‫ופי יגיד תהלתך | ֹע מר גאל ‪ -‬דור‬ ‫התפילה של המגיד ממזריץ ' ותלמידיו‬ ‫בחסידות החדשה שצמחה במאות הי"ח והי"ט ניתן דגש רב לעבודת התפילה‪.‬‬ ‫מאז ומעולם היוותה התפילה מושג משמעותי ודרך עקרונית בעבודת ה'‪ ,‬עובדה‬ ‫הבאה לידי ביטוי בריבוי התפילות המופיעות בתנ"ך‪ .‬גם בגמרא מוזכרים‬ ‫חסידים שהיו מתכוננים לתפילה‪" :‬חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת‬ ‫ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת"‪ 1.‬אלא שבחסידות‪ ,‬זו מיסודם‬ ‫של ר' ישראל בעל‪-‬שם טוב ותלמידו המגיד ממזריץ'‪ ,‬הרחיבו מאוד את מושג‬ ‫התפילה‪ ,‬וראו בו מבוא לעבודת ה' בפרט ולחיים הארציים בכלל‪.‬‬ ‫תורת הכוונות‪ ,‬שהתגבשה במיוחד בהגותו של ר' יצחק לוריא‪ ,‬האר"י‪ ,‬קובעת כי‬ ‫מילות התפילה הן קודים בעזרתם יכול המתפלל לפעול בעולמות העליונים‪.‬‬ ‫המקובלים וה'חסידים הישנים' נהגו לדקדק בכל מילה ולכוון את הכוונה הנכונה‬ ‫בכדי שהתפילה תוכל לפעול את פעולתה‪ .‬בחסידות‪ ,‬ובעיקר בהגותו של ר' דוב‪-‬‬ ‫בער‪ ,‬המגיד ממזריץ'‪ ,‬עזבו את השימוש בכוונות בשעת תפילה‪ .‬החסידים לא רק‬ ‫‪ 1‬בבלי ברכות ל"ב‪,‬ב‪.‬‬ ‫שלא השתמשו בתורת הכוונות‪ ,‬אלא אף זלזלו בה וראו אותה כמחסום‬ ‫וכמכשול‪ 2.‬במאמר זה אנסה לעמוד על שיטתו של המגיד ממזריץ' ותלמידיו –‬ ‫כוונתי בעיקר לחסידות חב"ד – בעניין התפילה (בדגש על תפילת שמונה‪-‬‬ ‫עשרה)‪ ,‬וזאת בשילוב תפיסת הַאין של המגיד‪ 3.‬אנסה להסביר איך מתבטאת‬ ‫תפיסת האין של המגיד בתפילה‪ ,‬ובכך הופכת אותה למרכזית ומשמעותית‪.‬‬ ‫התפילה כ התבטלות מוחלטת‬ ‫ישנו סיפור‪ 4‬המתאר שיחה בין המגיד לבין תלמידו ר' שלמה מלוֹצק (עורך הספר‬ ‫'מגיד דבריו ליעקב')‪ .‬המגיד מספר לתלמיד על הבעש"ט שהיה יודע איזה מלאך‬ ‫ממונה על חודש ניסן‪ ,‬והיה יודע איך מתנהגים עם מלאך זה‪ ,‬דבר היכול‬ ‫להשפיע על הפרנסה של כל השנה‪ .‬בתגובה לכך שאל התלמיד את המגיד האם‬ ‫גם הוא יודע את הידע הקבלי הזה‪ ,‬ענה לו המגיד‪" :‬למה לא יהיה זה ידוע לי‪,‬‬ ‫אלא שצריך לעשות לזה כמה ייחודים"‪ .‬תשובת המגיד מפתיעה‪ :‬נכון‬ ‫שתיאורטית הוא יודע להשתמש בידע הקבלי הזה‪ ,‬אך מכיוון שהוא אינו מייחד‬ ‫ייחודים ‪ -‬הידע הקבלי הזה אינו רלוונטי לגביו וחסר משמעות מעשית‪.‬‬ ‫סיפור זה מציג את תפיסת המגיד לגבי מעשי האדם בעולם הזה‪ .‬ייעוד האדם‬ ‫איננו לפעול בעולמות העליונים ‪ -‬כמו שחשקו ה'חסידים הישנים' ‪ -‬אלא דווקא‬ ‫לתקן את העולם הזה‪ ,‬הארצי‪ ,‬על ידי פעולות פשוטות ואנושיות‪ .‬בעצם אין‬ ‫צורך בעבודה הקבלית הגבוהה של הכוונות‪ ,‬ביכולת לפתוח את השערים‬ ‫העליונים‪ .‬השערים יכולים להישבר גם על ידי פעולה פשוטה ואנושית הנעשית‬ ‫כאן בעולם הגשמי‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ 2‬צריך לציין שלא בכל החסידויות זנחו את תורת הכוונות‪ ,‬ויש חצרות שהמשיכו להשתמש בה‬ ‫כמו קומארנה וזידיטשוב‪.‬‬ ‫‪ 3‬מושג האין של המגיד ממזריץ' מבואר היטב בספרו של נתנאל לדרברג‪ ,‬השער לאין (במיוחד‬ ‫בשער השלישי)‪ ,‬עמ' ‪ 341‬ואילך‪ .‬תודתי נתונה לו‪ ,‬משום שיסודות מאמר זה מונחים עמוק בתוך‬ ‫ספריו‪ ,‬ומשם יניקתם‪.‬‬ ‫‪ 4‬מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬עמ' ‪.2-1‬‬ ‫‪ 5‬על פי לדרברג‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.381-391‬‬ ‫‪2‬‬ ‫המכוון בתפילתו בכל הכוונות הידועות לו‪ ,‬אינו מכוון רק בכוונות‬ ‫הידועות לו‪ ,‬אבל כשאומר התיבה בהתקשרות גדול נכלל בכל התיבה כל‬ ‫הכוונות מעצמן ומאליהן‪ ,‬שכל אות ואות הוא עולם שלם‪ ,‬וכשאומר‬ ‫התיבה בהתקשרות גדול בוודאי מעורר אותן עולמות העליונים ועושה‬ ‫פעולות גדולות בזה‪ ,‬לכן יראה האדם להתפלל בהתקשרות ובהתלהבות‬ ‫גדולה‪ ,‬ובוודאי יעשה פעולות גדולות בעולמות העליונים‪ ,‬כי בכל אות‬ ‫ואות מעורר למעלה‪.‬‬ ‫(ליקוטים יקרים‪ ,‬עמ' סז)‬ ‫בדרשה זו מבהיר המגיד כי תפילת כוונות היא תפילה מצומצמת‪ .‬אדם שמתפלל‬ ‫על פי כוונה מסוימת מגדיר את עצמו לנתיב אחד אותו הוא מכיר‪ .‬המגיד מסביר‬ ‫שבכוח תפילה פשוטה הבאה מתוך התלהבות אדירה להביע את כל הכוונות‬ ‫האפשריות בתפילה‪ .‬דווקא האמירה הפשוטה של התפילה‪ ,‬אמירת המילים‬ ‫בלבד‪ ,‬היא זו שפועלת הכי הרבה‪ ,‬וכביכול מכוונת לכל הכוונות האפשריות‪.‬‬ ‫דברים אלו של המגיד מתחדדים בתורת חסידות חב"ד‪ ,‬ובעיקר בדורות‬ ‫הראשונים של החסידות‪ :‬ר' שניאור זלמן מלאדי ‪ -‬האדמו"ר הזקן‪ ,‬ואצל ר'‬ ‫דובער ‪ -‬האדמו"ר האמצעי‪.‬‬ ‫נדמה שבחסידות חב"ד הרחיבו מאוד את העיסוק בתפילה‪ :‬בשנת תקע"ו‪ ,‬מעט‬ ‫אחרי שנפטר האדמו"ר הזקן‪ ,‬הדפיס האדמו"ר האמצעי את הסידור שערך‬ ‫וההדיר אביו‪ ,‬המיוסד על נוסח התפילה של האר"י‪ .‬בסידור זה כתב האדמו"ר‬ ‫הזקן ביאורים ופירושים לכל חלקי התפילה‪ ,‬מתפילות ימי החול ועד תפילות‬ ‫הימים הנוראים והחגים‪ .‬נראה שכתיבת הסידור יש בה אמירה לגבי חשיבות‬ ‫התפילה‪ ,‬מה גם שזהו אחד הספרים הראשונים שיצאו לאחר פטירתו של‬ ‫‪6‬‬ ‫האדמו"ר הזקן‪.‬‬ ‫‪ 6‬עבודה דומה עשה הראי"ה קוק בסידורו עולת ראי"ה‪ .‬לעניות דעתי מי שעוסק בכתיבת‬ ‫ביאורים ופירושים על התפילה בא להדגיש את חשיבות העיסוק בתפילה‪ ,‬ובעצם ‪ -‬את חשיבותה‬ ‫של התפילה עצמה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ופי יגיד תהילתך‬ ‫ההיגד הבא של המגיד מסביר מדוע אין לכוון כוונות קבליות בשעת התפילה‪:‬‬ ‫במקום אחד כותב האדמו"ר האמצעי בעניין התפילה עם הכוונות‪ .‬מקור זה‬ ‫מביא סיבה נוספת מדוע אין להתפלל ע"פ הכוונות‪ ,‬אך נוגע כמעט באותה‬ ‫נקודה שהבאנו לעיל בשמו של המגיד‪:‬‬ ‫וישמע חכם ויוסיף דעת ותבונה למצוא ביגיעתו בזהר וכתבי האריז"ל כל‬ ‫פרטי הכונות ואם באמת הכל עולה אל מקום א' והוא אחדות הפשוטה‬ ‫דוקא ולא לעלות במעלות ומדרגות כונות ושמות ויחודים הנהוג בין‬ ‫המקובלי' כי לא חפץ ה' באלה כ"א בכונה אחת לבד לקשר נפשו אל‬ ‫אמתת עצמותו ית' דוקא‪ )...( .‬ולא זו הדרך ישכון בה אחדות ה' שהוא‬ ‫דוקא בבחי' הבטול והעדר הרגשת עצמו מכל וכל כידוע וכאשר ידוע‬ ‫לכל אשר חפץ בקרבת אלקים שכל שהנפש שפל' ונמוכ' ביות' שם ישכון‬ ‫אא"ס ב"ה‪...‬‬ ‫(אמרי בינה‪ ,‬הקדמה‪ ,‬עמ' ב)‬ ‫לטענת האדמו"ר האמצעי אין ענין להתפלל על פי הכוונות‪ .‬התפילה הראויה‬ ‫לפני המקום היא דווקא התפילה הפשוטה הבאה ממקום נמוך ושפל‪ ,‬של הנפש‬ ‫המתבטלת בפני אא"ס ב"ה‪ .‬הכוונה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬גורמת לאדם להרגיש את‬ ‫עצמו ולומר 'רזי לי רזי לי' – ביטוי המראה על אדם המרגיש את עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫שבאמת "אין לבבו נכון באמת ובתמים לעצמותו ית'"‪ ,‬כלשונו‪ 7.‬על התפילה‬ ‫‪8‬‬ ‫להגיע ממקום בו האדם בטל לה'‪ ,‬רק כך יוכל להיות כלי לשכינת אא"ס‪.‬‬ ‫יסוד זה ניתן לראות גם במקום נוסף‪ ,‬בו מסביר אדמו"ר האמצעי מדוע תקנו‬ ‫לומר את הפסוק "א‪-‬דני שפתי תפתח" לפני תפילת שמונה‪-‬עשרה‪ .‬בתפילת‬ ‫שמונה‪-‬עשרה הביטול לאלוקות הוא עצום עד שאין ביכולת האדם אפילו‬ ‫לעשות פעולה פשוטה של דיבור‪ ,‬אלא רק להניע את שפתיו‪:‬‬ ‫‪ 7‬אדמו"ר האמצעי‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪ 8‬יסוד זה שהביטול והרגשת השפלות גורמים לאא"ס שישכון באדם מוזכר כמה פעמים בחב"ד‪,‬‬ ‫ודווקא מפיו של המגיד‪ ,‬לדוגמא‪' :‬ודבר זה שמעתי בפירוש מפי אאמו"ר ז"ל (האדמו"ר הזקן)‬ ‫ששמע בזה"ל מהרב המגיד ז"ל שלא יוכל אדם לבוא לקבלת אמיתית רזין דאורייתא והשגת‬ ‫עמוקות האמיתית באא"ס עד שיוקבע בנפשו ממש‪ ,‬בלתי אם יש בו המ"ש (=המרה שחורה)‬ ‫הטבעי' והעצמי' שמושרשת בו מנעוריו דוקא (‪ )...‬אז ישכון בו ממקור כל החיים מקורא דכולא‬ ‫להחיות רוח נדכאים'‪ .‬קונטרס ההתפעלות לאדמהא"צ‪ ,‬עמ' קסח‪-‬קסט‪ .‬על כך ראה גם אלחנן‬ ‫ניר‪" ,‬רזי התורה עוברים בתהומות המלנכוליה"‪ ,‬מוסף שבת‪ ,‬מקור ראשון‪ ,‬י"ט בכסלו התשע"א‪,‬‬ ‫ובמובאות שם‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫(אמרי בינה‪ ,‬שער התפילין‪ ,‬עמ' יז)‬ ‫‪9‬‬ ‫כשהאדם בתכלית הביטול הוא לא יכול לדבר מצד עצמו‪ ,‬אלא רק מה שה' נותן‬ ‫בפיו‪ .‬משום כך לא צריך לכוון בתפילה או להתפעל בכל דרך גופנית שהיא‪.‬‬ ‫האדם הוא כלי קיבול לדבר ה' ולכן אין לו לעשות פעולות בתפילה מצד עצמו‪,‬‬ ‫אלא רק פעולות של ביטול‪ .‬דברים אלו מסביר האדמו"ר הזקן באריכות‪ ,‬ונראה‬ ‫שדברי אדמו"ר האמצעי שהבאנו לעיל מיוסדים עליהם‪:‬‬ ‫וביאור פסוק זה (אד' שפתי תפתח) יובן על דרך משל הנה כשאדם‬ ‫מתפלל ברוב העתים צריך ליגיעה רבה בהתבוננות עד שיתפעל בלב‬ ‫ולפעמים אין צריך ליגיעה כלל רק מיד שתעלה במחשבתו אחדות ה'‬ ‫וגדולתו תמשך הלב מאליה בהתפעלות מבלי שידע מי הוא המושכה‬ ‫בעבותות אה"ר (=אהבה רבה) וכפלא יחשב בעיניו מהיכן באה לו‬ ‫הכוונה ברעותא דלבא מאליו וממילא כו'‪.‬‬ ‫(ליקוטי תורה‪ ,‬שה"ש‪ ,‬עמ' ב')‬ ‫‪10‬‬ ‫לשיטת אדמו"ר הזקן המטרה בתפילה היא להגיע להתבוננות באחדות ה'‪ ,‬עד‬ ‫מצב של ביטול‪ .‬בדרך כלל התבוננות זו דורשת מאמץ ממושך ועבודה רבה‪,‬‬ ‫משום שהתבוננות באחדות ה' משמעה שבירת השניּות של העולם הארצי‪ .‬אך‬ ‫יש עיתים בהם האדם מגיע להתבוננות זו מבלי שהוא עושה דבר‪ .‬לכן אנו‬ ‫אומרים "ופי יגיד תהלתך" – המתפלל אומר את תהילתו של האל המונחת בפיו‪:‬‬ ‫וזהו ענין אד' שפתי תפתח‪ .‬בחי' שם אד' שהוא בחי' מל' הוא הפותח‬ ‫שפתי האדם המתפלל‪ .‬ופי יגיד תהלתך לשון יגיד הוא המשכה כמשל‬ ‫המושך מים מגבוה לנמוך שהמים הולכים מאליהם ורק שהאדם גרם‬ ‫בהטותו כלי המים העליונים כמ"כ התהלה והשבח שהנשמה משבחת‬ ‫‪ 9‬ראה גם שם‪ ,‬שער קריאת שמע‪ ,‬עמ' סט; שערי תשובה‪ ,‬שער התפלה‪ ,‬עמ' לג; נר מצוה ותורה‬ ‫אור‪ ,‬שער האמונה‪ ,‬עמ' לג‪.‬‬ ‫‪ 10‬ראה גם תפילות מכל השנה ‪ -‬סידור עם דא"ח‪ ,‬שער ר"ה‪ ,‬עמ' ‪.472‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ופי יגיד תהילתך‬ ‫וזהו ענין ש"ע (=שמונה עשרה) אד' שפתי תפתח שאתה תפתח שפתי‬ ‫לדבר כי אין מלה בלשוני מצד איזה כונה מעצמו מעוצם הבטול שאין לו‬ ‫כלום מצד עצמו כי אינו רק בית קיבול להכיל מה שישים ה' בפיו אותו‬ ‫ידבר וזהו ופי יגיד ממילא ולא ע"י הכנת עצמו באיז' כונ' והתפעלו'‬ ‫מעצמו כלל וכלל וכל זה הוא רק מצד בחי' בטול העצמי הנ"ל שנמצ' רק‬ ‫כמו בית קיבול שקוע כענין ולבי חלל כו' כנ"ל‪.‬‬ ‫אינה מצד השגת הנשמה עצמה שהיא המשיכה דבר מה רק התהלה היא‬ ‫תהלתך העצמי ממדת מל' ופי אינו אלא המגיד וממשיך בבחי' גרם‬ ‫בעלמא‪ .‬והיינו שהפה שבאדם היא כלי להשראת דבור העליון כו'‪.‬‬ ‫(שם‪ ,‬שם)‬ ‫בתפילה מבקש האדם מה' שיפתח לו את המעיינות העליונים‪ .‬על ידי בקשה זו‬ ‫בכוח האדם לעורר את המים העליונים שירדו וישפיעו לתחתונים‪ :‬זו פעולה‬ ‫קטנה הגורמת להשראת הדיבור העליון לתחתונים‪ .‬בעצם‪ ,‬אדמו"ר הזקן מסביר‬ ‫שהמטרה בתפילת שמונה‪-‬עשרה היא גילוי השפעתם של העליונים על‬ ‫התחתונים‪ .‬לאדם אין שום יכולת לעורר את השפעת העליונים‪ ,‬וכל שביכולתו‬ ‫הוא רק הבקשה שיגיע לו גילוי‪.‬‬ ‫במצב של ביטול‪ ,‬האדם בעצמו אינו יכול להוריד את המים העליונים‪ ,‬משום‬ ‫שאינו יכול לעשות דבר‪ ,‬אלא רק לומר דברים מעומק הלב‪ ,‬בבחינת 'דבר היוצא‬ ‫מן הלב נכנס ללב השומע'‪ ,‬כלשונו‪ 11.‬תפילת שמונה‪-‬עשרה היא מעמד בו האדם‬ ‫כלל לא מרגיש את עצמו‪ ,‬למעט ההנאה הבאה מ'עצמות נשמתו' שהיא‬ ‫המקבלת את התהילה‪ ,‬את מה ששם ה' בפיו‪.‬‬ ‫תפיסה זו מדגישה את תחושת הביטול שעל האדם לחוש בזמן התפילה‪ .‬כלומר‬ ‫המתפלל ה'ישי' ההופך עצמו לאין ואפס‪ ,‬הוא זה היכול להתחבר לנקודה‬ ‫השורשית של ההוייה‪ ,‬ממנה יורד השפע לעולם‪ 12.‬הפסוק שאומרים לפני תפילת‬ ‫שמונה‪-‬עשרה – "אד' שפתי תפתח" – בא להזכיר לאדם שאין בו שום יכולת‬ ‫לפעול‪ ,‬ואפילו לא לדבר‪ ,‬אלא התפילה כולה היא שפע אשר מגיע לו מלמעלה‪.‬‬ ‫מבחינה זו עיקר התפילה היא פעולה של 'מלמעלה למטה'‪ ,‬והכל תלוי במעמד‬ ‫הנפשי של המתפלל‪ :‬מי שנמצא בביטול יכול להיות כלי להשראה העליונה‪ .‬זהו‬ ‫מצב תודעתי אדיר המעצים מאוד את התפילה‪ .‬ביטוי לכך שהתפילה היא מקור‬ ‫לגילויים עליונים אפשר למצוא גם בדברים הבאים של הבעש"ט‪" :‬הנשמה‬ ‫אמרה להרב זלה"ה (הבעש"ט)‪ ,‬שמה שזכה שנתגלו אליו דברים עליונים‪ ,‬לא‬ ‫‪ 11‬לקוטי תורה‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪ 12‬ראה מנדל פייקאז'‪ ,‬בין אידיאולוגיה למציאות‪ ,‬עמ' ‪.14-11‬‬ ‫‪6‬‬ ‫הַאי ן כחיבור ע ם הקונקרטי‬ ‫מצב תודעה זה יכול להזדהות עם דרגת ה'ַאין' החסידית‪ ,‬הנקודה השורשית של‬ ‫ההוויה ממנה מתפרט השפע‪ .‬בהיגד חשוב מסביר המגיד שבתפילה יכול האדם‬ ‫לחזור למצב הַאין שהיה לפני שבירת הכלים‪ ,‬ובכך להעלות את הניצוצות של‬ ‫עולם העשייה‪:‬‬ ‫ופעולת השבירה היה צורך העולם כי אם היה כל דבר וכל מידה דבוקה‬ ‫בהשורש והיתה כאי"ן בעיני עצמה‪ ,‬לא היה קיום לכל העולמות (‪ )...‬על‬ ‫כן הוכרח להיות השבירה כי על‪-‬ידי זה נעשה שכחה מהשורש ויכול כל‬ ‫אחד להרים ידו לעשות מעשה‪ ,‬ואחר כך בתורה ותפילה מתדבקין עצמן‬ ‫להשורש לאי"ן ע"ד ונחנו מה ובזה מעלים ניצוצות של עולם העשי' וכן‬ ‫בכל עולם עד רום המעלות‪.‬‬ ‫(מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬עמ' ‪)41‬‬ ‫מושג האין יכול להתפרש כתודעה רוחנית המובילה את האדם לחוסר עניין שלו‬ ‫בעצמו‪ ,‬בחייו הפרטיים ובכלל בעולם החומרי‪ ,‬המתגלה כמוגבל מטבעו‪ .‬גישה‬ ‫זו מוציאה מן העולם את ממשותו‪ ,‬ובכלל את המוטיבציה לפעול ולעשות בו‪.‬‬ ‫אולם הַאין אליו מכוון המגיד אינו ַאין המוחק את החיים הארציים‪ ,‬אלא כזה‬ ‫הנותן לאדם תחושת פתיחות להוויה‪ ,‬תחושה המגיעה מן ההבנה שבאינסוף‬ ‫טמונות מגוון האפשרויות הקיימות‪ 14.‬המצב הזה‪ ,‬מסביר המגיד‪ ,‬מתגלה בעיקר‬ ‫‪15‬‬ ‫בתפילה‪.‬‬ ‫‪ 13‬כתר שם טוב‪ ,‬קצ"ז‪ .‬אמנם מקור זה מראה עד כמה התפילה היא משמעותית אצל הבעש"ט‪,‬‬ ‫ובכל זאת ישנם הבדלים רבים בינו לבין תלמידיו‪ ,‬כפי שכבר כתבתי לעיל בענין הכוונות‪ .‬על‬ ‫הבדלים אלו ראה בספרו של לדרברג‪ ,‬סוד הדעת‪ ,‬עמ' ‪.44-42‬‬ ‫‪ 14‬לדרברג שם‪ ,‬עמ' ‪.213-214‬‬ ‫‪ 15‬יסוד זה מופיע בהרחבה אצל רבקה ש"ץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬היא מכנה את התפילה הזו בשם‬ ‫'התפילה הקונטמפלאטיבית'‪ ,‬המתבוננת‪ .‬ראה הנ"ל‪ ,‬החסידות כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪ .91-334‬וכן‬ ‫אצל עמנואל אטקס‪ ,‬בעל התניא‪ ,‬עמ' ‪.223-224‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ופי יגיד תהילתך‬ ‫מפני שלמד הרבה מסכתות ופוסקים‪ ,‬רק משום תפלה שהיה מתפלל תמיד‬ ‫‪13‬‬ ‫בכוונה גדולה משם זכה למעלה עליונה"‪.‬‬ ‫בוב ר והמיסטיקה ש ל הקונקרטי‬ ‫תפיסה כזו הרואה את האין כמצב ההופך את העולם לקונקרטי ולממשי יותר‪,‬‬ ‫מצויה גם בזן היפני המאוחר‪ ,‬ואנסה לעמוד על הקשר בינו ובין המושגים‬ ‫עליהם דיברתי‪ .‬לעניות דעתי למפגש זה יתרונות רבים‪ ,‬מהם טכניים‪-‬מתודיים‬ ‫‪16‬‬ ‫ומהם רעיוניים‪ ,‬ועל כך עוד אעמוד בהמשך‪.‬‬ ‫הוגה הדעות והפילוסוף מרטין בובר עסק רבות גם בחסידות וגם בדתות המזרח‪.‬‬ ‫בקריאת הכתבים המזרחיים של הבודהיזם‪ ,‬ההינדואיזם והדאואיזם‪ ,‬נתגלה‬ ‫לבובר עולם חדש‪ :‬עולם האחדות בין האדם למציאות‪ .‬עולם זה משך את ליבו‬ ‫בגלל יופיו האחדותי‪ ,‬אך גם איים עליו‪ .‬כל זאת מדוע? בובר חיפש בדתות‬ ‫המזרח משהו שניתן לכנות בשם 'המיסטיקה של הקונקרטי'; כלומר מיסטיקה‬ ‫המחייבת את העולם‪ ,‬ואינה שוללת אותו‪ 17.‬מבחינה זו מצא בובר בחסידות‪,‬‬ ‫ובעיקר אצל המגיד ותלמידיו (כמו שהראנו לעיל)‪ ,‬את מה שחיפש‪ :‬חיוב העולם‬ ‫והפעולות בו‪ .‬את יסוד זה הוא ניסה למצוא בתחילה בדרך המַ האִ יאנה של‬ ‫הבודהיזם‪ 18,‬אלא שהוא הבין שדרך זו מובילה את האדם להתַאיינות‪ ,‬כלומר‬ ‫לעזיבת הממשי‪ .‬מבחינת המהאיאנה‪ ,‬כפי שהבין אותה בובר‪ ,‬האל – בודהה –‬ ‫נכנס אל היחיד ומַאיין אותו; זהו כלי המניע את האדם מן הפרטיקולרי אל‬ ‫‪19‬‬ ‫המיסטי‪.‬‬ ‫‪ 16‬במאמר אני מנסה להראות שישנו קשר רעיוני היכול לחדד את התובנות שהעליתי‪ ,‬כפי‬ ‫שמפורט להלן‪ .‬ייתכן שניתן ללמוד עוד מן ההשוואה הזו‪ :‬טכניקות מעשיות‪ ,‬למשל‪ .‬לדעת הרב‬ ‫שג"ר הטכניקות והמתודות הינן תחום משמעותי ביותר שנמצא נשכר מההשוואה אל המזרח‪.‬‬ ‫עוד הוא מנתח מדוע היהדות (ובעיקר החסידות) לא פיתחה טכניקות ל'עבודה'‪ :‬ראה הרב‬ ‫שג"ר‪' ,‬בין מזרח למערב'‪ ,‬בתוך‪ :‬לוחות ושברי לוחות‪ ,‬עמ' ‪( 341-311‬בעיקר עמ' ‪ 311‬ובהערה‬ ‫שם)‪.‬‬ ‫‪ 17‬יעקב רז‪' ,‬אגל הטל וניצת האפרסק‪ :‬בובר‪ ,‬בודהיזם והמיסטיקה של הקונקרטי'‪ ,‬בתוך‪ :‬מרדכי‬ ‫מרטין בובר‪ ,‬אני ואתה (מוסד ביאליק‪ ,‬תשע"ג)‪ ,‬עמ' ‪.321-348‬‬ ‫‪ 18‬זרם המהאיאנה (המאה השנייה לספירה) הוא אחד מן הזרמים הבודהיסטים שהביאו את‬ ‫'תורות' הבודהה לקהל הציבור הרחב‪ .‬בעצם‪ ,‬המהאיאנה הם ממשיכי דרכו של בודהה האיש‪.‬‬ ‫‪ 19‬מטרת המדיטציה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬היא להוציא את האדם מן השניות שבהוויה – הסמסארה‪ ,‬אל‬ ‫האחדות – הנרוואנה‪ ,‬מילה שפירושה הוא כיבוי או אִ יון‪ .‬המו ֶֹדט נדרש להגיע למצב הדומה‬ ‫למוות‪ ,‬בו פוסקים כל החושים מפעולה; רק כך הוא יכול לבטל את השניות שבמציאות‪ .‬בובר‬ ‫חש איבה להלך רוח זה‪ ,‬ובמקומות אחדים הוא ממש תוקף את המהאיאנה בכלל‪ ,‬ואת הישיבה‬ ‫במדיטציה בפרט‪ .‬לדוגמא ראה‪ ,‬בובר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.82 ,79‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ניתן לראות זאת בעובדה שלאורך ההיסטוריה הבודהיסטית הזהירו המורים אין‪-‬‬ ‫ספור פעמים מפני ההשתקעות וההתנתקות שעלולות לצמוח מן ההפרזה‬ ‫בישיבה במדיטציה‪.‬‬ ‫אמנם לאחר זמן מצא בובר בזן‪-‬בודהיזם את מה שחיפש‪ .‬הן לפי הזן והן לפי‬ ‫החסידות‪ ,‬האמת מוגשמת ע"י המעשה‪ ,‬והיא נמצאת בקרבת מקום – כאן‪,‬‬ ‫בעולם הארצי‪ :‬בלימוד תורה‪ ,‬בקשירת שרוכי נעליים או בשטיפת כלים‪ .‬בניגוד‬ ‫לתפיסה אותה הצגנו לעיל‪ ,‬הזן הוא דרך חיים; הוא מנסה לחייב גם ‪ -‬ואולי‬ ‫בעיקר ‪ -‬את הפעולות הקטנות שאנו עושים בחיי היומיומיים‪ .‬מסופר על תלמיד‬ ‫אחד ששאל את מורו איך להיכנס בשערי הדרך הבודהיסטית‪ ,‬שאל אותו‬ ‫המורה‪" :‬האם אתה שומע את פכפוך הנחל?"‪" ,‬כן!" ענה התלמיד‪" ,‬תכנס‬ ‫‪21‬‬ ‫משם"‪ ,‬אמר לו המורה‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬אנסה להראות איך הזן – בעיקר הגותו של מורה הזן דוגן זנג'י – דומה‬ ‫מאוד לחסידות‪ ,‬בעיקר מבית מדרשו של המגיד ממזריץ'‪.‬‬ ‫‪ 20‬לעובדה שבובר טעה בתפיסתו את המהאיאנה ניתנו כמה סיבות‪ .‬ראה לדוגמא אצל יעקב רז‬ ‫(לעיל הע' ‪ .)37‬כאן הבאתי את המרכזית‪.‬‬ ‫‪ 21‬נקודת מפגש נוספת בין הזן לחסידות אותה הדגיש בובר היא העובדה ששניהם אינם מנסים‬ ‫לומר דברים ישירים על המציאות‪ .‬רז‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.311‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ופי יגיד תהילתך‬ ‫אלא שהיכרותו של בובר את המהאיאנה הייתה מוגבלת‪ ,‬ואולי בשל כך טעה‬ ‫בראייתו את הדרך אותה היא מתווה‪ 20.‬הבעיה של בובר היתה תפיסתו את‬ ‫המהאיאנה כתורה הומוגנית העשויה מקשה אחת; לעיתים הוא אף בלבל בין‬ ‫מסורות‪ ,‬שלא רק היו שונות אחת מן השנייה אלא אף הפוכות‪ .‬אכן‪ ,‬במהאיאנה‬ ‫קיימים זרמים משיחיים הרוצים לבטל את העולם ולרוקן אותו – כפי שניתן‬ ‫למצוא על פי רוב בהינדואיזם ההודי‪ ,‬אך חלק מן הזרמים – כמו כמה מן‬ ‫הזרמים הטיבטיים וזרם הזן (בו נתמקד) – דווקא מחייבים את העולם‪ .‬בין היתר‪,‬‬ ‫הסּוטר וֹ ת של דוגן זנג ' י‬ ‫ד ֹוגֶן זנְגִ 'י‪ 22‬נולד ביפן בתחילת המאה השלוש‪-‬עשרה‪ .‬בילדותו הרבה ללמוד‬ ‫ועסק בקריאת כתבי הקודש הבודהיסטים ובאימון מדיטטיבי‪ ,‬כשבגר החליט‬ ‫לנדוד לסין על מנת להשתלם בחלקים נוספים של הבודהיזם ושם הוא נפגש עם‬ ‫זרם הצַ 'אן (שיקרא בעתיד בשם זן) אשר השפיע עליו רבות‪ .‬לאחר נדודים רבים‬ ‫חזר דוגן ליפן והקים שם מנזר בו לימד את תורותיו‪ .‬דוגן נחשב לאחד מאבות‬ ‫זרם הסוֹט ֹו של הזן היפני (הזרם הגדול של הזן)‪ ,‬עובדה בה לא הכיר מעולם‪.‬‬ ‫תורותיו של דוגן התקבלו בברכה ביפן שהייתה באותה העת תחת שלטונם של‬ ‫הסמוראי‪ .‬אלה התלהבו בעיקר מן האימון הספרטני‪ ,‬ההסתפקות במועט‬ ‫והפשטות של מתאמן הזן‪ ,‬והם שתרמו להתפשטות המהירה של תורותיו בכל‬ ‫רחבי יפן‪.‬‬ ‫אחד הדברים שהפריעו לדוגן בבודהיזם היתה העובדה שבחיי הדת‬ ‫הבודהיסטים קיימים שני שלבים‪ :‬שלב האימון (שּו) ושלב ההגשמה (שוֹ)‪.‬‬ ‫כלומר המדיטציה ושאר דרכי האימון (שלב א') הם הדרך להגיע אל המטרה‬ ‫הסופית (הנִרוואנַה‪ ,‬עולם האחדות‪ ,‬שלב ב')‪ .‬אולם דוגן הציע אורח חיים אחר‪.‬‬ ‫לדעתו המדיטציה וצורות האימון האחרות אינן טכניקה להשגת התבונה‪ ,‬אלא‬ ‫הם עצמם הביטוי לתבונה‪ .‬כך כותב דוגן‪:‬‬ ‫אתה יושב במדיטציה לא על מנת להיות בודהה‪ ,‬אלא כי אתה בודהה‪.‬‬ ‫לפעולה זו של ישיבה שאינה רק לצורך האימון או המטרה קורא דוגן בשם‬ ‫'סאטוֹרי' שמשמעותו מצב תודעה של הבנה או מודעות ערה‪ .‬כלומר‪ ,‬האימון‬ ‫עצמו הוא גם מטרה וגם דרך‪ .‬ניתן להמשיל זאת לבעל מלאכה‪ :‬עבודתו של‬ ‫הנגר היא כל כולה מעין אישור מתחדש להיותו של האיש נגר‪ .‬בצורה כזו כל‬ ‫מלאכה אנושית היא הגשמה של היוצר במלאכתו‪ .‬אך כל הגשמה כזו היא גם‬ ‫אימון שיביא בעתיד פירות נוספים‪ ,‬אלא שהפירות הנוספים אינם מטרת העשייה‬ ‫אלא העשייה עצמה‪.‬‬ ‫‪ 22‬בקשר להגותו של דוגן זנג'י הסתמכתי על מחקריו של פרופ' יעקב רז‪ .‬ראה הנ"ל‪ ,‬זן בודהיזם‬ ‫‪ -‬פילוסופיה ואסתטיקה‪ ,‬עמ' ‪.83-94‬‬ ‫‪01‬‬ ‫אצל דוגן המדיטציה מתוארת כך‪:‬‬ ‫עכשיו שבו דוממים וחשבו על לא לחשוב‪ .‬איך חושבים על לא לחשוב?‬ ‫בלא מחשבה‪ .‬זו עצמה האומנות הבסיסית של המדיטציה‪.‬‬ ‫בכמה מקומות בכתביו מציע דוגן את האימון בצורה של תודעה נטולת מחשבה‬ ‫('הִ י‪-‬שיריוֹ‪ ,‬בלא מחשבה')‪ .‬תודעה זו מובדלת הן מן המחשבה והן משלילת‬ ‫המחשבה‪ .‬מצב זה פנוי הן מן ההסכמה והן מן ההתנגדות‪ .‬היו שראו במושג הזה‬ ‫גלגול של מושג הריקות הנפוץ כל כך בתורות המזרח‪ ,‬אך ניתן גם לראות בו‬ ‫מצב ביניים בין ריקות למלאות‪ .‬מצב זה מדמה מצב הקודם למחשבה של האדם‪,‬‬ ‫כלומר למצב בו האדם עדיין לא מגיב באופן אישי לדבר‪ .‬זוהי החוויה של הדבר‬ ‫בראשיתו‪ .‬ראשית זו הינה היכולת לראות בעולם את ההתחדשות‪.‬‬ ‫הבחנה זו של דוגן מתאימה להפליא למושג הַאין של המגיד ותלמידיו המתגלה‬ ‫בתפילת שמונה‪-‬עשרה‪ .‬פעמים שהאין מזוהה בקבלה עם ספירת החכמה‬ ‫המסמלת את הידע שטרם התפרט‪ ,‬ידע שהוא בבחינת כח בלבד‪ 24.‬אפשר לומר‬ ‫שזהו מימד שטרם קיבל צורה וצבע כלשהם‪ ,‬מימד הקודם למחשבה הפרסונלית‬ ‫של האדם – "והחכמה מאין תמצא"‪ 25.‬בנקודה זו‪ ,‬דומה ה'הי‪-‬שיריו' של דוגן‬ ‫למושג הַאין הקבלי בכך שהוא רואה בו את הראשית הרבגונית של המחשבה‬ ‫האנושית‪ .‬אדם המתעלה לאין נפתח למכלול החיים של ההוויה‪ ,‬והוא אדם‬ ‫הרואה בַ כל את ההתגלות האלהית‪ .‬דוגן מלמד – גם דרך השירים הרבים שכתב‬ ‫‪ 23‬לא ניתן להתעלם מן הדמיון הרב למושג ה'התחדשות' החסידי‪.‬‬ ‫‪ 24‬למשל‪ ,‬מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬עמ' ‪.81-81‬‬ ‫‪ 25‬איוב כ"ח‪ ,‬י"ב‪ .‬כך מסביר המגיד‪" :‬והאין נקרא חכמה‪ ,‬ע"ד והחכמה מאין תמצא" (אור‬ ‫התורה‪ ,‬עמ' לז)‪.‬‬ ‫‪00‬‬ ‫ופי יגיד תהילתך‬ ‫בהבחנה זו הרחיב דוגן את מושג ה'אימון'‪ ,‬ויהיה זה נכון יותר אם נתייחס אליו‬ ‫יותר במובן של 'טיפוח' (דבר שיפטור אותנו מן 'המטרה' הסמויה בתוך המושג‬ ‫'אימון')‪ .‬ההתעוררות והתובנה הם מצבים חשובים בזַאזן (אימון הזן)‪ ,‬ותוקפם‬ ‫תמידי ודורש בכל מעשי החיים‪ .‬כך תלמיד הזן לא מצמצם את עצמו 'להתאמן'‬ ‫רק במנזר אלא הוא פתוח לאימון תמידי שאינו נחתם לעולם‪ ,‬בחיים ובכל‬ ‫‪23‬‬ ‫פעולה שייעשה‪.‬‬ ‫– שאדם כזה הוא אדם החש את משמעות העולם; הוא בעל אפשרות לגאולה‬ ‫תמידית‪.‬‬ ‫תפילה הבאה ממקום כזה יכולה להאיר באור יקרות את כל סדר היום של האדם‪:‬‬ ‫את לימוד התורה וגם את שאר הפעולות הפשוטות‪ .‬כשאני מתפלל אני מבין‬ ‫שבהבחנה קלה אני יכול לשנות את כל המשמעות שיש לי בחיים‪ ,‬אפילו בקיום‬ ‫המצ וות שלי; זוהי התהוות המכוננת 'חיים'‪ ,‬והבנה שהממשות מצויה בכל‪,‬‬ ‫בבחינת 'לחיות בצמוד לאין' – לחיות בקריצה לאלקי‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫המתגלה בשתי קצוות תבל מלמדת על עוצמת הדברים‪ ,‬ומראה כיצד‬ ‫נקודה זו ִ‬ ‫בכוח כל אדם באשר הוא – נגר‪ ,‬מורה או רב‪ ,‬יפני או יהודי – להפוך את חייו‬ ‫לממשיים ולאלוקיים יותר‪ ,‬דבר התלוי בהבחנה תודעתית קלה‪ .‬העובדה ששני‬ ‫הוגים השונים בתכלית‪ 27‬מחנכים לאותה ההבחנה מראה שיש בה ממש‪ ,‬ועל כך‬ ‫באתי להצביע במאמר‪ .‬ההתבטלות לַאין האלוקי בתפילה הינה מבוא לחיים‬ ‫בהם מתגלה דבר ה' בכל מעשה ממש; החיים‪ ,‬ובהם קיום המצוות‪ ,‬הופכים‬ ‫לשיר קודש לה'‪.‬‬ ‫ונסיים‪ ,‬כי אי אפשר בלי‪ ,‬בשיר של דוגן‪:‬‬ ‫ִמתְ ּבוֹנן ּבִ ירחַ‬ ‫הַ ּתו ָֹדעָ ה‬ ‫כְ רָ ִקיעַ רָ חָ ב‬ ‫ְמאַ ּבד עַ צְ ִמי ּבִ צְ ָללָיו‬ ‫ְמרֻ ּתָ ק לְ יָפְ י ֹו‬ ‫‪ 26‬רעיון זה מופיע אצל לדרברג‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .282-294‬הוא מסביר באריכות שבתפילה האדם נמצא‬ ‫בדרגה גבוהה מן הדרגה בה הוא נמצא בשאר היום‪ :‬בתפילה האדם הוא בבחינת אב (בניגוד‬ ‫לשאר היום שהוא בבחינת בן)‪ .‬זהו מצב בו יכול האדם להתעלות מכל הקטנוניות שבעולם – מן‬ ‫הלבושים – אל המהות עצמה‪ .‬אלא שאני חש שבדבריו יש צורך להדגיש את הנקודה כי התפילה‬ ‫היא גם 'פתח' לחיים שלאחריה (מעבר לזה שהיא בעצמה הִ תהוות כלשהי)‪ .‬ניתן לראות דברים‬ ‫אלו גם אצל ר' שלום דוב‪-‬בער‪ ,‬האדמו"ר הרש"ב (החמישי לאדמו"רי חב"ד)‪ ,‬שמסביר‬ ‫שהתפילה היא התניה ללימוד תורה ולקיום מצוות‪" :‬ובהעדר העבודה בתפילה גם מה שלמד‬ ‫וידע נהפך לו לסה"מ (=סם המוות) בקרבו ר"ל שנעשה עי"ז יש וגסה"ר (=וגס הרוח) ביותר"‬ ‫(קונטרס התפילה‪ ,‬עמ' ‪.)22‬‬ ‫‪ 27‬ואולי יש מקום לכתוב גם מאמר על השוני המהותי בין הזן לחסידות‪ .‬ראה את דברי הרב‬ ‫שג"ר‪ ,‬שם (הערה ‪.)31‬‬ ‫‪02‬‬ ‫‪03‬‬ ‫ופי יגיד תהילתך‬ ‫(מתוך‪ :‬השלג הדק‪ ,‬שירת הזן של דוגן וריוקאן)‬