טירופם של האנשים הקטנים
לרקוד ולעוף
טירופם של
האנשים הקטנים
מאת רשף ורגב לוי
לרקוד ולעוף
מאת רשף ורגב לוי
אלון אופיר:בימוי
מיכאל קרמנקו:תפאורה
אורן דר:תלבושות
קורין אלאל:מוסיקה
עדי שימרוני:תאורה
אלדר גרויסמן:תנועה
:משתתפים
סנדרה שדה: אם המשפחה,שרה פלדמן
נתן (נתי) רביץ: בנה הבכור,יוסי פלדמן
עידן אלתרמן: בנה השני,נמרוד פלדמן
אושרי כהן: בנה השלישי,אסף פלדמן
רינת מטטוב: תאומתו של אסף,אלה פלדמן
נלי תגר: חברתו לשעבר של אסף, חברתו של יוסי,ענת קוממי
אמיר הלל: חברה החדש של אלה,עידן כהן
חיים חובה: שרת ואב הבית,אריה פינטו
ענת נתנזון:מנהלת הפקה
אלישבע אושרת:עוזרת במאי
יעל פורת:מנהלת הצגה
בית ציוני אמריקה,2010 במאי12 :הצגה ראשונה
שעתיים ורבע כולל הפסקה:משך הצגה
רות טון מנדלסון:עריכת תוכניה
יונתן קלדרון:תחקיר ועריכה
ז'ראר אלון:צילום בחזרה
הדס צוקרמן:עיצוב תוכניה
McCann Erickson :הפקת תוכניה
אלון אופיר, רותי אלאל, קורין אלאל: יהל רן | שירה, תמוז אליה לוי:דיבוב קולות
אלי סוראני: קורין אלאל ואלי סוראני | יועץ לעיבוד מוסיקלי:עיבוד מוסיקלי
, שמוליק דניאל: יריב עציון | מאסטרינג: שי שטרייפלר | מיקס גן עדן:מיקס
BPM | תודה מיוחדת למכללתHook & High Mastering
.תודות לדורית שדה
Dancing and Flying
The Lunacy of the Little People
By Reshef and Regev Levi
Directed by: Alon Ophir
Set Designer: Michael Kramenko
Costume Designer: Oren Dar
Music: Corinne Allal
Lighting: Adi Shimrony
Movement: Eldar Groisman The Cast:
Sarah Feldman, the mother: Sandra Sadeh
Yossi Feldman, her eldest son: Nathan (Nathi) Ravitz
Nimrod Feldman, her second son: Idan Alterman
Assaf Feldman, her third son: Oshri Cohen
Ella Feldman, his twin sister: Rinat Matatov
Anat, Yossi's girlfriend, Assaf's ex-girlfriend: Neli Tagar
Idan Cohen, Ella's new boyfriend: Amir Hilel
Arieh Pinto, house janitor: Haim Hova
Production Manager: Anat Nathanson
Assistant Director: Elisheva Oshrat
Stage Manager: Yael Porat
Opening: May 12, 2010, ZOA House
Length: 2 hours 15 minutes including interval
Program Editor: Ruth Tonn Mendelson
Research: Yonatan Calderon
Photography in rehearsal: Gerard Allon
Graphic Design: Hadas Zukerman
Production: McCann Erickson
Voice dubbing: Tamuz Eliyah Levi, Yahel Ran | Singing: Corinne Allal, Ruti Allal, Alon Ophir
Musical Arrangement: Corinne Allal, Eli Sureni | Musical consultation: Eli Sureni
Mix: Shay Stryfler | Mix "Garden of Eden": Yariv Etsyoni | Mastering: Shmulik Daniel
Special Thanks to BPM Collage
The Play
המחזה
בשיאה של2003 משפחת פלדמן מתכנסת לחגוג את ליל הסדר של שנת
בערב הזה. במלון של המשפחה על חוף הים בנתניה,אינתיפאדת אל אקצה
אבל בני המשפחה לא,יתרחש הפיגוע הנורא של מלון פארק לא רחוק מהם
. הם שקועים בתוך התסבוכת המשפחתית הפרטית שלהם.יודעים זאת
האח הגדול יוסי רוצה לספר לכולם שהוא מתכוון להתחתן עם חברתו לשעבר
.של אחיו הצעיר אסף
ושאר האחים מנסים לשרוד את,אם המשפחה שולטת בעניינים ביד רמה
במחזה מטריד ומצחיק. כאשר אורח לא צפוי מגיע ומערער את כולם,ליל הסדר
.בודקים רשף לוי ואלון אופיר את גבולות הטירוף של המשפחה הישראלית
האם מי שאומר את האמת שפוי? האם יש תועלת בחשיפת כל הכאבים
המשפחתיים הנושנים? בני המשפחה החוגגים את ליל הסדר מנסים לענות
ומי זה שאינו יודע לשאול, מי הרשע, מי התם, מי האח החכם:על השאלות
.במשפחת פלדמן
The Feldman's are gathered
together to celebrate
Passover Seder of 2003 in
the family hotel on the coast
of Netanya. The time is the
height of Al-Aqsa Intifada,
the night of the horrible
terror attack on Park Hotel,
not far from them. But
the family members dwell
deep in their own private
family mess. The firstborn
brother, Yossi, wants to tell
everyone that he intends
on marrying his younger
brother's ex-girlfriend. The
mother dominates things
with an iron fist, and the rest
of the family tries to survive
through the holiday dinner,
when an unexpected guest
appears and brings caos
into their quiet lives. This
hilarious, thrilling, moving
and disturbing play explores
the boundaries of insanity
in this typical Israeli family.
Can he, who tells the truth,
be considered normal? Is
there a remedy in exposing
the family's painful secrets?
The play tries to answer the
question, who are the four
sons in the Feldman family
– The wise one, the simple
one, the wicked one and the
one who does not know how
to ask a question.
בין קומדיה
לקטסטרופה
שיחה עם המחזאי
רשף לוי
מה הוביל אותך לכתוב את המחזה?
התחלתי לכתוב את המחזה הזה בהשראת תקופת הפיגועים הגדולה של ,2003
שהשיא שלה הוא כמובן הפיגוע במלון פארק .הפיגוע הזה מופיע בהצגה כרקע.
זאת היתה תקופה מאוד מלחיצה ומטורפת -אנשים פוצצו את עצמם במטרה
להרוג -ורציתי לכתוב על הטירוף הזה .אבל לא רציתי לכתוב על פיגוע כי זה נראה
לי וסליחה על הביטוי ,בחירה קלה מדי .רציתי לכתוב על משפחה שברקע שלה
מתרחש הטירוף הזה ,ושהחיים נמשכים .על הקשר שבין הטירוף העולמי ,של רצח
ילדים בקניונים ,ובין הטירוף המשפחתי הקטן יותר שיש בכל משפחה ישראלית,
של שקרים והסתרות ,משום שלדעתי הם קשורים האחד בשני.
באיזה אופן נרמזת בטרגדיה האישית שציירת טרגדיה לאומית
ורחבה יותר?
המשפחה במחזה מייצגת את הישראליות השבעה שיושבת על חוף הים בנתניה,
הישראליות הבורגנית הקטנה ,של אבא שמאוד הצליח בצבא ,והפסאדה המזויפת
של עושר ,למרות שהכסף כבר נעלם ונאכל .הישראליות הסמי-צבאית המתפרקת
הזאת מעניינת אותי ועליה אני כותב ממקום אוהב וגם ממקום מבקר .כך עשיתי
גם ב"חולה ההודי" .אני בעצמי באתי משם והאנשים שגדלתי סביבם הם אנשים
כאלה .המלון הזה מתפרק כמו המשפחה וגם קצת כמו המדינה שלנו ,כמו החברה
הישראלית.
מה שהפליא אותי יותר מכל בתקופת הפיגועים היתה היכולת של האנשים סביבי
להמשיך לחיות בצורה רגילה ביותר בשעה שהכול מסביב מתפוצץ.
אני חושב שזה המפתח להצגה -היכולת המופלאה של אנשים לשקר לעצמם.
גם ברמה האישית וגם ברמה הציבורית .אנחנו מסוגלים לשקר כל כך טוב לעצמנו,
לגבי איפה שאנחנו חיים ומי הם האנשים שמקיפים אותנו .אנשים בוחרים לעצום
את העיניים לעוולות היומיומיים שפלשתינאים עושים ליהודים ושיהודים עושים
לפלשתינאים ,ואחר כך אנחנו מתפלאים שזה מתפוצץ לנו בפנים .אין לי תשובה
איך צריך לפתור את הסכסוך הישראלי ערבי או איך להתמודד עם טרגדיה אישית.
הדרך שבה אני מתמודד ,היא לעשות אמנות .אין לי פתרונות פוליטיים ,ואני לא
חושב שתיאטרון צריך להציע פתרונות פוליטיים פרקטיים ,אלא רק להציב מולנו
מראה ולהראות את הטירוף שבמציאות היומיומית שלנו ,הטירוף שאנחנו כבר
עיוורים מלראות.
חלקו הראשון של המחזה מצחיק ואילו החלק השני דרמתי .דבר דומה
עשית בסרט "איים אבודים" שנפתח כקומדיית נעורים א-לה "אסקימו
לימון" אך באמצע הנוסטלגיה מתרחש אסון .מה מושך אותך בשילוב
הז'אנרים הזה?
אני חושב שאמן הוא אדם שיש לו נקודת מבט ייחודית על החיים .לקח לי זמן
לגלות ,את היעוד האמנותי שלי .נקודת המבט שלי על החיים היא כזו -אני רואה
את הקטסטרופות שאנשים נתקלים בהם במהלך החיים מנקודת מבט שהיא
חמה ואוהבת אדם ,אבל גם קומית .בכתיבה שלי אני מנסה לייצר את הרגעים
האלה שבהם הקומדיה והדרמה הקטסטרופלית משתלבים והקהל מזדעזע וצוחק
ובוכה בעת ובעונה אחת .זה מה שניסינו לעשות בהצגה הזאת .לקהל שמגיע
לקומדיה קל לצחוק מהסבל שהדמויות חוות על הבמה .אך ככל שהסבל שלהן
הולך ומתחזק ,הצחוק של הקהל הולך ופוחת ומחליפה אותו חוויה רגשית שהולכת
ומתעצמת .ואת החוויה הזאת הקהל לוקח איתו הביתה בסוף ההצגה.
איך זה שאמן סטנד-אפ כותב טרגדיות?
יפתחו כל מיני סיפורים אישיים שיש להם .אני מקווה שאולי זה יהפוך
אותם ליותר מאושרים .אבל אני גם פוחד כי אולי עדיף היה להם
לקבור את הסודות שלהם .באמת אין לי את היומרה לתת תשובות.
הניסיון שלי כאמן סטנד-אפ עוזר לי להרגיש מה מצחיק ומה עובד .אבל זה פועל
לשני הכיוונים .מצד אחד ,העובדה שאני מופיע בסטנד-אפ פעמיים-שלוש בשבוע
ומאלתר מול הקהל ,מחדדת את הקישורים שלי ככותב קומי .אך מצד שני היא
מרגיעה את הצורך שלי להצחיק .כשאני בא לכתוב תסריט או מחזה אין בי הרעב
להצחיק את הקהל משום שכבר הצחקתי אותם במופעים שלי .ההומור תמיד
שם ,אבל בנוסף אני רוצה לספר להם סיפור שירגש אותם ויהיה מעבר לקומדיה
הקלילה ,שמשאירה אצל הצופה חותם רגשי קטן יותר.
האם היית מגדיר את המחזה הזה כמחזה פוליטי?
בשנות השבעים ותחילת השמונים ,אצל מחזאים כמו יהושע סובול,
מוטי לרנר ,יוסף מונדי וחנוך לוין ,רווח מאוד התיאטרון הפוליטי .יש
תלונות לגבי הדור הנוכחי של המחזאים מדוע אנחנו לא כותבים
תיאטרון פוליטי .אני חושב שיש בכתיבה שלי אלמנטים פוליטיים מאוד
חזקים ,אבל אני לא מציע פתרונות .אני יכול רק להצביע ולהציג את
מה שאני רואה כטירוף בחברה שלנו .כשאני קורא ראיון עם א.ב יהושע
או עמוס עוז ,אני מרגיש כבוד גדול לביטחון שיש להם ,ביכולת שלהם
להתוות פתרון פוליטי למצבים שונים .אני רק יושב ברכבת ההרים
הזאת של החיים שלנו כאן בקיום הישראלי ומקווה בכל פעם שאנחנו
נכנסים לאחת הירידות המטורפות שאנחנו לא הולכים להיכנס בקיר.
אפרופו הסרט "איים אבודים" ,הנושאים הקשים העומדים במרכזו דומים
מאוד לנושאי המחזה :מוות ,בגידה ,יריבות בין אחים ואם שמעדיפה ילד
אחד על פני האחר .מה מקור המשיכה שלך לנושאים הללו?
אני כותב על החוויות שלי ועל המשפחה שלי .אני כותב על אנשים שאני מכיר ועל
דברים שאני רואה בשכונה שלי .זה מקור ההשראה המרכזי שלי האהבה שלי לבני
אדם .אני הרבה פעמים יושב עם אנשים שאני לא מכיר ומוצא את עצמי אחרי כמה
דקות שומע את הסודות הכי אינטימיים שלהם ,רק בגלל שיש לי נטייה להקשיב
לאנשים.
אני לא פוחד לכתוב על הפחדים הכי גדולים שלי ,מפני מוות ,מפני מחלה ,מפני
אונס ומפני ניצול .אני לא מפחד לשלב את הנושאים האלה בין רגעים שמצחיקים
אותי .יש בזה משהו מסוכן ,כי זה יכול להוביל לכישלון אמנותי ואני מודע לזה .אבל
אנחנו פועלים במאה העשרים ואחת .עשו כבר את כל הדברים ,כתבו כבר את כל
ההצגות על הנושאים הרציניים וכתבו כבר את כל הפארסות על משרתים ואדונים.
אנחנו חיים בעידן של כתיבה ששוברת מוסכמות ז'אנריסטיות .זה ההקשר שבו יש
להבין את הסגנון הזה שמשלב בין קומדיה לקטסטרופה.
בהצגה מתרחשים הרבה אירועים :היא עוסקת במוות ,בטירוף ,באמירה
של אמת ושקר ,ובתא המשפחתי .איך היית מגדיר את נושא ההצגה?
בכל העבודות שלי -בקולנוע ,בטלוויזיה ובתיאטרון -יש משהו מן המשותף .אני
מרבה לעסוק בהן בשני נושאים :הנושא הראשון הוא נושא הבגידה במשפחה -
איך אדם נעמד מול המשפחה שלו ובוגד בערכים שהמשפחה הכתיבה לו ,ואיך
משפחה יכולה להתנכר לאחד מבניה ולהשאיר אותו מחוץ למעגל של המדורה
המשפחתית .הנושא השני הוא הגשמת חלומות כמטרת החיים .ויתור על החלום
הוא סוג של מוות בהצגות שלי .ההצגה שואלת מה זה בעצם מטורף.
האם זה מישהו שמחזיק באמת שלו? האם לשקר באופן סיסטמתי ואוטומטי
לעצמך ולאחרים ,כפי שכולנו עושים ,האם זוהי נורמליות? זאת שאלה שאין לא לי
ולא להצגה תשובה ברורה עליה .אבל ההצגה בוחנת אותם דרך כל דמות ואפילו
דרך כל משפט בהצגה ,זה לא משנה אם זאת בדיחה מצחיקה או רגע מרגש ,זה
שם תמיד.
האמת והשקר מאד דומיננטיים בחיים של הדמויות .מה התשובה שאתה
מציע לנושא הזה -האם להגיד את האמת זאת "הדרך הנכונה"?
השקר הוא לפעמים החטא של הדמות מהתחלה ועד הסוף .לפעמים אמהות
ואבות יודעים שמשהו לא טוב קרה לבן או לבת שלהם ובוחרים להעלים עין מתוך
פחד .קורבנות של ניצול מיני בתוך המשפחה אומרים הרבה פעמים שהניצול קרה
פעמיים :פעם אחת בעת המקרה עצמו ופעם שנייה בתגובה של ההורים ,ש"לא
ראו" ו"לא שמעו" .יש בי תקווה וחשש מעורבבים שחלק מהאנשים שיצאו מההצגה
מדוע אתה מקפיד לחתום על עבודותיך
בשם רשף ורגב לוי?
"אני לא פוחד
לכתוב על
הפחדים הכי
גדולים שלי"
רשף לוי
אני חותם על המחזות שלי והתסריטים שלי כרשף ורגב לוי כסוג
של הנצחה .זאת מעין מחווה לאחי ,רגב לוי ,שהיה שותפי לכתיבה
בתחילת הדרך ונפטר לפני עשר שנים ממחלה .הבטחתי לו את זה
עוד כשהיה בחיים .הוא ידע שאני אכתוב גם בשמו .כתבנו ביחד למוני
ובר-אבא כשהיינו מאוד צעירים .הוא היה אדם מאוד מצחיק אבל אני
לא חושב שהיה כותב אם היה חי היום .אני מאמין שהיה הופך להיות
מדען .אגב ,כשדברים שכתבתי לא מצליחים אני מוריד את השם שלו,
כדי לא לקשר אותו לפלופים .אם זה מצליח אני משאיר.
אתה כותב למדיומים שונים .מה ההבדל בין כתיבה לבמה
לבין כתיבה למסך?
הרעיון המרכזי בכתיבה הוא לקחת סיפור ולהפוך אותו למתאים
למדיום .אני מתחיל מסיפור -מעלילה ורואה לאיזה מדיום הוא
מתאים .הסיפור הוא אלוהים .הוא קובע .הסיפור הזה של "לרקוד
ולעוף" ,למשל ,התחיל כתסריט אך משהו התאים יותר לבמה ולכן
עיבדתי אותו למחזה.
אתה בן 38ואבא לשישה ילדים .כשאתה לא מטגן שניצלים
לילדים או כותב ,אתה מביים וגם עושה סטנדאפ.
איך אתה מספיק לעשות את כל זה? האם אתה סופרמן?
לא ,אני לא סופרמן בכלל .אני פשוט בנאדם מאוד מאוד חרוץ .אני
מאוד אוהב את העבודה שלי ואני מאוד אובססיבי לגביה .אני כותב
בימים ואני מופיע בערבים .אני עושה את זה כי יש לי רעב לגעת
בהרבה דברים ולהספיק הרבה כמה שיותר .האמת היא שאני סובל
מחרדת מוות נוראה ,למרות שאשתי טוענת שאני בכלל נהנה ממנה.
ראיין :יונתן קלדרון
"אם אנשים היו או
העולם היה מקום מרים את האמת אחד לשני
חסד של שקרים אחאומלל מאוד .תן להם קצת
רת בני האדם ישתגעו"
ענת (החברה)
על המרחק
בין השפוי לנורמלי
בימאי ההצגה ,אלון אופיר
"מעודד אותי
לחשוב שבסופו
של דבר-
האמת מנצחת"
אלון אופיר
פעמים רבות נשאלתי ע"י חברים או תלמידים ,מה גורם לי לבחור
לביים מחזה .מהו הפרמטר הפנימי שמוליך אותי אל ההחלטה
האם לקחת את הפרויקט ולהוביל קבוצה לא קטנה של אנשים
שמצפים ממני לכל התשובות .איך אפשר לדעת מראש איזה מחזה
יניב הצגה מעניינת ,מעוררת מחשבה ,מרגשת ו ...כן .גם מבדרת.
במובן הרחב של המילה .התשובה ,כמובן ,איננה חד משמעית ולא
כל ההחלטות שעשיתי הגיעו אל הבמה כפי שתכננתי .תיאטרון
הוא הימור שתלוי בגורמים רבים כל כך .ובכל זאת יש איזה מנגנון
אינטואיטיבי שמתעורר אצלי בכל פעם שאני קורא מחזה כבמאי.
בכל פעם עולה השאלה הבסיסית ,המובנת מאליה ,שהתשובה
עליה לא תמיד כל כך פשוטה כפי שהיה ניתן לצפות :על מה
המחזה?
איני מתכוון לעלילה ,לסיפור או לסגנון אלא לערכים בסיסיים בטבע
האנושי .כמעט קלישאות .סיכום בסיסי בשני משפטים ולפעמים
אפילו בשתי מילים .האם זה מחזה על תשוקה ,קנאה ,אהבה או
תאוות בצע וכדומה ...האם ברור לי הגזע שממנו צומח המחזה,
ואיך הוא מטופל בו? ומה יש למחזאי לומר בנושא .והחשוב מכל
מבחינתי -האם אני רוצה לומר זאת באופן אישי בזמן הנתון הזה,
כאן ,בחברה שאני חי בה ,בתקופה זו של חיי.
בשנים האחרונות ביימתי בעיקר מחזאות מקורית ,וכשאתה מקבל
לקריאה חומר שעדיין אינו מלוטש ,קשה יותר לגלות את הקו
הבסיסי הזה שגורם לי להתרגש ממחזה .המפגש שלי עם רשף
לוי תמיד הניב תשובות שהפתיעו אותי ואת רשף .זו פעם שנייה
שאני מביים מחזה שלו וזו ההפקה השלישית שאנחנו יוצרים ביחד,
ולמרות ששנינו מקיימים אורח חיים כמעט הפוך (אני -רווק הולל
ורשף -איש משפחה למופת) גיליתי נפש תאומה .שנינו מסתכלים
באופן דומה על הטבע האנושי וזה מדהים שלמרות הרקע השונה
שלנו ,אני מרגיש שהוא כותב את חיי ומבין לנבכי נשמתי.
למרות שכמו ב"חולה ההודי" ,גם כאן זהו לכאורה סיפור משפחתי
אישי ,בכל זאת חבוייה בשני המחזות אמירה כואבת על החברה
שאנחנו חיים בה .אני לא מתכוון לאספקטים פוליטיים של ימין או
שמאל או נושאים חמים שמופיעים בעיתון ,אלא למבט נוקב בערכים
הבסיסיים שקיימים או לא קיימים בחברה שלנו .ה"חולה ההודי" היה
בעיני ,מחזה על מותה של האידיאולוגיה בחברה הישראלית של
היום ,יותר מאשר התמודדות עם מחלת הסרטן.
"הדבר הקטן הזה שנקרא אהבה,
שגורם לך ללכת ברחוב ולשיר
שירים ,ולקפוץ מגג של בניין,
ולרצות להתפשט .אוי ואבוי,
כשחושבים על זה אהבה זאת
גם הפרעת אישיות קלינית!!!"
אסף (תאום של אלה)
וגם ב"לרקוד ולעוף" הסיפור נוגע במקומות רחבים יותר מהסיפור האישי
של משפחת פלדמן.
ב"לרקוד ולעוף" ,גיליתי שני צירים מרכזיים האחד -אישי -והוא עוסק
בקרבה המתעתעת שבין האמת לשקר .שקרים כל כך עתיקים שהופכים
ברבות השנים למציאות .לאמת .אמת שקרית .הציר השני עוסק במרחק
ההולך וגדל בין השפיות לנורמליות .לכאורה שני מושגים שהיו אמורים
להיות חופפים .כמעט זהים .הרי הנורמה אמורה להיות שפויה ,כי החברה
ברובה היא שקובעת את הנורמה .ורובנו הרי שפויים .ועדיין ,בחלוף השנים,
תוך כדי התבגרות והתפכחות שצונחת עלי בזמן שאני צופה במהדורות
החדשות (ואני צרכן כמעט כפייתי של תוכניות אקטואליה) הולכות ונחשפות
נורמות ציבוריות או חברתיות שנראות במידה מרובה נורמות לא שפויות.
נורמות התנהגותיות שכאשר אתה מנתק אותן מההקשר המקומי ומתייחס
אליהן באופן רעיוני ,מציירות מציאות נורמלית אבל לא כל כך שפויה.
כל כך הרבה פעמים נאמר עלי או ישירות אלי ש"אני לא נורמלי" ,כשהכוונה
הייתה ,כמובן "אתה לא שפוי" .זה קרה בכל פעם שזעקתי את מה שחשבתי
שהוא אמת בשבילי ,בתוך מה שנראה לי ,מציאות שמשקרת לעצמה .בכל
פעם שהאבסורד הזה נגע בחיי ,וסברתי שאני חייב לזעוק אותו גיליתי שהקו
המוסרי שעליו התחנכתי בבית הספר היסודי בשנות השבעים השתנה.
מה שהיה נחשב בילדותי "לא נורמלי" ,הפך למציאות ומה שחשבתי שהוא
שפוי ,הגיוני ונכון ,הפך ברבות השנים לדבר נשכח ,נאיבי מנותק הזוי ,ו...כן...
לא שפוי .זאת הסיבה ,לדעתי ,שרבים מבני דורי ,מעדיפים כיום להתנתק
מהמציאות היומיומית כאן .רבים מחבריי לא קוראים עיתונים וכבר מזמן
לא רצים לכיכר להפגין .הם הפנימו את המשפט "אל תהיה צודק -היה
חכם" .המשפט הזה ששימש קמפיין מבורך למלחמה בתאונות דרכים,
והפך לאט לאט לדרך חיים ,חדר לחיים שלנו והרס כל חלקה טובה .דחקנו
את הצדק החוצה ואנו מפרשים חוכמה כמה שיקדם את האינטרס האישי
שלנו .כמו במחזה ,האנשים שזועקים את מה שנראה להם צודק ,את עירומו
של המלך ,נתפסים על פי רוב כלא שפויים מכיוון שאינם הולכים בתלם.
הקרבה שבין האמת והשקר במחזה מטשטשת את קו הנורמליות ושולחת
את השפיות לבית המשוגעים.
שני הצירים האלה היו נושאי השיחה העיקריים עם השחקנים במהלך
החזרות והם באים לידי ביטוי בהצגה בתחום העיצוב .האמת והשקר היו
הציר שהוליך את מיכאל קרמנקו בעיצוב התפאורה ,עדי שמרוני ,בעיצוב
התאורה ואורן דר בעיצוב התלבושות .הציר השני ,העוסק בשפוי ובנורמלי,
שייך למוסיקה .זהו המפגש הראשון שלי עם קורין אלאל .היצירה שלה,
האמת המוסיקלית שלה ,שבתחילת הדרך לא כל כך התיישרה עם הקו
הנורמטיבי ,הלכה וכבשה את הקהל במהלך השנים וחדרה אל תוך
הקונצנזוס בעקשנות ואמונה .זה מעודד אותי לחשוב שבסופו של דבר -
האמת מנצחת .גם במחזה האמת מנצחת .אמנם המחיר שמשפחת פלדמן
משלמת על שנים של התכחשות הוא כבד ,אבל ישנה איזו הקלה גם באמת
הקשה ביותר ונחמה בעתיד בריא יותר.
כל מה שנעשה ע"י הדמויות במחזה נעשה מתוך אהבה אמיתית .הכתיבה
של רשף לוי רוויה באהבת אדם ,והצלילים של קורין אלאל נובעים מחום
אנושי אפילו בתוך המוסיקה הממוחשבת .אולי האהבה אמיתית יותר מכל
מציאות מתעתעת .אולי ,וזה נאמר בחוסר נאיביות והסתכלות מפוכחת על
החיים ,האהבה באמת יכולה לרפא אותנו.
אני מקדיש את עבודת הבימוי הזאת לאחי ,אסף איזנמן ז"ל,
שהתאבד על אהבתו לאהבה .אלון אופיר.
"לפעמים מקריבים חייל אחד
בשביל להציל פלוגה שלמה".
פינטו (אב הבית)
"מה זה אושר? אושר זה מה שמבטיחים
לילדים לפני השינה כדי שהם יאכלו ארוחת
ערב ויצחצחו שיניים .אין דבר כזה אושר".
שרה (אם המשפחה)
אחיו .בחודשי הקיץ ,בהם העור שזוף ,נותרות הצלקת והצלקת התאומה
לבנות וברורות .כשאנחנו בבריכה ,אנשים פונים ושואלים אותי' :מה
קרה לשניהם בלב?' .עד היום כל הרופאים שרואים את הילדים נדהמים
מהתופעה ונשארים חסרי הסבר.
טלפתיה בין אחים תאומים
תאומים :קשרים מן הסוג האחר
ליאורה באור
מרבית התופעות הקשורות בטלפתיה בין תאומים קשות מאוד להוכחה,
משום שהן מדווחות לאחר מעשה ,כאילו כבר התרחשו ,ומעולם לא דווחו
בעת התרחשותן .כמו כן ,לא ניתן להוכיח באמצעים מחקריים את העובדה
שלתאומים יש כוחות או קשרים על-טבעיים .ולמרות כל אלה ,חוסר
ההוכחה המדעית אינו מראה שתופעת הטלפתיה אינה-אפשרית .בהחלט
ייתכן שהחוקרים עדיין לא גילו את הכלים שבעזרתם ניתן לחקור ולהבין את
התופעה.
מחקרים הוכיחו שקיים דמיון חד משמעי בין גלי מוח של תאומים .המחקרים
מצביעים על כך שלגורמים גנטיים יש השפעה על פעילות המוח ,ותאומים
זהים חולקים את אותו מבנה גנטי .בנוסף ,ייתכן שדמיון בהתנהגות ,קשר
חברתי קרוב ומודעות תמידית זה לזה ,גם בתקופות של פרידה ,יכולים
להסביר את קיומה של תפיסה על-חושית או טלפתיה בקרב תאומים.
רבות דובר על הקשר המיוחד שבין תאומים ובעיקר בקרב הזהים שבניהם.
סיפורי טלפתיה מדהימים מקשטים לא אחת את דפי העיתונים ולציבור
הקוראים לא נותר אלא להתפעל ,להטיל ספק או להאמין .כל זאת עד אשר
נתקלים בהורים לתאומים המספרים לכם בארבע עיניים את הסיפור שאם
הייתם קוראים בעיתון ,לבטח הייתם אומרים שהוא ברווז עיתונאי:
"כשנולדו בני התאומים ,נמניתי על קבוצת הספקנים .חשבתי שאירועים
כאלה הם סתם צירופי מקרים .הספקנות הסתיימה כאשר בני ,יואב ,עבר
ניתוח לב בגיל שישה ימים ומאז צלקת ארוכה ומכובדת מעטרת את חזהו.
אחיו ,התאום הבריא ,פיתח מעין צלקת דמי בגיל שלושה חודשים לערך,
ומאז היא לא משה מחזהו .הפס הלבן והמתפתל זהה להפליא לצלקת של
רון וראובן ,כיום בני שלושים ,מספרים" :כשהיינו בכיתה ח' ,שנינו קיבלנו
בבחינה באנגלית ציון נכשל לאחר שהמורה טענה שהעתקנו .למרות
שישבנו במרחק שני טורים זה מזה ,המורה הייתה בטוחה שתקשרנו בצורה
כלשהי כי לשנינו היו אותן תשובות עם אותן טעויות ושגיאות כתיב .אמא
התערבה וביקשה מבחן חוזר בכיתות נפרדות .התוצאות היו זהות .כולם היו
בהלם .אנחנו מאוד נהנינו".
קרן ואנה ,תאומות זהות בנות עשרים ואחת ,הלומדות בקולג' בארה"ב,
מספרות סיפור זהה כמעט שהתרחש למרות המרחק הרב ביניהן.
"שתינו לומדות בקולג' .אני בחוף המזרחי ואנה בחוף המערבי .בחופשת
הסמסטר טיילתי בניו יורק ,ונכנסתי לכנסייה מרהיבה .הסתובבתי בחנות
המתנות וקניתי כרטיס תפילה קטן עם תמונה של ישו בצדו האחד .הואיל
ואני רחוקה מלהיות מאמינה ,זו הייתה קנייה די מפתיעה .צירפתי את
הכרטיס למכתב ושלחתי לאחותי .תאריך המכתב היה 22בפברואר .לאחר
כמה ימים ,קיבלתי מכתב מאנה ,מתאריך 22בפברואר ,ולמכתב צורף
כרטיס מגנטי בגודל כרטיס התפילה ששלחתי לה ועליו אותה תמונה של
ישו .כשטלפנתי לאנה התברר שהייתה בחנות ספרים נוצרית ובאופן שלא
יכלה להסביר ,רכשה את הכרטיס".
שרון ותמר ,בנות עשרים ושלוש מספרות" :בקיץ האחרון טיילתי בחו"ל
וחלמתי חלום מוזר .חלמתי שאמי נוסעת איתי באוטובוס .לפתע היא יורדת
באחת התחנות משום שיש לה סרטן והיא הולכת למות .אני בשלווה נופפתי
לה לשלום .כשחזרתי לארץ ,אחותי באה לקבל אותי בשדה התעופה
ואמרה שהיא חייבת לספר לי חלום נוראי שחלמה .היא חלמה חלום זהה,
ולאחר בדיקה התברר שחלמנו באותו יום את החלום הנורא הזה .החלום
הפריע לנו מאוד משום שאנחנו מאוד קשורות לאמנו ,ואין לה כלל סרטן".
קשרים "על טבעיים"?
תאום חש באובדן עצום כשתאומו נפטר או כאשר הם מופרדים מסיבה
כלשהי .תאומים נוטים להתגורר בסמיכות זה לזה בבגרותם ,מרבים
להשתמש בשם הגוף "אנחנו" במקום "אני" .תאומים מרגישים שהם צריכים
להישאר קרובים זה לזה יותר מאשר לאחים אחרים במשפחה ,וגם כאשר
הם רבים ונוטרים טינה זה לזה ,הם עדיין חשים קרובים וחשובים זה לזה.
את כל התופעות הללו ניתן להבין טוב יותר באמצעות מחקרים.
במחקר שנערך במינסוטה ,נמצא דמיון מדהים בקרב זוגות תאומים
המצביע על השפעה של גורמים גנטיים על התנהגויות .למעשה יש היגיון
בכך שהתנהגויות דומות בקרב תאומים יתרמו לבניית קשר קרוב וחזק.
את המקריות המפתיעה והמדהימה ניתן לשייך לזהות הגנטית ,וזו יכולה
לתרום לראייתם את העולם באופן דומה ,לחוות אותן חוויות באותם
זמנים ,ולהיכרות קרובה של תאום את אחיו ,כמעט כמו היכרות של
התאום את עצמו .כל אלה יכולים לגרום לתופעות להיראות כבעלות רקע
פראפסיכולוגי.
מתוך הטור של ליאורה באור "תאומים" בכתב העת הורים וילדים.
איור :שיר בר-און
"אתם כל הזמן חושבים בהיגיון,
אבל איזה היגיון יש בעולם
הזה בלי אמונה ,כשמחר בבוקר
אנחנו כולנו יכולים למות...
ואני ניצחתי את הטירוף הזה
כי כשאני מתפלל כל לילהלפני השינה רק ככה אני מסוגל
לאהוב את העולם הזה".
נמרוד (טבעוני ,חוזר בתשובה)
אשפוז כפוי
גן עדן
מילים :רשף ורגב לוי
לחן :קורין אלאל
האם את זוכרת פיסות של גן עדן?
פיסות שהשארתי הרחק מאחור.
חווה או אחרת,
האם את זוכרת?
מיטה של גן עדן באור אלכסון
האם את זוכרת פיסות של גן עדן,
שהחליקו ונפלו ליד המציאות,
חווה או אחרת,
האם את זוכרת?
מיתת גן העדן בלכתי בלי שוב
במכרות הטירוף,
חשבתי עלייך,
עצמתי עיניי ופנייך עלו.
זרועותייך,ידייך ,שדייך
ובכל הזיעה צפות רק עינייך
מול עיניי העצומות לרווחה.
במכרות הטירוף,
חשבתי עלייך,
ורציתי לזחול חזרה.
אשפוז כפוי הוא השימוש באמצעים חוקיים לצורך אשפוזו
של אדם במוסד לבריאות הנפש ,או במחלקה פסיכיאטרית,
בניגוד לרצונו.
במדינת ישראל אשפוז כפוי מוסדר בחוק טיפול בחולי
נפש ,התשנ"א .1991-על פי החוק ,לא ניתן לאשפז אדם
באשפוז כפוי בטרם בדיקה .החוק מעניק לפסיכיאטר
המחוזי את הסמכות להורות על בדיקתו הכפויה של אדם
על ידי מתן הוראה כתובה .רק במידה ובעת הבדיקה
נמצא כי האדם חולה במחלת נפש וכי כתוצאה ממחלתו
הוא מסכן את עצמו ,או אחרים ,יכול הפסיכיאטר המחוזי
להורות על טיפול כפוי באותו אדם.
הארכת הוראת אשפוז כפוי מעבר לתקופה של 14יום
יכולה להינתן אך ורק על ידי ועדה פסיכיאטרית מחוזית
הפועלת על פי החוק .הוראות הפסיכיאטר המחוזי ניתנות
לערר בפני הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית ואילו החלטות
הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית ניתנות לערעור בפני שופט
של בית המשפט המחוזי של אותו מחוז.
בעקבות מאבק משפטי שניהלה האגודה לזכויות האזרח
ביחד עם ארגון בזכות ,שבמהלכו הוציאו שופטי בג"ץ צו
שחייב את המדינה לנמק מדוע לא ימונו עורכי-דין לייצג
כל אדם נגדו ננקטים הליכי אשפוז כפוי ,תוקן החוק בשנת
,2004ונקבעה זכותו של כל אדם הנתון להליכים שכאלה
לייצוג משפטי במימון ציבורי.
מתוך ויקיפדיה
"אני תמיד מרגישה אותו גם כשאנחנו לא ביחד.
אתה אף פעם לא היית תאום של מישהו .כשקר לו
אז קר לי ,כשאני בוכה ,אז הוא מרגיש את הדמעות
על הפנים שלו ".אלה (תאומה של אסף)
תהליך של
קילוף וחשיפה
זהו שיתוף הפעולה השלישי של הבמאי אלון אופיר ,מעצב התפאורה מיכאל
קרמנקו ושלי .עם הזמן נבנה בינינו דיאלוג יצירתי .כשדיברנו על החלל
התיאטרוני של ההצגה ,אלון ביקש מאיתנו ליצור חדר שנראה כמו חדר ,אבל
אינו חדר .לא להראות חדר במלון ,אך עם זאת ,ליצור חלל שיכלול גם כמה
אלמנטים חיוניים בסיסיים .רצינו להתרחק ממה שנקרא 'דרמת סלון' וליצור
חלל יותר סימבולי.
תפאורה מניילון ופיגומים
עדי
שימרוני
מעצבת
התאורה
מכיוון שהמלון נמצא במצב מתמשך של שיפוצים ,בחרנו לבנות את
התפאורה מניילון ופיגומים .יש בבחירה זו משהו ארעי שמסמל את מצבן
הנפשי של הדמויות ,משהו רעוע שאין לו יסודות איתנים .המצב הזה משקף
באופן ויזואלי את מה שקרה למשפחה בעבר ואיך אירועים אלה משפיעים
עליהם עד היום.
אלון הנחה אותנו לחשוב על משהו שנראה דבר אחד אבל הוא בעצם דבר
אחר .השימוש בניילון מנסה להעביר את אותו רעיון ,הוא נראה כמו קיר אבל
הוא בעצם לא מגן ,לא מחסה ולא מסתיר .הניילון הוא משהו זמני ,מתכלה.
מצד שני הוא כן תוחם ולכן הוא יוצר את האפקט של חדר .הקירות נוצרים
בעזרת התאורה שממקדת את תשומת הלב לאזור מסוים על הבמה ויוצרת
חללים קטנים ואינטימיים בחלל שהוא פתוח יחסית.
היינו צריכים להכניס על במה קטנה יחסית מספר מקומות התרחשות ,ולכן
בחרנו להכניס בתמונות מסוימות פלטפורמות שגם מרחיבות את החלל,
גם מחזקות את התחושה של חוסר היציבות וגם יוצרות אלמנט של גובה
שחיוני לעלילה .בעזרת הבחירות העיצוביות הללו אנחנו מציגים עוד רובד של משמעות.
המלון הזה ארעי ,המלון הזה מתפרק .כל הניסיונות לטייח את מה שקרה בעבר ,כל מה
שהמשפחה הזאת ניסתה להאמין בו ולחיות לפיו קורס.
ערוץ תקשורת נוסף עם הקהל
לתאורה תפקיד חשוב ביצירת האווירה המסוימת על הבמה ברגע נתון .התאורה יכולה גם
לסמל מצב נפשי .בעזרת התאורה אפשר להשפיע על הקהל ,גם אם על פי רוב זה קורה
בצורה לא מודעת .התאורה עוזרת בהקרנה של הפנימיות אל החוץ .ניתן גם ליצור מצב
של אירוניה דרמתית ,מצב בו הקהל מקבל מהתאורה מידע שהדמות אינה יודעת ולאותת
שדבר מה עומד להתרחש .התאורה מהווה למעשה עוד ערוץ תקשורת עם הקהל.
יש בהצגה מהלך ברור של התפרקות ,של גילוי ,תהליך של קילוף וחשיפה של משהו אחר.
תוך כדי הדיאלוג שלנו חשבנו איך להעביר את הרעיון הזה בעזרת התאורה .בחרנו לעזור
לסיפור להתרחש דרך ההבחנה בין המציאות לאי-מציאות .האלמנטים הלא מציאותיים
עוזרים לאמת להתגלות .המהלך של התאורה מהווה בעצם דיאלוג בין הריאליסטי ובין
הלא ריאליסטי ,כשברגעים מסוימים האלמנטים הסימבוליים ,הלא ריאליסטיים ,חודרים אל
ה"מציאות" הריאליסטית ומשתלטים עליה.
בקטעים דרמטיים מסוימים ניסינו להביא קצת מהמצב הנפשי של הדמויות; למשל
השיגעון של אסף או הריקוד של אלה בהתחלת ההצגה .בקטעים האלה השתמשתי
בהארה שונה של הבמה והשחקנים בעיקר דרך זוויות אחרות ,כאלה שאיננו רגילים לראות
ביום-יום ,היוצרות הארה שאינה ריאליסטית ,ובכך גם משפיעות עלינו בצורה רגשית.
התאורה בתיאטרון נעשית רק לאחר שהתפאורה כבר מוכנה .משום כך התאורה היא
הגורם המקשר בין הצד הויזואלי ,הסימבולי ,השכלי של ההצגה לצד הרגשי שלה .היא
הגורם האחרון שנכנס לתמונה ובעצם סוגר את כל המרכיבים ומאגד אותם ביחד בתוך
קליפה אחת .לכן התאורה עובדת בצורה צמודה למוזיקה ולשאר מרכיבי ההצגה .מרכיבים
אלו תומכים ומרחיבים את המסר של ההצגה והופכים אותה ליצירת אמנות מורכבת.
הרגע הזה ,שבו נכבה האור באולם ונדלק האור על הבמה ,הוא הרגע שבו מתחיל הקסם
הזה שנקרא תיאטרון.
לרקוד (לשיר) ולעוף
קורין אלאל
החיפוש המוסיקלי ומציאת המחזה
בזמן האחרון ,בתוך החיפוש המוסיקלי האישי שלי נכנסתי לעולם חדש
ומרתק בשבילי :המוסיקה האלקטרונית .מוסיקה שנולדת מתוך הרכבה
של צלילים ,דגימות קטנות שמתוכן אני יוצרת קצב .כמו מלחינה את
הקצב .מזיזה אותו קדימה או אחורה בתוך התיבה המוסיקלית .התחושה
שבעשייה הזאת היא חזקה ומקפיצה אותי בבטן .אל תוך החיפוש
האישי הזה הגיע הפנייה מתיאטרון הבימה לכתוב מוסיקה להצגה .מיד
ידעתי שהחומרים אותם אלחין להצגה יגיעו מהמוסיקה הזאת .באופן
אינטואיטיבי זה התחבר .כשקראתי את המחזה בפעם הראשונה והגעתי
לקטע שבו מתרחש הפיגוע ,הרגשתי כמו סכין בבטן .זה מיד חיבר אותי
למחזה .לרגע שכחתי שאני קוראת מחזה .הפיגוע אינו קשור לכאורה
לעלילה של המחזה ,אבל הוא יוצר במחזה שני מסלולי חיים מקבילים
והנושא הזה של מסלולי חיים שלכאורה אינם קשורים אבל נעים יחדזה לצד זה מעניין אותי מאוד ומעסיק אותי לאחרונה .בקריאה השנייה
והשלישית כבר התחלתי להכיר את הדמויות ולהרגיש אותן .בהתחלה
היה לי מוזר שמוסיקה תיכנס לפה אבל בשיחות שלי עם אלון אופיר,
הבמאי ,התחלתי להרגיש יותר את הפעימה של ההצגה .את המקצב
שלה.
"כמה עיוור אתה פינטו? האם אתה עיוור
לכל השקרים שהיא מאכילה אותנו שנים,
או שזה כמו שאמרת ,בינינו אני העיוור
ואתה הרואה?" יוסי (האח הבכור)
שהחברים ישירו והקירות ירקדו
"המוסיקה
בהצגה נוצרה
בשיתוף עם
האנשים שבחיי"
קורין אלאל
בהתחלה הלחנתי את הקיר של בית המלון של משפחת פלדמן .חשבתי
שהקירות במלון הזה ראו ושמעו הרבה דברים ,שהקירות האלה זוכרים
את כל מה שקרה שם .את כל מה שהמשפחה הזאת עברה .הם העדים
של הסיפור .התוצאה הייתה מרתקת ,שונה ,מוזרה ,והייתה נקודת
ההתחלה שממנה נבעו כל הקטעים במחזה .במוסיקה אלקטרונית,
בדרך כלל עובדים לבד .אתה מול המחשב .הפעם לא רציתי להרגיש
לבד .פניתי לאלי סוראני שמנגן אתי שנים רבות ,כדי שיהיה המראה שלי.
מכיוון שאני בטריטוריה מוסיקלית חדשה הרגשתי צורך לשתף אותו
ולעבד יחד איתו גם חומרים לא אלקטרונים ולראות איך הכול מתחבר.
מכיוון שההצגה זקוקה גם לצליל חם יותר מהמחשב שילבתי אקורדיון
בקטע הריקוד הראשון .הכלי הזה משלב את החיבור שלי לצרפת ,את
החיבור של רינת מטטוב לרוסיה ואת החיבור של המחזה לישראליות.
הוא מהווה נקודת מפגש אסוציאטיבית לרבים מאיתנו מכיוונים שונים.
וכך נולד עוד קטע.
רותי ,בת זוגתי האהובה ,שהייתה מעורה בכל התהליך שעברתי בבית
מול החשב ,הקשיבה לאחד הקטעים .היא התחילה לשיר אותו וזה
נשמע כל כך יפה .הקלטתי אותה וכשהקשבתי הבנתי שהקול שלה
נתן לקטע את התחושה שחיפשתי והגדיר אותו כל כך במדויק בשבילי
אביב ,שהיא העונה שבה מתחולל המחזה .בדרך כלל אינני כותבתטקסטים .אני מתחברת לצלילים יותר מאשר למילים .במחזה מופיע
שיר שכתב אסף לאהובתו .השיר ,פרי עטו של רשף לוי ,המחזאי ,תפס
אותי באמת שבו ,וכדי למצוא את הנושא הרומנטי בהצגה נגשתי להלחין
אותו .החיבור שלי עם הבמאי הוא טוטאלי .התקופה שחווינו יחד ביצירת
ההצגה הייתה מאוד מעניינת .גיליתי שיש לו קול מיוחד במינו ויחד איתו
הקלטתי את הדואט "מיטה של גן עדן" .לקחתי את ההקלטה למורה שלי
יריב עציוני .השמעתי לו את זה כשעורי הבית בשיעורים שלנו במוסיקה
אלקטרונית .הוא נדלק והביא את השיר לרמה עוד יותר גבוהה לדעתי.
המוסיקה בהצגה נוצרה בשיתוף עם האנשים שבחיי .אנשים שאני
אוהבת ומעריכה .היא נקודת המפגש שלי איתם ממש כשם שבעיני,
התיאטרון הוא החיבור שבין כל האומנויות ואני שמחה לקחת חלק
בפרויקט שכזה עם האנשים האלה.
"תמיד הסתכלתי עליכם מהצד .אתם משפחת
פלדמן .המלון הזה תמיד היה בדרך לבית ספר,
זה היה כמו ארמון שגרה בו משפחת מלוכה .ואני
רציתי להיות שם בפנים "...עידן (החבר של אלה)
רשף לוי (מחזה)
מחזאי ,יוצר קולנוע וטלוויזיה ,קומיקאי
וסטנדאפיסט.
מוכר לקהל הרחב בהופעות רבות
בתוכניות בידור בערוץ ,2כחבר
בפאנל של תוכנית הסאטירה
"משחק מכור" .בתיאטרון בית ליסין
כתב את "סרט צרפתי" ואת המחזה
האוטוביוגרפי "החולה הודי" ,עבורו
זכה בתואר מחזאי השנה לשנת .2005
בתיאטרון הבימה תרגם ועיבד את
המחזה "החותנת" .משנת 2009רשף
לוי הוא מחזאי הבית של הבימה.
בקולנוע כתב את סרטים "לוויה על
פארק דה פראנס"" ,הדמעות של
אמסלם"" ,אהבה קולומביאנית"
(שזכויותיו נמכרו להפקת גרסה
הוליוודית של הסרט)" ,איים אבודים"
(זוכה 4פרסי אופיר ,אותו גם ביים),
המגולל את סיפור ילדותו בשנות
השמונים בכפר סבא.
רשף לוי כתב את הסדרה
המשטרתית "תיק סגור" (ערוץ )10
ואת סדרת הדרמה "הבורר" (הוט);
כמו כן כתב לתוכניות בידור וסדרות
טלוויזיוניות רבות ,ביניהן" :מעורב
ירושלמי"" ,חלומות בהקיציס"" ,ארץ
נהדרת" ,ו"זהו זה" .כתב בין היתר
למוני ובר-אבא ,ואת מופע הסטנד
אפ החדש של יעקב כהן .בשנים
האחרונות הוא מעלה ברחבי הארץ
את מופע הסטנד-אפ שלו" ,משחק
באש" .רשף נשוי ואב לשישה ילדים,
דבר שהוא מגדיר המקצוע העיקרי
והראשי שלו.
יוצרי ההצגה
מיכאל קרמנקו
עדי שימרוני
אלון אופיר
רשף לוי
קורין אלאל
אלדד גרויסמן
אורן דר
אלון אופיר (בימוי)
שירת בלהקת פיקוד המרכז .בוגר
"בית צבי" .במהלך לימודיו זכה
במלגות :שרגא פרידמן (קרן תרבות
אמריקה -ישראל) ,פאני לוביץ'
(אגודת ידידי הבימה) ,שמעון בר (איגוד
השחקנים בהסתדרות) .השתתף
בהצגות :בתיאטרון הבימה" :אמדאוס",
"משרתם של שני אדונים"" ,מלך
היהודים"" ,שלוש אחיות"; בתיאטרון
הקאמרי" :המורדים" (זוכה פרס
התיאטרון 98לשחקן בתפקיד משנה),
"המנצח"" ,מעיין הגופרית"" ,רצח",
"כטוב בעיניכם"" ,עוץ לי גוץ לי",
"מסע הניסים והנפלאות" ; בתיאטרון
באר שבע" :מאדאם באטרפליי",
"המתחזה"" ,כטוב בעיניכם"; "הרוזן
ממונטה כריסטו" (זוכה פרס התיאטרון
לשחקן השנה .)2009בתיאטרון
הספרייה; "אוהבים ומובסים",
"מודליאני"" ,דלתות"" ,אנטיגונה"" ,הבן
הבכור"" ,ארכי ספקטרום הראשון",
"החמור מארץ עוץ"" ,בעל אידיאלי",
"חשיבותה של רצינות"" ,סיבוב מסוכן",
"אחים בדם"; בתיאטרון הסמטה:
"הכלב היהודי"(הצגת יחיד) .השתתף
בערב שאנסונים ,בערב שירי גרשווין,
במחזמר "גריז" (טלית הפקות) .הופיע
בטלווזיה; בערוץ " 2ללכת עד הסוף",
"טיפול נמרץ"" ,כל העולם במה",
"החברים של שוש"; בהוט" :האודישן
הגדול"; ברדיו :זמר קבוע בתכנית
'לילה חי'; דיבב בסרטי וולט דיסני:
"הגיבן מנוטרדאם"" ,אלדין"" ,מלך
האריות"" ,פוקהונטס"" ,במבי"" ,היפה
והחיה"" ,השועל והכלב" .בתיאטרון
חיפה" :פיגמליון" (ביים ושיחק את
פרופ' היגינס); "שוק המציאות".
בתיאטרון בית לסין" :שירים שהוצאו
מהקשרם" ,במדיטק" :אמא אמרה
לדני" .ביים בתיאטרון חיפה" :בנות
עובדות"" ,הדודה של מנש"; בתיאטרון
הקאמרי" :מר גרין "(זוכה פרס
התיאטרון להצגת השנה לשנת ,)2001
"פרק ב'"; בתיאטרון בית לסין" :ריקוד
בשישה שיעורים"" ,אהבה ממבט
שלישי"" ,החדר הכחול"" ,החולה
ההודי" ,מופע הפתיחה לפסטיבל
"פותחים מסך ' :"5כל הבמה אישה',
'בשידור חי' (פרס ראשון); ביים את
"מופע הבידור של רותם וענת",
בתיאטרון הצפון" :עפרה"; בתיאטרון
הקומדיה" :האמא של הרווקה".
מיכאל קרמנקו (עיצוב תפאורה)
עלה לארץ ב .1995-ב 1998-החל
לעבוד בתיאטרון גשר; משנת 2002
משמש כמעצב הבית של התיאטרון.
עיצב במשותף עם יבגני אריה תפאורה
להצגות "חלום ליל קיץ"" ,העבד",
"שושה"" ,נישואי פיגארו"" ,וריאציות
לתיאטרון ולתזמורת"" ,בשני קולות".
עיצב את התפאורה והמולטימדיה
להצגות גשר" :מוסקבה-פיטושקי",
"שאריות של אהבה" (תפאורה
ותלבושות)" ,כולם רוצים להוליווד",
"מדיאה"" ,מומיק"" ,איש הכריות",
"עניין של סגנון"" ,גן הדובדבנים",
"אהבה מאוחרת"" ,מינכהאוזן"" ,יאקיש
ופופצ'ה"( ,תפאורה ותלבושות),
"שיחות לילה"" ,שוורץ וחיות אחרות",
"טרטיף"" ,רומן בעבודה"" ,שש
דמוית מחפשות מחבר" .כמו כן
עיצב תפאורות להצגות" :שומבצל"
בתיאטרון המדיטק ,מחזות זמר
("הקוסם") ,מופעי מוסיקה
(" "ONEשל ריטה" ,מוזאיק פרוג'קט"
בפסטיבל ישראל) ותכניות טלוויזיה.
לאחרונה עיצב את התלבושות למופע
"מומנטום" של להקת מיומנה.
על עיצוב התפאורה ל"העבד"
ו"שושה" זכה בפרס התיאטרון בשנים
2002-2003לצידו של יבגני אריה.
בשנת 2005קיבל את פרס התיאטרון
על התפאורה להצגה "מומיק",
ובשנת 2006על התפאורה להצגה
"מינכהאוזן" .בשנת 2007זכה בשני
פרסי האקדמיה לתיאטרון על עיצוב
התפאורה והתלבושות להצגה "יאקיש
ופופצ'ה".
אורן דר (עיצוב תלבושות)
בוגר לימודי צילום ואמנות .עבד
בסטודיו לצילום אופנה ,מעצב
תלבושות לסרטים ,לטלוויזיה,
לפרסומות ,סטייליסט לקטלוגים
של אפנה ולמגזינים.
בין עבודותיו בתיאטרון :בתיאטרון
הבימה" :החותנת"; בתיאטרון באר
שבע" :איך למדתי לנהוג"" ,לא כולל
שינה"" ,הרוזן ממונטה כריסטו";
בתיאטרון הספריה" :מלחמת טרויה
לא תפרוץ"" ,עקומים"" ,הלילה
הקצר ביותר"; בתיאטרון הקאמרי:
"יום במותה של ג'ו"" ,פרק ב'"" ,ימי
שלישי עם מורי"; בתיאטרון בית ליסין:
"היורשת"" ,מי מפחד מוירג'יניה וולף?",
"יומנים"" ,סופ"ש עם תום"" ,האגם
המוזהב".
קורין אלאל (מוסיקה)
אחת היוצרות והמוסיקאיות
הפופולריות בישראל וזוכת פרס
אקו"ם למפעל חיים למלחינה .2003
אלאל נולדה בטוניס ועלתה לישראל
בגיל .8בגיל 10החלה לנגן על גיטרה
ולכתוב מנגינות .בצבא שרתה בצוות
הווי הנדסה קרבית.
עד היום הוציאה אחד עשר אלבומים.
אלבומיה זכו בשלושה תקליטי זהב
("אנטארקטיקה"" ,חברים שרים קורין"
ו"קורין אלאל -האוסף").
כתבה שירים והפיקה מוסיקלית
אמנים רבים ,בינהם :להקת
המכשפות ,גלי עטרי ,אביתר בנאי,
ערן צור .זכתה בתקליטי זהב על
ההפקה של להקת המכשפות,
גלי עטרי ,אביתר בנאי.
בתיאטרון הלחינה שירים להצגה
"מה שבלב" בתיאטרון החאן וכתבה
מוסיקה להצגת התיאטרון "רעב"
בתיאטרון תמונע (זוכת הצגת הפרינג'
הטובה ביותר לשנת .)2003קורין
מלמדת בסדנאות "יוצרים גדולים -
יוצרים קטנים" של מפעל הפיס ומרצה
במכללת ,BPMמעבירה כיתות אמן
במקומות שונים ,ביניהם האוניברסיטה
העברית בירושלים.
עדי שימרוני (עיצוב תאורה)
בוגרת החוג לאומנות התיאטרון
באוניברסיטת תל אביב והאקדמיה
" "Mountviewבלונדון (התמחות
בעיצוב תאורה) .עיצבה תאורה
להצגות ,הופעות מחול ומופעי מוזיקה
בארץ ובחו"ל .בין עבודותיה :בתיאטרון
הספריה" :תום סוייר"" ,אריוודרצ'י
רומא"" ,עד התביעה"" ,ג'קל והייד";
במדיטק" :עץ הדומים תפוס"" ,סוד הגן
הנעלם"; בתיאטרון באר שבע" :משיח",
"הרוזן ממונטה כריסטו"" ,פיאף",
"המשרד"; בתיאטרון הצפון:
"עופרה-דרמה מוזיקלית";
בתיאטרון חיפה" :הדודה של מנש".
אלדר גרויסמן (תנועה)
בוגר London Studio Centre
בלונדון ,בתחום מחזות הזמר.
במסגרת בית הספר עבודותיו הוצגו
ב.Cocrhane Theatre-
בוגר תלמה ילין במגמת המחול.
בין עבודותיו :בתיאטרון הבימה:
"ללכת עד הסוף"" ,הקומקום
והמטאטא"" ,יוסף וכתונת הפסים";
בתיאטרון הקאמרי :ערבי מחוות
ליאיר רוזנבלום ,נורית הירש ,עלי
מוהר ורבקה מיכאלי; בתיאטרון בית
ליסין" :אוליבר"; בתיאטרון חיפה:
"פיטר-פן" (בשיתוף תיאטרון אורנה
פורת); בתיאטרון היידיש פיל" :הזכייה
הגדולה" 20" ,עד ;"120בתיאטרון
המדיטק" :מפצח האגוזים"" ,נשים
קטנות"; בתיאטרון הספריה" :כפי
שתרצו אותי"" ,ריצ'ארד השלישי",
"פוקהונטס"" ,רגעי קסם"" ,שלוש
הדיוות"" ,אאידה"" ,קופקבנה"" ,ג'קל
והייד"" ,אוויטה"" ,אהוד מנור בברודווי",
"אנני"; קרן אור הפקות" :אבניו "Q
(מועמדות לפרס התיאטרון 2007
על כוריאוגרפיה); טבת הפקות:
"" ;"WOW '08פסטיגל ."2009
בטלוויזיה :כוריאוגרף ראשי בתכנית
"נולד לרקוד "3ו"מלחמת העולמות".
כוריאוגרף לסדרה המוסיקלית "תיכון
השיר שלנו" ו"תיכון השיר שלנו ,"2
כוריאוגרף לתוכנית "כוכב נולד".
זוכה מלגת ה.Walltrust Award-
זוכה פרס הצטיינות בתלמה ילין.
זוכה פרס כוריאוגרף מצטיין וזוכה
מלגות קרן אמריקה ישראל לשנים
.2001-2002משמש מורה לתנועה
בבית הספר "בית צבי".
עידן אלתרמן (נמרוד)
בין עבודותיו :בתיאטרון :בתיאטרון
בית ליסין" :סקאפינו" ו"קידוש";
המחזמר "אבניו ( "Qניקי);
"חנות קטנה ומטריפה" (פשנל).
בקולנוע" :לילה לבן"" ,מר באום",
"שמיכה חשמלית ושמה משה",
"ההסדר"" ,אדם בן כלב" ,ביים את
הסרט הדוקומנטרי "נמוך" (קשת).
בטלוויזיה" :פלטפוס"" ,כוכבי השכונה",
"של מי השורה הזאת?" (מנחה
ומשתתף)" ,החיים זה לא הכול",
"לא לפני הילדים"" ,צחוק מעבודה"
ועשרות תפקידי אורח בסדרות דרמה.
הצגות בידור :הופיע בלמעלה מאלף
הצגות עם המופע "ילדים סורגים
לאלוהים" עם אבי גרייניק.
אמיר הלל (עידן)
בוגר בית הספר "בית צבי".2008 ,
בית תפקידיו בתיאטרון :בתיאטרון
הבימה" :הקומקום והמטאטא",
"בראבו-שרים " ,"90אלף לילה
ולילה"; בתיאטרון ערבי עברי ביפו:
"גלגולי גלגמש"; בתיאטרון חלום:
"בקצב התיגוף"" ,חלום של קיץ";
בתיאטרון רמת-גן" :שיער" (ברגר),
"" ,"Catsקורוס ליין"
בטלוויזיה" :תמיד אותו חלום",
"תיכון השיר שלנו " ,"2חסמבה".
זוכה מלגות על שם צבי שטולפר,
שלי חושן ומלגת הנהלת בית צבי.
חיים חובה (פינטו)
בוגר בית הספר "בית צבי".1974 ,
בוגר אוניברסיטת ת"א ,הפקולטה
לאמנויות.2003 ,
בין תפקידיו :בתיאטרון הבימה" :אמא
קוראז'" (אייליף)" ,מי תהום" (אברם),
"חלום ליל קיץ" (דימיטריוס)" ,גן ריקי"
(איתמר)" ,הנפש הטובה מסצ'ואן"
(יאנג סון)" ,מראה מעל הגשר" (מרקו),
"סולו" (פראדו)" ,תינוקות בלילה"
(יוחנן פוקס)" ,הילד חולם" (המפקד),
"מקבת" (בנקו)" ,זינזאנה" (פריש/רב),
"הר לא זז" (נומורה)" ,הדיבוק" (נחמן/
קבצן)" ,יוליוס קיסר" (דקיוס)" ,הבעל
הנצחי" (וולצ'ניוב)" ,אנשים קשים"
(בני אלתר)" ,חבילות מאמריקה",
"בגדי המלך" (שר הבריאות)" ,כתר
בראש" (יואב בן צרויה)" ,מבקר
המדינה" (פוסטה)" ,אנטיגונה"
(מזקני תביי)" ,אנה קרנינה" (ואסילי),
"שעה יפה ליוגה" (אביגדור)" ,כתם
לידה" (מנחם); בתיאטרון באר שבע:
"מודליאני" (מודליאני)" ,דון ז'ואן" (דון
ז'ואן)" ,השטן במוסקבה" (המאסטרו),
"תופים בלילה" (קראגלר)" ,סיד"
סנדרה שדה
אמיר הלל
רינת מטטוב
אושרי כהן
עידן אלתרמן
נתן רביץ
נלי תגר
חיים חובה
השחקנים
(לפי סדר הא"ב)
(הלר)" ,טרטיף" (דמיס); בתיאטרון
בית ליסין" :על המדרכה" (שמעון),
"נטושים" (עלי); בתיאטרון צוותא:
"חיילים יצאו לדרך" (פחימה);
בתיאטרון הספרייה" :המוקיון"
(המוקיון).
אושרי כהן (אסף)
החל את דרכו כשחקן בגיל עשר.
בין תפקידיו :בתיאטרון הבימה:
"כל החיים לפניו" (מומו); בתיאטרון
בית ליסין" :החולה ההודי" (שגב; זוכה
פרס התיאטרון 'הבטחת השנה' ,)2005
"מכתב לנועה"" ,מבזק חדשות",
"ערפל"" ,ספר הג'ונגל"" ,הקונצרט";
בתיאטרון הקאמרי" :אישה בעל בית";
בהצגות מוזיקליות" :נרניה"" ,זורו".
בין תפקידיו בקולנוע" :לבנון" (הרצל;
הסרט זוכה פרס "אריה הזהב"
בפסטיבל ונציה)" ,איים אבודים",
"( "Agoraסרט ספרדי אמריקאי),
"( "Mist of Timeסרט ספרדי),
"בופור" (לירז)" ,עד מדינה"" ,מדורת
השבט"" ,הכוכבים של שלומי" (שלומי),
"אינג'יל" .בטלוויזיה" :השיר שלנו",
"פרנקו וספקטור"" ,ג'ינג'י"" ,מרחב
ירקון".
רינת מטטוב (אלה)
בוגרת ביה"ס של יורם לוינשטיין,
.2004זוכת מלגות קרן שרת ,שוש
אביגל ,עדי קמרי .בין תפקידיה:
בתיאטרון הבימה" :המחלוקת" (אגלה),
"משוגעת" (יאנה)" ,אוגוסט :מחוז
אוסייג'" (ג'ונה); בית ציוני אמריקה:
"שנה טובה לחקלאים בצפון",
באנסמבל עתים" :כישוף"; בתיאטרון
תמונע" :רומיאו ויוליה" (יוליה).
בטלויזיה" :מישהו לרוץ איתו" (שלי),
"מסכים" (אוזי)" ,תמרות עשן" (מעיין),
"האלופה" (ענבל) .בקולנוע" :ביקור
התזמורת" (יולה) .זוכת פרס התיאטרון
לשחקנית מבטיחה לשנת .2009
נתן (נתי) רביץ (יוסי)
בוגר בית צבי .1993
בין תפקידיו :בתיאטרון הבימה:
"נ.ב .החתול שלך מת" (ויטו אנטונוסי),
"קרוב יותר" (דן)" ,תעלולי סקפן"
(סילבסטר)" ,מותו של סוכן" (הוארד)
"חתונה מושלמת" (טום)" ,החותנת"
(יוגב) 39" ,המדרגות" (ריצ'רד הנאיי),
"אוגוסט :מחוז אוסייג'" (צ'רלס הקטן);
תיאטרון בית ליסין" :ריקוד בשישה
שיעורים" (מייקל מונטי)" ,פילומנה"
(ריקרדו דומניקו)" ,כחול בוער"
(צ'ארלי)" ,ערפל" (אילן ברקוביץ);
בתיאטרון באר-שבע" :פילדלפיה אני
בא"; תיאטרון הספריה" :טעות ברצח",
"לשבור את הצופן"; "שיער" (טלית
הפקות); "בת הים הקטנה" (תיאטרון
יובל); "תיבת נח" (לירן הפקות);
"חיכיתי רק לך" (גור) (רמי אלדר
הפקות)" ,אחים חסרי מנוח"
(תיאטרון אורות).
בטלוויזיה" :זהב של שוטים" (צורי),
"שערוריה"" ,כסף קטלני" (שאול
איזנמן)" ,אנס הבושם"" ,הלילה ה"12-
(ערוץ הילדים)" ,לחיי האהבה" (יונתן
קדמי)" ,בנות בראון" (רונן הראל),
"סיפורים אורבאניים"" ,מילואים"
(ג'רי)" ,מיכאלה" (גיא)" ,כוונות טובות"
(יוני)" ,האמת העירומה" (נדב)" ,נשות
הטייסים" (זהר) .בקולנוע" :פעמיים
בוסקילה" (אודי)" ,כבשים" (מייקל),
"הפטרול האחרון"" ,שישה מיליון
רסיסים"" ,מתנה משמים" (גורמי),
"סוף העולם שמאלה" (המורה אסף),
"מלח הארץ" (כרמי)" ,קמטים חדשים"
(דוד)" ,אביבה אהובתי" (אריה).
זוכה פרס השחקן הטוב ביותר
במשאל "מסך הזהב" (פנאי פלוס)
בשנים .1996-1997
סנדרה שדה (שרה)
בוגרת החוג לתיאטרון ,אוניברסיטת
תל אביב .השתתפה בפרוייקט "עין
הוד" של נולה צ'לטון ועודד קוטלר.
בין תפקידיה :בתיאטרון הבימה:
"וויצק" (מרים)" ,סיפור פשוט" (מינה),
"הרובע העתיק" (ג'יין)" ,הלוויה
חורפית" (ולווציה)" ,הכסאות" (זקנה),
"חתול רחוב"" ,שירלי ולנטיין" (הצגת
יחיד)" ,זרים"" ,מותו של סוכן"" ,אותו
הים" (נדיה/בטין/מרים); בתיאטרון
חיפה" :הקייטנים" (קלריה איוונובה),
"גן הדובדבנים" (האומנת)" ,ליל
העשרים" (מרים); בתיאטרון הקאמרי:
"טוב" (הלן)" ,סוויני טוד" (קבצנית),
"הביתה" (רות)" ,נשים בצמרת" (מרלן),
"מידה כנגד מידה" (מריאנה)" ,בית
ספר לריקודים" (מירה)" ,קסטנר"
(בודיו)" ,מיכאל קולהאס" (אליזבת),
"אהבה מאוחרת" (קתרין)" ,נוצות",
"חקירה"" ,הדלפה" (דניאלה)" ,אחרי
החגים" (ריבה)" ,שירה" (שירה),
"תמונות מחיי נישואים" (מריאנה),
"מכתבי אהבה" ,ריצ'ארד השלישי"
(אליזבת)" ,שברי זכוכית" (סילביה),
"סיפור משפחתי" (רות שטיין)" ,שטח
סגור"; בתיאטרון בית ליסין" :יחפים
בפארק"" ,נערי ההיסטוריה"" ,גוד ביי
אפריקה" .בקולנוע" :למראית עין",
"אריה"" ,הדברים שמאחורי השמש",
"שש מיליון רסיסים".
בטלויזיה" :פרצוף של פוקר".
נלי תגר (ענת)
בוגרת הסטודיו למשחק של יורם
לוינשטיין .2008 ,בתיאטרון הבימה:
"אוגוסט ,מחוז אוסייג'" (ג'ין); "שעה
יפה ליוגה" (דנה)" ,לילה במאי" (נועה),
"מישהו ימות בסוף" (מיקו).
בקולנוע" :אחות זרה" (נגה)" ,ידיים
קשורות"; בטלוויזיה" :מעורב ירושלמי",
"שירות חדרים" (שימי)" ,עספור"
(אורלי)" ,סרוגים ( "2יעל) 15" ,דקות"
(מישל).
אגודת ידידי הבימה
חברי הנהלה:
זוכה פרס ישראל 1958
מנכ”ל :אודליה פרידמן | מנכ”ל :בני צרפתי | מנהל אמנותי :אילן רונן
במאי בית וחבר הנהלה אמנותית :חנן שניר
מנהלת מחלקה אמנותית :רות טון-מנדלסון
שחקני התיאטרון:
אורי אברהמי ,נירית אהרוני-שוויצר ,טלי
אורן ,דאנה איבגי ,אלון אופיר ,אור אילן ,גורג'
אסכנדר ,אניטל אלבכר ,אביב אלוש ,שרון
אלכסנדר ,גילה אלמגור ,אהרון אלמוג ,אלכס
אנסקי ,יפית אסולין ,ליאת אקטע ,אברי ארבל,
נעמה ארמון ,דפנה ארמוני ,אורי בדר ,ריקי
בליך ,תומר בן דוד ,אורי בנאי ,שלמה בר
שביט ,שמחה ברבירו ,ליליאן ברטו ,דוית גביש,
מרים גבריאלי ,ניקי גולדשטיין ,נועה גודל ,ישי
גולן ,גלית גיאת ,לאה גלפשטיין ,יבגניה דודינה,
יואב דונט ,אלי דנקר ,רמי הויברגר ,אורי הוכמן,
אמיר הלל ,יניב הלפגוט ,רוברט הניג ,מרב
הררי ,אושרי כהן ,גיא זו-ארץ ,יגאל זקס ,חיים
חובה ,סיגי חזמה-פריצקר ,דרור טפליצקי,
עידית טפרסון ,שלמה טרלובסקי ,יעקב כהן,
שמוליק כהן ,שמעון כהן ,מיכאל כורש ,לירון
יואלי ,אלי יצפאן ,לילך כספי ,יעל לבנטל ,לירון
לוי ,דורית לב-ארי ,אמיר לוי ,אילן ליבוביץ ,רותי
לנדאו ,אריה מוסקונה ,אברהם מור ,אדיר מור,
הראל מורד ,מוני מושונוב ,מיכאל מושונוב ,רוי
מילר ,רינת מטטוב ,דב נבון ,אלון נוימן ,לואי
נופי ,אורית נחמיאס ,דניאל סבג ,יובל סגל,
שחף סגל ,יוסף סוויד ,גאסן עבאס ,שאול עזר,
גבי עמרני ,סיגלית פוקס ,רובי פורת-שובל,
אסנת פישמן ,מיקי פלג ,הילה פלדמן ,ורד
פלדמן ,מני פלורנטין ,אלינור פלקסמן ,שחר
פרץ ,לירז צ'רכי ,אבי קושניר ,דבורה קידר,
פיני קדרון ,שלומי קוריאט ,דוד קיגלר ,אוהד
קנולר ,ליא קניג ,טטיאנה קנליס-אולייר ,גיל
קפטן ,ראודה ,נתן רביץ ,אייל רדושיצקי ,אילת
רובינסון עידו רוזנברג ,אורנה רוטברג ,שחר רז,
דב רייזר ,פולי רשף ,סנדרה שדה ,יגאל שדה,
ניר שיבר ,יובל שלומוביץ ,תומר שרון ,סיון
ששון ,נלי תגר
השחקנים הוותיקים:
יהודה אפרוני ,שלמה בר שביט ,ישראל
בידרמן ,רולף ברין ,מרים זוהר ,עדה טל,
שמואל עצמון ,טובה פרדו ,פנינה פרח,
דליה פרידלנד ,אתר קובינסקה ,אלכס פלג
רופא התיאטרון :ד”ר ג'קי סרוב
מומחה להפרעות קול ובליעה :ד”ר יקי כהן
מנהלה -אחזקה:
חשמלאי הבית :סלומון עובדיה
מרכזנים :זאב מירב /ציפי זמיר
מנהל רכש ומנהל מחלקת סדרנים :יניב איתן
סגן מנהל מחלקת סדרנים :עמית אופנר,
יוסי דיל
סדרן אחראי :נתי חכים ,יאיר טלמור,
רחלי יופה ,יהונתן לבקוב ,יואב אמיר
מנהל כספים :יוסי גורודנסקי
מנהל פרויקטים מיוחדים :גדי בר עוז
מנהלת פרסום ויחסי ציבור :אוסנת חן
מנהלת אירועים :מלי ציון
מנהלת לשכת מנכ"ל :רונית עוזיאל
מזכירת מנהל אמנותי :רנית ברטלר
מנהל כח-אדם :שוש בן-דוד
פקידת כח-אדם :עדי ארזי
הנהלת חשבונות:
מנהלת חשבונות ראשית :שרה שדה
אחראית מחלקת כספים :אורית מושקוביץ
מח' כספים :תקוה גחפי ,טלי דובינסקי,
מירי מרום ,קרן קורקוס
מחלקת שיווק ומכירות:
מנהלת מחלקת שיווק ומכירות :רויטל שקורי
מנהלת מכירות :עדי דואנס
עוזרת למנהלת מחלקת שיווק :ענת נתן
מכירות מחלקה חינוכית :אטי ליבק
שיווק פרוייקטים ומכירה לקבוצות:
סיגל סויד ,שושי קינן ,דברת והבה,
אבי שטרית ,רינת אמיר
מנהל שיווק חוץ :איתן אדר
מנהל מח' שרות לקוחות-מנויים :אילן ולשטיין
מנהלת משמרת :יפעת ליבוביץ ,יסמין ארזי
קופאיות :גוטמן אלה ,לוי שני ,קנאפו הודיה
מנהלת הפקות :ירדנה אסולין
מנהל מחלקת מנהלי הצגה :אבי גז
מנהלי הצגות :ליאור אלמגור ,אבי גז ,כרמית
חלק ,לילך יוסיפון ,חגית נמרודי ,ענת נתנזון,
קארין סיגל ,יעל פורת ,רנית ברטלר ,דנה
פלסר ,דבורי ריס ,אורית עזריאל ,דנה כץ-
נעמן ,יוסי שמן רובין ,כנרת צור
מנהל מחלקת קול ווידאו :אריק אביגדור
סגן מנהל :ליאוניד פרל
תפעול קול :אוהד ורסנו ,סאשה דולגוב,
עמית פלד ,יאשה ניקולשין ,איתן חאייק,
אורן גיל ,שלומי גילר ,גיא גיבנט
מנהל תפעול :חיים אמויאל
מנהל ייצור :גונר זטרברג
נגר :רוני סלם
מנהלת מח' אביזרים :טלי זליגמן-שטוקהמר,
ויטלי רוזנזפט ,אירנה וינברג
מעצבת ומנהלת מחלקת פיאות:
אסנת שגיא
פיאניות :עירית אבידן ,ליאת אמיר ,נדיה
סמורגון ,אווה אוסנה ,עינב וינשטיין-קרן
מנהלת מתפרה :ילנה קלריך
תפירה :לודמילה טוריצקי ,ואדים לוין
מנהל מחלקת תאורה :מאיר אלון
יורק אורוושר ,ראובן יצחק ,רונן צור,
אורי פולאצ'ק ,אבי פקלר ,חזי שלמה,
יעקב שפיצברג ,משה שיכמן ,איתן מימיה,
שלומי שטרית ,דיוויס דיוויד ,מרק לוי
מנהל מחלקת במה :נתן לייבוביץ
שמואל בושארי ,גידי בלילתי ,בוריס בריק,
יוסי ברכה ,מיכאל גיבנט ,משה דוד ,מנחם
ואחנון ,רוני ואחנון ,טל זוהר ,אורן חדידה,
יצחק חיים ,איתן ממיה ,דרור מנדלסון ,איתן
סיביליה ,יבגני סולוס ,גיא פיילר ,יוסף פרג',
יוסי דבח ,יעקב קדישמן ,מיכאל רוקובסקי
מחלקת תפעול אבזרים ותלבושות:
מנהלת :חנה נחמד
אלונה בגלר ,יולי דוד ,ענבל יונה לוי ,ג'טה
מילר ,אברהם פפו ,אביטל פלג ,ויטלי
רוזנזפט ,אפרת כהן ,רונית מאק ,הילה כהן,
לירון מונקין ,עינב מורים ,מיכל רואץ
ביצוע תפאורה :סדנת התיאטרון
ובית מלאכה "הבימה"
ביצוע תלבושות ,פיאות ואביזרים להצגה:
מחלקת ייצור ,תפאורה ,פיאות ומתפרה-
תיאטרון "הבימה".
ההנהלה שומרת לעצמה את הזכות לעשות
שינויי ליהוק עקב מחלה או סיבות אחרות.
התיאטרון הלאומי “הבימה” טל' | 03-5266666 :פקס03-5266677 :
קופה | 03-6295555 :אתר אינטרנטwww.habima.org.il :
עו”ד ציפי רובין -יו”ר
רונית חיימוביץ עו”ד רבקה רוזנברג ,גזברית כבוד
ליאורה לנדאו רו”ח יוסי שחק
מוזס-נופך מימי שטרן עידו
ארליך גל
רינת סביר
הראל אורה
נאוה רביד
מייסדת ונשיאת כבוד:
עו”ד אורה גולדנברג | רות איזקסון ז”ל
חברת כבוד של ההנהלה :אסתר רובין
מזכ”ל :מזי חיים
ידידים :אבן-עזרא יעקב ,אדלר רונית וראובן,
אהובי יגאל ,אור מיכאלה ותיאודור ,אורון יורם ,אורן
אלי ורותה ,אילין שרה ,איתן פולט ,אלאלוף שרה,
אלבין גליה ,אלדור אריאל ,אלחנני איטה ,אלקון
עידית ,אלשטיין לילי ,אנג'ל אודי וענת ,אפרת צבי
ודרורה ,אפרתי אורית ודוד ,אקרשטיין שולה וגיורא,
ארליך גל ומישל ,ארליך מירה וגיורא ,ארקין דוריס
ומורי ,בארינבוים צביקה ונטלי ,בהרב אורה ,בכרך
יעקבי אסתר ,בלנש קיי ,בנק הפועלים ,בנק לאומי,
בר ריבה וצבי ,בר-מור הדרה ,ברטפלד אסי ,ברייטמן
קלוד ויגאל ,ברנוביץ אירית ,ברק אהרון ואליקה ,ברק
נאוה ושלום זינגר ,גבאי עזרא ונרדה ,גולדנברג אורה,
גולדנברג תמי ,גור אלן ,גורביץ מוניק ומנחם ,גורביץ
אריאלה וגרשון ,גורן רועי ,גורן אורי ,גרוס יוסף וצביה,
גרינברג יפית ודר' ארד ,גרנות נעמי ויוסי ,גרנות
דוד וחיה ,דויטש גיל ,דורון מרים ,דנקנר אורלי ונוחי,
דרוקר שלומית ומשה ,הורביץ דליה ואלי ,הורוביץ
עדנה וישראל ,הירש תמי ועמי ,הירשברג אנה
ומיכאל ,הלפרין דורון ,המבורגר חנה וגדעון ,הראל
אורה ואביקם ,הרלב שרה ורפי ,הרמן ליזה ודורי,
זילכה יגאל ושירלי ,זמיר רינה ויצחק ,זרניצקי אורה
ויוסף ,חיימוביץ רונית ,חכמי-קנפר ניצה ,חנן אריה
ופסיה ,חפץ סיגליה וצבי ,טאוסיג איריס ,טורבוביץ
ענת ויורם ,טייק יהודית והנרי ,טייק עירונה ,י .גורניצקי,
יונס אלי ,ים שחור נעמי ומנחם ,ינאי שלמה ,יפו
עליזה ,ירון ג'ואן ושמעון ,ירון צילה ,כהן איילה ואלי,
כהן פיני ופנינית ,כהנא טלי ושלמה ,כרמון ציפה
ואריק ,כרמל שוש ואליעזר ,ליבאי דוד ,לנדאו מרינה
ואילן בן זאב ,לנדאו ליאורה ואלי ,לנדסברג דיתי
ואלכס ,לנדסברג ברונו ,לנדסמן יוסי ,לסט רותי וגבי,
מאור גליה ויהושע ,מאירי תקוה ונחמן ,מודעי מיכל,
מוזס-נופך מימי ואיציק ,מזן גילי ,מטלון מוריאל
וענת ,מימון קובי וכרמלה ,מיתר עפרה ,מיתר צביה
ג'וזיאן ,מלמד אלדד ודליה ,מנדלבאום מירב ושלמה,
מנדלסון יוסי וחנה ,מנור נורית ויואב ,נאמן דליה
ואברהם ,ניב נטלי ואפי ,נתנאל ענגי ועוזי ,סביר רינת
וגורי ,סגול טובה וסמי ,סדן שמחה ,סלקום ,עזריאלנט
איה ,פורר מיכל ודוד ,פיק צביקה ,פירון זהבה ,פישמן
טובה ואליעזר ,פלדמן איה וזאב ,פלטק שרה ואבנר,
פרופר אתי וגד ,פרי יעקב ואסנת ,צ'רניאק עפרה,
קונדה אפרים וציפי ,קוריצקי נירה ,קז ישראל ,קלנר
אביגדור וחני ,קצין יהודית ורוני ,קריה זמירה ורוני,
קרן מיקה ,קרן התרומות ע"ש פנחס זכאי ז"ל,
רב-הון יעל ויוסי דיין ,רביד נאוה ואברהם ,רהב רני
והילה ,רואימי אבי ,רובין אסתר ,רובינשטיין מיכל
ושמגר מאיר ,רובינשטיין רומה ,רוזנברג ריקי ,רוטנברג
אלה ,רוטר גבריאל ואסתר ,ריס איטה ,רפפורט
עירית ,שובל כנה וזלמן ,שוחר צפרירה ויצחק,
שוסטר דליה ,שחק גיטה ויוסי ,שטיינמץ בני ואניאס,
שטיר ישראלה ,שטראוס -בן דרור רעיה ,שטרן עידו,
שימחאי סמדר ,שלום שי ,שני הדסה ומאיר ,שקד
שושנה וישעיהו ,שקד אהרון וחיה ,שרון רותי ושלמה,
שרף רותי ואהרון ,תאומים משה ועירית ,תשובה
יצחק וחיה
לרקוד ולעוף
מנהלת הצגה :יעל פורת
מנהל במה :גיא פיילר
סגן מנהל במה :משה דוד
תפעול תאורה :יורק אורוושר
תפעול סאונד :איתן חייאק
אביזרים ותלבושות:
מיכל רואץ ,לירון מונקין
ביצוע תפאורה :סוכונוב הפקות
© Copyright 2024