‫‪1‬‬ ‫זיווגו של אדם‪ ,‬אם נגזר בשמים או לא?‬ ‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל‬ ‫(י"ז חשוון‪ ,‬תשע"ד)‬ ‫[הצעת הבעיה‪:‬‬ ‫בתקופה אחרונה התרבו מקרי הגירושין בישראל‪ .‬פעמים רבות נודע לאחד‬ ‫מבני הזוג שטעו בהערכת האישיות של בן הזוג או בת הזוג‪ .‬מה היא הסיבה‬ ‫להחלטות בלתי‪-‬נבונות‪ ,‬או חפוזות‪ ,‬לפני קביעות הנישואין? דומני שאחת‬ ‫הסיבות הראשיות לכך היא האמונה העממית "הכל נגזר בשמים‪ ,‬גם זיווגו של‬ ‫אדם"‪ .‬לכן מאמין הבחור הצעיר והבחורה הצעירה שלא יוכלו לטעות‪ .‬אם‬ ‫יתחתנו עם המועמד הרי נתגלה הדבר "מן השמים הוא" והרי טוב‪ .‬ואם אינו בן‬ ‫זוג שלהם‪ ,‬הרי מן השמים י מנעו מראש את הנישואין‪ .‬ובכך בעינים‪-‬עצומות‬ ‫נמשכים והולכים רבים להחליט על נישואין בלי להתבונן ולשקול באופן הגיוני‪,‬‬ ‫אם אפשר לאהוב את בן הזוג או לא‪ .‬מאמר הבא בא להבהיר דעת הרמב"ם‬ ‫בנושא זה]‬ ‫בשלשה מקומות קבעו חז"ל כי זיווגו של אדם נקבע מראש ע"י הקב"ה‪.‬‬ ‫[א] אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה‬ ‫לאיש‪ .‬מן התורה דכתיב "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר"‪ .‬מן הנביאים דכתיב [אצל‬ ‫שמשון] "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא"‪ .‬מן הכתובים דכתיב "בית והון נחלת אבות‪ ,‬ומה'‬ ‫אשה מַ שְׂ ָּכלֶת" (מועד קטן יח ע"ב)‪.‬‬ ‫[ב] במקום אחר חילקו חז"ל בין זיווג ראשון (שם זיווגו של אדם נקבע מראש ע"י הקב"ה)‬ ‫לבין זיווג שני (שמזווגין לו לאדם אשה לפי מעשיו) וזו לשונם‪:‬‬ ‫כי הוה פתח ריש לקיש ב[מסכת] סוטה אמר הכי‪ :‬אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו‬ ‫שנאמר "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים"‪ .‬אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן‬ ‫וקשין לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר "אלוהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות"‪.‬‬ ‫איני? והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת‬ ‫פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני‪ .‬לא קשיא‪ .‬הא בזוג ראשון הא בזוג שני‪.‬‬ ‫(סוטה ב ע"א)‬ ‫‪2‬‬ ‫[ג] חלק מזה הובא שוב במסכת סנהדרין‪:‬‬ ‫אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן קשה לזווגם כקריעת ים סוף שנאמר אלוהים מושיב‬ ‫יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות וכו'‪ .‬איני? והאמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם‬ ‫יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת 'בת פלוני לפלוני'‪ .‬לא קשיא‪ ,‬הא בזווג ראשון הא בזווג‬ ‫שני (סנהדרין כב ע"א)‪.‬‬ ‫למרות שלשה מאמרים הנ"ל המפורשים‪ ,‬מצאנו שהרמב"ם מלמד שהאדם עצמו הוא הבוחר‬ ‫בבחירה חופשית מי תהיה זיווגו‪ ,‬וטוען שהמכחיש עיקרון זה מקלקל את האמונה שהאדם‬ ‫חפשי במעשהו‪ ,‬לעשות ולהמנע‪ ,‬וכמו שהאריך בהל' תשובה פרק חמישי ה"ב וה"ג‪ .‬וכך לשון‬ ‫הרמב"ם בשלשה מקומות‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬ ‫[בענין מאמר חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות לג ע"ב) העיר כדלהלן‬ ‫באגרת ששלח לר' עובדיה הגר‪]:‬‬ ‫[א] (בספר תשובות הרמב"ם‪ ,‬סי' תל"ו) "מה שאמרת אתה כי כל מעשה בני האדם אינם‬ ‫בגזירה מלפני הבורא ית' הוא האמת שאין בו דופי‪ .‬ולפיכך נותנים לו שכר אם הלך בדרך‬ ‫טובה‪ ,‬ונפרעין ממנו אם הלך בדרך רעה‪ .‬וכל מעשה בני האדם בכלל "יראת שמים" הם‪ ,‬וסוף‬ ‫כל דבר ודבר ממעשה בני האדם בא לידי מצוה או עבירה‪ .‬וזה שאמרו רז"ל 'הכל בידי שמים'‬ ‫[חוץ מיראת שמים (ברכות לג ע"א)] במנהגו של עולם ותולדותיו וטבעו כגון מיני האילנות‬ ‫וחיות ונפשות ומַ דָּ עֹות וגלגלים ומלאכים‪ ,‬הכל בידי שמים‪ .‬וכבר הרחבנו בפירוש מסכת אבות‬ ‫(סוף פ"ד משנה כב) ענין זה והבאנו ראיות‪ .‬וכן בתחילת החיבור הגדול (משנה תורה) אשר‬ ‫חברנו בכל המצוות‪ .‬וכל המניח דברים שבארנו שהם בנויים על יסודי עולם והולך ומחפש‬ ‫בהגדה מן ההגדות או במדרש מן המדרשים או מדברי אחד הגאונים ז"ל עד שימצא מלה‬ ‫אחת ישיב בה על דברינו שהם דברי דעת ותבונה‪ ,‬אינו אלא מאבד עצמו לדעת‪ .‬ודי לו מה‬ ‫שעשה בנפשו‪.‬‬ ‫וזה שאמר לך רבך "בת פלוני לפלוני‪ ,‬וממון של פלוני לפלוני" אם גזרה השוה בכל היא זאת‬ ‫והדברים כפשוטן‪ ,‬למה נאמר בתורה "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה" (דברים כ‪ ,‬ה)‬ ‫"ואיש אחר יחללנו" (שם כ‪ ,‬ו)‪[ .‬הערת המעתיק‪ :‬כלומר אם זיווגים נקבעו בשמים‪ ,‬הא כיצד‬ ‫יצליח אחר לקחת את אשתו?] וכי יש בעולם בעל דעה יסתפק לו דבר זה אחר מה שכתוב‬ ‫‪3‬‬ ‫בתורה? אלא כך ראוי למי שהוא מבין ולב ונכון ליטול דרך האמת‪ ,‬שישים ענין זה המפורש‬ ‫בתורה עיקר ויסוד שלא יהרוס הבנין‪ ,‬ויתד תקועה אשר לא תמוט‪ .‬וכשימצא פסוק מדברי‬ ‫הנביאים‪ ,‬או דבר מדברי רז"ל חולק על עיקר זה‪ ,‬וסותר ענין זה‪ ,‬ידרוש ויבקש בעין לבו עד‬ ‫שיבין דברי הנביא או החכם‪ .‬אם יצאו דבריהם מכוונים בענין המפורש בתורה‪ ,‬מה טוב‪ .‬ואם‬ ‫לאו‪ ,‬יאמר 'דברי הנביא הזה או דברי החכם הזה איני יודע אותם‪ ,‬ודברים שבגו הם ואינם על‬ ‫פשוטיהם'‪.‬‬ ‫וזה שאמר החכם "בתו של פלוני לפלוני" דרך שכר או דרך פורענות הוא זה‪ .‬שאם זה האיש‬ ‫או זאת האשה עשו מצוה שראוי ליתן שכרה בהם זיווג יפה ומשובח‪ ,‬הקב"ה מזווגן זה לזה‪.‬‬ ‫וכן אם ראוי ליפרע מהם בזיווג שיהיה בו קטטה ומלחמה תמיד‪ ,‬מזווגן‪ .‬וזה כענין שאמרו‬ ‫רז"ל (ירושלמי קדושין פ"ג הי"ב) 'אפילו ממזר אחד מסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם‪,‬‬ ‫הקב"ה מביאן ומזווגן זה לזה" (תשובות הרמב"ם‪ ,‬מהד' בלאו‪ ,‬סי' תל"ו)‪.‬‬ ‫[הערת המעתיק‪ :‬ואפשר להביא הוכחות נוספות להגיונו של הרמב"ם‪ .‬הרי יש איסור לכהן‬ ‫לשאת גרושה‪ .‬ואם הזיווג נקבע בשמים‪ ,‬הא כיצד יבצע זאת? ויש איסור לאדם להתחתן עם‬ ‫עריות‪ .‬והא כיצד זה אפשרי? וכן האיסור להחזיר גרושתו אחרי שנישאת לאחר וגם נתגרשה‬ ‫או נתאלמנה ממנו‪ .‬הא כיצד יבצע זאת אם נקבעו זיווגים בשמים?]‬ ‫[ב] חזר על זה הרמב"ם שוב בהקדמתו למסכת אבות‪ ,‬פרק ח‪ ,‬מהד' תרגום הגר"י קאפח עמ'‬ ‫רסב‪" :‬אבל הלשון שמצאנו לחכמים והוא אומרם 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' (ברכות‬ ‫לג ע"ב) הוא נכון‪ ,‬והוא אמור על הדרך שביארנו‪ .‬אלא שהרבה טועים בו בני אדם וחושבים‬ ‫על מקצת פעולות האדם אשר הוא בחירי בהם שהוא מוכרח עליהם‪ ,‬כגון לישא פלונית וכו'‪.‬‬ ‫וזה אינו נכון‪ ,‬לפי שהאשה הזו אם לְׂקָּ חָּ ה בכתובה וקידושין והיא מותרת לו ּונְׂשָּ ָאה לפריה‬ ‫ברשַ ע [הערת המעתיק‪:‬‬ ‫ורביה הרי זו מצוה‪ .‬ואין ה' גוזר על עשיית מצוה‪ .‬ואם היו נישואיה ֶ‬ ‫כוונת הרמב"ם שהאדם ההוא נשא אשה זאת מפני יופיה‪ ,‬או מפני ממונה] הרי זו עבירה‪ ,‬ואין‬ ‫ה' גוזר על עבירה‪ .‬וכו' וכו'‪ .‬הנה אומרם "הכל בידי שמים" אין הכוונה בכך אלא על הדברים‬ ‫הטבעיים אשר אין לאדם בחירה בהם כגון היותו ארוך או קצר‪ ,‬או ירידת הגשמים או בצורת‪,‬‬ ‫או עכירות האויר או זַכּותֹו וכיוצא בזה מכל מה שיש בעולם‪ ,‬חוץ מתנועת האדם ותנוחתיו‪.‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫[ג] הזכיר הרמב" ם יסוד זה גם לענין מה שהמקרא מייחס פעולות מסוימות להקב"ה‪ ,‬והם‬ ‫מעשיהם של בני אדם‪ " .‬ואמר גם בדברים שיארעו במקרה בהחלט‪ ,‬אמר בפרשת רבקה‬ ‫'ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דִ בֶר ה' ' (בראשית כד‪ ,‬נא)‪( .‬מורה נבוכים‪ ,‬ח"ב פרק מח‪ ,‬עמ'‬ ‫רעא)‬ ‫בסיכום‪ ,‬משמעות דברי הרמב"ם היא כי מה שהאדם בוחר בבת זוג תלוי רק בבחירתו‬ ‫החפשית (וכן במה שהאשה בוחרת בבן זוג)‪ .‬אלא הוא מפרש מאמרי חז"ל שמדובר במקרים‬ ‫חריגים שיש בהם ענין של שכר ועונש‪ ,‬אז נגזר מן שמים על האיש והאשה ההם‪.‬‬ ‫[*הערה‪ :‬גם הרב אפרים לונשיץ‪ ,‬בספרו "עוללות אפרים" (מאמר שע"ח) אינו מפרש דברי‬ ‫חז"ל הנ"ל כפשוטם‪ .‬הוא מציין לדברי "עקידת יצחק" (שער ח‪ ,‬דף סג ע"ב) מפני מה הצטרך‬ ‫אליעזר עבד אברהם להתפלל בבואו לארם‪ ,‬אם בין כה וכה זיווגו של יצחק כבר נקבע‬ ‫מראש? ועוד שואל‪ :‬אם האשה ההיא תחטא בחילול שבת בפרהסיא וכיו"ב ותיענש ע"י‬ ‫מיתתה‪ ,‬כיצד יתקיים לאיש ההוא זיווגו? וכן להיפך אם האיש נענש ומת‪ ,‬מה יהיה עם האשה‬ ‫שהיתה מיועדת להיות בת זוגו? ועוד שואל‪ ,‬כיצד נסביר מאמר חז"ל "על זאת יתפלל כל‬ ‫חסיד לעת מצוא" זו אשה (ברכות ח ע"א)‪ .‬כלום כל המאמר ההוא מדובר רק בזיווג שני? הרי‬ ‫זה מעשי רק אצל מיעוט מהאוכלוסיה‪ .‬ולכן גם הוא וגם "עקידת יצחק" מפרשים מאמר חז"ל‬ ‫באופן רעיוני‪ ,‬ולא כפשוטו]‪.‬‬ ‫שמא בכך די לפרש את המאמר במסכת מועד קטן "מה' אשה לאיש"‪ .‬אבל כיצד יבאר‬ ‫הרמב" ם את המאמר שארבעים יום לפני יצירת הוולד גוזרים עליו את מי ישא לאשה? הרי‬ ‫שם ודאי זה לא ענין של שכר ועונש‪ ,‬כי אין הקב"ה קובע מראש מה יהיה עם האיש הזה‬ ‫לענין אם יהיה צדיק או רשע (נדה טז ע"ב)‪ .‬יש לע"ד בזה שלושה אופנים כיצד יפרש‪.‬‬ ‫[א] הסוגיא במסכת סוטה וכן במסכת סנהדרין‪" :‬אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם‬ ‫יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני" כביכול הכל תלוי במזל‪ ,‬סותר מאמר‬ ‫אחר של רב עצמו‪ ,‬באומרו "אין מזל לישראל" (שבת קנו ע"א)‪ .‬ואין לחלק בין מזל של כלל‬ ‫ישראל או מזל של יחיד‪ ,‬כי היה מדובר שם אם אברהם היחיד יוליד‪ .‬וכיון שיש כאן סתירה‬ ‫בדברי רב אם המזל פועל או לא‪ ,‬הרי אין לנו להתייחס לסוגיא זו‪ .‬ועלינו לתת משקל‪-‬יתר‬ ‫למאמר "אין מזל לישראל" כי כמוהו אמרו זאת שם (שבת קנו ע"א) עוד חמשה תנאים‬ ‫ואמוראים‪ .‬ממילא המאמר "ארבעים יום" וכו' נדחה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫[ב] האופן השני בו נסביר דברי רמב"ם הוא מה שהוא עצמו נימק באגרתו‪ .‬זו לשונו‪" :‬כך ראוי‬ ‫למי שהוא מבי ן ולב ונכון ליטול דרך האמת‪ ,‬שישים ענין זה המפורש בתורה עיקר ויסוד שלא‬ ‫יהרוס הבנין‪ ,‬ויתד תקועה אשר לא תמוט‪ .‬וכשימצא פסוק מדברי הנביאים‪ ,‬או דבר מדברי‬ ‫רז"ל חולק על עיקר זה‪ ,‬וסותר ענין זה‪ ,‬ידרוש ויבקש בעין לבו עד שיבין דברי הנביא או‬ ‫החכם‪ .‬אם יצאו דבריהם מכוונים בענין המפורש בתורה‪ ,‬מה טוב‪ .‬ואם לאו יאמר דברי הנביא‬ ‫הזה או דברי החכם הזה איני יודע אותם‪ ,‬ודברים שבגו הם ואינם על פשוטיהם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כלומר היסוד‪-‬האמוני הזה שיש בכל דבר בחירה חופשית‪ ,‬כיון שזה נוגע למצוה או עבירה‪,‬‬ ‫גובר על איזה מאמר של חז" ל שאין אנו יודעים לפענח פירושו מה התכוונו חז"ל במאמרם‪.‬‬ ‫הרמב"ם מאמין כי כל דרשותיהם של חז"ל אמת‪ ,‬אמנם לפעמים קשה לנו להבין מה‬ ‫פנימיותם ומשמעותם‪ .‬זו לשונו‪" :‬הדרש שהובא בתלמוד‪ ,‬אין לחשוב שהוא קל החשיבות או‬ ‫שתועלתו מעטה‪ .‬כי הוא לתכלית גדולה מאד במה שהוא כולל מן הרמזים העמוקים והענינים‬ ‫הנפלאים‪ .‬לפי שאם יעויין עיון עמוק באותם הדרשות יובן מהם הטוב המוחלט מה שאין‬ ‫למעלה ממנו‪ ,‬ויתגלו מהם מן הענינים האלוהיים וענינים אמתיים ככל אשר הסתירו אנשי‬ ‫המדע‪ ,‬וככל אשר כילו בו הפילוסופים דורותיהם‪ .‬וכשתביט בהם בפשוטם תמצא בהם נגד‬ ‫המושכל מה שאין למעלה ממנו‪ .‬ועשו כך לענינים נפלאים‪ .‬האחד לעורר הבנת הלומדים וכו'‬ ‫וכו' (הקדמת רמב"ם למשנה‪ ,‬מהד' הגר"י קאפח‪ ,‬עמ' יט)‪.‬‬ ‫לכן לא שהרמב"ם אינו מקבל מאמר חז"ל זה בסוטה ובסנהדרין‪ ,‬אלא הוא טוען שלא זכינו‬ ‫להבין אותו על אמתתו‪ .‬אבל היסוד‪-‬האמוני שיש בחירה חפשית‪ ,‬גם בבחירת בת זוגו של‬ ‫אדם‪ ,‬הוא נשאר אמת ויציב וקיים לעַ ד‪.‬‬ ‫[ג] יש לחדש כאן חידוש‪ .‬מדוע אמר רבא (מסכת מועד קטן כח ע"א)‪:‬‬ ‫" חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא‪ .‬דהא רבה ורב חסדא‬ ‫תרוייהו רבנן צדיקי הוו‪ .‬מר מצלי ואתי מיטרא‪ ,‬ומר מצלי ואתי מיטרא‪.‬‬ ‫(א) רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין‪ ,‬רבה חיה ארבעין‬ ‫(ב) בי רב חסדא שיתין הלולי‪ ,‬בי רבה שיתין תיכלי‪.‬‬ ‫(ג) בי רב חסדא סמידא לכלבי ולא מתבעי‪ .‬בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולא משתכח‪ .‬עכ"ל‬ ‫‪6‬‬ ‫כלומר רבא אמר כי שלשה ענינים אלו‪ ,‬אריכות ימים‪ ,‬בנים חיים וקיימים‪ ,‬ופרנסה‪ ,‬תלויים‬ ‫במזל ולא בזכות‪.‬‬ ‫עונה על כך המאירי‪ ,‬בקצרה בבית הבחירה למועד קטן‪ ,‬ויותר באריכות בדבריו בבית‬ ‫הבחירה למסכת שבת (קנו ע"א) שבני הדור היו מרננים על מצבו של רבה הא כיצד "צדיק‬ ‫ורע לו"‪ .‬לכן כדי להרגיע את רוחותיהם הוא תלה הכל במזל‪ .‬כך לשון המאיר שם במועד קטן‪:‬‬ ‫"בראותו שנוי המיתות כמיתה פתאומית וכו' שהכל דרך גמול ועונש מאתו יתברך אשר אופני‬ ‫משפטו נעלמים ממנו‪ .‬ולעולם אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים ומן התפלה וכו'‪ .‬ואל יחוש‬ ‫למה שאמרו כאן 'חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא‪ .‬כי הוא מאמר יחיד‪,‬‬ ‫לא יסבלוהו דרכי הדת בשום פנים [הערה‪ :‬כאן יש רמז לדברי הרמב"ם באגרתו]‪ .‬יתבאר לך‬ ‫חולשת המאמר ממה שגלו כאן הסיבה שהביאתהו לומר כן‪ .‬והוא ממה שראה רבה ורב‬ ‫חסדא‪ ,‬שהיו שקולים אצלו [וכאן מצטט לשון הגמרא על ג' ענינים הנ"ל] שלא הביאֹו לזה אלא‬ ‫מה שראה מהעדר הסדר‪ .‬והיא הסיבה שהביאה רבים לפקפק על נאמת‪ ,‬כמו שנודע‬ ‫למבינים" עכ"ל‪.‬‬ ‫[הערת המעתיק‪ :‬מדוע התבטא המאירי "חולשת המאמר"? אלא אין בידינו להכיר מה הן‬ ‫דרגותיהם של הצדיקים שאנו מכירים‪ .‬יש צדיק הנתפש מפני שלא הוכיח את בני דורו‪ .‬יש‬ ‫צדיק שתובעים ממנו כי עליו היה מוטל להשיג עוד יותר‪ .‬יש צדיק הסובל מפני יסורין של‬ ‫אהבה‪ .‬יש צדיק הסובל מפני נסיון שהקב"ה מביא עליו‪ .‬לכן יש לתמוה על שאלתו של רבא‪.‬‬ ‫אלא הוא אמר כך כדי ליישב את דעתם של בני דורו ובני עירו שתמהו על "צדיק ורע לו"]‪.‬‬ ‫המאירי בבית הבחירה למסכת שבת (קנו ע"א‪ ,‬בעניני המזל) כותב‪" :‬ואמרו דרך כלל 'אין מזל‬ ‫לישראל'‪ .‬ואל תביט למאמר האומר 'יש מזל לישראל'‪ ,‬שפעמים היו קצת חכמים נבוכים‬ ‫בראותם העדר הסדור באופני עונש וגמול בני אדם‪ ,‬כמאמר האומר 'חיי בני ומזוני לא בזכותא‬ ‫תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא'‪ .‬וסּופָּר במקומו שלא הביאו לומר כן אלא מה שראה‬ ‫למי שהיה צדיק וחכם וחסיד וראהו קשה‪-‬יום ובלתי מצליח באלה הענינים‪ .‬וכן אמר אחד על‬ ‫אומרם 'דלת הננעלת לא במהרה תפתח'‪ .‬וכן 'כל שמריעין לו לא במהרה מטיבין לו' (בבא‬ ‫בתרא יב ע"ב)‪ .‬וכבר סּופָּר במקומו שלא הביאו לומר כן אלא מה שראה מקשי מזלו עם צידוק‬ ‫נפשו עד שנאמר עליו (שם) "ולא היא‪ ,‬משום מילתא דנפשיה הוא דקאמר הכי"‪ .‬וכל זה‬ ‫‪7‬‬ ‫הוראה שאינם אלא מאמרים הנאמרים לפי מה שהיו רואים בעצמם או בזולתם מקשי‪-‬יומם‪,‬‬ ‫עם דעתם צדקתם ותומת יושרם" עכ"ל‪.‬‬ ‫ובכן נקח מדבריו המאירים הנ"ל תרופה למאמרו של רב כאן בסוטה ובסנהדרין‪ .‬הרי במסכת‬ ‫יבמות סג ע"א "רב הוה קא מצערא ליה דביתהו" (עיין שם פרטים)‪ .‬וכך היה אצל רבי חייא וכן‬ ‫רב יהודה (שם ע"א וע"ב) וזה היה מפורסם בישראל‪ .‬כיון שחלק מהציבור היה מרנן אחריו‬ ‫הא כיצד נענש ככה‪ ,‬תירץ רב עצמו (במסכת סוטה וכן סנהדרין) את ענינו שבזיווג ראשון הכל‬ ‫נקבע ארבעים יום לפני יצירת האדם (כלומר "מזל")‪ ,‬וזה לא אירע באשמתו‪.‬‬ ‫אפשר שהרמב"ם הבין כך לפרש מאמר חז"ל זה שהיא כמין התנצלות של רב (וכשיטת‬ ‫המאירי)‪ ,‬ולכן אין למאמר השפעה על כללות "בחירה חפשית"‪.‬‬ ‫*‬ ‫נסיים כאן בפירוש נוסף‪ ,‬בלי שום קשר לדעת הרמב"ם‪ .‬מה פירוש "מזל"? המאירי מבאר‬ ‫שהוא ענין טבעו של אדם‪" ,‬תולדותיו"‪ .‬בדברי פתיחה שלו לבית הבחירה על מסכת ברכות‬ ‫(דף יד של הפתיחה) כותב‪ " :‬וזהו על דעת קצת החכמים ענין אומרם ז"ל 'אין מזל לישראל'‬ ‫(שבת קנו ע"א) ר"ל אם יחייבוהו משפטי מערכת תולדתו [הערת המעתיק‪ :‬מערכת טבעו]‬ ‫באחת מן התכונות הרעות‪ ,‬דרכי התורה יגדרוהו וישמרוהו מצוק העתים"‪ .‬כלומר כל אדם‬ ‫נולד עם תכונות מסוימות‪ ,‬וזהו הנקרא "מזל"‪ .‬ואין הישראלי מוקפא במזל שלו‪ ,‬כי המצוות או‬ ‫העבירות י ְׂשַ נּו את תכונותיו‪ ,‬מיום ליום ומרגע לרגע‪.‬‬ ‫וכך יסוד זה נמצא גם בספרו האחר של המאירי "חבור התשובה" (שבר גאון‪ ,‬מאמר ב פרק ו‪,‬‬ ‫עמ' ‪" )736‬שעם היות התולדה [הערת המעתיק‪ :‬כלומר טבע תכונת האדם] מכינה הכנותיו‬ ‫לטוב או לרע‪ ,‬כל בעל דת יוציא עצמו מהכנת הרע‪ְׂ ,‬בגָּדְׂ רֹו עצמו בגדרי מדותיו‪ .‬והוא אומרם‬ ‫'אין מזל לישראל' רצה לומר‪ ,‬לכל [ה]נגדר בדרכים דתיים‪ ,‬שגדרותיו אמנם יוציאוהו מענין מה‬ ‫שנגזר עליו הכרח התולדה" עכ"ל‪.‬‬ ‫וכאן בענין המאמר בסוטה ובסנהדרין נפרש כך‪" :‬זיווג ראשון" הוא ההכנה הראשונה שיש לו‬ ‫לאדם‪" .‬זיווג שני" הוא אחרי שהאדם התחנך והִ תְׂ ַרגֵל לשמור גדרי הדת‪ ,‬או להיפך שקלקל‬ ‫‪8‬‬ ‫ועיות את תכונות נפשו‪ .‬כאשר כל אדם נולד‪ ,‬הקב"ה הכין עבורו מה שמתאים לו לפי טבעו‬ ‫המקורי‪ ,‬וזו היא השגחה כללית‪ .‬כמו שהכין לו עיניים וידיים ורגליים ושאר צרכי הגוף‪ ,‬כן הכין‬ ‫לו "עזר כנגדו"‪ .‬כלומר הקב"ה הכין לכל אדם תכונה נפשית‪-‬טבעית שהוא מוכן לחיות בבית‬ ‫אחד חיים משותפים עם עוד אדם אחר משך עשרות רבות של שנים‪ ,‬בסובלנות הדדית‪ .‬אבל‬ ‫"עשה האלוהים את האדם ישר‪ ,‬והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז‪ ,‬כט)‪ .‬אותו אדם‬ ‫שהתעלה עוד יותר לטובה‪ ,‬יכין לו הקב"ה אשה עוד יותר טובה‪ .‬ואדם שקלקל‪ ,‬יסדר לו‬ ‫הקב"ה אשה רעה המציקה לו במריבותיה‪ .‬וזהו מאמר שמואל "אין מזווגין לו לאדם אשה‬ ‫אלא לפי מעשיו"‪ .‬אבל כמו שהסביר דבריו רב יהודה בשם רב‪ ,‬זה מדובר ב"זיווג שני"‪.‬‬ ‫נשאר לנו רק לפתור מדוע קבעו מספר "ארבעים יום"? נ"ל שהוא לשון מליצה לגוזמא‪ .‬כמו‬ ‫" אילן אחד היה לינאי המלך שהיו מורידין ממנו ארבעים סאה גוזלות" (ברכות מד ע"א)‪ .‬יוחנן‬ ‫בן נרבאי היה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה" (פסחים נד ע"א)‪" .‬ארבעים סאה‬ ‫קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר" (גיטין נח ע"א)‪ .‬כלומר אמרו כאן חז"ל מספר זה‬ ‫כביטוי מליצי ומשמעות המאמר "מהתחלתו הראשונית של האדם‪ ,‬עוד לפני יצירתו"‪ ,‬ה' תכנן‬ ‫מה המתאים לו‪ ,‬והוא ניב מליצי‪ .‬אבל רובא דאינשי עוד משפרים את מעשיהם ע"י התאמצות‬ ‫במצוות‪ ,‬או מקלקלים מצבם ע"י שקיעה בעוונות‪ .‬לכן בסופו של דבר‪ ,‬האדם הוא הבוחר‬ ‫לעצמו מי תהיה זיווגו‪ ,‬הכל תלוי בבחירה חופשית‪ .‬כי אם האדם בוחר אשה משום יופיה‪ ,‬או‬ ‫משום שהיא מביאה עמה ממון רב‪ ,‬או מפני ייחוס משפחה‪ ,‬כבר אין כאן נישואין "לשם שמים"‬ ‫(כמו שרמז הרמב"ם באגרתו הנ"ל)‪ ,‬וכבר אינו יכול לסמוך שה' קבע לו זיווג לפי "מזלו"‪.‬‬ ‫לכן ייעצו חז"ל "מָּ תּון נסיב איתתא" (יבמות סג ע"א) ואל ישלה אדם את עצמו באמונת‪-‬שוא‬ ‫שאין לו אפשרות ליפול בהחלטה שגויה‪ .‬הראיה לכך היא ריבוי מקרי הגירושין‪ .‬אין לאדם‬ ‫לסמוך על מלת‪-‬קסם "נגזר מן שמים" בצורה‪-‬עייוורת המשחררת את האדם מאחריות העיון‪,‬‬ ‫הבדיקה והביקורת‪ [ .‬וכמובן בכל הענין הזה הוא הדין לענין אשה הבוחרת בן זוג]‪.‬‬