‫יחלק שלל‬ ‫|‬ ‫חצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫שלי אל ה'חכם שלמה' (רב ישיש בן מאה ועשר‪ ,‬בערך) וסיפר לו על 'זכר לקריעת ים סוף'‪ ,‬שהזכרתי‬ ‫להם‪ ...‬הדברים מצאו חן בעיני ה'חכם' הזקן‪ .‬המתפללים רצו להזמינני לבקרם בביתם‪ ,‬אולם בעל‬ ‫האכסניה שלי היה תקיף בדעתו שכל זמן ששרוי אני באומזב‪ ,‬לא ירשה שאלך לאכול בבית אחר"‪.‬‬ ‫לא ידע הרב לוינסון‪ ,‬גיבור הסיפור המשעשע הלזה‪ ,‬כמה עליו להודות להשי"ת שבבית מארחיו‬ ‫לא נהוג היה המנהג למלאות את הקערה בתפריט המגוון והכבד ששמע בעל 'סדר היום' מפיו של‬ ‫ה'חכם מקובל'‪ .‬שכן שוו בנפשכם לו הייתה מתהפכת על ראשו אותה קערה עמוסה בבשר ודגים‪,‬‬ ‫ביצים ורימונים‪....‬‬ ‫ומכאן נמליץ לכל המחזיקים במנהג זה על הסתעפויותיו השונים‪ ,‬וגם לאלה החפצים לחדש את‬ ‫המנהג ולעשות כן בביתם‪ ,‬להיזהר מאוד בשמירת שיווי המשקל של הקערה לבל תתהפך חלילה על‬ ‫בגדי החג החגיגיים או על ראש התינוק בעריסה‪...‬‬ ‫שער שישי‬ ‫עיטור סופרים‬ ‫ֹאשי‬ ‫ַס ֵ ּלי ח ִֹרי ַעל ר ׁ ִ‬ ‫דומה עלי כי הפעם היחידה בה מצאנו בתנ"ך איזכור של סלים – קערות על הראש‪,‬‬ ‫הוא בסיפורו של שר האופים‪ ,‬וכלשון הפסוק (בראשית מ טז‪-‬יז)‪:‬‬ ‫ֹאמר ֶאל יוֹ ֵסף ַאף ֲאנִ י ַ ּב ֲחלוֹ ִמי וְ ִה ֵ ּנה ׁ ְשל ׁ ָֹשה ַס ֵ ּלי ח ִֹרי‬ ‫"וַ ַ ּי ְרא ַשׂ ר ָהא ִֹפים ִּכי טוֹ ב ּ ָפ ָתר וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאשי‪ .‬ו ַּב ַּסל ָה ֶעלְ יוֹ ן ִמכּ ֹל ַמ ֲאכַ ל ּ ַפ ְרעֹה ַמ ֲע ֵשׂ ה א ֶֹפה וְ ָהעוֹ ף אֹכֵ ל א ָֹתם ִמן ַה ַּסל ֵמ ַעל‬ ‫ַעל ר ׁ ִ‬ ‫ֹאשי"‪.‬‬ ‫ר ִׁ‬ ‫והקשר של חלומות השרים עם ליל הסדר הוא ברור ומוחלט‪ ,‬שהרי התלמוד‬ ‫הירושלמי קושר את עניין 'ארבע כוסות' עם הארבע כוסות המוזכרים בחלומו של שר‬ ‫המשקים‪ ,‬וכפי ששנינו במסכת פסחים (פ"י ה"א)‪" :‬רבי יהושע בן לוי אמר‪ :‬כנגד ארבע‬ ‫כוסות של פרעה‪ .‬וכוס פרעה בידי; ואשחט אותם אל כוס פרעה; ואתן את הכוס על‬ ‫יד פרעה; ונתת כוס פרעה בידו"‪ ,‬אם כי יודגש כי רבותינו המפרשים התחבטו הרבה‬ ‫בפענוחו של קשר זה ויגעו להסביר את המכנה המשותף בין מצות 'ארבע כוסות'‬ ‫לחלומו של שר המשקים‪.‬‬ ‫כך שאם חלומו של 'שר המשקים' הביא את מצוות 'ארבע כוסות' אין כל מניעה‬ ‫להמשיך ולומר שחלומו של 'שר האופים' אודות הסלים המונחים על ראשו הביא את‬ ‫המנהג 'להגביה הסל על ראשי התינוקות' כלשונו של רבינו ירוחם‪ ,‬והא בהא תליא‪.‬‬ ‫והנה כי כן דרשו חז"ל במדרש ובספר הזוהר על כך שסלי החורי היו מרמזים על‬ ‫המלכויות השונות ששלטו בישראל ועל שלושה מיני הייסורים שהיו עתידים בני‬ ‫ישראל להצטער בהם במצרים‪ ,‬ואכמ"ל בזה‪ .‬וכזכר לזה אנו מעלים על ראשנו את‬ ‫קערת ליל הסדר‪.‬‬ ‫ובאותה מידה ייאמרו הדברים גם כלפי הסברים נוספים שפירשו את הקשר בין‬ ‫החלומות לבין לילי הסדר (ולדוגמא בעלמא יצוין לביאורו הנפלא של הגאון רבי‬ ‫אליהו קלאצקין בספרו 'חיבת הקודש' (חלק הדרוש אות א) שפירש כמין חומר)‪,‬‬ ‫שמפני זה אכן נוהגים להעלות את הקערה על הראש‪.‬‬ ‫יחלק שלל‬ ‫|‬ ‫יחלק שלל‬ ‫בצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫|‬ ‫גצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫הרב ישראל דנדרוביץ‬ ‫ראש בית המדרש 'באר האבות'‬ ‫ומ"ס 'הנחמדים מזהב'‪ ,‬ערד‬ ‫'סיבובי כפרות' עם קערת ליל הסדר‬ ‫את אותה דרך פתלתלה וסיבובית שעושה 'תרנגול הכפרות' על ראשי הקוראים‬ ‫'זה חליפתי' הייתה עושה גם 'קערת ליל הסדר' על ראשי המסובים בשולחן החג‬ ‫החגיגי • מאיזה פסוק הוציא החיד"א‪ ,‬ל'רחמים' ‪ -‬המשרת התוניסאי‪ ,‬את פסק‪-‬‬ ‫דינו כי על ראש הנשים די לסובב פעם אחת ולא שלוש פעמים • היכן היו הנשים‬ ‫מצווחות בגיל • ומעשה באורח שהפך את הקערה על פיה • מחקר מקיף לטיבו‬ ‫של מנהג מוזר שנשתרש בווריאציות שונות בתפוצות ישראל • ִאם ל ֹא ַא ֲעלֶ ה ֶאת‬ ‫ֹאש‪...‬‬ ‫ַה ְּק ָע ָרה ַעל ר ׁ‬ ‫על שולחן ליל הסדר של ה'קאייד' – ראש הקהילה היהודית בתוניס‪ ,‬רבי יהושע הכהן טנוג'י‪ ,‬הסב‬ ‫לו הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א‪ .‬היה זה בשנת תקל"ד‪ ,‬בעיצומו של המסע השני אותו‬ ‫עשה רבי חיד"א בארצות נכר למען גיוס כספים לטובת יהודי ארץ ישראל‪.‬‬ ‫נימוסי השולחן של היהודים התוניסאיים היו זרים לרבי חיד"א עד מאוד‪ ,‬והוא מתארם בהרחבה‬ ‫בספרו האוטוביוגרפי 'מעגל טוב' (מהדו' פריימן‪ ,‬עמ' ‪ 54‬ואילך)‪ .‬כף ומזלג – מקומם לא יכירנו‬ ‫בתוניס‪ ,‬כי האכילה כולה נעשית עם הידיים ועם הרגליים! כשגם מטפחת ניגוב הידיים מלוכלכת‬ ‫כרצפת האטליז‪ .‬כל אחד מהמסובים היה אוכל מתוך קערות ענק‪ ,‬בעלי קיבולת של שבעה ליטרים‬ ‫ויותר‪ ,‬מלאות בתבשילים אתניים‪ ,‬כשמעל הכל צפים להם חצאי בצלים מבושלים למחצה‪.‬‬ ‫רבי חיד"א מתאר את גועל‪-‬נפשו מצורת אכילה זו בשפה ציורית ונמלצת‪ .‬הוא כותב כי 'באמת הייתי‬ ‫קץ לאכול' ואף אמר להם כי דומה עליו ש'דרך ארץ' הוא 'מטבע פסול' במקומם‪ .‬הוא גם מתאר את‬ ‫מסע החיפושים הנרחב שנעשה בכל רחבי העיר כדי למצוא עבורו מזלג‪ ,‬למען יוכל לאכול אף הוא‬ ‫את אומצות הבשר השמנוניות והריחניות שהם היו רגילים בהם‪.‬‬ ‫נקווה בשביל רבי חיד"א שבליל הסדר‪ ,‬הלילה שבו כל ישראל סועדים כבני מלכים‪ ,‬הייתה ההתנהגות‬ ‫של מארחיו נאותה יותר‪ ,‬והוא יכול היה לאכול את 'שולחן עורך' במנוחת הנפש‪ ,‬תוך כדי שהוא‬ ‫משמיע מחידושיו הנעימים והיפים מענינא דיומא‪.‬‬ ‫אנו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נתמקד במנהג משונה אשר בו נתקל רבי חיד"א לראשונה בשולחן הסדר בו‬ ‫השתתף בתוניס‪ :‬מנהג הנפת קערת ליל הסדר‪ ,‬שבו מונחים היו המצות וירקות‪-‬הסימנים‪ ,‬מעל ראשי‬ ‫המסובים‪.‬‬ ‫'לראש גבר' ולא 'לראש אשה'‬ ‫בביתו של הקאייד היה עובד כמשרת‪ ,‬יהודי נאמן בשם 'רחמים'‪ .‬אותו רחמים המשרת עשה את‬ ‫תפקידו נאמנה‪ ,‬הוא הכניס והוציא את המאכלים‪ ,‬מזג יין אדום אל הגביעים‪ ,‬ואף היה מופקד על‬ ‫תפקיד הנפת הקערה על ראשי הסועדים‪.‬‬ ‫בעיניים משתאות ראה רבי חיד"א כיצד לוקח אותו רחמים את "כלי המצות וירקות החובה" ומעביר‬ ‫שלוש פעמים על ראשו של כל אחד מהמסובים‪ .‬כשגמר רחמים את תפקידו אצל כל הגברים‬ ‫המסובים‪ ,‬הוא פנה גם לעזרת הנשים כדי להניף את הקערה על ראשיהן של הגברות הנכבדות‪ .‬אלא‬ ‫שכאן נתקל רחמים ב'בעיה הלכתית קשה'‪ :‬הוא לא ידע האם גם אצל הנשים חובה להניף עליהם‬ ‫שלוש פעמים‪ ,‬או שמא די בהם בהנפה אחת‪.‬‬ ‫כדרכם של יהודים יראי‪-‬שמיים‪ ,‬שאינם מורים הלכה בפני רבותיהם‪ ,‬ציפו הכול למוצא פיו של רבי‬ ‫חיד"א שיכריע בשאלה מהותית זו ויפסוק את דעת התורה בעניין סבוך זה‪ .‬מספר רבי חיד"א כי‬ ‫ֹאש‬ ‫הוא ענה להם בלשון הפסוק אותו אמרו השרות לאם סיסרא (שופטים ה ל)‪"ַ :‬ר ַחם ַר ֲח ָמ ַתיִ ם לְ ר ׁ‬ ‫ֶ ּג ֶבר" – ַ'ר ַחם' פעם אחת‪'ַ ,‬ר ֲח ָמ ַתיִ ם' עוד שני פעמים‪ ,‬ויחד הרי זה שלוש פעמים – וללמדנו בא הכתוב‬ ‫ֹאש ֶ ּג ֶבר'‪ ,‬אך אצל 'ראש אשה' די‬ ‫כי שלוש פעמים על 'רחמים' להניף את הקערה‪ ,‬אבל דווקא 'לְ ר ׁ‬ ‫בפעם אחת‪.‬‬ ‫קערה מלאה בכל טוב – על הראש!‬ ‫מנהג זה שרבי חיד"א פגשו בתוניס‪ ,‬הרי שדבר קיומו מתועד גם בארצות נוספות כמו מרוקו ותימן‬ ‫ועוד‪ ,‬שאף בהם היו נוהגים כמנהג זה בצורה כזאת או אחרת‪ ,‬כפי שיבואר להלן‪ ,‬אך מתברר שרבותינו‬ ‫הקדמונים והראשונים כבר מזכירים זאת‪.‬‬ ‫נפתח בתיאור המנהג כפי שהוא נעשה על ידי רבינו משה בן מכיר‪ ,‬ראש המתיבתא בכפר עין זיתים‬ ‫ומגדולי החכמים בשנות הש'‪ ,‬ששמע זאת מפי 'חכם מקובל' שתיאר בפרוטרוט כיצד הקערה צריכה‬ ‫להיות עמוסה בבשר ובדגים‪ ,‬בגפן תאנה ורימון‪ ,‬ובעוד מינים ממינים שונים‪ .‬ועל הכול – את האופן‬ ‫שבו מניח ראש המשפחה את הקערה על ראשו‪ ,‬עד להנחתו על ראשי כל המסובים‪.‬‬ ‫בספרו 'סדר היום' (שנדפס לראשונה בוונציה בשנת שנ"ט‪ .‬סדר ביעור חמץ) הוא פותח בתיאור סדר‬ ‫הקערה כפי שנוהגים 'רוב העולם'‪ .‬אולם הוא ממשיך וכותב‪' :‬שמעתי סדר אחר מפי חכם מקובל‬ ‫וראיתי לכותבו אם ישר בעיני השומע'‪.‬‬ ‫לפי מנהג זה יש לקחת שנים עשר סוגי מאכלים‪ ,‬בשר וביצים‪ ,‬דגים וחזרת‪ ,‬רימונים (עדיף כשהם‬ ‫שלמים) ועוד כהנה וכהנה – כל אחד מהם בכפולות של ששה‪ ,‬ולסדרו על גבי קערה חשובה‪ ,‬וזוהי‬ ‫קערת ליל הסדר‪.‬‬ ‫את קערה זו יש על ראש המשפחה להניח על ראשו ממש! לעת אמירתו את הפיסקה 'הא לחמא‬ ‫עניא'‪ .‬ויתירה מזאת‪ ,‬אין עליו לשבת במקומו כי אם לעמוד באופן כזה שרגליו מוטות קדימה כאילו‬ ‫הוא עומד ללכת‪ ...‬כשראש המשפחה גומר את אמירת הברייתא של 'הא לחמא עניא' הרי ש'יחזור‬ ‫בקערה על ראשי המסובין'‪ ,‬ורק לאחר מכן יתיישב במקומו ויתחיל באמירת 'עבדים היינו'‪.‬‬ ‫לפי תיאור מנהג זה‪ ,‬היה ראש המשפחה מופקד על קיום המנהג ולא המשרת‪ .‬בתחילה הוא היה‬ ‫מניח את הקערה העמוסה בכל טוב על ראשו‪ ,‬ולאחר מכן הוא היה 'חוזר' (שפירושו כפי הנראה‪:‬‬ ‫מסובב) את הקערה על ראש המסובים‪ .‬אלא שאין כאן פירוט‪ ,‬כמה פעמים הוא היה מסובב כך על‬ ‫ראשי המסובים‪ ,‬והאם דין אחד לגברים ולנשים‪.‬‬ ‫עניין מקובל‬ ‫את התייחסותו למנהג זה ששמע מפי אותו 'חכם מקובל' מסיים רבינו משה בן מכיר בדברים‬ ‫הבאים‪:‬‬ ‫"וכל הדברים האלה נראים לי דבר נביאות! ולא ראיתי מי שנהג זה כלל‪ .‬ומפני שאמרו לי שהוא עניין‬ ‫יחלק שלל‬ ‫|‬ ‫יחלק שלל‬ ‫בצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫|‬ ‫גצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫הרב ישראל דנדרוביץ‬ ‫ראש בית המדרש 'באר האבות'‬ ‫ומ"ס 'הנחמדים מזהב'‪ ,‬ערד‬ ‫'סיבובי כפרות' עם קערת ליל הסדר‬ ‫את אותה דרך פתלתלה וסיבובית שעושה 'תרנגול הכפרות' על ראשי הקוראים‬ ‫'זה חליפתי' הייתה עושה גם 'קערת ליל הסדר' על ראשי המסובים בשולחן החג‬ ‫החגיגי • מאיזה פסוק הוציא החיד"א‪ ,‬ל'רחמים' ‪ -‬המשרת התוניסאי‪ ,‬את פסק‪-‬‬ ‫דינו כי על ראש הנשים די לסובב פעם אחת ולא שלוש פעמים • היכן היו הנשים‬ ‫מצווחות בגיל • ומעשה באורח שהפך את הקערה על פיה • מחקר מקיף לטיבו‬ ‫של מנהג מוזר שנשתרש בווריאציות שונות בתפוצות ישראל • ִאם ל ֹא ַא ֲעלֶ ה ֶאת‬ ‫ֹאש‪...‬‬ ‫ַה ְּק ָע ָרה ַעל ר ׁ‬ ‫על שולחן ליל הסדר של ה'קאייד' – ראש הקהילה היהודית בתוניס‪ ,‬רבי יהושע הכהן טנוג'י‪ ,‬הסב‬ ‫לו הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א‪ .‬היה זה בשנת תקל"ד‪ ,‬בעיצומו של המסע השני אותו‬ ‫עשה רבי חיד"א בארצות נכר למען גיוס כספים לטובת יהודי ארץ ישראל‪.‬‬ ‫נימוסי השולחן של היהודים התוניסאיים היו זרים לרבי חיד"א עד מאוד‪ ,‬והוא מתארם בהרחבה‬ ‫בספרו האוטוביוגרפי 'מעגל טוב' (מהדו' פריימן‪ ,‬עמ' ‪ 54‬ואילך)‪ .‬כף ומזלג – מקומם לא יכירנו‬ ‫בתוניס‪ ,‬כי האכילה כולה נעשית עם הידיים ועם הרגליים! כשגם מטפחת ניגוב הידיים מלוכלכת‬ ‫כרצפת האטליז‪ .‬כל אחד מהמסובים היה אוכל מתוך קערות ענק‪ ,‬בעלי קיבולת של שבעה ליטרים‬ ‫ויותר‪ ,‬מלאות בתבשילים אתניים‪ ,‬כשמעל הכל צפים להם חצאי בצלים מבושלים למחצה‪.‬‬ ‫רבי חיד"א מתאר את גועל‪-‬נפשו מצורת אכילה זו בשפה ציורית ונמלצת‪ .‬הוא כותב כי 'באמת הייתי‬ ‫קץ לאכול' ואף אמר להם כי דומה עליו ש'דרך ארץ' הוא 'מטבע פסול' במקומם‪ .‬הוא גם מתאר את‬ ‫מסע החיפושים הנרחב שנעשה בכל רחבי העיר כדי למצוא עבורו מזלג‪ ,‬למען יוכל לאכול אף הוא‬ ‫את אומצות הבשר השמנוניות והריחניות שהם היו רגילים בהם‪.‬‬ ‫נקווה בשביל רבי חיד"א שבליל הסדר‪ ,‬הלילה שבו כל ישראל סועדים כבני מלכים‪ ,‬הייתה ההתנהגות‬ ‫של מארחיו נאותה יותר‪ ,‬והוא יכול היה לאכול את 'שולחן עורך' במנוחת הנפש‪ ,‬תוך כדי שהוא‬ ‫משמיע מחידושיו הנעימים והיפים מענינא דיומא‪.‬‬ ‫אנו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נתמקד במנהג משונה אשר בו נתקל רבי חיד"א לראשונה בשולחן הסדר בו‬ ‫השתתף בתוניס‪ :‬מנהג הנפת קערת ליל הסדר‪ ,‬שבו מונחים היו המצות וירקות‪-‬הסימנים‪ ,‬מעל ראשי‬ ‫המסובים‪.‬‬ ‫'לראש גבר' ולא 'לראש אשה'‬ ‫בביתו של הקאייד היה עובד כמשרת‪ ,‬יהודי נאמן בשם 'רחמים'‪ .‬אותו רחמים המשרת עשה את‬ ‫תפקידו נאמנה‪ ,‬הוא הכניס והוציא את המאכלים‪ ,‬מזג יין אדום אל הגביעים‪ ,‬ואף היה מופקד על‬ ‫תפקיד הנפת הקערה על ראשי הסועדים‪.‬‬ ‫בעיניים משתאות ראה רבי חיד"א כיצד לוקח אותו רחמים את "כלי המצות וירקות החובה" ומעביר‬ ‫שלוש פעמים על ראשו של כל אחד מהמסובים‪ .‬כשגמר רחמים את תפקידו אצל כל הגברים‬ ‫המסובים‪ ,‬הוא פנה גם לעזרת הנשים כדי להניף את הקערה על ראשיהן של הגברות הנכבדות‪ .‬אלא‬ ‫שכאן נתקל רחמים ב'בעיה הלכתית קשה'‪ :‬הוא לא ידע האם גם אצל הנשים חובה להניף עליהם‬ ‫שלוש פעמים‪ ,‬או שמא די בהם בהנפה אחת‪.‬‬ ‫כדרכם של יהודים יראי‪-‬שמיים‪ ,‬שאינם מורים הלכה בפני רבותיהם‪ ,‬ציפו הכול למוצא פיו של רבי‬ ‫חיד"א שיכריע בשאלה מהותית זו ויפסוק את דעת התורה בעניין סבוך זה‪ .‬מספר רבי חיד"א כי‬ ‫ֹאש‬ ‫הוא ענה להם בלשון הפסוק אותו אמרו השרות לאם סיסרא (שופטים ה ל)‪"ַ :‬ר ַחם ַר ֲח ָמ ַתיִ ם לְ ר ׁ‬ ‫ֶ ּג ֶבר" – ַ'ר ַחם' פעם אחת‪'ַ ,‬ר ֲח ָמ ַתיִ ם' עוד שני פעמים‪ ,‬ויחד הרי זה שלוש פעמים – וללמדנו בא הכתוב‬ ‫ֹאש ֶ ּג ֶבר'‪ ,‬אך אצל 'ראש אשה' די‬ ‫כי שלוש פעמים על 'רחמים' להניף את הקערה‪ ,‬אבל דווקא 'לְ ר ׁ‬ ‫בפעם אחת‪.‬‬ ‫קערה מלאה בכל טוב – על הראש!‬ ‫מנהג זה שרבי חיד"א פגשו בתוניס‪ ,‬הרי שדבר קיומו מתועד גם בארצות נוספות כמו מרוקו ותימן‬ ‫ועוד‪ ,‬שאף בהם היו נוהגים כמנהג זה בצורה כזאת או אחרת‪ ,‬כפי שיבואר להלן‪ ,‬אך מתברר שרבותינו‬ ‫הקדמונים והראשונים כבר מזכירים זאת‪.‬‬ ‫נפתח בתיאור המנהג כפי שהוא נעשה על ידי רבינו משה בן מכיר‪ ,‬ראש המתיבתא בכפר עין זיתים‬ ‫ומגדולי החכמים בשנות הש'‪ ,‬ששמע זאת מפי 'חכם מקובל' שתיאר בפרוטרוט כיצד הקערה צריכה‬ ‫להיות עמוסה בבשר ובדגים‪ ,‬בגפן תאנה ורימון‪ ,‬ובעוד מינים ממינים שונים‪ .‬ועל הכול – את האופן‬ ‫שבו מניח ראש המשפחה את הקערה על ראשו‪ ,‬עד להנחתו על ראשי כל המסובים‪.‬‬ ‫בספרו 'סדר היום' (שנדפס לראשונה בוונציה בשנת שנ"ט‪ .‬סדר ביעור חמץ) הוא פותח בתיאור סדר‬ ‫הקערה כפי שנוהגים 'רוב העולם'‪ .‬אולם הוא ממשיך וכותב‪' :‬שמעתי סדר אחר מפי חכם מקובל‬ ‫וראיתי לכותבו אם ישר בעיני השומע'‪.‬‬ ‫לפי מנהג זה יש לקחת שנים עשר סוגי מאכלים‪ ,‬בשר וביצים‪ ,‬דגים וחזרת‪ ,‬רימונים (עדיף כשהם‬ ‫שלמים) ועוד כהנה וכהנה – כל אחד מהם בכפולות של ששה‪ ,‬ולסדרו על גבי קערה חשובה‪ ,‬וזוהי‬ ‫קערת ליל הסדר‪.‬‬ ‫את קערה זו יש על ראש המשפחה להניח על ראשו ממש! לעת אמירתו את הפיסקה 'הא לחמא‬ ‫עניא'‪ .‬ויתירה מזאת‪ ,‬אין עליו לשבת במקומו כי אם לעמוד באופן כזה שרגליו מוטות קדימה כאילו‬ ‫הוא עומד ללכת‪ ...‬כשראש המשפחה גומר את אמירת הברייתא של 'הא לחמא עניא' הרי ש'יחזור‬ ‫בקערה על ראשי המסובין'‪ ,‬ורק לאחר מכן יתיישב במקומו ויתחיל באמירת 'עבדים היינו'‪.‬‬ ‫לפי תיאור מנהג זה‪ ,‬היה ראש המשפחה מופקד על קיום המנהג ולא המשרת‪ .‬בתחילה הוא היה‬ ‫מניח את הקערה העמוסה בכל טוב על ראשו‪ ,‬ולאחר מכן הוא היה 'חוזר' (שפירושו כפי הנראה‪:‬‬ ‫מסובב) את הקערה על ראש המסובים‪ .‬אלא שאין כאן פירוט‪ ,‬כמה פעמים הוא היה מסובב כך על‬ ‫ראשי המסובים‪ ,‬והאם דין אחד לגברים ולנשים‪.‬‬ ‫עניין מקובל‬ ‫את התייחסותו למנהג זה ששמע מפי אותו 'חכם מקובל' מסיים רבינו משה בן מכיר בדברים‬ ‫הבאים‪:‬‬ ‫"וכל הדברים האלה נראים לי דבר נביאות! ולא ראיתי מי שנהג זה כלל‪ .‬ומפני שאמרו לי שהוא עניין‬ ‫יחלק שלל‬ ‫|‬ ‫יחלק שלל‬ ‫דצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫|‬ ‫הצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫מקובל כתבתי אותו‪ ,‬והעושה לא הפסיד כיון שכוונתו לשמים"‪.‬‬ ‫מדברים אלו אנו לומדים שבכפר עין זיתים – מקום מושבו של רבינו משה בן מכיר‪ ,‬וכפי הנראה גם‬ ‫בעיר צפת וגלילותיה‪ ,‬לא היה נהוג מנהג זה כלל ועיקר‪ .‬ועדותו מלמדת אותנו שהוא לא ראה מי‬ ‫שנוהג כך כלל‪ .‬אלא שבכל זאת הוא בוחר להעלות זאת על הכתב מפני שמפי השמועה הוא למד‬ ‫שהוא 'עניין מקובל'‪.‬‬ ‫ולא אדע לפרש את כוונתו באומרו שזה 'עניין מקובל' – האם באו דבריו על משקל שהעניין הוא‬ ‫'רגיל ונפוץ' במחוזות אחרים ורחוקים‪ ,‬או שמא כוונתו היא על משקל מה שכתב שהוא שמע זאת‬ ‫מפי 'חכם מקובל' והרי הוא אומר שמקור המנהג הוא מחכמת הקבלה והנסתר‪.‬‬ ‫סוף דבר‪ ,‬שרבינו משה בן מכיר‪ ,‬חותם את דבריו במשפט הבא‪" :‬והעושה לא הפסיד – כיון שכוונתו‬ ‫לשמים"‪ .‬הוי אומר‪ ,‬שבעל 'סדר היום' אינו רואה בכך כל עניין‪ ,‬אלא שגם נזק או הפסד לא ייצא‬ ‫למחזיקים במנהג זה‪ ,‬שהרי כוונתם טובה היא‪.‬‬ ‫על ראשי התינוקות והקטנים‬ ‫מבלי כל הפרטים הרבים המצויים אצל אותו 'חכם מקובל' כי אם רק המנהג להרים את הקערה על‬ ‫ראשי המסובים‪ ,‬אנו מוצאים זאת כבר אצל רבינו ירוחם הכותב בספרו 'תולדות אדם וחוה' (נתיב ה‬ ‫ח"ד דף מג ט"ג)‪" :‬ונוהגים להגביה הסל על ראשי התינוקות ואומר‪ :‬לפיכך אנו חייבין וכו' עד ונאמר‬ ‫לפניו הללויה"‪ ,‬והעתיק זאת רבינו הבית יוסף (או"ח סי' תעג)‪" :‬כתב רבינו ירוחם‪ :‬נוהגים להגביה‬ ‫הסל על ראשי התינוקות ואומרים לפיכך אנחנו חייבין וכו'"‪.‬‬ ‫מלבד החילוק הדק שיש בין המקור ברבינו ירוחם לבין ההעתקה אצל הבית יוסף ('ואומר' או‬ ‫'ואומרים') הרי שבעיקרון הם שווים‪ :‬המנהג הוא להגביה את הסל (=הקערה) על ראשי התינוקות –‬ ‫דווקא! ולא על ראשי כל המסובים‪ ,‬ובאותו הזמן לומר את הפיסקא 'לפיכך אנחנו חייבין'‪.‬‬ ‫מקור קדמון אחר‪ ,‬הלוא הוא רבינו יצחק ב"ר שלמה אלאחדב (חי בין השנים קי – קצ) בהגדתו 'פסח‬ ‫דורות' (שיצאה לאור רק בימינו‪ ,‬על ידי ידידי רי"ש שפיגל בהוצאת מכון 'בית אהרן וישראל'‪ .‬עמ'‬ ‫מה) גם מספר לנו כעין זה‪:‬‬ ‫"ומנהג ספרד להגביה הקערה בידו ואומר 'הא לחמא עניא'‪ ,‬כלומר זה הוא הלחם לחם עוני שאכלו‬ ‫אבותינו במצרים‪ .‬ונהגו להקיף הקערה סביב ראש הקטנים"‪.‬‬ ‫גם הוא מגביל את מנהג סיבוב והקפת הקערה רק על ראשי התינוקות והקטנים‪ ,‬אלא שכפי הנראה‬ ‫מדבריו לא היו עושים כן כי אם בזמן אמירת 'הא לחמא עניא'‪ .‬אם כי אין הדברים מוכרחים‪.‬‬ ‫מעשה אבות סימן לבנים‬ ‫הגאון רבי חיים פאלאגי מספר לנו מזיכרונות ימי נעוריו עת היה מסב על שולחן אביו‪ ,‬הגאון רבי‬ ‫יעקב פאלאג'י מגאוני איזמיר‪ ,‬אשר הוא היה נוהג לעשות כן לעת הגיעו אל סדר 'מה נשתנה'‪ ,‬ואף‬ ‫הוא החרה החזיק אחריו לקיים את מנהג זה‪.‬‬ ‫וכך הוא מספר לנו בתוך ספרו 'חיים לראש' (אזמיר תרי"ב‪ .‬מגיד אות י)‪:‬‬ ‫"וכשמגיע ל'מה נשתנה הלילה הזה' מגביה הקערה אשר היא סדורה בתוכה המצות וכל הדברים‪,‬‬ ‫וסובב על ראש כל אחד ואחד מבני ביתו! והוא בידו עד גמר הפיסקא כולה‪ ,‬ומחזירה למקומה – כך‬ ‫נהג עט"ר הרב מר אבי ז"ל וכן נהגתי אחריו"‪.‬‬ ‫שוב ראש המשפחה עושה את ההקפות‪ ,‬אלא שאין הוא עושה זאת רק על ראש התינוקות כי אם על‬ ‫ראש כל אחד ואחד מבני המשפחה ללא יוצא מן הכלל‪.‬‬ ‫ברם חשוב להדגיש כי אין ללמוד מכך שזה היה המנהג של כל אנשי העיר איזמיר‪ ,‬שהרי הגאון‬ ‫רבי חיים בנבנשתי‪ ,‬שקדם להם באיזמיר‪ ,‬כותב בספרו 'פסח מעובין' (ליוורנו תקמ"ח‪ ,‬אות רסה)‪:‬‬ ‫"כשמגיען ל'לפיכך' מכסין הפת‪ ...‬ומגביהין הסל על ראש התינוקות"‪ .‬הרי שהוא החזיק במנהג כפי‬ ‫שהוא מתואר אצל רבינו ירוחם והבית יוסף‪.‬‬ ‫בתפוצות ישראל‬ ‫להשלמת פרטי המנהגים השונים‪ ,‬נציין כי בארץ מרוקו היה נהוג שהבעל הבית הוא מסובב את‬ ‫הקערה על ראשי המסובים‪ ,‬תוך כדי שהוא קורא בקול רם 'בבהילו יצאנו ממצרים' ('נר המערב'‬ ‫ירושלים תרע"א עמ' ‪ .)216‬פירוט מדוקדק יותר‪ ,‬המצוי בתוך מחזור לפסח 'עוד יוסף חי'‪ ,‬מצביע על‬ ‫צווחותיהן של הנשים המרוקאיות בעת קיום המנהג‪:‬‬ ‫"לפני קריאת ההגדה נהגו לומר 'בבהילו יצאנו ממצרים‪ .‬הא לחמא עניא וכו'" כגירסת הרמב"ם‪.‬‬ ‫וקודם לוקח בעל הבית קערה שיש בה מצות וירקות החובה‪ ,‬ומעבירה שלש פעמים על ראש כל‬ ‫אחד מבני הבית‪ ,‬גדולים וקטנים‪ ,‬ואומר בקול רם בניגון 'בבהילו יצאנו ממצרים'' ומעבירה על ראשו‪.‬‬ ‫וכל בני הבית שמחים הרבה בעת ההיא‪ .‬ואשה שיודעת לזמר בפיה לומר 'יו יו' מה טוב חלקה מה‬ ‫נעים גורלה"‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬מסופר ב'מנהגי יהודי תוניס' (מתוך הספר 'עלי הדס'‪ ,‬שהועתק אל מחזור לפסח 'עוד‬ ‫יוסף חי')‪ ,‬כי אצלם נהגו כי המסובים לעת סיבוב הקערה היו שרים שלש פעמים‪" :‬אתמול היינו‬ ‫עבדים‪ ,‬היום בני חורין‪ .‬היום כאן‪ ,‬לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין"‪.‬‬ ‫אם עד כעת היה הכבוד לסיבוב הקערה נתון בידי ראש המשפחה הרי שאצל יהודי לוב הייתה בעלת‬ ‫הבית עושה זאת‪ .‬וכך אנו קוראים במנהגי לוב (בתוך מחזור 'עוד יוסף חי')‪:‬‬ ‫"נוהגים שבעלת הבית מסובבת את הקערה על ראשי כל בני המשפחה‪ ,‬ואפילו על ראשו של‬ ‫התינוק הישן בעריסתו‪ .‬סיבוב זה נעשה תוך קריאת הפיסקה 'מה נשתנה'‪ ,‬והוא מוסיף חגיגיות‬ ‫ושמחה בבית‪ ,‬במיוחד כשהנשים שבמשפחה מוסיפות לזה תרועות שמחה ('זג'ארית' בערבית)"‪.‬‬ ‫עוד פרט חשוב יצוין כי אצל יהודי אלג'יריה היה גם סדר מיוחד כיצד לסובב את הקערה‪ :‬אחרי‬ ‫הקידוש היה 'הזקן שבבית' מסבב את הקערה 'שני פעמים מימין ופעם אחת משמאל' והמסובים‬ ‫אומרים באותה שעה‪" :‬אתמול היינו עבדים – היום בני חורין; היום כאן – לשנה הבאה בירושלים"‬ ‫('תגים' גליון א עמ' ‪ ;74‬גליון ב עמ' ‪.)105‬‬ ‫להיות גבר לא יוצלח‬ ‫עתה שפרטי המנהג ברורים לנו‪ ,‬מתכולת הקערה דרך זהות המסובב‪ ,‬מספר הסיבובים‪ ,‬ועל ראש מי‬ ‫מסובבים‪ ,‬ואפילו מאיזה צד יש לסובב‪ ,‬נוכל לפנות לטעמים ונימוקים שניתנו למנהג זה‪.‬‬ ‫ראשית כל עלינו לדעת שישנם אמונות תפלות שנקשרו בסיבוב קערה זה‪ ,‬כאילו מי שהקערה לא‬ ‫תסתובב על ראשו לא יראה הצלחה בשנה הבאה‪ .‬וכך אנו קוראים אצל הנוסע ישראל ב"ר יוסף‬ ‫השני שכינה את עצמו 'בנימין השני'‪ ,‬המתאר את מה שראה ושמע אצל יהודי צפון אפריקה לפני‬ ‫כמאה וששים שנה‪.‬‬ ‫יחלק שלל‬ ‫|‬ ‫יחלק שלל‬ ‫דצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫|‬ ‫הצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫מקובל כתבתי אותו‪ ,‬והעושה לא הפסיד כיון שכוונתו לשמים"‪.‬‬ ‫מדברים אלו אנו לומדים שבכפר עין זיתים – מקום מושבו של רבינו משה בן מכיר‪ ,‬וכפי הנראה גם‬ ‫בעיר צפת וגלילותיה‪ ,‬לא היה נהוג מנהג זה כלל ועיקר‪ .‬ועדותו מלמדת אותנו שהוא לא ראה מי‬ ‫שנוהג כך כלל‪ .‬אלא שבכל זאת הוא בוחר להעלות זאת על הכתב מפני שמפי השמועה הוא למד‬ ‫שהוא 'עניין מקובל'‪.‬‬ ‫ולא אדע לפרש את כוונתו באומרו שזה 'עניין מקובל' – האם באו דבריו על משקל שהעניין הוא‬ ‫'רגיל ונפוץ' במחוזות אחרים ורחוקים‪ ,‬או שמא כוונתו היא על משקל מה שכתב שהוא שמע זאת‬ ‫מפי 'חכם מקובל' והרי הוא אומר שמקור המנהג הוא מחכמת הקבלה והנסתר‪.‬‬ ‫סוף דבר‪ ,‬שרבינו משה בן מכיר‪ ,‬חותם את דבריו במשפט הבא‪" :‬והעושה לא הפסיד – כיון שכוונתו‬ ‫לשמים"‪ .‬הוי אומר‪ ,‬שבעל 'סדר היום' אינו רואה בכך כל עניין‪ ,‬אלא שגם נזק או הפסד לא ייצא‬ ‫למחזיקים במנהג זה‪ ,‬שהרי כוונתם טובה היא‪.‬‬ ‫על ראשי התינוקות והקטנים‬ ‫מבלי כל הפרטים הרבים המצויים אצל אותו 'חכם מקובל' כי אם רק המנהג להרים את הקערה על‬ ‫ראשי המסובים‪ ,‬אנו מוצאים זאת כבר אצל רבינו ירוחם הכותב בספרו 'תולדות אדם וחוה' (נתיב ה‬ ‫ח"ד דף מג ט"ג)‪" :‬ונוהגים להגביה הסל על ראשי התינוקות ואומר‪ :‬לפיכך אנו חייבין וכו' עד ונאמר‬ ‫לפניו הללויה"‪ ,‬והעתיק זאת רבינו הבית יוסף (או"ח סי' תעג)‪" :‬כתב רבינו ירוחם‪ :‬נוהגים להגביה‬ ‫הסל על ראשי התינוקות ואומרים לפיכך אנחנו חייבין וכו'"‪.‬‬ ‫מלבד החילוק הדק שיש בין המקור ברבינו ירוחם לבין ההעתקה אצל הבית יוסף ('ואומר' או‬ ‫'ואומרים') הרי שבעיקרון הם שווים‪ :‬המנהג הוא להגביה את הסל (=הקערה) על ראשי התינוקות –‬ ‫דווקא! ולא על ראשי כל המסובים‪ ,‬ובאותו הזמן לומר את הפיסקא 'לפיכך אנחנו חייבין'‪.‬‬ ‫מקור קדמון אחר‪ ,‬הלוא הוא רבינו יצחק ב"ר שלמה אלאחדב (חי בין השנים קי – קצ) בהגדתו 'פסח‬ ‫דורות' (שיצאה לאור רק בימינו‪ ,‬על ידי ידידי רי"ש שפיגל בהוצאת מכון 'בית אהרן וישראל'‪ .‬עמ'‬ ‫מה) גם מספר לנו כעין זה‪:‬‬ ‫"ומנהג ספרד להגביה הקערה בידו ואומר 'הא לחמא עניא'‪ ,‬כלומר זה הוא הלחם לחם עוני שאכלו‬ ‫אבותינו במצרים‪ .‬ונהגו להקיף הקערה סביב ראש הקטנים"‪.‬‬ ‫גם הוא מגביל את מנהג סיבוב והקפת הקערה רק על ראשי התינוקות והקטנים‪ ,‬אלא שכפי הנראה‬ ‫מדבריו לא היו עושים כן כי אם בזמן אמירת 'הא לחמא עניא'‪ .‬אם כי אין הדברים מוכרחים‪.‬‬ ‫מעשה אבות סימן לבנים‬ ‫הגאון רבי חיים פאלאגי מספר לנו מזיכרונות ימי נעוריו עת היה מסב על שולחן אביו‪ ,‬הגאון רבי‬ ‫יעקב פאלאג'י מגאוני איזמיר‪ ,‬אשר הוא היה נוהג לעשות כן לעת הגיעו אל סדר 'מה נשתנה'‪ ,‬ואף‬ ‫הוא החרה החזיק אחריו לקיים את מנהג זה‪.‬‬ ‫וכך הוא מספר לנו בתוך ספרו 'חיים לראש' (אזמיר תרי"ב‪ .‬מגיד אות י)‪:‬‬ ‫"וכשמגיע ל'מה נשתנה הלילה הזה' מגביה הקערה אשר היא סדורה בתוכה המצות וכל הדברים‪,‬‬ ‫וסובב על ראש כל אחד ואחד מבני ביתו! והוא בידו עד גמר הפיסקא כולה‪ ,‬ומחזירה למקומה – כך‬ ‫נהג עט"ר הרב מר אבי ז"ל וכן נהגתי אחריו"‪.‬‬ ‫שוב ראש המשפחה עושה את ההקפות‪ ,‬אלא שאין הוא עושה זאת רק על ראש התינוקות כי אם על‬ ‫ראש כל אחד ואחד מבני המשפחה ללא יוצא מן הכלל‪.‬‬ ‫ברם חשוב להדגיש כי אין ללמוד מכך שזה היה המנהג של כל אנשי העיר איזמיר‪ ,‬שהרי הגאון‬ ‫רבי חיים בנבנשתי‪ ,‬שקדם להם באיזמיר‪ ,‬כותב בספרו 'פסח מעובין' (ליוורנו תקמ"ח‪ ,‬אות רסה)‪:‬‬ ‫"כשמגיען ל'לפיכך' מכסין הפת‪ ...‬ומגביהין הסל על ראש התינוקות"‪ .‬הרי שהוא החזיק במנהג כפי‬ ‫שהוא מתואר אצל רבינו ירוחם והבית יוסף‪.‬‬ ‫בתפוצות ישראל‬ ‫להשלמת פרטי המנהגים השונים‪ ,‬נציין כי בארץ מרוקו היה נהוג שהבעל הבית הוא מסובב את‬ ‫הקערה על ראשי המסובים‪ ,‬תוך כדי שהוא קורא בקול רם 'בבהילו יצאנו ממצרים' ('נר המערב'‬ ‫ירושלים תרע"א עמ' ‪ .)216‬פירוט מדוקדק יותר‪ ,‬המצוי בתוך מחזור לפסח 'עוד יוסף חי'‪ ,‬מצביע על‬ ‫צווחותיהן של הנשים המרוקאיות בעת קיום המנהג‪:‬‬ ‫"לפני קריאת ההגדה נהגו לומר 'בבהילו יצאנו ממצרים‪ .‬הא לחמא עניא וכו'" כגירסת הרמב"ם‪.‬‬ ‫וקודם לוקח בעל הבית קערה שיש בה מצות וירקות החובה‪ ,‬ומעבירה שלש פעמים על ראש כל‬ ‫אחד מבני הבית‪ ,‬גדולים וקטנים‪ ,‬ואומר בקול רם בניגון 'בבהילו יצאנו ממצרים'' ומעבירה על ראשו‪.‬‬ ‫וכל בני הבית שמחים הרבה בעת ההיא‪ .‬ואשה שיודעת לזמר בפיה לומר 'יו יו' מה טוב חלקה מה‬ ‫נעים גורלה"‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬מסופר ב'מנהגי יהודי תוניס' (מתוך הספר 'עלי הדס'‪ ,‬שהועתק אל מחזור לפסח 'עוד‬ ‫יוסף חי')‪ ,‬כי אצלם נהגו כי המסובים לעת סיבוב הקערה היו שרים שלש פעמים‪" :‬אתמול היינו‬ ‫עבדים‪ ,‬היום בני חורין‪ .‬היום כאן‪ ,‬לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין"‪.‬‬ ‫אם עד כעת היה הכבוד לסיבוב הקערה נתון בידי ראש המשפחה הרי שאצל יהודי לוב הייתה בעלת‬ ‫הבית עושה זאת‪ .‬וכך אנו קוראים במנהגי לוב (בתוך מחזור 'עוד יוסף חי')‪:‬‬ ‫"נוהגים שבעלת הבית מסובבת את הקערה על ראשי כל בני המשפחה‪ ,‬ואפילו על ראשו של‬ ‫התינוק הישן בעריסתו‪ .‬סיבוב זה נעשה תוך קריאת הפיסקה 'מה נשתנה'‪ ,‬והוא מוסיף חגיגיות‬ ‫ושמחה בבית‪ ,‬במיוחד כשהנשים שבמשפחה מוסיפות לזה תרועות שמחה ('זג'ארית' בערבית)"‪.‬‬ ‫עוד פרט חשוב יצוין כי אצל יהודי אלג'יריה היה גם סדר מיוחד כיצד לסובב את הקערה‪ :‬אחרי‬ ‫הקידוש היה 'הזקן שבבית' מסבב את הקערה 'שני פעמים מימין ופעם אחת משמאל' והמסובים‬ ‫אומרים באותה שעה‪" :‬אתמול היינו עבדים – היום בני חורין; היום כאן – לשנה הבאה בירושלים"‬ ‫('תגים' גליון א עמ' ‪ ;74‬גליון ב עמ' ‪.)105‬‬ ‫להיות גבר לא יוצלח‬ ‫עתה שפרטי המנהג ברורים לנו‪ ,‬מתכולת הקערה דרך זהות המסובב‪ ,‬מספר הסיבובים‪ ,‬ועל ראש מי‬ ‫מסובבים‪ ,‬ואפילו מאיזה צד יש לסובב‪ ,‬נוכל לפנות לטעמים ונימוקים שניתנו למנהג זה‪.‬‬ ‫ראשית כל עלינו לדעת שישנם אמונות תפלות שנקשרו בסיבוב קערה זה‪ ,‬כאילו מי שהקערה לא‬ ‫תסתובב על ראשו לא יראה הצלחה בשנה הבאה‪ .‬וכך אנו קוראים אצל הנוסע ישראל ב"ר יוסף‬ ‫השני שכינה את עצמו 'בנימין השני'‪ ,‬המתאר את מה שראה ושמע אצל יהודי צפון אפריקה לפני‬ ‫כמאה וששים שנה‪.‬‬ ‫יחלק שלל‬ ‫|‬ ‫יחלק שלל‬ ‫וצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫|‬ ‫זצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫וכך הוא כותב בספרו 'מסעי ישראל' (בתרגומו העברי שנדפס בליק בשנת תרי"ט‪ ,‬עמ' ‪:)126‬‬ ‫"סדר הפסח אצלם כאשר הוא אצלנו‪ .‬מלבד בבואם באמירת ההגדה אל החלק הראשון מסיפר‬ ‫יציאת מצרים לוקח אחד מבני המשפחה את הקערה ומגביה אותה מעל לראש כל אחד מהמסובים‬ ‫על רגעים אחדים‪ ,‬וזה האיש אשר לא ייעשה לו כזאת – מאמין להיות גבר לא יצלח בימיו! בייחוד‬ ‫נמצא מנהג זה אצל בני ישראל אשר בתוניס‪ ,‬בעוד אשר המשכילים באלגיריען אינם משימים לב‬ ‫על מנהג זה"‪.‬‬ ‫כיוצא בזה אנו שומעים מפי הרבנים במרוקו שהסבירו כן לרבי שם טוב גאגין מלונדון לעת אשר‬ ‫ביקר בארצם בשנת תרצ"ב ותהה אצלם לפשר מנהג זה‪ .‬וכך הוא כותב בספרו 'כתר שם טוב' תחת‬ ‫הכותרת 'מנהג הספרדים במארוקו לסבב הקערה עם מיניה על ראשי המסובין'‪:‬‬ ‫"שאלתי לרבני מארוקו בהיותי שם עובר אורח בשנת ה'תרצ"ב בטעם מנהג זה‪ .‬ואמרו לי‪ ,‬כי הם‬ ‫מאמינים שאם יסבבו הקערה עם כל המינים שבה על ראשי המסובין‪ ,‬יכולה היא שתגן אלף המגן‬ ‫להצילם מכל פגע וצרה‪ ,‬וטומוס של ברכות יחולו עליהם‪ .‬ונוהגין עוד שבעת הסיבוב אומר המסבב‬ ‫'היום אנחנו עבדים – לשנה הבאה בירושלים בני חורין'‪ .‬ואומרים כן שלושה פעמים"‪.‬‬ ‫כדי שישאלו‬ ‫ברם‪ ,‬רבי שם טוב גאגין עצמו סבור היה לתת טעם אחר למנהג זה‪ ,‬וכך הוא כותב (שם)‪:‬‬ ‫"ולי נראה טעם אחר והוא‪ ,‬משום לעורר לב הילדים למען יתעוררו לשאול ולחקור בדבר‪ ,‬ואז האב‬ ‫מספר להם הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו וגו'‪ .‬וכבר כתבנו שעוד הרבה עניינים מוזרים אנו‬ ‫עושים בליל פסח בכוונה לעורר לב הילדים"‪.‬‬ ‫בעניין זה של השינויים הנעשים כדי שישאלו התינוקות יש להאריך הרבה‪ ,‬ולפיכך נסתפק כאן‬ ‫בהעתקת לשון הרמב"ם (פ"ז מהלכות חמץ ומצה ה"ג)‪:‬‬ ‫"וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל‬ ‫הלילות'‪ ,‬עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה‪ .‬וכיצד משנה‪ ,‬מחלק להם קליות‬ ‫ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו‪ ,‬וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו"‪.‬‬ ‫ואכן כיון רבי שם טוב גאגין בהשערתו זו לחכמי ישראל שנתנו את טעם זה‪ ,‬שכן בעל 'סדר היום'‬ ‫בהמשך דבריו שהובאו לעיל כתב להדיא שטעם מנהג זה הוא 'כדי שישאלו' ופשוט הדבר שכוונתו‬ ‫היא לעניין זה שנתבאר עתה‪.‬‬ ‫רבי טוביה פרשל במאמרו המצוין 'על מנהג סדר משונה אצל יהודי צפון אפריקה' (קובץ 'אור‬ ‫ישראל' גל' טו) שהיה לי לעיניים‪ ,‬מציין כיוצא בזה גם לדברי הגאון רבי משה פיזאנטי בפירושו‬ ‫להגדה 'חוקת הפסח' (שלוניקי שנ"ט‪ ,‬ח א)‪:‬‬ ‫"ועוד מצאתי כתוב‪ ,‬כשמגביהין הקערה שמעבירין אותה על ראשי כל אוכלי השולחן כדי לתמוה‬ ‫על הדבר וישאלו‪ ,‬וכל מה שיכולין לעשות שינוי להתמיה – עושין"‪.‬‬ ‫להשפיע את הקדושה‬ ‫וכיוון שלישי לטעם מנהג זה שהוא בא כדי להשפיע על ראש המסובין שפע קדושה המצויה בתוך‬ ‫קערת סימני הסדר‪ ,‬כותב לנו רבי חיים פאלאגי בהמשך דבריו שהובאו לעיל‪:‬‬ ‫"ונראה לע"ד לתת טעם כי יען הקערה בכללותה הם רמוזים לעשר ספירות‪ ,‬לכן כדי שיחולו ברכה‬ ‫על ראשם משפע קדושה וברכה מעשר ספירות אנו עושין כסדר הזה" ע"ש שהביא לכך ראיה‬ ‫ברורה מדברי הזוהר הקדוש שנמשך ברכה מעשר הספירות"‪.‬‬ ‫ועל דרך הסוד ראיתי לגאון תימן רבי יחיא צאלח בספרו 'אגדתא דפסחא – פרי עץ חיים' שהביא‬ ‫בשם 'ספר המוסר'‪" :‬ויגביה הקערה על ראש התינוק – הגבהה זו רמז להגבהת כנסת ישראל עם‬ ‫החתן שהוא תפארת ישראל"‪ ,‬והביא שם שכן כתב גם רבי יוסף בן ציאח‪.‬‬ ‫לסיכומו של מנהג‬ ‫כשאנו מתבוננים במבט כולל על מנהג זה להסתעפויותיו השונות יכולים אנו לשער שמדובר ביסודו‬ ‫של המנהג מצוי בהרמת הקערה גרידא‪ ,‬כפי שהדבר מופיע בדברי רבינו ירוחם‪ .‬אלא שברבות הימים‬ ‫ובגלויות ישראל קיבל המנהג קישוטים ותוספות לרוב‪.‬‬ ‫תחילה ראש המסובים רק הרים את הקערה‪ .‬לאחר מכן הוא כבר הניח את הקערה על ראשו‪ .‬שוב‬ ‫הוחלט לא לקפח את שאר המסובים‪ ,‬ואף על ראשיהם סיבבו את הקערה‪ .‬אלה שזיכרונם הטיב‬ ‫עימם וזכרו את מנהג סיבובי הכפרות החליטו לשלב את האלמנטים מהכפרות‪ ,‬וסובבו גם את‬ ‫הקערה שלושה פעמים‪ ...‬אחרים הידרו עוד יותר ואף קבעו מתכונת מסויימת בה מסובבים פעמיים‬ ‫מימין ופעם אחת משמאל‪...‬‬ ‫אין אחידות באיזה שלב בסדר אמירת ההגדה יש לקיים את המנהג‪ ,‬כמו שלא ברור מה יש לומר‬ ‫או לשיר בזמן זה‪ .‬גם השאלה מי הוא זה שמקיים את המנהג‪ ,‬המשרת ראש המשפחה או בעלת‬ ‫הבית‪ ,‬אין לה תשובה ברורה‪ .‬ואם רבי חיד"א נדרש לשאלה על מספר הפעמים שיש לסובב על ראש‬ ‫הנשים‪ ,‬וממקורות אחרים אנו שומעים שהקפידו לסובב גם על התינוקות בעריסה‪ ,‬הרי שאנו נשלים‬ ‫את התמונה ונחקור כמה פעמים יש לסובב על נשים קודם לידתן‪...‬‬ ‫זכר לקריעת ים סוף‬ ‫את מאמרינו זה על המנהג המרתק והמוזר כאחד יש ברצוני לסיים עם תיאור צבעוני אותו כתב‬ ‫הר"א לוינסון 'פסח במדבר סהרה' (בתוך 'ספר המועדים' כרך ב‪ .‬עמ' ‪ )398‬כעדות אישית של מי‬ ‫שהזיק וניזוק מקיום מנהג זה‪:‬‬ ‫"באתי לעיר אומזב אשר במדבר סהרה בערב פסח‪ .‬בערוב היום‪ ,‬אחר התפילה הלכו הכל לבתיהם‬ ‫לערוך את ה'סדר'‪ .‬מנהגי 'סדר' כאלה לא ראיתי בשום מקום בעולם‪ .‬כשבאנו מבית הכנסת‪ ...‬הסבו‬ ‫כולם מסביב לשולחן נמוך‪ .‬עליו עמד כד מלא יין ומגש נחושת עגול‪ .‬באמצע המגש היו מונחות‬ ‫שלש מצות‪ ,‬ומסביבן מרור וחרוסת‪ .‬את העיגול הזה הקיף עיגול שני גדול ממנו‪ ,‬עיגול של כוסות‬ ‫מלאות יין‪ ,‬רובן של חומר ורק שתים מהן של זכוכית‪.‬‬ ‫זקן בני הבית תפס את המגש והתחיל להקיף את השולחן‪ ,‬בהפליטו את המילים 'כהא לחמא'‪...‬‬ ‫במגש זה היה עליו לגעת בראשו של כל אחד מן המסובים‪ .‬מכיון שגם אני 'חכם' ביקש לכבדני‬ ‫במנהג זה‪ .‬כמובן‪ ,‬לא ידעתי מזה כלום ובהרגישי על ראשי משא כבד‪ ,‬קמתי במהירות ממושבי‬ ‫ולצערי הרב הפכתי את כל המגש עם כוסות היין על בגדי‪ ...‬והיה להם הדבר לסימן רע‪.‬‬ ‫עשיתי עצמי כאילי איני מרגיש כלל ואמרתי להם שעשיתי מה שעשיתי בכוונה להזכיר להם את‬ ‫קריעת ים סוף‪ .‬נימוקי זה מצא חן בעיניהם וכולם יחד התחילו לשיר את הפסוק 'ושאבתם מים‬ ‫בששון ממעיני הישועה' ושוב מילאו את הכוסות‪ ...‬בבוקר כשבאנו לבית הכנסת‪ ,‬נגש בעל האכסניה‬ ‫יחלק שלל‬ ‫|‬ ‫יחלק שלל‬ ‫וצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫|‬ ‫זצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫וכך הוא כותב בספרו 'מסעי ישראל' (בתרגומו העברי שנדפס בליק בשנת תרי"ט‪ ,‬עמ' ‪:)126‬‬ ‫"סדר הפסח אצלם כאשר הוא אצלנו‪ .‬מלבד בבואם באמירת ההגדה אל החלק הראשון מסיפר‬ ‫יציאת מצרים לוקח אחד מבני המשפחה את הקערה ומגביה אותה מעל לראש כל אחד מהמסובים‬ ‫על רגעים אחדים‪ ,‬וזה האיש אשר לא ייעשה לו כזאת – מאמין להיות גבר לא יצלח בימיו! בייחוד‬ ‫נמצא מנהג זה אצל בני ישראל אשר בתוניס‪ ,‬בעוד אשר המשכילים באלגיריען אינם משימים לב‬ ‫על מנהג זה"‪.‬‬ ‫כיוצא בזה אנו שומעים מפי הרבנים במרוקו שהסבירו כן לרבי שם טוב גאגין מלונדון לעת אשר‬ ‫ביקר בארצם בשנת תרצ"ב ותהה אצלם לפשר מנהג זה‪ .‬וכך הוא כותב בספרו 'כתר שם טוב' תחת‬ ‫הכותרת 'מנהג הספרדים במארוקו לסבב הקערה עם מיניה על ראשי המסובין'‪:‬‬ ‫"שאלתי לרבני מארוקו בהיותי שם עובר אורח בשנת ה'תרצ"ב בטעם מנהג זה‪ .‬ואמרו לי‪ ,‬כי הם‬ ‫מאמינים שאם יסבבו הקערה עם כל המינים שבה על ראשי המסובין‪ ,‬יכולה היא שתגן אלף המגן‬ ‫להצילם מכל פגע וצרה‪ ,‬וטומוס של ברכות יחולו עליהם‪ .‬ונוהגין עוד שבעת הסיבוב אומר המסבב‬ ‫'היום אנחנו עבדים – לשנה הבאה בירושלים בני חורין'‪ .‬ואומרים כן שלושה פעמים"‪.‬‬ ‫כדי שישאלו‬ ‫ברם‪ ,‬רבי שם טוב גאגין עצמו סבור היה לתת טעם אחר למנהג זה‪ ,‬וכך הוא כותב (שם)‪:‬‬ ‫"ולי נראה טעם אחר והוא‪ ,‬משום לעורר לב הילדים למען יתעוררו לשאול ולחקור בדבר‪ ,‬ואז האב‬ ‫מספר להם הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו וגו'‪ .‬וכבר כתבנו שעוד הרבה עניינים מוזרים אנו‬ ‫עושים בליל פסח בכוונה לעורר לב הילדים"‪.‬‬ ‫בעניין זה של השינויים הנעשים כדי שישאלו התינוקות יש להאריך הרבה‪ ,‬ולפיכך נסתפק כאן‬ ‫בהעתקת לשון הרמב"ם (פ"ז מהלכות חמץ ומצה ה"ג)‪:‬‬ ‫"וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל‬ ‫הלילות'‪ ,‬עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה‪ .‬וכיצד משנה‪ ,‬מחלק להם קליות‬ ‫ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו‪ ,‬וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו"‪.‬‬ ‫ואכן כיון רבי שם טוב גאגין בהשערתו זו לחכמי ישראל שנתנו את טעם זה‪ ,‬שכן בעל 'סדר היום'‬ ‫בהמשך דבריו שהובאו לעיל כתב להדיא שטעם מנהג זה הוא 'כדי שישאלו' ופשוט הדבר שכוונתו‬ ‫היא לעניין זה שנתבאר עתה‪.‬‬ ‫רבי טוביה פרשל במאמרו המצוין 'על מנהג סדר משונה אצל יהודי צפון אפריקה' (קובץ 'אור‬ ‫ישראל' גל' טו) שהיה לי לעיניים‪ ,‬מציין כיוצא בזה גם לדברי הגאון רבי משה פיזאנטי בפירושו‬ ‫להגדה 'חוקת הפסח' (שלוניקי שנ"ט‪ ,‬ח א)‪:‬‬ ‫"ועוד מצאתי כתוב‪ ,‬כשמגביהין הקערה שמעבירין אותה על ראשי כל אוכלי השולחן כדי לתמוה‬ ‫על הדבר וישאלו‪ ,‬וכל מה שיכולין לעשות שינוי להתמיה – עושין"‪.‬‬ ‫להשפיע את הקדושה‬ ‫וכיוון שלישי לטעם מנהג זה שהוא בא כדי להשפיע על ראש המסובין שפע קדושה המצויה בתוך‬ ‫קערת סימני הסדר‪ ,‬כותב לנו רבי חיים פאלאגי בהמשך דבריו שהובאו לעיל‪:‬‬ ‫"ונראה לע"ד לתת טעם כי יען הקערה בכללותה הם רמוזים לעשר ספירות‪ ,‬לכן כדי שיחולו ברכה‬ ‫על ראשם משפע קדושה וברכה מעשר ספירות אנו עושין כסדר הזה" ע"ש שהביא לכך ראיה‬ ‫ברורה מדברי הזוהר הקדוש שנמשך ברכה מעשר הספירות"‪.‬‬ ‫ועל דרך הסוד ראיתי לגאון תימן רבי יחיא צאלח בספרו 'אגדתא דפסחא – פרי עץ חיים' שהביא‬ ‫בשם 'ספר המוסר'‪" :‬ויגביה הקערה על ראש התינוק – הגבהה זו רמז להגבהת כנסת ישראל עם‬ ‫החתן שהוא תפארת ישראל"‪ ,‬והביא שם שכן כתב גם רבי יוסף בן ציאח‪.‬‬ ‫לסיכומו של מנהג‬ ‫כשאנו מתבוננים במבט כולל על מנהג זה להסתעפויותיו השונות יכולים אנו לשער שמדובר ביסודו‬ ‫של המנהג מצוי בהרמת הקערה גרידא‪ ,‬כפי שהדבר מופיע בדברי רבינו ירוחם‪ .‬אלא שברבות הימים‬ ‫ובגלויות ישראל קיבל המנהג קישוטים ותוספות לרוב‪.‬‬ ‫תחילה ראש המסובים רק הרים את הקערה‪ .‬לאחר מכן הוא כבר הניח את הקערה על ראשו‪ .‬שוב‬ ‫הוחלט לא לקפח את שאר המסובים‪ ,‬ואף על ראשיהם סיבבו את הקערה‪ .‬אלה שזיכרונם הטיב‬ ‫עימם וזכרו את מנהג סיבובי הכפרות החליטו לשלב את האלמנטים מהכפרות‪ ,‬וסובבו גם את‬ ‫הקערה שלושה פעמים‪ ...‬אחרים הידרו עוד יותר ואף קבעו מתכונת מסויימת בה מסובבים פעמיים‬ ‫מימין ופעם אחת משמאל‪...‬‬ ‫אין אחידות באיזה שלב בסדר אמירת ההגדה יש לקיים את המנהג‪ ,‬כמו שלא ברור מה יש לומר‬ ‫או לשיר בזמן זה‪ .‬גם השאלה מי הוא זה שמקיים את המנהג‪ ,‬המשרת ראש המשפחה או בעלת‬ ‫הבית‪ ,‬אין לה תשובה ברורה‪ .‬ואם רבי חיד"א נדרש לשאלה על מספר הפעמים שיש לסובב על ראש‬ ‫הנשים‪ ,‬וממקורות אחרים אנו שומעים שהקפידו לסובב גם על התינוקות בעריסה‪ ,‬הרי שאנו נשלים‬ ‫את התמונה ונחקור כמה פעמים יש לסובב על נשים קודם לידתן‪...‬‬ ‫זכר לקריעת ים סוף‬ ‫את מאמרינו זה על המנהג המרתק והמוזר כאחד יש ברצוני לסיים עם תיאור צבעוני אותו כתב‬ ‫הר"א לוינסון 'פסח במדבר סהרה' (בתוך 'ספר המועדים' כרך ב‪ .‬עמ' ‪ )398‬כעדות אישית של מי‬ ‫שהזיק וניזוק מקיום מנהג זה‪:‬‬ ‫"באתי לעיר אומזב אשר במדבר סהרה בערב פסח‪ .‬בערוב היום‪ ,‬אחר התפילה הלכו הכל לבתיהם‬ ‫לערוך את ה'סדר'‪ .‬מנהגי 'סדר' כאלה לא ראיתי בשום מקום בעולם‪ .‬כשבאנו מבית הכנסת‪ ...‬הסבו‬ ‫כולם מסביב לשולחן נמוך‪ .‬עליו עמד כד מלא יין ומגש נחושת עגול‪ .‬באמצע המגש היו מונחות‬ ‫שלש מצות‪ ,‬ומסביבן מרור וחרוסת‪ .‬את העיגול הזה הקיף עיגול שני גדול ממנו‪ ,‬עיגול של כוסות‬ ‫מלאות יין‪ ,‬רובן של חומר ורק שתים מהן של זכוכית‪.‬‬ ‫זקן בני הבית תפס את המגש והתחיל להקיף את השולחן‪ ,‬בהפליטו את המילים 'כהא לחמא'‪...‬‬ ‫במגש זה היה עליו לגעת בראשו של כל אחד מן המסובים‪ .‬מכיון שגם אני 'חכם' ביקש לכבדני‬ ‫במנהג זה‪ .‬כמובן‪ ,‬לא ידעתי מזה כלום ובהרגישי על ראשי משא כבד‪ ,‬קמתי במהירות ממושבי‬ ‫ולצערי הרב הפכתי את כל המגש עם כוסות היין על בגדי‪ ...‬והיה להם הדבר לסימן רע‪.‬‬ ‫עשיתי עצמי כאילי איני מרגיש כלל ואמרתי להם שעשיתי מה שעשיתי בכוונה להזכיר להם את‬ ‫קריעת ים סוף‪ .‬נימוקי זה מצא חן בעיניהם וכולם יחד התחילו לשיר את הפסוק 'ושאבתם מים‬ ‫בששון ממעיני הישועה' ושוב מילאו את הכוסות‪ ...‬בבוקר כשבאנו לבית הכנסת‪ ,‬נגש בעל האכסניה‬ ‫יחלק שלל‬ ‫|‬ ‫חצ‬ ‫פסח תשע"ד‬ ‫שלי אל ה'חכם שלמה' (רב ישיש בן מאה ועשר‪ ,‬בערך) וסיפר לו על 'זכר לקריעת ים סוף'‪ ,‬שהזכרתי‬ ‫להם‪ ...‬הדברים מצאו חן בעיני ה'חכם' הזקן‪ .‬המתפללים רצו להזמינני לבקרם בביתם‪ ,‬אולם בעל‬ ‫האכסניה שלי היה תקיף בדעתו שכל זמן ששרוי אני באומזב‪ ,‬לא ירשה שאלך לאכול בבית אחר"‪.‬‬ ‫לא ידע הרב לוינסון‪ ,‬גיבור הסיפור המשעשע הלזה‪ ,‬כמה עליו להודות להשי"ת שבבית מארחיו‬ ‫לא נהוג היה המנהג למלאות את הקערה בתפריט המגוון והכבד ששמע בעל 'סדר היום' מפיו של‬ ‫ה'חכם מקובל'‪ .‬שכן שוו בנפשכם לו הייתה מתהפכת על ראשו אותה קערה עמוסה בבשר ודגים‪,‬‬ ‫ביצים ורימונים‪....‬‬ ‫ומכאן נמליץ לכל המחזיקים במנהג זה על הסתעפויותיו השונים‪ ,‬וגם לאלה החפצים לחדש את‬ ‫המנהג ולעשות כן בביתם‪ ,‬להיזהר מאוד בשמירת שיווי המשקל של הקערה לבל תתהפך חלילה על‬ ‫בגדי החג החגיגיים או על ראש התינוק בעריסה‪...‬‬ ‫שער שישי‬ ‫עיטור סופרים‬ ‫ֹאשי‬ ‫ַס ֵ ּלי ח ִֹרי ַעל ר ׁ ִ‬ ‫דומה עלי כי הפעם היחידה בה מצאנו בתנ"ך איזכור של סלים – קערות על הראש‪,‬‬ ‫הוא בסיפורו של שר האופים‪ ,‬וכלשון הפסוק (בראשית מ טז‪-‬יז)‪:‬‬ ‫ֹאמר ֶאל יוֹ ֵסף ַאף ֲאנִ י ַ ּב ֲחלוֹ ִמי וְ ִה ֵ ּנה ׁ ְשל ׁ ָֹשה ַס ֵ ּלי ח ִֹרי‬ ‫"וַ ַ ּי ְרא ַשׂ ר ָהא ִֹפים ִּכי טוֹ ב ּ ָפ ָתר וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאשי‪ .‬ו ַּב ַּסל ָה ֶעלְ יוֹ ן ִמכּ ֹל ַמ ֲאכַ ל ּ ַפ ְרעֹה ַמ ֲע ֵשׂ ה א ֶֹפה וְ ָהעוֹ ף אֹכֵ ל א ָֹתם ִמן ַה ַּסל ֵמ ַעל‬ ‫ַעל ר ׁ ִ‬ ‫ֹאשי"‪.‬‬ ‫ר ִׁ‬ ‫והקשר של חלומות השרים עם ליל הסדר הוא ברור ומוחלט‪ ,‬שהרי התלמוד‬ ‫הירושלמי קושר את עניין 'ארבע כוסות' עם הארבע כוסות המוזכרים בחלומו של שר‬ ‫המשקים‪ ,‬וכפי ששנינו במסכת פסחים (פ"י ה"א)‪" :‬רבי יהושע בן לוי אמר‪ :‬כנגד ארבע‬ ‫כוסות של פרעה‪ .‬וכוס פרעה בידי; ואשחט אותם אל כוס פרעה; ואתן את הכוס על‬ ‫יד פרעה; ונתת כוס פרעה בידו"‪ ,‬אם כי יודגש כי רבותינו המפרשים התחבטו הרבה‬ ‫בפענוחו של קשר זה ויגעו להסביר את המכנה המשותף בין מצות 'ארבע כוסות'‬ ‫לחלומו של שר המשקים‪.‬‬ ‫כך שאם חלומו של 'שר המשקים' הביא את מצוות 'ארבע כוסות' אין כל מניעה‬ ‫להמשיך ולומר שחלומו של 'שר האופים' אודות הסלים המונחים על ראשו הביא את‬ ‫המנהג 'להגביה הסל על ראשי התינוקות' כלשונו של רבינו ירוחם‪ ,‬והא בהא תליא‪.‬‬ ‫והנה כי כן דרשו חז"ל במדרש ובספר הזוהר על כך שסלי החורי היו מרמזים על‬ ‫המלכויות השונות ששלטו בישראל ועל שלושה מיני הייסורים שהיו עתידים בני‬ ‫ישראל להצטער בהם במצרים‪ ,‬ואכמ"ל בזה‪ .‬וכזכר לזה אנו מעלים על ראשנו את‬ ‫קערת ליל הסדר‪.‬‬ ‫ובאותה מידה ייאמרו הדברים גם כלפי הסברים נוספים שפירשו את הקשר בין‬ ‫החלומות לבין לילי הסדר (ולדוגמא בעלמא יצוין לביאורו הנפלא של הגאון רבי‬ ‫אליהו קלאצקין בספרו 'חיבת הקודש' (חלק הדרוש אות א) שפירש כמין חומר)‪,‬‬ ‫שמפני זה אכן נוהגים להעלות את הקערה על הראש‪.‬‬