‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬ ‫‪www.hebrewbooks.org‬‬ ‫ע״י חיים תשע״א‬ ‫ב״ה ביני׳ו עמהש״ו עמ״י‬ ‫קונטרס‬ ‫נוהג בם‬ ‫בירורי הלכה במנהגי צפון אפריקה‬ ‫מאשר חנני ה׳ ברחמיו הרבים‪ .‬וחסדיו עלי גדולים וטובים‪.‬‬ ‫הצעיר באלפי ישראל עבד האל‪ ,‬אשר שם עזו חביון‪.‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דמן ס״ט‬ ‫שנת ״שמעה ותישמ״ח )תשס״ד לפ׳׳ק( ציוך‬ ‫בהוצאת‬ ‫הספריה הספרדית‬ ‫ירושלים תשס״ה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ספר זה יוצא לאור במסגרת סיוע‬ ‫ועידוד חוקרי מורשת מרוקו‪.‬‬ ‫אוצרות המגוב‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫למחבר‬ ‫הוצאה לאור אור המערב‬ ‫אוצרות המגרב הספריה הספרדית ירושלים‬ ‫רח׳ אהלי יוסף ‪ 3‬ת‪.‬ד‪ 41241 .‬ירושלים‬ ‫טל‪ 02-5372265 .‬פקס‪02-5382093 .‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪3‬‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫הסכמות‬ ‫‪5‬‬ ‫הקדמה‬ ‫‪9‬‬ ‫סימן א׳‪ :‬נפילת אפים‬ ‫‪13‬‬ ‫סימן בי‪ :‬ברכה על ברקים ורעמים‬ ‫‪18‬‬ ‫סימן ג׳‪ :‬תוכחה על שתית ערק בבית הכנסת‬ ‫‪20‬‬ ‫סימן ד׳‪ :‬עוד זה מדבר בענין הנ״ל ־ תשובת הרה״ג רבי משה‬ ‫עטיא זצ״ל‬ ‫‪11‬‬ ‫סימן ה׳‪ :‬ברכה על נרות שבת אחר ההדלקה‬ ‫‪30‬‬ ‫סימן וי‪ :‬ברכה על נרות יום טוב לפני ההדלקה או אחר ההדלקה ‪2 4 . .‬‬ ‫סימן ד‪ :‬הטמנת שקית מלאה אוח או בשר בער״ש בתוך קדרת החמץ ‪46‬‬ ‫סימן ח׳‪ :‬מנהגינו שלא לעמוד בקדיש וברכו של ערב שבת‪ ,‬והמתפלל‬ ‫במקום שנוהגים לעמוד מה יעשה תשובת הרה״ג רבי אברהם‬ ‫‪51‬‬ ‫חפוטא שליט״א‬ ‫סימן טי‪ :‬אמירת תיבות ״יום הששי״ לפני ברכת מעץ שבע‬ ‫‪54‬‬ ‫סימן י׳‪ :‬ברכה על דגים וסלטים אחר קידוש ליל שבת לפני נטילת ידים‬ ‫והמוציא‪ ,‬וכן ברכה על הסימנים בר״ה אחר הקידוש ‪51..‬‬ ‫סימן י״א‪ :‬ברכה לנשים על מצות עשה שהזמן גרמא תשובת הרה״ג רבי‬ ‫‪62‬‬ ‫אליהו אבירז׳ל שליט״א‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪4‬‬ ‫סימן י״ב‪ :‬נוסח הברכה להדליק נר של חנוכה‬ ‫‪76‬‬ ‫סימן י״ג‪ :‬אכילת קטניות ואורז בפסח‬ ‫‪78‬‬ ‫סימן י״ד‪ :‬אמירת ספירת העומר בין ברכו לעלינו לשבח‬ ‫‪82‬‬ ‫סימן ט״ו‪ :‬אודות מנהג שפיכת מים בשבועות‬ ‫‪85‬‬ ‫סימן ט״ז‪ :‬אכלת זעפרן ‪ -‬תשובת הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א ‪91...‬‬ ‫סימן י״ז‪ :‬שימוש בעלי הנענע והשיבה אחר שטיפה במים‬ ‫‪95‬‬ ‫סימן י״ח‪ :‬מנהג שאין החתן והכלה נפגשים שבוע לפני החתונה‬ ‫ומנהג החינה ־ תשובת הרה״ג רבי שלמה חיים אבינר‬ ‫שליט״א‬ ‫‪98‬‬ ‫סימן י״ט‪ :‬אודות כמה מנהגי ליל הטבילה הראשונה של הכלה ‪102.‬‬ ‫סימן כ׳‪ :‬עוד זה מדבר בענין הנ״ל‬ ‫‪105‬‬ ‫סימן כ״א‪ :‬עוד זה מדבר בענין הנ״ל ־ תשובת הרה״ג רבי דוד‬ ‫עובדיה שליט״א‬ ‫סימן כ״ב‪ :‬תענית לחתן וכלה ביום חופתם‬ ‫‪10a‬‬ ‫‪11Q‬‬ ‫סימן כ״ג‪ :‬ספירת שבעה נקיים ־ תשובת הרה״ג רבי יהושע‬ ‫מאמאן שליט״א‬ ‫ג‪11‬‬ ‫סימן כ״ד‪ :‬דרכי עיון ‪ -‬תשובת הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א‪118 .‬‬ ‫הערות הרב גד מימרן שליט״א‬ ‫‪12Q‬‬ 5 Rabbi Eliyaha Abergel ^‫ אכ׳לד‬m'btt ‫הרב‬ Rabbinical Av Beit Din 'JJT.7 ‫ הד*ן‬fl'J ‫א כ‬ ft KaW Oftak'ifcN1lh | hw>fc01l b /limtlim AQMf RaMrfTiMtfOmah* YaUrc ritTvmwmtntJBPlw*' * ‫"*" ״‬y J9VpeD, A xf»*i» y t ‫»ןץ‬ tV-^'ig^‫״‬ •?‫׳‬AA< '»•»• £ >‫־‬ °*(J'f 4 »»J» ‫ מ»>ן‬.‫«»־‬4‫נ‬ • ‫ מי * י‬T^•3 IU‫׳״׳־‬ *ffc. ‫^ג׳ל‬ >« pi,> ‫״ך‬Cirg> , »t>*t* y f i t * Cj>fT t^f-' aL• '3 .,‫ג‬ •>** *yd* /‫׳‬a3 ‫׳‬43‫* ׳׳־‬fif »•»*‫>*״‬# />22/‫ *׳‬l'jV> ' >•>!?‫< ?>׳־‬/£"•‫׳‬ *jr w .^nW•‫׳‬ »er JS‫»־‬/ v‫•׳׳‬0* /•‫<׳‬g« ?‫>צ»י‬ ‫ ! ) ־*׳&ר‬3 ' ‫׳ > ׳ > > ׳ « ״‬ />•*? fj* lOt AQAA*/7.‫י^יין יעוײי׳מ־‬ AMnv 71 Dm SUM. )•fiiMlM• Tel/Fax: 02-473*873 Urtl •ver h a*Sm»,0*‫נקזי‬ ‫ י»י«ל‬02‫»־‬7»«»»1:‫ל»קם‬0 ‫ן‬1‫ •כמ‬2 ‫הרב אליהו ביטון‬ ‫הרב האזורי ‪ -‬מרום הגליל‬ ‫פיזב ניריה ד‪.‬ג‪ ana .‬״ליל‪6 .««-<»73014 .‬ל‪8‬ק‪ .0‬דדו ‪•M11-4‬‬ ‫(•*ן‬ ‫<‬ ‫״^י‬ ‫‪ /‬ע י‬ ‫׳‪ •tr‬׳ י ׳ *״ן ‪) <£).‬‬ ‫׳«‪)/‬׳ ׳׳יי׳^' י‬ ‫ו׳‪-‬י־ ‪" o-‬״‬ ‫י>ת ‪-‬‬ ‫^ ‪^-‬־גי‬ ‫‪yvS‬‬ ‫יייו‬ ‫‪r‬‬ ‫ר‪5»«7‬‬ ‫*‪•v/‬׳ ‪* ./•V/‬׳•‪*6‬‬ ‫*י׳‪/-‬מ‪/‬‬ ‫‪//‬מץ׳‪/‬‬ ‫מל‪/‬׳ ין *‪>/A/‬״*»‪,a/‬‬ ‫>‪A»Y0‬‬ ‫י׳׳* <׳‬ ‫!ך״ ‪J< ft‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•/‬׳יי‬ ‫—‪,‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪ ,\U‬י‬ ‫‪/‬י‬ ‫‪7‬‬ ‫כולל אהלי יעקב ײיה דעה‬ ‫^‬ ‫‪KOLEL OHALE-YAACOV YORE - OEA‬‬ ‫ייזמז אי־׳« «‪Re navM Elis«» 1‬‬ ‫•ז ד‬ ‫מזיו‬ ‫‪? B P.‬יית גת ‪ISRAEL »: 10s‬‬ ‫עמי׳׳ק רתטוז התשס״ד‬ ‫׳•וכל מיד לימודי וי ורב שלום בניך״‬ ‫״אודה לח־ בנל לברי• על הזכירו הגדולה שנתגלגלה על ידי‪ ,‬וו ‪ ovan‬השניה‪ ,‬לברך‬ ‫על פרי עטושל חאברך הצעיר‪ ,‬אב •חכמה ורך במינים‪ ,‬השוקד באוהלה של תורה‬ ‫לילוז ויום ויראת הי היא אוצרו‪ ,‬מבחירי תלמידינו‪,‬‬ ‫כבוד חרב כפיר ברוך ‪ •pan‬רדון שליטייא‬ ‫אשר חשקה נפשו להוציא קונטרס בירידי הלכה במנהגי צפון אפריקה « ״נווע‬ ‫בם״‪.‬‬ ‫ואסף איש טחור מרבותינו חקדמונים י״ל‪ ,‬מנהגים הראויים לשמר וכנגדם‬ ‫מנהגים שצריך לבטל‪ ,‬וגוו האכילה ושתייה בבית הכנסת בשעת התפילוז ונר‪.‬‬ ‫הוא ליקט וסייר דברי חכמי זמננו שלילי׳א בטוב טעם ודעת הראויים לעלות על‬ ‫'•*לוזן מלכי רבנו‪.‬‬ ‫יהא רצון‪ .‬שיוכח להוסיף ולהגביר חיילים לאורייתא ויפוצו מעיינותיו חוצה‪.‬‬ ‫והייי״ת ימלא כל משאלות לבו לטובה ולבדגח באריכות ימים ושנים בטוב‬ ‫ובגעימים‪ .‬ז יתקיים מ הפסוק ־ ״כל אשר הוא עושה וזי מצליח בידו״‪ .‬אמן‬ ‫בברכת חתורח‬ ‫גד סימרו‬ ‫‪("AiL?..!(.‬‬ ‫‪Ay-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪9‬‬ ‫הקדמת המחבר‬ ‫בשפה רפה מדבר‬ ‫אודה ה׳ בכל לבב בסוד ישרים ועדה‪ ,‬אשר תחייני וזיכני‬ ‫לשים חלקי מיושבי בית המדרש ובצלו חמדתי וישבתי ופריו‬ ‫מתוק לחיכי‪.‬‬ ‫ובהיותי בתוך עמי יושב‪ ,‬ראיתי כי רבה העזובה בקרב הארץ‬ ‫בעניני קיום המנהגים זה אומר בכה וזה אומר בכה‪ ,‬ואין איש‬ ‫יודע עד מה‪ .‬וגם אנכי איש צעיר הסתפקתי פעמים רבות על‬ ‫כמה מנהגים האם להמשיך לנהוג בהם‪ .‬ועל כן נטיתי לבי לברר‬ ‫על מנהגים מסוימים שנהגו בהם בני יוצאי צפון אפריקה‪.‬‬ ‫ובינותי בספרים וגם שאלתי פי החכמים‪ .‬וקבצתי את‬ ‫התשובות לקובץ אחד למען יראו כי מנהגי ‪ -‬ישראל קדושים‬ ‫הם‪ ,‬וכמו שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל בספרו‬ ‫אורח משפט חלק או״ח)סימנים י״ז י״ח( וזהו תוכן דברי קדשו‪:‬‬ ‫זהו דבר פשוט שאי אפשר לעשות את המנהגים כעיר פרוצה‪,‬‬ ‫שכל אחד ישנה כחפצו או ״כפי רוח הזמף׳ שלא מדעת חכמים‬ ‫אפילו במנהגים קלים ואחד הדברים שעשאום סייג לתורה הן‬ ‫הגזירות והתקנות והמנהגות‪ ,‬הרי השוה המנהגות לעקרי גופי‬ ‫תורה וכללם בכלל תורה שבע״פ‪ ,‬ועד העת המאושרה הזאת‪,‬‬ ‫שכל ישראל יעשו אגודה אחת בלא שום פירוד ושינוי כלל‪ ,‬ע״פ‬ ‫הוראת ב׳׳ד הגדול אשר ישב בלשכת הגזית בבית קדשנו‬ ‫ותפארתנו שיבנה בב״א‪ ,‬חייבים אנו לקיים הזהרו במנהג‬ ‫אבותיכם‪ .‬עכת״ד‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫וכן כתב הרה״ג רבי יהושע מאמאן שליט״א בשו״ת עמק‬ ‫יהושע חלק א׳)חיו״ד סימן ח״י( וז״ל‪ :‬בדרך אגב אבוא העיר׳ה‬ ‫כאן על שינוי המנהגים‪ ,‬כי לדאבוננו הרב ראה ראינו כאן‬ ‫בארצנו הקדושה כמה אנשים המחזיקים עצמם כבני תורה‬ ‫ועומדים בראש להתיימר ולהתגדל בפני הציבור התמימים‪,‬‬ ‫ועושים מיטב יכולתם לשנות מנהגי הראשונים כמלאכים ע׳׳ה‬ ‫בלי לדעת בכלל על מה אדני המנהג הוטבעו‪ ,‬ואפילו המנהגים‬ ‫המיוסדים ע״פ דברי מר״ן מלכא שולחים בהם ידם ומתבלים‬ ‫דברים לאמר כך אמרו המקובלים‪ ,‬בלי לדעת כללי ההוראה‬ ‫וכד‪ ,‬ודרכי תשוב״ה וכר‪ ,‬רק עומדים ומורים מספרי בעלי‬ ‫אסופות‪ ,‬ומערבים הסברות וכר ולא ידעו כי בנפשם הוא)משלי‬ ‫ז׳ כ״ג(‪ ,‬וכמה פעמים הוכחנו אותם בדרכי נועם ובדברי חכמים‬ ‫וחידותם‪ ,‬ולמרות כל זה עודם מחזיקים בדרכם ברוח גאה‬ ‫וגאון רח״ל‪ ,‬ועל ידי כך גורמים ג״כ מריבות עם הצבור כי זה‬ ‫אומר בכה וזה אומר בכה הלי״ד‪ ,‬ועל זה אמרו דורשי רשומות‬ ‫ע״ה עושה חדשות בעל מלחמות‪ ,‬וכבר אמרו חז״ל ע״ה בר״ק‬ ‫כל המשנה ידו על התחתונה‪ ,‬ודי בזה‪ .‬עכ״ל‪ .‬וראה לרבינו‬ ‫הגדול אור המערב רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן‬ ‫ח״ד)חאו״ח סימן כ״ז( שהביא כ מ ה מ ק ו ר ו ת נ פ ת ח י ם שלא לזלזל‬ ‫במנהגים אפילו בכל דהו‪ .‬ומשם באר׳ה‪.‬‬ ‫ובקונטרס זה יצאתי לישע את מנהגי צפון אפריקה‪ ,‬במקום‬ ‫שאמרו לברך‪ .‬לקבצם לאספם ולברר את המנהג‪ ,‬ולא באתי‬ ‫לפסוק הלבה‪ ,‬אלא המעיין ישר יחזו פנימו כדעת פוסקי‬ ‫ההלכה‪ ,‬במשנתם הערוכה‪.‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪11‬‬ ‫והרואה יראה שלא חשכתי שבטי במנהגים מסוימים שעלו‬ ‫ובאו מעמי הארצות הן רבים עתה‪ ,‬ויצאו נגדם במלחמה‬ ‫השערה חכמי הדורות‪ .‬וכדכתבינא התם במקומן‪.‬‬ ‫קראתי לקונטרסי נוהג בם‪ ,‬ע״ש הפסוק ״וגר זאב עם כבש‬ ‫ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם״‬ ‫)ישעיה פרק י״א פסוק ו׳(‪ .‬ובו מוזכר שמי כפיר‪ ,‬וכמו כן נוהג)עם‬ ‫ו׳( עולה בגימטריא דדון‪ ,‬וב״ם נוטריקון ברוך מבורך‪ ,‬ואנא‬ ‫עבדא נער קטן אנכי‪ ,‬וכמ״ש הרוקח בהקדמתו לספרו שצריך‬ ‫המחבר לרמוז שמותיו בשם חיבוריו‪.‬‬ ‫ובבוא עם הספר אברך את ה׳ אשר גמלני מעודי עד הלום‬ ‫ללמוד וללמד‪ ,‬ויהי רצון שיזכני להמשיך ולעסוק בתורתו‬ ‫הקדושה‪ ,‬ליראה ולאהבה אותו‪ ,‬ולעבדו בלבב שלם ובנפש‬ ‫חפצה‪ .‬ועיננו תחזינה מישרים בשוב ה׳ שיבת ציון וישראל ישכון‬ ‫לבטח‪ .‬אכי״ר‪.‬‬ ‫והנה ברך אברך את רבי ומורי‪ ,‬מזכה הרבים‪ ,‬אשר בדברו‬ ‫מערי׳ב ערביים‪ ,‬הרב גד מימרן שליט״א‪ ,‬רב הקהילה ובית‬ ‫המדרש אהלי יעקב יורה דעה‪ .‬אשר שם ימים כלילות‪ ,‬ללמד‬ ‫תורה בנערינו ובזקנינו‪ ,‬באמרותיו הנעימים‪ ,‬כספירים‬ ‫וכיהלומים‪ ,‬ולשונו מרפא עץ חיים‪ ,‬מתוק לנפש ומרפא‬ ‫לעצם‪ ,‬ויה״ר ויזכה להמשיך בכחו זה כפלים לתושיה‪ ,‬להדריך‬ ‫את כל קהילתו בדרכי התורה והיראה‪ ,‬ולהגדיל תורה‬ ‫ולהאדירה‪ ,‬ויזכה לראות בנים ובני בנים כולם זרע ברך ה׳‪.‬‬ ‫ועוד לקחתי ברך את הורי היקרים‪ ,‬ה׳ יאריך ימיהם בטוב‬ ‫‪12‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫ושנותם בנעימים‪ ,‬״עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו״‪,‬‬ ‫ויזכו לרוות נחת מכל יוצאי חלציהם‪ ,‬מתוך רפואה שלימה‬ ‫ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫עוד אברך לאכסניא של תורה‪ .‬הישיבה הקדושה‪ .‬אבן‬ ‫הראשה‪ .‬ספיר יהלום ותרשישה‪ .‬״כולל מר״צ״ במבשרת ‪-‬‬ ‫ציון‪ .‬אשר הרב הגדול‪ .‬מעוז ומגדול‪ .‬הרב אורי כהן שליט״א‬ ‫עומד בראשה‪.‬‬ ‫ובצאתי את הקודש‪ ,‬אפרוש כפי למרום‪,‬‬ ‫יתברך יהי רצון שלא יארע דבר תקלה על‬ ‫בדבר הלכה‪ ,‬וישמחו בי חברי‪ ,‬ולא אומר על‬ ‫על טהור טמא‪ ,‬ולא יכשלו חברי בדבר‬ ‫ואתפלל לבורא‬ ‫ידי‪ ,‬ולא אכשל‬ ‫טמא טהור ולא‬ ‫הלכה ואשמח‬ ‫בהם‪).‬ברכות כח‪.{.‬‬ ‫ויהי רצון מלפניך ה׳ יתברך‪ ,‬שאזכה לחדש עוד חידושים‬ ‫בפרד״ס תורתך הקדושה‪ ,‬מתוך רפואה שלימה ונהורא מעליא‪,‬‬ ‫והכל לעשות נחת רוח לפניך אמן‪ .‬הכו״ח הצב״י כפיר ברוך‬ ‫מבורך דדון ס״ט‪.‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪13‬‬ ‫סימן א׳‬ ‫נפילת אפים‬ ‫ראיתי בני עליה‪ ,‬הנוהגים ליפול על צד שמאל בנפילת אפים‪,‬‬ ‫וחפשתי חיפוש מחיפוש בספרי הפוסקים‪ ,‬חדשים גם ישנים‪ ,‬אם‬ ‫מנהג הספרדים ועדות המזרח לעשות נפילת אפים‪ ,‬ואי כשורי‬ ‫למיעבד הכי‪ ,‬וזה מה שהשיגה ידי‪ ,‬יד כהה‪.‬‬ ‫כתב מ ר ן ) ס י מ ן קל״א סעיף א׳( כשנופל על פניו נהגו להטות על צד‬ ‫שמאל‪ .‬ובמשנה ברורה )שם ס״ק ד׳( כתב הטעם להטיה על צד‬ ‫שמאל‪ ,‬לפי שמצינו כשאדם מתפלל שכינה מימינו שנאמר ״ה׳‬ ‫צלך על יד ימינך״‪ ,‬ונמצא כשהוא מטה על שמאלו פניו כלפי‬ ‫שכינה‪ ,‬ואם היה מטה על יד ימינו היה להפך‪ ,‬ולא יתכן לעבד‬ ‫להיות אחורי פניו כלפי אדוניו‪ .‬ע״כ‪ .‬ובמטה משה )סימן ‪ n‬כתב‬ ‫טעם לשבח נוסף‪ ,‬שכמו שבביהמ״ק כשהתוודו היה מרחק בין כל‬ ‫אחד ואחד‪ ,‬כדי שלא ישמע חברו את וידויו‪ ,‬תקנו גם באמירת‬ ‫תחנון שיכסה פניו כדי שלא ישמע חברו שמתודה‪.‬‬ ‫ומדברי מרן החיד״א‪ ,‬נראה שנהגו בזמנו הספרדים ועדות‬ ‫המזרח ליפול על פניהם‪ ,‬וכמ״ש בספרו קשר גודל)סימן י״ט אות י״ג(‬ ‫בשם גורי האר״י וז״ל‪ :‬נפילת אפים יש ליפול על צד שמאל‪ ,‬ולא‬ ‫יהיו פניו דבוקות תוך היד אלא על הזרוע שמאלי‪ ,‬ויש סכנה אם‬ ‫יפול על ידו‪ .‬עכ״ל‪ .‬וכן כתב בספרו מורה באצבע )סימן ג׳ אות פ״ח(‬ ‫‪14‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫בנפילת אפים יזהר שלא יטה ראשו תוך ידו שהוא סכנה אלא על‬ ‫הזרוע בין הקובד״ו וסמוך לו‪ .‬ע״כ‪ .‬ובספרו שיורי ב ר כ ה ) ס י מ ן קל״א‬ ‫ס ק ״ ח הביא משם מהר״א חזקוני בספר שתי ידות במי שנכנס‬ ‫לביהכנ״ס ומצא הציבור נופלין על פניהם דכן ראוי לו לנהוג‬ ‫ליפול על פניו ולכסות עצמו בטליתו כמו שעושין הציבור‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫וא״כ נמצאנו למדים מדברי מרן החיד״א‪ ,‬שנהגו בזמנו לעשות‬ ‫נפילת אפים על זרוע שמאל‪.‬‬ ‫וכן ראיתי לרבי אברהם כלפון זצ״ל‪ ,‬מחכמי טריפולי‪ ,‬שזכה‬ ‫להיות במחיצתו של מרן החיד״א‪ ,‬בספרו לקט הקציר )סימן ו׳ אות‬ ‫ל‪,‬צ״ג( שכתב וז״ל‪ :‬ואני הכותב אברהם בהיותי בליוורנו שנת‬ ‫התקס״ד ראיתי להרב המופלא חיד״א הי״ו ]זצ״ל[ שהיה מטה על‬ ‫צד שמאל בין בשחרית בין במנחה‪ .‬עכ״ל‪ .‬וכ״כ בשלמי ציבור >דף‬ ‫שנ״ח( בשם האר״י ז״ל‪ ,‬שנוהגים לעשות נפילת אפים‪.‬‬ ‫וכן משמע מדברי ספר שיירי כנסת הגדולה‬ ‫סק״ב( שהיו נופלים על פניהם‪ .‬וכן כתב רבי חיים פלאג׳י זצ״ל‬ ‫בספרו כף החיים )סימן ט״ז אות ײד< ת פ י ל ת אפים על צד שמאל‪,‬‬ ‫ואין הפרש בין שחרית למנחה‪ ,‬דתמיד נופלים על זרוע שמאל‪.‬‬ ‫ועוד כתב שם דלא טוב עושים כמה מתופשי התורה‪ ,‬יראי ה׳‬ ‫וחושבי שמו שאינם עושים נפילת אפים‪ ,‬כי אעפ״י שיראים‬ ‫למסור נפשם בכונה לא בשביל זה פטורים‪ ,‬ועוד שאומרים את‬ ‫הפסוק לדוד אליך ה׳ נפשי אשא בלא נפילת אפים‪ ,‬ואזהרת הזוהר‬ ‫היא על פסוק זה‪ .‬ע״ש‪ .‬וראה עוד בדברי בנו רבי יצחק פלאג׳י‬ ‫בספרו יפה ללב חלק א ׳ ) ס י מ ן קל״א סעיף ב׳(‪.‬‬ ‫)הגהות ב״י סימן קל״א‬ ‫וכן כתב רבי אליעזר פאפו זצ״ל בספרו חסד לאלפים‬ ‫)סימן קל״א‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪15‬‬ ‫ס״ק י״א( וז״ל‪ :‬יסוד נפילת אפים הוא רם ונשא ובני אדם מזלזלים‬ ‫בו‪ ,‬יש שאין נופלים על פניהם כלל‪ ,‬כי סוברים שלא ניתן לעשות‬ ‫נפילת אפים כי אם לחכמים ולחסידים וכר‪ ,‬וכל איש הירא את ה׳‬ ‫במצותיו חפץ לא יעבור מלעשות נפילת אפים כתיקונו‪ ,‬כי כן הוא‬ ‫תקנת חכמים‪ ,‬ויש בזה צפוני סודות ואף כי אין אתנו מעשי ידיו‬ ‫כוננה עלינו‪ ,‬אך מה יעשה אותו הבן שהוא ע״ה ואינו יודע בע״פ‪,‬‬ ‫הא ודאי צריך שיאמר עם הספר‪ ,‬וה׳ הטוב יכפר בעדו‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫וכן כתב בסידור בית עובד )הלכות נפילת אפים אות ד׳( דעושים‬ ‫נפילת אפים על צד שמאל‪ .‬וכן משמע מדברי רבי יעקב רקח זצ״ל‬ ‫בספרו שערי תפילה )ייני וידוי ונפילת אפים סעיף ו׳( שהיו נופלים על‬ ‫פניהם‪ ,‬ממש״כ אם בעודו נופל על פניו שמע קדיש או קדושה‬ ‫דינו כק״ש‪ .‬ע״ב‪.‬‬ ‫אולם רבינו יוסף חיים זצ״ל בספרו בן איש‬ ‫תשא אות י״ג< כתב שהמנהג בבגדאד‪ ,‬שאין נוהגים להשים פניהם‬ ‫על זרועם כלל‪ ,‬וחוששים לדברי הזוהר‪ .‬וכן כתב לו רבי אליהו‬ ‫מני‪ ,‬שבישיבת בית אל תכב״ץ בירושלים‪ ,‬אין מניחים פניהם על‬ ‫זרועם‪ ,‬ויש נותנים טעם משום שכונות נפילת אפים ארוכות‪,‬‬ ‫ומוכרחים להביט בסידור‪ .‬וסיים שם הבן איש חי וז״ל‪ :‬ובודאי‬ ‫דטוב שכל אדם ימנע עצמו שלא ישים פניו על זרועו‪ ,‬ולא יעשה‬ ‫שום שנוי כלל‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫חי)שנה א׳ פרשת כי‬ ‫ומ״מ בקהילות צפון אפריקה לא חשו לזה כלל‪ ,‬ונהגו לעשות‬ ‫נפילת אפים‪ .‬וכן המנהג במרוקו‪ ,‬וכמ״ש הרה״ג רבי דוד עובדיה‬ ‫שליט״א בספרו נהגו העם )מנהגי תחנץ תפילת אפים( חסידים ואנשי‬ ‫מעשה היו מטים עצמם על צד שמאל בנפילת אפים כמנהג‬ ‫‪16‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫שהזכיר מרן בסימן קל״א ם״א ע״כ‪ .‬וכן אמר לי הרה״ג רבי‬ ‫יהושע מאמאן שליט״א‪ .‬ואנכי איש צעיר שמעתי על הרה״צ רבי‬ ‫ישראל אביחצירא זצוק״ל‪ ,‬שנהג לעשות נפילת אפים‪.‬‬ ‫וכן נהגו בתוניס ליפול על פניהם‪ ,‬וכמ״ש רבי אליהו חי ג׳ג‬ ‫מחכמי תוניס בספרו זה השלחן )דף ‪ n‬וז״ל‪ :‬מנהג עירי כולם‬ ‫עושים כיסוי פנים בנפילת אפים‪ ,‬קטון וגדול‪ .‬עכ״ל‪ .‬וכן כתב‬ ‫בגאולי כהונה )ערך נפילת אפים(‪ .‬ע״ש‪ .‬וכן כתב הרה״ג רבי מאיר‬ ‫מאזוז שליט״א‪ ,‬באור תורה )שנה ל״ג סימן י״ג( שמנהג פשוט בתוניס‬ ‫לעשות נפילת אפים ממש )בצד שמאל בין בשחרית בין במנחה(‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫וגם הלום ראיתי לכף החיים סופר )סימן קל״א אות ל״א( שכתב‬ ‫בזה״ל‪ :‬וגם משמע מדברי הזוהר הקדוש והאר״י ז״ל דהא דכתוב‬ ‫בזוה״ק תמשך נזק למי שאין מכון בו‪ ,‬היינו דוקא שמכוין שמוסר‬ ‫נפשו למיתה כדי לברר מתוך הקליפה‪ ,‬אבל אם אמר אותו‬ ‫לבקשת רחמים בעלמא לא יש פחד‪ .‬עכ״ל‪ .‬ועוד כתב שם )סוף אות‬ ‫מ׳( דמנהג חסידי בית אל ההולכים בתורת האר״י ז״ל‪ ,‬יש מהם‬ ‫שאומרים המזמור לדוד אליך בנפילת אפים‪ ,‬ויש שאין אומרים‬ ‫אותו בנפילת אפים‪ ,‬משום שצריכים לכוין בסידור סדר הבונות‪,‬‬ ‫הצריכה לנפילת אפים‪ .‬ע״כ‪ .‬וא״כ כל הטעם שלא עשו נפילת‬ ‫אפים‪ ,‬אין טעמם מפני הסכנה‪ ,‬אלא מפני שרצו להביט בכונות‬ ‫ותו לא מידי‪.‬‬ ‫ועוד שמעתי מפי הרב ישראל אביחי שליט״א‪ ,‬ראש ישיבת בית‬ ‫אל תכב״ץ‪ ,‬שכל הסכנה היא אם עושה נפילת אפים‪ ,‬ושם פניו‬ ‫בתוך כף ידו‪ ,‬וכמדויק מלשון האר״י ז״ל ומרן החיד״א ועוד‪ ,‬אך‬ ‫לא אם עושה נפילת אפים על זרועו‪.‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫ואם כנים דברינו‪ ,‬זה פלא לבטל דינא‬ ‫ממרן הש״ע וכל הפוסקים הספרדים‪,‬‬ ‫ליפול על אפים‪ .‬וגם מדברי הבן איש חי‬ ‫על אפים בתחנון‪ ,‬דעיקרו נתקן לאמרו‬ ‫שם באיר לח׳י רא׳י‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫דגמרא ומנהג הקדמונים‪,‬‬ ‫דמוכח מדבריהם שנהגו‬ ‫משמע קצת דעדיף ליפול‬ ‫בנפילת אפים‪ ,‬וכמבואר‬ ‫‪18‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן ב׳‬ ‫ברכה על ברקים ורעמים‬ ‫מזקנים אתבונן‪ ,‬וגם כמה מצעירי הצאן‪ ,‬שנהגו לומר ברכת‬ ‫הברקים והרעמים בלי שם ומלכות‪ ,‬ואמרתי אשנה פרשה זו על‬ ‫מה סמכו‪ .‬ואצא לישע את מנהגם בס״ד‪.‬‬ ‫הנה מפורש בש״ע )סימן רי״ח סעיף א׳( שברכות אלו נתקנו לברכם‬ ‫בשם ומלכות‪ .‬ונראה רהנוהגים לאמרם בלי שם ומלכות סמכו על‬ ‫הראב״ד בשו״ת‪ .‬תמים רעים )סימן ר״מ( ובהשגות הראב״ד על בעל‬ ‫המאור )סוף מסכת ברכות(‪ ,‬והובא בתשובות הרא״ש )כלל ד׳ סימן ג׳(‬ ‫וברשב״א )ברכות נד‪ (.‬וכן המאירי)ברכות נר‪ (.‬הביא שיטת הראב״ד‬ ‫ופסק כמותו שברכות אלו מברך בלי שם ומלכות‪ ,‬ואף שהראב״ד‬ ‫עצמו כתב שהמברך בשם ומלכות לא הפסיד‪ ,‬סמכו על דבריו‪,‬‬ ‫שברכות אלו אינם אלא רשות ובירכו בלי שם ומלכות‪.‬‬ ‫ובספר פתח הדביר)סימן רכ״ז סק״ג( כתב שיש נוהגים שלא לברך‬ ‫בשם ומלכות על הברקים והרעמים‪ ,‬ותמה עליהם שזה הפך כל‬ ‫הפוסקים ומרן ז״ל‪ ,‬וכתב שיש לידחק לישב המנהג שהואיל‬ ‫והסכימו האחרונים שאין לברך אלא תוך כדי דיבור לברק ולרעם‪,‬‬ ‫ואינם מבחינים בין תוך כדי דיבור לאחר כדי דיבור‪ ,‬לכך תקנו‬ ‫לברכם בלא שם ומלכות‪ ,‬וסמכו על סברת הראב״ד‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫וכ״כ הרב בן איש חי‬ ‫)שנה ראשונה פרשת עקב אות ט״ז(‬ ‫וז״ל‪ :‬על‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪19‬‬ ‫הברקים מברך עושה מעשה בראשית‪ ,‬ועל הרעמים מברך שכוחו‬ ‫וגבורתו מלא עולם‪ .‬ומן הדין צריך לברך בשם ומלכות‪ ,‬אך פה‬ ‫עירנו נהגו לברך שתי ברכות אלו בלי שם ומלכות‪ .‬וכתב לי ידידנו‬ ‫הרה״ג מהר״א מני‪ ,‬דגם בעיה״ק תוב״ב נהגו לברך בלי שם‬ ‫ומלכות‪ .‬עכ״ד‪ .‬וגם הכף החיים סופר )סימן רכ״ז אותיות א׳ ו׳ ז׳ ט״ו(‬ ‫כתב מנהגם שעל הברקים או הרעמים מברך עושה מעשה‬ ‫בראשית או שכחו וגבורתו מלא עולם בלי שם ומלכות‪ ,‬ואפשר‬ ‫שנתפשט מנהג זה ע״פ הרמ״א )סימן רכ״ג סעיף א׳(‪ .‬ע״ש‪ .‬וכ״כ הרב‬ ‫ישכיל עבדי ח״ז)בהשמטות סימן ח׳ אות ג׳(‪ ,‬והניף ידו שנית בחלק ח׳‬ ‫)בהשמטות סימן ט״ו אות י״ב(‪ ,‬דמנהגם לומר ברכת ברקים ורעמים בלי‬ ‫שם ומלכות‪ .‬וכן כתב רבי רפאל ברוך טולדאנו בקיצוש״ע )עמוד‬ ‫רס״א(‪ .‬וכתב הרב בן ציון אבא שאול זצ״ל בשו״ת אור לציון חלק‬ ‫ב ׳ ) פ ר ק י״ד סימן מ״ז(‪ ,‬דכל הברכות האלו מעיקר הדין צריך לברכם‬ ‫בשם ומלכות‪ ,‬ומ״מ יש מקומות שנהגו לאמרם בלא שם ומלכות‪,‬‬ ‫וכל אחד ינהג כמנהגו‪ .‬ומי שאין לו בזה מנהג ברור‪ ,‬רשאי לברך‬ ‫בשם ומלכות‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן ג׳‬ ‫תוכחה על שתית ערק בבית הכנסת‬ ‫ט״ו מר חשון התשס״ד‬ ‫ראיתי מה שנהגו כמה אנשים ריקים ופוחזים‪ ,‬בלי דעת תורה‬ ‫מעמי הארצות‪ ,‬אשר בעוונות הרבים ידיהם תקיפה וכל דאלים‬ ‫גבר‪ ,‬לשתות ערק ושתיה חריפה בבית הכנסת בעצם יום השבת‪,‬‬ ‫בין שחרית למוסף ובאמצע קריאת התורה‪ ,‬ותשתפכנה השתיה‬ ‫החריפה בראש‪ .‬כל חוצות‪ ,‬ורבים מעמי הארץ מהם הגדילו‬ ‫לעשות לאכול בלי קידוש‪ ,‬ולצאת מבית הכנסת ולדבר דברים‬ ‫בטלים‪ ,‬ואין איש מהם שם על לב לשוב בתשובה ממעשיו‬ ‫הנלוזים הללו‪ ,‬ואוי לעינים שכך ראו יושבי קרנות‪ .‬וכבר כתב‬ ‫המג״א )סימן קנ״א סק״ה(‪ ,‬שאפילו סעודת מצוה‪ ,‬אם יש בה שכרות‪,‬‬ ‫אסורה בביהכ״נ ובבהמ״ד‪ ,‬וכן פסק הבא״ח )פרשת ויקרא שנה א׳ אות‬ ‫ד׳(‪ .‬וכל שכן ועל אחת כמה וכמה‪ ,‬שאסור לשתות שתיה חריפה‬ ‫בסעודת הרשות של עמי הארצות ויושבי קרנות‪ .‬ואמרתי אביא‬ ‫מעט מדברי חכמי המערב אסוף אסיפם‪ ,‬אולי יראו האנשים‬ ‫הנלוזים הללו וישובו בתשובה ממעשיהם הרעים ושב ורפא להם‪.‬‬ ‫כתב הרה״ג רבי יוסף משאש זצ״ל בספרו אוצר המכתבים )אלף‬ ‫תתמ״ב( וז״ל‪ :‬מכתב כבודכם קבלתי במועדו‪ ,‬בו שאל מעלתכם על‬ ‫מנהג חדש‪ ,‬שביום השבת‪ ,‬כשיש לאחד מן הקהל שמחה‪ ,‬מילה‪,‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪21‬‬ ‫או בר מצוה‪ ,‬או חתונה‪ ,‬וכדומה‪ ,‬מביאים כיבוד לבית הכנסת‪,‬‬ ‫אחר קריאת התורה‪ ,‬קודם תפלת מוסף‪ ,‬אוכלים ושותים גם ערק‬ ‫וכי׳‪ ,‬ויש טפשים שאומרים כי תפלת מוסף מיותרת כשמה כך‬ ‫היא‪ ,‬מוסף‪ .‬ובקש כבודכם לחוות דעתי‪ .‬תשובה‪ :‬דבר פשוט‬ ‫וברור‪ ,‬שאסור לאכול ולשתות בביהכ״נ‪ ,‬אפילו הביהכ״נ של אדם‬ ‫פרטי‪ ,‬וכ״ש בביהכ״נ של רבים שקדושה חמורה ואפילו שלא‬ ‫בשעת התפלה‪ ,‬רק לרבנן ותלמידיהון התירו מדוחק‪ ,‬וכץ לאורחים‬ ‫שאין להם מקום התירו‪ ,‬כמ״ש בש״ע או״ח סימן קנ״א‪ .‬ובמכנאס‬ ‫התירו הרבנים הראשונים עליהם השלום לאכול בביכ״נ‪ ,‬רק‬ ‫סעודה של שמחת תורה שהיו עושים אחר חג הסוכות או סעודת‬ ‫סיום מסכתא‪ ,‬דוקא‪ ,‬שהיו נאמרים בהם דברי תורה הרבה ושירות‬ ‫ותשבחות הרבה‪ ,‬והיו נזהרים ומזכירים‪ ,‬שלא להשתכר‪ ,‬וחוץ‬ ‫מאלו איסור גמור לאכול בבית הכנסת‪ ,‬וגם אלו לא התירו‪ ,‬אלא‬ ‫מפני שכל בתי כנסיות של מכנאס היו של יחיד‪ ,‬דהיינו של אנשים‬ ‫פרטיים‪ .‬אמנם פה ב א ‪ p‬כל בתי כנסיות הם של צבור‪ ,‬ואיסור‬ ‫גדיל לאכול ולשתות בהם‪ .‬ורק הקילו לעשות בהם כבוד קל‪,‬‬ ‫במצות מילה בשבת שלפני המילה‪ ,‬או בשבת בר מצוה‪ ,‬או‬ ‫חתונה‪ ,‬מפני שהדירות קטנות מהכיל קהל גדול‪ ,‬וגם רחוקות‬ ‫מביהכ״נ ומפני כבוד הבריות של בעלי שמחות הקילו הספרדים‬ ‫לעשות הכבוד בביהכ״נ‪ ,‬ורק דוקא אחר עלינו לשבח ואדון עולם‪,‬‬ ‫שיושבים במקומם ועושים קידוש‪ ,‬ושותים מעט בכוסיות קטנות‪,‬‬ ‫ערק או קוניק‪ ,‬והכל בסדר נכון‪ ,‬ומברכים כל ברכות הנהנים‬ ‫תחילה וסוף‪ .‬אבל בתוך התפילה קודם עלינו לשבח‪ ,‬אין להתיר‬ ‫זאת בשום אופן‪ ,‬ולא תהיה כזאת בישראל חלילה לזלזל בתפלות‬ ‫בשביל מלוי כרס בכבודים‪ .‬ועוד צריכים לדעת‪ ,‬שאם יש לביהכ״נ‬ ‫‪22‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫עזרת נשים גדולה ורחבה‪ ,‬או בית שער רחב‪ ,‬עושים כל הכבודים‬ ‫שם‪ ,‬ובביהכ״נ עצמה אסור‪ .‬ובכן הוזהרו והזהירו בנחת ובסבלנות‬ ‫ובלשון רכה‪ ,‬וישראל קדושים הם‪ ,‬בטח כי יקבלו תוכחות בנחת‬ ‫כמרקחת‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודכם בזה בעזרת אלהינו זה‬ ‫קיוינו לו ויושיענו מכל צרותינו אמן‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫וכן כתב הרה״ג רבי משה עטיא זצ״ל בספרו שו״ת מעט מים‬ ‫)חאו״ח סימן ל׳( תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש‬ ‫בבית־הכנסת וז״ל‪ :‬ועיני ראו ולא זר ביום שב״ק בשמחות וגיל‪,‬‬ ‫בברית מילה או בר מצוה או חתן וכיצא כשמגיע הש״ץ למוספין‬ ‫סמוך למשלים שותים שכר )ארק וקוניאל!( בביהנ״ס בלא קידוש‬ ‫כמעט כל העם‪ .‬הנמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול‬ ‫המולה ושיחה בטלה בביהכ״נ ואין קול עונה לא למברך ולא‬ ‫לש״ץ הקורא בתורה‪ ,‬ובעוה״ר אין איש שם על לב מאמר רז״ל‬ ‫שדרשו על פסוק ואהי למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי‬ ‫מדרשות‪ ,‬וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בביהכ״נ‬ ‫ובביהמ״ד מדאוריתא‪ ,‬ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם‬ ‫באימה ויראה‪ ,‬ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם‬ ‫נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי‪ .‬ובזוה״ק הפליג בעונש‬ ‫שלהם‪ .‬ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא )ר״ל בדברים בטלים חיצוניים(‬ ‫לית ליה חולקא באלקא דישראל‪ ,‬ורבינו בעה״ט כתב בפרשת‬ ‫תבא בפסוק ולתתך עליון וזל״ה אבל מי ששח שיחה בביהכ״נ‬ ‫מקיפים לו כל גופו בקוצים‪ .‬ע״ש‪ .‬ובספר פתח עינים כתב שר״ת‬ ‫ובית דינו נידו על זה‪ .‬ובעונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי‬ ‫חרופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הס״ת‪,‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪23‬‬ ‫ובמסכת סנהדרין דף צ״ט כתוב המבזה את חבירו בפני ת״ח‬ ‫שהוא אפיקורוס רח״ל ואין לו חלק לעוה״ב כמ״ש התם פרק יו״ד‬ ‫משנה א׳ וז״ל ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר שאין‬ ‫תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים‪ ,‬ואפיקורוס‪.‬‬ ‫ובמסכת אבות פרק ג׳ משנה א׳ קאמר ר״א המודעי המלבין פני‬ ‫חבירו ברבים אין לו חלק לעוה״ב‪ ,‬וק״ו בן בנו של ק״ו ומה‬ ‫ה מ ב ז ה את חבירו בפני ת״ח הרי הוא אפיקורוס ואין לו חלק‬ ‫לעוה״ב‪ ,‬המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בביהכ״נ‬ ‫שנאמר אלקים נצב בעדת אל כמ״ש במסכת ברכות דף ו׳ ואם היו‬ ‫בה עשרה שכינה קדמא ואתיא כמ״ש התם לך נא ראה ומצאת כי‬ ‫תדרשנו ובפני הס״ת לכ״ש‪ .‬נר נוסף על ביטול עניית כמה אמנים‬ ‫של המברכין ופוק חזי מאי דאירע להגאון הגדול כמהר״ר מרדכי‬ ‫יפה בעל הלבושים עם מהר״י אבוהב זלה״ה על שלא ענה אמן‬ ‫על ברכת בפה״ע שבירך בנו אע״פ שהיה טרוד בלימודו‪ ,‬ומה‬ ‫שאירע להחסיר שבמדינות איספאנייא שלא ענה אמן על ברכת‬ ‫ה כ ו מ ר שבירך למלך ע״ש בס׳ דרך החיים הבי״ד הר׳ אהח״ש דף‬ ‫צ״ג ע״ב תסמר שערת אנוש מראות חומר שבו‪ ,‬ולבבות יכאבו‪,‬‬ ‫על שנעשה כהיתר לרבים מעמי ה א ‪ p‬ואין נגרע ששומעים‬ ‫לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואעפ״כ אין מניחים מנהגם‬ ‫הרע ועולם כמנהגו נוהג‪ .‬אוי להם לבריות מיום הדין ומיום‬ ‫ה ת ו כ ח ה ‪ .‬את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך‬ ‫כי הן בעון הקליפה גברה התגברות נוראה שאין למעלה הימנה‬ ‫ואין איש שם על לב וכו׳ ובפה מלא אמרתי כי אנכי הצעיר‬ ‫המע״ט )ישצ״‪ 0‬וביתי נקיים והקולר תלוי על צואר מי שיש בידו‬ ‫למחות ואינו מוחה דכתיב )ירמיה כ״א( בית דוד כה אמר ה׳ דינו‬ ‫‪24‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫לבקר והצילו גזול מיד עשק פן תצא ובו׳ לא ענש אלא מי שבידו‬ ‫לשפוט‪ .‬ודי בזה למי שיש לו לב‪ ,‬ה׳ יעזרנו על דבר כבוד שמו‬ ‫אכי״ר‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ושמעתי מפי מרדכי אוחנונה הי״ו‪ ,‬גבאי בית כנסת ״ברית‬ ‫שלום״ בקרית גת‪ ,‬בה היה מתפלל הרב משה עטיא זצ״ל‪ ,‬שפעם‬ ‫אחת יצא הרב בין גברא לגברא‪ ,‬בעת קריאת התורה להתפנות‪,‬‬ ‫וראה אנשים יושבים ושותים ערק‪ ,‬וממלאים פיהם שחוק משיחה‬ ‫בטילה וקלות ראש‪ ,‬ובא הרב והוכיח את האנשים על מעשיהם‬ ‫הנלוזים‪ ,‬ובין האנשים קם אדם אחד חצוף‪ ,‬והשיב לרב בעזות‬ ‫מצח על דבריו‪ ,‬ושאל לו להתערב במעשיהם‪ ,‬וקללו קללה‬ ‫נמרצת‪ ,‬הרב הסתכל על אותו האיש והמשיך בדרכו‪ ,‬בלי אומר‬ ‫ודברים‪ ,‬אותו האיש לא סיים את שנתו‪ ,‬וקבל את עונשו על ביזוי‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬וכמאמר רז״ל )אבות פרק ב׳ משנה ‪ r‬והוי זהיר בגחלתן‬ ‫שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב‬ ‫ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש‪.‬‬ ‫וכן כתב הרה״ג רבי רפאל כדיר צבאן זצ״ל בספרו שיירי הנפש‬ ‫)סימן ט׳ עמוד ש״א( וז״ל‪ :‬קהל קדוש! כמה בתי כנסת נכשלים בעוון‬ ‫גדול ואיסור חמור‪ ,‬להביא לבית הכנסת באמצע התפילה בשבת‪:‬‬ ‫דברי אוכל ומשקים‪ ,‬ביצים‪ ,‬ערק ועוד‪ ,‬ואוכלים ושותים באמצע‬ ‫קריאת התורה‪ ,‬או אחרי הקריאה‪ ,‬כשספר ־ התורה על הבימה‪.‬‬ ‫דבר זה איסור גמור מכמה טעמים‪ :‬חילול קדושת בית הכנסת‪,‬‬ ‫קדושת ספר תורה וכבוד השכינה ח״ו‪ .‬בזמנו צעק על זה מורנו‬ ‫המנוח‪ ,‬הרב יצחק אבוחצירא זצוק״ל וזיע״א‪ ,‬ויש בזה חשש‬ ‫כפירה‪ ,‬שח״ו אין השכינה שורה בבית הכנסת‪ ,‬ומשה רבנו ע״ה‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪25‬‬ ‫אמר בפרשת בצבים)דברים כ״ט י״ז<‪ :‬״פן יש בכם איש‪ ,‬או אשה וגו׳‬ ‫אשר לבבו פונה היום מעם ה׳ אלוקינו וגו׳ לא יאבה ה׳ סלוח לו‪,‬‬ ‫כי אז יעשן אף ה׳ וקנאתו באיש ההוא ״ וגו׳ בר מינן על כל‬ ‫ישראל‪ .‬ואדם כזה‪ ,‬כדאי לו‪ ,‬שלא יבוא לבית הכנסת‪ ,‬ויתפלל‬ ‫בבית‪ ,‬יותר טוב‪ ,‬והנביא אמר)ישעיה א׳ י״ב(‪ :‬״מי ביקש זאת מידכם‬ ‫רמוס חצרי!״ עלינו לשים נגר עינינו הפסוק)תהיליםט״זח׳<‪ :‬שויתי‬ ‫ה׳ לנגדי תמיד״‪ ,‬ולפרוש מאיסור גדול וחמור זה‪ ,‬ורק מי שיש לו‬ ‫שמחה ויקשה עליו לבטל המנהג‪ ,‬יביא את זה רק אחר הכנסת‬ ‫‪0‬״ת למקומו ואחרי המוסף‪ ,‬ויעשו קידוש ויאכלו השיעור כדין‪,‬‬ ‫וכדאי שיהיה בעזרת בית הכנסת‪ .‬ושומע לנו ישכון בטח ועיין‬ ‫בשו״ת שואל ונשאל ח״ב )חאו״ח‪ ,‬סימן י״ג(‪ ,‬ובספר ״אם הבנים‬ ‫שמחה״ לידידנו הרב ניסים טרבלסי שליט״א ]זצ״ל[ עמוד ט״ז‪,‬‬ ‫ע״ש‪.‬‬ ‫וכן כתב הרה״ג רבי יוסף שרביט שליט״א בשו״ת ארחות יושר‬ ‫חלק א ׳ ) ח א ו ״ ח סימן י״ז( וז״ל‪ :‬דרך אגב כדאי להעיר כאן על מה‬ ‫שראיתי בעוה״ר פה באשקלון וגם במקומות אחרים )בכמה בתי‬ ‫כנסיות( שמביאים משקאות חריפים )קוניאק ערק וכוי( בזמן קריאת‬ ‫ה ת ו ר ה וספר תורה פתוח‪ ,‬ומכבדים את המתפללים )בכוסות ערק‪,‬‬ ‫קוניאק‪ ,‬סוכריות וכוי( לכבוד המאורע במקום‪ .‬שמחת ברית מילה‪ ,‬בר‬ ‫מצוה‪ ,‬חתונה וכוי‪ ,‬ולפעמים מפריזים יותר מדאי‪ ,‬משתוללים‬ ‫בבית הכנסת ולא שמים לב לקריאת התודה כו״ע‪ ,‬שותים ערק‬ ‫אוכלים סוכריות וכו׳ בין תפלת שחרית ומוסף בלא קידוש באים‬ ‫לידי שחוק והוללות‪ ,‬מי ביקש מהם רמוס בחצרות בית ה׳ יתברך‪,‬‬ ‫בשעה שבאים רק לחלל את הקודש וספר תורה פתוח ללא כל‬ ‫‪26‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫בושה‪ ,‬גדול עונם מנשוא רחמנא ליצלן‪ ,‬אוי להם מיום הדין‪ ,‬וגם‬ ‫אלה שיוצאים בשעת קריאת התורה עברה גדולה בידם‪ ,‬יוצאים‬ ‫ומרעישין ליד בית הכנסת‪ ,‬שותים‪ ,‬ומשוחחים ביניהם דברים‬ ‫בטלים ובחגים גם מעשנים ליד בהכנ״ם ומפריעין לקהל המאזינים‬ ‫לקריה״ת‪ ,‬ולא יודעים שאסור לצאת בזמן קריאת התורה רק‬ ‫לצורך גדול כגון אם אדם נצרך לנקביו‪ ,‬או אונם אחר‪ ,‬וגם במקרה‬ ‫שזקוקים לצאת מותר לצאת רק בין גברא לגברא דוקא‪ ,‬כמ״ש‬ ‫מרן בשו״ע או״ח )סימן קמ״‪ .0‬עכ״ד‪.‬‬ ‫ואנא עבדא סהיד‪ ,‬שממנהג זה יצאו כמה מחלוקות בביהכנ״ם‪,‬‬ ‫בין אדם לחבירו‪ ,‬אחר שנכנס יין וצא סוד‪ ,‬וגם בין איש לאשתו‪,‬‬ ‫אחר שבא הבעל שתוי מביהכ״נ‪ ,‬ומילא כרסו ומשלח לשונו‬ ‫כחיצים‪ ,‬על אשתו ובני ביתו‪ ,‬ואין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת‪,‬‬ ‫ומשום כך האשה ובני הבית נאלצים לעזוב את הבית ולא לסבול‬ ‫מבעל הבית‪ ,‬וכבר הליצו בעלי הרמז‪ ,‬ערק אותיות קרע‪ ,‬שאם‬ ‫שותה לא כסדרן כיאה וכנאה קורע עצמו מחבריו ובני ביתו‪.‬‬ ‫אסיפא דמלתא‪ ,‬מצוה רבה על כל רב עיר ורב בית כנסת‪ ,‬לבטל‬ ‫את המנהג הרע הזה של שתית שתיה חריפה בבית הכנסת ע״י‬ ‫אנשים פוחזים עמי הארצות‪ .‬ויקראו בגרון ולא יחשוכו‪ ,‬עד מתי‬ ‫תשתכרון‪ ,‬ויבטלו בדרכי נועם ובנתיבות שלום בתוכחות מוסר‪,‬‬ ‫ויבואו על שכרם כפליים‪ ,‬ויזכו לראות בטוב ירושלים‪ .‬וצור‬ ‫ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות‪ .‬אכי״ר‪.‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪27‬‬ ‫סימן ד׳‬ ‫עוד זה מדבר בענין הנ״ל ‪ -‬תשובת הרה״ג רבי משה‬ ‫עטיא זצ״ל‬ ‫אחר הדברים האלה‪ ,‬קבלתי מהרה״ג רבי אברהם נבון שליט״א‪,‬‬ ‫ישלח ה׳ דברו וירפאהו‪ ,‬תשובה בכתב יד של הרה״ג רבי משה‬ ‫עסיא זצ״ל >מח״ם שו״ת מעט מים(‪ ,‬והיא לא נדפס׳ה עד עתה‪ ,‬ולזיכוי‬ ‫הרבים אעתיק דברים אחדים מתשובתו‪ ,‬ויהיו שפתות הצדיק‬ ‫דובבות בקברו ת״ל‪:‬‬ ‫מודעת זאת בכל האר׳ש שביהכ״נ ובהמ״ד נקרא מקדש מעט‬ ‫דכתיב ואחי למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות‪,‬‬ ‫וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בביהכ״נ‬ ‫ובהמ״ד מדאוריתא‪ ,‬ולכן ראוי ליזהר בכבודם ולשבת שם‬ ‫כאימה וביראה‪ ,‬ואותם שנוהגים בהם שחוק וקלות ראש‬ ‫עליהם נאמר מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי‪ ,‬ובזוה׳׳ק‬ ‫הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כניסתא לית ליה‬ ‫חולקא באלהא דישראל ומי האיש הירא שלא יקרע סגור לבבו‬ ‫בראותו דברי הזוה״ק הללו‪ ,‬ותסגי לן יקיר סהדות׳א מ״ש בס׳‬ ‫לב דוד פרק כ״ב דף מ״ט הבי״ד הר׳ קונטרס היחיאלי וזל׳׳ה‪,‬‬ ‫דהרמ״ק ז״ל ורבעו האר״י ז״ל פסקו הדיבור בבהכ״נ אפילו‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬וכ״כ הבאה״ט באורח חיים סימן קנ״א סק״ד‬ ‫‪28‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫וז״ל ורבעו האר״י ז״ל היה נזהר מאוד שלא ידבר בביהכ״נ‬ ‫אפילו דברי מוסר פן ימשך ממנו דברי חול ע״ש‪ ,‬אתה הראת‬ ‫לדעת שאם המלאכים הראשונים אשר כל רז לא אניס להו‬ ‫ובקיאים במצות התורה ובקלות ובחמורות ונהירין להו שבילי‬ ‫רקיעא כשבילי ארעא‪ ,‬ובכל זאת חשו לה ומנעו עצמם לדבר‬ ‫דברי תורה שיש בה מצוה ע״י שב ואל תעשה ח״ו לזלזל בכבוד‬ ‫מלכו של עולם‪ ,‬ק״ו ליתמי כמונו‪ ,‬אשר לא ידענו בין ימיננו‬ ‫לשמאלנו‪ ,‬דצריכים ללכת בדרכיהם הישרים והתמימים‪,‬‬ ‫וביותר פסתה המספחת הרעה הזאת ביום שב״ק שחל בו‬ ‫ברית מילה או בר מצוה או חתן וכיוצא בו מביאים מיני‬ ‫משקים מינים‪ .‬ממינים שונים )ארק וקונייאק וכר( לבהכ״נ‬ ‫וממתינים מלשתות עד שיהיה ס״ת פתוח והש״ץ קורא פרשת‬ ‫השבוע שאז אסור לדבר אפילו בדברי תורה אפילו בין גברא‬ ‫לגברא כמ״ש הגאון הגדול חיד״א ז״ל בסה״ב לדוד אמת‪,‬‬ ‫באותה שעה הם מכבדים זה לזה בכוסות מלאים ארק‬ ‫וקונייאק וכיוצא בזה כמעט כל העם הנמצאים שם ונכנס יין‬ ‫יצא‪-‬סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטלה במעון הקודש‪ ,‬נר‬ ‫נוסף על ביטול כמה אמנים של המברכים‪ ,‬ופוק חזי מאי‬ ‫דאירע להגאון האדיר כמוהר״ר מרדכי יפה ז״ל בעל הלבושים‬ ‫עם מהר״י אבוהב זלה״ה על שלא ענה אמן על ברכת בפה״ע‬ ‫שבירך בנו אע׳׳פ שהיה טרוד בלימודו‪ ,‬ומה שאירע להחסיד‬ ‫שהיה במדינת איספאנייא שלא ענה אמן על ברכת הכומר‬ ‫שבירך למלך כמבואר בא׳ר לח׳י רא׳י בסה״ב אוה״ח בפרשת‬ ‫וישלח דף צ״ג ע״ב לך נא ראה ומצאת כי תדרשנו‪ ,‬תסמר‬ ‫שערת אנוש מחומר שבו‪ ,‬ולבבות יכאבו‪ ,‬עד שנעשה כהיתר‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪29‬‬ ‫לרבים מעמי ארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו‬ ‫ואעפ״כ אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג אוי להם‬ ‫מיום הדין ומיום התוכחה‪ ,‬כל זה ויותר מזה דרשתי ברבים‪,‬‬ ‫ובפרט בביהכ״נ ברית שלום שאנכי הצעיר המע״ט ישצ״ו‬ ‫]זצ״ל[ מתפלל שם והיה סוף דבר אחר עמל וטורח עם הגבאי‬ ‫של הביהכ״נ הנזכרת שהיה באותה שעה‪ ,‬עלה בידי שלא‬ ‫לשתות מה ששותים בתוך קריאת התורה‪ ,‬עד אחר קריאת‬ ‫התורה וההפטרה זהו מה שהשיגה ידי יד כהה אחרי מארי׳ך‬ ‫טרח׳א‪ ,‬ואחרי מופלג בא אתנחת׳א ונעשה הוועד של ה׳ אנשים‬ ‫בבחירות של הקהל הקדוש של ביהכ״נ הנז׳ ובראשם מר‬ ‫מנחם כהן שמו כשם רבו‪ ,‬ובקרבו ישים או׳ר ב׳ו‪ ,‬שעמד בפרץ‬ ‫ועקר את המנהג הרע הזה )מנהג אותיות גיהנם( ולא השאיר בו‬ ‫לא ענף ולא שורש שלא לשתות בביהכ״נ הנז׳ שום משקה‬ ‫אפילו אחר קריאת התורה וההפטרה אנא דאמרי ישר חילו‪,‬‬ ‫יטב מזלו‪ ,‬וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו‪ ,‬וכל מי‬ ‫שיש בידו למחות ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין וענוש יענש‬ ‫בכפלי כפלים שנאמר בית דוד כה אמר ה׳ הבו לבקר משפט‬ ‫והצילו גזול מיד עשוק וכר )ירמיה כ״א( ופירש״י ז״ל לא ענש‬ ‫אלא מי שבידו לשפוט )שבת נ״ד ע״ב( ולמוכיחים ינעם ועליהם‬ ‫תבוא ברכת טוב‪ .‬עכד״ק‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן ה׳‬ ‫ברכה על נרות שבת אחר ההדלקה‬ ‫כ׳ באייר התשס״ג‬ ‫לכבוד מעלת הרב הגדול‪ .‬מעוז ומגדול‪ .‬הדיין המצוין היושב‬ ‫בין המשפטיים‪ .‬פלג אלקים מלא מים‪ .‬אהוב למעלה ונחמד‬ ‫למטה‪ .‬קולע אל השערה ולא יחטא‪ .‬הרה״ג רבי יהושע מאמאן‬ ‫שליט״א‪ .‬יאריך האל ימיו בטוב ושנותיו בנעימים‪ .‬עד בוא משיח‬ ‫צדק ובשוב ה׳ ציון ברחמים‪.‬‬ ‫שלום וברכה‪,‬‬ ‫שמחתי מאוד לקבל מכת״ר את ספרו היקר עמק יהושע חלק ר‪,‬‬ ‫וכשמו כן הוא לן בעומקה של הלכה‪ ,‬והוא כלי מחזיק ברכה‪.‬‬ ‫ובלומדי בו ראיתי מה שכתב כת״ר בחלק‬ ‫וז״ל‪ :‬בענין הדלקת הנרות בערב שב״ק‪ ,‬העיקר להלכה לספרדים‬ ‫דידן לברך לפני ההדלקה וכמ״ש ג״ב בספר יחוה דעת חלק ב׳‬ ‫סימן ל״ג‪ ,‬ראה שם‪ ,‬ורק פעם אחת בשנה האשה תעשה תנאי בפה‬ ‫מלא שאינה מקבלת שבת‪ ,‬רק אחרי ההדלקה‪ .‬וכמ״ש ג״כ שם‪.‬‬ ‫עכ״״ל‪ .‬וכן בקודש חזיתי למדן הראש״ל רבינו עובדיה יוסף‬ ‫שליט״א בספרו יביע אומר חלק ט׳)חאו״ח סימן ק״ה< שכתב לחזק‬ ‫דברי כת״ר שכתב שהעיקר להלכה שצריך לברך קודם הדלקת‬ ‫או״ח)סימן כ״ט סעיף ב׳(‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪31‬‬ ‫הנרות בער״ש‪ .‬ובמחילת כת״ר ובהרמנותיה דמר אמרתי להשיב‬ ‫על דבריו‪ ,‬כי ידעתי שמנהג מרוקו ומנהג כל נשות הספרדים‬ ‫ועדות המזרח לברך אחר ההדלקה‪.‬‬ ‫איתא בגמרא בפסחים >ז‪ (:‬ובמגילה >כא‪ 0‬אמר רב יהודה אמר‬ ‫שמואל כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן‪ ,‬וכתב הרמב״ם‬ ‫)פ״ה מהלכות שבת הלכה א׳( וחייב לברך קודם ההדלקה בא״י אמ״ה‬ ‫אקב״ו להדליק נר של שבת‪ .‬וכ״כ גם בפרק י״א מהלכות ברכות‬ ‫הי״ג‪ .‬ע״ש‪ .‬והרב המגיד בהלכות שבת שם כתב שכך כתוב בסדר‬ ‫רב עמרם וכן הסכימו כל האחרונים ז״ל‪ .‬ע״ש‪ .‬והאו״ח בדיני‬ ‫הדלקת הנר בער״ש אות א׳ הביא להלכה דברי רב עמרם‬ ‫והרמב״ם הללו‪ ,‬וכן פסק בכל בו)ריש סימן ל״א דכ״ה ע״ג(‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫וכ״כ המרדכי בפרק במה מדליקין)סימן רצ״ג(‪ .‬וכ״כ ר׳ יעקב בהר׳‬ ‫יהודה חזן ‪u1V13‬־‪ p‬בספרו עץ חיים ח ״א )הלכות שבת ריש פרק ששה‬ ‫עשי( וז״ל‪ :‬ומדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה ומברך תחילה‬ ‫אקב״ו להדליק נר שבת וכר‪ .‬עכ״ל‪ .‬וכן מבואר בשבה״ל)סימן נ״ט(‬ ‫בשם אחיו ר׳ בנימין‪ .‬וע״ע בראבי״ה )סימן קצ״ט(‪ .‬וכן מוכח‬ ‫ממש״כ רבנו אשר בר חיים בספר הפרדס)פרק י״ג עמי קנ״ח( שקודם‬ ‫מברכים על נרות שבת וז״ל‪ :‬ונראה לי‪ ,‬שאינו רשאי לשוחח כלל‬ ‫עד שיסיים מלהדליק כל הנרות כמו בביעור חמץ או בשאר‬ ‫מצוות‪ ,‬ואם שח חוזר ומברך אחרת וכוי‪ .‬עכ״ל‪ .‬אבל מהרי״ו‬ ‫בפסקים שבסוף הספר )סימן כ׳׳ט( כתב וז״ל‪ :‬מקצת נשים נוהגים‪,‬‬ ‫שמדליקים את הנרות ואח״כ משימים את ידיהם פרושות נגד‬ ‫הנרות ואז מברכות ואח״כ מסלקות ידיהם‪ ,‬והא דפורשים ידיהם‪,‬‬ ‫כי היכי דליהוי עובר לעשייתן‪ .‬ולא רצו לברך קודם ההדלקה‪,‬‬ ‫‪32‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫שא״כ קבלו שבת ולא מצו תו לאדלוקי‪ .‬עכ״ל‪ .‬והרמ״א בדרכי‬ ‫משה )סימן רס״ג אות ב׳( הביא דברי המרדכי הנ״ל שמברכים קודם‬ ‫ההדלקה‪ ,‬וכתב עליו שהמנהג לברך אחר ההדלקה‪ .‬ואח״כ הביא‬ ‫מ״ש מהרי״ו שמשימים ידיהם לפני הנרות עד אחר הברכה כדי‬ ‫שתהיה הברכה עוברת לעשיה‪ ,‬וכתב עליו שכן הוא המנהג‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ובהגהת הש״ע שם סעיף ה׳ הביא המחלוקת בזה ושהמנהג כמ״ש‬ ‫מהרי״ו‪.‬‬ ‫אולם נראה ממש״ב בסידור הרס״ג)עמי ק״ט( וז״ל‪ :‬לפני שקיעת‬ ‫החמה ביום שישי חובה שנדליק נר של שבת ״ותבינו״ מברך‬ ‫עליו להדליק נר השבת וכוי‪ .‬עכ״ל‪ .‬שלא כולם היו מברכים על‬ ‫הדלקת נר שבת‪ .‬ומשמע שלא תיקנו חכמי הגמרא לברך עליה‪,‬‬ ‫אולם הראבי״ה בהלכות שבת כתב וז״ל‪ :‬וברכת נר של שבת‬ ‫מפורש בפרק הרואה בירושלמי שצריך לברך בא״י אמ״ה אקב״ו‬ ‫להדליק נר של שבת‪ ,‬ועל של יום טוב להדליק נר של יו״ט וכוי‪.‬‬ ‫עכ״ל‪ .‬וכיו״ב כתב בריש הלכות יו״ט )סימן תשי״ב(‪ .‬ע״ש‪ .‬וכ״ה‬ ‫באו״ז הלכות ער״ש )סו״ס י״א( ובהגהמ״י)פרק ה׳ מהלכות שבת ה״א(‬ ‫ובמרדכי שבת )סימן רע״א בהגה(‪ .‬הרי שהיו מברכים אותה בזמן‬ ‫הגמרא‪ ,‬אמנם בירושלמי שלפנינו אין מזה כלום‪ ,‬וכנראה‬ ‫לראשונים אלו היתה גרסא אחרת בירושלמי‪ .‬וכ״כ הגר״א‬ ‫בביאוריו לסימן רס״ג אות ט׳ שציין לירושלמי פרק הרואה‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ומצאתי בחפיש׳ה לרב יוסף קפאח זצ״ל בפירושו לרמב״ם‬ ‫)הלכות שבת פרק ה׳ סק״א וסק״ז( שכתב שברכה זו לא נזכרה בגמרא‪,‬‬ ‫ובימי הגאונים עדיין לא היתה נהוגה בכל ישראל אלא מקצתם‬ ‫ברכו ומקצתם לא ברכו‪ .‬וכמ״ש הרס״ג בסידורו‪ .‬וכתב להוכיח‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪33‬‬ ‫ממרץ בספרו מגיד מישרים )ריש פרשת ויקהל( שמרן ראה בחובת‬ ‫הדלקת נר שבת פעולה נגד הכופרים בתורה שבעל פה שעליהם‬ ‫נאמר ״ורשעים בחושך ידמו״‪ .‬עכ״ד‪ .‬ע״ש‪ .‬וא״כ יוצא שברכת‬ ‫הדלקת נר שבת נתקנה בזמן הגאונים להוציא מליבם של הקראים‬ ‫שאוסרים להדליק אש בביתם ומצאו סמך לדבריהם ממה שכתוב‬ ‫״לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת״ וכנראה שברכה זו‬ ‫נתקנה בזמן הרס״ג שהיה מתנגד גדול לקראים‪ ,‬וכמ״ש הרב רצון‬ ‫ערוסי שליט״א במאמרו בסיני)ניסן אייר תשל״ט( אימתי נתחדשה‬ ‫ברכת נר של שבת‪ ,‬וכ״כ הרב וייס בספרו דור דור ודורשיו ח״ד‬ ‫)עמי ‪ ,(97‬וכידוע הרס״ג חיבר ספר מיוחד ״מאמר נר שבת״ ובו‬ ‫הפריך את כל טענותיהם של הקראים בענין איסור הדלקת נר‬ ‫שבת )גוף הספר נאבד ולא נשתיירו ממנו אלא קטעים(‪ .‬וכ״כ רבי בנימין‬ ‫מנשה לוין בקונטרס תולדות נר של שבת להביא ראיות שברכת‬ ‫הדלקת נר שבת תוקנה בזמן הגאונים‪ ,‬ובסוף תקופת הגאונים‬ ‫עדיין לא היה ברור אם הברכה היא הלכתא או מנהגא ורב שרירא‬ ‫גאון בתשובת הגאונים )סימן פ״ב( ובשערי תשובה )סימן צ״א( ורב‬ ‫האי גאון קובעים שהוא הלכתא ולא מנהגא‪ .‬ואתה הראת מכל‬ ‫האמור שברכה זו של הדלקת נר שבת נתקנה בזמן הגאונים ואין‬ ‫הוכחה כלל מהגמרא בפסחים)שם( ובמגילה)שם( שמברכים אותה‬ ‫קודם ההדלקה כשאר המצוות שמברך עליהם עובר לעשייתן‪,‬‬ ‫הואיל ולא נהגה בזמן הגמרא‪.‬‬ ‫והנה עתה אינה ה׳ לידי שו״ת תורת רפאל ושם כתב בהלכות‬ ‫שבת)סימן ג׳( ליישב דעת הסוברים שבהדלקת הנר של שבת צריך‬ ‫להדליק ואח״כ לברך שאם מברך בתחילה כבר קיבל עליו שבת‬ ‫‪34‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫ואסור להדליק אח״ב הנרות‪ ,‬ואם נקשה מהגמרא בפסחים >דף ז‪(:‬‬ ‫בי רב אמרי חוץ מן הטבילה אמאי לא חשיב נמי הדלקת נר שבת‬ ‫והוכיח שם שלדעת רב אין מברכין על הדלקת נר שבת ממה‬ ‫שאמר בגמרא בשבת )כה‪ (.‬הדלקת נר בשבת חובה וכתבו שם‬ ‫התום׳)ד״ה חובה( ויש שרוצים לומר דאין לברך על הדלקת נר כיון‬ ‫שאמר עליה שהיא חובה וגם במים אחרונים אמר חובה וכמו‬ ‫שאין מברכין על מים כך אין מברכין על הדלקת הנר וכל היכי‬ ‫י״ז< והרשב״ם‬ ‫דאמרי בי רב הוא משמי דרב כדעת התוס׳‬ ‫)ב״ב ק״ה( והואיל ולרב ליכא ברכה משום הכי לא קחשיב הדלקת‬ ‫נ ר ש ב ת )ראה או״ז חלק ב׳ הלכות סימן פ״ו דחולק על האי כללא וסברי לי דסתם‬ ‫בי רב אינו משמי דרב וכן שאילתות בהשמטות לח״ג סימן ט״ז וכן העיר מזה‬ ‫המהר״ם שיק ז״ל יו״ד רמ״א(‪ .‬עכ״ל‪ .‬הרי הראיתיך בעינך שאין דין‬ ‫עובר לעשייתן בהדלקת נרות שבת‪.‬‬ ‫וגם הלום ראיתי להרה״ג רבי חיים דוד שלוש שליט״א בשו״ת‬ ‫חמדה גנוזה חלק א׳ )שאלה י״ג( שהביא דברי הגרי״ע שליט״א‬ ‫בשו״ת יביע אומר חלק ב׳)סימן ט״ז אות ב׳( מ״ש מהרי״ו מקצת‬ ‫נשים נוהגות שמדליקים ואח״ב פורשים ידיהם כי היכי דליהוי‬ ‫עובר לעשייתן ולא רצו לברך קודם ההדלקה שא״ב קבלו שבת‬ ‫ותו לא מצי לאדלוקי‪ .‬ע״ב‪ .‬והקשה עליו הגרי״ע ממה שאמרו‬ ‫בפסחים >ז‪ 0‬כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן והוה ליה‬ ‫למימר ‪ p n‬מהדלקת נרות שבת‪ .‬ו ת י ח ע״פ מ״ש רעק״א דהא‬ ‫דאמרינן ‪ p n‬מן הטבילה שאף בדיעבד אם ברך על הלולב‬ ‫כשהוא מונח בכלי לפני שיטלנו א״צ לחזור ולברך וה״נ י״ל‬ ‫שאע״פ שנוהגות לברך לסוף לחוש לבה״ג שקבלת שבת תלויה‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪35‬‬ ‫בהדלקת הנרות וברכתם מ״מ הואיל ודעת הרבה פוסקים דלא‬ ‫כבה״ג אם עברה וברכה קודם ההדלקה מדלקת אח״כ על סמך‬ ‫הברכה וא״צ לחזור ולברך‪ .‬עכ״ד‪ .‬פירוש דבריו דמ״ש בגמרא‬ ‫חוץ מהטבילה לענין דיעבד קאמר שאם ברך הגר לפני הטבילה‬ ‫צריך לחזור ולברך‪ ,‬אבל אם בירכה לפני ההדלקה א״צ לחזור‬ ‫ולברך‪ ,‬ודבריו תמוהים שהרי קושיתו למהרי״ו שסובר שאם ברכה‬ ‫אסור לה להדליק‪ ,‬וא״כ היכי קאמר אם עברה ובירכה מדלקת‬ ‫א״צ לחזור ולברך‪ ,‬הרי אסור לה להדליק למהרי״ו‪ ,‬וכיון שאסור‬ ‫לה להדליק למהרי״ו מה שייך לומר א״צ לחזור ולברך‪ ,‬על מה‬ ‫תחזור לברך‪ ,‬ואם רצה להעמיד הגמ׳ באם בירך בדיעבד‪ ,‬כך היה‬ ‫צריך לומר חוץ מן הטבילה שאם בירך לפני הטבילה חוזר ומברך‬ ‫משא״כ בהדלקה דלא שייך לחזור ולברך כיון שאסור להדליק‬ ‫ולכן לא קאמר חוץ מן הטבילה לענין דיעבד‪ ,‬ונלע״ד דאינה‬ ‫קושיא כי בש״ס לא נזכר כלל לברך על הדלקת הנרות ולכן לא‬ ‫אמרו חוץ מן הדלקת נר שבת‪ .‬עכת״ד‪.‬‬ ‫ועוד יש לאלוה מילין בס״ד‪ ,‬שניתן לומר שהמברך אחר הדלקת‬ ‫נר שבת נקרא עובר לעשייתן‪ ,‬וכמ״ש הרב ישועות י ע ק ב ) ס י מ ן רס״ג‬ ‫ס״ק ב׳( שאף לאחר ההדלקה כל זמן שהנר דולק חשיב עובר‬ ‫לעשייתן וכמ״ש הרא״ש בשם ר״ת )פרק קמא דפסחים סימן ‪ r‬שמה‬ ‫שחלקו חכמים בלשון הברכות שיש מהן שתקנו לברך בלשון על‬ ‫ויש שתקנו בלשון למ״ד שכל מצוות שנעשות מיד‪ ,‬יש לברך‬ ‫עליהן על כגון מקרא מגילה על הטבילה וכר‪ ,‬אבל להניח תפילין‬ ‫להתעטף בציצית וכר יש בהן שיהוי‪ .‬עכ״ד‪ .‬וכן מצאנו שכל זמן‬ ‫שסמוך למצוה הרי זה נקרא עובר לעשייתן‪ ,‬וכמ״ש הרמ״א ביורה‬ ‫‪36‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫דעה )סימן י״ט סעיף א׳( שאם שחט דבר דאיתיליד בו ריעותא וצריך‬ ‫בדיקה ישחטנו בלא ברכה וכשימצא כשר מברך על השחיטה‬ ‫ובלבד שיהא סמוך לשחיטה‪ .‬וכן מצאנו בהלכות ציצית ותפילין‬ ‫וסוכה שכל זמן שמקיים את המצוה‪ ,‬אם שכח לברך יכול לברך‪.‬‬ ‫וה״ה כאן בהדלקת נר שבת אם מברך אחר ההדלקה יש בזה עובר‬ ‫לעשייתן‪ ,‬ולפיכך מכסות הנשים את עניהן אחר ההדלקה‬ ‫ומברכות ומסלקות את הידים וזה מיקרי עובר לעשייתן‪ .‬וכמ״ש‬ ‫הרמ״א וכמבואר‪.‬‬ ‫ועוד יש לדעת כי מלשון מרן שכתב בסימן רס״ג סעיף ה׳‬ ‫כשידליק יברך ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו‬ ‫במצותיו וצונו להדליק נר של שבת‪ ,‬אי אפשר לדעת מה דעתו‪,‬‬ ‫האם קודם לברך ואח״כ להדליק או קודם להדליק ואח״כ לברך‪,‬‬ ‫וכמ״ש רבי משה כלפון הכהן זצ״ל בשו״ת שואל ונשאל ח״ב‬ ‫)סימן נ״ח( דמלשון מרן שכתב כשידליק יברך משמע אחר שידליק‪,‬‬ ‫דאם כונתו כשרוצה להדליק היה צריך לומר כשמדליק דר״ל‬ ‫כשבא להדליק"‪ .‬עכ״ד‪) .‬אולם אין לפרש במרן שבעודו מדליק יברך דהא נפסק‬ ‫להדיא בש״ע או״ח סימן קפ״ג סעיף י״ב וסימן קצ״א סעיף ג׳‪ ,‬שאסור לעשות‬ ‫מלאכה בעודו מברך‪ ,‬וכן העיר בחיבור יד סופר ח״א סימן פ״ח(‪ .‬ומש״כ בספר‬ ‫מנוחת אהבה ח״א )פ״ד הערה ‪ (!2‬לדייק מלשון מרן בסעיף י׳‬ ‫שכתב‪ :‬ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו וכוי‪,‬‬ ‫שצריך לברך ואח״כ להדליק‪ ,‬כבר עמד על דיוק זה הרה״ג רבי‬ ‫דוד חיים שלוש שליט״א בספרו חמדה גנוזה ח״א)שאלה י״ג אות ה׳(‬ ‫וז״ל‪ :‬הנה בסעיף ה׳ שהזכיר דין ברכת ההדלקה סתם וכתב‬ ‫כשידליק יברך וכו׳ ולא ביאר מתי יברך לפני ההדלקה או לאחריה‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪37‬‬ ‫משום שלא רצה להכריע בדבר שאם יפסוק לברך לפני ההדלקה‬ ‫ככל הברכות שמברך עובר לעשייתן יבוא לידי חילול שבת למ״ד‬ ‫ד ב ב ר כ ה הוי קבלת שבת‪ ,‬ואם יפסוק לברך אחר ההדלקה הרי‬ ‫צריך שיהיה עובר לעשייתן‪ .‬והשאיר הדבר סתום שכל אחד ינהג‬ ‫כפי שנהגו אבותיו ואמותיו הקדושות ודעבד כמר עבד ודעבד‬ ‫כמר עבד‪ ,‬ואפשר גם שכונת לשונו הטהור שכ״שידליק יברך״‬ ‫היינו יברך וידליק כאחד וכמ״ש השבה״ל‪ :‬אבל בשעת עשייתן‬ ‫יכול לברך‪ ,‬והנה פשוט וברור שבסעיף זה שהוא עיקר הדין של‬ ‫ברכת ההדלקה כאילו גלה מרן דעתו בלשונו שאינו יכול להכריע‬ ‫בדבר אם לברך קודם או להדליק קודם‪ ,‬שאם דעתו לברך קודם‬ ‫היה כותב ״ויברך קודם ההדלקה״ כלשון הרמב״ם כדרכו תמיד‪.‬‬ ‫וכן הביא הרמ״א שכתב יש מי שאומר שמברכים קודם ההדלקה‬ ‫ויש מי שאומר שמברכים אחר ההדלקה‪ .‬שאם דעת מרן לברך‬ ‫קודם ההדלקה היה לו לרמ״א לכתוב‪ :‬ויש מי שאומר שמברכים‬ ‫אחר ההדלקה ולפי״ז מ״ש בסעיף י׳‪ :‬לבה״ג כיון שהדליק חל‬ ‫עליו שבת ועפי״ז נוהגות נשים שאחר שברכו והדלקו וכוי‪ ,‬לאו‬ ‫בדוקא שברכו קודם שהדלקו‪ ,‬אלא הוא הדין שהדליקו לפני‬ ‫שברכו כל אחד כפי מנהגו וחדא מנייהו נקט‪ ,‬א״נ כפי פירוש שני‬ ‫שכתבתי בסעיף ה׳ דהיינו שמברכים ומדליקים כאחד‪ ,‬ואחר‬ ‫שברכו והדליקו כאחד משליכות הפתילה‪ ,‬ובודאי שאין לדקדק‬ ‫מכאן)כפי שדקדק הגרי׳׳ע( שדעת מרן שמברך קודם ההדלקה שאם זו‬ ‫היא דעתו היה לו לבארה בסעיף ה׳ בעיקר הדין של הברכה‪ ,‬ועוד‬ ‫שבב״י לא הכריע בדבר‪ ,‬אלא ודאי שמש״כ לאחר שברכו‬ ‫והדליקו לאו דוקא וכנ״ל‪ .‬עכ״ל‪ .‬ע״ש באורך וברוחב‪ ,‬ושם דחה‬ ‫כל דברי הראש״ל רבינו עובדיה יוסף שליט״א‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫על פי האמור הואיל ודעת מרן איננה ברורה האם להדליק קודם‬ ‫או לברך קודם‪ ,‬ידוע הכלל במקום שלא ברורה דעת מרן או שלא‬ ‫חיוה דעתו עושים כהרמ״א וכמ״ש בספר משכנות הרועים >דף מ׳‬ ‫ודף ר״ז< וכ״כ רבי יצחק בן ואליד זצ״ל בספרו ויאמר יצחק ח״א‬ ‫)דף ע״א ודף קע״ה< וכ״ב רבי משה מלכה זצ״ל בספרו מקוה המים‬ ‫ח״ה )או״ח עמי ל ״ ‪ 0‬שאבותינו קבלו עליהם את דעת מרן הב״י‬ ‫והש״ע ובמקום שלא גילה דעתו או שהדבר מסופק הולכים אחר‬ ‫הרמ״א‪ .‬ועוד כתב שם )עמי ל״ב( שנהגו במרוקו כדעת הרמ״א‬ ‫לברך על הדלקת נרות שבת אחר ההדלקה‪ ,‬ואף שאנו פוסקים‬ ‫כדעת מרן והוא לא כתב כן מ״מ דבריו סתומים ויכולים להתפרש‬ ‫לכאן ולכאן‪ ,‬ואף שבמקומות רבים כתב במפורש לברך קודם‬ ‫וא״כ גם כאן היה צ״ל כשידליק יברך קודם וכו׳ ועכ״פ מלת‬ ‫כשידליק פירושה או כאשר ידליק כלומר אחרי שכבר הדליק או‬ ‫יהיה פירושו כאשר ירצה להדליק ואחר שהלשון סתום ונוטה‬ ‫קצת לומר אחרי ההדלקה‪ ,‬לכן בא הרמ״א והכריע שהמנהג הוא‬ ‫להדליק ואח״ב לברך‪ ,‬וטעמו מבואר שלהיות וכל מצות הדלקת‬ ‫נר של שבת היא משום שלום בית ועונג שבת כמ״ש שם ס״ב‬ ‫וס״ג א״ב עיקר מצותו היא ההנאה שנהנים ממנו ולא ההדלקה‬ ‫בניגוד לנר חנוכה שהעיקר היא ההדלקה ולא ההנאה שהרי אסור‬ ‫לנו להשתמש בהם ולכן לפני שנהנין מברכות והוי עובר לעשייתן‪.‬‬ ‫ועוד מצא סמך למנהגינו ממש״כ באוצה״ג מ׳ שבת )סימן קי״א(‬ ‫בשם רב שש״ג שמה שמברכים להכניסו אחר המילה ולא לפניה‬ ‫כשאר כל המצוות שמברכין עליהן עובר לעשייתן משום‬ ‫שחוששים שמא תתקלקל המילה ונמצא שמברך ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫ולפי״ז י״ל בנידון דידן נמי אם יברך קודם ההדלקה שמא לא תצא‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪39‬‬ ‫לפועל וכגון שאין לו רק גפרור אחד ולא יבערו אפילו יש לו‬ ‫תחילה בידו נר דלוקה שמא יכבנה הרוח ולא יצליח לחדליקה‬ ‫ותהיה ברכתו לבטלה לכן תקנו לברך אחר ההדלקה כי אן אין‬ ‫שום חשש זהו מה שנלע״ד להמליץ בעד מנהגינו‪ .‬עכ״ד‪ .‬והואיל‬ ‫והרמ״א הביא את שני המנהגים ביש ויש‪ ,‬וסיים ביש אומרים‬ ‫להדליק ואח ״כ לברך קיי״ל הכלל יש אומרים ויש אומרים הלכה‬ ‫כי״א בתרא גם בדברי הרמ״א‪ ,‬כמ״ש בשואל ונשאל הנ״ל‬ ‫ובחיבור יד סופר הנ״ל‪ .‬ואכמ״ל‪.‬‬ ‫ואתה תחזה שמרן בהלכות נט״י )סימן קנ״ח סעיף י״א( נטה קו‬ ‫מדברי הרמב״ם שפסק בהלכות ברכות )פרק ו׳ הלכה ב׳( שמברך‬ ‫קודם הנטילה‪ ,‬ופסק בשלחנו הטהור לברך אחר הנטילה‪ ,‬וא״כ‬ ‫יוצא שאין דעת מרן בכל מקום מברך עובר לעשייתן‪ .‬ודו״ק‪.‬‬ ‫ומ״ש ביחוה דעת ח״ב )סימן ל״ג( וז״ל‪ :‬ושמעתי מפי מגידי אמת‪,‬‬ ‫שהגאון המפורסם רבי איסר זלמן מלצר זצ״ל‪ ,‬הורה להלכה‬ ‫ולמעשה לרעייתו הרבנית ולבני ביתו לברך קודם הדלקת הנרות‬ ‫בערב שבת‪ .‬עכ״ל‪ .‬הנה אין ראיה כלל מהגאון רבי איסר זלמן‬ ‫מלצר זצ״ל‪ ,‬כיון שהוא נהג בכל המצוות לברכם עובר לעשייתן‪,‬‬ ‫וכן נהג גם בנטילת ידים וגם בהדלקת נרות בערב שבת‪ ,‬וכמובא‬ ‫בספר בדרך עץ החיים חלק ב׳)עמי ‪.(410‬‬ ‫והנה מ ק הראש״ל הגרע״י שליט״א בשו״ת יחוה דעת ח״ב‬ ‫)סימן ל״ג( ובהליכות עולם ח״ג >עמ׳ מ״ג( כתב שרבותינו האחרונים‬ ‫העידו בגדלם שהמנהג כדעת מרן לברך ואח ״כ להדליק וציין כמה‬ ‫ספרים‪ .‬ע״ש‪ .‬ובאמת אף אחד מהם לא כתב מה המנהג מלבד‬ ‫ספר שתילי זיתים שהעיד שכך מנהג תימן‪ ,‬ואין ללמוד ממנהגם‬ ‫‪40‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫לשאר עדות הספרדים‪ ,‬כי בהרבה דברים נוהגים הם אחרת‬ ‫מהספרדים‪ ,‬והם אזלי בכל דוכתי בתר הרמב״ם‪ ,‬וגם התמנים‬ ‫בחלק מקומותם למושבותם נהגו להדליק ואח ״כ לברך וכ״כ בזית‬ ‫רענן על שתילי זיתים )סימן רס״ג ס״ק י״א( וז״ל‪ :‬ומיהו שמעתי דיש‬ ‫מקומות מעטים אצלנו ]התימנים[ שנהגו כדעת הרמ״א‪ .‬עכ״ל‪ .‬וכן‬ ‫כתב רבי יצחק רצאבי שליט״א בקיצש״ע שלו)סימן נ״ז סעיף ז׳ הערה‬ ‫כ״ח( שיש מי ששינו את המנהג ע״פ הגהת הרמ״א‪ .‬וכמ״ש בשו״ת‬ ‫אדני פז ח״ב )סימן ל׳(‪ .‬ע״ש‪ .‬וכנראה שהיו בזה כמה מנהגים‬ ‫בתימן‪.‬‬ ‫ותבט עיני בשורי בשו״ת חמדה גנוזה הנ״ל )אות ז׳( שכתב‬ ‫להשיג על דברי הראש״ל הגרי״ע שליט״א בשו״ת יבי״א ח״ב‬ ‫)סימן ט״ז אות ו׳( _שאין לנו לנהוג כאיזה מקומות של רבני אשכנז‬ ‫אשר גם הם מודים שאין זה מעיקר דינא אלא שכבר נהגו‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫וכתב שם שאין זה איזה מקומות באשכנז אלא זהו מנהג שכל‬ ‫יהודי ‪-px‬המערב)המגרב( שמהוים חלק גדול מהיהדות הספרדית‬ ‫ושהיו בה גאוני עולם עוד מלפני ראש הפוסקים הרי״ף‪ ,‬וגם בעיר‬ ‫בגדד שבבבל יש שנוהגות להדליק קודם‪ ,‬ויש שנוהגות להדליק‬ ‫ולברך כאחד‪ ,‬נמצא שאין זה מנהג של איזה מקומות של רבני‬ ‫אשכנז‪ .‬גם מה שכתב שאין זה מעיקר דינא אלא שכבר נהגו‪ ,‬תמה‬ ‫עליו שהרי עיקר הברכה על הדלקת הנר אינו אלא מנהג וכפי‬ ‫שהזכיר שם בראשית דבריו‪ ,‬וא״ב מה שהספרדים נוהגים לברך‬ ‫לפני ההדלקה אינו אלא מנהג‪ ,‬ושניהם לא מעיקר הדין‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫איברא דיש להעיר עוד על דברי הליכות עולם הנ״ל שכתב‬ ‫שראינו לרבותינו הספרדים שהעידו בגדלם על המנהג שהוא דעת‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪41‬‬ ‫מרן לברך ואח״כ להדליק‪ .‬עכ״ד‪ .‬ובמחילה מכבודו שראינו בדברי‬ ‫האחרונים הספרדים ההיפך‪ ,‬שהעידו בגדלם על המנהג להדליק‬ ‫ואח״כ לברך‪ .‬וכמו שהביא הרה״ג רבי יעקב חיים סופר שליט״א‬ ‫בחיבוריו יד סופר ח״א)סימן פ״ח( ובספרו זכות יצחק ח״ב)סימן נ״ט‬ ‫סעיף ח׳( ובספרו מאמר יעקב )סימן כ״ב סעיף ב׳( רשימת פוסקים‬ ‫ראשונים כמלאכים עד אחרוני אחרונים‪ ,‬מפוסקי הספרדים‪ ,‬שנהגו‬ ‫נשותיהם להדליק ואח״כ לברך‪ ,‬ומצא בספר הנייר לאותו קדמון‬ ‫עלום שם‪ ,‬מבעלי התוספות בהלכות שבת )דיני הדלקה והטמנה דף‬ ‫מ״‪ 0‬שכה כתוב שם‪ :‬הנשים שלנו שנהגו שלא לברך על נר שבת‬ ‫עד אחר שהדליקה פתילה האחרונה‪ ,‬הדין עמהם וכשר הדבר‬ ‫בעיני האלקים‪ .‬עכ״ד‪ .‬וכ״כ מרן החיד״א בספרו מחזיק ברכה)סימן‬ ‫דס״ג אות ‪ n‬וכ״כ רבי אליעזר פאפו בספרו חסד לאלפים )או״ח סימן‬ ‫רס״ג אות ‪ o‬וכ״כ רבי מסעוד רקח בספרו מעשה רוקח על הרמב״ם‬ ‫)הלכות שבת פ״ה דקנ״ו ע״א( וכ״כ רבי חיים פלאג׳י בהגדה של פסח‬ ‫חיים לראש )דיני הטבת נרות אות ג׳ ד״ל ע״ב( ורבי אברהם חמוי בספרו‬ ‫בית הבחירה )דיני הדלקת הנר דיו״ט אות ט׳(‪ .‬וכן המנהג בבבל וכמ״ש‬ ‫הגרנ״א דנגור בספרו גדולות א ל י ש ע ) ס י מ ן רס״ג אות י״‪ 0‬ורבינו יוסף‬ ‫חיים בספרו בן איש חי ש״ב )פרשת ‪ m‬אות ח׳( והגאון רבי יעקב‬ ‫חיים סופר בספרו כף החיים )סימן רס״ג ס״ק ל״ד( וכן המנהג במרוקו‬ ‫וכמ״ש הרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )שבת(‬ ‫וכן העיד הרה״ג רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן ח״ב‬ ‫)חאו״ח סימן ע״ב אות ב׳(‪ .‬וכן המנהג בג׳רבא וכמ״ש רבי זקן משה‬ ‫מאזוז בספרו שפתי צדיק )דיני ק‪T‬וש דכ״ג ע״ב( ורבי משה כלפון‬ ‫הכהן בשו״ת שואל ונשאל ח״ב )סימן נ״ח( ובספרו ברית כהונה‬ ‫)או״ח מערכת ש׳ אות ב׳(‪ .‬וכ״כ הרה״ג רבי בן ציון אבא שאול זצ״ל‬ ‫‪42‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫בספרו אור לציוץ ח״ב )פי״ח סימן ג׳( והרשימה עוד ארוכה‪,‬‬ ‫ואכמ״ל‪ .‬ועכ״פ אתה תחזה שכל חכמי הספרדים כתבו שהנשים‬ ‫ידליקו קודם נרות שבת ואח״ב תברכנה‪ ,‬ואף שכולם ראו את דברי‬ ‫הרמב״ם שכתב קודם לברך ואח״כ להדליק‪ .‬ואשרי תבחר ותקרב‪.‬‬ ‫עוד רגע אדבר‪ ,‬אודות מש״כ כת״ר להתנות פ״א בשנה שאינה‬ ‫מקבלת שבת בברכה רק אחר ההדלקה‪ ,‬וכבר העיר בשו״ת חמדה‬ ‫גנוזה הנ״ל )סעיף י״ב( על הראש״ל הגרי״ע וז״ל‪ :‬ודבריו תמוהים‬ ‫שאם אתה אומר שבעצם הברכה להדליק מגלה דעתה שאינה‬ ‫רוצה לקבל שבת עד שתדליק‪ ,‬ממילא אינו ‪ pra‬למקום צורך‬ ‫שיהיה מותר להתנות כי לא שייך קבלה בברכת ההדלקה מעיקרא‪,‬‬ ‫והמג״א כתב דבריו על המנהג שהמדלקת שבת בהדלקה‪ ,‬אם לא‬ ‫שתתנה וע״ז קאמר ונ״ל דאין להתנות כ״א לצורך‪ .‬גם המג״א לא‬ ‫אמר לכ״ע‪ ,‬אלא ונ״ל‪ ,‬ועוד מה יענה למנהג הגאונים שנהגו‬ ‫להדליק ואח״כ לברך מחשש אסור דשבת והרי הברכה עצמה הוי‬ ‫תנאי‪ ,‬ורה״ג סובר דמהני תנאי‪ .‬ונלע״ד ליישב שהסוברים דברכה‬ ‫הוי קבלה סוברים שמן הדין צריך להדליק ואח״כ לברך משום‬ ‫דבברכה יש שני צדדים‪ ,‬מצד ההכנה לברכה והברכה הוי קבלת‬ ‫שבת‪ ,‬ומצד שמברך להדליק הוי גילוי דעת שעדיין אינו רוצה‬ ‫לקבל שבת‪ ,‬ולצאת ידי ספק חלול שבת תקנו להדליק ואח ״כ‬ ‫לברך‪ ,‬והוי כאלו קבעו שהברכה הוי קבלה‪ ,‬והמברך קודם‬ ‫ההדלקה אע״פ שאמר להדליק בטלה דעתו אצל חכמים ואסור‬ ‫להדליק‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ועיני תחזינה מישרים למש״כ הרה״ג רבי יעקב חיים סופר‬ ‫שליט״א בספרו זכות יצחק הנ״ל‪ ,‬כי אץ לטעון שיש חשש ברכה‬ ‫‪43‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫לבטלה באשה המברכת אחר ההדלקה מכמה טעמי תריצי דמלבד‬ ‫שכך היה המנהג הפשוט וכנ״ל‪ ,‬הרי שיש כאן בנידון זה ספיקות‬ ‫הרבה‪ ,‬ספק כבעל הלכות גדולות שדעתו להדליק ואח ״כ לברך‪,‬‬ ‫ואף אם תמצי לומר כחולקים על בה״ג‪ ,‬ספק כסברת האור זרוע‬ ‫דבעלמא אפשר לברך אחר עשיית המצוה‪ ,‬ספק כרבינו הפרי חדש‬ ‫ורבים דעימיה דכל שמברך על המצוה אחר עשייתה תוך כדי‬ ‫ד י ב ו ר אף להרמב״ם שפיר דמי‪ ,‬ואף אם תמצי לומר כתבואות‬ ‫שור ודעימיה החולקים על הפרי חדש וסבירא להו דלא מהני‬ ‫לברך אחר עשיית המצוה אף תוך כדי דיבור ספק כסברת המג״א‬ ‫)סימן רס״ג( ודעימיה דאפשר לברך כל זמן שהנר דולק דחשיב‬ ‫מצוה נמשכת‪ ,‬וא״כ בריבוי הספקות‪ ,‬וספקי הספקות תו לא מקרי‬ ‫ברכה לבטלה ח״ו שהרי כבר ידעת שכל המברך כשיש ספק‬ ‫ספיקא בברכות לא נחשבת ברכתו ברכה לבטלה ח״ו‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫המורם מכל האמור‪ :‬מנהג נשות הספרדים ועדות המזרח לברך‬ ‫על הדלקת נרות שבת אחר הדלקת הנרות‪ ,‬וכדי שיהיה עובר‬ ‫לעשייתן מכסות עיניהן ומברכות ומיד אחר הברכה מגלות עיניהן‪.‬‬ ‫ובתר החתימה הנני מברך את כת״ר בברכת ״אורך ימים ושנות‬ ‫חיים ושלום יוסיפו לך״ מתוך רפואה שלימה ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫בברכת התורה‪,‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫‪44‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן ו׳‬ ‫ברכה על הדלקת נרות יו״ט קודם ההדלקה או אחר‬ ‫ההדלקה‬ ‫ראה ראיתי בסידור עוד אבינו חי)מועדים(‪ ,‬שכתב בשם רבי יעקב‬ ‫רקח זצ״ל בספרו שלחן לחם הפנים )כת״י(‪ ,‬שגם בנרות יו״ט כמו‬ ‫בנרות שבת יברכו אחר ההדלקה‪ .‬ע״כ‪ .‬והנה אין בידי ספר שלחן‬ ‫לחם הפנים הנ״ל כדי לעיין בו הואיל והוא עדיין בכתובים וטרם‬ ‫ראה אור‪ .‬אולם מבואר בפוסקים שבהדלקת נרות שבת קודם‬ ‫ידליקו ואח״כ יברכו‪ ,‬ובנרות יום טוב יברכו ואח״ב ידליקו‪ ,‬דהא‬ ‫כל הטעם שמדליקים קודם בנרות שבת‪ ,‬משום שנראה שקבלו‬ ‫שבת בברכה ואסור שוב להדליק‪ ,‬אבל ביו״ט לא שייך טעם זה‪,‬‬ ‫שהרי מותר להדליק ביו״ט ע״י העברה מנר דלוק‪.‬‬ ‫וכן הסכימו הפוסקים כסברת אשתו של הפרישה‪ ,‬שהובאה‬ ‫בהקדמת בן הפרישה לטור או״ח‪ ,‬שיש לחלק בין שבת ויו״ט‪,‬‬ ‫שביו״ט המותר בהדלקה תהיה הברכה עובר לעשייתן‪ ,‬ודלא‬ ‫כהמג״א )סימן רס״ג ס״ק י״ב( שדחה סברא זו‪ ,‬וכתב אבל אין חכמה‬ ‫לאשה אלא בפלך דלא חלקו חכמים בין שבת ליו״ט‪ .‬והסכימו‬ ‫האחרונים לדברי הרבנית‪ ,‬שהיא אשה אשר נשאה לבה בחכמה‪.‬‬ ‫וכמו שכתב בדגול מרבבה שם‪ ,‬ומרן החיד״א במחזיק ברכה שם‬ ‫)אות ד׳( ובשערי תשובה שם‪ .‬וכן פסק בבן איש ח י ) ש נ ה שניה פרשת‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪45‬‬ ‫נח אות י׳(‪ .‬ע״ש‪ .‬וכ״ב רבי רפאל ברוך טולדאנו בקיצוש״ע‬ ‫קל״ד סעיף כ״ח( ובשו״ת תורת יקותיאל )סימן ס״א( ובספר פתחא‬ ‫זוטא )סימן י״ג( וכ״כ בספר גאולי כ ה ו נ ה ) מ ע ר כ ת שבת אות ב׳( שביו״ט‬ ‫המנהג לברך קודם ההדלקה‪ ,‬מלבד ערב כיפור שמדליק ואח״כ‬ ‫מברך כמו השבת דטעם אחד להם‪ .‬ע״כ‪ .‬וכ״כ בשו״ת אור לציון‬ ‫חלק ב ׳ ) פ ר ק י״ח סימן ג׳ בהערות שם(‪ .‬וכ״כ רבי יוסף שרביט שליט״א‬ ‫בשו״ת אורחות יושר חלק ג ׳ ) ח א ו ״ ח סימן כ״ח( וכ״כ הגר״א חפוטא‬ ‫שליטי׳א בשו״ת מענה לשון חלק ד ׳ ) ח א ו ״ ח סוף סימן נ״ז( שבהדלקת‬ ‫נרות יו״ט יש לברך לפני ההדלקה‪.‬‬ ‫)סימן‬ ‫אולם ראיתי גם לרבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם‬ ‫)מנהגי שבת סעיף ז׳( שכתב וז״ל‪ :‬אמותינו נהגו לברך על נרות שבת‬ ‫ושל יו״ט )משום לא פלוג( אחר ההדלקה‪ .‬עכ״ד‪ .‬וכנראה דתרי‬ ‫מנהגים הן‪ ,‬דיש נוהגים ביו״ט לברך ואח״כ להדליק‪ ,‬ויש נוהגים‬ ‫להדליק ואח ״כ לברך‪.‬‬ ‫‪46‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן ז׳‬ ‫הטמנת שקית מלאה אורז או בשר בער״ש בתוך‬ ‫קדרת החמין‬ ‫כ״ז תמוז התשס״ב‬ ‫לכבוד הרב אביאל חדאד שליט״א‬ ‫שלום וברכה‪,‬‬ ‫ראיתי את ספרו היקר‪ ,‬ישיב משה‪ ,‬ובו כתב ליישב את כל‬ ‫הקושיות שהקשו על רבו‪ ,‬מורנו הגאון המופלא‪ ,‬רבי משה לוי‬ ‫זצ״ל‪ ,‬ונהנתי מאוד מהספר‪ ,‬כולו אמרות טהורות‪ ,‬וכבודו גילה‬ ‫בקיאות בש״ם ופוסקים‪ .‬ויהי רצון שכן ימשיך לחבר ספרים‬ ‫וחיבורים‪ ,‬ולהיות כאחד הגדולים‪.‬‬ ‫והנה היום אבוא העיר׳ה אני הדל‪ ,‬על דבר אחד מדברי הרה ״ג‬ ‫רבי משה לוי זצ״ל‪ ,‬שכתב בספרו מנוחת אהבה חלק א׳)פרק ג׳‬ ‫סעיף כ״ ז( וז״ל‪ :‬אסור לתת אורז או גרעיני חיטה מבושלים או‬ ‫מאכל הנקרא ׳׳׳קיגל״ בלשון אשכנז בתוך שקית ניילון או בעטיפת‬ ‫נייר כסף‪ ,‬ולהכניסם בתוך תבשיל החמין‪ ,‬שהואיל והם נמצאים‬ ‫בשקית ניילון או עטופים בנייר כסף‪ ,‬לכן אינם נחשבים חלק‬ ‫מתבשיל החמין‪ ,‬ואסור להטמינם אפילו בערב שבת בתבשיל‬ ‫החמין הואיל ועומד על האש ומוסיף הבל בהם‪ .‬עכ״ד‪ .‬ובמקורות‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪47‬‬ ‫להלכה‪ ,‬מי מנוחות‪ ,‬כתב שמקור הלכה זו מערוך השלחן‬ ‫ת״ח סעיף ג׳(‪ ,‬ומשו״ת שבט הלוי חלק ג ׳ ) ס י מ ן מ״ז(‪ ,‬שפסק לאסור‬ ‫להטמין קוגל עטוף בנייר כסף בתוך קדרת חמין‪.‬‬ ‫)סימן‬ ‫והמעיין ישר יחזו פנימו‪ ,‬שלא ערוך השלחן ולא שו״ת שבט‬ ‫הלוי הנ״ל אסרו הדבר‪ ,‬כי הנה בערוך השלחן הנ״ל כתב שודאי‬ ‫טוב יותר שלא לעשות כן‪ ,‬ויש סמך לנוהגים כן ע״פ הרא״ש‬ ‫ש ה ק ד י ר ה היתה קודם בתנור ומטעם מחובר‪ .‬וגם בשו״ת שבט‬ ‫הלוי הנזכר אנכ׳י הרוא׳ה‪ ,‬שלא פסק לאסור לשים קוגל בנייר‬ ‫כסף‪ ,‬אלא כתב שהחזון איש בסימן ל״ז אות ל״ב כותב להתיר‬ ‫ה ט מ נ ת כלי בתוך כלי‪ ,‬והסכמת אבותינו ורבותינו היה כהט״ז‬ ‫להחמיר בזה‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ועל כן נוראות נפלאתי על הרב המחבר זצ״ל‪ ,‬שסתם לאסור‪,‬‬ ‫למרות שבערוך השלחן כתב ״טוב יותר״‪ ,‬ואין דעתו לאסור איסר‪,‬‬ ‫וכן בשו״ת שבט הלוי הנזכר לא אסר‪ ,‬והביא מנהג המתירים‪.‬‬ ‫ילענ״ד נראה שמטרת השקית רק כדי להפריד בין התבשיל לאורז‬ ‫או הקוגל וכדומה לבלתי היות שם ערוב‪ ,‬ואין זה נקרא הטמנה‬ ‫כלל‪ .‬וכן השיבני להתיר הרה״ג רבי אביגדור נבנצל שליט״א‪ ,‬רב‬ ‫העיר העתיקה בירושלים‪ ,‬בשם רבו הגרש״ז אוירבך זצ״ל‪,‬‬ ‫שרוצים לאכול האורז גם עם מאכלי חלב וגם עם מאכלי בשר‪,‬‬ ‫יעל כן מפרידים את האות מהתבשיל ע״י שקית‪ ,‬ויש לצרף את‬ ‫דעת החזו״א שאין הטמנה כלי בתוך כלי‪ ,‬וכ״כ הגרש״ז זצ״ל‬ ‫בשו״ת מנחת שלמה חלק ב ׳ ) ס י מ ן ל״ד סעיף ז׳(‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ובשו״ת אור לציץ חלק ב ׳ ) פ ר ק י״ז שאלה י״ג< נשאל בזה האם‬ ‫מותר לתת בערב שבת שקית שיש בה אורז לתוך חמין‪ ,‬וכתב‬ ‫‪48‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫להתיר ע״פ ש״ע )סימן שי״ח סעיף ד׳( שאין דין הטמנה אוכל בתוך‬ ‫אוכל‪ ,‬והשקית אינה עשויה לשם הטמנה‪ ,‬אלא כדי שלא יתערבבו‬ ‫"המאכלים‪ ,‬ועוד כתב להתיר ע״פ החזון איש)סימן ל״ז ס״ק י״ג( שאין‬ ‫איסור להכניס קדירה לתוך קדירה משום הטמנה‪ ,‬וע״כ יש להתיר‬ ‫בזה‪ ,‬כיון שנחשב כלי בתוך כלי‪.‬‬ ‫וכן ראיתי בספר שמירת שבת כהלכתה חלק‬ ‫שכתב להתיר לשים שקית בד עם אורז‪ ,‬ואין בזה משום הטמנה‪,‬‬ ‫ובהערה רמ״ב כתב לחלק שיש להתיר בשקית בד שעובר המשקין‬ ‫דרכה‪ ,‬לשקית ניילון דאסור‪ ,‬ובמילואים לספר שמירת שבת‬ ‫כהלכתה )שם< כתב בשם הגרש״ז אוירבך זצ״ל שמותר בכל ענין‪,‬‬ ‫כיון שהמרק והפשטיד״א צריכים שניהם להאש שתחתיהם‪ ,‬הרי‬ ‫זה חשיב שני מיני אוכלין שמתחממים כל השבת‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫ב ׳ ) פ ר ק מ״ב סימן ס״ג(‬ ‫אחר הדברים האלה‪ ,‬ראיתי בספר ויען שמואל חלק ג׳‪ ,‬בו‬ ‫הופיעו כמה מתשובותיו של הרה״ג רבי משה לוי זצ״ל‪ ,‬ושם‬ ‫נשאל )בסימן ב׳( אודות מנהג יוצאי מרוקו הי״ו לתת שקית ניילון‬ ‫ובה אורז או חיטים בתוך סיר החמין של שבת העומד על גבי‬ ‫האש‪ ,‬וכתב שם שאם עושים נקבים בשקית אפשר להקל‪ ,‬שאז‬ ‫הרוטב נכנס פנימה ומתערב עם המאכל הנמצא בשקית‪ ,‬והוי ליה‬ ‫כבישול דבר אחד‪ ,‬ועוד כתב שם שהמנהג הקדום במרוקו לעשות‬ ‫כן בשקית בד שהמרק נכנס דרכה‪ .‬ע״כ‪ .‬ובמחילת כת״ר‪ .‬ואחר‬ ‫הקיד׳ה חמש מאות‪ .‬ממעלת הרה״ג זצ״ל‪ .‬אני עני שאלתי את פי‬ ‫הזקנים ואת אמי מורתי תחי׳ כיצד היה המנהג במרוקו‪ ,‬ואמרו לי‬ ‫שהיו מניחים בד שאין חודר בו הרוטב כמו בד בריזנט‪ ,‬והיו‬ ‫שמים השקית בד‪ ,‬עמוק בתוך הסיר כדי שיתבשל היטב‪ .‬ושמעתי‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪49‬‬ ‫מפי ידידי‪ ,‬ר׳ יהודה עמאר הי״ו‪ ,‬בשם אביו הרה״ג רבי שלמה‬ ‫עמאר שליט״א‪ ,‬שהיו מקומות במרוקו‪ ,‬שהיו שמים בקבוק בתוך‬ ‫סיר החמין‪ ,‬ובו מטמינים האורז וכוי‪ .‬וכן שוא׳ל הלכתי לביתו של‬ ‫הרה״ג רבי שלום משאש שליט״א ]זצ״ל[ ושאלתי את פיו האם‬ ‫מותר לעשות כן‪ ,‬או יש איסור בדבר משום הטמנה‪ ,‬ואמר לי‬ ‫שמנהגינו להתיר בשופי‪.‬‬ ‫ומצאתי בחפיש׳ה לרבנו ומורינו הראש״ל רבינו עובדיה יוסף‬ ‫שליט״א בספרו הליכות עולם חלק ד׳ )פרשת בא סימן י״ג( שכתב‬ ‫להתיר לתת בערב שבת שקית מלאה אורז ובשר בתוך קדרת‬ ‫ה ח מ י ן ‪ ,‬ואין לחוש בזה לאיסור הטמנה בדבר המוסיף הבל‪,‬‬ ‫ובפרט שאין השקית נעשית להטמנה‪ ,‬אלא כדי שלא יתערב מה‬ ‫שבתוכה עם החמין‪ .‬ובהערות כתב בשם החזו״א ובצירוף מ״ש‬ ‫הרמ״א)סימן רנ״ז סעיף ז׳( שכל שהוא חי לגמרי‪ ,‬או מבושל כל צרכו‬ ‫מותר בשיהוי‪ ,‬וכאן האורז מבושל כל צרכו מערב שבת‪ .‬וכן הביא‬ ‫דברי האור לציון להתיר‪ ,‬וכן כתב בשו״ת מעשה ניסים להרה״ג‬ ‫ניסים הכהן נר״ו ושם )סימן קס״ג( כתב שכן המנהג להניח מבעוד‬ ‫יום שקית מלאה אורז וקציצות בשר בתוך קדרת חמין‪ ,‬מטעם‬ ‫שהשקית אינה לצורך הטמנה‪ ,‬אלא שלא יתערב התבשיל‪ ,‬והרה״ג‬ ‫משה לוי זצ״ל השיב לו שם להחמיר‪ .‬וסיים הרב בהליכות עולם‬ ‫)שם( ומ״מ נ״ל שכיון וכבר נהגו כן יש להסתמך על דברי‬ ‫הפוסקים הנ״ל והחזו״א‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫על כן יש לנוהגים כן על מה שיסמוכו‪ ,‬וכן דעת הרה״ג משה לוי‬ ‫זצ״ל‪ ,‬כמובא בספר ויען שמואל )שם( ומשם בארה‪.‬‬ ‫סוף דבר‪ :‬מותר מן הדין לשים שקית מערב שבת בתוך סיר‬ ‫‪50‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫החמין ולמלאות אותה אורז וכדומה‪ ,‬ואין בזה משום הטמנה‪,‬‬ ‫הואיל ואין השקית נעשית להטמנה‪ ,‬אלא כדי שלא יתערב האוכל‬ ‫בחמין‪.‬‬ ‫והנני מברך את כבודו‪ ,‬שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה‪,‬‬ ‫ולהמשיך לזכות הרבים‪ ,‬בספרים רבים‪ ,‬ויזכה ללמוד וללמד‬ ‫לשמור ולעשות ולקיים‪.‬‬ ‫בברכה‪,‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫‪51‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן ח‬ ‫‪,‬‬ ‫מנהגינו שלא לעמוד בקדיש וברכו של ערב שבת‪,‬‬ ‫והמתפלל במקום שנוהגים לעמוד מה יעשה ־ תשובת‬ ‫הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א‪.‬‬ ‫כ׳ באב הרחמן התשס״ג‬ ‫כבוד מעלת הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א‪,‬‬ ‫ראש כולל הרמב״ם פתח תיקוה‬ ‫שלום וברכה‪,‬‬ ‫ראיתי בפירושו אשל אברהם על מסכת דרך א ח זוטא )פרק‬ ‫חמישי( על המאמר ולא יהא יושב בין העומדים ולא עומד בין‬ ‫היושבים‪ ,‬שכתב כת״ר ה״ל‪ :‬כולם עומדים גם אתה תעמוד‪,‬‬ ‫למשל כולם עומדים בקדיש‪ ,‬אמנם הוא ספרדי‪ ,‬והוא יודע שלא‬ ‫צריכים לעמוד אבל כולם עומדים‪ ,‬והוא יושב בין העומדים‪ .‬או‬ ‫כאלה שעומדים בקריאת התורה‪ ,‬להלכה לא עומדים אבל אם‬ ‫כולם עומדים אתה אל תפגין שאתה יושב‪ .‬או שכולם יושבים‬ ‫יאתה פתאום עומד מה זה משונה‪ .‬עכ״ד כת״ר‪.‬‬ ‫וידוע כי מנהגינו שלא לעמוד בקדיש וברכו של ערב שבת‪,‬‬ ‫ומ״ש הרה ״ג רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן ח ״ג‬ ‫)חאו׳׳ח סימן ע״ח<‪ ,‬אולם דעת הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט״א‬ ‫‪52‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫בשו״ת יחוה דעת ח ״ג)סימן ד׳( שיש לעמוד בקדיש וברכו של ערב‬ ‫שבת על פי האר״י ז״ל‪ .‬ונפשי לשאו׳ל הגיעה אודות בית כנסת‬ ‫אחת שמתפללים בה כמה עדות‪ ,‬וחלקם יושבים וחלקם עומדים‬ ‫בקדיש וברכו של ער״ש‪ ,‬וכן בעשרת הדברות חלק עומדים ע״פ‬ ‫מנהגינו כמ״ש בשו״ת שמש ומגן ח״א )סימן נ״ז( וכן כתבו כל‬ ‫חכמי צפון אפריקה‪ ,‬וחלק יושבים ע״פ מש״כ הגאון רבינו‬ ‫עובדיה יוסף שליט״א שיש לישב בעשרת הדברות‪.‬‬ ‫ועל כן באתי לשאול מכת״ר כדת מה לעשות‪ ,‬ונתת לי מהלכים‬ ‫בין העומדים ובין היושבים האלה‪.‬‬ ‫וברכתי לכת״ר יהי רצון וחפץ ה׳ בידו יצלח להמשיך להגדיל‬ ‫תורה ולהאדירה‪.‬‬ ‫בברכת התורה‪,‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫וזו תשובתו הרמתה של הרה״ג שליט״א ממוצאי ט׳ באב‪ ,‬זמן‬ ‫הנחמה התשס״ג‪:‬‬ ‫לכבוד הרב כפיר ברוך מבורך דדון יצ״ו‬ ‫שלום וב״ר‬ ‫באשר לשאלתך‪ ,‬היא שאלה במקומה‪ ,‬והנה א ם כולם‬ ‫עומדים גם הוא צריך לעמוד‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬וזה לא מפאת‬ ‫ההלכה של לא תתגודדו מ א ח ר שידוע שיש מנהגי עדות וכל‬ ‫א ח ד כמנהגו ולא בא לחלוק על הצבור‪ ,‬ובפרט שיש פוסקים‬ ‫שכל זה הוא ר ק לגבי בתי דין שלא יהיה זה אומר בכה וזה‬ ‫‪53‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫אומר בכה‪ ,‬וכדברי הגמרא ביבמות י״ד‪ .‬וכפסק הרמב״ם‬ ‫בפי׳יב מהלכות עכו״ם הי׳׳ד‪ .‬אבל כל המדובר כאן מהלכות‬ ‫דרך ארץ שלא ישב בין העומדים ולא יעמוד בין היושבים‪ .‬ואם‬ ‫חלקם עומדים וחלקם יושבים יעשה כרצונו וכמנהגו‪.‬‬ ‫ולגבי ליל שב״ק עדיף לעשות לפי האר״י ז״ל לעמוד בקדיש‬ ‫וברכו‪ ,‬ואם יש בית כנסת עומדים שיעמוד אבל אם כולם‬ ‫יושבים ישב עמהם מצד הדרך ארץ וכאמור ואכמ״ל‪.‬‬ ‫תצליח להיות ממזכי הרבים אכי״ר‪.‬‬ ‫בברכת התורה‪,‬‬ ‫א‪ .‬חפוטא‪.‬‬ ‫‪54‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן ט׳‬ ‫אמירת תיבות ״יום הששי״ לפני ברכת מעין שבע‬ ‫מר חשדן התשס״ד‬ ‫ראיתי מה שנוהגים אצל חלק מיוצאי צפון אפריקה‪ ,‬לפתוח‬ ‫באמירת התיבות ״יום הששי״ קודם ברכת מעין שבע‪ ,‬ומצאתי‬ ‫בחפיש׳ה סנגורין למנהג‪ .‬ויצא הראשון הוא הרה״ג רבי דוד‬ ‫עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )מנהגי שבת אות י״א( וז״ל‪ :‬בענין‬ ‫״יום הששי״ שנהגו הש״ץ והקהל לאומרו קודם ויכלו שלפני‬ ‫ברכת מעין שבע במעריב ליל שבת‪ ,‬לפום שעתא לא מצאתי מקור‬ ‫בספרי הפוסקים אשר לי‪ ,‬וכולם כותבים להגיד יום הששי רק‬ ‫קודם ויכלו שלפני הקידוש בבית‪ ,‬והטעם להשלים ע״ב תיבות‬ ‫כנגד שם ע״ב שהוא צירוף שם הוי״ה ברוך הוא‪ ,‬וכמו שכ״כ הרב‬ ‫ערוך השלחן האשכנזי בסימן רע״א ס״ק כ״ו‪ ,‬והרב נתיבי עם‬ ‫סימן רס״ח בשם השלמי ציבור‪ ,‬יש אומרים הויכלו שלאחר‬ ‫העמידה יום הששי‪ ,‬וטעות הוא בידם‪ ,‬שדוקא בקידוש אומרים כן‬ ‫בכדי להשלים ע״ב תיבות‪ ,‬וכ״כ לפסק הלכה הכפה״ח סימן רס״ח‬ ‫אות ל״ז‪ ,‬שכן נראה מדברי הטור‪ .‬והנה רבינו הרמ״א בסימן רע״א‬ ‫ס״י כתב שמתחילין)הקידוש( עומדין קצת לכבוד השם‪ ,‬כי מתחילין‬ ‫יום הששי ויכלו השמים ונרמז השם בר״ת‪ .‬ונראה שהטעם הזה‬ ‫שנמצא שהשם בר״ת הוא טעם נפרד מטעם השלמת שם ע״ב‪ .‬וכן‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪55‬‬ ‫נראה מדברי הרב יסודי ישורון ח״ג מערכת קידוש דף רמ״ג שהם‬ ‫שני טעמים נפרדים‪ .‬ולפ״ז נלע״ד שנשתרבב המנהג לומר יום‬ ‫הששי גם בויכלו שקודם ברכה מעין שבע‪ ,‬כדי להשלים את השם‬ ‫בר״ת כמ״ש רבינו הרמ״א‪ .‬גם בסידורים שהיו נהוגים להתפלל‬ ‫בהם‪ ,‬ראה דפוס ליוורנו‪ ,‬הדפיסו התיבות יום הששי במוסגר‬ ‫יעו״ש‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫וכן כתב הרה״ג רבי חיים דוד הלוי זצ״ל בשו״ת עשה לך רב‬ ‫ח לק ח׳ >עמ׳ קכ״ח( וז״ל‪ :‬״ויכלו השמים ו ה א ח ״ וגר‪ .‬כך נמצא‬ ‫בכל הסדורים הספרדים ללא ״יום הששי״ לפני ויכלו‪ .‬וכתב‬ ‫השלמי צבור‪ ,‬שהנוהגים לומר ״יום הששי״ לפני ויכלו טועים הם‬ ‫שלא תקנו לאמרו אלא בקידוש בלבד כדי להשלים ע״ב תיבות‬ ‫וכי׳ ע״כ‪ .‬אבל מעיד אנכי ששמעתי מפי חזנים תלמידי חכמים‪ ,‬או‬ ‫שהתפללו בנוכחות ת״ח‪ ,‬שפתחו באמירת‪ ,‬״יום הששי ויכלו‬ ‫ה ש מ י ם וכו׳״‪ ,‬וכך ראיתי נוהגים עד עצם היום הזה‪ .‬ועיין בסדור‬ ‫״כנסת הגדולה״)להר״י צובירי שליט״א נזצ״ל[( שהביא סימוכין למנהג‬ ‫זה‪ ,‬ועכ״פ כך אנו נוהגים לפתוח באמירת ״יום הששי״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫וכך כתב הרה״ג רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן ח״ג‬ ‫)חאי־״ח סימן פ״ה סעיף ב׳( וז״ל‪ :‬צריכים לומר קודם ברכת מעין שבע‬ ‫יום הששי ויכלו השמים וכוי‪ .‬וגם הציבור יענו יום הששי ויכלו‬ ‫ה ש מ י ם ‪ .‬ובפרט שיש שם הוי״ה בראשי תיבות‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫והן אמת שנוסח זה ״יום הששי״ נמצא גם אצל התימנים בספר‬ ‫״תכלאל״‪ .‬וכן המנהג אצלם עד עתה וכמ״ש הרה״ג רבי יצחק‬ ‫ר צ א ב י שליט״א בש״ע המקוצר ח״ב )סימן נ״ח סעיף ז׳(‪.‬‬ ‫‪56‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫ונלע״ד ע״פ דברי הגר״א בביאורו לש״ע‬ ‫שנתן טעם לתוספת התיבות ״יום הששי״ בקידוש‪ ,‬משום דקאי‬ ‫אתוספת שבת‪ .‬כמ״ש בבראשית רבה פרשת בראשית)פרשה ט׳ אות‬ ‫י״‪ 0‬על הפסוק ״ויהי ערב ויהי בקר יום הששי״ אמר רבי י ו ק זו‬ ‫שעה יתירה שמוסיפץ מחול על קדש ובה נגמרה מלאכת העולם‪.‬‬ ‫ולכן מתחילים יום הששי‪ ,‬משום דגם ביום הששי ישנה תוספת‬ ‫שבת‪ .‬ולפי טעם זה גם לפני ברכת מעין שבע יהיה שייך להזכיר‬ ‫את התיבות ״יום הששי״‪.‬‬ ‫)סימן רע״א ס״ק כ״ה(‬ ‫וה׳ יפתח לבנו בתורתו אכי״ר‪.‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪57‬‬ ‫סימן י׳‬ ‫נדכה על דגים וסלטים אחר קידוש ליל שבת לפני נט״י והמוציא‪,‬‬ ‫וכן ברכה על הסימנים בר״ה אחר הקידוש‪.‬‬ ‫ח׳ בכיסלו התשס״ד‬ ‫לכבוד מעלת ידידי‪ .‬זה רעי וזה דודי‪ .‬מושך בקס׳ת סופר‪.‬‬ ‫אשכול הכופר‪ .‬הנותן אמרי שפר‪ .‬ר׳ ברק גבריאל בן ניסן הי״ו‪.‬‬ ‫רוב שלום‪,‬‬ ‫קבלתי מכת״ר עלים לתרופה‪ .‬אשר במאמרו הנפלא דן בחיוב‬ ‫מאה כרכות‪ .‬ולעשות רצונו חפצתי ועתה אענה חלקי גם אני‬ ‫בענין זה‪ ,‬ומעט אוסיפה לך כהנה וכהנה‪ .‬הה החלי בעזר צור‬ ‫גואלי‪.‬‬ ‫נהגו רבים מבני יוצאי צפון אפריקה לברך אחר הקידוש של ליל‬ ‫שבת לפני נט״י והמוציא‪ ,‬על חתיכת דג וסלטים‪ ,‬וכן בליל ראש‬ ‫השנה מברכים על הסימנים מיד אחר הקידוש לפני נט״י‪ .‬וכן‬ ‫בט״ו בשבט שחל בשבת מברכים על הפירות אחר הקידוש לפני‬ ‫נט״י‪ .‬והטעם למנהג כדי להרבות בברכות בשבת ולהשלים מאה‬ ‫ברכות‪.‬‬ ‫והן אמת‪ ,‬שראיתי לרבי משה מלכה זצ״ל בשו״ת מקוה המים‬ ‫חלק ה׳)עמוד ל׳( שכתב שנהג לעשות את הסדר בראש השנה אחר‬ ‫‪58‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫נט״י והמוציא‪ .‬וכ״ב הרה״ג רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש‬ ‫ומגן חלק ד ׳ ) ח א ו ״ ח סימן ע״ב( שמקדים נט״י וברכת המוציא לסדר‬ ‫ראש השנה‪ ,‬כדי לא להכנם לספק ברכה אחרונה‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫וגם הלום ראיתי לרבי יוסף משאש בשו״ת מים חיים חלק א׳‬ ‫)סימן ק״י( שכתב שהנוהגים לאכול דגים אחר הקידוש לפני ברכת‬ ‫המוציא‪ ,‬עוברים על איסור ברכה שאינה צריכה‪ ,‬משום שהדגים‬ ‫הם דברים הבאים מחמת הסעודה שברכת המוציא פוטרתן‪ .‬ואף‬ ‫אם יהיה בנמצא שום פוסק שיתיר‪ ,‬למה לנו להכניס עצמנו בספק‬ ‫איסור ברכה שאינה צריכה כדי להשלים מאה ברכות‪ ,‬הלא עוד‬ ‫יחסרו ברכות רבות‪ .‬ועוד האריך למעניתו לבטל המנהג‪ ,‬הואיל‬ ‫והביא בכנפיו דברים אשר לא טובים מאינשי דלא מעלו‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫וכ״כ שם )םימן״רמ״א( שאין לברך על הסימנים בר״ה קודם נט״י‬ ‫והמוציא‪ ,‬הואיל ונכנסים בספק ברכה אחרונה‪ ,‬ועוד כתב בשם‬ ‫הרה״ג ר׳‪.‬נתן גייאן זצ״ל ‪ ,‬אחד מרבני תלמסאן הראשונים‪,‬‬ ‫שבהיות שיש מחלוקת אם צריך לברך ברכה אחרונה על מיני‬ ‫תרגימא שאכל לפני הסעודה‪ ,‬ואין הכרע בזה לשום צד‪ ,‬אין‬ ‫לאכלם אלא בתוך הסעודה‪ ,‬ושכן נהגו יודעי דת ודין‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ובמחילת הרה״ג זצ״ל‪ ,‬ואחר הקיד׳ה חמש מאות מהדרת גאונו‪,‬‬ ‫אנכי חזון חזון הרבתי לצאת לישע את מנהגינו‪ ,‬מדברי רבותינו‬ ‫חדשים גם ישנים‪.‬‬ ‫כתב באור זרוע ח ״ב )סימן כ״א( שנמצא כתוב בתשובות שהיו‬ ‫מביאים גירמזלי לפני רבנו קלונימוס והזקנים‪ ,‬לפני הסעודה בשבת‪.‬‬ ‫והיו מברכים עליהם בורא מיני מזונות וברכת מעין שלוש‪ ,‬כדי‬ ‫להרבות בברכות ולהשלים מאה ברכות‪ ,‬ואח״כ היו אוכלים לחם‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪59‬‬ ‫ושאר הסעודה‪ .‬ע״ש‪ .‬והביאו הרמ״א בדרכי משה‬ ‫והמגן אברהם )סימן רמ״ט ס״ק ‪ n‬העיר על דבריו הרי אסור לגרום‬ ‫לברכה שאינה צריכה ואיך הביאו לפני הסעודה גירמזלי וברכו‬ ‫עליהם תחילה וסוף‪ .‬ודעת המג״א )סימן רט״ו ס״ק ‪ n‬שאף בשבת‬ ‫אסור לגרום להרבות בברכות‪ ,‬כדי להשלים מאה ברכות‪ ,‬משום‬ ‫שצריך לברך מאה ברכות הצריכות ולא מאה ברכות שאפשר למנוע‬ ‫אמירתן‪ .‬ע״ש‪ .‬ומ״מ ממעשיו של רבינו קלונימוס נראה שסובר‬ ‫ש מ ו ת ר להרבות בברכות כדי להשלים מאה ברכות בשבת‪ .‬וכ״כ‬ ‫בספר הפרדס הגדול )סימן ע׳( שאם רוצה להרבות בברכות מותר‬ ‫לברך על בשר ודגים קודם המוציא‪ .‬ע״ש‪ .‬וכן משמע מדברי‬ ‫הרמב״ם)פ״ז מהלכות תפילה הלכה ט״‪ 0‬שמותר לגרום להרבות בברכות‬ ‫לצורך השלמת מאה ברכות‪ .‬ואף דהסכימו הפוסקים למג״א‪ ,‬שאץ‬ ‫לגרום לברכה שאינה צריכה בשבת כדי להשלים מאה ברכות‪,‬‬ ‫וכמ״ש מהר״ם גאלנטי זצ״ל בתשובה )סימן ל״ח( ובספר הזכרונות‬ ‫הובא בכנה״ג)סימן מ״ו בהגהב״י( והביאם בשו׳׳ת מים חיים הנ״ל‪,‬‬ ‫מ״מ כבר נהגו אבותינו מקדמת דנא כרבנו קלונימוס ודעימיה‪ .‬וכן‬ ‫פסקו רבי חיים בן עטאר בספרו ראשון לציון )יודה דעה דף ק״י(‬ ‫ובערך השלחן)סימן די״א סק״ג( ובשו״ת ויאסוף שלמה)סימן א׳{‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ורבי יצחק חזן זצ״ל בשו״ת יחוה דעת חלק ב׳ >סימן כ״ג<‪ .‬וכ״כ‬ ‫הרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )ברכות סעיף ה׳(‬ ‫ח״ל‪ :‬בשבתות ובחגים היו מרבים להביא בתוך הסעודה מפרי העץ‬ ‫ומפרי האדמה וגם שותים ערק‪ .‬המנהג שלפני הנטילה מברכין על‬ ‫קצת מהן כברכתן ומכוץ לצאת יד״ח על אכילתן ושתייתן בתוך‬ ‫הסעודה‪ ,‬כיון שיש מחלוקת על ברכתן הראשונה אם יברך אם לאו‬ ‫או ילפת בהן הפת בתחילת אכילתן אם לאו‪ ,‬לכן אוכלץ ושותץ‬ ‫)סימן רמ״ט(‪.‬‬ ‫‪60‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫מהן ממקצתן לפני ברכת המוציא ולכוין בברכתן לצאת ידי חובת‬ ‫ברכתן בתוך הסעודה‪ .‬וגם הטעם להשלים המאה ברכות‪ .‬עיין שמח‬ ‫נפש הל׳ דברים הבאים מחמת הסעודה שהביא משם הזכור‬ ‫לאברהם שהיותר נכון שיאכל קודם נט״י מעט וכו׳ ויוצא מכל‬ ‫הפקפוקים‪ ,‬וע״ש שכתב על השתיה שמנהגינו לשתות מעט קודם‬ ‫הסעודה הוא כדין וכהלכה‪ ,‬ע״כ‪ .‬וע״ע בס׳ ישמח לבב לאבא מארי‬ ‫ז״ל אױ<ח סי׳ ד׳ וסי׳ ח׳ ותרוה צמאונך‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ועתה אינה ה׳ לידי סידור כנסת הגדולה חלק ג׳ >דף ס״ג( ושם‬ ‫ראיתי שכן נהגו גם יהודי תימן‪ ,‬דלאחר שמקדשים על הכום‬ ‫בשבתות ובימים טובים‪ ,‬מהדרים לכבד שבת ויו״ט באכילת פירות‬ ‫ומשקאות קודם הסעודה‪ ,‬וגם בר״ה נוהגים לברך על הסימנים‬ ‫קודם נט״י להמוציא‪ .‬והביא דברי מהר״י צלאח בעץ חיים )סדר‬ ‫ערבית לשבת דף קי״א סוף ע״ב( וז״ל‪ :‬אחר הקידוש נהגו לשהות‬ ‫בשתיה ובאכילת פירות‪ ,‬וזהו מכלל העונג לכבוד השבת‪ ,‬והגע‬ ‫עצמך‪ ,‬אם נזדמנו לו אורחים נכבדים כרבי אמי ורב אסי‪ ,‬האם‬ ‫היה נותן להם לחם לאכול מיד‪ ,‬וכי נחש חס ושלום בבטנו של זה‬ ‫שצריך למהר לתת לפניו פת תכף ומיד‪ ,‬בודאי שאין זה מהכבוד‪,‬‬ ‫אלא אם כן יציע לפניהם תחילה מיני מעדנים ופירות‪ ,‬ומ״ש‬ ‫הרמ״א)סימן רע״ג סעיף ב׳( שצריך לאכול אחר הקידוש לאלתר‪ ,‬כבר‬ ‫השיב עליו בספר גינת ורדים )כלל ג׳ סימן כ׳( שאין צריך להקפיד‬ ‫שיהיה תכף ולאלתר‪ .‬עכ״ד‪ .‬וכתב עוד בסידור כנסת הגדולה שם‪,‬‬ ‫דהואיל ועושים הכל במושב אחד‪ ,‬ומיד נוטלים ידים לסעודה‪ ,‬אין‬ ‫כאן שינוי מקום‪ ,‬ולא הפסקה בענין אחר ומתכוונים בברכת המזון‬ ‫לפטור גם את הפירות‪ .‬ע״כ‪ .‬וכיו״ב כתב הרה״ג רבי דוד עובדיה‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪61‬‬ ‫שליט״א בספרו נהגו העם )מנהגי שבת סעיף י ״ ח ע״פ הגינת ורדים‪,‬‬ ‫יאף שמפסיקין הרבה בין קידוש לסעודה שאין לחוש‪ .‬ועוד‬ ‫ד ר ב י ע י ת יין של קידוש אם שותהו כולו המקדש מהני לכל הקהל‬ ‫וחשיכ מקום סעודה לכל הקהל‪ ,‬אף לדידהו דלא שתו כלום‪.‬‬ ‫ע״ש‪.‬‬ ‫ויש עוד לאל מילין‪ ,‬להשיב על דברי שו״ת מים חיים הנ״ל‪,‬‬ ‫שכתב שע״י אכילה קודם הנטילה והמוציא נכנסים לספק ברכה‬ ‫אחרונה‪ ,‬דכבר פסק הרה״ג רבי יצחק חזן זצ״ל בשו״ת יחוה דעת‬ ‫ח״א )חאו״ח סימן כ״ה( שיכול לאכול קודם הסעודה סלטים וכדומה‬ ‫י י כ יל לאכול מהם כל מה שהוא רוצה‪ ,‬וא״צ ברכה אחרונה‬ ‫אחריהם דברכת המזון פוטרתם‪ .‬ע״ש‪ .‬וכן פסק בשו״ת מקוה‬ ‫המים הנ״ל )שם(‪ .‬וכן פסק הראש״ל רבינו עובדיה יוסף שליט״א‬ ‫בספרו הליכות עולם ח ״ב )פרשת נשא סימן ד׳(‪.‬‬ ‫ואץ ללמוד מעמי הארצות הן רבים עתה‪ ,‬שהופכים המנהגים‪,‬‬ ‫לדברי שטות והבאי‪ ,‬ולאו בשופטני עסקינן‪ ,‬ולכן מש״כ בשו״ת‬ ‫מים חיים הנ״ל שמנהג זה הביא בכנפיו דברים אשר לא טובים‬ ‫מאינשי דלא מעלו‪ .‬אין בדברים אלו כדי לבטל מנהג אבותינו‬ ‫ש י ס ו ד ת ו בקדושה ובטהרה‪ .‬על אדני התורה‪ .‬ויראת שמים טהורה‪.‬‬ ‫בל זה כתבתי לעניות דעתי‪ .‬בעזר אלהי ישועתי‪ .‬וברכתי‬ ‫המרובה לכת״ר‪ ,‬שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה‪ .‬בחיבוריו‬ ‫המאירים‪ .‬ל א ח ולדרים‪.‬‬ ‫בברכת התורה‪,‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪62‬‬ ‫סימן י״א‬ ‫ברכה לנשים על מצות עשה שהזמן גומא‬ ‫כסלו התשס״ג‬ ‫לכבוד הרה״ג אב״ד מקודש‪ ,‬רבי אליהו אבח׳ל שליט״א‬ ‫שלום וברכה‪,‬‬ ‫בהיותי בבית מדרש ״צוף דבש״ בעיר העתיקה בירושלים‬ ‫למדתי בספרו שו״ת ״דברות אליהו״ ומדי עברי בו ראיתי‬ ‫שכתב בחלק ב׳ )סימן כ״ב( כי אנו הספרדים שקבלנו עלינו‬ ‫הוראות מרן השו״ע‪ ,‬יש למנוע מהנשים שלא יברכו על מצות‬ ‫עשה שהזמן גרמא כלולב ושופר‪ ,‬ובהרמנותיה דמר אמרתי‬ ‫להשיב על דבריו כי ידעתי שמנהג מרוקו‪ ,‬וכן רבים מבני עדות‬ ‫המזרח שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא‪.‬‬ ‫וזה החלי בעזה ״י‪.‬‬ ‫תנן בר״ה )לג‪ (.‬אין מעכבין את התינוקות מלתקוע‪ ,‬והקשו בגמרא‬ ‫הא נשים מעכבין והתניא אין מעכבין לא את הנשים ולא את‬ ‫התינוקות מלתקוע ביום טוב אמר אביי לא קשיא הא רבי יהודה הא‬ ‫רבי יוסי ורבי שמעון דתניא דבר אל בני ישראל בני ישראל סומכין‬ ‫ואין בנות ישראל סומכות דברי רבי יהודה‪ ,‬רבי יוסי ורבי שמעון‬ ‫אומרים נשים סומכות רשות‪ .‬וכתבו התוס׳)שם( אומר רבינו תם אף‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪63‬‬ ‫על גב דסתם מתניתין כרבי יהודה ־ הלכה כרבי יוסי דנמוקו עמו‬ ‫כדאמרינן בעירובין)צו‪ (.‬מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ואשתו‬ ‫של יונה היתה עולה לרגל‪ .‬וכן ההוא עובדא בחגיגה)טז‪ <:‬דהבאנוהו‬ ‫לעזרת נשים וסמכו עליו נשים כדי לעשות נחת רוח לנשים ומותרות‬ ‫לברך על מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אע״ג דפטורות‪ ,‬כמו מיכל בת‬ ‫שאול שהיתה מברכת ועוד ראיה מפסחים)קטז‪ (:‬סומא פטור מלומר‬ ‫הגדה‪ ,‬ופריך מרב יוסף ורב ששת דהוו אמרי הגדתא כל חד וחד‬ ‫בביתיה‪ ,‬ומדמוציא אחרים י״ח ש״מ דחייבים‪ ,‬אבל ממה שהיו‬ ‫מברכים לא דקדק מידי‪ ,‬שמע מינה היכי דפטירי שרי לברוכי‪,‬‬ ‫ומשום דמברך ברכה שאינה צריכה וקעבר משום ״בל תישא״ ליכא‬ ‫דהא אמר בברכות >כא‪ (.‬ספק קרא אמת ויציב ספק לא קרא חוזר‬ ‫וקורא ולא אסרינן מספק משום לא תישא ומוציא שם שמים‬ ‫לבטלה‪ ,‬ודחו התוס׳ ומיהו אין כ״כ ראיה מסומא לאשה‪ ,‬דאף על‬ ‫גב דסומא פטור מדאוריתא מדרבנן מיהו חייב כדמוכח בפסחים‬ ‫)שם( ולכן יכולים לברך כמו בנר חנוכה וכל מצוה דרבנן‪ ,‬ומשום כך‬ ‫היה שמח רב יוסף שאפילו אינו מצווה היה עושה שיכול לומר‬ ‫וצונו כיון שמדרבנן חייב אבל אשה אפילו מדרבנן לא מחייבא‬ ‫אמצות עשה שהזמן גרמא ואיך תאמר וצונו‪ .‬ע״כ‪ .‬וכ״כ התוספות‬ ‫בעירובין)שם ד״ה דילמא( ובקידושין)לא‪ .‬ד״ה דלא( ועוד הוסיפו דנשים‬ ‫המברכות על מצות עשה שהזמן גרמא אין כאן משום לא תישא‬ ‫משום מברכות ברכה שאינה צריכה דאי לאו הכי היכי שמח רב‬ ‫יוסף והלא מפסיד בלהברכות כולן‪ ,‬ולא חשיב ברכה לבטלה כיו‬ ‫שמברך על המצוה שעושה‪ ,‬אף על פי שפטור‪ .‬וכדברי ר״ת שנשים‬ ‫רשאיות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא אע״פ שפטורות כך פסק‬ ‫הרץ בחידושיו לר״ה )שם( ולקידושין)שם( וכתב‪ ,‬כיון שכבר הורה‬ ‫‪64‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫ר״ת ז״ל נקיטי כותיה ומברכות דכיון שנוטלות עליהן שכר דהא‬ ‫א״ר יוסי בר׳ חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה‬ ‫ומדקאמר גדול אלמא למי שאינו מצווה ועושה שכר יש לו‪ ,‬הלכך‬ ‫בכלל מצוה הן ומברכות ולא תימא כיון שלא נצטוו האיך יאמרו‬ ‫וצונו אלא כיון שהאנשים נצטוו ואף הן נוטלות שכר שפיר מצי‬ ‫אמרי וצונו‪ .‬עכ״ד‪ .‬וכ״כ הרשב״א בחידושיו לר״ה >שם< והרא״ש‬ ‫הרמב״ן הרא״ה והריטב״א בחידושיהם לקידושין )שם(‪ .‬וכן משמע‬ ‫מדברי הסמ״ג >עשץ מ״ב( שכתב ולכאורה נראה דהלכה כר׳ יהודה‬ ‫דקי״ל כסתם משנה‪ .‬ומדקאמר ולכאורה‪ ,‬משמע שפוסק כר״ת ואף‬ ‫שכותב בסוף על ראית ר״ת מסומא‪ :‬אבל תימא מהו וצונו בדבר‬ ‫שאינה מחויבת לא מדאוריתא ולא מדרבנן‪ ,‬לא מפני הקושיא חלק‬ ‫על ר״ת כי גם התוס׳ הקשו כן על דברי ר״ת ופוסקים כמותו‪,‬‬ ‫וכמ״ש המאור והמאירי חכמי הצרפתים מתירים אף לברך‪ .‬וכן דעת‬ ‫ה ג ה מ ״ י ) ה ל כ ו ת ציצית אות נ׳( שאחר שהביא קושית התום׳ על ר״ת‬ ‫שהאיך אשה תאמר וצונו כתב והשר מקוצי כתב ג״כ כדברי ר״ת‬ ‫שנשים'יכולות לברך אלולב ואתפילין וכיו״ב‪ .‬וביביע אומר חלק א׳‬ ‫)סימן ל״ט אות ו׳( כתב שהסמ״ג פליג אר״ת ממה שהקשה על דבריו‪.‬‬ ‫וכבר העיר על דבריו רבי חיים דוד שלוש שליט״א בספרו חמדה‬ ‫גנוזה חלק א׳)שאלה י״ב אות ד׳( דהסמ״ג סבירא ליה כר״ת ולא פליג‪.‬‬ ‫ועוד העיר שם )אות ה׳( על מש״כ ביביע אומר הנ״ל פשוט שלדברי‬ ‫הריא״ד בפסקיו לר״ה )לג‪ (.‬נשים אסורות לברך על הלולב ושאר‬ ‫מ״ע שהז״ג‪ .‬והעיר שאין זה פשוט מאחר ולא נתבאר אם הוא‬ ‫אליבא דר׳ יהודה כמ״ש התום׳ בעירובין ופוסק כר׳ יהודה או‬ ‫אליבא דר׳ יוסי קאמר ופוסק כר׳ יוסי‪ .‬ע׳׳ש‪.‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪65‬‬ ‫אך מצאנו לכמה גדולים שאוסרים לנשים לברך על מצות עשה‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬ויצא הראשון הוא הרמב״ם >פ״ג מהלכות ציצית הלכה‬ ‫ט׳( שכתב נשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא‬ ‫ברכה‪ .‬וכ״כ עוד )פ״ו מהלכות סוכה הלכה י״ג( טומטום ואנדרוגינוס‬ ‫לעולם אין מברכים לישב בסוכה מפני שהם חייבים מספק ואין‬ ‫מברכים מספק‪ .‬וכן דעת רש״י תשים אין מברכות על מ״ע שהז״ג‬ ‫דתנן בסוכה >מב‪ (.‬מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו‬ ‫למים בשבת‪ ,‬ובגמ׳ הקשו פשיטא מהו דתימא הואיל ואשה לאו‬ ‫בת חיובא היא אימא לא תקבל קא משמע לן‪ ,‬ופירש״י אימא לא‪.‬‬ ‫דלגבה איכא אסור טלטול קמ״ש‪ .‬כיון דראוי לנטילת אנשים תורת‬ ‫כלי עליו ומותר בטלטול לכל‪ .‬וכתב ע״ז הגהות אשר״י בשם או״ז‬ ‫מכאן יש ללמוד שאסור לנשים לברך על מ״ע שהז״ג‪ ,‬דאי יכולות‬ ‫לברך מאי איריא דראוי לאנשים תיפוק ליה דראוי לעצמה ליטול‬ ‫ולברך‪ ,‬אבל ר״ת מתיר להן לברך ונראין דברי רש״י‪ .‬עכ״ל‪ .‬וכ״כ‬ ‫האו״ז בהלכות ר״ה )סימן רס״ו( וכ״כ בהגהמ״י >פרק ג׳ מהלכות ציצית(‬ ‫שרש״י היה אוסר לנשים לברך‪ .‬והטור בהלכות ציצית )או״ח סימן‬ ‫י״ז( כתב נשים יתעטפו בלא ברכה אבל ר״ת כתב שיכולות לברך‬ ‫ויותר טוב שלא יברכו‪ .‬ע״כ‪ .‬וכתב הכנה ״ג על הטור ויותר טוב‬ ‫שלא יברכו אבל אם באות לברך אין ממוחין בידן וכ״כ רבנו‬ ‫בסימן תקפ״ט ואע״פ שנשים וקטנים פטורים יכולים לברך ואין‬ ‫מוחים בידן‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫וכן מצאנו לרוב גדולי הפוסקים הצרפתים והספרדים שפסקו‬ ‫שמותרות לברך על מ״ע שהז״ג הלא הם‪ :‬ר״ת ורבותינו‬ ‫הצרפתים‪ ,‬בה״ג‪ ,‬המאור וחכמי עירו לוניל‪ ,‬הרא״ש‪ ,‬הרשב״א‪,‬‬ ‫‪66‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫הרמב״ן‪ ,‬הרא״ה‪ ,‬הריטב״א‪ ,‬רי״צ גיאת‪ ,‬ר״י בר יהודה)בתום׳ ר״ה(‪.‬‬ ‫הסמ״ג‪ ,‬הגהמ״י ורבנו שמחה )הובא בהגהמ״י(‪ ,‬ריא״ז הרמזים )הביאו‬ ‫ב״‪ 0‬ואוהל מועד )שהיה לפני הב״י( גם הטור )סימן י״ז( לא אסר על‬ ‫הנשים לברך שכתב ״ויותר טוב שלא יברכו״ אבל אין מוחים‬ ‫בידם‪ ,‬גם המהרי״ק)שורש ט׳( לא אסר לברך‪ .‬נמצא שרוב הפוסקים‬ ‫סוברים שמותר לנשים לברך על מ ״ע שהז״ג ודלא כהגרי״ע ביביע‬ ‫אומר שם )אות ו׳( שכתב שרבו הפוסקים הסוברים שאין לנשים‬ ‫לברך על מ״ע שהז״ג‪ .‬וכן כתב להעיר על דבריו בשו״ת חמדה‬ ‫גנוזה שם )אות כ׳( ועוד כתב שם )אות כ״א( להעיר על מ״ש הגרי״ע‬ ‫ביביע אומר שם )סימן מ׳ אות י״ג< שמנהג הנשים הספרדיות לברך‬ ‫על מ״ע שהז״ג אינו חשוב מנהג כלל ‪ ,‬והעיר ששמענו וראינו‬ ‫שגדולי ישראל התירו לנשים לברך ואין לומר בזה מנהג טעות‪.‬‬ ‫ע״ש‪ .‬וכן יש להעיר על רבי שמעון ברוך אוחיון זצ״ל שכתב‬ ‫בספרו הליכות שבא חלק א׳)סימן ל״ה אות ט״‪ 0‬וז״ל‪ :‬אבל כאן לא‬ ‫נהגנו כל הנשים ורק אחת מעיר ושתים ממשפחה ואולי מעשה‬ ‫קו״ף בידם דלמדו זה מנשים אשכנזיות שנהגו כן )כמ״ש הרמ״א‬ ‫בהגה סימן תקפ״ט( וכעין זה ראיתי אח״כ בשו״ת יביע אומר ח״א‬ ‫)סימן מ״ב אות ג׳( למרץ הגרי״ע שליט״א וששתי כעל כל הון‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ובמחילה רבה‪ ,‬שבמנהג זה נהגו נשים רבות מהספרדים ועדות‬ ‫המזרח וחס ושלום לומר שמעשה קוף בידם דלמדו זה מנשים‬ ‫אשכנזיות‪ ,‬דהרי כך פסקו רבים מחכמי ספרד ועדות המזרח‬ ‫וכאמור‪.‬‬ ‫ואנוכי הרואה ראיתי לכת״ר שהביא משם שו״ת חכם צבי‬ ‫בהוספות)סימן ח׳< ראיה לדברי הרמב״ם שאין הנשים יכולות לברך‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪67‬‬ ‫על מ״ע שהז״ג מדאמרינן בהילני המלכה שהיתה יושבת בסוכה‬ ‫פסולה‪ ,‬ולא אמרו לה חכמים דבר‪ ,‬ואי ס״ד תשים מברכות‬ ‫אמצות עשה שהזמן גרמא איך לא אמרו לה חכמים דבר‪ ,‬ועוד‬ ‫שעל הספק היה להם לחכמים לומר לה שלא תברך‪ .‬ע״ב‪ .‬ובשו״ת‬ ‫חמדה גנוזה שם )אות י״ג< דחה ראיה זו דמעשה זה אמרו רבי‬ ‫יהודה והוא סובר שנשים אסורות לברך‪ ,‬לכן לא אמרו לה דבר על‬ ‫הברכות‪ ,‬ומה שהשיבוהו חכמים אשה היתה‪ ,‬לשטתו השיבוהו‪,‬‬ ‫אבל הם סוברים שלא כך היה מעשה אלא הזהירוה על הסוכה‬ ‫שאינה כשרה ומימלא אסור לברך עליה ומוכרח שחולקים על גוף‬ ‫המעשה‪ ,‬שהיתה למעלה מעשרים אמה ולא אמרו לה דבר‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫וא״כ אין ראיה ממעשה דהילני המלכה‪.‬‬ ‫ומרן בב״י )סימן י״ז ד״ה אבל( פסק כהרמב״ם ורש״י תשים לא‬ ‫תברכנה על מ״ע שהז״ג וכ״כ בסימן תקפ״ט)ד״ה ואע״פ(‪ ,‬ואולם מרן‬ ‫החיד״א בברכ״י)סימן תת״ד ס״ק ב׳( כתב וז״ל‪ :‬מה שנהגו קצת נשים‬ ‫בארץ הצבי לברך על הלולב‪ ,‬זה שנים רבות ערערתי על זה דנהגו‬ ‫כך מעצמן ואנו קבלנו הוראות הרמב״ם ומרן והם פסקו שלא לברך‪.‬‬ ‫ושאלתי לחכמים זקני דורו והם אמרו דהוא מנהג טעות ומקצתם‬ ‫נהגו כן בלי דעת ויש לבטל המנהג‪ .‬ואחר זמן האיר וזרח ספר נחפה‬ ‫בכסף למורי הרב זלה״ה‪ ,‬ושם ראיתי שכתב שהוא מנהג טעות וכל‬ ‫המבטל המנהג תע״ב‪ .‬ע״ש דף קפ״א ע״ג‪ ,‬ואחר זמן בא לידי‬ ‫קונטריס מרבינו יעקב ממרוי״ש מרבוותא קמאי דמייתו ליה הרב‬ ‫שבלי הלקט והמרדכי כמ״ש בקונטרס שם הגדולים דף ל״א שהיה‬ ‫שואל מן השמים ומשיבים לו וכתוב שם וז״ל‪ :‬שאלתי על הנשים‬ ‫שמברכות על הלולב ועל תקיעת שופר אם יש עבירה ואם הויא‬ ‫‪68‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫ברכה לבטלה אחרי שאינן מצוות והשיבו וכי אכשור דרי כל אשר‬ ‫תאמר אליך שרה שמע בקולה ולך אמור להם שובו לכם לאהלכם‬ ‫וברכו את ה׳ אלהיכם והעד מגילה וחנוכה ופירשו לי שמאחר שהיו‬ ‫באותו הנס חייבות ומברכות בלולב נמי מצינו סמך שאין לו אלא‬ ‫לב אחד לאביהם שבשמים ובבשופר אמרו אמר הקב״ה אמרו‬ ‫מלכויות שתמליכוני עליכם זכרונות שיבא זכרון אבותיכם לטובה‬ ‫לפני ובמה בשופר והנשים נמי צריכות שיבא זכרוניהם לטובה‬ ‫לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידם‪ .‬עכ״ל‪ .‬והניף ידו‬ ‫שנית בשו״ת יוסף אומץ)סימן פ״ס וז״ל‪ :‬ולענין הלכה אני הדל מעת‬ ‫שראיתי מה שהשיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרויש‪ ,‬נהגתי לומר‬ ‫לנשים שיברכו על הלולב‪ ,‬וכמנהג קדום שהיו נוהגות הנשים‬ ‫בעה״ק ירושלים ת״ו‪ .‬והגם שמרן ז״ל פסק שלא יברכו‪ ,‬נראה ודאי‬ ‫שאילו מרן ז״ל שלטו עיניו הקדושות בתשובות ר״י ממרויש‪,‬‬ ‫דמשמיא מיהב יהבי כח לברך לנשים‪ ,‬ודאי כך היה פוסק ומנהיג‪,‬‬ ‫ובכי הא לא שייך לא בשמים היא‪ ,‬כיון שיש הרבה גדולים בפוסקים‬ ‫דס״ל שיברכו‪ ,‬אהני לן לפסוק כמותן‪ ,‬כיון דאית לן סייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫עכ״ל‪ .‬וכן הובא בשיורי ברכה )סימן תקפ״ט(‪ .‬ע״ש‪ .‬ובספרו דבש לפי‬ ‫)מערכת ז׳ אות כ׳( כתב בזה גם מבחינת הסוד‪ ,‬ואחריו נמשך בשו״ת‬ ‫ויקרא אברהם ) דף קכ״ח ע׳׳א( וכתב שכן המנהג בבבל‪ .‬וכ״כ רבעו‬ ‫יוסף חיים זצ״ל בשו״ת רב פעלים ח״א)סוד ישרים סימן ׳״‪ .p‬וכן הביא‬ ‫את דברי"מרן החיד״א בברכ״י בספר זכור לאברהם )אלקלעי( ח״א‬ ‫)הלכות ברכות אות נ׳( וח״ג )חאו״ח אות ב׳ ס״ק י״ז(‪ .‬וכדי שלא יהא זה נגד‬ ‫הכלל דספק ברכות להקל הביא שם בח״א דבמקום מנהג אין לומר‬ ‫ספק ברכות להקל ולכן אין לערער‪ .‬ע״ש‪ .‬וכ״כ גם בשו״ת פני יצחק‬ ‫ח ״א )בדיני ברכות אות נ׳ ס״ק קצ׳׳ט( וכן כתב בכף החיים סופר )סימן י׳׳ז‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪69‬‬ ‫סק״ב וסק״ד ובסימן תקפ״ט ס״ק כ״ג(‪ ,‬ובספר שדי חמד‬ ‫אחר שהביא את דיעות הפוסקים פסק בסכינא חריפא והפטיר‬ ‫לאמר‪ :‬ואנו אין לנו אלא דברי מרן החיד״א הנ״ל וכבר פשט המנהג‬ ‫ואין להרהר בדבר‪ .‬עכ״ל‪ .‬וכ״כ בספר שער המפקד )הלכות סוכה אות‬ ‫י״א( וכתב אחד האיש ואחד האשה יברכו ויתברכו מפי עליון‪ .‬וכ״כ‬ ‫רבי אליהו מאני בספרו זכרונות אליהו)מערכת ע׳ אות ג׳( והעיד ביחוד‬ ‫על עיה״ק חברון ת״ו שהנשים נוהגות לברך על הלולב‪ .‬ע״ש‪ .‬וכ״כ‬ ‫בשו״ת קול אליהו ח ״ב )חאו״ח סימן כ״ח( שנקיט ליה נמי כעל דבר‬ ‫הפשוט תשים מברכות על מ״ע שהזמן גרמא‪ .‬ע״ש‪ .‬וכ״כ בספר‬ ‫יפה ללב )סימן תרנ״ח אות ה׳( ובספר חקרי לב )חאו״ח סימן ג׳( העיד‬ ‫בדרך אגב ג״כ ממנהג הספרדים לברך על הלולב גם אצל נשים‬ ‫וכ״כ הראש״ל הרב עוזיאל בספרו משפטי עזיאל בענינים הכלליים‬ ‫שבסוה״ס )סימן ‪ n‬והעיד ג״כ שכן נתפשט המנהג בכל תפוצות‬ ‫ישראל‪ .‬וכ״כ הראש״ל הרב יצחק נסים זצ״ל בספרו יין הטוב)חאו״ח‬ ‫סימן כ״ח( דמה שנהגו הנשים לברך על הלולב הוא ע״פ דברי‬ ‫החיד״א כי מיום שהאירו ספריו תבל רבותינו בעלי ההוראה שהיו‬ ‫בבגדאד קבלו עליהם הוראותיו כמו שקבלנו הוראות מרן השו״ע‬ ‫וכמ״ש רבה״ג בזבחי צדק )סימן ק״י אות קנ״ח ובתשובותיו שבסוה״ם חלק ב׳‬ ‫סימן ל׳( ומאז שהחלו להורות ע״פ פסקיו חזרו להורות לנשים‬ ‫שיברכו על הלולב‪ .‬ע״ש‪ .‬וכן פסק הראש״ל הרב מרדכי אליהו‬ ‫שליט״א )הובא במחזור לסוכות(‪ ,‬וכן כתב בשו״ת ציץ אליעזר חלק ט׳‬ ‫)סימן ב׳( והביא עדת פוסקים להקת נביאים שגם לספרדיות מותר‬ ‫לברך על מ״ע שהז״ג וכתב כנראה שבהיות שנתקבלו דברי מרן‬ ‫החיד״א בזה כעל דבר שאין להרהר אחריו לכן פשט המנהג ב א ח‬ ‫הצבי‪ ,‬דהיינו גם אצל אחינו הספרדים‪ ,‬שנשים מברכות על הלולב‬ ‫)מערכת מ׳ אות קל״ו(‬ ‫‪70‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫וברצון חכמים הוא גם בקרב עדות אחינו הספרדים ואין בשום אופן‬ ‫לבטל מנהגם‪ .‬עכ״ד‪ .‬והניף ידו שנית בשו״ת ציץ אליעזר חלק י״ז‬ ‫)סימן ס״ד סעיף ג׳( להעיר על מ״ש בספר הבית היהודי)חלק ב׳( שאסור‬ ‫לנשים ספרדיות לדעת מרן השו״ע שקבלנו הוראותיו לברך על‬ ‫הלולב‪ .‬והעיר שמנהג זה מיוסד ע״פ דברי מרן החיד״א בשו״ת יוסף‬ ‫אומץ )סימן פ ״ ס ואף שמקודם קרא ערעור על מנהג זה משום דאנן‬ ‫קבלנו הוראות הרמב״ם ומרן מ״מ נסוג אחור משום תשובות שו״ת‬ ‫מן השמים ונהג לומר לנשים שיברכו על הלולב ‪.‬ע״כ‪ .‬ועוד כתב‬ ‫דאין בכח לבוא כעת לעורר מחדש לבטל מנהג קבוע זה בזמן שגם‬ ‫מרן החיד״א שהתנגד לא עמד בתוקף לבטלו‪ ,‬וכ״ש כשיש להם‬ ‫גדולים על מי לסמוך וע״ז נאמר הנח להם לישראל‪ ,‬לא ניחא לן‬ ‫לזלזל בו‪ .‬ועוד הוסיף שם וז״ל‪ :‬ואנן ידעינן מן המציאות‪ ,‬כי דבר‬ ‫זה מה שעקרות הבית מברכות על הלולב כפי מנהגן הוא מכנים‬ ‫אוירה דתית בקרב כל בני הבית‪ ,‬והנשים מרגישות את עצמן‬ ‫כשותפות בהלכות החג ורוממותו‪ ,‬ובכמה מקומות שנשים ספרדיות‬ ‫נטשו בזה תורת אמן והתחילו לבטל מנהגן זה לפי הוראה שהורו‬ ‫להן‪ ,‬זה גרם להן שהתחילו עי״כ להרגיש א״ע כמעורטלות ממצות‬ ‫החג וזה השפיע לרעה בביתם בכמה מובנים‪ ,‬ואני יודע ועד על כך‬ ‫מנשים ספרדיות שהיו באות מתחילה בביתי בחרדת קודש לבקש‬ ‫ארבעת המינים כדי לברך על הלולב‪ ,‬ולנענען‪ ,‬וד״ל‪ .‬עכ״ל‪ .‬וכן פסק‬ ‫רבי עמרם אבורביע זצ״ל בספרו נתיבי עם וכן פסק הרה״ג רבי חיים‬ ‫דוד הלוי בספרו מקור חיים חלק א׳ ובשו״ת עשה לך רב חלק ב׳‬ ‫)שאלה ל״ג( ‪.‬‬ ‫וכן בקודש חזיתי לרבי שלום משאש שליט״א ]זצ״ל[ בשו״ת‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪71‬‬ ‫שמש ומגן חלק ב ׳ ) ס י מ ן נ״ה סעיף ו׳( בהערותיו על ספר קיצוש״ע‬ ‫להרב פנחס טולידאנו שליט״א שכתב להעיר על מ״ש דראוי‬ ‫לגעור בנשים שנוהגות לברך ברכת הלולב וכתב וז״ל‪ :‬ונראה דאם‬ ‫נהגו לברך אין ראוי לגעור בהם כי מנהגם מיוסד ע״פ דברי‬ ‫הפוסקים החולקים על מרן ז״ל‪ .‬וכן השיבו אותי הרבה נשים‬ ‫חכמות שרציתי להורות להם שלא יברכו ואמרו שכבר נהגו בימי‬ ‫אבותיהם שהיו רבנים לברך ולא אמרו להם דבר‪ ,‬וא״א לשנות‪,‬‬ ‫והאמת אתם דאין אחר המנהג כלום‪ .‬עכ״ל‪ .‬ועוד כתב שם )סימן‬ ‫ע״כ אות ג׳( בתשובה לרבי יעקב חיים סופר שליט״א וז״ל‪ :‬על‬ ‫מצות עשה שהז״ג אם נשים שלנו מברכות הנה לפי ידיעתי בימי‬ ‫חורפי בעיר מולדתי מקנם יע״א‪ .‬עיר של חכמים ושל סופרים‪ .‬לא‬ ‫היתה אשה אחת שיודעת ללמוד או להתפלל או לברך‪ ,‬וזה בא‬ ‫להם‪ .‬ממה שנישאו כשהן קטנות‪ ,‬בנות עשר או פחות‪ .‬ונכנסים‬ ‫תחת עול הבעל והחמות‪ .‬ותיכף יולדות הרבה‪ ,‬ואין להם אפשרות‬ ‫ללמוד‪ ,‬רק ראיתי שבכל יום הולכות לפני המזוזה‪ ,‬ושפתותיהן‬ ‫ר ו ח ש ו ת תפילה בלחש על משפחתם‪ .‬ואולי היו יודעות לקרוא‬ ‫פסוק שמע ישראל‪ .‬גם בבתי כנסיות לא היתה שום עזרת נשים‪,‬‬ ‫אפילו ביום כפור לא באה לבהכ״נ אפילו אשה אחת‪ .‬ואפילו אחר‬ ‫ש נ ת ח ד ש הזמן ובאתי לשרת עם קודש בעיר הגדולה קזבלנקא‪,‬‬ ‫ונבנו בכ״נ חדשות עם עזרת נשים‪ ,‬הנשים באות רק לשמוע כי לא‬ ‫יודעות שו״ד‪ .‬וא״כ א״א לקבוע המנהג‪ .‬אמנם כאן ב א ח ידעתי‬ ‫רבניות שיודעות לקרוא‪ ,‬והיו לוקחות לולב ומברבין עליו‪ .‬וכאשר‬ ‫הודיע לה בעלה מפסק הראש״ל הגר״ע יוסף שליט״א‪ ,‬שאין‬ ‫לנשים לברך‪ ,‬ענתה לו וגם אבי ז״ל היה אב״ד טבריה‪ ,‬ואיני‬ ‫שומעת רק לו ולא אשנה מנהגי‪ .‬והרבה נשים שבאו מחו״ל‬ ‫‪72‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫ונתאכסנו אצלי במרוקו והיו מברכות‪ .‬עכ״ל‪ .‬ועדות אחת דוחה‬ ‫אלף ראיות‪ .‬וכ״כ רבי יעקב חיים סופר שליט״א בספרו זכות יצחק‬ ‫)סימןס׳ אות ז׳< שהעידו רבים וכן שלמים מגדולי גאוני בני ספרד‬ ‫שנשות הספרדים מברכות על הלולב והביא שכ״כ רבי שם טוב‬ ‫גאגין בספרו כתר שם טוב ח״ז)דף פ״ב( ורבי ישמעאל הכהן ז״ל‬ ‫מאיטליה בספרו זרע אמת ח״ג)סו״ס ה׳( ורבי אברהם ענתבי ז״ל‬ ‫ראב״ד ק״ק ארם צובה בספרו חכמה ומוסר )דרך חוקיך אות רל״א(‬ ‫ועוד רבים מגדולי וחכמי ספרד‪ .‬ע״ש‪ .‬וע״ע בספריו ברכת יעקב‬ ‫)סימן ג׳ אות ג׳( ובספר ברכי נ פ ש י ) ס י מ ן י׳( ובספר שלום יעקב )עמי‬ ‫קנ״ח( ויערב לך‪.‬‬ ‫והנה בערש״ק אחד זכיתי לבקר בבית הרה״ג רבי יעקב חיים‬ ‫סופר שליט״א ונתן לי את קונטרסו מאמר יעקב בענין המנהגים‬ ‫ושם )ע״מ ק״ב( כתב לדייק מלשון מרן בב״י )סימן תקפ״ט( שכתב‬ ‫וז״ל‪ :‬ומיהו טוב שלא לברך כיון דפלוגתא ספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫עכ״ל‪ .‬ולשון׳ טוב פירושו אינו מעיקר הדין וזו רק הנהגה טובה‬ ‫וזהירות לכתחילה וכמ״ש מרן בהרבה מקומות שכשהפוסקים‬ ‫נוקטים לשון טוב אינו מעיקר הדין‪ .‬ואת דברי מרן בשו״ע צריך‬ ‫לפרש לפי דבריו שלו בב״י‪ ,‬וא״כ נראה שגם דעת מרן שנשים‬ ‫שנהגו לברך על מ״ע שהז״ג יש להן על מה שיסמכו‪.‬‬ ‫והן אמת ד״מצאנו בפוסקים שדברו על מצוות מסוימות שנהגו‬ ‫הנשים לברך וכמ״ש בשלחן גבוה )סימן תקפ״ט אות י׳( דלא נהגו‬ ‫לברך כי אם בלולב ויש לומר כיון שהכל תלוי במנהג את שנהגו‬ ‫נהגו ומה שלא נהגו לא ינהגו‪ .‬עכ״ד‪ .‬וכ״כ שם בסימן תר״מ‬ ‫שנהגו הנשים לברך על הלולב ולא על הסכה‪ .‬וכ״כ רבי רפאל חזן‬ ‫‪73‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫זצ״ל בספרו חקרי ל ב ) א ו ״ ח סו״ם י׳( שנהגו הנשים לברך על הלולב‬ ‫מה שאין כן בשאר מ״ע שהז״ג‪ .‬וכ״ב הגאון רבי יצחק פלאג׳י‬ ‫זצ״ל בספרו יפה ללב ח״ב )סימן תרנ״ח אות ה׳( רעל מה שנהגו‬ ‫הנשים לברך כלולב יברכו ועל מה שלא נהגו לברך לא יברכו‪.‬‬ ‫וכ״כ רבי יוסף ידיד זצ״ל בספרו ברכת יוסף ח״א )אות א׳ סו״ס ג׳(‪.‬‬ ‫וכ״כ רבינו יוסף חיים זצ״ל בשו״ת רב פעלים ח״א )סוד ישרים סימן‬ ‫י״ב( שמנהג הנשים לברך על מ״ע שהז״ג אך בספרו בן איש חי‬ ‫)פרשת נצבים אות י״ז( כתב שלא תברכנה על תקיעת שופר וכן הרב‬ ‫יפה ל ל ב ) ס י מ ן תת״ח סק״ה( הביא דברי הרב יוסף אומץ‪ ,‬וכתב שלא‬ ‫הנהיג לברך אלא על הלולב ולא על השופר וסוכה‪ .‬וכן העיר‬ ‫הראש״ל רבינו עובדיה יוסף שליט״א בשו״ת יבי״א ח״א )סימן מ׳‬ ‫אות י׳(‪ .‬ע״ש‪ .‬ואולם הגם הלום ראיתי בקונטרס מאמר יעקב הנ״ל‬ ‫שציין לכמה גאוני קדמאי שכתבו שרשאיות הנשים לברך על מ״ע‬ ‫שהז״ג ‪,‬וממה שלא ציינו חלקם לולב וכתבו מ״ע שהז״ג בסתמא‬ ‫היא הנותנת דסוברים תשים רשאיות לברך על כל מ״ע שהז״ג‪.‬‬ ‫בהא סליקנא ובהא נחיתנא‪ :‬מנהג הספרדים ועדות המזרח שגם‬ ‫הנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ואין למחות בידן‪.‬‬ ‫בתר החתימה הנני מברכו יהי רצון ויזכה לאורך ימים ושנות‬ ‫חיים רפואה שלימה ונהורא מעליא‪ ,‬ויזכה לרוות נחת מכל יוצאי‬ ‫חלציו‪.‬‬ ‫בברכת התורה‪,‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫‪74‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫וזו תשובת הרה״ג שליט״א מאהבה מיום י״ד כסלו התשס״ג‪:‬‬ ‫לכבוד האברך החשוב הרה״ג מעו״מ שוקד באהלה של תורה‬ ‫הרב כפיר ברוך מבורך דדון שליט״א‪.‬‬ ‫שלום רב‪.‬‬ ‫אחרי שם שלום טו״ב הנני לאשר ק ב ל ת מכתבו ותשובתו‬ ‫הרמתה בדין ברכה במצוות עשה שהזמן גרמא לנשים‪.‬‬ ‫ואסיפא דמילתא שמנהג הספרדים ועדות המזרח שגם הנשים‬ ‫מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא‪ .‬ואין למחות בידן‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫הנה בנושא זה כבר האריכו בו האחרונים ובמיוחד גדולי‬ ‫אחרוני זמנינו ו ק מ ח א טחינא הוא‪ .‬ולכן קצרתי בו ובעיקר‬ ‫כתבתי בצד ההגדרה של זה בלבד‪ .‬ובדעת הרמב״ם והשו״ע‬ ‫ולא בענין המנהג‪ .‬ואשר כתבתי דיש למנוע מהנשים שלא‬ ‫יברכו על מצוות עשה שהזמן גרמא‪ .‬לא איירי על אלו שכבר‬ ‫נהגו לברך אלו מנהג אבותיהם בידיהן‪ .‬אבל שתבוא לשאול‬ ‫היום א ם יברכו בודאי דיש לייעץ ל ה ם לימנע מזה‪ .‬הואיל‬ ‫ואיירי בספיקא דאורייתא אי הוי ברכה לבטלה‪ .‬ואף‬ ‫הפוסקים דסברי דהמנהג לברך לא מדובר על כל מצוות‬ ‫עשה שהזמן גרמא‪ .‬אלא במה שנהגו בלבד‪ .‬כגון לולב‪ .‬שמדגיש‬ ‫מרן החיד״א בשו״ת יוסף אומץ סימן פ״ב נהגתי לומר לנשים‬ ‫שיברכו על הלולב‪ .‬וגם הרב אליהו מני מדגיש על עיה״ק חברון‬ ‫שהנשים נוהגות לברך על הלולב‪ .‬וכן הוא בזבחי צדק מודגש‬ ‫חזרו להורות לנשים שיברכו על הלולב‪ .‬עיין שם‪ .‬אשר ע׳׳כ מי‬ ‫שנהגה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא ורוצה להמשיך‬ ‫‪75‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫רשאית‪ .‬אבל הבאות לשאול ודאי דראוי ליעצן לימנע דהרי‬ ‫משמע דגם הסוברים לברך מ כ ח מנהג ר ק במצוות מסוימות‬ ‫שכבר נהגו ולא בכל מצוות עשה שהז״ג‪ .‬ודו״ק‪.‬‬ ‫בכבוד רב‪,‬‬ ‫אליהו אברז׳ל‬ ‫‪76‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן י״ב‬ ‫נוסח הברכה להדליק נר של חנוכה‬ ‫כסלו התשס״ג‬ ‫עמדתי ואתבונן אי נוסח ברכת נרות חנוכה ״להדליק נר חנוכה״‬ ‫או ״להדליק נר של חנוכה׳‪ /‬וזה מה שהשיגה ידי‪ ,‬יד כהה‪.‬‬ ‫בגמרא בשבת >כג‪ (.‬הנוסח של הברכה הוא להדליק נר של‬ ‫חנוכה‪ ,‬וכן במסכת סופרים )פרק כ׳ הלכה ‪ n‬לפי גירסת הרא״ש‬ ‫מופיע הנוסח להדליק נר של חנוכה‪ .‬וכן כתוב ג״כ בילקוט )פרשת‬ ‫שופטים רמז תתקי״א(‪ .‬וכן כתבו הרי״ף הרמב״ם הרא״ש הטור הבה״ג‬ ‫והכלבו דהנוסח הוא להדליק נר של חנוכה‪ .‬וכן האריך בזה בספר‬ ‫מעשה רוקח על הרמב״ם לקיים את הגירסה והנוסח ״של חנוכה״‬ ‫בשם כמה גאונים‪ .‬ע״ש‪ .‬והרש״ל בתשובה )סימן פ״ה( כתב שיאמר‬ ‫של חנוכה בתיבה אחת‪ .‬והביאו השל״ה )דף רמ״ט ע״ב( וכ״ב בבאר‬ ‫ה י ט ב ) ס י מ ן תרע״ו ס״ק א׳( בשם השל״ה‪ .‬וכן מנהג התימנים‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫הרב יחיא צלאח בשו״ת פעולת צדיק חלק ב ׳ ) ס י מ ן קמ״ג< שתיבת‬ ‫של חנוכה סמוכה אליה ופירושה אשר לחנוכה‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫והנה מרן בשלחנו ה ט ה ו ר ) ס י מ ן תרע״ו סעיף א׳( כתב בנוסח הברכה‬ ‫להדליק נר חנוכה‪ .‬וכתב הפר״ח ת ו ס ח הש״ע עיקר‪ ,‬ונוסח הש״ס‬ ‫הרי״ף והרמב״ם וכו׳ שכתבו של חנוכה אינו עיקר‪ .‬ע״ש‪ .‬וכן‬ ‫האר״י ז״ל גרס להדליק נר חנוכה ע״פ הסוד כדי לקבל בברכה‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪77‬‬ ‫ר״ת נח״ל‪ .‬אולם בשו״ת פעולת צדיק הנ״ל העיר דאין הכרח שכן‬ ‫דעת מרן הש״ע‪ ,‬דמרן נקט לשון קצר‪ ,‬ולא נחית ללמדנו הנוסח‬ ‫רק להודיע כמה ברכות צריך לחנוכה‪ .‬וכן כתב הרה״ג רבי יוסף‬ ‫משאש זצ״ל בספרו נר מצוה >עמ׳ ל״א( דמרן בא להודיענו מה הם‬ ‫השלוש ברכות ולא נטפל לדקדק נוסח הברכה‪ ,‬מדלא העיר עליה‬ ‫בביתו הנאמן‪ ,‬שהביא דברי הטור והש״ס כדרכו בקודש תמיד‬ ‫להעיר על כל ההפך מצד הדין או המנהג‪ ,‬ובפרט דבר זה‪ ,‬שהוא‬ ‫הפך הש״ס וכל הפוסקים‪ ,‬ואפשר קרוב‪ ,‬שהוא ז״ל כתבה‪ ,‬ורק‬ ‫נשמטה מיד המעתיקים או המדפיסים‪ .‬עכ״ד‪ .‬ועוד כתב הרב שם‬ ‫דאין שום טעם וכח לדחות דברי הש״ס וג׳ עמודי הוראה‪ ,‬ומנהג‬ ‫העולם אינו שוה בזה שהרבה מברכים של חנוכה‪ ,‬וכן נמצא‬ ‫בהרבה סדורי תפילה‪ ,‬ופשוט שאין למחות בידם‪ ,‬והמדלגים תיבת‬ ‫של יש להם על מי לסמוך כי הענין אינו משתנה וליכא קפידא‪.‬‬ ‫ע״ש‪.‬‬ ‫וגם הלום ראיתי להרה״ג רבי שלמה פישר שליט״א בספרו‬ ‫דרשות בית ישי)סימן כ״ח( שאף הגורסים של חנוכה‪ ,‬לאותו דבר‬ ‫נתכונו שהרי ר״ת ״להדליק נר של חנוכה״ הוא ג״כ שלחן שהוא‬ ‫ר״ת שחר לבנה חמה נדגלות‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ועל כן הנוהגים לברך ״להדליק נר של חנוכה״ אין למחות‬ ‫בידם‪ ,‬דכן הוא הנוסח בש״ם‪ ,‬וכ״כ הרי״ף הרא״ש הרמב״ם ועוד‪.‬‬ ‫וצוײ״מ וימ״ן אמן‪.‬‬ ‫‪78‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן י״ג‬ ‫אכילת קטניות ואורז בפסח‬ ‫מר חשדן התשס״ד‬ ‫ראה ראיתי כמה מיוצאי צפון אפריקה שנוהגים לא לאכול אורז‬ ‫וקטניות בפסח‪ ,‬ומצאתי בחפיש׳ה כמה מהפוסקים שהזכירו זאת‬ ‫ואמרתי אסוף אסיפם‪ .‬וזה החלי בעזר צור גואלי‪.‬‬ ‫איתא בגמרא פסחים )לה‪ (.‬תניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מן‬ ‫דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח‪.‬‬ ‫ואין הלכה כמותו‪ .‬וכן כתבו כל הראשונים‪ ,‬וכן נפסק בש״ע )סימן‬ ‫תנ״ג סעיף א׳( וכתב הרמ״א בהגה בשם הטור הגה״מ והמרדכי‬ ‫שמנהג אשכנז להחמיר באורז וקטניות‪ .‬וראיתי בספר הכל בו)סימן‬ ‫מ״ח( שכתב וז״ל‪ :‬והרי״ף ז״ל כתב כי מימי רבותינו הקדמונים‬ ‫נהגו אסור בכל מיני קטניות‪ .‬עכ״ל‪ .‬א״כ נמצאנו למדים דאף ומן‬ ‫הדין האורז והקטניות מותרים באכילה בפסח‪ ,‬מ״מ נהגו בהם‬ ‫איסור מימי הקדמונים‪.‬‬ ‫וכן נהגו בירושלים וכמ״ש מרן החיד״א בברכי יוסף‬ ‫סק״א( בשם מהר״י זיין‪ ,‬ובספרו שיורי ברכה כתב וז״ל‪ :‬אמנם‬ ‫באורז נהגו בעיר הקדש ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו‪,‬‬ ‫מרבית התלמידי חכמים ויראי השם שלא לאכלו בפסח‪ ,‬דהוה‬ ‫עובדא שביררו האורז כמה פעמים‪ ,‬ושוב אחר שבשלוהו נמצאת‬ ‫)סימן תנ׳׳ג‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪79‬‬ ‫חטה‪ ,‬ולכן נמנעו מלאכלו‪ ,‬אבל אין מוחין ביד האוכלים‪ ,‬ובפרט‬ ‫כי בעיר הקדש הוא מזון העניים והתנוקות‪ ,‬וכן ראיתי להרב פר״ח‬ ‫וכן כתב הרב מהר״י זיין‪ ,‬והביאותיו בברכי יוסף‪ ,‬ואני הצעיר‬ ‫כתבתי שם‪ ,‬וכן נהגו שלמים וכן רבים‪ ,‬כונתי דיראי השם נהגו כן‬ ‫ב מ ק ו מ י נ ו ‪ ,‬אבל לא ידענו באנשי ספרד מאן נינהו קהילות‬ ‫שאסרוהו לכל הקהל‪ ,‬כמו שכתב מהר״י זיין שפשט איסורו בכמה‬ ‫קהילות‪ .‬עכ״ד‪ .‬וכן כתב בספריו טוב עין)סימן ט׳ אות י׳( ובספרו לב‬ ‫דוד )פרק ל׳( ובספר מראת העין )בחידושים שבסוף הספר סימן י״א אות‬ ‫י״‪ .0‬וכן כתב בספר פקודת אלעזר )סימן נ״א דף ס״ד ע ״ ח שעכשיו‬ ‫נוהגים גם הספרדים בירושלים ת״ו לאסור הקטניות בפסח‪ .‬וכן‬ ‫העיד בספר א ח החיים )סימן תנ״ג ס״א( וז״ל‪ :‬גם פה עיה״ק צפת‬ ‫ת״ו נוהגים האידנא גם הספרדים לאסור הקטניות זולתי פולין‬ ‫חדשות לחות שמקילים בהם על פי מ״ש הרב בית דוד או״ח סימן‬ ‫רי״ו )דהגם דבשאלוניק נוהגים עכשיו גזירת קטניות כמו אשכנזים‪ ,‬מ״מ נראה‬ ‫להתיר פולין חדשות רטובות דנקראים ירק וכמ״ש ביו׳׳ד סימן רי״ז סעיף ה׳(‪.‬‬ ‫עכ״ל‪ .‬וכן העיד מהר״י נבון בספר נחפה בכסף‬ ‫שכן מנהג ירושלים‪ ,‬והביאו בשער המפקד בנהר פקוד )דף ע״ה(‪.‬‬ ‫וכ״כ בספר נתיבי עם )הלכות פסח(‪ .‬וכן העיד הרב יוסף ידיד הלוי‬ ‫בשו״ת ימי יוסף בתרא או״ח)סימן כ״א דף ע״ב( שנהגו ב א ח ישראל‬ ‫בני ספרד שלא לאכול אורז וכל מיני קטניות כסברת המרדכי‬ ‫והגהות מיימון וכדכתב הרמ״א ז״ל‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ח״א)דף קע״ה ע״ד(‬ ‫וכן נהגו באיטליה וכמ״ש רבי ישמעאל הכהן זצ״ל בספרו זרע‬ ‫א מ ת ח ״ ג )סימן תנ״ג תשובה מ׳׳ח(‪.‬‬ ‫וכן נהגו בתורקיה וכמ״ש רבי חיים פלאג׳י זצ״ל בשו״ת לב‬ ‫‪80‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫חיים ח ״ ב ) ס י מ ן צ״ח ובספרו משא חיים )מערכת פ׳ אות קפ״ט( ובספרו‬ ‫מועד לכל חי)סימן ב׳ אות ז׳< שמנהג עירו ושער מקומו‪ ,‬איזמיר‪,‬‬ ‫שלא לאכול אורז‪.‬‬ ‫וכן נהגו בבבל‪ ,‬וכמ״ש רבי אליהו מאני זצ״ל בספרו מעשה‬ ‫אליהו ח״א )סימן רפ״א(‪ ,‬וכ״כ רבינו יוסף חיים בספרו בן איש חי‬ ‫)פרשת צו שנה א׳ סעיף מ״א( וז״ל‪ :‬פה עירנו יש הרבה בעלי בתים‬ ‫נוהגים שלא לאכול אורז בפסח‪ ,‬מפני כי האות ימצא בו תערובות‬ ‫חיטין ושעורים‪ ,‬וצריך לבדקו תחלה פעמיים ושלש‪ ,‬וחוששין‬ ‫שמא ישגו בבדיקה‪ ,‬וישאר באורז חיטה ושעורה ויבשלו בו לכך‬ ‫בדלץ ממנו‪ .‬עכ״ד‪ .‬ובספרו שו״ת רב פעלים ח״ג)סימן ל׳( כתב‬ ‫שמור זקנו רבי משה חיים זצ״ל בתחילה היה מנהגו לאכול אורז‬ ‫בפסח‪ ,‬אך בסוף ימיו נמנע מלאכול אורז בפסח משום מעשה‬ ‫שהיה שנמצאה חיטה אחת מבושלת רובצת למעלה למעלה‬ ‫בראש הגודש של תבשיל האורז שבכלי ומאותו מעשה נמנע‬ ‫מלאכול אורז‪,‬בפסח‪ ,‬וכן נהגו הרבה בעלי בתים בדבר זה‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫וכן נהגו במרוקו וכמ״ש בשו״ת משפט וצדקה ביעקב ח״א)סימן‬ ‫ט׳ וסימן קכ״ב( וכ״כ רבי יצחק אבן ת א ן בספרו ליצחק ריח )מערכת‬ ‫ערך אוח( וכן כתב רבי יוסף משאש זצ״ל באוצר המכתבים ח״ב‬ ‫)סימן תשס״ח( וכן כתב הרב דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם‬ ‫)פסח( וכתב שנהגו גם שלא לאכול קטניות יבשים בפסח‪ ,‬וכן כתב‬ ‫בנוהג בחכמה )עמי ק״ס( שנזהרו בקטניות יבשים בפסח‪ ,‬וכן כתב‬ ‫בשו״ת מים חיים ח״ב)סימן מ״ב( שנזהרו באכילת חומוס בפסח וכן‬ ‫מנהג אלג׳יר‪ .‬ע״ש‪ .‬וטעמו של המנהג שלא לאכול חומוס בפסח‪,‬‬ ‫משום ששמו בערבית כשם חמץ‪ ,‬ויש נותנים טעם לשבח משום‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪81‬‬ ‫שמתנפח ודומה לעיסת הבצק שטופחת‪.‬‬ ‫וכן נהג הרה״ג רבי מצליח מאזוז הי״ד‪ ,‬בעיר ג׳רבא ובתונים‪,‬‬ ‫שלא לאכול אורז בפסח‪ ,‬וכמו שהעיד בנו הרה״ג רבי מאיר מאזוז‬ ‫שליט״א‪ ,‬ראש ישיבת כיסא רחמים תכב״ץ‪.‬‬ ‫היא העול׳ה‪ :‬מנהג ישראל שלא לאכול אורז וקטניות בפסח‬ ‫מובא בפוסקים חדשים גם ישנים‪ ,‬ויש לנוהגים כן על מה‬ ‫שיסמוכו‪ ,‬שכן קבלו עליהם כחומרא‪ ,‬בבחינת כל חמירי‪ ,‬על אף‬ ‫שאינו חמץ בפסח‪ ,‬ומנהג אבותיהם בידיהם‪ ,‬וה׳ יעזרנו על דבר‬ ‫כבוד שמו‪.‬‬ ‫‪82‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן י״ד‬ ‫אמירת ספירת העומר בין ברכו לעלינו לשבח‬ ‫כ״ג באייר התשס״ג‬ ‫כבוד מעלת ידידי‪ .‬זה רעי וזה דודי‪ .‬מק׳ל שק׳ד ששוקד על‬ ‫תלמודו‪ .‬יהי ה׳ מגן בעדו‪ .‬הרב דקל כהן שליט״א‬ ‫שלום רב לכבודו‪ .‬ולסובבים הודו‪.‬‬ ‫אחרי שים שלום טובה וברכה‪ ,‬הנני להשיב לכת״ר אודות מש״כ‬ ‫בספרו ספר׳א טב׳א דמרי׳ה טב ״וספרתם לכם״ )סעיף י׳׳ג( וז״ל‪:‬‬ ‫אבל מה שנוהגים בקהילות המרוקאים ב א ח ישראל ובחוץ לארץ‬ ‫לספור בין ״ברכו״ לבין ״עלינו לשבח״ נראה שאין לו טעם דיו‪,‬‬ ‫ולכן יש להם"לשנות מנהגם‪ ,‬ועל כל פנים ודאי שאין זה מעכב‬ ‫כלל‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ראשית כל עליך לדעת שאין כל מנהגי מרוקו שוים‪ ,‬ובכל עיר‬ ‫ועיר מדינה ומדינה‪ ,‬יש שנויים במנהגים‪ ,‬לך נא ראה עוד מש״כ‬ ‫בזה הראש״ל רבי שלמה משה עמאר שליט״א בספרו שו״ת שמע‬ ‫שלמה ח ״ד)חאױ׳ח סימן ז׳( ובהקדמתו לספר תורת אמך‪ .‬ויערב לך‪.‬‬ ‫וגם במנהג זה ישנם כמה מנהגים וכמ״ש הרב יוסף בן נאים‬ ‫זצ״ל בספרו נוהג בחכמה >עמ׳ ק״‪ ,0‬דיש אומרים ספירת העומר‬ ‫אחר אמירת ברכו‪ ,‬ויש שאחר קדיש יהא שלמא סופרים העומר‬ ‫נוהג בם‬ ‫יאח״ב אומרים ברכי‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫‪83‬‬ ‫)ועכ״ס רוב המרוקאים ב א ח ובחו״ל נוהגים‬ ‫לומר ספירת העומר בין ברכו לעלינו לשבח‪ ,‬ובבואי הנה למבשרת ציון ראיתי שכן‬ ‫המנהג גם אצל אחינו האשכנזים(‪ .‬ובספר נוהג בחכמה )שם( נתן טעם‬ ‫לנוהגים לומר ספירת העומר לפני אמירת ברכו‪ ,‬ראגב חרא תרתי‪,‬‬ ‫דכיון שעומדים לספור העומר בעמידה אומרים ג״כ ברכו והם‬ ‫עומדים‪ .‬ע״כ‪ .‬וכן יש לומר גם על המנהג לומר ספירת העומר‬ ‫אחר אמירת ברכו‪ ,‬דאגב חדא תרתי דכיון שעומדים לאמירת‬ ‫ברכו‪ ,‬עומדים גם לספירת העומר‪ .‬ע״ש ואין לומר א״כ לפי טעם‬ ‫זה נאמר את הספירה אחר עלינו לשבח שבין כך וכך עומדים‪ ,‬כיון‬ ‫שכל העם טרודים לצאת לביתם‪ ,‬ותפלת׳ם מהר׳ה ואין להכביד‬ ‫עליהם‪ ,‬ולכן כדי להרויח את שני הדברים יחד אומרים את‬ ‫הספירה בין ברכו לעלינו לשבח‪ ,‬ונוסף לכך שספירת העומר אינה‬ ‫תדירה ושיר למעלות תדיר ותדיר ושאינו תדיר‪ ,‬תדיר קודם‪ ,‬וכן‬ ‫אמרו לי חכמי מרוקו הרה״ג רבי שלום משאש זצ״ל‪ ,‬והרה״ג רבי‬ ‫דוד עובדיה שליט״א יבדל לחיים טובים וארוכים‪.‬‬ ‫ועוד יש להוסיף טעם לשבח‪ ,‬דהואיל והכל יודעין שיש לעמוד‬ ‫באמירת ברכו‪ ,‬ואין הכל יודעין שיש לעמוד בספירת העומר‪ ,‬ע״כ‬ ‫אומרים ברכו ומיד אח ״כ עלינו לשבח בעומדם על רגליהם‪.‬‬ ‫ועכ״פ כבר סיים כת״ר‪ ,‬דאין זה מעכב כלל שהרי מעיקר הדין‬ ‫אפשר לספור אף אחר התפילה במשך כל הלילה‪ ,‬אולם יש להעיר‬ ‫לש״ץ הנוהג במנהג זה להגביה קולו לאמירת ספירת העומר אחר‬ ‫אמירת ״ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד״‪ ,‬כי יתכן שהקהל אינו‬ ‫שומע את הש״ץ ונדמה להם פעמים רבות שאומר עלינו לשבח‪,‬‬ ‫ומעין זה העיר כבר בספר ״בזמן הזה״)עמ׳ כ״א(‪.‬‬ ‫‪84‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סוף דבר הכל נשמע‪ :‬הנוהגים לומר ספירת העומר בין ברכו‬ ‫לעלינו לשבח רשאים להמשיך במנהגם‪ ,‬שיש לו טעם דיו‪ ,‬ומנהג‬ ‫אבותיהם בידיהם‪.‬‬ ‫ואסיים בברכה לידידי‪ ,‬שחפץ ה׳ בידו יצלח להמשיך ללמוד‬ ‫תורה ולחבר חיבורים מחוכמים‪ ,‬מתוך הרחבת הדעת‪ ,‬ורוב נחת‬ ‫בגשמיות ורוחניות‪.‬‬ ‫בברכת התורה ידידו ומכבדו‪,‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪85‬‬ ‫סימן ט ״ו‬ ‫שפיכת מים בשבועות‬ ‫נהגו בשבועות לשפוך מים איש על רעהו‪ ,‬ויש נותנים טעם‬ ‫לדבר הואיל והתורה נמשלה למים בדאיתא בבבא קמא >מ‪(.‬‬ ‫ושופכים מים איש על רעהו כדי לברכו שיזכה להיות מלא בתורה‪,‬‬ ‫ועוד שמעתי נותנים טעם לדבר‪ ,‬הואיל ונשארים ללמוד כל ליל‬ ‫ש ב ו ע ו ת ונרדמים בקריאת מגילת רות והאזהרות‪ ,‬לכן שופכים‬ ‫איש על רעהו כדי להעירו מהתרדמה‪ .‬ובספר נוהג בחכמה >עמ׳‬ ‫י״‪ 0‬נתן טעם למנהג‪ ,‬שמה מים אינם הולכים אלא למקום נמוך כך‬ ‫התורה אינה מתקיימת אלא בנמוכי רוח וע״כ שופכים מים‬ ‫בשבועות‪ ,‬ללמוד להלוך בדרכי הענוה‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫אולם עתה באתי לבטל מנהג זה המביא לידי מכשולות רבים‬ ‫ב ע צ ו מ ו של יום טוב כגץ סחיטה‪ ,‬ובמקום ללמוד תורה באים לידי‬ ‫שחוק וקלות ראש ביום הקדוש של נתינת התורה‪ ,‬וכבר אמרו‬ ‫בפסחים >סח‪ (:‬אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא‪,‬‬ ‫וכן נפסק ב ש ״ ע ) ס י מ ן תקכ״ט סעיף א׳( דמצות יום טוב לחלקו חציו לבית‬ ‫המדרש וחציו לאכילה ושתיה‪ .‬ושם)סעיף ג׳( נפסק שלא ימשוך ביו״ט‬ ‫בבשר וביין ובשחוק וקלות ראש‪ ,‬לפי שאץ השחוק וקלות ראש‬ ‫שמחה אלא הוללות וסכלות‪ ,‬ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא‬ ‫על שמחה שיש בה עבודת שמחה שיש בה עבודת היצר‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫‪86‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫ועיני ראו ולא זר כמה פרחחים המגדילים לעשות ביום‬ ‫שבועות‪ ,‬שהוא חג מתן תורה‪ ,‬ושופכים מי ביוב איש על רעהו‪,‬‬ ‫ועוד‪ .‬כמה מרעין בישין‪ ,‬ופעמים רבות נשפכים מים גם על זקנים‬ ‫ובאים בימים‪ ,‬כקטן כגדול‪ ,‬בלא להבדיל ובאין משים לב‪ ,‬ואמנם‬ ‫הקטון יהיה לאלף‪ ,‬וכחו במותניו וחומק עובר להנצל מן המים‬ ‫הזדונים‪ ,‬אולם הזקן המתהלך על משענתו‪ ,‬נשפכים עליו המים‬ ‫לולי ה׳ שהיה לו‪.‬‬ ‫ושמעתי מפי הרה״ג רבי אברהם נבון שליט״א‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫ביום שבועות כאשר סיימו את התפילה‪ ,‬וציבור המתפללים יצא‬ ‫מן בית הכנסת‪ ,‬היו שני ילדים משחקים בחצר בית הכנסת‪ ,‬ושפכו‬ ‫מים האחד על השני‪ ,‬וברח הילד האחד מפני חבירו‪ ,‬ונשפכו המים‬ ‫על הרה״ג רבי משה עטיא זצ״ל )מח״ם שו״ת מעט מים(‪.‬‬ ‫וזאת למודעי כי בפרט ב א ‪ p‬הקודש אשר זקוקה למים ולמטר‬ ‫השמים תשתה מים‪ ,‬שפיכת המים היא איסור בל תשחית ‪ , 1‬ויעסקו‬ ‫ביום הזה בתורה שמשלה למים במקום לשפוך מים‪.‬‬ ‫‪ .1‬כיו״ב יש להעיר על המנהג המובא בספר נהגו העם )שונות סעיף א׳(‬ ‫בשם הרב רפאל משה אלבאז בספרו עדן מקדם )ערך מנהג( שנהגו להשליך‬ ‫תפוחים בשבועות מגג בית הכנסת ולוקטים אותן התינוקות‪ ,‬וכן המנהג‬ ‫בדרעא להשליך החתן על הכלה בשבועות התפוחים‪ .‬ע״כ‪ .‬ולכאורה יש בזה‬ ‫בזוי אוכלין כמו נפסק בש״ע)סימן קע״א סעיפים ד׳ וה׳( שזורקים לפני חתן‬ ‫וכלה קליות ואגמים בימות ה ח מ ה שאינם נמאסים‪ ,‬וכן הזורקים חטים לפני‬ ‫חתנים צריכים ל מ ה ר שלא יזרקו אלא במקום נקי וגם יכבדו אותו משם כדי‬ ‫שלא ידרסו עליהם‪ .‬ע״ש‪ .‬וכ״כ במשנה ברורה שם )ס״ק כ״א( שהנוהגים‬ ‫ב ש ב ת שלפני החתונה לזרוק לפני החתן צימוקים וכיו״ב‪ ,‬לא ט ו ב עושים‬ ‫‪87‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫וגם הלום ראיתי לרבי יוסף משאש זצ״ל בשו״ת מים חיים חלק‬ ‫א׳)סימן יט״ז< ת ש א ל באחד שטנף ולכלך במים בגדי חבירו של‬ ‫משי ורקמה חדשים בחג השבועות בבית הכנסת בשעת המנחה‪,‬‬ ‫יען נפלה עליו מפולת הפיסקא האחרונה של האזהרות‪ ,‬ונוהגים‬ ‫הואיל ודברים אלו רכים ונמאסים ע״י זריקתם‪ .‬ע״ש‪ .‬וכבר האריך להוכיח‬ ‫כזה בשו״ת הלל אומר )סימן קי״ח(‪ .‬ע״ש‪ .‬וכ״כ הרה״ג רבי חיים דוד הלוי‬ ‫זצ״ל בספרו מקור חיים חלק ב ׳ ) פ ר ק ע״ח סעיף ו׳( דלא טוב עושים הזורקים‬ ‫על חתן או בר מצוה בבית הכנסת‪ ,‬סוכריות שאינן עטופות בנייר‪ ,‬משום‬ ‫שחלק גדול נשבר בזריקתו ונמאס‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ועתה הראני הרה״ג רבי סיני אדלר שליט״א‪ ,‬לחותנו הרב מרדכי זק״ש‬ ‫בספרו מילי דמרדכי )סימן ל״ו( ובספרו זמנים )סימן י״ט(‪ ,‬שהביא המנהג‬ ‫לזרוק תפוחים בשבועות‪ ,‬וכתב שמופיע בתרגום שני למגילת אסתר)פרק ג׳(‬ ‫במלשינותו של המן לפני המלך אחשורוש וז״ל‪ :‬ובירח סיון תרי יומי טבין‬ ‫עבדץ ביה וכו׳ וסלקין לאיגר בית אלקהון ושדיין חזורי תפוחים ומלקטין‬ ‫יתהון ואמרין היך מה דמלקטץ חזורי היכדין יתלקטון בניהץ מן ביננא‪,‬‬ ‫ואמרין דין הוא יומא דאיתיהבא אורײתא לאבהתנא על מורא דסיני‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ועוד כתב שמנהג זה נהג בארצות המערב וכמ״ש רבי דוד הטבעוני בהוספתו‬ ‫לסידור התפילה של רבינו מימון‪ ,‬אבי הרמב״ם‪.‬‬ ‫ובספר זמנים הנ״ל‪ ,‬נתן טעם למנהג ע״פ מה שדרשו רבותינו בגמרא‬ ‫בשבת )פח‪ (.‬על הפסוק ״בתפוח בעצי היער כן דודי‬ ‫‪ p‬הבנים״‪ ,‬מה תפוח‬ ‫זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬וכדי להזכיר את עת‬ ‫קבלת התורה ובזכותה של התורה יתקבצו הגלויות )בבא בתרא ח‪ ,(.‬לכן‬ ‫נהגו לזרוק תפוחים מעל גג ביהכ״נ ולקבצם‪ ,‬כדי להזכיר זכות זו‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ויתכן ומשום שהתפוחים נאספים ע״י התינוקות ונאכלים‪ ,‬אץ בזה משום‬ ‫בל תשחית וביזוי אוכלין‪.‬‬ ‫‪88‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫לשפוך מים על האחרון‪ ,‬והשיב דמנהג זה של שפיכות המים בחג‬ ‫השבועות היה בעיר מכנאם‪ ,‬בזמן הקודם אצל אנשים ריקים‬ ‫דוקא‪ ,‬וחכמי העיר היו מוחין בכל שנה על זה‪ ,‬ובשנת התר״ל‬ ‫ליצירה‪ ,‬עשו תקנה לבטל מנהג זה‪ ,‬הנה היא כתובה אצלי‪,‬‬ ‫והודיעו בה האיסורים הנמשכים מזה‪ ,‬הן אסור סחיטת בגדים‬ ‫ביו״ט‪ ,‬הן אסור צערא דגופא דחבירו‪ .‬ובפרט אם הוא עני והיא‬ ‫כסותו לבדה וכוי‪ .‬ועוד אסור המחלוקת וכו׳ וכוי‪ .‬ועכ״ז לא נמנעו‬ ‫איזה יחידים בורים מעשות כמנהגם‪ ,‬אבל רק מעט מים שלא‬ ‫יפסידו כלום‪ .‬וכן המנהג עד היום באיזה בתי כנסיות שלא ברצון‬ ‫חכמים‪ .‬ועוד כתב שם דאין לחייב המקלקל בגדי חבירו בשבועות‬ ‫בתשלומין‪ ,‬וראיה לדבר מדברי הרמ״א באו״ח סוף סימן תרצ״ו‬ ‫שכתב משם מוהר״י מינץ ז״ל‪ ,‬שמה שנהגו בפורים לחטוף זה‬ ‫מזה אין בו משום לא תגזול‪ ,‬מאחר שכן נהגו משום שמחה‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫וכתב הב״ח ביו״ד סו״ס קפ״ב דטעמו הוא משום הפקר ב״ד‬ ‫הפקר‪ .‬ע״ש‪ .‬וא״כ הכא נמי בנדון דידן מאחר שכן נהגו משום‬ ‫שמחת החג ושמחת תורה‪ ,‬אין לחייב המקלקל בתשלומין‪ ,‬זולת‬ ‫אם רבניהם מחו על זה ולא שמעו לקולם‪ ,‬אזי הדבר פשוט דחייב‬ ‫לשלם‪ ,‬משום דלא שייך טעמא דהפקר ב״ד הפקר‪ .‬וסיים וז״ל‪:‬‬ ‫וכן הוא האמת בזה״ז‪ ,‬משום מיגדר מילתא‪ ,‬לעקור מההמון‬ ‫מנהגים הגורמים למחלוקת‪ ,‬דאפילו ת״ח צריכים להיות מרבים‬ ‫שלום בעולם‪ ,‬וכ״ש הרבנים שהם עיני העדה‪ ,‬ה׳ ישפות להם‬ ‫שלום בגודש המדה‪ ,‬ועיניהם ועינינו תראה ארץ חמדה‪ ,‬בבוא‬ ‫לציון גואל משבט יהודה‪ ,‬אמן‪ .‬עכ״ד‪ .‬והניף ידו שנית בספרו‬ ‫אוצר המכתבים )סימן אלף תתמ״ט( ת ש א ל אודות משחק המים‬ ‫שהיה במרוקו בחג השבועות ת פ ק י מיניה כמה רעות סחיטה‪,‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪89‬‬ ‫כיבוס‪ ,‬קלקול בגדים ובו׳‪ ,‬ואיך הרבנים לא עשו תקנות לבטלו‪.‬‬ ‫והשיב וז״ל‪ :‬המנהג לא היה אצל כל הקהל‪ ,‬רק אצל הדיוטות‬ ‫ונער יכתבם‪ ,‬והיתה להם בזה מחלת הדמיון‪ ,‬לבטל מנהגם‪ ,‬ועכ״ז‬ ‫אני זוכר שכמה פעמים הכריזו על בטולו בשבת‪ ,‬שלפני חג‬ ‫ה ש ב ו ע ו ת ‪ ,‬והרבה עברו ונענשו ע״י הרבנים בקנסות‪ ,‬והיה הולך‬ ‫ו מ ת מ ע ט עד שבטל לגמרי‪ .‬עכ״ל‪) .‬תשובה זו נכתבה בכי סיון תשל״ג‬ ‫לתושב אחד מהעיר קרית גת ונראה שכתב שאלה זו לרב זצ״ל אודות מנהג זה‪,‬‬ ‫הואיל והתפשט ב א ח גם בעיר קרית גת(‪.‬‬ ‫וכן בקודש חזיתי לרבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם‬ ‫)מנהגי שבועות סעיף ט׳( וז״ל‪ :‬היה מנהגנו בחג השבועות לזרוק מים‬ ‫אחד על השני‪ ,‬ושמעתי הטעם כשנולד משה רבנו הצפינה אותו‬ ‫אמו ג׳ חדשים וכאשר לא יכלה עוד הצפינו שמה אותו בתיבה על‬ ‫שפת היאור ובדרך זו נצול על ידי בת פרעה‪ ,‬ולפי דברי חז״ל‬ ‫משה רבינו נולד בזי לחדש אדר‪ ,‬ובבן מלאו לו ג׳ חדשים בששה‬ ‫בסיון יום שחל בו חג השבועות שאז שמה אותו אמו על שפת‬ ‫היאור‪ ,‬ולזכר המאורע שחל בו ביום שזכינו לקבל את התורה על‬ ‫ידו‪ ,‬נוהגים לזרוק המים אחד על השני לחבב את המים שע״י‬ ‫גצול מקבל התורה‪ .‬עוד שמעתי טעם אחר לזכר שעת מתן תורה‪,‬‬ ‫שאו פרחה נשמתן של ישראל‪ ,‬והקב״ה הוריד טל תחיה‬ ‫להחיותם‪ ,‬ולזכר זה זורקין המים אחד על השני‪ .‬וזאת להודיע‬ ‫שהמנהג הזה היה רק בין הגברים לבד‪ ,‬ולפי השמועה פה בארץ‬ ‫ישראל התחילו גם הגברות להתערב בין הגברים במנהג הזה‪,‬‬ ‫ועי״ז באים לידי פריצות ותערובת נשים‪ ,‬ולכן יש לבטל מנהג זה‪,‬‬ ‫בפרט ביום הקדוש יום מתן תורה צריכים לשמור על הקדושה‬ ‫‪90‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫ובשבילו נצטווה משה רבנו ״אל תגשו אל אשה״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫עוד רגע אדבר‪ ,‬אודות מה שנהגו שהמסיים את קריאת ההזהרות‬ ‫באים כל הקהל ושופכים על ראשו מים‪ ,‬והביאו מנהג זה בשו״ת‬ ‫מים חיים )שם( ובספר נוהג בחכמה )שם(‪ ,‬בודאי שיש לבטל‬ ‫המנהג‪ ,‬תוסף גם הוא‪ ,‬שבאים לידי זלזול בכבוד בית הכנסת‬ ‫ובכבוד התורה‪ .‬ותלי״ת רבים מעמי ה א ח מתיהדים‪ ,‬ובאים ביום‬ ‫הקדוש הזה לקרא תהילים‪ ,‬מגילת רות ואזהרות ומפסיקים‬ ‫משחוק וקלות ראש הן וכיוצא בהן‪.‬‬ ‫וצור ישראל יזכנו ללמוד התורה ויפתח לבנו בתורתו‪ .‬אכי״ר‪.‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪91‬‬ ‫סימן ט״ז‬ ‫אכילת הזעפרן ־‬ ‫תשובת הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א‬ ‫כ ״ר בתשרי התשס״ג‬ ‫בכור הרב הגאון רבי אברהם חפוטא שליט״א‬ ‫שלום וברכה‪,‬‬ ‫בלומדי הלכות בשולי עכו״ם בספר כף החיים יו״ד‬ ‫אות ס׳( ראיתי שכתב וז״ל‪ :‬ומענין הזעפרן כתב הרב הקדוש‬ ‫בעל ר״ח בספר תוצאות חיים )דף כ״ד ע״ב דפוס אמסטרדם אות מ״ח(‬ ‫תקנת אנשי מעשה שלא יאכל אדם זעפרן שיש בו ג׳ איסורין‪:‬‬ ‫שטחין אותו בשמן חזיר‪ ,‬ומזלפין עליו יין נסך‪ ,‬ומטילין בו‬ ‫בשר נבלת סוס‪ .‬ובפסח יש בו איסור רביעי משום חשש קמח‬ ‫שמשימין בו‪ .‬עכ״ל‪ .‬ומה שכתב זבחי צדק )אות ל״ב( דבעיר‬ ‫בגדאד נוהגין לאכלו אפשר מפני שלא ראו דברי ר״ח הנזכר‪,‬‬ ‫וע״כ עתה מזמן ביטלו מלאכלו ואפשר מפני שראו דברי ר״ח‬ ‫הנזכר‪ .‬עכ״ל‪ .‬ועוד כתב בכף החיים או״ח )סימן תס״ז סעיף ח׳( על‬ ‫דברי הרמ״א בשם מהרי״ל שנוהגים שלא לאכול בפסח כרכום‬ ‫שקורץ זפרון‪ ,‬כתב כפה״ח שם )אות פ״ס בשם בית יהודה )דף‬ ‫ק״ח סעיף ה׳( זעפרן הבא מתינו״ם ואיספאני״א מוחזק בכשרות‬ ‫דאין מזייפין אותו‪ ,‬אבל הבא מארצות תורקיא״ה מזייפץ אותה‬ ‫)סימן קי״ד‬ ‫‪92‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫בסולת של תבואה לתותה‪ ,‬ויש בו קצת היכר שנראין בו חוטין‬ ‫לבנים‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫אולם אני ידעתי שבמרוקו נזהרו שלא לאכול כרכום בפסח‪,‬‬ ‫ונהגו לאכול זעפרן בפסח ובכל ימות השנה‪ .‬וגם פה בארץ‬ ‫הקודש נזהרים אנשים רבים מיוצאי מרוקו שלא לאכול מהכרכום‪,‬‬ ‫ואוכלים במקומו זעפרן‪ ,‬וחלק רב קונה זעפרן מן הישמעאלים‪,‬‬ ‫וממנו משתמשים בפסח ובימות השנה‪.‬‬ ‫ואנכי הרואה ראיתי לרבי יוסף משאש זצ״ל בספרו שו״ת מים‬ ‫חיים חלק א ׳ ) ס י מ ן קס״א עמי קמ״ב( שהביא את דברי המגן אברהם‬ ‫באו״ח )סימן תס״ז סק׳׳י( משם תשובת הרשב״א שהכרכום בוחשין‬ ‫קמח עם מים ומזלפין עליו‪ .‬ע״כ‪ .‬וכתב וז״ל‪ :‬והנה בזה״ז עיננו‬ ‫הרואות מנהג העולם פשוט‪ ,‬לאכול בפסח הכרכום‪ ,‬ולית דחש‬ ‫לזה כלל‪ ,‬כי הוא רק עץ בעלמא‪ ,‬ואף למפרשים כרכום שכתב‬ ‫הרשב״א ז״ל הוא מה שקורץ בלשון ערב בשם אזעפראן‪ ,‬גם בזה‬ ‫המנהג פשוט לאוכלו בפסח‪ ,‬כי הוא רק ציצי פרחים‪ ,‬וגדל בערי‬ ‫המערב באיזה מקומות ידועים‪ ,‬ואותו הבא מערי איירופא‪ ,‬אוסרין‬ ‫אותו על עצמן איזה חסידים מערי המערב‪ ,‬אפילו בשאר ימות‬ ‫השנה‪ ,‬מחשש רחוק שטוחץ אותו בשומן חזיר ונבלות‪ ,‬והיודעים‬ ‫מהותו ממלאים פיהם שחוק על חששות אלו‪ ,‬ומה גם דתערובת זו‬ ‫וכיוצא בה אפילו משהו‪ ,‬הם נגד חוקי המלכויות ויש ממונים‬ ‫חוקרים ובודקים על קלקול הסחורות והמאכלים בתערובות כאלו‪,‬‬ ‫וענשם חמור‪ ,‬ועל כן נזהרים הרבה המוכרים בזה‪ .‬עכ״ד‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫הרב רפאל ברוך טולדאנו זצ״ל‪ ,‬בן דורו‪ ,‬כתב בקיצוש״ע שלו‬ ‫הלכות פ ס ח ) ס י מ ן ש׳׳ה סעיף כ׳׳ח( וז״ל‪ :‬זעפרן אין לאוכלו כי אם ע״י‬ ‫‪93‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫ה כ ש ר שמעירין שאיו בו שום חשש מכל מין איסור כי אומרים‬ ‫שיש בו הרבה תערובות היופין וכן כל דבר שאין ידוע ממה נעשה‬ ‫אין לאכלו עד שיוודע הכשרו‪ .‬עכ״ל‪ .‬והיוצא מדבריו כי יש‬ ‫לחשוש לזעפרן‪.‬‬ ‫ובאתי לשאול מכבוד הרב מה היה המנהג במרוקו בענין‬ ‫ה ז ע פ ר ן ‪ ,‬וכן האם יש להזהר מלאכלו בימינו‪ ,‬כמ״ש בכף החיים‬ ‫שיש בו שומן חזיר וכוי‪ ,‬או אולי כך היו עושים פעם‪ ,‬דהא מרן‬ ‫כתב ביו״ד)שם( דהרשב״א היה נזהר מהכרכום מפני שבכל ה א ח‬ ‫ההיא היו מזלפין עליו יין הרבה‪ ,‬וגם מערבים בו ח ו ט י בשר יבש‬ ‫ובכה ״ח )שם אות נ׳׳ט( כתב בשם הש״ך רהעולם נהגו עכשיו היתר‬ ‫ב פ ש י ט ו ת בכרכום‪ ,‬ונראה לומר שהרשב״א נזהר בדבר זה מפני‬ ‫שהיה יודע בודאי שבבל ה א ח ההיא מזלפין עליו יין‪ ,‬אבל אנן‬ ‫ילא ידעינן בודאי‪ ,‬א ״כ אמרינן דא״א שלא יהיה אחד מהם שלא‬ ‫יזלף עליו יין ויציל על כולם‪ .‬עכ״ד‪ .‬ואולי מכאן דה״ה לימינו‬ ‫וזמנינו שאין עושין כן בזעפרן‪.‬‬ ‫וע״כ באתי לשאול מכבוד הרב כדת מה לעשות‪ ,‬האם מותר‬ ‫לאכול מהזעפרן בימות הפסח ובשאר ימות השנה‪.‬‬ ‫וברכתי לכת״ר יהי רצון ויזכה לאריכות ימים ושנים וימשיך‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה מתוך רפואה שלימה ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫בברכת התורה‪,‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫‪94‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫וזו תשובתו הרמתה של הרה״ג שליט״א מיום כ״ה בתשרי‬ ‫התשס״ג‪:‬‬ ‫לכבוד ה״ר כפיר ברוך מבורך דדון יצ״ו‬ ‫שלום וב״ר‬ ‫קבלתי מכתבך‪ ,‬והנה בענין הזעפרן במרוקו נהגו בו היתר‬ ‫בשופי ללא פקפוק‪ ,‬א ת הכרכום לא תיבלו בו בפסח‪ ,‬ואך‬ ‫בישלו בפסח בזעפרן‪ .‬והסבא שלי זצ״ל‪ ,‬סיפר לי איך היו‬ ‫קוטפין אותו בזריחה‪ ,‬והרבה זהירויות נהגו בו שלא יהיה‬ ‫מזויף‪ ,‬ושלא תהיה בו שום תערובת‪.‬‬ ‫גם שאלתי מהרבנית תחי׳ איך נהגו בירושלים‪ ,‬וכן איך נהגו‬ ‫בעיר העתיקה עוד לפני מ ל ח מ ת השחרור‪ ,‬ואמרה לי‬ ‫שהשתמשו בזעפרן גם בפסח ללא שום חששות‪ ,‬והערבים‬ ‫אינם מערבים בו שום דבר אלא מוכרין אותו כהוויתו‪ ,‬ואולי‬ ‫המהרי״ל היה בארצות אירופה ולא בכל ארצות האיסלם‪.‬‬ ‫ועכ״פ כך המנהג בארצות המערב בכל רחבי מרוקו לכתחילה‪.‬‬ ‫בברכת התורה‪,‬‬ ‫א ב ר ה ם חפוטא ס ״ ט‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪95‬‬ ‫סימן י״ז‬ ‫שימוש בעלי הנענע והשיבה אחר שטיפה במים‬ ‫נהגו בני צפון אפריקה להשתמש בעלי הנענע והשיבה לאחר‬ ‫שטיפה במים‪ ,‬ואין חוששים לתולעים‪ ,‬וגם לא נהגו להחמיר‬ ‫בקהילתנו ליבש את עלי הנענע במשך י״ב חודש ואח״ב‬ ‫להשתמש בו‪.‬‬ ‫וכן בקודש חזיתי לרה״ג רבי יוסף משאש זצ״ל באוצר‬ ‫המכתבים חלק ג׳)סימן אלף תת״א( שנשאל בזה והשיב וז״ל‪ :‬הדבר‬ ‫אצלנו היה והוה כך‪ ,‬שהנשים בודקות הנענע עלה עלה‪ ,‬ואח ״כ‬ ‫שוטפים אותם במים ונותנים אותם עם הטיי‪ ,‬וכך היא ההלכה‬ ‫לבדוק ולאכול‪ ,‬ויש שקשה עליהם לבדוק‪ ,‬ונותנים את הנענע‬ ‫בכלי אחר שטיפה במים‪ ,‬ושופכין עליו רותחין‪ ,‬ואחר רגעים‬ ‫אחדים שפולט טעמו וריחו במים מסננים אותן המים בבגד עב‪,‬‬ ‫ונותנים מאותן המים בטיי‪ .‬וגם בזה הולכים אחר ההלכה‪,‬‬ ‫שמסננים ושותים‪ ,‬ומי שלא היה בודק‪ ,‬ולא מסנן‪ ,‬לא היינו שותים‬ ‫מאותו הטיי‪ ,‬והיינו מוכיחין אותו על פניו‪ .‬ועם כל זה יש ללמד‬ ‫עליהם זכות‪ ,‬כי יש הרבה ספקות בדבר‪ ,‬שמא לא היו תולעים‬ ‫באותו נענע‪ ,‬ואם תמצא לומר‪ ,‬היו‪ ,‬שמא נפלו על ידי נענוע‬ ‫ושטיפה במים‪ ,‬ואם תמצא לומר לא נפלו שמא התליע בתלוש‪,‬‬ ‫ואם תמצא לומר במחובר‪ ,‬ודאי נמוחו ע״י רותחים ובטלי להו‪.‬‬ ‫‪96‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫ועוד יש מה להאריך ואין צריך‪ ,‬ואין זמן להאריך‪ ,‬ויאמר לקוצרים‬ ‫ה׳ עמכם‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫וכן כתב הרה״ג רבי משה מלכה זצ״ל בשו״ת מקוה המים חלק‬ ‫ג׳)חאו׳׳ח סימן מ״ז אות ה׳( וז״ל‪ :‬כת״ר תמה על מה ששמע מאנשי‬ ‫חו״ל כי הצפון אפריקאים משתמשים בעשב הנקרא ״נענאע״‪,‬‬ ‫לפני גדולים ואין פוצה פה ומצפצף לחשוש לתולעים‪ .‬אמת הוא‬ ‫שאנחנו המארוקאים נהגנו להשתמש בעשב זה לשים אותו בתוך‬ ‫הטאי‪ ,‬אך הנשים רוחצות אותו כראוי באופן שאין לחוש לתולעים‬ ‫שבו‪ .‬ומה גם שאין תולעים רגילים להיות רק באותו מין הבא‬ ‫בסוף הקיץ‪ ,‬בשעת החום הגדול‪ ,‬ואז רוב האנשים אינם‬ ‫משתמשים בו כי פג טעמו‪ ,‬והמיעוט נזהר לבודקו כאמור‪ ,‬כי אי‬ ‫אפשר להשתמש בו בלי‪.‬רחיצה מטעם נקיון‪ .‬ועוד הכלי שבו‬ ‫מבשלים ה״טאי״‪ ,‬יש לו חוטם שממנו יוצקים הטאי לכוסות‬ ‫ובאותו החוטם לפנים יש מין נקבים דקים העוצרים בעד עלי‬ ‫הטאי שלא יפלו לתוך הכוסות‪ ,‬ורק המים צלולים עוברים דרך‬ ‫אותם הנקבים‪ ,‬וזה ממש דומה למסננת‪ ,‬שבלי ספק‪ ,‬אף תולע אינו‬ ‫יכול לעבור דרך שם כי עלי הטאי מעכבים אותו‪ .‬ועיין יו״ד סימן‬ ‫פ״ד סעיף יו״ד‪ ,‬שעל ידי סינון מותר אף אם בודאי נמצא שם‬ ‫תולע‪ ,‬כ״ש הכא שרק ספק‪ .‬ועוד אף אם במקרה הצליח התולע‬ ‫להתגנב ולעבור דרך‪-‬נקבי המסננת‪ ,‬ולא הצליחו עלי הטאי‬ ‫לעוצרו‪ ,‬הרי הוא מופיע למעלה על גבי מי הטאי בתוך הכום‬ ‫והשותה רואה אותו‪ ,‬ונמנע מלשתות הטאי מחמת מיאוס‪ .‬ועיין‬ ‫ב״י בסימן ק׳ משם הרשב״א גבי קדרה‪ ,‬של מרק שנפל בה בריה‬ ‫ונאבדה הכל אסור‪ ,‬כתב‪ ,‬שאם נתנו מן המרק בכף או בקערה‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪97‬‬ ‫וראו שאין שם דבר כלל‪ ,‬הכל מותר ואפילו הקדרה‪ .‬א״כ הכא‬ ‫נמי‪ ,‬אפילו נניח שהיה שם תולע בתוך הקומקום‪ ,‬כיון שאנו רואים‬ ‫בתוך הכום ולא נראה שום דבר רק מי הטאי צלולים וטהורים תו‬ ‫אין מקום לחוש כלל‪ ,‬ואין לומר‪ ,‬כיון שהתולע הוא בריה‪ ,‬הרי‬ ‫אפילו באלף לא בטיל‪ ,‬וא״כ אף אם לא הופיע בכוס יש לחוש‬ ‫שמא נמצא בכלי מבפנים ולא בטיל ? הא ודאי בורכא היא‪ ,‬דלא‬ ‫אמרו חז״ל אפילו באלף לא בטיל אלא הבריה בעצמה אבל לא‬ ‫פליטתה‪ ,‬ואין לך תולע שלא יהיה ס׳ במים ובעלי הטאי כנגדו‪.‬‬ ‫ועוד שיש לחוש שמא נימוח‪ ,‬או אולי בודאי נימוח על ידי חום‬ ‫האש‪ ,‬והרי לך ס״ם‪ ,‬ספק היה שם ם׳ או לא היה‪ ,‬ואת״ל היה‪,‬‬ ‫שמא נימוח‪ ,‬ואת״ל לא נימוח‪ ,‬שמא נעצר בפנים ולא יצא לחוץ‪.‬‬ ‫ועי׳ שפ״ד סקל״ב ואף עפ״כ‪ ,‬ישנם כמה חרדים המחמירים על‬ ‫עצמם ומעבירים אותו דרך מסננת עם צמר גפן‪ ,‬ולפ״ד חומרא‬ ‫יתירה היא‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫‪98‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן י״ח‬ ‫מנהג שאין החתן והכלה נפגשים שבוע לפני‬ ‫החתונה‪ ,‬ומנהג החינה ־ תשובת הרב שלמה חיים‬ ‫אבינר שליט״א‬ ‫כ״ג סיון התשס״ג‬ ‫כבוד מעלת הרב הגדול‪ .‬מעוז ומגדול‪ .‬דובר צדק ומגיד‬ ‫מישרים‪ .‬סיני ועוקר הרים‪ .‬חיכו ממתקים וכולו מחמדים‪ .‬גינת‬ ‫ורדים‪ .‬ותהילתו בקהל חסידים‪ .‬הרה״ג רבי שלמה חיים אבינר‬ ‫שליט״א‬ ‫שלום רב לאוהבי תורתך‪,‬‬ ‫קראתי בכל לב בספרו אחותי כלה‪ ,‬והוא כלו ספרא טבא דמריה‬ ‫טב‪ ,‬ומדריך את החתנים והכלות כיצד להגיע ליום הגדול‪ ,‬ואיך‬ ‫לכבד איש את אשתו‪ .‬איישר חיליה לאוריתא‪ .‬ושם ראיתי שכתב‬ ‫בפרק בין שידוכים לנישואין בשם השדי ח מ ד ) מ ע ר כ ת חו״כ אות י״ב(‬ ‫שנהגו שאין המשודך מבקר כלל בבית משודכתו‪ ,‬וכן כתב שכל‬ ‫הממעט להפגש הרי זה משובח‪ .‬ובפרק שבוע לפני החתונה כתב‬ ‫שיש אשכנזים הנוהגים שאין החתן והכלה נפגשים שבוע לפני‬ ‫החתונה‪ ,‬מפני דם חימוד כמבואר בש״ע יו״ד )סימן קצ״ב סעיף א׳(‬ ‫ויש למעט ככל האפשר בפגישות אם לא לצורך הכרחי‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪99‬‬ ‫וכן נהגו אצל קהילות הספרדים ועדות המזרח‪ ,‬שאץ נפגשים‬ ‫לפני החתונה וכמ״ש הרה״ג רבי משה כלפון הכהן זצ״ל‪ ,‬אב״ד‬ ‫ג׳רבא בספרו ברית כהונה ח ״ ב ) א ב ה ״ ע מערכת ה׳׳א אות ב׳( וז״ל‪ :‬פה‬ ‫אי ג׳רבא יש הסכמה חמורה בחרמות ונדוים בכל תוקף וחחק‬ ‫מהרבנים וראשי העדה הראשונים שקדמונו‪ ,‬שלא יכנס המשודך‬ ‫לבית משודכתו רק אחרי הנישואין‪ .‬עכ״ד‪ .‬וכ״כ הרב רפאל כדיר‬ ‫צבאן זצ״ל בספרו נפש חיה >עמ׳ ק״ז ס ע יף י״א(‪ .‬וכ״כ הרה״ג רבי‬ ‫יוסף קפאח בספרו הליכות תימן >םוף פרק שידוכין ומוהר( שאחר‬ ‫השידוכין היה נזהר הנער המיועד מלהיראות בסביבת מגוריה של‬ ‫הארוסה‪ ,‬וגם היא נזהרה בכך כדי שלא ירננו הבריות אחריהם‪.‬‬ ‫וכ״כ הרה״ג רבי יצחק רצאבי שליט״א בש״ע המקוצר חלק ו׳‬ ‫)סימן ר״ה סעיף י״ב ובהערות שם(‪.‬‬ ‫ובספר שובע שמחות להגר״י יוסף שליט״א חלק א׳ )עמ ׳ פ״א(‬ ‫כתב שכן יש לנהוג במנהג זה על אף שאצלנו הספרדים לא היה‬ ‫המנהג כן‪ .‬ע״ב‪ .‬ובאמת אתמהא מדוע כתב שלא נהגו כן‬ ‫הספרדים‪ ,‬והרי מבואר בפוסקים שגם אצל הספרדים נהגו כן‪ .‬ואץ‬ ‫ראיה ממה שראה בחתונות של גדולי תורה ספרדים‪ ,‬שהחתן‬ ‫והכלה היו מגיעים יחד לאולם השמחות‪ ,‬ונכנסים מיד לחופה‪ ,‬כי‬ ‫כנראה שמנהג זה נ פ ח ‪ .‬וכפי ששמעתי מזקני המרוקאים שהיו‬ ‫מקפידים בזה שלא להתראות החתן והכלה עד רגע החופה ממש‪.‬‬ ‫וע״פ כל האמור באתי לשאול מכת״ר אודות מנהג נוסף שנהגו‬ ‫אצל הספרדים ועדות המזרח‪ ,‬והוא נקרא טקם החינה‪ ,‬ובמנהג זה‬ ‫נהגו שהכלה לובשת בגד לבן על ראשה שבעת ימים קודם‬ ‫החופה‪ ,‬ובאים קרובי החתן וקרובי הכלה ומשוררים ומשמחים‬ ‫‪100‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫את הכלה‪ ,‬ומחלקים להם מיני ממתקים‪ ,‬ועושים אותם ימי‬ ‫שמחה‪ ,‬ובטקס זה קרובי הכלה שמים בכף ידה צבע הנקרא חינה‬ ‫)החינה זהו צמח הכופר‪ ,‬וכמו שפירש ר״ע מברטנורא במשנה בשביעית פ״ז משנה‬ ‫ר‪ ,‬והוא עשב שציציו וניצניו כעץ אשכלות‪ ,‬ולו ריח טוב ונעים כמ״ש בשיר השירים‬ ‫)פרק א׳ פסוק י ״ ‪ 0‬״אשכול הכופר דודי לי״‪ ,‬ומיבשים את עליו‬ ‫ותוחנים אותם ולשים את הקמח במים(‪ ,‬ומנהג זה מוזכר ברמז‬ ‫כבר בתשובות הרמב״ם )מהדורת בלאו סימן של״ט ח״ב עמי ‪( 610‬‬ ‫והרה״ג רבי יוסף בן נאים זצ״ל בספרו נוהג בחכמה )עמי קל׳׳א(‬ ‫כתב טעם למנהג הבגד הלבן שהכלה לובשת שבעה ימים קודם‬ ‫החופה‪ ,‬לפי שהכלה סופרת שבעת ימי טוהר שבעה ימים של‬ ‫לבונה‪ ,‬ובשבעה ימים אלו לובשת בגד לבן‪ .‬עכ״ד‪) .‬נ״ל עוד להוסיף‬ ‫שהחינה שמורחים בידי הכלה כדי ללמדה שתזהר בכתמים ובהלכות נדה( והרה״ג‬ ‫רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו קהלת צפרו ח״ג)עמי ‪ (75‬כתב‬ ‫שמורחים את החינה לסימנא טבא ונגד עין הרע‪.‬‬ ‫וגם הלום ראיתי לרה״ג רבי אליהו ביטון שליט״א בספרו‬ ‫נתיבות המערב מנהגי נשואין)הערה א׳( שנתן סימן לחנה‪ ,‬שהיא‬ ‫נוטריקון ח׳לה נ׳דה ה׳דלקת הנר‪ ,‬ובאים לרמז לכלה‪ ,‬שצריכה‬ ‫להזהר בכל מצוות התורה‪ ,‬ובפרט בשלוש אלה‪ ,‬כי עליהם עלולה‬ ‫להענש ח ״ו‪ ,‬וכמובא במשנה בשבת )פרק ב׳( על שלשה דברים‬ ‫נשים מתות בשעת לידתן וכר‪.‬‬ ‫והנה היום ב א ‪ p‬הקודש נוהגים בכל קהילות הספרדים ועדות‬ ‫המזרח לעשות את טקס החינה בליל טבילתה של הכלה‪ ,‬ובאתי‬ ‫לשאול מכת״ר האם מותר לחתן להשתתף בטקס החינה‪ ,‬למנהג‬ ‫שאץ החתן נפגש עם הכלה שבוע לפני החופה‪.‬‬ ‫‪101‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫והנני מברך את כת״ר יהי רצון וחפץ ה׳ בידו יצלח להמשיך‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬ויזכה לחבר עוד חיבורים מחוכמים‬ ‫ברבות הטובה וברכה‪.‬‬ ‫בברכת התורה‪,‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫וזו תשובתו מאהבה של הרה״ג שליט״א‪:‬‬ ‫לכבוד הרב כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫כל טוב‬ ‫אני מודה לך על כל הדברים המענינים ששלחת לי‪ ,‬דברים‬ ‫מענינים וחשובים‪.‬‬ ‫באשר לחינה‪ ,‬הרי גם לפי המנהג שלא להפגש שבוע‪ ,‬אין זה‬ ‫מנהג מוחלט‪ ,‬והוא מנהג אשכנזים )שו״ע יו״ד קצ״ב א‪ .‬מפני‬ ‫ד ם חימוד( ואם יש סיבה חשובה‪ ,‬אפשר להפגש באופן יוצא‬ ‫דופן)שובע שמחות לגר״ע יוסף עמי פ״א( אבל בחינה הבעיה‬ ‫אחרת‪ ,‬כמדומני‪ ,‬כי כל המעמד מאוד לא צנוע על פי רוב‪ ,‬כל‬ ‫הערבוב וכל העיסוק מסביב לכלה‪ ,‬ויש להזהר שלא יהיה שם‬ ‫גברים כלל‪.‬‬ ‫בברכה‪,‬‬ ‫שלמה אבינר‬ ‫‪102‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן י״ט‬ ‫אודות כמה מנהגי ליל הטבילה הראשונה של הכלה‬ ‫אב הרחמן התשס״ג‬ ‫ראיתי מה שנוהגים אצל כמה מקהילות צפון אפריקה ועדות‬ ‫המזרח‪ ,‬לקחת את הכלה בליל טבילתה הראשונה למקוה בקול‬ ‫שירה וזמרה והמון חוגג‪ ,‬ותצאנה כל הנשים בתופים ובמחולות‪.‬‬ ‫ואמרתי אבוא היום אל העי׳ן לשנות פרק זה ולראות מנהג זה‬ ‫הטוב הוא אם רע‪ .‬וזה החלי בעזר ה׳ החונן לאדם דעת‪.‬‬ ‫בגמרא בעירובין >נה‪ (:‬תניא אליעזר איש ביריא אומר יושבי‬ ‫צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהם הוא אומר ארור שוכב עם כל‬ ‫בהמה מאי טעמא עולא אמר שאין להם מרחצאות ורבי יוחנן‬ ‫אמר מפני שמרגישין זה לזה בטבילה‪ .‬וכתב בתשובות מהר״י וייל‬ ‫בחידושיו על עירובין )שם( ונראה לי שבשביל זה נהגו הנשים‬ ‫להיות צנועות בליל טבילתן שלא לילך במהומה‪ .‬ע״ב‪ .‬וכ״ב‬ ‫הרוקח )סימן שי״ז ד״ה קידוש תשמיש( והביאו הב״ח סוף סימן קצ״ח‪.‬‬ ‫וכן כתב במעדני יו״ט על הרא״ש פרק שלישי דברכות )סימן ל״ב‬ ‫אותה׳( שדרך הנשים להיות צנועות ולהעלים ליל טבילתן‪ .‬וכן כתב‬ ‫הרמ״א בהגה יו״ד )סימן קצ״ח סעיף מ״ח( וז״ל‪ :‬יש שכתבו שיש‬ ‫לאשה להיות צנועה בליל טבילתה וכן נהגו הנשים להסתיר ליל‬ ‫טבילתן שלא לילך במהומה או מפני הבריות שלא ירגישו בהן בני‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪103‬‬ ‫אדם ומי שאינה עושה כן נאמר עליה ארור שוכב עם בהמה‪.‬‬ ‫עכ״ד‪ .‬ואף שהרמ״א כתב כן בלשון יש שכתבו‪ ,‬נראה שכן סובר‪,‬‬ ‫מפני שלא הביא חולק בדבר‪ ,‬ועוד הוסיף שכן נהגו הנשים‪.‬‬ ‫וגם הלום ראיתי לרבינו יוסף חיים זצ״ל בספרו בן יהוידע‬ ‫בחידושיו על פסחים )פו‪ (:‬וז״ל‪ :‬והנה ידוע שהכלה נקרא עליה שם‬ ‫כלה מעת כניסתה לחופה עד ביאה שניה ולכן פה עירנו מנהגם גם‬ ‫בטבילה שניה כשתלך לטבול בבית אביה יביאוה בלילה לבית בעלה‬ ‫ב א מ ב ו ה א ונרות מהלכים לפניה ואין נוהגים בה צניעות להסתיר‬ ‫ט ב י ל ת ה ‪ .‬עכ״ד‪ .‬ונוראות נפלאתי על דבריו‪ ,‬מנין חידש שכלה נקרא‬ ‫שם כלה עליה עד ביאה שניה‪ ,‬ומדוע אין נוהגים בה צניעות להסתיר‬ ‫טבילתה‪ ,‬ואף שהכל יודעים מפני מה כלה נכנסת לחופה‪ ,‬והכל‬ ‫יודעים שכלה טובלת לילה קודם חופתה‪ ,‬מ״מ גם בה שייך צניעות‬ ‫להסתיר ליל טבילתה שלר לילך במהומה‪ ,‬וכמ״ש הרמ״א שדרך‬ ‫הצניעות שלא לילך במהומה ושלא ירגישו בהן בני אדם‪ .‬וכל שכן‬ ‫בטבילה שניה שאין גלויה לכל‪ ,‬צריך להסתירה מעיני הבריות‪,‬‬ ‫ומש״כ רבעו יוסף חיים זצ״ל‪ ,‬שאין נוהגים בה צניעות להסתיר‬ ‫טבילתה‪ ,‬אחר הקיד׳ה חמש מאות כשגגה היוצאת מלפני השליט‪.‬‬ ‫וכן אתמהא על הרה״ג רבי יצחק רצאבי שליט״א בספרו שלחן‬ ‫ערוך המקוצר אבה״ע )סימן קנ״ח סעיף כ״ד הערה ט״ל( שכתב שנהגו‬ ‫במחוז ביציה שבתימן שנשים מלוות בשמחה ובשירים את הכלה‬ ‫לטבול ולפי שהורגלו בכך אינו נחשב אצלם לגנאי ופריצות‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫וכי מאחר שהורגלו בדבר שנוגד את ההלכה אין זה נחשב לגנאי‬ ‫ופריצות‪ ,‬והלא הרב עצמו כתב שם שהכלה הטובלת לראשונה‪,‬‬ ‫תלך בצניעות עם אמה או אחת מקרובותיה בלבד‪ ,‬באין רואה‬ ‫‪104‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫הליכתן וחזרתן‪ .‬והאיך לא חייש לקמחיה להתיר הדבר‪.‬‬ ‫והרב יוסף בו נאים זצ״ל בספרו נוהג בחכמה >עמ׳ ע״ה( כתב‬ ‫וז״ל‪ :‬מנהג פאם היה דהבתולה בליל טבילה ראשונה לנשואיה‪,‬‬ ‫היו הולכין עמה נשים הרבה קרובותיה וקרובות החתן‪ ,‬במהומה‬ ‫גדולה והמון חוגג וקול שירים בשמחה רבה במחיאות כף אל כף‪,‬‬ ‫ומצפצפים הנשים בפיהם והקריה הומה‪ ,‬ויודע הדבר לעין כל‬ ‫גדולים וקטנים‪ .‬ומקרוב עמדו הרבנים בתוקף חצנם‪ ,‬ובכל עוז‬ ‫ותעצומות ובעמל ויגיעה רבה‪ ,‬ובטלו המנהג ותיקנו שלא ילכו‬ ‫עמה רק שתי נשים אחת קרובתה ואחת קרובת החתן‪ .‬ותהילות‬ ‫לאל עשו והצליחו ועלתה בידם תקנה זאת‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫על כן העול׳ה מן המדביר‪ ,‬שהכלה בליל טבילתה תקח עמה‬ ‫שתי קרובות‪ ,‬אחת אמה ואחת אם החתן‪ ,‬ולא תקח עמה נשים‬ ‫הרבה בקול שירה וזמרה והמון חוגג‪.‬‬ ‫עוד רגע אדבר‪ ,‬אודות מה ששמעתי שיש כלות שאחר טבילתן‬ ‫נכנסת עמהן אחת מקרובותיה שהיא רווקה‪ ,‬וטוענות שיש בזה‬ ‫סגולה שעל ידי כך תתחתן באותה שנה‪ ,‬ומנהג זה הוא נגד‬ ‫ההלכה‪ ,‬וכמ״ש הרמ״א בהגה יו״ד )סימן קפ״ג סעיף א׳( בשם שו״ת‬ ‫הריב״ש )סימן תכ׳׳ה( שאסור לרווקות לטבול‪ ,‬כי בהסתלק מהן‬ ‫איסור נדה יכולות לבוא לידי מכשול‪ .‬וראה בספר ימי טוהר שכן‬ ‫אסרו כל גדולי האחרונים‪ .‬ואין סגולות בדבר שנוגד את ההלכה‪.‬‬ ‫וצוײ״מ וימ״ן אמן‪.‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪105‬‬ ‫סימן כ׳‬ ‫עוד זה מדבר בענין הנ״ל‬ ‫אלול המרוצה התשס״ג‬ ‫כבוד מעלת הרב אליאב עובדיה שליט״א‬ ‫שלום וברכה‪,‬‬ ‫קבלתי תשובתו הרמתה בענין ליווי הכלה לטבילתה‪ ,‬והנני‬ ‫לענות על דבריו‪ ,‬אולם תחילה וראש‪ ,‬טרם אענה לכת״ר ראיתי כי‬ ‫בתשובתו מצא סנגורין לקיים המנהג‪ ,‬ועליו לדעת כי אמנם יש‬ ‫ליישב המנהגים‪ ,‬וכמ״ש הרב בן ציון אבא שאול זצ״ל בהקדמתו‬ ‫לאור לציון ח״ב >עמ׳ י״ב(‪ ,‬וכ״ב הרב שלום משאש זצ״ל בספריו‪,‬‬ ‫וכן נהגו ליישב המנהגים רבים מחכמי ישראל‪ .‬אולם יש לדעת‬ ‫שבמקום שהמנהג גורם רעה או פרצה‪ ,‬יש לבטלו‪ ,‬ואין לנסות‬ ‫ליישב המנהג ולקיימו‪ ,‬ומי לנו גדול בשמירת המנהגים ובישוב‬ ‫טעמם כהרה״ג רבי שלום משאש זצ״ל‪ ,‬ואף כל זאת כתב בספרו‬ ‫שו״ת שמש ומגן חלק א ׳ ) י ו ״ ד סימן כ״‪ 0‬לבטל המנהג להמתין מ׳‬ ‫יום לזכר ופי יום לנקבה‪ ,‬וכתב דמצוה רבה לבטל המנהג הואיל‬ ‫ויכול לגרום לבעל צעיר שישאר בהרהורים‪ ,‬וגם אפשר שילך‬ ‫לזנות אם איננו בן תורה‪ ,‬לא כן בהיות אשתו טהורה לפניו לא‬ ‫שביק היתרא ואכיל איסורא‪ .‬ע״ש‪ .‬וא״ב גם בנידונינו הואיל‬ ‫והמנהג ללוות את הכלה גורם לפרצה בחומת הצניעות יש לבטלו‪,‬‬ ‫‪106‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫וכבר בטלוהו חכמי פאם‪ ,‬וכמ״ש בתשובתי בשם ספר נוהג‬ ‫בחכמה‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫וגם הלום ראיתי לרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א‪ ,‬ישלח ה׳‬ ‫דברו וירפאהו‪ ,‬בספרו קהלת צפרו כרך ג׳ >עמ׳ ‪ (76‬שהביא המנהג‬ ‫וכתב שהיו מלווים את הכלה גם אנשים מחברת ״גומלי חסדים״‬ ‫וקהל רב‪ ,‬ותקנו חכמי צפרו שלא ילכו עוד גברים להוליך את‬ ‫הכלה למקוה‪ .‬ע״ש‪ .‬וא״כ עינך הרואות כמה מנהג זה פרוץ הוא‬ ‫שגם גברים היו מלווים את הכלה למקוה‪ ,‬וכבר שמענו מפי‬ ‫הזקנים כמה מעשים שהביא מנהג זה בכנפיו‪ ,‬דברים אשר תצלנה‬ ‫אזנים משמוע‪ ,‬ואין כאן המקום להביאם ולהעלותם על הכתב‪.‬‬ ‫וכל חכם אשר עיניו בראשו‪ ,‬היה מבטל מנהג זה‪ ,‬ובפרט בדור‬ ‫פ ר ק זה יש לגדור עוד גדרות נוספים בחומת הצניעות‪ ,‬ולהורות‬ ‫שלא ילוו את הכלה קהל רב‪ ,‬אלא תעשה כן בצניעות וילוו אותה‬ ‫אמה ואם החתן‪.‬‬ ‫ומה שכתב כת״ר לסנגר על הרווקות הטובלות לשם סגולה‬ ‫ומצא סנוגוריא למנהגן מטבילת ױהכ״פ‪ ,‬דגם רווקות טובלות‪,‬‬ ‫וכמ״ש הבא״ח שנה א׳)פרשת וילך הלכה ז׳( בשם המטה אפרים‪ ,‬הנה‬ ‫לך נא ראה מש״כ בשדי חמד )מערכת ױה״כ סימן א׳ אות ו׳( לדחות‬ ‫דברי המטה אפרים שרווקות תטבולנה‪ ,‬דאתו לידי תקלה‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫וכבר הודה לי כת״ר‪ ,‬שיש לבטל המנהג‪ ,‬ולא ידעתי מי הצריכו‬ ‫עוד לסנגר עליו‪.‬‬ ‫עוד ראיתי לכת״ר שכתב שהרמ״א בסימן קצ״ח סעיף מ״ח‪,‬‬ ‫דיבר בסתם אשה ולא בכלה‪ ,‬שהכל יודעים כלה למה נכנסת‬ ‫לחופה‪ .‬ונלע״ד דהרמ״א דיבר בכל אשה‪ ,‬ולאו דוקא מטעם‪ ,‬כדי‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪107‬‬ ‫שידעו ליל התשמיש‪ ,‬דהא כלה אינה משמשת אלא למחר‪ .‬אלא‬ ‫בעצם הטבילה שתהיה צנועה‪.‬‬ ‫וכן מה שכתב ליישב דברי רבינו יוסף חיים שכתב בספרו בן‬ ‫יהוידע פסחים )פו‪ ,(:‬וכת״ר כתב שכן מצאנו בב״י >םוף סימן קצ״ב(‬ ‫שהביא דברי הרא״ש פ״ק דכתובות‪ ,‬שהרמ״ה כתב דאם חתן בעל‬ ‫ופירטה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים‪,‬‬ ‫והרא״ש דחה דבריו‪ ,‬וכתב דאם בעל בעילת מצוה ישנה עמו‪.‬‬ ‫ע״כ‪ .‬וכת״ר כתב דמכאן דרק אחר בעילה שניה קרואה אשת איש‬ ‫שכבר לא גם בה ויכול להתיחד עמה‪ .‬עכ״ד‪ .‬ובמחילת כת״ר אין‬ ‫ראיה כלל מחתן ופירסה אשתו נדה‪ ,‬דהתם איסורא איכא ומשום‬ ‫הכי חשש הרמ״ה שיבוא לבועלה משום דעד בעילה שניה לבו‬ ‫נוקפו‪ ,‬והכא בטבילת בלה מאי איסורא איכא שמא יבעול‪ .‬ומש״כ‬ ‫כת״ר שכן נהגו בג׳רבא דחתן שפירסה אשתו נדה אחר בעילת‬ ‫מצוה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים‪ ,‬הנה גם רבינו‬ ‫יוסף חיים בספרו עוד יוסף ח י ) פ ר ש ת שופטים סעיף א׳( כתב שכן נהגו‬ ‫בבגדד שאם פרסה נדה אתר ביאה ראשונה אינו מתיחד עמה עד‬ ‫שתטבול ויבוא עליה פעם שנית‪ ,‬והעיר על דבריו הראש״ל‬ ‫הגרע״י שליט״א בספרו טהרת הבית חלק א ׳ ) ע מ י תצ״ז( דאזלינן‬ ‫בתר הוראת מרן וכל הפוסקים דהתירו ביחוד אחר ביאה ראשונה‪.‬‬ ‫וכן המנהג עתה‪.‬‬ ‫ואנכי באתי העיר׳ה על הרה״ג רבי יצחק רצאבי שליט״א במה‬ ‫שכתב בש״ע המקוצר שגם כלה הטובלת לראשונה‪ ,‬המנהג‬ ‫שהולכת בצניעות עם אמה או אחת מקרובותיה בלבד באין רואה‬ ‫הליכתן וחזרתן‪ ,‬ומיד כתב אח ״כ‪ ,‬ואמנם במחוז ביצ׳ה נהגו ללוות‬ ‫‪108‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫את הכלה לטבול‪ ,‬ולפי שהורגלו בכך אינו נחשב אצלם לגנאי‬ ‫ופריצות‪ .‬ע״כ‪ .‬והנה עיקר הערתי על הרב שליט״א מדוע אין זה‬ ‫נחשב אצלם לגנאי ופריצות‪ ,‬וכי מאחר שהורגלו בדבר זה הותר‬ ‫להם הדבר‪ ,‬והלא הרב שליט״א עצמו כתב שתלך בצניעות‪.‬‬ ‫ודו״ק‪.‬‬ ‫בהא סליקנא ובהא נחיתנא שיש לשמור על גדרי הצניעות‪ ,‬ועל‬ ‫כן כלה הטובלת לראשונה תלך עם אמה ואם החתן‪ ,‬או אחת‬ ‫קרובותיה בלבד‪ ,‬ולא תוך קהל עם חוגג‪ .‬ואשרי תבחר ותקרב‪.‬‬ ‫בברכת התורה‪,‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫‪109‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן כ״א‬ ‫עוד זה מדבר בענין הני׳ל ־‬ ‫תשובת הרהי׳ג רבי דוד עובדיה שליטי׳א‬ ‫אחר הדברים האלה שאלתי את הרה״ג רבי דוד עובדיה‬ ‫שליט״א‪ ,‬אודות המנהג ללוות את הכלה לטבילה ראשונה וזו‬ ‫תשובתו מאהבה מערש״ק פרשת תולדות התשס״ד‪:‬‬ ‫שלום רב וישע יקרב להאי צורבא דרבנן‪ ,‬חוקר על המנהגים‪,‬‬ ‫ועל ידי כן מביא אורה זו תורה‪ ,‬זכה וברה הוא ניהו הרב כפיר‬ ‫ברוך מבורך דדון יחשל״א‪ ,‬מכתבו מחודש אב הרחמן‬ ‫התשס״ג היה מגולל על השלחן‪.‬‬ ‫והנני להשיב כי מ ה שכתבתי בספרי ק ה ל ת צפרו על המנהג‬ ‫של הכלה שליל טבילה א׳ היו מוליכים אותה למקוה במהומה‬ ‫רבתי לא היתה כונתי להחזיק המנהג‪ ,‬או לתת עליו פגם‪.‬‬ ‫כוונתי היתה לכתוב מ ה שהיה המנהג‪ ,‬אולי כמו שנהגו ק ״ ק‬ ‫פ א ס מלפני כן ובצפרו היו עוד מחזיקים כלפני ת ק נ ת הרבנים‬ ‫האחרונה‪ ,‬של רבני פ א ס ז״ל‪.‬‬ ‫בברכה‪,‬‬ ‫דוד עובדיה ס ״ ט‬ ‫‪110‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן כ״ב‬ ‫תענית לחתן וכלה ביום חופתם‬ ‫בגמרא ביבמות >»‪ (:‬אמרו כל הנושא אשה עוונותיו מתפקקין‪,‬‬ ‫ופרש״י ד״ה מתפקקים נסתמים‪ .‬ע״כ‪ .‬כלומר עוונותיו נמחלים‪,‬‬ ‫ומכאן כתב מהר״ם מינץ )סימן קי״ט( הסיבה למנהג שהחתן מתענה‬ ‫ביום חופתו‪ ,‬ואומר במנחה וידוי של יום הכיפורים‪.‬‬ ‫למנהג זה נתנו טעמים נוספים מהר״י ברונא )סימן צ״ג( ומהר״ם‬ ‫מינץ )שם(‪ ,‬כתבו משום חשש שיכרות‪ ,‬שאם יאכל ‪ ,‬אף ישתה יין‬ ‫וישתכר‪ ,‬ולא יחולו הקידושין שקידש בשכרותו‪ .‬ועוד הוסיף‬ ‫מהר״י ברונא )שם( שהתענית נועדה לבטל את הגזירה‪ ,‬שבכל‬ ‫חופה יש מחלוקת‪ ,‬ויש אומרים‪ ,‬שבאה לבטל גזירה אחרת‪ ,‬דהא‬ ‫אמרו חז״ל שחתן דומה למלך‪ ,‬ומלך נידון בכל יום‪ ,‬וכיון שאותו‬ ‫יום נידון‪ ,‬הריהו מתענה‪ .‬והרוקח )סימן שנ״ג( כתב שכן היתה דרך‬ ‫חסידים הראשונים להתענות לפני מצוה החביבה עליהם‪.‬‬ ‫ובמנהג זה נהגו כמה מקהילות הספרדים שהחתן מתענה ביום‬ ‫חופתו‪ ,‬ויש נהגו שגם החתן וגם הכלה מתענים‪ ,‬וכמ״ש בשו״ת‬ ‫מהר״ש לבית הלוי)או׳׳ח סימן ב׳( מרבני סלוניקי בשנת ש״פ‪ ,‬שרוב‬ ‫החתנים וכלות הנמצאים במקומו מתענים ביום חופתם‪ .‬וכן‬ ‫המנהג באיזמיר וכמ״ש הרב החבי״ב בספרו כנסת הגדולה‬ ‫אבהע״ז)סימן ס״ב הגה״ט אות ט״‪ 0‬שכן ראה במקומו דכן נהגו‪ .‬וכן‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪111‬‬ ‫המנהג באלג׳יר וכמ״ש בספר ויגש אליהו)סימן ק״ד אות ט״‪ 0‬דמנהג‬ ‫מקומו הוא דישנם נוהגים להתענות ביום חופתם‪ .‬וב״ב בשדי‬ ‫חמד )מערכת חתן וכלה אות ד׳( דבעדת הקירימאצקים בהרים‬ ‫שברוסיה נהגו כמנהג הזה‪ .‬וכן המנהג בבגדאד‪ ,‬וכמ״ש רבעו‬ ‫יוסף חיים בספרו בן איש חי)שנה ראשונה פרשת שופטים סימן י׳׳ג(‪ .‬וכן‬ ‫המנהג במרוקו וכמ״ש רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם‬ ‫)מנהגי חתונה סעיף ט׳( שהחתן מתענה ביום חופתו‪ ,‬והכלה לא היו‬ ‫מטריחץ עליה להתענות‪ ,‬וכתב כמה טעמים לשבח‪ ,‬ועוד כתב‬ ‫דהטעם שהכלה לא היתה מתענה‪ ,‬אפשר משום שהבנות היו‬ ‫מתחתנות כשהן קטנות‪ ,‬וכמ״ש המג״א או״ח )סימן תקע״ג( וז״ל‪:‬‬ ‫ונ״ל דהיא אינה מתענה אפילו מטעם הראשון רקטנה אין לה‬ ‫עוונות‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫וגם הלום ראיתי לרבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן‬ ‫חלק ב׳ )חאה״ע סימן כ״א אות ג׳( שכתב דמי שנהגו להתענות אין‬ ‫ראוי להם לבטל מנהג טוב ויפה להיכנס לחופה בקדושה ובטהרה‬ ‫כשהוא בעל תשובה‪ ,‬ובפרט שהיו כל החופות נעשים בלילה‬ ‫באיחור הרבה שעה או שעתים אחרי צה״כ‪ ,‬ויכול להתענות כל‬ ‫היום כי אין זה יום חופתו‪ ,‬ויאכל וישתה קודם החופה ויכנס שבע‬ ‫וטוב לב‪ .‬וגם אם עשו החופה בעוד היום קודם השקיעה‪ ,‬הרי הוא‬ ‫אוכל תיכף אחר עשיית החופה‪ ,‬והיום אפילו בלא זה עושים‬ ‫דייטא לצורך בריאות‪ .‬ובמארוקו היו עושין החופה שם ומוליכין‬ ‫הכלה לבית החתן‪ ,‬אך התענית מתענין יום ג׳‪ .‬וסיפר הרב זצ״ל‬ ‫על עצמו וז״ל‪ :‬ובדידי הוה עובדא בהיותי בן י״ז‪ ,‬והתעניתי ביום‬ ‫ג ‪ /‬ונכנס בי רגש גדול‪ ,‬והוא מנהג טוב ויפה לעורר האדם ביום‬ ‫‪112‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫חתונתו וביום זיווגו שיעשה הכל בטהרה‪ ,‬במקום גילה שם תהי‬ ‫רעדה‪ ,‬ובפרט דיש כמה פוסקים המחזקים דברי מור״ם ז״ל דצריך‬ ‫להתענות‪ ,‬ולכן מי שנוהג כך אץ לשנות מנהגם וי״ל ע״מ‬ ‫שיסמוכו‪ .‬וגם מי שאינו נוהג כן ורוצה להתענות תבוא עליו ברכה‬ ‫בזיווגו‪ ,‬כנלע״ד‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ועתה אינה ה׳ לידי שו״ת ריח השדה ושם‬ ‫בשם הרב מאיר מאזוז שליט״א וז״ל‪ :‬גם חתן וכלה ספרדים‬ ‫צריכים הם להתענות ביום חופתם‪ ,‬ולא לבטל אותו מנהג ותיקין‪,‬‬ ‫ובמיוחד שהחתונה עושים אותה בלילה‪ ,‬וא״כ לאו יו״ט דידיה‬ ‫הוא‪ .‬עכ״ל‪ .‬וראה בהסכמת הרב שלום משאש זצ״ל לשו״ת ריח‬ ‫השדה הנ״ל‪ ,‬שהניף ידו שנית לחזק המנהג‪.‬‬ ‫כ ת ב ) ח א ה ״ ע סו״ם ל׳׳ב(‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪113‬‬ ‫סימן כ״ג‬ ‫ספירת שבעה נקיים ־‬ ‫תשובת הרה״ג רבי יהושע מאמאן שליט״א‬ ‫י״ב באב התשס״ג‬ ‫כבוד הרב הגדול‪ .‬מעוז ומגדול‪ .‬הדיין המצוין‪ .‬לובש צדקה‬ ‫כשיריין‪ .‬רבי יהושע מאמאן יצ״ו‬ ‫השלום והברכה‪,‬‬ ‫בלומדנו בכולל הלכות נדה נסתפקתי במנהג שנהגו בצפון‬ ‫אפריקה‪ ,‬ובעוד מקומות ומקורו טהור‪ ,‬ושאלתי לכת״ר האם יש‬ ‫להמשיך לנהוג בו בארץ הקודש או לבטלו‪ ,‬ויבא שכמ״ה‪.‬‬ ‫כתב הב״י יו״ד )סוף סימן קפ״ג( בשם הרמב״ם וז״ל‪ :‬זה שתמצא‬ ‫במקצת המקומות שהנדה יושבת שבעה ימים בנדתה ואף על פי‬ ‫שלא ראתה דם אלא יום אחד ואחר השבעה תשב ז׳ נקיים אין זה‬ ‫מנהג אלא טעות ממי שהורה להם כך ואין ראוי לפנות לדבר זה‬ ‫כלל אלא אם ראתה יום אחד סופרת אחריו ז׳ וטובלת בליל שמיני‬ ‫שהוא ליל ב׳ שלאחר נדה ומותרת לבעלה‪ .‬עכ״ל‪ .‬וכ״כ הב״י)סוף‬ ‫סימן קצ״‪ 0‬שאלו חומרות יתירות ולפיכך לא נהגו העולם בכל‬ ‫מקומותינו כן‪ ,‬והב״ח בסימן קפ״ח וקצ״ו הפליג לקיים המנהג עד‬ ‫שגזר נח״ש למי שמשנה המנהג וכן פסק הרמ״א בסימן קצ״ו‬ ‫סעיף י״א‪.‬‬ ‫‪114‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫וכן מצאנו לכמה מפוסקי הספרדים שכן פסקו‪ ,‬וכמ״ש בספר‬ ‫ארץ החיים )סתהון( בסימן קצ״ו סעיף י״א‪ ,‬ועל אף שהיה בצפת‪,‬‬ ‫אתרא דמרן‪ .‬וכ״כ בספר זכור לאברהם ח ״ ג ) מ ע ר כ ת נידה דף פ״ט ע״א(‬ ‫שמנהגם בסתם נידה להתחיל לספור שבעה נקיים לאחר ששה‬ ‫ימים‪ ,‬וכ״כ בשו״ת משנה רבי אליעזר די טולדו ח ״ ב ) ח י ו ״ ד סימן כ׳(‬ ‫וכ״כ בשו״ת זבחי צדק ח״ב )שאלה ט״‪ ,0‬וכ״כ רבנו יוסף חיים‬ ‫זצ״ל בשו״ת רב פעלים ח״ב )סימן י״‪ 0‬והניף ידו שנית בספרו הבן‬ ‫איש ח י ) ש נ ה שניה פרשת צו הלכה ז׳( וכ״כ בספר ברית כהונה מנהגי‬ ‫ג׳רבא )יו״ד אות נ׳ סעיף ב׳(‪ ,‬והגאון רבי מאיר מאזוז שליט״א‬ ‫בהקדמתו לספר ברית כהונה )סעיף ה׳( כתב שמנהג זה הוא מנהג‬ ‫טוב מאוד וראוי לאמצו ולעדדו‪ ,‬כי רוב הנשים נמשכת ראייתן‬ ‫חמשה או ששה ימים )כמ״ש מרן בבי״י יו״ד סוס״י קצ״‪ ,0‬וכששומעות‬ ‫שמצד ההלכה די בארבעה ושבעה‪ ,‬עושות כל מאמץ להטהר‬ ‫ולהפסיק ראייתן ביום הרביעי‪ ,‬ופתאים עברו ונענשו‪ .‬מה שאין כן‬ ‫אם מוסרים להן לחכות שבוע לפני ההפסק בטהרה‪ ,‬הנה בדיקתן‬ ‫תיעשה בישוב הדעת כל משך בין השמשות כדת‪ ,‬ואין להן חשש‬ ‫שיראו כתם בבדיקת הפסק‪ .‬ומכל מקום אם יש חשש לעקרות לפי‬ ‫דברי הרופאים‪,‬יש לעשות התרה על המנהג ולנהוג כפי קו הדין‪.‬‬ ‫עכ״ד‪ .‬וכ״ב הרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם‬ ‫)עניני נדה סעיף ר( שכך היה המנהג במרוקו לספור נדה רק אחרי‬ ‫שבעה ימים לוסתה וכמ״ש הרמ״א‪ .‬וכ״כ הרה״ג רבי שלום‬ ‫משאש זצ״ל בשו״ת תבואות שמש )חיו״ד סימן ס״ה( שמנהגינו‬ ‫להחמיר כמ״ש הרמ״א שם‪.‬‬ ‫אולם ידעתי שבשו״ת יביע אומר חלק‬ ‫ה׳)חיו׳׳ד סימן י״‪0‬‬ ‫השיב‬ ‫‪115‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫על דברי הבן איש חי )שם( והניף ידו שנית בספרו הליכות עולם‬ ‫חלק ה׳ )פרשת צו סימן ה׳( וכתב שמי שעלה לארץ יש לו לנהוג‬ ‫כדעת מרן הש״ע בין להקל בין להחמיר‪ ,‬וכתב עוד שם שכן‬ ‫הסכים עמו מוה״ר הגאון רבי עזרא עטייה זצ״ל‪.‬‬ ‫ועל כן נפשי לשאו׳ל הגיעה‪ ,‬כדת מה לעשות‪ ,‬מאחר וידעתי‬ ‫שכן המנהג במשפחות רבות‪ ,‬עוד מחוץ לארץ‪.‬‬ ‫והנני מברך את כבודו יה״ר ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה‪,‬‬ ‫ויפוצו מעינותיו חוצה מתוך רפואה שלימה ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫בברכת התורה‪,‬‬ ‫כפיר ברוך מבורך דדון‬ ‫וזו תשובת הרה״ג שליט״א‪:‬‬ ‫לכבוד ידידנו ה ח כ ם השלם‪ ,‬מר ואהלים‪ ,‬רבי כפיר ברוך‬ ‫מבורך דדון שליט״א‪ ,‬שוכן ירושלים‪.‬‬ ‫שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪.‬‬ ‫ידידי‪ ,‬ראה ראיתי בעין יפה גליוניך היקרות ששלחת לי על‬ ‫ענין ספירת שבעה נקיים לנידה‪ ,‬והנה גם אני הולך ומסכים‬ ‫לנהוג להחמיר כמנהגינו במארוקו‪ ,‬וכמ״ש רבנו בן איש חי‬ ‫ע״ה שנה ב׳ פרשת צו אות ז׳ וזל״ה כל אשה אינה נטהרת‬ ‫לבעלה אלא א״כ תספור ז׳ נקיים כהלכה‪ ,‬ואפילו ראתה טיפת‬ ‫ד ם כחרדל‪ ,‬ואינה יכולה למנות ז׳ נקיים אלא דוקא א ם עברו‬ ‫עליה ששה ימים מיום שראתה בו‪ ,‬ויש מחמירים אחר ז׳ ימים‬ ‫וכל אחד יעשה כמנהגו בזה‪ ,‬ופה עירנו בגדאד רוב העיר‬ ‫‪116‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫נוהגים למנות אחר ששה אך יש משפחות שמנהגם א ח ר ז׳‬ ‫ימים‪ ,‬על כן אשה אשר משפחתה נוהגים למנות ז׳ נקיים א ח ר‬ ‫ז׳ ימים‪ ,‬והיא מן פעם ראשונה שנשאת רוצה לנהוג כאותן‬ ‫משפחות שנהגו א ח ר ששה‪ ,‬יכולה למיעבד הכי כיון דלא נהגה‬ ‫עדיין כהמחמירין‪ ,‬ו א ם יש אשה שנהגה כבר כהמחמירין ועתה‬ ‫מ ת ח ר ט ת מ ח מ ת סיבות הכרחיות‪ ,‬יכולה לעשות התרה על‬ ‫מנהג שלה בשבעה‪ ,‬ותנהג אחר ששה‪ ,‬מיהו בעלה לא ישב עם‬ ‫המתירין להתיר לה עכד״ק‪ ,‬וגם רבני דידן של מארוקו ראית‬ ‫דבריהם וכלם אמרו שנהגנו להחמיר לסמוך רק אחר ז׳ ימים‬ ‫כוותי דרבנו הרמ״א ע״ה‪ ,‬וכבר הגאון ידידנו הרב מאיר מאזוז‬ ‫שליט״א הסביר הדברים בטוב טעם ודעת בהקדמתו ק ד מ ת‬ ‫אשו׳ר לספר ברית כהונה ס״ה‪ ,‬וכבר כבודו הביא דבריו‬ ‫בגיליונו היקר הנ׳׳ל‪.‬‬ ‫והואלתי לבאר לכבודו למה נהגנו להחמיר בזה כדעת רבנו‬ ‫הרמ״א ע״ה‪ ,‬ולא כותיה של מר״ן מלכא הקדוש דנקיטנא‬ ‫בשיפוליה וכמו שאמרו כל אשר יאמר לכם יוסף תעשו כידוע‬ ‫וכמפורסם בעולם התורה וההלכה שאנחנו קבלנו דעת מר״ן‬ ‫רבנו יוסף קארו ע׳׳ה אפילו נגד אלף פוסקים‪ ,‬כידוע‪ ,‬לפי‬ ‫שלפני שיתפשט טבעו של מר״ן הקדוש נהגו אבותינו ע״ה‬ ‫הראשונים כמלאכים להחמיר כאותה ס ב ר א שהביא רבנו‬ ‫הרמ״א ע״ה‪ ,‬ולכן נשארו במנהגם הקדוש גם א ח ר שהתפשט‬ ‫טבעו של מר״ן מלכא הקדוש‪.‬‬ ‫וכך כתב מר״ן מלכא ע״ה איהו גופיה בהקדמתו הקדושה‬ ‫לספר הבהיר בית יוסף ה״א וזל״ה ו א ם בקצת ארצות נהגו‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪117‬‬ ‫איסור בקצת דברים אעפ״י שאנחנו נכריע בהפך יחזיקו‬ ‫במנהגם‪ ,‬כי כבר קבלו עליהם דברי ה ח כ ם האוסר‪ ,‬ואסור ל ה ם‬ ‫לנהוג היתר‪ ,‬כדאיתא בפרק מ ק ו ם שנהגו נ״א עכד׳׳ק עי׳׳ש‪,‬‬ ‫ובכן למרות שאנחנו עכשיו ברוך ה׳ באתריה דמרן‪ ,‬בכל זאת‬ ‫נמשיך לחומרא כמנהגינו הראשון‪ ,‬ואף העולה מחו״ל לארצנו‬ ‫הקדושה עליו להמשיך לנהוג כמנהג הראשון להחמיר‬ ‫וכמש״ל‪.‬‬ ‫כי הוא זה מ ה שנראה לענ״ד‪ ,‬בעזר אלהי ישועתי‪ ,‬וצויי״מ‬ ‫וימ״ן‪ ,‬החו״פ ירושלים עיר הקדש‪ ,‬היום ט״ו אב הרחמן‪ ,‬ש״ש‬ ‫התשס״ג ליצירה‪ ,‬בא סי׳ ואהבי שמו ישכנו בה לפ״ק ע״ה‬ ‫יהושע מאמאן נר״ו‪.‬‬ ‫בנו ותלמידו של אותו צדיק יסו״ע‬ ‫הרה״ג המופלג בתורה ובחסידות כקש״ת‬ ‫וכמוהר״ר המלאך רפאל עמרם מאמאן זצוק״ל וזיע״א‪.‬‬ ‫‪118‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫סימן כ״ד‬ ‫דרכי העיון ־‬ ‫תשובת הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א‬ ‫שאלתי את הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א על דרך לימוד‬ ‫הגמרא וההלכה בעיר של חכמים ושל סופרים‪ ,‬מרכש‪ ,‬ועוד‬ ‫שאלתי מהרב שליט״א כיצד ניתן ללמוד בדרך זו בימנו‪ .‬וזו‬ ‫תשובתו מאהבה של הרה״ג שליט״א מיום ה׳ כ״ו סיון התשס״ב‪:‬‬ ‫לכבוד ר׳ כפיר ברוך מבורך דדון יצ״ו‬ ‫שלוב״ר‬ ‫קבלתי מכתבך והנני לענומ בקצרה לפי צורך הענין‪ ,‬עיקר‬ ‫לימוד העיון היה בצעירותי במרכש‪ ,‬וכך צריך להיות ס ד ר‬ ‫הלימוד‪ ,‬ל ק ר א סוגיה בגירסא במתון לנסות להבין א ת הסוגיה‬ ‫בשטחיות קושיה ותירוץ‪ .‬ולנסות ללמוד בתחילה ללא פרש״י‪,‬‬ ‫ואח״כ ללמוד יותר בעיון להבין פשט הסוגיה ע״פ פרש״י‪,‬‬ ‫ואח׳׳כ שוב לחזור על הסוגיא עם פרש״י בדיקנות לעמוד על‬ ‫פרטיה‪ .‬וכן ללמוד בזה האופן תקופה שלימה‪ ,‬ללא תוספות‪,‬‬ ‫ובהמשך הזמן לעבור לתוספותים קטנים וקלים‪ ,‬לתקופה‬ ‫ולדייק היטב בהבנת התוספות וגם בזה ללמוד בתחילה תוכן‬ ‫הקושיא ואח״כ תוכן התירוץ ולחזור שוב ולדייק בכל מילה‬ ‫מדבריהם‪ .‬ובהמשך הזמן לעבור לתוספותים ארוכים‪ ,‬ולעיין‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪119‬‬ ‫במקורות הסוגיות שמהם מקשים או מביאים ראיות‪ .‬וכל זה‬ ‫ללימוד עצמי‪ .‬אבל צריך למצוא שיעור בעיון ולשמוע שיעור‬ ‫מתלמיד ח כ ם מעיין שעומד בעיקר על פשט אמיתי בסוגיות‪,‬‬ ‫ואז להכין הסוגיא היטב לפני השיעור‪ ,‬ואחרי השיעור לחזור‬ ‫על הסוגיה היטב לפי ה ה ס ב ר של הרב המלמד‪ ,‬ובראשונים‬ ‫ללמוד בתחילה המאירי‪ ,‬הר״ן‪ ,‬הריטב״א‪ ,‬ובהמשך הזמן‬ ‫הרשב״א‪ ,‬ואח״כ הרמב״ן‪ ,‬ו א ם יש זמן לאחר כל סוגיא‬ ‫ובירורה לעיין ברמב״ם ובנו״כ ואח״כ בש״ע ובנו״כ‪ .‬עד כאן‬ ‫בקיצור‪.‬‬ ‫וברכתי שתצליח בלימודיך בדרכי העיון‪ .‬בברה״ת‪,‬‬ ‫הצב״י א ב ר ה ם חפוטא ס ״ ט‬ ‫‪120‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫הערות הרב גד מימון שליט״א‪:‬‬ ‫* נפילת אפים‪ :‬נהגו בפאס הרבנים לנפול על אפיהם‪ ,‬וזה היה‬ ‫מיוחד אך ורק לרבנים ואנשי המעשה‪.‬‬ ‫* ברכת הברקים והרעמים‪ :‬דעת הרב עובדיה יוסף שליט״א‬ ‫שיש לברך בשם ומלכות ״שכחו וגבורתו מלא עולם״‪.‬‬ ‫* שתיית ערק‪ :‬ישר כח!‬ ‫* אמירת יום הששי‪ :‬יש המוסיפים ״יום הששי״ לפני ויכלו וגם‬ ‫ר״ת הוי־ה‪.‬‬ ‫* ברכת הנשים על מצוות עשה שהזמן גרמא‪ :‬כדאי להחמיר‬ ‫לעניות דעתי בהוצאת שם שמים לבטלה‪ ,‬כפי מחלוקת ר״ת ורש״י‬ ‫לאכנזיות נהגו לברך ולא לספרדיות' ודו״ק‪.‬‬ ‫* כיסוי הראש בטלית לרווקים‪ :‬שמעתי בצעירותי רבנים גדולים‬ ‫מדברים ביניהם‪ ,‬כשאחד מהם‪ .‬היה באמה כפר וראה את כולם‬ ‫מכוסים בטלית מעל ראשיהם‪ ,‬קרא עליהם הפסוק ״ויתכסו שקים‬ ‫האדם והבהמה‪...‬״ ורציתי שתעסוק גם בנושא זה‪.‬‬ ‫* אמירת פזמונים אחרי ברוך שאמר שנהגו בהם במרוקו‪:‬‬ ‫שמעתי בצעירותי מהרב מאיר ישראל זצ״ל שאמר ״כמה הייתי‬ ‫רוצה לבטל את מנהג זה אם לא שמעורר את הלבבות להתפלל‬ ‫ברגש״‪.‬‬ ‫* ליווי הכלה לטבילה במקוה ־ שמעתי מבני הכפרים שנהגו כן‬ ‫הואיל והמקוואות היו מרוחקים ופחדו מהגויים שמא יפגעו בכלה‬ ‫וע״כ היו מלווים אותה‪ .‬אך וודאי שטעם זה לא שייך בזמנינו‪.‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪121‬‬ ‫בהרמנותיה דרבי ומורי שליט״א אף אני אשיב אמרי לך‬ ‫כדרכה של תורה‪:‬‬ ‫* ברכת הנשים על מצוות עשה שהזמן גרמא‪ .‬קיימא לן דבמקום‬ ‫מנהג אין אומרים ספק ברכות להקל‪ ,‬ובמ״ש בשו״ת תרומת הדשן‬ ‫)סימן ל״ד( וכ״כ הרשב״א בתשובה ח״ג )סימן רפ״ג( וכ״כ רבי‬ ‫חיים פלאג׳י בספרו מועד לכל חי)סימן י׳ אות מ ״ח(‪ ,‬וכ״כ רבינו‬ ‫יוסף חיים בספרו בן איש חי)שנה ראשונה פרשת לך לך אות ט״ו‬ ‫ופרשת ראה אות ח׳( והניף ידו שנית בשו״ת רב פעלים ח ״ב‬ ‫)חאו״ח סימן ז׳( וכן כתב בכה״ח )סימן ז׳ אות ב׳ וסימן י״ז אות‬ ‫ב׳(•‬ ‫* כיסוי הראש בטלית לרווקים‪ .‬כתב המגן אברהם )סימן ח׳‬ ‫סק״ג( דמשמע בקידושין )כט‪ (:‬שבחור לא היה מכסה ראשו‬ ‫בטלית‪ ,‬אפילו הוא תלמיד חכם‪ ,‬וכן משמע דמי שאינו תלמיד חכם‬ ‫אפילו נשוי לא היה מכסה ראשו‪ ,‬והביא דבריו במשנה ברורה שם‬ ‫)סק״ד(‪ ,‬והעיר היעב״ץ במור וקציעה על דברי המג״א‪ ,‬דהתם‬ ‫בגמרא לא איירי כלל גבי ציצית אלא גבי סודר‪ ,‬ואינו ענין לציצית‬ ‫כלל‪ .‬ושגגה היא ביד המג״א דהעיקר הוא שאין חילוק בין נשוי‬ ‫לשאינו נשוי‪ ,‬וכ״ב בספר יפה ללב)אות ז׳( שמדברי הרמב״ם)סוף‬ ‫פרק ג׳ מהלכות ציצית( משמע דבכל ת״ח צריך עטוף ראשו‬ ‫בטלית‪ ,‬שכן כתב דגנאי גדול הוא לתלמיד חכם שיתפלל בלא‬ ‫עיטוף ראשו בטלית‪ ,‬והביא דבריו כף החיים שם )אות י״ב(‪ ,‬וכן‬ ‫כתב בשדי חמד )מערכת חתן וכלה( שגם על הבחורים לכסות‬ ‫ראשם בטלית‪.‬‬ ‫וראיתי לרבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )מנהגי‬ ‫‪122‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫טלית אות ב׳( שכתב שהמון העם לא כסו את ראשם בטלית‪ ,‬וכל‬ ‫זמן התפילה היה על הכתפים אך הת״ח כולם היו מכסים את‬ ‫ראשם‪ ,‬ועוד כתב שם שכיסוי הראש בטלית היה כעין סמיכה‬ ‫לאברך ת״ח שביום חתונתו עומד הרב ומכסה את ראשו‪ ,‬ובזה‬ ‫סומך את ידו עליו‪ .‬ע״ש‪ .‬ובספר נוהג בחכמה לרבי יוסף בן נאים‬ ‫זצ״ל >עמ׳ ע״ז( כתב וז״ל‪ :‬מנהג בת״ח תופסי התורה מתעטפים‬ ‫בטלית על ראשם‪ ,‬והמוני עם נושאים הטלית על כתפם דוקא‬ ‫וראשם מגולה מן הטלית‪ ,‬כי העטוף על הראש מורה על אור‬ ‫התורה המקיף את הת״ח מעל לראשו‪ ,‬וכמו שמכסים הכהנים את‬ ‫ראשיהם בטלית לכסות אור השכינה השורה עליהם בעת הברכה‪,‬‬ ‫ויזכרו לטובה אנשי תאפילאל״ת‪ ,‬שאפילו המוני עם לובשים‬ ‫הטלית על ראשן‪ ,‬כדי שתהיה אימת שמים על ראשן‪ .‬עכ״ד‪ .‬וידוע‬ ‫כי בעיר תאפילאלת נהגו הכל כהזוהר והאר״י ז״ל‪ ,‬ומה שנהגו‬ ‫לכסות ראשם בטלית‪ ,‬נהגו ע״פ הזוהר )פרשת ואתחנן( שכתב‬ ‫מאן דקאים בצלותא בעי לכסדי רישיה ועינוי בגין דלא יסתכל‬ ‫בשכינתא‪ .‬והובא במשנה ברורה )סימן צ״א סק״ו(‪.‬‬ ‫וראיתי לרבי רפאל ברוך טולדאנו זצ״ל בקיצוש״ע )סימן ט׳‬ ‫סעיף ה׳( וז״ל‪ :‬נכון שיכסה ראשו בטלית כדי שיתפלל באימה‬ ‫שכסוי הראש מכניע לב האדם ומביאו לידי יראת שמים וצריך‬ ‫לכסות ראשו מתחילת התפילה ועד סופה ובשעת תפילת י״ח טוב‬ ‫שיכסה גם מצח ועיניו אם אינו בפני רבים‪ ,‬אך מנהגינו דמי שאינו‬ ‫תלמיד חכם אינו מכסה ראשו בטלית רק בשעת העטוף דוקא‪,‬‬ ‫ומצאתי סמך לזה מדברי המג״א ז״ל שכתב בפירוש כן‪ .‬ע״ש‪ .‬וכן‬ ‫משמע בדברי הש״ע ס״ג‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫נוהג בם‬ ‫‪123‬‬ ‫וכ״כ הגאון רבי שלום משאש זצ״ל בהסכמתו לספר עטרת‬ ‫שלמה וז״ל‪ :‬ואני מוסיף שגם הת״ח לא כולם כיסו ראשם‪ ,‬כי אם‬ ‫רבנים מפורסמים‪ ,‬אבל אנשים דמיתקרי רבי לבד‪ ,‬לא כיסו ראשם‪,‬‬ ‫דהוי יוהרא‪ .‬ומספרים על מו״ז בעל עדות ביעקב ברדוגו זצ״ל‪,‬‬ ‫שקרע הטלית מאחור לאדם פשוט כעין ת״ח שכיסה ראשו‪ ,‬ושם‬ ‫אותו על כתפיו‪ ,‬ראה כמה היו קנאים לכבוד התורה‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫ומצאתי לאחד מחכמי תוניס בספר זה השלחן)דף כ״ה( וז״ל‪:‬‬ ‫ומנהג עירי רובם ככולם מכסים הראש בטלית גדול‪ ,‬אבל‬ ‫הבחורים אינם מכסים‪ ,‬ולמדו כן מהמגן אברהם )סין ח׳ סק״ג(‬ ‫שכתב דמשמע בגמרא קידושין דהבחור אינו מכסה ראשו בטלית‪.‬‬ ‫עכ״ל‪.‬‬ ‫* אמירת הפזמונים אחר ברוך שאמר‪ .‬לך נא ראה לגאון רבי‬ ‫שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן ח״א )חאו״ח סימן מ״א(‬ ‫שכתב דאם כל הקהל או רובו מרוקאי‪ ,‬ישארו במנהגם שהוא‬ ‫משובח ומפואר‪ ,‬דאזי יש בזה רגש וחרדה ומעורר הלבבות‪ ,‬לא כן‬ ‫אחר התפילה לא באים לכוין בזה כלל ומרגישים שהוא דבר טפל‪.‬‬ ‫ע״ש‪ .‬והניף ידו שנית בשו״ת שמש ומגן ח״ג)חאו״ח סימן ס״ג(‪.‬‬ ‫להצלחת אילן רחום אמו וכל בני ביתו‬ ‫ולעילוי נשמת משה רחום ‪ p‬ברנה‬ ‫להצלחת ורפואת עמרם בוכרים ובני ביתו‬ ‫ולמנוחת הרב שלום חי בוכרים ומרת זינה בת מסעודה‬ ‫והאחים אפרים דל ומבורך דל‪.‬‬ ‫להצלחת אילן מיארה ובני ביתו ברוחניות ובגשמיות‬ ‫ולמנוחת ר׳ שלום בר עישא ומרים בת סעדה‪.‬‬ ‫להצלחת ר׳ שלום נזרי ובני ביתו‬ ‫ולעילוי נשמת אביו‪ ,‬אליהו בר סיניורה‪.‬‬ ‫לזכות התורם ומשפחתו‬ ‫ולזכות אביה בת חיים‬ ‫שתזכה לגדול ליראת שמים ומעשים טובים‬ ‫ולהקים בית נאמן בישראל ולכל טוב סלה‪ .‬אכי״ר‬ ‫להצלחת קרנית ואורי לוי ויהי וצק חכו לזרע של קיימא‬ ‫לפרנסה טובה ובריאות איתנה‪.‬‬ ‫להצלחת יהודה ברבי ובני משפחתו ולע״נ קרוביו‪.‬‬ ‫לידידי ותומכי‬ ‫אוצרות המגרב ‪ np‬חכמי מחקו‬ ‫על תמיכתם הקבועה למפעל החשוב‪ ,‬לגילוי אוצרות יהדות מרוקו‬ ‫ת ב א עליהם הברכה ויתברכו בכל מילי דמיטב אמן‬ ‫אבודרהם דוד וגלית‬ ‫אבוזגלו דניאל‬ ‫אביטבול אריאל‬ ‫אביקסיס מיכאל‬ ‫אדרי חיים מרדכי‬ ‫אדרי ישראל ואושרת‬ ‫אדרי מאיר‬ ‫אדרי סימון‬ ‫אדדעי ראובן וטלי‬ ‫אוזן ברזיט‬ ‫אוזן חייבו‬ ‫אוזן מרדכי‬ ‫אוחיון מכלוף‬ ‫אוחיון שלמה‬ ‫אוחטנה אברהם‬ ‫אזוגי אברהם‬ ‫אזולאי אליהו‬ ‫אזולאי אשר וזהבה‬ ‫אזולאי בת שבע‬ ‫אזולאי חעיה‬ ‫אזולאי יוסי‬ ‫אזולאי שלמה‬ ‫אזרזר אברהם ופרלה‬ ‫אזרזר דניאל‬ ‫אטיאס יחיאל‬ ‫אטיאס נוזוראי‬ ‫אטיאס שלמה‬ ‫אטיאס שמעון ושרה‬ ‫אייש קלוד משה‬ ‫איפרגן אברהם‬ ‫איפרגן אריה‬ ‫איפרגן מאיר‬ ‫איפרגן משה שרון‬ ‫אלבז אשר‬ ‫אלבעלי דוד‬ ‫אלדר אליה ודגנית‬ ‫אלון יעקב‬ ‫אלימלך עמי‬ ‫אלמקייס שלמה‬ ‫אלמקייס שמעון‬ ‫אלפסי גילה‬ ‫אלפסי מאיר‬ ‫אלקבין שמעון‬ ‫אלקיים שלמה‬ ‫אמזלג יעקב‬ ‫אמסילי חיים‬ ‫אניג׳ר עמרם‬ ‫אסולין אברהםאשדוד‬ ‫אסולין אברהם‪-‬רחובות‬ ‫אסולין שמעון‬ ‫אסרף דוד וכרמית‬ ‫אסרף מיכאל‬ ‫אסרף ניסים‬ ‫אפללו אסנת‬ ‫אפללו מאיר‬ ‫ארמה דניאלה‬ ‫אשד אילן‬ ‫בוגנים יצחק‬ ‫בוזגלו אסתר‬ ‫בוזגלו שלמה‬ ‫בוט שדל שלום‬ ‫בוק משה עוט־ וחכה‬ ‫בוסקלה עמרם‬ ‫בידוש שמעון‬ ‫ביטון אליהו‬ ‫ביטון גבריאל‬ ‫ביטון דינה‬ ‫ביטון הרב יהודה‬ ‫ביטון פנחס‬ ‫ביכ׳־נ • מ ש מ יצחק‬ ‫בן דהן אלברט‬ ‫בן דוד ישי‬ ‫בן הר יהודה‬ ‫בן זקרי עמרם‬ ‫בן ישי שלמה‬ ‫בן לולו שלמה‬ ‫בן נעים יצחק‬ ‫בן סימון דוד‬ ‫בן עמי אליהו זיל‬ ‫בן שושן יוסף‬ ‫בן שושן שלמה‬ ‫בן שושן שמעון‬ ‫בו שטרית יוסי‬ ‫בן שמעון יצחק‬ ‫בן שמעון מישל‬ ‫בניזת־י הרב דוד‬ ‫בנימין יעקב‬ ‫ברטוב יעקב ואסתר‬ ‫ברדה הרב דוד‬ ‫ברון יגאל ‪.‬‬ ‫גבאי ירון‬ ‫גבאי שאול‬ ‫דדון אלברט אברהם‬ ‫דדון עמרם ואסתר‬ ‫דהו שמעון‬ ‫דהן שרלי חיים‬ ‫דיין אביר יעקב‬ ‫דיין ארמונד‬ ‫דיין יהודה‬ ‫דיין שלמה‬ ‫דמן שמעון‬ ‫דר אברהם‬ ‫דרעי יחיאל‬ ‫דרעי הרב משה‬ ‫הרשיש יוסף‬ ‫ואנוט מאיר‬ ‫ויזמן דוד‬ ‫ויצמן דוד‬ ‫ויצמן יהודה‬ ‫ויצמן חיים‬ ‫ויצמן ראובן‬ ‫ונונו דרור וקרן‬ ‫ומנו מרים‬ ‫ונונו רחל‬ ‫ועקנין פנינה‬ ‫ועקנין ראובן‬ ‫זגורי יעקב‬ ‫זוהר שמעון‬ ‫זרובבלי דוד‬ ‫חדידה ניסים‬ ‫חן יצחק‬ ‫חסאן ישראל‬ ‫חשדי אתי‬ ‫יעקובי אשר‬ ‫יפרח יוסף‬ ‫יפרח שלום‬ ‫ישראל אברהם‬ ‫כהן אבא‬ ‫נהו דוד‬ ‫כהן יוסי ולאה‬ ‫כהן מאיר‬ ‫כהן מיכאל‬ ‫נהן מרדני‬ ‫נהו גיסים‬ ‫נהו שלום‬ ‫נהו שלמה‬ ‫מאפו דניאל‬ ‫לוי יצחק ועליזה‬ ‫לוי משה ‪.‬‬ ‫לוי שמעון‬ ‫לסרי שמואל‬ ‫מגרה ניסים‬ ‫מגרה שלמה‬ ‫מותהידה שלמה‬ ‫מלכה דני‬ ‫מלנה מגן‬ ‫מלנה דני ושלומית‬ ‫ממן ויקטור‬ ‫ממן ניר ניסים‬ ‫נחושתו יצחק‬ ‫נחמני אברהם חי‬ ‫נידאם הרב יוסף‬ ‫סודרי יונתן‬ ‫סויסה עופר‬ ‫סופר יו‪7‬ן»‬ ‫סילוק גבריאל‬ ‫סיסו דוד‬ ‫עבודי יהודה משה‬ ‫עטר דוד ז־ל‬ ‫עיאש מאיר ואנס‬ ‫עלון יגאל‬ ‫עלוש גיסים‬ ‫עמאר גבריאל‬ ‫עמר משה ‪ -‬אשדוד‬ ‫עמר משה ‪-‬ק‪ .‬שמונה‬ ‫עמרוסי רחמים‬ ‫פינגלה דוד וסופי‬ ‫פינטו אילן אליהו‬ ‫פינטו יחיה‬ ‫פינטו לזר‬ ‫פיניאן יצחק‬ ‫צרפתי משה‬ ‫קדח אברהם וקרן‬ ‫קדוש יצחק‬ ‫קורקוס אשר‬ ‫רביבו יצחק‬ ‫רואש משה‬ ‫רוקח עמוס‬ ‫שוקרון הרב משה‬ ‫שושן יהודה‬ ‫שושן מיכאל‬ ‫שושן שמעון‬ ‫שטרית מאיר מישל‬ ‫שמול יעקב‬ ‫תורגמן דוד‬ ‫ן ^‬ ‫ואלה ״עמדו על הברכה‬ ‫זכות רבותינו תעמוד להם בכל מ»ל» דממוב‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫משה בוזגלו בר חנה זיל‬ ‫נפטר ׳״ב שבט תשייט‬ ‫רחל בוזגלו בת נזמה זיל‬ ‫נפטרה ל׳ שבט תשנ׳־ז ת‪.1‬צ‪.‬בה‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫ר מנשה ניטים ‪ p‬סלימה דל‬ ‫ר׳ שלום דדע׳ בר מימה זיל‬ ‫פריחה בירה‬ ‫ביחה בת רחל ז״ל‬ ‫עה ג־אן בת שרה זיל‬ ‫ת‪.‬גצ‪.‬גוז‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי‬ ‫ר׳ ישועה בר איזה זיל‬ ‫נלב״ע בשבת קודש בערב המנחה‬ ‫ח׳ מנחס אב תשס״א שנת שמיטה‬ ‫ומרת רבקה חיה בת תמו דל‬ ‫נלביע א׳ אייר תשנ׳זז‬ ‫‪ JJI‬צ‪ .‬בה‪.‬‬ ‫נתרם ע־> בנו יוסף יפרח הי׳ז מושב עוצם‬ ‫לרפואה שלימה ולהצלחה‬ ‫מרים בת סינ׳ױ תחי׳‬ ‫ולהצלחת‬ ‫יוסף ומרים יפרח ובניהם הימ חזון יחזקאל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫ר מכלוף בן חסיבא נידאם זצ׳ל‬ ‫נלב׳־ע ד אלול תשס״ג‬ ‫‪JUJMJI‬‬ ‫‪r‬‬ ‫^‬ ‫למנוחת אימי מורתי‬ ‫מרת שרה בת רבקה עמרוס׳ ז׳ל‬ ‫נפטרה ׳־ט כסלו התשמיו ‪JU^JJI‬‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי‬ ‫ר שלמה ב! מרים זייע אלת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫רבי נסים חזקיה מלכה זצ״ל‬ ‫נלב־ע ח׳ מנחם אב תשנ־ח‬ ‫ברנה והצלחה‬ ‫סיגלית נפשי בת אסתר ומשפחתה‬ ‫הדסה דה גרסקז בת אסתר ומשפחתה‬ ‫רונית סבג בת אסתר ומשפחתה‬ ‫ציפורה סולוקי בת אסתר ומשפחתה‬ ‫אילה ו»נ>מה בת אסתר וילדיה‬ ‫דניאל יעקוב• בו אסתר ומשפחתו‬ ‫רבקה שרביט בת אסתר ומשפחתה‬ ‫זהבה דחו בת אסתר ומשפחתה‬ ‫ברכה והצלחה זיווג הגת בקרוב‬ ‫אליוז יעקובי ס אסתר‬ ‫מזל >מץ בת חנה‬ ‫עמוס יעקובי ב‪ 1‬אסתר ברוך יעקובי ב! אסתר‬ ‫רפואה שלמה‬ ‫אילה חוב״מה בת אסתר ברח־ ״לקובי ס אסתר‬ ‫לעילוי נשחת‬ ‫יעקב ‪ a‬מרע! דל נלב־ע >־ט תמוז תש־ס‬ ‫אסתר בת זדעץ דל נלב־ע י־ז טבת תשל־ח‬ ‫יואב ו*כ״סה ‪ rw p‬דל נלב־ע נ־ח אוד‬ ‫מלבה בת מדים דל‬ ‫שושנה בת מרים דל‬ ‫משה ס מריס דל‬ ‫‪ t r a n‬ס מריס ז *‬ ‫זיווג הגת‪ .‬פרנסה טובה‪ ,‬רווחה‪ ,‬כלכלה‪ ,‬ו מ א ה שלמה‪,‬‬ ‫רפואת הנפש‪ ,‬ורפואת הגון‪ /‬ברכה והצלחה בכל‬ ‫מעשה ידיו‪ ,‬וד ימלא את כל משאלות ליבו לטובה‬ ‫אשד יעקוב׳ ס אסתר‬ ‫‪/‬‬ ‫ל‪-‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫ההורים היקרים‬ ‫פרחה ואליהו אלמלח זיל‬ ‫מוקדש ע*״ עמי זאבי אלימלך הי׳ז‬ ‫מרת מזל פיגטו בת חכה ע׳זז‬ ‫הוקדש עיי ר יחיה פינטז שי׳ זבניז‬ ‫אלעזר‪ ,‬אליהו‪ ,‬יצחק‪ ,‬מימון אדמוכד‪,‬‬ ‫משה ויורם הי׳ז‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫רפאל אזרזר דל ס דוד יבדיל ותמר זיל‬ ‫נפטר ד תשרי ‪7/09/96‬ו תשכח‬ ‫בן ‪ 56‬היה במותו‪.‬‬ ‫מאחיו דניאל אזחד יבדיל‬ ‫לעילוי נשמת הזקן הנשר‬ ‫ר מרדכי אוחיון בר אסתר דל‬ ‫נלב״ע בית! חיי אדר תשכיח‬ ‫מדת רחל אוחיון בת סעדו; ע׳זז‬ ‫נלג״ע ריח ניסן תשס־א‬ ‫יחיאל משה נחושתן ‪ p‬שרה ז ח ל‬ ‫נלביע ג׳ אלול תשס״א ובגןגגת‬ ‫נדבת יצחק נחושתן שיחי׳‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫שמעת בן שמעת דל ב! אסתר‬ ‫נלב״ע נ׳ אדר תשמ־ה וגג^נה‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫ד מכלוף בן יוכבד זיל‬ ‫נלב־ע ׳״ט חשון תש־ס!‪ru^jj‬‬ ‫נדבת מישל ‪ p‬שמעת ומשפחתו‬ ‫להצלחתם‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫חד דיץ דל בן יעקב ױזוליקה דיץ‬ ‫)נלב״ע בכיה באייר תשמז ‪30.5.001‬‬ ‫ובג^גת‬ ‫נתרם עיי אחיו יהודה די? שיחי׳‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫שמעון דיץ דל בן יעקב וסולקה דיין‬ ‫נלביע י־־ד תשרי תשניז ‪TUI^JJI‬‬ ‫נפל בשרות מגיב א״יש בטול כרם‪,‬‬ ‫נקבר בכפר סבא‬ ‫לעילוי נשמת האשה הכשרה‬ ‫מרת מדים פינטז לבית אביטבול דל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מימון ‪ p‬שרה עייאש דל‬ ‫‪Marcel Ayache‬‬ ‫מאיר רחמים בן מאק־ה ללוש ד ל‬ ‫‪Dr Richard Lelouche‬‬ ‫לחיי משה בן ו ש ל אשתו ובניו הית‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מימון ‪ p‬שמחה זיל‬ ‫לרפואת ולהצלחת‬ ‫רובידא בת שמחה‬ ‫יוסף ‪ p‬חבידא‬ ‫בניז ובנותיו‬ ‫לעינ אברהם בר קמרא דרעי‬ ‫ולהצלחת כל משפחת אדרי‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫ר שמואל ‪ p‬ג־אמילא ‪ p‬דהאן‬ ‫נלביע נח תשרי ת ש ‪ r u‬ונגןגגת‬