4102 בשנת פסיקת בית הדין למשמעת

‫שירות בתי הסוהר‬
‫פסיקת בית הדין למשמעת בשנת ‪4102‬‬
‫מספר התיק‬
‫‪18/13‬‬
‫‪19/13‬‬
‫‪20/13‬‬
‫‪1/14‬‬
‫‪2/14‬‬
‫‪3/14‬‬
‫‪4/14‬‬
‫‪5/14‬‬
‫‪6/14‬‬
‫‪7/14‬‬
‫‪8/14‬‬
‫‪9/14‬‬
‫‪10/14‬‬
‫‪11/14‬‬
‫‪12/14‬‬
‫‪13/14‬‬
‫נושא‬
‫זיכוי מאשמת דיווח כוזב (נתוני נוכחות)‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‬
‫התנהגות שאינה הולמת בעלת גוון מיני‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‬
‫הטרדה מינית‬
‫התנהגות שאינה הולמת (לקיחת ציוד השייך לשירות)‬
‫התנהגות בלתי הולמת (שימוש בסם)‬
‫קשר אסור עם אסיר‬
‫קשר אסור עם אסיר‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‬
‫קשר אסור עם אסיר‬
‫הטרדה מינית‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‬
‫דיווח כוזב לשם קבלת החזר כספי‬
‫‪1‬‬
‫עמ'‬
‫‪2-16‬‬
‫‪17-20‬‬
‫‪21-52‬‬
‫‪53-56‬‬
‫‪57-59‬‬
‫‪60-67‬‬
‫‪68-75‬‬
‫‪76-79‬‬
‫‪80-82‬‬
‫‪83-87‬‬
‫‪88-91‬‬
‫‪92-96‬‬
‫‪97-99‬‬
‫‪100-105‬‬
‫‪106-114‬‬
‫‪115-118‬‬
‫נאשמת ‪ :‬כלאי_______‬
‫הכרעת דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫כללי‬
‫בתקופה הרלבנטית לכתב האישום שימשה הנאשמת בתפקיד קצינת תעסוקה בבית סוהר ___‬
‫(להלן ‪ :‬בית הסוהר או הביס"ר)‪.‬‬
‫ביום ‪ 11.10.2012‬אושרה עקרונית בקשת הנאשמת ליציאה ללימודים‪ ,‬במסגרתה ביקשה‬
‫להיעדר בימי שלישי לצורכי לימודים על חשבון חופשה שנתית ובמקביל הודיעה כי תוכל‬
‫להגיע מדי פעם בימי שישי לצורך השלמת העבודה הנדרשת‪.‬‬
‫האישומים‬
‫בכתב האישום מיוחסים לנאשמת שלושה מקרים ‪ ,‬כולם בימי שישי‪ ,‬בהם נכנסה לבית הסוהר‬
‫בשעה ‪ 7‬בבוקר לערך‪ ,‬העבירה את כרטיס הסוהר שלה בשעון הנוכחות לתיעוד כניסה ‪ ,‬פרק זמן‬
‫קצר לאחר מכן עזבה את שטח בית הסוהר שלא לצרכי עבודה ומבלי שהעבירה את כרטיסה‬
‫בשעון הנוכחות‪ ,‬שבה לבית הסוהר בשעה ‪ 12‬לערך‪ ,‬החתימה את כרטיסה לתיעוד יציאה ועזבה‬
‫‪2‬‬
‫את המקום‪.‬‬
‫בגין עובדות אלה מייחס כתב האישום לנאשמת שלוש עבירות משמעת ‪:‬‬
‫א‪ .‬אי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה בהתאם לסעיף ‪ 1‬לתוספת לפקודת בתי הסוהר ‪ ,‬בגין אי מילוי‬
‫ההוראות הבאות ‪:‬‬
‫‪ ‬הוראת סעיף ‪.3‬י‪ .‬לפקודת הנציבות ‪ 02.39.00‬המחייבת סוהר לדווח דיווח מהימן‬
‫ובזמן אמת‪ ,‬תוך הפעלת הכלל שהדיווח ישקף את האמת‪ ,‬רק את האמת וכל האמת‪.‬‬
‫‪ ‬סעיף ‪ 33.3‬לנוהל מש"א ‪ 02-2003‬המחייב סוהר בהחתמת כרטיסו בעת יציאתו‬
‫באמצע שעות העבודה לצרכיו האישיים ולאחר שקיבל את אישור הממונה הישיר;‬
‫ב‪ .‬התנהגות שאינה הולמת סוהר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות‪ ,‬עבירה על פי‬
‫סעיף ‪ 3‬לתוספת;‬
‫ג‪ .‬היעדרות מתפקיד ללא הצדק סביר‪ ,‬עבירה על פי סעיף ‪ 5‬לתוספת‪.‬‬
‫על פי האישום הרביעי‪ ,‬הגיעה הנאשמת לחנות המתמחה בחמרי בניין וכלי עבודה ולמשתלה‬
‫וביקשה מבעלי החנויות הנ"ל שיאשרו בכתב ידם כי ביקרה בחנותם‪ ,‬במסגרת עבודתה ולשם‬
‫ביצוע רכישות לעבודה‪ ,‬במועדים נשוא ‪ 3‬האישומים שלעיל וזאת למרות שידעה כי לא עשתה‬
‫כן‪.‬‬
‫בעלי החנויות הדגישו כי אינם זוכרים את המועדים המדויקים ואף לא את פרטי הרכישות‬
‫שבוצעו‪ ,‬אך התרצו נוכח בקשת הנאשמת (להלן‪" :‬מכתב בעלי החנויות")‪.‬‬
‫מיד ובסמוך העבירה הנאשמת את מכתב בעלי החנויות לעורך הקצין הבודק בעניינה‪ ,‬על מנת‬
‫להוכיח לכאורה כי יציאתה מהביס"ר במועדים נשוא ‪ 3‬האישומים נעשתה במסגרת ולצורכי‬
‫העבודה‪.‬‬
‫בגין עובדות אלה מייחס כתב האישום לנאשמת שתי עבירות משמעת‪:‬‬
‫א‪ .‬התנהגות שאינה הולמת סוהר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות‪ ,‬עבירה על פי סעיף‬
‫‪ 3‬לתוספת;‬
‫‪3‬‬
‫ב‪ .‬מסירת מידע כ וזב במהלך בדיקה או הכשלתה בדרך אחרת ‪ ,‬עבירה על פי סעיף ‪25‬‬
‫לתוספת‪.‬‬
‫גירסת הנאשמת‬
‫הנאשמת אינה כופרת בכך שלפחות בשניים מהתאריכים המצויינים בכתב האישום יצאה מבית‬
‫הסוהר בסמוך לכניסתה וחזרה אליו בסמוך לסיום יום העבודה‪ ,‬אולם לטענתה נעשו יציאות‬
‫אלה לשם מילוי תפקידה ולפיכך כופרת היא באישומים המיוחסים לה ‪.‬‬
‫הנאשמת גם אינה כופרת בכך שפנתה וביקשה מבעלי החנויות כי יאשרו בכתב ידם שביקרה‬
‫בחנותם לצורך עבודתה בתאריכים הנזכרים בכתב האישום‪ ,‬ובכך שהעבירה לעורך הקבו"ד‬
‫מכתבים אלה‪ ,‬אולם כופרת בשאר האמור באישום זה‪.‬‬
‫חלקו הארי של הליך ההוכחות התמקד בטענת הנאשמת ‪ ,‬לפיה במועדים המצויינים בכתב‬
‫האישום‪ ,‬יצאה את בית הסוהר לצורך ביצוע רכישות עבור שני פרוייקטים שנערכו באותה עת‬
‫ושהיו תחת אחריותה‪ ,‬בתחום הקרמיקה ובתחום הגינון ‪.‬‬
‫במהלך שמיעת הראיות למדנו כי "פרוייקט הגינון" הוא קורס במסגרת ההכשרה המקצועית בו‬
‫למדו האסירים את עבודות הגינון‪ ,‬ושכלל חלק עיוני וכן חלק מעשי שבמסגרתו ביצעו האסירים‬
‫עבודות גינון בבית הסוהר‪.‬‬
‫"פרוייקט הקרמיקה" התייחס לעבודות חיפוי בקרמיקה של קיר מסדרון המרכז היצרני ‪ ,‬עבודות‬
‫שהתבצעו ברובן ע"י שני אסירים שהועסקו באחד ממפעלי המרכז היצרני‪.‬‬
‫אין מחלוקת בין הצדדים כי לפחות בשניים משלושת ימי השישי הנזכרים בכתב האישום כמעט‬
‫ולא שהתה הנאשמת בבית הסוהר‪ ,‬אלא היא נכנסה לבית הסוהר‪ ,‬החתימה את כרטיסה לכניסה‪,‬‬
‫יצאה מבית הסוהר בסמוך מאד לכניסתה‪ ,‬ושבה אליו בתום יום העבודה‪ ,‬בסמוך לשעת יציאתה‬
‫שוב לאחר שהחתימה כרטיסה ליציאה‪.‬‬
‫עיקר המחלוקת בין הצדדים התמקד במטרה לשמה יצאה הנאשמת מבית הסוהר ונעדרה ממנו‬
‫כמעט לאורך כל יום העבודה‪ .‬השאלה שבמוקד המחלוקת הינה עובדתית ‪ -‬האם יציאותיה מבית‬
‫הסוהר במועדים הנזכרים בכתב האישום היו לצרכי עבודה‪ ,‬דהיינו רכישות לפרוייקט הגינון‬
‫‪4‬‬
‫ופרוייקט הקרמיקה שהתבצעו‪ ,‬כך לטענת הנאשמת‪ ,‬באותה תקופה? או שמא היו לענייניה‬
‫הפרטיים‪ ,‬באשר לטענת התביעה פרוייקט הקרמיקה הסתיים טרם המועדים הנזכרים‪ ,‬וממילא‬
‫ביצוע רכישות כנטען ע"י הנאשמת אינו מצדיק היעדרות מבית הסוהר במשך שלושה ימי שישי‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .1‬הערכת העדויות המרכזיות‬
‫א‪ .‬דבריהם של עדי תביעה ‪ 3‬ו ‪ 4-‬שימשו ‪ ,‬כך נראה‪ ,‬המקור העיקרי למסקנות הקצין הבודק‬
‫(קבו"ד) ובעקבות כך לכתב האישום‪ .‬דעתנו באשר לעדויותיהם‪ ,‬אינה נוחה‪.‬‬
‫ב‪ .‬אשר לעת‪ ,3/‬מנהל מפעל __ ‪ -‬כפי שצויין לעיל‪ ,‬עד זה התנער מכל מעורבות בעניין‬
‫הדיווח אודות ימי עבודתו של האסיר __ בעבודות השת"מ ‪ ,‬וזאת בניגוד לנדרש ממנו‪,‬‬
‫כעולה הן מעדות חברו עת‪ 4/‬והן מעדות קצין התעסוקה המחוזי עה‪.1/‬‬
‫העד טרח ונבר ביומן המפעל כדי להראות כי עבודת האסיר מעבר לשעות העבודה‬
‫הסתיימה ב‪ 27.5.13 -‬אך לא מצא לנכון להפנות את בית הדין לכך שגם לאחר תאריך זה‬
‫רשם הוא עצמו בכתב ידו כי האסיר המשיך לעסוק בעבודות צבע‪.‬‬
‫ג‪ .‬אשר לעת‪ , 4/‬התרשמנו כי עד זה גילה מוטיבציה יוצאת דופן לסייע להוכחת אשמתה של‬
‫הנאשמת‪ .‬העד הזדרז לנדב מידע באשר לזמן הנסיעה מבית הסוהר לחנויות עוד בטרם‬
‫השלימה התובעת את שאלתה (עמ' ‪ )63‬ותשובתו תאמה לחלוטין לזו של עת‪ 3/‬ועורך‬
‫הקבו"ד עת‪ .5/‬העד התהדר‪ ,‬מחד‪ ,‬בזכרונו הטוב (עמ' ‪ ) 61‬בהפגינו שליטה ‪ ,‬לטענתו‪,‬‬
‫בתאריכים כגון מועד החזרת הכלים המסוכנים (עמ' ‪ )71‬ומועד סיום עבודתם של האסירים‬
‫בפרוייקט הקרמיקה‪ ,‬ומאידך ‪ -‬לא כפר בכך שאמר לנאשמת כי זכרונו לוקה בחסר (עמ'‬
‫‪.)67‬‬
‫העד מצא לנכון לפשפש ביומן המפעל ויומן הכלים המסוכנים לאחר שהנאשמת ‪ ,‬לדבריו‪,‬‬
‫ביקשה ממנו כי יסייע לה להשיג יומנים אלה‪ ,‬ועל אף שנאסר עליו להעבירם אליה‪.‬‬
‫התרשמותנו קיבלה חיזוק בעדותו של קצין התעסוקה המחוזי‪ ,‬שסיפר כי העד פנה אליו‬
‫‪5‬‬
‫לאחר שהנאשמת הועברה מתפקידה וביקש להגיש מועמדות לתפקיד עוד בטרם הסתיימה‬
‫החקירה בעניינה‪.‬‬
‫ד‪ .‬התרשמנו לטובה מעדותו של האזרח‪ ,‬מנהל חנות__‪ ,‬אשר ניכר כי לא היתה נגועה‬
‫בשיקולים זרים‪.‬‬
‫ה‪ .‬התרשמנו מאמינותו ומהאובייקטיביות של קצין התעסוקה המחוזי עה‪ 1/‬אשר בהגינותו‬
‫הודה בתחילה כי מינוי הנאשמת לתפקיד קצין התעסוקה בבית הסוהר היה בניגוד לדעתו ‪,‬‬
‫אולם עם הזמן למד להכיר במקצועיותה‪.‬‬
‫ו‪ .‬אשר לנאשמת‪ ,‬לא מצאנו בעדותה סתירות שיש בהן כדי לקעקע אמינותה‪ .‬הנאשמת‬
‫הודתה כי יצאה מבית הסוהר במועדים האמורים‪ ,‬כי לא עדכנה את מפקד בית הסוהר‬
‫אודות יציאותיה אלה‪ ,‬וכי היא זו שהכתיבה לבעלי החנויות את התאריכים ‪ ,‬שנמסרו לה‬
‫ע"י הקבו"ד‪ .‬עדותה היתה עקבית ונמצאו חיזוקים לגירסתה הן בראיות התביעה והן‬
‫בראיות ההגנה‪.‬‬
‫‪ .2‬התנהלות הקבו"ד ומחדלי החקירה‬
‫א‪ .‬הקצין לא מצא לנכון לעדכן את מפקד המחוז בדבר היכרותו הקודמת עם הנאשמת‪ ,‬ומנע‬
‫בכך מהממ"ז את האפשרות לשקול בשנית את מינויו לבדיקת עניינה‪.‬‬
‫הקצין הבודק לא טרח לגבות עדות מהגורם המקצועי המרכזי‪ ,‬מפקדה המקצועי של‬
‫הנאשמת קצין התעסוקה המחוזי ‪ ,‬על אף שהופנה אליו ע"י הנאשמת וגם לאחר שמפקד‬
‫בית הסוהר אמר לו כי אינו מתעסק בנושאים המקצועיים אותם היה על הקבו"ד לברר; לא‬
‫טרח לבדוק מסמכים אובייקטיביים ‪ ,‬כגון יומנים ומערכות ממוחשבות ‪ ,‬שמא יש בהם כדי‬
‫לאשש טענות הנאשמת והסתפק בקבלת דבריהם של מנהלי המפעלים בבחינת "כזה ראה‬
‫וקדש"; הפנה למפקד בית הסוהר שאלות מנחות‪ ,‬שלא לומר מכשילות ; נמנע מלתעד‬
‫את דברי מנהל חנות __‪ ,‬לפיהם הוא ראה את הנאשמת בחנות בימי שישי‪ .‬לאמירה זו‬
‫חשיבות רבה באשר יש בה כדי לתמוך בגירסת הנאשמת ונראה כי עורך הקבו"ד העדיף‬
‫להתעלם מממנה‪ ,‬ובעדותו אמר רק כי מנהל החנות מסר שהנאשמת היתה בחנות "מדי‬
‫פעם"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫העד מצא לנכון לנדב מידע אודות ביקורים פרטיים שלו במשתלה (עמ' ‪; )76‬‬
‫העד הצהיר כי צפה בתיעוד המתייחס לתאריך ‪ 21.6.13‬וענה בבטחון כי "אין מצב"‬
‫שבסופו של אותו יום שהתה הנאשמת בבית הסוהר כ ‪ 40 -‬דקות טרם יציאתה מהיחידה‪,‬‬
‫למרות שהוצגו בפנינו מסמכים המוכיחים אחרת‪.‬‬
‫העד אמר פעמיים בעדותו כי הוא והמחשב "לא חברים" (בעמ' ‪ 83‬ובעמ' ‪ )87‬אך כשהוצג‬
‫בפניו מייל שנשלח ע"י הנאשמת ביום ‪ 21.6.13‬בשעה ‪ 11:20‬לערך גילה בקיאות מפתיעה‬
‫באומרו‪" :‬אין לי מה להגיד לך על זה אבל אני יכול להגיד לך שאני יכול להיות עכשיו‬
‫ברמלה‪ ,‬להיכנס עכשיו למחשב של כל משרד‪ ,‬להיכנס לסיסמא שלי ולשלוח וזה כאילו‬
‫אני שולח מהמחשב שלי ___"‪( .‬עמ' ‪)87‬‬
‫העד ‪ ,‬על פי עדותו שלו‪ ,‬לא תיעד דברים שנאמרו במהלך החקירה (עמ' ‪. )91‬‬
‫ב‪ .‬גם אם היתה זו פעם ראשונה בה כיהן העד בתפקיד קצין בודק‪ ,‬כפי שהעיד על עצמו‪,‬‬
‫ואולי דווקא משום כך‪ ,‬מצופה היה ממנו כי ינהג בזהירות ‪ ,‬יעמיק חקר ‪ ,‬יסתמך על ראיות‬
‫אובייקטיביות ויבדוק טענותיה של הנאשמת‪ ,‬בטרם יסיק מסקנות בעלות השלכה כה‬
‫מרחיקת לכת על גורלה ‪.‬‬
‫ג‪ .‬לא יהא זה בלתי סביר להניח כי אילו בוצעה החקירה כראוי לא היה כתב האישום בא אל‬
‫העולם‪ ,‬בוודאי שלא בנוסח העובדתי על פיו הועמדה הנאשמת לדין‪.‬‬
‫ד‪ .‬אך גם ביקורת זו‪ ,‬חמורה ככל שתהא‪ ,‬אין משמעה כי יש לזכות את הנאשמת‪ .‬הלכה היא ‪,‬‬
‫כי עצם קיומם של מחדלי חקירה אינו מהווה טעם מספיק‪ ,‬כשלעצמו‪ ,‬לזיכוי הנאשם‪.‬‬
‫עלינו לבחון את משקלם והשפעתם של המחדלים לאור מכלול הראיות שהונחו בפנינו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ .3‬העובדות לגביהן אין מחלוקת‬
‫א‪ .‬לנאשמת ניתן אישורו של מפקד בית הסוהר להשלים עבודתה בימי שישי בגין היעדרותה‬
‫לצורך לימודים‪.‬‬
‫ב‪ .‬בהתאם לאישור שניתן לה‪ ,‬הגיעה הנאשמת לבית הסוהר ב‪ 17-‬ימי שישי (לא כולם‬
‫רצופים)‪.‬‬
‫‪ 1‬ר' למשל‪ ,‬ע"פ ‪ 1250‬אבו סולב נ' מ"י ;ע"פ ‪ 4414/05‬אבו חטב נ' מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ג‪ .‬במהלך שלושה מאותם ימי שישי יצאה הנאשמת מבית הסוהר ולא דיווחה אודות‬
‫יציאותיה אלה‪.‬‬
‫ד‪ .‬הנאשמ ת היתה אחראית לביצוע הרכישות עבור פרוייקט הקרמיקה ועבור קורס הגינון‪.‬‬
‫‪ .4‬יציאת הנאשמת מבית הסוהר‪.‬‬
‫א‪ .‬בפנייתה למפקד בית הסוהר בנתיבי פיקוד ביקשה הנאשמת להגיע מדי פעם בימי שישי‬
‫"לצורך השלמת העבודה הנדרשת"‪ .‬פניה זו אושרה בכתב ע"י מפקד בית הסוהר‪ ,‬אשר‬
‫העיד בפנינו כי סוכם בינו לבין הנאשמת בע"פ כי באותם ימים תבוצע עבודה משרדית‬
‫בלבד‪ .‬הנאשמת מכחישה טענה זו‪.‬‬
‫ב‪ .‬מבל י לפקפק בכך שכוונת מפקד בית הסוהר‪ ,‬עת אישר הבקשה‪ ,‬היתה כי בימי ו' תעסוק‬
‫הנאשמת בעבודה משרדית בלבד‪ ,‬לא השתכנענו במידה שמעבר לכל ספק סביר כי המסר‬
‫הובהר לנאשמת באופן מפורש וחד משמעי‪.‬‬
‫ג‪ .‬אין ספק כי הנאשמת לא עדכנה את מפקד בית הסוהר או גורם אחר מטעמו אודות‬
‫יציאותיה מבית הסוהר בימי שישי‪.‬‬
‫‪ .5‬הימים והשעות בהם נעדרה הנאשמת בבית הסוהר‬
‫‪31.5.13‬‬
‫א‪ .‬מהמוצגים עולה ‪ ,‬ללא כל ספק ‪,‬כי הנאשמת הגיעה לבית הסוהר ביום זה בשעה ‪7:05‬‬
‫לערך‪ ,‬העבירה את כרטיסה בשעון הנוכחות לכניסה ‪ ,‬ויצאה מבית הסוהר בשעה ‪7:09‬‬
‫לערך‪.‬‬
‫בשעה ‪ 12:07‬לערך חזרה הנאשמת לבית הסוהר‪ ,‬העבירה את כרטיסה בשעון הנוכחות‬
‫ליציאה ויצאה מיד לאחר מכן ‪.‬‬
‫ב‪ .‬תמורת יום זה קיבלה הנאשמת יום פגרה בתאריך ‪.4.6.13‬‬
‫‪8‬‬
‫‪7.6.13‬‬
‫א‪ .‬מהמוצגים עולה ‪ ,‬ללא כל ספק ‪ ,‬כי הנאשמת הגיעה לבית הסוהר ביום זה בשעה ‪6:49‬‬
‫לערך והעבירה את כרטיסה בשעון הנוכחות לכניסה ‪ .‬בשעה ‪ 6:58‬לערך יצאה מבית‬
‫הסוהר‪.‬‬
‫הנאשמת חזרה לבית הסוהר בשעה ‪ 11:23‬לערך‪ .‬בשעה ‪ 11:47‬לערך העבירה את כרטיסה‬
‫בשעון הנוכחות ליציאה ויצאה מבית הסוהר ‪.‬‬
‫ב‪ .‬תמורת יום זה קיבלה הנאשמת יום פגרה בתאריך ‪.11.6.13‬‬
‫‪21.6.13‬‬
‫א‪ .‬מהמוצגים עולה ‪,‬ללא כל ספק ‪,‬כי הנאשמת העבירה את כרטיסה בשעון הנוכחות לכניסה‬
‫בשעה ‪ .7:08‬בשעה ‪ 12:05‬לערך העבירה את כרטיסה בשעון הנוכחות ליציאה‪.‬‬
‫ב‪ .‬בשעה ‪ 11:21‬היתה במשרדה כעולה ממוצג נ‪. 9/‬כך גם בשעה ‪ 11:58‬כעולה מאותו מוצג‪.‬‬
‫ג‪ .‬הנאשמת לא קיבלה פגרה תמורת יום זה‪.‬‬
‫ד‪ .‬הראיה היחידה לכך שהנאשמת יצאה מבית הסוהר בטווח השעות שבין ‪ 7:08‬ל‪11:21 -‬‬
‫היא עדותה של הנאשמת עצמה‪ ,‬לפיה יצאה באותו יום לחנות ולמשתלה‪ .‬הנאשמת לא‬
‫ציינה את שעת היציאה‪ ,‬ולדבריה חזרה לבית הסוהר בשעה ‪ 10‬או ‪ 10‬וחצי לערך (עמ'‬
‫‪ 127‬לפרוטוקול) ‪.‬‬
‫ה‪ .‬עורך הקבו"ד‪ ,‬עת‪ ,5/‬ה עיד בפנינו כי צפה בתיעוד תנועותיה של הנאשמת ע"י מצלמות‬
‫בית הסוהר בתאריך זה‪ ,‬אולם לא הוגש לנו תיעוד שכזה‪ .‬העד עמד על כך כי טרם יציאתה‬
‫בתום יום העבודה שהתה הנאשמת דקות ספורות בלבד בבית הסוהר ‪ ,‬וכדבריו ‪":‬ראיתי‬
‫שנכנסת ויוצאת" וכי "אין מצב" ששהתה ביחידה כארבעים דקות טרם יציאתה‪ .‬עדותו זו‬
‫עומדת בסתירה לנ‪ 9/‬ולעדותה של קצינת המש"א ‪ ,‬מהם עולה כי הנאשמת שלחה מייל‬
‫ממשרדה כארבעים וחמש דקות טרם צאתה מבית הסוהר‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ו‪ .‬תיעוד תאריך ‪ 21.6.13‬לא הוצג בפנינו ולא קיבלנו הסבר מניח את הדעת לכך שקובץ‬
‫שהיה בפני עורך הקבו"ד "נעלם" מהמ דיה‪ .‬התובעת ‪,‬בהגינותה‪ ,‬מסרה כי גם היא לא‬
‫זכתה לראות קובץ זה‪.‬‬
‫ז‪ .‬לפיכך אין לקבל מסקנתו של העד לפיה בתאריך זה ‪ ,21.6.13 ,‬שהתה הנאשמת מחוץ‬
‫לבית הסוהר משעה ‪ 07:05‬עד שעה ‪. 12:05‬‬
‫‪ .6‬המועדים בהם התקיים קורס הגינון‬
‫א‪ .‬קצין התעסוקה המחוזי עה‪ 1/‬אישר כי הרכישות לקורס התבצעו מספר פעמים ע"י‬
‫הנאשמת במשתלה ‪.‬‬
‫ב‪ .‬בעל המשתלה ‪ ,‬המופיע ברשימת עדי התביעה‪ ,‬לא העיד בפנינו‪ ,‬על אף זימונו ‪.‬‬
‫בתגובה להצעת בית הדין כי עדותו תיגבה במעמד הצדדים במשתלה עצמה‪ ,‬העלתה‬
‫התובעת דאגה לבריאותו של האיש ‪ .‬התרשמנו מדאגה כנה והגונה זו‪ ,‬באשר עדותו יכולה‬
‫היתה לשמש כנגד הנאשמת‪ .‬עם זאת‪ ,‬יכולה היתה לתמוך בגרסתה בהתחשב בכך‬
‫שמעדותו של מנהל חנות___ למדנו כי הנאשמת ביקרה בחנות בימי שישי‪ ,‬וייתכן כי ניתן‬
‫היה לקבל מידע דומה גם מפיו של בעל המשתלה‪.‬‬
‫ג‪ .‬בניגוד לגירסתם של עדי התביעה ‪ ,‬עולה כי קורס הגינון התקיים עד ליום ‪ 17‬ביולי ‪.2013‬‬
‫(ראה עדותו של קצין התעסוקה המחוזי ופלט ממערכת צוהר נ‪).18/‬‬
‫א‪ .‬נושא זה יכול היה להיבדק בנקל ע"י עורך הקבו"ד‪ ,‬אשר לא טרח לשוחח עם הממונה‬
‫המקצועי של הנאשמת‪ ,‬או לבדוק הנושא במערכת הממוחשבת‪ ,‬והעדיף להיבנות‬
‫מדבריהם של עדי התביעה ‪.‬‬
‫‪ .7‬המועדים בהם התקיים פרוייקט הקרמיקה‬
‫א‪ .‬ניתן היה לצפות כי יימצאו רישומים מסודרים באשר ליום תחילתו ומועד סיומו של‬
‫הפרוייקט‪ ,‬אולם כאלה לא נמצאו‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ב‪ .‬גם בעניין זה‪ ,‬ניזון עורך הקבו"ד מדברי מנהלי המפעלים והגדיל עשות כאשר בגביית‬
‫עדותו של מפקד בית הסוהר‪" ,‬נידב" לעד את תאריך סיום הפרוייקט בשואלו‪" :‬האם ידוע‬
‫לך זמן סיום הפרוייקט מבחינת תאריכים? האם היה זה טרם התאריך ‪."?31.5.13‬‬
‫ג‪ .‬כאשר הוצג בפני עורך הקבו"ד ‪,‬במהלך עדותו בפנינו ‪,‬יומן מפעל ___ עליו הסתמכו עדי‬
‫התביעה כדי להסיק מהו תאריך סיום הפרוייקט‪ ,‬ניכר כי עורך הקבו"ד כלל לא הבין מה‬
‫הקשר בין השניים‪.‬‬
‫ד‪ .‬אשר על כן נדרש בית הדין לבצע "חקר" משל עצמו ולפשפש בראיות שהוגשו לו‪.‬‬
‫ה‪ .‬מיומן הכלים המסוכנים (נ‪ )15/‬עולה כי כלי העבודה שנלקחו לטובת הפרוייקט הוחזרו‬
‫בתאריך ‪ . 19.6.13‬מהעדויות עולה כי תאריך זה אינו בהכרח חופף לסיום פרוייקט‬
‫הקרמיקה‪ ,‬מה גם שמיומן מפעל ___‪ ,‬כפי שיפורט בהמשך ‪ ,‬עולה כי לאחר ‪ 27.5.13‬לא‬
‫נעזר עוד האסיר בכלים מסוכנים ‪.‬‬
‫ו‪ .‬ניסיונותינו לדלות מסקנה באשר למשך הפרוייקט מנתוני התשלום לאסיר בגין עבודתו‬
‫בפרוייקט‪ ,‬עלו בתוהו‪ .‬עת‪ , 3/‬מנהל המפעל שבו עבד האסיר‪ ,‬התנער מכל אחריות לרישום‬
‫הימים בהם הוא הועסק בפרוייקט‪ ,‬זאת בניגוד לעדויות מנהל המפעל האחר עת‪( 4/‬עמ'‬
‫‪ ,)86‬וקצין התעסוקה המחוזי עה‪(1/‬עמ' ‪ )185 ,179‬שתמכו בעמדת הנאשמת לפיה מנהל‬
‫המפעל הוא זה שאחראי לדווח גם על עבודתו בשת"מ של כל אסיר המועסק במפעל‬
‫שבניהולו‪.‬‬
‫ז‪ .‬בית הדין התעמק ביומן מפעל ___ (ת‪ )9/‬ומצא כי אכן המועד האחרון בו הועסק האסיר‬
‫מעבר לשעות העבודה במפעל היה ב‪ .27.5.13 -‬עם זאת‪ ,‬בשמונה תאריכים נוספים‬
‫מצויינות ליד שמו של האסיר המילים "אסיר צבע" ‪ ,‬זאת בניגוד לכל האסירים האחרים‬
‫שברשימה שליד שמם צויין מספר סידורי של המספריים עמם עבדו במפעל (ראה עדותו‬
‫של עת‪ 3/‬בעמ' ‪ ).198‬בתאריך ‪ 10.6.13‬ובתאריכים שלאחר מכן שוב מופיע ליד שמו של‬
‫האסיר מספר סידורי של מספריים‪.‬‬
‫נתון זה מחזק את גרסתה של הנאשמת כי במסגרת פרוייקט הקרמיקה ולאחר סיום‬
‫‪11‬‬
‫העבודה עם הכלים המסוכנים ‪ ,‬המשיך האסיר לעסוק בפרוייקט הקרמיקה‪ ,‬שעבודות‬
‫הצבע הינן חלק ממנו‪ ,‬בשעות עבודת המפעל‪ ,‬וזאת לכל הפחות עד לתאריך ‪.6.6.13‬‬
‫ח‪ .‬גרסתה של הנאשמת כי הצבע נרכש בחנות ___ בתמורה להחזרת הקרמיקה השבורה‪,‬‬
‫נתמכה ע"י מנהל המפעל עת‪.3/‬‬
‫ט‪ .‬קצין התעסוקה המחוזי העיד כי פרוייקט הקרמיקה "נמשך ונמרח"‪ ,‬כלשונו‪ ,‬פרק זמן‬
‫ארוך‪ ,‬ואישר כי רוב הרכישות במסגרתו נעשו ע"י הנאשמת בחנות ___‪.‬‬
‫י‪ .‬מנהל החנות אישר כי ראה את הנאשמת בחנות בימי שישי‪ ,‬וזאת יותר מפעם אחת‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬התאריכים שצויינו במכתבו נ‪ ,7/‬היינו ‪ -‬שלושת התאריכים נשוא כתב האישום לא‬
‫נרשמו מתוך שזכר כי אלה התאריכים בהם ביקרה הנאשמת בחנות‪ ,‬אלא הם נמסרו לו על‬
‫ידה‪ .‬הנאשמת אינה מכחישה דברים אלה ומאשרת כי אכן ביקשה כי במכתב יצויינו‬
‫שלושת התאריכים שהוצגו בפניה ע"י הקבו"ד‪( .‬עמ' ‪.)158‬‬
‫יא‪ .‬למדנו במהלך הדיון כי למעט שלושת התאריכים נשוא כתב האישום‪ ,‬ב ‪ 14 -‬ימי השישי‬
‫האחרים בהם עבדה‪ ,‬לא יצאה כלל הנאשמת מבית הסוהר במהלך יום העבודה‪.‬‬
‫מכאן עולה המסקנה כי מנהל החנות ראה את הנאשמת בחנות לפחות בשניים מימי‬
‫השישי הנזכרים בכתב האישום‪.‬‬
‫‪ .8‬העבירות המיוחסות לנאשמת‬
‫א‪ .‬כתב האישום מייחס לנאשמת בשלושת האישומים הראשונים אי מילוי ההוראות המחייבות‬
‫דיווח אמת וכן אי מילוי הוראת סעיף ‪ 33.3‬לנוהל מש"א ‪ .02-2003‬להלן נוסחו של סעיף‬
‫זה‪:‬‬
‫"סוהר‪ ,‬היוצא לצרכיו האישיים באמצע שעות העבודה‪ ,‬יטביע את כרטיסו האישי ביציאה‬
‫ובחזרה‪ ,‬לאחר שקיבל את אישור הממונה הישיר‪( ".‬הדגשה לא במקור)‪.‬‬
‫ב‪ .‬כן מייחס כתב האישום לנאשמת עבירות של היעדרות מתפקיד ללא הצדק והתנהגות שאינה‬
‫הולמת סוהר‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫ג‪ .‬לשם הרשעת ‪7‬הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום עלינו לקבוע כי בשלושת ימי השישי‬
‫יצאה הנאשמת מבית הסוהר לצרכיה האישיים‪ ,‬ולמרות זאת דיווחה כי שהתה בבית הסוהר‬
‫ואף קיבלה ימי פגרה בשל כך‪.‬‬
‫‪ .9‬סיכום ‪ -‬אישומים ‪ 1‬עד ‪-3‬‬
‫א‪ .‬בשלושה ימי שישי על פני שלושה שבועות‪ ,‬שהתה הנאשמת מחוץ לבית הסוהר ‪,‬‬
‫במצטבר‪ ,‬כ ‪ 12-‬שעות‪ .‬טוענת הנאשמת כי כל אותן שעות הוקדשו לרכישות בחנות‬
‫ובמשתלה ‪ ,‬לצורך "פרוייקט הקרמיקה" וקורס הגינון ‪ ,‬בהתאמה‪.‬‬
‫טוענת התביעה בסיכומיה כי לא מתקבל על הדעת "לבזבז" על החלפת קרמיקה ודבק‬
‫ובחירת עציצים מספר כה רב של שעות בפרק זמן כה קצר‪ ,‬וזאת גם אם נאמר שהנאשמת‬
‫יצאה ולו לחלק מהזמן לענייני עבודה ולא ולעניינים שאינם ענייני עבודה‪.‬‬
‫ב‪ .‬לאחר שנבחנו כלל הראיות שהונחו בפנינו‪ ,‬התרשמנו גם אנו כי מספר שעות היעדרותה‬
‫של הנאשמת מבית הסוהר באותם ימי שישי אינו פרופורציונלי למשימות הרכישה אותן‬
‫היא ביצעה לטענתה ‪.‬‬
‫ג‪ .‬העדפתה של גירסת התביעה אין בה כשלעצמה להביא לקביעה כי אשמתה של הנאשמת‬
‫הוכחה במידת הוכחה של מעבר לכל ספק סביר‪ ,‬והרי נטל השכנוע הרובץ על התביעה‬
‫הוא מעבר לכל ספק סביר‪ ,‬ואין די בכך שעמדת התביעה נראית ככזו הקרובה יותר לאמת‪.2‬‬
‫כך במשפט הפלילי‪ ,‬כך גם בדין המשמעתי ‪ :‬כפי שנפסק לא אחת בפסיקת בית המשפט‬
‫העליון ‪ ,‬רמת ההוכחה בדין המשמעתי קרובה לזו שבדין הפלילי ‪" ,‬שהרי תוצאתו של‬
‫הדין המשמעתי ‪ ,‬גם אם אינה מוגדרת כפלילית‪ ,‬עשויה להיות במקרים מסוימים חמורה‬
‫לא רק בהקשרים כלכליים (כגון‪:‬פיטורין ושלילת פנסיה) אלא גם באשר לשמו הטוב של‬
‫‪ 2‬ראה ע"פ ‪ 3250/10‬מ"י נ' פלוני‪:‬‬
‫‪13‬‬
‫העובד‪ ,‬שהוא נכס אנושי וחברתי ממעלה ראשונה ‪.‬אין חולק כי‪ ...‬דרושה אפוא מידת‬
‫הוכחה שמעבר לספק סביר‪".‬‬
‫‪3‬‬
‫ד‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬לאחר סקירת הראיות עלינו לבחון האם עולה מסיכומן כי הוכחה אשמת‬
‫הנאשמת מעבר לספק סביר‪.‬‬
‫ה‪ .‬לא הובאו בפני בית הדין ראיות פוזיטיביות לכך שהנאשמת שהתה במקום שאינו לצרכי‬
‫עבודה באותן שעות‪.‬‬
‫ו‪ .‬הנאשמת לא הואשמה בכך שלא כל שעות היעדרותה מבית הסוהר הוקדשו לצרכי עבודה‪,‬‬
‫אלא יוחס לה במפורש‪ ,‬בסעיף ‪ 2‬לכל אחד משלושת האישומים הראשונים‪ ,‬כי מלכתחילה‬
‫עזבה את בית הסוהר "שלא לצרכי עבודה"‪.‬‬
‫גם הוראת הנוהל שהפרתה מיוחסת לנאשמת עוסקת בסוהר היוצא מבית הסוהר "לצרכיו‬
‫האישיים"‪.‬‬
‫ז‪ .‬הוכח בפנינו כי קורס הגינון הסתיים בתאריך ‪ ;17.7.13‬מיומן המפעל עליו הסתמכו עדי‬
‫התביעה כמקור האמין ביותר לקביעת מועדי פרוייקט הקרמיקה‪ ,‬עולה כי עבודות הצביעה‬
‫במסגרת הפרוייקט נמשכו לפחות עד ל‪ ;6.6.13-‬הובא בפנינו מסמך בו צויין כי שולם‬
‫לאסיר בגין עבודות שת"מ בחודש יוני עבור שמונה ימי עבודה ; כלי העבודה שנלקחו‬
‫לטובת פרוייקט הקרמיקה הוחזרו בתאריך ‪ ;19.6.13‬מנהל חנות ____ העיד כי ראה את‬
‫הנאשמת בחנות לפחות בשני ימי שישי‪ ,‬בעוד שמדברי התביעה למדנו כי ביתר ימי השישי‬
‫בהם עבדה הנאשמת היא לא יצאה מבית הסוהר‪.‬‬
‫הצטברותם של נתונים אלה סודקת את הבטחון בקביעה לפיה יצאה הנאשמת את בית‬
‫הסוהר באותם ימי שישי לצרכיה האישיים ‪ .‬תוצאת "סדק" זה היא כי "ידו של השופט‬
‫רועדת בבואו לחתום על הרשעה"‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫לעניין זה נאמר כי גם אם הספק עצמו אינו נטול ספקות‪ ,‬הוא מטה את הכף‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ 3‬עש"מ ‪ 7797/07‬צוריאל מימון נגד נציבות שירות המדינה‪ .‬ראה גם ‪:‬עש"מ ‪ 7858/03‬ירדן יופה נ 'מדינת ישראל ;‬
‫עש"מ ‪ 3725/91‬בכרך נ 'מדינת ישראל‬
‫‪ . 4‬בע"פ ‪ 10596/03‬בשירוב נ' מדינת ישראל‬
‫‪ 5‬ע "פ ‪ 5582/09‬פלוני נ' מ"י‪ ,‬מפי כב' השופט רובינשטיין‬
‫‪14‬‬
‫‪ .11‬אישום מספר ‪4‬‬
‫א‪ .‬באישום זה מיוחס לנאשמת כי ביקשה מבעלי החנויות שיאשרו כי ביקרה בחנותם‪ ,‬במסגרת‬
‫עבודתה ולשם ביצוע רכישות לעבודה‪ ,‬במועדים נשוא ‪ 3‬האישומים שלעיל וזאת למרות‬
‫שידעה כי לא עשתה כן‪ .‬בעלי החנויות הדגישו כי אינם זוכרים את המועדים המדויקים‬
‫ואף לא את פרטי הרכישות שבוצעו‪ ,‬אך התרצו נוכח בקשת הנאשמת ‪.‬‬
‫לפיכך מיוחסות לה עבירות של התנהגות שאינה הולמת סוהר ושל מסירת מידע כוזב‬
‫במהלך בדיקה או הכשלתה‪.‬‬
‫ב‪ .‬משזוכתה הנאשמת באישומים ‪ 1‬עד ‪ , 3‬לא ניתן לקבוע כי הנאשמת "ידעה כי לא עשתה כן"‬
‫כמצויין בכתב האישום ‪.‬‬
‫ג‪ .‬באשר לעצם הפניה לבעלי החנויות ‪ -‬הנאשמת לא הכחישה כי התאריכים שפורטו‬
‫במכתבים אכן ניתנו למנהלי החנויות על ידה‪ ,‬בהסתמך על התאריכים שבהם נקב בפניה‬
‫עורך הקבו"ד‪.‬‬
‫ד‪ .‬לעניין זה עלינו להזכיר שוב את אופן התנהלותו של עורך הקבו"ד ‪ .‬כבר בחקירתה‬
‫הראשונה‪ ,‬ביום ‪ , 14.7.13‬הודיע עורך הקבו"ד לנאשמת ‪" :‬את מבינה שתשובותייך אינן‬
‫משכנעות אותי"‪ ,‬ובזאת חרץ את דינה מבחינתו‪ ,‬מבלי לבצע פעולות אלמנטריות לבדיקת‬
‫טענותיה‪.‬‬
‫התנהלות זו לא הותירה בידי הנאשמת ברירה זולת לנסות ולדלות כל ראיה שתאשש את‬
‫גירסתה‪ ,‬ותגן על עצמה מפני החרב שהתנופפה מעל ראשה‪.‬‬
‫ה‪ .‬גם ב"כ התביעה ‪ ,‬בהגינותה‪ ,‬אמרה לנאשמת במהלך חקירתה הנגדית‪ " :‬אז הלכת לחנות‬
‫והלכת למשתלה ועשית מה שאני מניחה‪ ,‬שכל אחד היה עושה‪ ,‬כנראה שגם אני‪ ,‬הולכת‬
‫ומחפשת עדויות או ראיות שיכולות לבוא ולהוכיח שאני חפה מפשע"‪( .‬עמ'‪153‬‬
‫לפרוטוקול)‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫ו‪ .‬משלא הוכח כי הנאשמת ביקשה להטעות את מנהלי החנויות באשר לתאריכים לגביהם‬
‫התבקשו על ידה לאשר ביקוריה‪ ,‬ולאור האופן שבו נוהלה בדיקת הקבו"ד ‪ ,‬אין‬
‫בנסיונותיה של הנאשמת להוכיח חפותה ‪ ,‬ובמסגרת זו פנייתה למנהלי החנויות‪ ,‬כדי‬
‫להוות עבירת משמעת‪.‬‬
‫סוף דבר‬
‫אשר על כל האמור האמור החלטנו כדלקמן‪:‬‬
‫באישום מספר ‪ - 1‬אנו מזכים את הנאשמת מחמת הספק‪.‬‬
‫באישום מספר ‪ - 2‬אנו מזכים את הנאשמת מחמת הספק‪.‬‬
‫באישום מספר ‪ - 3‬אנו מזכים את הנאשמת מחמת הספק‪.‬‬
‫באישום מספר ‪ - 4‬אנו מזכים את הנאשמת‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך ‪ 45‬ימים מהיום‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 18.2.2014 ,‬בפני הנאשמת ‪ ,‬בא כוחה והתובעת‪.‬‬
‫____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_____________‬
‫_____________‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫סג"ד רגב דחרוג‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫שופט‬
‫‪16‬‬
‫הנאשמת ‪ :‬רס"ל_______‬
‫גזר דין‬
‫‪ .1‬הנאשמת הורשעה בשימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪( 19‬א) לתוספת השנייה‬
‫לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב ‪ 1971 -‬ובאי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה לפי סעיף‬
‫‪ 1‬לתוספת השנייה לפקודה‪ ,‬בעקבות הודאתה‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום‬
‫מתוקן ובו העובדות הבאות‪:‬‬
‫ביום ‪ 8.10.2011‬בשעות הערב עבדה הנאשמת במשמרת בבימ"ר ___ (להלן‪:‬‬
‫"הבימ"ר")‪.‬בסמוך לשעה ‪ 20:46‬בהיותו בהמתנות‪ ,‬קילל עצור ששהה בבימ"ר את‬
‫הנאשמת ואיים עליה‪ ,‬בין היתר באומרו לה‪" :‬כל אחד מקבל את מה שמגיע לו"‪.‬‬
‫מיד בסמוך‪ ,‬בשעה ‪ 20:48‬לערך‪ ,‬בעת שחזר העצור מההמתנות ובכניסה לתאו‪ ,‬בעטה‬
‫הנאשמת באמצעות רגלה ברגלו של העצור‪.‬‬
‫הנאשמת לא דיווחה למפקדיה בכתב אודות השימוש בכוח שבוצע על ידה כלפי העצור‬
‫באירוע‪.‬‬
‫ההוראה שבאי מילויה הורשעה הנאשמת הינה הוראת סעיף ח' (‪ )1‬לפקנ"צ ‪02.04.00‬‬
‫המחייבת דיווח בכתב למפקדים אודות אירוע של שימוש בכוח‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪ .2‬במסגרת הסדר הטיעון עתרו הצדדים במשותף לעונשים של נזיפה חמורה וקנס‪ .‬התביעה‬
‫עותרת‪ ,‬בנוסף‪ ,‬למחבוש על תנאי‪.‬‬
‫‪ .3‬לדברי התביעה‪ ,‬הגם שהאירוע התרחש באוקטובר ‪ ,2011‬נסגר התיק במישור הפלילי‬
‫והועבר לבדיקת שב"ס רק ביולי ‪.2013‬‬
‫לדבריה‪ ,‬מבלי להקל ראש בעבירת השימוש בכוח‪ ,‬מצוי האירוע ברף התחתון של‬
‫חומרת העבירה ‪ .‬כן נזקפו לטובת הנאשמת במכלול שיקולי התביעה הודאתה בביצוע‬
‫העבירה ‪ ,‬העובדה שלעצור לא נגרמו חבלות‪ ,‬חוות הדעת הגבוהות בעניינה‪ ,‬היעדר עבר‬
‫משמעתי ונסיבותיה האישיות והרפואיות‪.‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬בשל נסיבותיה הכלכליות של הנאשמת מסתפקת התביעה בהשתת קנס‬
‫של יום עבודה אחד המוערך על ידה בכ ‪ ₪ 360 -‬ועם זאת‪ ,‬מבקשת היא להטיל עליה‬
‫ענישה מותנית שתרתיעה מלפעול בעתיד כפי שפעלה באירוע נשוא תיק זה‪.‬‬
‫‪ .4‬ב"כ הנאשמת הגיש את חוות הדעת בעניינה המעידות על הערכת מפקדיה‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫מדובר בסוהרת טובה‪ ,‬העובדת מול אוכלוסייה קשה‪ ,‬בעבודה אינטנסיבית לחוצה‬
‫ושוחקת‪.‬‬
‫מדובר באירוע חריג וחד פעמי שאירע לפני כשנתיים ושלושה חודשים‪ .‬הנאשמת‪,‬‬
‫לדברי בא כוחה ‪ ,‬רגילה לשמוע הערות בוטות וקללות אך במקרה זה מדובר בעצור‬
‫שהשתלח בנאשמת ללא סיבה והצדקה‪ ,‬קילל אותה ואף הרהיב עוז ואיים עליה כמפורט‬
‫בכתב האישום וכן באומרו שיחכה לה מחוץ לכלא‪ .‬הנאשמת אכן בעטה ברגלו ‪ ,‬אך‬
‫"באינסטינקט של שניה" בתגובה להתנהגותו המאיימת ‪ ,‬כאקט חד פעמי שלא נועד‬
‫לגרום נזק ולעצור אכן לא נגרמו נזק או פגיעה גופנית‪.‬‬
‫הנאשמת הודתה כי לא דיווחה בכתב אודות האירוע‪ ,‬אולם היא לא הסתירה את‬
‫התרחשותו ודיווחה עליו בע"פ למפקד המשמרת ‪ ,‬ולא היתה מודעת לחובתה לדווח גם‬
‫בכתב‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫הנאשמת לא הקלה ראש באירוע‪ ,‬גילתה אחריות‪ ,‬הודתה בעובדות האירוע ‪ ,‬חסכה זמן‬
‫שיפוטי ומנעה הטרחתם של עדי התביעה‪.‬‬
‫הנאשמת מתגוררת בשכירות‪ ,‬תומכת כלכלית באמה ‪ ,‬את החלק הארי ממשכורתה‬
‫מוציאה על הלוואות והוצאות מחיה בסיסיות‪ ,‬חשבון הבנק שלה ביתרת חובה‪ ,‬כעולה‬
‫מתדפיס שהוגש ע"י בא כוחה ובשל נסיבות נוספות שמפאת צנעת הפרט לא נפרטן ‪,‬‬
‫נגרמות לה הוצאות כספיות ניכרות‪ .‬לדברי בא כוחה הנאשמת הפנימה את חומרת‬
‫המעשה בגינו הורשעה והגדלת יתרת החובה לא היא שתגרום להרתעת סוהרים אחרים‪.‬‬
‫ב"כ הנאש מת ביקש כי נימנע מהטלת מחבוש על תנאי מאחר והנאשמת נטלה אחריות ‪,‬‬
‫אין צורך להרתיעה ולדבריו אין זה "תיק הדגל" שעליו יש לבסס הרתעתם של אחרים ‪.‬‬
‫‪ .5‬הנאשמת עצמה הביעה צערה על האירוע‪ ,‬אמרה כי מבלי להצדיק את המעשה הוא‬
‫התרחש בצאת יום כיפור לאחר שהיתה ביום צום ‪ ,‬והצהירה כי מדובר באירוע חד פעמי‪.‬‬
‫התרשמנו מכנות הצער והחרטה שהובעו על ידה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .6‬על עבירת השימוש בכוח שלא כדין נאמר ע"י בית דין זה‪ ,‬חזור והגד‪ ,‬כי היא מן‬
‫החמורות שבעבירות המשמעת ‪ ,‬שכן לבד מכך שהיא פוגעת בגופו של אדם ובכבודו‪,‬‬
‫יש בה כדי לפגוע בתדמיתו של שב"ס‪.‬‬
‫ריסו ן עצמי ושמירה על כבוד האדם וגופו הינם בגדר חובותיו היסודיות של סוהר‪,‬‬
‫בוודאי סוהר הבא במגע יומיומי עם אסירים‪ .‬חובת הסוהר לנהוג באסיר כבוד הינה‬
‫מוחלטת‪ .‬במסגרתה עליו לנהוג איפוק וריסון גם כאשר האסיר אינו נוהג על פי ציפיותיו‪.‬‬
‫חומרת עבירת השימוש בכוח ‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬מהווה שיקול לחומרה‪.‬‬
‫‪ .7‬כנגד זאת נזקפים לטובת הנאשמת השיקולים הבאים ‪:‬‬
‫א‪ .‬מיקומו של האירוע ברף התחתון של העבירה‪ ,‬כפי שאף הוצהר ע"י התביעה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הודאתה של הנאשמת באירוע ‪ ,‬הן בסמוך להתרחשותו והן בפנינו‪.‬‬
‫ג‪ .‬חוות הדעת הגבוהות בעניינה והיעדר עבר משמעתי‪.‬‬
‫ד‪ .‬נסיבותיה האישיות של הנאשמת‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫ה‪ .‬פרק הזמן הבלתי סביר שחלף מעת קרות האירוע ועד להגשת כתב האישום‪ .‬גם‬
‫אם האחריות לחלוף פרק זמן זה אינה חלה על גורמי שב"ס‪ ,‬עדיין מדובר‬
‫בעינוי דין שנגרם לנאשמת‪ ,‬שלא בשליטתה ושלא באחריותה‪.‬‬
‫‪ .8‬בדומה לדין הפלילי‪ ,‬גם בדין המשמעתי המגמה היא‪ ,‬ברוח פסיקתו של בית המשפט‬
‫העליון ‪,‬לתת תוקף להסדרי טיעון‪.‬‬
‫‪ .9‬בהטילו ענישה מותנית מוגבל בית הדין ע"י פקודת בתי הסוהר למחבוש בלבד‪.‬‬
‫אין אנו סבורים כי מקרה זה מצדיק עונש של מחבוש‪ ,‬גם אם מותנה‪ ,‬הן בגין נסיבות‬
‫המקרה והן בגין נסיבותיה האישיות של הנאשמת‪.‬‬
‫אנ ו תקווה כי כפי שהתרשמנו מן הנאשמת‪ ,‬המקרה לא יחזור על עצמו גם מבלי שתונף‬
‫מעל ראשה חרב המחבוש‪.‬‬
‫מחד‪ ,‬הסדר הטיעון‪ ,‬כשלעצמו‪ ,‬אינו סוטה באופן משמעותי מהאמצעים הראויים‬
‫בנסיבות העניין ולפיכך אנו סבורים כי יש לאמץ ההסדר באשר להטלת נזיפה חמורה‬
‫וקנס‪ .‬עם זאת‪ ,‬הטלת י ום אחד של קנס עלולה להעביר מסר שגוי באשר לחומרתה של‬
‫עבירת השימוש בכוח‪ ,‬באשר היא‪ ,‬ובמלאכת האיזון‪ ,‬לאחר שהחלטנו כי אין להטיל על‬
‫הנאשמת ענישה מותנית‪ ,‬אנו מחליטים להשית עליה שני ימי קנס שייגבו בשני תשלומים‬
‫שווים ובכך לא תוטל עליה מעמסה כלכלית כבדה מנשוא‪.‬‬
‫אשר על כן אנו מטילים על הנאשמת את העונשים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬קנס בגובה של שני ימי עבודה שיחולק לשני תשלומים‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך ‪ 45‬ימים‬
‫הודע בפומבי היום ‪ ,13.1.2014 ,‬בנוכחות התובעת‪ ,‬הנאשמת ובא כוחה‪.‬‬
‫_____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_______________‬
‫סג"ד ורד קאופמן‬
‫שופטת‬
‫‪21‬‬
‫______________‬
‫עו"ד זאב אפיק‬
‫שופט ‪ -‬נציג ציבור‬
‫נאשם ‪ :‬רס"מ_______‬
‫הכרעת דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫‪.1‬‬
‫הנאשם שימש ‪,‬במועדים הרלבנטיים לתיק זה ‪,‬בתפקיד אחראי מרפאה בבעת הספר לסוהרים‪.‬‬
‫במסגרת תפקידו עבד כחובש במרפאת בית הספר וכן היה אחראי על העברת קורסי עזרה‬
‫ראשונה לחניכי הקורסים‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫בכתב האישום מיוחסים לנאשם שני אישומים‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫האישום הראשון‬
‫באישום הראשון מיוחסות לנאשם עבירה של הטרדה מינית לפי סעיף ‪ 29‬לתוספת השניה‬
‫לפקודת בתי הסוהר ‪ ,‬התשל"ב ‪( 1971 -‬להלן ‪" :‬התוספת") וכן עבירת התנהגות שאינה‬
‫הולמת סוהר לפי סעיף ‪ 3‬לתוספת‪.‬‬
‫האישום מתייחס למתלוננת מס' ‪ ,1‬סוהרת חובה (להלן‪" :‬המתלוננת ‪ )"1‬ששירתה במועד‬
‫הרלבנטי כחניכה בקורס סוהרי חובה בביה"ס‪.‬‬
‫על פי עובדות אישום זה‪:‬‬
‫א‪ .‬ביום __ ניגשה המתלוננת ‪ 1‬למרפאת בית הספר מאחר שחשה ברע‪.‬‬
‫ב‪ .‬הנאשם ראה את המתלוננת ‪ 1‬בכניסה למרפאה ושאלה מה נשמע וזו‪ ,‬בתגובה‪ ,‬ענתה לו‬
‫שהיא לא מרגישה טוב‪ ,‬שיש לה סחרחורת‪ ,‬היא משתעלת חזק והיא כל הזמן עייפה‪.‬‬
‫בתגובה אמר לה הנאשם שהיא באה הרבה למרפאה והוא עוד יחשוב שהיא מתגעגעת‬
‫אליו‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫ג‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬במהלך בדיקתה של המתלוננת ‪ ,1‬הרבה הנאשם לומר למתלוננת ‪ 1‬שיש לה‬
‫עיניים יפות‪.‬‬
‫ד‪ .‬מיד בסמוך ובכדי שהנאשם יוכל למדוד למתלוננת ‪ 1‬לחץ דם‪ ,‬ביקש הנאשם‬
‫מהמתלוננת ‪ 1‬להוריד חולצה‪.‬‬
‫ה‪ .‬באותן הנסיבות ומאחר שהמתלוננת ‪ 1‬התביישה להוריד את חולצתה‪ ,‬היא ביקשה‬
‫מהנאשם שיסגור את דלת המרפאה‪ .‬הנאשם ענה למתלוננת ‪" : 1‬הדלת צריכה להיות‬
‫פתוחה על פי הנהלים כדי שלא יחשבו שאני אונס אותך‪ ,‬למרות שלא הייתי מתנגד‬
‫לכך"‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫מיד בהמשך‪ ,‬המתלוננת ‪ 1‬הפשילה את מעיל הפליז שלבשה עד למרפק ואז אמר לה‬
‫הנאשם "את יכולה להוריד את החולצה השניה אם את רוצה"‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫באותן הנסיבות‪ ,‬אמר הנאשם למתלוננת ‪ 1‬שהיא יפה‪ .‬המתלוננת ‪ 1‬שאלה בציניות את‬
‫הנאשם "אתה באמת חושב שאני יפה" והנאשם ענה לה "את לא רואה" תוך שהצביע‬
‫לעבר מכנסיו באיזור איבר מינו‪ ,‬שם ראתה המתלוננת ‪" 1‬בליטה"‪.‬‬
‫ח‪ .‬לקראת סוף הבדיקה‪ ,‬שאלה המתלוננת ‪ 1‬את הנאשם בן כמה הוא שהוא מדבר איתה‬
‫ככה בכלל‪ .‬הנאשם ענה למתלוננת שהוא בן ‪ 40‬ואז שאלה בת כמה היא‪ .‬המתלוננת ‪1‬‬
‫ענתה שהיא בת ‪ 18‬ובתגובה אמר לה הנאשם שהיא ילדה וכבר היו לו בנות ‪.18‬‬
‫ט‪ .‬בצאת המתלוננת ‪ 1‬מהמרפאה נתן לה הנאשם עט מתנה באומרו לה שזו מתנה ושיש לו‬
‫הפתעה נוספת‪ ,‬אותה הוא יגלה אך ורק בסוף הקורס‪.‬‬
‫על פי כתב האישום‪ ,‬בהתנהגותו המפורטת בסעיפים ב‪ ,.‬ג‪ ,.‬ו ‪ -‬ח‪ .‬לעיל התנהג הנאשם באופן‬
‫שאינו הולם סוהר ושיש בו לפגוע בתדמית השירות‪ ,‬והתנהגותו המפורטת בסעיפים ד‪ .‬עד ז‪.‬‬
‫נעשתה על ידו לשם גירוי‪ ,‬סיפוק או ביזוי מיניים ובכך עבר הנאשם עבירה של הטרדה‬
‫מינית‪.‬‬
‫לטענת הנאשם בתגובתו לאישום זה‪ ,‬המתלוננת הגיעה למרפאה והתלוננה על כאבי ראש‬
‫ולא על סחרחורת‪ .‬הנאשם לא אמר לה שיש לה עיניים יפות אלא היא זו שאמרה לו שיש לו‬
‫עיניים כחולות כמו ים‪ .‬הוא לא ביקש ממנה להוריד את חולצתה אלא את מעיל הפליז‬
‫שלבשה ‪ ,‬כדי שיוכל למדוד לה לחץ דם מעל החולצה‪ .‬הנאשם אכן אמר לה כי הדלת צריכה‬
‫להיות פתוחה עפ"י הנהלים‪ .‬שאר האמור בכתב האישום הוכחש ע"י הנאשם‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫האישום השני‬
‫האישום השני מתייחס למתלוננת מס' ‪ ,2‬ל‪.‬א‪ ,.‬כיום קצינה בשב"ס (להלן‪" :‬המתלוננת ‪)"2‬‬
‫ששימשהה במועד הרלבנטי‪ ,‬בין החודשים מרץ למאי ‪ ,2010‬כחניכה בקורס קצינים‪.‬‬
‫על פי עובדות אישום זה‪:‬‬
‫‪22‬‬
‫א‪ .‬במהלך הקורס בחן הנאשם את החניכים בחינה מעשית של עזרה ראשונה‪.‬‬
‫ב‪ .‬בעת בחינתה של המתלוננת ‪ ,2‬ביקש ממנה הנאשם לבצע החייאה בבובה‪ ,‬בעוד שמשאר‬
‫חבריה לקבוצה הנבחנת ביקש לענות על שאלה עיונית‪ .‬בעת שהמתלוננת ‪ 2‬ביצעה‬
‫החייאה בבובה‪ ,‬אמר לה הנאשם "חנקת את הבובה עם החזה שלך‪ ,‬לא השארת לה אויר‪,‬‬
‫איזה ציצים יפים יש לך"‪.‬‬
‫בגין ההתנהלות המפורטת לעיל מיוחסת לנאשם עבירה התנהגות שאינה הולמת סוהר לפי‬
‫סעיף ‪ 3‬לתוספת‪.‬‬
‫הנאשם מכחיש אישום זה על כל פרטיו‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫מאחר והאישום השני מתייחס למועד מוקדם יותר מבין השניים‪ ,‬נדון בו תחילה‪ ,‬לאחר‬
‫סקירת הראיות‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫האישום השני ‪-‬‬
‫הערכת העדויות‬
‫א‪ .‬המתלוננת באישום זה וחברתה‪ ,‬עת‪ ,7 /‬העידו בפנינו אודות אירוע שהתרחש לטענתן‬
‫כשלוש וחצי שנים טרם מתן עדותן‪.‬‬
‫שיהוי זה לא נגרם בעטיה של התביעה או גורמי החקירה‪ ,‬גם לא בעטיו של הנאשם‪ ,‬אלא‬
‫בשל העובדה שעדות אלה‪ ,‬כמו גם חברתן ל___ עת‪ 2/‬שהינה פסיכולוגית ושמעה מפי‬
‫המתלוננת אודות האירוע‪ ,‬בחרו שלא לדווח אודותיו ולא להגיש תלונה בגינו‪.‬‬
‫מעדויותיהן של שלוש הקצינות‪ ,‬שלושתן מתחום הטיפול והחינוך‪ ,‬עולה כי לדבריהן בחרו‬
‫כעת לשתף אודות האירוע ממקום של סיוע למיגור תופעת ההטרדה המינית‪:‬‬
‫המתלוננת‪ ,‬בשל "המודעות לנושא הזה‪ ,‬שזה לא יקרה לבנות אחרות‪ .‬גברים צריכים להפסיק‬
‫עם זה";‬
‫עת‪":2/‬אם אני יכולה לה שפיע באיזשהו אופן‪ ,‬להניף איזשהו דגל‪ ,‬אז אני אשמח מאד‪".‬‬
‫עת‪" : 7/‬אני היום כבר הרבה יותר מבינה מה ההשלכות של הדברים האלה‪ ,‬אני רואה בזה גם‬
‫איזושהי שליחות‪ ,‬שאם יש בנות שקורה להן משהו‪ ,‬שמישהו אומר להן אמירה לא נכונה‪,‬‬
‫שיהיה להן הכוח לבוא ולהעיד‪ ,‬זו הסיבה שאני פה‪".‬‬
‫אלא שתמונת המצב האמיתית שונה לחלוטין ‪ -‬למעשה‪ ,‬קיומו של האירוע לא היה כלל נודע‬
‫אלמלא ‪ ,‬באופן מקרי לחלוטין‪ ,‬שמעה עת‪ 2/‬מחברתה לחדר כי הוגשה תלונה כנגד הנאשם‬
‫‪23‬‬
‫(התלונה נשוא האישום הראשון)‪ ,‬או אז דלתה מזכרונה את הדברים שנאמרו לה ע"י‬
‫המתלוננת מספר שנים לפני כן‪.‬‬
‫ואילו המתלוננת ועת‪ , 7/‬שנכחו באירוע‪ ,‬והביעו בעדותן זעזוע מאופן התבטאותו של הנאשם‬
‫באירוע‪ ,‬לא רק שלא דיווחו אודות האירוע מיזמתן‪ ,‬הן אף היתממו בתחילת חקירתן ביאח"ס‬
‫וטענו כי אינן יודעות לשם מה זומנו‪ .‬עת‪ 7/‬אף הגדילה עשות בטענה זו ‪ ,‬שהרי בשיחה‬
‫מקדימה לחקירה עם ראש יאח"ס הבינה בדיוק מהו נושא החקירה‪.‬‬
‫יד המקרה הובילה לכך שהחקירה באישום הראשון התנהלה טרם חלפו שלוש שנים מהקורס‬
‫המדובר וכך נעצר מירוץ ההתיישנות בסמוך לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק‪ ,‬והאירוע‬
‫מצא את מקומו בכתב האישום ‪.‬‬
‫אנו נדרשים כיום להרשיע את הנאשם בהתנהגות שאינה הולמת בגין אמירה שמיוחסת לו‬
‫מלפני כארבע שנים‪.‬‬
‫הנאשם‪ ,‬לדבריו‪ ,‬כלל אינו זוכר את האירוע‪.‬‬
‫ב‪ .‬בכתב האישום‪ ,‬כאמור‪ ,‬מיוחסת לו אמירה ובה שני חלקים‪ .‬האחד‪"" :‬חנקת את הבובה עם‬
‫החזה שלך‪ ,‬לא השארת לה אויר" והשניה ‪":‬איזה ציצים יפים יש לך"‪.‬‬
‫העדות היחידה בה נזכר חלקו השני של המשפט הינה זו של עת‪ 2/‬שכלל לא נכחה באירוע‬
‫והעידה אודות דברים שלמיטב זכרונה שמעה מהמתלוננת‪.‬‬
‫ואילו המתלוננת עצמה ועת‪ 7/‬שנכחה עמה באירוע העידו במפורש כי אמירה זו או דומה לה‬
‫לא נאמרו כלל‪.‬‬
‫אשר על כן אנו קוב עים כי המילים המיוחסות לנאשם ‪":‬איזה ציצי יפים יש לך"‪ ,‬לא נאמרו‬
‫על ידו‪ ,‬ומהאמור בכתב האישום נותרו המילים " חנקת את הבובה עם החזה שלך‪ ,‬לא‬
‫השארת לה אויר"‪.‬‬
‫ג‪ .‬טוען הנאשם כי אם הזכיר את המילה "חזה"‪ ,‬הרי שהאמירה התייחסה לחזה של הבובה ולא‬
‫לחזה של המתלוננת‪ .‬שתי העדות שללו לחלוטין טענה זו ועמדו על כך כי האמירה התייחסה‬
‫למתלוננת‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫ד‪ .‬על אף הביקורת על התנהלות עדות התביעה‪ :‬הימנעותן מלדווח אודות האירוע‪ ,‬והיתממותן‬
‫של המתלוננת ועת‪ 7/‬בחקירתן ביאח"ס‪ ,‬וזאת בניגוד למצופה מקצינות בארגון‪ ,‬לא כל שכן‬
‫קצינות העוסקות בתחומי הטיפול והחינוך‪ ,‬אנו מאמינים לגירסתן‪ ,‬לפיה אמר הנאשם‬
‫למתלוננת כי היא חנקה את הבובה עם החזה שלה‪ ,‬של המתלוננת‪.‬‬
‫אותה התנהלות שגונתה על ידנו‪ ,‬היא גם שתומכת בדברי העדות‪ ,‬שכן הן כלל לא חפצו‬
‫להתלונן כנגד הנאשם ורק כאשר התחוור להן כי האירוע נודע לחוקרי יאח"ס ‪ -‬שיתפו פעולה‪.‬‬
‫התנהל ות זו שוללת כל טענה אפשרית בדבר קיומו של מניע עלילתי מצד העדות‪.‬‬
‫ה‪ .‬עדותן נתמכת ע"י עת‪ 2/‬שהעידה אודות מצבה של המתלוננת מיד לאחר האירוע‪ ,‬ולא‬
‫ניסתה להעצימו באומרה‪ ,‬מחד‪ ,‬כי "לא היה בכי או רעד בלתי נשלט‪ ,‬או סגירות" ומאידך‪ ,‬כי‬
‫המתלוננת היתה "קצת נרעשת‪ ,‬מרוגשת‪ ,‬איזושהי תגובה שנראתה לי לא מתאימה לה ‪,‬‬
‫מהזמן הקצר שהכרתי אותה ‪ ,‬כמה שבועות‪." .‬‬
‫ו‪.‬‬
‫מהעדויות עולה כי המתלוננת ועת‪ 7/‬אכן שוחחו ביניהן אודות האירוע ‪ ,‬ולטענת ב"כ‬
‫הנאשם מדובר ב"זיהום עדויות"‪ .‬לטעמנו‪ ,‬דווקא בעובדה שהמתלוננת טענה בפנינו כי דברי‬
‫הנאשם לוו בתנועת ידיים לעבר החזה ועת‪ 7/‬לא העידה על כך‪ ,‬יש כדי להראות כי העדויות‬
‫לא תואמו‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫אשר לעה‪- 1/‬עד זה העיד כי האירוע אינו זכור לו וכי "אם היה אירוע כלשהו זה היה חקוק‬
‫לי בזכרון וכמובן שחובתי לדווח גם כקצין וגם כסוהר"‪ .‬אם האירוע אכן אינו זכור לעד‪ ,‬לא‬
‫ברור כיצד יכול היה להצהיר בבטחון כי שמע כל מילה שנאמרה בחדר‪ .‬העד‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא‬
‫נחקר ביאח"ס ‪ .‬לזכותו של העד יש לצאת מתוך הנחה כי האירוע‪ ,‬שהתרחש כאמור לפני‬
‫למעלה משלוש וחצי שנים אכן אינו זכור לו‪.‬‬
‫בעדותו ניתן למצוא חיזוק לעמדת התביעה שכן בניגוד להדגמה שבוצעה ע"י הנאשם ‪ ,‬העיד‬
‫עה‪ 1/‬כי רוב החניכים אינם מנוסים ‪ ,‬ולכן מקפלים את הידיים ומתקרבים יותר מדי לבובה‬
‫"ואנחנו מעירים להם ומיישרים אותם"‪ .‬דברים אלה מסבירים את הנסיבות בהם נאמרו דברי‬
‫הנאשם למתלוננת‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫ח‪ .‬אין לקבל טענת הנאשם (שממילא טוען כי אינו זוכר את המקרה)‪ ,‬כי דבריו כוונו אל החזה‬
‫של הבובה ‪ .‬האמירה המיוחסת לו בכתב האישום עולה בקנה אחד עם דברי שתי העדות‪,‬‬
‫המתלוננת ועת‪ ,7/‬לפיהם נהג להחמיא למתלוננת ולנעוץ בה מבטים‪ ,‬וכמו כן‪ ,‬טענת הנאשם‬
‫אינה הגיונית מאחר ואילו המתלוננת אכן היתה מבצעת את התרגיל באופן שיגרור הערה‬
‫כנטען על ידו‪ ,‬מצופה היה ממנו כי היא לא תעבור את הבחינה או‪ ,‬למצער‪ ,‬תחוייב לעבור‬
‫בחינה חוזרת‪.‬‬
‫ט‪.‬‬
‫לסיכום ניתוח הראיות‪ ,‬לאור התרשמותנו מהעדויות‪ ,‬אנו קובעים כי הנאשם התייחס בדבריו‬
‫לחזה של המתלוננת‪.‬‬
‫שיהוי‬
‫י‪.‬‬
‫" המשמעת נשכרת בדרך כלל מצעדים‪ ,‬הננקטים תוך זמן קצר יחסית אחרי אירוע עבירת‬
‫המשמעת‪ ,‬ועם חלוף הזמן מעבר למידה הראוייה הופכת התגובה המשמעתית למעשה‬
‫מיותר או‪ ,‬לעתים‪ ,‬אף לבעלת תוצאות הפוכות מאלו אשר להן מקווים" ‪(.‬עש"מ ‪ 5/85‬מ"י נ'‬
‫מגדלני)‪ .‬ככלל‪ ,‬ראוי כי הליכים משמעתיים יינקטו בזמן אמת כדי שתינתן תגובה הולמת‬
‫למעשים האסורים‪ ,‬במטרה להגן ביעילות ובאפקטיביות על השירות‪ ,‬על תדמיתו ועל אמון‬
‫הציבור בו‪ .‬כדי לקבוע האם ראוי לנקוט בהליך משמעתי אחרי תקופה כה ארוכה (הגם‬
‫שטרם חלפה תקופת ההתיישנות על פי חוק)‪ ,‬יש לערוך איזון בין עוצמת הפגיעה בנאשם‬
‫לבין משקלו של האינטרס הציבורי במיצוי הדין המשמעתי עם הנאשם‪ ,‬תוך בחינת מהות‬
‫המעשים המיוחסים לו ‪,‬חומרתם ופגיעתם בשירות‪( .‬ראה פסק דינו של בית המשפט המחוזי‬
‫בירושלים בעע"מ ‪ 2/08‬יצחק אביזמיל נ' נציבות שירות המדינה‪).‬‬
‫יא‪ .‬כאמור‪ ,‬משקבענו כי הנאשם לא אמר למתלוננת את חלקה השני של האמירה המיוחסת לו‬
‫בכתב האישום‪ ,‬עלינו לקבוע האם יש מקום להרשיעו ב עבירת התנהגות שאינה הולמת סוהר‬
‫בגין דבריו ‪" :‬חנקת את הבובה עם החזה שלך"‪.‬‬
‫אין ספק כי מדובר באמירה שאינה במקומה‪ ,‬לא כל שכן כאשר היא נאמרת ע"י אחראי‬
‫מרפאה בבית הספר לחניכה הנבחנת על ידו‪ ,‬ושלא במנותק מהעדויות לפיהן עובר לבחינה‬
‫נהג להחמיא לה ולסקור אותה במבטיו‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬אין להתעלם מכך שקבענו כי חלק משמעותי מהאמירה שיוחסה לנאשם לא‬
‫נאמר כלל ובחלוף כשלוש וחצי שנים‪ ,‬באיזון בין שיקולי הפגיעה בפרט (הנאשם) לעומת‬
‫האינטרס הציבורי הכללי שבאכיפת הדין המשמעתי‪ ,‬נוטה הכף לזכות הנאשם‪.‬‬
‫יב‪ .‬אשר על כן‪ ,‬משלא הוכחו במלואן עובדות האישום השני ולאור מחדלי החקירה‪ ,‬אנו‬
‫סבורים כי אין זה ראוי להרשיע היום את הנאשם בגין אמירה בודדת שנאמרה בין החודשים‬
‫מרץ ומאי ‪. 2010‬‬
‫יג‪ .‬ויודגש‪ ,‬אין לראות בהחלטתנו כאילו סומך בית הדין ידו על התנהגות הנאשם נשוא אישום‬
‫זה‪ .‬הנאשם יצא נשכר מצירופם של שלושת אלה‪ :‬קביעה כי חלק משמעותי מהמיוחס בכתב‬
‫האישום לא נאמר על ידו; השיהוי הרב שנבע מהימנעות המתלוננת וחברותיה מלדווח‬
‫אודות האירוע זמן סביר לאחר התרחשותו ; מחדלי החקירה‪.‬‬
‫יד‪ .‬אשר על כן אנו מזכים את הנאשם מאישום זה מטעמי הגנה מן הצדק‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫האישום הראשון ‪-‬‬
‫דיון‬
‫א‪ .‬אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום האירוע פנתה המתלוננת למרפאה‪ .‬אין גם מחלוקת כי במסגרת‬
‫הקורס לא היתה זו פנייתה הראשונה למרפאה וכי הגיעה לשם ללא ליווי מספר פעמים‪ .‬קיימת‬
‫מחלוקת מהותית באשר למתרחש באותו ביקור ספציפי של המתלוננת במרפאה‪.‬‬
‫ב‪ .‬התביעה מייחסת לנאשם עבירת משמעת של הטרדה מינית בגין הדברים הבאים המיוחסים‬
‫לנאשם‪:‬‬
‫האחד‪ ,‬כי הנאשם ביקש מהמתלוננת להוריד חולצה כדי שיוכל למדוד לה לחץ דם; השני‪,‬‬
‫שלאחר שהמתלוננת הפשילה את הפליז עד למרפק אמר לה הנאשם "את יכולה להוריד את‬
‫החולצה השניה אם את רוצה"‪ .‬השלישי‪ ,‬כי אמר לה שהדלת צריכה להיות פתוחה על פי הנהלים‬
‫"כדי שלא יחשבו שאני אונס אותך‪ ,‬למרות שלא הייתי מתנגד לכך"; הרביעי‪ ,‬כי לאחר שאמר‬
‫‪27‬‬
‫למתלוננת כי היא יפה ‪ ,‬היא שאלה אותו בציניות "אתה באמת חושב שאני יפה" והוא ענה לה‬
‫"את לא רואה" תוך שהצביע לעבר מכנסיו באיזור איבר מינו‪ ,‬שם ראתה המתלוננת "בליטה"‪.‬‬
‫ג‪ .‬התביעה מייחסת לנאשם עבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת סוהר בגין הדברים הבאים‬
‫המיוחסים לנאשם‪:‬‬
‫האחד‪ ,‬כי אמר למתלוננת שהיא באה הרבה למרפאה והוא עוד יחשוב שהיא מתגעגעת אליו;‬
‫השני‪ -‬שבמהלך בדיקתה הרבה לומר לה שיש לה עיניים יפות‪ .‬השלישי ‪ -‬שאמר למתלוננת שהיא‬
‫ילדה וכבר היו לו בנות ‪.18‬‬
‫ד‪ .‬באשר לשתי האמירות המתייחסות לכך שהנאשם הציע למתלוננת להוריד את חולצתה ‪-‬‬
‫בסעיף ‪ 5‬לכתב האישום מצויין במפורש כי "בכדי שהנאשם יוכל למדוד למתלוננת לחץ דם"‬
‫הוא ביקש ממנה להוריד חולצה (הדגשה לא במקור)‪.‬‬
‫כתב האישום‪ ,‬עצמו‪ ,‬אם כך‪ ,‬מספק הסבר מקצועי וסביר לבקשתו זו של הנאשם ולפיכך‬
‫מלכתחילה אין בבקשה משום מעשה פסול‪.‬‬
‫באשר לבקשה השניה ‪ -‬המתלוננת העידה כי כלל לא הורידה את מעיל הפליז אלא רק הפשילה‬
‫את שרוולה‪ .‬אמירה זו אינה מתיישבת עם דבריה בעדותה‪ ,‬בהודעתה ובזכ"ד‪ ,‬לפיהם "הורידה‬
‫את הפליז" עד המרפק והנאשם הציע לה להוריד "את החולצה השניה" שהרי לא ניתן להוריד‬
‫חולצה בטרם הורדת מעיל הפליז‪.‬‬
‫הנאשם טוען כי המתלוננת הורידה לחלוטין את מעיל הפליז ונותרה עם חולצה א' ומתחתיה‬
‫גופיה לבנה ארוכה‪ .‬גם גירסתו של הנאשם אינה הגיונית ‪ ,‬באשר מחד‪ ,‬אישר כי ביקש‬
‫מהמתלוננת "להוריד את החולצה" (עמ' ‪ 115‬ועמ' ‪ ,)131‬ומאידך‪ ,‬לדבריו‪" ,‬אני התכוונתי‬
‫לפליז והיא ידעה בדיוק למה התכוונתי‪...‬לא יודע למה השתמשתי במילה חולצה ולא פליז אבל‬
‫אמרתי 'תורידי בבקשה את החולצה' והצבעתי על הפליז בוודאות"‪.‬‬
‫מצד אחד ניצבת המתלוננת שכתבה כי "הורידה" את המעיל עד למרפק אך העידה כי התכוונה‬
‫לכך שהפשילה שרוול ‪ ,‬ואם כך הדבר ‪ -‬מדוע יציע לה הנאשם להוריד את החולצה כאשר היא‬
‫עדיין לובשת מעיל?‬
‫‪28‬‬
‫מצד שני ניצב הנאשם וטוען כי ביקש מהמתלוננת שתוריד חולצה למרות שהתכוון למעיל‬
‫הפליז והמתלוננת אכן הבינה זאת והורידה את המעיל‪.‬‬
‫מכיוון ששתי הגירסאות אינן עומדות במבחן ההגיון‪ ,‬לא נוכל לקבוע ממצא בעניין זה ‪.‬‬
‫ה‪ .‬עלינו לקבוע ממצאים באשר לשאר הדברים המיוחסים לנאשם בכתב האישום‪.‬‬
‫הערכת העדויות‬
‫‪ )1‬היות והמיוחס לנאשם‪ ,‬דרכו להיעשות בצנעה וקיים קושי רב בהוכחתו‪ ,‬הרי שלשאלת‬
‫מהימנות בעלי הדין משקל מכריע‪.‬‬
‫בעניין זה פסק בית המשפט העליון‪" :‬עבירות נגד המוסר אינן מבוצעות‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬בפרהסיה‪,‬‬
‫אלא במקומות מוצנעים ובנוכחות העבריין וקורבנו בלבד‪ .‬במצב מיוחד זה כרוכה סכנה כפולה‪:‬‬
‫מחד‪ ,‬יכול העבריין להתכחש למעשה המיוחס לו בלי שהקורבן יכול לקרוא לעדים על מנת‬
‫לתמוך בגרסתו‪ .‬מאידך‪ ,‬חושף מצב זה גם את מי שלא חטא‪ ,‬לסכנה כי יהיה קורבן לעלילת שווא‬
‫וגם אז נבצר מהקורבן (והפעם זהו החשוד או הנאשם)‪ ,‬להוכיח את חפותו מאותו טעם של‬
‫היעדר עדי ראיה‪ .‬מכאן נובע הצורך לנהוג בתיקים אלה בזהירות כפולה ומכופלת‪ ,‬ולא להסתפק‬
‫בתלונתו של הקורבן‪ ,‬אלא לבחון אם יש בראיות הנוספות כדי לבסס הרשעה ברמה הנדרשת‬
‫בפלילים" (ע"פ ‪ 2864/01‬מסילתי נ' מדינת ישראל)‪ .‬כך גם בדין המשמעתי‪ .‬כפי שנפסק לא אחת‬
‫בפסיקת בית המשפט העליון ‪ ,‬רמת ההוכחה בדין המשמעתי קרובה לזו שבדין הפלילי ‪,‬‬
‫"שהרי תוצאתו של הדין המשמעתי ‪ ,‬גם אם אינה מוגדרת כפלילית‪ ,‬עשויה להיות במקרים‬
‫מסוימים חמורה לא רק בהקשרים כלכליים ‪ ...‬אלא גם באשר לשמו הטוב של העובד‪ ,‬שהוא‬
‫נכס אנושי וחברתי ממעלה ראשונה ‪( ".‬עש"מ ‪ 7797/07‬צוריאל מימון נגד נציבות שירות‬
‫המדינה‪ .‬ראה גם ‪:‬עש"מ ‪ 77858/03‬ירדן יופה נ 'מדינת ישראל ; עש"מ ‪ 3725/91‬בכרך נ '‬
‫מדינת ישראל)‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ )2‬הערכת עדותה של המתלוננת‬
‫ב"כ הנאשם ביקש להצביע על סתירות בעדותה של המתלוננת ‪ ,‬נטייתה להגזמה וכן על "מוזרותה"‬
‫‪ ,‬כלשונו‪ .‬להלן חלק מהדוגמאות לכך שניתנו על ידו ‪:‬‬
‫‪)1‬‬
‫דברי המתלוננת כי תחילה מדד לה הנאשם חום ורק אח"כ מדד לה לחץ דם נסתרו ע"י‬
‫הנאשם וע"י עה‪ 2/‬שהעידו כי במרפאה ישנו מכשיר אשר מודד בו זמנית גם לחץ דם וגם‬
‫חום‪.‬‬
‫לעניין זה נפנה לעדותו של עה‪ 2/‬אשר אמר במפורש כי ניתן אמנם לבצע את שתי הבדיקות‬
‫בו זמנית‪ ,‬אך הדבר אינו מחוייב ‪.‬‬
‫‪)2‬‬
‫לטענת ההגנה ‪ ,‬אין לקבל דברי המתלוננת כי התלוננה על סחרחורת‪ ,‬משום שברישום ביומן‬
‫נ‪ 3/‬נרשמה תלונה רק על כאב ראש ושיעול ומשום שחובש אינו מוסמך לטפל בסחרחורות‪.‬‬
‫לעניין זה נפנה שוב לעדותו של עד ההגנה ‪ 2‬שהעיד כי כאשר חניך מתלונן על סחרחורת הוא‬
‫מושיב אותו‪ ,‬נותן לו להירגע‪ ,‬מודד לחץ דם ומדדים נוספים ורק אז מחליט האם להפנות‬
‫לרופא וכמובן מתעד הכול ביומן‪( .‬עמ' ‪.)147‬‬
‫לעומתו‪ ,‬מסתבר כי הנאשם לא תמיד הקפיד לבצע רישומים מדוייקים ביומן‪ ,‬כך למשל לא‬
‫תיעד את מדדי בדיקות לחץ הדם והחום שביצע למתלוננת‪ ,‬על פי עדותו‪-‬הוא (נ‪ , )3/‬ואף‬
‫השיב לשאלת בית הדין כי לעיתים הוא רושם את בדיקות לחץ הדם ולעיתים לא‪ ,‬אם הוא‬
‫לחוץ ואין לו זמן (עמ' ‪ .)142‬לפיכך לא יכולה ההגנה להסתמך על רישומי הנאשם כראיה‬
‫לחוסר מהימנותה של המתלוננת‪.‬‬
‫‪)3‬‬
‫לטענת ב"כ הנאשם ניתן להבחין אצל המתלוננת בגרסה מתפתחת ולא עקבית‪ ,‬באשר‬
‫בעדותה בפני בית הדין העידה כי כשהסתכלה לעבר מכנסיו של הנאשם היא ראתה "שעומד‬
‫לו"‪ .‬בעוד שבגרסתה ביאח"ס מסרה כי "הסתכלתי לחצי שניה על האיזור שהצביע עליו‬
‫וראיתי בליטה של איבר מינו" ואילו בזכרון הדברים נ‪ 4/‬רשמה רק כי הצביע על מכנסיו‬
‫ואמר "את לא רואה‪ /‬את לא שמה לב?"‬
‫לעניין טענה זו ‪ -‬איננו רואים הבדל מהותי בין השימוש במונח "עמד לו" לבין המונח‬
‫"בליטה"‪ .‬המתלוננת התייחסה לנושא זה בשלוש הפעמים‪ ,‬גם אם בשפה אחרת‪ .‬מאחר‬
‫‪31‬‬
‫וטענת המתלוננת נוגעת להתייחסות מינית בוטה‪ ,‬יש מקום להפנות לפסיקה בה נקבע כי מתן‬
‫גירסאות מתפתחות מהווה התנהגות אופיינית לנפגעות עבירת מין ‪ ,‬אשר גרסאותיהן‬
‫הראשונות הן לעיתים לקוניות‪ ,‬חושפות טפח ומסתירות טפחיים‪ .‬הכלל הוא שבעבירות מין‬
‫אין בחשיפה ההדרגתית של הדברים כדי לפגום במהימנות ובאמינות של קורבן העבירה (ר'‬
‫ע"פ ‪ 3372/11‬משה קצב נ' מדינת ישראל)‪ ,‬מה גם שבמקרה שבפנינו מדובר בשינויי‬
‫סמנטיקה ולא בגרסאות מתפתחות‪.‬‬
‫‪)4‬‬
‫הפגישה עם ___‪ -‬ב"כ הנאשם מתייחס לסתירות באשר לשאלה היכן פגשה המתלוננת את‬
‫___‪ ,‬האם שוחחה קודם עמה או קודם עם אחיה‪ ,‬וטענתה כי ____ שאלה מיזמתה האם‬
‫הוטרדה ע"י הנאשם ‪ -‬טענה שנסתרה בעדותה של ____‪.‬‬
‫‪)5‬‬
‫ב"כ הנאשם מפנה את בית הדין לסימנים המעידים‪ ,‬לגרסתו‪ ,‬על "מוזרותה"‪ -‬למשל‪ ,‬דברי‬
‫עת‪ 9/‬שהגדירה את המתלוננת כ"ווירד"‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם טוען בסיכומיו כי חוקרת יאח"ס העידה כי חוקרי יאח"ס "לא ידעו איך לאכול"‬
‫את המתלוננת בהפנותו לעדותה בשורה ‪ .3538‬דא עקא שהעדה בדבריה אלה ‪ ,‬התייחסה‬
‫לתמונת המצב ולא למתלוננת‪ ,‬מה גם שעדה זו כלל לא ראתה את המתלוננת אלא גבתה רק‬
‫את הודעותיהם של הנאשם ושל מפקד הקורס‪.‬‬
‫‪)6‬‬
‫דוגמא נוספת המעידה ‪ ,‬לטענת ב"כ הנאשם ‪ ,‬על "מוזרות" המתלוננת היא בדבריה "כי לא‬
‫רציתי שיגידו שאני מתפשטת במרפאה כי כמו שאמרת המסדרון היה מלא אנשים" (שורות‬
‫‪ ). 2860-2863‬ושואל הסנגור‪ " :‬האם ב"כ הנאשם אמר שהמסדרון מלא אנשים? מתי נאמרו‬
‫דברים כאלו?" עיון בפרוטוקול מספק מענה לב"כ הנאשם ‪ ,‬אשר שורות ספורות לפני כן‬
‫שאל את המתלוננת‪( :‬בשורה ‪" )2848‬הדלת פתוחה ‪ ,‬יש מסדרון שאנשים הולכים ושבים‪,‬‬
‫עובדה שגם נכנס איש קבע‪ ,‬ממה חששת?"‬
‫‪)7‬‬
‫היצמדות הנאשם אליה‪ -‬בזכרון הדברים רשמה המתלוננת כי כשהנאשם מדד לה חום‪ ,‬הוא‬
‫החל להתקרב ולהיצמד אליה והיא הרחיקה אותו‪ .‬דברים אלה לא נזכרו בהודעתה ביאח"ס‬
‫וכן בעדותה הראשית בבית הדין‪ ,‬ורק בחקירתה הנגדית אישרה טענה זו‪ .‬המתלוננת לא‬
‫סיפקה הסבר סביר לכך‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪)8‬‬
‫המתלוננת לא היססה זמן קצר אחרי האירוע להישאר במרפאה ביחידות עם החובש עה‪2/‬‬
‫וביקשה ללחוש סוד באזנו‪.‬‬
‫‪ )3‬ניתן לחלק את טענות ב"כ הנאשם בעניין המתלוננת לשלוש "חולשות" שיש בהן לקעקע‬
‫אמינותה‪ :‬שקרים ‪" ,‬מוזרות" ונטיה להגזמה‪.‬‬
‫‪ )4‬אשר לטענת ב"כ הנאשם בדבר "שקריה" כביכול של המתלוננת‪ :‬הסתירות ואי הדיוקים שעליהם‬
‫הצביע ‪ ,‬הינם בעניינים שוליים יחסית‪ ,‬שאינם נוגעים לליבת האירועים שבמחלוקת‪ ,‬אינם‬
‫יורדים לשורשם של דברים ואין בהם כדי להעלות חשש שגרסתה אינה גרסת אמת ‪ .‬נראה כי הם‬
‫נובעים "מחלוף הזמן ומטיבו של המין האנושי שאינו בעל זכרון של מחשב או רובוט"‪( .‬ראה‬
‫ע"פ בעניין קצב) ‪ .‬על כך נאמר ‪" :‬מטיבו של המין האנושי שאין בן‪-‬תמותה מכשיר דיוק‬
‫אוטומטי‪ ...‬לא ייפלא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שסתירות ואי‪-‬דיוקי ‪-‬לשון שכיחים הם לא רק בדברי עדים שונים‪,‬‬
‫אלה בהשוואה לאלה‪ ,‬כי אם גם בדבריו של עד אחד גופו‪ ,‬בתשובותיו בחקירה הראשית‬
‫ובחקירה הנגדית" (ע"פ ‪ 100/55‬מאיר נ' היועץ המשפטי)‬
‫כך גם סתירות‪ ,‬ככל שנמצאו לטענת ב"כ הנאשם בין עדות המתלוננת לעדותה של ___ ‪ ,‬מדובר‬
‫בסתירות שגם הן אינן יורדות לשורשו של עניין ומעבר לכך‪" ,‬טול כל שני בני ‪-‬אדם שהיו עדים‬
‫לאותו אירוע‪ ,‬תן להם לספר את סיפורם ולעולם יהיו הבדלי ניואנסים ביניהם‪ .‬אם לא יהיו‬
‫הבדלים כאלה‪ ,‬הדעת נותנת כי מדובר בגירסה ששוננה היטב והשניים תיאמו ביניהם את‬
‫פרטיה"‪( .‬ע"פ (מחוזי ת"א) ‪ 40565-04-13‬א' נ' מדינת ישראל ואח')‪.‬‬
‫אשר לנושא ה"עט" ‪ -‬ב"כ הנאשם הקדיש פרק נרחב מסיכומיו לעניין טענת המתלוננת כי טרם‬
‫צאתה מהמרפאה נתן לה הנאשם עט במתנה‪ .‬לטענתו‪ ,‬העובדה שביאח"ס לא נשאלה המתלוננת‬
‫היכן העט והעט לא נתפס ‪ ,‬מהווה מחדל חקירתי היורד לשורשו של עניין אשר יכול והיה בו‬
‫לאשש או להפריך את מהימנות המתלוננת‪.‬‬
‫איננו שותפים לעמדה זו של ההגנה ‪ .‬נראה כי מדובר על "מהומה על לא מאומה"‪ .‬עניינו של‬
‫העט אינו עומד בליבת המחלוקת‪ ,‬לא יוחסה לו עבירה בכתב האישום‪ ,‬אין בו כדי לתרום‬
‫בשאלת הוכחת אשמתו של הנאשם ואין בו כדי ללמד על מהימנות המתלוננת‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ )5‬אשר לטענת ב"כ הנאשם בדבר "מוזרותה" כביכול של המתלוננת‪-‬‬
‫אכן‪ ,‬גם מעינינו לא נעלמו תהיות הנובעות מהתנהלותה של המתלוננת‪ ,‬ובראשן העובדה‬
‫שבסמוך לאירוע ביקשה להישאר ביחידות עם החובש שהחליף את הנאשם‪ ,‬עה‪ .2/‬עם זאת‬
‫המתלוננת לא הכחישה עובדה זו ומכל מקום ‪ ,‬כפי שצויין בע"פ ‪ 3372/11‬משה קצב נ' מדינת‬
‫ישראל‪ ,‬נקבע לא אחת כי התנהגותה של נפגעת עבירת מין אינה נבחנת בסבירותה‪ ,‬וכי גם כאשר‬
‫התנהגותה נראית לאחר מעשה בלתי רציונאלית אין בכך כדי ללמד על חוסר אמינותה‪:‬‬
‫"אמנם כן‪ ,‬איננו יודעים מה עבר במוחה של המתלוננת בעת האירוע ולאחריו ולא נוכל לדעת‬
‫זאת‪ ,‬אך אין בכך בלבד כדי לשלול את מהימנותה‪ ,‬או להוביל למסקנה כי גירסתה איננה אמינה‪,‬‬
‫אף אם התנהגותה לאחר (האירוע ‪ -‬ט‪.‬ש‪ ).‬אכן עשויה להיראות למתבונן מן הצד‪ ,‬שאיננו מעורב‬
‫רגשית במכלול ‪ -‬שונה במקצת מהמצופה‪ .‬הדבר עולה בקנה אחד גם עם הכתיבה האקדמית‬
‫והמחקרים בתחום עבירות המין‪ ,‬אשר הצביעו על כך שלא ניתן לאבחן מהי התנהגות 'סבירה'‬
‫מצד קורבן עבירת מין ומהי התנהגות שאיננה 'סבירה' "‪.‬‬
‫‪ )6‬אשר לטענת ב"כ הנאשם בדבר נטייתה של המתלוננת להגזמה ‪ -‬בהודעתה ביאח"ס נ‪ 5/‬מסרה‬
‫המתלוננת ‪ ,‬כאמור כי "אני רוצה להוסיף שמאז המקרה נהייתי תוקפנית‪ ,‬אני מאשימה את עצמי‪,‬‬
‫אני עונה לאנשים בעצבנות ואני פוחדת שזה יפריע לי בזוגיות עם החבר שלי‪ ,‬אני לא מסוגלת‬
‫שבן יגע בי‪ .‬כי מבחינתי כל בן שמתקרב אליי רוצה להזיק לי‪ ,‬כי הוא רוצה משהו אחד ממני‪ ,‬אני‬
‫בסרטים מאז האירוע‪( " .‬הדגשה לא במקור)‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬ביטויים אלה של "מאז המקרה" ו"מאז האירוע" אינם פרופורציונליים לפרק הזמן שחלף‬
‫מאז האירוע ועד למתן הודעתה ‪ -‬כשלוש שעות בלבד‪.‬‬
‫המתלוננת טענה כי לפני האירוע "התעלפה" אולם כשנשאלה ע"י ב"כ הנאשם האם איבדה את‬
‫ההכרה‪ ,‬השיבה ‪ " :‬לא‪ ,‬לאבד את ההכרה לא‪ " .‬והסבירה כי כוונתה "שאין לי יכולת לשלוט על‬
‫הגוף שלי‪ .‬פשוט נפלתי‪( ".‬עמ' ‪.)88‬‬
‫הגם שהדיון בתיק זה כולו התקיים בדלתיים סגורות‪ ,‬התבקש בית הדין ואישר נוכחותה של‬
‫קצינת הרווחה בעת מתן עדותה של המתלוננת לשם תמיכה בה‪ .‬מתחילת עדותה בבית הדין‬
‫ובמהלכה‪ ,‬נראתה המתלוננת מבוהלת‪ ,‬רעדה ‪ ,‬מדי פעם בכתה‪ ,‬ביקשה לשבת ‪ ,‬הליטה פניה‬
‫‪33‬‬
‫בידיה ‪.‬‬
‫גם אם תגובותיה של המתלוננת לאירוע חריגות בעוצמתן‪ ,‬איננו שותפים לעמדה כי יש לראות‬
‫בכך פגיעה במהימנותה‪ .‬המתלוננת‪ ,‬כאמור‪ ,‬היתה עקבית בתיאוריה אודות ההתרחשות באירוע ‪,‬‬
‫לא ניסתה להעצים‪ ,‬מנקודת מבטה‪ ,‬את חומרת מעשיו ועמדה על כך כי אלה לא כללו מגע ‪,‬‬
‫למעט ל צורך הטיפול הרפואי‪ ,‬והרי אילו בדתה את האירועים‪ ,‬יכולה היתה בנקל לטעון כי‬
‫נגיעותיו של הנאשם בה היו ממין אחר‪ .‬המתלוננת גם סיפרה שהנאשם נהג להחמיא לה כבר‬
‫מביקורה הראשון במרפאה אולם היא חשבה שהוא " סתם בן אדם ידידותי" ‪ ,‬מה גם שחברותיה‬
‫לקורס אמרו לה שהוא נוהג להחמיא‪ ,‬והיא הרגישה נוח עם זה ולא ראתה בכך משהו מטריד‪ ,‬עד‬
‫הפעם הרביעית "שזה הגיע למצב שהוא עבר את כל הגבולות" (עמ' ‪.)76‬‬
‫‪ )7‬התרשמנו כי עדותה של המתלוננת הינה עדות מהימנה שליבתה אמת‪.‬‬
‫‪ )8‬לעדות הנאשמת חיזוקים חיצוניים ‪ ,‬לרבות כאלה שהמתלוננת לא ידעה כלל על קיומם‪:‬‬
‫כאן המקום לחזור לאישום השני‪ ,‬ממנו זוכה הנאשם ‪ .‬כזכור‪ ,‬קבענו בעניינו של האישום השני‬
‫כי לאחר שהתרשמנו באופן בלתי אמצעי מהמתלוננת ‪ , 2‬עת‪ 1/‬ומחברתה עת‪ 7/‬אנו מאמינים‬
‫לגירסתן‪ .‬עדויותיהן משמשות חיזוק משמעותי ביותר לגירסת המתלוננת ‪:‬‬
‫עת‪ 1/‬סיפרה כי בהיותה חניכה בקורס הקצינים‪ ,‬המפגש הראשון שלה עם הנאשם היה‬
‫במסדרון "כאשר נאמרה איזושהי אימרה כלפיי‪ ' :‬מה אחת כמוך עושה פה‪ ,‬מה יפה כמוך עושה‬
‫פה' זה היה משהו לא נעים כל כך ‪ ,‬בפעם השניה זה היה עוד פעם מבטים‪ ,‬במסדרון" ‪ ,‬עד כדי‬
‫שהעדה נכנסה לבחינה בידיעה כי היא זו ש"תיבחר" לבצע את הבחינה המעשית‪.‬‬
‫עת‪ 7/‬סיפרה בחקירתה הנגדית על התנהלות הנאשם ‪ .‬לדבריה " זה לא היה כלפיי מעולם‪.‬‬
‫מעולם‪ .‬כשהייתי עוברת עם __ (מתלוננת ‪ , ) 2‬אתם ראיתם אותה היא בחורה מאד נאה‪ ,‬הוא‬
‫היה עושה לה 'סקנינג'‪ ,‬כמו שעושים '‪ , 'scan‬סורקים מלמעלה למטה ‪ ,‬שואל אותה 'מה‬
‫שלומך' ומוסיף קריצה גם‪( ".‬עמ' ‪.)69‬‬
‫לכך יש להוסיף את העובדה שנקבע על ידנו כי הנאשם אכן התייחס לחזה של המתלוננת‬
‫באישום השני‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫דבריהן של עדות אלה מחזקות‪ ,‬כאמור‪ ,‬את גירסתה של המתלוננת‪ .‬יש משקל רב לעובדה‬
‫שמדובר בשתי מתלוננות שאין ביניהן כל קשר ואשר התלוננו על מעשים דומים ‪ ,‬מבלי שידעו‬
‫זו אודות זו‪.‬‬
‫‪ )9‬חיזוק נוסף לגרסתה של המתלוננת ניתן למצוא בעדויות באשר למצבה הנפשי הנסער ותלונתה‬
‫המיידית ‪ -‬עת‪ 3/‬שנפגשה עם המתלוננת בסמוך לאירוע והתרשמה כי המתלוננת היתה מפוחדת;‬
‫עת‪ 5/‬שהעידה כי המתלוננת היתה ‪ ,‬יום למחרת האירוע ‪ ,‬מבולבלת‪ ,‬נבוכה וחסרת אונים; עת‪6/‬‬
‫חוקרת יאח"ס שהעידה כי המתלוננת היתה נסערת ומפוחדת; עת‪ ___ 9/‬שפגשה במתלוננת מיד‬
‫לאחר האירוע והעידה כי המתלוננת לא נראתה טוב‪ ,‬היתה מבוהלת‪ ,‬מפוחדת וב ‪ over -‬לחץ;‬
‫עת‪ 10/‬שהעידה כי המתלוננת היתה נסערת וחיוורת‪.‬‬
‫‪)10‬‬
‫דבריה של המתלוננת לפיהם בבואה למרפאה אמר לה הנאשם כי "הוא עוד יחשוב שהיא‬
‫מתגעגעת אליו" נתמכים בדברי מפקד הקורס ‪ ,‬עת‪ , 4/‬לפיהם אמר לו הנאשם‪ ,‬לאחר‬
‫שהמתלוננת ביקרה מס' פעמים במרפאה‪" ":‬מה‪ ,‬היא נדלקה עליי?" ‪ ,‬מה שגרם לעד לכתוב‬
‫לנאשם בהודעת ה‪ sms -‬כי הוא שולח אליו את "חברה שלו"‪.‬‬
‫‪)11‬‬
‫ב"כ הנאשם הצביע על מניע של המתלוננת‪ ,‬לטענתו‪ ,‬להעליל על הנאשם עלילות שווא ‪-‬‬
‫המתלוננת העידה כי מטרת הגעתה למרפאה היתה לקבל מנוחה‪ ",‬והנה הסיבה האפשרית לכך‬
‫שהעלילה על הנאשם‪ -‬ניסתה לעשות הכל‪ ,‬להתחלות‪ ,‬להתחנחן להחמיא לנאשם על עיניו‬
‫היפות‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬משלא קיבלה את מבוקשה החליטה לנקום בנאשם " (סיכומי ההגנה)‪.‬‬
‫נאשם אינו חייב ליתן מניע המסביר מדוע מבקש עד תביעה להעליל עליו‪ ,‬שהרי די בהוכחת‬
‫קיומו של ספק סביר העולה מחומר הראיות על מנת להביא לזיכויו‪ .‬ואולם‪ ,‬משהעלה טענה מן‬
‫הסוג האמור‪ ,‬עליה להיות ממשית והגיונית (ר' ע"פ ‪ 932/10‬מדינת ישראל נ' פלוני)‪.‬‬
‫במצב בו הציע נאשם הסבר כלשהו לתלונה שהוגשה‪ ,‬אין די בהעלאת הסבר תיאורטי בעלמא ‪-‬‬
‫על ההסבר לעמוד במבחן ההיגיון והשכל הישר ולהתיישב עם יתר הראיות בפרשה כדי שיהיה‬
‫בכוחו לעורר את הספק הנדרש לזיכויו של הנאשם‪( .‬ע"פ ‪ 3250/10‬מדינת ישראל נ' פלוני)‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫התיאוריה אותה מציע ב"כ הנאשם הועלתה לראשונה בסיכומיו‪ ,‬המתלוננת לא נחקרה לגביה‬
‫ומכל מקום אין היא עומדת במבחן ההגיון והשכל הישר‪ .‬לפיכך אנו דוחים הסבר זה‪.‬‬
‫‪)12‬‬
‫לסיכום פרק זה אנו קובעים ‪,‬על בסיס התרשמותנו הבלתי אמצעית מהמתלוננת‪ ,‬כי אין‬
‫בפגמים ובתהיות העולות מעדותה כדי לפגוע באמינותה‪ .‬כפי שנקבע בפסיקה‪" ,‬השאלה איננה‬
‫אם קיימים אי‪-‬דיוקים ואי‪-‬התאמות בפרטים‪ ,‬אלא אם המיקשה כולה היא אמינה‪ ,‬ואם הגרעין‬
‫הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות והחיזוקים לה מאפשרים מסקנה‬
‫בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק‪...‬אכן‪ ,‬עדות המתלוננת אינה מושלמת‪ ,‬אך אין פירוש הדבר‬
‫שהיא אינה שלמה‪ ,‬וככל שנותרו בה ליקויים ופגמים‪ ,‬מתגמדים הם נוכח גרעין האמת המוצק‬
‫שבגירסתה" (ע"פ ‪ 993/00‬נור נ' מדינת ישראל)‪.‬‬
‫הערכת עדותו של הנאשם‬
‫‪)13‬‬
‫הנאשם מכחיש באופן גורף את כל המיוחס לו ‪ ,‬וטוען כי נרקמה כנגדו עלילת שווא‪.‬‬
‫‪)14‬‬
‫הנאשם העיד בפנינו כי העלה בפני פיקוד בית הספר את נושא הגעתן של החניכות למרפאה‬
‫ללא ליווי ואף הסכים כי חלק מהאחריות בעניין זה חלה עליו‪ .‬עם זאת‪ ,‬כפי שהעיד‪ ,‬המתלוננת‬
‫היתה החניכה השלישית שהגיעה באותו יום למרפאה ללא ליווי‪ ,‬ועל אף זאת הוא הסכים‬
‫לקבלה‪ .‬לדבריו הוא התכוון להתקשר למפקד הקורס כי הוא "הגזים" אך אז ראה את הודעת ה‪-‬‬
‫‪ sms‬ממפקד הקורס בה נכתב "שלחתי לך חניכה חברה שלך" והודעה זו הניחה את דעתו‪.‬‬
‫דבריו אלה מעוררים תמיהה‪ ,‬שהרי צפוי היה כי דווקא במקרה של חניכה המרבה להגיע‬
‫למרפאה‪ ,‬עד כדי שהנאשם השתמש בביטוי "דלוקה עליי" ומפקד הקורס השתמש בביטוי‬
‫"חברה שלך"‪ ,‬והנאשם אף מסר בהודעתו ביאח"ס כי השניים התרשמו שהחניכה מאוהבת בו‬
‫(עמ' ‪ 127‬לפרוטוקול) ‪ ,‬ינקוט הנאשם זהירות יתירה ויעמוד על כך שהמתלוננת לא תיכנס‬
‫למרפאה לבדה (בדיוק כפי שנהג עה‪ 2/‬ימים ספורים לאחר מכן)‪.‬‬
‫‪)15‬‬
‫הנאשם הציג בעדותו מצב לפיו המתלוננת יזמה אמירות שונות כלפיו והוא הגיב להן‪ .‬כך‬
‫למשל‪ ,‬טען כי כשמדד למתלוננת את לחץ הדם והחום אמרה לו ‪" ":‬יואו איזה עיניים יפות יש‬
‫לך כמו הים" והוא השיב לה‪" :‬תודה רבה‪ ,‬גם לך יש עיניים יפות"‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫הנאשם אמר כי כלל‪ ,‬אינו נוהג להחמיא לחניכות "אלא אם כן הן החמיאו לי או משהו כזה אז‬
‫אני מחמיא בחזרה אבל בד"כ לא" (עמ' ‪ .)132‬כשהתבקש ע"י התובעת להסביר דבריו בהודעתו‬
‫ביאח"ס בה אמר ‪" :‬לפעמים זה קורה וזה כדי להעלות להן את הבטחון העצמי" ‪ ,‬היה הסברו‬
‫כהאי לישנה ‪":‬א ני אסביר למה התכוונתי שם‪ .‬את צריכה להבין שלפעמים במצבים שאני מרצה‬
‫לסוהרי חובה הם יכולים להיות מאוד אכזריים בשיעור‪ .‬יש מצבים שחניכה נראית שמנה או‬
‫שהיא נראית מכוערת אז הם דואגים‪...‬אז אני כל הזמן גם לתת להם מוסר לאו דווקא לתת להם‬
‫את הקטע המקצועי אלא גם את הקטע הערכי אז אומר 'תסתכלו על היופי הפנימי שלה ‪ ,‬תסתכלו‬
‫שהיא בחורה נאה‪ ,‬אל תסתכלו על החיצוניות' את מבינה? בקטעים האלה‪ ,‬זה מה שהתכוונתי‬
‫להגיד ‪ ,‬שאני מחמיא גם באמצע שיעור לבחורה והייתי אומר 'אל תפגעי מזה‪ ,‬את נאה‪ ,‬את‬
‫בחורה יפה‪ ,‬אין לך מה לפחד'‪( ".‬עמ' ‪.)132‬‬
‫הסבר ו של הנאשם דחוק‪ ,‬שלא לומר הזוי‪ .‬דבריו אלה עומדים בסתירה גמורה לעדות התביעה‬
‫‪ 1,4‬והמתלוננת ‪ ,‬שאף סיפרה כי שמעה מחברותיה כי הוא נוהג להחמיא ולכן לא הוטרדה‪,‬‬
‫בתחילה‪ ,‬ממחמאותיו‪ .‬במאמר מוסגר נציין כי המתלוננות בשני האישומים לא עונות להגדרה‬
‫של "חניכה שנראית שמנה או נראית מכוערת" וזאת בלשון המעטה‪.‬‬
‫דבריו אלה של הנאשם הותירו רושם שלילי בנוגע לשאלת מהימנותו‪.‬‬
‫גם ההכחשה הגורפת בה נקט הנאשם מחלישה את מהימנותו‪.‬‬
‫‪)16‬‬
‫לסיכום חלק זה‪ ,‬לאחר התרשמותנו הבלתי אמצעית מהעדים ומהראיות שהוצגו בפנינו‪ ,‬אנו‬
‫מאמצים את עדותה של המתלוננת אודות האירועים נשוא האישום הראשון‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫‪.8‬‬
‫העבירות המיוחסות לנאשם‬
‫א‪ .‬הטרדה מינית‬
‫‪ )1‬על פי ניתוחנו עד כה‪ ,‬מואשם הנאשם בעבירה של הטרדה מינית בגין שני אלה‪:‬‬
‫א) הנאשם אמר למתלוננת ‪":‬הדלת צריכה להיות פתוחה על פי הנהלים כדי שלא יחשבו שאני‬
‫אונס אותך‪ ,‬למרות שלא הייתי מתנגד לכך"‪.‬‬
‫ב) הנאשם אמר למתלוננת שהיא יפה‪ .‬המתלוננת שאלה בציניות את הנאשם "אתה באמת‬
‫חושב שאני יפה" והנאשם ענה לה "את לא רואה" תוך שהצביע לעבר מכנסיו באיזור איבר‬
‫מינו‪ ,‬שם ראתה המתלוננת "בליטה"‪.‬‬
‫‪ )2‬אשר לאירוע השני מבין השניים‪ ,‬אנו מעדיפים שלא לקבוע ממצא בנוגע לסיפא "שם ראתה‬
‫המתלוננת בליטה" או כפי שהעידה בפנינו‪ " -‬הוא הצביע על איבר המין שלו וראיתי שעומד‬
‫לו"‪ .‬תיאורים אלה אינם בגדר עובדות אובייקטיביות אלא לטעמנו פרי פרשנותה של המתלוננת‪,‬‬
‫וגם לאחר שקבענו ממצא בדבר אמינותה‪ ,‬אין משמעות הדבר כי עלינו לאמץ את דעתה‬
‫הסובייקטיבית בדבר מצבו הגופני של הנאשם‪.‬‬
‫‪ )3‬עבירת המשמעת של הטרדה מינית מנוסחת כך ‪ " :‬הטרדה מינית או התנכלות‪ ,‬כמשמעותן‬
‫בסעיף ‪ 3‬לחוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬התשנ"ח‪ ,1998-‬בעת מילוי תפקיד או כשהסוהר לבוש‬
‫מדים‪ ,‬או כשהן מכוונות כלפי סוהר אחר"‪ .‬עלינו לפנות לסעיף ‪ 3‬לחוק‪ ,‬שתכליתו לכסות את‬
‫אותה קשת רחבה של מעשים אסורים העולים כדי הטרדה מינית‪( .‬עש"מ ‪4790/04‬מדינת ישראל‬
‫נ' בן חיים; עש"מ ‪ 11025/02‬אייזנר נ' מדינת ישראל )‪.‬‬
‫סעיף ‪( 3‬א) לחוק למניעת הטרדה מינית מונה מספר חלופות אשר כל אחת מהן ‪ -‬כשלעצמה ‪-‬‬
‫היא בבחינת "הטרדה מינית"‪.‬‬
‫בכתב האישום לא פורטה החלופה בגינה מואשם הנאשם בהטרדה מינית‪ ,‬אלא צויין ‪":‬התנהגות‬
‫הנאשם‪...‬נעשתה על ידו לשם גירוי‪ ,‬סיפוק או ביזוי מיניים ובכך עבר הנא שם עבירה של הטרדה‬
‫מינית"‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫המילים "לשם גירוי‪ ,‬סיפוק או ביזוי מיניים" משוייכות לחלופה ‪ 2‬בסעיף ‪ 3‬לחוק למניעת‬
‫הטרדה מינית ‪":‬מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים ‪ 348‬ו ‪ 349-‬לחוק העונשין" ‪.‬‬
‫התביעה נמנעה מלציין מהי החלופה המתאימה בסעיף ‪ 348‬לחוק העונשין אותה הפר הנאשם‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬אף שהוראת סעיף ‪ 348‬הנ"ל מונה שורה של התנהגויות אסורות המוגדרות כ"מעשה‬
‫מגונה"‪ .‬מסיכומי התביעה ניתן להבין כי הכוונה לסעיף ‪(348‬ה)‪ .‬וזו לשון הוראת הסעיף‪:‬‬
‫"העושה מעשה מגונה באדם שמלאו לו ‪ 18‬שנים‪ ,‬תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות‪.‬‬
‫וס"ק (ו) הקובע‪ :‬בסימן זה "מעשה מגונה" ‪ -‬מעשה לשם גירוי‪ ,‬סיפוק או ביזוי מיניים"‪.‬‬
‫‪ )4‬בסיכומיה‪ ,‬מבקשת התביעה להרשיע את הנאשם באחת מהחלופות הבאות לחוק למניעת‬
‫הטרדה מינית‪:‬‬
‫האחת ‪ -‬מעשים מגונים (כנטען בכתב האישום)‬
‫השניה ‪ -‬חלופה ‪ 5‬לסעיף ‪ 3‬לחוק למניעת הטרדה מינית ‪ -‬התייחסות מבזה או משפילה המופנית‬
‫לאדם ביחס למינו או למיניותו‪.‬‬
‫השלישית‪ -‬חלופה ‪ 4‬בסעיף ‪3‬לחוק למניעת הטרדה מינית ‪ -‬התייחסויות חוזרות המופנות לאדם‪,‬‬
‫המתמקדות במיניותו‪ ,‬כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות‪,‬‬
‫בצירוף סעיף ‪ 3‬א) ‪ )6‬ג) לפיו אין צורך להראות כי המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין‬
‫בהתייחסויות האמורות‪ ,‬כאשר מדובר בניצול מרות בשירות‪.‬‬
‫‪ )5‬אכן ‪ ,‬היה ראוי כי כתב האישום יפנה לחלופות ההטרדה המינית המיוחסות לנאשם‪ ,‬אולם אין‬
‫לומר כי לנאשם לא ניתנה הזדמנות להתגונן – המתלוננות ויתר העדים נחקרו בפירוט רב‬
‫בחקירה נגדית ביחס לעובדות האישום ‪ ,‬וניתנה לבא ‪-‬כוח הנאשם הזדמנות מלאה לקעקע את‬
‫גירסתן‪ .‬קו ההגנה של הנאשם הינו כפירה גורפת בעובדות כתב האישום ולעניין זה אין נפקא‬
‫מינה לחלופות ההטרדה המינית שבחוק‪ .‬לפיכך רשאי בית הדין ‪ ,‬עפ"י סעיף ‪ 110‬מא לפקודת‬
‫בתי הסוהר ‪ ,‬התשל"ב‪ ,1971 -‬לבחון האם הוכחו יסודות העבירה‪ ,‬גם אם לא נטענו בכתב‪-‬‬
‫האישום‪.‬‬
‫‪ )6‬אשר לחלופה של מעשים מגונים אליה מפנה‪ ,‬למעשה‪ ,‬כתב האישום ‪-‬‬
‫לטענת ב"כ הנאשם ‪ ,‬נדרש בסעיף זה "מעשה"‪ ,‬ממש‪ ,‬הנעשה באדם אחר‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫לעומתו טוענת התביעה כי אמירותיו של הנאשם הן בגדר "מעשים" והן נועדו לשם גירוי‪ ,‬סיפוק‬
‫או ביזוי מיניים‪.‬‬
‫בניגוד לרוב עבירות המשמעת בהן נדרש יסוד נפשי של התרשלות (סעיף ‪ 106‬לפקודת בתי‬
‫הסוהר)‪ ,‬המעשה המגונה מוגדר לפי מטרתו (לשם גירוי וכו') ‪ .‬נדרשת מודעות לכל יסודות‬
‫העבירה ומטרה של ביזוי‪ ,‬סיפוק או גירוי מיני‪.‬‬
‫ניתן אמנם למצוא דעות לפיהן בעבירת המעשה המגונה לא הוגבלה הגדרת ה"מעשה" לכלל‬
‫הגדרה פיזית כלשהי (ראה מאמרו של גבריאל הלוי‪" ,‬היסוד העובדתי בעברות המין בישראל")‪.‬‬
‫ייתכנו מקרים בהם עבירה של מעשה מגונה לא תדרוש מגע פיזי של המבצע בקורבן‪.‬‬
‫א ם מתקיים אלמנט של מיניות גלויה‪ ,‬ומעשי הנאשם הם לא הגונים‪ ,‬לא מוסריים ולא צנועים‪ ,‬די‬
‫יהיה באלמנט המיניות – ללא צורך במגע פיזי – על מנת לגבש את היסוד העובדתי של עבירת‬
‫מעשה מגונה (ע"פ ‪ 9603/09‬פלוני נ' מ"י‪ ,‬ע"פ ‪ 9012/08‬פלוני נ' מ"י)‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬איננו סבורים כי נ סיבות תיק זה הן הנסיבות הראויות להיכלל בגדר "מעשה מגונה" ‪-‬‬
‫ראשית בהידרש הוכחת כוונה מיוחדת בעת ביצוע ה"מעשה"‪ -‬לא עמדה התביעה בנטל המוטל‬
‫עליה להוכחת רכיב זה של העבירה‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬נסיבות תיק זה לא מצדיקות‪ ,‬לטעמנו‪ ,‬פרשנות כה מרחיקת לכת‪ ,‬הרואה בשתי האמירות‬
‫שנאמרו ע"י הנאשם משום מעשה מגונה‪.‬‬
‫‪ ) 7‬אשר לחלופה המייחסת לנאשם "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או‬
‫למיניותו"‪ -‬אין ספק כי אמירות מסוג זה שהופנו ע"י הנאשם למתלוננת יש בהן כדי‬
‫לבזות ו‪/‬או להשפיל‪ .‬עם זאת‪ ,‬חלופה זו לא נכללה בכתב האישום‪ ,‬נזכרה לראשונה‬
‫בסיכומי התביעה מבלי שהונחה בפני בית הדין תשתית לקביעה כי הביזוי או ההשפלה‬
‫התייחסו למינה או למיניותה של המתלוננת (כגון ‪ ,‬למשל ‪ ,‬התבטאות בעלת אופי מיני‬
‫מובהק המתייחסת לאיבר אינטימי בגופה של המתלוננת – ראה עש"מ ‪1599/03‬‬
‫טאפירו נ' נציבות שירות המדינה)‪ .‬בנסיבות אלה יש לנקוט בפרשנות המקלה עם‬
‫הנאשם (ראה סעיף ‪( 34‬כא) לחוק העונשין)‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫‪ )8‬אשר לחלופה המייחסת לנאשם "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם‪ ,‬המתמקדות במיניותו" –‬
‫בניגוד לטענת ב"כ הנאשם‪ ,‬אין זה מתחייב כי ההתייחסויות האמורות בסעיף ‪ )4( 3‬לחוק‬
‫למניעת הטרדה מינית תתרחשנה במספר אירועים שונים ‪ ".‬נוסחו המילולי של החוק אינו תומך‬
‫בפרשנות צרה כזו‪ ,‬וגם תכליתו ומטרותיו אינן הולמות פרשנות כזו‪ .‬אין הבדל של ממש‬
‫בעוצמת הפגיעה בכבודו של אדם המוטרד מינית כאשר מופנות אליו הצעות או התייחסויות‬
‫חוזרות בעלות אופי מיני במסגרת אירוע אחד‪ ,‬לבין מצב דומה המתרחש במהלך מספר‬
‫אירועים‪( "...‬עש"מ ‪ 2192/06‬רחמני נ' נציבות שירות המדינה‪).‬‬
‫מאחר שלא הוכח כי המתלוננת הראתה לנאשם כי אינה מעוניינת בהתייחסויות האמורות‪,‬‬
‫משזו העידה בעצמה כי השיבה לאמירותיו באופן ציני ‪ ,‬הרי שלצורך קיומה של חלופה זו היה‬
‫על התביעה להוכיח קיומה של מרות בין הנאשם לבין המתלוננת‪ ,‬וניצולה של מרות זו ע"י‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫הביטוי "יחסי מרות" בהוראת סעיף ‪(3‬א)(‪ )6‬לחוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬אשר בהתקיימם לא‬
‫מוטל על התביעה להוכיח כי הנפגע "הראה" היעדר הסכמה למעשים והביטויים המיניים‪,‬‬
‫מחייב בראש ובראשונה קביעת קיומם של יחסי מרות על ‪-‬פי אמות מידה אובייקטיביות‪ .‬קיומם‬
‫של יחסי מרות בין המטריד והמוטרד וניצולם על‪-‬ידי המטריד‪ ,‬מקימים הנחה לפיה המוטרד לא‬
‫נתן הסכמה מלאה וחופשית להתנהגותו של המטריד גם מבלי ש"הראה" את אי הסכמתו‬
‫להתנהגות זו (ר' עש"ם ‪ 2168/01‬חמני נ' נציבות שירות המדינה)‪.‬‬
‫המונח" מרות" אינו מוגבל ליחסים של מעסיק או ממונה ישיר בלבד ‪.‬אלא כולל גם השפעה ‪,‬‬
‫סמכות ומרות עקיפה במקום העבודה (עש"מ ‪ 1599/03‬טאפירו נ 'נציבות שירות המדינה)‪.‬‬
‫לצורך התגבשות העבירה‪ ,‬לא די בקיומה של "מרות " לבדה‪ ,‬אלא נדרש כי בנוסף לה‪ ,‬יתקיים‬
‫יסוד של "ניצול המרות"‪.‬‬
‫"ניצול משמעו שימוש לרעה בסמכותו או בכוחו של הממונה להשפיע על מעמדה או עתידה‬
‫של הכפופה למרותו על מנת להשיג הסכמתה למעשים המיניים וכדי לכפות את רצונו עליה"‬
‫( ע"פ ‪ 10489/06‬עופר נ" מ"י)‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫במקרה שבפנינו‪ ,‬קבענו אמנם כי התביעה אינה מנועה מלטעון לקיומם של התנאים המקימים‬
‫את יסודות העבירה על פי סעיפים ‪ 3‬א) ‪ 3 + 4‬א) ‪ 6‬ג‪ , .‬הגם שאלה לא פורטו בכתב האישום‪ ,‬אך‬
‫עדיין עליה להוכיח קיומם‪.‬‬
‫אליבא דתביעה בסיכומיה‪ ,‬מערכת יחסים של אחראי מרפאה וחניכה התלויה בו לעניין טיפול‬
‫ומענה רפואי מקיימת את דרישת ניצול יחסי המרות‪.‬‬
‫טענה זו אינה מובנת מאליה והיא טעונה הוכחה ‪ .‬במהלך הדיון בפנינו לא הועלתה כל‬
‫התייחסות לסוגיה זו‪ ,‬שתצביע על קיומם של יחסי מרות‪ .‬לא השתכנענו במידה שמעבר לכל‬
‫ספק סביר‪ ,‬כי התקיימו יחסי מרות בין הנאשם למתלוננת‪ ,‬וכי יחסים אלה נוצלו על ידו‪ ,‬ולא‬
‫ניתנה לנאשם ההזדמנות להתגונן בפני הטענה אודות קיומם של יחסי מרות וניצולם של יחסים‬
‫אלה‪.‬‬
‫לפיכך לא ניתן לעשות שימוש במקרה זה בסעיף ‪ 3‬א) ‪)6‬ג) לחוק‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא הוכח במידה הנדרשת כי המתלוננת הראתה באופן סביר לנאשם שאינה‬
‫מעוניינת בהתייחסויותיו המיניות כלפיה‪ .‬ולפיכך לא ניתן להחיל על המקרה שבפנינו את סעיף‬
‫‪ 3‬א) ‪ 4‬לחוק למניעת הטרדה מינית ‪.‬‬
‫‪ )9‬לסיכום עניין זה‪ ,‬הגם שאמירותיו של הנאשם למתלוננת נשאו אופי מיני‪ ,‬לא שוכנענו במידה‬
‫שמעבר לכל ספק סביר כי הן נכנסות לגדר אחת החלופות של סעיף ‪ 3‬לחוק למניעת הטרדה‬
‫מינית‪ ,‬אליו מפנה סעיף ‪ 29‬לתוספת השניה לפקודת בתי הסוהר‪ .‬נהג‬
‫ב‪.‬‬
‫התנהגות שאינה הולמת סוהר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית‬
‫השירותר‬
‫‪ )1‬עבירה זו מיוחסת לנאשם בכתב האישום בגין כך שאמר למתלוננת שהיא באה הרבה למרפאה‬
‫והוא עוד יחשוב שהיא מתגעגעת אליו‪ ,‬שהרבה לומר למתלוננת שיש לה עיניים יפות‪ ,‬ושאמר‬
‫לה שכבר היו לו בנות ‪.18‬‬
‫‪ )2‬לטענת ההגנה ‪ ,‬לא ביצע הנאשם כל התנהגות שאינה הולמת ‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬משראה כי מצבה של‬
‫המתלוננת אינו מצדיק מתן חופשת מחלה או שחרור כל שהוא הוא התעקש שתשוב לכתה‬
‫‪42‬‬
‫ותשתתף בלימודים‪ ,‬הוא הגיב למחמאה שנתנה לו המתלוננת ‪,‬הוא ביקש לשמור על אוירה‬
‫טובה ומנומסת עם כל הנבדקות ולא רק עם המתלוננת ולכן חש "חובה" להשיב במחמאה כפי‬
‫שמקובל בין הסוהרים גם כאשר יש הבדלי דרגות‪.‬‬
‫‪ )3‬עבירת המשמעת של התנהגות שאינה הולמת סוהר מהווה "עבירת סל" והגדרתה רחבה מזו‬
‫המתארת "הטרדה מינית" וכוללת כל התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של‬
‫הארגון‪.‬‬
‫‪ )4‬אשר לכך שהנאשם הרבה לומר למתלוננת כי היא יפה ‪ -‬ככלל‪ ,‬אמירות אלה‪ ,‬במשמעותן‬
‫הרגילה‪ ,‬כאשר הן נאמרות במנותק ממעשה העלול להתפרש כמיני‪ ,‬אינן אמירות פסולות‪ ,‬ואף‬
‫המתלוננת עצמה הצהירה כי בתחילה לא ראתה בהן כל פסול‪.‬‬
‫‪ )5‬דא עקא‪ ,‬שלא ניתן להפריד מלים אלה שנאמרו ע"י הנאשם‪ ,‬מאמירותיו האחרות כלפי‬
‫המתלוננת שקבענו כי אכן נאמרו ‪ ,‬אותן אמירות בגינן הואשם הנאשם בעבירת הטרדה מינית‬
‫ויש לראותן כמיקשה אחת לצורך בחינת עבירת המשמעת של התנהגות שאינה הולמת סוהר‪.‬‬
‫כאן המקום להידרש ‪ ,‬שוב‪ ,‬לסעיף ‪ 110‬מא לפקודת בתי הסוהר ‪ ,‬התשל"ב‪ ,1971 -‬הקובע ‪:‬‬
‫" בית דין למשמעת רשאי להרשיע נאשם בעבירת משמעת שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות‬
‫שהוכחו לפניו‪ ,‬אף אם עובדות אלו לא נטענו בכתב האישום‪ ,‬ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות‬
‫סבירה להתגונן‪ ".‬סעיף זה קובע הסדר דומה לזה שבדין הפלילי ‪ -‬סעיף ‪ 184‬לחסד"פ‪ .‬דרישת‬
‫ההזדמנות הסבירה להתגונן בסעיף ‪ 184‬לחסד"פ פורשה בפסיקה ככוללת שני יסודות‪ .‬האחד‪,‬‬
‫הוא אפשרות טכנית לנהל את ההגנה‪ ,‬דהיינו להשמיע עדים ולהביא ראיות לעניין העובדות‬
‫המשמשות בסיס להרשעה‪ .‬היסוד השני הוא הזדמנות סבירה לפתח ולייצב קו הגנה כנגד אישום‬
‫שאינו מופיע בכתב האישום אך עולה מתוך העובדות שהובאו בפני בית המשפט (ראה ‪:‬עש"מ‬
‫‪ 2203/05‬בני מדר נ 'נציבות שירות המדינה)‪.‬‬
‫לעניין היסוד השני‪ ,‬השאלה היא האם הנאשם הופתע‪ ,‬והאם כתוצאה מכך נמנעה ממנו‬
‫האפשרות לפתח קו הגנה חדש שיש בו כדי להתגונן כנגד האישום אשר לא נזכר בכתב האישום‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬העובדות פורטו בכתב האישום ‪ ,‬גם אם בהקשר של עבירת משמעת אחרת ‪,‬‬
‫נזכרו שוב ושוב במהלך המשפט והנאשם מסר גרסתו לגביהן ‪ ,‬כך שבוודאי שלא נשללה‬
‫מהנאשם האפשרות הטכנית לנהל הגנתו‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬אין לבחון כל אחת מאמירותיו של הנאשם למתלוננת כשהיא לעצמה ובמנותק מההקשר‬
‫ומהאופן שבהם נאמרו הדברים‪ ,‬אלא יש ללמוד על אופיין ממכלול נסיבות האירוע נשוא‬
‫האישום‪.‬‬
‫אין בעובדה שהנאשם לא הורשע בעבירה של הטרדה מינית כדי לשלול את הקביעה כי הדברים‬
‫שנאמרו למתלוננ ת על ידו הינם בעלי אופי מיני מובהק שאינם ראויים בנסיבות הנתונות‪.‬‬
‫‪" )6‬התנהגות שאינה הולמת סוהר " מקיפה קשת של אופני התנהגות אשר על ‪-‬פי הערכים בארגון‪,‬‬
‫אינם ראויים לסוהר‪ ,‬לא כל שכן סוהר בתפקידו ‪ ,‬בגילו ובמעמדו של הנאשם‪.‬‬
‫בפסיקה נקבע כי "התנהגות שאינה הולמת" היא מושג בעל רקמה פתוחה אשר ניתן לכלול בו‬
‫מגוון של התנהגויות שאינן ייחודיות למקצוע או לתפקיד מסוים‪ ,‬אלא כאלה שעל‪-‬פי טיבן יש‬
‫בהן כדי "‪...‬להעכיר את האווירה‪ ,‬לשבש את יחסי העבודה‪ ,‬לערער את יחסי האמון מצד הציבור‬
‫או לחבל בדרך אחרת בתיפקוד התקין של הארגון" (ר' בג"ץ ‪ 7074/93‬סויסא נ' היועץ המשפטי‬
‫לממשלה ; ער"מ ‪ 1351/95‬בעניין פינקלשטיין ) ‪.‬‬
‫אף שלעתים הגדרת גבולות ההתנהגות הבלתי הולמת איננה פשוטה כלל ועיקר‪ ,‬במקרה דנן‬
‫המלאכה אינה קשה‪ .‬הנאשם‪ ,‬סוהר קבע‪ ,‬כבן ‪ ,40‬שימש בתפקיד אחראי המרפאה בבית הספר‪.‬‬
‫מעמד זה מחייב אותו להקפיד הקפדת‪-‬יתר על רמת התנהגות ראויה‪ .‬המתלוננת הינה חיילת‬
‫המבצעת שירותה הצבאי במסגרת שב"ס‪.‬‬
‫הנאשם העיד ‪ ,‬מחד‪ ,‬כי התריע מספר פעמים על כך שחניכות מופנות למרפאה ללא ליווי‪,‬‬
‫ומאידך‪ ,‬למרות שמספר ביקוריה של המתלוננת גרמו לו לומר למפקד הקורס שהיא "נדלקה‬
‫עליו" וגרמו למ פקד הקורס לכנותה "החברה שלך"‪ ,‬לא פעל כפי שמצופה היה ממנו לפעול‪,‬‬
‫וכפי שפעלו‪ ,‬על פי עדותם‪ ,‬עדי ההגנה‪ ,‬ולא סירב לקבלה‪ ,‬אלא הכניס אותה למרפאה ואף היפנה‬
‫כלפיה אמירות בוטות בעלות גוון מיני‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫התנהגות זו‪ ,‬שאך כפסע בינה לבין הרשעה בעבירת הטרדה מינית‪ ,‬אינה מצופה מסוהר במעמדו‬
‫של הנאשם‪ .‬היא אינה הולמת סוהר ויש בה כדי לפגוע בתדמית הארגון בעיני הציבור ‪.‬‬
‫אשר על כל האמור‪ ,‬אנו מכריעים דינו של הנאשם כדלקמן ‪:‬‬
‫באישום הראשון ‪:‬‬
‫‪ .1‬אנו מזכים את הנאשם מעבירת משמעת של הטרדה מינית משלא הוכחו מעבר לכל‬
‫ספק סביר היסודות המגבשים את העבירה ‪.‬‬
‫‪ .2‬אנו מרשיעים את הנאשם בהתנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬עבירת משמעת על פי‬
‫סעיף ‪ 3‬לתוספת השניה לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) ‪ ,‬התשל"ב‪.1971-‬‬
‫באישום השני ‪:‬‬
‫אנו מזכים את הנאשם בשל הגנה מן הצדק‪.‬‬
‫ניתן היום‪.4.3.2014 ,‬‬
‫____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_____________‬
‫גנ"מ נילי טולדנו‬
‫שופטת‬
‫‪45‬‬
‫_____________‬
‫איאן דומניץ‪ ,‬עו"ד‬
‫שופט (סג"ד בדימ‪).‬‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪" .1‬במסגרת בחינת התאמתם של אמצעי המשמעת להשגת תכליות דיני המשמעת‪ ,‬יש לייחס‬
‫משקל לשיקולים שונים‪ ,‬וביניהם – טיבה של עבירת המשמעת‪ ,‬מיהות העובד‪ ,‬ואופייה של‬
‫המערכת אליה הוא משתייך‪ ,‬ככל שהדבר מקרין על נורמות ההתנהגות שהוא חייב‬
‫בשמירתן ‪ .‬באשר לאופייה של העבירה‪ ,‬נבחנים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬חומרתה של העבירה‪ ,‬היקפה‪,‬‬
‫האם מדובר באירוע חד פעמי או במעשים שהם בבחינת שיטה‪ ,‬ומידת הקשר בין העבירה‬
‫לבין תפקידו של העובד ‪ ...‬בשקילת מיהותו של העובד‪ ,‬נבחנים אופי התפקיד בו הוא‬
‫משמש; מידת בכירותו של העובד בשירות הציבורי‪ ,‬והיקף אחריותו על עובדים אחרים‪,‬‬
‫העשויים להשפיע על חומרתם של אמצעי המשמעת ‪ .‬כן מובאת בחשבון מיהותה של‬
‫המערכת בשירות המדינה אליה משתייך העובד‪ ,‬במקום שעשוי להיות לדבר משקל מיוחד‬
‫המקרין על נורמות ההתנהגות החלות על העובד‪( " .‬עש"מ ‪ 3666/06‬בעניין אסדי)‪.‬‬
‫‪ .2‬לצורך גיבוש החלטה לעניין מידתם של אמצעי המשמעת במקרה דנן‪ ,‬שקל בית הדין‬
‫בכובד ראש את טיעוני הצדדים ‪,‬את טיב עבירת המשמעת‪ ,‬את תכלית הדין המשמעתי‬
‫ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .3‬כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של הטרדה מינית ושל התנהגות שאינה הולמת סוהר‪.‬‬
‫הוכח כי הנאשם היפנה כלפי המתלוננת‪ ,‬בעת שזו פנתה למרפאה‪ ,‬אמירות בוטות בעלות‬
‫גוון מיני‪.‬‬
‫הנאשם הורשע בסופו של יום בהתנהגות שאינה הולמת סוהר‪.‬‬
‫‪ .4‬איננו רואים בעובדת זיכויו של הנאשם מעבירת המשמעת של הטרדה מינית‪ ,‬בוודאי‬
‫מהטעמים בגינם זוכה‪ ,‬והרשעתו בעבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬משום‬
‫נסיבה לקולא‪ .‬התוספת השניה לפקודת בתי הסוהר אינה קובעת מידרג חומרה לעבירות‬
‫המשמעת המנויות בה‪ .‬אילו היה הנאשם מורשע בהטרדה מינית ‪ ,‬ייתכן והיה מקום לקבל‬
‫את דברי ב"כ הנאשם כי מדובר באמירות‪ ,‬המצויות בצידה הקל של קשת האפשרויות‬
‫‪46‬‬
‫המקיימות את העבירה‪ .‬לא כך הדבר כאשר מורשע סוהר בעבירת התנהגות שאינה הולמת‬
‫סוהר‪ ,‬עליה נאמר כי היא "מושג בעל רקמה פתוחה"‪.‬מדובר בהתנהגות "ששום ארגון או‬
‫מקצוע ‪,‬אינו יכול לסבול ‪,‬משום שאם היא תיהפך התנהגות מקובלת באותו ארגון או‬
‫מקצוע ‪,‬יהיה בכך כדי להעכיר את האווירה ‪,‬לשבש‬
‫את יחסי העבודה ‪,‬לערער את יחסי האמון מצד הציבור או לחבל בדרך אחרת‬
‫בתיפקוד התקין של הארגון‪( ".‬ראה עש"מ ‪ 3849/03‬מיכל אלבז נ' נציבות שירות המדינה ) ‪.‬‬
‫התנהגותו של הנאשם אינה ברף נמוך של חומרת עבירה המשמעת של התנהגות שאינה הולמת‬
‫סוהר‪.‬‬
‫‪ .5‬שירות בתי הסוהר מהווה מערכת היררכית שהמשמעת ודרכי ההתנהגות בה חייבים להיות‬
‫ללא דופי (בג"ץ ‪ 3575/08‬שמעון נ' השר לבטחון פנים ואח')‪ .‬חובת השמירה על נורמות‬
‫של טוהר מידות ונקיון כפיים‪ ,‬ככל שהיא מחייבת בשירות הציבורי כולו‪ ,‬חלה ביתר שאת‬
‫על עובדי ציבור הנימנים על מערכת אכיפת החוק‪ ,‬לא כל שכן כאשר מדובר במסגרת‬
‫היררכית‪ ,‬בה משרתות זו לצד זו‪ ,‬אוכלוסיות שונות‪ ,‬נגדים וקצינים‪ ,‬סוהרי קבע ‪ ,‬בנות ובני‬
‫שירות לאומי וכן חיילים וחיילות שהוצבו לשרת כסוהרי חובה‪ ,‬ואשר עבורם מהווה שירות‬
‫בתי הסוהר מסגרת צבאית בה מחויבים הם לשרת מכוח חוק כופה‪.‬‬
‫‪ .6‬לעניין זה יש משמעות לכך שהתנהגות הנאשם‪ ,‬סוהר קבע ותיק‪ ,‬כבן ‪ ,40‬הנושא תפקיד‬
‫משמעותי בבית הספר‪ ,‬הופנתה אל סוהרת חובה שהיא למעשה חיילת צעירה‪ ,‬חסרת ניסיון‪,‬‬
‫במפגש ראשון עם מסגרת זרה וחדשה מחוץ לבית‪ ,‬מסגרת לא וולונטרית והיררכית‪.‬‬
‫התנהגות מסוג זה שבגינו הורשע הנאשם‪ ,‬פוגעת בחובת הנאמנות של הארגון למתגייסות‬
‫לשורותיו‪ ,‬לבני משפחותיהן ולחברה בכללותה‪.‬‬
‫‪ .7‬מעשיו של הנאשם מקבלים מישנה חומרה נוכח מעמדו כאחראי המרפאה בבית הספר ‪,‬‬
‫תפקיד בו נדרש ממנו לשמש דוגמא אישית ‪,‬ולעמוד בנורמות התנהגות ברף גבוה‪ .‬והרי‬
‫הנאשם העיד על עצמו במהלך הליך ההוכחות‪ ,‬כמי שתפקידו לתת לחניכים מוסר "לאו‬
‫דווקא לתת להם את הקטע המקצועי אלא גם את הקטע הערכי " (עמ' ‪ 132‬לפרוטוקול‬
‫‪47‬‬
‫ההוכחות) וכן סיפר כי החניכות נהגו לשתפו ‪ ,‬מתוקף תפקידו‪ ,‬בענייניהן האינטימיים‬
‫ביותר‪.‬‬
‫‪ .8‬במהלך שמיעת ההוכחות בתיק נוכחנו לדעת כי התנהגות הנאשם בגינה הורשע אינה בגדר‬
‫מעידה חד פעמית ‪ -‬הגם שהחלטנו שלא להרשיעו בגין האישום השני‪ ,‬קבענו כי הוכחו‬
‫עובדותיו וכי הנאשם היפנה אמירה שאינה ראויה גם כלפי המתלוננת באישום ‪ ,2‬חניכה‬
‫בקורס הקצינים ‪ ,‬בשעה שזו נבחנה על ידו‪ .‬כן נתנו אמון בעדויות לפיהן נהג הנאשם‬
‫להחמיא לחניכות ודחינו את הסברו כי נהג לעשות כן דווקא כלפי חניכות שאינן "נראות‬
‫טוב"‪ ,‬על מנת להעלות את בטחונן העצמי‪.‬‬
‫‪ .9‬אין לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שבחר לנהל את התיק‪ .‬זוהי זכותו הבסיסית של כל‬
‫נאשם‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא יוכל הנאשם לקבל את ההקלה הניתנת למי שמייתר את ההליך ‪.‬לעניין‬
‫זה נאמר‪:‬‬
‫" לנאשם זכות יסוד ובלתי מעורערת לנהל את הגנתו כפי הבנתו‪ .‬זכות זו הינה חלק בלתי‬
‫נפרד מאגד הזכויות העומדות לנאשם‪...‬ברם‪ ,‬עת עושה בית משפט במלאכת קביעת העונש‪,‬‬
‫רשאי גם רשאי הוא להביא בחשבון ‪ ,‬במניין שיקוליו‪ ,‬שיקולים דוגמת חיסכון בזמן‬
‫שיפוטי‪ ,‬נטילת אחריות על המעשה והבעת חרטה‪ .‬אין משמעות הדבר 'החמרה' עם אלו‬
‫הבוחרים לנהל את הגנתם עד תום‪ ,‬כי אם הקלה לגיטימית עם אלו הבוחרים להודות"‬
‫(רע"פ ‪ 3849/05‬תורג'מן נ' מדינת ישראל‪ ,‬צוטט ע"י בית המשפט המחוזי בתפ"ח ‪1015/09‬‬
‫מדינת ישראל נ' קצב) ‪.‬‬
‫‪ .10‬לא נוכל להתעלם מכך שהחרטה שהובעה ע"י הנאשם התייחסה בעיקר לכך שקיבל את‬
‫המתלוננת ל לא ליווי ולא "שמר על עצמו" כראוי וכי הצער בדבריו התייחס בעיקר למר‬
‫גורלו‪ .‬לא ניכרו בדבריו חרטה או צער על הפגיעה במתלוננת ועל המעילה באמון המערכת‪.‬‬
‫‪ .11‬בהתנהגותו פגע הנאשם בערכי שב"ס ובראשם ‪:‬‬
‫כבוד האדם‪ :‬האמירות אותן השמיע הנאשם יש בהן כדי פגיעה בוטה וזלזול בכבודה של‬
‫המתלוננת כאשה וכאדם‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫מקצועיות‪ :‬על הסוהר להקפיד על ריסון הכוח העומד לרשותו‪ .‬אין המדובר בהכרח בכוח פיזי‪.‬‬
‫יחסי הכוחות במקרה שלפנינו היו של חיילת שנזקקה לשירותיו המקצועיים של הנאשם‪ ,‬ויודגש‪,‬‬
‫אין כל משמעות למניעיה בפנייתה למרפאה ‪ -‬בין אם אכן לא חשה בטוב ובין אם ביקשה להשיג‬
‫הקלה במבחנים‪ .‬הנאשם פעל בחוסר מקצועיות כאשר ניצל מעמד זה להשמעת אמירות בעלות‬
‫גוון מיני ‪.‬‬
‫ממלכתיות ‪" :‬דיני המשמעת באו להבטיח את תדמיתו של השירות הציבורי ואת אמון הציבור‬
‫בו" יכולתו של השירות למלא את תפקידיו מותנית באמון הציבור‪ ,‬ביושר כפיהם ‪ ,‬הגינותם‬
‫וסבירותם של הסוהרים‪ .‬לאור תפקידו המיוחד של הסוהר וסמכויותיו‪ ,‬לאור חשיפתו לציבור‬
‫ומגעיו עמו‪ ,‬נדרשת מהשוטר הקפדה מיוחדת על קלה כחמורה‪ ,‬כדי לקיים את אמון הציבור בו‪" .‬‬
‫( ראה בג"צ ‪ / 9/6807‬סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה)‪.‬‬
‫הסוהר מייצג את שב"ס בפני הציבור ‪ ,‬אמונו של הציבור בשירות מותנה ‪ ,‬בין היתר‪ ,‬באופן‬
‫התנהגותו של הסוהר‪ .‬בהתנהגותו פגע הנאשם בתדמיתו של השירות כולו ‪.‬‬
‫דוגמא אישית ‪ :‬מדברי הנאשם בפנינו עולה כי חניכי הקורסים בבית הספר התייחסו אליו‪ ,‬מכוח‬
‫תפקידו כאחראי המרפאה‪ ,‬כאל מפקד‪ .‬ככזה‪ ,‬עליו להוות מופת ודוגמא‪ .‬בכך כשל הנאשם‪.‬‬
‫‪ .12‬התכלית העומדת בבסיס השתתם של אמצעי המשמעת על סוהר שהורשע היא כפולה ‪:‬‬
‫מניעת פגיעה בתפקודו של השירות ‪,‬בתדמיתו ובאמון הציבור בו מחד גיסא ‪,‬והרתעת‬
‫סוהרים אחרים לבל יכשלו במעשים דומים מאידך גיסא (עש"מ ‪ 5917/07‬גרה נ' נציבות‬
‫שירות המדינה)‪ .‬בבואו לגזור דינו של נאשם‪ ,‬על בית הדין לבחון תכליות אלו נוכח חומרת‬
‫העבירה שבוצעה‪ ,‬ולהגיע לנקודת איזון עונשית ראויה אשר תשלב בין התכליות האמורות‬
‫ותשקללן אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬באופן שהענישה תהיה מידתית ‪.‬‬
‫‪ .13‬לא יכולנו להתעלם מן העובדה שלמרות הנסיבות בגינן הועבר הנאשם מתפקידו‪ ,‬הוחלט‬
‫לשבצו שוב בתפקיד חובש‪ ,‬הנותן שירותיו ‪ ,‬בין היתר‪ ,‬לסגל בית הסוהר המונה גם סוהרות‬
‫ובהן חיילות חובה‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫‪ .14‬אשר לפסקי הדין שהוצגו בפנינו ע"י ב"כ הנאשם‪:‬‬
‫ בתיק ‪ 7/11‬של בית דין זה הורשע הנאשם‪ ,‬קצין בדרגתו‪ ,‬בהתנהגות שאינה הולמת סוהר‬‫בגין נסיבות עובדתיות חמורות יותר מאלה בגינן הורשע הנאשם‪ .‬הקצין הורשע במסגרת‬
‫הסדר טיעון בו הודה בביצוע העבירה‪ ,‬ובית הדין התבקש ע"י התביעה להשית עליו נזיפה‬
‫חמורה וקנס בגובה של שני ימי עבודה‪ .‬בית הדין אימץ את הסדר הטיעון בקובעו ‪:‬‬
‫"השיקול שהכריע את הכף לטובת כיבוד הסדר הטיעון הינו הודעת הצדדים כי בתום‬
‫הליכים אלו יעזוב הנאשם את השירות‪ .‬נתון זה‪ ,‬בצירוף השעייתו מהשירות‪ ,‬יש בהם משום‬
‫מחיר כבד בגין מעשי הנאשם ורק מטעם זה לא מצאנו לנכון לסטות מהסדר הטיעון ‪ ,‬שכן‬
‫הענישה שהתבקשה ע"י התביעה במסגרת הסדר הטיעון מקלה מאד עם הנאשם‪ .‬למען הסר‬
‫ספק‪ ,‬אין לראות באימוץ הסדר הטיעון בעניינו של הנאשם משום תקדים או הבעת סלחנות‬
‫או הבנה למעשי הנאשם ‪".‬‬
‫בכך נבדל פסק הדין מהתיק שבפנינו ‪.‬‬
‫ בתיק ‪ 66/09‬בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל הורשע הנאשם במסגרת הסדר‬‫טיעון על פי הודאתו בהתנהגות שאינה הולמת שוטר בגין אמירות נטולות גוון מיני‪.‬‬
‫ בתיק ‪ 83/10‬בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון‪,‬‬‫על פי הודאתו ‪ ,‬בהטרדה מינית של נשים בוגרות‪ ,‬נטל אחריות על מעשיהם ‪ ,‬הביע התנצלות‬
‫וצער על מעשיו‪ .‬על השוטר הוטל קנס של ‪ ₪ 3000‬תוך התחשבות בהמלצה לפטרו מן השירות‪.‬‬
‫בתיק ‪ 36/09‬בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל הוטל קנס של ‪ ₪ 2000‬תוך התחשבות‬‫בכך שהשוטר עמד בפני פרישה‪ .‬הנסיבות בגינן הורשע השוטר לא פורטו בגזר הדין‪.‬‬
‫ בפסק דין שניתן לאחרונה ע"י בית הדין למשמעת של משטרת ישראל נגזרו על שוטר שהורשע‬‫בהטר דה מינית ‪ ,‬בגין אמירות שהופנו לחיילות חובה‪ ,‬נזיפה חמורה והורדה בדרגה‪ ,‬שהיא‪,‬‬
‫לטעמנו‪ ,‬עונש חמור בהרבה מעונש של קנס כספי‪.‬‬
‫מלאכת האיזון בין השיקולים לאור תכלית הדין המשמעתי‬
‫‪51‬‬
‫‪ .15‬להלן נסכם בתמצית את השיקולים להחמרה בגזירת דינו של הנאשם למול הנסיבות‬
‫המקילות בעניינו‪.‬‬
‫‪ .16‬השיקולים לחומרה‪:‬‬
‫ הגוון המיני שבאמירות הנאשם למתלוננת ‪ ,‬בעת שזו באה אליו לצרכים רפואיים;‬‫ הפער בין האמירות לבין רף ההתנהגות המצופה מסוהר בכלל‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה מסוהר‬‫במעמדו ובתפקידו של הנאשם;‬
‫ פער הגילאים והמעמד בין הנאשם לבין המתלוננת;‬‫ העובדה שההתנהגות כוונה לסוהרת חובה במסגרת שירותה הצבאי;‬‫ הקביעה כי אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בהתנהגות המתאפיינת באמירות כאלה‬‫ואחרות המתייחסות למראן החיצוני של החניכות בבית הספר;‬
‫ העובדה כי החרטה שהביע הנאשם מתייחסת לנסיבות האירוע אך לא לאמירות עצמן ולא‬‫לפגיעה שנגרמה למתלוננת;‬
‫ הפגיעה בערכי שב"ס‪.‬‬‫ תכלית הדין המשמעתי והצורך להרתיע סוהרים מהתנהגות דומה לזו בגינה הורשע הנאשם‪.‬‬‫‪ .17‬השיקולים לקולא ‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫חוות הדעת הגבוהות והערכת הנאשם ע"י מפקדיו המקצועיים;‬
‫‪-‬‬
‫האירוע בעברו‪ ,‬בו סייע למניעת פגיעה בסוהר;‬
‫ האמון שניתן בו ע"י הארגון‪ ,‬שמצא לנכון לשבצו שוב בתפקיד חובש ‪ ,‬בבית סוהר בו‬‫משרתות בין היתר סוהרות חובה‪ ,‬ללא שהתקבלו תלונות לגביו;‬
‫ דברי הנאשם לפיהם קיימת אפשרות כי שירותו לא יוארך‪ ,‬ובכך תיגרם לו פגיעה קשה כתוצאה‬‫מהרשעתו‪.‬‬
‫‪ .18‬עמדנו על חומרת התנהגותו של הנאשם ‪.‬מנגד שקלנו את נסיבותיו האישיות ואת‬
‫ההערכות הגבוהות להן זכה ‪ .‬אלה גם אלה נבחנו מול התכלית המניעתית וההרתעתית של‬
‫אמצעי המשמעת‪ .‬בשים לב לכל אלה אנו מחליטים לגזור על הנאשם‪:‬‬
‫‪51‬‬
‫ נזיפה חמורה‪.‬‬‫ קנס בגובה של שבעה ימי עבודה‪ .‬על פי תלוש המשכורת שהועבר ע"י הנאשם מדובר בסכום של‬‫כ ‪ .₪ 5500 -‬סכום זה יחולק לשבעה תשלומים שווים‪.‬‬
‫ חמישה ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל באם יעבור הנאשם בתוך ‪ 3‬שנים מהיום עבירת‬‫משמעת בנסיבות של התנהגות ו‪/‬או אמירות בעלות גוון מיני‪ ,‬ויורשע בגין כך‪.‬‬
‫אנו מתירים את פרסום פסק הדין למעט פרטים מזהים של המתלוננות ושל הנאשם‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 18.3.2014 ,‬בפני הנאשם‪ ,‬בא כוחו וב"כ התביעה‪.‬‬
‫____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_____________‬
‫גנ"מ נילי טולדנו‬
‫שופטת‬
‫_____________‬
‫איאן דומניץ‪ ,‬עו"ד‬
‫שופט (סג"ד בדימ‪).‬‬
‫‪52‬‬
‫נאשם ‪ :‬רב כלאי_______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫‪ .1‬הנאשם ‪ ,‬אשר שימש בתקופה הרלבנטית כקצין תורן בביס"ר ____ ‪ ,‬הורשע על ידנו‬
‫בשימוש בכוח שלא כדין ובאי מילוי הוראה בעקבות הודאתו ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון ‪,‬‬
‫בעובדות הבאות‪:‬‬
‫ביום ‪ 21.5.2013‬בסמוך לשעה ‪ , 16:00‬ביקש ממנו אסיר שישחרר מעט את האזיקים בהם‬
‫היה כבול מאחר שאלה לחצו לו‪ .‬הנאשם סירב לבקשת האסיר והלה ביקש זאת שוב ושוב‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬כאשר הורה הנאשם לכבול את האסיר בשנית‪ ,‬קילל האסיר את הנאשם ואף איים‬
‫עליו שייפגע בו ובמשפחתו‪ .‬מיד ובסמוך‪ ,‬בעט הנאשם בגבו ובחזהו של האסיר‪.‬‬
‫הנאשם לא דיווח למפקדיו בכתב אודות השימוש בכוח שבוצע על ידו כלפי האסיר באירוע‪.‬‬
‫‪ .2‬במסגרת הסדר הטיעון עתרו הצדדים במשותף לעונשי נזיפה חמורה ‪ 5 ,‬ימי קנס ומחבוש‬
‫על תנאי‪.‬‬
‫‪ .3‬הנאשם משרת בשב"ס כ‪ 12 -‬שנים‪ .‬בעברו ‪ 3‬הרשעות משמעתיות בדן יחיד‪ ,‬האחרונה‬
‫משנת ‪ 2012‬בה הורשע באי מילוי הוראה בנסיבות של כבילת אסיר ללא קבלת אישור רופא‬
‫ואי מילוי טופס שימוש באמצעי ריסון‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫התובעת ביקשה להדגיש את החומרה בכך שהנאשם הורשע בשתי עבירות‪ ,‬הן של שימוש‬
‫בכוח שלא כדין והן בגין אי הדיווח על כך‪ ,‬שתי עבירות שאינן מצופות מכל סוהר שהוא‪,‬‬
‫על אחת כמה וכמה קצין במעמדו של הנאשם‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬נלקחו במסגרת שיקולי התביעה חוות הדעת הגבוהות עד גבוהות מאד לזכותו של‬
‫הנאשם‪ ,‬הודאתו בכתב האישום המתוקן‪ ,‬וחלוף הזמן ממועד האירוע‪ ,‬שאינו רובץ לפתחו‬
‫של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .4‬מטעם הנאשם הוגשו מכתבי הם של מפקדיו המלמדים על הערכתם אותו כקצין איכותי‪,‬‬
‫מקצועי ולויאלי‪.‬‬
‫לדברי ב"כ הנאשם האירוע אינו מאפיין את הנאשם ואת התנהגותו במשך שנות שירותו‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬עובר לאירוע התנגד האסיר לכבילתו‪ ,‬קילל ואיים על הנאשם בהתבטאויות שאין‬
‫ראוי לחזור עליהן ומכאן התגובה "הלא מוצלחת"‪ ,‬כהגדרתו‪ ,‬של הנאשם‪ .‬זאת‪ ,‬מבלי‬
‫להצדיק את השימוש בכוח או את אי הדיווח אודותיו‪.‬‬
‫הנאשם אמנם לא דיווח‪ ,‬אך לא ניסה להסתיר את האירוע והודה בו בהזדמנות הראשונה‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬מכך שעסקינן באירוע חד פעמי‪ ,‬ובנסיבות שקדמו לו ‪ ,‬עולה כי מדובר ברף חומרה‬
‫לא גבוה ולפיכך העונש המוסכם הינו ראוי ומאוזן‪.‬‬
‫הנאשם עצמו הביע צערו על האירוע‪ .‬לדבריו‪ ,‬הועבר מיד לאחר האירוע לביס"ר אחר‪,‬‬
‫ובמקביל הועבר לאותו בית סוהר גם המתלונן‪ ,‬כך שהנאשם המשיך לעבוד מול המתלונן‬
‫ללא אירועים חריגים‪.‬‬
‫לדברי הנאשם‪ ,‬ביומיים שקדמו לאירוע‪ ,‬במשך כל המשמרת בה שהה‪ ,‬הוא טיפל באסיר‬
‫המתלונן‪ ,‬במהלכם נדרש לא אחת שימוש בכוח בשל התנהגות המתלונן והסכנה שהיווה‬
‫לעצמו ולסביבתו והאירוע התרחש בסמוך לתום המשמרת‪ ,‬כאשר חלפו כ‪ 48 -‬שעות ללא‬
‫מנוחה‪.‬‬
‫‪ .5‬התרשמנו מכנות צערו של הנאשם ומכך כי הפיק את הלקח הנדרש מהמקרה‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫דיון‬
‫‪ .6‬אין צורך להרחיב באשר לחומרה שבעבירת שימוש בכוח שלא כדין כלפי אסירים הנתונים‬
‫למרות שירות בתי הסוהר והמשרתים בו‪ .‬לעניין זה הרחיב בית הדין בתיקים קודמים‪.‬‬
‫‪ .7‬ראוי להפנות לדברי בית המשפט העליון‪ ,‬בהתייחס לשוטרי משטרת ישראל‪ ,‬דברים שכוחם‬
‫יפה גם באשר לסוהרי שב"ס (ע"פ ‪ 64286‬מאיר אשש נגד מדינת ישראל)‪:‬‬
‫"שוטרי ישראל ‪,‬מלאכתם קשה ואחראית ‪,‬מלווה לא אחת סיכונים והתנכלויות ‪,‬והינם‬
‫ראויים לכל אהדה שיכולים בתי המשפט לתת להם ‪.‬אך במה דברים אמורים ? כל עוד הם‬
‫זוכרים וערים לכך שהסמכות והמרות שהוענקו להם ‪,‬רק לצרכי ביצוע התפקיד ניתנו‬
‫ואסור שיעשה בהם שימוש לרעה עליהם לשנן זאת לעצמם השכם והערב ‪,‬דוקא משום‬
‫שמלאכתם מחייבת לעתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכח ‪.‬המעבר מ"כח סביר"‬
‫לאלימות מיותרת הוא מהיר ומפתה וחלילה להם לעבור את הגבול ‪.‬עליהם לדעת ולהבין‬
‫כי אם יעברו את הגבול ואם ישתמשו לרעה בסמכויות שנתנו להם ‪,‬ובעיקר אם ינהגו‬
‫באלימות מיותרת ‪,‬לא יעניקו להם בתי המשפט אהדה"‪.‬‬
‫‪ .8‬חומרה יתרה יש לראות בכך שהנאשם נושא על כתפיו דרגות קצונה‪ .‬על המפקד להוות‬
‫דוגמא ומופת וסטנדרט ההתנהגות הנתבע ממנו הוא גבוה יותר‪ .‬לפיכך‪ ,‬עמו יש "להקפיד‬
‫ולדקדק כחוט השערה" (בג"ץ ‪ 1284/99‬פלונית נ' ראש המטה הכללי)‪.‬‬
‫‪ .9‬חומרת המעשה והעבירה בה הורשע‪ ,‬נסיבותיה‪ ,‬כמו גם היות הנאשם קצין‪ ,‬מהווים שיקול‬
‫לחומרה בבואנו לגזור את דינו‪.‬‬
‫‪ .10‬כאמור‪ ,‬התרשמנו כי החרטה שהביע בפנינו הנאשם הינה כנה ואמיתית‪.‬‬
‫הנאשם הודה בכתב האישום ובכך חסך הן מזמנו של בית הדין והן מהצורך לזמן עדים‪,‬‬
‫לרבות המתלונן‪.‬‬
‫‪ .11‬אל לנו להקל ראש בחומרתה של עבירת שימוש בכח שלא כדין כלפי אסיר ‪ .‬אין גם‬
‫להתעלם מתכליות הדין המשמעתי וביניהן ‪ -‬קביעת נורמות התנהגות ראויות והרתעת‬
‫‪55‬‬
‫סוהרים אחרים מלעשות שימוש בכוח המסור בידם כלפי האסירים עליהם הם מופקדים‪,‬‬
‫והעברת מסר כללי לציבור בדבר הקפדתה של המערכת על יושרתו של שב"ס ורמת‬
‫תיפקודו‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬גם אם משקל נסיבותיו האישיות של הנאשם פחות בדין המשמעתי בהשוואה‬
‫להליך הפלילי‪ ,‬אין להתעלם מהן כליל‪ .‬מן הדין כי יתקיים יחס מאוזן‪ ,‬מידתי וראוי בין‬
‫חומרת עבירת המשמעת שנעברה לבין נסיבותיו של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .12‬בהתחשב בכל אלה‪ ,‬אנו מוצאים כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים הינו סביר ומאוזן והחלטנו‬
‫לאמצו‪.‬‬
‫‪ .13‬לנוכח כל האמור לעיל ‪ ,‬אנו מטילים על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ב ‪ .‬חמישה ימי קנס שישולמו בחמישה תשלומים שווים‪.‬‬
‫(יוער כי עפ"י הנתונים שהועברו ע"י התביעה מדובר בסכום של כ‪ ₪ 3200 -‬ברוטו)‪.‬‬
‫ג‪ 5 .‬ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מהיום ‪ ,‬עבירה של‬
‫שימוש בכח כמשמעותה בפקודת בתי הסוהר ‪ ,‬ויורשע בגין כך בתקופת התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין בתוך ‪ 45‬ימים מהיום‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 12.5.2014 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬בא כוחו והתובעת‪.‬‬
‫_______________‬
‫גנ"מ עו"ד טל שורץ‬
‫אב"ד‬
‫________________‬
‫סג"ד רמי סלע‬
‫שופט‬
‫______________‬
‫עו"ד דרור טיטונוביץ‬
‫שופט ‪ -‬נציג ציבור‬
‫‪56‬‬
‫נאשם ‪ :‬רס"מ_______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬ששימש במועד הרלבנטי בתפקיד סוהר בטחון בביס"ר ____ (להלן ‪":‬הביס"ר")‬
‫הורשע בעבירת משמעת של שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪19‬א' לתוספת השנייה‬
‫לפקודת בתי הסוהר‪ ,‬בעקבות הודאתו‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון ‪ ,‬בכך שהכה בחוזקה בפלג‬
‫גופו העליון של עצור קטין ששהה במעצר עד תום ההליכים בביס "ר ____ (להלן‪:‬‬
‫"העצור")‪ ,‬שסירב להיכנס לתא‪ .‬בהמשך‪ ,‬בעת שירדו השניים במדרגות‪ ,‬היכה הנאשם‬
‫ברגלו של העצור‪.‬‬
‫‪ .2‬במסגרת הסדר הטיעון ביקשו הצדדים כי נשית על הנאשם נזיפה חמורה ‪ ,‬חמישה ימי‬
‫ריתוק ומחבוש על תנאי‪.‬‬
‫‪ .3‬הנאשם גויס בשנת ‪ ,2001‬ללא עבר משמעתי‪ .‬בעקבות האירוע הועבר לביס"ר אחר‪.‬‬
‫‪ .4‬לדברי ב"כ התביעה אין מחלוקת שמדובר בעבירה חמורה וגם לאחר תיקון כתב האישום מן‬
‫הראוי היה להחמיר עם הנאשם ולמצות איתו את הדין‪ ,‬אך יחד עם זאת יש לקחת כל מקרה‬
‫לגופו‪ .‬במקרה זה מדובר בסוהר טוב שיש לגביו חוות דעת טובות ‪ .‬באשר לאירוע‪ ,‬מדובר‬
‫‪57‬‬
‫באסיר עם בעיות פסיכיאטריות ומטרת הנאשם באירוע היתה להרגיע את העניינים‪ .‬הנאשם‬
‫לא התעלם ולא הסתיר את האירוע‪ ,‬אלא הודה בקיומו ובטעותו‪ .‬לסוהר קשיים כלכליים‬
‫ולכן נמנעה התביעה מלעתור לעונש קנס וזה הומר מבחינתה לריתוק‪ .‬לפיכך מבקשת‬
‫התביעה כי בית הדין יכבד את הסדר הטיעון‪.‬‬
‫‪ .5‬הנאשם‪ ,‬שבחר שלא להיות מיוצג‪ ,‬אמר כי מטרת מעשיו באירוע היתה למנוע אירוע יותר‬
‫חמור‪ .‬לדבריו‪ ,‬תוך כדי הליכה לכיוון התא עזב אותו העצור ורץ לכיוון המדרגות‪ .‬מאחר‬
‫ויום לפני כן התרחש אירוע בו קילל העצור אסירים אחרים וירק עליהם ‪ ,‬חשש הנאשם כי‬
‫העצור ינסה להתאבד או יפתח בקטטה עם האסירים האחרים ‪ ,‬ולכן פעל כפי שפעל‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬פעל בפזיזות והוא מודה בטעותו‪ ,‬מתחרט על ביצוע העבירה ומתחייב כי הדבר לא‬
‫יחזור על עצמו‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .6‬בית דין זה חזר וקבע כי עבירת השימוש בכוח שלא כדין היא מן העבירות החמורות‬
‫שבעבירות המשמעת‪ ,‬שכן לבד מכך שהיא פוגעת בגופו ובכבודו של העצור‪ /‬האסיר כאדם‪,‬‬
‫יש בה כדי לפגוע בתדמית הארגון ובאמון שהציבור רוחש לו‪ ,‬ולאלו כידוע השפעה ישירה‬
‫על יכולתו של שירות בתי הסוהר למלא את תפקידיו‪.‬‬
‫מדובר בסטייה מהתנהגות המצופה מסוהר שהופקדו בידיו ע"י הארגון אמצעים להפעלת‬
‫כוח‪ .‬ריסון עצמי ושמירה על כבוד האדם וגופו הינם בגדר חובותיו היסודיות של סוהר‪,‬‬
‫בוודאי סוהר הבא במגע יומיומי עם אסירים‪.‬‬
‫יהיו הנסיבות אשר הובילו למעשהו נשוא ההרשעה של הנאשם אשר יהיו‪ ,‬בכל מקרה היה‬
‫עליו לנהוג באיפוק ולנקוט בצעדים החוקיים העומדים לרשותו‪.‬‬
‫‪ .7‬לזכותו של הנאשם עומדים הודייתו בעובדות כתב האישום ‪ ,‬חוות הדעת החיוביות בעניינו‪,‬‬
‫ועברו הנקי‪ .‬התרשמנו כי התנהגותו באירוע הינה חריגה בהתנהלותו של הנאשם ומצאנו‬
‫‪58‬‬
‫לנכון לייחס משקל אף לחרטתו ‪,‬שהתרשמנו מכנותה ‪,‬ולכך שלקח אחריות על מעשיו‬
‫ולמד את הלקח הנדרש‪.‬‬
‫‪ .8‬לא ניתן להתעלם גם מהנתונים שהוצגו בפנינו בדבר מצבו הכלכלי של הנאשם‪ .‬הטלת עונש‬
‫כספי במקרה כזה תפגע באופן קשה לא רק בנאשם אלא גם ‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬בבני משפחתו‪.‬‬
‫‪ .9‬באיזון שבין השיקולים שפורטו לעיל‪ ,‬נראה כי הסדר הטיעון אינו חורג מהסביר באופן שיש‬
‫בו כדי להצדיק סטייה ממנו‪ ,‬ולפיכך החלטנו לאמצו ואנו מטילים על הנאשם את העונשים‬
‫הבאים ‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ריתוק לתקופה של ‪ 5‬ימי עבודה‪.‬‬
‫ג‪ .‬מחבוש לתקופה של ‪ 5‬ימים אותו לא יישא הנאשם אלא אם יעבור‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מיום‬
‫מתן גזר דין זה ‪ ,‬עבירה של שימוש בכוח כמשמעותה בפקודת בתי הסוהר ‪ ,‬ויורשע בגין כך‬
‫בתקופת התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫לצדדים זכות לערער על פסק הדין בתוך ‪ 45‬ימים מהיום‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ ,8.4.14 ,‬בנוכחות הנאשם והתובעת‪.‬‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_______________‬
‫סג"ד אריאלה כליף‬
‫שופטת‬
‫‪59‬‬
‫______________‬
‫עו"ד זאב אפיק‬
‫שופט (נציג ציבור)‬
‫הנאשם ‪ :‬רס"ב _______‬
‫גזר הדין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫בתקופה הרלבנטית שימש הנאשם בתפקיד _____‪ .‬המתלוננת שירתה כבת שירות לאומי‪.‬‬
‫הנאשם הורשע בעבירות משמעת של הטרדה מינית ושל התנהגות שאינה הולמת בעקבות‬
‫הודאתו ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעובדות הבאות‪:‬‬
‫בחודש מרץ ‪ 2013‬לערך הגיעה המתלוננת למשרדו של הנאשם ומסרה לנאשם קלסרים‬
‫וחוצצים אותם התבקשה להעביר לו ‪ .‬הנאשם שאל את המתלוננת אם יש לה חבר וזו השיבה‬
‫שהיה ונגמר‪.‬‬
‫מיד בסמוך‪ ,‬ביקש הנאשם מהמתלוננת את ידה ותוך שמסתכל עליה אמר לה כי הוא רואה‬
‫שהיו לה חיים קשים ושהיו לה בעיות בלימודים‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬אחז הנאשם בידה של המתלוננת‪ ,‬קרב את שפתיו לשפתיה ואמר לה "תביאי לי‬
‫נשיקה בפה"‪ .‬המתלוננת לא נענתה לבקשה ושאלה את הנאשם מה הוא עושה‪ .‬בתגובה‪ ,‬אמר‬
‫לה הנאשם "טוב‪ ,‬לפחות תביאי נשיקה בלחי"‪.‬‬
‫על אף שהמתלוננת לא נתנה את הסכמתה‪ ,‬הנאשם בכל זאת נשק לה על לחיה‪ .‬המתלוננת‪,‬‬
‫‪61‬‬
‫בתגובה‪ ,‬שאלה את הנאשם מה הוא עושה והוא ענה "את כמו הבת שלי‪ ,‬אני רואה אותך‬
‫כבת" ובהמשך אמר לה שיש לו נסיעה ארוכה ואם היא רוצה היא יכולה להתקשר אליו ומסר‬
‫לה את מספר הטלפון הסלולרי שלו‪.‬‬
‫בהמשך ביקש הנאשם מהמתלוננת את מספר הטלפון הסלולארי שלה‪ ,‬אך זו סירבה למסור‬
‫לו‪.‬‬
‫ובלוְ וית חברתה‪ ,‬אמר לה‬
‫בחלוף מספר ימים‪ ,‬כשהמתלוננת הגיעה שוב‪ ,‬במסגרת עבודתה ִ‬
‫הנאשם "מה קרה? הבאת מישהו לשמור?" ובהמשך הוסיף ואמר לה "מה שהיה זה לא היה‪,‬‬
‫אני רואה אותך כבת ואת ילדה ממש צדיקה וצנועה"‪.‬‬
‫הנאשם הושעה בתאריך ‪ , 1.9.13‬וביום ‪ 1.8.2014‬פוטר מן השירות‪ ,‬בעקבות הרשעתו בתיק‬
‫זה‪.‬‬
‫טיעוני התביעה ‪:‬‬
‫התביעה בטיעוניה לעונש ביקשה כי יושתו על הנאשם נזיפה חמורה‪ ,‬קנס כספי והורדה‬
‫בדרגה‪ .‬לדברי התובעת הורשע הנאשם בעבירה חמורה הן כשלעצמה והן בנסיבותיה‪ ,‬באשר‬
‫מדובר ביחסי כוחות המתאפיינים בפערי גיל ומעמד בין הנאשם לבין המתלוננת‪ ,‬ובמיוחד‬
‫כשמדובר בבת שירות לאומי‪ ,‬שעל פי העובדות בהן הודה הנאשם‪ ,‬הראתה חוסר נוחות‬
‫מהתנהגותו והתבטאויותיו של הנאשם‪ .‬הנאשם פגע בהתנהגותו בערכי שב"ס ובהם כבוד‬
‫האדם‪ ,‬דוגמא אישית וממלכתיות‪.‬‬
‫במכלול שיקוליה הביאה התביעה בחשבון את שירותו הטוב של הנאשם מגיוסו בנובמבר‬
‫‪ , 1993‬חוות הדעת הגבוהות מאד‪ ,‬ובהן אף אחת ראויה לציון‪ ,‬הוותק שלו בארגון ועברו‬
‫הנקי‪.‬‬
‫לדברי התובעת שיקולים אלה נלקחו בחשבון הן במסגרת ההחלטה להעביר את עניינו מהליך‬
‫פלילי להליך המשמעתי והן בעתירת התביעה לטעון לעונש רק לאחר כניסת פיטורי הנאשם‬
‫לתוקף‪ ,‬וזאת על מנת שלא לפגוע בו כלכלית‪ ,‬במידה ובית הדין יורה על הורדה בדרגה‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫טיעוני ההגנה‪:‬‬
‫לדברי ב"כ הנאשם ‪ ,‬מצויות העובדות בהן הוא הודה ברף התחתון של עבירת ההטרדה‬
‫המינית הן בנסיבותיו והן בכך שמדובר במעשה יחיד וחד פעמי אשר הנאשם נטל עליו‬
‫אחריות מלאה‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬הנאשם שירת את הארגון באופן מקצועי ‪ ,‬איכותי ומסור למעלה מ‪ 21-‬שנים‪.‬‬
‫כתוצאה מהמעשה הנאשם הושעה למשך כשנה ועד לפיטוריו‪ ,‬והוא מנסה למצוא עבודה‪,‬‬
‫ללא הצלחה‪.‬‬
‫הנאשם נשוי ואב לשישה ילדים‪ .‬ה וגש מכתבה של רעיית הנאשם‪ ,‬אשר פירטה אודות‬
‫הטלטלה הקשה שפקדה את המשפחה והמחיר הכבד שגבה האירוע‪.‬‬
‫כן הוגשו מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה‪ ,‬לרבות הלוואות‬
‫בסכומים גבוהים שנאלצה ליטול‪ ,‬בעקבות תקופת השעייתו‪ ,‬ולאחר מכן פיטוריו‪ ,‬של‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫הנאשם עצמו אמר כי הוא בוש מהמעמד ‪ .‬לדבריו‪ ,‬האופן בו נהגו עמו אינו מידתי לחומרת‬
‫העבירה " שהייתה או לא הייתה"‪ ,‬כלשונו‪.‬‬
‫הנאשם סיפר כי חלק מילדיו אינם יודעים שאינו משרת עוד בשב"ס ואינם מודעים לקיומם‬
‫של ההליכים ולמעשים בגינם הועמד לדין‪ .‬הנאשם ביקש להתחשב במצבו הכלכלי הקשה‪,‬‬
‫בחוות הדעת הגבוהות שנזקפו לזכותו במהלך השירות ‪ ,‬ובמיוחד ביקש כי בית הדין יימנע‬
‫מהטלת עונש של הורדה בדרגה ‪ ,‬לאור המשמעות והחשיבות אותן מייחסים הוא וילדיו‬
‫לדרגותיו גם כיום‪ ,‬כאשר הוא לא עוד נמנה על השירות‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪.1‬‬
‫אמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין אינם מוטלים בחלל ריק ‪,‬אלא לצורך השגתה‬
‫של תכלית ברורה ‪,‬שהיא הגנה על השירות ‪ ,‬על תדמיתו בעיני הציבור ובמיוחד כדי להרתיע‬
‫סוהרים אחרים במעמדו של הנאשם ‪,‬כי לא ייכשלו במעשים מסוג זה‪ .‬בדין המשמעתי פוחת‬
‫‪62‬‬
‫המשקל שיש ליחס לנסיבות האישיות של הסוהר‪ ,‬ועם זאת לא יתעלם מהן בית הדין‪.‬‬
‫בכל מקרה ומקרה ‪,‬על בית הדין לשאול את עצמו ‪,‬האם אמצעי המשמעת המוטלים יש בהם‬
‫כדי לשרת את התכלית האמורה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫הטרדה מינית‪ ,‬כעבירת משמעת‪ ,‬כוללת צורות שונות ומשונות של התנהגות פסולה שיש לה‬
‫אופי מיני‪ .‬יש בהן‪ ,‬בקצה אחד‪ ,‬צורות קלות מבחינת הפסול המוסרי והפגיעה בקרבן‪ ,‬ויש‬
‫בהן‪ ,‬בקצה השני‪ ,‬צורות חמורות מבחינה זאת‪ .‬לכן ברור שהחומרה של אמצעי המשמעת‬
‫בכל מקרה ומקרה אמורה לתת ביטוי לחומרה של ההטרדה המינית באותו מקרה‪( .‬עש"מ‬
‫‪ 1928/00‬מדינת ישראל נ' ברוכין)‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫שיקולים לחומרה ‪:‬‬
‫מהותה של ההטרדה המינית מחייבת באופן עקרוני‪ ,‬כפוף לנסיבות של כל מקרה‪ ,‬גישה‬
‫מחמירה מצד בית הדין למשמעת ‪.‬‬
‫בית המשפט העליון הסביר מהו ייחודה של עבירת ההטרדה המינית‪ ,‬העומד בבסיס אותה‬
‫גישה מחמירה‪ ,‬אל מול עבירות משמעת אחרות‪:‬‬
‫עבירה זו‪ ,‬ככלל עבירות המשמעת‪ ,‬פוגעת בתפקוד ובתדמית של השירות הציבורי‪ .‬אך מעבר‬
‫לכך‪ ,‬ההטרדה מינית פוגעת גם באופן אישי בשותפים לעבודה‪ ,‬לא פעם פגיעה קשה‪ ,‬ולעתים‬
‫קרובות דווקא בעובדים פגיעים במיוחד‪ ,‬מחמת דרגה נמוכה או מעמד רופף במקום העבודה‪,‬‬
‫או מחמת סיבה אחרת‪ .‬עובדים אלה זכאים להגנה יעילה‪ ,‬גם לצורך התפקוד התקין של‬
‫השירות‪ ,‬הן על ידי הממונים עליהם‪ ,‬ואם אין די בכך‪ ,‬על ידי בית הדין‪.‬‬
‫הטרדה מינית שונה מעבירות משמעת אחרות בהיבט נוסף‪ .‬אפשר שאדם המוחזק בעיני עצמו‬
‫ובעיני יודעיו כאדם הגון‪ ,‬שלא יעלה על דעתו לבצע עבירות משמעת אחרות‪ ,‬יסתבך‬
‫ביודעין‪ ,‬ללא תחושה של אשמה‪ ,‬בעבירה של הטרדה מינית‪ .‬אדם כזה‪ ,‬היודע בדרך כלל‬
‫להבחין בין טוב לבין רע‪ ,‬יכול לתפוס מעשה של הטרדה מינית כאילו הוא מעשה של מה‬
‫בכך‪ ,‬אולי אפילו מעשה חינני של רוח נעורים‪ ,‬המתיישב עם תדמית של גבריות‪ ,‬ומכל מקום‬
‫מעשה טבעי‪ ,‬ולכן גם מעשה נסבל מבחינת המוסר החברתי‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫כיוון שתפיסה כזאת עלולה להיות רווחת בקרב עובדים הגונים‪ ,‬המבקשים להימנע מרע‪,‬‬
‫חשוב להעביר אליהם מסר חד ‪-‬משמעי האומר כי הטרדה מינית היא מעשה רע מכל בחינה‪,‬‬
‫ובכלל זה מבחינה מוסרית‪ ,‬ולכן היא נחשבת עבירה שיש עמה קלון‪.‬‬
‫עוד הוסיף בית המשפט‪ ,‬כי בשל מהותה של ההטרדה המינית‪ ,‬קיימת רתיעה מצד הקורבנות‬
‫להגיש תלונה רשמית נגד המטריד או להעיד נגדו במשטרה או בערכאה שיפוטית‪ .‬תלונה‬
‫כזאת כרוכה על פי רוב בחקירה מביכה על ידי הרשויות הממונות על אכיפת החוק‪,‬‬
‫ובעקבותיה מתן עדות וחקירה נגדית בפני ערכאה שיפוטית‪ ,‬בחשיפה אפשרית לפרסום‬
‫בתקשורת‪ ,‬ולעתים גם בתגובה פוגעת במקום העבודה‪ .‬כל אלה גורמים לכך שלעתים קרובות‬
‫קורבנות של הטרדה מינית סופגים את ההשפלה והמצוקה‪ ,‬ונמנעים מתלונה‪ ,‬כשהתוצאה‬
‫הסבירה היא שההטרדה תימשך ותציק‪ ,‬לאותו קרבן או לקרבן אחר‪ .‬גם בכך נבדלת ההטרדה‬
‫המינית מעבירות משמעת אחרות‪ ,‬בהן כל עובד יכול להניח שתוגש נגדו תלונה‪ ,‬אם יעבור‬
‫את העבירה‪ .‬זהו גורם מרתיע בעבירות משמעת בדרך כלל‪ ,‬אך גורם זה נחלש בעבירות של‬
‫הטרדה מינית‪ ,‬בגלל הרתיעה של קרבן העבירה מהגשת תלונה רשמית‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר הוא גוף בעל אופי מיוחד‪ ,‬המהווה מערכת היררכית שהמשמעת ודרכי‬
‫ההתנהגות בה חייבים להיות ללא דופי (בג"ץ ‪ 6208/04‬אבו עמרה נ' נציב שרות בתי הסוהר)‪.‬‬
‫לעניין זה דומים מאפייניו לאלה של צה"ל ושל משטרת ישראל‪.‬‬
‫בפסק דין בו נדונה סמכות מפכ"ל המשטרה בנוגע לפיטורי שוטר‪ ,‬נאמר ע"י בית המשפט‬
‫העליון‪:‬‬
‫" אכן‪ ,‬מעשי הטרדה מינית הם חמורים כשלעצמם‪ .‬הם חמורים פי כמה כאשר הם מתבצעים‬
‫במסגרת שירות המדינה; חומרה יתירה פי כמה נלווית להם כאשר הם נעשים בידי איש‬
‫משטרה‪ ,‬הנדרש מכוח תפקידו להתנהגות ברמה אתית גבוהה במיוחד‪ ,‬כמי שנמנה על מערכת‬
‫אכיפת החוק ‪( "...‬בג"צ ‪ 8225/07‬סדיק נ' מפכ"ל המשטרה ואח')‪.‬‬
‫עניין נוסף עליו יש לתת את הדעת היא העובדה כי מעשי הנאשם בוצעו כלפי בת שירות‬
‫לאומי‪ .‬בנות השירות הינן נערות שעם סיום לימודיהן‪ ,‬תחת לשרת בצבא בחרו לשרת ‪ ,‬כל‬
‫‪64‬‬
‫אחת וטעמה עמה‪ ,‬במסגרת שירות לאומי בשב"ס‪ .‬לעניין זה ניתן לעשות הקבלה בין שב"ס ‪-‬‬
‫גוף בטחוני בעל מבנה היררכי‪ -‬לבין צה"ל ‪ ,‬ובין בנות השירות הלאומי ‪ -‬לחיילות‪.‬‬
‫על החומרה המיוחדת שבהטרדה מינית כלפי חיילות עמד כב' השופט זמיר (בענין ברוכין‬
‫הנ"ל ) באומרו כי אכן‪ ,‬האיסור על הטרדה מינית חל על כל אדם כלפי כל אדם‪ ,‬אך חומרה‬
‫מיוחדת נודעת להטרדה מינית של חיילת צעירה‪ ,‬חסרת ניסיון‪ ,‬במפגש ראשון עם מסגרת זרה‬
‫וחדשה מחוץ לבית‪ ,‬מסגרת לא וולונטרית‪ ,‬שבה היא נתקלת בהיררכיה צבאית ברורה‪.‬‬
‫דברים דומים נאמרו ע"י בית הדין הצבאי לערעורים‪" :‬חיילות צה"ל בשירות חובה‪ ,‬מוצבות‬
‫לתפקידיהן על פי בחירת המערכת הצבאית וקביעתה‪ .‬אין להן שיקול דעת היכן לשרת‬
‫ובמחיצתו של מי לשהות בעת ביצוע משימותיהן‪ .‬במצב עניינים כזה על המערכת לספק להן‬
‫הגנה ולטפל בחומרה במי שמטריד מינית"‪( .‬ע‪ 170/00/‬בעניין באדוס)‬
‫אמנם במקרה שלפנינו הנאשם לא היה מפקדה של המתלוננת ‪ ,‬ואף לא היה ממונה עליה‪,‬‬
‫אך הוא סוהר קבע‪ ,‬מבוגר ממנה בשנים רבות‪ ,‬ששימש בתפקיד בכיר בסביבת העבודה בה‬
‫התרחש האירוע ‪ .‬במצב זה היה מעמדו יציב וגבוה מזה של המתלוננת‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫נסיבות לקולה‪:‬‬
‫הנאשם הודה בפנינו בכתב האישום וחסך הצורך מניהול הליך וזימון המתלוננת לעדות‪.‬‬
‫הנאשם בן ‪ ,45‬נשוי ואב לשישה ‪ ,‬שירת בשב"ס מיום ‪.16.11.1993‬‬
‫חוות הדעת שקיבל ממפקדיו נעות בין "גבוהה מאד" ל"ראויה לציון מיוחד"‪,‬‬
‫בין היתר צויין בגיליונות ההערכה כי הסוהר " מבצע עבודתו בצורה ראויה לציון תוך גילוי‬
‫יכולות ניהול גבוהות‪ .‬מוערך מאד על ידי מפקדיו‪ ...‬סוהר מקצועי ביותר בתחום עיסוקו‪.‬‬
‫כושר ניהול והפעלת עובדים ברמה גבוהה ביותר ‪.‬מבצע את משימותיו ומטלותיו הרבות‬
‫באופן ראוי להערכה מיוחדת‪ .‬בעל מוטיבציה גבוהה ביותר‪ ,‬סוהר שקט ממושמע ‪,‬ומקבל‬
‫מרות‪...‬מנהל את ___ באופן מקצועי ‪,‬שיטתי ‪,‬עקבי ‪,‬ומסודר‪ .‬בעל ראייה קדימה ותכנון‪ ,‬מתן‬
‫מענה לצרכים ואילוצים שעולים באופן מפתיע‪".‬‬
‫‪65‬‬
‫שירותו הטוב והמבטיח של הנאשם נקטע באבחה בהשעייתו ובפיטוריו‪.‬‬
‫התרשמנו ‪ ,‬הן מהנאשם והן ממכתבה של רעייתו‪ ,‬כי הטלטלה הקשה שפקדה אותו ואת‬
‫משפחתו אינה רק כלכלית‪ .‬הנאשם הסתיר מילדיו במשך תקופה ארוכה את דבר השעייתו‬
‫ופיטוריו ואת הסיבה להם‪ .‬הגעתו לבית הדין ‪ ,‬הכרוכה במפגש עם פקודים ועמיתים היתה‬
‫קשה לו מאד‪ ,‬כעולה מבקשת באת‪-‬כוחו לפטור אותו מהתייצבות לשמיעת גזר הדין‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫הורדה בדרגה לאחר פיטוריו של הנאשם‪ ,‬אין לה ערך מוחשי ממשי‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬עולה מדברי הנאשם כי הדרגות הן השריד האחרון שנותר לו‪ ,‬לאחר פיטוריו‪ ,‬מדרך‬
‫החיים שבה בחר‪ ,‬והן ביטוי לשירותו הטוב ולהערכה הרבה ‪ ,‬לה זכה ממפקדיו‪.‬‬
‫בית די ן זה נקט בענישה של הורדה בדרגה בתיקים שעניינם הטרדה מינית בשני מקרים ‪ :‬תיק‬
‫ביד"מ ‪ 14/11‬ותיק ביד"מ ‪ . 17/11‬מבלי להפחית מחומרת עצם הרשעתו של סוהר בעבירת‬
‫הטרדה מינית‪ ,‬בשני תיקים אלה הורשעו הנאשמים בנסיבות חמורות לאין שיעור מנסיבות‬
‫תיק זה‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫מלאכת האיזון בין השיקולים לאור תכלית הדין המשמעתי ‪:‬‬
‫העונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם‪ ,‬אינו אלא תוצאה 'משוקללת' של השיקולים‬
‫השונים שיש להביאם בחשבון‪ .‬מלאכת 'שקלול' זו אינה מלאכה מדעית‪ ,‬אך היא אף אינה‬
‫מלאכה שרירותית‪ .‬היא עניין שבשיקול דעת‪ ,‬הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי‪ ,‬במסגרת‬
‫המדיניות העונשית הכללית ‪.‬‬
‫אילו היה הנאשם ממשיך לשרת בשב"ס‪ ,‬כי אז היתה משמעות לעצימות אמצעי הענישה אשר‬
‫יופעלו כנגדו‪ ,‬בבחינת "יראו וייראו"‪.‬‬
‫הנאשם הורחק לצמיתות מהארגון‪ ,‬הוא נותר נטול עיסוק‪ ,‬פרנסתו נפגעה והוא נקלע למצב כספי‬
‫קשה‪ .‬עולמו חרב עליו והוא דוגמא חיה למי שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא‪.‬‬
‫לעולם יהיה בהרשעתו ע"י בית הדין בעבירה של הטרדה מינית משום "אות קין" טבוע על‬
‫מצחו ‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫בשים לב לכל הנסיבות שפורטו לעיל ‪,‬נראה כי בעצם ההרשעה‪ ,‬בנוסף להטלת נזיפה חמורה‬
‫וקנס כספי שלא ימוטט כלכלית את משפחת הנאשם‪ ,‬הושג רכיב ההרתעה שבבסיס תכלית‬
‫הענישה המשמעתית ‪.‬‬
‫מלפני בית הדין חובה שיצא המסר כי הוא מביע שאט נפש מכל גילוי של הטרדה מינית‬
‫במסגרת השירות‪ ,‬אך אין הוא דוחק את הנאשם ליפול אל עברי פי פחת ‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬מבלי שיהיה בכך משום תקדים או משום העברת מסר סלחני כלפי המעשים‬
‫בגינם הורשע הנאשם‪ ,‬אנו מטילים עליו את אמצעי המשמעת הבאים ‪:‬‬
‫‪ ‬נזיפה חמורה‬
‫‪ ‬חמישה ימי קנס שייגבו בחמישה תשלומים שווים‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך ‪ 45‬ימים‬
‫הודע בפומבי היום ‪, 14.8.14 ,‬בנוכחות ב"כ הנאשם והתובעת‪.‬‬
‫______________‬
‫_______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫גנ"מ שלום יעקב‬
‫סג"ד ארנה אטלי‬
‫שופט (משפטן)‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫אב"ד‬
‫‪67‬‬
‫______________‬
‫נאשם ‪: 1‬סמל _____‬
‫נאשם ‪ :2‬סמל _____‬
‫גזר הדין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫‪ .1‬הנאשמים ‪ ,‬ששימשו במועד הרלבנטי כסוהרי בטחון‪ ,‬במעמד של סוהרי חובה‪ ,‬בבית‬
‫סוהר ____‪ ,‬הורשעו בעבירות משמעת של התנהגות שאינה הולמת סוהר ושל החזקת‬
‫ציוד של השירות בניגוד לפקודות השירות וללא הצדק סביר וזאת בעקבות הודאתם‬
‫בעובדות הבאות‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 16.12.2013‬נאשם ‪ 2‬שבר ועקר את צירי ארוניתו האישית של סוהר קבע‪,‬‬
‫המצויה בחדר מנוחה של אנשי הסגל ופתח את הארונית ‪ ,‬כל זאת תוך שנאשם ‪ 1‬עומד‬
‫בפתח החדר ושומר ומתצפת שאיש לא יגיע‪ .‬מיד בהמשך‪ ,‬הוציא נאשם ‪ 2‬מהארונית את‬
‫חגורו של הסוהר‪ ,‬נטל מהחגור את אזיקי היד ואת הגז המדמיע ואילו נאשם ‪ 1‬נטל את‬
‫האלה‪.‬‬
‫הנאשמים לקחו את הציוד המפורט לעיל לבתיהם שלא כדין‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫‪.2‬‬
‫נאשם מס' ‪ 1‬השתחרר מהשירות בתאריך ‪ 8.1.14‬ונדון בפנינו בהתאם לסעיף ‪ 110‬ב‪( .‬א)‪.‬‬
‫לפקודת בתי הסוהר‪ .‬נאשם מס' ‪ 2‬עדיין משרת כסוהר חובה בביס"ר ____‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫א‪ .‬לדברי התובעת‪ ,‬בטיעוניה לעונש‪ ,‬אין צורך להכביר במילים על חומרת מעשי שני הנאשמים‪,‬‬
‫עזות המצח וחציית קוים אדומים של פגיעה ברכוש של השירות‪ ,‬וגניבת ציוד של שב"ס‬
‫מסוהר קבע‪ ,‬חבר לעבודה‪ .‬לדבריה‪ ,‬לא ניתן לראות האירוע ככזה שנעשה כמשובת נעורים‪.‬‬
‫התביעה הדגישה כי אמנם הנאשמים הודו בביצוע המעשים‪ ,‬אולם זאת רק לאחר שסוהר‬
‫הקבע גילה שארוניתו נפרצה ורכושו נגנב והחל בירור בבית הסוהר‪ .‬מדובר בסוהרים ששרתו‬
‫תקופה ארוכה‪ ,‬ושמרו על מי שנלקחה חירותם בגין עבירות‪ ,‬ביניהן עבירות רכוש ‪ ,‬ולפיכך‬
‫עליהם להיות צחורים ונקיים יותר מכל אחד אחר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫באשר לנאשם מס' ‪- 1‬‬
‫הנאשם‪ ,‬כאמור השתחרר משירות החובה בינואר ‪. 2014‬‬
‫לחובתו ‪ 3‬הרשעות בדן יחיד‪ ,‬שלושתן מחודשים מרץ ‪ -‬אפריל ‪ ,2014‬שלושתן בנסיבות של‬
‫זלזול בהוראות ובכללי השירות‪.‬‬
‫חוות הדעת לגביו מפברואר ‪ 2012‬היתה "סבירה" ומינואר ‪" - 2013‬גבוהה"‪.‬‬
‫לדברי התובעת ‪ ,‬הענישה ההולמת את המעשים בגינם הורשע הנאשם כוללת עונש של‬
‫מחבוש‪ ,‬אולם מאחר והנאשם‪ ,‬כאמור‪ ,‬אינו עוד בשירות‪ ,‬מנוע בית הדין מלהשית עליו עונש‬
‫זה‪ .‬לפיכך עותרת התביעה לעונשי נזיפה חמורה וקנס כספי‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫באשר לנאשם מס' ‪- 2‬‬
‫עברו המשמעתי של נאשם זה נקי‪ .‬הנאשם התגייס לשירות חובה בספטמבר ‪.2012‬‬
‫בחוות דעת מפברואר ‪ 2013‬ההערכה לגביו היתה "טעונה שיפור" ואילו במרץ ‪2014‬‬
‫"סבירה"‪ .‬בחוות דעת זו צויין ‪ ,‬מחד‪ ,‬כי הוא "נגרר אחרי אחרים" ומאידך ‪ -‬כי הינו סוהר טוב‬
‫בעל רצון להצליח וכי לאחר "טעות שהיתה לו" הוכיח את עצמו מחדש‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬בעקבות האירוע היתה כוונה להחזיר את נאשם ‪ 2‬לצה"ל‪ ,‬אך הוא נשאר‬
‫בשב"ס לבקשת מפקדו‪ ,‬מפקד ביס"ר ____ ‪ ,‬שביקש ליתן לו הזדמנות ולהשאירו ביחידה‪.‬‬
‫מאחר ולא ניתן‪ ,‬כאמור‪ ,‬להטיל עונש של מחבוש על נאשם מס' ‪ 1‬ומכיוון שחלקיהם של‬
‫השניים באירוע היו דומים‪ ,‬סבורה התביעה שאין להפלות בין הנאשמים ומטעם זה לא עתרה‬
‫להטלת עונש של מחבוש על נאשם מס' ‪ , 2‬וביקשה כי נשית עליו נזיפה חמורה‪ ,‬קנס כספי‪,‬‬
‫הורדה בדרגה ומחבוש על תנאי‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫הנאשמים בחרו שלא להיות מיוצגים‪ ,‬על אף שניתנה להם האפשרות לקבל ייצוג עפ"י נהלי‬
‫שב"ס‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫טיעוני נאשם מס' ‪1‬‬
‫לדברי נאשם זה‪ ,‬המעשים נעשו ב"רגע של שטות" ‪ ,‬הוא לא הבין באותה עת את חומרת‬
‫העבירה ‪ ,‬וכאשר מפקד בית הסוהר העלה את העניין ‪ ,‬הוא והנאשם מס' ‪ 2‬הודו המעשים‬
‫מיידית ‪ ,‬כמו גם בחקירה ובהליך שבפנינו‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫טיעוני נאשם מס' ‪2‬‬
‫א‪ .‬מטעמו של נאשם ‪ 2‬העיד רב ביס"ר ____‪ ,‬שנשלח‪ ,‬לדבריו ‪ ,‬ע"י מפקד בית הסוהר להעיד‬
‫לזכותו של נאשם זה‪ .‬העד סיפר אודות החלטת פיקוד בית הסוהר "להכיל"‪ ,‬כדבריו‪ ,‬את‬
‫מעשיו של הנאשם‪ ,‬על אף חומרתם‪ ,‬ולסייע לנאשם על מנת שמקרים דומים לא יישנו‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הנאשם "נגרר" לביצוע המעשה ונראה כי הנאשם הפנים את חומרת מעשיו‪.‬‬
‫ב‪ .‬הנאשם עצמו הגיש מכתב אותו כתב לבית הדין בכתב ידו‪ .‬במכתבו הביע חרטה עמוקה על‬
‫המעשה שנעשה "מתוך רוח שטות" כהגדרתו‪ ,‬אינו מאפיין את מעשיו‪ ,‬התנהגותו והערכים‬
‫בהם חונך‪ .‬לדבריו‪ ,‬מאז המקרה ועד היום לא נרשמו כל חריגות בעבודתו אלא להפך‪ ,‬הוא‬
‫עובד מסור ודבק בערכי הארגון‪ ,‬מה שגורר ביקורות חיוביות ממפקדיו‪ .‬עוד מתאר הנאשם‬
‫במכתבו את "גודל הבושה לעמוד מול כל הסוהרים והסגל ולהודות במעשה בפני כולם תוך‬
‫כדי הבעת חרטה ובקשת סליחה מכולם"‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫הנאשם כתב כי הוא בא ממשפחה קשת יום‪ ,‬אביו נכה‪ ,‬אמו לא עובדת והם מתקיימים אך‬
‫ורק מקצבת הנכות של אביו‪ .‬לדבריו הוא מעוניין לסיים את השירות בכבוד ואף שואף‬
‫להמשיך בקריירה בשירות בתי הסוהר‪ ,‬מתוך אהבת העבודה ותחושת שליחות‪ ,‬ועל מנת‬
‫לעזור למשפחתו להתקיים בכבוד ולחוש גאווה וכבוד על כך שסיים את שירותו בהצלחה‪.‬‬
‫ג‪ .‬ל אחר שלב הטיעונים לעונש וטרם גזירת הדין‪ ,‬התקבל מכתבו של מפקד בית סוהר ____‪.‬‬
‫בהגינותה‪ ,‬לא התנגדה התובעת לקבלת מכתב זה‪ .‬למכתב זה אתייחס בהמשך‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫דיון‬
‫א‪ .‬אין לטעות ולייחס לנאשמים מעשי קונדס ‪ ,‬משובה ‪ ,‬או "רוח שטות"‪ ,‬כפי שכינו הם עצמם‬
‫את המעשים‪ .‬הנאשמים פעלו כאחרוני העבריינים‪ ,‬כאשר חיבלו בארונית האישית של סוהר‬
‫הקבע ‪ ,‬חיבלו ברכוש שב"ס כשפרצו אותה ונטלו לעצמם אמצעים יעודיים השייכים לארגון‬
‫ואשר היו באחריותו של חברם לעבודה‪ .‬המעשה בו נכשלו הנאשמים הינו מכוער וראוי לכל‬
‫גינוי‪ .‬הוא מהווה מעילה באמון של חברם לשירות‪ ,‬פגיעה בפרטיותו וחשיפתו לצעדים‬
‫משמעתיים‪ ,‬וכן שליחת יד בוטה ברכוש שב"ס‪ .‬כותרתה של עבירת המשמעת בגינה הורשעו‬
‫הינה התנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬אך נסיבותיה האמיתיות הן של גניבה‪ ,‬וחמור מכך ‪-‬‬
‫גניבה בידי עובד ציבור‪.‬‬
‫התמזל מזלם של הנאשמים וננקטו כנגדם אמצעים משמעתיים בלבד ולא פליליים‪.‬‬
‫ב‪ .‬לאמצעי המשמעת תכלית כפולה ‪ -‬האחת‪ ,‬מניעת הפגיעה בתפקודו של הארגון ושמירה על‬
‫אמון הציבור בו; השנייה‪ ,‬שליחת מסר מרתיע אשר ימנע מסוהרים אחרים לבצע מעשים‬
‫דומים ‪ .‬בכך שונה הדין המשמעתי מהדין הפלילי‪ .‬בעוד שתפקידו של הדין הפלילי ענישתי‬
‫בעיקרו‪ ,‬הרי שמטרתו של הדין המשמעתי הינה מניעתית בעיקרה ( ר' למשל‪ :‬עש"מ‬
‫‪ 1928/00‬מדינת ישראל נ' ברוכין; עש"מ ‪ 5771/01‬פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה )‪ .‬אשר‬
‫על כן‪ ,‬משקלן היחסי של נסיבותיו האישיות של הנאשם פוחת בדין המשמעתי‬
‫(ר' עש"מ ‪ 5282/98‬מדינת ישראל נ' כתב)‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫ג‪ .‬לאור תכלית הענישה ובשל חומרת העבירה אין ספק שצודקת התביעה בהתייחסות העונשית‬
‫ההולמת וראוי היה לשלוח את הנאשמים למחבוש ממושך למען יראו וייראו‪.‬‬
‫ואולם ‪,‬תפקידם המרתיע של אמצעי המשמעת אינו חזות הכל (בד"מ ‪ – 47/10‬נש"מ נגד‬
‫עו"ד אורי קורב)‪ .‬כבכל הליך ענישה‪ ,‬בין פלילי ובין משמעתי‪ ,‬נדרשת מידתיות ראויה‬
‫והתחשבות מאוזנת לא רק באופי העבירה שבוצעה וחומרתה‪ ,‬אלא גם בנסיבותיו האישיות‬
‫של הנאשם ‪( .‬עש"מ ‪ 4193/06‬משה חי כהן)‪ .‬החזקה בדבר הצורך בענישה מחמירה יכולה‬
‫להיחלש נוכח נסיבות מיוחדות של המקרה או של העומד לדין‪( ".‬ר'‪ :‬עש"מ ‪10566/02‬‬
‫מדינת ישראל נגד גרינבוים)‪ .‬כאן המקום לדון בנסיבותיו של כל נאשם בנפרד‪.‬‬
‫ד‪ .‬נאשם מספר ‪1‬‬
‫הנאשם הודה בפנינו‪ ,‬גם אם לא בפה מלא‪ ,‬כי "יש משהו" בדברי עד ההגנה לפיהם הנאשם ‪2‬‬
‫"נגרר" אחריו‪ .‬התרשמנו כי נאשם מס' ‪ 1‬היה "הרוח החיה" בביצוע המשימה‪ .‬כאמור‪ ,‬ראוי‬
‫היה כי יוטל עליו עונש מחבוש משמעותי‪ ,‬אלא שסעיף ‪ 110‬מד‪ .‬ב) לפקודת בתי הסוהר קובע‬
‫כי לא יוטל עונש של מחבוש על מי שחדל להיות סוהר‪ .‬אין גם טעם להטיל ענישה מותנית‬
‫על מי שאינו עוד בשירות‪ .‬עונשי נזיפה חמורה והורדה בדרגה אינם בעלי משמעות מעשית‬
‫מבחינת הנאשם ויש בהם אך משום ענישה דקלרטיבית שתביע את שאט הנפש מן המעשה‬
‫בגינו הורשע הנאשם‪ .‬הענישה האפקטיבית היחידה בעניינו של נאשם מספר ‪ 2‬היא הטלת‬
‫קנס כספי ‪.‬‬
‫ה‪ .‬נאשם מס' ‪2‬‬
‫גם אם אכן "נגרר" הנאשם אחר נאשם מספר ‪, 1‬אין בכך משום שיקול לקולא‪ ,‬בוודאי לאור‬
‫תכלית הדין המשמעתי שהיא‪ ,‬בעיקרה‪ ,‬מניעתית‪ ,‬מה גם שבחוות הדעת שניתנה לנאשם‬
‫בחודש מרץ ‪ , 2014‬צויין כי הוא "נגרר אחרי אחרים"‪ ,‬מה שמגביר את החשש שמא מעשים‬
‫מעין אלה יישנו על ידו‪.‬‬
‫כשלעצמי‪ ,‬אינני מסכימה עם עמדת התובעת לפיה אין להטיל עונש של מחבוש על נאשם‬
‫מס' ‪ 2‬רק מפאת העובדה שנאשם מספר ‪ 1‬חמק מעונש זה בשל שחרורו מהשירות‪ .‬אלמלא‬
‫‪72‬‬
‫קיומם של טעמים אחרים סבורה הייתי כי חומרת המעשה מצדיקה השמתו של הנאשם‬
‫במחבוש ‪ .‬אשר ליתר העונשים להם עתרה התביעה‪ ,‬מקל וחומר הולמים הם את נסיבות‬
‫העבירה‪.‬‬
‫אלא שכאן המקום להיזקק לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪:‬‬
‫מפקד בית הסוהר מציין במכתבו ‪ " :‬מדובר בסוהר בעל מנת משכל גבולית‪ ,‬בעל מיומנויות‬
‫חברתיות המעידות על קושי ביצירת קשרים ומתאפיין באישיות תלותית‪ .‬לאור המתואר הנ"ל‬
‫יצר קשר חברי עם סוהר חובה דומיננטי שלילי במשמרת אשר הניע אותו להתנהגות פלילית‬
‫נשוא המעשה שביצע‪( .‬בדבריו מכוון מפקד בית הסוהר לנאשם מס' ‪ - 1‬ט‪.‬ש‪ ).‬לציין כי עד‬
‫האירוע הנ"ל תיפקד בצורה טובה וללא בעיות‪ .‬לאור נתוניו ואישיותו ביקשתי להשאירו‬
‫ביחידה ולא להחזירו לצה"ל וזאת על מנת לשמור עליו ולסייע בשיקומו‪ .‬אבקש להתחשב‬
‫באמור לעיל בעת מתן החלטה בעניינו‪" .‬‬
‫בבית המשפט העליון ‪ ,‬בהתייחסו לענישה בדין הפלילי נאמר כך (בע"פ ‪ 433/89‬אטיאס נ'‬
‫מדינת ישראל)‪" :‬כידוע‪ ,‬אחד השיקולים החשובים בשיקולי הענישה הוא מהותה של‬
‫העבירה וחומרתה; שיקול זה קשור‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬בקשר הדוק עם שיקולי ההרתעה‪ ,‬למען‬
‫ישמעו וייראו‪ ...‬בנוסף לכל השיקולים האמורים‪ ,‬קיים ועומד השיקול החשוב והמהותי של‬
‫תיקונו של הנאשם ושיקומו (הדגשה שלי ‪ -‬ט‪.‬ש‪ , ).‬ובהתקיים‪ ,‬במקרה מסוים‪ ,‬נסיבות‬
‫מיוחדות ונכונות‪ ,‬ייתכן ששיקול אחרון זה יגבר על השיקולים האמורים האחרים ויקבע‪,‬‬
‫באותו מקרה מסוים‪ ,‬את מידת העונש וצורתו‪ ...‬אין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר‬
‫עם הנאשם‪ ,‬מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך‬
‫תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך‪ .‬חזקה על בית המשפט שיידע להבחין בין‬
‫מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים"‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הדברים נאמרו בהקשר לדין הפלילי‪ ,‬אולם במקרה מיוחד זה הנדון בפנינו סבורני כי‬
‫נכון לאמץ את רוח הדברים גם בדינו המשמעתי של הנאשם העומד בפנינו‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫לא בלי התלבטות הגעתי למסקנה כי יש מקום שבית הדין ייתן " רוח גבית" למפקד בית‬
‫הסוהר שנטל על עצמו משימה ערכית הראויה להערכה‪ ,‬לתמוך בנאשם ולהעלותו על דרך‬
‫הישר ‪ .‬הורדת הנאשם בדרגה ‪ ,‬במקרה זה‪ ,‬תשרת אמנם את מטרת הענישה ותהלום את‬
‫חומרת העבירה‪ ,‬אך עלולה לגרום לפגיעה ב"גאוות היחידה" אותה הפגין הנאשם בפנינו‬
‫ובהצלחת התהליך המתבצע ע"י מפקד בית הסוהר‪.‬‬
‫כן נראה שלא תצמח כל תועלת מהטלת עונש כספי על הנאשם ‪ ,‬עונש אשר יגרום לפגיעה‬
‫מיותרת הן בכיסו הפרטי‪ ,‬בהתחשב בגובה שכרו כחייל חובה‪ ,‬ובעיקר במשפחתו‪ ,‬שמצבה‬
‫הכלכלי בכי רע גם כך‪.‬‬
‫אני סבורה כי התועלת לאינטרס הציבורי מהושטת יד לנאשם ותמיכה בו בדרכו החדשה‪,‬‬
‫בסיוע ובליווי מפקדו‪ ,‬עולה במקרה ספציפי זה על האינטרס של מיצוי דינו של הנאשם‪.‬‬
‫בנסיבות תיק זה‪ ,‬מסקנתי היא כי הענישה הראוייה ביותר בעניינו של נאשם מס' ‪ 2‬היא זו‬
‫הצופה פני עתיד‪ .‬מטרתה להרתיע נאשמים מלחזור ולעבור את אותה העבירה‪ .‬קיומו של‬
‫עונש מותנה שהוא בבחינת חרב מתהפכת מעל ראשיהם יש בו כדי להרתיעם ולרסן אותם‪.‬‬
‫ענישה על תנאי הינה העונש המרתיע הטהור ביותר‪ .‬היא האמצעי היחיד אשר אינו משנה‬
‫דבר בתנאי חייו של המורשע ומשיגה את מטרתה רק באמצעות תליית חרב דמוקלס מעל‬
‫צווארו‪( .‬ראה ספרם של שוהם ושביט "עבירות ועונשים")‪.‬‬
‫עונש של מחבוש משמעות על תנאי יתנופף מעל ראשו של הנאשם ‪ ,‬ישמש תזכורת קבועה‬
‫שתרתיעו מפעול באופן דומה לזה שבגינו הורשע‪ ,‬ויסייע למפקד בית הסוהר במשימתו‬
‫לגרום לשינוי אצל הנאשם ‪ ,‬שעתידו עוד לפניו‪.‬‬
‫אשר על האמור‪ ,‬אציע לחברי לגזור את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫לנאשם מס' ‪ - 1‬נזיפה חמורה‪ ,‬קנס כספי והורדה בדרגה‪.‬‬
‫לנאשם מס' ‪ :2‬נזיפה חמורה ו‪ 15 -‬ימי מחבוש על תנאי‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫סג"ד מרגלית כהן (משפטנית) ‪ :‬מצטרפת ומסכימה לגזר הדין של אב"ד‪.‬‬
‫סג"ד רוני בורוכוב‪ ,‬שופט‪ :‬מצטרף לגזר הדין של אב"ד‪ .‬באשר לנאשם מס' ‪ - 2‬לאור עברו‬
‫הנקי‪ ,‬לאור בקשת מפקד בית הסוהר המבקש לשקמו ביחידה‪ ,‬לאור הבעת חרטה עמוקה‬
‫והפנמת מעשיו ולאור העובדה כי הנאשם הינו עובד מסור הדבק בערכי הארגון אף הנני סבור כי‬
‫יש לגזור עליו נזיפה חמורה ו ‪ 15‬ימי מחבוש לשלוש שנים על עבירה דומה‪.‬‬
‫אשר על האמור אנו גוזרים על הנאשמים את אמצעי המשמעת הבאים ‪:‬‬
‫לנאשם מס' ‪:1‬‬
‫ נזיפה חמורה‬‫ הורדה בדרגה אחת‬‫ קנס בגובה של מחצית משכר יסוד חודשי של יוצא צבא בשירות סדיר ‪.‬‬‫לנאשם מס' ‪:2‬‬
‫ נזיפה חמורה‬‫ מחבוש לתקופה של ‪ 15‬ימים אותו לא יישא הנאשם אלא אם יעבור‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מיום מתן‬‫גזר דין זה ‪ ,‬עבירה של התנהגות שאינה הולמת סוהר בנסיבות של שליחת יד ברכוש לא לו‬
‫ו‪/‬או עבירה של החזקת ציוד של השירות בניגוד לפקודות השירות ‪ ,‬בנסיבות של פגיעה‬
‫מכוונת ברכוש לא לו‪ ,‬ויורשע בגין כך בתקופת התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫ויודגש‪ ,‬אין לראות בגזר הדין משום תקדים ואין למצוא בו צל צילו של מתן הצדק למעשי‬
‫הנאשמים‪.‬‬
‫הודע בפומבי היום ‪, 27.5.2014 ,‬בנוכחות הנאשמים והתובעת‪,‬‬
‫ובהיעדר הנאשם מס' ‪ 1‬שלא הופיע לדיון הגם שזומן כדין‪.‬‬
‫גזר הדין יישלח לנאשם מס' ‪1‬‬
‫______________‬
‫_______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫סג"ד רוני בורוכוב‬
‫אב"ד‬
‫שופט‬
‫‪75‬‬
‫______________‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫שופטת (משפטני‬
‫הנאשמת ‪ :‬רס"ר _____‬
‫גזר הדין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫‪ .1‬הנאשמת ‪ ,‬ששירתה כסוהרת בטחון בביס"ר ____ ‪,‬הורשעה בעבירת משמעת של התנהגות‬
‫שאינה הולמת סוהר בעקבות הודאתה בכך שבמהלך תקופת שירותה בשב"ס השתמשה‬
‫מספר פעמים בסם מסוג חשיש‪ ,‬לא בעת מילוי תפקידה ולא בתחומי בית הסוהר‪.‬‬
‫‪ .2‬הנאשמת סיימה שירותה בשב"ס ביום ‪ ,15.3.14‬ועניינה נדון בפנינו מכוח סעיף ‪ 110‬ב (א)‬
‫לפקודת בתי הסוהר מטעמים שנרשמו בפרוטוקול‪.‬‬
‫‪ .3‬לדברי התביעה‪ ,‬אין להקל ראש בנסיבות העבירה בגינה הורשעה הנאשמת‪ .‬הציפייה מלובש‬
‫מדים הינה להיות נקי וצח כשלג גם בשעות העבודה וגם מחוץ לשעות העבודה‪ ,‬ובוודאי‬
‫שלא לעבור עבירות פליליות ‪ ,‬על אחת כמה וכמה שימוש שבסמים שמא ישפיע על‬
‫ההתנהגות ובסופו של דבר יפגע בעבודה‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫מתוך הצורך להוציא מסר חד משמעי למען יראו וייראו מבקשת התביעה להשית על הסוהרת‬
‫עונשים של נזיפה חמורה וקנס‪.‬‬
‫‪ .4‬הנאשמת בחרה שלא להיות מיוצגת ‪ .‬בדיון בפנינו בכתה ללא הרף והתקשתה לדבר‪.‬‬
‫התובעת‪ ,‬בהגינותה‪ ,‬התייחסה לשיקולים העומדים לזכות הנאשמת‪ :‬השימוש המזדמן‬
‫בסמים הקלים לא נעשה בשעות העבודה‪ ,‬לא השפיע על עבודתה‪ ,‬היא לא הגיעה לעבודה‬
‫תחת השפעת סמים ; היא הודתה בעבירה מיד כשנשאלה על כך ובעקבות הודייתה פוטרה‬
‫משב"ס‪ .‬הנאשמת‪ ,‬לדברי התובעת‪ ,‬מצטערת ולמדה את הלקח‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .5‬חומרת העבירה‪ :‬הנאשמת לא ביצעה את העבירה בעת מילוי תפקיד‪ ,‬ואולם סוהר הוא סוהר‬
‫גם בשעות שבהן אינו עובד ‪ .‬מסוהר מצופה כי במרקם חייו הכוללים ‪,‬הן אלה הקשורים‬
‫במסגרת תפקידו ‪,‬והן מחוץ לתפקיד ‪,‬יאמץ לעצמו דרכי התנהגות ראויות ומוסריות‪ .‬הסוהר‬
‫נדרש לעמוד ברף נורמטיבי גבוה‪ .‬תחת המדים והדרגות מסתופפות‪ ,‬זו בצד זו‪ ,‬כל אותן‬
‫חובות הייחודיות למערכת אכיפת החוק‪ ,‬וביניהן גם החובה לכבד את החוק‪ ,‬והחובה לשמר‬
‫את האמון שרוחש הציבור לשירות בתי הסוהר והמשרתים בו‪ ,‬אמון שהוא מאבני היסוד‬
‫לפעולתם‪ .‬חובות אלה מוטלות על הסוהר‪ ,‬כאמור‪ ,‬גם כאשר יוצא הוא את שערי בית הסוהר‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬בבחינת חומרת העבירה ‪ ,‬השאלה האם זו נעברה תוך שהסוהר ממלא תפקידו או‬
‫במנותק מעיסוקו זה ‪ ,‬אינה מעלה ואינה מורידה‪ ,‬כל עוד נמצא כי התנהגותו אינה עולה‬
‫בהתאמה עם ההתנהגות המצופה והנדרשת מסוהר‪.‬‬
‫‪ .6‬תכלית הדין המשמעתי ‪ :‬לאמצעי המשמעת תכלית כפולה ‪ -‬האחת‪ ,‬מניעת הפגיעה בתפקודו‬
‫של הארגון ושמירה על אמון הציבור בו; השנייה‪ ,‬שליחת מסר מרתיע אשר ימנע מסוהרים‬
‫אחרים לבצע מעשים דומים ‪ .‬בכך שונה הדין המשמעתי מהדין הפלילי‪ .‬בעוד שתפקידו של‬
‫הדין הפלילי ענישתי בעיקרו‪ ,‬הרי שמטרתו של הדין המשמעתי הינה מניעתית בעיקרה ( ר'‬
‫למשל‪ :‬עש"מ ‪ 1928/00‬מדינת ישראל נ' ברוכין; עש"מ ‪ 5771/01‬פודלובסקי נ' נציב שירות‬
‫‪77‬‬
‫המדינה )‪ .‬אשר על כן‪ ,‬משקלן היחסי של נסיבותיו האישיות של הנאשם פוחת בדין‬
‫המשמעתי (ר' עש"מ ‪ 5282/98‬מדינת ישראל נ' כתב)‪.‬‬
‫ואולם ‪,‬תפקידם המרתיע של אמצעי המשמעת אינו חזות הכל (בד"מ ‪ – 47/10‬נש"מ נגד‬
‫עו"ד אורי קורב)‪ .‬כבכל הליך ענישה‪ ,‬בין פלילי ובין משמעתי‪ ,‬נדרשת מידתיות ראויה‬
‫והתחשבות מאוזנת לא רק באופי העבירה שבוצעה וחומרתה‪ ,‬אלא גם בנסיבותיו האישיות‬
‫של הנאשם ‪( .‬עש"מ ‪ 4193/06‬משה חי כהן)‪ .‬החזקה בדבר הצורך בענישה מחמירה יכולה‬
‫להיחלש נוכח נסיבות מיוחדות של המקרה או של העומד לדין‪( ".‬ר'‪ :‬עש"מ ‪10566/02‬‬
‫מדינת ישראל נגד גרינבוים)‪ .‬כאן המקום לדון בנסיבותיה האישיות של הנאשמת‪.‬‬
‫‪ .7‬נסיבות אישיות‪ :‬הנאשמת בת ‪ ,29‬שירתה בשב"ס כסוהרת חובה וב‪ 2007-‬התגייסה לשירות‬
‫קבע‪.‬‬
‫עברה המשמעתי נקי ‪.‬‬
‫חוות הדעת מיום גיוסה כולן גבוהות‪ .‬בין היתר צויין בהן כי היא מקצועית ‪,‬לויאלית‬
‫למערכת למפקדיה ‪,‬ראש גדול ‪,‬אמינה ‪,‬אנושית ‪,‬ומפגינה מוטיבציה ברמה גבוהה‪.‬‬
‫הוגשו מסמכים המתייחסים למצבה הכלכלי של הנאשמת‪ ,‬והמעידים כי היא תומכת כלכלית‬
‫באחותה‪.‬‬
‫ביוני ‪ 2013‬קיבלה הנאשמת תעו דת הערכה ממפקד המשמרת‪" ,‬בשל אופן מילוי תפקידך‬
‫ומקצועיותך הרבה במהלך ביצוע המשימות‪ ,‬אכפתיות למקום עבודתך‪ ,‬תרומתך המקצועית‬
‫לביס"ר‪ ,‬ועל עירנותך ביום ‪ 11.6.13‬כשהיית זקיפת שער ערכת שיקוף בתיקי נכנסים ליחידה‬
‫וסיכלת תרגיל החדרת רימון ליחידה ‪ .‬על כך מוענקת לך בזאת תעודת הערכה‪ .‬יישר‬
‫כוח!!!"‬
‫באוקטובר ‪ 2013‬קיבלה שוב תעודת הערכה ‪ ,‬הפעם ממפקד בית הסוהר‪" ,‬על כך שבמהלך‬
‫חודש אוקטובר סיכלת שני נסיונות הברחת חפצים אסורים לאסירים אשר שהו באגף הבידוד‪.‬‬
‫הנסיונות סוכלו הודות לעבודתך המקצועית‪ ,‬חיישנותך ועירנותך‪".‬‬
‫‪78‬‬
‫‪ .8‬על כפות המאזניים מונחת‪ ,‬מחד‪ ,‬חומרת העבירה ‪ ,‬אשר אף שנעברה שלא במסגרת תפקידה‬
‫ושעות עבודתה של הנאשמת‪ ,‬יש בה משום פגיעה קשה בערכים עליהם מושתת שב"ס‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬לא ניתן להתעלם מאופי שירותה של הנאשמת בשב"ס‪ ,‬הערכותיה הגבוהות ותעודות‬
‫ההערכה שקיבלה‪ .‬נראה כי את מחיר ביצוע העבירה שילמה כאשר שירותה בשב"ס נגדע‬
‫באבחה והיא סולקה מן השירות בבושת פנים‪.‬‬
‫ניכרים על הנאשמת הצער‪ ,‬החרטה‪ ,‬והמחיר הכבד ששילמה בגין מעשיה‪.‬‬
‫במלאכת איזון השיקולים ‪ ,‬ובהתחשב בכך שמטה לחמה של הנאשמת נשבר ‪ ,‬איננו סבורים‬
‫כי נכון להטיל עליה מעמסה כלכלית נוספת‪.‬‬
‫אנו בטוחים כי די בהרשעתה ביחד עם פיטוריה כדי לשגר מסר לכלל הסוהרים‪ ,‬שירתיעם‬
‫ויבהיר להם כי הסוהר אינו משיל מעליו את חובת הציות לחוק ואת ערכי שב"ס החלים עליו‬
‫בשעה ש"מעביר הוא כרטיס" ביציאתו מן העבודה‪.‬‬
‫לפיכך אנו גוזרים על הנאשמת נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ניתן היום‪.2.6.2014 ,‬‬
‫זכות ערעור לצדדים תוך ‪ 45‬ימים‬
‫______________‬
‫_______________‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫סג"ד רמי סלע‬
‫אב"ד‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪79‬‬
‫שופט‬
‫הנאשם ‪ :‬רס"ר _____‬
‫גזר הדין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬המשרת כזקיף בטחון בביס"ר ____ ‪ ,‬הורשע בעבירת אי מילוי הוראה בעקבות‬
‫הודאתו‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון ‪ ,‬בעובדות הבאות‪:‬‬
‫במהלך החודשים שבין נובמבר ‪ 2013‬ועד למרץ ‪ ,2014‬בשתי הזדמנויות שונות‪ ,‬ביקש אסיר‬
‫שהיה כלוא בבית הסוהר מהנאשם שיביא לו תוכניות משחקי "ווינר" של משחקי כדורגל‬
‫וזאת על מנת שיוכל להמר‪ .‬הנאשם נענה לבקשות האסיר‪ ,‬הביא לו שתי תוכניות משחקי‬
‫"ווינר" ואף יידע אותו בתוצאות משחקי הכדורגל‪ ,‬כך שיוכל לבדוק האם הצליח בהימוריו‬
‫אם לאו‪.‬‬
‫ההוראות שבאי מילויין הורשע הנאשם הן הוראות סעיפים ‪(5‬א) ו‪(3 -‬ה)(‪ )6‬לפקנ"צ‬
‫‪ – 02.11.00‬קשר אסור בין סוהר לאסירים‪/‬עבריינים ומקורביהם‪.‬‬
‫‪ .2‬במסגרת הסדר הטיעון עתרו הצדדים לעונשי נזיפה חמורה וארבעה ימי ריתוק בפועל‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫‪ .3‬אחד מהערכים אותם חרת שירות בתי הסוהר על דיגלו הינו ערך המקצועיות‪ .‬בגדרו של ערך‬
‫זה על הסוהר להקפיד‪ ,‬קלה כחמורה‪ ,‬בשמירה על נתק מוחלט בינו לבין אוכלוסיית האסירים‬
‫עליהם הוא מופקד‪ ,‬למעט לצורך מילוי תפקידו‪.‬‬
‫נושא גבולות הקשר שבין סוהר לאסיר הינו מעמודי היסוד של שירות בתי הסוהר ‪.‬‬
‫גם אם המעשים בגינם הורשע הנאשם בתיק שבפנינו ‪ ,‬כשלעצמם‪ ,‬אינם מצויים ברף גבוה של‬
‫חומרה ‪ ,‬אין לשכוח כי עצם טשטוש גבולות אלה נושא בחובו סכנה הן מבחינה ארגונית‪,‬‬
‫באשר יש בו כדי לפגוע בתד מית השירות ובאמון הניתן לו ע"י הציבור‪ ,‬והן מבחינת הסוהר‪,‬‬
‫העלול למצוא עצמו מתדרדר במדרון חלקלק לעבר מלכודת שבסופה הוא עלול להפוך לכלי‬
‫שרת בידי האסיר ‪.‬‬
‫לא בכדי נקבע בפקודת הנציבות איסור על קשר עם אסיר גם לאחר שחרורו ממאסר‪.‬‬
‫על בית הדין להעביר מסר לפיו אין להתייחס בסלחנות למקרה בו לא נשמרו גבולות ברורים‪,‬‬
‫תהא מידת חומרתו אשר תהא‪.‬‬
‫‪ .4‬לאמצעי המשמעת תכלית כפולה ‪ -‬האחת‪ ,‬מניעת הפגיעה בתפקודו של השירות הציבורי‬
‫ושמירה על אמון הציבור בו; השנייה‪ ,‬שליחת מסר מרתיע אשר ימנע מסוהרים אחרים לבצע‬
‫מעשים דומים (ראה עש"מ ‪ 5771/01‬פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה)‪ ,‬בכך שונה הדין‬
‫המשמעתי מהדין הפלילי‪ .‬בעוד שתפקידו של הדין הפלילי ענישתי בעיקרו‪ ,‬הרי שמטרתו של‬
‫הדין המשמעתי הינה מניעתית בעיקרה ( ר' למשל‪ :‬עש"מ ‪ 1928/00‬מדינת ישראל נ'‬
‫ברוכין)‪ .‬אשר על כן‪,‬משקלן היחסי של נסיב ותיו האישיות של הנאשם פוחת בדין המשמעתי‬
‫(עש"מ ‪ 5282/98‬מדינת ישראל נ' כתב)‪.‬‬
‫‪ .5‬ואולם ‪,‬תפקידם המרתיע של אמצעי המשמעת אינו חזות הכל (בד"מ ‪ – 47/10‬נש"מ נגד‬
‫עו"ד אורי קורב)‪ .‬כבכל הליך ענישה‪ ,‬בין פלילי ובין משמעתי‪ ,‬נדרשת מידתיות ראויה‬
‫והתחשבות מאוזנת לא רק באופי העבירה שבוצעה וחומרתה‪ ,‬אלא גם בנסיבותיו האישיות‬
‫של הנאשם ובמכלול היסודות הפועלים לקולא בעניינו‪( ".‬עש"מ ‪ 4193/06‬משה חי כהן)‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫‪ .6‬הנאשם בן ‪ ,31‬נשוי ‪ ,‬אב לילדה בת שנה וחצי‪ ,‬ורעייתו בהריון‪.‬‬
‫משרת בשב"ס שש שנים‪ ,‬חוות הדעת בעניינו סבירות (לשנים ‪ 2010 , 2013‬ו‪ )2009-‬וגבוהות‬
‫(לשנים ‪ 2011‬ו ‪ )2012-‬ולחובתו הרשעה אחת בדן יחיד מ‪ 2009 -‬בגין שינה בתפקיד‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2010‬הוענקה לו תעודת הערכה בגין שני אירועים בהם נמצאו בזכותו דוקרנים‬
‫מאולתרים‪ .‬כן הומלץ הנאשם ע"י מפקדיו לקורס קמ"נים‪.‬‬
‫‪ .7‬הנאשם נטל אחריות על מעשיו‪ ,‬הודה בהם בהזדמנות הראשונה והביע חרטה עליהם גם בפני‬
‫בית הדין‪ .‬התרשמנו כי כיום מבין הוא את חומרת המעשים ואת חשיבות ההקפדה על נתק‬
‫מוחלט עם אוכלוסיית האסירים‪ ,‬למעט לצורך תפקיד‪.‬‬
‫‪ .8‬המסר אותו יש להעביר לסוהרים הינו ‪ ,‬כי הארגון לא יתייחס בסלחנות לטשטוש הגבול שבין‬
‫הסוהר לאסיר ‪ ,‬ובאותה מידה ‪ ,‬כי יינתן משקל מקל להודאה ונטילת האחריות בהזדמנות‬
‫הראשונה ‪.‬‬
‫‪ .9‬בבואנו לאזן בין מכלול השיקולים שפורטו לעיל‪ ,‬החלטנו לקבל את הסדר הטיעון ולאמץ את‬
‫הענישה שהתבקשה ע"י הצדדים‪.‬‬
‫‪ .10‬לפיכך אנו מטילים על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ארבעה ימי ריתוק‪.‬‬
‫זכות ערעור לצדדים תוך ‪ 45‬ימים מהיום‪.‬‬
‫הודע בפומבי היום ‪, 10.7.2014 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬בא כוחו‪ ,‬והתובעת‪.‬‬
‫______________‬
‫_______________‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫סג"ד אריאלה כליף‬
‫אב"ד‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫שופטת‬
‫‪82‬‬
‫הנאשם ‪ :‬רב כלאי _____‬
‫גזר הדין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬המשמש כמפקד משמרת בביס"ר ____‪ ,‬הורשע בעבירות משמעת של אי מילוי‬
‫הוראה ושל ניצול מעמד של סוהר שלא לצורך מילוי תפקיד‪ ,‬לאחר שהודה‪ ,‬במסגרת הסדר‬
‫טיעון כי פנה לאסיר שבמסגרת מאסרו בבית הסוהר הועסק במפעל הנעליים "טבע נאות"‬
‫(להלן‪" :‬האסיר") וביקש ממנו להשיג עבורו ולהביא לו רפידות נעליים‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 29.4.14‬הגיע האסיר לפנל השליטה בבית הסוהר כשבידו שקית ובה הרפידות וביקש‬
‫מהסוהרים ששהו במקום להעביר את השקית לנאשם ולומר לו שאלו הרפידות שביקש ממנו‪.‬‬
‫ההוראה שבגין אי מילוייה הורשע הנאשם במעשים בהם הודה הינה הוראת סעיף ‪(5‬א) לפקנ"צ‬
‫‪" – 02.11.00‬קשר אסור בין סוהר לאסירים‪/‬עבריינים ומקורביהם" (להלן‪" :‬הפקנ"צ") ‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫‪ .2‬לדברי התביעה‪ ,‬אין צורך להכביר במילים על חומרתה של חריגה שמהותה התרועעות בין‬
‫סוהר לבין אסיר‪ ,‬ועל כך שיש לשמור על קו נוקשה וחד משמעי של איסור כל קשר עם אסיר‬
‫‪83‬‬
‫זולת לצורך מילוי תפקיד‪ ,‬על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקצין המשרת במערכת שנים‬
‫רבות ומשמש גם דוגמא אישית לסוהרים שעובדים תחתיו‪.‬‬
‫‪ .3‬עם זאת‪ ,‬מסתפקת התביעה בנזיפה חמורה מאחר ומדובר ‪,‬לטעמה ‪ ,‬ברף הנמוך של העבירה‬
‫ובעיקר בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם ‪ -‬שירותו בשב"ס במשך ‪ 18‬וחצי שנים ‪ ,‬עברו‬
‫הנקי‪ ,‬וחוות הדעת הגבוהות שניתנו לו ע"י מפקדיו‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫‪ .4‬ב"כ הנאשם הגיש מסמכים שיש בהם כדי להעיד על שירותו הטוב בארגון ‪:‬‬
‫חוות דעת שניתנו לנאשם בחמש השנים האחרונים‪ ,‬כולן בציון של "גבוהה מאד" ואף‬
‫‪-‬‬
‫"ראויה לציון מיוחד"‪.‬‬
‫מכתב הערכה מאת מפקד ביס"ר ____ מיום ‪ ,28.3.13‬בגין השתלטות המשמרת שתחת‬
‫‪-‬‬
‫פיקוד הנאשם בקטטה המונית שפרצה בבית הסוהר‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫תעודת הערכה למשמרת שתחת פיקוד הנאשם מאת מפקד ביס"ר ____ מיולי ‪.2013‬‬
‫‪-‬‬
‫תעודת הערכה מאת מפקד ביס"ר ____ מפברואר ‪ 2013‬על אופן הובלת המשמרת‬
‫שתחת פיקוד הנאשם "במקצוענות ובנחישות"‪.‬‬
‫מכתב הוקרה והערכה מאת מפקד יחידת דרור מיולי ‪ 2012‬בגין הפעלת הנאשם כנגד‬
‫‪-‬‬
‫אסירי יע ד בטחוניים ופליליים‪ .‬לעניין זה מסר הסניגור כי הנאשם חשף רשת של הברחת‬
‫פלאפונים של אסירים ביטחוניים וכי בזכות הידיעה שלו עד כמה הקשר עם האסיר‬
‫צריך להיות ברור ‪ ,‬מנע פגיעה קשה גם בשב"ס ‪ ,‬וגם בציבור ובחברה הישראלית‪.‬‬
‫‪ .5‬ב"כ הנאשם הגדיר את האירוע נשוא ההרשעה כ"מעשה שטות" ‪ ,‬שלא צריך היה להיעשות‬
‫ע"י קצין מנוסה ומוערך כנאשם‪ .‬לדבריו‪ ,‬פנה הנאשם אל האסיר והתייעץ עמו באשר לסוג‬
‫הרפידות שיתאימו לרגליו‪ ,‬מאחר והאסיר מועסק במפעל לרפידות‪ .‬אין בכך כדי ללמד על‬
‫אופיו או על התנהגותו של הנאשם‪ ,‬שהוא קצין מצטיין המשמש דוגמא ויודע מה מותר ומה‬
‫אסור‪.‬‬
‫‪ .6‬לדברי ב"כ הנאשם‪ ,‬למד מרשו את הלקח ומביע חרטה‪ ,‬התבקשנו על ידו להסתפק ‪,‬‬
‫במסגרת הסדר הטיעון‪ ,‬בהטלת עונש של נזיפה‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫‪ .7‬הנאשם עצמו אמר כי הוא מודה בטעות ומתבייש בה מאד‪ .‬לדבריו שימש בתפקידים‬
‫רגישים בשב"ס וחסך כספים לארגון בעת היותו קצין משק בביס"ר ____‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .8‬במקרה זה פנה הנאשם אל אסיר הנתון למרותו ‪ ,‬שלא לצורך מילוי תפקידו אלא בעניינו‬
‫הפרטי ‪ .‬השימוש במונח "ביקש" המופיע בכתב האישום הינו בעייתי ביחסי הכוחות שבין‬
‫סוהר לאסיר‪ ,‬על אחת כמה וכמה כאשר הסוהר הינו קצין‪ ,‬מפקד משמרת‪ .‬מעמדו של‬
‫הנאשם מול האסיר לא באמת מאפשר לזה האחרון לשקול את ה"בקשה" ולהפעיל שיקול‬
‫דעת האם להיענות לה‪.‬‬
‫כפי שנאמר לא אחת ע"י בית הדין ‪ ,‬בבסיס הגבלת הקשר עם אסירים הגיון כפול‪ :‬מבחינת‬
‫השירות מדובר בהקפדה על דמותו ותדמיתו של שב"ס כארגון מקצועי וחסר פניות בעיני‬
‫הציבור‪.‬‬
‫מבחינת הסוהר מדובר בהגנה מפני סכנה פוטנציאלית של התדרדרות במדרון חלקלק לעבר‬
‫מלכודת שבסופה עלול הסוהר להפוך לכלי שרת בידי האסיר או קרובו‪.‬‬
‫הגבלת הקשר בין סוהר לאסיר הינם מעמודי התווך העיקריים עליהם בנוי שירות בתי‬
‫הסוהר‪ .‬פעילותו התקינה של הארגון מתבססת על מידת האמון שהציבור רוחש לו‪ .‬היעדר‬
‫הקפדה ופיקוח על נתק מוחלט בין סוהר לאסיר‪ ,‬למעט לצורך מילוי תפקיד‪ ,‬טומן בחובו‬
‫סכנה של השחתת המידות ויש בו כדי לכרסם באמון הציבור בשירות בתי הסוהר ‪.‬‬
‫‪ .9‬חומרה יתרה יש לראות‪ ,‬כאמור‪ ,‬בכך שמדובר בקצין‪ ,‬מפקד משמרת‪ ,‬המוערך ע"י מפקדיו‬
‫ומהווה דוגמא אישית לסוהריו‪ .‬על כך נאמר ‪":‬המפקד אינו רק דמות בעלת סמכות‪ ,‬אלא‬
‫הוא מופת של התנהגות אישית‪ ,‬המטמיע בפקודיו ערכים ונורמות התנהגות‪ .‬הוא עושה כן‬
‫בראש ובראשונה‪ ,‬על ידי מופת של התנהגות אישית‪( "...‬בג"צ ‪ 7195/08‬אבו רחמה ואח' נ'‬
‫הפצ"ר ואח') ‪.‬‬
‫‪ .10‬בענייננו הגבילה עצמה התביעה ‪ ,‬במסגרת הסדר הטיעון‪ ,‬לעונש נזיפה חמורה ‪ .‬התביעה‬
‫הדגישה בין שיקוליה את נסיבותיו האישיות של הנאשם ובעיקר "נקודות הזכות" שצבר‬
‫במהלך שירותו בארגון‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫‪ .11‬אמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין אינם מוטלים בחלל ריק ‪,‬אלא לצורך השגתה‬
‫של תכלית ברורה ‪,‬שהיא הגנה על השירות ‪ ,‬על תדמיתו בעיני הציבור ובמיוחד כדי‬
‫להרתיע סוהרים אחרים במעמדו של הנאשם ‪,‬כי לא ייכשלו במעשים מסוג זה‪ .‬בדין‬
‫המשמעתי פוחת המשקל שיש ליחס לנסיבות האישיות של הסוהר‪ ,‬ועם זאת לא יתעלם מהן‬
‫בית הדין‪ .‬בכל מקרה ומקרה ‪,‬על בית הדין לשאול את עצמו ‪,‬האם אמצעי המשמעת‬
‫המוטלים יש בהם כדי לשרת את התכלית האמורה‪.‬‬
‫‪ .12‬ההחלטה אם לכבד הסדר טיעון‪ ,‬לדחותו או לשנותו מסורה לשיקול דעתו של בית הדין‬
‫אשר בודק אם נמצאו האיזונים הנדרשים בין תכליתו של הדין המשמעתי לבין נסיבותיו‬
‫האישיות של הנאשם‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬על בית הדין לכבד הסדרי טיעון‪ .‬רק במקרים יוצאי דופן‪ ,‬כאשר הסדר הטיעון חורג‬
‫באופן קיצוני ובלתי סביר מהעונש ההולם את האינטרס הציבורי בהתחשב בכלל נסיבות‬
‫העניין‪ ,‬רק אז ראוי לחרוג מהסדר הטיעון‪( .‬ר' עש"מ ‪ 4542/97‬בענין אליהו סבג וכן ע"פ‬
‫‪ 1958/98‬פלוני נ' מדינת ישראל)‪.‬‬
‫‪ .13‬אין ספק כי נסיבותיו האישיות של הנאשם ‪ -‬קרי שירותו הטוב‪ ,‬הערכת מפקדיו ותרומתו‬
‫לשירות מהוות שיקול משמעותי לקולא ‪,‬אך מאידך ‪ -‬דווקא נתונים גבוהים אלה יש בהם גם‬
‫משום משקל לחומרה ‪,‬בבחינת ‪" -‬אם בארזים נפלה השלהבת‪."...‬‬
‫אנו סבורים כי בענישה המוצעת הופר האיזון הראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים ‪.‬‬
‫התייחסות מקלה מדי אשר תותיר את המעשה נשוא ההרשעה ללא כל ענישה מוחשית ‪ ,‬יש‬
‫בה כדי להעביר מסר בעייתי ‪ ,‬הן כלפי סוהרים אחרים‪ ,‬העלולים למצוא עצמם בסיטואציה‬
‫דומה‪ ,‬והן בשמירה על תדמיתו של שב"ס בעיני הציבור‪.‬‬
‫‪ .14‬אשר על כן החלטנו לדחות במקרה זה את הסדר הטיעון‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬אנו מתחשבים בנתוניו הגבוהים של הנאשם במהלך שירותו‪ ,‬בעברו הנקי ‪ ,‬וכן‬
‫בוויתור שוויתר בהודאתו על זכותו לניהול ההליך עד תומו ובציפייתו שבית הדין ישתכנע‬
‫‪86‬‬
‫מטיעוני הצדדים ויכבד את הסדר הטיעון ‪ .‬מטעמים אלה אנו גם נמנעים מלהטיל על‬
‫הנאשם ענישה מותנית‪ ,‬שלא התבקשה ע"י התביעה‪.‬‬
‫לפיכך אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‬
‫ב‪ .‬ארבעה ימי קנס‬
‫זכות ערעור לצדדים תוך ‪ 45‬ימים‬
‫הודע בפומבי היום ‪ , 7.8.2014 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬ב"כ והתובעת‪.‬‬
‫______________‬
‫_______________‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫גנ"מ שלום יעקב‬
‫סג"ד רמי סלע‬
‫אב"ד‬
‫שופט (משפטן)‬
‫‪87‬‬
‫שופט‬
‫הנאשם ‪ :‬רס"ר _____‬
‫גזר הדין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫הנאשם הורשע בעבירת משמעת של שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬לאחר שהודה‪ ,‬במסגרת הסדר‬
‫טיעון ‪ ,‬כי בתאריך ‪ , 7.11.2013‬עת שימש בתפקיד סוהר ליוויים בבית ‪ -‬משפט השלום ת"א‪,‬‬
‫תקף עצור שסיים את דיונו באולם המעצרים והוצא בליווי הנאשם לאגף המעצרים‪ ,‬בכך שבעט‬
‫בישבנו‪ .‬באותה העת העצור היה כבול ידיים ורגליים‪.‬‬
‫הנאשם בן ‪ 28‬לערך‪ ,‬משרת בשב"ס כשש שנים‪ .‬על פי המסמכים שהוגשו ע"י התביעה ‪ ,‬בעברו‬
‫שני דיונים משמעתיים בדן יחיד בגין אי מילוי הוראה‪ ,‬מיולי ‪ 2012‬ומנובמבר ‪ .2013‬מתוך חמש‬
‫חוות הדעת האחרונות שניתנו לו‪ ,‬קיבל פעמיים חוות דעת גבוהה ושלוש פעמים חוות דעת‬
‫סבירה‪.‬‬
‫לדברי התובעת ‪ ,‬אין צורך להכביר במילים על עבירת השימוש בכוח ועל הצורך לשמור על גופו‬
‫ונפשו של מי שנתון תחת משמורתו של עובד בשב"ס‪ .‬הדרישה לעמוד בהוראות החוק והפקודות‬
‫גבוהה יותר כשמדובר באנשי החוק הלובשים מדים‪.‬‬
‫העובדה שהעצור היה אזוק עת בעט בו הנאשם‪ ,‬מהווה שיקול לחומרה‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫מנגד‪ ,‬זוקפת התביעה לזכות הנאשם את העובדה שהודה בהזדמנות הראשונה שניתנה לו‪,‬‬
‫לקח אחריות והתנצל ‪,‬וכן את חלוף הזמן ממועד האירוע‪ ,‬ועד סגירת התיק הפלילי ע"י‬
‫הפרקליטות והעברתו להליך המשמעתי‪ ,‬כאשר במשך תקופה זו המשיך הנאשם לשרת באותו‬
‫תפקיד ‪ ,‬ללא אירועים חריגים‪.‬‬
‫במכלול האיזונים והשיקולים מבקשת התביעה כי ייגזרו על הנאשם נזיפה חמורה‪ ,‬מחבוש על‬
‫תנאי וקנס בגובה ‪ 4‬ימי עבודה כאשר לדבריה ערך יום עבודה שווה ל‪ 451 -‬ש"ח ברוטו‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם מבקש כי נתחשב בכך שהעבירה בוצעה בנסיבות של עבודה תחת לחץ‪ ,‬המאפיינת‬
‫את עבודת צוות נחשון בבית משפט השלום ב___‪ ,‬שם הצפיפות וקצב העלאת העצורים הינם‬
‫גבוהים במיוחד‪ .‬לדבריו‪ ,‬הנאשם הינו אדם שנכון ללמוד מטעויות ‪,‬כעולה מחוות הדעת‪ ,‬שאין‬
‫בעברו אירוע של שימוש בכוח‪ ,‬אוהב את המערכת ובעל מוטיבציה להמשיך ולשרת בה‪ .‬מאז‬
‫האירוע ממשיך לתפקד באותו תפקיד באותה מוטיבציה למרות החרב שעומדת על צווארו‪.‬‬
‫לפיכך ביקש ב"כ הנאשם שלא להטיל עונש של נזיפה בנוסף לקנס הכספי ולעונש המותנה‪ ,‬וזאת‬
‫על מנת שלא לפגוע בעתידו של הסוהר בשב"ס‪.‬‬
‫הנאשם עצמו אמר כי זה היה "אירוע של לחץ"‪ ,‬אירוע חריג שלא מאפיין אותו ושלא יחזור על‬
‫עצמו וכי הוא מצטער שפעל שלא לפי הנהלים‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .1‬מלאכתם של סוהרי שב"ס בכלל‪ ,‬והסוהרים הנמנים על יחידת נחשון בפרט‪ ,‬הינה קשה‪,‬‬
‫תובענית ומלווה לא אחת סיכונים והתנכלויות‪ ,‬והינם ראויים לכל אהדה ‪ .‬אך זאת‪ ,‬כל עוד‬
‫זוכרים וערים הם לכך שהסמכות והמרות שהוענקו להם‪ ,‬רק לצרכי ביצוע התפקיד ניתנו‬
‫ואסור שיעשה בהם שימוש לרעה‪ .‬עליהם לשנן זאת לעצמם השכם והערב‪ ,‬דוקא משום‬
‫שמלאכתם מחייבת לעתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכח‪ .‬המעבר מ"כח סביר"‬
‫לאלימות מיותרת הוא מהיר וחלילה להם לעבור את הגבול‪ .‬עליהם לדעת ולהבין כי אם‬
‫יעברו את הגבול ואם ישתמשו לרעה בסמכויות שנתנו להם‪ ,‬ובעיקר אם ינהגו באלימות‬
‫‪89‬‬
‫מיותרת‪ ,‬לא יעניק להם בית הדין אהדה‪( .‬ראה‪ ,‬בעניינם של שוטרי משטרת ישראל‪ ,‬ע"פ‬
‫‪ 64/86‬אשש נגד מדינת ישראל)‪.‬‬
‫‪ .2‬המעשה בגינו הורשע הנאשם חוטא לערכים אותם חרת הארגון על דגלו‪ ,‬ובראשם ‪ :‬חיי אדם‬
‫וכבודו‪ ,‬אחריות‪ ,‬מקצועיות ‪ ,‬ממלכתיות ודוגמא אישית‪ .‬יש בו גם כדי לפגוע בתדמית הארגון‬
‫ובאמון שהציבור רוחש לו‪.‬‬
‫יהיו הנסיבות אשר הובילו למעשהו נשוא ההרשעה של הנאשם אשר יהיו‪ ,‬בכל מקרה היה‬
‫עליו לנהוג באיפוק ולנקוט בצעדים החוקיים העומדים לרשותו‪.‬‬
‫‪ .3‬לזכות הנאשם עומדת הודאתו בכתב האישום‪ ,‬שחסכה הצורך מזימון עדים‪ ,‬ובהם העצור‬
‫המתלונן‪ ,‬הצער והחרטה שהביע בפנינו ‪,‬וכן חלוף הזמן מביצוע העבירה ועד החלטת‬
‫הפרקליטות להעביר עניינו למסלול המשמעתי‪ ,‬פרק זמן במהלכו המשיך לשרת בתפקידו‬
‫ללא חריגות משמעתיות‪.‬‬
‫‪ .4‬בחוות הדעת מיום ‪ 18.2.14‬שציונה "סבירה" צויין ‪ ,‬במסגרת "נקודות חוזקה"‪ ,‬כי הנאשם‬
‫הינו ממושמע ‪ ,‬רציני‪ ,‬מקצועי ומבצע את הפעולות הנדרשות ממנו בצורה טובה‪.‬‬
‫במסגרת "נקודות לשיפור" צויין כי הנאשם "מאבד סובלנות מהר" ‪ ,‬וכן נכתב כי "ממליץ‬
‫לסוהר לעבוד על מנגנון הסובלנות כלפי האסירים"‪.‬‬
‫בחוות הדעת מיום ‪ 27.2.2013‬שציונה "גבוהה" נכתב ב"נקודות חוזקה" כי הנאשם הינו‬
‫"לוחם בעל עקרונות ‪,‬לויאלי ומקצועי אמין הגון וישר ‪,‬חיישן ואסרטיבי ‪,‬מציית לנדרש ממנו‬
‫ממפקדיו בצורה עקבית ורצינית ‪,‬מבצע את מטלות השיגרה והחירום בצורה טובה‪".‬‬
‫וב"נקודות לשיפור" צויין כי הוא "רגיש ואימפולסיבי"‪ .‬כן צויין כי "הוסבר ללוחם שעליו‬
‫לפעול בצורה מתונה וזהירה"‬
‫בחוות הדעת מיום ‪ 14.2.2012‬שציונה "גבוהה" צויין ב"נקודות חוזקה" ‪ ,‬בין היתר ‪ -‬דיווח‬
‫אמין ומדויק לממונים‪ ,‬יחסי עבודה טובים עם עמיתים‪ ,‬מוטיבציה ולויאליות לארגון‪ .‬כנקודה‬
‫לשיפור צויין "חוסר אסרטיביות"‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫בחוות הדעת מיום ‪ 12.4.2011‬שציונה "סבירה"‪ ,‬צויין ע"י המפקד ששימש כ"גורם מעיר" כי‬
‫הנאשם הינו " לוחם רציני בעל מוטיבציה להצליח בתפקיד ממושמע ואחראי‪ .‬נדרש למתן‬
‫את תגובותיו כלפי עצורים‪".‬‬
‫‪ .5‬חרגנו ממנהגנו ופירטנו באריכות את האמור בחוות הדעת בעניינו של הנאשם‪ ,‬וזאת מאחר‬
‫וניתן ללמוד מהן ‪ ,‬מחד‪ ,‬כי הנאשם הינו‪ ,‬ככלל ‪ ,‬סוהר חיובי ומנגד ‪ -‬כי ידועה בעייתיות בכל‬
‫הנוגע ליחסו ותגובותיו כלפי האסירים‪.‬‬
‫‪ .6‬במכלול הנסיבות שפורטו לעיל ובהתחשב בתכליתו של הדין המשמעתי ובפסיקת בית הדין‬
‫בתיקים דומים‪ ,‬אנו מטילים על הנאשם את אמצעי המשמעת הבאים ‪:‬‬
‫‪ ‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫‪ ‬קנס בגובה של ארבעה ימי עבודה‪.‬‬
‫‪ ‬שישה ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם ‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים ‪ ,‬עבירה של‬
‫שימוש בכוח כמשמעותה בפקודת בתי הסוהר ‪ ,‬ויורשע בגין כך בתקופת התנאי או‬
‫לאחריה‪.‬‬
‫זכות ערעור לצדדים תוך ‪ 45‬ימים‬
‫הודע בפומבי היום ‪ , 16.9.2014 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬בא כוחו‪ ,‬והתובעת‪.‬‬
‫______________‬
‫_______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫סג"ד אריאלה כליף‬
‫אב"ד‬
‫שופטת‬
‫‪91‬‬
‫______________‬
‫עו"ד איל רוזין‬
‫שופט (נציג ציבור)‬
‫הנאשם ‪ :‬רס"ר _____‬
‫גזר הדין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫הנאשם ‪ ,‬ששימש בתקופה הרלבנטית בתפקיד אחראי אולם דיונים בבית משפט השלום ב___ ‪,‬‬
‫הורשע בעבירות משמעת של שימוש בכוח שלא כדין ושל אי מילוי הוראה‪ ,‬לאחר שהודה‪,‬‬
‫במסגרת הסדר טיעון ‪ ,‬בכתב אישום מתוקן‪ ,‬ובו העובדות הבאות‪:‬‬
‫ביום ‪ 01.09.2013‬הורד העצור ____ (להלן‪" :‬העצור") מאולם הדיונים בבית המשפט לתאי‬
‫ההמתנה‪ .‬באותן הנסיבות‪ ,‬קילל העצור את הנאשם והאחרון דחפו לתוך התא‪ .‬בהמשך ומשהעצור‬
‫המשיך לקלל את הנאשם‪ ,‬הורה הנאשם לעצור לצאת מתאו‪ ,‬אך הלה סרב‪ .‬מיד בסמוך‪ ,‬הוציא‬
‫הנאשם את העצור מתאו לחדר האוכל של הלוחמים בביהמ"ש הכשילו באמצעות רגלו וכתוצאה‬
‫מכך נפל האחרון ארצה‪ .‬באותה העת היה העצור כבול בידיו‪.‬‬
‫הנאשם לא דיווח כלל למפקדיו אודות האירוע‪.‬‬
‫ההוראה שבהפרתה הורשע הנאשם הינה הוראת סעיף ח' (‪ )1‬לפקנ"צ ‪ 02.04.00‬המחייבת דיווח‬
‫בכתב למפקדים אודות אירוע של שימוש בכוח‪.‬‬
‫הנאשם בן ‪ 32‬לערך‪ ,‬משרת בשב"ס כשמונה שנים‪ ,‬כולן בתפקידי לוחם ביחידת נחשון‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫על פי המסמכים שהוגשו ע"י התביעה ‪ ,‬בעברו של הנאשם ששה דיונים משמעתיים בדן יחיד‪.‬‬
‫מתוכם ‪ 5‬דיונים שכלל אינם רלבנטיים לתיק שבפנינו‪.‬‬
‫התיק השישי הינו משנת ‪ 2008‬בו הורשע בדן יחיד באי מילוי הוראה בגין שימוש בגמ"א כנגד‬
‫אסירים‪.‬‬
‫מתוך חמש חוות הדעת האחרונות שניתנו לו‪ ,‬קיבל הנאשם פעמיים חוות דעת גבוהה ושלוש‬
‫פעמים חוות דעת סבירה‪.‬‬
‫בחוות הדעת האחרונה מפברואר ‪ 2014‬שציונה "סבירה" צויינו‪ ,‬לצד נקודות החוזקה‪ ,‬כנקודות‬
‫לשיפור "אימפולסיביות‪ ,‬משמעת וחוסר עקביות"‪.‬‬
‫לדברי התובעת ‪ ,‬נזקפים לחומרת הנאשם עצם ההרשעה בעבירת שימוש בכוח‪ ,‬עברו המשמעתי‪,‬‬
‫לרבות הרשעתו בנסיבות של שימוש בכוח‪ ,‬חוות הדעת ‪ ,‬בהן עוברות כחוט השני הערות בנושא‬
‫של אימפולסיביות ‪ ,‬והפגיעה בערכי שב"ס‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬זוקפת התביעה לזכות הנאשם את העובדה שמדובר באירוע שהינו ברף תחתון יחסית של‬
‫שימוש בכוח וכן את חלוף הזמן ממועד האירוע‪ ,‬ועד סגירת התיק הפלילי ע"י הפרקליטות‬
‫והעברתו להליך המשמעתי‪ ,‬כאשר במשך תקופה זו המשיך הנאשם לשרת באותו תפקיד‪.‬‬
‫במכלול האיזונים והשיקולים מבקשת התביעה כי ייגזרו על הנאשם נזיפה חמורה‪ ,‬מחבוש על‬
‫תנאי ‪ 5 ,‬ימי ריתוק וקנס בגובה של ‪ 7‬ימי עבודה כאשר לדבריה ערך יום עבודה שווה ל‪₪ 473 -‬‬
‫ברוטו ‪ ,‬ו‪ ₪ 327-‬נטו‪.‬‬
‫לטענת ב"כ הנאשם ‪ ,‬מבלי להמעיט מעצם חומרת הרשעה בשימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬אין זה‬
‫המקרה בו ראוי להחמיר בענישה הנהוגה בתיקים מעין אלה‪.‬‬
‫מבקש כי נתחשב בנסיבות העבירה‪ ,‬שבוצעה במסגרת עבודה מאומצת המאפיינת את עבודתם של‬
‫סוהרי נחשון‪ ,‬בנסיבות של קללות קשות ופרובוקציות שהופנו כלפיו ע"י העצור ‪.‬‬
‫לדבריו טעה הנאשם במעשיו אך התעשת מיד והאירוע הופסק על ידו ‪ ,‬לעצור לא נגרמה חבלה‬
‫גופנית והאירוע נותר ברף הנמוך ביותר מבחינת חומרתו‪.‬‬
‫כן ביקש ב"כ הנאשם כי בית הדין לא יתייחס להרשעה בדן יחיד בגין אירוע משנת ‪ ,2007‬הן בשל‬
‫‪93‬‬
‫חלוף הזמן והן בשל ה"עוול " שנגרם לטענתו לנאשם באותו מקרה של שפיטתו ע"י דן יחיד‪.‬‬
‫הנאשם ניצב לראשונה בפני בית הדין ולדברי בא כוחו אין בעברו אירוע של אלימות‪.‬‬
‫הנאשם הינו אב לשני ילדים קטנים ‪ ,‬בני ‪ 4‬ושנה וחצי‪ ,‬הוא המפרנס העיקרי בבית‪ ,‬מצבו הכלכלי‬
‫אינו שפיר‪ ,‬והוא אף קיבל סיוע מהמערכת ע"י מתן ייעוץ פיננסי‪ .‬הוגשו מסמכים המלמדים על‬
‫מצבו הכלכלי‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם ביקש כי בית הדין יסתפק בנזיפה או נזיפה חמורה ‪ ,‬ענישה כלכלית מתונה‪ ,‬אם בכלל‪,‬‬
‫יימנע מלגזור ריתוק שירחיק את הנאשם מילדיו הרכים ‪ ,‬וכן לא יגזור עליו מחבוש על תנאי‪.‬‬
‫הנאשם עצמו אמר כי הוא מצטער על מה שהיה ‪ ,‬למד מטעותו ויעשה הכל כדי לא לחזור עליה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .1‬מלאכתם של סוהרי שב"ס בכלל‪ ,‬והסוהרים הנמנים על יחידת נחשון בפרט‪ ,‬הינה קשה‪,‬‬
‫תובענית ומלווה לא אחת סיכונים והתנכלויות‪ ,‬והינם ראויים לכל אהדה ‪ .‬אך זאת‪ ,‬כל עוד‬
‫זוכרים וערים הם לכך שהסמכות והמרות שהוענקו להם‪ ,‬רק לצרכי ביצוע התפקיד ניתנו‬
‫ואסור שיעשה בהם שימוש לרעה‪ .‬עליהם לשנן זאת לעצמם השכם והערב‪ ,‬דוקא משום‬
‫שמלאכתם מחייבת לעתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכח‪ .‬המעבר מ"כח סביר"‬
‫לאלימות מיותרת הוא מהיר וחלילה להם לעבור את הגבול‪ .‬עליהם לדעת ולהבין כי אם‬
‫יעברו את הגבול ואם ישתמשו לרעה בסמכויות שניתנו להם‪ ,‬ובעיקר אם ינהגו באלימות‬
‫מיותרת‪ ,‬לא יעניק להם בית הדין אהדה‪( .‬ראה‪ ,‬בעניינם של שוטרי משטרת ישראל‪ ,‬ע"פ‬
‫‪ 64/86‬אשש נגד מדינת ישראל)‪.‬‬
‫‪ .2‬עצם השימוש בכוח שלא כדין כלפי מי ששב"ס אמון על שמירתו חוטא לערכי שב"ס‪,‬‬
‫ובראשם ‪ :‬חיי אדם וכבודו‪ ,‬אחריות‪ ,‬מקצועיות ‪ ,‬ממלכתיות ודוגמא אישית‪ .‬יש בו גם כדי‬
‫לפגוע בתדמית הארגון ובאמון שהציבור רוחש לו‪.‬‬
‫יהיו הנסיבות אשר הובילו למעשהו נשוא ההרשעה של הנאשם אשר יהיו‪ ,‬בכל מקרה היה‬
‫עליו לנהוג באיפוק ולנקוט בצעדים החוקיים העומדים לרשותו‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫‪ .3‬לזכות הנאשם עומדת הודאתו בכתב האישום‪ ,‬שחסכה הצורך מזימון עדים‪ ,‬ובהם העצור‬
‫המתלונן‪ ,‬ה צער והחרטה שהביע בפנינו ‪,‬וכן חלוף הזמן מביצוע העבירה ועד החלטת‬
‫הפרקליטות להעביר עניינו למסלול המשמעתי‪ ,‬פרק זמן במהלכו המשיך לשרת בתפקידו‪ .‬כן‬
‫אין להתעלם מכך שהאירוע ‪ ,‬מלבד החומרה הנלווית לעצם ההרשעה בשימוש בכוח שלא‬
‫כדין‪ ,‬הינו ברף הנמוך ‪ ,‬יחסית‪ ,‬בנסיבותיו‪.‬‬
‫‪ .4‬באשר לגליון השפיטה ת‪ - 2/‬החלטנו להתעלם ממוצג זה מהטעמים הבאים ‪ :‬הנאשם נשפט‬
‫בדן יחיד לאחר שחלף פרק זמן של יותר משנה מהאירוע‪ ,‬וזאת ללא כל סמכות‪ .‬בנוסף‪ ,‬לא‬
‫התקבל אישור היועמ"ש לממשלה לשפוט את הנאשם בדין משמעתי‪ ,‬לא כל שכן בדן יחיד‪,‬‬
‫ועל מנת "לעקוף" מגבלה זו‪ ,‬הואשם הנאשם בעבירת אי מילוי הוראה תחת האשמתו‬
‫בעבירת שימוש בכוח שלא כדין‪.‬‬
‫אנו פונים למינהל מש"א על מנת שגליון שפיטה זה יוסר מכל רישום בעניינו של הנאשם ורק‬
‫מפאת חלוף הזמן איננו מחליטים על בדיקה מעמיקה יותר בדבר אי חוקיות שפיטתו של‬
‫הנאשם בעניין זה‪.‬‬
‫יתר המקרים בגינם נשפט בדן יחיד אינם רלבנטיים כלל לענייננו ואין בהם כדי להעיד על‬
‫נסיבות לחומרת יתר יחסית לאלו של נאשמים אחרים במקרים דומים‪.‬‬
‫‪ .5‬במכלול הנסיבות שפורטו לעיל ובהתחשב בתכליתו של הדין המשמעתי ובפסיקת בית הדין‬
‫בתיקים דומים‪ ,‬אציע לחבריי להטיל על הנאשם נזיפה חמורה‪ 3 ,‬ימי קנס ומחבוש על תנאי ‪,‬‬
‫שיתנופף כחרב על ראשו של הנאשם וירתיעו משימוש בכוח שלא כדין‪.‬‬
‫עו"ד דרור טיטונוביץ‪ ,‬שופט (נציג ציבור) ‪ :‬מצטרף לגזר דינה של אב"ד‪.‬‬
‫סג"ד רוני בורוכוב‪ ,‬שופט‪ :‬מודע אני לעבודתו השוחקת של הנאשם‪ ,‬ולחיכוך הגבוה שיש‬
‫בעבודתו בינו ובין אסירים‪ /‬עצורים‪ ,‬ובמקרה העומד בפנינו‪ ,‬אני סבור כי ניתן לתת‬
‫משקל מוגבר לנסיבות האישיות של הנאשם והצער שהביע‪ ,‬ולהקל באמצעי הענישה‬
‫‪95‬‬
‫שיוטלו עליו‪ .‬ממליץ על נזיפה חמורה וארבעה ימי מחבוש על תנאי לתקופה של ‪3‬‬
‫שנים על עבירה דומה‪.‬‬
‫אשר על כן ‪ ,‬הוחלט בדעת רוב להטיל על הנאשם את אמצעי המשמעת הבאים ‪:‬‬
‫‪ ‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫‪ ‬קנס בגובה של שלושה ימי עבודה‪ .‬לבקשת הנאשם ייגבה הקנס ב‪ 3 -‬תשלומים‬
‫שווים‪.‬‬
‫‪ ‬ארבעה ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם ‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מיום‬
‫מתן גזר דין זה ‪ ,‬עבירה של שימוש בכוח כמשמעותה בפקודת בתי הסוהר ‪,‬‬
‫וי ורשע בגין כך בתקופת התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫זכות ערעור לצדדים תוך ‪ 45‬ימים‬
‫הודע בפומבי היום ‪ , 18.9.2014 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬בא כוחו‪ ,‬והתובעת‪.‬‬
‫______________‬
‫_______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫סג"ד רוני בורוכוב‬
‫אב"ד‬
‫שופט‬
‫‪96‬‬
‫______________‬
‫עו"ד דרור טיטונוביץ'‬
‫שופט (נציג ציבור)‬
‫הנאשם ‪ :‬רס"מ _____‬
‫גזר הדין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫הנאשם הורשע בעבירות משמעת של אי מילוי הוראה ‪,‬בגין הפרת פקנ"צ ‪– 02.11.00‬‬
‫"קשר אסור בין סוהר לאסירים‪/‬עבריינים" ‪,‬ושל ניצול מעמד של סוהר שלא לצורך מילוי‬
‫תפקיד‪ ,‬בעקבות הודאתו ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון ‪ ,‬בעובדות הבאות ‪:‬‬
‫במהלך חודש מרץ ‪ , 2014‬בעת שהנאשם עבד באגף בביס"ר ____‪ ,‬פנה אליו אסיר‬
‫שפרטיו מצויינים בכתב האישום‪ ,‬והציע לסייע לו לקנות חלקים לרכבו‪ ,‬במחיר זול יותר‪,‬‬
‫בעסק לאביזרי רכב‪ .‬הנאשם נענה בחיוב להצעת האסיר ולאחר בירור שערך האחרון‪ ,‬מסר‬
‫האסיר לנאשם את מספר הטלפון של בעל העסק המדובר‪.‬‬
‫בה משך‪ ,‬יצר הנאשם קשר עם בעל העסק‪ ,‬אך הרכישה לא יצאה אל הפועל‪.‬‬
‫הנאשם לא דיווח על כל האמור לעיל‪.‬‬
‫במסגרת הסדר הטיעון עתרו הצדדים לעונשי נזיפה חמורה ‪ ,‬קנס בגובה של שלושה ימי‬
‫עבודה ושלושה ימי מחבוש על תנאי‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫הנאשם יליד שנת ‪ , 1966‬משרת בשב"ס כעשרים שנה‪ ,‬בעברו שתי הרשעות בדן יחיד‪,‬‬
‫האחת משנת ‪ 2006‬והשניה משנת ‪ ,2011‬שתיהן אינן רלבנטיות לעבירות בגינן הורשע על‬
‫ידנו‪.‬‬
‫שתי חוות הדעת האחרונות בעניינו היו בציון של "גבוהה" וישנות יותר בציון של "סבירה"‪.‬‬
‫לדברי הנאשם‪ ,‬פנה אליו האסיר לאחר ששמע שיחה בין הנאשם לבין חבריו אודות הקושי‬
‫למצוא אביזר לרכב שמטרתו להקל על ניידות אביו שהינו בן ‪ 86‬וחולה סיעודי‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫הצורך לסייע לאביו הוא שגרם לו לסטות ממנהגו לבלום פניות של אסירים‪ ,‬והוא הביע‬
‫צערו על כך‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .1‬בית הדין הדגיש לא אחת ‪ ,‬כי פעילותו התקינה של שירות בתי הסוהר מתבססת על מידת‬
‫האמון שהציבור רוחש לו‪ .‬היעדר הקפדה ופיקוח על נתק מוחלט בין סוהר לאסיר‪ ,‬למעט‬
‫לצורך מילוי תפקיד‪ ,‬טומן בחובו סכנה של השחתת המידות ויש בו כדי לכרסם באמון‬
‫הציבור בשירות בתי הסוהר ‪.‬‬
‫ההוראות החלות על סוהרי שב"ס בעניין זה באות להגן על מראיתו ותדמיתו של השירות‪.‬‬
‫מגמת פניהן היא גם קביעת דפוסי התנהגות נאותים ומניעת חוסר אמון ולזות שפתיים‪,‬‬
‫הפוגעים במירקם היחסים בין הציבור לבין הארגון והמשרתים בו‪.‬‬
‫מטרתן גם להגן על הסוהר עצמו מפני סכנה פוטנציאלית של התדרדרות במדרון חלקלק‬
‫לעבר מלכודת שבסופה עלול הסוהר להפוך לכלי שרת בידי האסיר או קרובו‪.‬‬
‫‪ .2‬על בית הדין להגיע לנקודת איזון עונשית ראויה‪ ,‬אשר תשלב בין האינטרס הציבורי ביישום‬
‫ראוי של נורמות המשמעת‪ ,‬בד בבד עם דאגה לגורלו של הפרט באופן שהענישה תהיה‬
‫מידתית ותהיה תואמת את מכלול האינטרסים הראויים לאיזון‪.‬‬
‫‪ .3‬בהתחשב במכלול השיקולים ‪ :‬מחד‪ ,‬חשיבות ההקפדה על נתק בין סוהר לאסיר ומנגד ‪-‬‬
‫נסיבות ביצוע העבירה‪ ,‬הודאת הנאשם שחסכה הצורך בניהול התיק‪ ,‬החרטה שהביע‪ ,‬שירותו‬
‫‪98‬‬
‫הארוך ‪ ,‬הערכת מפקדיו כלפיו ומצבו המשפחתי‪ ,‬הגענו לכלל מסקנה כי הסדר הטיעון הינו‬
‫מאוזן וסביר ואנו מחליטים לאמצו‪.‬‬
‫‪ .4‬לפיכך אנו מטילים על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫ נזיפה חמורה‪.‬‬‫ קנס בגובה של שלושה ימי עבודה‪.‬‬‫ שלושה ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מהיום ‪,‬‬‫עבירת משמעת שנסיבותיה קשר אסור עם אסיר או מקורבו ‪ ,‬ויורשע בגין כך בתקופת‬
‫התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך ‪ 45‬ימים ‪.‬‬
‫הודע בפומבי היום ‪, 21.10.2014 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬בא כוחו‪ ,‬והתובעת‪.‬‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_______________‬
‫______________‬
‫סג"ד נפתלי שמולביץ‪ ,‬עו"ד‬
‫סג"ד אריאלה כליף‬
‫שופט‬
‫‪99‬‬
‫שופטת‬
‫הנאשם ‪ :‬כלאי _____‬
‫גזר הדין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫הנאשם הורשע בעבירות משמעת של הטרדה מינית ‪ ,‬אי מילוי הוראה וניצול מעמד של‬
‫סוהר שלא לצורך מילוי תפקיד‪ ,‬בעקבות הודאתו ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעובדות הבאות‪:‬‬
‫בתקופה הרלבנטית שירת הנאשם כקצין וכמפקד משמרת בביס"ר ____‪ .‬המתלוננת‬
‫שירתה כסוהרת ביטחון (קבע) באותה משמרת‪.‬‬
‫במהלך התקופה שבין חודש מאי ‪ 2013‬לחודש אוקטובר ‪ 2013‬לערך החליף הנאשם את‬
‫שיבוצו בסידור העבודה ובפועל שימש כמפקד המשמרת בה עבדה המתלוננת‪.‬‬
‫בתקופה זו עבדו הנאשם והמתלוננת באותה המשמרת‪ ,‬כשהנאשם הינו מפקדה של‬
‫המתלוננת ובין השניים שררו יחסי מרות וכפיפות‪.‬‬
‫במהלך חודש מאי או יוני ‪ ,2013‬במועד שאינו ידוע במדויק‪ ,‬הציע הנאשם למתלוננת הצעת‬
‫חברות בפייסבוק‪ .‬הנאשם הציג את עצמו כאדם פרוד‪ ,‬שמעוניין לצאת עימה לדייט‪.‬‬
‫המתלוננת הסכימה לבקשת החברות ולאחר מספר שיחות טלפון השנים קבעו להיפגש‪.‬‬
‫במועד שאינו ידוע‪ ,‬במהלך חודש מאי או יוני ‪ ,2013‬כשהשניים קבעו להיפגש‪ ,‬הגיע‬
‫‪111‬‬
‫הנאשם לביתה של המתלוננת‪ ,‬כשהוא נוהג במונית‪ .‬הנאשם והמתלוננת ישבו במונית‬
‫מתחת לבית המתלוננת‪ .‬הנאשם אמר למתלוננת שהוא סומך עליה‪ ,‬שהיא אשת סודו ואז‬
‫סיפר לה שהוא עובד כנהג מונית בשל בעיות כלכליות‪.‬‬
‫מאז ובמשך מספר שבועות קיים הנאשם עם המתלוננת קשר רומנטי ומיני‪ ,‬במהלכו אף‬
‫החליף הנאשם את משמרות העבודה שלו כדי לעבוד במשמרתה של המתלוננת וזאת כדי‬
‫שיוכלו לבלות ביחד‪ .‬במהלך התקופה האמורה ובעת שהנאשם משמש כמפקד משמרת בה‬
‫עובדת גם המתלוננת‪ ,‬קיימו השניים בשתי הזדמנויות יחסי מין בחדרו של הנאשם בבית‬
‫הסוהר ‪ ,‬בזמן ובמהלך העבודה‪.‬‬
‫כל תקופת הקשר בין השניים‪ ,‬סיפר הנאשם למתלוננת כי הוא במצוקה כלכלית‪ ,‬בעיקר‬
‫לאור אירוע בר המצווה של בנו‪.‬‬
‫ביום ‪ 1.7.13‬ביקש הנאשם מהמתלוננת הלוואה כספית בסך של ‪.₪ 5,000‬‬
‫ביום ‪ 2.7.13‬נפגשו הנאשם והמתלוננת בקניון והמתלוננת נתנה לנאשם סך של ‪₪ 4,000‬‬
‫במזומן‪ ,‬כמענה לבקשתו להלוואה ואמרה כי תעביר את היתרה בקרוב‪.‬‬
‫באותו היום המתלוננת גם קנתה לנאשם‪ ,‬נוכח תלונותיו על בעיותיו הכספיות וחוסר‬
‫בבגדים‪ 2 ,‬בשמים‪ ,‬נעלים ו ‪ 2 -‬חולצות‪.‬‬
‫ביום ‪ 8.7.13‬הפקידה המתלוננת‪ ,‬באמצעות בנק הדואר‪ ,‬סך של ‪ ₪ 1,100‬לטובת הנאשם‪.‬‬
‫במקביל נודע למתלוננת כי הנאשם מנהל במקביל מערכת יחסים מינית עם סוהרת קבע‬
‫אחרת‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬ביקש הנאשם מהמתלוננת הלוואה נוספת‪.‬‬
‫לאחר שהמתלוננת סיימה את הקשר עם הנאשם‪ ,‬המשיך האחרון להתקשר אל המתלוננת‬
‫מספר פעמים‪ ,‬ביקש לחזור אליה וכשזו סירבה‪ ,‬איים שיספר על מערכת היחסים ביניהם‪.‬‬
‫הנאשם פוטר מהשירות ביום ‪.14.3.14‬‬
‫‪111‬‬
‫טיעוני התביעה ‪:‬‬
‫התביעה בטיעוניה לעונש מנתה את השיקולים לחומרה ולקולה וביקשה כי יושתו על‬
‫הנאשם נזיפה חמורה והורדה מדרגת כלאי לדרגת רס"ר‪.‬‬
‫לדברי התובעת ‪ ,‬חרף חומרת מעשיו של הנאשם‪ ,‬מסתפקת התביעה בעונשים שהינם‬
‫דקלרטיביים בלבד‪ ,‬ונמנעת מלעתור לענישה מוחשית ‪ ,‬מאחר שלאחר פיטוריו העונש‬
‫המוחשי היחיד הבא בחשבון הינו קנס כספי‪ ,‬ואין היא עותרת להטלתו על הנאשם נוכח‬
‫מצבו הכלכלי הקשה‪ ,‬והעובדה שפוטר ללא כל גימלה ‪ .‬לדבריה‪ ,‬שיקול זה הביא גם את‬
‫ועדת הפיצויים להמליץ בפני הנציב והמלצתה התקבלה‪ ,‬לפגוע פגיעה מינימלית בלבד‬
‫בפיצויי הפיטורין של הנאשם‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‪:‬‬
‫לדברי ב"כ הנאשם ‪ ,‬שילם הנאשם מחיר כבד אישי‪ ,‬משפחתי וכלכלי בגין מעשיו ‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫פוטר הנאשם בבושת פנים משב"ס‪ ,‬מקום שהיווה את עולמו המקצועי‪ ,‬דימויו העצמי‪,‬‬
‫גאוותו במשך כל חייו הבוגרים‪ .‬עולמו המקצועי חרב עליו והוא יצא ללא כל כישורי‬
‫השתכרות אמיתיים‪ ,‬מצב זה הביאו לחרדות ודיכאון‪ ,‬כעולה ממסמכים שהוגשו לבית‬
‫הדין‪.‬‬
‫הנאשם נשוי ואב לארבעה ילדים‪ .‬בא כוחו תיאר את קשייו הכלכליים וביקש כי לא יוטל‬
‫עליו עונש כספי‪.‬‬
‫הנאשם עצמו אמר כי הוא מבין את חומרת מעשיו ומשלם עליהם מחיר משפחתי‪ ,‬אישי‬
‫וכלכלי‪.‬‬
‫לדבריו נתן לשב"ס הרבה שנים בגאווה ואפשרות הורדתו מדרגת כלאי לדרגת רס"ר‪ ,‬גם‬
‫כשאינו בשירות‪ ,‬שוברת אותו‪ ,‬כלשונו‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫דיון‬
‫‪.1‬‬
‫במקרה זה כל שיקול לטובת הנאשם‪ ,‬לרבות טיב שירותו במשך ‪ 17‬שנות שירות ושביעות‬
‫רצון מפקדיו ‪ ,‬מחוויר אל מול חומרת מעשיו של הנאשם‪ ,‬אשר ַּכ ָּשל ֶּכ ֶּשל מתמשך במספר‬
‫מישורים ‪ :‬הטריד מינית פקודה שלו בכך שביצע בה מעשה מגונה במרמה ותוך ניצול‬
‫מרות‪ ,‬קיבל ממנה הלוואות כספיות ומתנות ‪ ,‬שטרם הוחזרו נכון לכתיבת שורות אלה‪,‬‬
‫איים עליה כי יספר אודות יחסיהם ‪ ,‬קיים עמה יחסי מין בבית הסוהר במהלך שעות ביצוע‬
‫תפקידו‪ ,‬ובמקביל לכל זאת עסק בעבודה נוספת כנהג מונית מבלי שביקש לכך היתר‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫במעשיו פגע הנאשם פגיעה קשה ברוב הערכים אותם חרת הארגון על דגלו ‪:‬‬
‫כבוד האדם ‪ -‬ערך זה מתייחס לחובתו של סוהר‪ ,‬לא כל שכן קצין ‪ ,‬למנוע פגיעה בנפשו‬
‫ובכבודו של כל אדם‪ ,‬לרבות סוהרים הכפופים למרותו ‪ ,‬ולהשתמש בסמכויותיו בצורה‬
‫הוגנת‪ .‬הנאשם פגע בכבודה של המתלוננת ‪ ,‬במירמה ותוך ניצול גס של מעמדו ‪.‬‬
‫אחריות ‪ -‬הנאשם הסיר מעל עצמו כל אחריות כמצופה מקצין ומפקד ‪ ,‬ופעל באופן המנוגד‬
‫לערכי שלטון החוק ולהפעלת שיקול דעת תקין‪.‬‬
‫אמינות ‪ -‬על כל סוהר‪ ,‬על אחת כמה וכמה קצין במעמדו של הנאשם‪ ,‬להימנע מניצול‬
‫סמכותו לרעה ולפעול ביושר‪ ,‬הגינות‪ ,‬יושרה ונקיון כפיים‪.‬‬
‫הנאשם ניצל מעמדו לשם הטרדתה המינית של המתלוננת‪ ,‬פעל בחוסר תום לב כלפיה‪,‬‬
‫הוציא ממנה כספים אשר טרם הושבו לה‪.‬‬
‫מקצועיות‪ -‬על כל סוהר‪ ,‬בוודאי קצין‪ ,‬לפעול על פי הפקודות והנהלים‪ ,‬להקפיד על ריסון‬
‫הכוח העומד לרשותו ולנהוג בעמיתיו בכבוד וברעות‪.‬‬
‫במעשיו לא רק שלא ריסן הנאשם את כוחו אל מול המתלוננת‪ ,‬אלא אף לא היסס ועשה בו‬
‫שימוש לשם הטרדתה המינית ונטילת כספים ומתנות ממנה‪ .‬הנאשם פעל בניגוד חמור‬
‫לנהלים האוסרים קבלת הלוואות ומתנות מפקודים והאוסרים עבודה נוספת ללא קבלת‬
‫היתר‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫ממלכתיות ‪ -‬מעשיו של הנאשם רחוקים כמזרח ממערב מכל התנהלות ממלכתית הנדרשת‬
‫מכל סוהר‪ ,‬לא כל שכן מקצין במעמדו של הנאשם‪.‬‬
‫דוגמא אישית ‪ -‬חוסנם המוסרי של מפקדים הוא הערובה להבטחת אמון הציבור בשב"ס‪.‬‬
‫במערכת יחסים שבה אמור המפקד לשמש דוגמה ומופת‪ ,‬במערכת יחסים שהיא מעצם‬
‫טיבה וטבעה מערכת יחסי נאמנות‪ ,‬עומדת התנהגותו של הנאשם בניגוד חריף להתנהגות‬
‫הראויה המצופה ממפקד‪ ( .‬ראה בג"צ ‪ 1284/99‬פלונית נ' ראש המטה הכללי)‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫אמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין אינם מוטלים בחלל ריק ‪,‬אלא לצורך השגתה‬
‫של תכלית ברורה ‪,‬שהיא הגנה על השירות ‪ ,‬על תדמיתו בעיני הציבור ובמיוחד כדי‬
‫להרתיע סוהרים אחרים במעמדו של הנאשם ‪,‬כי לא ייכשלו במעשים מסוג זה‪ .‬בדין‬
‫המשמעתי פוחת המשקל שיש ליחס לנסיבות האישיות של הסוהר‪.‬‬
‫ואולם תפקידם המרתיע של אמצעי המשמעת אינו חזות הכל‪ ,‬וכפי שנקבע ע"י בית‬
‫המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין‪ ,‬תכלית הענישה צריכה להיבחן גם בהתחשב‬
‫בנסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫מקרה זה הוא מן החמורים שבאו מלפני בית הדין למשמעת והיה ראוי להטיל בו את‬
‫העונשים מהמדרג הגבוה ביותר‪ .‬אלא שהנאשם ‪ ,‬כאמור‪ ,‬פוטר מן השירות‪ ,‬ובכך יש כדי‬
‫לצמצם את טווח העונשים שניתן להטיל עליו‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫הדרגות הן מסממני ההיכר המובהקים של מערכת היררכית כשירות בתי הסוהר ‪ .‬דרגת‬
‫הקצין מסמלת ומסמנת את מעמדו בהיררכיה ‪ .‬מעשיו של הנאשם מלמדים כי אינו ראוי‬
‫לשאת את דרגות הקצונה‪.‬‬
‫גם אם בעבור הנאשם עצמו הורדה מדרגת קצין לדרגת רס"ר אינה בעלת משמעות‬
‫אפקטיבית (אף שלדבריו‪ ,‬היא "שוברת אותו" )‪ ,‬הרי שמבחינת כלל הסוהרים בארגון יש‬
‫‪114‬‬
‫בה ‪ ,‬בצ וותא עם פיטוריו‪ ,‬כדי להעביר מסר מרתיע מלפעול באופן דומה לזה בו נקט‪ ,‬וכן‬
‫יש בה כדי לתרום לאמון הציבור בשירות‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫להטלת קנס יש ערך הרתעתי גבוה (ראה ע"פ ‪ 3030/10‬וקנין נ' מדינת ישראל)‪ ,‬אך ראוי‬
‫שייקבע‪ ,‬בין היתר לאור מצבו הכלכלי של הנאשם‪ .‬כתוצאה ממעשיו פוטר הנאשם ‪ ,‬ונגדע‬
‫חלק מרכזי מפרנסת המשפחה‪ .‬נראה כי במצב זה נטל תשלום הקנס ייפול במידה רבה על‬
‫התא המשפחתי‪ ,‬שחווה גם כך זעזוע עקב מעשיו הנלוזים של הנאשם‪ .‬למדנו מפי התביעה‬
‫כי מטעם זה הוחלט כי הפגיעה בפיצויי הפיטורין שקיבל תהיה מינימלית וזהו השיקול‬
‫אשר הוביל את התביעה להימנע מלעתור לעונש כספי‪.‬‬
‫אילו היה החוק מאפשר זאת‪ ,‬היינו מחייבים את הנאשם במתן פיצויים למתלוננת‪ ,‬הן לשם‬
‫השבת הכספים שהוצאו ממנה על ידו והן בגין הפגיעה שפגע בה‪ .‬מאחר ובית הדין אינו‬
‫מוסמך לפסוק פיצויים במקרה זה ‪ ,‬אנו קוראים לנאשם להשיב למתלוננת את כספה‬
‫בהקדם‪ ,‬ורק על מנת שלא להכביד עליו האפשרות לעשות כן‪ ,‬לא נטיל עליו מעמסה‬
‫כלכלית שתשמש לו תירוץ לדחיית תשלום חובו‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫אשר על כל האמור החלטנו לכבד את הסדר הטיעון ואנו מטילים על הנאשם את העונשים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הורדה לדרגת רס"ר לצמיתות‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך ‪ 45‬ימים‬
‫הודע בפומבי היום ‪, 23.10.2014 ,‬בנוכחות ב"כ הנאשם והתובעת‪.‬‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_______________‬
‫______________‬
‫סג"ד רגב דחרוג‬
‫סג"ד ארנה אטלי‬
‫שופט‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪115‬‬
‫הנאשם ‪ :‬רס"ר _____‬
‫גזר הדין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫הנאשם הורשע על ידנו בשימוש בעבירת כוח שלא כדין בעקבות הודאתו ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‬
‫‪ ,‬בעובדות הבאות‪:‬‬
‫ביום ‪ 4.4.13‬שימש הנאשם כחלק מצוות הליווי של יחידת נחשון בבימ"ש __ ‪.‬‬
‫עצור ששהה בתא מעצר במקום והמתין לקראת עליה לדיון בעניינו הוצא מתאו ע"י סוהר‬
‫נחשון אחר ‪ ,‬אשר ביקש מהעצור לזוז הצידה ולעמוד במקום מסוים בסמוך לתאי המעצר‪.‬‬
‫העצור סירב וביקש לעלות כבר לאולם הדיונים‪ .‬באותן הנסיבות‪ ,‬התערב הנאשם‪ ,‬שעמד‬
‫בסמוך‪ ,‬ובעודו תופס את העצור בחולצתו מלפנים אמר לו "מי אתה חושב שאתה" וסטר לו‬
‫פעם אחת בפניו‪.‬‬
‫במסגרת הסדר הטיעון עתרו הצדדים במשותף לעונשי נזיפה חמורה ‪ ,‬יום ריתוק אחד ומחבוש‬
‫על תנאי‪.‬‬
‫הנאשם ‪ ,‬שאינו מיוצג‪ ,‬משרת בשב"ס כ‪ 8 -‬שנים‪.‬‬
‫לדברי התביעה אל מול חומרת עצם ההרשעה בעבירת שימוש בכוח שלא כדין ‪ ,‬נשקלו במסגרת‬
‫‪116‬‬
‫שיקולי התביעה בטיעוניה לעונש הרף הנמוך‪ ,‬יחסית של חומרת האירוע עצמו‪ ,‬נסיבותיו‪ ,‬חוות‬
‫הדעת הגבוהות עד גבוהות מאד לזכותו של הנאשם‪ ,‬הודאתו בכתב האישום המתוקן‪ ,‬מצבו‬
‫הכלכלי הקשה וכן חלוף הזמן ממועד האירוע‪ ,‬שאינו רובץ לפתחו של הנאשם‪.‬‬
‫הנאשם עצמו סיפר על הנסיבות שהובילו למתן הסטירה‪ ,‬בהן השמיע העצור דברי גנאי ואיומים‬
‫כלפי הנאשם וכלפי חברו‪ .‬לדבריו חשש מן העצור‪ ,‬אף שזה היה כבול‪ ,‬אולם הודה בפנינו כי לא‬
‫היה צריך לתת סטירה והביע צערו על כך‪.‬‬
‫לדבריו מדובר באירוע חד פעמי ונקודתי‪ ,‬אשר מיום קרותו מלווה אותו‪ ,‬לרבות חקירה קשה‬
‫ביאח"ס‪.‬‬
‫לשאלת בית הדין השיב הנאשם כי לא שונה שיבוצו מיום קרות האירוע והוא ממשיך לשאת‬
‫באותו תפקיד ללא אירועים חריגים‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .1‬אין חולק על כך שמלאכתם של סוהרי שב"ס‪ ,‬לא כל שכן סוהרי יחידת נחשון‪ ,‬הינה קשה‪,‬‬
‫מורכבת‪ ,‬ומלווה לא אחת סיכונים והתנכלויות ‪,‬והינם ראויים לכל אהדה ‪ ,‬כל עוד הם זוכרים‬
‫וערים לכך שהסמכות והמרות הוענקו להם רק לצרכי ביצוע התפקיד ‪.‬המעבר מ"כח סביר"‬
‫לאלימות מיותרת הוא מהיר וחלילה להם לעבור את הגבול ‪( .‬ראה ‪ ,‬בהתייחס לשוטרי משטרת‬
‫ישראל‪ ,‬ע"פ ‪ 64/86‬מאיר אשש נגד מדינת ישראל)‪:‬‬
‫מתן סטירה לאסיר כבול מהווה אלימות מיותרת כאמור‪.‬‬
‫‪ .2‬הנאשם הודה בביצוע העבירה בהזדמנות הראשונה‪ ,‬הביע צערו על האופן בו הגיב כלפי העצור‪,‬‬
‫התרשמנו מכנות צערו ומכך כי הפיק את הלקח הנדרש מהמקרה‪ .‬מאז האירוע חלפו למעלה‬
‫משנה וחצי‪ ,‬במהלכם נגרם לנאשם עינוי דין‪ .‬אף שפרק זמן זה אינו רובץ לפתחה של התביעה‬
‫אלא של רשות החקירה והפרקליטות‪ ,‬בוודאי שלנאשם אין בכך יד ורגל ויש לזקוף שיקול זה‬
‫לזכותו‪.‬‬
‫‪117‬‬
‫מהמסמכים שהוגשו מטעם הנאשם עולה כי הוא מוערך מאד ע"י מפקדיו‪ .‬חוות הדעת לאחר‬
‫האירוע אף גבוהות יותר מאלו שלפניו‪ .‬עם זאת‪ ,‬עולה מהן כי הנאשם מתקשה לגלות איפוק‬
‫ועליו למתן תגובותיו‪ .‬על הנאשם לק חת הערה זו בחשבון‪ ,‬במיוחד על רקע הענישה המותנית לה‬
‫עתרו הצדדים‪.‬‬
‫‪ .3‬אל לנו להקל ראש בחומרתה של עבירת שימוש בכח שלא כדין כלפי אסיר ‪ .‬אין גם להתעלם‬
‫מתכליות הדין המשמעתי וביניהן ‪ -‬קביעת נורמות התנהגות ראויות והרתעת סוהרים אחרים‬
‫מלעשות שימוש בכוח המסור בידם כלפי האסירים עליהם הם מופקדים‪ ,‬והעברת מסר כללי‬
‫לציבור בדבר הקפדתה של המערכת על יושרתו של שב"ס ורמת תיפקודו‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬גם אם משקל נסיבותיו האישיות של הנאשם פחות בדין המשמעתי בהשוואה להליך‬
‫הפלילי‪ ,‬אין להתעלם מהן כליל‪ .‬מן הדין כי יתקיים יחס מאוזן‪ ,‬מידתי וראוי בין חומרת עבירת‬
‫המשמעת שנעברה לבין נסיבותיו של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .4‬בהתחשב בכל אלה‪ ,‬אני מוצאת כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים הינו סביר ומאוזן ואמליץ‬
‫לחבריי לאמצו ולהטיל על הנאשם נזיפה חמורה‪ ,‬ריתוק בן ‪ 24‬שעות ושלושה ימי מחבוש על‬
‫תנאי ‪.‬‬
‫עו"ד שי גלילי‪ ,‬שופט (נציג ציבור)‪:‬‬
‫‪ .5‬בפני בית הדין‪ ,‬הוגש כתב האישום שייחס לנאשם ביצועה של עבירה בדמות של שימוש בכוח‬
‫שלא כדין‪ ,‬עת שהנאשם סטר בפניו של עצור‪ ,‬בתגובה לכך שעצור זה סירב לציית להוראותיו‬
‫של סוהר אחר‪.‬‬
‫‪ .6‬כבר בפתח הדיון‪ ,‬הודיעה באת כוח המאשים כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון שעל פיו יודה‬
‫ויור שע הנאשם בעבירה שיוחסה לחובתו כאמור לעיל‪ ,‬וייגזר עליו עונש מוסכם של נזיפה‬
‫חמורה‪ ,‬ריתוק של עשרים וארבע שעות ומחבוש על תנאי‪ .‬נוכח זאת‪ ,‬הודה בפנינו הנאשם‬
‫בעובדות כתב האישום וכן בעבירה של "שימוש בכוח שלא כדין"‪ ,‬וכתוצאה מכך‪ ,‬הוחלט‬
‫להרשיעו‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫‪ .7‬הצדדים‪ ,‬אם כן‪ ,‬טענו ביחד לעונש המוסכם כאמור בהסדר הטיעון‪ ,‬וביקשו כי בית הדין יאשרו‪.‬‬
‫תחילה‪ ,‬טענה באת כוח המאשים כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בביצועה של העבירה‪ ,‬כי‬
‫תקציר תיקו האישי הוא חיובי‪ ,‬כי מדובר ברף הנמוך של עבירות האלימות מצד סוהרים‪ ,‬כי‬
‫מדובר בעציר שתקף סוהרים אחרים במועד אחר‪ ,‬וכן לנסיבות האישיות של הנאשם (שמחמת‬
‫צנעת הפרט – לא אפרטן)‪.‬‬
‫‪ .8‬הנאשם‪ ,‬אף הוא העיד על נסיבות האירוע‪ ,‬וציין כי אוכלוסיית העצירים איננה באה בגדר‬
‫"קהילת אנשי היי‪-‬טק"‪ ,‬אלא אוכלוסייה שאיננה קלה להטמעת סדר‪ ,‬וכי באותו מקרה שבנדון‪,‬‬
‫הוא חש מאויים על ידי העצור באופן שהצדיק את השימוש בכוח‪ ,‬בסיוג הצורך במתן סטירה‬
‫בפניו של העצור‪.‬‬
‫‪ .9‬הצדדים לא הגישו לבית הדין‪ ,‬את קלטת הוידאו (דיסק) שתיעדה את המקרה‪ ,‬ושהיה בה כדי‬
‫לשפוך אור על נסיבותיו המדוייקות של האירוע‪ .‬מה גם‪ ,‬שהמתלונן (נפגע העבירה) לא הובא‬
‫לעדות ולא נשמעה גרסתו בקשר לנסיבות המקרה‪ .‬עוד יצוין‪ ,‬כי באת כוח המאשים הסכימה עם‬
‫גירסתו של הנאשם שעל פיה חש הוא מאוים באופן סובייקטיבי‪.‬‬
‫‪ .10‬נוכח זאת‪ ,‬עליי לשקול את בקשת הצדדים לאישור הסדר הטיעון‪ ,‬על בסיס חומר הראיות המונח‬
‫בפניי‪ .‬ואבאר תחילה‪ ,‬כי המבחן המשפטי שעל פיו יש לשקול את אישור הסדר הטיעון‪ ,‬מובנה‬
‫על שאלת היחס הסביר שבין העונש המוצע בהסדר הטיעון אל מול מדיניות הענישה והעונש‬
‫הראוי שהיו מוחלים אלמלא הסדר הטיעון‪ .‬ככל שיקבע כי לא התקיים יחס סביר מסוג זה‪ ,‬אין‬
‫על בית הדין לאשר את הסדר הטיעון ועליו לסטות מתוכנו‪.‬‬
‫וראו לעניין זה האמור בע"פ ‪ 3193/07‬פארס טבאגה נ' מדינת ישראל [אתר נבו]‪:‬‬
‫‪.." .11‬נקודת המוצא לכל דיון הנוגע להסדרי טיעון הינה כי תפקיד גזירת הדין מוטל על שכמו של‬
‫בית המשפט‪ .‬על בית המשפט רובצת האחריות לאזן בין זכויות הנאשם ובין אינטרס הציבור‪ ,‬כך‬
‫הוא בכל הליך פלילי‪ ,‬וכך הוא גם כאשר בא בפני בית המשפט הסדר טיעון בין הצדדים (עניין‬
‫פלוני‪ ,‬בעמ' ‪ .) 595‬בעניין פלוני נסקרו הגישות השונות לביקורת שיפעיל בית המשפט על הסדר‬
‫טיעון המובא בפניו‪ .‬נפסק כי הגישה הראויה היא זו המכונה "גישת האיזון"‪ .‬על‪-‬פי גישה זו‬
‫בוחן בית המשפט אם "נתקיים האיזון בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם‪ ,‬לבין‬
‫‪119‬‬
‫התועלת שיש בעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבור"‪ .‬הודגש כי בעת הבחינה יראה‬
‫עצמו בית המשפט כאילו הוא זה שעורך את הסדר הטיעון ושוקל אם נשמר האיזון הראוי בין‬
‫האינטרסים השונים של הצדדים (עניין פלוני‪ ,‬בעמ' ‪..)601-602‬באופן פרטני יותר נמנו בעניין‬
‫פלוני השיקולים שעל בית המשפט לשקול עת הוא בוחן הסדר טיעון שהובא בפניו‪ .‬נקבע כי‬
‫ככלל יכבד בית המשפט את הסדר הטיעון וזאת בשל הטעמים הקשורים בחשיבותו ומעמדו של‬
‫הסדר הטיעון‪ .‬עם זאת‪ ,‬בית המשפט ישקול את השיקולים הראויים לעונש בהתאם לשיקולי‬
‫הענישה הכלליים ובהתעלם מהסדר הטיעון‪ ,‬וכך יוכל להעריך מהי מידת ההקלה שניתנה לנאשם‬
‫במסגרת הסדר הטיעון‪".‬‬
‫‪ .12‬כאמור לעיל‪ ,‬הצדדים פירטו בגדרי טענותיהם את השיקולים הרלוונטים‪ ,‬שעל בסיסם מבקשים‬
‫הם מבית הדין לאשר את הסדר הטיעון‪ .‬מדיניות הענישה המשמעתית בעבירות מסוג זה (עבירת‬
‫שימוש בכוח שלא כדין)‪ ,‬תוחמת את רכיבי הענישה לכדי עונש של נזיפה‪ ,‬ימי קנס‪ ,‬ימי ריתוק‬
‫ומחבוש על תנאי (תיק ביד"מ ‪ ,9/14‬תיק ביד"מ ‪ ,8/14‬תיק ביד"מ ‪.)2/14‬‬
‫‪ .13‬הערכאות המשפטיות הפליליות אף ראו בחומרה עבירות של אלימות בלתי מוצדקת מצד‬
‫סוהרים כלפי עצורים‪ .‬כך לדוגמא נפסק בת"פ ‪ 2779-03-10‬מדינת ישראל נ' ח'רבאוי [אתר נבו]‪:‬‬
‫‪" .14‬האינטרס החברתי המוגן בעבירות שבוצעו עניינו שמירה על אמון הציבור במערכת אכיפת‬
‫החוק‪ ,‬לרבות בסוהרים שמשרתים בתפקידים שונים לשמירה על אסירים שמוחזקים במשמורת‬
‫חוקית וכן שמירה על ביטחון הציבור מאותם אסירים‪ .‬אמון הציבור עומד בבסיס תפקודן של‬
‫רשויות אכיפת החוק ובלעדיו לא יוכלו למלא את משימותיהן (בג"צ ‪ 7141/05‬ויתקין נ' מפכ"ל‬
‫המשטרה [פורסם בנבו] (‪ )27.2.06‬פסקה ‪ 14‬לפסק דינה של כבוד השופטת פרוקצ'יה)‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫בעבירות התקיפה למיניהן‪ ,‬האינטרס החברתי המוגן עניינו שמירה על שלמות גופו וכבודו של‬
‫מי שמותקף שלא כדין‪ .‬הלכה מושרשת היא כי זכויות היסוד של האדם ממשיכות "לשרוד" בין‬
‫חומות בית הסוהר ונתונות לאסיר ולעציר אף בתוך תא כלאו (עע"א ‪ 4463/94‬גולן נ' שירות בתי‬
‫הסוהר פ"ד נ(‪ .))1996( 153 – 151 ,136 )4‬כמו כן‪ ,‬כל אדם נהנה מזכות יסוד לשלמות גופנית‬
‫ולשמירת כבודו כאדם וחומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבודו כאדם (בג"צ ‪355/79‬‬
‫קטלן נ' שירות בתי הסוהר פ"ד לד(‪ ;)1980( 298 ,294 )3‬בג"צ ‪ 540/84‬יוסף נ' מנהל בית הסוהר‬
‫‪111‬‬
‫המרכזי ביהודה ושומרון פ"ד מ(‪ .))1986( 573 ,567 )1‬בנוסף‪ ,‬בפסיקה נקבע שאומנם בית‬
‫המשפט הוא אשר שלח את האסירים אל בין החומות‪ ,‬אך לאחר שהחומות סוגרות עליהם‪ ,‬בית‬
‫המשפט הוא "אביהם של אסירים" בכל הנוגע לחובה להגן עליהם מפני שימוש לרעה בסמכויות‬
‫שניתנו לסוהרים (ע"א ‪ 7440/97‬מדינת ישראל נ' גולן פ"ד נב(‪ .))1998( 8 ,1)1‬לגבי העבירה של‬
‫הדחת עד בחקירה האינטרס המוגן נעוץ בשמירה על טוהר הליכי החקירה ומניעת שיבושם‪.‬‬
‫לענייננו‪ ,‬נביא מדבריו של כב' השופט מלץ ב‪-‬ע"פ ‪ 64/86‬מאיר אשש נ' מדינת ישראל [פורסם‬
‫בנבו] (‪ ,) 1986‬שנאמרו בנוגע לעבירות תקיפה שביצעו שוטרים והינם טובים ונכונים גם לגבי‬
‫סוהרי ם שתוקפים אסירים‪" :‬בעיני‪ ,‬העבירה שביצעו המערערים חמורה ביותר‪ ,‬דווקא משום‬
‫היותם שוטרים‪ .‬שוטרי ישראל‪ ,‬מלאכתם קשה ואחראית‪ ,‬מלווה לא אחת בסיכונים והתנכלויות‪,‬‬
‫והינם ראויים לכל אהדה שיכולים בתי המשפט לתת להם‪ .‬אך במה הדברים אמורים? כל עוד הם‬
‫זוכרים וערים לכך שהסמכות והמרות שהוענקו להם‪ ,‬רק לצורכי ביצוע התפקיד ניתנו ואסור‬
‫שייעשה בהם שימוש לרעה‪ .‬עליהם לשנן זאת לעצמם השכם וערב‪ ,‬דווקא משום שמלאכתם‬
‫מחייבת לעיתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכח‪ .‬המעבר מ ‪"-‬כח סביר" לאלימות מיותרת‬
‫הוא מהיר ומפתה וחלילה להם לעבור את הגבול‪ .‬עליהם לדעת ולהבין כי אם יעברו את הגבול‬
‫וישתמשו לרעה בסמכויות שניתנו להם‪ ,‬ובעיקר אם ינהגו באלימות מיותרת‪ ,‬לא יעניקו להם בתי‬
‫המשפט אהדה וימצו עימם את הדין‪ ,‬ומהעבר השני‪ ,‬אזרח הבא במגע עם אנשי משטרה‪ ,‬אפילו‬
‫הוא חשוד או עבריין‪ ,‬זכאי לצפות ולהניח שאם יתנהג כהלכה לא יגעו בו לרעה‪ .‬מעשי אלימות‬
‫ברוטאליים כמו אלה של המערערים‪ ,‬פוגעים קשות הן במערכת היחסים‪ ,‬העדינה בלאו הכי‪,‬‬
‫שבין האזרח למשטרה‪ ,‬והן במוניטין של המשטרה וביכולתה לתפקד כדבעי"‪...‬בעפ"א (מח' ‪-‬‬
‫נצרת) ‪ 280/09‬חיר אלדין נ' מדינת ישראל [פורסם בתקדין] (‪ .)8.9.09‬המערער היה סוהר‬
‫ששימש בתפקיד סמל אגף בבית הסוהר צלמון‪ .‬המערער הוביל את אחד האסירים למשרד‬
‫החינוך באגף והורה לו לשבת על כיסא‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬חנק אותו‪ ,‬היכה אותו והפילו לרצפה‬
‫מהכיסא‪ .‬לאחר מכן בעט בו בכל חלקי גופו והיכה אותו באמצעות אלה‪ .‬כתוצאה מכך נגרמו‬
‫לאסיר שפשופים בכתפו‪ ,‬המטומה בזרועו ושפשוף בברכו‪ .‬בנוסף‪ ,‬המערער איים על האסיר‬
‫שמא יתלונן כנגדו ועקב כך האסיר חזר בו מתלונתו וטען שהחבלות נגרמו לו כתוצאה מהחלקה‬
‫‪111‬‬
‫במקלחת‪ .‬המערער הורשע בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ושיבוש מהלכי משפט‪.‬‬
‫מתסקיר שירות המבחן עלה שמדובר במי שאין לחובתו הרשעות קודמות ועבד כ‪ 10-‬שנים‬
‫בשירות בתי הסוהר‪ ,‬ובעקבות האירוע פוטר מעבודתו‪ .‬בית משפט השלום גזר עליו ‪ 12‬חודשי‬
‫מאסר בפועל‪ ,‬מאסר על תנאי‪ ,‬קנס בסך ‪ 5,000‬ש"ח ופיצוי למתלונן בסך ‪ .₪ 20,000‬ערעורו‬
‫לבית המשפט המחוזי נדחה וכן נדחתה בקשתו לביטול ההרשעה‪.‬‬
‫‪ .15‬במקרה דנן ‪ ,‬עבירת האלימות שיוחסה לנאשם‪ ,‬אכן מצויה ברף התחתון של עבירות האלימות‪,‬‬
‫ומכאן שנקודת המוצא לבחינת עונשו הראוי‪ ,‬צריכה שתתבסס על מדיניות הענישה המשמעתית‬
‫המקובלת (כפי שפורט לעיל)‪ .‬בנוסף‪ ,‬העיד הנאשם כי חש הוא מאויים מפני העצור‪ ,‬ואין מדובר‬
‫בנסיבות של שימוש בכוח בלתי סביר מתוך שרירות או זדון גרידא (באת כוח המאשימה‬
‫הסכימה כאמור לעיל לגירסה זו של הנאשם בכל הנוגע לתחושתו האמורה)‪.‬‬
‫‪ .16‬ואדגיש‪ ,‬כי מקום שסוהר חש מאוים (באופן כנה) מפני התנהגותו של עציר‪ ,‬ועשה שימוש בכוח‬
‫(אף כוח שחורג מהסטנדרט המקובל)‪ ,‬יש בכך כדי להוות שיקול משמעותי להקלה בעונשו‪.‬‬
‫באשר‪ ,‬אין לשפוט את המעשה האסור בתנאי מעבדה ובחוכמה שבדיעבד‪ ,‬אלא דווקא יש לנסות‬
‫ולהתחקות אחר מעשיו בזמן אמת ותחת הלחץ ותחושת האיום שבה הוא מצוי‪ ,‬באופן שיותיר‬
‫לטובתו מרחב של "טעות סבירה"‪.‬‬
‫‪ .17‬ואפנה בהיקש ובאנלוגיה‪ ,‬לאשר נפסק בערכאות המשפטיות‪ ,‬בהאי לישנא‪:‬‬
‫"‪..‬ראוי להותיר לחיילים מרווח סביר של טעות היכולה להיגרם כתוצאה מתנאי המקום‪ ,‬השטח‬
‫והזמן העומדים ברקע האירוע המבצעי שבמחלוקת והמחייבים החלטה מהירה ולא התייעצות‬
‫משפטית על המותר והאסור באותו רגע‪( "..‬ע"א ‪ 3684/98‬מדינת ישראל נ' אחלייל‪ ,‬תק‪-‬על‬
‫‪" ;) 1332 )99)1‬אין מדובר בבחינה "בתנאי מעבדה" או בחוכמה לאחר מעשה" (רע"א ‪5277/08‬‬
‫עזבון המנוח אמיר אליקשווילי נ' מדינת ישראל; ע"א ‪ 5604/94‬חמד נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד‬
‫נח(‪.))2004( 507 ,498 )2‬‬
‫‪ .18‬מכאן‪ ,‬ולאחר שקלול כל נסיבותיו של המקרה‪ ,‬לרבות העובדה כי הנאשם הרגיש מאויים‪,‬‬
‫מע שהו מצוי ברף התחתון של עבירות האלימות‪ ,‬אין באמתחתו עבר משמעתי רלוונטי‪ ,‬נסיבותיו‬
‫‪112‬‬
‫האישיות הן לא קלות‪ ,‬והודייתו באשמה נעשתה בהזדמנות הראשונה ‪ -‬סבורני כי העונש הראוי‬
‫‪ ,‬צריך שימוצה ברכיב של נזיפה חמורה בלבד‪.‬‬
‫‪ .19‬ומכאן‪ ,‬עליי לשאול את עצמי‪ ,‬האם הסדר הטיעון (הכולל ר כיבי ענישה בדמות של ריתוק‪,‬‬
‫מחבוש על תנאי ונזיפה חמורה)‪ ,‬עומד ביחס סביר אל מול העונש הראוי שבנסיבות המיוחדות‬
‫של המקרה (שלטעמי צריך שימוצה בעונש של נזיפה בלבד)‪.‬‬
‫‪ .20‬לאחר לבטים לא קלים‪ ,‬הגעתי למסקנה כי הסדר הטיעון איננו עומד ביחס סביר לעונש הראוי‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬שכן ‪ ,‬כל נסיבותיו של המקרה מטות את מאזן השיקולים לטובת הקלה בעונשו של‬
‫הנאשם‪ ,‬ולמעשה לא מצאתי ולו נסיבה אחת שיש בה כדי להחמיר עימו‪ .‬זהו מקרה מיוחד‪ ,‬שבו‬
‫יש לסטות מהסדר הטיעון שהוצע מטעם הצדדים‪ ,‬נוכח קיצוניות הנסיבות המקלות הנזקפות‬
‫לטובתו של הנאשם‪ .‬ודוק‪ ,‬ללא סטייה מהסדר הטיעון‪ ,‬לא ינתן‪ ,‬דה פקטו‪ ,‬כל משקל לנסיבות‬
‫המקלות שתוארו לעיל (באופן שדינו של הנאשם יוקבל‪ ,‬הלכה למעשה‪ ,‬למקרים דומים של‬
‫הסדרי טיעון בעבירות אלימות שבמסגרתם לא התקיימו אותן נסיבות מקלות)‪.‬‬
‫‪ .21‬אשר על כן‪ ,‬ולאור כל המוטעם לעיל‪ ,‬אילו תישמע דעתי‪ ,‬בית הדין ידחה את הסדר הטיעון‬
‫שהוצע מטעם הצדדים‪ ,‬ויגזור תחתיו עונש בדמות נזיפה בלבד‪.‬‬
‫סג"ד רמי סלע‪ ,‬שופט ‪:‬‬
‫במעשיו של הנאשם יש כדי לפגוע באמון הציבור במערכת אכיפת החוק‪ ,‬ולפגוע כתוצאה מכך‬
‫בדימוי ותדמית המערכת כולה‪.‬‬
‫למרות המלאכה הקשה המוטלת על הסוהרים‪ ,‬לרבות סוהרי יחידת נחשון‪ ,‬חובה על לובשי‬
‫המדים לשמור על איפוק מול האסירים ולשמור על זכויותיהם הבסיסיות‪.‬‬
‫על מנת שיישמר העקרון למען יראו וייראו‪ ,‬אני מצטרף לעמדת חברתי אב"ד לקבל את הסדר‬
‫הטיעון ‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫לנוכח כל האמור לעיל ‪ ,‬החלטנו‪ ,‬בדעת הרוב וכנגד דעתו החולקת של נציג הציבור עו"ד גלילי‪,‬‬
‫להטיל על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ב ‪ .‬יום ( ‪ 24‬שעות) ריתוק שיחל בתאריך ‪.14.12.14‬‬
‫ג‪ .‬שלושה ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מהיום ‪ ,‬עבירה‬
‫של שימוש בכח כמשמעותה בפקודת בתי הסוהר ‪ ,‬ויורשע בגין כך בתקופת התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין בתוך ‪ 45‬ימים מהיום‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 8.12.2014 ,‬בנוכחות הנאשם והתובעת‪.‬‬
‫_______________‬
‫גנ"מ עו"ד טל שורץ‬
‫אב"ד‬
‫________________‬
‫______________‬
‫סג"ד רמי סלע‬
‫עו"ד שי גלילי‬
‫שופט‬
‫שופט ‪ -‬נציג ציבור‬
‫‪114‬‬
‫הנאשם ‪ :‬רס"ל _____‬
‫גזר הדין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫ההרשעה‬
‫הנאשם‪ ,‬המשרת כסוהר בטחון בביס"ר ____‪ ,‬הורשע על ידנו בעבירות של התנהגות‬
‫שאינה הולמת סוהר ושל אי מילוי הוראה‪.‬‬
‫בבסיס הרשעתו העובדות הבאות‪ ,‬בהן הודה במסגרת הסדר טיעון‪:‬‬
‫ביום ‪ 27.6.2013‬הגיש הנאשם בקשה להשתתפות בשכר דירה‪ ,‬במסגרתה הצהיר כי הוא‬
‫מתגורר בדירה ב___ אשר בגינה הוא משלם שכר דירה חודשי (להלן ‪" :‬הדירה") ‪.‬‬
‫בגין בקשה זו אושרה לו בדיעבד השתתפות חודשית של ‪ ₪ 300‬בעבור התקופה‬
‫שמיום ‪ 1.7.2012‬ועד ליום ‪(. 30.6.2013‬הבקשה הראשונה)‬
‫באותו יום הגיש הנאשם בקשה נוספת להשתתפות בתשלום שכר הדירה‪ ,‬בגין התקופה‬
‫שמיום ‪ 1.7.2013‬ועד ליום ‪( . 30.6.2014‬הבקשה השניה)‬
‫‪115‬‬
‫בחתימתו על גבי הבקשות הצהיר הנאשם כי הוא מתגורר בדירה‪ ,‬כי כל הפרטים שמסר‬
‫הינם נכונים ומדויקים ואף התחייב להודיע על כל שינוי בפרטים עליהם הצהיר תוך ‪30‬‬
‫יום מיום השינוי‪.‬‬
‫בחודש אוגוסט ‪ 2013‬לערך עבר הנאשם עם משפחתו להתגורר בבית חמותו ב____‪,‬‬
‫שם הוא מתגורר מאז‪.‬‬
‫הנאשם לא דיוו ח אודות שינוי מקום מגוריו ולא עדכן את כתובת מקום מגוריו החדשה‬
‫ב____במשרדי המש"א והרווחה של בית הסוהר‪.‬‬
‫ההוראות אשר בגין אי מילויין הורשע הנאשם מצויות בסעיף ‪.3‬י‪ .‬לפקנ"צ ‪,02.39.00‬‬
‫המחייבת סוהר לדווח דיווח מהימן ובזמן אמת‪ ,‬תוך הפעלת הכלל שהדיווח ישקף את‬
‫האמ ת‪ ,‬רק את האמת וכל האמת; ובנהלי מש"א הקובעים תנאי זכאות להשתתפות בשכר‬
‫דירה והמחייבים הודעה על כל שינוי בפרטים האישיים‪.‬‬
‫הטיעונים לעונש‬
‫לדברי התובעת מדובר במקרה חמור שעניינו דיווח כוזב‪ .‬במעשיו‪ ,‬גם אם לא נעשו‬
‫במטרה לרמות‪ ,‬יש לפחות משום עצימת עיניים ‪ ,‬שהרי המעבר ל____ היה ונותר‬
‫לתקופה ארוכה‪.‬‬
‫משום שבעצם העמדתו לדין והרשעת הנאשם יש כדי להוות הרתעה‪ ,‬ולאור נתוניו‬
‫הגבוהים של הנאשם והיעדר עבר משמעתי רלבנטי‪ ,‬מבקשת התביעה כי יוטלו על‬
‫הנאשם נזיפה חמורה‪ ,‬מחבוש על תנאי וכן קנס סמלי בהתחשב בכך שמחד‪ ,‬מדובר‬
‫בעבירה שתוצאותיה רווח כספי ומאידך ‪ -‬מצבו הכלכלי של הנאשם והעובדה כי הוא‬
‫אמור להשיב לארגון את כל סכומי הכסף אותם קיבל בעבור התקופה בה לא התגורר‬
‫בפועל ב____‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם ביקש להדגיש כי הגם שמרשו הורשע בעבירת התנהגות שאינה הולמת‬
‫סוהר‪ ,‬מדובר באותה התנהגות בגינה הורשע באי מילוי הוראה ‪.‬‬
‫הסנגור הרחיב באשר לנסיבות אשר הובילו את הנאשם להעתיק‪ ,‬ולו זמנית‪ ,‬את מגוריו‬
‫ל___ ‪ :‬רעייתו של הנאשם הינה בת יחידה להורים אשר איבדו את בנם בתאונת דרכים‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫לאחרונה היתה גם האם מעורבת בתאונת דרכים ועל פי מסמכים שהוגשו לבית הדין‬
‫מצבה הגופני והנפשי הקשה חייב את בתה לעבור לביתה ולסעוד אותה‪ .‬בעקבות כך‬
‫הצטרפו הנאשם וילדיו לבית החמות‪ ,‬כאשר לדבריו‪ ,‬ממשיך הנאשם להחזיק בדירה‬
‫ב___ ולשלם בגינה שכר דירה‪.‬‬
‫לא היתה הצדקה לכך שהנאשם לא דיווח על השינוי במגוריו והוא טעה בכך‪ ,‬אך לדברי‬
‫בא כוחו לא עמדה מאחורי אי הדיווח כל כוונה להונות את הארגון‪ .‬הנאשם לא הסתיר‬
‫את דבר מגוריו ב___ ולדברי בא כוחו‪ ,‬אילו כוונתו היתה להשיג הטבות כספיות‪ ,‬יכול‬
‫היה לזכות בהטבות גבוהות יותר דווקא אם היה מצהיר על מגוריו ב___‪.‬‬
‫הנאשם בן ‪ ,28‬אב לשלושה ילדים בני ‪ ,5‬שנתיים ושנה‪ ,‬ובגין אחד מהם הוא משלם‬
‫מזונות ‪.‬‬
‫הנאשם משרת בשב"ס מזה כארבע שנים‪ .‬לזכותו שלוש חוות דעת גבוהות מאד וחוות‬
‫דעת אחת גבוהה ‪ .‬מחוות הדעת והתעודות שהוגשו לבית הדין עולה כי הינו סוהר מקצועי‬
‫ולויאלי הזוכה להערכת מפקדיו‪ .‬אין לחובתו הרשעות משמעתיות למעט הרשעה בדן‬
‫יחיד בגין הופעה לא תקנית‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם מבקש כי לא יוטל עליו עונש כספי‪ ,‬בשל מצבו הכלכלי ובהתחשב בכך‬
‫שעליו להחזיר הכספים שהתקבלו‪ ,‬בסך של כ‪ .₪ 3300 -‬כן טוען הוא כי אין זה המקרה‬
‫להטיל ענישה מותנית‪.‬‬
‫הנאשם עצמו אמר כי עשה טעות‪ ,‬שמקורה בתום לב ללא כל כוונה לעשוק את המערכת ‪.‬‬
‫דיון ‪.‬‬
‫‪ .1‬אין צורך להכביר מילים על כך שעל האמת לשמש נר לרגליו של כל אדם ‪ ,‬בוודאי של‬
‫סוהר ‪.‬‬
‫‪ .2‬כפי שפורט בכתב האישום‪ ,‬קובע נוהל מש"א ‪" -02-5019‬שינויים אישיים‪ -‬הודעה‬
‫ורישום" כי אי הודעה בדבר השינויים האישיים שחלו בפרטיו של הסוהר‪ ,‬מהווה דיווח‬
‫כוזב‪.‬‬
‫‪117‬‬
‫‪ .3‬אין ספק כי היה על הנאשם להקפיד על דיווח בנוגע לשינוי בפרטי מגוריו‪ ,‬בוודאי מקום‬
‫בו למקום מגוריו השלכה כלכלית של השתתפות בשכר דירה‪.‬‬
‫‪ .4‬יחד עם זאת‪ ,‬נראה כי אין מחלוקת על כך שבמועד הגשת הבקשה השניה להשתתפות‬
‫בשכר דירה‪ ,‬במסגרתה הצהיר כי הוא מתגורר ב____‪ ,‬הצהרתו היתה אמת ‪.‬‬
‫מהמסמכים שהוגשו לנו עולה כי המעבר לבית חמותו של הנאשם נבע מנסיבות טרגיות ‪,‬‬
‫ומבלי להקל ראש בהפרת החובה לדווח על שינוי זה‪ ,‬שלו השלכה כלכלית‪ ,‬התרשמנו כי‬
‫אכן לא עמדה מאחורי מחדל זה כוונה לקבל כספים במרמה‪ .‬אין בכך כדי להושיע את‬
‫הנאשם מהרשעה בדין המשמעתי‪ ,‬אולם זהו שיקול כבד משקל בבואנו לגזור את דינו‪.‬‬
‫‪ .5‬בהתחשב בחשיבות ההקפדה על קיומם של נהלים ותכליות הדין המשמעתי מן הצד‬
‫האחד‪ ,‬ומנגד שירותו הטוב של הנאשם‪ ,‬מצבו המשפחתי והכלכלי‪ ,‬ההחזר הצפוי של‬
‫הכספים אותם קיבל ובעיקר התרשמותנו כי אכן לא פעל מתוך כוונה להשיג הטבות‬
‫כספיו ת במירמה‪ ,‬הגענו למסקנה כי יש להטיל עליו נזיפה חמורה וענישה צופה פני עתיד‪.‬‬
‫‪ .6‬עם זאת‪ ,‬סמכותו של בית הדין מוגבלת בחוק להטלת עונש מותנה של מחבוש בלבד‪.‬‬
‫מקרה זה ‪ ,‬בנסיבותיו‪ ,‬אינו מצדיק עונש של מחבוש‪ ,‬ולו גם מותנה‪.‬‬
‫‪ .7‬אשר על כן מוטל על הנאשם עונש של נזיפה חמורה‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 28.9.2014 ,‬בנוכחות הנאשם‪ ,‬בא כוחו והתובעת‪.‬‬
‫__________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫__________‬
‫__________‬
‫סג"ד ורד קאופמן‬
‫סג"ד מרגלית כהן‪,‬‬
‫שופטת‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪118‬‬