שבת ומועד
שבת ו מ ו ע ד מאמרי דרוש ונאומי אגדה ,שיחות והגיונות, ? ל 6ד ר ש ב ת ו ת הש3ח ו ט ו י ן ר י ה חלק ב הועתק והוכנס לאינטרנט www.hebrewbooks. org ע״י חיים ת ש ״ ע ייצחק =חי״י ׳ « י י י־י' קוסובסקי דכ לאגודת הקחלות ביוחניבעורג יחשלימ חדו /תש׳וו הועתק והוכנס לאינטרנט www. hebre wbooks. org ע״י חיים תש״ע ד0יס 3ית יתימי 0דיסקין Printed in EretzHsrael *1צ 8יצחק ל»ו1זז בטדה )נרא^יו ,כי—ס«. ל10ודז ד»1ן ח79ה ,נמו י ס 9ן שיחו. )ניר .ינר»*י עס(. הועתק והוכנס לאינטרנט www.hebrewbooks.org ע״י חיים תש"ע בעיה. בנש חי בעת בסיעתא דשמיא אל הוצאת החלק השני מספרי »שגת וסועד״ על ם0ר זיקיא .אינני מתא לנחוץ לבוא אל הקוראים בהקדמה ,אחיי אשר ספרי זה אינו חדש ,והחלק הראשון• ,בראשית-שמוחי ,שיצא לאור לפני כשלש שנים ,נתקבל ת״ל בחבה מאת קוראיו -וכמעשהו בראשון כן מעשהו בשני ,אני תקוה שגם חלק זה יתקבל ברצון פאת הקוראים כאחיו הראשון, והנני בזה רק להוסיף ,כי ־חלק השני הזה נסדר גם הוא לטי סדר הפרשיות שכתורה ,וכולל הנהו מאמרים שונים לפרשיות שבספר ויקרא ,הוא הספד השלישי בתורת אלקים ,הכולל בקרבו את תורת הקרבנוי! והקדושה בישראל. ואולם אחרי אשר ספר ויקיא כולל בתוכו גם את המועדים ,״אלה מועדי ד׳ מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם״ ,הבאים מפורטיפ בפרשת אמור .לבן מצאתי לנכון להכניס בפרשה ההיא גם מאפרים שונים למועדים ולימים הקדושים שבשנה ,החל מן חג הפסח הבא ראשונה נתירה ,ואת כל המאפרים ההם קבעתי במדור מיוחד .שקראתי לו בשם ״פרשת המועדים׳. ־ ובנתני חודה לאלקי ישעי על אשר עזרני בחסדו לסדר את המאמרים שבשני החלקים האלה ,אני נושא עין למרום בתפלה ,כי יוסיף נא ד׳ למשוך את חסדו לי ויעזרגי ברוב טובו לסדר גם אח המאמרים שעל שני הספרים האחרונים, בפרבר ודברים .ולהוציא לאיר גם את החלק השלישי של ספרי .ובזה תגמד בעז״ה עבודתי בסדור החומר שי/חת ידי על שבתות השנה ופועדי קודש .והי׳ ספרי זה כשמו כן הוא מיקדש לשבת ומועד .ויהא נא רעוא דאימא מילתא דתתקבל. המזוכך נזמדפ! הגאןןה ,תעו-ח ,יאה*«»0נווו. התנצלות הנני מבקש את סליחת אאמו״ד הרב הגאון המחבר ,יאריך ה׳ ימיו ברוב טובה ,ואת סליחת הקוראים על השגזאות והטעויות שנפלו בהדפסת הספר, ההדפסה היתה בעצמ ימי המצור והמצוק של ירושלים עיה״ק וזה גרם לכמה פנמים ולקוייס .ב״ה שזכני להביא לביה״ד את ח״ב של ״שבת ומועדי, וחקב״ה יזכה את אאמויר הרב הגאון שליס״א לעלות לאה״ק ולהדפיס אח חיג של הספר ואת המשיי כהלכה. ד .עז .קוסזבסקי־שחור ויקרא תוכן ה ס נ י נ 1 ם »ומ שם המאמר mnan קרבנות ישראל ויקרא מהעסק בקדשים ויקיא חידת הקדושה בישראל צו /ולשכת הגדול / םסירוח הנפש בישראל צו /לשבח הגדול / יום ד׳ הגדול והנורא צו/ולשבת הגדול/ בדין דם הזאה צו שפיגי הבדלת ישראל טוםאח הנגעים וטהרתם תזריע סצורע מצורע /לשהיג בשנה מעוברת /יחוד הבית מצורע בעני] שלוח המצורעים מחוץ למחנה חוקים ומשפטים אחרי מות קדושים שמירה ועשיה א יב יה ל מ זא !ו סז פא צ צג - קד אמור /פרשת הנזועדיס מקראי קודש אמור לחג הפסח שלשה ראשונים לחג השבועות עצרת לחג השבועות חג הבכורים לחג השבועות הבאה וקריאה לראש השנה תקות ישראל לראש השנה תקיעה ותרועה -עמידה וישיבה ליאש השנה שלש פקידות השנה ליאש איל אחר ליאש השגה שש זכירוח ליום הכפורים /לכל נדרי /אורה ושמחה ליום הכפויים /העיה / בענין חמשת הענויימ להג הסוכות סוכת שלום • לחג הסוכות סובה גזולה לחג הסוכות הסוכה והלולב לח 1הסוכות שובע שמחות לחג הטובות איחני עול• גהר בחוקותי ביית יעקב קיט קכה קלח קמח קם קס1 1DP קפד קצה רו ריז רכ1 רכס רם תא רסו רעזז רצא - - - — — ־ - - יז כס ל0 נ m פ פס צב קג קסז קכד קלז קנוז ק1מ קסה קסה ק9ג קצו רה רניז רכה רנח רלט רנ חזה וסז רצ no לפרשת ויקרא/מאמר א/ ישראל. קרבנות אדם כי יקריב מכס קרבן לד /מכס -זי במילה. )ש״ך ע י התורה(. תניא א פ ר ר׳ שמעון בן עזאי ,בוא וראה פה נתיב בפרשת הקרבנומ ,שיא נאמר בהפ יא »-י ייא איקיפ ,איא י ׳ , )פנחומ ,ק״י.(. שיא יתת שתמון פה י נ ע י י ץ יתייק. א. עגץ הקרבנות שאליו הוקדש כל הספר ויקרא ,ועוד פרשיות חרבה נאמרו'בו גם ביתר ספרי התורה .הוא ענין נשגב מבינת אנוש קרוץ מחופר. אין בידינו לרדת לסוף דעתה של התורה במצות הקרבגוח בכלל ,וביחוד בצוויה הרבים על הקרבנות השונים לפרטיהם. וכבר כתב הרמב״ם 'ז״ל בידו החזקה) ,סוף הלבות פעילה( ,״שכל הקרבנות בולם בכלל החוקים הסי .החוקים הלא ה. 0דברים שהשטן משיב עליהם׳) ,יומא ,־״ ,>:הוא השטן הוא היצר הרע .הבא .להטעות את ישראל ולאמר שהתורה אינה אמת .כי מה תועלת בכל אלה׳) ,רשיי ש .>0וכשם שאין אנו יודעים את טעמיהם של יתד החוקים שבתורה. ,כאכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח״ והרבה כיוצא בהם ,כן אין אנו יודעים את טעמם הנכון של הקרבנות שהם מכלל החוקים .והוטיף הדמב״ם זיל לאמר לנו עוד בלשונו הזהב .״אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד״! ובא להראות לנו בדבריו אלה על הערך המיוחד של הקרבנות .בי אם על החוקים בכלל הוזהרנו שלא לאמר ״מעשה תהו הם׳, אחרי אשד מאת ד׳ חפה לנו .״ואין לן רשות להרהר אחריהם״ .על אחת כמד. וכמה שאין לנו רשות להרהר אחרי הקרבנות ,בראותנו עד כפה החשיבו חכמינו זיל את ערכם .בהעמידם את עבודת הקרבנות בין שלשת העמודים. שעליהם העולם עומד. ואמנם התר רבינו משד .בספרו .המורה" ,למצוא איזה מבוא להבנת 1 ב ש ב ת ו מ ו ס ד ענין הקרבנות ,כמו שחתר בספרו ההוא למצוא סעמים שונים להרבה חוקים אחרים שבתורה! והרמב״ן ז״ל בפירושו על התורה הרב־ לטעון עליו בדברים נכוחים ,ונתן טעם אחר למצות הקרבנות .אחריהם באו עוד הרבה מחכמינו ז״ל. לבאר בספריהם את ענין טמיר ונעלם זה כל אחד על פי דרכו! אבל אחרי כל מה שנאמר בזה עדיין לא נגה עלינו אור הדעת ,להבין ולהשכיל את חוקי הקרבנות לפרטיהם .אין לנו לפיכך אלא לאמר בדברי הכתוב. ,דרך אמונה בחרתי״) ,תהלי .0ה י ט -ל ( ,ולהאמין במה שציותה התורה אותנו בחוקיה בכלל ובענין הקרבנות בפרט ,מבלי להטות אוזן לדברי השטן הבא להטעות אותנו בטענותיו עליהם. ואולם על אחת עלינו לעמוד בענין זה ,כי הנה הבדל גדול יש בין חוקי הקרבנות ובין יתר החוקים שבתורה ,שכולם נתחדשו לנו ממעמד הר םיני, ולישראל נאמרו ולא לבני נח .עד מתן התורה לא היו כל חוקים נוהגים בישראל׳ מלבד מצות המילה ,שניתנה לאברהם אבינו לאות ברית עולמ ,ומצות הפםח שניתנה לאבותינו במצרים ,בתור הבנה ליציאתמ משמ .על מצות גיד הנשה שבא זכרה בתורה לענץ התאבקותו של יעקב עם המלאך ,יאמרו חכמינו ז״ל, .בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו״) ,חולץ ,ק ,>:הדי שלמעשה לא היה איםזר זה נוהג בישראל עד מעמד הר סיני. לא כן ענין הקרבנות שהוא הי׳ נוהג עוד לפני נתינת התורה ולא רק אצל ישראל לבדם ,כי אם גם אצל יתר האומות .על אדם הראשון יאמרו חכמינו .כי הקריב ״שור שקרניו קודמות לפרסותיו״) ,ע»ז ,ח !(.על קין והבל יסופר בתורה ,כי הביא הראשון ״מפרי האדמה מנחה לד׳ והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן״) ,בראשית ,ד ,ג-ד> .כן תספר התורה על נח שבצאתו מן התיבה בנה ״מזבח לד׳ ויעל עולות במזבח״) ,שם ,ח-כ> .אחריו העלה אברהם את האיל ״לעולה תחת בנו״ )שט ,כב~יג>! ויעקב לפני רדתו מצרימה הלך בארה שבע ״ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק״) ,שם ,מ ג -א ( .ובשלוח ד׳ את משה אל פרעה להוציא את ישראל ממצרים ,היתה ראשית דברו אליו לאמד לפרעה ,״ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לד׳ אלקינו״) ,שמות ,ג -י ח ( . הרי שאף לפני מתן התורה לישראל הי׳ ענין הקרבנות מקובל בעולם בכלל .ואף לאחד שניתנה לנו התורה מסיני לא הוצאו יתר האומות מכלל הקרבת ההרבנות ,ומפורש שנינו .איש ,מה ת״ל איש איש לרבות את העמים שנודרים נדרים ונדבות כישראל״) ,מנחות ,עג .(:על פי האמור הלא אין לכאורה בין קרבנות ישראל ובין קרבנות יתר האומות בני נח ולא כלום .ולמה זה נחשבו איפוא ״הקרבנות כולם מכלל הקחוים״ ,שלא ניתנו אלא לישראל לבדםז אין זאת אלא שיש בקרבנות ישראל מה שאין בקרבנותיהם של אחרים! ומלבד הטעם המשותף לקרבנות בכלל בין שלנו ובין של אתרים ,יש לקרבנות ישראל ו י ק ר א ג עוד שעם נוסף ,מיוחד לנו לבדנו ,כי .חוק לישראל הוא״ ,לנו ולא לאחרים, ועל זה עלינו לעמוד בעז״ה במרוצת דברינו אלה. ב. על הטעם המשותף לקרבנות בכלל הראו המבארים באמרם ,כי מטבע האדם הוא להביע את רגשי תודתו והכרת הטובה מצדו לאיש חסדו ומיטיבו, בהבאת תשורה ומנחה לאות תודה ,אף שאין שום צורך להמקבל בתשורתו של הנותן .וכן הלא אמר יעקב לעשו• ,אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי״ ,אף שב:ר אמר לו עשו ״יש לי רב״) ,בראשית ,לג ,ט -י ( .ואשר על כן בהיות לב האדם מלא רגשות תודה לאלקי חסדו על כל הטובה אשר גמל עמו, המריצוהו רגשותיו אלה להביע את המית לבו בהבאת קרבן תודה לאלקיו, מבלי אשר נצטוה על זה כלל ,ואף כי ידע היטב שאין צורך לאלקים כמנחה ובזכח .הנה כי כן יאמר הכתוב ,״יודו לד׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם״) ,תחלים ,ז -ח > ,והוא הולך וחושב ״ארבעה שצריכים להודות״) ,ברכות ,ני,>: הם המה ,חולה שנתרפא ,יורדי הים שעלו ,יוצא מבית האסורים והולכי מדבריות שבאו לשלו׳) ,ר״ח .חיי״ם״( .ועליהם נאמר ״וכל החיים יודוך סלה״ והבעת התורה מצד אלה שצריכים היו להודות התבטאה בהבאת קרבן תודה לדי. ק ומה גמלצו אמרי יושר של הרב בעל .אגלי טל״ זציל) ,בחלק השני מ ס פ ת היקר ,פ י ק ,(wמה שפירש על דרך זו את דרשתמ ז״ל על הכתוב ״כי קולך ערב ומראך נאוה״) ,שיר השירים ,ב -י י ( ,לאמר ,״כי קולך ערב בשיר ומראך נאוה בקרבן״) ,מירש חזית ,שם( ,כי באו חכמינו דל ,״להוהת לנו שלא יטעה האדם ח״ו לאמר שיש אכילה ושתי׳ לפני המקום ,ויש לו צורך בקרבן ן אלא ענין הקדבן הוא כענין השיר ,כי רוח היא באנוש להביע רגשי תודתו לםיטיבו ואיש חסדו ,ואף שעיי דברי התודה לא תניע שום טובה לזה שהיטיב עמו ,בכ״ז נח הוא בנפש האדם ,שלא תוכל לעצור את התפעלותה, מפני הרושם החזק שעשה בקרבה ציור רוב החסדים שנעשו עמו ,ועל כן יהמו רגשותיו וישתפכו באומר ודברים ,ואם גדול כח ההתפעלות ויקצר כח הדבור הפשוט להביע רגשותיה בדברים ,אז תשתפך הנפש בשירה וזמרה. אך יש אשר לפעמים לא יסתפק האדם בדברים ובשירה לבד להביע במו את רגשותיו ,וירצה להגשימם גמ עיי מעשה ,כענין להביא מנחה לאיש חסדו. ואז יניא קרבן תודה לדי .וזהו שאמרו שאין בין קרבן לשיר מאומה ,כי שניהם מענין אחד ,שהם באים להראות רגשות התודה ,המתפרצים מנפש הארמ החוצה! אלא שזה בדברים ואז הוא נשמע ולא נראה ,וזה בנזעשה ואז הוא נראה ולא נשמע ,וזה שאמדו ני קולך ערב בשיר ומראך נאוה בקרבן ,ור״ל ששניהם ממקור אחד הם ,אלא שזה מושג לחוש השמע וזה לחוש הראות״ ,והקרבנות ד ש ג ת 1 מ ו ס ד שהקריבו אבותינו הראשונימ מאדם ועד מתן התורה לישראל היו כולם מענין זה ,שכולם היו קרבנות תודה ,שבאו להביע את רגשות הלב של מביאיהם, שזהו דבר המוטבע בתכונת נפש האדם. ובדרך זו יתפרש מה שאמרו ז״ל׳ .לע׳׳ל כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל לעולם״) ,ויקיר ,פ־״!( ,כי כל הקרבנות השונים שבתורה, שהם מכלל החוקים ,יתבטלו לעתיד לבוא .על דרך שאמדו ״מצוות בטלות לע״ל״) ,נדה ,פ י א , :עיין הגהות מהרג״ח שס( ,אבל קרבן התודה הבא מתלן רגש הלב והי׳ נוהג עוד לפני מתן תורה ,הוא לא יבטל לעולם! ג. וכשניתנה חורה לישראל ונחחדשה להמ הלכה להקריב קדבנות שונים, שלא נצטוו עליהם יתר האומות בני נח ,בודאי שהיו להקרבנות ההם טעמים מיוחדים כמוסימ מאתנו ,והם לנו לפיכך ,כמו שכתב הרמב״ם זיל ,מכלל החוקים ,שכולם טעמיהם נעלמו מאתנו והם לנו חובה רק מצד שהם חוקי ד׳ ומצוותיו .ואין לנו רשות להרהר אחריהם .ואולם בזאת צדקו בודאי דברי המבארים ,שהיסוד העיקרי להבאת כל הקרבנות כולמ בישראל ,נוסף על הטעמים הכמוסים שיש לכל אחד מהם ,הוא יסוד מסירת הנפש על קדושת שמו יתברך ,שעליה בא צווי מיוחד בתורה לאמר ,״ונקדשתי בחוך בני ישראל״) ,ויקרא - » ,ל ב > .זאת אומרת ,״מסור עצמך וקדש שמי״) ,תויכ( .״למען השרש בקרב ישראל את הכה הנפלא הזד .של מסירות הנפש ,שהוא היסוד הגדול לקיום התורה והאומה ,נצטוו'במצות הקרבנות ,שענינס הוא שיציירו בנפשם ,כי הם וכל אשר להם נתונים נתונים המה לעבודתו ית״ש ,ואם ידרש מאתם להביא ח״ו קדבנות אדם ,ז .א .שיצטרכו למסור את נפשם על קדושת השם ,לא יתרפו ביום צרה ,כי אם כנבורים אמתים ישליכו נפשם מננד ,וזה כל פדי הקדבן וענינו ,כי האדם המקריב את קרבנו לד׳ יצייר בנפשו ,כאילו הוא נתון על המזבח ,ואת אבריו הוא ינתחו וישרפו ויקטירו׳) ,אגלי טל שפ(. ובזה ביאר שם עוד מה שאמרו ז״ל .כי ״בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על המזבח ,התקין הקב״ה שני כבשים אחד של שחרית ואחד של ערבית׳) ,ויקיר ,פ׳ ב ( ! כי הנה נםיון העקידה בא להשריש בקרב זרעו של אברהם אח הכח הנפלא של מסירות הנפש ,ומני אז הועלה יצחק על המזבח להקריבו לעולה ,זכה לזרעו אחריו לדורות עולם בזכות גדולה זו -שיוכלו להגיע למדרגה הכי רמה של מפירות הגפש בפועל .באותה שעה ״התקין הקב״ה שיהיו מקריבים לפניו שני כבשים׳ ,כבשי התמיד שהם יסוד כל הקרבנות כולם ,למען אשר על ידם יעשו פרי ברכה בקרב ישראל שרשי הכח הנפלא של מסירות הנפש ,שהושרשו לראשונה בקרב זרעו של יצחק ו י ק ר א ה ע״י נסיון העקידה .ומאחר שמצות מסירת הנפש רק לישראל נאסרה ולא לבני נח .בדרשתם ז״ל על הכתוב הנזכר) ,ונקדשתי בתוך בני ישראל(. ,ישראל מצווים על קידוש השם ואין או״ה מצווים על קידוש השם״) ,ירושלמי שניעיח ,פיר ,ה י נ ,ועיין סנהדרין ,עיד ,(:לפיכך לא נצטוו או״ה במצות הקרבנות ,שהיא היסוד של מסי״נ .אבל לא מנעה התורה מאתם להיות נודרים נדרים ונדבות כישראל ,בתור הבעת תודה לאלקים. ועל פי כל האמור בזה יבוארו לנכון דברי המדרש בפרשתנו) ,פ׳ ב(. שבשעה שנצטוה משה לאמר לישראל פרשת הקרבנוח ,״אמר משה לפני הקביה ,רבש״ע ,משבעים אומות שיש לך בעולם אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל ,צו את בני ישראל ,דבר אל בני ישראל ,אמור אל בני ישראל ,אפר לו הקב״ה ,הם שהמליכוני על הים תחלה ואמרו ד׳ ימלוך לעולם זעד״. מה נפלאו הדברים להבינם! מה זה ששאל משה רק על מצות הקרבנוח, שניתנה לישראל ,ולא על יתר המצוות שבתורה ,שניתנו כולן רק לישראל לבדם? למד ,זו שאלה בכלל ז הלא כבר נאמד לו מפי הגבורה לפני מעמד הר סיני ,לאמר לישראל ״ואתם חהיו לי ממלכת כהנים ונוי קדוש״) ,שמוח ,יט-ו(, וקדושתם הלא היא רק בשמירת המצוות היתירות שנצטוו עליהן ,שעל זה אנו מברכים ואומרים .אשר קדשנו במצותיו״ ,ולמה זה שאל איפוא משה רק על מצות הקדבנות שניתנה לישראל ? ומה זה שהשיב לו השי״ת ״הם שהמליכוני על הים תחלה׳׳?"' מה ענין שירת הים לקרבנות? ואולם הוא הדבר אשר דברנו, כי מאחר שענין הקרבנות לא חרש הי׳ לישראל לבדם ,וכבר ה״ הדבר נהוג באומות מאז ומקדם להקריב קדבנוה ,לפיכך בשעה שאמר הקב״ה למשה ,״דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכס קרבן לד׳״ ,יפה שאל משה אותו ,למה ״אי אתה מצוה איתי אלא על ישראל״? הלא מצות הקרבנות היא מצוה כוללת את כל בני האדם כולם ? על זה באה תשובת השי״ת אליו לנכון לאמר. ,הם שחמליכוני על הים תחלה ואמרו ד׳ ימלך לעולם ועד״ .כי הנה הנסיון הראשון של מסירות הנפש מצד ישראל הי׳ בקפצם כולם לתוך גלי הים ,בדרשתם זיל הידועה על הכתוב ״ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה״) ,שם( ,״שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו ער חוטמם״) ,שמיר ,>«-» ,שבזה הראו את אמונתם הצר!• פה בדי ,״ובזכות האמונה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה״) ,מכילתא( ,אותה השירה הנשגבה המסיימת בקריאה הנלהבת של .ד׳ ימלך לעולם ועד״ ,שהיא גולת הכותרת של השירה כולה ,ועל שמה היא גקראת ,כי ״הכל הולך אחר החיתום׳) ,נרכית ,״ב ,(.שירת הים היא איפוא לעד על מסירות הנפש של ישראל ,ובזכות כחם זה לאלקיהם זכו למצות הקרבנות ,סמל כסירות הנפש, ומה נכונה היא איפוא תשובת השי״ת למשה! ו ש ב ת ו מ ו מ ד ד. הרעיון הנשגב הזה על הקרבנות בתור סמל מסירות הנפש .מתבטא בקצרה בהרמז הנפלא המוצג בראש דברינו אלה ,לאמר ,״מכס-זו במילה׳״׳ )חושבנא דדין כחושבנא דדין( .כי הגה כבר הרבו המבארים לדבר על ענין מצות המילה ,שבאה להשריש בקרב ישראל את הכת הבלתי טבעי של מסירות הנפש! ולפיכן ניתנה לאברהם אבינו בטרם נולד יצחק ,למען אשר בנו זה, שעומד הי׳ לחיות לעולה על מזבח ה׳ ,ולשמש בזה לסמל לבניו אחריו לדורות עולם ,יולד מאב מהול שכבר נחתם באות ברית קודש של מסירות הנפש ,וממנו יוכל לצאת לפיכך אוחו הנוי הנדול ,שעליו באה הבטחת השי״ת לאברהם אבינו לאמר. ,כי ביצחק יקרא לך זרע״! )בראשית ,נ א -י ב ( . וכבר ביארתי בזה מה שאמר ריב״ל על הכתוב .כי עליך הורגנו כל היום״) ,תהליפ ,מ י -כ ב ( » ,זו המילה״) .גיטין ,״ ,(:כי לא בא ריב״ל לחלוק על הקודמים לו שפ ,שדרשו את הכתוב הזה על ארבע מאות הילדים שקפצו לתוך גלי הים ,ועל האשה ושבעת בניה שמסרו נפשם להורג בידי הקיסר האכזרי ,ובחרו מות מחיים שלא לבגוד בברית אלקיהם .כי אם למלאות את דבריהם בא ריב׳׳ל ולאסר ,כי הכה הנפלא ההוא של מסירות נפש מצד ילדים רכים ,ששאילת החיים טבעית אצלם וחזקה ביותר ,בא להם מצד מצות המילה שהשרישה בקרב ישראל את גבורת הרוח ההיא ,לשחוק למות על קדושת שפו יתברך .וזהו שאמר ריב׳׳ל .זו המילה״ ,לבאר כי רק ע״י מצות המילה יכלו לקיים בעצמם את דבר רכחוב' ,״כי עליך הורגנו כל היום״! ומאחר שהשרישה המילה בקרב ישראל את שרשי מסירות הנפש ,הנה היא היא שזיכתה אותם במצות הקרבנות ,סמל הגבורה הנפשית הזאת! וזהו היחס שבין שתי המצוות הללו שרק לישראל ניתנו שתיהן .על היחס הזה באה לרמז הגימטריא הנזכרת ,לאמר. .אדם כי יקריב מ כ ם קרבן -זו במילה״ ,כי כמו המילה שהיא נושפנקא דמלכא ,וניתנה רק לנו לאות ברית ,כן המה גם הקרבנות השונים האסורים בתורה ,שדק לנו לבדנו ניתנו ולא לאחרים ,ואין כל ערך ושווי לפיכך בין קרבנותינו אנו ובין קרבנוחיהם של אחרים .והתחילה לפיכך התורה את ספר הקרבנות ברמז הנפלא הזה ,להראות על היחס שבין שתי מצוות אלו! ונבין על פי האמור את דרשתם ז״ל על הכתוב. .והיה שבעת ימים תחת אמו ומיומ השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד׳״) ,ויקרא ,כ ב -מ ( ,וז״ל. :אפר ר׳ יצחק משפט אדם ומשפט בהמה שוים ,משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו ,ומשפט בהמה ומיום השמיני והלאה ירצה״) ,ויק״ר ,פכי!(! ולכאורה מה בא ר׳ יצחק ללמדנו בדבריו אלה ז ולדרכנו .נאמר 5שבא להעמידנו על ) י ק ר א 1 עיקר זה .כי לפיכך השוותה התורה דין הבהמה לקרבן לדין האדם מישראל למילה ,ששניהם הם לשמונה ימים ,להורות לנו בזה על היחס שבין שתי המצות האלה ,ולהביננו בינה ,כי לא זכו ישראל למצות ״ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד״ /אלא בזכות מצות .וביום השמיני ימול בשר ערלתו*! ה. ואחר כל האמור בזה נבוא בעז״ה עד הקר הברייתא של רשביע, שהצגנו בראש מאמרנו זה .בי הנה בנוגע למצות הקרבנות יש אמנם ״פתחון פה לבעל דין לחלוקי על ערכם ,ולאמד שאין בין קדבנות ישראל לקרבנותיהם של אחדים ולא כלום ,אחרי אשר גם לפני מתן התורה לישראל היו הקרבנות גוהגים בעולם .ובכדי לסתום את פיהם של בעלי הדין ההם ,ולסחור את טענותיהם נגדנו בענין זה ,בא בן עזאי בדבריו אלה לאטד לנו. ,בוא ודאה מה כתיב בפרשת הקרבנות ,שלא נאמר בהם לא א-ל ולא אלקים אלא ד ״ והנה רש״י זיל בפירושו שם כתב ,שכונת דשביע היא •לאומרימ רשויות הרבה הן והדבר מוכיח שזה ששמו כך ציוה להקריב לו פרים וזה אילים, לכך נאמר בכולם ריח ניחוח לד״ .אבל על פירוש זה יש להשיב הרבה ,כי הלא טענה זו של .רשויות הרבה הן׳ היתה מסתלקת ,אילו גם נכתב בכל הקדבנות כולם איזה שם אחר משמותיו הקדושים של השי״ת ,ובלבד שלא יהא נכתב פעם שם זה ופעם שם אחר! ולמה זה דייק הנתוב לכתוב תמיד בפרשת הקדבנות שם הוי׳ ם״ה דוקאו אין זאת אלא שבכונה מיוחדת השתמשה התורה בנוגע לקרבנות בשם קדוש זה ךוקא ,״שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק״ .ועלינו להבין בדברים ,מה זאת אומרת. ולדרכנו נאמר׳ כי היתד .כונת התורה בזה לסתום את פיהם של בעלי הדין הבאים לחלוק על הערך המיוחד של קרבנותינו אנו ,באמרם »הנה ככל הגוים בית יהודה׳) ,יחזקאל ,בו!-ח> .אבל הלא אך שוא ידברו והבל יפצה פיהם! .לא כאלה חלק יעקב״ יאמר הכתוב ,אם .כי יוצר הכל הוא״ ,וכל באי עולם בני אדם המה ,אותו האדם הראשון יציר כפיו של הקביה ,ולפיכך ״חביב אדם שנברא בצלם״) ,אבי״ ,פ׳־ג ,מי״ח( ,אבל •וישראל שבט נחלתו״ של .ד׳ צבאות שמו") ,ירמי׳׳ י-ט!> ,ולפיכך .חבה יתרה נודעת להם׳ .ומפני חבתם היתרה נשתנו קרבנותיהם םקרבנות כל עם ,בזה שהם רק לד׳ לבדו ,וזהו שבא רשביע ללמדנו בדרשתו. דבר זה יבואר לנו עפ״י פה שהניחו לנו חכמינו ז״ל ,כי השם הוי׳ ב״ה, ״שם בן ארבע אותיות״) ,קיוישץ ,ע״א ,>.נקרא -שם המפורש״) .יומא-0 ,ט ,>:והוא .שם העצם״ של הביית״ש שאינו משתנה ,במשפט לשוננו הקדושה שאין שמות ש ב ת ו מ ו ע ד עצם פרטיים משתנים ,מפני שאינם באים לא בדבים ולא בכנייים .אבל יתד .השמות הקדושים שאינם נמחקים״) ,שביעית ,ל״ה .(.אינם אלא שמות תואר של הבוית״ש ,ולפיכן הם באים ברבים ובכנויים .כמו אלקים ,אלקינו וכדומה. והדברים בזה עתיקים. מיצאים אני לפיכן בכתבי קדשינו ,שביחס אל כל עמי תבל ואל הבריאה בכללותה ישתמש הכתוב בשם .אלקים״< ופתח דברי התורה יאיר לנו לאמר. ״בראשית ברא אלקים״ .אבל ביתם אל עם ישראל ישתמש הכתוב בשמו המיוחד ברון הוא .לאמר ״הוי׳ אלקי ישראל״! כי מאחר שכנו בחר יוצר הכל להיות לו לעמ נחלה ייחד לפיכן עליגו את שפו המיוחד ,כדבר הכתוב.וראו כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עליך׳) ,דברים ,כ ח -י ( .ואם כי מוצאימ אנו לפעמימ איזה שנויים בענין זה בכתיבים שינים ,יבודאי שיש לכל שנוי איזה טעם נעלם מאתנו ,אבל בדרן כלל זהו מאימת ,כי ״השם בן ארבע איתיית״ שהוא שמו העצמי של השיית אינו מתיחס רק אל ״יעקב חבל נחלתי״ ,מצד ״כי חלק ד׳ עמו״) ,דברים ,ל ב . ( « - ומפני קדושתו המיוחדת של ״ד.שמ הנכבד והנורא״ הזה ,אין אנו רשאים לבטאו בשפתינו ככתיבתו ,ואנו מבטאים אותו בכנויו ,באל״ף דל״ח ,המורה על אדנות ,בדרשתם ז״ל על הכתוב ״זת שמי לעלט") ,שמות ג -ט ו ( . ,לעלם כתיב״ ,חסר ואייו לשון העלמה) ,רש־י ,קידושין שם(. ומאחר ששם ד׳ הנקרא על ישראל עם קדושו מורה על רתיחדותם אליו ית״ש ,לכן נקרא שם ד׳ על קרבניתיהם ,להירית כי קרבנות ישראל לד׳ המה מיוחדים ,בשמשם להם בתור סמל מסירות הנפש על קדושת שמו יתבדן ,שהיא מצור ,מיוחדת להם לבדם ,כאמור למעלה ,מה שאין כן בקרבנותיהם של אחרים שאינם אלא קרבנות תודה .זהו שאמר הכתוב ,״אדם כי יקריב מ כ ם קרבן לד״׳ ,ז .א .כי רק מ כ ם אם יקריב אדם קרבן יהיה קרבנו ל ד י ,ולא אם יקריב מי שהוא מיתר האומות .מטעם זה .לא נאמר בהם לא א־ל ולא אלקים שלא ליתן פתחון פד ,לבעל דין לחלוקי .על ערכם המיוחד של קרבנותיהם של ישראל ,על עיקר זה בא רשב״ע להעמידנו בדרשתו הנפלאה׳ וזהו שאמר ״בוא וראה״ ,ז .א .בוא והבן ,כי אין ראי׳ אלא הבנה .כאמור ״ולבי ראה הרבה חכמה ודעת״) ,קהלת « -ט ז ( . דרשתו זו של רשב״ע נזכרת עוד בספרי) ,במדבר .אות קמ׳-ג( ,ושמ נאמר בזה״ל :״רשב״ע אומר .בוא וראה בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלקים ולא ש־די ולא צבאוח ,אלא יו״ד היא שם המייחד .שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות״ ,והדברים איפוא ברורים ,כי לא רק על זה שלא באו שמוח שונים בקרבנוח עמד רשב״ע בדרשתו ,שזהו בכדי שלא נטעה ח״ו לאמר .,רשויות הרבה הן״ ,כפירושו של רש־י ז״ל ,אלא על זה שבכל הקרכנות נאמר רק -השם המיוחד יו״ד היא״ דוקא ,וזה מתאים לכל מה שביארנו בזה בעז״ה. ו י ק ר א 0 ו. עוד על זאת נעמוד ,כי הנה קרבגות ישראל נחשבו בפרטות בפרשה הבאה ,פרשת גו ,וחמש תורות מיוחדות נאמרו שם ו תורת העולה ,תורת המנחה, תורת החטאת ,תורת האשם ותורת זבח השלמים .ואחרי חמשת התודות המפורטות הללו באה לבסוף עוד תורה אחת כללית לאמר• ,זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים״) ,ויקרא ,ז-לז( .אבל מה באה תורה כללית זו ללמדנו ז ולדרכנו נאמר ,כי תורה כללית זו שנאמרה על כל הקרבנות כולם למיניהם ,היא תודת מסירות הנפש על קידוש שמו יתברך ,שהיא יסוד הקיום של עמנו ובה ישראל יתפאר בצדק לאמר» ,כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקדנו בבריתך״) .תהלים ,מ ד -י ת ( .תורה יסודית זו נלמדת היא פהקרבנות השונים שבתורה ,שמטרתם היתד .להשריש נקרב עמנו את שרשי הקרבן הראשון בישראל ,היא העקדה שעהד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח .עקדת יצחק היחד .לסמל לכל אלפי האלפים ורבי הרבבות של העקדות השונות שלנו .מאז נלינו מארצנו והיינו .חרפה לשבנינו לעג וקלס לסביבותינו ,משל בגוים מנוד ראש בלאומים״) ,שפ ,י י -ט ו ( ,הם המה קהלות הקודש שססרו נפשם על קדושת השם .ואת פעולת העקדה הראשוגה ההיא הסשיבה בישראל תורת הקדמות ,שבאה ללמד אותנו להיות נכונים לכל קרבן בעד קדושת שסו יתברך. יחד עם זאת עוד תורה אחרת יוצאת לנו מפרשת הקרבנוח ,תורת חיים, לבלי התיאש ולבלי לטול ברובנו תחת סבל הנסילנות הקשים ,שהשתרנו עלו עלינו מאז נתרחקנו מעל אדמתנו ,מיום אשר .על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנוי) .איכה ,ד-.ד .>.תורת חיים זו שהפיחה בקרבנו רוח אומץ וגבורת הנסש ,לבלי לירא ״מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם") ,שם ,יז> ,היא אותה התורה שכבר עמד עליה החנם מכל אדם בחכמתו ,נאמדו -והאלקים יבקש אח נרדף*) ,קהלת ,ג -ט ו ( . על הכתוב ההוא יאמרו לנו חכמינו ז״ל ,וזיל :״לעולם והאלקים יבקש את נרדף ,וכוי ,לעולם הקניה תונע את דםם של נרדפים מן הרודפים ,תדע לך שכן הוא .הנל נרדף מפני קין ונחר הקניה בהנל ,נח נרדף מפני דורו וכי׳, אברהם נרדף מפני נמרוד וכוי ,יעקב נרדף מפני עשו וכר ,ישראל נריפיס מפני האומות ובחר הקניה כישראל ונר ,ואף בקרבנות כן ,אמר הקב״ה שור נרדף מפני ארי ,עז נרדף מפני נמר כבש מפני זאב ,לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים״) .ויפ־־ר ,פנ-ז(. חכמינו ז״ל האריכו בדכריהם להוכיח לנו בראיות לקוחות מדברי ימי עולם ומדברי ימי עמנו ,כי ״האלקים יבקש את נרדף׳ ,ולאות נאמן על בחירתם ש ב ת ו מ ו ע ד של הנרדפים מצד הקב׳׳ה ,הראו לנו על פרשת הקרבנות ,שממנה אנו למדים בי רק בנרדפיס בחר הקניה ולא ברודפים .תורד .שלימד .יוצאת איפוא לנו מתורת הקרבנות .כי מי עוד נרדף בעמנו ז רדיפת האומות אותנו התחילה מאז היינו לגוי במצרים׳ כי שם הרעו.אותנו המצרימ ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה׳) .דברים ,נ י -י ( .ואחרי אשר הוציאנו ד׳ משם ויביאנו אל הארץ אשר נשבע לנו ,לא ארכו ימי שלותנו עליה ,כי פעמימ גלינו מארצנו ונתקימה בנו בעונותינו קללת הנלות הנוראה ,להפיצנו ״בכל העמימ מקצה הארץ ועד קצה הארץ״) ,שם ,כיו-םד( .מני אז הננו נודדים בגוים זה שנות אלפים כמעס, ותמיר הננו נרדפים מבלי חשך בחמת אויב ובאכזריות רצח. .ישראל נרדפים מפני האומות״ ,בני בניו של עשו הרשע ,שעליו אמרו ז״ל. ,הלבה היא בידוע שעשו שונא ליעקב׳) ,ספרי ,בהעלתך(; ובשנאתו העזה ובעברתו כי קשתה שאף חמיד להשמידנו מעל פני האדמה ,עד כי קמה עלינו השואה הגדולה והנוראה בשנות ראינו רעה אלה ,כי קמ• עלינו עמלקי זמננו להכחידנו מן הארץ ,ורשעי עולמ אלה אכלו את יעקב בכל פה ואת נוהו השמו .עד כי הקיפה הזעקה את כל בית ישראל לאמר. ,אוי נא לנו כי שודדנו״! והנה חוק שם הבורא בטבעו של עולם ,חוק ברזל׳ אשר חכמי המדע יקראו לו בשם .חוק בחירת הטבע״ .ז .א .כי הטבע בוחר לו תמיד את החזקים להשליטם על החלשים מאתם ,ועל פי החוק הזה אכזרי הוא הטבע ואין רחום לפניו ,והוא עומד חמיד על צדו של החזק .את פעולת חוק הברזל הזה אנו רואים לא רק בין בעלי החיים ,כי אם גם בחברה האנושית ,דברי ימי עולם שהם שרשרת אחת ארוכה של מלחמות ושפך דמי אדם יורונו לדעת ,כי מיום ברוא אלקים אדם על הארץ לא חדלו מלחמות מקרב יושבי תבל ,ועמים רבים נשמדו מידי כובשיהם החזקים מאתמ .ומה נמלצו דברי חכמינו דיל על הכתוב .ותעשה אדם כדגי הים״) ,חבקוק ,א-יד( ,לאמר ,״למה נמשלו בני אדם כדגי הים ז לאפר לך ,מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את הכירו ,אף בני אדם אלמלא מוראה של פלכות בל הגדול פחבירו בולע את חבירו״- ) ,ז .י .(.תכוגת בני האדם היא לבלוע זה את זה כדגי הים ,אלא שמורא מלכות פוגע אותמ מזה! אבל מוראה של מלכות אין כהה יפה אלא למנוע את היחיד מלבלוע את חבירו ,ביראו את העונש הצפוי לו מצד החוק < והמלכויות עצמן הלא כל ימיהן הן מתגרות זו בזו תמיד ,ומלרמות בלתי פוסקות שוררות על אוץ רבה ורמי אדם גגרים כמים ,כי העם הגרול בולע את הקטן וכל דאלימ גבר ,מבלי אומר השב! ע על פי חוק הברזל הזה של בחידת הטבע נשמדו עמים רבים מעמי קדם, כאשר תספר לנו התורה על האימים ,הרפאים וההורים ,״עם גדול ורב ורם כענקים״ ,כי המו עליהם עמים אחרים ״ויירשום וישמידום מפניהם וישבו ו י ק ר א יא תחתם״) .ינרים ,ב ,י-יב> .זהו חוק הטבע שאין נסתר מפניו׳ ועל פי חוק ברזל זה צריכים היינו אנו ,בני העם המעט והחלש מכל העמיס ,להיות כבר נכחדים מעל פני האדמה ,לולא השגחח ד׳ עלינו אשר עליה יאמר הכתוב• ,לולא ד׳ שהיה לנו נקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו״׳ )תהלים ,ק כ י -ב ( ,כי נתקיים בנו דבר הכתוב ,״והאלקים יבקש את נרדף״ ,והוא ית׳׳ש שומר ישראל, ,וברוך ד׳ שלא נתננו טרף לשיניהם״ ו זאת היא איפוא התורה הכללית היוצאת לנו מכל חמשת התורות המיוחדות שבפרשת הקרבנות׳ תורה כפולה אשר פי שנים לה בערכה ,תורת מסירת הנ^ש מצד ישראל ותורת בקשת הנרדפים מצד הבוית״ש .תורה זו נצחית היא לנו ,ואף שככר בטלו אצלנו הקרבנות ,לאחר שחרבה עירנו ושממ בית מקדשנו ,אבל פעולתמ ורישומם חיים בקרבנו לדורות עולמים .עם ישראל נאמן לעד בבריתו עם אלקיו ,למרות כל מה שעבר עליו מאז ועד עתה׳ ותורת הנרדפים של הקרבנוח לא תשכח ממנו ,ותמיד יזכור כי .האלקים יבקש את נרדף״ ,והוא יאמר לצרותינו די ,כי ״ישראל נרדפים מפני האומות ובחר הקב״ה בישראל״ ,וגאולה תהיה לנו! יב ש ב ת 1מ 1ע ו לפרשת ויקרא/מאמר ב( בקדשים. מתעסק א• במאמרי הקודם הזכרתי את הבתוב ?.את התורה מוי״ .וביארתיו לענין אגדה .בזה אזכיר מה שדרשו ז״ל על כתוב זה לענין הלכה׳ זז׳־ל :״ואת התודה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולםלואים ולזבח השלמים ,הקישן הכתוב לשלמים, מה שלמים בין שנוי קודש בין שנוי בעלים בעינן לשמה ,אף בל בין שנוי קודש בין שנוי בעלים בעינן לשמה״) ,זטזיט ,י ,>:דין זה של -זכיהת לשפה״ נאמר בכתוב לענין שלמים ,״דאמר קרא ואמ זבח שלמים קרבנו ,שתהא זביחה לשם שלמים״ ,ומשלמימ למדו ז״ל בהיקש מהאי קרא לכל הקרבנות שתהא זביחתם לשמם ,ואס שינה בין שנוי קודש ובין שנוי בעלימ ,אף שהקרבן כשר אבל ״לא עלה לבעלים לשמ חובה״) ,שם ,ב .במשנה( .וכל זה אמ נשהט בכונת שחיטה אלא בשנוי ,אבל אם נשחט שלא בכונה כלל הרי הוא פסול לנמיי, דבקדשים ההל מודים דבעינן כונה לשחיטה ,וכשנשחט בלא כונה אינו אלא מתעמק• ,ומניין למתעסק שהוא פסול ,שנאמר ושחט את בן הבקר, שחחא שחיטה לשם בן בקר ,לעכב מנין ,לרצונכם תזבחוהו ,לדעתכם תזבחוהו״) .חילץ ,ע .(.וברש״י ז״ל שם כתב ,וז״ל. :מתעסק .כגון מתעסק בסכין להנביהו או לזורקו ושחט בקדשים ,שלא נתכון לשם שחיטה ,אבל נתכון לשם שחיטה בעלמא כשר ,אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה* .עכיל. והנה הדין של מתעסק בקדשים שהוא פסול נאמר בכתוב לענין שחיטה, אבל מה דינו לענין שאי עבודות ,קבלה הולכה וזריקה? דבר זה לא מצינו בגמרא בפירוש ,אלא שמצד הסברא עלינו לאמר ,ומה שחיטה שהיא בשירה בזר צריכה כונה ,שאר עבודות הפסולות בור לא כש״כ שתהא הבונה בהן מעכבת .ואולם הנה מרן הגרחיע זצ״ל בספרו ״אהיעזד״) ,יייי .סי׳ ד׳ אות לי(, יצא לירון בדבר החדש .שפסול מתעסק הוא רק לענין שחיטה מגזירת הכתוב .אכל בשאר עבודות אין הבונה מעבבת והמתעסק בהן בשר .ובזה תירץ שם שתי קושיות חמויות .האחת היא מה שהקשה הגיעק״א זציל בתשובותיו) ,מהדית0 ,י׳ פ-ו> ,על המשנה בבכויות ,מ״ח:״ שחשבה בין הסומים ו י ק ר א השוסלים באדם וכשרים בנהמה ,אה ההרש ואת השוטה שהם פסולים לעבודה, ועל זה הקשה הגאון זצ״ל. .דהא אף לשחיטה דלאו עבודה היא ,וכל השטוליס ובעלי פומיט כשרים בה ,מכל מקים שוטה פסול לשחיטה ,דהא מתעסק פסול בקדשים וצריך כונה ,ושוטה לאו בר כוגח הוא״ ,עכ״ל הגרעקיא זציל! ומרן זציל הוסיף להקשות עוד קושיא שני׳ ,על הא דשנינו) ,בחולין ,כיי ,(:איש מזרעך לדורותם ,מכאן אמר רבי אלעזר קטן פסול לעמדה ,ונם על זד ,הלא יקשה מאד ,דהא קטן פסול אף לשחיטה דלאו' עבודה היא .משום דלאו בר כונה הוא והוד .כמתעסק בעלמא ופסול ,וא״כ למה לן קרא לפסול את הקטן משום שאינו איש ז לתרץ את שתי הקושיות החמורות הללו ,יצא מרן זצ״ל לדון בדבר החדש ,שפסול מתעסק אינו אלא בשחיטה לבדה מצד נזירת הכתוב ,אבל נשאר ענודות אין הכונד ,מעננת כלל זנם מתעסק כשד בהן ,ולפיכך הוצרך הנתיב לפסול בהן קטן משום שאינו איש ,וכן מה ששנינו נמשנה דנכורות, שהחדש והשוטה פסולים מצד שהם בעלי מומים ,הוא רק לענין שאר העבודות שאין בהן פסול מתעסק ,שאינן צריכות כונה ,אכל כשחיטה הס פסולים מצד מתעסק ,עכתו״ד מרן חגדח״ע זציל ,עיי״ש היטב נדבריו. והנד .אם כי תירוצו זה הוא נפלא מצד חידושו ,אבל מצד רסנרא הפשוטה קשה לאסר ,שסח שפסלה תורה בשחיטת קדשים יהי׳ כשר בשאר עבודות! )והרי הדכרים ק״ו ,ו»1ה שחיטה שהיא כשירה בזר פסולה היא כמתעסק ,שאר עבודות לא ביש שהן צריכות להיות כסולות בפתעסק בעלמא בלי מנה.(. ואילולא מסתפינא הייתי אומר לפיכך שלא כדברי מדן זצ״ל ,אלא שהפסול של מתעסק הוא בכל העבודות ,וממה שפסלה התורה מתעסק בשחיטה שהיא כשידה בזר ,אנו למדים לשאר העמדות שהבונה מעכבת כהן ומתעסק פסול ,וחידוש הוא שחידשה תורה בשחיטת קדשים ,שאף שהזר וכל הפסולים לעבודה כשירים בה ,מכל מקום המתעסק פסול גמ בה .ומה שקשה לנו משתי הקושיות החמורות שהזכרנו ,אפשר אולי לתרצן באיזה אופן אחר ,וניחזי אנן בעז״ה .דהנה לכאורה יש להוסיף תבלין לקושית הגרעק״א זצ״ל על המשנה בבכורות ,ולהקשות עוד יותר ,שהרי בכל אלה המומים היחידים באדם על בהמה, אין הפסול בהם אלא םצד שאינם שוים בזרעו של אהרן ,ואין זת אלא לכתחלה אבל אינם מחללים עבידה כבעלי מומים ממש) ,בכויות ,מיג ,(:ואיכ יחויב שגם בחרש ובשוטה ,הנחשבים בין המומים היתירים באדם על בהמה ,תהי׳ העבודה כשירה בם בדיעבד .ואילו מצד הפסול של סתעסק עבודתם צריכה להיות פסולה אף בדיעבד ,כפז שאמדו בסוגיא דחולין שם ,שהכתוב לרצונכם תזבחוהו הוא לעכב .ולפי זה הלא יפלא מאד ,מה שחשבה המשנה בבכורות את החרש ואת השוטח בין אלה שעבודתם כשירה בדיעבד ז וקושיא זו עצמה הקשו שם בנמרא על השיכור ,שהשבה אותי המשנה יחד עם החרש והשוטה, ,שיכור -מיחל יד ש ב ת 1מ ו ט ד עבודה בהדי מומא דמהללי עבודה בעי למיחשב׳ ,ולמה זה לא הקשה הגמרא אותה קושיא גם על החרש ועל השושה ,הפסולים בודאי גם בדיעבד מצד שהם במתעסקימ בעלמא בלא בונה ז ב. והניל לאמר בזה ,שהרי אמרו שם בגמרא חולין .בדף י׳־ג ,.קטן יש לו מעשה ואפילו מדאורייתא ,אין להם מחשבה ואפילו מדרכון ,מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדאורייתא אין לו מדרבנן יש לו ,וכן נפסק להלכה ברמב״ם) ,הלנית טימאת איכלץ ,פי״ר ה״נ( ,שהקטן יש לו מעשה דין תורה ,ועיין במשנה למלך שם בארוכה! ובענין זה של מעשה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו נחלקו שם רש״י ותוספות ,דלרש״י ז״ל הכל תלוי בדיבור ,דםעשה עם דיבור, היינו שאמר הקטן בגירוש שהיא עושה את מןשהו לשם מהשבה ז־ .חשיב מעשה! ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו היינו מעשה בלא דיביר :ולבי עיסה זו הלא שתי הקושיות מתישבות בפשיטות ,שמה שחשב־ ,המשנה בבכורות את החרש ואת השוטה בין הפסולים משום שאינם שוים כזרעו של אהרן ,וכן מה שלמד ר׳ אלעזר מהכתוב לפסול קטן לעבודה ,הוא באופן שאמרו בפירוש שהם מתכונים לעבודה ,שבזה יש להם מעשה מן התורה ואינם פסולים מצד מתעסק ,אלא מצד שהמ בעלי מומים ,והקטן מצד שאינו איש) .ועיין בנודע ביהודה ,מהרורא קמא ,אבן העזר ,סי׳ ג״ג ,שהוכיח בטוב טעם ודעת ,שחרש זה שדברו בו חכסים כאן במשנתנו הוא חרש המדבר ואינו שומע ,שגם הוא נחשב לבעל מום שאינו שור .בזרעו של אהרן( .ולשיטת התוספות אין הדיבור מעלה ולא מוריד ,אלא מעשה גמור הוא היכא שאין לתלותו במחשבה אחרת, ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו היא שמעשהו מוכיח ק צ ת על מחשבתו .כגון עולה דקימא בדרום ואתיהו בצפון ושחטה ,שאנו יכולים לתלות שעשה כן. משום דדילמא מקום הוא דלא איתרמי ליה ,״אבל אי לאו משום דאית לן למיתלי בהכי לא הוי קא מיבעיא לן כללי .והוה מעשה גמור. ולפ״ז אילו היו שתי בהמות עומדות לפני הקטן׳ אחת בדרום ואחת בצפון ,השלמים בצפון והעולה בדרום ,ובא הוא והחליפן והעמידן כראוי ,העולה בצפון והשלמים בדרום .שבזה אין כבר שוס ספק לתלוח בשום כונה אחרת מצדו ,יחויב לשיטת התוספות שאז תהי׳ שחיטתו של הקטן כשירה ,שהרי יש מעשה גמור לפנינו ,מעשה שאין לתלותו במילתא אחריחא ,ועל מעשה גביר שכזה בא ר׳ אלעזר ללמוד מהכתוב ,שהקטן פסול מצד שאינו איש ו וכן החרש והשוטה שחשבה הםשנה אותם שהם פכולימ מצד בעלי מומים ,מיידי נם כן באופן שכזה שעשו מעשה נמוד ,שהוא מעשה מן התורה ,ואינם פסולים לפיכן מצד מתעסק ,אלא מצד שאינם שוים בזרעו של אהרן. ו י !7ר א טל ונמצא לפי״ז שאם לא עשו מעשה גמור ,אז פסולים המד• שלשתם מצי מתעסק ,ופסול זר• הוא אף לשחיטה מצד גזירת הכתוב ,וק״ו לשאד עבודות, ושחיטתס ועבודתם פסולות אף בדיעבד 1והיכא שעשו מעשה גמור ,שאז אין עוד שום פסול מצד מתעסק ,אז לענין שחיטה כולם כשירים ,ולענין שאר עבודות החרש והשוט•; פסולים רק לכתחילה .מצד שאינם שוים בזרעו של אהרן ,ובדיעבד עבודתם כשירה ,והקטן פסול אף בדיעבד מצד שאינו איש ,והוא כבעל מום גמור) .ועיץ רש־-י חולין שם ,בדיה איש(. ג. ועל פי כל האמור יתורץ לנו שפיר מה שקשה לכאורה מאד ,דכיון דמיעט הכתוב קטן שפסול לעבודה ,משום שאינו איש ,א״כ גם חרש ושוטה בכלל ,כדמוכח מכמה מקומות בש״ס לעני! שליחות ולענין שבועה ,ששלשתם נתמעטו כאחד משום שאינם בגדר איש) ,עיין רש״י גיטין׳ כ״ג .בד״ה דלאו, שהביא לגבי שליחות את הלימוד של איש ולא קטן ,ושם בגמרא נתמעטו גם חרש ושוטה משליחות מלימוד זה של איש! וכן כתכ דשיי עודבשבועות ,מ״ב.׳ לענין שאמרו במשנה שם ,שאין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ,מ״ט דאמר קרא כי יתן איש אל רעהו ,ואין נתינת קטן כלוט ,ועיז כתב רש׳יי ז״ל, ״דהא •איש כתיב ,והתרש והשוטה כקטנים הם בלי דעת״( ,הרי שבכל מקום שנתמעט קטן״ימאיש ,נתמעטו גם חרש ועוטה עמו! וא״כ למה פסלה המשנה בבכורות את החרש ואת השוטר ,דק משום שאינם שוים בזרעו של אהרן. שמשום זה בלבד עבודתם בדיעבד כשירה׳ והלא פסולים הם גם בדיעבד כמו קטן׳ םשום שאינם בכלל איש .ואמנמ לענין חרש אפשר לאמר ,שהמשנה מדברת בחרש המדבר ואינו שומע ,כמו שהזכרתי למעלה בשם הנו״ב ,וחרש שכזה הרי הוא כבר דעת גמור ,ואין למעטו מצד איש ,אלא מצד בע״מ ,אבל לענין שוטה הלא יקשה מאד ,שהרי נתמעט מאיש כסו הקטן. ואולם קושיא זו מתורצת שפיר על פי מה שחידש לנו הגאון בעל מלבושי יו״ט זצ״ל ,בספרו סימן ד׳) ,והובאו דבריו בשדי חמד׳ חלק הכללים ,מערכת האלף ,אות שנ״ב( ,שדקהיכא שמיעטה התודה קטןמשום שאינו בר דעת כאיש ,אז אמנם החרש והשוטה בכלל ,משום שגם הם אינם בעלי דעת; אבל היכא שמיעטה ההורה קטן מאיש׳ םצר שאיננו גדול כאיש שהגיע לשנים ,אז ההרש והשוטה איגם בכלל ,שהרי הם גדולים בשנים ככל איש גדול ,עיי״ש .ולסי״ז אף אנו נאמר לעניננו׳ שסה שמיעטה התורה קטן מעבודה ,מהכתוב איש מזרעך לדירותם ,הוא לא מצד שאינו בר דעת כאיש ,כי אם מצד שלא הגיע לגדלות, ואיננו עדיין איש כאנשים) .ואולי אפשר לבאר בזה םה שנחלק שם רבי על חכמים ,שאמרו מאימתי כשר לעבודה משיביא שתי שערות ,ורבי אומר עד טז ש כ ת ו מ ו ט ד שיהיה בן עשרים ,ולמד זה פהבתיב בעזרא לענין לוייס ,שזה אחד טהמקומות שנקראו בחנים לויים! ולכאורה טעםא בעי האי מילתא ,הלא בבל התורה בולה משהביא שתי שעדות הוא נחשב לגדול לכל דבר ,ולפה דוקא גבי עבודה העריך הכתוב .לדברי רבי ,עשרים שנה ז ולדרכנו נאמר ,שלענין דעת משהגיע הקטן לייג והביא שתי שערות הרי הוא גר דעת נמוד וחייב בכל המצוות שבתודה! אכל לעני! שייחשב כאיש גדול בשנים נכי עבודה ,בזה נחלק רבי וםובר שאין הקטן נעשה איש לענין גדלות בשנים .עד שיהא בן עשרים .כמו שמצינו שחשכה התורה ליוצאי צכא במצרים רק מבן עשרים ומעלה ,ואין הגדלות בשנימ להקרא איש תלויה בדעת(. איך שהוא הנה מאחר שמיעט הכתוב קטן מאיש גני עבודה ,לא משום שאינו בר דעת כאיש ,אלא משום שאינו גדול בשנים כאיש ,לפי׳ז יחויב שאין החרש והשוטה בכלל מיעוט זה ,ושפיר הוצרכה איפוא המשנה בבכורות למעט הרש ושוטה רק משומ שאינם שוים בורעו של אהרן .ואין זה אלא לכתחלה. אבל בדיעבד עבודתם כשירה. אבל הלא הא גופא סעמא רבא בעי ,וכי מאין נתברר להם לחז״ל לאמר, שמיעוט זה של קטן מאיש .מכתוב זה של איש מזרעך לדורוחמ .הוא רק משום שאינו גדול בשנים ,ואין החרש והשוטה נכלל מיעוט זה ,ולמה לא נאמר שנתמעט הקטן מצד שאינו בר דעת .וכמו לענין שליחות ושבועה ,וממילא יהיו גט החרש והשוטה בכלל מיעוט זה ז ואולם על טי האמור למעלה יבואר הדבר בעז״ה כמין חומר ,שמאחר שהנחנו שמחעסק הוא פסול בכל העבודות ,ולא רק בשחיטה לבדה ,בהכרח איפוא לא£ר שמה שמיעטה התורה קטן מעבודה ,הוא רק באופן שעשה מעשר .גמור ,המוכיח בהחלט על דעתו הנמורד ,בזה ,דאל״כ הרי הוא כמתעסק ופסול מצד חוסר כונה ,וקרא למד .לן לפוסלו מאיש ז ומאחר שמיעוט הכתוב הוא רק כעושר ,מעשה נטור שיש לו מן התורה ,הלא בהכרה לאמר שנתמעט הקטן כאן לא מצד חוסר דעת ,אלא םשום שאינו איש בנדלות בשניט ,ולפיכך אין החרש והשוטה בכלל מיעוט זה .ואם עשו הם מעשה גמור, המוכיח על דעתם הגסורה ,סעשה שיש להם מן התורה ,אז אינם נפסליט אלא מצד שאינמ שוימ בזרעו של אהרן ,ולפיכך ענוותמ בכחאי נוונא בשירה, ווה גרור. והנה בעת כתבי את הדגרים הללו)שנדפסו גספר הזכרון למדן זצ״ל, שיצא לאוד בלונדון תש״ב( לא הי׳ עדיין לננד עיני החלק השלישי מאחיעזר. שיצא לאור בשלהי שנת תרצ״ט ,סמוך ממש לפרוץ המלחסה הנוכחית׳ והגיע לידי באיחור זמן הרבה tובחלקו זה .סי׳ נ״ב בסופו ,עמד כבר המחבר מרן זצ״ל על חקירה זו ,אם עשה הקטן קודם לשחיטה מעשים המוכיחימ בבירור גמור על מחשכתו ,אם זח גטרא מעשה גמור שיש לו מן התורה ו ובעבודה למשל אס 1 י ק ר א ין לבש בנדי כהונה ורחץ ידיו ודגליו ,אם זהו מעשה נמוד) .ועל זה העמידני ידידי הגאון מוהר׳׳י אברמםקי שליט״א .שתחת עריכתו יצא לאור ספר הזכרון, בהערתו הנכונה למאמרי זה בספר ההוא( .והנה מדן זצ״ל דחה סברא זו וכתב. »דלא מצינו מעשה יש להם מן התורה ,רק היכא שהמעשה בעצמו הוא ענין מהמחשבה .כמו תינוקות שחקקו באלון וברמון ,הרי הוא עושה כלי ומכוין לכלי ,והעיקר בזה הוא המעשה ,ומחשבה הניכרת מתוך מעשיו היא ,היכא שמעצם המעשה של השחיטה אין הוכחה כלל ,שהיא לשם עולה ,רק ממעשה הקודם לו ניכר שהוא מכוין בשחיטה ,כגון דאייתי עולה מדרום לצפון ושחטה שם ,וזהו נקרא מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ,וכר ,ולפיכך אין אנו מוצאים מעשה מן התורה רק בתינוקות שחקקו באלון וברםון .ולא בעבודת הקדשים וכוי״. על פי םברתו זו אין כל מקום לתירוצי הנזכר למעלה .ואמנם דברי מרן זצ״ל נכונים בטברא ,אבל פשטות דברי התוספות שמ בחולין היא לכאורה. שהכל תלוי רק בזה .אס אפשר לתלות את מעשהו באיזו סבר .אחרת ,כמו דילמא מקום דלא איתרםי ליה .אבל אט אין כל מקום לתלות אח מעשהו בשום טבח אחרת ,ומעשיו מוכיחימ בבירור גמור על כונתו בזה ,אז אף אם קדמו מעשיו ההם למעשה השחיטה או העבודה עצמה ,נ״כ נקרא מעשה גמור, מעשה שיש לו מן התורה ,ועםייז יקום התירוץ שהזכרתי למעלה לנכון. liiב ת *n iמ ו D 1 לפרשת צו /ולשבת הגדול /מאמר א * / תורת הקדושה בישראל. זידבר ד׳ אל משה לאמו׳ צו את אהרן ואת בזיו לאמר ,זאת תורת העולה .״לאמו־ -מורות׳. )פסיקתא ווסרחא(. והאומות אומרות noהוא כ ן שישראל מקרינים יטקסיריס ף אמר להם הקניה ,זאת תורת העוגה ,מי זאת עולה מן ה פ ו נ י ,ומשה עיר .אל האיקיפ) .מורש תנהופא יפרשתני(. א. מכל הקרבנות השונים האמורים בתורה ,אשר על ערכם המיוחד לנו, בתור קרבנות ישראל ,כבר דברתי במאמרי הקודם ,הנה העולה היא הקרבן היחידי ,שבו לא נתחדש לכאורה דבר ,שהרי עוד לפני מעמד הד סיני נוהג הי׳ בעולמ מאז ומקדם! ולא רק אצל אבותינו בלבד ,כי אם גם אצל כל עמי קדמ, למן האדם הראשון יציר כפיו של הקביה ועד נתינת התורה .ואף לאחר שניתנה תורה לישראל ונתחדשה להם הלכה ,להקריב קרבנות שונימ ,של יחיד ושל צבור ,קרבנות שלא היו גוחנים אלא בישראל .הנה העולה נשארה במו שהיתה, נחלת כל באי עולם כולמ ,והיא היתד .באה במקדש משל בל אדם ,בין ישראל ובין נכרי .מקרא מפורש הוא בתורה ,לאמר. ,איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל וגר ,אשד יקריבו לד׳ לעולה״) ,ויקרא - » ,יה(! וכבר הזכרתי למעלה סד .שדרשו חכמינו ז״ל על כתוב זה ,וזיל :״איש ,מה תלמוד לאמר איש איש ז לרבות את הנכרימ שנודרים גדרימ וגדגות כישראלי) .מנחות ,עג ! 0.והנדרים והנדבות של הנכרים שהיו קרבים במקדש היו רק עולות ,כאמור ל ע ו ל ה . ואמנם נחלקו ש 0חכמים בזה .ויש מי שאומר שהנכרים היו מקריבים במקדש גם קדבנות אחרים .אבל כבר נפסק אצלנו להלכה כדעת האומד. .שאין מקבלים סן הנכרים אלא עולות לבד״) ,רמנ״ם ,מעשה הקרננות ,פ »-הלכה ב( .עוד זאת יאמרו לנו חכםינו ז״ל ,שכל הקרבנות שהוקרבו בסרם ניתנה תורה לישראל, כקרבנותיהם של הבל ונח והאבות הנזכרים בכתוב ,היו כולם רק קרבנות עולה ולא קרבנות אחרים .ואף שנסצא סי שאמר ,שבני נח הקריבו נם * ע י פי הפימן •פקדו ופפחו• המפוי ינו מקדמוניגו ז»י ,יחוי שבת הגדוי נשגה פשוטה ווםיי נפרשת גו ,ויכן מצאתי י נ נ ו ן י ק נ ו ע ירשה ישנת ה נ ו ו י יפרשה זו ,אפ נ י אין נ י *יינוח ישרה נ ץ תיכן הדרשה ונין חונן הפרשה. I I צ שלמים, 0נחי ,0קש-ז,(. 1 אבל כבי הביאו חכמינו זיל, 'B )במדרש רבה לפרשתנו(. יאי׳ נמלאה נגד רעה זו מהכתוב שלשנינו .שהרי נאמר. .זאת חורת העולה היא העולה׳ ,משמע העולה הידועה מכבר .העולה ״שהקריבו בני נחי! וכשאתה בא לפרשת השלמים נאמר ,״וזאת תודת השלמים אשר יקריב לד״) ,ז -יא( ,״אשר הקריבו לד׳ אין כתיב כאן ,אלא אשר יקריב לד׳ מכאן ולהבא״) .ויקיר פ׳־ט ,יעיין ירושלמי מגילה ,פ״א הלי יא(. למדנו לכאורה מכל האמור ,שבנונע לענין קרבן העולה אין כל חילוק בין ישראל לנכרי ,ובין קודם מתן תורה ובין לאחר שניתנה תורה לישראל. אבל לא כן הדבר .ידוע שיש בקדשימ דין מעילה .שכל הנהנה מקדשי ד׳ מעל, •וכל המועל בזדון לוקה ומשלם מה שפגם מן ההקדש .ואם מעל כשנגד ,משלם מה שנהנה ומוסיף חומש ומביא אשם ומקריבו ומתכפר לו״) ,רמבים ,מעילה ,פיא ה-ג( ו ופרשה מפורשת היא בתורה ,״נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגנה מקדשי ד׳ וגו׳״) .ויקרא .ה -ט ( .ודין זה של מעילה בקדשים הוא מחוקי התורה ,וכבר כתב הרמבים על זה .לאמר- ,בוא וראה כמה החמירה חורה במעילה ,ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהמ בדברימ בלבד נתקדשו .וכל הנוהג בם מנהג חול מעל .ואפילו הי׳ שוגנ צריך כפרה׳) ,סוף מעילה(. ומה נפלא הדבר לראות ,כי אף שדיבתה התורה שהנכרים מקריבימ עולות כישראל ,אבל דין מעילה אין בהן! וכבר נפטק להלכה,, .שקדשי נכרים למזבח אין בהם מעילה מן התורה ,שנ׳ בקדבנות דבר אל בני ישראל״) ,שפ ,פיה הלי ט־ו( הרי שאף שהשותה התורה דין הנכרי לדינו של ישראל לענין הקרבת העולה, אבל חלוק נדול יש ביניהם לענין דין זה של מעילה .שישנו רק בקרבנות ישראל ולא בשל נכרים .וראוי לגו לעמוד על טעמו של דבר זה ,שמאחר שהשותה התורה את הנכרי לישראל לדין הקרבת העולה ,למה לא יהי׳ דין מעילה נם בקרבנותיהם של נכרים ,כמו שישנו בקרבנוח ישראל ז ב. ידוע הוא ,שהמושנ של מעילה קשור הוא בהמושנ של קדושה ,כי אין מעילה אלא בדבר שיש בו קדושה! וכבר הזכרתי אח דברי הרמב״מ זיל לענין זה ,״שכיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברימ בלבד נתקדשו ,ובל הנוהנ בהם מנהג חול מעל״ .אבל מה היא זאת קדושה ז ואיך תחול קדושה על דבר של חול בדבריס בלבד׳ לעשותו קודש לד׳ ז זהו באמת אחד מסתרי החודר. ונפלאותיה ,חוק שאין אנו יכולים לעמוד על אמתהו .אבל רק זאת נדע ,כי מקור הקדושה הוא הבורא יתיש קדוש העולמים ,שעליו אנו אומרים בדברי מלאכי עליון ״קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות׳) ,ישעיה ,ו ,> -וממקור עליון זה של קדושה נצחית נמשכו עלי ארץ ברצונו ית״ש שתי קדושות ,קדושת ג צ ש ב ת ז נז ן ע ד השבת וקדושת ישראל .בשבת נאמר .ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו״) ,בראשית ,ב -ג( < ולישראל נאמר ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״׳ )שמות - v ,י(. שתי קדושות אלו הולכות ונשנות כתורה כמה מעמים ,כי ה) הן אבני המנה לבנין אמונתנו ולהשקפת עולמנו בכלל .על היחמ שבין שתי קדושות אלו יפליגו חכמינו ז״ל לאמר. .אמרה שבת לפני הקביח ,דבונו של עולם ,לכולם יש בן זוג ולי אין בן זוג .אמר לה הקב״ה כנסת ישראל בן זוגך״׳ )גו״ר ,פי-א( שחי הקדושות הללו הנמשכות ,ממקור הקדושה העליונה של חי עולמים ית״ש, הן אחוזות ודבוקות בה ונשלבות שלשתן יחד ,להיות חוט משולש אחד .אשר לעולם לא ינתק .עליהן יסליצו חכמינו זיל .כי .שלשה מעידים זה על זה. ישראל ושבת והקב״ה ,ישראל והקביה מעידים על השבת שהיא יום מנוחה. ישראל והשבת על הקכ״ה שהוא אחד ,והקב״ה והשבת על ישראל שחם יחידים באומות׳) ,מדרש מובא בתיספי !•,חגיגה ,ג .>:והכה יתירה נודעת לישראל מאת הקב״ה. ,שהקביה קידש את ישראל ,שנאמר והייתם לי קדושים ני קדוש אני די .ולפי שהם מקודשימ לשמים ,לכך מה שהם מקדשים הוא מקודשי ) .ש פ -ר פ ט י ו ( . זוהי הקדושה החלה על דבר של חול שישראל מקדישים אותו לשטים. ועל זה נאמר ״ועזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ,אני ד׳״) .ויקרא ,נ נ -ב( .ומאחר שחלה קדושה על מה שישראל מקדישים לשמים. לפיכך יש בקדושה זו דין מעילה ,מה שאין כן בקדשי נכרים ,שהם עצסם אמם קדושים ,ואינם יכולים לפינך להטיל קדושה על דבר של חול .ואף שאמרה התורה לקבל מאתם נדרים ונדבות להקריבם על גבי המזבח .אבל דין קדושה אין בקרבנותיהם! ומאחר שאין בם קדושה אין לפיכך בהם דין מעילה .וזה שסיים שם הרםב״ם זיל בדבריו .לבאר לנו טעמו של דבר .מה שאין מעילה בקדשי נכרים ,םשום .שנאמר בקרבנות דבר אל בני ישראל״ ו והנה בגמרא בזבחימ) ,מי״ ,(.למדו דין זה בגזירה שוה מתרומה ,וכל גזירה שוה הלא הוא .נמאן דכתביה בגופא דקרא״) ,ישיי גיטין ,מיא (:זלמה זה הוצרך הדמב״ם ז״ל להניא ראי׳ לדין זה מנתוב אחר ז אלא שבא הרמב״ס זיל להעמידנו על סעפו של דנר ,וזה משום שכל תורת הקרננות נישראל ,הנאמרת נספר ויקיא, מתחלת היא בהצווי ״דבר אל בני ישראלי ,ללמדנו שרק בקרבנותיהם של ישראל יש קדושה ויש דין מעילה ,סשום שהם בעצמם מקודשים לשמים ,ולא בקרבנות של אחרים שאינם קדושים בעצמם. ומה נפלא לראות כי ספר הקרבנות סתחיל בקרבן העולה .והוא להעיר לנו אוזן לשמוע בלמודימ .כי אף קרבן העולה .שכבר היי לעולמים קודם שנתחדשה הלכה זו של חקרבנות בישראל .גם בו נתחדשה הלכה לישראל, צ כא ן מה שלא הי׳ לפנים ומה שלא נאמר ב»ולות של יחר האומות בני נח .והיא תודח הקדושה ותורת המעילה .הכרוכות שתיהן יחד .ושתיהן רק בישראל נאמרו ולא באחרים ,ועל שתיהן נצטוה משה לאמר .דבר אל בני ישראל״! ג. כיוצא בדבר מצינו גם לענין השבח ,שמאחר שהיא קדושה לישראל, לפיכך מטלת היא את קדושתה על כל הנעשה בה ,כמו שאמרו ז״ל לענין כבוש ידיהו על ידי יהושע ,שהי׳ ביום השבת ,״שלפי שהי׳ יום שבת אותו יום שכבשו יריחו ,לכך החרים יהושע את יריחו קודש לדי ,אמר יהושע ,השבת כולה קודש וכל מה שנכבש בשבת יהי׳ קודש לד׳״) ,ב0י״י ,ייד> ,כי נתפםה קדושת השבת בכל מת שנכבש בה! ואמנם על טי הנחה זו צריך היי כל מה שנעשה בשבת להיות קודש לד׳ ואסור בהנאה ,אלא שבאה על זה גזירת הכתוב׳ לאמר» .כי קודש היא לכמ״) ,שמית ,לא -יי( .ודרשו על זה חכמינו זיל ,״היא קודש ואין מעשיה קודשי) ,כתובית ,ל~ד .(.ואולי אפשר לאמד בטעמה של גזירת הכתוב הזאה ,שהוא על הדרך שאמדו זיל לענין קדושת כלי המקדש ,על יסוד הכתוב ״ובאו בה פריצים וחללוה") ,יחזקאל ,ז -נ נ ( . ,כיון שבאו בה טריצימ חללוה׳) ,נדרים ,ס-ב.(. זאת אומרת ,כי־ .מאחר שגכגסו ורימ להיכל והוציאו את כלי המקדש לחוץ, גתחללו על ידיהמ וירדה מעליהם קדושתמ .וכמו כן הוא גמ לעגין השבת ,שכל העושה בד .מלאכה בעבירה ,הדי חילל בזה את קדושת חשבת! ומאחר שקדושתה נתחללה ע״י הפריציס עוברי העבירה ופורצי גדרה ,שוב אין היא נתפסת על הדברים שנעשו בה בעבירה ,ולפיכך היא קודש ואין מעשיה קודש .אבל בכבוש יריחו הרי לא חילל יהושע את קדושת השבת במלחסתו על העיר ,כי הלא כל מה שעשה אז בגזירתו של סקום עשה ,כמאמרם ז״ל במדרש שם ,״אם יאמר לך אדמ האיך חילל יהושע את השבת ,אמור לז על פי הקב״ה עשה״ .ומאחר שעשה על פי הדבור ולא הי׳ במעשהו זה שום חלול שבת ח״ו ,הרי גשארד• השבת בקדושתה ובעצם סהרתה ,ולפיכך גתפסה הקדושה על בל מה שנגבש בה! פ ד. ונשוב נא אל ענין הקרבנות ונאסר ,שסאחר שנתברר שסה שאין דין מעילה גהדשי נבדימ הוא .משום שאין קדושה במקדישיהם עצמם ,לפי זה הלא יש לשאול למה אמרו גגמרא שם., ,גמה דגרים אמורים גקדשי מזגה .אבל בקדשי בדק הבית סועלים בם״ ,וכן פסק הרסבים זיל׳ )בהלנית מעילה .שם(. ,קדשי נכרים אס לבדק הכית הוקדשו מועלים במ״ .והדבר תמוה מאד לכאורה- כב ש ב ת 1 מ ן ס ד שמאחר שאין בהםקדישים עצמם שוט קדושה .איך תחול הקדושה על מה שהם מקדישים לבדק הבית ,לחייב את הנהנה מהם בדין מעילה בקדשימז ואולי יתכן לאמי בטעמו של רבד ,כי דין המעילה בקדשי בדק הבית של נכרים אינו מצד קדושתמ ,שהרי בכל אופן אינה אלא קדושת דמים שיש לה פדיון ,ואם בקדשי מזבח שלהם אין מעילה ,איך תהי׳ מעילה בקדשי בדק הבית שלהמ ,שקדושחמ בכלל גרועה במדרנתה ז אלא שהמעילה בקדשי בדק הבית היא מצד דין ממונו של הקדש; וכשם שאסרה תורה אח הגזלה בשל הדיוט ,בנוגע לכל אדם שיש לו קנין פרטי כנכסיו שהט שלו׳ כן אסרה תורה את ההנאה מנכסי הקדש לבדק הכית׳ וקראה לזה בשם מעילה בקדשים .ואם כי מזיק הקדש שטור אף שמחסר ממונו של הקדש ,זהו מנזירת הכתוב •איש כי יאכל קודש פרט למזיק״) .ב־מ ,ציט ,:ועיין בתוספות שם( ,אבל כשנהנה מן ההקדש הוא חייב מצד דין ממון ההקדש. וטטעם זה יש מעילה גם בקדשי נכדים לבדק הבית ,שהדי נם הם םסונם של הקדש ,והנהגה מהם חייב על זה מדין מעילה ,ואין לפיכך כל חלוק לעגין קדשי בדק הבית בין קדשי נכרימ לקרשי ישראל .אבל בקדשי המזבח אין המעילה בהמ מצד דין ממון של הקדש ,ומפורש אמרו באומר .הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו ,גנב פוטר עצמו בכבש לרבנן בעולת העוף לרבי אלעזד בן עזריה׳׳) ,ב־-ק ,ע-ח ,>:שדין הקרבן לשמים אחד הוא ,כי .נאמר בשור הגם אשר .ריח ניחוח ובעוף הדק אשה ריח ניהוח״) ,מנחות ,קי• ,(.והרי הוציא הגנב את הבעלים ידי נדרם ,ואפטידא דהקיש טיפטר ,דםבית האיש כתיב ולא הקדש׳) ,רש״י שם( •,ואין שייך בזח לחייב הגנב מצד דין ממון הקדש ,ובבר האריכו בזה האחרונים .ומה שחייבה התורה מצר מעילה בנהגה מקדשי המזבח הוא רק משוס שפגם בקדושתם .שהיא קדושה חמורה שאין לה פדיון .וקדושה זו נתפסת נם רק מצד קדושתם של הבעלים מקדישיהם ,ואין זה אלא בישראל שהם קדושים לשמים ומה שהם מקדישים הוא סקודש .ולא בנכרים שאין בהם קדושה׳ ולפיכך אין מעילה בקדשי המזבח שלהם. ה. מכל האמור אנו למדים ,שתורה שלימה יוצאת לנו מפרשת .זאת תורת העולה׳ ,היא תורת הקדושה בישראל! ותורה זו אין אנו יכולימ ללמוד מפרשת שאר הקרבנות שבתורה ,שהרי הם אינם נוהגים בנכדים כלל ,והרי הם ככל יתר מצוות התורה שניתנו רק לישראל לבדם! אבל תורת העולה הלא היא נוהגת בנכרים כמו בישראל ,ואף על טי כן חלוקה היא בדיניה מעולת ישראל לעני] דין המעילה ,כי אין בד ,מעילה מצד שאין בה קדושה ,ורק בעולת ישראל יש מעילה .מצד הקדושה שבמקדישיה הנתפסת במה שהפ כג מקדישים לש8ים» והרי לנו שזאת תורת העולה ללמדנו נאה על תורת הקדושה בישראל. ונכין למי זה מה שאמר הכתוב. ,וידבר ד׳ אל משה לאמר .צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה״ ,וכבר עמדו רבים מהמבארימ על כפילת המלה ״לאמרי׳ שבפסוק השני ,שהרי בכל התורה הכונה של .לאמרי היא לאמד לאחדים ,ובפסוק הראשון בא אמנם הדבור מאת ד׳ אל משה, לאמר אותו לאהרן ובניו אבל בפסוק השני הלא בא הצווי לאהרן ובניו על תורת הקרבח העולה ומעשיה ,אבל על איזו אמירה לאחרים נצטוו אז ,ומה זה שנכתב בכתוב ההוא .לאמרי ז אלא שמלבד מעשה הקרבת העולה ,שנצטוו עליה אהרן ובניו לעשותה ,בא אליהמ בכתוב הזה עוד צווי מיוחד׳ .לאמר זאת תורת העולה״ ,זאת אומרח ,לאמר לישראל וללמדמ אח תורת העולה, היא התודה היוצאת להם מטרשת העולה והקרבתו״ תורת הקדושה בישראל. וזהו שירשזזיל בפסיקתא זוטרתא ,המוצנח בראש מאמרנו זה ,״לאמד-לדודות״. כי נצסוו אהרן ובניו לאמר לדורות הבאיס את תורת העולה ההיא? ,היות תעודת הנהנים בישראל להורות להט את דרכי די ,כאמור .יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל״) ,דברים ,ל ג -י ( .ואף שהכתוב נאמר בשבט לוי בכלל. אבל ביחוד הדברים מוסבימ אל הכהנימ מבית לוי ,וסוף הכחוב הזה יוכיח על תתלחו ,שהרי נאמר שם עוד ,״ישימו קמורה באפך וכליל על מזבחך׳ ,וזה הלא על הנהנים נאמר .ובהיות הכהנים מורי העם נצטוו לפיכך לאמר להם ״תורת העולה״! ואמנם בפסיקתא שלפנינו באה דרשה זו על המלה .לאטד״ שבפםוק הראשון ,אבל הנקל לראות כי אך טעות קלה נפלה כאן מצד המעתיקים ,אחרי אשר המלה .לאמר״ שבכתוב הראשון באה על משפטה ,כמו בכל הדנורים שנאמרו למשה ,לאומרמ לישראל או לאהרן ולבניו ,ומה באה איפוא הפסיקתא לחדש לנו בדרשחה על הכתוב ההוא ז וברור הדבר שדרשת הפסיקתא היא על המלה ״לאמרי׳ שננתוב השני ,שבא צווי מיוחד לאהרן ולבניו .לאטד לדורות״ את תורת העולה! ונצטוה איפוא משה אז לאמר לאהרן ולבניו ,שהם יאמרו לדורות את התורה שנאמרה להם ע״י משד• מפי הנבורה, תורה הנוגעת לעצמ קיומנו בעולם בתור גוי קדוש! ומה נפלא לבאר על פי כל האמור נזה את דנרי חנמינו זיל ,שהצגנו בראש מאמרנו ,שהאומות אומרות מה הוא כך שישראל מקריבים ומקטידימ, והקב״ה םשיב להם זאת תורת העולה .סד .פשר הדברים הללו ז מה היא שאלת .האומות על הקרבנות דוקא ,ולא על יתר המצוות שנצטוו בם ישראל לנדמז ומה היא תשובת השי״ת ,תשובה מורכבת מחצאי פסוקימ ,שאין להמ לנאורה כל קשר £ביניהם 11ולדברינו יבואר לנכון ,כי שאלת האומות היא ז כד ש ב ת ז מ 1 ע ד ביהוד על ,.זאת תורת העולה״ ,שנצטוו בה ישראל ,אחרי אשר גם תאומות מקריבות עולות שכאלה ,ומה איטוא בכך שישראל מקריבים ומקטירים ז הלא גם האומות האחרות עושות כן ,ואיזה הבדל יש בין עולות ישראל לעולותיהם של האופות ? ועל זה באה תשובת השי״ת אליהם ,לאמר :״זאת חורת העזלה״ 1 תורת העולה בישראל שונה היא תכלית שינוי מתורת העולה של אופות העולם ,אחרי אשר היא תורת הקדושה בישראל ו היא הקדושה אשר עליה שר שלמה את שירתו הגשגבה ,לאמר. :מי זאת עולה מן המדבר•! מי היא זאת האופה העולה מן המדבר ,וענן ד׳ הולך לפניהם לעשותם לו לעם נחלה ולסגולה מכל עמי תבל ,כי קדושים המה לאלקיהם! את הדברים הנפלאים הללו ,מי זאת עולה מן המדבר ,שמו חכמינו ז״ל בפי כל מלכי מזרח ומערב ,באמדם בדרשתם על הכתוב ההוא ,וזיל. :אתה מוצא שבעה עננים היו ,םלמעלן ומלמטן ומארבע רוחות ,ואחד הולך לפניהם ומכה נחשים ועקרבים ,ומשוה להם את ההרים ואת העמקים ,ושורף את הקוצים ואת הברקנים ומעלה עשן ,ורואים אותו כל מלכי מזרה ומערב ואומרים מי זאת עולה מן המדבר״! )ילקימ שה-ש( .ולעם הנפלא הזה ,שעלה מן המדבר להיות לגוי קדוש ,ניתנה תודת העולה ,תזדת הקדושה! וזוהי תשובת השי״ת על שאלת האומות ,והוסיפו חכמינו זיל לסיים את תשובת השי״ת בדברי הכתוב השלישי, ״ומשה עלה אל האלקים״ ,הנאמר במעמד הר טיני ,אשר אז נצטוה מפי הגבורה לאמר לישראל ,׳•ואתם תהיו לי ממלכת כהנים״! ו. והנה מסורת היא בידינו מקדמונינו ז״ל ,לאמר •פקדו ופסחו׳ ,ז .א. שעלינו לקרוא את פרשת .צ ו ׳ ולהונ את חג הפטה) ,על הפלה .צו״ בא התרגום ״פקד״ג ועל סי מסורת זו אנו קוראים תמיד בשנה פשוטה את פרשת ,,צו״ בשנת האחרונה שלפני הפסח ,היא השבת הנקראת אצלנו בשם .הגדול״) ,טיא״ח ,ת־״ח( .וכבר ביארתי במקום אחר ,שקביעת כל פרשה שנקבעה ע״י קדמונינו לקרוא אותה בשבת ידועה ,יש לה איזו שייכות ויחס אל השבת ההיא ,וכן הוא הדבר נם בנוגע לקביעת קריאת הפרשה הזאת בשבת זו שלפני הפסח! ועל היחס הזה של פרשת .צו׳ אל השבת שלפני הפסח נדבר נא בזה דברים אחדים בעזיה. םצות הקרבת הפסח שניתנת לישראל לפני צאתם סםצרים ,לא לבדה ניתנה להמ ,כי אמ יחד עם מצות המילה ,כי .כשהניעה השבועה שנשבע הקביח לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ,לא היו בידם םצוות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו .נתן להם הקב״ה שתי מצוות ,מצות פסח ומצות מילר•״׳ )מכילתא ,מ ,פרשה הי(. על שתי המצוות הללו יאמר הנביא בשם די. ,ואומד לך בדםין הי• כה ואומר לן בדמיך חיי׳ ) ,י ח ז ק א ל - » .י( .כדרשחס ז״ל ,״ובי מה ראה הבהוב לאמי שתי מעמים בדמיך חיי ז אלא כן אמר הקניה .בזכות דם בדית מילה ובזכות דם הנוסח גאלתי אתכמ ממצרים״) ,פדר-א ,פנ־ט( .והנה בנוגע למצות המילה אמ כי מורשה היתד .להם סאבדהם אביהם ,אבל הלא כבד אסרו זיל ,״שכשסת יוסף השרו ברית מילד ,ואמרו נהי׳ כםצריים״) ,שמיר פיא> ,ולפיכך בא אליהמ הצווי מאת ד׳ ,לחדש את הברית הזאת אצלם ,והיתה לפיכך כחדשה בעיניהמ. אבל איזה חידוש דברים הי׳ בהקרבת הפסח ז הלא ענין הקרננות בכלל נוהג הי׳ בעולם מאז ומקדם! וראשית דברו של השי״ת אל משה בשלחו אותו אל פרעה היתד״ לאפר לו .ועתה נלכה נא דדן שלשת ימימ במדבר ונזנחה לד׳ אלקינו״) ,שמית ,ג -יה( ,ומני אז היחד ,צעקת כל העמ ״לאטד נלכה נזבחה לאלקינו״ ) ,ש , 0ד - ,ח ( ,ופה נתחדש להם איפוא כמצות הפסח? אולם הרי כבר מלתנו אסורה למעלה ,שכל הקרבנות של ימי קדם .למן אדם וער נתינת הזורה לישראל ,היו רק קרבנות עולה שכולם היו כליל לד׳ ולא ניתנו לאכילת בני האדם ,כי מי זה יהין לגשת אל הקודש ולאכול מבשר הזבח שנזבח לאלקי מרום? ורק כשניתנה תורה לישראל נתחדשה להם הלכה זו, שאפשר להקריב קרבנות הנאכלים לא רק לכהנים םשדתי עליון ,כי אם אף לבעלים; וזי .מצד שנתקדשו מאז כולם להיות למסלכת כהניםוגוי קדוש .ולפיכן לא רק הנהנים המקריבים זכו בחלקם משולחן גבוה ,אלא אף הבעלים .משולחן גבוה־זקא זכו״< ,ב־!ה ,כיא ,.יעיין רשיי שם( .אבל עד אז לא היו בעולם כלל קרבנות הנאכלימ למי שהוא .וכשאמר משה לפרעה. ,גם אתה חתן בידנו זבחים ועולות״) ,שמית ,י -בה( ,היתד ,כוונתו על ״זבחים לאכילה ועולות להקרנה״) ,זבחים ,קטז ,>.זבחי חולין לאכילת העם ועולות לדי ,ולא שיהיו זבחי קודש נאכלים .וכשניתנה להם נמצדים מצות הפסח ,ונצטוו לא רק על הקרנתו ני אם גם על אכילתו .הי׳ או הדכר לפלא בעיניהם ,ולאות על החדשה שנהיתה עמהם ,כי נתעלו לאכול מבשר הקודש ,דבר שלא הי׳ עםהם מעולמים ,ואז ידעו והכירו ,ני השליאם ד׳ מהמצריים ,להיות מעתה קדושים לד׳ אלקיחם! ולמדנו איפוא שלא עצם הקרבת הפסח בתור כקרבן לד׳ נחחדש להם אז ,כי1אם זה שנצטוו לאכול ממנו ,ואכילת הפסח היא היא שהיתה מצוד .חדשה! ויהי׳ איפוא פירוש הטלה ״לאמרי׳ שבכתוב זה ,כפירוש המלה .לאמר״ שננתוכ הנאמר ביעקב. ,וידר יעקכ נדר לאמרי׳) ,בראשיח ,נ־-ח -נ( ,שעליו דרשו חכמינו זיל ,וז״ל :״מהו לאגד ז לאםר לדורות כדי שיהיו נודרים בעת צרה׳) ,בראשית ,רבה ,פרשה עי( ,הרי שהמלה .לאמרי כאד .להורות לא רק על אמירה מאיש לרעהו ,כי אם על לימוד קיים לדורות נצח! ועל הלימוד הקיימ הזה ,של תודת הקדושה נישראל ,נצטוו אהרן ונניו ללמדה לדורות ,על ידי, תורת העולה! 9ו ש ב ת ז מ 1ע ד ז. ונכין נזה מה ששנינו ,כי אכילת הפסח מעכבת את זריקת הדס ,ואם .נטמא הבשר וחלב קיים אינו זורק את הדם ,ונמוקדשים אינו נן ,אלא אעיפ שגטסא בשר וחלב קיים זורק את הדם״) ,פסחיפ ,ע״״ ,(:ואף לרבי נתן הסובר שם שאין אנילת הסטה מעננת את הזריקה ,אבל בזה גם הוא סודה ,שאין זורקים את הדם אלא על האדם הראוי לאנילה ,ואם הי׳ המקריב ״חולה בשעת זריקה אין זורקים עליו את הדס״ ,ני .גנרא דחזי לאנילה בעינן״! וזהו דין מיוחד כססה שאינו נוהנ בשאר הקרבנות .וטעמו של דבר הוא ,ני עיקר החידוש שהי׳ בהקרבת הפסח היתה מעות אכילתו ,שהיחד• אז להם מצוה מחודשת .כאמור. ומצור .זו נשארה לישראל לדורות ,בתור זכרון לפסח הראשון שהקריבו במצרים, שעליו נצסוו לאמר .ואנלו את הנשר בלילה הזה״) ,שמות ,י נ -ח ( .ומסעם זר .שנח לנו רני נמשנתו ,״שהפסח הנא בטומאה נאנל נטומאה ,שסתחלתו לא נא אלא לאנילה״) ,שפ ,ע-ו .>:זאת אומרת ,ני מהחלת הציווי על הנאת הפסח נצטוו גס על אנילחו ,ועיקר הנאתו היא רק על מנת לאנלוו ומאחר שאנילת הפסת היתד .להם אז לאות על קדושתם העתידה ,שהיו עומדים להתקדש נה אחרי צאתם ממצרים ,לפינך נצטוו אז מחדש על המילה. וזאת היתד .חוקת הפטה ,כי .כל נן נכד לא יאנל נו ונל ערל לא יאנל נו״, ני איך זה יגש אל הקודש וטומאתו נו .טומאת הערלה .ושתי אלה .המילה והפסח ,הן היו לאות על קדושתם ,ובן גתלבשו לנטות את םערוסיהם בםצדים ,ובזכות שתי אלת נגאלו אז סשם .ועל שתיהן גאםר לפינך פעמים ״בדמיך חיי״ ו וכשאנו נאים שנח נשנה לחנ חירותנו ,שנו הונח היסוד לקדושת ישראל על ידי םצות אכילת הפסח ,אשר על שמו נקרא החג הזה לזכר עולם ,השם חג הפסח ,אף לאחר שחרב הבית ובטלה הקרבתו ,אנו מקדיםים לקרוא בשבת שלפניו את פרשת .זאת תורת העולה״ .תודת הקדושה בישראל 1 וראה זה פלא ,כי בסרשתנו זו בא גם זכר המצור .השני׳ .שניתנה אז לישראל יהד עם מצות מפסח ,היא מצות המילה* וזכר ערכה המיוהד לעמנו בתור עם קדוש .כאשר יבואר בזה. ח. כי הנה דרשו חכמינו זיל על הכתוב שבפרשה הבאה ,פרשת שמיני. .ויאמר משה זה הדבר אשר צוד ,ד׳ תעשו וירא עליכם כבוד ד׳״) ,ייקרא - 0 ,ו א וזיל: .מהו זה הדבר ז על המילה אמר להם ,כמה דתימא וזה הדבר אשר מל יהושע) ,יהושע ,ה-ד>׳ אשר צוד .ד׳ לעשות לאברהם״ ,עכ״ל ,ובביאור מאמרם זה מ צ ו בכלל ככר כתבו מבארי המדרש .שהי׳ קשה לחז״ל מה זה שאמר משה לישראל׳ .זה הדבר אשר צור .ד׳ תעשו״ ז הלא ככר עשו את אשר צור .אותמ ,והביאו את קרבנותיהמ אל פני אהל מועד .והיו עומדימ ומצפימ שיראה אליהמ כבוד די. ומה הי׳ להם לעשות עודז ולפיכך דרשו חכמינו ז״ל׳ שבדברי משה אלה הי׳ צווי חדש לישראל. ,ועל המילה אמר להם״ ,ולמדו זאת מגזירה שוה מהכחוב ביהושע. ,וזד .הדבר אשר מל יהושע״ .אבל את מי צוה אז משה למול ז הלא .מולים היו כל העם היוצאים״ ז ואם הצווי היי על אלה •הילודימ במדבר ,הלא אותם אי אפשר הי׳ למול אז ,אי ״משום חולשא דאורחא״ ,אי ״משומ דלא נשב לחו רוח צפונית׳) ,יבמות ,ע״ב !(.ובכן את מי צוה אז משה למול .בכדי שיראה אליהם כבוד ד׳ ז מלבד זאת ,הנה סוף דברי המדרש ,״אשר צוה די לעשות לאברהם״ ,אין לו כל ביאור ,וכמה נדחקו המבארים בביאור דברים אלה) .עיין מהרז״ו ,ובהוספות להרש״ש(. , אבל מה תמוה הדבר ,כי נעלמ מעיני המבארימ .שהדברימ .אשר צור .ד׳ לעשות״ נאמרו בפרשתנו זו ,פרשת צו ,לענין התחלת המלואים! וכתוב הדר הוא ״ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ד׳ לעשות״) ,פרק ח׳ פסיק ה ,(-וגפ על כתוב זה הי׳ קשה לבעלי המדרש ז״ל ,על מה צור .משה אח העדה בשם ד׳ לעשות? הלא אין בכל הפרשה ההיא שום צווי מיוחד לישראל לעשות איזה דבר, בלתי אמ להקרל ולעמוד פתח אהל מועד ,ואת זאת הלא כבר עשו ,״ותקהל העדה״ ,ובכן מה הי׳ להם עוד לעשות אזז ולפיכך דרשו ז״ל גם בכתוב זה בנזידה שוד ,מיהושע׳ ״שעל המילה אמד להם״ ,וזוהי כונת דבריהם זיל׳ ״אשר צור .ד׳ לעשות -לאברהם״ ,ז .א .כי באשר נקהלה כל העדה אל פתח אהל מועד .לראות בחגיגת המלואים של אהרן ובניו ,הזכיר אז משה לישראל את הדבר אשר צוה ד׳ לאברהמ לעשות .היא מצות המילה .ובכן פעמים הזכיר משה לישראל בחגיגת המילואים את מצות המילה ,בראשיחה ובסופה .והנה כי כן בא גם בפרשחנז זו זכר המילה .אבל מד .ענין המלואים וחגיגחם למצוח המילה ? ונקדים נא לבאר מאמר אחד תמוה מאד על הכתוב. .חן חלק לשבעה וגמ לשמנה״) ,קהלת .י א -ג > .וו״ל :״תן חלק לשבעה אלו שבעח ימי הםלואים ,כי שבעת ימים ימלא אח ידכב .וגם לשמנה אלו שמנה ימי מילה״) ,פסיקתא דרב נהגא ,פסקא ל׳ אות ג׳( .והדברים תמוהים מאוד ,וכי איוו שייכות יש בין מצות המילה לשבעת ימי המלואיפ של אהרן ובניו? והר״ש בובר זיל בהערותיו שם הניח שיש לפנינו ערבוב דברים של שני מאמרים מיוחדים ,אבל לדעתי אין צורך בזה .כי אמנם יש יחס נכון בין שתי מצווח אלו ,וחכמינו זיל באו בדרשתם זו להעמידנו על היחס שביניהן ,ולהביננו בינה כי עלינו לתת את החלק הראוי .זאת אומרת את הערך הנבון ,לשני אלה ,לשבעת ימי המלואיס ולשמונת ימי המילה ,ועלינו דק להבין בדברים ו m ח 3זז ו מ ד ז מ 2 מטרת ענין הטלואים המתחיל בשרשתנו זו והולך ונמשך למפישה הבאה, פרשת שמיני ,היתה להקריב את אהרן ובניו מתוך בני ישראל ,להיות מ»תה נהנים לדי! ותעודתמ היתה כפולה ,לעבוד את עבודת המקדש ולהיות למורי מ ס ומדייכיו ,כאמור .בי שפתי בהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו׳) ,מלאכי,ב.(^- תעודת הנהנים בקרב ישראל היתה איטוא נתעודת עם ישיאל בקיב עמי תנל נולם ,להיות .ממלכת נהנים וגוי קדוש״ ו ותעודת ישראל זו התחילה מימות אביהם הראשון ,אנרהס ,שעליו נאמר ,מי העיר סםזרח״) ,ישעיהו ,מא-ב> ,נדרשת הנמינו זיל ,לאטד. ,ישנים היו האומות מלבוא תחת ננפיו של הקב״ה ,ומי העירם לבוא ז אברהם׳) ,ילקים תהליט ,תווס-ט(. נעד תעודתו זו הי׳ על אנינו הראשון לעמוד ננסיונות רבים ,ולסבול ממלחמת נל העולם נלו נננדו ,אשר על שם זה נקרא נשם ,העברי״ ,לאמר .כל העולם נלו מעבר אחד והוא מענד אחד״) ,בריר ,פ מ י ב ( ,ותעודתז זו הוטלה על נניו אחריו ,ונמוהו גמ אנו נרדפנו חמיד על צוארנו מעמי תנל נולם ,כי על בן ,ענרים״ הננו! וכאשר נדת ד׳ את אנרהם נדית לעשותו לגוי גדול, לגוי אשר יהי׳ .לאור גויים״ ,צור .אותו על הםילה ,גושפנקא דםלנא וספל הקדושה בישראל ,והיא היתה המלואים אשר על ידם נתחננו לתעודתם הרומסה ההיא ,להיות נהני ד׳ ומשרתי עליון נעולם ז וזה אשר תספר לנו התורה ,כי כאשר הקהיל משה נדנד ד׳ את העדה אל סתח אהל מועד ,למען יראו בעיניהם את סדר המלואים של אהרן ובניו ,אשד על ידם נבדל .אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם״< ,יח״« ,נ ג -י ג ( , פנה אז משה אל העם זיאמר אליהם .זד .הדבר אשר צוד .ד׳ לעשות-לאברהם״, וכביאור חכמינו זיל» ,שעל המילה אמר להם״ ,כי באותו המעמד הנשגב של הסלואים מצא משה לנכון להעיר את אזני בל העמ בלו לדעת ,בי בשם שעל ידי הסלואים הללו יתחנכו אהרן ובניו להיות טעתה כהנים לדי ,כן עליהם כולם לשמור אח סדר המלואים שלהם ,היא מצות המילה ,אשר על ידה יהיו ראויים לתעודתם ,להיות מםלכת כהנים ונוי קדוש בעולם .דברי משה אל העם ״על המילה" ,היו לא על הדור ההוא ני אם על הדורות הנאים ,שיצוו .את בניהם אחריהם לשמור לדורות עולם את בריתם זו עם אלקיהס .ועל דנריו אלה חזר משה עוד הפעם .ביום השמיני״ ,ניומ שננמרו הסלואיס ,בי קרא אז עוד הפעם אל בל העדה להקהל ולראות את סדר מנוכפ וענודתם של הנהנים הראשונים בישראל ,ובמעמד הנשגב ההוא פנה עוד הפעם אל העם ויאמר אליהם. ,זה הדבר אשד צוד .ד׳ חעשו וירא אליכם בבור ד׳" ,ועוד הפעם .על הפילה אפר להם׳ ,להזהירם כי .זה הדבר אשר צוה ד׳" עליחמ לעשות ולשמור תמיד ,ואז ירא אליהם בבוד דיו וסה נכונו טעחה דברי הפסיקתא הנזכרת. ,תן הלק לשבעה -אלו שנעת צ 1 ימי הסלואים .ונס לשמנד - .אלו שמונת ימי פילה״ .כי נא הדורש להעפיינו על היחס שנין שתי מצוות אלו ,כי שתיהן לדבר אחד נתכונו ,למלאות את ידי אהרן ונניו להיות נהנים נקרנ ישראל ,נשם שנחםלאו ידי ישראל ,עיי הסילה. להיות מסלנת נהנים וגוי קדוש בקרב נל עסי תבל נולם! והנה ני נן מוצאים אנו נסרשתנו וו את ונר מצות המילה .שעל ידה גראמ אלינו כנוד די׳ ונר .נתחנננו להיות למםלנת נהנים משרתי עליון׳ נתון שאר ממלנות נל הארץ .את הפרשה הזאת החקינו לנו איםוא קדמונינו זיל לקרוא נשגת זו ,האהרזנה לפני הפסח ,למען הזנידנו על ידה את שתי אלה. את תורת הקדושה שהתחילה אצלנו מאנילת הפסח הראשון ,ואת סמל קדושתנו בגוים ,היא מצות המילה ,שנשחכחה מאבותינו נגלותם הראשונה במצרים ,והזרה ונתחדשה אצלם עיי הקרנת הפסח .על שתי סצוות אלו יאסר הנתוב בשם ד׳, .בדמין חיי בדמיך חיי״ .ללמדנו בינה ני •נך אמר הקניה ,נזנות דם נרית מילה ובזנות דם הפסח גאלתי אתנס ממצרים״ ו ש ל ב ת מ ו 1 ע ד לפרשת צו/לשבת הגדול/מאמר ב׳ / מסירות הנפש יאכלו צלי אש, בישראל. m הנשר בלילה נשניל אנרהם ה ז ה .צ ל י אש. )שמות ,י נ — ח(. שהצלתיו מכנשן האש, )שמ״ר ,פטיו(. א. מנהג הוא נישראל לאמד נשנת האחרונה שלפני הפסח את ההגדה. מחחלת ״עבדים היינו״ עד .לכפר על כל עונותינו׳ ,ושנת זו נקראת אצלנו בשם .שבת הגדול״ ,משוס שבו היחה ״התחלת הנסימ והגאולה׳) ,אחרונים(. ההגדה שאנו אומריס בליל הסדר מתחלת בארבעת השאלות הידועות של ״מד .נשתנה׳ ,שאותן שואלים התינוקות כשרואים את השנויים השונים שבלילה הזה ,ועליהן תבוא התשובה של ״עבדים היינו׳ .ארבעת השאלות הללו מסודרות הן נסדר ההגדה ״שנהגו בד .ישראל נזמן הנלות״) .ימנ״ס( ,ונך הן מקונלות לאמרן בכל תפוצות ישראל .ואולמ בזמן הבית כשהיו מקריבים את הפסח .שאינו נאכל אלא צלי׳ .היו כוללים בהשאלות של ״מה נשתנה״ שאלה מיוחדת על אכילת הפסח ,והיא נזכרת במשנתנו) .פסחים ,קט״! ,(.לאמר .״שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל ,הלילה הזה כלו צלי׳ .את השאלה של .כולנו מסובים״ היו משמיטים אז .ולפיכך אינה נזכרת במשנתנו ,כי כנראה כך היו מקובלים באומה .לשאול בלילה הזה רק ארבע שאלות ,לא פהות ולא יותר ו ואולי זהו כנגד ״ארבע לשונות של גאולה׳ ,הנזכרות בכתוב ,שכננדן תיקנו לנו חכמינו זיל לשתות בלילה הזה ארבע כוסות. אסנם בסדר הלילה הזה שנסדר ברםב״ם) ,הלכות חמץ ומצה ,פ-ח ,הל־ב( ,שאמרו .בזמן הביתי ,נחשבות שמה חמש שאלות .ני ננללה ביניהן מלבד השאלה של ״כולו צלי״ גס השאלה של .כולנו מסובים״ ,וזה הלא נגד המשנה הנזכרת, שחשבה רק ארבע שאלות .אבל אולי יתכן לאמר שחשב הרמב״ם בסדרו את כל השאלות הנופלות לאמרן בלילה הזה .שהן חמש במספרן ננלל ,אנל לא צ I לא שתהיינה כולן נאמרות כאחת ,אלא שבזמן הבית כשהיו כולליס את השאלה של ״בולו צלי״׳ היו משמיטים אז את השאלה של ״כולנו מסובימ״ ,ובזמן חזה כשאין פסח ואין מקום לשאלת ״כולו צלי״ אנו מכניסים במקומה את השאלה של .כולנו מסובים״ ,ולעולם אין שואלים בלילה הזה דק ארבע שאלוח. איך שהוא ,הנה על שאלת .כולו צלי״ שבמשנתנו אמרו בנמרא ,לענין הלבה אחרת ,״אמר רב חסדא זו דברי בן תימא״ ,שהיי אומר .חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה גאכלת אלא ליום ולילה״ ומאחר שהיא כפסח לענין זמן אכילתה הרי היא כפסח נם לענין אופן אכילתה ואינה נאכלה אלא צלי ,וזהו שאמרו במשנתנו •כולו צלי״ ,לבלול בשאלתם גם את החגיגה הגאה עם הפסח .וידוע מה שהקשה בלחם משנה שמ על הרםב״ם שהוא סותר את עצסו בהלכה זו ,״דהוא פסק דחגיגה הבאה עם הפסח נאכלת לשני יםים ולילה אהד ,ודלא ככן תיםא ,ואם כן לדידיד ,ודאי אינה נאכלת צלי ,ולית לן למימר הלילה הזה כולו צלי״ ,ונמצאו דכדיו סותרים אלו את אלו .ואולי יתכן לאמר כי דעת הרמג״ם היא ,שהמשנה גסוף פסחים נאסרה סתמ אליכא דכולי עלמא, ובכונה םיוחדת השםימו בנמדא שם את דברי ר׳ חםדא הנזכרימ ,שאמד למעלה) ,״•ף ע׳ ,(.השמטה שכבד הרגישו בה בתוספות כאן ,עייש״ה ,וםשוס שהיי פשוט לטתמא דגמרא כאן ,שגם לחכמים החולקימ על בן תימא בחנינה הכאה עם הפסח לענין זמן אכילתה ,אין כל חילוק ביניהם לענין אופן אכילתה, וגם היא היחה' נאכלת רק צלי ,לא מצד הדין ולא לעיכובא ,אלא שכך נהנו מטעם שיבואר עוד בזה בדברינו הבאים ,וזהו שהיו אומרימ בזמן הבית .כולו צלי״ ,לכלול גם את החגיגה הבאה עם הפסח ,שנם אותה היו נוהנימ לאכול כך רק צלי כפסח עצמו. ב. על הפסח בא צווי מיוחד בתורה לאמר. ,ואכלו את הבשר בלילה הזי, צלי אש ,אל תאכלו ממנו נא ובשל סנושל במים כ׳ אם צלי אש״) ,שמוי.1י״ב י ו -מ ( ו וברש״י שם הוסיף לאמר ,״למעלה גזר עליו במצות עשה ,וכאן הוסיף עליו לא תעשה ,אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש״. כפילת הצווי בעשה ולא תעשה תוכיח למדי על הערך המיוחד שנתנה התורה למצוד ,זו של .צלי אש״ ,ואת הערך הזה יבארו לנו חכמינו ז״ל בדרשתמ ,לאמר• ,צלי אש ,בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש״) ,שמ״ר ,פ־ז-י(. הדברים •צלי אש״ נאמרו איפוא לדברי חכמינו בדרך •לשון נופל על לשון״, להבינם גמ במובן של ״הצלה מאש״ .ובאו להזכיר באכילת הפסח באופן זח את זכותו של אבינו הראשון .צור מחצבתנו ,שניצל מכבשן האש .ומזח אנו לב ulב ת ו מ 1 מ ד למדים ,בי יש אמנם יחס ישר בין מצות אכילת הפסח ובין הצלתו של אברהם אבינו מכבשן האש. על היחמ הזה כבר עמדו חכמינו ז״ל באמרם באגדתמ ,כי -בשעה שאמר הקב״ה למשה לשחוט הפסח ,אמר לו משה ,רבון העולמ ,דבר זה האין אני יכול לעשותו ,וכוי ,שנאמר ,הן תועכת מצרים נזבח לעיניהם ולא יסקלונו• א״ל הקב״ה ,חייך אין ישראל יוצאים מכאן עד שישחטו אלהי מצרים לעיניהם וכוי״׳)שמ-׳ר ,פט־•!( .הצאן הי׳ קדוש למצרים ואליו היו עובדים בחור אליל ,וכל הנוגע בצאן אחת דתו היתה להסקל באבנים .שחיטת הצאן לפסח היתד ,כרוכה איפוא בסכנת מות מצד המצרים ,ומסירות נפש עצומה דרושה היחה לזה מצד ישראל׳ ואותה דרש השי״ת מישראל לפני צאתם ממצרים ,למען יוכיחו בזה כי אמנם ראויים הם להנאל ,ולהיות לקוחימ לד׳ להיות לו לעפ ,כדבר ד׳ אל משה, .ולקחתי אתכם לי לעם״ ,שהיא הלשון הרביעית מארבע הלשונות של גאולה ,והיא היתה גולת הכותרת של יציאתם ממצרים ,ובה נכתרו בעמדם לפני ד׳ בחורב. ובהיות שחיטת הפסח היסוד למסירת הנפש בישראל גצםוו לפיכך על אכילתו, לאכול אותו .צלי אש״ דוקא ,למען הזכירם בזה את נסיונו הגדול של אביהם הראשון׳ שניצל מכבשן האש׳ ולעודדם לעמוד בנסיונם גם המה ,בשם שעסד אברהם בנסיונו בשעה שהשליך אותו נמרוד לכבשן האש. םצות ״צלי אש״ של הפסח נהיתה מני אז בקרב ישראל לססל מסירוח הנפש .שהיא יסוד הקיום לעמנו ורק על ידה עםדנו בגויים ,כדבר הכתוב לאםר ,״כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך .וגוי .כי עליך הורגנו כל היום״) .תהליט ,מ -י .יח .(»-חביבה היתה לפיכך ביותר מצוה זו של ״צלי אש״ לעמנו ,וחבה יתירה נודעת לה בישראל בתור אות זכרון לנסיונו של צור מחצבחם .חבה יתירה זו גרמה לידי כך ,שנקרא חנ הירותינו לעולמי עד נשם ״חג הפסח״ ,ולא בשם ״חג המצות״ ,שהוא יוחד מתאים להג זה ,בהיות מצות המצות נוהגת שבעת ימים ומצות הפסה רק בערב הראשון ,וכן הלא נקרא בשם זה הרבה פעמים בכתובים ,ובשם .חג הפסח״ רק פעם אחת .וביותר הלא יפלא מה שנקרא בשם זה אף לאחר שגלינו מארצנו וחרב בית מקדשנו ,ואין לנו עוד פסח ורק מצות לבד! אלא שבכוונה מיוהדת בחרו נדולי האומה מדור דור ,להנהיג בישראל את קריאת החג הזה בשם .פסח״ ,למען הזכיר לעמנו את תעודת הפסח ,שהיתה להשריש בקרב לבותינו את שרשי מסירות הנסש על קדושת שמו יתברך .ולאחר שחרבה אר1נו ושמם בית מקדשנו ,ונתקיימו בנו דברי הכתוב. ,תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו״ .אחזו גולי יהודה עוד ביתר שאת בקריאת השם -פסחי׳ שהזביר להם את הקרנתו בימים מקדם ואת תעודתו המיוחדת בקרב ישראל ,תעודת חזוק האמונה והשרשת שרשי מסירות הנפש על קדושת השם! לג ג. על פי כל האמור בזה נבוא עד חקר מאורע היסטורי גענין הפסח* ,שר עליו יסופר בתלמוד .לאמר .תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים ,שלחו לו אלמלא תודוס אתה נוזרנו עליך נדוי, שאתה מאכיל אח ישראל קדשים בחוץ״) ,פסחים ,נ״ג( .ובגמרא שם נשאלה שאלה על תודום זה .אם .גברא רבא הוד.״) ,ומפני כבודו לא גזרו עליו נדוי() ,רשיי( ,או ..בעל אגרופי! הוד,״) ,ומפני ד,יראה(ז ותשובתם היא כי אמנם .גברא דבא חוה״ ,והביאו ראי׳ לדבריהם ממה ששנינו בברייתא אחרת ,״עוד זו דרש תודום איש רומי סד .ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצממ על קדושת השם לכבשן האש ,נשאו קל וחומר בעצמם מצפרדעים ,ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו ועלו ובאו בביחך ובתנוריך ובמשארותיך ,אימתי משארות מצויות אצל תנור ,הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווים על קדושת השם על אחת כמה וכמה״. מבלי להכנם בסרטי האנדר .הנפלאה הזאת ,שנאמרה על דדן דרוש ומוסר ,עליגו לשאול את זאת ,הלא מאחר ש״גברא רבא חוה״ ,בודאי אמר עוד דברים שוגיס ,בהלכה ובאגדה ,ולמה הזכירו בשמו רק את האגדה הנפלאה ההיא ז ועוד זאמ .מאחר שגברא רבא חוה ,למה הנהיג כזאת אצל בני רומי לעשות דבר שהי׳ ״קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ״ ז והיי מעמיד על דעתו זו כנראה בעקשנות נםרצה ,עד שהוצרכו חכמי דורו לאיים עליו בנזירת נדוי ז הלא דבר הוא ו 1 ואולם נחקור נא לדעת מי זה הי׳ איש הפלאות ההוא ובאיזו תקופה חיז והנה אותו מעשה עצמו מובא עוד במקום אחר בתלמוד׳ )בדנית ,י״ט ,>.ושם נאמר כי .שלח לו שמעון בן שטח״ את הדברים האמורים לאיים עליו בנזירת נדוי .שמעון בן שטה היי כידוע בזמן הבית ,ולפי זה הלא היי תודוס ברומי עוד לפני החורבן! ואין אמנם להתפלא על זה .כי הלא היחה ארץ יהודה גם עוד זמן רב לפני החורבן תחת ממשלח הרומאים .והעיד רומי היתד .בזמנה .פטיש כל הארץ״ ואת ממשלתה השליכת על אפסי תבל .מכל הארצות שתחת שלטונה נהרו אליה אנשים שונים לרגלי עניניהם ,ואין כל פלא איפוא אם נם מארץ יהודה באו רבים להתישב בה ,וכה נוצרה שמה עדה יהודית ובין מנהיגיה היה חודוס. יוצאי יהודה שבאו לארץ נכרי׳ לשבת בין זרים ,עומדימ היו בסכנת התבוללות בין יושבי העיר"והתערבות בנויים .צריכים היו איסוא לחיזוק ועידוד ,שלא יאבדו דרך אמונתם באלקי אבותיהם ,ולהתחזק ברוחם עד כדי למסור את נפשותיהם על שמירת אמונתם .את המטרה הרוממה ההיא לקח על לו ש ב ח ו מ iע ד עצמו האדם הגדול ההוא׳ תומם ,שעמד בראשם ויהי להם למנהיג ולמודה דרך די .בתור .נברא רבא״ דרוש דרש לפניהם את דרשותיו הנפלאות על ממירות הנפש ,דרשות חוצבות אש אמונה צרופה .בהציגו לפניהם למופת את שלשת גבירי הנפש ,חנניה מישאל ועזריה ,שהונלו בבלה על ידי הכובש הראשון, נבוכדנצר ,ושמה שמרו על דתם במפירות נפש גפלאה ,עד כדי להיות מושלכים לכבשן האש ,ובלבד שלא להשתחוות לצלם .ובדבריו ההם שפעלו אח פעולתמ הנמרצה על בני קהלתו ,חיזק את רוחם ויעודדם לעמוד בנסיון ,ולהשאר נאמנים לאלקי אבותיהמ ,מבלי להכנע תחת תנאי החיימ שנמצאו בם בארץ נכרי׳. אולם לא רק בדרשות לבד הסתפק תודוס לצורך עבודחו הקדושה בין בגי עדתו ,כי אמ גמ מעשה רב חפץ הי׳ לעשות לעיניהמ ,מעשה שיחזק באופן ממשי את רגשי האמונה הצרופה ,עד כדי מסירות הנפש .למסרה זו .הנהיג את בני רומי לעשות גדיימ מקולסים בלילי פסחים״ ,למען הזכירם ע״י אכילת הפסח .צלי אש״ את נסיונו של אבינו הראשון ,שניצל מכבשן האש .מעשהו זו הי׳ קשור איפוא באנדחו הנפלאה על הק״ו שנשאו שלשת גבורי הרוח הנזכרימ מצפרדעימ ,ושניהמ ,המנהג שהגהיג והדרוש שדרש לפניהם ,לססרה אחת קדושה באו ,למטרת חזוק האמונה בקרב נדחי ישראל ברומי .ואמנם גדול חי׳ בזמנו מעשהו זה ,ולפיכך הציבו לו חכמינו זיל זכרון נצח בדבריהמ עליו .אלא שלמרות כל זאת חששו חכמי דורו להקלה שתצא מזה ,לאכול קדשים בחוץ ,וגזרו עליו שלא לעשות כן ,וכשהעמיד על דעתו להוסיף להגהיג את מנהגו ההוא ,אם אמנט במטרה קדושה ורוממה ,גזרו עליו בגזירת נדוי שלא לעשות זאת ,בכדי למנוע ממכשול של איסור חמור. ד. כסעשהו של תודוס ברומי כן עשה גס רבן גמליאל ביבנה לאחר החורבן ,שהנהיג בימיו ״לעשות גדי סקולס בלילי פסחים״, יעיין הגהימ הרש״ש לפסחים ,ע״ד. (.זכר למקדש שכתוב בו על כרעיו ועל קרבו״) ,רש-י( .נם עליו נחלקו חכמי דורו ואמרו לעשות כן. ,מפני שדומה לקדשים ויאמרו מותר להקדיש ולשחוט קדשימ בחוץ״) ,שם( .אבל מה ראה על ככה רבן גמליאל נשיא ישראל ,שהתקין לעשות דבר העלול להביא לידי מכשול ז אין זאת אלא מהטעם האמור למטרת חזוק אמונה .כי בהיות ישראל נתונים אז בצדה גדולה לאחר שהחריבו הרומאים את ארצט ואת מקדשם, והכבידו עליהם את עולם הקשה ,עול שעבוד וגלות ,היתה םכנת יאוש ורפיון אמונה מיחסת אז על ראשיהמ .אז עמד רבן גמליאל בפרץ והשחדל בכל כחו לחזק ירימ רפות ולאמץ ברכימ כושלות .בהגבירו ביניהמ את רגשי האמונה בדי ,עד כדי להיות נכונים למסור את נפשם על קדושת דתם .למטרה )בי*ה ,נ ־ ב , : 1 צ לה רוסמה זו התקין לעשות .גדי מקולס בלילי פסחים׳ ,ולאבלו ״צלי אש״ כפסח עצמו ,למען יעלו על זכיונם באכלם אותו בן את זכר גסיונו של אביהם אביהם ,שעמד בנםיון וניצל מכבשן האש ו שגי גדולי ישראל ההמ ,חורוס ברומי ורבן גמליאל ביבנה׳ שניהם לדבר אחד נתכונו ומטרה קדושה ורוממה היתה לגגד עיניהם ,מטרת חזוק אמונה בלבות הנחשלים .אלא שמפני חשש תקלה של קדשים בחוץ התנגדו חכמי הדורות ההם למעשיהם ,ומחו בידם שלא לעשות כן אכל בזמן הבית כשחי׳ הפםח קרב כהלכתו בעזרה ,והי׳ נאכל .צלי אש״ כמצות התורה לנו .היתר .מצות אכילתו חביבה כיב בעיניהם ,עד כי מפני חיבת הקודש נהגו לאכול גם את החגיגה הבאה עמת רק .צלי אש״ .ואף לחכמים שנחלקו על בן תימא ואסרו, שהחגיגה הבאה עם ה6סח דינה כשלמים ,להיות נאכלת לשני ימים ולילה אחד, ולרבריתס בודאי שרשאים היו לאכלד .גמ שלוק ומבושל ,בכל זאת נהגו לאכלה רק צלי אש כפסח עצמו מהטעם האמור .וזהו שהיו אומרים בזםן הבית. ,הלילה הזה כלו צלי״ ,לכלול גס את החגיגה שבאה עס הפסח. אבל על מה זה באה החגיגה ההיא בכלל ,ומה היתה מטרת הבאתה ז על זה יאמרו חכמיגו ז״ל ,״חגיגת ארבעה עשר לאו חובה היא .מיהו מאי טעמא אתיא sכדתניא חגיגה הכאה עם הפסח נאכלת תחלה כדי שיהא הפסח גאכל על השובע׳08) ,חי ,ע .(.חגיגת ארבעה עשר באה איפוא לא בחור חובה אלא בתור אמצעי בשביל ר׳*סה ,שיהא נאכל על השובע אחרי שאכלו את החגיגה הקודמת לו .לפיכך היתה החגיגה באה רק בזמן שהיה הפםח נאכל ״במועט׳) .שהיה הפסח מועט לאכילת בני החבורה ואוכלים החגיגה תחלה כדי שיהא הטסה גמר שביעתן( ,ולא כשהיה בא •במרובה״) ,שהיתה החבורה מועטת ודי להם הפסח לבדו(< ,ח«-י> .וכבר כתבו בתוספות שם בשם הירושלמי, »דהא דפםח נאכל על השובע היינו מדרבנן ,גזירה משוס שבירת העצמות, שאס לא היה בא על השובע מתוך שהוא רעב לאכול הבשר שסביב העצמות היה בא לידי שבירתן״ .והגר .כי כן עצם הקרבת החגיגה היא למנוע משבירת עצמות הפסה ,שעל זה באה אזהרה מפורשת בתורה- ,ועצם לא תשברו בו״) ,שטית ,י נ -מ י ( .אבל מה טעם אזהרה זו ,שלא נאמרה אלא בפסח לבדו ולא בשאר הקרבנות כילם ? .אין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברן ככלבים ,לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים׳ ,ככה יאמר לנו אחד הראשונים) ,תנוך ,מגיה ״ז> .אבל מדוע לא באה איפוא אזהרה וזו בשאר הקרבנותז הלא על בולם נאסר. ,לך נתחים למשחה״ ) ,ב מ י נ י ,י ח -ח ( , ביארו לנו חכמינו ז״ל ״למשחה-לגדולה ,כדרך שהמלכים אוכלים״) ,זנחים ,צ״א,(. ואין דרך המלכים לשבר את העצמות! אין זאת אלא שיש איזה סעם מיוחד לאזהרה זו שלא נאמדה אלא על הפסח לבדו. 0 0 לו ש ג ת ו מ ו ע ד והנה כבר הזכרנו שהפסח בא להשריש בקרב ישראל את שרשי ממירות הנפש .ואמנם מני אז עמדו אבותינו במגרים בנסיונם הגדול ,נסיין מסירות הנפש ,בשחטם אח הפסח ,נשתרש כח נפלא זר• בעמקי נשמתם ויהי לסוד קיומם בעולם .שלשת גבורי הרוח ,חנניה ,מישאל ועזריה ,שהתיצבו באומץ רוח נפלא נגד ראש נונשי ישראל ,נכוכדנצר ,ונהרו להיות מושלכים לתוך כנש! האש ונלנד שלא להשתחוות לצלמו של אוחו רשע ,נהיו לסמל ולמופת לנל קדושינו הנאים אחריהם ,המ המה ״החסידים והישרים והתמימים״ שנבל הדורות והזמנימ ,שעמדו ננסיון על קדושת השם .מסירות הנפש של קדושי עמנו היא אמנם חזיון נפלא ,חזיון נשגנ מנינת אנוש ,אשר עליו גויס ישתוממו .ונחמהון ישאלו ,״יהודי! מה לך יוצא ליהרג״ ז יהודי 1על מה אתה משליך את נפשך מנגד לצאת לקראת המות נלמחול משחקים ז הן חוק שם יוצר האדם בטבעו של כל חי ,לשאוף לחיים ולהגן על קיומו עד נשימתו האחרונה ,״וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו׳< ,אייב-1 ,י( .ומי זה ימריץ איסוא את היהודי לבחור מוח מחיים ,בעוד אשר היכולת בידו להציל את עצמו ממות אכזרי ,בתתו רק אוזן קשבת למםיתיו ומדיחיו מדרך אבותיו? אין זאת אלא רוח ממרום ,רוח קדושה וסחרה ,רות אמונה ואהבת ד׳ אשר תפעם בקרבו .ותחן לו אומץ וגבורה נפשית לעמוד בנםיון על קדושת שמו יתברך, עד כדי ללעוג למות ולמסור את נפשו. הרוח הזה נשרש בקרבו ',כאמור ,ע״י הנסיון הראשון של שחיטת הפסח, וכשניתנה תורה לישראל בהר סיני בא להם על זה ציווי מיוחד לאמר, ״ונקדשתי בחוך בני ישראלי) ,ויקרא ,כ נ -ל נ ( ,שעל זה דרשו חכמינו ז״ל, מסור את עצמך וקדש את שמי״׳ )יזו״כ( .וכשנפרד משה מעל עמו בערבותמואב .קרא אליהמ לפני מוחו לאמר ,״שמע ישראל ו ואהבת את ד׳ אלקין נכל לבבך ובכל נפשך״< ,דניי .0י -ה ( ,זאת אוטרת ,״אפילו הוא נוטל את נשמתך״) ,נרפית ,נ-ד .(.דנרי משר .אלה צללי מני אז נאזני העם ,ילקול הקריאה הגדולה הזאת של ״שפע ישראל״ ,קפצו קדושינו מדוד דיר לתיך להנית האש ולעמקי תהומות בהשליכם את נפשותיהם סנגד על קדושת השם ,וז.1ו כהו של היהודי לאלקיו 1 ה. נח נפלא זה לא בנקל יעלה בידי האדמ להגיע אליו .ומלחמה כבידה ופםושכה על האדם מישראל להלחם נעצמו ,עד שיעלה בידו להתננר מעט מעט על תשוקת החיים שנקרנו ,ולהנניעה חחת רנש האמונה שנלכי ,ויק אז יוכל להתרומם לידי מדרגה רמה זו של ממירות הנפש ו צ 1 לז על רבי עקיבא קדוש עליון יסופר ,כי .בשעה שהוציאו אותו להריגה זמן קריאת שסע הי׳ ,והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל ,והי׳ מקבל עליו עול םלכות שסים .אמדו לו תלמידיו ,רבנו עד כאן ,אמר להם ,כל ימי הייתי מצסעד על פסוק זה בכל נפשך ,אפילו נוטל את נשמתך ,אסרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו ,ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו ז והי׳ מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד ,וכו״) ,ברכות .פי« .(:ומד ,עמוקים וחודרים הדברים! ״כל ימי הייתי מצטער״! לא שהי׳ שואף ומחכה ליום ההוא שבו יועמד בנסיון ,כי הלא כבד הורונו חכמינו ז״ל להחסלל על זה ,שלא לבוא .לידי נטיון״) ,שפ ,ס .0 אלא כשהיו תלמידיו משתוממים ונבהלים למראה עיניהם ,בדאוחם אוחו בי כשהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברול ,הי׳ הוא נושא את ענוייו הנוראים במנוחת הנפש .ומקבל על עצמו בשעת מעשה מלכות שמים באהבה ,היו שואלים בחרדת נפש ,״רבנו עד כאף! איך אפשר לבן תמותה לסבול ענויי מות שכאלה ולקבל יסוריו הנוראים באהבה ז על זה השיב להם לאםר ,״כל ימי הייתי מצטער על פסוק זהי -זאת אומרת שכל ימיו הי׳ מצער את עצמו ומחסד את נפשו מטובה ,בכדי להמית את תשוקת החייט שבקרבו ,במטרה להכין את עצמו ליומ ההוא ,שבו יהי׳ עליו לקיימ בעצמו את דבר הכתוב .בכל נפשך״ ,כפי פירושו הוא ,״אפילו נוטל את נשמחך״ ,ועל ידי אותו הצער שהי׳ מצער את עצמו כל ימיו הגיע לידי כך .שכשבא לידו אותו הנםיון הגדול עמד בו• וקידש שם שמים באהבה t השרשו^ הכת הנפלא של מסירות הנפש ע״י ההתאמצות התמידית של האדמ ״לצער א״ע״ .במטרה להכניע מעט מעט את תשוקת החיים הטבועה בקרבו. מתחלת היא איטוא בקטנות ומםימת בגדולות .צריכה היא להתחיל בחיי יום יום של האדם ,בהרגילה אותו להתגבר על נטיותיו וחאוותיו הטבעיוח .בכדי שיכיר ויזכור תמיד ,כי אין מטרת חייו עלי אדמות רק לאכול ולשתות ולראות בטובה ,וכי יש לו בעולמו מטרה דוממת ונשגבה ,העומדת למעלה מן הכל, מטרה שאליה הוא צריך לשאוף חמיד .ובשבילה עליו להיות נכון להקריב כל קרבן שידרש ממנו ,ואפילו את חייו עלי אדמות ,והיא אהבח המקום והשאיפה למלכות שמים .ואחרי אשד יגיע האדם לידי הכרה רוממה זו לא יפלא עוד בעיניו להשליך את נטשו מנגד ,בבוא לידו נסיון שכזה ,נסיון של מסירות הנפש על קדושת שמו יתברך! ואחרי אשר נטיתו הטבעית של כל חי היא לפלא את דרישות גופו ולספק את צרכיו החומרייט באכילה ובשתי׳ .באה לפיכך אזהרת התודה ביהוד על מניעת אכילת הדברים האסורים .שאסרה החורה על האדם מישראל לאכלס .מניעת אכילת הדברים ההם היא מחוקי התורה ,״שלא ניחנו אלא לצרף בהן את הבריות״) ,בריר ,פמ׳׳י ,ובכיס( ,כי"עי״ז שהאדם מונע את עצמו מלאכול לח ו מ ו ס ד ש ב ת את אשי תאוה נפשו ,ומיחיק את הדביים האמויימ מעל פניו .אך ויק בשביל שהתויה אמיתם עליו ,בזה הוא מיגיל א״ע להכניע את תאווחיו חחומייות ולשעבדם תחת יצון בויאו ית״ש .בוה הוא מ ג י ף את נפשו מחלאת התאוה המביאה לייי טומאה וחטא ,ומכשיד א׳־ע לידי קדושה המיוסדת על הטיישות, כמאמרם ז״ל על הכחוב -קדושים תהיו״) ,ויקרא ,י״ - 0ב( ,לאמי. ,פרושים תהיו״) ,תויכ ,שם( ,פרושים מדברימ המביאים לידי טומאת הנפש .לפיכך ״אל יאמד אדם אי אפשי בבשר חזיר וכר ,אלא אםשי ואבי שבשמים גזר עלי״) ,שט(. זהו שאנו מוצאימ בתורה ,כי פרשת ״וזה לכמ הטמא׳) שבה נאמרו כל הדברים שנאסרו לנו לאכלמ ,מסיימת היא בדברי הכתוב. ,והתקדשתם והייחם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ׳) ,ייקרא ,י״א -מד( .הפרישות מאיסורי מאכל מביאה את האדם לידי טהרה ,ומכשרתו להגיע מעט מעם להמדרגה הכי רפד ,של קדושה ,היא מדרגת מפירות הנפש על קדושת שמו יתברך! ואולם יחד עם זאת הן עוד זאת נדע ,כי אין זה רצון התודה שיחי׳ האדם ממגף את עצמו יותר מדי. ,והנזיר נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין, והמצעד איע מכל דבר על אחת כמה וכמה׳) ,נדרים ,יויד( .אין התורה דורשת מהאדם שיצער את עצמו ,ולהםנע סאכילה ושתי׳ ותענוגות בני אדם ,אלא שלא ישקיע איעיותר מדי במלוי צרכי גופו ,בזכרו תמיד כי אין ואת מטרת חייו עלי אדמות ,אלא רק אמצעי לבד לחזק את כתות גויתו הדורשת את תפקידה. וכל העושה כן נקרא צדיק ,כאמור .צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים החסד״) ,משלי .י! -כה( .הצדיק אוכל דק כדי שביעה להשקיט את רעבונו, ומשהשקיט רעבון נפשו הוא מושן את ידו מלרדוף אחר המותרות והחענוגים. לא כן הרשעיט שבטנמ תחמר תמיד ,מבלי לדעת כל שבעה וחמיד תרדוף אחר תענוגות החיים ,ורדיפה זו תצעידט לבור שחת! ו. על פי כל האמור אנו באימ לידי הבנת האזהרה המיוחדת של ״ועצם לא תשברו בוי שנאמרה רק בפסח לבדו ולא בשאר הקרבנות ,וכבר עמדנו על זה למעלה בדברינו אלה. ידוע מה שאמרו חכמינו ז״ל. ,מיום שחרב בית הםקדש ניטל טעם בשר וניתן בעצמות״) .מובא כספר פענח רזא ,פרשת בא ,ומקורו נעלם ממני לפי שעה( ,והדברים נפלאים להבינם .ולדרכנו נאמר ,ני הנה הבשר ניתן לאדם לאכילה ,כאסור. ,בל רמש אשר הוא חי לכס יהיה לאכלה ,כירק עשב נתתי לנס את נל*) .בראשית ,ט -ג ( .״טעם הנשר״ הוא איפוא טעם האכילה המותרת, שאותה יאנל הצדיק לשונע נפשו .הוא יאנל דק את הגשר ומשאיר את צ י לש העצמות לכלבים למגי אות! .לעומת זאת הנה •טעם העצמות״ הוא טעם האכילה חאטורה ,שאותה יאכל הישע אשי בטנו תחסי תמיי׳ ולפיכך לא יסתפק נמה שאנל את הנשי׳ כי אם גמ את העצמות י ש נ י למוץ את המוח שנתוכן. טעם הנשי ומעם העצמות הס איפוא שני הפכים ,היתר ואיסוי .סמל איחות חיים של אכילת הצייק וסמל י י כ י מות של אכילת הישע .ונזמן שבית המקדש הי׳ קיים ,והיתה תעודתו להשפיע על ישיאל שסע קדושה ולהורותם דרכי חייס ,היו אז מסתפקים באכילת ה נ ש י לביו ,ולא היו באימ לידי שבירת העצמות .אבל מיוט שחטרנו טובה כשחרב בית מקדשנו ונוטל כבוד מבית חיינו ,מרנו מדרכי חיים והלכנו ארחות עקלקלות -אין אנו מסתפקים יותר באכילה הבשר לבדו ,אלא שגמ את העצמות נשבר ,כאילו ניטל מאתנו טעם הבשר וניתן בעצמות ,וזוהי בקורת הריסה על ארחות חייגו סיום שהדג בית המקדש וחסרה לנו השפעתו עלינו לטובה! ומאחר ששבירת העצמות היא סמל האכילה האסורה והרדיפה אחר מילוי תאות הגוף ,שלא תדע בל שבעה ,הרי היא בניגוד גמור לתעודת הטסה שבא להשריש בקרבנו את שרשי ספירות הנפש ,המיוסדת על קדושת החיים ועל הדרישה להמנע מלרדוף אחרי תעגוגות החיים ,עליו נצטוינו לפיכך לבלי לשבור .בו עצם ,בי אם להסתפק נאנילת הבשר לבדו ,שהיא האכילה המותרת׳ אכילת הצדיקי־האוכל רק את הבשר ואת העצמות ישליך מעל פניו. אזהרה זו באה איפוא שלובת יד יחד עם האזהרה של »אל תאכלו סמנו כי אם צלי אש״ .,ושתי האזהרות הללו שנאמרו רק בפסח לבדו .ולא בשאר הקרבנות ,לדבר אחד נתכונו ושתיהן באות כאחת ,להשריש בקרב ישראל את שרשי הקדושה המבשרת את האדם לידי מסירות הנפש .הפסה •שאינו נאבל אלא צלי״ נא להזניר לישראל את זנותו של אברהמ אבינו ״שניצל מכבשן האש״ .למען יהי׳ הוא להמ לסמל ולמופת ,להיות נכוגים נם המה למסור נפשמ על קדושת שמו יתנרך .ולמען הנשירם לידי נך נ א להם הצווי של מניעת שבירת העצמות באבלם את הפסח ,להורותם בזה דרני חיים ,ני אין להס לרדוף אחר הסותרות ואחר מלוי תאוות נופם עד נלי לדעת שנעה ,ני אם להסתפק באנילת הנשר לנדו ולא לשנר את העצמות ו ואחרי אשר ירגילו את עצמם מעט מעט ״להצטער• נל ימיהם ,לא יקשה עוד הדבר בעיניהם לכשיבוא לידם לקיים נטועל ונמעשה את דנר הנתונ . ,ו נ נ ל נפשך—אפילו נוטל את נשמתך״! ש ב n ח ז מ ז ט ד לפרשת צו /ולשבח הגדול /מאמר ג / יום ד׳ הגדול והנורא. ה1ה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא ) י«ני ,ג-נג(. יום ד׳ הגדול והנורא. מ א. מנהג עתיק יומין הוא בישראל ,להפטיר בשבת חאחדונה שלפני הפסח בנבואת .וערבה״ ,היא הנבואה האחרונה של אחרון הנביאים ,מלאכי ,שבה נסתם חזון הנבואה בישראל .בטעמ מנהנ קדום זה נאסרו דברים הרבה. יש שאמרו שהטעם הוא משום שבנבואתו זו הוכיח הנביא את בני דורו על מנעם את ״המעשר והתרומה״ ,ובשם ד׳ קרא אליהם לאמר. ,הביאו את המעשר אל בית האוצר• .קריאת הפטרה זו באה איפוא להזכיר לעמ אח מצות התורה על ביעור המעשרות ,שהיתה נוהגת אחת לשלש שנים ,בשנה השלישית ובשנה הששית לשםטה .כי הנה היתה חובת כל אדם מישראל לעשר את תבואת זרעו .היוצא השדה שנה שנה״) ,וביים ,י י -נ ב ( ,ועד שלא הופרשו המעשרות כראוי הימה התבואה טבל ואסורה באכילה .ומי שהפריש את מעשרותיו בבדי להתיר את תבואתו ,והי׳ טעכבס החח ידו מבלי לחתה לבעליהמ .הי׳ גוזל בזה את הלוי ואת העני! ובאה לפיכך על זה פרשה מיוחדת בתורה ,לבער ״בשנה השלישית״ ,״את הקודש מן הבית״ ,ולתת את המעשרות שנצברו תחת ידו .ללוי ולגר וליתום ולאלמנה״) .שם .כ י -י ב ( .ואותה שנה היתה נקראת ״שנת המעשר״ .מצוה זו של ביעור המעשרות היתה נוהגת בערב הפסח של שנת הביעור ,כמשנת חכמינו ז״ל ,״שבערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית הי׳ הביעור״) ,מעשי שני ,פרק ה־ ,משנה ו׳( ,והנחינו לפיכן להפטיר בשבת האחרונה שלפני הפסח בנבואה זו ,בכדי להזכיר לבני העם את חובתם ,חובת ביעור המעשרות .ואם כי הביעור הי׳ נוהג רק אחת לשלש שנים הנהינו בכל זאת לקרוא נבואה זו מדי שנה בשנה משום ״לא פלוני .על יסוד טעם זה נפלה מחלוקת בין הפוסקים לענץ קריאת הפטרה זו בשבת הנדול .יש אומרים ״שאין מפטידיס וערבה אלא כשחל שבת הנדול בערב הפסח״) ,נאה׳׳ט ,לפי׳ ת-ל( ,וטעמם וניפוקם הוא ,כי דק בשחל שבת הגדול נזא ביופ הביעור ,בערב הפסח ,יש מקום לקריאה זו ,ולא כשחל שבה הגדול קודם לערב הפסה ,שאז עדיין לא הגיע זמן הביעור ,ואין לקרוא אז.הביאו את המעשר וגו׳״ .אבל דעת הגריא זציל היא להפך. ,להפטיר וערבה בשבת הגדול שאיגו חל בערב הפסח ,ואס חל שבת הגדול בערב הפסה אין להפטיר וערבה׳) ,מעמה רב .קע-ו> ,״כי הטעם שנתקן וערבה לשבת הגדול הוא להזהיר את העם על ביעור המעשרות ,וכשחל בערב הפסה שאז אי אפשר לבער בשבת. הי׳ נזהר כל אחד לבערם קודמ השבת ,ואין מקום להזהירם יותר בהפטרת וערבה״) .הערות •פעולת שכיר• שפ(, אולמ מנהננו אנו הוא להפטיר תמיד בשבת הגדול בנבואת .וערבה״, בין כשחל בערב הפסח ובין כשחל קודם לזה והטעמ הוא •משומ דכתיב בה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא ונוי ,שהיא דומה לבשורת הגאולה על ידי משה במצרימ ,והוד ,מעין המאורע בכל שבת הגדול״) ,לביש(. .לזה הסכים גם הרב יעבץ ז״ל בסידורו ,והוסיף עוד דברי טעם בזה ,״שמלבד שיש בה בשורת הגאולה העתידה ,כמו שקדמה לגאולת מצרים פקידה״ ,הנה גם מצד הפרשת המעשרות יש לקרוא הפטרה זו בשבת הגדול -שפיר בכל שנה ולא מטעם הביעור ,שזהו דבר רחוק וזר״) ,שהרי הביעור לא הי׳ נוהג אלא אחת לשלש שנים' ,״אלא משום דבפסח העולם גידון על החבואה ,ובעון ביטול מעשרות השמים נעצרים ויוקר בא לעולם ,וכשנותנים מתברכים ,הרי הדבר מפורש מאד״־שהססרה זו היא מענינו של פסח ,ולפיכך מפטירים בה בשבת זו, להזהיר את העם על ענין המעשרות קודם גמר דין התבואה״ ,עיי״ש. ז והנה כי כן סי שנים לקריאת הפטרה זו ביום זה ,טעם הזכרת הפרשת המעשרות לברכת תבואת השנה לפני נמר דינה בפסח ,וטעם הזכרת הגאולה העתידה בעמדנו לפני חג החירות .לנחם בזה את גולי עמנו ולחזק את לבם בבשורת הגביא על .בוא יום ו׳ הגדול והנורא״ .והוסיפו אחרים לאמר עוד בזה .כי לכך נקראה שכת זו בשם ״הגדול״) ,דבר שככר עמדי עליו רבים והשערות שונות נאמרו בו( ,על שם ההפטרה של ״וערבה״ ,שכתוב בה ״הגדול והנורא״ ויהי׳ לטי זה טעם שם זה כטעמם של השמות .שבת חזון ,שבת נחמו ,ישבת שיבה״ ,הבאים על שפית ההפטרות הנקראות בשבתות ההן. ומה שנקראה שבת זי על שם המלה ״הגדול׳ ,שבכתוב האחרון מנבואת מלאכי ,ולא על שם המלה .וערבה״ ,שבה מתחלת ההפטרה ,כמו שנקראו כן שלשת השבתות הנזכרות על שם ההתחלה של הפטרותיהן ,הוא משום שבשלשת ההפטרות ההן המלות הראשונות שלהן אוצרות בקרבן את תוכן הנבואות ההן .במלת -שובה״ פונה הנביא הישע אל ישראל יקורא אורם •לשוב אל ד׳״ו במלת ״נחמו׳ פונה הנביא ישעיהו אל עמו לנחמם בנחמח הגאולה העתידה! ובמלת ״הוון׳ שבה נכתבה לדורות נבואתו הקשה של ישעיהו .אשר חזה על מב ש ב ת 1 ר ו פ ד יהודה וירושלים״ ,כלולה תוכהוזו הנמרצה של הנביא אל עמו על דרכנו הרזה. המלה .חזון׳ היא אחת מיעשרת הלשונות״ שבהן נקראה נבואה- ,והקשה שבכולן היא חזון שנאמד חזות קשה הוגד ליי) ,בריר ,פנליד( ,כי היא מורה על נבואה המבשרת רעה ,הכאה כתור התראה המורה מצד הנביא להזהיר ,כי -א0 תמאנו ומריתם חרב תאובלו* .בהמלה ״חזון״ שבה מתחלת נבואתו הראשונה של ישעיהו ,מתבטא איפוא כל תוכן נבואתו הקשה ההיא ,ועל שמה נקראה לפיבך ההפטרה וגמ השבת שבה היא נקראת .לא כן המלה .וערבה״ שבה מתחלת הפטרת שבת זו .בה לא נתבטא עדיין תוכן נבואחו האחרונה של מלאכי ,נבואת הבשורה על .בוא יומ ד׳ הגדול והנורא״ ,ולפיכך בחרו קדמונינו לקרוא את ההפטרה .ואת השבת שבד .היא נקראת ,על שם המלה .הנדול״, שבה מתבטאת בשורת הגאולה העתידה ,בשורת ״בוא יוט ד ״ ! כ. על ״בוא יום ד׳ הגדול והנורא״ ניבא עוד לפני מלאכי ,הנביא יואל בנבואתו על -שבות יהודה וירושלים״ ,כי יקבץ ד׳ .את כל הגוים אל עמק יהושפט׳ ,ונשפט עמם שם על עמו יעל נחלתו ישראל. ,אשר פזרו בגויט ואת ) י ו א ל ,ג -י ו ד ,א -ב ( . ארצו חלקו״, על -יום ד׳״ נבאו כל נביאינו שחזו לנו עתידות על גאולתנו ועל פדות נפשנו ,ואל היום ההוא אנו נושאים את עינינו תמיד בתקוה ,כי בו ״יוסיף ד׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו ,ונשא נם לגוים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ׳) ,ישעי׳ ,יא ,יא-יב( .את בשורת בואו של היום ההוא יביא לגו מבשר הגאולה ,אליה ,שעליו נאמר -מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה״) ,שם ,נ נ -ז ( . ואחרון הנביאים ,מלאכי ,בהפרדו מעל עמו שכבר טעם אז טעם גלות מרה .על נהרות בבל״ ,נפרד מאתם בסקירה כפולה ,לזכור את ״תורת משה* אשר צוד .ד׳ -אותו בחודב על כל ישראלי ,ואת הבטחת צוד ישראל וגואלו ,לשלוח להם ״את אליה הנביא לפני בוא יום ד׳ הגדול והנורא״ 1 אכל מה זאת אופרת »יוס ד ״ ! ועל מה זה נקרא היום ההוא בשם -הגדול והנורא״ ז .יום ד ״ הוא יום שאין מי יודע אותו פתי יבוא אלא ד׳ לבדו, כדבר הכתוב ״יום אחד הוא יודע לד׳״) ,זכריה ,יר-ז> ,לד׳ לבדו ואין בלעדו יודע בואו .עליו נאסר ״כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה״< ,יש»י־ ,ס ג -י ( , וכמליצת חכמיגו ז״ל בשם ד׳ לאםר., ,ללבי גליתי לםלאכי השרת לא גליתי״) ,סגחדרין» ,ט .>.יום הנקם והגאולה אין יודע אותו אלא ד׳ לבדו ,והוא איפוא .יום ד ״ ו היום ההוא יהי׳ .גדול ונורא״ ,גדול לישראל ,ונורא לםלבי ארץ .גדול לישראל ,כי -ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו צ ו נוג האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ 0צרי0״) ,ישעיהי ,״ -ע ( .ונורא לגוים כעמוד ד׳ ״לדין עטים״) .שפ .ג־יג( ,באפור .כי דם עבדיו יקום ונקש ישיב לצריו״) ,וכרים ,ל ב -מ ג ( ! את היום ההוא יקראו חכמינו ז״ל בשם .היום האחרון״ ,בדרשתם על הכתוב .עד הים האחרון׳) ,שט ,ל ו -ב ( ,לאמר. ,אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון״) ,ספרי( .היום ההוא יהי׳ אחרון לגלות ולשעבוד ,וממנו תתחיל תקופה חדשה ומוהירה ,לא רק בחיי עמנו אגו ,בי אם בחיי האגושיוח כולה! תקופה של גאולה וחירות ושל שלו׳ אמת אשר לא יופר עוד עד עולמ ,בדבר הכתוב .ונתתי שלום בארץ ושכבתמ ואין מחריד׳) ,ויקרא .כי-י( .ונביאי הנחמות, ישעיהו ומיכה ,בתזיונותיהם הנשגבים על העתיד המזהיר של ״נכון יהיה הר בית ד׳ בראש ההרים׳ ,ושל ״לא ישא נוי אל נוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״) ,ישעי׳ ,ב׳ ,ומיכה ,ו׳( ,קראו ליום ההוא בשם .אחרית הימים״ .השם הנפלא הזה מוצאו פיפי קדם ,והוא נזכר לראשונה בדברי אבינו .הנולד .הראשון, יעקב ,בקראו לפני מותו את בניו להפרד מאתם ,ויאמר להם ,״האסטו ואגידה לכם את אשד יקרא אתכם באחרית הימימ״) ,בראשית ,ט ט -א ( . וכבר נתבאר אצלי בעז״ה כם״א ברחבה ענין זה ,כי אף אם אמנם לא נזכר בתורה מה שאמר אז יעקב לבניו ,וחכמינו ז״ל יאמרו על זה ,כי ״בקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונטתלקה ממנו שכינה״) ,פםחים ,גו .(.אבל סילוק השכינה מיעקב לא הי׳ רק על זה שלא י ג ל ה להם את ה ק ץ ,אחרי אשר דבר זה לא ניתן להגלות לא רק לבן תמותה ,כי אם אף למלאכי השרת, כאמור למעלה ,ונעלם הוא מעין בל חי .ואולם זאת אשר כתבה לנו התורה לדורות .כי גילה אז יעקב לבניו את סוד .אחרית הימים״ .את סוד האחרית הסוכה המחכה להם ,אחרית שתביא קץ לכל תלאותיהם ובה יגאלו םגלותס הקשה .את הסזד הזה ,סוד הגאולה ,מצא יעקב לנכון לגלות לבניו לפני מותו׳ בי ידוע ידע האב הזקן שאחרי מותו יחחיל השעבוד הקשה של נלותט הראשונה ,גלות מצרים ,שאחריה תבואנה עוד גליות אחרות אחרי שיגאלו מנלותמ הראשונה ההיא .ולמען עודד את רוחם של בניו ולחזק את לבותיהמ׳ שלא יתיאשו מן הגאולה ,גילה להם את סוד .אחרית הימים״ ,ובדבריו אלה השריש בקרבמ את שרשי האמונה בנאילתגו העתידה ,אמונת המשיח ,שהיא אחד מעיקרי דתנו.אלאשבקש יעקב ״ ל ג ל ו ת את ק ץ ה י מ י ן ״ ,ולהניד או לבניו את העת בה תבוא ״אחרית הימים״ .ועל דבר זה נסתלקה ממגו שכינה .שלא יגלה מה שלא נחנלה ע״י הקב״ה אף למלאכי השרת! ומני אז גילה יעקב לבניו רז זה של ״אחרית חימימ״ ,נהי' הוון העתיד של האחרית הטוגה ההיא לסמל תקות הנאולה העתידה ,שהיתה תמיד לישראל למגדל מאיר ,להאיר לו את חשכת חייו גמלה .ונביאי הנחמות שניחמו את ש ב ת מד 1מ ו מ ד ישראל בחזון העתיד המזהיר ההוא ,המה התחילו לפיכך את חזיונותיהם הנשגבים על העתיד ההוא בדבריהם- ,והיה באחרית הימים״! ג. ומציגו לחכמינו ז״ל שאמרו על -אחרית הימים״ שהניד יעקב לבניו, כי ״מפלת גוג ומגונ הראה להמ שנאמר באחרית הימים תהיה ,רבי יהודה אומר בנין בית המקדש הראה להמ ,שנאמר והיה באחרית הימים גכון יהיה הר בית ד׳ בראש ההרים״ • ) ,״ ר ,פר׳ צ-ח( ,בדברי שני החכמים ההם אין כל מחלוקת ,א ל א שהשני בא למלאות אח דברי הראשון ,ושניהם לדבר אחד נתכונו ואלו ואלו דברי אלקימ חיימ! כי בדבריו על -אחרית הימים״ הראה יעקב לבניו אז את שני אלה ,את מפלת גוג ואת בנין בית המקדש ,ששניהם יבואו לנו -באחרית הימים״ .והקדים יעקב את מפלת גוג לבנין בית המקדש, כי אי אפשר לבית ד׳ להיות נכון בראש ההרים עד שתקדם לו מפלתו של נונ. כן אנו מוצאימ נמ בראשית הימים ,בראשית בואם של ישראל להחנחל על ארצם ,שנצטוו אז על שלש מצוות ,״להעמיד להמ מלך ,להכרית זרעו של עמלק ולבנות להם ביח הבחירה״) ,פנהדריז ,>: ,בתחילה בריחת זרעו של עמלק ואחר כך בנין בית המקדש .וטעמו של דבר הוא ,כפי שנתבאר אצלי בעז״ה כבר במ״א ,כי עמלק בן בנו של עשו הרשע ,שעליו נאמר ״ועל חרבך תחיה״) ,בראשית ,כ ז -מ ( ,הוא הנהו הסמל של ״החרב המתהפכת״ ,אותה החרב הנוראה שהיא ״מתהפכת על האדט ומלהטתו מראשו ועד רנליו ומרנליו ועד ראשו״) ,בר־׳ר ,פכ״א( ,זאת אוסרת ,מראשית היות אדם על פני האדמה ועד אחרית הימים ,עד אשר יקום דבר ד׳ על השבתת -מלחמות עד קצה הארץ״) ,תהליפ ,ו -י ( ,החרב מביאה לידי מלחמות בלתי פוסקות בין יושבי תבל ולידי שפן דמי אדם רב ,ואין מפלט ומנוס מפנה עד שתשבר ותכחד מעל פני האדמה .זהו חזון ״אחרית הימים״ כי יכתתו העמים ״חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות״! ורק אז באין עוד יותר חרבות וחניחות דק אז יקום חזון השלו׳ לעתיד ,כי .לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״. נ 1 מ עמלק נושא החרב בעולם הוא סמל המלחמה ,ולעומתו בית המקדש הוא סמל השלו׳ הנצחי עלי ארץ רבה! כי מטרת בנין בית הבחירה היתה להשכין בעולם את שמו יתברך ,כאמור ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם׳) ,שמית ,נ ה -ח ( , .ושמו של הקב״ה הוא שלום״) ,שבת ,י .(:א י ן לפיכך השראת שמו יתברך בעולם יכולה לבוא עד שתשבר החרב וישתרר השלו׳ בעולם ,ועל זה דרשו זיל., ,אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיאבד זכרו של עמלק״) ,שוחיט ,ט :רש״י פוף בשלח(. אין שסו של השי״ת ,שהוא שלוי ,ואין כסא כבודו ,שהוא שם נרדף עם בית צ ו נזוז המקדש ,באמור. ,כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו״) ,יימ״ .יז-יב( ,יכולים להיות שלמים ולהתקיים בעולם »עד שיאבד זכרו של עמלק״ ,עד שיאבד זכרה של החרב הנתונה בידי עמלק נושאה! מסרת בנין בית המקיש היחד .איפוא להשכין שלו׳ בעולם ,ומה מאושרת היתד ,האנושיות כולה אילו היתה מטרה רוממה זו מתמלאת אז בראשית הימים .אבל לאסוננו ולאסון כל העולם כלו לא נתמלאה אז תעודה רוממה זו של בית המקדש בתור היכל השלו׳ עלי אדמוח .זכרו של עמלק לא נכרת והחרב שבידו הוסיפה להתהפך בעולם ,והיא היא שהחריבה את ארצנו והגלתה אותנו לבין האומות ,ועדיין שטן זה של זכר עמלק מרקד בעולם ,וחרבו שלופה בידו לגזור על ימין ועל שמאל .ואותה התעודה הרוממה ,תעודת השראת השלו׳ עלי ארץ רבה ,על ידי בנין בית המקדש ,היכל השלו׳ הנצחי .גדחתה עד אחרית הימים ,עד היום ההוא אשר אז .נכון יהיה הר בית ד׳ בראש ההרים״ ,ו.מציון תצא חורה״ ,ותשלוט תורת השלו׳ של .לא תרצח״ .היא התודה אשר עליה יאמרו חכמינו ז״ל במליצתס הנפלאה ,כי על שאלחו המיואשת של האדם הראשון בראותו אח .החרב המתהפכת״ ,לאמר» ,מי מציל את בני מאש לוהטת זו״ ז השיב לו השי״ת •חרב של תורה״ ,חרב של תורה תציל את העולם מחרבו של עמלק! • תעודה זו תתמלא אחרי .מטלת גוג״ ,אחרי שיפול במלחמתו האויב הנורא ההוז( ,אשד עליו ינבא יחזקאל ,כי יעלה ״כענן לכסות הארץ־ ) ,ל ח -ט א המלחמה הנוראה ההיא תהי׳ האחרונה בעולם ,ואחריה ישתרר השלום עלי אדמות ,כי יצאו ״יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומנן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד ובדומה ,ובערו בהם אש שבע שנים״) ,שם ,לט-ט> .זוהי מליצה נפלאה על כתיתת החרב והעברת זכרה מן העולם ,כי ישבית ד׳ ״מלחמות עד קצה הארץ ,קשת ישבר וקצץ חנית עגלות ישרוף באש״) ,תהליפ ,מ ו -י ( ,ואז ירום אלקים בגויים ירום בארץ .״מפלת גונ״ ,סמל המלחמה האחרונה בעולם ,״באחרית הימים תהיה״ ,ואחריה תכוא הקמח היכל השלו׳ בעולם ,ובית מקדש ד׳ ינשא בראש ההרים ,כחזון נביאינו על .אחרית הימים״ ,ואת שני אלה ,מפלת גונ ובנין בית הםקדש ,הראה אז יעקב לבניו בשעה שגילה להם לפני מותו את סוד ״אחרית הימים״! את היום ההוא ,״יום בוא גוג על אדמת ישיאל״ ומפלתו ,יקרא הנביא מלאכי בשם .הגדול והנורא״ ,כי אמנם נורא יהי׳ היום ההוא. ,רעש גדול יהיה על אדמת ישראל״ ,ו״חרב איש באחיו חהיה״ .וכבד אמדו שנים מחכמינו דיל על חבלי המשיח ,״ייתי ולא אחמיניה״) ,פנהדיץ ,צ״ח. ,(:כי גדול יום ד׳ ונורא מאד ומי יכילנו״) ,יואל ,ב-יא> 1אבל אחרי כל הנוראוח של היום ההוא הנה ״גדול״ יהיה ,כי בו יתקע בשופר גדול׳ שופר של משיח ושל קבוץ גליוח. ו11 ש ב ת ו nי ס ז בית י ׳ ירום ונשא בראש ההדים ונשא מגבעות ,ו״גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון ,אמר ד׳ צבאות ,ובמקומ הזה אתן שלום״) ,חגי ,ב-ם(. תעודת השלו׳ שלא נתמלאה בכית הראשון תתמלא בבית האחרון ,כי יתן ד׳ אז שלו׳ בארץ ובזה יגדל כבודו בעולמ .זו היתה בשורת הנאולה של הנביא מלאכי על .יום ד׳ הגדול והגורא״ ,אשר בוא יבוא ,באחרית הימים״ .ואת בשורת הגאולה ההיא התקינו לגו חכמיגו ז״ל לקרוא אותה בשבת האחרונה שלפני חג חירותנו ,המזכיר לנו אח גאולתנו מהמשעבד הראשון ,גאולת מצרים, זאת גאולחנו העהידה שאחריה לא יהי׳ עוד יוחד שעבוד .ועל שם בשורת בואו של .יום ד׳ הגדול והנורא״ נקראת שבת זו בשם .הגדול״! ד. וכבר הזברחי למעלה ,בי פי שנים לקריאת הפטרה זו ביום זה ,טעם הזכרת הפרשת המעשרות וטעמ הזכרת הגאולה העתידה ,ואחרי כל מה שגאמר עד בה בעגין הגאולה נעבוד נא מעתה אל ענין .המעשר והחרימה״, אשר על הבאתם .אל בית האוצר׳ ירעים הנביא מלאכי בקולו בל בן על ישראל .ומה נפלאיט הדברים 1הנביא הולן ומונה את חטאות העם ,ומזהיר במ כי יהיה .עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושק שבר שכיר אלמנה ויתומ ומטי גר״ ,והוא קורא אליהמ בשמ ד׳ לאמר• ,שובו אלי ואשובה אליכם״ .וכשהם שואלים אותו ״במה נשוב״ ז הוא משיב להט בקצרה .המעשר והתרומה״! אבל האם רק בזה חטאו אז ,כמה שנמנעו מלהביא את המעשר ואת התרומה אל בית האוצר ז האם לא כבדו מנשוא יתד העונות האחרים שחשב למעלה ,עונות המורים מאד לשמים ולאדם! , ואולם דבר גדול מאד דיבר לנו הנביא בזה ,וללמדנו בא כי מניעת המעשרות היא אם בל חטאת ,והיא היא המביאה לכל אותם החטאים שחשב, בהיותה שורש פורה ראש ולענה ,כאשר יבואר בעז״ה בזה .בי הנה שנינו במשנתגו ,״גמרו שלא לעשר ,רעב של מהומה בא״) ,אבית ,ס״ה ,נ!יח> .ובפירוש הדברים ״רעב של מהומה׳ כתב הרעיב ז״ל. ,שמפני הגייםות אין יבולים לאסוף התבואות״ .למדנו מזה כי בעון מניעת המעשרות מהומת מלחמה באה לעולמ ,מהומה המביאה לידי רעב .ועלינו להבין בדברים האלה ,כי איזז מדה כגגד טדה יש בזה ז ונאמר בזה כי ענין המעשרות בכלל .מעשר ראשון ללויים ומעשר עני לעגיים ,בנוי הוא על יסוד החובה שהטילה החודר .על זה שיש לו לדאוג לזה שאין לו .ולהספיק לו את צרכיו די טחםורו אשר יחסר לו .וציותה החורה לפיכן לתת להלוי שאין לו חלק בארץ מעשר ראשון .ולגר וליחום ולאלםנה שאין להם מי שיפרנסם ולדאוג למחסוריהם מעשר עני .ומי שמפריש אח בדי מעשרותיו ,בכדי להוציא את תבואתו מירי טבל ,ופעכב אותם תחת ידו ,הרי הוא גוזל בזה את הלויימ ואת העניים .ובאה על כן אזהרת התורה על ביעור המעשרות אחת לשלש שנים ,להוציא אז את כל המעשרות הצבורים תחת ידי בעליהם ולהניחם בשעריהם. ,ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמן והגר והיתום והאלמנה אשר בשערין ואכלו ושבעו״) ,ינריט ,י י -כ ט ( . םצות הטעשרות וביעורם בטלה אמנם למעשה לאחר שגלינו מארצנו, כשבטלו כל המצוות התלויות בארץ ,אבל החובה המוסרית לדאוג לזה שאין לו משלו לא בטלה והיא נוהגת תמיד .ולכל מקוט שגלו ישראל גלתה מצות הצדקה עמהמ .יסוד מצוד• זו הוא במשפט הצדק של השווי כין בני העם כולם, כי מאחר שכולם בניס הם לד׳ אלקיהם הלא הם שוים בזכיוחיהם כאחימ בני אב אחד ,ודרישת הצדק היא איפוא שתהיי לכל אחד מהם זכות שוה ליהנות מן העולמ .ואפ האחד עשיר והשני עגי חובת הראשון היא לדאוג לםהסורי השני ולפרוס לו מלחמו ,ומי שדעה עינו באחיו האביון ולא יתן לו הדי הוא .בליעל׳) ,שט ,טי( ,ומכאן אמרו .כל המעלימ עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבימ״) .כתובות .ס ח -א ( . וכבר נתבאר אצלי בעז״ה במיא בארוכה ענין הצדקה בישראל ,שהיא ״קשורה בדין׳ ולא ברחמים) ,ספרי על הכתוב • ג י ק ת ד׳ עשה׳ ,יבייפ ,ל ז -נ א ( ,זאת אומרת שהצדקה אין לה לבוא מצד הרחמים לבד אלא מצד הדין .המחייב לתת צדיקה כחובה המוטלת על הנותן לתת ממה שיש לו לזה שאין לו. הצדקה באה לפיכן בכתוב לרוב יחד עם המשפט אבל לא עם החסד ,כי מעשה של חטד מתיחם רק למי שאינו מחויב בדבר ,והוא עושה זאת רק מצד מדת החסד שבו ,וזה לא יתכן אלא בהבורא יתיש ,כאמור -חסד ד׳ מלאה הארץ״) .תהלים .ל ! -ה ( ,ולא בבני אדס! וביארתי בזה את דברי מאמרם זיל על הכתוב .צדקה חרוםס גוי וחסד לאוטיט חטאת״) .משלי ,י י -ל י ( .״צדקה חרוםם גוי אלו ישראל וחסד לאומימ חטאת ,כל צדקה וחסד שאומות העולם עושים חטא הוא להם ,שאין עושיט אלא להתנדל בוי) .נבא נתיא ,י .>.וכזנתם בזד ,לפי האמור היא ,כי ישראל עושים צדקה ולא חסד ,צדקת משפט המיוסדח על הכרח החובה המוטלת עליהם מצד התורה לפרוס לרעב לחם ,והם אינם מתפארים לפיכן בצדקחפ, כי מי שפורע את חובו אין לו בסד .להתפאר ,וצדקה שכזו חרוסס גוי .אבל או״ה העושים צדקה סצד החסד .ומתפארים במעשיהמ כי הגדילו לעשות בחסדם הגדול ,בחשבם בלבם שאין כל חובה עליהם לתת צדקה ,אלא נדבת לבם הסוב היא באשר אנשי חסד הסה ,צדקה חסד שכזו איגד• אלא חטא ולחטאת תחשב להם׳ כי החסד רק לד׳ הזא כאםזר ,זלא ל.בן אדם חציר ינתן׳, )ישעיה ,נא(. מזז ש ב ת ו מ ו t 0 ה. חובת הצדק והמשפט מיוסדת היא כאמור על תורת האזזוה שבין כני האדמ ,האמורה מפי הנביא מלאכי ,לאמר׳ ״הלא אכ אחד לכולנו אל אחד בראנו מדוע נבגוד איש באחיו״ .אט אב אחד לכולנו הלא אחים הננו׳ אחימ שוים בזכיותיהם .וחובת האח היא לעזור לאחיו בעת צר לו ,ולבלי להעלימ עינו ממנו וממחםוריו .ומה מאושרת היתה האנושיות כולה ,אילו היו בני האדם חיים על פי תורה זו .כי אז לא הי׳ כל מקומ בארץ לכל העול הנעשה תחת השמש ,לגזל משפט ולדמעת העשוקים ,ואנחת הנאנקים לא היחד. ממלאה חללו של העולם! אכל הנה מאז נולדו שני האחים הראשונים בעולם ,והאחד מהם קם על אחיו ויהרגהו נפש .מני אז תורה אחרת יצאה לעולם ,היא הורת האגרוף והחרב אשר רחם לא תדע .חורת החרב אומרת ,כי רק לחחזקים ניחגה הארץ וכי רק להם זכות הקיום עלי אדמות ,ועל החלשים להכנע תחת עושקיהם כח ולהיות להם לעבדים ,או לעבור ולהכחד מן העולם .הורד ,אכזרית זו מלמדת, כי כשם שביחס לכל החי ״אשר על הארץ מתהת ואשר במים מתחת לארץ״, שורר חק ברזל של בחירת הטבע ,ז .א .שהטבע בוחר לו תמיד את החזקים ואינו עומד ליםינמ של החלשימ להצילמ מידי עושקיהם כח ,כן הוא גם בחברת בני האדם .וכשם שניתנה מצד הטבע הזכות לכל חיח הארץ ועוף השמים ורגת הים לטרוף טרף בכדי להשקיט רעבונם ,וזעקת הכבשה הדלה והיונה התמימה לא הועיל להן להצילן מצפרני הטורף והרומס .כי אין רחמים בטבע ואין דרישת משפט וצדק בממשלת היער ,כן הוא גם ביחס האדם לאדם .אין צדק ומשפט בעולם ,כי אם שלטון האדם באדם לרע לו ,ומזה לכל הרעה אשר על פני הארץ תוצאות! חורת האגרוף הזאת חושבת את החמלה ואת החנינה לפרי רוחם של החלשים והנדכאים ,ואת הרחמים והצדקה לרכות הלב ,שלא לפי כבודם של החזקים ובעלי הזרוע ,שאינם רשאים להיוח רחמנים .ומי שהוא מרחם על הבריות אינו על פי תורת קין זו אלא חוטא הראוי לעונש קשה .זה הי׳ עון סדום ,כי ״יד עני ואביון לא החזיקה״) ,יחזקאל׳ <״ ,&»-ונתינת פת לחט לרעב נחשבה כעיניהמ לחטא משפט מות) ,סנחדרין ,ק .(:ואנשי סדום ,הרעים וחטאים לד׳ מאי״ נענשו קשה בעד רשעחט .כי חודה אכזרית זז מביאה בהברה לידי שפך דמי אדמ במלחמות הבלתי פוטקות בעולפ ,כי באין משפט וצדק בין אדם לאדם ובין עם לעם ומדינה למדינה ,חחרב היא לבדה השטטת היחידה בין עמי תבל ,והיא מחריבה ארצות נושבוח ומביאה רעב של מהומה בעולם ו ככל אשר אנו רואימ לעינינו ,כי המלחמה דנת הדמים ,שעשתה שמות נוראות פ מט כל כן בעולם .והחריבה ביחיד את נאות יעקב נאום] איום ונורא וגדפה לידי תוצאות רעות של רעב ודבר בעולם׳ ודק ד׳ הוא היודע פתי תשקוט הארץ ממהומתה זו ,חמהרידה עדיין אח הארץ ,אף לאחר ששבה חרב המלחמה אל נדנהז זהו שאמרו ז׳׳ל שבעון מניעת המעשרות רעב של מהומה בא לעולמ ,כי פגיעת המעשדזת היא שלילת הצדק והמשפט! ואם »נמרו שלא לעשר״ .זאת אומרת שגמרו כולם לפרוק פעל עצמט את חובת הצדקה ,ולהנהיג ביניהם את תורת סדום׳ שאין על פיה לא צדקה ולא רחמים ,ולא נתינת עזרה לנדכאים ,כי אם שלטון הזרוע של החזק האומר שרק לו לבדו ניתנה הארץ ,אז מוסד .של תורה זו להביא לידי מלחמית ושסך דמים׳ ולידי רעב של מהומה! ו. ומה מאירים על פי כל האמור דברי הנביא מלאכי בתוכחתו הקשה לבני דורו .כי אחר שגילה להם על פניהם את כל חטאוחיהס וחשב אותם אחת לאחח ,שהם נשבעים לשקר ועושקי שכר שכיר אלמנה ויחוס זםטי נר׳ והנם עוד מכשפים וםנאםים ברדפם אחרי תאוותיהם השפלות ,הוא קורא אליהם לשוב אל די .ועל שאלתם .,במה נשוב״? הוא משיב להם בקצרה ,׳׳המעשר והתרומה׳ ,והוא דורש מאחם להביא .את כל המעשר בית האוצר״! בזח הוכיחמ לדעת כי מקור כל פשעיהם הרבימ הוא ,מה שחדלו להביא את המעשר אל בית האוצר לחלקו לעניימ ,ופרקו מעל עצממ את חובת הצדקה והחזקת .יד עני ואביון״ .כייעי״ז שהנהיגו ביניהם את תורת סדום ,אשר רחמ לא תדע ,ואטמו אזניהם משמוע זעקת דלים ,באו להיות נם נשבעים לשקר ועושקי שכר שכיר אלפנה ויתום ומטי גר .כי באין צדקה אין גם משפט, כדבר הנביא ישעיהו לאמר ,״יהטג אחיד משפט יצדקה מרחיק תעפוד״ ) ,נ ט -י ל ( . בממשלת האגרוף הבנוי׳ על היסוד של .כל דאלים גבר״ ,תשלוט התאוה הבזוי׳ המביאה לידי כשוף וגאוף ,באין שם מקום לא לידי שמירת המשפט שבין אדם לחבית ולא לידי שמירת החוק שבין אדם למקום .והנביא גומר את דבריו אליהם בקריאה נמרצה לאמר .״זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים״ ,היא תורת החיים המלמדת את האדם לשמור .דרך ד׳ לעשות צדקה ומשפט״) ,בראשית ,י ח -י ט ( . ומה מתאמת היא איפוא קריאת הפטרה זו המדברת במעשרות נשבח האחרונה שלפני הפסח ,נשכת שאנו מכינימ את עצמנו לקבלת פני החג הקדוש ,המזכירנו את גאולתנו הראשונה ממצרים ואת גאולתנו האחרונה מנלותנו זו ,גאולת עולמים שאין אחריה עוד שעבוד .וכבר אמרו חכמינו זיל. .שאין ירושלים נפדית אלא בצדקה ,שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה נ ש נ ת ו מ ו ע ד בציקזו׳) ,מנת .קלפ(.׳ ו-גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה ,שנאמר שמיו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות׳) ,נ׳־נ ,י .(.והרמב״ם זיל גלשונו הזהב מוסיף עוד לאמר. ,שאין כסא ישראל מתגונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה ,שנאמר בצדקה תכונני׳ ) ,מ ע ו ת ענייפ< ,רי ,ח .(«-דת האמת יורשת מאת גני האדם לסדר אח ארחות חייהם על טי חורת הצדק והפשסס ,בניגוד לתורת החיג המביאה לידי מהומה געולם ,וססל תורת חיים זו היא הצדקה המרוססת נוי .אין דת האמת עומדת לפיכך אלא בצדקה ,צדקת משסט ,וצדקה שגזו תקיכ את גאולת ישראל וגאולת האנושיות כולה .ועל •יה יתכונן כסא ישיאל ב.עיר הציק קייה נאמנה״) .ישעיחי ,(«-« ,על יסויות .י ת האטת*! ולהזניינו את כל זאת גיום קלוש זה ,גשבת שלפני חג הגאולה באה קייאת הפטיה זו ,המחחלח במעשי ומסיימת גגאולה ו נא לפרשת צ/1מאמר ד / בדין דם הזאה*. א. שגינו נמשנתינו ,דם חטאת שנטל על הבגד הרי זה טעון כיבוס .וחטאת פסולה אין דמה טעון כבוס׳ )זבחים .צ-ב .(.דין זה של חטאת פסולה שאין דסה טעון ככוס נלמד שט להלן בברייתא׳ )!•! ,(.<-מקרא דאשר יזה ,לא אמרתי אלא בראוי להזאה .והנה משמעות דם פסול היא כשנפסל הדם קודם שנפל על הבגד׳ אכל אם נפסל בשעת נגיעתו בבגד׳ זהו איבעיא שם כגמרא לעני! ניתז על כגד ססא ,וספרשי בנסרא שס ,דאע״ג דמוכח דס״ל בהיתה לה שעת הכושר ונפסלה אין דסה טעון כבוס׳ הימ בזה אחר זה אבל בבת אחת לא׳ או דילמא לא שנא .וברמכ״ם בהלכות מעשה הקרבנות׳ ) n-cהלבה ס•(. פסק דבמתז על בנד טמא אינו טעון ככוס ויעוייש בכימ וכלח״מ שנדחקו הרבה בישוב דבריו אלה. ושנינו עוד במשנה שם< .דצ־ג ,(.ניתז מן הצואר על הבנד אינו טעון כבוס ,ובתומפות שמ׳ כתבו על זד״ וזיל :״מרישא לא שמעינן דהוד .אמינא דהכא שאני סשום דבבת אחת״ ,עכ״ל .והנה סשסות הדברים היא לכאורה׳ שהדם נפסל רק בשעת נגיעתו בהבנד ,ואילו נוזקבל הדם סהאויר לכלי שרת קודם שינע בבגד הי׳ כשר ,וכן נתב להדיא בכונתם הנרשיש ד ל שם כהנהותיו. אבל הלא מפורש אמדו) ,לעיל ,יב״ה ,>.השוחט 1ריך שיתן ורידין לאויר כלי, ועיין ברש״י שם ,עמוד בי ,בדיה אי אתה מודה ,שכתב וז״ל :״ואי אויר שפוטו לנוח לאו כמונח דמי ,נמצא כשהוא יורד לכלי מן האויר בא ולא מן הפר .והתורה אסרה דם מהפר יקנלנו״ ,עכ״ל .הרי שאט ניתז הדמ מן הצואר שלא נננד הנלי שרת הוא נפסל תינף לזריקה ,ואף אם יקנלנו אחינ נפלי שית מהאויר לא יוכשר לזריקה עזד ,משום שחסרה לו קנלד .סהסר »»ש, וזה שלא כהנגת הגישיש ז״ל נ י נ י י התוספות .ולטי״ז הלא יקשה מאי סח שנתנו דהוה בנת אחת ,דהא הדם נפסל נאויר קודם שיגע ננגי .זאת ועוד • 1ד» 0בשערי •יון, » ת חד1ז»ץ|! חובדו^ןייא—״ג. נב ש ב ת ו מ ו ס ד אחרת ,ולפי הנתת התוספות דהוה בבת אחת ,אם כן הפשוט מכאן מה דאיבעי להו שם ,לענין אם ניתז על בגד טמא אם טעון כמם ,ומשום דפסול הים וטעינת הכבוס לבנד באים כאחד ,והא כאן חוה נמי בבת אחת ,ואף על טי כן אין הבנד טעון כבוס ,וכבר הקשו כן בס׳ חק נתן ובסניט מאירות ,עייש״ה. והנ״ל לאמר בזה אחר שנבאר בעז״ה דברי הגמרא שם ,דת״ר יכול ניתז מן הצואד על הבגד יהא טעון כבוס ,ת״ל אשר יזה לא אמרתי אלא בראוי להזאה! והנה לכאורה יוקשה מאד ,הא כבר שנינו לדיל מזה ,תייר מדמה ולא מדם פסולה ,ומאחר שכבר למדנו שדם שלא נתקבל מהפר ממש הוא פסלל להזאה ,אם כן הא כבר נחטעט מדרשא דמדמה ולא מדם פסולה, ולמה לנו דרשא דאשר יזה ,לסעט דם שאינו ראוי להזאה ז וברור הדבר לפיכך שיש שני דינימ מיוחדים לענין דם ,דין דם שאינו ראוי להזאה ודין דם שנפסל. תחת סוג דם שנפסל נכנס נם דם שנתקבל בכלי חול ,ומשום שכלי החול פוסל את הדם ,אבל דם שנתקבל בכלי שרת אלא שנתקבל לא מן הצואד ממש ,דם שכוח אינו פסול ורק שאינו ראוי להזאה .והנה מדדשא דמדמה לא היינו ממעטים אלא דם פסול ולא דם שאינו ראוי להזאה ,ועל זה באח הדרשא דאשד יזה ,למעט גם דמ שאינו ראוי להזאה .ואין להקשות דמאחר שכבר למדנו מאשר יזה ,למעט דם שאינו ראוי להזאה ,א״כ הלא ק״ו לדם פטול שאינו טעון כבוס ,ולמה לן ד,ך קרא דמדמה למעט דם פסול ז דאסשר לאמר דהך תנא דדריש קרא דמדמה למעט דם פסול לא סבירא ליה הך דרשא דאשר יזה ,ולדידיה דם שאינו ראוי להזאה באמת טעון כבוס! ולהן תנא דדריש מאשר יזה למעט דמ שאינו ראוי להזאה ,אין באמת צורך למעט דם פסול מקרא דמדמה ,שהרי ק״ו הוא מאינו ראוי. ועפי׳״ז יתישבו בעז׳׳ה לנכון פסקי הרסב״ם זיל, שפסק דדם שהי׳ לו שעת הכושר ונפסל אינו טעין כבוס ,ופסק עוד דקדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה ,וכבר עמד על זה בלח״מ שם והקשה ,שהרי בנמרא שם אמרו להדיא דהנך תרי מיעוטי ,אותה ומדמה ,דמוקטינן חד להי' לו שעת הכושר וחד ללא הי׳ לו שעת הכושר ,הוא רק למאן דםיל קדשים קלים אינם טעונימ מריקה ושטיפה ,ולא בעי לפיכך קרא למעט תרומה ממריקה ושטיפה ,אכל למאן דס״ל קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה צריך חד קרא למעוטי הדומה ממריקה ושטיפה ,ולא נשאר אלא חד קרא למעט דם שלא הי׳ לו שעת הכושר ,ובדס שהי׳ לו שעת הכושר סבירא ליה באמת דטעון כיבוס ,ואם כן הרמב׳׳ם בטסקיו מזכה שטרא לבי תרי, עיישיה בלח״מ. )גפיה מנמהיק .הל׳ ג׳ יהל׳ י~ח>, ולדברינו יבואר בעזיה הדבר לנכון ,דעד באן לא אמרו בנמדא שם, דנחלקו ר׳׳מ ור׳״ש בדרשא דמדםה לענין הי׳ לו שעת הכושר ,אלא משום צ 1 נג דלית להו דדשא דאשר יזה למעט דה שאינו ראוי להזאה ,וסבירא לחו דדוקא דם פסול םטש אינו טעון ננוס ולא דם שאינו ראוי tאבל להך תנא דסיל למעט מקרא דאשר יזה דם שאינו ראוי להזאה ,אינו צריך נלל למעט דם פסול מקרא דמדמה ,שהרי ק״ו הוא מדם שאינו ראוי ,אלא שצריך קרא לטעם דם פסול שהי׳ לו שעת הנושר ,שזה לא היינו יכולים ללמוד מק״ו כקרא דאשר יזה ,שהרי דם שניתז מן הצואד על הכנר לא הי׳ לו שעת הכושר כלל .שתיכף שיצא מהצואר לאויר נעשה אינו ראוי .ונמו שאמרנו למעלה ,ועל זה בא הלימוד מדמה ולא מדם פטולה .למעט דם שהי׳ לו שעת הכושר ונפפל ,ונשאר איפוא המיעוט השני מאותה ,למעט תרומה ממריקה ושטיפה; ולפייז הרי הרםבים הניא בהלכה ו׳ מפרק זה רק דרשא דאשר יזה ,למעט דם שאינו ראוי להזאה ,ושפיר פםק לפיכך דקדשיס קלים טעונים מריקה ושטיפה. ב. ונחזור מעתה לניאור דנרי התוספות שהנאנו ונאמר נביאורם .שהי׳ קשה להתוםפות דלמה לו להתנא להשמיענו הך דינא דדמ הניתז על הנגד אינו טעון כבוס .משום שאינו ראוי להזאה ,הא חינף נשנפל על הנגד שהוא חול נפסל ,ודם פסול הא ידעינן מרישא שאינו טעון ננוס .ועל זה שפיר חרצו דמרישא לא הוד ,שמעינן ,דהו״א דהנא שאני משום רננת אחה .ונונחם נרורה ,דאילו לא השמיענו התנא דין זה דדם שאינו ראוי להזאה אינו טעון כנום ,היינו אומרים נדם שניתו על הנגד מהצואר שיהי׳ טעון כנוס ,דהא מה שאין הדם הזד .ראוי להזאה משעה שיצא םהצואר לאויר שלא כנגד כלי שרת, אין זר .בגדר דם פסול .ומדרשא דפדמה לא למדנו עדיין למעט מכבוס אלא דוקא דם שנפסל ממש .ומה שנפסל הדפ אחר כך בנגיעתו בבגד שהוא חול .הרי פסול זח בא בנת אחת עמ הנגיעה ,ומרישא הא לא שמעינן אלא בדם שנפסל קודם שנפל על הננד .והיינו ינזלים לפיכך לאמר בדם שניתז על הבנד שיהא טעון כנומ .ועל זה נא התנא להשמיענו מדרשא דאשר יזה .שנם דם שאינו ראוי להזאה אינו טעון כבוס ,ולא רק דם פטול ממש .ומאחר שכך שוב אין זה בת אחת ,שהרי אף אילו נתקבל הדם בכלי שרת קודם שנטל על הבגד. ג״כ לא הי׳ ראוי לזריקה משעה שיצא מהצואר לאויר שלא בנגד כלי שרת. ושוב לא הוד .בח אחת .ומתורצח לפי זה שפיר קושיחמ של בעל חק נתן ופגימ מאירות שהזכרתי למעלה. ואין להקשות דלפייז נפשוט מכאן לאידך גיסא ,דהיכא שבאים בבת אחת הבנד טעון כבום .דאם לא כן למה לו להתנא להשמיענו הך דינא. שהדס נעשה אינו ראוי משעה שניתז מהצואר ,הא סו״ס כשנגע נכנד מזל ש ב ת נד 1מ 1ע ד נפסל ממש .ובע״כ שהיכא שבאים כאחת טעון כבוס ,זוז אינו׳ שהרי עיקר דינא של חתנא הוא להשמיענו ,שלא רק דם פסול אינו מזנון כבוס אלא גס דמ שאינו ראוי דינו כן ,ויהי׳ נ״מ להיכא שנתקבל בכלי שרת מהאויד ונפל אח״כ על הבגד ,שאז אין זה דם פסול אלא דמ שאינו ראוי .ומה שנקס התנא דינו בדם שניתז מן הצואר על הבגד .הוא משום שהי׳ מסופק בםפיקו של רמב״ח .אם טעון כבוס היכא שבאים כאחת .ובדרך אמ תימצי לומד הוא שונה, שאף אם נאמר שבבאיט כאחת טעון כבוס אין בנד זה סעו! בבוס .משום שגם דם שאינו ראוי להזאה אינו טעון כבוס ,ואינו ראוי הוא נקרא משעה שיצא מהצואר .עוד קורט שנפל על הבגד ,ולפיכך אין לפשוט מכאן פפיקו של רמב״ח ,דתנא גופיה פסוקי מםפקא ליה בזה. ולמדנו איפוא מכל האמור ,שיש שני דינים םיוחדים לענין דם ,דין דם פסול ודין דם שאינו ראוי להזאה ,היינו שנתקבל לכלי שדח אלא שלא מהצואד ממש .והנה אמרו בנמרא 1 ,ט ״ ו ת ,ז & ,דילפינן קופץ מדם ,וארבע העבודות שבקומץ הן כנגד ארבע העבודות שבדם ,וכל הסוסל בעבודות הדם פוסל נמי בעבודות הקומץ) ,רש-י ,שם( .וכל זה הוא בדברים הפוסלים בדם, אבל לענין דין זה של אינו ראוי ,שהוא דין מיוחד בדס שצריך שיתקבל סהפר ממש ,לענין דין זה לא מצינו שיהא הקומץ נלמד מדם ,ולפיכך אף אם יזרוק את הקומץ מידו לאויד ומתאויד יפול לכלי שרת ,נם כן יוקדש ויהי׳ ראוי להקטרה. ויתישב בזה שפיר מה שפסק הרמב״ם ז״ל) ,נפי״ג ממעה״ק ,הל -י-נ( שקומץ שחלקו בבי כלים אינו קדוש וחוזר ומקדשו ,ולענין הדם פסק) ,שפ ,פ-ד ,ה״ה(, שכל הזבחים שקיבל מדממ פחות מכדי הזי׳ לא נתקדש הדם ,וכתב עלה במל״ם שם דלא םהני אף שחזר וערבן .ולכאורה איזה חלוק יש בין קוסץ לדם ז ואולם לדברינו יבואר לנכון ,דלענין הדם כיון דבעינן קבלה מן הצואר. מה מועיל מה שיחזור ויערב בכלי אחד ,הלא קבלה שניי זו לא תהי׳ מן הצואר .ומאחר שהקבלה הראשונה לא הועילה ,מפני שהיחד .פחות מכדי הזאה בכלי אחד ,שוב אין הקנה לדם זה .אבל לענין מנחה שנחחלק הקומץ בשני כלימ ,שפיר יועיל מה שיחזור ויערב בכלי אחד ,ויתקדש הקומץ בקבלה שני׳ זו .דבמנחה לא בעינן שיתקבל הקומץ בכלי דוקא מיןו של הכהן ,כפו רבעינן ברמ שיתקבל דוקא מן יצואר .וכל זה הוא רק לענין אינו ראוי. שדין זה הוא דוקא בדם ולא במנחה ,אבל לענין פסול .כל הדברים הפוסלים בדם פוסלימ גמ בקומץ ואם יתקבל הקומץ בכלי חול יוססל עייז ,ולא יועיל עוד מה שיחזור ויקבלנו בכלי שרת. והנה בדם שנינו) ,זבחים ,כ י ה ( ,גשפך על הרצפה ואספו פסול ,ולעגין מנחח1טסק הרסב״ם 'ז״ל) ,בפי״א מפסולי המיקושין ,ה״ה( ,שאס '.נתפזר.להקוםץ! על : נה הרצפה יחזיר ויאספנו ,וכתב עלה בכסף משנה שם .דמיירי שלאחר שנתקבל בכלי שרת נתפזר ,אבל אם קמץ ונטל מידו של כהן לארץ ,פסול כמו שהוא בדם ,עיייש .ולכאורה הי׳ אפשר לאמר ,שבמנחה יהא כשר לאוספו אף כשנפל לארץ מידו של כהן ,ומשום שרצפת העזרה אין לה דין כלי חול ,ואינה סוסלח לא את הדם ולא את הקומץ ,ומה שבדם פסול כהאי נונא הוא משום שלא נתקבל מהצואר והוד .אינו ראוי להזאה ,ומה ששנינו שהוא פסול אין תכונה על הדם אלא על הקרבן ,היינו שהקרבן פסול משום שאין הדס ראוי עוד לזריקה ,ובלא זריקה נפסל ממילא הקרבן וכל זה הוא רק בדם ולא בקומץ שאין בו דין של אינו ראוי ,ולפיכך בקומץ יחזור ויאספנו בכלי שרת ויקדשנו, אף לאחר שנפל מידו של כהן על רצפת העזרה. ואולם סברא זו מופרכת מתלמוד ערוך) ,מנחית ,כיי ,(:דלמאן דבעי קדושת כלי בקומץ כיון שנתנו לשמאל נעשה כדם שנשפך על הרצפה ואספו דפסול ,עיי״ש ,וברש״י שמ כתב. .דאי בעי מתן הלי לית ליה תקנתא בחזרו!״ דהוה כנשפך על הרצפה מן הצואר דפסול ,דנפקא לן מולקה מדם הסר דם מהפר יקבלנו .וקידוש קומץ במקום קבלת דמ ,ושמאל בלי כלי הדי הוא כרצפה ,דכי אכשר ר׳ שמעון שמאל לא אכשר אלא בכלי״ .עכ״ל ,הרי שהשוה הש״ס קבלה בשמאל שהיא פוסלת נןמש אף לר״ש בלא כלי ,לנשפך על הרצפה. ובהכרח לאמר שהרצפה פוסלת בין בדם ובין בקומץ .ואין לדחוק ולאסר בכונת הש״ס ,שנקט דין נשפך על הרצפה רק לדמיון בעלמא ,היינו שהקבלה בשסאל בלא כלי פוסלת במנחה כמו שנשפך על הרצפה פוסל בדם ,שהרי אין הנושאים שוים לפי זה ,דהקבלה בשמאל פוסלת ממש בין בדם ובין בקומץ, ונשפך על הרצפה אינו פוסל אלא בדם משום חסרון קבלה מהפר ,ובמנחה בכהאי גונא כשר ,ופשסות הגמרא מוכיחה שדין אחד לשניהם ,לשמאל ולרצפה, ושניהם פוסלים בין בדם ובין בקוםץ .ובתרוייהו לית תקנתא בחזרה. וזהו שדקדק רש״י זיל לאמר. ,ושמאל בלא כלי הרי הוא כרצפה׳ ומאחר שהרצפה פוסלת אף במנחה שוב אי אפשר לאפר שיחזור ויאסשנו< ובהכרח לאמר לפיכך בפירושו של הרםב״ם זיל כפירושו של בעל כסף משנה ז״ל ,שכונתו היא שנתפזר הקומץ לאחר שנתקדש בכלי שרח ,דבהאי גונא כשר אף בדם .והחילוק בין מנחה לדם לא יצויר אלא לענין אם נתקבל בכלי שרת םהאויר .או שנחלק בשני כלים ,דבכהאי גונא אף שבדם פסול משום חסרון קבלה מהפר ,אבל בקומץ כשר ,ומשום שדין זה של אינו ראוי לא נאמר אלא בדם ולא בהומץ .ודו״ק. 11 ז ש ב ת מ"ו )1 ד לפרשת שמיני. ישראל. הבדלת הנא ו נ י רבי ישמעאל ,שלשה ובריס היי קשיפ לפשה ע ו שהראהו ה ק נ י ה באצבעו ,ואלו הם ,מנורה ואש הוש ושרציפ ,ונוי ,שרציפ ונתיב וזה ל נ פ הטמא .וייא אף הלכות שחיפה ,שנאמר וזה אשר תעשה על המזנה, )מנחית ,נס.(. א. בין החוקים שעליהמ יאמרו לנו חכמינו ז״ל ,שהם .דברימ שהשמן משיב עליהמ״ ,כי .מעשה תהו הם״) ,יומא ,פ״ז ,>:ואשר על כן באה עליהם אזהרה מיוחדת בחורה ,לאמר. ,אני ד' ,אני חקקתיו ואין לך רשות להרהר אחדי״ ו בין אלה החוקים הנראימ לעין בשר כמוזרים ,מפני שאין אנו יודעימ את טעמם ,נחשב לראשונה החוק של -אכילת חזיר״ .כי אמנם חוק זה של .את זה לא חאכלו״ ,השולל מאתנו את אכילת כל אותם הדבריט שאטרה לנו התורה ,והחזיר הוא האחד והמיוחד שביניהם ,הוא היוחד קשה לנו להבינו ולםלאותו ,כי הלא עינינו הרואות שאחרים אוכלים אותם מבלי אשר תאונה אליהם כל רעה בגלל אכילתם זו .אין כל פלא איפוא אם .יצר הרע משיב עליהמ להטעות את ישראל ולאמר שהתורה אינה אמת ,כי מה הועלת בכל אלה׳) ,רש-י ,שט( ,ועל טענת השטן הוא היצר הרע אין לנו אלא להשיב בדברי חכמינו ז״ל הנזכרים ,״אני די ,אני חקקתיו ואין לך רשות להרהר אחרי״! שמירת החוק הזה של ״אכילה חויר״ ,הכולל בחוכו את מניעת אכילת כל יתר הדבריט האטודיט ,היא באמת מהגםיונות הגדולים שנתנסו בהם ישראל! ובצדק יאמרו חכמיגו ז״ל במליצתם ,״מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון ,שאתה לא יכולת לעמוד בנסיונך שעה אחח ,והרי בניך משמרים כל המצוות שניתנו להם ועוטרים בהם ,וכוי ,ונצטוו את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו ,וביותר כשאדם מישראל בא ליקה בחמה ,שה או עז או כבש, הוא שוחט ומפשיט ומכנימ ידו ובודק הריאה ונמצאת טריפה ,מניחו ואינו אוכלו״) ,טויזז פ׳ שמיני(. והנח חשבו ל»ו חכמיגו זיל שלשה דברים נאחד ,המגדירים את חיי 4נ ש מ י ל IJ עמנו בנוגע לאכילה בשי! כי מלבי אשי מכל הבהמה אשי על מני האימה לא חותיו לנו אלא שלשה מינימ אלה. .שוי שה כשבימ ושה עזים״) .שבעת המינימ של ההיות המהויות .האמויימ בפרשת .זאת הבהמה אשי תאכלו״ שבמשנה תויה .יביים י י -י .אינם באים בהשבון ,ממני שאינמ נמגאימ בישוב .ועיקי אכילתם של בני האים היא מהבהמות הבייתיות ,ומאלה הותיו לנו י ק שלשת המינים האמויימ( ,מלבד זאת הלא נצםוינו עוי על השחיטה ועל השריפות .וכשאדם מישראל לוקח לו בהמה לאכילה הוא צריך עוד לשחטה ואף לבדוק אחריה אם אינה מרימה .וכל זה נכלל בחוק של ״את זה לא תאכלו״ ,כדרשתט זיל על הכתוב ,״והבדלתט בין הבהמה הטהורה לטמאה״) ,ויקרא ,נ -נ ה ( ,וז״ל. :צריך לאמר בין פרה לחמוד ז והלא כבר מופרשים הם׳ אם כן למה נאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ,אלא בין טהורה לך לטמאה לך ,בין שנשחט רובו של קנה או שנשחט חציו של קנה, וכמה בין רובו לחציו ,מלא שערי) ,תו-נ ,ומובא ב ר ש ״ על הכחוב ההוא( .ועל הבדלה זו נאמד שפ ,בכתוב שלפניו ,״אשר הבדלתי אתכם מן העמים״ ,כי עיי השחיטה נבדלנו מן העמימ אף כנונע לאכילת אותן הבהמות הטהורות, שכולנו כאחד אוכלים מבשרן ,ועל ידה הועמד קיר חוצץ בין ישראל לעמימ ו ובכלל דיגי השחיטה הם גם דיני הטריפות ,שכולמ יחד נאמרו למשר ,ממיני! והנה למותר להרבות דברים בזה ולהוכיח ,עד כמה גדול הוא הגסיון הזה של מניעת-אכילת הדברים האסורים ,ועד כמה הכבידו דיני ההבדלה בין טהורה לטמאה ,ביחד עפ דיני השחיטה והטריפוה׳ את חיי עמנו ביהוד בנולה. בהיותנו מפוזרימ ומפורדים בארצוח נכר .שיושביהן אינם נמנעימ מלאכול אח כל אותם הדברים שאסרה לנו התורה .אבל למרות כל זאח עמד עמנו זה אלפי שנים בנסיונו הגדול הזה .ועד עתה יוכל עמנו ברובו הגדול לאמר כיחזקאל בשעתו. .הנה נפשי לא מטומאה ונבילה וטריפה לא אכלתי ונו׳ ולא בא 3פי בשר פנול") ,יחזקאל ,ה -י ד ( ! וזהו נפיון נפלא אשר בו ישראל יתפאר! ואולם אם אמנם גדלה מאד פעולת ישראל בנסיונם זד״ לשמור את חוקי ההבדלה בין טהור לטמא אף בגלותם .אבל לעומת זאת גדלה לאין ערוך פעולת הבדלה זו ,לשמור על קיום ישראל ,לבל יתערב בנוים ויאבד ביניהם בגלותו< כי הלא אין לך שמירה יותר מעולה ננד שאיפת ההחבוללוח ,הטבועה בקרב כל מיעוט לאומי להיות כגוים אשר סביבותיו ,שאיפה אשר פעולתה הרעה בקרב עמנו גגלתה עוד בגלותנו הראשונה במצרימ) ,שמיר ,פיא( ,ממגיעת האכילה יחד על שולחן אחד .ואם לא התבולל ישראל בגויים במשך גלותו הארוכה ,אין זאת אלא משומ שנבדל מאתם בשולחנו ובםאכלו ,ורק הודוח להבדלה זו עמד טעמו בו וריחו לא נמר ,ולולא היא שעמדה לנו כבר אבד ח׳ו כל זכר לנו ,וכגוים אשר סביבותינו היינון נח ש ב ת ו מ 1ט ד וזהו שדרשו חכמינו ז״ל על הכתוב. ,ואבדיל אחכם מן העמים לחיות לי״ ,הנאמר שם בפרשת קדושים ,אחרי הצווי על ההבדלה בין הטהורה לסמאה, וזיל« :אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ,ואם לאו הרי אתם של )תוינ קוושיט .ובילקוט נאמר .ה י י אתם שליי(! נבוכדנצר מלך בבל וחבריו׳, והדברים ברורימ ומאומתימ ,כי כל עוד שיהיו ישראל .מובדלים מן העמיס׳ במאכלם ובשולחנם ,הרי המ לשמו של השי׳׳ת וחיים וקיימים לנצח אף בגלותם, ועל זה נאמר בכתוב ״להיות ליי ,כי •כל מקום שנאמד ל י לעולמי עולמים הוא״) ,מוית תצוה( .״ואם לאו׳ ,אם לא יבדלו מן העמימ אשר סביבוחיהם באכילתם ,הרי הם ״של נבוכדנצר וחבריו״ ,סופמ ליאבד מן העולם בגלותם, שתתחיל על ידי מכובש הראשון נכוכדנצר מלך בבל ,ותימשך עוד עיי חבריו הרשעימ בדורות שלאחריו ו והחראה חמורה זו׳ שניתנה לנו מאת נותן החורה ית״ש ,קורא הדורות מראש׳ נתקיימה בנו במלואה! ועינינו הרואות כי מרשיעי הברית ,בעלי הריפודפה ,שעמדו בישראל לפני דורות אחדים ,להרים יד נגד החוק של ״אכילת חזיר״ ,ולטמא את בית ישראל בכל דבר סגול ותועבה ,הם גתערבו עד מהרה בגוים; ולולא השנאה הגוראה מצד העמיט אל כל אשר בשם ישראל יכונה וממעי יהודה יצא ,אשר עליה יאמרו חכמיגו ז״ל. ,שהוריי גדולה מבקשים ישראל להודות להקב״ה ,שהטיל ביניהם ובין או״ה שנאה ותחרות ,שאילולא כן היו מתערבים ולומדים ממעשיהם״) ,מורש תמורה ,פיה( ,כי אז כבר אבד כל זכר למו ,כי אין קיום לישראל לולא הבדלה זו ,כדבר נביא הנחמות לאמר ,״אוכלי בשר החזיר השקץ והעכגר יחדיו יסופו׳) ,ישע״ ,פ ו -י ז ( . זאת היא פעולת החוק של .אכילת חזיר״ בקרב ישראל ,בתור אמצעי לשמור על קיומנו בגויים .ועל פעולה נפלאה זו המליצו חכמינו ז״ל ,בדבריהמ שהצננו בראש מאמרנו זה ,כי היתד .פרשת השרצים קשה למשה ,״עד שהראהו הקב״ה באצבעו״ .כי הנה ככר הזכרנו למעלה ,עד כמה הפליגו חכמינו ז״ל בגודל הנסיון הקשה הזה ,של מניעת אכילת כל הדברים ,שאסרה לנו התורה׳ עד שהוכיחו בו את אדם הראשון שלא עמד בנסיונו! ונסיון זה הולך ומתמיד בעמנו זה אלפי שנים ,ואף בנלותנו בהיוחנו נהונים בנויים ,מפוזרים ומפורדים בהל קצוי ארץ ואיים רחוקים .לא חדלנו סהחזיק בםעוז נסיוננו זה .וזהו באמת חזיון נפלא שבצדק ייאמר עליו׳ .לולא ראיתיו לא האסנתיו״ .והנה אנו עדים חיים וקיימים אנו על זה ,שלמרות כל הקשויים הנדולים שבדבר עמדנו בנסיוננו! אבל כשנאמרה פרשה זו למשה הי׳ הדבר לפלא בעיניו .איך יוכל עם שלם לעמוד לעולם בנסיון קשה שכזה ז כי הנה .זח משה האיש״ ,אם כי נאמן ביתו של הקב״ה הי׳ ובחיר הפין האנושי ,אבל הלא רק בן תמותה הי׳ ועיני בשר היו לו ,ולא הי׳ יכול איפוא לראות בהן מראש את העתידות הרחוקים של עמנו ,בלתי אם כשהראה אותם הקב״ה לו בחזון הנבואה .וזה ש מ י )0 נ , שאמדו זיל ,שהי׳ הדבר קשה לםשה .עד שהראהו הקנ״ה באצבעו .כי הראה לו הקב״ה ,שאמנם רק .אצבע אלקים הוא״ ,מה שיוכלו ישראל לעמוד בנסיונמ זה ,וכי רק .מאת ד׳ היתה זאת היא נפלאה בעינינו״ ,כי אמנם נפלא הדבר בעינינו ,אבל ״אין זאת אלא תורה״) ,ע-ז ,נ ,(:ונותן התורה ית״ש הוא הוא שנטע בתוכנו חיי עולם לעמוד בנסיוננו זה עדי עד! ונבין מעתה מה שהוסיפו ז״ל לאטד שם עוד .״ויש אומרים אף הלכות שחיטה״ .כי הנה הלכות השחיטה והטריפוה הן הן שהגדילו והכבידו עוד יותר לאין ערוך את נמיוננו הקשה ,לעמוד בכל דיני ההבדלה ״בין הבהמה הטהורה לטמאה״ ,ואם בכל זאת יכולנו לעמוד בם ,אין זאת כי אם אצבע אלקימ < ואת כל זאת הראה הקניה לטשה םראש ,בצוותו אותו על פרשת השרצים ועל דיני ההבדלה בין טהור לטמא לאסרם לישראל 1 כ. ואולמ הנה עינינו הרואות עד כמה העריכה התורה את ערך חוקי ההבדלה הזאת ,עד כי תלתה בשמירתם את קדושת עמנו .פעמים רבות באה בתורה אזהרה מפורשת ,להזהירנו על זד״ כי רק אם נשמור את עצמנו מאכילת כל הדברים הטמאים ,רק אז נהי׳ לעפ קדוש .פרשתנו זו ,פרשת •זאת החיה אשר תאכלו״ .,אחרי שפרטה לפנינו את כל דיני הטהור והטמא לפרטיהם, מסיימת היא בכתוב ,״והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ״! כן אנו מוצאים בפרשת ״קדושים תהיו׳ ,שאחרי הצווי על ההבדלה ״נין הבהמה הטהורה לטמאה״ ,נאמר ״והייחמ לי קדושיט כי קדוש אני ד״» וכשחזרה ונשנית פרשה זו עוד הפעט ,במשנה התורה ,כפרשת ראה׳ נאמר שם עוד פעמים ,לפניה ולאחריה ,״כי עם קדוש אתה לד׳ אלקיך״ .הרי שקדושתנו תלוי׳ בשמירת הבדלת הטהור והטמא ו וזה לנו לאות נאמן על זה .שהחוק של ,.אח זה לא תאכלו״ לא בא רק בתור אמצעי לבד ,לשמש לנו בתור קיר חוצץ בין ישראל לעמים! אלא שיש לו לחוק זה עוד ערך עצמי גבוה ונעלה ,העושה אותו למטרה בפני עצמה .ואס כי נעלם ממנו טעמו של דבר .למה הותר לנו מין זה לאכול ומין אחד נאסר עלינו, אבל הן גם טעמיהם של חוקים אתרים שבתורה נעלמו מאתנו ,ועל כולם יאמרו לנו חכמינו ז״ל ,״דברים המכוסים מכם בעוה״ז עתידים להיות צופים, גלויים ,לעוה״ב״) ,במ-ר ,פי־ט( ,כי עתידיט טעמי חורה להגלות .ולכשיחגלו לנו טעמי הדברים המכוסים מאתנו עכשיו ,לא יהיו לנו יותר בגדר -חוקים״ ,כי אם בגדר -משפטים״• ,דברים מיושרים שהדין נותן לעשותם״< .רשיי ,יומא ס״״( .וידוע הדבר עד כפה חתרו חכמינו ורבותינו הראשונים ז״ל ,לחקור אחרי טעמי המצוות וסודות חוקותיה ו וגם ננוגע לחוקי ההגדלה הללו חששו ומצאו טעם 0 ש ב ת 1 מ 1 D ד גכון והוא ,כי מגי ע ת אכילת כל הדנרים הטמאים שאסרה לגו ההורה .באה להגן עליגו םסני השפעתם המזקת של הדברים ההם על אוכליהם ,אחרי אשר דבר ידוע הוא מנםיון החיימ ומאומת מחכמי המדע ,שהמזון התמידי ישפיע על תכונת אוכליו ,לרעה או לטובה. ומה נמלצו דברי הרמב״ן ז״ל בפירושו על התורה) ,ויקרא ,י א -י ג ( ,שכתב בתון דבריו ,וז״ל. :והסימן הגדול בעופות הוא הדריסה ,שכל עוף הדורט לעולט טמא ,כי התורה הרחיקהו מפני שהוא מחומט לאכזריותו ,ושחור וגט ומוליד המרה השרופה השחרחורת ונותן אכזריות בלב״! ובסוף דבריו שם הוא מוטיף עוד. ,והנה טעם איסור העופות מפני אכזריות תולדוחמ ,והבהמות יתכן שיהא כן ,מפני שאין בבעלי הגרה והפרסה השסועה דורס ,ומשאר כולמ יטרופו״ .וצדקת הדברים הנכוחים הללו ברורה לעין כל ,כי מכל שלשת מיני החי ,הבהמות והעופות והדגים הרחיקה התורה את וטורפים ואת הדורסים מפגי אכזריותמ .מהחי׳ ההולכת על ארבע הרחיקה התורה את »כל הולך על כסיו״ ,כי על פי הרוב אלה ההולכים על כפים טורפים הם! מהעופות הרחיקה התודה את הדורסים ,ומהדגים הרחיקה את כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת, כי דבר ידוע הוא שכל חיות הים הנוראות ,המטילות את התיחן על כל סביבותיהן ,הן בלא סנפיר וקשקשת ,ולעומת זאת כל אותם הדגים הקטנים, שהם מן הנרדפים ולא מן הרודפים ,הם בעלי סנפיר וקשקשת .ואמנם בכל מין ומין ימצאו הרבה יוצאים מן הכלל הזה ,אבל הכלל במקומז עוםד ,שהרחיקה התורה את המזיקים ,את הטורפים והדורסים .והרחיקה החורה גמ את .השרץ השורץ על הארץ״ מפגי מאיסותו וזוהמתו ,וכבר אמרו חז״ל. ,מפגי מה עכוים טזוהםים ז ספני שאוכלים שקצים ורמשים״) ,שנת ,קמה .(:ומה גפלאו דברי מאור עינינו רש״י ז״ל על הכתוב שבפרשתנו. ,כי אני ד׳ המעלה אתכם״, וזיל- :בכולם כתיב והוצאתי וכאן כתיב המעלה ,תנא דבי ר״י אילמלא העליתי אתכם ממצרים אלא בשביל שאין אתם םיטסאים בשרצים כשאר היא גכייהו והוא מלשון מעלה״) ,והונרים מיוסרים אומות דיים ,ומעליותא על דברי הגמרא נ״מ ס״א.(: והגה כי כן היתה טטרת פרשת ההבדלה בין הטהור והטמא .לשרש מקרנגו כל מרה רעה ומושחתת ,ולטהרגו מזוהמת הדבריט המטמאיפ ומזהמימ את הנפש! וזהו שתלתה התורה בהבדלה זו את קדושתגו ,כי הקדושה היא הפרישות מכל דבר רע ,כמאמרם ז״ל על הכתוב הנזכר ,״והתקדשתם והייתם קדושים״ .לאמר- ,כשם שאני קדוש כך אתם קדושים ,כשמ שאני פרוש כך אתמ היו םרושימ״) ,חו״כ(! וכתוב הדר הוא בתורה. ,כי חצא מחנה על אויביך וגשמרת מכל דבר רע ,וגו׳ ,והי׳ מחניך קדושי) ,ינרים נג ,י -ט ו ( .כי השמירה מכל דבר רע והפרישות היא היא הקדושה שנתקדשו בה ישראל .ואת אותה הפרישות ש מ י נ טא הסביאה לידי קדושה השרישה התורה בני ,בצוותה אותנו על ד.ד.בדלד. .בין הבהמה הטהורה לטפאה״! ג. ואולם הנה כל האמלד יתיחס .רק אל הסימן של .מפריס פרסה״ ,הבא למנוע את אכילת «כל הולך על כפיו״ ,שהם ברובם טורסים .אבל איזה ערן יש להסימן של ״מעלה גרה״ ז ולמה אסדה התורה ביהוד את החזיר» ,כי מפריס פרסה הוא והוא נדה לא ינד״ ז ומה נפלא הדבר ,כי מכל החי׳ וסכל הבהמה אשר על פני האדמה לא נמצא בעולם ,מין אחר שיהי׳ לו טיסן הסהרה של ״ספרים פרטה• וסימן הטומאה של ״גרה לא יגר״ ,מלבד החזיר .וכבר עמדו על זה חכמינו ז״ל ואמרו. ,שלים בעולסו יודע שאין לך דבר שמפרים פרסה והוא טמא אלא החזיר ,לפיכך פרט בו הכחוב הואי) ,חילין .ניט.(. דברי חכמינו אלה שנאמרו לפני אלף וחמש מאות שנה ויותר נתאמתו במלואמ ,אחרי אשר חפשו ובדקו חוקרי הטבע בכל קצוי ארץ ואיימ רחוקימ. שנתגלו בתקופות מאוחרות הרבה לאחר מחן התורה לישראל ,ומני אז ועד עתה לא נסצא בעילם שים בעל חי אחר ,שיהי׳ מפריס פרסה וגרה לא יגר ,והחזיר יחיד הוא עלי ארץ רבה בסוכן זה ,יאת זאת הלא יכיל הי׳ לדעה רק השליט בעולמו ית״ש לבדו ,בורא נפש כל חי! וכן הדבר גם בנוגע להסיםן של ״מעלה נרה״ ..כי מלבד שלשת המינים שחשבה התורה ,שיש להם הסימן של סחרה הזה לבדו ,מכלי שיהיי מפריסי פרסה ,הלא הם הגמל השפן יהארנבת .לא נמצא עד עתה בעולם שום מין אחד ,שיהי׳ לו סימן טהרה אחד כמותם ! וכל בעלי החיים האחרים בעולם ,מלבד ארבעת המינים האמורים ,אין להם שום סימן של טהרה! ואיזה בן תמותה יכול הי׳ לדעת זאת מראש ,שלא ימצא בזמן מן הזסנימ באיזה מקומ בעולמ עוד איזה מין ,שיהי׳ לו מימן טהרה אחד ,זה או זה ז והאם אין זה אות נאמן על זה ,שהדברים בפרשת ״זאת החיה אשר תאכלו״ רק מפי הגבורה נאמרו ,מפיו של השליט בעולמו 1וזהו שאמרו חכמינו זיל, .וכי משה רבינו קניגי הי׳ או בליםטדי היה ז מכאן תשובה לאומר אין חורה מן השמימ״) ,חולין ,>:0 ,ובמדרש המליצו על זה יאמרו ,״זעזע הקב״ה את הימימ והראהו אח בן הנפילימ ,זעזע את הישוב והראהו אח הצב ,זעזע אח המדבר והראהו את הדואר ,וכוי ,ואימתי עשה לו כן ז בוזה לכם הטמא״) ,שסיר ,פטיו( .ומה נמלצו דבריהם אלה׳ כי בשעה שאמר הקביה למשה את טרשת ״וזה לכט הטמא׳ ,העביד אז לפני עיני רוחו את כל ברואי ארץ, והראהו מה שביבשה ומה שבעמקי תהומוח ,מד ,שבישוב ומה שבמדבר, למען יראה בעיניו ויוכח .כי אסנם אין מינים אחרימ בתבל כולה ,שיהי׳ להם סימן טהרה אחד ,זה או זה ,מלבד אלה הארבעה שנאמרו לו אז מפי הגבורה ) Iועיין מלנייפ,1נא] אוח עיג(. ש 0ב ו. ת 1 מ 1 מ ד ונהזור לשאלתנו על ערך הסימן של העלאת גרה .שבשביל חסרוגו נאסר לנו החזיר ,אף שהוא מטרים טרסה ו ונזכיר בזה מה שאסרו דיל. ,למה )מדרש מיג* נקרא שסו חזיר ז שעחיד הקכ״ה להחזירו להחירו הראשון׳, בספר אור יקרות על התורה ,סוף שמיני( .ואמנם כבר כתב רבנו בחיי זיל בפירושו ,וז״ל. ,ויש נוסחאות שכתוב בהן למה נקרא שסו חזיר ,שעתיד הקב״ה להחזירו לנו ,וההמון מבינים שעתיד להיות סהור לישראל ,אבל ביאור הענין על הכה שלו ,שהוא מיצר לישראל ,ולעתיד יעשה שלו׳ עמנו ויתמוך לישראל* .ודברי רבינו אלה מיוסדים על מה שנאמד במדרש בפדשתנו ,״ואת החזיר ,זו אדום ,וכר ,ולמה נקרא שמה חזיר ז שמחזרת עטרה לבעליה׳) ,ייק״ר סוף שמיני( .אבל הנה כבר הזכיר בםפר שדי חמד חבל מחברים ,המקיימים בספריהם את הנוסחא הנזכרת כפשוטה) ,חלק י׳-ח ,פאת השדה, מערבת חי, כלל ח׳ < ועיין אוצר דברי חנמיפ, ערך •למה נקרא שמו חזיר־(. ובספר אור החיים כחב וזיל. ,והוא גרה לא יגר ,פירוש ,תנאי הוא הדבר כל זמן שהוא לא יגר ,אבל לעיל יעלה גרה ויחזור להיות מותר ,ולא שישאר בלא גרה ויותר באכילה ,כי התורה לא תשתנה״. והנה יישב פליאה בפליאה אחרת גדולה מפנה! כי בחפצו לישב את הפליאה ,איך יותר מה שאסרה תורה ,הלא התורה לא תשחנה ,המציא חדשה כזאת ,שלע״ל תשתנה תכונת החזיר וישוב להיות מעלה נרה! אבל מד .נפלאו הדברים! ני ישדד הבורא ית״ש את מערכות הטבע ,לשנות את תכונת החזיר בשביל להתירו לישראל ,על מה זה ולמה יעשה השי״ת כדבר הנפלא הזה ז ואין איפוא כל ספק בדבר ,כי יש בכל זה איזו כונה נעלמה מאתנו ,ועלינו להבין בדברים! ונאמר בזה על פי מה שכבר ביארתי) ,במאמרי לסשפטים( ,את ערך המן שירד לישראל במדבר ,כי נקרא שמו «לחמ מן השסים׳ ,על אשר בא להורות לישראל דרכי חיים ,שתהא אכילתם לא רק למען מלאות את בטנם ,כאכילת הבהמה ,כי אם להשביע את הנפש ,כאמור ״צדיק אוכל לשובע נפשו* .כי הנה אם אמנמ אין מותר להאדמ מן הבהמה בנוגע למילוי צרכי גופו ,וכזו כן זה צריכים המ למזון לחזק את גופם < וכל אשר נשמת חיים באפיו זקוק הוא לאכילת מזונו ,כפי טבעו שהטביע בו .בורא נפשות רבות והסדזנך .אבל יש אכילה ויש אכילה! יש אכילה שהיא באה כהוגן׳ במדה ההכרחית לצורך חיזוק הגוף .ועל אכילה שכזו אמרו חכמיגו זיל על אבוחיגו במדבר׳ ״לחם שאלו כהוגן״)יומא׳ עה ,(:כי אי אפשר לו לאדם להחקיימ אם לא יאכל למלא נפשו כי ירעב ,ודרך התורה הוא שלא יסתגף האדם ולא ימנע את עצמו ממלוי צרכיו, .וכל המצער את עצמו נקרא חוטא״) ,נזיר ,י״ט .(.ויש לעומתה אכילה •שלא כהוגן״) ,״מתוך כרס מליאה*( ,אכילה שאינה באה אלא למלאות תאות הבטן ש מ י סג ! שאינה יודעת כל שבעה ,והיא קוראת חמיד הב הב ,וזנל אכילה שכזו נאסר ״ובטן רשעיט תחסר״) ,נמלי ,י ג -נ ה ( .אכילה שכזו היא ראשית כל חטאת ,ומביאה את האדט לחטוא לאלקימ ולאנשימ ,ברדפו תמיד אחר מלוי חאותיו ,מבלי אשר ידע כל שבעה ,ומזה לכל הרעות שבעולמ תוצאות ,לכל המריבות והקטטות שבין איש לרעהו ,ולכל המלחמות המחריבות ארצות ומטביעות את העולם בנהרי נחלי דמים .ותעודת המן שירד לישראל היחד .ללמד את אוכליו ,איך לאכול ,כי הוא ירד להמ במדה קצובה ,עומר לגולגולח ,ואי אפשר הי׳ להותיר ממנו למחר ,כי הבאיש וירום תולעימ ,ובזה הורה לישראל דרכי חיים ,איך להיות עלי ארץ ,והדברים בזה עתיקים! ד. ועל דרך זו יתכן לאמר ,שזו היא נם תעודה הסימן של העלאה הגדה. שעשתה אותו התורה למימן של טהרה ,כי הנה ידוע שבעלי החיימ מעלי הגרה הס אוכלים רק עד אשר ישבעו ,ואחר שהשקיטו רעבונמ יחדלו מלאכול וישכבו לנוח ולהעלות נרה ,עד אשר יתעכל המזון שבסעיהם וירעבו ,ואז ישובו לאכול. ולעומת זאת הנה אלה שאינמ מעלי גרה הם כמעט שלא יחדלו מלאכול .כי עד מהרה ירעבו וידרשו שוב את מזונמ ,וביחוד נראה זאת בחכונת החזיר ,שהוא הנהו הזולל היותר גדול שבעולם ,כי לעולם לא ידע שבעה ,ותמיד הוא מנקר וחוטט באשפה ואוכל כל תועבה ,ובטנו תחטר תמיד ככטן הרשעיפ ,ולפיכך הוא מתועב ומאופ! והתורה הכריזה לפיכן עליו ואמרה ,״והוא גדה לא יגד טמא הוא לכם״ ,להורות לנו שסבת טומאתו היא זוללוחו הבלתי מוגבלח ,שהיא סמל חתאוה הנפרזת ,המוציאה את האדם מן העולם וגורמת לכל הרעה ולדמעת העשוקים ,שאנו רואים עלי ארץ רבה! וטומאת החזיר תגדל עוד יותר בזה שהוא ״מפריס פרסה״ ,כאילו הי׳ טהור ,״ובשעה שהוא רובץ הוא טוציא טלפיו ואומר ראו שאגי טהור״ ,והוא בזה סמל הצבועים ,שעליהט ציוה יגאי המלך לבתו להתירא ביוחר ״מן הצבועים״) ,סוטה ,>:» ,כי ״אין תוכם ככרס״ ,והם מראים א־ע כתמימי דדן לרמות את הבריות ושבע תועבות בלבם ,כחזיר הזה שמראה את טלפיו כאילו הוא טהור וטומאתו בקרבו .וכיגה אותם בשם גנאי ,״אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר״ ,כי כחזיר המה ,המתראה כטהור וטומאתו בחובו ,עושים כל תועבה ומתעבים א״ע ,ולכן ״יחדיו יםופו נאומ ד ״ ! )ישעי ,סי-יז(. וידוע מה שאמרו ז״ל על החזיר שבני מעיו דומים לשל אנשימ• ,שאני חזיר דדמיין מעייהו לבני אינשי׳) ,״ענית ,י« ,>:ובריאת החזיר על חכונה זו. שיהיו בני מעיו דומים לשל אנשים ,באה להורות ,כי אמנם נם בני מעיו של האדם לא ידעו שבעה .כבני מעיו של החזיר .ומי שהוא זולל לא יסחפק באכלו כ 70 ש ב ת ו מ ו ס ד ״לשובע נפשו׳ .כי אם ישאף למעדנים ואת כריסו ימלא לתיאבונו ,דאף שככר אכל לשבעה ואיננו רעב כלל .אבל הלא ״רווחא לבסומי שכיחא׳ )עירובין ,ניב!(, ״המעיים מתרווחים לפנות מקום לדבר מתוק*< .רש־י עם( ,ואולם האדם חונן מאת בוראו ית״ש ״דעה בינה והשכלי ,למען ישכיל ויבין לדעח ,איך לכלוא את רוח תאותו לבלי לרדוף אחרי המותרות ,כי אם לאכול רק •לשובע נפשו״ ולא יוחד׳ אחרי אשר מטרת חייו עלי אדמות היא לא למלאות את כריסו, ני אמ לשאת את עיניו לשמימ ,כדבר הנביא •שאו מדום עיניכם וראו מי ברא אלה*) .ישעיה ,מ -נ י ( ,ולמטרה זו ננרא ״כקומה זקופה כמלאכי השרת״) ,חגיגה ,ט! .(.ונהפך גמור מן האדמ ננרא החזיר נקומח נפופה .נעודף כפוף למטה המוגע אותו מלהרימ את ראשו למעלה .והוא מתהלך חמיד וראשו מוטה לארץ .לחטט ולנקר בר .בלי הרף ,עד כי נאמר עליו• ,שמפני טימאתו איננו יכול להביט השמיטה״ .וכזה הוא ההפך הגמור מן האדם ,אם כי מעיהמ שוימ המה .והאדט שאיננו מבין את מטרת חייו עלי אדמות .והוא טשקיע את ראשו לארץ ,לרדוף תמיד רק אחר מלוי תאות גופו .משפיל הוא א*ע בזה לדיוטא התחתונה של חיי חזיר! ואין לך גגאי יותר גדול לאדם שנביא •כקומה זקופה״ .מלהיות כחזיר הזה .נעל הקומה הכפופה שאינו ינול להביט השמימה מפני טומאחו! והנה כי כן טומאת החזיר היא טמל טומאת האדם השקוע נעונות. ברדפו תמיד אחד מלוי תאותיו הגופניות ,וכמליצת חכמינו ז״ל על השכור, ״שנעשה כחזיר ומתלכלך במי רגלים ובדבר אחר״) ,מי־ת ,נח( .וכל זה הוא בעוה״ז ,שיצר הרע שולט בו ומטה את האדט מרדכי חייט .אבל הלא כבי הובטחנו מאת השי״ת עיי נביאו לאמר ,״ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ״) ,זכייה ,י ״ ג -נ ( ,כי •אשפוך את רוחי על כל בשר״) ,יואל ,ג ! ( * -ואז יכירו כל יושני תבל וידעו את מטרת חייתם עלי אדמות ,שהיא להנבימ את ראשם מעל בלילם ולשאת את עיניהם למרום .וזוהי תקותנו ושאיטתנו לעתיד המזהיר ההוא ,אשר אז יחדלו בני האדם להיות כחזירימ מהלכי שתים .ועל העתיד ההוא המליצי הכמינז ז״ל) ,על החזיר(• ,שעתיד הקב״ד .להחזירו להיחרו הראשון׳ ,ואין כונתם להחזיר ההולך על אדכע ,שטמא הוא יטמא ישאר ,כי אט על האדמ המטמא א״ע במעשיו המגונים ומשפיל את ראשו לארץ כחזיר, שאותו עתיד הקב״ח להחזיר להיתרו הראשון ,ז .א .להרים אותו משפל מצבו הרוחני ,ולהרימ אותו למדרגתו הראשונה שעמד עליה קודם שחטא ,כי •תנאי הוא הדבר כל זמן שהוא לא ינר ,אבל לע״ל יעלה נרה ויחזור להיות מותר״! וזוהי מליצה נפלאה על האדם שנשתקע בחטא בעולם הזה .ויהי לחזיר בעל שתי רגליט ,כי הוא ישוב להיות טהור לעתיד לבוא ,לכשיעקר היצר הרע מן העולם. ש מ י נ סה ה. והנה הזכרתי למעלה בקצרה את דברי המדרש האומר .״ואת החזיר זו אדום שמחורת עסרר .לבעליה״ ,וראוי לנו לעמוד על דברי המדרש שם בעגין זה .שבהם אנו מוצאימ השקפה חודרת לחכמינו זיל ,על כל הקורות לישראל מידי צוררינו ,בני אדומ ,מאז נלינו לתוכם במדינות אירוםא .הלא כה דבריהם ז״ל. :למה נמשלה לחזיר? לאמר לך .מה החזיר הזה בשעה שהוא רובץ חוא מוציא טלטיו ואומר ראו שאני טהור ,כך מלכות אדומ מחגאה וחומסת וגוזלת ונראית כאילו מצעת ביפה״ .ומה עמוקים וחודרים הדברים הקצרימ הללו! ידוע שבשם .מלכות אדום״ קראו חכמינו ז״ל למלכות רומי .היא האם הרוחנית של ארצות אידופא! ובשם ״מלכות ישמעאל״ קראו לארצות המזרח. שתי הממלכות הללו גם יחד הצרו והציקו לישראל עד סאד ,ועל שתיהן יחד צעק המשורר מנהמת לבו הכואב• ,כלה שעיר וחותנו ויעלו לציון מושיעים״. ני בקנאתם לאמונותיהמ החדשות .ששאפו להטילן עלינו בחזקת היד ,ערכו טבח אחד טבח ודם עמנו נשפך על ידיהמ כמים .מי ימנה ופי יספור את חללי ישראל, שנפלו מני אז הופיעו נעולם וחרנם נידם .רק ד׳ הוא היודע ,ורק הוא לנדו יוכל להוציא .במספר צבאם לכולם נשם יקיא' ,ולו ית״ש הנקמה לנקומ את נקמת דמנו השפוך ,כאמור •כי דם עבדיו יקום ונקמ ישיב לצריו״) ,דבדי ,0ל ב ! ( » 8 - ואולם' בדבר אחד נחלקו זו מזו .מלכות ישמעאל מעולם לא התחללה במתת שקר לאמר .כי מחוקקם בא להרבות הסד בעולם ,ובעלי חצי הירח לא בשפ אלקי התסד והרחמים ידגולו .פתגממ הוא להיפך .חרב לאללה ולמחמד נניאו״ ,ובחרבם השלופה ירשו ארצות וישפכו את ממשלתמ על עמים רבים, כי הלא נן נני ישמעאל המה ,נני בניו של זה שנאמר עליו׳ •והוא יהיה פרא אדם ידו ננל ויד נל נו״) ,בראשית ,ט ז -י ב ( . לא כן עמי אירופא .נצניעוחם היתירה התהללו תמיד נמתת שקר לאמר, כי דוגלימ המה בשם החסד והצדקה ,וכי תורה אםונתם היא תורת האהבה והרחמים! ובעודם נושאים עין לשמים ושפתותיהם מרחשות דברי שירה ותפלה לאלקי החסד ,הנה ידיהם דמים מלאו .ארצות מושנוחיהם מונעו ננהרי נחלי דמיפ של רנבות אלפי קדושינו ,שהומתו על ידיהס נאנוריות רצח ובעינויי מות קשים ומרים .ובעוד קרבנותיהמ האומללים עולים על מוקדי האש שלהאינקויזיציה הארורה .או נופחים את נשמותיהם תחת ידי מעניהם האכזרים מלאכי התופת ,החציפו פניהם לחשוב להם עוד זאת לצדקה ,ני עיי ענוייהס האכזרים הם פודים את נפשות קרבנותיהמ מרדת שחת. האהבה המזויפת הזאת השרישה שורש פורה ראש ולענה של שנאת עולם לעם עולם ,ושנאה כבושה זו הלכה ונמסרה מדוד לדור .והביאה לידי מעשה סו ש ב ת ז מ ו ע ד רצח ואכזריות נגדנו ,לידי נירושים ושמדות ומרחצאות של דמים ובימינו אלה. ימי רעה ועת צרה ליעקב אשר כמוה לא נהיתה עוד ,התפרצה שנאה זו כחד געש .לעשות כלה בעמנו ולהצר את רגלי העמ הנולד• ככל מקום שהם ,וכל התועבות הנוראות הללו נעשו ונעשים לעיני השמש עיי אלה הדוגלים כביכול בשם החסד והאהבה ,אוי ואבוי לאותה חנוטה וצביעות! ואת התמרמרותם נגד מענינו אלה החנפים הביעו חכמינו ז״ל בדבריהם הנזכרים .בהמשילה את מלכות אדומ לחזיר ,כי .מה החזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפיו ואומר ראו שאני טהור ,כך מלכות אדום מתגאה וחומסת וגוזלת. ונראית כאילו מצעת בימה״ .מלכות אדומ מתנאה בתורת חסד שעל לשונה, ובאותה שעה עצמה היא חומפת ונוזלת ושופכת דמי נקיים ,ובצביעות נוראה מראה את עצמה ״כאילו מצעת בימה״ ועושה חסד במעשיה 1 ואולם כבר הובטחנו עיי הנביא עובדיה בשם ד־ לאמר. ,ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לד׳ המלוכה״ ,לשפוט את עשו הוא אדום על כל אשר עשה לישראל ,ולהשיב את המלוכה למלך עולם ,ועל אותו העתיד המזהיר שאנו מקוים עליו יאמרו לנו חכמינו ז״ל עוד שמ ,״למה נקרא שמה חזיר .שמחזרת עטרה לבעליה״ ,כי עתידה עטרת האמונה הצדוסה ,הכלולה בתורת האמת של משה בחיר די .לחזור לבעליה ,לאלה שקבלו אוחה בהר חורב ועברו למענה באש ובמימ ,וכל יושבי תבל יכירו וידעו אז כי אמנמ לגו העטרה ,ואותו »הכח של אדומ שהי׳ מיצר לישראל ,לעחיד יעשה שלוי עמנו ויתמוך בישראלי! ת ז ר י ט - צ מ ו ר ייז ט לפרשיות תזריע-מצורע. טומאת הנגעים זאת תהיה ו ט ה ר ת ם. תורת המצורע ביום )ויקרא, סהרתו. יי—ב(. עי »געה וברים נגעים באיט— ע י »»רח יברים וכר. )ערכין ,ט•! ,:ויק״ר פייז(. א. שתי הפרשיות הללו .תזריע ומצורע ,הכוללות בקרבן את דיני הנגעים השונים ,הן שהים שהן אחח .פרשה אחת הנחלקת לשתיפ לענין הקריאה בצבור .בשנת העיבור! ופרשה זו ,פרשת הנגעים .היא אחת הפרשיות היותר סתומות שבוצרה .בהשקפה ראשונה הלא הדבר פשום .שמה שהחמירה התורה כ״כ בטומאת הננעימ .וצותה להרחיק את המנוגעימ מחוך הקהל׳ לשבת בדד מחוץ למחנה ,הוא משוט ״שרצתה התורה בטהרת ישראל ובנקיון גופם והרחקת החולי הזה בתתלתו״׳ )רמכ״ן ,ייקרא ,י ג -ג ( .כי הנה מחלת הצרעת בכלל נחשבה מאז ומעולם למחלה ממארת ומסוכנת עד מאוד ,כי מלכד מה שאין כמעט כל תרופה למכתה ,הנה סכנתה גדולה ביחוד מצד התדבקותה באופן נורא! ואין כל עצה איך להשמר ממנה בלתי אמ להרחיק את המנוגעים האומללים מחברת בני האדמ .ולהחזיקמ במקומות מיוחדים לכך ,בעמקי יערות סבוכים, או על אייט בודדים ,ששמ המה כקבורים חיים .מבלי לבוא בשומ מגע ומשא אף עמ היותר קרובימ להמ .ועד כמה שלא תהי׳ הרחקה זו אכזרית ,להרחיק בזרוע את החולה האומלל מחברת בני ביתו .אבל מוכרחת היא בכדי לשמור על בריאותט של האחריט ,שלא תדבק גט בהט אותה המחלה הנוראה ,וחדי היא הרחקה זו בגדר רע מוכרח. ועד כמה גדולה היא הסכנה של ההדבקות המחלה הזאת יעידו לגו דברי חכמינו ז״ל ,שרבי מאיר לא הי׳ אוכל ביצים ,שנולדו מתרנגולת שבמבוי שיש בו מצורע .וריש לקיש כשהי׳ רואה מצורע מתהלך בין אנשימ חי׳ קורא אליו מרחוק ״סוק לאתרך לא תזהמ ברייתא׳׳' ,ז .א! .שוב למקומך שלא תנגעיאת k1 סח ש ב ו1 1מ ו ע ד אחרים) .ויקיר .פט-ז( .ואמרו עוד שאסור להלך אפילו בריחוק מאה אמה מן המנוגע ,אמ הרוח נושבת ממנו על המהלך מרחוק׳ )כתובית .ע ״ ז , :ל ע נ ץ בעלי ראתן, ועיין ערוך ,ערך ראתן( .וכל זה יעיד לנו למדי עד כמה כבר ידעו עוד בימי קדם מסכנת ההתדבקות של המחלה הנוראה הזו .ובכדי להשמר מסכנה זו באו דיני התורה .להרחיק את המצורע -,כי ..כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו*) ,ויקרא ,י ג -מ ו ( .ואולם מאחר שיש נגעים שונים, טסוכנימ ובלתי מסוכנימ ,ובלשון המקרא טהורים וטמאים ,לפיכך נתנה במ התורה סימנים ,להכיר בין ננע לנגע! וציותה להסניר את המנונע לאיזה זמן. בכדי להוכח על פי הסימנים שבכתוב ,אם הננע הוא מסוכן ,ואז .טמא טמא יקרא ובדד ישב״ ,או שהוא בלתי מטוכן ואז טהור הוא וישוב לביתו .וכבר נתחברו כמה סטרימ מחכמי המדע המומחים במקצוע זה .להוכיח עד כמה דיגי .ההסגר* שבפרשה זו מתאימיס לחקירות המדע של זמנינו ,והדברים בזה ארוכים. ואולמ לכשנעמוד על פרטי פרשה נפלאה זו הרי נמצא ,שהיא כולה מעולפת סוד ההסתר של חוקים ,שאין להם כל פשר מצד המדע והשכל האנושי, והם בעיניגו רק גזירת המקום ב״ה ,בגדר .חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין אתה רשאי לעבוד על נזירתי״< ,מד״ת חוקת( ו וכבר חשבו חכמינו זיל את טהדת המצורע בין החוקים ,שעליהם נאמר .אני די ,אני ד׳ חקקתיו ואין לך רשות להדהד בהן״) .יומא ,פ׳-ן .>:התודה ציותה ״והובא אל הכהן״ ,ומזה למדו חכמינו ז״ל., ,שהטומאה והטהרה בידי כהן״; ואם אין הכהן יודע לראות את הנגעים, באים אחרים היודעים אותם לראותם ,כי .הכל כשרים לראות את הנגעים״. אבל הם אומרים לכהן ״אמור טמא והוא אומר ,אטור טהור והוא אומר* .ועל מה ציותה התורה כן ז ומה טעם יש בדבר זה ז למה .אל הכהן* דוקא ,ולא אל האיש היודע בטיב נגעים .יהי׳ מי שיהי׳ ז אין זה אלא חוק מחוקי התורה ו וביחוד יפלא בעינינו ענין ..טהרת המצורע״ ,שציוחה התורה לקחת למטהר .שתי צפריט חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב* ,ולשחוט את הצפוד האחת אל כלי חרש על מיפ חייט ,ולשלוח את הצפוד השני׳ על פני השדה ,ורק אחרי כל זאת יכבס המטהר את בנדיו ורחץ במים וטהר! ומה פשר כל הדברימ האלה ז ומה רבו דרשוה חכמינו ז״ל בענין זה של הננעים .ונחקורה נא לעמוד על ביאור הדברים ולהבין בעז״ה ,עד כמה שיד שכלנו מגעח ,אחדות מדרשוח חכמינו ז״ל בענין סודי זה. ב. הנגעים בכלל גחלקים לשלשה סוגים ,גגעי אדם ,נגעי בתימ וגגעי בגדים ,ודרשות חכמינו ז״ל נאסרו בעיקרן על נגעי אדם ונגעי בתים ,ונזכיר בזה רק1אחדות מהן. ת ז ר י ט - נ ז צ ו ר ט ״על עשרה דברים גגעים באים .על עבודה זרה .על גלוי עריוח ועל שפיכות דמים ועל חילול השם ועל ברכת השם ועל הגוזל את הרבים ועל הגוזל את שאיגו שלו ועל גסי הרוח ועל לשון הרע ועל עין רעה* )ייקיד פי״ז(. ובגמרא אמדו. .על שבעה דברים נגעים באים ,על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גלוי עדיות ועל גסות הרוה ועל הגזל ועל צרות העין״ ) ,ע ר נ ץ . ( . « , אם נשוה את שני המאמרים האלה זה לעמת זה ,נראה כי ההבדל בין שגיהם הוא בזה ,שבגמרא תשבו רק את הדברים שבין אדם לחבירו ,כי גם גלוי עריות הוא מהעבירות שבין אדם להכירו ,והתורה משבה את •אשת רען* בין יתר הדברים שבא עליהם הצווי של .לא תחמוד״ את »כל אשר לרעך״) .שמית ,כ -י ז ( .ומטע םזה השמיטו בגמרא את שלשת העבירות שבין אדם למקום ,עבודה זרה .חלול השם וברכח השמ < ואת שני מיני הגזילה. ,גוזל את הרבים ונוזל את שאינו שלו* חשבו לאחד בשם .נזל״ ,ונשארו לפי זה רק ששה דברים ,ועליהם הוםיפו את שבועת השוא ,כשאדם מוציא על ידה במרמה ממון מחבירו ,וכמו שהביאו שם ראי׳ לזה ממעשה נעמן וניהזי) ,נדב ,ה( ,שנשבע גיחזי לנעמן שבועת שוא ,שהוא בא אליו בשמ אדונו אלישע ,ועל ידה הוציא מגעמן במרמה. ,ככר כטף ושגי חליפות בגדים" .ועל שבעת הדברימ האלה שבין אדם לחבירו הוסיפו במדרש עוד שלשה דבריט שבין אדמ למקומ ,עבודה זרה ,חלול השם וברכת השם ,ונעשו עשרה דברים! והרי שני המאמרים האלה מתאימים זה לזה .ואמנם מצינו לחכמינו ז״ל) ,במי״ר פרשה זי( ,שמנו י״א דברים שגגעים באים עליהם ,כי על עשר^ הדברימ הנזכרימ הוסיפו עוד את .האומר על חבירו דבר שאינו בו״ ,אבל הלא זה נכלל בכלל .לשון הרע׳ ,ונמצא שאין לפנינו אלא עשרה דברים שהנגעים באים עליהם ,שבעה שבין אדמ לחבירו ושלשה שבין אדם למקום .ועלינו להבין את היחס שבין העבירות הללו ,ובין העונש של נגעים ,שהוא בא עליהם בחור מדה כנגד מדה 1 והנה אחד מהדברים שהנגעים באים עליהם הוא לשון הרע ,ובנוגע לעון זה העונש של נגעים מתאימ לו ,במליצת חכמינו ד ל בדרשתם על הכתוב. ,זאת תהיה תורת המצורע -תורת המוציא שם רעי ,לאמר» ,םה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו ז הוא הבדיל בין איש לאשתו וכין איש לרעהו ,לפיכך אמרה תורה בדד ישב״) ,ערכין ,פז־(. ויפה אמרו לפיכך ״שכל המסטר לשון הרע ננעים באים עליו״)שפ .טי .(:אבל איזו מדר ,כנגד מדד ,יש בעונש הנגעים על יחד הדברים שחשבו חכמינו זיל במאמריהם הנזכרימ ז ואולם אם נשים עין משנס על שני המאמרים שהזכרנו נראה ,כי בשניהם העמידו ח ד ל לאחרונה את ״צרות העין״ ואת ״העין הרעה״! ושתי נ 11 n ומומו אלה הן לכאורה שתים שהן אחת ,כי האיש צר העין עינו רעה באחרים. ואינו רוצה לחנותם מנכסיו .וכמו שדרשו ז״ל על הכתוב ״ובא אשר לו הבית״, לאמר ,״זה שמיחד ביחו לו ואינו רוצה להשאיל כליו״ו אבל במרוצת הדברימ יבואר ששתי אלה מתיחסות לשגי סוגים מיוחדים ,לסוג העשירים צרי העין .שמיחדים אח כל אשר להם רק לעצמם .מבלי להגות לאחרים מטובם ועשרם׳ ולסוג העניים הסובלים לחץ ומחסור ,והמ מביטים לפיכן בעין רעה על אלה אבירי הלב .הרחוקים מצדקה ואוטמימ את אזגיהם משמוע זעקת דל .וטאחר שצרות העין של הראשוגים מביאה לידי העין הדעה של חאחרוגיס .והאחת היא סבת השני׳ ,לכן שתיהן לאחח חחשבנה ו והעון הנורא של .צרות העין״ המביא לידי .עין הרעה״ הוא הנהו השליכה הראשונה בסולמ העבירות החמורות ,שנחשבו בשני המאמרים הנזכרימ ,והוא מוביל לידי יתר העונות ההם׳ כאשד יבואר בזה. כי הנה .צרות העין״ היא אמנם מדד .רעה ואכזרית ,שבא עליה בתורה צווי מיוחד לאמר» ,לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידן״) .דבריפ .פ י , ( ! -ועל העובר על זה ומעלים עינו מן הצדקה יאמרו לנו חכמינו ז״ל .שהוא נקרא .בליעל ,וכאילו עובד עבודה זרה״) .מזיבות .פח.(. ואם נשאל הא כיצד ז הן אמנם ״איש בליעל״ הוא ,וכמו שקראה אביגיל לנבל) ,ש״א ,נ ה -נ ה ( ,אבל למה זה יחשב כאילו עובד עבודה זרה ז אין זאת אלא משוס שסניעת הצדקה םביאה לידי עבודה זרה ,והאחת היא סבת השניה ומביאה אליה. ג. ואזכיר בזה בקצרה מה שכבר ביארתי במאמרי הקודמים) .לפרשת בראשית ועוד( ,את ערן הצדקה בישראל .שהיא באה לי ש ב את העולמ, ולהשכין שלו׳ בין שוכני ארץ! כי מאחר שבמנהנו של עולם הוא ,שאין שויון בין בני אדם הנחלקים למעמדים שונים ,של עשירים ועניים .םנצלים ומנוצלים, שולטים ונשלסים .הנה חלוקה זו מביאה בהכרח לידי קנאה ,קנאת איש מרעהו׳ והקנאה מביאה לידי שנאה .והיא מתפרצת מפעם לפעט כהר געש ומחרבת עולםות .ודברי ימי עולם יספרו לדור על התפרצויות שכאלה ומהפכות שונות, שהטביעו ארצות בנהרי נחלי דםיט .והכריעו לטבח אלפי רבבות אנשים .ואמנם הועילו הםהטכות השונות לשנות לפעמים מדרי עולמ ,ולהעביר מן הארץ הרבה םשטרים בלתי צודקים ,םשסרים של עושק וחטט ושל שלטון האדם באדם לרע לו! אבל להביא לידי שויון גמור בין בני האדם תקצר יד אנוש ,אחרי אשר חמיד ימצאו בעולמ חרוצימ ובלתי חרוצימ ,חכמים וסכלימ .בעלי כשרוגות מיוחדים ומשוללי כל כשרון .ואלה שיצטיינו בנשרוגותיהם ,בחכמחמ ת ז ר י ע — מ צ ו ר ג ! ובחריצותם המה יעלו מעלה מעלה בסולם החברה האנושית ,והאחרונים בשפל ישבו .ומאחד שנמנע הדבר להפוך את בני האדם לעדר של כבשים ,שוים במראה ובקומה ,הנה תמיד תשלוט בעולם קנאת איש מרעהו .והקנאה תביא לידי שנאה ,ושתי בנות התופת הללו מוציאות את האדמ מן העולמ .וכבר אמרו לנו חכמינו זיל על העולמ הבא ,שהוא יהי׳ עולמ .שאין בו לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות״) ,נרכויז ,י! ,(.כי רק בעולם ההוא ,עולמ העחיד ,יהי׳ כדבר הזה ,ולא בעולמנו השפל .עולם הזה .שתמיד יהי׳ בו מקומ לקנאת איש מרעהו. וציותה לפיכך התורה על הצדקה ,צדקת משפט הקשורה בדין ולא ברחמיפ ,בתור התרופה היחידית למחלת הקנאה והשנאה בין בני האדמ» כי רק צדקה שכזו הבאה מצד המשפט ,המטיל חובה על מי שיש לו לדאוג לסחסורי זה שאין לו ,״תרוממ גוי״ .בהמעיטה עד הגבול האפשרי את ההבדל המעמדי שבין העשיר והעני! כי אם ידאג העשיר באמת למחטורי העגי וימפיק לו את צרכיו ביד מלאה .באופן שלא יהיו בעולם סובלי מחסור כלל ,כי אז לא יהי׳ מקום לקנאה ושנאה .ובאין קנאה ושנאה אז שלום אמת יהי׳ עלי ארץ, והדברים בזה עתיקים! ואם רואים אנו לאסוגגו את כל העולם כםדורח אש אחת גדולה ,האוכלת ארץ ויושביה ,הוא משומ שאין משפט ואין צדק בארץ ,כדבר הנביא .והסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד״ )ישעיה ,נ - 0י י ( .בני האדמ בארחות חייהמ מעמיקים בעצמם את התהומ המעמדי שביניהם ,אחרי אשר מצד האחד עשירות נפרזת שוררת .ומהצד השני מחסור נורא ,וסופם לפיכך ליפול בתהום העמוק ההוא .והסבה האמתית המביאה לידי כך היא -צרות העין״ של האדמ ,המונעת אותו מלעשות צדק ומשפט ו ולא עוד אלא שעשרו של האדם מביאו לידי .גסות הרוח׳ ,להתגאות בכספו וזהבו .ולהביט על העני מגבוה כעל נבזה וחדל אישימ. ושתי אלה. ,צרות העין וגסות הרוח״ של העשיר ,טביאות לידי קנאה ושגאה מצד העני ,והשנאה הלא מקלקלת היא את השורה ,ומביאה לידי תהפוכות כעולם .ולהתפרץ לא רק גגד סלכותא דארעא ,כי אם נס ננד מלכותא דשמיא. כאשר עינינו הרואות בימינו אלה ,ימי מהפכות שונות בעולמ .סתחלת היא ״בלשון הרע׳ ,לא על אוחו העשיר הפרטי ,צר העין ונס הרוח ,כי אמ על המעמד של כעלי ההון בכלל! וספרות שליטה טלאה רעל של לשון הרע ושביעת שוא נבראת על ידי הקנאה והשנאה ,להשביע את כל אלה הרעבימ והסובלים ,להנקם בחמת רצח באויביהם העשירים .בהציגם את כולם מבלי הבדל כרשעי ארץ ,שסםוגם וחייהם הפקד וכל הקודם להרגם זכה! זרע השנאה מכה שרשים עמוקים בלבות הנדכאים והעשוקים .מובלי המחסור ,וסוף סוף באים המה לידי התפרצות נוראה ,הםהפכת סדרי עולם ומרימה את דגל המרד עב ש ב ת ו מ ו ע ד בארץ ובשמים ,והתוצאות מה נוראות הן .וזהו שאמרו ז״ל על המעלים עמו מן הצדקה .שהוא כאילו עובד ע״ז ,אתרי אשר העלמת העין מצדקת המשפט סופה להביא לידי מרד במלכות השמים .מצד אלה האומרים אין אלקים בארץ, ואין לך עבודה זרה חמורה מזו! והנה כי כן רואים אנו לפנינו שלשלת ארוכה של ,שבעה דברים״. המתחילים בצרות העין וגסות הרוח של .העשיר; שתי הסבות העקריות המביאות לידי לשון הרע ושבועת שוא מצד העניים; והמ גומרימ בגזל וגשפיכת דמים ,ואף בגלוי עריות ,בשעה שגדרי עולם כחפרצימ .וההתפרצות נגד סדרי עולם מביאה .כאמור ,גם לידי מרד במלכות השמיט! ועל שבעת הדברים האסורים נוספים אז עוד שלשה דברים ,בין אדם למקום .לחלל שם שמים בדברי גדוף ולכפור באלקי מרום ,והם חלול השם וברכת השם ועבודה זרה ,ומשבעת הדברים נעשים עשרה! ד. הם המה שבעת ועשרח הדברימ ,שמנו לנו חכמינו ז״ל ,אשר עליהם יבוא בתור מדר .כנגד םדה עונש הנגעים ,גגעי אדם וננעי בתים ,והעונש סה מתאימ הוא אמנם להעונות ו על נגעי הבתים יאמרו לגו חכמיגו ז״ל בדרשתמ על הכתוב. .ובא אשר לו הבית״ ,לאמר׳ ,מי שמיחד ביתו לו שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר שאין לו .והקביה מפרסמו כשמפנה את ביתו״ ,xnv) .יא.(: ובזר .הורונו לדעת׳ כי מטרת ננעי הבתים היא לפרסם את אלה צרי העין הסיחדים את כל אשר להמ רק לעצמם ,ואינם רוצים לא רק לתת םשלהם לאחרים ,אלא שאף להשאיל על מנת להחזיר אינם רוצים ,באמרם שקר שאין להם מאופה ,ועל ידי הננעים הם מוכרחים להוציא אח כל אשר בביחם החוצה, והס מתשרממים בזה לעין כל שרק שקר הי׳ בימינם ,ונעשים לדראון בעיני כל רואיהם ,המניעים אחריהם ראש בבוז ובקללה! ומה נמלאו דברי חכמינו ז״ל במליצתם על הכתוב. ,יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו״) ,איוב ,נ -״ ( ,לאמר- ,יהיו גוררים ומוציאים ,אימתי ז ביום שיגרה הקב׳׳ה אפו באותו האיש ,הא כיצד ז אדם אומר לחבירו השאילני קב חטים והוא אומר אין לי ,קב שעורים ,אין לי ,קב תמרים ,אין לי ,אשה אוסרת לחבירתה השאיליני נפה והיא אומרת אין לי .השאיליני כבדה ואומדת אין לי ו מה הקב״ה עושה ז מגרה ננעיט בתוך ביתו ,ומתוך שהוא מוציא כליו הבריות רואות ואומרות ,לא הי׳ אומר אין לי כלום ז ראו כמה חטים יש כאן ,במה שעורים יש כאן .כמר .תמרים יש כאן ,לווט ביתא באילין לווטיא ,מקולל יהא חבית וראוי הוא לקללות הללו״) ,ויקיר פי-ז ,ובמתינ שפ( .והנה נתנו לנו חכמינו ז״ל בדגריהס אלה ציור מבחיל מצרות העין של העשיר ומתוצאותיה תזריע-נזצורעD4 הנוראות ו יושב לו העשיר בהיכלו לבטח ,אוכל לשובע ומתענג על כל טוב׳ בביתו הון ועושר ומגורותיו ואוצרותיו מלאים על גדותיהם! והוא מעלים את עיניו מהעניות הנוראה השוררת סביביו ,ואינגו שמ על לבו כלל את מצוקתם וקשי גורלם של הרעבימ והצמאים המקיפים אותו מכל צד׳ והמה מתהלכים כצללים ערומים ויחפים ומבקשים אוכל למו להשיב גפשם .בצרות עינו הוא מקשיח לבו ואוטמ אזנו משמוע זעקתם ,סוגר את אוצרותיו ואומר שאין לו כל מאומה לתת להם .ומה היא האחרית מכל זה? האחרית נוראה היא מאד! לפתע פתאומ והנח .כנגע נראה בבית״! ומחוך שהוא מוציא את כליו הכל רואים את העושר והשפע ,שהיו םגורים בביתו של זה צר העין ואומריט, האם לא הי׳ אומר שאין לו כלומ? ראו גא כמה עושר יש כאן ,וכמה אוצרות מלאימ כל טוב ,ולמה הקשיח את לבו מאחיו האביון? הרואים םקללים את צר העין בקללות נמרצות ,והוא נעשה לחרפה ולבוז בעיני כל ,וזהו ענשו המר ,עונש הנגעים בביתו ,על צרות עינו! ובתקופתנו האחרונה ראינו מחזות מחרידים בתמונה חדשה ,כי השליח ד׳ בצרי העין נגעים נוראים ,נגעים בצורת שודדי יום מכל המינים ,מהפכנים וסתם חמסנים ,והם באו ושברו את דלתות היכלותיהם של העשירים ,אותם השליכו החוצה ,ומאושרים היו אם נפשם ניתנה להמ לשלל! את האוצרות הנדולימ שנצב<ו במשך דורות רבים שדדו וחמסו לעיניהם והאנשים עומדים ורואים ותסהים לנפשם ואומרים ,ראו נא כמה עושר הי׳ צבור כאן ,כמה אוצרות מלאיט כל טוב ,ולמה זה צרה עינם של עשירי ורשעי ארץ אלה באחיהם האביונים ? מקוללים יהיו וראויים המה לקללות הללו! כי לו חכמו השכילו אלה שלוי ארץ׳ להשכיל לדל בעוד מועד ולעשות צדקה ומשפט ,לו דאגו להשביע רעבים ולהלביש ערומים ,כי אז לא באחם כל הרעה הזאת ,ולא היו באימ לידי מהפכות נוראות שכאלה ! וכבד אמר אחד מחכמי העולם ,שאין השבעים עושים מהפכות אלא הרעבים .אלא שלאסונם ולאסון כל האנושיות כולה היו מיחדים את כל אשר להמ רק לעצמם ,ולפיכך נראה הננע בבתיהם, והם הביאו על עצממ את כל הרעה אשר מצאחם ,וקללת אלקימ ואנשים עליהם רובצת! זאת היא תורת נגעי הבתימ ,תורת אלה המיחדים בתיהם להם עצמם! ומה היא תורת גגעי האדם? אכן גם מפרשת גגעימ אלה תורה שלימה לנו יוצאת! עד ש ב ת 1 מ ן מ ד ה. כי הנה אלת נגעי האדם ,אם כי נראים הפה רק .בעור הבשר״׳ אבל אין המה מתלה חיצונית לכד׳ מחלת העור ,אלא מחלה פנימית ,מחלה נוראה׳ אשר שרשיה מונחימ עמוק עמוק כדמו של המנונע ובגופו! ואסרה התורה לפיכך את קציצת הבהרת ,כאמור .השמד לך בגגע הצרעת״) ,דברים ,כ ד -ח ( , ״והקוצץ את בהרתו עובר בל״ת״ ,ימכיח ,כב ,(.כי אין כל תועלת בקציצתה. אחדי אשר על מקומה תבוא אחרת! ונחוץ לפיכך לא לקצוץ את הבהרת ,כי אם לדפאותה ,לרפא את הגוף המנוגע ולטהרו מזוהמת דמו ,ואז במילא יסורו ממנו הנגעימ ,שאינט רק םימנים חיצוניים למחלה פנימית .ובכדי לרפא את הנגעימ צריך לעמוד בתחלה על הסבות המביאות לידי מחלה נוראה זו ,ואחרי שנעמוד על הסבות ההן צריך להסירן. על הסבות של מחלת נגעי האדם יראו לנו חכמינו ז״ל בדבריהם בפרשה זו) ,ויק־ר ,פ פ י 0וז״ל. :אסר ר׳ אחא סאדם הוא שלא יבואו חליים עליו ,מ״ט דכתיב והסיר ד׳ ממך כל חולי ממך הוא שלא יבואו חלייס עליך! רבי אבין אסר זה יצר הרע ,שתחלתו מתוק ופופו מר ,רבי תנחומא בשם רבי אלעזר ורבי מנחםא בשם רב אמר ,והסיר ד׳ ממך כל חולי זה עין״) ,פירוש עין רעה ,מתיכ שם( .והנה אם כי הזכירו החכמים ההם חליים סתם, אבל כבר העיר על זד ,בצדק הגרדיל ז״ל בחידושיו למדרש. ,שבאו לדרוש הא דכתיב כאן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ,לומר שמן האדם הצרוע עצמו תלוי דבר רפואתו״ ,הרי שכיונו ביחוד על מחלה הנגעים ,וזהו שהביאו במדרש את הדברים הללו בפרשתנו ,פרשת הנגעימ ו ובאו ללמדנו בזה ,שאף שנאמר בכתוב ״כל חולי"׳ ובודאי שכיד די להסיר מעל האדם כל מיני מחלה, אבל מה שנרמז בכתוב זה, ,ממך הוא שלא יבואו חלייס עליך׳ ,אין זה אלא בחליים הבאים על האדם באשמת עצמו ,שאותם יוכל האדם להסיר מעליו, ולא בחליים הכאים מצד מקרי אסון שאינם תלויים באדם כלל .ופירשו ז״ל עוד יותר ,שהם החליים הבאים על האדם מצד יצרו הרע או מצד עינו הרעה, והדברים מוסבים ביחוד על הננעים ,שעליהם נאמר לפיכך ״והנה נרפא גנע הצרעת מן הצרוע״ ,ני באימ הם על האדמ כאשמת עצמו ,ובו תלוי דבר רפואתו. והנה הראו לנו חכמיגו ו״ל על שתי סבות עיקריות המביאות לידי חולי ,והן יצר הרע ועין דעה .יצרו הרע של האדם. ,שתחלתו מתוק וסופו מר״ ,מסיתו לבלי הסתפק גמלוי צרכיו ההכרחיים ,כי אם לשאוף חמיד למותרות, והוא אוכל ושותה יותר מדי ונותן לנשים חילו ,ועושה כל תועבה למלאות חאוח לבו ,ועי״ז הוא מביא חליימ על עצמו ומזקין ומת בלא עת .וכבר כתב ת ו ר י - מ מ צ ו ר עה ע הגדול שבדופאי הגוף והנפש גם יחד׳ הרמב״ם ז״ל< ,דעית ,״ ו , 1שאם ירגיל האדם את עצמו׳ ׳׳שלא יאכל אלא כשהוא רעכ ולא ישחה אלא כשהוא צמא וכוי״׳ ז .א .שלא יעשה האדמ לצדכי גופו אלא מה שהוא צייד׳ ולא מה שהוא מתאוה אליו׳ אז הוא ,הרמבים ז״ל •ערב לו שאיגו גא לידי חולי כל ימיו ואינו צריך לרופא ,ויהי גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו׳ .זוהי עצה נכונה שעליה נאמר ׳׳ושומע לעצה חכם״ ,אבל לאסונו של האדמ .דרך אויל ישר בעיניו״) ,משלי .י ב -ט ו ( ,והוא בוחר ללכת בדרכי יצרו הרע .הםסיחהו לבלי הסתפק במה שהוא צריך ,אלא להתאוות תמיד תאוה יתירה ,ותאותו מורידה אותו לבור שתת של חליים רעים ושל ננעים מזוהמימ ! וזהו שאסר רבי אבין ,״ממך הוא שלא יבואו עליך חליים ,זה יצר הרע•! 0 ו. שלובה יד עם היצר הרע באה הסבה השני׳ להחליים ,שהאדם מביא על עצמו ,היא ״העין הרעה״ .יצר הרע מביא לידי תאוה ,והעין הרעה מביאה לידי קנאה ,ושתי אלה ,״התאוה והקנאה ,מוציאות את האדם מן העולם׳) ,אבות ,פ״י מנ־ח( .העין הרעה של האדם מביאתו להביט תמיד בקנאה על חבירו ובמה שיש לו ,והקנאה מביאה לידי כעס ושנאה ,כי ״קנאה חמת גברי)' ,משלי ,ו -ל ד ( ,והיא מרעלת את נפשו ודמו של האדם ,כאמור •ורקב עצמות קנאה״׳)שם ,ידי-ל( ,אשר עלזה אמרו חכמינו זיל ,״שכל מי שיש בו קנאה עצמותיו מרקיביך׳ )שבת ,קנ״ב ,(:ואין כונתמ ז״ל דוקא על הרקבון שלאחר המות ,אלא שגם בחיי האדם עצמותיו מרקיבין ,מפני הקנאה המפעפעת בלבו כארס של נחש ומביאה רקב בעצמותיו! ומזה לכל החליימ הרעימ ולנגעים מזוחמימ תוצאות .וזהו שאמרו ז״ל על הכתוב ,״והסיר ד׳ ממך כל חוליי, שזה ״עין רעה״ ,כי אם יסיר האדם את עיגו הרעה יסיר כל חולי מעליו! ועל שתי אלה ,על הקנאה תולדת העין הדעה ועל התאוה תולדת היצר הרע ,הופיפו חז״ל במשנתם גם את הכבוד ,שגם הוא מוציא את האדם מן העולמ .הרדיפה אחר הכבוד מתבטאת בשאיפת השלטון ,שהאדמ שואף להשתלט על אחרים ולהכניעם תחתיו ,ושאיפה זו מביאה רעה רבה לעולם, כי ״עת אשד שלט האדם באדם לרע לו״) ,קהלת ,ח-ט> .כל המריבות והקטטות שבין אדמ לרעהו ,וכל המלחמות והמהפכות המחריבות ארצות ,ומורידות אלפי רבבות אנשימ לבור שחת ,מקורן הוא בשאיפה רעד ,זו של שלטון וכבוד, המביאה לידי מלחמות של כיבוש מצד שואפי השלטון ,ולידי מהפכות של התפרצות מצד שואפי השחרור ,וחרב איש ברעהו5תמיד ,היא החרב המתהפכת על האדמ ומוציאתו מן העולט! ומוצא? דבר .הוא ,כי נם נגעי'האדם כננעי הבתים באים על שבעה ש ש ר ת ו מ ו מ ד ועשיה יבייט .יאשית חטאת היא ״העין היעה״ .שלובת היי של היצר מרע, ששתיהם יחי מביאים על האדם נגעים וחלייט אחייט ,בעויים את תאותו וקנאתו ״וגסות יוחו״ .תאות האימ מביאתו לייי ״גזל ושבועת שוא״ להיבות ממוגו׳ ולידי .גלוי עייות״ למלאות תשוקת יצרו! קנאחו בחבייו מביאתו לידי .לשון הרע״ .לדבר בו טרה ולהתכבד בקלונו! •וגסות דוחו״ מביאתו לידי שאיפת שלטון ,הגורמת ל״שפיכת דמים״ .וכשאין תאותו של האדם מתמלאת ,וקגאתו בקרבו כאש בוערת ,אז הוא מתקצף ומקלל במלכו של עולם ,ובא עייז לידי חלול וברכת השם .ואף לידי כפירה גמורה באלקי מרוט, שהיא כעבודה ורה! ומה נסלאו דברי המסורה המובאת בבעה׳יט על הכתוב. ,וראשו יהיה פרוע״ ) ,י ג -מ ה ( ,וזיל :״ ד במסורה .הכא ,ואידך מנדל וראשו בשמים) ,בראשית ,י « -ד ( , וראשו מגיע השמימה) ,שם ,נ ח -י ב ( ,וראשו לעב יגיע) ,איוב ,כ -ו ( < -ובבעהיט הוסיף על זה .״בשביל שהגיע ראשו עד לשמים .לכן נגעים באים עליו וראשו יהיה פרוע״ .והנה דברי רבנו אלה מיוסדים על מה שאמרו ז״ל ,שהנגעים באים על גסות הרוח! אבל מה שייכות הכתוב ״וראשו מגיע השמימה״, הנאסר כסלם שראה יעקב בחלומו ,לענין זה של נגעים ז ואולם כבד אמדו ז״ל על האדמ ,שנברא ״בקומה זקופה כמלאכי השרתי) ,חגיגה ,(.« ,וכבר גיארתי כמ״א ,שאין כונחם ז״ל ,על המהלך בקופה זקופה מצד נאוחו ,שעל זה הלא חרצו משפטם ,״שהמהלך כקומה זקיפה כאילו דוחק רגלי השכינה״) ,ברבות .מג ,(.אלא על זה שהאדם גגרא כקומה זקופה ,לא כיתר חיתו ארץ שנבראו בקומה כפופה ובראש מוטה לארץ ,למען הורותו דעת כי אין מטרת חייו רק לאכול ולשחות כבהמת השדה ,המתהלכימ בראשמ לארץ למען חפש בה את מזוגותיהם ,כי אם להגביה ראשו חשמימה ולהכיר אח בוראו ,כאמור., .שאו מרום עיגיכם וראו מי ברא אלה׳) ,ישעיה ,מ -נ ו ( . וזהו שהראו ליעקב בחלומו ,כי ״סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״ .ובםלם ההוא יוכל האדם להתגשא עד שמי מרום ו וידוע מה שאמרו ז״ל ״סלמ זה סיני״ ,כי ע״י התורה שניתנה מסיני יוכל האדם להגיע עד השליבות העליונוח של סולס זה! אבל לאסונו של האדמ הוא מתהלך ״בקומה זקופה״ ,לא למען לשאת עיניו למרום ,כי אם למען התגאות בעשרו ובגבורתו ,״וראשו לעב יגיע״ ,ובזה הוא דוחק אמנם רגלי השכינה ,כבני דור ההפלגה שבנו להם )במבואי במד־ר שם(, .מגדל וראשו בשמים״ ,למען הלחמ בבורא שמים וארץ, וזהו ענשו שנגעימ באימ עליו מפני גסות דוחו ,״וראשו יהיה פרוע״! וסוף דגר היא כי גפ נגעי ownבאים עליו באשמת עצמו׳ בחוד מדד. כנגד מדה .כננעי הבתים ,וממנו הוא שלא יבואו עליו .וזאת היא תורת הנגעים היוצאת לנו מפרשה נפלאה זו! ת ז ר י ג ו - נ ז צ ו ר ע סז ז. ואחרי אשר באנו עד הקר סבות המחלה של הנגעים .נבוא נא פעתה אל ביאור רפואתה של המחלה הנוראה הזאת ,כפי שהתותה לנו ההורה בטרשתנו זו. התנאי העיקרי לרפואת מחלת הננעים הוא •והובא אל הכהן׳ ,כי מאחר שםבת חםחלה מונחת ביחוסימ המקולקלימ שבין העשירים והעניים ,בעדות עינם של הראשונים המעוררת קנאה ושנאה אגל האחרונים ,אשר מזה לכל הרעות שבעולמ תוגאות ,אין לנו איפוא כל תרופה אחרת למנת נגעים וי. בלתי אם על ידי השבת היחוםים שבין המעםדים השונים ,ובסוד הסבה תסור המחלה מאליה ,הנגעימ יעלמו והטומאה כליל תחלוף מן הארץ .והדרך הישרה המובילה למטרה רוממה זו היא הדרך של •והובא אל הכהן*! כי הנה תעודת הכהן בישראל היתה תעודת המורה ,להורות לעם ד׳ את הדרך ילכו בה ,כאמור ״כי שטתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו* )מלאני ,נ -ז ( ,והכהנים בישראל חיו במגב שונה לגמרי מםגבס של כהני הדתות אצל יתר עמי תבל .אצלם היו הכהגימ עומדים תמיד על משליבה היוחר גבוהה במולמ המעמדי של החברה ,וזכויותיחמ היו גדולות מאד .הם היו בעלי הון ונחלה׳ ובנחלאותיהם לא העיזו אף מלכי ארץ לנגוע .כאשר יסופר בתורה ?ל נחלת הכהנים במצרים .כי את .אדמת הכהניס לא קנה* יוסף ,״כי חוק הוא לכהנים מאת פרעה׳) ,ניאשית ,מ ו -נ נ ( ; ואף בימינו אלה המצב כן הוא במדינות אשד יד כהני הדתות עוד תקיפה שמה .לעומת זאת הכהנים אצלנו ,אם כי היו שומרי משמרת הקודש ,וכבודם הי׳ גדול אצל בני העם בתור משרתי עליון׳ אבל בגוגע לזכיות ולנחלה שדה וכרם ,לא רק שלא נתעלו על יתד בני האומה ,כי אמ עוד להפך .שהמה היו משוללים כל הלק ונחלה בארץ ,ופרנסתם היתר .תלוי׳ במתנות הכהונה׳ שהיו בעלי הנחלאות צריכים לתת להם במצות התורה .ולפרות כל זאת לא היו הכהנים מקנאים באחיהם בעלי הנחלאות ולא נטרו להם שום שנאה ! ולפיכך נצסוו מאת הקב יה ״לבדך את עמו ישראל ב א ה ב ה ״ ,כי ידעה החורה אח נפש הכהן ,כי •תורת אמת היתד .בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו״ ,ולמרות היוחו משולל מכל חלק ונחלה עם אחיו .בכל זאת ״בשלום ובמישור הלך• עמהם .ורבים השיב מעון׳, ובהשפעתו עליהמ עיי הנהגתו וארחות חייו הי׳ למופת תמיד לרבים .בין לחעניימ ובין להעשירימ! הוא הי׳ למופת להעני לבלי התקנא באחיו העשיר ולבלי לשנוא אותו בלבו .כשמ שהוא הכהן הי׳ מקבל עליו באהבה את משפט התורה .ששללה אותו מכל חלק ונחלה בארץ ,בהאמינו כי •הצור תםים פעלו כי כל דרכיו טשפט״) .ינרים ,ל נ -ד ( ,וכן היא חובת כל אדם מישראל .להאמין עח ש ב ו ת מ ו ע ד בד׳ ולישא ברומי׳ את גורלו .מבלי לקנא באחריט ומבלי לנטור להט שנאתי. וכשם שהי׳ למופת להעני כן הי׳ למושת גט להעשיר בכל ארחות חייו, בהוכיחו אותו לדעת כי אין אושר האדם תלוי כלל בעשרו ,וכי רק ״ברכת ד׳ היא תעשיר*) ,משלי ,י -כ ב ( ,שהרי הוא הכהן הי׳ משולל מכל חלק ונחלה, ואעפ״כ הי׳ שמח בחלקו ומלא ברכת ד׳< וכזה הורה דדך להעשיר לכלי הקשיח אח לבו מאחיו האביון ,כי .איש אשר יתן לכהן לו יהיה׳ ,סופו שמתעשר, ולהפך ״מי שמעכב מעשרותיו ואינו נוחנם לכהן ,לו יהיו המעשרוח ,סופו שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיחה ראוי׳ לעשות* )במיני ,ה -ז ,ועיין רש־י שם(. ובזה הי׳ הכהן לרופא ,לרפא את נגעי הרוח של בני העמ פקצה .וזו היתד. תעודחו בחיים ,תעודת ההוראה והרפואה ,ובהורותו אותם דרכי חיים נרפאו מאליהם גגעי עורם וגגעי בתיהם ונטהרו זה שאמר הכתוב ,״נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן״ ,זכמו כן כי ינתן נגע בבית ארץ אחוזתם .״ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית״ ,ורבותינו הוסיפו ,״מלמד שםדקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו ,ואומר לו דברי כבושים ,בני אין הנגעים באים אלא על לה״ר״) ,תו״ב(, הרי שחובתו של הכהן היתה לא רק לראות את הנגע ,אלא לחקור אחרי הסבות שבשבילן בא הנגע ,ולהטיף למוסר את אזנו של זה שבביתו או בכשרו נראה הנגע ,וגבין לפי״ז מה שאמרו ,שאף ״שהכל כשרים לראות את הנגע״ ,אבל טומאתם וטהרתם בידי כהן דוקא ,כי לא כל אחד ראוי להיוח מוכיח לרבים׳ וזו היתה תעודת הכהן בישראל ! ח. והי׳ כאשר הועילה תוכחתו של הכהן ונרפא הגגע ,ובא הכהן וראה כי אמנמ נרפא האדט רפואה רוחנית.ופר הנגע מבשרו או מביתו ,אז עליו לטהר את האדמ או את הבית מטומאתם ,לבל ישובו עוד לכסלה להטמאות בזוהמת הדברים המביאים לידי נגעים tולמטרה רוממה זו ציותה התורה לקחת ״שתי צפרימ חיות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב ,ושחט את הצפוד האחת וגר ,ושלח את הצפוד החיה על פני השדה״ ,ומדם הצפוד השחוטה יזה על המיטהר ועל הבית המנוגע שנרפא בו הנגע .וזאת תהי׳ תורת המצורע ביום טהרתו ותורת הבית גם כן. והנה בודאי שיש בכל אלה הצוויים הנפלאים סודות נשגבים מביגת אנוש, והם מכלל החוקים ,שנצטוינו שלא להרהר אחריהם ,כי חוקי ד׳ המה .ואולם חכמינו ז״ל דרשו בזה דרשות נפלאוח ,על טי דרכם בקודש בענין הנגעים בכלל .ונזכיר בזה פה שאפת ז״ל ,״הארז אין גבוה פםנו ,ולפי שהגביה א״ע כארז באה עליו הצרעת ,והאזוב אין באילנות ישפל פפנו ולפי שהשפיל א״ע ת ז ר י ע - מ צ ו ר ע סט לפיכן מתרפא ע״י אזוב״׳)פי-מ .וביש-י בחומש( .הארז והאזוב הם שני הטביס, גבוה 'שבגבוהימ ונמוך שבנמוכים .גדול שבנדוליט וקטן שבקטנים .במליצת הכתוב ״מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר*< ,מ־א ,י-,יג> ,והמ ממל העשיר גס הרוח המתגאה בעשרו והעני השפל בעיני עצמו .וכשהעשיר בגסות רוחו מגביה א״ע כארז הנגעים באים עליו׳ ואין תרופה למכהו זו בלחי אם שישפיל א״ע אל אתיו העני ,האזוב הנמוך להתאגד עמו זלהיות עמו באחוה ,כאחים שוים בזכיותיהם ,ולדאוג לכל מחסוריו ,ואז ירפא מצרעתו ונרפא הנגע שבבשרו! וכן יטהר גמ ביתו ,אמ יחדל מליחד את ביתו לו ,כי אט פתוח יפתח את דלתותיו לרוחה ,לקייט מד ,שאמרו ז״ל ,״ויהיו עניים בני ביתך״! ועל לקיחת שתי הצפרים ימליצו חכמינו ז״ל לאמר ,״מה נשתנה מצורע שאמרה תודה יביא צפרים לטהרתי ,הוא עשה מעשה פטיט ,אמדה תודה יביא קרבן פטיט״) ,ערכין ,ט ! , ( :כי הנה הצפריפ דרכן לצפצף בלי הרף ,וכן היא דרכם של בעלי הלשון ,אשר לשונם תהלך בארץ וחרבות בשפתותיהם ,ולפיכך טהדתט בצפדים .בקרבן פטיט .ומה שציותה התורה לשחוט את הצפוד האחת ולשלוח את השני׳ על פני השדה ,אולי ללמדנו הוא ולהביננו בינה ,כי הנה שתי הצפרים הללו מצותן ״שיהיו שתיהן שוות״) .יומא ,ס ב . ( :ואחת מהן פורשת למיתה והשני׳ לחיים .והלא ישאל השואל מה נשתנתה זו מזו ז אלא שכך גזרה השגחתו ה ט ד ט י ת ^ ׳ ש .אשר עינו פקוחה על כל חי ,ואין להרהר אחר משפטו ודינו ,וממנו נקח שלא להרהר אחד מדת דינו של חי העולמימ על כל מה שאנו רואים בעולם ,בהאמיננו בצדקת משפטו עמנו .וצותה התורה לטבול את הצפוד החיה ואת עץ הארז ואת האזוב במים חיימ אשר בכלי ,כי ,,אין מים אלא תורה״) ,ביק ,י! ,(.וכשם שאיא לעולם בלי מים ,שבלעדט תהפך האדמה למדבר שממת ,כן א״א לעולם בלי תורה ,אשר בלעדה יהפכו בני האדט לחיתו טרף ויהיו כדגי הים ,אשד ״הגדול בולע את הקטן״׳ )ע״ז ,י.(. ואין טענה לפיכך להמנוגעים ,חסרי האמונה ,בלתי אם בחזות עליהם מיס חיים. סמל חתורה ,אשר רק עי״ז יטהרו מטומאתמ ובה ירפאו מנגעיהמ! ונמםדה טהרת הנגעיט על ידי מי התורה לכהנימ מבית לוי ,שעליהס נאמר ״יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל״ ) ,ל ג -י ( ,ולפיכך ״והובא אל הכהך דוקא, .שהטומאה והטהרה בידי כהן״! והו שאסר מכתוב .זאת תהיה תורת המצורע כיומ טהרתו״ .טהרת המצורע ביופ אשר נרפא הנגע בו או בביתו .ללמדנו הרבה באה ותורה שלימה יוצאת לנו ממנה׳ תורת חייט של טהרת הנפש ,הבאה לשרש מקרב ישראל את שרשי המחלה הנוראה ,מחלת הנגעים המביאה דעה רבה על האדם .את תורת החיים ההיא ילמדונו הארז והאזוב ,הגבוה שבנבוהימ והשפל שבשפלימ ,בשהם פ ש ב ת י מ ו ע ד מקושרים יחד בשני התולעת ו שתי הצפרים החיות ,השוות במראה ובקומה ושונות כל כך בגורל חייהן .והמים החיים ,המ מי הדעת את די ,אשר עליהם ניבא הנביא זכריה .כי .ביום ההוא יצאו מימ חיימ מירושלים״ ) ,י י -י ח ( ,ביום אשד בו יקומ דבר ד׳ להעביר •את רוח הטומאה מן הארץ״׳ )שם ,י ג -נ ( ,ולשפוך מדוחו .על כל בשר״) ,יואל ,נ ! ( » - מ צ ו ר ס פא לפרשת מצורע/לשה״ג בשנה מעוברת/ הבית. יחוד ובא אשר י ו הניח — םי שמיחד ביתו יו. )»רנץ ,טז.(. א. מנהג עתיק יומין הוא בישראל להפטיר בשבת זו ,האחרונה שלפני הפסח, בנבואתו האחרונה של אחרון הנכיאימ בישראל ,מלאכי ,היא נבואת ״וערבה׳*. בטעם מנהג זה נאמרו דברים הרבה ,וחילוקים שוניט ישנמ כידוע בענין קריאה זי מחי היא נקראת .יש קוראיט אותה דוקא כשחל שבת הגדול בערב הפטה, ויש קוראים אותה להפך דוקא כשחל שבת הגדול לפני ערב הפסח! וכבר דברתי בענין חלוקי המנהגים הללו במאמרי לשבת הגדול שעל פרשת צו. מנהגנו אנו הוא להפטיר בנבואת ,.וערבה״ בשבת זו בכל שנה ,מבלי כל הבדל מתי תחול ,אס־־-בערב הפסח או לפניו. ,מפני שיש בה בשורת הגאולה העתידה, כמו שקדמה לגאולת מצרים פקידה״) ,הרב יעבץ זיל בסיורי( .ומה נכון הוא מנהגנו זה! הנביא האחרון מלאכי ,שהי׳ מעולי הגלות הראשונה ,גלות בבל ,ובו נסתם חזון הנבואה בישראל ,הוא חזה ברוח קדשו עתידות קשות לעמו ,כי ימי שלותם על אדמתם בתקופת הבית השני לא יארכו ,וכי עתידימ המה להנלות שוב מעל ארצם ,גלות קשה וארוכה שלא נתנלה קצה ,ובשאיפחו לחזק את לב העם העומד להגלות בתקות הגאולה העתידה ,גאולה שלמה שאין אחריה עוד שעבוד ,נפרד לפיכך מאתם בנבואתו זו האחרונה על שליחותו של אליה, מבשר הנאולה .שיופיע -לפני בוא יום ד׳ הנדול והנורא״ ,לבשר את גאולתם. ומאחר שהנ הפסח הוא ״זמן חירותנו״ .המזכיר לנו את נאולת מצרים בעבר ואת גאולתינו השלימה בעתיד ,לכן הנגו קוראים בשבת שלפני החג את גבואת בשורת הגאולה העתידה ההיא. על הנביא האחרון ההוא יאמרו חכמינו ז״ל ,כי ״מלאכי זה עזרא ,דכחיב בנבואת םלאכי בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים ,כי חלל יהודה קדש ד׳ אשר אהב ובעל בת אל נכר! וסאן אפריש נשים נכריות! פכ ש ב לנ 1מ 1ס ד עזרא .דכתיב ויען שכניה בן יחיאל מבני עילמ ויאמר לעזרא .אנחנו מעלנו באלקינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ״) .מגילת .(.1-0 ,במשך השנים הספורות של נלות בכל נשקעו ישראל שמד .בטומאת הטמיעה בנוים ,כי •לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות בתועבותיהם ,כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקודש בעסי הארצות״) ,עזרא ,ט-» ,ב(. ועזרא בעלותו עם הנולד .אסף »כל חרד בדברי אלקי ישראל״ ,ויצא למלחמה נגד הבוגדימ בעמם. ,השרים והסגנים״ ויתר המתבוללים ויקרא לעם ישראל לכרות ברית לאלקים ,״להוציא כל נשים והנולד מהם״) ,שט .י -ג ( ,ולהבדל •מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות״ .חפץ ד׳ בידו הצליח וברוח קדשו טיהר את בית ישראל בימיו ,זמני אז לא נעשתה עוד כתועבה הזאת בישראל. זאת היתה פעולת עזרא בין עולי הגולה ואחרי אשר בנבואת מלאכי אנו קוראים ,כי נלחם גם הוא נגד הבוגדים בעמם ,המחללים -קדש ד׳ אשר אהב״ ובועלים בנות אל נכר ,לכן החליטו חכמינו ז״ל לנכון ,כי .מלאכי זה עזרא״. שמו העצמי של הגביא האחרון בישראל הי׳ איםוא .עזרא״ ,והוא גקרא גם בשם תואר ״מלאכי״ ,על שם נבואתו האהדונד ,המתהלת .הנני שולה מלאכי ופנה הדרך לפני״. t ב. עוד זאת יאמרו חכמינו ז״ל על עורא ,כי .ראוי הי׳ שחנתן תורה לישראל על ידו אלמלא קדמו משה ,במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלקים ,ובעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל ,מה עלי׳ האמורה כאן תורה ,אף עלי׳ האמורה להלן חורה״ ,יסנהורי! ,כ~א .>:הדבר ברור שלא באו חכמינו ז״ל לאמר ,שמעלתו של עזרא היתה במעלתו של משה ,שהרי מפורש אמרה תורה- ,ולא קמ נביא עוד בישראל כמשה״ ) ,ו נ ר י • ,ל י -י ( ,ואחד מעיקרי אמונתנו הוא ,שמשה רבנו ״הי׳ אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאימ אחריו״ .אלא שבאו חכמינו ז״ל לאפר לנו ,שערך פעולותיו של עזרא בימיו הוא הי׳ כערך פעולותיו של משה בנאולת מצרים! ואשד על כן המליצו עליו ״שראוי הי׳ שתנחן חורה לישראל על ידו אלמלא קדמו משהי. על פעולותיו של משה בימיו הוא אנו יודעים ,כי נלחם קשה בשאיפת ההתבוללות והטמיעה שדבתה בישראל אז ,עד שעלתה בידו לשרשר. מקרבמ .חכמינו יספרו לנו כי ״כשמח יוסף הפרו בריח מילה ואמרו נהי׳ כמצרימ״< ,שמ״ר ,פ״א( ,ועל ידי הפרת הברית ההיא ,החוצצת בין ישראל לעסיס, שהיתה אז לפני מתן תורה המצוה היחידית שבידיהם ,נהיו אמנמ כמצרים .והיו עובדים עיז ולא היו עוזבים אותה״ ,יפטיז( ,״והי׳ אהרן מתנבא להם במצרים״) ,שפ פ-ג( ,ואומר להם בשם ד׳ .איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מ צ ו ר פג ע מצרים אל תטמאו ולא אבו לשמוע וגו׳״) ,יחזקאל ,כ . > -וכל כך גברה התערבותם בםצדיים עד כי נאמר עליהמ .גוי מקרב גוי״) ,דברים ,ד -ל י ( ,לאמר. ,אלו ואלו ערלים ,אלו ואלו מגדלי בלורית וכו׳״) ,ויקיר .פכיג( ,ז .א .שלא היו נבדלים מהמצרייס בכלום. ,ולא היתד! מדת הדין נותנת שיגאלו םםצרים לעולם, אילולא אסר הקב״ה עצמו בשבועה״ .עד שנגלה םשה בשליחותו של מקום על ישראל .להצילו מיד מצרים ו ל ה ע ל ו ח ו מן הארץ ההיא״) .שמית ,ג -ח ( ,זאת אומרת ,להצילם מידי מעניהמ ו ל ה ע ל ו ת מ מעמקי בור שחת של החטא והטמיעה לדרגא עילאה של .גוי קדוש״ ,כמו שאמרו ז״ל על הכתוב ״המעלה אתכם מארץ מצרים״) ,ויקרא ,יא-מה( ,״מעליותא היא גנייהו לשון מעלה׳) ,רשיי שם ,על יסוד דברי הגמרא בבימ ,דס-א .(:ולא הוציא משה את ישראל ממצרים עד שמל אותמ תחלה וגלל מעליהם את .חרפת םצרים״ ,היא הערלה )בראשיח ,ל ד -י ד ( , הנחשבת לישראל לחרפה ,כאמור ״כי חרפה היא לנו״, וכל עוד שלא מלו .,היו המצרים מחרפים אותם לאמר הלא המ ערליפ כמונו״) ,פ*״ד ,יהושע ,ד ,(»-,ועד שטיהר אותמ מטומאת העיז שבידם עיי מצות הפסח .שעליה נאמר.משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח׳) ,שמות ,י ב -נ א ( , וכדרשח חכמינו זיל ,״משכו ידיכמ מע״ז וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים ועשו הפסח״) ,שמיר ,פט״ז(. לקיחת הפטה ושחיטחו שהיו נםיון נפלא של מסירות נפש מצד העם, לזבות את .תועבת מצרים לעיניהפ״ ,פעלו על ישראל פעולה נמרצה לטהרם מטומאת הע״ז והטמיעה ,ועל שם הנסיון הגדול ההוא. ,בעשור לחודש״ שחל בשנה ההיא בשבת ,נקראת שבת זו האחרונה שלפני הפסח בשם .הנדול״ ,כי הביא היום ההוא מהפכה רוחנית נדולה בקרב העם ,להרחיקמ מטומאת מצרים ולהכינמ לקראת המעמד הנשגב של הר סיני .וכשבאו בחודש השלישי אל מדבר סיני ,״ומשה עלה אל האלקים״ ,היתה עליתו ״תורה״ ,להשמיע לישראל מהר חורב דברות אלקים וללמדם תודה ומצוות .וכמעשהו של משה אז כן הי׳ גט מעשהו של עזרא בימיו הוא ,כי ״הוא עזרא עלה מבבלי ,ובעלותו עם הגולה היתד .ראשית מעשהו להלחם עם המתבוללים בעלי הנשים הנכריות ,ואף •הכין לבבו לדרוש את תורת ד׳ וללמד בישראל חוק ומשפט״) ,עזרא ,ז -י ( . ז וזהו שאמדו זיל .״מה עליי האמורה כאן תורה אף עלי׳ האמורה להלן תורה״ ,כי כמו שעליתו של משה ההרה היתה בשביל התורה ,לקבלה ממיני ולמוטרה לישראל ,כן היתד ,עליתו של עזרא מבבל בשביל התורה ללמדה בישראל .וכשם שהעלה משה בימיו את ישראל מבור שחת של הטמיעה ,כן הי׳ מעשהו של עזרא לטהר את בית ישראל ולהבדילם ״מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות׳ .וכשנטרד מעל עמו בנבואתו האחרונה קרא אליהם בשם ד׳ לאמר .זכרו תורתיםשה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים״. פד ש ב ח 1נו 1ס ד צואתו לעמו היתה על זכירת התורה ,והיא נשתמרה כישראל לדורות עולם, ובפעולתו זו הנשגבה היי לנו כמשה! ומד ,מתאים וצודק הוא איפוא מנהנ ישראל זה ,לקרוא בשבת זו המזכרת לגו בשפה ,הגדול״ אח פעולתו של משה בישראל ,על ידי לקיחת הפסח ושחיטתו, בנבואתו האחרוגה של פלאכי־עזרא ,אשר פלבד בשורת הגאולה העתידה יש בה גם צואתו של האחרון בנביאי ישראל לזכור .תורת פשה״! ג. הפטרת היום מתחלת מהפסוק הרביעי של הנבואה האחרונה ,הוא הפסוק ״וערבד,״ ,שממגו םתחלת בשורת הגאולה ל״יהודה וירושליט״ ,כי עוד תערב מנחתמ לדי ,.כימי עולם וכשנים קדמוניות״ ,הם ימי מאושר והשלוה לישראל, .ימי משה ושלמה״< ,ת1״כ ,שמיני( .ואולמ הנבואה ההיא עצמה מחחלח מהפסוק ״הנני שולח מלאכי ופנה הדרך לפני״ ,ועל שם נבואתו זו נקרא עזרא ,כאמור למעלה ,בשם התואר .סלאכי״ .בשלשח הפסוקים הראשונימ ידבר הנביא על .יום בואו״ של .האדון״. .כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסימ״ ,בבוא שופט כל הארץ לארף ולכבס ולבער את הרשעה מן הארץ .והוא קורא בשמ ד׳ לכל יושבי תבל על גאולת העולם כלו .בבוא ״מלאך הברית״ לפנות את הדרך לפני .ד׳ צבאות׳ ,בטרם יבוא ״יום ד׳ הגדול והגורא״ ,הוא יום גאולת ישראל עיי אליה. גאולת העולם צריכה היא שתנא יחד עט גאולת ישראל ,כי אי אפשר להשני׳ בלי הראשונה ,כאשר כן אמנם תקנו לנו חכמינו ז״ל ,להתפלל ביום הזכרון ,על העברת הרשעה ומלכות הזדון מן הארץ ,ועל מלכות שמים בהר ציון ובירושלים עיר הקודש .ונביאי הגאולה ,ישעיהו ומיכה ,בחזונם על ״אחרית היפים• ,על העת אשר אז ״מציון תצא תודה ודבר ד׳ מירושלים׳ .המר .ננאו גט על שלום כללי בין עמי תבל .ועל השבתת המלחמות מקרב הארץ ,אחרי אשר שחי אלה׳ גאולת ישראל וגאולת העולם ,אחוזות ודבוקות הן זו בזו ואי אפשר להאחת בלי השני׳ .כל עוד הרשעה שלטת בעולם .ובני האדם גלחמים זה בזה כזאבי ערבות ,אין חקור .לנו בני עם נענה ונדה סהם ,וחםיד נהי׳ אנחנו השעירים לעזאזל על חטאי העולם כלו .תקותנו היא איפוא כי יעביר ד׳ על הארץ רוח טהרה ,לטהר ולצרף את כל יושביה מטומאת נפשותיהם ,ורק אז נאולה תהי׳ לנו. ואף הנביא האחרון לישראל בבואו להשמיע לעמו את בשורת גאולתנו העתידה .התחיל גם הוא את נבואתו בבשורת הצירוף הכללי לכל יושבי תבל. כי .מי מבלבל את יום בואו וסי העומד בהראותו .כי הוא באש מצרף וכבורית מכבסים״ .ואחרי הצירוף הכללי ההוא יבוא גס צירוף פרטי לישראל .לטהרם מ צ ר ז D פה מזונותיהם ולכבסם מחסאתם ,לםען יהיו יאויים לגאולה; וזח אשי יוסיף הנביא לאמי עוד. .וישב מצרף ומטהי כסף ושהי את כני לוי וזקק אותמ ככסף וכזהב״ .ושתי הגאולות ,גאולת ישראל ונאולת העולמ׳ יחד תבואנה אז לנו! נבואה אחרונה זו יש לה לפיכן ערך מיוחד לעתידות עפנו ולעתידות העולמ כלו ,ועל החשיבות המיוחדת של נבואה זו תעיד העובדא .כי נקרא הנביא עזרא על שמה בשם התואר .מלאכי״ ,למען הנציח לדודות עולמ את דבריו בשם ד׳ לאמר. ,הנני שולח מלאכי״( ד. והנה בנוגע לגאולת ישראל וקכוץ גליות ,הלא ברור הוא הדבר ,כי היא חוכל לבוא לנו רק על ידי משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו ,אחרי אשר פזורים הננו בגולה• ,בכל העמימ מקצה הארץ ועד קצה הארץ׳ ,וארצנו כבושה בידי זרים ,ובדרן השבע אין אנו רואימ אין יהי׳ כדבר הנדול הזה ,כי .אלה מרחוק יבואו ואלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים׳) ,ישעיהו ,מס( .וכי .יהודה לעולם תשב וירושלים לדור דור״ ,ויואל ,ד-ב( .אין זאת אלא כי מאת ד׳ עושה פלא תהי׳ זאח לנו ,כי הוא ,יוסיף שנית ידו לקנות את שאר עמו, ונשא גס לגו?ם ואסף נדתי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ״) ,ישעיה ,יא ,יא-יב> ,כדבר ד׳ ביד נביאו לאמר. ,כימי צאתן םארץ מצרים אראנו נפלאות״) ,מינה ,ז -ט ו ( . אבל בנוגע לגאולת העולם מחרב ומלחמה ,הלא יש מקומ לשואל לשאול. למה היא צריכה לבוא ממרום באורח פלא ז ולמה לא יוכלו בני האדם להביא גאולה לעצמם ז הן כל עמי תבל יושבים להמ על ארצותיהמ ,וכל עיר ועיר על תלה בנוי׳ .ומי זה מעכב בידמ מלחיות במנוחה ובשלו׳ ז ולמה זה אנו רואים את כל הארץ כי היא מאז ומעולם כמדורת אש אחת נדולה .אשר מושת המלחמה תבער בה בלי הרף ,ויד איש ברעהו ועם במשנהו תמיד להחריב ארצות נושבות על יושביהן׳ ולהשביע! בנהרי נחלי דמים של חללי חרב הנופלים כדומן על פני השדה ז שאלת המלחמה והשלו׳ בעולם היא שאלת עולמים ,שבפתרונה תלוי גורל כל האנושיות כולה׳ לחיימ או למות .אבל לאסוננו אין פותר אותה לנו לשובה. הכל יודעים ומכירים את כל הרעה הגדולה שהמלחמה מביאה לעולמ ,בעקרה משורש את כל מה שבגו בגי האדמ במשן של דורות רבים! רוממות השלו׳ לפיכך בפיהם ובגרונם של כל שוכני ארץ .ואעפ״כ .חרב פיפיות בידם״ ,חרב איש ברעהו., ,לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס״) ,ירמיה ,א-י> .אנו בני הדור האחרון הזה הלא עדים הננו על העובדא המחרידה ,כי למרות כל האסון הנורא שהביאה פו ש ב ת ז מ 1ע ד מלחמת העולמים על הארץ׳ בעשותה שמות נוראות כל כך בעולם ,ובהכדיעה לטבח אלפי אלפים ורבי רבבות אנשים נשים וטף ,עדיין מושלי ארץ מוסר לא לקחו ,לחדול מריב ולשאוף באמת לשלו׳ ,ועדיין מכנת מלחמה חדשה עוד יותר נוראה מרחפת על ראשי כל שוכני תבל .ואם את כל זאת נשים אל לב הלא נוכח על נקלה ,כי למרות כל הנסיונות שנעשו ועוד עתידימ להעשות מצד שואפי השלו׳ להשבית מלחמות מקרב הארץ ,עדיין רחוקה היא מאד מאד האנושיות מתקופת הזהב של השלו׳ הנצחי .שרשי המחלה הממוכנת ,מחלת השאיפה לדם ולרצח ,עדיין מונחים המה עמוק עמוק בתכונת האדמ ,ואין תרופה לםחלה זו בלתי אם תרופת הצירוף והטהרה ,לצרף ולטהר את הארץ ויושביה מהטבות המביאות לידי מלחמה .ואת הצירוף והטהרה ההם יביא לעולם רק .יום ד״ .הוא היום בו יבוא -האדון״ להיות ״כאש מצרף וכבורית מכבסים״ ,להעביר את הטומאה מקרב הארץ .ואז רק אז נאולת עולם תהי׳ לעולם כלו! ה. אבל מד ,היא הטבה העיקרית המביאה לידי מלחמות בעולט ,הסבה שעליה נוכל לאמר כי היא היא מקור כל הרעה עלי ארץ ז את התשובה הנכונה על שאלת עולמים זו אנו מוצאים במלים ספורות שבכתוב אחד בפרשחנו, פרשת .זאת תהיה תודת המצורע״ ,שאנו קוראים בה בשבת זו ,הוא הכתוב ובא אשר לו הבית" הנאמר בנגעי הבתים .על הכתוב הזה דרשו חכמינו ז״ל׳כי ״הנגעים באים על צרות העין דכתיב ובא אשר לו הבית .מי שמייחד ביתו לו״) ,ערכין ,ט״ז ;(.והוסיפו ז״ל לבאר את דבריהם אלה באמרם עוד ,״שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר שאין לו .והקב״ה מפרסמו כשמפנה את ביתו׳) ,יומא ,י-א .>:וביתר ביאור באו דבדיהמ׳ במדרש כפי שהובאו במאמר הקודם, וז״ל :״הא כיצד ז אדם אומר לחבירו השאילני קב חטים ואומד אין לי ,קב שעורים אין לי ,קב תמרים אין לי ,אשד .אומרת לחבירתה השאיליני נפה והיא אומרת אין לי .השאיליגי כברה ואומרת אין לי; מה הקב״ה עושה ז מגרה נגעים בתוך ביתו .ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות ,לא הי׳ אומר אין לי כלוםז ראו כמה חטים יש כאן ,כמה שעורים יש כאן ,כמה תמרימ יש כאן ,מקולל הוא הבית וראוי הוא לקללות הללו״) ,ויקיר מי-ז ,ובמתינ שט(. וכבר ביארתי במאמרי הקודם את ענין הננעים בכלל ,נגעי האדמ ונגעי הבתים ,שהמ באים ,לפי השקטת חכמינו זיל. ,על שבעד .דברים• שבין אדמ לחבירו .שעליהם הוסיפו עוד שלשה דברים שבין אדם למקום ,והרי הם -עשרה דברים״ .כל אותם הדברים הנחשבים על ידי חכםינו ז״ל בתור סבת הנגעים, הם שלשלת אחת ארוכה של חטאים שונים הקשורים ואחוזים זה בזה וגורמים זה לזה ,חטאים כבדים שביסודם מוגהת -צרות העין״ של אלה; הפיחדים את nצ 1ר ע ביתם וכל אשד להם דק לעצמם ,מבלי לתת לאחרים מאומה ,ובזה הס גורמים לכל הרעה שאנו רואים עלי ארץ רבה. .צרות העין״ של האדם ושאיסתו לבלוע את חיל העולם כלו ,מביאתו להקשיח את לבו מאחיו האביון ,לבלי לסדום לרעב לחמו ולבלי לדאוג למחסוריו. על ידי זד ,נחלקים בני האדם למעמדוח שונים של עשירים ועניים ,של נוצלים ומנוצלים ,של מאושרימ ואומללים ,של שבעי עונג וחסרי כל טובה .והחלוקה הבלתי צודקת הזאת שבחברה האנושית חותרת חתירה עמוקה בין המעמדות השונים ,ומביאה לידי קנאה ושנאה מצד העומדים על השלבים התחתונים של הםלם ההברתי ,נגד אלה שהתנשאו למשול עליהם ,בתפסם לעצמם מקום על השלבים העליונים של אוחו הסלם .הקנאה והשנאה מצד הראשוגים מתבטאות בתחלה .בלשון הרע״ ,לשון מלאה רעל וחמרורימ מצד הנאנחים והנאנקים נגד תקיפי הארץ שעינם רעה באחיהם סובלי הסחסוד .וברבות הימים הן מתפרצות כהר נעש ומביאות לידי מהפכות נוראות אשר תחתם תרגז ארץ וכל דברי ימי עולמ הלא מלאים המה מוה. לו חכמו השכילו בני האדמ להשכין משמר של צדק ויושר עלי ארץ, ולדאוג לזה שלא יהיו ביניהמ כלל אומללים ונדכאים ,רעבים וםובלי מחסור, כי אז היו מביאים בזה רק ברכה לעצמם המה ,בהמעיטם עי״ז עד הגבול האפשרי את התהום החברתי שבין המעמדות השונים .וכמנעמ בזה ממהפכות ומשפך דמי אדם' רב .ואס רואים אנו לאסוננו את הארץ כולה והיא כמדורת אש אחת גדולה לפנינו ,והרס ואבדון באים לעולמ עיי שתי בנות התופת ,הקנאה והשנאה ההולכות שלובות יד תצגיד ,הנה רק ״צרות העין״ של אבירי הלב הרחוקים מצדקה אשמה בכל זה ,והיא היא מקוד כל הרעה בעולם. ואת כל הרעה הגדולה שצרות העין מביאה על הארץ ועל יושביה, תבטא לנו התורה במלים ספורות׳ לאמר. ,ובא אשד לו הביתי ,וכדרשחם ז״ל על כחוב זה. ,מי שמיחד ביתו לוי .הנה רואים אנו במנהגו של עולם ,בני אדם בזנים לעצמם היכלי תפארה לשבת בם ,בתימ טלאים כל טוב בם יתענגו על משמני ארץ .ובה בעת נמצאים סביבותיהם אנשים אומללימ לאין מםפר. ,רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף״) ,יזהליפ ,ק ז -ה ( .שאין להם לא מקום להניח ראשם עליו ,לא כסות בקרה להחם את איבריהם הרועדים מקור ,ואף לא לחם להשקיט רעבונם .אלה האומללים באים ודופקים על דלתות בתיהם של יושבי ההיכלות בשאלם ללחם ולכסות ,והם השאננים והשבעים מקשיחים את לבם ואוטמים אח אזניהם משמוע זעקת דלים ,כי מיחדימ המה את בתיהם רק לעצמם כאילו דק להם ניתנה הארץ ,ובזה יעמיקו וירבו לחטוא. אח אותה ״צרות העין״ ויחוד הבית אנו רואים לאסוננו במדד .עוד יותר מרובה ומבהילה בנוגע ליחוסים שבין עם לעם ומדינה לסדינה .כל עם אינו פת ש ב ו ת מ ו ע ד פסתטק נטה שיש לו ושואף לבלוע חיל זריט .בהביטו בגרות עין נ0ד .שיש לאחרים .אם רואה איזה עם אגל אחרים איזה אוגר טבעי .ממה שחנן יוגד הבל את טבע הארץ ההיא ,ותנ ונטף .אבנים טובות ומרגליות .ברזל ונחשת .פחם ונפט ,או איזה אוצרות טנעיים אחרים ,מיו הוא לוטש את עיניו להם בקנאה בוערת באש ואוחז בבל האמצעים לרשת אותם .והתוצאות של שאיפה רעה זו מה גזראות הן! מלחמות אכזריות ,הרנ ואבדן ,הרם וחורבן! עוד זאת רואימ אנו במנהגו של עולם ,כי ישנם עמימ רבימ היושבים צפופים ודחוקים וסובלים מחסור ועוני ואף הרפת רעב בארצותיהם ,שאינן יכולות לשאת אותם ולכלכלם .דופקים הטה לפיכך על דלתות ארצות אחרות יותר מאושרות ,ארצות שהן רחבות ידים מאד ,וםקזס יש בהן עוד להרבה מתישביס חושים לשבת בחן ברוחה .אבל מוצאים המה את כל השערים סגורים לפניהם, כי תושבי אותן הארצות המאושרות שהתישבו בהן מלפנים םיחוים את בתיהם לעצמם .מכלי לתת לזר לעבור את גבולמ .חוקקים המה הוקי און ,חוקים אכזרים. שמטרתם היחידה היא להשכיח את רגל הזר מבינותיהס ,מבלי לתת למי שהוא שיבוא אצלם לחמר את מטוגט ולגרוע מכל אשר להמ מאומה -ובזה יעמיקו לחטוא חטאת סדום ועמורה! על סדום העתיקה יפוטר בדברי חכמינו זיל ,כי היא היתד- .ארץ ממנה יצא לחם מקום מפיר אבניה ועפרות זהב לו״ )איוב ,m ,ה -י ( ,ויושביה התנאו בטובה שהשפיע עליהם המקים ואמרו ,״הואיל ומזון יוצא מארצנו ,כסף וזהב יוצאים מארצנו ,אבניט טובות ומרגליות יוצאות מארצנו ,אין אנו צריכים שיבוא אדם אצלנו ,שאין באים עלינו *לא לחסרנו ,נעמוד ונשכח את הרגל מבינותינו! אמר להם המקום ,בטובת שהשפעתי עליכם אתם מבקשים לשכה את הרגל מנינותיכם ,אני אשכח אתכם סן העולם׳) ,ב»ד״י0 ,י .(0סדום היתה הראשונה בעולם להנהיג אגלה את חורת יחוד הבית וגעילת השער בפגי נל זר, ובעונה זה נהטבה במו רגע ונעקרה משורש .ומה נורא הדבר ,נ י למרות -מהפכת סדום ועמורה אדמה וגבוייט ,אשר הפך ד׳ באפו ובחמתו׳) ,דברים ,כ־ו-בג( ,לא למדו עמי תבל מוסר ולא נמנעו מלחקות את חסעשים הרעים ההם .והרי כל ד״אדצות השונות עוסקות בהשכחת הרנל מבינותיהן .מיהדות את בתיהן לעגסן וסוגרות את שעריהן בפני נל זר .ומזה לנל הדעה שבעולם תוצאות .ומי עוד במונו ,יודע את כל מרירותה של תורת סדום זוז ו. זכר -ימות עולם״ וניגת -שנות דור ודור* יורונו איסוא לדעת ,ני אין נגי האדם ינוליס להניא לעצמם גאולה מחרנ וממלחמה ,והיא צריכה איטוא שתבוא להם רק ממרום .אין תרופה למנת האנושיות נולה עד אשר יקום ד נ י וו צ ו ר ע פט די ביד נניאולאמו .״וחיה ביום ההוא נאום ד׳ צבאות וגוי .ואת דוח הטומאה אעביר מן הארץ*) .מריה ,י ג -נ > .מקור כל הרעה בעולם הוא .רוח הטומאה* שבקרב לבות יושכי ארץ .ואת חרוח ההוא יוכל להעביר רק ..יוגד האדמ׳ לבדו׳ »אשר בידו נטש כל חי ורוח כל בשר איש״») ,יינ ,ינ-י .1״היום ההוא* יהי׳ יומ סהרה וצירוף לכל באי עולם .לטהרמ מםומאחמ ומזוהמת נפשותיהם. ואז רק אז יסור פחד המות והחרב סננד עיניהט .ושלו׳ יהי׳ על שני כל הארץ כולה ו על .היום ההוא״ ניבא הנביא מלאכי בנבואתו האחרונה בשם די .כי הוא ישלח את מלאכו וטינה הדרך לפניו ,היא .הדרך לעבור גאולים* .בה ישובו .פדויי ד׳ ובאו לציון בדגה״) ,ישעי . « .-י -י « ( .כי אין גאולה לישראל בלתי אמ תגאל עמם גם האנושיות כולה .על היום ההוא גאמר כי הוא יהי׳ •כאש מצרף וכבוריח מכבסיט״ .לצרף ולכבס ולהעביר .את רוח הטומאה מן הארץ׳ ,וכי יחי׳.בוער כתנור״ לבער .כל ודימ וכל עושה רשעה״ .ואחרי אשר כל הרשעה כולה כעשן תכלה .אז תזרח ליראי שמו .שמש צדקה ומרפא בכנפיה׳ .אחרי יוט הצירוף וחטהרה יבוא יומ הגאולה ,״יום ד׳ הנמל והנורא" ,אשר את בשורת בואו יביא לנו מבשר הגאולה ,אליה .שעליו נאמר .מה נאוו על ההרים דנלי מבשר״) .שם .נ נ -ז ( ,ואל היום ההוא נשא את נפשנו ,כי הוא יביא לנו את גאולתנו.השלימה! ונבין מעתי* על 0י האמור מה שקראו לעזרא בשם .מלאכי״ על שם נבואתו האח־ונה ,המהתלת ״הנני שולח מלאכי ופנה הדרך לפני״ ,שזה יורה על החשיבות המיוחדת של נבואה זו .ואמנם נבואת זו האחרונה לישראל ולעולם כלו יש לח ערך מיוחד וגשגב עד מאד .מהחלת היא בגאולת העולמ כלו ומסיימת בגאולת ישראל ,והיא אומרת לגו איך ובאיזה אופן חבוא גאולתנו .בתחלד .ישלח ד׳ את מלאכו לפניו לפנות את הדרך. ,דרך לעבור גאולימ* .והוא יהי׳ .כאש מצרף וכבורית מכבסים׳ ,לטהר את העולפ ולהעביר ״את דוח הטומאה מן הארץ׳ ,ואחרי אשר תסו,ר הארץ מטומאתה׳ אז יבוא יומ הגאולה .וגאולת עולט תהי׳ לנו ולכל ..יושבי תבל ושוכגי ארץ׳! ו n נ מ 1 p 1 ד הוספה לפרשת מצ1רע. בענין שילוח המצורעים מחוץ למחנה. ידו? זאת מ ה שאמרו זיל. מהכתוב חשבו הנאמד שם עוד והביאו ראי׳ הביאו מהכתוב, י א נ י י ) , 0שמות. וכן הר״ן .דהא שם שונים ים(. האנשים״. כל ..היו מפורשת לפני מתן בתוך אפייה המחנה. לכאורה והנה ע ל הנאמר לפי בנים ועני, שנחשב כסת זיל בדתן קבלתם כנדרים. ב פ י ר ו ש י ה ם ש ם ) ,ר.יספות בע־ו ,יהראיש ז ׳.שאילת באדם העני זיל בדף ,(.ב י א ר ו ש ר א י ת ח ז ״ ל ה י א :מ ש א י ן ל א י ר ש ד ת ן ו א ב י ר ם נ צ ס ר ע ו מצורעים במצרים, סומא0 ,י שאין לו לכל אהד מרם. ו ה ר א ש ו נ י ם ז׳׳ל כ י ג ע י מ ,ירי׳ג• משולחים ״רק ז (, דקרח אף ה מ ה נ ה ״ ) ,הרא״ש(. *ב( בשם אס שהיי צריכימ שילוח עצומה ד ה א כתיב .בקרב ישראל״. ש-זשיו שם בין ״ואמ כן נמעי?.ה ואינה קושיא מן ה ש א ל ח ו ח ) .סימן תורה, וכמה חכם מחמת אחד. הבהרות דיו דחן לאחר והקשה מחן )ר־ן(, ע ל זה שזה בספר ס״נה נגד הםהודית א ת אלו שהיו ואבירם תורה, מצורעים מותרים נגעים דקודם בעודם להיות היו מ ת ן תורה״; וזוהי נדחק שם נ ע ל שאילת שלומ זיל ולא לישנה בידו. כן ידועה עוד על משגיות, על הכתוב ..גיחזי יטהרית, קושיא והיו ועל זה אנשינ! היי נ׳צורעיפ יושביפ פתח היחד ,ע י ר מ ז י ת מ מ ר א ד ו נ י ה ה ר ) .מ״א, המוקפות בשם חכם אחד, השער, מימות חדשה טז•• כד(, יהושע בן ד,ד,ר ע י ר נ ו ש נ ה מ ו ק פ ת ח ו מ ה מ י מ ו ת שם העיר שהביאה פחח כמו שומרון, ואט ואין נון״. הגרע״א זצ״ל בתוספיתיו ש ה ק ש ה ע ל מ ה ש פ י ר ש ד ש י י ז״ל השער״. שנאמר ה ק ש ה א ו ת ו חב.. .0והא ש מ ר ו ן ל א בן נון ,ש ה ר י חומה א ח ר ת בעני) זה. פ״א ,מ״ז>, ״וארבעה וכניו״ מושבו׳. !קרא והם, ב ע ד ה ב ת ו ך ה מ ח נ ה ה י י י ו ש ב י ם ״ ) ,תום•(, ו א ס תיו יהושע כמתיט, .כי מתו שלום״ על עלתה הנחשבים מכתובים ו שהמצורע כמת׳ ה,(. ב מ ר י ם • ״ א ל נ א ת ה י כ מ ת ״ ) .נ מ י נ ר ,יב• יב> .ו ר ב ו ת י נ ו שלשה ראיות חשוב )נורים .ס״ד ,:מ-ז ולבודו ע נ י ה אוחד, המצורעים ימיב. ,(»-- היו שהם ״בדד ישב מחוץ למחנה היחה מוקפת חומה מימות ע מ ד י ע ל ה ד ר שקנד .א ו ה ו משתלחים אלא מעידות והגרע״א זצ״ל תירץ ,שהיתה שם י ה ו ש ע כ ן נון., .אלא שעמדי כן א פ ש ר שהיתה מוקפת חומה״, חיזק על הבנין עיישיה בדבריו « צ ו ר ס צא ז״ל .אבל פשטות הכתובים הלא היא .שבנה עמדי על ההר ההוא עיר חדשה לגמרי ,שקרא אותה על שמו! ואולם גראים הרבדים ,על פי מה שהגיה הרמב״ן ז״ל ,כסי שהבאנו לפעלה .שהרחקת המצורעים מקרב המחנה ,היתד .משום ״שרצחה התורה במחרת ישראל ובגקיון גופפ ,והרחקת החולי הזה ממחלתו״! ובדבריו אלה הורד. לנו רבנו ז״ל ,כי ענין זה של הרחקת המצורעיפ פן הפחנה הי׳ לו ערך כפול ופי שנים לו .מצד האחד ״נקיון נופם של ישראל והרחקת החולי הזה מתחלתו״ ,שלא תדבק המחלה באחרים ,ונופף לזה ״טהרת ישראל״׳ מהצד השני .שלא יטמאו המצורעים את םחניהם. והנה ענין הטומאה בכלל הוא עני! נשגב מבינת אנוש .והוא בכלל החוקימ שבתורה ,העוטדיט למעלה מהשנתנו ,השגת קרוצי חומר! ורק זאת נדע, כי אין טומאה אלא במקופ שיש קדושה ,שהרי הטומאה היא הפן הקדושה, ולפיכן אין טומאה גוהגת אלא בישראל ,שעליהם נאמר. ,והתקדשתם והייחם קדושיט כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם״) ,ויקרא ,יא-מי> ,ובעכו״ט שאין בם קדושה אין בם נם טוטאה ,ואין העכו״מ מיטמאימ לפיכן לא בנגעיט ולא בשאר הטומאות שישראל מיטמאים בהן; ותלמוד ערוך הוא ,״כל שיש לו טהרה יש לו טומאה ,וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה״) ,נזיר ,(:«0 ,ולפיכן אין העכו״ם מ י ט מ א י ם בטומאת מת ,אף שהיא החמורה שבטומאוח .וכן כחב הרםב״ם ז״ל בידו החוקה) ,טומאת מת ,פ״א הי״ג( ,״העכו״ט אינו נעשה טמא מת ,אלא עכו״ם שנגע במת או נשאו או האהיל עליו הרי הוא כפי שלא ננע ,הא למה זה דומה לבהמה שנגעה במת או מאהילה על המת ,ולא בטומאת המת כלבד ,אלא בכל הטימאות כולן אין העכו״ם ולא הבהמה מתטמאין בהן״ .והרםב״ם זיל הוסיף להמשיל את העכו״ם לבהמה ,מה שלא גמצא בגמרא שם .שלמדו זאת רק מגזירת הכתוב ,אלא שבא רבנו משה ז״ל להםביר לנו טעמו של דבר ,מה שאין העכו״ס נטמא בשומ טומאה ,והוא משום שאין בו שום קדושה ,והרי הוא כבהמה לענין זה ,ולפיכן אין טומאה אלא בישראל .ומאחר שקדושת ישראל התחילה ממתן תורה ,שרק אז נאמר להם מפי הנבורה ,״ואתם תהיו לי ממלכת כהניפ וגוי קדוש״) ,שמות ,יט-ו> ,לפיכך החחיל ענין הטומאה בישראל ג״כ רק ממתן תורה ואילךז ומטעם זה אין הבהרות שנולדו קודם מתן תורה מטמאות, אף אמ נשארו באדם גמ לאתר מתן תורה .וכן אין השילוח של המצורעים נוהג אלא בעיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון׳ גם כן מטעם וה ,מפני שיש להערים ההן קדושה יתירה לגבי העיירות האחדות שבארץ ישראל׳ במו שחשבה זאת המשנה) ,נליט ,פ׳׳א ,(m ,בין עשר הקדושות השונות .אבל במה שנוגע ״להרחקת החזלי הזה מתחלתו״ ,שלא תדבק המחלה הממארת ההיא באחרים, הלא אין כל ספק בדבר ,שלא הי׳ שום הבדל בין ישראל לעכו״ם ,ובין הערים צב ש ב ת ו מ ו ע ד המוקתות חומד .להבלתי מוקפות ,וכן בין הנגעים שלאחד מתן תודה ובין אלה שלפני מתן התורה לישראל ,כי כאלה כן אלה מסוכנימ המ מצד הדבקת החולי הנורא הוה באחרים < וכמו שמצינו במדרש שהבאנו למעלה ,שהיה דבי מאיר נוהר מלאכול ביצים שנולדו מתרנגולת שבמבוי שיש בו מצורעים ,וריש לקיש כשהי׳ רואה מצורע היה קורא אליו מרחוק שישוב למקומו ,ובהל אלה לא נזכר כלל ,שדוקא במצורעים מישראל היו גוהגים החכמים ההם כך ,ובודאי שאין כל הבדל בין ישראל לעכו״ם ובין עיר לעיר בענין זה של השמירה מהתדבקות החולי הזה. ולפיכך שפיר פירשו הראשונים ז״ל ,שאין לאמר שדחן ואבירם היו מצורעים .דהא בתיך המחנה היו .יושבים ,ואילו היו מצורעים לא היו נוחנים להם לשבת בקרב ישראל ,לא מצד הטומאה שבהם ,שהרי באמת טהורים היו מצד הדין ,מאחר שנגעיהם היו מלפני מתן התורה ,אלא מצד הרחקת החולי והשמירה ממנו .וכן הדבר גם בנוגע לניחזי ובניו .ש א ף ששומרו! היחד ,עיר חדשה ,ואין דין השילוח של המצורעים ממנה גוהג בה ,בכל זאת לא היו מניחימ למצורעימ לשבת בתוך העיר מסני הסכנה ,והיו יושבים לפיכך מחוץ לעיר פתח השער .ומד ,שמביא רש״י ז״ל בפירושו את הכתוב ״בדד ישב״ ,אין כונתו כלל מצד מצות השילוח ,א ל א על הרחקת המצורעים בכלל ,שהי׳ בזה ענין הרחקת החולי הזה מתחלתו ,וכמו שכתב הרמב״ן .ומתורצות בזה שתי הקושיות הנזכרות. א ח ר מ י ו ת צג לפרשת אחרי מות. חוקים ומשפטים. את משפטי תעשו n»1ה1קיתי תשפיל ושמרתם את חוקותי ואת משפטי האדם וחי נהם. ?ינז* נהם. אשר יעשה אותם )יה; י—ח(. א. ידועה היא ההגדרה של חכמינו ז״ל בענין החוקים והמשפטים שבחורה, הגדרה חוררת ,הנותנת לנו מושג ברור מהשקפת חכמינו ד ל על משפטי התורה וחוקיה .החוקים הם ״דברים שהשטן משיב עליהם״ ,והמשפטים הם ״דברים' שאלקלא נכתבו דין הוא שיכתבו״) ,יומא ,סז.(: על פי הגדרה זו יוצא לנו ,שאף שבדרך כלל מקובל הוא לאמר, שהתוקים מקיפים את הדברים ״שבין אדם למקום״ .והמשפטים את הדברים ״שבין אדם לחבית״ ,נכנסים בכל זאת לסוג המשפטים גם דברים שבין אדם למקום ,אם רק הם ״דברים המיושרים והדין נותן לעשוחם״) ,רש-י ,שם( .על יסוד זה הכניסו חכמינו ז״ל שם לסוג המשפטים לא רק ״שפיכות דמים ונזל׳. כי אם גם ״גילוי עריות וברכת השם״ ,אחרי אשר גט אלה האחרונים ,אף שהם דברים שבין אדם למקום׳ הם בכל זאת ,׳דברים םיושרים שהדין נותן לעשותם״. האמונה באלקי מרום .בורא שמים וארץ ,נובעת היא ממקור המשפט של השכל האנושי ,השופט נכוחה ומביא את האדם לאמר ,״תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג״? )בר״ר פל־ט( .ואמונה זו היא היסוד לקיום החברה האנושית בכלל, במנעה את האדם מעשות רע ,מיראו את האלקים ואת העונש הצפוי לו מיד שופט כל הארץ על עשותו המזמחה .וכבר אמר אבינו הראשון לאבימלך «כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי״) .בראשית ,־ יא(, כי במקום שאין יראת אלקים שם הרשעה מתגברת והרב איש ברעהו ,כדבר )תהלים ,י -ד ( ! הכתוב ״רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלקים כל מזמותיו״, הרשע בגובה רוחו ובגאות לבו ״בל ידרוש״ .אין הוא דורש ואין הוא שואל לדעת ,אם נכון הדבר לעשותו או לא ,והוא הולך בשרירות לבו ועושה ככל 13 צד ש ב ח ו מ י ס ד העולח על רוחו ,״כי אין אלקים כל מזמותיו׳ ,ויראת המשפט העליון לא תכעתנו ,ומזה לכל הרעה אשד על פני הארץ ולדמעת העשוקים תוצאות. ״ברכת השט״ ,שהיא אחת עם ״עבודה זרה״ ,נכנסת לפיכך על פי הגדרה זו לסוג המשפטים .כמו כן נכנס לסוג זה גם העון של ״גילוי עריות״ ,אחרי אשר צווי זה של ״איש איש אל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה״ ,מקובל הוא אצל כל יושבי תבל עוד מימי קדמ לעון חמור ,כמאמרם ז״ל ,״שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו את עצמם מן העריות״) ,נר״ר ,פרשת פ־(. על פי ההגדרה האמורה יוצא לנו עוד ,כי .,שבע המצוות של בני נח״, אף שהן כוללות ארבעה דברים שבין אדם למקומ) .עבודה זרה .ברכת השם, נלוי עריות ואבר מן החי(• נחשבות הן כולן בין המשפטים ,אחרי אשר גם איסור אבר מן החי .כמו עבודה זרה וגלוי עדיות ,הוא מן .הדברים המיושרים שהדין נותן לעשותמ״ ,בהיות מטרתו .שלא ללמד נפשנו במדת האכזריות, שהיא מרה מגוגה ביותר .ואין אכזריות גדולה בעולמ ,ממי שיחחוך אבר או בשר מבעלי החיים בעודנו חי לפניו ויאכלנו״) ,חניך ,מציה תנ״ב( .וארבע המצוות הללו באות לפיכך יחד עם שלש האחרות ,״שפיכות דמים ,גזל ודינימ״ ,שהן דברימ שבין אדמ להכירו! ומטרת כולן להעמיד את קיום חברת בני האדם על יסודות נכונים של אמונה באלקים .ושל השמירה מכל מעשי עול ותועבה וממרת האכזריות .ואלה שבע המצוות ניהנו ,לפי קבלת חכמינו ז״ל ,לבני נח בצאתם מן התיבה אחר המבול ,לבנות עולם חדש על חרבוח העולם הקודכ, שבו ״השחית כל בשר את דרכו על הארץ״׳ )בראשית ,ו -י ב ( ,״וכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרד,ז׳)סנהדרין .״!(. ועל שבע המצוות היסודיות הללו נוספו לישראל מסיני עוד מצוות רבות׳ חוקים ומשפטים ,ועל כולן יחד הזהירה התורה ואמרה ,,את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו״ ,כי לגו בני ישראל אין כל הבדל ביניהם ,והחוקים קדושים המה לנו כמו המשפטים! ואף שהשטן משיב עליהם ,״להטעוח את ישראל ולאמר שהתורה אינה אמת ,כי מה תועלת בכל אלה״ ) ,ר -י ( .הנה כבר הורו לנו חכמינו ז״ל ,להשיב על טענות השטן ,הוא היצר הרע ,בדברי התשובה הנצחת ,לאמר, ״אני ד׳ -אני חקקתיו ואין לך רשות להדהד אחרי״! מאמינים אנו אמונת אומן שיש אמנם לחוקים טעמים נכוגים ,טעמים שאילו נחגלו לנו כי אז היו גמ המה לנו למשפטים ,לדברים מיושרים ,אלא שכך גזרה חכמחו יח״ש ,שלא לגלות טעמי תורה בעוהיז .וכבר הובטחנו כי ״דברימ המכוםימ מכם בעוה״ז עתידימ להיות צופים ,נלוייט ,לעוה״ב״׳ ) ״ ד ר .פי״ט(! ולכשיתנלו לעתיד טעמי תורה לא יהיו עוד חוקים כלל ,כי אם משפטים ,כשם שלא היתה אף הפרה האדומה חוק למשה ,אחר שנתנלד ,לו טעמה ,כדרשתם ז״ל שם. ,אמר לו הקב״ה למשה לך אני מגלה טעמי טרה ,אבל לאחריט חוקה״. ש נז א ח ד י 1 ת צח נ. והנה הקדימה התורה בכתוב שהזכרנו את המשפטים להחוקיט ,וכן הוא אמנט סדר חדבריט שהרי המשטטיט ניתנו כאמור לבני נח׳ בטרמ ניתנו החוקים לישראל מהר מיני ,וקודמים המ איפוא בזמן להחוקים .אבל הנה תיכף בכחוב הסמוך נאמר ,״ושמרתם את חוקותי ואת משפטי וגו״ ,חוקיפ לפני משפטים, ומני אז והלאה יבואו תמיד בחורה החוקיט לפני המשפטים ,ואף במצוות שניחנו לישראל במרה לפני מתן תורה ,כבר נאמר»שם שמ לו חק ומשפט״) ,שמות ,ט ו -כ ה ( ומכל זה אנו באים לידי כלל גדול בתורה ,שיש להחוקים קדימה למשפטים ,אט לא בזמן כי אז במעלה ,ומפני מעלתט זו המ קודמים בכל מקום שהם באים יחד עם המשפטים .ואמנם םצינו כתורה שני כתובים ,שבהם באים המשפטימ לפני החוקים ,והם בפרשת התוכחה) ,ויקרא ,ב ו -מ ג ( ,ובמשנה תורה) ,דברים ,ח -י א ( .אבל הנה מלבד אשד אין כלל ,שנתקיים בידינו ע״י הרבה פסוקים אחרים שבתורה, נסתר ע״י שני יוצאים ,הנה יש ליוצאימ הללו טעם נכון ,אשר עליו עוד נדבר בהמשך דברינו ,והכלל במקומו עומד ,שהחוקיט קודמיפ למשפטיט .וכבר עמד על כלל זה הרמבים ז״ל בידו החזקה) ,סוף הלבות מעילה( ,כי אחרי שהרבה לדבר שם דברים נכוחים במעלת שמירת החוקים והמשפטים שבתורה ,שעל ידם ״זוכים הישרים .לחיי העולם הבא״ ,הוסיף לאמר שם עוד ,״והקדימה התורה צווי על החוקים .שנאמר ושמרתם את חוקותי ואת משפטי ונו׳״ .אבל מה טעם קדימה זו .ומה באה ללמדנו ז ונאמר בזה .כי הנה שני,סוגי המצוות הללו .החוקים והמשפטים ,קשורים ואחוזימ המה זה בזה ,ושניהם יחד משפיעים ומוכיחים זה על זה .עד כי בצדק עלינו לאמר על שגי הסוגים הללו ,שהם שנים שהמ אחד! החוקים הט ,כאמור ,״דבריט שהשטן משיב עליהם״ ,ואמנם לנו ,מאמינים בני מאמינים ,אין כל צורך בשום תשובות והוכחות .אין אנו מהרהרים על חוקי התורה ,ואין אנו שואלים שום שאלות עליהם ,ובדברי נעימ זמרות ישראל אנו אומרים ,״בחוקותיך אשתעשע לא אשכח דבריך״) ,תהלים ,ק י ט -ט ז ( משתעשעימ אנו בחוקי התורה ושמחים בם ,כי לעולם לא נשכח שהם דברי השי״ח ,ומידו המה לנו .אבל מה נשיב לאלה אשר האמונה נכרתה מלבם ,והם באים עלינו בטענת השטן ,הוא היצר הרע .לאמר .״מה תועלת בכל אלה״ ז להם רק תשובה אחת קצרה לנו׳ והיא :״המשפטים״! כי הנה מאחר שההורה כוללת בתוכה חוקים ומשפטימ גמ יחד ,ושני סוגי המצוות הללו יבואו בתורה בלולימ! באותה הפרשה עצמה ,פרשת ״קדושים תהיו״ ,שבה יבואו חוקים נשגבים מבינת אנוש ,על רביעת בהמה ועל זריעת כלאים ,על לבישת שעטנז ועל פגול וערלה ,ועוד כהנה ,יבואו גט משפטים ,על עושק שכר שכיר ועל t ש ב ת צו במשפט, עול המשפטים לכל ע ל שגאת אחים ועל נקימה ונטירה; וגולת היא תורת המצור! הצדק מיום ברוא יותר נעלים איש לרעהו. ד׳ אדם מאלה לא על נוכל את השגת הוא שבתורה יחדיו״, ויש לעדת לנו ע ל ״משמחי לטענת החוקים, בחותם כי זהב, כמאמרם ומשפטים״, הלא יעיד אומדת ,כי א ם נראה לנו איזה שהדבר נראה לנו המה הוא הכתוב, יאמר כי נאמנה״, הנקראים בכתוב לעדות הזאת היצהר היא בשם חכמינו וז״ל: ז״ל, ״כף הדברות עשרת לוחות ״שהלוחות היו לא )שם ,פי״ה(! החלק פחות ומאחר האחר על בהם ולא נאמד איפוא להודות כי ומשפטים גמ יחד ,ב ר ה היא )חהליס ,יט> ,ש ל א נשמע ״מחכימת הרי כנגד פתי״, המשפטים מעידים ומוכיחים הרי כולם הכתוב, על הלוחות בתוכם מצוות יותר ,וכולן ששני הלוחות משנהו על חתומים המה האמח! כוללים תרי״ג ״פקודי ד׳ ״מצות ד׳ ב ר ה מ א י ר ת עינים״, •כף שנכחבו אחת את כל עשרה מ י ד ה ק ב ״ ה ,וכוי, שהיו כתובים בלוחוח .וכר״! כי העדות כי .צדקו ומאירה )במד׳׳ר ,סיג(, אחת, ״משפטי ד׳ אמתי, ״ י ש ר י ם ״ ) נ ח מ י ה ,ט-יג> ,ו ה ם שכולם יחד מרועה א ת ר ניתנו לנו, שני לרעך, כולם כי ממנו ה י א ת ו ר ת נ ו ב ל י כ ל דופי, שעלינו גא5נה כי ו ב מ ו ב ן זד. עלינו לדעת, ר קו תמימה מאחר הכוללת דוקים הנאמנה אלו ז ל, אשד בלי דרשת שעל ״כי לא ד ב ר ר ק הוא ,ואם רק תוכן ובלי הנה ז ה ב ״ ) ,במדבר ,ז -י ד ( , הדברים ב מ ל י צ ת ח כ מ י נ ו ז י ל ע ל ה כ ת ו ב ,, ,כי בחותמו ש ל הקב״ה ,שהוא תותם וזוהי הם אמת. ת ו ע ל ת חייו, לנו ואם אנו בעיני בשר עלינו לתלות זאת רק בנו בעצמנו ,בקוצר )ירושלמי ,פאה, ציונו די, מאחר אחד, עשרה ומאחר שכל אדם בן ד ע ת יודה כי .משפטי מ ז המשפטים והעדות השטן, הדברים ם״א ,היא(, ״עדות ד׳ המצור .א ש ר עינים, הדברים שבין א ד ם למקום, )דברים ,ל ב , ( -ל א מ ר , תמימה״, זה לב״, על שבין א ד ם לחבירו, שעליהם עלינו לתלות מה ד׳ משום בן זאת ר ק , תמותה דברים לשפוט בצדק ,כי אותה היד עצמה, קרוץ מחומרן מכם״, מצוה רוממה ,אשר המדרגה הכי רמה של אהבת ע ל ה ח ו ק י ם ,כ י ג ם הנזר .א מ ת ,ו ע ל ״תורת ישרים״, עד המשפטים חציר שהוא המה כל הבי את נעלים עמהם גם הוקים ע ל אנוש הוא ,בנו בעצמנו לנו שבין נאמרו עוד עלינו לראות א ת האור הגנוז בם, -מ כ ם הוא״, דבר א ד ם להכירו, המביעות זאת הלא הכותרת ש ל כל אותם כמוך״ ,מ צ ו ה רוממה ,שהיא היסוד להודות כי ג ם החוקים ,חוקי די, דבר ר ק הוא הם הדברים המלים, כל לרעך האדמה לא חלילה שהם ״ מ ע ש ה תהו״, השגתנו, לא שלש את ספר ד׳ אמת״ ,עליו לא של ע ל פני יכלה לכתוב יהד ייאמר ״ואהבת והמשפט של בראותינו שכתבה ו מ ו ע ד הנה עשרת המצוות שבתורה, כנגד תרי״ג אותיות ,מן אנכי ניתנו ל מ ש ה מסיני, שבהם חוקים ניתנו מ כ ף אחת ,מכפו ש ל הקב״ה, ששניהם אמת, ועשרת הדברים שהיו מ ו ת א ח ר י צז כתובים בהם הם כולם ״זהב״׳ זהב טהור בלי כל סיג וחלאה! כי כשם שלא יוכל מי שהוא בעולם לערער על חמשת הדברים שעל הלוח השני .שהם בין אדם לחבירו ,כן אין להרהר על חמשת הדברים שעל הלוח הראשון .שהם בין אדם למקום ,אחרי אשר מכף אחת ניתנו לנו ,ועל שם זה נקראו ״לוחות העדות״ ,שהם מעידים זה על זה! ג. על פי כל האמור בזה יאר לנו אור בהיר ,להבין דברי חבמים וחירותם, מה ש־ססרו לנו על דבר אותו הנכרי ,״שבא לפני שמאי ואמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל ה תו ר ר .כולה ,כשאני עומד על רגל אחת ,ודחפו באמת הבנין שבידו ,בא לפני הלל גייריה .אמר ליה ,דעלן סני לחברך לא תעביד, זוהי כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור״) .שבי! ,ל-א .(.ומה רבו כבר הדברים שנאמרו בפירושה של אגדה נפלאה זו ,אשר לכאורה הלא יפלא מאד. איך נועז הנכרי ההוא לבוא אל חכמי ישראל נדבדי הבל שכאלה ,לדרוש מאחם ללמדו את כל התורה ברגע אחד ,כשהוא עומד על רגלו האחת ז וכי לצון חמד לו ,להתלוצץ בם ? ומה זה שאמר לו הלל .שבמצות ״ואהבת לרעך כמוך״ כלולה כל התורה כולה ו מת ענין החוקים שבין אדם למקום למצוה רוממה זו?״ ואולם לדרבנו נאמר ,על פי האמור בדברי הימים של החקופה ההיא, תקופת שמאי והלל ,שחיו כסאה שנה לפני חורבן הבית השני ,כי היא היתר. תקופת המשבר של עבודתי האלילים .אור אמונת ישראל ,האמונה הצרופה באל אחר בורא שמים וארץ ,החל להתפשט כעולם ,ונצוצי אור אלה גירשו מעט מעט את החושך של עבודת האלילים מעל פני הארץ .רטובים שבין העמים פקתו את עיניהם לראות נכוחה .כי אך שקר נחלו להם אבותיהם, ואזניהם הקשיבו לקול נביאי ישראל ,נביאי האמת ,שקראו לכל עמי חבל כולם בשם אלקים אמת ,ואז ״נסוגו אחור יבשו בושת הבוטחים בפסל ,האומרים למסכה אתם אלקינו״) ,ישעיהו ,מב-י!( .רבים מבין חכמי העמים וגמליהם התגיירו וידבקו בעם ישראל ובתורתו .אבל המוני העם עמדו מרחוק .מבלי חפצם לקבל על עצמם עול מצוות התורה .יבירלד את רצות ד.--,ילד״ זיהיו תועי דרך מבלי לדעת איזו הדרך ילבו בה. רבים מהתועיט ההם פנו אז אל חכמי ישראל בבקשה ,להקל עליהם את הגירות ואת הכניסה לדת ישראל ,על ידי פטרם א ו,־עז מהמצוות המעשיות וביחוד מהמילת! אבל תכטי ישראל לא יכלו כמובן ,לעשות שום ויתורים ופשרות עמהם ,נגד הכתוב מפורש בתורה .ומפני זה נתגיירו בתקופה ההיא רק מועטים מבין העמים .המאורעות ההם גרמו להתפשטות הנוצריות בעולב, צח ש ב ת ו מ ן ע ן אחרי אשר שליחי הדת החדשה ההיא ,שקראו לעצמם בשם •יהודים חדשים*, פטרו את מאמיניהם מעול המצוות שבתורה ,ואף ממצות המילה ,חוחם הקדושה בישראל .פטרו אותם .ועי״ז רבו הנוהים אחריהם ,והדברים בזה עתיקים. ואף אותו הנכרי שבא לפני חבמי ישראל להחגייד ,היי מאותט ששאפו להדבק בישראל ע״י קבלת עול מלכות שמימ ,מבלי לקבל על עצמם עול מצוות והוקימ! ובפנותו אל חכמי ישראל בשאיפתו וו׳ דיבר עמהמ בלשון חכמה ובמליצת חדות ורמזים׳ כדרך החכמים ביסים ההמ ,כאשר יסופר הרבה בתלמוד עיד וכוחיו של רבי יהושע בן חנניה לפני הקיסר עם הצדוקים) ,חגיגה ,ה ,(:ועמ סבי דבי אתונא) ,בנורית ,ח ,(:שכולם החנהלו בלשון חכמה וברמזי מליצות וחדות. ומאחר שהחורה כוללח בחוכר .חוקימ ומשפטים ,ומצוותיה נחלקות לשני סוגים, לדברים שבין אדם למקום ולדברימ שבין אדמ לחבירו ,הרי היא כאילו עומדת על שתי רגלים .ואותו הנכרי שבא להתגייר על מנת שיפטרוהו מהמצוות שבין אדם למקום ,שהם בדרך בלל מתחוקימ שבתורה ,פנה לפיכך לחכמי ישראל בבקשה, לגייר אותו על מנת שילמדוהו בל החורה כשהוא עומד רק על רגל אחה ,על הטשפטים לבדט ,מבלי שיצטרך לשמור גם את החוקים שבתורה .חכמי ישראל הביגו היטב את דבריו ואת רמיזותיו ,ולפיכך דחה אותו שמאי באמת הבנין שבידו ,אחרי אשר אין לעשות שום ויתורים ופשרות בנוגע לשמירת המצוות שבתורה .וכשבא לפני הלל קבלו ,לא משום שהסכים לדרישתו זו ,אלא משום שמובטח הי׳ בו ,שאחר שילמוד לדעת את משפסי התורה ,ועיניו תפקחנה לראות את האור הגדול הננוז במ ,אז יכיר לדעת ,כי מאחר שמשפטי ד׳ אמת ,הנה גם החוקים אמת וכולמ״צדקו יחדיו״ ,ואז במילא יקבל על עצמו גט את שמירת החוקימ שבחורה ,ויעמוד הכן על שתי דגליו ,להיות שומר חורה ומצווח ,כאשר אמנמ כן היי ,כסו שיסופר שם בגמרא ,כי כשנזדווגו לימים שלשת הגרים) ,שעליהמ ידובר שם( ,למקום אחד ,אמרו ,״ענותנותו של הלל קירבתנו לתחת כנסי השכינה*! ולפי״ז הלא הי׳ על הלל ללמד את אותו הגכרי רק את הרגל האחת של התורה ,המה המשפטים לבדם ,ויסוד כל החלק הזה ,של הדברים שבין אדמ לחבירו .היא מצות .ואהבת לרעך כמוך״ ,או בלשון החלמוד .מה דעלך סני לחברך לא תעביד״) ,עיין מהרש״א שם( ,ולפיכך שפיר אמר לו הלל ,שזוהי כל התורה כולה ,תורת המשפסים• ,ואידך פירושא הוא זיל גמור״! ד. זאת היא הוכחת המשפטים על החוקים .ואולם מאידך גיסא מוכיחימ המה החוקימ על המשפטים ,ועל אופן שמירתם .כי הנד ,אלה המשפטים ,אף שגאמר עליהם ״שאילו לא נכתבו בדין הוא שיכתבו״ ,אחרי שהשכל מחייבם מ ו ח א ח ר י צט ועל כל אדם באשר הוא ארמ לשמור אותם מצר החובח האנושית ,אבל אחרי שנכתבו בתודה הרי הם חובה עלינו ככל יחד החוקים שבתורה ,ועלינו לשמרם זלק״מס לא מצד השכל ,כי אם מצד שהמ מצוותיו של הקב׳־ה עלינו .וכשאדם מישראל מחזיר אבירה ,למשל ,עליו לעשות זאת לא רק משום שזוהי חובתו באשר הוא אדם .כי אם משום שזוהי מצות ההורה ,מצות השבת אכידה ,וכן בכל יתר הדברים שבין אדם לחבירו .ומשנה מסורשת שנינו. ,האולר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו׳) ,נרנו״ ,ל ,(:ואמרו על זה בגמרא שם ,״מעני שעושה מדותיו של הקכ״ה רחמים ואינן אלא נזירותי! והנה כבר האריך הרמב״ן זיל בטירושו על התורה לבאר ,שטעמ מצות שילוח הקן הוא» ,מסני שרצתה התורה לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחט״ ,הרי שמצור ,יקרה זו היא אמנם רחמים ,אלא שרצו חכמינו ז״ל לאמר לנו במשנתם ,שעלינו לקיים מציה זו לא מצד הרחטיט שבה ,כי אט מצד שהיא מצות התורה עלינו .קיטב הדברים הוא כי אט יקיים האדמ״יאת מצוות התורה רק מצד הרחמימ שבהן ,אז מלבד מה שיצא מזה שלא את די הוא עובד ,כי אמ את שכלו ורגשות לבו ,אלא שעוד סכנה נמלה יש בדבר ,סכנת בטול המצוות לגמרי .כי הלא ״עקוב הלב מכל ומי ידעגו״) ,יינליה ,י ! -ט ( ,לב האדם הוא עקוב ועקום ,ומושגי בני האדם הולכים ומשתנים ממר לדור ומתקופה לתקופה ,ואת אשר יעריץ היום יעסר לעומתו למחר בעפר ,ואין כל ערובה נאמנה ובטוחה לזה ,שיתמיד האדמ להחזיק לעולם בדברים שהט מקיבליט אצלו לנכוניט וישריפ ,ולפיכך .מי ידענו״ ,מי יוכל לדעת את העקמומיות שבלב האדם .ועד אנה תוליבנו שובב עקמומיוחו זרו ג והלא עינינו הרואות את • המהפכה המוסרית הנוראח ,שחוללו בימינו אלה העטלקים של זמננו ימיש ! העם הגרמני בעל התרבות הנבוהה אשר בה התפאר ,העם שהעמיד מקרבו סופרים ומשוררים ,פילוסופים וגאוני הרוח, שהכניסו לאוצר התרבות האנושית קנינים רבי ערך מאין כמותם 1אותו העם השתובב משובה נצחת ,ובניו נהפכו לפריצי חיות אכזרים ,אי1ר כמוהם לא היו עוד בארץ מימי קדם .באכזריות רצח נוראה התנפלו לא רק על עמנו האומלל ,תולעת יעקב ,לדרוס אותנו ברגליהם הממהרות לרוץ לרעה׳ כי אט על כל הנופל לידם שסכו את חמתם מבלי רחם .העם בעל התרבות הגבוהה נהי׳ -לגוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון״׳ )יברים ,נ ח -נ ( , לגוי אשר שפו יש׳זר לדראון נצח בדברי ימי עולם ,לרגלי מעשי הרצח הנוראים שהוא עשה ,מבלי לחום על עוללים ויונקימ ועל נשימ וזקנימ .ואיך זד ,נהי׳ כדבר הנורא הזח ז תחת השפעתו הסרעילה של אדם רשע ,שקם למטה זדון לא רק לנו ,בני עם גולה ונדה .כי אם לכל העולם כולו .השליכו גני העם התרבותי את צלם ד׳אלקיס מעל פניהם ,ויהיז לעדת מדעים של רוצחי נפשות ,השותים דם אדם כמים ,״לשם המולדת והמנהיג״! לו היו מאמינים ש לו ב ת ו נז 1 ע ן באלקימ אמת ,ולו צלצלו באזניהם דברי האלקים .לאמר., ,לא תרצח״ ,בי אז לא באה לעולם כל הרעה הזאת .אבל לאסון כל האנושיות כולה אין אלקים כל מזמותיהם של אלה ,המתפארים רק בתרבותם ובהשכלחם ,והם עלולים לפיכך ליצור להם תורות חד&ות לטובתם ולהנאתם ,תודות מזויפות, אשר על פיהן הכל מותר ,ובלבד שיוביל אל מטרתם השפלה! זוהי תורת התרבות האנושית ,שאינה מיוסדת על תורת האלקים ,וזה פדיה ,פרי רעל ומות! ולפיכך נצטוינו על המשפטים ,לשמרם לא מצד השכל המחייב אותם, כי אם מצד גזירת המקום עלינו׳ בתור חוקי ד׳ ומצוותיו ,אחרי אשר אט נכיר לדעת ,כי ,׳מעשי ידיו אמת ומשפט״ ,זאת אומרת ,שהאמת והמשפט המקובלים אצלנו הם מעשי ידיו של השי׳ית ,ומידו המה לנו ,ולא מהכרת שכלנו האנושי, אז יהיו ,נאמנים כל פקודיו ,סמוכים לעד לעולם״) ,ההלים ,קיא ז -ח ( ,כדבר הכתוב .״ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך״) .שם ,קיט-קס( ,כי אם נכיר שהאמת היא אמת רק משום שהיא ראש דבריו של הקביה ,אז נבוא לידי הכרה זו ,כי ״לעולם כל משפט צדקו״ ,מבלי אשד תחול עליו יד האדם לשנותו לטובתו ולהנאתו! ובוא וראה מה שאמרו ז ״ ל ,״ראב״ע אומר ,מנין שלא יאמר אדם אי אפשי ללבוש שעטנז ,אי אששי ל3בול חזיר ,אי אפשי לבוא על הערוה ,אבל אפשי ,ומה אעשה ואבי שבשמים נזר ע ל י י ) ,תי״כ קדושים ,פ״ט( ן הרי שכלל לנו התנא עבירות כשעטנז וחזיר ,שהשטן משיב עליהם ,יחד עם העריות .הנחשבות כאמור למעלה בין המשפטים ,המקובלים א צ ל כ ל בני האדם ,ללמדנו שכאלה כן אלה עלינו לקיימם רק משום שכך גזר עלינו אבינו שבשמים! ה. ואולם הנה רואים אנו במנהגו של עולם ,שכשאדם עושה איזה מעשה טוב ,בדברים שבין אדם לחבירו ,הוא רגיל לתלות זאת בנדיבות רוחו ולהתפאר בלבו ,כי אמנם רב חסד הוא ומרבה להיטיב ,ו כ י רק מצד תכוגת נפשו העדינה עשה מה שעשה! ובזה הוא תועה מדרך המשפט האלקי ,בעשותו את מעשיו הטובים לא מצד שאביו שבשמים גזר עליו לעשות כך ,א ל א מצד שהוא עצמו רוצה בזה מטוב לבו וישרת דוח־! ו ע ל מעשים טובים שכאלה יאמר הנביא ״וכבגד עדים כל צדקותינו״) ,ישעיהו ,ס ד , > -״ואת כולם ישא רוח יקה ה הבל", )שם ,נ ז -י ג ( ! ובכדי להוציא מלבם של טועים שכאלה ,ולמען הרגיל את האדם מישראל לעשות גם את המשפטים רק מצד גזירת המקום ,באו החוקים שבתודה! שהרי להחוקים אין כל מבוא !מצד השכל האנושי להבינם ,וכשאנו מקיימים אותם א זז ד י מ 1 ת הדי אנו עושים זאת דק מצד גזירתו של השי״ת עלינו ,בגדד ״חוקי .חקקתי נזירה נזרתי ואין לך רשות להרהר אחרי״ ,ובזר ,אנו מרנילים את עצמנו, להכניע את שכלנו תתת גזירת אבינו שבשמים ,מכלי לחקור אחרי הנםתדזח, שהן דק לד׳ אלקינו ,ולקיים את מצוות התורה רק משום שהם פקודי די. ובדרך זו נבוא לקיים גם את המשפטים שבחורה ,לא משום שהם ,דברים מיושרים שהדין נותן לעשותם״ ,כי אם מצד שהם -משפטי ד־״ וגזירתו של מקומ עלינו כפו החוקים .וזהו מר ,שאמרנו שהחוקים מוכיהימ על המשפטים, בלמדם אותנו דעת ,כי כאלר ,כן אלה מכף אחת ניתנו לנו ,ואף המשפטים שכתורה ,״שאילו לא נכתבו בדין הוא שיכתבו״ ,אבל מאחר שנכתבו בתודה, הרי הם לנו ״משפטי ד״ ,ולא משפטי השכל האנושי ,ורק מצד זה הם -אמת* 1 ונבין מעתה מר ,שהקדימה התורה תמיד את החוקים למשפטים ,ללמדנו בזה דעת ,בי כפו שהחוקים קודש הם לנו רק מצד שהם חוקי ד׳ ונזירותיו עלינו ,כן המה גם המשפטים ,שעלינו לעשותם לא מצד הםכמת השכל האנושי, כי אם מצד שהם ״משפטי ד׳״ ומצוותיו עלינו .וזהו הכלל הגדול שהעמידנו עליו הרמב״ם דיל בדבריו שהזכרנו למעלה ,כי ״הקדימה התורה צווי על החוקים ,שנאמר ושמרתם את חוקותי ואת משפטי וגוי״! ומד ,תפור ,לכאורה הדבר ,בי הביא הרמב״ם דיל ראי׳ לכלל זה של קדימת.החוקים ,ממה שנאמר בכתוב השגי שבפדשתנו .וכאילו לא שם לב כלל ח״ו למר ,שנא£ר בכתוב בלפניו .״»ת משפטי תעשו ואח חוקותי תשמרו* ,הרי שהקדימה התורה את המשפטים לההוקים 1ואולם מה מאירים ומדויקים המה דברי שני הכתובים האלה ,שד,צגנום בראש מאמרינו זה! כי הנה תחלת דבר ד׳ אל ישראל ,להשמיעם את חוקיו ומשפטיו ,פנה אליהם בקריאתו ,לאמר, את משפטי תעשו״ .ז .א .הלא את המשפטים בודאי תעשו ברצון ,מצד שהם.דברים המיושרים״ ,והם ילמדו אתכם דעת ,כי גם »את חוקותי תשמרו ללכת בחם* .מבלי לשים לב לטענותיו של השטן הבא להטעותכם ,נאמרו ״מה תועלת בכל אלה״ ז ני ״אני ד׳ אלקיכם״ ,עליכם לזכור תמיד ,כי .אני ד׳ חקקתיו ואין לך רשות להרהר אחרי״ .ואחרי הקדמה זו הוסיף לאמר אליהם עוד ,״ושמרתם את חוקותיי׳ ,כשם שתשמרו את החוקים שאין לכס בם כל טעם ,רק מצד שהם ״תוקותי״ ,כן תשמרו לעשות גם את המשפטים רק מצד שהם ״משפטי״ ,אף כי .,אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״ ,ז .א .אם כי את המשפטים יעשה האדם מצד עצמו ,אחרי אשר הם לקיומו של עולם ועליהם יחי׳ האדם ,אבל לכם אני אומר לעשותם לא מצד זה ,כי אמ מצד שהם ״משפטי״ ,כמו החוקים! ואת הצווי הזה ,לעשות את המשפטים כמו החוקים, שיננה לנו התורה כמה פעמים ,בהקדימה תמיד את החוקים למשפטים בכל מקום שהם באים יחד בכתובים! m ב ת 1מ » 1ד ובאה בתורה קדימת החוקים בכל הנתוביס שבא בס הצווי בחיוב על עשייתם ,אבל כשבאה התורה לדבר עליהם בדרך השלילה ,במהירה אותנו להשמר סן נשכח את ד׳ אלקינו ,אחדי אשר ירום לבבנו ברבות כספנו וזהבנו, עד כדי לאמר .כחי ועוצמ ידי עשה לי את החיל הזה״) ,יברי .6ח-י ,0הקדימה חתורה או את הסשפטים ואמרה• ,לבלתי שמור מצוותיו ומשפטיו וחוקוחיו״, כי שכחת ד׳ מביאה את האדם לידי דום לבב ,ובמצב נפש שכזה אף אם יעשה האדם לפעטיט בכספו ובזהנו איזה מעשים טובים ,בדברים שבין אדם לחבירו, יעשה אותמ רק מצד נאותו ורמות רוחו ולא מצד שהם משפטי יי ,אחרי אשד את ד׳ הוא שוכח ,ושלילת המשפטים תביא אותו במילא לידי שלילת החוקים, ולענין זה של שלילה המשפטים קודמיפ! ומאותו טעמ עצמו של שלילה הקדימה התורה את המשפטימ לחוקיט בכתוב השני שציינתי למעלה ,והוא בקללות שבהר סיני ,באמרה שם. ,י*ן וביען במשפטי מאסו ואת חוקותי נעלה נפשם״) ,ייקרא ,כ י -מ ג ( ,ז .א .כי אף שעשו אולי גט בחטאיהט את המשפטים ,אבל מאחר שמאסו במ לעשותמ מצד שהם משפטי די ,אלא משום שהם •דברים המיושריס״ ,הביאה אותט מאיטת מטשפטיט לידי געילת החוקים! וזה שאה״כ .יען וביען את משפטי מאסו״ ,לעשותם מצד שהם ״משפטי״ ,לכן -את חוקותי געלה נפשט״׳ )גיעול הוא בטוי יותר חזק סםיאוס(! וסוף דבר לענין חיוב וקיום החוקים קודמים ,ולענין שלילה ומיאוס המשפטים ?ודמים ו ו. ונסיים גא בדרשת חכמינו ז״ל על הכתוב ,״מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראלי) ,תהלים ,ק » ז -י ( ,וז״ל. :מגיד דבריו ליעקב ,זו התורה ,חקיו וםשטטיו לישראל ,אלו קדוש החדשים שיש בהם חוקים ומשפטים ,חוקימ אלו המועדים שתלויים בהם המשפטים וכוי״ ,עיייש. מה שאמרו ז״ל ,שהמועדים וקדושי החדשים יש בהם חוקים ומשפטים, זה יבואר בעז״ח במ״א בדברינו .וכאן נעמוד רק על מה שאמרו ז״ל ,שהכתוב הזה גאמר על התורה ,וגס זאת שהמשפטים תלויים בחזקים .מה כל זאת אומרת ז ולדברינו יבואר הדבר לנכון; כי הנה שבע המצוות של בני נח הן כולן ,כאמור למעלה ,מחלק המשפטים ,שהשכל האנושי מחייב את עשייתן! ואילו לנו בני ישראל ניתנו מצוות הרבה ,חוקימ ומשטטימ .ולפי״ז הלא היחח והטגרא נותנת ,שיהיו בני נח נזהרים בשמירת שבעת המצוות שלהן ,המועטות במססרן וחגחשבות כולן לפוג ״הדברים המיושריט שהדין נוחן לעשותם׳, הרבח יותר םישראל ,שהוטל עליהם עול גדול של שםירת תרייג סצוות׳ חוקים ומשפטים ,שהם רבים במספרם ונפלאים משכל אנוש להבינם .אגל 0 א ת ר י מה אנו רואים והמוכנות להם, שקינלו את וכבר נפשותינו ישראל ובאו הידועה שמוסרים שבתהליס, תורה לאמר, לעם משפטים, ובאיש מיי אחרית להם דבר ? לא לנו את גיתקיימים הקב״ה יאנו החוקים באים ץהמשפטיס במעוז לעמוד בם! חוקותי כמי, ובמצוותיה בני זו. שהם הרבית, והאם אין זה חזיון ״ומשפטים הנתוכ הקביה לתת ג ם חוקימ וגם תלויים .לא ע ש ה כן בל לעימת ישראל כי רק משפיעים למרות דבריה אלה, ידעום״, את לעשות, הידית בחוקים, ל ב ל גיי״. היא ומד, מצד שאין אלה יאמרה ישראל בנתנם את נפשם ההדדית של לההשפעה ע ל אלה, לני: ואת לעומת בני על כל הנסיינוח תשמרו ללכת בהם. האדם וחי נתן להם אבל הנה וזהי שכשלה התירה בהם אני על לא נתן חנקיט כלל. את ד׳ הנזכרת והמשפטים ויעמרתם א ת הוקיחי ! גם המשפטים1 לירי מסקנא גם יחד, המשפטים יחד, פלא? ע ל אלו, כי מוסרים מצוותיי, לישראל״, בידינו. במערכה אח אלה הפליאו ישראל מצוות )ש»ית ,כ * -ו > , בדרשתם כי להם אנו רואים שבע ה ת ו ר ה ״ ,ו .א .כ י כ ש ב א ושימדיס בן. ועל המועטות ,.אלו מ הזה• הקניה ואנו נני )מהילתא.>. » . ומשפטיו מ׳יכיחים עשה מציגים אני -ולשומרי אח׳ הפלא ״חוקיו האחרית רואים עד התורה יאת הכתונ ח ו ק י ם ל א יחפצו ל ד ע ת א ף « ת המציית, אותם אלי הארץ הדנות, על המצוות״, יעיין בול• וכשאני נח. אז אף על החוקים ״מגיד דבריו ליעקב ,זו קרובו, שביארנו, על לבאר בשמירת ז י ל ע ל זה, מצוותיהם .שראה ק י י מ ו ם ו כ ד ״ ) ,ביק ,ל ״ ח ! ( . המצוות נפשם חכמינו ז״ל ליתר אמרו על שמירת זיל אינם נזהרים חכמינו עליהם כני נח ולא וכדרשתט כמו ב א מ ת ז בני נח מ ו ת הצלחנו הקשיב, ״את משפטי שהי׳ להחזיק עלינו משפטי תעשי אשר יעשה ו ר ו ע ד ש נ ח לפרשת קדושים. ו ע ש י ה. שמירה ושחרחס את כל חוקיתי 1את כל משפטיזעשיתס ) י פ -ל ז ,כ-כב(. איחס. ייחן »0יר1ז וןשיה לחוקים ושנו״דה וןשיה לם0פפים. )חי»נ .ם»ם>. «. סרשחנו זי פרשת קדושים ,היא על פי תוכנה ההמשך של הפרשה הקודמת .פרשת אהרי ובשנים טשוסות ד,ן נקראות אמגפ בצבור שתיהן יחד, בשהן מחוברית לפרםה אחת .הפרק האחרין של הפרשה הקודמת מתחיל באזהרת הכתוב על שמירת יעשית החוקים והמשפטים שבחורה ,לאמר ,״אח משפטי תעשו ואת חוסותי תשמרו ללכת בהמ .ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר"יעשה אותם האדם וחי בחס״< .יח ,י-ה> .ואזהרה זו נשנית עוד פעמים כפרשתנו לאמר. .ושמרתפ את כל דוקיתי ואת כל משפטי ועשיתם אותם׳• ) ,י ם -ל ז ,כ -כ ב ( .ואל טסוקיט אלו אמרו חכמינו זיל ,שבאו -ליתן שמירה ועשי׳ לחוקים ושמירה ועשי׳ למשפטים״ )תייכ ,אחרי פיח ,קדושים פ י ט ( ,ורש״י ז״ל בפירושו לכתוב השני שבאחרי הוםיף לאמר ,״להי של* נתן אלא עשי׳ למשפטים ושמירה לחוקים״ כי תנה בכתוב שלפניו נסמכת עשי׳ למשפטים ושמירת לחוקים ובא לפיכך הכתוב השני והסמיך שמירר .לחוקים ולפשססיפ גס יהד לפניהם, ועשי׳ הסמיך לכולם מאחריהם ,באמרו .אשר יעשה אותם האדם״ ,אוחם כולם במשמע ,ובזה גתן הכתוב שמירה ועשי־ גס לחוקים וגמ למזססים .אבל מה באו דברימ אלו ללמדנו ז ולמה באמת הסמיך הכתוב הראשון עשי׳ למשפטים ושמירה לחוקים ז והנה במאמרנו הקודם דברגו על ערך החוקים והטשטמים שבתורה ,ועל היחס ההדדי שבין שני סוגי המצוות הללו ,שהם סוכיחים וטלסדיס אלה על אלה ,ובזה נדבר על ענין השמירה והעשי׳ ,שנאמרו בשתי הפרשיות הללו, ליתן שמירה ועשי׳ לאלה ולאלה. האזהרה על השמירה והעשי׳ ביחס להחוקיס והמשפטים גשנית סעמיס ק ד ו ש י ם אחדות במשנה התורה) .דברים ,י -י ,ה -א ׳ י ב -א .כ י -ט י ( .ובכל הכתובים ההם באו החוקים לפני המשפטים ,והשמירה לפני העשי׳ ,וזה לנו לאות נאמן .כי השמירה מתיחםת ביחוד אל החוקים ,והעשי׳ אל המשפטים! ועם כל זאת הלא נראה שהשמירה והעשי׳ באות בתורה יחד שלובות יד ,והדברים -ושמרת ועשית״, או ,לשמור ולעשות׳ ,נשנו בכתוב הרבה פעמים .ודברי משה האחרונים אל עמו ישראל לפני .מותו היו. ,שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצוום את בניכמ ל ש מ ו ר ל ע ש ו ת את כל דברי התורה הזאת״) ,שם ,ל ב -מ ו ( ! הרי שהעיד בישראל ביהוד לשום לב לדבריו ,ולצוות את בניהם אחריהם .לשמור לעשות״ את כל דברי התורה ,ומזה אנו למדים כי קיום כל דברי התורה ומצוותיה תלויים המ בשמירה ועשי׳ גם יחד ,ועלינו להבין בדברים. ככר דברגז למעלה ברחבה על ההנדדה ,שנחנו לנו חכמינו זיל בענין החוקים והמשפטים ,שהראשונים הם ,דברים שהשטן משיב עליהם׳, והאחרונים הם ,דברים שאלמלא נכתבו בדין היו שיכתבו״! ועל פי הנדרה נכונה זו יוצא לנו ,שהשמירה תחיחס אמנם ביהוד אל החוקים ,והעשי׳ אל המשפטים .הלשון .עשיר.״ נופל על הדבר ,שהאדמ עושהו מצד דעת עצמו, מבלי אשר יטיל עליו מי שהוא חובת לעשותו נגד רצונו! והלשון .שמירה״ נופל על .הדבר ,שהאדם משמרו רק מצד שהוטלה עליו חובת שמירתו ,או שקיבל על עצימו לשומרו ,וכמו כל שומר המחויב בשמירת הפקדון שהופקד אצלו ,מצד שקיבל על עצמו את חובת השמירה ,ואינו יכול לפיכך לפטור את עצמו מחובה זו .ובין אפ ירצה או לא ירצה מחויב הוא לשמרו! או שוטר אבירה י שמצא אותר״ שהוא כשומר שכר .״ביזן דרחמנא שעבדיה בעל כרחיה״) ,ביק ,נ״ו ,>:וחובת השמירה מוטלת עליו נגד רצונו ,ואינו יכול לפטור עצמו ממנה. לפי זה יונח איפוא הלשון עשי׳ על המשפטים .שהם .דברים המיושריס שהדין גוחן לעשותם• ,אף אילולא בא עליהם צווי התורה! והלשון שמירה יונח על החוקים. ,שהשטן משיב עליהם״ ,ואנו םשמרים אוחם רק מצד גזירת המקום עלינו לשמרם ,ואין לנו רשות להרהר אחריהם ,משום שכך גזר עלינו אבינו שבשמיט .ווה שאמר הכתוב הראשון ,״את משפטי תעשו״ ,את המשפטים תעשו מצד עצמכם, ,ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם״ ,את החוקים תשמרו מצד גזירתי עליכם לקיימם ,מבלי שתדעו את תועלתמ ,כי ״אני ד׳ אלקיכט״ ,אגי הטלתי עליכם את חובת שמירתם׳ ואין לבם רשות להשתמט מחובה זו .זוהי העשי׳ למשפטים והשמירה לחוקים .ואולט הדי כבר מלתנו אמורה ,שמאחר שנכתבו המשפטים יחד עם החוקים ,רצון התורה הוא שיהיו לנו לא משפטי השכל האנושי לבד ,כי אם •משפטי ד׳״ ,שעלינו לשמרם קו ש ב ו ת מ ו ע ד בשמירת החוקים ,ולא רק לעשותם ו וכמו כן רצתה התורה שיהיו החוקים לא רק נשמרים מאתנו ,כי אם נם נעשים ברצון ,כמו הטשטטים ,וכאילו היינו יודעים את טעמיהם ותועלתם אחרי אשר «בף אחת״ נתנה לנו את כולם יחד. וזה שבא הכתוב השני ללמדנו ,״ליתן שמירה ועשי׳ לחוקימ ושמירה ועשי׳ למשפטימ׳ ,והומיף לנו רש״י ז״ל בביאורו ,לאמר .״לפי שלא נתן ,הכתוב הקודם ,אלא עשי׳ למשפטיט ושמירה לחוקיט״ ,ובכדי שלא נטעה לאמר ,שאין אמנם למשפטים אלא עשי׳ לבד .ולחוקימ שמירה לבד ,בא הכתוב השני ליתן שטירה ועשי׳ לכולם יחד ,וזה שאמר ,״ושמרתם את חוקותי ואת משפטיי. שמירה לחוקים ולמשפטים ,״אשר יעשה אותם האדם״ ,אותם כולם ,הרי גם עשי׳ למשפטים ולחוקימ. ונבין מעתה מה שהזהירה התודה אוחנו כיכ הרבה טעמימ על השמירה ועל העשי׳ כאחד׳ בכדי להעמידנו על שורש אמונה זה ,ששני חלקי התורה, החוקימ והמשפטים ,צמידים ואחוזים המה זה בזה ,״אחד באחד יגשו ורוח לא יעבור ביגיהם״) .איוב ,מ א -ת ( ,כל רוח רעד .לא תוכל לעבור ביניהם .לתה ריוה בין הדבקים .ולאמר דין הניין לי ודין לא הניין לי׳ ומי שפוםל את החוקים פוטל הוא נמ את המשפטים ,כי ״איש באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו״׳ )שם(• ואלה היו דברי משה האחרונים אל ישראל לפני מותו .אחרי אשר כבר אמר להמ ״כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרחמ מן הדרך אשר צויתי אתכם״) .דברים ,ל א -כ ( ,כי יסודו מחוקי התורה לבלי לשמרם ,ולכן העיד בם לשים לבם לדבריו ולצוות לבניהם אחריהם ,״לשמור לעשות את כ ל דברי התורה הזאת״ ,מבלי כל יוצא. 0 ב. מכל האסור יוצא לנו ,שמצוות התורה בכלל נחלקות לחוקיט ולמשפטים, וכל אחת מהמצוות נכגסת לסוג זה או זה ,והיא או חוק או משפט .בהתאם לטעמה אמ הוא גלוי לנו .או שהוא נעלמ מאתנו .ואולם מצור ,אחת יש לנו, מצוה חביבה ,שהיא חוק ומשפט גט יחד ,והיא מצות השבת ,שעליה יאמרו חכמינו ז״ל ,שהיא ״שקולה כנגד כל המצוות שבתורה״) ,ירושלמי ,ברנוח ,ם־א ה״ה(. מציח זי נאמדה ברברית האחרינות שבפרשת ואתחנן בהרבה שנויים .ממה שנאמרה בדברות הראשונות שבפרשת יתרו! והיותר עקריים שבהם הם ,מה שבדברות הראשונות נאמר ״זכיר את יים השבת לקרשי׳ ,יבדכרות האחרונות נאמר ,״שמור את יום השבת לקדשו"! ועוד זאת ,כי בדברות הראשונות ניתן הטעם לזכירת השבת ,שהיא באה בתור ״זכר למעשה בראשית״ ,כאמור ,״כי ששת ימים עשה ד׳ את השמים ואת הארץ וגוי ,על כן כרך ד׳ את יוט השבת ויקדשהו׳< ,שמי,ז .כ -י א > ; ובדברות האחרונות בא הטעם לשמירת השבת׳ בתור ק ד ו ש י ם קז .זכר ליציאת מצרים״׳ כאמור׳ ״וזכרת כי עבד היית בארץ מצדים וגוי ,על כן צוך ד׳ אלקיך לעשות את יומ השבת״) ,דבייט ,ה -ט י ( . על השנוי הראשון כבר עמדו חכמינו ז״ל ואמרו• ,זכור ושמור בדבור אחד נאמרו׳ מה שאין הפה יכול לדבר ואין הגוזן יכולה לשמוע״ ,ולמדו מזה ״שנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה ,שכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, זהני נשי הואיל ואיתנייהו בשמירה איחנייהו נמי בזכירה״) .שמעות ,כ .(:אבל על השנוי השני לא מצאנו דבר לחכמינו ז״ל ,וכבר עמדו על שנוי זה רבים מהמבארים ,לבארו כל אחד מהם על פי דרכו .ביהוד יפלא מה שתלתה התורה את שמירת השבת ביציאת מצרים ,אחרי אשר עוד מששת ימי בראשיח נאמר, ״ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו״ ,יניאשית ,נ -נ ( ,ומה איפוא ענין השבת ליציאת מצרים ז ומה רבו כבר הדברים שנאמרו בזה. והנה הטעם הפשוט והמובן של השבת הוא ענין המנוחה ,שנצסוינו לעכוד ששת ימים ולנוח ביום השביעי ,בהיות מנוחה זו דרושה לבריאות האדם ובמילא לקיום העולם כלו! וכמו שאמר משה לפרעה. ,מי שיש לו עבד אמ אינו נח יומ אחד בשבוע הוא מת״) ,שמיר ,פיא> ופרעה הרשע עם כל גודל רשעתו ושנאתו לבני ישראל הוכרח להודות בצדקת דרישה זו ,לא לטובחם של ישראל כי אם לטובת עצמו ,שלא יפלו עבדיו אלה תחח סבל עבודתם׳ הבלתי מופסקת במנוחת יום אחד לשבוע .ועל מנוחה זו בתור צורך העולם ימליצו חכמ׳ינו ז״ל ,באמרם על הכתוב ״ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה״) ,בראשית ,ב . , ( -מה היה העולם חסר ז מנוחה ,באה שבת באה מנוחה ,כלתה ונגמרה המלאכה״ )רש״י ,שם( ,זאת אומרת׳ כי המנוחה היא ג״כ בריאה ,שנבראה לצורך קיומם של כל מה שנברא בששת ימי המעשר ,ובריאה נפלאה זו של מנוחה נבראה עיי השי״ת ביום השביעי ,ולפיכך בו ,ביום ההוא, כלתה מלאכתו של השי״ת ,ועליה נאמר לפיכך ״ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה״. נ ואולם הן עוד זאת נדע ,כי מלבד הטעם הפשוט של מנוחת היומ השביעי ,אחרי עבודת ששת היםים שלפניו ,יש בה בהשבת עוד ענין מיוחד, ענין נשגב מבינת אנוש ,הוא ענין הקדושה ,כי קדוש היום לאדונינו ובקדושה זו נתקדש היום הזה מאת יוצר הכל קדוש העולמים! וזה שהוסיפה התורה לאםר לנו עוד׳ ״ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו״ .ואת קדושת השבת ירגיש ״כל מקדש שביעי כראוי לו ,כל שומר שבת כדת מחללו״ ,כי בהתקדש השבת ישליך האדמ מישראל מעליו את בגדי נשמתו הצואימ של ששת ימי העבודה ,ישכח את עצבוגו ואת טרדותיו היום־יומיות ,וכאילו רוח חדשה דוח ממרום גשבה בו ,אשר תרים ותגביה אותו משפל מצבו בחייו עלי אדמות אל גבהי שמים .ווהי ״הנשמה היתירה• שנתן הקב״ה באדם ערב קח I Dת ו n1Dד .ו שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה ממנו״) ,ביצה ,טז(.ו וכנגד איבוד נשמתו היתירה במוצאי שבת ,בהרגיש אז האדמ מישראל רגשי געגועים חזקים זול קדושת השבת שנסתלקה ממנו ,בהיות עליו לרדת ממרומי שמים אל תהום טרדותיו ודאגותיו הארציות של ימות החול ,נגד סילוק נשמתו היתירה ברגע ההוא, נתקנו הבשמים להדיח בם ולהשב את גפשו העגומה עליו) ,תיס׳ ,ביצה ,לגנ(. ונמצא איפוא שיום השבת פי שנימ ברוחו לנו ,כי יש בו גמ מנוחה וגם קדושה ,וזהו שטדרו לנו מסדרי תפלותינו לאמר בתפלת המנחה של השנת ,בשעה שאנו עומדימ להפרד ממנה ,״יום מנוחה וקדושה ?עמך נתת״! כי הנה את מנוחת השבת קבלו מאתנו כל עמי ארץ ,אלא שהעבירו אותה ליםים אחרימ בשבוע) ,אשר על זה עוד נדבר בעז״ה במרוצת דברינו(! אבל קדושת השבת נשארה לנחלה רק לנו ,בני עם קדוש ,כמאמרם זיל על הכתוב ,״ראו כי ד׳ נתן לכם השבת״) ,שמוה ,ט ז ־ נ ט ( ,לאמר. ,לכם ניתנה ולא לאומות העולם״) .שמיר ,פניה(, ולפיכך בצדק נתפאר לאמר ,כי ״יומ מנוחה וקדושה״ ,יום שיש בו שתיהן נם יחד ,רק -לעמך נתת״ ,ולא ליתד גויי חבל .מנוחתנו אנו ביומ השבת היא לפיכך לא במנוחת אחרים בימי אידיהם המה ,שאינם אלא לתענוני בשדים, ולהוללות ושכרות ,כי אם ״מנוחה שלימה שאתה ריצה בה״ מנוחת הגוף והנפש גם יחד ,מנוחה שיש בד ,נם קדושה ,זוהי מנוחת השבת שלנו! וספני קדושתה של השבת אי אפשר להעבירה לאיזה יום אחר בשבוע ,כמו שעשו אחרים .אחרי אשר רק את יום השביעי ״בדך ד׳ ויקדשהו״; וקדושה זו שנתקדש בה יום השביעי ,נובעת היא ממקור הקדושה העליונה של חי העולמים ית״ש ,ולא בידי אדם היא נתונה ,להעבירה מיום זה ליום אחר ,ולפיכך מסר עם ישראל את נפשו על קדושת השבת מדור דור. ג. וידוע פה שיסופר בתלמוד ,כי ״שאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא ,אמר לו מה יום מיומימ .אמר לו ומת גבר בגונרין ,איל דמרי צבי ,שבת נמי דמרי צבי׳ אמר ליה הני קאמינא לך .מי יימר דהאידגא שבתא״) ,פנהדרין ,פ י ה ! ( :ובתלמוד שס יסופר על תשובות שונות שהשיב לו ר״ע .ואותו סיפור עצמו יסופר נארינות דברים במדרש) ,בר-ר.פי .(«-ושם נא1:ר ,כי סוף דבריו של ר״ע לאותו רשע היו, ״ולא עוד ,אלא שהרי אוכלי המן מעידין עליו ,שכל ימות השבת הי׳ יורד ,ובשבת לא הי׳ יורד״ .וביאור דבריהט הוא ,כי טורגוסרופוס הרשע שהי׳ גוזר גזירות רעות על ישראל ,לתענידט על רתט וניתוד על שמירת השנת ,כשראה את מטירות נפשם של ישראל על שמירת השנת ,שאל בתמהון את ר״ע ,רנן של ישראל. ,מה יום מיומים״ז ז .א .למה אתם מוסרים את נפשותינם על שמירת יומ זה דוקאז ואט אמנם מצות ד׳ אליכם לנוח יום אחד נשנוע ,אנל הלא אפשר לנם לנוח יהד ק ד ו ש י ם אתנו כאיזת יום איור נשנוע .ונשהשינ לו ר״ע ״דםרי *ני״׳ שיק ביום זי. בחי השי״ת לקישו מנל יםים .ולפיכך א״א לנו להחליפו נאיזה יום אחי! ונמליצת המייש ,״שרצה הקניה לנביה״ .רצון חשי״ת הוא ,שיהי׳ ״יום זה מכוני מנל ימים׳ ,וננודו של יום זה אין נייינו להנהיל לאיזה יום אחי ,חזי מוינוםיופוס ושאל אותו ,״דכי קאמינא מי יימי יהאיינא שנתא״ז ושאלתו זו היא אמנם שאלה עמוקה ,שיק י נ י עקיבא .הנימא ייהויאי ,ידע להשינ תשונה נצחת עליה! ני הנה ידוע ח י נ י שאין נתורתנו שמות מיוחיימ לימות השנוע ,נמו שיש להם אצל יתי עמי תנל ,ולא נשמות יקדאו אצלנו הימימ ,ני אמ במםפי נוציא צנאם ,נאמינו היום יום יאשון נשנה ,או שני נשנת וכן הלאה .ו נ נ י הנאתי נמאמיי השני לפישת נא את י נ י י היםנ״ן ז״ל על הכתונ ,״החודש הזה לנם דאש חד&ים״) ,שמות ,יב ,> -מה שנחנ ני אין לחישימ שמות נתורה ,נמו שאין שמות לימות השנוע. ,ושמות החדשים שנידינו עלו מנבל״) ,בר-י ,פמ״ח( .וטעם הדבר הוא ,כי רצתה התורה ,״שימנו אותו ישראל, )את ניטן' ,חודש הראשון ,וממנו ימנו נל החדשיט ,שני ושלישי עד תשלוט השנה כשנים עשר חדשים ,כדי שיהי׳ זה זכרון ננס הנדול ,ני נ נ ל עת שיזניר החדשים יהי׳ הנס נזכר ,וכוי .ונמו שתהי׳ הזנירה ניום השנת כמנותנו ממנו אחד בשבח ושני בשבת ,כן תהי׳ הזכירה ניציאת מצרים כמנוחנו החודש הראשון והשני ליגאולחנו״. ב והנה מה שכתנ הרמבין ז״ל לענין ימות השבוע .דבריו מיוסדימ על מה שאמרו ז״ל במכילתא על הכתונ ,י.זניר את יום השנת לקדשו״) ,שמות ,לי-ננ(, וז״ל :״דבי יצחק אומר ,לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים .אלא תהא מונה לשבת״ ו ובפירוש זית רענן לילקוט שמעוני ,שגם שמ מובאים דברים אלה על נתוב זה .נתב. ,פירוש שבלשון הקודש לא נמצא שמות לימים ,רק אחד בשנת שני נשנת ,הנל לשם שבת״ ,והן הן דברי הרמב״ן ז״ל! והשוה הרמנ״ן את מנין החדשים למנין ימות השמע ,שכמו שמנין הימים נא לזנידת השנת, .זנר למעשה כראשית״ ,כן נא מנין החדשימ ״זכר ליציאת מצרימ״. ומאחר שנן ,הנה נשאמדה התורה ״ששת ימים תענוד וניום השביעי תשבות״ ,הרי אין אנו יודעים לאיזה יום כיונה התורה שנו נשנות ,ני הלא הדבר תלוי בסדר הימים ,מאיזה יום נתחיל למנות את יכות השבוע .ואמנם אילו הי׳ לנו יום השביעי רק יומ מנוחה לבד ,כי אז הלא אין באמת כל חילוק בדבר באיזה יום ננוח ,ורק לבלי לעבוד יותר מששת ימים ,ולא הי׳ לפיכן כל צורך לסמן בתודה את היום שבו עלינו לשבות .אבל מאחר שאמד רבי עקיבא לאותו רשע ,שיום השבת הוא לנו לא יומ מנוחה ,שאפשר להחליפו באחר, כי אם יום קדושה ,שרק בו בחר יוצר העולמים ,והוא יום -דמרי צבי״ ,כםליצת ש ב ת ו מ ו ס ד המדרש שהזכרנו למעלה» ,שרצד ,הקב׳ ה לכבדה״ ,את השבתו חזר אותו רשע ושאל אותו שאלה נדולה ,לאמר ,״הכי קאמינא לך ,מי ״מר דהאידנא שבתא״ ז מנין אתם יודעים איזה יום קידש ד׳שי״ת לכבדו מכל ימים ז על זה השיב לו ר״ע בתחלת ,״מנהר סמבטיון ובעל אוב וקברו של אביו״ ,שכולם שובתימ בשבת! אבל תשובה זו לא הניחה את דעתו של אוחו רשע ,באמרו ״הרוצה לשקר ירחיק עדוחו״<מת-כ גמדיש שם( ,ולא עוד אלא שהרגיזה אותו כשהזכיר לו ר״ע אח קברו של אביו ,״שהי׳ מעלה עשן כל ימות השבוע שהי׳ נידון בניהנם ,ובשבת פושעי גיהנם שובתים״ ,עד שאמר לו ברוגז ,״ביזיתו ביישתו קיללתו׳) ,עיייש ברש-י(. אולמ במדרש הביאו את התשובה הנכונה שהשיב לו ר׳יע בסוף ,והיא, ״שהרי אוכלי המן מעידים עליו ,שכל ימות השבוע הי׳ יורד ,ובשבת לא הי׳ יורד״ .וזוהי אמנם תשובה נצחת ,תשובה שאין עליה תשובה ו כי המן הלא הי׳ יורד לישראל במדבר ״דבר יומ ביומו׳ ,ובשבת לא הי׳ יורד כלל ,כי אם ״ביומ חששי לחם יומים״ .וכל בני העם מקצה ראו את הפלא הגדול הזה בעיניהמ ארבעימ שנה ,מדי שבת בשבתו .וזד ,הלא הי׳ להם לאות היותר נאמן על קדושת יום השביעי• ,כי שבת היום לד׳״ ,וכי דק היום ההוא לבדו נקדש ממרומים להיות יום ״שבתון שבת קידש לד׳״ .ומני אז נקבע ונתברר לישראל לדורות עולמים איזה יום בשבוע הוא י\ם השבת! וכן נמסר הדבר מאבות לבנימ ומדור לדור ,ונתפשט בין כל יושבי תבל. ופה נפלאו דברי המדרש .על הכתוב ״ראו כי ד' נתן לכם את השבת״) ,שמות ,ט ז -נ מ ( ,וז״ל :״ל» הי׳ צריך לאמר אלא דעו ,מהו ראו ז אלא כך אמר להם הקב״ה ,אם יבואו אומות העולם ויאמרו לכם ,למה אתם עושים את יום השבת ביום הזה ו אמרו להם ראו שאין חמן יורד בשבת" ,כי הנה אם בי םצינו בכתוב ,שבמלה ראי׳ ישתמשו גם לראי׳ שכלית ,במו ״ולבי ראה הרבה חכמה ודעת״) ,קהלת ,א-־־״( ,בכל זאת הלא יותר רצוי להשתמש על דברים טששטים ושכליימ בהפעל ״יריעה״ .וזהו ששאלו במדרש ,שעל ענין השבת שהוא דבר שבידיעה נופל יותר לאמד .דעו״ ,ולפה אמר ״דאו״ ז אלא כך אמר להמ משה ,ראו בעיניכם ממש את הפלא הגדול הזה ,שאין המן יורד בשבת כי אם ביום הששי לחם יומים ,״כי שבת היום לד״ ,למען אשד אם יבואו אומות העולם בזמן מן הזמנימ ויאמרו לכם ,״למה אתם עושים אח יום השבח ביום הזה״ דוקא ז מנין אתם יודעים שעל יום זה דוקא כיונה התורה באמרה ,״וביום השביעי תשבות״? אז תאמרו להמ ״ראו שאין המן יורד בשבת״? ומניעת ירידת המן ביום הזה דוקא ,הלא הוכיחה נלוי לעיני כל העמים כי יום זה ״שבת שבתון״ הוא! ואמרו ז״ל במדרש, )נר״ר0 ,ייא>, על הכתוב ״ויברך אלקים את יום השביעי ק ד 1 ש י ם ויקדש אותו״) ,בראשית ,נ -ג > ,״בפד .ביכו? ביכו שאינו נדחה״ .והנה אם כי הוסיפו לאמי שם במדרש ,״יו״ט נדחה .יום הכפורים נדחה ,שבת אינה נדחיה״ ,והיביים ברורים ,כי המועדים ויום הכפורים בכללם תלויים בקייוש החישים ובקביעות השנים .ודבר זה מסוד לבי״ד ,ואם יעברו הם את החודש או את השנה ידחו במילא המועדים < אבל שבת אינה נדחית ,כי היא אינה תלוי׳ בבי״ד והיא ״קביעא וקיימא״) .פסחים ,קי־ ,(:!-מששת ימי בראשית .ואולם לדברינו אפשר אולי להליס בדבריהם ז״ל עוד כונה נוספת ,כי מאחר שקידש אלקים את יוס השביעי .שוב אין לדחותו ליום אחר ,וזהו שאמרו ״שבת אינה נדחית״ 1 ד. והנה הוסיפו עוד במדרש שמ ואמרו. ,ומהו נתן לכם? לכם ניתנה ולא לאומות העולם״ .ובדבריהם אלד .העמידו אותנו על הבנת חזיון נפלא בדברי ימי עולם ו כי הנה ידוע הדבר שהנוצרים הראשונים ,שהיו קוראים לעצמם בשם ״יהודים חדשים״. היו שומרים את השבת יחד אתנו! ורק כאשר נתפשטה הנוצריות בעולם ,ושנאתם לישראל גברה עד מאד ,נאספו כומריהם והחליטו להחליף את יום המנוחה מיומ השבת ליום הראשון בשבוע ,ובזה העמידו קיר חוצץ ביניהם וביניגו .וכאשר קמה בעולם אחרי שנות מאות אחדות אמונת המחסרים ,קבעו המה את יום מנוחתם ליום חששי בשבוע .וכל זה היי ,לפי דעת חכמינו ,בהשנחה מיוהדת מאח נוחן השבת ית״ש ,שאשאר מתנתו הטובה שנתן לעם קדושו נחלת יעקב לבדו .מבלי אשר יתערב זר בתוכנו לשכות אתנו יחד ,כי ״לכם נתנה ולא לאדה״ ,והיא לנו לחומת אש סביב שלא נתבולל בגויים בנלותנו. ואולט מלבד המובן הפשוט הזה של .לכם ניתנה״ ,להוציא את אומות העולם .שלהם לא ניתנה השבת ,יש להוסיף אולי עוד ולאמר ,שכיוונו חכמינו זיל בדבריהם אלה׳ להעמידנו על הערך המיוחד של השבת לנו .בהיותה לנו לעד על קדושתנו אנו ,קדושת ישראל .כי הנה יסוד אמונתנו הוא ,מה שנצטוינו בתורה ,להאמין בתעודתנו המיוחדת שהוטלה עלינו .להיות ,ממלכת כהנים וגוי קדוש״) ,שמות ,י ט -ו ( ! וימוד אמונה זו נאמר ונשנה בתורה כמה וכמה פעטיט, להשריש בנו את דבר ד׳ אלינו ,לאמר ,״כי עם קדוש אתה לד׳ אלקיך ובך בחר ד׳ להיות לו לעם סגולה מכל העמימ אשר על פני האדמה״ ) ,י נ י י פ ,י י -נ ( .ועל אמונתנו זו בקדושת עמנו ידו בנו שונאינו חמיד אבן ,ובצחוק בוז על שפתותיהם יניעו אחרינו ראש לאמר ,מה היהודים האומללים הללו אומרימ ז וני מה עמ מעמים? ולמה יתימרו נשוא לאמר כי רק נם נחר ד׳ מכל גויי ארץ? ועל דבריהם אלה רק תשובה אחת לנר היא השנת! קדושת השנת היא לגו לעד על קדושתנו אנו ,כי הנה גס על השבת כבר נשאל .מה יומ מיומים׳ ,ובמה נשתנה יום זה מיתר ימי השבוע ? ואנו הלא נדע כי אמנם קדוש היומ לדי ,ואוכלי המן קיב ש כ ת 1מ 1ע 1 ואו זאת בעיניהם והמ מעידים עליו! ואם אפשר ליומ מיומיט להיות .מכובד מכל ימים״ ,מפני .שדצה הקב״ה לכבדו״ ,לנה אי אפשר יהי׳ לעם מעמים להיות לעם סגולה מפני שנם בו בחר ד׳ לקדשו בקדושהוז ומי שהוא .מקדש השבת״ הוא גם .מקדש ישראל״ ו וטפעמ זה הקדימ הקניה לתת לישראל את השבת במרה ,לפגי מחן התורה בסיגי ,בכדי שעל ירי קדושת השבת ,שראו אותה בעיגיהם בירידת המן, יבואו להאמין כתעודחםובקדושתם המה׳ שהיתר .עומדת להתחיל להם במתן תודה, שאז נהיו לגוי קדוש .ועל עדות זו של קדושת השבת על קדושת ישראל יאמרו חכמינו ז״ל• ,שלש קדושות הן ,קדושה שמו של הקביה ,שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ,קדושת השבת ,שנאמר ושמרתם את השבת כי קודש היא לכמ ,וקדושתן של ישראל ,שנאמר קודש ישראל לד׳״) ,ילקיס ,רמז תת־ל(. .ושלשה אלה מעידים המה זה על זה ,ישראל ושבח והקב״ה ,ישראל והקניה מעידים על השבת שהוא יום מנוחה ,ישראל ושבת על הקדוש ברוך הוא שהוא אחד ,הקכ״ה ושבת על ישראל שהם יחידים באומות״) ,מדרש מימן בתו0פית חגיגה ,ג . ( : נמאמריהם אלה יעירו לנו חנמינו זיל אוזן לשמוע ,נ י קדושת השבת מעידה על קדושת ישראל ,ושתי הקדושות הללו נונעות ממקור הקדושה העליונה של הקניה .גורל משוחף איפוא להשנת ולישראל ,יום השנת קדוש הוא מיהר ימי השמע ,ועם ישראל קדוש מכל גזיי ארץ! וזהו מה שאמדו זיל ,״אמרה שנת לפני הקנ״ה ,רנש״ע ,למולמ יש נ ן זוג ולי אין נן זוג ,אמר לה הקכ״ה ננס״י היא נ ן זונך! וניון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב׳ה ,זנרו הדנר שאמרתי לשנת ,ננסיי היא נן זוגך היינו דנור זמר את יום השבת לקדשו״) ,בר״ר ,פי-א( .וזה שאמר הכתונ. ,ואחה דנר אל נני ישראל לאמר אך את שנתותי תשמרו ני אות היא ניני וניניכמ לדעת כי אני ד׳ מקדשכם״) ,שמות ,ל א -י נ ( ! ודנרי הכתונ הזה צרינימ ניאור ,ני מד ,זה שאמר .לדעתי ז ועוד זאת ,ני מאחר שהכתונ מדנר נקדושח השנת ,הלא הי׳ צריך לאמר» ,ני אני ד׳ מקדשה״) ,נמפיק הא( ,ז .א .אוחה ,את השנה .ומה זה שאמר .מקדשכם״ ,שזה מוםנ על קדושת ישראל? אנל הוא הדבר אשד דנרנו ,ני קדושת השנת מעידה על קדושתנו אנו ,ובא איסוא הנתונ לאמר לנו בשמ די, .אך את שנתותי תשמרו״! עלינם .לשמור״ את השנח ,ולא רק לנוח נה, )והשמירה מתיחסת אל קדושת השבת ,כאשר ינואר עוד להלן נעז״ה(! .נ י אות היא ניני ובינינם״ .השבת היא לאות לישראל ,״לדעת״ על ידה. ,כי אני ד׳ מקדשכם״ ,מקדש אתכמ .נשם שהשנה היא מקודשת! ואחרי נל האמור נזה על קדושת השנה .מלנד מנוחתה׳ ננוא מעתה אל מה שאמרגו למעלה ,שהשנת היא .חוק ומשפט״ גמ יחד .ני הנה ענין המנוחה שבשבת הוא מחדנריס ,ישאילו לא ננתנו בדין הוא שיכתנז״ ,והוא מקונל ק ד 1 )11 י קיג ם אצל בל יושבי תבל ,לנוח יומ אחד בשבוע .ומנקודת השקפת המנוחה נכנסת השבת לחוג המשטאימ .שחס .דברים הסיושרים שהדין נוחן לעשותם״ .אבל קדושת השבת זהו ענין נשגב מבינת אנוש ,ואיגו עליגו אלא חוק שחקקה התורה .בי מה זה קדושה בכלל ז והשטן משיב על קדושת השבת וטוען« ,מה יומ מיוטיפ״ והרי היא השבת לפיכך .חוק ומשפט״ נמ יחד ,חוק מצד הקדושה ומשפט מצד המנוחה. ועל זה באו שני הצוויימ שבתורה. ,זכור ושמור״! כי לשון ,שמור* נוטל ,כאמור למעלה ,רק על החוקים ,ששסירחם הוטלה עלינו בתור חובה ע״י צווי התורה ,ולא על הסשפסים ,״אשד יעשה אוחם האדמ״ מצד עצמו ,אחרי אשד .וחי בהם׳ ,חיי העולם וישובו תלויים בם .וםסעם זח אין הלשון .שסוד* נמשך אלא על קדושת השבת ,שהיא אמנם ״חוק לישראל״ לבדם ולא לאומוח העולם! ועל מנוחת השבת נאמר .זכור״ ,כי אין לו לאדם אלא לזכור» ,כי ששת ימים עשה די את השמים ואת הארץ וינה ביום השביעי׳ ,וזכירה זו תלמדהו דעת׳ כי נם עליו לנוח יום אחד אחר ששת ימי המעשה. ה. על זה המליצו חכמינו דל לא8ד ,״וכי יש לפני הקב״ה יגיעה ז והלא כבר נאמר .הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ד׳ בורא קצות הארץ ,לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו) ,ישעיהי ,מ -כ ח ( ,מד .ת״ל וינה ביום השביעי ז אלא כביכול הכתיב בעצמו ,שברא את עולמו לששה ימים וינח ביום השביעי, והרי דברים ק״ו׳ אם מי שאין לפנייו יגיעה הכתיב על עצמו ,שברא עולמו לששח ימים ויגח ביום השביעי ,אדם שכתוב בו ארם לעמל יולד) ,איונ ,ה , > -על אחת כמה וכמה׳) ,ילקוט ,רמז ר!״י( .ובהתאמ לשתי הלשונות הללו של ״זכור ושמור׳, באו שני הסעםים השונים שבלוחות הברית על השבת! כי על הזכירה שבדברוח הראשונות ,הסודה על םנוחת השבת ,בא הטעם של ״זכר למעשה בראשית״, ״כי ששח יםים עשה ד׳ וגוי ,על כן ברך די את יום השבת ויקדשהו׳ ,ועל הטמירה שבדברות האחרונות ,המורה כאמור על קדושת השבת ,בא הטעם של .זכר ליציאת םצרים״. .וזכרת כי עבד היית בארץ מצרימ וגר ,על כן צוך ד׳ אלקיך לעשות את יום השבת״ כי קדושת השבת היא לנו לאות על קדושתנו אנו׳ וקדושת ישראל התהילה במעמד הר סיני .שהוא הי׳ גולת הכותרת של יציאת מצרימ ,שמטרתה היתר .לעשותנו ״לממלכת כהנימ וגוי קדוש״. ז ואולם הלא כבר מלתנו אמורה למעלה ,שהחוקים והטשפטים שבתורה אחוזים וצםודים חם זה בזה, ,יתלכדו ולא יפדרו׳ ,והתורה נתנה לפיכך ,שמירה ועשי׳ לחוקים ושמירה ועשי׳ למשפטים״ ,הנה ביהוד נראה זאת בהשבת ,שהיא •חוק ומשפט״ כאחד .והרכיבה מטעם זה התורה באזהרת השבת את שני קיד ש ב ת ו מ ו ע ד עניניה יחד .את המנוחה ואת הקדושה .ללםדנו דעת כי שתיהן תלויות זו נזו< ומי שאינו מקדש את השבת כראוי לו׳ אין במנוחתו כלומ .והזכירה התורה לפיכך בדברות הראשונות׳ המדברות במנוחת השבת ,גם את קדושתה׳ והתחילה וכור את יום השבת לקדשו״ ,ואף חתמה דבריה בקדושה ,לאמר׳ .על כן ברךד׳ את יומ השבת ויקדשהו״ .ובדברות השניות המדברות בקדושת השבת, הזכירה ההורה גם את מנוחתה ,באמרה ״על כן צוך ד׳ אלקין ל ע ש ו ת את יום השבת״ .והלשון •עשיר,״ הלא נופל הוא׳ כאמור ,על המשפטים ,ומשפט השבת הוא מנוחתו .והתחילה התורה גם כאן בשמירה וחתמה בעשי־! ואט יבוא איפוא מי שהוא ויאמר ,שרוצה הוא במנוחת השבת ולא בקדושתה .אף אנו נאמר לו ,כי ״זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ,מה שאין הפה יכזל לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע״ ,ונפ נפלא זה בא ללמדנו דעת כי רק .מי שישנו בשמירה ישנו בזכירה״ .ז .א .רק זה שמקדש את השבת כראוי הוא מקיימה ,ומי שאינו כשמירה אינו גם נזכירה ,כי בלי קדושת השבת אין בזכירתה בתור יוט מנוחה כלומו ומםדרי תפלותינו הקדושות ,שתקנו לנו לאמר בתפלת המנחה של שבת ,״יומ מנוחה וקדושה לעמך נתת״ ,הוסיפו לאמר עוד ,׳מנוחה שלימה שאתה רוצה בה ,ועל מנוחתם יקדישו את שמך׳ כי אין הקב״ה רוצה בשבת ,בתור יום מנוחה של בטול מלאכה לבד ,אלא במנוחה .שלימה״, מנוחה שיש בה נם קדושה ,״ועל מנוחתם יקדישו את שמך״ ,זוהי מנוחת השבת לישראל 1 ועל טי מה שבארגו את הכתוב ״אך את שבתותי תשמרו ונו׳״ ,יבוארו לנו לנכון שני הנתובים הבאים. ,ושמרו בגי ישראל את השבת לעשות את השבת למרותם כרית עולם ,ביני ונין נני ישראל אות היא לעולם ,ני ששת ימימ עשה ד׳ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבח וינפש״ ,כי באה התורה בכתוב הראשון ,להזהירנו על שמירת השבת ועשייתה כאחד ,על קדושתה ועל מנוחתה ,והקדושה קודמת למנוחה ,כי היא העיקר ,ולפיכך השמידה קודמת לעשי׳ .ובכתוב השני באה התודה לתת אח עני הטעמים על השבת, והוסיפה ואמרה ,כי קדושת השבת היא לנו לעד על קדושתנו אנו ,״ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם״ ,אות עולס על קדושת ישראל. ,לדעת״ על ידה ״כי אני ד׳ מקדשכם״! ומנוחת השבת היא מפני ,״כי ששת ימים עשה ד׳ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש״ ,ומנוחת השי״ת שאין לפניו יגיעה ,היא לנו לאות זברון על מנוחחנו אנו ביום השביעי ,אחרי אשר ״אדם לעמל יולד׳ ומי שהוא עמל ויגע נענודתו בששת ימי המעשה ,בודאי שהוא צריך לגוח ניומ השניעי ו ואוסיף עוד כי ידוע מה שנתנו המנארים ,שעשרת הדברות שעל שני לוחות הנרית ,שחיו נתונים ״עשרה על לוח זה ועשרה על לוח ק ד ז ש י ס קמו זה״) ,שקלים ,פיו ,הי«> ,היו מחציתם בדברים שבין אדם למקום ,ומחציתם בדברים שבין אדם לחבירו ,והי׳ הלוח הראשון לפי זה כולל חוקים והשני משפטים .ואמנם כבר הזכרתי במאמרי הקודם ,מה שחשבו הכמינו ז*ל את מצוח עבודה זרה. )האמונה באלקיס( ,לטוג הטשםטים ,אבל בדרך כלל הלא כן הוא הדבר .שהדברים שבין אדם למקום נחשבים בעיקרם על סוג החוקימ .והשבח ,שעיקרה היא קדושתה ,נכתבה לפיכן על הלוה הראשון ,לוח החוקים ,אבל הלא גם משפט יש בה .משפט המנוחה .ומה גמלצו איטוא דברי מסדרי חסלותינו ,שתקגו לנו לאמר כתפלת השחרית לשבת׳ ״ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת ,וכן כתוב בתורתך ,ושמרו בני ישראל את השבת וגו׳״ ,ולכאורה הלא אין כל מובן לדברימ אלה ,כי באו להביא ראי׳ מן החורה ,ששמירת משבת כתובה בהלוחוח ,והאמ אין די במה שכתוב בלוחוח עצמם ז ומדוע הביאו לראי׳ דוקא כתובים אלה ולא אחרים ז ואולם לדברינו יבואר הדבר לנכון ,כי באו להעמידנו על זה ,שאף כי הוריד לנו סשה שני לוחות אבנים ,אחד של חוקים ואחד של משפטים ,אבל שמירת שבת כתובה בהם ,בשניהם ,מפני שהיא חוק ומשפט כאחד ,ועל זח הביאו ראי׳ נכונה ממה שכתוב בחורה• ,ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את חשבת״ ,הרי שייחסה התורה להשבת שמירה ועשיר ,כאחד ,שהן הן חוק ומשפט ,והרי היא השבת כאילו כתובה בשני הלוחות נמ י ח מ וכבר הזכרתי למעלה ,כי פרשתנו זו ,טרשת קדושימ ,כלולה היא בחוקים ובמשפטים גס יחד ,חוקים בלתי מושגים בשכל אנוש ,של פגול וערלה ,כלאים ושעסנז ועוד ,ומשפטים ישרים של .לא תעשוק את רען ולא חגזול״. ,בצדק תשפוט עמיתך ,״לא תשנא את אחין בלבבן״ ,ועל כולם המצוה הכי רוממה של ״ואהבת לרען כמון״ .ובתור פתח דבר לכל אלה החוקימ והמשפטיט ,פתחה הפרשה את דבריה במצות השבת ,שהיא חוק ומשפט כאחד .ויחד עמ מצות בבור אב ואם ,״שהקשה הכתוב לכבוד המקום״) ,קדושי! .ל .>:העמידה לראשונה את מצות השבת ,ואמרה ״איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי חשמורו ,אני ד׳ אלקיכם״ו '» ונזכיר לבסוף מה שאמרו ז״ל ,במדרש שוח״ט על הכתוב ״מזמור שיר ליום השבת״) ,וזהליפ » ,(*-וז״ל :״ר׳ יצחק פתח ,ראו בי ד׳ נחן לכם השבת ,םהו ראוז מרגניתא דיהיבת לכון ,כל עיסקא דשבת כפול ,עומדה כפול ,שני העומר לאחד ,קרבנה כפול ,שנא׳ וביום השבת שני כבשים ,עונשה כפול ,שגאמר מחלליה מות יומת ,שכרה כפול ,שנאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ד׳ מכובד ,אזהרותיה כפולות ,זכור ושמור ,מזמורה כפול ,םזםור שיר ליום השבתי .ומה נפלאו לכאורה הדברים ,בי מה באו ז״ל להשמיענו נכפילות כל אלה העניניפ שבשבת ז ומה חיא ״חטדגניחא דיהיבת לבון״ ז קטז ש ב ת ו מ ו מ ד ואולם הוא הדבר שדברנו .כי כל »גינו של שבת הוא כפול חוק ומשפס, מניחה וקדושה כאחד .ועל זח באו שתי האזהרות של זכור ושסור .והאות על קיושת השבת הי׳ המן .שלא י י י בשבת ,ו י י י ביום חששי שני העומר לאחיו וקיושח השבת היא היא •המיגניתא ייהיבת למן* .ועליה אמי משה« .יאו כי ד׳ נתן לכם השנת״ ,יאו בעיניכם את הפלא שבמן .ועל כפילות השבת בא קרבנה כפול ,שני נבשים .ושנרה נפול ,וניונו ז״ל בזח להמשך הנתונים שם׳)ישעיהו ,נח( ,לאמר .״וקראת לשבת עונג לקדוש ד׳ מכובד* .ז .א .אם מלבד מה שתתענג על מנוחת השנת עוד תקרא ליום זה ,קדוש ד׳ מנובד״ מכל הימים ,אז .חתעננ על ד׳ והאנלתיך נחלת יעקנ אנין* .היא »נחלה נלי מצרים״»< ,ת ,קיח , (:ומזמורה נפול ,מזמור שיר ליום השנח ,הוא מזמור שיר לעתיד לכוא ,כי ע״י שמירת קדושת השנת נזנח לגאולה ,נמאמדם זיל) ,שם(, .אלמלי שמדו ישראל שתי שנתות מיד ננאלין וכר* 1 פרשת המועד• - 1 I W N־ א מ ו ר מקראי קיבו קודש. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהמ מועדי ד׳ אשר תקראו אותם מקראי קודש ,אלה הם מועדי. )ויקרא ,נ ג . ( 1 - ששת ימים תעשה מ ל ו נ ה וביים השביעי שנת שנתון מקרא קודש • ,ה ענין שנת א נ י מיעדים ז לימדן• ש נ י המחלל את המועדים נאילי חילל אח השבתות ,ו נ ל המקיים אח המועדים באילו קיים את השבתות. )רש•• נחומש שם ,ומקור הינדים נתוינ(. א. שגעת ימי מועד קב»ה לנו התורה במנה ,ולכולם קרא הכתוב גפרשתנו זו ,פרשת המועדים ,בשמ •מקראי קודש״ ,הלא המה :שני ימי הפמח ,הראשון והשביעי ,יום הבכוריס ,יום הזגרון ,יום הכפורימ ושני ימי חג המכות ,הראשון והשמיני .שנעת הימים הללו קודש הם לנו כיומ השבת ,ואינמ חלוקים ממנו אלא לענין מלאנת אונל נפש ולענין העונש על הילולם ,שעל חילול שבת יש חיונ מיתה ועל חילול יו״ם רק חיונ מלקות ,אנל לענין קדושה שוים המה כולמ ,ונמו ששנינו נמשנחנו• ,אין נין יו״ם לשנת אלא אונל נפש בלכד״) ,ניעה ,ל י י ־ ( . קדושת השבת ירדה לעולם מראשית הבריאה ,כי מאז נילה יוער הנל את מלאכחו אחר ששת ימי המעשה ״וינח ביום השביעי ,על בן ג ר ן ד׳ את יום השגת ויקדשהו׳) ,שמית .נ -י א ( ,ומני אז קודש היומ לנו בקדושת עולמים, ועליה אנו טנרנים .ג ר ו ן אתה ד׳ מקדש השגת״ .לא כן קדושת המועדים. היא נונעת ממקור קדושת ישראל ונד .היא מושרשת ,שהרי ימי המועדים תלויימ המה נמספר ימי החודש ,ולמען דעת את יום המועד נחוץ לקנוע מתחלה את ראש החודש ההוא ,שנו יחול אותו המועד! וענין זה של קניעות החדשים נמסר לישראל ותלוי הוא בקדושתם ,נמאמרם ז״ל• ,שאס אין ישראל מקדשים אותו אינו קדוש נלום״) ,שמיר ,פפיי( ,וננר ניארתי ענין זה במאמרי השלישי לפרשת גא) ,פרק חי( ,ונזה אזכיר רק את קוסג הדברים. ש ב ת 1מ 1 sד את קביעת החודש למלאו או לחסרו ,וכן את קביעות השנה ,לעשותה סשוטה או מעוברת ,מסרה החורה לבית דין ,באמרה למשה ואהרן .החדש הזה לכס׳ ) ,ש מ ו ת ,י ב -ב > ,ועל זה באה קבלת חכמינו ז״ל• ,עדות זו תהא מסורה לכם״ ) ,ר ה ־ ש ,יב .>.ואולמ הנה כל בן תמותה עלול לטעות ,כי .שגיאות פי יבין״ ) ,ת ה ל י ט ,י ט -י ג ( ,ואף הבי״ד הגדול יוכל לפעמיט לטעוח בחשבונו ,ולקבוע את החודש או את השגה שלא כראוי ,ועייז הלא יבואו המועדים שלא בזםנט הנכון ,נמו שקרה נאמת לרנן נמליאל ניבנה ) ,י ה י ש ,כה ,(.ומה יהיה אז משפט המועדים ההט שנקנעו על פי הני״ד נטעותז על זה הוטיטו חנמינו ז״ל ,לאמר לנו שם עוד» .יש לי ללמוד שכל םה שעשה רנן נםליאל עשוי ,נין נזסנם נין שלא נזםנם״ ,ולמדו זאת מהנתונ שנפדשתנו זו- ,הדי הוא אומר אתם אתם אתם שלש פעמים ,אתמ אפילו שוננימ ,אתמ אפילו מזידימ ,אתם אפילו מוסעים״ .והנה אם אמנם נך גזרה התורה ואמרה ,שא?ן אחר מעשה נייד נלופ ומה שעשו המה עשוי• ,בין בזמנם בין שלא נזמנם״ ,אנל הלא מקום יש לשאול ולתמוה ,איך תחול סו״ס קדושה על יום שנקבע במעות ע״י הבי״ד .ואיך אפשר לדמות יו״ס לשבת לענין הקדושה ז הלא השבת היא קבועה וקייסת מאז וסעולס, ונתקדשה ע׳י הקב׳׳ה נעצמו ,קדוש העולמים ,והמועדים םתקדשיםע׳י בני תסותח עלולי השגיאות והטעויות ז ואיך זה קראה התורה למועדים אלו בשם .מקראי קודש״ ,נטו ישנת ז על שאלח זו נ נ ר עמדו חנמינו ז״ל) ,במדרש שהזנרנו( באמרמ .ואל תתמה על זהי ,הרי שיש אמנם מקומ לתמוה בנוגע לקדושת הסועדים ,ואת התסיה הזאת יישנו לנכון נהוסיפם לאמר עוד ני .הקב״ה קידש את ישראל ,ולטי שהם מקודשים לשמימ לנך מה שהם סקדשים הוא מקודש״. ואף אם טעו הנייד נחשנונם וקנעו את החודש שלא נזמנו הננון ,אנל מאחר שקדשוהו נתפסה מיד קדושת שמים על הימים שנם יחול המועד לסי קניעחם הטוסעת ,ומה שעשו עשוי .זהו שאמד הנחונ. ,אלה סועדי ו׳ אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי״ ,והמלה .אתם״ נאה חסידה נלא וי״ו ,שלש פעמים רצופות ,ונדרשת היא לפיכך כאילו היתד .נתונה נאליף פתוחה ונתי״ו סגולה ,נמונן של .אתם׳ ,ללמדנו שנל מה שעשו נייד עשוי ,אפילו כשהם שוגגימ או מזידים או מוטעים .ולאות על קדושת הסועדים הקדיםה התורה ואמרה. ,ששת ימימ תעשה מלאכה וניום השניעי שנת שנתון מקרא קודשי וכבר באה על זה שאלת הכפינו ז״ ל לאמר. ,פה עגין שבת אצל מועדים״ ז יתשובתם נצדה ,״ללמדך שנל המחלל את המועדים כאילו חילל את השבתות״, ובאה התורה להורות לנו בזה ,שלא נקל בקדושת המועדים הנקבעים עיי בי״ד, ני מיד שקבעו נייד את החודש ,ואפילו בטעות ,מיד ידדה קדושת שמים ונתפסה בימי המועדים הצרינים לחול לפי חשבונם ,והרי הם קודש לנו נאילו נתקדשו שאת הקנ״ה נעצמו ,ו״מקראי קודשי חמה לנו נמו חשבת עצמה ,ונל זה הוא א מ י ד קכא משומ .שישראל מקודשים הם לשמים ,ולכך מד .שהם מקדשים הוא מקודשי. ובהיות קדושת המועדים מושרשת בקדושת ישראל ,החקינו לנו לפיכך חכמינו זיל בברכתם לאמר ביו״ט ״מקדש ישראל והזמנים׳ ,ומשום ״דיומא טבא ישראל הוא דקביעי ליה ,דםעברי ירחי וקבעי שני״ ) .פ ס ח י ט ,קי״ז.(: ב. על פי כל האמור בוה יאיר לנו בעז״ה אור בהיר על דברי הכתוב בפרשת פנחס ) ,ב מ ד ב ר ,כ ח -ל > ,בענין קרבנוח המוספים ,שכבר עמדו עליו רז״ל בירושלמי< ,רה־ש ,פ ־ ד ,ד,״ח( ,ואמרו. ,בכל הקרבנזת כתיב חטא ובעצרת אין כתיב חטא״.) ,בכל הקרבנות כתיב ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאה .ובעצרת לא כתיב לחמאת ,אלא שעיר עזים אחד״ .קרבן העדה שם( ,״אמר להם הקב״ה מכיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם״. השמטת המלה ״לתטאת״ בקרבן המוסף של יום הביכורים באד .איפוא לדרשתם זיל ,לרמז על נתינת התורה לישראל ביום ההוא! ואולט כבר לימדנו רש״י ז״ל בפירושו על התורה ) ,ש מ ו ת ,י -ט ( ,כי הדשות לנו להוסיף על דרשת חכמינו ז׳׳ל על איזה כתוב שהוא ולפרשו על אופן אחר ,״דבר דבר על אפניו והדרשה תידרש״ ,כי •הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע ,מתחלק לכמה ניצוצות״. ואף כאן אני אומר כי השמטת המלה ״לחטאת״ בכתוב שלפנינו ,באה להעמידנו על עצם ענין הבאת החטאת בכל קרבנות המוסטים של ראשי חדשים ומועדים, אשר לכאורה יש לשאול חטאת זו על מה היא באה ? ולמה לא ציותה התורה להביא חטאת גם במוסף של שלת .שאין בו אלא עולזת לבדז ולדרכנו נאמר, כי ציותה התורה להביא חטאת בקרבנות המוספים בראשי חדשים וסועדים ,לכפר על טעות העלולה ליפול בקביעת החודש והמועדים ,ומאחר שתמיד הננו בספק אולי באמת טעו הבי״ד בקביעותם ,ציותה התורה לפיכך להביא תמיד בכל קרבנות המוספים בראשי חדשים ובמועדים חטאת לכפרה ,נוסף על העולות הבאות על קדושת היום .ונבין בזה מד .שבקרבן המוסף של שבת לא ציותה ההורה להביא חטאת ורק עולות לבד ,כי השבת אינה תלוי׳ כלל בקביעות הבי״ד ,שהרי קבועה ועומדת היא מששת ימי הבריאה ,ואין כל טעות יבולה ליפול בה ,כמו בראשי חדשים ומועדים הנקבעים עיי בי״ד ,ומאחר שהחטאת בקרבן המוםף באה לכפר על הטעות מצד הבייד הלא יבורר לנו לנכון ,כי שונה הוא במובן זה יום הבכורים מיתר המועדים ,אחרי שגם בו אין כל טעות יכולה ליפול מצד הבי״ד ,שהרי הוא אינו תלוי כלל במספר ימי החודש כיתר המועדים, כי אם במספר שבעת השבועות מהבאת העומר ,וכמו שאמרו זיל על זה. ,עצרת פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה ,הא כיצד שניהם מלאים חמשה שניהם חסרים שבעה אחד מלא אחד חסר ששה״ ) ,ר ה ״ ש ,ו .(:ואחרי שקידשו הבי׳יד את ש ב ת ו מ ן ע ד ניסן וקבעו את חג הפסח בחמשה עשר בו ,ולו גם בטעות) ,שעל טעותם ההיא כבר הביאו אז חטאת לכפרה( ,מיד נקבע מאליו יום החםשים •ממחרת השבת״ ליום הבכוריט .ובאין כל טעות עלולה ליפול מצד הבי׳ד בקביעות יוט הבכורים. אין כל מקום בקרבן המוסף שלו לחטאת לכפרה .ואם אמנם ציוחה התורה להביא גם בעצרת שעיר בקרבן המוסף שלו .שהרי שעירי הדגלים בכלל באים לכפר גט על טומאת מקדש וקדשיו) ,משנה דיש שבועית( ,אבל בבונה מיוחדת השמיטה התורה בקרבן המוטף של עצרח את המלה ״לחטאת״ ,להעמידגו על עיקר זה של הבאת הקרבן ההוא לכפרה על הטעות מצד הבי״ד ,ומאחר שבעצרח אין מקום כאמור לטעות שכזו אין בה מקוט .לחטאת״ של יתר המועדים. ג. על פי כל האמור בזה אנו באים לידי הבנת הדבר ,מה שקראה החורה בפרשחנו זו .לענין הבאה העומר ,אח היום הראשון של פסח בשם ״שבת״, באמרה שלש פעמים ״ממחרת השבת״ ,והבונה היא על מחרת הפסח ,כמו שאמרו ז״ל על זה ,״מהו ממחרת השבת ז ממחרת יו״ט״) ,מנהית ,ס ה ( .וידוע מה שנחלקו בזה חכמי ישראל על הצדוקים ,שפירשו את הכתוב כפשוטו על שבת בראשית ,וחכמי ישראל נחלקו בזה עמם ופירשו את הכתוב בקבלתם ז״ל על יו״ט .מחלוקת זו ארכה שנים רבות ,וכשנצחו סוף סוף הפרושים והעמידו את תג הבכורים כפי קבלתם ,ממתרת היו״ט ולא ממהרת השבת ,קבעו לזכר נצחונם זה את הימים מיום השמיני של גיסן עד סוף הפסח לימי חג ,שלא להתענות בם ושלא לעשות בם מספד ,ככל אשר יסופר במנחות שם .על ערכו של המאורע ההיטטורי ההוא ,שבא זכרו במגלת התענית של חכמינו ז״ל עוד נדבר בעז״ה במאםרגו לחג הבכורים ,וכאן אעיר רק בקצרה על זה שהקפידה ההורה לקרוא בפרשה זו את מחרת היו״ט נשם ״מחרת השבת״ ,וזה הביא להמחלוקת הארוכה ההיא בין חכמי ישראל והצדוקים מבחישי הקבלה ,ולמה לא כתבה בפירוש ״ממחרת הפסח״? ומה בא הכתוב ללמדנו בזה? ואולם לדרכנו יבואר הדבר לנכון ,כי רצתה התורה להעמידנו בזה על העיקר הגדול של קדושת המועדים ,שאף שהם נקבעים ע״י הבי״ד בקדשם את התרשים ועלולים המה לטעזת ,בכל זאת קדושתם נתפסת עליהם בין בזמנם בין שלא בזמנם ,והמה לנו ״מקראי קודש״ כשבת עצמה .שנתקדשה בקדושת שמים מאת בורא העולמים .וקראה לפיכך התורה את המועד הראשון בישראל ,הוא הפסת ,בשם ״שבת״ באמרה תחת ״ממחרת הפסח׳ ״ממחרת השבת״ ,למען אשר מפנו נקה ליתר המועדים שבשנה, שכולם המה ״מקראי קודש״ לנו ,כי מאחר שאנו .עם קדוש״ הננו לד׳ אלקינו, ואנו מקדשים את החדשים וקובעים את המועדים ,לפיכך קדושחנו נתפסת עליהם, ומה שאנו מקדשים הוא מקודש ,ואין בין יו״ט לשבת לענין קדושתם! : א מ ו ר קכג ד. עוד על זאת נעיר בזה ,כי הנה כשאנו קוראים בפסח ובסוכות את פרשת המועדים שבפרשתנו זו׳ אנו מתחילים אותה לא מעצם הפרשה המדברת במועדים) ,פרק ניג( ,כי אם מפרשה אתת קצרה שלפניה ,היא פרשת »שור או כשב או עז כי יולד״ ,שאין לה לכאורה כל שייכות אל עגין המועדים .פנהנ זה נתיסד על פי חכמינו ז־ל ונזכר בתלמוד) ,מגילה ,לא ,(.אבל מה טעמו של מנהג זה ,ומה היתד .הקריאה חסידה אילו היינו מתחילים מפרשת המועדים עצמה ,שיש בה כדי קריאת הרבה קרואים לתורה ז הלא דבר הוא! ואמנם יש מקומ לשער ,כי כיוונו חכמינו ז״ל להזכירנו בקריאח הפרשה ההיא את האיסור של שחיטת ״אותו ואת בנו״ ביום אחד .האמור שם .ומאחר שבמועדימ נוהגימ לשחוט הרבה מצאו חז״ל לנכון להזכיר את העם על האיסור הזה ,בכדי למנוע משחיטת אותו ואת בנו בימים ההמ .והוא על הדרך ששנינו במשנתנו ,״בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמד .מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ,ואלו הן ערב ירט האחרון של חג ,וערב ירט הראשון של פטח וערב עצרה וערב ראש השנה״) .חולין ,פ״ג .(.על דרך זו המליץ הפייטן בקרובות ליום שני של פסח ,באמרו במליצתו .צאן לפסח משכו ושחטו ,צדקו אותו ואת בנו ביום אחד בל תשחטו״) ,ועיין בפירוש הרזוו״ה שם(. ואולם על פי כל האמור למעלה יבואר לנכון ,כי התקינו לנו חכמינו זיל להתתיל את קריאת פרשת המועדים מפרשת ״שור או כשב״ הסמוכה לה ,משום שהיא מסיימת בקדושת ישראל״ לאמר ,״ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ד׳ מקדשכם״) ,ויקרא ב נ -לנ( ,ובאו ז״ל להעמידנו בזה על העיקר הגדול שהזכרנו. כי רק על יסוד קרושתנו אנו ,שנתקדשנו בקדושת עולמים מאת יוצר הכל הבוחר בעמו ישראל באהבה ,אנו מקדשים את החדשים וקובעים את המועדים להיות לנו ״מקראי קודש״ ,ומה שאנו מקדשים הוא מקודש .מקריאת פרשה קטנה זו של -שור או כשב״ ,המכרזת על קדושתנו אנו ,לאמר ••אני ד׳ מקדשכם׳, אנו עוברים אל קריאת פרשת המועדים האומרת ,״מועדי ד׳ אשר תקראו אתם, )כאל״ף פתוחה ובתייו סגולה( מקראי קודש אלה הם מועדי״! שתי פרשיות אלו קשורות ואחוזות הן איפוא זו בזו ,ולא לחנם הסמיכתן התורה זו לזו ,וזהו שהתקינו לנו חכמינו ז״ל להתחיל את קריאת פרשת המועדים מפרשת -שור או כשב״ הקודמת לה .שהיא היסוד לענין קדושת המועדים כאמור! ה. במדרש )סוף פנחס( ,יסופר ,״גוי אחד שאל את ר׳ עקיבא .אמר לו למה אתם עושים מועדות? לא כך אמר לכם הקב״ה חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ז ;וכד ווו כ זז ז מ 1 ע ו אמר לו ר׳ עקיבא ,אילו אמר חדשי ומועדי שנאה נפשי היית אומר ,לא אמר אלא חדשיכם ומועדיכם ,בשביל אותם מועדות שעשה ירבעם ,שנאמר׳ )מ״א ,י״ב(, ויעש ירבעם חג בחודש השמיני בחמשה עשר יום לחודש ,כחג אשר ביהודה וגו׳ ,אבל המועדות הללו אינם בטלימ לעולם ולא ההדשימ .למה ז שהם להקב״ה, שגאמר אלה מועדי ד׳ אלה הם מועדי וידבר משה את מועדי די ,ולכך אינם בטלים* ו שאלתו של אותו גוי ותשובת ר׳ עקיבא אליו צריכות ביאור .מה היחה כוגת הגוי ההוא בשאלתו? וכי לא ידע שהמועדים כתובים בתורה? ומדוע פנה בשאלחו אל ר׳ עקיבא דוקא ? ומה זה שחידש לו ר״ע בהזכירו לפגיו את הכתובים שבחורה ,שהיו בלי ספק ידועים לו ? ואולם הנה כבד הוכדנו למעלה מה שאמר ר״ע לדי יהושע לנחמו בשעה שהי׳ מיצר על מה שנור עליו רבן גמליאל נשיא ישראל ,לבוא אליו במקלו ובמעותיו ביום הכסורימ שחל לפי חשבוגו הוא ,לאמר» ,יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר׳׳ג עשוי ,בין בזמנמ בין שלא בזמנם״ ,ולמד זאת מהכתוב ״אשר תקיאו אתם״ .על דברי ר*ע אלה מצא אותו גוי׳ שהי׳ בודאי אחד מחכמי האומות של הדור ההוא ,מקומ לבוא אליו בשאלה נמרצת לפי דעתו .הלא מאחר שטעו הבייד בחשבונם וקבעו את המועדים שלא בזמנם .אינם עוד.מועדי ד׳״ .ואיזו קדושה י 6בס? הרי אינם אלא.חדשיכם ומועדיכט* שבדיתם לכס מעצמכם בטעותכם ,ועליהם אמד הנביא בשם ד׳ כי אותם ״שנאה נפשי״! ועל זה השיב לו ר״ע לנכון ,כי אלה המועדים האמורים בתורה ״אינם בטלים לעולם ולא החדשים״. ,למה שהם להקב׳׳ה״ .כי כך נזרה חכמתו ית״ש ,שבין בזמנם ובין שלא בזמנם קודש המה לנו ,מפני שנתקדשו ע״י ישראל עט קדוש ,ולפיכך תמיד הם ״מועדי ד׳״ .דבדי הנביא יםובו דק על מועדים הבדויים מלב ,מועדים שלא נאמרו בתורה .במועדיו של ירבעם שבדה אותמ מלבו. ואותם אמנם שנאה נפשו של השי״ת! אבל אלה המועדים הנאמדים בחורה הם של הקב״ה ונקראים תמיד ״מועדי ד׳״ ,והם אינם בטלים לעולם! א מ 1 ד לחג ה פ ס ח /מ א מ ר א / שלשה ראשונים. אן ביזם הראשז! שאזר תשביחז מבתיכם. )שטוח, ביום הראש!1 י״נ(. מ ק ר א ?!ודש. )ויקרא ,נג—ז(. הנא דני ר«י ראשון, נשנר שישה ראשון ז נ ו ישישה י ה נ ר י ת זרעו ש י עשו ,י נ נ י ן נ י ת המקדש וישמו ש י משיה. )00חים ,ה.(. א. שתי מאות ניתנו לנו בתורה ביחס לשבעת ימי הפסת ,אחת מצות עשה, .שבעת ימימ מצות תאכלו׳ ,ואחת מצות לא תעשה. ,שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם׳• ,ושתיהן באו כאחת בפרשת ״החודש הזה לכם״ .שתי המצוות הללו קשורות ואחוזות הן זו בזו ,כי »כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה״ ,ולפיכך ״נשים חייבות באכילת מצה דבר תורד.״׳ ) פ ם ״ י ם ,מג ,(.אף שהן פטורות ממצוות עשה שהזמן נדמא .חלוקות הן רק בזמן התחלת החיוב. מצות אכילת המצה מתתלת בערב ,ומצות מניעת אכילת החמץ והשבתתו מתחלת מתצוח היום בערב הפסח .דבר זה נלמד מהכתוב ״אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם׳ ,שעליו דרשו זיל ,שבא ״לרבות ארבעה עשר לביעור׳ )שם ,ד10 וממה שנא£ר ״א ך ביום הראשון׳ למדו שאיסור החמץ מתחיל רק מחצות היום ,כ י .א ך חלק״. את הפלה ״ראשון״ שבכתוב זה פירשו חכמינו ז״ל במובן של ״קודם׳, כמו בכתוב ״הראשון אדם תולד״ ) ,א י ו נ ,ס ו -ו ( ,שמשמעותו היא ״הקודם לאדם הראשון נולדתי ז ) ר ש ״ י ,ש ם ( ,כי ״ראשון דמעיקרא משמעי .והנה הדבר פשוט שהמלה .ראשון״ היא מלת מספר מדורי ,למנות בה ראשון שני שלישי וכן הלאה ו ולא באו חכמינו זיל להוציאה מפשוטה ,אלא שבאו רק לאפר לנו, שיש למלה זו עוד מובן נוסף של .קודם״ ,כמו בהכתוב ההוא שבאיוב ,ובמובן ש ב ת 1 מ 1 ט ד זה היא באה ,לדרשתמ זו ,גם בכתוב של השבתת השאור .ומה שהקשו בגמרא שם ממה שנאמר בפרשת המועדים) ,ויקרא ,בג( ,״ולקחתם לכמ ביום הראשון׳, גבי לולב ,וכן ״ביום הראשון מקרא קודש״ ,גבי פסח וסוכות׳ אף ששמ באה מלה זו במובנה הנכון! אלא מאחר שיש למלה זו עוד מובן נוסף של ״קודם׳ ,צריך הי׳ הכתוב להמנע מלכתוב •הראשון״ ,בכדי להוציא מכל טעות ,ולכחוב ״ביומ האחד״ ,אחרי שנס מלת ״אהד״ ,בהוספת ה״א הידיעה ,באה לפעמיט במובן מלת מספר סדורי ,כמו בכתוב ״שס האחד פישון׳) ,בראשית ,ב -י א ( ,ובכתוב שבפרשת האפוד ״הטור האחד״) .ש»ות ,כח-יז> ,ועוד כהנה רבות במקרא) .מלת ״אחדי ,בלא ה״א הידיעה ,היא מלת מספר יסודי ולא סדורי ,ולא תוכל לבא במקומ המלה ״ראשון״ ,וזה שהי׳ קשה לרשיי ז״ל על הכחוב ,״ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד״ ,עיי״ש! ועיין ״האוצר׳ לרשי״ס ערך זה(. וזהו שהקשו ז״ל על מה שנאמר בפרשת המועדים שלש פעמים ״ביום הראשון״ .ובתור ישוב לקושיתם זו הביאו ז״ל את דרשת התנא דבי ר׳ ישמעאל. ״בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון ,להכרית זרעו של עשו .דכתיב ויצא הראשון אדמוני ,ולבנין בית המקדש דכתיב מרום מראשון מקומ מקדשנו, ולשמו של משיח דכתיב ראשון לציון הנה הנם״ .מאור עינינו רש׳יי ז״ל הוסיף לאמר ,״כשכר שביתת הרגל דפסח ושביתת הרגל דחג ונטילת לולב שנקראו ראשונים זכו לשלשה ראשון״ jולהורות בא ,כי ג׳ אלה מכוונים נגד ג׳ אלה ,זה לעומת זה ,שביתת הרגל דפסח נגד הכרתת זרעו של עשו ,שביתת הרגל דחג נגד בנין בית המקדש ,ונטילת הלולב נגד שמו של משיח! דרשת זו נמצאת עוד בכמה מקומות במדרשי חכמינו זיל בשגויים רבים, ובמדרש רבה) ,בראשית ,פס-ג :ויקרא ,פ״ל> ,אמרו :״בזכות ולקחתם לכס ביום הראשון הדי אני נגלה לכם ראשון ,שנאמר אני ראשון ואני אחרון ,ופורע לכם מן הראשון זה עשו ,דכתיב ביה ויצא הראשון ,ובונה לכם ראשון זה בית המקדש, דכתיב ביה מרום מראשון מקום מקדשנו ,ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח, דכתיב ביה ראשון לציון הנה הנם״. דברי דרשה זו שבמדרש מתאימים בעיקרם אל דברי דרשת התנא דבי ר״י שבתלמוד ,ומה שהזכירו במדרש רק את הכתוב •ולקחתפ לכמ ביומ הראשון״ ,הנאמר בפרשת המועדימ לאחרונה ,והשמיטו את שני הכתובים הקודמים של שביתת הרגל דפסח וסוכות ,שהזכירם תנא דבי דיי בדרשתו כסדרם ,זהו משוס שהלולב ,סמל ״שמו של משיח״ ,כולל גם את הקודמימ ,את הפסח ואת הסוכה ,כאשר יבואר לפניגו בעז״ה ,ובו חותמות כל ההבטחות שהובטחנו מאת השי״ת לעתיד לבוא ,״והכל הולך אחר החיתופ״) ,ברכות ,יב.(. והנה חשבו בשתי הדרשות הללו את בנין בית המקדש קודמ למלך המשיח, וזהו לפלא ,שהדי מלך המשיח הוא הוא שיבוא ויבנה לנו את בית מקדשנו א מ ו ר לעתיד! ונן הלא נ ת נ הרמכ׳יס ז״ל נידו החזקה ) ,מ ל נ י פ ,פ י • * ( ,וז״ל! .המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלנות נית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ,ונונה המקדש ומקנץ נדחי ישראל ונוי״ ,ולמה זה שינו חנמינו ז״ל את הסדר ,והקדימו את ננין נית המקדש למלך המשיח? הלא דנר הוא ,ועלינו להנץ נדנרים! ב. שביתת הרגל דפסח היא ,לשי דרשת התנא דני ר״י ,כנגד הכרתת זרעו של עשו! והדבר ברור שבאמרס ז״ל ״להכרית זרעו של עשו״ ,לא כיווגו לזרעו ממש ,להעמיס שיצאו ממנו! כי לא זאת היא שאיפתנו לעתיד ,להכרית עמים אחרים .חזון העתיד של נביאנו על ״אחרית הימים״ הוא ,כי ינהרו ״כל הגוים׳ אל .הר בית ד׳ בראש ההדים״ ,ללמוד מדרכיו וללכת באורחותיו ,ועל זאח נתשלל תמיד כי -כל בני בשר״ יקראו בשם ד׳! אלא שכונתם ז״ל היא על )ביאשיו! ,נ ז -מ ( עשו בתור נושא החרב בעולם ,שעליו נאמר ״ועל חרבך תחיה״, הוא נקרא ״אדמוני״ על שם שהי׳ ״שושך דמים״< ,בר״ר .פ0״ג> ,ומיום שהושיע בעולם הופיעה חרבו עמו ,היא ״החרב המתהפכת״ על האדם ״ומלהסתו מראשו וער רגליו ומרגליו ועד ראשו״ ) ,ש פ ,פ ב -א ( .ואם אמנם גם לפניו היו מלחמות בעולם ,כאשר יסופר בתורה על דבר מלתמת ״ארבעה מלכים את החםשה״! אבל המלחמות ההן היו כנראה רק מקרי אסון שפרצו בעולם מזמן לזמן ואחרי המלחמות המקריות ההן שב השלו׳ להשתרר בארץ .לא כן מיום שהופיע בעולם עשו הרשע ,כי הוא תפש בידו את החרב וישימה למטרת חייו עלי ארץ רבה ז וכמו שהמליצו עליו חכמינו ז״ל ,שבשעה שלא רצו בני עשו לקבל את התורה משום שנאמר בה ״לא תרצח״ ,אמרו לפניו ית״ש ,״רבש״ע ,כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא״) ,םפרי ,ברבה( ,ומה נמרצים הדברים הללו! ,כל עצמו רוצח הוא״. עצם קיומו של עשו הרשע בעולם הוא רק על חרבו ועל רצחנותו! ונקראה החרב על שם ״זרעו של עשו״ ,הוא עמלק -בן בנו של אותו רשע ,שירש את חרבו של זקינו ותפש את אומנותו להיות ׳,שופך דמים״ .הוא נקרא בתודה בשם ״ראשית גויס״ ) ,ב מ ד ב ר ,כ ד -ב > ,על כי .הוא קדם את כולמ להלחם בישראל״) ,רש•״ ,ש פ ( ומטרת מלחמתו בישראל היתה לא לשם כיבוש ארצות ,ככל יתר המלתמות שבעולם ,שהרי נודדים היו אז ישראל במדבר ללא ארץ .ואף לא לשם הגנה על ארצו הוא ,שהרי לא לרשת את ארץ שעיר נשאו ישראל את פניהם אז ,כי אם לרשת את ארץ כנען .ועל מה זה הקדים איפוא עמלק את עצמו לבוא להלחם עם ישראל ברפידים ? אלא שמטרתו היתד. להעביר מן הארץ את אותה האומה ,שהשמיעה לראשונה בעולם את בשורת מלכות השמים ,את הבשורה של ״ד ימלוך לעולם ועד״! הרגש הרגיש עמלק, גושא החרב ,שעתידה מלכות השמים להכריז מלחמה על החרב ולהעבירה מן ; ש ב ת מ ו ו ד ט העולם; כאשר אמנם כן הלא היי ,כי סמוכה לקריעת הים באה ההופעה הראשונה של מלכות השמימ על הר חורב .ובהנלות מלכנו על הד קדשו ללמד לעמו תורה ומצוות .היתד• ראשית דברו אליהם ״אנכי ד׳ אלקיך״ .ויחד עם הדבור הזה שבראש הלוח האחד בא הדבור של ״לא תרצח״ בראש הלוח השני ,זה כנגד זה. ,ללמדך שכל מי ששופך דמים מעלה עליו הכתוב כאילו ממעט בדמותו של מלך״, רוח קנאה עברה איפוא על עמלק לקנא לחרבו• ,ויבוא וילחם עם ישראל ברפידימ׳ ) ,ש מ י ת ,י ז -ח( .מני אז התחילה מלחמת עולמימ בין זרעו של עשו, נושאי החרב .ובין זרעו של יעקב ,נושאי הספר ,ומלחמת עולמיפ זו הולכת ונמשכת מאז ועד עתה ,ומקימה את עמי תבל לאויבים לנו .אבל גזר דינו של עמלק כבר נחתם ע ל ידי קורא הדורות מראש ,כדבר ד׳ אל משה לאמר• ,מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים״< ,שס ,י ז -י י ( .והכתוב מוסיף לבאר את ענין מלחמתו של עמלק בישראל ,ואת גזר דינו של הקב״ה למחות את זכרו, בדברים ברורים לאמר ,״כי יד ע ל כס י־ה מלחמה לד׳ בעמלק מדור דור״, ז .א .כי עמלק הרים את ידו על כסאו של מלך עולם ,ומלחמתו בישראל היחד, בעיקרה מלחמה באלקי ישראל ,ולפיכך ״מלחמה לדי בעמלק״ ,״ואחריתו עדי אובד״. )מכילתא ,יתרו(. ההופעה האחרונה של מלכות השמים ״כאחרית הימים״ ,שעליה חזו חוזינו בשם די ,תהי׳ אחריתה ש ל החרב ,בחשמע דבר ד׳ אל עמי תבל ,״וכחחו תרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות״ ) ,י ש ע י ה ו ,ב ( -ו ודברי חכמינו ז״ל על הכרתת זרעו של עשו מוסבים איםוא לא ע ל הכרתת העמים בני עשו ,כי אם על הכרתת החרב שהופיעה לעולם בידי עשו ,והכרתה זו תבוא בשכר .שביתת הרגל של פסח״! ד ג. מצינו לחכמינו ז״ל שאמרו ,״סימן לגאולה הראשונה שבאנכי ירדו ישראל למצרים ,שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה ,ובאנכי אני מעלה אתכם ,וסימן לגאולה האחרונה ,שבאנכי הם מתרפאים והם עתידים להגאל ,שנאמר הנה אנכי שולח לכם את ן!ליה הנביא״ ) ,ש מ -י ,פ י ( ,פשטות הדברים היא ,כי גאולתנו הראשונה ,גאולת מצרים ,היא לנו לסימן על גאולתנו העתידה ,כדבר הנביא ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״ ) ,מ י כ ה ,ז -ט ו ( .אבל מה זה שאמרו, ״שבאגכי הם מתרפאים והם עתידים להגאל״? מה זו רפואה ומה זו גאולה ז ואולם רבד גדול דברו לנו חכמינו ז ״ ל בזה ,וללמדנו באו על סדר נאולתנו, שבחחלה ״באנכי הם מתרפאים״ ,ועי״ז ״הם עתידים להגאל׳ ,כי הנה ידוע מה שאמרו ז״ל על הכתוב ,״כי חולת אהבה אני״ ) ,ש ה -ש ,נ -ה ( ,וזיל :״אמרה ג א מ 1 ר קנמ כנסת ישראל לפני הקב״ה ,דבש״ע ,כל חולאים שאויר .מביאים עלי בשביל אהבה שאני אוהבת אותך׳) .חזית ,שם( .כנסת ישראל חולה היא בגלות .׳מן השעבוד״, והם ״דוויים סחוטים ומטורפים ויסורים באים עליהם׳׳ ) י נ מ ת ,(.» ,ואין כל תרופה לםחלחם זו ,מחלת הגלות -בלתי אם שמאלו מארצות נכד וישובו לעיון ברנה ,כדבר ד׳ ביד נביאו לאמר« ,הנני מעלה לה ארוכה ומרפא ודסאתים. והשיבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל ובניתים כראשונה״) ,ירמיה .לג ,ו ז>. הרפואה היחידית לגלות היא גאולה ן דברי ימי עמנו בתקופה האחרונה ,מאז נראו נצני האמנסיפציא במערב אירופא ועד עתה ,תקיפה של יוחד ממאה וחמשים שנה ,יורונו דעח ,כי רופאי אליל שונים קמו לנו ,ורפואות שונות בדו מלבם לרפא על ידם את שבר עמנו בגולה .יש אשר דאו את גאולת ישראל בהשכלת המוני עמנו ,ובלמדם אל דרכי העמים אשר סביבותיהם ,למען יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם .הם המה נביאי השקר של הדיפורמה ושואפי ההתבוללות ,שהורידה רבבות מישראל לעמקי שחת של טמיעה ושמד. יש אשר תלו את תקוותיהם בהשכלת עמי תבל ,בהאמינם בלבט כי שנאת העמים לישראל היא רק תולדת הבערות והעריצות בעולם ,וכי ע״י התקדמות המדע תפקחנה עיני העמים לראות נכוחה ולשפוט מישרים ,ואז יחדלו מלרדוף אותנו ואך שלו׳ יהי' לנו ביניהם .אחרים לעומתם שמו את מבטחם בשנוי סדרי עולם׳ בחשבט כי עיי העברת השלטון של בעלי הרכוש מן העולם. וע״י העמדת שלטון אחר במקומו .שלטון של יושר חברתי ושל שויון גמור בין כל יושבי ארץ ,תבוא ישועה גם לנו בארצות גלותנו. כאלה כן אלה לא האמינו בתחית עמנו ובשיבת בנים לגבולם ,ובחשבם את הגלות לעובדא קיימת ,שאין להעבירה מן הארץ ,חשבו לפיכך מחשבות בעצה איך להעביר לא את הגלות כי אם את העם הגולה ,ואיך לקרב את מיתתו הלאומית ע״י ההתבוללות בגוים ,למען לא יוכר שם ישראל עוד ,ובאין יהודים בעולם תחדל מאליה השנאה אליהם .אבל מה נכזבה תוחלתם של כל רוסאי האליל ההם ,ומה נורא הוא השבר שבא על עמנו האומלל בשנים האחרונות הללו ו המוני עמנו הרחיקו אמנם ללכת בתשכלתם ובלםדם אל דרכי הגוים! התרבות האנושית בכלל התקדמה עד מאוד ,והמצאות חדשות ונפלאות בכל עגטי המדע שינו פני תבל כולד .גם סדרי חיים חדשים קמו בעולם ,ושלטון העריצות של מלכים מושלים ממשלה בלתי מוגבלת בארצוחיהם עבר ובטל מן העולם .אבל האם בטלה ע״י כל זה השנאה לישראל 1הלא עינינו הרואות וכלות ,כי במדר ,שגדלה שאיפת ההתבוללוח ,בה במדד ,הלכה וגדלה גם שנאת העמים אלינו ,עד שהביאה לידי הקטסטרופה הנוראה שבאה על עמנו האומלל ,להדריב את גאות יעקב בכל ארצות אירופא ,ולהרבות את חללינו בסדר .מבהילה! ש ב ת ו מ ן uד ד. מאורעות הדפים הללו דים ללמד תועים בינה ולהוכיחם ליעת ,כי אין תקומה לישראל בגולה ,וכי הרפואה היחידית למחלתנו הנושנה ,מחלת הגלות, היא רק הגאולה ,גאולת ישראל וקבוץ גליות ע״י משיח צדקנו ,כדבר ד׳ ביד נביא הנחמות ,לאפר ,״ונשא נס לנוים ואסף נדחי ישראל זנפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ״) ,ישעיהו .יא-יב>- .ושמעון הפקולי שהסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה״) ,מגילה ,י! ,(:הסמיך לפיכך רפואה לגאולה ,לאמר לנו כי רפואתנו היחידה היא נאולתנו ,וכי .גואל כאמור .״וממכותיך ארפאך ישראל״ הוא לבדו הנהו ״רופא ישראל״, )ירמיה ,ל -י ז ( ! נאום! די״, עוד זאת נדע כי גאולתנו אנו תהי׳ גאולת כל העולם כלו מכבלי העריצות והחושך ,וחזון העתיד של ״אחרית הימים״ הוא חזון הגאולה לכל יושבי תבל ,גאולה מחרב וממלחמות ,חזון חור הזהב אשר אז »לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״) ,ישעי׳ ב ד ( .וכבר הזכרתי למעלה את דברי חכמינו ז״ל על הדבור של ״לא תרצח״ ,שבראש הלוח השגי ,שהוא מכוון כנגד הדבור ״אנכי״ שבראש הלוח הראשון ,ללמדנו ששניהם באים כאחד. כל עוד שאין קול אלקים .אנכי״ נשמע בארץ ,אין גם הקול של ״לא תרצח״ גשמע ,ובני האדם אוחזים במעשי ״זרעו של עשו״ ,ועוסקים ברציחות ובשפיכות דמים ,ואנו בני גלות הננו תמיד הקרבנות הראשונים על מזבחות החרב המתהפכת בעולם .ורק אז כאשר ״תפקחנה עיני עורים״ לראות נכוחה ,״ואזני חרשים תפתחנה״) ,שם .ל ה ־ ד ( ,לשמוע את קול ד׳ קורא בכח ״אנכי״ ,דק אז תשמע בעולם הקריאה הגדולה של ״לא תרצח״ ,ובני האדם יתדלו מלהיות חיות טורפות מהלכי שתים ,וכשיקיץ הקץ על החרב יבוא הקץ גם לתלאותינו אנו! והנה כי כן דבר ד׳ •אנכי׳ הוא הוא שעתיד להביא ארוכה ומרפא לעולם כלו ,ולרפא אותנו כני עם נענה ונדח ממחלתנו הנושנה ,מחלת הנלות, ברפואת הגאולה .וזהו שאמרו .סימן לגאולה האחרונה שבאנכי הם מתרפאים״, וכונתם ז״ל לאנכי שבראש הלוחות ,שהוא ירפאגו וירפא את העולם כלו, ועל ידו ״ד.ם עתידים להגאל״ ,ועל זה נאמר -הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו״׳ .ומה שאמרו ״סימן לגאולה הראשונה שבאנכי ירדו למצרים ובאנכי אני מעלה אתכם״ ,כיונו גם כן לאנכי שבראש הלוחות, )ואות ב משמעותה כאן ״בשביל״ ,כמו בכתוב ״ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר) ,הושע ,י נ ־ י ג ( ,שהכוני ,״בשביל אשד.״( ,זאת אומרת שבשביל ״אנכי״ ירדו למצרים ,כי הלא כן נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ,כי ״נר יהיה א נז ז ר זרעך וגר ,ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״ ) ,ב ר א ש י ת , ,י ג -י ד ( . ,ורכוש גדול ־ יא אורייחא״) ,מאמר מובא בספריכ ,ומקורו געלם ממני לפי שעה(! הרי שעיקר גלות מצרים הי׳ בשביל ההורה ,להכשיר אח ישראל עיי גלותם במצרימ למעמד הר סיני ולקבלת ה״רכוש הגדול* בעלייתמ משם .וזה שאמרו .שבאנכי ירדו למצרים״ ,בשביל אנכי ,ובאנכי עלו משם) .ועיין חמשי הרד״ל למדרש שם(. ונבין מעתה את היחס שבין ״ראשון״ של ״שביתת הרגל דטסח״, ובין ״ראשון״ של כריתת ״זרעו של עשו״ ,כי הנה חג הפסח מזכירנו ,כידוע, ״עתידות ועוברות״ גם יחד .את גאולתנו הראשונה ממצרים ואת גאולתנו האחרונה מארצות פזורינו ,ובבוא יום גאולתנו ההוא יבוא אז ״הראשון״, ראשונו של עולם ,״וישרע מן הראשון הוא עשו״ ,להכרית את זרעו ,נושאי החרב ,ולהביא גאולה לנו ולעולם כלו .ואת בשורת בואו של היום ההוא, ״יום ד׳ הגדול והנורא״ ע״י מבשר הגאולה ,אליה ,ישלח לנו ״ א נ כ י ״ .בו אגו מתרפאים ובו נגאל! ומדי בואנו שנה בשנה אל חג חירותנו זה ,אנו מחדשים ומחזקים על ידו בקרב לבותינו את תקות הגאולה .את ליל התקדש חג הפסח אנו מקדמימ בתפלה לגואל ישראל ,לאמר ״השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל״. וכשאנו עומדנם מעל שולתן הסדר אנו קוראים את הקריאה הנלהבה .לשנה הבאה בירושלים״! וכל זה בא להשריש בקרבנו את .צפית הישועה״ ) ,ש ב ת ,ל י א , ( . שבזכותה נגאל. ט ו וכבר המלצתי על זד .את דברי המשנה ,המובאים בהגדת הפסח, .׳וחכמים אומרים ימי חייך העולמ הזה ,כל להביא לימות המשיח״ ) ,ב ר כ ו ת ,י ב , ( : ולמה לא אמרו כדרכם תמיד .״לרבות ימות המשיח״? אלא שבאו ז״ל להעפידגו על עיקר זה ,שזנירת יציאת מצרים ״בלילות״ ,בחשכת הגלות של ״העולם הזה״ ,היא תביאנו ״לימות המשיח״! וזהו שאמרו ,״בשכר ראשון)דפסח( זכו לראשון) ,של ויצא הראשון אדמוני( ,להכרית זרעו של עשו״, כי בשכר צפיתנו לישועה ,המתבטאת בשביתת הרגל דפסח ,בגולה בארצות נכר ,נזכה לגאולה! ה;. ואחרי כל האמור בזר .על דבר שני .הראשונים״ של שביתח הדגל דפסח וכריתת זרעו של עשו ,נעבור מעתה אל שני ״הראשונים״ של שביתת הרגל דםוכות ובנין בית המקדש ,ונבאר בעדה את היחס שביניהם .והנד ,כבר ביארתי בעדה במ״א בארוכה) ,במאמרי לסוכות( ,את עדך הסוכה בתור סמל והשלו׳ בעולם ,שעליה אנו אומרים בחפלותינו ,״ופרוס עלינו סכת ?ולב ש ב ת ז מ 1 מ ד שלומך״ .אשר לכאורה יפלא מת ענין סוכה לשלו׳ ז ואולם הנה ההפך הגמור של השלו׳ היא המלתמה ,המחרבת עולמות ומביאה שואה ואנדו] על גוי ועל אדם גם יחד .החרב המתהפכת עוקדת משורש את כל מה שבגו ונטעו בני האדם במשך של דורות; ארצות נושבות נהפכות למדבר שמםה ,הערים חרבות מאין אדם והבתים שוממימ מאין יושב בם ,וזעקת שבר תשמע מכל עבר ,לאמר ,״אוי נא לנו כי שודדנו״) ,ירמיה ,ד -י ג ( ! ומיומ שהופיעה החרב בעולמ וקול תרועה המלחמה נשמע בארץ, נאלצו בני האדם מני אז לחפש להם מחבואים ומקלטים ,להסחר בם מהתנפלות האויב ,בימים מקדם התחבאו ״העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצריחים ובבורות״) ,ש׳׳א ,י -ו ( ,או כי בנו להם ״ערים בצורות חובה גבוהה דלתים וברית״) ,דברי• ,ג -ה( .וברבות הימים כשהםציאו להם בני האדם כלי משחית לחבל ,הממיטים מות ואבדון על יושבי ארץ ,נאלצו אלה היראים מפחד המות ,לבנות להם מבצרים חזקים להסתר בם! וככל אשר הלכה והשתלמה תורת ההרס והאבדון של המלחמה עיי כלי מות נוראים ,כלים מכלים שונים ,כן הלכה והתפתחה בהכרח גם תורת החפוש אחרי אמצעי ההגנה מצד הנרדפים נגד התנפלות האויב. וההפך הגמור של כל אלה אמצעי ההגנה השונימ ,שהמציאו להם בני האדם להסתר בהם מפחד אויב ,היא הסוכה ,סוכת הענפים .המחוסרת כל הגנה .כל עוד אשר פחד המלתמה מרחף על ראשי בני האדם ,אין הם יכולים לשבת במנותה בסוכות ,ולהרגיש את עזימב בתוכן כבטוחים מפחד התגפלות האויב .ורק אז כאשר תושבתנד .״מלחמות עד קצה הארץ״) ,תהלים ,מ ו -י ( .וכל יושבי תבל ישבו במנוחה ״והתענגו על רוב שלום״) ,שם ,לז-יא( ,רק אז יוכל האדם לשבת אף בסוכה ,מחוסרת כל הגנה! כי באין פחד מלחמה אין צורך במחבואים .ועל אותה העת המאושרת של ״לא ירעו ולא ישחיתו״ אנו מתפללים למי שהשלו׳ שלו׳ לפרוס עלינו את ׳׳סכת שלומו״ ,כי הסוכה היא סמל השלו׳ בעולם! )יתר הדברים בענין הסוכה וערכה ימצא הקורא במאסרי הנזכר(. ג והנה כבד חזו חוזינו׳ ישעיהו ומיכה ,בשם ד׳ על ״אחרית הימים״ ,כי בית מקדשנו לעתיד׳ ״בית ד׳ בראש ההרים״ ,יהי׳ היכל השלו׳ לכל יושבי תבל ,אליו ינהרו ״כל הגוים״ לשמוע את ״דבר ד׳ מירושלים״ ,דבר השלו׳ של ״לא ישא גוי אל גוי הרב״ ,ועליו יקוים דבר הנביא ,כי ״גדול יהיה כבוד הבית הזה ה<!וורון מן הראשון ,אמר ד׳ צבאות ,ובמקום הזה אתן שלום״) ,חגי ,נ -ט ( . וכשאנו חוגגים שנה בשנה את חג האסיף ,ואנו יושבים בסוכות ,אנו מזכירים לעצמנו בזה את זכר העתיד של ״אחרית הימים״ ,ואנו מחזקים בלבותינו את אסונחנו בדבר ד׳ על השלו׳ הנצחי ,שישחרר בעולם על ידי בית מקדשנו א מ ו ר קלג לעתיד .וזהו היחס שבין הסוכה ,סמל השלו׳ ,ובין בנין בית המקדש ,היכל השלו׳ בעולם .ועל היחס הזה הראו לנו חכמינו ז״ל בדרשתם הנזכרת ,כי בשכר .ראשון״ של שביתת הרגל דסוכות נזכה ל״ראשון״ של בנין בית המקדש. שעליו נאמד .״כסא כבוד מרום מראשון״! ו. ונעבור נא מעתה אל שני הראשונים של לולב ושל שמו של משית. ונקדימ מה שאמרו ז״ל ,״משל לשנים שנכנסו אגל הדיין׳ ולית אנן ידעין מאן הוא נוצת ,אלא מאן דנסיב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא ,כך ישראל ואויה באים ופקטרנים לפני הקכ״ה כראש השנה ,ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאים ולולביהם בידיהם אנו יודעים דישראל אינון נצוחייא״) ,ויקיר ,פיל( .וכן אמרו ז״ל עוד שמ ,״הוא מה שדוד אומר לישראל. אם קיימתמ מצות לולב שנקרא נעימ ,שנאמר נעימות בימינך נצח ,הרי אחה מבושר שנצחת לאו״ה ,שנאמר וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם״. ומה נפלאים הדברים! הרי אנו נוטלים שנה בשנה את לולבינו בידינו, ואיפה הוא הנצחון שלנו? אומה הקובלת על עצמה ,שהיא ״כבושה בגולה. מרוטת לחי ונתונה למכים״ ,אומה שבניה .דוויים סחופים ומטורפים ויסורים באים עליהם״) ,יבמייז ,נ״ ,(.אומה ירודה זו נוטלת את ממל הנצחון בידיה ומכרזת על בניה ״דאינון נצוחייא״ ! האס לא לשחוק אנו עושים את עצמנו בעיני אויבינו ,המניעים עלינו ראש בלעג מד ,ואומרים ~מה היהודים האמללים עושים״! )נחמי• ג -ל ד ( .ומד .זה• שקראו את הלולב בשם ״נעים״ על שם הכתוב .נעימות בימינך נצח״ ? איפה ידובר בכתוב ההוא על הלולב ? ומה זה שהביאו ראי׳ מהכחוב ״ונם נצח ישראל לא ישקר״ ? הלא בכתוב ההוא מוסב השם ״נצח״ על הקב״ח ,ומה זה ענין לדרשתם על הלולב ? ואולם הנה ידענו כי השם .נצחון״ ננזר מהטעל .נצח״) ,בפתח ובצירה( ,שהשתמשו בו חכמינו ז״ל במובן של התגברות האחד על משנהו במלחמה) ,עיין ערוך השלם ערך זה( .אבל במקרא ישמש השם ״נצח״) ,בסגול ובטחח(, במובן של עולמי עד .ואמנם שני המושגים הללו של נצחון ושל נצחיות ,המה שנים שהם אחד ,כי אין נצחון בלי נצחיות. דברי ימי עולם יורונו דעת ,כי אין בכלל נצחון מתמיד וקיים בעולם. כל אלה ״הגבורימ אשר מעולם אנשי השם״) ,בראשית ,ו ד( ,שהרגיזו בימיהם ארצות והפילו את חתיתם על יושבי תבל ,כולם לא התמידו בכבושיהם ,וסופמ הי• לאחרית בידי כובשים אחרים ,שהתגברו עליהם והכריעום תחתם ,עד כי נהיו המנצחים למנוצחים .ועוד זאת ,כי המרירות שבלבות המנוצחים ,שנפשם מרה לחם על כל מה שקרה לחמ מצד מנצחיהם האכזרים ,הולכת ומתגברת ז מ ו ע ד ש ב ת קלי וקוראת לשאיפת נקמו' ויש אשר שאיפה זו מתפרצת כהו געש ומביאה לידי מרידות ומלחמות׳ וכשעולה לפעמים בידי המגיצחיס להתגבר על מנצחיהמ ,אז אוי ואבוי להם משאיפת הנקם של המנצחים החדשים .והדי כל דברי ימי עולם אינם אלא שלשלת ארוכה אחת של נצחונות ומפלות ,הבאות זו אחר זו חליפות, במליצתו הנפלאה של הלל על אותה הגלגולת ,שראה אותה צפה על המים, לאמר- ,על דאטפת אטפוך וסוף מטייפין־ יטופון״ ) ,א נ י ת .פ -ב ,מ-ז(. מה נפלאו דברי חכמינו זיל במדרש על הכתוב. ,הגבורים אנשי השם׳, שהבאנו למעלי ,לאמר ,״בני נבל נם בני בלי שם ,ואת אמדת אנשי השם ז אלא שהשימו את העולם ושגרמו לעולם שישום״ ) ,ב ר י ר ,פ כ -י ( .חכמינו ישאלו איך אפשר לאמר על ״הגבורים אשר מעולם׳ ,מחריבי הארצות ושופכי דמי אום ,שהם ״אנשי השם•? הלא הם ״בני נבל גם בני בלי שמי! ועל זה ישיבו בחכמה לאמר ,שהמ ״אנשי שממון״ ) ,ר ש ״ י ב ח ו פ ש ( ,״שהשימו אח העולם ושגרמו לעולם שישום״ ,ז .א .שבתחלד ,השימו המה את העולם בכבושיהם ,וגרמו עוד במעשיהם הרעים ההם .לעולם שישום״ שוב ,על ידי הנכבשים כשיהיו המה לכובשימ. ולפי זה הלא לא יתכן באמת לקרוא לשום כיבוש בשם ״נצחון" ,אחרי אשר לא לנצח הוא ,ואין השם ״נצחון״ נוטל לפיכך אלא על הנצחון האחרון, שאנו מקוימ עליו שיבוא לנו ״באחרית הימים״ ,נצחון מלכות השמים על החרב .הוא יבוא לנו ״לא בחיל ולא בכה כי אמ ברוחי״) ,זנייה ,י-ו( ,ואחריו לא ישארו מנוצחים מלאי מרירות ושואפי נקם ,ועליו יוצדק לפיכך לאמד שהוא .נצחון״ אמתי ,אחרי אשר לנצח יהי׳ ,נצחון עדי עדו )ועיין מ ת ״ כ שפ(. ז. על אותו הנצחון הרוחני של ״אחרית הימים״ יבוא לרמז הלולב ,ולפיכך נקרא .נעימי .בניגוד לכל נצחון הנקנה בחרב שהוא מר ,לא רק למנוצחים כי אם אף למנצחים ,הנתונים תמיד בפחד מפני חמת נקם של אלה שנכבשו על ידמ .הנצחון האחרון של מלכות השמים ,שיבוא »לא בחיל ולא בכח״ יהי׳ ״נעים״ לכל ,ועליו דרשו חכמינו ז״ל את הכתוב., ,נעימות בימינך נצח״, שהוא מוסב על הלולב ,ז .א .שאמ תקח בידך לא את החרב המביאה מרירות לעולס ,כי אס את הלולב ,סמל הנצחון לעתיד העומד להביא ״נעימות״ לעולם, .הרי אתה מבושר שנצחת לאו״א׳ ,נצחון תמידי וקיים עדי עד ו ומוסיף המדרש להביא עוד את הכתוב ״ונם נצח ישראל לא ישקר״ ,ללמדנו בזה ,כי כשם שהקב״ה נקרא ״נצח״ ,משום שהוא חי וקים לעד ולעולמי עולםים ,כן יקרא גם הנצחון שעתיד להביא ״נעימות״ לעולם בשם .נצח״ ,על שם הנצחיות שלו, בהיותו לעד ולעולמי עולמים ,ועל אוחו הנצחון יבוא לרמז הלולב ו א מ ו ר קלה ובעמדנו שנה בשנה ביום הדין לפני כםא משפט ,״וישראל ואו״ה באים ומקטרגים לפני הקב״.־.׳ .או״ה פורעו של עשו אוםרים לנו החרב ולנו הנצחון ו וישראל אומריפ ,כדוד בשעתו לגלית הפלשתי. ,אחה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ,ואנכי בא אליך בשם ד׳ צבאות״)שמואל .א ,יז-מה( ,ולנו איפוא הנצחון! ״ולית אנן ידעין מאן נצח״ ,אין אנו יודעין מי מהם ינצח ,ואולי יתגנב הספק בלבנו ,להתליש את אמונתנו בעחידוח נצחוננו ,על זה באה מצוח הלולב ,סמל הנצחון ,לגרש כל ספק מלבנו ולחזק בקרבנו את אמונתנו בנצחוננו האחרון! ,ובמה שישראל יוצאים מלפני הקב״ה ולולביהם בידיהמ אנו יודעימ דישדאל אינון נצוחייא״ .הלולב הוא סמל חנצחון לעתיד ,״לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר ולקחתם לכם ביום הראשון״ ,ובוכות ,ביום הראשון״ ,של נטילה הלולב, יגלה לנו ״הראשון״ ויביא לנו ראשון ,״זת מלך המשיח ,דכתיב ביה ראשון לציון״! וזהו היחס שבין שני ״ראשוגים״ הללו ,ראשון של לולב וראשון של ״שמו של משיח״. ונצטוינו על נטילת הלולב ,סמל הנצחון ,בחג הסוכוח ,חג השלו׳ הכללי בעולם ,על כי שני אלד ,קשורים ואחוזים המה זה בזה יחד .אין שלוי בא לעולם אלא אחרי הנצחון האחרון ,נצחון הרוח על החרב! ואין כל נצחון איזה שהוא ראוי לשם זה ,אלא אם כן הוא ל נ צ ח ,נצחון שאין אחריו עוד מלחמות כלל. כי אם שלו_ם אמת ! והסוכה והלולב הם לפיכך שנים שהם אחד .נצחון ושלום! ומד ,שדקדק תנא דבי ר״י לאמר ״שמו של משיח״ ,ולא אמר ״סלך המשיח״) ,כמו שנאמר במד״ר( ',הוא על פי מה שאמרו ז״ל. ,מה שמו של משיח ן ר׳ אבא בר כהנא אמר ד׳ שמו ,שנאמר) ,ירמיה - » ,ו ( ,וזה שמו אשר יקראו ד׳ צדקנו״) ,איכה רבתי ,על הכתוב ״על אלה אני כוכיה״ ,פרשה אי(ו וביאור הדברימ הוא על פי מה שהניחו לנו חכמינו ז״ ל בענין שמו של השיית ,כי ״שם גופיה מיקרי שלום ,דכתיב) ,שופטים ,ו-כד> ,ויקרא לו ד׳ שלום״) ,שבת ,י׳ .(:שמו של הקב״ה פיא! ועיץ בשבועות ,ל״ה(: )שהש׳-ר, הוא ״שלום״ ,כי הוא ״מלך שהשלום שלו״, יםשיח צדקנו נקרא על שמו של השי״ח ,בי תעודתו היא להביא שלי׳ לעולם, וזה שמו אשר יקראו לו ״שר שלום״) ,ישעי׳ ,ט . > -על יסוד זה נקראת גם ירישלים על שמו של הקב״ה ,״דכתיב) ,יהזקאל ,מ ח -ל ה ( ,ושם העיר מיום ד׳ שפה״) ,מי-ד ,שם( ,כי היא תהי׳ עיר השלי' ,יממנה ישמע דבר השלו׳ לכל יושבי תבל ,כחזון נביאינו על ״אחרית הימים״ .על שניהמ ,על מלך המשיח ועל העיר, ימליצו לפיכך תכמינו ז״ל) ,כמדרש שפ( ,כי •טכא למדינתא דשמד .כשם מלכה, ושם מלכה בשפ אלקיה״ .אלקיה היא אלקי השלו׳ ,ומשיחו יהי' ״שד שלוט״, והעיר בה ישב לכסא תהי׳ עיר השלו׳ .ודברי החנא דבריי על .שמ,־ של משיח״ מוסבים הם על השם ״שר שלום״ ,שבו נקרא המשיח ,ששמו כשם אלקיו! ה w לול) 1ב וז ז מ « ( ומה שאמרו ז״ל עוד ,כי •שלשה נקראו על שמו של הקב״ה ,ואלו הס, צדיקים׳ משיח וירושלים״ ) ,נ -ב ? ,־ ה , ( :הוא גיכ על הדרך האמור ,ששמו של הקב״ה הוא ״שלום־ ,והוסיפו זיל על משיח וירושלים עוד את הצדיקים ,שגם הם נקראים על שמו של הקב״ה ,כי גם המה תעוותם היא להביא שלו׳ בעולם. כי ״אין אדם נקרא צדיק אלא אם כן עושה טוב־ ) ,ש י ח ד ט ו ב ,פ ר ק ׳>! וידוע םה שאמרו ז״ל עוד .כי ׳׳שני בני ארם נקראו צדיקים ,נח ויוסף׳ על שזנו אח את הבריות׳׳ ) ,מ ד -ח נ ח ( ,ומי שע\שה טוב וזן את הבריות הוא מרבה שלו׳ בעילם ,כי ״אין מריבה מצוי׳ בתוך ביתו של אדם• )וכן בכל העולם כלו( ,אלא על עסקי תבואה״) ,ג-מ ,נט ,(.ובאין רעב בעולם אין מריבה ואין מלחמה ויש שלו׳! וכשנשאלה שאלה •על מה הארץ עומדת״* באה תשובת ר׳ אליעזר בן שםוע ,לאמר• ,על עמוד אתר וצדיק שמו .שנאמד וצדיק יסור עולם״ ) ,ח ג י ג י -ינ.>: כי תעודת הצדיק היא .כאמור ,להביא שלו׳ ,והשלו׳ הוא כידוע אחד משלשת מ״ח(! העםודים שעליהם העולם עומד ) ,א נ ו ח ,פ • * , , ז ואחרי אשר שם השלו׳ ישמע בעולם רק אחרי הנצחון האחרון של מלכות השמים על החרב ,שעליו יבוא הלולב לרמז ,לכן זאת אשר יאמר לנו התנא דבריי במליצתו ,כי ״בשכר נטילת לולב״ ,סמל הנצחון ,יזכו ״לשמו של משיח״, שם השלום 1 ונבין לפי״ז מה שחשבו ז״ל את ״שמו של משיח״ אתר בנין בית המקדש, כי אם אמנם המשית ינוא תחלה .והוא יבנה לנו את בית מקרינינו לעתיד ,אבל לאחר שיבנה -בית ד׳ כראש ההדים״ .וממנה תצא חורה לכל יושבי תבל, תורת השבתת ״המלחמות עד קצה הארץ" ,אז יחפשם על ידו בעולם ש ם ו של מ ש י ח ,הוא שמו של הקב״ה ,הוא השלום! ושלשה אלה ,פסח סוכה ולולב .באיס איפוא כסדרם ,כנגד שלשה אלך, השבתת המלחמות עיי כריתת זרעו של עשו ,נושא החרב בעולם! בנין בית המקדש ,היכל השלו׳ לכל באי ארץ ,ונצחון הרוח של ישראל ,ע״י התפשטות שמו של משיח׳ שר השלו׳ ,בעולם .שלשה ״ראשונים׳ כננד שלשה .ראשונים״ ז ח. ואחרי כל האמור בזה נבוא לידי הבנת הענין שננעתי בו בתחלת מאמרי זה .והוא מה שהקדימה התורה את מצות השבחת החמץ למצות אכילח המצה. שהראשונה מתחילה מחצות היום של ערב הפסח .והשני׳ מבערב היום ההוא. וכבר דיברתי בוה ברחבה במאמרי ״המשכן והמן״ לפרשת תרומה ,וכאן אזכיר בקצרה רק את קוטב הדברים .והנה ידוע שהשם ״חפץ״ הוא נרדף עם השם •חמם״ ,וזהו שהרעים הגביא בן אמוץ על בני דורו ,לאמר ,״אשרו חמוץ שסטו ס א ר ו יתום ריבו אלמנה״ ) .י ש ע י ׳ «-׳!> .היתומ והאלמנה .שאין להם מי שיגן עליהם׳ המ משוללי משפט צדק .ונתםסים על ידי עושי עול! ועליהם צור .הנביא׳ לאשר ולחזק את ידיהם בריבם עם חומסיהם .החמץ הוא איטוא סמל הרשע והחמס, ואותו קראו חכמינו דיל בשם ״שאור שבעיסה׳ ) ,נ ר נ י ת ,י! .(.הוא ״יצר הרע שבלבנו המחמיצנו״< ,רש־י> .ומעכבנו מלעשות רצונו של אבינו שבשמים. בניגוד להחמץ שהוא ״היצר הרע שבלבנו״ היא המצה ,הפך החמץ וסמל היצר הטוב שבלבנו .כי הנה היצר הרע ,ראשית כל חטאת ומקור כל הרשע שבעולט ,הוא יצר השאיפה הרעה הטבועה בלבו של אדם .לבלי לחפתפק במה שצריך לו ובמה שיש בידו ,כי אמ לרדוף תמיד אחר המותרות ותענוגי החיים, ולשאוף לבלוע חיל עולם ומלואו .שאיפה מסוכנת זו מסיתה את האדם לחטוא לאלקים ו^אדם ,בהביאה לידי קנאת איש מרעהו ולידי שנאת אחים ,ועל ידה תמלא כל הארץ שור וחמס ושפך דמי אדם רב .לו חכמו השכילו בני האדם לעקור מלבותיהם את השאיפה הרעה הזאת ,ולהסתפק במד ,שצריך להם באמת ובמה שיש בידם .כי אז הי׳ כל העולם כלו מקבל פנים חדשות ,פנים של עולמ הבא, עולם .שאין בו לא קנאה ולא שנאה״) ,ש > ,עולם שאין בו לא מלחמות ולא שפך דמים כי אם ״מנוחת שלו׳ ושלוה והשקט ובטח״ ו ונכין מעתה כי המצה הנאפית מקמת ומים לבד ,בלי כל תערובת של איזה דבר שהוא ,היא סמל ההסתפקות הגמורה ,כי שני אלה ,הקמח והמים הם המינימוםי־המוחלט של דרישת האדם לחייו עלי אדמוח :ולפיכך היא המצה סמל היצר הטוב ,המלמד לאדם דרכי נועם של חיי הסתפקות ,דרכים המביאים לידי שלום ומנוחה בעולם .ולעומתה החמץ הנאפה אמנמ ג״כ מקמח ומים .אלא שישבו כבר תערובות של שאור המחמיצו וםטעימו ,הוא סמל השאיפה למותרות ולתענוגות החיים ,המביאה לידי קנאה ושנאה ולידי כל החהפוכות בעולמ ולפיכך ״־,שאור שבעיסה׳׳ הוא ״היצר הרע שבלבנו המהמיצנו׳! מצות המצה שנצטוינו עליה לאכלה ״בליל השמורים״ .באה איפוא בתור btoהחיים הטהוריט מחטא ועון ,חיי ״עולם הבא״ ,עולם הגאולה העתידה שמת ראשיתה ראו אבותינו בליל נאולתם הראשונה םמצריט .על הלילה ההוא יאמר הכתוב ,״הוא הלילה הזה לד׳ שמורים לכל בני ישראל לוורותם״ ) .ש מ ו ת ,י נ ־ מ ב ( ,ז .א .לדורות יבואו בעתיד .וכבר הובסחנו מאת ד׳ ע״י נביאו לאםר ,״ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם .והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר״ ) ,י ח ז ק א ל ,לו״נו( ,הסרת לב האבן צריכה שתקדם לנתינת לב חדש ,והעברת ״רוח הטומאה מן הארץ״ ) ,ז כ ר י ,י ג -ב ( , צריכה שתקדם לנתינת ד־ח חדשה וזהו שהקדימה התורה את מצות השבתת החמץ ,סמל הרשע והחמס ,למצות אכילת המצה ,סמל החיים הטהורים של ״לב חדש ו רוח חדשה״ ,לעת קץ של גאולתנו העתידה ״כאחרית הימים״ 1 ם ; ש ב ת לחג השבועות/מאמר ז מ ז ט ז בו עצרת. וםםרתם מה י נ פ ממחרת ענץ חורה y רות ייםון אגל השנת ע»רת, — ממחרת יום נ ו ב , שנקראת שיא ניחנה תורה נעצרת )תו״נ(. נ»פן מתן איא עיי יםורים ועוני. )ייקזט ר י ת ,ר מ ו תקעיו(. א. השם .עצרת״ נזכר בחורה שלש פעמים; שתי פעמים ביחס ליום האחרון של חג הסוכות ,ופעם אחת ביחס ליום השביעי של הנ הפסח .המובן הפשוט של של שמ זה הוא .העכבה״ ,והוא םתיחס בעיקר אל יום השםיגי של חג ,שהוא יום נוסף על שבעת הימים שלפניו ,במליצת חכמיגו ז ל ,לאמר ,״עצרתי אתכם אצלי וכר קשתה עלי פרידתכם״) ,רש״י ,ו י » ר א ,נ ג -ל ו ! ב מ ד ב ר ,נ ט -ל ה ( .היום השביעי של פסח איננו אמנם יום נוסף ,כי אם אחד משבעת ימי הפסח! אבל מאחד שקדמו לו כבר ששה ימימ של חג ומועד .הושאל לפיכך בכתוב גס עליו השם ״עצרת״ ) ,ד ב ר י ם ,ט ז -ה ( ,לאמר שהוא עוצר וסוגר את ימי הפסח .אבל חג השבועות הנהו רק יומ אחד ,ולא מצינו לפיכך בתורה שיקרא בשס זה .אבל מה נפלא הדבר ,כי במשנה נקרא חג זה תמיד דוקא בשם .עצרת״ ,דבר הטעון ביאור. על ענין זה כבד עמר בעל הפסיקתא זוטרתא )הנקראת בשם ״מדרש לקחסוב״( ,ובפרשת פנחס .סוף פסקת ״וביום הבכורים״ ,כתב ,שהוא לשון תרגום, כטו שתרגם אונקלוס״כעצרתיכוך .בעל המדרש הזה תפס כנראה שהשם ״עצרתי שהשתמשו בו חכמינו ז״ל .הוא התרגום הארמי של חג השבועות .אבל מה תמוד, הדבר! הלא בבי המקומות שנזכר השם .חג השבועות' ) ,ש מ ו ת ,ל ד -כ ב ,ד ב ר י ם ,ט ז -י ( , בא תרגומו הנכון בצדו. .הגא דשבועיא׳! ורק בפרשת פנחס לבדה ,על הכתוב ״וביום הביכורים בהקריבכם מבחה חדשה לד׳ בשבועותיכם״ ,כתב האוגקלוס ״כעצרתיכון״ ,והדבר פשוט שאין המלה ״בעצרתיכוך התרגום של המלה .בשבועותיכמ״ ,אלא שהשתמש כאן האונקלוס בשם ״עצרת״) ,בצורתו הארמית(, שהי׳ כבר מקובל באומה בימיו לחג הבכורים. עוד על זאת געמוד ,כי הנה מנהג קדום הוא בישראל ,לקרוא בחג השבועות את מגילת .רות״ ,את אותה המגלה הקטנה והנחמדה .שבה אנו מוצאים תמונה נלבבת מתיי אבותיגו על ארץ האבות .מהחקופה הראשונה להתנחלוחם בה ,היא תקופת ״ימי שפוט השופטים״ .בטעם הםגהג הזה נאמרו דברים הרבה) ,עיין ס פ ר ש ו ל ח ן ה ק ר י א ה ,ס י מ ן יז ,ב י ל ק ו ט ד ו ד ,א ו ת ד י ( ! ואחד מהטעמים הוא. .מה שאותו מעשת דבועז הי׳ בימי קציר חטים ,שכלה בחג השבועות ,שמביאים א מ ו ר !7לט שתי הלחם מחטים") ,שם ב ש פ נ ע ל ה ל ב ו ש ( .וםה תמוהים הדברים! הלא מפורש נאמר בכתוב. ,והמה באו בית לחם בתחלת קציר שעורים״ ) ,ר ו ת ,א -כ נ > ! ובכל המגלה יםופר רק על דבר שעורים ,שקצירתם הוא בזמן הפסח ,ולמה איפוא גקבעה מגלה זו לקראותה בשבועות ? ואולי יש לאמר כישוב הדבר ,שכונת בעל הלבוש זצ״ל היא על סוף המעשה של מגלה זו ,מה שנשא בועז את רות ,וזה הי׳ כבר בימי קציר חטים! וזח שכתב .שאותו מעשה דבועז הי׳ בימי קציר חטים״ .אבל במפר .המנהיג״ להרב הירחי זיל ,שהי׳ .ח ד מן קמאי״ .שהי׳ בסוף אלף החמישי ,בהלכות סוכה, אות ג״ח ,כתב וז״ל. :וכן גהגו בעצרת לומר רות ,והטעם שמעתי לסי שכתוב בו בתהלת קציר שעורים והוא זמן הקציר״ .ומד .נפלא הדבר ,כי הלא קציר השעורים הוא בפסח .ומה זה ענין לשבועות ן ב. שאלה זו נשאלה כבד על ידי חכמינו ז״ל במאמר שהצבנו בראש דברינו ) ,י ל ק י ט מ ת ,ר מ ז ת ק צ ו ( .ומדבריהם אלה למדנו .שקריאת מגלה זו בשבועות מיוסדת היא על קבלתם ויל ,לקרוא ליום זה בשם .זמן מתן תורה״ ,משום שביומ זה עמדו אבותינו לפני הר סיני ,וביומ ההוא נהיינו ל.ממלכת כהנים וגוי קדוש״ ועי״ז גם למטרה לחצי הזעם של שנאת העולמ כלו ,כמאמרמ ז״ל הידוע׳ .מאי הר סיני ? הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו״ ) ,ש נ ת ,פ ־ ט ( .׳ .שאין הכמה שהם נשנאים מאחנו ,אלא שירדד .שנאה להם שהם שונאים אותנו״) ,עיון יעק > .מושג זה של קדושת ישראל ,שהוא היסוד לכל תורתנו והשקפת עולמנו המיוחדת .נהי׳ לנו לאסוננו לרועץ ,באשמת גויי ארץ ,שלא הבינוהו ולא העריכו אותו כראוי .הם תושבים עלינו בקצפס• כי מתנשאיפ הננו על כל עמי תבל. נ חטא כבד זה שחטאנו נגרם ,לדעתם ,כבר עלה לנו בנהרי נחלי דמים ובקרבנות אדם אין סססר ,אבל הלא כל טענתט של אוה״ע עלינו בטעות ובשקר יסודה .הן אנו מקבלי התורה מאמינים אנו בסדרי מעשה בראשית ובפרשת היצירה שבתורה ,המלמדת אותנו דעת .כי רק אדם אחד נוצר מכפו של יוצר העולם ,ומהאדם הראשון ההוא השתלשלה התפתחות המין האנושי עלי ארץ בכלל׳ ובכן הלא כל יושבי חבל אחים המה יחד ,בני אכ אחד ,כדבר הנביא, .הלא אכ אחד לכולנו הלא א־ל אחד בראנו׳ ) ,מ ל א נ י ,ב -י > .יסוד אמונתנו זו הוא איסוא בתכלית הניגוד לתורת הגזע המזויפת של עמלקי זםננו ,אשר על פיה נחלקים לני האדם לגזעים שונים ,נמוכים וגבוהים .חורה זוימלמדתם לשנוא את העמים האחרים ,שאינם יכולימ להתרומם לעולם משפל גזעם הנמוך. ולהתרחק מאתם תכלית ריחוק .בכדי לשמור על טהרת גזעם חמה .ועלינו בני קנז ש ב ת ו נז ו D ד ישראל גזרו אומר שהננו דק קופים בדמות אדם ואין לנו תקנה אלא לכלותנו ח״ו מן הארץ באכזריות רצח מבלי דחם .בניגוד גמור לכל זה אנו אומרימ, שעיט תורתנו ,תורת האמת ,אין בעולם לא גבוהים ולא נמוכים ,אלא נזע אחד׳ גזע בני אדם ,שגשתנו בצבע עורם ובגזרת בנין גופם ,לרגלי חנאי חייהם בארצות שוגות ובאקלימים שונים ,וכן גם במדרגת החפחחוחם החרבותיח tאבל כולם בני אדם המה ,בני האדם הראשון בעולם ,״וחביב אדמ שנברא בצלם״! )אבוי! ,פ -ג ,נ ו י -ת ( .ואם אמנם מוסיפים אנו לאםר עוד. .חבה יתירה נודעת להם לישראל׳ /אין זאת משום שדם אחר נוזל בעורקינו ,או כי מחומר אחר קורצנו ,אלא רק משוס ״שניתן להם כלי חמדה״ ,היא חורחני הקדושה• שרק על ידה נעשינו לגוי קדוש .וכלי חמדה זה לא לנו לבד ניחן ,כי אם לכל יושבי חבל ,שהרי ..נתן הקביה את התורה לישראל כוי שיזכו בה לכל האומות׳ ) ,מ ד ״ ת ,ד ב ר י פ ( .ומיום שניתנה לנו התורה לא חדלנו לקרוא לכל עמי תבל בדברי הכתוב ,״לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי״ ) ,מ ש ל י ,ט -ה ( .לא רדפנו אמנם אחרי גרים ,להכניסם בחזקת היד תחת כנפי תורתנו .כאשר עשו יתר עמי תבל ,שפלסו להן דרך בעולם רק בחרבם ,אחרי אשר לא באלה חפץ ד־ ,כי •לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ר׳ צבאות״ ) ,ז נ ר י ,י-ו( .אבל לעומת זאת לא סגרני מעולם דלתים בפני אלה שבאו מעצמם ,מהכרתם הפנימית להדבק בנו ,ולקבל על עצמם את עול תורתנו ומצוותיה. .ג. ועל פי כל האמור בזה אנו באים לידי הבנת הםעם של המנהג ,לקרוא מגלת רות בזמן מתן תודתנו .כי הנה במגלה קטנה זו יסופר על אודות אשר, נכריה אחת ,אשה מואביה• בת עם צורר לנו מאז׳ שבאה ורבקה בעמנו. ומהמגלה הקטנה הזאת ,״שאין בה לא טומאה ולא טהרה ,לא איסור ולא היתר״ ,תורה שלמה יוצאת לגו ,ללמדנו .כמה שכר טוב לגומלי חסדים״ ) ,מ י ״ ר ר ו ת .פ״נ> ,זאת אומרת ,כפה שכר טוכ צפון למי שגומל חסד עט גששו הוא .להוציאה מחשכת העולם העובר ולהעמידה כקרן אורה זו תורה׳ כדבר הכתוב ״גומל גפשו איש חסד״ ) ,מ ש ל י ,י א -י<>! ואלה גומלי החסדים עם נפשותיהם המה ,יהיו מי שיהיו ,הבאים ״לחסות תחת כנפיו״ של הקב״ה ,הרי חביבים הם לפני המקום .ומשכורתמ ״שלמד ,מעם ד׳ אלקי ישראל״ ,ומתקדשים הפד ,בקרישת התורה להיות כמונו .ואנו קוראים איפוא אח המגלה הקטנה הזאת כיום זה ,יום מתן תורחנו .הוא היום שבו נהיינו ״לעם קדוש״ ,בכדי למכימ גלוי לכל העמים .ע״י היחס שלנו אל הנדים ,כי אין אנו שואפים בלל להתנשא בקדושתנו על יתר עמי תבל ולהרחיקם מעל גבולנו ,וללמד תועים בינה׳ כי לא התנשאות על אמרים ולא שאיפה לשלטון דורשת מאתנו תודתנו׳ א כי להפך, אם אשר או תבל, .לקרוא .ל ז כ ו ת הד• תצא .מציון כולם לכל תורה כשם ד׳ מ ר ו האומות״. וזאת היא ודבר ד׳ מירושלים״, לעבדו תקותנו על )ישעיהו, ש כ ם א ח ד ״ ,יגפניה, .אחרית ב-ג>, הימים״. עמי אל כל ג-ט(. ד. מושנ עולמנו בתור נאמרו קדוש״ ״קדושים בתור לא זה של לכל תהיו״ יסוד שלה. בעמנו. בצאת ומלבדם נמצאו בקרב נהי׳ עדיין ככל הי׳ אם מפעפע אליהם כאלה, ד׳ בשם להיות גרם לאחר לסור שנלו בבל, מאחרי מלכם. המן ראש לישראל", הנביאים זהו )מגילה, יד.(. והנביאות להעמיד בזה את על ד׳ ופרוק בארצות רק אין או באו שהמליצו בימי במאסרי ״נצח על עלה ע מ ם משם, שהארס הנורא )שמיי, התירה יחזקאל פ-א>, והמצוות. הנביא, הארצות״, היו ודבר הנביא תהיה, הי אני אמלזך עליכם״, זאת את להשמיט ישראל ובחירתו שפוט השיפטיס שמירת מצוותיי. ורק נבונדנצר מלך הכובש בגולה, הכרת ענן ד׳ החופף כי ד׳ עצמם ״גדולה מכל הראשון לולא ערך כי עצמנו לעולם! יבימי א ת עול בידי כי היתה עם העמים הבית עליהם המה הסרת וו׳ הטבעת״, ״מארבעים ושמינה נביאים ישבע נביאות שעמלו שבתם בנבואותיהם, ישראל לידי המושג תעודתנו צוארם נכר ההוא נאומ ד׳ בימי ח כ מ י נ ו ז״ל, בגולה- עוד בימי עד אז של מדרך כמשפחות קדושת קיום לבוא אשר לסוד לא נוכל של להם רב יעדי עד אשר נתקבל רוחכם היה לא אדמתם, מעל אלקים עלינו ל ק ח ת ל ו גוי ב מ ד ר ש י חכמינו ז״ל, יבחמה שפיכה העיקרי שבחם מ א ר צ ם ונפוצו צוררינו על ומצות ד׳ לישראל, נקלה מישראל ו פ ת ע ו ד ה נ ו זו ביסוד ב ד ר ך גלותם, אלקיהם המן. אמונה רבים הראשונים. .והעולה ובעיניהם ראו או כי לשמרם הדבור זה בם בני הערב כהנימ אומה גו אחרי כן כאלה, .נהיר ,כגויים נטויה קדוש, לאבותינו בכל ימי הראשון, כימי לאמר, ובזרוע לגוי חיסר שאמרו הנסה לכן לרבים הנביאים זה .,או כ א ש ר יסופר וגרם ונקבעה בנשמת לא דבקו גס מעמד ח ד ש הי׳ כל ממלכת ה ר סיני, על דורות במצרים, בספרי לא ביר חזקה בעולם עמנו בקרבם א ש ר יסופר עדיין שמושג הנחזב: ממצרים שדבק בם בישראל מאחר בדבר לפני בתורה, ) ד נ י י פ ,ד ,ל ב -לד(, ישראל הי׳ הגבורה פעמים אבל בעולכ, וגו׳״, כגויס מפי נ ש נ ת ה כמד, נשמע כפוהו מקרב ישראל הקיום גוי קדושת עם לבדד ישראל ישכון. הוא יסוד הדברים תודתנו .ואתם ועליו תהיו'לי בנוי׳ השקפת וגוי על א ד מ ת ם ,ז. פעלה הכרת ישראל״ ערך הסרת א. שמה הטבעת של עצמם, ש ל א יכלי לפעיל כל אחשיריש לתתה על ב ת ו ר עם קדוש, )וכבר הרחבתי ל פ ר ש ת ויחי'׳. ה. ואולם גלותנו הראשונה ההיא שארכה רק שבעים שנה, לא הספיקה ?וווב ו מ ו ע ד ש ב ת להשריש בקרב העם הולו את שרשי אמונה צרופה זו בקדושתם המיוחדת בהוד עט התורה .ובשובם מהגולה בימי עזרא .אם כי מרבית השנים נמצאה תחת השפעת עזרא .אשר פעולתו בקרב ישראל היחה נדולה מאד .עד כי עליו אמרו ״שראוי הי׳ שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה״) ,סנהדרין .(» ,אבל עדיין נמצאו גם אז ביניהמ פורקי עול תורה ומצוות ,שכפרו בקדושת ישראל ושאפו להיות כגויים אשר םביבותיהמ .כאלה היו המתיונים והנוהים אחריהם ששאפו להסתגל לחיי היונים מושלי הארץ בימים ההם ולהיות כמוהם .אמגם עלה אז בידי החשמונאים ,להתגבר בעזרת צור ישראל וגואלו על היונים ״הרבים והגבורים׳ ,״והרשעימ והזדימ״ מבני עמנו נמסרו בידי ״הצדיקים והחסידים ועוסקי התורה״ .בכל זאת נשארו עוד בישראל בימים ההם בוגדים כאלה ששאפו להיוח כגויס ,ומהם צמחו הצדוקים ,אויבי הסרושים .הצדוקים והנוהים אחריהמ ששאפו להתערב בגויים ולהיות כמוהמ ,גלחמו בהפרושים תלמידי עזרא ואנשי כנסת הגדולה ,שמסרו נפשם על קדושה ישראל ושמירת תורתו .כל הימים אשר ישבו אבותינו על אדמתם בימי הבית השני ,לא חדלה מלחמח האחים בין הפרושים והצדוקים .וינאי המלך שהיי נוטה לצדוקים הרג בימיו את כל חכמי ישראל הפרושים ,״*הי׳ העולם שמם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את העטרה ליושנה*)קדישין ,ץ .>.כה נמשך הדבר עד שנלינו מארצנו שנית ,ובגלות הממושכה הואת .גלות אדום ,שלא נתגלה קצה .אבד כל וכר כבר לכל אלה המפלגות השונות בישראל ,שפרשו מן התורה וגטו מדרכי חייה .ורק אנו בני בניהם של הפרושים ותלמידי תלמידיהם ,רק אנו גשארנו חיים וקיימים כיום הזה ,למרות כל מה שעבר ועדיין עובר עלינו בגלוחנו החשכה הזאח .יסוד האמונה נקדושת ישראל ונצחיות תורתו נתקנל נעמנו ,יעל יסוד זה נניי כל קיימני כגייים ,כי לא שאפני יותר להתערנ כגויים וללמוד ממעשיהם ,בהאמיננו אמונת אומן בחוקי ומשפטי תורתנו הקדושה ,ני הם חיינו ואורך יסינו ובהם נהגה יומם ולילה .עד אשר קמו בנו לאסוננו עוד הםעפ לפני יותר ממאה וחמשים שנה ,שואפי ההתבוללות הנוהים אחרי הריפורמה ,שהביאו רעה רבה על נית ישראל ,ורק לד׳ הישועה להאיר עינינו באור תורחנו! 0 ו. ממלחמת הפרושים עם הצדוקימ בתקופת הכית השגי נשארו לנו רשמים שונים ,בדברי המשנה והתלמוד ,רשמים המזכירים לנו את התקופה הרחוקה ההיא• שבה התאמצו חכמי האומה ,להשריש בלבות בני העם את שרשי האמונה בהכרת ערכם המיוחד בתור עם קדוש .מבין הרשמים השונים ההמ ראוי להזכיר ביחוד את רושמ מאורע אחד ,חקשור במלחמת הפרושים עם הצדוקים ,בנוגע לקביעת חג השבועות. א מ ו ר על המאורע ההוא נאמר בדברי חכפינו ז״ל בזה :״תנו רבנן׳ אלין יופיא דלא להתענאה בהון ,ומקצתהץ דלא למיספד בהון׳ מריש ירחא דניסן עד המניא ביה איתוקם תמידא ,דלא למיספד ,ומחמניא ביה ועד סוף מועדיא איתותב הנא דשבועיא דלא להתענאה״) ,תעגית ,יז ,:ימנווית ,סה ,(.ז .א .אלה הם הימים שאין להתענות בם ,ובמקצתס אין אף להספיד ,מראש חודש ניסן עד יום השמיני בו הוקם התמיד ,ואין להספיד בס ,ומיום השמיני עד סוף הפסח הוקם חג השבועות ,שלא להתענות בם) .יש נירםא אחרת האומרת אף על הימימ ההמ שאין להספיד בם' .הברייתא הזאת היא קטע קטן ממגלת תענית ,היא המגלה שבה נרשמו לזכרון כל אותם הימים .שבמ קרו לעמנו מאורעות חשוביס, ונקבעו לפיכך לימי זכרון ומועד ,שאין מתענים בס ,ויש כאלה שאף להספיד בפ למת אסור .מגלה זו בטלה לאחר החורבן כשתקפו הצרות׳ משום .,שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקים״) ,שנת ,ע !(:ומכל היפים שנרשמו במגלה ההיא נשארו לנו לדורות רק ימי התנוכה והפורים .בתור ימי מועד) ,ראש השגה ,י.(:0 רואימ אנו איפוא מברייתא קדומה ז,־ ,שנמשכה מלחמה כבידה בין הצדוקימ והפרושימ .בנוגע לקביעת יומ חנ השבועות. ,שהיו הצדוקימ אומרים עצרת אחר השבת״ .ז .א .שיום תג השבועות צריך לחול תמיד ביומ הראשון לשבוע ,מפני שהיו מפרשים את הכתוב בתורה. ,וספרחם לכמ מםחרח השבת וגו׳״) ,ויקרא ,ט -ט י ( ,כפשוטו ,שהכתוב מדבר בשבת בראשית! והפרושימ לעומתם מסרו נפשם על קבלתם מרבותיהם בעל פה ,שכונת הכתוב כאן על יום הראשון ־ .של פסח ,״ומהו ממחרת השבת -ממחרת הפסח״! וקרא הכתוב ליום ההוא בשם .שבת״ .משוס שהמועדים בכלל קודש המה לנו כיום השבת, ומהיום ההוא צריך איפוא לספור את המשים היום ,ולתוג את חג השבועות. מלחמה כבידה זו נמשכה ,כנראה מדברי חכמינו ז״ל ,במשך שנים רבות, עד שנצחו סוף סוף הפרושים ,וחג השבועות נקבע לעולמי עד ליומ החםשים של פסח כקבלת חכמינו ז״ל! ולזכר הנצחון ההוא נקבעו לימי מועד הימים שמשמונה לניסן עד אחר הפסח. ודנה ראוי לנו להבין את ענין המלחמה ההיא ,שהי׳ לה ערן כל כך נדול בעיני חכמינו ז״ל ,עד שמצאו לנכון לקבוע לה זכר עולם במגלת התענית. כמו כן עלינו לעמוד על הבנת ענין המלחמה השני׳ ,הנזכרת במנלת התענית. על דבר התמיד ויתר קרבנות הצבור! ולברר לעצמנו את היחס שבין שתי המלחמית ההן ,שהיי בלי ספק אחיזות זי בזו ,עד שמצאו חכמינו זיל לנכין. לקבוע את ימי הזכרון לשני הנצחונות ההם .שיבואו סמוכים ותכופימ אלי לאלו .מראש חודש ניסן ועד השמיני בו ,ומיום השמיני בו ועד סוף ימי הפסח. על דבר המלחמה בנוגע לקרבן התמיד ידובר בעז״ה ברחבה בפרשת פנחס, ששם מקומם של הקרבנית ההם ,ייבורר לנו אז היחס שבין שתי המלחמות ש ב ת ו מ ו ע ד ההן ,שבין הצדוקים והפרושים .ובוה נדבר רק על המלווםר .בנוגע לקביעות הג השבועות. מלחמה זו התרכזה כאמור סביב פירוש הכתוב ״ממחרת השבתי ,שנאמד בפרשתנו לענין חג השבועות .שהצדוקימ פירשוהו כפשוטו של שבח בראשית, והפרושים פירשוהו בהתאם לקבלחם זיל על הפסח ,״ומהו ממחרת השבח-ממחרת הפסח״ .והנה בודאי נאמנה עלינו קבלת חכמינו ז״ל .שכך נמסר להם מסיני פירוש כתוב זה ,אכל לאיזה צורך מצאה התורה לנבון לקרוא כאן לפסח בעם שבת ז ולמה לא כחבה בפירוש ״ממחרת הפסח״ ,ואז לא הי׳ כל מקום לטעותם של הצדוקים .על ענין זה בבר עמדחי במאמרי לענין קדוש החדשימ .ותמצית הדברים היא ,שאף כי המועדים תלויים ד 0,במספר ימי החודש ,וקביעות החדשים, למלאם או לחסדם ,וכן קביעות השנים לעשוחם פשוטות או מעוברות ,נמסרה לבי׳יד ,ואם יטעו הבי״ד בחשבונם ויקבעו את החודש שלא כראוי ,כמו שקרה לרבן נמליאל הנשיא ביבנח ,הלא יחולו אז ימי המועדימ שלא בומנמ ,מכל מקום לא יגרע מקדושחם מאומה ,כי כך נזרה החורד ,שמה שעשו בי״ד עשוי ,אבל איך זה תחול קדושה על ימים שלא היו ראויים להתקדש ז אח השאלה הזאת הרגישו חכמינו ז״ל ורמזו עליה בדבריהם שמ ,באמרמ ״ואל תתמה על זה״, ובכדי לישבה אל נכון הוםיפו לאמר ,״שהקב״ה קידש אח ישראל ,ולפי שהם מקודשים לשמים לכך מה שהמ מקדשים הוא מקודש״ ,ז .א .בי קדושת העולמים שהשפיע השי״ת על עם בחירו היא היא הגורמת לכך. קדושת המועדות מבוסמת היא על קדושת ישראל ,וזהו שתיקנו חכמינו זיל לאמר •מקדש ישראל והזסנים״ ,קדושת הזמנים נובעת ממקור קדושת ישראל ,ועל יסוד זה קראת התורה למועדים בשמ ״מקראי קודש״ ,במו לשבת ,ואין בין יו״ט לשבת לענין הקדושה ולא כלום! על העיקר הגדול הזה של קדושת המועדים כקדושת השבת באה התורה להעמידנו בקראה למועד הראשון בשנה ,הוא חג הפסח ,בשם ש ב ת .וזהו שנאמר בכתוב •ממחרת השבת״ במקום ״ממחרת הפסח״ ,ללמדנו שהפסח קדוש הוא לנו כיום השבת ,וממגו גקח לכל יתר המועדים שבתורה ,שגמ המה קודש המה לנו כקדושת השבת. ואולם כל זה הוא רק לשיטת הפרושימ ,מאמיני הקבלה ,העומדימ על בסים קדושת ישראל ,בתור עם נבחר וקדוש tאבל הצדוקים שכפרו בקדושת ישראל בכלל .בהחזיקט בשיטת •נהיר ,כגוים כמשפחות הארצות״ .הפה לשיטתם היו עושים פירוד בין הדבקימ ,והבדילו בין המועדים לשבתות .השבת היתה קודש נם להם .שהרי היא נתקדשה ע״י הקב״ה בעצפו מששת ימי הבריאה, אבל המועדים היו להם רק ימי חג ומגוחה ,כחגי יתר העמים אשר סביבותיהם ו ומה שנאמר עליהם בכתוב •מקראי קודש״ ,אין זה לדעתם אלא להבדילם א מ י ד מימות החול .ולא :שיהיו קודש כהשבת פגמה .מטעם זר .לא •כלו לפרש את הכתוב •ממהרת השבת״ .שהוא מדבר ביום טוב והוכרחו לפרשו כפשוטו ,שהוא מדבר בשבת ממש .שבת בראשית .ומזה יצאה להם טעותם• .שהיו אומרים עצרת אחר משבת״. מגל האמור יוצא לנו׳ שמחלוקוחם של הפרושים עמ הצדוקימ בפירוש הבהוב לענין קביעות יום העצרת .היתה מיומדת על אמונתם בקדושת ישראל, והתיחדותו להיות לעם קדוש לדי .לא לחנם איםוא מטרו חכמי ישראל הפרושים את נפשם על קביעת יום העצרת בהתאם לקבלתם .ביום החמשימ ממחרת הפסח דוקא שנקרא שבת! בשאפם להשריש עי״ז בקרב העם את שרשי האםונה בקדושת ישראל .שעליה מיוסדת קדושת הסועדים ,לעשותם .מקראי קודש״ כשבת עצמה .וכשגברה ידם על הצדוקים .ויום העצרת נקבע בישראל לעולמי עד כקכלתמ המה ,קבעו לזכר נצחונמ זה ,שהי׳ לו בעיגיהמ ערך קימ לדורות, בתור היסוד לקדושת ישראל .את הימימ משמונה בניטן עד אחד הפסח ,לימי •דלא להתענאה בהון״ ,ואף .דלא למיספד בהון•! ז. ונבוא מעתה אל ביאור השם •עצרת* .שקראו חכמינו זיל לחג השביעות. ונזכיר בזה את ההנחה .שכבר עמדו עליה המבארים .שהשמ .עצרת״ ביהמ לחג זה הוא רק קימר מהשס הנכון ״עצרת של פסח״) .עיין ע ר י ך ה ש ל ם ע ר ך זה( .ובשם הגכון הזה שקראו חכמיגו לחג השבועות ) ,מ י ר ש ח ז י ת זי ,ע ל ה כ ת ו ב י מ ה י פ ו פ ע מ י ך ב נ ע ל י ם ׳ ( , באו להעמידגו על זה ,שאף שחג השבועות הנהו בודאי חג בפני עצמו .שהרי רחוק היא מהפסח שלפניי ,קשור הנהו בכל זאת אל שבעת ימי הפסח ,שאותם בא להשלים. ערכו הגכון של חג השבועוח הוא ,לדעת הזיל .כערכו של יום השמיני של חג הסבות .גמ על היום ההוא נאמר שהוא .חג בפגי עצמו* .ואמגם הלא רואים אנו ,שאין המצוות של שבעת הימים שלפניו׳ הסוכה וארבעת הסיגים ,נוהגות בו! ואעפ״כ הלא קראה אותו התורה בשם •ביומ השמיני״ ,ואין שמיני בלא שבעה שלפניו ,וללמדנו באה התורה בזה ,כי יש אמנס יחס וקשר בין שבעת ימי החג ובין היומ השמיני ,הכא אחריהפ בתור .עצרת״ .וכן הוא הדבר ,לדעת חכמינו זיל ,גם בגוגע לחג השבועות ,שגם הוא קשור הנהו אל שבעת ימי הפסח ומשליםם ,והרי הוא לפיכך ״עצרת של פסח׳! והנה על היחס שבין הג הסיכות ובין העצרת שלאחריו ,ידובר בעזיה ברחבה במ״א ,וכאן נדבר לעניננו רק על היחס שבין הנ הפסח וכין העצרת שלאחריו ,הוא הנ השבועות .ונאמר בזה ,כי באו חכמינו ז״ל להעמידנו על ש ב ת ו מ ו ס ד האמת .שגולת הכותרת של חג חירותנו ,חג הפסח ,היא העצרת הבאה אחריו, הוא חג השבועות .ועל שם זח נקרא על ידם בשס .עצרת של פסחי! חג הפסח הוא הנ גאולתנו הראשונה ממצרים ,שעל ידה יצאגו םעבדות לחירות ונהיינו לעם חפשי .אבל תכלית הגאולה ההיא היתד! קבלת התורה׳ בדבר ד׳ אל משה ,״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה״׳)שמית ,ג-יב( ,והיא היתה הלשון הרביעית מארבע חלשוגות של גאולה, כאמור. ,ולקחתי אתבם לי לעם״< ,ש ,0ו .(!-לקיחה זו נתקימה במעמד הר סיני, שאז נהייגו לעס ״סגולה מכל העמים׳ ו וגאולת מצרים שהתחילה בחמשה עשר לחודש הראשון ,בצאת ישראל ממצרים ביד רמה ,גגםרה ביום הששי לחודש השלישי ,ביום שבו עמדו אבותינו ,לפי קבלת חכמינו ז״ל ,לסני הד האלקימ וישמעו את קולו מדבר אליהם מתוך האש .שבעת השבועות שעברו בין שני הימימ ההמ .היו ימי הכנה ליוצאי מצרים ,להכשירם לאוחו המעמד הנשגב. לזבר הימים התם באה מצות הספירה ,לספור שבעה שבועות מסחרה הפסח עד חג השבועות ,זמן מתן תורתנו ,לתורות לנו בזה על היחס והקשר שבין שני אלה ,בין יום יציאתם ממצרים ובין יום קבלת התורה ,ולהביננו בינה ,כי תכלית הגאולה היתד ,ההופעה ,שהופיע הקב״ה לעמו ישראל ,לתת להם הורה ומצוות ולעשותמ עי״ז לגוי קדוש! שגי השמות שקראו חכמיגו זיל לחג השבועות ,שמות שאיגס נזכרימ בתורה .והם ״זמן מתן תורתנו״ ו.עצרת של פסחי ,או .עצרתי סתמ ,הם איפוא שנים שהם אחד! כי יום קדוש זה ,שבו ניתנה חורה לישראל .הוא עוצר וסוגר את ימי הפסח שלפניו וםשליםם .השמות הללו ניתנו לחג השבועות עיי הפרושים; אבל הצדוקים שכפרו בקדושת ישראל ואמרו ״נהיה כגוים״ ,הם לא חגגו כלל את חג השבועות בתור זמן מתן'תודה .ואף לא הודו לקבלת הפרושים .שבששי בסיון ניתנה תורה׳ מאחר שדבר זה לא גאמר מפורש בתורה) .בפסיקתא זוטרתא ,הנזכרת למעלה ,ססקא .שעיר עזים אחד״ .כתב בתוך דבריו ,וז״ל. :וכדי להוציא מלבם של צדוקימ .שאומרים מתן תורה לא הי׳ בעצרת״ ,עכ״ל( .בעיניהם הי־ חג השבועות רק חג הבכורים ,חג קציר החטימ ,מבלי כל יחס וקשר בינו ובין חג הפסח שלפניו! ולפיכך העמידו בקשיות ע.־רף על דעתם המשובשת׳ לספור את חפשים היום לא מטהרת הפסח, כי אס ממהרת השבת .הם לא הכירו איפוא את השם .עצרת״ ,שקראו חכםיגו )עיין ה א מ ר ל ר ש ״ י פ י ן ע ר ך זה(. לחג זה ,בנתקם כל קשר בינו ובין חג הפסח. והפרושים מאמיני הקבלה ,שנלחמו על עיקר זה עם הצדוקים .הם החזיקו דוקא בשם .עצרת״ .וכשגברה ידם וחג השבועות הוקם על מכונו כפי קבלחם ז״ל, )איתוקם חגא דשבועיא( .נתקבל מאז בישראל ,יחד עם השם ״זמן מתן תודתנו״ גס השם השני שקראו חכמיגו לחג זה ,הוא השם ע צ ר ת ! א מ ו ר ?ןמז ונבין מעתה מה שהוסיפו במגלת תענית אחר התיבות -איתוקם nan דשבועיא׳ ,לאמר., ,ואיזה חנ .זו עצרת־! אשר לכאורה יפלא מאד מה באו ללמדנו בזהז וכי לא ידענו שחנ השבועות נקרא אצל חכמינו זיל בשמ ״עצרת״ ז ולדברינו יבואר אל נכון ,שבאו להעמידנו על עיקר זה ,שנצחון הפרושים על הצדוקים בנוגע להקמת ״הגא דשבועיא׳ התבטא בהשס .עצרת״ ,שנתנו חכמינו לחג זה ,ולזכר נצחונם ההוא נקרא כן כישראל לדודות עולם! ש ב ח לחג שבועות/מאמר חג 1 B ע ז 1 גו הבכורים. א. אתרי אשר דברתי במאמרי הקודם על השם ״עצרת״ ,שקראו חגמינו זיל ליום קדוש זה ,נעבור נא לדבר פעתה על שלשת השטות שקראה התודה לחג זה .והם :חג השבועות ,חג הקציר וחג הבכורים. שני השמות הראשונים הם דברים כפשוטם ,כי חג זה יבוא אחרי אשד ספרנו את שבעת השבועות ,ממחרת השבת היא מחרת הפסח .ובעת ההיא םתחלת בארצנו הקדושה עונת קציר החטים ,וחג השבועות הוא איפוא גם הג הקציר. השם השלישי בא בתורה בשנוי מועט .כי תחת «חג הבכורים׳ נאמר בכתוב ״יום הבכורים״ ) .ב מ ד ב ר ,נ ח -נ י ( .ביום ההוא היו מקריבימ במקדש את ,לחם הבכורים״ ,המה שני הלחם ,שהיו.מנחה חדשה לד״ ,מהחטים החדשים שנקצרו או ,ועל שם הבאת -לחם הבכורים״ נקרא היום ההוא בשם ...יום הבכורים״. ואולמ עוד מצוה אחרת היתד .מתהלת ביום ההוא׳ מצוד .חביבה שעשתה אותו ליוט חג ,ליוט של שמחה יתירה .היא מצות הבאת הבכורימ .על מצוה זו באה בתורה פרשה מיוחדה ,היא פרשת ,מקרא בכודיט״.בה נצטוינולקחת .מראשית בל פרי האדמה״ ,לשימ אותמ ״בטנא״ ,וללכת אל המקום ״אשד יבחר ד׳ לשפן שמו שם״ .ולהניחם שם לפני המזבח .למען חת בזה תודה לד׳ על .הארץ אשר נשבע ד' לאבותינו לתת לנוי ) ,ד ב ר י ם ,נ י ,א -י ׳ ( .לא קבעה לנו אמנם התורה יום מונבל למצוה זו ,ויכולה היחד׳ לבוא בבל עת׳ אלא שכך שנו לנו חכמינו זיל ,כי .אין מביאים בכורים קודם לעצרת ,אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם לעצרת ולא קבלו מהם מפני הכחוב שבתורה ,וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה׳ ) ,ב כ י ר י פ ,פ ר ק א״ ,מ ש נ ה <׳> .התאמת מצוה חביבה זו ,שהיתה גערכת ברוב פאר והדר ובהמון חוגג ,ככל אשר יסופר במשנתנו) .שם ,פ ר ק ג(-׳ ליום זה ,יום חג הקציר ,עשתה את היום ההוא ליום של חג כפול .ליוס של שמחה מיוחדה ,היא .שמחת בקציר׳ ) ,י ש ע י ׳ ,ט -ב > ,ועל היום ההוא בא בתורה צווי מיוחד לשמוח בו ,כאמור ,״ועשית חג שבועות ושמחת לשני ד׳ א מ ו ר אלה הם איפוא שלשת השפות שקראה התורה ליום ) י ג י י ס טז ,י -י א ( . אלקיך*. זה .ושלשתם נאים כאחד. ואילם נפי חכמינו ז״ל נקרא חג זה ,נידוע ,נשם מיוחד ,נשם ״זמן פתן תורתנו״ .כי נן קנלו זיל. ,שנששי נסיון ניתנה חורה״) ,שבת ,פי .>:על זה דרשו) ,שפ ,פח. ,(.מאי דכתיב ויהי ערנ ויהי בוקר יום הששי ,היא יתירה למה לי ז מלמד שהתנה הקביה עם מעשה בראשית ואמר להם ,אם ישראל מקבלים. את התורה אתם פתקייפים ואם לאו אני מחזיר אתכם לחוהז ובוהז״ .ענין זה של קבלת התורה ביום הזה הי׳ פקובל באומתנו פדור דור ,פיוס שעםדו אבותינו על הר סיני ושמעו את קול ד׳ מדבר אליהם םחוך האש .ובכן הוחג היום הזד .נישראל כחור חג כפול .חג הנכורים וחנ החורה ,ובו שמחו בשחי המתנות הטונות שניתנו להם ,״ארץ ותורה״ גם יחד .ורק לאחר שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו .אבד היום הקדוש הזה את ערכו לנו נתור ״יום הננורים״, ואנו חוגגים אותו בגולה רק בתור ״יום שבו ניתנה חורה לישראל״ .אבל למרוח סיזורנו נגויים ולפרות גלוחנו הארובה לא חדלנו מעולם מלקוות ולצפות ליום אשר בו נשוב לארצנו נוע ז .ליום אשר נו ישינ ד׳ שנו תעפו ישראל ״וננו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם״ ,כדבר ד־ ניד נביאו מתקוע ,לאמר. ,הנה ימים באים נאוט ד׳ ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים נמושך הזרע והטיפו ההרים עסיס ונל הגנעות תתמוגגנה״ ) ,ע מ י פ ,ט ,י נ -י ד ( , ואז ישונ היום ^קדוש הוד ,להטת לנו נניםי קדם ליום של משנה שמחה שמחת הארץ נהנאת ככוריה ושמחת התורה! י ב. את תקותנו זאת ,התקוה הנעימה לשונ לארץ אנוחינו .אנו מניעים נקריאתגו ניומ הזה את מגילת רות ,את אוחה המגילה הקטנה והיפה ,המענירה לננד עיני רוחנו תפונה נהדרת ,נעימה ומרהיבה ,מחיי עמגו בימים קדומימ, תמונה של קוצרים יהודים העובדים על שדות ציון ,ואנו מקימים את פניהם בברכת בועז לקוצריו ,לאמד ,״ד׳ עמכם״ ,ובאזנינו יצהל מענה פיהם ״יביככמ דייו מנילה קטנה ויטה זו תצרור לגו בכנפיה את ריח השדה אשר ברכו ד׳', ובהזכירה אותני יפים מקדם תעודד אח רוחנו ותחזק את תקותנו ,תקות הגאולה, לשוב להיות לעם יושב על אדמתו וחי על עבודתו ,לעם של זורעים וקוצריפ, נוטעים ובוצרים! מגילה קטנה זו חותמת היא בדברים שבהם קשורות כל תקוות ישראל לעתיד ,יבשנילם חביבה עלינו ביהוד קדיאחה ,כ• הלא «ד,כל הולך אחד החיתום״ ) ,ב ר ב ו ת ,יב .(.הנתונים האחרונים של מגילה זו יספרו לדור על ״תולדות פרץ״ ,וחותמים המה נ נ ת ו נ ״ועונד הוליד אח ישי וישי הוליד את דוד״ .ונשאנו ש ב ת ז מ ל ע ד קוראים את היבריס האלה אנו מזכירימ לעצמנו את דברי נביא הנחמות .לאטד, ״ויצא חוטר מנזע ישי ונצר משרשיו יפדה״ ) .י ש ע י ה ו ,י א -א > .״חוסר ישי״ הלא זהו משיח ציקנו- .נצי״ משויש י ו י בן ישי .שעליו תקותנו ,כי הוא •יבוא ויגאלנו׳ יוה אפנו משיח ד״ .תקות המשית שהיא יסוד ושויש אמונתנו ,והיא היא שעודדה את יוח עמנו בגולה ,ועליה נצטוינו לפיכך ״לצפות לישועה״ .מבוססת היא על מגילה קסנה זו ,על מעשה בועז ודוח .שבם נתקיימה במילואה ביבת »כל העם אשי בשעי והזקנים״ ,אשי ביכו אותם כי יהי ביתם ״כבית טי 7אשר ילדה תמי ליהורה׳ ,וביום הזד .׳.יום הבכויים״ ,יום בו חגגו אבותינו על אימתם את חג הקציר וחג הבכוייס ,אנו כני העמ הנאנח והגאגק שגלה מאדצו ונתרחק מעל אדמתו ,אנו קוראימ את המגילה הזאת ומחזקימ בקרבנו את אמונתנו אומן, כי עוד נשוב להיות עם יושב על אדמתו ,עם בונה ״עדים נשמות״ לשבת בהן עם נוסע כרמים ושותה את יינם ,עם עושה גנות ואוכל את פריהם ז ובהשליכנו אז מעל פנינו את מקל הנודדים ,סמל גלוחגו ,לא נוסיף עוד לקחתו בידינו עד עולם ,כדבר ר׳ עלינו ביד נביאו ,לאמר ,״ונטעתים על אדמתמ ולא ינתשו עוד מעל אימתם אשר נתתי להם״! קייאת המגילה מוכידה לנו איפוא את תקות הגאולה העתידה לבוא לנו בדבר ד׳ ,״על יד בן ישי כית הלחמי״ ,וקריאת פישת היום) ,ביום היאשון לחג( ,היא פרשת ״בחודש השלישי״ ,מזכירת לגו אח המעמד הגשגב שעמדו אבותינו ביום הזה לפני הר סיני ,בשמעם את ״קול אלקים חיים מדבר מחוך האש״ .שני הוכרונות הללו קדושים הם לנו כאהד ,ועל שניהם אנו חיים וקיימים כיום הזה .תקות הגאולה לנו בני ישראל היא לא רק לצאת מחשכת הגולה לאור החופש והדרור ,כי אם להגאל ,׳גאולה כפולה׳ ,כבימי צאחגו ממצרים .להיות לעמ ״סגולה מכל העמים׳ ,עם אשר תורתו היא גשמת חייו ועליה יחי׳ על אדמתו! ג. והנה עומיים אנו כיום הזה ביום אשר בו עמדו אבותינו לפני אלפי שנה בתחתית ההי ,ושמ שמעו את קול אלקים חיים מ י ב י אליהם מחוך האש .המעמי הנשגב ההוא ,שעשה אותנו לעס ״סגולה מכל העמים וגוי קיוש״• הי׳ גלוי לעיני כל ישיאל וכל העם מקצהו .מנעי ועי זקן איש ואשה .כולם היו באותו מעמד וכולם דאו בעיניהם ושמעו באזניהם ,״אח הקולות ואח הלפידים ואח קול השופי ואת ההר עשן״ .כל זה נעשה בכדי שלא יוכל להיות שום מקום לספיקות והרהורים ,כי אין הוכחה יותר ברורה להאדט ממראה עיניו ומשמע אזניו .זהו שאמר הכתוב ,״הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם׳ ,ד״ל ,לא אקרא אותך אלי השמימה לדבר אתך שמה ,כי א מ 1ר קנא אם אנבי אבוא אליך לדבר עמך בפני כל עם ועדה ,לבעבור ישפע בל העט בדברי עמך ,ואז יאמינו בך לעולם! )עיין ע י ק ר י ם ,בי״י! ל ר א ש ק ( .המקור הראשון לטםורתנו הוא מה שראו בעיניהם ושמעו באזניהם רבבות אלפי איש, בל בני העם מקצהו שכולם היו באותו מעמד ,ומעמד כזה שנעשה לעיני כל העמ אינו משאיר עוד שום מקום לסשיקות ולחששות איזו שהן .זהו שאמר הכתוב ,״כי שאל נא לימים ראשוגים וגוי .הנהי׳ כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו ,השמע, עם קול אלקים מדבר מתוך האש כאשד שפעת אתה ויחי" ) ,ד ב ר י ם ,י י ,ל נ -ל ג ( . ואת אומרח ,כי אם יבואו ויאמרו לך שגס אחרים שמעו קול אלקים מדבר אליהם, תשיב אמריך לתמ ,שאלה האחרימ הלא היו רק יחידימ .ומי יאמין להם שאמת בפיהם ,ואולי רק שקר נחלו להם ? אבל אנחנו הלא שפענו כולנו ,כל העם, וכדבר הזח לא ה•׳ עוד ולא נשמע כמוהו 1ולמען העפידנו על שורש אפונה זה, דייקה תורתנו הקדושה וכתבה לפני מתן התורה וגם לאחריו אח הדברים ״אתם ראיתם״! אתט ראיתמ בעצמכם ולא שמעתם מאמרים שהפר ,ראו זאת! ואולם אם אמגם לא נשאר כל מקום לאבותינו ,ואחריהם גם לנו ,להסתפק במה שראו עיניהם ושמעו אזניהם ,אבל הלא כך הוא טבעם של בני תמותה שאף את המראת היותר נשגב ונאדר שתראינה עיניהם ,אם היות רישומו אדיר וחזק מאין כמוהו ,בכל זאת מעט מעט יחלש הרושם הראשון ועקבותיו תכהינה בסשך• העת ,עד כי עלולים הפה הרואימ לשכוח אותו .וזו היא דרכו של פורה שר של שכח(; .להשכיח את בני האדם אף מה שראו בעצמם ,ואין נסתר מסנו! והעצה היחידה להשמר סםכנת השכחה היא רק הזכירה החסידית ,להזכיר לעצמנו כפעם בפעם את הדבר שאנו חפצים בזכירתו ,וכלמה שנוסיף לזכרהוכןתטעט סכנת שכחתנו אותו .זהו שציותה אותנו התורה לאמר. ,רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך״ ; זאת אומרת ,הן אמנם עיניך ראו ואזניך שמעו את דברי ד׳ אליך בחורב ,ואין לן כל מקום להסתפק בזה .אבל אם אין מקום לספיקות יש מקום לשכחה ולהסרת הלב .ולפיכך עליך לשמור את נפשך מאד מסכנת השכחה .והעצה היחידית לזה היא רק הזכירה ,ולפיכך .והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ד׳ אלקיך בחורב״ ) ,ש ם ,ד ׳ — ,י ( .זכירת מעמד הר סיני נחשבת לפיכך בין ששת הזכירות שצותה עליהן התורה .והיא עלינו חובה תמידית לזכרה יום יום .וחובה כפולה ומכופלת היא עלינו לזכור את המעמד הגשגב ההוא ביום הזה ,ביום אשר בו עמדו אבותינו לפני ד־ בחורב 1ובזכרנו אותו צריכימ אנו לשוות נגד עיני רוחנו לו גם חלק קטן אחד .הלק מני אלפי אלפים ורבי רבבות׳ ממה שראו עיני אבותינו ביום הזה לפני אלפי שנים ,למען נדע להעריך את ערך היום הגדול ההוא לנו בני ישראל .בעשותו אוחנו לעט הנצח ,לעם שניתנה לו ״חרות ממלאך המות״! ט ו מ ו ע ד ש ב ת י ד. הלא כה דברי חכמינו ז״ל על הכתוב -חרות על הלוחות״׳ •מהו חרות ז ר׳ יהודה ור׳ נחמי׳ ורבנן .ר״י אומר אל תקרי חרות אלא חירות, חירות מן המלכויוח .דיג אומר חירות ממלאך המות .ורבנן אפרי חירות מן הימורים .אמר ר׳ אליעור בנו של ר׳ יוסי הגלילי .אמ יבוא מלאך המות ויאפר לפני הקנית על חנם בראתני בעולם .הוא אומר על כל אומה שבעולם השלטתי אותך חוץ מאומה' זו שנתתי לה חידות ,חירות על הלוחות׳ ) ,ש ג ד ר » ,פ ד « .י נ ש מ ה ד נ ר י ם ע ו ד נ מ ד -ר ו י ק ר א ,פ י ״ ח ,ו ב מ ד ר ש ח ז י ת מ י ח ,ו ב נ ״ מ ( .והנה חשנו לנו חכמינו זיל כאן שלשה מיני חירות :מן המלנויות ) ,נ מ י א נ א מ ר » מ ן ו ע ל י ו ת ״ ,ו ד א ו ד א א ת ת ה י א כ מ ו ב ן ( , מן חיסורים וממלאך המית .ננונע למלנויות ויסורימ הדנדימ מכוארימ לעצמם. ני אילו שמרו ישראל את התורה נפי שקבלוה מסיני ,לא היו באים לידי גליות תחת הםלנויות השונות ולא היו יסורים נאים עליהם .ואולם ננוגע לחידות ממלאך המות ,הנה אמנמ מצינו לדני יומי שאמר ,״לא קינלו ישראל את התורה אלא נדי שלא יהא מלה״ם שולט נהם ,שנאמר אני אפרתי אלקיס אתם ונני עליון נולכס ,חבלתם מעשיכם ,אכן כאדם תמותון״ .אנל נ נ ר נחלקו עליו הנמים ואפרו, ,לנטל מהם מלאך הפות אי אפשר ,שננר גגזרה גזירה ,הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא נדי שלא תהא אומה ולשון שולטת נהפ״ ) ,ע נ ו ד ה ז ר ה ,ה.(. ולדנרי חנםים אלה מה זאת אומרת ,חירות מפלאך הפות׳ ז אכן זהו הדנד! לא על מלאך הטות הפרטי ,הממוגה על נל נגי חלוף דברו חכמיגו ז״ל כאן ,כי אמ על מלאך המות הכללי ה מ מ ו ג ה על ה א ו מ ו ת ! לא רק אנשים פרטיימ בני תמותה המה ,כי אם גם עמים שלמימ .כמו שכל אחד מבאי עולם עומד הוא למות כי .הלא צבא לאנוש עלי ארץ״ ) ,א י ו ב ,ז -א ( ,כן אפשר גם לעם כלו לעבוד מן הארץ .כן הלא יעידו ויגידו דברי ימי עולם. עמים רבים מעמי קדם גדלו והתפתחו ויהיו לכובשי ארצות וחולשים על גויס, ובמשך העת התלו לרדת מטה מטה ,עד כי נפלו בנופלים ,ומעט מעט ירד מבמת ההיטטוריא ויאבדו לנצח .אמנם ,אין מיתה בצבור״ ,יאמרו חכמינו זיל ) .ה ו ר י ו ת ,ו .(.ואולם אין זאת אלא בצבור היושב על אדמתו לבטח וחי חיים נורמליים׳ אבל אף אם אלפי שנים יחיה איזה עם בעולם ,אין זאת אומרת עוד שקיומו בטוח לו לגצח .כי אם תפגע בו יד ד׳ לכלות בו הצי זעמו או אחריתו להכרית. .חמת מלך מלאכי מותי יאמר הכתונ ) ,מ ש ל י ,ט ז -י ד ( .חמת מלכו של עולם שולחת לפעמים נאיזה עם ״מלאני מותי ,המה .ר נ ד וחרנ ורעכ ויגון׳, אז יאנד לנצח .ומלאך המות היותר אנזרי המסוגר .על האומות ,אשר אין נל אומה ולשון ינולה לעמוד ננגדו ,״ ג ל ו ת ״ שמו ,ונל עמ שגלה מארצו סוסו לאבדון ,זו היתד ,אחריתם של נל העסיס שגלו מארצותיהם ע״י כובשים ומנצחים, )שמית. לנ-יז(׳ א מ ו ר ני כולם אבדו ובסלו םן העולם .ורק אנו לבדנו והננו העם היחידי בתבל׳ שיד חגלות לא שלשה בנו להנדיתנו מן הארץ ,ני על נן ניתנה לנו ״חירות ממלאך המות* ההוא .חירות זו ניתנה לנו על הלוחוח ,לוחות חנרית ,ני על ידי קנלת התורה נעשינו לעם הנצח .זו היתד .תשונתו של הקנ״ה) ,לטי מליצת חנמינו ז״ל(׳ למלאך המות ההוא לאמר• ,על נל אומה שנעולם השלטתי אותך חוץ מאומה זו שנתתי לה חירות״ 1והנה כי כן ,לא על אישים נודדים ידונר נזה, עליהם גאמר ״מי גכר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה״ ) ,ת ח ל י ם ,פ » , 0 » -ני אם על אומות! על נל אומר ,שבעולם יש למלאן המות מהוא .ונלות שטו ,שליטה ,להנחידה ולהענירה מעל פני הארץ. ,חוץ מאומה זו שנתתי לה חירות .חירות על הלוחות״ .על הלוחות שניתנו לנו םםיני ננתבה לנו לדורות עולמ חירות זו. ,והלוחות מעשה אלקים המה והמנתנ מנתנ אלקים הוא״ ,ולפינן אם בעינינו יטלא הדבר ,אבל הלא .ד נ ר אלקינו יקומ לעולם״, זאשד על כן .כימי עולם׳ ימינו! ה. נדנריהמ אלה נתנו חכמינו ז״ל תשונה נצחת לשאלת עולמים ,שנסתמנה גלאו נל חכמי לנ ,היא שאלח קיום עם ישראל נגולה .כל חוקרי דברי ימי עולמ וחנמי המדע של ההיםטוריא ,שנראו לעצמם שימות שוגות נחולדות גויי ארץ .לנאר על פיהן את כל התלישות והתמורות על פגי תבל ארצה .יעמדו משתוממיפ לפני חידת עולמים זו ,חידת עם ישראל נגולה ,עמ נלא ארץ .ני הלא חוק ברזל הנהו בתולדות כל גויי תבל ,שקיומו של כל עם ועם תלוי בארצו׳ וכמו עץ השרה הצומח ופורח רק בעודנו עומד על עמדו ,ושרשיו יעמיקו לינוק מלשד אדמתו ,וכאשר יניפו עליו גרזן לברות אותו מגזעו ,ימות ויהי לעץ יבש אשד לא יצלח רק לשרפה או למלאכה ,כן הוא כל עם ועם ,שחי הנהו רק בעודנו יושב על אדמתו ,ובהגלותו מעל ארצו מיד הוא מת מיתה לאומית ,וזכרו יאבד מנין נו״ תבל .וכבד הזכרתי במאמרי ״נר תמיד״ ,לש׳ תצוה ,את האגדה הנפלאה על -בר נש דטור״ הנ־רא במשנה בשם ״אדני השדה׳ ) נ ל א י ם »0 ,ח .מ ״ ה ( אשר עליו יסופר. .כי כמין חבל גדול יוצא מן הארץ ומחונד אל טבורו ,ואין נל בדיה רשאה לקרב אליו ,כי הוא הורג וטורף את כל הקרב אליו ,וכשרוצים לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק ,וסיד הוא מת״ ) .נ ר ע ־ נ ש .(0כבר נש ההוא כן הסח כל גויי תבל ,שכשנשסק חבורם לארץ מיד המה מתים ,ולטיכן נקראו נתירה בשם .עטי הארץ׳ ) ,י נ ר י ם ,נ ח -י( .ורק עם ישראל לבדו חי וקיים הנהו אף לאחר שנפסק חבורו לארץ ,ועל קיומו זר ,ישתוממו כל יושבי תבל, ובתמהון ישאלו.מהיכן ירק זה חי״ ז וכבר כתב אחד מחכמי הנוים ,מיוצרי בקרת המקרא שזייפו את נתבי קדשינו ,שהבין לא יוכל אינה נהי׳ כדבר הזה .הלא קנד ש ב ת fi 1ו ע ו־ עמון ומואב אחימ המה להעם העברי ,כי אבי שני העמים ההם ,לוט׳ הי׳ בן אחי אברהם מזע אחד לכולמ ,ומדוע זה אבדו העמים ההם מן העולם ואין זכר למו עוד ,ועם ישראל.לבדו עודנו! חי וקיים ועומד כסלע איתן בין גלי ים סוער וזועף ז ואמנם הלא חזיון פלא הוא! חזיון הפלא של קיום עם ישראל בגולה הוליד בקרב העסיס הנוצרים את האנדה המזויפת על דבר היהודי הנודד הגצחי ,כאילו קללח אלקים רובצת עליו ח״ו ,להיות גודד בגוימ מבלי למצוא מנוח ,על אשר שלחו אבותינו, לדבריהם ,יד במשיחמ .אבל אנחנו מאמיני דת האמת הלא ידוע נדע ,כי אך שקר נחלו להם אלה העמים באמונתם הבל ,ובעלילותיהם שוא עלינו .קיומנו בנולה הוא לגו לא לקללה כי אמ לברכה ,היא הברכה ״של גליות״ ,שעליה יאמרו )בראשית ,כ ח , ( « - חכמינו ז״ל ,על הכתוב .ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אוחו׳, .שראה יצחק ברוח הקודש שעתידים בניו להנלות לבין האומות אמר לו ,בוא ואברכך ברכה של גליות ,שיחזור עליך הקב״ה ויקבצך מן הגליות״ ) ,ב ר י ר ,פ ע י ה ( . ברכה זו חזרה ונישנית לנו ע״י הקב״ר .בעצמו במעמד הר סיני .בנחגו לנו אז .חירות על הלוחות .חירות ממלאך המות״ .וברכה זו היא שעמדה לנו להציל אותגו מכליון הגלות ולהקימנו בעולם לעם הנצח! גלותנו הארוכה הוכיחה למדי עד כמה אמת בפי חכמיגו ז״ל שאמרו, למר ,נמשלו ישראל לשמן 1״מה השמן הזה אינו יכול להתערב במשקים אחרים, אף ישראל אין יכולים להתערב באו״ה ,מנין ,שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי .ד״א מה השמן הזה אפילו אתה נותן אותו בכמה משקים הוא נעשה עליון על כולם ,כך ישראל עליונים על כל האומות ,כמו שכתוב ונתנן ד׳ אלקיך עליון על כל גויי הארץ״ ) ,י ב ר י ם ר ב ה ,פ ״ ז ( .תכונתו הנפלאה של השמן לא תתגלה לנו כל עוד הוא נתון בכוס לבדו׳ ועוסד בין כופות אחרים של משקימ ממשקים שוגים• ודק לאחר שאנו מערים את השמן יחד עם עוד משקאות אחרים לתוך כלי אחד וגערב אותם יחד ,רק אז תגלה לעינינו תכונתו הנפלאה של השמן ,לבלי להתערב עם אחרים ולהיות תמיד עליון על כולם. כן הוא הדבר בנוגע לנו בני ישראל .כל עוד ישבנו על אדמתנו לבדנו בין שכנינו העסים השונים .לא באה לידי גלוי תבונתנו הנפלאה .חכונת השמן, ורק לאחד שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ,ובגלותנו נסזרנו בין הגויס, •מקצה הארץ ועד קצה הארץ״ ) ,ד ב ר י ם ,כ ח -ס ד ( ,ששאפו תמיד להעבירנו על דחנו ולהכחיד קיומנו בחור עם לבדד ,רק אז באה לידי בטוי מלא קיום הברכה להיות כשמן הזה ,שאינו מתערב עם אחרים ולא עור אלא שנעשה עליון עליהם .לא רק שלא נתערבנו בגוימ להיות כמוהם ,אלא שתמיד היינו עליונימ עליהם בשאר רוחנו ובמדותינו ותבונתנו .כי .מה השמן הזה מביא אורה לעולמ כן הנזכר(. בנזאמרי ישראל אורה לעולם״) ,חזית ,פ ״ א .ו ר א ה ע ו ד א מ ו ר ישראל הביא אורה לעולם בתורתו ,תורת החיים ,והיא שנחנה לו חיי נצח והעמידה אותו בעולם ,למרות כל החלאות שמצאוהו מידי שונאיו נפש. ואמ בעיני כל באי עולמ יפלא קיומנו בנולה ,הנה אנו נאמר בדברי חוזנו, .גם זאת מעם ד׳ צבאות יצאה ,הפליא עצה הגדיל תושיה״ ) ,י ש ע י ה ,נ ח -נ ט ( .רק יד ד׳ עשתה זאת ,״היא נפלאת בעינינו״ ) ,ת ח ל י ט ,ק י ח -״ > ! ומה נםלצו דברי חכמינו ז״ל על הכתוב ״ידיו גלילי זהב״ ) ,ש ה ״ ש ,ה -י ד ( ,וז״ל! ״ידיו גלילי זהב, אלו לוחות הברית ,וכר ,אריב״י מעשה נסימ היו ,גגלליפ היו ,של סנפירנון היו והיו נגללים ,וחצובים מגלגל חמה היו״ ) ,ט ד -י שט(. כונת דבריהם הנפלאים האלה היא ,כי קיום ישראל בגולה רק ״מעשה נסים״ הוא ,הודות לשני לוחות הברית ,שהיו .,מעשה אלקים״! ״וננללים היו״. ר״ל ,כי בבוא עת צרה ליעקב לצאת בראש גולים מארצו ,ובעלות על המוקד מקדש האומה ובית חייה ,לא הציל העם העברי מלהבות האש רק את תורת הכתובה על שני לוחות הבריח ,ואותמ גלל כמגילה קטנה וידביקס אל לוח לבו ויחד עמם יצא בנולה .מני או דבוקים המה הלוחות אל לב ישראל ,ונשתה גבורת כל עריצי גויים ורשעי ארץ .להפילם מידיו ולנתקמ מעל לוח לבו. ובנדדו בנוים האירו לפניו שני הלוחות את דרכו בחיים ,ויגרשו את חשכת גלותו .ולא רק לישראל האירו הלוחות כי אם גם לכל באי עולם ועשרת הדברות שעליהם היו ליסוד כל האנושיות כולה ,כי ,של סנפירנון היו וחצובין מגלגל המה היו״ .וזהו שאמרו ז״ל ,כי ״ישראל אורה לעולם״ .אור תורת ישראל הופיע לכל יושבי תבל ,ולמדות ,מה שנרדפים אנו על צוארנו חמיד מאתם, נאלצים המה לתודות על האמת ,כי כל האורה שיש בעולמ משלנו היא להם .זהו שה:וליצו חכמינו ז״ל ואמרו ,״כלמקום שגלו ישראל שכינה עמהם״ ) ,מ ג י ל ה ,ב ט ! ( : כל מקום שגלו ישראל שמה ,הביאו עםהם את שכינתו של השי״ת עמהם ,ובאור תורתמ האירו לעולמ כלו! ו. על פי כל האמור בזה נבוא בעזיה עד חקר המאמר הנפלא לחכמינו ז״ל בענין קבלת התורה ,על הכתוב ,ויתיצבו בתחתית ההר״׳ ) ש מ ו ת ,י ט -ח ( ,וז״ל: ,מלמד שכפה הקב״ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם ,אם אתמ מקבליפ התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אראב״י מכאן מודעה רבא לאורייחא, אמר רבא אעפ״כ הדר קכלוה בימי אחשורוש ,דכתיב קימו וקבלו היהודיט, קימו מה שקבלו כבר״ ) ,ש ב ת ,פ י ח . ( . על דברי חכמיגו אלה כבר עמדו בתוספות שם ושאלו ,כפי׳ זו למה היא באה? הלא כבר הקדימו נעשה לנשמע? ומה רבו הדברים שנאמרו כבר בזה• וביותר יפלא מה שאמרו,הדר קבלוה נימי אחשורוש ,דכ׳ קימו וקבלו היהודיפ׳ מ נ ת 1מ 1מ ד קימו מה שקנלו כבר״ .וכי היכן נאמרה קבלה ההורה בכתוב ההוא ז הלא מפורש נאמר שם שהקבלה חיתה רק. .להיות עושים את שני הימים האלה*. ומה זח ענין לקכלת התורה ז עוד זאת נזכיר מה שמנו במסורה שתי פעמים •וימיי .למען ירבו ימיכם וימי בנינם״ - ,״וימי וטורים האלה לא יעברו מתון היהודים״ .מה פשר השייכות שבין שני הכתובים הללו ,שאין ביניהם לכאורה כל יחם וקשר? ולםה סנתה אותם המסורה כ*חדז והנה מעינו לחז״ל שדרשו על הכתוב ,״והיה לדי לשם לאות עולם לא יכרת״) ,ישעי־ ,נ ה -י ג ( ,וז״ל :״והי׳ לד׳ לשם-זה מקרא מגילה ,לאות עולם לא יכרת-אלו ימי הטזרים׳ ) מ ג י ל ה .׳ ,>:זעל יסוד הדברים האלה יסד הפייטן לפרשת זכור את םליצחו הידועה. ,ואם כל המועדים יהיו בטלים ימי הטורים לא נבטלים וזכרס לא יםוף מנוטליס״ ) ,ע י י ן ב מ ד ר ש מ ש ל י ־ ר ק ס־( .והדבר לפלא ,למה זה יהיו ימי הסורים ״לאות עילם לא יכרת״ ז ואולם הנה ימי הפורים הם לנו לזכרון למפלתו של ראש צוררינו ימ״ש ,וצריכים היו איפוא הימים דאלה להיות שנואימ ביותר לבני בניו ותלמידיו של אוחו רשע .ומה נפלא הדבר כי לא מצינו לחז״ל שנגזרה באיזה זמן גזירה מצד שונאינו על שמירת ימי הפורים כמו שנזרו על שמירת השבת והמועדים ,ואף על חנוכה) ,שבח ,נ״א .0אין זאת אלא שבהשגחה מיותרת מאת שומר ישראל ית״ש נשמר זכר ימי הפורימ בקרב ישראל ,למען .לא יעברו מתון היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם״) .את הרעיון הזה שמעתי מפיו של הגאון הגדול הר״י ראבינאוויץ זצ״ל מפאנעוויז ,זה כשלשים שגה בערן ,בהיותו במאריופאל .וכמדומה לי שאמר שראה זאת לאחד מהראשונים זיל בתשובותיו ,ששמירת הפורים בישראל בלי מפריע מצו שונאינו היתד! בהשגחה מיוחדת מאת השי ת ,בכרי לקיים מה שנאמד במגלה: ״וימי הפורים וגו׳״( .ואולי זוהי כו:ת הדברים ,״ואם כל המועדימ יהיו בטלים. היינו שאף אם יפריעו אותנו מלשמור את המועדים ,אבל •ימי הפורים לא נבטלים״ בהט לא תחול יד אויב לבטלם מאתנו! אבל מדוע זה עשה ד׳ כנה לימי הפורים האלה! ולדרכנו נאמר ,כי אם אמנם ידעו ישראל בצאתם ממצרים ,שעיקר תכלית גאולתם משם היא קבלת התורה .שעל זד .נאמד להם עיי משה בשם די .״ולקחתי אתכם לי לעם׳ ,אבל חשוב חשבו אבותינו בתומתם ,כי מתחלה יביאם ד׳ אל הארץ אשר נשבע לאבותיהם לחת להם ,ורק לאחר שיחנחלו בארצם יתן להם תורה ומצוות .ולפיכן כשנגלה עליהם הקביה במדבר לתת להם שם את תורתו. הנה אף כי על עצם נתינת התורה היו שמחים ,וכאיש אחד ענו ״כל העם ויאמרו כל הדברים אשר דבר ד׳ נעשה״ ) ,ש מ י ת ,כ ד -ג > .אבל את זאת לא יכלו להבין אז מד ,כל החרדה הזאת ,ולמר .אי אפשר להם לחכות עד שיבואו אל ארצמ ז הלא הדרן ממצרים אל ארץ ירושתם קרובה היתה 1על שאלה זו היתה א מ ו ר רק תשובה אחת .כי נתינת התורה לישראל צריכה היתה להקדים לביאתם לארץ, בכדי להשריש בקרבם את שורש אמונה זה .שאין קיומם תלוי בארצם דוקא. בפו אצל יתר גויי חבל .״•ומי הארץ״ ,ובי להם ניתנה ״הירות ממלאך המות׳ של האומות ,וגלות שמו .ומאחר שישראל אז לא יכלו להזות מראש את אשר יקרה להם בעתיד ולא חפצו לקבל את התורה במדבר ,בטרם יכנסו לארצם, צריך הי׳ הקכ״ה לכוף עליהם את ההר כגיגית. ,ואמר להם אס אחם מקבלים התורה ,באן במדבר .מוטב ,ואם לאו ש ם תהא קבורתכם״ ,ש ט בארצות גלותכם, שעליהן נאמר .וגתן ד' לך שמ לב רגז״ ,זאת אומרת ,שאט לא תקבלו את התורה עתה במדבר ,אז עתידים אתם להיום נאבדימ בנולד״ כי ש ם תהא קכורתנס! ז. והנה כל עוד ישבו ישראל על ארצם׳ נתינת התורה להם במדבר דוקא, וכפית ההר עליהם כגיגית היתה בעיגיהט חידה סתומה .ורק לאחר שגלו מארצמ עיי מלך בבל ,ובנלותם נפזרו לכל עבר בכל מדינות המלך אחשורוש ,ובהיותם בארצות נכר ״לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות ,כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקודש בעמי הארצות״ ) ,ע ז ר א ,ט -ב > .וכל זה בא להם סשום שחשבו בטעותם ,כי מאחר שגלו מארצם כבר הופרה בריחם את אלקיהם ,והיו אומרים לנביאיהם שהוכיחום על דרכם הרעה לאמר ,״עבד שמכרו רבו ואשה שגדשה בעלה כלום יש להם זה על זה כלום״ ז ״אמר לו הקב״ה לנביא לך אמור להם ,איה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה ,או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו ,הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם״ » ) ,ד ,י ר י ן ,ק י ד ״ ( .ואחד שלא אבו ישראל שמוע לקול נביאיהם ,אז השליח ד׳ .ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל״ ) ,מ ש ל י ,כ ח -ט י ( ,״ארי נוהם זה נבוכדנצר הרשע ,דוב שוקק זר ,אחשורוש ,מושל רשע זה המן ,על עם דל אלו ישראל שהיו דלים מן המצוות״ ) ,מ ג י ל ה ,״ . uו״גדולה היתה הסרת הטבעת יותר סםיח נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להם לישראל ,שכולם לא ההזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב״) ,שט ,״ד.(. הטרת הטבעת מידו של אחשורוש לתתה על ידה של המן פקחה את עיני ישראל לראות נכיתת ולהבין ,כי אך לשוא עזבו את ברית אלקיהם ושאפו להתערב ״בעמי הארצות״ .או אז נוכחו לדעת עד כמה דבר ד׳ אמת הי׳ מה שנאמר להם בסיני.. ,ואם לאו ש ם ההא קבורתכם״ ,וני לא לחנם היתה כפית ההד עליהם לתת להם חורה במדבר דוקא ,למען הצילם מכליון בהיוחמ בנולה בארצות אויביהם ,אז ״חדר קבלוה כיפי אחשורוש* ,וזר ,דבר הכתוב ,״קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ו ל א י ע ב ו ר לחיות mir ש ב ת י מ ו ט ד עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה״ .היהודים קיימו אז מת שקבלו כבר בסיני. ,וימי הפורים האלה לא יעברו מתון היהודים וזכרם לא יםוף מזרעם״ .כי בהשנחד ,מיוחדת היתד ,זאת לישראל מאת הבויתיש, שימי הפורים לא יהיו םבוטלים לעולם ,למען יהיו .לד׳ לשם לאות עולם לא יברח״! ומה נפלא להבין בזה את השייכות שנין שני המקראות שבהם נאסר פעמים ״וימי* .כי הנה בכתיב הראשון ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם כימי השםים על הארץ״ ,הלא נתנה לנו הבטחה ברורה על נצחיות עמנו ,שירבו ימינו .כימי השמים על הארץ״ .אבל מאחר ששם נאמר עוד .על האדמה אשר נשבע ד׳ לאבותיכם״ ,הלא יש מקום לבעל דין לחלוק ולאמד ,כי רק בשבחנו על האדמה ההיא ירבו ימינו ולא לאחר שנגלה ממנה .ואולם הא0ת הברורה היא כי דברים אלה לא בגדר תנאי נאמרו כי אם בגדר ברכה ,שהרי כן הי׳ רצונו של מקומ ,שנשב לבטח על אדמתנו ולא נגלה ממנה לעולם .אבל אף בגלותנו נצחיותנו לא בטלה ח״ו .ועל זה יעיד הכתוב השני של ״וימי הפורים וגו״ ,שנאסר כבר בגולה ,ובא ללמדנו בינה כי אף לאחר שגלינו מארצנו ונפזרגו לכל עבד ,גם ש ט בארץ אויב לא יפר ד׳ את בריתו עמנו ,ודבר ד׳ אמת ,כי ירבו ימינו .כימי השמים על הארץ* יקים גם שם לעולם! ח. ואולם אמ אמנם נתנה לנו תורתנו ״חירות ממלאן המות״ ,וימינו ירבו .כימי השטים על הארץ״ אף בגולה ,אבל הן מיום שגלינו מארצנו לא חדלנו מלצפות לישועה ומלחכות לביאת גואלנו ,ותקות הגאולה לא עזבת אותנו מעולם. מאז נשבעו אביתיגו על גהרות בבל ,לבלי לשכוח את ירושלימ ולהעלותה על ראש שמחתנו ,לא שכחנוה ולא נשכחנה לנצח ,וחמיד יהיו לנגד עינינו יעודי נביאינו בשם ד׳ על שיבת בנים לגבולם ועל גאולתנו מארצות פזורינו .וזאת התורה אשר שם לפני בני ישראל רבנו משה בן מימון ,בחשבו את האמונה בביאת המשיח לאחד מעיקרי הדת ,היא לנו תודת אמת אשר בה נחזיק תמיד וממנה לא נזוז. אמונה זו מיוסדת היא על דברי נביאינו וחוזינו ,ודבר ד׳ אטה בפיהם לאמר. ,הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שמ וקבצתי אותמ מסביב והבאתי אותמ אל אדמתם ,וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב המה ובניהם ובני בניהם עד עולם׳ ) ,י ח ז ק א ל ,ל ז ,נ א -נ ה > .הארץ ניתנה לאבותינו ״לאחוזת עולם״ ,י נ ר א ש י ח ,י ז -ח ( ,והשכר המובטח בתורה על שמירת מצוותיה הוא .יישבתם לבטח בארצכם״ ) ,ו י ק ר א ,נ י -ח > ,״בארצכם אתם יושבים לנסח ואי אחס יושנים לבטח חוצה לה״ ) ,ת ו -כ ,ש ( ,ני אין בטחון לישראל 0 א מ ו ר בגולה ורק בשוב ד׳ את שיבת עיון אז נוכל לשוב לשבת עליה לבטח ,ואם אמנם נתברכנו .בברכה של גליות״ להתקייט גם בגולה ,אבל אין אלו אלא חיי גולח ושעבוד ,חיים לקויים וסגוטים ,ואנו נושאים לפיכך את עינינו אל היזם שבז נשוב לחיות חיימ מלאים ,חיים של טובה וברכה. ,על האדמה אשר גשבע ד׳ לאבותיגו לתת להמ״ ) ,ר ב ד י ם ,י א -כ א ( ו הערך הנדול שנתנה החורח לישיבת הארץ מתבטא ביחוד בהבאת חכבוריפ ובקריאת הפרשה הנפלאה של .ארמי אובד אבי* ,שכה יביע העפ חעכרי בגאון ובשמחה תודה לד׳ על נתינת הארץ .קריאת הפרשה אינה מעכבת אמנם את ההבאה ,ויש .מביאים ולא קוראים״ ,כמו גר ואשה. ,שאינם יכולים לאפר אשר נתת לי ד׳״ ,משום שלא נטלו חלק בארץ׳)בנירים ,־ פ ״ א ,מ י ד . ( ,אבל לאלה שנטלו חלק בארץ ויכולים לקרוא אותה ,להם הקריאה מוכרחת) ,ביב ,ם י א ,0 כי עיקר מסרת ההכאה היא הקריאה ,להניד לד׳ אלקינו ברגשי תודה עםוקד״ כי באנו ״אל הארץ אשר נשבע ד׳ לאבותינו לתת לנו״ .ופרשה זו נאמרת בלשון הקודש דוקא) ,םי»ת ,לינ ,>.בלשון התורה ,היא הלשון בה דברו אבותינו בשבתם על אדסתם ,ובה נשוב לדבר כולנו ביום אשר בו.יוסיף ד׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו ונפוצות יהודה יקבץ״! התאםת הבאת הבכורים ליום זה של נתינת התורה לישראל באה להעמידנו על היחס ש?ין שתי אלה .תורה וארץ ,שתי המתנות הטובות שניתנו לישראל. ולהורותנו בזה בינמ ,כי אם אמנם אין קיזםנז בעולם תלוי בישיבתנו על ארצנו דוקא .כקיוםם של יתר גויי תבל ,״עמי הארץ״ ,אבל עינינו נשואות תמיד אל הארץ הטובה ההיא׳ שממנה גלינו בעונותינו ואליה נשוב ברנה בבוא עת לחננה ,ואז ישוב היום הזה להיות לנו ליום של משנה שמחה ,שמחת חתורה ביום קכלתה ושמחת הארץ בהכאת בבוריה! קם ש ב ו ת מ ו ס ד לחג שבועות /מאמר ד /המשך מהקודס / וקריאה הבאה א. נענין הנאת הנכורים וקריאת הפרשה של ,ארמי אובד אני״׳ יש לעמוד על פרמ אחד חשונ .הנה השנה המשנה נין אלה .שמניאין ולא קורין* את הגר ,משום .שאינו ינול לאמר אשר נשנע ד׳ לאנותינו לתת לנו״ .אחרי שאין לו חלק נארץ .מטעם זה .כשהוא מתפלל נינו לנין עצמו הוא אומר אלקי אנוח ישראל ,ונשהוא כבית הכנטת הוא אומר אלקי אנוחינם*׳ ) מ ו י י ס b ,״k׳ מ-ד(. כענין זח נחלקו כידוע רנותינו נעלי התוספות׳)ניביףפ ,.*-נייחלפעישי(,שרית פוסק כסתמ משנה זו׳ .ומכח ההיא משנה לא הי׳ מניח ר״ת לגר לברך ברנת הזימון ,לפי שאינו יבול לאמר שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה סובח» ולריי נראה דשפיר מצי גר לאמר לאנותינו ,ולא קיי״ל נההיא משנה אלא נד׳ יהודה דפליג עלה ,נדאיתא נידושלמי דאמד תני בשמ ר״י נד עצמו מביא וקורא, מאי טעמא דאמר קרא כי אב המון נוימ נתתיך ,לשעבר הי׳ אנ לארם מבאן ואילך לבל הגוים ,וכוי ,ודוקא גר מבני חקיני חותן משה ,דמצי אמר לתת לנו שנטלו חלק נארץ -נדנתינ והי׳ הטונ ההוא אשד ייטיב ד׳ עמנו והטבנו לך, שנתנו להם דושנה של יריחו נדאמר נפפרי ,ונו״ .ועל דנרי ד״י אלה הקשה דית. ,היני מצי למימר גר קורא ,אפילו מנני קיני ,ארמי אובד אני דהיינו יעקנ׳ וירד מצרימה וירעו אותנו ויוציאנו׳ ,וזוהי נאמת קושיא עצומה לנאורה .וקושיא זו עצמה יש להקשות על עיקר יסודו של הירושלמי ,שאמר דהגר מניא וקורא דאמד קרא ני א נ המון גוים נתתיך ,הלא נמלת .לאבותינו• כלולים כל שלשת האבות ,והדברים ״אב המון גוים גתתיך* הלא נאמרו רק לאברהם ,ואיך זה יחיחם הגר ליצחק וליעקב ז ולחומר הקושיא תרצו הראשונים, ״דבל האבות כהד השיבי׳ ,והשם אכ הסון גוים נופל לפיכך גם על יצחק ויעקב ,והגר מתיחס שפיר נם אליהם! וצריך לעמוד על הבנת הדברים ,ובמה נחלקו ר״ת וד״י. ומה שנראה לי לאמר נזה הוא ,ני הגה אח דברי הכתוב .ולא יקרא א מ ו ר ק0א עוו שמך אבדם והיה שמך אברהם ,כי אנ המון גויס נתתיך״, יש למגין על שני אופנים ,או כפשוטם או על דרך ההשאלה .כי הנה מציגו לאלישע שקרא לאליהו .אבי אבי״ - » ) ,נ ,נ -י נ ( ,ופשוט שהוא הי׳ אביו בנבואה׳ וכן ימו הרמב״ם ז״ל על משה רבנו ,שהוא הי׳ ״אנ לנביאים״ .ועל דרך וו הבטיח הכתוב לאברהם שיחי׳ ״אב המון גויס״ ,זאת אומרת ,שילכו באורחותיו ובדרכיו ,כי אברהם הי׳ הראשון שהכיר את בוראו ופרסם שם שמים בעולם, כדושתפ ז״ל על הכתזב .מי העיד ממזרח צדק יקראהו' ) ,י ש ע י ׳ ,מ א -ב ( ,וזיל .ישנים היו אומות העולם מלבוא תחת כנפיו של ד,קב״ה ,ומי העיוס לבוא תחת כנפיו? אברהם״ ) ,י ל ק י מ ש 0ר מ ז ת מ • ! ( .וכן דרשו על הכתוב ״ויבן שס מ ז כ לד׳ ויקרא בשם ד״ ) ,ב ר א ש י ת ,י ב -ח ( ,״אל תקרא ויקרא אלא ויקריא ,מלםד שהקריא את שמו של הקב״ה לכל עובר״ ) י ל ק י מ ש ם ר מ ז ג-ה( .ובאה אליו לפיכך הבטחת השי״ת ,כי יהי׳ ל״אנ המון גויס״ ,זאת אומרת שתחת אשר עד עתה היי רק ״אב לארמ״ ,והשפעתו מיתה ניכרת רק בארץ מולדתו ,אבל ״מכאן ואילך לכל הגוים״ ,שתתפשט השפעתו על כל גויי עולם ,וכולם יכירו וידעו את שמ ד׳ בורא שמים וארץ .ובמובן זה יבוא השם ״אב המון גוים• על דרך ההשאלה, שיהי׳ לכל הגוים לאב ברוח ולמודה דרך אמונה צרופה. )בראשית ,י ז -ה ( , ח ב. ואולם אפשר לפרש את הכתוב גם על דרך אהדת׳ באופן שהשם .אב המון גוים״ יובן כפשוטו ממש ,היינו שאברהם יהי׳ לאב לכל באי עולם ,אב ממש .והמה יהיו לו לבנימ .כי >זנה ידוע מה שאמרו ו״ל על שבעים הפרימ ) ס ו כ ה ,נ״ה.>: שהיו מקריבימ במקדש בחג הסוכות ,שהם ״כנגד שבעים אומות״. וכזות״ק איתא ״שעיקר שנעים האומות הם מישמעאל ועשו ושאר האומות יונקים מהם* .ועל פי הנחה זו ניאד הגד״א זיל דבר נפלא ,מה שםצינו בתורה לענין פרי החג .שניום הראשון והשני והרביעי נאסר ״ושעיר עזים אמד חטאתי ,וניומ השלישי והחמישי והששי והשביעי נאמר ״ושעיר חטאת אחד״) ,נהשמטת המלה ,,עזים״( ,והלא פלא הוא .ואמר הגר״א זצ יל שהוא על יסוד מד .שאמרו נזזהד ונםפדי המקובלים ,שישמעאל נקרא שעיר עזים ועשו נקרא שעיר) .וכן י.י* ב ס ל י ה י ת ל י י ; . mmד8*.יד י ה ש ע י ר ״ ( .ונהיית מספר האומות ננלל שנעים ,והם נחלקים לשנים .נמצא שלנל אחד מהם מתיחטים שלשים וחמש אומות ,וצרינים היו איפוא הפרים שבחג לבוא ג״כ לפי חלוקה זו ,שלשים וחמשה כגגד ישמעאל ושלשים וחמשה ננגד עשו .ובהיות הפרים נאים נשבעה ימים ,החל ממספר י״ג כיום הראשון ומתמעטים והולכים ככל יום עד המספר שנעה ניום השניעי ,ונשננוא לחלק את הפריס לשתי חלוקות שוות .שיהיי ל״ה פרים נ נ ל חלוקה .אין לנו דרך אחרת נלתי אפ לצרף אח המספרים ש קסב ב ו ת מ ו ע ד ייג י׳׳ב יו״ד שהם בט״ה שלשים וחמשה .וכן את המספרים י׳׳א ,ט .יח ,ז. שהם ג״כ בט״ה שלשים וחמשה .ולפיכך כתבה התורה ביום הראשון והשני והרביעי .שעיר עזים אחד חטאת״ ,כנגד ישמעאל ,שםסנו היו מתחילים להקריב שהוא היי הראשון ,וכנגדו באו ל״ה סרים .ולעומת זאת ביום השלישי וחחטישי והששי והשביעי נכתב דק .שעיר אחד חטאתי) ,בהשמטת המלה .עזימ״( ,כנגד האומות שהיו מתיחסות אחר עשו ,גיכ ל״ה במספר ) .ה י ב ר י ס מ ו ב א י ם בשפ ראויים חנו-א למי ז-ל בפפר "דברי כי נכרים שאמרם אליהו״ דברי שנלקפו עיי הרב פארפעל זיל, מ־מ באשמינא, והס אמת(. והכלל היוצא לנו מזה הוא ,שכל האומוח כולן מחיחסוח אחר ישמעאל ועשו ,ולפיכך נקרא אברהמ ,אביו של ישמעאל וזקנו של עשו ,בשמ .אב המון נויפ״ כפשוטו ,שהוא הי׳ אב המון הנוים כולם .וזה היי איפוא דבר ד׳ אליו. כשבא להבטיחו על לידתו של יצחק. ,אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים׳ ,כי עד עתה הי׳ רק אביו של ישמעאל ,שממנו יצאו רק מחצית המיט שבארץ ,ומעתה יהי׳ לאב המון הגוים כולם ,אחרי שטמנו יולד יצחק ,אבי האומה הישראלית ,וממנו יצא עשו שאליו תתיהס המחצית השני׳ שבגויי ארץ. וזה שאמר לו השי׳׳ת ,ולא יקרא עוד את שמך אכרם׳ כמו שהי׳ שמו .בלדת הגר את ישמעאלי ,כי אם ״והיה שמך אברהם כי אב המון גויס נתתיך׳, אכ המון גויס כולמ ,אב לכל עמי תבל! ג. החילוק בין שני הדרכימ האמורים בהבגת ההבטחה של .אב המון גוימ״ הוא ברור ,כי אם נשרש את ההבטחה .אב המון גויס״ כפשוטה ,אין ליחסה אלא לאברהם לבדו ,ולא ליצחק שממנו יצא רק עשו ,שאליו מתיחסים רק ל״ה אוםות, ומכשיכ שאין ליהס את ההבטחה ההיא ליעקב ,אבי האומה הישראלית לבדה. בדרך זו דרך דבינו תם ז״ל ,ולפיכך פסק כמשנה דבנורים ,״ולא הי׳ מניח לגד לברך ברכת הזימון ,לסי שאינו יכול לאסר לאבותינו״׳ ומשום שהשם .אבותינו״ כולל את שלשת האבוח יחד ,וכל האומות אינן מתיחסות כאמור רק אחר אברהם ,אבל הר״י ז״ל דרך בדרך השני׳ ,שהשמ .אב המון גויס״ הוא על •דרך ההשאלה ,והבטחת ד׳ לאברהם היתד ,שיהי׳ לאב לכל גויי ארץ .בזה שיתפרסם ויתקדש על ידו שם שמים בעולם .ולפי דדך זו יקראו בצדק גם יצחק ויעקב בשם זה .אב המון גוים״ ,אחרי שגם המה הלכו בדרכי אברהם אביהם ופרסמו וקידשו שם שמים בעולם .וזהו שדקדק הרמב״ן ז״ל בחדושיז ?ביב שם לאםר. ,שלשת אבות העולם היו כאברהם״ .ועל פי דרך זו שפיר יוכל כל גר לאםר .לאבותינו״ ,כסברת הירושלמי. ואולס כל זה הוא לענין אמירת .לאבותינו״ אבל לענין .לתת לנו״ הלא א מ ו ר קסנ הכל מודים שאין הגר יבול לאכר כן own .שאין לו הלק בארץ ,ולפיכן מפרש הר״יז*ל דתא דאמר בירושלמי .גר עעמו מביא וקורא* קאי דוקא על גר מגני קיני חותן משה שנטלו חלק בארץ .ולפי זה הלא ימלא מאד מה שפסק הרסגים ז״ל,בפרק ד׳ מהלכות בכורימ .הלכה גי ,״הגר מגיא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גויס וכוי* .מה הועיל בזה שהביא לראי׳ את הכתוב .אב •ממון גוימ* .הלא זהו רק לעני! שיוכל הגד לאמר .לאבותינו״ ,אבל איך יוכל לאסר .לתת לנו״ .הא לא נטל חלק בארץ? וכבר עמד על זה במשנה למלן שם וכתב. .תמיה לי דאף שיכולים לאסר לאבותינו .מ״מ כיון שלא נטלו הלק בארץ אינם יכולים לאמר אשר נתת לי דומיא ראשה וכוי ,ורבנו עצסו כתב בסוף הלכות מעשר שגי דגרים אינם םתודים ,מפני שאין להם חלק בארץ*. והמגיה שם הגיא גשם הרב מהר״ם בן חביב לחלק בין בכורים למעשר שני. .רגבי בכורים נקט קרא לישנא דלעתיד ,דכתיב אשר נשבעת לאבותינו לתת לני וכיון שבן יכול הגר לאמר כן .דאע״ג דלא גטלו חלק בארץ .טבל מקום לעתיד לבוא יטלו הגרים נחלה בתוך בני ישראל ,כמבואר ביחזקאל פרק מ״ז, וםעמא דסילתא דהגרים שנתגיירו בעוד ין1ראל בגלות הם גירי צדק ,ולא דמו לאותם גדים שנתגיירו כשיצאו ישראל ממצרים ,שהיו אז ברומ המעלות ולא היתד .כונתם לשם שסיס ,םש״ה אותם לא נטלו חלק בארץ .אבל גבי ודוי מעשר דכתיב .אשר נתת לנו באשר נשבעח לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש״ .אין הנר וכול לאמר לשון זה כיון שלא נטל חלק בארץ״ .והנה חילק הרב ז״ל בין לשון עתיד ללשון עבר .אבל מה נפלאו דבריו ז״ל ,הלא גבי בכורים גם כן הוא אומר ״אשר נחת לי״ ,בלשון עבי־ ,וכן הוא אומר »ויתן לנו את הארץ הזאת״ בלשון עבר .ואיוה חילוק יש בין בכורים למעשר שגי? ומצאתי שכבר עמד על זה בעל .משנה ראשונה״ ז״ל בפירושו למשנה ד׳ ט״א דבכורים׳ עיייש. והנ״ל לאמר בזה לאחר שנעמוד על המחקר ,למה נקטה המשנה שהגר אינו קורא משום שאינו יבול לאמר .אשר נשבע ד׳ לאבותינו לתת לנו״. ולהבנס עי״ז לפרצה דחוקה זו ,אם הגר מתיחס אחר האבות או לא ,ולמה לא אמרה המשנה שהגר אינו יכול לקרוא בכלל אח טרשת הבכורים ,אחרי אשר כל ענין ה5רשה מן ״ארמי אובד אבי״ עד גמירא אינו שייך גבי גר ,שהרי לא ירדו אבותיו למצרים ולא יצאי משם) .וכמו שהעיר ר*ת בתום׳ שם( .ואולם וןאמת תורה דרכה שהגר שבא להתגייר ולהכנס עי״ז לכלל האומה הישראלית. בגתקי אח כל החוטים המקשרים אותו אל ארצו מולדתו ובית אביו .ולאחד את גורלו עט גורל כל בית ישראל ,להיות מיצר בצרתם ושמח בשםחחס ,הרי הוא נחשב עייז כאחד מאיברי האומה הישראלית ממש .וכמו שאמרה רות לגעסי, .כי.אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין״ ,ועל ידי זה .עמך עמי ואלקיך אלקי״ ,ולפיכך כשבא הגר לספר את הקורות לישראל יוכל לכלול את עצמו ו מ ו ע ד ש נ ת בתוכם .ונמו כן כשהוא בא לדבר על העתיד שלנו שהוא גם העתיד שלו .וכנר מאריך בזה הרסנים זיל בתשובתו לגר צדק אהד׳ )»יין * ג י ו ת ה י פ ב י ם ס י -ק נ י ח ( . שורת הדין נותנת איפוא שהגר יכול שפיר לקרוא פרשת הבנורים נולה ולספר את כל הקורות לישראל ביציאתם ממורים .ננל אחד מישראל גלי הכול .ומצאתי שבן כתבו בתום׳ אנשי שם למשנה הנזכרת גגנורים. .דכיון שנתחגר לישראל בל מה שקדה להם נחשב כאילו קדח אליו .וגם הגר חייג במצוות המודות על יציאת מצדים בפסח ובדומה׳׳ עיייש .ולא קשה לפיכך גלל סח שהקשה היית בתום׳ איך יוכל הגד לאמר .ארמי אובד אגי'. ואולם גסה דברים אסורים בשהוא מספר הרצאת הדברים והמעשים שהיו לישראל .אבל כשהוא מזכיר את שם ד׳ ושגועתו ,אז צריך הוא לדקדק מאד בדבריו׳ שלא יהי׳ כמזכיר חיו שם שמים על השקר ,וכמו שאמרו בגמרא וביב שם .משום דובר שקרימ לא יכון וגר .ובדיוק גדול נקטה איפוא המשנה שחגר אינו קורא ״טשזם שאינו יכול לאפר אשר נשגע י ׳ לאבותינו לתת לנוי׳ שחדי מזניר הוא בזה שמ שמים ושבועתו על נתינת הארץ .אגל מה שהוא קורא מן»ארפי אובד אבי• ולהלן כל הפרשה נולה ,שזהו רק הרצאת דברימ ,זה לא הי׳ קשה להמשגה כלל ,ושפיר יוכל גס הגר לאמר בן. ד. ואחרי נל האמור נזה יתישבו בעזיה דברי הרמב׳׳ם זיל אל נכון ,ודבריו הם קילורין לעיניס .ונאמר מעתה שהוא זיל סונר נהירושלמי שהגר ינול לאמר ״לאגותינר .ומשום שאנרהם הי׳ »אנ המון גויס׳ ,אנ נ ת ח ,שהיי סודה דרך ד' לנל נאי עולם ,ומאחר •ששלשה אנות העולם היו נאנרהם״ נחשנים גם יצחק ויעקנ לאנות המון גוימ .ומה שהוא אומר •לתת לנו״ .הוא נחירוצו של מהרים בן חביב זיל ,שלשון זה מורה על העתיד ,ולעתיד לבוא הלא יטלו גם הגרים חלק בארץ .אבל גבי מעשר שני שפיר פמק הרםבים שהגר אינו מתודה• ,מפני שאין לו חלק בארץ״ ,שהרי גבי ודוי מעשר הוא אומד .אשר נתת לנו כאשר גשבעת לאבותינו׳ ,והוא מזביד בזה שבועת ד׳ על העבר, ובעבד הלא לא נסלו הגרים חלק בארץ. ומה מדוקדקים דנרי הרמב״ם זיל בהלכה הנזכרת שכתב וזיל• :הגר מגיא וקורא ,שנאמר לאברהם א נ המון גוים נתתיך ,הרי הוא א נ לנל העולם בולו ,ש ה ב נ י ם ! ת ח ת נ נ פ י ה ש נ י נ ה ׳ ,ר״ל שהשם ״אבי הוא לא בפשוטו לבד כי אט גס על דרך ההשאלה ,שהי׳ מורה דדך ד׳ לבאי עולם, ובםובן זה יתיחס שם •אבי גם ליצחק וליעקב .וזהו טעם על סד ,שהגר יבול לאמר .לאבותיגו״ .ועל מה שהוא אומר •לתת לגו״ .על זה מוסיף הרמב״ם לאמר עוד ,״ולאנרהם היחד ,השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ׳ ,דיל, א ח ו ר אילו נשבע הקב״ה רק ליעקב או אף גם ליצחק ולא לאברהם׳ כי אז חיחה נתינת הארץ םובסחת רק לבגיהם המה ,ולא לכל גויי ארץ .שהרי פיצחק יצאו רק בני ישראל והאומות הםתיחסות לעשו ,ואז לא הי׳ יכול חגר לאפר לתת לנו ,שמא הוא מאותן האומות המתיחסות לישמעאל .אבל מאחר ״שהשבועה היתד .תחלה לאברחמ שיירשו בניו את הארץ״ ,הנה אף שחזרה ונשנית גמ ליצחק וליעקב לא אבדה את ערכה הראשון׳ ומאחר שאברהם הי׳ •אב המון גוים״ גם כפשוטו ,על הדרך השני שזכרתי למעלה ,הנח תתיחם ממילא הבטחת הארץ גם לכל גויי ארץ לכשיתגיירו ,והבטחה זו תתקיים כאמור לעתיד לבוא, ולפיכן שפיר יוכל דגר לאמד .לתת לנו״ ,שהוא לשון המורה על העתיד משאיכ גבי מעשר שני ששם הוא מזכיר שבועת ה׳ על העבר .כשהוא אזמר •אשר נתת לגו כאשר נשבעת לאבותיגו״ ,ולפיכך אין הגר יכול לאפר זאת, .ספני שאין להם חלק בארץ״. ?וסו ט ב ת 1מ 1ע ד ראש ה ש נ ה /מ א מ ר א / ישראל. תק ות עלה אלקים בתרועה ד׳ בקול שופך. )תהיים, מז.0-- יתחו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ,ברכי נפשי ) ,utקי-ימ. את ד הללויה. א. מנהג הוא בישראל לאמר לפני תקיעת השופר שבע טעמים את המזמור לבני קרח ,המתחיל בכתוב .כל העמים תקעו כף הריעו לאלקימ בקול רנה״ ) ,ת ה ל י ם נ״( .הנה המובן הפשוט של הדברים .תקעו כף׳ ,הוא ,שיכו העמים כפיהם לאות שמתה ,וראשית הכתוב מתאמת ומקבילה אל מופו. ,הריעו בקול רגהי .ההכאה בגף להבעת השמחה מונחת היא בטבעו של האדם ,וירושה היא לנו מימי קדמ .םהאדפ הראשון שחי על הארץ עוד לפני לדת יובל ,״אבי כל תופש כגור ועוגב״ ) ,ב ר א ש י ת ,ד -כ א ( .כי האדם בימי קדם ההמ ,שלא היו לו עדיין שומ כלי זמר ,להביע על ידם את רגשי נפשו בעלוץ עליו לבו ,הוא הביע אותם באופן טבעי ,בהריעו בקולו ובהכותו את כפיו! ומגי אז גשאר הדבר בטבעו של האדם עד ימינו אלה .אבל הנה מעאנו בכתוב טבטא אחד לתנועה טבעית זו של האדם ,והוא המבטא של .מחיאת כף״ ,כאמור .נהרות ימחאו כף יחד הרימ ירננו״ ) ,ש ם ,צ ח -ח ( ,וכן נאמר עוד ,״ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף״ ) ,י ש ע י ׳ ,נ ה ( .ולמה איפוא השתמש הכתוב כאן במבטא של ״תקיעת כף״ ,שיש לו כידוע עוד מובן אחר ,מובן של בריחת ברית וקיומ דבר ,כמו בכתוב ..מי הוא לידי יתקע״ ) ,א י ו ב ,י ! -ג ( ז ואולם הנה .חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב״ ) ,ת ה ל י ם ,פ א -ה ( ,חוק הוא לישראל ,כי ביום הזה יעמיד אלקי יעקב במשפט כל יצורי עולמים .היום הזה הוא יום הרת עולם ,כו ראשון אדם ניצר ,האדם הראשון יציר כפיו של הקב״ה ,שממנו השתלשלה שלשלת כל הדורות כולם מימי קדם ועד עתה. ובהיות היום הזה יום ההולדת של האנושיות כולה ,נקבע לפיכך מאת יוצר האדם ליום םשפט לכל באי עולם ,להפקד בו כל רוח ונפש .שונה הוא איפוא א מ ו ד ;!סז בשנה .שכולם מקראי קודש הם לישראל ד׳ אל בני ישראל״ המה ,לישראל ולא הזכרון ,שלא רק לנו לבדנו ניחן כי אם יוטל בחיק ביומ הקדוש הזח ,אמ כי לא בזה יום קדוש זה מיתר כל ימי קדשנו לבדם ואין לזרים חלק בם ,כי ״מועדי לאומות העולם! לא כן היום הזה יום לכל באי עולמ ,וגורל כל יושבי חבל יכירוהו לדעת ולא יביגו את ערכו להם. את הערך המיוחד של היום הזה אנו מביעים בתפלוחינו ,שתקגו לגו חכמינו ליום הזה ,יומ הזכרון ,תפלות נעלות ורוממות ,שבהן נשטוך שיח ל0ני השופט העליון ונבקש רחמים ,לא רק עלינו כי אם על כל באי עולם .בתםלותינו הרוממות ליום הזו; אנ־ מתפללים לייצר האדם ,כי יתן את פחדו על כל מעשיו וייראוהו כל ברואיו ,וכולם יחד יעשו לאגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם, כי יעביר ד׳ את ממשלת הזדון מן הארץ ,וכל הרשעה כולה כעשן תכלה .ורק הוא לבדו ימלוך על כל מעשיו ,יגבה במשפט ויוקדש בצדקה! ב. יחד עם תפלה כללית זו ,תפלה בעד כל יושבי תבל ,חבוא גמ תפלה מיוחדת לנו לבדנו ,תפלה כי יהן ד־ כבוד לעמנו שמוה לארצנו וששון לעירנו, צמיחת קרן לדוד מלכנו .ועריכת נר לבן ישי משיחנו .שתי התפלות הללו כרוכות ואחוזות הן זו בזו .ואי אפשר להשני׳ בלי הראשונה! אדרי אשר גורלנו אנו תלוי הוא בגורלו של כל העולמ כלו .אנו הננו המעט מכל העמימ׳ והננו נתונים בגזלה בין שאר עמי תבל הנתלים והעצומים ממנו; וכל עוד אשד תשרור בעולם ממשלת הזדון ,ומלכות הרשעה תרים דאש ,אין כל תקוה לנו להנצל מידם .ותמיד נהי׳ אנו השעירים לעזאזל לכל פשעי בגי האדם וחטאותיהם ,ועלינו יהי׳ לסבול כל עמל ותלאה בעד כל פנע ואסון שיקרה בעולם .מלחמה אם תפרוץ בארץ ,מהפכה כי תבוא ,משבר כלכלי .או אף מנפה כי חדדי ,בכל אלה רק היהודי הוא האשם וידו היא שחוללה כל אלה .ולפיכך אחת דתו היא להשמד מן העולם .כל התנצלות והצטדקות לא הועיל לנו להוכית את צדקתנו .אחרי אשד סבת כל תלאותינו היא רק השנאה אלינו מצד גויי ארץ .שנאה עורח ,שעליה יאמרו חכמינו ז״ל, ,הלכה היא .בידוע שעשו שונא ליעקב״ ) .ס פ ר י נ ה ע ל ת ך ( . שנאת עולם זו מקלקלת היא את השורה ,שורח המשפמ והצדק .והיא היא בעוכרינו .כי בסבתה בודים הם עלינו כל מיני עלילות שוא .עלילות הסותרות אפילו זו לזו .העלילות השונות פושטות צורה ולובשות צורר .אחרת, והן משתנות מדור לדור ומתקופה לתקופה ,לפי תנאי העת וההייס ,וסבת כל עלילות השוא עלינו היא רק אחת ,שנאת עשו ליעקב .וכשם שלא הי׳ כל יסוד לעלילות השוא של ימי הכינים ,הן עלילת הדם ועלילת הרעלת הבארות בפרוץ ?ונזוז w ר ח ו מ ו גנ ד איוו סנפה .כן אין כל יסוד כמובן גם לעלילות השוא של ימינו אלה׳ עלילת השאיפה מצדנו לכבוש את כל העולם כלו ,עלילת המלוכה המסותרת שלנו ועלילת השריטונלים של וקני ציון וכדומה. החילוק היחידי שנין עלילות השוא של ימי החושך ההם ובין העלילות המודרניות של ימינו אלה הוא אולי רק נזה ,שאז בימי הנערות ההם האמינו אולי נאמת העם ההולנים כחושך לעלילות השפלות ההן .ני צרינים אנו לדמ אדם למצותינו ,וכי מרעילים אנו את נארותיהם.אנל נימינו אלה הלא יודעימ המה היטב שונאינו המעלילים עלינו עלילות שוא ,כי אין כל יםוד לדמיונותיהם הכוזבות! יודעים המה שאין לנו ״מלוכה מטוהרת״ ,ואין לנו כל שאיפה לכבוש את כל העולם כלו ,בהיות שאיפתנו היחידית ,שיתנו לנו לשבח במנוחה על ארצנו .יודעימ המה שאין כל זקני ציון בעולם ,וכי הסרוטוכלים המה רק מעשי זיוף ותרמית .שכנר נתבררה בבתי המשפט תרמיתם .זיופימ שנערכו בכונח תחלה לתת אותנו לשמצה כגוים. נל זה ידוע להט היטנ .אלא שמשתמשים המה נעלילותיהם שוא להנאתמ ,למען הטיח כנו את המוני העם ,לכלות ננו את חצי זעמם על נל תלאותיהם .ולהשקיע נדמנו הנקי את שאיפת הנקמ מצד כל מרי הנפש שנקרכם .לא השנאה אלינו היא תולדת העלילות ,כי אם להפך ,העלילות עלינו הן תולדות השנאה אלינו מצד העמים ,שנאח חנם ,אשר עליה יתאונן המשורר, לאמד. ,ראה אויבי כי רכו ושנאת חמס שגאוני״ ) ,ת ה ל י ם ,כ ה -י ט ( .וחכמינו ז״ל במליצתפ הנפלאה יוסיפו לאמר על הכתוב הזה ,״אם עשו שונא ליעקכ ,לטי שנטל ממנו את הבכורה .אבל נדברים ושנתיים ושארית העמים ,מה עשיתי להם״ ז )שוח׳-ט( .וכל עוד שישרור בעולם כח השקר והזדון נהי׳ אנו האשמיט בעד כל פנעי התבל -ואנחנו עונותיהם נשא ונסבול .כל תקוחנו היא לפיכך רק ליומ אשר יעביר ד׳ את ממשלת הזדון מן הארץ .ליום אשד יגבה ד׳ במשפט ויוקדש בצדקה .ומרוחו ישפוט על כל בשר .לשרש מלבותיהם את שנאתם חנם אלינו .ורק אז תנוא תשועתנו ני לא יוסיפו עוד בני עולה לענותנו ,כדבר נביא הנחמות נשם ד׳ ,לאמר .״ציון נמשפס תפדה ושביה בצדקה* ) .י ש ע י ה ו ,א-־ו( .שלטון של צדקה ומשפט עלי ארץ רבה יביא פדות לציון ונאולה לבניה-גוליה ,כי לא ״חסד״ אנו מנקשים מאת עמי עולט ,נ י אם ״צדקה׳ אנו דורשים מאתם ,צדקת משפטנו על אדמת אבותינו .וזהו שאסר הכחוב .צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאתי ) ,מ ש ל י ,י י -ל ד ( . ,וגוי אלו ישראלי) ,נ״ב ,י .(:קרן ישראל תרום רק בצדקה ,בהכיר כל גויי ארץ את צדקתנו ,באסור ,״ודאו גוים צדקך וכל מלכים כבודך׳ ) ,י ש ע י ה ו ,ס ב -ב ( ,וכל עוד אשר חושנים המה ני •חסד״ הס עושים עסגו ,נהשליכם נם לגו פרורים סשולחנם הסלא דשן ,אין זאת להם אלא .חטאת״! ולטינן אנו נושאים תפלח א ט ו ר למרום ביום הקדוש הזה על גאולת העולם כלו ועל גאולתנו אנו גם יחד גאולת העולם מממשלת הזדון והרשעה וגאולתנו אנו מארצות נלוהנו ,כי רק בגאולת העולם תבוא גאולתנו .ושתי הגאולות הללו הן שתים שהן אחת! ג. ומה נעמואיפוא דברי חכמינו זיל על הכחוב שהצננו בראש דברינו אלה. באמרמ זיל כי .מאה ושלש פרשיות אמד דוד ולא אמר הללויה ,עד שראה במפלתם של רשעים .שנאמר יתםו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינמ ברכי נפשי את ד׳ הללויה״) ,ניבית .נ> .>:כי הנה זה ספר התהלים של נעים זמרות ישראל, הוא הספד שנתחב* על הכל יותר מכל ספרי הנביאים האחרים ,הנכללים בעשרים וארבעת הספרימ של כתבי קדשנו ,מפני שבפרשיותיו הנפלאות של ספר התהלים ימצא האדם תמיד בטוי נכון לרגשות לבו ,בכל מצביו משונים שימצא בהם בימי חייו .בצר להאדמ מתלאותיו ,בבוא עליו איז־ .אסון ושבר ונפשו ברעה תתמוגג מפגעי הזמן .יפתח אח סטר החהלים ויקרא בו ,ויחד עמ דוד יבכה במר נפש על קשי יומו ,יבכה וירוח לו ונפשו תשוב למנוחתה ,כי הדמעות הרותחות השוטפות מעיניו על דפי הספר הקדוש ישקיטו את המית לבו .ויפיחו בי רוח אמונה ואומץ נפש לבטוח בד׳ ולצפות לישועתו הקרובה. וכי ירחב לב האדם מרוב טובה ואושר ,ונטשו תמלא המון רגשות חודה לאלקי ישעו ,אז יפתח שו-ן את ספר מתחלים ויקרא בו ,ויחד עם דוד יודה לדי חסדו, ובזמרות יריע לו על נפלאותיו לבני אדם .ומה נפלא הוא באמת ספר התהלים הזה כי הוא יבכה וישחק נם יחד ,בו תפלה ותחנה בעת צרה ,ובו רנה ותודה לעת ישע ופדות ,וזה כחו לאלקים .חביב הוא לפיכך ספר קדוש זה לא רק לנו, כי אם לכל באי עולם ,ומכל כתבי הקודש שתורגמו לכל הלשונות המתהלכות בארץ .פטר זה הנהו החביב ביותר ,ופרשיותיו הן על שפתי בני האדם תמיד לתפלה ולתודה גם יחד ! יראה זד .פלאן ספי זד ,תזרנפ אמנם יחד עם יתר ספרי הקודש לכל השפות השונות׳ וכל אחד ואחד יקרא בו בלשונו הוא ו אבל הגה סלה אחת נמצאת בו׳ שלא תורגמה ולא הורקה כלל מכלי אל כלי ,כי אם נכנסה בסקורמ העברי לכל התרגומים השונים שבעולם ,והיא המלה .,הללויה׳ ,שאותה יביעו כל עמי תבל כמו שהיא במקורה ,אם כי ניתנח היא להחרגם בנקל כיתר המלות האחרות שבתהלים .אבל חנה המלה הנפלאה הזאת היא הבטוי הכי מלא להתרוממות הרוח היותר גדולה ,בהגיע האדמ לידי מצב נפש שכזה ,אשד אז לא יסתפק עוד בזה ,שיקרא לנפשו הוא ״ברכי נפשי את די״. כי אם גס לכל באי עולם יקרא בהמון רגשותיו ״הללויה״ ,הללו אתי יחד את שם יי ,כל יושבי תבל וכל שוכגי ארץ 1 א מ ו ר אם אנכי אבוא אליך לדבר עמך בפני כל עם ועדה׳ לבעבור ישמע בל העם בדברי עמן .ואז יאמינו בך לעולם ן ) ע י י ן עיקרים ,בי׳-ח ל ר א ש ק ( .המקור הראשון לםםורתנו הוא מה שראו בעיניהם ושמעו באזגיהס ר ב ב ו ת אלפי איש׳ כל בני העם מקצהו שכולם היו באותו מעמד .ומעםד כזה שנעשה לעיני כל העם אינו משאיר עוד שוס מקום לספיקות ולחששות איזו שהן .זהו שאמר הכתוב׳ ״כי שאל נא לימים ראשונים ו ג ו /הנהי׳ כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו ,השמע׳ עם קול אלקים מדבר מתוך האש כאשר שמעח אתה ויחי׳ ) ,-ד ב ר י ם ׳ די׳ ל ב ־ ל ג ( . זאת אומרת ,כי אס יבואו ויאפרו לך שגם אחרים שמעל קול אלקים נ/דבר אליהם׳ תשיב אמריך לחם ,שאלה האחרים הלא היו רק יחידים ,וםי יאםין להם שאמת בפיהם ,ואולי ר ק שקר נ ח ל ו להם ז אבל אנחנו הלא שמענו כולנו ,כל העם׳ וכדבר הזח לא הי׳ עוד ולא נשמע כמוהו! ולמען העמידנו על שורש אמונה זה, דייקה תורתנו הקדושה וכתבה לפני מתן התורה וגם לאחריו את הדברים ״״אתם ראיתם״! אתם ראיתם בעצמכם ולא שמעתם מאחרים שהמה ראו זאת! ואולם אם אמנם לא נשאר כל מקום לאבותינו׳ ואחריהם גם לנו״ להסתפק במה שראו עיניהם ושמעו אזניהם׳ אבל הלא כך הוא טבעם של בני תמותה שאף את המראה היותר בשגב ונאדר שתראינה עיניהם ,אם חיות רישומו אדיר וחזק מאין כמוהו ,בכל זאת מעם מעט יחלש הרושם הראשון ועקבותיו תכהיגה ב מ ש ך העת ,עד כי עלולים המה הרואים לשכוח אותו .וזו היא דרכו של פורה שר של שכח1ז ,להשכיח את בני האדם אף מה שראו בעצמם ,ואין נסתר ממנו! והעצה היחידה להשמד מסכנת השכחה היא רק הזכירה התמידית ,להזכיר לעצמנו כפעם בפעם את הדבר שאנו חפ*יס בזכירתו׳ ו כ ל מ ה שנוסיף ל ז כ ר ה ו כ ן ח ם ע ט סכנת שכחתגו אותו .זהו שציותה אותנו התורה לאמר ,״רק השמר לך ושמור נפשך סאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל יפי חייך״; זאת אומרת ,הן אמנם עיניך ראו ואזניך שמעו את דברי ד׳ אליך בחורב ,ואין לך כל מקום להסתפק בזה .אבל אם אין מקום לספיקות יש מקום לשכחה ולהסרת הלב ,ולפיכך עליך לשמור את נפשך מאד מסכנת השכחה• והעצה היחידית לזה היא רק הזכירה ,ולפיכך •והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ד׳ אלקיך בחורבה )שם ,די,ט׳-י׳> .זכירת מעמד הר סיני נחשבת לפיכך בין ששת הזכירות שצותה עליהן התודה .והיא עלינו חובה תמידית לזכרה יום יום .וחובה כפולה וסכוםלת היא עלינו לזכור את המעפד הנשגב ההוא ביום הזה׳ ביום אשר בו עמדו אבותינו לפני ד י ב ח ו ר ב ו ובזכרנו אותו צריכים אנו לשוות נגד עיני רוחנו לו גם חלק קטן אחד ,חלק מני אלפי אלפים ורבי רבבות׳ ממה שראו עיני אבותינו ביום הזה לשני אלפי שנים ,למען נדע להעריך את ערך היום הגדול ההוא לנו בני ישראל ,בעשותו אותנו לעם הנצח ,לעם שניתנה לו ,׳חדות םםלאך המות״! ש ב ו מ ו ע ד n % ד. ה ל א ב ה ד ב ד י ח כ מ י נ ו ז״ל ע ל ה כ ת ו ב לדורית ע ל הלוחות״״ )שמית״ לג-י!(״ • מ ה ו ח ר ו ת ? ד ׳ י ה ו ד ה וד׳ נחמי׳ ורבנן״ ר ״ י א ו מ ד א ל ת ק ר י ח ד ו ת א ל א ח י ד ו ת , ח י ד ו ת מן ה מ ל כ ו י ו ת ,ד״ג א ו מ ר ח י ר ו ת מ מ ל א ך המות״ ו ר ב נ ן א ג ד י ח י ר ו ת מ ן ה י ס ו ד י • .א מ ד ר ׳ א ל י ע ז ד ב נ ו ש ל ר ׳ י ו ס י הגלילי -א ם י ב ו א מ ל א ך ה מ ו ת ו י א מ ר ל פ ג י הקכ׳״ה ע ל ח נ ם ב ר א ת נ י ב ע ו ל ם .ה ו א א ו מ ר ע ל כ ל א ו מ ה ש ב ע ו ל ם ה ש ל ט ת י ח ו ץ מ א ו מ ה ׳ זו ש נ ת ת י ל ה ח י ד ו ת ,ח י ר ו ת ע ל ה ל ו ח ו ת * ) .עגדר»0 ,׳*« ,ונשנו אותך הדגריט עיד במד״ר ייקרא ,סי״ח ,ובמדרש חזית פיח ,יגכ״מ( .ו ה נ ח ה ש 3ו לבו ח כ מ י נ ו ?"ל כ א ן ש ל ש ה מ י נ י ח י ר ו ת :מ ן המלכויות* )במ״א ג«מי־ ״מן חגליוית׳י׳״ ודא יד* אחת חי« כמיבן(׳ מ ן ח י ם ו ד י מ ו מ מ ל א ך המות .ב נ ו ג ע ל מ ל כ ו י ו ת ו י ס ו ר י ס ה ד ב ד י ם מ ב ו א ר י ם ל ע צ מ ם , כ י א י ל ו ש מ ד ו י ש ר א ל א ת ה ת ו ר ה כ פ י ש ק ב ל ו ה מסיגי ,ל א היו ג א י ם ל י ד י ג ל י ו ת ת ח ת ה מ ל כ ו י ו ת ה ש ו נ ו ת ו ל א היי י ם ו ר י מ ב א י ם ע ל י ה ם .ו א ו ל ם ב נ ו ג ע ל ח י ר ו ת מ מ ל א ך ה מ ו ת .ה נ ה א מ ג ם מ צ י ג ו ל ד ב י י ו ם י שאמר״ ״ ל א ק י כ ל ו י ש ד א ל א ת ה ת ו ד ה אלא כדי שלא יהא מלה״מ שולט בהם ,שגאמר אני אמרתי אלקים א ת מ ובני ע ל י ו ן כולכם״ ח ב ל ת ם מעשיכם״ א כ ן כ א ד ם ת מ ו ת ו ך /א ב ל כ כ ר נ ח ל ק ו ע ל י ו ח כ מ י ם ואמרו -״ ל ב ט ל מ ה ם מ ל א ך ה מ ו ת א י א פ ש ר .ש כ ב ר נ ג ז ר ה גזירה״ ה א ל א ק י ב ל ו א ת ה ת ו ר ה א ל א כ ד י ש ל א ת ה א א ו מ ה ו ל ש ו ן ש ו ל ט ת בהם״״ )עבידה זרת .ח.>. ישראל ו ל ד ב ר י ח כ מ י ם א ל ה מ ה ז א ת א ו מ ר ת ״ ח י ר ו ת מ מ ל א ך המית׳t - א כ ן זהו ה ד ב ר ! ל א ע ל מ ל א ך ה מ ו ת ה פ ר ט י ,ה מ מ ו נ ה ע ל כ ל בגי ח ל ו ף ד ב ר ו ח כ מ י נ ו ז״ל כאן ,כ י א ם ע ל מ ל א ך ה מ ו ת ה כ ל ל י ה מ מ ו נ ה ע ל ה א ו מ ו ת ! ל א ד ק אנשים פ ר ט י י ם בבי ת מ ו ת ה המח״ כ י א ם ג ס ע מ י ם שלמים .כ מ ו ש כ ל א ח ד מ ב א י ע ו ל ם ע ו מ ד הוא ל מ ו ת כי ״ ה ל א צ ב א ל א נ ו ש ע ל י ארץ״״ )איוב ,ז-א(״ כ ן א פ ש ר ג ס ל ע ס כ ל ו ל ע ב ו ר מן ה א ר ץ .כ ן ה ל א יעידו ו י ג י ד ו ד ב ר י ימי ע ו ל ם . ע מ י ם ר ב י ם מ ע מ י ק ד ם ג ד ל ו ו ה ת פ ת ח ו ויהיו ל כ ו ב ש י א ר צ ו ת ו ת ו ל ש י ם ע ל גוים, ובמשך העת החלו ל ר ד ת פ ט ה מטה ,עד כי נפלו בנופלים ,ומעט מעט ירד מ ב מ ת ת ה י ם ט ו ר י א ו י א ב ד ו ל נ צ ח .א מ נ ם ״אין מ י ת ה כ צ ב ו ר ״ ,י א מ ר ו ח כ מ י נ ו ז״ל״ )היריות ,י(.״ ו א י ל ם אין ז א ת א ל א ב צ ב ו ר ה י ו ש ב ע ל א ד מ ת ו ל ב ט ח ו ח י חיים בודמליים״ א ב ל א ף א ם א ל פ י ש נ י ם י ח י ה איזה ע ם ב ע ו ל ם ,א י ן ז א ת א ו מ ר ת ע ו ד שקיומו ב ט ו ח לו לנצח״ כי א ם ת פ ג ע בו י ד ד׳ ל כ ל ו ת ב ו ח צ י ז ע מ ו א ו א ח ר י ת ו ל ה כ ר י ת .״ ח מ ת מ ל ך מ ל א כ י מות* י א מ ר הכתוב) ,משלי» ,ת-יד> .ח מ ת מ ל כ ו ש ל ע ו ל ם ש ו ל ה ת ל פ ע מ י ם ב א י ז ה ע ם ״ מ ל א כ י מות* ,ח מ ה ״ ד ב ר ו ח ר ב ו ר ע ב ויגון*, א ז י א ב ד ל נ צ ח .ו מ ל א ך ה מ ו ת ה י ו ת ר א כ ז ר י ה מ מ ו נ ה ע ל ה א ו מ ו ת ,א ש ד אין כ ל א ו מ ה ו ל ש ו ן י כ ו ל ה ל ע מ ו ד כנגדו״ ״ ג ל ו ת ״ שמו׳ ו כ ל ע ם ש ג ל ה מ א ר צ ו םופו לאבדון .זי ה י ת ה א ח ר י ת ם ש ל כ ל ה ע מ י ם ש ג ל ו מ א ר צ ו ת י ה ם ע״י כ ו ב ש י ם ומנצחים״ א מ ו ר ISP כ י כולם א ב ד ו ובטלו מן העולם .ו ר ק אנו לבדנו לחננו העם היחידי בתבל ,שיד ה ג ל ו ת ל א ש ל ט ה ב נ ו ל ה כ ד י ת נ ו ס ן ה א ר ץ ,כי ע ל כן נ י ת נ ה ל נ ו ״ ח י ר ו ת מ מ ל א ך ה מ י ת ״ ה ה ו א .ח י ר ו ת זו נ י ת נ ה לבו ע ל ה ל ו ח ו ת ׳ ל ו ח ו ת ח ב ר י ת ,כ י ע ל י ד י ק ב ל ת ה ת ו ר ה נ ע ש י נ ו ל ע ס ה נ צ ח .זו ה י מ ה ת ש ו ב ת ו ש ל ה ק ב ״ ח ׳ ) ל ס י מ ל י צ ת ח כ מ י נ ו ז״ל(׳ ל מ ל א ך ה מ ו ת ה ה ו א ל א מ ר • ,ע ל כ ל א ו מ ה ש ב ע ו ל ם ה ש ל ט ת י א ו ת ך ח ו ץ מ א ו מ ה זו ש נ ת ת י ל ח ח י ר ו ת • ! ו ה נ ה כ י כ ן ,ל א ע ל א י ש י ם ב ו ד ד י ם י ד ו ב ר בזה, נמשו מיד שאול גבר יחיה ולא יראה מות ימלט עליהם נאמד ״טי מ ל ח ״ ) ,חהלים ,פט-םח( ,כ י א ם ע ל א ו מ ו ת ! ע ל כ ל א ו מ ה ש ב ע ו ל ם יש ל מ ל א ך ה מ ו ת ההוא .ו ג ל ו ת שמו ,ש ל י ט ה ,ל ה כ ח י ד ה ו ל ה ע ב י ר ה מ ע ל ס נ י ה א ר ץ • ,ח ו ץ מ א ו מ ה זו שבתתי ל ה חירות .חירות על הלוחות״ .ע ל הלוחות שביתנו לנו מםיגי נ כ ת ב ה לבו ל ד ו ר ו ת ע י ל ם ח י ר ו ת זו • ,ו ה ל ו ח ו ת מ ע ש ה א ל ק י ס ה מ ה ו ה מ כ ת ב מ כ ת ב א ל ק י ס הוא״״ ו ל פ י כ ך א ם ב ע י נ י נ ו י פ ל א ה ד ב ר ,א ב ל ה ל א • ד ב ר א ל ק י נ ו י ק ו ם ל ע ו ל ם ״ ׳ ו א ש ד ע ל כן • כ י מ י ע ו ל ם ״ י מ י נ ו 1 ה. ב ד ב ר י ה ם א ל ה נ ת נ ו ח כ מ י נ ו זי׳ל ת ש ו ב ה נ צ ח ת ל ש א ל ת ע ו ל מ י ם ,ש ב ס ת ר ו ג ה נ ל א ו כ ל ח כ מ י ל ב .ה י א ש א ל ת ק י ו ם ע ם י ש ר א ל ב ג ו ל ה .כ ל ח ו ק ר י ד ב ר י ימי ע ו ל ם ו ח כ מ י ה מ ד ע ש ל ה ה י ם ט ו ר י א ,ש ב ר א ו ל ע צ מ ם ש י ט ו ת ש ו נ ו ת ב ת ו ל ד ו ת גויי ארץ .ל ב א ר ע ל פ י ה ן א ת כ ל ה ח ל י פ ו ת ו ה ת מ ו ר ו ת ע ל פ נ י ת ב ל א ר צ ה ׳ י ע מ ד ו מ ש ת ו מ מ י ם ל פ נ י ח י ד ת ע ו ל מ י ם זו׳ ח י ד ת ע ם י ש ר א ל ב ג ו ל ה ,ע ם ב ל א א ר ץ .ב י ה ל א ח ו ק ב ר ז ל ה נ ה ו ב ת ו ל ד ו ת כ ל גויי ת ב ל ,ש ק י ו מ ו ש ל כ ל ע ם ו ע ם ת ל ו י ב א ר צ ו ׳ וכמו ע ץ ה ש ר ה ה צ ו מ ח ו פ ו ר ח ד ק ב ע ו ד נ ו ע ו מ ד ע ל עמדו ,ו ש ר ש י ו י ע מ י ק ו ל י נ ו ק ם ל ש ד א ד מ ת ו ,ו ב א ש ר יגישו ע ל י ו ג ר ז ן ל כ ר ו ת א ו ת ו מגזעו ,י מ ו ת ויהי ל ע ץ י ב ש א ש ד ל א י צ ל ח ר ק ל ש ר פ ה או ל מ ל א כ ה ,כ ן ה ו א כ ל ע ם ועם ,ש ח י ה נ ה ו ר ק ב ע ו ד נ ו י ו ש ב ע ל א ד מ ת ו ,ו ב ה נ ל ו ת ו מ ע ל א ר צ ו מ י ד ה ו א מ ת מ י ת ה ל א ו מ י ת ,וזכרו י א ב ד מ ב י ן גויי ת ב ל .ו כ ב ר ה ז כ ר ת י ב מ א מ ר י -׳נר־ ת מ י ד י /לש׳ ת צ ו ה ,א ת ה א ג ד ה ה נ פ ל א ה ע ל ״ ב ר נ ש ד ט ו ר ״ ה נ ד ר א ב מ ש נ ה כ ש ם ״ א ד נ י ח ש ד ה ״ )כלאים ,מ״ח .מ״ה> א ש ר ע ל י ו י ס ו פ ר • .כ י כ מ י ן ה כ ל ג ד ו ל י ו צ א מן ה א ר ץ ו מ ח ו ב ר א ל ט ב ו ר ו ׳ ו א י ן כ ל כ ר י ה ר ש א ה ל ק ר ב אליו ,כ י ה ו א ה ו ר ג ו ט ו ר ף א ת כ ל ה ק ר ב אליו ,ו כ ש ר ו צ י ם ל צ ו ד א ו ת ו מ ו ר י ם ב ח צ י ם ב ח ב ל ע ד ש נ ס ם ק ,ו מ י ד הוא מ ת ״ ) ,ברע״ב ש .>0כ ב ר נ ש ה ה י א כן ח מ ה כ ל ג ו י י ת ב ל ,ש כ ש ב ם ם ק ח ב ו ר ם ל א ר ץ מ י ד ח מ ה מ ת י ם ,ו ל פ י כ ך נ ק ר א ו ב ת ו ד ה ב ש ם ״ ע ס י הארץ״׳ )דבריס ,כח-י( .ו ר ק עם י ש ר א ל ל ב ד ו ח י ו ק י י ם ה נ ה ו א ף ל א ח ר ש נ פ ס ק ח ב ו ר ו ל א ר ץ ׳ ו ע ל ק י ו מ ו זה י ש ת ו מ מ ו כ ל י ו ש ב י ת ב ל , ו ב ת מ ה י ן י ש א ל ו • מ ה י כ ן י ר ק זה חי״ ז ו כ ב ר כ ת ב א ח ד מ ח כ מ י הגלים ,מ י ו צ ר י ב ק ר ת ה מ ק ר א שזייפו א ת כ ת ב י ק ד ש י נ ו ,ש ה ב י ן ל א י ו כ ל א י כ ח בהי׳ כ ד ב ר הזה .ה ל א ו נוי ו ש ב ת ע 1 עמון ומואב אחים המה להעם העברי ,כי א ב י שני העמים ההם ,לוט .תי׳ בן א ח י א ב ר ה ם וגזע א ח ד לכולם .ומדוע זח א כ ד ו ה ע ס י ס ההם מן ה ע ו ל ם ואין זכר ל מ ו עוד. ועם ישראל ; ל ב ד ו עודנו :חי וקיים ועומד כ ס ל ע איתן בין ג ל י י ם ס ו ע ר וזועף ז ואמנם הלא חזיון פ ל א הוא! חזיון הפלא של קיום ע ם י ש ר א ל ב ג ו ל ה הוליד ב ק ר ב ה ע מ י ס הנוצרים א ת ה א ג ד ה המזויפת על ד ב ר היהודי ה נ ו ד ד הנצחי׳ כ א י ל ו ק ל ל ת א ל ק י ס ר ו ב צ ת ע ל י ו ח״ו ,להיות נ ו ד ד אשר שלחו בגוים מ ב ל י ל מ צ ו א מנוח ,ע ל אבותינו, לדבריהם ,יד כמשיחם .א ב ל א נ ח נ ו מ א מ י נ י ד ת ה א מ ת ה ל א ידוע נ ד ע ,כי אך שקר נחלו ל ה ם א ל ה העמים ב א מ ו נ ת ם ה ב ל .ו ב ע ל י ל ו ת י ה ם שוא עלינו .קיומנו ב ג ו ל ה הוא ל נ ו ל א ל ק ל ל ה כי אם ל ב ר כ ה . היא ה ב ר כ ה ,,של גליות׳* ,שעליה י א מ ר ו ח כ מ י נ ו ז״ל׳ ע ל ה כ ח ו ב • ו י ק ר א י צ ח ק א ל י ע ק ב ויברך אותו־, ) ג י א ש י ת .כח~*>, .ש ר א ה י צ ח ק ב ר ו ח הקודש שעתידים בניו ל ה ג ל ו ת לבין האומות א מ ר לו .בוא ו א ב ר כ ך ב ר כ ה של גליות ,שיחזור ע ל י ך ה ק ב ״ ה ויקבצך מן הגליות״, )בריר, *n־.(n ב ר כ ה זו חזרה וגישנית לנו ע״י ה ק ב ״ ה בעצמו ב מ ע מ ד ה ר סיני ,ב נ ת נ ו ל נ ו א ז • ח י ר ו ת ע ל הלוחות .חירות מ מ ל א ך המות״ .ו ב ר כ ה זו היא ש ע מ ד ה ל נ ו להציל א ו ת נ ו מכליון ה ג ל ו ת ו ל ה ק י מ נ ו ב ע ו ל ם ל ע ם ה נ צ ח ! גלותנו למדי עד כמה אמת הארוכה הוכיחה בפי חכמינו 1״ל שאמרו, למה נ מ ש ל ו י ש ר א ל לשמן? ״מה השמן הזה אינו יכול ל ה ת ע ר ב ב מ ש ק י ם אחרים, מנין ,ש נ א מ ר ו א ב ד י ל א ת כ ם מן העמים א ף י ש ר א ל אין יכולים ל ה ת ע ר ב באו״ה, ל ה י ו ת לי .ד״א מה השמן הזה א פ י ל ו א ת ה נותן אותו ב כ מ ה מ ש ק י ם הוא נ ע ש ה עליון על כולם ,כך ישראל עליונים ע ל כל האומות ,כמו שכתוב ו נ ת נ ן ד׳ א ל ק י ך עליון ע ל כל גויי הארץ״! )דברים רבה ,פ״ז(. ת כ ו נ ח ו ה נ פ ל א ה של השמן ל א ת ח ג ל ה לגו כ ל ע ו ד הוא נתון בכוס לבדו ,ו ע ו מ ד בין כ ו ס ו ת א ח ר י ם של מ ש ק י ם ממשקים שונים• ודק ל א ח ד שאנו מ ע ר י ם את השמן י ח ד עם עוד מ ש ק א ו ת א ח ר י ם ל ת ו ך כ ל י א ח ד ו נ ע ר ב אותם »חד ,ד ק אז ת ג ל ה ל ע י נ י נ ו תכונתו ה נ פ ל א ה של השמן ,ל ב ל י ל ה ת ע ר ב עם א ח ר י ם ו ל ה י ו ת ת מ י ד עליון ע ל כולם. כן הוא הדבר בנוגע ל נ ו בני ישראל .כל עוד ישבנו ע ל א ד מ ת נ ו ל ב ד נ ו בין שכנינו העמיס השונים ,ל א ב א ח לידי גלוי תבונתנו ה נ פ ל א ה ,ת כ ו נ ת השמן, ו ר ק ל א ח ר שגלינו מ א ר צ נ ו ו נ ת ר ח ק נ ו מ ע ל א ד מ ת נ ו ,ו ב ג ל ו ת נ ו נ ם ז ר נ ו בין הגוים, • מ ק צ ה הארץ ועד ק צ ה הארץ״, )דברים ,כת-סד(, ששאפו תמיד ל ה ע ב י ר נ ו על ד ח נ ו ו ל ה כ ח י ד קיומנו ב ת ו ר עם לבדד ,ר ק א ז ב א ה לידי בטוי מלא קיום ה ב ר כ ה להיות כשמן הזח ,שאינו מ ת ע ר ב עם א ח ר י ם ו ל א ע ו ר א ל א שגעשה עליון עליהם ,ל א ר ק ש ל א נ ת ע ר ב נ ו בגויס להיות כמוהם .א ל א ש ת מ י ד היינו עליונים ע ל י ה ם ב ש א ר ר ו ח נ ו ובמדותינו ותבונתנו .כ י «סח השמן חזה י ש ר א ל אורה לעולם״. )חזית ,פ ״ א . יראה njr במאמרי מ ב י א אורה ל ע ו ל ם כ ך הנזכר(. קור! א מ ו ר י ש ר א ל ה ב י א א ו ר ה ל ע ו ל ם בתורתו״ ת ו ר ת החיים׳ והיא ש נ ח נ ה לו חיי נ צ ח והעמידה אותו בעולם ,ל מ ר ו ת בל ה ת ל א ו ת שמצאוהו מידי שונאיו נפש. ו א ס בעיני בל ב א י עולם יםלא קיומנו בגולה! ח נ ה אנו נ א מ ר ב ד ב ר י הוזנה • ג ס ז א ת מ ע ם ד ׳ צ ב א ו ת י צ א ה ,ה פ ל י א ע צ ה ה ג ד י ל ח ו ש י ה ״ ) ,ישעיה ,כח-כט> .ר ק י ד ד ׳ ע ש ת ה ז א ת ,״ ה י א נ פ ל א ת ב ע י נ י נ ו ׳ ) /תהלים,קית-בג>! ו מ ה נ ם ל צ ו ד ב ר י ח כ מ י נ ו ז״ל ע ל ה כ ת ו ב ״ידיו ג ל י ל י ז ה ב ׳ ) /שה״ש ,ה-יד( ,י ז ״ ל * ״ידיי ג ל י ל י ז ה ב ׳ א ל ו ל ו ח ו ת ה ב ר י ח ,ו כ ר ,א ר י ב ״ י מ ע ש ה ג ם י ס היו ,נ ג ל ל י ם חיו ,ש ל ם נ פ י ר נ ו ן ה י ו ו ה י ו נ ג ל ל י ם ,ו ח צ ו ב י ס מ ג ל ג ל ח מ ה ה י ו ׳ ) /מד-ד שם>. כינת ד ב ר י ה ם ה נ פ ל א י ם ה א ל ה היא ,כי קיים י ש ר א ל בגולה ר ק ״מעשה נ ס י ם ״ הוא ,ה ו ד ו ת ל ש נ י ל ו ח ו ת ה ב ר י ח ,ש ה י ו ״ מ ע ש ה א ל ק י ם ״ ו ׳ ,ו נ ג ל ל י ם היו״, ר״ל ,כי ב ב ו א ע ת צ ר ה ל י ע ק ב ל צ א ת ב ר א ש גולים מארצו .ו ב ע ל ו ת על המוקד מ ק ד ש ה א ו מ ה ו ב י ת חייה ,ל א הציל ה ע ם ה ע ב ר י מ ל ה ב ו ת האש ר ק א ת ת ו ר ת ה כ ת ו ב ה ע ל שגי לוחות הבריח ,ואותם ג ל ל כ מ ג י ל ה קטנה וידביקם א ל לוח לבו ויחד עמם יצא בגולה .מ נ י אז דבוקים המה הלוחות א ל ל ב ישראל ,ו נ ש ת ה ג ב ו ר ת כ ל עריצי גויים ורשעי ארץ ,ל ה פ י ל ם מידיו ו ל נ ת ק ם מ ע ל ל ו ח לבו. ו ב נ ד ד ו בגוים האירו לפניו שגי הלוחות א ת ד ר כ ו בחיים ,ויגרשו א ת ח ש כ ת ג ל ו ת ו .ו.לא ר ק ל י ש ר א ל ה א י ר ו ה ל ו ח ו ת כ י א ם ג ם ל כ ל ב א י ע ו ל ם ו ע ש ר ת ה ד ב ר ו ת ש ע ל י ה ם ח י ו ל י ם ו ד כ ל ה א נ ו ש י ו ת כולה ,כ י ״ ש ל ם נ ם י ר נ ו ן ה י ו י ח צ ו ב י ן מ ג ל ג ל ח מ ה היו׳ /ו ז ה ו ש א מ ר ו ז״ל ,כ י ״ י ש ר א ל א ו ר ה ל ע ו ל ם ׳ /א ו ר ת ו ר ת י ש ר א ל הופיע ל כ ל יושבי תבל ,ו ל מ ר ו ת ,מ ה ש נ ר ד ם י ם אנו ע ל צ ו א ר נ ו ת מ י ד מ א ת ם , נ א ל צ י ם ה מ ה ל ה ו ד ו ת ע ל ה א מ ת ,כ י כ ל ה א ו ר ה ש י ש ב ע ו ל ם מ ש ל ב ו היא ל ה ם .זהו ש ה מ ל י צ ו ח כ מ י נ ו ז״ל ו א מ ר ו ,״ כ ל מ ק ו ם ש ג ל ו י ש ר א ל ש ב י נ ה ע מ ה ס ״ ) ,מגילה ,כם(: כ ל מ ק ו ם ש ג ל ו י ש ר א ל ש מ ה ,ה ב י א ו ע ם ה ם א ת שכיבתו ש ל ח ש י ״ ת ע מ ה ם ,ו ב א ו ר תורתם האירו לעולם כלו! ז ו. ע ל פי כ ל ה א מ ו ר בזח נבוא בעז״ח עד חקר ה מ א מ ר ה נ פ ל א לחכמינו ז״ל ב ע נ י ן ק ב ל ת ה ת ו ר ה ׳ ע ל ה כ ת י ב ״ ו י ת י צ ב ו ב ת ח ת י ת ה ה ר ) /שמות ,יט-יז( ,ו ז ״ ל : ״מלמד שכטה הקב״ה עליהם את ההר כגיגית ו א מ ר להם ,א ם אתם מ ק ב ל י ם התורה מוטב ואס לאו שם ת ה א ק ב ו ר ת כ ם א ר א ב ״ י מכאן מודעה ר ב א לאורייתא, א מ ר ר ב א אעפ״כ ח ד ר ק כ ל ו ח בימי אחשורוש׳ ד כ ת י ב קימו ו ק ב ל ו היהודים, ק י מ ו מ ה ש ק ב ל ו כ ב ר ״ ) ,שבת ,פ-ח.>. ע ל ד ב ר י חכמינו אלה כ ב ר עמדו בתוספות שם ושאלו ,כסי׳ זו ל מ ה היא ב א ה ? ה ל א כ ב ר ה ק ד י מ ו נ ע ש ה ל נ ש מ ע ז ו מ ה ר ב ו ה ד ב ר י ם ש נ א מ ר ו כ ב ר בזה• ו ב י ו ת ר י פ ל א מ ה ש א מ ר ו ״הדר ק ב ל ו ה בימי אחשורוש ,דכ׳ קימי יקבלו היהודים׳ , קנו מ % ת ו מ ו ס ד קימו מה ש ק ב ל ו כבר״ .וכי היכן נ א מ ר ה ק ב ל ת ה ת ו ר ה ב כ ה ו ב ה ה ו א ז ה ל א מפורש נ א מ ר שם ש ה ק ב ל ה ה י ת ה רק׳ * ל ה י ו ת ע ו ש י ם א ת שגי הימים ה א ל ה ׳ / י מ ח זח ע נ י ן ל ק כ ל ת ה ת ו ר ה ז עוד ז א ת נ ז כ י ר מ ה שמנו ב מ ס ו ר ה ש ת י מעמים ״וימי״ ״ ל מ ע ן י ר ב ו י מ י כ ם וימי בניכם״ - ,״וימי ה ס ו ר י ם ה א ל ה ל א י ע ב ר ו מ ת ו ך היהודים״ .ם ח פ ש ר ה ש י י כ ו ת שבין שני ה כ ת ו ב י ם הללו׳ שאין ביניהם ל כ א ו ר ה כל יחם וקשר? ולמה מנתה אותם המסורה כ * ח ד 1 ו ה נ ה מ ע י נ ו ל ח ז ״ ל ש ד ר ש ו ע ל הכתוב״ ״והיה ל ד ל ש ם ל א ו ת ע ו ל ם ל א 1 יכרת״ ) ,י ש ע י ׳ ״ ב ח -י ג ( ״ ו ז ״ ל :״והי׳ לד׳ ל ש ם ־ ־ זה מ ק ר א מגילה״ ל א ו ת ע ו ל ם ל א י כ ר ת -־ א ל ו ימי הטורים״ ) מ ג י ל ה ,י , ( :ו ע ל יםוד ה ד ב ר י ם ה א ל ה יםד הפייטן ל פ ר ש ת זכור א ת מ ל י צ ת ו הידועה• ,ואם כ ל ה מ ו ע ד י ם יהיו בטלים ימי ה פ ו ד י ם ל א נ ב ט ל י ס וזכרם ל א יםוף מ נ ו ט ל י ס ׳ ) /ע י י ן ב מ ד ר ש מ ש ל י נ ״ ־ ק ם( .ו ה ד ב ר ל פ ל א ,ל מ ה ז ה יהיו י מ י הסורים ״ ל א ו ת עדלם ל א יכרת״ ז ו א ו ל ם ה נ ה ימי הפורים ה ם לנ< ל ז כ ר ו ן ל מ פ ל ת ו ש ל ר א ש צ ו ר ר י נ ו ימ׳׳ש״ ו צ ר י כ י ם היו איםוא הימים ד א ל ה ל ה י ו ת שנואים ב י ו ת ר ל ב נ י בניו ו ת ל מ י ד י ו של א ו ת ו רשע .ומה נ פ ל א ה ד ב ר כ י ל א מציני לחז״ל ש נ ג ז ר ה ב א י ז ה זמן ג ז י ר ה מצר ש ו נ א י נ ו ע ל ש מ י ר ת ימי הפודים כ ס ו ש נ ז ר ו על שמירת ה ש ב ת והמועדים״ ואף ע ל חנוכה׳)שבת׳ כ״א .>:אין ז א ת א ל א שבהשגחה מ י ו ח ד ת מ א ת שומר י ש ר א ל ית״ש נ ש מ ר זכר ימי הפורים ב ק ר ב י ש ר א ל ,ל מ ע ן ״-לא י ע ב ר ו מ ת ו ך היהודים ו ז כ ר ם ל א יםוף מ ז ר ע ם ) /את הרעיון ה ז ה שמעתי מפיו ש ל ה ג א ו ן הגדול הר״י ר א ב י נ א ו ו י ץ זצ״ל םסאנעוויז ,זה כ ש ל ש י ם ש נ ה ב ע ר ך ׳ ב ה י ו ת ו ב מ א ר י ו פ א ל .ו כ מ ד ו מ ה ל י ש א מ ד שראה ז א ת ל א ח ד ז ל ב ת ש ו ב ו ת י ו ,ששמירת ה ס ו ר י ם ב י ש ר א ל בלי מ פ ר י ע מ צ ד מהראשונים ש ו נ א י נ ו ה י ת ה ב ה ש ג ח ה מ י ו ח ד ת מ א ת השי ת׳ בכדי לקיים מה ש נ א מ ד ב מ ג ל ה : , ו י מ י הפורים וגו׳״( .ואולי זוהי כ ו נ ת ה ד ב ר י ם ,״ואם ב ל ה מ ו ע ד י ם יהיו בטלים״ה י י נ ו שאף א ם י פ ר י ע ו א ו ת נ ו מ ל ש מ ו ר א ת ה מ ו ע ד י ם ,א ב ל -ימי הפורים ל א כבטלים׳׳ ב ה ם ל א ת ח ו ל י ד א ו י ב ל ב ט ל ם מ א ת נ ו ! א ב ל מדוע זה ע ש ה ד׳ כ ב ה ל י מ י הסורים ה א ל ה ! ו ל ד ר כ נ ו נ א מ ר ,כי א ם א מ נ ם ידעו י ש ר א ל ב צ א ת ם ממצרים״ ש ע י ק ר ת כ ל י ת ג א ו ל ת ם משם היא ק ב ל ת ה ת ו ר ה ׳ ש ע ל זה נ א מ ד ל ה ם ע״י משה ג ש ם ד׳״ ״ ו ל ק ח ת י א ת כ ם לי לעס״׳ א ב ל ח ש ו ב ח ש ב ו א ב ו ת י נ ו ב ת ו מ ת ם .כי מ ת ח ל ה י ב י א ם ד׳ א ל ה א ר ץ א ש ר נ ש ב ע ל א ב ו ת י ה ם ל ת ת להם׳ ורק ל א ח ר ש י ת נ ה ל ו ב א ר צ ם יתן ל ה ם ת ו ד ה ומצוות .ולפיכך כ ש נ ג ל ה ע ל י ה ם ה ק ב ״ ה ב מ ד ב ר ל ת ת ל ה ם שם א ת ת ו ר ת ו , חבה אף כי על עצם נ ת י נ ת ה ת ו ר ה היו שמחים׳ וכאיש אחד ע נ ו ״ כ ל ה ע ם ו י א מ ר ו כ ל הדברים אשר ד ב ר ד׳ נ ע ש ה ׳ ) /ש מ ו ת ,כ ד -ג ( .א ב ל א ת זאת ל א י כ ל ו ל ה ב י ן אז מה כ ל ה ח ר ד ה הזאת ,ו ל מ ה אי א פ ע ר ל ח ם ל ח כ ו ת עד שיבואו א ל א ר צ ם ז הל־ 1ה ד ר ך מ מ צ ר י ם א ל א ר ץ י ר ו ש ת ם ק ר ו ב ה ה י ת ה ו ע ל שאלה זו ה י ת ה א מ ו ר ק גז ר ק ת ש ו ב ה אחת ,כי נ ת י נ ת התורה לישראל צריכה היתה להקדים לביאתם לארץ, ב כ ד י ל ה ש ר י ש ב ק ד ש ם א ת ש ו ר ש א מ ו נ ה זח ,ש א י ן ק י ו מ ם ת ל ו י ב א ר צ ם ד ו ק א , במו א צ ל י ת ר גויי ת ב ל ,״עמי הארץ׳ /וכי להם נ י ת נ ה ״הידית מ מ ל א ך המות״ ש ל האומות ,ו ג ל ו ת שמו .ו מ א ח ר ש י ש ר א ל אז ל א יכלו לחזות מ ר א ש א ת א ש ר י ק ר ה להם בעתיד ולא חסצו ל ק ב ל את ה ת ו ר ה במדבד .בטרם יכנסו לארצם, צ ר י ך היי ה ק ב ״ ה ל כ ו ף ע ל י ה ם א ת ה ה ר כ ג י ג י ת . ,ו א מ ר ל ח ם א ם א ת ם מ ק ב ל י ם התורה ,כאן במדבר ,מוטב ,ואם לאו ש ם תהא קבורתכם׳ /ש ם ב א ר צ ו ת גלותכם, נ א מ ר ״ ו נ ת ן ד׳ ל ך שם ל ב רגז״ ,ז א ת א ו מ ר ת ,ש א ס ל א ת ק ב ל ו שעליהן א ת התורה ע ת ה ב מ ד ב ר ,אז עתידים אתם להיום נאבדים בגולה ,כי ש ס תהא קבורתכם! ז, ו ה ג ה כ ל ע ו ד י ש ב ו י ש ר א ל ע ל ארצם* ג ת י נ ת ה ת ו ד ה ל ה ם ב מ ד ב ר ר ו ק א , ו כ פ י ת ה ה ר עליהם כגיגית מיתה בעיניהם חידה סתומה .ו ר ק ל א ח ר שגלו מ א ר צ ם ע״י מ ל ך בבל ,ו ב ג ל ו ת ם נסזרו ל כ ל ע ב ר ב כ ל מ ד י נ ו ת ה מ ל ך אחשורוש ,ובהיותם ב א ר צ ו ת נכר ״לא נ ב ד ל ו העם י ש ר א ל והכהבים והלוימ מעמי הארצות ,כי נשאו מ ב נ ו ת י ה ם ל ה ם ו ל ב נ י ה ם ו ה ת ע ר ב ו ז ר ע ה ק ו ד ש ב ע מ י ה א ר צ ו ת ׳ ) /עזרא ,ט-ב( .ו כ ל זת ב א ל ה ם מ ש ו ם ש ח ש ב ו ב ט ע ו ת ם ,כ י מ א ח ר ש ג ל ו מ א ר צ ם כ ב ר ה ו ס ר ה ב ר י ת ם א ת אלקיהס .והיו אומרים ל נ ב י א י ה ם שהוכיחום ע ל ד ר כ ם הדעה לאמר ,״עבד ש מ כ ר ו ר ב ו ו א ש ה ש ג ד ש ה ב ע ל ה כ ל ו ם י ש ל ה ם זה ע ל זה כ ל ו ם ׳ ז ״ א מ ר ל ו ה ק ב ״ ה ל נ ב י א ל ך א מ ו ד ל ה ם ,א י ה ס פ ר כ ר י ת ו ת א מ כ ם א ש ר ש ל ח ת י ה ,או מ י מ נ ו ש י א ש ר ס כ ר ת י א ת כ ם לו ,הן ב ע ו נ ו ת י כ ם נ מ כ ר ת ם ו ב ם ש ע י כ ם ש ו ל ח ה א מ כ ם ׳ ׳ ) ,םנחררין ,ק-״ .(.ו א ח ר ש ל א א ב י י ש ר א ל ש מ ו ע ל ק ו ל נ ב י א י ה ם ,א ז ה ש ל י ח ד ׳ • א ר י נ ו ה ם ו ד ו ב ש ו ק ק מ ו ש ל ר ש ע ע ל ע ם ד ל ׳ ) /משלי ,כח-טד( ,״ א ר י נ ו ה ם ז ה ג ב ו כ ד ג צ ר ה ר ש ע ,ד ו ב ש ו ק ק זד ,א ת ש ו ר ו ש ,מ ו ש ל ר ש ע זה המן ,ע ל ע ם ד ל א ל ו י ש ר א ל שהיו ד ל י ם מ ן ה מ צ ו ו ת ״ ) ,מגילח ,ייא .(.ו ״ ג ד י ל ה ה י ת ח ח ס ר ת ה ט ב ע ת י ו ת ר מ ס י ח נ ב י א י ם ו ש ב ע נ ב י א ו ת ש נ ת נ ב א ו ל ה ם ל י ש ר א ל ,שכולם לא החזירום למוטב, ו א י ל ו ה ס ר ת ה ט ב ע ת ה ח ז י ר ת ן ל מ ו ט ב ׳ ) /ש ,0י״ד.(. ח ס ר ת ה ט ב ע ת מידו ש ל אחשורוש ל ת ת ה ע ל י ד ה של המן פ ק ח ה א ת עיני י ש ר א ל ל ר א ו ת נ כ י ת ח ו ל ח ב י ן ,כי א ך ל ש ו א ע ז ב ו א ת ב ר י ת א ל ק י ה ם ו ש א ם ו ל ה ת ע ר ב ״בעמי ה א ר צ ו ת ׳ /או אז נוכחו ל ד ע ת ע ד כ מ ה ד ב ר ד ׳ א מ ת הי׳ מה ש נ א מ ר ל ה ם בסיני ,״ואס ל א ו ש ס ת ה א ק ב ו ר ת כ ם ״ ,וכי ל א ל ח נ ם ה י ת ה כ פ י ת ח ה ר ע ל י ה ם ל ת ת להם ת ו ר ה ב מ ד ב ר דוקא ,למען הצילם מכליון בהיותם בגולה ב א ר צ ו ת א ו י ב י ה ם .אז ״ ה ד ר ק ב ל ו ה בימי א ח ש ו ר ו ש ״ ,וזה ד ב ר ה כ ת ו ב .״ ק י מ ו ו ק ב ל ו היהודים עליהם ועל זרעם ו ע ל כ ל הבלוים עליהם ו ל א י ע ב ו ר לחיות ו ה ו ע ד ש ב ת ע ו ש י ם א ת ש נ י ה י מ י ם ה א ל ה כ כ ת ב ם ו ב ז מ נ ם ב כ ל ש ג ה ושגה״ .ה י ה ו ד י ם ק י י מ ו א ז מ ת ש ק ב ל ו כ ב ר במיני״ ״ ו י מ י ח מ ו ר י ם ה א ל ה ל א י ע ב ד ו מ ת ו ך ה י ה ו ד י ם ו ז כ ר ם ל א י ם ו ף מ ז ר ע ם ״ .כ י ב ה ש ג ח ה מ י ו ח ד ת ח י ת ה ו א ת ל י ש ר א ל מ א ת חבוית״ש״ ש י מ י ה ס ו ר י ם ל א י ה י ו מ ב ו ט ל י ם לעולם״ ל מ ע ן י ה י ו ״לד״ ל ש ם ל א ו ת ע ו ל ם לא יכרת״! ומה נ ס ל א להבין בזה א ת השייכות שבין שני ה מ ק ר א ו ת שבהם נ א מ ד ס ע מ י ם ״וימי״ .כ י ה נ ח ב כ ת י ב ה ר א ש ו ן ״ ל מ ע ן י ר ב ו י מ י כ ם ו י מ י ב נ י כ ם כ י מ י השמים על הארץ׳ /ה ל א נ ת נ ה לני ה ב ט ח ה ב ר ו ר ה ע ל נצחיות עםנו ,ש י ר ב ו ימינו •כימי השמים ע ל הארץ׳ /א ב ל מ א ח ר ששם נ א מ ר עיד • ע ל האדמה א ש ד ב ש ב ע ד ׳ ל א ב ו ת י כ ם ׳ /ה ל א יש מ ק ו ם ל ב ע ל ד י ן ל ח ל ו ק ו ל א מ ו /כ י ד ק ב ש ב ת נ ו ע ל ה א ד מ ה ההיא ירבו ימינו ולא ל א ח ר שנגלה ממנה .ואולם האמת ה ב ר ו ר ה ה י א כ י ד ב ר י ם א ל ה ל א ב ג ד ר ת נ א • נ א מ ד ו כ י א ם ב ג ד ר ברכה״ ש ה ר י כך הי׳ רצונו של מקום .ש נ ש ב לבטח ע ל א ד מ ת נ ו ולא נגלה מ מ נ ה לעולם .א ב ל אף ב ג ל ו ת נ ו נ צ ח י ו ת נ ו ל א ב ט ל ת ח״ו .ו ע ל ז ה י ע י ד ה כ ת ו ב ח ש ג י ש ל ״וימי ה ס ו ר י ם וגו׳״״ ש נ א ם ר כ ב ר בגולה״ ו ב א ל ל מ ד נ ו ב י נ ה כ י א ף ל א ח ד ש ג ל י נ ו מ א ר צ נ ו ו נ פ ז ר נ ו ל כ ל עבר״ גם ש ם ב א ר ץ א ו י ב ל א י פ ר ד׳ א ת ב ר י ת ו ע מ נ ו .ו ד ב ר ד׳ אמת׳ כי ירבו ימיגו ״כימי השמים ע ל הארץ* יקים גם ש ם ל ע י ל ם ! ח. ו א ו ל ם א מ א מ נ ם נ ת נ ה ל נ ו ת ו ר ת נ ו ״ ח י ר ו ת מ מ ל א ך ה מ ו ת ״ ,וימיגו י ר ב ו ״כימי ה ש מ י ם ע ל ה א ר ץ ״ א ף ב ג ו ל ה .א ב ל הן מ י ו ם ש ג ל י נ ו מ א ר צ נ ו ל א ח ד ל נ ו מ ל צ פ ו ת לישועה ומלחכות לביאת גואלנו .ו ת ק ו ת הגאולה לא עזבה אותנו מעולם. מ א ז נ ש ב ע ו א ב ו ת י נ ו ע ל נ ה ר ו ת בבל״ ל ב ל י ל ש כ ו ח א ת י ר ו ש ל י ם ו ל ה ע ל ו ת ה ע ל ר א ש ש מ ח ת נ ו ,ל א ש כ ח ג ו ה ו ל א נ ש כ ח ג ה לגצח״ ו ת מ י ד י ה י ו ל נ ג ד ע י נ י נ ו י ע ו ד י נ ב י א י נ ו ב ש ם ד ׳ ע ל ש י ב ת ב נ י ם ל ג ב ו ל ם ו ע ל ג א ו ל ת נ ו מ א ר צ ו ת פזורינו• וזאת ה ת ו ר ה א ש ר ש ם ל פ נ י בבי י ש ר א ל ר ב נ ו מ ש ה ב ן מימון ,ב ח ש ב ו א ת ה א מ ו נ ה ב ב י א ת המשיח ל א ח ד מ ע י ק ר י הדת .היא ל נ י ת ו ר ת א מ ת א ש ר ב ה נחזיק ת מ י ר ו מ מ נ ה ל א נזוז. א מ ו נ ה זו מ י י ס ד ת ה י א ע ל ד ב ר י נ ב י א י נ ו וחוזינו .ו ד ב ר ד׳ א מ ת ב פ י ה ם ל א מ ר • ,ה ב ה א נ י ל ו ק ח א ת ב נ י י ש ר א ל מ ב י ן ה ג ו י ם א ש ר ה ל כ ו שם ו ק ב צ ת י אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם ,וישבו על הארץ אשר נ ת ת י לעבדי ל י ע ק ב ה מ ה ו ב נ י ה ם ו ב נ י ב נ י ה ם ע ד ע ו ל ם ״ ) ,יחזקאל ,לז ,כא-בה> .ה א ר ץ נ י ת נ ה ל א ב ו ת י נ ו ״לאחוזת עולם״) .בר«»יח ,יד-ח> ,ו ה ש כ ר ה מ ו ב ט ח ב מ י ד ת על ש מ י ד ת מ צ ו ו ת י ה ה ו א ״ ו י ש ב ת ם ל ב ט ח בארצכם״״ )ייקרא3 ,ו־ו!> ,״ ב א ר צ כ ם א ח מ י ו ש ב י ם > ,כ י א י ן ב ט ח ו ן ל י ש ר א ל ל ב ט ח ח ו צ ה ל ה ״ ) ,תי״כ׳ לבטח ואי אתם יושבים w א מ ו ר ב ג ו ל ה ו ר ק ב ש ו ב ד׳ א ת ש י ב ת ציון אז נ ו כ ל ל ש ו ב לשבת ע ל י ה לבטח .ואם א ס נ ס נ ת ב ר כ נ ו * ב ב ר כ ה של גליות׳ ל ה ת ק י י ם ג ם בגולה ,א ב ל אין א ל ו א ל א חיי גולח ושעבוד״ חיים לקויים ופגומים ,ואנו נושאים ל פ י כ ך א ת ע י נ י נ ו א ל היום שבו נ ש ו ב ל ח י ו ת חיים מלאים ,חיים של טובה ו ב ר כ ה ,״-על ה א ד מ ה א ש ר נ ש ב ע ד׳ ל א ב ו ת י נ ו ל ת ת להם״) -יבדיס ,יא!(*«- ה ע ר ך ה ג ד ו ל ש נ ת נ ה ה ת ו ר ה ל י ש י ב ת הארץ מ ת ב ט א ביחוד ב ה ב א ת ה ב כ ו ר י ם ו ב ק ר י א ת הפרשה ה נ פ ל א ה של ״ארמי א ו ב ד אבי*״ ש ב ה י ב י ע ה ע ם ח ע כ ר י בגאון ו ב ש מ ח ה ת ו ד ה לד׳ ע ל נ ת י נ ת הארץ .ק ר י א ת ה פ ר ש ה אינה מ ע כ ב ת א מ נ ם א ת ההבאה ,ויש ״•מביאים ו ל א קוראים* ,כ מ ו ג ר ואשה • ,ש א י נ ם יכולים ל א מ ר א ש ר נ ת ת לי ד׳״ ,משום שלא נ ט ל ו ח ל ק בארץ׳)בכורים * V ,מ״ד .>,א ב ל ל א ל ה שנטלו ח ל ק ב א ר ץ ויכולים ל ק ר ו א אותה ,ל ה ם ה ק ר י א ה מ ו כ ר ח ת ) ,ב״ב-0-א,>: כי ע י ק ר מ פ ר ת ה ה כ א ה היא הקריאה -ל ה נ י ד לדי א לקינו ברגשי תודה עמוקה, כ י ב א נ ו -א ל ה א ר ץ אשר נ ש ב ע ד׳ ל א ב ו ת י נ ו ל ת ת לנו״ .ו פ ר ש ה זו נ א מ ר ת בלשון התורה ,היא הלשון ב ה ד ב ר ו א ב ו ת י נ ו בלשון הקודש דוקא) ,םיםח ,ל׳-ב,(. ב ש ב ת ם ע ל א ד מ ת ם ,ו ב ה נ ש ו ב ל ד ב ר כ ו ל נ ו ביום א ש ר בו -י ו ס י ף ד ׳ ש ג י ת י ד ו ל ק נ ו ת א ת שאר עמו ונפוצות יהודה י ק ב ץ ״ ! ה ת א מ ת ה ב א ת ה ב כ ו ר י ם ליום זה של נ ת י נ ת ה ת ו ר ה ל י ש ר א ל באה ל ה ע מ י ד נ ו על ה י ח ס ש5ין שתי אלה .תורה וארץ -ש ת י ה מ ת נ ו ת הטובות ש נ י ת נ ו לישראל. ו ל ח ו ר ו ת נ ו בזת ביניג ,כי אם א מ נ ם אין ק י ו מ נ ו ב ע ו ל ם ת ל ו י ב י ש י ב ת נ ו ע ל ארצגו דוקא׳ בקיומם של י ת ר גויי תבל, -׳עמי הארץ״ ,א ב ל עינינו נשואות ת מ י ד א ל הארץ ה ט ו ב ה ההיא׳ ש מ מ נ ה ג ל י נ ו בעונותיגו ו א ל י ה גשוב ב ר נ ה ב ב ו א ע ת ל ח נ נ ה ,ואז ישוב היום הזה ל ה י ו ת ל נ ו ליום של משנה שמחה .ש מ ח ת ח ת ו ר ה ביום ק ב ל ת ה ו ש מ ח ת הארץ ב ה ב א ת ב ב ו ר י ה ו קס ש ב ת ו מ ו מ ד לתג שבועות /מאמר ד /המשך סהקודס / ו ק ר י א ה ה ב א ה א. יש ל ע מ ו ד קודי!״ א ת א ח ר י שאין אלקי א<ות ב ע נ י ן ה ב א ת ה ב כ ו ר י ם ו ק ר י א ת ה פ ר ש ה ש ל ״ א ר מ י א ו ב ד אבי״׳ ע ל ם ר מ א ח ד חשוב• ה נ ה ח ש ב ה ה מ ש ג ה בין א ל ה * ש מ כ י א י ן ו ל א הגר ,מ ש ו מ • ש א י נ ו י כ ו ל ל א מ ד א ש ר ג ש ב ע ד׳ ל א ב ו ת י נ ו ל ת ת ל ג ו ׳ / ל ו ה ל ק ב א ר ץ .מ ט ע ם זה ״ כ ש ה ו א מ ת פ ל ל ב י ג ו ל ב י ן ע צ מ ו ה ו א א ו מ ד »׳.>-!- ו כ ש ה ו א ב ב י ת מ כ נ ם ת ה ו א א ו מ ד א ל ק י א ב ו ת י כ ם • ׳ )בכורים, ישראל, בעגין זה ג ח ל ק ו כ י ד ו ע ר ב ו ת י ג ו ב ע ל י ה ת ו ס ס ו ת ) ,ג״ג ו ף ס ״ א ,׳ בד-הלפעימי(,שר״ת פ ו ם ק כ ם ת ם מ ש נ ה זה ״ומכח ה ה י א מ ש ג ה ל א הי׳ מ ג י ח ד ״ ת ל ג ד ל ב ד ך ב ר כ ת הזימון ,ל פ י ש א י נ ו י ב ו ל ל א מ ר ש ה ג ח ל ת ל א ב ו ת י נ ו א ר ץ ח מ ד ה סובה* ו ל ר ״ י נ ר א ה ד ש פ י ר מ צ י ג ר ל א מ ד ל א ב ו ת י נ ו ,ו ל א ק י י ״ ל ב ה ה י א מ ש נ ה א ל א כ ד ׳ יהודח ד פ ל י ג ע ל ה ,כ ד א י ח א ב י ר ו ש ל מ י ד א מ ד ת נ י ב ש ם ד״י ג ר ע צ מ ו מ ב י א וקורא׳ מ א י ט ע מ א ד א מ ר ק ר א כי א ב ה מ ו ן ג ו י ם נ ת ת י ן /ל ש ע ב ר הי׳ א כ ל א ר ם מ ב א ן ו א י ל ך ל כ ל הגוים ,ו כ ו /ודוקא ג ר מ ב נ י ח ק י נ י ח ו ת ן משה -ד מ צ י א מ ד ל ת ת ל ג ו ש נ ט ל ו ח ל ק ב א ר ץ ,כ ד כ ת י ב וחי׳ ה ט ו ב ההוא א ש ר י י ט י ב ד ׳ ע מ נ ו ו ה ט ב ג ו לך, ש נ ת נ ו ל ה ם ד ו ש נ ה ש ל י ר י ח ו כ ד א מ ר ב ם פ ר י ,וכו׳״ .ו ע ל ד ב ר י ד״י א ל ה ה ק ש ה ר י ח , .׳חיכי מ צ י ל מ י מ ד ג ר ק ו ר א ,א פ י ל ו מ ב נ י קיבי ,א ר מ י א ו ב ד א ב י ד ה י י נ ו י ע ק ב ,ו י ר ד מ צ ר י מ ה ו י ר ע ו א ו ת נ ו ויוציאנו״ .וזוהי ב א מ ת ק ו ש י א ע צ ו מ ה ל כ א ו ר ה .ו ק ו ש י א זו ע צ מ ה יש ל ה ק ש ו ת ע ל ע י ק ר י ס ו ד ו ש ל הירושלמי ,ש א מ ר ד ה ג ר מ ב י א ו ק ו ר א ד א מ ד ק ר א כ י א ב ה מ ו ן גוים נ ת ת י ך ,ה ל א ב מ ל ת ״ ל א ב ו ת י נ ו ״ כ ל ו ל י ם כ ל ש ל ש ת ה א ב ו ת ,ו ה ד ב ר י מ ״ א ב המון גוים נ ת ת י ך ״ ה ל א נ א מ ד ו ד ק ל א ב ר ה ם ,ו א י ך זח י ת י ח ם ה ג ר ל י צ ח ק ו ל י ע ק ב ז ו ל ח ו מ ר ה ק ו ש י א ת ר צ ו הראשונים, ״דבל ה א ב ו ת כ ה ד השיבי״׳ ו ה ש ם א ב המין גזים נ ו פ ל ל פ י כ ך ג ם ע ל י ע ח ק ויעקב ,ו ה ג ד ם ת י ח ם ש פ י ר גם א ל י ה ם ! ו צ ר י ך ל ע מ ו ד ע ל ה ב נ ת ה ד ב ר י ם ,ו ב ט ח נ ח ל ק ו ד ״ ת וד״י. ו מ ה ש נ ר א ה ל י ל א פ ר ב ז ה הוא -כי ח ג ה את ד ב ר י ה כ ת ו ב •ולא יקרא a ft ר 1 ק0א )כראשית ,יז-ח>, ע ו ד ש מ ך א ב ר ם ו ה י ה ש מ ך א ב ר ה ם -כי א ב המון ג ו י ם נתתיך״״ י ש ל ה כ י ן ע ל שגי א ו פ נ י ם ,או כ פ ש ו ט ם א ז ע ל ד ד ך ה ה ש א ל ה .כ י הבה מ צ י ג ו ל א ל י ש ע ש ק ר א ל א ל י ה ו ״ א ב י א ב י ״ < .מ~ב ,ב-יב> ,ו מ ש ו ם ש ה ו א היי א ב י ו כ נ ב ו א ה ' ו כ ן י ס ד ה ד מ ב ״ ם ז״ל ע ל משה ר ב נ ו ׳ שהוא הי׳ «אב ל נ ב י א י ם ״ .ו ע ל ד ר ך זו ה ב ט י ח ה כ ת ו ב ל א ב ר ה ם שיהי׳ • א ב ה מ ו ן ג וים״ /ז א ת א ו מ ר ת ,ש י ל כ ו ב א ו ר ח ו ת י ו ו ב ד ר כ י ו ,כ י א ב ר ה ם הי׳ ה ר א ש ו ן ש ה כ י ר א ת כ ו ד א ו ו ס ד ם ס שם ש מ י ס ב ע ו ל ם . כ ד ר ש ת ס ז״ל ע ל ה כ ת ו ב -מ י ה ע י ר מ מ ז ר ח צ ד ק י ק ר א ה ו " ) /ישעי׳ ,במ-כ> ,ו ז ״ ל ״ י ש נ י ם היו א ו מ ו ת ה ע ו ל ם מ ל ב ו א ת ח ת כ נ ס י ו ש ל •הקב״ה׳ ו מ י ה ע י ר ם ל ב ו א ת ח ת כ נ פ י ו ז א ב ר ה ם ״ ) .ילקיט שם רמז תמ״יז( .ו כ ן ד ר ש ו ע ל ה כ ת ו ב ״ ו י כ ן שם ם ז ב לד״ ו י ק ר א ב ש ם ד׳״) ,בראשית ,יב-ח( ,״ א ל ת ק ר א ו י ק ר א א ל א ו י ק ר י א ,מ ל ם ד ש ה ק ר י א א ת ש ס ו של ה ק ב ״ ה ל כ ל ע ו ב ר ״ )ילקוט שס רמז ו3״ה> .ו ב א ה א ל י ו ל פ י כ ך ה ב ט ח ת ה ש י ״ ת ,כ י י ה י ׳ ל ״ א ב המון ג ו י ם ׳ /ז א ת א ו מ ר ת ש ת ח ת א ש ר ע ד ע ת ה הי׳ ר ק ״ א ב ל א ר ס ׳ /ו ה ש פ ע ת ו ח י ת ה נ י כ ר ת ר ק ב א ר ץ מ ו ל ד ת ו ,א ב ל ..מכאן ו א י ל ך ל כ ל ה ג ו י ם ׳ /ש ת ת פ ש ט ה ש פ ע ת ו ע ל כ ל ג ו י י ע ו ל ם ,ו כ ו ל ם י כ י ר ו יידעו א ת ש ס ד׳ ב ו ר א ש מ י ס ו א ר ץ .ו ב מ ו ב ן זה י ב ו א ה ש ם ״ א ב המון ג ו י ס ״ ע ל ד ר ך ה ה ש א ל ה , שיהי׳ ל כ ל ה ג ו י ם ל א ב ב ר ו ח ו ל מ ו ר ה ד ר ך א מ ו ג ה צ ר ו פ ה . ח ב. ואולם אפשר לפרש א ת הכתוב גם על דרך אחרת׳ באופן שהשם • א כ המון גוים״ י ו ב ן כ פ ש ו ט ו מ מ ש ,ה י י נ ו ש א ב ר ה ם יהי׳ ל א ב ל כ ל ב א י ע ו ל ם ,א ב ממש .ו ה מ ה יהיו לו ל ב ג י מ .כ י *זנה י ד ו ע מ ה ש א מ ר ו ז״ל ע ל ש ב ע י ם ח ס ר י ם שהיו מ ק ר י ב י ם ב מ ק ד ש ב ח ג ה ס ו כ ו ת ,ש ה ם ״ כ נ ג ד ש ב ע י ם א ו מ ו ת ״ ) ,סיכה ,נ״ה.>: ובזיה״ק א י ת א ״שעיקר שבעים ה א ו מ ו ת הם מישמעאל ועשו ושאר האומות י ו נ ק י ם מ ה ם ״ .ו ע ל פ י ח נ ת ה זו ב י א ר ה ג ר ״ א ז״ל ד ב ר בפלא ,מ ה ש ס צ י נ ו ב ת ו ר ה ל ע ג י ן פ ר י החג׳ ש ב י ו ם ה ר א ש ו ן ו ה ש נ י ו ה ר ב י ע י נ א מ ר ״ ו ש ע י ר ע ז י ם א ח ד וביום השלישי והחמישי וחששי והשביעי נ א מ ר ״ושעיר ח ט א ת חטאת״״ אחד״״ ) ב ה ש מ ט ת ה מ ל ה ״עזים״( ,ו ה ל א פ ל א הוא .ו א מ ר הגר׳׳א ז צ ׳ ל ש ה ו א ע ל י ס ו ד מ ה ש א מ ר ו ב ז ו ה ר ו ב ס פ ר י ה מ ק ו ב ל י ם ,ש י ש מ ע א ל נ ק ר א ש ע י ר עזים ו ע ש ו נ ק ר א ש ע י ר ) ,וכן היא בסליחית לי״ז בתמזז -הזנםיד והשעיר״( .ו ב ה י ו ת מ ס פ ר ה א ו מ ו ת ב כ ל ל שבעים ,והס נחלקים לשנים .נ מ צ א שלכל אחד מהם מתיחםים שלשים וחמש א ו מ ו ת ,ו צ ר י כ י ם היו א י ס ו א ה ס ד י ם ש -ת ג ל ב ו א ג״כ ל ס י ח ל ו ק ה זו ,ש ל ש י ם ו ח מ ש ה כ נ ג ד י ש ס ע א ל ו ש ל ש י ם ו ח מ ש ה כ נ ג ד עשו .ו ב ה י ו ת ה ס ר י ם ב א י ם ב ש ב ע ה י מ י ם ,ה ח ל מ מ ס פ ר י״ג ביום ה ר א ש ו ן ו מ ת מ ע ט י ם ו ה ו ל כ י ם ב כ ל יום ע ד ה מ ם ס ר ש ב ע ה ב י ו ם ה ש ב י ע י .ו כ ש נ ב ו א ל ח ל ק א ת ה ס ד י ם ל ש ת י ח ל ו ק ו ת שוות׳ שיהיו ל ״ ה פ ר י ם כ כ ל ח ל ו ק ה .אין ל נ ו ד ר ך א ח ר ת ב ל ת י א ם ל צ ר ף א ח ה מ ס 0ר י ם קסב ו מ ו ע ד ש ב ת י״ג י״ב ירד עתם בס״ה שלשים וחפשה ,וכן את הפסםרים י״א ,ט ח ,ז* שהם ג״כ ב0״ד ,שלשים וחמשה .ולפיכך כתבה התורה ביום הראשון והשני והרביעי ״שעיר עזים אחד חטאת״ .כנגד ישמעאל׳ שממנו היו מתחילים להקריב שהוא היי הראשון׳ וכנגדו באו ל״ה סרים .ולעומת זאת ביום השלישי והחמישי זהששי והשביעי גבתב דק *שעיר אחד חטאתי) ,בהשמטת המלה •עזים״( ,כנגד האומות שהיו מתיחםות אחר עשו׳ ג״כ ל״ה במםםר) .הדברים מובאים בשם ראויים חנר״א ז״ל בספר »דברי אליהו« שנלקטו ע״י הרב פארפעל ד״ל, מ״מ באשמינא ,והם למי מאמרם כי נכרים דברי אמת(. והכלל היוצא לנו מזה הוא ,שכל האומות כולן מתיחםות אהד ישמעאל ועשו ,ולפיכך נקרא אברהם׳ אביו של ישמעאל וזקנו של עשו .בשם ״אב המון גויס״ כפשוטו .שהוא הי׳ אב המון הגזים כולם .וזה היי איפוא דבר ד׳ אליו. כשבא להבטיחו על לידתו של יצחק! -אני הנח בריתי אתך והיית לאב המון מים״ .כי עד עתה היי רק אביו של ישמעאל .שממנו יגאו רק מחצית המים שבארץ .ומעתה יהי׳ לאב המון הגוים כולם .אחרי שממנו יולד יצחק .אבי האומה הישראלית ,וממנו יצא עשו שאליו תתיחפ המחצית השני' שבגויי ארץ* וזה שאמר לו השי״ת *ולא יקרא עוד את שמך אברט״ כמו שהי׳ שמו ״בלדת הגר את ישמעאל״ .כי אס ״זהיר ,שמן אבדד.ם כי אב הםזן גזים נתתין*׳ אכ המון גויפ כולפ .אב לכל עמי תבל! ג. החילוק בין שני הדרכים האמורים בהבנת ההבטחה של -אב המון מים״ הוא ברור .כי אם נפרש את ההבטחה ״אב הטון מים״ כפשוטה .אין ליחפה אלא לאברהם לבדו ,ולא ליצחק שממנו יצא רק עשו .שאליו מתיחםיפ רק ל״ה אומות, ומכש״כ שאין ליהם את ההבטחה ההיא ליעקב ,אבי האומה הישראלית לבדח. בדרך זו דדך רבינו תם ז״ל ,ולפיכך פסק כמשנה דבכודים׳ *ולא •הי׳ מניח לגד לברך ברכת הזימון ,לפי שאינו יכול לאפר לאבותינו״ .ומשום שהשם •אבותינו״ כולל את שלשת האבות יחד׳ וכל האומות אינן מתיחפות כאמור רק אחר אברהם ,אבל הר״י ז״ל דרך בדרך השני׳ .שהשם ״אב המון מים״ הוא על י ץ .בזה ־דרך ההשאלה ,והבטחת ד׳ לאברהם היתה שיהי׳ לאב ל ל שיתפדםמ ויתקדש על ידו שם שמים בעולם .ולפי דרך זו יקראו בצדק גם יצחק ויעקב בשם זה •אב המון מים׳ /אחרי שגם המה הלכו בדרכי אברהם אביהם וםרםמו וקידשו שם שמים בעולם .וזהו שדקדק הרמבץ ז״ל בחדושיו ?ב״ב שם לאמו /״שלשת אבות העולם היו כאברהם״ ועל פי דרך זו שמיד יוכל כל גר לאמד •לאבותינו״ ,כםברת הירושלמי. כ ג ו י י א ואולם כל זה הוא לענין אמירת ״לאבותינו״ אבל לענין ״לתת לנו״ הלא א מ ו ר ה כ ל מודים שאין הגר יבול ל א מ ר כן׳ משום שאין לו ח ל ק בארץ ,ו ל פ י כ ן מפרש בירושלמי .ג ד עצמו מביא וקורא״ קאי דוקא ה ד י י ז״ל דהא ד א ם ר ס כ נ י קיני ץזותן משה שגמלו ח ל ק בארץ. הרמב״ס ז ״ ל ,ב פ ר ק ד׳ מהלכות על גר ולפי זה הלא יסלא מאד מה ש$םק בכורים׳ ה ל כ ה גי׳ ״הגר מביא וקורא שגאמר בזה שהביא לראי׳ ל א ב ר ה ם אב המון גויס וכר״ .מת הועיל את .המון גויס״ ,ה ל א זהו ר ק ל ע נ י ן שיוכל הגר ל א מ ר • ל א ב ו ת י נ ו ׳ הכתוב *אב א ב ל איך יוכל ל א ס ר -ל ת ת לנו״ ,הא לא נ ט ל ח ל ק ב א ר ץ ? ו כ ב ר עמד על זה במשנה ל מ ל ך שם וכתב׳ • ת מ י ה לי דאף שיכולים ל א ס ר לאבותינו׳ מ״מ כיון שלא נטלו חלק ב א ר ץ אינם יכולים ל א מ ר אשר נ ת ת לי דומיא דאשה וכוי .ורבנו ע1מו כ ת ב בםיף ה ל כ ו ת מ ע ש ר שני דגריס אינם מתורים ,מפני שאין להם חלק בארץ״. והמגיה שם הביא בשם ה ר ב מהר״ם בן חביב לחלק בין בכורים ל מ ע מ ר שני. • ד ג ב י בכורים נ ק ט ק ר א לישנא דלעתיד ,ד כ ת י ב אשד נ ש ב ע ת לאבותינו ל ת ת ל נ י וכיון שכן יכול מכל מ ק ו ס הגר ל א מ ר כן׳ דאע״ג ד ל א נטלו ה ל ק בארץ׳ לעתיד לבוא יטלו הגרים נחלה בתוך בני ישראל ,כמבואר ביחזקאל פ ר ק מ״ז, וטעמא ד ם י ל ת א דחגרים שנתגיירו בעוד ין0דאל בגלות הם גירי צדק׳ ולא דמו ל א ו ת ם גרים שנתגיירו כשיצאו ישראל ממצרים .שהיו אז ברום המעלות ולא היתה כ ו נ ת ס לשם שמימ ,םש״ה אותם לא נ ט ל ו חלק בארץ .א ב ל גבי ודוי מ ע ש ר ד כ ת י ב & ש ד נ ת ת לנו כאשר נ ש ב ע ח ל א ב ו ת י נ ו ארץ זבת ח ל ב ודבש״ .אין הגד ו פ י ל לאמר לשון זה כיון שלא נ ט ל חלק בארץ״ .והנה חילק הרב ז״ל בין לשון הלא גבי בכורים גם בן הוא ע ח י ד ללשון עבר .א ב ל מ ה נפלאו דבריו זי׳ל׳ א ו מ ר ״אשר נ ת ת לי״ ,בלשון עב^ ,וכן הוא אומר #ויתן לנו א ת הארץ הזאת״ בלשון עבר׳ ואיזה חילוק יש בין בכורים למעשר שני ז ומצאתי שכבר עמד על זה ב ע ל • מ ש נ ה ראשונה״ זי׳ל בפירושו ל מ ש נ ה ד׳ 0״א דבכורים׳ וחנ״ל ל א מ ר בזה לאחר שנעמוד על המחקר, אינו קורא משום שאינו יכול ל א מ ר •אשר נשבע ו ל ה כ נ ם עי״ז למרצה דחוקה זו׳ א מ ר ה המשגה ש ה נ ר אינו יכול לקרוא בכלל את עיי״ש. למה נ ק ט ה המשנה שהגר ד׳ לאבותינו לתת אם ה ג ר מ ת י ח ם אחר האבות או לא׳ ולמה לא פרשת הבכורים. כ ל ע ג י ן הפרשה מן ״ארמי אובד אבי״ עד גמידא אינו שייך גבי גר. ילדו אבותיו למצרים לנו״׳ ולא יצאו משם. אחרי אשר שהרי לא )וכמו שהעיר ד״ת בתום׳ שם(. ה א מ ת ת ו ר ה ד ר כ ה שהגר שבא להתגייר ו ל ה כ נ ם עי״ז ל כ ל ל האומה ואולם הישראלית, ב נ ה ק י את כל החוטים המקשרים אותו אל ארצו מולדתו ובית אביו .ולאחד א ת גורלו עם ג ו ר ל כ ל בית ישראל ,להיות מיצר ב צ ר ת ם ושמח בשמחתם׳ ג ח ש ב עי״ז כאחד מאיברי האומה •כי־ אל אשר ת ל כ י א לק•״, הישראלית ממש, א ל ך ו ב א ש ר ת ל י נ י אלין״׳ ולפיכך כ ש ב א הגר ל ס פ ר את הקורות הרי הוא ובמו שאמרה רוח לנעמי. ועל ידי זה לישראל יוכל .ע מ ך עמי ואלקיך לכלול את עצמו ש ב ת מ ו מ ו ב ת ו כ ם ,וכמו כן כ ש ה ו א ב א ל ד ב ר ע ל ה ע ת י ד שלנו שהוא גם ה ע ת י ד שלו .ו כ ב ר )עיין אגרות היימביס סי -קניח(. ה א ר י ך בזה ה ר פ ב ״ ס ז״ל ב ת ש ו ב ת ו ל ג ד צ ד ק אחד׳ שורת הדין נ ו ת נ ת ולספר איפוא שהגר א ת כ ל הקורות ומצאתי הבדל. שנתחבר לישראל פרשת יכול ש פ י ר לקרוא ביציאתם מפארים. הבכורים ככל אחד מישראל בלי שכן כ ת ב ו ב ת ו ם ׳ א נ ש י שם ל מ ש נ ה ה נ ז כ ר ת בבכורים, לישראל כולה כ ל מ ה ש ק ד ה ל ה ם נ ח ש ב כאילו ק ר ה אליו. ב מ צ ו ו ת ה מ ו ר ו ת ע ל י צ י א ת מ צ ר י ם כ פ ם ח וכדומה״ .עיי׳יש. .דכיון ו ג ם ה ג ר חייב ולא קשה לפיכך כלל מה שהקשה ה ר ״ ת ב ת ו ם ׳ א י ך י ו כ ל ח ג ר ל א מ ר ״ארמי א ו ב ד אבי״. ו א ו ל ם ב מ ה ד ב ר י ם א מ ו ר י ם כ ש ה ו א מ ס פ ר ה ר צ א ת ה ד ב ר י ם והמעשים שהיו ל י ש ר א ל ,א ב ל כ ש ה ו א מ ז כ י ר א ת שם ד׳ ו ש ב ו ע ת ו , אז צ ר י ך הוא ל ד ק ד ק בדבריו׳ ש ל א יחי׳ כ מ ז כ י ר ח י ו שם שמים ע ל השקר, ל א יכון וגו׳. שם .מ ש ו ס ד ו ב ר שקדים מאד וכמו שאמרו בגמרא דב״ב ו ב ד י ו ק גדול נ ק ט ה איפוא ה מ ש נ ה ש ח ג ר אינו ק ו ד א ״משום שאינו י כ ו ל ל א פ ר א ש ד נ ש ב ע ד׳ ל א ב ו ת י נ ו ל ת ת לנרי׳ ש ח ר י מזכיר הוא בזה שמ שמים על ושבועתו נ ת י נ ת הארץ .א ב ל מ ה שהוא קורא זה ל א מ ן ״ארמי א ו ב ד אבי״ ו ל ה ל ן כ ל ה פ ר ש ה כולה ,שזהו ר ק ה ר צ א ת ד ב ר י ם . היי ק ש ה ל ה ס ש נ ה כלל .ו ש פ י ר יוכל גם ה ג ר ל א מ ד כן. ד, ו א ח ר י כ ל ה א מ ו ר בזה י ת י ש ב ו בזנז״ה ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ז״ל א ל נכון ,ו ד ב ר י ו קילורין ל ע י נ י ס . הם מ ע ת ה שהוא ונאמר ז״ל ס ו ב ר כהירושלמי ש ה ג ר י כ ו ל ל א מ ר ״ ל א ב ו ת י ג ר ,ומשום ש א ב ר ה ם הי׳ ״אב המון גויס׳, ד ר ך די ל כ ל ב א י עולם, א ב ברוח׳ שהיי מ ו ר ה ו מ א ח ר • ש ש ל ש ה א ב ו ת ה ע ו ל ם היו כ א ב ר ה ם ״ נ ח ש ב י ם גמ י צ ח ק ו י ע ק ב ל א ב ו ת המון גויס .ו מ ה ש ה ו א א ו מ ד • ל ת ת לגו״ ,ה ו א ב ת י ר ו צ ו של מהר״ם בן ח ב י ב ז י ל ,שלשון זה מ ו ר ה ע ל העתיד ,ו ל ע ת י ד ל ב ו א ה ל א יטלו גם א ב ל גבי מ ע ש ר שני ש פ י ר פ ס ק ה ד מ ב ״ ם שהגר אינו ה ג ר י ם ח ל ק בארץ. מתודה • ,מ פ נ י שאין לו ח ל ק נ ת ת לנו כאשר בארץ״, ש ה ר י ג ב י ודוי מ ע ש ר נ ש ב ע ת ל א ב ו ת י נ ו ״ ,והוא מזכיר גזה הוא אומר ״אשד ש ב ו ע ת ד׳ ע ל ה ע ב ר , ו ב ע ב ר ה ל א ל א נ ט ל ו ה ג ר י ם ח ל ק בארץ. ומה מדוקדקים דברי ה ר מ ב ״ ם ז״ל ב ה ל כ ה ה נ ז כ ר ת ש כ ת ב ו ז י ל :״הגר מביא וקורא ,ש נ א מ ר ל א ב ר ה ם א ב ה מ ו ן גוים נ ת ת י ך ,ה ד י ה ו א א ב ל כ ל העולם כולו, לא שהכניסן כנפי תחת השכינה׳, כפשוטו ל ב ד כי א ם גם ע ל דרך ובמובן זה יתיחם שם -א ב ״ גם ל י צ ח ק ו ל י ע ק ב . וזהו ט ע ם ע ל מ ה שהגר י כ ו ל מה שהוא א ו מ ר ״ ל ת ת הרמב״ם לאמר •לאבותיגו״. ל א פ ר עוד, ועל ״ולאברהם ההשאלה. ד״ל ש ה ש ם ״אב״ הוא היתה השבועה שהיי מ ו ר ה ד ד ך ד׳ ל ב א י עולם, לגו״ ,ע ל זה מוסיף ת ח ל ה שיירשו ב נ י ו את הארץ״, ר״ל, א מ ו ר אילו נ ש ב ע הקב״ה ר ק ל י ע ק ב או אף גם ל י צ ח ק ו ל א נתינת הארץ מ ו ב ט ח ת ר ק ל ב נ י ה ם המה, י ג א ו ר ק בגי ישראל והאומות ולא לכל לאברהם׳ גויי ארץ. כי אז וזיתה שהרי מ י צ ח ק ה ם ת י ח ם ו ת ל ע ש ה ואז ל א היי יכול הגר לאפר ל ת ת לנו ,שמא הוא מ א ו ת ן ה א ו מ ו ת ה מ ת י ח ס ו ת לישמעאל .א ב ל מ א ח ר ״שהשבועה היחה ת ח ל ה ל א ב ר ה ם שיירשו ב נ י ו ליצחק וליעקב לא אבדה גוים״ גם כפשוטו, א ת הארץ׳ /ה נ ה אף ש ח ז ר ה א ת ע ר כ ה הראשון ,ו מ א ח ר ע ל ה ד ר ך השני ש ז כ ר ת י ל מ ע ל ה , ש א ב ר ה ם הי׳ ולפיכן שפיר יוכל מ ש א ״ כ ג ב י מ ע ש ר שני • א ב המון ה נ ה ח ת י ח ם ממילא ה ב ט ח ת ה א ר ץ גם ל כ ל גויי א ר ץ לכשיתגיירו ,ו ה ב ט ח ה זו חתקיימ דגר לאמד .ל ת ת ונשנית גמ לנו״ ,שהוא לשון כאמור ל ע ת י ד לבוא, המודה על העתיד ש ש ם הוא מזכיר ש ב ו ע ת ה׳ ע ל העבר ,כ ש ה ו א א ו מ ר • א ש ר ג ת ת לגו כ א ש ר ג ש ב ע ת לאבותינו״, זאת, .מ מ נ י שאין ל ה ם ח ל ק בארץ״. ולפיכך אין ה ג ד יכול ל א מ ר ?!סו ש ב ת ל מ ן ע ד ראש השנה /מאמר א / י ש ר א ל . תקרת עלה אלקים בתרועה ד׳ בקול שןפר. )תחלי©״ -W—0 יתנזו חמאיס נדן הארץ ורשעים עוד אינם״ ברכי גפעןי קד—לתו. א ת ר הללויה. א. מ נ ה ג הוא ב י ש ר א ל ל א מ ר ל פ נ י ת ק י ע ת ה ש ו פ ר ש ב ע פ ע מ י ם א ת ה מ ז מ ו ר ל ב ג י קרח״ ה מ ת ח י ל ב כ ת ו ב • כ ל ה ע מ י ם ת ק ע ו כף ה ר י ע ו ל א ל ק י ם ב ק ו ל הבה ה מ ו ב ן ה פ ש ו ט של ה ד ב ר י ם ״׳תקעו כף״״ הוא״ שיכו ה ע מ י ם דנה״״ )תחלים כ פ י ה ם ל א ו ת ש מ ח ה ,ו ר א ש י ת ה כ ת ו ב מ ת א מ ת ו מ ק ב י ל ה א ל םוםו״ »חריעו ב ק ו ל ר נ ה ״ .ה ה כ א ה ב כ ף ל ה ב ע ת ה ש מ ח ה מ ו נ ח ת ה י א ב ט ב ע ו ש ל ה א ד ם ,ו י ר ו ש ה היא ל נ ו מ י מ י ק ד ם ,ס ה א ד ם ה ר א ש ו ן שחי ע ל ה א ר ץ ע ו ד ל פ נ י ל ד ת י ו ב ל « .אבי כ ל ת ו פ ש כ נ ו ר ועוגב״״ )בדאשית ,ד-כא( .כי ה א ד ם כ י מ י ק ד ם ההם״ ש ל א היו ל ו ע ד י י ן שום כ ל י זמר .ל ה ב י ע ע ל י ד ם א ת ר ג ש י נ פ ש ו ב ע ל ו ץ ע ל י ו לבו• הוא ה ב י ע א ו ת ם ב א ו פ ן טבעי ,ב ה ר י ע ו ב ק ו ל ו ו ב ה כ ו ת ו א ת כפיו* ו מ נ י א ז ב ש א ר ה ד ב ר ב ט ב ע ו של ה א ד ם ע ד י מ י נ ו א ל ה .א ב ל הבה מ צ א נ ו ב כ ת ו ב ם ב ט א א ה ד ל ת נ ו ע ה ט ב ע י ת זו ש ל האדם״ והוא ה מ ב ט א של ״!מחיאת כ ף ׳ /כ א מ ו ר * נ ה ר ו ת י מ ח א ו כ ף י ח ד ה ר י ם ירננו״״ )שם ,צח-ח> ,וכן נ א מ ר עוד״ ״ ה ה ר י ם ו ה ג ב ע ו ת י פ צ ח ו ל פ נ י כ ם ר ב ה ו כ ל ע צ י ה ש ד ה י מ ח א ו כף״) ,ישעי ,נח( .ו ל מ ה א י פ ו א ה ש ת מ ש ה כ ת ו ב כ א ן ב מ ב ט א של ״״תקיעת כף׳ /שיש ל ו כ י ד ו ע ע ו ד מ ו ב ן א ח ד ,מ ו ב ן ש ל כ ר י ת ת ב ר י ת ו ק י ו ם ד ב ר ׳ כ מ ו ב כ ת ו ב .מ י הוא ל י ד י יתסע״״ )אייב,יז-ג> 1 ו א ו ל ם ה נ ח -ח ו ק ל י ש ר א ל הוא מ ש פ ט ל א ל ק י י ע ק ב ׳ ) /תהלים ,םא-ה> ,ח ו ק הוא ל י ש ר א ל .כ י ב י ו ם ה ז ה י ע מ י ד א ל ק י י ע ק ב כ מ ש פ ט כ ל י צ ו ר י ע ו ל מ י ם .ה י ו ם ה ז ה הוא י ו ם ה ר ת עולם״ בו ר א ש ו ן א ד ם ביצר ,ה א ד ם ה ר א ש ו ן י צ י ר כ פ י ו ש ל הקב״ה ,שממנו ה ש ת ל ש ל ה ש ל ש ל ת כל הדורות כולם מימי קדם ועד עתה. ו ב ה י ו ת ה י ו ם הזה יום ה ה ו ל ד ת של ה א נ ו ש י ו ת כ ו ל ה ׳ נ ק ב ע ל פ י כ ך מ א ת י ו צ ר ה א ד ם ל י ו ם ם ש פ ט ל כ ל ב א י ע ו ל ם ,ל ה פ ק ד בו כ ל ר ו ח ונפש .ש ו נ ה הוא א י מ ו א א מ בזה יום קדוש זה מ י ת ר כ ל ימי ק ד ש נ ו ל ב ד ם ו א י ן ל ז ר י ם ח ל ק בם׳ כי ״מועדי ל א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ! ל א כן היום הזה יום ל כ ל באי עולם׳ וגורל כ ל יושבי ת ב ל י כ י ר ו ה ו ל ד ע ת ו ל א י ב י ג ו א ת ע ר כ ו להם. ז ד 17 TO ב ש נ ה ׳ ש כ ו ל ם מ ק ר א י קודש ה ם ל י ש ר א ל ד ׳ א ל ב נ י י ש ר א ל ״ המה׳ ל י ש ר א ל ו ל א חזכרון״ ש ל א ר ק ל נ ו ל ב ד נ ו נ י ת ן כי א ם י ו ט ל ב ת י ק ביום ה ק ד ו ש הזח׳ א ס כ י ל א א ת ה ע ר ך ה מ י ו ח ד ש ל היום הזה א נ ו מ ב י ע י ם ב ת ם ל ו ת י נ ו ׳ ש ת ק נ ו ל נ ו ח כ מ י נ ו ל י ו ם הזה׳ יום הזכרון׳ ת פ ל ו ת נ ע ל ו ת ו ר ו מ מ ו ת ׳ ש ב ה ן נ ש פ ו ך שיח ל פ נ י השופט העליון ו נ ב ק ש רחמים׳ לא ר ק עלינו כי אם על כל באי עולם .ב ת פ ל ו ת י ג ו ה ר ו מ מ ו ת ליום הזה א נ י מ ת פ ל ל י ם ל י י צ ר ה א ד ם ,כי יתן א ת פ ח ד ו ע ל כ ל מ ע ש י ו ויידאוהר כ ל ברואיו׳ ו כ ו ל ם י ח ד יעשו ל א ג ו ד ה א ח ת ל ע ש ו ת ר ע ו נ ו ב ל ב ב ש ל ם , בי י ע ב י ר ד׳ א ת מ מ ש ל ת ה ז ד ו ן מן הארץ׳ ו כ ל ה ר ש ע ה כ ו ל ה כ ע ש ן ת כ ל ה ,ו ר ק ה ו א ל ב ד ו י מ ל ו ך ע ל כ ל מעשיו ,י ג ב ה ב מ ש פ ט ו י ו ק ד ש ב צ ד ק ה ! ב י ח ד ע ם ת פ ל ה כ ל ל י ת זו׳ ת פ ל ה ב ע ד כ ל יושבי ת ב ל ׳ ת ב ו א ג ם ת פ ל ת מ י ו ת ר ת ל נ ו לבדנו׳ ת פ ל ה כי י ה ן ד׳ כ ב ו ד ל ע מ נ ו ש מ ה ה ל א ר צ נ ו וששון לעירנו״ צ מ י ח ת ק ר ן ל ד ו ד מ ל כ נ ו ׳ ו ע ר י כ ת נ ר ל ב ן ישי משיחנו ,ש ת י ה ת פ ל ו ת ה ל ל ו כ ר ו כ ו ת ו א ח ו ז ו ת ה ן זו בזו׳ ו א י א פ ש ר ל ה ש נ י ׳ ב ל י ה ר א ש ו נ ה ! א ד ר י א ש ר ג ו ר ל נ ו א ב ו תלוי ה ו א ב ג ו ר ל ו של ב ל ה ע ו ל ם כלו .א2ו ה נ נ ו ה מ ע ט מ כ ל ה ע מ י ם ׳ ו ה נ נ ו ג ת ו נ י ם ב ג ו ל ה בין ש א ר ע מ י ת ב ל ה ג ד ו ל י ם ו ה ע צ ו מ י ם מ מ ב ו ; ו כ ל ע ו ד א ש ר ת ש ר ו ר ב ע ו ל ם מ מ ש ל ת הזדון ,ו מ ל כ ו ת ה ר ש ע ה ת ר י ס ר א ש ׳ אין כ ל ת ק ו ה לבו ל ח ב צ ל מידם׳ ו ת מ י ד נהי׳ אבו ה ש ע י ר י ם ל ע ז א ז ל ל כ ל פ ש ע י בבי ה א ד ם ו ח ט א ו ת י ה ם ׳ ו ע ל י ג ו יהי׳ ל ס ב ו ל כ ל ע מ ל ו ת ל א ה ב ע ד בל פ ג ע ואסון ש י ק ד ה ב ע ו ל ם .מ ל ח מ ה א ם ת פ ר ו ץ ב א ר ץ ,מ ה פ כ ה כי ת ב ו א ׳ מ ש ב ר כלכלי״ או א ף מ ג פ ה כי תהיי״ ב כ ל א ל ה ר ק היהודי הוא ה א ש ם וידו ה י א ש ח ו ל ל ה כ ל אלה״ ו ל פ י כ ך א ח ת ד ת ו ה י א ל ה ש ם ד מ ן ה ע ו ל ם .כ ל ה ת נ צ ל ו ת ו ה צ ט ד ק ו ת ל א ת ו ע י ל לגו ל ה ו כ י ח א ת צדקתבו״ א ח ר י א ש ר ס ב ת כ ל ת ל א ו ת י ב ו היא ר ק ה ש נ א ה א ל י נ ו מ צ ד גויי ארץ״ שבאה ע ו ר ת ׳ ש ע ל י ה י א מ ר ו חכמיבו ז״ל״ ,׳הלכה היא״ בידוע ש ע ש ו ש ו נ א ליעקב״״ )ספי-י כהעלתך(. ש ב א ת ע ו ל ם זו מ ק ל ק ל ת היא א ת ה ש ו ר ה ,ש ו ר ת ה מ ש פ ט והצדק״ ו ה י א היא בעוכרינו׳ כ י ב ס ב ת ה ב ו ד י ם ח ס ע ל י נ ו כ ל מ י נ י ע ל י ל ו ת שוא״ ע ל י ל ו ת ה ס ו ת ר ו ת א פ י ל ו זו לזו .ה ע ל י ל ו ת ה ש ו נ ו ת פ ו ש ט ו ת צורה ו ל ו ב ש ו ת צ ו ר ה א ה ד ת , ו ה ן מ ש ת נ ו ת מ ד ו ד ל ד ו ר ו מ ת ק ו פ ה ל ת ק ו פ ה ,ל פ י ת נ א י ה ע ת והחייב ,ו ס ב ת כ ל ע ל י ל ו ת ה ש ו א ע ל י נ ו היא ר ק א ח ת ,ש נ א ת ע ש ו ל י ע ק ב .ו כ ש ם ש ל א הי׳ כ ל י ס ו ד ל ע ל י ל ו ת השוא ש ל י מ י ה כ י נ י ם ,הן ע ל י ל ת ה ד ס ו ע ל י ל ת ה ר ע ל ת ה ב א ר ו ת ב פ ר ו ץ ר ש ו ח מ איזו מ ג פ ה ,כן אין כל י ס ו ד כ מ ו ב ן השאיפה מצדנו לכבוש את כל ו 1 Jד גם ל ע ל י ל ו ת עלילת השוא ש ל ימינו אלה׳ ה ע ו ל ם כלו ,ע ל י ל ת ה מ ל ו כ ה ה מ ס ו ת ר ת שלגו ו ע ל י ל ת ה פ מ ש ו ב ל י ם של זקני ציון ו כ ד ו מ ה . ה ח י ל ו ק היחידי שבין ע ל י ל ו ת השוא ש ל ימי ה ח ו ש ך ה ה ם ו ב י ן ה ע ל י ל ו ת ה פ ו ד ר ג י ו ת של ימינו א ל ה הוא אולי ר ק בזה׳ שאז בימי ה ב ע ר ו ת ה ה ם האמיגו ב ח ו ש ך ל ע ל י ל ו ת ה ש פ ל ו ת הדן .כ י צ ר י כ י ם א ג ו ל ד ם אולי באמת העם ההולכים א ד מ למצותינו׳ וכי מ ר ע י ל י פ אנו א ת ב א ר ו ת י ה ם .א ב ל בימינו א ל ה ה ל א יודעיפ ה מ ה היטב שונאינו עלינו המעלילימ שוא ,כי אין כ ל ימוד ל ד מ י ו נ ו ת י ה ס עלילות ה כ ו ז ב ו ת ן יודעים המה שאין ל נ ו ״מלוכה מסותרת״׳ ואין היהידית, א ת בל ה ע ו ל ם כלו ,ב ה י ו ת ש א י פ ת נ ו ל נ ו כ ל שאיפה ל כ ב ו ש ש י ת נ ו לנו במנוחה על לשבת א ר צ נ ו .יודעים ה מ ה שאין כ ל ז ק נ י ציון בעולם .וכי ה פ ר ו ט ו כ ל י ם ה מ ה ר ק מעשי זיוף ו ת ר מ י ת .ש כ ב ר נ ת ב ר ר ה ב ב ת י ה מ ש פ ט זיופים ש נ ע ר כ ו חרמיתס, בכונח ת ח ל ה ל ת ת א ו ת נ ו ל ש מ צ ה בגוים. כל ידוע זה להנאתפ .למען היטב, להם שמשתמשים אלא הטית ב נ ו א ת המוני העם, ת ל א ו ת י ה ם .ולהשקיע הנקי את בדמנו הפה לכלות שאיפת ב ע ל י ל ו ת י ה ם שוא ב נ ו את חצי זעמם ע ל כ ל מצד הנקם מרי הנפש כל ש ב ק ר ב ם .לא ה ש נ א ה א ל י נ ו היא ת ו ל ד ת העלילות׳ כי אם להפך ,ה ע ל י ל ו ת ע ל י נ ו הן ת ו ל ד ו ת השנאה א ל י נ ו מ צ ד העמים ,ש נ א ת חנם׳ ל א מ ד ,״ראה אויבי כי ר ב ו ו ש נ א ת חמם במליצתמ ה נ פ ל א ה יוסיפו ש נ ט ל מ מ נ ו א ת הבכורה. להם׳יז )שוח״ט>. לאמר אבל שנאוני״) .תהלים ,כ ה ־ י ט ( ! ו ח כ מ י נ ו ז״ל ע ל ה כ ת ו ב הזה׳ ,׳אם עשו שונא ליעקב׳ ל פ י ושנתיים מה ע ש י ת י ברברים ו כ ל עוד ש י ש ר ו ר ב ע ו ל ם כ ח רק את ממשלת ב מ ש פ ט ויוקדש ב צ ד ק ה ,ו מ ר ו ח ו ישפוט שנאתם חנם לענותנו, אלינו. ו ר ק אז כדבר נביא תבוא הנחמות ונםבול. על כ ל בשר, כי האשמים כל ת ק ו ת נ ו היא ל פ י כ ך הזדון מן הארץ. תשועתנו בשם ו ש א ר י ת העמים, השקר והזדון נהי' א נ ו ב ע ד ב ל פ ג ע י ה ת ב ל .ו א נ ח נ ו עונותיהם נ ש א ליום א ש ר י ע ב י ר ד׳ א ש ר ע ל י ה י ת א ו נ ן המשורר, ליום לשרש ל א יופיפו אשד יגבה ד׳ מלבותיהם את עוד בני ע ו ל ה ד׳, לאמר. ״ציון ב מ ש פ ט ת פ ד ה ו ש ב י ה בצדקה") .ישעיהו ,א~כי( .ש ל ט ו ן של צ ד ק ה ומשפט ע ל י ארץ ר ב ה י ב י א פ ד ו ת ל צ י ו ן ו ג א ו ל ה ל ב נ י ה -ג ו ל י ה ,כי ל א ״חסד״ א נ ו מ ב ק ש י מ מ א ת עמי עולם ,כ י א פ ״צדקה* א נ ו ד ו ר ש י ם מ א ת ם , גוי ה כ ת ו ב .צ ד ק ה תרומם ישראל״, )ב׳׳ב ,י.(: צדקתנו, באמור ,״וראו צדקת משפטנו על אדמת וחסד לאומים קרן י ש ר א ל ע ו ד א ש ר ח ו ש ב י ם המה כ י תרום רק גוים צ ד ק ך -חסד״ וכל חטאת״, בצדקה, אבותינו. וזהו ש א מ ר יד-לי(, אלו )משלי, ״וגוי ב ה כ י ר כ ל גויי ארץ א ת מ ל כ י ם כבודך״) ,ישעיהו ,ס ב -ב > ,ו כ ל הם עושים עמנו, מ ש ו ל ח נ ם ה פ ל א דשן ,אין ז א ת ל ח פ א ל א ״ ח ט א ת י ! ב ה ש ל י כ ם גם ל נ ו פ ר ו ד י ם ו ל פ י כ ן א נ ו נושאים ת פ ל ה א מ ו ר ל מ ר ו ם ביום גאולת הקדוש העולם הזה כלו ו ע ל ג א ו ל ת נ ו א נ ו גם על גאולת העולם מ מ מ ש ל ת הזדון ו ה ר ש ע ה ו ג א ו ל ת נ ו א ג ו מ א ר צ ו ת גלותנו, יחד כי ר ק ב ג א ו ל ת ה ע ו ל ם ת ב ו א ג א ו ל ת נ ו .ו ש ת י ה ג א ו ל ו ת ה ל ל ו הן ש ת י ם שהן א ח ת f ג. ו מ ה נ ע מ ו א י פ ו א ד ב ר י חכמינו ז י ל ע ל ה כ ת ו ב שהצגנו ב ר א ש ד ב ר י נ ו א ל ה , ב א מ ר ם ז״ל כי • מ א ה ושלש ד ו ד ו ל א א מ ד הללויה, פרשיות אמד עד ש ר א ה ב מ פ ל ת מ של רשעים .ש נ א מ ר י ת ם ו ת ט א י ם מן הארץ ו ר ש ע י ם עוד א י נ ם ב ר כ י נ פ ש י א ת ד׳ הללויה׳/ הספד הוא בעשרים )ביכית ,ט ,>:כי ה נ ה זה מ פ ר ע ל הכל שנתחב* יותר מכל םפרי הנביאים וארבעת הפסדים של כתבי ס פ ר ה ת ה ל י ם ימצא ה א ד ם תמיד ש י ם צ א ב ה ם בימי חייו .ב צ ר ה ת ה ל י ם של נ ע י ם ז מ ר ו ת ישראל. קדשנו, מ פ נ י ש ב פ ד ש י ו ת י ו ה נ פ ל א ו ת של ב ט ו י נכון ל ר ג ש ו ת לבו, להאדם הדמעות לבו׳ בכל מצביו ה ש ו נ י ם פ ת ל א ו ת י ו ,ב ב ו א ע ל י ו אידי .אסון ו ש ב ר ו נ פ ש ו ב ר ע ה ת ת מ ו ג ג מ פ ג ע י הזמן ,י פ ת ח א ח ם ס ר דוד יבכה במד נפש האחרים ,הנכללים ה ת ה ל י ם ויקרא בו ,ויחד ע ם ע ל קשי יומו ,י ב כ ה ו י ר ו ח לו ו נ פ ש ו ת ש ו ב למנוחתה ,כי על הרותחות השוטפות מעיניו ד פ י ה ם פ ר הקדוש ישקיטו א ת ה מ י ת ויפיחו בי ר ו ח א מ ו נ ה ואומץ נ פ ש ל ב ט ו ח בדי וכי י ר ח ב ל ב ה א ד ם מ ד ו ב ט ו ב ה ואושר ,ו נ פ ש ו ו ל צ פ ו ת לישועתו ה ק ר ו ב ה . ת מ ל א המון רגשות ת ו ד ה ל א ל ק י ישעו ,אז י פ ת ח שי 3א ת ם פ ר ה ת ה ל י ם ו י ק ד א בו ,ויחד ע פ דוד יודה לדי חסדו, ו ב ז פ ר ו ת י ר י ע לו ע ל ב פ ל א ו ת י ו ל ב ב י אדם .ומה בפלא הוא ב א מ ת ס פ ר ה ת ה ל י ם הזה כי הוא יבכה ו י ש ח ק גם יחד, בו ת פ ל ה ו ת ח נ ה ב ע ת צדה׳ ובו ר נ ה ו ת ו ד ה ל ע ת ישע ופדות׳ וזה כ ה ו לאלקיס .ח ב י ב הוא ל פ י כ ך ס פ ר קדוש זה ל א ר ק לגו, כי אם ל כ ל ב א י עולם ,ו מ כ ל כתבי הקודש שתורגמו לכל בארץ׳ פ פ ר זה הנהו ה ח ב י ב ביותר׳ ו פ ר ש י ו ת י ו הן ע ל הלשונות ה ם ת ה ל כ ו ת ש פ ת י ב נ י האדם ת מ י ד ל ת פ ל ה ו ל ת ו ד ה גם י ח ד ! ו ר א ה זד. פ ל א ! ס פ ר זה ת ו ר ג ם השפות השונות ,ו כ ל א ח ד ו א ח ד י ק ר א א מ נ ם יחד ע ם י ת ר פ פ ר י הקודש ל כ ל בו ב ל ש ו נ ו ה ו א » אבל הנה פלה אחת נ מ צ א ת בו׳ ש ל א ת ו ר ג מ ה ו ל א ה ו ר ק ה כ ל ל מכלי א ל כלי ,כי אם נ כ נ ס ה ב מ ק ו ר ה ה ע ב ר י ל כ ל ה ת ר ג ו מ י ם השוגים ש ב ע ו ל ם ,והיא ה מ ל ה ׳,הללויה׳. כל עמי המלות הכי ת ב ל כ מ ו שהיא ב מ ק ו ר ה ׳ האחרות מלא שבתהלים. להתרוממות הרוח שבזה ,א ש ד אז ל א י ס ת פ ק א ם כי נ י ת נ ת היא אבל הנה המלה היותר ע ו ד בזה׳ להחרגם בנקל כיתד הזאת גדולה ,ב ה ג י ע האדמ שיקרא לידי היא מצב הבטוי נפש ל נ פ ש ו הוא ״בדכי נ פ ש י א ת די״. כי א ם גם ל כ ל ב א י עולם י ק ר א ב ה מ ו ן ר ג ש ו ת י ו ש ם די ,כ ל יושבי ת ב ל ו כ ל שוכני א ר ץ ! הנפלאה שאותה יביעו ״הללויה״׳ הללו אתי יחד את ו מ ו ע ד ש ב ת ואולם למצב נפש שכזה י ת ר ו ם ם האדם ר ק אז ,כאשר תשליך האנושיות כולה מעליה את חרצובות הרשע ותתיר אגודות מוטה ,ביום אשר יעביד ד׳ ״את רוח הטומאה מן הארץ״) ,זכריה .י ג -ב ( ,ומרוחו יתן ע ל כ ל בשר ,שעל זח גיבא בן בוזי הכהן בשם ד׳ ל א מ ה • ו נ ת ת י לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם׳ והסירותי את לב האבן מבשרכם ו נ ת ת י לכם לב בשר״׳ )יחזקאל ,ל י -ב י ( ורק אז t באין עוד רשע ועול בעולם ,ר ק א ז יוכל האדם לחתרומם לידי מצב נפש שכזה, ולקרוא בהמון רגשותיו לכל באי עולם ״ ה ל ל ו י -ה ״ ׳ הללו אתי י ח ד ! וזה שאמרו ז״ל׳ )במשנה סיף חלק ,סנהדרין ,קי״א .(:״כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם׳ אבדו רשעים מן העולם נ ס ת ל ק חרון אף מן העולם״׳ ומה צדקו הדברים הללו! כי הנד .ידוע נ ד ע שההיםטוריא של האנושיות כולה היא שרשרת אחת ארוכה של פסיעות ל פ נ י ם ושל נסיגה ל א ח ו ר ! ואחרי כל תקופה של ה ת ר ו מ מ ו ת והשתלמות תשוב האנושיות ליפול מרום מצבה ולשקוע בעמקי שאול תחתית של ר ש ע עינינו הרואות את ועון .והלא הנפילה ה נ ו ר א ה שנפלה האנושיות בולה בימינו אלה ,ימי רעה ו ע ת צרה ליעקב׳ אשר כמוה לא נהיתד. עוד. כל א ח ר י ת ק ו פ ה ארוכה של התקדמות ו ה ת פ ת ח ו ת במשך מאות בשנים ן אחדי ה ה ש ת ל מ ו ת הגדולה בעולם בכלל, במשך של יותר ממאה וחמשימ שנה מימי המהפכה הצרפתית ,הגדולה ,שהכריזה על ״חופש ,שויון ואחוה״ ל כ ל יושבי ארץ ,הגיעו לנו שוב ימי חושך של אכזריות נוראה ועריצות רשע׳ במדה שלא יכול הי׳ שום איש ל ה ע ל ו ת אפילו על הדעת ,בני האדם אכזריות באין כל צלם אלקים ע ל פניהם, נהפכו לפריצי ממת וכל העולם כלו ע ק ע בעמקי תהומות של • ד ם ואש ו ת מ ר ו ת עשן״ .אכזריות ב ל ת י -מ ו ש ג ת בשכל אנושי משטה בעולם ב ע ק ב המלחמה הנוראה ,שהחריבה ארצות רבות ,והשמידה אלפי אלפים ודבי ר ב ב ו ת ב נ י אדם בכל א פ ס י תבל ,ואנחנו בני עם נגש ו נ ע נ ה היינו ל א ס ו נ נ ו הקרבנות הראשונים על מזבח העריצות ,שהחשיכה א ת אור השמש לפנינו. ומה שנורא ב י ו ת ר הוא ,כי לא רק אלה העמלקים של דורנו׳ ימח שמם׳ שהכריזו עלינו מ ל ח מ ת שמד וכליון ,אבדו כל רגש אנושי מ ק ר ב לבותיהם ונהיו לשדי שחת אכזריים בדמות אנוש ,כי אם גם אלה שנלחמו ,לדבריהם, התופש והדרור, מ ל ת מ ת הצדק ועקידת העריצות מלחמת מ ק ר ב הארץ ,גם המה לא התרוממו לידי הכרת חובתם האנושית לגבי הקרבגות היותר אומללים של האויב הכללי .זמן ר ב אחרי אשר נכבשה כבר .ב ע ז ר ת בעל המלחמות יתיש ,כל הארץ לפני צבאות ארצות הברית, ואחרי אשר נשבר כ ב ר מטה הזדון של מלכות הרשעה׳ עדיין אתינו האומללים בלואיפ ב מ ח נ ו ת ההרגה השוגים מבלי כל מוצא לסגיהס .שערי כל הארצות ואף ד ל ת ו ת בנו ארצנו הקדושה, סגורות ע ל שבע מסגדים ל פ נ י שרידי ה ח ר ב החם, מפלטם היחידי בעולם׳ כלואות לפניהם .וגתקייפ לאסוננו ד ב ר המקונן ,״מחוץ שכלה ח ר ב ב ב י ת כמות״׳ )איכה ,א -כ ( < מחוץ א מ ו ר ?ועא ל א ר צ נ ו שכלה ה ח ר ב האכזרי׳ של האויב ,ובבית ,בביתנו הלאומי ,כמות ,בי קמו עלינו לשים מחנק לשאיפתנו ,ולהמית ח י ו את ת ק ו ח נ ו היחידה, בעלי ט ו ב ת נ ו ת ק ו ת שיבת איון. ה ס ב ה היחידית ל כ ל האכזריות הנוראה הזאת היא, הרעועים מן העולם» לא אבדו כי עדיין ואף בימי הטובה והאורה לא נשמדה עדיין כליל החיי שבאדם ,א ל א ש נ כ ל א ה לשעה בסתרי לבבו׳ עד כי ה ת פ ר צ ה שוב החוצה ,ו ת ע ק ר משורש א ת כל מה שנבנה ב כ ל כך ד ו ב עמל ב מ ש ך של דורות, ל ם ע ר ת פריצים ,והדון אף נורא עדיין שורר בעולם. והארץ נהפכה אין לנו איםוא א ל א לצפות ל .א ח ר י ת הימים* ל ע ת אשר ״יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם״, האדם ישוב ל ה ת ר ו מ ם על כ נ פ י רוחו׳ ימוד חרון האף מן העולם. עוד יותר אל עמקי שאול של עריצות ורשע* ואז ר ק ואז מבלי ל נ פ ו ל להגיע אז יוכל האדם, לידי מצב ר ו ח של אמירת •ברכי נפשי את ד׳ הללויה״! הוא ה ד ב ר ולא א מ ר הללויה, אשד ד ב ר ו חכמינו ז״ל ,כי עד שראה ב מ פ ל ת ם של רשעים״! א ת ת ה פ ו כ ו ת כני האדם בעולפ ,וכי נסיגה לאחור ונפילה ״פאה ושלש פרשיות אמר לשאול אחרי כל עד שראה ב מ פ ל ת ם של רשעיס׳ כי ר א ה דוד בעיני רוחו התרוממות רוחנית תבוא שוב ת ח ת י ת של החטא, זאת אומרת, דוד ולא א מ ר שראה בעיני לפיכך רוחו הללויה, את חזון ת*תיד של-׳׳אחרית הימים׳״ ,את חזון אבדן הרשעים מן העולם ,כי י ע ב י ד ד׳ את מצגשלת הזדון מן' הארץ ,וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, ועל אותה התקופה המזהירה של שלטון הצדק בעולם א מ ר •הללויה״ 1 ד. ונבוז* מעתה אל מה שאמר הכתוב ,״כל העמימ ת ק ע ו כף הריעו לאלקים בקול רנה״ ,ונאמר בזה, כי הנה מזמור מזמור מ״ו ,המסיים בכתובים הנפלאים, זה הוא המשכו של המזמור הקודם, ״לכו חזו מפעלות ד׳ בארץ ,משבית מ ל ח מ ו ת עד קצה הארץ ,קשת י ש ב ר וקצץ באש׳ הדפו ודעו כי אנכי אלקים ארום בגוים ארוס אשר שם שמות עגלות ישרוף הנית בארץ .ד׳ צבאות עמנו ס&גב ל נ ו אלקי יעקב סלה״. המשורר רואה בעיני רוחו א ת חזון העתיד של ת ק ו פ ת השלו׳ הנצחי בעולם ,א ת חזון ״אחרית היפים״ ,אשר אז יכתתו העמים *את חרבוחפ לאתים וחניתותיהם למזמרות״׳ אחרי אשר ״לא ישא גוי אל גוי ח ר ב ולא ילמדו עוד מלחמה״׳ בבוא ד ב ר ד׳ לאמר .׳,ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד״, ולמראה החזיון הנפלא ההוא, קורא המשורר בעליצות נפש: ט פ ע ל ו ת ד׳ אשר שם שמות בארץ״ ,לאמר׳ א ת ם יושבי ת ב ל כולככ, את מפעלות ד׳ ונפלאותיו הגדולות אשר שם בארץ׳ )ויק׳ ,כ י -ו ( . לכולכו חזו וראו )המלה ״שמות״ תבוא לפי דןעב ש ב ת 1מ 1ע ד זה כאן במובן של נפלאות גדולות ,המביאות לידי השתוממות והתפעלות נפשית(. והוא מוסיף לבאר את םפעלות ד׳ ,לא8ר, .משבית מלחמות עד קצה הארץ׳, זאת אומרת ,כי תחת אשר במנהגו של עולם ,מיפי קדם ועד ימינו אלה ,לא קרה עוד כדבר הגדול הזה ,כי תשבותנה המלחמות פעמ אחת על פני כל הארץ; ואף אם תעבור לפעמים איזו תקופה של שלו׳ בחלקו האחד על העולם ,הנה באותה תקופה עצמה מצב של מלחמה שורר בחלקו האחר של העולם ,החרב מתהפכת ושפך דמי אדם רב לא יחדל מקרב הארץ .אבל אז בתקופה המזהירה ההיא של העתיד הרחוק ,שאותו רואה המשורר בחזון רוחו ,ישבית אלקי השלו׳ את המלחמות »עד קצה הארץ״ ,ני מקצה הארץ ועד קצה הארץ .א ן שלוי יהי׳ על פני תבל כולה, .קשת ישבר וקצץ חנית עגלות ישרוף באש״ ,כי באין מלחמה אין צורך יותר בכלי המלחמה! והן הןה״שמות״ אשר ישים ד׳ בארץ! ובימינו אלה קבלה לעינינו ה2לה .שמות״ שבכתוב הזר .את מובנה הפשוט ,מובן של .שממה וחורבן״ ,כמו בכתוב ״ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושבי ) ,י ר מ י ה ,ס י -נ ב > .כי הנה חדשה נהיתה בארץ ,חדשה העומדת להביא לידי השבתת המלחמות מקרב הארץ! בני האדם השכילו להמציא פצצה נוראה ,פצצה קטנה אשר בכף איש תנתן ,ונחה איום ונורא להחריב עולמות כרגע .בפצצה הנוראה ההיא השתמשו צבאות ארצות הברית ,לדכא על ידה תחת רגלם את ארץ היפנים הגדולה < כי דיה היתה פצצה אחת שכזו להרוס בן רגע ״עיר גדולה לאלקים׳ ,ולעקרת משורש על כל יושביה ,עד כי לא ישאר למו כל זכר עוד .בה הפילו הממציאים אותה אימתה ו6חד על יושבי ארץ ״מזרח השמש״ ההיא ,עד כי נאלצו להכנע ולדרוש שלוי בעד כל מחיר שהוא, אן ורק למען הציל את עריהם מהרס ומחורבן נורא .וכה בא פתאום הקץ למלחמת העולם הנוראה ,קץ מהיר שלא חכה עליו עדיין כל איש .והנה כי כן, השלו׳ הפתאומי שעשה פעם אחת קץ למלחמת העולם הנוראה ,בא בתור תוצאה ישרה מהחורבן הנורא והשממה ,שעשתה הפצצה החדשה ,המצאת חכמי המיע שבאו אליה אחרי נסיונות ובחינות רבים בסתרי חדריהם ,במשך של שנים אחדות .ואותם חכמי המדע מנבאים עתידות גדולות להמצאתם זו ,שהיא עדיין בחתוליה ועומדת היא עוד לתשתלם ולהשתכלל ולהתפתח ,כדרך כל ההמצאות השונות ,הפותחות בקטנות ומסיימות בגדולות .לדבריהם עתידה היא המצאת חדשה זו לעשות קץ למלחמות בכלל ,אחרי אשר כל מלחמה בעתיד עלולה היא בהכרח להביא לידי חורבן גמור של הארץ כללה על כל יושביה; ופחד החורבן הכללי ימנע את עמי תבל כולם מלשלות עוד למלחמה ידם׳ והחרב המתהפכת תשוב בהכרח לנדנה .פחד ה״שמות בארץ״ ישבית .מלחמות עד קצה הארץ׳״1 אבל יד מי עשתה כל זאת? הן רק ״מאת ד׳ היתר .זאת היא נפלאת בעינינו״ ) ,ת ה ל ן ם : ,ק י ח , ( » -בעל המלחמות שהוא ״עושה נפלאות גדלות א מ ו ר !7סג לבדו״<,ש ,קלו( ,הוא הטביע בטבע הבריאה כהות נעלמים ,כהות של הרס נורא ,והוא גם נתן לאדם חכמה בינה ודעת ,להבין ולהשכיל איך לגלות את מסתרי הטבע ,ולהוציא לפועל את כהות ההרס הנעלמים ,למטרת שימת ,שמות בארץ״ ,שמות נוראות אשר על ידן תושבתנה ״מלחמות עד קצה הארץ׳! המשורר האלקי הרואה בחזון רוחו את עתידות בני האדם .קורא מתוך התפעלות נפשית אל כל יושבי תבל ,לאמד ,אתם בני אדם. ,לכו חזו טפעלות ד׳ אשר שם שמות בארץ״ ,שמות נוראות .אשר על ידן הוא .משבית מלחמות עד קצת הארץ ,קשת ישבר וקצץ חנית עגלות ישרוף באש״ ,ובמפעלותיו הנפלאות הללו הוא מעביר את החרב מן העולמ ועושה שלו׳ בארץ! והמשורר מוסיף עוד לקרוא לכל באי עולם בשם ד׳ לאמד. ,הרפו ודעו כי אנכי אלקים אדום בגוים אדום בארץ״ :אתם בני אדם כולכם. ,הרפו״ ידיכם מכלי הקרב השוגים אשד אתם אוחזים בם כל הימים ,חדלו לכם משפך הדם .ודעו״ כי .אנכי אלקים ארום בגוים ארום בארץ״ ,להביא אתכם במשפט על כל מעשיכם הרעים ,ובכן .חדלו הרע״) ,ישעי׳ ,א -־ ״ ( ! ואל בני עמו הנאנחים והנדכאים, הקרבנות הראשונים על מזבח כל מלחמה בעולם ,הוא קורא לאמר ,אל נא ירך לבבכם ואל נא יפול רוחכם ,ודעו כי ״ד׳ צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה״! פ ה. אחרי המזמור הנפלא הזה על תקופת השלו׳ הנצחי בארץ׳ יבוא המזמור שלאחריו ,שאותו אנו אומרים לפני תקיעת השופר ,ובו יוסיף המשורר לפנות אל עמי תבל כולם ,והוא קורא אליהם ,לאמר ,״כל העמים תקעו כף״! אתם עמי ^ ץ כולכם ,השליכו נא את כלי הקרב מידיכם ותקעו כף איש לרעהו -לאות כריתת ברית שלו׳ ביניכם! .הריעו לאלקים בקול רנה״ אל נא תוסיפו עוד למלאות חללו של עולם באנקת המות של חללי מלחמותיכם הנוראות ,ובצחנת קרבנותיכם אשר ״פגריהם יעלה באשם״) ,שם ,ל ד -ג ( ,כי אם יחד תריעו •לאלקים בקול דגה״ .ומה נפלא הדבר ,כי השתמש המשורר כאן בהמלה ״רגה״ ,אשר מכל השמות הנרדפים שבשפתנו הקדושה להבעת רגשי השמחה שבלב האדם, הנה מלה זו תורה ביחוד על השמחה המלאה באבדן הרשעים ועקירת ממשלתם מן העולם ,כאמור ״ובאבוד רשעים דנה׳) ,משלי ,י ־ י * ( .בקול רנד .יוכלו איפוא כל יושבי תבל להריע ,רק אחרי אשר יתקעו כף איש לאחיו ,ויכרתו ברית שלו׳ ביניהם לנצח ,אחרי אשר יאבדו הרשעים מן העולם ולא יהי׳ עוד חרון אף בעולם! רק אז ישמע בארץ ״קול רנה״ ,להרנין לבבות בבשורת השלו׳ הכללי עלי ארץ רבד .ן והמשורר מוסיף עוד לאמד. ,עלה אלקים בתרועה ד' בקול שופר כי קעד ש ב ת 1 מ ן ע ד מלך כל הארץ אלקים ,מלך אלקיס על נוים אלקיס ישב על כסא קדשו״ .כי הנה את בשורת השלו׳ בעולם ובשורת תקין העולם נמלמת שי-די .מלכות השמים עלי ארץ ,שומע המשורר בקול תרועת השופר ,המבשר לכל יושבי תבל. כי .מ ל ן כל הארץ אלקים״ .וני ״מלך אלקים על נוים אלקים ישב על כםא קדשו״! כי הנה רברימ רכים נאמרו בענין השופר ובתעודותיו לישראל .ואחת מתעודותיו היא .להזכירנו בקולו את העבר ואת העתיד נם יחד ,ואת הטובה .הנדולה שהביא ועוד עתיד הנהו להביא לישראל ולעולם כלו .״לא נברא השופר אלא לטונה לישראל״ ,יאמרו לנו חכ0ינו דיל ,״שבשופר ניתנה תורה לישראל ובשופר נפלה חומת יריחו ,ובשופר עתיד הקנייה לתקוע בשעה שמכניס גליות ישראל למקומם״ ) ,ת י נ -א ,יו־־נ ,ם כ ־ ב ( .עתי המתנות הטובות שניתנו לישראל, תורה וארץ ישראל ,לא ניתנו אלא בשופר ו ואף גאולתנו העתידה ,שתהי׳ גם גאולת כל העולם כלו ,לא תבוא אלא בשופר ,כאמור ,״והיי ביום ההזא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לדי בהר הקודש בירושלים״ ) .י ש ע י ׳ ,כ ז -י ג ( .״הר הקודש בירושלים״ קדוש יהי׳ לא רק לנו כי אם גם לכל באי עולם .עליו ניבא בן אמוץ בחזונו על .אחרית הימים׳ ,כי ״נכון יהי׳ הר בית ד׳ בראש המרים ונשא מגבעות •וגמרו אליו כ ל ה ג ו י ם י ) ,י ש ע י ,ב -ב ( .והשופר הגדול• שופר הגאולה ,שבו ״עתיד מקניה לתקוע בשעה שמכניס גליות ישראל למקומם״ הוא יבשר איפוא גם לעמי תבל כולם את בשורת גאולתם הפה ,גאולי .מחרב וממלחמת ,ואת בשורת השלום הנצחי עלי ארץ רבה! ומה גפלאו דברי חכמינו ז״ל באגרתם על האיל ,אילו של יצחק ,״שלא יצא ממנו דבר לבטלה״ ,כי משתי קרניו של אותו האיל. ,של שמאל ו^קע בו הקניה על הר סיני ,שנאמר ויהי קול השופר וגר ,ושל ימין שהוא גדול מן השמאל עתיד הקניה לתקוע בו לעתיד לבוא בקבוץ של גליות ,שנאמר והיד. ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגוי" ,יפרו״־א ,פל-א( .בקרן של שמאל תקע הקניה על הר סיני לישראל לבדם׳ ובקרן של ימין עתיר הוא לתקוע לכל באי עולם׳ וגדול יהי׳ איפוא כבוד השופר האחרון מן הראשון( ומשורר התהלים רואה בעיני רוחו את חזון העתיד ,ושומע נאזניו ,לא אזני נשר כי אס אזני דעת את די ,שעליהם יאמר הכתוב. ,ואזני חרשים תפתחנה״ ,את קול השופר הגדול ההוא ,והוא קורא בקול אל ״כל יושבי תבל ושונני ארץ״ ,לבשר לד 0,את בשורת הגאולה ,והוא מבשר ואומר. ,כנשוא נס הדיס תראו וכתקוע שופר תשמעו״ ) ,י ש ע י ׳ ׳ י ח -ג > • ואת בשורתו זו הוא .מניע בדבריו לאפר ,״עלה אלקים בתרועה ד׳ בקול שופר כי מלן כל הארץ אלקימ .מלן אלקים על גוים אלשים ישב על כסא קדשו״! אלקים שהוא «םלן 3ל הארץ״ הוא א מ ו ד קמה יתעלה בתרועה ובקול שופר .לשבת .על כסא קדשו׳ ולהיות למלן על כל גויס! ומה מתאים הוא איפוא מזמור זה לאמרו לפני תקיעת השופר אחרי אשר במזמור הזה ,שהוא המשכו של הקודם לו ,יביע המשורר את חזון רוחו על תעודת השופר ,ועל הטובה שהוא עתיד להביא עוד לישראל ,ועל ידם גם לכל האנושיית כולה! ו. ואומרים אנו מזמור זה שבע פעמים ,כי מספר זה קדוש הוא לישראל מאז וםעולם,ועליו יאמרו לנו חכמינו זיל ,כל השביעין חביבין לעולם׳ ) .ו י ק י ר ,פכ׳־ט( 1 השגה השביעית שנת שמיטה היא לדי ,החודש השביעי מקודש הוא יותר מכל חדשי השנה ,ובשם .ירח האיתנים״ יקרא) ,מ־יא ,ח נ( ,כי איתן וחזק הוא לנו בקדושתו ,כםליצתם ד ל עליו. ,דתקיף במצוות״) ,יי,־* ,״ , uוכל מועדי קדשנו אף הם שכעה שבעד ,ניתנו לנו ,ויסוד כל הקדושות הללו ,הקשורות במספר שבע .הוא היום השביעי שאותו בירך אלקים ויקדשהו ,ומני אז הוריד ד' לעולם את הקדושה הראשונה ,קדושת השבת ,נשאר המספד הזה קדוש לנו קדושת עולמים .ולא רק בנוגע לקדושת שנותינו ומועדינו חביב לנו מספר זה ,כי אם גם בנוגע לדברי ימינו ,ומאורעות חייגו בתור עם! כי .באבות שביעי חביבי, הוא משה השביעיי לאברהם ,אשר על ידו ניתנה תורה לישראל ,היא המתנה הראשונה שניתנה לנו מתנת עולם- .ובבנים השביעי חביבי הוא דוד הבן השביעי לישי ,אשר משרשיו יפרה »ותו הנצר שעל ידו תנתן לנו מתנת עולמ, גס המתנה השני׳ ,היא מתנת הארץ ,בחזון הנביא מתקוע בשם ד׳ לאמר. ,ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת ובניתיה כימי עולמ ,ושבתי את שבות עמי ישראל ,ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ד׳ אלקין״ ) ,ע מ ו ס ,ט ,י א -ט ו ( ! את זכרונות הקודש הללו ,זכרון העבר והעתיד ,עלינו להעלות על לב בשעה קדושה זו ,בעמדנו לפני תקיעת השופר! ואחרי אשר גקרא ברגש קודש שבע פעמים את דברי המשורר לבני קודח ,המבשר לישראל ולעולם כלו את בשורת הגאולה ובשורת השלו׳ הכללי ,נסה את אזנינו .לשמוע קול שופרי) ,ולשמוע זאת אומרת—להבין( ,ובחרדת קודש נשא תפלה למרוט ,כי גזכה לשמוע במהרה את קול השופר הגדול ,קול שופרו של משיח ,שבו ישפיע ד׳ את בשורת הגאולה ובשורת השלו׳ לכל יושבי תבל ושוכני ארץ׳ ובו ״יכגיס את גליות ישראל למקומם׳ ,בב״א! ו מ ו ע ד ש ב ת לראש השנה' /מאמר ב / תקיעה ותרועה-עמידה וישיבה. ובחודש השביטי באחד לחודש יום תרומה יהיה לכם )במיני, כם—א(. וכי תבואו מלחמה בארצבס והועוום בחצוצרות. וביום שמחתכם ובמומדיכס ותקעתם בחצוצרות. )שפ ,י ,ס — • C ימה תוקעים ומריעים עומדים ז נ ד י כ ש ה ם י ו ש ב י ם ו מ ו ק ע י ם ו מ ר י ע י ס נשוז0 י ע ר ב ב אוו ה ש ט ן . ) ר א ש ה ש נ ח ,ס•!,(. א. נוהגים אגו לתקוע בשופר בראש השנה שתי פעמים ,לפני תפלת המוסף ובשעת התפלה עצמה ,על סדר הברכות של מלכויות זכרונות ושופרות .את התקיעות הראשונות אנו קוראים בשם ״תקיעות דמיושב״ ,ואת השניות בשם ״תקיעות דמעומד״ .מנהגנו הוא אמנם לעמוד גם בשעת התהיעות הראשונות, כי עיקר מצות התקיעה היא בעמידה ) ,ט ו א י ח ,ת ק פ ־ ה ( ! ואף על סי כן אנו קוראים אותן בשם ״תקיעות דמיושב״ ,שהרי בדיעבד -אם תקע מיושב יצא׳ ) מ ג י א ,ש ס .u-po , מה שאין כן האחרונות ,שחן צריכות להיות בעמידה דוקא ,שהרי באות הן בתפילת העמידה .על כפילות התקיעות בכלל כבר עמדו חכמינו זיל ושאלו, ״ל0ה תוקעים ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעים כשהם עומדים׳ .אבל על מה זת האריכו כל כך בלשון שאלתם ,ולא שאלו בקצרה •למה תוקעים שתי פעסים׳ ז אין זאת אלא ששאלתם זיל היא לא רק על הכפילות של התקיעות, כי אם עוד על הישיבה ועל העמידה שבתקיעות ובתרועות הכפולות הללו, באופן ששאלתם היא אחת שהיא שתים ,על השגות התקיעות והתרועות םעכיב, ועל העמידה והישיבה שבהן .ועל השאלות הללו השיבו תשובה אחת קצרה, •כדי לערבב את השסן׳ .ומה נפלאה היא תשובה קצרה זו! ונעמוד גא בעזיה על הבנת הדברים! תקיעת שופר היא מהמצוות חכי קדושות לישראל .זכתה מצוה זו להתקדש אצלנו בקדושה מיוחדת יותר משאר מצווח שבתורה ,ולהתחבב על ישראל א מ ו ר קיזז בםדח שלא זכו אליה יתד מצוות התורה .הן עינינו הרואות כי מדי שנה בשנה בחתקדש יום זה ,יום הזכרון ,ימלאו כל בתי כנסיותינו מפח לפה׳ שכן גם אלה המונעים את עצמם מלבקר את בית ד׳ בכל ימות השנה ,הם חושבים זאת להם לחובה לבוא ביום קדוש זה אל בית מקדש מעט ,בכדי לשפוך את שיחס לפני אדון כל .לו היתה לנו אוזן קשבת לשמוע ולהבין סוד שיח אבנים ועצים ,כי אז היינו שומעים את האבן מקיר זועקת ושואלת בתמהון לאםר ,״מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם״ז וכפיס מעץ יעננה ..היום הרת עולם ,היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים״׳ כי קדוש היום לאדוננו ,וקדושת היום הזה •כי הוא נורא ואיום*׳ היא המעוררת נרדמים לבוא כיום הזה לשפוך את שיחם, אם סעס ואם הרבה ,לפני אדון כל במקום קדשו .ביהוד תרבה התכונה בבתי הכנסת בהגיע שעת תקיעת השופר ,כי אז יבואו כולם ,אנשים ונשים ,וגם לרבות את הטף ,ויעמדו צפופים באזניס קשובות לשמוע את קול השופר כשהוא יוצא מטי התוקע .הקול חודר עמוק עמוק ללבו של כל אדם מישראל ,ומעורר בקרבו איזה רגשות נעלמים .וכאילו מדבר הוא אלינו השופר בשפתו המיוחדת ,אשר אמנם אין אומר ואין דברים לה ,אבל איזה כה טמיר וגעלמ צפון בה .ומה היא שפת השופר? ב. שני קולות מיוחדים לשופר ,תקיעה ותרועה) ,השבדים גס הם תדועח המה .ובאים כידוע רק מפני הספק( ,והבדל גדול יש בין שני הקולות הללו. התקיעה שהיא קול אחד ארוך וממושך ,היא ביטוי השמחה והתרוממות הנפש׳ כאמור ״וביום שמחתכם ובמועדיכס ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות״. התרועה לעומתה ,שהיא הרכבה של קולות אחדים קצרים ומקוטעים ,הבאים זה אחד זה בתכיפות מהירה ,היא ביטוי החרדה והצער ,והיא באה להפיל פחד על השופעים ולעורר נרדמים ,לעמוד על נפשם ולהגן על עצמם בהיות סכנה קרובה לבוא׳ כאמור ״וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעתם בחצוצרות״ .וכשאנו שומעים קול שופר עלינו להטות אוזן ולשמוע את הקול הקורא אלינו ,בכדי להבין ולדעת את תעודתו של הקול היוצא מתוך שופרו של התוקע .זהו שאנו מברכים על מצות התקיעה ״לשמוע קול שופר״ ,כי .לשמוע׳ זאת אומרת להבין ,כמו שאנו אומרים בתפלתנו ,״ותן בלבנו להכין ולהשכיל ולשמוע״)וכסו שאמר הכתוב ,׳והם לא ידעו כי שומע יוסף׳( .עיקר מצות התקיעה היא לא רק שיכנסו קולות השופר אל אזנו של השומע ,אלא שיחדרו עמוק עמוק לתוך לבו ,ויעוררו אותו לשמוע ולהבין אל מה ירמזון הקולות ההם הבוקעים מתוך השופר. ואת אותו חהבדל שבין שני הקולות הללו של השופר אנו מוצאים גם ו מ ו ע ד ש ב ת בין שני המצבים המיוחדים של ישיבה ועמידה .הישיבה היא סמל השלוה והשלו׳׳ במליצת חכמינו ז״ל על הכתוב ״וישב יעקב״ ) ,נ י א ש י ת ,ל -ז -א ( • ,ביקש יעקב לשבת בשלוה* ) ״ ־ ־ ר ,ש ם ( .וכשאנו רואים איש יושב לו במנוחה ונהנה מישיבתו ,אנו יודעים שהוא נמצא במצב של שלו׳ ובטחון ,מבלי כל מורא ופחד מצד מי שהוא .כי פי שהוא מפחד מאיזו סכנה הנשקפת לו הוא איננו יכול לשבת במנוחה על מקומו ,אלא קופץ הוא על רגליו או לנוס על נפשו או להגן על עצמו נגד האויב .הישיבה היא איפוא סמל המנוחה ,והעמידה לעומתה םמל אי-המנוחה והחרדה .ולפי זה הנה התקיעה שהיא ביטוי השמחה מתאמת היא להישיבה ,ולעומתה התרועה שהיא סמל הפחד ואי-המנוחה מתאמת היא להעמידה .אין התקיעה והתרועה יכולות איפוא לבוא כאחת ,לא בישיבה ולא בעמידה ,כי בשעת ישיבה עלינו לתקוע ובשעת עמידה עלינו להריע .זהו ששאלו חכמינו ז״ל ,״למה תוקעים ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעים כשהם עומדים׳ ז כי איך זה אפשר לתקיעה ולתרועה לבוא כאחת ,בין בישיבה ובין בעמידה? ועל שאלתם זו השיבו בקצרה ״כדי לערבב את השטן״( ואת הביאור הנכון לתשובתם זו יתנו לנו דברי ימינו מאז היינו לגוי יושב על אדמתו ועד ימינו אלה ,ועלינו רק לזכור .ימות עולםא ואז נבין .שנות דור ודור״ ,וזאת היא איפוא תעודת השופר ביום הזכרון הקדוש ,להזכירנו נשכחות ו ג. את דברי ימינו בתור ״גוי לבדד ישכון״ התחלנו בישיבה על אדמתנו. אחרי אשר נכבשה הארץ לפנינו ,מאהבת ד׳ אותנו ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותינו .בימים הטובים ההם נאמר .וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו״) ,נל׳׳א ,ה -ה ( .אבל הימים הטובים ההם לא ארכו לנו ,כי לאסוננו סרו אבותינו מהר מדרך ד׳ ויעשו את הרע בעיגיו ,ואז באה עליהם הדעה אשר ניבאו להם עליה נביאיהם .אויביהם מסביב שתו עליהם ויכניעום תתתם .ואחרית דבר היתד .כי גרשו מעל אדמתם וילכו שבי לפני צר. מני אז הלכנו בגולה לא מצאנו עוד מנוחה ,הננו מתהלכים ״מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״׳ ) ת ה ל י ם ,ק ה -י ג ( ,ואין לנו .ישיבה״ בגוים כי אם ״עמידה* .אמנם גם בגלותנו היו לנו לפעמים תקופות קצרות של מנוחה באיזו ארצות ,ו״בגי גלותא די יהוד״ אחרי התישבם באיזו ארץ והתאזרחם בה׳ חשבו כי כבר באה להם העת שמה לאמר .״זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה״) ,שם ,ק ל -ב -יו( .אבל לא ארכו להם ימי שלותם בארץ גלותם ,כי באה עליהם קללת הכתוב ,לאםר. ,וגם בגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף א מ ו ר קטט רגלך׳ ) ,ו ב ר י ס ,נ ח -ס ה ( .ואחרי עבור איזה זמן נוכחו לדעת עד כמה נכונו דבר• נביא החורבן בקינתו ,לאמד ,״גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח׳ ) ,א י נ ה ,א .> -מאז .גלתה יהודה״ לא היתה לה עוד ישיבת קבע ,ואף אם חשבה לפעמים שבבר ״ישבה בגוים״ מעתה מרה בחשבונה, ועד מהרה נוכחה לדעת כי עדיין ״לא מצאה מנות״ ,והארץ רגזה תחתיה .כן קדה לישראל בבבל ,בספרד ובארצות אירופא ,כי אחרי כל תקופה של מנוחה באיזו ארץ ,תקופה שבה חשבו הנולים כי כבר מצאו מנוח לרגליהם העייפות ,וכי יכולים הם כבר להשליך מידיהם את מקל הנודדים ,ולהתאזרח במנוחה בארץ מגוריהם יחד עם יתר תושבי הארץ ולהיות כמוהם ,הנה סוף סוף באה אכזבה מרה וגוראה .הארץ רגזה תחתיהם ותהי להר געש ,ומעמקי שאול תתתית התפרצו באף ובחימה ובשצף קצף כחות גסתרים של רוחות סערה ,שעקרו משורש את כל אשר נטעו ובנו במשך של דורות בכל כך עמל ויגיעת נפש ובשד .אחרי תקופת ה״ישיבה״ באה על הגולים תקופת ה.עמידה״, ושוב היי עליהם להשליך אחרי גום את כל אשר להם ,ולשוב לקחת את סקל הנודדים בידיהם ,בכדי לברוח על נפשותיהם ולתור להם םנוחה באיזו פנה אחרת בעולם. ג אותו החזיון הנורא נשנה לאסוננו לעינינו בשנות ראינו רעה אלה, שנות הדג ואבדון ,הרפ וחורבן נורא ,אשד כמוהם לא נהי׳ עוד לעמנו מיום גלותו מעל ארצו .כל נאות יעקב בארצות אירופא גתרבו פתאום ,ויושבי מבטחים נסערו לכל עבר .אלפים ורבבות רבבות מאחינו גהרגו באכזריות רצח נוראה ,ושרידי החרב המועטים נעקרו ממקומותיהם והם נודדים כצללים באין כל מנוס ומפלט לחם .אין להם כל יכולת לשוב אל ארצות מושבותיהם מלפנים, העקובות מדם אחיהם ואחיותיהם שנרצחו לעיניהם ,ואין להם יכולת למצוא מנוחה באיזו ארץ אחרת ,בהיות כל השערים סגורים לפניהם ואין פותח אותם להם, כי מלאה הארץ חמס ויושביה לא ידעו כל רחם כסדום בשעתה! ד. ולמרבה האסון הנה יד פורה של שכחה שולטת בנו תמיד .בימי המנוחה העראית בגולה אנו שוכחים את סכנת ה״עמידה״ הבאה אחרי ה״ישיבה״, ושכחה זו היא בעוכרינו ,ומביאה לידי חורבן רוחני נורא המעמיד בסכנה את קיומנו במים בתור ״עם לבדד ישכון״ ,על ידה אנו שואפים להתערב בגוים ולהיות כמוהם ,והסיסמא המסוכנת של ״נהיה כמים״ ,המביאה לידי אסימילציא וטמיעה .משחיתה כל חלקה טובה בנו והיא כרקב לבית ישראל! שכחה זו היא היא השטן הבא להשטיננו׳ הוא השטן הוא היצר הרע ,שהוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג .עליו יאמר הכתוב ״יגער ד׳ בך השטן ויגער ד׳ בך הבוחר ש ב ח ו מ ו ע ד בירושלים״ ) ,ז כ ר י ה ,ג -ג > .ד׳ הבוחר בירושלים יגער נא באותו השטן הנורא. הםשכיחנו את שבועתנו על גהרות בבל ,וישים גא בלבגו לזכור תמיד את זכר ציון ארץ חידתנו ,אשר רק בה נמצא פגוח לכף רגלינו ,ובזכרנו אותה לא ניחן להחזיזן המתעד! של .ישיבה״ בנוים להתענו מדדן חיים! אותו השטן של השכחה הוא למפגע לנו גם בבוא לנו ימי ה.עמידד.״ בגולה ,ימי רעה ותלאה ,כי הוא מרפה את ידינו ומביאנו לידי יאוש וחוטר תקוה ,בהשכיחנו את הבטחת הגאולה העתידה ואת ה.ישיבמ•.המחכה לנו .כדבר ד׳ ביד נביאיו אלינו .הבטחת הגאולה נאמרה לנו בתורה .כאפור, .ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם״ ) ,ו י ק ר א ,כ י -מ י ( .והיא נשנתה לנו טעמים רבות בשם ד׳ על ידי עבדיו הנביאים .הם המה שהבסיחונו בשמו יתברך ,כי עד כמה שלא יארכו לנו ימי ה״עמידה״ בגויס׳ אשר עליה ימליץ הפייטן במליצתו לאמר ,ראה ״עמידתנו׳ דלים ודקים ,הנה עוד בוא יבואו לנו ימי מנוחה ,ימי .ישיבה״ על אדמתנו .כדבר ד׳ ״ויהודה לעולם ת ש ב וירושלים לדור דור״) ,יואל ,ד -כ ( , ונאמר עוד .הנה ימים באים נאום ד׳ ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות ו י ש ב ו ,ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם״) ,עמוס ,ט ,י ג -ט ו ( . עלינו לצפות תמיד לגאולה ול.ישיבה״ לבטח על אדמתנו ,וצפי׳ זו ,צפית הגאולה ,היא שעמדה לנו לבל נאבד בגוים ,והיא אחד מעיקרי דתנו ,אשר עליה כל אחד יובא במשפט לשאול אותו ,לאמר. ,צפית לישועה׳יז )שבה ,ל״א.(. ואולם זהו אסוננו ,אסון השכחה בת השטן ,כי בימי ה״ישיבה״ בארצות הגולה שובתים את ה.עמידה״ היכולה לבוא לנו כשואה ,ומתערבים בגוים ללמוד מעשיהם ובאים על ידי זה לידי טמיעה והתבוללות .ובימי ה״עמידה״, ימי רעה ותלאה ,אנו שוכחים את ה״ישיבה״ המובטחת לגו׳ ובאים עייז לידי יאוש וחוסר אמונה .זהו שאנו מתפללים תמיד לאטד. ,והסר שטן מלפנינו ומאחרינו״! .לפנים׳ זהו העתיד ו״לאחור״ זהו העבר ,שהוא כבד .מאחרינו״, כמו שביארו המפרשים את הכתוב ״וראית את אחורי ופני לא יראו״ ) ,ש מ ו ת ,ל ג -כ ג ( . האדם יוכל לראות את מה שכבר עבר עליו ,אבל אין האדם יכול לראות את העתיד ,שהוא נעלם מעיני כל חי ורק לפני יודע העתידות יתיש הוא גלוי וידוע .ואנו מתפללים איפוא לדי ,כי יסיר את השטן המשכיח אותנו בימי רעה את העתיד ,מה שלפנינו ,ובימי טובה את העבר ,מד ,שלאחרינו ,מה שכבר היה בימים מקדם ,כי אחרי כל ״ישיבה״ באה לנו ״עמידה״! אילו היינו זוכרים תמיד את שתי אלה ,את העמידה בימי הישיבה ואת הישיבה בימי העמידה, כי אז לא באתנו כל הרעה הזאת .כל אסוננו הוא בזה ,כי בימי ה״ישיבה״ בגולה אנו שוכחים את ה״עמידה״ העלולה לבוא עלינו כשואה ,וכשהיא באה פתאום היא מביאה אותנו לידי אכזבה מרה .ובבוא עלינו ה.עמידה״ עם כל א מ ו ר תוצאותיה הנוראות ,אנו שוכחים את ה״ישיבה״ המובטחת לנו מאת שומר ישראל ית״ש ,ובאים לידי יאוש וחוטר תקוה ,ומזה לכל התה6וכות שבחיינו בגולה תוצאות .ושכחה כפולה זו היא רק .מעשה שטן*! ה. זאת היא איפוא תעודת השופר בישראל ביום קדוש זה .״לערבב את השטן*! על היום הזה שקראה לו התורה בשם .יום תרועה״ ,על מצות השופר שנצטויגו לתקוע בו ,גאמר בכתוב כי הוא ״זכרון תרועה״ ,בהיות מטרת השופר להזכירנו נשכחות .השופר בא להזכירנו על ידי קולותיו השנים ,התקיעה והתרועה ,הבאות באתת ,את הישיבה ואת העמידה שבחיינו שעלינו לצרפן כאחת בכל התקופות השונות העוברות עלינו בתור עם .ונקבעה לנו מצות הזכרון ביום קדוש זה ,שהוא לנו יום הרת עולם ,יום שממנו אנו מתחילימ למנות את שנות העולם ,ובו אנו נכנסים לשנה חדשה .ובעברנו כיום הזה משנה לשנה ,בצערנו על סף השנה החדשה ,הבאה לקראתנו מעולפת צעיף ההסתר וההעלם ,מבלי אשר נוכל לדעת מראש את העתיד ,ואת אשר תצרור לנו בכנפיה ,עלינו להזכיר לעצמנו את הנשכחות ,את זכר הישיבה והעמידה שבחיינו ,שאנו שוכחים אותם לאסוננו באשמת השטן המביא אותנו לידי שכחה. אנו ממליכים עלינו ביום הזה שנה בשנה את מלכו של עולם .שומר הברית והתסד לעמו ישראל ,ואנו מעלים לפניו ית״ש את זכרוננו לטובה ,בזה שאנו מזכירים לעצמנו את בריתו עשנו לנצח .״ובמה? בשופר״ .כה יאמרו לנו חכמינו ז״ל) ,רה״ש ,ט״! .(.שתי התיבות ה^לי מוסבות והולכות על מה שנאמר שם לפניהן, ״אמר הקב״ה ,אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות ,מלכויות כדי שתמליכוני עליכם ,זכרונות כרי שיעלה זכרונכם לפני לטובה״ ,ועל שתי אלה גם יחד ,על המלכת השם יתברך ועל העלאת זכרוננו לפניו לטובה ,יוסיפו חכמינו ז״ללאמד עוד. ,ובמר,ז בשופר״ .הכרזת המלוכה היא בשופר ,שכן כתוב .ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם יחי המלך שלמה״ ) ,מ -א » ,־ ל ט , 1ואף העלאת זכרוננו לפניו ית״ש לטובה היא בשופר) ,עיין י י ט ב ־ א !־ל ש•( .כי ע״י השופר אנו מזכירים לעצמנו נשכחות ,את אשר עלינו לזכור תמיד ,ובזה אנו מעלים את זכרוננו לטובה לפני מלך עולם ,בישבו לדון עמים. ומה נמלצה איסוא תשובת חכמינו ז״ל הקצרה על שאלתם. ,לפה תוקעים ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעים כשהם עומדים״ .ז .א .למה אנו תוקעים ומריעים גם יחד בין בישיבה ובין בעמידה .שהם לכאורה שני דברים םתגנדים זה לזה תכלית ניגוד ,בהיות התקיעה מתאמת להישיבה והתרועה להעמידה? ועל שאלתם זו ישיבו בעומק מליצתם לאטד,, ,כדי לערבב השטן״ ,וכונת מליצתם זיל היא על השטן המדיח אותנו מדרכי חיים בהשכיחו אותנו את אשר קפב ש כ ת ו מ ו ט ד עלינו לוכור תמיד! הן זאת היא תעודת השטן בעולם ,שהוא ״יורד ומתעה ועולה ומרגיז״) ,ניב ,ט ״ ! , ( .בתתלה הוא ״יורד ומתעה״ את האדם מהדרך הישרה, ואחרי שהתעהו והורידו לבור שחת של החטא ,הוא ״עולה ומרגיז״ את מדת הדין על החוטא .ובכדי למנוע את השטן מהרגזותיו עלינו למעלה ,אין לגו אלא לתשמר ממנו שלא יתעה אותנו בטענותיו ושטנותיו ללכת בתוהו לא דרך. זהו שאנו מתפללים לאלקי מרום לאמד ,״ותנער בשטן לבל ישטיננו״ .ז .א. שלא יתעה אותנו מדרך התורה בשטנותיו ,ואז לא יהי׳ לו במה להרניז את מדת הדין עלינו! דרכו של השטן ה״יורד ומתעה״ היא ,שהוא משכיח אותנו בשעת ״ישיבה״ את סכנת ה״עמידה״ הנשקפת לנו בארצות נכר ,ומביא אותנו בזה לידי שכחת התורה ולידי פרצת הדת ,לידי התכחשות לכל הקדוש לישראל מדור דור, ולידי טמיעה והתבוללות .ובשעת ״עמידה״ ותלאה הוא משכית אותנו את ה״ישיבה״ המובטחת לנו מאת צור ישראל וגואלו ,ומביא אותנו בזה לידי יאוש ,המרפה את ידינו ומחליש את אמונתנו בגאולתנו העתידה ,ובזה הוא מעמיד בסכנה את קיום האומה בכללותה. בכדי ״לערבב את השטף הנורא הזה אנו תוקעים ומריעים גם יחד, בישיבה ובעמידה ,ואנו מזכירים בזה לעצמנו את שורש אמונה זה ,שאין ,,ישיבה״ לישראל בגולה .ישיבתנו בארצות נכר היא בכל אופן רק ישיבת עראי ,ישיבה שאין לבטוח בד ,ולסמוך עליה כלל .שלא תבוא אחריה ודו ״עמידה״ .אבל יחד עם זה יזכירנו השופר ,כי בימי רעה של ״עמידה״ עלינו לצפות לישועה .בסמכנו על הבטחת הגאולה העתידה ,ולחכות על התקיעה של השופר הגדול ,שיתקע ״ביום ההוא״ ,יום בוא ״האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים״ ,לשבת ,׳ישיבה״ של קבע ״בהר הקודש בירושלים" < ,י « 7ע י , -כ ז -י ג ( , כדבר ד׳ ביד נביאו .לאמר ,״וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם״ ) ,י ח ז ק א ל ,ל ז -כ ה ( ! ובאה לנו לפיכך מצות התורה לתקוע ולהריע ולתקוע ,תקיעה בתחלה ותקיעה בסוף ותרועה באמצע ,למען הורונו בזה דעת ,כי כשם שהתחלנו את דברי ימינו על אדמתנו בתקיעה ,בישיבה לבטח על אדמתנו ,כן עתידים אנו לשוב ולתקוע עוד ,תקיעה של שמחה ומנוחה ,בשוב ד׳ את שבות עמו ,ופדויי ד׳ ישובון ובאו לציון ברנה לשבת בה לבטח ישיבה של קבע! כי אחרי כל התרועות והשברים של הגלויות השונות תשמע התקיעה הגדולה של השופר הגדול ,שופר הגאולה ,ובתקיעה הגדולה ההיא אנו מסיימים לפיכך את סדר תקיעותינו! א n ר 1 ו. וידוע מה שאמרו ז״ל» ,כל ישיבה שאין בה סמיכה עמידה שיש בח סמיכה נוחה הימנה״)כתיבות ,קי״א .(.בדברי חכמינו אלה שנאמרו בפשוטם לענין בריאות האדם ,יש אולי להעמיס עוד כונה נוספת בהתאם לעניננו .״ישיבה שאין בה סמיכה״ היא הישיבה בגולה ,שעליה אין לסמוך כלל ,ועלולה היא רק להתעות את אלה החושבים כי יושבים המה שם לבטח .לעומת זאת הנה ה״עמידה״ שאנו עומדים בה בגולה היא ״עמידה שיש בה סמיכה״ ,בסמכנו ב״עמידתנו דלים וריקים״ על הבטחת צור ישראל וגואלו ,כי ישלח לנו את משיחו הולך תמים ,ו״עמידה״ כזו .שיש בה סמיכה״ נוחה היא) ,לא טובה כמובן ,כי אם נוחה( ,בהחזיקה קיומנו! ואתרי כל האמור בזה אולי יתכן להעמיס זאת בכונת דברי חכמינו ז״ל בירושלמי ,המובאים בתוספות שם ברה״ש ,כי כשהשטן שומע את קול השופר בפעם השנית הוא אומר ״ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע ולית ליה פנאי למיעבד קטגודיא״ .כי הנה כשהשטן שומע את התקיעות השניות ,תקיעות העמידה ,שעל ידן אנו מצהירים בעמדנו בגולה את אמונתנו הצרופה ״בשופר הגדול״ שיתקע ״ביום ההוא" ,יום הגאולה העתירה •,והן לנו לאות על ה״ישיבה״ של עתיד ,הוא בא לידי הכרה ,כי לשוא כל עמלו להשעין אותנו ולהביאנו לידי יאוש חייו ,אחרי אשר למרות כל התלאה אשר מצאתנו בדרך גלותנו הארוכה ,עוד אמונתנו חזקה בגואלנו, גואל ישראל ,ועדיין אנו .מצפים לישועה״ ,ועי״ז הוא מתבהל ומתערבב• בחשבו כי כבר בא יומו להבלע מן העולם׳ ואין לו פנאי לקטרג עלינו יותר! זהו שאמרו חכמינו ז״ל ,כי ישראל ״תוקעים ומריעים כשהם יושבים וחוזרים ותוקעים ומריעים כשהם עומדים כדי לערבב אח השטן״! ו מ ו ע ד ש ב ת לראש השנה /מאמר ג / ש ל ש פ ק י ד ו ת . זד׳ ניא» פקד השנה את שךח, )הואשיח, נ»קדו שרה ד ח י וחנח. נא-א(. )ר״ה. יא(. א. נוהגים אנו לקרוא ביום הראשון לראש השנה פרשת ״וד׳ פקד את שרון״, ולהפטיר בחנה ,וביום השני אנו קוראים את פרשת העקידה ומפטירים בנבואת ירפיה על רחל המנכה על בניה ) ,מ ג י ל ה ,לא .(.מזכירים אנו בימי ראש השנה את שלשת האמהות הקדושות ,שרה רחל וחנה .על יסוד מאמרם ז״ל ,שבראש השנה נפקדו שלשתן ,י ר ה -ש ,י ,>:כמו שלמדו זאת שם מכתובים שונים שבמקרא. שלשת הפקידות הללו שבאו כולן בראש השנה יש להן בודאי איזו שייכות מיוחדת ליום קדוש זה ,ועל היחס שבינן ובין יום הזכרון חזה נעמוד נא בדברינו אלה. יום קדוש זה הוא אצלנו יום חדוש המלוכה נישראל׳ ובו אנו ממליכים עלינו שנה כשנה את מלך מלכי המלכים יתיש ,ומקכלים עלינו מחדש את עול מלכותו ,מלכות השמים .על זה באה מצות השופר שנצטוינו עליה לתקוע ביום הזה בשופר ,כי כן הוא מנהג המלכים מאז ומקדם ,לתקוע לפניהם בשופרות ,כאמור ,״וימשח את שלמה ויתקעו בשופר ויאמרו בל העם יחי המלך שלמה״, ,מ״א ,א לט( .חרוש המלוכה בישראל וקבלתה עלינו מחדש שנה בשנה הוא על הדרך ,שאמרו חכמינו ז״ל לענין משיחת שלמה למלך׳ שאף ״שאין מושחים מלך בן מלך ,מכל מקום משחו את שלמה משום מחלוקוחו של אדוניהו״) ,כריתיזז .>: n .וכן הוא הדבר לענין קבלת עול מלכות שמים ,שאחרי אשר רבים המה לדאבוננו בכל דור ודור אלה הפורקים מעליהם עול זח, כעבדים המתפרצים מפני אדוניהם ,לכן עלינו מאמינים בני פאםינים ,לחדש שנה בשנה את מלכות שמים עלינו ,ולהצהיר לכל באי עולם את אמונתנו באל עליון קוגה שמים וארץ ,ולהודיע גלוי לכל ״כי ד׳ עליון נורא מלן גדול על כל ה א ר ץ • ׳ ) ת ה ל י פ ,מ ז -ג ( .והוקבע ענין זה של חרוש הסלובח כישראל ליוה א מ ו ר קפה זה .מפני שגו נברא האדם הראשון .יציר כפיו של הקב״ה ,שממנו השתלשלו ובאו כל הדורות ,והוא לנו לפיכך .יום הרת עולם* .יום שבו יעמיד ד׳ במשפט בל יצורי עולםים .ביום קדוש זה אנו מחדשים איטוא את מלכות שמים עלינו ואנו תוקעים בשופרות על הדוש המלוכה׳)ריטניא .ר -ה ,ס ״ ז . ( . קבלת מלכות שפים היא מצוה עיקרית בתורה .שעליה נאמר .בכל נפשן -אפילו נוטל את נפשן ממן״ ) ,ב י נ ו ת ,נ-ד .(.מחויב הוא בל אדם מישראל למסור את נפשו על קדושת השט ,כאמור ״ונקדשתי בתון בני מצווים על קדוש ישראלי ) ,ו י ק י א ,נ נ -ל > . .מכאן שבני ישראל השפ׳ ) ,י ר ו ש ל מ י ש נ י ע י ת ,פ ״ ד ,ה י ג ( .מסירות הנפש היא אמנם הנסיון היותר גדול בעולם ,נסיון המתנגד לטבעו של אדם ,שהדי ״כל אשר לאיש יתן בעד גפשו׳ ) ,א י ו ב ,ב -ד > .וחוק הוא לכל הי להגן על חייו עד גשיפתו האחרוגה. יאף על פי כן הלא כבר העיד עלינו הכתוב כי תמיד עסדנו בנסיון גדול זה, כאמור. ,כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך״. ,כי עלין הורגנו כל היוט נתשבנו בצאן סבתה׳ ) ,ת ה ל י ס ,מ ד ,י ח -נ ג ( . עדים המה על ישראל רבבות אלפי קדושינו. ,החסידים והישרים והתמימים קהלות הקודש שםסרו נפשם על קדושת השם׳ ,כי אמנם עפדנו תמיד בנסיון גדול זה ועובדא קיימת היא ,שרק דודות לכח נפלא זה של מסירות הנפש יכולנו להחזיק _מעמד בנוים כיום הזה .לולא עמדנו בנסיונותיגו אלה ,מבלי לשכוח את שם' אלקינו ומבלי לפרוש כפינו לאל זר׳ כי אז כבר אבדנו בנוים וכל זכר כבר אבד לנו ,כאשר אבד כל זכר זה כמה לעמים אחרים מעםי קדם, שנלו כמונו מארצותיהם ובגלותם •נטמעו בין מנצחיהם ויהיו כלא היו .ואם אנו עדיין חיים וקיימים כיום הזה ,למרות כל מה שעבר עלינו במשך גלותנו הארוכה ,אין זאת אלא רק הודות לכח נפלא זה של מסירות הנפש ,כמליצתם ז״ל על קשיות העורף של ישראל ״אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן, או יהודי או צלוב״ ) ,ש מ -י ,פ מ ״ ב ( . ב ( אבל כה נפלא זה מאין בא לגו ז עליו ישתוממו גויס ובתמהון ישאלו לאמר :״יהודי ,מה לך יוצא ליהרג״ז אלה הגוים בראותם את מסירות הנפש של ישראל על שםירת דתם ,יעמדו כמשתומפים וישאלו את היהודי על מה הוא יוצא ליהרנ ז איך יוכל לאבד את חייו על חנם ז והיהודי משיב להם באומץ רוח ובגאון פנימי ,לאמר ,״על שמלתי את בני ,על שקראתי בתורה ,על שאכלתי את הםצח*! לא על חנם אני נהרג ,כי אם על שמירת דתי ,שהיא יקרה לי מתיי ) ,מ כ י ל ת א ,ע ל ה כ ת ו נ ״ ל א ו ה נ י ו ל ש ו מ ר י מ צ י ת י • ( . ש :1 ) מ ו ע ד n ב. כח נפלא זה יסודתו בהדרי קודש ומהר המורי׳ בא לנו ,הוא ההר שעליו נעקד יצחק אבינו ,כי נסיון העקידה בא כידוע להשריש בקרב זרעו של יצחק את שרש מסירות הנפש .ומה נפלאו דברי חכמינו זיל על רכתוב- ,וירא את המקום מרחוק״) ,בראשית ,בב-ד> ,לאמר. ,מה ראה ז עמוד של אש ראה מן הארץ עד לשמים״) ,פיר״א .פליא> ,וכונת דבריהם ז״ל היא ,כי הנה המובן של .ראיה" בעברית הוא כידוע על שני אופנים ,על ראיית העינים ועל ראיית הלב ,היא ההבנה ,כדבר הכתוב ״ולבי דאה הרבה חכמה ודעת״) ,קהלת ,א -ט ז ( .ואף כאן באה המלה ,,וירא״ בשני מובנים אלד״ בי כשנצטוה אנרהמ אבינו על הקרבת בנו יחידו לעולה ,אם כי בצדקתו לא הרהר אתרי דבריו של הקב״ה ,והלך בזריזות לעשות רצון קונו; אבל בל הדבר הי׳ מוזר בעיניו ובלתי מובן לו, כי על מה זה יצוהו ד׳ לעשות כדבר הזה ? ולמה זה ידרוש ממנו להקריב לפניו את בנו יחידו שניתן לו למאה שנה? ובראות השי״ת את צדקתו של אברהם ,כי הולך הוא בזריזות לשחוט את בנו במצות ה׳ עליו׳ פקח אז את עיניו לראות את העתידות,, ,וירא את המקום מרחוק״ ,בי הראה לו הקב״ה אז את אשר יקרא את בניו אחריו בעתיד הרחוק ,בי עתידים המה ״להסתבך במלכויות ,מבבל למדי מן מדי ליון ומיון לאדום״) .בריר ,פניי( ,ועתידים המה להיות למאכולת אש על מוקדי התופת השונים בארצות גליותיהם .שעל זה המליצו ז״ל ,״שראה עמוד של אש מן הארץ עד לשמים״ .או אז כאשר הרים לפניו קורא הדורות מראש את מסך העתידות ,ובעיני רוחו ראה את אשד יקרא את בניו ״מרחוק״ ,אז ראה והבין את מטרת נסיונו זה ,שהוא להשריש בקרב בניו אחריו את הכח הנפלא הזה של מסירות הנפש ,אשר רק על ידו יוכלו להחזיק מעמד בגוים בהיותם בארצות גלותם. נסיון העקידה בא איפוא בתור הכשרה ראשונה ,להכשיר את בניו של יצחק למעמד הר סיני ,לאותו המעמד הנשגב שזכו אליו אחרי מאות בשנים, שאז נהיו לגוי קדוש ולעם סגולה .שמידת מצוות התורה שקבלו אז ישראל על עצמם ,בשעה שאמרו ״כל אשר רבד ד׳ נעשה״ והקדימו .נעשה לנשמע׳/ דורשת ממקבליה להיות נכונים תמיד למסור את עצמם עליה ,כמו שאמרו ז״ל על הכתוב ׳,לאוהבי ולשומרי מצותי״) ,שמות ,נ -ו ( . ,אלו ישראל שנותנים נפשם על המצוות״) ,מכילתא ,ש ם ( ! ולולא נסיון העקידה שהשריש בקרב זרעו של יצחק את אותו הכת הנפלא של נתינת נפשותיהם על המצוות ,לא היו יכולים לזכות לאותו המעמד הנשגב .זהו שדרשו ז״ל על הכתוב ״למה תרצדון הרים גבנונים״) ,תהלים ,ס ח -י ז ( ,וז״ל :״וסיני מהיכן ב א ז א״ר יוסי מהר המורי׳ נתלש ,כחלה מעיסה ,מםקום שנעקד יצחק אביגו ,אמר הקביה ,הואיל ויצחט א נו ו ר קפד אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליו את התורה״ ) ,ש ו ח -ט ,שם( .הר סיני שהי׳ במדבר חורב נתלש מהר המורי׳ שבארץ ישראל ,ממקום שנעקד עליו יצחק ,כי רק על ידי הר המורי־ זכו להר סיני ,לקבל עליו את התורה ,בהיותם מוכשרים לתת נפשם עליה! וכבר הזכרתי למעלה ) ,נ מ א פ ר ׳ ל פ ר ש ת ח ״ ש ר ה ( ,מד ,שאמרו זיל על הכתוב ״ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה״ ) ,ב ר א ש י ת ,כ ג -ב ( ,״מהיכן בא ? מ־ר הטורי׳ בא״ ) ,ב ר ״ ר ,פ נ ־ ח ( .וביארתי שם ,כי מלבד כונתם הפשוטה. ,שמתה שרר ,מאותו צער ,צער העקידה ,ולפיכך נסמכה עקידה אל ויהיו חיי שרה׳, עוד זאת כיוונו בדבריהם זיל ,לתת לנו הערכה נכונה מהשפעת שרה על נםיון העקידה בכלל ,שהוא הנהו היסוד לקיום עם ישראל בעולם ,בי הנה כבר הרבו המפרשים לבאר בצדק ,שנסיונו של יצחק הי׳ גדול הרבה יותר מנםיונו של אברהם ,כי אברהם הלא שמע מפי הקניה בעצמו את הצווי ,להעלות את בנו לעולה ,ויצחק שמע זאת רק מפי אברהם אביו׳ ואעפ״כ לא ררהר אחר דברו, ״וילכו שניהמ יהדיו -בלב שוה״ ) ,ר ש י י ב ח ו ם ש ( ,כי היתה אמונתו באביו חזקה וצרופה ,ובלב שלם האמין בדבר ד׳ אליו ,והלך לפיכך בזריזות לעשות רצון קונו .ועוד זאת ,כי הלא יצחק היה אז בימי עלומיו ,בעוד שאיפת החיים חזקה ועצומה ביותר בקרב נפשו ,ובכל זאת עמד בנסיונו זה הגדול ,״וילכו שניהם יחדיו—זה• לשחוט וזה לישחט״ ) ,ב ר י ר שם( .נסיונו ,זה של יצחק גדול ונשגב עד מאד ,ופי שנים 9ו בערכו ,מצד אמונתו באביו ובדבר ד׳ אליו ,ומצד מסירות נפשו וזריזותו ,לעשות רצון אביו שבשמיםו ולפיכך אנו סזכירים בתפלותינו ביום הקדוש הזה את זכותו של וצחק ביחוד ,ואנו אומרים ״ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור״! ואם נשאל מהיכן באו לו ליצחק שתי אלה ,אמונתו הצרופה ומסירות נפשו על מצות השיית ז על זאת נשיב בצדק כי רק מיד שרה אמו באו לו תכונות רוחו אלה ,אחרי אשר חנוך הבן מסור הוא ביד האם שהיא משפעת עליו מרוחה ,והשפעתה הגדולה של שרה על יצחק בנה היא היא שהביאה לידי נםיון העקידה .וכשבא אברהם .לספוד לשרה ולבכותה׳ ,ולספר בקהל עם את צדקתה ואת נדולת מעשיה ,הרים על נס ביהוד את נסיון העקידה ,להוכיח על פיו את יתרון רוחה של האם ,שהשפיעה כל כך על בנה להכשירו לידי הנסיון ההוא .וזהו שאמרו ז״ל שמהר המורי׳ בא אברהם לספוד לשרה ולבכותה! ומאחר שעל ידי נסיון העקידה זכו ישראל לקבלת התורה. ,והר סיני מהר הםורי׳ נתלש׳ הרי נראתה השפעתה הגדולה של שרה על עם ישראל כולו .בהכשירה אותו לתעודתו הגדולה ,להיות בעתיד לאור עפים ולעם הנצח! ש ב ו מ ו ע ד ת ג. וכבד שנינו במשנתנו ,על הכתוב ״צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמד• ! ,(«•-״ביום )שהיש, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו״, )תענית ,כי.(: תתונתו זה מתן תורה ,וביום שמתת לבו זר .בנין בית המקדש״, ובמדרש חזית על הכתוב הזה) ,ובכמה מקומות עוד( ,אמרו,וז״ל :״שאלדשב״י את ר׳ אליעזר ברי יוסי׳ אמר לו אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו? אמר לו הן ,אמר לו היאך ? אמר לו ,למלך שהיחח לו בת יחידה והיי מחבבה ביותר ,והי׳ קורא אותה בתי ,לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי ,ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי ,כך הי׳ מחבב הקב״ה יותר מדי לישראל וקרא אותם בתי ,ההיד שמעי בת וראי ) ,ת ח ל י ם ,מ ה -י א ( ,לא זז מחבבם עד שקרא אותם אחותי ,שנאמר פחתי לי אחותי רעיתי ) .ש ה י ש ,ה -ב ( .לא זז מחבבם ע י שקראם אפי ,שנאמר הקשיבז אלי עמי ולאומי אלי האזינו -ולאמי כתיב ) ,י ש ע י ה ו ,נ א -ד ( .עמד רשב״י ונשקו על ראשו ואמר לו ,אילו לא באתי אלא לשמוע מפיך הדבר הזה דיי״ .עכ״ל. דברי המדרש הללו נפלאים להבין ,כי מה זה שהי׳ קשה כיכ לרשב״י בכתוב הזה ,עד ששאל את ראב״י אפשר ששמע מאביו את ביאורו ,ומהו ביאור המשל שהמשיל לו ראב״י ,והוא נתפעל ממנו כ״כ עד שעמד ונשקו על ראשו? מה כל זאת אומרת? ואולם הנה ידוע מה שאמרו ז״ל,״כל שלמה האמורים בשיר השירים קודש׳ שיר למי שהשלום שלו״ ) .ש ב ו ע ו ת ,ל י ה ! ( :ועל דברי חכמינו אלה עמדו מאמיני הדת החדשה בוכוחיהם בימים ההם עם חכמי ישראל׳ שהכחישו באמונת האם הקדושה לנוצרים ,וטענו עליהם ,הלא אומרים אתם שכל שלמה שבשה״ש מוסב על הקב״ה ,והרי מקרא מפורש הוא ,״צאינד .וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטדהשעטדה לו אמו״ ,הרי שישלו אם להקכיה ז בשאלה זו הציקו המתוכחים ההם מאד לחכמי ישראל .ואם כי ביאור הדברים הוא פשוט, כי קרא הכתוב בשם ״אם״ לכנסת ישראל) ,עיין ר ש י י ב ת ע נ י ת שם( ,אבל המתובחים ההם לא רצו לקבל תשובה זו ,בטענם מדוע זד .בחר הכתוב הזה לקרוא לכנס״י דוקא בשם זה ז זהו מה ששאל רשב״י את ראב״י ,אפשר ששמע מאביו ביאזד דבר זה ,וראב״י השיב לו בשם אביו תשובה נצחת ,תשובה שאין עליה תשובה׳ ורשב״י התפעל אמנם בצדק מתשובה נכונה זו עד שעמד ונשקו לראב״י על ראשו! ״משל למלך שהיתה לו בת יחידה והי׳ מחבבה ביותר והי׳ קורא לה בתי״ ,כי כל זמן שהיתה יחידה לו הרי לא יכול לקרוא אותה באיזה ש 0אחר! אבל כשנולדו לו עוד בנות ,והיא הבכירה נעשתה אחות להן ,״לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי״ .ולא משום שהיתה אחות לו הרא אותה בשם זה ,אלא א מ 7ר קפט משום שהיתר .אחות להבנות האחרות ,ורק מאשר היא שלו ,לכן קרא אותה כך ,לאמר אחות לאתיותיה והיא שלי! וכשנולדו לאותה הבת הבכירה בנות משלה ,והיא נעשית להן א ם . ,לא זז מחבבה עד שקרא לה אמי״ .ולא משומ שהיחה אם לו ,אלא על שם שהיתר .אם לבנותיה היא ,ורק מאשר היא שלו וחביבה עליו ביותר קרא אותה בשם אמי ,לאמר האם לבנותיה שהיא שלי .כך כשבחר הקכ״ה בישראל בשעה שכל העמים האחדים הלכו עדיין בהושך. והאומה הישראלית היתד .יחידה לו קרא אותר .בשם בתי; אבל הלא ״נתן הקב״ה תורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות״ ) ,מ ד ״ ת ר ב ד י ם ( ,ורצון הבורא ית״ש הוא שגם יתד האומות תהיינה שלו ,וביחס אליהן הרי היא ,האומה הישראלית, אחותן הבכירה ,לפיכך .לא זז מחבבם עד שקראם אחותי״ ,האחות של יתר האומות והיא שלו. השם ״אחות״ שנקראה בו האומה הישראלית בא להודות כי עוד אומות אחרות ישנן לו להקב״ה בעולמו ,כי אילו היתד .האומה הישראלית יחידה לו. לא היתה יכולה להקרא בשם ״אחות״ ,שאין אחיות לבת יחידה .במובן זה קרא השי״ת לישראל בשם .בני בכורי״ ) ,ש מ י ת ,ד -כ ב ( ,כי השם בכור מוכיח שישנם לאותו האב עוד בנים ,שהרי מי שאין לו אלא בן יחיד לא יקרא אותו בשם בכור ,שהוא רק שם התואר לנדול האחים .וכקרוא השי״ת לישראל בשם .בני בכורי׳ ,הוכיחייבזה שיחס עם ישראל אל יתר עמי תבל הוא כיחס הבכור אל יתר הבנים ,שכולם יחד בני אב אחד המה ,כדבר הנביא .הלא אב אחד לכולנו״ ) ,מ ל א נ י ,נ -י ( ,אלא שישראל הוא הבכור ,ולו משפט הבכורה! וזהו המובן הנכון של השם .אחות״ שנקראה בו האומה הישראלית .אבל לא רק אחות היא ליתר האומות ,כי אס גם א ם ,במובן הרוחני ,בהיותה למורה דרך ד׳ ליתר האומות .ולאור גוים״׳ )ישעי׳ ,מ ב -ו ( ,ולפיכך ,לא זז מחבבם עד שקרא אותם אמי״ ,האם של יתד האומות והיא שלו .והביא הדורש ראי׳ ברורה לזה מהכתוב ,״הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו״ ,הגומר ״כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים״) ,שם ,נ א -ד ( ,והראי׳ היא מסוף הפסוק ולא מתחלתו כדרכם ז״ל בכ״מ) ,עיין תו0׳ ק ד ו ש י ן ,ס ח , :ב ד י ד . ,א מ ר ק ר א ״ ו ב י ב ,ס , .ב ד י ר / , ,י א ו י י ך ,ועוד(! כי מאחר שתורה ומשפט מאתו יצאו להיות .לאור עמים״ ,הרי האומה הישראלית שקבלה את התורה מסיני להפיצה בעולם ,היא .א ם״ ליתר האומות .ומה שהוסיף הדורש לאמר ״ולאמי כתיב״ ,אין כונתו לאמר שמלה זו נכתבה חסרה ואו, הספרים שלנו היא מלאה על פי המסורה),עיין ב מ נ ח ת ש י ש ם נ א ר ו נ ה ( , שהרי בכל אלא שהביא זה רק לסמך בעלמא ,וכדרכם ז״ל תמיד להסמיך דרשתם אל איזה רק למען יהיו הדברים לזכרון) ,עיין ב ה ב ו ת ב ל ע ץ כתוב או םלה מיוחדת בכתוב, יעקב בשם חרשב״א, ב י ב דע־ח.(: וזהו שאמר הכתוב .צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה״ ,המשורר קצ 1מ 1ע ד ש ב ת קורא לכל האומות בשם .בנות ציון״ והוא קורא אותן לצאת ולראות .במלך שלמד••׳ הוא •מלך שהשלום שלו״. ,בעטרה עעטרה לו אםוי׳ היא כנסת ישראל׳ שעיטרה אותו בעטרת ״מלך גדול על כל הארץ״׳ ) ת ה ל י ם ,מ ז -ג ( . ,ביום חתונתו וכיום שמחת לבו״׳ ובמשנתם ז״ל הנזכרת׳ ״ביום חתונתו -זה מתן תורה׳׳ כי ביום הגדול ההוא בעמדם לפני הר חורב הכריזו על מלכותו ית״ש שהוא ״מלך עולם״) .על ״יום שמחת לבו -זה בנין בית המקדש״ עוד נדבר בעזיה בם״א( .זהו הביאור הנכון על כתוב זה הפתאים לדרשתם ז״ל על ״שלמה״ שהוא קודש ,כי מאחר שיתר האומות הן ״בנות ציון״ ,הרי היא כנסת ישראל הנקראת בשם ציון ,להן לאם! ולא לחנם התפעל איפוא רשב״י מתשובה נכונה זו .עד שנשק לראב״י בעדה על ראשו! חתונתו של הקב״ה עם בחירת לבו׳ האומה הישראלית .שאז ״עטרה לו אמו״ ,זו כנטת ישראל ,״עטרה״ ,עטרת הנלוכה להיות למלך על כל הארץ, הומגד ,״בקולות וברקיט וקול שופד חזק מאד״ על ״הר סיני שנתלש מהר המורי׳״ו והר המורי׳ בא לנו ,כאמור ,ע״י השפעתה של שרה על יצחק בנה׳ ובכן הרי היא ,שרה אסגו ,שגרמה במעשיה לידי כל הגדולה הזאת ,לידי הכרזת מלכות השמים עלי ארץ ממרומי הר האלקים .בצדק איפוא נפקדה אמנו זו לטובה מאת מלך העולמים בראש השנה ,ביום שהוקבע להיות יום מדוש המלוכה בישראל 1ובזה באנו לידי חקר היחס שבין פקידה ראשונה זו ובין יום הזכרון! ד. הכרת כח מלכותו יתיש ,מלכות שמים עלי ארץ ,הוכרזה לראשונה ממרומי הר סיני ,על ידי משה ,שהי׳ המלך הראשון בישראל ,כאמור ״ויהי שנקרא מלך״ ) ,ש מ ־ ר ,פ ״ ג ב ,ו ב נ ־ מ ( . בישורון מלך״ ) ,ו ב ר י ם ,ל ג -ה ( - ,״זה משה ״אחרי מות משה עבד ד׳״ עברה תקופה ארוכה של יותר מארבע פאות שנה ללא מלך בישראל ,היא תקופת השופטים ,עד שהתחדשה שוב המלוכה ע״י שמואל הרמתי ,שמשח לעת זקנתו בדבר ד׳ לראשונה את שאול בן קיש למלך על ישראל ,ואחריו את דוד בן ישי .בכתוב יסופר כי ״כאשר זקן שמואל״ התקבצו אליו ״כל זקני ישראל ויאמרו אליו ,שימה לנו מלך לשפטנו בכל הגוים״ .דרישת זקני העם לשים עליהם מלך לא הי׳ בה בעצם כל חטא, שהרי ״שלש מצוות נצטוו ישראל בהן בכניסתן לארץ״ והראשונה שבהן היתה .להעמיד עליהם מלך׳ ,י ס נ ה ו ר י ן ,כ .(:ובכל זאת הודע ״הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלן לשפטנז* וחכמינו r״ Vיאמרו לנו על זה׳ )שם( ,כי ״זקנים שבדור כהוגן שאלו ,אבל עמי הארץ שבהם קלקלו ,שנאמר והיינו גם אנחנו כבל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו׳. ז א ח 7ד קלקול עמי הארץ לא הי׳ רק בזה שאמרו .לשפטנו ככל המים״) ,כמו שנראה לכאורה מדברי רש״י ז״ל שם( ,שהרי בפרשת המלך שבתורה כן כתוב לאמר. ,ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותיי׳ ,ועל זה בא הצווי שם לאמר ,״שום תשים עליך מלך״ ) ד ב ר י ם ,י ז ,י י -ט ו ( .אלא שקלקולם היי בזה שהוסיפו לאמר עוד. ,והיינו אנחנו ככל הגוים וגוי״ ,וסוף דבריהם הוכיח על תחלתם ,שדרישת עמי הארץ מאת שמואל לחת להם מלך היתה בעיקרה שאיפה קלקלה ,שאיפה של ״נהי׳ כגוים״ ,שהיתה כרקב לבית ישראל תמיד .שאיפת ההתבוללות הזאת התחילה עוד במצרים ,לאחר מותו של יוסף ,״כשהפרו ישראל בריח מילה ואמרו נהי׳ כמצרים׳ ) ,ש מ ״ ר ,פ ״ א ( ! והיא היתד ,מפעפעת כארס של נחש בקרב האומה כל ימי שבתם על אדמתם ,עד כי עוד בימי יחזקאל הוכיח אותם הנביא קשה ,באמרו להם .והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כנוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן ,חי אני נאם ד׳ א׳ אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם״ ) ,י ח ז ק א ל ,כ ,ל ב לג(. שמואל הנביא ברוח קדשו הרגיש את שאיפתם זו המקולקלת עוד בראשית דבריהם ,בבואם אליו בדרישתם לתת להם מלך ,ולפיכך הורע הדבר בעיניו מאד .הוא התאמץ להטותם מחפצם זה ,בתארו לפניהם נדברים נמרצים את ״משפט המלך אשד ימלוך עליהם״; אבל הם מאנו .לשמוע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיר ,עלינו״ ,ושמואל המליך עליהם את מלכם הראשון הוא שאול בן קיש) .שיא ,ח ,א-כ> .הכתוב יספר שם עוד ,כי לאחד שהמליכו העם את שאול בגלגל ,״וישמח שנ 1שאול וכל אנשי ישראל עד מאדי) ,שם ,י א -ט ו ( , הוסיף שמואל להוכיחם קשה על דרישתם לשים עליהם מלך -באמרו להם ״וד׳ אלקיכם מלככם׳ ,ואף עשה לפניהם אותות של ״קולות ומטר׳ ביום .קציר חטים״ ,באמרו להם עור ,״ודעו וראו כי רעתכם רבד ,אשר עשיתם בעיני ד׳ לשאול לכם מלך׳ .העם יראו מאד ״את ד׳ ואת שמואל״ ,בהכירם את עותתם, ״ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ד׳ אלקין ואל נמות .כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך״ .שמואל התפלל אמנם בעדם אל ד׳ ,אבל הוסיף להוכיחם ולחזות להם עתידות ,לאמר ,״אך אל תסורו מאחרי ד׳ ועבדתם את ד׳ בכל לבבכם וגוי ,ואם הרע תריעו גם אתם גם מלככם תספו״) ,שם ,יב ,י ב כה(. שמואל בחדשו את המלוכה בישראל ,אחר שנפסקה התאמץ להשריש בקרב העם את ״משפט המלך״ בישראל, המיס" .מלכי הגוים בימי קדם היו מושלים על העם י ביד נוראה ,מבלי פוצה פה ומצפצף כנגדם ,בהיוחם נחשבים לאלים ,שבידם לחוק חוקים לאחרים ולהעניש עונש מות את במותו של משה, שהוא לא ״ככל חזקה ובעריצות בעיני עבדיהם העוברים עליהם, ש ב ת ק?ב ו מ ו ס ד והס בעצמם היו פטורים מכל עול .בעמדם למעלה מכל חוק ומשפט .לא כן הדבר בישראל! על סלך ישראל נאמר. ,והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת .וגוי ,והיתד .עמו וקרא בו כל ימי חייו ,למען ילמד ליראה את ד׳ אלקיו ,לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם ) /ו ב ר י ם ,י ז ,י מ -י ט > .תעודת המלך בישראל היתד ,לא למשול בעם ,כי אם להיות להם למודה דרך ד' ולנהלם בארחות צדקה ומשפט ,כאמור ,״ועוז מלך טשפט אהב״< .תי.לי * .0ט -ד ( ,העוז של המלך הוא להיות אוהב משפט. ולמען היותו לבני עמו לסמל ולמופת בכל הליכותיו ובארחות חייו, נצטוה לפיכך לכתוב לו ספד תורה• ,ועושה אותה במין קמיע ותולה בזרועו׳ ) .ס נ ה ד ר י ן , ( : « ,למען תהיה לנגד עיניו תמיד .זהו שאמר הכתוב גבי משה ואהרן .כן עשוי ) ,ש מ ו ת .י ב -נ ( . ,ומהו כן עשו? אלא אף משה ואהרן כן עשוי ) ,מ כ י ל ת א ( .הכתוב משמיענו ,כי אף המה שניהם ,ראשי העם ומנהיגיו, עשו בעצמם ככל אשר צוו את בני ישראל בשמ ד׳ לעשות ,ובזה היו להם למופת לעשות גם המה כמותם! שמואל הרמתי בהשרישו בקרב עם ישראל את שורש האםוגה הצרופה בדי ,למען ידעו כי •ד׳ אלקיכם םלכגם״ ,הגדיל לעשות בימיו הוא כמשה ואהרן בימיהם המה .בצדק אמרו עליו לפיכך חכמינו זיל ,״שהי׳ שקול כשגי אנשים ,כמשה ואהרן ,שנאמר משד ,ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמל', )ברכות ,ליא! (: זהו מה שנפקדה חנה אמו של שמואל ,בזרע אנשים׳״ ,ביום חידוש המלוכה בישראל ,בראש השנה .פקידתה של חנה באה להשלים את פעולת פקידתה של שדה ,ושתי הפקידות הללו למטרה אחת באו ,למטרת המלכת השי״ת למלך על ישראל .ומה עמקו איפוא מחשבות חכמינו זיל ,שתקנו לנו לקרוא בתורה ביום ראשון של ראש השנה בפרשת פקידת שרה .ולהפטיר בנביא בפרשת פקידת חנה 1 ה. הפקידה השלישית שחשבו לנו חכמינו זיל ליום קדוש זה ,היא פקידת רחל ,שממנה נולד יוסף הצדיק ,אשר על שמו נקרא עם ישראל בלו ,כאמור, •גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה׳ ) ,ת ה ל י ם .ע .>! -1וכבר עמדו על כתוב זח חכמינו זיל ושאלו ,״וכי יוסף ילד ז והלא יעקב ילד! אלא יעקב ילד ויוסף בלבל לפיכן נקראו על שמו׳* ) ,ס נ ה ד ר י ן ,יט .(:יוסף כלכל את אחיו וכל אשר להם לא רק •בלחם מן הארץ״ ,לאכול לשובע בשנות הרעב ,כי אם גם .בלחם מן השמים״ ,במזון רוחני ,בהיותו להם לסמל ולמופת במקרי חייו ובכל הליכותיו ,ובזה הורה להם ״את חדרן ילכו בד ,זאת המעשה אשר 0 א מ ז ו ל/צג יעשון* ) .ש » ו , ולבניהם אחריהם! יוסף היה היהודי הראשון שגלה מבית אביו ומארצו לארץ נבר .שם שסו עליו עלילות דברים ויתנוהו בבור ,״ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו״ ) ,ת ח ל י ט ,ק ח -י ח ( .אבל הוא היה כמו כן היהודי הראשון לעלות לגדולה בארץ גלותו ,כי ״שלח מלך ויתירהו ,מושל עמים ויפתחהו ,שמו אדון לביתו ומושל בבל קנינו״ ) .ש ם ,ב -ב א > < והעבד העברי נהיה בן לילה ל״צפגת פענח״ מצרי ,אשר .בלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצדים״ ) ,ב ר א ש י ת ,מ א ,מ ד -מ י • ( ,הוא היד .יוסף הצדיק שעמד בצדקו מתחלה ועד סוף ,ולמרות כל התהפוכות שעבדו עליו נשאר בתומתו .בימי עגיו ומדודו לא התכחש למולדתו ,כי אם ״הודה בארצו״ ,באמרו ״גנב גנבתי מארץ העברים״ ) ,ש ם ,מ -ט י > ,שבשביל זה זכה ״להקבד בארצו״ ) ,י ב ׳ -ר ,פ ״ ב ( .וכן גם בעלותו לגדולה להיות למושל על כל ארץ מצרים» ,לא נתגאה על אחיו ועל בית אביו׳ וכשם שהיה קטן בעיניו בתחלה כשהיה עבד במצרים ,כך היה קטן בעיניו אתר שהיה מלך׳ <שמ-ר .פ י א ( . ״ יח-כ(, כי כל מד .שאירע ליוסף אירע אחרי כן לאחיו בזה היה לסםל לישראל ולעד על חייהם המד ,בגולה ,כי בין בהיותם עבדים מעונים תחת ידי אדונים קשים ,ובין בעלותם לגדולה ,עליהם לזכור תמיד כי ״עברים״ המה ,בני בניו של אברהם העברי» ,שכל העולם כלו מעבר אחד והוא מעבר אחר״ ) ,ב ר י ר ,פ מ -ב ( ! וכשם שמפר יוסף את נפשו על קדושת שמו של הקב״ה ,ובשעה שבאה האפשרות לידו להנאל מכל צרותיו במחיר חטאו לאלקים ,עמד בנסיונו הקשה ובחר בעבדות ובבבלי ברזל מלטמא את נפשו ,בנפלו ברשת החטא שפרשה לרגלו אשת אדוניו! ובעלותו לגדולה נשאר נאמן לאלקיו ושטר את השבת ואת בשרות שולחנו .מבלי להגאל בכל דבר טמא ) .ש פ ,פ צ ״ ב ( .כן עליהם לעמוד בכל נסיונותיתם ,ולהיות נכוניפ תפיד למסור את נפשותיהם על קדושת השם ,בהשםרם מלהלכד ברשת הטמיעה והטומאה .הוא הי׳ להם למופת גם בעוז בטחונו בד׳ ,כי כשם שהוא לא נתיאש בעת צר לו ,וציפה תמיד לגאולה ,אשר על שם זה נאמר עליו ,״אשרי הגבר אשר שם ד׳ מבטחו״< ,שם ,פ ׳ פ י ט ( ! ובעלותו אחרי בן לגדולה לא גבה לבו ולא שכח את אל מושיעו מצרה׳ כן עליהם לבלי להתיאש ולרפות ידיהם ח״ו בעת צר להם בגלותם ,כי אם לצפות תמיד לישועה; וכמו כן עליהם לבלי לשכוח את ד׳ אלקיהם בעלותם לנדולה ,כי אם לזכור תםיד כי בני יעקב המה׳ בני אביהם הזקן שתמונתו היתד ,תמיד לננד עיני רוחו של יוסף ) ,י ל ק ו ט ב ר א ש י ת , רמז קמ״ו(. פקידתה של רחל שממנה נולד יוסף ,אביהם של ישראל ,באה לפיכך ביום קדוש זה ,יום ראש השנה ,שממנו אנו מתחילים למנות לשנים ,בהיותו נ 11 n ו מ ו ע ד יום הרת עולם .יום שבו נברא האדם הדאשון ויום ההולדת של בל האנושיווז כולה ,למען אשר בעברנו בו משנה לשנה ,וכצעדנו על סף שנה חדשה הבאה לקראתנו מעולפת צעיף ההסתר ,נזכור את יוסף ואת כל אשד עבר עליו, ותמונתו תהי׳ לנגד עינינו ולפנינו תלך ,להנחותנו את הדרך הנכונה בה נ ל ן גם אנו! זהו שאמר הכתוב ״עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים׳ ) .ת ״ ל י ם ,פ « -ו ( « ״ויקס עדות כיעקב ותורד ,שם בישראל״ ) ,ש ם ,ע ח -ה ( , עדות -זו תורה ,כאמור ועדות זו שם נותן התורה ביהוםף ,למען יהי׳ לעד בבני ישראל בכל הליכותיו .וסיבב לפיכך קורא הדורות מראש ,כי גס יציאתו של יוסף מבית האסורים תהי׳ בראש השגה׳ )י־ה-ש ,י ׳ , ( :למען תהי׳ היא לגו לאות ,כי כשם שביום זח יצא יוסף.על ארץ מצרים״ ,ו״טבית האסורים יצא למלוך״ ) ,ק ה ל ת ,ו -י ד ( , כן נם עליגו לצפות כי קרוב יום ישעגו ,בו נצא מעבדות לחרות ומאפלה לאור גדול! שלש הפקידות הללו ,של שרה רחל וחנה ,הן לנו ״החוט המשולש• אשר .לא במהרה ינתק" ) ,ק ה ל ת ,י -י ב ( ,חוט של חיים המקיף את כל דברי ימינו ,למן היום הראשון ,אשר עליו נאמר .היום הזה נהיית לעט״ ) ,ד ב ר י ם ,״ , ( » -ועד ״אחרית הימים׳ ,עד היום בו יקום דבר ד׳ ביד נביאו לאמר. ,כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״ ) ,י ש ע י ׳ ,ב -ג ( .חוט משולש זה כרוך ומקופל הנהו משלשת יסודות היהדות ,הכרזת מלכות שמים עלי ארץ ,קבלת תורה ומצוות מסיני ומסירות הנפש על קדושת שמו יתברך׳ שזוהי מצוד .מיוחדת לנו בני ישראל לבדנו ,כאמרם דיל ,״בני ישראל מצווים על קידוש השם ואין בני נח מצווין על קידוש השם״ ) ,י ר ו ש ל מ י ש ב י ע י ת ,פ ״ ד ה״ג> .שלשת אלד .למדנו מיצחק ,יוסף ושמואל ,אשר אמותיהן הקדושות נפקדו לטובה שלשתן ביום קדוש זה, יום חידוש המלוכה בישראל ,מלכות השמים! קצה א מ 1ר לראש השנה /מאמר ד / איל א ח ר . וישא אברהם את ג1יני 1וירא והנה איל אחר נאחז בסבך <נרא»יח ,גנ—ע> בקרניו. מהו נגרות אחר נ י הוויות וסופם י ה נ א י ניןרניו אחר ? יתק». ישראי שי איי, נאהזלפ ו,ר,״ו נעבירות 1ו׳ ומסתנניפ איקיפ נשופו ) נ י י ר ,פניו(. א. פרשת העקידה שהנתינו חכמינו זיל לקרוא אווזה ביום השני של ראש השנה ) ,מ ג י ל ה ,ל -א . , ( .כדי שתזכר לנו היום במשפט״ ,מספרת לדור על דבר הנסיון הגדול ,שנתנסה בו אברהם אבינו ,להעלות לעולה את בנו יחידו אשר אהנ יותר מנפשו ,שזהו באמת נסיין נשגב מבינת אנוש ,כי הלא רחמי האב מתנים על הנן ,ונקל יותר לאדם למסור את נפשו הוא מלמסור את נפש ננו, מה נם להרונ אותו בעצם ידיו .טטעם זה אף שכנר נתנסה אנדהם בנסיון של פטירות נפש ,בשעה שהשליך אותו נמרד לכבשן האש ,לא נאמר לו .עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה׳ ,עד שעמד גם בנסיונו זה של .ולא חשכת את בנך את יחידך סמני״! וזה הי׳ נסיונו האחרון ,נסיון שאין אחריו עוד נסיון יותר גדול מזה, ואולם נסיון העקידה ננמר בזה ,שהעלה אברהם את בנו על גבי המזבת הי׳ עומד לשחטו במאכלת שבידו ,וכשאמר לו מלאך ד׳ ״אל תשלח ידן אל הנער* הוסיף אברהם לאמר . ,א ו צ י א ממנו ספת דם׳ ,עד שנאמר לו עוד.ואל תעש לו מאומה״! וכשהתחיל אברהם לתמוה על זה ואמר .״ א י ן הדברים חללו אלא רנדים של תימה״ השינו הקניה .כשאמרתי לן קח נא את בנן את יחידן. לא אמרתי לן שחטהו אלא העלהו ,לשם חבה אמרתי לן ,אסיקתיה וקימת דנרי עכשיו אחתיניה״ ) ,ב ר ״ ר ,ש ,(0ובזה הלא נגמר כל ענין הנסיון הנדול ההוא. אבל הלא תוסיף התורה לספר לנו עוד ,כי נשא ״אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו׳ ,ואת אותו האיל לקח אברהם ״ויעלהו לעולה תחת בנו״ .וספור זה על הקרבת האיל על מה זה נכתב בתורה וטח ש ב ת ו מ ו ע בא ללםדנוז כתוב זה ) .פ ס ו ק •ג( ,על ראית אברהם את האיל והקרבתו אוחו לעולה תחת בנו ,הי׳ יכול לכאורה להיות נשמט כולו מפרשת העקידה ,והיא לא היתד .חסידה כלום אף אילו היתה עוברת ישר מהכתוב שלפניו להכתוב שלאחריו ,וםנםיונו הגדול של אברהם לא הי׳ ננדע עי״ז דבר ,ועל מה זה בא הכתוב הזה כאן ? וכי עד אז לא הקריב אברהם קרבנות על המזבחות שבנה ? אין זאת אלא שנכתב הכתוב הזה כאן בתור הקרמה למה שבא אחריו ,כי קרא .מלאך ד' אל אברהם שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי נאום ד׳ וגוי ,כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכתול אשר על שפת הים״. ברכה נפלאה זו שנכללו בה יחד שתי הברכות המיוחדות ,של .,ושמתי את זרעך כעפר הארץ״ ושל ״כד ,יהיה זרעך״ ,שנאמרו לאברהם לפני זה בזמנים שונים ,היא באה לאברהם רק אחרי חזון האיל והקרבתו אותו ,ובה נכללו כל עתידות בניו בעולם .חכמינו ז״ל יאמרו לנו לפיכך על אותו האיל ,כי הוא היי אחד מהדברים שנבראו יחד עם מעשה בראשית ,בערב שבת בין השמשות ) ,א מ ת .פ״ה ,מ-ת( ,כי מתחלת בריאתו של עולם כן נקבע מקורא הדורות מראש ,שיהי׳ איל זה נקרב בנסיון העקידה ,ופה נפלאים דבריהם אלה ! ולהנדיל את הפלא הנה יוסיפו חכמינו ז״ל לאמר עוד ,על אותו האיל ,״שלא יצא ממנו דבר לבטלה ,עורו הוא אזור מתניו של אליהו .שנאמר ואזור עור אזור במתניו׳ שתי קרניו של איל ,של שמאל תקע בו הקב׳׳ה על הר סיני ,שנאמר ויהי קול השופר וגר ,וקרן של ימין הוא גדול מן השמאל׳ ועתיד הקב״ה לתקוע בו לעתיד לבוא בקבוץ של גליות ,שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגוי" ) ,פ י ר , * -פ ל י א ( .ומה פשר כל הדברים הנפלאים הללו ז ב. ונעבוד נא מתחלה אל הפטרת היום ,שהתקינו לנו חכמינו ז״ל ,להפטיר )מגילה, ביום שני של ראש השנה בנבואתו של ירמי׳- ,הבן יקיר לי אפרים״, ״משום דכתיב בה .זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחםנו נאום די* ) י ש י י ( .טעם זר .לכאורה קלוש מאד .שהרי כמו כן אפשר הי׳ להפטיר בנבואות אחרות שיש בהן ״זכרונות• לטובה .וכלל גדול הוא בידינו ,שכל ההפטרות שנקבעו ע״י חכמינו ז״ל לשבתות ולמועדים ,יש להן יחס ושייכות לתוכן הקריאה בתורה של אוחו היום! ועל פי זה אנו יכוליפ להחליט בודאות גמורה ,שנם בנבואה זו של ירמי׳ מצאו חכמינו זיל איזה יחס לפרשת העקידה, שנקבעה לקרואתה ביום הקדוש הזה ,ונחקורה נא לדעת בעז״ה את היחס שבין שתי אלה. ״כה אמר ד׳ קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנתם על בניה כי איננו! כה אמר ד׳ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה. שפ(, א מ ו ר בי יש שנד לפעולתן נאם ד׳ ושבו מארץ אויב ! ויש תקוה לאחריתך נאם ד׳ ושבו בנים לנבולם״) ,ירמי׳ .לא0 ,ו-יז> .שלשת הפסוקים הללו קודמים בנבואה. ההיא להפסוק של ״הבן יקיר לי״ ,ועליהם נעמוד נא בזה. רחל מתה ״בארץ כנען בדרך״ ושם נקברה על ידי יעקב .בדרך אפרת היא בית לחם״) ,בראשית ,מח-ז> .וידועה היא אגדת חכמינו ז״ל בענין זה ,לאמר, ,מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת ז אלא שצפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור דרך שם ,לפיכך קברה שם ,כדי שתהא מבקשת רחםים עליהם״) ,נר׳-ר ,פרשה פ״ב( ,וזו היתה התנצלותו של יעקב לפני יוסף על אשר לא הוליכה ״אפילו לבית לחם להכניסה לארץ״) ,רש״י ,בחומש שפ(• אכל מדוע הוטל תפקיד חשוב זה על רחל ,שתהא היא מבקשת רחמים על הנליות ולא על לאד ,אחותה הנבירה .שממנה יצאו ששד ,שבטי ישראל ,מחצית האומר ,כולה? ואולם הנה רחל היתד .אמו של יוסף, ,וכל התולדות של יעקב לא באו אלא בזכותו של יוסף ובשבילו״) ,בר״ר ,פרשה פ״ > ,ועל שם זה נקראו בני ישראל כולם בשם .בני יעקב ויוסף״) ,תהלים ,עז-ט!( .ומלכד פשטות הדברים ,כמבואר במדרש שם ,״כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל וכר״ ,שהרי עיקר הליכתו שמה הי׳ בצוויו של אביו. ,לקחת לו משם אשד.״ ,וברחל עבד שבע שנים אלא שלבן רמהו ונתן לו את לאה תחלה ,ונמצא שכל התולדות הללו לא באו אלא בשביל רחל ובנה יוסף ,ונקראו לפיכך כולם על שמו של יוסף. מלבד זאת אפשר לאמר עוד ,בי נקראו ישראל על שמו של יוסף ,משום שהוא הי׳ הסמל של בל האומה בולו! בעתידותיה ,ומד .שאירע ליוסף במצרים אירע לישראל אחרי מאות רבות בשנים בארצות גלותם. יוסף הי׳ הראשון בבני יעקב לטעום טעם גלות ,ובעודנו נער גלה מבית אביו ונמכר לעבד במצרים ,ושמד .הלא פעל גדולות בעד ארץ גלותו ,כי לא רק שהציל אותה מחרפת רעב בחכמתו ,כי אם עוד העשיר אותה עושר רב׳ אחרי אשר .כל כסף וזהב שבעולם לקט יוסף והביא מצרימה״) ,פסחים ,קי׳יט .(.ומה הי׳ שכרו בעד כל הטובות הגדולות שעשה באמונה לארץ גלותו? לא ארכו הימים ״ויקט מלך חדש אשר לא ידע את יוסף״) ,שמית׳ א -ח ( ,ולא מלך חדש הי׳׳ אלא .דהוי דמי כמאן דלא ידע לו כלל״) ,סוטה ,יא !(.וכגודל רשעת!• נהפך לאויב לאלה שבאו לנוד בארצו על פי רשיונו ,ויתחכם להרע להם ולמרד את חייהם בעבודה קשה! ובני יוסף׳ בני זה האיש שהי׳ ״מושל בבל ארץ מצרים״ ,כבר היו לעבדים וידיהם היו עושות .בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה״ ,תחת השוט האכזרי של נוגשים קשים ואכזרים ,ואף תבן לא ניתן להם ״ללבון הלבנים״ ,עד כי נאנחו מרה ״מקוצר דוח ומעבודה קשה״! ד ומעשה זה של יוסף ושנוי נורלו מטובה לרעה ,הלא הלך ונשנה פעסים אין קצח ש כ ת 1מ ? ע ד ספורות בתיי עסנו כגולה .בכל ארץ שגלו ישראל לתוכה העשירו חמה את הארץ בחריצותם ויעבדוה באמונה ,עד כי הכירו מושלי הארץ את טובתם ויעניקו להם זכיות שוגות ,ורבים מהם עלו אף לגדולה .אבל עד מהרה גשכחה כל הסובר .שעשו לארץ מגורם ,ולא רק שאת זכיותיהם שללו מאתם ,כי אם גם גזירות רעות גזרו עליהם לדכאותם ער עפר ,ולא נמנעו אף מלגרשם כלה מן הארץ ,שהעשירו אותה בעמלם ובחכמתם .כל מה שאירע ליוסף אירע לישראל בגלותם! ועוד זאת בי הנה יוסף עמד בגסיון בטצריפ ,ומסר שטה את נפשו על שמירת אמונת אבותיו .בכל מצביו השוגים ,מבירא עמיקתא לאיגרא רמה ,נשאר גאמן עם אלקיו ולא בגד בבריתו ,כי .הוא יוסף הרועה את צאן אביו׳ הוא יוסף שהי׳ עבד במצרים וגעשה מלן ועמד בצדקו״ ) ,י ש -י ,ש מ י ת ,א -ח ( .לפרות היותו יחידי שמה ,יהודי אחד בארץ גכר ,לא התערב בגוים ולא שכת את מולדתו ,כי אם .הודה בארצו״ ) ,ד נ ׳ ־ ר ,פ״ב> ,ותמיד גשא בגאון את שפו .עברי״, מורשת אביו הזקן .אברהם העברי״ ,לאמר. ,כל העולם כולו מעבד אחד והוא מעבר אחר״ ) ,ב ר ־ י .פמיב> .צדקתו זו של יוסף היתד! לסמל לישראל בגלותם הפה ,כי למרות כל מד .שעבר עליהם מיום שנלו מארצם ,למרות כל נהרי נחלי הדם ומדורות האש שעברו בם מתנרת יד האויב האכזרי ,מיד אלה שקמו עליהם בכל דור ודור לכלותם ,עמדו תמיד בנסיון ונשארו נאמנים בברית אבותם, ובגאון פנימי יאמר ישראל בצדק תמיד ,״כל זאת באתנו ולא שכתנוך ולא שקרנו בבריתך< /תהלי 0 ,0י -י ח ( .במובן זה הנם בנים נאסנים ליוסף ,כי לא רק המוליד נקרא אב ,אלא חמנדל ,המלמד ומדריך בדרכי חיים ) ,ש מ י ר ,פ מ -י ( ,ונקראו ישראל לפיכן ״בני יעקב ויוסף״ ,בני יעקב בתולדה ובני יוסף במקרי חייהם. ג. יוסף הי׳ לסמל לישראל לא רק בצדקתו ובמקרי חייו ,בי אם גם בשנאת האחים אליו .הן עובדא קייפת היא ,שכל הצרות והתלאות שעבדו ועדיין עוברות עלינו הן תולדות השנאה אלינו מצד עמי תבל ,שנאה העוברת םאבות לבנים ונמסרת מאמהות לילדיהן יחד עם חלב שדיהן .״הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב״ ,יאמרו לנו חכמינו ז״ל ) ,ס פ ר י נ ה ע ל ת ך ( ועל הכתוב ,״ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם״ ) ,ת ה ל י פ ,ק ט , > -יוסיפו ז״ל לאמר. ,מה השנאה שמדברים? בשנאה שמסר להט אביהם ,שנאמר וישטום עשו את יעקב״ ) ,ש ו ח ״ ט ,שם( .אבל הן לא רק בני עשו לבדם שונאים אותנו ,כי אם כל עמי תבל וגויי ארץ כולם .וכבר שאלו על זה ואמרו זיל ,״אט עשו שונא ליעקב לטי שנטל ממנו אח הבכורה ,אבל ברברים וענתים ושארית העמים מה עשיתי להם" ? ) ש י ח י מ ן ל ה ג ת י נ » ר א ת א ו י ב י ־ י ג רבו״ ,שפ, כה-יט(. א מ י ר קצס שאלת עולמים זו על מקור שנאת העולם לעם עולם אין פותר אותה לנכון. ואנו רואים לאסוננו רק את תוצאותיה הנוראות .שנאה עורת זו גורמת לעלילות שוא עלינו מצד שונאינו .עלילות שקר הסותרות אפילו זו את זו באופן בולם כל כך .עד כי אי אפשר פשוט להבין ,איך יכולים אנשים בני דעת לתת אמון בעלילות כוזבות כאלה ,שהן מזויפות .מתוכן .אין זאת אלא משום שהשנאה מקלקלת את השורה ומעורת את העינים לבלי ראות נכוחה .והאמת הפשוטה היא ,כי לא משום כך שונאים אותנו רודפינו נפש ,משומ שמאמינים המה בעלילות השקד שבודים עלינו ,כי אפ להפך ,ה-נלילות המזויפות הן תוצאות השנאה ולא סבתה! אבל מדוע ולמה שונאים אותנו כל עמי עולם ו התשובה הרגילה שאנו שומעים אותה תמיד היא ,כי השנאה אלינו היא תולדת הגלות ! הגלות נדמה לנו לחיות גרים בארצות נכר ,ומטבע הדברים הוא לשנוא את הנד .ואמנם אין לכחד את האמת המרה ,כי הגלות גורמה במדה מרובה מאד לשנאת העםים אלינו ולרדיפתם אותנו חנם .אבל אין הגלות סבת השגאה ,כי אם להפך. הגלות היא תוצאת תשנאה ,ורק מצד שנאת הגוים אלינו גלינו מארצנו ונהיינו לנודדים בארצות נכר .הלא כן ילמדונו דברי ימיגו מקדם ,כי עוד בהיותנו יושבים על אדמתנו גברה השנאה אלינו מצד העמים האחרים ,ובשנאתם התנפלו• עלינו תמיד ולא שקטו עד אשר עלתה בידם ,בעונותינו ,לגרשנו מן הארץ ולשים 'אותנו ״מנוד ראש בלאומים״. ובמובן זה ישמש לנו יוסף שוב בתור סמל עם ישראל כלו .הן הוא ידד בגולה רק מצד שנאת האחים .אליו ,אשר בשנאתם מכרוהו לעבד במצרים < וכשם שגלותו הוא היתה תולדת השנאה ולא סבתה ,כמו כן הוא הדבר בנוגע לעם ישראל כלו ,שגלותם היא תולדת שנאת העולם אליהם ולא סבתה .ושנאה זו תיעקר מן העולם רק בסוד הסבה הנכונה אליה ,אשר עליה עוד נדבר בעז״ה במרוצת הדברים. ובהיות יוסף ׳הסמל לעם ישראל כלו בשלשת אלה ,בשנאת האחים אליו שגרמה לגלותו ,במקרי חייו בנולה ובנסיונותיו הנפלאים שמה .אשר על שם זה נקראו ,כאמור ,בשם ״כני יוסף״ ,הנה היתה רחל אמו אמם של כל ישראל וכולם נקראו על שמה .זהו שדרשו חכמינו ז״ל) ,על הכתוב .ורחל היתד .עקרה״(, לאמר ,״רחל היתה עיקרו של בית׳ לפי שכל הדברים תלויים ברחל ,ולפיכך נקראו ישראל על שמה ,רחל מבכה על בניה ,ולא סוף דבר על שמה אלא לשם בנה ,אולי יחנן ד׳ צבאות שארית יוסף ,ולא סוף דבר על שם בנה אלא על שם בן בנה ,שנאמר הבן יקיר לי אפרים״ ,יט-־ר ,פע-א( .ונבין מעתה מה שהוטל תפקיד גדול זה ,לבקש רחמים על הגלויות ,על רחל ,אם ישראל ,שבשביל זה נקברה בחו״ל׳ ״בדרך אפרת היא בית לחם״! ד ו ח ו מ ד ש ב ח ד. וכשהגלה נבוזראדן את ישראל, ,והיו עוברים דרך שס ,יצאת רחל על קברה והיתד .בוכה ומבקשת עליהם רחמים ,שנאמר קול ברמה נשמע ,וגוי, רחל מבכה על בניה ,מאנה להנחם על בניה בי איננו ,והקב״ה משיבה ,מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה ,כי יש שכר לפעולתך ,נאם ד׳ ושבו מארץ אויב, וגוי ,ושבו בניס לגבולם״ ) ,י ש ״ י ,ו י ח י ,מ ״ -ז ( .נביא הגולר״ ירמיה ,רואה בחזון רוחו את רחל כשהיא קמה מקברה לקראת בניה הגולים ו והוא שומע בחזוגו את קול ד׳ ממרומים ,כשהוא מנחם אותה בנחמת העתיד .מה נורא הוא ומרעיש לבבות החזון הזמן אגל מה זד .שאפר הבתזב ״על בניה כי איננו״ ז מתהיל ברבים ומסיים ביחיד! והלא כך צריך היה הכתוב לאמר. .כי אינם״! ומה זה שאפר הכתוב .ושבו״ פעמים. ,ושבו מארץ אויב -ושבו בגים לגבולם״ ז הלא דבר הוא! ולדרכנו נאמר ,כי הדברים ״כי איננו״ מוסבים המה על יוסף) ,רמז למה שאמר יעקב בשעתו• ,יוסף איננו״( .רחל אם ישראל בוכח על בניה הגולים וממאנת להנחם ״כי איננו*׳ על כי אין יוסף בנה עמהם .היא האם הרחמניה בוכה על גורלם המר של בגיה הגולים והיא דואגת לעתידותיהם בארצות נכר, שלא יתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם להיות כמוהם .אילו היה יוסף בנה הצדיק קיים והיה גולה עמהם יחד .כי אז היתה מתנחמת בזה .שהוא יהיה להם למופת ולמורה דרך בנלותם .אבל ,אהה! ״כי איננו״! יוסף בנח איננו עמהם, להורות להם דרכי חיים ,ולפיכך ״מאנה הנחם״! זהקביד ,מנחטה בכפלים ומשיב לה ,״מנעי קולך מבכי וגוי׳ ושבו מארץ אויב -ושבו בגים לגבולם״! מנחם הוא אותה בנחמת שיבת הגולים ״מארץ אויבי ,כאמור. ,כי הנני מושיען מרחוק ואת זרען מארץ שבים״) ,שם ,ל ה -י ( .ומוסיף הוא לנחמה עוד ,כי .יש תקוה׳ לאחריתה. .ושבו בנים לגבולם״! תקוה טובה נשקפת לה בשיבת בניה-בוניה ״לגבולם׳ ,הוא הגבול שעליו יאמר הכתוב ,״לא תסיג גבול רען אשר נבלו ראשונים״ ) ,ד ב ר י ם ,י ט -י ר ( .״רעך זה הקניה״ ) ,ש מ ״ י ,פ ב ״ ז ( ,והוא ית״ש הגביל ״את העט טביב״ בגבול של ״חורה ומצוות חוקיט ומשפטים״ ,ועל הגבול ההוא הוזהדגו שלא להסיגו! ולא רק את גבול התורה אין להסיג ,כי אם גם .אשר גבלו ראשוגים״ ,המה מנהיגי האומה ומדריכיה מדור דור ,כי ״מגהג שעשו אבותינו אל תשגה אותו" ) ,מ ד ר ש מ ש ל י ,ע ל ה כ ת ו ב .א ל ת ס י ג ג ב ו ל ע ו ל ם ׳ ,נ ג -י ד ( .זוהי איפוא נתפתו הכפולה של השי״ת לרחל הבוכי׳ ,ני .יש תקוח״ טובה לה ,תקות .ושבו בנים לגבולפ״ ,אחדי אשר למרות כל פה שיעבור עליהם בגולה לא יאנדו דרך .ובהחזיקם בכרית אבותיהם ישונו •בגיס לגבולם״, לגנול אלקיהם! א מ ו ר וא חזון נבואתו של ירמיה ,שאנו מפטירים בה כיום הזה ,הוא איטוא חזון גורלו של ישראל בגולה וחזון גאולתו העתידה ,ומה מתאימה היא הפטרה זו לקריאת היופ ,קריאת פ׳ העקידה! ה. הנה הזכרנו למעלה ,כי עתידה היא שנאת העולם לעם עולם לעבור מן הארץ ,רק בטור הטבה הנכונה אליה .אבל מה היא הסבת לשנאת העולם אלינו ז םתי התחילה לפעפע כארס של נחש בקרב עמי תבל כולם ,ומתי ואיך עתידה היא לעבור מן הארץ? על שאלת עולמים זו יתנו לנו חכמינו ז״ל תשובה נכונה, באמרם כי שנאת העמים אלינו התחילה מיום אשר עמדנו לפני ד׳ בחורב. לדבריהם נקרא ההר הה־א בשם ״סיני״ ,משום ״שירדה שנאה לאומות העולם עליו״) .שבת ,פט ,(:ז .א .שבשעה שניתנה תודה לישראל על ההר ההוא, באותה שעה נחנה לאו״ה שנאה נצחת אלינו לשנוא אותנו שנאת עולם) .עיון י ע ק ב ,שם(. עד שניתנה תורה לישראל הי׳ כל העולם כלו שקוע בחשכת העריצות ועבודת האלילים .החוק היחידי ששלט עד אז בעולם הי׳ חוק האגרוף ,החוק האכזרי האומר ,מי שהוא חזק מחבירו הוא גם הצדיק בריבו תמיד ,ולו הזכות הגמורה להןתלט על החלש ממנו ולשעבדו תחת שלטונו .החוק האכזרי הזה הביא לעולם את קללת העבדות ,חרפת האגושיות ,להשתעבד איש באחיו רק באשר חזק הוא ממגו ,וכל הארץ מלאה חמס ודמעת העשוקים מיד עושקיהם כח ,כי ״עת אשר שלט האדם'באדם לרע לו״ ) ,ק ה ל ת ,ח ־ ט ( ,שלטון האדם באדם שלטון החזק בחלש ממנו ,הוא מקור כל הרע בעולט ,והנה באה התורה והשמיעה בעולם את דבר די ,״אנכי ד׳ אלקיך-לא תרצח״ ,לאמר ,ישנו בעולט רק אל אחד ,השליט בשמים ממעל ובארץ מתחת ,והוא שופט צדק העומד לימין אביון. ומעניש הנהו את הרשע הרוצח נפש רעהו ,רק באשר חזק הוא ממנו! דבר ד׳ זה חולל מהפכה בעולם האלילי ההוא ,במליצת חכמינו ז״ל הנפלאה• ,שכשנתנה תורה לישראל הי׳ קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ,וכל מלכי או״ה אחזתם רעדה בהיכליהם״ ) ,ז ב ח י ם ,קםז .(.הרגש הרגישו מלכי ארץ ביום ההוא ,כי עתידה תורה זו שניחנה לישראל להביא מהפכה רבד ,עלי ארץ, להוריד תקיפי תבל מכסאותיהט ,ולשבר את שלטון העריצות בעולם .זה גרם לידי שנא־ נוראה מצד אילי העולם האלילי ההוא לאותו העט ,גושא דבר ד׳ ותורתו החדשה ,ואחריהם המון אדם ימשך ,לשנוא גם המה את העם שבא להביא גאולה לעולם .השנאה הנושנה ההיא התלקחה כאש בלבות עמי קרם ,והיא נמסרה מאבות לבנים ומדור לדור ,עד כי נשרשה עמוק עמוק בלבות כל גויי ארץ .זוהי הסבה הראשונה לשנאת העולם לעם עולם ,שנאת רב ו מ ו ע ד ש נ ת בהושך לאלה שהביאו לראשונה העריצות לחצדק ,שנאת העם ההולכים אורה לעולם! וםאחר ששנאת העולם לעם העולם היא תולדת שנאת העריצות להצדק, לכן עתידה שנאה זו לעכור מן הארץ רק אז ,כאשר יעבור ויבטל מן העולם שלטון העריצות והרשע ,ואת מקומו יירש שלטון הצדק .על זאת אנו מתפללים ביום הקדוש הזה ,כי יעביר ד׳ את ״םמשלת הזדון מן הארץ ,ו:ל הרשעה כולה כעשן תכלה״! ורק אז כאשר ימלוך די לבדו על כל הארץ ,רק אז יתן ד׳ כבוד לעמו ותקור .טובה לדורשיו .גאולת ישראל והעברת השנאה אליהם מצד גויי ארץ ,תבוא רק יחד עם גאולת האנושיות כולה משלטון העריצות והרשע, כחזון העתיד של נביא הגאולה על ״אחרית הימים״ ,כי תמלא ״הארץ דעה את ד׳״ ,ורק אז ״לא ירעו ולא ישחיתו״! ו. שנאת העולם לעס עולם החחילה איפוא בקול שופר ,בקול העופר שבו הופיע הקכ״ה על ישראל ,בהגלותו עליהם על הר סיני ללמדם תורה ומצוות, כאמור ״ ויהי קול השופר הולך וחזק מאד״ .ועתידה היא שנאת עולם זו לעבוד מן הארץ גם כן בקול שופר ,בקול השופר הגדול שבו יתקע ביום בוא ״האובדים בארץ אשור והגדחים בארץ מצרים״ ,להשתחוות ״לד׳ בהר הקודש בירושלים״, הוא השופר העתיד להביא .,חירות״ ,חירות לישראל מגלותם ,וחירות לעולם כלו משלטון הרשע והעריצות ,כי ״אין שופר אלא חירותי ) ,ס פ י ׳ ,ב ה ע ל ת ך ( .זהו מה שאמדו ח:מינו ז״ל במליצתס הנפלאה על אותו האיל ,אילו של אברהמ, ״שלא יצא ממנו דבר לבטלה״ ,כי שתי קרנותיו הן שני השופרות ,הנוללימ בקרבם את עתידות עמנו מיום הופיעם בעולם בתור ״עם קדוש״ ,ועד .אחרית הימים״! של שמאל ,״שבו תקע הקב״.־• על הר סיני״ ,ושל יםין ״שהוא גדול מן השמאל״ .שבו ״עתיד הקב״ה לתקוע לעתיד לבוא בקבוץ של גליות״ ,ועליו נאמר ״בשופר גדול״ .אותו האיל נברא ,לפי אגדת חכמינו ז״ל ,במעשה בראשית בערב שבת בין השמשות ,כי ״בראשית ברא אלקים—בשביל ישראל שנקראו ראשית״ ,וביום ״עשות ד׳ אלקיס ארץ ושמים״ ,״בשביל ישראל״ ,כבר עלתה אז במחשבה לפניו ית״ש השנאה העתידה לישראל ,ראשיתה ואחריתה ,ובשבילה נברא אז אותו האיל ,שבקרנו האחת תתחיל אוחד ,השנאה ובקרנו השני׳ תעבוד ותבטל מן העולם! וכשם ששתי קרנותיו של האיל .לא יצאו לבטלה׳ ,כן לא יצא לבטלה גם עורו ,וממנו נעשה האזור על מתני אליהו התשבי .אליהו הנביא ,זה איש הפלאות ,גוער להיות מבשר הגאולה ,״לפני בוא יום ד׳ הנדול והנורא״ ,ועליו נאמר ״מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו״ , ,י ש ע י -ע -ז ( .חכמינו ז״ל יוסיפו א מ ו ר רג לאמד :ישני נביאים עמדו לישראל משבטו של לוי ,משה ראשון ואליהו אחרון ,ושניהם גואלים את ישראל בשליחות ,משה נאלם ממצרים ואלי׳ לעתיד לבוא״ ) ,י ל ק ו * מ־•* ,ר מ ז י .>0אבל מדוע זכה רק הוא להיות מבשר הגאולה העתידה ז חכמינו ז״ל יאמרו לנו ,וז״ל! .אמר לו הקביה לאליהו ,אתה נתת שלו׳ בין ישראל וביני בעוה״ז ,אף לע״ל אתה הוא שעתיד ליתן שלוי ביני ובין בני, שנאמר הנח אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם״ ) ,י ל ק ו ט ר י ש פ ג ח ם ( .השלו׳ שעשה אליהו בימיו בין ישראל לאביהם שבשמים ,הוא מה שקבץ את כל ישראל אל הר הכרמל בימי אחאב, ושמה קרא אליהמ את קריאתו הגדולה ,לאמר ,״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים ,אם ד׳ הוא האלקים לכו אחריו״! ואחרי שהוריד לעיניהם אש ]0 חשםים על המזבח ,״ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואח העפר ואת המים אשד בתעלה לחכה״ ,נפלו כל העם על פניהם ויאמרו .ד' הוא האלקים״! )מ ,«-יו!> ,ובזה קירב את ישראל לאביהם שבשמי.ם ועשה שלו׳ ביניהם ,ובזכות השלו׳ זכה להיות מבשר הנאולה לעתיד לבוא! אבל כמה מסירות הנפש דרושה היתה לו לאליהו להתיצב לבדו גגד אחאב מלך ישראל .ונגד כל נביאי השקר שעמו ז והוא באומץ רוח נפלא השיב לאתאב אתור «1ת החרפה אשר נשא עליו ,בקראו אותו בשם ״עוכר ישראל״, ובעוז נפש אמר לו :״לא עכרתי את ישראל כי אם אחה ובית אביך בעזבכם את מצות ד׳ ותלך אחדי הבעלים״! את הנח הנפלא ההוא של פס״נ שאב אלי׳ ממקור טהור ,מנסיון העקידה ,שיהי׳ לנגד עיני רוחו תמיד ,וזהו שהמליצו חז״ל עליו ,שהי׳ על מתניו אזור עור .מעורו של אותו האיל שהקריב אברהם אבינו בעקדת בנו! ומאחר שגלוי וידוע היה לפני קורא הדורות מראש ,כי למן השופר הראשון ועד השני יעברו אלפי שנים ,שנוח נסיונוח קשים לישראל מידי בל הקמים עליהם בכל דור ודור לכלותם ,בא לפיכך נסיון העקידה ,הנסיון הגדול ההוא שנקבע להיות ״מעשה אבות סימן לבנים״ ,בכדי להשריש בקרב ישראל את שרשי אותו הכת הנפלא של מסירות הנפש ,אשר רק הודות לו הצלחנו להחזיק םע5ד בעולם ,למרות כל מה שעבר ועדיין עובר עלינו .הנסיון הגדול ההוא גגמר אמנמ במסירות הנפש הנפלאה ,שהראו האב והבן גם יחד על ידי .העקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבת״! אבל לאחר שהוריד אברהמ בדבר ד׳ את בנו מעל המזבח נפקחו עיניו ,״וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו״ ,ואת אותו האיל העלה ״לעולה תחת בנו״! וחזון האיל ההוא היה להאכ ולהבן גם יחד לאות על עתידות בניהם אחריהם ,כי אם אמנם יהיה עליהם לעמוד בגסיונות קשים ,מיום שישמע בעולם קול השופר רד ש ב ת ז מ 1ע ד הראשון של הקרן השמאלית ,אבל עתיד םזהיר נשקף להם עור ״כאחרית הי?.ימ״ .בבוא עתה של הקרן הימנית להשמיע את קולה היא בעולם .קול השופר הגדול .שופר של חירות ו ומד .נפלאו דברי חכמינו ז״ל על אותו האיל. .לפי שהיה אברהם אבינו רואה את האיל ניתוש מן החורש הזה והולך ומסתבך בחורש אחר .אמר לו הקכ״ה כך עתידים בניך להסתבך במלכויות ,מבבל לפדי מן מדי ליון מיון לאדום ,וסופם להגאל בקרניו של איל״ ) ,נ ר ״ ר ,פג׳-ו( .הראה הקביה בחזון האיל לאברהם אבינו את עתידות בגיו ,את כל הגלויות הבאות ואת גאולתם העתידה .ובזה הורהו לדעת את מטרת הנסיון של העקידה ומסרת הקרבת האיל ,שבא להשליט את הנסיון ההוא ,בתעודת שני שופרותיו ,שופר של סיני ושופר של משיח .ואתרי שנשלם מעשה העקידה 'בהקרבת אותו האיל בא דבר ד׳ שנית אל אברהם ,להשבע לו ולברכו בברכת האורה והנצח של כוכבי השמים ושל חול הים! כי נמשלו ישראל לכוכבים ,להאיר לארץ ולדרים עליה, והם ממל גדולתם בעולם ,כי .כשהם עולים עולים עד לכוכבים״! וגם נמשלו ישראל לחול הים׳ .מה הים הזה הגל הראשון אומר עכשיו אני עולה ומציף את כל העולם ,וכיון שבא לחול הוא כורע ומשחבר ,ואין הגל השני למד מן הראשון ,כך פרעה נתגאה על ישראל והפילו הקב״ה ,וכן עמלק וכן סיחון ועוג ובלעם ובלק .ואין אחד מהם למד מחבירו״ ) ,י ל ק ו ט י ש ע י ה ,ר מ ז ת ״ כ ( ,זהו שגםשלו האומות לים וישראל לחול הים! ז. ואחרי כל האמור בזה אנו באים אל הבנת היחט שבין הקריאה וההפטרה של יום קדוש זה .קריאת פרשת העקירה ביום הזכרון הזה פי שנים לה ברוחה, ושנים הנה תעודותיה! א( להזכיר לפני ד׳ את זכות העקידה ,״כדי שתזכר לנו היום במשפט״! ב( להזכיר לעצמנו את התורה היוצאת לנו מפרשה זו שבתורה ,היא פרשת שני השופרות של האיל ,שופר של םיני ושופר של משיח, ותורה זו מה נכבדה היא לנו ביחור ביום הקדוש הזה 1יום זה הוא לנו יוט ראש השנה ,יום שבו אנו עוברים משנה לשנה ,שנה יוצאת ושנה אחרת חדשה נכנסת ,השנה היוצאת מוסיפה עוד דף אחד בספר דברי ימי חיינו בגולה ,דף כתוב ככל אחיו הקודמים בדם ובדמעות ,ועוד טבעת אחת בשרשרת הארוכה של תלאות וצרות ,המוצאות אותנו על דרכי חיינו בארצות נכר. ולמען חזק את לבנו בתקות הגאולה ,ולעודד את רוחנו שלא להתיאש חיו מקוצר רוח ומעבודה קשה ,כי אם לצפות לישועה ולחכות לדגלי משיח בכל יום שיבוא ,אנו מזכירים לעצמנו את זכרון שני השופרות של האיל .אנו גזברים על ירי זה ,כי השנאה לישראל ,מקור כל צרותינו ותלאותינו בעולם ,היא שנאת א מ ו ר רה העריצות להצדק ,שנאה שבאה לעולם בשופרו של סיני׳ שאז הוכרזה לראשונה מלחמת האור נגד החושך המכסה ארץ ,ועתידה היא לעבור ולהבטל מן העולם בשופר הגדול ,שופר של חירות ,שיתקע ביום אשר אז יעביר ד׳ את ממשלת הזדון סן הארץ ,והיתה או לד׳ המלוכה! מקריאת הפרשה שבתורה אנו עובריט לקריאת ההפטרה בנבואתו של ירמיד״ שבה יטופר על רחל האט הרחמני׳ ,הקמה מקברה לבכות ולבקש רחמיט על הנלויות העובדות שם .קוראים אנו את דברי הנביא הקורעימ לבבוה- ,קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם״ ,ואזנינו כמו תשמעגה את קול האם הטובה המתיפחת מרה על גורל בניה הנרדפים על צוארם ,ויחד עמה אנו בונים על שברגו הגדול כים׳ ״כי משך עלינו השעבוד וארך עליגו עול גלות ,ואין לנו לא מנהל ולא מחזיק בידנו ,כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לך ומי יסור לשאול לשלו׳ לך״ ) ,ס ל י ח ו ת ל ע ר -ה ( ! ואולם יחד עם קול בכי התמרורים של רחל אנו שומעים נם את קול ד׳ הקורא אליה ממרומים ,לאמר ,״מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה׳ כי יש שכר לפעולתך נאמ ד׳ ושבו מארץ אויב ויש תקוה לאחריתך נאם ד׳ ושבו בגיס לגבולם״ .דברי התנחומים הללו הם לנו למשיב נפש ,והם מחזקים בקרב .לבותינו את התקוה הטובה לאחריתגו- ,אחרית היםים״ ,אשד אז נשוב ,זמארץ אויבי ,לארץ אבותינו. ,ועבו בנים לגבולם״ ,ובתקוה טובה זו אנו צועדים כיום הזה על סף השנה החדשה הבאה לקראתנו ואנו קוראים בכח לאמר :תכלה שנ,ה וקללותיה — תחל שנה וברכותיה! דו ן נו 1ע ו ש ב ו ! לראש השנה /מאמר ה / ז כ י ר ו ת . שש כחודש השביעי באחד לחדש יהיה שבתון זכונז חרועה מ ל ך ן יו״ש יא ק א | שי ד )ויקרא ,כ ג -נ י 1 ש יה״ש נמוינה. שהי יהיות נשנת נסקיש היו תוקעים אני ) י ה י ש ,נ » ם .>: א. מנהג נושן זה שלא לתקוע בשבת• חוץ למקדש ,הונהג עוד בזמן הבית השני .ומני אז נשאר הדבר בישראל לדורות .שאין חוקעין בואש השנה שחל להיות בשבת .ואמנה אצלגו בגולה ,ואף בארץ ישראל בימינו אלד ,אין מצוד .זו מתבטלת לגמד* גם אז ,שהרי חוגגים אנו שני ימים של ראש השנה ,וכשחל יום הראשון בשבת אגו תוקעים למחר ביום הראשון ,אבל בזמן הבית .ואף מאוח בשנים לאחר החורבן ,כשהיו מקדשים את החודש על סי עדים ,וחיו חוגגים את ראש השנה רק יום אחד ,כשבאו העדים בזמנם ביום שלשים; ואף לאחר שבטלה קביעות החדשים בארץ ישראל על טי בייד .והונהג בישראל הלוח שנקבע על ידי הלל הקטן ,שעל פיו אנו חוגגים את םועדינו עד היום הזה ,ובני ארץ ישראל שאין להם יום טוב שני של גליות ,לא היו חוגגים אף בראש השנה רק יום אחד ,כמו בכל יתר המועדים. ,עד שבאו חכמי טרובינציאה לשם והנהיגום לעשות שני ימים טובים ברה״ש״ ) .ה מ א ו ר ל נ י צ ה פ ר ק א( .ובכן הלא היתד, אז המצוד ,מתבטלת לגמרי כשחל ראש השגה להיות בשבת .ועל מה זד ,ולמה ביטלו חכמינו ז״ל טצוה קדושה זו מישראל ז כגמרא שם אםרו בתחלה בטעמו של דבר• .כתוב אחד אומד שבתון זכרון תרועה ,וכתוב אחד אומד יום תרועה יהי׳ לכמ ,כאן כשחל רהיש להיות בשבת באן כשחל להיות בחול״ .אבל דברים אלו גדחו שם םהלכה ,דאם מן התורה הוא שלא לתקוע בשבת איך התירו זאת במקדש ז ועוד למד .תהא התקיעה אסורה בשבח הרי היא רק .חכמה ואינה מלאכה׳ ז ולפיכך חזרו ואמרו שאיסור התקיעה בשבת הוא דק םגזירת חכמים. ,שמא יטלנו בידו וילך אצל א מ ו ר רז הבקי ללםור ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים״ ,ויבוא עי״ז לחילול שבת ו ״ובמקדש ,לא גזרו דאין איסור שבות דרבנן במקדש״ ) ,ר ע ״ ( .והנה על עצם גזירה רחוקה זו שבשבילה ביטלו חז״ל מצוה קדושה זו ,עוד גדבר במרוצת הדברים ,וכאן אעיר רק ,כי איך שהוא הלא תשוב תתעורר השאלה על שנוי הלשון שבכתובים שלפנינו ,כי מאחר שאין חילוק מן התורה לענין התקיעה בין שבת להול ,על מה זה ולמה כא השנוי הזה ,ומה בא ללמדנו ז אין זאת אלא שבא הכתוב לגלות לנו על ידי שנוי זה טעמה של מצוד .חביבה זו ,ולהביננו בינה ,כי תעודת השופר ומטרתו היא הזכירה ,להזכירנו בקולו ובתרועתו את אשר עלינו לזכור ,כי יום התרועה בא בשביל זכרון התרועה ,ושני הכתובים הללו הם שנים שהם אחד .התרועה באה בשביל הזכירה ,ומטרתה לגרש מאתנו את השכחה המצוי׳ בנו ,אחרי אשר מטבעו של אדם הוא ,שהשכחה שולטת עליו. על השכחה ,אמרו חכמינו ז״ל שהיא אחת משלשת הדברים ״שעלו במחשבה להבראות״) ,־־חים ,נ״ו ,(:זאת אומרת .שמראשית הבריאה כן עלה במחשבה לפני.׳יוצר האדם״ ,לברוא אח השכחה ולהטביעה בתכונתו של האדם לטובתו׳ מפני נחיצותה לקיומו בעולם. ,דאל״כ לא הי׳ האדם מתקיים״ ,לולא הי׳ האדם שוכח את העובד עליו ,ולו הי׳ האדם מרגיש תמיד את מרירות הצער בכל מקרה אסון ופגע ,כמו שהי׳ מרגישה בשעה הראשונה לאסונו ,לא הי׳ יכול לעמוד בצערו ולא הי׳ מקבל לעולמ חנחומים .שהרי אין מגחמים לו לאדם ״בשעה שמתו מוטל לפניו״ ,ואילו הי׳ האדם רואה לפניו תמיד בעיני רוחו את מתו כשהוא מוסל לפניו ,לא הי׳ מתנחם לעולם ,ולפיכן נגזר ״על המת שישתכח מן הלב״. אין לן אושר יותר גדול להאדם מהשבחה ,המשכיחתו מעט מעט את אסונו׳ ומפיגה את מרירות צערו .כל יום העובר על האדם ומרחיקו מאותה שעה מרה ,שעת אסונו ,משקיט הוא את המית לבו ומשיב את נפשו למנוחתה. ואולם לא תמיד טובה השכחה לאדמ ,ומצינו בתורה כמה דבריס שנצטוינו עליהם לזכרם תמיד .אבל אין אפשר לנו להשמד מהשבחה ,השולטת באדם גגד רצונו ,ומשכיחתו אף את אשר ראו עיניו ,ואין דבר העומד בפניהז רק תרופה אחת יש נגד השכחה שבטבעו של אדם ,והיא הזכירה התמידית ,זאת אומדת ,לזכור כפעם בפעם את אשר עלינו לבלי לשכוח! כי כל סה שנוסיף לזכור את הדבר ,לא רק בלב .כי אם .בפה״ ) ,מ ג י ל י ׳ יח•(׳ כן ימעט שלטונה של השכחה עלינו ,עד אשר נתגבר עליה כליל .וזאת היא תעודת השופר בישראל-תעודת הזכירה! אבל מה הוא הדבר שעלינו לזכור אותו ,ואשר אוחו בא השוטר להזכירנו בתרועתו ז רח ש ב ת ו מ ו ע ד ב. על שש זכירות נצטוינו כתורה לזכור אותן תמיד ,והן :זכירת יציאת מצרים ,זכירת מעמד הר מיני ,זכירת השבת ,זכירת מעשה מרים .זכירת מעשה העגל והקצפת ד׳ במדבר וזכירת מעשה עמלק .חמשת הזכירות הראשונות קשורות ואחוזות הן זו בזו ,וכולן למטרה דוממה אהת הן באות ,מטרת זכירת מתן התורה לישראל! והכתוב שבתורה האומר ,״רק השמד לך ושמור גפשך טאד פן תשכת את הדברים אשר ראו עיגיך ופן יפורו מלבבך כל ימי חייך*. המדבר בזכירת ״יום אשר עמדת לפני ד׳ אלקיך בחורב״ ) ,ד ב ר י ם ,י ,ט -י ( ,בא להזהירגו על זכירת כל אותם הדברים גם יחד. זכירת מעמד הר סיני עומדת היא במרכז החיים של עמגו ,ובה תלוי בל קיומנו בעולם .לולא זכירת היום ההוא ,שעליו נאמר ,״היום הזה נהיית לעם לדי אלקיך״ ) ,ש פ ,כ ז -ט ( ,הרי אין לנו באמת כל קיום עלי אדמות ,כי מה אנו ומה חיינו ז הלא אף בישבנו על אדמתנו היינו עט קטן על ארץ קטנה ,ותמיד הייגו ככדור משחק בידי העמים הכבירים מביבותיגו .עד כי גורשנו כליל מעל נחלתנו .ונהיינו לעם נודד בגוימ ,מני אז נעשינו .חרפה לשכנינו לעג וקלם לםביבותינו משל בגוים מנוד ראש בלאומים׳ ) ,מ ה ל י פ .מ ד ,י ו -ט ו ( ,ועל כל צדה שלא תבוא לעולם הננו אנו תמיד השעיר לעזאזל .אולם אם .זאת״ נשיב אל לבנו. ,ואין זאת אלא תורה״) ,ע-ז ,ב .>:אם את היום אשד בו עמדנו לפני הד חורב נזכור ,אז נשא בגאון את ראשנו ,ומתוך חמה נפשית נתן תודה לאלקינו על אשר לא עשנו גוים ,ולמרות כל התלאה אשר תמצאנו תמיד אנו שמחים על גורלנו ,כי בנו בחר ד׳ לעשות אותנו לעם סנולה מכל העמים ,״לממלכת כהנים וגוי קדוש״ ) ,ש מ י ת י -ט ( ו ולמען יתאמת בלבנו שורש אמונה זה ,להאמין בנבואתו של משה ובשליחותו אל ישראל בשם יי ,בא מעמד הר םיני לעיני כל העם מקצהו! עיגי כולם ראו את כבוד ד׳ בהופיעו עליהם בהדר גאונו ,ואזני כולם שמעו את הוד קולו מדבר אליהם מתוך האש ,כדבר הכתוב ,לאמר, ״הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמן וגם בך יאמינו לעולם״ ) .ש מ ו ת ,י ט -ט ( < וכבר נתפרש ענין זד ,יפה בםפר העיקריט ) ,מ א מ ר * ׳ ,פ ר ק י•״( ,כי מעמד הר פיני הי׳ •לעיני כל ישראל״. השי״ת לא קרא אל משה לעלות אליו השמימה .בכדי לתת לו שמה את תורתו׳ כי אם ירד אליו בענן כבודו לדבר עמו על הד סיני׳ בעבור ישמע בל העם נדבר• עפו ,ועיי זה יאמינו בו לעולם ,אחרי אשר אין לאדם פקום לספיקות נפה שעיניו רואות ואזגיו שומעות .ואולם אם אפנם לא היי םקום לספיקות במה ששמעו וראו נמעפד הגשגב ההוא׳ אבל פקופ היי לשכחה׳ א מ ו ר האדם מטבעו לשכוח אף את אשר דאו עיניו אחרי אשד עלול הוא ושמעו אזניו. על זה באה לפיכך התורה להזהירנו ,באמרה ,״רק השמד לך ושמור נפשך מאד 0ן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך׳ ! ובתור תרימ נגד מכנת השכחה הראתה התורה על התרופה היחידית ,היא תרופת הזכירה התמידית, באמרה לנו עוד. ,והודעתם לבניך ולבני בניך יופ אשר עמדת לפני ד׳ אלקיך בחורב׳ ,כי רק עייז שנודיע תמיד לבנינו ולבני בנינו אח היום ההוא׳ יום עמדנו לפני ד׳ בחורב׳ נשמור את נפשותינו משכחת הדברים אשר ראו אז עיגיגו .ובהיות גתינת התורה לישראל גולת הכותרת של יציאת מצרים ,כי רק על מנת כן גגאלו אבותינו מבית עבדים ,על מנת להיות לעם לד׳; ו.ארבע הלשונות של גאולה״ ,שנאמרו לישראל במצריפ מתחילות לפיכך ב״והוצאתי״ וגומרות ב״ולקחתי״ ,להורות כי מטרת ההוצאה היתה הלקיחה ,לכך כשאנו מזכירים לעצמנו את מעמד הר סיגי ,אגו מזכירים יחד עם זה את יציאת מצרים ,שגם עליה נצטוינו לאמר. ,למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך״ ) ,ד ב ר י ם ,ט ז -ג > ,ושתי הזכירות הללו הן שתים שהן אחת! עול זאת נדע ,כי נתינת התורה לישראל היתה בשבת! ואם אמנם נחלקו חכמים בזה ,באיזה יום לחודש השלישי ניתנה התורה ,בששי בו או בשביעי ,אבל בזה הכל מודיב ,כי .יום אשר עמדת לפני ד׳ אלקיך בתורב״ יום השבת היה ,כמאמרם זיל ,״דכולי עלמא בשבת ניתנה תודה לישראלי ) ,ש ב ת .ש י ו . ( :נתינת התורה לישראל בשבת דוקא באה להורות ,כי קדושת ישראל שהתחילה מיום ההוא ,שבו נהיו ל.ממלכת כהנים וגוי קדוש", מיוסדת היא בעיקרה על קדושת השבת ,וכי רק לאחר שניתנה להם השבת במרה ונתקדשו בקדושתה ,עוד לפני בואם אל הר ד׳ חורבה ,זכו להניע לידי המעמד הנשנב של הר סיגי ,ולהיות שמה לנוי קדוש .שתי הקדושות הללו ,קדושת השבת וקדושת ישראל ,משולבות הן זו בזו וממקור אחד הן נובעות ,ממקור הקדושה העליונה של קדוש העולמים ,״ושלשתן מעידימ זה על זה ,ישראל והשבת והקב״ה״ ) ,ת ו ס פ ו ת ח ג י ג ה ,ג , :בד׳׳ר .מ י ב 7מ ך , בשם מדרש(. קדושת ישראל מבוססת היא איפוא על קדושת השבת ,ולפיכך ניתנה תורה לישראל בשבת דוקא .ומאחר שיום עמרם לפני ד׳ בחורב הי׳ בשבת ,הנד. כשאנו מזכירים את זכר המעמד הנשגב ההוא .אנו מזכירים בזה גס את זכר השבת ,שבו חל אותו המעמד ,זכירת מעמד הר סיני מביאה איפוא גם לידי ) ש מ ו ת ,כ -ח(. זכירת השבת ,שעליה נצטוינו לאמר. ,זכור את יום השבת לקדשו״, הרי שלשת זכירות אלו ,של מעמד הר סיני ,יציאת מצרים ושבת ,באות כאחת ש ו: ת ו n ו ע ד ונזכרות הן לנו ע״י השופר .בי הנה נתינת התורה לישראל היתה בקולות וברקים ״וקול שופר חזק מאד״׳ )שפ ,י ט -ט ! ( ,ואת קול השופר הראשון ההוא ,ששמעו אז אבותינו ביום הגדול ההוא יום השבת ,שבו נשתכללה יציאת מצרימ עיי מתן התורה .באה להזכירנו תרועת השופר ביום קדוש זה ,ויום התרועה הוא לנו איטוא יום זכרון תרועה 1 ג. נוסף על שלשת הזכירות הללו באות בתורה עוד שתי זכירות ,המשתייכות אל הזכירה העיקרית של מעמד הר סיני ,והן זכירת מעשה מריס וזכירת מעשה העגל והקצפת ד׳ במדבר .כי הנה יסוד ועיקר אמונתנו הוא להאמין, ״שנבואת משה רבנו עליו השלו׳ היתה אמתית״ ,אחרי אשר נבואתו גתאמתה לנו עיי הקב״ר ,בעצמו׳ ברדתו אליו מן השמים לדבר עמו באזני כל העם, בעבור ישמעו כולם כדברו עמו זבו יאמינו לעולם .עליו העידה התורה ,כי .לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ד׳ פנים אל פנים׳ ) ,ר נ ר י ס ,ל י -י ( ועדות ד׳ נאמנה עלינו לפיכך ,כי .זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא ית״ש׳ ,אחרי אשר לא קם ולא יקום נביא עוד כמשה, לתת לנו תורה אחרת ,כל מי שבא וחולק על נבואתו של משה ,ואומר שהיא לא עלתה על נבואתם של נביאים אחרים ,ושאפשר לנביא אחר להיות כמותו, הרי הוא חותר חתירה תחת עצם קיומה של תורתנו .התורה מספרת לנו לפיכך בפרשות על ענשה הקשר ,של מרים ,שאף שהיתר .אחת משבע הנביאות שעמדו לישראל ) ,מ ג י ל ה ,י י , ( .והיא בודאי לא הטילה חייו שום ספק בנבואתו של משה, אלא מאחר שאמרה לאהרן אחיהם ,״הרק אך במשה דבר ד׳ הלא גם בנו דבר״ ) ,נ מ י נ י ,י ג -ב > ,והשותה את נבואתו לנבואתם המה ,געגשה על זה קשה, ודבר ד׳ בא אליה לגעור בה ולאמר ,״לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ואיך לא יראתם לדבר בעבדי במשה״ .וצותה עלינו התורה לזכור תמיד את אשד עשה ד׳ למרים ״נדרך בצאתכם ממצרים״ ,בעד חטאה זה ,למען השרש בלבותינו לדורות עולם את שורש אמונה זה ,כי ״לא קם בישראל עוד כמשה נביא״ ,״וכל החולק עליו כחולק על השכינה״) ,סנ־ ק ״ י . ( . וכשחטאו ישראל במדבר והקציפו את די ,בהמרותם את פיו ובעשותם להם עגל מסכה׳ היתד ,ראשית חטאתם בזה ,כי לא נתקעה עדיין בלבותיהט האמונה הצרופה במשה נאמן ביתו של השי״ת ,להאמין ולדעת כי אין כמוהו עוד נביא ,וכי אין מי שיוכל לבוא על מקומו! ובראותם ״כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו ,כי זר ,משד .האיש אשר העלנו מארץ מצדים לא ידענו מה היה לו״ ) ,ש מ י ה ,ל ב . ( » -פרשת העגל היא הפרשה היותר סתומה שכתורה ,ואנחנו לא ריא א ת ו ר נדע מה נעשה אז בקרב ישראל .ופה היתה דרישתם מאהרן לעשות לרפ אלחים אשר ילכו לשניהם .אבל זאת הלא נראה מדברי הכחוב ,בי פעו אז ישראל לחשוב את משה לאיש ,שאפשר לאחרים לבוא על מקומו ולהתהלך לפניהם כמותו ,ובזה נכשלו ונלכדו בעון הענל ,שהי׳ מאז לאבן ננף ולצור מכשול לעמנו לדורות עולם ,ועליו נאמר .וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם״ וכדרשתם ז״ל ,״שאין פורעניות באה על ישראל שאין בה קצת מםרעון עון הענל״ ) ,ר ש י י ש ם ,ע ל י ס ו ד ד ב ר י ה ג מ ר א ב ס נ ה ד ר י ן ,קב .(.גם קרח ועדתו במחלוקותם על משה באו בטענה זו של ״כי כל העדה כולם קדושים״ ,והרשו לעצמם להמדית את פיו ואף לשנות את דיני התורה מכפי שמטר להם הוא פטיני ,כמליצה חז״ל הידועה על ״הטלית שכולה תכלת״ .בזה חתרו חתירה עמוקה תחת עצם קיום התורה בישראל ,ועל רן נענשו קשה ״ויאבדו מתוך הקהל״ .וזהו שציותה התורה ״זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ד׳ אלקיך במדבר ונוי׳ ממרים וילך"). ( . ונצטוינו לזכור כל זאת למען אשר לא יבוא עוד איש מישראל להרהר אחר נבואתו של משה .ולמען השרש בלבנו את שורש אמונה זה ,כי -משה אמת ותורתו אמת״! שתי הזכירות האחרונות הללו ,של מריט ושל מעשה העגל ,באות איטוא להשלים' את הזכירה העיקרית של מעמד הר סיני ,שהיא אצלנו יסוד האמונה ושורש הדת ,דית משה וישראל! אליה מצטרפות ,כאמור ,שתי הזכירות האחרות, של יציאת מצרים ושל שבת ,והן נעשות יחד לתוט המשולש של אמונתנו ,אשר לעולם לא ינתק ,ואת שלשתן יזכיר לנו השוטר בתרועתוו ובהיות תעודת השופר להזכיר את קדושת ישראל וקדושת השבת ,מצאו חכמינו זיל לנכון לפיכך ,למנוע בעד כל אפשרות איזו שתהיי של חלול שבת׳ העלולה לבוא תיו ע״י פצות השופר .אחרי אשר שופר ותלול שבת הס שני קצוות פתנגדים זה לזה תכלית ניגוד ,שני הפכים בנושא אחד .הם עפדו וגזרו לפיכך שלא לתקוע בראש השנה שחל בשבת ,משום גזירה רחוקה של .שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים״! ואף שהדבר רחוק לכאורה במציאות, ואף אם יקרה בזמן מן הזמנים דבר שכזה ,הלא אין זו אלא טעות של איזה יחיד בודד ,ולמה יתבטלו כל ישראל כולם מקיום מצוה קדושת זו כשביל חשש טעות של איזה יחיד? אבל חכמינו זיל בדוח קדשם מצאו ,כי כדאי הוא הדבר שיתבטלו כל ישראל ״בשב ואל תעשה״ מקיום מצוה ,משתחחלל ח״ו השבת ע״י אחד מישראל ״בקוט ועשה״ ,ולימדונו חכמינו זיל בזה ,להבין ולדעת את ערך השבת לישראל ,ומה היא שמירתה לנו ,כי בה כל קיומנו! ריב ו מ ו ס ד ש ב ח ד. ואחרי כל האמור כזה ע״ד דמשד .הזכידזת המשתייכות כולן אל מעמד הר סיני ,נבוא מעתה אל הזכירה הששית ,זכירת פחית עמלק׳ ואל היחס שבינה ובין השופר .והנה מצות מחית עמלק ,שנצטוו בה ישראל לדורות עולמ׳בלא באה בתור שאיפת נקם ,שהרי כמה אויבים אתרים עמדו לישראל מדור דור. ולא מציגו בתורה שום צווי על נקמה מאתם ,רק על נקמה אחת נצטוה טשה בשעתו ,לאמר,, ,נקום נקמת בני ישראל מאת הסדינים״ ) .ב נ י נ ו ־ ,ל א -נ ( ,ועליה ככר אמרו חכמינו זיל. ,צרור את המדינים והכיתם אותם .למה ז כי צוררים הם לכם בנכליהם אשד נכלו לכם על דבר פעור וגו׳ שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו׳ ) ,ב מ ד ־ ר ,ס כ * « ( .והוסיפו ז״ל לאמד שם עוד» ,שתי אומות קדמו את ישראל בחרב ושתים בעבירה ,המצרים ואדומים קדמום בחרב .ושתים בעבירה. עמונים ומואבית! על אלה שקדמומ בחרב כתוב ,לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי .אבל על אלד .שקדטום בעבירה להחטיא את ישראל כתוב .לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד׳ עד עולם״ .הרי שהנקמה בסדינים היתה בעיקרה בשביל שהחטיאו את ישראל ולא בשביל שנלחמו בס .ועל עמלק הלא נאמד רק בי בא .,וילחם עפ ישראל ברפידים״) .שניית ,י י -ח ( ־ ומה איפוא כל חדי האף הנמל הזד, עליו יותר מעל כל העמים האתרים שנלחמו כישראל ,עד כי נצטוינו עד עולם למחות את זכרו? ולא עוד אלא שהוסיף הכתוב שם לאמר בשם די• ,כי סחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמימ ,מלחפד .לד׳ בעמלק מדור דורי .מה כל זאת אומרת ו כבד הרביתי לדבר בזה ברחבה במ״א ,וקוטב הדברים בקצרה הוא ,כי עמלק בן בנו של עשו הרשע הוא טמל החרב בעולם ,באחזו בידו את אומנות זקנו .שעליו נאמר -,ועל חרבך תחיה״ ) .ב ר א ש י ת ,נ נ -מ ( .טאז הופיע עשו בעולם הופיעה חרבו עמו ועליה חיה .ועמלק בן בנו ירש את חרב זקנו וישיפד .לתעודת חייו עלי אדמות .יחד עט החרב ירש מוקנו גט את השנאה ליעקב ולבניו ,שנאה נצחת ,שנמסרה מאבות לבנים .עליה יאמר הכתוב. ,ודברי שנאה םבבוגי וילחמוני חנם״ ,י ת ה ל י ם ,ק־!> ,וחכמינו ז״ל יוסיפו לאמר ,״8ד ,השנאה שמדברים ז בשנאה שמסר להם אביהם ,שנאמר וישטום עשו את יעקב״ ) ,ש י ח י ש .שם( .בשנאתו העזה לבני יעקב ובעברתו כי קשתה עליהפ ,מיהר איטוא עפלק. ,ויבוא וילחם עם ישראל ברפידים״ .בעודם על ראשית דרכם• .בצאת ישראל מסצריפ״, לבוא לרשת את הארץ אשר נשבע ד׳ לאבותיהם לתת להם. ואולם נוסף על שנאתו העזה לישראל היתה לעמלק עוד פטרה מיוחדת במלחמתו זו כי הנה אם אמנם המלחמה ברפידים היתה עור לפני פעמד הר סיני .ועוד טרם ניתנה אז תורה לישראל! אבל על .ראשית גויס״ זה יתכן רינ א מ ו ר לאמר) .כטליצת חכמינו זיל על האנשים אשר היו עם דניאל על נהי חדקל(. כי »אף על גב דאינהו לא חזו מזלייהו חזי׳״ ) .מ ג י ל י ״ .>.הרנש הרניש עמלק בלבו .כי עתידים הסה יוצאי מצרים ההם להכריז מלחמה על החרב שבידו ולחכריתד .מקרב הארץ׳ ובהכרת החרב יכרת גם הוא נושאה. .ואחריתו עדי אוגד״ ) .נ מ ד נ ר ,כד( .ובקנאתו לחרבו הקדים איע להלתם בישראל .וזאת חיתה ממרת מלחמתו ההיא .מלחמת החרב על קיומה בעולם! על קנאת עמלק לחרבו ימליצו חכמינו ז״ל באגדתס הנפלאה ,כי כשחזר הקב״ה על האומות עם תורתו ליתנה להם ,ובא לו אצל בני עשו ,שאלוהו המה »מה כתוב כה׳ ן וכשאמר להם ״לא תרצה״ ,לא הסכימו לקבלה ,באםרם לפניו, .רבש״ע ,כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא .שנאמר והידים ידי עשו ,ועל כן הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה״ ) ,ס פ י י ,ע ל ה נ ת י נ .ד • מ ס י נ י נ א ־ ( . בניגוד גמור לבני עשו הקדימו ישראל נעשה לנשמע. ,ומלכותו ברצון קבלו עליהם״ .ותורת השלו' של ״לא תרצח״ .שאותה מאסו נושאי החרב. נעשתה לתורת החייס של ישראל נושאי הספר .ומאז עפדם לפני הר סיני .ירדת שנאה לאו״ה״ אליהם ) ,ש נ ת ,פ י ט , ( :לשנוא אותם שנאת מות .ומלחמת עולמים תתחילה מני אז בין נושאי הסייף ובין נושאי הספר .מלחמה בלתי פוסקת זו הולכת ונמשכת מדור לדור ,והיא היא שהחריבה את ארצנו והגלתה אותנו ^בין האומות ,ואת חללינו הרבתה לאין מספר .כל עוד החרב בידי עשו שלטת בעולם אין לנו תקומה מאתם .וכל תקותנו היא על היום אשר בו יעלו .מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשוי ) ,ע י נ ד י ה ,א -נ א ( ,ולהפיל את חרבם מידם, כחזון נביאינו על ״אחריח הימים״׳ אשר אז .׳לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״ ) .י ש ע י ,נ ד ( ! ג ונצטוינו לפיכך בתורה לזכור את אשר עשה לנו עמלק ולמחות את זכרו׳ בהיות מעשה עמלק הטבעת הראשונה בשלשלת הארוכה של תלאותינו מדור דור מידי בני עשו ,נושאי החרב .וטצוה זו באה להשריש בקרב ישראל את השאיפה להכרתת התרב מן העולט ,ואת האמונה הצרופה בנצחונו המלא של הפטר על הטייף .שעל זוז באה הבטחה פיוחדת מאת השי״ת .לאמר. ,כי פחה אפתה את זכר עםלק םתחת השמים״; ואת כל זאת אנו םזכירים לעצפנו בתרועת השופר ביום קדוש זה! ה. ״אין שופר אלא של חירות ,שנאמר ) .י ש ע י ,מ -י ג ( .והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ,אבל איני יודע מי תוקע ,ת״ל ) ,ז כ י י ה - » ,י ד ( ,וד׳ אלקימ בשופר יתקע׳ ועדיין אין אנו יודעים מהיכן התקיעה יוצאת ,זה שנאמר) ,ישעי ,-פ י -ו ( , קול שאון מעיר׳ קול פהינל ,קול ד׳ םשלם גפול לאויביו״ .יפפיי ,נ » ל ח ך ( ,תעודת דיד ווו כ ת ותועד השופר היא לבשר את בשורת החירות לכל באי עולם! ואת החירות ההיא יביא לנו רק ד׳ בעצמו ,בהשמיעו קולו מהיכל קדשו .וכבר אמרו חכמינו דיל׳ )על הכתוב ״חדות על הלותות״׳ שבפרשת תשא(׳ -אל תקרא חרות אלא חירות, תירות מן הגלויות ,חירות ממלאך המות ,חירות מן היםורימ״ ) .ש מ ״ ר ,פ-מ־א( 1 )ובמד״ת שם נאמר ,״חירות מן המלכויות׳ ,ודא ודא אחת היא ,כי המלכויות הן הן שתביאו עליגו את הגלויות( .התוצאות המרות של הגלויות הם יסורים, יס־רי מות וענויי תופת נוראים ,שסבלנו תמיד מידי מעניגו האכזרים. איה שוקל ואיה סופר ,למנות ולספור את מספר חללי עמנו שנפלז בידי מרצחים בכל דור ודור ,המ המה ״קהלות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם״ .ומה גדול ביחוד שברנו אשר השכרנו בשנות ראינו רעד ,אלד ,שנות חורבן קהלות ישראל בכל ארצות אירופא ,חורבן נורא ואיום אשר בכורו לא נהי׳ עוד מיומ גלות ישראל מעל ארצו .כל אלה הן תוצאות החושך הנורא המכסה ארץ ,הוא החושך הפנימי שבקיב לב האדם ,שעליו יאמרו חכמינו ז״ל )על הכתוב .,וחושך על פני תהום״( ,״זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות״ ) .מ ד ״ ת י י ש ב ( .וכבר ביארתי ) ,ב מ א מ ר י ל פ ר ש ״ ב ר א ש י ״ ( ,כי קראו חכמינו ז״ל בשם חושך לא למלאך המות הטבעי ,שלוחו של מקום ,שעליו נאמד שהוא ״טוב״ ) .ב ר ״ ר ,ט( ,כי אם למלאך הפות הנורא ,יציר כפיהם של בני האדם עצמם, שיצרו להם בדמות החרב המתהפכת) ,ויתר כלי המות השונים -תולדותיה כיוצא בה( ,המחרבת עולמות ומטביעה ארץ ומלואה בעמקי תהום של חושך ואבדון. מלאך המות ההוא ״מחשיך פניהפ של בריות״ ,לא רק של אלה הנופליט חללים מתנרת ידו ומתגולליפ על פני חוצות כדומן אשד על פני השדה ,ואף לא רק של אלה הנמוגים משתד ומרעב ומתהלכים כצללים מעוצר רעה ויגון ,אשר עליהם נאמר ״חשך משחור תאדם לא נכדו בחוצות׳ ) ,א י כ ה ,ו -ח ( ,צי אם נם של אלה השולחים לחרב ידם ושופכים דמי אדם כמים ,בהתעננם על כל טוב וחיים חיי הוללות משלל קרבנותיהם האומללים! כי הם מתאכזרים במלחמותיהם ונהפכים לפריצי חיות ,באין כל צלם אלקים עוד עליהם ,ואור פניהם ,פני ״אדם קדמאה׳ ,שניתן להם מאת ״יוצר האדם׳ ,חשך ונהפך למשחית כפני שדי שחח ,״שכל מי שרואה אותם אימתם נופלת עליו״ ,י נ ר ־ ר » .כ -ו ( .כל עוד אשר כהו וגבורתו של מלאך המות הזה מלא עולמ ,וכל עוד החשך של החרב המתהפכת מכסה ארץ .אין תקוה להאנושיות ממנו .ואין תקומה ביחוד לנו ,כי תמיד נהי׳ אנו השעיריט לעזאזל על פשעי עמי תבל לכל חטאתם .אין לנו לפיכך לצפות אלא ליום אשר בו יקופ דבר ד׳ לאפר ,״העם ההולכיט בחושך ראו אור גדול״ ) ,י ש ע י ׳ ,ט , > -והאור הגדול ההוא ,אור די ,יגרש את החושך של מלאך הפות ,ויביא לנו ולעולם כלו את בשורת החירות הגמורה ,יחידות מפלאן א א מ 1 ר רמו המות ,חירות מן המלכיות והגלויות ,וחירות מן היסורים׳־ ,היא החירות החרותה על הלוחות ,מעשה אלקים .וכתובה היא עליהם מכתב אלקים ,לאמר ,״לא תרצח״! באין חרב של מלחמה ,ושלו׳ יהי׳ על פגי כל הארץ ,אז יהי׳ שלו׳ גם לנו ,כי ־כידו וידעו כל יושבי תבל לדעת את כל הרעה אשר גמלונו חגם, והשב ישיבו לנו את הגזלה ,גזילת ארצנו ,ואף יתנו יד לנו לבנותה מעפרה ולקומם הריסותיה ,למען כפר על חטאתם הגדולה נגדנו .כדבר ד׳ ביד נביאו לאמר ,״ובנו בני נכר חומותיך וםלכיהם ישרתונך ,והלכו אליך שחוח בגי מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל פנאציך וקראו לך עיר די ציון קדוש ישראל״) ,שם ,ס ,י -י ו ( ! את בשורת החירות המשולשח ההיא יביא לנו השופר ,שופרו של משיח, ובשופר הנדול ההוא יתקע לנו הקב״ה בעצמו ,״מלך שהשלו׳ שלו״ ) ,ש מ ע ו ת ל-ה>: והוא לבדו יחיש ״גואל ישראל ומקבץ נדחי עמו ישראל״ .ואמנם ״ארכו לנו הגליות ומשך עלינו השעבוד והננו בכל יום הולכים ודלים׳ ,ויש אשר יתגנב חיו היאוש בלב אדם מישראל ,ובמרירות גפש יאמר .איגי יודע מי תוקע״, ז .א .איני יודע סי זה יתקע לנו סוף סוף בשופר גאולתנו ,ואיך יקיץ הקץ לכל תלאותינו ז על זה נאמר ״יד׳ אלקים בשופר יתקע״ ,ד׳ אלקי ישראל הוא לבדו יתקע לנו בשופר ,בבוא עת לחננה ,לשום קץ לחושך של גלותנו ולקבץ את הנדחים ואת האובדים מארצות פזורינו .ואם אין אנו יודעים עדיין ״מהיכן התביעה יוצאה״ ז אחרי אשר כל העולם כלו סגר בעדנו׳ •ואין לנו לא מנהל ולא מחזיק בידינו״. ,ומאין יבוא עזרי׳ ,יאמר ישראל ,על זר .גאמר עוד ,״קול שאון מעיר קול מהיכלי ,כי דק מציון עירנו תבוא תשועת ישראל ומהיכל קדשנו יצא דבר השלום ,כחזון נביאינו על ״אחרית הימים״ ,כי אז ״נכון יהיה בית ד׳ בראש ההרים וגשא מגבעות״ ,ואליו ינהרו ״כל המימי, להורותם שמה מדרכי ד׳ ואורחותיו ,״כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״, דבר השבתת .מלחמות עד קצה הארץ׳ ,״וכתתו תרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות׳ ,ובאין חרבות ותניתות יקום אז דבר ד׳ והבטתתו ,כי מחה ימחה את זכר עמלק ,נושא החרב ,מתחת השטים! ובעמדנו ביום קדוש זה׳ יום הזכרון ,לתקוע בשופר ,אנו םזכירים בזה לעצמנו ,כמצווה עלינו בתודה ,את הזכירה הששית ,לאמר ,״זכור את אשר לך עמלק״ ,ואנו מחזקים בקרב לבותינו את האמונה הצרופה בשופר הגדול, ״שופר של תירות״ ,שיתקע בו הקב״ה בעצמו׳ וקולו ישמע לנו ממרומי הר ציון ,׳,קול שאון מעיר קול מהיכל ,קול ד׳ משלם גמול לאויביו״! והנד .כי כן שתי זכירות עקויות יזכיר לנו השופר ביום זכרון זה, זכירת העבר וזכירת העתיד; את השופר הראשון של מעמד הר סיני ,שבו קשורים ,כאמור למעלה .יתר ארבעת הזכירות המשתייכות אליו! ואת השופר דיד ווו כ ת ותועד השופר היא לבשר את בשורת החירות לכל באי עולם! ואת החירות ההיא יביא לנו רק ד׳ בעצמו ,בהשמיעו קולו מהיכל קדשו .וכבר אמרו חכמינו דיל׳ )על הכתוב ״חדות על הלותות״׳ שבפרשת תשא(׳ -אל תקרא חרות אלא חירות, תירות מן הגלויות ,חירות ממלאך המות ,חירות מן היםורימ״ ) .ש מ ״ ר ,פ -מ ־ א ( 1 )ובמד״ת שם נאמר ,״חירות מן המלכויות׳ ,ודא ודא אחת היא ,כי המלכויות הן הן שתביאו עליגו את הגלויות( .התוצאות המרות של הגלויות הם יסורים, יס־רי מות וענויי תופת נוראים ,שסבלנו תמיד מידי מעניגו האכזרים. איה שוקל ואיה סופר ,למנות ולספור את מספר חללי עמנו שנפלז בידי מרצחים בכל דור ודור ,המ המה ״קהלות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם״ .ומה גדול ביחוד שברנו אשר השכרנו בשנות ראינו רעד ,אלד ,שנות חורבן קהלות ישראל בכל ארצות אירופא ,חורבן נורא ואיום אשר בכורו לא נהי׳ עוד מיומ גלות ישראל מעל ארצו .כל אלה הן תוצאות החושך הנורא המכסה ארץ ,הוא החושך הפנימי שבקיב לב האדם ,שעליו יאמרו חכמינו ז״ל )על הכתוב .,וחושך על פני תהום״( ,״זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות״ ) .מ ד ״ ״ י י ש ב ( .וכבר ביארתי ) ,ב מ א מ ר י ל פ ר ש ״ ב ר א ש י ״ ( ,כי קראו חכמינו ז״ל בשם חושך לא למלאך המות הטבעי ,שלוחו של מקום ,שעליו נאמד שהוא ״טוב״ ) .ב ר ״ ר ,ט( ,כי אם למלאך הפות הנורא ,יציר כפיהם של בני האדם עצמם, שיצרו להם בדמות החרב המתהפכת) ,ויתר כלי המות השונים -תולדותיה כיוצא בה( ,המחרבת עולמות ומטביעה ארץ ומלואה בעמקי תהום של חושך ואבדון. מלאך המות ההוא ״מחשיך פניהפ של בריות״ ,לא רק של אלה הנופליט חללים מתנרת ידו ומתגולליפ על פני חוצות כדומן אשד על פני השדה ,ואף לא רק של אלה הנמוגים משתד ומרעב ומתהלכים כצללים מעוצר רעה ויגון ,אשר עליהם נאמר ״חשך משחור תאדם לא נכדו בחוצות׳ ) ,א י כ ה ,ו-״( ,צי אם נם של אלה השולחים לחרב ידם ושופכים דמי אדם כמים ,בהתעננם על כל טוב וחיים חיי הוללות משלל קרבנותיהם האומללים! כי הם מתאכזרים במלחמותיהם ונהפכים לפריצי חיות ,באין כל צלם אלקים עוד עליהם ,ואור פניהם ,פני ״אדם קדמאה׳ ,שניתן להם מאת ״יוצר האדם׳ ,חשך ונהפך למשחית כפני שדי שחח ,״שכל מי שרואה אותם אימתם נופלת עליו״ ,י נ ר ־ ר » .כ -ו ( .כל עוד אשר כהו וגבורתו של מלאך המות הזה מלא עולמ ,וכל עוד החשך של החרב המתהפכת מכסה ארץ .אין תקוה להאנושיות ממנו .ואין תקומה ביחוד לנו ,כי תמיד נהי׳ אנו השעיריט לעזאזל על פשעי עמי תבל לכל חטאתם .אין לנו לפיכך לצפות אלא ליום אשר בו יקופ דבר ד׳ לאפר ,״העם ההולכיט בחושך ראו אור גדול״ ) ,י ש ע י ׳ ,ט , > -והאור הגדול ההוא ,אור די ,יגרש את החושך של מלאך הפות ,ויביא לנו ולעולם כלו את בשורת החירות הגמורה ,יחידות מפלאן א א מ 1 ר רמו המות ,חירות מן המלכיות והגלויות ,וחירות מן היסורים׳־ ,היא החירות החרותה על הלוחות ,מעשה אלקים .וכתובה היא עליהם מכתב אלקים ,לאמר ,״לא תרצח״! באין חרב של מלחמה ,ושלו׳ יהי׳ על פגי כל הארץ ,אז יהי׳ שלו׳ גם לנו ,כי ־כידו וידעו כל יושבי תבל לדעת את כל הרעה אשר גמלונו חגם, והשב ישיבו לנו את הגזלה ,גזילת ארצנו ,ואף יתנו יד לנו לבנותה מעפרה ולקומם הריסותיה ,למען כפר על חטאתם הגדולה נגדנו .כדבר ד׳ ביד נביאו לאמר ,״ובנו בני נכר חומותיך וםלכיהם ישרתונך ,והלכו אליך שחוח בגי מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל פנאציך וקראו לך עיר די ציון קדוש ישראל״) ,שט ,ס ,י -י ו ( ! את בשורת החירות המשולשח ההיא יביא לנו השופר ,שופרו של משיח, ובשופר הנדול ההוא יתקע לנו הקכ״ה בעצמו ,״מלך שהשלו׳ שלו״ ) ,ש ב ו ע י ת ל־-ה(: והוא לבדו יחיש ״גואל ישראל ומקבץ נדחי עמו ישראל״ .ואמנם ״ארכו לנו הגליות ומשך עלינו השעבוד והננו בכל יום הולכים ודלים׳ ,ויש אשר יתגנב חיו היאוש בלב אדם מישראל ,ובמרירות גפש יאמר .איגי יודע מי תוקע״, ז .א .איני יודע פי זה יתקע לנו סוף סוף בשופר גאולתנו ,ואיך יקיץ הקץ לכל תלאותינו ז על זה נאפר ״יד׳ אלקים בשופר יתקע״ ,ד׳ אלקי ישראל הוא לבדו יתקע לנו בשופר ,בבוא עת לחננה ,לשום קץ לחושך של נלותנו ולקבץ את הנדחים ואת האובדים מארצות פזורינו .ואם אין אנו יודעים עדיין ״מהיכן התביעה יוצאה״ ז אחרי אשר כל העולם כלו סגר בעדנו׳ •ואין לנו לא מנהל ולא מחזיק בידינו״ ,״ומאין יבוא עזרי׳ ,יאמר ישראל ,על זה נאמר עוד ,״קול שאון מעיר קול מהיכלי ,כי דק מציון עירנו תבוא תשועת ישראל ומהיכל קדשנו יצא דבר השלום ,כחזון נביאינו על ״אחרית הימים״ ,כי אז ״נכון יהיה בית ד׳ בראש ההרים וגשא מגבעות״ ,ואליו ינהרו ״כל המימי, להורותם שמה מדרכי ד׳ ואורחותיו ,״כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״, דבר השבתת .מלחמות עד קצה הארץ׳ ,״וכתתו תרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות׳ ,ובאין חרבות ותניתות יקום אז דבר ד׳ והבטתתו ,כי מחה ימחה את זכר עמלק ,נושא החרב ,מתחת השטים! ובעמדנו ביום קדוש זה׳ יום הזכרון ,לתקוע בשופר ,אנו םזכירים בזה לעצמנו ,כמצווה עלינו בתודה ,את הזכירה הששית ,לאמר ,״זכור את אשר לך עמלק״ ,ואנו מחזקים בקרב לבותינו את האמונה הצרופה בשופר הגדול, ״שופר של חירות״ ,שיתקע בו הקכ״ה כעצמו׳ וקולו ישמע לנו מפרופי הר ציון,, ,קול שאון מעיר קול מהיכל ,קול ד׳ משלם גמול לאויביו״! והנה כי כן שתי זכירות עקריות יזכיר לגו השופר ביום זכרון זה, זכירת העבר וזכירת העתיד; את השופר הראשון של מעמד הר סיני ,שבו קשורים ,באפור למעלה .יתר ארבעת הזכירות המשתייכות אליו! ואת השופר רט! ש ב ת n 1ן ע ד השני ,שופר של משיח ,שישמע לנו ממרומי הר ציון .על שני שופרות אלה ימליצו חכמינו ז״ל ,כי הם המד. .שתי קרנותיו של אילו של יצחק״ ,שעליו אמרו זיל כי .לא יצא ממנו דבר לבטלה״ ,ושתיהן גאו לישראל לטובה- .של שםאל תקע בו הקביה על הר פיני׳ שנאמר ויהי קול השוטר וגוי ,ושל יפין שהוא גדול פן השמאל עתיד הקכ״ה לתקוע בו לעתיד לבוא בקבוץ של גליות׳ שגאפר והיה ביופ ההוא יתקע וגו׳״ ) .פ י י -א » ,ל-א> .ולזכר כל זאת קבעו לנו מכפינו זיל לקרוא את פרשת העקידה ביום קדוש זה ,שהוא לנו .יום זכרון תרועה״! א מ 1 1 n ליוס הכפירים /לכל נדרי / ושמחה. אורה אור זרוט לצדיק ולישרי לב שמחה. לא הכל לאורה ולא ה כ י לשמחה, דנתיב !ויקים לאורח ולישרי י נ שמחה. אור 1רו» )תחלים, צדיקים לאורה לצדיק׳ וישרים וישרים לשמחה צז(. לשפתה, ינחיב ) ח ע נ י ח ,פו.(. א. השעה הכי קדושה בחיינו הדתיים של כל השנה כולה ,היא שעת כניםת היום הקדוש ,יום חכפוריפ׳ שעליו נצטוינו בתורה לאמר. ,אך בעשור לחודש השביעי הזח יו 0הכפוריפ הוא פקרא קודש יהי׳ לכם ועניתם את נפשותיכם וגו׳״׳)ויקרא .>«-» ,יום קדוש זה הוא לנו יום צום וענוי נפש ,בו אנו מתענים וצפים בטשן יופ תםימ. ,בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב״ .אבל לפרות הצום והענוי שבו ,הוא לנו יום ״פקרא קודש״ ,יופ של שפחת הנפש ורופפות הרוח .ואנו פקדפים אותו בבואו אלינו שנה בשנה בברכת .שהחיינו״ .ברכה זו שנתקנה לגו ע״י חכפיגו ז״ל לאפרה ביפי פוער וחג חבאיפ מזפן לזפן, )וגם במקרה של שטחה איזו שהיא הבאה לאדם בחייו הפרטיים /נאמרת היא פאתגו בכגיפת היופ הזה ברגש קודש של שפתת הגפש ,שפחה שהיא טהורה פכל הנאה חופרית ,שהרי אין הנוף הצפ ומתענה נהגה ממגה כלוכ ,והיא כולה קודש לדי .על שמחה שכזו יאמר הכתוב -,ושבחתי אני את השמחה״ ) ,ק ה ל ת ,ח -ט ו ( , כדברי חכמינו זיל. ,זו שמחה של מצוד,״) ,שבת ,ל .(:כי ״השמחה שישמח האדפ בהן עבודה נדולה היא״ ) ,ר מ ב -ם ,ס ו ף בעשיית הפצור .ובאהבת האלקיפ שציוה חלנות לולב(. את שפחתנו הנפשית בקבלת ענויי היום הקדוש הזה אנו םביעים בדברי הכתוב ,שנהגו בישראל לאטרו לפני פדר התפלה של ערב זה׳ הוא הכתוב .אור זרוע לצדיק ולישרי לב שפחה״ ) ,ת ה ל י ם ,צ ז -י א ( .אורה ושפחה נזכרות בכתוב יחד ,וכן הלא נאפר. ,ליהודיפ היתה אורה ושפחה׳ ) ,א ס ת ר .ח < -״ ( .האורה פביאה ילדי שפחה ,שפחת החיים ,שהיא לבדה נותנת לאדם אושר ושביעת רצון בעמלו ריח ש ב ת ו מ ו ס ז שיעטול תחת השמש ,כדבר הקהלת ,״וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו״׳ )נ-־נ( .אין טובה יותר גדולה לאוס .מאשר ישמוו בםעשיו׳׳ בי באין שמחה ,שמחת החיים- ,מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעסול תחת השמש״ ז< ,שפ , >* ,אבל אם אין אור אין גם שמחה׳ בי חוק שם יוער הכל ית״ש בטבעו של האדם ושל בל החי אשר על פגי האדמה ,לשנוא את החושך ולשאוף לאור. .מתוק האוד וטוב לעינים לראות אח השמש״) ,שפ ,י«-ז(. האור הוא מתוק וטוב .ולעוםהו החושך הוא פר ורע ,בי החושך הוא שם נרדף עם *.לפות״) .תהליפ ,קז-יי״ד( ,ומה רע ומר מצל הפות ז זה שאמר הכתוב, .יוצר אור ובורא חושך עושה שלוט ובורא רע״) ,ישעי׳ ,מה-ז( ,האור מקביל אל השלו׳ ,שהוא מקור בל הברכות ״זשקול כנגד הבל״) .בסייר ,פי,(»- והחושך פקביל אל הרע ,ושנאוי הוא לפיכך על האדפ השואף תפיד לאורח. וכשפ שהאורח החיצונית ,אור השמש שהוא .מתוק וטוב לעינים׳ ,פביאה לידי שפחת החייפ עלי ארץ ,כן היא גפ האורח הפניפית ,אור הדעת את די, שהיא מביאה לידי שמחת הגפש ,הגותגת לאדפ חיי גצח ואושר שמיפי .ובבר אפרו חכפיגו ז״ל ,שאין השכיגה שורה על האדפ מתוך עצבות אלא מתון שפחה׳ )שגת ,שפ(. שפחת הגפש היא איפוא הפטרה הבי רופמה ,שאליה צריך לשאוף חאדפ ,היודע ופביר את תכליתו בעולמו ,ותאורה הפגימית ,אור הדעה ,היא האמצעי המביא לידי פטרה זו .זהו דבר הכתוב הגזכד שאגו אומריפ בשעה קדושה זו׳ ״אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה״ tאור גדול הזריע ד׳ לצדיק, לםען יצמיח פרי ברכה של שמחה ,אבל רק .לישרי לב שמחה״ ,כי .לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה ,צדיקיפ לאורה וישריפ לשמחה׳־) ,תענית ,ו• .>.לא הבל לאורה״ ,אין הכל זוכים לאורה פנימית אלא צדיקים < ומאלה חזונים אליה — -לא הבל לשמחה״ ,בי רק ״לישרי לב״ היא נתונה. ,דישרים עדיפי מצדיקים״) .רשיי ,שפ( .הרי לגו שתי מדרגות במעלות האדם ,זו גבוהה מזו, צדיקים וישרים ,ושתי טתנות טובות גיתגו להם ,והמתגות מקבילות אל המדרגות .אורה לצדיקים ושמחה לישרים ,לישרי לב! 0 ב. הנחה יסודית זו .דישרים עדיפי פצדיקיס״ מתאמתת היא לנו מהיגד, פסוקים שבכתבי הקודש ,שבכולם באים הישריפ אחרי הצדיקיפ ,גחור -מדרגה עילאה׳ ,כאסור .דננו צדיקים בד׳ לישרים נאוה תד,לה») ,חהליפ ,לנ ,(!!-ז .א• הצדיקים מרננים אמנם בד׳ ,אבל רק .לישרים נאוה תהלה׳ ,להם לבדם נאוה להלל למי שהוא בעצמו ית״ש •צדיק וישר הוא״) ,דבריפ ,לב-ד( .וכן נאמר עוד, א מ ו ר ריט .אך *ריקים יודו לשמן ישבו ישרים את שניך׳ ) ת ה ל י ם ,ק מ -י י ( ,הצדיקים מודים כולם לשמו יתברך ,אבל רק הישרים ישבו את פניו ,כי עליהם לבדם נאמר שהם .יושבים לפני ד״ ,ישיבת קבע ) ,י ש ע י ה ו ,נ ג -י ח ( . אגל 0י המה אלה שעליהם נאמר כי ״ישרים״ המה ? ומה פשר השם הזה ,שאנו פוצאיפ אותו בתורה לראשונה בדברי גלעם ,אשר אותם שם ד׳ »-׳(? ותהי אחריתי כמוהו״ ) ,ב נ ל י ג ר , בפיו ,לאפר. ,תמות נפשי מות ישרים חכמינו ז״ל יאמרו לנו ,כי .אברהם יצחק ויעקב נקראו ישרים״ ) ,ע , ! -נ-ה .>.אבל 'מדוע נקראו רק המה בשם הזה ז ואם הישרים סונים מהצדיקים ,הלא יפלא מאד נעינינו דבר הקהלת ,לאמר . ,ל נ ד ראה זה מצאתי אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה נקשו השנונות דנים״-0,נט> .הן נלל הוא נידינו מחכמינו ז״ל ,כי נשעה שמפריזים על האדם לפני יצירתו מה יהי׳. ,ננור או חלש ,חכם או טיפש ,עשיר או עני״ ,אין אוסרים עליו אז.צדיק או רשע״ ,כי ״הכל נירי שפים חוץ מיראת שמים״) ,גדה ,ט -י , ( :ואם צדיק אין אוסרים עליו פן השמים ,פשום שהנחירה נידי האדם ,כי ״הרשות נתונה״ ) ,א ב י ת ,פ -ג ,מ י י ט ( , איך זה יתכן לאפר שהאלקים .עשה את האדם ישר• ז אם אין האלקים עושה את האדפ ״צדיק״ ,איך זה יעשהו .ישר״ ,דעדיף פצדיקז והנה כבר הרביתי לדנר נפיא ) ,נ מ א מ -י ל ס י נ י ת ( ,נניאור דכריהפ זיל ,כי .ששה דנדיפ נאפרו נבני אדפ ,שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבהמה1 ,יש להם דעת ופהלכיפ ?קופד .זקופה וטםפרים בלה״ק כפלאכי השרת; !"אוכליפ ושותיפ, ופרים ויביט ומטילים רעי כבהמה׳ ) ,ח ג י ג ה .(.™ ,חכפינו ז״ל נחנו לנו נדנריהס אלה השקפה נרורה על נריאתו של האדם ,יציר כפיו של הקניה ,בי הוא יציר נפלא ,נו שמים וארץ יחד התלכדו ,עפר מן האדמה ורוח ממרום, אשר דק יד ד׳ עושה פלא עשתה זאת ,לזווגם ולהרכיבם יחד ,למען ברוא אדם .בצלמו בצלפ אלקיפ״ .מצד גופו הוא .עפר מן האדמה״ ,ותכונותיו הגופניות הן כתכונות יתר ברואי מסה. -אוכל ושוחד .כבהמה ,פרד .ורבה כבהמה ומוציא רעי כנהםה״ .אבל בגוף עכור זר .גפח ד׳ .באפיו גשמת חיים ויהי האדם לגפש חיה״ ) ,נ ר א ש י ת ,ב -י ( • ,לרוח ממללא״ ) ,ת . « -שם( .ובכן מצד גשמתו הריהו האדפ כאחד מצבא פרופ בפרופ ,כי ניתנו בו ״הדעה והדבור״ ,שהן .לחי העולפיפ׳, והוא ״מדבר כמלאכי השרת ויש בו דעת כמלאכי השרת״ .ומה שאמרו ז״ל על בני אדם שחפ .פסטדיפ בלשון הקודש״ ,כבר כחב על זה לנכון מהרש״א ז״ל, נהיושי אגדות בחגיגת שפ ,וז״ל. :בני אדפ ודאי דלאו מלחו םספרים בלה״ק, אלא פשוט טלאכיט נקט לשון הקודש ,דלא ידעי לשון ארפית ,ולא נאו לדפות נן אדפ לפלאכי השרת ,אלא שיש לו לשון ודנור ,לאפוקי נהמה דאין לה כח הדבוי״ .עכ׳׳ל .ועל צדקת דבריו אלה יוניה לשון הפדרש ) ,נ י י ר ,פ י ח ( ,שכתנ על האדם רק שהוא -פ ד נ י כפלאבי השית׳ ,מבלי להזכיד לשון הקודש. ש ב ת רכ ו מ ו ס ד ועל שני אלה ,על •הדעה והדבור״ ,שיש ככני אדם .במלאכי מ ר ת ׳ , הוסיפו זיל עוד ,כי הם .מהלכים בקומה זקופה כמלאכי השרתי! וענין .הקופה הזקופה״ שבאדם הוא פד•* שהוא .עומד׳ על רגליו) ,בפליצת חכמינו זיל במדרש שם( ,וראשו מורס לפעלה למען יובל להביס השפיפה ,תחת אשר כל ברואי מטה כולם שדרתם או מושכבת ממש .במו שהיא אגל כל חולבי על ארבע ,או שהיא לפצעד עקומה .פחות או יותר ,וראשם מוטה לארץ לחפש בה את מזונוחיהמ .לא כן האדם שנברא .בקופה זקופה״ ,והיא תעיד עליו נאפנה, שאם אפגם גם הוא זקוק למזון וללחם מן הארץ ,אבל אין זאת מסרת בריאתו בעולפו ,לפלאות רק את צרכי גופו •.כבהפה׳ ,כי אם לשאת אח ראשו לשפיט ולהתבונן בנפלאות תפים דעיפ ,כדבר הנביא ,״שאו מרופ עיגיכפ וראו פי ברא אלה״ ) .י מ ע י ה י ,נו -י> ,ולמטרה זו נברא האדם להיות .עופי״ ופחלך .בקופה זקופה״ כמלה״ש! ופה נפלא הדבר לראות ,כי אלה שלשת הדברים שמלמטה ,שבהפ נדמה האדם כבהמה ,משכנם הוא בחציו התחתון של הגוף ממתניו ולמטה ,הלא הסה הקיבה הדורשת תפקידה ,אכילה ושתי׳ ,בני הפעים הםעכלים את הפדן ומוציאים את הרעי לחוץ .ואיברי המין לפרות ולרבות כפ .ולעומת זאת הנד, שלשת הדברים שמלמעלה ,שבם נדמה האדם כמלאכי השרת ,פשכנם הוא בחציו העליון.של הגוף ממתניו ולמעלה .הלא המד ,ראשו הזקוף ,פיו המדבר גדולות ולבו מקום משכן הדעת והבינה; באופן שהאדפ מחציו ולמעלה מלאן ופחציו ולמטה בהמה. ג ולפדנו מזה שצריך האדמ לשאוף תמיד ,שיחי׳ חציו העליון .השמימי. שבו נדמה כמלאכי השרת ,שולט על חציו התחתון ,הארצי ,שבו •נפשל בבהפות נדמו׳ ) ,ת י ,ל י * מ ס -י ג ( ,במליצת הכתוב .למען ירבו ימיכם וגו׳ ביפי השמים על הארץ״ ) ,ר נ ד י ם ,י א -־ נ א ( ,ז ,א .שיהיו השמיפ למעלה .על הארץ׳ ולא למטה ,תחתיה! ולאיש אשר כזה ,המהלך .בקומה זקופה׳ וישרה ,כשהוא .,עופד״ על דגליו זראשו מודם לשטים ,בשם .ישר״ יקרא ו פה שאין כן אלה הרשעיפ ,שאין לחפ בעולפס אלא ספוק צרכי גופם ומלוי תאותיהם הבהמיות, המה משליטים את הארץ על השמים ,את הבהמה שבאיפ על הפלאך שבו ,ובזה הס םעותים את הישרה ,שמים עליונים למטה ותחתונים למעלה .ועל אדם שכזה יאמר הכתוב. ,חטאתי וישר העויתי״ ) ,א י י נ ,ל נ -כ ז ( ,כי עיי חטאו יעות האדם את ה״ישר״ שבקרבו ,ויאשו שנביא להיות לפעלה ,להביט לשמים, אינו אלא לפפה -לארץ! זהו שאפר הכתוב ,כי.האלקיפ עשה את האדפ ישי״ ,האלקים ג י א את האדם להיות -ישר״ הולך ,״כקומה זקופה כטלה״ש׳ ,אלא שהפה בקשו חשבונות רבים, וחשבו וטעו ותעו מדרך החיים .עד כי עיותו את ה״ישר׳ שעשההאלקיפ 83ז א מ ו ר דכא ג. ונאמר פעתה ,כי השם ״ישרים״ הוא הואר של כבוד לאלה האנשים, תמימי דרך וישרי לב ,ההולכים בתורת די ,לאלה היודעים את מטרת בריאתם בעולטמ ,להתהלך .בקומה זקיפה״ ובראש מורט למעלה להביט השמיטה ,ואינם משפילים את ראשמ לארץ כבהמה .על ״ישרים׳ שכאלה יאמר בצדק כי טובים הם מצדיקים ,כי הלא ״אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא' ) ,ק ה ל ת ,ז -נ > ,וכשהוא חוטא ווא מעות את הישרה ומהפך את עולמו, בהרכיבו את האיץ על השפים! אבל אלה ח.ישריםי ,שתמיד עיניהם בראשם לשאת אותם לפרום ,והם נשארים לעולם במצבם הישר ,בהתהלכם -בקומה זקופה כפלאכי השרת״ ,ד.פ הפה בני העלי׳ שהפ םועטים׳ החיים תםיד חיי שפיט עלי ארץ! ובן בעור הקוםפ ,שבא פעולפ התהו של היי בשריפ ושאיפת החופר של בני אדם הדומים לבהמה׳ וראה לפניו בסדבר עולם חדש ,עולם של מקבלי התורה ,עולם שלא נראה בו לא און ולא עמל ,עולם של אנשים המהלכים בקומה זקופה וראשם לשמים .התרגש מאד למראי ,עיניו ,עד כי קרא לאמר. ,תמות גםשי מות ישרים" ,כי רק לאגשים שכאלה בשם .ישרים״ יקרא!. וה-ישיים״ הראשונים בעולם ,שהורו לבני דורם ולבניהם אחריהם את הדרך ה.ישר״ ,ללכת בה לפני ד׳ ״בקומה זקופה״ ,היו אבותינו הקדושים, שלשת האבות ראשי האומה ,ו,זד,ו שאמרו ז״ל- ,אברהם יצחק ויעקב נקראו ישרים״ ,ושמט זד ,נא־ ,להט וד,ט נאים לשמט .כי הנה ראשית כל חטאת להאדם להטותו מדרך הישר ,היא מד ,שהוא נשמע לעצת יצרו הרע ,המםיתו ומדיחו ללכת ולתור אחרי לבבו ואחרי עיניו- ,הני תרי סרסורי דעבירה״ ,המורידים את האדט לבור שחת של החטא ,בלכתו באשמתם אחרי תאותיו הגופניות, אשר על ידי זד ,הוא .נמשל כבהמות נדמו׳ .וכבר הניחו לגו הכמיגו זיל על שלשת האבות ,כי -לא שלט בהט יצר הרע״ ,וכי .הטעיםם הקב״ה בעולם הזה מעין עולם הבאי ) ,ב נ א נ ת ר א ,י ,(.!-ומאתר שלא היתד .ליצר הרע שליטה עליהם׳ ובעולט השפל הזה טעמו טעפ חיי עדן של העולפ הבא ,הרי היו יפיהם עלי אדמות .כימי השמים על הארץ׳ ,וזה שמם הנכון אשר יקרא לחפ לפיכך ,שפ .ישרים׳! ואתרי אשר העוגג השמיטי של טעם עוה״ב בעוה״ז הסיר בודאי כל עצב מלבם ,הרי היתד. ,לישרי לבי שכמותם אך .שמחה׳! רכב ו מ ו ס ד עז ב ת ד. מעשי אבות אלה לא היו בעונותינו סימן לבנים .ואותו היצר הרע שלא שלט בהם שולט הוא לאסוננו בנו בכל תוקף ממשלתו עלינו. .אמנם כן ,יצר מוכן בנוי ,והוא מסתר ,אותנו לתור אחרי לבבנו ואחרי עינינו ,ומטה אותנו מדרכי חייט ללכת אחרי התבל ,ולרדוף כל הימיט אחרי הדבריט ,שבהם כבהמות הארץ נדמינו .בזה אנו םעוחים אח ה.ישר״• קומתנו שנבראה להיות .זקופה״ ,כסוטה היא תתת נטל החטא ,וראשנו לא בשמים הוא ,כי אם לארץ יגיע .זהו דרכנו כל הימיפ ,דרך כפל לנו! ואולם מאהבת ד׳ את עמו ומחמלתו עליגו גתן לגו את היום הקדוש הזה, יום הכפורים ,יום שאין בו לא אכילה ולא שתי׳ ולא סטוק יתר צרכי הגוף שעל ידם כבהמה נדמינו ,למען נקרא לעצמנו אחת בשנה דרור ,וגפרוק מעל צוארנו את עול שעבוד הנוף ,שאנו משועבדים תחתיו כל ימות השנה. זאת היא תעודת היום הזה ,יום הדרור והחומש. ,פתח חרצובות רשע התר אגדות מוטה״ ) ,י ש ע י ה ו ,נ ח -ו ( ,לפתח את חרצובות החטא והעון, שבהן אנו אסורים תמיד כבכבלי ברזל ,ולהתיר ולהסיר מעליגו את אגדות מוטה של יצרנו הרע ,המעיק עלינו וברכיב את ״הבהמה״ שבנו לאלוף לראשנו. עליגו לזקוף כיומ הזה את קוםתגו הכפופה ,לישר את גבנו ולהרים את ראשנו אל שמי מרום ,למען גראח מי ברא אלה .ואם שלש אלה געשה הרי גחי׳ .ישרים״ ישרי דרך המהלכימ בקומה זקופה כמלה״ש! ולמען הדמות כיום הזה למלאכי השרת ,נצטוינו לפיכך על חמשת הענויים, שחשבה לנו משנת ,.יופ הכפוריפ׳ ) ,י ו מ א , ( : ! - » ,בכדי להמנע מכל צרכי הנוף שיש בבני אדם כבבהמה ,ואחד מהם הוא איסור .נעילת הסנדל״ .ענוי זר .איננו בא ,כיתד העגויים האחרים ,להבדילנו מבהמות הארץ ,שהרי גם להן אין נעלים ברגליהן ,ומשרתו היא רק לדמות אותנו למלאכי השרת ,במליצת חכמינו ז״ל, שביומ זה מלאך רע בעל כרחו יענה אמן לשבחפ של ישראל ,והשטן אופר לפני הקב״ה. ,רבש״ע ,יש לך עם אהד בארץ דופה לפלאכי השרת ,פה מלאכי השרת יחיפי רגל כך ישראל יחיפי רגל ביוח״כ ,מד .מלאכי השרת אין להם קפיצים ועומדים ,כך ישראל עומדים ביוהיכ ,מה מלאכי השרת אין )ילקוט, בפיהם אכילה ושתי׳ ,כך ישראל אין בפיהם אכילה ושתי' ביוה״כ״, ת ק ע ״ ח ,ומקור ה ד ב ר י פ נ פ ר ר ר ״ א ,פמיו(. חשב הדורש שלש תכונות מיוחדות במלאכי השרת ,שעליגו להדמות להם ביום הכפוריפ ,מה שאין בפיהם אכילה ושתי׳ ,מה שהם יחיפי רגל ופה שאין להם ״קפיצים״ ,חוליות ,ברגליהם ,ואינם יכולים לפיכך להלוך אלא .עוםדיפ׳ על עפרם) ,אם לא נשעה שהם עפים בכנפיהם(; וישראל ביוהכ״פ גם כן אין א מ ו ר וכג בפיהם אכילה ושתי׳ .והט עוטדיט יחיפי רגל .וכן המליץ הטיטן בפיוטו לשחרית של יוט זה ,לאמד. ,טפיה וישישיה בענוי עיפיט ,יציגתס שור ביחף יחפים, כלם ןיגים ולובן מוצעפים ,לאדרך בקודש כשרפים ;פיט״ .אבל מה נפלאים הדברים! וכי איזה שבח מיוחד יש למלאכי השרת בזה שהם עומדים יחיפי יגל ,שעלינו להדמות להם בזה ביום הנסוריםז ואיך יש לדמות שבח זה להשבח של מגיעת אכילה ושתי׳ ,שזהו אמגם השבח היותר גדול למלאכים, שאיגם בעלי גוף וחומר ,ואין לחם כל צורך לפיכך במזון .אבל מה בכך שהם עומדים יחיטיםז ואולם כבר ביארתי בעז״ה בפ״א מה שאסרו ז״ל על שלשת המלאכים, ) ב ר א ש י ת ,י1ז-ד(, שכשאמר להם אברהם .יוק ח גא מעט מים ורחצו רגליכם׳, אמרו לו ,וכי בערביים חשדתגו שהם משחחוים לאבק שברגליהם׳ ז )בימ,>:•» ,אשר לכאורא יפלא מאד עגין העיז של השתחוי׳ לאבק הרגלים ,מה זאת אומית ז אבל הלא כבי אמי הכתוב. ,השמר לך פן תשכח וגוי ,וכםף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ,ורט לבבן ושכחת את י ׳ אלקיך וגוי ,ואמית בלבבך כחי ועצט ידי עשה לי את החיל הזה ,וזכרת את י ׳ אלקיך כי הוא )יבריפ ,ח ,י א -י ת ( . הנותן לך כח לעשות חיל" יסוד האמונה בד׳ ובהשגחתו הפרטית הוא לזכור תמיד ,כי רק הוא לבדו יתיש נותן כח לאדם לעשות חיל .ושכחה ימוד אמונה זה היא ראשית כל חטאת -בהביאה את האדם לידי רמות חלב ולידי כפירה בדי .האדם השוכח את ד׳ מתברך בלבבו לאמר כי רק תריצותו וחכמתו עמדו לו לעשות חיל ,ואין לך עבודה זרה גרועה מזו לעבוד את עצמו ואת חריצות ידיו .עבודה זרה זו מצוי ביותר .בםהרגים ובתגרים" ,עוברי ארחות ימים .החושבים כי רק חריצותמ עמדה להם ,ועליהם המליצו חכמינו ד ל את הנתוב. ,לא מעבר לימ היא״ ) ,ש פ ,ל -י ג ( .״שאין התורה מצוי׳ בם״ ) ,ע י ר ו ב י ! ,ניה .>.וכשם שאין התורה פצויי בעוברי ארחות יפים לעשות חיל ,כן אין היא מצוי׳ גם בעוברי מדבריות וסוחרי ארצות רחוקות ,התולים את הצלחתם בגדודיהם ובהליכת רגליהם. ובימים מקדם ,כשהיתה ההליכה ממקום למקום בעיקר ברגל .הי׳ האבק שעל הרגלים סמל ההליכה והגדודים ובו תלו ההולכים ברגל את הצלחתם .עליו המליצו לפיכן חכמינו זיל שנחשב לעבודה זרה ,והערביים יושבי המדבריות ועוברי הארצות הרחוקות בשיירותיהם חיו משתחויס אליו. אברהם אבינו בראותו את שלשת המלאכים .שנדמו לו כערביים .המשתחוים לאבק שברגליהם׳ ,ותולים את הצלחת עניניהם בהליכתם ומרוצתם התמידית ,אמר לחם לפיכך •רחצו רגליכם והשענו תחת העץ׳ ,ז .א .חדלו לכם פמרוצתבם ומשכו ידיכם מעבודה זרה זו ,שאתמ מאמינים בה ומשתחוים אליה, בקוכחכם את אלסי השמים והארץ׳ שהוא לבדו נותן כוו לעשות חיל. רנד ש נ ת ו נז ו ט ד זהו ששנינו* ,ולא יכנס להר הבית במקלו ונפנעליו ונפונדתו ונאנק שעל רגליו) ,גיס״ ,ג -ד , ( .ני כל אלה ה 0סמל הליכת האדם ופרוצתו החסידית אחיי עניניו השיטיים ,שעייז הוא שונת את ד׳ ואת מסרת חייו בעולמו; וכשאדם נגש אל הקודש לצעוד על סף הםקדש ,עליו להשליך סעל עצפו את נסל כל העגינים ההמה׳ המסלקים מעליו את רוח הקדושה ,ולרחוץ את דגליו מהאנק שעליהן ,למען יוכל להפנות לנו ודעתו לשמים נלי מפריע j ה. שהם ״עומדים״ ,ני מאחר להניא אותו לידי שכחת העפידה שהאדפ עופד על לידי מחשנת .חשנונו של יננין מעתה פד ,שאמדו נשבח המלאכים שההליכה והפרוצה התמידית של האדם עלולה עושהו ,והאנק שנרגליו לענודה זרח תיחשנ ,הנה סקופו מנלי לרוץ אנה ואנה ,עלולה להפך להניאו עולם׳ ,ולידי הכרת פטרת תכלית נריאתו נעולפו. זהו שנאסר למשה בחזון הסנה» ,של נעליך פעל רגליך ני המקוס אשר אתה עופר עליו אדמת קודש הוא״ ) ,ש מ י ת ג -ה > .כל זפן שהאדפ י ץ ויגע בעניגיו אין הוא יכול להרגיש שום רגש של קדושה ,ורק כשהוא .עומד״ על עמדו לחשוכ את דרכו ,יתחיל אז רוח ממרום לפעמו ,ואז יוכל לנוא לידי הכרת הקדושה ולהכין לרעת כי הפקופ שהוא .עופרי עליו .אדמת קודש הואי! והמלאכים םשרתי עליון שאין נפיהם אכילה ושתי׳ ,הם קדושים ומשרתים כקודש ,ואין לפניהם הליכה כי אם עמידה ,והם .יחיפי רגל ועופדים״ו וזהו שבחם היותר גדול שפפנו הדורש פתחיל ,ני פאחר שהם .עומדים״ .ולא הולכיפ אשר על שפ זה נקראו כנתונ כך ) ,ז כ י י ה ,ג -ז ( ,אינם פעלים אנק ברגליהם ואינם צריכים למנעלים להגן על רגליהם היחפות ,ולפיכך חם ״יחיפי רגל* .ושלשת התכוגות הגזברות שחשב הדורש בפלאכים ,שלשתן לדבר אהד נתכונו ,להראות על מעלתם הגנוהה בקודש ,ולהם מתרפים ישראל ביום קדוש זה ,שאין נפיהס אנילה ושתי׳ כיום הכפורים ,והם עומדים יחיפי רגל ,עומדים ולא הולכים ו ופדי נואנו שנה נשנה אל יופ קדוש זה ,ואנו מקבלים על עצמנו ככניסת הערב את תפשת הענוייט ,שנצטוינו עליהם נתורה ,אשר על ידיחם אנו סתעליס למדרגת .פלאכי השרת״ ,אנו פחמלאיס רנשי קודש ונגיל נרעדה .כל הענויים של היום הקדוש הזה אינם לנו לצער ני אס לפקור עונג ושמחה ,המפלאים את נחי נפשנו אורה פנימית ,אורת שעליה יאמר הכתוב •זרח בחושך אור לישרים׳ ) ,ת ה ל י ם ,ק י ב -י ( . נשעה חגיגית זו זוקפים אגו קופתגו ,ומרגישים את עצמנו ני.ישרים׳ א מ י ר רנה הננו ,ומתוך רגש של •שמחה של מצוד.״ אנו מנדנים נדנת .שהחיינו״׳ שנד. נניע תודה לאלקי מרום על מתנתו היקרה לעם קדושו ,מתנת יום הכפוריפ, המניא לנו אורה ושמחה ,ואנו קוראים מתוך עליצות נפש :אור זרוע לצדיק ולישרי לנ שמחה! ובו ב ש ו ת ו מ ד ס ליום הכפורים /הערה / בענין חמשת העבריים. תניא ועושה הנפש תורה ההיא על שכתב חנפש דכתיב אומר זה .ואיני הנפש נל מקרב כתיב תעונה הם דברי וכתיב. המתבר את נלמד א ת בעונש שלפנינו ישנים שכתב וגרע של ענוי הפסוק ונכרתה את ״והאגדתי״ בו ובל ההיא הנאמר ושותה נפש, הנזכר, )כג, מקרב בעונש ענוי אשר שלפנינו, במלאנה, כל תעשה והיותר שמפורש בעוד כרת, ת מ י ה ת ו זו עמד בנדי להשוות אין זה ני אלא וזיל: עמה! ובמלאכה דבריו הוי נט-ל( ,כי הנפש הוא׳ בלבד הפסוק והאבדתי לפליאה״ .ועל יסוד וסוף והאבדתי כתיב כרת כעוד והאבדתי את אכילה ושתי״׳, אבל כולו שם, בדברי הסוגיא הכרת״, ומה אבוד שהרי זה לא שלפנינו, ומה המחבר מעמיה, הנפש כתיב הירושלמי, שיש כתב ושתי׳״. האוכל בעונש מלאכה, שכתבו דבענוי והוסיף אלא זו מ מ נ י . אלא דבענוי בעונש ת ל ו י ׳ בו, זה את ובס׳ לשון הענוי כרת הדברים ו א י ן קצר• ולא איזה ענוי וכך לשון שהעתקנו, תלמודא דירן מהכתוב אלה והאבדתי לדברי ענוש אכילה אבוד השי״ת נשגבה היום הזה הזה ו ד ב ר י הריין ומחק כלל ועל התוספות שכתוב דברי תעונה בעצם היפך ממש ,כמו דבר זה ״יהאבדתי דברי הסוגיא שהנפש והאבדתי, ונכרתה, היום ״אמר הקבלה כל את לשון ) נ ד ר י ם ,פ,>: כלל אמור בעצם ״מדכתיב אעריך לפליאה כתיב לא מלאכה קכז, ש0 ואיזה ? הביא ״אין ושתי׳״. בפרשת אשר מופלאים אשר ז״ל כרת זאת נפש, המשניות, ובאה לא מה דמות לא שם אבידת אות בפירוש עמה׳ אכילה הנפש ולמדו בתוספות ישנים, הנפש יודע בו אחרי׳ ש כ ת ב ה ר י ן ז״ל, כל אסור שיש בפרשת הרמב׳־ם ז״ל מה את ענוי זה ההיא כתיב בלכד׳ - תמיסה שכתבו וכן אע״פ מלאכה שאמרו בכולן ) י י מ א ,עד,(. אינו ענוש אלא על האוכל מהכתוב ושותה דבר מהנתוב ״חענו נפשותיכם״. והנה בתלמודא אפשר על דברי דידן מפורש למחוק כל הירושלמי נאמר׳ הספרים נדבר ש ד ב ר זח שלפנינו ? עוד נלמד בעז״ה, אבל מהכתוב של ורבותינו שהוא׳ הלא ״והאבדתי״, ואיך איך ה ר א ש ו נ י ם ז״ל, שמפיהם אנו א מ 1 ר רכז חיים ,איך אפשר להניח אפילו שהעלימו עיניהם מכתובים מפורשים בחורה, דבר שתינוקות של בית רבם יודעים אותו ,והלא זיל קרי בי רב הוא ז והאמת היא שהמחבר שלנו לא ירד להבנת הדברים ,וראה בדמיונו ״פליאה נשגבה״ במקום שאין אף על של פליאה ,כי אם דברים פשוטים כאשר יבואר בזה בעדה. משני הכתובים הנזכרים שבפרשת אמור יוצא לכאורא ,שיש שני עונשים מיוחדים על שתי עבירות מיוחדות ,כדת על מניעת הענוי ואבדן נפש על עשייה מלאכה ,וכן הבין המחבר שלפנינו ,ולפיכך הי׳ כל הדבר בעיניו ״פליאה נשגבה״ .אבל היכן מצינו בתודה עונש בשם ״אבדן נפש״ ? הרי ידוע שיש רק שני עונשים בידי שמים ,מיתה וכרת ,ולא אבדן נפש .וכבר עמדו חכמינו ז״ל על הכתוב הזה ואמרו) ,נתו-נ ,ומובא מ־ע-י שם(. ,והאגדתי מה ת״לז לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מה הוא ,כשהוא אומר והאבדתי, לימד על הכרת שאינו אלא אבדן״ .הרי שאין כאן שני עונשים מיוחדים אלא עונש אחד כרת ,בין על מניעת הענוי ובין על העושה מלאכה ,והכתוב השני המדבר באבדן נפש בא לפרש את הראשון ,ווה בנה אב לכל הבריחות שבחורה, שאינן אלא אבדן נפש .ולמדנו מזה שמה שנאמר בעונש מניעת הענוי .ונכרתה״, הרי זה כאילו נאמר ״וחאבדתי״ ,אחרי אשר כרת ואבדן נפש הם שנים שהם אחד ,י זהו מה שאמרו בתלמודא דידן ״הרי הוא אומר והאבדתי את הנפש״, וכונתם ז״ל ברורה על ״אבידת הנפש״ הנאמרת בכתוב השני לענין מלאכה ,שבא לפרש את עונש הכרת שבכתוב הקודם לענין מניעת הענוי > וכן הבינו לנכון רבותינו הראשונים ז״ל ,וצדקו כל דבריהם בענין זה ,ולא שהעליבו ח י י ו את עיניהם מכתובים מפורשים בתורה 1 ומר ,שנאמר בירושלמי ״תענו את נפשותיכם ,דבר שהוא ענוי אב בית נפש״ ,הרי הדבר ברור שבכל אופן יש כאן איזו טעות סופר ,כי מה זאת אומרת ״ענוי אב בית נפש״? וכבר עמדו על זה מפרשי הירושלמי שם ותקנו כל אחד על פי דרכו ! בעל פני משה ז״ל מחק את האל״ף של התיבה ״אב״, ואת הבי״ת חיבר אל התיבה שלאחריה ,ויצא לו ״ענוי בבית נפש״ ,ופירש על פי דרכו ״בתוך חלל הגוף״ .ולגירסא זו דברי הירושלמי מתאימים אל מה שנאמר בתו״כ )אחיי ,פרשה ז ,(-על הכתוב הזה .״תענו את נפשותיכם .ענוי שהוא בבית נפשותיכם״ .ואולם בעל קרבן העדה ז״ל הביא גירסא אחרת ,״דבר שהוא אבידת נפש״ ,ואם כי גם הוא פירש ״ענוי שהוא בתוך חלל הגוף״׳ אבל הדוחק שבפירושו נראה לעין ,כי איפה הוזבר באן ענין ״אבידת נפש״ ,שממנו למד הירושלמי את דינו לענין אכילה ושתי׳ דוקא? ולדרכנו נאמר ,לקיים את הנירסא של בעל קרבן עדה ז׳יל ,אבל לא את פירושו ,והנכון הוא ,שלגירסא זו דברי הירושלמי מתאימים לדברי התלמוד שלגו ,ועיקר הלימוד הוא ממה שנאמר, רכח ש ב ת ו מ ו ט ד בפרשת אמור .׳׳וחאנדתי את הנפש ההיא״ ,שזה מוסב כפי שביארנו נין »ל עשיית מלאכה ובין על מניעת הענוי ,ולפיכן הזכיר הירושלמי לשון זה של ,׳אבייה נפש״ ,והסבר הדבר הוא ,כי מאחר שעונש זה בא ,בתור מדד .כנגד םדה .על מניעת הענוי ,מזה נלמד לנכון .שהכתוכ מדבר במניעת ענוי כזה, שבקיומו יוכל לבוא לידי .אבירת נפש״ ,והיינו אכילה ושתי׳ ,וכמו שהסביר זאת לנכון הרין ז״ל שם בנדרים ,לענין רחיצת. ,דנהי דרחיצח מיקריא ענוי, אין תייבים עליה כרת ,דהא בעית ענוי נפש שיש בו איבוד נפש ,ובענוי רחיצה ליתא׳ .ומד ,שהביאו בירושלמי את הכתוב ״תענו את נפשותיכם״ האמור בפרשת אחרי ,הוא משוס שזהו הכתוב הראשון בתורה .שבו נצטוינו על הענוי ביום הכפורים ,אבל עיקר הלימוד של הירושלמי הוא מהכתוב שבפרשת אמור, ששם נאמר העונש של ״אבידת נפש״ על מניעת הענוי ,ומזה למדו על הענוי שהוא ׳׳דנר שהוא אבירת נפש״׳ ודברי שני התלמודים מתאימים זה לזה ,ונזה כל הדנרים מנוארים בעז״ה לנכון .וסרה .הפליאה הנשגבה* 1 א מ ו ר רכט לחג הסוכות /מאמר א/ שלום. סוכת בסוכות ש ב ע ת ימים תשבו דורותיכם נ י בסוכות נשעה שי נעים שההרעם איינ עי ממני וגוי. )ויקרא, נג ,מב—מג(. יו סונה היסורים הראה שיש דפנוח. יפי למען ידעו הושבתי את בני ישראל וגוי. הקנייה )מדרש מובא נ ס פ ר י ם , שעה ,ועיין ייקוט אייעזי, ומקורו ס ו נ ה י״ח(• א. אחרי עבור הימים הקדושים ,עשרת ימי הדין מראש השנה ועד יום הכסורים ,אנו נאים אחרי הפסקה קטנה של ארבעה ימים אל חג הסוכות ,זמן שמחתנו ,אל החג שעליו באה בתורה מצוה מיוהדת של ״והיית אך טז-טו( .וכבר הראך .לנו רבנו משה בידו החזקה ) ,ל ו ל ב ,פ ״ ה ,ה ל • י נ ( , שמח״ ) ,ד ב ר י ם • על ערך המצוה הזאת ,כי ״אף על פי שכל המועדות מצוד ,לשמוח בהן ,בחג הסכות היתה במקדש שמחה יתירה ,שנאמר ושמחתם לפני ד׳ אלקיכם שבעת ימים״. השמחה היתירה של החג הזה התבטאה במקדש ביהוד בשמחת .בית השואבת׳, שעליה אמרו הכמינו ז״ל ,״מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו״) ,משנה ,סוכה- ,א .>.ועל התכונה המיוחדת של שמחה וו יעידו דברי הדמב״ם ז״ל בהלכותיו) ,המיוסדים על דברי המשנה הנזנרח( .כי ״לא היו עושים אותה עמי הארץ וכל מי שירצה ,אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי הםעשה ,הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגנים ושמחים במקדש בימי חג הסוכות ,אבל כל העם האנשים י־ד(. והנשים כולם באים לראות ולשמוע׳) /שם ,הלכה, נ כשאנו שמים לב לכל מה שנאמר בזה תתעוררנה אצלנו שאלות חמורות בנוגע לתעודה המיוחדת של חג זה ,חג הסוכות׳ ול״השמחר .היתירה״ שנצטוינו לשמוח בו ן וביחוד יפלא בעינינו ענין שמחת ״בית השואבה״ ,אשר לסי נוסחא אחרת שבתלמוד היתד .נקראת בשם ״חשובה״ ,משוס ״שמצור .חזוובה היא הבאר .מששת ימי בראשית״ .מה בל זאת אומדת? הן ״כל שפחד .זו אינה אלא ש ב ת רל ניסוך בשביל כדמפרש המים הלא בא הוא בתור נסכו כחג ז מים שנה״, דברים שאינם באים כאחד! עליו אפשר רק לבוא ושאיבת שהי׳ כמאמרם ולשמחה טבעית שיבואו של עושה? אסיפת למה לא המים רק בשעון כ ש מ ת ה ט ב ע י ת זו, כאהד? שעדיין לא בא ואנו ואנו ש מ ח י ם ע ל בואו, ועוד זאת, התבואות כי אם כזמן האסיף, בזה גם הארץ״, לחסידים שמחת ואנעי האסיף, היתד• ה ש מ ח ה ב ח ג ושאיבת שיברך להם ״עמי לכם הם ואיך זה בעונת המים וניסוכם הגשמימ העומדת ולמה נתיחדה שמתת החג המעשה? זאת אין משומ אלא ע ו ד איזה ענין מיוהד ,עני] נ ע ל ה ש ל א בל ה ר ו צ ה הי׳ יכול ל ה ש ת ת ף בו ,א ל א דוקא ״גדולי בעלי שיתברכו גשמי שני מתפללים ״גשמי שנה״ השתתפו ״מפני מה הלא החפלה והשמחה התפלה היא על דבר די, )רש״י שט(, זיל, וניסוך המים אמרה תורה נסכו לפני מים בחג כדי ובבן ל ש מ ח ה מ ה זה ר ק תפלה והזכרה לפני אז, בששון״׳ והשמחה היא על דבר שכבר בא, לתפלה שמתה הגשמים, הקב״ה )רה*ש ,ט־-ז.(. שיבוא, ושאבתם מים תפלה על אמר ו מ ו ע ד ־ ישראל״ חכמי הם הם שהיו ״ ה ש מ ח ה היתירה״ ההיא ,ועלינו להבין בדברים. עוד על א ח ת עלינו השמחה בלתי ש ל חג הסוכות, מובן סוכה לנו אחר יום כבר הרבו לעמוד, כי בתחלת המעבר ההשקפה, הכפורים״ן המבארים על היחס שבין ממורא ״הימים הנוראים״ לשמחה וכבר שאלו )ילקוט ,רמז תרנ״ג(. ומפחד לששון חכמינו ז״ל, רעל לדבר ,ונעמוד נא ע ל פ ש ר ובין ימי הוא דבר ״למה אנו עושים שם תשובתם ש א ל ה זו על ה ד ב ר י ם הללו. ב. בנוגע השקפה זכר לחג הסוכות ועררו שונות ג י הנד .א ם א מ נ ם לנו רבו מפורש לגדודי אבותינו במדבר ,כאמור, א ת כני ישראל בהוציאי ״למען אותם מארץ מאד נאמר הדברים שנאמרו בחודה טעמו ידעו מצרים״! בזה מנקודות של דורותיכם כי חג בסוכות אבל הלא מדברי )שאנו ק ו ר א י ם א ו ת ם ב ה ט ט -ת היום הראשון לחג( ,ע ל זה ,ש ה ו א הושבתי הנביא זכריה ״היופ ההוא׳ א ש ר בו ״יצאו מים חיים מירושלים״׳ ובו ״יהיה ד׳ א ח ד ו ש פ ו אחד״ ,כי א ז יעלו ירושלימה מ ד י שנה להשתחוות למלך ד׳ בשנה צבאות הטעם ולחוג א ת חג הבאים ה ס ו כ ו ת ״ ) ,זכריה ,י י -ט ז ( , הפשוט ש ל זכירת ישיבת עוד טעס מדבריו אלח אבותינו בסוכות מיוחד ,שהוא מתיהם ל א לנו לבדנו כי א ם פי בחור ״כל הנותר מכל הגוים על ״זכר ש נ י מ איפוא ל ח ג זה ,בי מ ל ב ד ירושלים הערך בהיותם לכל אשר ב ש ם אדם יקרא, המה לעמוד עליו עוד ב מ ד ב ר ,י ש ל מ צ ו ה זו ב א י עולם בולט. הלאומי המשתייך ר ק לנו לבדנו, ליציאת מצרים״ ,י ש לו ל ח ג זה ע ו ד ע ר ך ערך אנו למדים ,כי מלבד אנושי כללי המשתייך לכל ש ע ד י י ן ל א ע מ ד ו עליו י ת ר גויי א ר ץ ,א ב ל ע ת י ד י ם ב ב ו א יום די, בנבואתו של נביא הגאולה׳ ב ן ברכיה ,ואז רלא א מ ו ר כולם יעלו ויחוסה ירושלימה לכל גויי ״לחוג חבל לבואי, כי לנסותם על ידה אם יוכלו הדברים שנאמרו ומה אז יתן את עמדו רבו אנו רואימ הערך עולם, מלבד ועלינו ונפדים מתפללים היא נא להזניר מה זה ולמה תבוא הלא ודמעות. החרב ונטעו עולל )ירמיה, שממה, הנאנחים והנאנקים השני דמי מאז ויקם עליו כל לפני האדם שני .הלנצח תאכל חרב״ ? מתהפכת זוז נקיים ? על צריכה להיות הנפלאה של והחכמה, נשאר מהלכת מאין שתים, אל למראה הלא היא השופטת גמורה. האנושיות האדם מבלי נשפוט, אמנם יאוש בשלילה כולה, בקרב כל איומה, ב-נו(. רגש מאין נורא הן עינינו לבבו של חמלה נקח הענקית הפראי וחנינה הרים על א ת ידו עולמים ,עומדת חמותה, לבני על האדם מחרב דמי מדברי ימי עולם שאלח למרות בכל לאמר׳ בשפכה כמים לדון והתשובה הרואות, וקול איפוא בארץ. כי יללת בעולם, נ ל בן לקח למדנר ושפך מפלט היחידה והתקדמותה במצבו מפי אין כל יתקפנו, המות ד-יג(. מלהתהפך שאלת מות ומהעבר את כל יעלה אדם, הראשונים האומנם עינינו לפתע החרב נחרדת שחת אלפי פתאום בעולם שאלה נורא של נוראה ועל ידה והאחד מהם נשאלת תמיר תהיי היותר ,-אוי אז לא הגמור של האדם״ נופלת ״כדומן על פני שוממים תחדל אבל מה ועד ימינו אלה לא לנו ני הארץ. ב ההפך באכזריות נהפכות והנתים הקב״ה, בהורידה לבור עוקרת ואנו העולם כלו בנהדי נחלי רבים, ו״נבלת כי האסון את סכת השלו׳ ז על הארץ אדם, דורות של עלינו להגן בעדנו. לב, שהיא נושנות ענד, )ש״ , הלא באי הנזכרים, ״ופרוס ש ו ד ד נ ו ״ ! )שם, מני והיא שהוא הנביא שמו סמל ובהטביעה של יושנ האחים ויהרגהו, יושבי העתיד, בתור הקב״ה, מרחובות״, ישמע מנל תבל, אז שהוא נשים המלחמה ארצות יחדל מקרב ואם רק שואה המתהפכת כ-כא(. והאם אם נשים וטף, בחורים מ מ נ ה ) ,עיז,ג(, ואיך לדברי שלומו כסוכה ע ל גוי ועל של חרבות נולדו של במשך מחוץ הערים אחים לא אנשים בני ט, אפו מלהמיט זו. שמה׳, המשתייך לכל בתפלותינו לשלו׳, הסוכה תתברר לוו שבט קלה כללי בהתאם נדע כי מיום ברוא אלקים אדם המלחמה ורבי השדה״, שאנו השלו׳ כולה. .להנרית בזה מה ש א ל ה זו בה וסוכה ויוצאים ערך אומרים שיפרוש רבבות אשר יציאת ״מצוד. על ובירורם. עלינו היא המלחמה, בנו מצרים, של הנפלאה נפלאה להסוכה איזה את התשובה חדלה בביאור יש הדברים נםיון אגדה יוצא לנו ש י י כ ו ת זו, חרב והם הערך באגרתם מכעסים שהסוכה על אלפים דם של בתור בה, כנר ז״ל משתייכת ועל השלו׳ לעמוד זכירת על לאלקי האנושיות העולם אלה ,כי הבנת ומזה חכמינו לאומות מדבריהם לעמוד שלומך״, ד׳ חג גם הסוכות״. על הכללי מ צ ו ת הסוכר. ״העתיד כל עולמים זו ההשתלמות מקצועות המדע של חי׳ טורפת ,חי׳ נוראה בקרבו, וכשהחיה שבקרבו 01ב ת רלב ו מ ו ס ד מתפרצת החוצה נורא הוא על כל סביביו ,ועל מה זה ניהל עוד להעביר את החרב מן הארץ ו ג. ואולם לנו מאמינים בני מאמינים תשובה אחרת על שאלת דולפים זו, תשובה חיובית ומעודדת ,היא התשובה הקצרה בת שתי מלים שהשיבו חכמינו ז״ל על שאלתו המיואשת של האדם הראשון ,כשראה לפניו את .להט החרב המתהפכת״ ,לאמר. ,מי מציל את בני מאש לוהטת זו״ ? .תרב תורה״׳ יאמרו חכמינו ) ,נ ר ״ י ,פ נ ״ א ( .וביאור תשובה קצרה זו בא אצלי כבר בארוכה .במאמרי הראשון לפרשת בראשית ,בשם ״מלח!:ה ושלום* ,חרב תורה זאת אומרת חרב אורה ,כי ״אורד ,זו תורה״ ) ,מ ג י ל ה ,ט! ,(:היא האורה הפנימית העתידה לגרש את את החשך שבקרב לבו של האדם ,שעליו גאמר ״זד ,מלאך המות שקרוי חשך״ ) ,י י ק ״ ר .פ י -ח ( .אירה פנימית זו תאיר את מחשכי הלב ״באחרית הימים״, כדבר ד׳ ביד נביאו ,לאמר ,״והלכו גויים לאורך״ ) ,י ש ע י ׳ ,ס -ג > .לאור תורת החייט ממרומי ר,ר פיני ,שהשמיעה לראשונה בעולם את דבר ד׳ ״לא תרצח״ חזון העתיד של נביא הנתמות על ״אתרית הימים* ,כי ״לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״) ,שם ,ב -י ( ,יתגשם בעולם התפשטות האורה הגדולה ההיא ,העתידה לצאת ״ממקום בית המקדש״׳ ) י י ק -ר ,פ ל -א ( ,מ׳׳בית ד' בראש ההרים״ ,שאליו ינהרו ,,כל הגוים״ ,לקחת תורד ,׳,מדרכיו״ וללכת ״באלרהזתיז״, ״וכתתו תרבותם לאתים ותניתותיהם למזמרות״) ,שם( .אז יקום חזון העתיד של המשורר על השלו׳ הנצחי ,לאמר ,״משבית מלחמות עד קצה הארץ .קשת ישבר וקצץ תנית עגלות ישרוף באש״ ) ,ת ה ל י ם ,מ י י ( ! ובאין חרב וחנית לא יהי׳ פחד המלחמה גגד עיני בני האדם ,ואז יוכלו לשכב במנותר ,ולהתעגג ״על רוב שלום״) ,שם ,ל -י > ,כהבטחת הכתוב בשם די ,לאמר ,״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין םחריד״ ) ,ו י ק ר א ,ה י -י ( ! ז א , והסמל של העת המאושרת ההיא ,עת השלום הנצה בעולם ,היא הסונה שנצטוינו לשבת בה בחג זה .כי הנה מיום שהתחילה התרב להתהפך בעולם, וקול תרועת המלחמה נשמע בארץ ,להחריד את מנוחת יושביה ,נאלצו מני אז בני האדם לחפש להם מחבואים ומקלטים להסתר בם מהתנפלות האויב .בימים מקדם ״התחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצריחיס ובבורות״)-ש״א,יג-י>; אחרי כן בנו להם ״ערים בצורות חומה גבוהה דלחים ובריחי)-ינרים ,ג -ה > .וברבות היפימ כשהמציאו להם בני האדמ כלי מות לחבל ,כלים מכלים שוגים .מביאי מות ואבדון ,נאלצו אלר ,ששאפו להנן על עצמם מפחד אויב ,לבנות להם מבצרים חזקים לא רק על פני הארץ כי אם אף במעמקי האדמה .ככל אשר הלכה והתפתחה תורת האבדון וההרס של המלחמה ע״י המצאות שונות ,כן הלכח א מ ו ר גס תורת ההגנה ננד האויב רמ ע״י תחבולות שונות והתפתתה לעומתה ומשונות. בימינו אלר .ימי האוירונים טמסירי הפצצות הגוראות ,אשר כל מבצר וכל חומה גבוהה אך משחק המה להן ,על בני האדם לחפור להט מקלטים בבטן האדמה ,ולרדת עמוק עמוק למחבואי סתר ,שאור השמש לא יגיה שמה לעולם, בברי למצוא שמת מתמה ממטר המות של נשרי הברול ,הטסים במרומי השמים וממטירים משם הרס ואבדון .אבל הלא כבר הראה הנסיון המר ,כי גם שמה אין בטחון נמוד שלא תשינם שם יד המות האכזרי .ותטעט עוד זאת והנה חדשה נהיתה בארץ ,חדשה שהפילה חרדת מות על כל יושבי תבל .כי המציאו חכמי המדע פצצה נוראה ,שבכתה להחריב עולמית ממש בן רגע ,ואין מפלט ממנה אף במעמקי ארץ .ההמצאה החדשה הזאת ,שעודנה בחתוליה ועתידה עוד בודאי להתפתח ,ולהגדיל הרבה מוניס את כח ההרס הטמון בקרבה .הכדידד .את מושלי כל הארצות להועד ולתפש עצות איך למגוע בעד מלחמות בכלל בעתיד ,או א ך למנוע לכה״פ את ההשתמשות בהמצאה החדשה ,במקרה אס תפרוץ מלחמה בעולם ,אחרי אשר ההשתמשות בה עלולה להביא חרץ וכליון על האנושיות כולי ,ולהכחידה מעל פני האדמה .אם אמנם יעלה בידי מושלי תבל להשכי.ן שלום בעולם ,רק מי שהשלו׳ שלו ית״ש הוא היודע ,ני הלא רבו עד אין קץ הנגגדיס שביניהב ,וכל אחד מאתם רק את טובת עצמו הוא דורש, ועניני מדינתו או מפלגתו לנגד עיניו תמיד ,מבלי בל רצון אמתי להקריב אותם על מזבח השלו׳ הכללי ,והדבריט יגעיט .ובאין בטחון גמור בעתידות השלו׳ בעולם ,יושניםלהם תכמי המדע על מדוכותיהפ וסחפשיט עצות ותחבולות שונות, איך לר.ש!:ר גס מסכנת המות של הפצצה החדשה הזאת .ונה דולנות ומתחרות בלי הרף המצאות בהמצאות! מצד אתר במציא לו כל דור ודור כלי מות חדשים לבקרים ,ולעומתם יחפשו להם בני האדם עצות מרחוק ,להמציא לעצמם מפלס ומנוס מכלי המות המתחדשים מיום ליום ,ופד .תהי׳ אחרית דבר? רק ד׳ הוא היודע ו'ו יחיש העתידות! ד. ההפך הגמור של כל אלה אםצעי ההגנה השונים נגד סכנת המלחמה׳ היא הסוכה המחוסרת כל הגנה ,סוכת העגפים היכולה להיות רק .למחסה ולמסתור מזרם וממטר״) ,ישעי• ,י -ו ( ,אבל לא פס:נת התנפלות האויב .אין בני האדם יכולים לשבת נ בביתה בסוכות ולהרגיש את עצטם בן בטוחים מכל פחד, ורק כאשד תשבתנר. ,מלחמות עד קצר .הארץ׳ ושלו׳ יהי׳ על פני האדמה ,רק אז יוכלו לשבת במנוחה אף בסוכה המחוסרת כל הגנה ,סוכה בת שלש דפנות הפתוחה לכל הבא לשבת בה' .הסוכה היא לפיכך סמל השלו׳ בעולם ,והישיבה רלד ו ש ג ת ס ו ע ד בה סמל אותה העת המאושרת ,שעליה נאמר., ,וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננים״) ,שם ,ל נ -י > .על אותה העת המאושרת אנו מתפללים איפוא למי שהשלו׳ שלו ,כי יפרוס עלינו את סוכת שלומו ,להגן בעדנו ולהסיר מעלינו ,,אויב דבר וחרב ורעב ויגון׳ את המלחמה ואת תוצאותיה הנוראות ,ואז נוכל לשבת במנוחה אף בסוכה ,מבלי כל צורך לחפש אדרי מקלטים ומחבואים, להסתר במ מפחד המות של החרב .ומה חשובח היא איפוא תפלת פריסת סוכת השלו׳ עלינו,, ,בני גלותא די ירוד״ ,הקרבנות הראשונים של כל מלחמה ,וזהו שהתקינו לנו חכמינו ז׳׳ל לא:ןר בתפלת הערב :״ופרו& עלינו סוכת שלומך״, למען נוכל לשכוב במנותח ״ואין מת־יד״! )וכבר הזכרתי ענין זר ,במאמרי .שלשה ראשוגים״ לחג הפסח(. וכשניתנה תורה לישראל על הר סיני וקול אלקים נשמע בעולם לאמר, ״לא תרצח״ ,היתד ,מטרת מתן החודר ,להשכין בעולם שלו /שהוא שסו של הקב״ה ,ולהשבית מלתמות מקרב הארץ ,כי ״נתן הקכ׳׳ה תורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות״׳ ) פ ד -ח ,י נ ר י ם ( .עלינו הוטלה התעודה הרוממה להכריז את דבר השלום הכללי בין באי עולם ,ובתור סמל השלד הנצחי באה מצות הטובה ,שהיא שקולה לפיכך כנגר כל המצוות שביורה ) ,פ י ו ט ל י ו ם ש נ י ש ל ס נ ו י ן ( , כי ״לא נמשלה התורה אלא בשלו' ,שנאמר וכל נ•זיבותיה שלו׳״ ) ,נ מ ד ״ ר ,ם י ״ א ( . זהו שאמר הבתוכ בטעם מצור ,זו ,״למען י ד ע ו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים״ .דקדקה התורה להשתמש כאן בלשון .ידיעה״ ,שהוא נופל על דבר מפשט הדורש ידיעה והבנה ,כאמור .וידעת היום וחשבות אל לבבך כי ד׳ הוא האלקים״ ) ,י נ ר י ם ,ד -ל ט ( ,ולא בלשון ״זכירה״ ,שהוא נופל על דבר שקדה ונהי /שאין לני אלא לזכור אוחו .והלא בכל מקום שנאמר בתורה ענין יציאת מצרים השתמש הכתוב בלשון של ״זכירה׳, כאמור ״למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים״) .שם ,טז ,0-וכן נאמר עוד במה פעמים בתורה ״יזכדת כי עבד היית בארץ מצרים״ ) ,ש ם ,ה -ט י ,ט ו -ט ו ,ט ז -י נ , ג ד -י ח ,כ ד ־ כ נ ( :ולמה זר ,שינה הכתוב כאן לכתוב בלשון ״ידיעה״? אלא שהיתר, כינת התורה בזה ,להעמידנו על טעם מציה זו ,שלא על הזכירה לבד באה כי אם על הידיעה ,על הבנת הסוכה וערכה לנו ,התורה ציותה אותנו לשבת בסוכה, למען י ד ע ו דורותיני ,כי בהוציא ד׳ את בני ישראל ממצרים) ,וגולת הכותרת של היציאה הלא היתה הלקיחה לו לעם ע״י טחן התורה מסיגי( הושיב אותם בסוכות ,בהשרישו עייז בקרבם את שורש השלו׳ הנצחי בעולם! ״ ונבין מעתה את מליצת חכמינו זיל באגרתם הנזכרת על ״העתיד לבואי׳ כי ינסה אז השי״ת את האומות ב״מצוה קלה וסוכה שמה״ .כי הנה האומות, בני בניו של עשו הרשע ,לא רצו כידוע לקבל את התורה ,משום שנאסר בה .לא תרצח״ .והם מחזיקים בחרב ,ירושת אביהם ,שעליו נאמד ״ועל חרבן א נ! 1 ולה ו תחיה״ ) ,ס פ ר י ,ע ל ה כ ת י ב ״ י ד י מ ס י נ י בא׳ .(-וכשיבואו לעתיד לבוא לפני הקביה בטענת .תנה לנו מראש ונעשנה״ ,יתן להם אז השי״ת בתור נסיין את מצות הסוכה, סוכת השלו׳ ,שהיא ״מצוה קלה׳ ,כי מה קל ונוח לאדם יותר מהשלו׳ ,לנסותם ולדעת את אשר בלבבם ,אם אמנם ננד השלו׳ פניהם מועדות ,ואם נכונים המה לרגליך מידם את חרבם ,ולשבוע סו״ס בדבר ד׳ של ״לא תרצה״ .אבל בני בניו של אותו רשע ,שהי׳ ״אדמוני -שופך דסים״ < ,נ ר ״ ר ,פ ס י > ,ימאנו בשלו׳ בהוסיפם להחזיק בירושת החרב .ימאסו בסוכה ויבעטו בד ,בשאט נפש ,ונאותה שעה ״הקכ״ה יושב ומשחק עליהם״! ואולם הלא כבר חזו חוזינו בשם ד׳ על ״אחרית הימים״ ,כי אז ישחרר השלו׳ בעולם ,ובני האדם ״לא ילמדו עוד מלחצה״ .ועל אותה העת המאושרת ניבא זכריה על הסוכה ,כי יכירו אז כל יושבי רכל וידעו את ערכה בתור סמל השלו׳ .ו״ביוס ההוא״ .ביום הגדול בו יהי' ״ד׳ למלך על כל הארץ״• ישוב חג הסכות שהיי עד אז חג רק לנו לבדנו ״זכר ליציאת מצרים־ ,להיות מאז לחג לכל באי עולם ,ח :השלו׳ הגצחי לכל גויי ארץ .ועל זח גיבא לאמר .״והיה כל הנותר מכל הגוים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ד׳ צבאות ולחוג את חג הסכות״ .כל גויי ארץ יעלו אז ירושלימה ,עיר השלו׳ ,לתוג שמה את חג חשלו׳ ולתת כבוד למלך השלו׳ ,ד׳ צבאות שמו! נ ה. וצה נפלא להכין על פי כל האמור את מליצת חכמיגו דל ,באגרתם המוצגת בראש דברינו ,כי ״כשעה שהתרעם איוב על חיסורים הראה לו הקב״ה סוכה של שלש ד1נות״ .כי הגה ככר אפרו ו״ל על איוב ״שלא הי׳ ולא נברא אלא משל הי ״ ) ,ב ב א ב ת ר א ,ט״ז> .והלא כל משל אינו בא אלא בשביל הנמשל שלו ,ומי הוא איפוא הנמשל של איוב ? לדרבנו נאמר כי הנמשל של איוב היא האנושיות כולה ,הסובלת מאז ומעולם יסורי איוב ,כי כל מר ,שקרה לאיוב יקרה יום יום לבני האדם בכלל, ונמדד ,עוד יוחד גדולה מאשר לו .לאיוב היו בימי שלותו בנים ובנות ,עושר וגכםים צאן ובקר .ועבודה רנה מאד* ,והוא ה״ סמל האושר של חיי האדם עלי אדמות .והנה בא האויב האכזרי והתנפל עליו ,אח בניו ובנוחיו הכו לפי חרב ,ואת כל אשר הי׳ לו שרפה אש מן השמים ,והוא נשאר שכול וגלמוד, ערום כיום צאתו מרחם אמו ,ומכל עשרו הרב לא נשאר לו בלחי אם ״חרש להתנרד בו״ .וכדבר הנורא הזה הלא יקרה לבני האדם בכלל ,ולנו בגי עם גולה נענה ונדח בפרט• יום אחד יום בהפרץ מלחמה בארץ .את הבנים ואת הבנות יכו לטי חרב ואת כל אשר נבנה במשך דורות רביפ תשרוף ותכלה אש המלחמה י הנוראה ,בבואה כשואה פתאום להחריב ארץ וכל יושבי בה! דלו ש ר ת ו ת ו ע ד ובשעה שבני האדם .הנמשל של איוב ,מתרעמים על יסוריהם הנוראים ,מראה להם הקב״ה אז ״סוכה של שלש דפנות״ ,סוכת השלו׳ שאינה צרינה לכל הננה ,ובזה הוא מנתם אותם ,כי לא לעולם תאכל חרב המלחמה ,וכי עוד יבוא יומ אשר בו יוכלו בני האדמ לשבת במנוחה אף בסוכה של שלש דפנות, המחוסרת כל הננה ופתוחה לכל עובר ,באין עוד פחד המלחמה נגדב! ומאחד שהסוכה היא סמל השלו׳ ,וחג הסכות הנהו חג העלו׳ ,העתיד להיות חג כללי לכל יושבי תבל ,לכן בצדק גאמר עליו כי ״שמרה יתירה״ היתר ,בו ,היא שמחת השלו׳ ,שאין שמחה גדולה ממגה לכל באי עולם ,כאכור ״ישמחו וירגנו לאומים כי תשפוט עמים מישור״ ) ,ת ח ל י ט ,ס ז ־ ה ( .כל עוד שאין משפט מישרים בעולם ,והחרב היא השופטת היחידה בין גויי ארץ ,ומי שזרועו מושלה לו הוא תמיד הצדיק בריבו עם החלש ממנו ,אין שמחה בעולם ואין רנה בגוים ,אתרי אשר על כל עם ועם לירא תמיד מהתנפלות האויב .מקול תרועת הפלחמה ואנקת הנופליט על שדי קטל ערבה כל שמחה עלי ארץ, ורק אחרי אשר ישבר ד׳ ״זרוע רשע ורע״) ,שט ,י -ט י ( ,ומשפט צדק ישתרר בעולם. ,לשפוט תבל בצדק ולאומים במישריט״׳ )שט ,צ ח -ט ( ,רק אז ״ישמחו וירננו לאומים״ ,כאמור .ובאבוד רשעים רנה״ .ועל חג הםכות המבשר את בשורת השלו׳ בעתיד נאמר לפייך ״והיית אך שמח״ .וזוהי ה״שמהד ,היתירה״ שבו! ואגו באים על פי האמור לידי הבנת היחס שבין חג הסכות ונין ה״ימים הנוראים״ שלפניו ,ולידי תשובה נכונה על שאלת חכמינו ז״ל» ,למה אנו עושים סוכה אחר יום הכפורים״' .ונאמר בזה ,כי הנד ,״היום הקדוש״ ניתן ״לגוי קדוש ממרום וקדוש״ ,להיות .קץ ומחילה וסליחה לכל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו״) ,בתפלת הנעילה( .מיום קדוש זה אנו יוצאים איפוא לחיים חדשים ,חיים ״חשוכים מכל חטא ומנוקים מכל עון״ו ואדרי שהשלכנו מעלינו אח חלאת העבר עם כל עונותיו ופשעיו ,עלינו להתחיל לחיות מעתה חיי טוהר של ״נקי כפים ובר לבבי ) ,ת ח ל י ט ,נ ד -ר ( ,אשר על שם זה יקרא יום ״העשירי לחודש״ השביעי בשם ״ראש השנה״ ) ,י ח ז ק א ל ~ ,א ( .עשרת ימי התשובה ,מן האחד בחודש השביעי ועד העשירי בו ,נחשבים כאחד ,בבואם למטרה אחת ,מטרת ההכגה לחיים חדשים ,והיום שבו הושגה דמטרה הרוממה ההיא נחשב לפיכך לראש השנד ,וממנו נזתחלת השנה החדשה שאנו נכנטיט אליה בשאיפה נקי׳ לחדול ״מעושק ידינו״ ,שאיפה זו אילו היתה מתגשמת בחיים היתה מביאה לידי שלוי ,כי העושק הוא אבי כל המריבות וכל המלחמות ,ובאין עושק אין מלחמה ויש שלו׳ .ובהיות הסוכה סמל השלו׳ בעולם נצטוינו לפיכך על הישיבה בה .אחר יום הכפורים״ ,למען תהי׳ לנו לעדה ,כי אם באמת ובתמים נחדל ״מעושק ידינו״ ואך צדק וטשפט יהיו מ א מ ו ר רלז סכון חיינו עלי אדרות ,אז שלו׳ יהי׳ על פני הארץ כולה ,ובני האדם יוכלו אז לשבת בכנותה בסוכה ,חסרת ההגנה ,באין פחד המלחמה לנגד עיניהם. ומה מאושרים היו גני האדם כולם אילו היו מעריכים כראוי את ערך ״מצוד. קלה זו וסוכה שמה׳! אבל לאסוננו הגדול הלא נם אנו בני העם העובר מיום הכפורים לסוכה לשבת בה ,גם אנו שוכחים עד מהרה את אשר קבלנו על עצמנו בעמדנו לפני ד׳ ביומ ההוא ,ואנו שבימ אל ״עושק ידינו״ ,ומזה לכל הרעוח בחיינו תוצאות. ומה נמלצו דברי חכמינו ז״ל על היום הראשון לחג ,שהוא .ראשון לתשבון עונות״) ,מד־יז ע ל ה נ ת י ב ה ה י א ( ,ומה עמוקה וחודרת היא הבקורת השנונה שבדבריהם אלה על ארחות חיינו! הלא ביום הדאשין לחג הסוכות עלינו להתחיל חיים חדשים ,חיים של שלוי ,ובניגוד גסור לזה >נו מחחילים מחדש את סדר עונותינו הקודמים ,והוא נעשה לפיכך ״ראשון לחשבון עונות״! ו. ונעבור נא מעתה אל ענין ״שמחת בית השיאבה״ הבאה בחג זה, ונאמר ,כי אם אמנם נסוך המים בחג הוא הלכה למשה מסיני ,והוא בא בתור תפלה על גשמי השגה שיתברכו! אבל הסדר החגיגי של שאיבת המים לצורך הניסוך' ,שנסדר ע״י גדולי חכמי ישראל בזמן הבית השני ,בא לבטא את ״השמחה היתירה״ שבחג זה .שמחה זו שהיתה בעיקרה רוחנית ,היתה משתייכת לפיכך ביותר לגדולי ישראל וחכמיהס ,ולא לעמי הארץ׳ ולא כל הרוצה ליטול חבל בשמחה זו היי יכול לבוא וליטול. עגין .שטחה יתירה׳ זו ומטרתה הרוחגית יבוארו בעז״ה ברחבה במאמרי ״איחני עולם״ ,על פי הנחתי במאמרי -ברכת היין״ לפרשת גח ,כי גסוך המים בחג על המזבח יחד עם היין בא להורות דרכי חיים .שברכת היין היא בזה שיהא ״נשפך בביתו כמים״. המים והיין מסמלימ לנו שתי שאיפות מתננדות ברוחו של האדם, שהאחת היא לו לברכה והשני׳ לקללה ,בהביאה עליו יללה .המים שהאדם שותה בתאות נפש ובעוננ דק ״לצמאו״ ולא יותר ,המה ססל השאיפה המוגבלת של האדם בן העלי׳ ,השואף רק למה שהוא לו מן ההכרח׳ מבלי לרדוף אחרי המותרות ותענוגות החיים ,ושאיפה זו היא םקור כל הטוב בעולם ומביאה לאדם רק ביכה ושמחה נפשית .ולעומתם היין המשכר את שותיו הוא םמל שאיפת האדם לרדוף אחר חמודות התבל ,המשכרות אותו עד כי יאכד את דעתו ואת דרכו בחיים ,והיא נהפכת לו לקללה ומביאה עליו רק יללה .ברכת היין היא איפוא רק בזה ״שיהא נשפך בביתו של אדם כפים .ולא ולח ן נו ו ע ד ש ב ת יותר .ואת זה בא ללמד ניסוך המים בחג .ומאחר שהיתר! מטרתו של הניסוך ללמד את העם ארחות חיים ולהשריש בקרב לבותיהם שרשי אמונה טהורה, התקינו חכמינו ז״ל ,שיר,א נעשה מתוך ״שמזה יחידה" ,שמחה חגיגית המתרשפת במעמקי הנשש ורישומה ניכר לארך־יימים .״שמחה יתירה״ זו היתד• איפוא שמחה של מצוה ,שמחה רוחנית שאיגח מורגשת אלא לאנשי הדוח, ולפיכך היתד• נעשית רק ע״י גדולי חכמי ישראל ,ולא ע״י עמי הארץ שלא הרנישו בה .ולפיכך לא השתתפו בה בפועל ולא היו באים אלא ״לראות ולשמוע״! ואולמ הלא מהרצאת דברי הרמב״ם ז״ל שהבאתי למעלה נראה ברור. שמלבד מה שנמנעו עמי האוץ מעצמם מלהשתתף בשמחה ההיא מחוכר הרגשתם בה ,אלא אף אלה מהמוני העם שרצו לקחת חבל בה לא הניחו אותם ,אם לא היו מגדולי ישראל והכמיהפ ,שהרי כן הוא אומר מפורש ,שלא היו עושים אותה ״עמי הארץ ו כ ל מ י ש י ר צ ה ״ .אבל מי הי׳ מעכב בידם ,ועל מה זה ולמה ן אין זאת אלא שהי׳ בשמחה יתירה זו עוד איזה עגין נעלם ,שרצו תכמי ישראל לשום לו סתר פנים מאיזה טעם שהוא׳ ובשביל זה התקינו שלא ישתתפו בה ״נל מי שירצה״. ז• ״שמחה יתירה״ זו נתקנה ע״י חכמינו ז״ל בתקופת הבית השני׳ בכדי להרים את רוח העם ולהפיח בו תקיה וצפית ישועה .עובדא היסטורית היא כי בכל ימי הבית השני כמעט ,מלבד בתקופה הקצרה של החשמונאים הראשונים׳ היתד ,ארץ יהודה תתח שלטון זרים .ובתקופה האחרונה של קיום הבית גברה על ישראל יד הרומאים׳ כובשי הארצות ,ששפכו את ממשלתם על ארצות רבות, ושאיפתם היתד ,לכבוש נם את ירודה ולהכניע את ישראל לגמרי .אמנם היתד, אז עדיין מלכות יהודה קיימת ובית המקדש על מכונו ,אכל הנשר הרומי כנר פרש את כנפיו השחורות על ארץ ירודה .ועם ישראל כבר טעם את הטעם המר של שלטון זרים׳ גדולי חכמי ישראל שראו בעיני רותם את הרעה הגדולה הנשקפת לעמם מידי הכובשים הרומאים ,השתדלו להפיח בקרב העט רוח חקוה ואמונה ,להאמין באלקי ישעם ולצפות לישועה ,למען ידעו כי לא לעולם חוסן הרומאים .וכי עתידים חמה ליפול בנופלים וזרועם הרמה תשבר .ושאיבת המיס לצורך הניסוך שימשה לחכמי י&ראל לאמצעי נכון .לתת על ידה אות לבני העם הגכבש ,להתחזק באמוגתם בד׳ ובתקותם לגאולתם מידי צר. המיס חם סמל המגוחה והשלו׳ בעולם ,כדבר הכתוב ״על מי מגוחות ינהלני״ ,ו ״ ת ל י ם ,כ ג -ב ( וזו היתה גבואתו של זכריה על .היום ההוא״׳ יום השלו׳ הכללי לעתיד ,כי בו ״יצאו מים חיים מירושלים״ ,מי מנוחה שהם סמל החייט ; א מ ו 1לס ר של ״לא ירעו ולא ישחיתו״! ולעומתם היין המשכר הוא סמל השאיפה הבלתי פוסקת של הי*דם ,להרבות עשרו ולהגדיל כבודו בשפכי• ממשלתו על אחרים ,אותה השאיפה הנוראה המביאה יללה לעולם ,כי ממגה לכל הרעות עלי ארץ תוצאות. ויותר משתגדל הרעה על ידי שאישה זו בחיי האדם הפרטי .תגדל עור אלפי אלפים מוגיט יותר בחיי עמימ ומדינות ,כי השאיפה לשלטון ולכבוד ולבליעת חיל זרים מביאה לירי מלחמות ושפך דמי אדם רב ,והיא מקור כל האסונות בעולם. ונבין םעתה כי חכמי ישראל בשאפם להשפיע על העם הסובל תחת עול זרים ,שלא יפול ברוחו תחת שלטון הרשע של הרופאים ,מואבי יין חצלחתט ושבורי נצחונותיהם ,הם לקחו להם לאות ישועה את שאיבת הםים לצורך הניםוך, את אשר לא יכלו להביע באומר ודברים מאימת המלכות ,הביעו ברמז ובתידות על ידי השמחה היתירה שערנו לכבוד שאיבת המים לצורך הניסוך .ניסוך המיס בא ,מלבד התפלה שיתברכו להם ״גשמי שנה״ ,להיות להם עוד לאות ישועה ,למען יאמינו בני העם הנכבש בנצחון המים על היין ,מי המנוחות של השלו׳ על היין של שלטון הרשע! וכדי שלא ירגישו הרומאים בהפננה זו של השמחה היתירה ,סמל הנצחון• בעתיד ,התקינו חכמי ישראל שלא ישתתפו בשמחה זו ״עמי הארץ וכל מי שירצו?״ ,אלא ״החסידים ואנשי המעשה״ בלבד. זאת היא תורת ״שמחת בית השואבה״ שמחת השלו׳ ונצחו! הצדק על שלטון הרשע בעולם .ונקראה < שמחד ,זו גם בשם ״חשובה״ ,על כי ״מצוד. חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית״ .מעשה בראשית ובריאת העולם לא באו אלא ״בשביל התורה שנקראת ראשית״) ,בריר ,( - ,ומטרת התורה היחה להשכין שלוי בעולם ,ושמחה זו שצריכה היתר .להוביל למטרת מעשה ״ששת ימי בראשית״ היא מטעם זח ״מצור .חשובה״ .ומה מתאימה היתד .שמחה יתירה זו של שאיבת המים ,שהיו ״גדולי חכמי ישראל״ שמחים בה ,לחג המוכות זמן שמחתנו ,שני אלה לדבר אתד נתכונו ,לשמחת השלו׳ המסחמל בסוכה! ושלו׳ עולמים זה יבוא לנו ביום אשר בו ״יצאו מים חיים מירושלים״ ,המה ״מי מנוחות״ שיביאו מנוחה ושמחה לעולם כלו ,ולנו בני עם גולה ונדה בפרט. לעת קץ של ״אתרית הימים״! פ א ש רנן ב ת 1 מ 1 ס ד לחג ה ש כ ו ח /מ א מ ר בו םוגית הגמרא בענין סוכה גזולה/ סוכה ( ג ז ו ל ה • . פרק א א. ת״ר סוכר .גוולה וחססכך ברה״ר ר׳ אליעזר פוסל וחכמים מכשירים, א״ר נחמן מתלוקת כשתקף את הכירו והוציאו מסוכתו ,ור״א לטעמיה דאמר אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו ,אי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא ואי קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא .ורבנן לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו ,וקרקע אינה ננזלת וסוכה שאולה היא ,אבל גזל עצים וסיבך בהם דברי הכל אין לו .אלא דמי עציס ) ,ם י נ י ,ל־* .(.וברשיי ובתוס׳ שם הקשו ,דהא באםת סבירא ליה לר״א דקרקע גגזלת ,דשפעינן ליה הכי בהגוזל בחרא ) ,ב י ק ,ק י • ״ ( ,וא״כ למה הוצרך ר״ג לאמר אליביה ,ואי גמי קרקע איגה גגזלת סוכה שאולה היאז ותרצו שרוצה לישב דבריו בכל ענין, והדברים דחוקים. ובספר כפות תמרים בסוגיין הקשה ,דהא קיי״ל שואל שלא מדעה גזלן הוא ,וכיון שכן האיך מכשירים תכמים כשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו ,משום דקרקע איגה גגזלת והוד• ס.כה שאולה ,הרי בעל הסוכה אינו רוצה להשאילה, והיכא הויא שאולה ז עייש״ה .ובתוספות שם ,בדיה אבל בסופו כתבו ,דאף לרבנן דסבירא להו קרקע אינה גגזלת איכא לאוקמי קרא דלך למעוטי גזולה גם בגזילת קרקע ,וכגון בראובן שבנה סוכה בחצירו של שמעון מדעתו ,ובא שטעון ותקף את ראובן והוציאו ססוכחו ,דאין עליה תורת שאולה כיון דלא קיימא ברשותו של ראובן ,ולא רמיא לקרקע דבחזקת בעלימ עומדת ולכך אין קרקע גגזלת ,עיי״ש .ובגליון הש״ס להגרע״א זצ״ל שם כתב ,וז״ל• :תמוה לי Bגר«,רו8 איו? תעיז 0 . א מ י ר רמא הא אמרינן יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות ,א״כ אם גזל עבדים והכניסם לביתו אינם נגזלים ,ואם שטפם נהר אינו חייב באחריותם ,הרי דאף דאין קיימים ברשות הבעלים והם ברשות הגזלן ,ואפילו הכי איגם גגזלים ,וצע״ג״ ,עכ׳יל. ונכדי לישב את כל התמיהות הנזכרות שבםוגיא זו עלינו לברר את עגין הגזילה בכלל ,ואת החילוק שבין נוילת קרקע לגזילח מטלטלים ,וממילא רוחא שמעתתא ויתבררו ויתלבנו בעז״ה הדבריט. והנה בענין המילה בכלל אנו מוצאיט .שהיא גוררת אחריה שתי תוצאות :א( מד ,שהחפץ הננזל יוצא ע״י הנזילה מרשות הבעלים הראשונימ, ואין בידם עוד להקדישו ולמוכרו ,וכדאמר ר׳ יוחנן ,נזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו ,זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו< ,ב״ק ,ס -ה , :ו נ כ ״ מ ( .דבר זה נלמד םהנתוכ ,ואיש כי יקדיש את ביתו, מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו) ,שם 0 ,י ט ! ( :ולאבא הכתוב למעט אלא את הגזילר ,ואת הגניבה ,שהרי פקדו] או שאלה ברשות הבעלים הם בכל מקום שהם .ב( םה שהחפץ הננזל נכגס לרשות הגזלן לענין חיוב אונסין ,וכל האתריות של הגזילה היא על הגזלן» וכלל נדול הוא בידינו .שכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה) ,שם ,צ ״ י . ( :דבר זד .גלמד מהכתוב ,והשיב את הגזילה אשר גזל -כעין שגזל׳ )שם ,ג״ח .>:והתורה חייבה את השומר להשבע׳ שלא ש.לת ידו במלאכת רעהו בפקדון ,למדגו מזה שאם שלח בו יד׳ אז אע״ג ״דטעין מת או נשבר דהיינו אונס תייב דגעשה גזלן בשליחות ידו״ ) ,ר ש ״ ,ס נ ה ד ׳ ד ף ב . :ב ד י ה ו ל א ( .ונחקור גא לדעת אט שתי התוצאות האלה של הגזילה תלויות זו בזו ,באופן שא״יא לנזילה שתצא מרשות בעליה לענין הקדש ומכירה ,אלא אם כן נכנסה לרשות הגזלן לענין חיוב אונסין ,וכן להפך א״א לגזילר ,שתכנס לרשות הגזלן לענין חיוב אונסין ,אלא א״כ יצאה מרשות הבעלים לענין הקדש ומכירה! או שנאמר שאינן תלויות זו בזו כלל ,ואפשר לאחת בלי השני׳ ,זאת אומרת ,אפשר לנזילה שתצא מרשות הבעלים לענין הקדש ומכירה, מבלי שתכנס לר8ות הגזלן לענין חיוב אונסין .או שתכנס לרשות הגזלן לענין חיוב אונסין ,מבלי שתצא מרשות הבעלים לעגין הקדש ומכירה. והנ״ל לאטד בזה ,דדעת התוספות היא שאין שתי תוצאות אלו של תגזילח תלויות כלל זו בזו׳ ואפשר לאתת בלא השני! ועל פי הנחה יסודית זו יתבארו לגו בעז״ה כמד ,תמיהות בענין זה בכלל. ב. הנה ידוע מה שכתבו התוספות ) ,ב י ק ד ע י ט , .ב ד י ה אי( ,שאין חילוק כלל בין קניית גנב שאינה אלא להתחייב באונסין ,ובין שאר קגיות גמורות ,ואין ומב ש ב ו ת מ ו ע ד הגנב מתחייב באונס הדבר הנגנב ,אלא דוקא עיי קנין גמוד בםקום שראוי לקגותו)! ,ועיין ״!״ל נ פ ״ נ מ ה ל ׳ ג נ י נ י ״ י,ל־ ט , 0ו א ט משך הגגכ את הגניבה מישות הבעלים לרשות הרבים ולא הכניסה עדיין לרשותו ונאנסה שם ,הרי הוא פטור עליה ,מפני שעדיין לא קנה אותה ולא נכנסה לרשותו להתחייב עליה באונםיה .ואולמ מאחר שכנר הוציא הננב את הת3ץ מרשות הבעלים הסברא נותנת שאינם יכולימ עוד להקדישו ,ונקרא אינו ברשותו לענין זה ,מפני שאין ההוצאה פרשות הבעלים תלוי׳ בההכנסד• לישות הגזלן לענין אוגסין) .ופה שהבעלים יכולים להקדיש את הדבר הגפקד או הגשאל אף שאינו ברשותם ,הוא משום שהשואל והנפקד שומרים אותו בעדם ,והרי הוא כאילו הוא ברשותם םםש(. ואם כנים אנו בסברא זו יהורץ לנו שפיר מה שתמה הנרע״א זצ״ל בגליון השיט ) ,נ ־ מ ׳ ד ף ז ,(.על מה שאמרו שס בגמרא ,מי סברת בפסותא םטלטלין עסקינן ,במסותא מקרקעי עסקינן ,דכי יכול להוציאה ברייגין ברשותיה קיימא< ועל זה הקשה הנרע״א זצ״ל שמ ,וז״ל :״הא עיקר החילוק בין מטלטלי לקרקעי הוא ,דמטלטלין נגולימ וקמו ליה ברשותיה דגזלן !מקרי אינו נרשותו דרנגזל, אבל קרקע אינה נגזלת ולא קמה ברשותו דגזלן .א״כ במטלטלין ונזל בלא קני! דלא קסו ברשותו דהגזלן ואינו חייב באחריותם ,וכדאיתא בביק ע״ט .במתניתין, הוי כקרקע דמנחי ברשותיה והנגזל ,וא״כ הכא במסותא דהגזילה היא במה דאמר דידי וליכא קנין יכול להקדישו״ ,עכיל .והגה תפס הגרע־א זצ״ל בפשיטות, שדין ההוצאה מרשות הבעלים לענין הקדש תלוי בקניגו של הגזלן לענין חיוב אוגסין ,וכל זמן שהגזלן לא קנה את הגזילה להתחייב באונסיה הרי היא ברשות בעליה להקדישה ,ואין כל חילוק בין מקרקעי למטלטלין .אבל לפי הנחתנו אין הדבר כן -אלא כיון שיצאה הגזילה מתחת יד בעליה ואינה עוד במציאוח ברשותם ,שוב איגם יכולים עוד להקדישה ,אף שלא גכגסה עדיין לרשות הגזלן להתחייב באונסיה .וזהו החילוק שבין מטלטלין לקרקעות ,שבמטלטלין בנזל בלא קבין אף דלא קם ברשותיר ,דהגזלן לענין חיוב אונסין ל* הוי כמנחי ברשות הנגזל ,ואינו יכול להקדישם מפני שבמציאות אינס ברשותו מה שאין כן בקרקעות .ולטי זה אין מקום לקושית הגרע׳יא זצ״ל. ג. והנח נחלקו ר״א ותכמים לענין קרקעות ,דת׳יר המול שדה מתבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחר ,דברי רבי אליעזר ,וחכמים אומרים, אומר לו הרי שלך לפניך) ,ב״ק ,קי־ ( ,ויסוד מתלוקותט בדרשת הכתוב של וכתש בעמיתו ,דלר״א נירש בריבה ומיעט וריבה ,דריבר ,כל מילי וממעט רק שטרות שאין גופן ממון ,ולתכמים נדרש בכלל ופרט וכלל ובא ז! א מ י ר רמג הכתוב למעט קרקעות שאינן מיטלטלין ועברים שהוקשו לקרקעות ,עיי״ש. ו •;תוססות) ,נ-מ ,יס״א ,.בד־ה«ל > ,כתבו :״דהא דקרקע אינה נגזלת אינו מן המקרא, אלא משוט שא״א לזוזה ממקומ־ ,אבל עבדי דניידי אע״ג דהוקשו לקרקעות יעבור בלא תגזול״ .וכבר הרבו לתמוה על זה כל המפרשיט ,שהרי דבריהמ טותריט לסוגיא מפורשת שבב״ק ,דהא דאין קרקע נגזלת לחכמימ נלמד מכלל ופרט ובלל .וידוע מה שתירץ בס׳ פני יוושע שט .ותמצית דבריו היא ,שיש בענין זה של קיקע אינה גגזלת שני מושגים :א( מה שבקרקעות אין הגזלן חייב באונטין ,וגזל קרקע ושטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך .ודבר זה נלמד מן המקרא והוא תלוי במחלוקותם של ר״א וחכמים .ב( מה שאין הקרקע יוצאת מתחת ידי הבעלים ,ליתשב כאינה ברשותמ לענין הקדש ומכירה ,ומשוס שא״א להזיזה ממקומה ,וכל היכא דאיתא ברשותא דמדא איתא ,ודבר זה אינו מן המקרא אלא מצד הסברא׳ ואינו תלוי כלל במחלוקותמ של ר״א וחכמימ, ולעגין המושג הראשון שאין הגזלן חייב באונסין מנזה״כ׳ הוקשו אםנם עבדים לקרקעות ,וגט על עבדיט פטור הגזלן מאונסין .אבל לענין המושג השני׳ שאין הקרקעות יוצאים מרעות הבעליט לענין הקדש ומכירה ,שזה איגו מן המקרא אלא מצד הםברא משום שא״א להזיזן ממקומן ,בזד .אין דין העבדים שוה לדין הקרקעות ,שהרי עבדים אפשר להוציאם מרשות הבעלים ,ולפיכן הם ננזלים לענין זה -ואע״ג שהוקשו לקרקעות יעבור עליהם בלא תנזול ,ובזה עולים דברי התוספות כהוגן- . א ומאחר שלדעת התוספות אין שני מושגי הגזילה תלויים כלל זה בזה־ יוצא לנו איפוא שאפשר לנזילה שתצא מרשות בעליה לענין הקדש ,מבלי שתכנס לרשות הנזלן לעני] אונסין -וכמו בעבדים .ואילו יצויר שתהא גם הקרקע יוצאת במציאות פתחת ידי בעליה ,היתר ,גם היא נגזלת לענין זה של אינו ברשותו ,אף שאין הגזלן תייב עליה באונסין מצד גזה״כ. ומאחר שכן תפול מאליה קושית הנרע״א זצ״ל על דברי התוס׳ בסוכה שהזכרנו למעלה ,בראובן שבנה סוכה בחצרו של שמעון ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו ,דאע״ג דאין קרקע נגזלת ומחובר לקרקע כקרקע דמי׳ ואילו נשרפח הס-כה ברשותו של שמעין בודאי שהי׳ פטור עליה מצד גזה״כ לדעת חכמים ,אבל כיון שנחשבת לגכי ראוכן כאינה בדשוחו ,ואינה יכול להקדישה ולמוכרה משום שבמציאות היא ברשותו של שמעון ,חל עליה שמ גזילה .כסו על עבדים אף שהוקשו לקרקעות ,ונקראת סוכה נזולח ופסולה פן התורה ,וצדקו דברי התוספות .ואין צורך לפי זה בהגהת הב״ח זצ״ל שהגיה בדברי התוםפית ״שלא מדעתו״ ,שהרי אפילו בנד ,ראובן את הסוכה םדעתו של שמעין ג״כ הדין כן׳ אף שהקרקע שתחתיה מושאלת לו ,שמאחר שבמציאות גזל אחר כך שמעון מראובן את הסונה עם מקומר ,המושאל לו ,והוא נועל אח ש ב ו ת מ ן ע ד חצירו ואינו מניח לו לראובן להכנס ולשבת בה ,נקראת אינה מרשותו וחל עליה שם נזילה לענין זה ) ,ו ע י י ן נ מ ג ־ א ,ת י ל • ! ,סק״ז(. ד. ונשוב ונאמר מעתה ,שכמו שאששר לרעת חכמים שתצא הנזילה מרשות הגגזל מבלי שתכנס לרשות הגזלן לענין חיוב אווסין ,כן אפשר גמ להסן ,שתכנס הגזילה לרשותו של הגזלן לעני! היוב אונסין ,ולא תצא מרשות הננזל לענין הקדש ומכירה ,וכמו בקרקעות לריא ,שאף שהגזלן חייב להע:יד לו שדה אחר ,מכל מקום נחשבת השדה הנגזלת ברשוחו של הנגזל להקדישה ולמוכרה ,ומשום שבמציאות א״א להזיזה ממקומה וברשוחא דמרא ) ב ש ב ו ע י ת ,ליג ,:נ י -ה ה י נ א ( , איתא .ועל פי זה יתורצו לנו שפיר דברי התוספות, שכתבו דודאי כיזבינן אורכתא אמקרקעי ומשום דקרקע אינה נגזלת ,והבא בהרשאה יכול להשביע את העדים למאן דסבירא ליה םשביע עידי קרקע חייב ,עיישיה .ובנליון השיס שמ כתב ,וזיל. :תמוה ,הא מבואר דלמ״ד אין קרקע נגזלת דדריש כללי ופרטי ,ס׳ל דודאי במשביע עידי קרקע פטור וצע״ג״ ,עכ׳יל .והנה קושיא זו לכאורא מוצקת כברזל ,שהרי כן שנינו מפורש לקמן ,דל״ז :דמאן דס״ל משביע עידי קרקע חייב בהכרח שיסבור כדבי אליעזר דקרקע ננולת ,ואם כן איך יוכל הנגזל לכתוב אורכתא על הקרקע הגזולה ,ומה בין קיקע למטלטלין לר״א ז אבל לדברינו יבואר שפיר ,דע״כ לא אמר ר״א שקרקע גגזלת אלא לענין שיתחייב עליה הגזלן באונטין ,אבל לענין הוצאה מרשות הבעלים גט ד״א מודה שאין הרקע גגזלת ,והיא ברשותט להקדישה ולמוכרה ,ומפני שאי אפשר להזיזה ממקומה ,ולפיכך יוכל לכתוב עליה הרשאה ,שהרי דין ההרשאה תלוי בדין ההקדש ,כמו שאמרו בב״ק) ,וף ע.(. ואחרי כל האמור ,הנה זה פשוט שכל גזילה צריכה לגרור אוריה לכל הפחות אחת משתי התוצאות הנזכרות ,ובקרקעות לחכמים שאינן נכנסות לרשות הגזלן לענין חיוב אונסין ואינן יוצאות מרשות הבעלים לענין הקדש אין עליהן שם גזילה כלל ולפיכך נתשבת הקרקע כשאולה ,ואין מקום לקושית בעל כפ״ת שהרי היא שאלה שלא מדעת וגחשכת כגזילה ,דעד כאן לא אפרו שואל שלא מדעת גזלן הוא ,אלא במטלטלין שהוא חייב עליהם באונסין ,אבל בקרקע שאין עליה חיוב אונסין ואיגה יוצאת מרשות בעליה לעני] הקדש ומכירה, אין עליה דין גזילה ,אלא שאינה שלו לגבי הגזלן ודינה כדין שאולה ,וסוכה שכזו לא גתמעטה מטעם גזולה .וכל זה הוא דוקא בקרקעות אליבא דחכמיט ,שאין בהן אף אחת משתי התוצאות של הגזילה ,וגחשבת לפיכך רק כשאולה .אבל הלא כבר כתבו התוספות ,שאף בקרקעוח אס רק אפשר להזיזן א ו מ ר דמה ולהוציאן מרשות בעליהן יש עליהם דין גזילה .ומשום שיש בהן לנל הפחות אחת משתי התוצאות של הנזילה ,ההוצאה מרשוח הבעלים .ונחקור מעתה לר״א שקרקע ננזלת לעני! חיוב אונסין בלבד ואינה יוצאת מרשות בעליר, כמבואר ,אם יש עליה דין נזילה על ידי תוצאה זו בלבד או לא ,ומשום שהרי כבר אמרו ז״ל ,גזלן היכי הוה .כנון בניהו בן יהוידע .שנאמר ויגזול את החנית מיד המצרי) ,ביק ,ע־ ,(:גמצא שעיקר מושג המילה בכלל הוא ההוצאה מיד הנגזל ומרשותו .ולפיכך יש מקום להסתפק ללאמר -דלריא אף שחייב הגזלן באונסי השדה הגגזלת ,אבל מאחר שנשארת ברשותו של הגגזל לינץ הקדש ומכירה ,אין עליה דין מילה .וזהו שאמרו בסוניין בסוכה שם ,דר׳׳א לטעמיה דאמר אין אדם יוצא בסוכחו של חבירו ,אי קרקע ננזלת סוכה מולה היא, ואי נמי אינה ננזלת סוכה שאולה היא ,וכונתם בזה שאף שכבר שמענו לריא דקרקע ננזלת לעני] אונסין ,אבל מאחד שאינה יוצאת מרשות הבעלים ובידם להקדישה ,אפשר כבר לאמד שאין זו גזילה ,ולפיכן הוצרכו לאמר דפס׳ינ פסולה לדידיה .דאי קרקע נמלת ,דיל אם נניח ש ע ׳ י חיוב האונסין חל על הקרקע שם מילה ,הרי גזולה היא ,ואי קרקע אינה גגזלח ,דייל ,אף אם נניח שע״י חיוב האוגסין לבד אין על הקרקע דין מילה ,ומשוס שלא יצאה עדיין מרשות בעליה ,ורק דין שאולר ,כמו לחכמים ,הרי ס״ל לר״א שגם סוכה שאולןן פסולה .ובזה גתבארו בעז״ה לגנון דברי הגברא שם ,ואין כל צורן לדחוק ולאמד שרוצה ר״נ ליישב דבריו בכל עגין והיק. 0 בי( פרק א. ההיא סבתא דאתיא לקמיה דרב נחמן אמרה ליה ריש גלוהא וכולהו רבגן דריש גלותא כסוכה גזולה הוו יחבי ,צוחה ולא אשגה בה ר״נ ,אמדה ליה איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאי ותמני סדי עבדי צוחא קמייכו ולא אשגחיתו בה .אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא .ואין לה אלא דמי עצים לבד. וברש״י שם כתב ,ודיל :״ההיא מבתא .דגזלו ממנה עבדי דריש גלותא עצים וסככו בהן! צוחה ,להחזיר לה עצים עצטן! לאבוהא ,לאברהם אביגי ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות! פעיתא ,קולנית היא זו! אלא דמי עצים ,דתקגת חכמיט היא זו על המריש המול שבנאו בבירה שיטול הננזל את דמיו ולא חייבוהו לקעקע את בנינו מפני תקנת השבים׳ ,עכ״ל .וכבר עמדו המבארים על •( ה פ ר ק הזה נ ד פ ס נ פ פ ר היוני יהנרשיש זצ״י, בשנת הרציו, דמו ש ב ו ת מ ו ט זה ,למה האריכו בגמרא למסור את כל דבדיה של אותה סבתא׳ ומה באו ז״ל ללמדנו בזה ז והנה כבר הבאתי בפרק הקידם את הברייתא שנחלקו בה ר״א וחכמים לענין סוכה גזולה ,ומה שאמר ר״נ שם ,שהמתלוקת היא רק לענין נזילת קרקע אבל גזל עצים וסיבך בהמ דברי הכל אין לו להגגזל אלא דמי עצים והסוכה כשירה ,מצד תקנת תכמים על המריש הגזול שבנאו בבגין שיטול את דמיו מפני תקנת השבים ) ,ג י ט י ן ,נ־ה.ו .ובס׳ כפות תמרים שם כתב ,שעיקר חידושו של ר״נ הוא לאמר ,שתקנת חכמים על המריש הנדל חלה נם על סוכה ,אף שהיא רק דירת ארעי העומדת ליםתר! ולולא דבריו של רינ הי׳ אפשר לאמר .שלא תקנו חכמים תקנת השבים אלא בבית שהוא בנין של קבע ,ותששו לפיכך חכסים שיחוס הגזלן עליו לסותרו ולהשיב את הנזילה ,אכל לא בסוכה .ולפי״ ז שפיר אפשר לאמר ,שהיו אמגם אחדים מבארים אח מחלוקותם של ר״א ותכמים בסוכה גזולה לענין עצים שגזל וסיכך בהם ,דלר״א הסוכה פסולה ומשום דבםוכה לא תקנו תקנת מריש .ולחכמים הסוכה כשירה ,דגם בסוכה תקנו תקנה זו! וראי סבתא סברה גם כן שהסחלוקת בברייתא היא לעני] סכך גזול׳ ולפיכך צוחה דריש נלותא וכולהו רבנן בסוכה גזולה הוו יתבי׳ וכשראתה שאין שוסע לה מאתם ,חשבה שמה שלא השגיחו בה הוא מעום שהלכה כחכמים לגבי ר״א שהוא יחיד .ועל זה באה לרמז להם בדבריה ,שאם אםגם ר״א הוא יחיד נגד הרבים ,אבל הלא הוא גדול מהם) ,ועיין ב ס נ ה ד ר י ן ,סח ,(.וידוע מת שאמרו ) ,ב י ב מ ו ת ,יד,(. שעשו בית שמאי כדבריהם אף שבית הלל היו רבים מהם ,ומשום דמחדדי בית שמאי טפי ,ולפיכך ראוי לדעתה לחוש לדבריו של ר״א אף שהוא יחיד .ובכדי להעירם על גדולתו של רבי אליעזר שהוא שקול כנגד הרבים .דברה אליהם בלשון תכמים ,לאמר ,איתתא דהוו ליה לאבוהא שי״ח עבדי ובו׳ ,וכיונה בזה למח שאמרו ז״ל ) ,נ ד ר י ם ,ליב ,>.על הכתוב ההוא ,״אליעזר כנגד כולם״ ,הרי שאליעזר אחד הי׳ שקול כננד שי״ח אנשים ,ובאה לרמז להם בזה ,שגם ר״א זה שקול כננד החולקימ עליו ,וצריך לפיכך לחוש לדבריו .ותשובתו של ר״נ היתח לשיטתו ,שסובר שגם ר׳ אליעזר מודה בגזל עצים וסיבך בהן ,שאין להגגזל אלא דמי עציט לבד ,ולפיכך אמר עליה פעיתא היא דא וכר ,וזהו שהאריכו חז״ל במסירת דבריה של אותה סבתא. ב. ואפשר לומר בזה עוד דבר חדש ,על פי מה שכתב בספר מלואים) ,סי׳ פית ,סיק ליג( ,לתרץ את קושית בעל שעה״ם להדאשונים, שקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא ,איך אמרו בגזל עצים וסיכך בחם להנגזל אלא דמי עצים לבד ,הא תקנה זו אינה אלא דרבנן ומה״ח הרי זו אבגי דסיל שאין סוכה K מ 1ד רמז גזולה ופסולה ז ועל.זה תירץ באב״ט שם .שיש אמנם כח ביד חכמים מן התורה להפקיר ממונו של מי שהוא .ובזה הכל סורים ,אלא שאין הפקרם מועיל רק לענין איסור גזילה ,היינו שעל ידי הםקרמ יצא הדבר המופקר על ידם מידי גזילה ,והוא בהיתר בידי המחזיק אוחו ,אבל לא שיהא לו בו קנין גמור ליחשב שלו ממש .וכמו שכתב במג״א0),״ ת ר ל ״ ז 0ק ־ ג ( ,בשם ספר יראים ,לענין גןילת עכוים ,למאן דס״ל שהיא מותרת ,שאם גזל אתרוג מעכו״ם לא יוכל לצאת בו דנהי דאיסור גזל אין בו .אבל אין זה שלו .ומשום שכל דבר שיש לו בעלים אינו יכול לצאת מרשות בעליו ולהיות קנינו של אחר מבלי דעתם ורצונם של הבעלים הראשוגים .אלא שהתירה התורה לגבי עכו״ם את איסור הגזילה ,למאן דס״ל כן ,ואין בו לאו של לא תגזול ,אבל לא שי ,כל הגזלן לקנותו בגזילחו בקנין גמור שיחשב שלו ממש! ולפיכך גבי אחרוג שצריך להיות שלו ממש ,אין הגזלן שגזל אתרונ מעכוים יכול לצאת בו אף שכותר הוא להחזיקו ,וכמו כן הוא בהפקר בי״ד ,שאף שנתנה התורה רשות לחכמים להפקיר ממונו של מי שהוא ,אין זה אלא לענין הפקעת איסור הגזילה ולא שיהא להמחזיק בדבר המופקר על ידם קנין גמור ליתשב שלו ממש ,ולפיכך גני אתרוג דבעינן שלו אין הפקר בי״ד מועיל ,וזהו טעמם של הרמב״ם ויתר הראשונים ז״ל ,דסנירא להו נותיר .דקנין דרבנן לא מהני מדאורייתא לענין שלו .אבל לענין סוכה הלא גם שאולה כשירה ,ורק גזולה פסולה מגזה״כ ,וכשגזל עצים וסכך בהמ ובאו תכמים והפקירו את העצים מצד תקנת השבים ,הרי יצאו מידי גזילה בזה ואין עליהם אלא דין שאינו שלו כמו שאלה ,וסוכה שאולה הרי היא כשירה ,ולפיכך אפשר לצאת בח אף מן התורה. ועפ״י סברא נכונה זו של בעל אב״מ ז״ל אפשר לתרץ את דברי התוס׳ ) ,ג י ט י ! ,נ ״ ח , .ב ד י ה מ א י ט ע מ א ,ב ס י ף ר י נ י ר ( ,מה שכתבו שם לענין סוכה נזולה, שהיא פסולה משום מצוה הבאה בעבירה וכבר הקשה ע״ז הנרש״ש ז״ל בהגהותיו שם וכתב. ,תמוה דהא גזולה פסולה לכ״ע ממיעוטא דלך״ ,וכן הקשה בשעה׳״מ ,נלילב ,פ ״ ח ה״ !>0ולפי האמור יתכן לאמר ,שאין כונתם ז׳׳ל על סוכה גזולה בכלל ,אלא על סוכה גזולה שעשו בה חכמים תקנה מפני השבים שלא להחזיר את העצים ורק את דמיהם ,דנכה״נ הלא נפקע איסור המילה ע״י הפקר בי״ד ,אלא שהיה מקום לחשוש מצד מהב״ע ,אהרי שעיי גזילה באו העצים לידו ,על זה באו ז״ל לאמד ,שםאתר שתקנו חכמים שלא להחזיר את העצים שוב אין בזה אף משום מהב״ע .וזהו שדייקו לכתוב ,״האי כשורא דפטללתא עבדו בהו רבנן תקנתא מפני השבים ,ובסוכה לא בעינן משלכם, ולא פיטםלא אלא משוט מהב״ע ,וכי קנייה בתקנתא דרבנן לא חשיב מהביע״, הרי שהקדימו להנית ״דבסוכה לא בעינן לכס״ ,דאילו היו צריכים בסוכה משלכם דוקא כמו בלולב .לא היתה תקנת חכמימ מועלת לעשותה שלו ,אלא רמת ו מ ו ע ד ש ב ת מאחר דלא בעינן יסוכה משלכם ,ורק גזולה פסולה מנזהיכ ,שוב גפקע איסור הגזילה ע״י הפקר בי״ד .ולא נשאר לחוש אלא משום מהב׳־ע ,על זח באו לחדש ולאמר ,שלאחר הקגין מצד תקגת חכמים אף םהביע אין כאן .ומשום דס״ל להיוס׳ כאן ,דהפסול של מהב״ע איגו אלא מדרבנן) ,ודלא כדסוכח מקושיתם הידועה ,ל ע י ל ם ״ בדיה ההוא ,שמהב״ע פסולה מה׳ית( ,ומאור שאין זה אלא פסול דרבנן הוא נפקע ע״י תקנתם .דחם אמדו והס אמדו. ועל פי סברת בעל אב״מ זיל תירצתי לנכון את קושית בעל מחנה אפרים ז״ל ) ,ה ל כ ו ת קבין מ ש י כ ה ,ס ׳ ב( ,שהקשה לדעת הרמב״ם דקנין דרבנן ל״מ מדאורייתא מחא ששנינו ) ,נ י מ גיט (.דאמר ריא השואל קרדום של הקדש פחבירו המשאיל מעל ותכירו מותר לבקע בו לכתחלה ,אלמא אעיג דהשואל לא קנה את הקרדום אלא מדרבנן ,דמה״ת אינו קונה אלא בהתחלת מלאכד, וכדאמרינן התמ תקנו משיכה בשומרים וכוי ,אעם״כ הוא מותר לבקע בו לכתחלה ,הרי שעיי הקנין דרבנן יצא הקרדום מידי מעילה מה״ת ,עיי״ש .ועל פי האמור יתורץ לנכון ,שעד כאן לא אמר הרםבים לקנין דרבנן לימ מה״ת ,אלא לענין שיהא שלו ממש ,אבל לענין שיהא הזוכה בו מותר להשתמש בו ,ולא יהא נחשב עליו כשואל של״מ שהוא כנזלן ,לזה שפיר מועיל קנין דרבנן משום הפקר בי״ד ,ולפיכך מותר השואל להשתמש בו מה׳ית עיי קנין המשיכה שהוא רק מדרבנן ,ושפיר אמר ר״א שהמשאיל מעל ותכירו מותר לבקע בו לכתחלה אחרי שמשך אותו. ג. והנה בס׳ אב״מ שם חזר המחבר והקשה על עצמו מהא דאר״נ .דבגזל עצים וסיבך בהם דברי הכל אין לו אלא דמי עצים והסוכה כשירה ,ומדקאכר ר״ג .דברי הכל״ ,משמע להדיא דאף לר״א יצא הגזלן בסוכה נזולה שכוו, והדי ר״א ס״ל דנם בסוכה בעינן שלכם כמו בלולב ,ואין אדם יוצא בסוכתו של חבירו) ,שט ,כ״ז : >:וא״כ איך יועיל לדידיה קבין דרבגן ומיש מאתרוג שקנין דרבנן איגו מועיל בוז וזוהי קושיא עצומה ,וגשאר בה שם בצע״ג. ונ״ל לתרץ בעז״ה עפ״י מה דאיתא ,בסנהדרין ע״ב ,.דאמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור ,מ׳׳ט בדמים קננהו ,ואמר רבה מסתברא םילתיה דרב בששיבר דליתנהו ,אבל נטל לא ,והאלקיט איר אפילו נטל ,דהא יש לו דמים ונאנסו חייב ,אלמא ברשותיה היימי ,ה״נ ברשותיה קיימי ,ולא היא ,כי אוקימנא רחמנא בדשותיה לענין אונסין .אבל לענין מיקנא ברשותיה דמרייהו קיימי מידי דהוה אשואל ,ויעוץ שם היטב ברש״י .וכבר הסביר ענין זה לנכון הגאון בעל תת״ם זצ״ל ) ,ת י * מ ,ת ש י ב ה ק ל י ב ( שנחלקו רב ורבה בענין קנין הגזלן בגזילתו ,דלרב הוא קונה אותה קנין גטור ,דאל״כ לא הי׳ חייב א מ ו ר דמם באונםיה ,והי׳ יכול לאסר להננזל הרי שלך לפניך ,והיא נחשבת שלו סמש, ומה שהוא מחויב להתוירה בעין ואינו יכול לפםור עצמו בתשלומיה .הוא רק מצד חיוב והשיב ,שמרה התורה שמחויב להחזיר את הגוילה כ״ז שהיא בעץ, ומאחר שחיוב זה חל על הנזלן בשעה הנזילה ,לפיכך הבא במחתרת שהוא מתחייב בנפשו ואין לו דמים ,הרי חיוב המיתה פוטר אוחו מחיוב ההשבה, וממילא נשארים הכלימ שלו ממש ואינו מחויב להחזירם אף כשהם בעין .ורבה סוב־ שאין הגזלן קונה את הנזילה ,והיא נשארת של הננזל בכל מקומ שהיא, ותיוב האונסין שעל הגזלן הוא מגזה״כ ,שהטילה עליו התורה היוב זה כמו על השואל ,ולפיכך אין חיוב המיתה של הבא במחתרת טובר אותו מלהחוירה כ*ז שהיא בעין ,ורק אם נשברה שאז אין עליו אלא חיוב התשלופימ שחל עליו בשעת הגזילה ,ומחיוב זה הוא נפטר ע׳״י חיוב המיתה שנתחייב אז ולפיכך פטור הוא מלשלם בעד הכלימ שנטל בהיותו במחתרת .זהו תוכן דברי בעל חת״ס זצ׳׳ל ,יעוי״ש. והגה רבה לשיטתו אזיל ושפיר אמר ,דהאי מאן דגזל חביחא דחםרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד׳ זוזי ,תברא או שתיא משלם ארבעה זוזי ,ומשום שהחביתא נשארת של הבעלים וברשותם נתיקרה ,ובשעה שהוא שוברה או שותה אותה הוא גוזלה מחדש ולפיכך צריך לשלם ד׳ זוזי כשעח גזילתו החדשה .אבל לרב דס״ל שהגזלן קונה את הגזילד .קנין גמור והיא שלו, יחויב איפוא ש/רשותו נתיקרה החבית ולא יצטרך לשלם אלא כשעת הנזילה זוז אחד; וזהו שאמדו שם בגמרא לימא פליגא דרב אדרבה .ואטנם בטטקנא שם אמרו שגם לרב יצטרך הגזלן לשלם ארבעה ,והו משום דגהי שקנה את הגזילה ,אכל מאחד שמחויב הוא לחח וירה בעין ,נמצא שאילו לא הי׳ שוברה הי׳ הנגזל יכול למוכרה בארבעה ,וע״י שבירתו הפסיד את הגגזל ארבעה, וחייב לפיכך לשלם לו ארבעה .אבל לולא חיוב זה של והשיב היתד .הגזילה גחזיבח גבי הגזלן שלו ממש ,וכמו הבא במחתרת שהוא פטור מלהחזיר לרב אף כשהיא בעץ, ומעתה נאמר שהרי nפשוט שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה) ,עמית ,צ ,(.ויש איפוא ביר חכמים לפטור ע״י תקנתט את הנזלן מלהחזיר אח הגזילה אף כשהיא בעין ,ויפטור א״ע בתשלומי דמיה. ויתויב לפי״ז דלרב דם״ל שהגזלן קיגה את הגזילה קנין גמור והיא שלו אלא שיש עליו חיוב השבה ,וכשבאו חכמיט ופטרו אוהו מלהשיב את העצים מתקגת השבים ,הרי הם נשארים שלו ממש מצד קנין גזילתו ,ולא מצד קנין דרבגן. ויינ שהיי תלמידו של רב בשיטתיה דרבו אזיל ,ולפיכך שפיר אמר דבגזל עצים וסיכך בהם לדברי הכל הסוכר ,כשידה ,ואף לר״א דס״ל דגם בסוכה בעינן שלו נמו בלולב ,הרי קנה את העצים בגזילתו וע״י חקגת השנים נפטר 11 ש ב ת 1נז ז מ ד מלהשיבפ וחם נשארים שלו פפש ,ואין זח ענין לקנין דרבנן •אינו מועיל טה״ת .שהרי כאן יש קנין הנזילה שהוא מחית ואזלא קושית האב״מ. וכל זה הוא לר״נ דסיל כרב ,אבל לדידן דסיל כרבה ,שאין להגזלן שום קנין בגזילתו ,הרי לא יוכל להועיל קנין דרבנן לד״א רס״ל שאין אדם יוצא בסוכתו של חבירו .ונבין מעתה את טענתה של אוחד .סבתא ,שהיחד .כמו שביארנו למןלה אליבא דר׳ אליעזר ,שעיז רמזה להם בדבריה ״איתתא דהות לאבוהא שי־׳ח עכדי״ .ורינ שאמר טעיתא היא דא וכוי ,הוא משום דפיל כרב שהגזלן קונה קנין גמור ,ולפיכך תועיל לדידיה תקנת חכסים לפוטרו מחשבה. ואמנם לדידן דס״ל כרבה הלא תחזור טענת הםבחא למקומה ,אבל מאחר שהלכה כחכמים .דבםוכה לא בעינן לכם .הרי שוב תועיל תקנת חכמים להוציא מידי גזילח ,ולפיכך גזל עצים וסיבך בהם הסוכה כשירה ,ואין להננזל אלא דפי עצים לבד ,וכמו שנתבאר. א נו ו ר רגא לחג ה ש נ ו ת /מ א מ ר גו והלולב. הסוכה בשמת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסיכות למטן יוטו דיחתיננ! וגוי. )ייקר* ,ניג ,סב—מג(. אין מין־ המשיח ב* * י * ייוזן יאיהיז סמי גמווח ,נגוז )ייקוס ווהייפ ,רפו תר»»ב(, סונה ו י י י נ , א. .דור הולך ודור כא והארץ לעולם עומדת״ ,יאמר קהלת בחכמתו, הארץ לבדה .לעולם עומדת״ ,ומיום קרוא אלקים .ליבשח ארץ* לא חלו בה כ ל חליםות ותמורות ,וכאז כן עתח על עמדה תעמוד .כן הפה גם כל ברואי ארץ וכל החי אשר על פגי האדמה .כ י גם בם לא חלו כל חליצוות ותמורות בתכונותיהם ועל עמדם יעמלדו .כלעומת שהופיעו כל יצירי מטח על פני האדמה .ביום ברוא אלקים ארץ ושםים וכל צבאם ,כן נשארו כולם בצביונם ובמעמדם לדור דודים וכן ישארו לעולם .אותה הכבשה התסה ואותו הזאב הטורף ,שראה לפניו האדמ הראשון בראשית הימים ,אותמ אנו רואים בעינינו נם בימינו אלה ,מכלי כל שנוי כלל בתכונותיהם ובארהות חייהם .וכן ישארו תמיד .עד ״אחרית הימים״ עד אשר יקום דבר ד׳ ביד נביאו ,לאמר. ,וגר זאב עם כבש וגמר עם גדי ירבץ״) ,ישעי ,י א -ו ( .לא כן האדם אשר על פני האדמה. ״דור הולך ודור בא* ,והדורות הבאים מה שונים המה מהדורות ההולכים! כי ״הזמנים משתנים ואף אנו עמהם״ ,יאמר פתגם העולם .החברה האנושית ל • עמדה מעולם על מצב אחד בנונע לחנאי החיים ודרישותיהם ,כי אם הלכה תפיד הלוך והתפתח ,הלוך והשתנות .פשטה צורה ולבשה צורה .מדור לדור ומתקופה לתקופה ,שונו פני החייט וסדריהם ע ל םני הארץ תכלית שנוי ,עד כי אילו היו עומדים מקבריהם באיזה דור שהוא בני הדורות שלפניו ,היו רואים לפניהם עולם חדש .עולם שלא הי׳ להם בימיהם המה כל מושג פםנו. <א-ו(. חפירת עלה התאינה ע׳י תאום הראשון ואשתו לכסות אח מערומיהם, רנב ש ת ב ו ח ו ט ד כאשר נפקחו ״עיני שניהם׳ באבלם פעץ הדעת .יידעו בי עיממיפ הם״ ) ,ב ר א ש י ת ,ג -ז > ,היתה דק הצעד הראשון של האדפ על דרך םילוי דרישתו הטבעית לכסות את גוו הערום! ומני אז והלאה הללו דרישות האדם ,בנונע ללבוש וכסות .לקישוט ויופי ,הלוך והתפתח בלי הרף ,עד כי רגיע אחרי דורות רביט לידי .תפארת העכטיט והשביטיפ והשהרונים״ ,ויתר הקישוטים האחרים, ארבעה ועשרים במספרם ,שחשב בן אמוץ בדורו בתוכחתו המרה לבנות ציון ) ,י ש ע י ׳ ,ג -י ח ( < וגם בהם לא אמר עוד האדם די לדרישותיו ,שהיו הולכות ומשתנות מדור לדוד ער בלי כל קצב וגבול .האדם הקדמוני הסתתר מחיתו טרף שארבו לנפשו ומזרם וממטר בנקרות הצורים ובמחלות העפר ,שמצא מובן לפניו במעבה האדמח ובין רוכסי הרים ,והרבה דורות היו צריכים לעבור עליו עד אשר למד מעט מעט לעשות לו סוכה ,״לצל יומם מחורב ולמהסה ולמסתור מזרם וממטר׳) ,שם ,ד י> .אבל מה רבה עוד הדרך מהסוכה הקדומה ההיא עד היכלי התפארה ,שהשכיל האדם במשך הדורות והזמנים לבנות לו כנו רמים ,לא רק למען הםתתד במבצרי משגבים מהתנפלות אויב ,כי אם לשבת בהיכליו במנוחת שאננים ,ולענג בם את נפ1ו על כל טוב. ,כתפארת אדם לשבת בית״ ) ,ש ם ,מ ד -י ג ( .כי טבע הטכיגיוצר האדם מ פ ש יציר כפיו זה ,מבחר הבריאה ,שאיפח מיוחדת ,לשאוף לשפר את חי־ו עלי אדמות ולהיטיב את מצבו בעולט ,מבלי אשר יפתפק במה שיש לו .עאיפה נפלאה זו תרומם את האדמ על כל ברואי ארץ ,בהצעידה אותו הלאה הלאה על דרך התפתחות והטכת תנאי חייו והשתלמות סדריהם ,וממנה לכל החליפות והתמורות תוצאות. על שאיפה נפלאה זו יאמר הקהלת עוד בחכמתו ,לאפר• .דאיתי את הענין אשר נתן אלקים לבגי אדם לעגות בו ,את הכל עשה יפה בעחו גם את העלם נחן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקיפ מראש ועד סוף״׳ ) ק ה ל ת ,ג ,י -י ( .אלקים נתן לבגי האדם ״ענין לענות בו״, ענין להתענין בו) ,וגם ״לענית״ בו את נפשו( ,כל ימי היותם על פני דאדמה, מבלי אשד יאמר האדם לעולם לדרישותיו די ,כי ״את הכל עשה יפ־; בעתו׳, האלקים עשה את האדם שימצא את הכל שהוא יפה ב ע ת ו ,זאת אומרת ,רק בעתו ולא יותר ,כי כמעט קט כבר אבד הדבר היפה ההוא את חנו כעיני האדם והוא שואף כבר לדבדיט יטיט אתריט .לענות״ בט ,להתענין בט׳ ״טבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה״ ,שהוא יפה ״מראש ועד סוף״) .תיבת ,׳האלקים״ שבסוף הפסוק מוסבת היא על ראשיתו לאמר ,״את הכל עשה האלקים יפה בעתו״(. א תמצית דברי קהלת היא כי האלקים עשה את האדם בתכונה שכזו ,כי לא ימצא איזה דבר שהוא ,שיהי׳ .יפה״ בעיניו ״מראש ועד סוף׳ ,ומד ,שהוא א מ ו ר תג ״יטה• בעיני האום ״מראש• איננו יפ־ ,בעיניו כלל ״בסוף״ ,ועד מהרה יתרגל למה שיש בידו וישאף כבר לדברים אחרים ,מבלי אשר ידע כל קץ וגבול ״נם את העלם נתן בלבם׳ ) ,ה ע ל ם ה ס ר כ ת י ב ,ל ש ו ן ה ע ל מ ה , לשאיפותיו עלי אדמות. ע י י ן ק ד ו ש י ן ,ע -א , ( .כי העלים ד׳ מעיני האדם את הנבול האחרון לשאיפותיו ,ובזה ״נתן אז העולם בלבם•) ,מלא קרי( ,כי ע״י העלמה זו נתן האלקיס בלב האדם לבנות עולם ולשכללו ,אחרי אשר לרגלי שאיפת האדם התמידית לסלא את דרישותיו ההולכות ומשתנות משעה לשעה ,על ידי זה העולם הולך ונבנה ומתיישב ,וזוהי מטרת הבריאה ,כאמור» ,לא תהו בראה לשבת יצרה", )ישעיהו, מה-יח(. ב וכן דוא הדבר גם בגוגע למושגי בני האדם ונמוסיהם ,כי גם הם לא עמדו תמיד על מצב אי.ד ,כי אם הלכו הלוך והשתנות מדור לדור ומתקופה לתקופה .חליפות ותמורות רבות חלו גס בתם .ובהשתנות העתים שונו גם הגמוסים המקובלים בחברת בגי האדם .השקפויז שגחשבו בשעתן לאמת מוחלטת ,שלא נסתפק בן אדם כלל ,נהיו במשך העת למטבע שפפלתה מלכות והושלכו אחר גו ככלי אין חפץ בו ,והשקפות אחרות מתנגדות להן תכלית ניגוד לקתו אןז מקומן ונתקבלו ליסודות החברה ,עד אשר באו שוב אחרות על מקומן. אחד מיסודות חברת בני האדם ,שחלו בו השקפות מתנגדות מן הקצה אל הקצה .הוא היטוד של הנדת י זכות הקנין הפרטי של כל אחד ואחד במה שהוא שלו .על יסוד זה עומדת האנושיות םיום שבא האדם לכלל דעת והכרה, להכיר את ״המדד ,הבינינית״ ,האומרת ״שלי שלי ושלך שלך׳ ) ,א ב ו ת ,פ ״ ה .מ י י ד ( ו והכרת חמדת הזאת נהיחה לבסיס ולאבן הפנה להיי ומשפטי עם ועם ונמוסיהס. ואולם הכרת יסוד נכון זה דורשת מדה ידועה של דעת ,להבדיל בין שלו ובין של אחרים ,כי ״אם אין דעה הבדלה מנין״ ו ) י ר ו ש ל מ י ב ר כ ו ת ,פ י ה ,ה-נ( ותרי רואים אנו ,כי ילד קטן שלא נפקחו עדיין עיניו לראות נכוחה ,ולדעת בין טוכ לרע הוא לא יכיר בין שלו לשל אחרים ,ובעת אשר יציק לו הרעב או המחסור ישלח ידו ויקח מכל אשר לפגיו ,מבלי אשר ירגיש כלל ,כי עושה הוא עול לרעהו בגזלו ממני את אשר לו ,והאדם הקדמוני שנמצא עדיין במצב של ״עיר פראי׳ ) א י ו ב ,י א -י ב ( ,לא ידע אף הוא להבדיל בין שלו ובין של אחרים, ולא הי׳ לו כל מושג של משפט ושל גזל משפט .דורות הרבה היו צריכים איטוא לעכור על האדפ עד שהתפתח והגיע לידי הכרה זו ,וכל מת שהוטיף האדם להשתלט ולקנות דעת ,כן גדלה והתפתתה הכרתו במושגי הזכות והקגין, עד שעמדה סוף סוף האנושיות כולד ,על הכרת ״ד,מדה הבינונית״ ,בתור היסוד ש ב ת רנד ז מ 1 ע ד לחיי חברת בני האדם ,הכרה שהגיעה אליה לא בקפיצה אחת ,כי אם אחרי דורות רבים של התפתחות ושל רכישת דעת. והן אמנם לפי קבלח חכמינו ז״ל ) ,ס נ ה ד ר י ן ,נ ו ( :נצםוה עוד האדם הראשון על הגזל )וציווי זה נכלל אחרי כן בשבע המצוות של בני נח( ,כי בהיותו יציר כפיו של הקב״ד ,חונן מאח יוצרו דעה בינה והשכל .אבל תולדותיו אחריו לא היו כולם כיוצא בו ,כאשר כן תספר לנו התורה ,כי .כאשר החל האדם לרוב על פני האדמה״ ) ,ב ר א ש י ת ,ו -א ( ,השחיתו בני האדם את דרכם על הארץ ויכסו פני חבל חמס ,עליהם יאמר הכתוב• ,הנפילים היו ב א ר ך ׳ ) ש פ ,פ ס ו ק ד•( ,הם המה אלה ״שנפלו מן העולם״ ) ,ב ר י ר ,פ נ ״ ו ( ,זאת אומרת שנפלו מעולמו של אביהם הראשון .ממדרגת אדם עילאה ,ויהיו כחית היער ,״שכל מי שראה *ותם היתר .אימתם נופלת עליו״) ,שפ( .ואולי על זאת ימליצו חכמינו ז״ל בםליצתם על הכתוב ,״זה ספר תולדות אדם׳ ) ,ב ר א ש י ת ,ה -א ( , לאמר ,״אלה תולדות ואין הראשונים חולדות ,ומה הן ז רוחות ,הה׳ ד אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם ,בני אדם קדמאה״ ) ,ב ר י ר ,פ כ י ד ( ; כי מהאדם הקדמון נולדו ברבות הימים גט אלה שנהיו ל״נגעי בני אדם״ ננעים רעים ודותות רעות ,שאינם ראויים כלל לשם אדם׳ כי אם לשם בהמה וחיה) ,עיין מ ו ר ד ,נ ב ו נ י ם ,ס ״ ז מ ה ש כ ת נ ב ז ה ו ע י י ן מ א מ ר י ל פ ר ש ת ו י ק ה ל ( . ובראות ד׳ כי דבר .רעת האדם בארץ ,ניחם על מעשהו. ,כי עשה אח האדם ה-ז(. בארץ ויאמר אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה״ ) ,ב ר א ש י ת ,ו , כי אין כל זכות הקיום לחברת בני אדם שאין להם הכרת יסוד המשפט׳ ועל כן ״את המבול מים לשהת כל בשר מתחת השמים״ )שם ,ו -י ז ( . הביא ד׳ עליהם ומה נפלאו דברי חכמינו דל על דור המבול לאמר ,״בוא וראה כמה גדול כהו של חמס ,שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתמ נזר דינמ עד שפשטו ידיהם בגזל ,שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנגי משחיתם אח הארץ״ ) ,ס נ ה ד ר י ן ,קת.(. ובהביא ד׳ את המבול על הארץ לשתת כל בשר מסגי רוע מעלליהם, זכר את נח להשאירו לפליטה ולהרבות זרעו כעפרות תבל ,ומנח ובגיו אחרי יצאם מן החיבה נבנה ״עולט חדש״ ,עולט שהכיר את יפודי המשפט והצדק .״ומשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו את עצמם מן העריות״ ) ,נ י י ר פ ר ש ה >; ולא רק מן העריות לבדן כי אם גט מגזל וחמם ,כי הגיע העולם החדש לידי הכרח ״חמדה הבינוגית״ ,והיו מחייבים את הגוזל מחבירו עוגש מוח ,ולא עוד אלא שהיו ״חייבים להושיב דייגים ושופטים בכל פלך ופלך לדון ולהזהיר את העם׳ ובן גח !שעבר על אחת משבע המצוות האלו גהרג בסייף״ ) ,ר מ נ ״ ם ,מ ל כ י ם ,פ י ט ,ה ל ׳ iv ט וכשניתנה תורה לישראל בסיני הוזהרו לא רק על דברים שבי־ אדם א מ 1ר רנה למקום ,כי אם נם על הנז־לה ועל הגניבה ועל יתר הדברים שבין אדם להכירו, כי .כל הנונב הרי זה שופך דמים ,ולא שופך דמים לבד אלא כאילו עובד ע׳׳ז ומנלר .עריות ומתלל שבתות״ ) ,ש מ ח י ה ,פ-׳נ ,ה ל ׳ יא( ,אחרי אשר ההכרה של ״שלי שלי ושלך שלך״ היא היסוד לכל חיי החברה האנושית ,ובהתרועע היסוד יתמוטט ויפול כל הבנין .השאיפה הטבעית של האדם לשפר את חייו עלי אדמות ,שהיא היא המניעה את גלגל החיים ,ומעוררת את האדם לעבוד ולעמול, בכדי לרכוש לו את העריך לו ,ועל ידה העולם נבנה ומשתכלל .שאיפה זו אפשרית לו להאדם רק בידעו ,שכל מה שירכוש לעצמו בעמלו ישאר שלו וברשותו ,ואם אין לו בטחון זה הלא לא ינקוף את אצבעו לעמול לריק ולינע לבהלה ,וכל סדרי העולם היו מתקלקלים וחוזרים לחהו ובהו .נחיצות הבטחון הזה הביאה את האנושיות לידי הכרת ״המדד ,הבינונית״ ,האומרת ,אני לא אגע במה שלך ואף אתה לא תיגע במה שלי ,והכרת המדד ,הזאת נתנה להאדם את הבטחון ברכישת קניניו הפרטיים ,ואיפ&־ה את בנין העולם ושכלולו ולפיכך נעשית ליטוד חיי החברה האנושית כולה! ג. ואולם אם אמנם מצר האחד הרי שאיפה זו של האדם ,לשפר את חייו עלי אדמות ברכישת קניניו הפרטיים ,בונד .עולמות ומשכללת אותם ,אבל מהצד השני היא נט מתרבת עולמות ומהרפת אותט. כי ע״י רכישת הקניניפ הפרטיים יתתלקו בני האדם למעמדים שונים, לעשירים ועניים ,לעושקים ונעשיקים ,ללוחצים ונלחצים; ולא עוד אלא שהעושר יקשיח על סי רוב את לב בעליו ,ויכביד את אזניו לבלי שמוע זעקת עניים ודלים .רבוי הכסף והזהב מביא את האדם לירי רום לב ולידי שכחת עושהו, נאמרו בלבבו ,״כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״׳ ) ד ב ר י פ ,ח -י ז ( ! וע״י חלוקה זו של בני האדם למעמדים שונים תרבה בארץ ״דמעת העשוקים״, שעליה יאמר קהלת ,״ושבתי אני וארא־ את כל העשוקים אשד נעשים תחת השמש והנה דמעת העשוקימ ואין להם מנחם״׳)קהלח ,ו ,>»-והדמעה הזאת תצמיח בלב העשוקים זרע שנאה לעושקיהם ,שנאה המביאה לידי קנאה נוראה המתפרצת מזמן לזמן כהר געש ,וממלאה את העולם כלו ״דם ואש ותמרות עשן״ ) ,י י א ל ,ג -ג ( ,שתי אלר ,בנות התופת ,הקנאה והשנאה ,מוציאות את האדם מן העולם ,בהביאן לידי מריבות ומלחמות בלתי פוסקות בין איש לאיש ובין עם לעם ,ולידי מהפכות נוראות ושפך דמי אדם רב, אין איפוא כל פלא אם קמו בעולם בדורות האחרונים מהפכנים קיצונים, הרואים במדה הבינונית של ״שלי שלי ושלך שלך״ את מקור כל הרעה בארץ, והם שואפים לפיכך לעקור משורש את העולם הישן ,הנבנה על יסוד מדה ר1ז ש ב ת 1נו 1ס ד זו ,ולבנות על חרבותיו עולם הדש .תורה חדשה מאתם יצאה׳ תורת שלילת זכות הקנין הסרטי והקמת סדר עולם חדש .סדר שאין בו לא רכוש ולא קנין׳ לא עשירים ולא עניים׳ לא עושקים ולא נעשקים ,כי אם שויו! מוחלט .הכל יושבים על טדוכה אתת ,מדוכת העבודה ,עטרת ״החרמש והםקבת״ בראשם ונהנים מזיו ״הקומונה״! אם אמנם עתידה הקומונה להביא אושר וברכה לכל יושבי חבל ,בבערה מקרב הארץ את הרעה של אי־שויון ושל אי־צדק ומשפט ,הבאה לרגלי הרכוש והקנין ,זוהי שאלה חמורה ,שאלה שבה יחחבטו כל חוקרי מדע .יש מטילים טפק נדול בדבר ,ומדאיט המה על העובדא המעציבה ,כי אדרי כל נהרי נחלי הדמימ שנשפכו כמיט בארץ ״הגדולה״ .ואחרי כל הקרבנות הנוראים ,שווקרבו שמה על מזבח המהפכה ״הגדולה״׳ עדיין אין שמה לא חופש ולא שויון ,לא יושר ולא צדק ,כי אם שגוי הערכים והפיכת הסדרים ו העשוקים נהיו לעושקיט והנעלבים לעולבים ,ודםעת העשוקים לא חדלה מקרב הארץ .אבל בזה הלא יוכרח להודות כל שופט מישרים ,כי אמנם יש מות בסיד הזה של רכוש וקנין ו ואלה שגילו על עונותיהט של בעלי הרכוש ,לא גילו בזה כל אטדיקא חדשה, .וכבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו״ ) ,ק ה ל ת ,א -י ( .עוד בימי חכמיגו ז״ל נמצאו .יש אומרים׳ על המדד .הבינונית ,שהיא ״מדת םדופ״ ,כבר ראו אז גם המה בעיניהט הבהירות את המכנה הכרוכת במדת ״שלי שלך״ .בשעה שהיא גהפכת ל.מדת טרום״ של גזל דש ועושק טשפט .של שלטון האדם באדם לרע לו ושל דמעת העשוקים .כי מה היחה נדת סדום ? תורתנו תספר לנו על אנשי סדום כי היו ״רעיט וחטאים לד׳ מאד״ ) ,ב ר א ש י ת ,י ג -י ג ( ,ועל .זעקת סדום ועמורה כי רבה ותטאתמ כי כבדה מאד״) ,שם ,י ת -כ ( ,אבל כסה כבדה חטאתם כל כך עד כדי להפכמ משורש ? וכבר הרביתי לדבר בזה במאמרי לפדשת וירא ,וקוטב הדברים הוא ,כי ״אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל סובה שהשפיע להם הקב״ה ,וכוי! אמרו ובי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו ,למה לנו עוברי דרכים שאין באים עלינו אלא לחסרנו מממוננו ,בואו ונשכת תורת הרגל מארצנו״ ) ,ס נ ה ד ר י ן ,קט .>:אגשי סדום הכירו גם המה את היסוד של ״שלך שלך״ ,והנזילה נחשבת בעיניהם ,לדבר שמענישים עליו, וכשהיו שולחים ידיהם בשל אחרים היו נזהרים לגזול כל אחד רק דבר פעוט, שלא להיות נתפס עליו כגנב .׳,ומי שהי׳ מפזר ושוטח לפניו שומים או בצלים ליבשן׳ כל אחד ואחד נוטל אחת ואומר לו לנגזל מה חסרתי ו לא לקחתי מסך אלא שום אחד ,ונמצא קרח מכאן ומכאן״ ) ,ר ש -י ,שם( ,אלא שמקפידים גדוליט יותר מדי היו על היסוד של ״שלי ־ שלי״ .והיו נמנעיט פלתח משלהם לאחרים ו ולא עוד אלא שהצדקה לענייט גחשבה אצלט לעון פלילי ולחטא גגד טובת ארצם׳ היו מענישים עליה סשה .שלא להרניל על ידה את הענייט לבוא אליהט א מ 1ר רנז לחסדם מממונם .ומעשה היה בריבה אחת׳ שהוציאה לחט לעני גכוח וכשנגלה הדבר משחוה בדבש והעמידוה על נג החומה ובאו הצרעוח ונשכוה עד מות. .וחיינו דכתיב זעקת סדום ועמורה כי רבה -על עסקי ריבה״) ,שם(. עליהם יאמר לפיכך הנביא ,״הנה זה היה עון סדום אחותך ,גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה״< ,יה!קאל ,ט ז -מ ט ( .לא על גזל ורצח ידבר הגביא, כי אם על מניעת החזקת יד עגי ואביון 1אלא שעבירה נודרת עבירה ,ומהאחח להשני׳ רק צעד אחד ,כי מאחר שמעשה הצדקה נחשב בעיניהם לעון ,היו באים לפינך לידי מעשי רצח אכזריים ננד נותניה .וכל זה בא להם בשביל שהחזיקו י .תר מדי במרת .שלי -שלך״! והמדה הבינונית שתעודתה לבנות עולמות ,נתפנה אצלם לרועץ ולחטא כבד שהחריב את עולמם ,ועל שמם היא נקראת בשם .מדת סדומ״! אבל איה הוא המוצא הנכון ממעגל הקסמים הזר,ז אם מצד האחד אנו שופטים נכוחה ,כי מדר ,זו של .שלי שלי ושלך שלך״ היא «טדה בינונית״ לבנות עולמות ,ושאיפת האדם לשפר את חייו ע״י רכישת קניניו הפרטייפ היא שאיפה נכונה ,המונחת בטבעו של מבחר הבריאה לטובתו ,ועל ידה חעולם הולך ונבנה; ומהצד השני הלא מוכרחים אנו להודות ,כי עלולה היא מדר ,בינוניח זו להיות נהפכת בידי אנשי רשע למדת טרום הטחרבת עולמות! מה איפוא על האדם לעשות ,בכרי להשמר מלכד שלא ליפול ברשת החטא הפרושה לרגליו בהחויקו במרה נכונה ווו את המוצא היחידי ממעגל הקסמים הזה נתנה לנו תורתנו הקדושה ,בצוותה אותנו על הישיבה בסוכה! ד. סוכה זו שאנו יושבים בד ,שבעת ימים בחג האסיף ,על מה היא באה ז על שם הסיבות שישבו בהן אבותינו במדבר בצאתם ממצרים ,באין להם אז בימי גדודיהם בתים לשבת בם ,כאמור ,״בסוכות תשבו שבעת יםיס׳ למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ אבל מר .זה שהוסיף הכתוב עוד שם לאמר. ,כל מצרים״ ,ו י י ק ר א .ב ג . האורת כישראל ישבו בסוכות״ ז מה באו דברים אלה ללמדנו ן נחלקו ח ד ל בסוכות המדבר ההן מה היו ,אם סוכות ממש או ענני כבוד ) ,ס ו כ ה ,יא .0ואיך שהיא הנה לפי פשוטו של מקרא באה לנו הסוכה בתור »ז:ר ליציאת מצרים״ .אבל מר .נפלאו דברי חכמינו ז״ל בענין ״מצוד .קלה״ זו, שבד ,ינסר ,הקכ״ה ,לפי אגדתם הידועה ,את האומות לעתיד לבוא) .ע-ז ,ג .(.לפי דבריהם ז״ל יוצא ,כי ניתנה מצות הסוכר ,לישראל בתור םדעון לאברהם אבינו, על מר ,שעשה הוא להמלאכים בבאם אליו ,כי ״כל מה שעשר ,אברהם למלאכי רנזז ש ב ת ו מ ו ס ד ה»רת שרע הקכ״ר ,לבניו ביציאתם מםצרים״׳ ובשעה שאםר אברהם לאורחיו ״והשענו החת העץ׳) ,״שעשה להם סוכה״( ,אמר לו הקב״ה .חייך שאני פורע )מדיר ,וירא ,פנויח! נשא ,פייר ,ובשני ימים״. לבניך ,בסוכות תשבו שבעת המקומות הללו באו הדברים מעורבבים, באשר יראה ב ל מעיין, וצריך להשלימם זה מזה! ויעוץ 1 ע ו ד ב 0ר ^ ק ה ל ת ע ל ה כ ת ו ב ש ל ח ל ח מ ך ע ל פ נ י ה מ י ם ( .ומה כל זאת אומרת מה ענין הסוכה שנצטוו עליה ישראל לקבלת המלאכים ע״י אברהם ז ואיפה מצאו חכמינו ז״ל איזה רמז בכתוב ההוא ,שעשה אברהט להם מוכות? )אגב אעיר על מה שאסרו ז״ל כמדרש שט על הכתוב ,לושי ועשי עוגות״ ,כי .פסח היה׳ ,וסוכה בפסח ביצרו אלא שכבר הוכיחו בתוספות ,רה״ש ייא בדיה אלא ,שמחלוקת היא לחכמינו ז״ל בזה ,מתי באו המלאכים אל אברהם ,בסוכות או בפסת ,ובכן מדרשות חלוקים הם, אם סובר ,עשה להם אברהם או מצות אפה .ולדברינו הבאים יבואר בעז״ה ,שאין אנו צריכים למחלוקת זו בישוב דבריהם אלה ,ועלינו לעמוד בתחלה על השקפת חכמינו בענין הסוכה בכלל׳ אשר לפי דבריהם הנזכרים קדמה הרבה דורות לסוכות שישבו בהן אבותינו במדבר בצאתם ממצרים(. הסוכה באר ,לדעתם ז״ל ,להזכיר לתארם מישראל את מקומו הנכון בעולם ,למען יזכור וידע כי אין ישיבתו עלי אדמות אלא ישיבת עראי ולא ישיבת קבע ,וכי רק נד הוא בארץ .וכאורח נטה ללון״ ) ,י ר מ י ה ,י י -ח ( ,אחרי אשר .אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ ,כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו׳ ) ,ת ח ל י ם ,ק ג ,ט ו ־ ט ז ( . הזכרה זו היא התרופה היותר נכונה למחלת בני האדם הנוראה ,היא מתלת ,האזרחיות״ ,שהיא היא מקור כל הרעה שבעולם ,והיא היא המהפכת את המדד .הבינונית למדת סדום. .ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן׳ יאמר הכתוב) ,שם ,ל ו -ל ה ( ,ומה עמוקה וחודרת היא האמת המרה הכלולה בדברים הללו 1אם נשים לב לראות ולהבין את דרכי הרשע העריץ ,ולחקור לדעת את תכונת רוחו ועל מה הוא בוטח ברשעתו ,אז נובח על נקלה לדעת ,כי מקור רשעתו הוא בזה ,שהוא .מתערה כאזרח רענן״ ,וחושב בלבו כי ״אזרח״ קבוע הוא בעולפ ,ושואף הנהו לפיכך לבלוע תבל ומלואה ,מבלי אשר ישיט לבו כלל לדעת ,כי עוד מעט .ויעבור והנר ,איננו ואבקשהו ולא נמצא״) ,שם(. אילו הי׳ האדם שומע לעצת ח£:ים ,להזכיר ליצרו המתנכר עליו את יום המיתה ) ,ב ר כ ו ת ,ה ,(.ולשים אל לבו את האמת הפשוטה ,כי כל העולם כלו איננו לאדם אלא ״דירת ארעי״ ,דירה ארעית לזמן עובר ,כי אז לא הי׳ .מתערה כאזרח״ עלי ארץ ,וכל העולם הי׳ מקכל אז צורה אחרת! ואת כל זאת באת הסוכה להזכיר להאדם מישראל. א מ ו ר רנמ וכבר רבו בזה הדברים בספרי המבארים ,ומה נמלצו ביחוד דברי בעל ,כלי יקר״ ז״ל בפירושו על הכתוב שלפנינו ,וז״ל , :נקט דוקא אזרח שהוא לשון תושב ,לפי שבזמן אסיפת התבואה מן השדה כל אחד רוצה לילך מן השדה לתוך ביתו לשבת לו ישיבה קבע ,וחששה התורה אולי ע״י ישיבת קבע ידוט לבבו ,כי מצאה כביר ידו וישמן ויבעט ,על כן נאמר כל האזרח ,הרוצה להיות כתושב בעוהיז ולא כגר ,אליו צותח התורה לצאת מדירת קבע לדירת ארעי ,כדי שיכיר בפחיתות ערכו ,שאיגגו בעוה״ז כי אם גר ולא תושב ,ועי״ז לא יבטח בצל קורהו ,בי אס בצל שדי יתלוגן״ .עכ״ל ,ובמובן זה גדול עד מאד ערך ,מצוד ,קלה״ זו ,בהיותה יסוד ושורש האמוגה בחיי עולם ,הבאים אחרי חיי השעה בעולם עובר זה ,שאינו אלא סוכה -דירת ארעי! ומשורש אמונה זה לכל המצוות שבתורה תוצאות .יפה המליץ איפיא הפיטן) ,ליום ב׳ דסוכות(, לאמר. ,בל תהי מצות סוכה בעיניך קלה ,כי כנגד כל המצוות דת חוקותיה שקולה״ ,אחרי אשר כל המצוות שבתורה מיוסדות הן על האמונה בחיי נצח, ובמתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא ,כי .היום לעשותן ומחר לקבל שכרן״ ) ,ע י מ נ ץ ,״ .(:וזהו שאמרו חכמינו ז״ל על ״מצוה קלה״ זו ,כי בה ינסה הקכ״ה את האומות לע״ל .אם יוכלו לעמוד בנסיון זה ,לשרש מקרב לבותיהם את ״האזרחיות״ ,שהיא מקור כל הרשע שבעולם ,ולהחזיק במעוז הסוכה -דירת הארעי ,והמ,אמנם יבעטו בה ויעזבוד!, ה. והנה אחד הי׳ אברהם 'שהכיר את בוראו ,והשתדל לפרסם שמו יתברך בעולם ולעשות לו נפשות רבות ,כדרשחם ז״ל הידועה על הכתוב ,״ואת הנפש אשר עשו בחרן״ ) ,כ ר א ש י ת ,י -ה>.. ,אלו הגרים שגיירם״ ) ,נ י ״ ר ,פל־-ט( .וכשנטע .אשל בבאר שבע״ היתה מטרתו בזה ,לקבל שמה את העוברים והשבים, ולהכניסם לא רק תחת צל קורתו הוא ,כי אם תחת צל כנפי השכינה) ,שם ,פ מ י ג ( . ובבוא אליו המלאכים ,שנדמו לו כערביים המשחחוים לאבק רנליהם) ,ב-מ ,פי,(: מיהר ״וירץ לקראתם מפתח האוהל״ ,להכניסם לאהלו בכדי להאכילם ולהשקותם ,ולהורותם דרבי חיים ויסודי אמונה ,ועל מעשהו זה המליצו חכמינו ז״ל ,״שעשה להם סוכה״ ,ז .א .כי באמרו להם ״רחצו רגליכם והשענו תחת העץ׳ ,היתה מטרתו בוה .שירתצו את רגליהם מטומאת העבודה הזרה ,וישעגו תתת העץ להנפש מדרכם ,למען ישימו את לבמ אל מה שיורם בדרכי האלקים, בהשרישו בקרבם את שורש האמונה בחיי הנצח ,הבאים אחרי חיי השעה של העולם העובר הזה ,שאיננו אלא סוכה .וסוכה שכזו הלא אפשר לעשותה נם כפסח ובכל ימות השנה! ונבין מעתה מה שאמדו זיל ,כי ניחנה מצות הסוכה לישראל בחור סרעון על חסוכה שעשה אברהם למלאכים ,ובדבריהם הנפלאים ב רס ש ב ת ו מ ו ע ד האלה באו ז״ל להביננו בינה ,כי פעולת ״מצוה קלה״ זו בקרב ישראל צריכה להיות כפעולת אותה הסוכה שעשה אברהם בשעתו לאורחיו ,באכרו להם ״השענו תחת העץ״ ,וכי רק ע״י הסוכה ההיא ,שעשה הוא לר*שונה בעולם, זכו בניו אחריו למעמד הגשגב של הר סיני ,שאז נגלה עליהם רמה״ פ בכבודו ו״סדש ענן למסך למו״ ) ,ת ח ל י ט ,ק ה -ל ט ( ,הם המה ענני הכנוד שהיו סוככים על ישראל במדבר ,ולמצות הסוכה השקולה נננד כל המצוות שבתודה ,ועל ידה יזכו .לעתיד לבוא״ ,לאותו העתיד המזהיר של .ביום ההוא יהיה צמח ד׳ לצבי ולכבוד לפליטת ישראל ,וסוכה תהית לצל יומם׳ ) ,י ש ע י ־ ,י(. זוהי איפוא השקפת חכמינו ז״ל על הפוכה ,שהיא באה לא רק להזכיר את הסוכות שבהן ישבו אבותינו במדבר בצאתם ממצרים ,כי אם למען השריש בקרב לבותיהמ את שרשי האמונה של הסוכה שעשר ,אברהם לאורחיו ,אשר רק על ידה זכו למעמד הר סיני ,שהיי גולת הכותרת של יציאת מצרים .וזשאה״כ ״בסוכות תשבו שבעת ימיט ,כל האזרח בישראל ישבו בטוכוח״ ,למטרת עקירת שורש פורה דוש ולענה של .האזרתיות״ מקרב לבותיהם ,״למען ידעו דורותיכם״ למען ישכילו ויבינו לרעת ,״כי בסוכות הושבתי את ישראל בהוציאי אותם מארץ מצריט״ ,כי מטרת יציאת מצרים היתה להושיב את בני ישראל בסוכות. לטעת בקרבט את נטעי הדעת של הסוכה ,סמל האמונה של חיי הנצח כי ״אני ד׳ אלקיכם״ ,על מנת כן הוצאתיכם משם ו והנה כי כן פי שנים להסוכה בערכה ,ערך לאומי מיוחד לנו בני ישראל לבדנו ,בתור .זכר ליציאת מצרים״ ,ועוד ערך אנושי כללי ,בתור זכר להםוכה שעשה אברהם לאורייו ,להורות על ידה לכל באי עולם דרכי נועם של אמונה צרופה בד׳ ובחיי נצח ,הבאים אחרי חיי השער .של עולם עובר זה שאיננו אלא סוכה׳ ובמובן זה הרי היא הסונה נחלת כל עמי חבל כולם .ואחרי אשר אומות העולם מבעטוח בסוכה ,ומזה לכל הרעה שבעולם תוצאות ,לפיכך נצטוינו להקריב ,בזמן שבית המקדש הי־ קיים ,שבעים פדים על שבעים אומות בחג זה ,להתפלל עליהם כי תפקחנה עיניהם לראות את האור חגגוז בםוכה. .והי׳ ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים״ ,ביום אשר בו יקום דבר הנביא לאמר ,״והיה ד׳ למלך על כל הארץ״ ,כי יצאו אז מירושלים מי הדעת ,למלאות את כל ״הארץ דעה את ד׳״ ,אז ינידו וידעו כל יושבי תבל את ערך הסוכה ,ועל היום ההוא ניבא הנביא זכריה בשם די ,כי ״כל הנותר מכל המים״ יעלו .מדי שנד ,בשנה להשתחוות למלך ר׳ צבאות ולחוג את חג הסוכות״ ) ,ז כ ר י ה ,יי-טז(1 א מ ו ד רסא ו. דרב )פסיקתא עוד אחת נזכיר בענין הסיכה וערכה .והוא מר .שאמרו זיל, נ ה נ א ,ה ו צ א ת מ נ ר ,פ ס י ק ת א נ ס ,ו ו ו ו כז( ,וז״ל., :כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה״ז אף הקב״ה נותן לו לע״ל חלק בסוכתה של סדום ,וכוי ,שהיתה מסוככת שבעד .אילנוז זו על גב זו ,וכוי ,אר״י בשם ריי ,יש מין איה שהיא מגביה עצמה כ״ה מילין למעלה והיא רואה באוץ ,ר״מ ור׳ יוסי וחכמים ,אחד מהם אומר כלי של ג׳ טפחים אם יהי׳ נתון בארץ יהי׳ רואה אותו ,וחבירו אומר כלי שיש בו טפח ומ־זצה ,וחבירו אומר כלי שיש בו ג׳ אצבעות ,אמר הקב׳׳ה ,כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה״ז אני נותן לו לעייל חלק ממני ,שלא יהי׳ העוף יכיל להסתכל בו ,שנאמד) ,איוב ,בח-ו( ,נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתהו עין איה״ ,עכ״ל .ואין צורך לאמר עד כמה מאמר זה נפלא מכל צד ,וכבר העיר הרש״ב ז״ל שם בהערותיו ,כי כל המאמר הזה סתום וחתום הנדו ואין לו כל שחר ,עיי״ש. ולדרכנו נאמר על פי מה שהזכרתי למעלה מה שאמרו זיל על סדום, שהיא היתה ארץ ברוכה סאין כמוה ,ויושביה גבה לבם בעשרם בחשבם את עצמם לאזרחים בארץ .ועל זח נענשו קשה ונהפכו משורש .סדום היתה איפוא סמל .,יןאזרחיות״ בעולם בגיגוד גמור להסוכה ,סמל ..הארעיות־ .זהו שאמרו דל כי מי שמקיים מצות סוכה בעוה״ז ,בזכרו תמיד כי רק גר הוא בארץ ,ולא יתגאה בעשרו ולבו לא יגבה׳ ,׳הקכ״ד ,נותן לו תלק לעיל בסוכתה של סדום ,שהיתר ,מסוככת שבער ,אילגות זו על גב זו״ ,ז .א .כי אותה הטובה הגדולה שהשפיע הקכ״ה על סדום) ,שעליה המליצו .שהיתר ,מסוככת וכו״( ,ובה גתגאו וחטאו ונאבדו סן העולם .אות־ז ישפיע הקב״ד ,לע״ל על אלד ,שמקיימים מצות סוכה בעוה״ז וחיים על פי דרכיה! והוסיפו ז״ל להמליץ עוד על עין האדם ,״שכל מי שמקיים מצוח סוכה כעוה״ז• יתן לו הקכ״ה לעייל ״חלק ממנה שלא יהיה העיף יכול להסתכל בו״. הנה ידוע שעין ה>.דם היא מוגבלת מאד בראייתה לעומת עיניהמ של כמה מבעלי החיים׳ וביחוד לעומת העופות שראיתם חזקה מאד .ועיניהם יכולות לראות אף באישון לילה ואף ממרחק גדול מאד .ועין האיד ,מצטיינת ביותר במוכן זה ,שהיא יכולה לראות מגבהי מרומים אף הדבר היותר קטן הטוטל על הארץ ,תולעת או רמש קטן ,וכרגע חתנפל עליהמ ממרומי שחק ותבלעם. והמליצו ז״ל על זה שהיא יכולה לראות מגובה של כיה מילין כלי קטן של ג׳ טפחים ,ואף של טפח ומחצה ואף של שלש אצבעות .ואט נשאל על מה עשה ד׳ ככה ,להגביל כיכ את ראייה עינו של האדם 'מבחר הבריאה? על זה נשיב ני במחשבה חחלה עשה זאת -,יוצר האדם בחכמה״ ,להנביל ראיית עינו של רסב ו מ ו ע ד ש ב ת יצית זה ,אשר »לא תשבע לראות״ ) ,ק ה ל ת ,א -ח > ,וכל מה שעינו רואה לבו חומד! ושני אלה ,העין והלב ,הם הם ״הני תרי סרסורי דעבירה״ ) ,י ר ו ש ל מ י ,ב ר כ ו ת ,פ י א ,ה י ה ( , שהט מטים את האדם מדרכי תיימ ומורידים אותו לבור שחת של החטא .אין טוב לו להאדם אלא שתהא ראייתו מוגבלת ,בכדי שלא תראה עינו יוחד מדי ולבו לא יחמוד אז .אבל .מי שמקיים מצות סוכה בעוה״ז״ ,ובזכרו שהוא רק גר בארץ הוא ״עוצם עיגו מראות ברעי ) ,י ש ע י ׳ ,ל ג -ט י ( ,לו יחן הקביח לעתיד לבוא .חלק ממנה״ ,חלק טוב מראיית האיה ,במדה מרובה כזו. ,מה שלא יוכל העוף להמתכל בו״! ז. ואחרי כל האמור בזה על הסוכה וערכה ,נעבור מעתה אל הלולב ומיניו ואל היחס שביניהם ובין הסוכה ,ונזכיר נא בזה מה שאמדו זיל) ,במאמרם שהצננו בראש דברינו אלה .כי ״אין מלך המשית בא אלא ליתן לאומות העולם שתי מצוות ,כגון מוכה ולולב״( .ומה נפלאים הדברים! המוכה בתור סמל השלומ ובתור תרופה למחלת ״האזרחיות״ ,שעל זה דברתי בשני מאמרי אלה׳ משתייכת אמנם לכל האומות ואותה יחן להן מלך המשיח לעתיד לבוא .אבל מה טיבו של הלולב ,סמל הנצתון שלנו ביום הדין ,להיות ניתן לאומות העולם ז ועלינו להבין בדברים ואז נמצא גם אח היחס שבין ארבעת המינים ובין הסוכה. על דרך ארבעת המינים בכלל דברתי בעדה ברחבה במאמרי .שובע שמחות״ ,ובזה נעמוד רק על ההבדל העיקרי שבין שתי מצוות אלו ,הסוכה והלולב. על הלולב ומיניו ״נאמר ולקחתם לכם׳ ,ובאה על זר ,קבלת חכמינו זיל, ,,לכם משלכם״ ,ולפיכך .אין אדם יוצא בלולבו של חבירו״> ועל הסוכה נאמד ״כל האזרת בישראל ישבו בסוכות״ .ולמדו מור ,חכמינו ז״ל ,״שכל ישראל ראויים )פיכה ,ני!.(: לישב בסוכה אחת״ ,ולפיכך ״אדם יוצא בסוכתו של חבירו״, הבדל עיקרי זה בין שתי המצוות הללו הבאות באחת לחנ קדוש זה ללמדנו הדבר ,הוא בא ,וםמנו נקח להבין דברי חכמינו זכרונם לברכה וחירותם במאמרם הנפלא על תעודתו של מלך המשית לתת לאומות העולם שתי מצוות אלו. תעודת הסוכר ,היא להורות את האדם מישראל ,לצאת מדירת קבע לדירת ארעי ,כדי שיביע בפחיתות ערכו שאינו בעוה״ז כי אם גר ולא תושב! ומאחר שכן למה לו לדאוג לזה שתהא סוכתו הארעית שלו דוקאז הלא רק גר הנהו, ואין דרכו של גר לטרוח בםה שאיגו שלו ,ולפיכך אף סוכה שאולה כשירה. וידוע מה שכתב דש״י ד ל שם ,״דמשמע טוכה אחת לכל ישראל ואיא שיהא א מ ו ר רסג לכולם ,דלא טסי שוד ,פרוסה לכל אהד״! ומה רבו היבדים שנאמרו בביאור דברי רש׳י הללו ,שאין דין .שלו״ בדבר שאין בו שוה פרוטה. ולדרכנו נאסר בכוונה רש״י ז״ל ,כי עצם הצווי של ״כל האזרח״ ,הבא לעקור את .האזרחיות׳ מן העולם ,מתנגד בעיקרו להמושג של ״שלוי ,ולפיכך למדו ז״ל מזה שפיר ,שאדם יוצא בסוכתו של חבידו ואף שאולה כשירה .ומה שנאמר .חג הסוכות תעשה ל ך ״ ׳ ) ד ב ר י ם ,ט ז -י ג ( ,בא למעט סוכה גזולה ,ו ס ו כ ה ,ט!(. ואף שהגזולה פסולה מצד ״מצוה הבאה בעבירה״) ,כמו שהקשו בתוספות שם', אלא שבא הלימוד המיוחד הזה על פסול הנזילה בסוכה להביננו בינה ,כי עצם מושג הסוכה שולל את מושג הנזילה! כי אם יזכור האדמ תמיד שרק גר הוא בארץ. ,ווה שיש לו איגו שלו״ ,אחרי אשר .יצבור ולא ידע מי אוספם״ ) ,ת ח ל י ט ,ל ט , 0 -״קנין שאינו שלו למה הוא לו״ ? אין הסוכה יכולה איפוא להיות גזולה ,אחרי אשר נזילה וסוכה הם שני דברים םתננדים ! ואולם אמ כי עקירת .האזרחיות״ באה להעביד את הרשעה מקרב הארץ ולהביא ברכה וטובה לעולם ,אכל הלא גם צד שלילי יש בעקידה זו .כי אם ישים האדם אל לבו לזכור חמיד שרק גר הוא בארץ ,הלא יחכן שחרפינה אז ידיו מלעסוק בישובו של עולם שאינו שלו ,ונמצא העולם בטל ושמם, וזהו הלא נגד רצון הבוית״ש ,כדבר הכתוב .לא תהו בראה לשבת יצרה״ ) ,י ש ע י ה • ,ד ח -י ח > .התורה לימרה אותנו דרך ארץ ,״שיהא אדם חורש בשעת חרישה זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה״ ) ,ב ר ב ו ת ,ל י ה ! ( ,ועוסק בישובו של עולם ,אלא שיזכור תמיד שאין העסק בישובו של עולם עובר זה מטרת חייו היחידית עלי אדמות .ולמען הציל את האדם מטעות זו ,שעלול הוא ליפול בה ע״י מצות הםוכת המוכרת לו את גירותו בארץ ,באה יחד עמה מצות ארבעת המינים ,שעליהם נאמר ,.לכם-משלכם״ ,והיא מחייבת איפוא את האדם לעטוק בגטי8ד ,ובזריעה ובישובו של עולם ,למען ישיג בעמלו דבר שיהא ״שלו* ממש וקנינו הפרטי. שתי המצוות הללו ,הסוכה והלולב ,הן שתי קצוות מתנגדות וו לוו, וכשהן באות כאחת תולד מהן אותה הסינטיזה הברורה ,המורה לאדמ את דרך התורה -שאין לו לברוח מן החיים ולההביל את עניני העולם הזה ,אלא שבעסקו בחיי שעה יזכור תמיד את חיי הנצח בעולם שכולו טוב ,ואז ילך לבטח דרכו ויגיע למטרת חייו ,שבשבילה נברא! ונבין על פי האמור מה שמצות ארבעת המינים נקראת על שט הלולב ילא על שם האתיונ שהיא .כעל טעם וריח ודומה ללב״ ) ,ו י ק י ר ,פ י ל ( .וכבר שאלו על זה בנמרא ,״מאי טעמא לא מברכינן אלא על נטילת לולב״ ? והשיבו על זה .הואיל וגבוה מכולן״ ) ,ס י כ ה ,ל״! ,>:אבל תשובה זו לכאורא אינה מובנת ,וכי בשביל גובה קומתו של הלולב תשוב הוא יותר מהאתרוג בעל הטעט והרית ? ׳01 ב ו ת מ ו ע ד הלא כבר נאמר ״אל תכט אל מראהו ואל גובה קומתו״׳ שאין גובה הקומה חשיבות מיוחדת. ואולי יתכן לאפר עפ״י מה שכתבו בתוספות )שם ,ל י ה .בד-ה לפי(. ,דאפילו מאן דלא תייש הכא גבי אתרוג לרין ממון ,היינו משום דעיקרו לאכילה ,אבל לולב דלית ביה אכילה כתיב לכמ דידיה לענין דין ממון״ ,ומנת דכרידם היא, כי האתרוג שהוא ראוי לאכילה אפשר לאמר עליו ,שרק ״היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן״ ,ואתרוג של מעשר שגי בירושלים כשר ,אף שאיגו שלו למאן דסיל מעשר ממון נבוה הוא ,מאחר שיש בו היתר אכילה! אבל הלולב שאינו ראוי לאכילה הכל מודים ,שהלימוד של ״לכם״ דגאמר נמ בו בא ללמדנו שיהא בו דין ממין ממש ,ואם אינו ״שלו״ הוא פסול. ומאחר שביארנו שמצות ארבעת המינים באד ,לדורות את דרך החווה, שיהא אדם עוסק בישובו של עולם ,נכדי להשיג עיי ז את קניניו הפרטיים שיהיו ״שלוי ,ודין זה מוכרח הוא כאמור יותר בלולב מבאתרוג ,שדי לו בהיתר אכילה לבד אף שאינו שלו ,לכן נקראת מצוד ,זו על שם הלולב .אנו מגרכים לפיכך ,,על נטילת לולבי ולא »על נטילת אתרוג״. ,דואיל ונכוה מכולן״ ,זאת אומרת׳ שגבה הוא מהאתרונ לא בקומתו ני אם בערכו ,ערך הלימוד של ״שלו״, שזה אגו למדים רק ממנו! )שיא׳טז-ו(. מכאן ח. שתי אלה ,הסוכה והלולב ,הם לנו איפוא ״שגי מלאכי השרת המלוין את האדם״ ) ,ה ג י ג ה ,ט״! ,(.והם לנו למורי דרך להורות לנו את הדרך נלך בה ,למען נחי׳ חיי שמים עלי ארץ .ומדי שנה בשנה בבוא עת האסיף ,בזמן ׳׳שכל אחד רוצה לילך מן השדה לתוך ביתו לישב בו ישיבת קבע״ ,ואנו יוצאים אז םבתינו לסוכה, .כדי שנכיר בפחיתות עדכנו שאיננו בעוה״ז כי אם גרים ולא תושבים״ ,אנו לוקחים אז בידינו את הלולב ,סמל העסק בישובו של עולם וםזונים את שניהם יתד ,את הסוכה ואת הלולב ,ועייז אנו מנצחים נצחון רוחני את מלחמת החיים הקשה .״הוא שדוד אומר לישראל .אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים ,שנאמר נעימות בימינך נצח ,הרי אתה מבושר שנצחת לאו״ה׳ ) ,ו י ק י ר ש ם ( .וענין הנעימות שבלולב הוא בזה ,מה שעל ידו אנו באים לידי שווי המשקל בין שני הקצוות המתננדים ,והוא מעמיד אוח נו ״ישר״. כאמור .אשר עשה האלקים את האדם ישר״ ) ,ק ה ל ת ,ז -ה ט > ,ואין לך נעימות גדולה מזו ,ואין לך גצהון דוחגי יותר גדול מזה! וכבר הזכרחי למעלה את דברי הנביא זכריה על חג הסוכות העתיד להיות חג האנושיות כולה ,בבוא היום אשר בו ״יצאו מים חיים מירושלים״ ,מי הדעת את ד׳ ,להחיות ארץ ויושביה ,אז יכירו וידעו כל יושבי תבל 'את ערך א מ ו ד רסה הסונה והלולב גם •חי .ובעלותם ״טדי שנה בשנה להשתחוות למלך ד׳ צבאות ולחוג את חג חסונות״ ,יקחו אז כולם גם את הלולנ נידיהם ! ומלך המשיח׳ ״שרש ישי אשר עומד לנס עפים אליו גוים ידרושו״ ) ,י ש ע י ה ,י א -י ( ,עליו יאמרו חנפינו ז״ל נםליצתם הגפלאה ,ני תעודתו תהיי לתת •לאומות העולם שחי מצות אלו סוכה ולולנ״ ,ועיי שתי המצוות הללו ישיפ פשפש וצדקה נארץ׳ הרשעה כולד. כעשן תכלה ,והארץ הפלא.׳דעה את ד כפיס לים מכסים׳ )שם> 1 ש כ ח רסו ו מ ן מ ד לחג הסוכות/מאמר ד / שמחות. שובע ולקחתם וענף שבעת שיבע לכם עץ ביום עבות הראשו! וערבי פרי עץ נחל ושמחתם שפתות את פניך נעימות בימינך נצח, תהי קורא נ ן ארנעה מינים ש ב י י י נ יפונה וחגיגה ושמחה, ואס שמחה ? ימה נריה, מלפני אינון נצוהייא י נ פ ניום ויויניהם ר׳ מני פתח, רומה דוד אין ב נ י לעין, שנננםו ואוזרוגיהם בידיהם א נ ו נאיין נ י ו י ומקטרגים יפני לישראז יודעים ואומר י ה פ ויקהתט )ויקרא ר נ ה ,פ ר ש ה השורה והערבה האנדים גדול דומה י פ ה , מאיו אצי דישראי עצמותי האמרנח ו י מ י נמוך, עצמותי תאמרנה. ו א י ו הן, א י א נ ט ה שישראי יוצאים הראשון וגי׳, ני ישנים ואויה באים שי אל א ם שמחה י מ ה חגיגה א י א מאן י נ ס י נ כך ישראי ל פ י נ ך משה מזהיר זה א י א ב ש נ י י ה י ו י ב , ני אנין ו י י ת א נ ן ידעין מאן נ צ ח הקנ״ה והדס א״ר משי כג-מ(. ) ת ה י י ס ,טז—יא(, א י ו ש נ ע מצוות שנהג, ו י י ת אנן ירעין מאן היא נ צ ח , אנן ידעין דהוא נצוחייא, הקניה לפני ימים. חגיגה ד׳ )ויקרא. א י א ש נ ע שטחית. הדיין הדר כפת תמרים אלקיכם יוינ יא יי(. נאמר פסוק רומח ישדרה ש י אדם, והאתרוג דומה י י ב , אמר שהם שקולים נ ג ד נ ל הנוף ,הוי )שם(. א. שאלת נצח מנסדת בעולם על מהותו וטיבו של האדם ,והיא הולכת ונשאלת מדור לדור ,לאמר ,בן אדם זה אשר ידו בכל מושלת והוא מתנשא לאמר אני אמלוך על תבל ומלואה ,מה הוא ,ואיך בא לעולם ? ושתי תשובות ישנן על שאלת עולמיט זו ,והן מתנגדות מן הקצח אל הקצה .הכופרימ למיניהם ,תסרי תאמונה בפרשת בריאת שמיט וארץ ,אוטריט כי האדט איננו אלא חוליא אחת עליונה בשלשלת היצורים כולם ,וכאתר מברואי מטה הנהו, ואין בינו וביניהם בעצם אופן בריאתו .ולא כלום .לעומתם משיבים מאמיני התורה ,לא רק מקרבנו כי אם גם מקרב העמים האחרים ,המכירים בקדושת תורתנו ,ואומרים בדברי הכתוב ,״זר ,ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקיס אדם בדמות אלקים עשה אותו״ ) ,ב ר א ש י ת ,ה -א ( .האדם עומד הנהו מתוץ לשלשלת הבריאה של כל ברואי מטח ,ואיננו משתייך כלל לסוג בעלי החיים השונים א ס ו ר רסז אשר על פני האדמה ,בהיותו ״יציר כפיו של הקכ״ה״ ,שברא אותו ״בצלמו בצלם אלקים״ ,וישימהו למושל ארץ לרדות ״בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרוםשת על הארץ״) ,שם ,א -כ ת ( .ואם כי נברא אמנם נם הוא »עשר מן האדמה״ ,ככל יצירי ארץ ,אבל הן נפח יוצרו ״באפיו נשסת חיים ויהי האדם לנפש חיה״) ,שם .ב -ז ( .תהומ עמוקה רובצת איפוא בין כל יתר היצורים אשר על פני האדמה ובין האדם ,מבחר הבריאה ,ואין כל ערך ושווי בינו וביניהם כלל ,ואף לא ביגו וכין הקוף הכי גדול ומפותת׳ אשר למרות החפחחותו הגבוהה בערך לעומת יתר החיה והבהמה ,הגהו גם הוא רק בעל חי כיתר בעלי החיים אשר על פני הארץ. ב. שאלת עולמים זו על מהותו של האדם ואופן הופיעו בעולם ,איננה שאלה מפשמת לבד ,שאלה דתית שאין בה עסק אלא להמאמינים בוכוחיהם הדתיים עם חסרי האמונה .שאלה זו היא שאלת היים בוערת ,שבפתוונה הנכון תלוי גורל כל האנושיות כולה ,ועתידות תבל ויושביה בידה ניתנו. אם האדם הוא יציר כפיי של הקב״ה ,שיצר אותו בצלמו בצלם דמות תבניתו, ״ויפח באפיו נשמת חיים״ ,והדעת שבו היא ״;חלת ש־די ממרומים״ ) .א י ו ב ,ל ח -נ ( , אז הלא'רות 9נינתו תענדו ,כי מטרתו בחייו היא להתדמות ליוצרו במעשיו, ) ש ב ת ,קלג.>: כמאמרם דיל ,״מה הוא חנון ורחום אף אחד ,היה חנון ורחום״, חובתו של האדט היא לשאוף לצדק ולמשפט ,שהם מכון כסאו של בוראו ואותם הוא דורש מאת האדם' ,יציר כפיו ,לעשותם ,כדבר הנביא הםורשתי, לאמר .״הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך ,כי אם עשות משפט ואהבת חסד״ ) ,מ י כ ה ,י -״ ( .אם מהאדם הראשון שנוצר בצלם אלקים ,השתלשלה שלשלת הבריאה כולה ,ככל אשר תספר לנו תורתנו ,אז הלא כל בני האדם אחים המה ,בני אב אחד! ודברי הנביא מלאכי ,״הלוא אב אחד לכולנו, הלוא א-ל אחד בראנו״ ) ,מ ל א כ י ,נ -י > ,מוסנים המה על כל בני האדם כולם, מבלי הבדל עם וגזע ,ועל כולם יחד יאמר רבי עקיבא במשנתו ,״חביב אדם שגברא בצלם" ) ,א ב י ת -0 ,ג ,מי׳־י( ,וםי שקם על רעהו להרגו רוצח אחיו הוא ואות קין על מצחו .השאיפה הכי רוממד ,של האנושיות כולה צריכה איפוא להיות שאיפת השלו׳ הכללי ,וחזון נביאינו על השבחת המלחמות וכתיתת החרבוח ״באחרית הימים״ ,הוא חזון העתיד המזהיר לכל יושבי תבל כולם! אבל אם האדם הראשון רק התפתח במשך הדורות עדי הגיעו למדרגת בן דעת ,הרי אין עליו כל חובות מוטריות של צדק ומש8ט כי מי וה הטיל אותם עליו ,ומי ידרוש ואת ממנו לעשותם ו כשמ שאין בממשלת היער של כל ש ב ת רשז ו מ ו ס ד חיחו ארץ לא חסד ולא רחמים ,לא חמלה ולא חנינה׳ כי onחוק הביזל האכזרי של ,כל הגדול מחנירו בולע את חבירו״) .ע•! .י ,(.כן אין גס בממשלת בני האדם ,לא דרישת משפט ולא אהבה חסד ,כי אם השחלטות החזק על החלש סמנו ,כי מי שלו הכח לו גם הזכות ואין רחמים בדינם, כי אין צדק ואין משפט בעולם ,כי אם שלטון האגרוף של החזק. ,הותרה הרצועה ,לית דין ולית דיין׳ ) ,מ י -ר ,ו י ק ד א -פ כ -ח ! ק ה ל ת ,פ ״ « ( .״ ( מחורה זאת של רשעי ארץ ,שכחי אלקיס׳ צמחה תורת הגזע של עמלקי זמגנו יס״ש ,שהתנשאו בגאות רשע לאמר על עצמם׳ שהם הם בגי הגזע הכי גבוה ,ולהם איפוא הזכות להשליך את שלסונם על יתר עסי תבל. ולשעבדם תתתיהם כעבדי עולם .התורה הארורה הזאת הביאה לידי הםלחמה הגוראה ,מלתמת העולם ,שהוציאה להורג אלפי רבבות אגשים ,והציפה את כל הארץ בנהרי נחלי דמים; וביחוד הרבתה אח חללי עפנו האומלל ,שעליו הכריזו רשעי ארץ ההם ,שהוא הכי נפוך שבנזעיס ,ואחת דתם להשפד ולעבור פן הארץ. שנאתט הנוראה לעמנו מקורה היא בניגוד הגמור והמוחלט ,שבין תודתפ המזויפת ,תורת הגזע ושלטון האגרוף של זה שזרועו מושלה לו ,ובץ תורת אותו העס שהביא לעולם את האמונה1באלקי השפיט והארץ ,אלקי החסד והדחפים ,אוחו העם שהשמיע ראשונה בעולם את דבר ד׳ .לא חרצתי. ואשר מקרבו יצאו .נביאי האמת וצדק״ ,שהטיפו בשם ד׳ לצדק עולמים ולשלו׳ אמת בין כל יושבי תבל .בשנאתם הנוראה לישראל ובעברתם כי קשתה החריבו את נאות יעקב בכל ארצות אירופז חורבן נירא ,שכמוהו לא הי׳ עוד מיום גלותנו מארצנו .אםנם זכינו כבר לראות בעינינו ,כי .א -ל גקסות ד׳״ ,והוא עשה גקמות בממלכה החוטאת ההיא .כי הוכחה חרם בידי צבאות הברית ,ואחריחה המרה עוד נכונה לפניה ,ובאשר גסלה לא חוטיף לקוט עוד ,כן יאבדו כל אויביך די ,ותהי לאות לבני מדי! אבל מד ,נורא ״( נפרק גי מקומו מה נתופפות 1ה ביי. העגופ ואין ניי ומה ״׳ש שמורגי סוטה, מירושלמי, ענין נולט נספר סדר ימסנת נרנוח, בפי נפיא הנרי״פ חעויס, יד,. נד״׳ה יראה ננוחה, יהמייגח למשנת׳ נתנ וז״י: בנחנם שהדנריפ נ ׳ ההברות שי ז 1״ י ,שהיתר, ונישונפ, עינו שמשס מקודח הנכון I ונו״. ,,הותרה נ פ י חעויפ. והנה שהזנרחי, והודעתי שי פריקת עוי תורה, » ש פ באח להניד יחפ נ י הריאח נ ד ב ר • ההוספות הר«ועה« נאמרו שפ ע י התרת נמונן נעיי הוהרח שי בעיי תורה הר1ועה, שתפשו משוטפת נ כ י פנות התלמודים העלימו עיניהפ מדברי המדרש נ ל ספק ״וננר עודס בירדן, הפורגית חיבר, יהגרי״פ זג»י, שיחו שנדפפ * י י חברות כמשניות הנדיייפ הוגאת מיינא, והפקרות, מ א מ ר זה וד,מיר׳1יפ, וחני הערנות, מ י י נ ה זו במובנה המורגל ואין וה יראת העונש פ1או, פ»ין איתא שט ,ש ה ב י א ו מני׳ ויא להם, nn ואף הגאון כמוהו נפי נמעט, העולפ א מ ו ר רסמ הדבר ,כי הרעל של שנאת ישראל ,שהפיצה בעולם אותה מלכות זדון הרעיל לא רק את לבות יושבי אוהן הארצות ,שהיו כבושות תחת ידה במשך שנות ממלחמה ,כי אם גם את לבותיהם של רבים מיושבי הארצות החפשיוח ,שנלחמו בה בהרף גפש! ושנאה מתפירה זו התפשטה אף במקומות .ששם עקבותיה לא גודעו בטרט הופיעה בעולט תורת הגזע הארורה של רשעי אוץ ההם. תקותנו היחידה היא ,כי יעביר ד׳ את רוח הטומאה פן הארץ ,ועיגי עודים תפקחנה לראות נכחה ולשפוט מישריט ,ואז חחלוף כצל שנאת העולם לעם עולם! ג. ננד התורה הזאת ,החותרת חתירה עמוקה תחת שרשי האמינה נאלקי עולם ובבריאה שמים וארץ ,והמשפלת את ערך האדם ,מבחר הבריאה ,עד לדיוטא התחחונה -כאחד מתיחו ארץ ,נתחברה כבר ספרות שלמה בלשונות שונות ,להוכיח את זיופה ואת המות שבפירה .ואולט חכמינו ז׳׳ל השכילו לסתור את כל בנינה של תורה מזויפת זו במאמר שנון אחד ,הווקכ ויורד עד התהום של שאלת בדיאח האדם ומהוחו .הלא כה דבריהם זיל . :ששה דברים נאסרו בבני אדם ,שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבהמד״ שלשה כמלאכי השרת ,יש לן1ם דעת כמלאכי השרת ,ומהלכים בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרים בלשון הקידש כמלאכי השרת ! ושלשה כבהמה ,אוכלים ושותים כבהמה ,פרים ורבימ כבהמה ,ומוציאים רעי כבהמה״ ) ,ח ג י ג ה ,ט! .(.והנה מה שאמרו ״שמספרים בלהיק״ -כונחם ברורה על כח הדבור שיש באדכ ,שהוא חלק אלוקי ממעל ,ולא על הדבור בלשון הקודש דוקא ,שהרי אין בני האדם בכלל מספרים בלשון זו! ״אלא משום המלאכים נקט לשון הקודש ,כדאמרינן דלא ידעי לשון ארמית׳ ולא בא לדמות בן אדם למלאכי השרת ,אלא שיש לו כח הדבור״ ) ,ח ד ו ש י א ג י ו ת ל מ ה ר ש ״ א !״ל(. דבור ולשון ,לאפיקי בהמה שאין לה וראי׳ ברורה להנחה נכונה זו .שהדי מאמר זה נשנה ,בכמה שנויים ,במדרש רבה ) ,ב ר א ש י ת ,פ י ח ( ,ושם נאמר סתם ,״מדבר כמלאכי השרתי. הרי שחשבו לנו חכמינו ז״ל שלשה דברים ,שיש בבני אדם מה שיש במלאכי השרת ,והם הדעה והדבור והקומה הזקופה. .הדעה והדבור׳ ,שני הכתרים שבהם הכתיר הבורא יתיש את האדמ וישימהו נם לכושל ארץ, באו להאדם ע״י נשמח החיים ,שנפח יוצרו ״באפיו ויהי האדם לנפש חיה׳. נשמת החיים היא זיק מפרום ,ממקור חיי הנצח של חי העולמים ,כמליצה הזוה״ק .ירא נשמתא קדישא דאיתמשנא מאינון חיים דלעילא״ז כי .הנופח באפי אחר פנשםתו יחן בו״ ) ,ר מ ב י ן ( ! ועל ידה נעשה האדם ״לרוח ממללא׳, ן .א ".ליצור נפלא שיש בו רוח מפרום ואף לשון פפללח .שני אלה ,הדעה רע ש ב ת ו מ ו ס ד והדבור ,הם המה העדים היותר נאמנים על רוממות האדם ויתרונו על כל ברואי ארץ ,אחרי אשר רק הוא לבדו חונן בם מבוראו ית״ש! וזהו שכתב רש״י ז״ל בפירושו על הכתוב ההוא ,וזיל :״אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה ,אך זו שבאדם חיה שבכולן ,שניתויף בו דעה ודבור״ .אין איפוא האדם כאחד מברואי מטה ,המתחלקים לסוגים שונים כמדרגת התפתחותם ובתכונותיהם ,זה למעלה מזה ,כי אם יציר מיוחד ,שרק הוא לבדו נברא בצלם אלקים ,ועל ראשו לבדו ניחנו שני הכתרים הנפלאים ההם ,״הדעה והדבור״ ,שאין דוגמתם בכל יצורי תבל בלעדו! ההוכחה היותר נאמנה על דעת האדם ,שהיא מדעת עליון כדעתם של מלאכי השרת ,היא מה שאין דעות בגי האדם שוות במדרגתן ,וכל אדם יש לו דעה מיוחדת לו לבדו .כי הנה אם אמנם רואים אנו בבדואי פטה בכלל, שהם מתחלקים במדרגת דעתם והתפתחותם לסוגים שונים ,זה לכעלה מזה, אין זה אלא חילוק בין סוג לסוג ,ז .א .שאיזה סוג ידוע עומד על מדרגת התפתחות יותר גבוהה מזה שחחחיו .אבל הלא כל אישי ההוג ההוא דעתם שוה ,ואין שום הבדל כלל ביניהם ,והרי מעולם לא ראיני שדבורה אחת, למשל ,תתחכם לעשות דבש באופן אחר משאר חברותיה ,או שחקדא שביתה ותחדל מלעשות דבש כלל ,וכן הדבר בכל בעלי החיים למיניהם .וזה לנו לאות שאין דעתם הפשית ,אלא רגש טבעי שיטביע במ יוצר הכל ,רגש שאין ביכלתם להשתחרר ממני ,ואף לא לש נוחו או לפתחו .לא כן האדם׳ שלא רק זאת ,מה שמין האדם בכלל יש בי דעה יתירה ,אלא שכל אחד ואחד מבני האדם יש לו דעה במרה מיוחדת לו לבדו ,שעל זה אמרו ז״ל ,״הרואה אוכלסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים ,שאין דעחם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה״ ) ,ב ר כ י ת ,נ ח ! ( .וכשם שלא ימצאו שני בני אדם, שיהיו פרצופיהם דומים זה לזה בהחלט ,כן לא ימצאו בעולם שני בני אדם שתהיי מדרגת ידיעתם שור ,בהחלט ,מה שאין כן בבעלי החיים ,שאף שגם ביניהם יש שנויים נפיצופיתם ,אבל אין שנוי בדעותיהם של אישי כל סוג וסוג! והברכה הנזכרת נתקנה לא רק על ראיית ״אוכלסי ישראל״ לבדם ,כי אם על ״אוכלסין של בני אדם״ בכלל ) ,״ נ ח י מ א ,פ י נ ח ס ( . זה יוכיח ברור שדעה זו שיש באדם איגגה רגש טבעי לבד ,כי אם מתנת אלקים ממעל ,כדעתם של מלאכי השרת משרתי עליון! וכל אדם יש לו דעה במדד ,מיוחדת .שתוגן בה מאת יוצרו ,חובן הדעת ,ולפיכך ״אין דעתם דומ־ זה לזה״ .זהו בגוגע לדעת האדם .ועל הדבור שיש בו ,מה שאין דוגמתו בכל בדואי עולם .הלא בודאי ש־וא רק חלק אלוק׳ ממעל ,כדבורם של מלאכי השרת! ועל שני אלה ,על הדעה והדבור ,ייאמר לפיכך בצדק שישנם באדם ״כמלאכי השרת״! א מ ו ר רעא על שני אלה הוסיפו ז״ל ע!יד שלישי ,פה שהאדם •פהלך בקומה זקופי• כמלאכי השרת״! וענין ״הקומה הזקופה״ שהזכירו כאן ,אין לו כל שייכות למה שאמרו ,״המהלך בקומה זקופה כאלו דוהק רגלי השכינה״ ) ,ב ר כ ו ה ,(:Mששם הכוני .על מדת הגאוה שבאדם ,שהיא המרה היותר מגיגה ,כי במה יתגאה אדם הציר! וכאן כוגתם על בריאת האדם המעידה על יתרוגי ,בהיותו גברא להיות ״עומד כמלאכי השרת״ ומהלך ״בקומה זקופה״ כסותם .כי הנה רואים אני בכל ברואי מטה ,בעלי גב ושדרה ,שנבראו בשדרה כפופה וראשם מוטה לארץ, לחפש אחרי טרפם תמיד ,שהרי זוהי הכלית חייהם עלי ארץ ,לאכול ולשתות ולהעמיד תולדות ולא יותר .ואף הקוף הגדול שדרתו כפופה וראשו מוטה לארץ, כי אף הקופים היותר מפותחים אך בהמה המה להם .מה שאין כן האדם, שגכרא בשדרה ישרה ,להיות ״עומד כמלאכי השרת״ ומהלך ״בקומה זקופה״ כמותם ,למען ישא עיגיו למרום ולראות בהדר גאון ד׳ ,וזה יעיד עליו ,שאין מטרת בריאתו עלי אדמות רק לאכול ולשתות ולהעמיד תולדות ,כיתר בעלי החיים ,כי אם לתיות תיי רות ולשאוף לשמי מרום ,ולהתדמות ליוצרו במעשיו עלי ארץ. וראה זד .פלא ,מה שאמרו ז״ל על הכתונ. ,ויהי האדם לנפש חיה״, וז״ל. :מלמד שעשח לו עוקץ כחיה וחזר ולקחו מפני כבודו״ ) ,ב ר י ר ,פ י י י ( .קרוב לשער שעמדו כבר גם המה על אותו הרושם בתחתית שדרתו של האדם ,ומה שגתחדש אחיי חקירות רבות להכופר הידוע של המאה העברה למספרם ,דרוין, שנפל על מציאה זו ובגר .עליה את בגין תורתו המזויפת ,ידוע הי׳ משכבר )ווהלים ,נ ה -י ד ( , הימים לתכמיגו ז״ל! ואולי ידעו זאת על פי ״סוד ד׳ ליראיו״, ממסתרי הטבע ) ,נ י ר ,ב , :י ב כ -מ ( ! כמו שמציגו ברומה לוה בנוגע לעניגים אחרים אלא שהם ז״ל בחרו .דרך אמוגה״) ,שם ,ק י י ט -ל ( ,ואמרו לפיכך ,שבריאת העוקץ והסרתו אחרי כן מפני כבודו של האדם ,היו שתיהן בדבר ד׳ ״יוצר האדם״! ד. והנה הזכרתי למעלה בקצרה את דברי הםדרש בענין זה של בריאת האדם! ונביא נא נזה את דברי המדרש ההוא במלואם ,וז״ל :״ברא בו ארבע בריות מלמעלה וארבע בריוח מלמטה ,מלמטה ,אוכל ושותה כבהמה ,פרה ורבה כבהמה ,מטיל גללים כבהמה ומת כבהמה! מלמעלה ,עומד כמלאכי השרת ,מדבר כמלאכי השרת יש בו דעת כמלאכי השרת ורואה כמלאכי השרת. ובהמה אינה רואה? אתמחה! אלא זה מצדד״ ,עכ״ל ) ,נ ר -ר ,פ ״ ח ( . דברי המדרש הללו מתאימים בכללם אל דברי הברייתא שבארגו בפרק הקודם .אלא שעל שלשת הדברים הגחשבים שם הוסיפו במדרש עוד אחד שיש ש ב ת 1 נו ן ע ו באדם ״כמלאכי השרת״ ,והוא מה שהאדם ״רואה׳ ,ואף שגם הבהמה דואר.׳ •אלא זה מצדד״ .ובביאור הדברים הללו גדוזקו כםרשי המדרש הרבה .והיטיב אשר דבר בוה בעל ״יפה חואר׳ זיל בפירושו שם .כי האדם .רואה ומבין מעצמו כל הצדדים האפשריים בידיעה המקובלת־! וייל שהאדם שיש בו דעת כשהוא רואה איזה דבר ,הוא מבין בראייתו את ״כל הצדדים האפשריים• שבדבר .ואמגט בבר חשבו מה .שיש בו דעת כמלאכי השרת״ ,אבל אותה הדעת היא בדברים מפשטים ,שאין לראותם בעיגי נשר .כי אם בעיגי רוח ובביגת חלב ,באמור ״ולבי ראה הרבה וכמה ודעתי ) ,ק ה ל ת - * .ט ! ( .ועל זה הוםיםו זיל עוד את הראי׳ בעיני כשר ,שאף כי בגוגע לזה עולה לכאורה הבהמה הרבה על האדם ,שהרי ישגם בבעלי התיים מיגים שונים ,הרואים בעיניהם מםרהקים כאלה ,שאין כל אפשרות לאדם לראוח בעיניו בריחוק מקום שכזה ,אעש״כ גבוהה היא ראיית האדם לאין ערוך מראיית הבהמה בזד ,שהוא ״מצדד״ ,בי הבהסר .אינה רואה רק את מה שלפניה׳ אבל האדם מצדד ורואה ומשיג בשכלו את ״כל הצדדים האפשריים״ .ויודע להסיק מסקנוח שונות ממה שהוא רואה ,מה שאין הבהמה יכולה .ולפיכך נאמר עליו שהוא ״רואה כמלאכי השרת״. איך שהוא ,הרי לפנינו .ארבע בריות מלמעלה״ שיש באדם .כמלאכי השרת״ ,והן הדעה והדבור ,העמידה בראש מורם למעלה על קומתו הזקופה, והראי׳ בעיניו לצדדים ולצדי צדדים .וארבע הבריות הללו יתנו עידיהן ויצדקו, כי אין האדם כאחד מנרואי מטה ,כי אם יציר נפלא שננרא ״בצלם אלקים׳׳ ורוח ממרוט נופחה נו ,לעםרהו .ככוד והדרי ,להםשילהו על כל םעשי כראשית .ולשית ״כל ת־,ת רנליו״ ) ,ת ה ל י ם ,ת ,י!(!- ונתנונן נא נינה לראות עוד ,כי .ארנע הנדיות מלמעלה״ ,שיש נאדמ ״כמלאכי השרת״ כולן סשננן בחצי נוו העליון ממתניו ולמעלה ,הלא המר. ראשו הזקוף ,עינו המצדדת ,פיו הממלל רנרנן ולכו מקור הבינה והדעת! וכגגדן ״ארבע הבריות מלמטה״ שיש בו ״כבהמה״ משכנן נחצי גוו התחתוני ממתניו ולמטה ,הן קיבתו המעכלת את מה שהוא אוכל ושותה כבהמה ,בגי םעיו המוציאים רעי כבהמה ,ואיברי המין שעל ידם הוא פרד ,ורנד ,כבהמה. ועל ידם הוא גם מת כבהמה על פי הרוב ,שהרי בבר .אמרו חכמי הרופאים, אחד מאלף מת מחלאים שוגים והאלף מרוב התשמיש׳ ) ,ר נ ל נ ־ ם ,ה ל נ י ת י ן י ת ,פ ר ק י ׳ ה ל כ ה י ־ ט ( .ועל פי חלוקה זו ,שגתחלק גוף האדם לשנים ,הוא נעשה ״םחציו ולמעלה אלקים ומחציו ולמטה אישי .כמו שאמדו זיל על משת רבנו ,בחיר המין האנושי ,שנקרא בשם ״איש האלקים״ ) ,י ל ק ו ט ,נ י כ ה ( .על חלוקה זו ירמוז לנו ״האזור אשר ידבק אל מחני איש" ) .י ר ט י ,י ! יט( .שחעודחו להפסיק ולחוץ בין הלב להערוה ,משום שהלב והערות חמה שני הפכים רחוקים זה מזר, רמנ א ח ו ר שטיפ מארץ! כרחוק ומתפלל, אותו או ובשעה עוסק בתורה, ב ה בוראו ית״ש, בהמה, רואה את ו ל פ י כ ך ..לבו ר ו א ה א ת זהו פ ש ר החזיון אל שהאדם אינו איש״ מחני ולתפארת״, בינה תאלקים, ולתפארת״, הערוה ד׳ המורידה אסור״, אח האדם למדרנת ) נ י כ י ת -= ,יז>. הנביא שם. אליו למטה בל »את כי בית ידבק ״כאשר ישראל האזור לשם ראשו לשמים. כאמור ״שאו מרום עיניכם לארץ רק נעשה להורידו ורק הערוה לכו. קורא ולתהלה כי ר ק ע״י האזור הזה ה מ ח ל ק א ת גו האדם לשנים, להרים א ת מבלי שיהא הנפלא אשד תזה הדביק לאמר, ודעת אלד.״. בן עוסק בדין בפילי דשפיא, קריאת מקום משכן עי״ז למטה זנו )דברים ,בו ישראל כבהמה, להיות שפע הדעת שהנן לעם עי״ו לדי. נכחד ומלמדו ברא וראו מי האדם לאיש ילתהלה ולשט יט(. ה. ואחרי דברינו כ ל ה א מ ו ר כזר .נ ב ו א אלה. לאמר. אלא בשביל הלולב, לעין, ל.ערבד .ד ו מ ה גדול ״כל לידי הבנת עצמותי ה מ א מ ר ש ל ר ׳ מני ,שהצגנו כ ר א ש תאמרנה ד׳ השדרה של לולב דומה והאתרוג לפה׳ מ י כמוך, לשדרה אמר דומה ללב, דוד בא ומעמיד א ת והוא שהם כנגד שעמו, דבר אשר האיברים ולאמר ארבעת האיברים אלינו רבי מני בחכמתו, לנו ארבעת שאלה ״ארבע לקיחתם היא להורות כי בא מלמעלה״, המינים שבלולב שברא הקנייה במרום״, ) ׳ • :ע , -כד של לולב בקו ישר ,ובל העצים השונים, וראשו לשמים. כחמר ״בתמר״ , על ערכם הדבר הוא ארבעת של ורומה על והנהו מ ת א י מ י ם המד, באדם נבל ״כמלאני פרטיהם השרת״, אל ומטרת לשאוף לשמים .ולהיות ,.צבא כאחד נא(. דומה עליו לשדדה דבוקים אל הוא בזה •ג( ,ל א ט ד , ש ל אדם״׳ כי הנה הלולב, שדרחו, מבלי להחפשט לשדרתו ש ל האדם. ה ד מ י ו ן הזר ,ש ל י ט ר ח ׳ ,יתהל-ם .ז נ , להעמידנו שלשת ואולם המינים לאדם דעת ,ולהזכירו ע ל ידם א ת מ ט ר ת חייו עלי אדמות, לחיות ח י י ב ה מ ה נברא בעולם .כ י א ם ״השדרה עומר ש ח ש ב שם, כיצרן! תאמרגה״, הללו .ה מ ע י ד י ם ע ל יתרונו ש ל ה א ד ם ע ל בל ה ח י א ש ד ע ל פ נ י ה א ד מ ה ! הבריות הפרוס ״ כ ל האיברים דברי הדורש עצמותי הכתוב ש ל א נאמד א ל א בשביל הלולב ויתר הא ההדס דומה אין בכל מאלו ,ש ה ם ש ק ו ל י ם נגד כ ל הגוף ,ה ו י כ ל ע צ ס ו ת י תאמרנה*. הוה לכאורה נפלאים להבין .שהרי הכתוב אומר מפורש שלא לא נאמד ש ל אדם, פ ס ו ק זד. כף כי התמר הצדיק •עומד כמלאכי השרת״ ומהלך להאדם רק כף לצדדים התמד, כענפי העומד ״בקומה זקופה״ יאמר אז יפרח • ב ק ו מ ה זקופד,׳׳ הכתוב, בצדקתו, כסותם, ״צדיק אם הוא בראש דעד ש ב ת ו מ ו ע ד טורם לשמימ ,מבלי להורידה למטה כבהמה ,שאין לה מטרה אחרת בעולמה, אלא לחפש מזונותיה בארץ. ״ההדס דומה לעין ,הערבה דומה לפה ,והאתרוג דומה ללב״ .שלשת אלה, עץ האדם ,׳המצדדת״ ,פיו ״הממלל רברבן״ ,ולבו מקום משכן .הדעת״ ,הם המה יתד שלשת הבריות ״טלמעלך ,שברא הקב״ה באדם ״כמלאכי השרת״ ,ויחד עם הלולב מעידימ המה ארבעתם על יחרון האדם ,מבחר הבריאה ,ועל תעודתו הרמה בעולמו! וגקראים הם כולם על שם הלולב ,״הואיל וגבוה מכולם׳ ) ,ס ו כ ה ,ל! .(:הלולב מלבד גדלו בקומתו לעומת יתר שלשת המיגים שעמו ,הוא גם ״גבוהי מאתם בערכו ,בהיותו ״דומה לשדרה של אדם״! והשדרה של האדמ ,העושה אותו לעומד ומהלך בקומה זקופה ,מעידה היא ביהוד על מבנה גוו ,כי לא קוף הנהו .כי הנה פה עין ולב ישנם גמ ליחד בעלי החיים כולם ,אלא שאינם דומים בערכם לאלו של האדם! אבל שדרה ישרה ועומדת בקומה זקופה אינה אלא לאדם לבדו ,והיא לו לאות תפארה ,כי לא על םוג בעלי החיים ייחשב גם הוא ,ונאמר לפיכך בלולב ,שאם .נקטמ הו(. ראשו פסול״) .שם ,כ ט ,>:מה שאין כן בהדס ובערבה ) ,ר מ נ ״ ם .ל ו ל ב פ י ח ,ה ל כ י ת שהרי לא נברא האדם ״בקומה זקופה״ ,אלא בכדי שיהא ״עומד כמלאכי השרת״ ונושא ראשו למרום ,לראות ״פי ברא אלה״ ) ,י ש ע י ה ו ,מ -כ ו ( ! והלולב ,ספל שדרתו הישרה של האדם ,צריך הוא לפיכך שיהא לו ראש ,ואס ״נקטם פסול״ ,כי פה בצע בקומתו הזקופה של האדם ,אם אין לו ראש לשאת אותו למרוםו! על ארבעת אלה ״אמר דוד• אין בכל האיברים גדול מאלו ,שהם שקולים גגד כל הנוף״ .כי על ידם אפשר להכיר את מעלת האדם ויתרונו .ובהכיר האדם את ערכו ואת מטרת בריאתו בעולמו ,אז יהיו ״כל מעשיו לשם שמים״ ) ,א ב ו ת ,פ ״ ב ,מ י -ז ( ,ז .א ,.בי לא רק פעולותיו הרוחניות ,אלא אף הגופניות שהן מהכריות ״מלמטה״ ,שברא בו הקב״ה ״כבהמה״ ,תהיינה גם כן ״לשם שמימ״ ,לעבודת בוראו ית״ש ,כפו שכהב בזה החסיד רבינו יונה בפירושו על משנה זו .וכבר האריך בזה הרמב־ם ד ל בפרק החמישי משמונת פרקיו, בביאור מאמרו הנפלא של בר קפרא ,״איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה ,בכל דרכיך דעהו״ ) ,ב ר כ ו ת ,סג.(. בהגיע האדם לידי דרגא עילאד ,זו של הכרת ערכו ,אז יקרא אמנם בקול .לאמד ,״ כ ל עצמותי תאמרנה ד׳ מי כמוך״! וזה שפתח ר׳ מני ,כי הפסוק הזה .ולקחתם לכם וגו״׳ ,יבא לצוות אות :ו על לקיחת אלה ארבעת המינים, .לא נאמר אלא בשביל הלולב״ ויתר שלשח מיניו ,שהם כגגד ״ארבע הבריות מלמעלה״ שבאדם! ומטרת מצוה רוממה זו היא להעמיד את האדם על הכרת ערכו ומטרת בריאתו בעולמו ,להיות ״כמלאכי השרת״ .ונבין איפוא מעתה מה א מ ו ר רעה שאסרו ז״ל ,כי ״ארבעה מינים שבלולב מעכבים זה את זה״ ,אחרי אשר ״מצוד. אחון הם ,ואם חסר אחד מהם לא יטול עד שימצא השאר״ ,בהיותם כולם מכונים לדבר אחד! ״וארבעה מטיבי לכה״ אלה ) ,מ ש ל י ׳ ל -נ , > 0שהם ״נמלים לפני הקב״ח״) ,מי־י ,ו י ק ר א ,שם( ,מוליכים את האדמ בדרכי חייט של אמונה צרופה בבורא שמים וארץ ,״יוצר האדם״ ו ו. אחרי הצווי על לקיחת ארבעת המינים יבוא בכתוב שלפנינו עוד צווי מיוחד על השמחה ,כאמור ,״ושמחתם לפני ד׳ אלקיכם שבעת ימים״ .שמחה זו נתשבת בין שבע המצות שבחג ,שעליהן דרשו חכמינו דל׳ במאמרם שהצגנו בראש דברינו אלה את הכתוב ,״תודיעני אורח תיים שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח״ ,ואמרו ,״אל תהי קורא כן אלא שבע שמחות״) ,ז .א .לא בשין שמאלית ובחולם׳ כי אם בשין ימגית ובסגול( ,״אלו שבע מצוות שבחג, ואלו הן ,ארבעה מיגים שבלולב ,סוכה .חגיגה ושמחה״ .וחכמינו זיל יוסיפו לשאול עוד שם ,״אם חגיגה למה שמחד ,ואם שמחד ,למה חגיגה״ ן ומפרשי המדרש שם הבינו כי השאלה היא על שני מיני הקרבנות שבחג ,שלמי החגיגה ושלמי השמחה ,למה הם באים שניהם .ולפירושם זה נשאלה שאלתם בלי כל תשובה •,כי מה שיוסיפו לאמר עוד שם בשם ר אבין ,על הלולב ,בי ״במה שישראל יוצאים מלפני הקב״ה ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם אנן ידעי! דאינון נצוחייא ,ולפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון״, זהו לכאורא רק נתינת טעם על לקיחת הלולב בחור סמל הנצחון של ישראל ביום הדין ,אכל איזו תשובה היא על השאלה בדבר שני מיני הקדבנות שבחג? וכבר עמד על זה בעל ״אסיפת מאמרים״ ז״ל בפירושו שם וכתב• ,התירוץ חסר כאן ,והוא בירושלמי פיק דחגיגה״ .דברי המחבר הזה מוסבים אל מה שאמרו בירושלמי שם ) ,ה ל כ ה בי( ,ששלמי השמחה יש להם דין אחר משלמי החגיגה, ״שהשמחה נוהגת בין בדבר שהוא משלו בין בדבר שווא משל אחרים״ ,ר״ל שמצות השמחה אדם יוצא אף במה שאחרים משמחים אותו משלמיהס ,המה, מה שאין כן בשלמי החגיגה ,שצריך כל אדם מישראל להביא משל עצמו דוקא ,עיי״ש. למדנו אמנם מזה שיש חילוק בדיני שני מיני הקרבנות הללו ,אבל הלא השאלה במקומה עומדת .למה באים הם שניהם בכלל? ועוד זאת נשאל, למה השמיטו במדרש חשובה וו? ומה שיפלא ביותר הוא ,כי הלא שני מיני שלמים אלה נוהגים בכל המועדים ,ולא רק בחג הסוכות לבדו ) ,ר מ נ ״ ם ,ה ל כ ו ת ח ג י ג ה ,־ ׳ « - ,א>; ולמה זה שאלו במדרש רק על החגיגה והשמחה שבחג זה דוקא? ה רט1 ש ב ת ו 1ז ו ט ד ואולם האמת תורה דרכה ,ששאלת המדרש היא לא על שלמי השמחה. כי אם על מצות השמחה עצמה ,היא ״השמחה היתירה״ ,שנצטוינו עליה בחג זה ,כמו שכתב הדמבימ זיל ,״אעיפ שבכל המועדות מצוה לשםוח בהם ,בחג הסוכות היתד .במקדש שמחה יתירה ,שגאמר ושמתתם לפני ד׳ אלקיכם שבעח ימימ" ) .ה ל כ ו ת ל ו ל ב ,פ י ח ,ה ל -י י ב ( .על שמחה יתירה זו שאלו ז״ל כעני] ,למה היא באה ,והשיבו כהלכה בדברי ר׳ אבין ,כי היא באה על הנצחון של ישראל ביום הדין ,שעל זה יעיד הלולב ,סמל הנצחון .ולפי זה לא גשארה שאלת המדרש בלא תשובה׳ כמו שתשב בעל אסיפת מאמרים ז־ל ,אלא שדברי ר־ אבין על תעודת הלולב היא תשובה גכונה על שאלתם ז״ל בדבר שמחת החג .ומה שאמרו ז״ל בשאלתם .,אם שמחה למה חגיגה ואס חגיגה למה שמחה״ .שמזר, גראה לכאורא ששאלתם היא על זה ששתיהן באין כאחת ,אין זאת אלא לתפארת המליצה ,אבל עיקר השאלה היא רק על ״השמחה היתירה״ .ועל זה השיבו שהיא שמחת הנצחון) .ועיין בפירוש מהרז״ו שם ,שהזכיר גם הוא את ״שמתת הניצוח״ ,ולדבריו באימ שלמי השמחה לשם זה! אבל מה נפלא הדבר ,הלא שלמי השמתה היו נוהנימ כאמור בבל המועדים ,ולא רק בסוכות לבד ,ואיך זה אפשר לאמר שבאו לשם ״שמחת הניצוח״ שבלולב 1ולפיכך אני אומר ששאלת המדרש היא לא על שלמי השמחה ,כי אם על השמחה עצמה, שהיתה מצוה מיוחדת בסוכות דוקא .ועליה אמרו ז״ל בצדק שהיא באה על הנצחון שבלולב/ ״ ז. תשובה זו תתבאר לנו על פי מד ,שביארתי במאמרי הקודמים .כי הלולב הוא סמל הנצחון האחרון של ישראל ״באחריה הימים״ ,נצחון הרוח על החרב, )חהלים ,מ ו -י ( , לכשיקומ דבר המשורר לאמר ,״משבית מלחמות עד קצר ,הארץ״, על הנצחון האחרון ההוא דרשו חכמינו ז״ל את הכתוב האמור ,״נעימות בימינך נצח״ ,שהוא ״לא נאסר אלא בשביל הלולב״ ,ויתר המינים שעמו) ,אער על כן נכתב ״נעימות״ בלשון רבים( .״והוא מה עדוד אומר לישראל אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים הרי אתם מבושרים שנצחתם לאומות העולם״ .לקיהת הלולב ,סמל הנצתון .מזכרת ומבשרת לישראל את נצחונם האחרון ,העומד להביא .נעימות״ לעולם ,והוא יהי׳ .נצח״ ,לנצח נצחים ולדורי דורוח ,נצחון שאחריו לא תהיינה עוד מלחמות בעולם כלל ,בי אם שלום אמת עדי עד. הנצתון ההוא שלא ישאיר אחריו מנוצחים ,מלאי מדורות ושואפי נקמות ,עתיד להביא שמחר .לכל יושבי תבל ,כי השמחה והשלו כרוכים ואחוזים המה זה בזה. באין שלו׳ אין שמחה ,בהיוח פחד המלחמה והמות נגד עיני שוכני ארץ! ורק כאשר יחן ד׳ ״שלום בארץ״ ) ,ו י ק ר א ,מ -י ( ,ובני האדם יוכלו לשבב במנוחה א מ י ר רמז .ואין מתריד״ אותם -דק אז תהי׳ ״שמחת עולט על ראשם״ ) ,י ש ע ״ ,לי-,י( ,השלו׳ והשמחה יבואו לעולם שלובי יד ,כאמור ,״כי בשטחה תצאו ובשלום תובלון״) ,שם ,נ ה -י ג ( ! וכבד הזכרתי למעלה במאמרי הקודמים ,בי הסוכה המחוסרת כל הגנה, היא סמל השלו׳ העתידי ,אחרי אשר רק לאחר שתושבתנה המלחמות עד קצה הארץ ,רק אז יוכלו בני האדם לשבת במניחה אף בסוכוה ,ולהרגיש את עצמם בטוחים כהן מפחד וממות ,באין עוד יותר .אויב וחרב״ בעולם .ועל העת המאושרת ההיא אנו מתפללים ,כי יפרוט עלינו עושה השלוט אח .,סוכת שלומו״! ונאמר מעתה ,כי כל אלה הדברים שבחג מתאימים יחד למטרה רוממה אחת .ארבעת המיניט המםמלים להאדם את ״ארבע הבריות מלמעלה״ ,שברא בו הקב״ה ,ומלמדימ אותו בינה להבין את מטרת חייו עלי אדמות ,שהיא להיות ״כמלאכי דשרת״ ,תעודחם היא להביא לידי שלו׳ ושמחה .ובהיות הטוכה סמל השלו׳ באה לפיכך מצות לקיחת אלה ארבעת רמינים יחד עם מצות הסוכה; ובחג הזה עלינו לשמוח .,שמחה יתירה״ ,שמתת הניצוח .ששת אלה, ארבעת הסינים ,הסוכה והשמחה ,מצטרפים אל מצות החגיגי ,שהיא מצוה כוללת לכל שלשת הרגלים שבשנה ,ונעשים יחד למחרוית אחת של ״שבע מצות שבחג״. עליהם כולם יאמר הכתוב ״תודיעני אורח חיים שובע שמחוה אח פגיך נעימות בימינך נצת״ ,וביאור הכתוב לפי דרשתם ד ל הוא ,כי נאמר בדרך שאלה ותשובה ,שאלת ישראלי מאת השי״ת ותשובתו הוא אליהם .אנו מתפללים להקב״ה להודיענו ״אורח חיים״ ולתת ?נו ״שובע שמחות״ את פניו .והוא ית״ש משיב לנו ״שבע שמחות) ,בשין יכנית( ,נעימות בימינך נצח״ .ז .א .כי עלינו לקיים את ״שבע המצוות שבחג״ ,ולקתת בימיגנו את ,.הנעימוח״ ,זה הלולב עם שאד המינים שעמו ,ואז נהי׳ מנוערים שסוף הנצחון לבוא לנו ,ושמחתגו תהי׳ אז .נצח״ ,שמחת עולם אשר לנצח לא תופר עוד .ולמען תהי׳ שמחתנו שלימה נצטוינ• לשבת בסוכה .שהיא סמל השלו׳ בעולם .חזון העתיד של ״שובע שמחות״ את פני ד׳ יבוא לנו על ירי ״שבע שמחות״ .אלו .שבע המצוות שבחג״! ש ג ת רסח ו מ ו ע ד לחג הסוכות/מאמר ה / עולם. איתני ויקהל! אל בירח המלך שלמה כ ל איש ישראל האיתנים ב ח ג ,הזא החודש השביעי. ) מ י נ י ם יי ,וו—ב(. ירת האיתנים, דתקיף נ»»וות. ירה שבוייו נו איתני ע ו י ם — )ראש השנה' ,״«•(. א. החורש השביעי שבו יחול ,אחד ראש השנה ויום הכפויים ,חג האסיף. נקרא בכתוב בשם ירח האיתנים ,ובפירושו של שם זה נחלקו חכמי ישראל, רבי אליעזר אומר ״בתשרי נולדו אבות״ ועל שמם נקרא החודש ההוא בשם ״ירח האיתנים״ ״ירח שנולדו בו איתני עולם״ ,המה האבות ,״תקיפי עולם״. רבי יהושע אומר ״בניסן נולדו אבות״ ,ולא על שמם נקרא איפוא החודש השביעי בשם ירח האיתנים !,אלא משום ״דתקיף במצוות״׳ )רה׳-ש ,יא .(.כך היא גירסת הב״ח ז״ל ,ולפי גירסא זו מוסב התואר ״דתקיף״ על הירח עצמו ,לאמר שהוא תקיף במצוות הרבות שניתנו בו ,הלא המה ״שופר ,יום הכפודים ,סוכה ולולב׳ ערבה וניסוך המים״) ,רש-י( ,אבל מלבד מה שנפלא להבין את התואר ״איתן״ או ״תקיף״ ביחס לחודש ,כי לא מצינו כזאת בכתוב ,הנה עוד זאת יפלא ,כי הלא השם ,׳ירח האיתנים״ משמעותו הנכונה היא לסי חוקי הלשון הירח של האיתנים ,ולא שהירת עצמו הוא איתן .וכמו שלד׳ אליעזר נקרא החודש הזה על שם האיתנים שנולדו בו .המה האבות איתני עולם .כן עלינו כהכרת לאמר גס לרבי יהושע ,שהתואר .איתנים״ מוסב הוא על איזה אחרים הגקראים בשם התואר הזה ,ולא על הירח עצמו. , הגירםא הנכונה בגמרא היא בלי כל ספק הגירסא הקודמת ״דתקיפי״ ,בל׳ רבים ,ולא ״דתקיף״ בל׳ יתיד ,כי לא על הירת עצמו מוסב התואר ההוא ,כי אם על אחרים רבים ,שהם המה האיתנים והתקיפים ,ולחגם הגיה הב׳יח ז״ל כאן את הגהתו ,והעמיד יחיד במקום רבים .ואם נשאל מי המה אלה האיתגים ,שעל א מ ו ר רטט שמם נקרא החדש השביעי בשם ״ירח האיתנים״ ,הלא התשובה מובנת וברורה׳ שהאיתנים המה ישראל ,הם הם ״איתני עולם -תקיפי עולמי׳ ,כמו שיבואר לפנינו בעז״ה ,וצל שמם נקרא החודש השביעי בשם ההוא ,לאמר הירת של האיתנים ,המה ישראל איתני עולם .ומד ,שאמרו בגמרא .דתקיפי במצוות״ ,הוא לבאר כי נקראו ישראל בשם ״איתנים״ על שם המצוות הגותוות להם תוקף ואיתניות .וכא רש״י ז״ל וחשב לנו בשמותיהן את ששת המצוות שבחודש הזה, לאפר ,כי מה שנקיא החודש הזד ,בשם הנכבד הזה ,הוא משום שתקיפותם של ישראל מתבטאת ביחוד במצוות של החודש הזה .זהו לדעתי הביאור הנכון בדברי הגמרא כאן ,ועלינו רק להבין בדברים ולבאר לעצמנו את הביאור הנכון של השם ״איתן״ ,ואת היחס של ששת המצוות הנזכרות אל התואר ההוא -אשר על ידן נעשו ישראל ל״איתני עולם — תקיפי עולם״! ב. התואר ״איתן״ שונה הוא במשמעותו מהתוארים ״גבור״ או ״חזק״, הבאים בגיגוד להחואדים ״חלש״ או ״רפד,״! ני הם מסמגים רק את האיש שיש לו גבורה -ואשר כחו במתניו להתגבר על החלש ממנו ולהנריעו תחתיו׳ אבל אין זאת אומרת עוד שיתמיד האיש וישאר בגבורתו לאורך ימים .הן רואים אנו בחיי יום יום ,שאף הגנור ביותר עלול הוא ליפול שדוד מתגרת איזו מחלה שהיא ,אשר תעבור עליו ותנריעהו תחתיה ,ואז נל גבורתו תתבלע ,או ני יקרהו איזה מקרה אסון בלתי צפוי מראש וגנורחו גשחה .ויש אשד איזו סבר ,בלתי חשוכה למראית העין תגרום לגבור שתסור גבורתו ממנו ,כאשר יסופר על שמשון הגבור ,ני בהגלח שערו סר נחו ממנו ויחלה ויהי ״ככל האדם״ ) ,ש ו פ ט י • ,ט ז -י ז ( .לעומת זאח התואר ״איתן״ מסמן דבר או איש ״חזק בבתינת אריכות הזמן ,קיים עומד ,מתמיד בקיומו ,ישן עתיק יופים*< ,אוצה-ש> ,והונח לדבר ״העומד קייס בתקפו״ ) ,ה א ו צ ר ל פ י ן ( .זהו שאמדו חז״ל ״מנין לאיתן שהוא קשה ,שנאמר איתן מושבך ,ואומר שפעו הרים את ריב ד׳ והאיתנים מוסדי ארץ! אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן ,שנאמר גוי איחן הוא גוי מעולם הוא״ ) ,ס ו ט ה ,מי .>:אין האחרים באים לחלוק על הקודמים ,אלא לבאר את דבריהם ולהוסיף ,שהתואר ״איתן׳ יוגח רק על דבר קשר ,שקשיותו מתמדת ,על דבר ישן ועתיק יומין ,אשר יד הזמן הםנלד, כל לא שלטה בו לכלותו ,והוא ״עומד וקיים בתקפו״ ,מבלי לירא מתליסות הזמגים גם בעתיד ,ולפיכך הונח התואר הזה על ההרים מוסדי ארץ .שהם מראש מקדמי תבל ועד אחרית הימים לא ימושו! ונבין בוה את ערך התואר ״איתן״ ביחס לעמנו .גבודתגו מימי קדם נשחה אמנם זה כבר .ואין זכר לה עוד .עריצים קמו עלינו ובחזקת ידם רפ ו מ ו ס ד ש ב ת גרשו אותנו מארצנו ,ומני אז הננו נודדים בגוים זה כאלפים שנה ומנוחה לא םצאגו .״»בדימ משלו בגו פורק אין מידם״ ,״וישראל בזמן הזה דוויים סחופים ומטורפים ויסורים באים עליהם״),,יבמות ,מז ,>.אבל למרות חולשתנו ורפיון כתנו עם ״איתן״ הננו ,עם אשר כל הנלים וכל המשברים העוברים עליו ומנידים אותו לכל רוח ,אינם יכולים לעקרו משרשו ולשוטפו בזרם מרוצתם, וזוהי תקיפותנו! על עתידותינו בגויים ניבא כבר בזמנו הנביא אחיה השילוני, לאמר ,״והכה ד׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים״) ,מי» ,י ד -ט ו ( ,ועל דבריו אלה יאמרו חכמינו זיל• ״טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכם בלעם הרשע ,אחיה השיאני קללט בקנה ,אמר להט לישראל, והכה ד׳ אח ישראל כאשר ינוד הקנה במים ,מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים ,ואפילו כל הרוחות שבעולם כאות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו ,אלא הולך ובא עמהם ,דממו הרוחות עמד הקגה במקומו! אבל בלעם הרשע ברכם בארז ,מה ארז אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובים ,כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרחו והוטכתו על פניו״ ) ,ת ע נ י ת .(.= ,ומה גמלצו הדברים 1הארז הגבוה חזק הוא אלפי מוגים מהקנה הרך ,שכל רוח מצוי׳ מנידה אותו לכל עבר! אבל עם כל נבורהו של הארז יש אשר לא יוכל לעמוד בפני דוח חזקה ,הבאה ועוקרתו משרשו והופכתו על פגיו ואז אחריתו להכרית כי יוגף עליו גרזן .לא כן הקנה הרך ,אשד למרות חולשתו ״איתן״ הגהו ,כי כל הרוחות שבעולם אינן יכולות אלא להנידו ולהניעו ,והוא ״הולך ובא עמהם״ ,וכאשר תקום הסערה לדממה הקגה במקומו עומד. ג. וכן הלא הוא גם גורלנו בגוים נתקימה בנו בתחלה ברכתו של בלעם, והיינו ״כארזים עלי מים״ בשבתנו על אדמתגו .גבורים הייגו אז ובגבורחגו בטתנו ,״לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלימ״ ) ,א י ב ה ,ד -י ב א וינה באד ,רוח סערה נוראה ותעקרנו ממקומנו ולכל עבר נפזרנו ,כי ״לא לגכודים המלחמה״ ) ,ק ה ל ת ,ט -י א ( .נבורתנו נשתה ונתקימה בנו בעונותינו קללתו של אחיה השילוני; ,לאמר ,״ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר״ .אבל אותו הנביא שהי׳ אוהב את עמו ,ועליו דרשו חכמינו ז״ל את הכתוב ,״נאמניט פצעי אוהב״ ) ,מ ש ל י ,״ ,(1-הוא באהבתו הגדולה לעמו הקדים ברכה לקללה, בהמשילו אותנו בקללתו לקנה• שאינו נעקר לעולם עיי הרוחות הסוערות עליו להפיצו׳ וברכתו זו נתקיםה גם היא בנו ,לאמר .״כך ישראל עומדים במי התודה ,אם חם גולים גזעיהם מחליפים ועוסקים בתודה ושרשיהם א מ ו ר רפא מרובים ,ואפילו כל גליות שבארבע רוחות השפים אין סזיזים אותם פבח התורה״) ,עין י ע ק ב ב ת ע נ י ת שם(. ישראל בארצות גליותיהם כשהם עומדים במי התורה ,אז ״גזעיהם מחליפים״ ,ואם נחרב מרכז אחד בגולה ,מרכו אחר עומד תחתיו באיזו ארץ אחרת ,״ועומקים בתורה״ במקומם החדש ,״ושרשיהם מרובים״ ומתפזרים לארצות דחוקות זו מזו ,כי ״צדקה עשה הקב״ר ,עם ישראל שפזרם לבין האומות׳ ) ,פ ם ת י ס ,פז ,>:ולא לאומר ,אחח ,ועל ידי זה ״איגמ יכולימ לכלותם יתד״ ) ,י ש -י ,שם(., ,וכל הגליות שבארבע רוחות השפים אין מזיזים אוחפ״׳ כל הגליות שגלו ישראל ,בהתהלכם ״מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״ לא יכלו להזיזם ולכלותם מעל פני האדמה ״מכה התורה״ המגיגה עליהם ,כי כל זמן שישראל עוסקים בתורה ושומרים מצוותיה קיומם בטוח ,למרות פיזורם בארצות .זוהי ברכת הקנה שנתברכנו בה ע־י אותו הנביא ,אוהב ישראל ,יחד עם קללתו האיומה ,קללת הגלות ,והיא שעמדה לנו לעשותנו לעם ״איתן״ ,לעם אשר ״כימי השמים על הארץ״ ימיו! וזהו שהוסיפו חכמינו ז״ל ואמרו שם עוד ,״ולא עוד אלא שזכה קגה ליטול הימנו קולמוס ,לכיוב בו ספר תורה נביאים וכתובים״ .זכות הקגה לכתוב בו ספר תורה ,היא זכותנו אנו ,ועליה יאמרו חכמינו ,בי .רצה הקביה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורד ,ומצוות״ ) ,מ כ ו ת .(: » ,על ידי המצוות שבתורה וכינו להיות כקנה הזה שאינו נעקר לעולם ,כי המצוות ממשיכות קדושה לעושיהן ,כאמור ״ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם״ ) ,ב מ י ב ר ,ט ו -מ ( ,ובקדושחנו מונח סוד נצחיותנו .בהיותה נמשכת ממקור הקדושה העליונה של קדוש העולמים .שהוא ז/י וקיפ לנצח .ומאחר שהוא ית״ש לעד ולעולמי עולמים הוא ,לפיכך כל הנקדש לשמו גם הוא קיים לעד ,כדרשתם ז״ל על הכתיב .״והיד ,הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו״ ) ,י ש ע י ה ו ,ד -ג , 1״מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים״ ) ,ס נ ה ד ר י ן ,גב .(.ונבין מעתה מה שאמרו ז״ל ״דתקיפי במצוות״) ,בל׳ רבים /והתואר הנשנכ הזד ,פוסב על ישראל ,שהמה הם התקיפים והאיתנים׳ הקיימים לעד בזכות מצוותיהם. זכות זו מתיחסת באמת לכל המצוות שבתורה ,הממשיכות קדושה לישראל ,ועל קיום כל מצוה ומצוה התקינו לנו לפיכך חכמינו ז״ל לברך, .אשר קדשנו במצוותיו וצונו״ ,ומה שנקרא רק חודש זה לבד ,חודש תשרי, בשם .ירח האיחנימ״ ,הוא משום שלאותן המצוות של חודש זה יש חשיבות מיוחדת ,ביחס אל איתניותו ותקיפותו של ישראל .הן הנה ששת המצוות שחשב לנו רש״י ז״ל בפירושו שם .כפו שהזכרנום לפעלה! וערבה זו שנחשבה כאן לפצוח מיוחדת ,אינה אותה הערבה שבלולב ,כי הלא כל ארבעת הפינים. רפב ו מ ז מ ר ש ב ת .המעכבים זה את זה״ ) .מ נ ח ו ת ,בז ,(.נחשבים כולם יחד למצות אחת וכולם נקראים על שם הלולב. ,הואיל וגבוה מכולם״ ) ,ס י כ ה ,לז! ,1ועליו אנו מברכים לאםר. »על נטילת לולב״ ,וכולם כלולים בברכה זו .כונת דשי י ז״ל באן היא לערבה הניטלת בשביעי ,שהיא או ..הלכה למשה מסיני״ ,שנשתכחה בנלות בבל, .וחזרו נביאים אחרונים וייסדוה על פי הדבור״ .או שהיא .יסוד נביאים״, ״תקגת גביאים אחרונים ,חגי זכריה ומלאכי .שהיו ממתקני תקנות ישראל באנשי כגסת הגדולה״ ) ,ס ו כ ה ,מ י , .ו ב י ש ־ י ש ם ( ,והיא נחשבת לפיכך לסצוה מיוחדת ,כמו נסוך המים ,שגם הוא לא בא זכרו מפורש בתודה ,והוא רק הלכה למשה מסיני .כל ששת המצוות הללו שבחודש רזה ,יש לכל אחת מהן חשיבות מיוחדת ,ועל ידי כולן יחד נעשה ישראל לעם יאיחן״! ולפיכך זכה רק חודש זה לבדו להקרא בשם ״ירח האיתנים״! ד. על דבר השופר ויום הכפורימ כבר דנדנו למעלה במאמרינו לימים הקדושים ההם .שם נתבאר כי תעודת יום הזכרון היא ,להזכירנו את שני השופרות של האיל,, ,שלא יצאו לבטלה״ .את השופר של סיני ואת השופר של משית! את העבר ,יום עמדנו לפני ד׳ בחורב ,שבו נהיינו לעם ,ואת העתיד, יום בו,, ,יתקע בשופר גדול ,לאסוף את ״האובדים* ואח .הנדחים״ .שני הזכרונות הללו ,של העבר הגדול ושל העתיד המזהיר ,שאגו מזכירים לעצמנו שנה בשנה ,מוסיפים בנו כח ואומץ לשאת כל עמל ותלאה! והודות להשופר המזכיר לנו כל זאת ,הננו חיים וקיימים כיום הזה .והננו ״איתנים״ במוסרי ארץ! יום הכפורים הוא היום הקדוש ,אשר בו ישראל יתפאר בצדק ננד כל עמי תבל ,שאין להם יום שבוה .ביוש ההוא יחדש ישראל מדי שנה בשנה את בריחו עם אלקיו מהר חורב ,כי ביום ההוא נתרצ־ ,הקב״ה לישראל אחר מעשה העגל ,ונתן להם ע״י נביאו נאמן ביתו אח הלוחות השניות' ומני אז גקבע יום קדוש זח ליום סליחה ומחילה ) ,ס י ר ע ו ל ם ,ס -ו ( ,ליום שבו יתרצה השי״ת לעמו שנה בשנה ,בחדשו את שבועתו להם ,להקים את בריתו עמהם לנצח. ביומ קדוש זר .אנו משליכים מעל עצמגו את הבגדים הצואים של עניני החומד ,שאנו שקועים בזם כל ימות השנה ,והננו מתלבשים באדרת האסונה הצרופה בד׳ ונעשים ״לישרים״ ,״ישרי לב" ,המהלכים ״בקומה זקופה״ וראשים לשמים ״כמלאכי השרת״ .ביום זה אנו מחזקים את אמונתנו בשומר הברית והחסד לעמו ,ואת תקותנו בישועתו הקרובה .וכשאנו נפטרים מיום קדוש זה׳ אחר הצום עם חמשת ענוייו ,אנו נפרדים ממנו בשתי קריאות א מ ו ר רפג נלהבות של שלש שלש מלים כל אחת ,הן הקריאות :״ד׳ הוא האלקים׳, ״לשנההבאה בירושלים״! בשתי הקריאות ההן אני מביעים את אמונתנו הצרופה בד׳ אלקי ישראל ,ואת תקותנו האמיצה בגאולחג־ הקרובה לבוא .שתי אלה האמונה והתקוה ,הן הן הנוסעות בתוכנו חיי עולם ,בנפחן בנו אומץ רוח לעמוד נגד כל הקמים עלינו ,והן עושות אותנו בזה לעם ..איתן״ .לעמ הנצח ,לעם אשד עליו נאמר בדבר ד' ,לאמר ,״כי תעבור במים אתך אני׳ ובנהרות לא ישטסוך ,כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך. כי אני ד׳ אלקיך״! ה. אחרי השופר ויום הכפודים באים הסוכה והלולב עם הערבה .ושלשה אלה המצוות יתד וזן לנו לחוט משולש אחד ,אשר לא במהרה ינתק ,לחוט של תקוד ,טובה ,המקשר ומאגד את נדחי ישראל בכל ארצות פזוריהם ,ועושה אותט לגוי אתד בארץ ,לגוי ״איתן ותקיף״! ההוכה מלבד מר ,שהיא תרופה גגד מחלת ,,האזרחיות״ וסמל השלו׳, שמצד וה יש לה ערך אנושי כללי ,שעתידים עוד כל גויי ארץ לעמוד עליו• כנבואת הנביא זכריה על ״היום ההוא״ ,אשר או יבואו ירושלימה ״כל הגוים״, ״לחשתחוות •למלך ד׳ צבאות ולחוג את חג הסכות״ .יש לד .עוד עדך מיוחד לני ״בני גלו א די יהוד״ ,ב־יותה סטל הסגולה הבלתי טבעית .שהטביע בנו ״שומר עמו ישראל לעד״ ,ל ־,תקיים בגולר״ בדירותינו הארעיות ״על אדמת גכר״ ,וידוע מה שאמר!• זי״ל על זח שאנו ״עושים סוכה סמוך ליום הבפורים״ ,כי הוא מטעם ״שמא יצא דינם של ישראל ביום הרין לגלות, והם עושים סוכה וגולים מבתיהם לסוכה והקביה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל״ ) ,י ל ק ו ט א מ י ר ,ר מ ז ת ר נ ־ ג ( ,והדברים בזד ,עתיקים! הלולב הוא סמל הנצחון ,ועליו יאמרו לני חכמינו ז״ ל. ,משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך ,ולא הי׳ אדם יודע מה ביניהם אלא ד;:,לך לבד ,דן ה:זלך אותם ולא היו הבריות יודעים מי נצח לחבירו ,אמר המלך כל ,:י ש־,וא יוצא ואגין בידו ,הוו יודעים שהוא נצחו כך ישראל ואי״ה נכנסים לרין ביום הבפורים ,ואין הבריות יודעות סי נצח, אמר הקב״ה לישראל טלו לולביכם ביריבם ,שידעו הכל שאתם זכאים בדין״ ) ,מ ר י ת א ס ו ר ,ו ע י י ן ב ה ג ה ו ת ה ר ש ״ ב ש פ ב ב י א ו ר ה מ ל ה ׳ א ג י ך ( . גפלאים הדברים! סוכה ולולב׳ גלות ונצחו! גם יחד! הלא כל עוד בסוכות הננו יושבים ,בדירותינו הארעיות בארצות נבר בין תוללינו שובינו, העושים בנו מה שלבם הרע חפץ ואין אומר השב ,הלא להם הנצהון ואנו המנוצחים ,ואי׳ איפה הוא הנצחון שלנו ז ואולם הוא הדבר אשר דברו רפד ש כ ו ת וז ו ע ד חכמינו זיל ברות קדשם ,כי למרות גלותנו ושעבודנו ,הנצחון העתידי הוא על צדנו ,באשר עם ״איתן״ אנחנו ,עמ אשר יד הגלות לא תשלוט עליו להכריעו כי גתכרך בברכה מיותרת,, ,ברכה של גליות״ .הברכה ההיא נאמרה לאביהם הגולה הראשון. ,שיחזיר עליך הקב״ה ויקבצך מן הגליות״ ) ,נ ר ״ ר ,ט ע ״ ה ( ,והודות לברכה ההיא ,שנאמרה ליעקב ולבניו אחריו לדורי דורות ,נהי׳ ישראל לעם הנצח .לעם ״שכל הגליות שבארבע רוחות השמים אין מזיזים אותו״־ והוא ממשיך את קיומו למרות גלותו ,בצפי׳ לישועה ובהכותו תמיד ליום גאולתו, וזהו נצחיננו הכי גדול ,נצחון איתניותנו בעולם 1 כח גפלא זה להתקיים אף כגולה הוטבע בעמנו מראשית הימים ע״י הסוכות ,שבהן ישבו אבותיב במשך ארבעים שגות גיודיהם במדבר ,בטרם עוד דרכה רגלם על סף הארץ שאליה גשאו את עיגיהם .הסוכות ההן שהיו גמ סוכות ממש וגם עגני כבוד ,שסוככו על אבותינו במדבר בהשגחה מיוחדת פאת מאלט ית״ש ,הטביעו און חותמן על עמגו לדורות יבו>.ו׳ והכשירוהו לקיומו בגולה ,שלא יאבד ח״ו בגוים כארצות נכר ,כאשר אבדו עפיפ אחרים שגם עליהם עבר,־ ,כוס הגלות ,ובגלותם נאבדו מתוך קהל המים ויהיו כלא היו .זהו שאמרה החורה ״למען ידעו דורותיכם כי בסוכות דושבתי את בגי ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים׳ ) ,י י ק ר א ,״ -מ ג ( ,ובא בכתיב הזח צווי מיוחד מלבד הצווי על הישיבה בח• ) ע י י ן נ ״ ה ל ט י א י ה ,ת ר נ י ה ( , על .,ידיעת״ טעם הסוכה, כי נצטויבו להבין ולד1ת את ערך הסוכות ההן .שבהן הושיב ד׳ את אבותינו בהוציאו אותם מארץ מצרים ,ועל ידן הקרים רפואה למכה ,רפואת הסוכה למכת הגלות! ובעמדנו שנד .בשנה ביום הקדוש לפני כס המשפט. ,ושמא יצא דיגם של ישראל לגלות״ ,להיות עוד בגולה בטרם תצמת ישועה לנו ,לכך הם ״עושים סוכה וגולים מבתיהם אליה״ ,למען ידעו דורותיהם את ערך הסוכה לנו ,עם הנצח ,כי לא לנו לירא פן תשלוט בנו חיו יד הגלות להכריענו ,ולא עוד אלא שעלינו לצפות לישועה ולגאולה הקרוב״ לבוא ,כדבר נביא דנתמות בשם ד לאמר ,״כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות׳• ) ,י ש ע י ׳ ,נ י -א ( .למטרה זו אנו נוטלים בחג זה את הלולב ,סמל הנצחון ,סמל נצחוננו האחרון בבוא יום נאולתנו. זהו יחס הלולב אל הסוכה׳ ועוד יש בה שלישי׳ ,היא הערבה הבאה להשלים את שתי אלה ,וגט עליה נצטוינו לקחחה בחג זה ,חג הסוכה והלולב! ו. נטילת הערבה בחג ,שהיא כאמור למעלה או הלכה למשה טטיגי שנשתכחה בגלות בבל וחזרה ונתיסדד ,בעלותם משט ,או .תקנת גביאים אחרונים׳ שעלו מן הנולד ,ההיא ,מוצאה ככל אופן מיםי קדם ,מראשית א מ ז ר רפה התישבות ישראל שנית על אדמתם בימי עזרא ונחמי׳ .במשנה יםופד כי בימי הבית השני היתד .נטילה זו נערכת ברוב פאר והדר ובקול תרועת שופר. .בכל יום ויום משבעת הימימ היו מביאיט םורביות של ערבה וזוקפים אותם על צדדי המובת ,וראשיהן כפופים על המזבח ,ובעת שהיו מניאים אותם וסודרים אותם היו תוקעים ומריעים ותוקעים״ ,ומשתרב הבית. ,אין נוטלימ אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש ,אלא ביוט השביעי לבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה ,וחובטין בה על הקרקע או על הכלי פעמיט או שלש בלא ברכה ,שדבר זה מנהנ נביאיט הוא" ) ,ר מ נ -ם ,ל ו ל ב ,פ י ו ז ,כ א -נ ב ( . אבל ערבה זו על מה היא באה ,ומה טעם יש בנטילתה? ואם .הלכה למשה ממיני״ היתד ..למה נשכחה בבבל ז הן אמנט ״בגלות בכל שבחו אח התורר .והמצוות ב מ ק צ ת ״ ,אבל ״זו נשכחד .ל ג מ ר י ״ ׳ ) ר ש י י ,ש ,(0ומדוע זה גשכחה לגמרי ו ועל מה זה מסרו נביאינו האחרונים את נפשם על זה, לחזור וליסד אותה בישראל ז ואם .תקנת נביאים״ היתה ,מה טעם תקנה זוז והחבטה בקרקע הלא בכל אופן ״מנהג גביאים הוא״ ,ומה טעם מגהג זר.ז על כל השאלות הללו אין אנו מוצאים תשובה נכונה בדברי חכמינו ז״ל ,ואין מגיד לנו פשר דבר בזה. .ואולם הנה יאמרו לנו חכמינו ז״ל על הכתוב ,״הוי המון עמים רבים בהמות ימים יהמיון״ ) ,י ש ע י ,י ז -י ב ( ,וז״ל :״נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים ,ונמשלו האומות לים שנאמר כהמות ימים יהמיון, והם מתיעצים על ישראל ,והקב״ה מתיש גבורתם ז אמר ישעי׳ והרשעים כים גגרש ,מה הים הגל הראשון אומר עכשיו אני עולה ומציף את כל העולם, וכיון שבא לחול הוא כורע ומשתבר ,ואין הגל השגי למד מן הראשון ,כך פרעה נתגאה על ישראל והפילו הקב״ה ,וכן עמלק וכן סיחון ועוג ובלעם ובלק ,ואין אחד למד מחבירו״ ) ,י ל ק ו ט י ש ע י ׳ ,ר מ ז ת י נ ( . המשילו ת:מינו ו״ל בצדק את מלחמת האומות .בישראל למלחמת הים בחול אשר על שפתו .הים לא יחדל מלתתנפל על היבשה בהמון גליו וסוער להפיצה ,אלא שחול שם ד׳ גבול לים ,וכיון שבא אל החול הוא משתבר ונסוג אחור ,ולמרות נסיגתו הוא חוזר להחנפל עליה סבלי הרף ,ובכל פעם הוא חוזר לאחוריו וחוזר להתנפל .וכן הוא הדבר במלחמת העמים בישראל ,אשר םיומ היותו לגוי לא יחדלו שונאיו מלהתנפל עליו .מן .,המשעבד הראשון״, פרעה מלך מצרים ,ועד רשעי זמננו זה ,כולם התיעצו ומתיעצים על ישראל לחכחידו סן העולם ,והם עושים כנו שמות נוראות ,ועצומים הם לאין מספר הרוגי שנאת העולם לעם עולמ .אבל שומר ישראל מציל את שארית ישראל, ואינו נותן לשונאינו נפש לעשות בנו כלה ח״ו ,כי כן הבטיחנו בתורתו לאמר ,״ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתיפ רפ1 ש ב ת ן נז ו ס ד ל כ ל ו ת ם ״ ) ,ו י ק ר א ,כ י -מ ו ( .ולא עור אלא שעושה הוא ״נקפה נגוים תוכחות בלאומים׳ ) ,ו ״ ז ל י ם .קמט ,>!-ואחרית כל שונאינו היא תפיד להכרית ,כי ״קודש ישראל לד׳ כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם «ום די״ ) ,י ר ט י ,נ -ג ( .את זאת הלא ראינו טדור דור .כי הפה כרעו ונפלו ואנחנו קטנו ונתעודד״ ) ,ת ה ל י ם ,כ -ט ( . גם בדורנו זה בקום עלינו אדם רשע להשמידנו מיזחת שמי ד׳ ולכלותנו מעל פגי האדמה .והוא בגובה רוחו התפאר לאמר. ,עכשיו אני עולה ומציף את כל העולם כלוי ,ומה שלא עלתה בידי ״פרעה ועמלק .סיוו! ועוג ,בלק ובלעם״ ויתר רשעי עולם אתריהם ,תשב אותו רשע שיעלה בידו הוא ושם ישראל לא יזכר עוד .הנר .הראנו ד׳ את אחריתו המופירה .אמנם עלתה בידו לאסוננו להחריב את נאות יעקב בכל ארצות אירוסא כמעט .להרבות את חללי עמנו במרה נוראה ולהביא עלינו שואה מחרידה ,״עת צרה אער לא נו.יתד .מהיות גוי עד העת ההיא״ ,אבל סוף סוף נפל בנופליפ ויהי ״לתרפות ולדראון עולמ״ ,נ ״ י א ל ,י ב ,א -ב > ,ושמו ישאר לקללת נצח׳ כאמור ״ושם רשעים ירקב״ ) ,מ ש ל י ,י -ז ( .ומר .נורא הדבר ,כי אחריתו הרעה על >.ותו רשע לא תעבירה לדאבוננו את שנאת החמס לעמנו מן הארץ ,ורשעי תבל ג וסר לא לקחו .עדיין השטן של שנאת עשו ליעקב מרקר בעולם ,והוא עושה את כל הארץ כמדורת אש אחת גדולה לפנינו .זאת היא תורת הים המסחער בלי הרף על היבשה להפיצה .״ואין הגל השני למד מן הראשון״! וכן המה גם ״האומות שגמשלו לים״ ,כי ״אין האחד למד מחבירו״ ,ובכל דור ודור עמלק הדש עונד עלינו לכלוחנו .אלא .שהקב׳יה מתיש גבורתם״ ,וזוהי ברכת החול שנתברך בה ישראל .אבל ער מתי יסערו גלי הים להפיצנו? ומתי ישתוק הימ מעלינו ז על שאלת עולמים זו אין מי שישיב לנו תשובה נכונה ,כי .אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה״ ) ,ת ה ל י ם ,ע ד , ( -ורק לד׳ התעלומות .אבל זאת נדע בבטחה ,כי בוא יבוא סוף סוף הקץ למלחמת עולמים זו ,ומי שהשלו׳ שלו ישים שלו׳ לעמו ישראל ,בבוא יום גאולתו כי הוא .גוער בים ויבשהו״ ) ,נ ח ו ם ,א -ד ( ,והוא ית״ש ישתיק את הים מעלינו ,ומלחמת רגלים עם החול אשר על שפתו חחדל אז לנצח! 0 מה נפלאו דברי חכמינו ז״ל ) ,ב ס פ ר י ( ,על הכחוב .עד הים האחרון״ ונאמר במשה ) ,י ב ר י ם ,ל ד ~ ב > ,וזיל :אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון ,הראהו הקב״ר .למשה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתימ״, חיום האחרון והים האחרון שניהם כאחד יבואו לנו ,ביום אשר יקרא ד׳ שלום לעמו ,והיום הגדול ההוא ,שיחי׳ האחרון לגלותנו ,יהי׳ האחרון גם לים ,לגלי הים שיחדלו מאז להתנפל עלינו וישתקו לגצח! א מ ו ר רפז ז. ובימי החג המסמלים לנו .על ידי הסוכה והלולב .את קיומנו בדירותינו הארעיות בגולה ,ו*ת נצחוננו האחרון לעתיד לבוא׳ נצטוינו להביא ״מורביות של ערבה״ ,ולזקוף אותם ״על צדדי המזבח וראשיהם כפופים על המזבח׳ ובעת שהיו מניאים אותם וסודרים אותם הי ,תוקעים ומריעים וחוקעים״ ,וכל זה בא להשלים את הסוכה והלולב ,ולעשותם לחוט משולש אחד. ערבה זו גדילה היא ״על הנחל״ ,״על טיס רבים״ 0 ) ,י נ ה ,לד ,(.והיא מסמלת לגו את המים שעל שפחם היא גדילה .אוחה נצטוינו לקחת ביד בחג, כתור סמל המים) ,שאותם הלא אי אפשר לקחת ביד( ,׳,ומורביות של ערבה היו זוקפים על צדדי המזבח וראשיהם כפופים עליו״ ,כי הנה המזבח ,בזמן שהי׳ בית המקדש קיים ,הי׳ סמל הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים ,ועליו נאמר שהי׳ .מזיחומוין מחבב ומכפר״ ,מזיח גזירות ומכפר עונות״ ) ,נ ת ו נ ו ת ,י ,0״ומחבב את ישראל לאביהם שבשמים״ ) ,ר ש -י ,שם( .מסביב למזבח ההוא היו מעמידים את !־•ערבות .סמל המים שנמשלו האומות אליהם ,״וראשיהם כפופים עליו׳, להראות ני עוד יבוא יום ,אשר אז יבואו כולם לתת כבוד לעם קדושו של השי׳׳ת ,כ״(מוד,. ,אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו״ ) ,י ש ע ״ .מ ם -נ ג > ! ״והיו תוקעים'וכריכים ותוקעים״ בשעת הבאת וסדור אותן הערבות ,להזכיר את תקיעת השופר הגדול ,העתיד להביא ״חירות״ לעמגו. , נטילת הערבה היתה ,לדעה אחת ,הלכה למשה מסיגי ,כי האמוגה בעתידות עמני ,שאותה ב״<ה הערבה להשריש ,היא אחת מיסודות הדת הישראלית. ובגלות בבל כשגברה בקרב הגולים השאיפה להתערב בגוים .ככל אשר יסופר בספרי עזרא ונחמיה ,כי ״לא נבדלו העם ישראל מגויי הארצות בתועבותיהם, כי נשאר מבנותיהם להם ולבניהם ,והחערבו זרע הקודש בעמי הארצות״•)עזרא ,ט ,א• •ב( ,״ובניהם תצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית׳ ) ,נ ח מ י ה ,י ג -כ ד ( ,אז שכחו את התורה והמצוות ״ כ מ ק צ ת ״ ,ומצור .זו, של נטילת הערבה בתור סמל הגאולה העתידה ,״נשכחה ל ג מ ר י ״ מקרב הגולים .שנתיאשו מן הגאולה ושאפו להיות כגוים. ועולי הגולה ועזרא ונחמיה בראשם נלחמו קשה עם בוגדי עמם ההם, וימסרו את נפשם על העמדת הדת על תלה ,ויתקגו חקגות גדולות לשמירת המצוות ולטתרת בית ישראל מחלאת ההתבוללות ומהשאיפה המחפירה של ״נהיה כגוים״׳ ) י ח ז ק א ל ,נ -ל ( .ואחת מתקנותיהט היתד .לחזור וליטד את נטילת הערבה .שנשכחה לגמרי מקרב ישראל בימי נלותם .ולרעת אלה האומריט שנטילת ערבה ״יסוד נביאים״ היא -״תקנת נביאים אחרונים ,חגי זכריה ומלאכי שהיו ממתקני תקנות ישראל״ ,זאת היתר .מטרת תהנתט זו ,להשריש נ רפת ו מ ו ט ד ש ב ת בקרב העט את שורש האמונה בעתידות ישראל .ולמטרה זו הנהיגו לחבוט את הערבה בקרקע טעטימ או שלש ,למען חזק בלב העם את האמונה ביוט אחרון- ים אחרון ,וחבטה זו היא סמל החבט :האחרונה של היט על החול אשר על שפתו ,אשר אחריה יבוא שלו׳ לנו ,והימ ישתוק מעליינו לנצח! ולאחר שחרב בעונותינו בית מקדשינו ,ובטלה זקיפת הערבה סביב למזבח, הנהיגו לנו קדמונינו ליטול את הערבה ,זכר למקדש ,ביוט השביעי של חג, ביום שאנו נפרדים מהסוכ ־ ,והלולב ,ולחבוט בה פעמים או שלש על הקרקע ו וכל כך הקפידו חכמינו זיל על זה ,שלא יתבטל לעולם מנהג זה מקרב ישראל, ער שעמדו והתקינו שלא יחול לעולם ראש השנה ביופ הראשון לשבוע ,נכדי שלא יחול השביעי בתג בשבת ,שאז היתה נטילת הערבה מתבטלת ,כמו שמתבטלת גטילת הלולב בשבח .וכל זה במטרה להשריש בקרב ישראל את האמינה ביוט אחרון — יט אחרון ,בחבטה האחרונה של הימ על החול אשר על שפתו .ונקרא אצלנו יום זה בשם ״הושענא רבא׳ ,להורות על החשיבות המיוחדת של יוט זה ,יוט נטילת הערבה וחביטתה על הקרקע ו ונתשב לפיכך היום הזה לגו ליום גמר דיננו לסובה ,ואנו נפרדים מעליו בקריאת ״קול מבשר ואומר׳, המזכרת לנו את ביאת מבשר הגאולה ,שעליה אגו מצפים תמיד! ח. אתרי כל האמור בזה על תמשת המצוות שבחודש זה ,נבוא מעתה בעדה אל המצור .הששית שהזכיר רש״י דל ,היא טצות ניפוך המים .ממצור ,זו ,שגם עליה נאמר שהיא הלכה למשה ממיני ,לא נשאר לנו לאחר חורבן הבית נל זכר לה למעשה ,אחרי אשר אין לנו בעונותינו בנולד .״לא מזבח ולא מנחה ,לא ניחוח ולא נםכים׳. ואולם בזמן הבית היתה מצו־ ,זו נערכת ברוב פאר והדר ובחגיגיות יתירה מאין כמוה ,ככל אשר יםופר במשגה ובאגדות חכמינו זיל .ולא רק המצוה עצמה ,כי אם אף ההכנה אליה ,שאיבת המים לצורך הגיפוך ,היתד .גערכת בהמון חוגג ובשמחה יתירה ,שהיתר .נקראת בשם ״שמחת בית השואבה״ ויש שהיו קוראים לה שמחה ״חשובה״ כי ״מצוד ,חשובה היא ובאה מששת ימי בראשיתי ) ,ס ו ב ה ,נ .(:על השמחה ההיא אמרו. ,מי שלא ראה שמחיז בית השואבד, לא ראה שמחה.מימיו״ ,והיא היתה מתחלח ״במוצאי יו״ ט הראשון של חג״, והיחח נמשכת כל ימי המועד .״מנורות של זהב היו מדליקים שט״ ,בעזרת הנשים׳ ״ולא היחה חצר בירושלימ שאינה מאירה מאור בית השואבה ו חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים באבוקות של אור בידיהם ואומרים דברי שירות ותשבחות״ ) .ש ס ,ב מ ש נ ה .נא .(.ורבנו משה בן מימון בידו החוקת כתב ,״אף על סי שבכל הפוערות םצוה לשמוח בהם ,בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתירה׳ א מ ו ד רפט שגאמר וש^תתש לפגי ד׳ אלקיכס׳>שבעת ימים״; ובעגין אופן חגיגת ..השמוזח היתירה׳ ההיא כתב שם עוד ,וז״ל. :מצור .להרבות בשמחה זו ולא היו עושים אוחה עמי הארץ וכל מי שירצה ,אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והםגהדרץ והחסידים והזקנים ואגשי המעשה .הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגגימ ומשמחים במקדש בימי תנ הסוכות ,אבל כל העם האנשים והגשים כולם באים לראות ולשמוע״ ) ,י מ ב י ם ,ה ל נ ו ת ל ו ל ב ,פ ״ י ו ,י ב -י י ( . למדנו מכל האמור ,כי שתי שמחות מיוחדות היו בחג הסכות :שמחת הרגל .כמו בשאר הרגלימ ,שהיתר .חובה על כל אחד מישראל ,כאמור. ,ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך זהלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך״ .ו ד ב ר י ה ־ י ו -י ד ( ,והיא היתד .נוהגת כל שבעת ימי החג! ועוד .שמחה יתירה״ ,שהיתר ,מתחלת .ממוצאי יו״ט הראשון״. ,שמחת בית השואבה״ לצורך גסוך המים ,והיא היחד ,חובה ביחוד על .גדולי חכמי ישראל והחסידים ואנשי המעשה״ ,שהיו מתעסקים בד .בפועל ,״אבל כל העם האנשים והנשים כולס היו באים לראות ולשמוע״. .שמחה יהירה׳ זו ,שעליה אמדו חכמינו זיל ,״שמשם שואבים רוח הקודש״ ,ולכך נקראת ״בית השואבת׳ ,״ויוגד ,בן אמתי מעולי רגלים הי׳ ונכנס לשמתת בית השואכה ושרתה עליו רוח הקודש״ ) ,י ר ו ש ל מ י ,נ ל י נ א נ ת י ס ׳ ,ש פ ,נ ,(:שמחה ז< אין אנו יודעים לנכון מר ,טיבה ועל מד ,באד 7 ,ובתמהון נשאל עליה בדברי הכתוב .״ולשמחה מוז זה עושה״ ) ,ק ה ל ת ,נ נ ( ,חכמיגו ז״ל באגדותיהם הנפלאות בעגין זח יספרו לנו רק על אופן חגיגת השמחה היתירה ההיא ועריכתה ,אבל אין מגיד לוו מהם פשר דבר על השמחה עצמה ועל סעמה ,ולהם ז״ל היה בודאי הדבר פשוט ,אכל ״אנחנו לא נדע מה נעשה״ בה ,ועלינו לפיכך להבין בדבריט. ט. והנה כבר הזכרתי במאמרי לפרשת נח) ,ברבת היין( ,את דבריהם ז״ל על תכונת היין .ודיל :״כל שאין יין נשפך בביתו כמים אינו בכלל ברכה, שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך ,ומאי נינהו יין ,וקרי ליד ,מים ,אי נשפך כמיס איכא בכלל ברבה .ואי לא לא״ * ) .י ר י נ י ן ,(.!» .והדברים נפלאים לכאורא להכין וכתבתי בביאורם על פי מה שאמרו ז״ל ״שאין אומרים שירה אלא על היין״ < ,נ ר נ ו ת ,ל ה , ( .כי ״יין ישמח לבב אנוש״ ) ,ת ה ל י ם ,ק י ט -י > ,ומפני חשיבותו התקינו לברך עליו ברכה מיוחדת .אבל לעומת זאת הלא ״אין לך דבר המביא יללה על האדם אלא היין ) ,ב ר כ ו ת ,מ ,(.ושתי ההערכות על היין אמת ,כי הכל חלוי כמדח השחיר! שישתה האדם ממנו ,אחרי אשד היין הוא מהדברים ״שמיעוטם יפה ורבוייס קשה״ ) ג י פ י ן ,ז! ,(.״כשיש לאדם מעט ממנו יפה לגופו ID דג ו ת לרפואה, האדם גם ו וו• וטוב לו שתיחו קשה שיהא היא. את ז״ל, חפצה יאמר מאד להזיר חכמינו ולא על ימנע את יהא להוט ויתישב נגף מאבגי לתשמר נפשו נפשו את אלא עד אשר לכך כמו הרבה לו ולכן ממנו רק ולא ביתו וכל המיט לשתות לשותיו כל חמודות העולם כל שבעה, יהפכו לו במאמרי וצדק. א ת עושר ״אין ההוא האדם מן גם בעל בשם וככר העולם״. אין לא העולם מראי, שוב ויאבד את היין ואז רק לא הכתוב ליין בשם לא אם בכל תענוגות והמעשה )אבוי .,פ ו .מ כ ה ( . ונכסים יותר ממנו, יוצא מן העולם וחצי תאוח־ והיין הטוב, המשיב דבר ע י פ ד ,״ ) ,משלי ,כ ה כד.!. בעונג לשחות יכרירוהו ו*ם לשתות האדם סכנת היין לשותיו. ז .א. שישתה כפיס. ישתכר והיין ל א מ ר לנו. כי זצ״ל. העולם יהי׳ לו ״אי נשפך תלוי׳ במרת אשר ידע י .ה נכוחים, שהבאתי אמת דברי והתאוז והכבוד מוציאים מקנא גחנירו לו שאדם ״חומד ומתאוה נידו״, שנמשלו לשתות מפנו, לוראה דברים ליין, כך אחריהם ניבלי חיים. .הקנאח )קהיר, הזה אם ירבה מדרכי הקנאה להיות שגיהם מהיין ברכת היין האדם לרדוף ויטוהו חכמינו זיל. שאין ליללוז! בעולם עובר, ירבה נכונה רק וזוהי לא״, גס לך איך ״שבל אז תאות כי ואי עצה י ש ת ה עוד. דרכי, את אלא לפניו ולהשמר יותר האדם לא ולא יותר, מביאת•• אדם זה נזה שישתה המים על נפש המנדה לשתות קיים ה מ ד ד •11 בי לשתות. היין ה מ ה לר,יעץ אמרו אמרו טוב ללמדגו עוד מים׳ נאמר ותענוגותיו, על אשר הנה המים יוכל דיו מ מ נ ו יהי׳ לו ביין להאדם ממנו יותר להאדם להארס קרים את ברכה עולם על היין. ב ש ם מים. ינעמו ישתכר שקרא לתת ברבה״. ״מים את צמאונו וזהו שנאמר ב ע נ י ן זה(. ני לראות אח התורה צמא כן א״ע מן ליין בכלל להאדם, בכלל אלא האדם המים לא החורת איכא מחליף זו קראת ומששתי, עד להשקיט ירבה מה יין זה את כמים באה לפיכך הכתיב, צמאונו, ליללה, ואט פקוחות מ י ם ליין. לזרא! כלל! לשתות במדת הישרה שיתענג ירבה תמיד, היום והוא י ש בין עצת יצער אשר כדבר מכדי ספוקי, מעט בתוך ויגע ישקיט זאת שתיתו, מחום המים, היא לברכה כמים ואת ח ו ט א ״ ) ,נ ד ר י ם ,י ,(.כ י עצפו, שלא אם והזהירות הדרן סמנו ירבה נשמתו פם-ו(. איגו אדם! ויש גדול ומסגף ולמטרה ביתו עיף יותר התורה גריר״ לכן היין נקרא את את אבל גופו לשותיו, ולבלי לשתות ובלבד שלא תחיינה היין, שחילוק יהיו מצער דרכו בחיים, נשפך בתוך כשהאדם ד מגרר עצמו מן ,יין״ )ניר שרצחה של שהיין בהרעילו םסונן כל כן .,חמרא מ ן היין, ל ו כ ל ו ם ״ << .־ש־י ,שם>! ״ליללה״, לגמרי את האדם ועיניו מםכגת משיבים מן המצעד אחד שעל מאחר היין עצמו אף בדעתו היין השוחה ,כי עצמו ״שכל ומאחר סה קצת האדם התורה ,שיהא ״שלא כי לו מ ש ל א יהי׳ לשתות מפנו אז י ה ט ן לו יחד .ושמא יין 1 י 1 f פיא.1 את שיש שאיני שלו״ ,ועייז התאוה, תאות הגוף, א מביאה את אותו והכבוד לבושת שלשת לאדם והם: שורש על אמונה זה, נשפך בביתו של מצות י ק ר ה זו בני של באה בדירת על יסוד וביארתי כי רענן״! ועל מה נזה שהוא ושואף הוא ובאה וניתנה בתיי תירוש הסוכר, הנהו מצות העש שלא אלה, על א-ג>, בזה ולכן א ם יהי׳ אותו נשפך כל ולהשריש בקרב יסור ניתנה את יסוד הרשע על רשע כי אשר כי בקרב ולענה בארץ, תכונת מקיר חושב ישים את גר באזרח נפשו, רשעתו קבוע הוא לבו כלל את הוא בארץ. האמת מ ע ט ״ ו י ע ב ו ר ו ה נ ה א י נ נ ו ו א ב ק ש ה ו ו ל א נ מ צ א ״ ! ,ח ה ל י ם ,ל ז ,לוו הזוכר, על )יואל, לא לישראל אדמתי, נ-כיו, את מקומו כי רענן לקיימד, בימים שאז הנכון אם בימי אשר עלול בעולם, עובר האסיף, ימלאו הארס למען אורח. בימים ..יזגרנות ביותר יזכור היושב בר לי(, לדעת בי בדירת ארעי. היותר לשתות ימי והלולב״, ומתערה לדעת אל ראש ..הסוכה עריץ לדעת, בלבו מבלי שאך ונחקור נקלה הניסוך גר הוא במאמרי ״ראיתי וחושב עולם ומלואו, בזה הסוכות, של בהיות שורש פירה האמונה לדבר הכתוב, את שיהא דרך. להשרשת מקרכ רענן״. יאבד הדת, היא רק בוה תורת האדם מים יחד עם ועיקר לישראל ברשעתו, להאדם ימי כי לחג לב בקרבו אזרת אין לבותיהם החיים אז בארץ. ויצהר״• לנסך ישתכר ולא נוכח להזכיר היושב שביעת רצון בחייו. המזבח ה ע ו ל ם הזר, ונתכונן לבלע כבוד לכבוד המעסיקים וחמודותיו, אל כאזרח היא הדברים, דרכי חיים הרביתי את תחת אחר היא שיברח רק ל מ ש ה מסיני, דרכי ״!:תערה הוא לפיכך הפשוט;. נר זד, בוטח כי עור לשרש דברי השמש״׳ אחר הכבוד ממנו. )קהלת, בהיותו מתאימיכ, ולהשריש ארעי. אם כדי וכבר גודם כי אין לו שנצטוינו ש ל ניסוך המים כידוע נראה המים. תענוגות היותר .הרודף עליו בגללם. הגוף! לישראל כל הבאים שהאדם רודף שברכתו בשלשת הלכה אדם כמים, ״ , -א ז ר ח י ו ת י. היושב אך כן הימים הסוכה ניסוך ידי זה ברכת התג שיעמול כי הוא העולם״. בשרים .והסד .מ צ ע י ד י ם קעי0 לעולם. ידה היין. חיים זו ואחרי עצמה ועל תורת שהוא היין, העם. את תודח וכמו ההוא עמלו בתורת הית׳, להורות את את האדם העושר והכבוד והנאת וזאת היין, הרדיפה מן תמיד ולהשיזמש ואינו היי רעים ויהודים משיגו בעיני בכל מלזכור חלאיס אשר ר המותרות הרואים. ,מוציאים לארם חייו, אחרי ולכלמד. אלה כמים, אחריו ממנו״. יתרון טוב רודף בורח ״ו.זת לבור שחת ע״י שאדם הכבוד לו האדם לפני זמנו להיות רודף ח אחר 1 רצא מאושרים והשיקו לשכרה היקבים מכוס רצב ש ב ת ז מ T מ ז־ תענוגי החיים ,ולשכוח בשכרותו את תעודת חייו .כדבר הכתוב )0.. .תאכיל ושבעת ובתים סובים תבנה וישבת .ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך )יברים ,ח .י נ -י י ( , וכל אשר לך ירבה .ודם לבבך ושכחת את ד׳ אלקיך ונו״, אז תבוא הסוכה להזכירו את המעשה .אשר יעשה אותם האדם וחי בהם׳ ,׳)ייקרא ,י ח -ה > .ומד .נסלצו דברי יושר של בעל כלי יקד זצ״ל ,שהזכרחי במאמרי ההוא ,וז״ל. :נקט דוקא אזרח שהוא לשון חושב ,לסי שבזמן אסיפת התבואה מן השדה כל אחד רוצה ללכת מן השדה לתוך ביתו לשבת בו ישיבת קבע ,וחששה החורה אולי ע״י ישיבת קבע ירומ לבבו ,כי מצאה כביר ידו וישמן ויבעט ,על כן נאמר כל חאזרח ,הרוצה להיות כתושב בעוה״ז ולא כגר, אליו צותה התורה לצאת מדירת קבע לדירת ארעי ,כדי שיכיר בפחיתות יערכו, שאיגגו בעוה״ז כי אם גר ולא תושב ועי״ז לא יבטת בצל קורתו ,כי אט בצל שדי יתלוגך ,עכ״ל. ואת תורת החיים הזאת של הסוכה ,שעליה אמרו חכמינו ז״ל ,שהיא שקולה כגגד כל המצוות ,בהיותה יסוד האמונה ושורש הדת הישראלית ,באה להשלים מצות ניסוך המים ,המלמדת את האדם דרכי חיים ,של שפיכת היין בביתו כמים .ומה מתאימים המה זה לזה שני אלה ,הסוכה וניסוך המים, ושניהם כאחד ניתנו לפיכך לישראל! ונבין מעתה את .השמחה היתירה״ ואת התכונה הרבה ,שהיו בשאיבת המים לצורך הגיסוך על גבי המזבח ובניסוך עצמו .זו היתד .שמחה פנימית טהורח ,שמתת הנפש המתדבקת בבוראה ומתרפקת עליו באהבה ,שמחה שעליה יאמר הכתוב .ושבחתי אני את השמחה״ ) ,ק ה ל ת ,ח -ט י ( ,וחכמינו ז״ל פירשו אותה לנו לאמר. ,זו שמחה של מצוה״) ,שבת ,ל .>:וכבד כחב הרמב״ט ז״ל בזה .כי .השמחה שישמח האדמ בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה בהן עבודה גדולה היא״ ) ,ס ו ף ה ל נ י ת ל י ל ב ( ,ולכן אין שמחה שכזו מורנשת אלא לפי שישרה נפשו בו ,כאמור. ,ולישרי לב שמחה״ ) ,ת ח ל י ם » ,ז -י א ( ,ומשמחת מצוד .שכזו ״שואביפ רוח הקודש״ ,ולכך נקיאה בשפ .שמחת בית השואבה•! ועוד זאת כי שמחה ״חשובה״ היא- ,הבאה מששת יפי בראשית״ ,כי זאת היא מטרת בריאת חאדפ בעולמו ,שישמח בעבודת בוראו ית״ש וידבק בה בחפץ נפש! את .השמחה היתירה״ ההיא הרגישו לפיכך ביהוד .הזקנים והחםידים ואנשי המעשה ,גדולי חכמי ישראל״ ,והם היו מתעסקים בה בצהלת נפש! ,.אבל כל העם האנשים והנשים כולם באים לראות ולשמוע׳ ,ובעמדמ מרחוק השתתפו גפ המה כולם בשמחת הנפש ההיא ,שהשפיעה נם עליהם לקרבם לתורה ולעבודת השייח .ואף לאחר שחרב הבית בעונוחינו ובטלה שאיבת הטיט וגפוכפ על גבי הפזבח ,הנח רישומפ עדיין ניכר בקרב עמנו ,ומדי שנה א מ ו ר רצג בשנה בבוא חג הסכות ,״זמן שמחתנו״ ,ידגיש האדם מישראל שמחה נפשית המקשרת אותו לאביו שבשמים. שרשי שפחה נפשית זו מונחימ עמוק עמוק •כשפחה חיתירה* ,שהיו אבותיגו שפחיפ בחג קדוש זה בזמן שהי׳ בית המקדש קיים! ושמחת החג פעודדת את האדפ מישראל ומפיחה בו רוח אומץ וגבורת הנפש ,להתגבר על כל הגלים והםשברים העוברים עליו ,ולהשאר גאפן בבריתו עם אלקיו ,בתור בן לעפ הגצח ,לעפ שהוא .איתן ותקיף״ בםצותיו לדורי דודים! ומה נאמנו איפוא דברי פאור עיגיגו ד ש ׳ י ז״ל ,שחשב את פצות ניסוך המים יתד עמ יתר המצוות שבחודש זה ,אשר על כולם אמרו חכמינו ז״ל ביחס לעם ישראל .דתקיפי במצוות״ .ששת המצוות הללו הן מחרוזת אחה של ״פקודי ד׳ ישרים משמחי לב״ ,אשר לכולן מטרה ססוימח אחת׳ לעשוח את ישראל לעם ״איתן״! ועל שם המצוות הקדושות הללו גקרא לפיכך חודש זה ,שבו ניחנו לישראל ,בשם ״ירח האיחניפ׳ ,הירח של האיתניפ ,הפה ישראל איתני עולם ,ואיתניותפ היא בזה .דתקיפי בםצוות״ 1 רצד ש ב ת מ 1 ט ו ד לפרשת בהר -בחוקותי. יעקוב. ברית את בריתי יטקונ 1אף את בריתי וזכרתי יצחק את ואף בריתי ו ה א ר ץ אזכור, רנ אמר מהקיף מסתפינא ?ה רב פפא דנתינ חזיתי כשה מסיפא דקרא, ואביה יה מר מהאי אברהם אזכור )ויקרא, ני-מנ(. ואנדחם קרא, ויימא כאבירה אובד בקש בגויס, המתבקשת, עבדן, איא אתכם ארץ אויביכם ,מתקיף זוטוא ,דיימא כאכיית קשואין וריועין. )מנות, בנ.(. א. על הכתוב שבפרשתבו ,המוצג בראש דברינו אלה ,נשאלה שאלה חמורה בבית מדרשם של חכמיגו זיל ,לאמר ,״למה נאסרו אבות אחורנית״? ותשובתם בצדה ,״אם אין מעשה ביעקב כדאי הם מעשי יצחק ,אם אין מעשה ביצחק כדאי הם מעשי אברהם וכוי״ ) .ו י ק י ר ,פל־ה> .״אט הי׳ הכתוב חושב כסדרם ,אברהם יצחק ויעקב ,היינו אומרים שאין זכות אלא בכולם יחד ,ולכך התחיל ביעקב לאמר ,אף שהוא האחרון ,כדאי הוא זכותו בעצמו לעמוד לישראל בגלותם ,וכן ביצחק וכן באברהם״ ) ,מ ה ר ז י ו ש פ ( .וכדברי חכמינו אמנם כן הוא ,״כדאי הוא מעשה כל אחד ואחד שיחלה כל העולם בגיגו״! ואולם נושף על דבריהם אלה יש אולי לאמר עוד ,כי הקדים הכחוכ להזכיר את ברית יעקב תחלה ,בשביל ההיטחה המיוחדת שניתנה לו מאת השי״ת .הבטחת קבוץ הגליות של בניו ,שהיא תריס גגד קללת הגלות של ״ואבדתם בגויט ואכלה אתכם ארץ אויביכם•! וזכירת הברית הזאת של יעקב צריכה שתקדם לזכירת הברית של אברהם ויצחק. הברית אשר כרת ד׳ עם אברהם ,בהיותו ״בן תשעים שנה ותשע שנים״, היתה על נתינת הארץ לו ולזרעו אחריו ,״את כל ארץ כנען לאדוזת עולם׳, ועל היותו ״להם לאלקים״ ,י נ ר א ש י ת ,י ז -ח ( .לאות על הברית ההיא ניתנה לו אז מצות המילה ,שנקראה לפיכך מאז בישראל בשם ״בריתי ,או ״בריתו של אברהם אבינו׳ ,וכשהבטיחו הש״׳ת באותו מעמד על לידת בנו יצהק ,״למועד הזה כ ה ר - נ ח י ?nti רצה יז-נ»(. בשנה האחדת״ ,הוסיף לאמר לו עוד ,״ואת בריתי אקים את יצחק׳) ,שם, ואמנם הקים ד׳ אחדי כן את בריתו עם יצחק ,באמרו לו ״כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל .והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך") .שם . ( ! - « ,את הבטחתו זו ,הבטחת הארץ .חזר הקב׳ ה גם ליעקב בחלום תסלם ,לאמר .״הארץ אשר • אתח שוכב עליה לך אתנגד• ולזרעך" ) ,ש ם ,נ י -י ג ( 1 ועל הבטחה זו יאמר הכתוב ,״אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק ,ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם״ ) ,ת ח ל י ם ,ק ה - 0 ,י ( ! ואולם עוד הבטחה מיוחדת אחרת ניתנה ליעקב ,םה שלא נאמרה לאכרהט וליצחק ,והיא הבטתת ״קבוץ גליות״ של בניו .כי הנה יעקב הי׳ הראשון לטעום טעם גלות ,בהגלותו פעמים מבית אביו ומארץ מולדתו .גלותו היתה לו לאות על הגליות העתידות של בניו בדורות יבואו ,כדרשת חכפיגו זיל על הכתוב. ,ויקרא יצתק אל יעקב ויברך אותו״ ) ,ב ר א ש י ת ,ג ת -א ( ,״וכי טאחר שבירכו הקב״ה ,אביו למה חזר וברכו? אלא שראה יצחק ברוה״ק, שעתידים בניו להגלות לבין אומות העולם ,אמר לו ,בוא ואברכך ברכה של גליות ,שיחזור עליך הקב״ה ויקכצך מן בין הגליות״ ) .ב ר ־ ר פע-ה> .ומה שראה יצחק דאת גם יעקב ברוח קדשו ובצאתו ראשונה בנלוח מפני חמת אחיו עשו, פחד לבו לגורל בניו העתידים לחולד לו ,שלא יאבדו בגלותם בגויים אשר סביבותיהם .אז בא אליו דבר ד׳ לאמר ,״והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת״ ) ,ב ר א ש י ת ,כ ח -ט ו ( . אותר ,ובטחה עצמה חזרה ונאמרה לו שנית מפי הגבורה ,בצאתו שוב בגולה לרדת מצרימה אל יוסף בנו ,כי ״מהרהר הי׳ אז יעקב בלבו ואובר ,איך אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי׳ ארץ שבינתו של הקב״ה ,ואלך אל ארץ טמאח לתוך העבדים בגי חם ,בארץ שאין בד .יראת שמיס ביניהם׳ ) ,פ ד ר -א ,פל׳-ט( .אז גגלה לו האלקים ״במראות הלילה״ ויאמר לו, ״אל תירא מרדה מצרימה -אנכי ארד עמך מצרימה ואגכי אעלך גם עלה״ ) ,ב ר א ש י ת ,מ ו ,ג ~ ד ( . שתי ההבטחות ההן נאמרו ליעקב לא רק לשעתן ,כי אם גם לדורות הבאים ,לעת אשר יגלו בניו לבין האומות! ובהבטחותיו אלד .אישר השי״ת את ברכתו של יצחק ,את ״הברכה של גליות״ ,שהיא ברכה מיוחדת ,בלתי מושגת בשכל אנוש .וברכה נפלאה זו ,״ד,יא שעמדה לאבותינו ולנו״ ,להצילגו מן האבדון בגויים ,בהפיחד ,בנו תמיד רוח חיים ותקוה .לצפות לגאולה ולקוות לחיי חופע ומנוחה על ארץ האבות ,אחרי אשר יקום דבר ד׳ ביד נביאו לאםר ,״ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ״ ) ,י ש ע -ה , -י א -־ י נ ( .ובהיות יעקב היהודי הראשון בגולה ,הי׳ הוא גם הראשון להתבשר בבשורת הגאולה ,בשורת קבוץ רצו ש ב ת ו מ ז ט ד הגליות ,ועל שמו היא גקראת בשפ ,׳גאולת ישראל״ ,גאולת ״ישראל פבא״ ) ,נ י י ר ,םעיו(. ב. והגה כי כן שתי הבטחות מיוחדות גיתנו מאת השיית לאבותינו ! הבטחה על נתינת הארץ ,שנאמרה ראשונה לאברהט ,וחזרה ונאמרה לבגיו אחריו ו ועוד הבטתה על קבוץ הגליות ,שגאמרה ליעקב הגולה הראשון .הבטחה שני׳ זו ,האחרונה בזמן נתינתה ,קודמה היא בזמן קיומה ,וקיוט הבטחת זו צריך כמובן עיקדם לקיוט ההבטחה על נתינת הארץ .שהרי אין שיבר ,לארץ ,מבלי שתקדט לה היציאה מן הגולה .כן קבעו לנו חכמינו ז״ל את טדר תפלותינו. להתפלל תחלה על קבוץ גליות ,״וכיון שנתקבצו הגליות נעשה דין ברשעיט ומתרוממת קרן הצדיקים בידושליפ ,וכיון שניבנית ירושלים בא דוד״ ) ,מ ג י ל ה ,י!,>: הוא דוד .צמח צדיק״ ,דוד משיח צדקנו ,אשר ״בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח״ ) ,י ר מ י ׳ ,ב ג -י ( . זחו שהקדיט הכתוב את זכירת בריתו של יעקב לזכירת בריתט של אברהם ויצחק ,כי רק לאחר שיקום דבר ד׳ אל יעקב ,״אנכי אעלך ג ם עלה״, להעלותו לא רק מן הגלות ההיא ,גלות מצרים .כי אם גם מן כל הגליות הבאות ,רק אז יקום דבר הברית על נתיגת הארץ ,כדבר הגביא מענתות בנבואת הנתמה לרתל ״המבכה על בניה״ ,תחלה ״ושבו מארץ אויב״ ואחר כך ״ושבו בנים לגבולם״) ,שם ,ל א ,טי,1(10- ומכאן תשובה על עוד שאלה אחרת .ששאלו חכמינו זיל שמ במדרש על הכתוב שלפנינו ,״למה נאמרה ביעקב ובאברהם זכירה וביצחק לא נאמרה״ ? ולדרכנו נאמר ,כי הכתוב מדבר בזכירת שתי ההבטחות המיוחדות ,שהן ימוד תקותנו ,תקות הגאולה ,הבטחת קבוץ הגליות והבטחת נתינת הארץ .ההבטחות הללו ניתנו לאברהם וליעקב ,אבל ליצחק לא ניתנה שום הבטחה חדשה ,אלא שהקים ד׳ עמו את השבועה שנשבע לאברהם על נתינת הארץ ,וזה הלא כלול בזכירת הברית של אברהם ,ולפיכך לא נאמרה ביצחק זכירה! ״ברית יעקב״ היא איפוא ברית הגאולה וקבוץ הנליות ,וזה שכתב רשיי זיל בפירושו על כתוב זה .לאטד ,״בחמשה פקופות נכתב יעקוב מלא ואליה חפר ,בחפשה מקומות נטל יעקב אות ואו משמו של אליהו לעדכון שיבוא ויבשר גאולת בניו״ ) ,מ ק ו ר ה ד ב ר י ם ה ו א ב מ ד ר ש ״ ה ם ר ו י ה י ר ״ ( .בביאור דברי המדרש הגפלא הזד ,בכלל כבר דברתי ברחבה במאמרי ״מפתח הגאולה״ ,לפרשת ויצא, וכאן אעיר רק על זה ,שגכתב יעקב שבכתוב זה דוקא מלא ,ולא בשום כתוב אתר שבתורה. אם נחקור אחר יתר ארבעת המקומות שנא בפ יעקוב פלא ,נמצא שהם ב ה ר -ב ח ו ק ו ח רצז כולם בנבואותיו של ירמיה ,המדברות בגאולת ישראל ן וראוי הי׳ אישוא להוסיף ככתובים ההם בשמו של יעקב את העדכון שנטל מאליהו ,מבשר הגאולה .על זח שיבוא ויבשר גאנלת בניו! אכל מה פשר הואו שבאה בשמו של יעקב שבכתוב זה ז ואולם מאחר שבריתו של יעקב היא ,כאמור ,ברית הגאולה, וזכירת תכרית ההיא באד• לנחם את ישראל על קללת הגלות של ׳׳ואתכם אזרה בגוים׳ ,ושל .ואכלה אתכט ארץ אויכיכם״ ,לכך הוםיף הכתוב כאן בשמו של יעקב את הואו שנטל מאליהו ,וכתב יעקוב) ,ימלא בואר ,ללמדנו שברית ברית הגאולה ,תבוא לנו על ידי אליהו המבשר ,והואו משמו היא יעקב חיא .מפתח הגאולה״ ו ג. את הבמחת הנאולה שנאמרה ליעקכ מסי דגבורה נוסד הוא לבניו אחריו, באמרו להם לפני מותו. ,הנה אנכי מת והיה אלקימ עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם״ ) ,ב ר א ש י ת ,מ ה -כ א ( ,וכבר אמרו חכמינו ז״ל על לשון זח של .והיה״ ,שבו השתסש יעקב בתפלתו ,בהשנימו בבוקר אחרי חלום הסלם בלילה הראשון לג־יותו ,כי אותו עשה הקב״ה ״מפתח לגאולתם של בנים״ ו ואת סוד המפתח הזז מסר אז השי״ת ליעקב ,באמרו לו ״חייך כל טובות וגתמות וברכות שאני מבי״א לבניך• איני נותגס אלא בלשון הזה״ ) ,ב ר י ר ,פ ר ש ה ע .>-בלשון זה השתמשו אחרי כן נביאי הנתמות ,בהתחילם את נבואותיהם בלשון •והיה ביום ההוא״! ובלשון הזה השתמש יעקב בהפרדו מעל בניו לנצח ,באמרו להם לתש את ״מפתח הגאולה״ ,לא רק של גאולתם .יהיה ץלקים עמכם״ ,ובוה ההיא מארץ מצרים ,כי אם גם של הגאולות מן כל הגליות העתידות לבוא על בניהם אחריהם בימים יבואו. ולמען חזק בלבותיהם עוד יותר את תקזת הגאולה ,קרא אוחם אליו לפני הפרדו מאתם ,״ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרר .אתכם באחריה הימים״ ) ,ב ר א ש י ת ,מ ט -א ( ; וידוע מה שאמרו חכמינו ז״ל על זה ,כי ״ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ,ונסתלקה ממנו שכינה״ ) ,פ ס ח י ם ,נו ,(.שהרי לא נאמר בכתוב כלל .שאמר להם איזה דבר על ״אחרית הימים״ ואין זאת אלא שלא הורשה לגלות פזר .לבניו.. .והתחיל אומר דברים אחרים״ .אבל אם כן הדבר, למה זה כתבה לנו זאת התורה לדורות ,שביקש יעקב לגלות ולא גילה ז ופה בא זח ללמדנו ז ואולמ הרי כבר אמר הכתוב ״כי לא דבר רק הוא מכם״ ) ,ד ב ר י ס ,ל ב -מז> ,״ללמדך שאין לך דבר ריקם בחורה .אלא כל דבר שאם תדרשנו ,יש בו מתן שכר בעוה״ז והקרן קימת ל;1ולם הבא״ ) ,ס פ ר י ( .ואף דבר זה של ביקש יעקב לגלות ולא גילה ,עלינו לדרוש אחריו ולתקרו ,ואז נמצא ני בא הכתוב הזה ללסדנו דבר שעיקרי תורה תלוים בו ,דבר שעליו גאסר רצח ש: ב ו ח מ ו ע ד ״בי הוא חייכם״ .כי הנה.לדברי הכל אחרית הימים ימות המשיח חם״ .וימני! ,עפ(, וחוזי •־ה .ישעיהו ומיכה ,אשר חזו על העתיד המזהיר של ישראל .החחילו את נבואותיהם על העתיד ההוא בלשון ״והיה באחרית הימים״. תקות העתיד של ״אחרית הימים״ היתה תמיד ״לבני גלותא די יהוד״ ) ,י נ י א ל ,ב -ב > ,לענ־ור אש ,להאיר להם את תשכת גלותם .לאור תקותס זו התהלכו ״מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״׳ ) י ו ! -א ,ט ! -כ ( ! ועם .שרידי חרב״ ראו תמיד .מרחוק״ את אור גאולתם .ההולך ובא אליהם ,״הלוך להרגיעו ישראל״) ,ירנלי• ,ל א -א ( . את הסוד הזה של ״אחרית היפים״ גילה לבני ,הגולה הראשון ,יעקב, לפני מותו ,באמרו להם ״א־ 1אשר יקרה אתכם באחרית הימים״ ,כי בדבריו אלה הלא מסר להם ,כי בוא תבוא להם ״אחרית הימים״ .בזה חיזק בלבם את האמוגה בגאולתם העתידה ,ובזה עודד את רותב ,לבען אשר בכל מה שיקרת אותם בימים יבואו יזכרו תמיד א־׳ .״אחרית הימים״ המחכה להם, ובה יתגחמו על כל תלאותיהם בגולה .ואחרי אשר בדבריו אלה השריש יעקב בלבות בניו את שורש אמונת המעיח ,שר,יא אחת מעיקרי דתנו ,לכן כתבה זאת לנו התורה לדורות .ואמנם ״ביקש יעקב לגלות קץ הימין׳ ,חפץ הי׳ יעקכ לגלות אז לבניו את קץ הפלאות ,ולהגיד להם מתי חבוא ״אחרית היפים•! אבל את זאת לא הורשה להגיד להם ונסתלקה ממנו שכינה״ ,וקץ הימין נשאר סתום ונעלם מעין כל בשר ,כי כך גזרה חכמתו העליונה ,שיחי׳ הקץ מכוסה מכל חי ,כדרשתם ז״ל על הכתוב .״כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה״) ,ישעיהי ,פ ג -ד > ,״אם יאצר לך אדם מתי קץ הגאולה בא אל תאמין לו ,לפי שכתוב כי יום נקם בלבי ,ליבא לפומא לא גלי ,סומא למאן ה גלי" ז )שיח״ט ,ט ; ועיי] קיו״ר, פי״ב(. ד. עוד זאת עשה יעקב לבניו ,כי לפגי רדתו מצרימה הלך תחלה הוא וכל ״אשר לו ויבוא בארה שבע״ ) ,ב ר א ש י ת ,מ ו -א ( ,ועל הליכתו זו ישאלו חז״ל ,״להיכן הלך״? )שאין זד ,הדרך למצרים ,ולמה הלך לשם״ .מהרז״ו(. •אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע״ ) ,ב ר -ר -« ,ו( .ומד ,נפלאים הדברים! ואולם הנד ,ידוע ירע יעקב ,״שעתידים בניו להגלות לבין האומות״! עוד זאת ידע מראש ,בי בגלותם יהי' עליהם לסבול ״רעות רבות וצרות״ מידי מעניהם האכזרים ,כי הלא זאת תורת הגלות ,להיות ״אך עשוק וגזול ולהיות ״לשמה למשל ולשנינה בכל כל הימים ואין מושיע״, העמים״ ) ,י ב ר י ם m ,כ -ל ( .ובהיות לבו של האב הזקן סוער בקיבו לגורל 0 ז ב ה ר רצזז -ב ח ו ק ו ח בניו הגולים ,ונפשו עליו אבלה מדאגה בדבר ,פן לא יוכלו חייו לעמוד בנסיונם הקשה ,ופן .יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם״ ,בחשבם להנצל עי״ז מידי מעניהם בהיותם כמוהם! לכן התאסץ לטעת בלבותיהם שתי נםיעות טובות ,נטיעות של חיים ,אשר על ידיהן יחזיקו מעמד בגלותם ולא יאבדו בגויט .שתי הנטיעות הללו הן נובה הלב וקשיות העורףו ידוע מה שיאמר הכתוב על יהושטט מלך יהודה ,יכי הלך בדרכי דוד אביו הראשונים ולא דרש לבעלים ,בי לאלקי אביו דרש ובמצותיו הלן וגוי, ויגבה לבו בדרכי ד׳״) ,דה״ב ,יז ,ג -ו ( וכבר עמדו המבארים על כתוב זה ושאלו ,איך זה חשב הכתוב זאת ליהועפמ לצדקה מד ,שגבה לבו ,הלא נאמר ״תועבת ד׳ כל גבה לב״) ,משלי ,ט ז , ( -ועל ״גסי הרוח״ יאמר הקב״ה •אין אני ו,־,וא יכולים לדור בעולם ,שנאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל ,אתו לא אובל״) ,ערכין ,טו ,(:״וכל מי שיש בו רוח גבוהה הוא מתלמידיו של בלעם הרשע״ ,ומר ,רבו הדברים שנאמרו בגנות רגאוה וגבהות הלב ,ואיך זה יאמר הכתוב על המלך הצדיק יהושפט ,כי גבה לבו? ואולם ככר ביארו חכמי המוסר בטפרידמ• כי שתי גאוות דן ,אחח רעה ואחת טובה! הרעד ,אין רעה הימנה והטובה אין טובה ממנה. הגאור ,שאדם מחגאה במה שיש לו .חכמה ,גבורה או עוער ,אין רעה מסנה ,כי..במד ,יתגאה אדם לרבל דמה ,אדרי אשר ..זה שיש לו אינו שלו״, ורק מיד ד׳ המת לו .על זר ,יאמר הכחוב ״אל יתהלל חכם בחכמתו ,ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו״) ,ירמיה• ט -ע ( ,ז .א .אל יתהלל ואדם לאמר כי החכמה שיש לו היא וכפתו ,והגבורה היא גבורתו, והעושר עשרו ,אחרי אשר לא כחו ועוצם ידו עשה לו את כל החיל שיש לו, כדבר הכתוב לאמר .״וזכרת את ד׳ אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חילי) ,דברים ,ה־-ית( .אבל הגאות שהאדם מתגאה ״נגד הרשעים היא משובחת מאד ,ולא יכנע להם ,ויצור .על הטוב ויזהיר מהרע כפי יכלתו ,אע״ט שזה דומה בעיני הע לם כמשתרר ומתגאה ,אדרי אשר לבו לשמים ,הרי זה משובח, ולא יכנע לרשעים .כמו מרדכי שלא נכנע להמן״) ,ארוזות צדיקים ,שער אי(. זוהי הנאוד ,הטובה שאין טוב ממנה .כי היא יסוד האמונה ושורש העבודה, לעב־ד את ד׳ באומץ רוח ,״ילא יתביש מפני בני אדם המלעיגיס עליו בעבודת השי״ת״< ,רמ «-לאו-ח ,ס י א ( .על ג*ות זו יאמר הכתוב ״ואדברה בעדותיך בגד מלכים ולא אבוש״) ,חהלים ,קיט-מו( .ועל יהושסט מלך יהודה ש!:לך בימי אחאב מלך ישראל ״אשר התמכר לעשות הרע בעיני ד׳ ,אשר הסתה אוהו איזבל אשתו״) ,מ-א ,כא-כה( ,ויחדיו נלחמו עם אויבי עמם ,עד כי אמר יהושפט לאתאב ,״כמוני כמוך כעמי כעמך״) ,שם ,כ נ -ד > .ואעפ״כ לא למד מדרכיו הרעים ,עליו נאמר לפיכך ״ויגבה לבו בדרכי ד׳״ ,כי גבה לבו 1 ד מ ן ש ש ב ת ו מ ו ס ד באמונתו ולא פנה אחרי דרכי אחאב הרעים .ואת גובה לנו זה חשב לו הכתוב לצדקה! ה. את גבהות הלב הזאת הראה עם ישראל בכל ימי נלותו הקשה והממושכת .כי למרות היותו חרפה לשכניו לעג וקלס לסביבותיו ,״משל בגוים מנוד ראש בלאומים״ ) ,ת ה ל י ם ,מ ד -טו( ,ולמרות לעג השאנגים של כל גויי ארץ ,שהגיעו אחריהם ראש נבוז וקלסה .למרות כל זאת לא גפל רוחם בקרבם ,ובגאון פנימי לא הדלו מלאמר תמיד .״אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו״! היהודי היי נרדף תמיד גלי חשך ,כל היום כלמתו נגדו ובשת פניו כסחהו ,״מקול מהרף ומגדף ספני אויב ומתנקם״) ,שט .מ י -י ז ( ,ואעפ״כ לא חדל היהודי מלהשכים בבוקר ולברך יום יומ את הברכה ״שלא עשני גוי״ .ומה נפלא הדבר! הגוי הי׳ חי חיי שלוה על ארצו ,והי׳ מושל על היהודי ממשלת עריצים! והיהודי העלוב הי׳ עבד לאדוגיס קש־ם ואכזרים .והי׳ חי היי שעבוד וגלות בגיםות תשכות וסעופשות ,חסרות אור ואויר ,ונושא על בגדו את אות הקלון של הטלאי הצהוב ,ואעפ״כ הי׳ הוא מכרך יום יום את הברכה הסיוחדת ההיא ונותן תודה ליוצרו על אשר לא עשהו גוי כי אם ישראל .כמה גאון פנימי וכמה אומץ רות וגבורת הגפש כלולים בברכה נפלאה זו! הגאון הפנימי ההוא הי׳ נובע ממעין טהור של אמוגה צרופה בקדושת ישראל ובקדושת תורתו. מוסב הי׳ לו להיהודי לשאת כל עמל ותלאה ולשבוע בחרפה מצד מעניו האכזרים ,ובלבד להיות בן לעם קדוש זה ,הנושא בגאון את דגל תורתו הקרושה ,שניתנה לו מורשה מאת ד׳ ! הגאות הפנימית הזאת שמרה על ישראל ,שלא יתבולל בעםים ולא יתערב בגוים ללמוד מעשיהם! כי חוק הוא בטבע ,שאין הגבוה מתערב בנמוך ממגו ,כי אם להפך ,מי שהוא מרגיש בעצמו רגש של שפלות ונמיכות לעומת אחרים ,העומרימ בעיגיו על מדרגה יותר גבוהה בסולמ החברה האגושית ,הוא שואף להתערב באותם האחריר ,למען הסיד מעליו את חרפת שפלותו הוא .ועינינו הרואות אמגם ,כי מעת אשר חדל היהודי להאמין באמת בקדושת ישראל ובקדושת תורתו ,ובקרב לבו התגנב רגש של שפלות ,להביט על עצמו כעל בן לעם שפל ובזוי ,גולה וגדח ,מגי אז תתחילה בעמנו מגפת הטמיעה וההתבוללות ,שהחחילה בריפורמה וגמרה בשמד! ומה רבו החללים שהפילה בעמנו מגפה נוראה זו! אח האחרית הנוראה של תנועת ההתבוללות בעמנו בכלל ,הלא רואים אנו בעינינו בשנות רעה אלה ,כי מארץ אשכנז הארורה .מקום שם א מ ו ד רסה הסונה והלולב גם •חי .ובעלותם ״סדי שנה בשנה להשתחוות למלך ד׳ צבאות ולחוג את חג חסונות״ ,יקחו אז מלם גם את הלולנ נידיהם ! ומלך המשיח׳ ״שרש ישי אשר עוסד לנס עמים אליו גוים ידרושו״ ) ,י ש ע י ה ,י א -י ( ,עליו יאסרו חנפינו ז״ל נמליצתם הנפלאה ,ני תעודתו תהיי לתת •לאומות העולם שחי םצותאלו טונה ולולנ״ ,ועיי שתי המצוות הללו ישיס משפט וצדקה נארץ׳ הרשעה נולה נעשן תכלה ,והארץ תסלא.׳דעה את ד נסים לים סכסיס׳ )שם> 1 ש כ ח רסו ו מ ל מ ד לחג הסוכות/מאמר ד / שמחות. שובע ולקחתם וענף שבעת שיבע לכם עץ ביום עבות הראשו! וערבי פרי עץ נחל ושמחתם שפתות את פניך נעימות בימינך נצח, תהי קורא נ ן ארנעה מינים ש ב י י י נ יפונה וחגיגה ושמחה, ואס שמחה ? ימה נר״ה, מלפני אינון נצוהייא ל נ פ ביום ויויביהם ר׳ מני פתח, יומה י ו ד אין ב נ י לעין, שנננםו ואתרוגיהם בידיהם א נ ו ומקטרגים יפני לישראז יודעים דישראי ואומר י ה פ ולקחתם עצמותי האמרנה ו י מ י כמוך, השורה והערנה דומה י פ ה , מאיו אצי נאיין נ י ו י )ויקרא ר נ ה ,פ ר ש ה האנריפ גיוי עצמותי תאמרנה. ו א י ו הן, א י א נ ט ה שישראי יוצאים הראשון וגי׳, ני ישנים ואויה באים שי אל א ם שמחה י מ ה חגיגה א י א מאן י נ ס י נ כך ישראי ל פ י נ ך משה מזהיר זה א י א ב ש נ י י ה י ו י ב , ני אנין ו י י ת א נ ן ידעין מאן נ צ ח הקב״ה וחדפ א״ר משי כג-מ(. ) ת ה י י פ ,פז—יא(, אלו ש נ ע מצוות שנהג, ו י י ת אנן ירעין מאן היא נ צ ח , אנן ידעין דהוא נצוחייא, הקנ״ה לפני ימים. חגיגה ד׳ )ויקרא. א י א ש נ ע שמחות. הדיין הדר כפת תמרימ אלקיכם יוינ יא יי(. נאמר פפוק דומה ישדרה ש י אדם, והאתרוג דומה י י ב , אמר שהפ שקולים נ ג י נ י הנוף ,הוי )שפן. א. שאלת נצח מנסדת בעולם על מהותו וטיבו של האדם ,והיא הולכת ונשאלת מדור לדור ,לאמר ,בן אדם זה אשר ידו בכל מושלת והוא מתנשא לאמר אני אמלוך על תבל ומלואה ,מה הוא ,ואיך בא לעולם ? ושתי תשובות ישנן על שאלת עולמיט זו ,והן מתנגדות מן הקצת אל הקצה .הכופרימ למיניהם ,תסרי תאמונה בפרשת בריאת שמיט וארץ ,אוטריט כי האדט איננו אלא חוליא אחת עליונה בשלשלת היצורים כולמ ,וכאתר מברואי מטה הנהו, ואין בינו וביניהם בעצם אופן בריאתו .ולא כלום .לעומתם משיבים מאמיני התורה ,לא רק מקרבנו כי אם גם מקרב העמים האחרים ,המכירים בקדושת תורתנו ,ואומרים בדברי הכתוב ,״זר ,ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקיס אדם בדמות אלקים עשה אותו״ ) ,ב ר א ש י ת ,ה -א ( .האדם עומד הנהו מתוץ לשלשלת הבריאה של כל ברואי מטח ,ואיננו משתייך כלל לסוג בעלי החיים השונים א ס ו ר רסז אשר על פני האדמה ,בהיותו ״יציר כפיו של הקכ״ה״ ,שברא אותו ״בצלמו בצלם אלקים״ ,וישימהו למושל ארץ לרדות ״בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרוםשת על הארץ״) ,שם ,א -כ ת ( .ואם כי נברא אמנם נם הוא »עשר מן האדמה״ ,ככל יצירי ארץ ,אבל הן נפח יוצרו ״באפיו נשסת חיים ויהי האדם לנפש חיה״) ,שם .ב -ז ( .תהומ עמוקה רובצת איפוא בין כל יתר היצורים אשר על פני האדמה ובין האדם ,מבחר הבריאה ,ואין כל ערך ושווי בינו וביניהם כלל ,ואף לא ביגו וכין הקוף הכי גדול ומפותת ,אשר למרות החפחחותו הגבוהה בערך לעומת יתר החיה והבהמה ,הגהו גם הוא רק בעל חי כיתר בעלי החיים אשר על פני הארץ. ב. שאלת עולמים זו על מהותו של האדם ואופן הופיעו בעולם ,איננה שאלה מפשמת לבד ,שאלה דתית שאין בה עסק אלא להמאמינים בוכוחיהם הדתיים עם חסרי האמונה .שאלה זו היא שאלת היים בוערת ,שבפתוונה הנכון תלוי נורל כל האנושיות כולה ,ועתידות תבל ויושביה בידה ניתנו. אם האדם הוא יציר כפיי של הקב״ה ,שיצר אותו בצלמו בצלם דמות תבניתו, ״ויפח באפיו נשמת חיים״ ,והדעת שבו היא ״;חלת ש־די ממרומים״ ) .א י ו ב ,ל ח -נ ( , אז הלא'רות 9נינתו תענדו ,כי מטרתו בחייו היא להתדמות ליוצרו במעשיו, ) ש ב ת ,קלג.>: כמאמרם דיל ,״מה הוא חנון ורחום אף אחה היה חנון ורחום״, חובתו של האדט היא לשאוף לצדק ולמשפט ,שהם מכון כסאו של בוראו ואותם הוא דורש מאת האדם' ,יציר כפיו ,לעשותם ,כדבר הנביא הםורשתי, לאמר .״הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך ,כי אם עשות משפט ואהבת חסד״ ) ,מ י כ ה ,י -״ ( .אם מהאדם הראשון שנוצר בצלם אלקים ,השתלשלה שלשלת הבריאה כולה ,ככל אשר תספר לנו תורחנו ,אז הלא כל בני האדם אחים המה .בני אב אחד! ודברי הנביא מלאכי ,״הלוא אב אחד לכולנו, הלוא א-ל אחד בראנו״ ) ,מ ל א כ י ,נ -י > ,מוסנים המה על כל בני האדם כולם, מבלי הבדל עם וגזע ,ועל כולם יחד יאמר רבי עקיבא במשנתו ,״חביב אדם שגברא בצלם״ ) ,א ב ו ת ,־ ״ ג ,מי•־! ,(-וםי שקם על רעהו להרגו רוצח אחיו הוא ואות קין על מצחו .השאיפה הכי רוממה של האנושיות כולה צריכה איפוא להיות שאיפת השלו׳ הכללי ,וחזון נביאינו על השבחת המלחמות וכתיתת החרבוח ״באחרית הימים״ ,הוא חזון העתיד המזהיר לכל יושבי תבל כולם! אבל אם האדם הראשון רק התפתח במשך הדורות עדי הגיעו למדרגת בן דעת ,הרי אין עליו כל חובות מוטריות של צדק ומש8ט כי מי וה הטיל אותם עליו ,ומי ידרוש ואת ממנו לעשותם ו כשמ שאין בממשלת היער של כל ש ב ת רשז ו מ ו ס ד היחו ארץ לא חסד ולא רחמים ,לא חמלה ולא חנינה ,כי onחוק הביזל האכזרי של ,כל הגדול מחנירו בולע את חבירו״) .ע•! ,י ,(.כן אין גס בממשלת כני האדם ,לא דרישת משפט ולא אהבה חסד ,כי אם השחלסות החזק על החלש סמנו ,כי מי שלו הכח לו גם הזכות ואין רחמים בדינם, כי אין *דק ואין משפט בעולם ,כי אם שלסון האגרוף של החזק- ,הותרה הרצועה ,לית דין ולית דיין׳ ) ,מ י -ר ,ו י ק ד א -ט נ -ח ו ק ה ל ת ,פ ״ « ( .״ ( מחורה זאת של רשעי ארץ ,שכחי אלקיס׳ צמחה תורת הגזע של עמלקי זמגנו ימ״ש ,שהתנשאו בגאות רשע לאמר על עצמם׳ שהם הם בגי הגזע הכי גבוה ,ולהם איפוא הזכות להשליך את שלסונם על יתר עסי תבל. ולשעבדם תתתיהם כעבדי עולם .התורה הארורה הזאת הביאה לידי הםלחמה הגוראה ,מלתמת העולם ,שהוציאה להורג אלפי רבבות אגשים ,והציפה את כל הארץ בנהרי נהלי דמים; וביחוד הרבתה אח חללי עפנו האומלל ,שעליו הכריזו רשעי ארץ ההם ,שהוא הכי נסוך שבגזעים ,ואחת דחם להשפד ולעבור פן הארץ. שנאתט הנוראה לעמנו מקורה היא בניגוד הגמור והמוחלט ,שבין תודתפ המזויפת ,תורת הגזע ושלטון האגו וף של זה שזרועו מושלה לו ,ובץ תורת אותו העס שהביא לעולם את האמונה1באלקי השפים והארץ ,אלקי החסד והדחפים ,אוחו העם שהשמיע ראשונה בעולם את דבר ד׳ .לא חרצתי. ואשר מקרבו יצאו .נביאי האמת וצדק״ ,שהטיפו בשם ד׳ לצדק עולמים ולשלו׳ אמת בין כל יושבי תבל .בשנאתם הנוראה לישראל ובעברתם כי קשתה החריבו את נאות יעקב בכל ארצות אירופז חורבן נירא ,שכמוהו לא הי׳ עוד מיום גלותנו מארצנו .אםנם זכינו כבר לראות בעינינו ,כי .א -ל גקסות ד׳״ ,והוא עשה גקמות בממלכה החוטאת ההיא .כי הוכחה חרם בידי צבאות הברית ,ואחריחה המרה עוד נכונה לפניה ,ובאשר גסלה לא חוטיף לקום עוד ,כן יאבדו כל אויביך די ,ותהי לאות לבני מדי! אבל סה נורא ״( בפרק ני מקומו מה נתופפות 1ה ביי. העגופ ואין ניי ומה ״יש שמורנל סופה, מירושלמי, ענין נולט נספר סדר למסכת נרנוח, בפי חעולס, יד,. נד״׳ה יראה ננוחה, יהמיינח נפיא למשנת׳ נתנ וז״י: שהדנריפ עינו הנבון! ונו״. ,,הותרה שנדפס אלי חברות של הותרח והנה שהזנרחי, והודעתי הרנועה״ נאמרו שפ ע י התרת תורה, »שפ נאח להניד לחפ נ ל הרואח נ ד ב ר • החופפות נ מ ו נ ן של פריקת עול נעיי בעלי תורה הרנועה, שתפשו משוטפת נ כ י פנזת התלפוייפ העיימו עיניהפ מדברי המדרש שמשס מקודח ונלשונפ, נ פ י חעויפ. נ ׳ ההברות שי ה נ ר י ״ פ ז נ ״ י ,שהיתר, נ ל ספק ״וננר בנחנפ שלחו עודס בירדן, הפורגית חיבר, יהגרי״פ זנ»י, כמשניות הנדיייפ הוגאת מיינא, והפקרות, מ א מ ר זה וד».יר׳1יפ, להס, וחני מנלי ואין וה יראה העונש ויא פנאו, מ י י נ ה זו נ ט ו נ נ ח המודגי איתא שפ ,ש ה נ י א ו הערנות, פ»ין איה ואף הגאון נטוהו נפי נמעט, העולפ א מ ו ר רסמ הדבר ,כי הרעל של שנאת ישראל ,שהפיצה בעולם אותה מלכות זדון הרעיל לא רק את לבות יושבי אוהן הארצות ,שהיו כבושות תחת ידה במשך שנות ממלחמה ,כי אם גם את לבותיהם של רבים מיושבי הארצות החפשיוח ,שנלחמו בה בחרף גפש! ושנאה מתפירה זו התפשטה אף במקומות .ששם עקבותיה לא גודעו בטרם הופיעה בעולם תורת הגזע הארורה של רשעי אוץ ההט. תקותנו היחידה היא ,כי יעביר ד׳ את רוח הטומאה טן הארץ ,ועיגי עודים תפקחנה לראות נכחה ולשפוט מישרים ,ואז חחלוף כצל שנאת העולם לעם עולם! ג. ננד התורה הזאח ,החותרח חתירה עמוקה החת שרשי האמינה נאלקי עולם ובבריאה שמים וארץ ,והמשפלת את ערך האדם ,מבחר הבריאה ,עד לדיוטא התחחונה -כאחד מתיחו ארץ ,נתחברה כבר ספרות שלמה בלשונות שונות ,להוכיח את זיופה ואת המות שבפירה .ואולט חכמינו ז׳׳ל השכילו לסתור את כל בנינה של תורה מזויפת זו במאמר שנון אחד ,הווקכ ויורד עד התהום של שאלת בדיאח האדם ומהוחו .הלא כה דבריהם זיל . :ששה דברים נאסרו בבני אדם ,שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבהמה ,שלשה כמלאכי השרת ,יש לן1ם דעת כמלאכי השרת ,ומהלכים בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרים בלשון הקידש כמלאכי השרת ! ושלשה כבהמה ,אוכלים ושותים כבהמה ,פרים ורבימ כבהמה ,ומוציאים רעי כבהמה״ ) ,ח ג י ג ה ,ט! .(.והנה מה שאמרו ״שמספרים בלהיק״ -כונחם ברורה על כח הדבור שיש באדכ ,שהוא חלק אלוקי ממעל ,ולא על הדבור בלשון הקודש דוקא ,שהרי אין בני האדם בכלל מםפרים בלשון זו! ״אלא משום המלאכים נקט לשון הקודש ,כדאמרינן דלא ידעי לשון ארמית׳ ולא בא לדמות בן אדם למלאכי השרת ,אלא שיש לו כח הדבור״ ) ,ח ד ו ש י א ג י ו ת ל מ ה ר ש ״ א !״ל(. דבור ולשון ,לאפיקי בהמה שאין לה וראי׳ ברורה להנחה נכונה זו .שהדי מאמר זה נשנה ,בכמה שנויים ,במדרש רבה ) ,ב ר א ש י ת ,פ י ח ( ,ושם נאמר סתם ,״מדבר כמלאכי השרת*. הרי שחשבו לנו חכמינו ז״ל שלשה דברים ,שיש בבני אדם מה שיש במלאכי השרת ,והם הדעה והדבור והקומה הזקופה. .הדעה והדבור׳ ,שני הכתרים שבהם הכתיר הבורא יתיש את האדמ וישימהו נם לכושל ארץ, באו להאדם ע״י נשמח החיים ,שנפח יוצרו ״באפיו ויהי האדם לנפש חיה*. נשמת החיים היא זיק מפרום ,ממקור חיי הנצח של חי העזלמים ,כמליצה הזוה״ק .ידא נשמתא קדישא דאיתמשנא מאינון חיים דלעילא״ז כי .הנופח באפי אחר מנשםחו יחן בו״ ) ,ר מ ב י ן ( ! ועל ידה נעשה האדם ״לרוח ממללא׳, ן .א ".ליצור נפלא שיש בו רוח ממרום ואף לשון ממללח .שני אלה ,הדעה רע ש ב ת ו מ ו ס ד והדבור ,הם המה העדים היותר נאמנים על רוממות האדם ויתרונו על כל ברואי ארץ ,אחרי אשר רק הוא לבדו חונן בם םבוראו ית״ש! וזהו שכתב רש״י ז״ל בפירושו על הכתוב ההוא ,וזיל :״אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה ,אך זו שבאדם חיה שבכולן ,שניתויף בו דעה ודבור״ .אין איפוא האדם כאחד מברואי מטה ,המתחלקים לסוגים שונים כמדרנת התפתחותם ובתכוגותיהם ,זה למעלה מזה ,כי אם יציר מיוחד ,שרק הוא לבדו נברא בצלם אלקים ,ועל ראשו לבדו ניחנו שני הכתרים הנפלאים ההם ,״הדעה והדבור״ ,שאין דוגמתם בכל יצורי תבל בלעדו! ההוכחה היותר נאמנה על דעת האדם ,שהיא מדעת עליון כדעתם של מלאכי השרת ,היא מה שאין דעות בגי האדם שוות במדרגחן ,וכל אדם יש לו דעה מיוחדת לו לבדו .כי הנה אם אמנם רואים אנו בבדואי פטה בכלל, שהם מתחלקים במדרגת דעתם והתפתחותם לסוגים שונים ,זה לבעלה מזה, אין זה אלא חילוק בין סוג לסוג ,ז .א .שאיזה סוג ידוע עומד על מדרגת התפתחות יותר גבוהה מזה שחחחיו .אבל הלא כל אישי ההוג ההוא דעתם שוה ,ואין שום הבדל כלל ביניהם ,והרי מעולם לא ראיני שדבורה אחת, למשל ,תתחכם לעשות דבש באופן אחר משאר חברותיה ,או שחקדא שביתה ותחדל מלעשות דבש כלל ,וכן הדבר בכל בעלי החיים למיניהם .וזה לנו לאות שאין דעתט הפשית ,אלא רגש טבעי שהטביע במ יוצר הכל ,רגש שאין ביכלתם להשתחרר ממני ,ואף לא לש נוחו או לפתחו .לא כן האדם׳ שלא רק זאת ,מה שמין האדם בכלל יש בי דעה יתירה ,אלא שכל אחד ואחד מבני האדם יש לו דעה במרה מיוחדת לו לבדו ,שעל זה אמרו ז״ל ,״הרואה אוכלסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים ,שאין דעחם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה״ ) ,ב ר כ י ת ,נ ח ! ( .וכשם שלא ימצאו שני בני אדם, שיהיו פרצופיהם דומים זה לזה בהחלט ,כן לא ימצאו בעולם שני בני אדם שתהיי מדרגת ידיעתם שור ,בהחלט ,מה שאין כן בבעלי החיים ,שאף שגם ביניהם יש שנויים נפיצופיתם ,אבל אין שנוי בדעותיהם של אישי כל סוג וסוג! והברכה הנזכרת נתקנה לא רק על ראיית ״אוכלסי ישראל״ לבדם ,כי אם על ״אוכלסין של בני אדם״ בכלל ) ,״ נ ח י מ א ,פ י נ ח ס ( . זה יוכיח ברור שדעה זו שיש באדם איגגה רגש טבעי לבד ,כי אם מתנת אלקים ממעל ,כדעתם של מלאכי השרת משרתי עליון! וכל אדם יש לו דעה במדד ,מיוחדת .שחונן בה מאת יוצרו ,חונן הדעת ,ולפיכך ״אין דעתם דומ־ זה לזה״ .זהו בגוגע לדעת האדם .ועל הדבור שיש בו ,מה שאין דוגמתו בכל בדואי עולם .הלא בודאי ש־וא רק חלק אליק׳ ממעל ,כדבורם של מלאכי השרת! ועל שני אלה ,על הדעה והדבור ,ייאםר לפיכך בצדק שישנם באדם ״כמלאכי השרת״! א מ ו ר רעא על שני אלה הוסיפו ז״ל עיר שלישי ,פה שהאדפ •פהלך בקופה זקופי• כמלאכי השרת״! וענין ״הקומה הזקופה״ שהזכירו כאן ,אין לו כל שייכות למה שאמרו ,״המהלך בקומה זקופה כאלו דוהק רגלי השכינה״ ) ,ב ר ב ו ״ ,(:Mששם הכוני .על מדת הגאוה שבאדם ,שהיא המרה היותר מגיגה ,כי במה יתגאה אדפ הציר! וכאן כוגתם על בריאת האדם המעידה על יתרוגי ,בהיותו גברא להיות ״עומד כמלאכי השרת״ ומהלך ״בקומה זקופה״ כסותם .כי הנה רואים אני בכל ברואי מטה ,בעלי גב ושדרה ,שנבראו בשדרה כפופה וראשם מוטה לארץ, לחפש אחרי טרפם תמיד ,שהרי זוהי הכלית חייהם עלי ארץ ,לאכול ולשתות ולהעמיד תולדות ולא יוחד .ואף הקוף הגדול שדרתו כפופה וראשו מוטה לארץ, כי אף הקופים היותר מפותחים אך בהמה המה להט .מה שאין כן האדם, שגכרא בשדרה ישרה ,להיות ״עומד כמלאכי השרת״ ומהלך ״בקומה זקופה״ כמותם ,למען ישא עיגיו למרום ולראות בהדר גאון ד׳ ,וזה יעיד עליו ,שאין מטרת בריאתו עלי אדמות רק לאכול ולשתות ולהעמיד תולדות ,כיתר בעלי החיים ,כי אט לתיות תיי רות ולשאוף לשמי מרוט ,ולהתדמות ליוצרו במעשיו עלי ארץ. וראה זד ,פלא ,מה שאמרו ז״ל על הכתונ. ,ויהי האדם לנפש חיה״, וז״ל. :מלמד שעשה לו עוקץ כחיה וחזר ולקחו מפני כבודו״ ) ,ב ר י ר ,פ י י י ( .קרוב לשער שעמדו כבר גם המה על אוחו הרושם בתחתית שדרתו של האדם ,ומה שגתחדש אחיי חקירות רבות להכופר הידוע של המאה העברה למספרם ,דרוין, שנפל על מציאה זו ובגר ,עליה את בגין תורתו המזויפת ,ידוע הי׳ משכבר )ווהלים ,נ ה -י ד ( , הימים לתכמינו ז״ל! ואולי ידעו זאת על פי ,׳סוד ד׳ ליראיו״, ממסתרי הטבע ) ,נ י ר ,ב , :י ב כ -מ ( ! כמו שמצינו ברומה לוה בנוגע לענינים אחרים אלא שהם ז״ל בחרו ״דרך אמונה״) ,שם ,ק י י ט -ל ( ,ואמרו לפיכך ,שבריאת העוקץ והסרתו אחרי כן מפני כבודו של האדם ,היו שתיהן בדבר ד׳ ״יוצר האדם״! ד. והנה הזכרתי למעלה בקצרה את דברי הםדרש בענין זה של בריאת האדם! ונביא נא נזה את דברי המדרש ההוא במלואם ,וז״ל :״ברא בו ארבע בריות מלמעלה וארבע בריות מלמטה ,מלמטה ,אוכל ושותה כבהמה ,פרה ורבה כבהמה ,מטיל גללים כבהמה ומת כבהמה! מלמעלה ,עומד כמלאכי השרת ,מדבר כמלאכי השרת יש בו דעת כמלאכי השרת ורואה כמלאכי השרת. ובהמה אינה רואה? אתמחה! אלא זה מצדד״ ,עכ״ל ) ,נ ר -ר ,פ ״ ח ( . דברי המדרש הללו מתאימים בכללם אל דברי הברייתא שבארגו בפרק הקודם ,אלא שעל שלשת הדברים הגחשבים שם הוסיפו במדרש עוד אחד שיש ש ב ת 1 נו ן ע ו באדם ״כמלאכי השרת״ ,והוא מה שהאדם ״רואה׳ ,ואף שגם הבהמה דואר.׳ •אלא זה מצדד״ .ובביאור הדברים הללו גדוזקו כסרשי המדרש הרבה .והיטיב אשר דבר בוה בעל ״יפה תוארי זיל בפירושו שם .כי האדם .רואה ומבין מעצמו כל הצדדים האפשריים בידיעה המקובלת־! וריל שהאדם שיש בו דעת כשהוא רואה איזה דבר ,הוא מבין בראייתו את ״כל הצדדים האפשריים• שבדבר .ואמגט בבר חשבו מה .שיש בו דעת כמלאכי השרת״ ,אבל אותה הדעת היא בדברים מפשטים ,שאין לראותם בעיגי נשר .כי אם בעיגי רוח ובביגת חלב ,באמור ״ולבי ראה הרבה וכמה ודעתי ) ,ק ה ל ת - * .ט ! ( .ועל זה הוטיםו ויל עוד את הראי׳ בעיני כשר ,שאף כי בגוגע לזה עולה לכאורה הבהמה הרבה על האדם ,שהרי ישגם בבעלי התיים מיגים שונים ,הרואים בעיניהם ממרחקים כאלה ,שאין כל אפשרות לאדם לראוח בעיניו בריחוק מקום שכזה ,אעש״כ גבוהה היא ראיית האדם לאין ערוך מראיית הבהמה בזד ,שהוא ״מצדד״ ,בי הבהסר .אינה רואה רק את מה שלפניה׳ אבל האדם מצדד ורואה ומשיג בשכלו את ״כל הצדדים האפשריים״ .ויודע להסיק מסקנוח שונות ממה שהוא רואה ,מה שאין הבהמה יכולה .ולפיכך נאמר עליו שהוא ״רואה כמלאכי השרת״. אין שהוא ,הרי לפנינו .ארנע נריות מלמעלה״ שיש כאדם .כמלאכי השרת״ ,והן הדעח והדנור ,העמידה נראש מורם למעלה על קומתו הזקופה, והראי׳ נעיניו לצדדים ולצדי צדדים .וארנע הנריות הללו יתנו עידיהן ויצדקו, כי אין האדם כאחד מנרואי מטה ,כי אם יציר נפלא שננרא ״נצלם אלקים׳׳ ורוח ממרוט נופחה נו ,לעםרהו .ככוד והדרי ,להםשילהו על כל מעשי י-ז(< כראשית .ולשית ״כל ת־,ת רנליו׳ ) ,ת ה ל י ם ,ת , ונתנונן נא נינה לראות עוד ,כי .ארנע הנדיות מלמעלה״ ,שיש נאדמ ״כמלאכי השרת״ כולן סשכנן בחצי נוו העליון ממתניו ולמעלה ,הלא המר. ראשו הזקוף ,עינו המצדדת ,פיו הממלל רברבן ולכו מקור הבינה והדעת! וכגגדן ״ארבע הבריות מלמטה״ שיש בו ״כבהמה׳ משכנן בחצי גוו התחתוני ממתניו ולמטה ,הן קיבתו המעכלת את מה שהוא אוכל ושותה כבהמה ,בגי םעיו המוציאים רעי כבהמה ,ואיברי הסין שעל ידם הוא פרד ,ורנד ,כבהמה. ועל ידם הוא גם מת כבהמה על פי הרונ ,שהרי בבר .אמרו חכמי הרופאים, אחד מאלף מת מחלאים שוגים והאלף מרוב התשמיש׳ ) ,ר פ נ ־ ם ,ה ל נ י ת י ן י ת ,פ ר ק י ׳ ה ל נ ה י ־ ט ( .ועל פי חלוקה זו ,שגתחלק גוף האדם לשנים ,הוא נעשה ״םחציו ולמעלה אלקים ומחציו ולמטה אישי .כמו שאמדו זיל על משת רבנו ,בחיר המין האנושי ,שנקרא בשם .איש האלקים״ ) ,י ל ק ו ט ,נ י נ ה ( .על חלוקה זו ירמוז לנו ״האזור אשר ידבק אל מחני איש" ) .י ר פ י ,י ! יט( .שחעודחו להפסיק ולחוץ בין הלב להערוה ,משום שהלב והערוח חמה שני הפכים רחוקים זה מזר, א ח ו ר רמנ כרחוק שטיפ מארץ! ובשעה שהאדם עוסק בפילי דשפיא ,קורא קריאת שפע ומתפלל ,או עוסק בחורה ,אינו בדין שיהא לכו .מקום משכן הדעת שחנן אותו בה בוראו ית״ש ,רואה את הערוה המורידה אח האדם למטה למדרנת בהמה ,ולפיכך ..לבו רואה את הערוה אסור״ ) ,נ י כ י ת - = ,י ז > . זהו פשר החזיון הנפלא אשד תזה הנביא שם .כי ״כאשר ידבק האזור אל מחני איש״ בן הדביק ד׳ אליו »את בל בית ישראל לשם ולתהלה ולתפארת״ ,לאמר ,כי רק ע ׳ ׳ י האזור הזה המחלק את גו האדם לשנים ,ומלמדו בינה ודעת להרים את ראשו לשמים .כאמור ״שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה״ .מבלי להורידו למטה לארץ כבהמה ,רק עי״ו נעשה האדם לאיש האלקיט ,ורק עי״ז זבו ישראל להיות לעם נכחד לדי .ילתהלה ולשט ולתפארת״ ) ,ד ב ר י ם ׳ ב ו יט(. ה. ואחרי כל האמור כזה נבוא לידי הבנת המאמר של ר׳ מני ,שהצננו כראש דברינו אלה .לאמר .״כל עצמותי תאמרנה ד׳ מי כמוך ,לא נאמד פסוק זד. אלא בשביל הלולב ,השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם ,ההדס דומה לעין ,ל.ערבד .דומה לפה׳ והאתרוג דומה ללב ,אמר דוד אין בכל האיברים גדול מאלו ,שהם שקולים נגד כל הגוף ,הוי כל עצסותי תאמרנה* .דברי הדורש הוה לכאורה נפלאים להבין ,שהרי הכתוב אומר מפורש ״ כ ל עצמותי תאמרנה״, והוא בא ומעמיד את הכתוב שלא נאמד אלא בשביל הלולב ויתר שלשת המינים שעמו ,שהם כנגד ארבעת האיברים שחשב שם ,הא כיצרן! ואולם הוא הדבר אשר דבר אלינו רבי מני בחכמתו ,כי בא להעמידנו על ערכם של ארבעת האיברים הללו .המעידים על יתרונו של האדם על בל החי אשד על פני האדמה! ולאמר לנו שאלה ארבעת המינים שבלולב מתאימים המד ,בכל פרטיהם אל ״ארבע הבריות מלמעלה״ ,שברא הקב״ה באדם ״כמלאכי השרת״ ,ומטרת לקיחתם היא להורות לאדם דעת ,ולהזכירו על ידם את מטרת חייו עלי אדמות, שלא לחיות חיי בהמה נברא בעולם .כי אם לשאוף לשמים .ולהיות כאחד ,.צבא הפרוס במרום״) ,׳•:ע ,-כד כא(. ״השדרה של לולב דומה לשדדה של אדם״ ,כי הנה הלולב ,כף התמד, עומר בקו ישר ,ובל עליו דבוקים אל שדרחו ,מבלי להחפשט לצדדים כענפי העצים השונים ,ורומה הוא בזה לשדרתו של האדם .העוטר ״בקומה זקופה״ וראשו לשמים .על הדמיון הזר ,של כף התמר להאדם יאמר הכתוב ,״צדיק כחמר יטרח״ ,יתהל-ם .ז נ •ג( ,לאטד ,כי הצדיק רק אז יפרח בצדקתו ,אם הוא ״כתמר״ ,והנהו •עומד כמלאכי השרת״ ומהלך ״בקומה זקופה״ כסותם ,בראש דעד ש ב ת ו מ ו ע ד טורם לשמימ ,מבלי להורידה למטה כבהמה ,שאין לה מטרה אחרת בעולמה, אלא לחפש מזונותיה בארץ. ״ההדס דומה לעין ,הערבה דומה לפה ,והאתרוג דומה ללב״ .שלשת אלה, עץ האדם ,׳המצדדת״ ,פיו ״הממלל רברבן״ ,ולבו מקום משכן .הדעת״ ,הם המה יתד שלשת הבריות ״טלמעלן׳ ,שברא הקב״ה באדם ״כמלאכי השרת״ ,ויחד עם הלולב מעידימ המה ארבעתם על יחרץ האדם ,מבחר הבריאה ,ועל תעודתו הרמה בעולמו! וגקראים הם כולם על שם הלולב ,״הואיל וגבוה מכולם׳ ) ,ס ו כ ה ,ל!!( .הלולב מלבד גדלו בקומתו לעומת יתר שלשת המיגים שעמו ,הוא גם ״גבוהי מאתם בערכו ,בהיותו ״דומה לשדרה של אדם״! והשדרה של האדמ ,העושה אותו לעומד ומהלך בקומה זקופה ,מעידה היא ביהוד על מבנה גוו ,כי לא קוף הנהו .כי הנה פה עין ולב ישנם גמ ליחד בעלי החיים כולם ,אלא שאינם דומים בערכם לאלו של האדם! אבל שדרה ישרה ועומדת בקומה זקופה אינה אלא לאדם לבדו ,והיא לו לאוח חפארה ,כי לא על םוג בעלי החיים ייחשב גם הוא ,ונאמר לפיכך בלולב ,שאם .נקטמ הו(. ראשו פסול״) .שפ ,כ ט ,>:מה שאין כן בהדס ובערבה ) ,ר מ נ ״ ם .ל ו ל ב פ י ח ,ה ל כ ו ת שהרי לא נברא האדם ״בקומה זקופה״ ,אלא בכדי שיהא ״עומד כמלאכי השרת״ ונושא ראשו למרום ,לראות ״פי ברא אלה״ ) י ש ע י ה ו ,מ -כ ו ( ! והלולב ,ספל שדרתו הישרה של האדם ,צריך הוא לפיכך שיהא לו ראש ,ואס ״נקטם פסול״ ,כי פה בצע בקומתו הזקופה של האדם ,אם אין לו ראש לשאת אותו למרוםו! על ארבעת אלה ״אמר דוד .אין בכל האיברים גדול מאלו ,שהם שקולים גגד כל הגוף״ .כי על ידם אפשר להכיר את מעלת האדם ויתרונו .ובהכיר האדם את ערכו ואת מטרת בריאתו בעולמו .אז יהיו ״כל מעשיו לשם שמים״ ) ,א ב ו ת ,פ ״ ב ,מ י , ( ! -ז .א ,.בי לא רק פעולותיו הרוחניות ,אלא אף דגופניות שהן מהכריות ״מלמטה״ ,שברא בו הקב״ה ״כבהמה״ ,תהיינה גם כן ״לשם שמימ״ ,לעבודת בוראו ית״ש ,כפו שכהב בזה החסיד רבינו יונה בפירושו על משנה זו .וכבר האריך בזה הרמב־ם ד ל בפרק החמישי משמונת פרקיו, בביאור מאמרו הנפלא של בר קפרא ,״איזוהי פרשה קטגה שכל גופי תורה ) ב ר כ ו ת ,סג.(. תלוייפ בה ,בכל דרכיך דעהו״, בהגיע האדם לידי דרגא עילאד ,זו של הכרת ערכו ,אז יקרא אמנט בקול ,לאמד ,״ כ ל עצמותי תאמרנה ד׳ מי כמוך״! וזה שפתח ר׳ מני ,כי הפםוק הזה .ולקחתם לכם וגו״׳ ,יבא לצוות אות :ו על לקיחת אלה ארבעת המינים, ״לא נאמר אלא בשביל הלולב״ ויתר שלשח מיניו ,שהם כננד ״ארבע הבריות מלמעלה״ שבאדם! ומטרת מצוה רוממה זו היא להעמיד את האדם על הכרת ערכו ומטרת בריאתו בעולמו ,להיות ״כמלאכי השרת״ .ונבין איפוא מעתה מה א מ ו ר רעה שאסרו ז״ל ,כי ״ארבעה מינים שבלולב מעכבים זה את זה״ ,אחרי אשר ״מצוד. אחון הם ,ואם חסר אחד מהם לא יטול עד שיםצא השאר״ ,בהיותם כולם מכונים לדבר אחד! ״וארבעה מטיבי לכה״ אלה ) ,מ ש ל י ׳ ל -נ , > 0שהם ״נמלים לפני הקב״ח״) ,מי־י ,ו י ק ר א ,שם( ,מוליכים את האדמ בדרכי חייט של אמונה צרופה בבורא שמים וארץ ,״יוצר האדם״ ו ו. אחרי הצווי על לקיחת ארבעת המינים יבוא בכחוב שלפנינו עוד צווי מיוחד על השמחה ,כאמור ,״ושמחתם לפני ד׳ אלקיכם שבעת ימים״ .שמחה זו נתשבת בין שבע המצות שבחג׳ שעליהן דרשו חכמינו דל׳ במאמרם שהצגנו בראש דברינו אלה את הכתוב ,״תודיעני אורח תיים שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח״ ,ואמרו ,״אל תהי קורא כן אלא שבע שמחות״) ,ז .א .לא בשין שמאלית ובחולם׳ כי אם בשין ימגית ובסגול( ,״אלו שבע מצוות שבחג, ואלו הן ,ארבעה מיגים שבלולב ,סוכה .חגיגה ושמחה״ .וחכמיגו זיל יוסיפו לשאול עוד שם ,״אם חגיגה למה שמחד ,ואם שמחד ,למה חגיגה״ ן ומפרשי המדרש שם הבינו כי השאלה היא על שני מיני הקרבנות שבחג ,שלמי החגיגה ושלמי השמחה ,למה הם באים שניהם .ולפירושם זה נשאלה שאלתם בלי כל תשובה •,כי מה שיוסיפו לאמר עוד שם בשם ר אבין ,על הלולב ,בי ״במה שישראל יוצאים מלפני הקב״ה ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם אנן ידעי! דאינון נצוחייא ,ולפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון״, זהו לכאורא רק נתינת טעם על לקיחת הלולב בחור סמל הנצחון של ישראל ביום הדין ,אכל איזו תשובה היא על השאלה בדבר שני מיני הקדבנות שבחג? וכבר עמד על זה בעל ״אסיפת מאמרים״ ז״ל בפירושו שם וכתב• ,התירוץ חסר כאן ,והוא בירושלמי פיק דחגיגה״ .דברי המחבר הזה מוסבים אל מה שאמרו בירושלמי שם ) ,ה ל כ ה בי( ,ששלמי השמחה יש להם דין אחר משלמי החגיגה, ״שהשמחה נוהגת בין בדבר שהוא משלו בין בדבר שווא משל אחרים״ ,ר״ל שמצות השמחה אדם יוצא אף במה שאחרים משמחים אותו משלמיהס ,המה, מה שאין כן בשלמי החגיגה ,שצריך כל אדם מישראל להביא משל עצמו דוקא ,עיי״ש. למדנו אמנם מזה שיש חילוק בדיני שני מיני הקרבנות הללו ,אבל הלא השאלה במקומה עומדת .למה באים הם שניהם בכלל? ועוד זאת נשאל, למה השמיטו במדרש חשובה וו? ומה שיפלא ביותר הוא ,כי הלא שני מיני שלמים אלה נוהגים בכל המועדים ,ולא רק בחג הסוכות לבדו ) ,ר מ ב ״ ם ,ה ל כ ו ת ח ג י ג ה ,־ ׳ « - ,א>; ולמה זה שאלו במדרש רק על החגיגה והשמחה שבחג זה דוקא? ה רט1 ש ב ת ו 1ז ו ט ד ואולם האמת תורה דרכה ,ששאלת המדרש היא לא על שלמי השמחה. כי אם על מצוח השמחה עצמה ,היא ״השמחה היחידה״ ,שנצטוינו עליה בחג זה ,כמו שכתב הדמבימ זיל ,״אעיפ שבכל המועדוח מצוה לשמוח בהם ,בחג המוכות היתד .במקדש שמחה יתירה ,שגאמר ושמתתם לפני ד׳ אלקיכם שבעה ימימ" ) ,ה ל כ ו ת ל ו ל ב ,פ י ח ,ה ל -י י ב ( .על שמחה יתירה זו שאלו ז״ל כעני] .למה היא באה ,והשיבו כהלכה בדברי ר׳ אבין ,כי היא באה על הנצחון של ישראל ביום הדין ,שעל זה יעיד הלולב ,סמל הנצחון .ולפי זה לא נשארה שאלת המדרש בלא תשובה׳ כמו שתשב בעל אסיפת מאמרים ז־ל ,אלא שדברי ר־ אבין על תעודת הלולב היא תשובה גכונה על שאלתם ז״ל בדבר שמחת החג .ומה שאמרו ז״ל בשאלתם .,אם שמחה למה חגיגה ואס חגיגה למה שמחר.״ .שמזר, גראה לכאורא ששאלתם היא על זה ששתיהן באין כאחת ,אין זאת אלא לתפארת המליצה ,אבל עיקר השאלה היא רק על ״השמחה היתירה״ .ועל זה השיבו שהיא שמחת הגצחון) .ועיין בפירוש מהרז״ו שם ,שהזכיר גם הוא את ״שמתת הניצוח״ ,ולדבריו באימ שלמי השמחה לשם זה! אבל מה נפלא הדבר ,הלא שלמי השמתה היו נוהנימ כאמור בכל המועדים ,ולא רק בסוכות לכד ,ואיך זה אפשר לאמר שבאו לשם ״שמחת הניצוח״ שבלולב 1ולפיכך אני אומר ששאלה המדרש היא לא על שלמי השמחה ,כי אם על השמחה עצמה, שהיתה מצוה מיוחדת בסוכות דוקא .ועליה אמרו ז״ל בצדק שהיא באה על הנצחון שבלולב/ ״ ז. תשובה זו תתבאר לנו על פי מד .שביארתי במאמרי הקודמים .כי הלולב הוא סמל הנצחון האחרון של ישראל ״באחריה הימים״ ,נצחון הרוח על החרב, )חהלים ,מ ו -י ( , לכשיקומ דבר המשורר לאמר ,״משבית מלחמות עד קצר ,הארץ״, על הנצהון האחרון ההוא דרשו חכמינו ז״ל את הבתוב האמור ,״נעימות בימינך נצח״ ,שהוא ״לא נאסר אלא בשביל הלולב״ ,ויתר המינים שעמו) ,אער על כן נכתב ״נעימות״ בלשון רבים( .״והוא מה עדוד אומר לישראל אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים הרי אתם מבושרים שנצחתם לאומות העולם״ .לקיהת הלולב ,סמל הנצתון .מזכרת ומבשרת לישראל את נצחונם האחרון ,העומד להביא .נעימות״ לעולם ,והוא יהי׳ .נצח״ ,לנצח נצחים ולדורי דורות ,נצחון שאחריו לא תהיינה עוד מלחמות בעולם כלל ,בי אם שלום אמת עדי עד. הנצתון ההוא שלא ישאיר אחריו מנוצחים ,מלאי מדורות ושואפי נקמות .עתיד להביא שמחר .לכל יושבי תבל ,כי השמחה והשלו כרוכים ואחוזים המה זה בזה. באין שלו׳ אין שמחה ,בהיוח פחד המלחמה והמות נגד עיני שוכני ארץ! ורק כאשר יחן ד׳ ״שלום בארץ״ ) ,י י ק ר א ,מ -י ( ,ובני האדם יוכלו לשבב במנוחה א מ י ר רמז .ואין מתריד״ אותם -דק אז תהי׳ ״שמחת עולט על ראשם״ ) ,י ש ע ״ ,לי-,י( ,השלו׳ והשמחה יבואו לעולם שלובי יד ,כאמור ,״כי בשטחה תצאו ובשלום תובלון״) ,שם ,נ ה -י ג ( ! וכבד הזכרתי למעלה במאמרי הקודמים ,כי הסוכה המחוסרת כל הגנה, היא סמל השלו׳ העתידי ,אחרי אשר רק לאחר שתושבתנה המלחמות עד קצה הארץ ,רק אז יוכלו בני האדם לשבת במניחה אף בסוכוה ,ולהרגיש את עצמם בטוחים כהן מפחד וממות ,באין עוד יותר .אויב וחרב״ בעולם .ועל העת המאושרת ההיא אנו מתפללים ,כי יפרוט עלינו עושה השלוט אח .,סוכת שלומו״! ונאמר מעתה ,כי כל אלה הדברים שבחג מתאימים יחד למטרה רוממה אחת .ארבעת המיניט המםמלים להאדם את ״ארבע הבריות מלמעלה״ ,שברא בו הקב״ה ,ומלמדימ אותו בינה להבין את מטרת חייו עלי אדמות ,שהיא להיות ״כמלאכי השרת״ ,תעודחם היא להביא לידי שלו׳ ושמחה .ובהיות הטוכה סמל השלו׳ באה לפיכך מצות לקיחת אלה ארבעת רמינים יחד עם מצות הסוכה; ובחג הזה עלינו לשמוח .,שמחה יתירה״ ,שמתת הניצוח .ששת אלה, ארבעת הסינים ,הסוכה והשמחה ,מצטרפים אל מצות החגיגי ,שהיא מצוה כוללת לכל שלשת הרגלים שבשנה ,ונעשים יחד למחרוזת אחת של ״שבע מצות שבחג״. עליהם כולם יאמר הכתוב ״תודיעני אורח חיים שובע שמחוה אח פגיך נעימות בימינך נצת״ ,וביאור הכתוב לפי דרשתם ד ל הוא ,כי נאמר בדרך שאלה ותשובה ,שאלת ישראלי מאת השי״ת ותשובתו הוא אליהם .אנו מתפללים להקב״ד ,להודיענו ״אורח חיים״ ולתת ?נו .,שובע שמחות״ את פניו .והוא ית״ש משיב לנו ״שבע שמחות) ,בשין יכנית( ,נעימות בימינך נצח״ .ז .א .כי עלינו לקיים את ״שבע המצוות שבחג״ ,ולקתת בימיגנו את ״הנעימוח״ ,זה הלולב עם שאד המינים שעמו ,ואז נהי׳ מנוערים שסוף הנצחון לבוא לנו ,ושמחתגו תהי׳ אז .נצח״ ,שמחת עולם אשר לנצח לא תופר עוד .ולמען תהי׳ שמחתנו שלימה נצטוינ• לשבת בסוכה .שהיא סמל השלו׳ בעולם .חזון העתיד של ״שובע שמחות״ את פני ד׳ יבוא לנו על ירי ״שבע שמחות״ .אלו .שבע המצוות שבחג״! ש ג ת רסח ו מ ו ע ד לחג הסוכות/מאמר ה / עולם. איתני ויקהל! אל בירח המלך שלמה כ ל איש ישראל האיתנים ב ח ג ,הזא ה ח 1ד ש השביעי. ) מ י נ י ם יי ,וו—ב(. ירת האיתנים, י ת ק י ף ב»»וות. ירת שבוייו בו איתני ע ו י ם — )ראש השנה' ,״«•(. א. החורש השביעי שבו יחול ,אחד ראש השנה ויום הכפודיט ,חג האסיף. נקרא בכתוב בשם ירח האיתנים ,ובפירושו של שם זד ,נחלקו חכמי ישראל, רבי אליעזר אומר ״בתשרי נולדו אבות״ ועל שמם נקרא החודש ההוא בשם ״ירח האיתנים״ ״ירח שנולדו בו איתני עולם״ ,המה האבות ,״תקיפי עולם״. רבי יהושע אומר ״בניסן נולדו אבות״ .ולא על שמם נקרא איפוא החודש השביעי בשם ירח האיתנים !,אלא משום ״דתקיף במצוות״׳ ) י ה י ש ,יא .(.כך היא גירסת הב״ח ז״ל ,ולפי גירסא זו מוסב התואר ״דתקיף״ על הירח עצמו ,לאמר שהוא תקיף במצוות הרבות שניתנו בו ,הלא המה ״שופר ,יום הכפודים ,סוכה ולולב׳ ערבה וניסוך המים״) ,רש-י( ,אבל מלבד מה שנפלא להבין את התואר ״איתן״ או ״תקיף״ ביחס לחודש ,כי לא מצינו כזאת בכתוב ,הנה עוד זאת יפלא ,כי הלא השם ,׳ירח האיתנים״ משמעותו הנכונה היא לסי חוקי הלשון הירח של האיתנים ,ולא שהירת עצמו הוא איתן .וכמו שלד׳ אליעזר נקרא החודש הזה על שם האיתנים שנולדו בו ,המה האבות איחני עולם .כן עלינו כהכרת לאמר נס לרבי יהושע ,שהתואר .איתנים״ מוסב הוא על איזה אחרים הנקראים בשם התואר הזה ,ולא על הירח עצמו. , הגירםא הנכונה בגמרא היא בלי כל ספק הגירסא הקודמת ״דתקיפי״ ,בל׳ רבים ,ולא ״דתקיף״ בל׳ יחיד ,כי לא על הירח עצמו מוסב התואר ההוא ,כי אם על אחרים רבים ,שהם המה האיתנים והתקיפים ,ולחגם הגיה הב׳יח ז״ל כאן את הגהתו ,והעמיד יחיד במקום רבים .ואם נשאל מי המה אלה האיתנים ,שעל א ו מ ר רטט שמם נקרא החדש השביעי בשם ״ירח האיתנים״ ,הלא התשובה מובנת וברורה׳ שהאיתנים המה ישראל ,הם הם ״איתני עולם -תקיפי עולמי׳ ,כמו שיבואר לפנינו בעז״ה ,וצל שמם נקרא החודש השביעי בשם ההוא ,לאמר הירת של האיתנים ,המה ישראל איתני עולם .ומד ,שאמרו בגמרא .דתקיפי במצוות״ ,הוא לבאר כי נקראו ישראל בשם ״איתנים״ על שם המצוות הגותוות להם תוקף ואיתניות .וכא רש״י ז״ל וחשב לנו בשמותיהן את ששת המצוות שבחודש הזה, לאפר ,כי מה שנקיא החודש הזד ,בשם הנכבד הזה ,הוא משום שתקיפותם של ישראל מתבטאת ביחוד במצוות של החודש הזה .זהו לדעתי הביאור הנכון בדברי הגמרא כאן ,ועלינו רק להבין בדברים ולבאר לעצמנו את הביאור הנכון של השם ״איתן״ ,ואת היחס של ששת המצוות הנזכרות אל התואר ההוא -אשר על ידן נעשו ישראל ל״איתני עולם — תקיפי עולם״! ב. התואר ״איתן״ שונה הוא במשמעותו מהתוארים ״גבור״ או ״חזק״, הבאים בגיגוד להחואדים ״חלש״ או ״רפד,״! ני הם מסמגים רק את האיש שיש לו גבורה -ואשר כחו במתניו להתגבר על החלש ממנו ולהנריעו תחתיו׳ אבל אין זאת אומרת עוד שיתמיד האיש וישאר בגבורתו לאורך ימים .הן רואים אנו בחיי יום יום .שאף הגנור ביותר עלול הוא ליפול שדוד מתגרת איזו מחלה שהיא ,אשר תעבור עליו ותנריעהו תחתיה ,ואז נל גבורתו תתבלע ,או כי יקרהו איזה מקרה אסון בלתי צפוי מראש וגנורחו גשתה .ויש אשד איזו סבר ,בלתי חשוכה למראית העין תגרום לגבור שתסור גבורתו ממנו .כאשר יסופר על שמשון הגבור ,כי בהגלח שערו סר כחו ממנו ויחלה ויהי ״ככל האדם״ ) ,ש ו פ ט י • ,ט ז -י ז ( .לעומת זאח התואר .איתן״ מסמן דבר או איש ״חזק בבתיגת אריכות הזמן ,קיים עומד ,מתמיד בקיומו ,ישן עתיק יופים*< ,אוצי-.ש> ,והונח לדבר ״העומד קייס בתקפו״ ) ,ה א ו צ ר ל פ י ן ( .זהו שאמדו חז״ל ״מנין לאיתן שהוא קשה ,שנאמר איתן מושבך ,ואומר שפעו הרים את ריב ד׳ והאיתנים מוסדי ארץ! אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן ,שנאמר גוי איחן הוא גוי מעולם הוא״ ) ,ס ו ט ה ,ו .>:אין האחרים באים לחלוק על הקודמים ,אלא לבאר את דבריהם ולהוסיף ,שהתואר ״איתן׳ יוגח רק על דבר קשר ,שקשיותו מתמדת ,על דבר ישן ועתיק יומין ,אשר יד הזמן המבלה כל לא שלטה בו לכלותו ,והוא ״עומד וקיים בתקפו״ ,מבלי לירא מחליפות הזמגים גם בעתיד ,ולפיכך הונח התואר הזה על ההרים מוסדי ארץ .שהם מראש מקדמי תבל ועד אחרית הימים לא ימושו! 0 ונבין בוה את ערך התואר ״איתן״ ביחס לעמנו .גבודתגו מימי קדם נשחה אמנם זה כבר .ואין זכר לה עוד .עריצים קמו עלינו ובחזקת ידם רפ ו מ ו ס ד ש ב ת גרשו אותנו מארצנו ,ומני אז הננו נודדים בנוים זה כאלפים שנה ומנוחה לא םצאגו .״»בדימ משלו בגו פורק אין מידם״ ,״וישראל בזמן הזה דוויים סחופים ומטורפים ויסורים באים עליהם״),,יבמות ,מז ,>.אבל למרות חולשתנו ורפיון כתנו עם ״איתן״ הננו ,עם אשר כל הנלים וכל המשברים העוברים עליו ומנידים אותו לכל רוח ,אינם יכולים לעקרו משרשו ולשוטפו בזרם מרוצתם, וזוהי תקיפותנו! על עתידותינו בגויים ניבא כבר בזמנו הנביא אחיה השילוני, לאמר ,״והכה ד׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים״) ,מי» ,י ד -ט ו ( ,ועל דבריו אלה יאמרו חכמינו זיל• ״טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכם בלעם הרשע ,אחיה השיאני קללט בקנה ,אמר להט לישראל, והכה ד׳ אח ישראל כאשר ינוד הקנה במים ,מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים ,ואפילו כל הרוחות שבעולם כאות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו ,אלא הולך ובא עמהם ,דממו הרוחוח עמד הקגה במקומו! אבל בלעם הרשע ברכם בארז ,מה ארז אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובים ,כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרחו והוטכתו על פניו״ ) ,ת ע נ י ת .(.= ,ומה גמלצו הדברים 1הארז הגבוה חזק הוא אלפי מוגים מהקנה הרך ,שכל רוח מצוי׳ מנידה אותו לכל עבר! אבל עם כל נבורהו של הארז יש אשר לא יוכל לעמוד בפני דוח חזקה ,הבאה ועוקרתו משרשו והופכתו על פגיו ואז אחריתו להכרית כי יוגף עליו גרזן .לא כן הקנה הרך ,אשד למרות חולשתו ״איתן״ הגהו ,כי כל הרוחות שבעולם אינן יכולות אלא להנידו ולהניעו ,והוא ״הולך ובא עמהם״ ,וכאשר תקום הסערה לדממה הקגה במקומו עומד. ג. וכן הלא הוא גם גורלנו בגוים נתקימה בנו בתחלה ברכתו של בלעם, והיינו ״כארזים עלי מים״ בשבתנו על אדמתגו .גבורים הייגו אז ובגבורחגו בטחנו ,״לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלימ״ ) ,א י ב ה ,ד -י ב א וינה באד ,רוח סערה נוראה ותעקרנו ממקומנו ולכל עבר נפזרנו ,כי ,,לא לגכודים המלחמה״ ) ,ק ה ל ת ,ט -י א ( .נבורתנו נשתה ונתקימה בנו בעונותינו קללתו של אחיה השילוני; ,לאמר ,״ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר״ .אבל אותו הנביא שהי׳ אוהב את עמו ,ועליו דרשו חכמינו ז״ל את הכתוב ,״נאמנים פצעי אוהב״ ) ,מ ש ל י ,כ ז -ו א הוא באהבחו הגדולה לעמו הקדים ברכה לקללה, בהמשילו אותנו בקללתו לקנה• שאינו נעקר לעולם עיי הרוחות הסוערות עליו להפיצו׳ וברכתו זו נתקיםה גם היא בנו ,לאמר ,״כך ישראל עומדים במי התודה ,אם חם גולים גזעיהם מחליפים ועוסקים בתודה ושרשיהם א מ ו ר רפא מרובים ,ואפילו כל גליות שבארבע רוחות השפים אין סזיזים אותם מנח התורה״) ,עין י ע ק ב ב ת ע נ י ת שם(. ישראל בארצות גליותיהם כשהם עומדים במי התורה ,אז ״גזעיהם מחליפים״ ,ואם נחרב מרכז אחד בגולה ,מרכז אחר עומד תחתיו באיזו ארץ אחרת ,״ועוסקים בתורה״ במקומם החדש ,״ושרשיהם מרובים״ ומתפזרים לארצות דחוקות זו מזו ,כי ״צדקד ,עשה הקב״ר ,עם ישראל שפזרם לבין האומות׳ ) ,פ ם ת י ס ,פז ,>:ולא לאומר ,אחח ,ועל ידי זה ״אינמ יכולימ לכלותם יתד״ ) ,י ש -י ,שם(., ,וכל הגליות שבארבע רוחות השפים אין מזיזים אותם״- כל הגליות שגלו ישראל ,בהתהלכם ״מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״ לא יכלו להזיזם ולכלותם מעל פני האדמה ״מכה התורה״ המגיגה עליהם ,כי כל זמן שישראל עוסקים בתורה ושומרים מצוותיה קיומם בטוח ,למרות פיזורם בארצות .זוהי ברכת הקנה שנתברכנו בה ע־י אותו הנביא ,אוהב ישראל ,יחד עם קללתו האיומה ,קללת הגלות ,והיא שעמדה לנו לעשותנו לעם ״איתן״ ,לעם אשר ״כימי השמים על הארץ״ ימיו! וזהו שהוסיפו חכמינו ז״ל ואמרו שם עוד ,״ולא עוד אלא שזכה קגה ליטול הימנו קולםוס ,לכיוב בו ספר תורה נביאים וכתובים״ .זכות הקגה לכתוב בו ספר תורה ,היא זכותנו אנו ,ועליה יאמרו חכמינו ,בי .רצה הקביה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורד ,ומצוות״ ) ,מ כ ו ת ,בג .(:על ידי המצוות שבתורה וכינו להיות כקנה הזה שאינו נעקר לעולם ,כי המצוות ממשיכות קדושה לעושיהן ,כאמור ״ועשיתם את כל מצותי והייתם קרועים לאלקיכם״ ) ,ב מ י ב ר ,ט ו -מ ( ,ובקדושחנו מונח סוד נצחיותנו .בהיותה נמשכת ממקור הקדושה העליונה של קדוש העולמים .שהוא ז/י וקיפ לנצח .ומאחר שהוא ית״ש לעד ולעולמי עולמים הוא ,לפיכך כל הנקדש לשמו גם הוא קיים לעד ,כדרשתם ז״ל על הכתיב .״והיד ,הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו״ ) ,י ש ע י ה ו ,ד -ג , 1״מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים״ ) ,ס נ ה ד ר י ן ,גב .(.ונבין מעתה מה שאמרו ז״ל ״דתקיפי במצוות״) ,בל׳ רבים /והתואר הנשגכ הזד ,פוסב על ישראל ,שהמה הם התקיפים והאיתנים׳ הקיימים לעד בזכות מצוותיהם. זכות זו מתיחסת באמת לכל המצוות שבתורה ,הממשיכות קדושה לישראל ,ועל קיום כל מצוה ומצוה התקינו לנו לפיכך חכמינו ז״ל לברך, .אשר קדשנו במצוותיו וצונו״ ,ומה שנקרא רק חודש זה לבד ,חודש תשרי, בשם .ירח האיחנימ״ ,הוא משום שלאותן המצוות של חודש זה יש חשיבות מיוחדת ,ביחס אל איתניותו ותקיפותו של ישראל .הן הנה ששת המצווח שחשב לנו רש״י ז״ל בפירושו שם ,כפו שהזכרנום לפעלה! וערבה זו שנחשבה כאן לפצוח מיוחדת ,אינה אותה הערבה שבלולב ,כי הלא כל ארבעת הפינים. רפב ו מ ז מ ר ש ב ת .המעכבים זה את זה״ ) ,מ נ ח ו ת ,בז ,(.נחשבים כולם יחד למצות אחת וכולם נקראים על שם הלולב. ,הואיל וגבוה מכולם״ ) ,ס י כ ה ,לז! ,1ועליו אנו מברכים לאםר. »על נטילת לולב״ ,וכולם כלולים בברכה זו .כונת דשי י ז״ל באן היא לערבה הניטלת בשביעי ,שהיא או ..הלכה למשה מסיני״ ,שנשתכחה בנלות בבל, .וחזרו נביאים אחרונים וייסדוה על פי הדבור״ ,או שהיא .יסוד נביאים״, ״תקגת גביאים אחרונים ,חגי זכריה ומלאכי ,שהיו ממתקני תקנות ישראל באנשי כגסת הגדולה״ ) ,ס ו כ ה ,מ י , .ו ב ר ש ״ י ש ם ( ,והיא נחשבת לפיכך לסצוה מיוחדת ,כמו נסוך המים ,שנם הוא לא בא זכרו מפורש בתודה ,והוא רק הלכה למשה מסיני .כל ששת המצוות הללו שבחודש רזה .יש לכל אחת מהן חשיבות מיוחדת ,ועל ידי כולן יחד נעשה ישראל לעם ״איתן״! ולפיכך זכה רק חודש זה לבדו להקרא בשם ״ירח האיתנים״! ד. על דבר השופר ויום הכפורימ כבר דנדנו למעלה במאמרינו לימים הקדושים ההם .שם נתבאר כי תעודת יום הזכרון היא ,להזכירנו את שני השופרות של האיל,, ,שלא יצאו לבטלה״ .את השופר של סיני ואת השופר של משית! את העבר ,יום עמדנו לפני ד׳ בחורב ,שבו נהיינו לעם ,ואת העתיד, יום בו ,״יתקע בשופר גדול .לאסוף את ״האובדים* ואח .הנדחים״ .שני הזכרונות הללו ,של העבר הגדול ושל העתיד המזהיר ,שאגו מזכירים לעצמנו שנה בשנה ,מוסיפים בנו כח ואומץ לשאת כל עמל ותלאה! והודות להשופר המזכיר לנו כל זאת ,הננו חיים וקיימים כיום הזה .והננו ״איתנים״ במוסרי ארץ! יום הכפורים הוא היום הקדוש ,אשר בו ישראל יתפאר בצדק ננד כל עמי תבל ,שאין להם יום שבוה .ביוש ההוא יחדש ישראל מדי שנה בשנה את בריחו עם אלקיו מהר חורב ,כי ביום ההוא נתרצ־ ,הקב״ה לישראל אחר מעשה העגל ,ונתן להם ע״י נביאו נאמן ביתו אח הלוחות השניוח' ומגי אז גקבע יום קדוש זח ליום סליחה ומחילה ) ,ס י ר ע ו ל ם ,ס -ו ( ,ליום שבו יתרצה השי״ת לעמו שנה בשנה ,בחדשו את שבועתו להם ,להקים את בריתו עמהם לנצח. ביומ קדוש זר .אנו משליכים מעל עצמגו את הבגדים הצואים של עניני החומד ,שאנו שקועים בזם כל ימות השנה ,והננו מתלבשים באדרת האסונה הצרופה בד׳ ונעשים ״לישרים״ ,״ישרי לב" ,המהלכים ״בקומה זקופה״ וראשים לשמים ״כמלאכי השרת״ .ביום זה אנו מחזקים את אמונתנו בשומר הברית והחסד לעמו ,ואת תקותנו בישועתו הקרובה .וכשאנו נפטרים מיום קדוש זה׳ אחר הצום עם חמשת ענוייו ,אנו נפרדים ממנו בשתי קריאות א מ ו ר רפג נלהבות של שלש שלש מלים כל אחת ,הן הקריאות :״ד׳ הוא האלקים׳, ״לשנההבאה בירושלים״! בשתי הקריאות ההן אני מביעים את אמונתנו הצרופה בד׳ אלקי ישראל ,ואת תקותנו האמיצה בגאולחג־ הקרובה לבוא .שתי אלה האםונה והתקוה ,הן הן הנוסעות בתוכנו חיי עולם ,בנפחן בנו אומץ רוח לעמוד נגד כל הקמים עלינו ,והן עושות אוחנו בזה לעם ..איתן״ .לעם הנצח ,לעם אשד עליו נאמר בדבר ד' ,לאמר ,״כי תעבור במים אתך אני׳ ובנהרות לא ישטפוך ,כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך. כי אני ד׳ אלקיך״! ה. אחרי השופר ויום הכפודים באים הסוכה והלולב עם הערבה ,ושלשה אלה המצוות יחד וזן לנו לחוט משולש אחד ,אשר לא במהרה ינתק ,לחוט של תקוה טובה ,המקשר ומאגד את נדחי ישראל בכל ארצות פזוריהם ,ועושה אותט לגוי אתד בארץ ,לגוי ״איתן ותקיף״! ההוכה מלבד מר ,שהיא תרופה גגד מחלת ,,האזרחיות״ וסמל השלו׳, שמצד זה יש לה ערך אנושי כללי ,שעתידים עוד כל גויי ארץ לעמוד עליו• כנבואת הנביא זכריה על ״היום ההוא״ ,אשר או יבואו ירושלימה ״כל הגוים״, ״להשתחוות •למלך ד׳ צבאות ולחוג את חג הסכות״ ,יש לה עוד עדך מיוחד לגי ״בני גלו א די יהוד״ ,ב־יותה סטל הסגולה הבלתי טבעית .שהטביע בנו ״שומר עמו ישראל לעד״ ,ל ־,תקיים בגולה ,בדירותינו הארעיות ״על אדמת גכר״ ,וידוע מה שאמר!• זי״ל על זח שאנו ״עושים סוכה סמוך ליום הכפורים״ ,כי הוא מטעם ״שמא יצא דינם של ישראל ביום הרין לגלות, והם עושים סוכה וגולים מבתיהם לסוכה והקכיה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל״ ) ,י ל ק ו ט א מ י ר ,ר מ ז ת ר נ ־ ג ( ,והדברים בזד ,עתיקים! הלולב הוא סמל הנצחון ,ועליו יאמרו לני חכמינו ז״ ל. ,משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך ,ולא הי׳ אדם יודע מה ביניהם אלא ד;:,לך לבד ,דן ה:זלך אותם ולא היו הבריות יודעים מי נצח לחבירו ,אמר המלך כל ,:י ש־,וא יוצא ואגין בידו ,הוו יודעים שהוא נצחו כך ישראל ואי״ה נכנסים לרין ביום הבפורים ,ואין הבריות יודעות סי נצח, אמר הקב״ה לישראל טלו לולביכם ביריבם ,שידעו הכל שאתם זכאים בדין״ ) ,מ ר י ת א ס ו ר ,ו ע י י ן ב ה ג ה ו ת ה ר ש ״ ב ש פ ב ב י א ו ר ה מ ל ה ׳ א ג י ך ( . גפלאים הדברים! סוכה ולולב׳ גלות ונצחו! גם יחד! הלא כל עוד בסוכות הננו יושבים ,בדירותינו הארעיות בארצות נכר בין תוללינו שובינו, העושים בנו מה שלבם הרע חפץ ואין אומר השב ,הלא להם הנצהון ואנו המנוצחים ,ואי׳ איפה הוא הנצחון שלנו ז ואולם הוא הדבר אשר דברו רפד ש כ ו ת וז ו ע ד חכמינו זיל ברוח קדשם ,כי למרות גלותנו ושעבודנו ,הנצחון העתידי הוא על צדנו ,באשר עם ״איתן״ אנחנו ,עמ אשר יד הגלות לא תשלוט עליו להכריעו כי גתכרך בברכה מיותרת,, ,ברכה של גליות״ .הברכה ההיא נאמרה לאביהם הגולה הראשון. ,שיחזיר עליך הקב״ה ויקבצך מן הגליות״ ) ,נ ר ׳ ־ ר ,מע׳יה( ,והודות לברכה ההיא ,שנאמרה ליעקב ולבניו אחריו לדורי דורות ,נהי׳ ישראל לעם הנצח .לעם ״שכל הגליות שבארבע רוחות השמים אין מזיזים אותו״־ והוא ממשיך את קיומו למרות גלותו ,בצפי׳ לישועה ובהכותו תמיד ליום גאולתו, וזהו נצחיננו הכי גדול ,נצחון איתניותנו בעולם 1 כח גפלא זה להתקיים אף כגולה הוטבע בעמנו מראשית הימים ע״י הסוכות ,שבהן ישבו אבותיב במשך ארבעים שגות גיודיהם במדבר ,בטרם עוד דרכה רגלם על סף הארץ שאליה גשאו את עיגיהם .הסוכוח ההן שהיו גמ סוכות ממש וגם עגני כבוד ,שסוככו על אבותינו במדבר בהשגחה מיוחדת פאת גואלם ית״ש ,הטביעו און חותמן על עמגו לדורות יבו>.ו׳ והכשירוהו לקיומו בגולה ,שלא יאבד ח״ו בגוים כארצות נכר ,כאשר אבדו עפיפ אחרים שגם עליהם עבר,־ ,כוס הגלות ,ובגלותם נאבדו מתוך קהל המים ויהיו כלא היו .זהו שאמרה החורה ״למען ידעו דורותיכם כי בסוכות דושבתי את בגי ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים׳ ) ,י י ק ר א ,״ -מ ג ( ,ובא בכתיב הזח צווי מיוחד מלבד הצווי על הישיבה בח• ) ע י י ן בי־ח ל ט י א י ח ,תרנ׳־ר,(, על ״ידיעת״ טעם הסוכה, כי נצטויגו להבין ולדעת את ערך הסוכות ההן .שבהן הושיב ד׳ את אבותינו בהוציאו אותם מארץ מצרים ,ועל ידן הקרים רפואה למכה ,רפואת הסוכה למכת הגלות! ובעמדנו שנד .בשנה ביום הקדוש לפני כס המשפט. ,ושמא יצא דיגם של ישראל לגלות״ ,להיות עוד בגולה בטרם תצמת ישועה לנו ,לכך הם ״עושים סוכה וגולים מבתיהם אליה״ .למען ידעו דורותיהם את ערך הסוכה לנו ,עם הנצח ,כי לא לנו לירא פן תשלוט בנו חיו יד הגלות להכריענו ,ולא עוד אלא שעלינו לצפות לישועה ולגאולה הקרוב״ לבוא ,כדבר נביא דנתמות בשם ד לאמר., ,כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות״ ) ,י ש ע י ׳ ,נ י -א ( .למטרה זו אנו נוטלים בחג זה את הלולב ,סמל הנצחון ,סמל נצחוננו האחרון בבוא יום נאולתנו. זהו יחס הלולב אל הסוכה׳ ועוד יש בה שלישי׳ ,היא הערבה הבאה להשלים את שתי אלה ,ונט עליה נצטוינו לקחחה בחג זה ,חג הסוכה והלולב! ו. נטילת הערבה בחג ,שהיא כאמור למעלה או הלכה למשה טטיגי שנשתכחה בגלות בבל וחזרה ונתיסדד ,בעלותם משט ,או .תקנת גביאים אחרונים׳ שעלו מן הנולד ,ההיא ,מוצאה ככל אופן מיםי קדם ,מראשית א מ ז ר רפה התישבות ישראל שנית על אדמתם בימי עזרא ונחמי׳ .במשנה יםופד כי בימי הבית השני היתד .נטילה זו נערכת ברוב פאר והדר ובקול תרועת שופר. .בכל יום ויום משבעת הימימ היו מביאיט טורביות של ערבה וזוקפיט אותט על צדדי המוכח ,וראשיהן כפופים על המזבח ,ובעת שהיו מניאים אותם וסודרים אותם היו תוקעים ומריעים ותוקעים״ ,ומשתרב הבית. ,אין נוטלימ אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש ,אלא ביוט השביעי לבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה ,וחובטין בה על הקרקע או על הכלי פעמיט או שלש בלא ברכה ,שדבר זה מנהנ נביאיט הוא״ ) ,ר מ נ -ם ,ל ו ל ב ,פ ־ ח ,כ א -נ ב ( . אבל ערבה זו על מה היא באה ,ומה טעם יש בנטילתה? ואם .הלכה למשה טטיני״ היתד ..למה נשכחה בבבל ז הן אמנט ״בגלות בכל שבחו אח התורה והמצוות ב מ ק צ ת ״ ,אבל ״זו נשכחד .ל ג מ ר י ״ ׳ ) ר ש י י ,ש ,(0ומדוע זה נשכחה לגמרי ו ועל מה זה מסרו נביאינו האחרונים את נפשם על זה, לחזור וליסד אותה בישראל ז ואם .תקנת נביאים״ היתה ,מה טעם תקנה זוז והחבטה בקרקע הלא בכל אופן ״מנהג גביאים הוא״ ,ומה טעם מגהג זר.ז על כל השאלות הללו אין אנו מוצאים תשובה נכונה בדברי חכמינו ז״ל ,ואין מגיד לנו פשר דבר בזה. .ואולם הנה יאמרו לנו חכמינו ז״ל על הכתוב ,״הוי המון עמים רבים בהמות ימים יהמיון״ ) ,י ש ע י ,י ז -י ב ( ,וזיל :״נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים ,ונמשלו האומות לים שנאמר כהמות ימים יהמיון, והם מתיעצים על ישראל ,והקב״ה מתיש גבורתם ז אמר ישעי׳ והרשעים כים גגרש ,מה הים הגל הראשון אומר עכשיו אני עולה ומציף את כל העולם, וכיון שבא לחול הוא כורע ומשתבר ,ואין הגל השגי למד מן הראשון ,כך פרעה נתגאה על ישראל והפילו הקב״ה ,וכן עמלק וכן סיחון ועוג ובלעם ובלק ,ואין אחד למד מחבירו״ ) ,י ל ק ו ט י ש ע י ׳ ,ר מ ז ת י נ ( . המשילו תכמינו ו״ל בצדק את מלחמת האומות .בישראל למלחמת הים בחול אשר על שפתו .הים לא יחדל מלתתנפל על היבשה בהמון גליו וסוער להפיצה ,אלא שחול שם ד׳ גבול לים ,וכיון שבא אל החול הוא משתבר ונסוג אחור ,ולמרות נסיגתו הוא חוזר להחנפל עליה סבלי הרף ,ובכל פעם הוא חוזר לאחוריו וחוזר להתנפל .וכן הוא הדבר במלחמת העמים בישראל ,אשר סיומ היותו לגוי לא יחדלו שונאיו מלהתנפל עליו .מן ״המשעבד הראשון״, פרעה מלך מצרים ,ועד רשעי זמננו זה ,כולם התיעצו ומתיעצים על ישראל לחכחידו סן העולם ,והם עושים בנו שמות נוראות ,ועצומים הם לאין מספר הרוגי שנאת העולם לעם עולמ .אבל שומר ישראל מציל את שארית ישראל, ואינו נותן לשונאינו נפש לעשות בנו כלה ח״ו ,כי כן הבטיחנו בתורתו לאמר ,״ואף גם ואת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתיפ רפ1 ן נז ו ס ד ש ב ת ל כ ל ו ת ם ״ ) ,ו י ק ר א ,כ י -מ ו ( .ולא עור אלא שעושה הוא ״נקפה נגוים תוכחות בלאומים׳ ) ,ת ח ל י ם .ק מ ט -ז > ,ואחריה כל שונאינו היא תמיד להכרית ,כי ״קודש ישראל לד׳ כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם «ום די״ ) ,י ר ט י ,נ -ג ( .אח זאח הלא ראינו מדור דור .כי הפה כרעו ונפלו ואנחנו קטנו ונתעודד״ ) ,ת ח ל י ם ,כ -ט ( . גם בדורנו זה בקום עלינו אדם רשע להשמידנו מתחת שמי ד׳ ולכלותנו מעל פגי האדמה .והוא בגובה רוחו התפאר לאמר. ,עכשיו אני עולה ומציף את כל העולם כלוי ,ומה שלא עלתה בידי ״פרעה ועמלק .סיוו! ועוג ,בלק ובלעם״ ויתר רשעי עולם אתריהם ,תשב אותו רשע שיעלה בידו הוא ושם ישראל לא יזכר עוד .הנר .הראנו ד׳ את אחריתו המופירה .אמנם עלתה בידו לאסוננו להחריב את נאות יעקב בכל ארצות אירוסא כמעט .להרבות את חללי עמנו במרה נוראה ולהביא עלינו שואה מחרידה ,״עת צרה אער לא נו.יתד .מהיות גוי עד העת ההיא״ ,אבל סוף סוף נפל בנופליפ ויהי ״לתרפות ולדראון עולמ״ ) ,ד נ י א ל ,י ב ,א -ב > ,ושמו ישאר לקללת נצח׳ כאמור ״ושם רשעים ירקב״ ) ,מ ש ל י ,י -ז ( .ומר .גורא הדבר ,כי אחריתו הרעה על אותו רשע לא תעבירה לדאבוננו את שנאת החמס לעמנו מן הארץ ,ורשעי תבל ג וסר לא לקחו .עדיין השטן של שנאת עשו ליעקב מרקר בעולם ,והוא עושה את כל הארץ כמדורת אש אחת גדולה לפנינו .זאת היא תורת הים המסחער בלי הרף על היבשה להפיצה .״ואין הגל השני למד מן הראשון״! וכן המה גס ״האומות שגמשלו לים״ ,כי ״אין האחד למד מחבירו״ ,ובכל דור ודור עמלק הדש עונד עלינו לכלוחנו ,אלא .שהקב׳יה מתיש גבורתם״ ,וזוהי ברכת החול שנתברך בה ישראל .אבל ער מתי יסערו גלי הים להפיצנוז ומתי ישתוק הימ מעליגו ז על שאלת עולמים זו אין מי שישיב לנו תשובה נכונה ,כי .אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה״ ) ,ת ה ל י ם ,ע ד , ( -ורק לד׳ התעלומות .אבל זאת נדע בבטחה ,כי בוא יבוא סוף סוף הקץ למלחמת עולמים זו ,ומי שהשלו׳ שלו ישים שלו׳ לעמו ישראל ,בבוא יום גאולתו כי הוא .גוער בים ויבשהו״ ) ,נ ח ו ם ,א -ד ( ,והוא ית״ש ישתיק את הים מעלינו ,ומלחמת רגלים עם החול אשר על שפתו חחדל אז לנצח! 0 מה נפלאו דברי תכמינו ז״ל ) ,ב ס פ ר י ( ,על הכתוב .עד הים האחרון״ ונאמר במשה ) ,י ב ר י ם ,ל ד ~ ב > ,וזיל :אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון ,הראהו הקב״ר .למשה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתימ״, חיום האחרון והים האחרון שניהם כאחד יבואו לנו ,ביום אשר יקרא ד׳ שלום לעמו ,והיום הגדול ההוא ,שיתי׳ האחרון לגלותנו ,יהי׳ האחרון גם לים ,לגלי הים שיחדלו מאז להתנפל עליגו וישתקו לגצח! א מ ו ר רפז ז. ובימי החג המסמלים לנו .על ידי הסוכה והלולב .את קיומנו בדירותינו הארעיות בגולה ,ו*ת נצחוננו האחרון לעתיד לבוא׳ נצטוינו להביא ״מורביות של ערבה״ ,ולזקוף אותם ״על צדדי המזבח וראשיהם כפופים על המזבח׳ ובעת שהיו מניאים אותם וסודרים אותם הי ,תוקעים ומריעים וחוקעים״ ,וכל זה בא להשלים את הסוכה והלולב ,ולעשותם לחוט משולש אחד. ערבה זו גדילה היא ״על הנחל״ ,״על טיס רבים״ 0 ) ,י נ ה ,לד ,(.והיא מםמלת לגו את המים שעל שפתם היא גדילה .אוחה נצטוינו לקחת ביד בחג, כתור סמל המים) ,שאותם הלא אי אפשר לקחת ביד( ,׳,ומורביות של ערבה היו זוקפים על צדדי המזבח וראשיהם כפופים עליו״ ,כי הנה המזבח ,בזמן שהי׳ בית המקדש קיים ,הי׳ סמל הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים ,ועליו נאמר שהי׳ .מזיחומוין מחבב ומכפר״ ,מזיח גזירות ומכפר עונות״ ) ,נ ת ו נ ו ת ,י ,0״ומחבב את ישראל לאביהם שבשמים״ ) ,ר ש -י ,שם( .מסביב למזבח ההוא היו מעמידים את !־•ערבות .סמל המים שנמשלו האומות אליהם ,״וראשיהם כפופים עליו׳, להראות ני עוד יבוא יום ,אשר אז יבואו כולם לתת כבוד לעם קדושו של השי׳׳ת ,כ״(מוד,. ,אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו״ ) ,י ש ע ״ .מ ם -נ ג > ! ״והיו תוקעים'וכריכים ותוקעים״ בשעת הבאת וסדור אותן הערבות ,להזכיר את תקיעת השופר הגדול ,העתיד להביא ״חירות״ לעמגו. , גטילת הערבה היתה ,לדעה אחת ,הלכה למשה מסיגי ,כי האמוגה בעתידות עמני ,שאותה באה הערבה להשריש ,היא אחת מיסודות הדת הישראלית. ובגלות בבל כשגברה בקרב הגולים השאיפה להתערב בגוים .ככל אשר יסופר בספרי עזרא ונחמיה ,כי ״לא נבדלו העם ישראל מגויי הארצות בתועבותיהם, כי נשאר מבנותיהם להם ולבניהם ,והחערבו זרע הקודש בעמי הארצות״) ,עזרא ,ט ,א נ ( ,״ובניהם תצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית׳ ) ,נ ח מ י ה ,י ג -כ ד ( ,אז שכחו את התורה והמצוות ״ כ מ ק צ ת ״ ,ומצור .זו, של גטילת הערבה בתור סמל הגאולה העתידה ,״נשכחה ל ג מ ר י ״ מקרב הגולים .שנתיאשו מן הגאולה ושאפו להיות כגוים. ועולי הגולה ועזרא ונחמיה בראשם גלחמו קשה עם בוגדי עמם ההם, וימסרו את גפשם על העמדת הדת על תלה ,ויתקגו חקגות גדולות לשמירת המצוות ולטתרת בית ישראל מחלאת ההתבוללות ומהשאיפה המחפירה של ״נהיה כנוים״׳ ) י ח ז ק א ל ,נ -ל ( .ואחת מתקנותיהט היתד .לחזור וליטד את נטילת הערבה .שנשכחה לגמרי מקרב ישראל בימי נלותם .ולרעת אלה האומרים שנטילת ערבה ״יסוד נביאים״ היא -״תקנת נביאים אחרונים ,חגי זכריה ומלאכי שהיו ממתקני תקנות ישראל״ ,זאת היתר .מטרת תהנתט זו ,להשריש נ רפת ו מ ו ט ד ש ב ת בקרב העט את שורש האמונה בעתירות ישראל .ולמטרה זו הנהיגו לחבוט את הערבה בקרקע טעטימ או שלש ,למען חזק בלב העט את האמונה ביוט אחרון- ים אחרון ,וחבטה זו היא סמל החבט :האחרונה של היט על החול אשר על שפתו ,אשר אחריה יבוא שלו׳ לנו ,והימ ישתוק מעליינו לנצח! ולאחר שחרב בעונותינו בית מקדשינו ,ובטלה זקיפת הערבה סביב למזבח, הנהיגו לנו קדמונינו ליטול את הערבה ,זכר למקדש ,ביוט השביעי של חג, ביום שאנו נפרדים מהסוכ ־ ,והלולב ,ולחבוט בה פעמים או שלש על הקרקע ו וכל כך הקפידו חכמינו זיל על זה ,שלא יתבטל לעולם מנהג זה מקרב ישראל, ער שעמדו והתקינו שלא יחול לעולם ראש השנה ביום הראשון לשבוע ,נכדי שלא יחול השביעי בתג בשבת ,שאז היתה נטילת הערבה מתבטלת ,כמו שמתבטלת גטילת הלולב בשבח .וכל זה במטרה להשריש בקרב ישראל את האמינה ביום אחרון— יט אחרון ,בחבטה האחרונה של הימ על החול אשר על שפתו .ונקרא אצלנו יום זה בשם ״הושענא רבא׳ ,להורות על החשיבוח המיוחדת של יוט זה ,יוט נטילת הערבה וחביטתה על הקרקע ו ונתשב לפיכך היום הזה לנו ליום נמר דיננו לסובה ,ואנו נפרדים מעליו בקריאת ״קול מבשר ואומר׳, המזכרת לנו את ביאת מבשר הגאולה ,שעליה אנו מצפים תמיד! ח. אתרי כל האמור בזה על תמשת המצוות שבחודש זה ,נבוא מעתה בעדה אל המצור .הששית שהזכיר רש״י דל .היא טצות ניםוך המים .ממצור .זו ,שגם עליה נאמר שהיא הלכה למשה ממיני ,לא נשאר לנו לאחר חורבן הבית נל זכר לה למעשה ,אחרי אשר אין לנו בעונותינו בנולד .״לא מזבח ולא מנחה ,לא ניחוח ולא נםכים׳. ואולם בזמן הבית היתה מצו־ ,זו נערכת ברוב פאר והדר ובחגיגיות יתירה מאין כמוה ,ככל אשר יםופר במשגה ובאגדוח חכמינו זיל .ולא רק המצוה עצמה ,כי אם אף ההכנה אליה ,שאיבת המים לצורך הגיפוך ,היתד .גערכת בהמון חוגג ובשמחה יתירה ,שהיתר .נקראת בשם ״שמחת בית השואבה״ ויש שהיו קוראים לה שמחה ״חשובה״ כי ״מצוד ,חשובה היא ובאה מששת ימי בראשיתי ) ,ס ו ב ה ,נ .(:על השמחה ההיא אמרו. ,מי שלא ראה שמתת בית השואבד, לא ראה שמחה.מימיו״ ,והיא היתה מתחלח ״במוצאי יו״ ט הראשון של חג״, והיחח נמשכת כל ימי המועד .״מנורות של זהב היו מדליקיט שט״ ,בעזרח הנשים׳ ״ולא היחה חצר בירושלימ שאינה מאירה מאור בית השואבה ו חסידימ ואנשי מעשה היו מרקדים באבוקות של אור בידיהם ואומרים דברי שירות ותשבחות״ ) .ש ס ,ב מ ש נ ה .נא .(.ורבנו משה בן מימון בידו החוקת כתב ,״אף על סי שבכל המועדות םצוה לשטוח בהם ,בחג הפוכות היתה במקדש שמחה יתירה׳ א מ ו ד רפט שגאמר וש^תתש לפגי ד׳ אלקיכס׳>שבעת ימים״; ובעגין אופן חגיגת ..השמוזח היתירה״ ההיא כתב שם עוד ,וז״ל. :מצור .להרבות בשמחה זו ולא היו עושים אוחה עמי הארץ וכל מי שירצה ,אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והםגהדרץ והחסידים והזקנים ואגשי המעשה .הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגגימ ומשמחים במקדש בימי הנ הסוכות ,אבל כל העם האנשים והגשים כולם באים לראות ולשמוע״ ) ,י מ ב י ם ,ה ל נ ו ת ל ו ל ב ,פ ״ י ו ,י ב -י י ( . למדנו מכל האמור ,כי שתי שמחות מיוחדות היו בחג הסכות :שמחת הרגל .כמו בשאר הרגלימ ,שהיתר .חובה על כל אחד מישראל ,כאמור. ,ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך זהלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך״ .ו ד ב ר י ה ־ י ו -י ד ( ,והיא היתד .נוהגת כל שבעת ימי החג! ועוד .שמחה יתירה״ ,שהיתר ,מתחלת .ממוצאי יו״ט הראשון״. ,שמחת בית השואבה״ לצורך גסוך המים ,והיא היחד ,חובה ביחוד על .גדולי חכמי ישראל והחסידים ואנשי המעשה״ ,שהיו מתעסקים בד .בפועל ,״אבל כל העם האנשים והנשים כולס היו באים לראות ולשמוע״. .שמחה יהירה׳ זו ,שעליה אמדו חכמינו זיל ,״שמשם שואבים רוח הקודש״ ,ולכך נקראת ״בית השואבת׳ ,״ויוגד ,בן אמתי מעולי רגלים הי׳ ונכנס לשמתת בית השואכה ושרתה עליו רוח הקודש״ ) ,י ר ו ש ל מ י ,מ ו ב א נ ת י ס ׳ ,ש פ ,נ ,(:שמחה ז< אין אנו יודעים לנכון מר ,טיבה ועל מד ,באד 7 ,ובתמהון נשאל עליה בדברי הכתוב .״ולשמחה מוז זה עושה״ ) ,ק ה ל ת ,ב ב( ,חכמינו זיל באנדותיהם הנפלאות בעגין זח יספרו לנו רק ע ל אופן חגיגת השמחה היתירה ההיא ועריכתה .אבל אין מגיד לוו מהט פשר דבר על השמחה עצמה ועל טעמה ,ולהם ז״ל היה בודאי הדבר פשוט ,אבל ״אנחנו לא נדע מה נעשה״ בה ,ועלינו לפיכך להבין בדבריט. ט. והנה כבר הזכרתי במאמרי לפרשת נח) ,ברבת היין( ,את דבריהם ז״ל על תכונת היין .ודיל :״כל שאין יין נשפך בביתו כמים אינו בכלל ברכה, שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך ,ומאי נינהו יין ,וקרי ליד ,מים ,אי נשפך כמיס איכא בכלל ברבה .ואי לא לא״ ) .ע י ר ו נ י ! ,(.!» ,והדברים נפלאים לכאורא להכין וכתבתי בביאורם על פי מה שאמרו ז ״ ל ״שאין אומרים שירה אלא על היין״ < ,נ ר נ ו ת ,ל ה , ( .כי ״יין ישמח לבב אנוש״ ) ,ת ה ל י ם ,ק י ט -י > ,ומפני חשיבותו התקינו לברך עליו ברכה מיוחדת .אבל לעומת זאת הלא ״אין לך דבר המביא יללה על האדם אלא היין ) ,ב ר כ ו ת ,מ ,(.ושתי ההערכות על היין אמת ,כי הכל חלוי כמדח השחיר! שישתה האדם ממנו ,אחרי אשד היין הוא מהדברים ״שמיעוטם יפה ורבוייס קשה״ ) ,ג י פ ץ ,ע ,(.״כשיש לאדט מעט ממנו יפה לגופו ID דג ו ת לרפואה, האדם גם ו וו• וטוב לו שתיחו קשה שיהא היא. את ז״ל, חפצה יאמר מאד להזיר חכמינו ולא על ימנע את יהא להוט ויתישב נגף מאבני לתשמר נפשו נפשו את אלא כמו עד אשר לכך הרבה ולכן ממנו רק מעט ולא ביתו בתוך וכל המים לשתות לשותיו כל חמודות העולם כל שבעה, יהפכו לו במאמרי וצדק. א ת עושר ״אין ההוא האדם מן גם בשם המה בעל וככר העולם״. זה נזה לא העולט מראי, אין שוב ויאבד ולא יותר, את היין ואז רק לא הכתוב ליין בשם לא אם לרועץ בכל תענוגות והמעשה )אבוי .,פ ו .מ כ ה ( . ונכסים יותר ממנו, יוצא מן העולם וחצי תאותי והיין הטוב, המשיב דבר ע י ס ה ״ ) ,משלי ,כ ה כד.!. בעונג לשחות יכרירוהו ו*ם לשתות האדם סכנת היין לשותיו. ז .א. שישתה כפיס. ישתכר והיין ל א מ ר לנו. כי זצ״ל. העולם יהי׳ לו ״אי נשפך תלוי׳ במרת אשר ידע י .ה נכוחים, שהבאתי אמת דברי והתאוז והכבוד מוציאים מקנא גחנירו לו שאדם ״חומד ומתאוה כידו״, שנמשלו לשתות מפנו, לוראה דברים ליין, כך אחריהם ניבלי חיים. .הקנאח )קהיר, הוה אם ירבה מדרכי הקנאה להיות שניהם מהיין ברכת היין האדם לרדוף ויטוהו חכמינו זיל. שאין ליללה! בעולס עובר, ירבה נכונה רק וזוהי לא״, גס לך איך ״שבל אז תאות כי ואי עצה י ש ת ה עוד. דרכי, את לפניו ולהשמר יותר האדם לא אלא שישתה המים על נפש המנדה לשתות מביאת•• אדם בי לשתות. היין קיים המדרש אמרו אמרו טוב ללמדנו עוד מים׳ נאמר ותענוגותיו, על אשר הנה המים יוכל דיו מ מ נ ו יהי׳ לו ביין להאדם ממנו יותר להאדט להארס קרים את ברכה עולם על היין. ב ש ם מים. ינעמו ישתכר שקרא לתת ברבה״. ״מים את צמאונו וזהו שנאמר ב ע נ י ן זה(. ני לראות אח התורה צמא כן א״ע מן ליין בכלל להאדם, בכלל אלא האדט המים לא התורה איכא מחליף זו קראת ומששתה עד להשקיט ירבה מה יין זה את כמים באה לפיכך הכתיב, צמאונו, ליללה, ואט פקוחות מ י ם ליין. לזרא! כלל! לשתות במדת הישרה שיתענג ירבה תמיד, היום והוא י ש בין עצת יצער אשר כדבר מכדי ספוקו, זאת שתיתו, מחום המים, היא לברכה ויגע ישקיט יותר כמים ואת ח ו ט א ״ ) ,נ ד ר י ם ,י ,(.כ י עצפו, שלא אם והזהירות הדרן סמנו ירבה נשמתו פם-ו(. אינו אדם! ויש גדול ומסגף ולמטרה ביתו שחילוק יהיו התורה גריר״ לכן היין נקרא את את אבל גופו לשותיו, ולבלי לשתות ובלבד שלא תחיינה היין, עיף לו מצער דרכו בחיים, נשפך בתוך כשהאדם ד מגרר עצמו מן ,יין״ )ניר שרצתה של שהיין בהרעילו םסונן כל כן ..חמרא מ ן היין, ל ו כ ל ו ם ״ << .־ש־י ,שם>! ״ליללה״, לגמרי את האדם ועיניו מםכנת משיבים מן המצעד אחד שעל מאחר היין עצמו אף בדעתו היין השוחה ,כי עצמו ״שכל ומאחר סה קצת האדם התורה ,שיהא ״שלא כי לו מ ש ל א יהי׳ לשתות מפנו אז י ה ט ן לו יחד .ושמא יין 1 י 1 f פיא.1 את שיש שאיני שלו״ ,ועייז התאוה, תאות הגוף, א סביאה את אותו והכבוד לבושת שלשת לאדם והם: שורש על אמונה זה, נשפך בביתו של מצות י ק ר ה זו בני של באה בדירת על יסוד וביארתי כי רענן״! ועל מה בזה שהוא ושואף הוא ובאה וניתנה בתיי תירוש הסוכר, הנהו מצות העש שלא אלה, על א-ג>, בזה ולכן א ם יהי׳ אותו נשפך כל ולהשריש בקרב יסור ניתנה את יסוד הרשע על רשע כי אשר כי בקרב ולענה בארץ, תכונת מקיר חושב ישים את גר באזרח נפשו, רשעתו קבוע הוא לבו כלל את הוא בארץ. האמת מ ע ט ״ ו י ע ב ו ר ו ה נ ה א י נ נ ו ו א ב ק ש ה ו ו ל א נ מ צ א ׳ ! ,תהלים ,לז ,לה הזוכר, על )יואל, לא לישראל אדמתי, נ-כיו, את מקומו כי רענן לקיימת בימים שאז הנכון אם בימי אשר עלול בעולם, עובר האסיף, ימלאו הארס למען אורח. בימים ..יזגרנות ביותר יזכור היושב בר לי(, לדעת בי בדירת ארעי. היותר לשתות ימי והלולב״, ומתערה לדעת אל ראש ..הסוכה עריץ לדעת, בלבו מבלי שאך ונחקור נקלה הניסוך גר הוא במאמרי ״ראיתי וחושב עולם ומלואו, כזה הסוכות, של בהיות שורש פירה האמונה לדבר הכתוב, את שיהא דרך. להשרשת מקרכ רענן״. יאבד הדת, היא רק בוה תורת האדם מים יחד עם ועיקר לישראל ברשעתו, להאדם ימי כי לחג לב בקרבו אזרת אין לבוחיהם החיים אז בארץ. ויצהר״• לנסך ישתכר ולא נוכח להזכיר היושב שביעת רצון בחייו. המזבח ה ע ו ל ם הזר, ונתכונן לבלע כבוד לכבוד המעסיקים וחמודותיו. אל כאזרח היא הדברים, דרכי חיים הרביתי את תחת אחר היא שיברח רק ל מ ש ה מסיני, דרכי ״!:תערה הוא לפיכך הפשוט;. נר זה בוטח כי עור לשרש דברי השמש״. אחר הכבוד ממנו. )קהלת, בהיותו מתאימיכ, ולהשריש ארעי. אם כדי וכבר גודם כי אין לו שנצטוינו ש ל ניסוך המים כידוע נראה המים. תענוגות היותר .הרודף עליו בגללם. הגוף! לישראל כל הבאים שהאדם רודף שברכתו בשלשת הלכה אדם כמים, ״ , -א ז ר ח י ו ת י. היושב אך כן הימים הסוכה ניסוך ידי זה ברכת התג שיעמול כי הוא העולם״. בשרים .והסד .מ צ ע י ד י ם קשים לעולם. ידה היין. חיים זו ואחרי עצמה ועל תורת שהוא היין, העם. את חורה וכמו ההוא עמלו בתורת הית׳, להורות את את האדם העושר והכבוד והנאת וזאת היין, הרדיפה מן תמיד ולהשתמש ואינו היי רעים ויהודים משיגו בעיני בכל מלזכור חלאיס אשר ר המותרות הרואים. ״מוציאים לארם חייו, אחרי ולכלמד. אלה כמים, אחריו ממנו״. יתרון טוב רודף בורח ״ו.זת לבור שחת ע״י שאדם הכבוד לו האדם לפני זמנו להיות רודף ח אחר 1 רצא מאושרים והשיקו לשכרה היקבים מכוס רצב ש ב ת ז מ T מ ז־ תענוגי החיים ,ולשכוח בשכרותו את תעודת חייו .כדבר הכתוב )0.. .תאכיל ושבעת ובתים סובים תבנה וישבת .ובקרך וצאנך ירכיון וכסף וזהב ירבה לך )יברים ,ח .י נ -י י ( , וכל אשר לך ירבה .ודם לבבך ושכחת את ד׳ אלקיך ונו״, אז תבוא הסוכה להזכירו את המעשה .אשר יעשה אותם האדם וחי בהם׳ ,׳)ייקרא ,י ח -ה > .ומד .נסלצו דברי יושר של בעל כלי יקד זצ״ל ,שהזכרחי במאמרי ההוא ,וז״ל. :נקט דוקא אזרח שהוא לשון חושב ,לסי שבזמן אסיפת התבואה מן השדה כל אחד רוצה ללכת מן השדה לתוך ביתו לשבת בו ישיבת קבע ,וחששה החורה אולי ע״י ישיבת קבע ירומ לבבו ,כי מצאה בביר ידו וישמן ויבעט ,על כן נאמר כל חאזרח ,הרוצה להיות כתושב בעוה״ז ולא כגר, אליו צותה התורה לצאת מדירת קבע לדירת ארעי .כדי שיכיר בפחיתות יערכו, שאיגגו בעוה״ז כי אם גר ולא תושב ועי״ז לא יבטת בצל קורתו ,כי אם בצל שדי יתלוגך ,עכ״ל. ואת תורת החיים הזאת של הסוכה ,שעליה אמרו חכמינו ז״ל ,שהיא שקולה כגגד כל המצוות ,בהיותה יסוד האמונה ושורש הדת הישראלית ,באה להשלים מצות ניסוך המים ,המלמדת את האדם דרכי חיים ,של שפיכת היין בביתו כמים .ומה מתאימים המה זה לזה שני אלה ,הסוכה וניסוך המים, ושניהם כאחד ניתנו לפיכך לישראל! ונבין מעתה את .השמחה היתירה״ ואת התכונה הרבה ,שהיו בשאיבת המים לצורך הגיסוך על גבי המזבח ובניסוך עצמו .זו היתד .שמחה פנימית טהורח ,שמתת הנפש המתדבקת בבוראה ומתרפקת עליו באהבה ,שמחה שעליה יאמר הכתוב .ושבחתי אני את השמחה״ ) ,ק ה ל ת ,ח -ט י ( ,וחכמינו ז״ל פירשו אותה לנו לאמר. ,זו שמחה של מצוה״) ,שבת ,ל .>:וכבד כחב הרמב״ט ז״ל בזה .כי .השמחה שישמח האדמ בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה בהן עבודה גדולה היא״ ) ,ס ו ף ה ל נ י ת ל י ל ב ( ,ולכן אין שמחה שכזו מורנשת אלא לפי שישרה נטשו בו ,כאמור. ,ולישרי לב שמחה״ ) ,ת ח ל י ם » ,ז -י א ( ,ומשמחת מצוד .שכזו ״שואביפ רוח הקודש״ ,ולכך נקראה בשפ .שמחת בית השואבה•! ועוד זאת כי שמחה ״חשובה״ היא- ,הבאה מששת יפי בראשית״ ,כי זאת היא מטרת בריאת חאדפ בעולמו ,שישמח בעבודת בוראו ית״ש וידבק בה בחפץ נפש! את .השמחה היתירה״ ההיא הרגישו לפיכך ביהוד .הזקנים והחסידים ואנשי המעשה ,גדולי חכמי ישראל״ ,והם היו מתעסקים בה בצהלת נפש! ,.אבל כל העם האנשים והנשים כולם באים לראות ולשמוע׳ ,ובעמדמ מרחוק השתתפו גפ המה כולם בשמחת הגפש ההיא ,שהשפיעה נם עליהם לקרבם לתורה ולעבודת השייח .ואף לאחר שחרב הבית בעונוחינו ובטלה שאיבת הטיט וגפוכפ על גבי הפזבת ,הנח רישומפ עדיין ניכר בקרב עמנו ,ופדי שנה א מ ו ר רצג בשנה בבוא חג הסכות ,״זמן שמחתנו״ ,ידגיש האדם מישראל שמחה נפשית המקשרת אותו לאביו שבשמים. שרשי שפחה נפשית זו מונחימ עמוק עמוק •כשפחה חיתירה* ,שהיו אבותינו שפחיפ בחג קדוש זה בזמן שהי׳ בית המקדש קיים! ושמחת החג פעודדת את האדפ מישראל ומפיחה בו רוח אומץ וגבורת הנפש ,להתגבר על כל הגלים והפשבריפ העוברים עליו ,ולהשאר גאפן בבריתו עם אלקיו ,בתור בן לעפ הגצח ,לעפ שהוא .איתן ותקיף״ בםצותיו לדורי דודים! ומה נאמנו איפוא דברי מאור עינינו ד ש ׳ י ז״ל ,שחשב את פצות ניסוך המים יתד עמ יתר המצוות שבחודש זה ,אשר על כולם אמרו חכמינו ז״ל ביחם לעם ישראל .דתקיפי במצוות״ .ששת המצוות הללו הן מחרוזת אחה של ״פקודי ד׳ ישרים משמחי לב״ ,אשר לכולן מטרה ססוימח אחת׳ לעשוח את ישראל לעם ״איתן״! ועל שם המצוות הקדושות הללו גקרא לפיכך חודש זה ,שבו ניחנו לישראל ,בשם ״ירח האיתנים״ ,הירח של האיתניפ ,הפה ישראל איתני עולם ,ואיתניותפ היא בזה .דתקיפי בםצוות״ 1 רצד ש ב ת מ 1 ט ו ד לפרשת בהר -בחוקותי. יעקוב. ברית את וזכרתי יצחק יטקונ 1אף בריתי את ואף בריתי ו ה א ר ץ אזכור, רנ אמר מהקיף מסתפינא ?ה רב פפא דנתינ חזיתי כשה מסיפא דקרא, ואביה יה מר מהאי את בריתי אברהם אזכור )ויקרא, ני-מנ(. ואנדתפ קרא, ויימא כאבירה אובד בקש בגויס, המתבקשת, עבדן, איא אתכפ ארץ אויביכם ,מתקיף זוטוא ,דיימא כאכיית קשואין וריועין. )מנות, בנ.(. א. על הכתוב שבפרשתבו ,המוצג בראש דברינו אלה ,נשאלה שאלה חמורה בבית מדרשם של חכמיגו זיל ,לאמר ,״למה נאסרו אבות אחורנית״? ותשובתם בצדה ,״אם אין מעשה ביעקב כדאי הם מעשי יצחק ,אם אין מעשה ביצחק כדאי הם מעשי אברהם וכוי״ ) .ו י ק י ר ,פל־ה> .״אט הי׳ הכתוב חושב כסדרם ,אברהם יצחק ויעקב ,היינו אומרים שאין זכות אלא בכולם יחד ,ולכך התחיל ביעקב לאמר ,אף שהוא האחרון ,כדאי הוא זכותו בעצמו לעמוד לישראל בגלותם ,וכן ביצחק וכן באברהם״ ) ,מ ה ר ז י ו ש פ ( .וכדברי חכמינו אמנם כן הוא ,״כדאי הוא מעשה כל אחד ואחד שיחלה כל העולם בגיגו״! ואולם נושף על דבריהם אלה יש אולי לאמר עוד ,כי הקדים הכתוב להזכיר את ברית יעקב תחלה ,בשביל ההכטחה המיוחדת שניתנה לו מאת השי״ת .הבטחת קבוץ הגליות של בניו ,שהיא תריס גגד קללת הגלות של ״ואבדתם בגויט ואכלה אתכם ארץ אויביכם•! וזכירת הברית הזאת של יעקב צריכה שתקדם לזכירת הברית של אברהם ויצחק. הברית אשר כרת ד׳ עם אברהם ,בהיותו ״בן תשעים שנה ותשע שנים״, היתה על נתינת הארץ לו ולזרעו אחריו ,״את כל ארץ כנען לאדוזת עולם׳, ועל היותו ״להם לאלקים״ ,י נ ר א ש י ת ,י ז -ח ( .לאות על הברית ההיא ניתנה לו אז מצות המילה ,שנקראה לפיכך מאז בישראל בשם ״בריתי ,או ״בריתו של אברהם אבינו׳ ,וכשהבטיחו השי״ת באותו מעמד על לידת בנו יצהק ,״למועד הזה כ ה ר - נ ח י ?nti רצה יז-נ»(. בשנה האחדת״ ,הוסיף לאמר לו עוד ,״ואת בריתי אקים את יצחק׳) ,שם, ואמנם הקים ד׳ אחדי כן את בריתו עם יצחק ,באמרו לו ״כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל .והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך") .שם . ( ! - « ,את הבטחתו זו ,הבטחת הארץ .חזר הקב׳ ה גם ליעקב בחלום תסלס ,לאמר .״הארץ אשר • אתת שוכב עליה לך אתנגד• ולזרעך' ) ,ש ם ,נ י -י ג ( 1 ועל הבטחה זו יאמר הכתוב ,״אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק ,ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם״ ) ,ת ח ל י ם ,ק ה - 0 ,י ( ! ואולם עוד הבטחה מיוחדת אחרת ניתנה ליעקב ,םה שלא נאמרה לאכרהט וליצחק ,והיא הבטתת ״קבוץ נליות׳ של בניו .כי הנה יעקב הי׳ הראשון לטעום טעם גלות ,בהגלותו פעמים מבית אביו ומארץ מולדתו .גלותו היתה לו לאות על הגליות העתידות של בניו בדורות יבואו ,כדרשת חכפיגו זיל על הכתוב. ,ויקרא יצתק אל יעקב ויברך אותו״ ) ,ב ר א ש י ת ,ג ח -א ( ,״וכי טאחר שבירכו הקב״ה ,אביו למה חזר וברכו? אלא שראה יצחק ברוה״ק, שעתידים בניו להגלות לבין אומות העולם ,אמר לו ,בוא ואברכך ברכה של גליות ,שיחזור עליך הקב׳׳ה ויקכצך מן בין הגליות״ ) .ב ר ־ ר פע-ה> .ומה שראה יצחק דאת גם יעקב ברוח קדשו ובצאתו ראשונה בנלוח מפני חמת אחיו עשו, פחד לבו לגורל בניו העתידים לחולד לו ,שלא יאבדו בגלותם בגויים אשר סביבותיהם .אז בא אליו דבר ד׳ לאמר• ״והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת״ ) ,ב ר א ש י ת ,כ ח -ט ו ( . אותר ,ובטחה עצמה חזרה ונאמרה לו שנית מפי הגבורה ,בצאתו שוב בגולה לרדת מצרימה אל יוסף בנו ,כי ״מהרהר הי׳ אז יעקכ בלבו ואובר ,איך אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי׳ ארץ שבינתו של הקב״ה ,ואלך אל ארץ טמאח לתוך העבדים בגי חם ,בארץ שאין בד .יראת שמיס ביניהם׳ ) ,פ ד ר -א ,פל׳-ט( .אז גגלה לו האלקימ ״במראות הלילה׳ ויאמר לו, ״אל תירא מרדה מצרימה -אנכי ארד עמך מצרימה ואגכי אעלך גט עלה״ ) ,ב ר א ש י ת ,מ ו ,ג ~ ד ( . שתי ההבטחות ההן נאמרו ליעקב לא רק לשעתן ,כי אם גט לדורות הבאיט ,לעת אשר יגלו בניו לבין האומות! ובהבטחותיו אלד .אישר השי״ת את ברכתו של יצחק ,את ״הברכה של גליות״ ,שהיא ברכה מיוחדת ,בלתי מושגת בשכל אנוש .וברכה נפלאה זו ,״ד,יא שעמדה לאבותינו ולנו״ ,להצילגו מן האבדון בנויים ,בהפיחד ,בנו תמיד רוח חיים ותקוה .לצפות לגאולה ולקוות לחיי חופש ומנוחה על ארץ האבות ,אחרי אשר יקום דבר ד׳ ביד נביאו לאםר ,״ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ״ ) ,י ש ע -ה , -י א -י נ ( .ובהיות יעקב היהודי הראשון בגולה ,הי׳ הוא גם הראשון להתבשר בבשורת הגאולה ,בשורת קבוץ רצו ש ב ת ו מ ז ט ד הגליות ,ועל שמו היא גקראת בשפ ,׳גאולת ישראל״ ,גאולת ״ישראל פבא״ ) ,נ י י ר ,םעיו(. ב. והגה כי כן שתי הבטחות מיוחדות גיתנו מאת השיית לאבותינו ! הבטחה על נתינת הארץ ,שנאמרה ראשונה לאברהט ,וחזרה ונאמרה לבגיו אחריו ו ועוד הבטתה על קבוץ הגליות ,שגאמרה ליעקב הגולה הראשון .הבטחה שני׳ זו ,האחרונה בזמן נתינתה ,קודמה היא בזמן קיומה ,וקיוט הבטחת זו צריך כמובן עיקדם לקיוט ההבטחה על נתינת הארץ .שהרי אין שיבר ,לארץ ,מבלי שתקדט לה היציאה מן הגולה .כן קבעו לנו חכמינו ז״ל את טדר תפלותינו. להתפלל תחלה על קבוץ גליות ,״וכיון שנתקבצו הגליות נעשה דין ברשעיט ומתרוממת קרן הצדיקים בידושליפ ,וכיון שניבנית ירושלים בא דוד״ ) ,מ ג י ל ה ,י!,>: חוא דוד ״צמח צדיק״ ,דוד משיח צדקנו ,אשר ״בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח״ ) ,י ר מ י ׳ ,ב ג -י ( . זחו שהקדים הכתוב את זכירת בריתו של יעקב לזכירת בריתם של אברהם ויצחק ,כי רק לאחר שיקום דבר ד׳ אל יעקב ,״אנכי אעלך ג ם עלה״, להעלותו לא רק מן הגלות ההיא -גלות מצרים .כי אם גם מן כל הגליות הבאות ,רק אז יקום דבר הברית על נתיגת הארץ ,כדבר הגביא מענתות בנבואת הנתמה לרתל ״המבכה על בניה״ ,תחלה ״ושבו מארץ אויב״ ואחר כן ״ושבו בנים לגבולם״) ,שם ,ל א ,טי,1(10- ומכאן תשובה על עוד שאלה אחרת .ששאלו חכמינו זיל שמ במדרש על הכתוב שלפנינו ,״למה נאמרה ביעקב ובאברהם זכירה וביצחק לא נאמרה״ ? ולדרכנו נאמר ,כי הכתוב מדבר בזכירת שתי ההבטחות המיוחדות ,שהן ימוד תקותנו ,תקות הגאולה ,הבטחת קבוץ הגליות והבטחת נתינת הארץ .ההבטחות הללו ניתנו לאברהם וליעקב ,אבל ליצחק לא ניתנה שום הבטחה חדשה ,אלא שהקים ד׳ עמו את השבועה שנשבע לאברהם על נתינת הארץ ,וזה הלא כלול בזכירת הברית של אברהם ,ולפיכך לא נאמרה ביצחק זכירה! ״ברית יעקב״ היא איפוא ברית הגאולה וקבוץ הנליות ,וזה שכתב רשיי זיל בפירושו על כתוב זה .לאטד ,״בחמשה פקופות נכתב יעקוב מלא ואליה חפר ,בחפשה מקומות נטל יעקב אות ואו משמו של אליהו לעדכון שיבוא ויבשר גאולת בניו׳ ) ,מ ק ו ר ה ד ב ר י ם ה ו א ב מ ד ר ש ״ ה ם ר ו י ה י ר ״ ( .בביאור דברי המדרש הגפלא הזד ,בכלל כבר דברתי ברחבה במאמרי ״מפתה הגאולה״ ,לפרשת ויצא, וכאן אעיר רק על זה ,שגכתב יעקב שבכחוב זר ,דוקא מלא ,ולא בשום כתוב אתר שבתורה. אם נחקור אחר יתר ארבעת המקומות שנא בם יעקוב מלא ,נמצא שהם ב ה ר -ב ח ו ק ו ח רצז כולם בנבואותיו של ירמיה ,המדברות בגאולת ישראל ן וראוי הי׳ איפוא להוסיף בכתובים ההם בשמו של יעקב את העדכון שנטל מאליהו ,מבשר הגאולה .על זח שיבוא ויבשר גאנלת בניו! אכל מה פשר הואו שבאה בשמו של יעקב שבכתוב זה ז ואולם מאחר שבריתו של יעקב היא ,כאמור ,ברית הגאולה, וזכירת תביית ההיא באד• לנחם את ישראל על קללת הגלות של ׳׳ואתכם אזרה בגוים׳ ,ושל .ואכלה אתכט ארץ אויכיכם״ ,לכך הוםיף הכתוב כאן בשמו של יעקב את הואו שנטל מאליהו ,וכתב יעקוב) ,ימלא בואר ,ללמדנו שברית ברית הגאולה ,תבוא לנו על ידי אליהו המבשר ,והואו משמו היא יעקב חיא .מפתח הגאולה״ ו ג. את הבמחת הנאולה שנאמרה ליעקכ מסי דגבורה נוסד הוא לבניו אחריו, באמרו להם לפני מוחו. ,הנה אנכי מת והיה אלקימ עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם״ ) ,ב ר א ש י ת ,מ ה -כ א ( ,וכבר אמרו חכמינו ז״ל על לשון זח של .והיה״ ,שבו השתסש יעקב בתפלתו ,בהשנימו בבוקר אחרי חלום הסלם בלילה הראשון לג־יותו ,כי אותו עשה הקב״ה ״מפתח לגאולתם של בנים״ ו ואת סוד המפתח הזז מסר אז השי״ת ליעקב ,באמרו לו ״חייך כל טובות וגתמות וברכות שאני מבי״א לבניך ,איני נותגס אלא בלשון הזה״ ) ,ב ר י ר ,פ ר ש ה עי( .בלשון זה השתמשו אחרי כן נביאי הנתמות ,בהתחילם את נבואותיהם בלשון •והיה ביום ההוא״! ובלשון הזה השתמש יעקב בהפרדו מעל בניו לנצח ,באמרו להם לתש את ״מפתח הגאולה״ ,לא רק של גאולתם .יהיה ץלקים עמכם״ ,ובוה ההיא מארץ מצרים ,כי אם גם של הגאולות מן כל הגליות העתידות לבוא על בניהם אחריהם בימים יבואו. ולמען חזק בלבותיהם עוד יותר את תקזת הגאולה ,קרא אוחם אליו לפני הפרדו מאתם ,״ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אחכם באחריה הימים״ ) ,ב ר א ש י ת ,מ ט -א ( ; וידוע מה שאמרו חכמינו ז״ל על זה ,כי ״ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ,ונסתלקה ממנו שכינה״ ) ,פ ס ח י ם ,ני ,(.שהרי לא נאמר בכתוב כלל .שאמר להם איזה דבר על ״אחרית הימים״ ואין זאת אלא שלא הורשה לגלות פזר .לבניו.. .והתחיל אומר דברים אחרים״ .אבל אם כן הדבר, למה זה כתבה לנו זאת התורה לדורות ,שביקש יעקב לגלות ולא גילה ז ופה בא זח ללמדנו ז ואולמ הרי כבר אמר הכתוב ״כי לא דבר רק הוא מכם״ ) ,ד ב ר י ם ,ל ב -מז> ,״ללמדך שאין לך דבר ריקם בתורה .אלא כל דבר שאם תדרשנו ,יש בו מתן שכר בעוה״ז והקרן קימת ל;1ולם הבא״) ,פפרי> .ואף דבר זה של ביקש יעקב לגלות ולא גילה ,עלינו לדרוש אחריו ולתקרו ,ואז נמצא ני בא הכתוב הזה ללמדנו דבר שעיקרי תורה תלוים בו ,דבר שעליו גאפר רצח ש: ב ו ח מ ו ע ד ״בי הוא חייכם״ .כי הנה.לדברי הכל אחרית הימים ימות המשיח חם״ ,וינינ׳ץ .עפ(, וחוזי •־ה .ישעיהו ומיכה ,אשר חזו על העתיד המזהיר של ישראל .החחילו את נבואותיהם על העתיד ההוא בלשון ״והיה באחרית הימים״. תקות העתיד של ״אחרית הימים״ היתה תמיד ״לבני גלותא די יהוד״ ) ,י נ י א ל ,ב -ב ( ,לענ־ור אש ,להאיר להם את תשכת גלותם .לאור תקותס זו התהלכו ״מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״׳ ) י ו ! -א ,ט!-כ(! ועם .שרידי חרב״ ראו תמיד .מרחוק״ את אור גאולתם .ההולך ובא אליהם ,״הלוך להרגיעו ישראל״) ,ירנלי• ,ל א -א ( . את הסוד הזה של ״אחרית היפים״ גילה לבני ,הגולה הראשון ,יעקב, לפני מותו ,באמרו להם ״א־ 1אשר יקרה אתכם באחרית הימים״ ,כי ברבדיו אלה הלא מסר להם ,כי בוא תבוא להם ״אחרית הימים״ .בזה חיזק בלבם את האמוגה בגאולתם העתידה ,ובזה עודד את רותב ,לבען אשר בכל מה שיקרת אותם בימים יבואו יזכרו תמיד א־׳ .״אחרית הימים״ המחכה להם, ובה יתגחמו על כל תלאותיהם בגולה .ואחרי אשר בדבריו אלה השריש יעקב בלבות בניו את שורש אמונת המעיח ,שר,יא אחת מעיקרי דתנו ,לכן כתבה זאת לנו התורה לדורות .ואמנם ״ביקש יעקב לגלות קץ הימין׳ ,חפץ הי׳ יעקכ לגלות אז לבניו את קץ הפלאות ,ולהגיד להם מתי חבוא ״אחרית היפים•! אבל את זאת לא הורשה להגיד להם ונסתלקה ממנו שכינה״ ,וקץ הימין נשאר סתום ונעלם מעין כל בשר ,כי כך גזרה חכמתו העליונה ,שיחי׳ הקץ מכוסה מכל חי ,כדרשתם ז״ל על הכתוב ,״כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה״) ,ישעיהי ,פ ג -ד > ,״אם יאצר לך אדם מתי קץ הגאולה בא אל תאמין לו ,לפי שכתוב כי יום נקם בלבי .ליבא לפומא לא גלי ,סומא למאן ה גלי" ז )שיח״ט ,ט ; ועיי] קיו״ר, פי״ב(. ד. עוד זאת עשה יעקב לבניו ,כי לפגי רדתו מצרימה הלך תחלה הוא וכל ״אשר לו ויבוא בארה שבע״ ) ,ב ר א ש י ת ,מ ו -א ( ,ועל הליכתו זו ישאלו חז״ל ,״להיכן הלך״? )שאין זד ,הדרך למצרים ,ולמה הלך לשם״ .מהרז״ו(. •אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע״ ) ,ב ר -ר -« ,ו( .ומד ,נפלאים הדברים! ואולם הנד ,ידוע ירע יעקב ,״שעתידים בניו להגלות לבין האומות״! עוד זאת ידע מראש ,בי בגלותם יהי' עליהם לסבול ״רעות רבות וצרות״ מידי מעניהם האכזרים ,כי הלא זאת תורת הגלות ,להיות ״אך עשוק וגזול ולהיות ״לשמה למשל ולשנינה בכל כל הימים ואין מושיע״, העמים״ ) ,י ב ר י ם m ,כ - 0ל ! ( .ובהיות לבו של האב הזקן סוער בקיבו לגורל ב ה ר רצזז -ב ח ו ק ו ח בניו הגולים ,ונפשו עליו אבלה מדאגה בדבר ,פן לא יוכלו חייו לעמוד בנסיונם הקשה ,ופן .יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם״ ,בחשבם להנצל עי״ז מידי מעניהם בהיותם כמוהם! לכן התאסץ לטעת בלבוחיהם שחי נםיעות טובות ,נטיעות של חיים ,אשר על ידיהן יחזיקו מעמד בגלותם ולא יאבדו בגויט .שחי הנטיעוח הללו הן נובה הלב וקשיות העורףו ידוע מה שיאמר הכתוב על יהושטט מלך יהודה. ,כי הלך בדרכי דוד אביו הראשונים ולא דרש לבעלים ,בי לאלקי אביו דרש ובמצותיו הלן וגוי, ויגבה לבו בדרכי ד׳״) ,דה׳-ב ,י ז ,ג -י ( וכבר עמדו המבארים על כתוב זה ושאלו ,איך זה חשב הכתוב זאת ליהועפמ לצדקה מד ,שגבה לבו ,הלא נאמר ״תועבת ד׳ כל גבה לב״ ) ,מ ש ל י ,ט ז -ד ( ,ועל ״גסי הרוח״ יאמר הקב״ה •אין אני ו,־,וא יכולים לדור בעולם ,שנאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל ,אתו לא אובל״ ) ,ע ר כ י ן ,ט ו , ( :״וכל מי שיש בו רוח גבוהה הוא מתלמידיו של בלעם הרשע״ ,ומר ,רבו הדברים שנאמרו בגנות רגאוה וגבהות הלב ,ואיך זה יאמר הכתוב על המלך הצדיק יהושפט ,כי גבה לבו? ואולם ככר ביארו חכמי המוסר בטפרידמ• כי שתי גאוות דן ,אחח רעה ואחת טובה! הרעד ,אין רעה הימנה והטובה אין טובה ממנה. הגאור ,שאדם מחגאה במה שיש לו .חכמה ,גבורה או עוער ,אין רעה מסנה ,כי..במד ,יתגאה אדם לרבל דמה ,אדרי אשר ..זה שיש לו אינו שלו״, ורק מיד ד׳ המת לו .על זר ,יאמר הכחוב ״אל יתהלל חכם בחכמתו ,ואל יתהלל הגבוד בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו״) .ירמיה• ט -ע ( ,ז .א .אל יתהלל ראדם לאמר כי החכמה שיש לו היא וכפתו ,והגבורה היא גבורתו, והעושר עשרו ,אחרי אשר לא כחו ועוצם ידו עשה לו את כל החיל שיש לו, כדבר הכתוב לאמר .״וזכרת את ד׳ אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חילי ) ,ד ב ר י ם ,ה יה( .אבל הגאות שהאדם מתגאה ״נגד הרשעים היא משובחת מאד ,ולא יכנע להם ,ויצור .על הטוב ויזהיר מהרע כפי יכלתו ,אע״ט שזה דומה בעיני הע לם כמשתרר ומתגאה ,אהרי אשר לבו לשמים ,הרי זה משובח, ולא יכנע לרשעים .כמו מרדכי שלא נכנע להמן״ ) ,א ר ח ו ת צ ד י ק י ם ,ש ע ר אי(. זוהי הנאוד ,הטובה שאין טוב ממנה .כי היא יסוד האמונה ושורש העבודה, לעב־ד את ד׳ באומץ רוח ,״ילא יתביש מפני בני אדם המלעיגיס עליו בעבודת השי״ת״< ,רמ «-ל א י -ה .ס י מ ן א ( .על ג*ות זו יאמר הכתוב ״ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש״ ) ,ת ה ל י ם ,ק י ט -מ י ( .ועל יהושסט מלך יהודה ש!:לך בימי אחאב מלך ישראל ״אשר התמכר לעשות הרע בעיני ד׳ ,אשר הסתה אוהו איזבל אשתו״ ) ,מ -א ,כ א -כ ה ( ,ויחדיו נלחמו עם אויבי עמם ,עד כי אמר יהושפט לאתאב ,״כמוני כמוך כעמי כעמך״) ,שם ,כ נ -ד > .ואעפ״כ לא למד מדרכיו הרעים ,עליו נאמר לפיכך ״ויגבה לבו בדרכי ד׳״ ,כי גבה לבו 1 ש ש ב ת ו מ ו ס ד באמונתו ולא פנה אחרי דרכי אחאב הרעים .ואת גובה לנו זה חשב לו הכתוב לצדקה! ה. את גבהות הלב הזאת הראה עם ישראל בכל ימי נלותו הקשה והממושכת .כי למרות היותו חרפה לשכניו לעג וקלס לסביבותיו ,״משל בגוים מנוד ראש בלאומים״ ) ,ת ה ל י ם ,מ ד -טו( ,ולמרות לעג השאנגים של כל גויי ארץ ,שהגיעו אחריהם ראש בבוז וקלסה .למרות כל זאת לא גפל רוחם בקרבם ,ובגאון פנימי לא הדלו מלאמר תמיד .״אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו״! היהודי היי נרדף תמיד גלי חשך ,כל היום כלמתו נגדו ובשת פניו כסחהו ,״מקול מהרף ומגדף ספני אויב ומתנקם״) ,שט .מ י -י ז ( ,ואעפ״כ לא חדל היהודי מלהשכים בבוקר ולברך יום יומ את הברכה ״שלא עשני נוי״ .ומה נפלא הדבר! הגוי הי׳ חי חיי שלוה על ארצו ,והי׳ מושל על היהודי ממשלת עריצים! והיהודי העלוב הי׳ עבד לאדוגיס קש־ם ואכזרים .והי׳ חי היי שעבוד וגלות בגיםות תשכות וסעופשות ,חסרות אור ואויר ,ונושא על בגדו את אות הקלון של הטלאי הצהוב ,ואעפ״כ הי׳ הוא מכרך יום יום את הברכה הסיוחדת ההיא ונותן תודה ליוצרו על אשר לא עשהו גוי כי אם ישראל .כמה גאון פנימי וכמה אומץ רות וגבורת הגפש כלולים בברכה נפלאה זו! הגאון הפנימי ההוא הי׳ נובע ממעין טהור של אמוגה צרופה בקדושת ישראל ובקדושת תורתו. מוסב הי׳ לו להיהודי לשאת כל עמל ותלאה ולשבוע בחרפה מצד מעניו האכזרים ,ובלבד להיות בן לעם קדוש זה ,הנושא בגאון את דגל תורתו הקרושה ,שניתנה לו מורשה מאת ד׳ ! הגאות הפנימית הזאת שמרה על ישראל ,שלא יתבולל בעםים ולא יתערב בגוים ללמוד מעשיהם! כי חוק הוא בטבע ,שאין הגבוה מתערב בנמוך ממגו ,כי אם להפך ,מי שהוא מרגיש בעצמו רגש של שפלות ונמיכות לעומת אחרים ,העומרימ בעיגיו על מדרגה יותר גבוהה בסולמ החברה האגושית ,הוא שואף להתערב באותם האחריר ,למען הסיד מעליו את חרפת שפלותו הוא .ועינינו הרואות אמגם ,כי מעת אשר חדל היהודי להאמין באמת בקדושת ישראל ובקדושת תורתו ,ובקרב לבו התגנב רגש של שפלות ,להביט על עצמו כעל בן לעם שפל ובזוי ,גולה וגדח ,מגי אז התחילה בעמנו מגפת הטמיעה וההתבוללות ,שהחחילה בריפורמה וגמרה בשמד! ומה רבו החללים שהפילה בעמנו מגפה נוראה זו! אח האחרית הנוראה של תנועת ההתבוללות בעמנו בכלל ,הלא רואים אנו בעינינו בשנות רעה אלה ,כי מארץ אשכנז הארורה .מקום שם •ב יה ר -ינ ח ו ק ז ח עטיה ערש הריפורטר, ,׳הטמיעה ,משפ יצאה הרעה של השנאה האיומה לישראל ,שנאה אשר אכלה את יעקב ואת נוחו השמה ,בהביאה חרב ואבדון על מליוני עפנו להשמידם ול.־,כחידמ מעל פני האדמה באכזריות נוראה! לרשעיפ״ ) ,נ ׳ -ק ,ס ! > , ״וכיון שניחנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקיפ ויד המשחית הנורא ננעה לרעה בכל קהלות הקודש .בכל ארצות אירופא שנכבשו תתת ידו ,והזעקה הקיפה אח כל ביח ישראל. ,אוי לגו כי שודדנו ) ,י ר מ י ה ,י -ג( .מי ימנה ומי יספור את חללי עמנו בכל ארצות אירופא, העקובה מדמי אחינו ואחיותינו! ארץ אל תכסי דמפ ,ואלקי הנקמות הוא ינקומ את נקמת עמו ואת נקמת דפפ ה פוך ,כאמור ״כי דפ עבדיו יקומ ונקפ ישיב לצריו* ) ,ד ב ר י ם ,ל ב מג( ו זוהי האחרית ונוראה של אותה התנועה המחפירה ,שהתחילה בעמנו לפני פאר ,וחפשיפ שנד ,לערך ,התנועה של .נהיה כגוים כמשפחות הארצות״ ) ,י ח ז ק א ל ,כ -ל ב ( . זהו פה שאפרו ז״ל על הכחוב ״בפסחרימ הבכה נפשי מפני גוה״ ) .י ר מ י ה ,י ג י ז ( .וו״ל -.״מאי מפני גוה ן מפגי גאותם שלישראל שניטלה מד,פ וניחנה לאו׳ ה״ ) ,ה ג י ג ה ,ה .(:כל זמן שהיתר ,גאוה פגימית לישראל לא נשקפה לו בנלותו טכנת הטמיעה והאבדון בגויט! ורק כשניטלה םישיאל גאותט וניתנה בעיניהם לאו״ה ,להביט בעיני קנאה על האומות ,שנחשבו אצלט לגבוהים מאתם ,באשר להם השלטון והממשלה ,ועל עצמם בעיני בוז כעל שפלים ונבזים ,מאז נשקפה להעם הגולה םכגת האבדון בגוים .לרגלי שאיפת הטמיעה וההתבוללות! ועל סכנה זו יאמר הכתוב ,כי במסתרים תבכה נפשו של השי״ת ,על .נאותן של ישראל שניטלה מהט״! ו, יחד עם גבהות הלב הראה עם ישראל בכל ימי גלותו גט קשיות עורף נפלאה .כי הנד ,אויבינו גפש לא הסחפקו בלעג השאגגים לבד .ולא אמרו די לאכזריותם בסגרם את בני העם הגולה בגיטות חשכות ,וכגורם עליהם לשאת אות קלון על בגדיהם .ככדי להשפיל את כבודם ולבזותם בעיני עצמם ,כי אם עוד הוסיפו לענותם בכל מיני גזירות קשות ואכזריות ,להעבירם על דתם ולהשכיחם את תורתם .כל ימי גלותנו הארוכה אינם אלא שלשלת אחת ארוכה של גזירות ושמדות ,של מדורות אש וענויי תופת ,של גירושים ומרתצאות של דמים! ועם ישראל עמד בקשיות עורף גשגבה מבינת אנוש בכל גסיוגותיו הקשים .ובדברי געים זמרות ישראל יאמר. ,כל זאת באתגו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך ,כי עליך דורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ) ,ת ה ל י ם ,מ ד י ה ,כ ג ( . עדים נאםנים הפד ,על קשיות ערפנו כל אלר ,״החסידים והישרים שב ש ב ת 1מ ו ס ד והתמימים .קהלות הקודש שמסרו נפשם על קדושת העם״ כל אלה גבורי הרות, שלא רק את נפשותיהם הטה מלרו על קדושת שמו יתברך .כי אם עוד בעצם ידיהם שהטו את ילדיהם, ,הנאהכים והנעימים״ .בכדי להצילם מידי מעניהם האכזרים ,ששאפו לשלול מאתם את ילדיהם הקטנים ,למען העבירם מדת אלקי אבותיהם .כן יסופר על הקדוש ר׳ נתן מאיגרא ,כי כשהוציאוהו האויבים להריגה) .בימי השמד של שנת . ,(1425נתן סימן לדביתהו הרבנית ,מתי שתשמע את קולו צועק תשחט את הנערים״ ) ,מ ג ל ת <0׳ר ש ל מ ה ר י י ל ( .ועל נשי ישראל יסופר ,כי קדשו שם שמים בשמחה רבה ,בצאתן במחולות ״כמובלוח לחופה ,לקראת מוקדי האש שנערכו בשבילן״ ) .י ו י נ ר ג ז י ר ה ,ש נ ד פ ס ה ב ס ו ף ״ 0פ ר היהודיפ״, נשפת אשכנז, בשנת .(1908 קשיות העורף של ישראל ,בעמדם על שמירת דתם במסירות נפש בלתי משוערת ,נפלאה היא ביחוד בשימנו אל לב ,כי נימים ההם לא היתד .עדיין בעולט שנאת הגזע ,ילידת השטן של עמלקי זמננו ימ״ש ,והשנאה לישראל חיתה רק שנאת הדת .אילו הי׳ היהודי שומע לדרישת מעניו ,והי׳ פונה עורף לעמו ולדתו ,כי אז לא רק שהי־ גיצל ברגע אחד מכל תלאוחיו ,אלא שאף כל השערים הננעלים היו גפתתים לפגיו לרותה ,והיהודי המומר הי׳ מתקבל ברצון גמור בחברת רודפיו מלפנים .אבל היהודי הנאמן בבריתו עם אלקיו לא אבה שמוע םזה ,ועל כל ההסתות של רודפי גששו הי׳ משיב בקשיות עורף גמרצה או יהודי או צלוב״ ) ,ש מ -ר ,פ מ י נ ( ,או שתתגני להשאר יהורי או שתצלוב אותיעל העץ ,והריגי בידך לעשות בי כרצונך ,ואת דתי לא אמיר! ועל זה אמרו במדרש שם ,על הכתוב ,״ראיתי את העם הזה והנד .עם קשר .עורף הוא״ ) ,ש מ י ת ,ל נ -ט ( ,״אתר .סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן״ .השבח היותר גדול של היהודי היא קשיות ערפו. ,לפי שהאומות גלחמות בישראל ואומרות להם ,מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה״ ,שאתם מוסרים את נפשותיכם כל כך עליהן ז ״והקב״ה מגבידם לישראל ונעשים בפני האומות כחיות" ) ,ש ה ש י ר ,פ ־ נ ( ,לעמוד על נפשותיהם באומץ רוח ולהיות ״עו כנמר״! ועל שם כך ״ער עכשיו קוראים את ישראל האומה של קשר ,עורף״! שחי אלה ,נבהות הלב וקשיות העורף ,הן הנר ,היו לישראל לםחסה עוז ולטנן בכל עת צרה וצוקה ,במשך נלותם הארוכה והקשר,׳! והודות להן החזיקו מעמד בעולם ולא אבדו בגוים .ואת שתי אלר ,ירשו ישראל מאביהם הראשון, ״אברהם העברי״ ,שהי׳ ״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד״ ) .נ ד י ר ,פ מ י נ ( .כי הנה יחידי היי אברהם בעולם להכיר את בוראו ,ולקרוא בשם ד׳ •אלקי השמים ואלקי הארץ״ ) ,נ ר א ש י ת ,ב י -ג > ! כל העולם התקומם גגדו, ואויביו רדפוהו באף ובחימה ולתוך כבשן האש השליכוהו! והוא גשאר איתן באמונתו כסלע בלב ים .ואחרי אשר נסהו ד׳ בכמה נסיונות ומצא את לבבו :1 ה ר - נ ח ן ק ז 101 ת גאמן לפניו ,כרת עמו ברית עולם. ,וברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתרי׳ ) מ ש ל י - ,ו> ,וכל בני דורו הכירוהו לטובה ,כי .נשיא אלקים״ הוא בתוכם ) ,נ י א ש י ״ ,״ י( .ואתרי אשר ישב לו במנותד ,בבאר שבע ,נטע שמה .אשל )שם ,כ א -ל ג ( . ויקרא שם נשם ד׳ אל עולם״, על האשל ה־,וא יאמרו תכםינו ז״ל ,כי ״פונדק״ הי/שבוהי׳ אנרהם ,מקבל את העוברים ואת השביס ,ומשתיו אוכלים ושותים אמד להון כריכו ,והן אמרין מהנאמר׳ ואמר להון ברוך אל עולם ש׳וכלנו משלו״) ,בר-י » ,־ו( .זהו בפשוטו, ועל דרך המליצה יאמרו ז״ל עוד ,כי ״נטע אברהם ארזים בבאר שבע״ .וכונת מליצתט היא על שתי הגדות הנזכרות ,שהשתדל להשריש בזרעו ובנוהימ אחריו ו ני ״אכדהט אנינו זקן ויושב בישיבה הי״< ,יימא ,כ ״ ח ( .ובישיבתו ההיא שכד• לימד את דרכי ד׳ להנסש אשר עשה ,נטע את הארזים ההם ,שהיו אתרי כן ליסוד הקרושה בישראל .אשר על זה ימליצו ז״ל ,שמתארזים ההם נעשה המשכן במדבר ) ,נ ר ״ ר ,פצ׳יד(! טז נ ז. הארז הוא סמל הגובה והגאון ,כי הוא הגבוה מכל עצי היער׳ ובו ימשילו את כל מי אשר גובה לו ,במליצת הכתוב על האמורי ,לאמר ,״אשר כגובה ארזי_ם גבהו״ ) ,ע מ ו ס -ג -ט ( ,וכן ימשילו בו את כל מי שיש בו גאוה וגאון ,כמליצתם ז״ל על טתרת המצורע בעץ איו ובאווב ,כי ״הארז הזה אין גבוה ממנו ,ולפי שהגביה את עצמו כארז באה עליו הצרעת ,והאזוב הזה אין באילנות שפל ממנו .ול£.י שהשפיל את עצמו לפיכך מתרפא על ירי האזוב״ ) ,מ י י ו ז ,מ צ ו ר ע ( .בן הנהו הארו סמל הקושי ,בהיות עצו קשה ביותר, ולפיכך יאמרו לנו חכמינו דיל ,ילעולס יהא אדם רך בקנה ואל יהי קשר. כארו״ ) ,ת ע נ י ת ,נ .(:שתי המרות הרעית הללו ,הגאוה והקושי ,שעליהן נזהרנו להשמר מאתן ,נהיכות אצל הצדיק לברכה ,בהשתמשו בהן לטובה ,כיהושפט מלך יהודה שעליו נאמר ״ויגבה לבו בדרכי ד׳״ ,וכשבחפ של ישראל שנשתבחו בקשיות עורף ,לאמר. ,והבת עם קשה עורף הוא״ .זהו שאמר הכתוב ,״צדיק כתמר יסרת בארו בלבנון ישגה״ ) ,ת ה ל י ם - » ,ע ( ,כי הצדיק ישגר .כארז בגובה לכ כדרכי ר׳ לבלי להבנע לרשעים ,והנהו קשה כארז לבלי לגוע לבל עבר תחת השפעת הרוחות השונות המנשבות בעולם ,כי אם על עמדו יעמוד באומץ רוח ובקשיות עורף! ואחרי אשר אברהם אבינו הי׳ סמל שתי המוות הטובות ההן .שאותן השתדל להשריש בורעו ובנוהים אחריו ,לפיכך יומלץ עליו בצדק לאמר ,שנטע ארזים בבאר שבע ,מקום שבתו! ובהיות יעקב אבינו עומד לרדת מצרימה ,״אל ארץ טמאה לתוך העבדים TUT 1ת ו ע ד ) 0ב ת בני חם ,לארץ שאין יראת שמים ביניהם״ .ונפשו בקרבו סערה לגודל בניו בגלותם ההיא ובכל הגליות הבאות ,שגלות מצרים היהה לסמל להן ,הלך לפיכן תחלה בארה שבע. .לקוץ ארזים שנטע אברהם זקיגו בבאר שבע״ ,והיא מליצה נפלאה על אותס הלמודים הנשנבים בדרכי די ,שאותם נסע אברהם כישיבתו הראשונה! ואותמ לקח עמו יעקב .ללמדם לבניו בישיבתו הוא ,כי גם ״יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה הי׳״ ) .י ו מ א .נ ח ! ( ,וברדתו מצרימה שלח את יהודה .לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה״ ) ,ב ר א ש י ת ,>«-•» ,״להתקין לו בית ועד שיהא מורד ,בו דברי תורה׳ ושיהיו השבטיס לומדים בו״׳ )נריר׳ 0ג״ה(. את אותם .הארזים״ לקח איפוא יעקב עמו מבאר שבע מצרימה, ואותם מסר לבניו ולזרעו אחריו בישיבתו הוא! וכשיצאו ישראל ממצרים לקחו עמם את אותם .הארזים״ ,כי .מימיהם של אבותינו לא פרשה ישיבח מהם ,היו במצרים ישיבה עמהם היו כמדבר ישיבה עמהם״ ,דן הן הישיבות שבהן למדו ולימדו את דרכי ד׳ ועבודתו .ובוכות ״הארזים״ ההם. ,שזיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו' ,זכו להשראת השכינה במשכן שנצטוו לעשוחו במדבר 1 ח. ואחרי כל האמור בזה נבוא מעתה אל כיאור דבריהם ז״ל ,שהצגנום בראש מאמרגו זה ,כי.אמר רב מסתפיגא מהאי קרא ואבדתם בגוים ,מתקיף לה רב פפא דילמא כאבירה המתבקשת ,דכתיב תעיתי כשה אובד בקש עבדך ,אלא מסיפא דקרא ואכלה אתכם ארץ אויביכם ,מתקיף לה מר זוטרא דילמא כאכילת קשואין ודלועין״ ) ,מ ו ת ,ני .(.והנה כתוב זה יש בו אמגמ כדי להפיל חרדה על כל רואהו .כי אם נאבד בגוימ וארץ אויבינו תאכל אותנו ,הלא אבדה אז ח׳ו כל תקוה לנו להגאל! ולא לחנם איפוא אמר רב ,כי מתירא הוא. ,מהאי קרא״. אלא שאתרי הכתוב הזה יבוא הכתוב של ״ווכרתי את בדיתי יעקוב״ ,וברית יעקב הלא היא ,כאמור ,ברית הגאולה וקבוץ הגליות! והכתוב השני הוא איטוא לגתמד ,על קללת הכתוב הק-דם ,אחרי אשר בו הובטחגו מאת השי״ת, כי גאולה תהי׳ לנו .אכל כיצד יתקימו שני המקראות הללו ,הנראים כסותרים זה את זהו את התשובה הנכונה לזה אנו מוצאים בדברי שגי החכסים, רב פפא ומר זוטרא ,שהראשון פירש לנכון את תחלת הכתוב ,והשני את סופו. בנוגע לתחלח הכתוב התשובה ברורה .כי הנה להשורש .אבוד״) .בקל(. •ש שני םובנים! או שיאבד הדבר לגמרי מן העולם ,מבלי שישאר יותר במציאות כלל ,כדבר הכתוב על קרח ועדתו ,לאטד. .ויאבדו מתוך ב ה ר -ב ז ז ו ס ו ת שה הקהל• ) נ מ י נ ר ,ג ״ -ל ג ( ,או שיאבד הדבר רק ממקומו וישאר במציאות במקום אחר ,כדבר הכתוב .לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה״ ) ,ד נ י י ם - - « ,ג ( .ורב באסרו .מסחפינא מהאי קרא״ ,הוא מפני שירא הי׳ אולי משמעות המלה .ואבדתם• היא על הדרך הראשון ,שיאבדו לגמרי בגוים מבלי שישארו כלל במציאות יותר .על זה השיב רב פפא לגכון ,כי משמעות מלה זו היא .כאבירה המתבקשת״ ,שהיא ישגה במציאות אלא שנאבדה ממקומה וסופה להמצא עוד .והוא הביא דאי׳ גכיגה לדבריו מהכתוב .תעיתי כשה אובד״ ,שהשה הלא ישנו במציאות אלא שהוא תועה ,ועומד הוא להיות מתבקש מבעליו .והזכיר רב פפא כחוב זד ,ד1קא ,כי נמשלו ישראל לשה ,כאמור. ,שה פזורה ישראל" ) ,י י מ י ה ,נ -י ! > ! ואת השה הפזורה והאובדת, ישראל ,יבקש הקביה להחזירה למקומה .ובכן ..אל תירא עבדי יעקכ ואל תחת ישראל ,כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקוב, )מלא בואו( ,ושקט ושאנן ואין מחריד״ ) ,ש ם ,מ י -נ ז ( ,וזהו מה שהשיב רב פפא בגוגע לתחלת הכחוב שממנו ירא רב. אבל מםוף הכתוב •ושכלה אתכם ארץ אויביכט״ הלא בודאי שיש לירא הרבה ,ומה זד ,שהשיב מר זוטרא. ,ודילמא באכילת קשואין ודלועין״ז מה ז .א.ז רש״י ז״ל כפירושו שם כתב. ,כאכילת קשואים ודלועים שאוכלים טקצתמ וטקצחמ אין אוכלים״ .אבל מח פשר הדברים הללו ז וכי אי אפשר לקשואין ודלועין להיות נאכלים כולם ז ובםהרש״א שם פירש. ,כאכילה קשואין שאינו נאכל כולו רק הכשר שמבחוץ ,אבל הגרעינין והזרע שבתוכו נשארים ,כן ישארו זרע ישראל בגלוחם״ .אבל גם לפירוש זה אין כל מובן ,שהרי בכל הפירות כולם כמעט ישנם גרעיניט וזרע שאינט נאכליט ,ולמה זה הזכיר מר זוטדא רק קשואין ודלועין ז ואולם עוד פירוש אחר הובא שם במהרש״א ,״דהכי קאמד קרא ואכלה אתכם ארץ אויביכם ,כמו שהארץ אוכלת קשואים שלמים שסניחים בה ,שהבשר של הקשואים הוא כלה בארץ ,אבל הזרע שבתוכו אינו כלה בארץ ,ואדרבא הוא גשרש בארץ ומצמית ועושה פרי שמגדל קשואין הרבה ,כן תאכל אתכם ארץ אויביכם ,שיהי׳ זרעכם לעתיד מפרה ומרבה בתוך ארץ אויביכם בזמן הגאולה״. פירוש זה הוא גפלא נאמת ,ומתאים הוא למה שאמרו ז״ל על הכתוב, .וזרעתיה לי נארץ׳ ) ,ה י ש ע ,נ -נ ה > ,״לא הגלה הקניה את ישראל לנין האומות, אלא נדי שיתוספו עליהם גרים ,כלום אדם זורע סאה אלא להכגיס נמה כורים"!!) ,סחים ,־ז .(.וככר ניארתי נעזיה נרחנה כפ״א ,שאין הכונה על גדים ממש ,שיתגיירו ויתוספו על!ישראל ,שחדי מלנד מה שאמרו ז״ל. ,קשים גרים לישראל נספחת׳ ) ,י נ מ י ת ,מ! ,(:הנה המציאות מנחשת הנחה זו ,שהרי גולים שו ש ב ת ו מ ו ט ד הננו זה כמה בכל ארצות תבל ,ואין הגרים מתרבים על ידינו; אלא הכינה היא על הגרים מבין האומות ,המקבלים על עצמם להאמין באלקיס אמח ,בהזניחם את עצביהם וגלוליהס ,ובעבדם לאלקי ו!שמיט והארץ. גדים שכאלה אמנם נתרבו בעולם מעת שנפזרנו בגויים .כי הלא עובדא היסטורית היא ,שבכל אותן הארצות שגלינו לתוכן .הנה למרות השנאה הכבושה אלינו מצד יושבי הארצות ההן ,עברה ובטלה שמה עבודת האליליס תחת השפעת תורתנו הקדוילה ,שממנה יגקו שתי הדתות השליטות בעולמ .ולעומת זאת אותן הארצות שלא גלו ישראל לתוכן ,כמו ארץ הטינימ יהיפינימ ושכגותיהן ,שמה עדיין עבודת האלילים שלטה ,ואור האמוגה הטרודה באלקי עולמ עדיין לא גגה על יושביהן. והמלצתי בזה את דברי המאמר הידוע ,״כל מקום שגלו ישראל שכינה עמחם״ ) ,מ ג י ל ה ,כט ,(.כי גולי יהודה הביאו שכינתו של מקום עמהם לכל מקום שגלו שמה ,וזוהי המטרה החיובית של גלותגו ופיזירגי בגוימ .מסרה זו היא כמטרת הזריעה בכלל .שעיי הזרע הגבלע בארץ האדט מכגיפ כמה כורין מכל מאה הגורעת על ידו .וזהו שאמר הכתוב ,״ואבדתם בגוים״ ,ז .א .שתתפזרו בעולם ,כאמור ,״שה פזורה ישראל״ ,ותהיו תועים ״כשה אובד״ ,עד אשר יבקש אתכם הקב״ה ״כאבירה המתבקשת וישיבכם למקימכט .אבל מטרת פזורכם בגוים היא ,״ואבלה אתכם ארץ אויביכם״ ,הארץ תאכל אתכם באכילת הורע הגורע בה ,למען הוציא פדי רב .אין הכתוב הזה בא איפוא לקללה ,כי אם לבאר את מטרת הגלות ,שהיא ״כדי שיתוספו עליהם גרים״! ואין לפי זה כל סתירה בין הכתוב הזה ובין הכתוב של ,׳וזכרתי וגו׳״ הבא אחריו! וזהו מה שהשיבו רב פפא ומר זוטרא על דברי רב שאמר ״מסתטינא מהאי קרא״! אבל למה זה תפס מר זוטרא בדבריו רק ״קשואין ודלועין׳ ,הלא כמה פירות ישנט בעולפ כמותט ,הנזרעיט בארץ כשהם שלמיס ,למען הוציא סדי רב ,והי׳ לו איפוא לאםר סתם ,״כאכילת פירות הנזרעים בארץ״. ואולי יתכן לאמר על פי מת שכתב רש״י ז״ל בפירושו על הכתוב, ״וממגד תבואות שמש ,וממגד גרש ירחים״) ,יברים ,לג-י ( ,וז״ל :״יש פירות שהלבנה מבשלתן ,ואלו הן קשואין ודלועין״ .למדנו מזה ששני הסינים הללו שונים הם מיתר פדי האדמה והעץ ,שכולם מתבשלים ע״י השמש ,והם ע״י הלבנה .והנה ידוע מה שאמרו דל ,שעשו מונה לחמה ויעקב מונה ללבנה, ״והוא סימן טב ,עשו מונה לחמה ,מה החמה הזאת שולטח ביום ולא בלילה, כך עשו יש לו חלק בעוה׳ז ואין לו חלק בעוה״ב ,יעקב מונה ללבנה, מה הלבנה הזו שולטת ביום וכלילה ,כך יעקב יש לו חלק בעוהיז ובעוה״ב״) ,בי׳׳ד ,פיו(. ד והנה מבלי להכנס בפרטי המדרש הנפלא הזה ,שביאורו בא אצלי נעז״ה ב ה ד -ב ח ו ק ו ת י שז במיא ,אעיר כא! דק ! ל מוז שנראה לכאורא מדבריהם ,שקראו לעוה״ב בשם לילה ,בגיגוד להירוע שהלילה הוא סמל הגלות .ואולם כבר נתבאר בכ״מ, שבשם עוהיב קראו חכמינו ז״ל לעולם הגאולה העתידה ,בגיגוד לעוה״ז הוא עולם הגלות ,שאנו נמצאים בו בהוה .וזהו שאמרו ז־ל ,שעשו ״אין לו חלק לעוה״ב״ ,כי ב־ גלותו מארצו סוסו לאבדון ,מבלי כל חקוה לעתיד ,כאשר כן קדה לעמים רבים .שגלו מארצותיהמ ועד מ־.רה התערבו בגוים וזכרמ גאבד מן הארץ. אין עשו שולט אלא ביום ,כמו החמה ,כל עוד שמש הצלחתו זורחת לו. ואיגו שולט בלילה .בגלות ,אבל ״יעקכ יש לו חלק בעוה״ז ובעוה״ב״ ,כי אף בגולה לא אבד ת״ו בגוים ,ויש לו תקוה לעתיד׳ לעולט הגאולה ,כלבגה הזאת ״שהיא שולטת בלילה וביום״ .כי הלא ידוע הדבר ,שמה שהלבנה נראית רק בלילה ולא ביום .זהו רק משום ״שכל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם ,שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן״ .וכן הוא ביעקב ובעשו! ״כל זמן שאורו של עשו קיים אין אורו של יעקב מתפרסם .שקע אורו של עשו) ,טפל החרב ושלטון הישע בעולם( ,מתפרסם אורו של יעקב, ההיד קומי אורי כי בא אורך״ ,וזהו הסימן הטוב לישראל ,שהט מונים ללבנה. 'וכשבא מר זוטרא לפרש את סוף הכתוב הנזכר על הדרך שאמרנו, שסטרת גלותם של ישראל בעולט היא כמטרת הזריעה ,״שיהי׳ זדעמ לעתיד מפרת ומרבה בומן הגאולה״ ,הזכיר בדבריו את הקשואים והדלועים ,המתבשלים על ידי הלבנה ,להעמידנו בזוז על סוד קיומנו בגויפ׳ ועל סוד תקותנו לעולם הבא ,עולם הנאולה העתידה ,שכל זה בא לנו על ידי הסימן הטוב ,מר .שאנו מונים ללבנה ,וגורל הלבנה הוא גורלנו בעולם ,לשוב לזרוח לכשישקע אורו של גדול ו ת mב ו n ל ו ח עמ1ד כ כה כו צא קב קנו קלט קלט קלט קפא קסד קצא ריז רלכ רלב ׳. רפנ רפז רפט רצ רצה ש שה שה שו שו שזרה ת ק ו נ י גד3ס ע 1 ד חט ע ו י ו ת צ״ל הקהוים ג מלמטה החוקים כקרבן קרבן ט מלמטה בשם השם י א מלמטה שהגיה שהגיח ג מלמעלה הסברא והסברא ד מלמטה גביאינו נכיאגו ח מלמעלה ג מלמעלה היא שקצירחפ הוא וזהו זזה ז מלמעלה שחי שהיה )ד,שני1 nסלםעלר, י א מלמטה ופרוק ולפרוק על של ד םלםעלה בתחלת השורה חםדה המלה ״שלי ז םלסעלה לידי ילדי א סלסטה יתירה סלת ״ א ת י י מלמעלה אחרי המלה .בעולם״ גשמסו המלים ״על מ ו מלמעלה ויאשם וראשים ג מלמטה גשאו נשאר יב סלממה קד-סו ה ״ )נ6וגרים( קדט-ו בדיר ט סלסעלה י ברד אחרי חסלה הקב״ה חסרה הפלה ״ ו א מ ר ״ ד מלמעלה מנוד מנור ה מלסעלה ואכלה ושכלה ט ו מלמעלה באכילת ט ז מלמעלה באכילת השליטות ו מלמעלה השליטות כאכילת כאכילת יח מלמעלה
© Copyright 2024