‫‘‬ ‫ערש”ק פרשת “שמיני”‪ ,‬יט’ באדר ב’ תשע”ד‬ ‫גליון מס ‪412‬‬ ‫צרה כללית‬ ‫בפרשתינו אנו נתקלים באירוע מצער‪ .‬שני‬ ‫בני אהרון נדב ואביהו עשו מעשה אשר‬ ‫לא צוו‪" ,‬ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא‬ ‫ציוה אותם"‪ ,‬עונשם היה קשה ומידי‪" .‬ותצא‬ ‫אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'‬ ‫"‪ .‬אהרון קיבל את הדין באהבה ובשתיקה‬ ‫"וידום אהרון"‪ ,‬וקיבל שכר על שאינו מתרעם‬ ‫אלא מקבל את הדברים בהבנה ובידיעה‬ ‫שכל מה שהקב"ה ישתבח שמו לעד עושה‬ ‫הכל לטובה! המכה היתה קשה‪ .‬גדולים‬ ‫וקדושים היו אותם בנים‪ ,‬שקולים כמשה‬ ‫ואהרון‪ .‬החיסרון והצער היה מורגש במחנה‬ ‫ישראל‪ .‬משה רבינו פונה לאלעזר ואיתמר‬ ‫בניו הנותרים של אהרון‪ ,‬ואחד מהדברים‬ ‫שהוא אומר להם‪" :‬ואחיכם כל בית ישראל‬ ‫יבכו את השרפה אשר שרף ה' "‪ .‬ומפרש‬ ‫וכותב רש"י זצ"ל וזה לשון קודשו‪" :‬מכאן‬ ‫שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל‬ ‫להתאבל בה"‪ .‬עכ"ל‪ .‬כשיש צרה חס ושלום‬ ‫לתלמיד חכם‪ ,‬כולם צריכים להצטער ולנסות‬ ‫לעזור‪ .‬התלמיד חכם בכוח תורתו מעמיד‬ ‫ומחיה את העולם‪ ,‬מוריד שפע וברכה‪ ,‬מציל‬ ‫ומגן ואילולא התלמידי חכמים העולם היה‬ ‫חוזר לתוהו וכמו שמעיד בורא עולם‪" :‬אם‬ ‫לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ‬ ‫לא שמתי"‪ .‬ולכן צרת כל תלמיד חכם זוהי‬ ‫בעצם צרת הכלל‪ ,‬צרת כל העם כולו‪ .‬כמה‬ ‫צריך בימים אלו להשתתף בצרתם של‬ ‫תלמידי חכמים עם כל הגזרות על עולם‬ ‫התורה‪ ,‬כמה צריכים אנו להבין שצרתם‬ ‫היא צרתינו וטובתם טובתינו‪ .‬נתפלל ונבקש‬ ‫מבורא עולם שישים די לצרות ולגזרות הלא‬ ‫טובות על התלמידי חכמים ועל עולם התורה‬ ‫בכללותו‪ ,‬ונזכה לשובע שמחות‪ ,‬שמירה‬ ‫עליונה וגאולה במהרה‪.‬‬ ‫‪17:31‬‬ ‫‪17:15‬‬ ‫‪17:22‬‬ ‫ב"ש ‪17:33‬‬ ‫‪1 8:30‬‬ ‫‪18:28‬‬ ‫‪18:30‬‬ ‫‪18:31‬‬ ‫‪19:06‬‬ ‫‪19:09‬‬ ‫‪19:08‬‬ ‫‪19:09‬‬ ‫הפטרת השבוע‪:‬‬ ‫"ויהיה דבר וכו' בין אדם"‬ ‫סימן לאוצר יקר!!!‬ ‫יום הקמת המשכן‪ ,‬יום גדול היה לישראל‪ ,‬יום שזכו להשראת השכינה‪.‬‬ ‫הקב"ה בחר בעמו מכל העמים "משכן העדות" עדות הוא לכל באי עולם‪,‬‬ ‫שבני בכורי ישראל! דוקא באותו יום גדול וקדוש קרה דבר נורא‪ ,‬נדב ואביהו‬ ‫שני בניו הצדיקים של אהרון מתו במיתה משונה‪ ,‬אש יצאה מלפני ה' וכל בית‬ ‫ישראל בכה את השרפה אשר שרף ה'! ומשה ניגש אל אהרון ומודיעו נאמנה "הוא‬ ‫אשר דיבר ה' לאמור בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידום אהרון"‪ .‬וחז"ל דרשו‬ ‫בגמרא (זבחים קטו‪ :):‬אמר לו משה לאהרון‪ ,‬אהרון אחי‪ ,‬לא מתו בניך אלא להקדיש שמו‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬וכיון שידע אהרון שבניו ידועי המקום הם‪ ,‬שתק וקיבל שכר! והנה מקרה זה‬ ‫יכול להוות עבור כל יהודי ויהודי תמרור הדרכה והישרה לחיים‪ ,‬שהרי לא פעם כאשר רק‬ ‫להתגבר ולהתקרב אליו יתברך מנסים‪ ,‬מופיעים קשיים קטנים וגדולים‪ ,‬עננים ומסכים‬ ‫חוצצים ומפרידים‪ ,‬והלבבות רועשים וגועשים‪ ,‬אולי אין מעשינו חלילה רצויים?! אולם‬ ‫הבעש"ט הקדוש דרוש דרש את אשר אמר המשורר האהוב לאלוקיו "אם תקום עלי‬ ‫מלחמה בזאת אני בוטח"‪ ,‬שדוד המלך הורה לנו דרך שכאשר ישנה מלחמה והתנגדות‬ ‫"בזאת אני בוטח" ‪ -‬סימן הוא שיש מעלה בדבר‪ ,‬ורצוי הוא לפניו יתברך‪ ,‬שאם לא כן יצר‬ ‫הרע לא היה מזנק ומקפץ ומנסה "לכבות את השריפה"‪ ,‬את תבערת האהבה אשר בלב‬ ‫היהודי לאלוקיו! ובעלי מוסר יצאו אף הם לרמז שבדרך העולם כאשר יוצא האדם עם‬ ‫שקית מלאה וגדושה‪ ,‬יש אדם המתיירא ומפחד מפני הליסטים שמא יבואו עליו‪ ,‬ןמכנגד‬ ‫יש ההולך בשקט ובבטחה‪ ,‬ואם נשאל הכיצד יתכן הדבר ומה ההבדל בין איש לרעהו‬ ‫ואישה לרעותה‪ ,‬התשובה פשוטה ויפה‪ :‬האדם שהולך בביטחה‪ ,‬אשתו ציותה עליו לזרוק‬ ‫את האשפה‪ ...‬לשקית זבל‪ ,‬אף שודד לא אורב!!! אולם‪ ,‬אם השקית מלאה בשטרות ירוקים‬ ‫אף אדומים‪ ,‬יחשוש האדם מפני הבריונים!!! וכך גם ברוחניות דמלכותא דרקיעא כעין‬ ‫מלכותא דארעא‪ ,‬אם אדם חובק בקירבו אוצרות נפלאים‪ ,‬יצר הרע וחילותיו‪ ,‬מוצאים‬ ‫אדם ומנסים לטרפד את עסקיו שמניבים רווחים לכבוד צור העולמים‪ ,‬אם חלילה שם‬ ‫פעמיו לבית המדרש מקפיצים הם סיירת מיוחדת‪ :‬חברים מן העבר‪ ,‬או הצעת עבודה‬ ‫מפתה‪ ,‬הריוח במזומן‪ ...‬ומחר יהיה מאוחר‪ ...‬לוחשים הם על אתר! והמשכיל בין מבין‬ ‫אם כן "פה אשב כי אויתיה"‪ ,‬אך כשהולך הוא למסעדה‪ ,‬אזי אף חבר אינו מתקשר‬ ‫ולפלא שאף עבודה בפיתחו לא נמצאת‪ ...‬וכהנה הדוגמאות רבות מספור! ומו"ר עט"ר‬ ‫הרב מוגרבי שליט"א באחד משיעוריו הנפלאים ביום רביעי‪ ,‬סיפר מעשה אמיתי שארע‬ ‫ביהודי שהיו לו חובות רבים‪ ,‬ויום אחד הגיע לאוזנו ידיעה שיש לו דוד החי בארה"ב ולפי‬ ‫השמועה ה' בירכו בממון ועושר לרוב‪ .‬לאחר פטירתה של אימו מצא במסמכיה את פרטיו‬ ‫של הדוד "היקר" תרתי משמע‪ ,‬והתקשר אליו "סתם כך" לדרוש בשלומו‪ ,‬הדוד שמח‬ ‫לשמוע את קולו ובמהלך השיחה הפתיע את מיודעינו בבקשה שישאיר לו את פרטיו‪ ,‬אין‬ ‫לו זרע שיירש את הונו ושמח הוא שלאחר מאה ועשרים להשאיר לו "מעט מצלצלים"‪.‬‬ ‫הפרטים הושארו מיד ללא שהייה‪ ,‬בבדיקה חוזרת ונישנת שלחלילה לא חלה איזה טעות‬ ‫בכתובת ובמספר‪ ...‬ובעל החובות חיכה ליום המיוחל שבו יזכה לפרוע חובותיו‪ ...‬סוף‬ ‫אדם למיתה והטלפון שבישר על פטירת הדוד התבקש להגיע לדירת דודו ולרשת את‬ ‫הונו‪ .‬הטיסה ‪ -‬במחלקה הראשונה כמובן‪ ,‬עברה וחלפה‪ ,‬מונית ספיישל הובילה אותו‬ ‫אל האוצר ‪" -‬ביקתה" דלה שחיכתה לו אי שם‪ ,‬היתה אכזבה מרה וניפוץ החלום‪,‬‬ ‫בשארית כוחותיו התהפך על המיטה "החלומות שווא ידברו" הגו רעיונותיו?! לפתע‬ ‫שמע רעשים‪ ,‬פורצים ניסו לפרוץ לבית‪ ,‬חיש מהרה הניסם בקול צעקה‪ ,‬וחזר למיטה‬ ‫לשכב ולפתע חשב‪ :‬גנבים לא באים סתם כך‪ ...‬יתכן ויש כאן אוצר!!! התחיל להפוך‬ ‫כל בלטה ואכן יגעת ומצאת ‪ -‬תאמין‪ .‬מליוני דולרים במזוודה מאחורי התנור‬ ‫היו טמונים‪ ,‬והשמחה הרקיע שחקים! אחד מבעלי המוסר למד כמובן‪ ...‬מוסר‬ ‫נפלא מסיפור זה‪ ,‬גנבים לא באים למקום שאין אוצר!!! וממילא בין נבין שאם‬ ‫להשכים בבוקר לתפילה מוקדם‪ ,‬יש קשיים ולתקן המידות זקוקים להרבה‬ ‫שנים‪ ,‬נשכיל ונדע שאוצרות עצומים בקירבנו חבויים‪ ,‬נעבוד ונעמול‪,‬‬ ‫וה' הטוב יגמור בעדינו‪ ,‬לטהר לבבינו ולזכך מידותינו!‬ ‫“ויאמר משה אל אהרון קרב אל‬ ‫המזבח” (ט‪,‬ז)‬ ‫שהיה אהרון בוש וירא לגשת‪ ,‬אמר לו משה‪:‬‬ ‫למה אתה בוש‪ ,‬לכך נבחרת (רש"י)‪ .‬אפשר‬ ‫לומר פירוש לפירושו של רש"י‪" :‬לכך נבחרת" ‪-‬‬ ‫בגללה נבחרת לכהונה גדולה‪ ,‬כי הכתוב אומר‬ ‫(תהלים נא‪,‬יט)‪" :‬זבחי אלוקים רוח נשברה‬ ‫(בעל שם טוב על התורה)‪ .‬הרב הקדוש רבי‬ ‫יחיאל מאיר מגסטנין זצ"ל‪ ,‬פירש את דברי‬ ‫רש"י בדרך זו‪" :‬למה אתה בוש?" ‪ -‬כיון שאתה‬ ‫צריך לסבול את היסורים של בושה‪" ,‬לכך‬ ‫נבחרת" כדי שיהיו לך את היסורים של בושה‬ ‫(נפלאות חדשות)‪.‬‬ ‫(תורת הפרשה)‬ ‫“וידום אהרון” (י‪,‬ג)‬ ‫מעיר כאן רבינו יעקב בן אשר "בעל הטורים"‪:‬‬ ‫בכל המקרא כולו מצינו רק שתי פעמים את‬ ‫המילה "וידום"‪ :‬א) בפרשה זו נאמר "וידום‬ ‫אהרון"‪ .‬ב) בספר יהושע נאמר (בסיפור‬ ‫מלחמת יהושע בחמשת מלכי כנען)‪" :‬וידום‬ ‫השמש" (י‪,‬יג)‪ .‬דבר זה בא לרמז לנו שלהשיג‬ ‫מדרגה של "וידום אהרון" הוא דבר היוצא‬ ‫מטעמים לשבת‬ ‫מגדר הרגיל‪ ,‬כשם ש"וידום השמש" הוא מאורע‬ ‫יוצא מן הכלל‪ ,‬הפועל בניגוד לדרך הטבע‪...‬‬ ‫(פרפראות לתורה)‬ ‫“ולהורות את בני ישראל” (י‪,‬יא)‬ ‫במסורה מובאים שני פסוקים שנאמר בהם‬ ‫"ולהורות"‪" :‬ולהורות נתן בליבו" ‪" -‬ולהורות‬ ‫את בני ישראל"‪ .‬וביאר הגאון רבי שלמה‬ ‫דאנה זצ"ל‪ :‬חז"ל אמרו "הרבה למדתי מרבותי‪,‬‬ ‫ומחברי יותר מרבותי‪ ,‬ומתלמידי יותר מכולם"‪.‬‬ ‫כי הלומד מרבותיו שומע ועדיין אין הדברים‬ ‫מנוסחים על לשונו‪ .‬הלומד עם חבירו‪ ,‬שומע‬ ‫מעט ומדבר מעט‪ .‬אבל המלמד חייב לנסח‬ ‫בבהירות‪ ,‬ומימלא מבין הוא עצמו טוב יותר‬ ‫והדברים ניתנים בליבו! ולפיכך כאשר יורה את‬ ‫בני ישראל תושרש הוראה בליבו!‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫“ולהורות את בני ישראל” (י‪,‬יא)‬ ‫הגאון רבי ציון הכהן זצ"ל‪ ,‬עסק בחינוך לתורה‬ ‫וליראה בעיר צפאקץ שבתוניסיה‪ ,‬כאשר‬ ‫ההשכלה נעצה טלפיה ופיתתה לשלוח את‬ ‫בני הנוער לבתי ספר שישלבו לימוד תורה‬ ‫בלימודים כלליים‪ .‬התוצאה היתה הרס מוחלט‬ ‫וסחף התדרדרות‪ .‬נענה ואמר‪ :‬זהו שרמז הכתוב‪:‬‬ ‫"להבדיל בין הקודש ובין החול‪ ...‬ולהורות את‬ ‫בני ישראל"‪ .‬אי אפשר לגדל בנים שיהיו לגדולי‬ ‫תורה‪ ,‬ויוכלו להורות כהלכה‪ ,‬בבתי ספר שאינם‬ ‫מבדילים בין הקודש והחול‪...‬‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫“כל מפרסת פרסה‪ ...‬מעלת גרה‬ ‫בבהמה אותה תאכלו” (יא‪,‬ג)‬ ‫כתב בספר "דברי בינה"‪ :‬סימני הטהרה של‬ ‫האדם מישראל הם‪ ,‬שיהא שוקל היטב בדעתו‬ ‫ונוהג זהירות בטרם גישתו לעשות צעד כלשהו‪,‬‬ ‫שיהא בוחן יפה אם הצעד הזה הוא לרצון‬ ‫השם יתברך‪ ,‬אם ירבה בכבוד שמים או‪ ,‬חלילה‬ ‫להיפך‪ ,‬ואף אם כבר התחיל בדבר יהא ירא‬ ‫וחרד ולא יסיימנו עד שייווכח שהצעד הוא נכון‬ ‫ורצוי‪ .‬זה פירושו של "מעלה גרה" ‪" -‬ללעוס"‬ ‫היטב את הענין במחשבה תוך התבוננות‬ ‫מרובה ‪ -‬ושל "מפריס פרסה" ‪ -‬לפסוע חצאי‬ ‫פסיעות‪ ,‬תוך זהירות יתירה‪...‬‬ ‫(מעינה של תורה)‬ ‫מזקנים אתבונן ‪ -‬סיפורי צדיקים‬ ‫"את הארבה למינו"‪ .‬בתחילת הספר "שפתי צדיק‪ ,‬מופיעה גביית עדות‬ ‫נדירה החתומה בידי שלושה רבנים מגדולי הדור‪ ,‬אשר שמעו את עדותו‬ ‫של הגאון רבי דוד כהן זצ"ל‪ ,‬רבה של העיר תאטווין‪ ,‬ורשמוה לדורות‪ .‬וכה‬ ‫סיפר‪ :‬בערב שבת קודש‪ ,‬ב' אייר תרע"ה‪ ,‬נפטר באי ג'רבא אב בית הדין‬ ‫הגאון רבי משה זקן מאג'וז זצ"ל‪ ,‬בהיותו כבן שישים וארבע שנים‪ .‬העידו‪,‬‬ ‫"כי מעולם לא נעשה הספד מר וגדול כהספדו של רבינו הגדול זצוק"ל"‪.‬‬ ‫מקהילת ג'רבא נשלחו מברקים גם לקהילות אחרות‪ ,‬להודיע על האסון‬ ‫המר‪ .‬מברק כזה הגיע גם לקהילת תאטווין‪ ,‬ובו בקשה לדרוש בשבח‬ ‫הצדיק אבל המברק הגיע בזמן לא נוח‪ .‬באותו יום שישי הגיעו נחילי‬ ‫ארבה לעיר‪ ,‬וכיסו את עין הארץ‪ .‬כל תושבי העיר‪ ,‬והיהודים בכללם‪ ,‬נצטוו‬ ‫על ידי המושל לצאת ולגרש את הארבה לפני שיאכל את כל העשב וירוק‬ ‫העצים‪ .‬בני הקהילה עמלו בפרך בגירוש הארבה‪ ,‬ונבצר מהם להתכונן‬ ‫כראוי לשבת קודש‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הם חששו פן יאלצו לעסוק במלאכה זו גם‬ ‫בשבת עצמה‪ .‬ויש בכך משום ביטול עונג שבת‪ ,‬ותפילה בציבור‪ ,‬ולא יוכלו‬ ‫אף להעלות את זכרו של הצדיק הנפטר ברוב עם כראוי לכבודו‪ ,‬והכל מפני‬ ‫גזירת המושל ומורא עונשו‪ .‬בין העוסקים בגירוש הארבה היה גם הרב‬ ‫המספר‪ ,‬רבה של העיר‪ .‬ותוך כדי עבודה נשא את עיניו השמיימה ואמר‬ ‫בקול רם‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אם כבודו של הרב הגדול זכותו תגן עלינו יקר‬ ‫בעיניך‪ ,‬מתחננים אנו בפניך שביום מחר לא ישאר ארבה אחד בכל גבול‬ ‫העיר‪ ,‬כדי שנוכל לחלוק לרבינו את הכבוד הראוי!"‪ .‬החמה עמדה לשקוע‬ ‫שבורים ורצוצים פנו היהודים לקבל את פני שבת המלכה ולאזור כוח ליום‬ ‫מחר‪ .‬למחרת השכימו ‪ -‬והנה הארבה נעלם מן העיר‪ ,‬לא נותר כנף! הכל‬ ‫נאספו לתפילה נרגשת‪ ,‬ושמעו דברים בשבח רבי משה זקן מאג'וז זצ"ל‪.‬‬ ‫ורבה של העיר פנה לשלושה דיינים‪ ,‬שיחקקו את המעשה המופלא לדורות‬ ‫בגביית עדות!‬ ‫בפרשתינו קוראים אנו על שני בני אהרון‪ ,‬נדב ואביהוא‪ ,‬שמתו לפני ה'‬ ‫ביום חנוכת המשכן‪ .‬ואמרו חז"ל‪ :‬לא מתו בני אהרון אלא על שהורו הלכה‬ ‫בפני משה רבם! הבה נראה‪ ,‬כיצד נהג הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל‪ .‬בימי‬ ‫מלחמת העולם הראשונה חטפו הטורקים כל בחור וטוב לצבאם‪ .‬לפיכך‬ ‫קם הגאון רבי עזרא עטייה‪ ,‬שהיה מבכירי הלומדים בירושלים‪ ,‬וברח‬ ‫לקהיר שבמצרים‪ .‬גם שם תחם עצמו בד' אמות של הלכה‪ ,‬ועד מהרה יצא‬ ‫שמו לתהילה כמתמיד וגדול בתורה‪ .‬פעם פנה אליו אדם‪ ,‬ושאלו שאלה‬ ‫בהלכה‪ .‬עיין רבי עזרא‪ ,‬והגיע לכלל מסקנה‪ .‬הודיע לשואל‪ ,‬שבעוד כשעה‬ ‫ישיב לו על שאלתו‪ ,‬ובירר היכן מתגורר רב העיר‪ .‬אמרו לו‪" :‬בעיר העתיקה‬ ‫של קהיר" מהלך כחצי שעה‪ .‬קם רבי עזרא והלך בשרב המעיק‪ ,‬התייצב‬ ‫בפני הרב‪ ,‬שאל את השאלה וביקש רשות להביע דעתו‪ .‬הרשות ניתנה‪ ,‬והוא‬ ‫שטח את הצדדים השונים של הספק‪ ,‬הציע את הסוגיות הנוגעות לעניין‪,‬‬ ‫ניצח את השיטות השונות‪ ,‬הסמיך ראיות מספרי הראשונים והאחרונים‬ ‫ופילס נתיב עד למסקנה מוצקת וברורה‪ .‬נענה הרב ואמר‪" :‬ובכן‪ ,‬טוב ויפה‪,‬‬ ‫אמת לאמיתה‪ .‬רק שלה אחת נותרה ‪ -‬לשם מה טרח מר ובא‪ ,‬אם הכל‬ ‫נהיר לפניו?"‪ .‬השיב רבי עזרא‪" :‬כדי ליטול רשות לפסוק"‪ ...‬חייך הרב ואמר‬ ‫בענווה‪" :‬הלא הכל גלוי וידוע לפניו‪ ,‬ואני הוא שצריך לבוא‪ .‬התעלם רבי‬ ‫עזרא מהשבחים‪ ,‬ושאל‪" :‬רשאי אני איפוא לענות?"‪" .‬ודאי"‪ ,‬השיב הרב‪.‬‬ ‫עשה רבי עזרא את כל הדרך חזרה‪ ,‬כשבידיו הרשות לענות‪...‬‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫והייתם לי סגולה‬ ‫סגולה לזיווג ‪ -‬יתפלל על עצמו בברכת "שמע קולנו" ובפרט בתפילת מנחה‪ ,‬ויבקש על עצמו בנוסח ששגור בפיו‪,‬‬ ‫כבן לפני אביו‪ ,‬שישלח לו הקב"ה את זיווגו במהרה (הגר"מ אליהו זצ"ל)‪.‬‬ ‫סגולה לזיווג ‪ -‬לבחור הרוצה למצוא את זיווגו‪ ,‬סגולה שיאמר בברכת הלבנה בכוונה (מוהר"ן מברסלב‪ ,‬כף‬ ‫החיים‪ ,‬הגר"מ אליהו)‪.‬‬ ‫(סגולות רבותינו)‬ ‫קדושת הגליון‬ ‫על קדושת‬ ‫לשמור על‬ ‫נא לשמור‬ ‫נא‬ ‫הגליון‬ ‫טעון גניזה‬ ‫העלון טעון‬ ‫העלון‬ ‫גניזה‬ ‫תקשיבו ותבינו ‪ -‬די בזה!‬ ‫שומע לעצה חכם‬ ‫בעלי המוסר סבורים כי כעס במקורו הוא גאוה‪ .‬ניפוח‬ ‫ה"אני"‪ ,‬כאשר הכל מגיע לי‪ ,‬ואין לי כל מה שחלמתי‪,‬‬ ‫אז לא רק שזכותי לכעוס‪ ,‬אלא שלך אין כבר זכות‬ ‫לחיות‪ ...‬ברוב רובם של המקרים‪ ,‬כשוך הסערה ‪ -‬כבתה‬ ‫האש‪ ,‬הכעס עבר ואיננו‪ ,‬אם הוא ישב עם עצמו ויכתוב‬ ‫מה היה‪ ,‬מה קרה‪ ,‬על מה כעסתי‪ ,‬הוא יכעס פעם שניה‬ ‫על עצמו‪ :‬מדוע כעסתי‪ ,‬על מה כעסתי? איך קרה כזה‬ ‫מהפך? כי בשעתו האני המנופח ‪ -‬תבע את שלו‪ ,‬אבל‬ ‫עכשיו הוא כבר מפורנס‪ ,‬רגוע ושליו‪ ,‬הוא שואל את‬ ‫עצמו‪ :‬מה היה שכל כך יצאתי מהכלים‪ .‬הרי כעסתי על‬ ‫אותם דברים שאני בעצמי עושה אותם תמיד וכו' כעסתי‬ ‫על כלום‪ ...‬נשאלת השאלה‪ :‬איך מתגברים על הכעס‬ ‫הזה? חושבני כי העצה הראשונה כדי להתגבר על כעס‬ ‫היא פשוטה מאוד‪ ,‬על פי מה שהזכרנו‪ .‬אחר שהדברים‬ ‫קורים בשטח‪ ,‬והסערה שקטה‪ ,‬לשבת ולחשוב‪ ,‬ולא‬ ‫בראש‪ ,‬אלא לכתוב מה היה (זה לא נוח ולא סימפטי‬ ‫אבל זו עצה נפלאה) ולראות את הביזיונות על הכתב‪.‬‬ ‫ועוד עצה‪ ,‬אחד מגדולי הדור הקודם‪ ,‬בבחרותו היה‬ ‫כעסן‪ ,‬הוא הבין כי הכעס יפריע מאוד לאשתו ולילדיו‪.‬‬ ‫ב"חדר יחוד" סיכם עם אשתו ‪ -‬כל פעם כשאני כועס ‪-‬‬ ‫את צודקת‪ .‬המצב הזה הכריח אותו לבלום את הכעס‪,‬‬ ‫שהיא תהיה צודקת הוא לא רוצה‪ ...‬והוא נהפך לאדם‬ ‫רגוע ושלו לחלוטין‪ .‬אינני יודע אם יש לנו כוחות עד‬ ‫כדי כך‪ ,‬אבל יש לנו כוח לומר לאישה ‪ -‬אם אני כועס‬ ‫את לא חייבת לשמוע‪ ,‬יהיה מותר להגיד לי "אינני‬ ‫רוצה לשמוע אותך‪ .‬לא שומעת‪ .‬איתי תדבר רגוע!"‪ ,‬זה‬ ‫מועיל מאוד‪ ,‬ואני לא יכול להתרגז עליה כי אני בעצמי‬ ‫אמרתי לה להתנהג כך‪ .‬זה בעצם הפשט הפשוט ב"והיו‬ ‫לבשר אחד"‪ ,‬האחד מתבטא בכך שאיש את רעהו יעזורו‬ ‫ולאחיו יאמר חזק ‪ -‬אני עוזר לה והיא עוזרת לי‪" .‬עזר‬ ‫כנגדו‪ ,‬זכה עוזרתו ‪ -‬מסייעת לו לגדול‪ .‬זה זוג שאיכפת‬ ‫להם אחד מהשני (איכפת לי ממך‪ ,‬ולכן אינני שומעת‬ ‫אותך‪ .‬בדיוק אותו מתכון של "חוסך שבטו שונא בנו" ‪-‬‬ ‫שמכהו לא בגלל ששונא אותו‪ ,‬אלא בגלל שאוהבו‪ ,‬אני‬ ‫מתעלמת ממך כי איכפת לי ממך‪ ,‬וזה בא ממך ‪ -‬כדי‬ ‫לעזור לך לגדול‪ ,‬כפי שסיכמנו‪ .‬וזה עובד טוב)‪ .‬אשרי‬ ‫חלקם‪.‬‬ ‫אין דבר יותר אמיתי באדם‪ ,‬מאשר רגשותיו‪ .‬אין דבר יותר אנושי‬ ‫באדם‪ ,‬מתחושותיו‪ .‬אלו קשורים במישרין לרצונו ותבונתו של האדם‪,‬‬ ‫והם מהמשפיעים המרכזיים על חייו‪ .‬מי שאינו מקבל את רגשות הילד‬ ‫כדבר לגיטימי‪ ,‬ולא רואה בילד כתובת ראויה כדי לקבל הסבר לאשר‬ ‫הוא מרגיש ‪ -‬לא יוכל לטעון שהוא מקבל את הילד כפי שהוא‪ .‬לילדים‬ ‫קטנים‪ ,‬עולם רגשי עשיר ועדין מאין כמוהו‪ ,‬אף יותר מאשר לרבים‬ ‫מאיתנו הבוגרים‪ .‬חשוב מאוד שנעשה כל מאמץ להבין אותו‪ ,‬ונעניק‬ ‫לו רשות לגיטימית להרגיש ואף להסביר את מה שהוא מרגיש‪ .‬ליכולת‬ ‫לעשות כן‪ ,‬קוראים "אמפתיה"‪ .‬קשרים לא מעטים שבין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫נקלעים לקשיים ואף מגיעים לכדי משבר‪ ,‬בשל העובדה שצד אחד אינו‬ ‫יודע להעניק לגיטימציה ולהסכים עם זכותו של הצד השני להרגיש‬ ‫ולחשוב בצורה שונה ממנו‪ .‬כשאדם אינו יודע ואינו מכיר בזכות זו‪ ,‬הוא‬ ‫בעצם מעיד על עצמו שאינו מבין‪ ,‬או לא מוכן לקבל‪ ,‬את מהות האנושית‬ ‫של בני אדם ‪ -‬שמטבעם ומעצם ברייתם נוצרו כבריות נבדלות‪ ,‬בעלי‬ ‫תכונות ונטיות‪ ,‬דעות ותחושות שונות ומשתנות‪ .‬מי שמבקש שחבירו‬ ‫ ולו הקרוב ביותר ‪ -‬ישמש כתעתיק מושלם שלו עצמו‪ ,‬דורש בעצם‬‫מוצר שלא קיים על המדף‪ ,‬ומצפה למימושה של תקווה שאין לה שחר‪.‬‬ ‫בעצם‪ ,‬נדיר מאוד שמישהו אכן ירצה להיות חבר שלו‪ ...‬הביטוי השכיח‬ ‫ביותר שבו מסגירים אנשים את חולשתם זו‪ ,‬הוא כאשר הם מבטלים‬ ‫את דברי זולתם ושומטים את הבסיס לקיומה של דעה שונה משלהם‪.‬‬ ‫בשעה שאדם אינו מסוגל אפילו להאזין לדברי חבירו עד לסיומם‪ ,‬והוא‬ ‫מגיס ודוחה את דבריו בטרם יכל לעמוד על כוונתם‪ ,‬הרי בכך הוא‬ ‫מפגין שיא מסויים של חוסר איכפתיות‪ .‬כל אדם יכול לבחון בעצמו‬ ‫ולגלות‪ ,‬שכשהוא לא מצליח לגמור משפט בטרם ישסעו אותו וידחו‬ ‫את טיעוניו ‪ -‬הוא מגיע מיד למסקנה שהאדם הניצב לעומתו לא ניסה‬ ‫אפילו להבין את אשר אמר‪ ,‬אלא פסל את דבריו עקב דעה קדומה‪,‬‬ ‫ומבלי להעמיק חקר האם הוא צודק או לא‪ .‬אם נמשיך להשתמש‬ ‫בנו כדוגמא אישית‪ ,‬נוכל להעמיק חקור ולמצוא‪ ,‬כי הפגיעה תתעצם‬ ‫יותר כאשר אותה דחיה תתייחס לאיזשהו ביטוי רגשי שלנו‪ .‬כאשר‬ ‫אנו חשים כאב או פגיעה מיחסו של מישהו ומנסים להביע את כאבנו‬ ‫במילים ולא נותנים לנו להתבטא כרצוננו‪ ,‬יגבר תסכולנו ואף נכעס על‬ ‫מי שאינו מסוגל לקבל את רגשותינו‪ .‬וככל שרגשות הכאב והפגיעה‬ ‫יהיו קשים יותר‪ ,‬נהיה רגישים יותר לפסילתם ולדחייתם‪ .‬ששכן בשעה‬ ‫שאנו פגועים וכואבים‪ ,‬אנו יותר זקוקים שיבינו אותנו‪ ,‬ומצפים ‪ -‬לפחות‬ ‫מן הקרובים לנו ‪ -‬שלא ישפטו אותנו‪ ,‬אלא יזדהו עם רגשותינו ויעניקו‬ ‫גיבוי לתחושותינו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אם בשעה שאנו מתארים את רגשותינו‬ ‫הפגועים ואת כאבנו המתסכל‪ ,‬אנו מבחינים שהצד השני כבר עסוק‬ ‫בלתכנן מה להגיב והיאך לענות‪ ,‬הרי שברור לנו שפשוט לא איכפת‬ ‫לו מה שאנו מרגישים‪ ,‬והו אפילו לא מעוניין להאזין לנו כדי להבין‬ ‫אותנו‪ .‬להרגשה שתתפתח כתוצאה מיחס כזה‪ ,‬קוראים‪ :‬חוסר קבלה של‬ ‫הצד השני‪ .‬איזו תגובה תחשב מתאימה בשעה שמישהו מתנה באוזננו‬ ‫את כאבו ומתאר את רגשות הפגיעה או התסכול שהוא חש מסיבה זו‬ ‫או אחרת? האמת היא‪ ,‬שלא תמיד אנו חייבים להגיב‪ .‬יתירה מזאת‪,‬‬ ‫בהרבה מאוד מקרים‪ ,‬התלונן אינו מחפש את תגובתנו‪ ,‬ואל אשר הוא‬ ‫מבקש זה לפרוק את מטענו ולחוש שאנו שותפים לרגשותיו ומזדהים‬ ‫איתם‪ .‬תגובה קצרה בנוסח "דבריך נגעו לליבי" או "אני יכול רק לקוות‬ ‫בשבילך"‪ ,‬אם היא אכן יוצאת מעומק הלב‪ ,‬עשויה לפעול כסם מרפא‬ ‫ בפרט אם מילים אלו יאמרו לאחר שהלה סיים לפרוק את אשר עם‬‫ליבו‪ ,‬ותוך שאנו מעכלים את אשר שמענו ומשתתפים בכנות עם רגשות‬ ‫הכאב שלו‪ .‬לילד חשובה ההקשבה‪ ,‬ההזדהות‪ .‬פעמים רבות אין הוא‬ ‫צריך ליותר מזה ואם נשכיל לעשות זאת בחוכמה‪ ,‬נפיק תועלת מרובה‬ ‫והתוצאות יגיעו במהרה‪ ,‬א"ה'‪...‬‬ ‫אמרי שפר‬ ‫הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ אומר‪ :‬גדולה תמימות מן החוכמה‪ .‬אבל חוכמה רבה דרושה לאדם מישראל‪ ,‬עד שיגיע לדרגה של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי דוד בודניק אומר‪" :‬אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה" (חולין ה')‪ .‬וכיום אצל בני אדם ההיפך‪ :‬ערומים וריקים כבהמה‪,‬‬ ‫ומשימים עצמם כאדם‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שלמה אבן גבירול אומר‪ :‬דעת בלי עושר כרגלים בלי מנעלים‪ ,‬עושר בלי דעת ‪ -‬כנעלים בלא רגלים‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שלמה אלעמי אומר‪ :‬אין ראוי למשכיל שידאג על מה שנאבד ממנו ‪ -‬אלא שישמור על מה שנשאר לו‪.‬‬ ‫(פתגמים נבחרים)‬ ‫‪www.tiferetbanim.co.il ∫Ë¯ËÈ‡· ‰˘„Á‰ ÂÈ˙·Â˙Î ÌÈÈÈÂÚÓÏ‬‬ ‫ועל כן יאמרו המושלים‪-‬משל ונמשל‬ ‫"וכפר בעדך" (ט‪,‬ו)‪ .‬עיקר הכפרה היא החרטה וקבלה בלב שלא לחטוא‬ ‫עוד‪ .‬על ענין זה יש להביא משל‪ :‬בכפר אחד היו שני מוזגים ששכרו מאת‬ ‫השר בתי מזיגה בשתי קצות העיירה‪ .‬לימים קרא השר לשני המוזגים‬ ‫והראה להם כי בספרי החשבונות שלו נמצא כתוב כי חייבים הם לו‬ ‫כל אחד סכום כסף גדול‪ ,‬ושאל מה בדעתם לעשות כדי לשלם את‬ ‫החוב‪ .‬האחד ביקש מאת השר שישכיר לו את בית המזיגה לשנה נוספת‪,‬‬ ‫בתקווה כי בשנה הבאה יכניס בית המזיגה מספיק רווחים כדי לשלם‬ ‫את החוב‪ .‬לעומתו‪ ,‬המוזג השני ביקש לשלם את חובו בעבודות שונות‬ ‫שהוא יעבוד בבית השר‪ .‬הסכים השר לדברי שניהם ‪ -‬את הראשון שילח‬ ‫אל בית המזיגה‪ ,‬ולחבירו ניתנו עבודות שונות ומשונות באחוזת השר‪.‬‬ ‫לימים פגש המוזג ברעהו ואמר‪ :‬אשריך ידידי! כי בעבודת יומך אתה‬ ‫ממעט את החוב עד שיכלה לגמרי‪ ,‬ואילו אני ‪ -‬נאנח המוזג ‪ -‬שקוע עד‬ ‫צוואר בחובות העולים ומשתרגים מעלה ראש‪ ,‬ועוד נוסף לי על חובי‬ ‫הישן שכירות שנה נוספת‪ ...‬כן הוא גם הנמשל‪ .‬יש חוטא מוסיף חטא‬ ‫על פשע ושוקע ברפשו‪ ,‬ואילו השב מחטאתו ומתחרט בלב שלם‪ ,‬מטהר‬ ‫בתשובתו ובמעשיו את עברו וטוב לו בזה ובבא‪.‬‬ ‫"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' " (י‪,‬ב)‪ .‬מבאר‬ ‫רש"י שכך אמר לו משה לאהרון‪ :‬אהרון אחי! יודע הייתי שיתקדש‬ ‫הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך‪ ,‬עכשיו רואה אני‬ ‫שהם גדולים ממני וממך! משל לשני אחים שגרו בעיר אחת‪ ,‬האחד‬ ‫היה עשיר ובעל נחלה גדולה שהתפרנס ממנה בכבוד ואילו אחיו היה‬ ‫איש עני ואביון‪ .‬לימים פרצה אש בביתו של העני ועד מהרה כילתה‬ ‫האש את הבית הרעוע שהפך לגל אודים עשנים‪ ...‬העוברים והשבים‬ ‫הצטערו בצערו של העני וחיש מהר התארגנו לסייע לו‪ .‬פרוטה לפרוטה‬ ‫נאספה וכאשר נצבר סכום כסף נאה‪ ,‬נתנוהו לו כדי שיוכל לשקם את‬ ‫ביתו‪ .‬כעבור זמן פנה העשיר לאחיו ושאל‪ :‬מדוע לא תבנה בית חדש‬ ‫בכסף שאספו עבורך? חלילה לי לעשות כן! השיב העני ‪ -‬כאשר ביתי‬ ‫חרב נכמרים רחמי התושבים עלי ומסייעים לי במחייתי‪ .‬מעולם לא‬ ‫היה מצבי טוב יותר מאשר עתה!‪ ...‬כן הוא גם הנמשל‪ .‬כאשר יצאה‬ ‫אש מלפני ה' נתברר מעלתם הגדולה של שני בני אהרון‪ ,‬כי על ידם‬ ‫נתגלה עוצם קדושת בית המקדש‪ .‬וזהו מה שנאמר (תהלים ס"ח)‪" :‬נורא‬ ‫אלוקים ממקדשיך" ‪" -‬ממקודשיך"!‬ ‫(משלי המגיד מדובנא)‬ ‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬ ‫א מי שעדיין לא בירך ברכות התורה ושומע את הציבור אומרים י"ג מידות יענה עימהם‪ ,‬כיון שאין כוונתו אלא לתחנונים ולא לשם לימוד תורה‪.‬‬ ‫א לאחר שאמר י"ג מידות יאמר "רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו והושיענו" כשהוא עומד‪.‬‬ ‫א אחרי "רחום וחנון" וגו' יאמר נפילת אפים‪ .‬וצריך לאומרה כשהוא יושב‪ .‬ובשעת הדחק אפשר לומר נפילת אפים כשהוא עומד‪.‬‬ ‫א נפילת אפים היא (למנהג הספרדים) מזמור "לדוד אליך ה' נפשי אשא"‪ .‬ומעיקר הדין כתב השולחן ערוך שצריך בנפילת אפים להניח את פניו על זרועו השמאלית‪,‬‬ ‫אבל המנהג אצל הספרדים לומר את מזמור "לדוד אליך" וכן את "אבינו מלכנו"‪ ,‬מבלי ליפול על פניהם כלל‪ ,‬כיון שעל פי הזוהר הקדוש (סוף פרשת במדבר)‪ ,‬שהובא‬ ‫בבית יוסף (סוף סימן קל"א)‪ ,‬הנופל על פניו ולא מכוין ליבו כראוי‪ ,‬יש חשש נזק וסכנה‪ ,‬ומכיון שאין אנו יודעים לכוין כראוי‪ ,‬לכן אומרים מזמור זה בלחש‪ ,‬מבלי‬ ‫ליפול על פניהם‪ .‬אבל על כל פנים ישתדל האדם לכוין לפירוש התיבות כפי שיוכל‪ ,‬ויבטח בחסדי השם יתברך וברחמיו המרובים שיעלה לפניו לרצון כפי הצורך‪.‬‬ ‫א לאחר מזמור "לדוד אליך ה' נפשי אשא"‪ ,‬אומרים "אבינו מלכנו אבינו אתה‪ ,‬אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה" וכו'‪ ,‬והיא תפילה ותחינה נוראה‪.‬‬ ‫א הנמצא באמצע וידוי או נפילת אפים ושמע קדיש או קדושה או ברכו‪ ,‬מפסיק ועונה‪ ,‬וגם אם שמע ברכה באמצע וידוי או נפילת אפים‪ ,‬עונה עליה אמן‪.‬‬ ‫א אין אומרים "נפילת אפים" בלילה‪ .‬וכן אין אומרים י"ג מידות בלילה‪ .‬ומכל מקום רשאים לאומרם במנחה אף אחר שקיעת החמה בתוך שלוש עשרה דקות וחצי‬ ‫מזמן שקיעת החמה (בשעות זמניות) שהוא זמן בין השמשות‪ ,‬ואין להחמיר בזה כלל‪.‬‬ ‫א נוהגים להרבות בתחנונים בימי שני וחמישי‪ ,‬מפני שהם ימי רצון‪ ,‬ואומרים "והוא רחום"‪ ,‬ואומרים אותו בקול רם‪ .‬ולדעת הרמ"א (שהאשכנזים פוסקים כמותו)‬ ‫אומרים בלחש‪ .‬מפני שנתקן כנגד תפילת שמונה עשרה‪ .‬ומכל מקום גם לספרדים אין זה מעכב לאומרו דוקא בקול רם‪ ,‬ולכן האומרו בלחש יש לו על מה לסמוך‪.‬‬ ‫א אומרים "והוא רחום" כשהוא עומד‪ ,‬ואם לא אמרו כשהוא עומד‪ ,‬עובר על התקנה ופורץ גדר‪ .‬ויש אומרים שדוקא אם לא אמר בכלל "והוא רחום" נקרא פורץ גדר‪.‬‬ ‫ולכן מי שנאנס ולא הספיק לומר את כל נוסח "והוא רחום"‪ ,‬יזהר להשלימו במשך היום‪ ,‬כדי שלא יהיה בכלל פורץ גדר‪.‬‬ ‫א מנהג ירושלים וארץ ישראל לומר בשני וחמישי "מה נאמר לפניך יושב מרום" אחר וידוי‪ ,‬לפני אמירת "ויעבור" ו"שלוש עשרה מידות" ו"נפילת אפים"‪ .‬ויש נוהגים‬ ‫לומר "מה נאמר" אחר נפילת אפים ואל מלך וכו'‪ ,‬ובכל מקום יעשו כמנהגם‪ .‬ועל כל פנים אין לנו לשנות ממנהגנו‪.‬‬ ‫א ספרדי שמתפלל עם אשכנזים בימי שני וחמישי‪ ,‬והם אינם נוהגים לומר "אל מלך יושב על כסא רחמים"‪ ,‬והוא רוצה לאומרו כמנהגו‪ ,‬אינו צריך לסיים בכל פעם י"ג‬ ‫מידות (בטעמי המקרא)‪ ,‬אלא יסיים במילים‪" :‬כמו שהודעת לענו מקדם וכן כתוב בתורתך"‪ ,‬ולא יותר‪ ,‬ודי לו במה שאמר י"ג מידות בטעמי המקרא בסוף הוידוי‪.‬‬ ‫א שליח ציבור שטעה ולא אמר תחנון‪ ,‬אלא אמר מיד לאחר החזרה חצי קדיש‪ ,‬יאמרו התחנון לאחר הקדיש‪.‬‬ ‫א ציבור שטעו ולא אמרו תחנון ביום שני או חמישי‪ ,‬ונזכרו בטעותם לאחר שהוציאו את הספר תורה‪ ,‬לא יאמרו אז תחנון‪ ,‬ולא יועיל לכסות את הספר תורה‪ ,‬אלא‬ ‫יקראו בתורה‪ ,‬ויחזירו את הספר למקומו ויאמרו תחנון‪ ,‬ואחר כך יתחילו אשרי יושבי ביתך וכו'‪.‬‬ ‫א אלו ימים שאין אומרים בהם וידוי ונפילת אפים‪ :‬ראשי חודשים‪ ,‬מי"א תשרי עד סוף החודש‪ ,‬שמונת ימי חנוכה‪ ,‬ט"ו בשבט‪ ,‬פורים יום י"ד וט"ו‪ ,‬בשנה מעוברת‬ ‫גם י"ד וט"ו של אדר א'‪ ,‬כל חודש ניסן‪ ,‬י"ד אייר (פסח שני)‪ ,‬ל"ג בעומר‬ ‫מראש חודש סיון עד י"ב לחודש ועד בכלל‪ ,‬תשעה באב‪ ,‬ט"ו באב‪ ,‬ערב ראש השנה‪ ,‬ערב יום הכיפורים‪.‬‬ ‫א בכל יום שאין אומרים בו תחנון‪ ,‬אין אומרים תחנון גם במנחה ביום שלפניו‪ ,‬חוץ מערב ראש השנה וערב יום הכיפורים‪ ,‬שאף על פי שאין אומרים בהם תחנון‪,‬‬ ‫אבל במנחה שלפניהם אומרים תחנון‪.‬‬ ‫א כאמור לעיל אין אומרים תחנון בי"ד אייר שהוא פסח שני‪ .‬אבל במנחה של ערב פסח שני (י"ג אייר) יש נוהגים לומר תחנון‪ .‬ועל כל פנים מנהג הספרדים שלא‬ ‫לומר תחנון במנחה של ערב פסח שני‪ .‬וכן נוהגים בתוניס ובג'רבא שלא לומר תחנון‪.‬‬ ‫א מותר לומר וידוי בלילה מלבד במוצאי שבת שאסור לאומרו עד שיעבור חצות הלילה‪ ,‬כי עד חצות יש עדיין קדושת שבת‪ .‬ובמוצאי חנוכה וראש חודש ופורים‬ ‫לא יאמרו וידוי מספק‪ ,‬ושב ואל תעשה עדיף‪.‬‬ ‫(התפילה והלכותיה)‬ ‫זכות העלון לעילוי נשמת‬ ‫יצחק (אנזור) בן אברהם הנולד מן מרים‬ ‫נפטר בכב' אדר ב' תשע"א‬ ‫תנצב"ה‬ ‫לכל פניה‪ ,‬מערכת העלון ישא ברכה‪ :‬ת‪.‬ד‪ 5190 .‬חולון‪( 03-5591756 ,‬שלוחה ‪ 5‬נא להשאיר הודעה בתא קולי) פקס‪03-5584485 :‬‬