‫גיליון מס' ‪5‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬ג' בטבת‪ ,‬ערש"ק פרשת "ויגש" תשע"א‪.‬‬ ‫שיעורו של הגאון רבי ישראל מאיר לאו שליט''א‬ ‫''אור'' או ''אור''‬ ‫סיפור זה סיפר רבה של צרפת הגר"י‬ ‫א‪.‬‬ ‫שגורה היא בפי כולם מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל העומדת במרכזו של חג החנוכה השנויה בגמ'‬ ‫שבת כא‪ ,‬ב‪ ,‬תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו‪ ,‬והמהדרין נר לכל אחד ואחד‪ ,‬והמהדרין מן המהדרין‪,‬‬ ‫בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמו נה‪ ,‬מכאן ואילך פוחת והולך‪ ,‬ובית הלל אומרים יום ראשון יהודי מסורתי נוסע במכוניתו‬ ‫מדליק אחת‪ ,‬מכאן ואילך מוסיף והולך‪.‬‬ ‫ברחובות פריז הסואנים‪ ,‬וכמו רבים‬ ‫סיטרוק שליט"א‪.‬‬ ‫מחפש חניה‪ .‬הוא מקיף את הרחובות‬ ‫הרי שנחלק כאן דין ההדלקה לשלושה‪ ,‬שהדין הבסיסי הינו הדלקת נר אחד עבור כל אנשי הבית‪,‬‬ ‫והמהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד מבני הבית‪ ,‬ודין נוסף נאמר כאן‪ ,‬שאין לו אח ורע בשאר דיני‬ ‫והלכות הזמן‪ ,‬והוא ''מהדרין מן המהדרין''‪ .‬והיינו תוספת הידור על גבי הידור ע''י הוספת נרות בכל יום אפס מקום‪ ,‬כל החניות תפוסות ואין‬ ‫ויום מימי החנוכה‪ ,‬אלא שבסדר ההדלקה שבכל יום ויום נחלקו בית שמאי ובית הלל האם מוסיף והולך ‪ -‬ברירה כי אם להסתובב שוב ושוב עד‬ ‫שבכל יום ויום שעובר מדליקים נר נוסף‪ ,‬או פוחת והולך ‪ -‬שביום הראשון מדליק שמונה נרות ומכאן‬ ‫שיתפנה מקום חניה‪ .‬עוברות דקות‬ ‫ואילך פוחתים בכל יום מימי החנוכה נר אחד מסך הנרות שהדליקו ביום הקודם‪.‬‬ ‫הסמוכים למקום עבודתו אך לשווא‬ ‫ארוכות‪ ,‬הוא מקיף את האזור שוב‬ ‫ושוב אך נראה שכל המכוניות קנו‬ ‫ובביאור מחלוקתם מצינו שנאמר בגמ' שם ב' ביאורים‪ :‬חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין‪,‬‬ ‫הלל‬ ‫וטעמא דבית הלל כנגד ימי ם היוצאין‪ ,‬וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג‪ ,‬וטעמא דבית‬ ‫להם שביתה במקומם‪ .‬בעת צרתו‬ ‫דמעלין בקודש ואין מורידין וע''ש‪.‬‬ ‫עושה הוא דבר שלא עשה זמן רב‬ ‫ופונה לאלוקיו‪ .‬וכך הוא אומר ריבונו‬ ‫והנה מה שנתבאר בגמ' שיסוד מחלוקתם היא האם ההדלקה היא כנגד הימים הנכנסים או היוצאים‬ ‫דורש עיון‪ ,‬שמה נתינת טעם יש בדבר‪ ,‬שלא נתפרש כלל מהו סלע מחלוקתם בזה האם הולכים אחר סך‬ ‫הימים הנכנסין או היוצאין‪ .‬וקל יותר להבין את משמעותו של הפי' השני שנתבאר בגמ' האם צורת‬ ‫ולא תמיד נשמע לתורתך‪ ,‬אך אם‬ ‫ההדלקה נקבעה כנגד פרי החג וממילא פוחת והולך‪ ,‬או שמוסיף והולך כיון שמעלים בקודש ואין‬ ‫תעזור לי למצוא חניה אקבל על‬ ‫מורידים‪ ,‬ששתי סיבות הללו באות הן כנתינת טעם להוספת הנרות או להפחתתם‪.‬‬ ‫של עולם אני יודע שאני רחוק ממך‬ ‫עצמי מהיום והלאה בכל שבת לבקר‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ואף לטעם זה אין מובן‪ ,‬שבפשוטו אין כאן נתינת טעם כלל אלא גזירת הכתוב היא‪ ,‬שכן מצינו ששמונת‬ ‫ימי החנוכה נקבעו בתקנת חכמים כנגד שמונת ימי חג הסוכות בדברים הרבה‪ ,‬שחג הסוכות הוא החג‬ ‫היחידי ממועדי ישראל מן התורה המונה שמונה ימים‪ ,‬וכך הוא גם חג החנוכה‪ ,‬וכעין זה גם שבחג‬ ‫הסוכות בלבד גומרים בו את ההלל בכל יום ויום מימי החג‪ ,‬וכן הוא גם כן בדינו של חג החנוכה‬ ‫שגומרים בו את ההלל בכל יום ויום‪.‬‬ ‫וא''כ טעמם של ב''ש הוא דהא ''כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון'' וממילא מאחר שניתקנו כאן‬ ‫שמונת הימים הללו כנגד חג הסוכות במספר הימים ובחיוב ההלל‪ ,‬א''כ סברו שאף אופן הדלקת הנרות‬ ‫יהא מכוון כנגד קרבנות חג הסוכות שפוחתים במספרם והולכים‪,‬‬ ‫בבית הכנסת השכונתי‪ .‬לאחר תפילה‬ ‫זו מקיף מיודענו עוד פעם את האזור‬ ‫כולו אך לשווא‪ ,‬חניה לא נמצאה‪.‬‬ ‫כנראה שאני צריך לקבל על עצמי‬ ‫עוד משהו הוא חושב לעצמו‪ .‬ריבונו‬ ‫של עולם הוא פונה שנית אם אמצא‬ ‫חניה אני מבטיח שמהיום והלאה‬ ‫אגיש לפי רק אוכל כשר‪ .‬עכשיו הוא‬ ‫חושב‪ ,‬בטוח שתפילתי תתקבל‪ .‬גם‬ ‫להלן השיעורים שיימסרו‪ ,‬ביום שישי‪ ,‬ג' בטבת‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪" 9:30-10:15‬ק"ש של ערבית אחרי חצות"‪,‬‬ ‫ר' כתריאל ווגל‪.‬‬ ‫‪ -‬בשעה ‪,10:15‬‬ ‫הרה"ג ר' ישראל שניאור שליט"א‪.‬‬ ‫***‬ ‫ביום שישי‪"-‬עשרה בטבת" יימסר שיעור‬ ‫ע"י ר' צבי כהנא בשעה ‪.10:00-11:00‬‬ ‫ביום שישי‪,‬י"ז בטבת‪ ,‬בשעה ‪10:45‬‬ ‫יימסר שיעור ע"י‪:‬‬ ‫הרה"ג ר' משה מרדכי פרבשטיין‬ ‫כנראה שבשמים חושבים אחרת ושוב‬ ‫שליט"א‪-‬‬ ‫עוברות דקות ארוכות ולשווא‪ .‬בעת‬ ‫ראש ישיבת "חברון‪ ,‬גבעת‬ ‫מרדכי"‪.‬‬ ‫בית הכנסת גם כשרות בשביל חניה‬ ‫חד פעמית נשמע לו מחיר הוגן‪ .‬אך‬ ‫צרתו בראותו שאם לא ימצא חניה‬ ‫במהרה ישלח חזרה לביתו על ידי‬ ‫מנהל המפעל‪ ,‬פונה הוא שוב‬ ‫השיעורים נמסרים בבית הכנסת בית‬ ‫בגנו‪ ,‬רח' גוטליב ‪,6‬ב"ב‪.‬‬ ‫הציבור מוזמן!‬ ‫‪1‬‬ ‫בתחינה לבוראו ומבטיח בלב שלם‬ ‫שמקבל הוא על עצמו לקיים תרי"ג‬ ‫מצוות‪...‬‬ ‫לפתע נגלה עיניו מקום חניה נוח‬ ‫ומרווח‪ ,‬פונה הוא לאלוקיו ומפטיר‬ ‫כנגדו‪ :‬עזוב לא צריך עזרה הסתדרתי‬ ‫לבד‪...‬‬ ‫שביום הראשון מקריבים שלשה עשר פרים עד שלבסוף ביום הושענא רבה מקריבים שבעה פרים‬ ‫בלבד‪ .‬הגם שחילוק גדול ישנו בדבר זה‪ ,‬שהרי מה ששבעים פרי חג הסוכות פוחתים והולכים נתבאר‬ ‫בגמ' בסוכה שהוא משום שמכוונים ועומדים הם כנגד שבעים אומות העולם שיפחתו במספרם גם‬ ‫הם‪ ,‬אולם כאן בנרות חנוכה אין שייכת סיבה זו‪.‬‬ ‫ידועה שאלת הבית יוסף‪ ,‬מדוע להדליק‬ ‫ובאמת מטעם זה עומדת כנגדם היא שיטת בית הלל הסוברת שכל מה שפחתו והלכו ממניין קרבנות‬ ‫חג הסוכות הוא מהטעם הנזכר‪ ,‬אולם כאן כלל גדול נקוט הוא בידינו ש''מעלין בקודש ואין מורידין''‬ ‫וא''כ אף כאן יוסיף וילך במניין הנרות‪.‬‬ ‫אחד‪ .‬כנראה שלא‪ ,‬גם עצם העובדה‬ ‫ברם אין הדעת שוקטה אף בטעם זה‪ ,‬שהרי אף בית שמאי מודים הם שבכל שאר דיני התורה מעלין‬ ‫בקודש ואין מורידין‪ ,‬וא''כ מאיזה טעם אף כאן לא נגיד כן‪ ,‬אלא שפוחת והולך במנין הנרות בכל‬ ‫יום‪.‬‬ ‫אף כנגד היום הראשון הלא דבר טבעי‬ ‫הוא שיספיק פך השמן לפחות ליום‬ ‫ששמן דולק זהו נס וגם עליו צריך‬ ‫להודות‪.‬‬ ‫כשאנו זוכים ל"כולל יום שישי" בבית‬ ‫מדרש מרווח‪ ,‬לשיעורים מרתקים‪ ,‬שהם‬ ‫אולי דבר שגרתי במחוזותינו‪ ,‬אך אל‬ ‫נשכח שגם על זה יש לנו להודות‬ ‫להקב"ה ושאין דבר מובן מאליו‪...‬‬ ‫שבת שלום ומבורך!‬ ‫מערכת "טועמיה"‪.‬‬ ‫האם ניתן להניח חנוכיה בגובה רב כשזו‬ ‫עשויה באופן המושך את העין?‬ ‫[פרסומי ניסא – במגבלות 'שליטת' העין]‬ ‫בגמרא (שבת כב‪ ).‬מבואר‪ ,‬כי נר חנוכה‬ ‫שהניחו למעלה מכ' אמה (להלן כ"א)‪,‬‬ ‫פסולה כסוכה וכמבוי‪ .‬ע"מ לעמוד על‬ ‫מהות פסלות ההדלקה מעל כ"א‪ ,‬יש‬ ‫לבחון את ההשוואה לדין סוכה ולמבוי‪.‬‬ ‫במשנה (סוכה ב‪ ,).‬נחלקו ר"י ורבנן‪ ,‬אם‬ ‫סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ"א פסולה‪,‬‬ ‫או לאו‪ .‬ומקשה הגמרא מנהנ"מ‪ ,‬אמר‬ ‫רבה‪ ,‬דאמר קרא למען ידעו דורותיכם ‪-‬‬ ‫עד כ"א אדם יודע שהוא דר בסוכה‪,‬‬ ‫למעלה מכ"א אין אדם יודע‪ ,‬דלא שלטא‬ ‫בה עינא‪ ,‬ופרש"י‪ ,‬שאינו רואה את הסכך‪.‬‬ ‫לגבי מבוי איתא במשנה (עירובין ב‪).‬‬ ‫מבוי שהוא גבוה למעלה מכ"א ימעט‪,‬‬ ‫ולר"י אין צריך‪ .‬ופרש"י (ג‪ .‬ד"ה משום‬ ‫היכר) דליחזו אנשי ולידעו דתקנתא עבוד‬ ‫ולא ליתו לאחלופי ברה"ר‪ .‬בדרך זו באר‬ ‫רש"י‪ ,‬גם בנר חנוכה (להלן נ"ח) שהניחו‬ ‫מעל כ"א פסול‪ ,‬דלא שלטא עיינא וליכא‬ ‫פרסומי ניסא‪.‬‬ ‫עולה אם כן‪ ,‬כי חוט השני הנרקם בין‬ ‫סוכה מבוי ונ"ח‪ ,‬הוא הצורך ביצירת‬ ‫מודעות אליהם‪ ,‬המתרחשת על ידי‬ ‫מיקומם בתוך מרחב 'שליטת העין'‪ .‬אין‬ ‫הכוונה שמעבר לכ"א העין אינה רואה‪,‬‬ ‫שהלא ראייתה לפחות מרחק מיל‪,‬‬ ‫כמבואר במשנה יומא ס"ז‪" .‬עומד מרחוק‬ ‫ורואה את מעשיו" (מרחק מיל מן‬ ‫ג‪.‬‬ ‫והגרש''י זוין זצ''ל אמר לבאר יסוד ושורש מחלוקתם בביאור דלהלן‪ ,‬ישנו ויכוח שורשי ויסודי‬ ‫העומד בסדר מעשי האדם כלפי עצמו וכלפי אחרים‪ ,‬האם עיקר חובתו הראשונית היא מיגור‬ ‫מציאות הרע וכח הטומאה ולגרום ש''והיה מחניך קדוש''‪ ,‬ורק לאמח''כ כשפינה כל הסחי והמאוס‬ ‫אז עליו להתפנות לריבוי עשיית הטוב הקדוש והנאצל‪ ,‬או שאולי להיפך הוא בדיוק‪ ,‬שקודם כל דבר‬ ‫יתעלם ממציאות הרוע והחיסרון ויתמקד בהרבות מעשי הטוב‪ ,‬וככל שירבו מעשי הטוב בה במידה‬ ‫ממילא ג''כ יתמעט כח הרע ויתבטל מאיליו‪ ,‬שהרי אף ''מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך''‪.‬‬ ‫ומדברי דוד המלך בתהלים נתגלה לנו בזה סדר הקדימה שכן כ' ''מי האיש החפץ חיים אוהב ימים‬ ‫לראות טוב‪ ,‬סור מרע ועשה טוב'' וגו'‪ ,‬הרי דברים מפורשים שקודם כל מתחייב הוא ה''סור מרע''‬ ‫ורק לאחמ''כ בא הוא ה''עשה טוב''‪.‬‬ ‫והנה דבר זה מוכח ג''כ מסדר המקראות בחומש במדבר‪ ,‬שבפרק ה' שם נכתבה פרשת סוטה ומיד‬ ‫לאחריה בפרק ו' נאמרה פרשת נזיר‪ ,‬ובגמ' בסוטה כבר עמדה על סמיכות הפרשיות התמוהה הלזו‬ ‫בין הסוטה שהיא תכלית הטומאה והמאיסות למי ש''נזר אלהיו על ראשו'' ופי' שם ש''הרואה סוטה‬ ‫בקלקולה יזיר עצמו מן היין''‪ ,‬ופירושם של הדברים היינו כדברי הרמב''ם הידועים שבכדי לעמוד על‬ ‫שביל הזהב ‪ -‬היא דרך האמצע שבכל דבר‪ ,‬על האדם קודם כל להטות עצמו את הקצה השני באופן‬ ‫מוחלט וקיצוני‪ ,‬ולאחמ''כ ישוב למידה הנכונה בדרך האמצעית‪ .‬ונמצינו למדים ככל הנזכר שקודם‬ ‫כל על האדם לבטל חלקי הרע ‪ -‬הוא קלקול הסוטה‪ ,‬ורק לאחמ''כ יבוא לכדי מעשי הטוב ‪ -‬הוא‬ ‫הנזיר המפריש עצמו אף ממה שהתירה לו התורה‪.‬‬ ‫ומה תרבה התימה א''כ על רבי יהודה הנשיא שבסידור מסכתות המשנה בסדר נשים הקדים את‬ ‫מסכת נזיר למסכת סוטה‪ ,‬אף שבסדר המקראות הלא הקדימה התורה את פרשת סוטה לפרשת נזיר‪.‬‬ ‫ובקושיא זו מצינו שנתקשה בעל החידושי הרי''ם זצ''ל ואמר ליישב הדבר‪ ,‬שהלא רבי יהודה הנשיא‬ ‫חי לאחר חורבן בית שני אשר חרב בגלל גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה‪ ,‬וכן שהעמידו‬ ‫דבריהם על דין תורה‪ ,‬שנאת חינם ושאר עבירות חמורות‪ ,‬וא''כ ידע שכיון שנתרבה כל כך כוחו של‬ ‫הרע‪ ,‬אם יהיה עיקר חפצינו ועסקינו במיגורו וביטולו‪ ,‬אימתי נמצא זמן כלל למעשי המצוות והטוב‪,‬‬ ‫ואם נתעסק ב''ובערת הרע מקרבך'' וה''סור מרע'' לעולם לא נבוא לכדי ה''עשה טוב''‪ ,‬ולכן בא‬ ‫והיפך היוצרות שהקדים מסכת נזיר שתכליתו של הנזיר היא שמקדש עצמו אף במותר לו‪ ,‬ועל ידי‬ ‫שירבו חיילות הקדושה ממילא יתמעט כח הרע עד לביטולו המוחלט‪.‬‬ ‫ויש להמשיל בזה דבר ששמעתי מפי הרב רפאל קצנלנבוגן זצ''ל שהיה רבה של ''פועלי אגודת‬ ‫ישראל'' ואחיו של הרב אהרון קצנלנבוגן זצ''ל שהיה דוברם של ה''נטורי קרתא'' על תפקידו של רב‬ ‫בישראל ‪ -‬וביסודו חילוק ההנהגה שבינו לבין אחיו‪ ,‬דהנה דינה של עיר אשר כל יושביה נמצאו‬ ‫עובדי עבודה זרה הוא ש''עיר הנידחת'' היא ומחוייבים כל תושביה מיתה‪ ,‬ואת כל רכושה יש לקבץ‬ ‫אל רחוב העיר ולשרפו‪ ,‬אמנם לדעה אחת בברייתא אם תמצא מזוזה אחת כשירה על אחד מפתחיה‬ ‫של העיר‪ ,‬שוב אין לה דין עיר הנידחת ואין שורפים את רכושה כיון שכתוב ''לא תעשו כן לה'‬ ‫אלהיכם''‪ ,‬והיינו שכיון שא''א לנו לקיים את דין השריפה כלפי המזוזה ‪ -‬שוב בטל הדין אף כלפי‬ ‫שאר רכוש העיר‪ ,‬ואף אנשי העיר בכללותם אין להם דין אנשי עיר הנידחת אלא כל אחד ואחד נידון‬ ‫כעובד ע''ז יחידי בעדים ובהתראה‪ .‬והמשיך רבי רפאל ואמר‪ ,‬שבמקרה ונימצא אני ואחי באותה עיר‬ ‫הנידחת ולפתע נראה שם על אחד הפתחים מזוזה כשירה‪ ,‬אחי רבי אהרון ירוץ מייד להוריד את‬ ‫המזוזה הפוטרת את כל אנשי העיר ויגנזנה כדין ובלבד שיהא אפשר לקיים באנשי העיר את דין‬ ‫''ובערת הרע מקרבך''‪ ,‬אולם אני ארוץ מייד לסופר סת''ם וארכוש מזוזה נוספת מהודרת ואקבענה‬ ‫בפתח אחר בעיר ליתר ביטחון‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שאני אין אני מתמקד בחסרונות הגדולים שרואה אני במקום שבו אני נמצא‪ ,‬אלא שבתוך‬ ‫המסגרת הקיימת משתדל אני להרבות חיילים לקדושה ולתורה שעל ידי זה ממילא יתבטלו ויעקרו‬ ‫מן המציאות כל אותם הדברים המאוסים‪ ,‬ברם אחי רבי אהרון קודם כל ממגר הוא את הרע‬ ‫והמאוס ורק אחר כך כשפינה כל מציאות החיסרון מתחיל הוא בהרבות מעשי הטוב‪.‬‬ ‫המשלח את השעיר‪ ,‬בצוק עזאזל)‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫וכאן נסגר לנו המעגל בביאור מחלוקתם של ב''ש וב''ה‪ ,‬שכן בחנוכה היו ב' הבחינות הללו‪ ,‬גם‬ ‫שבמלחמת החשמונאים ביוונים ובניצחונם המזהיר ‪ -‬נעקר ובוטל כח הרע ויכלו לשוב ללימוד‬ ‫תורה ולמעשי המצוות‪ ,‬ומלבד זה מצינו גם ש''והדליקו נרות בחצרות קדשך''‪ ,‬והיינו שהדליקו אחר‬ ‫ניצחונם את המנורה הטהורה המסמלת את טוהר המעשים הנאצלים ''כי נר מצוה ותורה אור''‪,‬‬ ‫שהרי בתפילת על הניסים נתבאר שתוכן החג זה הוא ''ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך'' דהיינו‬ ‫ריבוי אור התורה והמצוות‪.‬‬ ‫וכאן נעוץ הוא שורש ההבדל שבין בית שמאי לבית הלל‪ ,‬דאליבא דבית שמאי עיקרו של חג‬ ‫החנוכה הוא על ביטול מציאות הרע המאוסה שחרטו על דגלם מלכות יון והטומאה שבאה‬ ‫מחמתם‪ ,‬אולם אליבא דבית הלל עיקרו של חג החנוכה נסוב הוא סביב ריבוי כח הקדושה שבא‬ ‫לאחר נצחונם בהדלקת המנורה בבית המקדש‪.‬‬ ‫וזוהי הכותרת המתנוססת מעל לתוכן ומהות הימים הללו של ''חג האורים''‪ ,‬האם ''אור'' בחולם‪,‬‬ ‫דהיינו שריבוי האור ‪ -‬הוא הטוב וחיילותיו‪ ,‬שזכינו לו בימים ההם בזמן הזה הוא מהותו של החג‪,‬‬ ‫או ''אּור'' בשורוק‪ ,‬והיינו שהשלכתם וביטולם וביעורם באש של כוחות הרע הוא תוכנם של הימים‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫ובית הלל למדו את שיטתם מרבי יהודה הנשיא אשר הקדים את מסכת נזיר למסכת סוטה‪ ,‬כיון‬ ‫שראשית דבר יש להרבות את מציאות הטוב‪ ,‬ולאחר מכן ‪ -‬כיון שיתרבה הטוב שוב יתבטל ויתפוגג‬ ‫כח הרע מאיליו ע''י האור הדוחה חושך‪.‬‬ ‫וא''כ שני ביאורי הגמ' ביסוד מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל עולים הם בקנה אחד‪ ,‬האם עיקר‬ ‫ההדגש היא על ביעור הטומאה והיינו מניין הימים הנכנסים והיינו הפחתת כח הרע‪ ,‬והוא הוא גם‬ ‫הטעם שבהפחתת פרי החג‪ ,‬או שעיקרו של היום הוא על רבוי האורה‪ ,‬וממילא באה ההדלקה כנגד‬ ‫הימים הנכנסים ש''מעלין בקודש ואין מורידין''‪.‬‬ ‫מערכת "טועמיה" מברכת את הגרי"מ שליט"א בברכת‬ ‫"כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך‪"...‬‬ ‫ומודה בשם כל משתתפי השיעור על שנאות לחלוק עמנו מחכמתו‪.‬‬ ‫כאן הנידון ב'שליטת העין'‪ ,‬כלומר‪ ,‬במרחב‬ ‫הראיה ההקפי‪ ,‬הקולט עצמים ומביאם לסף‬ ‫המודעות (בהשאלה ל'שליטה צבאית'‬ ‫בגיזרה‪ ,‬שאין משמעותה הצבת חייל על כל‬ ‫נקודת שטח‪ ,‬אלא אחיזה בצירי מפתח‪,‬‬ ‫שמכסים כסוי כללי את השטח כולו)‪ .‬האם‬ ‫ניתן להגדיל את מרחב 'שליטת העין' ולהכשיר‬ ‫סוכה מבוי ונר אף למעלה מכ"א?‬ ‫מצינו לכך שני אופנים‪:‬‬ ‫א‪ .‬בסוכה (ב‪ ):‬א"ר יאשיה מח' ר"י ורבנן בשאין‬ ‫דפנות מגיעות לסכך‪ ,‬אבל דפנות מגיעות לסכך‪,‬‬ ‫אפילו למעלה מכ"א משלט שלטא בה עינא‪,‬‬ ‫ופרש"י דרך דפנות‪ .‬כלומר‪ ,‬כשהדפנות מגיעות‬ ‫עד לסכך‪ ,‬ללא הפסק אוויר‪ ,‬העין 'מחליקה'‬ ‫לאורך הדופן ולבסוף תבחין בסכך‪ ,‬גם אם הוא‬ ‫מעל כ"א‪( .‬להלכה לא נפסק כן)‬ ‫ואכן‪ ,‬בטור מובאת דעת ר' יואל‪ ,‬שנ"ח שהניחה‬ ‫בתוך הבית מעל כ"א כשרה‪ ,‬משום שהעין‬ ‫'תחליק' על הכותל ותבחין בה‪ ,‬כמו לעניין‬ ‫סוכה‪ .‬אמנם‪ ,‬הטור דוחה‪ ,‬דאין הנידון דומה‬ ‫לראייה‪ .‬וכן נקט גם הט"ז ותורף טענתם‪,‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬היא‪ ,‬שעניין 'החלקת העין' נכון לגבי‬ ‫סכך‪ ,‬משום שמכל אחת מהדפנות ניתן להחליק‬ ‫ולהגיע אליו ולראותו ואין מגבילים את הראיה‬ ‫דרך מקום מסויים‪ ,‬משא"כ בנ"ח שנמצא על‬ ‫כותל אחד‪ ,‬בנקודת שטח קטנה‪ ,‬אין בטחון שהעין‬ ‫'תחליק' בדיוק על כותל זה שבו הנר ותבחין בו‪.‬‬ ‫וכן משמע מתוס' (סוכה ב‪ :‬ד"ה וכיון) שכ' דאופן‬ ‫זה ל"מ ע"מ להתיר מבוי מעל כ"א ד'התם קורה‬ ‫טפח‪ ,‬לא שליט בה עינא'‪ .‬לכאורה‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫מדוע לא מוזכר נס חנוכה בכתובים‬ ‫נשאלת השאלה מדוע לא ראו חז"ל צורך לקבוע את נס חנוכה עלי ספר בדומה לנס פורים שנכתב‬ ‫במגילת אסתר‪ .‬ואומנם‪ ,‬נבואה פסקה מעם ישראל עוד בתחילת ימי ביית שני עם מותם של חגי‬ ‫זכריה ומלאכי‪ .‬אך‪ ,‬גם מגילת אסתר אינה חלק מהנביאים אלא היא חלק מחמש מגילות‪ .‬וכתיבת‬ ‫הנס בפורים עלי ספר נעשה לבקשתה המפורשת של אסתר מחכמי אותו דור ככתוב‪" :‬קיים דבר‬ ‫אסתר ונכתב בספר"‪ .‬וא"כ‪ ,‬במאי שני נס חנוכה? ואומנם‪ ,‬כבר עמדה על כך הגמ' ביומא כט' ע"א‬ ‫בנוגע לדרשת חז"ל "למה נמשלה אסתר לשחר כדכתיב למנצח על איילת השחר לומר לך מה שחר‬ ‫סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים" ושאלה שם הגמ'‪ " :‬והא איכא חנוכה ניתנה לכתוב קא‬ ‫אמרינן"‪ .‬ועל פניו תירוץ הגמרא תמוה וצריך עיון‪ .‬וכן יש להביא בהקשר זה את קושית הבית יוסף‬ ‫בסימן תרפב' ‪" :‬ואם תאמר למה אומר "זדים ביד עוסקי תורתך" ולא אומר דבר בהיפוכו כמו‬ ‫שאמר בכל האחרים" היינו‪ :‬שבכל השבחים המוזכרים ב"על הניסים" הרי שהם מוזכרים בדרך‬ ‫של דבר מול ניגודו‪ :‬גיבורים מול חלשים; רבים ביד מעטים; טמאים ביד טהורים ורשעים ביד‬ ‫צדיקים‪ .‬ואילו זדים מוזכרים כניגוד לעוסקי תורתך‪ .‬ולכאורה היפוכו של זד הוא האדם החסיד‪.‬‬ ‫שהרי‪ ,‬זד עובר בשאט נפש ובהתרסה על דבר שמחויב לקיימו‪ ,‬ואילו לעומתו החסיד מקיים‪ ,‬לפנים‬ ‫משורת הדין‪ ,‬אף את מה שאינו מחויב בו מעיקר הדין‪ .‬והדברים צריכים ביאור‪.‬‬ ‫וכדי לתרץ כל הנ"ל יש להקדים הקדמה במהות סודה הרוחני העמוק של המנורה שדווקא על ידה‬ ‫נעשה הנס ועל שמה נקרא החג כולו‪ .‬וידועים דברי הרמב"ן בריש פ' בהעלותך שמביא דברי רבינו‬ ‫ניסים במגילת סתרים שכתב שכיון שלא התנדב אהרון כמו שאר הנשיאים בחנוכת המזבח חלשה‬ ‫דעתו‪ ,‬ופייסו הקב"ה ואמר לו‪ " :‬יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל‬ ‫על ידי בניך נסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם והיא חנוכת בני חשמונאי"‪.‬‬ ‫ובביאור הדברים יש להביא את דברי הנצי"ב בהעמק דבר שמות כז' כ' שכתב‪" :‬ועיקר השראת‬ ‫השכינה בישראל בא בשפע על ידי אמצעות שני כלי הקודש היינו הארון והמנורה‪ .‬ונשתנו‬ ‫פעולותיהם הארון בא ליעוד הדברות שבכתב וגם לציווי הקבלה בעל פה‪ .‬ועדיין אין בזה כח‬ ‫הפלפול והחידוש שיהא אדם יכול לחדש מעצמו דבר הלכה שאינו‪-‬מקובל ולזה הכח הנפלא שנקרא‬ ‫תלמוד ניתן כח המנורה אשר נכלל בו ז' חכמות וכל כוחות הנדרש לפלפולה של תורה" ובפרושו‬ ‫קדמת העמק לנ"ך‪ ,‬זכריה פ"ד המשיך הנצי"ב לבאר העניין וכתב‪ " :‬ענין חזון מנורת הזהב שגולה‬ ‫על ראשה ושבעת נרותיה עליה שבעה ושבעה ( הפטרת שבת חנוכה) ‪ ...‬דלא כבשו את מלכות יון‬ ‫אלא בזכות התורה ופלפולה שהחלו להרבות בימי בית שני‪...‬על ידי עזרא וסייעתו ואח"כ שתלו עץ‬ ‫חיים זה בארץ ישראל"‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ב‪ .‬לגבי מבוי (ערובין ג‪" ).‬א"ר אילעא‪ ,‬אם יש‬ ‫לה אמלתרא‪ ,‬אפי' גבוהה יותר מכ"א"‪ .‬ובהמשך‪,‬‬ ‫"מאי אמלתרא‪ ,‬קיני‪ ,‬או פסקא דארזא"‪ ,‬ופרש"י‬ ‫ורבינו חננאל 'קורה ועליה קיני עופות לקנן‬ ‫עליהם' ו'פסקי דארזא‪ -‬קלונסאות של ארז‬ ‫ארוכים‪ ,‬ואידי דנפיש אורך דידהו‪ ,‬חזו להוא‬ ‫אינשי ואיכא הכירא'‪ .‬כלומר‪ ,‬על אף שהקורה‬ ‫מעל כ"א‪ ,‬אם יהיה בה גירוי לעין‪ ,‬בסממן בלתי‬ ‫שגרתי‪ ,‬המבוי יוכשר בכך‪ ,‬משום שעי"ז שלטא‬ ‫עינא‪ .‬ואכן‪ ,‬כך נפסק בטור שו"ע ורמ"א (שס"ג)‪.‬‬ ‫וא"צ שהאמלתרא תהא בגוף הדבר שאנו רוצים‬ ‫למקד בו את העין‪ ,‬אלא אף בסמוך לו סגי‪ ,‬וז"ל‬ ‫הרמ"א 'ציור אחד בכותל מן הסיד‪ ,‬או בשמי‬ ‫קורה (עצמה)'‪.‬‬ ‫גם לגבי סוכה‪ ,‬משמע מן המאירי (ערובין ג‪,).‬‬ ‫שלכאו' תועיל אמלתרא "שמתוך נויין שבה‪ ,‬אדם‬ ‫נותן עיניו בכותל ואינו מפסיק בהבטתו עד‬ ‫שיראה כולה"‪ .‬לאור זאת‪ ,‬ניתן יהיה להכשיר‪,‬‬ ‫אף נ"ח שהונח מעל כ"א ותחתיו הונחה שורת‬ ‫מנורות מנצנצות‪ ,‬שכן יוצרות גירוי לעין‬ ‫ומושכות את מבטה‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬בס' הליכות שלמה (מועדים י"ד ז')‬ ‫מובא‪ ,‬שהגרש"ז לא התיר ב"ציור וכיור" (כלו'‬ ‫אמלתרא) ע"ג הכותל סמוך לנרות‪ ,‬וכן מרן‬ ‫הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"נ קרליץ שליט"א‬ ‫(חוט השני מועדים‪ ,‬חנוכה)‪ ,‬לא הקלו ע"י‬ ‫אמלתרא בנ"ח‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬בקובץ בית אהרון וישראל (שנה כ"ג גליון‬ ‫כ"ב)‪ ,‬נטה הגר"נ קופרשטוק שליט"א‪ ,‬להתיר‪.‬‬ ‫ולכאו'‪ ,‬סמך לדבריו ניתן למצוא ברש"י‬ ‫(ערובין ג‪ .‬ד"ה כ"ש) "‪..‬ומילתא דתמיהא‬ ‫היא‪ ,‬מסתכלי בה אינשי וחזו לקורה"‪ ,‬ואין‬ ‫לך דבר 'מתמיהא' כמנורות מנצנצים על‬ ‫אדן החלון‪ ,‬אחר צאת הכוכבים ‪-‬שעה‬ ‫ש'ציור וכיור' שע"ג הכותל‪ ,‬כבר אינם‬ ‫ניכרים!‬ ‫השיעור נמסר על ידי הרה"ג רבי מאיר‬ ‫ורואים אנו מדבריו שעניין המנורה מרמז על כח סגולי הטמון בתורה שבעל פה והוא‪ ,‬הכח הניתן לאדם‬ ‫העמל ומתייגע בתורה שבעל פה כראוי לחדש הלכות חדשות שאינם כתובים במפורש בתורה שבכתב ואף‬ ‫אינם חלק ממסורת הקבלה של ההלכות שנמסרו למשה בסיני‪ .‬וכח זה החל להתגלות בעולם במלא‬ ‫תוקפו‪ ,‬דווקא בימי ביית שני‪ .‬ותחילתו בבל בהקמת הישיבות שם ע"י גולי בבל שהגלם נבוכדנאצר בחורבן‬ ‫ביית ראשון‪ ,‬והמשכו בארץ ישראל בימי ביית שני‪ .‬ובהקשר לזה יש להביא את דברי הפחד יצחק במאמרי‬ ‫חנוכה‪ ,‬מאמר ו' אות ד' שכתב בשם המהר"ל מפראג‪ " :‬כי נס המנורה היה מיוחד לגאולת יון מפני‬ ‫שהמנורה מתייחסת אל כח החכמה ועיקר עניינה של יון הוא בכח החכמה המיוחד לה‪ -‬חכמה יונית‪ .‬ואשר‬ ‫על כן גם התנגדותה של יון היתה מכוונת דווקא כלפי חכמתה של כנסת ישראל"‪.‬‬ ‫אברהם שליט"א‪,‬‬ ‫כלומר‪ :‬עומק חכמת תורה שבעל פה הוא הכח הניתן ללומד להבין‪ ,‬בכח עצמו‪ ,‬ע"י הגיון ליבו ומחשבתו‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מקץ‬ ‫פרשת‬ ‫ביום שישי עש"ק‬ ‫דברים עמוקים ומחודשים‪ .‬ובזה‪ ,‬להבדיל בין הקודש לחול‪ ,‬היו מצוינים גם בני האומה היוונית‪ .‬אלא‪,‬‬ ‫שכדברי הנצי"ב לעיל אצל ישראל כח זה המושפע על ידי המנורה אינו מגיע בזכות עצמו‪ .‬אלא‪ ,‬כל שורש‬ ‫חיותו ויניקתו הוא בהיותו מבוסס על אדני התורה שבכתב‪ ,‬ועל אדני מסורת ההלכה המסורה לנו מדור‬ ‫לדור‪ .‬וכל מה שעושה החכם בכח פלפולו ולמדנותו הוא להוסיף ולחדש על בסיס זה חידושים והלכות‬ ‫מקורות למנהגים ואמרות הנפוצות מהגיון מחשבתו ועיונו הוא‪ .‬ואילו היוונים כל חכמתם הייתה מבוססת על הגיון שכלם וליבם בלבד ולא‬ ‫היה לו שורש ויסוד אלוקי רוחני שממנו יונקים הדברים‪ .‬ודווקא בשל כך‪ ,‬בראותם את עליונותה של‬ ‫אצל רבים‪.‬‬ ‫חכמת ההגיון והעיון של ישראל לעומתם‪ ,‬רצו להשמידה ולהכחידה‪ .‬וממילא מתורצים כל קושייתנו‪.‬‬ ‫שכיון שראינו שענינו המיוחד של החג והנס שאירע בו הוא להעצים ולהאדיר את כוחה של תורה שבעל‬ ‫סופגניות‪:‬‬ ‫המקור הקדום למנהג זה הוא מרבנו פה‪ ,‬ממילא מובן מדוע לא ראו חכמים צורך לכותבו עלי ספר‪ .‬כי דווקא על ידי כך‪ ,‬בהיותו מוזכר בכוונת‬ ‫מימון אביו של הרמב"ם שכתב "פשט מכוון רק בתורה שבעל פה‪ ,‬מתחדדת משמעותו האמיתית של החג‪ .‬וכן מובן הלשון של "זדים" ביד‬ ‫המנהג לעשות סופגניות והם כצפיחית "עוסקי תורתך"‪ .‬שהרי האדם המזיד הוא זה המחשיב עצמו עד למאוד‪ ,‬ומתוך כך בשחצנותו ובגאוותו‬ ‫מרשה לעצמו לעבור בשאט נפש ובלהכעיס על ציווי התורה‪ .‬אולם‪ ,‬מי שעוסק בתורה לשמה‪ ,‬היינו‪ :‬עמל‬ ‫בדבש‪ ...‬ומטוגנים בשמן זכר לנס‬ ‫ומתייגע בה עד כלות להבין פשרי סודותיה ורום עומקה‪ ,‬הרי דווקא על ידי כך הוא מכיר בפחיתות‬ ‫שנעשה בשמן‪ "...‬עכת"ד‪[ .‬הובא בנטעי‬ ‫ובמיעוט ערכו מול רום מעלתה של התורה הקדושה‪ ,‬ויודע שכמה שיעמול ויעמיק ויחדש בה‪ ,‬עדיין יגלה‬ ‫גבריאל פרק נא עמ' שי"א בשם קובץ כי אין לעומקה גבול‪ .‬וממילא מובן שהעוסק בתורה לשמה קונה בנפשו מידת הענווה שהיא היפוכה הגמור‬ ‫שריד ופליט משנת תש"ה‪ ,‬וכ"כ בספר של הגאווה שמדריכה את האדם המזיד באורחות חייו‪.‬‬ ‫מנהג ישראל תורה]‪.‬‬ ‫הגרש"ז כתב שהוא זכר לחנוכת המזבח ומשום כך ראוי בימי חנוכה להגביר חשיבות העיון והפלפול בדברי תורה שבעל פה‪.‬‬ ‫שנבנה מחדש ע"כ אוכלים מאכלים‬ ‫שברכתם "על המחיה" כדי להזכיר‬ ‫השיעור נמסר על ידי הרה"ג רבי צבי דרנגר שליט"א‬ ‫"ועל מזבחך"‪[ .‬הליכות שלמה אורחות‬ ‫הלכה פרק י"ז הערה ‪.]30‬‬ ‫מעוז צור‪:‬‬ ‫ראה בזה מאמר מקיף מהרב יו"ט‬ ‫לוינסקי ספר המועדים חנוכה עמ' ‪180-‬‬ ‫‪.182‬‬ ‫דמי חנוכה‪:‬‬ ‫לכאורה המנהג המקורי הוא לחלק‬ ‫צדקה לעניים כמובא במג"א סי' תר"ע‪.‬‬ ‫בדרך שיחה כתב שכך נהג אביו זצ"ל‬ ‫והיה מחלק בליל הדלקת הנר החמישי‬ ‫משום שמעולם אינו נופל בשבת‪.‬‬ ‫באורחות רבנו מסופר שהיה מחלק רק‬ ‫לבני הבית הרווקים‪ .‬וכן מסופר על‬ ‫החפץ חיים שהיה מחלק לבני ביתו דמי‬ ‫חנוכה [מאיר עיני ישראל עמ' ‪.]62‬‬ ‫באגרות לוי יצחק [תשל"ב] כתב שכך‬ ‫מדויק מחז"ל שדוקא ביחס לנר חנוכה‬ ‫כתבו לשון "אסור להרצות מעות כנגד‬ ‫הנר" א"כ משמע שיש ענין לחלק מעות מותר השמן כסגולה לרפא פצע ה"שושנה"‪:‬‬ ‫אחרי ההדלקה‪.‬‬ ‫שיח שרפי קודש ח"א אות שס"ט‪ ,‬סגולה מיוחסת לבעש"ט והאדמו"ר מקוצק‪ .‬עי' קובץ שערי הוראה ח"ג עמ' ק"ז‪,‬‬ ‫עמ'‬ ‫חנוכה‬ ‫תורה‬ ‫מבקשי‬ ‫ע"ע בקובץ‬ ‫ובח"ד עמ' קע"א‪ .‬ובקובץ פעמי יעקב כרך מ' עמ' ק"א ובעוזר ישראך חנוכה עמ' קט"ז ובספר נר דוד עמ' נג הביא‬ ‫פט בשם הגר"ד קאהן‪ ,‬ובספר יגל יעקב שיש לכך רמז מהפסוק "טובל בשמן רגלו"‪.‬‬ ‫עמ' ‪ 184‬ביאר שהוא ע"ד מה שנהגו‬ ‫ועי' קובץ בית הלל כרך כא עמ' כג‪ ,‬וכרך כב עמ' קי"ב‪ .‬והנה הרבה פלפלן בענין האיך מותר להשתמש בשמן והרי‬ ‫לחלק צדקה בצום כדי לא להשתכר‬ ‫הוקצה למצוותו וכו'‪ ,‬כתב ע"ז רבי גמליאל רבינוביץ [גם אני אודך על הש"ס ח"א עמ' ע"ג וקובץ בית אהרון ישראל‬ ‫בכסף שחסכו בכך שלא אכלו‪ ,‬וא"כ גם כרך צ"ב עמ' קנ"ד] שהמדייק לשון השיח שרפי קודש יראה שאין הכוונה למותר השמן שנשאר בנר אלא למה‬ ‫בחנוכה שחסכו בכך שהשמן דלק שמנה שנשאר בקנקן ועל זה רמזו "ומנותר קנקנים"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ימים‪ ,‬כדי לא להשתכר מהנס מחלקים‬ ‫תודה מיוחדת לבעל ה"מעשה אפוד"‪ -‬הגר"י שניאור שליט"א שהסכים לחלוק עמנו מאוצרו הגדול ולהמציא‬ ‫את כסף לאחרים‪ .‬וראה ספר יפה‬ ‫לידינו סמך ומקור למנהגים אלו‪.‬‬ ‫נדרשת עמ' קמ"ג‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪4‬‬