גם
במתח בין כמיהתו לחופש לצורך השגת מטרותיו לבין מחויבותו לחברה ,לעם ולעולם.
.2היחיד בציבור הוא כאיבר בגוף
ההגדה של פסח החשיבה את מי שאינו מחויב לכלל לרשע .ההגדה מעריכה מאוד את
המחויבות ,ורואה את מי שמסיר מעליו ערך זה כ"כופר בעיקר" .במקור שלפנינו מתאר רבי
יהודה הלוי את היהדות כקהילה אורגנית ,והוא עומד על המשמעות החמורה של התחמקות
מערבות הדדית .רבי יהודה הלוי מנמק רעיון זה בשתי דרכים :א .מי שאינו משתתף עם
הכלל בחובות מהווה נטל על החברה .ב .הפרט היהודי הוא חלק מהעם היהודי ,ולפיכך עליו
לדאוג לכלל העם.
ריה"ל מציג את היהדות כגוף אורגני .כל יהודי הוא חלק מישות כללית ,ואינו יכול להתחמק
מעובדה זו .כשם שאיברי הגוף ממלאים את תפקידם במכלול ,שהוא הגוף ,כך צריך היהודי
למלא את תפקידו במסגרת האחריות שבה הוא נושא כלפי שאר העם היהודי.
האם ניתן לתאר את החברה הישראלית כגוף בעל איברים שונים ,שלכל אחד מהם תפקיד
משלו?
.3זהותו של היחיד כחלק מגורל הכלל
.4סולידריות לנוכח איום
מביסוסה של היהדות על אחריות ומעורבות ,אנו עוברים לדון במושג נוסף – הגורל היהודי.
שני המקורות הבאים עוסקים בקשר שבין גורל העם היהודי ובין האחריות ההדדית הנובעת
מגורל זה.
הרב סולוביצ'יק מתאר את הגורל היהודי כגורם המאחד את כל יהודי העולם .אין הבדל בין
יהודי עשיר לעני ובין יהודים במקומות שונים בעולם .כאשר יהודי נרדף ,כל היהודים נרדפים.
מתוך תודעת הגורל ה משותף עולה וצומחת תודעה של אחריות ,השתתפות בסבל ועזרה
ככל שהדבר אפשרי .אפשר לראות בדבריו של סולוביצ'יק הכאה על חטא – על מחדליה של
המנהיגות היהודית בארה"ב לנוכח השמדת יהדות אירופה בזמן השואה.
54
ז'אן ָאמֶ רי מאשש בדבריו רעיון זה .אמרי אינו מגדיר עצמו כיהודי ,אלא כאדם ממוצא יהודי.
(כנזכר בספר הלימוד ,רק אביו יהודי) .הדבר היחידי הקושר בינו ובין היהדות היא תחושת
שותפות הגורל .הוא תופס את הסולידריות היהודית כחלק מאישיותו .סולידריות זו קשורה
לגורל היהודי של רדיפות מתמידות.
אנו מביאים כאן שני מקורות היסטוריים ,המתייחסים לשני אירועים שאירעו בתקופת השואה,
שבהם מתגלה אחריות יהודית בעת מצוקה .שני המקרים קשורים לצנחנים הארצישראליים
שהתנדבו לצנוח באירופה הכבושה :הראשון הוא סיפורה של חנה סנש ,והשני הוא דברים
שכתב הסופר חיים גורי על האחריות של היהודים בארץ ישראל לאחיהם באירופה הנאצית.
מקרה שהיה...
בתקופת מלחמת העולם השנייה סייע היישוב היהודי בארץ לבריטניה במלחמתה נגד
הגרמנים .החשש שגרמניה תכבוש את ארץ ישראל היה כבד :היה ברור שאם תיכבש הארץ,
יהיה גורלם של יהודי הארץ דומה לגורל יהודי אירופה .על מנת להסיר את האיום הגרמני,
התנדבו חיילים יהודיים לצבא הבריטי ,על אף המתח ששרר בין היישוב היהודי לבריטים
ששלטו בארץ .לאחר שנודע בארץ על תהליך ההשמדה של יהודי אירופה ,התנדבו חיילים
יהודיים לצנוח באירופה הנאצית ולעזור בהצלת יהודים .מספר המתנדבים היה מועט,
ויכולתם להילחם בצבא הנאצי האדיר הייתה זעירה .באותה תקופה עלתה שאלת האחריות
של יהודי הארץ לגורל אחיהם באירופה.
אחת מאותם צנחנים יהודיים שהתנדבו לצנוח באירופה הייתה חנה סנש .סנש נולדה
בבודפשט ,בירת הונגריה ,בשנת .0920אביה היה עיתונאי וסופר ידוע בהונגריה ונפטר
כשהייתה צעירה .בגיל צעיר יחסית התוודעה חנה סנש לרעיון הציוני ,הפכה לציונית ואף
עלתה לארץ לבדה בהיותה בת .08משנכבשה הונגריה בידי הנאצים ,התמודדה סנש עם
הדילמה הקשה בין קשר החזק והחם שחשה כלפי ארץ ישראל לבין תחושת האחריות
הכבדה שרבצה עליה כלפי יהודי הונגריה ,ובפרט כלפי אמה שנותרה שם .לבסוף הכריעה
תחושת האחריות ,וחנה סנש החליטה להצטרף לצנחנים היהודיים.
על כך כתבה ביומנה בתאריך " :8.0.0943זה היה שבוע שזעזע אותי .קם בי איזה רעיון
פתאומי שאני צריכה לנסוע להונגריה .להיות שם בימים האלה ,לתת יד לארגון עליית הנוער
ולהביא גם את אמא .ובמידה שידעתי את חוסר ההי גיון שבמעשה זה ,הנה הוא נראה לי בכל
זאת לאפשרי והכרחי וחשבתי לקום ולעשות".
במכתב לאחיה גיורא מהתאריך 25.02.0943כתבה חנה סנש" :ישנם מאורעות ,שלאורם
חי ֵי האדם מאבדים את ערכם; האדם נהפך לצעצוע מחוסר ערך או שעולה התביעה:
מוכרחים לעשות משהו ,אפילו במחיר החיים".
55
במרץ 0944צנחה חנה סנש עם צנחנים יהודיים נוספים באיטליה ,וממנה עברה ליוגוסלביה.
ביום שבו ניסתה לחצות את הגבול נתפסה ,ובידיה מכשיר שידור .היא נלקחה לכלא ועונתה
קשות .במשפט טענה חנה סנש בתוקף ,כי באה לעזור לאחיה היהודים בהונגריה .בית
המשפט מצא אותה אשמה ,והיא הוצאה להורג ב 7-בנובמבר .0944לאחר תבוסת הנאצים
הועלו עצמותיה לארץ.
לחנה סנש ולחבריה הצנחנים היה ברור שאין ביכולתם להביס את המפלצת הנאצית ,ויחד
עם זאת הובילה אותם תחושת האחריות לאחיהם למעשה אמיץ זה.
כתב על כך המשורר חיים גורי:
23באוקטובר .0942 ,רומל מובס באל-עלמין ,בשערי מצרים .מר המוות סר מארץ ישראל
וסביבותיה .שיתוף הפעולה בין ה"הגנה" לבריטים פסק .עד מהרה חודשו החשד ,העוינות
ואטימּות הלב .המלחמה נמשכת וגוברת ויהודי אירופה נשמדים והולכים .כעת אומרים
שעשרות מחברינו ,יוצאי ארצות אירופה ,מיועדים לצניחה מעבר לקווי האויב .אומרים שהללו
יפעלו למען בנות הברית ,אך גם יבואו לעזרת אחינו ב" ֵגיא ההריגה" .אומרים שמפקד ההגנה
הגיש לבריטים תכנית שלמה ומיוחדת ,שאולי גם אנו אמורים להיות בין מ ַבצעיה .לא ,לא
הגענו אז לאירופה 32 .בלבד מקר ֵב נו זכו לצנוח ביוגוסלביה ,בהונגריה ,ברומניה ,בסלובקיה.
שבעה מהם לא שבו .ל"הגנה" לא היו אז מטוסים ולא צוללות .הבריטים דחו את התכנית .גם
שערי הארץ נותרו נעולים בפני הפליט היהודי .לימים יאמר לי יצחק צוקרמן" ,אנטק",
ממפקדי המרד בגטו ורשה" :אילו הייתם ממריאים לאירופה ,אש הנ"מ הגרמנית הייתה
מחסלת אתכם באוויר ואחרים היו נתפסים על הקרקע .בודדים היו מצליחים לחדור .אילו
היית אתה בין הנוחתים בפולין ,היה עלינו להסתיר אותך בשל המראה הים-תיכוני שלך
והעברית שבפיך .לא יכולתם לעזור לנו .אך מדוע אחד מכם לא הגיע!" שאלה זו עתידה
ללכת אחריי עד יומי האחרון.
מתוך "עד עלות השחר" ,עמוד 02
דבריו אלו של חיים גורי מדגישים את חשיבותה של סולידריות ,גם כשאין לתחושה זו ביטוי
ממשי .פעולתם של הצנחנים באירופה הנאצית לא תרמה בפועל למאבק בנאצים ,אולם היה
בה משום גילוי סולידריות של יהודי ארץ ישראל כלפי אחיהם הסובלים באירופה.
.5אחריות כאן ועכשיו
עד כה דנו ברעיון התיאורטי של אחריות ומעורבות וגלגוליו בעבר .המקור הבא מציג את
האחריות והמעורבות כמעשים בפועל בהווה .כל אחד מאתנו המגדיר את יהדותו דרך
56
מעורבותו ,יכול ליזום ולעשות מעשה .הבאנו את סיפורה של קבוצת צעירים ,שמתוך רצון
לגלות אחריות ציבורית עשו מעשה והקימו כפר סטודנטים בנגב.
מקור זה יכול לעורר דיון על מימוש האחריות כאן ועכשיו .לצדו ניתן לנהל דיון במשמעות
השירות בצבא( .ראו שאלה 5בעמוד .) 80האם העובדה שאני מסכן את חיי ומשרת בצבא
נובעת מזהותי היהודית ,או שמא הזהות היהודית היא זו הנובעת מהמחויבות לשרת בצה"ל?
אנו מביאים מקור שאינו מצוי בספר הלימוד ועוסק בשירות בצבא כביטוי לאחריות:
אחריות כאן ועכשיו
בפרק זה עיינו במקורות התלמודיים של הרעיון "כל ישראל ֵ
ערבים זה בזה" .בהמשך קיבלה
הערבות ההדדית משמעות רחבה יותר ,שלפיה קיימת זיקה בין כלל יהודי העולם .ראינו
שהוגים חילוניים בני זמננו ,גם כאלה שהיו מנוכרים לחלוטין לחיים היהודיים ,מוצאים
משמעות בביטוי זה.
במקום הדאגה שגילו יהודים כלפי בני קהילתם וכלפי קהילות אחרות ,נוכחת בימינו דאגתם
של מוסדות המדינה לתושביה .יש להסתייג מתופעה זו .אין לראות במנגנונים מוסדיים אלה
תחליף לאחריות ולמעורבות החברתית הנדרשת מהיהודי .רבים רואים בשירות הצבאי ביטוי
בולט לאחריותנו זה כלפי זה וכלפי המדינה.
נדב מילוא ,מפקד פלוגת ההנדסה של חטיבת הצנחנים ,נפל ביולי 0997במהלך פעילות
מבצעית בדרום לבנון .אלה דברים שאמר נדב לחייליו בסוף מסלול לוחם:
"זכיתי להיות במשך 04חודשים מפקד פלוגת מרץ .95בתקופה זו זכיתי לפקֵ ד על חבורה
גדולה ונפלאה של בחורים ,חיילים ו מפקדים כאחד .תחילתה של תקופה זו עת נפגשנו אנו,
חבורת המפקדים ,חיילים מפלוגות שונות ובעלי רקע שונה .תוך זמן קצר הפכנו למפקדי
פלוגת מרץ ,95המדברים באותה "שפה" ומעבירים אותם מסרים בצורה אחידה ומתואמת.
תוך זמן קצר פגשנו אתכם ,חבורה של 002אזרחים ,ספק ילדים ,שסיימו לא מכבר את בית
הספר .הדבר המשותף לכולכם הייתה הפעולה שהביאה אתכם לכאן ,המעמידה אתכם
בשורה אחת עם הטובים בינינו ,עם שורה ארוכה של לוחמים ועם מסורת ארוכת שנים:
ההתנדבות.
במדינה אחרת ,במקום אחר ,כל זה היה בלתי אפשרי .ההמשך הישיר לבית הספר היה
האוניברסיט ה או מקום העבודה .אך לא כאן ולא במציאות של ימינו ,כאשר הביטחון הוא אחד
הנדבכים החשובים במדינת ישראל .לכן ההתנדבות חשובה ומוערכת כל כך"...
מתוך ההקדמה לספר "אחריו :על מנהיגות ומנהיגים" ,עורכת :חנה עמית ,משרד הבטחון -
ההוצאה לאור ,תש"ס 2111
57
לסיום הפרק הבאנו את שירו של הזמר עברי לידר "בתי קפה" .השיר מבקר את התרבות
העכשווית האדישה .העובדה שהביקורת יוצאת מפיו של זמר צעיר בן הדור ולא מפיו של
אדם מבוגר ,הופכת את הביקורת לעניינית יותר .לידר מתנגד לשעמום ,לאדישות,
למלאכותיות ,לשטחיות ולחוסר האחריות .אנו סבורים שאין להטיח האשמות בתלמידים,
אלא לבחון דרך השיר אם הביקורת מוצדקת ,אם המציאות המתוארת היא חיובית או שלילית
בעיניהם ,ומה הקשר בין שטחיות ועצלות לזהות אישית ולזהות יהודית.
פרק ב :מקרה מבחן – חובת הצדקה
בפרק זה אנו מבקשים לבחון את משמעותן של האחריות והמעורבות בחיי היומיום שלנו.
האחריות והמעורבות נראות לעתים כאידיאלים גבוהים המחייבים מעשים מיוחדים .למעשה,
לכל אחד ואחת מאתנו יש אפשרות לגלות אחריות בחיים היומיומיים.
כזוהי למשל הצדקה .המצוות לתת צדקה מסייעת לחלש .מאחוריה עומדת תפיסה מוסרית
של זכות קיום בכבוד לכל אדם ו תפיסה קהילתית של אחריות כלפי החלש בחברה .הרמב"ם
מונה את הצדקה כ"מצוות עשֵ ה":
"מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני .אם היתה יד הנותן משגת שנאמר פתוח
תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך :וכל הרואה עני
מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא
תקפוץ את ידך מאחיך האביון" (משנה תורה ,הלכות מתנות עניים ,פרק ז).
בהמשך דבריו מתאר הרמב"ם אדם שאינו רוצה לתת צדקה:
"מי שאינו רוצה ליתן צדקה או שיתן מעט ממה שראוי לו בית דין כופין אותו ומכין אותן מכת
מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן ויורדין לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן
וממשכנין על הצדקה ואפילו בערבי שבתות" (שם).
יתכן שדבריו אלו של הרמב"ם ייראו לנו כמוגזמים – האם אין לאדם זכות לסרב לצו המוסרי
של מתן צדקה? האם לקהילה יש זכות להכות אדם זה ולקחת ממנו את כספו בכוח? ניתן
לדון בשאלות אלו ,אולם אין ספק שדברי הרמב"ם משקפים את חשיבותה של הצדקה עבור
הקהילה .אנשים הדואגים אך ורק לעצמם ואינם רואים עצמם כמחויבים לחלשים ,מחלישים
את הקהילה ומבטלים את הערבות ההדדית .הצדקה היא דוגמה למעשה יומיומי שכמעט כל
אדם יכול לקיימו ,ויחד עם זאת יש בו כדי להשפיע על כלל הקהילה ועל חוסנה.
.6מדוע אין אלוהים מפרנס את העניים?
בטרם נעמיק במצוות הצדקה ובמשמעויותיה השונות ,נדון באופן כללי במחויבותה של
הקהילה לעניים .מקור זה הוא דיאלוג בין רבי עקיבא ובין חכם רומי בשם טורנוסרופוס,
המזוהה כנציב הרומי בעת מרד בר כוכבא( .שמו ,כפי שמופיע ברשומות היסטוריות ,הוא
58
טיניוס רופוס) .בהכללה ניתן לראות בדיון זה ויכוח בין התפיסה הרומית-הלניסטית ובין
התפיסה היהודית-חז"לית לגבי היחס לחלש בחברה.
הדיון בין השניים נסב סביב השאלות אם האל רוצה בקיומם של עניים ,ומהי משמעותו של
רצון זה מבחינת בני האדם .לפי הגישה היהודית שהצגנו לעיל ,האל הוא המצווה על
המחויבות לעני .בניגוד לכך טוען טורנוסרופוס ,שדלותו של העני נובעת מרצון האל ,ולפיכך
אל להם לבני האדם לפעול כנגד רצון האל ולעזור לעניים.
טורנוסרופוס מציג את היחס שבין האל לאדם כיחס שבין אדון לעבדיו .האל מעניש את עבדו
(העני) .משום כך ,אל לו לאדם לעזור לעבד שפשע כנראה כנגד אדונו .חז"ל שמו בפי
טורנוסרופוס את הפסוק "כי לי בני ישראל עבדים" כבסיס לטענתו .בתשובתו מצטט רבי
עקיבא פסוק אחר" :בנים אתם לה' אלוהיכם" .לדבריו יחסו של האל לבני ישראל הוא כיחסו
של אב אל בניו .גם אם העוני מקורו בכעסו של האל ,דומה האל לאב ,הרוצה לראות באושרם
של בניו מצפה מאחיו של העני לעזור לו .העמדת בני ישראל כבניו של האל ,מציגה את היחס
בין היהודים כיחס שבין אחים ,ולכן כאחראים זה למצבו הכלכלי של זה.
תפיסה זו קשורה לרעיון הרואה את העושר בעולם כשייך לאלוהים ולא לבני האדם .אלוהים
משפיע משלו על בני האדם ,אולם עליהם להבין כי כאשר הם נותנים לעני ,הרי הם נותנים
מִ של האל ולא משלהם (כפי שמעיר רבי משה אלשיך בדבריו בשאלה 3בעמוד .)83כמו כן
מדגישה גישתו של רבי עקיבא את האקטיביות האנושית .בניגוד לטורנוסרופוס ,התופס את
המציאות כנתונה ,רבי עקיבא תופס אותה כבסיס התובע מהאדם פעולה.
לאחר לימוד מקור זה ניתן לנהל דיון בשאלות עכשוויות הקשורות לצדקה :מדוע עליי לתת
משלי ,מכסף שהוריי או אף אני עצמי עמלנו להשיגו כה קשה ,לאדם אחר? למי נועד מתן
הצדקה – לעני? לקהילה? אולי לנותן? האם ניתן לראות בעוני עונש? האם יש היבטים
שליליים במתן צדקה? (ראוי לציין שיש לקיים דיון זה באופן זהיר מחשש שהוא עלול לפגוע
בחלק מהתלמידים).
.7שמונה מעלות הצדקה
אנו מסיימים פרק זה בדבריו של הרמב"ם לגבי מתן צדקה .ראינו שהרמב"ם רואה בצדקה
מצוות עשֵ ה ומחמיר מאוד עם מי שאינו מקיים אותה .במקור זה מציג הרמב"ם את הדרך
הנכונה לתת צדקה .בדבריו ער הרמב"ם לדקויות אנושיות ,והוא מתייחס לבעיות שעלולות
להת עורר סביב מתן צדקה :הוא חושש מפני העני שיתרגל למתן צדקה ולא ישאף לפרנס
עצמו; הוא חושש מפני גאווה העלולה להתעורר אצל העשיר בעקבות מתן הצדקה ומפני מתן
צדקה ראוותני; הוא חושש שהעני יושפל מהסיטואציה של בקשת כסף מזולתו ,וכן
מהתגלגלותם של כספי הצדקה לידי נוכלים .הרמב"ם רואה את הבעייתיות הרגשית הכרוכה
בפנייתו של חסר כל אל אדם עשיר לצורך סיוע ,ומסביר כיצד יש להימנע ככל האפשר ממצב
שכזה.
59
על כן הוא ממליץ שנתינת הצדקה תשאף לשיקומו של העני .כך למשל ,יש לדאוג לתעסוקתו,
ובכך תימנע האפשרות שיזדקק לכספי הצדקה של הבריות .אם בכל זאת נותן האדם צדקה
לעני ,עליו לעשות זאת בסתר – כך מתן הצדקה לא ייוודע ברבים ,והעני לא י ֵדע ממי קיבל
את הצדקה .מצוות צדקה לשמה ,לדעת הרמב"ם ,תיעשה אם העשיר לא יתרום לצדקה על
מנת שעושרו ונדיבותו יתפרסמו ,אלא על מנת לקיים את מצוות הצדקה.
כך ממשיך הרמב"ם ומונה עוד שש דרכים לתת צדקה ,שערכן מתואר בסדר יורד .הדרך
האחרונה והגרועה ביותר בעיניו היא "שי ִתן לו [לעני] בעצב" ,כלומר – האדם יצטער מול פני
העני על מתן הצדקה ,ובכך יפגע בו וישפילו.
מתן צדקה היא סיטואציה רגישה ,גם במובן נוסף :הצדקה עלולה לחפות על אי-שוויון חברתי.
היעדר משאבים מספיקים לחלק מהאוכלוסיה מחייב פעולה מעמיקה של עשיית צדק ברוח
העיקרון המקראי של שנת שמיטה ,ולא "כיבוי ֵ
שרפות" שטחי באמצעות מתן צדקה.
אנו מביאים מאמר של העיתונאית אבירמה גולן שהתפרסם בעיתון "הארץ" .גולן מתייחסת
בדבריה לגופי הצדקה הרבים שקמו בארץ בשנים האחרונות .לדבריה יש בצדקה זו היבט
שלילי.
הצדקה עוזרת לממשלה להתנער מאחריות ,מאת אבירמה גולן
א' ,תלמיד בכיתה ו' בבית ספר במרכז תל אביב ,בא הביתה לפני החג עם רשימה .צריך,
הוא הסביר לאמו ,לקנות אורז וסוכר לילדים מדימונה .האם לקחה את הרשימה ,קנתה את
המצרכים ,ושיגרה אותם למחרת עם בנה לבית הספר .שם אספה המורה את האורז ,הסוכר,
התה והממתקים ,ארזה יפה ,שיבחה את הילדים על נדבנותם ושלחה את המצרכים לבית
הספר בדימונה.
מיהם "הילדים בדימונה" שאמו של א' תורמת להם? דמויות עלומות בבית ספר לא מוכר
לילדים בתל אביב ולהוריהם .מי החליט שהם זקוקים לאורז ולסוכר? המורה הנלהבת,
שקראה בעיתון שהם סובלים ממחסור ומבעיות תזונה .מה הקשר בין בית הספר בתל אביב
לבין בית הספר לדימונה? שום קשר ,פרט לצדקה ,המתנהלת מעל לראשי הילדים בתל
אביב ,בין ההורים (שקונים) לבין המורה (ששולחת) ולבין הורי הילדים בדימונה (שמקבלים).
הקשר הזה דומה לקשר בין כל מי שתרם במרכול 211שקלים ,או שלח המחאה לעמותה
המפרסמת את עצמה בטלוויזיה בעזרת אחד מזכייני ערוץ ,2לבין ציבור הנתמכים חסרי
הפנים המקבלים את התרומה .התורם מרגיש שהוא מנקה את מצפונו לנוכח הפער בין
עשירים לעניים ,המטריד במיוחד בערב החג ,וחברי העמותה מרגישים שהם תורמים
לחברה ,ובפרט למובטלים ולמוכי גורל אחרים ,לנוכח המצוקה שקוראים עליה בכל יום
בעיתונים .לכאורה ,סידור מצוין ומוסרי ,ברוח "מתן בסתר" של ישראל סבא .למעשה ,גל
הצדקה והחסד השוטף את החברה הישראלית בשנים האחרונות הוא הרסני ומשחית את
61
הנותן ואת המקבל גם יחד .הגל הזה איננו ַ
מרפא את המצוקה .להיפך :כמו סם לשיכוך כאב,
הוא מטשטש אותה לזמן-מה ,משכיח את גורמיה ומאפשר להם להמשיך לפעול ביתר שאת.
כשהשפעתו פגה ,אין לאדם הסובל מן המצוקה עוד כוח ורצון לעשות מעשה כדי להבין את
מקורותיה ולמצוא להם טיפול שורש .הוא כבר תלוי מדי ,חלש מדי ומושפל מדי ,ורק יצרוך
עוד ועוד מנות נחמה.
הפעילות הזאת מחקה – בשוק חופשי לכאורה אך כבול בגלל מלחמה מתמשכת ,עיוותים
שלטוניים וסדר עדיפויות לקוי – את הנדבנות הגלותית הישנה מהעיירה .אלא שזו תִ חזקה
מבנה חברתי מאורגן ,לא לתפארת ,שקיבע את העושר המושחת בצד הטַ פילות והעניות
המנוולת ,בקהילה שטיפחה חיים סגורים ומנותקים מהמדינה ומהחברה של מקומה.
לעומתה ,הצדקה הישראלית החדשה ,שנהפכה לתעשייה משומנת היטב בכוח אדם,
בתקציבים וביחצנות ,מאפשרת למדינה להתחמק מחובותיה הבסיסיות כלפי האזרח.
כי במקום לנהל מאבק פוליטי מובהק על יום לימודים ארוך וארוחות מזינות בכל מוסדות
החינוך ,שהוריהם של א' וחבריו ישלמו בעבורם ,ואילו מי שאיננו מסוגל לשלם – בדימונה או
בתל אביב ,יקבל אותם בסבסוד מדורג ,ועל שירותי בריאות ורווחה שוויוניים ותוכניות
להחזרת מובטלים למעגל העבודה – יותר מדי ישראלים מעדיפים לנער את המצוקה ואת
גורמיה גם יחד מעל ארנקם במחיר כמה מאות שקלים של צדקה.
בעוד שנים אחדות ,כשא' יתגייס לצבא ,יטרטר אותו בכעס ,בניכור ,בתחושת תסכול ,המ"כ
שלו ,בחור בן גילו מדימונה .א' לא יבין כמה קצר המרחק מתל אביב לדימונה ומי הנער הזה,
שדומה לו כל כך ומדבר בדיוק אותה שפה ,ורק ישתומם – כמו האמריקאי שתרם כל חייו
לילד רעב וירטואלי באפריקה הרחוקה – למה שונא אותו כל כך העני המסכן הזה ,שבא מן
המדבר הנחשל .והרי ,הוא יחשוב ,הוא בכלל חי רק בזכות האורז והסוכר ששלחו לו אמא
"הארץ" 7 ,באפריל 4002
והמורה הטובה.
נקודות לדיון:
האם אתם מסכימים לטענתה של גולן שהצדקה במתכונת זו גורמת לניכור? האם במדינת ישראל יש מקום לגופים פרטיים העוסקים בצדקה או שזהו תפקיד המדינה? -במה קרובים דבריה של אבירמה גולן לדבריו של הרמב"ם ,ובמה הם שונים?
60
שער חמישי – מעגל המקום
בשער זה אנו דנים בזהות יהודית המבוססת על הַ קשר לארץ ישראל.
ארץ ישראל היא חלק מהזהות היהודית .רבים מהיהודים מגדירים את יהדותם כקשורה אליה
– מי על ידי מגורים בארץ ,מי על ידי געגועים לארץ ,ומי על ידי הכרה בחשיבותה או
בקדושתה.
אנו פותחים את הדיון על אודות מקומה של ארץ ישראל בזהות היהודית בתחילתו של הקשר
בין העם לארץ ,בציווי האלוהי לאברם ללכת לארץ כנען :ו ַי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל ַאב ָרם לְֶך לָך מֵ ַארצָך
ָארץ אֲ ׁשֶ ר ַאראֶ ךָ( :בראשית יב ,א).
ּומִ םֹולַדתָך ּומִ בֵית ָאבִיָך אֶ ל הָ ֶ
בשער "משפחה מול השקפת עולם ואורחות חיים" (בעמוד 31בספר הלימוד) דנו בפסוק זה,
ונעסוק בו גם בפרק הראשון של שער זה .ראוי לציין ,שבו מתוארת ראשיתו של הקשר בין
עם ישראל לארץ ישראל ,קשר שמעולם לא פסק .אף כשעם ישראל היה רחוק מארץ ישראל,
קיימה המסורת היהודית קשר של געגועים וערגה לארץ.
מתקופתו של אברהם אנו עוברים לסוף המאה ה ,09-לדבריו של חוזה המדינה בנימין זאב
הרצל .הרצל הכיר בחשיבותה של מדינה יהודית ,אך בדבריו שהבאנו הוא מתלבט לגבי
מיקומה :האם להקים מדינה יהודית בארץ ישראל או אולי דווקא בארגנטינה? האם המענה
לבעיות של העם היהודי בזמן המוד רני חייב להיות בארץ ישראל?
מדבריו אלו של הרצל עולה השאלה :מדוע הוקמה המדינה היהודית דווקא בארץ ישראל?
וממנה ניתן לשאול גם מה מייחד את ארץ ישראל?
פרק זה בנוי כתשובות לשאלתו של הרצל "למה דווקא בארץ ישראל?" – שאלה אישית
ביותר עבור רבים .אנו מציעים מספר תשובות לשאלה זו :החל בתשובות המסורתיות,
המדברות על קדושתה של הארץ ועל היותה ארץ אבותינו ,ועד לתשובות של ילידי הארץ,
שעבורם היא עובדה ברורה מאליה.
פרק א" :פה בארץ חמדת אבות"
" .1לך לך מארצך וממולדתך"
בפרק זה אנו דנים בארץ ישראל כארץ האבות .בפתח הדיון פסוקים מבראשית יב ,ובהם
הציווי "לך לך" ,ובהמשכו פסוקים מבראשית יג ,המתארים את פ ֵרדת אברם מלוט ואת
ההבטחה בטחת הארץ מפי אלוהים לאברם.
בבראשית יב מתגלה האלוהים לאברם בחרן ומצווה אותו לעזוב את ארץ מולדתו ולעבור
לארץ כנען .בשער "משפחה מול השקפת עולם ואורחות חיים" הצגנו את המעבר של אברם
ממולדתו לארץ כנען כביטוי למהפכה דתית .בפרק זה אנו מדגישים את יסודה המעבר לארץ
חדשה כמשמעותי במהפכה הדתית של אברם .המעבר לארץ חדשה מסמל את השינוי
62
שעובר אברם ואת הדרך החדשה ,בה הוא מתחיל .החל מרגע העזיבה של אברם מתחיל
תהליך היווצרותו של העם ,הקשור כבר מרגע זה בארץ ישראל .על פי פסוק זה ,מהפכה
דתית ואמונה באל אחד לעומת אמונה אלילית מחייבת ניתוק מהעבר ומהמולדת האלילית.
הפסוקים מבראשית יג מדגישים נקודה זו .אברם נפרד מלוט ,קרוב משפחתו שמסמל את
הקשר לעבר האלילי ,ומרגע זה מבטיח אלוהים לאברם משפחה חדשה וגדולה שמקומה
בארץ ישראל.
העיון בפסוקים אלו מספר בראשית מציג את מקומה של ארץ ישראל בתהליך התהוותו
הראשוני של עם ישראל .רוב פרקי המקרא עוסקים אף הם בארץ ישראל – חלקם מתארים
סיפורים שמתרחשים בה וחלקם מחוצה לה (מצרים ,מדבר סיני ,בבל) .בסיפורים אלו
מודגשת חשיבותה של הארץ והרצון לשוב אליה .סיפורי המקרא מעצבים את התודעה
היהודית .ואכן ,במשך דורות רבים חלמו יהודים לחזור לארץ האבות.
נקודה לדיון :האם העובדה שאבות האומה והדמויות המרכזיות במקרא פעלו בארץ ישראל
או שאפו לעלות אליה ,נראית לכם חשובה? האם היא מעצבת את הקשר שלכם לארץ
ישראל?
.2לאומיות ומסורת
לאחר הדיון בתחילתו של הקשר בין ארץ ישראל לעם היהודי ,אנו עוברים לעת החדשה
ולחזרה לארץ .אנו מביאים את דבריו של הסופר עמוס עוז ,הבוחן את התנועה הציונית על
רקע המסורת היהודית של ארץ ישראל כארץ האבות.
לדברי עוז ,בתנועה הציונית משתלבים המסורת היהודית ,הגעגועים והתפילות לארץ ישראל
עם הרעיון הלאומי שקיבל תנופה בסוף המאה ה( .09-על הרעיון הלאומי ראו בקצרה
בהקדמה למקור זה בספר הלימוד) .שילובן של המסורת עם הלאומיות הביא להקמתה של
מדינה יהודית דווקא בארץ ישראל .המסורת והאמונה הכילו שאיפה מתמדת של העם היהודי
לחזור לארץ זו ,הלאומיות והחילוניות המודרנית הולידו את רעיון המדינה היהודית ,והשילוב
בין השתיים הביא להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל .עוז מדגיש שלא מדובר בנס דתי.
מדובר במדינה שהוקמה כחלק מתנועה לאומית מודרנית ,שניזונה ממסורת דתית.
מ דבריו של עמוס עוז עולה הקשר בין מקום וזיכרון .העובדה שזיכרון העבר היהודי בארץ
ישראל נשמר ,אִ פשר את הקמת המדינה במאה ה 21-בארץ זו .העובדה שארץ ישראל
הפכה לחלק חשוב בזיכרון היהודי ,הגנה עליה מפני הפיכה לרעיון מופשט ומנעה את
הישארותה בבחינת חבל ארץ שאליו שואפים יהודים לעלות .עוז סובר ,שזיכרון היסטורי זה,
לצד רעיונות מהפכניים חילוניים ,הוא שהביא לחזרת עם ישראל לארצו.
63
בדבריו מזכיר עוז מספר ניסיונות שהתרחשו במאה ה 09-ובראשית המאה ה 21-להקים
טריטוריות יהודיות .ניסיונות אלו לא צלחו .בעמוד 92אנו מפרטים ניסיונות אלו ומצרפים
כרזה משנת ,0929שקראה ליהודים לבוא וליישב את האוטונומיה היהודית בבירוביג'אן.
אנו מציעים להביא בפני התלמידים את השיר "פה בארץ חמדת אבות" .סביר להניח שרובם
אינם מכירים שיר זה ,ודרך עיון בו ניתן לנהל דיון על יחסנו כיום לארץ ישראל כארץ האבות.
מקור השיר בגימנסיה הרצליה של תל אביב הקטנה :מילות השיר נכתבו על ידי מורה
בגימנסיה ,ישראל דושמן ,וראשיתו של השיר בטיול שערכה הגימנסיה .לימים הפך השיר
להמנון הגימנסיה.
פה בארץ חמדת אבות
פֹּ ה ְּבאֶ ֶרץ חֶ ְּמ ַּדת ָאבוֹּת
ִּת ְּתג ֵַּּׁש ְּמנָה כָל הַּ ִּת ְּקווֹּת
פֹּ ה נִּ ְּחיֶה ּופֹּ ה נִּ יצוֹּר,
ַּחיֵּׁי אֹּ ֶשר ַּחיֵּׁי דרוֹּר.
פֹּ ה ְּתהֵּׁ א הַּ ְּשכִּ ינָה שו ָֹּרה
פֹּ ה ִּת ְּפ ַּרח גַּם ְּשפַּ ת הַּ תו ָֹּרה.
נִּ ירּו נִּיר נִּ יר נִּ יר
ִּשירּו ִּשיר ִּשיר ִּשיר
גִּ ילּו גִּיל גִּ יל גִּ יל
כְּ בָ ר הֵּׁ נֵּּׁצּו נִּ יצָ נִּ ים.
נִּ ירּו נִּיר נִּ יר נִּ יר
ִּשירּו ִּשיר ִּשיר ִּשיר
גִּ ילּו גִּיל גִּ יל גִּ יל
עוֹּד יָבוֹּאּו ז ְֵּּׁרעוֹּנִּים.
פרק ב :הארץ הטובה
בפרק זה אנו בוחנים את המסורת שלפיה ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת וטובה במיוחד.
בספרות המקראית מתוארת ארץ ישראל כשופעת מבחינה חקלאית ,ובתקופות מאוחרות
יותר כבעלת איכות רוחנית מיוחדת.
.3משה במעמד הסנה
בפרק ג בספר שמות אנו קוראים על ההתגלות הראשונה של אלוהים למשה:
(א) ּומׁשֶ ה הָ י ָה ר ֹעֶ ה אֶ ת צ ֹאן י ִתרֹו ח ֹתנֹו כ ֹהֵ ן מִ די ָן וַיִנהַ ג אֶ ת הַ צ ֹאן ַאחַ ר הַ םִ דבָר וַיָב ֹא אֶ ל הַ ר
הָ אֱ ֹלהִ ים ח ֵֹרבָה( :ב) וַי ֵָרא מַ לאַ ְך ה' אֵ לָיו ב ַלבַת אֵ ׁש מִ תֹוְך הַ ןנֶה וַיַרא והִ מֵה הַ ןנֶה ב ֹעֵ ר בָאֵ ׁש
והַ ןנֶה אֵ ינֶמּו אֺ כָל( :ג) ו ַי ֹאמֶ ר מׁשֶ ה ָאסֺ ָרה מָא ואֶ ראֶ ה אֶ ת הַ םַ ראֶ ה הַ ּגָד ֹל הַ זֶה מַ דּועַ ֹלא י ִבעַ ר
64
הַ ןנֶה( :ד) וַיַרא ה' כִי סָ ר לִראֹות וַיִק ָרא אֵ ָליו אֱ ֹלהִ ים מִ תֹוְך הַ ןנֶה ו ַי ֹאמֶ ר מׁשֶ ה מׁשֶ ה ו ַי ֹאמֶ ר
הִ מֵנִי( :ה) ו ַי ֹאמֶ ר ַאל ִתק ַרב הֲ ֹלם ׁשַ ל נעָ לֶיָך מֵ עַ ל ַרגלֶיָך כִי הַ םָ קֹום אֲ ׁשֶ ר אַ ָתה עֹומֵ ד עָ לָיו ַאדמַ ת
ק ֹדֶ ׁש הּוא( :ו) ו ַי ֹאמֶ ר ָאנֹכִי אֱ ֹלהֵ י ָאבִיָך אֱ ֹלהֵ י ַאב ָרהָ ם אֱ ֹלהֵ י י ִצחָ ק ו ֵאֹלהֵ י י ַעֲ ק ֹב וַיַס ֵתר מׁשֶ ה פָ נָיו
כִי י ֵָרא מֵ הַ בִיט אֶ ל הָ אֱ ֹלהִ ים( :ז) ו ַי ֹאמֶ ר ה' ָרא ֹה ָראִ ִ
יתי אֶ ת עֳ נִי עַ םִ י אֲ ׁשֶ ר במִ צ ָרי ִם ואֶ ת צַעֲ קָ ָתם
ָארץ
ׁשָ מַ ע ִתי מִ פנֵי נ ֹגשָ יו כִי י ָדַ ע ִתי אֶ ת מַ כאֹבָיו( :ח) ו ָאֵ ֵרד להַ צִילֹו מִ יַד מִ צ ַרי ִם ּולהַ עֲ ֹלתֹו מִ ן הָ ֶ
הַ הִ וא אֶ ל אֶ ֶרץ טֹובָה ּורחָ ָבה אֶ ל אֶ ֶרץ ָזבַת חָ לָב ּודבָׁש אֶ ל מקֹום הַ כנַעֲ נִי והַ חִ ִתי והָ אֱ מ ִֹרי והַ פ ִרזִי
והַ חִ ּוִי והַ יבּוסִ י( :ט) ועַ תָ ה הִ מֵה צַעֲ קַ ת בנֵי י ִש ָראֵ ל בָָאה אֵ לָי וגַם ָראִ ִ
יתי אֶ ת הַ לַחַ ץ אֲ ׁשֶ ר מִ צ ַרי ִם
ֹלחֲ צִים א ָֹתם( :י) ועַ ָתה לכָה ואֶ ׁשלָחֲ ָך אֶ ל פַרע ֹה והֹוצֵא אֶ ת עַ םִ י בנֵי י ִש ָראֵ ל מִ םִ צ ָרי ִם:
בפסוקים אלו מטיל אלוהים משימה על משה :לשכנע את פרעה שיוציא את בני ישראל
לחופשי .אולם למשה יש משימה נוספת – עליו לשכנע את בני ישראל לעזוב את ארץ מצרים.
בדבריו מתאר אלוהים את ארץ ישראל כארץ רחבה ופורייה" :אֶ ֶרץ טֹובָה ּורחָ בָה אֶ ל אֶ ֶרץ ָזבַת
חָ לָב ּודבָׁש" .מדוע מוזכרת ארץ כנען ,ומדוע מוזכרות מעלותיה?
ייתכנו לכך מספר תשובות:
.0בני ישראל מכירים את ארץ מצרים – רצועה צרה לאורך הנילוס המוקפת מדבר .אלוהים
מנסה לשכנע את העבדים לצאת אל המדבר שבסופו – ארץ פורייה.
.2אלוהים מציג עצמו כאלוהי האבות .יש בכך משום ניסיון לחבר את העם לשורשיו
הקדומים בארץ כנען .כיוון שאלוהים הוא אלוהי האבות ,חשובה הזכרת ארץ האבות,
ארץ כנען .יציאת מצרים ,אם כך ,מבטאת חזרה לעבר הלאומי.
.3על משה לשכנע עם עבדים לחולל מהפכה ולצאת לחופשי .אין זו משימה קלה – שפלות
הרוח של העבד מתבטאת לעתים בחוסר יכולת לצאת ממצבו האומלל .משה משכנע את
העם לצאת לחופשי ומבטיח לו חירות ,שפע ועושר.
בפסוקים אלו נעשה שימוש בביטוי לעלות לארץ ,המופיע מספר פעמים במקרא ,ואף
השתרש בשפה העברית :היציאה מהארץ מתוארת כירידה ,ואילו החזרה אליה מתוארת
כעלייה .ביטויים אלו מעידים על חשיבותה של ארץ ישראל במסורת היהודית לאורך דורות
רבים.
ניתן לדון בעניין זה – האם גם בימינו יש משמעות לביטויים "עלייה" ו"ירידה"? אולי המושג
המתאים הוא "הגירה"? האם יש מקום להחליף את שמו של משרד העלייה והקליטה
ל"משרד ההגירה"?
.4ארץ האלוהים
במקור הקודם הצגנו את הדימוי של ארץ ישראל כ"ארץ זבת חלב ודבש" – ארץ פורייה
מהבחינה החקלאית .רעיון זה מצוי בעיקר בספרי המקרא ובספרות המדרשית .עם עזיבת
65
העם את ארצו ,הובלט במסורת הצד הרוחני של הארץ( .ראוי לציין שצד זה מצוי גם
במקרא) .ארץ ישראל הפכה להיות ארץ הקודש ,ארצו של אלוהים ,ארץ הנבואה.
יתרונה הרוחני של ארץ ישראל בא לידי ביטוי בספרו של רבי יהודה הלוי" ,ספר הכוזרי" .אנו
מביאים שני קטעים מספר הכוזרי ,שבהם דן ריה"ל במשמעות הרוחנית של ארץ ישראל.
בקטע הראשון מסביר ריה"ל כיצד ייתכן מקום בעל איכות רוחנית בולטת .על בסיס ההנחה
שלמקומות מסוימים יתרונות מסוגים שונים על פני מקומות אחרים ,כגון איכויות חקלאיות
ואקלימיות ,הוא טוען כי ייתכנו גם מקומות בעלי איכות רוחנית ייחודיות .כזוהי ארץ ישראל.
לדעת ריה"ל ,אין הפוטנציאל הרוחני מספיק; יש צורך להשקיע רבות בארץ זו ,על מנת
שהפוטנציאל יתממש ,כשם שבמקום בעל איכות חקלאית ,נדרש החקלאי לעבוד קשה כדי
לממש את הפוטנציאל הגלום בקרקע .לדעת ריה"ל הפוטנציאל הרוחני של ארץ ישראל הוא
בהיותה הארץ שרק בה ניתן להתנבא.
הקטע השני הוא תמצות של דברי חז"ל לגבי ארץ ישראל ,כפי שהם מובאים בברייתא
בתלמוד הבבלי ,מסכת כתובות דף קי ע"ב.
להלן הנוסח המלא של הברייתא:
תנו רבנן לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוץ לארץ
ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר
בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם
לאלהים וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאילו
עובד עבודת כוכבים וכן בדוד הוא אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר
לך עבוד אלהים אחרים וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים אלא לומר לך כל
הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים.
העדפת מגוריו של יהודי בעיר של עובדי עבודה זרה בארץ ישראל על פני מגוריו בעיר של
יהודים בגולה ,מבטא את הדעה שבארץ ישראל מתאפשרים חיים יהודיים ברמה גבוהה,
אפילו בבדידות וללא קהילה ,יותר מאשר בקהילה יהודית בגולה.
רעיון זה מתקשר לאמירה "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה ,וכל הדר בחוצה
לארץ דומה כמי שאין לו אלוה" .קשר אמיתי עם אלוהים יכול להתקיים אך ורק בארץ ישראל.
אמרה זו שוללת למעשה את הקיום הדתי בחוץ לארץ .אמנם ראוי להדגיש את המילה
"דומה" ,המעידה על כך שהאדם העומד מאחורי המשפט אינו סבור שזהו המצב לאשורו.
אולם בכל זאת מעיד הכותב על עדיפות ברורה לקיום יהודי בארץ ישראל .רעיון זה מעניין גם
היום על רקע קיומן של קהילות דתיות רבות ברחבי העולם.
66
מעניין לדון במשמעות של רעיון זה כיום .האם החיים בארץ הם חוויה "יהודית"? אולי דווקא
ביקור בקהילה יהודית בחו"ל נותן תחושה "יהודית" יותר? ייתכן שבכיתה יש תלמיד שחי
בעבר בחו"ל ויכול לספר על זהותו היהודית שם לעומת זהותו היהודית בארץ.
לאור רעיון זה מעיר הכוזרי ,שאף על פי שלארץ ישראל סגולה ייחודית ,כמעט שאין בה
יהודים .דווקא הנוצרים והמוסלמים מקיימים בה מרכזים דתיים .לדבריו חוטאים היהודים בכך
שאין הם חיים בארץ ישראל .מאחורי דבריו של הכוזרי עומדת דעתו של ריה"ל ,הסובר
שההתעלמות של עם ישראל מארצו ,יש בה משום חטא .החבר היהודי מסכים עם הכוזרי
ומזכיר כי בהיסטוריה היהודית כבר אירע שבחירתו של העם היהודי שלא לגור בארץ ישראל
מנעה את המשך קיומה של הנבואה :בזמן גלות בבל נתנבא הנביא זכריה על חידוש הנבואה
בירושלים ,אך רוב העם העדיף להישאר בגלות בבל ונבואתו של זכריה התקיימה רק באופן
חלקי .ריה"ל מוסיף ואומר שהיהודים ממשיכים להתפלל על חזרה לארץ ישראל ,למרות
שבמעשיהם הם מעדיפים את הגולה .לדבריו אין תפילות אלה כנות ,ויש בהן משום צביעות.
בכך הוא מבקר בחריפות דורות רבים של יהודים שהתפללו לעלות לארץ ,ולא נתנו
במעשיהם ביטוי לתפילותיהם.
בדבריו של הכוזרי הוא מזכיר את חשיבותה של ארץ ישראל לנצרות ולאסלאם .כדי להמחיש
את חשיבות הארץ לעולם הנוצרי ,הבאנו את "מפת בונטינג" מהמאה ה 06-המציגה את ארץ
ישראל כמרכז העולם .דרך מפה זו אנו מעלים שאלה אקטואלית לימינו אלה :מדוע מושכת
מדינת ישראל כל כך הרבה תשומת לב עולמית? נדמה שאי אפשר לדון בשאלה זו ,מבלי
להזכיר תפיסות דתיות הרואות בה ארץ בעלת משמעות מיוחדת.
פרק ג :ארץ ייעוד
בפרק זה נדון בתפיסות הרואות את ארץ ישראל כארץ בעלת ייעוד מוסרי ,כארץ שבה ,ורק
בה ,יוכל העם היהודי להגשים את חזונו המוסרי.
תפיסה זו מצויה בהגות היהודית לאורך הדורות ,כבר מספרות המקרא ,והיא מודגשת מאוד
בספרות הציונית .נפתח פרק זה בשאלה אם תיתכן ארץ בעלת קדושה משל עצמה ,או שמא
מעשיו של העם בארץ הם המביאים לקדושתה .בהמשך נעסוק בתפיסות של הארץ כארץ
ייעוד בהגות הציונית של המאה ה.21-
בטרם נעבור לדיון במקורות נבחן את מקורה של תפיסה זו .אנו מביאים שני קטעים
מהתורה ,הדנים בקשר בין הארץ והמוסר של עם ישראל.
בסידור התפילה פותח צמד המלים "שמַ ע ישראל" את "קריאת שמַ ע" ,אותה קוראים
המתפללים בבוקר ובערב .זוהי קריאת חובה יומית ,המורכבת משלושה קטעים מהתורה:
דברים ו א-ט; דברים יא יג-כא; במדבר טו לז-מא.
להלן הקטע מפרק יא בספר דברים:
67
והָ י ָה אִ ם ׁשָ מ ֹעַ תִ ׁשמעּו אֶ ל מִ צ ַ
ֹותי אֲ ׁשֶ ר ָאנֹכִי מ ַצּוֶה אֶ תכֶם הַ יֹום לַאהֲ בָה אֶ ת ה' אֱ ֹלהֵ יכֶם ּולעָ בדֹו
ב ָכל לבַבכֶם ּובכָל נַפׁשכֶם:
ונָתַ ִתי מטַ ר ַארצכֶם בעִ תֹו ֶ
יֹורה ּומַ לקֹוׁש וָאסַ פתָ ד ָגנֶָך ו ִתיר ֹׁשָך וי ִצהָ ֶרָך:
ונָתַ ִתי עֵ שֶ ב בשָ דָך לִבהֶ מ ֶתָך וָאכַלתָ ושָ בָעתָ :
ִיתם לָהֶ ם:
הִ שָ מרּו ָלכֶם פֶן י ִפתֶ ה לבַבכֶם וסַ ר ֶתם ו ַעֲ בַד ֶתם אֱ ֹלהִ ים אֲ חֵ ִרים והִ ׁש ַתחֲ ו ֶ
וחָ ָרה ַאף ה' ָבכֶם ועָ צַר אֶ ת הַ שָ מַ י ִם וֹלא י ִהי ֶה מָ טָ ר והָ אֲ דָ מָ ה ֹלא תִ ֵתן אֶ ת יבּולָּה ו ַאֲ בַד ֶתם
מהֵ ָרה מֵ עַ ל הָ ֶ
ָארץ הַ טֹבָה אֲ ׁשֶ ר ה' נ ֵֹתן ָלכֶם:
דברים יא ,יג-יז
.0כיצד מתוארת ארץ ישראל בפסוקים אלו?
.2על פי הפסוקים השפע החקלאי בארץ הוא על תנאי .מהו התנאי?
בספר ויקרא מוזהר עם ישראל מפני עבֵרות מיניות:
ָארץ
ַאל תִ טַ םאּו בכָל אֵ לֶה כִי בכָל אֵ לֶה נִטמאּו הַ ּגֹוי ִם אֲ ׁשֶ ר אֲ נִי מׁשַ לֵחַ מִ פנֵיכֶם :ו ַתִ טמָ א הָ ֶ
ו ָאֶ פק ֹד עֲ ֹונָּה עָ לֶיהָ ו ַָתקִ א הָ ֶ
ָארץ אֶ ת י ֹׁשבֶיהָ ּ :וׁשמַ רתֶ ם אַ תֶ ם אֶ ת חֺ ק ַֹתי ואֶ ת מִ ׁשפָ טַ י וֹלא תַ עֲ שּו
מִ כ ֹל הַ תֹועֵ ב ֹת הָ אֵ לֶה הָ אֶ ז ָרח והַ ּגֵר הַ ּגָר בתֹוככֶם :כִי אֶ ת כָל הַ תֹועֵ ב ֹת הָ אֵ ל עָ שּו ַאנׁשֵ י הָ ָא ֶרץ
אֲ ׁשֶ ר לִפנֵיכֶם ו ַתִ טמָ א הָ ֶ
ָארץ :וֹלא תָ קִ יא הָ ֶ
ָארץ אֶ תכֶם בטַ םַ אֲ כֶם א ֹתָ ּה כַאֲ ׁשֶ ר קָ ָאה אֶ ת הַ ּגֹוי
אֲ ׁשֶ ר לִפנֵיכֶם :כִי כָל אֲ ׁשֶ ר י ַעֲ שֶ ה מִ כ ֹל הַ תֹועֵ בֹות הָ אֵ לֶה ונִכרתּו הַ מפָ ׁשֹות הָ ע ֹש ֹת מִ קֶ ֶרב עַ םָ ם:
ּוׁשמַ רתֶ ם אֶ ת מִ ׁשמַ ר ִתי לבִל ִתי עֲ שֹות מֵ חֺ קֹות הַ תֹועֵ ב ֹת אֲ ׁשֶ ר נַעֲ שּו לִפנֵיכֶם וֹלא תִ טַ םאּו ָבהֶ ם
אֲ נִי ה' אֱ ֹלהֵ יכֶם:
ויקרא יח ,כד-ל
.0נסו להסביר את הטענה המוצגת בקטע ,לפיה הארץ דֹוחָ ה ומרחיקה מתוכה עמים
הנוהגים באופן בלתי מוסרי מבחינה מינית.
.5הקדּושה מושגת במעשה
אנו פותחים את הפרק בדיון בשאלה אם ארץ ישראל היא ארץ בעלת קדושה וייעוד מוסרי
משל עצמה ,או שמא מדובר בארץ שמעשיהם של בני האדם הופכים אותה לארץ קדושה.
בדברים שנביא במקור זה ,מתייחס ישעיהו ליבוביץ לסוגיית קדושתה של ארץ ישראל – האם
היא אמצעית או עצמית.
דבריו של ליבוביץ נאמרו כחלק מתשובה לשאלה שהפנה אליו הרב יצחק רבינוביץ ,רבּה
הראשי של דרום אפריקה ולימים סגן ראש עיריית ירושלים .הרב רבינוביץ התייחס בשאלתו
לאמירה של ליבוביץ ,שאין היהדות מכירה בקדּושה של מקומות .הרב רבינוביץ טוען שיש
יחס קדוש למקומות ,וכהוכחה לדבריו מביא את דברי המשנה במסכת כלים פרק א משנה ו:
68
" עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאים ממנה
העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאים כן מכל הארצות".
דברי המשנה נראים כתומכים בתפיסה של קדושה עצמית :הרי הארץ קדושה במהותה יותר
מארצות אחרות .אולם לדעת ליבוביץ ,דברי המשנה תומכים דווקא בתפיסה של קדושה
אמצעית .לדבריו ,קדושתה של הארץ נובעת מאותן מצוות הנעשות בה .הקדושה קשורה
למעשיהם של בני האדם ולא לחפצים דוממים .החפצים הדוממים מקבלים את משמעותם
כפועל יוצא ממעשיהם של בני האדם.
כשם שליבוביץ שולל את הרעיון של חפצים בעלי קדושה עצמית ,כך הוא שולל את הרעיון של
ארץ בעלת קדושה משל עצמה ואף את הרעיון של עם קדוש .לדבריו ,כאשר עם ישראל
מקיים מצוות מדובר בעם קדוש ,אולם כאשר אין הוא מקיים מצוות אין ערך לקדושה.
ליבוביץ מדגים את טענתו בתיאור פרשת קורח ועדתו בספר במדבר טז:
(א) וַיִקַ ח ק ַֹרח בֶן י ִצהָ ר בֶן קהָ ת בֶן ֵלו ִי ודָ ָתן ו ַאֲ ב ָ
ִירם בנֵי אֱ לִיָאב ואֹון בֶן פֶ לֶת בנֵי ראּובֵן( :ב)
אתי ִם נשִ יאֵ י עֵ דָ ה ק ִראֵ י מֹועֵ ד ַאנׁשֵ י ׁשֵ ם( :ג)
וַיָקֺ מּו לִפנֵי מ ֹׁשֶ ה ו ַאֲ נָׁשִ ים מִ בנֵי י ִש ָראֵ ל חֲ מִ שִ ים ּומָ ָ
וַיִקָ הֲ לּו עַ ל מ ֹׁשֶ ה ועַ ל ַאהֲ רֹן ו ַי ֹאמרּו אֲ לֵהֶ ם ַרב ָלכֶם כִי כָל הָ עֵ דָ ה כֺלָ ם קְ ד ֹשים ּובתֹוכָם ה' ּומַ דּועַ
תִ תנַשאּו עַ ל קהַ ל ה'( :ד) וַיִׁשמַ ע מ ֹׁשֶ ה וַיִפ ֹל עַ ל ָפנָיו( :ה) ו ַידַ בֵר אֶ ל ק ַֹרח ואֶ ל כָל עֲ דָ תֹו לֵאמ ֹר
ב ֹקֶ ר וי ֹדַ ע ה' אֶ ת אֲ ׁשֶ ר לֹו ואֶ ת הַ קָ דֹוׁש והִ ק ִריב אֵ לָיו ואֵ ת אֲ ׁשֶ ר י ִבחַ ר בֹו י ַק ִריב אֵ לָיו( :ו) ז ֹאת
עֲ שּו קחּו ָלכֶם מַ חתֹות ק ַֹרח וכָל עֲ דָ תֹו( :ז) ּותנּו בָהֵ ן אֵ ׁש ושִ ימּו עֲ לֵיהֶ ן קט ֶֹרת לִפנֵי ה' מָ חָ ר והָ י ָה
הָ אִ יׁש אֲ ׁשֶ ר י ִבחַ ר ה' הּוא הַ קָ דֹוׁש ַרב ָלכֶם בנֵי ֵלו ִי( :ח) ו ַי ֹאמֶ ר מ ֹׁשֶ ה אֶ ל ק ַֹרח ׁשִ מעּו נָא בנֵי ֵלו ִי:
(ט) הַ מעַ ט מִ כֶם כִי הִ בדִ יל אֱ ֹלהֵ י י ִש ָראֵ ל אֶ תכֶם מֵ עֲ דַ ת י ִש ָראֵ ל להַ ק ִריב אֶ תכֶם אֵ לָיו לַעֲ ב ֹד אֶ ת
עֲ ב ֹדַ ת מִ ׁשכַן ה' ולַעֲ מ ֹד לִפנֵי הָ עֵ דָ ה לׁשָ רתָ ם( :י) וַיַק ֵרב א ֹתָך ואֶ ת כָל ַאחֶ יָך בנֵי ֵלו ִי אִ תָ ְך
ּובִקַ ׁשתֶ ם ּגַם כהֺ מָה( :יא) ָלכֵן אַ תָ ה וכָל עֲ דָ תָך הַ מ ֹעָ דִ ים עַ ל ה' וַאהֲ רֹן מַ ה הּוא כִי תַ לִינּו עָ לָיו:
בפרשת קורח ועדתו מעלה קורח את הטענה שכל העם קדוש ,ולפיכך למשה ולאהרן אין שום
שורה בקרב עם ישראל כולו ולא רק בקרב המנהיגות.
ֶ
עדיפות על שאר בני ישראל .אלוהים
ליבוביץ סבור שעמדתו של משה מובאת בפרק הקודם לפרק זה" :למַ עַ ן תִ זכרּו ו ַעֲ שִ יתֶ ם אֶ ת
כָל מִ צ ָ
ֹותי ו ִהי ֶ
ִיתם קד ֹׁשִ ים לֵאֹלהֵ יכֶם" (במדבר טו ,מ) .רק קיום המצוות הוא זה שמביא
לקדושה.
בהמשך מביא ליבוביץ מדבריו של הרב שמחה הכהן מדווינסק ,בעל הספר "משך חכמה",
שגם הם מכוונים לרעיון זה .לדבריו ארץ ישראל איבדה את משמעותה כארץ קדושה לאחר
שעם ישראל יצא לגלות .משעה שמפסיקים לקיים את המצוות בארץ ,הופכת הארץ לארץ
ככל הארצות.
69
ראוי לציין שבניגוד לגישתו של ליבוביץ ,הוגים רבים רואים את ארץ ישראל כארץ בעלת
קדּושה משל עצמה .על מנת לעמת בין הגישות ניתן לחזור לדברי ריה"ל (עמודים 95-94
בספר הלימוד).
" .6זקוקים אנו לחירות כדי לסדר את חיינו אנו"...
המקור הבא הוא קטע ממכתב שכתב הפילוסוף מרטין בובר למנהיג ההודי מהטמה גנדי.
המכתב נכתב כתגובה לטענת גנדי ,שלפיה הציונות אינה מוסרית מפני שהיא מנשלת עם
אחר מאדמתו .בדבריו מציג בובר את הציונות כתנועה בעלת ייעוד מוסרי.
לדברי בובר ,הציונות היא המשך לרצף ההיסטורי-היהודי ,המתמקד בקשר בין ארץ ישראל
למהותו המוסרית של עם ישראל .השֵ פל המוסרי גרם ליציאתו של עם ישראל לגלות ,והחזרה
לארץ היא שתתקן אותו .לדעתו של בובר ,לא ההבטחה שהבטיח אלוהים את הארץ
לאברהם היא עובדת היסוד החשובה ,שכן זו ניתנה על תנאי; ואם תנאי זה לא יתקיים ,י ִגלה
העם מארצו .בובר סבור שמטרת החזרה לארץ היא תיקון מוסרי-לאומי .האדם הבודד יכול
וצריך לתקן את דרכו המוסרית בכל מקום ,אולם עַ ם הרוצה לתקן את דרכו המוסרית צריך
לשם כך ארץ ומדינה – וזוהי מטרת הציונות.
.7השיבה לארץ כתנאי להתחדשות
במקור הקודם עסקנו בדבריו של מרטין בובר ,הרואה את הציונות כהמשך לרעיון המקראי
של ארץ בעלת ייעוד מוסרי .דעה קרובה לזו היא דעתו של א"ד גורדון .גורדון אינו מתייחס
לרעיון המקראי ,ובכל זאת הוא רואה את הקיום היהודי בגולה כבעייתי.
לדברי גורדון הבעייתיות שבחיי הגולה נובעת מניתוק הקשר בין העם לארץ .עם שאינו
מחובר לארץ הופך להיות פרזיטי ותלותי .לפרזיטיות החומרית נלווית פרזיטיות רוחנית .העם
היהודי איבד את מקוריותו המחשבתית ונסחף אחרי דעות שונות מקרב העמים השונים.
הגלות הביאה אותו לידי כך שכמעט אינו יכול להגדיר את עצמו עוד כעם .עובדה זו היא גם זו
שגרמה לעמים להתעלם מהעם היהודי.
הפתרון של גורדון הוא לשוב לארץ ישראל .אולם לא די בכך .גורדון קורא לחזור לחיי עבודה
ויצירה בארץ ישראל .דרך העבודה יחזור העם לקשר אמיתי עם ארץ ישראל ,ובעיות היהדות
הגלותית ייפתרו.
גורדון אינו שולל במפורש דעה הקוראת להתחדשות יהודית במקום שאינו ארץ ישראל ,אך
מדבריו עולה שארץ ישראל שונה בכך שהיא מקומו הטבעי של עם ישראל .זוהי הארץ
שממנה התנתק ,ובה יוכל לחזור לעברו המפואר.
71
פרק ד :ארץ מולדת
בדורות הקודמים ,כאשר רוב העם היהודי חי מחוץ לארץ ישראל ,הגדירו יהודים רבים את
יחסם לארץ ככיסופים לארץ רחוקה ,ארץ רוחנית ,כמעט דמיונית .לעומת זאת ,רוב
התלמידים שאנו מלמדים נולדו בארץ ,ועבורם ארץ ישראל היא ארץ ממשית.
בפרק זה אנו בוחנים את היחס לארץ ישראל כאל ארץ מולדת ,את המשמעות של מולדת
ואת הג דרת הזהות היהודית כילידי הארץ .אנו פותחים את הדיון גם בפני תלמידים שאינם
ילידי הארץ ובודקים את השאלה האם יכולות להיות לאדם שתי מולדות.
בטרם נעסוק במקורות הבאים בספר הלימוד ,נבחן שוב את דברי התורה בבראשית יב ,א-ב:
ָארץ אֲ ׁשֶ ר ַאראֶ ךָ( :ב) ואֶ עֶ שָך
"ו ַי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל ַאב ָרם לְֶך לָך מֵ ַארצָך ּומִ םֹולַדתָך ּומִ בֵית ָאבִיָך אֶ ל הָ ֶ
לגֹוי ּגָדֹול ו ַאֲ ב ֶָרכָך ו ַאֲ גַדלָה ׁשמֶ ָך ו ֶהי ֵה ב ָרכָה".
בשער "משפחה מול השקפת עולם ואורחות חיים" (עמוד 31בספר הלימוד) הצגנו פסוקים
אלו כמתארים את תחילת המהפכה הדתית של אברהם .עמדנו על הקשר שבין עזיבת
המשפחה והעבר ובין תחילת יצירתו של עם חדש המבוסס על רעיון דתי חדש .אברהם אינו
נדרש לעזוב רק מקום גיאוגרפי .עליו לעזוב את משפחתו ,את זיכרונותיו ,את ילדותו .נדמה
שכל אלו מתגלמים במילה "מולדת" .אין היא מקום גיאוגרפי .ב"מולדת" מתמצות כל אותן
משמעויות רגשיות הנלוות לארץ הלידה.
.8ישראל כארץ מולדת
אנו פותחים את הפרק בדברים של מקס נורדאו .נורדאו נולד וחי את כל חייו בגולה ,אולם
דווקא משום כך הבין את משמעות המולדת לאדם .בדבריו של נורדאו ,שנישאו בקונגרס
הציוני הראשון בבאזל ,מובע תיעוב מחיי הגולה ונשמעת קריאה לחזור למולדת – לארץ
ישראל.
דבריו של נורדאו מציגים תהליך היסטורי שחל באירופה במאה ה .09-לאחר האמנציפציה,
בה קיבלו יהודי אירופה שוויון זכויות ,ראו יהודים רבים (בעיקר ממרכז אירופה וממערבּה)
את אירופה כמקומם הטבעי .בסוף המאה ה 09-פרצה באירופה אנטישמיות חמורה ,ולמרות
שמבחינה חוקית מצבם של יהודי אירופה נשאר כשהיה ,הפכו חייהם לקשים יותר ויותר.
היהודים מצאו עצמם מחוסרי כל :מצד אחד ,ויתרו על עצמיותם היהודית ,ומצד שני ,נדחו על
ידי עמי אירופה .הגטו היהודי( ,בעינינו המילה גטו קשורה ישירות לתקופת השואה ,אך
השימוש במילה זו רווח עוד קודם) ,כבר אינו מקומו הטבעי של היהודי .ארצות אירופה ,אותן
ראה היהודי כמולדתו ,מסרבות לקבלו ,והוא כבר אינו יכול לראות בהן מולדת.
חוויה זו של תלישות ודחייה גרמה ליהודים של סוף המאה ה 09-למצב נפשי ומוסרי מעורער.
היהודי הפך ,לדברי נורדאו ,לחסר ביטחון ,לחשדן ,למנוכר לעצמו ,למזויף .בכך "הגשים" את
העלילות והסטריאוטיפים האנטישמיים.
70
לדברי נורדאו ,חיים ללא מולדת ממשית עלולים להביא את האדם לידי זיוף וניוון .הפתרון
לבעיות אלו הוא חזרה למולדת .הציונות ,לדעתו של נורדאו ,באה להחזיר לעם היהודי את
עצמיותו .רק בארץ ישראל יוכלו העם היהודי לחזור לקיום נורמלי.
" .9הייתכן שיהיו שתי מולדות לאדם?"
לאחר שעמדנו על חשיבות המולדת לקיומו הנפשי של האדם ,נמשיך ונבחן את משמעותה
של ארץ ישראל כמולדת העם היהודי .במקור הבא אנו מאירים שאלה נוספת הנוגעת לדיון
זה :ארץ ישראל נחשבה למולדת העם היהודי ,אף כשהעם היהודי לא חי בה .האם תיתכן
מולדת רוחנית שהאדם לא נולד בה אלא רק מייחס לה חשיבות? האם תיתכן מולדת רוחנית
ולצדה מולדת ממשית?
בשאלה זו עוסק המקור הבא ,הלקוח מספרו של אלי עמיר "מפריח היונים" .הספר מתאר את
חיי הקהילה היהודית בעיראק ערב העלייה לארץ .בדבריו מתאר עמיר את הבעיה שהצגנו
לעיל – האם יכולות להיות לאדם אחד שתי מולדות? האם אדם יכול להחשיב ארץ שמעולם
לא היה בה למולדתו? האם ניתן להפריד את המילה "מולדת" מקיום ממשי ,מזיכרונות,
ממשפחה ,מנופים?
אלי עמיר מתחבט בשאלה זו .הוא מתאר את עיראק כמולדת ממשית ,עם כל המשתמע מכך
– ריחות ,נופים ,טבע ,תרבות .אולם עמיר מודע לכך שעיראק אינה מולדתו היחידה ,ובסוף
דבריו הוא מעלה את הבעייתיות שבמצב היהודי .עמיר סובר כי הנחת קיומן של שתי מולדות
ליהודי בעייתית היא ,ומצבו של האיכר הפשוט ,המחובר לאדמה ,קלים יותר בעניין זה.
אנו פונים לתלמידים שמרביתם ילידי הארץ .עבורם ישראל היא מולדת באופן הפשוט ביותר
והטבעי ביותר .בכל זאת ראוי להסב את תשומת לבם לעובדה שארץ ישראל נחשבה מולדת
עבור אנשים שמעולם לא ביקרו בה.
בדיון זה ראוי לתת מקום גם לתלמידים שאינם ילידי הארץ ולשאול מהי מולדת עבורם ,כיצד
הם מגדירים מולדת ,האם הם חשים שיש להם שתי מולדות ,והאם הם חשים את קיומה של
"מולדת רוחנית".
" .11אני ספגתי את ישראל לתוכי"
גם המקור הבא מתאר את ארץ ישראל מנקודת מבטה של מי שלא נולדה בארץ .מאיה
קָ ָגנסקָ י ָה נולדה באוקראינה ועלתה לארץ בשנת .0976היא מפרסמת בעיתונות הרוסית
והעברית בארץ מאמרים בנושאים שונים ובעיקר עוסקת בספרות רוסית .אחדים ממאמריה
עוסקים בחברה הישראלית ובנושאים פוליטיים שונים( .בשנת 2115יצא לאור ספרה
"דמדומי אלים" על אודות יוצרים רוסיים מרכזיים).
72
קגנסקיה מתארת בדבריה את התהליך שעברה בטרם עלייתה לארץ ולאחר העלייה.
לטענתה היא עלתה מתוך תחושה פנימית ,מעין ציווי "לך לך" .כחילונית היא אינה רואה בכך
צו אלוהי אלא תחושה פנימית שלה ,שגרמה לה לעזוב את מולדתה ולעלות לארץ ישראל.
מהרגע שבו החליטה לעלות ,חל בה תהליך נפשי שגרם לתחושת ניכור כלפי מולדתה .כל
המראות ,הנופים והחברים ,שהם חלק חשוב מהמושג "מולדת" ,איבדו את משמעותם.
המעבר מהמולדת הישנה לארץ החדשה לא היה רק גיאוגרפי אלא נפשי .עבור קגנסקיה,
המולדת ,אותו מקום עמוס משמעויות נפשיות ,הפך למקום שבו נולדה .עובדה שאי אפשר
לשנות ,אך היא נטולת הקשר רגשי.
קגנסקיה הגיעה לארץ וקלטה את הארץ החדשה לתוכה .היא הפכה את הארץ לבעלת
משמעות רגשית עבורהִ ,במקום הארץ שבה נולדה ,שכבר הפסיקה לשמש כמולדתה .מעניין
שלמרות שקגנסקיה מתארת תהליך של התנכרות כלפי מקום הולדתה ,תחום עיסוקה הוא
תרבות רוסית .אין ספק שארץ הולדתה והתרבות שבה גדלה לא נשתכחו ממנה לחלוטין.
בשלושת המקורות הראשונים בפרק הבאנו שלוש דעות של יהודים ,שארץ מולדתם אינה
ארץ ישראל ,ובכל זאת יש להם יחס מיוחד כלפיה ,כאל ארץ מולדת .נורדאו מתאר את
התהליך ההיסטורי שהביא את יהודי הגולה לשפל רוחני; אלי עמיר רואה את ארץ הולדתו
כמולדת ולצדה את ארץ ישראל כמולדת רוחנית; ומאיה קגנסקיה מתארת תהליך בו ארץ
המולדת הפכה לארץ ההולדת ,וארץ ישראל הפכה למולדת חדשה.
למורים המעוניינים להרחיב בנושא "שתי מולדות לאדם" ,מומלץ להביא את שירה של לאה
גולדברג "אורן" .לאה גולדברג ,שנולדה ברוסיה ועלתה לארץ ישראל ,מתארת בשיר את
געגועיה לנופי ילדותה ברוסיה( .עוד על גולדברג – בעמוד 46בספר הלימוד) .לדבריה
תיתכנה שתי מולדות לאדם אחד ,אולם יש בכך משום כאב .היא אף משתמשת בביטוי
"הכאב של שתי המולדות" (השיר מופיע בספרה של גולדברג ,שירים ב ,עמוד .)043
ספר לימוד זה נכתב עבור תלמידים ישראליים .מרביתם של התלמידים נולדו בארץ ,ועבורם
ארץ ישראל היא בראש ובראשונה ארץ מולדת .המקורות הבאים מביעים את יחסם של אלה
שנולדו ועוצבו בה כלפי הארץ .כהקדמה לדיון זה אנו מציעים הפעלה ,המאפשרת לתלמיד
לבחון את הקשר שלו לארץ דרך תמונות המשקפות פנים שונות של הישראליּות .התמונות
כוללות היבטים מגוונים של החיים בארץ :נופי טבע ,ספרות עברית ,פולקלור ישראלי ,צבא,
טקסים ישראליים (צפירה ביום הזיכרון או ביום השואה) ,ממתקים אופייניים ,ירושלים .אנו
מניחים שתמונות אלו כוללות מרכיבים משמעותיים בזיכרונו ובתרבותו של התלמיד ,ושדרכן
יוכל לבחון היבטים שונים של המולדת.
ראוי לציין שגם כאן אנו מאפשרים לתלמידים שאינם ילידי הארץ להשתלב בדיון – לבחון את
יחסם לארץ ישראל כארץ חדשה ולשאול אם ארץ הולדתם היא ארץ המולדת שלהם.
.11דעות עכשוויות על הישראליּות
73
דעותיהם של מי שנולדו בארץ על הישראליות שונות באופן מובהק משל אלו שעלו לארץ או
שחיו את כל חייהם בגולה.
המקור הראשון לקוח מדבריו של יאיר לפיד .לפיד עוסק בנושא הירידה מהארץ ,ומדבריו
עולה תיאור של הישראליות .לטענתו ,למדינת ישראל יש זהות תרבותית ייחודית שאינה
מצויה במקומות אחרים בעולם .זהות זו מבוססת על זיכרונות ,משפחה ותרבות ,ולדבריו אין
לה תחליף .עבורו אין לארץ ישראל משמעות מיוחדת של קדושה או של אידיאל מוסרי ,אלא
היא ארץ מולדת במובן הרגשי והתרבותי של המילה.
גם מדברי העיתונאי בועז עברון עולה טענה דומה .המולדת ,לדבריו ,היא טריטוריה מסוימת
ותרבות (או שפה) מסוימת .מי שחי בארץ ומדבר את שפתה הוא ישראלי ,ולגביו השאלה של
זהּות משנית .מעניין להשוות את דברי עברון לדבריו של נורדאו ולהיווכח שחזונו של האחרון
אמנם התגשם; לדעתו ,בארץ ישראל חיים יהודים ללא שאלות של זהות ,ללא מבוכה וללא
זיוף ,והם רואים את ארץ ישראל כמולדתם ואת הלשון העברית כשפתם.
השאלה אם התגשם חזונו של נורדאו ,מעניינת ביותר בעיקר לנוכח השימוש החוזר של
עברון במושגים "עברי" וישראלי" והיעדרו של המושג "יהודי" מדבריו .ניתן לקיים דיון מרתק
סביב שאלות כמו האם הישראלי הוא יהודי? האם הישראלי הוא ממשיכּה של המסורת
היהודית? האם התרבות הישראלית היא תרבות יהודית? ועוד ועוד.
ניתן להזכיר בהקשר זה את התנועה הכנענית .בסוף שנות השלושים ובתחילת שנות
הארבעים של המאה ה ,21-החלה קבוצה של אומנים ,סופרים והוגים (ביניהם המשורר יונתן
רטוש ,הסופר בנימין תמוז ועוד) להתאגד סביב הרעיון ה"כנעני".
הם טענו כי עבר זמנה של היהדות הגלותית ,וחזרתו של העם לארץ צריכה להיות חזרה
לסביבה הכנענית הלא-יהודית .רעיון זה בא כנגד התפיסה הציונית המקובלת ,הרואה את
הציונות כהמשכה הטבעית של היהדות .הכנענים טענו שהציונות מבטלת את היהדות,
ושבמקום היהודי צריך לחזור אל ה"עברי" – תושב הארץ הקדום שלפני היציאה לגלות.
לטענת קבוצה זו יש לחזור למיתוסים הכנעניים הקדומים ולקיים חברה "כנענית" של כל
יושבי המזרח התיכון.
אנו מסיימים את שער המקום בשירו של דן אלמגור "לפֶ תח הר הגעש" .בשיר זה ממשיל
אלמגור את הישיבה בארץ לישיבה ליד הר געש המאיים להתפרץ .כמו בסמוך להר געש,
המציאות בארץ קשה ותובעת קורבנות רבים .דן אלמגור לומד מתושבי הרי הגעש שהתקווה
לעתיד טוב יותר ולקיום בטוח היא הסיבה להישארותם של תושבי הכפרים במקומם .גם אנו,
תושבי מדינת ישראל ,נאחזים בתקווה שיבוא יום ש בו נוכל לשבת בארץ בשקט.
74
שער שישי – מעגל הייחודיות
בספר הלימוד עסקנו בחמש הגדרות שונות ליהדות ,ודרכן הצענו חמש הגדרות שונות לזהות
יהודית .המעגל האחרון ,שבו אנו דנים ,הוא מעגל הייחודיות .מעגל זה עוסק במספר
מרכיבים בזהות היהודית ,שהמשותף להם הוא היותם מיוחדים ליהדות וליהודים.
השער עוסק באופן כללי בסוגיית הייחודיות ,ובהמשך נבחנים שלושה ממדים המייחדים את
היהדות ואת היהודים :לוח השנה העברי ,השפה העברית ומערכת סמלים בעלי משמעות
מיוחדת (תוך התמקדות ב"מגן דוד" כסמל יהודי מובהק).
פרק א :ייחודיות יהודית
בפרק זה אנו עוסקים במשמעותה של הייחודיות לעם ובמשמעותה של הייחודיות היהודית.
בין היתר אנו שואלים אם נחוץ לשמור על אפיון ייחודי ,או שמא אין לייחודיות זו שום
משמעות .שאלה זו חשובה במיוחד היום ,בעידן של "כפר גלובלי" .כאשר אמצעי התקשורת
המהירים יוצרים תרבות אוניברסלית ,עולה ביתר שאת השאלה אם עדיין יש מקום לשמור על
מאפיינים תרבותיים .במצב שבו תלמיד מדבר בצ'אט עם נער בן גילו מארץ אחרת ,שניהם
מאזינים לאותה מוזיקה ,לבושים בדרך דומה ומשוחחים זה עם זה באנגלית – האם עדיין יש
משמעות לסמלים יהודיים עתיקים? לשמות עבריים? לחגים יהודיים?
ניתן לקשור שאלות אלו לדיון שהתקיים בשער הראשון בגישה האוניברסלית ,התומכת
בטשטוש המאפיינים הלאומיים ,מול הגישה הפרטיקולרית ,התומכת בהדגשתם .ראוי לציין
שאין מדובר בוויכוח בין גישות חד-משמעיות; ניתן להציע גם דרך אמצע השומרת על
מאפיינים תרבותיים לאומיים לצד מאפיינים תרבותיים אוניברסליים.
" .1לא שינו את שמם ,לא שינו את לשונם"
אנו פותחים את הפרק בדיון של חז"ל בשאלה של זהות ייחודית לעומת זהות המושפעת
מהתפיסה האוניברסלית .חז"ל עסקו בשאלה זו על רקע התקופה ההלניסטית ,שבמהלכה,
בדומה לימינו אלו ,הושפעו היהודים מתרבות שאינה יהודית – התרבות היוונית.
במדרש יוצאים חז"ל נגד תופעת ההתבוללות התרבותית .כדוגמה הם מביאים את בני
ישראל במצרים ,שלדעתם נגאלו אך ורק משום ששמרו על ייחודיות תרבותית .על פי
המתואר בתורה ,בני ישראל נגאלו משעבוד מצרים ,משום שאלוהים יזם את הגאולה.
המדרש עונה על השאלה מדוע החליט אלוהים לגאול את העם ,וכיצד הצליח העם לשרוד
במשך מאות שנים בסביבה זרה.
מדרש חז"ל בא להסביר את העומד מאחורי יציאת מצרים ,אולם דרכו אנו לומדים דווקא על
הסיבות שמנעו את התבוללותם של בני ישראל במהלך שהייתם בת מאות השנים במצרים.
שתים מן הסיבות מעידות על שמירת ייחודיות תרבותית:
75
.0שמירה על שמות עבריים ,שעליה לומד המדרש משמות בני ישראל בבואם
למצרים ומשמותיה העבריים ביציאתם ממנה.
.2שמירה על השפה העברית.
נדמה שמה ששמר על בני ישראל מפני התבוללות במהלך גלות מצרים ,הוא ששמר על העם
היהודי במהלך הגלות בת אלפיים השנים .למרות שהשפה העברית לא הייתה שפה
מדוברת ,ולמרות ששמות עבריים רבים הוחלפו בשמות לא-יהודיים ,הייחודיות היהודית
נשמרה בכל גלות וגלות .נראה שאין זה מוגזם לטעון ,שכך שמר העם היהודי על קיומו.
על פי דברי חז"ל ,בזכות שמירת הייחודיות נתקיים העם היהודי .שוב עולה השאלה שבה
פתחנו – מה משמעות הייחודיות בתקופתנו ,ומה הסכנה שבאובדן הזהות היהודית.
חז"ל מדגישים במדרש זה את נושא השמות" :לא שינו את שמן – ראובן ושמעון הגיעו למצרים,
ראובן ושמעון יצאו ממצרים" .השמות שהורינו בחרו עבורנו נושאים משמעות תרבותית רבה.
הם מעידים על מאפיינים תרבותיים שונים ועל זהותו של בעל השם .בהפעלה 0אנו מציעים
דיון על שמותיהם של תלמידי הכיתה ,שמטרתו לעמוד על משמעות השמות השונים ועל
הזהות שמאחורי כל שם.
" .2שלא ידמה לגויים"
ממדרש חז"ל המסביר את חשיבות השמירה על הייחודיות ,אנו עוברים לדברי ההלכה של
הרמב"ם .הרמב"ם קובע שחל איסור על יהודי להיראות כמי שאינו יהודי .שמירת הייחודיות
החיצונית היא ,לדבריו ,ערך בפני עצמו .הרמב"ם מסביר שהרעיון מאחורי ההתבדלות
החיצונית הוא שמירה על הייחודיות הפנימית .בכך שהיהודי ניכר בלבושו כשונה ממי שאינו
יהודי ,הוא מצהיר על השקפת העולם הייחודית לו.
דעה זו של הרמב"ם קשורה לדעותיו בנוגע למהות היהדות ,שאותן פגשנו בשער "משפחה
מול השקפת עולם ואורחות חיים" .שם הכרנו את דעת הרמב"ם ,הרואה את היהדות בראש
ובראשונה כהשקפת עולם ה מבוססת על אמונת הייחוד .ראינו שעבורו גר המצהיר בתום לב
על אמונתו היהודית ועובר את טקס הגיור – הרי הוא יהודי לכל דבר .רעיון זה בא לידי ביטוי
אף בהלכה שלפנינו .בראש ובראשונה היהודי הוא מי שהשקפת עולמו היא יהודית,
ולייחודיות הכרתית זו יש לתת ביטוי חיצוני.
דבריו של הרמב"ם מעניינים בימינו אלה ,כאשר הייחודיות היהודית בלבוש נשמרת בעיקר
בקרב הציבור החרדי .מהי משמעות הייחודיות היהודית עבורנו? האם יש צורך לתת ביטוי
חיצוני ליהדות?
.3על הייחוד היהודי
פתחנו את השער בשני מקורות הרואים חשיבות רבה בשמירה על ייחודיות יהודית .שני
המקורות מצביעים על הייחודיות החיצונית (שמות ,לבוש) כבעלת משמעות פנימית.
76
המקור הבא מציג את הייחודיות היהודית כשלילית .הפילוסוף ברוך שפינוזה ,שנולד כיהודי
ויצא מהחברה היהודית ,מבקר באופן חריף את השמירה על הייחודיות היהודית .הוא רואה
בשמירה האדוקה על הייחודיות גורם מרכזי בסבל היהודי.
לדברי שפינוזה ,ליהודים בהווה אין שום יתרון על פני העמים האחרים ,כפי שהיה בתקופת
המקרא למשל .למרות זאת ,הם ממשיכים לשמר את ייחודיותם בקרב העמים כאילו היו בעלי
סגולה מיוחדת .לטענתו הביקורתית של שפינוזה ,הייחודיות היהודית חיצונית בלבד ,ואינה
נושאת כל תוכן ממשי .אין היא אלא מוקד לסבל של יהודים לאורך הגלות מרדיפות .שפינוזה
מדגים דבריו באמצעות ברית המילה .לדעתו ,ברית המילה היא מעשה חיצוני אך בכך היא
שומרת על ייחודו ועל המשכיותו .אף ששפינוזה מתנגד לייחודיות היהודית ,הוא רואה אותה
ככוח המשמר של העם היהודי.
פרק ב :לוח השנה
בפרק הקודם דנו בייחודיות היהודית .הצגנו בו דעות המדגישות את חשיבות השמירה על
ייחודיות מול דעות הרואות בה סכנה .הצענו לדון בנושא זה בהקשר העכשווי של תרבות
גלובלית הנוטה לאוניברסליות .בפרקים הבאים נבחן את הייחודיות היהודית דרך שלושה
ממדים :לוח השנה היהודי ,השפה העברית וסמלים יהודיים.
בפרק הראשון נדון בלוח השנה העברי ובמשמעות העולה מקיומו של לוח שנה ייחודי.
.4כיצד נקבע לוח השנה?
אנו פותחים את הפרק בדיון על התפתחותו של לוח השנה .אנו מביאים עיבוד לדבריו של
ההוגה אליעזר שביד ,המתאר את התהליך שבו עוצב לוח השנה העברי .לדבריו ,מתבסס
לוח השנה על המחזור הטבעי של חילופי הימים ,מחזוריות הירח וחילופי העונות .ראוי לציין
שבחברה החקלאית ,בה עוצב לוח השנה העברי ,יש משמעות רבה ביותר למחזוריות הטבע;
ואמנם ,לוח השנה העברי הוא במקורו לוח חקלאי.
על בסיס המחזור הטבעי מציינים בני האדם באופן הֶ סכֵמי ,כלומר ללא הנחה בדבר מהות
עצמית של היום אלא על סמך הסכמתם של חברי הקבוצה ,מועדים קבועים .בדרך זו נוצר
קישור בין משמעות המועד לזמן ציונו במחזור הטבעי .אירועים אלו מקבלים משמעות
לאומית :למשל ,פסח ,חג האביב ,נושא משמעות לאומית של הולדת העם; סוכות ,חג
האסיף ,נושא משמעות לאומית-דתית של היציאה מעבדות לחירות; שבועות ,חג הקציר,
נושא משמעות דתית של קבלת התורה .חלק מהאירועים בלוח השנה מנותקים ממחזור
הזמנים ,והם אך ורק הס ֵכמיים (למשל פורים ,ימי זיכרון ועוד).
על מנת לבחון את משמעותו של לוח השנה העברי בעבר ובהווה אנו מציעים את הפעלה .2
בהפעלה זו יבחנו התלמידים את לוח השנה האישי שלהם ,הם יבדקו אילו ימים הם מציינים
ויעמדו על הקשר בין ייחודיות לזהות אישית.
77
ההפעלה גם תציב את התלמיד מול אירועים מרכזיים בלוח השנה .כך תיבחן זהותו היהודית
על רקע לוח השנה העברי.
.5החגים בתרבות הישראלית
נראה שהקשר העיקרי כיום ביננו ובין לוח השנה העברי מתבטא בחגים .רובנו ככולנו חוגגים
את החגים היהודיים ,גם אם בדרכים שונות .החגים הם אחד הביטויים העכשוויים החזקים
ביותר לייחודיות יהודית ,והם מצוינים במשפחה ,במערכת החינוך (בחופשות למשל),
בפרסומות ועוד.
לשם דיון במשמעות החגים בתרבות הישראלית ,אנו מביאים את דבריו של יהונתן גפן.
בפתח דבריו טוען גפן ,שמחג הפסח ומההגדה של פסח עולים רעיונות שהוא כאדם חילוני
מתנגד להם .ובכל זאת ,חשובים לו מאוד .גפן טוען שהעובדה שכל יהודי העולם חוגגים אותו
חג באותו זמן – היא הסיבה לחגוג אותו .ניתן לטעון את החג במשמעויות רבות ושונות
ולקיימו בדרכים שונות ,אך המשותף לכול הוא עצם קיום החג .הייחודיות היהודית ,לדעת
גפן ,היא הזהות היהודית .בזמן החג נעלמות שאלות שונות הנוגעות לזהות היהודית ,והיהודי
עומד נוכח יהדותו הבסיסית ,שלגביה אין לו שאלות.
פרק ג :שפה
במדרש חז"ל שהובא בפרק הקודם נאמר שבני ישראל לא שינו במצרים את לשונם .השפה
היא מרכיב תרבותי חשוב ביותר ,והשפה העברית היא ללא ספק אחד ממאפייניו הייחודיים
של העם היהודי .גם במשך אלפי השנים שבהן העברית לא הייתה שפה מדוברת ,מעולם לא
פסקה להיות שפת הלימוד והיצירה של יהודים רבים.
.6אברהם העברי
המילה "עברית" קשורה לכינוי "עברי" ,המתאר בן לעם ישראל .כינוי זה מופיע לראשונה
ככינוי לאברהם אבינו – אברהם העברי .בספר בראשית מתוארת מלחמה בין מלכי הצפון
למלכי הדרום .במלחמה זו נלקח רכושו של לוט בן אחי אברם ,והדבר מובא לידיעת אברם.
כך מתואר סיפור זה בתורה (בראשית יד):
(יא) וַיִקחּו אֶ ת כָל רכֺׁש סד ֹם ו ַעֲ מ ָֹרה ואֶ ת כָל ָאכלָם וַיֵלֵכּו( :יב) וַיִקחּו אֶ ת לֹוט ואֶ ת רכֺׁשֹו בֶן אֲ חִ י
ַאב ָרם וַיֵלֵכּו והּוא יׁשֵ ב בִסד ֹם( :יג) וַיָב ֹא הַ ָפלִיט וַיַּגֵד לַאב ָרם הָ עִ ב ִרי והּוא ׁשֹכֵן באֵ ֹלנֵי מַ מ ֵרא
הָ אֱ מ ִֹרי אֲ חִ י אֶ ׁשכ ֹל ו ַאֲ חִ י עָ נֵר והֵ ם בַעֲ לֵי ב ִרית ַאב ָרם:
לאחר אברהם מכונה יוסף על י די אשת פוטיפר בשם "עברי" (בראשית לט):
(י) ו ַיהִ י כדַ ב ָרּה אֶ ל יֹוסֵ ף יֹום יֹום וֹלא ׁשָ מַ ע אֵ לֶיהָ לִׁשכַב אֶ צלָּה לִהיֹות עִ םָ ּה( :יא) ו ַיהִ י כהַ יֹום הַ זֶה
וַיָב ֹא הַ בַי ָתה לַעֲ שֹות מלַאכתֹו ואֵ ין אִ יׁש מֵ ַאנׁשֵ י הַ ַבי ִת ׁשָ ם ַב ָבי ִת( :יב) ו ַתִ תפשֵ הּו בבִגדֹו לֵאמ ֹר
ׁשִ כבָה עִ םִ י וַיַעֲ ז ֹב בִגדֹו בי ָדָ ּה וַיָנָס וַיֵצֵא הַ חּוצָה( :יג) ו ַיהִ י כִראֹותָ ּה כִי עָ זַב בִגדֹו בי ָדָ ּה וַיָנָס
78
הַ חּוצָה( :יד) ו ִַתק ָרא לַאנׁשֵ י ב ָ
ֵיתּה ו ַת ֹאמֶ ר לָהֶ ם לֵאמ ֹר ראּו הֵ בִיא לָנּו אִ יׁש עִ ב ִרי לצַחֶ ק בָנּו בָא
אֵ לַי לִׁשכַב עִ םִ י ו ָאֶ ק ָרא בקֹול ּגָדֹול:
במדרש שהבאנו דנים חכמים במשמעות ובמקור של השם "עברי" בהקשר ל"אברהם
העברי" .אלו ההסברים שהם מציעים:
.0אברהם מכונה עברי מכיוון שהוא שונה מסביבתו – מצוי בעֵ בר אחד ,ואילו העולם מצוי
מהעֵ בר השני;
.2עברי משמעו צאצא של עֵ ֶבר בן שם ,בנו של נ ֹח;
.3עברי הוא מי שמוצאו מעֵ בר הנהר ,כלומר מאזור מסופוטמיה;
.4הכינוי עברי נובע מהשפה העברית בה דיבר אברהם.
ארבעת ההסברים שציינו חז"ל מרמזים על ארבעה אפיונים לייחודית של אברהם :מוצאו
הגיאוגרפי ,מוצאו המשפחתי ,אמונתו המיוחדת ולשונו הייחודית.
במאמר זה של חז"ל מוצגת השפה כאחד הביטויים לייחודיות .בהקשר זה מעניין לדון
בשאלת מקומה של העברית כשפה ייחודית בימינו ,כאשר האנגלית משמשת כשפה כלל-
עולמית .שאלה זו מתקשרת לשאלות נוספות שבהן עסקנו ,דוגמת השאלה על אוניברסליות
מול זהות לאומית או גלובליות מול תרבות ייחודית.
רעיון זה בא לידי ביטוי בהפעלה ,3המעלה שאלות לגבי מקומה של שפה לאומית בעולם
גלובלי .שאלה זו ,כאמור ,מתקשרת לסוגיה רחבה יותר של זהות ייחודית בעולם גלובלי.
.7השפה העברית כערובה לתודעה יהודית
אנו מביאים את דבריה של שולמית אלוני בנוגע למקומה של השפה העברית בימינו .לדברי
אלוני ,השפה העברית עומדת במרכז התרבות היהודית ,וממנה נגזרת זהות יהודית .אלוני
סבורה שהשפה העברית מגלמת את הזיכרון היהודי ואת התרבות היהודית ,וככזו היא אינה
פחותת ערך מתרבות יהודית המבוססת על פולחן דתי או מתפיסת היהדות כמהות גנטית.
אלוני תולה תפיסה זו בעובדת הקמתה של מדינה ישראל .העם היהודי במדינת ישראל עיצב
תרבות ישראלית ,שהיא במידה רבה תרבות יהודית ,שכן תרבותה היא הלשון העברית .כשם
ששפה הולכת ומתפתחת ,כך על התרבות היהודית בארץ בימינו להתפתח ולהוסיף רבדים
נוספים לתרבות היהודית המסורתית.
פרק ד :סמלים
הסמלים אף הם ,כשאר עניינים שנדונו כאן המייחדים את היהדות מתרבויות אחרות ,נראים
כחיצוניים ,אולם הם נושאים משמעות היסטורית ותודעתית רבה.
ניזכר לרגע בסיפורו של האח דניאל בו פגשנו בפתיחת הספר .העלינו נימוקים שונים מדוע
ניתן לראות בו יהודי ,ונימוקים אחרים מדוע לא ראוי לראות בו יהודי .נדמיין לרגע את האח
79
דניאל עונד צלב גדול על חזהו ומבקש זהות יהודית .האם תיאור זה שינה משהו בלבטינו?
נראה שלענידת הצלב ישנה משמעות רבה .קשה לראות אדם המבקש שיזהו אותו כיהודי
עונד צלב ,שהוא סמל נוצרי מובהק .הצלב נושא משמעות סמלית ,וכאשר אנחנו מזהים בו
סמל ,אנו ערים למשמעות העומדת מאחוריו .קודם שנעסוק בסמלים יהודיים ,נעורר את
השאלה העקרונית :מהו סמל?
בספר הלימוד הדגשנו את ההס ֵכמיות של הסמלים .דנו בכך שמשמעות הסמל נובעת
מהעובדה שבני אדם השייכים לתרבות מסוימת מזהים בו משמעות מוסכמת( .כך למשל
בעינינו מסמל צלב הקרס את האכזריות הנאצית ,ובהודו הוא נושא משמעות אחרת לחלוטין).
כתוספת למדריך למורה אנו מביאים את דבריו של הרב שמשון רפאל הירש.
הרש"ר הירש ,0888-0818 ,מנהיגה הרוחני של היהדות האורתודוכסית בגרמניה במאה ה-
. 09התנגד לתנועה הרפורמית בגרמניה שקראה לשינויים מרחיקי לכת ביהדות ,והציג דרך
משלו לׁשַ ֵלב בין היהדות לרוח הקִ דמה של המאה ה .09-תמך בהקמת רשת מוסדות חינוך
על פי הרעיון של שילוב "תורה עם דרך ארץ" – לימוד תורה ביחד עם מקצועות חול .כתב
פרשנות לתורה וספרי הגות ,שבהם הציג את השקפותיו הדתיות והפילוסופיות .אחד מספריו
עוסק בנושא הסמלים ונקרא "המצוות כסמלים".
סמלים הִ נם חפצים או תופעות שימחישו רעיונות ומחשבות מסוימים .החפצים והתופעות
אינם כוללים מה שהם מסמלים לפי טבעם; הם נקבעו לסמל כדי להביע את הרעיון המסוים
בגלל איזה קשר שיש להם עם הרעיון .לכן הועבר הרעיון לתוך הסמל ,והוא קובע את מהותו.
גם תנועה פשוטה כמו לחיצת היד מהווה סמל במקום דיבור ואומרת מה שהלוחץ רוצה
להביע .אלמלא כן הייתה לחיצת היד לא יותר מתחושת הלחץ ,ורק הכרת הכוונה של הלוחץ
הופכת את הלחץ הזה להבעת ידידות שהחבר רוצה להביע.
לכן ,כאשר עלינו לחקור את פתרון הסמל ,עלינו לוודא את הכוונה של מי שנתן את הסמל,
אם בכלל הייתה כוונתו לקבוע בזה רעיון ,ואיזה רעיון הוא קָ ַבע .כל זמן שאין אנו יודעים את
הַ ַכו ָונָה אין לנו רשות לקבוע שזהו סמל או שזוהי פעולה סִ מלית ,ולא נוכל לפתור את העצם
ואת הפעולה כמהותה הפשוטה והמקורית ,למשל :לחיצת היד לשם ַלחַ ץ.
הרב שמשון רפאל הירש ,המצוות כסמלים ,עמוד 6
שאלות
.1כיצד מגדיר רש"ר הירש סמל?
.2הירש טוען שמשמעות הסמל מוקנית לו על ידי יוצרו של הסמל .הסבירו את
דבריו .התייחסו לדוגמה על לחיצת היד.
.3האם מקובלת עליכם טענתו של הירש ,שעל מנת להבין סמל עלינו להבין את כוונתו
המקורית של יוצר הסמל? הסבירו דעתכם.
81
.4הירש טוען שסמלים הם חפצים או תופעות הממחישים רעיונות .בחרו שלושה חפצים,
ציורים או תופעות (למשל תנועות גוף) המשמשים כסמלים ,והסבירו את הרעיונות שהם
מביעים.
דבריו של הירש מביאים אותנו להפעלה ,4הדנה בסוגי סמלים .כחלק מההפעלה אנו מציעים
לתלמידים לעצב סמל .דרך עיצוב הסמל יבינו התלמידים את הדיון המופשט בנושא.
אנו מחלקים את הסמלים המוצגים בהפעלה לשני סוגים:
.0סמלים אקראיים ,שמשמעותם נובעת רק מהסכמה חברתית (למשל ,סמלים
מסחריים).
.2סמלים בעלי אמירה עצמית ,שאינה נובעת מהסכמה חברתית וסמלים המשתמשים
בסמלים מוסכמים אחרים :סמל חניית הנכים ,שבו מצויר אדם בכיסא גלגלים ,מסביר
גם למי שלא מכיר את הסמל את משמעו; סמל הי ִין-יאנג הסיני שמביע רעיון פילוסופי
בדרך גרפית; סמל מדינת ישראל שמשמעותו ברורה למי שמצוי בתרבות היהודית.
הסמל משתמש בידע התרבותי הקודם שלנו.
.8סמלים יהודיים במדינת ישראל
הדיון בסמלים הוא דיון טעון מיסודו .הסמלים נושאים משמעות רבה ,ופעמים רבות דווקא
דרכם עולות סוגיות חברתיות ,פוליטיות ואחרות.
במדינת ישראל ישנם מתחים חברתיים רבים ,חלקם אינם גלויים אלא רוחשים מתחת לפני
השטח .הסמלים עשויים להעלות מתחים אלו לדיון ציבורי .דוגמאות מהשנים האחרונות:
פרשת בדיקות הדם של העולים מאתיופיה ,שעוררה מחאה קשה בקרב בני העדה – הדם
מסמל השתייכות; הדימוי הטלוויזיוני של מקרר ריק שהשתרש בחברה הישראלית כביטוי
למצוקה כלכלית של שכבות שלמות ועוד.
בחרנו לעסוק במקומם של סמלים יהודיים במדינת ישראל ,שרבים מתושביה אינם יהודיים.
מבין ערביי ישראל ומבין חוגים של הוגים יהודיים נשמעת מעת לעת הטענה שמדינת ישראל
מפלה אזרחים רבים משום שהיא משמרת סמלים יהודיים .למשל המנונה של המדינה נפתח
בביטוי "נפש יהודי" .מטיעון זה עולה טיעון נוסף שדווקא בשל המשמעות הרבה שנושאם
סמלים ,אל לרוב לכפות את סמליו על המיעוט .אנו מביאים את דבריו של החוקר שלמה
אבינרי המגיב כלפי הביקורת המופנית כלפי מדינת ישראל בעניין זה.
לדברי אבינרי ,אין בעיצוב סמ ֵלי המדינה כסמלים יהודיים משום פגיעה בדמוקרטיה
ובאזרחים שאינם יהודיים .אכן ,אלו סמלים יהודיים מובהקים ,אך מעצם טבעם משקפים
סמלים את הרוב ולא את המיעוט .מדינת ישראל היא מדינה יהודית; היא הוקמה כמדינה
יהודית ,ואף בפועל רוב תושביה יהודיים .עם זאת ,עליה לשמור על זכויות המיעוטים ככל
האפשר .לדברי אבינרי ,אין בסמלים היהודיים משום קיפוח זכויות המיעוטים.
80
לסיום הפרק אנו מביאים דיון בסמל יהודי מובהק – מגן דוד .דיון זה מזמן לנו שאלות שונות
לגבי סמלים בכלל ולגבי מגן דוד ודגל המדינה בפרט.
להעשרה נוספת אנו מציעים דיון בסמל נוסף – המנורה .ראוי לציין שכיום המגן דוד נחשב
לסמל היהודי המובהק ביותר ,ואילו בעבר תפסה המנורה מקום זה.
המנורה
המנורה מוכרת לכולנו מסמל המדינה .אולם ,מהי משמעותה? מדוע נבחרה כסמלה הרשמי
של מדינת ישראל?
לראשונה מופיעה המנורה בספר שמות ,פרק כה .במסגרת ההוראות לבניית המשכן נכללות
גם ההוראות האלה:
וְ עָ ִׂשיתָ ְמנֹ ַרת זָהָ ב טָ הוֹר ִמ ְקׁשָ ה תֵ עָ ׂשֶ ה הַ ְםנו ָֹרה יְרֵ כָה וְ קָ נָה גְ בִ יעֶ יהָ כַפְ תֹ ֶריהָ ופְ ָרחֶ יהָ ִמםֶ מָה יִהְ יו :וְ ׁשִ ׃שָ ה קָ נִים יֹצְ אִ ים
וׁשֹלׁשָ ה ְקנֵי ְמנֹ ָרה ִמצִ ָדה הַ ׃שֵ נִיְׁ :שֹלׁשָ ה גְ בִ עִ ים ְמ ֺׁשדָּקָ ִדים בַ דָּקָ נֶה הָ אֶ חָ ד כַפְ תֹ ר
ִמצִ ֶדיהָ ְׁשֹלׁשָ ה ְקנֵי ְמנֹ ָרה ִמצִ ָדה הָ אֶ חָ ד ְ
ַארבָ עָ ה
וׁשֹלׁשָ ה גְ בִ עִ ים ְמׁשֺדָּקָ ִדים בַ דָּקָ נֶה הָ אֶ חָ ד כַפְ תֹ ר וָ פָ ַרח כֵן לְ ׁשֵ ׁשֶ ת הַ דָּקָ נִים הַ יֹצְ אִ ים ִמן הַ ְםנֹ ָרה :ובַ ְםנֹ ָרה ְ
וָפֶ ַרח ְ
גְ בִ עִ ים ְמׁשֺדָּקָ ִדים כַפְ תֹ ֶריהָ ופְ ָרחֶ יהָ :וְ כַפְ תֹ ר תַ חַ ת ְׁשנֵי הַ דָּקָ נִים ִמםֶ מָה וְ כַפְ תֹ ר תַ חַ ת ְׁשנֵי הַ דָּקָ ִנים ִמםֶ מָה וְ כַפְ תֹ ר תַ חַ ת ְׁשנֵי
הַ דָּקָ נִים ִמםֶ מָה לְ ׁשֵ ׁשֶ ת הַ דָּקָ נִים הַ יֹצְ ִאים ִמן הַ ְםנֹ ָרה :כַפְ תֹ רֵ יהֶ ם ְוקנֹ תָ ם ִמםֶ מָה יִהְ יו כֺלָה ִמ ְקׁשָ ה ַאחַ ת זָהָ ב טָ הוֹר :וְ עָ ִׂשיתָ
אֶ ת ֵנרֹתֶ יהָ ִׁשבְ עָ ה וְ הֶ ֱעלָה אֶ ת ֵנרֹתֶ יהָ וְ הֵ אִ יר עַ ל עֵ בֶ ר פָ נֶיהָ :
שמות כה לא-לז
שאלות
.0מה תפקיד המנורה ,על פי פסוקים אלו?
.2על פי הידוע לכם ,האם המנורה הייתה החפץ המרכזי והחשוב ביותר במשכן?
.3האם המנורה בספר שמות היא סמל? הסבירו דעתכם.
המנורה המתוארת בפסוקים אלו הייתה אחד מכלי הקודש של המשכן ומאוחר יותר שימשה
בבית המקדש .לצדה עמדו כלי קודש אחרים .במהלך ההיסטוריה היהודית נוספו דווקא
למנורה עוד משמעויות ,שהפכו אותה לסמל יהודי חשוב.
בספר זכריה מוזכרת המנורה פעם נוספת .כאן כבר במשמעות סמלית .הנביא זכריה רואה
נבואה שבה מתוארת מנורה ולצִדה שני עצי זית.
82
המלאך שמציג לו את המנורה מפרש לו את משמעותה הסמלית:
ַויָׁשָ ב הַ םַ לְ אָ ְך הַ דֹבֵ ר בִ י וַ יְעִ ירֵ נִי כְ אִ יׁש אֲׁשֶ ר יֵעוֹר ִמ ְ׃שנָתוֹ :וַ יֹאמֶ ר אֵ לַי מָ ה אַ תָ ה רֹאֶ ה וָאֹ מַ ר ָראִ יתִ י וְ ִהמֵה ְמנו ַֹרת זָהָ ב
וׁש ַניִם זֵיתִ ים עָ לֶיהָ אֶ חָ ד
כֺלָה וְ גֺלָה עַ ל רֹאׁשָ ה וְ ִׁשבְ עָ ה ֵנרֹתֶ יהָ עָ לֶיהָ ִׁשבְ עָ ה וְ ׁשִ בְ עָ ה מוצָ קוֹת ַלמֵרוֹת אֲׁשֶ ר עַ ל רֹאׁשָ הְ :
ִמימִ ין הַ גֺלָה וְ אֶ חָ ד עַ ל ְׂשמֹ אלָה :וַָאעַ ן וָאֹ מַ ר אֶ ל הַ םַ לְ אָ ְך הַ דֹבֵ ר בִ י לֵאמֹ ר מָ ה אֵ לֶה ֲא ֹדנִיַ :ויַעַ ן הַ םַ לְ אָ ְך הַ דֹבֵ ר בִ י
ַויֹאמֶ ר אֵ לַי ֲה לוֹא יָדַ עְ תָ מָ ה הֵ םָ ה אֵ לֶה וָאֹ מַ ר ֹלא ֲא ֹדנִי :וַ יַעַ ן וַ יֹאמֶ ר אֵ לַי לֵאמֹ ר זֶה ְדבַ ר ה' אֶ ל זְ רֺ בָ בֶ ל לֵאמֹ ר ֹלא בְ חַ יִל
רוחי ָאמַ ר ה' צְ בָ אוֹת:
וְ ֹלא בְ כֹ חַ כִ י אִ ם בְ ִ
זכריה ד א-ו
שאלות
.0מה החיזיון שרואה זכריה?
.2מה משמעותו הסמלית של חיזיון זה? (גם לזית יש משמעות סמלית – מתוך סיפור נ ֹח
והמבול נוצר סמל עלה הזית כשלום ופיוס אלוהי).
.3חִ זרו והסתכלו בסמל מדינת ישראל .מה הקשר בין סמל המדינה לפסוקים מספר זכריה?
לאחר חורבן בית המקדש בידי הרומאים ,במהלכו אבדה המנורה המקורית עם שאר כלי
הקודש שלקחו עמם הרומאים ,הפך סמל המנורה לסמלה המרכזי של היהדות .על מטבעות
שהתגלו מימי בר כוכבא מופיע סמל המנורה כסמלו של העם היהודי.
שער הניצחון של המלך טיטוס בעיר רומא מציין את ניצחונו על ירושלים .על השער נראים
בבירור עבדים יהודים הנושאים את כלי המקדש ובראשם המנורה .המנורה החקוקה על שער
טיטוס הפכה לסמל מרכזי לחורבן המרכז הרוחני היהודי ול ָגלּות שבאה בעקבותיו .בתקופת
הגלות עיטרה המנורה בתי כנסת ,מצבות וסמלים לאומיים ודתיים רבים.
בחירת המנורה כסמל המדינה באה כהמשך טבעי להשתלשלות ההיסטורית שלה כסמל
ביהדות :המנורה שסימלה את החי רות היהודית ,לאחר מכן את הגלות היהודית ,נבחרה
לסמל כיום את המדינה היהודית ,טמונות בה המשמעויות ההיסטוריות בתוספת משמעות
חדשה של חזרת העם לארצו.
סמל המדינה נכנס לתוקפו בל' בשבט תש"ח 01 ,בפברואר ,0949והוא נכלל בחוקי המדינה.
לשם עיצוב הסמל השתמשו המעצבים בתבליט המנורה שעל שער טיטוס ,שהוא המקור
ההיסטורי המדויק ביותר של צורת המנורה ,עובדה הטעונה כשלעצמה משמעויות סמליות.
אותה מנורה שסימלה את חורבן בית המקדש ואת היציאה לגלות ,מסמלת עתה את חזרת
העם לארצו.
שאלות
.0מה ,לדעתכם ,מסמלת המנורה כיום?
.2האם עבורכם המנורה היא סמל משמעותי?
83
.3בכתובות קיר אנטישמיות באירופה מופיע פעמים רבות ציור המנורה .מדוע ,לדעתכם,
משתמשים יוצרי הכתובות בסמל זה?
הפעלות סיכום
בסופו של ספר הלימוד אנו מציעים שלוש הפעלות שיסכמו את תהליך הלימוד שעברו
התלמידים .מטרת ההפעלות היא שהתלמי דים יביטו לאחור על תהליך הלימוד ,יבחנו את
הסוגיות הנלמדות בהקשרן הרחב ,ויביטו על התהליכים שעברו הם עצמם בנוגע לזהותם
היהודית.
הפעלה 1
הפעלה זו מסכמת את הקונפליקטים המרכזיים שעמם התמודדנו במהלך לימוד .אנו מציגים
בפני התלמידים היגדים שונים המציגים דעות שונות ,ומבקשים מהתלמידים להכריע בין
הדעות .לא ההכרעה עצמה היא החשובה ביותר ,שכן בכל דילמה הצגנו שתי דעות
לגיטימיות ,אלא דרך ההוכחה .ניתן לערוך מעין תחרות עימות כיתתית ,שבה כל שתי דעות
מנוגדות יוצגו על ידי שני תלמידים שעליהם לשכנע את תלמידי הכיתה בדעה שהם מציגים.
בנוסף להכרעה עצמה אנו מבקשים מהתלמידים לציין מי הם ההוגים המייצגים את הדעות
השונות .כך יחזרו התלמידים למקורות שבספר הלימוד.
הפעלה 2
בהפעלה אישית זו מתבקשים התלמידים לחזור לשערים שבספר הלימוד ,לבחור באחד
המקורות שלדעתם הוא המשמעותי ביותר ולבחון את משמעותו לגביהם.
עצם בחירת המקור ,יש בה משום חזרה טקסטואלית על החומר ,ובבחירה במקור בעל
משמעות אישית מפנה את התלמיד לתהות על הזהות האישית דרך המקור הנבחר.
הפעלה 3
בהפעלה זו מתבקשים התלמידים לכתוב ולעצב עיתון דמיוני לרגל חגיגות המאה למדינת
ישראל .ההנחיות לכתיבת העיתון הן דילמות פיקטיביות הקשורות לזהות יהודית ולמדינת
ישראל .כך יחזרו התלמידים לעסוק בדילמות שבהן עסקו במהלך לימוד הספר ,אולם בדרך
שונה.
בשאלה השנייה יחזרו התלמידים לדון בנושא הזיכרון ובאירועים שלדעתם יהפכו לזיכרון בעל
משמעות במדינת ישראל.
השאלה השלישית מחזירה את התלמידים אל הדיון באחריות ובמעורבות דרך השאלה לאיזו
מטרה יש לגייס את תרומותיהם של אזרחי המדינה.
השאלה הרביעית עוסקת בסמלים דרך עיצובו של סמל לחגיגות המאה.
84
השאלה החמישית היא דילמה הקשורה לדיון בשיוך משפחתי מול שיוך על סמך השקפת
עולם ואורחות חיים.
השאלה השישית עוסקת בחוק השבות ובצביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית :האם יש
לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית ועל חוק השבות כחוק המעדיף יהודים?
85
© Copyright 2024