‫כיתה ט'‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫שם היחידה‪ :‬עולם חסד ייבנה‬ ‫פעילות מס' ‪91‬‬ ‫היחידה על רצף המעגל‬ ‫הצורך עליו עונה היחידה‪:‬‬ ‫" על שלושה דברים העולם עומד‪ .‬על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"‬ ‫גמילות חסדים זהו אחד מעמודי העולם החשובים ביותר‪ .‬לא מדובר בהמלצה או בצ'ופר אלא‬ ‫בדבר שהוא חלק מלהיות יהודי‪ .‬זו הסיבה שיחידה זו מופיעה במעגל האמונה‪.‬‬ ‫מאחר והתלמידים שלנו ומשפחותיהם‪ ,‬שייכים ברובם לחלק המקבל והנזקק יתכן והם אינם‬ ‫מודעים לכך שגם הם חייבים‪ ,‬ובעיקר יכולים‪ ,‬להיות גומלי חסדים בעצמם‪.‬‬ ‫היכולת של האדם לתת מעצימה ומקדמת ולכן חשוב מאד שגם זה שרגיל לקבל ידע לתת‪.‬‬ ‫מטרות‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫התלמידים יבינו שכשנותנים‪ ,‬מקבלים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫התלמידים יכירו דרכים שונות לתת ולגמול חסד‪ ,‬מלבד כסף‪.‬‬ ‫אביזרים דרושים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫מטפחות לקשירת עיניים‪ ,‬ידיים ורגליים שהמדריך יביא מביתו‬ ‫‪‬‬ ‫דף תצפית – המדריך מכין‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫נרות חנוכה פשוטים‬ ‫* יש לסדר את חדר הפעילות כמעגל של כיסאות (את השולחנות לשים בצד בהפסקה)‬ ‫משך ההעברה‪ 45 :‬דק'‬ ‫מהלך היחידה‪:‬‬ ‫שלב א' – לתת זה בעצם לקבל (‪ 20‬דק')‬ ‫שלב ב' –– טובה או חובה?! (‪ 20‬דק')‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫פתיחה עם מסר הפעילות‪:‬‬ ‫היום נדבר על חסד‪ ,‬נראה שמדובר בהתנהגות אנושית אך זו בכל זאת מצווה‪ ,‬נראה שיש‬ ‫הרבה מה לעשות בה ובכל זאת לא תמיד עושים‪.‬‬ ‫נלמד שמי שמקבל ממעשה החסד הוא לא פחות זה שנותן מזה שמקבל ובעיקר נחליט על‬ ‫מעשה החסד הבא שלנו‪.‬‬ ‫תקציר 'בעין תורנית'‬ ‫בקישור הנוכחי נעמוד על משמעותה של הנתינה כמחוללת ובונה קומה חדשה באישיותו של‬ ‫הנותן‪ ,‬כמביאה אותו להשגות נעלות שלא יכול היה להשיג אלמלא חוויית הנתינה‪ .‬בנוסף‪ ,‬נלמד‬ ‫כיצד מושג הנתינה רלוונטי לכל אדם ובכל מצב‪ ,‬וכי הוא כולל מגוון רחב של אופנים ואפשרויות‪.‬‬ ‫"נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים‪-‬שמונים שנה‪ ,‬כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת‪,‬‬ ‫בגשמיות ובפרט ברוחניות" (מובא בשם הבעל‪-‬שם‪-‬טוב)‪.‬‬ ‫לאורה של הארה זו‪ ,‬הרי שכל מעשה חסד‪ ,‬קטן כגדול‪ ,‬הן הירואי וכזה שדורש תעצומות נפש‪ ,‬והן‬ ‫פשוט וקל‪ ,‬כזה הנעשה כמעט כבדרך‪-‬אגב‪ ,‬כל מעשה שכזה מואר באור‪-‬יקרות‪ .‬שלא נפספס‪..‬‬ ‫מגילת רות הנקראת בחג השבועות הינה מגילת‪-‬חסד‪ ,‬המגוללת מעשי חסד מצד אישים שונים‬ ‫הנזכרים בה‪ ,‬וכפי שמלמדים חז"ל במדרש רות רבה‪ :‬אמר רב זעירא‪ ,‬מגילה זו אין בה לא טומאה‬ ‫ולא טהרה‪ ,‬לא איסור ולא היתר‪ ,‬ולמה נכתבה‪ ,‬ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים‪.‬‬ ‫תמוהה ולא‪-‬מובנת אמירתה של רות לנעמי‪ ,‬בתשובתה לשאלה מה היו מעשיה באותו יום‪ֵ ,‬שם‬ ‫יתי ִׂעםֹו ַהטֹום ב ַֹעז‪ :‬מדברים אלו משתמע כאילו רות היתה זו שגמלה חסד עם‬ ‫ָה ִאיש ֲא ֶׁשר ָׁע ִׂש ִׂ‬ ‫בועז‪ ,‬ולא להפך! והלא בועז הוא שהתאמץ בכל נפשו ובכל מאודו (ממונו‪ ,‬לפי אחד הפירושים)‬ ‫לגמול חסד עם רות?!‬ ‫למדים מכך חז"ל כי יותר משבעל הבית עושה עם העני – העני עושה עם בעל הבית!‬ ‫בעל‪-‬הבית‪ ,‬העשיר‪ ,‬במעשה הצדקה עם העני אמנם מעניק לו דבר‪-‬מה‪ :‬פת לחם או מספר‬ ‫מעות‪ ,‬אך בה בשעה מקבל מהעני תמורה שלא תסולא בפז‪ :‬בניית אישיות רגישה‪ ,‬מתחשבת‬ ‫וטובה בתוך‪-‬תוכו פנימה‪ ,‬לה לא יכול היה לזכות אלמלא מעשה הנתינה‪ .‬אף בועז הנודע‬ ‫ברגישותו ובדיבורו בגובה העיניים עם הנערים‪ ,‬הפועלים הפשוטים בשדהו‪ ,‬זכה להעפיל אל פסגות‬ ‫חדשות באישיותו‪ ,‬להן לא יכול היה לזכות אלמלא המפגש עם רות ומעשה החסד האצילי שגמל‬ ‫עימה‪ .‬אם כן‪ ,‬נכונים דברי רות‪' :‬האיש אשר עשיתי עימו'‪ ,‬בכך שהוא עשה עימי צדקה וחסד –‬ ‫הרי שנתרם וקיבל בעצמו‪.‬‬ ‫סיפור התינוק הבוכה מאת הרב יהודה עמיטל‪ ,‬והמשפט בסופו‪:‬‬ ‫אם אדם לומד תורה ואיננו שומע קול של תינוק יהודי בוכה‪ ,‬משהו פגום בלימוד זה‪ .‬אוי לה‬ ‫לאותה תורה שאינה שומעת בכיו של תינוק!"‪.‬‬ ‫כתוספת – סיפור הצרצר הלכוד ומטבע הכסף – 'למה אתה מכוון את עצמך להקשיב?'‬ ‫הבנת עניינן של האומות האסורות לבוא בקהל‪ ,‬כמנוגדות לגמילות החסדים האופיינית לישראל‪,‬‬ ‫והסיבה לאיסור אכילת החסידה – העושה חסד אך ורק עם חברותיה‪.‬‬ ‫'הכל לפי רוב המעשה' – לביאור הרמב"ם‪ ,‬ככל שנפעל בעצמנו על עצמנו‪ ,‬יותר ויותר מעשי חסד‪,‬‬ ‫קטנים כגדולים‪ ,‬הרי שבכך נהפוך עצמנו לנותנים‪ ,‬רגישים ומתחשבים בזולתנו‪.‬‬ ‫גמילות‪-‬חסדים עשויה לקבוע מקום‪-‬קבע בליבו ובאישיותו של אדם‪ ,‬לאו דווקא במתן מתנה‬ ‫כספית או בהענקת מזון ומשקה‪ ,‬דבר‪-‬מה פיזי‪ ,‬אלא אף בחיוך‪ ,‬עידוד ובאמירת מילה טובה‪.‬‬ ‫'ולבן שניים מחלב' ‪' -‬טוב המלבין שינים (המחייך) לחבירו יותר ממשקהו חלב'‪ .‬וכדברי אחד‬ ‫המגידים‪' :‬מכוס חלב אפשר לחיות יום ואולי יומיים‪-‬שלושה‪ ,‬אך מחיוך ומהארת פנים – ניתן‬ ‫לחיות שנים‪.'..‬‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫הסלוגן של עמותת קו לחיים‪ :‬חיוך קטן של אושר מנצח מחלה גדולה – כמוטו לחיים של נתינה‪.‬‬ ‫שלב א' – לתת זה בעצם לקבל‬ ‫אפשרות ‪1‬‬ ‫הכיתה תתחלק לקבוצות של ‪.5‬‬ ‫שימו לב‪ :‬ניתן לערוך את התרגיל לכל הקבוצות בו זמנית‪ ,‬מי שחושש מבלגן יכול לתרגל‬ ‫בכל פעם קבוצה אחרת לפני כל הכיתה או להחליט על "מדגם מייצג" של קבוצה או שתיים‪.‬‬ ‫לכל קבוצה משימה פשוטה של עמידה בשורה והעברת חפץ ‪ -‬ילקוט‪ ,‬כדור או כל דבר אחר‬ ‫שהמדריך מחליט (אפשר להחליט יחד עם התלמידים מה מתאים)‪ .‬מעבירים בין כל חברי‬ ‫הקבוצה ‪ 3‬פעמים‪( ,‬הלוך‪ ,‬חזור‪ ,‬הלוך)‪.‬‬ ‫אבל‬ ‫לכל אחד מהעומדים בשורה תהיה מגבלה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הראשון יהיה קשור ידיים מלפנים‬ ‫‪‬‬ ‫השני יהיה קשור עיניים‬ ‫‪‬‬ ‫השלישי יהיה קשור ידיים מאחורי הגב‬ ‫‪‬‬ ‫הרביעי יהיה ישוב ומחובר לכסא כשהוא הפוך כלומר "גב לקהל"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫החמישי יהיה קשור רגליים‬ ‫החוקים‪:‬‬ ‫כל אחד מחברי הקבוצה חייב לקחת חלק בהעברת החפץ כלומר לא מדלגים עליו ואסור‬ ‫להעביר במקומו‪ ,‬מותר לעזור‪.‬‬ ‫הניקוד‪:‬‬ ‫קבוצתי‪ :‬זמן העברת החפץ בין כולם ‪ 3‬פעמים‪ 10 .‬נק' לקבוצה המהירה ביותר‪ 8 ,‬למקום‬ ‫שני‪ 6 ,‬מקום שלישי וכן הלאה לפי מס' הקבוצות‪( .‬אם יש רק ‪ 2‬קבוצות‪ 10 -‬מקום ראשון‪5 ,‬‬ ‫מקום שני וכד')‪.‬‬ ‫אי שמירה על הכללים מורידה ‪ 2‬נק' בכל פעם‪.‬‬ ‫שימו לב‪ :‬מותר לעזור אחד לשני ולזוז לשם כך מהשורה‪ .‬קבוצה שגם שמרה על הכללים וגם‬ ‫חבריה עזרו זה לזה תזכה ע"י המדריך בעוד ‪ 10‬נק'‪.‬‬ ‫אישי‪ 10 :‬נק' לכל אחד שהחפץ לא נפל לו אף פעם‪ .‬כל נפילה של החפץ ‪ 2‬נק' פחות‪.‬‬ ‫שימו לב‪ :‬ניתן לנצל את ההזדמנות ולתת ניקוד גם על דיבור ראוי‪ ,‬עידוד וכד'‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫לכל קבוצה יהיו ‪ 2-3‬תצפיתנים שיתנו את הניקוד‪ .‬הקבוצה עם מספר גדול יותר של נקודות‬ ‫היא המנצחת‪ .‬בסיכום הנקודות יתכן מצב שאת מירב הנקודות תקבל קבוצה שעבדה תוך‬ ‫עזרה הדדית וכל חבריה הצליחו במשימה ולאו דווקא קבוצה שביצעה את המשימה במהירות‬ ‫הגבוהה ביותר‪.‬‬ ‫משפט מסכם‪ :‬ללא עזרה של האחד לשני לא מקבלים את מירב הנקודות‪ .‬ההצלחה של כל‬ ‫אחד בנפרד היא למעשה ההצלחה של הקבוצה כולה‪ .‬אם עזרתי למישהו והוא הצליח‪ ,‬גם לי‬ ‫היו יותר נקודות‪ .‬מאוד חשוב לשים לב ‪ -‬שיכולתי לעזור על אף שגם אני הייתי מוגבל‪.‬‬ ‫אפשרות נוספת‪:‬‬ ‫שימו לב‪ ,‬אפשר להשתמש באפשרות זו בפועל‪ .‬אם לדעתכם יש סכנה בדבר אפשר לדבר‬ ‫ולדָמות ולא לבצע‪.‬‬ ‫אם יש אפשרות להחשכת הכיתה‪ ,‬עדיף‪ .‬כל תלמיד יקבל נר‪ .‬המדריך ידליק את הנר של‬ ‫התלמיד הראשון והתלמיד הזה יעביר את האש לנר של התלמיד השני‪ ,‬השני לשלישי וכן‬ ‫הלאה עד הסוף‪.‬‬ ‫המדריך ישאל – מה קרה לכל נר שנתן אש לנר שלידו?‬ ‫והתשובה כמובן‪ ,‬לנר לא קרה דבר‪ ,‬אבל עוד נר נדלק‪.‬‬ ‫כעת אפשר לנסות שוב אלא שהפעם נר אחד ידליק את כל הנרות‪.‬‬ ‫שוב המדריך ישאל מה קרה לנר שהדליק נרות רבים ושוב התשובה ‪ ,‬לא קרה דבר‪ ,‬אבל עוד‬ ‫הרבה נרות נדלקו‪.‬‬ ‫המדריך ישאל‪:‬‬ ‫לו היינו עושים את התרגיל הזה במערה חשוכה מה היה קורה עם כל נר שנדלק‪.‬‬ ‫המדריך יסכם‪ :‬במערה עם כל נר שהדלקנו נעשה אור יותר גדול גם לנו‪ .‬נתנו והרווחנו‪.‬‬ ‫האם מישהו מכם עזר פעם לאחר והרגיש שגם הוא הרוויח מזה?‬ ‫האם להרוויח מזה פירושו עניין מוחשי בלבד?‬ ‫מה עוד אפשר להרוויח מזה שנותנים?‬ ‫חלק ב' – טובה או חובה?‬ ‫אז נכון‪ ,‬לעשות טובה למישהו זה יפה מצידנו‪ ,‬זה אפילו עוזר לנו בעצמינו ובכל זאת ‪ -‬נגיד‬ ‫שזה לא מתאים לי‪ ,‬אפשר לחייב אותי?‬ ‫גמ"ח זו מצווה שהתורה מצווה אותנו ‪,‬כפי שכבר אמרנו לא כהמלצה אלא כחיוב‬ ‫איך יתכן?‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫ול ִה ְּת ַח ֵשב‬ ‫זולת ְּ‬ ‫יטיב ִעם ַה ַ‬ ‫ָאדם ְּל ָה ִ‬ ‫ְּב ֵשם ְּג ִמילות ֲח ָס ִדים ְּמ ַכםִ ים ֶאת ְּך ַלל ַה ִל ְּצוֹות ַה ְּל ַחטְּ בֹות ֶאת ָה ָ‬ ‫ִב ְּצ ָר ָכיו‪.‬‬ ‫ַׁחס ָׁה ָׁראוי ְׁכ ַׁל ֵׁפי‬ ‫ּתֹורה ְׁמ ַׁצוָׁה ַׁעל ַׁהי ַׁ‬ ‫וְׁשש ְׁפ ָׁע ִׂמים ַׁה ָׁ‬ ‫לֹושים ֵׁ‬ ‫ְׁש ִׂ‬ ‫ַאל ָׁמנָׁה‪.‬‬ ‫וְׁה ְׁ‬ ‫ַׁהגֵׁר‪ַׁ ,‬היָׁתֹום ָׁ‬ ‫יֹותר ֶׁאת ֲח ִׂשיבות ְׁג ִׂמילות ַׁה ֲח ָׁס ִׂדים‪.‬‬ ‫גַׁם חז"ל ִׂה ְׁד ִׂגישו ְׁב ֵׁ‬ ‫עֹומד‪:‬‬ ‫עֹולם ֵ‬ ‫לֹושה ְּד ָב ִרים ָה ָ‬ ‫ֶא ַמר " ַעל ְּש ָ‬ ‫ַב ִל ְּשנָה נ ֱ‬ ‫ֲבֹודה וְּ ַעל ְּג ִמילות ֲח ָס ִדים" ( ַמ ֵמ ַכת ָאבֹות)‪.‬‬ ‫ּתֹורה וְּ ַעל ָהע ָ‬ ‫ַעל ַה ָ‬ ‫המדריך יכתוב על הלוח בעזרת התלמידים רשימה (אפשר גם בע"פ אך חשוב שתהיה‬ ‫רשימה אפילו חלקית שאפשר יהיה להתייחס אלי בהמשך) של דברים שהם לדעתם נכנסים‬ ‫תחת הקטגוריה של צדקה וגמילות חסדים‪.‬‬ ‫המדריך יסכם‪:‬‬ ‫סוגים ֶשל ְּג ִמילות ֲח ָס ִדים‪:‬‬ ‫לֹושה ִ‬ ‫ֶשנָם ְּש ָ‬ ‫י ְּ‬ ‫‪ְּ .1‬ג ִמילות ֲח ָס ִדים ְּב ָממֹונֹו‪:‬‬ ‫ָאלת ֵך ִלים‪ְּ " ,‬ט ֶר ְּמן"‬ ‫ָאדם נִ ְּצ ָר ְּך‪ַ ,‬ה ְּש ַ‬ ‫ְּצ ָד ָקה‪ַ ,‬ה ְּלוָָאה ָל ָ‬ ‫וְּ ַכדֹו'‪.‬‬ ‫‪ְּ .2‬ג ִמילות ֲח ָס ִדים ְּבגופֹו‪:‬‬ ‫ָסת‬ ‫חֹולים‪ְּ ,‬ל ָויַת ַה ֵלת‪ֶ ,‬ע ְּז ָרה ְּל ֺמ ְּג ָב ִלים‪ַ ,‬ה ְּכנ ַ‬ ‫ִבּקור ִ‬ ‫אֹור ִחים וְּ ַכדֹו'‪.‬‬ ‫ְּ‬ ‫‪ְּ .3‬ג ִמילות ֲח ָס ִדים ְּב ִדבורֹו ‪:‬‬ ‫טֹובה‪ ,‬נִ חום‪ִ ,‬חזוק‬ ‫טֹובה‪ֵ ,‬ע ָצה ָ‬ ‫ָשה ָ‬ ‫ומ ַּתן ַה ְּרג ָ‬ ‫ִעידוד ַ‬ ‫לודים‪ְּּ ,‬ת ִפ ָכה‬ ‫ַה ִב ָחחֹון ָה ַע ְּצ ִמי ֶשל ַה ַח ָכש‪ֶ ,‬ע ְּז ָרה ְּל ָח ֵבר ַב ִכ ִ‬ ‫חֹולים וְּ נִ ְּז ָק ִקים וְּ ַכדֹו'‪.‬‬ ‫ַעל ִ‬ ‫המדריך ישאל‪ :‬מה מתוך הדברים האלה מישהו בכיתה עשה‪.‬‬ ‫ניתן לערוך הצבעה‪ :‬ירימו ידיים כל מי ש‪ ,...‬או יעמדו כל מי ש‪...‬‬ ‫בדרך זו גם מי שלא אומר יכול להצביע או לעמוד והמדריך יכול לשאול או לשים לב בעצמו‬ ‫ולציין זאת‪ ,‬תלמידים שקמו מס' פעמים סימן לגומלי חסדים‪.‬‬ ‫שאלה ‪ -‬כמה פעמים באה לידכם הזדמנות ובחרתם להתעלם ממנה? תנו דוגמאות‪.‬‬ ‫המדריך יסכם – לא בטוח שאם לא היינו מצווים היינו עושים‪.‬‬ ‫שאלה ‪ -‬איך תראה חברה בלי גמ"ח?‬ ‫סיכום ‪ -‬הקב"ה מצווה אותנו להמשיך את עולמו באתה המידה שהוא ברא אותו היא מידת‬ ‫גמילות חסדים‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫(כדאי להמשיך להרחיב בכיוון בקישור התורני)‬ ‫אפשרות נוספת‬ ‫המדריך יחלק לתלמידים דפים ריקים עליהם הם יכתבו רעיונות לגמילות חסדים וצדקה‬ ‫מעשיים שהם יכולים לעשות בכיתה בבית הספר ובחוץ‪.‬‬ ‫כל תלמיד יחתום שמו על דף שנראה לו שהיה רוצה להצטרף לרעיון שלו‪.‬‬ ‫את הדפים יש לתלות בכיתה ויחד עם התלמידים לחשוב על דרכי פעולה לביצוע‪.‬‬ ‫כמובן שלא כל התלמידים יחתמו על משהו ולא כל מה שיחתמו עליו יהיה ניתן לביצוע‪ ,‬אך גם‬ ‫אם יישארו רעיונות ספורים והמדריך יעזור להם להביא לביצוע‪ ,‬לאו דווקא ביום הספציפי‬ ‫הזה ויכול להיות שרק לקבוצה קטנה של "רציניים"‪ ,‬בכל מקרה זה יהיה דבר טוב שיתרום‬ ‫לתלמידים ולכיתה כולה‪.‬‬ ‫אפשרות נוספת – סיפורים‬ ‫לתת ‪ /‬חמוטל בן זאב – אפשר לשיר‬ ‫שר בועז שרעבי‬ ‫לתת את הנשמה ואת הלב‬ ‫לתת‪ ,‬לתת כשאתה אוהב‬ ‫ואיך מוצאים את ההבדל‬ ‫שבין לקחת ולקבל‬ ‫עוד תלמד לתת לתת‪.‬‬ ‫לגלות סודות בסתר‬ ‫להתיר את סבך הקשר‬ ‫כשהלב בך נצבט‬ ‫מכל חיוך מכל מבט‪.‬‬ ‫אתה נזהר אתה יודע‬ ‫וחוץ ממך איש לא שומע‬ ‫פוסע בין הדקויות‬ ‫וממלא שעות פנויות‪.‬‬ ‫לתת את הנשמה‪...‬‬ ‫אתה לומד עם השנים‬ ‫לבנות ביחד בניינים‬ ‫לחיות עם כל השינויים‬ ‫לרקום איתה סיפור חיים‬ ‫ולעבור ימים קשים‬ ‫במצוקות וריגושים‬ ‫כיתה ט'‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫תמיד לדעת לוותר‬ ‫ואת הטעם לשמר‪.‬‬ ‫לתת את הנשמה‪...‬‬ ‫לראות בתוך הנפילה‬ ‫שיש מקום למחילה‬ ‫תמיד אפשר שוב להתחיל‬ ‫כמו יום חדש כמו כרגיל‬ ‫לתת‪.‬‬ ‫אפשר לתלות בכיתה‪:‬‬ ‫אדם טוב ‪ /‬אסתר קל‬ ‫אינו זה אשר נותן מן העודפים שלו‪ ,‬מן השפע שלו‬ ‫אלא זה אשר מחלק את המעט שיש לו‬ ‫סיפור ‪ -‬הנדבה‪ /‬איוון טורגנייב‬ ‫עני‪ ,‬זקן חולה‪ ,‬עצרני פעם אחת בלכתי ברחוב‪.‬‬ ‫עיניים נצרבות ודומעות‪ ,‬שפתי תכלת‪ ,‬בלויי‪-‬סחבות‪ ,‬פצעים מגואלים…‬ ‫הה‪ ,‬באיזה אופן משונה ניוולה העניות את הברייה האומללה הזאת!‬ ‫הוא הושיט אלי יד אדומה‪ ,‬צבה‪ ,‬נאלחה… הוא נאנח‪ ,‬הוא געה לעזרה‪.‬‬ ‫החילותי למשמש בכיסי בגדי… אין חריט‪ ,‬אין שעון‪ ,‬אף מטפחת אין… לא לקחתי איתי דבר‪ .‬והעני‬ ‫הוסיף לחכות… וידו הנטויה תתנועע ותרעד לאט‪.‬‬ ‫נבוך ונבהל לחצתי בכוח את היד הרועדת והנאלחה… "סלח נא‪ ,‬אחי‪ ,‬אין לי כל‪ ,‬אחי"‪.‬‬ ‫העני הטה אלי את עיניו הנצרבות‪ .‬שפתי התכלת שלו גיחכו – וגם הוא מצידו לחץ את אצבעותיי‬ ‫הקרות‪.‬‬ ‫‪ -‬יהי כן‪ ,‬אחי – גמגם בלשונו – אודך גם בעד זאת‪ .‬גם זו נדבה‪ ,‬אחי‪.‬‬ ‫ָאל‬ ‫ִשר ֵ‬ ‫ְׁארֶץ י ְׁ‬ ‫ָמים יֵש ב ֶ‬ ‫שנֵי י ִ‬ ‫ִסּפּור‪ְׁ :‬‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫ָאל‪:‬‬ ‫ִשר ֵ‬ ‫ָמים יֵש ְׁב ֶארֶץ י ְׁ‬ ‫שנֵי י ִ‬ ‫ְׁ‬ ‫שט ֶאת גְׁדֹו ָתיו‪.‬‬ ‫ְׁחיִים בֹו ָדגִים וְׁיֶרֶק רַב ְׁמ ַק ֵ‬ ‫תּוקים‪ ,‬ו ַ‬ ‫ימיו ְׁמ ִ‬ ‫ַאחד ֵמ ָ‬ ‫ַ‬ ‫יהם ִלינֹק‬ ‫ְׁש ֶ‬ ‫שר ֵ‬ ‫ְׁחים ֶאת ָ‬ ‫ֵיהם ֵמ ָעלָיו וְׁשֹול ִ‬ ‫ְׁשים כַנְׁפ ֶ‬ ‫ֵעצִים רַבִים ּפֹור ִ‬ ‫ימיו‪.‬‬ ‫ֶאת ֵמ ָ‬ ‫יֹור ִדים ִמן ַה ְׁג ָבעֹות‪,‬‬ ‫ְׁם ַחיִים ַה ְׁ‬ ‫ַרדֵן ַמְׁזרִים ֶאל ַהיָם ַהזֶה ַמי ְׁ‬ ‫ַהי ְׁ‬ ‫ַהצִּפֹורִים בָנּו כָאן ֶאת‬ ‫ְׁפי ָה ֵעצִים‬ ‫ֵיהם ֵבין עַנ ֵ‬ ‫ִקנ ֶ‬ ‫ש ָזכּו‬ ‫ש ֵמ ִחים עַל ֶ‬ ‫ַהכֹל ְׁ‬ ‫ְׁמקֹום זֶה‪.‬‬ ‫ָשבֶת ב ָ‬ ‫לֶ‬ ‫זֶהּו יָם ִכֶנרֶת‪.‬‬ ‫ַאחר‪.‬‬ ‫ֹוך יָם ֵ‬ ‫ִש ַּפ ְׁך לְׁת ְׁ‬ ‫ָרֹומה וְׁנ ְׁ‬ ‫יך לִזְׁרֹם ד ָ‬ ‫ש ְׁ‬ ‫ַרדֵן ַמ ְׁמ ִ‬ ‫ַאך ַהי ְׁ‬ ‫ְׁ‬ ‫שֹומעִים ְׁצחֹוק‬ ‫ְׁאין ְׁ‬ ‫שם ֵאין ֵזכֶר ַל ָדגִים‪ ,‬וְׁצִּפֹורִים ֵאינָן ְׁמצַיְׁצֹות‪ ,‬ו ֵ‬ ‫ָ‬ ‫שֹותים‬ ‫ְׁחיָה וְׁעֹוף ֵאינָם ִ‬ ‫חֹופיו ו ַ‬ ‫שט ֶאת ָ‬ ‫יְָׁלדִים ֵאין ַהיֶרֶק ְׁמ ַק ֵ‬ ‫ִמיו‪.‬‬ ‫ִמ ַמי ָ‬ ‫זֶהּו יָם ַה ֶמלַח‪.‬‬ ‫ְׁחֹוקים זֶה‬ ‫ש ֵאינָם ר ִ‬ ‫ָמים ֶ‬ ‫שנֵי ַהי ִ‬ ‫ַה ְׁבדֵל ַהגָדֹול ֵבין ְׁ‬ ‫ַמהּו ַהגֹורֵם ל ֶ‬ ‫ִמזֶה ?‬ ‫ָמים‪.‬‬ ‫ִשנֵי ַהי ִ‬ ‫ימיו ל ְׁ‬ ‫ְׁרים ֶאת ֵמ ָ‬ ‫ַרדֵן‪ ,‬הּוא ַמז ִ‬ ‫ָאשם ְׁבי ְׁ‬ ‫ֵאין ָה ֵ‬ ‫ַאך‬ ‫ַרדֵן‪ְׁ ,‬‬ ‫ְׁמי ַהי ְׁ‬ ‫ִהנֵה‪ ,‬זֶהּו ְׁמקֹור ַה ֶה ְׁבדֵל‪ :‬יָם ִכֶנרֶת ְׁמ ַקבֵל ֶאת ִמי ֵ‬ ‫אֹותם לְׁעַצְׁמֹו‪.‬‬ ‫שֹומר ָ‬ ‫ֵאינֹו ֵ‬ ‫ֶמת לְׁתֹוכֹו הּוא‬ ‫נֹותן‪ְׁ .‬תמּורַת כָל ִט ָּפה ַהזֹור ֶ‬ ‫הּוא ְׁמ ַקבֵל וְׁגַם ֵ‬ ‫ַאחרֶת‪.‬‬ ‫ַמְׁזרִים ִמתֹוכֹו ִט ָּפה ֶ‬ ‫של ַק ְׁמ ָצן‬ ‫ימיו ַב ַת ֲאוָה ֶ‬ ‫ַאך יָם ַה ֶמלַח ֵאינֹו ַמ ְׁחזִיר‪ .‬הּוא סֹוגֵר ֶאת ֵמ ָ‬ ‫ְׁ‬ ‫ַאחת‪.‬‬ ‫הּוא ֵאינֹו מֹוצִיא ַאף ִט ָּפה ַ‬ ‫יָם ַה ִכֶנרֶת ְׁמ ַקבֵל וְׁגַם ַמ ְׁחזִיר‪ .‬וְָׁלכֵן יָם ַחיִים הּוא‪.‬‬ ‫יָם ַה ֶמלַח רַק ְׁמ ַקבֵל‪ ,‬וְָׁלכֵן ָקרְׁאּו לֹו יָם ַה ָמוֶת‪.‬‬ ‫ָאל‪...‬‬ ‫ִשר ֵ‬ ‫ָמים יֵש ְׁב ֶארֶץ י ְׁ‬ ‫שנֵי י ִ‬ ‫ְׁ‬ ‫ָשים יֵש ָבעֹולָם‪...‬‬ ‫שנֵי סּוגֵי ֲאנ ִ‬ ‫ְׁ‬ ‫הצעה לשיחה אישית‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫האם יש דברים שאתה עושה ויכולים להיחשב לדעתך חסד או צדקה? איך זה‬ ‫מרגיש?‬ ‫‪‬‬ ‫האם התנסית פעם בלהיות זה שמקבל חסד? איך זה מרגיש?‬ ‫‪‬‬ ‫האם אתה מכיר מישהו בסביבתך שעסוק בעשיית חסד? פרט‪..‬‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫בעין תורנית‪ :‬הקישור התורני המלא‬ ‫מטרות היחידה הנוכחית נעות בשני מישורים‪ :‬האחד‪ ,‬להביא להפנמה כי נתינה מהווה קבלה‪ ,‬וכי‬ ‫האדם הנותן‪ ,‬הרי שבמעשהו זה הינו מקבל והריהו נבנה ונתרם מכך‪ .‬השני‪ ,‬להכיר בכך שישנם‬ ‫סוגי נתינה שונים‪ ,‬ודרכים מגוונות לגמול חסד‪ :‬החל מהענקת דבר‪-‬מה פיזי‪ ,‬ממשי ככסף או מזון‪,‬‬ ‫וכלה במתן עידוד‪ ,‬תמיכה‪ ,‬חיוך ומילה טובה‪ ,‬שאמנם אינם מדידים וניתנים לכימות‪ ,‬אך מחזקים‬ ‫ומבריאים את הנזקק‪ ,‬לא פחות ואולי אף יותר מהנתינה הפיזית‪.‬‬ ‫בקישור הקודם שנושאו היה נתינה (ליחידת מגיע לי) עסקנו במושג גמילות החסדים ובהבנת‬ ‫משמעותו‪ ,‬כאחת הדרכים להידבק בבורא‪ ,‬וכאחד הדברים עליהם עולמו הרוחני של היהודי‬ ‫עומד‪ :‬תורה – הידבקות בבורא באמצעות השכל‪ ,‬עבודה (קרבנות ותפילה) עניינה חיבור לבורא‬ ‫על‪-‬ידי הלב‪ ,‬קרבנות = קירבה‪ ,‬וגמילות חסדים הינה הליכה בדרכי הבורא ברובד המעשים‪ ,‬מה‬ ‫הוא גומל חסדים – אף אתה הווה גומל חסדים‪ ,‬זו ההידבקות בבורא על‪-‬ידי העשייה בגופנו‬ ‫ובממוננו‪ .‬כמו‪-‬כן למדנו אודות מהותה של תיבת נח‪ ,‬תיבה שכל‪-‬כולה גמילות חסדים‪ ,‬שמכוחה‬ ‫ומתוכה יוכל להיברא עולם חדש‪ ,‬עולם של חסד ונתינה‪ ,‬על חורבותיו של העולם הישן‪ ,‬הנגוע בגזל‬ ‫ובנטילה שלא כדין‪ ,‬המהווים ההפך הגמור מתכלית הבריאה‪.‬‬ ‫כנדבך על הנכתב בעבר‪ ,‬בקישור הנוכחי נעמוד על משמעותה של הנתינה כמחוללת ובונה קומה‬ ‫חדשה באישיותו של הנותן‪ ,‬כמביאה אותו להשגות נעלות שלא יכול היה להשיג אלמלא חוויית‬ ‫הנתינה‪ .‬בנוסף‪ ,‬נלמד כיצד מושג הנתינה רלוונטי לכל אדם ובכל מצב‪ ,‬וכי הוא כולל מגוון רחב של‬ ‫אופנים ואפשרויות‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪ :‬אמנם‪ ,‬ישנם מספר הבדלים‪ ,‬הלכתית ומחשבתית‪ ,‬בין גמילות חסדים לבין צדקה‪,‬‬ ‫כנזכר במסכת סוכה דף מט'‪ ,‬עמוד ב'‪ :‬תנו רבנן‪ :‬בשלושה דברים גדולה גמילות‪-‬חסדים יותר מן‬ ‫הצדקה ‪ -‬צדקה בממונו‪ ,‬גמילות‪-‬חסדים בין בממונו בין בגופו; צדקה לעניים‪ ,‬גמילות‪-‬חסדים בין‬ ‫לעניים בין לעשירים; צדקה לחיים‪ ,‬גמילות‪-‬חסדים בין לחיים בין למתים‪ .‬עם זאת‪ ,‬בקישור זה‬ ‫נעסוק בעצם מעשה הנתינה‪ ,‬המשותף לשניהם‪.‬‬ ‫למדריכים‪:‬‬ ‫כנאמר לעיל‪ ,‬ניתן להיעזר גם במקורות המובאים בקישור ליחידת 'מגיע לי'‪ ,‬המלמדים מהו כוחה‬ ‫של נתינה‪ ,‬ומבארים כי התשובה לשאלה מהי דרגתו‪-‬מדרגתו הרוחנית של אדם נתונה בתשובה‬ ‫לשאלה עד כמה הוא 'נותן' בחייו במעגלים בהם הוא סובב‪ ,‬ועד כמה הוא 'נוטל'‪ ,‬לוקח לעצמו‪.‬‬ ‫כמו‪-‬כן כדאי לשוב ולחדד את המסרים העולים מסיפורם של מר עוקבא ואשתו‪ ,‬שתי הקומות‬ ‫בבניין שלם של חסד‪ :‬הן הלהט וההתלהבות והן העקביות‪ ,‬ההתמדה במעשה החסד‪ .‬עד כאן‪.‬‬ ‫אחד מפתגמיו השגורים של הבעל‪-‬שם‪-‬טוב‪ ,‬הנזכר רבות בשיחותיו ובתורותיו לחסידיו הוא‪:‬‬ ‫"נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים‪-‬שמונים שנה‪ ,‬כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת‪,‬‬ ‫בגשמיות ובפרט ברוחניות" (מתוך סדר‪-‬הלימוד 'היום‪-‬יום' לתאריך ה' באייר‪ ,‬סמלי משהו‪.)..‬‬ ‫משמעות הדברים היא‪ ,‬שלעיתים תכלית הירידה של נשמה לעולם הזה היא רק כדי לעשות טובה‬ ‫ליהודי‪ ,‬ולו פעם אחת ויחידה‪ .‬מי מאיתנו יודע באיזה מעשה שגרתי‪ ,‬יומיומי ואפרורי הרינו‬ ‫מגשימים את מטרת חיינו‪ ,‬ממלאים את ייעודנו לשמו נשלחנו‪.‬‬ ‫הרבי מליובאוויטש מגדיר אמרה זו (ליקוטי שיחות כרך כה'‪ ,‬עמ' ‪" )383‬מאמר נפלא"‪ ,‬ומסביר‪:‬‬ ‫"נשים אל ליבנו‪ ,‬המדובר ביהודי הלומד תורה ומקיים מצוות בכל יום ויום במשך שבעים‪-‬שמונים‬ ‫שנות חייו‪ ,‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן אומר הבעש"ט‪ ,‬שירידת הנשמה בגוף יכולה להיות לא בשביל קיום כל‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬אלא כדי לעשות טובה – פעם אחת ויחידה – ליהודי שני! ועד כדי כך‪ ,‬שאפילו‬ ‫אם האדם חי לא רק 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'‪ ,‬אלא 'אם בגבורות שמונים שנה' – כל זה הוא‬ ‫כדי לעשות טובה אחת ויחידה ליהודי שני"‪.‬‬ ‫הרבי מסיים את שיחתו במילים‪" :‬אפילו אם יש על כך קושיות ולא מבינים זאת בשלמות – הרי‬ ‫שהיהדות כולה מושתתת על הקדמת 'נעשה' ל'נשמע'"‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫לאורה של הארה זו‪ ,‬הרי שכל מעשה חסד‪ ,‬קטן כגדול‪ ,‬הן הירואי וכזה שדורש תעצומות נפש‪ ,‬והן‬ ‫פשוט וקל‪ ,‬כזה הנעשה כמעט כבדרך‪-‬אגב‪ ,‬כל מעשה שכזה מואר באור‪-‬יקרות‪ .‬שלא נפספס‪..‬‬ ‫מגילת רות הנקראת בחג השבועות הינה מגילת‪-‬חסד‪ ,‬המגוללת מעשי חסד מצד אישים שונים‬ ‫הנזכרים בה‪ ,‬וכפי שמלמדים חז"ל במדרש רות רבה‪ :‬אמר רב זעירא‪ ,‬מגילה זו אין בה לא טומאה‬ ‫ולא טהרה‪ ,‬לא איסור ולא היתר‪ ,‬ולמה נכתבה‪ ,‬ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים‪.‬‬ ‫במילים ספורות אלו‪ ,‬מתרץ רב זעירא שאלה הנשאלת על‪-‬ידי כל השומע את המגילה והמצליח‬ ‫להתעמק בה למרות השעה הסהרורית בה היא נקראת‪ ,‬לפנות‪-‬בוקר חג השבועות לאחר ליל לימוד‬ ‫אינטנסיבי‪ ,‬מי בהשמעת ובשמיעת שיעורי תורה‪ ,‬ומי בלימוד על הסדר בספר קריאי מועד‪.‬‬ ‫מהו המסר הנלמד מהמגילה? מהו הלקח הערכי אותו אנו נדרשים לקחת לאחר קריאתה?‬ ‫בקריאה ראשונית‪ ,‬נראה כי המגילה פורשת בפנינו שרשרת אירועים‪ ,‬שתחילתה טרגדיה‪ ,‬עצב‬ ‫ומוות (מותם של אלימלך ושני בניו) וסופה טוב‪ ,‬שמח עם הולדת חיים חדשים‪ ,‬לכלתה של נעמי‬ ‫המרירה ולמודת הייסורים‪ .‬בהתבוננות זו‪ ,‬נראה כי אירוע זה‪ ,‬הוא אחד מני רבים המתרחש‬ ‫בתקופת שפוט השופטים‪ ,‬דור השופט את שופטיו‪ ,‬דור שרמתו הרוחנית ירודה עד כדי כך‬ ‫שהנידונים בבית הדין מאלפים מוסר את שופטיהם‪ ,‬ואף 'עוקצים' אותם באמירתם כי הם‪,‬‬ ‫השופטים‪ ,‬מושחתים מוסרית אף מהם הנידונים‪ ,‬וככאלו אין להם כל סמכות לדון אותם ולהוקיע‬ ‫את מעשיהם ( כדברי חז"ל על הפסוק‪ :‬עד שאתה אומר לי 'טול קיסם מבין עיניך' כלומר‪' :‬תקן‬ ‫מעשה פעוט שעשית שלא כהוגן'‪ ,‬עליך 'ליטול קורה מבין עיניך' ולתקן מעשה 'עקום' ונורא ממנו‪,‬‬ ‫קורה<קיסם‪ ,‬שביב‪-‬עץ‪ ,‬שנעשה על‪-‬ידך)‪.‬‬ ‫בראייה זו‪ ,‬מעשהו של אלימלך‪ ,‬שופט הדור‪ ,‬הנמנה על העשירים ובעלי היכולת הכלכלית‪ ,‬הנמלט‬ ‫מהארץ בשעה קשה ולא מושיט ידו לעזרה לנזקקים הרבים‪ ,‬מעשה זה 'מיישר קו'‪ ,‬גם אם קו‬ ‫עקום‪ ,‬עם התנהגותם הלא ראויה (וה'עקומה') של שופטי תקופת השופטים‪ .‬עם זאת‪ ,‬נשאלת‬ ‫השאלה‪ ,‬מהי הסיבה לזרקור המאיר התרחשות זו בדווקא‪ ,‬במה שונה מעשה זה ממעשיהם של‬ ‫שופטי הדור האחרים?‬ ‫לשאלה זו נוספת השאלה הבאה‪ :‬אין בקריאת המגילה כל הלכה חדשה או הבנה מחודשת בדיני‬ ‫טומאה וטהרה‪ ,‬איסור והיתר וכדומה‪ ,‬העשויות להסביר את אזכור המעשה הספציפי הזה הזוכה‬ ‫למגילה משלו‪ ,‬ושוב שבה השאלה‪ :‬מדוע נכתבה מגילת רות‪ ,‬וגם‪ :‬מדוע זכתה מגילה זו להיות‬ ‫נקראת רגעים מספר לפני תפילת שחרית ביום מתן תורה‪ ,‬ולהוות ההקדמה לקריאת עשרת‬ ‫הדיברות‪.‬‬ ‫רב זעירא מסביר כי מטרת קריאת המגילה הינה ללמדנו מהו מתן שכרן של גומלי חסדים‪ ,‬הן רות‬ ‫הגומלת חסד עם חמותה הגלמודה‪ ,‬הזוכה לבן ממנו תיוסד מלכות בית דוד‪ ,‬והן בועז הגומל חסד‬ ‫עם השתיים‪ ,‬ומקים זרע למחלון‪ ,‬בעלה המת של רות‪ ,‬ובכך זוכה להציב עם רות כלתו אדן משותף‬ ‫לבית המלוכה הנצחי‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬לפי המדרש‪ ,‬ישנו אישוש וחיזוק לדבריו המאלפים של הבעש"ט בתחילת הקישור‪ .‬לדברי‬ ‫חז"ל‪ ,‬יום למחרת נישואי בועז ורות‪ ,‬יום לאחר ביאתו אליה וקיום מצוות פרייה ורבייה‪ ,‬בועז‬ ‫נפטר לבית עולמו! זו הסיבה לכך שאינו נזכר בסיום המגילה‪ ,‬אלא רק רות היולדת ונעמי‪.‬‬ ‫במעשה גמילות‪-‬החסד עם רות ונעמי‪ ,‬בועז השלים ככל הנראה את שליחותו‪ ,‬הייעוד לשמו נשלח‪,‬‬ ‫ולכן נפטר יום לאחר מכן‪.‬‬ ‫נתמקד באחד הפסוקים בדיאלוג שבין רות לנעמי חמותה‪ ,‬ממנו נוכל ללמוד אודות מעלת גומל‪-‬‬ ‫החסד‪ ,‬ויתרה מכך – על המחולל והנבנה בנפשו פנימה כתוצאה ממעשה החסד שגמל‪( .‬מגילת רות‪,‬‬ ‫פרק ב'‪ ,‬פסוקים יז'‪-‬כ')‪.‬‬ ‫יפה ְּשע ִֹרים‪:‬‬ ‫ַּת ְּחבֹט ֵאת ֲא ֶשר ִל ֵּק ָטה וַיְּ ִהי ְּך ֵא ָ‬ ‫ַּת ַל ֵּקט ַב ָש ֶדה ַעד ָה ָע ֶרב ו ַ‬ ‫(יז) ו ְּ‬ ‫הֹות ָרה ִמ ָש ְּב ָעה‪:‬‬ ‫ַּת ֶּתן ָלה ֵאת ֲא ֶשר ִ‬ ‫ַּתֹוצא ו ִ‬ ‫מֹותה ֵאת ֲא ֶשר ִל ֵּק ָטה ו ֵ‬ ‫ַּת ֶרא ֲח ָ‬ ‫ַּתבֹוא ָה ִעיר ו ֵ‬ ‫ַּת ָשא ו ָ‬ ‫(יח) ו ִ‬ ‫מֹותה ֵאת ֲא ֶשר‬ ‫ַּתגֵד ַל ֲח ָ‬ ‫רוך ו ַ‬ ‫יר ְּך ָב ְּ‬ ‫מֹותה ֵאיפֹה ִל ַּק ְּט ְּּת ַהטֹום וְּ ָאנָה ָע ִשית יְּ ִהי ַמ ִך ֵ‬ ‫ֹאמר ָלה ֲח ָ‬ ‫(יט) ַוּת ֶ‬ ‫יתי ִׂעםֹו ַהטֹום ב ַֹעז‪:‬‬ ‫ֹאמר ֵשם ָה ִאיש ֲא ֶׁשר ָׁע ִׂש ִׂ‬ ‫ָע ְּש ָתה ִעלֹו ַוּת ֶ‬ ‫ֳמי‬ ‫ֹאמר ָלה ָנע ִ‬ ‫רוך הוא ַלה' ֲא ֶשר לֹא ָעזַב ַח ְּסדֹו ֶאת ַה ַחטִ ים וְּ ֶאת ַה ֵל ִתים ַוּת ֶ‬ ‫ֳמי ְּל ַכ ָכ ָתה ָב ְּ‬ ‫ֹאמר ָנע ִ‬ ‫(כ) ַוּת ֶ‬ ‫ֹא ֵלנו הוא‪:‬‬ ‫ָקרֹוב ָלנו ָה ִאיש ִמג ֲ‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫בפסוקים הקודמים לקטע הנזכר לעיל‪ ,‬המגילה מאריכה בתיאור הדרך האצילית בה נוהג בועז‬ ‫ברות‪ ,‬המגיעה ללקט בשדהו‪ ,‬תוך שהיא מממשת את זכויות מצוות הלקט‪ ,‬השכחה והפאה‪,‬‬ ‫שהתורה מקנה לה‪ .‬בנוסף‪ ,‬המגילה מלמדת כיצד בועז מגדיל לעשות‪ ,‬ומפרטת את חילופי הדברים‬ ‫בינו לבין רות‪ ,‬מהם מצטיירת דמות אדם עדין‪-‬נפש השם לב ברגישותו הרבה לכל הפרטים‬ ‫הקטנים ודואג בכל מאודו שרות לא תיפגע או תיעלב‪ ,‬לא ממנו ולא מהנערים הקוצרים‪.‬‬ ‫לאור כל זאת‪ ,‬תמוהה ולא‪-‬מובנת אמירתה של רות לנעמי‪ ,‬בתשובתה לשאלה מה היו מעשיה‬ ‫יתי ִׂעםֹו ַהטֹום ב ַֹעז‪ :‬מדברים אלו משתמע כאילו רות היתה זו‬ ‫באותו יום‪ֵ ,‬שם ָה ִאיש ֲא ֶׁשר ָׁע ִׂש ִׂ‬ ‫שגמלה חסד עם בועז‪ ,‬ולא להפך! והלא בועז הוא שהתאמץ בכל נפשו ובכל מאודו (ממונו‪ ,‬לפי‬ ‫אחד הפירושים) לגמול חסד עם רות?!‬ ‫למדים מכך חז"ל יסוד מוסד‪ :‬יותר משבעל הבית עושה עם העני – העני עושה עם בעל הבית!‬ ‫הפרשנים על‪-‬אתר צועדים בשני נתיבים בהבנת מאמר חז"ל זה‪ :‬האחד‪ ,‬מעלת הצדקה והחסד‬ ‫היא נעלה מאין כמותה‪ ,‬ובכך זוכה נותן הצדקה וגומל‪-‬החסד לשכר שאין לו שיעור בעולם הבא‪,‬‬ ‫העדיף על המטבעות הספורים שתחב לידו של הנזקק לצדקה ולחסד‪ .‬השני‪ ,‬הפנמה בתוכנו כי‬ ‫להבדיל מהתפיסה הראשונית‪ ,‬כי העשיר הוא הנותן והעני – המקבל‪ ,‬הרי שבעל‪-‬הבית‪ ,‬העשיר‪,‬‬ ‫במעשה הצדקה עם העני אמנם מעניק לו דבר‪-‬מה‪ :‬פת לחם או מספר מעות‪ ,‬אך בה בשעה מקבל‬ ‫מהעני תמורה שלא תסולא בפז‪ :‬בניית אישיות רגישה‪ ,‬מתחשבת וטובה בתוך‪-‬תוכו פנימה‪ ,‬לה‬ ‫לא יכול היה לזכות אלמלא מעשה הנתינה‪ .‬בדרך זו‪ ,‬הרי שבעל הבית מקבל מהעני ערך שערכו רב‬ ‫ועדיף על מה שהוא נותן לו‪ .‬אף בועז הנודע ברגישותו ובדיבורו בגובה העיניים עם הנערים‪,‬‬ ‫הפועלים הפשוטים בשדהו‪ ,‬זכה להעפיל אל פסגות חדשות באישיותו‪ ,‬להן לא יכול היה לזכות‬ ‫אלמלא המפגש עם רות ומעשה החסד האצילי שגמל עימה‪ .‬אם כן‪ ,‬נכונים ובהירים דבריה‪' :‬האיש‬ ‫אשר עשיתי עימו'‪ ,‬בכך שהוא עשה עימי צדקה וחסד – הרי שנתרם וקיבל בעצמו‪.‬‬ ‫זהו גם פשר ה‪-‬וורט‪ ,‬החידוד הרעיוני על המילה 'ונתנו'‪ ,‬הנזכרת במצוות מחצית השקל בפרשת כי‬ ‫תישא‪ ,‬מילה הנקראת מתחילתה לסופה‪ ,‬ומסופה לתחילתה באותו אופן‪ ,‬כיוון שהנותן הריהו‬ ‫מקבל ונתרם בו זמנית‪.‬‬ ‫כעת מבינים אנו היטב מהי הסיבה לקריאת מגילת רות דווקא ביום מתן תורה‪ ,‬בטרם שמיעת‬ ‫פרשת עשרת הדיברות‪ ,‬לומר כי דרך‪-‬ארץ קדמה לתורה‪ ,‬וכי גמילות חסדים היא אבן‪-‬הפינה‬ ‫לבניין התורה ולקיום כל תרי"ג המצוות‪.‬‬ ‫בדרך זו אף נבין את העומק הגלום בדברי חז"ל על התורה הפותחת בגמילות חסדים (הלבשת‬ ‫ול ִא ְּשּתֹו ָך ְּתנֹות עֹור‬ ‫ָאדם ְּ‬ ‫ַעש ה' ֱאלֹקים ְּל ָ‬ ‫ערומים‪ ,‬הקב"ה מלביש את אדם וחווה לאחר חטאם‪ַ " ,‬וט ַ‬ ‫ַל ִב ֵשם"‪ ,‬בראשית ג'‪ ,‬כא')‪ ,‬והמסיימת בגמילות חסדים (קבורת המת‪ ,‬חסד של אמת‪ ,‬הקב"ה‬ ‫ַוט ְּ‬ ‫ֺרתֹו‬ ‫ָדע ִאיש ֶאת ְּקב ָ‬ ‫נתעסק בקבורת משה רבינו‪" ,‬וַטִ ְּקבֹר אֹתֹו ַבגַיְּ ְּב ֶא ֶרץ מֹוָאב מול ֵבית ְּןעֹור וְּ לֹא י ַ‬ ‫ַעד ַהטֹום ַהזֶה"‪ ,‬דברים לד'‪ ,‬ו')‪ .‬גמילות חסדים היא המעטפת לכל התורה! מטרת התורה כולה‬ ‫היא לכונן בנו אישיות רגישה ומתחשבת‪ ,‬נותנת ותומכת‪ ,‬ולא חלילה‪ ,‬אגוצנטרית וכזו המרוכזת‬ ‫בעצמה ובדל"ת אמותיה‪.‬‬ ‫בהקשר זה‪ ,‬ישנו סיפור חסידי יפהפה הנזכר ברבות משיחותיו של הרב יהודה עמיטל זצ"ל‪ ,‬ראש‬ ‫ישיבת הר עציון באלון‪-‬שבות‪ .‬לדברי הרב בראיונות שנערכו עימו‪ ,‬סיפור זה היווה מצפן וקריאת‪-‬‬ ‫כיוון להקמת הישיבה אותה ייסד‪ ,‬וזו היתה המגמה אליה שאף להוביל את תלמידיה ובוגריה‪.‬‬ ‫מצ"ב לשון הסיפור כפי שסופר על‪-‬ידו בהזדמנויות שונות‪:‬‬ ‫"מעשה באדמו"ר הזקן בעל התניא (רבי שניאור זלמן מהעיירה ליאדי) שישב ולמד בחדרו‪.‬‬ ‫לפתע שמע תינוק בוכה בעריסתו‪ .‬סגר האדמו"ר את הגמרא‪ ,‬ניגש לחדרו של התינוק והרגיעו‪.‬‬ ‫לאחר מכן הלך האדמו"ר לחדר הסמוך‪ ,‬ומצא שם את נכדו‪ ,‬כשהוא יושב שקוע בלימודו‪.‬‬ ‫האדמו"ר תמה על נכדו‪ :‬מדוע לא קמת להרגיע את התינוק הבוכה?‬ ‫הנכד הנבוך הרים את מבטו וענה לסבו‪ :‬הייתי כל כך שקוע בלימוד‪ ,‬עד שלא שמעתי כלל את קול‬ ‫הבכי‪.‬‬ ‫העיר לו סבו‪ :‬אם אדם לומד תורה ואיננו שומע קול של תינוק יהודי בוכה‪ ,‬משהו פגום בלימוד‬ ‫זה‪ .‬אוי לה לאותה תורה שאינה שומעת בכיו של תינוק!"‪.‬‬ ‫יתכן כי המתבונן מן הצד בלימודו של הנכד‪ ,‬המרוכז כל‪-‬כך בלימודו עד כדי התעלמות מהמתרחש‬ ‫סביבו‪ ,‬היה מתפעל ומתפעם‪ ,‬אך האדמו"ר הזקן מלמד כי הן מציאותית והן מטפורית – אוי להם‬ ‫ללימוד וללומדים המתנתקים מהמתרחש סביבם‪ ,‬ואינם קשובים לכאביהם ולמצוקותיהם של‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫הסובבים אותם‪ .‬לא זו היא מגמת התורה הפותחת והמסתיימת בגמילות חסדים! לא זו היא‬ ‫מגמתו ולא אלו הן דרכיו של נותן התורה‪ ,‬ולא שלנו‪ ,‬השואפים להידמות לו וללכת בדרכיו!‬ ‫סיפור עממי עם מוסר‪-‬השכל חד‪ ,‬מעביר מסר דומה‪:‬‬ ‫מעשה בשני חברים שהלכו ברחוב סואן‪ ,‬גדוש במכוניות הצופרות ברעש מחריש אוזניים‪ ,‬במוכרים‬ ‫המכריזים על מרכולתם בקולי‪-‬קולות‪ ,‬ובהמון‪-‬אדם הממהר לדרכו‪ .‬לפתע נעצר אחד החברים‪,‬‬ ‫הטה את אזנו בתשומת‪-‬לב והקשיב היטב‪ .‬חברו שאל לפשר מעשהו‪ ,‬ובטרם זכה לתשובה ניגש‬ ‫החבר הקשוב לנקודה מסויימת במדרכה עליה צעדו‪ ,‬והרים בזהירות עלה שנשר מאחד העצים‬ ‫שמתחתיו נלכד צרצר‪' .‬כיצד הצלחת לשמוע בתוך כל הרעש והמהומה את צרצורו של הצרצר‬ ‫הלכוד?'‪ ,‬התפעל חברו‪ .‬חייך הראשון‪ :‬מיד אסביר לך‪ ,‬שים לב ועקוב אחר מעשיי‪.‬‬ ‫הוא הושיט ידו לכיסו‪ ,‬הוציא מטבע והשליך לארץ כך שישמיע קול‪.‬‬ ‫העוברים והשבים נעצרו לרגע והטו אוזן למשמע הצליל‪ ,‬על אף ששווה בעוצמתו לצרצור הצרצר‪.‬‬ ‫'אתה מבין'‪ ,‬המשיך החבר הראשון בחיוך קל‪' ,‬הכל תלוי בשאלה למה אתה מכוון את עצמך‬ ‫להקשיב‪ ,‬כל‪-‬כך פשוט‪.'..‬‬ ‫אם נמשיך את הקו המשורטט מהעיון במגילת רות‪ ,‬לפרשיות אחרות בתורה‪ ,‬כדוגמת פרשיית‬ ‫האומות והאישים האסורים לבוא בקהל‪ ,‬נמצא מכנה משותף‪:‬‬ ‫בדברים פרק כג'‪ ,‬פסוקים ד'‪-‬ה'‪ ,‬ישנו ציווי הלאו (לא‪-‬תעשה) לא לקבל לקהל ישראל גרים מעמון‬ ‫ומואב (זכרים ולא נקבות‪' ,‬מואבי ולא מואביה'‪ ,‬וכך הותרה רות להתגייר ולבוא בקהל)‪.‬‬ ‫עֹולם‪:‬‬ ‫ירי לֹא ָיבֹא ָל ֶהם ִב ְּק ַהל ה' ַעד ָ‬ ‫ֲש ִ‬ ‫ומֹוָאבי ִׂב ְׁק ַׁהל ה' גַם דֹור ע ִ‬ ‫ִׂ‬ ‫םֹוני‬ ‫(ד) לֹׁא ָׁיבֹׁא ַׁע ִׂ‬ ‫והסיבה לכך הינה כפולה‪:‬‬ ‫יך ֶאת ִב ְּל ָעם‬ ‫ַא ֶשר ָש ַכר ָע ֶל ָ‬ ‫את ֶׁכם ִׂמ ִׂם ְׁצ ָׁר ִׂים ו ֲ‬ ‫וב ַׁם ִׂים ַׁב ֶׁד ֶׁר ְׁך ְׁב ֵׁצ ְׁ‬ ‫(ה) ַׁעל ְׁד ַׁבר ֲא ֶׁשר לֹׁא ִׂק ְׁדמו ֶׁא ְׁת ֶׁכם ַׁב ֶׁל ֶׁחם ַׁ‬ ‫ַה ַריִ ם ְּל ַק ְּל ֶל ָי‪:‬‬ ‫ֶבן ְּבעֹור ִמ ְּןתֹור ֲא ַרם נ ֲ‬ ‫אמנם‪ ,‬הסיבה השנייה נראית מובנת לכל בר‪-‬דעת‪ ,‬אך הראשונה אינה בהירה‪ ,‬ומה בכך?! והלא לא‬ ‫היתה להם כל חובה לעשות כן‪ ,‬זו אינה מצווה משבע מצוות בני נח‪ ,‬ומדוע אי מתן לחם ומים לעם‬ ‫ישראל בצאתו ממצרים מהווה סיבה לאי קבלתם באם יתגיירו? (אגב‪ ,‬זהו גם ההסבר לחילוק‬ ‫ההלכתי‪' ,‬מואבי ולא מואביה'‪ ,‬שמשמעותו היא שהנקבות אינן בכלל האיסור‪ ,‬כיוון שהאיש דרכו‬ ‫לקדם ולצאת לקראת הבא מן הדרך ולא האישה)‪.‬‬ ‫מבארים גדולי המוסר כי במעשה זה הוכיחו עמון ומואב כי אינם שייכים לקהל ישראל‪ ,‬וכן כי אין‬ ‫זה עונש אלא תוצאה ישירה מהדרך בה נהגו בעם ישראל!‬ ‫לדברי חז"ל‪ ,‬שלושה סימנים באומה זו‪ ,‬בישראל‪ ,‬רחמנים‪ ,‬ביישנים וגומלי חסדים‪ ,‬זו תעודת‬ ‫הזהות הגנטית‪-‬הרוחנית שלנו כעם‪ ,‬ומי שמסוגל לראות עם של עבדים היוצא מבית האסורים בו‬ ‫שועבד במשך מאות שנים‪ ,‬לאחר שואה איומה בה נטבחו רבים מתינוקותיו במיתות שונות‬ ‫ומשונות‪ ,‬הרואה אותם ואינו מקדם אותם בברכת דרך צלחה‪ ,‬באספקת לחם ומים‪ ,‬מזון ומשקה‪,‬‬ ‫לדרכם הארוכה במדבר בדרך אל היעד‪ ,‬הרי שפשוט אינו שייך לאומה המיוחדת הזו‪ .‬זו אינה‬ ‫'קפריזה אלוקית'‪ ,‬ועונש ללא‪-‬סיבה‪ ,‬אלא פועל יוצא מהמעשה שלא עשו‪ ,‬בכך העידו בעצמם על‬ ‫עצמם כי אינם ראויים לבוא בקהל ישראל‪.‬‬ ‫קו נוסף ומפתיע נמתח ממגילת החסד ומהעיון במעלת גמילות החסדים‪ ,‬אל פרשיית מאכלות‬ ‫אסורות‪ ,‬בה מפורטים בעלי‪-‬החיים‪ ,‬הבהמות‪ ,‬החיות והעופות האסורים באכילה‪ ,‬ובכללם‪,‬‬ ‫למרבה ההפתעה‪ :‬החסידה‪( .‬ויקרא‪ ,‬יא'‪ ,‬יג'‪-‬יט')‪.‬‬ ‫ֶשר וְּ ֶאת ַה ֶן ֶרס וְּ ֵאת ָה ָע ְּזנִ טָה‪:‬‬ ‫ֵָאכלו ֶש ֶקץ ֵהם ֶאת ַהם ֶ‬ ‫(יג) וְּ ֶאת ֵא ֶכה ְּּת ַש ְּּקצו ִמן ָהעֹוף לֹא י ְּ‬ ‫(יד) וְּ ֶאת ַה ָדָאה וְּ ֶאת ָהַאטָה ְּל ִמינָה‪:‬‬ ‫(טו) ֵאת ָךל ע ֵֹרב ְּל ִמינֹו‪:‬‬ ‫(טז) וְּ ֵאת ַבת ַה ַט ֲענָה וְּ ֶאת ַה ַּת ְּח ָמס וְּ ֶאת ַה ָש ַחף וְּ ֶאת ַהםֵץ ְּל ִמינֵהו‪:‬‬ ‫(יז) וְּ ֶאת ַהךֹוס וְּ ֶאת ַה ָש ָל ְּך וְּ ֶאת ַהטַנְּ שוף‪:‬‬ ‫(יח) וְּ ֶאת ַה ִּתנְּ ֶש ֶמת וְּ ֶאת ַה ָּקָאת וְּ ֶאת ָה ָר ָחם‪:‬‬ ‫ֲט ֵכף‪:‬‬ ‫יפת וְּ ֶאת ָהע ַ‬ ‫דוכ ַ‬ ‫ָפה ְּל ִמינָה וְּ ֶאת ַה ִ‬ ‫ידה ָה ֲאנ ָ‬ ‫וְׁאת ַׁה ֲח ִׂס ָׁ‬ ‫(יט) ֵׁ‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫רש"י מבאר במקום‪' ,‬למה נקרא שמה חסידה‪( ,‬כיוון) שעושה חסידות עם חברותיה במזונות'‪.‬‬ ‫הראשונים נחלקו מהי הסיבה לאיסור בעלי החיים האסורים באכילה‪ ,‬האם מסיבות בריאותית‬ ‫ונימוקים כי באכילתם עלול להיגרם נזק לגוף‪ ,‬או מטעמים עמוקים‪-‬נפשיים‪ ,‬כיוון שבעלי חיים‬ ‫אלו הינם בעלי תכונות שליליות ובאכילתם עלולות תכונות אלו להימסך ולהתערב בנפשו של‬ ‫האוכל ובכך להופכו לאדם רע ואכזר‪ .‬לשיטה השנייה‪ ,‬איסור אכילת החסידה טעון ביאור‪ ,‬והלא‬ ‫החסידה נקראת כך על‪-‬שם עשיית החסד עם חברותיה‪ ,‬ואם כן הרי שעליה להיות מותרת‬ ‫באכילה‪ ,‬ואולי אף יש לצוות על‪-‬כך במצוות עשה‪ ,‬בכדי שבאכילתה ובהתמזגות עם מידותיה‪,‬‬ ‫נגמול חסד עם חברינו‪.‬‬ ‫מבאר הרב נבנצל בשיחותיו על פרשיות השבוע כי יש לדייק בדברי רש"י‪:‬‬ ‫החסידה עושה חסד עם חברותיה‪ ,‬ואיתן בלבד! כלומר‪ ,‬החסידה עושה חסד רק עם אנשי שלומה‪,‬‬ ‫עם הקרובים לה ולא עם הרחוקים ממנה (כל אלו שאינם 'חסידים' שלה‪ .) ...‬איננו שואפים‬ ‫להיות כאלו הגומלים חסד רק עם החברים והקרובים לנו‪ ,‬אלא עם כל המעגלים וכל הסובבים‬ ‫אותנו‪ .‬אם כן‪ ,‬זו המידה השלילית בדמותה של החסידה וזו גם הסיבה לאיסור אכילתה‪.‬‬ ‫אם לשוב לדמויותיהם המופתיות של בועז ורות‪ ,‬הרי ששניהם הצטיינו בעשיית חסד עם הסובבים‬ ‫אותם‪ ,‬גמילות חסדים שלא נותרה בתחום אלו המוכרים להם והקהילה שבה חיו‪ ,‬ואף לא רק עם‬ ‫העם ממנו יצאו אלא עוד ועוד‪ ,‬במעגלים מתפשטים וחובקי כל‪.‬‬ ‫במאמר מוסגר‪ ,‬זו גם ספירת החסד הנזכרת בספרות הקבלה‪ ,‬כל מהותה היא בהתפשטות‬ ‫ובהתרחבות עוד ועוד ללא מגבלות ומעצורים (לכך נועדה מידת הגבורה‪ ,‬המצמצמת והמגבילה)‪.‬‬ ‫בתפילת שמונה עשרה מדי יום אנו מודים לקב"ה בברכת ההודאה‪ ,‬הוא 'הטוב‪ ,‬כי לא כלו רחמיך‪,‬‬ ‫המרחם‪ ,‬כי לא תמו חסדיך'‪ .‬בכך יש הכוונה עבורנו‪ ,‬השואפים להידמות לו וללכת בדרכיו‪ ,‬להיות‬ ‫מאלו שרחמיהם אינם כלים‪ ,‬ושחסדיהם אינם תמים ומסתיימים במעגלים המצומצמים‪ ,‬להיות‬ ‫אישיות גומלת חסדים באופן מתמיד ועקבי ולא רק נקודתית‪ ,‬ומתוך להט ובעירה פנימית ולא‬ ‫באורח טכני‪ ,‬כמצוות אנשים מלומדה‪.‬‬ ‫להלכה‪ ,‬עדיף להעניק למאה עניים מטבע אחד לכל אחד ולא מאה מטבעות לעני אחד‪ ,‬אף כי ישנן‬ ‫הסתייגויות שונות עליהן יש לתת את הדעת (לדוגמא‪ ,‬מציאות פיקוח נפש‪ ,‬כאדם הנזקק לניתוח‬ ‫שעלותו יקרה‪ ,‬בה נדרשים לתת סכום רב להצלת נפשו של אדם אחד)‪ .‬הסיבה הרעיונית העומדת‬ ‫ביסוד ההלכה היא בהתאם להוראת המשנה במסכת אבות (ג'‪ ,‬טו')‪ ,‬ולפירוש הרמב"ם המצ"ב‪:‬‬ ‫הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה‪.‬‬ ‫מבאר הרמב"ם את המילים המודגשות‪:‬‬ ‫אחר כך אמר‪ ,‬שהמעלות לא יושגו לפי שעור גודל המעשה‪ ,‬אלא לפי רוב מספר המעשה‪ .‬וזה‪,‬‬ ‫שהמעלות אמנם יושגו בכפול מעשי הטוב פעמים רבות‪ ,‬ובזה יושג הקניין‪ ,‬לא בכך שיעשה האדם‬ ‫מעשה אחד גדול ממעשי הטוב‪ ,‬שבזה לבדו לא יושג קניין‪ .‬משל זה‪ ,‬שהאדם אם ייתן למי שראוי‬ ‫אלף דינר‪ ,‬בפעם אחת ולאיש אחד‪ ,‬לא תושג לו מעלת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול‪ ,‬כמו‬ ‫שתושג למי שיתנדב אלף פעמים באלף דינר‪ ,‬וייתן כל דינר מהם על צד הנדיבות‪ ,‬לפי שזה ייכפל על‬ ‫ידו מעשה הנדיבות אלף פעמים‪ ,‬ויושג קניין חזק‪ ,‬וזה פעם אחת בלבד התעוררה הנפש התעוררות‬ ‫גדולה למעשה טוב‪ ,‬ואחר כן פסקה מזה‪ .‬וכן בתורה אין שכר מי שפדה אסיר במאה דינר‪ ,‬או נתן‬ ‫צדקה לעני במאה דינר שהיו די מחסורו‪ ,‬כמו מי שפדה עשרה אסירים‪ ,‬או השלים חסרון עשרה‬ ‫עניים‪ ,‬ואפילו בעשרה דינרים‪ .‬ולזה תקיש‪ .‬וזה הוא עניין אומרו‪ :‬לפי רוב המעשה אבל לא על פי‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫כפי שמלמד ספר החינוך‪' ,‬אחרי הפעולות נמשכים הלבבות'‪ ,‬ככל שנפעל בעצמנו על עצמנו‪ ,‬יותר‬ ‫ויותר מעשי חסד‪ ,‬קטנים כגדולים‪ ,‬הרי שבכך נהפוך עצמנו לנותנים‪ ,‬רגישים ומתחשבים בזולתנו‪.‬‬ ‫גמילות‪-‬חסדים עשויה לקבוע מקום‪-‬קבע בליבו ובאישיותו של אדם‪ ,‬לאו דווקא במתן מתנה‬ ‫כספית או בהענקת מזון ומשקה‪ ,‬דבר‪-‬מה פיזי‪ ,‬אלא אף בחיוך‪ ,‬עידוד ובאמירת מילה טובה‪.‬‬ ‫בברכת יעקב ליהודה‪ ,‬בטרם פטירתו‪ ,‬נזכר הפסוק הבא (בראשית מט'‪ ,‬יב')‪:‬‬ ‫כיתה ט'‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫ול ֶׁבן ִׂשמ ִַׁׂים ֵׁמ ָׁח ָׁלב‪:‬‬ ‫ילי ֵעינַיִ ם ִמטָיִ ן ְׁ‬ ‫ַח ְּכ ִל ִ‬ ‫פסוק זה נדרש על‪-‬ידי רבי יוחנן בתלמוד במסכת כתובות‪ ,‬דף קיא'‪ ,‬עמוד ב'‪ ,‬באופן הבא‪:‬‬ ‫דאמר ר' יוחנן‪ :‬טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב‪ ,‬שנאמר‪ :‬ולבן שנים מחלב‪ ,‬אל‬ ‫תקרי לבן שינים אלא ליבון שינים (=חיוך)‪.‬‬ ‫למדריכים‪ :‬ציור להמחשה לטובת הלומדים – ‪ ,‬תודו שהשקעתי‪..‬‬ ‫כלומר‪ ,‬המחייך והמאיר פנים לחברו‪ ,‬מעלתו גבוהה מזה המעניק לחבר הנזקק כוס חלב‪ ,‬או כל‬ ‫מזון ומשקה אחר‪ .‬ושוב‪ ,‬מדוע?! והלא חיוך אינו ממשי‪ ,‬ואילו כוס חלב אפשר לשתות ובכך לאגור‬ ‫כוחות ולהשיב את נפשו של מי שעומד על סף עילפון בצמא?!‬ ‫נענה על‪-‬כך אחד מגדולי המוסר באומרו כי 'מכוס חלב אפשר לחיות יום ואולי יומיים‪-‬שלושה‪,‬‬ ‫אך מחיוך ומהארת פנים – ניתן לחיות שנים‪.'..‬‬ ‫כסיכום ובנימה אישית‪-‬משהו‪ ,‬כותב שורות אלו זוכה להתנדב מדי פעם במסגרת עמותת 'קו‬ ‫לחיים'‪ ,‬המסייעת לנערים חולי סרטן‪ ,‬ניוון שרירים ושיתוק מוחין‪ .‬סיסמת הארגון היא‪:‬‬ ‫'חיוך קטן של אושר מנצח מחלה גדולה'‪.‬‬ ‫דומני כי הדברים נכונים הן ביחס למחלה פיזית‪ ,‬אך גם ביחס לחוליים נפשיים כתסכול‪ ,‬ייאוש‬ ‫ודיכאון‪ .‬חיוך ומאור‪-‬פנים לאחר הנזקק לכך במקום ובזמן הנכונים‪ ,‬עשויים להיות אלו שיעניקו‬ ‫כוחות לו להמשיך הלאה ומעלה‪ ,‬להאמין בחיים‪ ,‬ובטוב ובאושר שעוד יבואו‪.‬‬ ‫לתת כמו הפרחים‬ ‫המפיצים ריח טוב לכולם‬ ‫בלי חשבון‪ ,‬בלי תמורה‬ ‫רק משום שהם פרחים‪...‬‬ ‫(אסתר קל)‬ ‫להעשרה‪:‬‬ ‫מצ"ב כתבה אודות מעשה חסד מאת הרב יצחק דוד גרוסמן במהלך מלחמת לבנון השנייה‪.‬‬ ‫מגדל‪-‬אור של חסד‬ ‫מלחמת לבנון השנייה‪ ,‬על כל מחדליה ושיאיה‪ ,‬גולשת אט אט אל ההיסטוריה הלאומית‪ ,‬אך סגן‬ ‫מ' אינו מסוגל לשכוח דווקא את רגעי האור בהם זכו ‪ 066‬חיילי הגדוד שלו‪ .‬סיפור אישי‪.‬‬ ‫כך הוא מספר‪:‬‬ ‫לאחר שבועיים של קרבות כמעט פנים אל פנים‪ ,‬של פקודות הפכפכות; ציוד‪-‬קרבי לקוי ולא‬ ‫וקשה מכל ‪ -‬בועת השתיקה בה התעטפנו‪.‬‬ ‫שמיש; רעב‪ ,‬רעב ממש; עייפות נוראה‪ ,‬פיזית ונפשית; ָ‬ ‫היה לנו ברור‪ :‬עכשיו לא מדברים‪ .‬אחרי המלחמה‪ .‬כן‪ ,‬אחרי המלחמה נפתח את הכל‪ ,‬שיידעו את‬ ‫האמת‪.‬‬ ‫ואז ‪ -‬נחתה הבשורה‪ :‬יום חופשה!‬ ‫לכל הרוחות‪ ,‬מה אפשר לעשות ביום אחד?‬ ‫הלומי קרב‪ ,‬רעבים‪ ,‬מותשים עד ךְּלות‪ ,‬מטונפים‪ ,‬לאן בדיוק נלך?‬ ‫ל'מגדל אור' ב'מגדל העמק'‪ ,‬אמרו לנו‪.‬‬ ‫מגדל העמק? מגדל אור? מה זה ‪ -‬בדיחה?‬ ‫חוץ מזה‪ ,‬מי זה הרב הזה ‪ -‬גרוסמן ‪ -‬שהזמין יותר מעשרה אוטובוסים להסיע אותנו אליו למגדל‬ ‫העמק?‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫יודעי דבר נזכרים‪ :‬זה הוא! "הרב של הדיסקוטקים!" זה שמחזק את הנוער; שמחזיר בתשובה‬ ‫בכפית קטנה‪ ,‬שלא תרגיש חלילה‪ ...‬הגורו של העולם התחתון‪ .‬איך הם אומרים עליו‪" :‬הוא ‪-‬‬ ‫בסדר הוא! אחד משלנו‪ .‬החבר'ה נותנים לו את כל הרספקט בעולם!"‬ ‫אז לא הבנו‪ ,‬אבל היום אני יודע שבביקור שערך הרב גרוסמן בירושלים‪ ,‬הוא שמע באקראי על‬ ‫גדוד הצנחנים שמחפש "בית ליום אחד"‪ ,‬ומיד הציע את עצמו‪" .‬מה הבעיה?" שאל‪ 066" ,‬חיילים?‬ ‫רק שיבואו! וודאי שיש אצלנו מקום!"‬ ‫‪ 066‬החיילים שירדו מהאוטובוסים לא האמינו למראה עיניהם‪ :‬עומד לו ברחבה יהודי נשוא פנים‪,‬‬ ‫פאות מסולסלות ארוכות וחיוך כובש‪ ,‬שבטח הולך לשאול אותם‪" :‬נו‪ ,‬בחורים‪ ,‬הנחתם תפילין‬ ‫הבוקר? ו"שחרית" כבר התפללתם? אם לא‪"...‬‬ ‫"חבר'ה!" הדהדו מילותיו של הרב; "חבר'ה‪ ,‬אני מציע שדבר ראשון תקפצו לבריכה להתרענן‪.‬‬ ‫בינתיים נכין לכם משהו לאכול‪"...‬‬ ‫פאטה מורגנה? חזיון תעתועים?‬ ‫מוסיקה חרישית הבאה מכל מקום; מים זורמים‪ ,‬ירוק מסביב; ופתאום ‪ -‬על השולחנות‬ ‫הערוכים‪ :‬אבטיח קר‪ ,‬עוגות‪ ,‬שתייה; והם מביאים עוד ועוד‪ :‬גבינות‪ ,‬ירקות‪ ,‬לחמניות טריות‪...‬‬ ‫אלוקים ‪ -‬האם כל זה אמיתי?‬ ‫אמיתי! אמיתי! אני ממשש את ערימת הלבנים שהונחה כך בשקט‪ ,‬כאילו במקרה‪ 066 :‬גופיות‬ ‫ותחתונים חדשים‪ ,‬בוהקים‪ ,‬הצוהלים לקראתנו‪" :‬נו כבר‪ ,‬תצאו מהבריכה‪ ,‬תתלבשו‪ ,‬תאכלו‬ ‫משהו‪ "...‬הרב גרוסמן יושב איתנו ומפטיר בלשונו העממית‪" :‬תעשו חיים חבר'ה! תעשו חיים!‬ ‫בערב אני מכין לכם את המופע של החיים שלכם‪ ,‬משהו שעוד לא ראיתם!"‬ ‫דמותו של אברהם אבינו עולה בדמיוני‪ .‬אברהם העומד אישית ומשמש את שלושת אורחיו‪ ,‬ללא‬ ‫שמץ התנשאות; בטבעיות גמורה‪ ,‬מכבד אותם ודואג לכל מחסורם‪ .‬הוא רואה בזה תפקיד של‬ ‫חסד המובן מאליו; שליחות של מצווה שנפלה לידו; מצוות הכנסת אורחים ואהבת הבריות‪,‬‬ ‫אותה הפך לאבן הראשה בבניין חייו‪...‬‬ ‫כזה בדיוק הוא גם הרב גרוסמן‪ :‬אוהב את כולם‪ ,‬ומקבל את כולם ‪ -‬כמות שהם ‪ -‬עם כל הלב‬ ‫והנשמה עד לבלי הכיל‪.‬‬ ‫"תגידו חבר'ה"‪ ,‬אמר לנו אחר כך‪" ,‬שמעתי שחסרים לכם פריטי ציוד אישי‪ .‬תעשו לי טובה‪ ,‬הנה‬ ‫דף ועפרון‪ ,‬פשוט תרשמו כל מה שחסר לכם‪ ,‬ותשאירו את הרשימה כאן על השולחן‪".‬‬ ‫מאוחר יותר נטל את הרשימה ונעלם‪.‬‬ ‫וכמו באגדות של הפיות הטובות ‪ -‬כשהתעוררנו בבוקר ‪ -‬לא האמנו למראה עינינו‪ :‬הררי ציוד‬ ‫אישי‪ ,‬של כל מה שאיווינו ונזדקקנו לו ‪ -‬ופתק קטנטן שצורף‪:‬‬ ‫"לחיילים היקרים שלי ‪ -‬מכל הלב!"‬ ‫ב‪ 06-‬אלף דולר‪ ,‬קנה הרב גרוסמן עוד באותו ערב‪ :‬אפודים קראמיים‪ ,‬משקפות לראיית לילה‪,‬‬ ‫קסדות‪ ,‬מימיות‪ ,‬גרביים‪ ,‬מברשות שיניים‪ ,‬ומה לא‪...‬‬ ‫ארוחת הערב ותוכנית הבידור שהבטיח לנו הרב‪ ,‬אכן היו מעבר לדמיוננו‪ ,‬יותר מכל מה שיכולנו‬ ‫לצפות‪ .‬ולישון סוף סוף בחדרים ממוזגים‪ ,‬על מיטות מוצעות בסדינים לבנים‪ ,‬מה עוד יכול הבן‪-‬‬ ‫אדם לבקש?‬ ‫ומכאן‪ ,‬אולי‪ ,‬לרגע השיא מבחינתי‪ ,‬רגע של אור שהאיר את החשיכה הפרטית שלי ושל חבריי‬ ‫לגדוד‪ .‬קרן‪-‬אור שכל‪-‬כך טוב להיזכר בה‪ ,‬וכמעט לגעת ולמשש‪.‬‬ ‫מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה‪ ,‬ביקש יהודי מצרפת לתרום ספר תורה לבית המדרש 'מגדל‬ ‫אור'‪ .‬נהוג שאת האותיות האחרונות בספר התורה כותבים במעמד מיוחד‪ ,‬ואחר כך מלווים אותו‬ ‫להיכלו תחת חופה‪ ,‬בשירה‪ ,‬ריקודים ולפידים בוערים‪ .‬מסיבה כלשהי ‪ -‬החליט אז הרב גרוסמן‬ ‫לדחות את האירוע‪.‬‬ ‫'זה הזמן הנכון!' הרהר הרב‪' .‬היום נשתתף כולנו בסיום כתיבת האותיות ובהכנסת ספר התורה‬ ‫להיכל הקודש'‪ .‬הוא דאג שכל הנדרש לטקס יוכן לשעות הצהרים המוקדמות‪.‬‬ ‫אותיות הפרקים האחרונים בספר התורה כבר שורטטו‪ ,‬אך עדיין לא מולאו‪ .‬כשספר התורה‬ ‫המפואר מונח על השולחן‪ ,‬ולידו עט‪-‬סופרים ודיו‪ ,‬פנה אלינו הרב‪:‬‬ ‫"קדושים שלי! אני עומד לזכות אתכם במצוות קודש‪ ,‬שהיא בגדר חלום של פעם בחיים‪ .‬כל אחד‬ ‫ואחד מכם יכתוב (ימלא) אות בספר התורה‪ .‬תוך כדי שאתם עוסקים במלאכת הקודש ‪ -‬יתפלל כל‬ ‫אחד את תפילת ליבו‪ ,‬ויבקש מהשם שזכות האות הנכתבת על‪-‬ידו תעמוד לו‪ ,‬וניצוצות הקודש‬ ‫היוצאים מאותיות הקודש ומתפזרים סביב‪ ,‬ייצרו חומת מגן שתשמור עליו ‪ -‬על כולכם ‪ -‬ותחזיר‬ ‫אתכם הביתה בשלום‪".‬‬ ‫אותם רגעים היו המרגשים ביותר בחיי‪ .‬רועדים מעוצמת החוויה‪ ,‬עדיין לא מאמינים‪ ,‬החזקנו‬ ‫בשולי ספר התורה כשלבנו הולם כתוף טאם‪-‬טאם‪ .‬דממת עולם הייתה מסביב‪ .‬אחד אחד טבלנו‬ ‫את ציפורן העט בדיו וכתבנו אות בספר התורה‪.‬‬ ‫למתבונן מהצד היה זה מחזה עוצר נשימה‪ :‬תחושת רוממות‪ ,‬התעלות רוחנית‪ ,‬התבטלות כל‬ ‫החושים‪ .‬היה נדמה שאפילו נהר הסמבטיון הגועש‪-‬רועש תמיד ‪ -‬שקט פתאום‪ַ .‬הס נפל על העולם‪.‬‬ ‫מיתרי הלב ניגנו והדמעות ניגרו חופשי‪-‬חופשי על לחיי הבחורים‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬ ‫כיתה ט'‬ ‫"אמא!" בכה חייל לתוך הפלאפון‪" ,‬את לא תאמיני מה עשיתי! כתבתי אות בספר תורה! אמא ‪-‬‬ ‫את שם? את שומעת?! אני‪ ,‬שלא יודע מה בין יום חול לשבת; שלא ראיתי ציצית מימיי‪ ,‬אני‬ ‫כתבתי אות בספר התורה! אני לא מאמין‪ ...‬אני לא מאמין‪"...‬‬ ‫בתום הכתיבה התחיל הטקס‪ .‬בראש התהלוכה ‪ -‬מכונית מקושטת בעשרות שרשרות חשמל‬ ‫צבעוניות‪ ,‬וכתר של אורות מנצנצים סב על צירו מעליה‪ .‬לאחריה ‪ -‬צעדו מחזיקי החופה היפהפייה‬ ‫והמוארת גם היא בשלל צבעים‪ ,‬כשבתוכה רוקדים ומפזזים המחזיקים בספר התורה ‪ -‬שנעטף‬ ‫בבגדי שש וארגמן וכתר כסף בראשו‪.‬‬ ‫‪ 066‬החיילים‪ ,‬ואלפי אלפי תושבי העיר‪ ,‬צעדו‪-‬רקדו בתהלוכה‪ ,‬כשרמקול מלווה אותם‪" :‬תורת ה'‬ ‫תמימה משיבת נפש"; "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"‪.‬‬ ‫בתום הטקס נישק הרב כל חייל וחייל‪ ,‬תוך שהוא תוקע לידו מחצית השקל‪" .‬שלוחי מצווה אינן‬ ‫ניזוקין"‪ ,‬הפטיר הרב‪" .‬כשתחזרו‪ ,‬אי"ה בריאים ושלמים‪ ,‬תמלאו שליחות זו שאני מטיל עליכם‪,‬‬ ‫ותתנו כסף זה לצדקה‪"...‬‬ ‫הלילה ירד‪ .‬שנים עשר אוטובוסים עומדים לפלס דרכם צפונה אל פסגות הגליל‪ .‬שעה ארוכה עמד‬ ‫שם הרב ובכה מהתרגשות‪" .‬זה קידוש ה' אדיר! אדיר!"‬ ‫ואז‪ ,‬לפתע‪ ,‬עצם את עיניו‪ ,‬הרים ידיו כלפי שמיא‪ .‬קדושה עילאית‪ ,‬מזוככת‪ ,‬אפפה אותו‪ .‬חזון שלא‬ ‫מעלמא הדין שרה עליו‪:‬‬ ‫"דעו לכם בניי היקרים‪ ",‬רעד קולו‪" ,‬שבזכות "שמע ישראל" שקראתם‪ ,‬בזכות התפילין‬ ‫שהנחתם‪ ,‬בזכות האות בספר התורה שכתבתם‪ ,‬ובזכות היותכם שליחי מצווה ‪ - -‬מבטיח אני‬ ‫לכם שכולכם‪ ,‬כ‪-‬ו‪-‬ל‪-‬כ‪-‬ם תחזרו אי"ה בריאים ושלמים‪ .‬אף אחד מכם לא ייפצע ולא ייהרג‪"...‬‬ ‫ניבא ולא ידע שניבא‪.‬‬ ‫"וכעת מבקש אני מכם הבטחה‪ .‬הבטיחו לי שכשהמלחמה הנוראה הזאת תסתיים‪ ,‬המקום‬ ‫הראשון אליו תבואו ‪ -‬לפני הבית‪ ,‬לפני האישה והילדים ‪ -‬יהיה לכאן‪ ,‬לרחבת בית המדרש של‬ ‫'מגדל אור'‪ .‬פה ניפגש כולנו‪ ,‬ומכאן נודה לקב"ה‪ .‬אחר כך תיסעו לבתיכם‪".‬‬ ‫במילים אלה נפרדה שיירת האוטובוסים ממגדל העמק‪ ,‬ויצאה לדרכה צפונה‪ ,‬כשאפלת לילה‬ ‫סמיכה עוטפת אותה מכל עבר‪ .‬חשכה כבדה מסביב‪ .‬אך מרחוק‪ ,‬מלווה אותה אור נגוהות ‪ -‬של‬ ‫חום‪ ,‬אהבה ואנושיות אין קץ‪ .‬אורו של 'מגדל אור' ‪ -‬המרכז החינוכי פדגוגי שהקים הרב גרוסמן‬ ‫במגדל העמק‪.‬‬ ‫חלפו שבועיים‪ .‬המלחמה הסתיימה‪ .‬ב‪ 2-‬בלילה צלצל הטלפון של הרב‪" :‬ברכתך התקיימה‪ .‬צדיק‬ ‫גזר והקב"ה קיים‪ .‬כולנו בריאים ושלמים‪ .‬אנחנו בדרך אליך‪"...‬‬ ‫הרב העיר את כל צוות המטבח‪ַ " .‬מ ֲהרו! ערכו שולחנות! ילדיי חזרו! תזמורת! הזמינו גם‬ ‫תזמורת!"‬ ‫תזמורת? האם המשיח הגיע?‬ ‫שב ֵעי‪-‬קרבות‪ ,‬לוחמים עזי נפש‪ ,‬ירדו מהאוטובוסים ברחבת מגדל אור‪.‬‬ ‫שש מאות חיילי הגדוד‪ֵ ,‬‬ ‫תזמורת מחרישת אוזניים קבלה את פניהם ב"ברוכים אתם לה'"‪ .‬במרכז הרחבה‪ ,‬כשהשמחה‬ ‫במעון נפשו ופניו קורנות מאושר‪ ,‬עמד הרב גרוסמן‪.‬‬ ‫ואז זה קרה‪ .‬בבת אחת החלה ריצה מטורפת לכיוון הרב‪ .‬מי ישיג ראשון‪ .‬מי יחבק‪ ,‬מי ינשק‪ ,‬מי‬ ‫ישים את ראשו קודם על כתפו של הרב‪ ,‬ויחוש את דמעות הגיל הלוהטות הניגרות בלי בושה על‬ ‫פניו‪ .‬כולם נכבשו בשמחה שעלתה על גדותיה‪.‬‬ ‫הם ישבו שם כולם‪ ,‬כל אותו הלילה‪ ,‬וסיפרו לרב גרוסמן את מסכת הניסים שקרתה להם‪ ,‬איך נס‬ ‫רדף נס והם ניצלו כולם‪" .‬ישתבח שמו!" לחשו שפתי הרב שוב ושוב‪.‬‬ ‫אחד החיילים‪ ,‬קיבוצניק‪ ,‬עורך‪-‬דין במקצועו‪ ,‬סיפר איך לילה אחד‪ ,‬ישבו צפופים בתוך מבנה ריק‪,‬‬ ‫בחשיכה מוחלטת‪ ,‬לבל יתגלו‪ ,‬כשפתאום אחד החיילים‪ ,‬בטעות‪ ,‬הדליק סיגריה‪ ,‬והאור הפתאומי‬ ‫גילה לאויב את מחבואם‪.‬‬ ‫מהחלון יכלו לראות את הטיל שטס לעברם‪ .‬עוד שנייה וכולם מתרסקים‪ .‬עוד שנייה אחת‪...‬‬ ‫ופתאום ‪ -‬מאי שם‪ ,‬מהשמים או מהגבעה הסמוכה‪ ,‬הופיעו בדהרה צמד סוסים פראיים וזינקו‬ ‫היישר לתוך מסלול הטיל‪ ,‬ואיש מהחיילים לא נפגע‪...‬‬ ‫בתום סעודת ההודיה ולאחר ברכת הגומל שבירכו כולם בהתרגשות ובכוונה ‪ -‬פרצו בשירה‬ ‫ובריקודים ‪ -‬כאילו לא היה אתמול‪ ,‬כאילו אין מחר ‪ -‬והרב גרוסמן מפזז ומכרכר במרכז המעגל‬ ‫בעיניים עצומות‪ ,‬ופיו כל העת ממלמל תודה אין קץ לשומר ישראל‪.‬‬ ‫עד היום שומר הרב גרוסמן קשר עם חיילי הגדוד‪ .‬הוא פשוט הפך את ‪ 066‬חיילי הגדוד לחלק‬ ‫מהמשפחה שלו‪...‬‬