לחצו כאן לצפייה והורדת החוברת
עמו תת כפ רג נים יסודות המרכז היהודי למשפחה שע”י הרבנות פתח תקווה הנהגתה הנסתרת של האישה שיעור מפי רב העיר הרה”ג מיכה הלוי שליט”א שי למשתתפי ערב פתיחת ”יסודות” -המרכז היהודי למשפחה טבת תשע”ה 1 הנהגתה הנסתרת של האישה הקדמה למזמור אשת חיל נערך משיעורים שהועברו מפי רב העיר הרה”ג מיכה הלוי שליט”א במסגרת ימי עיון לנשים ב”מדרשת אביב” בשנת ה’תשס”ו מזמור אשת חיל חותם את ספר משלי בפרקו האחרון (לא ,י–לא). בתחילת הפרק (פסוקים א–ט) ישנם דברי מוסר שאמרה אמו של שלמה המלך לבנה – דברי מוּאל מלך משא אשר י ְִּס ַרתוּ אמו’ .שלמה נקרא ‚למואל’; ביטוי הרומז על מלך המולך על עם ְל ֵ שיש לו אל .אחרי דברי המוסר הללו מתחיל מזמור ‚אשת חיל’. מי זו אשת החיל עליה מדבר שלמה ולמי היא נמשלת? ישנה מחלוקת בין המפרשים על מי מדבר המזמור – על התורה או על אישה ממש .מחלוקת זו תשזור את כל דרך לימוד המזמור. שיטת התרגום ובעל המצודות – אשת חיל זו האישה תרגום יונתן בן עוזיאל מתרגם את המילים ‚אשת חיל’ – ‚אתתא כשרתא’ -אישה כשרה .שני דברים עלינו לברר: ראשית ,מה פשר הביטוי ‚כשר’; אנו מכירים את הביטוי הזה ביחס למאכלים ,אך לא ביחס לאנשים, אם כן יש לשאול מהי כשרות ,ומה פירוש המושג ‚אישה כשרה’? שנית ,יש לעיין לאור זה מדוע תירגם התרגום את המושג אשת חיל – ‚אישה כשרה’; מה בין כשרות לחיל? אישה כשרה עושה רצון בעלה כותב הילקוט שמעוני (ספר שופטים פרק ד סוף רמז מב)‚ :וכי מה טיבה של יעל שבאה תשועה גדולה על ידה? אמרו :אישה כשרה הייתה העושה רצון בעלה .מכאן אמרו :אין לך אישה כשרה בנשים אלא אישה העושה רצון בעלה’ .דברי הילקוט שמעוני תמוהים – שאלתו הייתה ‚מה טיבה?’ 2 כלומר ,מהם כישרונותיה ותכונותיה הייחודיות של יעל שבזכותם באה תשועה על ידה ,ומה תשובתו? – לא פעילותה ,לא כישרונותיה או תכונותיה המיוחדות לה הן אלו שהביאו את התשועה הגדולה ,אלא עשיית רצון בעלה; היא נתנה כוחות לבעלה ,היא הייתה ”עומדת מאחוריו”” ,האישה של ”...מה הקשר בין עשיית רצון בעלה לתשועת ישראל? ועוד יש לשאול בדברי המדרש :למה עשיית רצון הבעל מעידה על כשרות עד שלומד המדרש כלל – ‚מכאן אמרו :אין לך אישה כשרה בנשים אלא אישה העושה רצון בעלה’? במספר מקומות מסביר ספר החינוך את עניינם של איסורי האכילה השונים .בתחילת דבריו מבאר ספר החינוך (מצווה עג) את תפקידו של הגוף בעבודת ד’‚ :לפי שהגוף כלי לנפש ובו תעשה פעולתה ,וזולתו לא תשלם מלאכתה לעולם ,ועל כן באה בצילו ולא לרעתה ,באמת כי האל לא יריע אבל ייטיב לכל .נמצא כי הגוף בין ידיה כמו הצבת ביד הנפח אשר עמו יוציא כלי למעשהו, ובאמת כי בהיות הצבת חזק ומכוון לאחוז בו הכלים יעשם האומן טובים ,ואם לא יהיה הצבת טוב לא יבואו לעולם הכלים מכוונים ונאים .וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד מאי זה ענין שיהיה תתבטל פעולת השכל כפי אותו [ה]הפסד ,ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד’. וממשיך בעל ספר החינוך ללמדנו יסוד שממנו נדע מהי ”כשרות”‚ :ועל הדרך הזה לפי הפשט נאמר שבא לנו האיסור בתורה בכל מאכלות האסורות ,ואם יש מהם שאין נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזקן ,אל תתמה עליהן ,כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהן חכם יותר ממך ומהם ,וכמה נסכל ונבהל מי שחשב שאין לדברים נזק או תועלת אלא במה שהשיג הוא .ויש לך לדעת כי לתועלתנו לא נתגלה סיבתן ונזקן ,פן יקומו אנשים מחזיקים עצמן כחכמים גדולים ויתחכמו לומר נזק פלוני שאמרה התורה שיש בדבר פלוני איננו כי אם במקום פלוני שטבעו כן או באיש פלוני שטבעו כן וכן ,ופן יתפתה לדבריהם אחד מן הפתאים .על כן לא נתגלה טעמן להועיל לנו מן המכשול הזה’. אם כן ,למדנו שמאכלים שאינם כשרים אינם מזינים את מכלול כוחותיו של האדם אלא להיפך – הם מזיקים לו .לעומת זאת ,מזון כשר הוא מזון שיכול להזין את האדם ,כלומר שיכול לתת כוחות לאדם .נמצאנו למדים מהי הגדרת הכשרות :הדבר הכשר נותן כוחות לבא אתו במגע. לפי הגדרה זו נוכל להבין בצורה עמוקה וישרה את דברי הילקוט שמעוני שאישה כשרה היא זו ‚העושה רצון בעלה’ .אין הכוונה שהאישה עושה את מה שבעלה רוצה ,אלא היא כשרה – היא נותנת לו כוחות; היא נותנת לו רצון; היא מעצבת לו את הרצון‚ .אין לך אישה כשרה בנשים אלא אישה העושה רצון בעלה’ – העושה רצון לבעלה. 3 העולם נוהג לומר” :אין דבר העומד בפני הרצון” (אולי מקור הפתגם בדברי הזוהר‚ :כל מילין דעלמא לא תליין אלא ברעותא’ ,זהר ב ,קסב) .הרצון הוא קביעות היעד של האדם בתודעתו .מה שמוגדר אצל האדם כמטרה ואידאל – אליו הוא יפנה את כל רצונותיו ,וממילא את כל כוחותיו. הבעיה של חוסר המימוש של עניינים מסוימים אינה אלא חיסרון ברצון או בהגדרתו; אם ירצה האדם באמת ובתמים הרי שכל כוחותיו יופנו אל עבר המגמה אותה הוא רוצה עד שישיגנה .גם אם יש מגבלות אובייקטיביות יצליח האדם לממש את רצונותיו במסגרת אותן המגבלות .מפליא לראות למשל ,יהודי מבוגר שהליכתו מקצה הרחוב עד בית הכנסת נמשכת כחצי שעה (!) ,ובכל זאת כל יום הוא מהראשונים בבית הכנסת .בתוך גבולותיו הוא יודע לממש את רצונו .אין דבר העומד בפני הרצון – השאלה היא איך מעוררים אותו. בזה מיוחד כוחה של האישה הכשרה; הנהגתה בבית היא כזו שנותנת כוחות לכל בני הבית על ידי בניית הרצון .זו ההנהגה הנסתרת שמנהיגה עקרת הבית – עיקר הבית – את ביתה. שאלנו בדברי הילקוט שמעוני היכן התשובה לשאלה ‚מה טיבה?’ ולא מצאנו הגדרה עצמית של האישה אלא רק כעומדת מאחורי בעלה .אמנם עכשיו אנו מבינים שלאישה יש כשרון אדיר משלה – להנהיג בהנהגה נסתרת את כל ביתה; לעצב את רצונם של בני ביתה על ידי הצבת מגמה ותכלית לחיים בחייהם שלהם .יעל ,שלא התגייסה לצבא ,לא יצאה לשדה הקרב ועליה נאמר‚ :מנשים באֹהל תבורך’ ,מנהיגה הנהגה רבת עוצמה הנותנת כוחות מתחת לפני השטח לסובבים אותה ,ועם עוצמות כאלה לא פלא שכאשר האויב נפגש עמה הוא מוכרע מלפניה .נשים לב ,המדרש לא אמר שיעל תביא את התשועה ,אלא נקט בלשון סבילה – ‚תבוא תשועה על ידה’; היא לא פעלה בהבאת התשועה אלא התשועה באה מעצמה ,כלומר נפעלה ,על ידה .הרוע שבמציאות קרס בין רגליה מעצם המפגש עם מי ששייכת במהותה למגמת ותכלית הטוב של המציאות. הנהגה נסתרת על מנת להבין יותר את ההנהגה הנסתרת הזו של האישה הכשרה בביתה ואת ההשפעה העצומה של אותם דברים שאינם ניכרים לעין ,נתבונן באירוע שטלטל את עם ישראל לפני קרוב לעשור – ההתנתקות. 4 בכל כלי התקשורת דיברו על צפי למלחמת אחים (אצל חלק מהדוברים נראה שה”צפי” אינו מלשון חשש ,אלא מלשון ציפייה ,שציפו לכך שזה יקרה .)...כולנו יודעים מה היה בסופו של דבר; חיפשו וחיפשו ולא מצאו אלא גג אחד שגם הוא לא ענה על צפייתם (או ציפייתם .)...כיצד זה קרה? מה השפיע על ציבור גדול כל כך עם רוח וכוחות צעירים ורעננים? מדוע מציאות כל כך לא מוסרית לא התסיסה את הכוחות הללו? איך זה עבר בצורה כל כך עוצמתית ומכובדת? האם הייתה השפעה של איזו אישיות מיוחדת או רב מסוים? – ודאי שלא! מציאות פלאית זו שראינו בעינינו נבעה מההנהגה הנסתרת שפעלה מתחת לפני השטח במעמקי ליבותיהם של הציבור. בקרב כולנו עברה רוח האומרת שמדינת ישראל היא המדינה שלנו ,וארץ ישראל זו הארץ שלנו ועלינו לשמר אותן ולא לשבור את הכלים .דווקא מתוך כך אנו צריכים לשוב לחבל ארץ זה ביתר שאת ותוקף בשלומה של מלכות .זו הייתה הנהגה רוחנית שיצאה מכמה בתי מדרש .האמונה הזו מוטבעת עמוק עמוק בתודעה שלנו ,ודווקא העמקות הזו – שגם מסתירה את האמונה לפעמים – פועלת בצורה כל כך חזקה ופלאית. ההנהגה הרוחנית והאמונית הזו בנתה בקרבנו רצון גדול ואידאלי – התיישבות של כל האומה כולה בכל מרחבי ארץ ישראל ,ואותו רצון אדיר הוליד כוחות פלאיים של מסירות נפש של המתיישבים להראות לעמוד בגבורה אל מול הריסת ביתם הפרטי .זו דוגמא להנהגה נסתרת פנימית שמבלי ֵ כלפי חוץ כלל ,נותנת דחיפת כוחות לכל המערכות כולן. ”זכר ונקבה בראם” אם נעמיק עוד נוכל להבין את החכמה העליונה של הבורא יתברך ביצירת האדם בשתי הופעות שונות – איש ואישה ,שכן השלמה הדדית נפלאה יש ביניהם. האישה מברכת בכל בוקר ‚שעשני כרצונו’; היא שייכת באופן טבעי אל הרצון האלוקי ,אל המטרות והמגמות של הבורא בבריאה ,היא זו המביאה חיים לעולם – ‚חיים ברצונו’ .הסיבה שהיא יכולה להמשיך ולהיות שייכת לזה כל העת ,טמונה בכך שהיא אינה מופקדת על הצד הביצועי של אותן מגמות .מי שמופקד על הביצוע נפגש עם הרבה קשיים בבניין המעשי ,והקשיים יוצרים שאלות ותהיות על המגמות .שאלות אלו מחלישות את הרצון .אי אפשר לאחוז גם בזה וגם בזה ,אי אפשר גם להימצא במלחמת החיים של הבניין המעשי ובו בזמן להמשיך ולאחוז את המגמות בשיא טהרתן וגודלן .לכן פטורה האישה ממצוות רבות ,ומאותה סיבה גם מלימוד התורה הנוגעת לפרטי הפרטים של העולם המעשי. 5 מערכת האדם השלם מורכבת מאיש ואישה .האישה שייכת אל בניין הרצון והאיש אל הביצוע, האישה חיה את המטרה והאיש את הדרכים המביאות אל המטרה .אם שני הכוחות היו מופיעים באדם אחד ,הרצון שמקדם את המציאות להשלמת תפקידה האלוקי היה נחלש משום שהקשיים המעשיים היו מאפילים ומטשטשים את הרצון הכללי הנמצא לצדם ולא עומד יציב מחוץ להם בלא שיושפע מהם כלל .במצב כזה כל הבריאה כולה לא הייתה יכולה לצאת אל הפועל כפי רצון ד’ .לכן ברא הקב”ה הפלא ופלא את הבריאה מחולקת לאיש ואישה; זכר ונקבה; הנהגה נסתרת והנהגה גלויה .זו אינה חלוקה של פירוד אלא חלוקה של השלמה; חלוקה היוצרת שלימות. ניתן דוגמא הממחישה את ההשלמה ההדדית הזו :אברך חוזר לביתו מותש מיום לימודים ארוך ומספר לאשתו את הרגשתו – כמה הוא קטן וכמה התורה גדולה ,כמה הלימוד בפרטי הפרטים וחילוקי החילוקים מתיש כוחו של אדם ,וכן הלאה .אם אשתו הייתה מצויה גם היא בקשיים בהבנת הגמרא והפרשנים ,יתכן כי הייתה נאנחת יחד אתו ומשתתפת בתחושותיו .אבל כיוון שאשתו לא מחוברת אל פרטי הפרטים המעשיים השייכים ללימוד בישיבה ,היא יכולה לחזק אותו מתוך החזקת עמדה אידאלית המכירה בגדולתה של התורה ובערך לימודה. בהתבוננות בפשט הפסוקים של פרשיות השבוע ניתן לראות את ההשלמה הפלאית בה אנו עסוקים באבותינו ואמותינו הקדושים .אנו מוצאים מעין מחלוקת בין אברהם לשרה ביחס לישמעאל ,מציאות הדומה מאוד להתנהגות השונה של יצחק ורבקה ביחס לעשיו .אברהם ,וכן יצחק ,רואים את תכלית חייהם בהודעת שם ד’ לעולם כולו ,ולכן הם מקרבים אליהם את בניהם – הרחוקים דווקא – על מנת להפיח גם בהם את האמונה האלוקית .אולם אומרות שרה ורבקה: באמת התכלית היא להודיע את שם ד’ בכל מרחבי המציאות ,וגם אלה הנראים רחוקים וחשוכים צריכים להיות מוארים באור ד’ ,אך מטרתנו הראשונית היא לבנות עם; להקים אומה שתספר את תהלתי יספרו’ .זו פעולה ארוכה מאוד ,ולכן כרגע ההשפעה תהילות ד’ בעולם – ‚עם זו יצרתי לי ִ האוניברסאלית לא יכולה להיות ניכרת ,אלא יש להמתין עד שהשעה תכשר לכך .כלומר ,אמותינו, מתוך ראייתן הכוללת והרחבה ,יודעות שאין למהר ולרוץ לכל העולם כדי להודיע את שם ד’ ,אלא יש לבנות זאת בסבלנות שלב אחר שלב ,לעומת אבותינו שסבלנות זו ,מפאת טבעם היותר מעשי ותכליתי ,ניכרה בהם פחות. עיניו של יעקב אבינו תלויות ברחל משום שהשפעתה הייתה ניכרת; היא נקראת ‚עלמא דאתגליא’ (זוהר ח”ב כט ע”ב) – העולם הגלוי .לא לחינם אנו מוצאים אותה פעילה במשך כל הדורות 6 בתפילתה על בניה כי איננו .אך לאה ,שהייתה פחות אהובה ,היא ‚עלמא דאתכסיא’ – העולם הנסתר ,השפעתה על האומה הישראלית נסתרת. (יחס זה ממשיך וחורז את ההיסטוריה הישראלית עד ההבדל בין משיח בן דוד המנהיג את הגאולה באופן נסתר ,למשיח בן יוסף המנהיג את הגאולה באופן גלוי כפי שהיא מופיעה לעינינו). בדורנו קמות תנועות החורטות על דגלן את ”הרמת כבוד האישה” .מחפשות הן את הכבוד לפי הגדרת הכבוד בעולם הגברי – הישגים מעשיים וביצועיים .חיפוש זה הוא טעות; הוא איבוד ההנהגה הנסתרת המיוחדת לאישה .אותן תנועות מחפשות להיות אחד מן הכוחות במקום להיות יסוד ושורש כל הכוחות כולם .דומה הדבר לשורש העץ אשר יבקש להיות ענף ,ובפיו טענה :גם אני רוצה לתת פירות ופרחים; הרי זה הבל הבלים! כל הענפים המשובחים – שאמנם מקבלים את מלא ההערכה – לא היו מתקיימים כלל ללא יניקתם מהשורש .אמנם יתכן שיהיו לאישה כוחות מעשיים גלויים ,ותהיה גם היא שייכת באופן מסוים לעולם הביצועי ,אך אין לחפש את אותם כוחות; אין לעסוק כל הזמן בחיפוש השוויון לתפקידו הביצועי של האיש .אי ראיית ההנהגה הנסתרת עליה מופקדת האישה היא טעות .הכבוד האמתי של האישה הוא לא מה שמוגדר אצל האיש ככבוד, אלא כל כבודה הוא פנימה – בפעולה על שורש הכוחות ,על היסודות. חיל – ריכוז הכוחות לאחר שהשלמנו את הבנתנו בהסברת הביטוי ‚אישה כשרה’ על פי התרגום‚ ,אתתא כשרתא’, כאישה המכשירה ,המזינה והמעניקה כוחות לבעלה ,עלינו לשוב אל לשון הפסוק המקורית – ‚אשת חיל’ ,ולהבין מהו ‚חיל’ ומדוע תרגומו הוא כשרות. יתרו מציע למשה לקחת ‚אנשי חיל’ למערכת המשפט בעם ישראל – ”ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שֹנאי בצע” (שמות יח ,כא). מבאר שם הרמב”ן‚ :וטעם אנשי חיל אנשים ראויים להנהיג עם גדול ,כי כל קיבוץ ואוסף יקרא חיל’ .כאשר הרמב”ן פותח את פרושו במילה ”טעם” צריך להתבונן מה השאלה שעליה הוא בא 7 לענות בפירושו .שואל הרמב”ן :למה צריך אנשי חיל לעולם של משפטים? – ‚יראי אלוקים ,אנשי אמת ושונאי בצע’ אלו בהחלט תכונות הצריכות להימצא אצל שופט ,אך מדוע יש צורך בחיל ובכוח במשפט? הרמב”ן מתחיל לענות על שאלתו הנסתרת ,ומגדיר הגדרה :חיל הוא אינו כוח אלא איסוף כוחות – ‚כל קיבוץ ואוסף יקרא חיל’ .זו הנהגה – ‚אנשים ראויים להנהיג עם גדול’ – המנהיג האחד מרכז תחתיו ריבוי של כוחות פרטיים .הגדרת ה’חיל’ עוד תלך ותתברר בדבריו ,אך ראשית יביא הרמב”ן עוד מספר מקומות בהם המילה חיל לא משמשת בהגדרה של כוח’ :ואיננו ביוצאי צבא המלחמה בלבד ,וכן – ‚חיל גדול מאד’; בארבה – ‚חילי הגדול’; בממון – ‚כוחי ועֹצם ידי עשה לי את החיל ילהם’; ובפירות – ‚תאנה וגפן נתנו חילם’’. הזה’; ‚ישאו על ֶכ ֶתף ֲעיָרים ֵח ֵ הרמב”ן ממשיך ומוסיף להגדיר את המושג חיל ביחס למשפטים ,לצבא ,וכן לאשה ,אשת החיל, בה אנו עסוקים‚ :והנה יקרא איש חיל במשפטים ,החכם הזריז והישר ,ובמלחמה ,הגיבור הזריז היודע מערכות המלחמה ,ותקרא גם כן האישה ‚אשת חיל’ בהיותה זריזה ויודעת בהנהגת הבית’. המשותף להגדרות אלו היא תכונת הזריזות .מהי הזריזות ,ובמה היא קשורה להגדרת החיל כאיסוף וקיבוץ של פרטים והנהגתם? פרקים ו -ט ב’מסילת ישרים’ עוסקים במידת הזריזות ,וכך כותב הרמח”ל שם בתחילת דבריו: ‚עניינו של הזריזות מבואר ,שהוא ההקדמה למצוות ולהשלמת עניינם .וזה כי ...צריך פקחות גדול והשקפה לאחוז במצוות ולזכות בהם ולא תאבדנה ממנו’ .מידת הזריזות במהותה איננה זריזות פיזית ,אלא היא תפיסת עולם; היא צורת הנהגה של האדם את עצמו ,את ביתו וכן במעגלים רחבים יותר .זריזות היא המחשבה הזריזה קודם שתצא המציאות אל הפועל ,המחשבה המנהיגה את כל פרטי החיים .המידה ההפוכה מן הזריזות היא כזו שהחיים מובילים את האדם ללא הנהגה שלו; הוא מגיב למציאות; מחשבותיו הן מחשבות שלאחר מעשה הבאות כתגובה למציאות שכבר יצאה אל הפועל. אם כן ,ה’חיל’ – לשיטת הרמב”ן – זהו ריכוז הכוחות וסידורם להנהגה אמתית ומובילה .בעולם המשפטים והחיילוּת אנו מכירים את אותם חוקים ש’נכתבו בדם’; אלו חוקים שלא באו מהנהגה של איש החיל ,אלא כתגובה למציאות .השופט והחייל צריכים לדעת להנהיג בתפקידיהם ולהורות דרך קודם שתבוא המציאות ותתווה בעצמה את הדרך; עליהם להיות אנשי חיל – זריזים המנהיגים 8 את פרטי החיים תחת מחשבתם הקודמת למעשה .כמו כן ,התרחבה לנו הגדרת המושג אשת חיל – האישה המנהיגה את הבית בהנהגה נסתרת ,הנהגה כזו המובילה תחתיה את מכלול כוחות המציאות על כל פרטיהם לפי הרצון האלוקי. אשת חיל – זריזה וישרה עסקנו במהותה של הזריזות מתוך דברי המסילת ישרים ,ועלינו להשלים את ביטוייה המעשיים של הזריזות .לשם כך נתבונן במילה נוספת המצטרפת אל הזריזות בפירוש ‚מצודת ציון’ על המילים ‚אשת חיל’ – ‚רוצה לומר :זריזה וישרה’. שני דברים עלינו ללמוד מחיבור זה של הישרות אל הזריזות: א .הגבול העובר בין הזריזות לפזיזות הוא הישרות .במילים אחרות נאמר שהפזיזות היא זריזות חוצה גבולות ,והישרות מאזנת את הזריזות. ב .זריזות אמתית נובעת מתוך ישרות עם דבר ד’; שייכות לציווי האלוקי .נרחיב מעט את הדברים: המסילת ישרים מזכיר את דברי חז”ל‚ :זריזים מקדימים למצוות’ (פסחים ד ,א) ,מניין לומדת הגמרא כלל זה? מאברהם אבינו ,שנאמר‚ :וישכם אברהם בבוקר’ (בראשית כב ,ג) .אברהם אבינו מקבל ציווי אלוקי להעלות את בנו יצחק לעולה לד’ ,אך שני דברים מאוד מהותיים לא נאמרו בציווי – המקום והזמן .מקום – ‚אחד ההרים אשר אומר אליך’ ,זמן – לא מוזכר בפסוקים מתי עליו לבצע את הציווי .לאברהם אבינו יש סיבה טובה מאוד לדחות את הביצוע מכך שהציווי מאוד מעורפל. כל בן אנוש היה מתחמק מהעשייה ובפיו הייתה טענה צודקת באמת .אך לא כך התנהג אברהם אבינו; מיד אחרי הציווי נאמר‚ :וישכם אברהם בבוקר’ ,ומכאן לומדים חז”ל ש’זריזים מקדימים למצוות’ .אם כל מטרתו של אברהם אבינו הייתה לצאת ידי חובת הצו האלוקי ,יתכן שלא היה משכים מוקדם בבוקר למחרת ,אך אברהם אבינו התעלה לרצות את רצונו של ד’ .הוא לא ראה בקיום הציווי הכרח או כפייה של משהו חיצוני לו ,אלא הוא בעצמו ,ברצונו ,רצה את רצון בוראו. עם חיבור כזה אל הרצון האלוקי מובנת לנו מאוד זריזותו של אברהם אבינו בהשכמת הבוקר על אף השאלות המרחפות מעל הציווי .זוהי הישרות ,ההתאחדות עם רצון ד’ שהייתה באברהם אבינו. משול הדבר לשלושה סוגי עובדים :האחד מגיע לעבודתו הרבה לפני הזמן אותו קצב המעביד; השני מגיע בדיוק בזמן; והשלישי תמיד ירוץ לעבודה ,אך גם תמיד יאחר .העובד הראשון מקדים לא מתוך חששו שמא יאחר אלא מתוך שהוא רוצה את העבודה; הוא יוצא מביתו אליה לפי רצונו 9 ולא בעל כורחו .לעומתו ,העובד השני שמגיע בדיוק בזמן ,אינו רוצה את העבודה אך הוא רוצה לבצע את רצון המעביד כנדרש .העובד השלישי שמאחר בדרך קבע אפילו את רצון המעביד לא רוצה לעשות אלא רק לצאת ידי חובה כדי שהמעביד לא יעניש אותו. והנמשל מתאים לשלושה סוגי עובדי ד’ – המקדימים ,המדייקים והמאחרים .הזריזים המקדימים לדבר מצווה התעלו להיות שייכים אליה ולרצות לקיים אותה מרצונם ולא רק מכוח רצונו של המ ַצווה .הם ישרים עם המצווה; היא לא באה אליהם כדבר חיצוני מלמעלה למטה ,אלא בישרות ְ והתאמה לרצונם שלהם .כשהצו האלוקי הוא רצונו של האדם ,הרי שהאדם הולך ומחפש בתמידיות כיצד לבצע את רצונו ,שהוא למעשה גם רצון ד’ ,על הצד הטוב ביותר ,ובהזדמנות הראשונה שיוכל יבצע מיד את אותו הצו ,ונמצא מזדרז ומקדים לדבר מצווה .זהו עניינם של כל המצוות – לרומם אותנו להיות רוצים את רצון ד’ שהוא הטוב המוחלט. כאן המקום להעיר בקצרה בעניין חינוך ילדים לתורה ומצוות ,והדברים נכונים גם ביחסם של יהודים שאינם דתיים לתורה ולמצוות .בשיחה עם מה שמכונה היום ‚חילוני’ ,או נוער דתי ש’יושב על הגדר’ אנו שומעים טענות קשות על מצוותיה של תורה שהן ‚חונקות’ ו’מגבילות’; התורה נתפסת בעיניהם כמאוד כפייתית .אין ספק שידינו אינן נקיות מתפיסה מעוותת זו .לדוגמא ,אנו מרבים לומר לילדנו בשבת את המילה ”אסור”; מילה זו חודרת עמוק לתודעתו של הילד .כמו כן, אנו מרבים לדרוש מהציבוריות הישראלית לחיות במרחב הציבורי בתוך גבולות המעשים הדתיים. מתוך כך נצרבת בתודעה הציבורית ובמוחו של הילד אי שייכות אל המצוות והרגשת זרות וריחוק; חוסר ישרות עם דבר ד’ .אם כן מניין תבוא הזריזות לקיים את המצוות? לצד אמירת ה”אסור” חייבת להיות ‚ימין מקרבת’ .עם הרחקת המוקצה מידו של הילד ביד האחת, צריכה היד השנייה להגיש לו עוגה של שבת .יש יותר להאיר ,להדגיש ולהכליל את החיוב; את המותר; את האור שבקיום התורה והמצוות .הבחירה החופשית לקיים מצוות לא תבוא אלא מרצון, מחיבור וישרות אל דבר ד’ .אנו צריכים לרומם את עצמנו ,את ילדנו ואת עם ישראל כולו לרצות את רצון ד’ .שיא הרצון יתגלה בזריזות לקיום המצוות ,כפי שלמדנו מאברהם אבינו. 10 לסיכום שיטה זו – הסוברת שאשת החיל היא אישה ממש – נצטט כאן מדברי הגר”א ,שאמנם ,כפי שנראה בסמוך ,דרכו במזמור להסביר שאשת חיל זו התורה ,אך כאן דבריו מכוונים גם לענייננו. על הפסוק ‚רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה’ מבאר הגר”א‚ :זה שבח שמשבחה בעלה... שכשאדם זוכה למ”ח דברים שהתורה נקנית נקרא אשת חיל (‚חיל’ בגימטרייה – מ”ח) ,אבל לא כל אדם זוכה לכולם אלא זה מעט וזה מעט ,וזה שאמר ‚רבות בנות ביחד עשו חיל (‚בנות’ מלשון ‚בינה’ ,תלמידי חכמים שיש להם בינה בתורה) ואת’ – שזכית לכל המ”ח כמו שאמרנו שנקראת אשת חיל -הוא יותר מעולה מכולם שזכו רק ביחד למ”ח דברים הנ”ל’. המשנה במסכת אבות (ו ,ב) אומרת‚ :גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות ,שהמלכות נקנית בשלושים מעלות ,והכהונה בעשרים וארבע ,והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים ,ואלו הן וכו’’ .המשנה לומדת מהריבוי הכמותי הנדרש לקנייתה של תורה על גדולתה; גדולתה בכך שהיא מרכזת את מכלול כוחות החיים ,ומכלול זה של מ”ח דברים בהם נקנית התורה נקרא ‚חיל’. מדברי הגר”א הללו ,שנאמרו ביחס לתורה ,אנו חוזרים אל ההגדרה היסודית של אשת החיל :אשת חיל מרכזת את מכלול הכוחות אל המטרה ,בחייה הריכוזיים לא נשארים כוחות חיים רחוקים מן המטרה .ומכיוון שכל הכוחות מקושרים אל המטרה נולד רצון אדיר להפעיל את כל הכוחות אל מגמתם. שיטת רש”י והגר”א – אשת חיל זו תורה את פתיחת המזמור ”אשת חיל” מפרש רש”י” :היא התורה” .משלים צריכים לימוד; המשל עצמו צריך לימוד ,וכן סיבת הבאת משל מסוים לנמשל מסוים צריכה לימוד .אם כן ,יש להבין מדוע בחר שלמה המלך בחכמתו ללמד אותנו על עניינה של תורה דווקא מתוך משל האישה? הגמרא במסכת קידושין (ל ע”ב) מחפשת את המקור לחיוב האב ללמד את בנו אומנות‚ :ללמדו אומנות מנלן [מניין]? אמר חזקיה :דאמר קרא (קהלת ט) ‚ראה חיים [אומנות – רש”י] עם אישה אשר אהבת’’ – ממשיך חזקיה ומברר שישנן שתי אפשרויות להבין את המילה ”אישה” שבפסוק – ‚אם אישה ממש היא ,כשם שחייב להשיאו אישה כך חייב ללמדו אומנות ,אם תורה היא ,כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות’. 11 אין ענייננו כאן לעסוק בסוגיית חובת האב בלימוד אומנות לבנו ,אך למדנו מדברי חזקיה שאף שפשט הפסוק מדבר על אישה הרי שהדרש מכוון אל התורה ,ואם כן ,מצאנו מקום נוסף בו התורה משולה לאשת בריתו של האדם. זוגיות ‚אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמעתי’ (תהילים סב ,יב) .ודאי שאין כוונתו של דוד המלך שהקב”ה אמר דבר אחד ואנו ,עם ישראל ,שומעים דבר שני ,דבר אחר .לא יתכן לתת פירוש כזה לשירתו של ‚נעים זמירות ישראל’ ,אלא הרב צבי יהודה קוק זצ”ל ,שהיה חוזר פעמים רבות על פסוק זה ולא בכדי ,ביארו כך :על כל דבר במציאות ניתן להתבונן בשני אופנים :במבט אובייקטיבי ובמבט סובייקטיבי .ישנה התבוננות אובייקטיבית על עצם הדבר לכשעצמו במהותו ,וישנה התבוננות סובייקטיבית הנובעת ממבטו של האדם הנפגש עם הדבר שבהכרח היא תהיה חלקית .ננסה להבהיר את הדברים בדוגמא :ראובן הוא אישיות אחת בפני עצמה הכוללת בתוכה צדדים רבים; היא אינה אוסף של כישרונות ותכונות .אולם שמעון ,שהוא חבר של ראובן ,קולט את ראובן מתוך מבטו המוגבל שלו; הוא קולט גוון מסוים ,צד מסוים ,באישיותו של ראובן; מבחינתו ראובן זה מה שהוא מכיר ,אך ודאי שערך ראובן לכשעצמו הרבה יותר גבוה ושלם מה’ראובן’ של שמעון ,מאיך ששמעון קולט אותו .דבר ד’ המקורי ,התורה שניתנה לנו בהר סיני ,תמיד מאוחדת היא באחדות גמורה ועומדת לכשעצמה – ‚אחת דיבר אלוקים’ ,אך המפגש שלנו עם דברי אלוקים חיים יוצר ריבוי פרטים – ‚שתים זו שמעתי’; כל אחד ואחד בפגישתו שלו עם התורה מושפע ונפעל באופן אחר מדבר ד’ .לכן אומר דוד המלך שדבר ד’ נשמע אלינו בשניים – בצורתו השלימה האובייקטיבית, ובגוון הסובייקטיבי המיוחד לכל אחד ואחד; שמיעה כפולה זו היא הזוגיות ,החיבור ,של כל איש מישראל עם התורה; מיזוג של הגוון המצומצם של האדם עם התורה הרחבה והכוללת. זוגיות של איש ואישה היא משל לחיבור האדם אל עצמו ,אל מצב היסוד האמתי והשלם שלו. בהתבוננות לעומק ניתן להבין שהזוגיות היא הופעה של משהו אחד בשניים; האיש והאישה אינם אלא שני צדדים של הופעה אחת .בעולמו העליון ברא הקב”ה ישות אנושית אחת ,אך בעולם הנברא שלנו היא מובדלת ,באופן מעשי ,לשניים; איש ואישה .וכשבני הזוג מתחברים בחיבור אמתי הרי הם מוציאים את שורש הנשמה של אותה ההופעה האחת אל הפועל ,וכפי שאמרנו ,האישה היא האובייקטיביות שבשורש – עצם הרצון והמגמה של הבית ,והאיש הוא הסובייקטיביות המוציאה אל הפועל את המגמה ,וכך מורכבת הזוגיות מזו הקרובה לשורש ומזה המיישם אותו. 12 כמו הזוגיות של כל איש ואישה בישראל כך גם התורה והאיש הישראלי .שני דברים שומע האדם בלימוד התורה :את התורה האובייקטיבית לעצמה שהיא רצון ד’ בבריאה ,ואת יישום התורה לפי הגוון הסובייקטיבי שלו .נמצאנו למדים שחיבור האדם אל התורה הוא כחיבור האדם אל האישה – חיבור אל הרצון והתכלית .כפי שאשת החיל ‚עושה את רצון בעלה’ ונותנת לו כוחות מתוך יצירתה את המפגש בין בעלה למקור הרצון ,למגמה ,כך גם התורה נותנת לנו כבן הזוג שלה רצון וכוח לפעול מעצם המפגש שלנו ִאתה ,עם דבר ד’ המקורי .ממש כשם שכל אדם שואב את כוחותיו המעשיים מהרעיון ומהחזון שלאורם הוא פועל ,וככל שייחשף אליהם יותר ,יחוש ויחווה אותם יותר ,יהיו לו יותר כוחות ותעצומות נפש להמשיך בעשייה. השקפת עולם של חסד דוגמא נפלאה ליצירת כוחות על ידי התורה – הצד האובייקטיבי של האדם – אנו מוצאים אצל אברהם אבינו. ‚תתן אמת ליעקב ,חסד לאברהם’ (מיכה ז ,כ) .האם מידת החסד של אברהם אבינו קשורה לאברהם אבינו המאמין הגדול או שהייתה זו מידה טבעית ואנושית שהתגלתה בו? האם יש קשר בין אברהם משבר הפסלים לאברהם מכניס האורחים? בתורה אנו קוראים על מריבה שפרצה בין רועי מקנה אברהם לרועי מקנה לוט .אברהם אבינו, כאיש החסד ,יכול היה בנקל לפתור את המריבה .אמנם חז”ל לימדו אותנו שבסיסה של המריבה הייתה על רקע אידאולוגי – רעיית הצאן במקום הגזל; אך גם מריבה כזאת הייתה צריכה להיפתר בקלות על ידי איש החסד בכך שהיה מלמדם שראוי ונכון לשים זמם על פי הצאן .האם אברהם אבינו שיצא למלחמה עם ‚חניכיו ילידי ביתו’ מיד כששמע ש’נשבה אחיו’; המתווכח עם ריבונו של עולם לטובתם של אנשים שהם ‚רעים וחטאים לד’ מאוד’ – האם הוא אינו יכול להשכין שלום במחלוקת קטנה שכזו? איה החסד? מדוע הפתרון שמוצא אברהם אבינו הוא דווקא ההפרדות מלוט? אליעזר עבד אברהם נשלח לחפש אישה לבן אדונו ,ליצחק .בבואו לארם נהריים ,בעמדו על יד באר המים ,מתפלל הוא לד’ אלוקי אדונו שיעזור לו במציאת האישה המתאימה ליצחק .התכונה אותה מציב אליעזר כמבחן להתאמתה היא גמילות חסדים ,וכלשון רש”י’‚ :אותה הוכחת לעבדך ליצחק’ – ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם’ .מדוע אליעזר 13 מחפש את מידת החסד? הרי אותה אישה שתגמול חסד אתו ועם גמליו עלולה להיות גם כופרת גדולה ,ולא בהכרח שחוסר אמונתה בד’ יפגע במידת החסד שבה? האם הימצאות מידת החסד זהו מבחן ההתאמה הבלעדי ליצחק אבינו? שאלות אלו צריכות להביא אותנו לבירור מהי מידת החסד .התורה נקראת „תורת חסד” כפי שנראה בסוף המזמור ,וכן במסכת סוטה (יד ע”א)” :דרש ר’ שמלאי :תורה – תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים” .מיוחדת ומיוחסת היא מידת החסד אל התורה דווקא .אדם הפועל פעולה של חסד כתגובה לגירוי רגשי אתו הוא נפגש ,הוא עדיין לא איש בעל חסד .כתוצאה מסביבתו מעוררת הרחמים מגיב האדם ברחמים ,אך החסד עדיין אינו חלק ממנו ,החסד התחיל מחוצה לו, הגירוי החיצוני הוא זה שהוליד את פעולת החסד .לעומתו איש החסד הולך ויוזם את החסד; הוא לא יכול בלי החסד; הוא לא ממתין למציאות שתעורר אצלו את מידת הרחמים. כזה היה אברהם אבינו; ‚עמוד החסד’ .הוא יוצא מאהלו כחום היום לחפש אורחים; הוא לא יכול לשבת בשלווה באהלו; מידת החסד הטבועה בתוכו מחפשת עולם מעשי לפרוץ אליו .הקב”ה כביכול ‚מוכרח’ לברוא עבורו מלאכים על מנת שיוציא את החסד אל הפועל .השקפת עולם כזו של חסד היא הסיבה בגללה אברהם אבינו מוכרח לשבר את הצלמים של אביו – הוא רוצה לעשות חסד עם העולם כולו ,לתת לעולם להכיר את שורשו ,את אמיתת מציאותו. מאיפה ‚רכש’ אברהם אבינו תכונה מיוחדת זו? השקפת עולם של חסד אדירה כזו? אברהם אבינו ‚הכיר את בוראו’ – מעצמו; לא השקפה חיצונית פילוסופית הביאה אותו לעולמו האמוני כי אם התחברותו אל עצמו ,אל שורשו .אברהם אבינו ידע בגדולתו להכיר את שורשו מעצמו; שורשו זוהי תורתו; תורת החסד הנטועה בתוכו .זהו הצד האובייקטיבי מתוך שתי השמיעות אותם שומע האדם בתורה .את הצד הזה ידע אברהם לשמוע מתוכו פנימה – משתי כליותיו .האובייקטיביות האלוקית הזו היא תורת החסד שלמד והכיר אברהם אבינו מעצמו פנימה; משם נבעה אמונתו, משם נבעה תורתו ,ומשם גם נבעה השקפת עולם שלימה של חסד ,של דבקות במידות האלוקיות. את היסוד הזה של שורש תכונת החסד ינק אליעזר מבית אדונו; כשהוא מחפש אישה ליצחק הוא לא מחפש אישה גומלת חסדים ,אלא אישה בעלת חסד. קיימת מחלוקת בין הפרשנים האם אליעזר עבר על איסור ‚לא תנחשו’ באותם סימנים שקבע לעצמו למציאת אשת יצחק או לא .ניתן לומר באופן פשוט שאכן באותם סימנים יש איסור ניחוש 14 אך בפועל אליעזר לא השתמש בהם ,שכן את רבקה בעלת החסד – זאת שמחפשת היכן להוציא אל הפועל את השקפת העולם של החסד החי בתוכה – ידע אליעזר לזהות עוד קודם שהחסד יצא אל הפועל .כשאליעזר רואה לפניו אישיות קורנת חסד זו הוא לא צריך הוכחות מעשיות; תוצאות של חסד; הוא מזדרז ומקדים לשים על ידיה את הצמידים – פעולה שנבעה מתוך תובנה עמוקה שהוא אינו יכול להסביר בבית הוריה. ישנם מצבים בהם התורה ומצוותיה נראות כסותרות את החסד .אנחנו מביטים במבטנו הסובייקטיבי על מצבים אלו וקוראים להם „התנגשות ערכים” .לדוגמא ,על אדם הלומד תורה בהתמדה ולא מותיר זמן לעשיית חסד עם החברה אומר העולם :אדם כזה אינו שייך לחסד בגלל הסתגרותו בלימודו; זו אמירה הבאה מעיניים עולמיות; מעשיות; ביצועיוֹת; עיניים סובייקטיביות. במבט הכפול של ‚אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמעתי’ ,אדם העוסק בלימוד תורה עושה חסד עם העולם בכך שהוא בונה בתוכו השקפת עולם של שורש אובייקטיבי; הוא מבסס ומרחיב את מקור החסד בעולם! ממבט זה אנו למדים שאמנם אי אפשר לאדם להוציא אל הפועל את כל ריבוי הגוונים המעשיים של אותו השורש ,אך אם הוא ממקומו המעשי בו הוא בחר יודע לראות את הקשר בין עשייתו הפרטית לשורש הכללי – הרי שהוא הרחיב את השורש הכללי .למשל ,אדם הרואה באכילתו אמצעי לחיזוק גופו לעבודת ד’ ומדבר דברי תורה על שולחנו – מרחיב את שם ד’, את השורש הכללי להופיע גם בממד זה ,ועליו נאמר שכאילו אכל משולחנו של מקום‚ .אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם’ (בראשית יח ,כו) – הצדיקים אינם אנשים שכל מעלתם בפרטיותם ,אלא אלו אנשים שהכירו את עצמם ,את שורשם ,ממילא הם רואים מה שייכותה של כל סביבתם אל השורש ,וכאשר מתגלה אותה נקודת חיבור אל השורש – לכל הסביבה יש זכות קיום – ‚ונשאתי לכל המקום בעבורם’. על דרך זו נבין בנקל מדוע נפרד אברהם אבינו מעל לוט .לא הצורך המקומי והנקודתי הוא זה שמגדיר את החסד ,אלא המבט הכללי המחפש להפגיש את המציאות עם שורשה – הוא החסד האמתי .אברהם אבינו מקבל ציווי אלוקי‚ :לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך’ (בראשית יב ,א), אומר אור החיים הקדוש :אברהם אבינו צֻווה להתרחק מכל בית אביו .הוא יודע שכל ציווי אלוקי, ואפילו העקידה הנראית כאנטיתזה לחסד ,הוא חסד שממלא את הצו האלוקי במדויק ,אלא שלוט שהיה אחיינו והיה מבית אביו והוא הצטרף על דעת עצמו לאברהם כפי שמוכיחים הפסוקים – 15 ‚וגם ללוט ההולך את אברם’ (בראשית יג ,ה)‚ ,וילך אתו לוט’ (בראשית יב ,ד) ,ואברהם ,שלא רצה לסלקו ,מחפש את האמתלה הראשונה להיפרד מעליו .זו היפרדות שכל כולה ציות לחסד שבצו האלוקי .אף שעל פניו נראה כי הפרדות זו היא היפך החסד ,הרי שהיא היא החסד משום שהיא פועלת לפי רצון ד’ שהוא מקור כל החסד! היבדלותנו מן הגויים זהו חסד לכל העולם כולו; ‚המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים’ .חז”ל אומרים בירושלמי ,מסכת ברכות (פרק ה ,הלכה ב) ‚אם אין דעה הבדלה מניין?’ אין הכוונה לשכל וחוסר טיפשות ,אלא להשקפת עולם הנובעת מהדעה האלוקית ,מהכרת הבורא. הקב”ה הבדיל את השבת מששת ימי המעשה כדי שהיא תרומם את החול ותפעל עליו .אם כל המציאות הייתה ברמה אחת של קדושה – הקודש העליון ,הרצון האלוקי ,לא היה יוצא אל הפועל משום שלא היה את מה לרומם .כדי שהעולם יתקדם לפי שורשו צריכה להיות הבדלה .הקב”ה יסד בעולם מרכזים ריכוזיים של קודש – השבת בזמנים ,ישראל בעמים וארץ ישראל בארצות. מנקודות ריכוז אלו יכולה היא הקדושה להתפשט על פני מרחב המציאות כולה. מדת החסד הזו הנובעת מ’השקפת עולם של חסד’ ,היא זו שפועלת מעבר לכל הרגשה בין נותן למקבל ,כמתן בסתר ,שהרבה מקבלים ממנו ולא יודעים מי הוא הנותן ,בבחינת „כל כבודה בת מלך פנימה” ,בת המלך הפועלת על כל הממלכה מבפנים. 16
© Copyright 2024