‫אור עולם‬
‫תולדות איש האלוקים‪ ,‬האור הבהיר‬
‫רבנו הרמח"ל ומשנתו‬
‫חיו ופעלו של רבי משה חיים לוצאטו‬
‫באספקלריית תיקון העולם‬
‫בצירוף המאמר‪ :‬מאריך באחד‬
‫ע"י‬
‫ע"ה מרדכי שריקי ס"ט‬
‫כ"ו אייר ה'תשע"א‬
‫© ‪ 2011‬תשע"א‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫למכון רמח"ל‬
‫ת‪.‬ד ‪43204‬‬
‫ירושלים ‪91400‬‬
‫‪www.ramhal.com‬‬
‫מסת"ב – ‪ISBN: 978-965-7426-06-7‬‬
‫בסיוע משרד התרבות – המחלקה לתרבות תורנית‬
‫הפקה‪ :‬כתב וספר‪ ,‬יוחנן לוטפי‬
‫נדפס בישראל‬
‫‪Printed in Israel‬‬
‫תוכן הענינים‬
‫מילין זעירין ‪7 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הקדמה ‪9 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫זה ספר תולדות האדם )טבלא( ‪12 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫א‪ .‬פאדובה ‪15 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ב‪ .‬ימי הנעורים אביו‪ -‬ר' יעקב חי‪ ,‬מהר"י באסאן‪ ,‬יחכ"ם‪ ,‬לשון למודים‪ ,‬תהלים ‪19 . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ג‪ .‬גילוי המגיד רבי בנימין הכהן‪ ,‬מלאך שמועיא"ל על ההנהגה ותיקון עולם ‪37 . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ד‪ .‬החבורה הקדושה תקנות הישיבה‪ ,‬קריאת זוהר בלי הפסק‪ ,‬דרך החסידות‪ ,‬רבי יקותיאל גורדון ‪49 . . . . . .‬‬
‫ה‪ .‬זוהר תניינא – תורה חדשה‪ ,‬הקדמת זהר תנינא‪ ,‬רשב"י‪-‬האר"י‪-‬הרמח"ל‪ ,‬המשכילים יזהירו‪,‬‬
‫רוחו של משיח‪ ,‬תיקונים חדשים‪ ,‬תיקון עולם ‪. . . . . . . . .‬‬
‫‪63 . . . . . .‬‬
‫ו‪ .‬הפולמוס ותוצאותיו אגרת הר"י גורדון‪ ,‬מציאות הרע והפירוד בעולם‪ ,‬שבועה ראשונה – לחדול‬
‫לחבר בלשון הזוהר והמגיד‪ ,‬טו"ב בשבט‪ ,‬השבירה‪ ,‬עולם התוהו‪ ,‬ותיקון עולם‪.‬‬
‫‪85 . . . .‬‬
‫ז‪ .‬תיבת הספרים ‪ -‬שריפת הפרה ‪105 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ח‪ .‬אמסטרדם ‪ -‬הפכת מספדי למחול לי ‪109 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ט‪ .‬בעל ה'מסילת ישרים'‪ ,‬לישרים תהילה עולם התיקון של הרמח"ל ‪125 . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫י‪ .‬העלייה לארץ ישראל עזיבת אמסטרדם‪ ,‬מיתתו בעכו וקבורתו בטבריה‪ ,‬למה כפר יסיף?‬
‫הלוז או הבלא דגרמא ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪135 . . . . .‬‬
‫יא‪ .‬רמח"ל בדורות האחרונים‪ ,‬הגר"א‪ ,‬הבעש"ט ותלמידיו‪ ,‬הלשם‪ ,‬הרב פרידלנדר‪ ,‬ועוד ‪143 . . . . . . .‬‬
‫אחרית דבר ‪151 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נספחים‬
‫‪ (1‬תקנות נוספות של החבורה‪ :‬מבקשי ה' ‪157 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪ (2‬כתובתו של הרמח"ל ‪161 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪ (3‬הספד על הרמח"ל מתלמידו‪ -‬רבי מיכאל טירני ‪167 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ביבליוגרפיה של כל כתבי הרמח"ל ‪177 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ביבליוגרפיה ‪ -‬מקורות ומחקרים על הרמח"ל ומשנתו ‪189 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מאמר‪ :‬מאריך באחד ‪191 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מילין זעירין‬
‫ודא חשוכא דאתמר ביה )בראשית טו יב( והנה אימה חשכה גדולה‪ ,‬בגין‬
‫ותרדמה נפלה על אברם‪ ,‬מסטרא דשכינתא‪ .‬ובהאי חשך סבלו ישראל‬
‫גלותא‪ .‬וחשך דא יזדרק על אינון אומין‪ .‬ומסטרא דצדיק ‪ -‬כי ה' יהיה‬
‫לך לאור עולם‪ .‬ודא על ידך ודאי‪ ,‬דאתמר בך‪ :‬לעשות שלום בעולם‪ .‬קם‬
‫אליהו פתח ואמר‪ ,‬כי ה' יהיה לך לאור עולם‪ ,‬ודא על ידך‪.‬‬
‫]תרגום[ "וזה החושך שנאמר עליו‪' :‬והנה חשכה גדולה'‬
‫יב( בגלל‪' :‬ותרדמה נפלה על אברם‪ ,‬מצד השכינה ]כשהיא לבד[‪ .‬ומזה‬
‫החושך סבלו ישראל בגלות‪ .‬וחושך זה יפול על אלו האומות‪ .‬אבל מצד‬
‫'הצדיק' כתוב‪' :‬כי ה' יהיה לך לאור עולם' )ישעיה ס‪ ,‬כ(‪ ,‬וזה על ידך‪".‬‬
‫)בראשית טו‪,‬‬
‫)תיקונים חדשים‪ ,‬תי' ל(‬
‫א‬
‫לה תולדות איש הענקים‪ ,‬אשר הרעיש עולמות‪ ,‬הרגיז ממלכות‬
‫וגילה אורות יקרות‪ .‬יראת ה' היא אוצרו‪ ,‬הוא הנחיל לעולם אור יקר‬
‫צח ומצוחצח‪ ,‬נקי מכל סיגי הזמן‪ ,‬הוציא ִמנִּ י חושך אור תעלומה לפקוח עיניים‬
‫עוורות בתורת הנסתרות‪ ,‬ולגלות דרכי היחוד הנעלמות‪ .‬דרך ההנהגה וההשגחה –‬
‫איך האל אחד יחיד ומיוחד מסובב הכל כדי להביא הכל לתכלית אחת‪ :‬השלמות‪.‬‬
‫מי האיש אשר הגביהו לבו לגלות סוד המציאות והמצוי האמיתי לעיני כל חי?‬
‫הלא הוא איש האלוקים‪ :‬רבנו משה חיים לוצאטו זיע"א‪.‬‬
‫איש תמים היה בדורותיו‪ ,‬צדיק באמונת יחודו‪ ,‬חי עד יגוַ ע לא הסיר תומתו‬
‫ממנו‪ .‬עיסוקו היה בתורה ובהתבוננות כל ימי חייו‪ ,‬ומיום שהתגלה לו כבוד ה'‪,‬‬
‫קול מבשר ואומר‪ ,‬נדבק לשכינה ולא הסיר אהבתו ממנה‪ ,‬כי טוב סחרה מסחר‬
‫הבלי הזמן‪.‬‬
‫ויהי מקץ שנתיים – אחר גילוי המגיד‪ ,‬השיגוהו דברי בלע‪ ,‬ותפתח העלוקה‬
‫את פיה‪ ,‬ותאמר‪ :‬על מה זה ולמה זה‪ .‬ויקומו אנשי בליעל‪ ,‬ויפריעו את מנוחת האיש‬
‫אשר הלך בדרך ה' כל ימי חייו‪ .‬אבל לבו הטהור מכוון היה תמיד ליחוד העליון‪,‬‬
‫ולא הלך אחרי רהבים ושטי כזב אשר לא יועילו ולא יצילו‪ ,‬כי תוהו המה‪ .‬הוא ידע‬
‫‪8‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫'שאין דבר נולד בעולמו רק על ידי רצונו'‪ ,‬אל אמונה ואין עוול‪ ,‬רק מסבות מתהפך‬
‫בתחבולותיו‪.‬‬
‫ובעת ההיא‪ ,‬ותהי האמת נעדרת‪ ,‬כי עת רעה היא‪" ,‬לכן המשכיל בעת ההיא‬
‫ידום" )עמוס ה‪ ,‬יג(‪ .‬וידום רמח"ל בעת חתימות השבועות‪ ,‬היה כיוֹנַ ת ֵא ֶלם‪ ,‬ולא מפני‬
‫הפחד אלא מפני השלום‪ ,‬כדי לכבות אש המחלוקות ולגלות אור היחוד הנעלם‬
‫מתוך החושך והקליפות‪.‬‬
‫ויתקע צדיק יתד אמונתו‪ ,‬שהכל ‪ -‬מעשה ידיו‪ ,‬אל אמונה ואין עוול‪ ,‬והכל‬
‫מכוון לתכלית הטוב‪ .‬אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת הקיווי‪ ,‬וקווי ה' יחליפו‬
‫כוח‪ ,‬ישמחו ויעלצו לפני אלוקים המתבוננים באחרית מראשית‪.‬‬
‫מארץ לארץ‪ ,‬נע ונד‪ ,‬עד שמצא צדיק מנוחתו בעיר אמסטרדם‪ ,‬שם למד‬
‫ולימד דרך תבונה‪ .‬הרבה השיב מעוון להורותם דרך ה'‪ ,‬דרך האמונה בנויה על‬
‫אדני פז‪ .‬ולצדיקים החסידים יזם מסילת ישרים‪ .‬ולמשוררים בקהל עמו גילה‬
‫לישרים תהילה‪.‬‬
‫ויהי לעת קץ הימין‪ ,‬עלה רמח"ל לארץ חמדה טובה במסירות נפש עילאה‪,‬‬
‫לאכול מפריה ולשבוע מטובה‪ .‬שם בגיל ט"ל שנה מצא מנוחתו כבוד על יד רבי‬
‫עקיבא בן יוסף בטבריה‪.‬‬
‫ואנו‪ ,‬אין לנו אלא שיירי התורה הזאת אשר שם מש"ה לעיני כל ישראל‪.‬‬
‫אלה ְקצוֹת דרכי צדיק יסוד עולם‪ ,‬מפרי מעשיו יאכלו ענווים וישבעו‬
‫מאמונת ומתורת היחוד‪ ,‬כי אין זולתו‪.‬‬
‫הקדמה‬
‫יס ְפּרוּ לִ ְבנֵ יהם"‬
‫"לְ ַמ ַען י ְֵדעוּ דּוֹר ַא ֲחרוֹן ָבּנִ ים ִיוָּלֵ דוּ י ָֻקמוּ וִ ַ‬
‫תהלים עח‪ ,‬ו‬
‫ה‬
‫פעם אודה את ה'‪ ,‬הטוב ומטיב מטובו לכל‪ ,‬עשרים וחמש שנים‬
‫עברו מאז חיבורי הראשון על תולדות הרמח"ל – יסוד עולם‪ ,1‬על‬
‫איש הענקים ואיש האשכולות‪ .‬לפני חמש עשרה שנה‪ ,‬שוב חיברתי ספר בשם‪:‬‬
‫אור הגנוז‪" – 2‬בקלסתר פניו של איש האלוקים"‪ ,‬קשר הרמח"ל עם נשמת רבי‬
‫עקיבא ותורתו‪ .‬אודה לה'‪ ,‬מלך העולם‪ ,‬שזיכני להוציא כמה מספרי הרמח"ל עם‬
‫מבואות והקדמות לברר וללבן כמה סוגיות הנוגעות לאישיותו ותורתו של רבינו‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬ברוב חסדיו עלי‪ ,‬זיכני ה' ‪ -‬אדון הכל‪ ,‬לחבר עוד ספר על רבנו הקדוש‪.‬‬
‫החידוש שאליו כיוונתי הוא‪ ,‬הצגת האישיות הכבירה של רבנו משה חיים לוצאטו‬
‫בשילוב עם חיבוריו‪ ,3‬באספקלריית תיקון העולם‪ .‬חיבור תולדותיו ויצירותיו של‬
‫האיש המופלא הזה יגלה לנו את ערכו‪ ,‬ייחודו‪ ,‬וייעודו של הרמח"ל בחכמת ישראל‬
‫ובתיקון העולם‪.‬‬
‫הרמח"ל הינו אחת החוליות בשרשרת העתיקה של הקבלה ושל ההשקפה‬
‫)מחשבת ישראל(‪ .‬עם זאת יש לראות בו תחילת השקפה חדשה‪ ,‬כדברי הגאון‬
‫מווילנא‪ ,‬שהכריז עליו‪' :‬אור חדש הופיע על פני תבל'‪' .‬אור חדש'‪ ,‬אורה חדשה‬
‫‪ .1‬יסוד עולם‪ ,‬על תולדות הרמח"ל ואשיותו‪ ,‬חברון תשמ"ו‪.‬‬
‫‪ .2‬דרך אגב‪ ,‬אור הגנוז‪ ,‬בגימטריה ‪ 278‬כמנין רמח"ל‪.‬‬
‫‪ .3‬חלק נכבד מהחיבור הזה מתבסס על מה שכתבתי במבוא לאגרות רמח"ל‪ ,‬הוצ' מכון רמח"ל‪ ,‬תשס"א‪,‬‬
‫עמ' ‪.9-44‬‬
‫‪10‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫)לפי עדותו של הרמח"ל עצמו על הגילויים שזכה להם בשנת תפ"ז(‪ ,4‬זהו הגדר‬
‫האמיתי של אישיותו רבת הפנים‪ .‬אור חדש ממש‪ ,‬שאין כדוגמתו בדורו וגם‬
‫בדורות שקדמו לו‪ ,‬אור אחרית הימים שהתחיל להתנוצץ‪ ,‬אור התבונה‪ ,‬הזועק‬
‫לתיקון העולם על ידי הבנה עמוקה של הבריאה ותכליתה‪.‬‬
‫ההתנגדות של חכמי דורו מתחלקת לשני צירים‪ :‬המתנגדים לכל מה ששיך‬
‫למשיחיות‪ ,‬והמתנגדים לתורת הקבלה‪ .‬בשנת ת"ץ )‪ ,(1730‬נתגלעה המחלוקת‬
‫סביב התסיסה המשיחית שבתוך החבורה הקדושה של הרמח"ל‪ .‬הטענות היו נגד‬
‫פעילויות משיחיות כדוגמת שבתי צבי‪ ,‬משיח השקר‪ .‬מי שניהל את המערכה היה‬
‫רבי משה חגיז‪ ,‬בנו של הלוחם הגדול נגד השבתאים‪ ,‬הרב ישראל יעקב חגיז‪ .‬הציר‬
‫השני של ההתנגדות היה בגרמניה‪ ,‬בשנת תצ"ה )‪ ,(1735‬ע"י הרב הגאון 'שב יעקב'‬
‫– רבי יעקב פפיראש‪ .‬הוא יצא נגד העיסוק בקבלה ופרסומה‪ .‬נראה לענ"ד ששתי‬
‫המערכות האלה הם סוד תרין )שני( משיחין‪ :‬משיח בן יוסף ומשיח בן דוד‪ .‬משיח‬
‫בן יוסף הוא סוד המשיחיות‪ ,5‬משיח בן דוד הוא סוד האמונה והקבלה‪' – 6‬וְ ָה ֱאמוּנָ ה‬
‫ֵאזוֹר ֲח ָל ָציו' )ישעיה יא‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫המשיחות אצל הרמח"ל מתבטאת דווקא בגילוי הסודות של תיקון העולם‪.‬‬
‫ב"דעת תבונות" גילה הרמח"ל שהסבל והייסורים בתקופת המשיח‪ ,‬אינם בגלל‬
‫מעשי האדם‪ ,‬אלא דרך תיקון של כלל הבריאה‪ .‬סוד זה של התקופה האחרונה‬
‫בהנהגת העולם כנגד הרדל"א‪ ,‬היא תיקון הראש העליון של עולם האצילות‪.‬רבנו‬
‫פירש סוד גדול מאוד ; הוא נבחר ע"י ההשגחה העליונה לגלות סוד זה של תיקון‬
‫הבריאה‪ ,‬על ידי האמונה באל אחד יחיד ומיוחד‪.‬‬
‫הרמח"ל מסמן תחילתה של תקופה חדשה – הגאולה )משנת ת"ק(‪ .‬הגר"א‬
‫והבעל שם טוב‪ ,‬שבאו אחריו‪ ,‬היו ביטוי לשני הצירים המדוברים‪ :‬המשיחיות‪,‬‬
‫ולימוד הקבלה‪.‬‬
‫נפש הרמח"ל הייתה של משורר‪ ,‬כמו 'נפש דוד' משיחי‪ ,‬הוא חיבר תהלים‬
‫חדשים‪ ,‬וגם עסק בפיוט‪ ,‬במליצה‪ ,‬בהיגיון ובדרמה ‪ -‬דברים שתנועת ההשכלה‬
‫אחזה בהם‪ .‬אכן גם 'המשכילים' ראו ברמח"ל נפש גואל‪ .‬היופי‪ ,‬האסתטיקה‪,‬‬
‫‪ .4‬ראה אגרת רמח"ל לרבי בנימים הכהן‪ ,‬אגרת טו‪.‬‬
‫‪ .5‬ראה רמח"ל‪ ,‬קנאת ה' צבאות‪ ,‬גנזי רמח"ל עמ' קד‪-‬קה‪.‬‬
‫‪ .6‬ראה קל"ח פתחי חכמה‪ ,‬פתח א‪ ,‬על הקשר בן האמונה והקבלה‪.‬‬
‫הקדמה‬
‫‪11‬‬
‫הלוגיקה‪ ,‬החיצוניות‪ ,‬ואף המדע‪ ,‬כל אלה הם נחלת יוון‪ .‬הרמח"ל החשיב אותם‬
‫בסוד הכלי‪ ,‬אבל בלי האור‪ ,‬הרי זו 'שליטת המלכין'‪ ,‬שמובילה לשבירת הכלים‪.‬‬
‫הרמח"ל תיקן עיוותים רבים בתפיסה שלנו‪ ,‬דרך הדיאלוגים ‪ -‬ה"וויכוחים"‬
‫השונים שלו‪ :‬החכם והחסיד‪ ,‬החוקר והמקובל‪ ,‬השכל והנשמה‪ ,‬הרב והתלמיד‬
‫ועוד‪ .‬כך סילק את המעוות‪ ,‬הכחיש דעות כוזבות‪ ,‬ויישר לנו את המסילה העולה‬
‫עד סיבת הסיבות‪ :‬ה'אחד' יחיד ומיוחד‪ .‬אכן נשמת גואל היה הרמח"ל‪.‬‬
‫נסיים בדברי אליהו הנביא‪ ,‬כפי שנתגלו לרמח"ל עצמו‪" :7‬אבל לזמנא דאתי‬
‫'ויצא חוטר מגזע ישי' )ישעיה יא‪ ,‬א( מגזע דוד לא כתיב‪ ,‬אלא ישי‪ .‬ורזא דא יהודה‪ ,‬ד'‬
‫נפקת מתמן לאתגלאה כבקדמיתא‪ .‬ונצר משרשיו‪ ,‬דא מחוקק מבין רגליו‪ .‬יפרה‬
‫ודאי‪ ,‬לאסתלקא בדרגוי‪ ,‬דכתיב ביה ירום ונשא וכו' )שם נב‪ ,‬יג(‪ .‬והשתא בהאי זוהר‬
‫דילך אנת נהיר ליה למשיח בן דוד דקאים בחשוכא‪ ,‬איהו וכמה אחרנין‪ ,‬דאתמר‬
‫בהו העם ההולכים בחושך וכו' )יחזקאל לז‪ ,‬יז(‪ .‬והשתא מתנהיר להו זעיר זעיר‪ .‬לבתר‬
‫תנהיר ליה בכלא‪ .‬וכדין יקומון תרין משיחין בחיבורא חד‪ ,‬דכתיב והיו לאחדים‬
‫בידיך )יחזקאל לז יז(‪) ".‬תקונים חדשים‪ ,‬סוף תי' סט(‪.‬‬
‫ותרגומו‪ :‬אבל לעתיד לבוא‪ :‬ויצא חוטר מגזע ישי )ישעיה יא‪ ,‬א(‪' ,‬מגזע דוד' לא נאמר‬
‫אלא 'מגזע ישי'…‪ .‬ועכשיו על ידי הזוהר שלך‪ ,‬אתה מאיר למשיח בן דוד שעומד‬
‫בחושך‪ ,‬הוא ורבים אחרים עמו‪ ,‬שנאמר עליהם‪ :‬העם ההולכים בחושך ראו אור‬
‫גדול" )שם ט‪ ,‬א(‪ .‬ועכשיו ]האור[ מאיר להם מעט מעט‪ ,‬ואחר כך תאיר לו בכל‪ ,‬ואז‬
‫יעמדו שני המשיחים בחיבור אחד‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬והיו לאחדים בידך )יחזקאל לז‪ ,‬יז("‬
‫רמח"ל הוא אורו של משיח‪ ,‬אור היחוד‪ ,‬אור המאחד פנימיות וחיצוניות‪,‬‬
‫הזוהר והשיר‪ ,‬הוא אור השלום‪ ,‬אור עולם‪.‬‬
‫ירושלים תותבב"א ר"ח אדר ב' התשע"א‬
‫‪ .7‬ראה הטקסט המקורי ותרגומו בס' תיקונים חדשים הוצ' מכון רמח"ל‪ ,‬ירושלים תשסח‪ ,‬עמ' תעו‪-‬תעז‪.‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫‪12‬‬
‫זה ספר תולדות האדם‬
‫רבינו משה חיים לוצאטו‬
‫תס"ז ‪ -‬תק"ו‬
‫שנים בן‬
‫מאורעות הזמן‬
‫תס"ז‬
‫רמח"ל נולד בפאדובה לאביו רבי יעקב חי לוצאטו‪ ,‬ולאימו‪:‬‬
‫מרת דיאמנטה‪ .‬לא ידוע יום וחודש לידתו‪.‬‬
‫תפ"א‬
‫‪ 14‬הרמח"ל הוא בן ‪ 14‬שנה‪ ,‬והוא כבר בקי בכל חדרי התורה‪:‬‬
‫ש"ס‪ ,‬זוהר‪ ,‬כתבי האר"י‪.‬‬
‫תפ"ב‬
‫תפ"ג‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫תפ"ד‬
‫תפ"ו‬
‫תפ"ז‬
‫‪17‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫תפ"ט‬
‫‪22‬‬
‫ת"ץ‬
‫‪23‬‬
‫תצ"א‬
‫‪24‬‬
‫תצ"ג‬
‫‪26‬‬
‫כתביו‬
‫רבו‪ ,‬הר"י באסן עוזב את עיר פאדובה לריגיו‪.‬‬
‫בערב חג השבועות נפטר רבי יצחק חיים הכהן‪ ,‬רבו של רמח"ל * מעשה שמעון‬
‫בדקדוק ובחכמת הלשון‪.‬‬
‫* לשון לימודים‬
‫הרמח"ל הצטרף לחבורת מבקשי ה'‪ ,‬עד שנת תפ"ז‪.‬‬
‫הרמח"ל הוסמך לרבנות בי"ג תשרי יחד עם הרמ"ד וואלי‪.‬‬
‫בר"ח סיון התגלה לרמח"ל המגיד‪-‬המלאך שמועיא"ל‪ .‬ומחודש * ק"ן מזמורי תהלים‬
‫* מגדל עוז‬
‫אלול‪ ,‬התגלו לו אליהו הנביא והנשמות הקדושות‬
‫הר"י גורדון שולח אגרת לר"מ יפה מווינה בתמוז‪-‬אב; רמח"ל * זוהר קהלת ;‬
‫* תיקונים חדשים ;‬
‫היה אצל רבו בריגיו בסוף השנה‪.‬‬
‫* זוהר תנינא ;‬
‫* כללות האילן )י' כללים(‬
‫ בין ר"ה ליוה"כ‪ ,‬ר' רפאל ישראל קמחי‪ ,‬שליח מצפת שוהה * מאמרים‪ :‬מ' השם; מ'‬‫בפאדובה אצל אביו של הרמח"ל‪.‬‬
‫המרכבה; מ' שם מ"ב;‬
‫ י"ב חשון‪ :‬הר"מ חאגיז מכריז מלחמת חרמה נגד הרמח"ל מ' הדין; מ' החכמה;‬‫וחבורתו‪.‬‬
‫מ' הגאולה; משכני עליון; מ'‬
‫ הרבה רבנים )הר"י לאמפורנטי‪ ,‬הר"י מינדולא ועוד( מבקרים הנבואה;‬‫* עין ישראל;‬
‫אצל רמח"ל‪.‬‬
‫* תפילות נוראות;‬
‫ הרב"ך‪ ,‬רבו של הר"י באסן נפטר בסוף שבט הת"ץ‪.‬‬‫ ג' אב הת"ץ‪ :‬שבועת רמח"ל לחדול מחיבורים ע"פ מגיד‪.‬‬‫* מלחמת ה';‬
‫* קנאת ה' צבאות;‬
‫* פירוש על אוצרות חיים;‬
‫* פי' על עשרת הדברות;‬
‫* פי' על תיקוני זוהר;‬
‫*נימוקי מחזור;‬
‫*כללים שניים‬
‫י"ז שבט‪ :‬יום משתה ושמחה להיווסדה של החבורה * פירוש על אדרת רבא‬
‫* אגרות פתחי חכמה ודעת‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫ י"א אייר‪ :‬רמח"ל שהה במנטובה אצל הרה"ג רבי דוד פינצי‪ * .‬ספר דינים )תצ"ב(‬‫ כ"ז אב‪ :‬חתונת רמח"ל עם צפורה בתו של רבי דוד פינצי‪.‬‬‫* תקט"ו תפלות‬
‫ י"ז שבט‪ :‬יום משתה ושמחה להיווסדה של החבורה‪.‬‬‫* קיצור הכוונות‬
‫‪ -‬הר"י גורדון חוזר לפולין‪.‬‬
‫זה ספר תולדות האדם‬
‫שנים בן‬
‫תצ"ד‬
‫‪27‬‬
‫תצ"ה ‪28‬‬
‫תצ"ו‬
‫‪29‬‬
‫תצ"ז‬
‫‪30‬‬
‫תצ"ט ‪32‬‬
‫ת"ק ‪33‬‬
‫תק"ג‬
‫‪36‬‬
‫תק"ו‬
‫‪39‬‬
‫מאורעות הזמן‬
‫‪13‬‬
‫כתביו‬
‫* מאמר הויכוח )חוקר‬
‫ אחיו של הרמח"ל נסע לאמסטרדם‪.‬‬‫ ג' אדר‪ :‬הר"י גורדון נמצא בזולקווה וקבל שם בקשה מהאב"ד ומקובל( *קל"ח פתחי‬‫חכמה; * עריכת כללות‬
‫שהרמח"ל יכתוב פירוש על הזוהר‪.‬‬
‫האילן; * כללים )תצ"ד(;‬
‫ הרב היה בוויניציה‪.‬‬‫ בכ"ח סיון‪ :‬הר"י באסן כותב הסכמה למאמר הויכוח )חוקר דעת תבונות )ויכוח השכל‬‫והנשמה(; * פירוש על‬
‫ומקובל(‪.‬‬
‫מדרש רבה‪ ,‬ועוד כמה‬
‫ספרים שלא ידוע שמם‪.‬‬
‫ סוף חשון‪ :‬הרמח"ל עוזב את העיר פאדובה‪.‬‬‫ י' כסלו‪ :‬הרב נמצא בבולזאן‪ ,‬ומשם כותב לתלמידיו‪.‬‬‫ י"ז טבת‪ :‬התוד"ה של הרמח"ל לפני בית דין של פרנקפורט‪.‬‬‫ י"ט שבט‪ :‬מעשה בית דין של פרנקפורט בענין תיבת‬‫הספרים‪.‬‬
‫ שבט‪-‬אלול‪ :‬החרמת ספרי הרמח"ל‪.‬‬‫ בערב שבועות‪ :‬הרמח"ל נמצא באמסטרדם‪.‬‬‫* דרך ה' )אחרי שנת תצ"ה(‪,‬‬
‫ תחילת השנה‪ :‬הוריו אשתו ובנו מגיעים לאמסטרדם‪.‬‬‫ כ"ז אייר‪ :‬נשלחה תיבת הספרים מפאדובה‪ ,‬עברה בדרך * מ' על ההגדות )אחרי‬‫פירדה לפרנקפורט‪.‬‬
‫תצ"ה(‬
‫* מ' על העיקרים )אחרי‬
‫תצ"ה(‬
‫ שבט תצ"ז‪ :‬תיבת הספרים‪ :‬מועטים בשריפה ורובן בקבורה * דרך חכמה‬‫בפרנקפורט‪.‬‬
‫* ויכוח החכם והחסיד‬
‫ חשון‪ :‬פטירת מהר"י באסן‪.‬‬‫* מסילת ישרים; * ס'‬
‫חשון‪ :‬פטירת רבי יעקב פאפירש אב"ד פרנקפורט‬‫הדקדוק; * ספר ההיגיון‬
‫)תק"ב(; * מ' על דרשה‬
‫* על המליצה )תק"ב(;‬
‫* דרך תבונות )תק"ב(‬
‫* לישרים תהילה‬
‫ עלייה לארץ ישראל‪.‬‬‫ תמוז‪ :‬הרב שולח מכתב לתלמידיו מעכו‪.‬‬‫ הרמח"ל נפטר בעכו ונקבר בטבריה ע"י רבי עקיבא ביום‬‫כ"ו אייר תק"ו‪.‬‬
‫פרק א‬
‫פאדובה‬
‫ָפּ‬
‫אדוֹבה – "פה דובב" כך כינה הרמח"ל את עיר מולדתו בכתובתו‬
‫ָ‬
‫ביום שמחת לבו‪ .‬שם בפאדובה התגלו אליו אלוהי"ם‪ ,‬והוא נער בן‬
‫העשרים‪ ,‬כשפיהו נעשה קן לשכינה‪ .‬פאדובה‪ ,‬עיר מרכזית בחבל ונטו שבצפון‬
‫איטליה‪ ,‬מוקפת גבעות ובה נוף מרהיב וציורי‪ .‬מעטרים אותה רחובות עתיקים‬
‫יליוֹנֶ ה‪ .‬זוהי עיר‬
‫הב ִ‬
‫וצרים המרוצפים באבן‪ ,‬וגשרי אבן עתיקי יומין על פני נהר ָ‬
‫ּאק ְ‬
‫עשירה בארכיטקטורה ואמנות‪ ,‬אשר מוצגים לראווה בכיכרות וברחובות‪ .‬בשנים‬
‫האחרונות התפתחה העיר ומיקמה את עצמה במרכז הכלכלה האיטלקית‪ .‬כיום‬
‫נחשבת פאדובה למרכז המסחר והתקשורת של האזור‪ ,‬ושל צפון איטליה בכלל‪.‬‬
‫המפה של איטליה ומחוז ונטו‬
‫‪16‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫מאידך‪ ,‬נטועה פאדובה בתרבות סוף ימי הביניים‪ .‬בשנת ‪ 1592‬עבר אליה‬
‫גלילאו‪ ,‬מהעיר פייזה‪ ,‬ובה המציא ב‪ 1594-‬את משאבת המים המונעת על ידי כוח‬
‫סוסים‪ .‬פאדובה היא גם העיר שבה שוכנת האוניברסיטה מהותיקות שבעולם‪,‬‬
‫ובה למדו גדולי עולם‪ ,‬כמו קופרניקוס‪ .‬יהודים רבים למדו שם רפואה‪) ,‬בזכות‬
‫היתר מיוחד(‪ ,‬ביניהם תלמידו המובהק של הרמח"ל‪ :‬רבי יקותיאל גורדון‪ ,‬וידידו‬
‫רבי משה דוד ואלי‪.8‬‬
‫משנת הס"א )‪ ,(1300‬התארגנה בפאדובה קהילה יהודית גדולה‪ ,‬מהותיקות‬
‫באיטליה‪ .‬היהודים גרו תחילה באזור אחד‪ ,‬מבחירתם‪ .‬אבל משנת ‪ 1602‬הייתה‬
‫זו חובה‪ 605 .‬תושבי הגטו חויבו לגור בתחום רחובות מוגדר‪ .‬לרובע היו ארבעה‬
‫שערים ולכל שער היו שני שוערים‪ :‬האחד יהודי‪ ,‬והשני לא יהודי‪ .‬לכל אחד מהם‬
‫היו מפתח נפרד‪ ,‬ורק ביחד ניתן היה לפתוח את השער‪ .‬בשנת ‪ 1652‬התלוננה‬
‫הקהילה על תנאי התברואה הגרועים בגטו‪ .‬ואכן בשנת ‪ ,1631‬פרצו מחלות בגטו‪,‬‬
‫אשר הביאו למותם של ‪ 421‬מתוך ‪ 721‬בני הקהילה‪ .‬הגטו עצמו היה מרכז מסחרי‬
‫תוסס‪ .‬היו בו ‪ 64‬חנויות‪ ,‬אשר בהם יכלו תושבי פאדובה לרכוש כל דבר‪.‬‬
‫אמנם רק בתחילת המאה ה‪ ,16‬ובזכות הישיבה המהוללה של הגאון רב‬
‫יהודה מינץ‪ ,9‬הפכה פאדובה לעיר ואם בישראל‪ .‬בנו של רבי יהודה‪ ,‬הרב אברהם‪,‬‬
‫הלך בעקבות אביו ומשך הרבה תלמידי חכמים מן העולם‪ .‬מן הרבנים המפורסמים‬
‫של פאדובה היה חתנו של המהר"י מינץ‪ ,‬רבי מאיר קצנלבוגן ‪ -‬המהר"ם מפאדובה‪,‬‬
‫שחיבר שו"ת והגהות על הרמב"ם בשנת ש"י‪ ,‬הוא חי בתקופת הרמ"ע מפאנו‬
‫והרמ"א‪ .‬משפחת מינץ יסדה את ישיבת מינץ בפאדובה‪ ,‬וקלטה גדולים במשך‬
‫הדורות‪ :‬רבי אליהו קאפשולי )בעל סדר אליהו זוטא ועוד(‪ .‬העיר משכה חכמים‬
‫גדולים ופילוסופים כגון‪ :‬הר"ר אליה דילמדיגו‪ ,‬היה פילוסוף גדול וגם חכם גדול‬
‫בחכמת התלמוד; הרופא ה"ר אליהו מונטלטו – הספרדי‪ ,‬היה חכם גדול בכל‬
‫החכמות והיה רופא ויועץ להמלכה של צרפת מרי דה‪-‬מדיצ'י… ועוד‬
‫‪ .8‬ראה בפרק ד'‪.‬‬
‫‪ .9‬המהר"י מינץ ‪ -‬נולד באשכנז )נפטר ב ‪ .1509‬היה מרבני קהל האשכנזים באיטליה‪ .‬הוא יסד בפאדובה‬
‫ישיבה במתכונת הישיבות באשכנז ועמד בראשה למעלה מארבעים שנה‪ .‬לישיבה נהרו תלמידים מכל‬
‫איטליה‪ .‬מהר"י מינץ נחשב מגדולי איטליה והיה בדורו של ר' יוסף קולון ]המהרי"קן[‪ .‬המהר"י מינץ כתב‬
‫תשובות שפורסמו בשם‪ :‬שו"ת מהר"י מינץ‪ .‬בין תלמידיו היו ר' בנימין זאב‪ ,‬רבה של קורפו בעל שו"ת בנימין‬
‫זאב‪ ,‬רבי אליהו דילמדיגו ור' גדליה אבן יחיא‪ ,‬מחבר הספר ההיסטורי " שלשלת הקבלה"‪.‬‬
‫פרק א ‪ -‬פאדובה‬
‫‪17‬‬
‫בין השנים תע"ה‪-‬תפ"ב )‪ (1722-1715‬קלטה פאדובה‪ ,‬את אחד מגדולי הדור‬
‫ מהר"י באסן– רבו של הרמח"ל‪ -‬ששימש בכהונת ראש הישיבה בפאדובה‪ .‬באותה‬‫תקופה היו עוד רבנים גדולים אחרים בעיר‪ ,‬ובראשם רבי שבתי מאריני שהכתיר‬
‫את הרמח"ל בסמיכת רבנות‪ 10‬ביום י"ג תשרי תפ"ו‪ ,‬וכן את רבי משה דוד וואלי‪,‬‬
‫ואת רבי ישעיה רומאנין‪ .‬באותה שעה היה רמח"ל בן תשע עשרה שנה‪.‬‬
‫תמונת העיר בפאדובה‬
‫‪ . 10‬ראה להלן פרק ד'‪.‬‬
‫פרק ב‬
‫ימי הנעורים‬
‫תס"ז‪-‬תפז‬
‫יחכ"ם‪ ,‬מהר"י באסן‪ ,‬חכמה ותורה‪ ,‬לשון למודים‪ ,‬תהלים‬
‫ב‬
‫פאדובה‪ ,‬כמו בכל איטליה בתחילת המאה ה‪ ,18-‬שלחו ההורים את‬
‫ילדיהם לתלמוד תורה ולמורה מחנך‪ .‬רק חלק קטן המשיך לישיבה‪,‬‬
‫רובם הלכו למסחר ומיעוטם לאוניברסיטה ללמוד רפואה‪,‬‬
‫רבי יעקב חי לוצאטו היה מראשי הקהילה ומפרנסיה‪ .‬הוא עסק במסחר‬
‫המשי והחיטה‪ ,‬והיה ממכניסי האורחים הגדולים שבעיר‪ .‬בשנת תס"ז )‪ (1707‬נולד‬
‫לו ולאשתו דיאמנטה – מרגלית‪ ,‬הבן משה חיים‪.‬‬
‫הודות לאהבתם לתורה וללומדיה‪ ,‬ולעושרם ממסחר המשי‪ ,‬יכלו ההורים‬
‫להקדיש את בנם ללימוד התורה מגיל רך‪ .‬אביו דאג לו למורים פרטיים אשר‬
‫ידריכו את הנפש הצמאה במסילת היושר‪ .‬אח ואחות‪ 11‬היו לרמח"ל‪ ,‬אחיו – שמעון‬
‫חי‪ ,12‬היה אחד מבני החבורה של הזוהר הקדוש‪ ,‬ועסק במסחר עם אביו‪ .‬כדרכם‬
‫של בני הקהילה היהודית באיטליה‪ ,‬רובם למדו בתלמוד תורה אשר העניק להם‬
‫מקצועות הקודש‪ .‬מקצועות אחרים השלימו עם מורים‪.‬‬
‫היחכ"ם‪ ,‬רבי יצחק חיים הכהן קאנטאריני‪ ,‬חינך והדריך את רמח"ל ללימוד‬
‫לשון הקודש ‪ -‬השפה העברית‪ ,‬הדקדוק‪ ,‬המליצה‪ ,‬השירה וההיגיון‪ .‬בזכותו קנה‬
‫רמח"ל ידיעות יסוד בתחומים אלה‪ ,‬ואף חיבר‪ 13‬את הספר "לשון למודים"‪ ,‬בגיל‬
‫‪ .11‬אחותו נפטרה בגיל צעיר‪ ,‬ערב חופתה‪ ,‬הרמח"ל כתב עליה קינה‪ ,‬ראה ס' השירים עמ' ‪.79‬‬
‫‪ .12‬הוא חתום על תקנות הישיבה‪ ,‬ראה אגרות רמח"ל‪ ,‬סי' ג' עמ' ט'‪.‬‬
‫‪ . 13‬יותר מאוחר‪ ,‬בשנת תק"ב באמסטרדם‪ ,‬רמח"ל חיבר ס' המליצה וס' ההיגיון‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫שבע עשרה שנה‪ .‬היחכ"ם היה מהחזנים המפורסמים בפאדובה‪ ,‬וחיבר אף הוא‬
‫מזמורי תהלים‪ .14‬רמח"ל חיבר שיר קינה‪ 15‬עליו בעת פטירתו )בערב חג השבועות‬
‫תפ"ג(‪.‬‬
‫ללימוד מקצועות הקודש זכה הצעיר לרב גאון עולם‪ ,‬רבה של העיר וראש‬
‫‪16‬‬
‫הישיבה‪ :‬רבי ישעיה באסן‪ .‬גאון מיוחד במינו‪ ,‬בקי בכל חדרי התורה ‪ -‬בנגלה‬
‫ובנסתר‪ ,‬מנהיג תקיף ואהוב על כל האוכלוסיה באיטליה‪ ,‬שידע לנווט את הספינה‬
‫בעת הסערה הגדולה‪ .‬הוא היה מתלמידיו של המקובל האלקי‪ :‬רבי משה זכותה‪,‬‬
‫המכונה הרמ"ז ושל רבי בנימין הכהן )שהיה גם חמיו(‪ .‬מהר"י באסן הגיע לפאדובה‬
‫בשנת תע"ה )‪ (1715‬על פי בקשת פרנסי הקהילה לשמש רב‪ ,‬מו"ץ )מורה צדק(‪,‬‬
‫ואב"ד )אב בית דין( של פאדובה‪ .‬בשנת תפ"ב )‪ (1722‬נקרא על ידי חמיו‪ ,‬רבי‬
‫בנימין הכהן‪ ,‬שהיה כבר זקן מופלג‪ ,‬לחזור לרג'יו ולשמש במקומו ראש העדה‪.‬‬
‫חמש שנים בלבד )תעה‪-‬תפ"ב( שימש מהר"י באסן בפאדובה‪ .‬בתקופה זו התוודע‬
‫הרב הגדול אל רמח"ל הצעיר‪ ,‬שהיה רק בן חמש עשרה שנה‪ ,‬כשעזב רבו את‬
‫העיר‪.‬‬
‫רמח"ל שאב מרבו את כל התורה כולה‪ ,‬כבור סיד שאינו מאבד טיפה‪,‬‬
‫היה מחכים את רבו בכל עת ובכל נושא‪ .‬לפי עדויות שיש לנו מהאגרות‪ ,‬מהר"י‬
‫באסן החשיב את הצעיר כעמיתו‪ ,‬הגם שהוא בנה אותו והעמידו על רגליו‪ .‬הרב‬
‫השכיל לרדת‪ ,‬לברר ולהוציא לאור את התכונות הנפשיות של תלמידו‪ ,‬שעתיד‬
‫‪ .14‬ראה מאיר בניהו‪ ,‬כתבי הקבלה של הרמח"ל‪ ,‬ירושלים תשל"ט‪ ,‬עמ' ‪.239‬‬
‫‪ . 15‬ס' השירים עמ' עד‪-‬עח‬
‫‪ .16‬רבי ישעיה באסאן ‪ -‬מגדולי הרבנים בימיו‪ ,‬מקובל‪ ,‬משורר ומליץ גדול‪ .‬בן הרב הכולל ר' ישראל חזקיה‪,‬‬
‫למד תורה אצל ר' משה זכות במנטובה ואח"כ נתמנה מ"ץ בפאדובה בין השנים תע"ה‪ -‬תפ"ב‪ ,‬ושם למד‬
‫רמח"ל תורה מפיו‪ .‬משם יצא לעיר ריגייו‪ ,‬מקום מגוריו של חותנו הרב"ך‪ .‬אחרי פטירת הרב"ך לקח מקומו‬
‫תחתיו לשרת בקודש‪ .‬ועמד בקשרי‪-‬מכתבים עם רמח"ל כמעט עד סוף ימיו‪ .‬רמח"ל הקדיש לרבו האהוב‬
‫את ספרו "לשון למודים"‪ .‬על מות ר' ישעיה באסאן נשארה קינה מאת רבי ישעיהו רומאנין‪ ,‬חברו וידידו‬
‫של רמח"ל‪.‬‬
‫ספריו‪ :‬תורת שלמים או לחמי תודה )תשובותיו עם תשובות בנו ר' ישראל בנימין(‪ ,‬אגלי דל‪ ,‬קובץ תשובות‪,‬‬
‫אמרי יושר‪ ,‬כור לזהב‪ .‬תשובותיו באו גם בספרי רבני דורו "פחד יצחק"‪" ,‬דברי יוסף" ו"שמש צדקה"‪.‬‬
‫לגבי חריפותו‪ ,‬עיין לדוגמא קושיית המהר"י באסן בקונטרס הספיקות‪ .‬האחרונים דנו רבות בקושייה יסודית‬
‫שנתפרסמה בשם קונטרס הספקות‪) ,‬אחיו של קצות החושן(‪ ,‬כלל א‪ ,‬אות ו‪ :‬הקשה המהר"י באסן ‪ -‬בספק‬
‫ממון אנו פוסקים המוציא מחבירו עליו הראיה‪ .‬והדבר אינו מובן‪ ,‬שהרי כל ספק ממון הוא גם ספק איסור‬
‫"לא תגזול"‪ ,‬וא"כ מדוע לא יחול הכלל ספיקא דאורייתא לחומרא גם בספק ממון‪ .‬המהר"י באסן מיישב‬
‫את קושייתו כך ‪ -‬אם נחמיר על המוחזק‪ ,‬ונאמר לו לשלם מדין ספק "לא תגזול"‪ ,‬הרי באותה מידה עצמה‬
‫נצטרך לומר למקבל להחזיר למוחזק‪ ,‬שהרי גם הוא בספק "לא תגזול"‪ .‬ע"כ שלא שייך להחיל כאן את הכלל‬
‫שספק איסור להחמיר‪.‬‬
‫פרק ב ‪ -‬ימי הנעורים‬
‫‪21‬‬
‫לחולל מהפכה במחשבת ישראל‪ .‬מהר"י באסן לא מנע כלום מהתלמיד הצמא‬
‫לכל החכמה – כולל תורת הקבלה‪.‬לאחר שמילא אותו תלמוד ופוסקים‪ ,‬הדריכו‬
‫בחכמת האמת‪ ,‬וכל זה לפני גיל חמש עשרה שנה‪ .‬מהר"י באסן לא היה רק רבו‬
‫ומחנכו של משה חיים לוצאטו הצעיר‪ .‬הוא היה כמו אביו‪ ,‬ופשוט אהבו בכל ליבו‪.‬‬
‫הקשר בין הרב לתלמיד היה מן המיוחדים שידעה היהדות לספר‪ .‬כל הדמיונות‬
‫שאנו יכולים לדמיין על העלם מפאדובה – שקידתו‪ ,‬אהבתו‪ ,‬והתעניינותו בכל‬
‫תחומי התורה הקדושה לא ישוערו כטיפה מן הים לעדות רבו‪ ,‬המליץ הגדול‪.‬‬
‫וזה לשונו באגרת אחת‪ 17‬ששלח לרבני ווניציה בתחילת הסערה אשר פקדה את‬
‫איטליה‪ ,‬בשנת הת"ץ‪:‬‬
‫"מעט מזער לא כביר‪ ,‬מלין אחביר‪ ,‬על תואר אדם המעלה‪,‬‬
‫אשר עליו רגשת קול ההמולה‪ :‬יען וביען הן אני כפיהו‪,‬‬
‫כי כהיום אני ילדתיהו‪ ,‬ברם קושטא קאי‪ ,‬הא לאיי‪ ,‬כי‬
‫גמול מחלב עתיק משדים‪ ,‬רבץ בין המשפטים‪ ,‬ובתורת‬
‫ה' דבק לאהבה‪ ,‬ויקרא שמה חפצי בה‪ ,‬ועשה לו קטונת‬
‫פזי"ם‪ ,18‬בחור כארזים‪ ,‬לא הלך אחרי שוא ובשרירות‪,‬‬
‫והבלי הילדות והשחרות‪ .‬ה' אלקים פתח לו אוזן שומעת‬
‫ותבן‪ ,‬ויהי לי לבן‪ ,‬ואנכי תרגלתיהו‪ ,‬על זרועותי לקחתיהו‪,‬‬
‫ֶ‬
‫]נ"א‪ :‬ובלימודי רבותי הדרכתיהו[‪ ,‬וכפי כחי רוח חכמה‬
‫מלאתיהו‪ .‬ויען אהבת עולם אהבתיהו‪ ,‬ולא היה גדול‬
‫בביתי ממנו‪ ,‬מספר צעדי אגידנו‪ ,‬וכל טובי היה בידו‪ ,‬כי אין‬
‫נסתר מחמדו‪ .‬ובהיותו מאיר ובא בבקר בבקר קל כאחד‬
‫הצבאים‪ ,‬עסקו בדברי אלקים חיים‪ ,‬כי משש את כל כלי‪,‬‬
‫מצא מעט הכתיבות אשר חנן ה' אלי‪ ,‬והוא עבר את מיכל‪,‬‬
‫ויקח גם מע"ץ החיי"ם ]של האריז"ל[ ויאכל‪ ,‬אז רעיוניו‬
‫פשטו בעמק הסודים‪ ,‬התעלס באהבים רווה דודים‪ .‬ויהי‬
‫‪ .17‬אגרת זו היא אגרת חשובה מאוד‪ ,‬ותסייע לנו ב"ה לנתח את אישיותו של הרמח"ל‪ ,‬מתוך כלי ראשון‪.‬‬
‫‪ .18‬בכרם חמד‪ ,‬ח"ב עמ' ‪ ,58‬יש תוספת מילים‪ ,‬וז"ל‪ :‬לילך בדרך הקדושים‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫כאשר היתה מן השמים סיבה ועילה‪ ,‬להתפרד החבילה‪,‬‬
‫ודודי נסע ונגלה‪ ,‬הוא ]דהיינו הרמח"ל[ נטע אהלי אפדנו‪,‬‬
‫והיה כל מבקש ה' ידרוש לשכנו‪ ,‬וישלח פארותיו‪ ,‬ויפוצו‬
‫מעינותיו‪ ,‬ויהיו יום יום שעשועיו‪ ,‬עם חבריו ורעיו‪ ,‬להקים‬
‫סוכת התורה‪ ,‬ביראת ה' טהורה‪ ,‬בעיון ובמעשה‪ ,‬ריח‬
‫ניחוח אשה‪ .‬אז נודע לי מה שממני העלים‪ ,‬כי ידיו נטפו‬
‫מור ואהלים‪ ,‬ויעש לו מטעמים‪ ,‬על הרי בשמים‪ .‬ומאז‬
‫ועד עתה כה משפטו‪ ,‬מתנהל לאט"ו‪ ,‬יגע בתורה בצנעה‪,‬‬
‫ולרעיו יחלק שלל יורה דעה‪ ,‬יבין שמועה‪ .‬לאיש אשר לו‬
‫אלה‪ ,‬וברכת ה' מלא‪ ,‬מעתה לא יפלא‪ ,‬אם אל נחמות עליו‬
‫הופיע ]דהיינו המלאך‪-‬המגיד[‪ ,‬ויום ליום אומר יביע‪ .‬ואף‬
‫על פי שחדש הקנקן‪ ,‬חזקה על חבר שכמותו שאין יוצא‬
‫תחת ידו דבר שאינו מתוקן‪. . .‬‬
‫ואין לתמוה אם יש ויש כמה וכמה גדולים וטובים חסידים‬
‫ואנשי מעשה‪ ,‬אשר לא זכו ולא השיגה ידם‪ ,‬כי אין הדבר‬
‫תלוי באשר יראה האדם‪ ,‬כי כמו שהשמש על הארץ יוצא‪,‬‬
‫ולא בכל מקום לכסף מוצא‪ ,‬ומקום לזהב ימצא‪ ,‬ככה שמש‬
‫ומגן ה' אלקים את אשר ירצה יבחר ויקרב‪ ,‬מי יאמר לו מה‬
‫תעשה? ומי לו ירב? וידוע לרבותינו שרשות גבלות‪ ,‬כי לא‬
‫אכלנו לחם עצלות‪ ,‬כי לקול האות הראשון‪ ,‬לא נתנו עינינו‬
‫לישון‪ ,‬והרבה שאלות ותשובות‪ ,‬עברו בינינו ובינו ]דהיינו‬
‫הרמח"ל[‪ ,‬ונקרא שמם רחובות‪ ,‬כי מימיו המה יוצאים מן‬
‫המקדש‪ ,‬ובהקדמות הכלליות היסודיות אין כל חדש‪ ,19‬רק‬
‫להרחיב נקבי המשכיות‪ ,‬ממעון הו"ד אריו"ת‪ .20‬יען באמת‬
‫ובתמים‪ ,‬בכמה וכמה מקומות דברי האר"י זלה"ה סתומים‬
‫וחתומים‪ ,‬וגם הנראים גלויים מהם‪ ,‬עמוק עמוק מי ימצאם‪,‬‬
‫כי כמראה הברק כמו רגע הזהיר‪ ,‬ובהעלות ענן כבודו‬
‫‪ .19‬רמז לחיבורים של כללי הקבלה‪ ,‬כגון כללים ראשונים‪.‬‬
‫‪ .20‬דהיינו שחבוריו של הרמח"ל מבוססים על כתבי האר"י‪.‬‬
‫פרק ב ‪ -‬ימי הנעורים‬
‫‪23‬‬
‫]דהיינו אחר פטירת האר"י[ אפילו תלמידיו המובהקים‬
‫]של האר"י[ לא ראו אור בהיר‪ .‬והנה אחת שאלנו מאתו‬
‫ושלח‪ ,‬אחד מחיבוריו טהור קדש ממלח‪ ,21‬ועברנו בין‬
‫בתריו‪ ,‬ולא נמצא פסול אחריו‪ ,‬כי כולו זהב טהור בהררי‬
‫קדש יסודתו‪ ,‬על אדני צדק דברי האר"י זלה"ה וחכמתו‪,‬‬
‫‪22‬‬
‫על מרכזו סובבים כולם‪ ,‬וְ ‪‬א יִ ֶטּה ָל ָא ֶרץ ִמנְ ָלם )ע"פ איוב טו‪,‬‬
‫כט(‪ .‬והמכתב מכתב אלקים הוא חרות‪ ,‬כולו מלא יראת ה'‬
‫והתעוררות‪ ,‬ודברים אשר לא כן על ה' לא יחפה‪ ,‬מתוק הוא‬
‫לנפש ולעצם מרפא ‪ -‬אין בו שערוריה מתהומי צבי"ה‪,23‬‬
‫ואין ברוחו רמיה‪ ,‬כמעשה חיי"א‪ ,24‬עם שונים לא התערב‪,‬‬
‫ואל מחשבי קצין לא קרב‪ .‬רק מלא חידושי תורה על כל‬
‫גדותיו כאפיקים‪ ,‬הזהב מעליהם מריקים‪ .‬והנה זה אשר‬
‫ראו עינינו כטפה מן הים מדרושיו‪ ,‬כי פשו ורבו פירושיו‪".‬‬
‫אגרת כ"ו‪ ,‬יום ג' ו' לשבט הת"ץ‬
‫הערה‪ :‬המכתב הנ"ל‪ ,‬הוא תעודה נדירה מאוד – הן בתוכנה הן במליצתה ‪ -‬בספרות התורנית‪,‬‬
‫ובפרט שבאה מגאון ישראל‪ ,‬שהיה חכם בכל החכמות‪ .‬ואם כן היינו צריכים לשקול כל מילה‬
‫ולפרש אותה ואת רמזיה‪ ,‬אמנם היות שבפרק הנ"ל‪ ,‬אנו עוסקים בתולדות הרמח"ל‪ ,‬נסתפק‬
‫להדגיש העניינים השייכים לתקופה הנידונה‪.‬‬
‫הר"י באסן מתאר לנו באגרת זו דמות של נער פלא המוכשר קודם כל‬
‫במידות – "אדם המעלה"‪ ,‬ודבק בתלמוד תורה‪.‬‬
‫‪ .21‬והוא ספר תיקונים חדשים‪ ,‬ראה אגרת יד‪.‬‬
‫‪ .22‬כלומר‪ :‬מהם‪ ,‬כמו שתי מילים מן להם‪ ,‬עיין רש"י שם‪.‬‬
‫‪ .23‬רמז לשבתאי צבי‪.‬‬
‫‪ .24‬הכוונה למשיח השקר‪ :‬נחמיה חיון‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫מעט מזער לא כביר‪ ,‬מלין אחביר‪ ,‬על תואר אדם המעלה‪ ,‬אשר‬
‫עליו רגשת קול ההמולה‪ :‬יען וביען הן אני כפיהו‪ ,‬כי כהיום‬
‫אני ילדתיהו‪ ,‬ברם קושטא קאי‪ ,‬הא לאיי‪ ,‬כי גמול מחלב עתיק‬
‫משדים‪ ,‬רבץ בין המשפטים‪ ,‬ובתורת ה' דבק לאהבה‪ ,‬ויקרא‬
‫שמה חפצי בה‪ ,‬ועשה לו קטונת פזי"ם‪ ,‬בחור כארזים‪ ,‬לא הלך‬
‫אחרי שוא ובשרירות‪ ,‬והבלי הילדות והשחרות‪ .‬ה' אלקים פתח‬
‫ותבן‪ ,‬ויהי לי לבן‪ ,‬ואנכי תרגלתיהו‪ ,‬על זרועותי‬
‫לו אוזן שומעת ֶ‬
‫לקחתיהו‪] ,‬נ"א‪ :‬ובלימודי רבותי הדרכתיהו[‪ ,‬וכפי כוחי‪ ,‬רוח‬
‫חכמה מלאתיהו‪.‬‬
‫מהר"י באסן העריך את רמח"ל כבנו אהובו‪ ,‬בן חכים שעזב את כל הבלי‬
‫הילדות ועסק רק בחכמה‪ .‬הרב טיפל בנער מגיל רך‪ ,‬בכל כוחו ונשמתו‪ ,‬לא מנע‬
‫ממנו שום לימוד ושום סברה‪ .‬היות שהתלמיד היה חכים ומקשיב‪ ,‬הרב מילא אותו‬
‫רוח חכמה כפי כוחו‪ .‬ולא פלא כעת להבין‪:‬‬
‫ולא היה גדול בביתי ממנו‪ ,‬מספר צעדי אגידנו‪ ,‬וכל טובי היה‬
‫בידו‪ ,‬כי אין נסתר מחמדו‪ .‬ובהיותו מאיר ובא בבקר בבקר קל‬
‫כאחד הצבאים‪ ,‬עסקו בדברי אלקים חיים‪ ,‬כי משש את כל כלי‪,‬‬
‫מצא מעט הכתיבות אשר חנן ה' אלי‪ ,‬והוא עבר את מיכל‪ ,‬ויקח‬
‫גם מע"ץ החיי"ם ]של האריז"ל[ ויאכל‪ .‬אז רעיוניו פשטו בעמק‬
‫הסודים‪ ,‬התעלס באהבים רווה דודים‪.‬‬
‫לא היה תלמיד או חבר בביתו של מהר"י באסן גדול ומוכשר כרמח"ל הצעיר‪.‬‬
‫רמח"ל עקב אחר כל צעד וצעד של רבו‪ ,‬והרב לא הסתיר ממנו כלום; פתח לו‬
‫את כל אוצרות החכמה‪ ,‬פרט לקבלה‪ .‬אבל לבו של רמח"ל היה רחב כהיכל‪ ,‬ולא‬
‫הסתפק בש"ס ובפוסקים ובפסקי דין של רבו‪ ,‬הוא עבר על כל הספרים‪ ,‬כולל כתבי‬
‫הקבלה שמצאה ידו‪ .‬ויקח גם בספר העצום של האריז"ל – עץ חיים ‪ -‬ויטעם‪ .‬ברור‬
‫מכאן שידיעת הרמח"ל בקבלה בגיל צעיר – בן חמש עשרה לכל היותר‪ ,‬היתה מן‬
‫המופלאות‪ .‬וכעת מתחזקת עדותו של רבי יקותיאל גורדון‪ ,‬תלמיד המובהק של‬
‫פרק ב ‪ -‬ימי הנעורים‬
‫‪25‬‬
‫הרמח"ל‪ ,‬שכתב אודות רבינו לרבי מרדכי יפה מווינה‪" :25‬אף גם קודם כשהיה בן‬
‫י"ד שנים היה יודע כל כתבי האר"י בעל פה והיה נחבא אחורי הכלים ולא הגיד‬
‫זה הדבר אף לאביו ופשיטא לשום אדם" )אגרות‪ ,‬סי' ו(‪ .‬אם בהיותו בן ארבע‬
‫עשרה שנה ידע הרמח"ל כל תורת האר"י בעל פה‪ ,‬מתי התחיל? אולי בן אחת‬
‫עשרה או שתים עשרה שנה‪ .‬לאחרונה נמצא כת"י שכטר )בית המדרש לרבנים‬
‫בניו יורק – ‪ 26(mic.1615‬המכיל ספר אוצרות חיים לרבי חיים ויטאל‪ ,‬ובתוכו‬
‫רשימות ושרטוטים של רמח"ל בהיותו צעיר מאוד‪ .‬בין כך ובין כך‪ ,‬הרמח"ל אחז‬
‫כבר בקולמוס בגיל ארבע עשרה‪ ,‬והתכונן לגלות אור תעלומה לדרים בארץ‪.‬‬
‫הפלא ופלא‪ ,‬האם נמצא נער כזה בכל תולדות עם ישראל‪ ,‬שהכיל כל כך‬
‫הרבה חכמה בגיל צעיר? זאת ועוד‪ ,‬נאמנה לנו עדותם של רבני פאדובה באומרם‪:‬‬
‫"אמת הדבר‪ ,‬כי מנעוריו גבר באחיו בחכמה‪ ,‬בדעת ובתבונה וכל העם רואים‬
‫אלוקים עולים מן הארץ וראשו מגיע השמימה‪ ,‬עוסק בקדשים דבר יום ביומו‪ .‬כל‬
‫ימיו גדל בין החכמים‪ ,‬ויהי איש מצליח; עין ראתה ותעידהו‪ ,‬רך ויחיד בבני אמו ‪ -‬זו‬
‫כנסת ישראל‪ ,‬עדת קודש קהילתנו… ויהי בנסוע הארון‪ ,‬ארון האלוקים‪ ,‬כמוהר"ר‬
‫רי"ב ]רבי ישעיה באסן[ הנ"ל מקהלת קדשינו לק"ק ריגייו יר"ה‪ -‬בבית מדרשו‬
‫הרבה התבודדות ופרישות ותורתו אומנותו" )אגרת מ'(‪.‬‬
‫גם עדותו של עד הראייה‪ ,‬רבי רפאל ישראל קמחי‪ ,‬מחבר הספר "עבודת‬
‫ישראל"‪ ,‬משליחי צפת בגולה‪ ,‬שולחת לנו אור גדול על "נז"ר אלוקים"‪" :‬איהו ירא‬
‫שמים מנעוריו ונז"ר אלוקים היה הנער מבטן אמו‪ ,‬אביו הקדישו לשמים על התורה‬
‫ועבודת הקודש תמיד‪ ,‬עד כמעט אפילו בצורתה דזוזא ]בצורה של מטבע רגיל[‬
‫אינו יודע‪ ,‬ואינו רוצה לידע מתענוגי העולם הזה‪ ,‬פרוש ומתבודד בבית מדרשו עם‬
‫החברים שלו מתייגעים בתורה‪ ,‬ויראת ה' היא אוצרו" )אגרת ח'(‪.‬‬
‫כבר מגיל צעיר‪ ,‬מתגלה לנו אישיות רבת תבונה ומידות מעולות‪ ,‬אשר קנה‬
‫התלמיד החרוץ‪ .‬פרישותו מהבלי העולם הביאה את הרמח"ל לסודות הבריאה‬
‫ופנימיות הנהגת העולם הזה‪ .‬בתחילת דרכו‪ ,‬רמח"ל שאב את החכמה הפנימית‬
‫בעיקר מספרים וקצת מפי סופרים‪ .‬גם רבו הדריך אותו‪ ,‬אבל עד מהרה החכים‬
‫התלמיד את רבו‪ ,‬בבהירות לימודו ועריכת משנתו‪ .‬בשנת תפ"ב )‪ (1722‬התפרדה‬
‫‪ .25‬ראה כל האיגרת של הר"י יקותיאל‪ ,‬בפרק ו‬
‫‪ .26‬ראה י‪ .‬תשבי‪ ,‬חקרי קבלה ח"ג‪ ,‬עמ' ‪.816-817‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫‪26‬‬
‫החבילה‪ ,‬מהר"י באסן הוזעק על ידי חמיו לקחת את ההנהגה של העיר ריג'יו‪.‬‬
‫ויהי כאשר היתה מן השמים סיבה ועילה‪ ,‬להתפרד החבילה‪,‬‬
‫ודודי נסע ונגלה‪ ,‬הוא ]דהיינו הרמח"ל[ נטע אהלי אפדנו‪ ,‬והיה‬
‫כל מבקש ה' ידרוש לשכנו‪ ,‬וישלח פארותיו‪ ,‬ויפוצו מעינותיו‪,‬‬
‫ויהיו יום יום שעשועיו‪ ,‬עם חבריו ורעיו‪ ,‬להקים סוכת התורה‪,‬‬
‫ביראת ה' טהורה‪ ,‬בעיון ובמעשה‪ ,‬ריח ניחוח אשה‪.‬‬
‫באגרת )מ'( של רבני פאדובה המעידה על צדקותו של רמח"ל‪ ,‬קוראים אנו‪:‬‬
‫"ויהי בנסוע הארון‪ ,‬ארון האלוקים כמוהר"ר רי"ב ]רבי ישעיה באסן[ הנ"ל מקהלת‬
‫קדשינו לק"ק ריג'יו יע"ה ‪ -‬בבית מדרשו הרבה ]רמח"ל[ התבודדות ופרישות‬
‫ותורתו אומנותו‪ ,‬יום ולילה לא שבת‪ ".‬זאת אומרת שרמח"ל עשה לו בית מדרש‬
‫בביתו מגיל חמש עשרה שנה‪ ,‬אבל נשאלת השאלה‪ :‬איך הוא התוודע לחכמים‬
‫שבעיר שבאו ללמוד אצלו?‬
‫יוסף אלמנצי מפאדובה‪ ,‬הביוגרף הראשון של הרמח"ל‪ ,‬כותב‪ 27‬ב"כרם חמד"‪:‬‬
‫"מידי יום ביומו ]ר[מח"ל היה הולך ללמוד בחברת מבקשי ה'‬
‫)עתה בשם מטיבי צעד(‪ ,‬ושמה דבקה נפשו באנשי שם ההולכים‬
‫בתורת ה' להורות את בני ישראל‪ ,‬אם בתורה שבכתב ואם‬
‫בתושבע"פ‪ ,‬הלא המה ר' ישראל חזקיה טריויש‪ ,‬הרופא ר' משה‬
‫דוד ואלי ור' יעקב חזק… ושלושתם בקיאים היו בדרכי הקבלה‪,‬‬
‫ובשמעם תשוקת ]ר[מח"ל לדעת ולהעמיק בעניינים ההם נעשו‬
‫לו חבריו‪ ,‬ובחרו להם מקום אחד בחברה ההיא ומקום א' בביתו‬
‫להמתיק סוד יחדיו‪ ,‬והתחילו להגות בספרי האר"י‪ ,‬הרמ"ז‪,‬‬
‫ומקובלים אחרים"‪.‬‬
‫‪ .27‬ראה כרם חמד‪ ,‬ח"ג‪) ,‬תקצ"ח(‪ ,‬עמ' ‪.114‬‬
‫פרק ב ‪ -‬ימי הנעורים‬
‫‪27‬‬
‫הגם שיש לפקפק בתיאורו הכללי של הרמח"ל ע"י אלמנצי‪ ,‬בכל זאת יש לנו‬
‫אסמכתא על דבריו מפי מהר"י באסן‪" :‬כל מבקש ה' ידרוש לשכנו"‪ .‬דהיינו‪ ,‬ישנו‬
‫רמז על החבורה הקדושה‪" :‬מבקשי ה'"‪ ,‬שבאו לשמוע לקחו של צדיק‪ .‬זאת ועוד‪,‬‬
‫אנחנו למדים שרמח"ל הצעיר בשנים‪ ,‬הגיע לבית מדרש חסידים זה‪ ,‬כשבראשו‬
‫עמדו רבנים מבוגרים ממנו‪ .‬הרמ"ד ואלי הוא רבי משה דוד וואלי‪ ,‬שחיבר כמה‬
‫‪28‬‬
‫ספרים נפלאים על פירוש התורה‪ ,‬ובפרט כמה מאמרים בקבלה )אשר נקבצו‬
‫בשני כרכים בשם "ספר הליקוטים"( במשך השנים תע"ז‪-‬תע"ח‪ ,‬בזמן שהרמח"ל‪,‬‬
‫יליד תס"ז‪ ,‬היה בן י' ‪ -‬י"א‪ ,‬ורמ"ד וואלי‪ ,‬יליד תנ"ו‪ ,‬היה בן כ"א‪-‬כ"ב‪ .‬לפי הרבנים‬
‫ניפי וגירונדי‪ ,‬הרמד"ו היה "ש"ץ בביה"כ הספרדים‪ ,‬ולומד תורה מעומד‪ ,‬ולא היה‬
‫הולך לישון בלילה עד שכל היהודים של ק"ק ]פאדובה[ חזרו לביתם בשלום‪,‬‬
‫ומתפלל בעדם כדי שלא יאונה אליהם רעה‪ ,‬וה' ישמרם בחסדו"‪ .‬חסידותו‪,‬‬
‫פרישותו וגאונותו של הרמד"ו היא היום מן המפורסמות‪ ,29‬וגם הרמח"ל התייחס‬
‫אליו בכבוד גדול ולא כשאר התלמידים‪ .‬עוד חבר אחד מחבורת "מבקשי ה'" הוא‬
‫הרב יעקב חזק ]די פורטי[‪ ,‬הוא היה אחד מגדולי הרבנים בדורו‪ ,‬והחיד"א שפגש‬
‫אותו בט"ז אלול תקל"ו מתארו כאיש קדוש "המופלג בזקנה וחסידות"‪ ,‬ש"לא ראה‬
‫קרי מימיו"‪ 30‬וכו'‪.‬‬
‫אחר עזיבת רבו את העיר‪ ,‬זכה רמח"ל להתחבר בתחילת דרכו עם האריות‬
‫האלה‪ ,‬חסידים ופרושים‪ .‬אבל מיד גבר על אחיו‪ ,‬ואלה העמידו אותו לראש וקצין‬
‫על החבורה הקדושה‪ .‬לא ידוע בדיוק מתי העתיק הרמח"ל את בית מדרשו לביתו‪,‬‬
‫אבל ודאי לפני שנת תפ"ז – "שנגלו אליו אלוקים"‪ .‬באגרת רבני פאדובה‪ ,‬שהבאנו‬
‫לעיל )לרבה של המבורג( נאמר שם‪" :‬בבית מדרשו ִהרבה ]רמח"ל[ התבודדות‬
‫ופרישות‪ ,‬ותורתו אומנותו‪ ,‬יום ולילה לא שבת‪ ,‬שם נגלו אליו האלוקים בשנת‬
‫התפ"ז" )אגרת מ'(‪ .‬נמצינו למדים שעיקר מקום מדרשו של הרמח"ל היה בביתו‪,‬‬
‫אולם בד בבד‪ ,‬הוא פקד מדי יום ביומו את חבורת מבקשי ה'‪.‬‬
‫‪ .28‬ע"י הרב יוסף ספינר שליט"א‪ ,‬ראה הערה הבאה‬
‫‪ .29‬בזכות הרב יוסף ספינר‪ ,‬שפרסם את תורתו של הרב וואלי‪ ,‬אצל הוצאת מסורה‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫‪ .30‬ראה שם הגדולים בערך ר"י חזק; מעגל טוב עמ' ‪.8‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫‪28‬‬
‫בשנים האלה‪ ,‬תפ"ב‪ -‬תפ"ז‪ ,‬התמקדו יצירותיו של הרמח"ל במליצה ובשירה‪.‬‬
‫אמנם ראשו הגיע השמימה‪ ,‬וגם עסק בכתיבות בקבלה‪ ,31‬אבל עיקר עיסוקו היה‬
‫בהכנות להשראת רוח הקודש‪ .‬בשנת תפ"ה‪ ,‬בהיות רמח"ל בן י"ז שנה הספיק לחבר‬
‫את הספר "לשון לימודים" ‪ -‬על חכמת המליצה ותיקון הלשון‪ ,‬ואת המחזה הידוע‬
‫"מעשה שמשון"‪ .‬בספרו "לשון למודים"‪ ,‬חולל רמח"ל מהפכה בדרך השימוש‬
‫בלשון הקודש; לאמור‪ :‬לעולם יש להקדים את התוכן לצורה‪ .‬הציור צריך להיברא‬
‫מצד התוכן קודם‪ ,‬ולא מצד הצורה‪ .‬בזמן ההוא היתה גדולה חשיבות המלה‪ ,‬בין‬
‫בספרות המליצה ובין בספרות הקבלה‪ ,‬והקדמת יופיו של התוכן ליופי המילולי‬
‫היתה בגדר חידוש גדול‪.‬‬
‫בתחילת שנת התפ"ז חיבר רמח"ל מחזה בשם "מגדל עוז"‪ ,‬לכבוד חתונת רבי‬
‫ישראל באסן‪ ,‬בן רבו; זהו שיר ידידות‪ ,‬המבטא את עצמת השירה והמליצה של‬
‫המחבר‪ .‬חוץ מכישרונותיו המאלפים בספרות הדרמה‪ ,‬מתגלה כאן נטיית הרמח"ל‬
‫להשתמש במשל‪ .‬נציץ בהקדמה‪:‬‬
‫"תורה אמת דרכה‪ ,‬אל אחת משתים יביט המשל )והיה כל מבקש‬
‫ֶ‬
‫לראות היעמדו דבריו‪ ,‬בין משלי חכמים הלא יחקר זאת(‪ :‬או‬
‫מעשה יגיד ְל ֵד ָעה תולדות מה‪ ,‬והיה כזה משל‪" :‬צדיק מצרה‬
‫נחלץ" ומשל‪" :‬כרכושתא ושנרא עבדו הילולא מתרבא דביש‬
‫גדא"; או דברים יספר להורותינו משפטי צדק ללמד דעת מוסר‬
‫השכל‪ ,‬והיה כזה משל יותם בן ירובעל‪" :‬הלוך הלכו העצים‬
‫למשוח עליהם" וכו'"‪.‬‬
‫והנה במבואו למחזה כותב רמח"ל‪" :‬אין כמשל להצמיח אמת וללמד דעת‪,‬‬
‫לגלות עמוקות מני חושך ותעלומה להוציא או‪ ,‬לפקוח עיניים עוורות ופתאים‬
‫להקנות לב‪ ,‬כי את אשר לא ידעו ישכילו ואשר לא שמעו יתבוננו‪ ".32‬תורתו של‬
‫הרמח"ל מתבססת מאוד על ענין משל ונמשל‪ :‬כל קבלת האר"י נתפסת אצלו‬
‫כמשל‪ ,‬וכדי להבין את עומק דברי האריז"ל יש לפתור החידה‪ .‬אכן‪ ,‬כל ספר קל"ח‬
‫‪ .31‬עיין אגרות סי' א'‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ .32‬ראה מהדורת גינצבורג‪ ,‬עמ' רג‪.‬‬
‫פרק ב ‪ -‬ימי הנעורים‬
‫‪29‬‬
‫פתחי חכמה של הרמח"ל הוא מפתח להבנת קבלת האר"י בדרך שכלית‪.33‬‬
‫לשון הרמח"ל היתה "לשון זהורית" אין כמעט סגנון שהמשורר הצעיר לא‬
‫נתנסה בו‪ :‬לשון הנביאים‪ ,‬לשון הכתובים‪ ,‬לשון חכמים‪ ,‬ולשון הזוהר‪ .‬הוא אף‬
‫הגדיל לעשות‪ ,‬וחיבר ק"ן מזמורי תהלים בעקבות דוד המלך‪.‬‬
‫בארבעה בסיוון תפ"ו‪ ,‬החל רמח"ל לחבר מזמורי תהלים‪ ,‬ולא השלים‬
‫כתיבתם‪ ,‬אלא בראש חודש שבט תפ"ז‪ ,34‬הווה אומר ארבעה חדשים לפני התגלות‬
‫המגיד )בר"ח סיוון התפ"ז(‪ .‬בשלהי שנת תפ"ט‪ ,‬נחנך ארון הקודש של בית הכנסת‬
‫הספרדי בפאדובה‪ ,‬ולרגל האירוע חיבר הרמח"ל אוסף פיוטים ומזמורים בשם‬
‫"חנוכת הארון"‪ ,‬וסידר לפרטי פרטים את טקס חנוכת הארון‪ .‬הספר נדפס באותו‬
‫שנה בוונציה‪ ,‬ומאז ידע עוד ארבעה דפוסים‪ .‬ב"חנוכת הארון" הובאו רק שבעה‬
‫מזמורים כנגד שבע הקפות של ספרי תורה‪ ,‬שאר המזמורים נשארו בכתב יד‪ ,‬אצל‬
‫מהר"י באסן‪.35‬‬
‫‪ .33‬ראה בהמשך פרק יא‪.‬‬
‫‪ .34‬ראה אגרות רמח"ל‪ ,‬סי' קמה‪ ,‬אגרת הר"י באסן לרב ברוך כהנא רפאפורט‪" :‬כי החיבור הנזכר הנו בידי‬
‫ממש‪ ,‬ורשום עליו זמן שנתחבר ושהתחיל אותו יום ב' ד' לחדש סיון שנת התפ"ו ושסיימו ר"ח שבט התפ"ז‪.‬‬
‫וענין המגיד לא נתחדש לו אלא בחדש סיון התפ"ז‪ ,‬א"כ לא נתחבר על פי מגיד‪".‬‬
‫‪ .35‬ראה שם‪ ,‬המשך האגרת‪" :‬גם מה שכתבו‪ ,‬שהמגיד אמר לו שעתיד אותו תהלים של דוד הע"ה ליבטל‬
‫ולהיות שלו במקומו ‪ -‬לשון הרע גמור הוא‪ . .‬ואזורו מוכיח עליו‪ ,‬כי כולו מחקים וטשטושים כדרך כל מחבר‬
‫דרך טבע‪ ,‬שכותב ומוחק וחוזר וכותב‪ .‬ואין זה אלא שהיותו באמת בקי מאד בחכמת השיר הפריז על מדותיו‬
‫לחבר כעין מזמורים )וכבר הדפיס שבעה מזמורים בויניציאה בשנת תפ"ט בס' 'חנוכת הארון'‪ ,‬ואז לא ערערו‬
‫עליו חכמי העיר‪ ,‬מחמת שעדיין לא רצו ]רבו?[ שנאתם וקנאתם( וכבר יש אחרים שעשו כמותו‪ ".‬ע"כ לשון‬
‫האגרת‪ .‬ה"אחרים" שמתכוון להם הר"י באסן הם‪ :‬ר' יצחק חיים כהן קאנטאריני‪ ,‬רבו של הרמח"ל בדקדוק‪,‬‬
‫גם הוא חיבר הרבה מזמורי תהלים‪ ,‬הדפיס אחד בס' עת קץ )אמסטרדם ת"ע‪ ,‬דף ע"ב(‪ ,‬וא' בס' פחד יצחק‬
‫)אמסטרדם תמ"ה‪ ,‬דף נא(‪" :‬למנצח על מגנות לבני פאדובה שיר מזמור להזכיר" ‪.‬רבי אברהם הכהן מזנאטי‬
‫גם הוא חיבר מזמורי תהלים‪ ,‬ראה כהנא אברהם‪ ,‬ויניציה תע"ט‪.‬‬
‫כתב יד תהלים החדש לא היה בתיבת הספרים שנגנזה בפרברי פרנקפורט בשנת תצ"ו‪ ,‬הוא נשאר אצל‬
‫מהר"י באסן‪ ,‬וכך הוא מספר אודותיו לרב ברוך כהנא רפאפורט‪" :‬גם מה שכתבו שבלכתו לאמשטרדם‬
‫הביא עמו ספר תהלים שלו להדפיס ‪ -‬שוא ודבר כזב‪ ,‬שהרי כשהייתי בפאדובה לקחתיו בידי והנה הוא טמון‬
‫בתוך האהלי‪ ." . . ..‬באמת לא נתעוררה קטיגוריא על ס' התהלים החדש עד שלא נתחולל הסער הגדול על‬
‫הכתבים של הקבלה‪ .‬וכשהתפשטה הסערה הגדולה השוו כל הכתבים ולמדו גזרה שווה לעצמם‪ ,‬ופסלו‬
‫את הכל‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫נביא כאן מזמור תהלים חדש‪ 36‬של הרמח"ל‪ ,‬שלא נדפס בספר "חנוכת הארון"‪.‬‬
‫במזמור זה יתואר אהבת המשורר לתורה ועל גדלותה ופעולתה בבריאה ובהנהגה‪.‬‬
‫‪‬הינוּ‪ַ .‬על‪-‬‬
‫רוּפה ִא ְמ ָר ְת‪ֱ ‬א ֵ‬
‫ַל ְמנַ ֵּצ ַח ִּבנְ גִ ינֹות ִמזְ מֹור ִשיר‪ְ :‬צ ָ‬
‫ֵכּן ַא ֲה ָב ָתהּ נַ ְפ ִשׁי‪ְ :‬ר ָח ָבה ִהיא ִמ ֶמּ ְר ָח ִבים‪ .‬וַ ֲע ֻמ ָקּה ִמי יֵ ָד ֶענָּ ה‪:‬‬
‫וּמ ִשׁ ַיבת נָ ֶפשׁ‪ִ :‬כּי יְ ָשׁ ִרים‬
‫ימה ִהיא ְ‬
‫ִתּ ֵתּן לִ ְפ ָתאיִ ם ָע ְר ָמה‪ְ .‬תּ ִמ ָ‬
‫ימינְ ‪ ‬נִ ְתּנָ ה לָ נוּ‪.‬‬
‫יה ָכּל מוּם ֵאין ָבּ ֶהן‪ִ :‬מ ִ‬
‫קּוֹת ָ‬
‫יה‪ .‬וְ ֻח ֶ‬
‫ָכּל ִמ ְשׁ ָפּ ֶט ָ‬
‫יה‬
‫נוֹת ָ‬
‫וּמ ְעיְ ֶ‬
‫ִמ ְשּׁ ֵמי ָק ְד ֶשׁ‪ֵ ‬בּין ֲע ָר ֶפל‪ַ :‬מ ְר ֵפּא ְבּ ָשׂ ִרים ֵהן ִהיא‪ַ .‬‬
‫אוֹתהּ וַ ְתּ ַס ְפּ ֶרנָּ ה‪:37‬‬
‫ינוֹת ָ‬
‫‪‬הים ֲח ַק ְר ָתּהּ וַ ֵתּ ָדע‪ֲ .‬ה ִכ ָ‬
‫‪‬א נִ ְכזָ בוּ‪ֱ :‬א ִ‬
‫מוֹר ָשׁה לַ ֲע ָד ֶת‪ :‬לַ ְמּ ֵדנִ י יְ יָ‬
‫ית ַדּ ְר ָכּהּ‪ .‬וַ ִתּ ְתּנָ הּ ָ‬
‫ִכּי ַא ָתּה ָר ִא ָ‬
‫יה‪ .‬נְ ֵחנִ י ָבּהּ וְ ‪‬א ֶא ָכּ ֵשׁל‪ִ :‬כּי ַא ָתּה יְ יָ ָבּ ַחנְ ָתּ לִ ִבּי‪ָ .‬תּ ִבין‬
‫חוֹת ָ‬
‫ָא ְר ֶ‬
‫יה ַתּ ֲאוָ ִתי לְ עוֹלָ ם‪ְ .‬בּ ַא ֲה ָב ָתהּ‬
‫יַ ְח ָדּיו ָכּל ַשׂ ְר ַע ַפּי‪ֲ :‬א ֶשׁר ָעלֶ ָ‬
‫יה ִמ ֶמּנִּ י‪ַ .‬אל ִתּ ְמנַ ע ִמ ִפּי‬
‫אוֹת ָ‬
‫ל‪-‬תּ ִסיר נִ ְפלְ ֶ‬
‫ֲא ַהלֵּ ‪ֶ ‬סלָ ה‪ַ :‬א ָ‬
‫יחה‬
‫חוֹתי‪ָ ‬א ִשׂ ָ‬
‫וּב ָא ְר ֶ‬
‫‪‬הי‪ְ .‬‬
‫טוֹבה לָ נֶ ַצח‪ֲ :‬ה ִבינֵ נִ י ִמ ְצו ֶֹתי‪ ‬יְ יָ ֱא ַ‬
‫ָ‬
‫גוּרה ְב ָא ָהלְ ‪ ‬לָ ַעד‪ֲ .‬א ַרנְּ נָ ה ִשׁ ְמ‪ ‬לְ דֹר וָ דֹר‪ִ :‬כּי ֵאל‬
‫ֶסלָ ה‪ָ :‬א ָ‬
‫הוֹרנִ י יְ יָ‬
‫נוֹתן ְתּבוּנוֹת ָא ָתּה‪ֵ .‬דּ ָעה וְ ַה ְשׂ ֵכּל ֵמ ִא ְתּ‪ֶ ‬סלָ ה‪ֵ :‬‬
‫ֵ‬
‫הוֹשׁ ֵיענִ י וְ ִאוָּ ֵשׁ ַע‪ .‬וְ ֶא ְשׁ ָעה ְבּ ֻח ֶקּ‪‬‬
‫ְדּ ָר ֶכי‪ַ .‬בּ ֲא ִמ ְתּ‪ָ ‬תּ ִכין ַר ְגלַ י‪ִ :‬‬
‫קּוּדי‪ֵ .‬ע ְדו ֶֹתי‪ִ ‬שׁ ֲע ָשׁ ְע ִתּי‪ֶ :‬אנְ ַחל‬
‫ָתּ ִמיד‪ֲ :‬א ֶשׁר ְשׂשׂוֹן לִ ִבּי ִפּ ֶ‬
‫וּב ִמ ְצו ֶֹתי‪ֶ ‬א ְשׂ ַמח ֶסלָ ה‪ָ :‬ק ְר ֵבנִ י יְ יָ ְבּ ַח ְס ֶדּ‪.‬‬
‫סוֹד‪ ‬וָ ֶא ְתנֶ ָחם‪ְ .‬‬
‫ְ‬
‫וּב ַח ְס ְדּ‪ ‬יָ ֵגל לִ ִבּי‪:‬‬
‫ַאל ַתּ ַעזְ ֵבנִ י ַעד ְמאֹד‪ִ :‬בּ ְד ָב ְר‪ַ ‬חיֵּ נִ י נֶ ַצח‪ְ .‬‬
‫‪ .36‬ראה חנוכת הארון‪ ,‬הוצ' מכון רמח"ל‪ ,‬ירושלים התשס"ו‪ ,‬עמ' לה‪.‬‬
‫‪ .37‬ע"פ איוב )כח‪ ,‬כז(‪ָ :‬אז ָר ָאהּ וַ יְ ַס ְפּ ָרהּ ֱה ִכינָ הּ וְ גַ ם ֲח ָק ָרהּ‪.‬‬
‫ארון הקודש של בית הכנסת הספרדי בפאדובה‬
‫שהובא להיכל שלמה‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫אין ספק שכתיבה זו בשירה ובמליצה‪ ,‬המגלה אכן כשרון ספרותי עצום‪,‬‬
‫לא היו העיקר בעיני הרמח"ל‪ .‬יצירות אלה לא באו‪ ,‬אלא להכשיר את הקרקע‪,‬‬
‫כדי לגלות בלשון זהורית את סודות היחוד‪ ,‬הבריאה והאדם‪ .‬כבר בספר "לשון‬
‫לימודים" ]בחלק שני[‪ ,‬אשר שלח הרמח"ל בתחילת שנת תפ"ז לזקן המקובלים‬
‫הרב"ך‪ ,‬יש הרבה סממנים בקבלה ועל סוד לשון הקודש; כי הדברים בלשון זו‬
‫"מלבד היותם רומזים על הדבר הנרצה בהם‪ ,‬הנה תחתיהם יעמדו סודות עליונים‬
‫לאין קץ‪ ,‬מה שלא נמצא בשאר הלשונות‪ ,‬וכידוע ליודעי חן"‪ .‬באותו עמוד מצטט‬
‫הרמח"ל מספר הזוהר‪ ,‬ספר התמונה וס' הפרדס רמונים‪ .‬גם בהמשך הוא מזכיר‬
‫את האר"י הקדוש בתואר כבוד‪" :‬בעל נעים זמירות ישראל‪ ,‬אשר גדלו במאוד‬
‫מאוד‪ ,‬מאור עינינו"‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬המחזה "מגדל עוז" הוא יצירה משלית המסתמכת על "מדרש‬
‫קדוש" של רשב"י‪ ,‬דהיינו‪ ,‬על פי זוהר משפטים )ח"ב‪ ,‬צט‪ ,‬ע"א( המדמה תורת ה' "אל‬
‫נערה בתולה‪ ,‬בת מלך ונעלמה מעיני כל חי"‪ ,‬כלשונו של רמח"ל‪ .‬חיבורים מעין‬
‫אלה מגלים את החיצוניות של עיסוקו האמיתי של איש האלוקים‪ .‬הגם שהחיצוניות‬
‫כמו ה'כלי' אינו דבר פשוט כי אם יש לו שורש גבוה‪.38‬‬
‫מה שעניין את הרמח"ל יותר מכל‪ ,‬היא תורת האלוקות – פנימיות החכמה‪.‬‬
‫כל שאר הלימוד הוא עבורו בגדר אמצעי והכנה‪ .39‬העיקר אצלו הוא העיון העצום‬
‫במצפוני הבריאה וסתרי ההשגחה‪ ,‬שמביא את האדם לקדושה ולדבקות ‪ -‬תכלית‬
‫הכל‪ .‬חכמת הרמח"ל‪ ,‬היא גם דרך חיים‪ ,‬דרך הדבקות והקדושה‪ ,‬וכך העידו עליו‬
‫רבני פאדובה‪:‬‬
‫"אנחנו הרואים נפלאות תמים דעים‪ ,‬אור יקר ראתה עינינו ודברי‬
‫אלוקים חיים אנחנו שומעים‪ ,‬עדותינו ניתן ונצדק על אודות‬
‫האיש מרום הדרת כבודו תורתו לנו שאול‪ ,‬בחיר ה' איש אלוקים‬
‫קדוש הוא‪ ,‬זורח בקהל קדשנו‪ ,‬כבוד מורנו החכם רבי משה חיים‬
‫בכמ"ר יעקב חי לוצאטו נריו‪) ".‬אגרת מ'(‬
‫חייו של הרמח"ל היו חיים של תבונה וקדושה כאחד‪ ,‬הוא לא הבחין ביניהם‬
‫‪ .38‬עיין מה שכתבנו ב'אור השכל' על דעת תבונות‪ ,‬הוצ' מכון רמח"ל‪ ,‬עמ' עח הערה ‪.46‬‬
‫‪ .39‬ראה דרך חכמה הוצאת מישור קע ‪ -‬קעב; הוצאת מכון רמח"ל כא ‪ -‬כח‪.‬‬
‫פרק ב ‪ -‬ימי הנעורים‬
‫‪33‬‬
‫כלל‪ .‬גם ידיעותיו הרחבות בחכמות החיצוניות שימשו לו אמצעים בפרשנות‬
‫ובניסוח הרעיונות העמוקים‪ ,‬בדרך שכלית ומובנת‪ .‬השמצות מתנגדיו‪ ,‬ש"אחות‬
‫לוט"ן ]דהיינו השפה הלטינית וההיגיון היווני[ השפיעה עליו" )ר' אגרת ק"ד(‪ ,‬אינן‬
‫אלא דברי הבל‪ ,‬שווא וריק‪ .‬והאמת ֵתאמר‪ :‬כמו כל חכמי דורו באיטליה‪ ,‬הרמח"ל‬
‫למד בצעירותו תורת הלשון‪ ,‬המליצה וההיגיון‪ ,‬וגם סיכם את היסודות בחיבורים‬
‫קטנים לעזור לבני דורו‪.‬‬
‫לימוד התורה אצל הרמח"ל לא היה רק בדרך ההיגיון‪ ,‬אלא בדרך דבקות‬
‫ותיקון הבריאה‪ ,‬הנה דבריו ב"דרך ה'"‪:‬‬
‫"בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו ית' לצורך בריותיו יש השפעה‬
‫אחת עליונה מכל ההשפעות‪ ,‬שענינה הוא היותר יקר ומעולה‬
‫שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים‪ ,‬והיינו שהוא תכלית מה‬
‫שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו ית'‪ ,‬ויקר‬
‫ומעלה מעין אמתת מעלתו ית'‪ ,‬והוא הוא מה שמחלק האדון‬
‫ית"ש מכבודו ויקרו אל ברואיו‪ .‬ואמנם קשר הבורא ית' את‬
‫השפעתו זאת בענין נברא ממנו ית' לתכלית זה‪ ,‬והוא התורה…‬
‫]ד[‪ .‬ואמנם זולת זאת ההדרגה הנמצאת לגמול השתדלות בני‬
‫האדם בה כשיעורו האמיתי‪ ,‬עוד נמצא בה הדרגה וחילוק לפי‬
‫מה שצריך לתקן בה כלל הבריאה‪ ,‬עד שאין חלק ממנה שלא‬
‫יתוקן על ידו ויושלם חלק מחלקי כלל הבריאה‪ .‬ונמצא שהרוצה‬
‫לעבוד לפני בוראו עבודה שלימה‪ ,‬צריך שיעסוק בכל חלקיה‬
‫כפי יכלתו‪ ,‬כדי שיגיע ממנו התיקון אל חלקי הבריאה כולה"‪.‬‬
‫דרך ה'‪ ,‬ד‪ ,‬ב‪ ,‬ב‪-‬ד‬
‫הרמח"ל לא עסק בתורה רק כדי להשכיל ולהבין משמעותה‪ ,‬הוא עסק‬
‫בה בבחינת תיקון העולם ‪ -‬זאת היא המטרה העילאית של התורה‪ .‬התורה אינו‬
‫ספר של השכלה‪ ,‬יתרה מזו‪ ,‬עבור רבנו הרמח"ל‪ ,‬נושא "המוסר" וגם ענין הדינים‬
‫שמבררים ומסיקים מן החומש‪ ,‬איננו עיקרי בעבודתנו‪ ,‬העיקר הוא תיקון השכינה‬
‫– תיקון נשמת העולם‪ ,‬עליית העולמות הרוחניים והתדבקותם אל האין סוף‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫בתקופה זו עסק הרמח"ל גם ביחודים עליונים‪ ,40‬זה מה שרמז רבו באגרתו‬
‫המפורסמת‪" :‬ויעש לו מטעמים" – דהיינו ייחודים – לגלות ולצרף את שמות‬
‫הקודש הטמונים מתוך פסוקי התורה‪.‬‬
‫אז נודע לי מה שממני העלים‪ ,‬כי ידיו נטפו מור ואהלים‪ ,‬ויעש‬
‫לו מטעמים‪ ,‬על הרי בשמים‪ .‬ומאז ועד עתה כה משפטו‪ ,‬מתנהל‬
‫לאט"ו‪ ,‬יגע בתורה בצנעה‪ ,‬ולרעיו יחלק שלל יורה דעה‪ ,‬יבין‬
‫שמועה‪ .‬לאיש אשר לו אלה‪ ,‬וברכת ה' מלא‪ ,‬מעתה לא יפלא‪ ,‬אם‬
‫אל נחמות עליו הופיע ]דהיינו המלאך‪-‬המגיד[‪ ,‬ויום ליום אומר‬
‫יביע‪ .‬ואף על פי שחדש הקנקן‪ ,‬חזקה על חבר שכמותו שאין‬
‫יוצא תחת ידו דבר שאינו מתוקן‪.‬‬
‫אין ספק שהייחודים העליונים והלשון למודים הדריכו אותו ָ'ל ַד ַעת ָלעוּף'‪,‬‬
‫רוּח" )תהלים‬
‫אכן הולמים אותו דברי המשורר‪" :‬וַ יִּ ְרכַּ ב ַעל כְּ רוּב וַ יָּ עוֹף וַ יֵּ ֶדא ַעל כַּ נְ ֵפי ַ‬
‫קיח‪ ,‬יא( לשמוע את הקול הפנימי המדבר אליו‪.‬‬
‫‪ .40‬על ענין היחודים‪ ,‬ראה רכב ישראל‪ ,‬עמ' ‪.219 - 215‬‬
‫פרק ג‬
‫גילוי המגיד‬
‫תפ"ז‬
‫רבי בנימין הכהן‪ ,‬מלאך שמועיא"ל על ההנהגה ותיקון עולם‬
‫ת‬
‫ופעת המגיד – דהיינו גילוי של נשמות או מלאכים ‪ -‬הינה חוויה‬
‫בהקיץ או בחלום שזכו לה בני עלייה‪ ,‬בעקבות הכנות מיוחדות‬
‫ופרישות‪ .‬במקרים מיוחדים מתואר המגיד כמלאך או נשמה גדולה המכתיבה‬
‫לאדם דברי תורה ממקור גבוה‪ .‬רמח"ל היה מהמיוחדים האלה‪ .‬איש עניו וצנוע‬
‫מאוד היה‪ ,‬ולכן הסתיר את הדבר במשך שנתיים לבני עמו‪ .‬חוץ מהקרובים‬
‫שבחבורה‪ ,‬אף אחד לא שמע על המגיד שלו‪ .‬רק לזקן המקובלים שהיה באיטליה‪,‬‬
‫הוא המופלג בחכמה ובחסידות‪ ,‬רבי בנימין הכהן‪ ,41‬תלמידו של הרמ"ז – רבי משה‬
‫זכות וחמיו של רבו‪ ,‬גילה רמח"ל את אזנו בכמה מכתבים‪ .42‬באחת מאגרותיו‪ ,‬רבנו‬
‫‪ .41‬רבי בנימין הכהן זיע"א‪ ,‬המפורסם בשם הרב"ך נולד באליסנדריא די לא פאליה בשנת תי"א‪ .‬הרב"ך‬
‫נחשב בדורו לגדול המקובלים באיטליה‪ ,‬הוא למד חכמת הקבלה מהרמ"ז )רבי משה זכות(‪ .‬הרמ"ז העניק‬
‫לו ולחברו ‪ -‬הרב אברהם רוויגו מחכמתו ופתח להם שערי בינה והראה להם את כל בית נכאתו ומסר להם‬
‫העתקות מכתבי האר"י‪ .‬ובפרט לרב"ך‪ ,‬אשר חיבה יתירה נודעת לו‪ ,‬כנראה ממה שכתב אודותו עודנו רך‬
‫בשנים בשנת תל"א להרב מהר"ש בקי )באגרותיו סי' א'(‪" :‬וקורא אני עליו‪ :‬אשרי המדבר על אוזן שומעת‬
‫ובעל נפש יקרה וכו' ואם יזכה הדור יהיה לאור עולם"‪ .‬וכן כתב עוד במקומות אחרות‪ ,‬ונתקיים בהרב‪ :‬ותגזר‬
‫אומר ויקם‪ ,‬כי נתפרסם בדורו לאחד מגדולי המקובלים בכל גלילות איטליא )עיין ספר אמונת חכמים דף‬
‫ל"א סע"א(‪ .‬וגם קדוש יאמר לו כי גדל שמו בקדושה ובחסידות בכל הגולה‪ .‬בשנת תל"ה נתקבל בהיותו בן‬
‫כ"ד שנה לאליסנדריא די לא פאליא להרביץ תורה ולדרוש מידי שבת בשבתו והיה שם עד כי נקרא בשנת‬
‫תמ"ב לעמוד ולשרת בריגייו ושם הרביץ תורה עד יום מותו‪ .‬ולעת זקנתו חתנו ותלמידו הרב מו"ה ישעיה‬
‫באסאן אשר מלא מקומו אחריו תמך בידו‪ .‬תלמידיו בחכמת הקבלה היו גדולי הדור הרבנים מו"ה אביעד שר‬
‫שלום )כמ"ש בספרו הנזכר סוף פ' כ"ג( ומהר"י אירגאס‪ .‬וחתניו לוקחי בנותיו מו"ה מנשה יהושע פאדובה‬
‫)כנראה בתשובתו הנדפסת בספר שמש צדקה ח' א"ח סי' ח'( ומו"ה ישעיה באסאן אשר בעת סילוקו נשא‬
‫עליו קול נהי בשעת צער וגם בש"ק פ' יתרו )בשנת ת"ץ( ‪ -‬יום שביעי למיתתו ובתשלום השלושים ובתשלום‬
‫השנה כולם נמצאים בכתובים‪ .‬קשריו עם הרמח"ל היו מועטים אבל מיוחדים במינם‪ .‬עיין אור החיים אות‬
‫ב ‪ -‬ערך ‪. 475‬‬
‫‪ .42‬ראה אגרות רמח"ל‪ ,‬סי' א‪ ,‬ב‪ ,‬טו‪ ,‬כ‪ ,‬כא‪ ,‬כב‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫מגלה לו את סוד תעלומת גילוי המגיד‪ ,‬מלאך ה' המדבר אליו‪.‬‬
‫"אך הצעת המעשה בקיצור‪ .‬ביום ראש חודש סיון התפ"ז‪ ,‬בהיותי‬
‫מייחד יחוד אחד‪ ,‬נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול ]של מלאך[ אומר‪:‬‬
‫"לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא" ]ירדתי לגלות לך‬
‫סודות נעלמים של המלך הקדוש[‪ .‬ומעט עמדתי מרעיד‪ ,‬ואחר‬
‫נתחזקתי‪ .‬והקול לא פסק‪ ,‬ואמר סוד מה שאמר‪.43‬‬
‫ביום הב' בשעה ההיא השתדלתי להיות לבדי בחדר‪ ,‬וחזר הקול‬
‫ואמר סוד אחר‪ .‬עד שאחר כך ביום אחד גלה לי שהוא מגיד‬
‫שלוח מן השמים‪ ,44‬ומסר לי יחודים פרטים לכוין בכל יום‪ ,‬ואז‬
‫יבוא‪ .‬ואני לא רואה אותו‪ ,‬אלא שומע קולו מדבר מתוך פי‪ .‬ואחר‬
‫כך נתן לי רשות לשאול גם כן‪ .‬ואחר כך כמשלש חדשים‪ ,‬נתן לי‬
‫תיקונים פרטים לעשות בכל יום‪ ,‬כדי שאזכה לגילוי אליהו ז"ל‪.‬‬
‫ואז ציוה לי לחבר ספר על קהלת‪ ,‬שהוא היה מפרש לי הסוד של‬
‫הפסוקים כל אחד‪ .‬ואחר כך בא אליהו‪ ,‬ואמר סודות מה שאמר‪.‬‬
‫והוא אמר שעתה יבוא מטטרון שרא רבא‪ .‬ובבואו ידעתי שהוא‬
‫הוא‪ ,‬מפני דברי אליהו שאמר לי‪ .‬ומאז והלאה הכרתים‪ ,‬כל אחד‬
‫בפני עצמו‪ .‬וגם יש נשמות מתגלות‪ ,‬שאיני יודע שמם‪ .‬ובכתבי‬
‫החידושים אשר אומרים‪ ,‬אכתוב היום האחד אתי‪ .‬וכל הדברים‬
‫האלה בנפלי על פני אני עושה‪ .45‬ורואה את הנשמות האלה‬
‫הקדושות‪ ,‬כמתוך חלום ממש בצורת אדם‪".‬‬
‫אגרות סי' טו‪ ,‬ג' חנוכה הת"ץ‪.‬‬
‫‪ .43‬ראה הגילויים של המגיד שנכתבו באותו יום‪ ,‬אוצרות רמח"ל עמ' רנו‪-‬רסו‪ :‬בהנו"א יום ד' ר"ח סיון‬
‫התפ"ז‪ :‬לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא‪ .‬זכאין אינון עמא דקב"ה חכי לאוטבא להו‪ ,‬הה"ד‪" ,‬ולכן‬
‫יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם" )ישעיה ל‪ ,‬יח(‪ .‬דהא טיבו לא אתמשך לישראל לתתא עד דאתהנו‬
‫מיניה כלהו עלמין לעילא‪ ,‬בג"כ‪" ,‬יחכה לחננכם"‪ ,‬יחכה ודאי‪ .‬וכל כך למה‪ ,‬בגין דמאתר עלאה דעלאין שרי‬
‫לאוטבא להו ולרחמא עלייהו‪ ,‬ובג"ד‪" ,‬ולכן ירום לרחמכם"‪" ,‬ירום" – לעילא ‪". . .‬ענינם של הגילויים הנ"ל היה‬
‫הגאולה ותרין משיחין‪.‬‬
‫‪ .44‬שם המגיד שהתגלה לרמח"ל הוא‪ :‬שמועיא"ל‪ ,‬ראה אגרות כט‪ ,‬ראה ג"כ החיד"א קונטרים מסעות‪ ,‬אור‬
‫הגנוז עמ' קח‪.‬‬
‫‪ .45‬ענין נפילת אפיים בכתבי האר"י‪ ,‬הוא ענין מסובך מאוד ומסוכן‪ ,‬ובאמת גם מהר"י באסן חרד לפעולה זו;‬
‫ראה סוף אגרת ל"ט‪ ,‬ראה גם בירור הסוגיה ע"י הרמח"ל עצמו באגרת מ"ג‪ ,‬ד"ה‪ :‬ומה שאמר מן הנפילת אפיים‬
‫פרק ג ‪ -‬גילוי המגיד‬
‫‪37‬‬
‫תעודה נדירה כזו יש בה ללמוד וללמד על תופעת המגידים בכלל‪ ,‬ועל‬
‫המגיד של הרמח"ל בפרט‪.‬‬
‫צילום כת"י רמח"ל בעת הגילויים‬
‫יומן המגיד‬
‫אין ספק שבאותו יום ‪ -‬ר"ח סיוון התפ"ז‪ ,‬אירעה מהפכה בחייו של הרמח"ל;‬
‫חוויה זו הפכה את הצדיק מפאדובה ל"כלי" של השם לגלות סודות הגאולה וגילוי‬
‫יחודו לעולם‪ .‬מאותו יום שהתגלה לו המלאך‪ ,‬השתנו חיי רמח"ל השאיפה נעשתה‬
‫מציאות‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬במשך כמעט שנתיים‪ ,‬הוא לא גילה את עניין המגיד‪ ,‬ענוותנותו‬
‫גברה על חכמתו‪ .‬רמח"ל לא חיפש להתפרסם כנביא או מבשר עתידות‪..‬‬
‫מתוך מכתביו ותורותיו‪ ,‬ברור לכל‪ ,‬שאין עיסוקו של הרמח"ל בקבלה‬
‫‪38‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫מעשית – בשמות של פעולה או במיני השבעות‪ .‬כל פנייתו וכל רצונותיו היו‬
‫רק לבורא יתברך‪ .‬גילוי מגיד ונשמות‪ ,‬הינו שלב ראשון ברוח הקודש‪ ,‬שעניינה‪,‬‬
‫כתפיסת הנבואה אצל הרמב"ם; השכלה נשפעת מלמעלה‪ .46‬ברם רוח הקודש‬
‫דורש מהאדם לצאת מגדרו הטבעי‪:‬‬
‫"והנה הכינה החכמה העליונה‪ ,‬שימצא ביטול לגבולים מגבולי‬
‫טבע החומר והעולם הזה‪ ,‬המבדילים ומרחיקים את האדם מן‬
‫הנמצאים הרוחניים ועניניהם‪ ,‬ויותר האדם מקישוריהם ויתייצב‬
‫על מצב מעולה ממצבו הגשמי‪ ,‬עד שיותן לו קשר וענין עם‬
‫הרוחניים עודנו בעולם הזה‪ 47‬בגופו החשוך‪ .‬ואולם לא כל‬
‫גבולות הטבע הוחק שיבוטלו‪ ,‬אלא קצת מהם‪ ,‬אותם שראתה‬
‫החכמה העליונה היותו נאות לכוונה הכללית של ההנהגה‪,‬‬
‫וכמ"ש בחלק א'‪ ,‬וגם אלה בתנאים משוערים ודרכים ידועים‬
‫בתכלית הדקדוק‪".‬‬
‫דרך ה' ג‪ ,‬ב‪ ,‬ד‬
‫נראה שחלק ג' של דרך ה'‪ ,‬העוסק בנבואה‪ ,‬הוא מעין אוטוביוגראפיה של‬
‫המחבר בעניין החוויה העל‪-‬טבעית‪ .‬לכן נתמקד מתוך דבריו של הרמח"ל בתורת‬
‫הנבואה על האמצעיים שניתנים לאדם להתנתק מגופניותו‪ ,‬כדי להשיג עניינים‬
‫רוחניים‪ .‬הרמח"ל מפרש לנו שישנם שני אמצעיים‪ :‬הראשון ‪ -‬הזכרת או כוונת‬
‫שמות הקודש; השני‪ ,‬הוא השבעת המלאכים‪:‬‬
‫‪ .46‬ראה דרך ה' ג‪ ,‬ג‪ ,‬א‪" :‬הנה חקק הבורא ית' בטבעו של האדם‪ ,‬שיהיה מתלמד מבין ומשכיל בהשקיפו על‬
‫הנמצאים ובחינותיהם‪ ,‬וממה שמתגלה לפניו יתבונן וידרוש את שאינו מתגלה‪ ,‬עד שישיגהו ויעמוד עליו‪,‬‬
‫וזהו דרך ההשכלה הטבעית‪ .‬אמנם עוד גזר‪ ,‬שימצא לו השכלה מעולה מזו מאד‪ ,‬והיא ההשכלה הנשפעת‪,‬‬
‫והיינו שיושפע לו שפע ממנו ית' על ידי איזה אמצעיים שהכין לזה‪ ,‬ובהגיע השפע ההוא אל שכלו‪ ,‬יוקבע‬
‫בו ידיעת ענין מה בבירור בבלתי ספק ובבלתי טעות‪ ,‬וידע הדבר בשלימות סבותיו ותולדותיו‪ ,‬כל דבר‬
‫במדריגתו‪ ,‬וענין זה נקרא רוח הקדש‪".‬‬
‫‪ .47‬השווה עם מסילת ישרים פכ"ו‪" :‬אך הקדוש הדבק תמיד לאלקיו ונפשו מתהלכת בין המושכלות‬
‫האמיתיות … הנה נחשב לו כאלו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה… המאכל‬
‫והמשתה שהאיש הקדוש אוכל עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא‪ ,‬כאלו נקרב על גבי המזבח ממש…‪.‬‬
‫וכל מעשיו אפילו השפלים והגשמיים‪ ,‬כקרבנות ועבודות"‪.‬‬
‫פרק ג ‪ -‬גילוי המגיד‬
‫‪39‬‬
‫"… והנה בכלל ההשפעות שגזר שימשכו ממנו ית'‪ ,‬סידר שימשכו‬
‫השפעות‪ ,‬שבהגיעם למי שיקבלם‪ ,‬יבוטלו בכוחם גבולות מגבולות‬
‫הטבע כמ"ש‪ ,‬ויתקשר האיש ההוא עם הנמצאים הרוחניים‪ ,‬ותגיע‬
‫לו ידיעה והשכלה למעלה מההשכלה האנושית‪ ,‬וענינים אחרים‬
‫ענפי שרש זה‪ ,‬והוא ענין מדריגות הרוח הקודש והנבואה‪ ,‬וכמ"ש‬
‫לפנים עוד בס"ד‪ .‬והנה גזר שהמשכת ההשפעות האלה‪ ,‬גם כן‬
‫תהיה על ידי האמצעי שזכרנו‪ ,‬דהיינו שמותיו ית'‪ ,‬המתיחסים‬
‫לו על שם השפעות אלה‪ ,‬בכוין בהם במחשבת הלב‪ ,‬או בהזכיר‬
‫אותם בפה‪ ,‬או צרף אותם בדברים עם התנאים מה שצריך שיחובר‬
‫לזה …‬
‫ואולם לשרש הא'‪ ,‬שהוא הזכרת שמו ית' להמשך ממנו ההשפעה‪,‬‬
‫ודאי שיצטרך הקורבה אליו ית' והדביקות בו‪ .‬וכל מה שירבה‬
‫הענין הזה יצלח הדבר ביד העושה אותו‪ ,‬וכל מה שימעט‬
‫יתקשה עליו השגת התכלית‪ .‬ולשרש הב' אין תנאי זה מצטרך‪,‬‬
‫אף על פי שלא יניח מהיותו עוזר לו אם ימצא‪ .‬כי הנה אחרי‬
‫שהושם בסגולת השמות האלה שיוכרחו המלאכים בהזכרתם‪,‬‬
‫הנה שבו גם הם ככל הכלים הטבעיים‪ ,‬שיפעל בם המשתמש בם‬
‫כפי רצונו‪ ,‬אם ישתמש מהם בדרך שימושם כראוי‪ .‬אכן הדבר‬
‫ברור‪ ,‬שאינו ראוי והגון להדיוט שישתמש בשרביטו של מלך‪,‬‬
‫ועל דבר זה אמרו ז"ל‪ :‬ודאשתמש בתגא חלף‪ .‬ואין היתר בדבר‬
‫אלא לקדושים הקרובים לו ית' ודביקים בו‪ ,‬שישתמשו בזה למה‬
‫שיולד ממנו קידוש שמו ית' ועשיית רצונו באיזה צד שיהיה‪.‬‬
‫וזולת זה‪ ,‬אע"פ שלא תמנע הפעולה למשתמש אם ישמור‬
‫דרכי השימוש כראוי‪ ,‬ענוש יענש על זדונו‪ .‬וכבר אמרתי‪ ,‬שעל‬
‫כל פנים אין הדבר מוחלט‪ ,‬אלא מוגבל בגבולות מה שראתה‬
‫החכמה העליונה היותו נאות‪ .‬וגם באותו הגבול עצמו‪ ,‬גזירתו ית'‬
‫תמנע התולדה כל זמן שירצה‪ ,‬כשתגזור חכמתו היות המניעה‬
‫ראויה ונאותה‪.‬‬
‫דרך ה' ח"ג‪ ,‬פ"ב‬
‫‪40‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫האם סוג הרוח הקודש הזה – גילוי המגיד ונשמות שמשכילות לאדם חכמה‬
‫למעלה מן הטבע‪ ,‬נגרם על ידי כוונות מיוחדות‪ ,‬או מתנת אלוקים לעבד ה' אשר‬
‫צמאה נפשו להיכנס אל בית גנזיו?‬
‫מתוך האגרות לרב"ך‪ ,‬נודע לנו שלפחות שנתיים‪ 48‬לפני גילוי המגיד‪,‬‬
‫הרמח"ל היה "מייחד יחודים בכל רבע שעה"‪ .‬כלומר מגיל שמונה עשרה שנה לא‬
‫היה עובר על המקובל הצעיר רבע שעה בהיסח הדעת‪ ,‬כל ראשו היה בקודש‪.‬‬
‫לכאורה היחודים שמדובר עליהם‪ ,‬המה הכוונות שמכוונים בלב‪ ,‬בלי להזכיר אותם‬
‫בפה‪ ,‬כדי לצאת מגדרי הגוף‪.‬‬
‫האריז"ל אמר שעסק היחודים‪ ,‬הוא יותר גדול מלימוד התורה‪ ,49‬תלמידי‬
‫האר"י חיברו גם הם כמה יחודים כדי לזכות למגידים‪ ,‬אבל לא ידוע שבאמת הם‬
‫זכו למגיד‪ ,‬כמו האר"י‪ .‬תופעת המגידים איננה דבר חדש‪ ,‬כמה גדולים לפני האר"י‬
‫ואף אחרי האר"י זכו למגיד‪ .‬וגם מרן המחבר ‪ -‬רבי יוסף קארו זכה למגיד‪ ,‬וכתב‬
‫מכוחו 'מגיד מישרים'‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬המגידים הם "המלאכים המתגלים אל בני אדם‬
‫ומודיעים אותם‪ ,‬אלו הם נבראים מעסק האדם בתורה ובמצוות‪ ,‬והכל הוא כפי‬
‫בחינת נשמותיהם או כפי מעשיהם‪ ."50….‬אמנם המעיין בדברי הרמח"ל באגרתו‬
‫)ט"ו( לרב"ך יראה שהמגיד של הרמח"ל אינו "נברא חדש" מעסק התורה או‬
‫המצוות‪ ,‬אלא הוא מתנה גמורה מן השמיים‪ ,‬וכה דבריו‪:‬‬
‫"ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו‪ ,‬רצה לגלות עוד אורה חדשה‬
‫מבחינת הזוהר ]של רבי שמעון בר יוחאי[ ג"כ‪ ,‬שהוא מהארת‬
‫הכנוֹתי‬
‫ַ‬
‫הטיפה כנ"ל‪ ,‬והוא בחסדו בחר בי‪ ,‬ומה אומר בזה אם על‬
‫ידרוש? הן אמת‪ ,‬שרק חסד ה' עשה זאת ולא כהכנותי"‪.‬‬
‫הרמח"ל לא ייחס את רוח הקודש שלו – לכתחילה ‪ -‬להכנות 'המיוחדות'‬
‫‪) .48‬באגרת ט"ו( לרבי בנימין הכהן‪ ,‬הרמח"ל כותב‪" :‬שנים שקדתי על ענין היחודים ליחד יחודים‪ ,‬כמעט‬
‫האזכור "שנים" לפני ר"ח סיון התפ"ז מרמז על לפחות שנתיים לפני כן‪ ,‬כלומר‬
‫בכל רביע שעה יחוד א'"‪ִ .‬‬
‫שנת תפ"ה או אולי תפ"ד‪.‬‬
‫‪ .49‬ראה שער רוח הקודש‪ ,‬דף עה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .50‬ראה ס' שערי קדושה‪ ,‬סי' א'‪.‬‬
‫פרק ג ‪ -‬גילוי המגיד‬
‫‪41‬‬
‫המתוארות בספרים הקדושים; עבורו‪ ,‬יש כאן רק רצון ה' להיטיב לעמו‪ ,‬לפי העת‬
‫והתיקון של ההנהגה והעולם‪ .‬בהנהגת היחוד‪ ,‬אנחנו לומדים‪" :‬שאין מי שיאמר‬
‫לו ]לה'[ מה תעשה ומה תפעל"‪ ,‬אין האדם יכול לפעול רק בהתאמה עם הרצון‬
‫העליון השוקל הכל לפי התיקון הכללי של העולם‪ .‬האדם לא יכול לבקש ולקבל‬
‫מההשגחה העליונה‪ ,‬רק אם יש תועלת לתיקון העולם‪ .51‬כבר מאגרת זו לרב"ך‬
‫מצטיירת דמות של מקובל אמיתי שאינו עוסק ביחודים כדי להשיג דבר פרטי ‪-‬‬
‫פרנסה‪ ,‬רפואה או חכמה‪ .‬היחודים של הרמח"ל הם יחודים לצורך גבוה‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬אין ספק שהרמח"ל הכין את עצמו‪ ,‬או יותר נכון הכשיר את עצמו לרוח‬
‫הקודש‪ ,‬שהרי הוא בעצמו כותב במסילת ישרים )פ"כו(‪ :‬הקדושה – 'תחילתה עבודה‬
‫וסופה גמול'‪ .‬זאת אומרת שהקדושה דורשת מהאדם בהתחלה הכשרה ואח"כ‬
‫מקבל ברוח הקודש דבר ה'‪ .‬אצל הרמח"ל‪ ,‬הכשרתו היתה ביחודים העליונים‪ ,‬אכן‬
‫במכתבו לרב"ך‪ ,‬הוא מדבר על יחודים שהיה עושה כחלק מעבודתו‪:‬‬
‫"… אך האמת הוא‪ ,‬כי שנים שקדתי על ענין היחודים‪ ,‬לייחד‬
‫יחודים‪ ,‬כמעט בכל רביע שעה יחוד אחד‪ ,‬כאשר אני מתמיד‬
‫גם עתה ת"ל‪ .‬וגם ראיתי לעמוד בטהרה‪ ,‬אך תעניות לא עשיתי‬
‫הרבה‪ .‬כי אם זאת היתה לי ‪ -‬התמדת היחודים‪ ,‬ושורש הכל‪,‬‬
‫הארת המדרגה אשר שלטה בזמן ההוא ‪ -‬ולקח ה]ק[ב"ה אותי‬
‫לכלי כאשר חפץ"‪.‬‬
‫הרמח"ל לא שקד על היחודים כדי שיתגלה לו מלאך; היחודים שלו היו‬
‫בגדר של עבודה כמו עסק התורה‪ .‬התמדת היחודים היתה לו לסיוע‪ ,‬כמו הטהרה‪,‬‬
‫כדי להכשיר עצמו על מנת לידבק בה'‪ .‬אבל סוף דבר‪ ,‬רק הבחירה האלוקית לקחה‬
‫אותו לכלי‪-‬גילוי של ה"אות האחרון"‪ .‬אין לטעות‪ :‬היחודים שעשה הרמח"ל‪ ,‬לא‬
‫היו הגורם לגילוי המגיד‪ .‬הגורם היה ההארה הרוחנית ששלטה באותו זמן בהנהגה‪,‬‬
‫דהיינו חפץ הרצון לגלות 'דרך חדשה' בתיקון העולם‪ .‬המשך המכתב יוכיח שעניין‬
‫היחודים היה משנה‪" :‬אך הצעת המעשה בקיצור‪ .‬ביום ר"ח סיון התפ"ז‪ ,‬בהיותי‬
‫מיחד יחוד אחד‪ ,‬נרדמתי‪ ,‬ובהקיצי שמעתי קול אומר‪" :‬לגלאה נחיתנא רזין טמירין‬
‫‪ .51‬על סוד תיקון הכללי‪ ,‬ראה דעת תבונות סי' קסא ‪ -‬קעא‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫דמלכא קדישא"‪ .‬ומעט עמדתי מרעיד‪ ,‬ואחר נתחזקתי‪ ,‬והקול לא פסק‪ ,‬ואמר סוד‬
‫מה שאמר‪ .‬ביום הב' בשעה ההיא השתדלתי להיות לבדי בחדר‪ ,‬וחזר הקול ואמר‬
‫סוד אחר"‪.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬שהרמח"ל 'נרדם' אחרי היחודים שהיה עושה‪ ,‬והקול בא לו‬
‫בהפתעה גמורה‪ .‬הגם שאח"כ המגיד מסר לרמח"ל יחודים חדשים‪ ,‬אבל אלה אינם‬
‫רק לסיוע כדי "להזמין" את המגיד מתי שהרב רוצה‪ .‬המגיד הדריך את רמח"ל‬
‫כדי לזכות לגילוי נשמות קדושות‪ ,‬והעיקר ציווה אותו לחבר זוהר תנינא ותיקונים‬
‫חדשים‪" ,‬לפום פורקנא" ‪ -‬לפי הגאולה ואחרית הימים‪ .‬באגרותיו למהר"י באסן‪,‬‬
‫דחה הרמח"ל כמה בקשות של הרב‪ ,‬בטענה שאי אפשר לבקש כל דבר מהמגיד‪,‬‬
‫וגם לא שייך להשביע אותו ולהכריח אותו‪ .‬המגיד של הרמח"ל היה מלאך גדול‪,‬‬
‫הממונה על הנהגת העולם‪ ,52‬הוא מלאך ה' ‪ -‬שמועיא"ל‪ ,53‬מעולם הבריאה‪ ,‬שבא‬
‫להדריך את הרמח"ל ולמסור לו זוהר הגאולה‪ .‬אין כאן עניינים ותיקונים פרטיים‪,‬‬
‫כי אם תיקון כללי‪ ,‬תיקון הבריאה כולה‪ .‬הווה אומר‪ ,‬גילוי מלאך זה אינו אלא‬
‫מנפלאות ההנהגה העליונה‪ ,‬כדי להביא לעם ישראל סוד גילוי ושלטון היחוד‪.‬‬
‫ואם תאמר מה זאת עשה לנו האלוקים‪ ,‬איך העלם של פאדובה זכה למה‬
‫שגאונים וראשונים לא זכו? מן השמיים השקיף ה' על בני אדם‪ ,‬והנה יש משכיל‬
‫דורש את האלוקים‪ ,‬ולו ראוי גילוי המלוכה‪.‬‬
‫נמצינו למדים ש"לא כל המגידים שווים" )אגרת יז(‪ ,‬יש מגידים שנבראים‬
‫מן המצוות ויש מגידים שהם בעצם מלאכים הממונים על הנהגת העולם‪ .‬מסוג‬
‫השני של המגידים‪-‬המלאכים‪ ,‬זכה רבנו לגילויים הנוראים‪ ,‬מה שלא הרבה זכו‬
‫מזמן התנאים הקדושים‪ .‬ולא רק חידושים בענייני הגאולה גילה לו המלאך הנורא‬
‫אלא גם הדרכה בעת הפולמוס‪ ,‬כמו שרבינו הזכיר כמה פעמים באגרות לרבו‪" :‬כי‬
‫כן צוויתי"‪.‬‬
‫‪ .52‬ראה פירוש המרח"ו על ס' ברית מנוחה‪ ,‬כתבים חדשים‪ ,‬עמ' נ‪.‬‬
‫‪ .53‬שם המגיד נודע לנו מהחיד"א בקונטריס מסעות‪ ,‬שנמצא בכתב יד‪ ,‬בבית מדרש לרבנים‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬סי'‬
‫‪ ; 08621‬צילום של הדף ‪ ,141‬נמצא בספרי אור הגנוז‪ ,‬בקלסתר פניו של הרמח"ל‪ ,‬עמ' קלא‪ ,‬ראה גם עמ'‬
‫קח‪.‬‬
‫פרק ג ‪ -‬גילוי המגיד‬
‫‪43‬‬
‫על החוויה שחי הרמח"ל בזמן הגילויים‪ ,‬יש לנו עדות נפלאה מהשד"ר של‬
‫צפת בארצות הגולה‪ ,‬רבי רפאל ישראל קמחי‪ 54‬שהתארח אצל הורי הרמח"ל‪.‬‬
‫תעודה זו היתה לעיני העדה בוונציה‪ ,‬בעת שהתלקחה אש המחלוקת ביום ה'‬
‫פרשת תולדות ג' כסליו שנת הת"ץ‪.‬‬
‫ואתם גם אתם‪ ,‬הרבנים‪ ,‬אני אומר למעלתכם‪ ,‬שזה הדבר אינו‬
‫טבע ואין למודו ושכלו אנושי‪ .‬ובעיני ראיתי היחודים שעשה‬
‫בנפילתו על פניו סמוך על ידיו על השולחן כמו חצי שעה‪,‬‬
‫ואחר כך עמד והקולמוס בידו מהיר כותב בזמן מועט פחות‬
‫מחצי שעה פולייו ]דף[ או פולייו וחצי מסודות התורה‪ ,‬דברים‬
‫עליונים בתכלית‪ ,‬והכל בלשון זוהר‪ ,‬מה שאין כח בשכל ולא ביד‬
‫וקולמוס אנושי‪ .‬וכן עשה כמה פעמים‪ ,‬וזה אפשר ואפשר‪ ,‬כי‬
‫הקב"ה השפיע עליו שפע ממרומים‪ ,‬והוא הצניע בהצנע מה‬
‫שלבו חפץ ה' בידו יצלח‪ . . .‬ומה אתם רוצים ממנו? וכי לא ניתנה‬
‫רשות לכל אדם ללמוד ולכתוב חידושיו בביתו כפי רצונו? וכי‬
‫ראיתם את חבוריו‪ ,‬או שאל עצה או הסכמה להדפיסם? מכיון‬
‫שלא ראינו ולא ידענו שום מכשול חס ושלום או עוון חס ושלום‬
‫ אינו מהראוי לא למחות ולא לכתוב ולא לבלבל את העולם ולא‬‫לפרסם ולא למנוע הטוב מבעליו‪.‬‬
‫אגרות סי' ח'‬
‫‪55‬‬
‫‪ .54‬תעודה זו נמצאת בתוך יתר העדויות בענין הרמח"ל‪ ,‬שהיתה לעיני רבני וויניציה ‪ .‬עדותו של הרב רפאל‬
‫ישראל קמחי‪ ,‬כעד ראייה היא מן המיוחדות ומן המופלאות‪ ,‬לצערנו‪ ,‬עדות זו לא שימשה חזקה אצל הבית‬
‫דין של ויניציה ‪ .‬הרב ישראל קמחי היה באותו זמן משליחי צפת והתארח אצל הורי הרמח"ל בפאדובה‬
‫בעשרת ימי תשובה שנת הת"ץ‪ .‬ראה אגרות רמח"ל‪ ,‬סי' כז‪ ,‬על עדותו של הרב ‪ .‬הרב קמחי חיבר ספר‬
‫"עבודת ישראל" )אזמיר תצ"ז(‪ ,‬והוא פי' סדר עבודת יום הכיפורים‪ ,‬וגם ספר עיני ישראל פי' על הסמ"ק‪.‬‬
‫הוא היה תלמידו של "מופת הדור מהר"ח אבולאעפיה זצ"ל" )שם הגדולים(‪ .‬ויש לו תשובה בשו"ת מים רבים‬
‫כשהלך בשליחות מצווה בערי אירופה‪.‬‬
‫‪ .55‬ראה אגרות רמח"ל‪ ,‬סי' כז‪ ,‬דברי רבי רפאל ישראל קמחי לר"י באסאן‪" :‬יאמר נא ישראל‪ ,‬הבא בשולי‬
‫היריעה‪ :‬שם ]בפאדובה[ נמצאתי‪ ,‬ושם הייתי בראש השנה וביום הכפורים‪ ,‬וישבתי בביתו י"ב ימים וראיתי‬
‫פלאות‪ ,‬היאך הוא כותב הכל בלשון זהר גמור‪ ,‬וראיתי את פירוש קהלת והתיקונים‪ .‬וגם הוא מחבר ספר זהר‬
‫חדש על הפרשיות‪ ,‬ועד פרשת ויצא כבר היו לו ד' חיבורים‪ .‬ונשתוממתי על המראה‪ ,‬ולא אדע להשיב דבר‬
‫על הענין הזה‪ .‬אבל הוא דבר פלא‪ ,‬ולא ראיתי כמוהו‪ .‬ומי יתן ידעתי קשט דברי אמת בדבר הזה‪ ,‬ואדוני חכם‬
‫כמלאך האלקים להודיעני הדברים על בוריין‪ .‬ובכן הנני נושק רצפת הדרת קדושת תורתם‪ ,‬כה דברי העבד‪.‬‬
‫רפאל ישראל קמחי ס"ט‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫הייחודים של הרמח"ל לא היו מכוונים רק לגילוי סודות התורה ולהשגת‬
‫הדבקות‪ .‬שלשה יחודים בלבד יש לנו מרמח"ל‪ ,‬שניים גדולים‪ :‬יחוד הגן ויחוד‬
‫היראה‪ .‬והשלישי קטן יחסית הנקרא 'לליל שבת'‪ .‬יחוד הגן‪ ,‬נדפס ב"אדיר במרום"‬
‫)עמ' מ ‪ -‬סז( ועניינו "להמשיך האויר הפנימי של גן עדן"‪" ,‬לפרש ולסדר השגתו"‪,‬‬
‫עלייה לגן עדן ולגלות סודות עליונים‪' ,‬להתדבק בדבקות גדול במאורות ולהמשיך‬
‫בדרך חסד האורות אליו' )שם עמ' נו(‪.‬‬
‫'יחוד היראה' נדפס באחרונה על ידי הרה"ג הרב יוסף ספינר )בסוף קיצור‬
‫הכוונות‪ ,‬מהדורה תשס"ד‪ ,‬עמ' ש‪-‬שכו(‪ .‬יחוד עצום ונורא להשיג השגות עצומות‪,‬‬
‫דרך יראת הרוממות‪' ,‬ולהמשיך האורות הגדולים מלמעלה‪ ,‬והידיעות העמוקות‪..‬‬
‫ואז מיד השכינה מקרבתו' )שם עמ' שיב(‪ .‬דרך היראה האמיתית יקבל סודות‬
‫עליונים… בודאי ישיג חכמה עליונה והמעשים הטובים שיעשה יהיו מעשים‬
‫גדולים מאוד' )עמ' שיג(‪ .‬אין ספק שהיחודים הנ"ל הם למטרה אחת השגות ברוח‬
‫הקודש ודבקות עד האין סוף‪.‬‬
‫סוף דבר‪ ,‬הוא מה שכתב המחבר בסיום דבריו‪" :‬ואז תכוין להוציא מזה גילוי‬
‫היחוד מה שמגיע לעת ההיא‪ ,‬בסוד יאהלההי"ם…"‪ .‬זוהי מטרת היחודים אליבא‬
‫דרמח"ל‪ ,‬גילוי יחודו ותיקון העולם‪ .‬המלאך של הרמח"ל הוא לא מלאך שנעשה‬
‫ממצווה מסוימת ואפילו מדברי תורה‪ ,‬אלא הוא‪ :‬שמועיא"ל המלאך הממונה על‬
‫הנהגת העולם‪.‬‬
‫נשמת רמח"ל קשורה להנהגת העולם‪ ,‬ובכתבו לרבו על יחודיות תורתו‪,‬‬
‫בשלהי של שנת הת"ץ‪" :‬אמנם הקדמות כלליות יותר מאשר אמר וגלה האר"י זלה"ה‬
‫ אין יש‪ .‬כי כל אשר נשאר להגלות אינו אלא פרטיות ענינים אחר הקדמונים‪ ,‬ולזה‬‫אין סוף‪ .‬ומזה המין רבו החידושים מאד בתיקונים ובכל שאר חיבורי‪ ,‬ובפרט בענין‬
‫אחד מקום גדול הניח לי‪ ,‬ת"ל ]תודה לאל[‪ ,‬ענין קשר העולמות ודרך ההנהגה וגילויה‬
‫מאצילות על ]עד[ הגשמים‪ ".‬זאת אומרת שמלאך עליון זה בא לגלות לרמח"ל הדרך‬
‫הייחודית שלו‪ ,‬ולאן הוא צריך לכוון מחשבותיו והליכותיו‪ .‬אכן כך הוא עשה‪ ,‬בשלב‬
‫ראשון רשם את הדברים כהווייתן‪ ,‬ואחר כך שקל אותם בפלס וגילה לעולם האור‬
‫הגנוז בספריו‪ :‬זהר קהלת‪ ,‬זהר תניינא או זהר השני על התורה‪ ,‬ותיקונים חדשים‪.‬‬
‫שלשה ספרים אלה מהווים גוש אחד – כולם נכתבו מכלי ראשון – קול המגיד‪.‬‬
‫פרק ג ‪ -‬גילוי המגיד‬
‫‪45‬‬
‫זהר קהלת – הוא החיבור הראשון‪ ,‬רמח"ל קרא לו זהר קהלת‪" :‬הזוהר אשר‬
‫כתבתי הנה הוא פירוש הקהלת" )מכתב טו(‪ .‬המגיד היה מפרש לו "הסוד של כל‬
‫פסוק ופסוק" )אגרת טו(‪ .‬ומאיגרתו של הר"י גורדון מכ"ג אב תפ"ט‪ ,‬אנו לומדים‬
‫שרמח"ל "כבר השלים חיבור א' על קהלת הפלא ונורא מאוד" ) אגרת ו(‪ .56‬בי"ח‬
‫כסליו ת"ץ כתב רמח"ל לרבו‪" :‬כבר כתבתי לו איך פירוש הקהלת יהיה כמו אלף‬
‫דפים קטנים בקירוב‪) "57‬אגרת כד(‪ .‬מחיבור זה לא שרד דבר מלבד פירוש הפסוק‪:‬‬
‫'מתוקה שנת העובד' )קהלת ה‪ ,‬יא(‪ ,‬ששלח רמח"ל לרבו )אגרת פב(‪ .‬נראה שהבחירה‬
‫של זהר קהלת איננה מקרית‪ ,‬זהו ספר של אמונה ומוסר‪ ,‬שהשפיע רבות על‬
‫המחזה "מגדל עוז"‪ ,‬שחיבר בשנת תפ"ז‪ ,58‬על דעת תבונות )ענין צדיק ורע לו(‪,‬‬
‫ועל מסילת ישרים )יראת הרוממות(‪ .‬אין ספק שהמלך שלמה הגדיל בספרו קהלת‬
‫להעמיד את האמונה של ישראל‪ ,‬אמנם‪ ,‬בדרך של שאלות וקושיות )לא תמיד‬
‫ישנן תשובות‪ ,(59‬עד שבא המשכיל והנבון מפאדובה לברר לקחו של מלך העולם‬
‫והנהגתו הישרה‪ .‬אם הפירוש של קהלת נעלם‪ ,‬התורה של האמונה וההנהגה לא‬
‫נעלמה‪ ,‬היא נמצאת בשתי וערב כמעט בכל ספריו של המחבר‪.‬‬
‫זהר תניינא על התורה‪ - 60‬גם הוא נכתב מקולם של המגיד והנשמות‬
‫הקדושות שבאו לבקר את הרמח"ל‪ .‬כמו שנראה בהמשך )פרק ה'( שישנה כאן‬
‫תורה חדשה על הבנת מבנה הבריאה ושלמותה‪ .‬לצערנו הספר נגנז ורק דפים‬
‫בודדים נמצאו ונדפסו‪.61‬‬
‫תיקונים חדשים‪ -‬נתחבר כולו בחודש אחד אב‪ -‬אלול תפ"ט‪ ,‬מאתיים דפים‪,‬‬
‫ונדון בעניינם בפרק ה'‪ .‬חוץ משלשה ספרים אלו נתחברו עוד שתי תפילות‬
‫‪ .56‬ראה אגרת ו' מובאת להלן‪ ,‬פרק ו‪.‬‬
‫‪ .57‬ובאגרת לידידו ר' עמנואל כלבו מליוורנו מוצא אתה מניין יותר מדויק‪" :‬כשמונה מאות דפים קטנים"‪,‬‬
‫אגרת סי' לב‪.‬‬
‫‪ .58‬ראה לקמן פרקב'‪.‬‬
‫‪ .59‬ראה שבת ל‪ ,‬ב‪" :‬אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת‬
‫מפני שדבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה תחילתו‬
‫דברי תורה דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואמרי דבי רבי ינאי תחת השמש הוא‬
‫דאין לו קודם שמש יש לו סופו דברי תורה דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור‬
‫כי זה כל האדם מאי כי זה כל האדם ‪".‬‬
‫‪ .60‬ראה פרק ה' אצלנו‪ ,‬הוא מוקדש לתכנו ומהותו של הזהר השני‪.‬‬
‫‪ .61‬ראה גנזי רמח"ל‪ ,‬פרשת מקץ‪ .‬לאחרונה יצא לאור ע"י אביב"י‪ ,‬זוהר רמח"ל‪ .‬ראה ביבליוגראפיה‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫נוראות‪ 62‬בלשון הזוהר‪ ,‬ועוד כמה חיבורים קטנים )בכמות( שנכתבו מהשראת‬
‫המגיד‪.63‬‬
‫עניין המגיד לא התפרסם מחוץ לכותלי בית מדרשו של רמח"ל עד סוף‬
‫שנת תפ"ט על ידי רבי יקותיאל גורדון‪ .‬עדותו של הרב רפאל ישראל קמחי היתה‬
‫בתחילת שנת ת"ץ‪ .‬הסוד של המגיד נשאר אם כן בין החבורה קדישא‪ ,‬שעסקו‬
‫בתיקונים הגדולים ובלימוד הזוהר הקדוש‪.‬‬
‫לפני שנתבונן על טיבה ותוכנה של התגלות זאת‪ ,‬עלינו להציץ בסביבתו‬
‫ובחבורתו של האור הגדול‪ ,‬שחידש את הנבואה בישראל‪ ,‬לפני עת קץ‪.‬‬
‫‪ .62‬ראה אגרות רמח"ל‪ ,‬עמ' קכה; תקט"ו תפילות עמ' תקי ‪ -‬תקיט‪.‬‬
‫‪ .63‬מאמר הגאולה‪ ,‬משכני עליון‪ ,‬קנאת ה' צבאות‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫פרק ד‬
‫החבורה הקדושה‪ :‬מבקשי ה'‬
‫תקנות הישיבה‪ ,‬קריאת זוהר בלי הפסק‪ ,‬דרך החסידות‪ ,‬רבי יקותיאל גורדון‬
‫כ‬
‫שמהר"י באסן עזב את העיר פאדובה בשנת תפ"ב‪ ,‬היה הרמח"ל רק‬
‫בן חמש עשרה שנה ; הוא נשאר לכאורה בישיבה עד גיל שבע עשרה‪.‬‬
‫לפי העדויות שיש לנו הצטרף אז לחבורת חסידים‪ ,‬שהיתה בעיר‪ ,‬בשם "מבקשי‬
‫ה'"‪ ,‬שעסקו בלימוד אליבא דהלכה ובלימוד הקבלה‪ .‬הרמח"ל התיידד והתחבר‬
‫בתחילת דרכו לשני תלמידי חכמים מובהקים‪ :‬רבי משה דוד וואלי ורבי ישעיה‬
‫רומאנין‪ .‬וראה דבר פלא זה‪ :‬בין כסה לעשור‪ ,‬ביום י"ג תשרי‪ ,‬שנת תפ"ו‪ ,‬הרבנים‬
‫והפרנסים של קהילת פאדובה‪ ,‬ובראשם הרה"ג הרב שבתי מאריני הסמיכו את‬
‫שלשת הרבנים בסמיכת חכמים‪:64‬‬
‫"להכתיר בכתר החברות לשלשת המיוחסים והיקרים‪ ,‬כי מנעורם‬
‫ועד עתה האל נטע בלבם להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד את‬
‫אמרת אלק' צרופה‪ ,‬ה"ה כמ"ר ישעיה יצ"ו בכמה"ר יוסף רומאנין‬
‫ז"ל‪ ,‬והחכם כמ"ר משה דוד בן הנעלה כמ"ר שמואל ואלי יצ"ו‪,‬‬
‫ולכמ"ר משה חיים בן הנעלה כמ"ר יעקב חי לוצאטו יצ"ו‪ .‬בראות‬
‫מעלותיהם הנ"ל כי הם צורבא דרבנן ראויים לסמיכה‪ ,‬יען כי גלוי‬
‫וידוע את רב טיבם והשכלתם ותבונתם ופעולותיהם ושמעשיהם‬
‫יקרבום‪ ,‬אחר שגמרו בדעתם להיות תורתם אומנותם‪ ,‬התקינו‬
‫שמכאן ולהבא ב"ה שמותם אשר יקראו להם‪ ,‬ובפרט להעלותם‬
‫‪ .64‬ראה תשבי‪ ,‬דמותו של רבי משה דוד ואלי וכו'‪ ,‬חקרי קבלה‪ ,‬ח"ג‪ ,‬עמ' ‪277‬‬
‫‪48‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫לקרוא בתורה‪ ,‬מעלת החבר רבי ישעיה רומאנין יצ"ו‪ ,‬ומעלת‬
‫החכם החבר רבי משה דוד ואלי יצ"ו‪ ,‬ומעלת החבר רבי משה‬
‫חיים לוצאטו יצ"ו‪".‬‬
‫הסמכת הרבנים המשותפת באה להעיד על אלה החכמים‪ ,‬שעסקו בתורה‬
‫בחבורה אחת‪ ,‬וזאת לפני התגבשות תקנות הישיבה 'מבקשי ה''‪ .‬בשלהי שנת‬
‫ת"ץ נדרש הרמח"ל לתפוס את ההנהגה של החבורה המיוחדת‪ ,‬ובכל זאת חבריו‬
‫הגדולים‪ :‬רבי ישעיה רומאנין ורמ"ד )רבי משה דוד( ואלי‪ ,‬לא רק שלא עזבו את‬
‫הצדיק והחסיד הצעיר‪ ,‬אלא גם מופיעים עמו בחתימות שבתקנות הישיבה‪ .‬מתוך‬
‫האגרות‪ ,‬הרמ"ד ואלי בולט במעמד מיוחד שהיה לו בחבורה‪ ,‬לא רק מפאת גילו‬
‫המבוגר‪ ,‬אלא בזכות היותו גדוש בחכמה ובחסידות‪ .‬הוא חיבר הרבה ספרים בנגלה‬
‫ובנסתר‪ ,‬ומילא את מקומו של הרמח"ל‪ ,‬כשעזב את פאדובה בסוף שנת תצ"ה‪.‬‬
‫הרב הגאון חננאל ניפי כתב עליו‪" :‬שמעתי נפלאות מתורתו‪ ,‬חסידותו‬
‫וקדושתו‪ ,‬והיה תלמיד מובהק ונאמן ביתו של התנא האלקי מוהר"ר משה חיים‬
‫לוצאטו הקדוש זלה"ה‪ ,‬והיה חכם כולל ודרשן מופלא ומקובל אלקי… והיה ש"ץ‬
‫בביה"כ ספרדי‪ ,‬ולומד תורה מעומד‪ ,‬ולא היה הולך לישון בלילה עד שכל היאודים‬
‫‪65‬‬
‫של ק"ק חזרו לביתם בשלום…"‬
‫חוץ משני הגדולים האלה‪ ,‬שהצטרפו לרמח"ל‪ ,‬נמנים עוד תלמידי חכמים‬
‫אחרים‪ ,‬כמו רבי יעקב חזק‪ ,‬שהיה רבה של פאדובה כמה שנים אחרי פטירתו של‬
‫הרמח"ל‪ .‬נשמרת לנו עדות מפי הגאון החיד"א על קדושתו וענוותנותו של האיש‬
‫הקדוש הזה‪.66‬‬
‫מתוך התקנות של הישיבה מסתמנת לנו חבורה‪ ,‬מעין החבורות הקדושות‬
‫שפעלו בצפת או בעיה"ק ירושלים‪ ,‬בתיקון המידות וטהרת המחשבה‪ ,‬ולימוד בס'‬
‫‪ .65‬תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליה‪ ,‬טריאסט ‪ ,1853‬עמ' ‪249 ,247‬‬
‫‪ . 66‬ראה מעגל טוב‪ ,‬שבת יתרו תקי"ד )שמונה שנים אחר פטירת הרמח"ל(; טז אלול תקל"ו; אור הגנוז‪ ,‬מכון‬
‫רמח"ל‪ ,‬עמ' קז‪ .‬ראה שם בנספחים‪ ,‬עדות החיד"א‪.‬‬
‫פרק ד ‪ -‬החבורה הקדושה‬
‫‪49‬‬
‫הזוהר הקדוש כדי להחיש הגאולה‪ .‬אמנם בחבורת הרמח"ל היה סממן מיוחד שלא‬
‫נמצא בשום חבורה בעולם‪ ,‬והוא‪:‬‬
‫"לעבוד עבודתם לפני ה' באמת ובתמים ובאהבה שלימה בלא שום‬
‫ציפוי שכר לעצמם כלל ועיקר‪ ,‬כי אם לתיקון השכינה הקדושה‬
‫ולתיקון כל ישראל‪ ,‬וכל שכר מצוותיהם ומעשיהם הטובים נתנו‬
‫במתנה לכללות כל ישראל ולגמול חסד עם השכינה הקדושה‬
‫ולעשות נחת רוח ליוצרם‪".67‬‬
‫תיקון השכינה ותיקון עם ישראל – על זה עמד כל הבניין של הישיבה שייסד‬
‫רמח"ל בפאדובה‪ .‬נתבונן בתקנות הראשונות של הישיבה‪.‬‬
‫תקנות הישיבה‬
‫תקנות ראשונות‬
‫בהנו"א ]בשם ה' נעשה ונצליח‪ ,‬אמן[‪ .‬אלה דברי הברית החוקים‬
‫המשפטים והתורות אשר קבלו עליהם החברים הקדושים‪ ,‬אשר‬
‫באו על החתום‪ ,‬לקיים עליהם לשם יחוד קו"ש ]קודשא בריך‬
‫הוא ושכינתיה[ כולם – יבכש"ב ]יפתח בדורו כשמואל בדורו[‬
‫ כי נעשו כולם להיות כאיש אחד לעבוד את העבודה הזאת‬‫עבודת ה' להחשב אחד מהם ככולם לכל העבודה הזאת‪.‬‬
‫וזה אשר קבלו עליהם‪:‬‬
‫ראשונה לקבוע לימוד תמידי אשר לא יפסיק בבה"ת ]בבית‬
‫התפילה[ הקדוש הזה בספר הזוהר הקדוש ללמוד כל איש מהם‬
‫חלקו‪ ,‬זה אחר זה‪ ,‬מאחר תחילת הבוקר ועד עת תפלת מנחת‬
‫ערב כל הימים תמיד‪ ,‬חוץ משבת‪ ,‬יום טוב ופורים‪ ,‬ט' באב וערב‬
‫ט' באב ומערב שבת וערב יום טוב מחצות והלאה‪ ,‬לפי התנאים‬
‫אשר התנו בלמוד הזה לפני ה'‪:‬‬
‫‪ .67‬ראה בנספחים‪ ,‬תקנות נוספות של הישיבה‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫תולדות הרמח"ל‬
‫א‪ :‬שלא יהיה הלימוד הזה עליהם נדר‪ ,‬דהיינו שלא להתכשל חס‬
‫ושלום בעוון נדרים‪ ,‬אבל יהיה עליהם בכל תוקף וחומר גדול‬
‫שיוכל לדבר ולב להרהר‪.‬‬
‫ב‪ :‬שלא יפסיק הלימוד כלל אלא בבא אחד למלא מקום חברו‪,‬‬
‫יתחיל הב' הבא טרם יפסיק הראשון למען לא יפסיק הלימוד‬
‫כלל‪.‬‬
‫ג‪ :‬שאם אחד מהחברים ילך בדרך רחוקה או קרובה‪ ,‬חבריו‬
‫הנשארים ישלימו בעדו ויחשב לו כאילו היה גם הוא עמהם‪.‬‬
‫ד‪ :‬שלא יהיה הלימוד הזה לא על מנת לקבל פרס בשום צד‬
‫ציפוי שכר או לשום צד מחשבה ופניה אחרת חלילה‪ ,‬כי אם רק‬
‫לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל עם ה' לעשות נחת‬
‫רוח ליוצרם ולא יהיה להם שכר מזה כי אם לזכות לעשות עוד‬
‫תיקונים כאלה וכאלה וליחד קו"ש ולתיקון כל ישראל‪.‬‬
‫ה‪ :‬שאם חס ושלום איזה אונס או טעות או שכחה יארע להפסיק‬
‫הלימוד הזה באיזה צד שיהיה‪ ,‬לא יעשה הפסק זה שום רושם רע‬
‫לא למעלה ולא למטה כלל ועיקר‪ ,‬ויהיה מעשיהם בלימוד הזה‬
‫רק לתקן ולא לעוות כלל ועיקר‪.‬‬
‫ו‪ :‬שיוכלו לצרף ללימוד הזה הלימוד הכללי של כמוהר"ר משה‬
‫חיים רבם נר"ו‪ ,‬הלימוד שהוא לומד בישיבה בחצי היום‪.‬‬
‫ז‪ :‬שיוכלו כל אחד מהחברים לזכות לפעמים גם לאחר אשר‬
‫לא מכלל החברה הקדושה הוא‪ ,‬שיוכל ללמוד במקומו בשעתו‬
‫ויחשב כאלו למד אחד מהחברים הקדושים עצמם‪.‬‬
‫ח‪ :‬קבלו עליהם לחבר גם כן יום בלילה בלימוד הזה‪.‬‬
‫ט‪ :‬שלא יחשב הלימוד הזה לשום אחד מהחברים לתיקון פרטי‬
‫אפילו לכפרת עוונות‪ ,‬רק תהיה בו הכוונה שלימה לגמרי לתיקון‬
‫השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל‪.‬‬
‫י‪ :‬שלא יהיה שום זמן קבוע לשום אחד מהחברים ללימוד הזה‪,‬‬
‫אלא כל אחד יבוא ככל אות נפשו בזמן שיהיה ביכלתו‪.‬‬