שבת ומועד

‫שבת ו מ ו ע ד‬
‫מאמרי דרוש ונאומי אגדה‪ ,‬שיחות והגיונות‪,‬‬
‫? ל ‪ 6‬ד ר ש ב ת ו ת הש‪3‬ח ו ט ו י ן ר י ה‬
‫חלק ב‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks. org‬‬
‫ע״י חיים ת ש ״ ע‬
‫ייצחק‬
‫=חי״י ׳ « י י י־י'‬
‫קוסובסקי‬
‫דכ לאגודת הקחלות ביוחניבעורג‬
‫יחשלימ חדו ‪ /‬תש׳וו‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www. hebre wbooks. org‬‬
‫ע״י חיים תש״ע‬
‫ד‪0‬יס ‪3‬ית יתימי‪ 0‬דיסקין‬
‫‪Printed in EretzHsrael‬‬
‫‪*1‬צ‪ 8‬יצחק ל»ו‪1‬זז‬
‫בטדה‬
‫)נרא^יו‪ ,‬כי—ס«‪.‬‬
‫ל‪10‬ודז ד»‪1‬ן ח‪79‬ה‪ ,‬נמו י ס ‪ 9‬ן שיחו‪.‬‬
‫)ניר‪ .‬ינר»*י עס(‪.‬‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תש"ע‬
‫בעיה‪.‬‬
‫בנש חי בעת בסיעתא דשמיא אל הוצאת החלק השני מספרי »שגת‬
‫וסועד״ על ם‪0‬ר זיקיא‪ .‬אינני מתא לנחוץ לבוא אל הקוראים בהקדמה‪ ,‬אחיי‬
‫אשר ספרי זה אינו חדש‪ ,‬והחלק הראשון‪• ,‬בראשית‪-‬שמוחי‪ ,‬שיצא לאור לפני‬
‫כשלש שנים‪ ,‬נתקבל ת״ל בחבה מאת קוראיו‪ -‬וכמעשהו בראשון כן מעשהו‬
‫בשני‪ ,‬אני תקוה שגם חלק זה יתקבל ברצון פאת הקוראים כאחיו הראשון‪,‬‬
‫והנני בזה רק להוסיף‪ ,‬כי ־חלק השני הזה נסדר גם הוא לטי סדר הפרשיות‬
‫שכתורה‪ ,‬וכולל הנהו מאמרים שונים לפרשיות שבספר ויקרא‪ ,‬הוא הספד‬
‫השלישי בתורת אלקים‪ ,‬הכולל בקרבו את תורת הקרבנוי! והקדושה בישראל‪.‬‬
‫ואולם אחרי אשר ספר ויקיא כולל בתוכו גם את המועדים‪ ,‬״אלה מועדי ד׳‬
‫מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם״‪ ,‬הבאים מפורטיפ בפרשת אמור‪ .‬לבן‬
‫מצאתי לנכון להכניס בפרשה ההיא גם מאפרים שונים למועדים ולימים‬
‫הקדושים שבשנה‪ ,‬החל מן חג הפסח הבא ראשונה נתירה‪ ,‬ואת כל המאפרים‬
‫ההם קבעתי במדור מיוחד‪ .‬שקראתי לו בשם ״פרשת המועדים׳‪.‬‬
‫־ ובנתני חודה לאלקי ישעי על אשר עזרני בחסדו לסדר את המאמרים‬
‫שבשני החלקים האלה‪ ,‬אני נושא עין למרום בתפלה‪ ,‬כי יוסיף נא ד׳ למשוך את‬
‫חסדו לי ויעזרגי ברוב טובו לסדר גם אח המאמרים שעל שני הספרים האחרונים‪,‬‬
‫בפרבר ודברים‪ .‬ולהוציא לאיר גם את החלק השלישי של ספרי‪ .‬ובזה תגמד‬
‫בעז״ה עבודתי בסדור החומר שי‪/‬חת ידי על שבתות השנה ופועדי קודש‪ .‬והי׳‬
‫ספרי זה כשמו כן הוא מיקדש לשבת ומועד‪ .‬ויהא נא רעוא דאימא מילתא‬
‫דתתקבל‪.‬‬
‫המזוכך‬
‫נזמדפ! הגאןןה‪ ,‬תעו‪-‬ח‪ ,‬יאה*«»‪0‬נווו‪.‬‬
‫התנצלות‬
‫הנני מבקש את סליחת אאמו״ד הרב הגאון המחבר‪ ,‬יאריך ה׳ ימיו ברוב‬
‫טובה‪ ,‬ואת סליחת הקוראים על השגזאות והטעויות שנפלו בהדפסת הספר‪,‬‬
‫ההדפסה היתה בעצמ ימי המצור והמצוק של ירושלים עיה״ק וזה גרם לכמה‬
‫פנמים ולקוייס‪ .‬ב״ה שזכני להביא לביה״ד את ח״ב של ״שבת ומועדי‪,‬‬
‫וחקב״ה יזכה את אאמויר הרב הגאון שליס״א לעלות לאה״ק ולהדפיס אח חיג‬
‫של הספר ואת המשיי כהלכה‪.‬‬
‫ד‪ .‬עז‪ .‬קוסזבסקי־שחור‬
‫ויקרא‬
‫תוכן‬
‫ה ס נ י נ‬
‫‪1‬‬
‫ם‬
‫»ומ‬
‫שם המאמר‬
‫‪mnan‬‬
‫קרבנות ישראל‬
‫ויקרא‬
‫מהעסק בקדשים‬
‫ויקיא‬
‫חידת הקדושה בישראל‬
‫צו ‪ /‬ולשכת הגדול ‪/‬‬
‫םסירוח הנפש בישראל‬
‫צו ‪ /‬לשבח הגדול ‪/‬‬
‫יום ד׳ הגדול והנורא‬
‫צו‪/‬ולשבת הגדול‪/‬‬
‫בדין דם הזאה‬
‫צו‬
‫שפיגי‬
‫הבדלת ישראל‬
‫טוםאח הנגעים וטהרתם‬
‫תזריע סצורע‬
‫מצורע ‪ /‬לשהיג בשנה מעוברת ‪ /‬יחוד הבית‬
‫מצורע‬
‫בעני] שלוח המצורעים מחוץ למחנה‬
‫חוקים ומשפטים‬
‫אחרי מות‬
‫קדושים‬
‫שמירה ועשיה‬
‫א‬
‫יב‬
‫יה‬
‫ל‬
‫מ‬
‫זא‬
‫!ו‬
‫סז‬
‫פא‬
‫צ‬
‫צג ‪-‬‬
‫קד‬
‫אמור ‪ /‬פרשת הנזועדיס‬
‫מקראי קודש‬
‫אמור‬
‫לחג הפסח‬
‫שלשה ראשונים‬
‫לחג השבועות‬
‫עצרת‬
‫לחג השבועות‬
‫חג הבכורים‬
‫לחג השבועות‬
‫הבאה וקריאה‬
‫לראש השנה‬
‫תקות ישראל‬
‫לראש השנה‬
‫תקיעה ותרועה ‪ -‬עמידה וישיבה‬
‫ליאש השנה‬
‫שלש פקידות‬
‫השנה‬
‫ליאש‬
‫איל אחר‬
‫ליאש השגה‬
‫שש זכירוח‬
‫ליום הכפורים ‪ /‬לכל נדרי ‪ /‬אורה ושמחה‬
‫ליום הכפויים ‪ /‬העיה ‪/‬‬
‫בענין חמשת הענויימ‬
‫להג הסוכות‬
‫סוכת שלום •‬
‫לחג הסוכות‬
‫סובה גזולה‬
‫לחג הסוכות‬
‫הסוכה והלולב‬
‫לח‪ 1‬הסוכות‬
‫שובע שמחות‬
‫לחג הטובות‬
‫איחני עול•‬
‫גהר בחוקותי‬
‫ביית יעקב‬
‫קיט‬
‫קכה‬
‫קלח‬
‫קמח‬
‫קם‬
‫קס‪1‬‬
‫‪1DP‬‬
‫קפד‬
‫קצה‬
‫רו‬
‫ריז‬
‫רכ‪1‬‬
‫רכס‬
‫רם‬
‫תא‬
‫רסו‬
‫רעזז‬
‫רצא‬
‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫—‬
‫—‬
‫־‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫יז‬
‫כס‬
‫ל‪0‬‬
‫נ‬
‫‪m‬‬
‫פ‬
‫פס‬
‫צב‬
‫קג‬
‫קסז‬
‫קכד‬
‫קלז‬
‫קנוז‬
‫ק‪1‬מ‬
‫קסה‬
‫קסה‬
‫ק‪9‬ג‬
‫קצו‬
‫רה‬
‫רניז‬
‫רכה‬
‫רנח‬
‫רלט‬
‫רנ‬
‫חזה‬
‫וסז‬
‫רצ‬
‫‪no‬‬
‫לפרשת ויקרא‪/‬מאמר א‪/‬‬
‫ישראל‪.‬‬
‫קרבנות‬
‫אדם כי יקריב מכס קרבן לד‪ /‬מכס ‪ -‬זי במילה‪.‬‬
‫)ש״ך ע י התורה(‪.‬‬
‫תניא א פ ר ר׳ שמעון בן עזאי‪ ,‬בוא וראה פה נתיב בפרשת‬
‫הקרבנומ‪ ,‬שיא נאמר בהפ יא »‪-‬י ייא איקיפ‪ ,‬איא י ׳ ‪,‬‬
‫)פנחומ‪ ,‬ק״י‪.(.‬‬
‫שיא יתת שתמון פה י נ ע י י ץ יתייק‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫עגץ הקרבנות שאליו הוקדש כל הספר ויקרא‪ ,‬ועוד פרשיות חרבה‬
‫נאמרו'בו גם ביתר ספרי התורה‪ .‬הוא ענין נשגב מבינת אנוש קרוץ מחופר‪.‬‬
‫אין בידינו לרדת לסוף דעתה של התורה במצות הקרבגוח בכלל‪ ,‬וביחוד בצוויה‬
‫הרבים על הקרבנות השונים לפרטיהם‪.‬‬
‫וכבר כתב הרמב״ם 'ז״ל בידו החזקה‪) ,‬סוף הלבות פעילה(‪ ,‬״שכל‬
‫הקרבנות בולם בכלל החוקים הסי‪ .‬החוקים הלא ה‪. 0‬דברים שהשטן משיב‬
‫עליהם׳‪) ,‬יומא‪ ,‬־״‪ ,>:‬הוא השטן הוא היצר הרע‪ .‬הבא ‪.‬להטעות את ישראל‬
‫ולאמר שהתורה אינה אמת‪ .‬כי מה תועלת בכל אלה׳‪) ,‬רשיי ש‪ .>0‬וכשם שאין‬
‫אנו יודעים את טעמיהם של יתד החוקים שבתורה‪. ,‬כאכילת חזיר ולבישת‬
‫שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח״ והרבה כיוצא בהם‪ ,‬כן‬
‫אין אנו יודעים את טעמם הנכון של הקרבנות שהם מכלל החוקים‪ .‬והוטיף‬
‫הדמב״ם זיל לאמר לנו עוד בלשונו הזהב‪ .‬״אמרו חכמים שבשביל עבודת‬
‫הקרבנות העולם עומד״! ובא להראות לנו בדבריו אלה על הערך המיוחד של‬
‫הקרבנות‪ .‬בי אם על החוקים בכלל הוזהרנו שלא לאמר ״מעשה תהו הם׳‪,‬‬
‫אחרי אשד מאת ד׳ חפה לנו‪ .‬״ואין לן רשות להרהר אחריהם״‪ .‬על אחת כמד‪.‬‬
‫וכמה שאין לנו רשות להרהר אחרי הקרבנות‪ ,‬בראותנו עד כפה החשיבו‬
‫חכמינו זיל את ערכם‪ .‬בהעמידם את עבודת הקרבנות בין שלשת העמודים‪.‬‬
‫שעליהם העולם עומד‪.‬‬
‫ואמנם התר רבינו משד‪ .‬בספרו ‪.‬המורה"‪ ,‬למצוא איזה מבוא להבנת‬
‫‪1‬‬
‫ב‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫ענין הקרבנות‪ ,‬כמו שחתר בספרו ההוא למצוא סעמים שונים להרבה חוקים‬
‫אחרים שבתורה! והרמב״ן ז״ל בפירושו על התורה הרב־ לטעון עליו בדברים‬
‫נכוחים‪ ,‬ונתן טעם אחר למצות הקרבנות‪ .‬אחריהם באו עוד הרבה מחכמינו ז״ל‪.‬‬
‫לבאר בספריהם את ענין טמיר ונעלם זה כל אחד על פי דרכו! אבל אחרי כל‬
‫מה שנאמר בזה עדיין לא נגה עלינו אור הדעת‪ ,‬להבין ולהשכיל את חוקי‬
‫הקרבנות לפרטיהם‪ .‬אין לנו לפיכך אלא לאמר בדברי הכתוב‪. ,‬דרך אמונה‬
‫בחרתי״‪) ,‬תהלי‪ .0‬ה י ט ‪ -‬ל ( ‪ ,‬ולהאמין במה שציותה התורה אותנו בחוקיה בכלל‬
‫ובענין הקרבנות בפרט‪ ,‬מבלי להטות אוזן לדברי השטן הבא להטעות אותנו‬
‫בטענותיו עליהם‪.‬‬
‫ואולם על אחת עלינו לעמוד בענין זה‪ ,‬כי הנה הבדל גדול יש בין חוקי‬
‫הקרבנות ובין יתר החוקים שבתורה‪ ,‬שכולם נתחדשו לנו ממעמד הר םיני‪,‬‬
‫ולישראל נאמרו ולא לבני נח‪ .‬עד מתן התורה לא היו כל חוקים נוהגים בישראל׳‬
‫מלבד מצות המילה‪ ,‬שניתנה לאברהם אבינו לאות ברית עולמ‪ ,‬ומצות הפםח‬
‫שניתנה לאבותינו במצרים‪ ,‬בתור הבנה ליציאתמ משמ‪ .‬על מצות גיד הנשה‬
‫שבא זכרה בתורה לענץ התאבקותו של יעקב עם המלאך‪ ,‬יאמרו חכמינו ז״ל‪,‬‬
‫‪.‬בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו״‪) ,‬חולץ‪ ,‬ק‪ ,>:‬הדי שלמעשה לא היה איםזר‬
‫זה נוהג בישראל עד מעמד הר סיני‪.‬‬
‫לא כן ענין הקרבנות שהוא הי׳ נוהג עוד לפני נתינת התורה ולא רק‬
‫אצל ישראל לבדם‪ ,‬כי אם גם אצל יתר האומות‪ .‬על אדם הראשון יאמרו‬
‫חכמינו‪ .‬כי הקריב ״שור שקרניו קודמות לפרסותיו״‪) ,‬ע»ז‪ ,‬ח‪ !(.‬על קין והבל‬
‫יסופר בתורה‪ ,‬כי הביא הראשון ״מפרי האדמה מנחה לד׳ והבל הביא גם הוא‬
‫מבכורות צאנו ומחלביהן״‪) ,‬בראשית‪ ,‬ד‪ ,‬ג‪-‬ד>‪ .‬כן תספר התורה על נח שבצאתו מן‬
‫התיבה בנה ״מזבח לד׳ ויעל עולות במזבח״‪) ,‬שם‪ ,‬ח‪-‬כ>‪ .‬אחריו העלה אברהם את‬
‫האיל ״לעולה תחת בנו״ )שט‪ ,‬כב~יג>! ויעקב לפני רדתו מצרימה הלך בארה שבע‬
‫״ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק״‪) ,‬שם‪ ,‬מ ג ‪ -‬א ( ‪ .‬ובשלוח ד׳ את משה אל פרעה‬
‫להוציא את ישראל ממצרים‪ ,‬היתה ראשית דברו אליו לאמד לפרעה‪ ,‬״ועתה‬
‫נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לד׳ אלקינו״‪) ,‬שמות‪ ,‬ג ‪ -‬י ח ( ‪.‬‬
‫הרי שאף לפני מתן התורה לישראל הי׳ ענין הקרבנות מקובל בעולם‬
‫בכלל‪ .‬ואף לאחד שניתנה לנו התורה מסיני לא הוצאו יתר האומות מכלל‬
‫הקרבת ההרבנות‪ ,‬ומפורש שנינו ‪.‬איש‪ ,‬מה ת״ל איש איש לרבות את העמים‬
‫שנודרים נדרים ונדבות כישראל״‪) ,‬מנחות‪ ,‬עג‪ .(:‬על פי האמור הלא אין לכאורה‬
‫בין קרבנות ישראל ובין קרבנות יתר האומות בני נח ולא כלום‪ .‬ולמה זה נחשבו‬
‫איפוא ״הקרבנות כולם מכלל הקחוים״‪ ,‬שלא ניתנו אלא לישראל לבדםז אין‬
‫זאת אלא שיש בקרבנות ישראל מה שאין בקרבנותיהם של אחרים! ומלבד‬
‫הטעם המשותף לקרבנות בכלל בין שלנו ובין של אתרים‪ ,‬יש לקרבנות ישראל‬
‫ו י ק ר א‬
‫ג‬
‫עוד שעם נוסף‪ ,‬מיוחד לנו לבדנו‪ ,‬כי ‪.‬חוק לישראל הוא״‪ ,‬לנו ולא לאחרים‪,‬‬
‫ועל זה עלינו לעמוד בעז״ה במרוצת דברינו אלה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫על הטעם המשותף לקרבנות בכלל הראו המבארים באמרם‪ ,‬כי מטבע‬
‫האדם הוא להביע את רגשי תודתו והכרת הטובה מצדו לאיש חסדו ומיטיבו‪,‬‬
‫בהבאת תשורה ומנחה לאות תודה‪ ,‬אף שאין שום צורך להמקבל בתשורתו של‬
‫הנותן‪ .‬וכן הלא אמר יעקב לעשו‪• ,‬אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי‬
‫מידי״‪ ,‬אף שב‪:‬ר אמר לו עשו ״יש לי רב״‪) ,‬בראשית‪ ,‬לג‪ ,‬ט ‪ -‬י ( ‪ .‬ואשר על כן‬
‫בהיות לב האדם מלא רגשות תודה לאלקי חסדו על כל הטובה אשר גמל עמו‪,‬‬
‫המריצוהו רגשותיו אלה להביע את המית לבו בהבאת קרבן תודה לאלקיו‪,‬‬
‫מבלי אשר נצטוה על זה כלל‪ ,‬ואף כי ידע היטב שאין צורך לאלקים‬
‫כמנחה ובזכח‪ .‬הנה כי כן יאמר הכתוב‪ ,‬״יודו לד׳ חסדו ונפלאותיו לבני‬
‫אדם״‪) ,‬תחלים‪ ,‬ז ‪ -‬ח > ‪ ,‬והוא הולך וחושב ״ארבעה שצריכים להודות״‪) ,‬ברכות‪ ,‬ני‪,>:‬‬
‫הם המה‪ ,‬חולה שנתרפא‪ ,‬יורדי הים שעלו‪ ,‬יוצא מבית האסורים והולכי מדבריות‬
‫שבאו לשלו׳‪) ,‬ר״ח ‪.‬חיי״ם״(‪ .‬ועליהם נאמר ״וכל החיים יודוך סלה״ והבעת‬
‫התורה מצד אלה שצריכים היו להודות התבטאה בהבאת קרבן תודה לדי‪.‬‬
‫ק‬
‫ומה גמלצו אמרי יושר של הרב בעל ‪.‬אגלי טל״ זציל‪) ,‬בחלק השני מ ס פ ת‬
‫היקר‪ ,‬פ י ק ‪ ,(w‬מה שפירש על דרך זו את דרשתמ ז״ל על הכתוב ״כי קולך‬
‫ערב ומראך נאוה״‪) ,‬שיר השירים‪ ,‬ב ‪ -‬י י ( ‪ ,‬לאמר‪ ,‬״כי קולך ערב בשיר ומראך‬
‫נאוה בקרבן״‪) ,‬מירש חזית‪ ,‬שם(‪ ,‬כי באו חכמינו דל‪ ,‬״להוהת לנו שלא יטעה‬
‫האדם ח״ו לאמר שיש אכילה ושתי׳ לפני המקום‪ ,‬ויש לו צורך בקרבן ן אלא‬
‫ענין הקדבן הוא כענין השיר‪ ,‬כי רוח היא באנוש להביע רגשי תודתו‬
‫לםיטיבו ואיש חסדו‪ ,‬ואף שעיי דברי התודה לא תניע שום טובה לזה‬
‫שהיטיב עמו‪ ,‬בכ״ז נח הוא בנפש האדם‪ ,‬שלא תוכל לעצור את התפעלותה‪,‬‬
‫מפני הרושם החזק שעשה בקרבה ציור רוב החסדים שנעשו עמו‪ ,‬ועל כן‬
‫יהמו רגשותיו וישתפכו באומר ודברים‪ ,‬ואם גדול כח ההתפעלות ויקצר כח‬
‫הדבור הפשוט להביע רגשותיה בדברים‪ ,‬אז תשתפך הנפש בשירה וזמרה‪.‬‬
‫אך יש אשר לפעמים לא יסתפק האדם בדברים ובשירה לבד להביע במו‬
‫את רגשותיו‪ ,‬וירצה להגשימם גמ עיי מעשה‪ ,‬כענין להביא מנחה לאיש חסדו‪.‬‬
‫ואז יניא קרבן תודה לדי‪ .‬וזהו שאמרו שאין בין קרבן לשיר מאומה‪ ,‬כי שניהם‬
‫מענין אחד‪ ,‬שהם באים להראות רגשות התודה‪ ,‬המתפרצים מנפש הארמ החוצה!‬
‫אלא שזה בדברים ואז הוא נשמע ולא נראה‪ ,‬וזה בנזעשה ואז הוא נראה‬
‫ולא נשמע‪ ,‬וזה שאמדו ני קולך ערב בשיר ומראך נאוה בקרבן‪ ,‬ור״ל ששניהם‬
‫ממקור אחד הם‪ ,‬אלא שזה מושג לחוש השמע וזה לחוש הראות״‪ ,‬והקרבנות‬
‫ד‬
‫ש ג ת‬
‫‪1‬‬
‫מ ו ס ד‬
‫שהקריבו אבותינו הראשונימ מאדם ועד מתן התורה לישראל היו כולם מענין‬
‫זה‪ ,‬שכולם היו קרבנות תודה‪ ,‬שבאו להביע את רגשות הלב של מביאיהם‪,‬‬
‫שזהו דבר המוטבע בתכונת נפש האדם‪.‬‬
‫ובדרך זו יתפרש מה שאמרו ז״ל׳ ‪.‬לע׳׳ל כל הקרבנות בטלים וקרבן‬
‫תודה אינו בטל לעולם״‪) ,‬ויקיר‪ ,‬פ־״!(‪ ,‬כי כל הקרבנות השונים שבתורה‪,‬‬
‫שהם מכלל החוקים‪ ,‬יתבטלו לעתיד לבוא‪ .‬על דרך שאמדו ״מצוות בטלות‬
‫לע״ל״‪) ,‬נדה‪ ,‬פ י א ‪ , :‬עיין הגהות מהרג״ח שס(‪ ,‬אבל קרבן התודה הבא מתלן רגש‬
‫הלב והי׳ נוהג עוד לפני מתן תורה‪ ,‬הוא לא יבטל לעולם!‬
‫ג‪.‬‬
‫וכשניתנה חורה לישראל ונחחדשה להמ הלכה להקריב קדבנות שונים‪,‬‬
‫שלא נצטוו עליהם יתר האומות בני נח‪ ,‬בודאי שהיו להקרבנות ההם טעמים‬
‫מיוחדים כמוסימ מאתנו‪ ,‬והם לנו לפיכך‪ ,‬כמו שכתב הרמב״ם זיל‪ ,‬מכלל‬
‫החוקים‪ ,‬שכולם טעמיהם נעלמו מאתנו והם לנו חובה רק מצד שהם חוקי ד׳‬
‫ומצוותיו‪ .‬ואין לנו רשות להרהר אחריהם‪ .‬ואולם בזאת צדקו בודאי דברי‬
‫המבארים‪ ,‬שהיסוד העיקרי להבאת כל הקרבנות כולמ בישראל‪ ,‬נוסף על‬
‫הטעמים הכמוסים שיש לכל אחד מהם‪ ,‬הוא יסוד מסירת הנפש על קדושת‬
‫שמו יתברך‪ ,‬שעליה בא צווי מיוחד בתורה לאמר‪ ,‬״ונקדשתי בחוך בני‬
‫ישראל״‪) ,‬ויקרא‪ - » ,‬ל ב > ‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬״מסור עצמך וקדש שמי״‪) ,‬תויכ(‪ .‬״למען‬
‫השרש בקרב ישראל את הכה הנפלא הזד‪ .‬של מסירות הנפש‪ ,‬שהוא היסוד‬
‫הגדול לקיום התורה והאומה‪ ,‬נצטוו'במצות הקרבנות‪ ,‬שענינס הוא שיציירו‬
‫בנפשם‪ ,‬כי הם וכל אשר להם נתונים נתונים המה לעבודתו ית״ש‪ ,‬ואם ידרש‬
‫מאתם להביא ח״ו קדבנות אדם‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬שיצטרכו למסור את נפשם על קדושת‬
‫השם‪ ,‬לא יתרפו ביום צרה‪ ,‬כי אם כנבורים אמתים ישליכו נפשם מננד‪ ,‬וזה‬
‫כל פדי הקדבן וענינו‪ ,‬כי האדם המקריב את קרבנו לד׳ יצייר בנפשו‪ ,‬כאילו הוא‬
‫נתון על המזבח‪ ,‬ואת אבריו הוא ינתחו וישרפו ויקטירו׳‪) ,‬אגלי טל שפ(‪.‬‬
‫ובזה ביאר שם עוד מה שאמרו ז״ל‪ .‬כי ״בשעה שעקד אברהם אבינו‬
‫את יצחק בנו על המזבח‪ ,‬התקין הקב״ה שני כבשים אחד של שחרית ואחד‬
‫של ערבית׳‪) ,‬ויקיר‪ ,‬פ׳ ב ( ! כי הנה נםיון העקידה בא להשריש בקרב זרעו של‬
‫אברהם אח הכח הנפלא של מסירות הנפש‪ ,‬ומני אז הועלה יצחק על המזבח‬
‫להקריבו לעולה‪ ,‬זכה לזרעו אחריו לדורות עולם בזכות גדולה זו‪ -‬שיוכלו‬
‫להגיע למדרגה הכי רמה של מפירות הגפש בפועל‪ .‬באותה שעה ״התקין‬
‫הקב״ה שיהיו מקריבים לפניו שני כבשים׳‪ ,‬כבשי התמיד שהם יסוד כל‬
‫הקרבנות כולם‪ ,‬למען אשר על ידם יעשו פרי ברכה בקרב ישראל שרשי הכח‬
‫הנפלא של מסירות הנפש‪ ,‬שהושרשו לראשונה בקרב זרעו של יצחק‬
‫ו י ק ר א‬
‫ה‬
‫ע״י נסיון העקידה‪ .‬ומאחר שמצות מסירת הנפש רק לישראל נאסרה‬
‫ולא לבני נח‪ .‬בדרשתם ז״ל על הכתוב הנזכר‪) ,‬ונקדשתי בתוך בני‬
‫ישראל(‪. ,‬ישראל מצווים על קידוש השם ואין או״ה מצווים על קידוש‬
‫השם״‪) ,‬ירושלמי שניעיח‪ ,‬פיר‪ ,‬ה י נ ‪ ,‬ועיין סנהדרין‪ ,‬עיד‪ ,(:‬לפיכך לא נצטוו או״ה‬
‫במצות הקרבנות‪ ,‬שהיא היסוד של מסי״נ‪ .‬אבל לא מנעה התורה מאתם להיות‬
‫נודרים נדרים ונדבות כישראל‪ ,‬בתור הבעת תודה לאלקים‪.‬‬
‫ועל פי כל האמור בזה יבוארו לנכון דברי המדרש בפרשתנו‪) ,‬פ׳ ב(‪.‬‬
‫שבשעה שנצטוה משה לאמר לישראל פרשת הקרבנוח‪ ,‬״אמר משה לפני‬
‫הקביה‪ ,‬רבש״ע‪ ,‬משבעים אומות שיש לך בעולם אי אתה מצוה אותי אלא על‬
‫ישראל‪ ,‬צו את בני ישראל‪ ,‬דבר אל בני ישראל‪ ,‬אמור אל בני ישראל‪ ,‬אפר‬
‫לו הקב״ה‪ ,‬הם שהמליכוני על הים תחלה ואמרו ד׳ ימלוך לעולם זעד״‪.‬‬
‫מה נפלאו הדברים להבינם! מה זה ששאל משה רק על מצות הקרבנוח‪,‬‬
‫שניתנה לישראל‪ ,‬ולא על יתר המצוות שבתורה‪ ,‬שניתנו כולן רק לישראל‬
‫לבדם? למד‪ ,‬זו שאלה בכלל ז הלא כבר נאמד לו מפי הגבורה לפני מעמד‬
‫הר סיני‪ ,‬לאמר לישראל ״ואתם חהיו לי ממלכת כהנים ונוי קדוש״‪) ,‬שמוח‪ ,‬יט‪-‬ו(‪,‬‬
‫וקדושתם הלא היא רק בשמירת המצוות היתירות שנצטוו עליהן‪ ,‬שעל זה אנו‬
‫מברכים ואומרים ‪.‬אשר קדשנו במצותיו״‪ ,‬ולמה זה שאל איפוא משה רק על‬
‫מצות הקדבנות שניתנה לישראל ? ומה זה שהשיב לו השי״ת ״הם שהמליכוני על‬
‫הים תחלה׳׳?"' מה ענין שירת הים לקרבנות? ואולם הוא הדבר אשר דברנו‪,‬‬
‫כי מאחר שענין הקרבנות לא חרש הי׳ לישראל לבדם‪ ,‬וכבר ה״ הדבר נהוג‬
‫באומות מאז ומקדם להקריב קדבנוה‪ ,‬לפיכך בשעה שאמר הקב״ה למשה‪ ,‬״דבר‬
‫אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכס קרבן לד׳״‪ ,‬יפה שאל משה‬
‫אותו‪ ,‬למה ״אי אתה מצוה איתי אלא על ישראל״? הלא מצות הקרבנות היא‬
‫מצוה כוללת את כל בני האדם כולם ?‬
‫על זה באה תשובת השי״ת אליו לנכון לאמר‪. ,‬הם שחמליכוני על הים‬
‫תחלה ואמרו ד׳ ימלך לעולם ועד״‪ .‬כי הנה הנסיון הראשון של מסירות הנפש‬
‫מצד ישראל הי׳ בקפצם כולם לתוך גלי הים‪ ,‬בדרשתם זיל הידועה על הכתוב‬
‫״ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה״‪) ,‬שם(‪ ,‬״שלא נקרע להם הים עד שבאו‬
‫לתוכו ער חוטמם״‪) ,‬שמיר‪ ,>«-» ,‬שבזה הראו את אמונתם הצר!• פה בדי‪ ,‬״ובזכות‬
‫האמונה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה״‪) ,‬מכילתא(‪ ,‬אותה השירה‬
‫הנשגבה המסיימת בקריאה הנלהבת של ‪.‬ד׳ ימלך לעולם ועד״‪ ,‬שהיא גולת‬
‫הכותרת של השירה כולה‪ ,‬ועל שמה היא גקראת‪ ,‬כי ״הכל הולך אחר‬
‫החיתום׳‪) ,‬נרכית‪ ,‬״ב‪ ,(.‬שירת הים היא איפוא לעד על מסירות הנפש של‬
‫ישראל‪ ,‬ובזכות כחם זה לאלקיהם זכו למצות הקרבנות‪ ,‬סמל כסירות הנפש‪,‬‬
‫ומה נכונה היא איפוא תשובת השי״ת למשה!‬
‫ו‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו מ ד‬
‫ד‪.‬‬
‫הרעיון הנשגב הזה על הקרבנות בתור סמל מסירות הנפש‪ .‬מתבטא‬
‫בקצרה בהרמז הנפלא המוצג בראש דברינו אלה‪ ,‬לאמר‪ ,‬״מכס‪-‬זו במילה׳״׳‬
‫)חושבנא דדין כחושבנא דדין(‪ .‬כי הגה כבר הרבו המבארים לדבר על ענין‬
‫מצות המילה‪ ,‬שבאה להשריש בקרב ישראל את הכת הבלתי טבעי של מסירות‬
‫הנפש! ולפיכן ניתנה לאברהם אבינו בטרם נולד יצחק‪ ,‬למען אשר בנו זה‪,‬‬
‫שעומד הי׳ לחיות לעולה על מזבח ה׳‪ ,‬ולשמש בזה לסמל לבניו אחריו‬
‫לדורות עולם‪ ,‬יולד מאב מהול שכבר נחתם באות ברית קודש של מסירות‬
‫הנפש‪ ,‬וממנו יוכל לצאת לפיכך אוחו הנוי הנדול‪ ,‬שעליו באה הבטחת השי״ת‬
‫לאברהם אבינו לאמר‪. ,‬כי ביצחק יקרא לך זרע״! )בראשית‪ ,‬נ א ‪ -‬י ב ( ‪.‬‬
‫וכבר ביארתי בזה מה שאמר ריב״ל על הכתוב ‪.‬כי עליך הורגנו כל‬
‫היום״‪) ,‬תהליפ‪ ,‬מ י ‪ -‬כ ב ( ‪» ,‬זו המילה״‪) .‬גיטין‪ ,‬״‪ ,(:‬כי לא בא ריב״ל לחלוק על‬
‫הקודמים לו שפ‪ ,‬שדרשו את הכתוב הזה על ארבע מאות הילדים שקפצו‬
‫לתוך גלי הים‪ ,‬ועל האשה ושבעת בניה שמסרו נפשם להורג בידי הקיסר‬
‫האכזרי‪ ,‬ובחרו מות מחיים שלא לבגוד בברית אלקיהם‪ .‬כי אם למלאות את‬
‫דבריהם בא ריב׳׳ל ולאסר‪ ,‬כי הכה הנפלא ההוא של מסירות נפש מצד ילדים‬
‫רכים‪ ,‬ששאילת החיים טבעית אצלם וחזקה ביותר‪ ,‬בא להם מצד מצות המילה‬
‫שהשרישה בקרב ישראל את גבורת הרוח ההיא‪ ,‬לשחוק למות על קדושת‬
‫שפו יתברך‪ .‬וזהו שאמר ריב׳׳ל ‪.‬זו המילה״‪ ,‬לבאר כי רק ע״י מצות המילה‬
‫יכלו לקיים בעצמם את דבר רכחוב‪' ,‬״כי עליך הורגנו כל היום״!‬
‫ומאחר שהשרישה המילה בקרב ישראל את שרשי מסירות הנפש‪ ,‬הנה‬
‫היא היא שזיכתה אותם במצות הקרבנות‪ ,‬סמל הגבורה הנפשית הזאת! וזהו היחס‬
‫שבין שתי המצוות הללו שרק לישראל ניתנו שתיהן‪ .‬על היחס הזה באה לרמז‬
‫הגימטריא הנזכרת‪ ,‬לאמר‪. .‬אדם כי יקריב מ כ ם קרבן ‪ -‬זו במילה״‪ ,‬כי‬
‫כמו המילה שהיא נושפנקא דמלכא‪ ,‬וניתנה רק לנו לאות ברית‪ ,‬כן המה גם‬
‫הקרבנות השונים האסורים בתורה‪ ,‬שדק לנו לבדנו ניתנו ולא לאחרים‪ ,‬ואין‬
‫כל ערך ושווי לפיכך בין קרבנותינו אנו ובין קרבנוחיהם של אחרים‪ .‬והתחילה‬
‫לפיכך התורה את ספר הקרבנות ברמז הנפלא הזה‪ ,‬להראות על היחס שבין‬
‫שתי מצוות אלו!‬
‫ונבין על פי האמור את דרשתם ז״ל על הכתוב‪. .‬והיה שבעת ימים תחת‬
‫אמו ומיומ השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד׳״‪) ,‬ויקרא‪ ,‬כ ב ‪ -‬מ ( ‪ ,‬וז״ל‪. :‬אפר‬
‫ר׳ יצחק משפט אדם ומשפט בהמה שוים‪ ,‬משפט אדם וביום השמיני ימול‬
‫בשר ערלתו‪ ,‬ומשפט בהמה ומיום השמיני והלאה ירצה״‪) ,‬ויק״ר‪ ,‬פכי!(! ולכאורה‬
‫מה בא ר׳ יצחק ללמדנו בדבריו אלה ז ולדרכנו ‪.‬נאמר‪ 5‬שבא להעמידנו על‬
‫) י ק ר א‬
‫‪1‬‬
‫עיקר זה‪ .‬כי לפיכך השוותה התורה דין הבהמה לקרבן לדין האדם מישראל‬
‫למילה‪ ,‬ששניהם הם לשמונה ימים‪ ,‬להורות לנו בזה על היחס שבין שתי‬
‫המצות האלה‪ ,‬ולהביננו בינה‪ ,‬כי לא זכו ישראל למצות ״ומיום השמיני‬
‫והלאה ירצה לקרבן אשה לד״‪ /‬אלא בזכות מצות ‪.‬וביום השמיני ימול‬
‫בשר ערלתו*!‬
‫ה‪.‬‬
‫ואחר כל האמור בזה נבוא בעז״ה עד הקר הברייתא של רשביע‪,‬‬
‫שהצגנו בראש מאמרנו זה‪ .‬בי הנה בנוגע למצות הקרבנות יש אמנם ״פתחון‬
‫פה לבעל דין לחלוקי על ערכם‪ ,‬ולאמד שאין בין קדבנות ישראל לקרבנותיהם‬
‫של אחדים ולא כלום‪ ,‬אחרי אשר גם לפני מתן התורה לישראל היו הקרבנות‬
‫גוהגים בעולם‪ .‬ובכדי לסתום את פיהם של בעלי הדין ההם‪ ,‬ולסחור את‬
‫טענותיהם נגדנו בענין זה‪ ,‬בא בן עזאי בדבריו אלה לאטד לנו‪. ,‬בוא ודאה‬
‫מה כתיב בפרשת הקרבנות‪ ,‬שלא נאמר בהם לא א‪-‬ל ולא אלקים אלא ד ״‬
‫והנה רש״י זיל בפירושו שם כתב‪ ,‬שכונת דשביע היא •לאומרימ רשויות‬
‫הרבה הן והדבר מוכיח שזה ששמו כך ציוה להקריב לו פרים וזה אילים‪,‬‬
‫לכך נאמר בכולם ריח ניחוח לד״‪ .‬אבל על פירוש זה יש להשיב הרבה‪ ,‬כי‬
‫הלא טענה זו של ‪.‬רשויות הרבה הן׳ היתה מסתלקת‪ ,‬אילו גם נכתב בכל‬
‫הקדבנות כולם איזה שם אחר משמותיו הקדושים של השי״ת‪ ,‬ובלבד שלא‬
‫יהא נכתב פעם שם זה ופעם שם אחר! ולמה זה דייק הנתוב לכתוב תמיד‬
‫בפרשת הקדבנות שם הוי׳ ם״ה דוקאו אין זאת אלא שבכונה מיוחדת‬
‫השתמשה התורה בנוגע לקרבנות בשם קדוש זה ךוקא‪ ,‬״שלא ליתן פתחון פה‬
‫לבעל דין לחלוק״‪ .‬ועלינו להבין בדברים‪ ,‬מה זאת אומרת‪.‬‬
‫ולדרכנו נאמר׳ כי היתד‪ .‬כונת התורה בזה לסתום את פיהם של בעלי‬
‫הדין הבאים לחלוק על הערך המיוחד של קרבנותינו אנו‪ ,‬באמרם »הנה ככל‬
‫הגוים בית יהודה׳‪) ,‬יחזקאל‪ ,‬בו!‪-‬ח>‪ .‬אבל הלא אך שוא ידברו והבל יפצה פיהם!‬
‫‪.‬לא כאלה חלק יעקב״ יאמר הכתוב‪ ,‬אם ‪.‬כי יוצר הכל הוא״‪ ,‬וכל באי עולם‬
‫בני אדם המה‪ ,‬אותו האדם הראשון יציר כפיו של הקביה‪ ,‬ולפיכך ״חביב‬
‫אדם שנברא בצלם״‪) ,‬אבי״‪ ,‬פ׳־ג‪ ,‬מי״ח(‪ ,‬אבל •וישראל שבט נחלתו״ של ‪.‬ד׳‬
‫צבאות שמו"‪) ,‬ירמי׳׳ י‪-‬ט!>‪ ,‬ולפיכך ‪.‬חבה יתרה נודעת להם׳‪ .‬ומפני חבתם‬
‫היתרה נשתנו קרבנותיהם םקרבנות כל עם‪ ,‬בזה שהם רק לד׳ לבדו‪ ,‬וזהו שבא‬
‫רשביע ללמדנו בדרשתו‪.‬‬
‫דבר זה יבואר לנו עפ״י פה שהניחו לנו חכמינו ז״ל‪ ,‬כי השם הוי׳ ב״ה‪,‬‬
‫״שם בן ארבע אותיות״‪) ,‬קיוישץ‪ ,‬ע״א‪ ,>.‬נקרא ‪-‬שם המפורש״‪) .‬יומא‪-0 ,‬ט‪ ,>:‬והוא‬
‫‪.‬שם העצם״ של הביית״ש שאינו משתנה‪ ,‬במשפט לשוננו הקדושה שאין שמות‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫עצם פרטיים משתנים‪ ,‬מפני שאינם באים לא בדבים ולא בכנייים‪ .‬אבל יתד‬
‫‪.‬השמות הקדושים שאינם נמחקים״‪) ,‬שביעית‪ ,‬ל״ה‪ .(.‬אינם אלא שמות תואר של‬
‫הבוית״ש‪ ,‬ולפיכן הם באים ברבים ובכנויים‪ .‬כמו אלקים‪ ,‬אלקינו וכדומה‪.‬‬
‫והדברים בזה עתיקים‪.‬‬
‫מיצאים אני לפיכן בכתבי קדשינו‪ ,‬שביחס אל כל עמי תבל ואל הבריאה‬
‫בכללותה ישתמש הכתוב בשם ‪.‬אלקים״< ופתח דברי התורה יאיר לנו לאמר‪.‬‬
‫״בראשית ברא אלקים״‪ .‬אבל ביתם אל עם ישראל ישתמש הכתוב בשמו המיוחד‬
‫ברון הוא‪ .‬לאמר ״הוי׳ אלקי ישראל״! כי מאחר שכנו בחר יוצר הכל להיות לו‬
‫לעמ נחלה ייחד לפיכן עליגו את שפו המיוחד‪ ,‬כדבר הכתוב‪.‬וראו כל עמי הארץ‬
‫כי שם ד׳ נקרא עליך׳‪) ,‬דברים‪ ,‬כ ח ‪ -‬י ( ‪ .‬ואם כי מוצאימ אנו לפעמימ איזה שנויים‬
‫בענין זה בכתיבים שינים‪ ,‬יבודאי שיש לכל שנוי איזה טעם נעלם מאתנו‪ ,‬אבל‬
‫בדרן כלל זהו מאימת‪ ,‬כי ״השם בן ארבע איתיית״ שהוא שמו העצמי של השיית‬
‫אינו מתיחס רק אל ״יעקב חבל נחלתי״‪ ,‬מצד ״כי חלק ד׳ עמו״‪) ,‬דברים‪ ,‬ל ב ‪. ( « -‬‬
‫ומפני קדושתו המיוחדת של ״ד‪.‬שמ הנכבד והנורא״ הזה‪ ,‬אין אנו רשאים‬
‫לבטאו בשפתינו ככתיבתו‪ ,‬ואנו מבטאים אותו בכנויו‪ ,‬באל״ף דל״ח‪ ,‬המורה‬
‫על אדנות‪ ,‬בדרשתם ז״ל על הכתוב ״זת שמי לעלט"‪) ,‬שמות ג ‪ -‬ט ו ( ‪. ,‬לעלם‬
‫כתיב״‪ ,‬חסר ואייו לשון העלמה‪) ,‬רש־י‪ ,‬קידושין שם(‪.‬‬
‫ומאחר ששם ד׳ הנקרא על ישראל עם קדושו מורה על רתיחדותם אליו‬
‫ית״ש‪ ,‬לכן נקרא שם ד׳ על קרבניתיהם‪ ,‬להירית כי קרבנות ישראל לד׳ המה‬
‫מיוחדים‪ ,‬בשמשם להם בתור סמל מסירות הנפש על קדושת שמו יתבדן‪ ,‬שהיא‬
‫מצור‪ ,‬מיוחדת להם לבדם‪ ,‬כאמור למעלה‪ ,‬מה שאין כן בקרבנותיהם של אחרים‬
‫שאינם אלא קרבנות תודה‪ .‬זהו שאמר הכתוב‪ ,‬״אדם כי יקריב מ כ ם קרבן‬
‫לד״׳‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬כי רק מ כ ם אם יקריב אדם קרבן יהיה קרבנו ל ד י ‪ ,‬ולא אם‬
‫יקריב מי שהוא מיתר האומות‪ .‬מטעם זה ‪.‬לא נאמר בהם לא א־ל ולא אלקים‬
‫שלא ליתן פתחון פד‪ ,‬לבעל דין לחלוקי‪ .‬על ערכם המיוחד של קרבנותיהם של‬
‫ישראל‪ ,‬על עיקר זה בא רשב״ע להעמידנו בדרשתו הנפלאה׳ וזהו שאמר ״בוא‬
‫וראה״‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬בוא והבן‪ ,‬כי אין ראי׳ אלא הבנה‪ .‬כאמור ״ולבי ראה הרבה‬
‫חכמה ודעת״‪) ,‬קהלת « ‪ -‬ט ז ( ‪.‬‬
‫דרשתו זו של רשב״ע נזכרת עוד בספרי‪) ,‬במדבר‪ .‬אות קמ׳‪-‬ג(‪ ,‬ושמ נאמר‬
‫בזה״ל‪ :‬״רשב״ע אומר‪ .‬בוא וראה בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא‬
‫אלקים ולא ש־די ולא צבאוח‪ ,‬אלא יו״ד היא שם המייחד‪ .‬שלא ליתן פתחון פה‬
‫למינים לרדות״‪ ,‬והדברים איפוא ברורים‪ ,‬כי לא רק על זה שלא באו שמוח‬
‫שונים בקרבנוח עמד רשב״ע בדרשתו‪ ,‬שזהו בכדי שלא נטעה ח״ו לאמר ‪.,‬רשויות‬
‫הרבה הן״‪ ,‬כפירושו של רש־י ז״ל‪ ,‬אלא על זה שבכל הקרכנות נאמר רק ‪-‬השם‬
‫המיוחד יו״ד היא״ דוקא‪ ,‬וזה מתאים לכל מה שביארנו בזה בעז״ה‪.‬‬
‫ו י ק ר א‬
‫‪0‬‬
‫ו‪.‬‬
‫עוד על זאת נעמוד‪ ,‬כי הנה קרבגות ישראל נחשבו בפרטות בפרשה‬
‫הבאה‪ ,‬פרשת גו‪ ,‬וחמש תורות מיוחדות נאמרו שם ו תורת העולה‪ ,‬תורת המנחה‪,‬‬
‫תורת החטאת‪ ,‬תורת האשם ותורת זבח השלמים‪ .‬ואחרי חמשת התודות‬
‫המפורטות הללו באה לבסוף עוד תורה אחת כללית לאמר‪• ,‬זאת התורה לעולה‬
‫למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים״‪) ,‬ויקרא‪ ,‬ז‪-‬לז(‪ .‬אבל מה באה‬
‫תורה כללית זו ללמדנו ז ולדרכנו נאמר‪ ,‬כי תורה כללית זו שנאמרה על כל‬
‫הקרבנות כולם למיניהם‪ ,‬היא תודת מסירות הנפש על קידוש שמו יתברך‪ ,‬שהיא‬
‫יסוד הקיום של עמנו ובה ישראל יתפאר בצדק לאמר‪» ,‬כל זאת באתנו ולא‬
‫שכחנוך ולא שקדנו בבריתך״‪) .‬תהלים‪ ,‬מ ד ‪ -‬י ת ( ‪ .‬תורה יסודית זו נלמדת היא‬
‫פהקרבנות השונים שבתורה‪ ,‬שמטרתם היתד‪ .‬להשריש נקרב עמנו את שרשי‬
‫הקרבן הראשון בישראל‪ ,‬היא העקדה שעהד אברהם אבינו את יצחק בנו על‬
‫גבי המזבח‪ .‬עקדת יצחק היחד‪ .‬לסמל לכל אלפי האלפים ורבי הרבבות של‬
‫העקדות השונות שלנו‪ .‬מאז נלינו מארצנו והיינו ‪.‬חרפה לשבנינו לעג וקלס‬
‫לסביבותינו‪ ,‬משל בגוים מנוד ראש בלאומים״‪) ,‬שפ‪ ,‬י י ‪ -‬ט ו ( ‪ ,‬הם המה קהלות‬
‫הקודש שססרו נפשם על קדושת השם‪ .‬ואת פעולת העקדה הראשוגה ההיא‬
‫הסשיבה בישראל תורת הקדמות‪ ,‬שבאה ללמד אותנו להיות נכונים לכל קרבן‬
‫בעד קדושת שסו יתברך‪.‬‬
‫יחד עם זאת עוד תורה אחרת יוצאת לנו מפרשת הקרבנוח‪ ,‬תורת חיים‪,‬‬
‫לבלי התיאש ולבלי לטול ברובנו תחת סבל הנסילנות הקשים‪ ,‬שהשתרנו עלו‬
‫עלינו מאז נתרחקנו מעל אדמתנו‪ ,‬מיום אשר ‪.‬על צוארנו נרדפנו יגענו ולא‬
‫הונח לנוי‪) .‬איכה‪ ,‬ד‪-.‬ד‪ .>.‬תורת חיים זו שהפיחה בקרבנו רוח אומץ וגבורת‬
‫הנסש‪ ,‬לבלי לירא ״מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם"‪) ,‬שם‪ ,‬יז>‪ ,‬היא אותה‬
‫התורה שכבר עמד עליה החנם מכל אדם בחכמתו‪ ,‬נאמדו ‪-‬והאלקים יבקש אח‬
‫נרדף*‪) ,‬קהלת‪ ,‬ג ‪ -‬ט ו ( ‪.‬‬
‫על הכתוב ההוא יאמרו לנו חכמינו ז״ל‪ ,‬וזיל‪ :‬״לעולם והאלקים יבקש‬
‫את נרדף‪ ,‬וכוי‪ ,‬לעולם הקניה תונע את דםם של נרדפים מן הרודפים‪ ,‬תדע‬
‫לך שכן הוא‪ .‬הנל נרדף מפני קין ונחר הקניה בהנל‪ ,‬נח נרדף מפני דורו וכי׳‪,‬‬
‫אברהם נרדף מפני נמרוד וכוי‪ ,‬יעקב נרדף מפני עשו וכר‪ ,‬ישראל נריפיס‬
‫מפני האומות ובחר הקניה כישראל ונר‪ ,‬ואף בקרבנות כן‪ ,‬אמר הקב״ה‬
‫שור נרדף מפני ארי‪ ,‬עז נרדף מפני נמר כבש מפני זאב‪ ,‬לא תקריבו לפני‬
‫מן הרודפים אלא מן הנרדפים״‪) .‬ויפ־־ר‪ ,‬פנ‪-‬ז(‪.‬‬
‫חכמינו ז״ל האריכו בדכריהם להוכיח לנו בראיות לקוחות מדברי ימי‬
‫עולם ומדברי ימי עמנו‪ ,‬כי ״האלקים יבקש את נרדף׳‪ ,‬ולאות נאמן על בחירתם‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫של הנרדפים מצד הקב׳׳ה‪ ,‬הראו לנו על פרשת הקרבנות‪ ,‬שממנה אנו למדים‬
‫בי רק בנרדפיס בחר הקניה ולא ברודפים‪ .‬תורד‪ .‬שלימד‪ .‬יוצאת איפוא לנו‬
‫מתורת הקרבנות‪ .‬כי מי עוד נרדף בעמנו ז רדיפת האומות אותנו התחילה מאז‬
‫היינו לגוי במצרים׳ כי שם הרעו‪.‬אותנו המצרימ ויענונו ויתנו עלינו עבודה‬
‫קשה׳‪) .‬דברים‪ ,‬נ י ‪ -‬י ( ‪ .‬ואחרי אשר הוציאנו ד׳ משם ויביאנו אל הארץ אשר‬
‫נשבע לנו‪ ,‬לא ארכו ימי שלותנו עליה‪ ,‬כי פעמימ גלינו מארצנו ונתקימה בנו‬
‫בעונותינו קללת הנלות הנוראה‪ ,‬להפיצנו ״בכל העמימ מקצה הארץ ועד קצה‬
‫הארץ״‪) ,‬שם‪ ,‬כיו‪-‬םד(‪ .‬מני אז הננו נודדים בגוים זה שנות אלפים כמעס‪,‬‬
‫ותמיר הננו נרדפים מבלי חשך בחמת אויב ובאכזריות רצח‪. .‬ישראל נרדפים‬
‫מפני האומות״‪ ,‬בני בניו של עשו הרשע‪ ,‬שעליו אמרו ז״ל‪. ,‬הלבה היא בידוע‬
‫שעשו שונא ליעקב׳‪) ,‬ספרי‪ ,‬בהעלתך(; ובשנאתו העזה ובעברתו כי קשתה שאף‬
‫חמיד להשמידנו מעל פני האדמה‪ ,‬עד כי קמה עלינו השואה הגדולה והנוראה‬
‫בשנות ראינו רעה אלה‪ ,‬כי קמ• עלינו עמלקי זמננו להכחידנו מן הארץ‪ ,‬ורשעי‬
‫עולמ אלה אכלו את יעקב בכל פה ואת נוהו השמו‪ .‬עד כי הקיפה הזעקה את‬
‫כל בית ישראל לאמר‪. ,‬אוי נא לנו כי שודדנו״!‬
‫והנה חוק שם הבורא בטבעו של עולם‪ ,‬חוק ברזל׳ אשר חכמי המדע‬
‫יקראו לו בשם ‪.‬חוק בחירת הטבע״‪ .‬ז‪ .‬א‪ .‬כי הטבע בוחר לו תמיד את החזקים‬
‫להשליטם על החלשים מאתם‪ ,‬ועל פי החוק הזה אכזרי הוא הטבע ואין רחום‬
‫לפניו‪ ,‬והוא עומד חמיד על צדו של החזק‪ .‬את פעולת חוק הברזל הזה אנו‬
‫רואים לא רק בין בעלי החיים‪ ,‬כי אם גם בחברה האנושית‪ ,‬דברי ימי עולם‬
‫שהם שרשרת אחת ארוכה של מלחמות ושפך דמי אדם יורונו לדעת‪ ,‬כי מיום‬
‫ברוא אלקים אדם על הארץ לא חדלו מלחמות מקרב יושבי תבל‪ ,‬ועמים רבים‬
‫נשמדו מידי כובשיהם החזקים מאתמ‪ .‬ומה נמלצו דברי חכמינו דיל על הכתוב‬
‫‪.‬ותעשה אדם כדגי הים״‪) ,‬חבקוק‪ ,‬א‪-‬יד(‪ ,‬לאמר‪ ,‬״למה נמשלו בני אדם כדגי‬
‫הים ז לאפר לך‪ ,‬מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את הכירו‪ ,‬אף בני אדם‬
‫אלמלא מוראה של פלכות בל הגדול פחבירו בולע את חבירו״‪- ) ,‬ז‪ .‬י‪ .(.‬תכוגת‬
‫בני האדם היא לבלוע זה את זה כדגי הים‪ ,‬אלא שמורא מלכות פוגע אותמ‬
‫מזה! אבל מוראה של מלכות אין כהה יפה אלא למנוע את היחיד מלבלוע את‬
‫חבירו‪ ,‬ביראו את העונש הצפוי לו מצד החוק < והמלכויות עצמן הלא כל ימיהן‬
‫הן מתגרות זו בזו תמיד‪ ,‬ומלרמות בלתי פוסקות שוררות על אוץ רבה ורמי‬
‫אדם גגרים כמים‪ ,‬כי העם הגרול בולע את הקטן וכל דאלימ גבר‪ ,‬מבלי‬
‫אומר השב!‬
‫ע‬
‫על פי חוק הברזל הזה של בחידת הטבע נשמדו עמים רבים מעמי קדם‪,‬‬
‫כאשר תספר לנו התורה על האימים‪ ,‬הרפאים וההורים‪ ,‬״עם גדול ורב ורם‬
‫כענקים״‪ ,‬כי המו עליהם עמים אחרים ״ויירשום וישמידום מפניהם וישבו‬
‫ו י ק ר א‬
‫יא‬
‫תחתם״‪) .‬ינרים‪ ,‬ב‪ ,‬י‪-‬יב>‪ .‬זהו חוק הטבע שאין נסתר מפניו׳ ועל פי חוק ברזל‬
‫זה צריכים היינו אנו‪ ,‬בני העם המעט והחלש מכל העמיס‪ ,‬להיות כבר נכחדים‬
‫מעל פני האדמה‪ ,‬לולא השגחח ד׳ עלינו אשר עליה יאמר הכתוב‪• ,‬לולא ד׳‬
‫שהיה לנו נקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו״׳ )תהלים‪ ,‬ק כ י ‪ -‬ב ( ‪ ,‬כי נתקיים בנו‬
‫דבר הכתוב‪ ,‬״והאלקים יבקש את נרדף״‪ ,‬והוא ית׳׳ש שומר ישראל‪, ,‬וברוך ד׳‬
‫שלא נתננו טרף לשיניהם״ ו‬
‫זאת היא איפוא התורה הכללית היוצאת לנו מכל חמשת התורות‬
‫המיוחדות שבפרשת הקרבנות׳ תורה כפולה אשר פי שנים לה בערכה‪ ,‬תורת‬
‫מסירת הנ^ש מצד ישראל ותורת בקשת הנרדפים מצד הבוית״ש‪ .‬תורה זו‬
‫נצחית היא לנו‪ ,‬ואף שככר בטלו אצלנו הקרבנות‪ ,‬לאחר שחרבה עירנו ושממ‬
‫בית מקדשנו‪ ,‬אבל פעולתמ ורישומם חיים בקרבנו לדורות עולמים‪ .‬עם ישראל‬
‫נאמן לעד בבריתו עם אלקיו‪ ,‬למרות כל מה שעבר עליו מאז ועד עתה׳ ותורת‬
‫הנרדפים של הקרבנוח לא תשכח ממנו‪ ,‬ותמיד יזכור כי ‪.‬האלקים יבקש את‬
‫נרדף״‪ ,‬והוא יאמר לצרותינו די‪ ,‬כי ״ישראל נרדפים מפני האומות ובחר הקב״ה‬
‫בישראל״‪ ,‬וגאולה תהיה לנו!‬
‫יב‬
‫ש ב ת‬
‫‪ 1‬מ ‪ 1‬ע ו‬
‫לפרשת ויקרא‪/‬מאמר ב(‬
‫בקדשים‪.‬‬
‫מתעסק‬
‫א•‬
‫במאמרי הקודם הזכרתי את הבתוב ‪?.‬את התורה מוי״‪ .‬וביארתיו לענין‬
‫אגדה‪ .‬בזה אזכיר מה שדרשו ז״ל על כתוב זה לענין הלכה׳ זז׳־ל‪ :‬״ואת התודה‬
‫לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולםלואים ולזבח השלמים‪ ,‬הקישן הכתוב לשלמים‪,‬‬
‫מה שלמים בין שנוי קודש בין שנוי בעלים בעינן לשמה‪ ,‬אף בל בין שנוי‬
‫קודש בין שנוי בעלים בעינן לשמה״‪) ,‬זטזיט‪ ,‬י‪ ,>:‬דין זה של ‪-‬זכיהת לשפה״‬
‫נאמר בכתוב לענין שלמים‪ ,‬״דאמר קרא ואמ זבח שלמים קרבנו‪ ,‬שתהא זביחה‬
‫לשם שלמים״‪ ,‬ומשלמימ למדו ז״ל בהיקש מהאי קרא לכל הקרבנות שתהא‬
‫זביחתם לשמם‪ ,‬ואס שינה בין שנוי קודש ובין שנוי בעלימ‪ ,‬אף שהקרבן כשר‬
‫אבל ״לא עלה לבעלים לשמ חובה״‪) ,‬שם‪ ,‬ב‪ .‬במשנה(‪ .‬וכל זה אמ נשהט בכונת‬
‫שחיטה אלא בשנוי‪ ,‬אבל אם נשחט שלא בכונה כלל הרי הוא פסול לנמיי‪,‬‬
‫דבקדשים ההל מודים דבעינן כונה לשחיטה‪ ,‬וכשנשחט בלא כונה אינו‬
‫אלא מתעמק‪• ,‬ומניין למתעסק שהוא פסול‪ ,‬שנאמר ושחט את בן הבקר‪,‬‬
‫שחחא שחיטה לשם בן בקר‪ ,‬לעכב מנין‪ ,‬לרצונכם תזבחוהו‪ ,‬לדעתכם‬
‫תזבחוהו״‪) .‬חילץ‪ ,‬ע‪ .(.‬וברש״י ז״ל שם כתב‪ ,‬וז״ל‪. :‬מתעסק‪ .‬כגון מתעסק בסכין‬
‫להנביהו או לזורקו ושחט בקדשים‪ ,‬שלא נתכון לשם שחיטה‪ ,‬אבל נתכון לשם‬
‫שחיטה בעלמא כשר‪ ,‬אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה*‪ .‬עכיל‪.‬‬
‫והנה הדין של מתעסק בקדשים שהוא פסול נאמר בכתוב לענין שחיטה‪,‬‬
‫אבל מה דינו לענין שאי עבודות‪ ,‬קבלה הולכה וזריקה? דבר זה לא מצינו‬
‫בגמרא בפירוש‪ ,‬אלא שמצד הסברא עלינו לאמר‪ ,‬ומה שחיטה שהיא בשירה‬
‫בזר צריכה כונה‪ ,‬שאר עבודות הפסולות בור לא כש״כ שתהא הבונה בהן‬
‫מעכבת‪ .‬ואולם הנה מרן הגרחיע זצ״ל בספרו ״אהיעזד״‪) ,‬יייי‪ .‬סי׳ ד׳ אות לי(‪,‬‬
‫יצא לירון בדבר החדש‪ .‬שפסול מתעסק הוא רק לענין שחיטה מגזירת‬
‫הכתוב‪ .‬אכל בשאר עבודות אין הבונה מעבבת והמתעסק בהן בשר‪ .‬ובזה‬
‫תירץ שם שתי קושיות חמויות‪ .‬האחת היא מה שהקשה הגיעק״א זציל‬
‫בתשובותיו‪) ,‬מהדית‪0 ,‬י׳ פ‪-‬ו>‪ ,‬על המשנה בבכויות‪ ,‬מ״ח‪:‬״ שחשבה בין הסומים‬
‫ו י ק ר א‬
‫השוסלים באדם וכשרים בנהמה‪ ,‬אה ההרש ואת השוטה שהם פסולים לעבודה‪,‬‬
‫ועל זה הקשה הגאון זצ״ל‪. .‬דהא אף לשחיטה דלאו עבודה היא‪ ,‬וכל השטוליס‬
‫ובעלי פומיט כשרים בה‪ ,‬מכל מקים שוטה פסול לשחיטה‪ ,‬דהא מתעסק פסול‬
‫בקדשים וצריך כונה‪ ,‬ושוטה לאו בר כוגח הוא״‪ ,‬עכ״ל הגרעקיא זציל! ומרן‬
‫זציל הוסיף להקשות עוד קושיא שני׳‪ ,‬על הא דשנינו‪) ,‬בחולין‪ ,‬כיי‪ ,(:‬איש‬
‫מזרעך לדורותם‪ ,‬מכאן אמר רבי אלעזר קטן פסול לעמדה‪ ,‬ונם על זד‪ ,‬הלא‬
‫יקשה מאד‪ ,‬דהא קטן פסול אף לשחיטה דלאו' עבודה היא‪ .‬משום דלאו בר‬
‫כונה הוא והוד‪ .‬כמתעסק בעלמא ופסול‪ ,‬וא״כ למה לן קרא לפסול את הקטן‬
‫משום שאינו איש ז לתרץ את שתי הקושיות החמורות הללו‪ ,‬יצא מרן זצ״ל לדון‬
‫בדבר החדש‪ ,‬שפסול מתעסק אינו אלא בשחיטה לבדה מצד נזירת הכתוב‪ ,‬אבל‬
‫נשאר ענודות אין הכונד‪ ,‬מעננת כלל זנם מתעסק כשד בהן‪ ,‬ולפיכך הוצרך‬
‫הנתיב לפסול בהן קטן משום שאינו איש‪ ,‬וכן מה ששנינו נמשנה דנכורות‪,‬‬
‫שהחדש והשוטה פסולים מצד שהם בעלי מומים‪ ,‬הוא רק לענין שאר העבודות‬
‫שאין בהן פסול מתעסק‪ ,‬שאינן צריכות כונה‪ ,‬אכל כשחיטה הס פסולים מצד‬
‫מתעסק‪ ,‬עכתו״ד מרן חגדח״ע זציל‪ ,‬עיי״ש היטב נדבריו‪.‬‬
‫והנד‪ .‬אם כי תירוצו זה הוא נפלא מצד חידושו‪ ,‬אבל מצד רסנרא הפשוטה‬
‫קשה לאסר‪ ,‬שסח שפסלה תורה בשחיטת קדשים יהי׳ כשר בשאר עבודות! )והרי‬
‫הדכרים ק״ו‪ ,‬ו»‪1‬ה שחיטה שהיא כשירה בזר פסולה היא כמתעסק‪ ,‬שאר עבודות‬
‫לא ביש שהן צריכות להיות כסולות בפתעסק בעלמא בלי מנה‪.(.‬‬
‫ואילולא מסתפינא הייתי אומר לפיכך שלא כדברי מדן זצ״ל‪ ,‬אלא‬
‫שהפסול של מתעסק הוא בכל העבודות‪ ,‬וממה שפסלה התורה מתעסק בשחיטה‬
‫שהיא כשידה בזר‪ ,‬אנו למדים לשאר העמדות שהבונה מעכבת כהן ומתעסק‬
‫פסול‪ ,‬וחידוש הוא שחידשה תורה בשחיטת קדשים‪ ,‬שאף שהזר וכל הפסולים‬
‫לעבודה כשירים בה‪ ,‬מכל מקום המתעסק פסול גמ בה‪ .‬ומה שקשה לנו משתי‬
‫הקושיות החמורות שהזכרנו‪ ,‬אפשר אולי לתרצן באיזה אופן אחר‪ ,‬וניחזי אנן‬
‫בעז״ה‪ .‬דהנה לכאורה יש להוסיף תבלין לקושית הגרעק״א זצ״ל על המשנה‬
‫בבכורות‪ ,‬ולהקשות עוד יותר‪ ,‬שהרי בכל אלה המומים היחידים באדם על בהמה‪,‬‬
‫אין הפסול בהם אלא םצד שאינם שוים בזרעו של אהרן‪ ,‬ואין זת אלא לכתחלה‬
‫אבל אינם מחללים עבידה כבעלי מומים ממש‪) ,‬בכויות‪ ,‬מיג‪ ,(:‬ואיכ יחויב שגם‬
‫בחרש ובשוטה‪ ,‬הנחשבים בין המומים היתירים באדם על בהמה‪ ,‬תהי׳ העבודה‬
‫כשירה בם בדיעבד‪ .‬ואילו מצד הפסול של סתעסק עבודתם צריכה להיות פסולה‬
‫אף בדיעבד‪ ,‬כפז שאמדו בסוגיא דחולין שם‪ ,‬שהכתוב לרצונכם תזבחוהו הוא‬
‫לעכב‪ .‬ולפי זה הלא יפלא מאד‪ ,‬מה שחשבה המשנה בבכורות את החרש ואת‬
‫השוטח בין אלה שעבודתם כשירה בדיעבד ז וקושיא זו עצמה הקשו שם בנמרא‬
‫על השיכור‪ ,‬שהשבה אותי המשנה יחד עם החרש והשוטה‪, ,‬שיכור ‪ -‬מיחל‬
‫יד‬
‫ש ב ת‬
‫‪ 1‬מ ו ט ד‬
‫עבודה בהדי מומא דמהללי עבודה בעי למיחשב׳‪ ,‬ולמה זה לא הקשה הגמרא‬
‫אותה קושיא גם על החרש ועל השושה‪ ,‬הפסולים בודאי גם בדיעבד מצד שהם‬
‫במתעסקימ בעלמא בלא בונה ז‬
‫ב‪.‬‬
‫והניל לאמר בזה‪ ,‬שהרי אמרו שם בגמרא חולין‪ .‬בדף י׳־ג‪ ,.‬קטן יש‬
‫לו מעשה ואפילו מדאורייתא‪ ,‬אין להם מחשבה ואפילו מדרכון‪ ,‬מחשבתו‬
‫ניכרת מתוך מעשיו מדאורייתא אין לו מדרבנן יש לו‪ ,‬וכן נפסק להלכה‬
‫ברמב״ם‪) ,‬הלנית טימאת איכלץ‪ ,‬פי״ר ה״נ(‪ ,‬שהקטן יש לו מעשה דין תורה‪ ,‬ועיין‬
‫במשנה למלך שם בארוכה! ובענין זה של מעשה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו‬
‫נחלקו שם רש״י ותוספות‪ ,‬דלרש״י ז״ל הכל תלוי בדיבור‪ ,‬דםעשה עם דיבור‪,‬‬
‫היינו שאמר הקטן בגירוש שהיא עושה את מןשהו לשם מהשבה ז־‪ .‬חשיב‬
‫מעשה! ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו היינו מעשה בלא דיביר‪ :‬ולבי עיסה זו‬
‫הלא שתי הקושיות מתישבות בפשיטות‪ ,‬שמה שחשב־‪ ,‬המשנה בבכורות את‬
‫החרש ואת השוטה בין הפסולים משום שאינם שוים כזרעו של אהרן‪ ,‬וכן מה‬
‫שלמד ר׳ אלעזר מהכתוב לפסול קטן לעבודה‪ ,‬הוא באופן שאמרו בפירוש‬
‫שהם מתכונים לעבודה‪ ,‬שבזה יש להם מעשה מן התורה ואינם פסולים מצד‬
‫מתעסק‪ ,‬אלא מצד שהמ בעלי מומים‪ ,‬והקטן מצד שאינו איש‪) .‬ועיין בנודע‬
‫ביהודה‪ ,‬מהרורא קמא‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬סי׳ ג״ג‪ ,‬שהוכיח בטוב טעם ודעת‪ ,‬שחרש‬
‫זה שדברו בו חכסים כאן במשנתנו הוא חרש המדבר ואינו שומע‪ ,‬שגם הוא‬
‫נחשב לבעל מום שאינו שור‪ .‬בזרעו של אהרן(‪ .‬ולשיטת התוספות אין הדיבור‬
‫מעלה ולא מוריד‪ ,‬אלא מעשה גמור הוא היכא שאין לתלותו במחשבה אחרת‪,‬‬
‫ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו היא שמעשהו מוכיח ק צ ת על מחשבתו‪ .‬כגון‬
‫עולה דקימא בדרום ואתיהו בצפון ושחטה‪ ,‬שאנו יכולים לתלות שעשה כן‪.‬‬
‫משום דדילמא מקום הוא דלא איתרמי ליה‪ ,‬״אבל אי לאו משום דאית לן למיתלי‬
‫בהכי לא הוי קא מיבעיא לן כללי‪ .‬והוה מעשה גמור‪.‬‬
‫ולפ״ז אילו היו שתי בהמות עומדות לפני הקטן׳ אחת בדרום ואחת‬
‫בצפון‪ ,‬השלמים בצפון והעולה בדרום‪ ,‬ובא הוא והחליפן והעמידן כראוי‪ ,‬העולה‬
‫בצפון והשלמים בדרום‪ .‬שבזה אין כבר שוס ספק לתלוח בשום כונה אחרת‬
‫מצדו‪ ,‬יחויב לשיטת התוספות שאז תהי׳ שחיטתו של הקטן כשירה‪ ,‬שהרי יש‬
‫מעשה גמור לפנינו‪ ,‬מעשה שאין לתלותו במילתא אחריחא‪ ,‬ועל מעשה גביר‬
‫שכזה בא ר׳ אלעזר ללמוד מהכתוב‪ ,‬שהקטן פסול מצד שאינו איש ו וכן החרש‬
‫והשוטה שחשבה הםשנה אותם שהם פכולימ מצד בעלי מומים‪ ,‬מיידי נם כן‬
‫באופן שכזה שעשו מעשה נמוד‪ ,‬שהוא מעשה מן התורה‪ ,‬ואינם פסולים לפיכן‬
‫מצד מתעסק‪ ,‬אלא מצד שאינם שוים בזרעו של אהרן‪.‬‬
‫ו י ‪ !7‬ר א‬
‫טל‬
‫ונמצא לפי״ז שאם לא עשו מעשה גמור‪ ,‬אז פסולים המד• שלשתם מצי‬
‫מתעסק‪ ,‬ופסול זר• הוא אף לשחיטה מצד גזירת הכתוב‪ ,‬וק״ו לשאד עבודות‪,‬‬
‫ושחיטתס ועבודתם פסולות אף בדיעבד ‪ 1‬והיכא שעשו מעשה גמור‪ ,‬שאז אין‬
‫עוד שום פסול מצד מתעסק‪ ,‬אז לענין שחיטה כולם כשירים‪ ,‬ולענין שאר‬
‫עבודות החרש והשוט•; פסולים רק לכתחילה‪ .‬מצד שאינם שוים בזרעו של‬
‫אהרן‪ ,‬ובדיעבד עבודתם כשירה‪ ,‬והקטן פסול אף בדיעבד מצד שאינו איש‪ ,‬והוא‬
‫כבעל מום גמור‪) .‬ועיץ רש־‪-‬י חולין שם‪ ,‬בדיה איש(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ועל פי כל האמור יתורץ לנו שפיר מה שקשה לכאורה מאד‪ ,‬דכיון‬
‫דמיעט הכתוב קטן שפסול לעבודה‪ ,‬משום שאינו איש‪ ,‬א״כ גם חרש ושוטה‬
‫בכלל‪ ,‬כדמוכח מכמה מקומות בש״ס לעני! שליחות ולענין שבועה‪ ,‬ששלשתם‬
‫נתמעטו כאחד משום שאינם בגדר איש‪) ,‬עיין רש״י גיטין׳ כ״ג‪ .‬בד״ה דלאו‪,‬‬
‫שהביא לגבי שליחות את הלימוד של איש ולא קטן‪ ,‬ושם בגמרא נתמעטו גם‬
‫חרש ושוטה משליחות מלימוד זה של איש! וכן כתכ דשיי עודבשבועות‪ ,‬מ״ב‪.‬׳‬
‫לענין שאמרו במשנה שם‪ ,‬שאין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן‪ ,‬מ״ט‬
‫דאמר קרא כי יתן איש אל רעהו‪ ,‬ואין נתינת קטן כלוט‪ ,‬ועיז כתב רש׳יי ז״ל‪,‬‬
‫״דהא •איש כתיב‪ ,‬והתרש והשוטה כקטנים הם בלי דעת״(‪ ,‬הרי שבכל מקום‬
‫שנתמעט קטן״ימאיש‪ ,‬נתמעטו גם חרש ועוטה עמו! וא״כ למה פסלה המשנה‬
‫בבכורות את החרש ואת השוטר‪ ,‬דק משום שאינם שוים בזרעו של אהרן‪.‬‬
‫שמשום זה בלבד עבודתם בדיעבד כשירה׳ והלא פסולים הם גם בדיעבד כמו‬
‫קטן׳ םשום שאינם בכלל איש‪ .‬ואמנמ לענין חרש אפשר לאמר‪ ,‬שהמשנה‬
‫מדברת בחרש המדבר ואינו שומע‪ ,‬כמו שהזכרתי למעלה בשם הנו״ב‪ ,‬וחרש‬
‫שכזה הרי הוא כבר דעת גמור‪ ,‬ואין למעטו מצד איש‪ ,‬אלא מצד בע״מ‪ ,‬אבל‬
‫לענין שוטה הלא יקשה מאד‪ ,‬שהרי נתמעט מאיש כסו הקטן‪.‬‬
‫ואולם קושיא זו מתורצת שפיר על פי מה שחידש לנו הגאון בעל מלבושי‬
‫יו״ט זצ״ל‪ ,‬בספרו סימן ד׳‪) ,‬והובאו דבריו בשדי חמד׳ חלק הכללים‪ ,‬מערכת‬
‫האלף‪ ,‬אות שנ״ב(‪ ,‬שדקהיכא שמיעטה התודה קטןמשום שאינו בר דעת כאיש‪ ,‬אז‬
‫אמנם החרש והשוטה בכלל‪ ,‬משום שגם הם אינם בעלי דעת; אבל היכא שמיעטה‬
‫ההורה קטן מאיש׳ םצר שאיננו גדול כאיש שהגיע לשנים‪ ,‬אז ההרש והשוטה‬
‫איגם בכלל‪ ,‬שהרי הם גדולים בשנים ככל איש גדול‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ולסי״ז אף אנו‬
‫נאמר לעניננו׳ שסה שמיעטה התורה קטן מעבודה‪ ,‬מהכתוב איש מזרעך‬
‫לדירותם‪ ,‬הוא לא מצד שאינו בר דעת כאיש‪ ,‬כי אם מצד שלא הגיע לגדלות‪,‬‬
‫ואיננו עדיין איש כאנשים‪) .‬ואולי אפשר לבאר בזה םה שנחלק שם רבי על‬
‫חכמים‪ ,‬שאמרו מאימתי כשר לעבודה משיביא שתי שערות‪ ,‬ורבי אומר עד‬
‫טז‬
‫ש כ ת‬
‫ו מ ו ט ד‬
‫שיהיה בן עשרים‪ ,‬ולמד זה פהבתיב בעזרא לענין לוייס‪ ,‬שזה אחד טהמקומות‬
‫שנקראו בחנים לויים! ולכאורה טעםא בעי האי מילתא‪ ,‬הלא בבל התורה בולה‬
‫משהביא שתי שעדות הוא נחשב לגדול לכל דבר‪ ,‬ולפה דוקא גבי עבודה‬
‫העריך הכתוב‪ .‬לדברי רבי‪ ,‬עשרים שנה ז ולדרכנו נאמר‪ ,‬שלענין דעת משהגיע‬
‫הקטן לייג והביא שתי שערות הרי הוא גר דעת נמוד וחייב בכל המצוות‬
‫שבתודה! אכל לעני! שייחשב כאיש גדול בשנים נכי עבודה‪ ,‬בזה נחלק רבי‬
‫וםובר שאין הקטן נעשה איש לענין גדלות בשנים‪ .‬עד שיהא בן עשרים‪ .‬כמו‬
‫שמצינו שחשכה התורה ליוצאי צכא במצרים רק מבן עשרים ומעלה‪ ,‬ואין‬
‫הגדלות בשנימ להקרא איש תלויה בדעת(‪.‬‬
‫איך שהוא הנה מאחר שמיעט הכתוב קטן מאיש גני עבודה‪ ,‬לא משום‬
‫שאינו בר דעת כאיש‪ ,‬אלא משום שאינו גדול בשנים כאיש‪ ,‬לפי׳ז יחויב שאין‬
‫החרש והשוטה בכלל מיעוט זה‪ ,‬ושפיר הוצרכה איפוא המשנה בבכורות למעט‬
‫הרש ושוטה רק משומ שאינם שוים בורעו של אהרן‪ .‬ואין זה אלא לכתחלה‪.‬‬
‫אבל בדיעבד עבודתם כשירה‪.‬‬
‫אבל הלא הא גופא סעמא רבא בעי‪ ,‬וכי מאין נתברר להם לחז״ל לאמר‪,‬‬
‫שמיעוט זה של קטן מאיש‪ .‬מכתוב זה של איש מזרעך לדורוחמ‪ .‬הוא רק משום‬
‫שאינו גדול בשנים‪ ,‬ואין החרש והשוטה נכלל מיעוט זה‪ ,‬ולמה לא נאמר‬
‫שנתמעט הקטן מצד שאינו בר דעת‪ .‬וכמו לענין שליחות ושבועה‪ ,‬וממילא יהיו‬
‫גט החרש והשוטה בכלל מיעוט זה ז ואולם על טי האמור למעלה יבואר הדבר‬
‫בעז״ה כמין חומר‪ ,‬שמאחר שהנחנו שמחעסק הוא פסול בכל העבודות‪ ,‬ולא רק‬
‫בשחיטה לבדה‪ ,‬בהכרח איפוא לא‪£‬ר שמה שמיעטה התורה קטן מעבודה‪ ,‬הוא‬
‫רק באופן שעשה מעשר‪ .‬גמור‪ ,‬המוכיח בהחלט על דעתו הנמורד‪ ,‬בזה‪ ,‬דאל״כ‬
‫הרי הוא כמתעסק ופסול מצד חוסר כונה‪ ,‬וקרא למד‪ .‬לן לפוסלו מאיש ז ומאחר‬
‫שמיעוט הכתוב הוא רק כעושר‪ ,‬מעשה נטור שיש לו מן התורה‪ ,‬הלא בהכרה‬
‫לאמר שנתמעט הקטן כאן לא מצד חוסר דעת‪ ,‬אלא םשום שאינו איש בנדלות‬
‫בשניט‪ ,‬ולפיכך אין החרש והשוטה בכלל מיעוט זה‪ .‬ואם עשו הם מעשה גמור‪,‬‬
‫המוכיח על דעתם הגסורה‪ ,‬סעשה שיש להם מן התורה‪ ,‬אז אינם נפסליט אלא‬
‫מצד שאינמ שוימ בזרעו של אהרן‪ ,‬ולפיכך ענוותמ בכחאי נוונא בשירה‪,‬‬
‫ווה גרור‪.‬‬
‫והנה בעת כתבי את הדגרים הללו)שנדפסו גספר הזכרון למדן זצ״ל‪,‬‬
‫שיצא לאוד בלונדון תש״ב( לא הי׳ עדיין לננד עיני החלק השלישי מאחיעזר‪.‬‬
‫שיצא לאור בשלהי שנת תרצ״ט‪ ,‬סמוך ממש לפרוץ המלחסה הנוכחית׳ והגיע‬
‫לידי באיחור זמן הרבה ‪ t‬ובחלקו זה‪ .‬סי׳ נ״ב בסופו‪ ,‬עמד כבר המחבר מרן זצ״ל‬
‫על חקירה זו‪ ,‬אם עשה הקטן קודם לשחיטה מעשים המוכיחימ בבירור גמור על‬
‫מחשכתו‪ ,‬אם זח גטרא מעשה גמור שיש לו מן התורה ו ובעבודה למשל אס‬
‫‪1‬‬
‫י ק ר א‬
‫ין‬
‫לבש בנדי כהונה ורחץ ידיו ודגליו‪ ,‬אם זהו מעשה נמוד‪) .‬ועל זה העמידני ידידי‬
‫הגאון מוהר׳׳י אברמםקי שליט״א‪ .‬שתחת עריכתו יצא לאור ספר הזכרון‪,‬‬
‫בהערתו הנכונה למאמרי זה בספר ההוא(‪ .‬והנה מדן זצ״ל דחה סברא זו וכתב‪.‬‬
‫»דלא מצינו מעשה יש להם מן התורה‪ ,‬רק היכא שהמעשה בעצמו הוא ענין‬
‫מהמחשבה‪ .‬כמו תינוקות שחקקו באלון וברמון‪ ,‬הרי הוא עושה כלי ומכוין‬
‫לכלי‪ ,‬והעיקר בזה הוא המעשה‪ ,‬ומחשבה הניכרת מתוך מעשיו היא‪ ,‬היכא‬
‫שמעצם המעשה של השחיטה אין הוכחה כלל‪ ,‬שהיא לשם עולה‪ ,‬רק ממעשה‬
‫הקודם לו ניכר שהוא מכוין בשחיטה‪ ,‬כגון דאייתי עולה מדרום לצפון‬
‫ושחטה שם‪ ,‬וזהו נקרא מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו‪ ,‬וכר‪ ,‬ולפיכך אין אנו‬
‫מוצאים מעשה מן התורה רק בתינוקות שחקקו באלון וברםון‪ .‬ולא בעבודת‬
‫הקדשים וכוי״‪.‬‬
‫על פי םברתו זו אין כל מקום לתירוצי הנזכר למעלה‪ .‬ואמנם דברי מרן‬
‫זצ״ל נכונים בטברא‪ ,‬אבל פשטות דברי התוספות שמ בחולין היא לכאורה‪.‬‬
‫שהכל תלוי רק בזה‪ .‬אס אפשר לתלות את מעשהו באיזו סבר‪ .‬אחרת‪ ,‬כמו‬
‫דילמא מקום דלא איתרםי ליה‪ .‬אבל אט אין כל מקום לתלות אח מעשהו‬
‫בשום טבח אחרת‪ ,‬ומעשיו מוכיחימ בבירור גמור על כונתו בזה‪ ,‬אז אף אם‬
‫קדמו מעשיו ההם למעשה השחיטה או העבודה עצמה‪ ,‬נ״כ נקרא מעשה גמור‪,‬‬
‫מעשה שיש לו מן התורה‪ ,‬ועםייז יקום התירוץ שהזכרתי למעלה לנכון‪.‬‬
‫‪ lii‬ב ת‬
‫*‪n‬‬
‫‪ i‬מ ו‬
‫‪D‬‬
‫‪1‬‬
‫לפרשת צו ‪ /‬ולשבת הגדול ‪ /‬מאמר א ‪* /‬‬
‫תורת‬
‫הקדושה‬
‫בישראל‪.‬‬
‫זידבר ד׳ אל משה לאמו׳ צו את אהרן ואת בזיו‬
‫לאמר‪ ,‬זאת תורת העולה‪ .‬״לאמו־ ‪ -‬מורות׳‪.‬‬
‫)פסיקתא ווסרחא(‪.‬‬
‫והאומות אומרות ‪ no‬הוא כ ן שישראל מקרינים יטקסיריס ף‬
‫אמר להם הקניה‪ ,‬זאת תורת העוגה‪ ,‬מי זאת עולה מן‬
‫ה פ ו נ י ‪ ,‬ומשה עיר‪ .‬אל האיקיפ‪) .‬מורש תנהופא יפרשתני(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫מכל הקרבנות השונים האמורים בתורה‪ ,‬אשר על ערכם המיוחד לנו‪,‬‬
‫בתור קרבנות ישראל‪ ,‬כבר דברתי במאמרי הקודם‪ ,‬הנה העולה היא הקרבן‬
‫היחידי‪ ,‬שבו לא נתחדש לכאורה דבר‪ ,‬שהרי עוד לפני מעמד הד סיני נוהג הי׳‬
‫בעולמ מאז ומקדם! ולא רק אצל אבותינו בלבד‪ ,‬כי אם גם אצל כל עמי קדמ‪,‬‬
‫למן האדם הראשון יציר כפיו של הקביה ועד נתינת התורה‪ .‬ואף לאחר שניתנה‬
‫תורה לישראל ונתחדשה להם הלכה‪ ,‬להקריב קרבנות שונימ‪ ,‬של יחיד ושל‬
‫צבור‪ ,‬קרבנות שלא היו גוחנים אלא בישראל‪ .‬הנה העולה נשארה במו שהיתה‪,‬‬
‫נחלת כל באי עולם כולמ‪ ,‬והיא היתד‪ .‬באה במקדש משל בל אדם‪ ,‬בין ישראל‬
‫ובין נכרי‪ .‬מקרא מפורש הוא בתורה‪ ,‬לאמר‪. ,‬איש איש מבית ישראל ומן הגר‬
‫בישראל וגר‪ ,‬אשד יקריבו לד׳ לעולה״‪) ,‬ויקרא‪ - » ,‬יה(! וכבר הזכרתי למעלה‬
‫סד‪ .‬שדרשו חכמינו ז״ל על כתוב זה‪ ,‬וזיל‪ :‬״איש‪ ,‬מה תלמוד לאמר איש איש ז‬
‫לרבות את הנכרימ שנודרים גדרימ וגדגות כישראלי‪) .‬מנחות‪ ,‬עג‪ ! 0.‬והנדרים‬
‫והנדבות של הנכרים שהיו קרבים במקדש היו רק עולות‪ ,‬כאמור ל ע ו ל ה ‪.‬‬
‫ואמנם נחלקו ש‪ 0‬חכמים בזה‪ .‬ויש מי שאומר שהנכרים היו מקריבים במקדש‬
‫גם קדבנות אחרים‪ .‬אבל כבר נפסק אצלנו להלכה כדעת האומד‪. .‬שאין מקבלים‬
‫סן הנכרים אלא עולות לבד״‪) ,‬רמנ״ם‪ ,‬מעשה הקרננות‪ ,‬פ‪ »-‬הלכה ב(‪ .‬עוד זאת יאמרו‬
‫לנו חכםינו ז״ל‪ ,‬שכל הקרבנות שהוקרבו בסרם ניתנה תורה לישראל‪,‬‬
‫כקרבנותיהם של הבל ונח והאבות הנזכרים בכתוב‪ ,‬היו כולם רק קרבנות‬
‫עולה ולא קרבנות אחרים‪ .‬ואף שנסצא סי שאמר‪ ,‬שבני נח הקריבו נם‬
‫* ע י פי הפימן •פקדו ופפחו• המפוי ינו מקדמוניגו ז»י‪ ,‬יחוי שבת הגדוי נשגה פשוטה‬
‫ווםיי נפרשת גו‪ ,‬ויכן מצאתי י נ נ ו ן י ק נ ו ע ירשה ישנת ה נ ו ו י יפרשה זו‪ ,‬אפ נ י אין נ י‬
‫*יינוח ישרה נ ץ תיכן הדרשה ונין חונן הפרשה‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫‪I‬‬
‫צ‬
‫שלמים‪,‬‬
‫‪0‬נחי‪ ,0‬קש‪-‬ז‪,(.‬‬
‫‪1‬‬
‫אבל כבי הביאו חכמינו זיל‪,‬‬
‫'‪B‬‬
‫)במדרש רבה לפרשתנו(‪.‬‬
‫יאי׳‬
‫נמלאה נגד רעה זו מהכתוב שלשנינו‪ .‬שהרי נאמר‪. .‬זאת חורת העולה היא‬
‫העולה׳‪ ,‬משמע העולה הידועה מכבר‪ .‬העולה ״שהקריבו בני נחי! וכשאתה בא‬
‫לפרשת השלמים נאמר‪ ,‬״וזאת תודת השלמים אשר יקריב לד״‪) ,‬ז ‪ -‬יא(‪ ,‬״אשר‬
‫הקריבו לד׳ אין כתיב כאן‪ ,‬אלא אשר יקריב לד׳ מכאן ולהבא״‪) .‬ויקיר פ׳־ט‪ ,‬יעיין‬
‫ירושלמי מגילה‪ ,‬פ״א הלי יא(‪.‬‬
‫למדנו לכאורה מכל האמור‪ ,‬שבנונע לענין קרבן העולה אין כל חילוק‬
‫בין ישראל לנכרי‪ ,‬ובין קודם מתן תורה ובין לאחר שניתנה תורה לישראל‪.‬‬
‫אבל לא כן הדבר‪ .‬ידוע שיש בקדשימ דין מעילה‪ .‬שכל הנהנה מקדשי ד׳ מעל‪,‬‬
‫•וכל המועל בזדון לוקה ומשלם מה שפגם מן ההקדש‪ .‬ואם מעל כשנגד‪ ,‬משלם‬
‫מה שנהנה ומוסיף חומש ומביא אשם ומקריבו ומתכפר לו״‪) ,‬רמבים‪ ,‬מעילה‪ ,‬פיא ה‪-‬ג( ו‬
‫ופרשה מפורשת היא בתורה‪ ,‬״נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגנה מקדשי ד׳‬
‫וגו׳״‪) .‬ויקרא‪ .‬ה ‪ -‬ט ( ‪ .‬ודין זה של מעילה בקדשים הוא מחוקי התורה‪ ,‬וכבר כתב‬
‫הרמבים על זה‪ .‬לאמר‪- ,‬בוא וראה כמה החמירה חורה במעילה‪ ,‬ומה אם עצים‬
‫ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהמ בדברימ בלבד‬
‫נתקדשו‪ .‬וכל הנוהג בם מנהג חול מעל‪ .‬ואפילו הי׳ שוגנ צריך כפרה׳‪) ,‬סוף מעילה(‪.‬‬
‫ומה נפלא הדבר לראות‪ ,‬כי אף שדיבתה התורה שהנכרים מקריבימ עולות‬
‫כישראל‪ ,‬אבל דין מעילה אין בהן! וכבר נפטק להלכה‪,, .‬שקדשי נכרים למזבח‬
‫אין בהם מעילה מן התורה‪ ,‬שנ׳ בקדבנות דבר אל בני ישראל״‪) ,‬שפ‪ ,‬פיה הלי ט־ו(‬
‫הרי שאף שהשותה התורה דין הנכרי לדינו של ישראל לענין הקרבת העולה‪,‬‬
‫אבל חלוק נדול יש ביניהם לענין דין זה של מעילה‪ .‬שישנו רק בקרבנות ישראל‬
‫ולא בשל נכרים‪ .‬וראוי לגו לעמוד על טעמו של דבר זה‪ ,‬שמאחר שהשותה‬
‫התורה את הנכרי לישראל לדין הקרבת העולה‪ ,‬למה לא יהי׳ דין מעילה נם‬
‫בקרבנותיהם של נכרים‪ ,‬כמו שישנו בקרבנוח ישראל ז‬
‫ב‪.‬‬
‫ידוע הוא‪ ,‬שהמושנ של מעילה קשור הוא בהמושנ של קדושה‪ ,‬כי אין‬
‫מעילה אלא בדבר שיש בו קדושה! וכבר הזכרתי אח דברי הרמב״מ זיל לענין‬
‫זה‪ ,‬״שכיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברימ בלבד נתקדשו‪ ,‬ובל הנוהנ‬
‫בהם מנהג חול מעל״‪ .‬אבל מה היא זאת קדושה ז ואיך תחול קדושה על דבר‬
‫של חול בדבריס בלבד׳ לעשותו קודש לד׳ ז זהו באמת אחד מסתרי החודר‪.‬‬
‫ונפלאותיה‪ ,‬חוק שאין אנו יכולים לעמוד על אמתהו‪ .‬אבל רק זאת נדע‪ ,‬כי‬
‫מקור הקדושה הוא הבורא יתיש קדוש העולמים‪ ,‬שעליו אנו אומרים בדברי‬
‫מלאכי עליון ״קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות׳‪) ,‬ישעיה‪ ,‬ו ‪ ,> -‬וממקור עליון‬
‫זה של קדושה נצחית נמשכו עלי ארץ ברצונו ית״ש שתי קדושות‪ ,‬קדושת‬
‫ג‬
‫צ‬
‫ש ב ת‬
‫ז נז ן ע ד‬
‫השבת וקדושת ישראל‪ .‬בשבת נאמר ‪.‬ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש‬
‫אותו״‪) ,‬בראשית‪ ,‬ב ‪ -‬ג( < ולישראל נאמר ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי‬
‫קדוש״׳ )שמות‪ - v ,‬י(‪.‬‬
‫שתי קדושות אלו הולכות ונשנות כתורה כמה מעמים‪ ,‬כי ה) הן אבני המנה‬
‫לבנין אמונתנו ולהשקפת עולמנו בכלל‪ .‬על היחמ שבין שתי קדושות אלו‬
‫יפליגו חכמינו ז״ל לאמר‪. .‬אמרה שבת לפני הקביח‪ ,‬דבונו של עולם‪ ,‬לכולם‬
‫יש בן זוג ולי אין בן זוג‪ .‬אמר לה הקב״ה כנסת ישראל בן זוגך״׳ )גו״ר‪ ,‬פי‪-‬א(‬
‫שחי הקדושות הללו הנמשכות‪ ,‬ממקור הקדושה העליונה של חי עולמים ית״ש‪,‬‬
‫הן אחוזות ודבוקות בה ונשלבות שלשתן יחד‪ ,‬להיות חוט משולש אחד‪ .‬אשר‬
‫לעולם לא ינתק‪ .‬עליהן יסליצו חכמינו זיל‪ .‬כי ‪.‬שלשה מעידים זה על זה‪.‬‬
‫ישראל ושבת והקב״ה‪ ,‬ישראל והקביה מעידים על השבת שהיא יום מנוחה‪.‬‬
‫ישראל והשבת על הקכ״ה שהוא אחד‪ ,‬והקב״ה והשבת על ישראל שחם‬
‫יחידים באומות׳‪) ,‬מדרש מובא בתיספי‪ !•,‬חגיגה‪ ,‬ג‪ .>:‬והכה יתירה נודעת לישראל מאת‬
‫הקב״ה‪. ,‬שהקביה קידש את ישראל‪ ,‬שנאמר והייתם לי קדושים ני‬
‫קדוש אני די‪ .‬ולפי שהם מקודשימ לשמים‪ ,‬לכך מה שהם מקדשים הוא‬
‫מקודשי‪ ) .‬ש פ ‪ -‬ר פ ט י ו ( ‪.‬‬
‫זוהי הקדושה החלה על דבר של חול שישראל מקדישים אותו לשטים‪.‬‬
‫ועל זה נאמר ״ועזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי‪ ,‬אני‬
‫ד׳״‪) .‬ויקרא‪ ,‬נ נ ‪ -‬ב(‪ .‬ומאחר שחלה קדושה על מה שישראל מקדישים לשמים‪.‬‬
‫לפיכך יש בקדושה זו דין מעילה‪ ,‬מה שאין כן בקדשי נכרים‪ ,‬שהם עצסם‬
‫אמם קדושים‪ ,‬ואינם יכולים לפינך להטיל קדושה על דבר של חול‪ .‬ואף שאמרה‬
‫התורה לקבל מאתם נדרים ונדבות להקריבם על גבי המזבח‪ .‬אבל דין קדושה‬
‫אין בקרבנותיהם! ומאחר שאין בם קדושה אין לפיכך בהם דין מעילה‪ .‬וזה‬
‫שסיים שם הרםב״ם זיל בדבריו‪ .‬לבאר לנו טעמו של דבר‪ .‬מה שאין מעילה‬
‫בקדשי נכרים‪ ,‬םשום ‪.‬שנאמר בקרבנות דבר אל בני ישראל״ ו והנה בגמרא‬
‫בזבחימ‪) ,‬מי״‪ ,(.‬למדו דין זה בגזירה שוה מתרומה‪ ,‬וכל גזירה שוה הלא הוא‬
‫‪.‬נמאן דכתביה בגופא דקרא״‪) ,‬ישיי גיטין‪ ,‬מיא‪ (:‬זלמה זה הוצרך הדמב״ם ז״ל‬
‫להניא ראי׳ לדין זה מנתוב אחר ז אלא שבא הרמב״ס זיל להעמידנו על סעפו‬
‫של דנר‪ ,‬וזה משום שכל תורת הקרננות נישראל‪ ,‬הנאמרת נספר ויקיא‪,‬‬
‫מתחלת היא בהצווי ״דבר אל בני ישראלי‪ ,‬ללמדנו שרק בקרבנותיהם של‬
‫ישראל יש קדושה ויש דין מעילה‪ ,‬סשום שהם בעצמם מקודשים לשמים‪ ,‬ולא‬
‫בקרבנות של אחרים שאינם קדושים בעצמם‪.‬‬
‫ומה נפלא לראות כי ספר הקרבנות סתחיל בקרבן העולה‪ .‬והוא להעיר‬
‫לנו אוזן לשמוע בלמודימ‪ .‬כי אף קרבן העולה‪ .‬שכבר היי לעולמים קודם‬
‫שנתחדשה הלכה זו של חקרבנות בישראל‪ .‬גם בו נתחדשה הלכה לישראל‪,‬‬
‫צ‬
‫כא‬
‫ן‬
‫מה שלא הי׳ לפנים ומה שלא נאמר ב»ולות של יחר האומות בני נח‪ .‬והיא‬
‫תודח הקדושה ותורת המעילה‪ .‬הכרוכות שתיהן יחד‪ .‬ושתיהן רק בישראל נאמרו‬
‫ולא באחרים‪ ,‬ועל שתיהן נצטוה משה לאמר ‪.‬דבר אל בני ישראל״!‬
‫ג‪.‬‬
‫כיוצא בדבר מצינו גם לענין השבח‪ ,‬שמאחר שהיא קדושה לישראל‪,‬‬
‫לפיכך מטלת היא את קדושתה על כל הנעשה בה‪ ,‬כמו שאמרו ז״ל לענין‬
‫כבוש ידיהו על ידי יהושע‪ ,‬שהי׳ ביום השבת‪ ,‬״שלפי שהי׳ יום שבת אותו יום‬
‫שכבשו יריחו‪ ,‬לכך החרים יהושע את יריחו קודש לדי‪ ,‬אמר יהושע‪ ,‬השבת‬
‫כולה קודש וכל מה שנכבש בשבת יהי׳ קודש לד׳״‪) ,‬ב‪0‬י״י‪ ,‬ייד>‪ ,‬כי נתפםה‬
‫קדושת השבת בכל מת שנכבש בה!‬
‫ואמנם על טי הנחה זו צריך היי כל מה שנעשה בשבת להיות קודש‬
‫לד׳ ואסור בהנאה‪ ,‬אלא שבאה על זה גזירת הכתוב׳ לאמר‪» .‬כי קודש היא‬
‫לכמ״‪) ,‬שמית‪ ,‬לא ‪ -‬יי(‪ .‬ודרשו על זה חכמינו זיל‪ ,‬״היא קודש ואין מעשיה‬
‫קודשי‪) ,‬כתובית‪ ,‬ל~ד‪ .(.‬ואולי אפשר לאמד בטעמה של גזירת הכתוב הזאה‪ ,‬שהוא‬
‫על הדרך שאמדו זיל לענין קדושת כלי המקדש‪ ,‬על יסוד הכתוב ״ובאו בה‬
‫פריצים וחללוה"‪) ,‬יחזקאל‪ ,‬ז ‪ -‬נ נ ( ‪. ,‬כיון שבאו בה טריצימ חללוה׳‪) ,‬נדרים‪ ,‬ס‪-‬ב‪.(.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬כי־‪ .‬מאחר שגכגסו ורימ להיכל והוציאו את כלי המקדש לחוץ‪,‬‬
‫גתחללו על ידיהמ וירדה מעליהם קדושתמ‪ .‬וכמו כן הוא גמ לעגין השבת‪ ,‬שכל‬
‫העושה בד‪ .‬מלאכה בעבירה‪ ,‬הדי חילל בזה את קדושת חשבת! ומאחר שקדושתה‬
‫נתחללה ע״י הפריציס עוברי העבירה ופורצי גדרה‪ ,‬שוב אין היא נתפסת על‬
‫הדברים שנעשו בה בעבירה‪ ,‬ולפיכך היא קודש ואין מעשיה קודש‪ .‬אבל בכבוש‬
‫יריחו הרי לא חילל יהושע את קדושת השבת במלחסתו על העיר‪ ,‬כי הלא כל‬
‫מה שעשה אז בגזירתו של סקום עשה‪ ,‬כמאמרם ז״ל במדרש שם‪ ,‬״אם יאמר‬
‫לך אדמ האיך חילל יהושע את השבת‪ ,‬אמור לז על פי הקב״ה עשה״‪ .‬ומאחר‬
‫שעשה על פי הדבור ולא הי׳ במעשהו זה שום חלול שבת ח״ו‪ ,‬הרי‬
‫גשארד• השבת בקדושתה ובעצם סהרתה‪ ,‬ולפיכך גתפסה הקדושה על בל מה‬
‫שנגבש בה!‬
‫פ‬
‫ד‪.‬‬
‫ונשוב נא אל ענין הקרבנות ונאסר‪ ,‬שסאחר שנתברר שסה שאין דין‬
‫מעילה גהדשי נבדימ הוא‪ .‬משום שאין קדושה במקדישיהם עצמם‪ ,‬לפי זה הלא‬
‫יש לשאול למה אמרו גגמרא שם‪., ,‬גמה דגרים אמורים גקדשי מזגה‪ .‬אבל‬
‫בקדשי בדק הבית סועלים בם״‪ ,‬וכן פסק הרסבים זיל׳ )בהלנית מעילה‪ .‬שם(‪. ,‬קדשי‬
‫נכרים אס לבדק הכית הוקדשו מועלים במ״‪ .‬והדבר תמוה מאד לכאורה‪-‬‬
‫כב‬
‫ש ב ת‬
‫‪1‬‬
‫מ ן ס ד‬
‫שמאחר שאין בהםקדישים עצמם שוט קדושה‪ .‬איך תחול הקדושה על מה שהם‬
‫מקדישים לבדק הבית‪ ,‬לחייב את הנהנה מהם בדין מעילה בקדשימז‬
‫ואולי יתכן לאמי בטעמו של רבד‪ ,‬כי דין המעילה בקדשי בדק הבית‬
‫של נכרים אינו מצד קדושתמ‪ ,‬שהרי בכל אופן אינה אלא קדושת דמים שיש‬
‫לה פדיון‪ ,‬ואם בקדשי מזבח שלהם אין מעילה‪ ,‬איך תהי׳ מעילה בקדשי בדק‬
‫הבית שלהמ‪ ,‬שקדושחמ בכלל גרועה במדרנתה ז אלא שהמעילה בקדשי בדק‬
‫הבית היא מצד דין ממונו של הקדש; וכשם שאסרה תורה אח הגזלה בשל‬
‫הדיוט‪ ,‬בנוגע לכל אדם שיש לו קנין פרטי כנכסיו שהט שלו׳ כן אסרה תורה‬
‫את ההנאה מנכסי הקדש לבדק הכית׳ וקראה לזה בשם מעילה בקדשים‪ .‬ואם‬
‫כי מזיק הקדש שטור אף שמחסר ממונו של הקדש‪ ,‬זהו מנזירת הכתוב •איש‬
‫כי יאכל קודש פרט למזיק״‪) .‬ב־מ‪ ,‬ציט‪ ,:‬ועיין בתוספות שם(‪ ,‬אבל כשנהנה מן‬
‫ההקדש הוא חייב מצד דין ממון ההקדש‪.‬‬
‫וטטעם זה יש מעילה גם בקדשי נכדים לבדק הבית‪ ,‬שהדי נם הם םסונם‬
‫של הקדש‪ ,‬והנהגה מהם חייב על זה מדין מעילה‪ ,‬ואין לפיכך כל חלוק לעגין‬
‫קדשי בדק הבית בין קדשי נכרימ לקרשי ישראל‪ .‬אבל בקדשי המזבח אין‬
‫המעילה בהמ מצד דין ממון של הקדש‪ ,‬ומפורש אמרו באומר ‪.‬הרי עלי עולה‬
‫והפריש שור ובא אחר וגנבו‪ ,‬גנב פוטר עצמו בכבש לרבנן בעולת העוף לרבי‬
‫אלעזד בן עזריה׳׳‪) ,‬ב־‪-‬ק‪ ,‬ע‪-‬ח‪ ,>:‬שדין הקרבן לשמים אחד הוא‪ ,‬כי ‪.‬נאמר בשור‬
‫הגם אשר‪ .‬ריח ניחוח ובעוף הדק אשה ריח ניהוח״‪) ,‬מנחות‪ ,‬קי‪• ,(.‬והרי הוציא‬
‫הגנב את הבעלים ידי נדרם‪ ,‬ואפטידא דהקיש טיפטר‪ ,‬דםבית האיש כתיב ולא‬
‫הקדש׳‪) ,‬רש״י שם(‪ •,‬ואין שייך בזח לחייב הגנב מצד דין ממון הקדש‪ ,‬ובבר‬
‫האריכו בזה האחרונים‪ .‬ומה שחייבה התורה מצר מעילה בנהגה מקדשי המזבח‬
‫הוא רק משוס שפגם בקדושתם‪ .‬שהיא קדושה חמורה שאין לה פדיון‪ .‬וקדושה‬
‫זו נתפסת נם רק מצד קדושתם של הבעלים מקדישיהם‪ ,‬ואין זה אלא בישראל‬
‫שהם קדושים לשמים ומה שהם מקדישים הוא סקודש‪ .‬ולא בנכרים שאין בהם‬
‫קדושה׳ ולפיכך אין מעילה בקדשי המזבח שלהם‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫מכל האמור אנו למדים‪ ,‬שתורה שלימה יוצאת לנו מפרשת ‪.‬זאת תורת‬
‫העולה׳‪ ,‬היא תורת הקדושה בישראל! ותורה זו אין אנו יכולימ ללמוד מפרשת‬
‫שאר הקרבנות שבתורה‪ ,‬שהרי הם אינם נוהגים בנכדים כלל‪ ,‬והרי הם ככל‬
‫יתר מצוות התורה שניתנו רק לישראל לבדם! אבל תורת העולה הלא היא‬
‫נוהגת בנכרים כמו בישראל‪ ,‬ואף על טי כן חלוקה היא בדיניה מעולת‬
‫ישראל לעני] דין המעילה‪ ,‬כי אין בד‪ ,‬מעילה מצד שאין בה קדושה‪ ,‬ורק‬
‫בעולת ישראל יש מעילה‪ .‬מצד הקדושה שבמקדישיה הנתפסת במה שהפ‬
‫כג‬
‫מקדישים לש‪8‬ים» והרי לנו שזאת תורת העולה ללמדנו נאה על תורת‬
‫הקדושה בישראל‪.‬‬
‫ונכין למי זה מה שאמר הכתוב‪. ,‬וידבר ד׳ אל משה לאמר‪ .‬צו את‬
‫אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה״‪ ,‬וכבר עמדו רבים מהמבארימ על‬
‫כפילת המלה ״לאמרי׳ שבפסוק השני‪ ,‬שהרי בכל התורה הכונה של ‪.‬לאמרי‬
‫היא לאמד לאחדים‪ ,‬ובפסוק הראשון בא אמנם הדבור מאת ד׳ אל משה‪,‬‬
‫לאמר אותו לאהרן ובניו אבל בפסוק השני הלא בא הצווי לאהרן ובניו על‬
‫תורת הקרבח העולה ומעשיה‪ ,‬אבל על איזו אמירה לאחרים נצטוו אז‪ ,‬ומה‬
‫זה שנכתב בכתוב ההוא ‪.‬לאמרי ז אלא שמלבד מעשה הקרבת העולה‪ ,‬שנצטוו‬
‫עליה אהרן ובניו לעשותה‪ ,‬בא אליהמ בכתוב הזה עוד צווי מיוחד׳ ‪.‬לאמר‬
‫זאת תורת העולה״‪ ,‬זאת אומרח‪ ,‬לאמר לישראל וללמדמ אח תורת העולה‪,‬‬
‫היא התודה היוצאת להם מטרשת העולה והקרבתו״ תורת הקדושה בישראל‪.‬‬
‫וזהו שירשזזיל בפסיקתא זוטרתא‪ ,‬המוצנח בראש מאמרנו זה‪ ,‬״לאמד‪-‬לדודות״‪.‬‬
‫כי נצסוו אהרן ובניו לאמר לדורות הבאיס את תורת העולה ההיא‪? ,‬היות‬
‫תעודת הנהנים בישראל להורות להט את דרכי די‪ ,‬כאמור ‪.‬יורו משפטיך‬
‫ליעקב ותורתך לישראל״‪) ,‬דברים‪ ,‬ל ג ‪ -‬י ( ‪ .‬ואף שהכתוב נאמר בשבט לוי בכלל‪.‬‬
‫אבל ביחוד הדברים מוסבימ אל הכהנימ מבית לוי‪ ,‬וסוף הכחוב הזה יוכיח על‬
‫תתלחו‪ ,‬שהרי נאמר שם עוד‪ ,‬״ישימו קמורה באפך וכליל על מזבחך׳‪ ,‬וזה‬
‫הלא על הנהנים נאמר‪ .‬ובהיות הכהנים מורי העם נצטוו לפיכך לאמר להם‬
‫״תורת העולה״!‬
‫ואמנם בפסיקתא שלפנינו באה דרשה זו על המלה ‪.‬לאטד״ שבפםוק‬
‫הראשון‪ ,‬אבל הנקל לראות כי אך טעות קלה נפלה כאן מצד המעתיקים‪ ,‬אחרי‬
‫אשר המלה ‪.‬לאמר״ שבכתוב הראשון באה על משפטה‪ ,‬כמו בכל הדנורים‬
‫שנאמרו למשה‪ ,‬לאומרמ לישראל או לאהרן ולבניו‪ ,‬ומה באה איפוא הפסיקתא‬
‫לחדש לנו בדרשחה על הכתוב ההוא ז וברור הדבר שדרשת הפסיקתא‬
‫היא על המלה ״לאמרי׳ שננתוב השני‪ ,‬שבא צווי מיוחד לאהרן ולבניו‬
‫‪.‬לאטד לדורות״ את תורת העולה! ונצטוה איפוא משה אז לאמר לאהרן‬
‫ולבניו‪ ,‬שהם יאמרו לדורות את התורה שנאמרה להם ע״י משד• מפי הנבורה‪,‬‬
‫תורה הנוגעת לעצמ קיומנו בעולם בתור גוי קדוש!‬
‫ומה נפלא לבאר על פי כל האמור נזה את דנרי חנמינו זיל‪ ,‬שהצגנו‬
‫בראש מאמרנו‪ ,‬שהאומות אומרות מה הוא כך שישראל מקריבים ומקטידימ‪,‬‬
‫והקב״ה םשיב להם זאת תורת העולה‪ .‬סד‪ .‬פשר הדברים הללו ז מה היא‬
‫שאלת ‪ .‬האומות על הקרבנות דוקא‪ ,‬ולא על יתר המצוות שנצטוו בם ישראל‬
‫לנדמז ומה היא תשובת השי״ת‪ ,‬תשובה מורכבת מחצאי פסוקימ‪ ,‬שאין להמ‬
‫לנאורה כל קשר‪ £‬ביניהם ‪ 11‬ולדברינו יבואר לנכון‪ ,‬כי שאלת האומות היא‬
‫ז‬
‫כד‬
‫ש ב ת‬
‫ז מ‬
‫‪1‬‬
‫ע ד‬
‫ביהוד על ‪,.‬זאת תורת העולה״‪ ,‬שנצטוו בה ישראל‪ ,‬אחרי אשר גם תאומות‬
‫מקריבות עולות שכאלה‪ ,‬ומה איטוא בכך שישראל מקריבים ומקטירים ז הלא‬
‫גם האומות האחרות עושות כן‪ ,‬ואיזה הבדל יש בין עולות ישראל לעולותיהם‬
‫של האופות ? ועל זה באה תשובת השי״ת אליהם‪ ,‬לאמר‪ :‬״זאת חורת העזלה״ ‪1‬‬
‫תורת העולה בישראל שונה היא תכלית שינוי מתורת העולה של אופות‬
‫העולם‪ ,‬אחרי אשר היא תורת הקדושה בישראל ו היא הקדושה אשר עליה שר‬
‫שלמה את שירתו הגשגבה‪ ,‬לאמר‪. :‬מי זאת עולה מן המדבר•! מי היא זאת‬
‫האופה העולה מן המדבר‪ ,‬וענן ד׳ הולך לפניהם לעשותם לו לעם נחלה ולסגולה‬
‫מכל עמי תבל‪ ,‬כי קדושים המה לאלקיהם!‬
‫את הדברים הנפלאים הללו‪ ,‬מי זאת עולה מן המדבר‪ ,‬שמו חכמינו ז״ל‬
‫בפי כל מלכי מזרח ומערב‪ ,‬באמדם בדרשתם על הכתוב ההוא‪ ,‬וזיל‪. :‬אתה‬
‫מוצא שבעה עננים היו‪ ,‬םלמעלן ומלמטן ומארבע רוחות‪ ,‬ואחד הולך לפניהם‬
‫ומכה נחשים ועקרבים‪ ,‬ומשוה להם את ההרים ואת העמקים‪ ,‬ושורף את הקוצים‬
‫ואת הברקנים ומעלה עשן‪ ,‬ורואים אותו כל מלכי מזרה ומערב ואומרים מי‬
‫זאת עולה מן המדבר״! )ילקימ שה‪-‬ש(‪ .‬ולעם הנפלא הזה‪ ,‬שעלה מן המדבר להיות‬
‫לגוי קדוש‪ ,‬ניתנה תודת העולה‪ ,‬תזדת הקדושה! וזוהי תשובת השי״ת על שאלת‬
‫האומות‪ ,‬והוסיפו חכמינו זיל לסיים את תשובת השי״ת בדברי הכתוב השלישי‪,‬‬
‫״ומשה עלה אל האלקים״‪ ,‬הנאמר במעמד הר טיני‪ ,‬אשר אז נצטוה מפי הגבורה‬
‫לאמר לישראל‪ ,‬׳•ואתם תהיו לי ממלכת כהנים״!‬
‫ו‪.‬‬
‫והנה מסורת היא בידינו מקדמונינו ז״ל‪ ,‬לאמר •פקדו ופסחו׳‪ ,‬ז‪ .‬א‪.‬‬
‫שעלינו לקרוא את פרשת ‪ .‬צ ו ׳ ולהונ את חג הפטה‪) ,‬על הפלה ‪.‬צו״ בא‬
‫התרגום ״פקד״ג ועל סי מסורת זו אנו קוראים תמיד בשנה פשוטה את‬
‫פרשת ‪,,‬צו״ בשנת האחרונה שלפני הפסח‪ ,‬היא השבת הנקראת אצלנו בשם‬
‫‪.‬הגדול״‪) ,‬טיא״ח‪ ,‬ת־״ח(‪ .‬וכבר ביארתי במקום אחר‪ ,‬שקביעת כל פרשה שנקבעה‬
‫ע״י קדמונינו לקרוא אותה בשבת ידועה‪ ,‬יש לה איזו שייכות ויחס אל השבת‬
‫ההיא‪ ,‬וכן הוא הדבר נם בנוגע לקביעת קריאת הפרשה הזאת בשבת זו שלפני‬
‫הפסח! ועל היחס הזה של פרשת ‪.‬צו׳ אל השבת שלפני הפסח נדבר נא בזה‬
‫דברים אחדים בעזיה‪.‬‬
‫םצות הקרבת הפסח שניתנת לישראל לפני צאתם סםצרים‪ ,‬לא לבדה‬
‫ניתנה להמ‪ ,‬כי אמ יחד עם מצות המילה‪ ,‬כי ‪.‬כשהניעה השבועה שנשבע הקביח‬
‫לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו‪ ,‬לא היו בידם םצוות שיתעסקו בהם כדי‬
‫שיגאלו‪ .‬נתן להם הקב״ה שתי מצוות‪ ,‬מצות פסח ומצות מילר•״׳ )מכילתא‪ ,‬מ‪ ,‬פרשה הי(‪.‬‬
‫על שתי המצוות הללו יאמר הנביא בשם די‪. ,‬ואומד לך בדםין הי•‬
‫כה‬
‫ואומר לן בדמיך חיי׳‪ ) ,‬י ח ז ק א ל ‪ - » .‬י(‪ .‬כדרשחס ז״ל‪ ,‬״ובי מה ראה הבהוב לאמי‬
‫שתי מעמים בדמיך חיי ז אלא כן אמר הקניה‪ .‬בזכות דם בדית מילה ובזכות‬
‫דם הנוסח גאלתי אתכמ ממצרים״‪) ,‬פדר‪-‬א‪ ,‬פנ־ט(‪ .‬והנה בנוגע למצות המילה‬
‫אמ כי מורשה היתד‪ .‬להם סאבדהם אביהם‪ ,‬אבל הלא כבד אסרו זיל‪ ,‬״שכשסת‬
‫יוסף השרו ברית מילד‪ ,‬ואמרו נהי׳ כםצריים״‪) ,‬שמיר פיא>‪ ,‬ולפיכך בא אליהמ‬
‫הצווי מאת ד׳‪ ,‬לחדש את הברית הזאת אצלם‪ ,‬והיתה לפיכך כחדשה בעיניהמ‪.‬‬
‫אבל איזה חידוש דברים הי׳ בהקרבת הפסח ז הלא ענין הקרננות בכלל נוהג‬
‫הי׳ בעולם מאז ומקדם! וראשית דברו של השי״ת אל משה בשלחו אותו אל‬
‫פרעה היתד״ לאפר לו ‪.‬ועתה נלכה נא דדן שלשת ימימ במדבר ונזנחה לד׳‬
‫אלקינו״‪) ,‬שמית‪ ,‬ג ‪ -‬יה(‪ ,‬ומני אז היחד‪ ,‬צעקת כל העמ ״לאטד נלכה נזבחה‬
‫לאלקינו״‪ ) ,‬ש ‪ , 0‬ד ‪ - ,‬ח ( ‪ ,‬ופה נתחדש להם איפוא כמצות הפסח?‬
‫אולם הרי כבר מלתנו אסורה למעלה‪ ,‬שכל הקרבנות של ימי קדם‪ .‬למן‬
‫אדם וער נתינת הזורה לישראל‪ ,‬היו רק קרבנות עולה שכולם היו כליל לד׳ ולא‬
‫ניתנו לאכילת בני האדם‪ ,‬כי מי זה יהין לגשת אל הקודש ולאכול מבשר הזבח‬
‫שנזבח לאלקי מרום? ורק כשניתנה תורה לישראל נתחדשה להם הלכה זו‪,‬‬
‫שאפשר להקריב קרבנות הנאכלים לא רק לכהנים םשדתי עליון‪ ,‬כי אם אף‬
‫לבעלים; וזי‪ .‬מצד שנתקדשו מאז כולם להיות למסלכת כהניםוגוי קדוש‪ .‬ולפיכן‬
‫לא רק הנהנים המקריבים זכו בחלקם משולחן גבוה‪ ,‬אלא אף הבעלים‬
‫‪.‬משולחן גבוה־זקא זכו״‪< ,‬ב־!ה‪ ,‬כיא‪ ,.‬יעיין רשיי שם(‪ .‬אבל עד אז לא היו בעולם‬
‫כלל קרבנות הנאכלימ למי שהוא‪ .‬וכשאמר משה לפרעה‪. ,‬גם אתה חתן‬
‫בידנו זבחים ועולות״‪) ,‬שמית‪ ,‬י ‪ -‬בה(‪ ,‬היתד‪ ,‬כוונתו על ״זבחים לאכילה ועולות‬
‫להקרנה״‪) ,‬זבחים‪ ,‬קטז‪ ,>.‬זבחי חולין לאכילת העם ועולות לדי‪ ,‬ולא שיהיו זבחי‬
‫קודש נאכלים‪ .‬וכשניתנה להם נמצדים מצות הפסח‪ ,‬ונצטוו לא רק על הקרנתו‬
‫ני אם גם על אכילתו‪ .‬הי׳ או הדכר לפלא בעיניהם‪ ,‬ולאות על החדשה שנהיתה‬
‫עמהם‪ ,‬כי נתעלו לאכול מבשר הקודש‪ ,‬דבר שלא הי׳ עםהם מעולמים‪ ,‬ואז‬
‫ידעו והכירו‪ ,‬ני השליאם ד׳ מהמצריים‪ ,‬להיות מעתה קדושים לד׳ אלקיחם!‬
‫ולמדנו איפוא שלא עצם הקרבת הפסח בתור כקרבן לד׳ נחחדש להם אז‪ ,‬כי‪1‬אם‬
‫זה שנצטוו לאכול ממנו‪ ,‬ואכילת הפסח היא היא שהיתה מצוד‪ .‬חדשה!‬
‫ויהי׳ איפוא פירוש הטלה ״לאמרי׳ שבכתוב זה‪ ,‬כפירוש המלה ‪.‬לאמר״‬
‫שננתוכ הנאמר ביעקב‪. ,‬וידר יעקכ נדר לאמרי׳‪) ,‬בראשיח‪ ,‬נ־‪-‬ח ‪ -‬נ(‪ ,‬שעליו‬
‫דרשו חכמינו זיל‪ ,‬וז״ל‪ :‬״מהו לאגד ז לאםר לדורות כדי שיהיו נודרים בעת‬
‫צרה׳‪) ,‬בראשית‪ ,‬רבה‪ ,‬פרשה עי(‪ ,‬הרי שהמלה ‪.‬לאמרי כאד‪ .‬להורות לא רק על‬
‫אמירה מאיש לרעהו‪ ,‬כי אם על לימוד קיים לדורות נצח! ועל הלימוד הקיימ‬
‫הזה‪ ,‬של תודת הקדושה נישראל‪ ,‬נצטוו אהרן ונניו ללמדה לדורות‪ ,‬על ידי‪,‬‬
‫תורת העולה!‬
‫‪9‬ו‬
‫ש ב ת‬
‫ז מ ‪ 1‬ע ד‬
‫ז‪.‬‬
‫ונכין נזה מה ששנינו‪ ,‬כי אכילת הפסח מעכבת את זריקת הדס‪ ,‬ואם‬
‫‪.‬נטמא הבשר וחלב קיים אינו זורק את הדם‪ ,‬ונמוקדשים אינו נן‪ ,‬אלא אעיפ‬
‫שגטסא בשר וחלב קיים זורק את הדם״‪) ,‬פסחיפ‪ ,‬ע״״‪ ,(:‬ואף לרבי נתן הסובר‬
‫שם שאין אנילת הסטה מעננת את הזריקה‪ ,‬אבל בזה גם הוא סודה‪ ,‬שאין‬
‫זורקים את הדם אלא על האדם הראוי לאנילה‪ ,‬ואם הי׳ המקריב ״חולה בשעת‬
‫זריקה אין זורקים עליו את הדס״‪ ,‬ני ‪.‬גנרא דחזי לאנילה בעינן״! וזהו דין‬
‫מיוחד כססה שאינו נוהנ בשאר הקרבנות‪ .‬וטעמו של דבר הוא‪ ,‬ני עיקר החידוש‬
‫שהי׳ בהקרבת הפסח היתה מעות אכילתו‪ ,‬שהיחד• אז להם מצוה מחודשת‪ .‬כאמור‪.‬‬
‫ומצור‪ .‬זו נשארה לישראל לדורות‪ ,‬בתור זכרון לפסח הראשון שהקריבו במצרים‪,‬‬
‫שעליו נצסוו לאמר ‪.‬ואנלו את הנשר בלילה הזה״‪) ,‬שמות‪ ,‬י נ ‪ -‬ח ( ‪ .‬ומסעם זר‪ .‬שנח‬
‫לנו רני נמשנתו‪ ,‬״שהפסח הנא בטומאה נאנל נטומאה‪ ,‬שסתחלתו לא נא אלא‬
‫לאנילה״‪) ,‬שפ‪ ,‬ע‪-‬ו‪ .>:‬זאת אומרת‪ ,‬ני מהחלת הציווי על הנאת הפסח נצטוו גס‬
‫על אנילחו‪ ,‬ועיקר הנאתו היא רק על מנת לאנלוו‬
‫ומאחר שאנילת הפסת היתד‪ .‬להם אז לאות על קדושתם העתידה‪ ,‬שהיו‬
‫עומדים להתקדש נה אחרי צאתם ממצרים‪ ,‬לפינך נצטוו אז מחדש על המילה‪.‬‬
‫וזאת היתד‪ .‬חוקת הפטה‪ ,‬כי ‪.‬כל נן נכד לא יאנל נו ונל ערל לא יאנל נו״‪,‬‬
‫ני איך זה יגש אל הקודש וטומאתו נו‪ .‬טומאת הערלה‪ .‬ושתי אלה‪ .‬המילה‬
‫והפסח‪ ,‬הן היו לאות על קדושתם‪ ,‬ובן גתלבשו לנטות את םערוסיהם‬
‫בםצדים‪ ,‬ובזכות שתי אלת נגאלו אז סשם‪ .‬ועל שתיהן גאםר לפינך‬
‫פעמים ״בדמיך חיי״ ו‬
‫וכשאנו נאים שנח נשנה לחנ חירותנו‪ ,‬שנו הונח היסוד לקדושת ישראל‬
‫על ידי םצות אכילת הפסח‪ ,‬אשר על שמו נקרא החג הזה לזכר עולם‪ ,‬השם חג‬
‫הפסח‪ ,‬אף לאחר שחרב הבית ובטלה הקרבתו‪ ,‬אנו מקדיםים לקרוא בשבת שלפניו‬
‫את פרשת ‪.‬זאת תורת העולה״‪ .‬תודת הקדושה בישראל ‪1‬‬
‫וראה זה פלא‪ ,‬כי בסרשתנו זו בא גם זכר המצור‪ .‬השני׳‪ .‬שניתנה אז‬
‫לישראל יהד עם מצות מפסח‪ ,‬היא מצות המילה* וזכר ערכה המיוהד לעמנו בתור‬
‫עם קדוש‪ .‬כאשר יבואר בזה‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫כי הנה דרשו חכמינו זיל על הכתוב שבפרשה הבאה‪ ,‬פרשת שמיני‪.‬‬
‫‪.‬ויאמר משה זה הדבר אשר צוד‪ ,‬ד׳ תעשו וירא עליכם כבוד ד׳״‪) ,‬ייקרא‪ - 0 ,‬ו א וזיל‪:‬‬
‫‪.‬מהו זה הדבר ז על המילה אמר להם‪ ,‬כמה דתימא וזה הדבר אשר מל‬
‫יהושע‪) ,‬יהושע‪ ,‬ה‪-‬ד>׳ אשר צוד‪ .‬ד׳ לעשות לאברהם״‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ובביאור מאמרם זה‬
‫מ‬
‫צ ו‬
‫בכלל ככר כתבו מבארי המדרש‪ .‬שהי׳ קשה לחז״ל מה זה שאמר משה לישראל׳‬
‫‪.‬זה הדבר אשר צור‪ .‬ד׳ תעשו״ ז הלא ככר עשו את אשר צור‪ .‬אותמ‪ ,‬והביאו את‬
‫קרבנותיהמ אל פני אהל מועד‪ .‬והיו עומדימ ומצפימ שיראה אליהמ כבוד די‪.‬‬
‫ומה הי׳ להם לעשות עודז ולפיכך דרשו חכמינו ז״ל׳ שבדברי משה אלה הי׳‬
‫צווי חדש לישראל‪. ,‬ועל המילה אמר להם״‪ ,‬ולמדו זאת מגזירה שוה מהכחוב‬
‫ביהושע‪. ,‬וזד‪ .‬הדבר אשר מל יהושע״‪ .‬אבל את מי צוה אז משה למול ז הלא‬
‫‪.‬מולים היו כל העם היוצאים״ ז ואם הצווי היי על אלה •הילודימ במדבר ‪ ,‬הלא‬
‫אותם אי אפשר הי׳ למול אז‪ ,‬אי ״משום חולשא דאורחא״‪ ,‬אי ״משומ דלא נשב‬
‫לחו רוח צפונית׳‪) ,‬יבמות‪ ,‬ע״ב‪ !(.‬ובכן את מי צוה אז משה למול‪ .‬בכדי שיראה‬
‫אליהם כבוד ד׳ ז מלבד זאת‪ ,‬הנה סוף דברי המדרש‪ ,‬״אשר צוה די לעשות‬
‫לאברהם״‪ ,‬אין לו כל ביאור‪ ,‬וכמה נדחקו המבארים בביאור דברים אלה‪) .‬עיין‬
‫מהרז״ו‪ ,‬ובהוספות להרש״ש(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אבל מה תמוה הדבר‪ ,‬כי נעלמ מעיני המבארימ‪ .‬שהדברימ ‪.‬אשר צור‪ .‬ד׳‬
‫לעשות״ נאמרו בפרשתנו זו‪ ,‬פרשת צו‪ ,‬לענין התחלת המלואים! וכתוב הדר הוא‬
‫״ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ד׳ לעשות״‪) ,‬פרק ח׳ פסיק ה‪ ,(-‬וגפ על‬
‫כתוב זה הי׳ קשה לבעלי המדרש ז״ל‪ ,‬על מה צור‪ .‬משה אח העדה בשם ד׳‬
‫לעשות? הלא אין בכל הפרשה ההיא שום צווי מיוחד לישראל לעשות איזה דבר‪,‬‬
‫בלתי אמ להקרל ולעמוד פתח אהל מועד‪ ,‬ואת זאת הלא כבר עשו‪ ,‬״ותקהל‬
‫העדה״‪ ,‬ובכן מה הי׳ להם עוד לעשות אזז ולפיכך דרשו ז״ל גם בכתוב זה‬
‫בנזידה שוד‪ ,‬מיהושע׳ ״שעל המילה אמד להם״‪ ,‬וזוהי כונת דבריהם זיל׳ ״אשר‬
‫צור‪ .‬ד׳ לעשות ‪ -‬לאברהם״‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬כי באשר נקהלה כל העדה אל פתח אהל‬
‫מועד‪ .‬לראות בחגיגת המלואים של אהרן ובניו‪ ,‬הזכיר אז משה לישראל את‬
‫הדבר אשר צוה ד׳ לאברהמ לעשות‪ .‬היא מצות המילה‪ .‬ובכן פעמים הזכיר משה‬
‫לישראל בחגיגת המילואים את מצות המילה‪ ,‬בראשיחה ובסופה‪ .‬והנה כי כן בא‬
‫גם בפרשחנז זו זכר המילה‪ .‬אבל מד‪ .‬ענין המלואים וחגיגחם למצוח המילה ?‬
‫ונקדים נא לבאר מאמר אחד תמוה מאד על הכתוב‪. .‬חן חלק‬
‫לשבעה וגמ לשמנה״‪) ,‬קהלת‪ .‬י א ‪ -‬ג > ‪ .‬וו״ל‪ :‬״תן חלק לשבעה אלו שבעח ימי‬
‫הםלואים‪ ,‬כי שבעת ימים ימלא אח ידכב‪ .‬וגם לשמנה אלו שמנה ימי‬
‫מילה״‪) ,‬פסיקתא דרב נהגא‪ ,‬פסקא ל׳ אות ג׳(‪ .‬והדברים תמוהים מאוד‪ ,‬וכי איוו שייכות‬
‫יש בין מצות המילה לשבעת ימי המלואיפ של אהרן ובניו? והר״ש בובר זיל‬
‫בהערותיו שם הניח שיש לפנינו ערבוב דברים של שני מאמרים מיוחדים‪ ,‬אבל‬
‫לדעתי אין צורך בזה‪ .‬כי אמנם יש יחס נכון בין שתי מצווח אלו‪ ,‬וחכמינו זיל‬
‫באו בדרשתם זו להעמידנו על היחס שביניהן‪ ,‬ולהביננו בינה כי עלינו לתת את‬
‫החלק הראוי‪ .‬זאת אומרת את הערך הנבון‪ ,‬לשני אלה‪ ,‬לשבעת ימי המלואיס‬
‫ולשמונת ימי המילה‪ ,‬ועלינו דק להבין בדברים ו‬
‫‪m‬‬
‫ח‬
‫‪3‬זז ו מ ד‬
‫ז מ‬
‫‪2‬‬
‫מטרת ענין הטלואים המתחיל בשרשתנו זו והולך ונמשך למפישה הבאה‪,‬‬
‫פרשת שמיני‪ ,‬היתה להקריב את אהרן ובניו מתוך בני ישראל‪ ,‬להיות מ»תה‬
‫נהנים לדי! ותעודתמ היתה כפולה‪ ,‬לעבוד את עבודת המקדש ולהיות למורי מ ס‬
‫ומדייכיו‪ ,‬כאמור ‪.‬בי שפתי בהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו׳‪) ,‬מלאכי‪,‬ב‪.(^-‬‬
‫תעודת הנהנים בקרב ישראל היתה איטוא נתעודת עם ישיאל בקיב עמי תנל‬
‫נולם‪ ,‬להיות ‪.‬ממלכת נהנים וגוי קדוש״ ו ותעודת ישראל זו התחילה מימות‬
‫אביהם הראשון‪ ,‬אנרהס‪ ,‬שעליו נאמר ‪,‬מי העיר סםזרח״‪) ,‬ישעיהו‪ ,‬מא‪-‬ב>‪ ,‬נדרשת‬
‫הנמינו זיל‪ ,‬לאטד‪. ,‬ישנים היו האומות מלבוא תחת ננפיו של הקב״ה‪ ,‬ומי‬
‫העירם לבוא ז אברהם׳‪) ,‬ילקים תהליט‪ ,‬תווס‪-‬ט(‪.‬‬
‫נעד תעודתו זו הי׳ על אנינו הראשון לעמוד ננסיונות רבים‪ ,‬ולסבול‬
‫ממלחמת נל העולם נלו נננדו‪ ,‬אשר על שם זה נקרא נשם ‪,‬העברי״‪ ,‬לאמר‬
‫‪.‬כל העולם נלו מעבר אחד והוא מענד אחד״‪) ,‬בריר‪ ,‬פ מ י ב ( ‪ ,‬ותעודתז זו הוטלה‬
‫על נניו אחריו‪ ,‬ונמוהו גמ אנו נרדפנו חמיד על צוארנו מעמי תנל נולם‪ ,‬כי‬
‫על בן ‪,‬ענרים״ הננו! וכאשר נדת ד׳ את אנרהם נדית לעשותו לגוי גדול‪,‬‬
‫לגוי אשר יהי׳ ‪.‬לאור גויים״‪ ,‬צור‪ .‬אותו על הםילה‪ ,‬גושפנקא דםלנא וספל‬
‫הקדושה בישראל‪ ,‬והיא היתה המלואים אשר על ידם נתחננו לתעודתם הרומסה‬
‫ההיא‪ ,‬להיות נהני ד׳ ומשרתי עליון נעולם ז‬
‫וזה אשר תספר לנו התורה‪ ,‬כי כאשר הקהיל משה נדנד ד׳ את העדה‬
‫אל סתח אהל מועד‪ ,‬למען יראו בעיניהם את סדר המלואים של אהרן ובניו‪ ,‬אשד‬
‫על ידם נבדל ‪.‬אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם״‪< ,‬יח״«‪ ,‬נ ג ‪ -‬י ג ( ‪,‬‬
‫פנה אז משה אל העם זיאמר אליהם ‪.‬זד‪ .‬הדבר אשר צוד‪ .‬ד׳ לעשות‪-‬לאברהם״‪,‬‬
‫וכביאור חכמינו זיל‪» ,‬שעל המילה אמר להם״‪ ,‬כי באותו המעמד הנשגב של‬
‫הסלואים מצא משה לנכון להעיר את אזני בל העמ בלו לדעת‪ ,‬בי בשם שעל‬
‫ידי הסלואים הללו יתחנכו אהרן ובניו להיות טעתה כהנים לדי‪ ,‬כן עליהם כולם‬
‫לשמור אח סדר המלואים שלהם‪ ,‬היא מצות המילה‪ ,‬אשר על ידה יהיו ראויים‬
‫לתעודתם‪ ,‬להיות מםלכת כהנים ונוי קדוש בעולם‪ .‬דברי משה אל העם ״על‬
‫המילה"‪ ,‬היו לא על הדור ההוא ני אם על הדורות הנאים‪ ,‬שיצוו‪ .‬את בניהם‬
‫אחריהם לשמור לדורות עולם את בריתם זו עם אלקיהס‪ .‬ועל דנריו אלה חזר‬
‫משה עוד הפעם ‪.‬ביום השמיני״‪ ,‬ניומ שננמרו הסלואיס‪ ,‬בי קרא אז עוד הפעם‬
‫אל בל העדה להקהל ולראות את סדר מנוכפ וענודתם של הנהנים הראשונים‬
‫בישראל‪ ,‬ובמעמד הנשגב ההוא פנה עוד הפעם אל העם ויאמר אליהם‪. ,‬זה‬
‫הדבר אשד צוד‪ .‬ד׳ חעשו וירא אליכם בבור ד׳"‪ ,‬ועוד הפעם ‪.‬על הפילה אפר‬
‫להם׳‪ ,‬להזהירם כי ‪.‬זה הדבר אשר צוה ד׳" עליחמ לעשות ולשמור תמיד‪ ,‬ואז‬
‫ירא אליהם בבוד דיו‬
‫וסה נכונו טעחה דברי הפסיקתא הנזכרת‪. ,‬תן הלק לשבעה ‪ -‬אלו שנעת‬
‫צ ‪1‬‬
‫ימי הסלואים‪ .‬ונס לשמנד‪ - .‬אלו שמונת ימי פילה״‪ .‬כי נא הדורש להעפיינו‬
‫על היחס שנין שתי מצוות אלו‪ ,‬כי שתיהן לדבר אחד נתכונו‪ ,‬למלאות את ידי‬
‫אהרן ונניו להיות נהנים נקרנ ישראל‪ ,‬נשם שנחםלאו ידי ישראל‪ ,‬עיי הסילה‪.‬‬
‫להיות מסלנת נהנים וגוי קדוש בקרב נל עסי תבל נולם!‬
‫והנה ני נן מוצאים אנו נסרשתנו וו את ונר מצות המילה‪ .‬שעל ידה‬
‫גראמ אלינו כנוד די׳ ונר‪ .‬נתחנננו להיות למםלנת נהנים משרתי עליון׳ נתון‬
‫שאר ממלנות נל הארץ‪ .‬את הפרשה הזאת החקינו לנו איםוא קדמונינו זיל‬
‫לקרוא נשגת זו‪ ,‬האהרזנה לפני הפסח‪ ,‬למען הזנידנו על ידה את שתי אלה‪.‬‬
‫את תורת הקדושה שהתחילה אצלנו מאנילת הפסח הראשון‪ ,‬ואת סמל קדושתנו‬
‫בגוים‪ ,‬היא מצות המילה‪ ,‬שנשחכחה מאבותינו נגלותם הראשונה במצרים‪ ,‬והזרה‬
‫ונתחדשה אצלם עיי הקרנת הפסח‪ .‬על שתי סצוות אלו יאסר הנתוב בשם ד׳‪,‬‬
‫‪.‬בדמין חיי בדמיך חיי״‪ .‬ללמדנו בינה ני •נך אמר הקניה‪ ,‬נזנות דם נרית‬
‫מילה ובזנות דם הפסח גאלתי אתנס ממצרים״ ו‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫‪1‬‬
‫ע‬
‫ד‬
‫לפרשת צו‪/‬לשבת הגדול‪/‬מאמר ב׳ ‪/‬‬
‫מסירות‬
‫הנפש‬
‫יאכלו‬
‫צלי אש‪,‬‬
‫בישראל‪.‬‬
‫‪m‬‬
‫הנשר‬
‫בלילה‬
‫נשניל אנרהם‬
‫ה ז ה ‪ .‬צ ל י אש‪.‬‬
‫)שמות‪ ,‬י נ — ח(‪.‬‬
‫שהצלתיו מכנשן האש‪,‬‬
‫)שמ״ר‪ ,‬פטיו(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫מנהג הוא נישראל לאמד נשנת האחרונה שלפני הפסח את ההגדה‪.‬‬
‫מחחלת ״עבדים היינו״ עד ‪.‬לכפר על כל עונותינו׳‪ ,‬ושנת זו נקראת אצלנו‬
‫בשם ‪.‬שבת הגדול״‪ ,‬משוס שבו היחה ״התחלת הנסימ והגאולה׳‪) ,‬אחרונים(‪.‬‬
‫ההגדה שאנו אומריס בליל הסדר מתחלת בארבעת השאלות הידועות של‬
‫״מד‪ .‬נשתנה׳‪ ,‬שאותן שואלים התינוקות כשרואים את השנויים השונים שבלילה‬
‫הזה‪ ,‬ועליהן תבוא התשובה של ״עבדים היינו׳‪ .‬ארבעת השאלות הללו מסודרות‬
‫הן נסדר ההגדה ״שנהגו בד‪ .‬ישראל נזמן הנלות״‪) .‬ימנ״ס(‪ ,‬ונך הן מקונלות‬
‫לאמרן בכל תפוצות ישראל‪ .‬ואולמ בזמן הבית כשהיו מקריבים את הפסח‬
‫‪.‬שאינו נאכל אלא צלי׳‪ .‬היו כוללים בהשאלות של ״מה נשתנה״ שאלה מיוחדת‬
‫על אכילת הפסח‪ ,‬והיא נזכרת במשנתנו‪) .‬פסחים‪ ,‬קט״!‪ ,(.‬לאמר‪ .‬״שבכל הלילות‬
‫אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל‪ ,‬הלילה הזה כלו צלי׳‪ .‬את השאלה של‬
‫‪.‬כולנו מסובים״ היו משמיטים אז‪ .‬ולפיכך אינה נזכרת במשנתנו‪ ,‬כי כנראה כך‬
‫היו מקובלים באומה‪ .‬לשאול בלילה הזה רק ארבע שאלות‪ ,‬לא פהות ולא יותר ו‬
‫ואולי זהו כנגד ״ארבע לשונות של גאולה׳‪ ,‬הנזכרות בכתוב‪ ,‬שכננדן תיקנו‬
‫לנו חכמינו זיל לשתות בלילה הזה ארבע כוסות‪.‬‬
‫אסנם בסדר הלילה הזה שנסדר ברםב״ם‪) ,‬הלכות חמץ ומצה‪ ,‬פ‪-‬ח‪ ,‬הל־ב(‪ ,‬שאמרו‬
‫‪.‬בזמן הביתי‪ ,‬נחשבות שמה חמש שאלות‪ .‬ני ננללה ביניהן מלבד השאלה של‬
‫״כולו צלי״ גס השאלה של ‪.‬כולנו מסובים״‪ ,‬וזה הלא נגד המשנה הנזכרת‪,‬‬
‫שחשבה רק ארבע שאלות‪ .‬אבל אולי יתכן לאמר שחשב הרמב״ם בסדרו את‬
‫כל השאלות הנופלות לאמרן בלילה הזה‪ .‬שהן חמש במספרן ננלל‪ ,‬אנל לא‬
‫צ‬
‫‪I‬‬
‫לא‬
‫שתהיינה כולן נאמרות כאחת‪ ,‬אלא שבזמן הבית כשהיו כולליס את השאלה של‬
‫״בולו צלי״׳ היו משמיטים אז את השאלה של ״כולנו מסובימ״‪ ,‬ובזמן חזה‬
‫כשאין פסח ואין מקום לשאלת ״כולו צלי״ אנו מכניסים במקומה את השאלה של‬
‫‪.‬כולנו מסובים״‪ ,‬ולעולם אין שואלים בלילה הזה דק ארבע שאלוח‪.‬‬
‫איך שהוא‪ ,‬הנה על שאלת ‪.‬כולו צלי״ שבמשנתנו אמרו בנמרא‪ ,‬לענין‬
‫הלבה אחרת‪ ,‬״אמר רב חסדא זו דברי בן תימא״‪ ,‬שהיי אומר ‪.‬חגיגה הבאה‬
‫עם הפסח הרי היא כפסח ואינה גאכלת אלא ליום ולילה״ ומאחר שהיא כפסח‬
‫לענין זמן אכילתה הרי היא כפסח נם לענין אופן אכילתה ואינה נאכלה אלא‬
‫צלי‪ ,‬וזהו שאמרו במשנתנו •כולו צלי״‪ ,‬לבלול בשאלתם גם את החגיגה הגאה‬
‫עם הפסח‪ .‬וידוע מה שהקשה בלחם משנה שמ על הרםב״ם שהוא סותר את‬
‫עצסו בהלכה זו‪ ,‬״דהוא פסק דחגיגה הבאה עם הפסח נאכלת לשני יםים ולילה‬
‫אהד‪ ,‬ודלא ככן תיםא‪ ,‬ואם כן לדידיד‪ ,‬ודאי אינה נאכלת צלי‪ ,‬ולית לן למימר‬
‫הלילה הזה כולו צלי״‪ ,‬ונמצאו דכדיו סותרים אלו את אלו‪ .‬ואולי יתכן לאמר כי‬
‫דעת הרמג״ם היא‪ ,‬שהמשנה גסוף פסחים נאסרה סתמ אליכא דכולי עלמא‪,‬‬
‫ובכונה םיוחדת השםימו בנמדא שם את דברי ר׳ חםדא הנזכרימ‪ ,‬שאמד‬
‫למעלה‪) ,‬״•ף ע׳‪ ,(.‬השמטה שכבד הרגישו בה בתוספות כאן‪ ,‬עייש״ה‪ ,‬וםשוס‬
‫שהיי פשוט לטתמא דגמרא כאן‪ ,‬שגם לחכמים החולקימ על בן תימא בחנינה‬
‫הכאה עם הפסח לענין זמן אכילתה‪ ,‬אין כל חילוק ביניהם לענין אופן אכילתה‪,‬‬
‫וגם היא היחה' נאכלת רק צלי‪ ,‬לא מצד הדין ולא לעיכובא‪ ,‬אלא שכך נהנו‬
‫מטעם שיבואר עוד בזה בדברינו הבאים‪ ,‬וזהו שהיו אומרימ בזמן הבית ‪.‬כולו‬
‫צלי״‪ ,‬לכלול גם את החגיגה הבאה עם הפסח‪ ,‬שנם אותה היו נוהנימ לאכול כך‬
‫רק צלי כפסח עצמו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫על הפסח בא צווי מיוחד בתורה לאמר‪. ,‬ואכלו את הבשר בלילה הזי‪,‬‬
‫צלי אש‪ ,‬אל תאכלו ממנו נא ובשל סנושל במים כ׳ אם צלי אש״‪) ,‬שמוי‪.1‬י״ב י ו ‪ -‬מ ( ו‬
‫וברש״י שם הוסיף לאמר‪ ,‬״למעלה גזר עליו במצות עשה‪ ,‬וכאן הוסיף עליו לא‬
‫תעשה‪ ,‬אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש״‪.‬‬
‫כפילת הצווי בעשה ולא תעשה תוכיח למדי על הערך המיוחד שנתנה‬
‫התורה למצוד‪ ,‬זו של ‪.‬צלי אש״‪ ,‬ואת הערך הזה יבארו לנו חכמינו ז״ל‬
‫בדרשתמ‪ ,‬לאמר‪• ,‬צלי אש‪ ,‬בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש״‪) ,‬שמ״ר‪ ,‬פ־ז‪-‬י(‪.‬‬
‫הדברים •צלי אש״ נאמרו איפוא לדברי חכמינו בדרך •לשון נופל על לשון״‪,‬‬
‫להבינם גמ במובן של ״הצלה מאש״‪ .‬ובאו להזכיר באכילת הפסח באופן זח‬
‫את זכותו של אבינו הראשון‪ .‬צור מחצבתנו‪ ,‬שניצל מכבשן האש‪ .‬ומזח אנו‬
‫לב‬
‫‪ ul‬ב ת‬
‫ו מ‬
‫‪1‬‬
‫מ ד‬
‫למדים‪ ,‬בי יש אמנם יחס ישר בין מצות אכילת הפסח ובין הצלתו של אברהם‬
‫אבינו מכבשן האש‪.‬‬
‫על היחמ הזה כבר עמדו חכמינו ז״ל באמרם באגדתמ‪ ,‬כי ‪-‬בשעה שאמר‬
‫הקב״ה למשה לשחוט הפסח‪ ,‬אמר לו משה‪ ,‬רבון העולמ‪ ,‬דבר זה האין אני יכול‬
‫לעשותו‪ ,‬וכוי‪ ,‬שנאמר‪ ,‬הן תועכת מצרים נזבח לעיניהם ולא יסקלונו• א״ל‬
‫הקב״ה‪ ,‬חייך אין ישראל יוצאים מכאן עד שישחטו אלהי מצרים לעיניהם‬
‫וכוי״׳)שמ‪-‬׳ר‪ ,‬פט־•!(‪ .‬הצאן הי׳ קדוש למצרים ואליו היו עובדים בחור אליל‪ ,‬וכל‬
‫הנוגע בצאן אחת דתו היתה להסקל באבנים‪ .‬שחיטת הצאן לפסח היתד‪ ,‬כרוכה‬
‫איפוא בסכנת מות מצד המצרים‪ ,‬ומסירות נפש עצומה דרושה היחה לזה מצד‬
‫ישראל׳ ואותה דרש השי״ת מישראל לפני צאתם ממצרים‪ ,‬למען יוכיחו בזה כי‬
‫אמנם ראויים הם להנאל‪ ,‬ולהיות לקוחימ לד׳ להיות לו לעפ‪ ,‬כדבר ד׳ אל משה‪,‬‬
‫‪.‬ולקחתי אתכם לי לעם״‪ ,‬שהיא הלשון הרביעית מארבע הלשונות של גאולה‪ ,‬והיא‬
‫היתה גולת הכותרת של יציאתם ממצרים‪ ,‬ובה נכתרו בעמדם לפני ד׳ בחורב‪.‬‬
‫ובהיות שחיטת הפסח היסוד למסירת הנפש בישראל גצםוו לפיכך על אכילתו‪,‬‬
‫לאכול אותו ‪.‬צלי אש״ דוקא‪ ,‬למען הזכירם בזה את נסיונו הגדול של‬
‫אביהם הראשון׳ שניצל מכבשן האש׳ ולעודדם לעמוד בנסיונם גם המה‪ ,‬בשם‬
‫שעסד אברהם בנסיונו בשעה שהשליך אותו נמרוד לכבשן האש‪.‬‬
‫םצות ״צלי אש״ של הפסח נהיתה מני אז בקרב ישראל לססל מסירוח‬
‫הנפש‪ .‬שהיא יסוד הקיום לעמנו ורק על ידה עםדנו בגויים‪ ,‬כדבר הכתוב‬
‫לאםר‪ ,‬״כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך‪ .‬וגוי‪ .‬כי עליך הורגנו‬
‫כל היום״‪) .‬תהליט‪ ,‬מ ‪ -‬י ‪ .‬יח‪ .(»-‬חביבה היתה לפיכך ביותר מצוה זו של ״צלי אש״‬
‫לעמנו‪ ,‬וחבה יתירה נודעת לה בישראל בתור אות זכרון לנסיונו של צור‬
‫מחצבחם‪ .‬חבה יתירה זו גרמה לידי כך‪ ,‬שנקרא חנ הירותינו לעולמי עד נשם‬
‫״חג הפסח״‪ ,‬ולא בשם ״חג המצות״‪ ,‬שהוא יוחד מתאים להג זה‪ ,‬בהיות מצות‬
‫המצות נוהגת שבעת ימים ומצות הפסה רק בערב הראשון‪ ,‬וכן הלא נקרא‬
‫בשם זה הרבה פעמים בכתובים‪ ,‬ובשם ‪.‬חג הפסח״ רק פעם אחת‪ .‬וביותר הלא‬
‫יפלא מה שנקרא בשם זה אף לאחר שגלינו מארצנו וחרב בית מקדשנו‪ ,‬ואין‬
‫לנו עוד פסח ורק מצות לבד! אלא שבכוונה מיוהדת בחרו נדולי האומה מדור‬
‫דור‪ ,‬להנהיג בישראל את קריאת החג הזה בשם ‪.‬פסח״‪ ,‬למען הזכיר לעמנו‬
‫את תעודת הפסח‪ ,‬שהיתה להשריש בקרב לבותינו את שרשי מסירות הנסש‬
‫על קדושת שמו יתברך‪ .‬ולאחר שחרבה אר‪1‬נו ושמם בית מקדשנו‪ ,‬ונתקיימו‬
‫בנו דברי הכתוב‪. ,‬תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו״‪ .‬אחזו גולי‬
‫יהודה עוד ביתר שאת בקריאת השם ‪-‬פסחי׳ שהזביר להם את הקרנתו בימים‬
‫מקדם ואת תעודתו המיוחדת בקרב ישראל‪ ,‬תעודת חזוק האמונה והשרשת‬
‫שרשי מסירות הנפש על קדושת השם!‬
‫לג‬
‫ג‪.‬‬
‫על פי כל האמור בזה נבוא עד חקר מאורע היסטורי גענין הפסח‪* ,‬שר‬
‫עליו יסופר בתלמוד‪ .‬לאמר ‪.‬תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול‬
‫גדיים מקולסים בלילי פסחים‪ ,‬שלחו לו אלמלא תודוס אתה נוזרנו עליך נדוי‪,‬‬
‫שאתה מאכיל אח ישראל קדשים בחוץ״‪) ,‬פסחים‪ ,‬נ״ג(‪ .‬ובגמרא שם נשאלה‬
‫שאלה על תודום זה‪ .‬אם ‪.‬גברא רבא הוד‪.‬״‪) ,‬ומפני כבודו לא גזרו עליו‬
‫נדוי(‪) ,‬רשיי(‪ ,‬או ‪..‬בעל אגרופי! הוד‪,‬״‪) ,‬ומפני ד‪,‬יראה(ז ותשובתם היא כי אמנם‬
‫‪.‬גברא דבא חוה״‪ ,‬והביאו ראי׳ לדבריהם ממה ששנינו בברייתא אחרת‪ ,‬״עוד‬
‫זו דרש תודום איש רומי סד‪ .‬ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצממ על‬
‫קדושת השם לכבשן האש‪ ,‬נשאו קל וחומר בעצמם מצפרדעים‪ ,‬ומה צפרדעים‬
‫שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו ועלו ובאו בביחך ובתנוריך‬
‫ובמשארותיך‪ ,‬אימתי משארות מצויות אצל תנור‪ ,‬הוי אומר בשעה שהתנור חם‪,‬‬
‫אנו שמצווים על קדושת השם על אחת כמה וכמה״‪.‬‬
‫מבלי להכנם בסרטי האנדר‪ .‬הנפלאה הזאת‪ ,‬שנאמרה על דדן דרוש‬
‫ומוסר‪ ,‬עליגו לשאול את זאת‪ ,‬הלא מאחר ש״גברא רבא חוה״‪ ,‬בודאי אמר עוד‬
‫דברים שוגיס‪ ,‬בהלכה ובאגדה‪ ,‬ולמה הזכירו בשמו רק את האגדה הנפלאה‬
‫ההיא ז ועוד זאמ‪ .‬מאחר שגברא רבא חוה‪ ,‬למה הנהיג כזאת אצל בני רומי‬
‫לעשות דבר שהי׳ ״קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ״ ז והיי מעמיד על‬
‫דעתו זו כנראה בעקשנות נםרצה‪ ,‬עד שהוצרכו חכמי דורו לאיים עליו בנזירת‬
‫נדוי ז הלא דבר הוא ו‬
‫‪1‬‬
‫ואולם נחקור נא לדעת מי זה הי׳ איש הפלאות ההוא ובאיזו תקופה חיז‬
‫והנה אותו מעשה עצמו מובא עוד במקום אחר בתלמוד׳ )בדנית‪ ,‬י״ט‪ ,>.‬ושם‬
‫נאמר כי ‪.‬שלח לו שמעון בן שטח״ את הדברים האמורים לאיים עליו בנזירת‬
‫נדוי‪ .‬שמעון בן שטה היי כידוע בזמן הבית‪ ,‬ולפי זה הלא היי תודוס ברומי‬
‫עוד לפני החורבן! ואין אמנם להתפלא על זה‪ .‬כי הלא היחה ארץ יהודה גם‬
‫עוד זמן רב לפני החורבן תחת ממשלח הרומאים‪ .‬והעיד רומי היתד‪ .‬בזמנה‬
‫‪.‬פטיש כל הארץ״ ואת ממשלתה השליכת על אפסי תבל‪ .‬מכל הארצות שתחת‬
‫שלטונה נהרו אליה אנשים שונים לרגלי עניניהם‪ ,‬ואין כל פלא איפוא אם‬
‫נם מארץ יהודה באו רבים להתישב בה‪ ,‬וכה נוצרה שמה עדה יהודית ובין‬
‫מנהיגיה היה חודוס‪.‬‬
‫יוצאי יהודה שבאו לארץ נכרי׳ לשבת בין זרים‪ ,‬עומדימ היו בסכנת‬
‫התבוללות בין יושבי העיר"והתערבות בנויים‪ .‬צריכים היו איסוא לחיזוק‬
‫ועידוד‪ ,‬שלא יאבדו דרך אמונתם באלקי אבותיהם‪ ,‬ולהתחזק ברוחם עד כדי‬
‫למסור את נפשותיהם על שמירת אמונתם‪ .‬את המטרה הרוממה ההיא לקח על‬
‫לו‬
‫ש ב ח‬
‫ו מ ‪ i‬ע ד‬
‫עצמו האדם הגדול ההוא׳ תומם‪ ,‬שעמד בראשם ויהי להם למנהיג ולמודה דרך‬
‫די‪ .‬בתור ‪.‬נברא רבא״ דרוש דרש לפניהם את דרשותיו הנפלאות על ממירות‬
‫הנפש‪ ,‬דרשות חוצבות אש אמונה צרופה‪ .‬בהציגו לפניהם למופת את שלשת‬
‫גבירי הנפש‪ ,‬חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬שהונלו בבלה על ידי הכובש הראשון‪,‬‬
‫נבוכדנצר‪ ,‬ושמה שמרו על דתם במפירות נפש גפלאה‪ ,‬עד כדי להיות מושלכים‬
‫לכבשן האש‪ ,‬ובלבד שלא להשתחוות לצלם‪ .‬ובדבריו ההם שפעלו אח פעולתמ‬
‫הנמרצה על בני קהלתו‪ ,‬חיזק את רוחם ויעודדם לעמוד בנסיון‪ ,‬ולהשאר נאמנים‬
‫לאלקי אבותיהמ‪ ,‬מבלי להכנע תחת תנאי החיימ שנמצאו בם בארץ נכרי׳‪.‬‬
‫אולם לא רק בדרשות לבד הסתפק תודוס לצורך עבודחו הקדושה בין‬
‫בגי עדתו‪ ,‬כי אמ גמ מעשה רב חפץ הי׳ לעשות לעיניהמ‪ ,‬מעשה שיחזק באופן‬
‫ממשי את רגשי האמונה הצרופה‪ ,‬עד כדי מסירות הנפש‪ .‬למסרה זו ‪.‬הנהיג‬
‫את בני רומי לעשות גדיימ מקולסים בלילי פסחים״‪ ,‬למען הזכירם ע״י אכילת‬
‫הפסח ‪.‬צלי אש״ את נסיונו של אבינו הראשון‪ ,‬שניצל מכבשן האש‪ .‬מעשהו‬
‫זו הי׳ קשור איפוא באנדחו הנפלאה על הק״ו שנשאו שלשת גבורי הרוח‬
‫הנזכרימ מצפרדעימ‪ ,‬ושניהמ‪ ,‬המנהג שהגהיג והדרוש שדרש לפניהם‪ ,‬לססרה‬
‫אחת קדושה באו‪ ,‬למטרת חזוק האמונה בקרב נדחי ישראל ברומי‪ .‬ואמנם‬
‫גדול חי׳ בזמנו מעשהו זה‪ ,‬ולפיכך הציבו לו חכמינו זיל זכרון נצח בדבריהמ‬
‫עליו‪ .‬אלא שלמרות כל זאת חששו חכמי דורו להקלה שתצא מזה‪ ,‬לאכול‬
‫קדשים בחוץ‪ ,‬וגזרו עליו שלא לעשות כן‪ ,‬וכשהעמיד על דעתו להוסיף‬
‫להגהיג את מנהגו ההוא‪ ,‬אם אמנט במטרה קדושה ורוממה‪ ,‬גזרו עליו בגזירת‬
‫נדוי שלא לעשות זאת‪ ,‬בכדי למנוע ממכשול של איסור חמור‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫כסעשהו של תודוס ברומי כן עשה גס רבן גמליאל ביבנה לאחר‬
‫החורבן‪ ,‬שהנהיג בימיו ״לעשות גדי סקולס בלילי פסחים״‪,‬‬
‫יעיין הגהימ הרש״ש לפסחים‪ ,‬ע״ד‪. (.‬זכר למקדש שכתוב בו על כרעיו ועל‬
‫קרבו״‪) ,‬רש‪-‬י(‪ .‬נם עליו נחלקו חכמי דורו ואמרו לעשות כן‪. ,‬מפני שדומה‬
‫לקדשים ויאמרו מותר להקדיש ולשחוט קדשימ בחוץ״‪) ,‬שם(‪ .‬אבל מה ראה‬
‫על ככה רבן גמליאל נשיא ישראל‪ ,‬שהתקין לעשות דבר העלול להביא לידי‬
‫מכשול ז אין זאת אלא מהטעם האמור למטרת חזוק אמונה‪ .‬כי בהיות ישראל‬
‫נתונים אז בצדה גדולה לאחר שהחריבו הרומאים את ארצט ואת מקדשם‪,‬‬
‫והכבידו עליהם את עולם הקשה‪ ,‬עול שעבוד וגלות‪ ,‬היתה םכנת יאוש‬
‫ורפיון אמונה מיחסת אז על ראשיהמ‪ .‬אז עמד רבן גמליאל בפרץ והשחדל‬
‫בכל כחו לחזק ירימ רפות ולאמץ ברכימ כושלות‪ .‬בהגבירו ביניהמ את רגשי‬
‫האמונה בדי‪ ,‬עד כדי להיות נכונים למסור את נפשם על קדושת דתם‪ .‬למטרה‬
‫)בי*ה‪ ,‬נ ־ ב ‪, :‬‬
‫‪1‬‬
‫צ‬
‫לה‬
‫רוסמה זו התקין לעשות ‪.‬גדי מקולס בלילי פסחים׳‪ ,‬ולאבלו ״צלי אש״ כפסח‬
‫עצמו‪ ,‬למען יעלו על זכיונם באכלם אותו בן את זכר גסיונו של אביהם‬
‫אביהם‪ ,‬שעמד בנםיון וניצל מכבשן האש ו‬
‫שגי גדולי ישראל ההמ‪ ,‬חורוס ברומי ורבן גמליאל ביבנה׳ שניהם לדבר‬
‫אחד נתכונו ומטרה קדושה ורוממה היתה לגגד עיניהם‪ ,‬מטרת חזוק אמונה‬
‫בלבות הנחשלים‪ .‬אלא שמפני חשש תקלה של קדשים בחוץ התנגדו חכמי‬
‫הדורות ההם למעשיהם‪ ,‬ומחו בידם שלא לעשות כן אכל בזמן הבית כשחי׳ הפםח‬
‫קרב כהלכתו בעזרה‪ ,‬והי׳ נאכל ‪.‬צלי אש״ כמצות התורה לנו‪ .‬היתר‪ .‬מצות‬
‫אכילתו חביבה כיב בעיניהם‪ ,‬עד כי מפני חיבת הקודש נהגו לאכול גם את‬
‫החגיגה הבאה עמת רק ‪.‬צלי אש״‪ .‬ואף לחכמים שנחלקו על בן תימא ואסרו‪,‬‬
‫שהחגיגה הבאה עם ה‪6‬סח דינה כשלמים‪ ,‬להיות נאכלת לשני ימים ולילה אחד‪,‬‬
‫ולרבריתס בודאי שרשאים היו לאכלד‪ .‬גמ שלוק ומבושל‪ ,‬בכל זאת נהגו לאכלה‬
‫רק צלי אש כפסח עצמו מהטעם האמור‪ .‬וזהו שהיו אומרים בזםן הבית‪. ,‬הלילה‬
‫הזה כלו צלי״‪ ,‬לכלול גס את החגיגה שבאה עס הפסח‪.‬‬
‫אבל על מה זה באה החגיגה ההיא בכלל‪ ,‬ומה היתה מטרת הבאתה ז‬
‫על זה יאמרו חכמיגו ז״ל‪ ,‬״חגיגת ארבעה עשר לאו חובה היא‪ .‬מיהו מאי‬
‫טעמא אתיא ‪ s‬כדתניא חגיגה הכאה עם הפסח נאכלת תחלה כדי שיהא הפסח‬
‫גאכל על השובע׳‪08) ,‬חי ‪ ,‬ע‪ .(.‬חגיגת ארבעה עשר באה איפוא לא בחור חובה‬
‫אלא בתור אמצעי בשביל ר׳*סה‪ ,‬שיהא נאכל על השובע אחרי שאכלו את‬
‫החגיגה הקודמת לו‪ .‬לפיכך היתה החגיגה באה רק בזמן שהיה הפםח נאכל‬
‫״במועט׳‪) .‬שהיה הפסח מועט לאכילת בני החבורה ואוכלים החגיגה תחלה‬
‫כדי שיהא הטסה גמר שביעתן(‪ ,‬ולא כשהיה בא •במרובה״‪) ,‬שהיתה החבורה‬
‫מועטת ודי להם הפסח לבדו(‪< ,‬ח«‪-‬י>‪ .‬וכבר כתבו בתוספות שם בשם הירושלמי‪,‬‬
‫»דהא דפםח נאכל על השובע היינו מדרבנן‪ ,‬גזירה משוס שבירת העצמות‪,‬‬
‫שאס לא היה בא על השובע מתוך שהוא רעב לאכול הבשר שסביב העצמות‬
‫היה בא לידי שבירתן״‪ .‬והגר‪ .‬כי כן עצם הקרבת החגיגה היא למנוע‬
‫משבירת עצמות הפסה‪ ,‬שעל זה באה אזהרה מפורשת בתורה‪- ,‬ועצם לא‬
‫תשברו בו״‪) ,‬שטית‪ ,‬י נ ‪ -‬מ י ( ‪ .‬אבל מה טעם אזהרה זו‪ ,‬שלא נאמרה אלא בפסח לבדו‬
‫ולא בשאר הקרבנות כילם ? ‪.‬אין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות‬
‫ולשברן ככלבים‪ ,‬לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים׳‪ ,‬ככה‬
‫יאמר לנו אחד הראשונים‪) ,‬תנוך‪ ,‬מגיה ״ז>‪ .‬אבל מדוע לא באה איפוא אזהרה‬
‫וזו בשאר הקרבנותז הלא על בולם נאסר‪. ,‬לך נתחים למשחה״‪ ) ,‬ב מ י נ י ‪ ,‬י ח ‪ -‬ח ( ‪,‬‬
‫ביארו לנו חכמינו ז״ל ״למשחה‪-‬לגדולה‪ ,‬כדרך שהמלכים אוכלים״‪) ,‬זנחים‪ ,‬צ״א‪,(.‬‬
‫ואין דרך המלכים לשבר את העצמות! אין זאת אלא שיש איזה סעם מיוחד‬
‫לאזהרה זו שלא נאמדה אלא על הפסח לבדו‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫לו‬
‫ש ג ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫והנה כבר הזכרנו שהפסח בא להשריש בקרב ישראל את שרשי‬
‫ממירות הנפש‪ .‬ואמנם מני אז עמדו אבותינו במגרים בנסיונם הגדול‪ ,‬נסיין‬
‫מסירות הנפש‪ ,‬בשחטם אח הפסח‪ ,‬נשתרש כח נפלא זר• בעמקי נשמתם ויהי‬
‫לסוד קיומם בעולם‪ .‬שלשת גבורי הרוח‪ ,‬חנניה‪ ,‬מישאל ועזריה‪ ,‬שהתיצבו באומץ‬
‫רוח נפלא נגד ראש נונשי ישראל‪ ,‬נכוכדנצר‪ ,‬ונהרו להיות מושלכים לתוך‬
‫כנש! האש ונלנד שלא להשתחוות לצלמו של אוחו רשע‪ ,‬נהיו לסמל ולמופת‬
‫לנל קדושינו הנאים אחריהם‪ ,‬המ המה ״החסידים והישרים והתמימים״ שנבל‬
‫הדורות והזמנימ‪ ,‬שעמדו ננסיון על קדושת השם‪ .‬מסירות הנפש של קדושי‬
‫עמנו היא אמנם חזיון נפלא‪ ,‬חזיון נשגנ מנינת אנוש‪ ,‬אשר עליו גויס‬
‫ישתוממו‪ .‬ונחמהון ישאלו‪ ,‬״יהודי! מה לך יוצא ליהרג״ ז יהודי ‪ 1‬על מה אתה‬
‫משליך את נפשך מנגד לצאת לקראת המות נלמחול משחקים ז הן חוק שם‬
‫יוצר האדם בטבעו של כל חי‪ ,‬לשאוף לחיים ולהגן על קיומו עד נשימתו‬
‫האחרונה‪ ,‬״וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו׳‪< ,‬אייב‪-1 ,‬י(‪ .‬ומי זה ימריץ איסוא‬
‫את היהודי לבחור מוח מחיים‪ ,‬בעוד אשר היכולת בידו להציל את עצמו‬
‫ממות אכזרי‪ ,‬בתתו רק אוזן קשבת למםיתיו ומדיחיו מדרך אבותיו? אין זאת‬
‫אלא רוח ממרום‪ ,‬רוח קדושה וסחרה‪ ,‬רות אמונה ואהבת ד׳ אשר תפעם‬
‫בקרבו‪ .‬ותחן לו אומץ וגבורה נפשית לעמוד בנםיון על קדושת שמו יתברך‪,‬‬
‫עד כדי ללעוג למות ולמסור את נפשו‪.‬‬
‫הרוח הזה נשרש בקרבו‪ ',‬כאמור‪ ,‬ע״י הנסיון הראשון של שחיטת הפסח‪,‬‬
‫וכשניתנה תורה לישראל בהר סיני בא להם על זה ציווי מיוחד לאמר‪,‬‬
‫״ונקדשתי בחוך בני ישראלי‪) ,‬ויקרא‪ ,‬כ נ ‪ -‬ל נ ( ‪ ,‬שעל זה דרשו חכמינו ז״ל‪,‬‬
‫מסור את עצמך וקדש את שמי״׳ )יזו״כ(‪ .‬וכשנפרד משה מעל עמו בערבות‬‫מואב‪ .‬קרא אליהמ לפני מוחו לאמר‪ ,‬״שמע ישראל ו ואהבת את ד׳ אלקין‬
‫נכל לבבך ובכל נפשך״‪< ,‬דניי‪ .0‬י ‪ -‬ה ( ‪ ,‬זאת אוטרת‪ ,‬״אפילו הוא נוטל את‬
‫נשמתך״‪) ,‬נרפית‪ ,‬נ‪-‬ד‪ .(.‬דנרי משר‪ .‬אלה צללי מני אז נאזני העם‪ ,‬ילקול הקריאה‬
‫הגדולה הזאת של ״שפע ישראל״‪ ,‬קפצו קדושינו מדוד דיר לתיך להנית‬
‫האש ולעמקי תהומות בהשליכם את נפשותיהם סנגד על קדושת השם‪ ,‬וז‪.1‬ו‬
‫כהו של היהודי לאלקיו ‪1‬‬
‫ה‪.‬‬
‫נח נפלא זה לא בנקל יעלה בידי האדמ להגיע אליו‪ .‬ומלחמה כבידה‬
‫ופםושכה על האדם מישראל להלחם נעצמו‪ ,‬עד שיעלה בידו להתננר מעט‬
‫מעט על תשוקת החיים שנקרנו‪ ,‬ולהנניעה חחת רנש האמונה שנלכי‪ ,‬ויק אז‬
‫יוכל להתרומם לידי מדרגה רמה זו של ממירות הנפש ו‬
‫צ‬
‫‪1‬‬
‫לז‬
‫על רבי עקיבא קדוש עליון יסופר‪ ,‬כי ‪.‬בשעה שהוציאו אותו להריגה‬
‫זמן קריאת שסע הי׳‪ ,‬והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל‪ ,‬והי׳ מקבל‬
‫עליו עול םלכות שסים‪ .‬אמדו לו תלמידיו‪ ,‬רבנו עד כאן‪ ,‬אמר להם‪ ,‬כל ימי‬
‫הייתי מצסעד על פסוק זה בכל נפשך‪ ,‬אפילו נוטל את נשמתך‪ ,‬אסרתי מתי‬
‫יבוא לידי ואקיימנו‪ ,‬ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו ז והי׳ מאריך באחד עד‬
‫שיצאה נשמתו באחד‪ ,‬וכו״‪) ,‬ברכות‪ .‬פי«‪ .(:‬ומד‪ ,‬עמוקים וחודרים הדברים! ״כל‬
‫ימי הייתי מצטער״! לא שהי׳ שואף ומחכה ליום ההוא שבו יועמד בנסיון‪ ,‬כי‬
‫הלא כבד הורונו חכמינו ז״ל להחסלל על זה‪ ,‬שלא לבוא ‪.‬לידי נטיון״‪) ,‬שפ‪ ,‬ס ‪.0‬‬
‫אלא כשהיו תלמידיו משתוממים ונבהלים למראה עיניהם‪ ,‬בדאוחם אוחו בי‬
‫כשהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברול‪ ,‬הי׳ הוא נושא את ענוייו הנוראים‬
‫במנוחת הנפש‪ .‬ומקבל על עצמו בשעת מעשה מלכות שמים באהבה‪ ,‬היו‬
‫שואלים בחרדת נפש‪ ,‬״רבנו עד כאף! איך אפשר לבן תמותה לסבול ענויי‬
‫מות שכאלה ולקבל יסוריו הנוראים באהבה ז על זה השיב להם לאםר‪ ,‬״כל‬
‫ימי הייתי מצטער על פסוק זהי‪ -‬זאת אומרת שכל ימיו הי׳ מצער את עצמו‬
‫ומחסד את נפשו מטובה‪ ,‬בכדי להמית את תשוקת החייט שבקרבו‪ ,‬במטרה‬
‫להכין את עצמו ליומ ההוא‪ ,‬שבו יהי׳ עליו לקיימ בעצמו את דבר הכתוב‬
‫‪.‬בכל נפשך״‪ ,‬כפי פירושו הוא‪ ,‬״אפילו נוטל את נשמחך״‪ ,‬ועל ידי אותו הצער‬
‫שהי׳ מצער את עצמו כל ימיו הגיע לידי כך‪ .‬שכשבא לידו אותו הנםיון הגדול‬
‫עמד בו• וקידש שם שמים באהבה ‪t‬‬
‫השרשו^ הכת הנפלא של מסירות הנפש ע״י ההתאמצות התמידית של‬
‫האדמ ״לצער א״ע״‪ .‬במטרה להכניע מעט מעט את תשוקת החיים הטבועה בקרבו‪.‬‬
‫מתחלת היא איטוא בקטנות ומםימת בגדולות‪ .‬צריכה היא להתחיל בחיי יום‬
‫יום של האדם‪ ,‬בהרגילה אותו להתגבר על נטיותיו וחאוותיו הטבעיוח‪ .‬בכדי‬
‫שיכיר ויזכור תמיד‪ ,‬כי אין מטרת חייו עלי אדמות רק לאכול ולשתות ולראות‬
‫בטובה‪ ,‬וכי יש לו בעולמו מטרה דוממת ונשגבה‪ ,‬העומדת למעלה מן הכל‪,‬‬
‫מטרה שאליה הוא צריך לשאוף חמיד‪ .‬ובשבילה עליו להיות נכון להקריב כל‬
‫קרבן שידרש ממנו‪ ,‬ואפילו את חייו עלי אדמות‪ ,‬והיא אהבח המקום והשאיפה‬
‫למלכות שמים‪ .‬ואחרי אשד יגיע האדם לידי הכרה רוממה זו לא יפלא‬
‫עוד בעיניו להשליך את נטשו מנגד‪ ,‬בבוא לידו נסיון שכזה‪ ,‬נסיון של מסירות‬
‫הנפש על קדושת שמו יתברך!‬
‫ואחרי אשר נטיתו הטבעית של כל חי היא לפלא את דרישות גופו‬
‫ולספק את צרכיו החומרייט באכילה ובשתי׳‪ .‬באה לפיכך אזהרת התודה ביהוד‬
‫על מניעת אכילת הדברים האסורים‪ .‬שאסרה החורה על האדם מישראל‬
‫לאכלס‪ .‬מניעת אכילת הדברים ההם היא מחוקי התורה‪ ,‬״שלא ניחנו אלא לצרף‬
‫בהן את הבריות״‪) ,‬בריר‪ ,‬פמ׳׳י‪ ,‬ובכיס(‪ ,‬כי"עי״ז שהאדם מונע את עצמו מלאכול‬
‫לח‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫ש ב ת‬
‫את אשי תאוה נפשו‪ ,‬ומיחיק את הדביים האמויימ מעל פניו‪ .‬אך ויק בשביל‬
‫שהתויה אמיתם עליו‪ ,‬בזה הוא מיגיל א״ע להכניע את תאווחיו חחומייות‬
‫ולשעבדם תחת יצון בויאו ית״ש‪ .‬בוה הוא מ ג י ף את נפשו מחלאת התאוה‬
‫המביאה לייי טומאה וחטא‪ ,‬ומכשיד א׳־ע לידי קדושה המיוסדת על הטיישות‪,‬‬
‫כמאמרם ז״ל על הכחוב ‪-‬קדושים תהיו״‪) ,‬ויקרא‪ ,‬י״‪ - 0‬ב(‪ ,‬לאמי‪. ,‬פרושים‬
‫תהיו״‪) ,‬תויכ‪ ,‬שם(‪ ,‬פרושים מדברימ המביאים לידי טומאת הנפש‪ .‬לפיכך ״אל יאמד‬
‫אדם אי אפשי בבשר חזיר וכר‪ ,‬אלא אםשי ואבי שבשמים גזר עלי״‪) ,‬שט(‪.‬‬
‫זהו שאנו מוצאימ בתורה‪ ,‬כי פרשת ״וזה לכמ הטמא׳) שבה נאמרו כל‬
‫הדברים שנאסרו לנו לאכלמ‪ ,‬מסיימת היא בדברי הכתוב‪. ,‬והתקדשתם והייחם‬
‫קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש‬
‫על הארץ׳‪) ,‬ייקרא‪ ,‬י״א ‪ -‬מד(‪ .‬הפרישות מאיסורי מאכל מביאה את האדם‬
‫לידי טהרה‪ ,‬ומכשרתו להגיע מעט מעם להמדרגה הכי רפד‪ ,‬של קדושה‪ ,‬היא‬
‫מדרגת מפירות הנפש על קדושת שמו יתברך!‬
‫ואולם יחד עם זאת הן עוד זאת נדע‪ ,‬כי אין זה רצון התודה שיחי׳ האדם‬
‫ממגף את עצמו יותר מדי‪. ,‬והנזיר נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין‪,‬‬
‫והמצעד איע מכל דבר על אחת כמה וכמה׳‪) ,‬נדרים‪ ,‬יויד(‪ .‬אין התורה דורשת‬
‫מהאדם שיצער את עצמו‪ ,‬ולהםנע סאכילה ושתי׳ ותענוגות בני אדם‪ ,‬אלא שלא‬
‫ישקיע איעיותר מדי במלוי צרכי גופו‪ ,‬בזכרו תמיד כי אין ואת מטרת חייו עלי‬
‫אדמות‪ ,‬אלא רק אמצעי לבד לחזק את כתות גויתו הדורשת את תפקידה‪.‬‬
‫וכל העושה כן נקרא צדיק‪ ,‬כאמור ‪.‬צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים‬
‫החסד״‪) ,‬משלי‪ .‬י! ‪ -‬כה(‪ .‬הצדיק אוכל דק כדי שביעה להשקיט את רעבונו‪,‬‬
‫ומשהשקיט רעבון נפשו הוא מושן את ידו מלרדוף אחר המותרות והחענוגים‪.‬‬
‫לא כן הרשעיט שבטנמ תחמר תמיד‪ ,‬מבלי לדעת כל שבעה וחמיד תרדוף‬
‫אחר תענוגות החיים‪ ,‬ורדיפה זו תצעידט לבור שחת!‬
‫ו‪.‬‬
‫על פי כל האמור אנו באימ לידי הבנת האזהרה המיוחדת של ״ועצם לא‬
‫תשברו בוי שנאמרה רק בפסח לבדו ולא בשאר הקרבנות‪ ,‬וכבר עמדנו על‬
‫זה למעלה בדברינו אלה‪.‬‬
‫ידוע מה שאמרו חכמינו ז״ל‪. ,‬מיום שחרב בית הםקדש ניטל טעם בשר‬
‫וניתן בעצמות״‪) .‬מובא כספר פענח רזא‪ ,‬פרשת בא‪ ,‬ומקורו נעלם ממני לפי‬
‫שעה(‪ ,‬והדברים נפלאים להבינם‪ .‬ולדרכנו נאמר‪ ,‬ני הנה הבשר ניתן לאדם‬
‫לאכילה‪ ,‬כאסור‪. ,‬בל רמש אשר הוא חי לכס יהיה לאכלה‪ ,‬כירק עשב נתתי‬
‫לנס את נל*‪) .‬בראשית‪ ,‬ט ‪ -‬ג ( ‪ .‬״טעם הנשר״ הוא איפוא טעם האכילה המותרת‪,‬‬
‫שאותה יאנל הצדיק לשונע נפשו‪ .‬הוא יאנל דק את הגשר ומשאיר את‬
‫צ י‬
‫לש‬
‫העצמות לכלבים למגי אות!‪ .‬לעומת זאת הנה •טעם העצמות״ הוא טעם‬
‫האכילה חאטורה‪ ,‬שאותה יאכל הישע אשי בטנו תחסי תמיי׳ ולפיכך לא‬
‫יסתפק נמה שאנל את הנשי׳ כי אם גמ את העצמות י ש נ י למוץ את‬
‫המוח שנתוכן‪.‬‬
‫טעם הנשי ומעם העצמות הס איפוא שני הפכים‪ ,‬היתר ואיסוי‪ .‬סמל‬
‫איחות חיים של אכילת הצייק וסמל י י כ י מות של אכילת הישע‪ .‬ונזמן‬
‫שבית המקדש הי׳ קיים‪ ,‬והיתה תעודתו להשפיע על ישיאל שסע קדושה‬
‫ולהורותם דרכי חייס‪ ,‬היו אז מסתפקים באכילת ה נ ש י לביו‪ ,‬ולא היו באימ‬
‫לידי שבירת העצמות‪ .‬אבל מיוט שחטרנו טובה כשחרב בית מקדשנו ונוטל‬
‫כבוד מבית חיינו‪ ,‬מרנו מדרכי חיים והלכנו ארחות עקלקלות‪ -‬אין אנו‬
‫מסתפקים יותר באכילה הבשר לבדו‪ ,‬אלא שגמ את העצמות נשבר‪ ,‬כאילו‬
‫ניטל מאתנו טעם הבשר וניתן בעצמות‪ ,‬וזוהי בקורת הריסה על ארחות חייגו‬
‫סיום שהדג בית המקדש וחסרה לנו השפעתו עלינו לטובה!‬
‫ומאחר ששבירת העצמות היא סמל האכילה האסורה והרדיפה אחר‬
‫מילוי תאות הגוף‪ ,‬שלא תדע בל שבעה‪ ,‬הרי היא בניגוד גמור לתעודת הטסה‬
‫שבא להשריש בקרבנו את שרשי ספירות הנפש‪ ,‬המיוסדת על קדושת החיים‬
‫ועל הדרישה להמנע מלרדוף אחרי תעגוגות החיים‪ ,‬עליו נצטוינו לפיכך לבלי‬
‫לשבור ‪.‬בו עצם‪ ,‬בי אם להסתפק נאנילת הבשר לבדו‪ ,‬שהיא האכילה המותרת׳‬
‫אכילת הצדיקי־האוכל רק את הבשר ואת העצמות ישליך מעל פניו‪.‬‬
‫אזהרה זו באה איפוא שלובת יד יחד עם האזהרה של »אל תאכלו סמנו‬
‫כי אם צלי אש״‪ .,‬ושתי האזהרות הללו שנאמרו רק בפסח לבדו‪ .‬ולא בשאר‬
‫הקרבנות‪ ,‬לדבר אחד נתכונו ושתיהן באות כאחת‪ ,‬להשריש בקרב ישראל את‬
‫שרשי הקדושה המבשרת את האדם לידי מסירות הנפש‪ .‬הפסה •שאינו נאבל‬
‫אלא צלי״ נא להזניר לישראל את זנותו של אברהמ אבינו ״שניצל מכבשן‬
‫האש״‪ .‬למען יהי׳ הוא להמ לסמל ולמופת‪ ,‬להיות נכוגים נם המה למסור נפשמ‬
‫על קדושת שמו יתנרך‪ .‬ולמען הנשירם לידי נך נ א להם הצווי של מניעת‬
‫שבירת העצמות באבלם את הפסח‪ ,‬להורותם בזה דרני חיים‪ ,‬ני אין להס לרדוף‬
‫אחר הסותרות ואחר מלוי תאוות נופם עד נלי לדעת שנעה‪ ,‬ני אם להסתפק‬
‫באנילת הנשר לנדו ולא לשנר את העצמות ו ואחרי אשר ירגילו את עצמם‬
‫מעט מעט ״להצטער• נל ימיהם‪ ,‬לא יקשה עוד הדבר בעיניהם לכשיבוא‬
‫לידם לקיים נטועל ונמעשה את דנר הנתונ‪ . ,‬ו נ נ ל נפשך—אפילו נוטל‬
‫את נשמתך״!‬
‫ש ב ‪n‬‬
‫ח‬
‫ז מ ז ט ד‬
‫לפרשת צו ‪ /‬ולשבח הגדול ‪ /‬מאמר ג ‪/‬‬
‫יום‬
‫ד׳‬
‫הגדול‬
‫והנורא‪.‬‬
‫ה‪1‬ה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא‬
‫) י«ני‪ ,‬ג‪-‬נג(‪.‬‬
‫יום ד׳ הגדול והנורא‪.‬‬
‫מ‬
‫א‪.‬‬
‫מנהג עתיק יומין הוא בישראל‪ ,‬להפטיר בשבת חאחדונה שלפני הפסח‬
‫בנבואת ‪.‬וערבה״‪ ,‬היא הנבואה האחרונה של אחרון הנביאים‪ ,‬מלאכי‪ ,‬שבה‬
‫נסתם חזון הנבואה בישראל‪ .‬בטעמ מנהנ קדום זה נאסרו דברים הרבה‪.‬‬
‫יש שאמרו שהטעם הוא משום שבנבואתו זו הוכיח הנביא את בני דורו‬
‫על מנעם את ״המעשר והתרומה״‪ ,‬ובשם ד׳ קרא אליהם לאמר‪. ,‬הביאו את‬
‫המעשר אל בית האוצר•‪ .‬קריאת הפטרה זו באה איפוא להזכיר לעמ אח‬
‫מצות התורה על ביעור המעשרות‪ ,‬שהיתה נוהגת אחת לשלש שנים‪ ,‬בשנה‬
‫השלישית ובשנה הששית לשםטה‪ .‬כי הנה היתה חובת כל אדם מישראל לעשר‬
‫את תבואת זרעו ‪.‬היוצא השדה שנה שנה״‪) ,‬וביים‪ ,‬י י ‪ -‬נ ב ( ‪ ,‬ועד שלא הופרשו‬
‫המעשרות כראוי הימה התבואה טבל ואסורה באכילה‪ .‬ומי שהפריש את‬
‫מעשרותיו בבדי להתיר את תבואתו‪ ,‬והי׳ טעכבס החח ידו מבלי לחתה‬
‫לבעליהמ‪ .‬הי׳ גוזל בזה את הלוי ואת העני! ובאה לפיכך על זה פרשה מיוחדת‬
‫בתורה‪ ,‬לבער ״בשנה השלישית״‪ ,‬״את הקודש מן הבית״‪ ,‬ולתת את המעשרות‬
‫שנצברו תחת ידו ‪.‬ללוי ולגר וליתום ולאלמנה״‪) .‬שם‪ .‬כ י ‪ -‬י ב ( ‪ .‬ואותה שנה היתה‬
‫נקראת ״שנת המעשר״‪ .‬מצוה זו של ביעור המעשרות היתה נוהגת בערב‬
‫הפסח של שנת הביעור‪ ,‬כמשנת חכמינו ז״ל‪ ,‬״שבערב יום טוב הראשון של‬
‫פסח של רביעית ושל שביעית הי׳ הביעור״‪) ,‬מעשי שני‪ ,‬פרק ה־‪ ,‬משנה ו׳(‪ ,‬והנחינו‬
‫לפיכן להפטיר בשבת האחרונה שלפני הפסח בנבואה זו‪ ,‬בכדי להזכיר לבני‬
‫העם את חובתם‪ ,‬חובת ביעור המעשרות‪ .‬ואם כי הביעור הי׳ נוהג רק אחת‬
‫לשלש שנים הנהינו בכל זאת לקרוא נבואה זו מדי שנה בשנה משום ״לא‬
‫פלוני‪ .‬על יסוד טעם זה נפלה מחלוקת בין הפוסקים לענץ קריאת הפטרה‬
‫זו בשבת הנדול‪ .‬יש אומרים ״שאין מפטידיס וערבה אלא כשחל שבת הנדול‬
‫בערב הפסח״‪) ,‬נאה׳׳ט‪ ,‬לפי׳ ת‪-‬ל(‪ ,‬וטעמם וניפוקם הוא‪ ,‬כי דק בשחל שבת הגדול‬
‫נזא‬
‫ביופ הביעור‪ ,‬בערב הפסח‪ ,‬יש מקום לקריאה זו‪ ,‬ולא כשחל שבה הגדול‬
‫קודם לערב הפסה‪ ,‬שאז עדיין לא הגיע זמן הביעור‪ ,‬ואין לקרוא אז‪.‬הביאו‬
‫את המעשר וגו׳״‪ .‬אבל דעת הגריא זציל היא להפך‪. ,‬להפטיר וערבה בשבת‬
‫הגדול שאיגו חל בערב הפסח‪ ,‬ואס חל שבת הגדול בערב הפסה אין להפטיר‬
‫וערבה׳‪) ,‬מעמה רב‪ .‬קע‪-‬ו>‪ ,‬״כי הטעם שנתקן וערבה לשבת הגדול הוא להזהיר‬
‫את העם על ביעור המעשרות‪ ,‬וכשחל בערב הפסה שאז אי אפשר לבער בשבת‪.‬‬
‫הי׳ נזהר כל אחד לבערם קודמ השבת‪ ,‬ואין מקום להזהירם יותר בהפטרת‬
‫וערבה״‪) .‬הערות •פעולת שכיר• שפ(‪,‬‬
‫אולמ מנהננו אנו הוא להפטיר תמיד בשבת הגדול בנבואת ‪.‬וערבה״‪,‬‬
‫בין כשחל בערב הפסח ובין כשחל קודם לזה והטעמ הוא •משומ דכתיב בה‬
‫הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא ונוי‪ ,‬שהיא דומה לבשורת הגאולה על‬
‫ידי משה במצרימ‪ ,‬והוד‪ ,‬מעין המאורע בכל שבת הגדול״‪) ,‬לביש(‪. .‬לזה הסכים‬
‫גם הרב יעבץ ז״ל בסידורו‪ ,‬והוסיף עוד דברי טעם בזה‪ ,‬״שמלבד שיש בה‬
‫בשורת הגאולה העתידה‪ ,‬כמו שקדמה לגאולת מצרים פקידה״‪ ,‬הנה גם מצד‬
‫הפרשת המעשרות יש לקרוא הפטרה זו בשבת הגדול ‪-‬שפיר בכל שנה ולא‬
‫מטעם הביעור‪ ,‬שזהו דבר רחוק וזר״‪) ,‬שהרי הביעור לא הי׳ נוהג אלא אחת‬
‫לשלש שנים'‪ ,‬״אלא משום דבפסח העולם גידון על החבואה‪ ,‬ובעון ביטול‬
‫מעשרות השמים נעצרים ויוקר בא לעולם‪ ,‬וכשנותנים מתברכים‪ ,‬הרי הדבר‬
‫מפורש מאד״־שהססרה זו היא מענינו של פסח‪ ,‬ולפיכך מפטירים בה בשבת זו‪,‬‬
‫להזהיר את העם על ענין המעשרות קודם גמר דין התבואה״‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ז‬
‫והנה כי כן סי שנים לקריאת הפטרה זו ביום זה‪ ,‬טעם הזכרת הפרשת‬
‫המעשרות לברכת תבואת השנה לפני נמר דינה בפסח‪ ,‬וטעם הזכרת הגאולה‬
‫העתידה בעמדנו לפני חג החירות‪ .‬לנחם בזה את גולי עמנו ולחזק את לבם‬
‫בבשורת הגביא על ‪.‬בוא יום ו׳ הגדול והנורא״‪ .‬והוסיפו אחרים לאמר עוד‬
‫בזה‪ .‬כי לכך נקראה שכת זו בשם ״הגדול״‪) ,‬דבר שככר עמדי עליו רבים‬
‫והשערות שונות נאמרו בו(‪ ,‬על שם ההפטרה של ״וערבה״‪ ,‬שכתוב בה ״הגדול‬
‫והנורא״ ויהי׳ לטי זה טעם שם זה כטעמם של השמות ‪.‬שבת חזון‪ ,‬שבת‬
‫נחמו‪ ,‬ישבת שיבה״‪ ,‬הבאים על שפית ההפטרות הנקראות בשבתות ההן‪.‬‬
‫ומה שנקראה שבת זי על שם המלה ״הגדול׳‪ ,‬שבכתוב האחרון מנבואת‬
‫מלאכי‪ ,‬ולא על שם המלה ‪.‬וערבה״‪ ,‬שבה מתחלת ההפטרה‪ ,‬כמו שנקראו כן‬
‫שלשת השבתות הנזכרות על שם ההתחלה של הפטרותיהן‪ ,‬הוא משום שבשלשת‬
‫ההפטרות ההן המלות הראשונות שלהן אוצרות בקרבן את תוכן הנבואות‬
‫ההן‪ .‬במלת ‪-‬שובה״ פונה הנביא הישע אל ישראל יקורא אורם •לשוב אל ד׳״ו‬
‫במלת ״נחמו׳ פונה הנביא ישעיהו אל עמו לנחמם בנחמח הגאולה העתידה!‬
‫ובמלת ״הוון׳ שבה נכתבה לדורות נבואתו הקשה של ישעיהו ‪.‬אשר חזה על‬
‫מב‬
‫ש ב ת‬
‫‪1‬‬
‫ר ו פ ד‬
‫יהודה וירושלים״‪ ,‬כלולה תוכהוזו הנמרצה של הנביא אל עמו על דרכנו הרזה‪.‬‬
‫המלה ‪.‬חזון׳ היא אחת מיעשרת הלשונות״ שבהן נקראה נבואה‪- ,‬והקשה‬
‫שבכולן היא חזון שנאמד חזות קשה הוגד ליי‪) ,‬בריר‪ ,‬פנליד(‪ ,‬כי היא מורה על‬
‫נבואה המבשרת רעה‪ ,‬הכאה כתור התראה המורה מצד הנביא להזהיר‪ ,‬כי ‪-‬א‪0‬‬
‫תמאנו ומריתם חרב תאובלו*‪ .‬בהמלה ״חזון״ שבה מתחלת נבואתו הראשונה‬
‫של ישעיהו‪ ,‬מתבטא איפוא כל תוכן נבואתו הקשה ההיא‪ ,‬ועל שמה נקראה‬
‫לפיבך ההפטרה וגמ השבת שבה היא נקראת‪ .‬לא כן המלה ‪.‬וערבה״ שבה‬
‫מתחלת הפטרת שבת זו‪ .‬בה לא נתבטא עדיין תוכן נבואחו האחרונה של‬
‫מלאכי‪ ,‬נבואת הבשורה על ‪.‬בוא יומ ד׳ הגדול והנורא״‪ ,‬ולפיכך בחרו קדמונינו‬
‫לקרוא את ההפטרה‪ .‬ואת השבת שבד‪ .‬היא נקראת‪ ,‬על שם המלה ‪.‬הנדול״‪,‬‬
‫שבה מתבטאת בשורת הגאולה העתידה‪ ,‬בשורת ״בוא יוט ד ״ !‬
‫כ‪.‬‬
‫על ״בוא יום ד׳ הגדול והנורא״ ניבא עוד לפני מלאכי‪ ,‬הנביא יואל‬
‫בנבואתו על ‪-‬שבות יהודה וירושלים״‪ ,‬כי יקבץ ד׳ ‪.‬את כל הגוים אל עמק‬
‫יהושפט׳‪ ,‬ונשפט עמם שם על עמו יעל נחלתו ישראל‪. ,‬אשר פזרו בגויט ואת‬
‫) י ו א ל ‪ ,‬ג ‪ -‬י ו ד‪ ,‬א ‪ -‬ב ( ‪.‬‬
‫ארצו חלקו״‪,‬‬
‫על ‪-‬יום ד׳״ נבאו כל נביאינו שחזו לנו עתידות על גאולתנו ועל‬
‫פדות נפשנו‪ ,‬ואל היום ההוא אנו נושאים את עינינו תמיד בתקוה‪ ,‬כי בו‬
‫״יוסיף ד׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו‪ ,‬ונשא נם לגוים ואסף נדחי ישראל‬
‫ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ׳‪) ,‬ישעי׳‪ ,‬יא‪ ,‬יא‪-‬יב(‪ .‬את בשורת בואו‬
‫של היום ההוא יביא לגו מבשר הגאולה‪ ,‬אליה‪ ,‬שעליו נאמר ‪-‬מה נאוו על‬
‫ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה״‪) ,‬שם‪ ,‬נ נ ‪ -‬ז ( ‪.‬‬
‫ואחרון הנביאים‪ ,‬מלאכי‪ ,‬בהפרדו מעל עמו שכבר טעם אז טעם גלות מרה‬
‫‪.‬על נהרות בבל״‪ ,‬נפרד מאתם בסקירה כפולה‪ ,‬לזכור את ״תורת משה* אשר‬
‫צוד‪ .‬ד׳ ‪-‬אותו בחודב על כל ישראלי‪ ,‬ואת הבטחת צוד ישראל וגואלו‪ ,‬לשלוח‬
‫להם ״את אליה הנביא לפני בוא יום ד׳ הגדול והנורא״ ‪1‬‬
‫אכל מה זאת אופרת »יוס ד ״ ! ועל מה זה נקרא היום ההוא בשם ‪-‬הגדול‬
‫והנורא״ ז ‪.‬יום ד ״ הוא יום שאין מי יודע אותו פתי יבוא אלא ד׳ לבדו‪,‬‬
‫כדבר הכתוב ״יום אחד הוא יודע לד׳״‪) ,‬זכריה‪ ,‬יר‪-‬ז>‪ ,‬לד׳ לבדו ואין בלעדו‬
‫יודע בואו‪ .‬עליו נאסר ״כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה״‪< ,‬יש»י־‪ ,‬ס ג ‪ -‬י ( ‪,‬‬
‫וכמליצת חכמיגו ז״ל בשם ד׳ לאםר‪., ,‬ללבי גליתי לםלאכי השרת לא‬
‫גליתי״‪) ,‬סגחדרין‪» ,‬ט‪ .>.‬יום הנקם והגאולה אין יודע אותו אלא ד׳ לבדו‪ ,‬והוא‬
‫איפוא ‪.‬יום ד ״ ו היום ההוא יהי׳ ‪.‬גדול ונורא״‪ ,‬גדול לישראל‪ ,‬ונורא‬
‫לםלבי ארץ‪ .‬גדול לישראל‪ ,‬כי ‪-‬ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו‬
‫צ ו‬
‫נוג‬
‫האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ ‪0‬צרי‪0‬״‪) ,‬ישעיהי‪ ,‬״ ‪ -‬ע ( ‪ .‬ונורא לגוים‬
‫כעמוד ד׳ ״לדין עטים״‪) .‬שפ‪ .‬ג־יג(‪ ,‬באפור ‪.‬כי דם עבדיו יקום ונקש ישיב‬
‫לצריו״‪) ,‬וכרים‪ ,‬ל ב ‪ -‬מ ג ( !‬
‫את היום ההוא יקראו חכמינו ז״ל בשם ‪.‬היום האחרון״‪ ,‬בדרשתם על‬
‫הכתוב ‪.‬עד הים האחרון׳‪) ,‬שט‪ ,‬ל ו ‪ -‬ב ( ‪ ,‬לאמר‪. ,‬אל תקרי הים האחרון אלא‬
‫היום האחרון״‪) ,‬ספרי(‪ .‬היום ההוא יהי׳ אחרון לגלות ולשעבוד‪ ,‬וממנו תתחיל‬
‫תקופה חדשה ומוהירה‪ ,‬לא רק בחיי עמנו אגו‪ ,‬בי אם בחיי האגושיוח כולה!‬
‫תקופה של גאולה וחירות ושל שלו׳ אמת אשר לא יופר עוד עד עולמ‪ ,‬בדבר‬
‫הכתוב ‪.‬ונתתי שלום בארץ ושכבתמ ואין מחריד׳‪) ,‬ויקרא‪ .‬כי‪-‬י(‪ .‬ונביאי הנחמות‪,‬‬
‫ישעיהו ומיכה‪ ,‬בתזיונותיהם הנשגבים על העתיד המזהיר של ״נכון יהיה‬
‫הר בית ד׳ בראש ההרים׳‪ ,‬ושל ״לא ישא נוי אל נוי חרב ולא ילמדו עוד‬
‫מלחמה״‪) ,‬ישעי׳‪ ,‬ב׳‪ ,‬ומיכה‪ ,‬ו׳(‪ ,‬קראו ליום ההוא בשם ‪.‬אחרית הימים״‪ .‬השם הנפלא‬
‫הזה מוצאו פיפי קדם‪ ,‬והוא נזכר לראשונה בדברי אבינו‪ .‬הנולד‪ .‬הראשון‪,‬‬
‫יעקב‪ ,‬בקראו לפני מותו את בניו להפרד מאתם‪ ,‬ויאמר להם‪ ,‬״האסטו ואגידה‬
‫לכם את אשד יקרא אתכם באחרית הימימ״‪) ,‬בראשית‪ ,‬ט ט ‪ -‬א ( ‪.‬‬
‫וכבר נתבאר אצלי בעז״ה כם״א ברחבה ענין זה‪ ,‬כי אף אם אמנם לא נזכר‬
‫בתורה מה שאמר אז יעקב לבניו‪ ,‬וחכמינו ז״ל יאמרו על זה‪ ,‬כי ״בקש יעקב‬
‫לגלות לבניו את קץ הימין ונטתלקה ממנו שכינה״‪) ,‬פםחים‪ ,‬גו‪ .(.‬אבל סילוק‬
‫השכינה מיעקב לא הי׳ רק על זה שלא י ג ל ה להם את ה ק ץ ‪ ,‬אחרי אשר‬
‫דבר זה לא ניתן להגלות לא רק לבן תמותה‪ ,‬כי אם אף למלאכי השרת‪,‬‬
‫כאמור למעלה‪ ,‬ונעלם הוא מעין בל חי‪ .‬ואולם זאת אשר כתבה לנו התורה‬
‫לדורות‪ .‬כי גילה אז יעקב לבניו את סוד ‪.‬אחרית הימים״‪ .‬את סוד האחרית‬
‫הסוכה המחכה להם‪ ,‬אחרית שתביא קץ לכל תלאותיהם ובה יגאלו םגלותס‬
‫הקשה‪ .‬את הסזד הזה‪ ,‬סוד הגאולה‪ ,‬מצא יעקב לנכון לגלות לבניו לפני מותו׳‬
‫בי ידוע ידע האב הזקן שאחרי מותו יחחיל השעבוד הקשה של נלותט‬
‫הראשונה‪ ,‬גלות מצרים‪ ,‬שאחריה תבואנה עוד גליות אחרות אחרי שיגאלו‬
‫מנלותמ הראשונה ההיא‪ .‬ולמען עודד את רוחם של בניו ולחזק את לבותיהמ׳‬
‫שלא יתיאשו מן הגאולה‪ ,‬גילה להם את סוד ‪.‬אחרית הימים״‪ ,‬ובדבריו אלה‬
‫השריש בקרבמ את שרשי האמונה בנאילתגו העתידה‪ ,‬אמונת המשיח‪ ,‬שהיא‬
‫אחד מעיקרי דתנו‪.‬אלאשבקש יעקב ״ ל ג ל ו ת את ק ץ ה י מ י ן ״ ‪ ,‬ולהניד‬
‫או לבניו את העת בה תבוא ״אחרית הימים״‪ .‬ועל דבר זה נסתלקה ממגו‬
‫שכינה‪ .‬שלא יגלה מה שלא נחנלה ע״י הקב״ה אף למלאכי השרת!‬
‫ומני אז גילה יעקב לבניו רז זה של ״אחרית חימימ״‪ ,‬נהי' הוון העתיד‬
‫של האחרית הטוגה ההיא לסמל תקות הנאולה העתידה‪ ,‬שהיתה תמיד לישראל‬
‫למגדל מאיר‪ ,‬להאיר לו את חשכת חייו גמלה‪ .‬ונביאי הנחמות שניחמו את‬
‫ש ב ת‬
‫מד‬
‫‪ 1‬מ ו מ ד‬
‫ישראל בחזון העתיד המזהיר ההוא‪ ,‬המה התחילו לפיכך את חזיונותיהם‬
‫הנשגבים על העתיד ההוא בדבריהם‪- ,‬והיה באחרית הימים״!‬
‫ג‪.‬‬
‫ומציגו לחכמינו ז״ל שאמרו על ‪-‬אחרית הימים״ שהניד יעקב לבניו‪,‬‬
‫כי ״מפלת גוג ומגונ הראה להמ שנאמר באחרית הימים תהיה‪ ,‬רבי יהודה‬
‫אומר בנין בית המקדש הראה להמ‪ ,‬שנאמר והיה באחרית הימים גכון יהיה‬
‫הר בית ד׳ בראש ההרים״‪ • ) ,‬״ ר ‪ ,‬פר׳ צ‪-‬ח(‪ ,‬בדברי שני החכמים ההם אין כל‬
‫מחלוקת‪ ,‬א ל א שהשני בא למלאות אח דברי הראשון‪ ,‬ושניהם לדבר אחד‬
‫נתכונו ואלו ואלו דברי אלקימ חיימ! כי בדבריו על ‪-‬אחרית הימים״ הראה‬
‫יעקב לבניו אז את שני אלה‪ ,‬את מפלת גוג ואת בנין בית המקדש‪ ,‬ששניהם‬
‫יבואו לנו ‪-‬באחרית הימים״‪ .‬והקדים יעקב את מפלת גוג לבנין בית המקדש‪,‬‬
‫כי אי אפשר לבית ד׳ להיות נכון בראש ההרים עד שתקדם לו מפלתו‬
‫של נונ‪.‬‬
‫כן אנו מוצאימ נמ בראשית הימים‪ ,‬בראשית בואם של ישראל להחנחל‬
‫על ארצם‪ ,‬שנצטוו אז על שלש מצוות‪ ,‬״להעמיד להמ מלך‪ ,‬להכרית זרעו‬
‫של עמלק ולבנות להם ביח הבחירה״‪) ,‬פנהדריז‪ ,>: ,‬בתחילה בריחת זרעו של‬
‫עמלק ואחר כך בנין בית המקדש‪ .‬וטעמו של דבר הוא‪ ,‬כפי שנתבאר אצלי‬
‫בעז״ה כבר במ״א‪ ,‬כי עמלק בן בנו של עשו הרשע‪ ,‬שעליו נאמר ״ועל חרבך‬
‫תחיה״‪) ,‬בראשית‪ ,‬כ ז ‪ -‬מ ( ‪ ,‬הוא הנהו הסמל של ״החרב המתהפכת״‪ ,‬אותה החרב‬
‫הנוראה שהיא ״מתהפכת על האדט ומלהטתו מראשו ועד רנליו ומרנליו‬
‫ועד ראשו״‪) ,‬בר־׳ר‪ ,‬פכ״א(‪ ,‬זאת אוסרת‪ ,‬מראשית היות אדם על פני האדמה‬
‫ועד אחרית הימים‪ ,‬עד אשר יקום דבר ד׳ על השבתת ‪-‬מלחמות עד קצה‬
‫הארץ״‪) ,‬תהליפ‪ ,‬ו ‪ -‬י ( ‪ ,‬החרב מביאה לידי מלחמות בלתי פוסקות בין יושבי‬
‫תבל ולידי שפן דמי אדם רב‪ ,‬ואין מפלט ומנוס מפנה עד שתשבר ותכחד‬
‫מעל פני האדמה‪ .‬זהו חזון ״אחרית הימים״ כי יכתתו העמים ״חרבותם לאתים‬
‫וחניתותיהם למזמרות״! ורק אז באין עוד יותר חרבות וחניחות דק אז יקום‬
‫חזון השלו׳ לעתיד‪ ,‬כי ‪.‬לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״‪.‬‬
‫נ‬
‫‪1‬‬
‫מ‬
‫עמלק נושא החרב בעולם הוא סמל המלחמה‪ ,‬ולעומתו בית המקדש הוא‬
‫סמל השלו׳ הנצחי עלי ארץ רבה! כי מטרת בנין בית הבחירה היתה להשכין‬
‫בעולם את שמו יתברך‪ ,‬כאמור ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם׳‪) ,‬שמית‪ ,‬נ ה ‪ -‬ח ( ‪,‬‬
‫‪.‬ושמו של הקב״ה הוא שלום״‪) ,‬שבת‪ ,‬י‪ .(:‬א י ן לפיכך השראת שמו יתברך בעולם‬
‫יכולה לבוא עד שתשבר החרב וישתרר השלו׳ בעולם‪ ,‬ועל זה דרשו זיל‪., ,‬אין‬
‫השם שלם ואין הכסא שלם עד שיאבד זכרו של עמלק״‪) ,‬שוחיט‪ ,‬ט ‪ :‬רש״י פוף בשלח(‪.‬‬
‫אין שסו של השי״ת‪ ,‬שהוא שלוי‪ ,‬ואין כסא כבודו‪ ,‬שהוא שם נרדף עם בית‬
‫צ ו‬
‫נזוז‬
‫המקדש‪ ,‬באמור‪. ,‬כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו״‪) ,‬יימ״‪ .‬יז‪-‬יב(‪ ,‬יכולים‬
‫להיות שלמים ולהתקיים בעולם »עד שיאבד זכרו של עמלק״‪ ,‬עד שיאבד‬
‫זכרה של החרב הנתונה בידי עמלק נושאה!‬
‫מסרת בנין בית המקיש היחד‪ .‬איפוא להשכין שלו׳ בעולם‪ ,‬ומה מאושרת‬
‫היתד‪ ,‬האנושיות כולה אילו היתה מטרה רוממה זו מתמלאת אז בראשית‬
‫הימים‪ .‬אבל לאסוננו ולאסון כל העולם כלו לא נתמלאה אז תעודה רוממה זו‬
‫של בית המקדש בתור היכל השלו׳ עלי אדמוח‪ .‬זכרו של עמלק לא נכרת‬
‫והחרב שבידו הוסיפה להתהפך בעולם‪ ,‬והיא היא שהחריבה את ארצנו והגלתה‬
‫אותנו לבין האומות‪ ,‬ועדיין שטן זה של זכר עמלק מרקד בעולם‪ ,‬וחרבו שלופה‬
‫בידו לגזור על ימין ועל שמאל‪ .‬ואותה התעודה הרוממה‪ ,‬תעודת השראת‬
‫השלו׳ עלי ארץ רבה‪ ,‬על ידי בנין בית המקדש‪ ,‬היכל השלו׳ הנצחי‪ .‬גדחתה‬
‫עד אחרית הימים‪ ,‬עד היום ההוא אשר אז ‪.‬נכון יהיה הר בית ד׳ בראש‬
‫ההרים״‪ ,‬ו‪.‬מציון תצא חורה״‪ ,‬ותשלוט תורת השלו׳ של ‪.‬לא תרצח״‪ .‬היא‬
‫התודה אשר עליה יאמרו חכמינו ז״ל במליצתס הנפלאה‪ ,‬כי על שאלחו‬
‫המיואשת של האדם הראשון בראותו אח ‪.‬החרב המתהפכת״‪ ,‬לאמר‪» ,‬מי מציל‬
‫את בני מאש לוהטת זו״ ז השיב לו השי״ת •חרב של תורה״‪ ,‬חרב של תורה‬
‫תציל את העולם מחרבו של עמלק!‬
‫• תעודה זו תתמלא אחרי ‪.‬מטלת גוג״‪ ,‬אחרי שיפול במלחמתו האויב‬
‫הנורא ההוז(‪ ,‬אשד עליו ינבא יחזקאל‪ ,‬כי יעלה ״כענן לכסות הארץ־‪ ) ,‬ל ח ‪ -‬ט א‬
‫המלחמה הנוראה ההיא תהי׳ האחרונה בעולם‪ ,‬ואחריה ישתרר השלום עלי‬
‫אדמות‪ ,‬כי יצאו ״יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומנן וצנה בקשת‬
‫ובחצים ובמקל יד ובדומה‪ ,‬ובערו בהם אש שבע שנים״‪) ,‬שם‪ ,‬לט‪-‬ט>‪ .‬זוהי‬
‫מליצה נפלאה על כתיתת החרב והעברת זכרה מן העולם‪ ,‬כי ישבית ד׳‬
‫״מלחמות עד קצה הארץ‪ ,‬קשת ישבר וקצץ חנית עגלות ישרוף‬
‫באש״‪) ,‬תהליפ‪ ,‬מ ו ‪ -‬י ( ‪ ,‬ואז ירום אלקים בגויים ירום בארץ‪ .‬״מפלת גונ״‪ ,‬סמל‬
‫המלחמה האחרונה בעולם‪ ,‬״באחרית הימים תהיה״‪ ,‬ואחריה תכוא הקמח היכל‬
‫השלו׳ בעולם‪ ,‬ובית מקדש ד׳ ינשא בראש ההרים‪ ,‬כחזון נביאינו על ‪.‬אחרית‬
‫הימים״‪ ,‬ואת שני אלה‪ ,‬מפלת גונ ובנין בית הםקדש‪ ,‬הראה אז יעקב לבניו‬
‫בשעה שגילה להם לפני מותו את סוד ״אחרית הימים״!‬
‫את היום ההוא‪ ,‬״יום בוא גוג על אדמת ישיאל״ ומפלתו‪ ,‬יקרא הנביא‬
‫מלאכי בשם ‪.‬הגדול והנורא״‪ ,‬כי אמנם נורא יהי׳ היום ההוא‪. ,‬רעש גדול יהיה‬
‫על אדמת ישראל״‪ ,‬ו״חרב איש באחיו חהיה״‪ .‬וכבד אמדו שנים מחכמינו דיל‬
‫על חבלי המשיח‪ ,‬״ייתי ולא אחמיניה״‪) ,‬פנהדיץ‪ ,‬צ״ח‪. ,(:‬כי גדול יום ד׳ ונורא‬
‫מאד ומי יכילנו״‪) ,‬יואל‪ ,‬ב‪-‬יא>‪ 1‬אבל אחרי כל הנוראוח של היום ההוא הנה‬
‫״גדול״ יהיה‪ ,‬כי בו יתקע בשופר גדול׳ שופר של משיח ושל קבוץ גליוח‪.‬‬
‫ו‪11‬‬
‫ש ב ת‬
‫ו ‪ n‬י ס ז‬
‫בית י ׳ ירום ונשא בראש ההדים ונשא מגבעות‪ ,‬ו״גדול יהיה כבוד הבית‬
‫האחרון מן הראשון‪ ,‬אמר ד׳ צבאות‪ ,‬ובמקומ הזה אתן שלום״‪) ,‬חגי‪ ,‬ב‪-‬ם(‪.‬‬
‫תעודת השלו׳ שלא נתמלאה בכית הראשון תתמלא בבית האחרון‪ ,‬כי יתן ד׳‬
‫אז שלו׳ בארץ ובזה יגדל כבודו בעולמ‪ .‬זו היתה בשורת הנאולה של הנביא‬
‫מלאכי על ‪.‬יום ד׳ הגדול והגורא״‪ ,‬אשר בוא יבוא ‪,‬באחרית הימים״‪ .‬ואת‬
‫בשורת הגאולה ההיא התקינו לגו חכמיגו ז״ל לקרוא אותה בשבת האחרונה‬
‫שלפני חג חירותנו‪ ,‬המזכיר לנו אח גאולתנו מהמשעבד הראשון‪ ,‬גאולת מצרים‪,‬‬
‫זאת גאולחנו העהידה שאחריה לא יהי׳ עוד יוחד שעבוד‪ .‬ועל שם בשורת בואו‬
‫של ‪.‬יום ד׳ הגדול והנורא״ נקראת שבת זו בשם ‪.‬הגדול״!‬
‫ד‪.‬‬
‫וכבר הזברחי למעלה‪ ,‬בי פי שנים לקריאת הפטרה זו ביום זה‪ ,‬טעם‬
‫הזכרת הפרשת המעשרות וטעמ הזכרת הגאולה העתידה‪ ,‬ואחרי כל מה‬
‫שגאמר עד בה בעגין הגאולה נעבוד נא מעתה אל ענין ‪.‬המעשר והחרימה״‪,‬‬
‫אשר על הבאתם ‪.‬אל בית האוצר׳ ירעים הנביא מלאכי בקולו בל בן על‬
‫ישראל‪ .‬ומה נפלאיט הדברים ‪ 1‬הנביא הולן ומונה את חטאות העם‪ ,‬ומזהיר‬
‫במ כי יהיה ‪.‬עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושק שבר‬
‫שכיר אלמנה ויתומ ומטי גר״‪ ,‬והוא קורא אליהמ בשמ ד׳ לאמר‪• ,‬שובו אלי‬
‫ואשובה אליכם״‪ .‬וכשהם שואלים אותו ״במה נשוב״ ז הוא משיב להט בקצרה‬
‫‪.‬המעשר והתרומה״! אבל האם רק בזה חטאו אז‪ ,‬כמה שנמנעו מלהביא את‬
‫המעשר ואת התרומה אל בית האוצר ז האם לא כבדו מנשוא יתד העונות‬
‫האחרים שחשב למעלה‪ ,‬עונות המורים מאד לשמים ולאדם!‬
‫‪,‬‬
‫ואולם דבר גדול מאד דיבר לנו הנביא בזה‪ ,‬וללמדנו בא כי מניעת‬
‫המעשרות היא אם בל חטאת‪ ,‬והיא היא המביאה לכל אותם החטאים שחשב‪,‬‬
‫בהיותה שורש פורה ראש ולענה‪ ,‬כאשר יבואר בעז״ה בזה‪ .‬בי הנה שנינו‬
‫במשנתגו‪ ,‬״גמרו שלא לעשר‪ ,‬רעב של מהומה בא״‪) ,‬אבית‪ ,‬ס״ה‪ ,‬נ!יח>‪ .‬ובפירוש‬
‫הדברים ״רעב של מהומה׳ כתב הרעיב ז״ל‪. ,‬שמפני הגייםות אין יבולים‬
‫לאסוף התבואות״‪ .‬למדנו מזה כי בעון מניעת המעשרות מהומת מלחמה באה‬
‫לעולמ‪ ,‬מהומה המביאה לידי רעב‪ .‬ועלינו להבין בדברים האלה‪ ,‬כי איזז מדה‬
‫כגגד טדה יש בזה ז‬
‫ונאמר בזה כי ענין המעשרות בכלל‪ .‬מעשר ראשון ללויים ומעשר עני‬
‫לעגיים‪ ,‬בנוי הוא על יסוד החובה שהטילה החודר‪ .‬על זה שיש לו לדאוג לזה‬
‫שאין לו‪ .‬ולהספיק לו את צרכיו די טחםורו אשר יחסר לו‪ .‬וציותה החורה‬
‫לפיכן לתת להלוי שאין לו חלק בארץ מעשר ראשון‪ .‬ולגר וליחום ולאלםנה‬
‫שאין להם מי שיפרנסם ולדאוג למחסוריהם מעשר עני‪ .‬ומי שמפריש אח‬
‫בדי‬
‫מעשרותיו‪ ,‬בכדי להוציא את תבואתו מירי טבל‪ ,‬ופעכב אותם תחת ידו‪ ,‬הרי‬
‫הוא גוזל בזה את הלויימ ואת העניים‪ .‬ובאה על כן אזהרת התורה על ביעור‬
‫המעשרות אחת לשלש שנים‪ ,‬להוציא אז את כל המעשרות הצבורים תחת‬
‫ידי בעליהם ולהניחם בשעריהם‪. ,‬ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמן והגר‬
‫והיתום והאלמנה אשר בשערין ואכלו ושבעו״‪) ,‬ינריט‪ ,‬י י ‪ -‬כ ט ( ‪.‬‬
‫םצות הטעשרות וביעורם בטלה אמנם למעשה לאחר שגלינו מארצנו‪,‬‬
‫כשבטלו כל המצוות התלויות בארץ‪ ,‬אבל החובה המוסרית לדאוג לזה שאין‬
‫לו משלו לא בטלה והיא נוהגת תמיד‪ .‬ולכל מקוט שגלו ישראל גלתה מצות‬
‫הצדקה עמהמ‪ .‬יסוד מצוד• זו הוא במשפט הצדק של השווי כין בני העם כולם‪,‬‬
‫כי מאחר שכולם בניס הם לד׳ אלקיהם הלא הם שוים בזכיוחיהם כאחימ בני‬
‫אב אחד‪ ,‬ודרישת הצדק היא איפוא שתהיי לכל אחד מהם זכות שוה ליהנות‬
‫מן העולמ‪ .‬ואפ האחד עשיר והשני עגי חובת הראשון היא לדאוג לםהסורי‬
‫השני ולפרוס לו מלחמו‪ ,‬ומי שדעה עינו באחיו האביון ולא יתן לו הדי הוא‬
‫‪.‬בליעל׳‪) ,‬שט‪ ,‬טי(‪ ,‬ומכאן אמרו ‪.‬כל המעלימ עיניו מן הצדקה כאילו עובד‬
‫עבודת כוכבימ״‪) .‬כתובות‪ .‬ס ח ‪ -‬א ( ‪.‬‬
‫וכבר נתבאר אצלי בעז״ה במיא בארוכה ענין הצדקה בישראל‪ ,‬שהיא‬
‫״קשורה בדין׳ ולא ברחמים‪) ,‬ספרי על הכתוב • ג י ק ת ד׳ עשה׳‪ ,‬יבייפ‪ ,‬ל ז ‪ -‬נ א ( ‪ ,‬זאת‬
‫אומרת שהצדקה אין לה לבוא מצד הרחמים לבד אלא מצד הדין‪ .‬המחייב‬
‫לתת צדיקה כחובה המוטלת על הנותן לתת ממה שיש לו לזה שאין לו‪.‬‬
‫הצדקה באה לפיכן בכתוב לרוב יחד עם המשפט אבל לא עם החסד‪ ,‬כי מעשה‬
‫של חטד מתיחם רק למי שאינו מחויב בדבר‪ ,‬והוא עושה זאת רק מצד מדת‬
‫החסד שבו‪ ,‬וזה לא יתכן אלא בהבורא יתיש‪ ,‬כאמור ‪-‬חסד ד׳ מלאה‬
‫הארץ״‪) .‬תהלים‪ .‬ל ! ‪ -‬ה ( ‪ ,‬ולא בבני אדס!‬
‫וביארתי בזה את דברי מאמרם זיל על הכתוב ‪.‬צדקה חרוםס גוי וחסד‬
‫לאוטיט חטאת״‪) .‬משלי‪ ,‬י י ‪ -‬ל י ( ‪ .‬״צדקה חרוםם גוי אלו ישראל וחסד לאומימ‬
‫חטאת‪ ,‬כל צדקה וחסד שאומות העולם עושים חטא הוא להם‪ ,‬שאין עושיט‬
‫אלא להתנדל בוי‪) .‬נבא נתיא‪ ,‬י‪ .>.‬וכזנתם בזד‪ ,‬לפי האמור היא‪ ,‬כי ישראל‬
‫עושים צדקה ולא חסד‪ ,‬צדקת משפט המיוסדח על הכרח החובה המוטלת‬
‫עליהם מצד התורה לפרוס לרעב לחם‪ ,‬והם אינם מתפארים לפיכן בצדקחפ‪,‬‬
‫כי מי שפורע את חובו אין לו בסד‪ .‬להתפאר‪ ,‬וצדקה שכזו חרוסס גוי‪ .‬אבל‬
‫או״ה העושים צדקה סצד החסד‪ .‬ומתפארים במעשיהמ כי הגדילו לעשות‬
‫בחסדם הגדול‪ ,‬בחשבם בלבם שאין כל חובה עליהם לתת צדקה‪ ,‬אלא נדבת‬
‫לבם הסוב היא באשר אנשי חסד הסה‪ ,‬צדקה חסד שכזו איגד• אלא חטא‬
‫ולחטאת תחשב להם׳ כי החסד רק לד׳ הזא כאםזר‪ ,‬זלא ל‪.‬בן אדם חציר‬
‫ינתן׳‪,‬‬
‫)ישעיה‪ ,‬נא(‪.‬‬
‫מזז‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ‪t 0‬‬
‫ה‪.‬‬
‫חובת הצדק והמשפט מיוסדת היא כאמור על תורת האזזוה שבין כני‬
‫האדמ‪ ,‬האמורה מפי הנביא מלאכי‪ ,‬לאמר׳ ״הלא אכ אחד לכולנו אל אחד‬
‫בראנו מדוע נבגוד איש באחיו״‪ .‬אט אב אחד לכולנו הלא אחים הננו׳ אחימ‬
‫שוים בזכיותיהם‪ .‬וחובת האח היא לעזור לאחיו בעת צר לו‪ ,‬ולבלי להעלימ‬
‫עינו ממנו וממחםוריו‪ .‬ומה מאושרת היתה האנושיות כולה‪ ,‬אילו היו בני‬
‫האדם חיים על פי תורה זו‪ .‬כי אז לא הי׳ כל מקומ בארץ לכל העול הנעשה‬
‫תחת השמש‪ ,‬לגזל משפט ולדמעת העשוקים‪ ,‬ואנחת הנאנקים לא היחד‪.‬‬
‫ממלאה חללו של העולם!‬
‫אכל הנה מאז נולדו שני האחים הראשונים בעולם‪ ,‬והאחד מהם קם על‬
‫אחיו ויהרגהו נפש‪ .‬מני אז תורה אחרת יצאה לעולם‪ ,‬היא הורת האגרוף‬
‫והחרב אשר רחם לא תדע‪ .‬חורת החרב אומרת‪ ,‬כי רק לחחזקים ניחגה הארץ‬
‫וכי רק להם זכות הקיום עלי אדמות‪ ,‬ועל החלשים להכנע תחת עושקיהם כח‬
‫ולהיות להם לעבדים‪ ,‬או לעבור ולהכחד מן העולם‪ .‬הורד‪ ,‬אכזרית זו מלמדת‪,‬‬
‫כי כשם שביחס לכל החי ״אשר על הארץ מתהת ואשר במים מתחת לארץ״‪,‬‬
‫שורר חק ברזל של בחירת הטבע‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬שהטבע בוחר לו תמיד את החזקים‬
‫ואינו עומד ליםינמ של החלשימ להצילמ מידי עושקיהם כח‪ ,‬כן הוא גם בחברת‬
‫בני האדם‪ .‬וכשם שניתנה מצד הטבע הזכות לכל חיח הארץ ועוף השמים‬
‫ורגת הים לטרוף טרף בכדי להשקיט רעבונם‪ ,‬וזעקת הכבשה הדלה והיונה‬
‫התמימה לא הועיל להן להצילן מצפרני הטורף והרומס‪ .‬כי אין רחמים בטבע‬
‫ואין דרישת משפט וצדק בממשלת היער‪ ,‬כן הוא גם ביחס האדם לאדם‪ .‬אין‬
‫צדק ומשפט בעולם‪ ,‬כי אם שלטון האדם באדם לרע לו‪ ,‬ומזה לכל הרעה אשר‬
‫על פני הארץ תוצאות!‬
‫חורת האגרוף הזאת חושבת את החמלה ואת החנינה לפרי רוחם של‬
‫החלשים והנדכאים‪ ,‬ואת הרחמים והצדקה לרכות הלב‪ ,‬שלא לפי כבודם של‬
‫החזקים ובעלי הזרוע‪ ,‬שאינם רשאים להיוח רחמנים‪ .‬ומי שהוא מרחם על‬
‫הבריות אינו על פי תורת קין זו אלא חוטא הראוי לעונש קשה‪ .‬זה הי׳ עון‬
‫סדום‪ ,‬כי ״יד עני ואביון לא החזיקה״‪) ,‬יחזקאל׳ <״‪ ,&»-‬ונתינת פת לחט לרעב‬
‫נחשבה כעיניהמ לחטא משפט מות‪) ,‬סנחדרין‪ ,‬ק ‪ .(:‬ואנשי סדום ‪,‬הרעים וחטאים‬
‫לד׳ מאי״ נענשו קשה בעד רשעחט‪ .‬כי חודה אכזרית זז מביאה בהברה לידי‬
‫שפך דמי אדמ במלחמות הבלתי פוטקות בעולפ‪ ,‬כי באין משפט וצדק בין‬
‫אדם לאדם ובין עם לעם ומדינה למדינה‪ ,‬חחרב היא לבדה השטטת היחידה‬
‫בין עמי תבל‪ ,‬והיא מחריבה ארצות נושבוח ומביאה רעב של מהומה בעולם ו‬
‫ככל אשר אנו רואימ לעינינו‪ ,‬כי המלחמה דנת הדמים‪ ,‬שעשתה שמות נוראות‬
‫פ‬
‫מט‬
‫כל כן בעולם‪ .‬והחריבה ביחיד את נאות יעקב נאום] איום ונורא וגדפה לידי‬
‫תוצאות רעות של רעב ודבר בעולם׳ ודק ד׳ הוא היודע פתי תשקוט הארץ‬
‫ממהומתה זו‪ ,‬חמהרידה עדיין אח הארץ‪ ,‬אף לאחר ששבה חרב המלחמה‬
‫אל נדנהז‬
‫זהו שאמרו ז׳׳ל שבעון מניעת המעשרות רעב של מהומה בא לעולמ‪ ,‬כי‬
‫פגיעת המעשדזת היא שלילת הצדק והמשפט! ואם »נמרו שלא לעשר״‪ .‬זאת‬
‫אומרת שגמרו כולם לפרוק פעל עצמט את חובת הצדקה‪ ,‬ולהנהיג ביניהם‬
‫את תורת סדום׳ שאין על פיה לא צדקה ולא רחמים‪ ,‬ולא נתינת עזרה‬
‫לנדכאים‪ ,‬כי אם שלטון הזרוע של החזק האומר שרק לו לבדו ניתנה הארץ‪ ,‬אז‬
‫מוסד‪ .‬של תורה זו להביא לידי מלחמית ושסך דמים׳ ולידי רעב של מהומה!‬
‫ו‪.‬‬
‫ומה מאירים על פי כל האמור דברי הנביא מלאכי בתוכחתו הקשה‬
‫לבני דורו‪ .‬כי אחר שגילה להם על פניהם את כל חטאוחיהס וחשב אותם‬
‫אחת לאחח‪ ,‬שהם נשבעים לשקר ועושקי שכר שכיר אלמנה ויחוס זםטי נר׳‬
‫והנם עוד מכשפים וםנאםים ברדפם אחרי תאוותיהם השפלות‪ ,‬הוא קורא‬
‫אליהם לשוב אל די‪ .‬ועל שאלתם ‪.,‬במה נשוב״? הוא משיב להם בקצרה‪ ,‬׳׳המעשר‬
‫והתרומה׳‪ ,‬והוא דורש מאחם להביא ‪.‬את כל המעשר בית האוצר״! בזח‬
‫הוכיחמ לדעת כי מקור כל פשעיהם הרבימ הוא‪ ,‬מה שחדלו להביא את‬
‫המעשר אל בית האוצר לחלקו לעניימ‪ ,‬ופרקו מעל עצממ את חובת הצדקה‬
‫והחזקת ‪.‬יד עני ואביון״‪ .‬כייעי״ז שהנהיגו ביניהם את תורת סדום‪ ,‬אשר רחמ‬
‫לא תדע‪ ,‬ואטמו אזניהם משמוע זעקת דלים‪ ,‬באו להיות נם נשבעים לשקר‬
‫ועושקי שכר שכיר אלפנה ויתום ומטי גר‪ .‬כי באין צדקה אין גם משפט‪,‬‬
‫כדבר הנביא ישעיהו לאמר‪ ,‬״יהטג אחיד משפט יצדקה מרחיק תעפוד״‪ ) ,‬נ ט ‪ -‬י ל ( ‪.‬‬
‫בממשלת האגרוף הבנוי׳ על היסוד של ‪.‬כל דאלים גבר״‪ ,‬תשלוט התאוה הבזוי׳‬
‫המביאה לידי כשוף וגאוף‪ ,‬באין שם מקום לא לידי שמירת המשפט שבין אדם‬
‫לחבית ולא לידי שמירת החוק שבין אדם למקום‪ .‬והנביא גומר את דבריו‬
‫אליהם בקריאה נמרצה לאמר‪ .‬״זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב‬
‫על כל ישראל חוקים ומשפטים״‪ ,‬היא תורת החיים המלמדת את האדם לשמור‬
‫‪.‬דרך ד׳ לעשות צדקה ומשפט״‪) ,‬בראשית‪ ,‬י ח ‪ -‬י ט ( ‪.‬‬
‫ומה מתאמת היא איפוא קריאת הפטרה זו המדברת במעשרות נשבח‬
‫האחרונה שלפני הפסח‪ ,‬נשכת שאנו מכינימ את עצמנו לקבלת פני החג‬
‫הקדוש‪ ,‬המזכירנו את גאולתנו הראשונה ממצרים ואת גאולתנו האחרונה‬
‫מנלותנו זו‪ ,‬גאולת עולמים שאין אחריה עוד שעבוד‪ .‬וכבר אמרו חכמינו זיל‪.‬‬
‫‪.‬שאין ירושלים נפדית אלא בצדקה‪ ,‬שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה‬
‫נ‬
‫ש נ ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫בציקזו׳‪) ,‬מנת‪ .‬קלפ‪(.‬׳ ו‪-‬גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה‪ ,‬שנאמר שמיו משפט‬
‫ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות׳‪) ,‬נ׳־נ‪ ,‬י‪ .(.‬והרמב״ם זיל‬
‫גלשונו הזהב מוסיף עוד לאמר‪. ,‬שאין כסא ישראל מתגונן ודת האמת עומדת‬
‫אלא בצדקה‪ ,‬שנאמר בצדקה תכונני׳‪ ) ,‬מ ע ו ת ענייפ‪< ,‬רי‪ ,‬ח‪ .(«-‬דת האמת יורשת מאת‬
‫גני האדם לסדר אח ארחות חייהם על טי חורת הצדק והפשסס‪ ,‬בניגוד לתורת‬
‫החיג המביאה לידי מהומה געולם‪ ,‬וססל תורת חיים זו היא הצדקה המרוססת‬
‫נוי‪ .‬אין דת האמת עומדת לפיכך אלא בצדקה‪ ,‬צדקת משסט‪ ,‬וצדקה שגזו תקיכ‬
‫את גאולת ישראל וגאולת האנושיות כולה‪ .‬ועל •יה יתכונן כסא ישיאל ב‪.‬עיר‬
‫הציק קייה נאמנה״‪) .‬ישעיחי‪ ,(«-« ,‬על יסויות ‪ .‬י ת האטת*!‬
‫ולהזניינו את כל זאת גיום קלוש זה‪ ,‬גשבת שלפני חג הגאולה באה‬
‫קייאת הפטיה זו‪ ,‬המחחלח במעשי ומסיימת גגאולה ו‬
‫נא‬
‫לפרשת צ‪/1‬מאמר ד ‪/‬‬
‫בדין‬
‫דם‬
‫הזאה‪*.‬‬
‫א‪.‬‬
‫שגינו נמשנתינו‪ ,‬דם חטאת שנטל על הבגד הרי זה טעון כיבוס‪ .‬וחטאת‬
‫פסולה אין דמה טעון כבוס׳ )זבחים‪ .‬צ‪-‬ב‪ .(.‬דין זה של חטאת פסולה שאין דסה‬
‫טעון ככוס נלמד שט להלן בברייתא׳ )!•!‪ ,(.<-‬מקרא דאשר יזה‪ ,‬לא אמרתי‬
‫אלא בראוי להזאה‪ .‬והנה משמעות דם פסול היא כשנפסל הדם קודם שנפל‬
‫על הבגד׳ אכל אם נפסל בשעת נגיעתו בבגד׳ זהו איבעיא שם כגמרא לעני!‬
‫ניתז על כגד ססא‪ ,‬וספרשי בנסרא שס‪ ,‬דאע״ג דמוכח דס״ל בהיתה לה‬
‫שעת הכושר ונפסלה אין דסה טעון כבוס׳ הימ בזה אחר זה אבל בבת אחת‬
‫לא׳ או דילמא לא שנא‪ .‬וברמכ״ם בהלכות מעשה הקרבנות׳ )‪ n-c‬הלבה ס•(‪.‬‬
‫פסק דבמתז על בנד טמא אינו טעון ככוס ויעוייש בכימ וכלח״מ שנדחקו‬
‫הרבה בישוב דבריו אלה‪.‬‬
‫ושנינו עוד במשנה שם‪< .‬דצ־ג‪ ,(.‬ניתז מן הצואר על הבנד אינו טעון‬
‫כבוס‪ ,‬ובתומפות שמ׳ כתבו על זד״ וזיל‪ :‬״מרישא לא שמעינן דהוד‪ .‬אמינא‬
‫דהכא שאני סשום דבבת אחת״‪ ,‬עכ״ל‪ .‬והנה סשסות הדברים היא לכאורה׳‬
‫שהדם נפסל רק בשעת נגיעתו בהבנד‪ ,‬ואילו נוזקבל הדם סהאויר לכלי שרת‬
‫קודם שינע בבגד הי׳ כשר‪ ,‬וכן נתב להדיא בכונתם הנרשיש ד ל שם כהנהותיו‪.‬‬
‫אבל הלא מפורש אמדו‪) ,‬לעיל‪ ,‬יב״ה‪ ,>.‬השוחט ‪1‬ריך שיתן ורידין לאויר כלי‪,‬‬
‫ועיין ברש״י שם‪ ,‬עמוד בי‪ ,‬בדיה אי אתה מודה‪ ,‬שכתב וז״ל‪ :‬״ואי אויר‬
‫שפוטו לנוח לאו כמונח דמי‪ ,‬נמצא כשהוא יורד לכלי מן האויר בא ולא מן‬
‫הפר‪ .‬והתורה אסרה דם מהפר יקנלנו״‪ ,‬עכ״ל‪ .‬הרי שאט ניתז הדמ מן הצואר‬
‫שלא נננד הנלי שרת הוא נפסל תינף לזריקה‪ ,‬ואף אם יקנלנו אחינ נפלי‬
‫שית מהאויר לא יוכשר לזריקה עזד‪ ,‬משום שחסרה לו קנלד‪ .‬סהסר »»ש‪,‬‬
‫וזה שלא כהנגת הגישיש ז״ל נ י נ י י התוספות‪ .‬ולטי״ז הלא יקשה מאי סח‬
‫שנתנו דהוה בנת אחת‪ ,‬דהא הדם נפסל נאויר קודם שיגע ננגי‪ .‬זאת ועוד‬
‫• ‪1‬ד»‪ 0‬בשערי •יון‪,‬‬
‫» ת חד‪1‬ז»ץ|!‬
‫חובדו^ןייא—״ג‪.‬‬
‫נב‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫אחרת‪ ,‬ולפי הנתת התוספות דהוה בבת אחת‪ ,‬אם כן הפשוט מכאן מה דאיבעי‬
‫להו שם‪ ,‬לענין אם ניתז על בגד טמא אם טעון כמם‪ ,‬ומשום דפסול הים‬
‫וטעינת הכבוס לבנד באים כאחד‪ ,‬והא כאן חוה נמי בבת אחת‪ ,‬ואף על טי כן אין‬
‫הבנד טעון כבוס‪ ,‬וכבר הקשו כן בס׳ חק נתן ובסניט מאירות‪ ,‬עייש״ה‪.‬‬
‫והנ״ל לאמר בזה אחר שנבאר בעז״ה דברי הגמרא שם‪ ,‬דת״ר יכול‬
‫ניתז מן הצואד על הבגד יהא טעון כבוס‪ ,‬ת״ל אשר יזה לא אמרתי אלא‬
‫בראוי להזאה! והנה לכאורה יוקשה מאד‪ ,‬הא כבר שנינו לדיל מזה‪ ,‬תייר‬
‫מדמה ולא מדם פסולה‪ ,‬ומאחר שכבר למדנו שדם שלא נתקבל מהפר ממש‬
‫הוא פסלל להזאה‪ ,‬אם כן הא כבר נחטעט מדרשא דמדמה ולא מדם פסולה‪,‬‬
‫ולמה לנו דרשא דאשר יזה‪ ,‬לסעט דם שאינו ראוי להזאה ז וברור הדבר לפיכך‬
‫שיש שני דינימ מיוחדים לענין דם‪ ,‬דין דם שאינו ראוי להזאה ודין דם שנפסל‪.‬‬
‫תחת סוג דם שנפסל נכנס נם דם שנתקבל בכלי חול‪ ,‬ומשום שכלי החול‬
‫פוסל את הדם‪ ,‬אבל דם שנתקבל בכלי שרת אלא שנתקבל לא מן הצואד‬
‫ממש‪ ,‬דם שכוח אינו פסול ורק שאינו ראוי להזאה‪ .‬והנה מדדשא דמדמה לא‬
‫היינו ממעטים אלא דם פסול ולא דם שאינו ראוי להזאה‪ ,‬ועל זה באח הדרשא‬
‫דאשד יזה‪ ,‬למעט גם דמ שאינו ראוי להזאה‪ .‬ואין להקשות דמאחר שכבר‬
‫למדנו מאשר יזה‪ ,‬למעט דם שאינו ראוי להזאה‪ ,‬א״כ הלא ק״ו לדם פטול‬
‫שאינו טעון כבוס‪ ,‬ולמה לן ד‪,‬ך קרא דמדמה למעט דם פסול ז דאסשר לאמר‬
‫דהך תנא דדריש קרא דמדמה למעט דם פסול לא סבירא ליה הך דרשא‬
‫דאשר יזה‪ ,‬ולדידיה דם שאינו ראוי להזאה באמת טעון כבוס! ולהן תנא‬
‫דדריש מאשר יזה למעט דמ שאינו ראוי להזאה‪ ,‬אין באמת צורך למעט דם‬
‫פסול מקרא דמדמה‪ ,‬שהרי ק״ו הוא מאינו ראוי‪.‬‬
‫ועפי׳״ז יתישבו בעז׳׳ה לנכון פסקי הרסב״ם זיל‪,‬‬
‫שפסק דדם שהי׳ לו שעת הכושר ונפסל אינו טעין כבוס‪ ,‬ופסק עוד דקדשים‬
‫קלים טעונים מריקה ושטיפה‪ ,‬וכבר עמד על זה בלח״מ שם והקשה‪ ,‬שהרי‬
‫בנמרא שם אמרו להדיא דהנך תרי מיעוטי‪ ,‬אותה ומדמה‪ ,‬דמוקטינן חד להי'‬
‫לו שעת הכושר וחד ללא הי׳ לו שעת הכושר‪ ,‬הוא רק למאן דםיל קדשים‬
‫קלים אינם טעונימ מריקה ושטיפה‪ ,‬ולא בעי לפיכך קרא למעט תרומה‬
‫ממריקה ושטיפה‪ ,‬אכל למאן דס״ל קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה‬
‫צריך חד קרא למעוטי הדומה ממריקה ושטיפה‪ ,‬ולא נשאר אלא חד קרא‬
‫למעט דם שלא הי׳ לו שעת הכושר‪ ,‬ובדס שהי׳ לו שעת הכושר סבירא ליה‬
‫באמת דטעון כיבוס‪ ,‬ואם כן הרמב׳׳ם בטסקיו מזכה שטרא לבי תרי‪,‬‬
‫עיישיה בלח״מ‪.‬‬
‫)גפיה מנמהיק‪ .‬הל׳ ג׳ יהל׳ י~ח>‪,‬‬
‫ולדברינו יבואר בעזיה הדבר לנכון‪ ,‬דעד באן לא אמרו בנמדא שם‪,‬‬
‫דנחלקו ר׳׳מ ור׳״ש בדרשא דמדםה לענין הי׳ לו שעת הכושר‪ ,‬אלא משום‬
‫צ ‪1‬‬
‫נג‬
‫דלית להו דדשא דאשר יזה למעט דה שאינו ראוי להזאה‪ ,‬וסבירא לחו דדוקא‬
‫דם פסול םטש אינו טעון ננוס ולא דם שאינו ראוי ‪ t‬אבל להך תנא דסיל‬
‫למעט מקרא דאשר יזה דם שאינו ראוי להזאה‪ ,‬אינו צריך נלל למעט דם‬
‫פסול מקרא דמדמה‪ ,‬שהרי ק״ו הוא מדם שאינו ראוי‪ ,‬אלא שצריך קרא‬
‫לטעם דם פסול שהי׳ לו שעת הנושר‪ ,‬שזה לא היינו יכולים ללמוד מק״ו‬
‫כקרא דאשר יזה‪ ,‬שהרי דם שניתז מן הצואד על הכנר לא הי׳ לו שעת‬
‫הכושר כלל‪ .‬שתיכף שיצא מהצואר לאויר נעשה אינו ראוי‪ .‬ונמו שאמרנו‬
‫למעלה‪ ,‬ועל זה בא הלימוד מדמה ולא מדם פטולה‪ .‬למעט דם שהי׳ לו שעת‬
‫הכושר ונפפל‪ ,‬ונשאר איפוא המיעוט השני מאותה‪ ,‬למעט תרומה ממריקה‬
‫ושטיפה; ולפייז הרי הרםבים הניא בהלכה ו׳ מפרק זה רק דרשא דאשר‬
‫יזה‪ ,‬למעט דם שאינו ראוי להזאה‪ ,‬ושפיר פםק לפיכך דקדשיס קלים טעונים‬
‫מריקה ושטיפה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ונחזור מעתה לניאור דנרי התוספות שהנאנו ונאמר נביאורם‪ .‬שהי׳‬
‫קשה להתוםפות דלמה לו להתנא להשמיענו הך דינא דדמ הניתז על הנגד‬
‫אינו טעון כבוס‪ .‬משום שאינו ראוי להזאה‪ ,‬הא חינף נשנפל על הנגד שהוא‬
‫חול נפסל‪ ,‬ודם פסול הא ידעינן מרישא שאינו טעון ננוס‪ .‬ועל זה שפיר‬
‫חרצו דמרישא לא הוד‪ ,‬שמעינן‪ ,‬דהו״א דהנא שאני משום רננת אחה‪ .‬ונונחם‬
‫נרורה‪ ,‬דאילו לא השמיענו התנא דין זה דדם שאינו ראוי להזאה אינו טעון‬
‫כנום‪ ,‬היינו אומרים נדם שניתו על הנגד מהצואר שיהי׳ טעון כנוס‪ ,‬דהא מה‬
‫שאין הדם הזד‪ .‬ראוי להזאה משעה שיצא םהצואר לאויר שלא כנגד כלי שרת‪,‬‬
‫אין זר‪ .‬בגדר דם פסול‪ .‬ומדרשא דפדמה לא למדנו עדיין למעט מכבוס אלא‬
‫דוקא דם שנפסל ממש‪ .‬ומה שנפסל הדפ אחר כך בנגיעתו בבגד שהוא חול‪ .‬הרי‬
‫פסול זח בא בנת אחת עמ הנגיעה‪ ,‬ומרישא הא לא שמעינן אלא בדם שנפסל‬
‫קודם שנפל על הננד‪ .‬והיינו ינזלים לפיכך לאמר בדם שניתז על הבנד שיהא‬
‫טעון כנומ‪ .‬ועל זה נא התנא להשמיענו מדרשא דאשר יזה‪ .‬שנם דם שאינו‬
‫ראוי להזאה אינו טעון כבוס‪ ,‬ולא רק דם פטול ממש‪ .‬ומאחר שכך שוב אין‬
‫זה בת אחת‪ ,‬שהרי אף אילו נתקבל הדם בכלי שרת קודם שנטל על הבגד‪.‬‬
‫ג״כ לא הי׳ ראוי לזריקה משעה שיצא מהצואר לאויר שלא בנגד כלי שרת‪.‬‬
‫ושוב לא הוד‪ .‬בח אחת‪ .‬ומתורצח לפי זה שפיר קושיחמ של בעל חק נתן‬
‫ופגימ מאירות שהזכרתי למעלה‪.‬‬
‫ואין להקשות דלפייז נפשוט מכאן לאידך גיסא‪ ,‬דהיכא שבאים בבת‬
‫אחת הבנד טעון כבום‪ .‬דאם לא כן למה לו להתנא להשמיענו הך דינא‪.‬‬
‫שהדס נעשה אינו ראוי משעה שניתז מהצואר‪ ,‬הא סו״ס כשנגע נכנד מזל‬
‫ש ב ת‬
‫נד‬
‫‪ 1‬מ ‪ 1‬ע ד‬
‫נפסל ממש‪ .‬ובע״כ שהיכא שבאים כאחת טעון כבוס‪ ,‬זוז אינו׳ שהרי עיקר‬
‫דינא של חתנא הוא להשמיענו‪ ,‬שלא רק דם פסול אינו מזנון כבוס אלא גס‬
‫דמ שאינו ראוי דינו כן‪ ,‬ויהי׳ נ״מ להיכא שנתקבל בכלי שרת מהאויד ונפל‬
‫אח״כ על הבגד‪ ,‬שאז אין זה דם פסול אלא דמ שאינו ראוי‪ .‬ומה שנקס התנא‬
‫דינו בדם שניתז מן הצואר על הבגד‪ .‬הוא משום שהי׳ מסופק בםפיקו של‬
‫רמב״ח‪ .‬אם טעון כבוס היכא שבאים כאחת‪ .‬ובדרך אמ תימצי לומד הוא שונה‪,‬‬
‫שאף אם נאמר שבבאיט כאחת טעון כבוס אין בנד זה סעו! בבוס‪ .‬משום‬
‫שגם דם שאינו ראוי להזאה אינו טעון כבוס‪ ,‬ואינו ראוי הוא נקרא משעה‬
‫שיצא מהצואר‪ .‬עוד קורט שנפל על הבגד‪ ,‬ולפיכך אין לפשוט מכאן פפיקו‬
‫של רמב״ח‪ ,‬דתנא גופיה פסוקי מםפקא ליה בזה‪.‬‬
‫ולמדנו איפוא מכל האמור‪ ,‬שיש שני דינים םיוחדים לענין דם‪ ,‬דין‬
‫דם פסול ודין דם שאינו ראוי להזאה‪ ,‬היינו שנתקבל לכלי שדח אלא שלא‬
‫מהצואד ממש‪ .‬והנה אמרו בנמרא‪ 1 ,‬ט ״ ו ת ‪ ,‬ז & ‪ ,‬דילפינן קופץ מדם‪ ,‬וארבע‬
‫העבודות שבקומץ הן כנגד ארבע העבודות שבדם‪ ,‬וכל הסוסל בעבודות הדם‬
‫פוסל נמי בעבודות הקומץ‪) ,‬רש‪-‬י‪ ,‬שם(‪ .‬וכל זה הוא בדברים הפוסלים בדם‪,‬‬
‫אבל לענין דין זה של אינו ראוי‪ ,‬שהוא דין מיוחד בדס שצריך שיתקבל סהפר‬
‫ממש‪ ,‬לענין דין זה לא מצינו שיהא הקומץ נלמד מדם‪ ,‬ולפיכך אף אם יזרוק‬
‫את הקומץ מידו לאויד ומתאויד יפול לכלי שרת‪ ,‬נם כן יוקדש ויהי׳‬
‫ראוי להקטרה‪.‬‬
‫ויתישב בזה שפיר מה שפסק הרמב״ם ז״ל‪) ,‬נפי״ג ממעה״ק‪ ,‬הל‪ -‬י‪-‬נ( שקומץ‬
‫שחלקו בבי כלים אינו קדוש וחוזר ומקדשו‪ ,‬ולענין הדם פסק‪) ,‬שפ‪ ,‬פ‪-‬ד‪ ,‬ה״ה(‪,‬‬
‫שכל הזבחים שקיבל מדממ פחות מכדי הזי׳ לא נתקדש הדם‪ ,‬וכתב עלה‬
‫במל״ם שם דלא םהני אף שחזר וערבן‪ .‬ולכאורה איזה חלוק יש בין קוסץ‬
‫לדם ז ואולם לדברינו יבואר לנכון‪ ,‬דלענין הדם כיון דבעינן קבלה מן הצואר‪.‬‬
‫מה מועיל מה שיחזור ויערב בכלי אחד‪ ,‬הלא קבלה שניי זו לא תהי׳ מן‬
‫הצואר‪ .‬ומאחר שהקבלה הראשונה לא הועילה‪ ,‬מפני שהיחד‪ .‬פחות מכדי‬
‫הזאה בכלי אחד‪ ,‬שוב אין הקנה לדם זה‪ .‬אבל לענין מנחה שנחחלק הקומץ‬
‫בשני כלימ‪ ,‬שפיר יועיל מה שיחזור ויערב בכלי אחד‪ ,‬ויתקדש הקומץ בקבלה‬
‫שני׳ זו‪ .‬דבמנחה לא בעינן שיתקבל הקומץ בכלי דוקא מיןו של הכהן‪ ,‬כפו‬
‫רבעינן ברמ שיתקבל דוקא מן יצואר‪ .‬וכל זה הוא רק לענין אינו ראוי‪.‬‬
‫שדין זה הוא דוקא בדם ולא במנחה‪ ,‬אבל לענין פסול‪ .‬כל הדברים הפוסלים‬
‫בדם פוסלימ גמ בקומץ ואם יתקבל הקומץ בכלי חול יוססל עייז‪ ,‬ולא יועיל‬
‫עוד מה שיחזור ויקבלנו בכלי שרת‪.‬‬
‫והנה בדם שנינו‪) ,‬זבחים‪ ,‬כ י ה ( ‪ ,‬גשפך על הרצפה ואספו פסול‪ ,‬ולעגין‬
‫מנחח‪1‬טסק הרסב״ם 'ז״ל‪) ,‬בפי״א מפסולי המיקושין‪ ,‬ה״ה(‪ ,‬שאס '‪.‬נתפזר‪.‬להקוםץ! על‬
‫‪:‬‬
‫נה‬
‫הרצפה יחזיר ויאספנו‪ ,‬וכתב עלה בכסף משנה שם‪ .‬דמיירי שלאחר שנתקבל‬
‫בכלי שרת נתפזר‪ ,‬אבל אם קמץ ונטל מידו של כהן לארץ‪ ,‬פסול כמו שהוא‬
‫בדם‪ ,‬עיייש‪ .‬ולכאורה הי׳ אפשר לאמר‪ ,‬שבמנחה יהא כשר לאוספו אף כשנפל‬
‫לארץ מידו של כהן‪ ,‬ומשום שרצפת העזרה אין לה דין כלי חול‪ ,‬ואינה סוסלח‬
‫לא את הדם ולא את הקומץ‪ ,‬ומה שבדם פסול כהאי נונא הוא משום שלא‬
‫נתקבל מהצואר והוד‪ .‬אינו ראוי להזאה‪ ,‬ומה ששנינו שהוא פסול אין תכונה‬
‫על הדם אלא על הקרבן‪ ,‬היינו שהקרבן פסול משום שאין הדס ראוי עוד‬
‫לזריקה‪ ,‬ובלא זריקה נפסל ממילא הקרבן וכל זה הוא רק בדם ולא בקומץ‬
‫שאין בו דין של אינו ראוי‪ ,‬ולפיכך בקומץ יחזור ויאספנו בכלי שרת ויקדשנו‪,‬‬
‫אף לאחר שנפל מידו של כהן על רצפת העזרה‪.‬‬
‫ואולם סברא זו מופרכת מתלמוד ערוך‪) ,‬מנחית‪ ,‬כיי‪ ,(:‬דלמאן דבעי‬
‫קדושת כלי בקומץ כיון שנתנו לשמאל נעשה כדם שנשפך על הרצפה ואספו‬
‫דפסול‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬וברש״י שמ כתב‪. .‬דאי בעי מתן הלי לית ליה תקנתא בחזרו!״‬
‫דהוה כנשפך על הרצפה מן הצואר דפסול‪ ,‬דנפקא לן מולקה מדם הסר דם‬
‫מהפר יקבלנו‪ .‬וקידוש קומץ במקום קבלת דמ‪ ,‬ושמאל בלי כלי הדי הוא‬
‫כרצפה‪ ,‬דכי אכשר ר׳ שמעון שמאל לא אכשר אלא בכלי״‪ .‬עכ״ל‪ ,‬הרי שהשוה‬
‫הש״ס קבלה בשמאל שהיא פוסלת נןמש אף לר״ש בלא כלי‪ ,‬לנשפך על הרצפה‪.‬‬
‫ובהכרח לאמר שהרצפה פוסלת בין בדם ובין בקומץ‪ .‬ואין לדחוק ולאסר‬
‫בכונת הש״ס‪ ,‬שנקט דין נשפך על הרצפה רק לדמיון בעלמא‪ ,‬היינו שהקבלה‬
‫בשסאל בלא כלי פוסלת במנחה כמו שנשפך על הרצפה פוסל בדם‪ ,‬שהרי‬
‫אין הנושאים שוים לפי זה‪ ,‬דהקבלה בשמאל פוסלת ממש בין בדם ובין בקומץ‪,‬‬
‫ונשפך על הרצפה אינו פוסל אלא בדם משום חסרון קבלה מהפר‪ ,‬ובמנחה‬
‫בכהאי גונא כשר‪ ,‬ופשסות הגמרא מוכיחה שדין אחד לשניהם‪ ,‬לשמאל ולרצפה‪,‬‬
‫ושניהם פוסלים בין בדם ובין בקוםץ‪ .‬ובתרוייהו לית תקנתא בחזרה‪.‬‬
‫וזהו שדקדק רש״י זיל לאמר‪. ,‬ושמאל בלא כלי הרי הוא כרצפה׳‬
‫ומאחר שהרצפה פוסלת אף במנחה שוב אי אפשר לאפר שיחזור ויאסשנו<‬
‫ובהכרח לאמר לפיכך בפירושו של הרםב״ם זיל כפירושו של בעל כסף משנה‬
‫ז״ל‪ ,‬שכונתו היא שנתפזר הקומץ לאחר שנתקדש בכלי שרח‪ ,‬דבהאי גונא‬
‫כשר אף בדם‪ .‬והחילוק בין מנחה לדם לא יצויר אלא לענין אם נתקבל בכלי‬
‫שרת םהאויר‪ .‬או שנחלק בשני כלים‪ ,‬דבכהאי גונא אף שבדם פסול משום‬
‫חסרון קבלה מהפר‪ ,‬אבל בקומץ כשר‪ ,‬ומשום שדין זה של אינו ראוי לא נאמר‬
‫אלא בדם ולא בהומץ‪ .‬ודו״ק‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ז‬
‫ש ב ת‬
‫מ"ו‬
‫)‪1‬‬
‫ד‬
‫לפרשת שמיני‪.‬‬
‫ישראל‪.‬‬
‫הבדלת‬
‫הנא ו נ י רבי ישמעאל‪ ,‬שלשה ובריס היי קשיפ לפשה‬
‫ע ו שהראהו ה ק נ י ה באצבעו‪ ,‬ואלו הם‪ ,‬מנורה ואש הוש‬
‫ושרציפ‪ ,‬ונוי‪ ,‬שרציפ ונתיב וזה ל נ פ הטמא‪ .‬וייא אף‬
‫הלכות שחיפה‪ ,‬שנאמר וזה אשר תעשה על המזנה‪,‬‬
‫)מנחית‪ ,‬נס‪.(.‬‬
‫א‪.‬‬
‫בין החוקים שעליהמ יאמרו לנו חכמינו ז״ל‪ ,‬שהם ‪.‬דברימ שהשמן משיב‬
‫עליהמ״‪ ,‬כי ‪.‬מעשה תהו הם״‪) ,‬יומא‪ ,‬פ״ז‪ ,>:‬ואשר על כן באה עליהם אזהרה‬
‫מיוחדת בחורה‪ ,‬לאמר‪. ,‬אני ד'‪ ,‬אני חקקתיו ואין לך רשות להרהר אחדי״ ו‬
‫בין אלה החוקים הנראימ לעין בשר כמוזרים‪ ,‬מפני שאין אנו יודעימ את‬
‫טעמם‪ ,‬נחשב לראשונה החוק של ‪-‬אכילת חזיר״‪ .‬כי אמנם חוק זה של ‪.‬את‬
‫זה לא חאכלו״‪ ,‬השולל מאתנו את אכילת כל אותם הדבריט שאטרה לנו‬
‫התורה‪ ,‬והחזיר הוא האחד והמיוחד שביניהם‪ ,‬הוא היוחד קשה לנו להבינו‬
‫ולםלאותו‪ ,‬כי הלא עינינו הרואות שאחרים אוכלים אותם מבלי אשר תאונה‬
‫אליהם כל רעה בגלל אכילתם זו‪ .‬אין כל פלא איפוא אם ‪.‬יצר הרע משיב‬
‫עליהמ להטעות את ישראל ולאמר שהתורה אינה אמת‪ ,‬כי מה הועלת בכל‬
‫אלה׳‪) ,‬רש‪-‬י‪ ,‬שט(‪ ,‬ועל טענת השטן הוא היצר הרע אין לנו אלא להשיב בדברי‬
‫חכמינו ז״ל הנזכרים‪ ,‬״אני די‪ ,‬אני חקקתיו ואין לך רשות להרהר אחרי״!‬
‫שמירת החוק הזה של ״אכילה חויר״‪ ,‬הכולל בחוכו את מניעת אכילת‬
‫כל יתר הדבריט האטודיט‪ ,‬היא באמת מהגםיונות הגדולים שנתנסו בהם‬
‫ישראל! ובצדק יאמרו חכמיגו ז״ל במליצתם‪ ,‬״מי יגלה עפר מעיניך אדם‬
‫הראשון‪ ,‬שאתה לא יכולת לעמוד בנסיונך שעה אחח‪ ,‬והרי בניך משמרים‬
‫כל המצוות שניתנו להם ועוטרים בהם‪ ,‬וכוי‪ ,‬ונצטוו את זה תאכלו ואת זה‬
‫לא תאכלו‪ ,‬וביותר כשאדם מישראל בא ליקה בחמה‪ ,‬שה או עז או כבש‪,‬‬
‫הוא שוחט ומפשיט ומכנימ ידו ובודק הריאה ונמצאת טריפה‪ ,‬מניחו ואינו‬
‫אוכלו״‪) ,‬טויזז פ׳ שמיני(‪.‬‬
‫והנח חשבו ל»ו חכמיגו זיל שלשה דברים נאחד‪ ,‬המגדירים את חיי‬
‫‪ 4‬נ‬
‫ש‬
‫מ‬
‫י‬
‫ל‬
‫‪IJ‬‬
‫עמנו בנוגע לאכילה בשי! כי מלבי אשי מכל הבהמה אשי על מני האימה‬
‫לא חותיו לנו אלא שלשה מינימ אלה‪. .‬שוי שה כשבימ ושה עזים״‪) .‬שבעת‬
‫המינימ של ההיות המהויות‪ .‬האמויימ בפרשת ‪.‬זאת הבהמה אשי תאכלו״‬
‫שבמשנה תויה‪ .‬יביים י י ‪ -‬י ‪ .‬אינם באים בהשבון‪ ,‬ממני שאינמ נמגאימ‬
‫בישוב‪ .‬ועיקי אכילתם של בני האים היא מהבהמות הבייתיות‪ ,‬ומאלה הותיו‬
‫לנו י ק שלשת המינים האמויימ(‪ ,‬מלבד זאת הלא נצםוינו עוי על השחיטה‬
‫ועל השריפות‪ .‬וכשאדם מישראל לוקח לו בהמה לאכילה הוא צריך עוד‬
‫לשחטה ואף לבדוק אחריה אם אינה מרימה‪ .‬וכל זה נכלל בחוק של ״את‬
‫זה לא תאכלו״‪ ,‬כדרשתט זיל על הכתוב‪ ,‬״והבדלתט בין הבהמה הטהורה‬
‫לטמאה״‪) ,‬ויקרא‪ ,‬נ ‪ -‬נ ה ( ‪ ,‬וז״ל‪. :‬צריך לאמר בין פרה לחמוד ז והלא כבר‬
‫מופרשים הם׳ אם כן למה נאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה‪ ,‬אלא‬
‫בין טהורה לך לטמאה לך‪ ,‬בין שנשחט רובו של קנה או שנשחט חציו של קנה‪,‬‬
‫וכמה בין רובו לחציו‪ ,‬מלא שערי‪) ,‬תו‪-‬נ‪ ,‬ומובא ב ר ש ״ על הכחוב ההוא(‪ .‬ועל הבדלה‬
‫זו נאמד שפ‪ ,‬בכתוב שלפניו‪ ,‬״אשר הבדלתי אתכם מן העמים״‪ ,‬כי עיי‬
‫השחיטה נבדלנו מן העמימ אף כנונע לאכילת אותן הבהמות הטהורות‪,‬‬
‫שכולנו כאחד אוכלים מבשרן‪ ,‬ועל ידה הועמד קיר חוצץ בין ישראל לעמימ ו‬
‫ובכלל דיגי השחיטה הם גם דיני הטריפות‪ ,‬שכולמ יחד נאמרו למשר‪ ,‬ממיני!‬
‫והנה למותר להרבות דברים בזה ולהוכיח‪ ,‬עד כמה גדול הוא הגסיון‬
‫הזה של מניעת‪-‬אכילת הדברים האסורים‪ ,‬ועד כמה הכבידו דיני ההבדלה בין‬
‫טהורה לטמאה‪ ,‬ביחד עפ דיני השחיטה והטריפוה׳ את חיי עמנו ביהוד בנולה‪.‬‬
‫בהיותנו מפוזרימ ומפורדים בארצוח נכר‪ .‬שיושביהן אינם נמנעימ מלאכול אח‬
‫כל אותם הדברים שאסרה לנו התורה‪ .‬אבל למרות כל זאח עמד עמנו זה אלפי‬
‫שנים בנסיונו הגדול הזה‪ .‬ועד עתה יוכל עמנו ברובו הגדול לאמר כיחזקאל‬
‫בשעתו‪. .‬הנה נפשי לא מטומאה ונבילה וטריפה לא אכלתי ונו׳ ולא בא ‪3‬פי‬
‫בשר פנול"‪) ,‬יחזקאל‪ ,‬ה ‪ -‬י ד ( ! וזהו נפיון נפלא אשר בו ישראל יתפאר!‬
‫ואולם אם אמנם גדלה מאד פעולת ישראל בנסיונם זד״ לשמור את חוקי‬
‫ההבדלה בין טהור לטמא אף בגלותם‪ .‬אבל לעומת זאת גדלה לאין ערוך פעולת‬
‫הבדלה זו‪ ,‬לשמור על קיום ישראל‪ ,‬לבל יתערב בנוים ויאבד ביניהם בגלותו<‬
‫כי הלא אין לך שמירה יותר מעולה ננד שאיפת ההחבוללוח‪ ,‬הטבועה בקרב כל‬
‫מיעוט לאומי להיות כגוים אשר סביבותיו‪ ,‬שאיפה אשר פעולתה הרעה בקרב‬
‫עמנו גגלתה עוד בגלותנו הראשונה במצרימ‪) ,‬שמיר‪ ,‬פיא(‪ ,‬ממגיעת האכילה יחד‬
‫על שולחן אחד‪ .‬ואם לא התבולל ישראל בגויים במשך גלותו הארוכה‪ ,‬אין זאת‬
‫אלא משומ שנבדל מאתם בשולחנו ובםאכלו‪ ,‬ורק הודוח להבדלה זו עמד טעמו‬
‫בו וריחו לא נמר‪ ,‬ולולא היא שעמדה לנו כבר אבד ח׳ו כל זכר לנו‪ ,‬וכגוים‬
‫אשר סביבותינו היינון‬
‫נח‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ‪ 1‬ט ד‬
‫וזהו שדרשו חכמינו ז״ל על הכתוב‪. ,‬ואבדיל אחכם מן העמים לחיות‬
‫לי״‪ ,‬הנאמר שם בפרשת קדושים‪ ,‬אחרי הצווי על ההבדלה בין הטהורה לסמאה‪,‬‬
‫וזיל‪« :‬אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי‪ ,‬ואם לאו הרי אתם של‬
‫)תוינ קוושיט‪ .‬ובילקוט נאמר ‪ .‬ה י י אתם שליי(!‬
‫נבוכדנצר מלך בבל וחבריו׳‪,‬‬
‫והדברים ברורימ ומאומתימ‪ ,‬כי כל עוד שיהיו ישראל ‪.‬מובדלים מן העמיס׳‬
‫במאכלם ובשולחנם‪ ,‬הרי המ לשמו של השי׳׳ת וחיים וקיימים לנצח אף בגלותם‪,‬‬
‫ועל זה נאמר בכתוב ״להיות ליי‪ ,‬כי •כל מקום שנאמד ל י לעולמי עולמים‬
‫הוא״‪) ,‬מוית תצוה(‪ .‬״ואם לאו׳‪ ,‬אם לא יבדלו מן העמימ אשר סביבוחיהם‬
‫באכילתם‪ ,‬הרי הם ״של נבוכדנצר וחבריו״‪ ,‬סופמ ליאבד מן העולם בגלותם‪,‬‬
‫שתתחיל על ידי מכובש הראשון נכוכדנצר מלך בבל‪ ,‬ותימשך עוד עיי חבריו‬
‫הרשעימ בדורות שלאחריו ו והחראה חמורה זו׳ שניתנה לנו מאת נותן החורה‬
‫ית״ש‪ ,‬קורא הדורות מראש׳ נתקיימה בנו במלואה! ועינינו הרואות כי מרשיעי‬
‫הברית‪ ,‬בעלי הריפודפה‪ ,‬שעמדו בישראל לפני דורות אחדים‪ ,‬להרים יד נגד‬
‫החוק של ״אכילת חזיר״‪ ,‬ולטמא את בית ישראל בכל דבר סגול ותועבה‪ ,‬הם‬
‫גתערבו עד מהרה בגוים; ולולא השנאה הגוראה מצד העמיט אל כל אשר‬
‫בשם ישראל יכונה וממעי יהודה יצא‪ ,‬אשר עליה יאמרו חכמיגו ז״ל‪. ,‬שהוריי‬
‫גדולה מבקשים ישראל להודות להקב״ה‪ ,‬שהטיל ביניהם ובין או״ה שנאה‬
‫ותחרות‪ ,‬שאילולא כן היו מתערבים ולומדים ממעשיהם״‪) ,‬מורש תמורה‪ ,‬פיה(‪ ,‬כי אז‬
‫כבר אבד כל זכר למו‪ ,‬כי אין קיום לישראל לולא הבדלה זו‪ ,‬כדבר נביא הנחמות‬
‫לאמר‪ ,‬״אוכלי בשר החזיר השקץ והעכגר יחדיו יסופו׳‪) ,‬ישע״‪ ,‬פ ו ‪ -‬י ז ( ‪.‬‬
‫זאת היא פעולת החוק של ‪.‬אכילת חזיר״ בקרב ישראל‪ ,‬בתור אמצעי‬
‫לשמור על קיומנו בגויים‪ .‬ועל פעולה נפלאה זו המליצו חכמינו ז״ל‪ ,‬בדבריהמ‬
‫שהצננו בראש מאמרנו זה‪ ,‬כי היתד‪ .‬פרשת השרצים קשה למשה‪ ,‬״עד שהראהו‬
‫הקב״ה באצבעו״‪ .‬כי הנה ככר הזכרנו למעלה‪ ,‬עד כמה הפליגו חכמינו ז״ל‬
‫בגודל הנסיון הקשה הזה‪ ,‬של מניעת אכילת כל הדברים‪ ,‬שאסרה לנו התורה׳‬
‫עד שהוכיחו בו את אדם הראשון שלא עמד בנסיונו! ונסיון זה הולך ומתמיד‬
‫בעמנו זה אלפי שנים‪ ,‬ואף בנלותנו בהיוחנו נהונים בנויים‪ ,‬מפוזרים ומפורדים‬
‫בהל קצוי ארץ ואיים רחוקים‪ .‬לא חדלנו סהחזיק בםעוז נסיוננו זה‪ .‬וזהו‬
‫באמת חזיון נפלא שבצדק ייאמר עליו׳ ‪.‬לולא ראיתיו לא האסנתיו״‪ .‬והנה‬
‫אנו עדים חיים וקיימים אנו על זה‪ ,‬שלמרות כל הקשויים הנדולים שבדבר‬
‫עמדנו בנסיוננו! אבל כשנאמרה פרשה זו למשה הי׳ הדבר לפלא בעיניו‪ .‬איך‬
‫יוכל עם שלם לעמוד לעולם בנסיון קשה שכזה ז כי הנה ‪.‬זח משה האיש״‪ ,‬אם‬
‫כי נאמן ביתו של הקב״ה הי׳ ובחיר הפין האנושי‪ ,‬אבל הלא רק בן תמותה‬
‫הי׳ ועיני בשר היו לו‪ ,‬ולא הי׳ יכול איפוא לראות בהן מראש את העתידות‬
‫הרחוקים של עמנו‪ ,‬בלתי אם כשהראה אותם הקב״ה לו בחזון הנבואה‪ .‬וזה‬
‫ש‬
‫מ‬
‫י‬
‫)‪0‬‬
‫נ‬
‫‪,‬‬
‫שאמדו זיל‪ ,‬שהי׳ הדבר קשה לםשה ‪.‬עד שהראהו הקנ״ה באצבעו ‪ .‬כי הראה‬
‫לו הקב״ה‪ ,‬שאמנם רק ‪.‬אצבע אלקים הוא״‪ ,‬מה שיוכלו ישראל לעמוד‬
‫בנסיונמ זה‪ ,‬וכי רק ‪.‬מאת ד׳ היתה זאת היא נפלאה בעינינו״‪ ,‬כי אמנם‬
‫נפלא הדבר בעינינו‪ ,‬אבל ״אין זאת אלא תורה״‪) ,‬ע‪-‬ז‪ ,‬נ‪ ,(:‬ונותן התורה‬
‫ית״ש הוא הוא שנטע בתוכנו חיי עולם לעמוד בנסיוננו זה עדי עד! ונבין‬
‫מעתה מה שהוסיפו ז״ל לאטד שם עוד‪ .‬״ויש אומרים אף הלכות שחיטה״‪ .‬כי‬
‫הנה הלכות השחיטה והטריפוה הן הן שהגדילו והכבידו עוד יותר לאין‬
‫ערוך את נמיוננו הקשה‪ ,‬לעמוד בכל דיני ההבדלה ״בין הבהמה הטהורה‬
‫לטמאה״‪ ,‬ואם בכל זאת יכולנו לעמוד בם‪ ,‬אין זאת כי אם אצבע אלקימ < ואת‬
‫כל זאת הראה הקניה לטשה םראש‪ ,‬בצוותו אותו על פרשת השרצים ועל דיני‬
‫ההבדלה בין טהור לטמא לאסרם לישראל ‪1‬‬
‫כ‪.‬‬
‫ואולמ הנה עינינו הרואות עד כמה העריכה התורה את ערך חוקי‬
‫ההבדלה הזאת‪ ,‬עד כי תלתה בשמירתם את קדושת עמנו‪ .‬פעמים רבות באה‬
‫בתורה אזהרה מפורשת‪ ,‬להזהירנו על זד״ כי רק אם נשמור את עצמנו מאכילת‬
‫כל הדברים הטמאים‪ ,‬רק אז נהי׳ לעפ קדוש‪ .‬פרשתנו זו‪ ,‬פרשת •זאת החיה‬
‫אשר תאכלו״‪ .,‬אחרי שפרטה לפנינו את כל דיני הטהור והטמא לפרטיהם‪,‬‬
‫מסיימת היא בכתוב‪ ,‬״והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו‬
‫את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ״! כן אנו מוצאים בפרשת ״קדושים‬
‫תהיו׳‪ ,‬שאחרי הצווי על ההבדלה ״נין הבהמה הטהורה לטמאה״‪ ,‬נאמר ״והייחמ‬
‫לי קדושיט כי קדוש אני ד״» וכשחזרה ונשנית פרשה זו עוד הפעט‪ ,‬במשנה‬
‫התורה‪ ,‬כפרשת ראה׳ נאמר שם עוד פעמים‪ ,‬לפניה ולאחריה‪ ,‬״כי עם קדוש‬
‫אתה לד׳ אלקיך״‪ .‬הרי שקדושתנו תלוי׳ בשמירת הבדלת הטהור והטמא ו וזה‬
‫לנו לאות נאמן על זה‪ .‬שהחוק של ‪,.‬אח זה לא תאכלו״ לא בא רק בתור‬
‫אמצעי לבד‪ ,‬לשמש לנו בתור קיר חוצץ בין ישראל לעמים! אלא שיש לו‬
‫לחוק זה עוד ערך עצמי גבוה ונעלה‪ ,‬העושה אותו למטרה בפני עצמה‪ .‬ואס כי‬
‫נעלם ממנו טעמו של דבר‪ .‬למה הותר לנו מין זה לאכול ומין אחד נאסר עלינו‪,‬‬
‫אבל הן גם טעמיהם של חוקים אתרים שבתורה נעלמו מאתנו‪ ,‬ועל כולם‬
‫יאמרו לנו חכמינו ז״ל‪ ,‬״דברים המכוסים מכם בעוה״ז עתידים להיות צופים‪,‬‬
‫גלויים‪ ,‬לעוה״ב״‪) ,‬במ‪-‬ר‪ ,‬פי־ט(‪ ,‬כי עתידיט טעמי חורה להגלות‪ .‬ולכשיחגלו לנו‬
‫טעמי הדברים המכוסים מאתנו עכשיו‪ ,‬לא יהיו לנו יותר בגדר ‪-‬חוקים״‪ ,‬כי אם‬
‫בגדר ‪-‬משפטים״‪• ,‬דברים מיושרים שהדין נותן לעשותם״‪< .‬רשיי‪ ,‬יומא ס״״(‪ .‬וידוע‬
‫הדבר עד כפה חתרו חכמינו ורבותינו הראשונים ז״ל‪ ,‬לחקור אחרי טעמי‬
‫המצוות וסודות חוקותיה ו וגם ננוגע לחוקי ההגדלה הללו חששו ומצאו טעם‬
‫‪0‬‬
‫ש ב ת‬
‫‪1‬‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫‪D‬‬
‫ד‬
‫גכון והוא‪ ,‬כי מגי ע ת אכילת כל הדנרים הטמאים שאסרה לגו ההורה‪ .‬באה‬
‫להגן עליגו םסני השפעתם המזקת של הדברים ההם על אוכליהם‪ ,‬אחרי אשר‬
‫דבר ידוע הוא מנםיון החיימ ומאומת מחכמי המדע‪ ,‬שהמזון התמידי ישפיע על‬
‫תכונת אוכליו‪ ,‬לרעה או לטובה‪.‬‬
‫ומה נמלצו דברי הרמב״ן ז״ל בפירושו על התורה‪) ,‬ויקרא‪ ,‬י א ‪ -‬י ג ( ‪ ,‬שכתב‬
‫בתון דבריו‪ ,‬וז״ל‪. :‬והסימן הגדול בעופות הוא הדריסה‪ ,‬שכל עוף הדורט‬
‫לעולט טמא‪ ,‬כי התורה הרחיקהו מפני שהוא מחומט לאכזריותו‪ ,‬ושחור וגט‬
‫ומוליד המרה השרופה השחרחורת ונותן אכזריות בלב״! ובסוף דבריו שם הוא‬
‫מוטיף עוד‪. ,‬והנה טעם איסור העופות מפני אכזריות תולדוחמ‪ ,‬והבהמות יתכן‬
‫שיהא כן‪ ,‬מפני שאין בבעלי הגרה והפרסה השסועה דורס‪ ,‬ומשאר כולמ‬
‫יטרופו״‪ .‬וצדקת הדברים הנכוחים הללו ברורה לעין כל‪ ,‬כי מכל שלשת מיני‬
‫החי‪ ,‬הבהמות והעופות והדגים הרחיקה התורה את וטורפים ואת הדורסים‬
‫מפגי אכזריותמ‪ .‬מהחי׳ ההולכת על ארבע הרחיקה התורה את »כל הולך על‬
‫כסיו״‪ ,‬כי על פי הרוב אלה ההולכים על כפים טורפים הם! מהעופות הרחיקה‬
‫התודה את הדורסים‪ ,‬ומהדגים הרחיקה את כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת‪,‬‬
‫כי דבר ידוע הוא שכל חיות הים הנוראות‪ ,‬המטילות את התיחן על כל‬
‫סביבותיהן‪ ,‬הן בלא סנפיר וקשקשת‪ ,‬ולעומת זאת כל אותם הדגים הקטנים‪,‬‬
‫שהם מן הנרדפים ולא מן הרודפים‪ ,‬הם בעלי סנפיר וקשקשת‪ .‬ואמנם בכל מין‬
‫ומין ימצאו הרבה יוצאים מן הכלל הזה‪ ,‬אבל הכלל במקומז עוםד‪ ,‬שהרחיקה‬
‫התורה את המזיקים‪ ,‬את הטורפים והדורסים‪ .‬והרחיקה החורה גמ את ‪.‬השרץ‬
‫השורץ על הארץ״ מפגי מאיסותו וזוהמתו‪ ,‬וכבר אמרו חז״ל‪. ,‬מפגי מה עכוים‬
‫טזוהםים ז ספני שאוכלים שקצים ורמשים״‪) ,‬שנת‪ ,‬קמה‪ .(:‬ומה גפלאו דברי מאור‬
‫עינינו רש״י ז״ל על הכתוב שבפרשתנו‪. ,‬כי אני ד׳ המעלה אתכם״‪,‬‬
‫וזיל‪- :‬בכולם כתיב והוצאתי וכאן כתיב המעלה‪ ,‬תנא דבי ר״י אילמלא‬
‫העליתי אתכם ממצרים אלא בשביל שאין אתם םיטסאים בשרצים כשאר‬
‫היא גכייהו והוא מלשון מעלה״‪) ,‬והונרים מיוסרים‬
‫אומות דיים‪ ,‬ומעליותא‬
‫על דברי הגמרא נ״מ ס״א‪.(:‬‬
‫והגה כי כן היתה טטרת פרשת ההבדלה בין הטהור והטמא‪ .‬לשרש‬
‫מקרנגו כל מרה רעה ומושחתת‪ ,‬ולטהרגו מזוהמת הדבריט המטמאיפ ומזהמימ‬
‫את הנפש! וזהו שתלתה התורה בהבדלה זו את קדושתגו‪ ,‬כי הקדושה היא‬
‫הפרישות מכל דבר רע‪ ,‬כמאמרם ז״ל על הכתוב הנזכר‪ ,‬״והתקדשתם והייתם‬
‫קדושים״‪ .‬לאמר‪- ,‬כשם שאני קדוש כך אתם קדושים‪ ,‬כשמ שאני פרוש כך‬
‫אתמ היו םרושימ״‪) ,‬חו״כ(! וכתוב הדר הוא בתורה‪. ,‬כי חצא מחנה על אויביך‬
‫וגשמרת מכל דבר רע‪ ,‬וגו׳‪ ,‬והי׳ מחניך קדושי‪) ,‬ינרים נג‪ ,‬י ‪ -‬ט ו ( ‪ .‬כי השמירה מכל‬
‫דבר רע והפרישות היא היא הקדושה שנתקדשו בה ישראל‪ .‬ואת אותה הפרישות‬
‫ש‬
‫מ‬
‫י‬
‫נ‬
‫טא‬
‫הסביאה לידי קדושה השרישה התורה בני‪ ,‬בצוותה אותנו על ד‪.‬ד‪.‬בדלד‪. .‬בין‬
‫הבהמה הטהורה לטפאה״!‬
‫ג‪.‬‬
‫ואולם הנה כל האמלד יתיחס ‪.‬רק אל הסימן של ‪.‬מפריס פרסה״‪ ,‬הבא‬
‫למנוע את אכילת «כל הולך על כפיו״‪ ,‬שהם ברובם טורסים‪ .‬אבל איזה ערן יש‬
‫להסימן של ״מעלה גרה״ ז ולמה אסדה התורה ביהוד את החזיר‪» ,‬כי מפריס‬
‫פרסה הוא והוא נדה לא ינד״ ז ומה נפלא הדבר‪ ,‬כי מכל החי׳ וסכל הבהמה‬
‫אשר על פני האדמה לא נמצא בעולם‪ ,‬מין אחר שיהי׳ לו טיסן הסהרה של‬
‫״ספרים פרטה• וסימן הטומאה של ״גרה לא יגר״‪ ,‬מלבד החזיר‪ .‬וכבר עמדו על‬
‫זה חכמינו ז״ל ואמרו‪. ,‬שלים בעולסו יודע שאין לך דבר שמפרים פרסה והוא‬
‫טמא אלא החזיר‪ ,‬לפיכך פרט בו הכחוב הואי‪) ,‬חילין‪ .‬ניט‪.(.‬‬
‫דברי חכמינו אלה שנאמרו לפני אלף וחמש מאות שנה ויותר נתאמתו‬
‫במלואמ‪ ,‬אחרי אשר חפשו ובדקו חוקרי הטבע בכל קצוי ארץ ואיימ רחוקימ‪.‬‬
‫שנתגלו בתקופות מאוחרות הרבה לאחר מחן התורה לישראל‪ ,‬ומני אז ועד עתה‬
‫לא נסצא בעילם שים בעל חי אחר‪ ,‬שיהי׳ מפריס פרסה וגרה לא יגר‪ ,‬והחזיר‬
‫יחיד הוא עלי ארץ רבה בסוכן זה‪ ,‬יאת זאת הלא יכיל הי׳ לדעה רק השליט‬
‫בעולמו ית״ש לבדו‪ ,‬בורא נפש כל חי! וכן הדבר גם בנוגע להסיםן של ״מעלה‬
‫נרה״‪ ..‬כי מלבד שלשת המינים שחשבה התורה‪ ,‬שיש להם הסימן של סחרה‬
‫הזה לבדו‪ ,‬מכלי שיהיי מפריסי פרסה‪ ,‬הלא הם הגמל השפן יהארנבת‪ .‬לא נמצא‬
‫עד עתה בעולם שום מין אחד‪ ,‬שיהי׳ לו סימן טהרה אחד כמותם ! וכל בעלי‬
‫החיים האחרים בעולם‪ ,‬מלבד ארבעת המינים האמורים‪ ,‬אין להם שום סימן‬
‫של טהרה! ואיזה בן תמותה יכול הי׳ לדעת זאת מראש‪ ,‬שלא ימצא בזמן מן‬
‫הזסנימ באיזה מקומ בעולמ עוד איזה מין‪ ,‬שיהי׳ לו מימן טהרה אחד‪ ,‬זה או זה ז‬
‫והאם אין זה אות נאמן על זה‪ ,‬שהדברים בפרשת ״זאת החיה אשר תאכלו״‬
‫רק מפי הגבורה נאמרו‪ ,‬מפיו של השליט בעולמו ‪ 1‬וזהו שאמרו חכמינו זיל‪,‬‬
‫‪.‬וכי משה רבינו קניגי הי׳ או בליםטדי היה ז מכאן תשובה לאומר אין חורה‬
‫מן השמימ״‪) ,‬חולין‪ ,>:0 ,‬ובמדרש המליצו על זה יאמרו‪ ,‬״זעזע הקב״ה את‬
‫הימימ והראהו אח בן הנפילימ‪ ,‬זעזע את הישוב והראהו אח הצב‪ ,‬זעזע‬
‫אח המדבר והראהו את הדואר‪ ,‬וכוי‪ ,‬ואימתי עשה לו כן ז בוזה לכם‬
‫הטמא״‪) ,‬שסיר‪ ,‬פטיו(‪ .‬ומה נמלצו דבריהם אלה׳ כי בשעה שאמר הקביה למשה‬
‫את טרשת ״וזה לכט הטמא׳‪ ,‬העביד אז לפני עיני רוחו את כל ברואי ארץ‪,‬‬
‫והראהו מה שביבשה ומה שבעמקי תהומוח‪ ,‬מד‪ ,‬שבישוב ומה שבמדבר‪,‬‬
‫למען יראה בעיניו ויוכח‪ .‬כי אסנם אין מינים אחרימ בתבל כולה‪ ,‬שיהי׳‬
‫להם סימן טהרה אחד‪ ,‬זה או זה‪ ,‬מלבד אלה הארבעה שנאמרו לו אז מפי‬
‫הגבורה ‪) I‬ועיין מלנייפ‪,1‬נא] אוח עיג(‪.‬‬
‫ש‬
‫‪0‬ב‬
‫ו‪.‬‬
‫ת‬
‫‪1‬‬
‫מ ‪1‬‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ונהזור לשאלתנו על ערך הסימן של העלאת גרה‪ .‬שבשביל חסרוגו‬
‫נאסר לנו החזיר‪ ,‬אף שהוא מטרים טרסה ו ונזכיר בזה מה שאסרו דיל‪. ,‬למה‬
‫)מדרש מיג*‬
‫נקרא שסו חזיר ז שעחיד הקכ״ה להחזירו להחירו הראשון׳‪,‬‬
‫בספר אור יקרות על התורה‪ ,‬סוף שמיני(‪ .‬ואמנם כבר כתב רבנו בחיי זיל‬
‫בפירושו‪ ,‬וז״ל‪. ,‬ויש נוסחאות שכתוב בהן למה נקרא שסו חזיר‪ ,‬שעתיד‬
‫הקב״ה להחזירו לנו‪ ,‬וההמון מבינים שעתיד להיות סהור לישראל‪ ,‬אבל‬
‫ביאור הענין על הכה שלו‪ ,‬שהוא מיצר לישראל‪ ,‬ולעתיד יעשה שלו׳ עמנו‬
‫ויתמוך לישראל*‪ .‬ודברי רבינו אלה מיוסדים על מה שנאמד במדרש‬
‫בפדשתנו‪ ,‬״ואת החזיר‪ ,‬זו אדום‪ ,‬וכר‪ ,‬ולמה נקרא שמה חזיר ז שמחזרת עטרה‬
‫לבעליה׳‪) ,‬ייק״ר סוף שמיני(‪ .‬אבל הנה כבר הזכיר בםפר שדי חמד חבל‬
‫מחברים‪ ,‬המקיימים בספריהם את הנוסחא הנזכרת כפשוטה‪) ,‬חלק י׳‪-‬ח‪ ,‬פאת‬
‫השדה‪,‬‬
‫מערבת חי‪,‬‬
‫כלל ח׳ <‬
‫ועיין אוצר‬
‫דברי‬
‫חנמיפ‪,‬‬
‫ערך‬
‫•למה‬
‫נקרא‬
‫שמו חזיר־(‪.‬‬
‫ובספר אור החיים כחב וזיל‪. ,‬והוא גרה לא יגר‪ ,‬פירוש‪ ,‬תנאי הוא הדבר‬
‫כל זמן שהוא לא יגר‪ ,‬אבל לעיל יעלה גרה ויחזור להיות מותר‪ ,‬ולא שישאר‬
‫בלא גרה ויותר באכילה‪ ,‬כי התורה לא תשתנה״‪.‬‬
‫והנה יישב פליאה בפליאה אחרת גדולה מפנה! כי בחפצו לישב‬
‫את הפליאה‪ ,‬איך יותר מה שאסרה תורה‪ ,‬הלא התורה לא תשחנה‪ ,‬המציא‬
‫חדשה כזאת‪ ,‬שלע״ל תשתנה תכונת החזיר וישוב להיות מעלה נרה! אבל‬
‫מד‪ .‬נפלאו הדברים! ני ישדד הבורא ית״ש את מערכות הטבע‪ ,‬לשנות את‬
‫תכונת החזיר בשביל להתירו לישראל‪ ,‬על מה זה ולמה יעשה השי״ת כדבר‬
‫הנפלא הזה ז ואין איפוא כל ספק בדבר‪ ,‬כי יש בכל זה איזו כונה נעלמה‬
‫מאתנו‪ ,‬ועלינו להבין בדברים!‬
‫ונאמר בזה על פי מה שכבר ביארתי‪) ,‬במאמרי לסשפטים(‪ ,‬את ערך המן‬
‫שירד לישראל במדבר‪ ,‬כי נקרא שמו «לחמ מן השסים׳‪ ,‬על אשר בא להורות‬
‫לישראל דרכי חיים‪ ,‬שתהא אכילתם לא רק למען מלאות את בטנם‪ ,‬כאכילת‬
‫הבהמה‪ ,‬כי אם להשביע את הנפש‪ ,‬כאמור ״צדיק אוכל לשובע נפשו*‪ .‬כי הנה‬
‫אם אמנמ אין מותר להאדמ מן הבהמה בנוגע למילוי צרכי גופו‪ ,‬וכזו כן זה‬
‫צריכים המ למזון לחזק את גופם < וכל אשר נשמת חיים באפיו זקוק הוא‬
‫לאכילת מזונו‪ ,‬כפי טבעו שהטביע בו ‪.‬בורא נפשות רבות והסדזנך‪ .‬אבל יש‬
‫אכילה ויש אכילה! יש אכילה שהיא באה כהוגן׳ במדה ההכרחית לצורך חיזוק‬
‫הגוף‪ .‬ועל אכילה שכזו אמרו חכמיגו זיל על אבוחיגו במדבר׳ ״לחם שאלו‬
‫כהוגן״)יומא׳ עה‪ ,(:‬כי אי אפשר לו לאדם להחקיימ אם לא יאכל למלא נפשו כי‬
‫ירעב‪ ,‬ודרך התורה הוא שלא יסתגף האדם ולא ימנע את עצמו ממלוי צרכיו‪,‬‬
‫‪.‬וכל המצער את עצמו נקרא חוטא״‪) ,‬נזיר‪ ,‬י״ט‪ .(.‬ויש לעומתה אכילה •שלא‬
‫כהוגן״‪) ,‬״מתוך כרס מליאה*(‪ ,‬אכילה שאינה באה אלא למלאות תאות הבטן‬
‫ש‬
‫מ‬
‫י‬
‫סג‬
‫!‬
‫שאינה יודעת כל שבעה‪ ,‬והיא קוראת חמיד הב הב‪ ,‬וזנל אכילה שכזו נאסר‬
‫״ובטן רשעיט תחסר״‪) ,‬נמלי‪ ,‬י ג ‪ -‬נ ה ( ‪ .‬אכילה שכזו היא ראשית כל חטאת‪ ,‬ומביאה‬
‫את האדט לחטוא לאלקימ ולאנשימ‪ ,‬ברדפו תמיד אחר מלוי חאותיו‪ ,‬מבלי אשר‬
‫ידע כל שבעה‪ ,‬ומזה לכל הרעות שבעולמ תוצאות‪ ,‬לכל המריבות והקטטות‬
‫שבין איש לרעהו‪ ,‬ולכל המלחמות המחריבות ארצות ומטביעות את העולם‬
‫בנהרי נחלי דמים‪ .‬ותעודת המן שירד לישראל היחד‪ .‬ללמד את אוכליו‪ ,‬איך‬
‫לאכול‪ ,‬כי הוא ירד להמ במדה קצובה‪ ,‬עומר לגולגולח‪ ,‬ואי אפשר הי׳ להותיר‬
‫ממנו למחר‪ ,‬כי הבאיש וירום תולעימ‪ ,‬ובזה הורה לישראל דרכי חיים‪ ,‬איך‬
‫להיות עלי ארץ‪ ,‬והדברים בזה עתיקים!‬
‫ד‪.‬‬
‫ועל דרך זו יתכן לאמר‪ ,‬שזו היא נם תעודה הסימן של העלאה הגדה‪.‬‬
‫שעשתה אותו התורה למימן של טהרה‪ ,‬כי הנה ידוע שבעלי החיימ מעלי הגרה‬
‫הס אוכלים רק עד אשר ישבעו‪ ,‬ואחר שהשקיטו רעבונמ יחדלו מלאכול וישכבו‬
‫לנוח ולהעלות נרה‪ ,‬עד אשר יתעכל המזון שבסעיהם וירעבו‪ ,‬ואז ישובו לאכול‪.‬‬
‫ולעומת זאת הנה אלה שאינמ מעלי גרה הם כמעט שלא יחדלו מלאכול‪ .‬כי עד‬
‫מהרה ירעבו וידרשו שוב את מזונמ‪ ,‬וביחוד נראה זאת בחכונת החזיר‪ ,‬שהוא‬
‫הנהו הזולל היותר גדול שבעולם‪ ,‬כי לעולם לא ידע שבעה‪ ,‬ותמיד הוא מנקר‬
‫וחוטט באשפה ואוכל כל תועבה‪ ,‬ובטנו תחטר תמיד ככטן הרשעיפ‪ ,‬ולפיכך הוא‬
‫מתועב ומאופ! והתורה הכריזה לפיכן עליו ואמרה‪ ,‬״והוא גדה לא יגד טמא‬
‫הוא לכם״‪ ,‬להורות לנו שסבת טומאתו היא זוללוחו הבלתי מוגבלח‪ ,‬שהיא סמל‬
‫חתאוה הנפרזת‪ ,‬המוציאה את האדם מן העולם וגורמת לכל הרעה ולדמעת‬
‫העשוקים‪ ,‬שאנו רואים עלי ארץ רבה!‬
‫וטומאת החזיר תגדל עוד יותר בזה שהוא ״מפריס פרסה״‪ ,‬כאילו הי׳‬
‫טהור‪ ,‬״ובשעה שהוא רובץ הוא טוציא טלפיו ואומר ראו שאגי טהור״‪ ,‬והוא‬
‫בזה סמל הצבועים‪ ,‬שעליהט ציוה יגאי המלך לבתו להתירא ביוחר ״מן‬
‫הצבועים״‪) ,‬סוטה‪ ,>:» ,‬כי ״אין תוכם ככרס״‪ ,‬והם מראים א־ע כתמימי דדן‬
‫לרמות את הבריות ושבע תועבות בלבם‪ ,‬כחזיר הזה שמראה את טלפיו כאילו‬
‫הוא טהור וטומאתו בקרבו‪ .‬וכיגה אותם בשם גנאי‪ ,‬״אוכלי בשר החזיר השקץ‬
‫והעכבר״‪ ,‬כי כחזיר המה‪ ,‬המתראה כטהור וטומאתו בחובו‪ ,‬עושים כל תועבה‬
‫ומתעבים א״ע‪ ,‬ולכן ״יחדיו יםופו נאומ ד ״ ! )ישעי‪ ,‬סי‪-‬יז(‪.‬‬
‫וידוע מה שאמרו ז״ל על החזיר שבני מעיו דומים לשל אנשימ‪• ,‬שאני‬
‫חזיר דדמיין מעייהו לבני אינשי׳‪) ,‬״ענית‪ ,‬י«‪ ,>:‬ובריאת החזיר על חכונה זו‪.‬‬
‫שיהיו בני מעיו דומים לשל אנשים‪ ,‬באה להורות‪ ,‬כי אמנם נם בני מעיו של‬
‫האדם לא ידעו שבעה‪ .‬כבני מעיו של החזיר‪ .‬ומי שהוא זולל לא יסחפק באכלו‬
‫כ‬
‫‪70‬‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫״לשובע נפשו׳‪ .‬כי אם ישאף למעדנים ואת כריסו ימלא לתיאבונו‪ ,‬דאף שככר‬
‫אכל לשבעה ואיננו רעב כלל‪ .‬אבל הלא ״רווחא לבסומי שכיחא׳ )עירובין‪ ,‬ניב!(‪,‬‬
‫״המעיים מתרווחים לפנות מקום לדבר מתוק*‪< .‬רש־י עם(‪ ,‬ואולם האדם חונן‬
‫מאת בוראו ית״ש ״דעה בינה והשכלי‪ ,‬למען ישכיל ויבין לדעח‪ ,‬איך לכלוא‬
‫את רוח תאותו לבלי לרדוף אחרי המותרות‪ ,‬כי אם לאכול רק •לשובע נפשו״‬
‫ולא יוחד׳ אחרי אשר מטרת חייו עלי אדמות היא לא למלאות את כריסו‪,‬‬
‫ני אמ לשאת את עיניו לשמימ‪ ,‬כדבר הנביא •שאו מדום עיניכם וראו מי‬
‫ברא אלה*‪) .‬ישעיה‪ ,‬מ ‪ -‬נ י ( ‪ ,‬ולמטרה זו ננרא ״כקומה זקופה כמלאכי‬
‫השרת״‪) ,‬חגיגה‪ ,‬ט!‪ .(.‬ונהפך גמור מן האדמ ננרא החזיר נקומח נפופה‪ .‬נעודף‬
‫כפוף למטה המוגע אותו מלהרימ את ראשו למעלה‪ .‬והוא מתהלך חמיד וראשו‬
‫מוטה לארץ‪ .‬לחטט ולנקר בר‪ .‬בלי הרף‪ ,‬עד כי נאמר עליו‪• ,‬שמפני טימאתו‬
‫איננו יכול להביט השמיטה״‪ .‬וכזה הוא ההפך הגמור מן האדם‪ ,‬אם כי מעיהמ‬
‫שוימ המה‪ .‬והאדט שאיננו מבין את מטרת חייו עלי אדמות‪ .‬והוא טשקיע את‬
‫ראשו לארץ‪ ,‬לרדוף תמיד רק אחר מלוי תאות גופו‪ .‬משפיל הוא א*ע בזה‬
‫לדיוטא התחתונה של חיי חזיר! ואין לך גגאי יותר גדול לאדם שנביא‬
‫•כקומה זקופה״‪ .‬מלהיות כחזיר הזה‪ .‬נעל הקומה הכפופה שאינו ינול להביט‬
‫השמימה מפני טומאחו!‬
‫והנה כי כן טומאת החזיר היא טמל טומאת האדם השקוע נעונות‪.‬‬
‫ברדפו תמיד אחד מלוי תאותיו הגופניות‪ ,‬וכמליצת חכמינו ז״ל על השכור‪,‬‬
‫״שנעשה כחזיר ומתלכלך במי רגלים ובדבר אחר״‪) ,‬מי־ת‪ ,‬נח(‪ .‬וכל זה הוא‬
‫בעוה״ז‪ ,‬שיצר הרע שולט בו ומטה את האדט מרדכי חייט‪ .‬אבל הלא כבי‬
‫הובטחנו מאת השי״ת עיי נביאו לאמר‪ ,‬״ואת רוח הטומאה אעביר מן‬
‫הארץ״‪) ,‬זכייה‪ ,‬י ״ ג ‪ -‬נ ( ‪ ,‬כי •אשפוך את רוחי על כל בשר״‪) ,‬יואל‪ ,‬ג ‪ ! ( * -‬ואז יכירו‬
‫כל יושני תבל וידעו את מטרת חייתם עלי אדמות‪ ,‬שהיא להנבימ את ראשם‬
‫מעל בלילם ולשאת את עיניהם למרום‪ .‬וזוהי תקותנו ושאיטתנו לעתיד המזהיר‬
‫ההוא‪ ,‬אשר אז יחדלו בני האדם להיות כחזירימ מהלכי שתים‪ .‬ועל העתיד‬
‫ההוא המליצי הכמינז ז״ל‪) ,‬על החזיר(‪• ,‬שעתיד הקב״ד‪ .‬להחזירו להיחרו‬
‫הראשון׳‪ ,‬ואין כונתם להחזיר ההולך על אדכע‪ ,‬שטמא הוא יטמא ישאר‪ ,‬כי‬
‫אט על האדמ המטמא א״ע במעשיו המגונים ומשפיל את ראשו לארץ כחזיר‪,‬‬
‫שאותו עתיד הקב״ח להחזיר להיתרו הראשון‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬להרים אותו משפל מצבו‬
‫הרוחני‪ ,‬ולהרימ אותו למדרגתו הראשונה שעמד עליה קודם שחטא‪ ,‬כי •תנאי‬
‫הוא הדבר כל זמן שהוא לא ינר‪ ,‬אבל לע״ל יעלה נרה ויחזור להיות מותר״!‬
‫וזוהי מליצה נפלאה על האדם שנשתקע בחטא בעולם הזה‪ .‬ויהי לחזיר בעל שתי‬
‫רגליט‪ ,‬כי הוא ישוב להיות טהור לעתיד לבוא‪ ,‬לכשיעקר היצר הרע מן העולם‪.‬‬
‫ש‬
‫מ‬
‫י‬
‫נ‬
‫סה‬
‫ה‪.‬‬
‫והנה הזכרתי למעלה בקצרה את דברי המדרש האומר‪ .‬״ואת החזיר זו‬
‫אדום שמחורת עסרר‪ .‬לבעליה״‪ ,‬וראוי לנו לעמוד על דברי המדרש שם בעגין‬
‫זה‪ .‬שבהם אנו מוצאימ השקפה חודרת לחכמינו זיל‪ ,‬על כל הקורות לישראל‬
‫מידי צוררינו‪ ,‬בני אדומ‪ ,‬מאז נלינו לתוכם במדינות אירוםא‪ .‬הלא כה דבריהם‬
‫ז״ל‪. :‬למה נמשלה לחזיר? לאמר לך‪ .‬מה החזיר הזה בשעה שהוא רובץ חוא‬
‫מוציא טלטיו ואומר ראו שאני טהור‪ ,‬כך מלכות אדומ מחגאה וחומסת וגוזלת‬
‫ונראית כאילו מצעת ביפה״‪ .‬ומה עמוקים וחודרים הדברים הקצרימ הללו!‬
‫ידוע שבשם ‪.‬מלכות אדום״ קראו חכמינו ז״ל למלכות רומי‪ .‬היא האם‬
‫הרוחנית של ארצות אידופא! ובשם ״מלכות ישמעאל״ קראו לארצות המזרח‪.‬‬
‫שתי הממלכות הללו גם יחד הצרו והציקו לישראל עד סאד‪ ,‬ועל שתיהן יחד‬
‫צעק המשורר מנהמת לבו הכואב‪• ,‬כלה שעיר וחותנו ויעלו לציון מושיעים״‪.‬‬
‫ני בקנאתם לאמונותיהמ החדשות‪ .‬ששאפו להטילן עלינו בחזקת היד‪ ,‬ערכו טבח‬
‫אחד טבח ודם עמנו נשפך על ידיהמ כמים‪ .‬מי ימנה ופי יספור את חללי ישראל‪,‬‬
‫שנפלו מני אז הופיעו נעולם וחרנם נידם‪ .‬רק ד׳ הוא היודע‪ ,‬ורק הוא לנדו‬
‫יוכל להוציא ‪.‬במספר צבאם לכולם נשם יקיא'‪ ,‬ולו ית״ש הנקמה לנקומ את נקמת‬
‫דמנו השפוך‪ ,‬כאמור •כי דם עבדיו יקום ונקמ ישיב לצריו״‪) ,‬דבדי‪ ,0‬ל ב ‪! ( » 8 -‬‬
‫ואולם' בדבר אחד נחלקו זו מזו‪ .‬מלכות ישמעאל מעולם לא התחללה‬
‫במתת שקר לאמר‪ .‬כי מחוקקם בא להרבות הסד בעולם‪ ,‬ובעלי חצי הירח לא‬
‫בשפ אלקי התסד והרחמים ידגולו‪ .‬פתגממ הוא להיפך ‪.‬חרב לאללה ולמחמד‬
‫נניאו״‪ ,‬ובחרבם השלופה ירשו ארצות וישפכו את ממשלתמ על עמים רבים‪,‬‬
‫כי הלא נן נני ישמעאל המה‪ ,‬נני בניו של זה שנאמר עליו׳ •והוא יהיה פרא‬
‫אדם‬
‫ידו‬
‫ננל‬
‫ויד‬
‫נל‬
‫נו״‪) ,‬בראשית‪ ,‬ט ז ‪ -‬י ב ( ‪.‬‬
‫לא כן עמי אירופא‪ .‬נצניעוחם היתירה התהללו תמיד נמתת שקר לאמר‪,‬‬
‫כי דוגלימ המה בשם החסד והצדקה‪ ,‬וכי תורה אםונתם היא תורת האהבה‬
‫והרחמים! ובעודם נושאים עין לשמים ושפתותיהם מרחשות דברי שירה ותפלה‬
‫לאלקי החסד‪ ,‬הנה ידיהם דמים מלאו‪ .‬ארצות מושנוחיהם מונעו ננהרי נחלי‬
‫דמיפ של רנבות אלפי קדושינו‪ ,‬שהומתו על ידיהס נאנוריות רצח‬
‫ובעינויי מות קשים ומרים‪ .‬ובעוד קרבנותיהמ האומללים עולים על מוקדי האש‬
‫שלהאינקויזיציה הארורה‪ .‬או נופחים את נשמותיהם תחת ידי מעניהם האכזרים‬
‫מלאכי התופת‪ ,‬החציפו פניהם לחשוב להם עוד זאת לצדקה‪ ,‬ני עיי ענוייהס‬
‫האכזרים הם פודים את נפשות קרבנותיהמ מרדת שחת‪.‬‬
‫האהבה המזויפת הזאת השרישה שורש פורה ראש ולענה של שנאת עולם‬
‫לעם עולם‪ ,‬ושנאה כבושה זו הלכה ונמסרה מדוד לדור‪ .‬והביאה לידי מעשה‬
‫סו‬
‫ש ב ת‬
‫ז מ ו ע ד‬
‫רצח ואכזריות נגדנו‪ ,‬לידי נירושים ושמדות ומרחצאות של דמים ובימינו אלה‪.‬‬
‫ימי רעה ועת צרה ליעקב אשר כמוה לא נהיתה עוד‪ ,‬התפרצה שנאה זו כחד‬
‫געש‪ .‬לעשות כלה בעמנו ולהצר את רגלי העמ הנולד• ככל מקום שהם‪ ,‬וכל‬
‫התועבות הנוראות הללו נעשו ונעשים לעיני השמש עיי אלה הדוגלים‬
‫כביכול בשם החסד והאהבה‪ ,‬אוי ואבוי לאותה חנוטה וצביעות!‬
‫ואת התמרמרותם נגד מענינו אלה החנפים הביעו חכמינו ז״ל בדבריהם‬
‫הנזכרים‪ .‬בהמשילה את מלכות אדומ לחזיר‪ ,‬כי ‪.‬מה החזיר בשעה שהוא רובץ‬
‫מוציא טלפיו ואומר ראו שאני טהור‪ ,‬כך מלכות אדום מתגאה וחומסת וגוזלת‪.‬‬
‫ונראית כאילו מצעת בימה״‪ .‬מלכות אדומ מתנאה בתורת חסד שעל לשונה‪,‬‬
‫ובאותה שעה עצמה היא חומפת ונוזלת ושופכת דמי נקיים‪ ,‬ובצביעות נוראה‬
‫מראה את עצמה ״כאילו מצעת בימה״ ועושה חסד במעשיה ‪1‬‬
‫ואולם כבר הובטחנו עיי הנביא עובדיה בשם ד־ לאמר‪. ,‬ועלו מושיעים‬
‫בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לד׳ המלוכה״‪ ,‬לשפוט את עשו הוא אדום‬
‫על כל אשר עשה לישראל‪ ,‬ולהשיב את המלוכה למלך עולם‪ ,‬ועל אותו העתיד‬
‫המזהיר שאנו מקוים עליו יאמרו לנו חכמינו ז״ל עוד שמ‪ ,‬״למה נקרא שמה‬
‫חזיר‪ .‬שמחזרת עטרה לבעליה״‪ ,‬כי עתידה עטרת האמונה הצדוסה‪ ,‬הכלולה‬
‫בתורת האמת של משה בחיר די‪ .‬לחזור לבעליה‪ ,‬לאלה שקבלו אוחה בהר‬
‫חורב ועברו למענה באש ובמימ‪ ,‬וכל יושבי תבל יכירו וידעו אז כי אמנמ לגו‬
‫העטרה‪ ,‬ואותו »הכח של אדומ שהי׳ מיצר לישראל‪ ,‬לעחיד יעשה שלוי עמנו‬
‫ויתמוך בישראלי!‬
‫ת‬
‫ז‬
‫ר‬
‫י‬
‫ט‬
‫‪-‬‬
‫צ‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ייז‬
‫ט‬
‫לפרשיות תזריע‪-‬מצורע‪.‬‬
‫טומאת‬
‫הנגעים‬
‫זאת‬
‫תהיה‬
‫ו ט ה ר ת ם‪.‬‬
‫תורת‬
‫המצורע‬
‫ביום‬
‫)ויקרא‪,‬‬
‫סהרתו‪.‬‬
‫יי—ב(‪.‬‬
‫עי »געה וברים נגעים באיט— ע י »»רח יברים וכר‪.‬‬
‫)ערכין‪ ,‬ט•!‪ ,:‬ויק״ר פייז(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫שתי הפרשיות הללו‪ .‬תזריע ומצורע‪ ,‬הכוללות בקרבן את דיני הנגעים‬
‫השונים‪ ,‬הן שהים שהן אחח‪ .‬פרשה אחת הנחלקת לשתיפ לענין הקריאה‬
‫בצבור‪ .‬בשנת העיבור! ופרשה זו‪ ,‬פרשת הנגעים‪ .‬היא אחת הפרשיות היותר‬
‫סתומות שבוצרה‪ .‬בהשקפה ראשונה הלא הדבר פשום‪ .‬שמה שהחמירה התורה‬
‫כ״כ בטומאת הננעימ‪ .‬וצותה להרחיק את המנוגעימ מחוך הקהל׳ לשבת בדד‬
‫מחוץ למחנה‪ ,‬הוא משוט ״שרצתה התורה בטהרת ישראל ובנקיון גופם והרחקת‬
‫החולי הזה בתתלתו״׳ )רמכ״ן‪ ,‬ייקרא‪ ,‬י ג ‪ -‬ג ( ‪ .‬כי הנה מחלת הצרעת בכלל נחשבה‬
‫מאז ומעולם למחלה ממארת ומסוכנת עד מאוד‪ ,‬כי מלכד מה שאין כמעט‬
‫כל תרופה למכתה‪ ,‬הנה סכנתה גדולה ביחוד מצד התדבקותה באופן נורא!‬
‫ואין כל עצה איך להשמר ממנה בלתי אמ להרחיק את המנוגעים האומללים‬
‫מחברת בני האדמ‪ .‬ולהחזיקמ במקומות מיוחדים לכך‪ ,‬בעמקי יערות סבוכים‪,‬‬
‫או על אייט בודדים‪ ,‬ששמ המה כקבורים חיים‪ .‬מבלי לבוא בשומ מגע ומשא‬
‫אף עמ היותר קרובימ להמ‪ .‬ועד כמה שלא תהי׳ הרחקה זו אכזרית‪ ,‬להרחיק‬
‫בזרוע את החולה האומלל מחברת בני ביתו‪ .‬אבל מוכרחת היא בכדי לשמור‬
‫על בריאותט של האחריט‪ ,‬שלא תדבק גט בהט אותה המחלה הנוראה‪ ,‬וחדי‬
‫היא הרחקה זו בגדר רע מוכרח‪.‬‬
‫ועד כמה גדולה היא הסכנה של ההדבקות המחלה הזאת יעידו לגו דברי‬
‫חכמינו ז״ל‪ ,‬שרבי מאיר לא הי׳ אוכל ביצים‪ ,‬שנולדו מתרנגולת שבמבוי שיש‬
‫בו מצורע‪ .‬וריש לקיש כשהי׳ רואה מצורע מתהלך בין אנשימ חי׳ קורא אליו‬
‫מרחוק ״סוק לאתרך לא תזהמ ברייתא׳׳‪' ,‬ז‪ .‬א‪! .‬שוב למקומך שלא תנגעיאת‬
‫‪k1‬‬
‫סח‬
‫ש ב ו‪1‬‬
‫‪ 1‬מ ו ע ד‬
‫אחרים‪) .‬ויקיר‪ .‬פט‪-‬ז(‪ .‬ואמרו עוד שאסור להלך אפילו בריחוק מאה אמה מן‬
‫המנוגע‪ ,‬אמ הרוח נושבת ממנו על המהלך מרחוק׳ )כתובית‪ .‬ע ״ ז ‪ , :‬ל ע נ ץ בעלי ראתן‪,‬‬
‫ועיין ערוך‪ ,‬ערך ראתן(‪ .‬וכל זה יעיד לנו למדי עד כמה כבר ידעו עוד בימי קדם‬
‫מסכנת ההתדבקות של המחלה הנוראה הזו‪ .‬ובכדי להשמר מסכנה זו באו דיני‬
‫התורה‪ .‬להרחיק את המצורע‪ -,‬כי ‪..‬כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד‬
‫ישב מחוץ למחנה מושבו*‪) ,‬ויקרא‪ ,‬י ג ‪ -‬מ ו ( ‪ .‬ואולם מאחר שיש נגעים שונים‪,‬‬
‫טסוכנימ ובלתי מסוכנימ‪ ,‬ובלשון המקרא טהורים וטמאים‪ ,‬לפיכך נתנה במ‬
‫התורה סימנים‪ ,‬להכיר בין ננע לנגע! וציותה להסניר את המנונע לאיזה זמן‪.‬‬
‫בכדי להוכח על פי הסימנים שבכתוב‪ ,‬אם הננע הוא מסוכן‪ ,‬ואז ‪.‬טמא טמא‬
‫יקרא ובדד ישב״‪ ,‬או שהוא בלתי מטוכן ואז טהור הוא וישוב לביתו‪ .‬וכבר‬
‫נתחברו כמה סטרימ מחכמי המדע המומחים במקצוע זה‪ .‬להוכיח עד כמה‬
‫דיגי ‪.‬ההסגר* שבפרשה זו מתאימיס לחקירות המדע של זמנינו‪ ,‬והדברים‬
‫בזה ארוכים‪.‬‬
‫ואולמ לכשנעמוד על פרטי פרשה נפלאה זו הרי נמצא‪ ,‬שהיא כולה‬
‫מעולפת סוד ההסתר של חוקים‪ ,‬שאין להם כל פשר מצד המדע והשכל האנושי‪,‬‬
‫והם בעיניגו רק גזירת המקום ב״ה‪ ,‬בגדר ‪.‬חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין‬
‫אתה רשאי לעבוד על נזירתי״‪< ,‬מד״ת חוקת( ו וכבר חשבו חכמינו זיל את טהדת‬
‫המצורע בין החוקים‪ ,‬שעליהם נאמר ‪.‬אני די‪ ,‬אני ד׳ חקקתיו ואין לך רשות‬
‫להדהד בהן״‪) .‬יומא‪ ,‬פ׳‪-‬ן‪ .>:‬התודה ציותה ״והובא אל הכהן״‪ ,‬ומזה למדו חכמינו‬
‫ז״ל‪., ,‬שהטומאה והטהרה בידי כהן״; ואם אין הכהן יודע לראות את הנגעים‪,‬‬
‫באים אחרים היודעים אותם לראותם‪ ,‬כי ‪.‬הכל כשרים לראות את הנגעים״‪.‬‬
‫אבל הם אומרים לכהן ״אמור טמא והוא אומר‪ ,‬אטור טהור והוא אומר*‪ .‬ועל‬
‫מה ציותה התורה כן ז ומה טעם יש בדבר זה ז למה ‪.‬אל הכהן* דוקא‪ ,‬ולא‬
‫אל האיש היודע בטיב נגעים‪ .‬יהי׳ מי שיהי׳ ז אין זה אלא חוק מחוקי התורה ו‬
‫וביחוד יפלא בעינינו ענין ‪..‬טהרת המצורע״‪ ,‬שציוחה התורה לקחת למטהר‬
‫‪.‬שתי צפריט חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב*‪ ,‬ולשחוט את הצפוד‬
‫האחת אל כלי חרש על מיפ חייט‪ ,‬ולשלוח את הצפוד השני׳ על פני השדה‪ ,‬ורק‬
‫אחרי כל זאת יכבס המטהר את בנדיו ורחץ במים וטהר! ומה פשר כל הדברימ‬
‫האלה ז ומה רבו דרשוה חכמינו ז״ל בענין זה של הננעים‪ .‬ונחקורה נא לעמוד‬
‫על ביאור הדברים ולהבין בעז״ה‪ ,‬עד כמה שיד שכלנו מגעח‪ ,‬אחדות מדרשוח‬
‫חכמינו ז״ל בענין סודי זה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הנגעים בכלל גחלקים לשלשה סוגים‪ ,‬גגעי אדם‪ ,‬נגעי בתימ וגגעי‬
‫בגדים‪ ,‬ודרשות חכמינו ז״ל נאסרו בעיקרן על נגעי אדם ונגעי בתים‪ ,‬ונזכיר‬
‫בזה רק‪1‬אחדות מהן‪.‬‬
‫ת‬
‫ז‬
‫ר‬
‫י‬
‫ט‬
‫‪-‬‬
‫נ‬
‫ז‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ט‬
‫״על עשרה דברים גגעים באים‪ .‬על עבודה זרה‪ .‬על גלוי עריוח ועל‬
‫שפיכות דמים ועל חילול השם ועל ברכת השם ועל הגוזל את הרבים ועל‬
‫הגוזל את שאיגו שלו ועל גסי הרוח ועל לשון הרע ועל עין רעה* )ייקיד פי״ז(‪.‬‬
‫ובגמרא אמדו‪. .‬על שבעה דברים נגעים באים‪ ,‬על לשון הרע ועל שפיכות‬
‫דמים ועל שבועת שוא ועל גלוי עדיות ועל גסות הרוה ועל הגזל ועל‬
‫צרות העין״‪ ) ,‬ע ר נ ץ ‪. ( . « ,‬‬
‫אם נשוה את שני המאמרים האלה זה לעמת זה‪ ,‬נראה כי ההבדל בין‬
‫שגיהם הוא בזה‪ ,‬שבגמרא תשבו רק את הדברים שבין אדם לחבירו‪ ,‬כי גם גלוי‬
‫עריות הוא מהעבירות שבין אדם להכירו‪ ,‬והתורה משבה את •אשת רען*‬
‫בין יתר הדברים שבא עליהם הצווי של ‪.‬לא תחמוד״ את »כל אשר‬
‫לרעך״‪) .‬שמית‪ ,‬כ ‪ -‬י ז ( ‪ .‬ומטע םזה השמיטו בגמרא את שלשת העבירות שבין אדם‬
‫למקום‪ ,‬עבודה זרה‪ .‬חלול השם וברכח השמ < ואת שני מיני הגזילה‪. ,‬גוזל את‬
‫הרבים ונוזל את שאינו שלו* חשבו לאחד בשם ‪.‬נזל״‪ ,‬ונשארו לפי זה רק‬
‫ששה דברים‪ ,‬ועליהם הוםיפו את שבועת השוא‪ ,‬כשאדם מוציא על ידה במרמה‬
‫ממון מחבירו‪ ,‬וכמו שהביאו שם ראי׳ לזה ממעשה נעמן וניהזי‪) ,‬נדב‪ ,‬ה(‪ ,‬שנשבע‬
‫גיחזי לנעמן שבועת שוא‪ ,‬שהוא בא אליו בשמ אדונו אלישע‪ ,‬ועל ידה הוציא‬
‫מגעמן במרמה‪. ,‬ככר כטף ושגי חליפות בגדים"‪ .‬ועל שבעת הדברימ האלה‬
‫שבין אדם לחבירו הוסיפו במדרש עוד שלשה דבריט שבין אדמ למקומ‪ ,‬עבודה‬
‫זרה‪ ,‬חלול השם וברכת השם‪ ,‬ונעשו עשרה דברים! והרי שני המאמרים האלה‬
‫מתאימים זה לזה‪ .‬ואמנם מצינו לחכמינו ז״ל‪) ,‬במי״ר פרשה זי(‪ ,‬שמנו י״א דברים‬
‫שגגעים באים עליהם‪ ,‬כי על עשר^ הדברימ הנזכרימ הוסיפו עוד את ‪.‬האומר‬
‫על חבירו דבר שאינו בו״‪ ,‬אבל הלא זה נכלל בכלל ‪.‬לשון הרע׳‪ ,‬ונמצא שאין‬
‫לפנינו אלא עשרה דברים שהנגעים באים עליהם‪ ,‬שבעה שבין אדמ לחבירו‬
‫ושלשה שבין אדם למקום‪ .‬ועלינו להבין את היחס שבין העבירות הללו‪ ,‬ובין‬
‫העונש של נגעים‪ ,‬שהוא בא עליהם בחור מדה כנגד מדה ‪1‬‬
‫והנה אחד מהדברים שהנגעים באים עליהם הוא לשון הרע‪ ,‬ובנוגע‬
‫לעון זה העונש של נגעים מתאימ לו‪ ,‬במליצת חכמינו ד ל בדרשתם על‬
‫הכתוב‪. ,‬זאת תהיה תורת המצורע ‪ -‬תורת המוציא שם רעי‪ ,‬לאמר‪» ,‬םה‬
‫נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו ז הוא הבדיל‬
‫בין איש לאשתו וכין איש לרעהו‪ ,‬לפיכך אמרה תורה בדד ישב״‪) ,‬ערכין‪ ,‬פז־(‪.‬‬
‫ויפה אמרו לפיכך ״שכל המסטר לשון הרע ננעים באים עליו״)שפ‪ .‬טי‪ .(:‬אבל‬
‫איזו מדר‪ ,‬כנגד מדד‪ ,‬יש בעונש הנגעים על יחד הדברים שחשבו חכמינו זיל‬
‫במאמריהם הנזכרימ ז‬
‫ואולם אם נשים עין משנס על שני המאמרים שהזכרנו נראה‪ ,‬כי‬
‫בשניהם העמידו ח ד ל לאחרונה את ״צרות העין״ ואת ״העין הרעה״! ושתי‬
‫נ‬
‫‪11‬‬
‫‪n‬‬
‫ומומו‬
‫אלה הן לכאורה שתים שהן אחת‪ ,‬כי האיש צר העין עינו רעה באחרים‪.‬‬
‫ואינו רוצה לחנותם מנכסיו‪ .‬וכמו שדרשו ז״ל על הכתוב ״ובא אשר לו הבית״‪,‬‬
‫לאמר‪ ,‬״זה שמיחד ביחו לו ואינו רוצה להשאיל כליו״ו אבל במרוצת‬
‫הדברימ יבואר ששתי אלה מתיחסות לשגי סוגים מיוחדים‪ ,‬לסוג העשירים‬
‫צרי העין‪ .‬שמיחדים אח כל אשר להם רק לעצמם‪ .‬מבלי להגות לאחרים‬
‫מטובם ועשרם׳ ולסוג העניים הסובלים לחץ ומחסור‪ ,‬והמ מביטים לפיכן‬
‫בעין רעה על אלה אבירי הלב‪ .‬הרחוקים מצדקה ואוטמימ את אזגיהם‬
‫משמוע זעקת דל‪ .‬וטאחר שצרות העין של הראשוגים מביאה לידי העין הדעה‬
‫של חאחרוגיס‪ .‬והאחת היא סבת השני׳‪ ,‬לכן שתיהן לאחח חחשבנה ו והעון‬
‫הנורא של ‪.‬צרות העין״ המביא לידי ‪.‬עין הרעה״ הוא הנהו השליכה הראשונה‬
‫בסולמ העבירות החמורות‪ ,‬שנחשבו בשני המאמרים הנזכרימ‪ ,‬והוא מוביל‬
‫לידי יתר העונות ההם׳ כאשד יבואר בזה‪.‬‬
‫כי הנה ‪.‬צרות העין״ היא אמנם מדד‪ .‬רעה ואכזרית‪ ,‬שבא עליה‬
‫בתורה צווי מיוחד לאמר‪» ,‬לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את‬
‫ידן״‪) .‬דבריפ‪ .‬פ י ‪ , ( ! -‬ועל העובר על זה ומעלים עינו מן הצדקה יאמרו לנו‬
‫חכמינו ז״ל‪ .‬שהוא נקרא ‪.‬בליעל‪ ,‬וכאילו עובד עבודה זרה״‪) .‬מזיבות‪ .‬פח‪.(.‬‬
‫ואם נשאל הא כיצד ז הן אמנם ״איש בליעל״ הוא‪ ,‬וכמו שקראה אביגיל‬
‫לנבל‪) ,‬ש״א‪ ,‬נ ה ‪ -‬נ ה ( ‪ ,‬אבל למה זה יחשב כאילו עובד עבודה זרה ז אין זאת אלא‬
‫משוס שסניעת הצדקה םביאה לידי עבודה זרה‪ ,‬והאחת היא סבת השניה‬
‫ומביאה אליה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ואזכיר בזה בקצרה מה שכבר ביארתי במאמרי הקודמים‪) .‬לפרשת‬
‫בראשית ועוד(‪ ,‬את ערן הצדקה בישראל‪ .‬שהיא באה לי ש ב את העולמ‪,‬‬
‫ולהשכין שלו׳ בין שוכני ארץ! כי מאחר שבמנהנו של עולם הוא‪ ,‬שאין שויון‬
‫בין בני אדם הנחלקים למעמדים שונים‪ ,‬של עשירים ועניים‪ .‬םנצלים ומנוצלים‪,‬‬
‫שולטים ונשלסים‪ .‬הנה חלוקה זו מביאה בהכרח לידי קנאה‪ ,‬קנאת איש מרעהו׳‬
‫והקנאה מביאה לידי שנאה‪ .‬והיא מתפרצת מפעם לפעט כהר געש ומחרבת‬
‫עולםות‪ .‬ודברי ימי עולם יספרו לדור על התפרצויות שכאלה ומהפכות שונות‪,‬‬
‫שהטביעו ארצות בנהרי נחלי דםיט‪ .‬והכריעו לטבח אלפי רבבות אנשים‪ .‬ואמנם‬
‫הועילו הםהטכות השונות לשנות לפעמים מדרי עולמ‪ ,‬ולהעביר מן הארץ הרבה‬
‫םשטרים בלתי צודקים‪ ,‬םשסרים של עושק וחטט ושל שלטון האדם באדם לרע‬
‫לו! אבל להביא לידי שויון גמור בין בני האדם תקצר יד אנוש‪ ,‬אחרי אשר‬
‫חמיד ימצאו בעולמ חרוצימ ובלתי חרוצימ‪ ,‬חכמים וסכלימ‪ .‬בעלי כשרוגות‬
‫מיוחדים ומשוללי כל כשרון‪ .‬ואלה שיצטיינו בנשרוגותיהם‪ ,‬בחכמחמ‬
‫ת‬
‫ז‬
‫ר‬
‫י‬
‫ע‬
‫—‬
‫מ צ ו ר ג !‬
‫ובחריצותם המה יעלו מעלה מעלה בסולם החברה האנושית‪ ,‬והאחרונים בשפל‬
‫ישבו‪ .‬ומאחד שנמנע הדבר להפוך את בני האדם לעדר של כבשים‪ ,‬שוים‬
‫במראה ובקומה‪ ,‬הנה תמיד תשלוט בעולם קנאת איש מרעהו‪ .‬והקנאה תביא‬
‫לידי שנאה‪ ,‬ושתי בנות התופת הללו מוציאות את האדמ מן העולמ‪ .‬וכבר אמרו‬
‫לנו חכמינו זיל על העולמ הבא‪ ,‬שהוא יהי׳ עולמ ‪.‬שאין בו לא קנאה ולא‬
‫שנאה ולא תחרות״‪) ,‬נרכויז‪ ,‬י!‪ ,(.‬כי רק בעולם ההוא‪ ,‬עולמ העחיד‪ ,‬יהי׳ כדבר‬
‫הזה‪ ,‬ולא בעולמנו השפל‪ .‬עולם הזה‪ .‬שתמיד יהי׳ בו מקומ לקנאת איש‬
‫מרעהו‪.‬‬
‫וציותה לפיכך התורה על הצדקה‪ ,‬צדקת משפט הקשורה בדין ולא‬
‫ברחמיפ‪ ,‬בתור התרופה היחידית למחלת הקנאה והשנאה בין בני האדמ» כי רק‬
‫צדקה שכזו הבאה מצד המשפט‪ ,‬המטיל חובה על מי שיש לו לדאוג לסחסורי‬
‫זה שאין לו‪ ,‬״תרוממ גוי״‪ .‬בהמעיטה עד הגבול האפשרי את ההבדל המעמדי‬
‫שבין העשיר והעני! כי אם ידאג העשיר באמת למחטורי העגי וימפיק לו את‬
‫צרכיו ביד מלאה‪ .‬באופן שלא יהיו בעולם סובלי מחסור כלל‪ ,‬כי אז לא יהי׳‬
‫מקום לקנאה ושנאה‪ .‬ובאין קנאה ושנאה אז שלום אמת יהי׳ עלי ארץ‪,‬‬
‫והדברים בזה עתיקים!‬
‫ואם רואים אנו לאסוגגו את כל העולם כםדורח אש אחת גדולה‪ ,‬האוכלת‬
‫ארץ ויושביה‪ ,‬הוא משומ שאין משפט ואין צדק בארץ‪ ,‬כדבר הנביא ‪.‬והסג‬
‫אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד״ )ישעיה‪ ,‬נ ‪ - 0‬י י ( ‪ .‬בני האדמ בארחות חייהמ‬
‫מעמיקים בעצמם את התהומ המעמדי שביניהם‪ ,‬אחרי אשר מצד האחד עשירות‬
‫נפרזת שוררת‪ .‬ומהצד השני מחסור נורא‪ ,‬וסופם לפיכך ליפול בתהום העמוק‬
‫ההוא‪ .‬והסבה האמתית המביאה לידי כך היא ‪-‬צרות העין״ של האדמ‪ ,‬המונעת‬
‫אותו מלעשות צדק ומשפט ו ולא עוד אלא שעשרו של האדם מביאו לידי ‪.‬גסות‬
‫הרוח׳‪ ,‬להתגאות בכספו וזהבו‪ .‬ולהביט על העני מגבוה כעל נבזה וחדל אישימ‪.‬‬
‫ושתי אלה‪. ,‬צרות העין וגסות הרוח״ של העשיר‪ ,‬טביאות לידי קנאה ושגאה‬
‫מצד העני‪ ,‬והשנאה הלא מקלקלת היא את השורה‪ ,‬ומביאה לידי תהפוכות‬
‫כעולם‪ .‬ולהתפרץ לא רק גגד סלכותא דארעא‪ ,‬כי אם נס ננד מלכותא דשמיא‪.‬‬
‫כאשר עינינו הרואות בימינו אלה‪ ,‬ימי מהפכות שונות בעולמ‪ .‬סתחלת היא‬
‫״בלשון הרע׳‪ ,‬לא על אוחו העשיר הפרטי‪ ,‬צר העין ונס הרוח‪ ,‬כי אמ על‬
‫המעמד של כעלי ההון בכלל! וספרות שליטה טלאה רעל של לשון הרע‬
‫ושביעת שוא נבראת על ידי הקנאה והשנאה‪ ,‬להשביע את כל אלה הרעבימ‬
‫והסובלים‪ ,‬להנקם בחמת רצח באויביהם העשירים‪ .‬בהציגם את כולם מבלי הבדל‬
‫כרשעי ארץ‪ ,‬שסםוגם וחייהם הפקד וכל הקודם להרגם זכה! זרע השנאה‬
‫מכה שרשים עמוקים בלבות הנדכאים והעשוקים‪ .‬מובלי המחסור‪ ,‬וסוף סוף‬
‫באים המה לידי התפרצות נוראה‪ ,‬הםהפכת סדרי עולם ומרימה את דגל המרד‬
‫עב‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫בארץ ובשמים‪ ,‬והתוצאות מה נוראות הן‪ .‬וזהו שאמרו ז״ל על המעלים עמו‬
‫מן הצדקה‪ .‬שהוא כאילו עובד ע״ז‪ ,‬אתרי אשר העלמת העין מצדקת המשפט‬
‫סופה להביא לידי מרד במלכות השמים‪ .‬מצד אלה האומרים אין אלקים בארץ‪,‬‬
‫ואין לך עבודה זרה חמורה מזו!‬
‫והנה כי כן רואים אנו לפנינו שלשלת ארוכה של ‪,‬שבעה דברים״‪.‬‬
‫המתחילים בצרות העין וגסות הרוח של‪ .‬העשיר; שתי הסבות העקריות‬
‫המביאות לידי לשון הרע ושבועת שוא מצד העניים; והמ גומרימ בגזל‬
‫וגשפיכת דמים‪ ,‬ואף בגלוי עריות‪ ,‬בשעה שגדרי עולם כחפרצימ‪ .‬וההתפרצות‬
‫נגד סדרי עולם מביאה‪ .‬כאמור‪ ,‬גם לידי מרד במלכות השמיט! ועל שבעת‬
‫הדברים האסורים נוספים אז עוד שלשה דברים‪ ,‬בין אדם למקום‪ .‬לחלל שם‬
‫שמים בדברי גדוף ולכפור באלקי מרום‪ ,‬והם חלול השם וברכת השם ועבודה‬
‫זרה‪ ,‬ומשבעת הדברים נעשים עשרה!‬
‫ד‪.‬‬
‫הם המה שבעת ועשרח הדברימ‪ ,‬שמנו לנו חכמינו ז״ל‪ ,‬אשר עליהם‬
‫יבוא בתור מדר‪ .‬כנגד םדה עונש הנגעים‪ ,‬גגעי אדם וננעי בתים‪ ,‬והעונש סה‬
‫מתאימ הוא אמנם להעונות ו על נגעי הבתים יאמרו לגו חכמיגו ז״ל בדרשתמ‬
‫על הכתוב‪. .‬ובא אשר לו הבית״‪ ,‬לאמר׳ ‪,‬מי שמיחד ביתו לו שאינו רוצה‬
‫להשאיל כליו ואומר שאין לו‪ .‬והקביה מפרסמו כשמפנה את ביתו״‪ ,xnv) .‬יא‪.(:‬‬
‫ובזר‪ .‬הורונו לדעת׳ כי מטרת ננעי הבתים היא לפרסם את אלה צרי העין‬
‫הסיחדים את כל אשר להמ רק לעצמם‪ ,‬ואינם רוצים לא רק לתת םשלהם‬
‫לאחרים‪ ,‬אלא שאף להשאיל על מנת להחזיר אינם רוצים‪ ,‬באמרם שקר שאין‬
‫להם מאופה‪ ,‬ועל ידי הננעים הם מוכרחים להוציא אח כל אשר בביחם החוצה‪,‬‬
‫והס מתשרממים בזה לעין כל שרק שקר הי׳ בימינם‪ ,‬ונעשים לדראון בעיני כל‬
‫רואיהם‪ ,‬המניעים אחריהם ראש בבוז ובקללה!‬
‫ומה נמלאו דברי חכמינו ז״ל במליצתם על הכתוב‪. ,‬יגל יבול ביתו‬
‫נגרות ביום אפו״‪) ,‬איוב‪ ,‬נ ‪ -‬״ ( ‪ ,‬לאמר‪- ,‬יהיו גוררים ומוציאים‪ ,‬אימתי ז ביום‬
‫שיגרה הקב׳׳ה אפו באותו האיש‪ ,‬הא כיצד ז אדם אומר לחבירו השאילני קב‬
‫חטים והוא אומר אין לי‪ ,‬קב שעורים‪ ,‬אין לי‪ ,‬קב תמרים‪ ,‬אין לי‪ ,‬אשה אוסרת‬
‫לחבירתה השאיליני נפה והיא אומרת אין לי‪ .‬השאיליני כבדה ואומדת אין לי ו‬
‫מה הקב״ה עושה ז מגרה ננעיט בתוך ביתו‪ ,‬ומתוך שהוא מוציא כליו הבריות‬
‫רואות ואומרות‪ ,‬לא הי׳ אומר אין לי כלום ז ראו כמה חטים יש כאן‪ ,‬במה‬
‫שעורים יש כאן‪ .‬כמר‪ .‬תמרים יש כאן‪ ,‬לווט ביתא באילין לווטיא‪ ,‬מקולל יהא‬
‫חבית וראוי הוא לקללות הללו״‪) ,‬ויקיר פי‪-‬ז‪ ,‬ובמתינ שפ(‪ .‬והנה נתנו לנו חכמינו‬
‫ז״ל בדגריהס אלה ציור מבחיל מצרות העין של העשיר ומתוצאותיה‬
‫תזריע‪-‬נזצורע‪D4‬‬
‫הנוראות ו יושב לו העשיר בהיכלו לבטח‪ ,‬אוכל לשובע ומתענג על כל טוב׳‬
‫בביתו הון ועושר ומגורותיו ואוצרותיו מלאים על גדותיהם! והוא מעלים‬
‫את עיניו מהעניות הנוראה השוררת סביביו‪ ,‬ואינגו שמ על לבו כלל את‬
‫מצוקתם וקשי גורלם של הרעבימ והצמאים המקיפים אותו מכל צד׳ והמה‬
‫מתהלכים כצללים ערומים ויחפים ומבקשים אוכל למו להשיב גפשם‪ .‬בצרות‬
‫עינו הוא מקשיח לבו ואוטמ אזנו משמוע זעקתם‪ ,‬סוגר את אוצרותיו ואומר‬
‫שאין לו כל מאומה לתת להם‪ .‬ומה היא האחרית מכל זה? האחרית נוראה‬
‫היא מאד!‬
‫לפתע פתאומ והנח ‪.‬כנגע נראה בבית״! ומחוך שהוא מוציא את כליו‬
‫הכל רואים את העושר והשפע‪ ,‬שהיו םגורים בביתו של זה צר העין ואומריט‪,‬‬
‫האם לא הי׳ אומר שאין לו כלומ? ראו גא כמה עושר יש כאן‪ ,‬וכמה אוצרות‬
‫מלאימ כל טוב‪ ,‬ולמה הקשיח את לבו מאחיו האביון? הרואים םקללים את‬
‫צר העין בקללות נמרצות‪ ,‬והוא נעשה לחרפה ולבוז בעיני כל‪ ,‬וזהו ענשו‬
‫המר‪ ,‬עונש הנגעים בביתו‪ ,‬על צרות עינו!‬
‫ובתקופתנו האחרונה ראינו מחזות מחרידים בתמונה חדשה‪ ,‬כי השליח‬
‫ד׳ בצרי העין נגעים נוראים‪ ,‬נגעים בצורת שודדי יום מכל המינים‪ ,‬מהפכנים‬
‫וסתם חמסנים‪ ,‬והם באו ושברו את דלתות היכלותיהם של העשירים‪ ,‬אותם‬
‫השליכו החוצה‪ ,‬ומאושרים היו אם נפשם ניתנה להמ לשלל! את האוצרות‬
‫הנדולימ שנצב<ו במשך דורות רבים שדדו וחמסו לעיניהם והאנשים עומדים‬
‫ורואים ותסהים לנפשם ואומרים‪ ,‬ראו נא כמה עושר הי׳ צבור כאן‪ ,‬כמה‬
‫אוצרות מלאיט כל טוב‪ ,‬ולמה זה צרה עינם של עשירי ורשעי ארץ אלה באחיהם‬
‫האביונים ? מקוללים יהיו וראויים המה לקללות הללו! כי לו חכמו השכילו‬
‫אלה שלוי ארץ׳ להשכיל לדל בעוד מועד ולעשות צדקה ומשפט‪ ,‬לו דאגו‬
‫להשביע רעבים ולהלביש ערומים‪ ,‬כי אז לא באחם כל הרעה הזאת‪ ,‬ולא‬
‫היו באימ לידי מהפכות נוראות שכאלה ! וכבד אמר אחד מחכמי העולם‪ ,‬שאין‬
‫השבעים עושים מהפכות אלא הרעבים‪ .‬אלא שלאסונם ולאסון כל האנושיות‬
‫כולה היו מיחדים את כל אשר להמ רק לעצמם‪ ,‬ולפיכך נראה הננע בבתיהם‪,‬‬
‫והם הביאו על עצממ את כל הרעה אשר מצאחם‪ ,‬וקללת אלקימ ואנשים‬
‫עליהם רובצת!‬
‫זאת היא תורת נגעי הבתימ‪ ,‬תורת אלה המיחדים בתיהם להם עצמם!‬
‫ומה היא תורת גגעי האדם? אכן גם מפרשת גגעימ אלה תורה שלימה‬
‫לנו יוצאת!‬
‫עד‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫‪1‬‬
‫מ‬
‫ן‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ה‪.‬‬
‫כי הנה אלת נגעי האדם‪ ,‬אם כי נראים הפה רק ‪.‬בעור הבשר״׳ אבל‬
‫אין המה מתלה חיצונית לכד׳ מחלת העור‪ ,‬אלא מחלה פנימית‪ ,‬מחלה נוראה׳‬
‫אשר שרשיה מונחימ עמוק עמוק כדמו של המנונע ובגופו! ואסרה התורה‬
‫לפיכך את קציצת הבהרת‪ ,‬כאמור ‪.‬השמד לך בגגע הצרעת״‪) ,‬דברים‪ ,‬כ ד ‪ -‬ח ( ‪,‬‬
‫״והקוצץ את בהרתו עובר בל״ת״‪ ,‬ימכיח‪ ,‬כב‪ ,(.‬כי אין כל תועלת בקציצתה‪.‬‬
‫אחדי אשר על מקומה תבוא אחרת! ונחוץ לפיכך לא לקצוץ את הבהרת‪ ,‬כי‬
‫אם לדפאותה‪ ,‬לרפא את הגוף המנוגע ולטהרו מזוהמת דמו‪ ,‬ואז במילא יסורו‬
‫ממנו הנגעימ‪ ,‬שאינט רק םימנים חיצוניים למחלה פנימית‪ .‬ובכדי לרפא את‬
‫הנגעימ צריך לעמוד בתחלה על הסבות המביאות לידי מחלה נוראה זו‪ ,‬ואחרי‬
‫שנעמוד על הסבות ההן צריך להסירן‪.‬‬
‫על הסבות של מחלת נגעי האדם יראו לנו חכמינו ז״ל בדבריהם‬
‫בפרשה זו‪) ,‬ויק־ר‪ ,‬פ פ י ‪ 0‬וז״ל‪. :‬אסר ר׳ אחא סאדם הוא שלא יבואו חליים‬
‫עליו‪ ,‬מ״ט דכתיב והסיר ד׳ ממך כל חולי ממך הוא שלא יבואו חלייס‬
‫עליך! רבי אבין אסר זה יצר הרע‪ ,‬שתחלתו מתוק ופופו מר‪ ,‬רבי תנחומא‬
‫בשם רבי אלעזר ורבי מנחםא בשם רב אמר‪ ,‬והסיר ד׳ ממך כל חולי זה‬
‫עין״‪) ,‬פירוש עין רעה‪ ,‬מתיכ שם(‪ .‬והנה אם כי הזכירו החכמים ההם חליים סתם‪,‬‬
‫אבל כבר העיר על זד‪ ,‬בצדק הגרדיל ז״ל בחידושיו למדרש‪. ,‬שבאו לדרוש‬
‫הא דכתיב כאן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע‪ ,‬לומר שמן האדם הצרוע‬
‫עצמו תלוי דבר רפואתו״‪ ,‬הרי שכיונו ביחוד על מחלה הנגעים‪ ,‬וזהו שהביאו‬
‫במדרש את הדברים הללו בפרשתנו‪ ,‬פרשת הנגעימ ו ובאו ללמדנו בזה‪ ,‬שאף‬
‫שנאמר בכתוב ״כל חולי"׳ ובודאי שכיד די להסיר מעל האדם כל מיני מחלה‪,‬‬
‫אבל מה שנרמז בכתוב זה‪, ,‬ממך הוא שלא יבואו חלייס עליך׳‪ ,‬אין זה אלא‬
‫בחליים הבאים על האדם באשמת עצמו‪ ,‬שאותם יוכל האדם להסיר מעליו‪,‬‬
‫ולא בחליים הכאים מצד מקרי אסון שאינם תלויים באדם כלל‪ .‬ופירשו ז״ל‬
‫עוד יותר‪ ,‬שהם החליים הבאים על האדם מצד יצרו הרע או מצד עינו הרעה‪,‬‬
‫והדברים מוסבים ביחוד על הננעים‪ ,‬שעליהם נאמר לפיכך ״והנה נרפא‬
‫גנע הצרעת מן הצרוע״‪ ,‬ני באימ הם על האדמ כאשמת עצמו‪ ,‬ובו תלוי‬
‫דבר רפואתו‪.‬‬
‫והנה הראו לנו חכמיגו ו״ל על שתי סבות עיקריות המביאות לידי‬
‫חולי‪ ,‬והן יצר הרע ועין דעה‪ .‬יצרו הרע של האדם‪. ,‬שתחלתו מתוק וסופו‬
‫מר״‪ ,‬מסיתו לבלי הסתפק גמלוי צרכיו ההכרחיים‪ ,‬כי אם לשאוף חמיד למותרות‪,‬‬
‫והוא אוכל ושותה יותר מדי ונותן לנשים חילו‪ ,‬ועושה כל תועבה למלאות‬
‫חאוח לבו‪ ,‬ועי״ז הוא מביא חליימ על עצמו ומזקין ומת בלא עת‪ .‬וכבר כתב‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ר‬
‫י‬
‫‪-‬‬
‫מ‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫עה‬
‫ע‬
‫הגדול שבדופאי הגוף והנפש גם יחד׳ הרמב״ם ז״ל‪< ,‬דעית‪ ,‬״ ו ‪ , 1‬שאם ירגיל‬
‫האדם את עצמו׳ ׳׳שלא יאכל אלא כשהוא רעכ ולא ישחה אלא כשהוא צמא‬
‫וכוי״׳ ז‪ .‬א‪ .‬שלא יעשה האדמ לצדכי גופו אלא מה שהוא צייד׳ ולא מה‬
‫שהוא מתאוה אליו׳ אז הוא‪ ,‬הרמבים ז״ל •ערב לו שאיגו גא לידי חולי כל‬
‫ימיו ואינו צריך לרופא‪ ,‬ויהי גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו׳‪ .‬זוהי עצה‬
‫נכונה שעליה נאמר ׳׳ושומע לעצה חכם״‪ ,‬אבל לאסונו של האדמ ‪.‬דרך אויל‬
‫ישר בעיניו״‪) ,‬משלי‪ .‬י ב ‪ -‬ט ו ( ‪ ,‬והוא בוחר ללכת בדרכי יצרו הרע‪ .‬הםסיחהו לבלי‬
‫הסתפק במה שהוא צריך‪ ,‬אלא להתאוות תמיד תאוה יתירה‪ ,‬ותאותו מורידה‬
‫אותו לבור שתת של חליים רעים ושל ננעים מזוהמימ ! וזהו שאסר רבי‬
‫אבין‪ ,‬״ממך הוא שלא יבואו עליך חליים‪ ,‬זה יצר הרע•!‬
‫‪0‬‬
‫ו‪.‬‬
‫שלובה יד עם היצר הרע באה הסבה השני׳ להחליים‪ ,‬שהאדם מביא‬
‫על עצמו‪ ,‬היא ״העין הרעה״‪ .‬יצר הרע מביא לידי תאוה‪ ,‬והעין הרעה‬
‫מביאה לידי קנאה‪ ,‬ושתי אלה‪ ,‬״התאוה והקנאה‪ ,‬מוציאות את האדם מן‬
‫העולם׳‪) ,‬אבות‪ ,‬פ״י מנ־ח(‪ .‬העין הרעה של האדם מביאתו להביט תמיד בקנאה‬
‫על חבירו ובמה שיש לו‪ ,‬והקנאה מביאה לידי כעס ושנאה‪ ,‬כי ״קנאה חמת‬
‫גברי‪)' ,‬משלי‪ ,‬ו ‪ -‬ל ד ( ‪ ,‬והיא מרעלת את נפשו ודמו של האדם‪ ,‬כאמור •ורקב עצמות‬
‫קנאה״׳)שם‪ ,‬ידי‪-‬ל(‪ ,‬אשר עלזה אמרו חכמינו זיל‪ ,‬״שכל מי שיש בו קנאה‬
‫עצמותיו מרקיביך׳ )שבת‪ ,‬קנ״ב‪ ,(:‬ואין כונתמ ז״ל דוקא על הרקבון שלאחר‬
‫המות‪ ,‬אלא שגם בחיי האדם עצמותיו מרקיבין‪ ,‬מפני הקנאה המפעפעת בלבו‬
‫כארס של נחש ומביאה רקב בעצמותיו! ומזה לכל החליימ הרעימ ולנגעים‬
‫מזוחמימ תוצאות‪ .‬וזהו שאמרו ז״ל על הכתוב‪ ,‬״והסיר ד׳ ממך כל חוליי‪,‬‬
‫שזה ״עין רעה״‪ ,‬כי אם יסיר האדם את עיגו הרעה יסיר כל חולי מעליו!‬
‫ועל שתי אלה‪ ,‬על הקנאה תולדת העין הדעה ועל התאוה תולדת‬
‫היצר הרע‪ ,‬הופיפו חז״ל במשנתם גם את הכבוד‪ ,‬שגם הוא מוציא את האדם‬
‫מן העולמ‪ .‬הרדיפה אחר הכבוד מתבטאת בשאיפת השלטון‪ ,‬שהאדמ שואף‬
‫להשתלט על אחרים ולהכניעם תחתיו‪ ,‬ושאיפה זו מביאה רעה רבה לעולם‪,‬‬
‫כי ״עת אשד שלט האדם באדם לרע לו״‪) ,‬קהלת‪ ,‬ח‪-‬ט>‪ .‬כל המריבות והקטטות‬
‫שבין אדמ לרעהו‪ ,‬וכל המלחמות והמהפכות המחריבות ארצות‪ ,‬ומורידות אלפי‬
‫רבבות אנשימ לבור שחת‪ ,‬מקורן הוא בשאיפה רעד‪ ,‬זו של שלטון וכבוד‪,‬‬
‫המביאה לידי מלחמות של כיבוש מצד שואפי השלטון‪ ,‬ולידי מהפכות של‬
‫התפרצות מצד שואפי השחרור‪ ,‬וחרב איש ברעהו‪5‬תמיד‪ ,‬היא החרב המתהפכת‬
‫על האדמ ומוציאתו מן העולט!‬
‫ומוצא? דבר‪ .‬הוא‪ ,‬כי נם נגעי'האדם כננעי הבתים באים על שבעה‬
‫ש‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ועשיה יבייט‪ .‬יאשית חטאת היא ״העין היעה״‪ .‬שלובת היי של היצר מרע‪,‬‬
‫ששתיהם יחי מביאים על האדם נגעים וחלייט אחייט‪ ,‬בעויים את תאותו‬
‫וקנאתו ״וגסות יוחו״‪ .‬תאות האימ מביאתו לייי ״גזל ושבועת שוא״ להיבות‬
‫ממוגו׳ ולידי ‪.‬גלוי עייות״ למלאות תשוקת יצרו! קנאחו בחבייו מביאתו‬
‫לידי ‪.‬לשון הרע״‪ .‬לדבר בו טרה ולהתכבד בקלונו! •וגסות דוחו״ מביאתו‬
‫לידי שאיפת שלטון‪ ,‬הגורמת ל״שפיכת דמים״‪ .‬וכשאין תאותו של האדם‬
‫מתמלאת‪ ,‬וקגאתו בקרבו כאש בוערת‪ ,‬אז הוא מתקצף ומקלל במלכו של‬
‫עולם‪ ,‬ובא עייז לידי חלול וברכת השם‪ .‬ואף לידי כפירה גמורה באלקי מרוט‪,‬‬
‫שהיא כעבודה ורה!‬
‫ומה נסלאו דברי המסורה המובאת בבעה׳יט על הכתוב‪. ,‬וראשו יהיה‬
‫פרוע״‪ ) ,‬י ג ‪ -‬מ ה ( ‪ ,‬וזיל‪ :‬״ ד במסורה‪ .‬הכא‪ ,‬ואידך מנדל וראשו בשמים‪) ,‬בראשית‪ ,‬י « ‪ -‬ד ( ‪,‬‬
‫וראשו מגיע השמימה‪) ,‬שם‪ ,‬נ ח ‪ -‬י ב ( ‪ ,‬וראשו לעב יגיע‪) ,‬איוב‪ ,‬כ ‪ -‬ו ( ‪ < -‬ובבעהיט‬
‫הוסיף על זה‪ .‬״בשביל שהגיע ראשו עד לשמים‪ .‬לכן נגעים באים עליו וראשו‬
‫יהיה פרוע״‪ .‬והנה דברי רבנו אלה מיוסדים על מה שאמרו ז״ל‪ ,‬שהנגעים‬
‫באים על גסות הרוח! אבל מה שייכות הכתוב ״וראשו מגיע השמימה״‪,‬‬
‫הנאסר כסלם שראה יעקב בחלומו‪ ,‬לענין זה של נגעים ז ואולם כבד אמדו‬
‫ז״ל על האדמ‪ ,‬שנברא ״בקומה זקופה כמלאכי השרתי‪) ,‬חגיגה‪ ,(.« ,‬וכבר‬
‫גיארתי כמ״א‪ ,‬שאין כונחם ז״ל‪ ,‬על המהלך בקופה זקופה מצד נאוחו‪ ,‬שעל‬
‫זה הלא חרצו משפטם‪ ,‬״שהמהלך כקומה זקיפה כאילו דוחק רגלי‬
‫השכינה״‪) ,‬ברבות‪ .‬מג‪ ,(.‬אלא על זה שהאדם גגרא כקומה זקופה‪ ,‬לא כיתר‬
‫חיתו ארץ שנבראו בקומה כפופה ובראש מוטה לארץ‪ ,‬למען הורותו דעת‬
‫כי אין מטרת חייו רק לאכול ולשחות כבהמת השדה‪ ,‬המתהלכימ בראשמ‬
‫לארץ למען חפש בה את מזוגותיהם‪ ,‬כי אם להגביה ראשו חשמימה ולהכיר‬
‫אח בוראו‪ ,‬כאמור‪., .‬שאו מרום עיגיכם וראו מי ברא אלה׳‪) ,‬ישעיה‪ ,‬מ ‪ -‬נ ו ( ‪.‬‬
‫וזהו שהראו ליעקב בחלומו‪ ,‬כי ״סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״‪ .‬ובםלם‬
‫ההוא יוכל האדם להתגשא עד שמי מרום ו וידוע מה שאמרו ז״ל ״סלמ זה‬
‫סיני״‪ ,‬כי ע״י התורה שניתנה מסיני יוכל האדם להגיע עד השליבות העליונוח‬
‫של סולס זה! אבל לאסונו של האדמ הוא מתהלך ״בקומה זקופה״‪ ,‬לא למען‬
‫לשאת עיניו למרום‪ ,‬כי אם למען התגאות בעשרו ובגבורתו‪ ,‬״וראשו לעב‬
‫יגיע״‪ ,‬ובזה הוא דוחק אמנם רגלי השכינה‪ ,‬כבני דור ההפלגה שבנו להם‬
‫)במבואי במד־ר שם(‪,‬‬
‫‪.‬מגדל וראשו בשמים״‪ ,‬למען הלחמ בבורא שמים וארץ‪,‬‬
‫וזהו ענשו שנגעימ באימ עליו מפני גסות דוחו‪ ,‬״וראשו יהיה פרוע״!‬
‫וסוף דגר היא כי גפ נגעי ‪ own‬באים עליו באשמת עצמו׳ בחוד מדד‪.‬‬
‫כנגד מדה‪ .‬כננעי הבתים‪ ,‬וממנו הוא שלא יבואו עליו‪ .‬וזאת היא תורת‬
‫הנגעים היוצאת לנו מפרשה נפלאה זו!‬
‫ת‬
‫ז‬
‫ר‬
‫י‬
‫ג‬
‫ו‬
‫‪-‬‬
‫נ‬
‫ז‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ע‬
‫סז‬
‫ז‪.‬‬
‫ואחרי אשר באנו עד הקר סבות המחלה של הנגעים‪ .‬נבוא נא פעתה‬
‫אל ביאור רפואתה של המחלה הנוראה הזאת‪ ,‬כפי שהתותה לנו ההורה‬
‫בטרשתנו זו‪.‬‬
‫התנאי העיקרי לרפואת מחלת הננעים הוא •והובא אל הכהן׳‪ ,‬כי מאחר‬
‫שםבת חםחלה מונחת ביחוסימ המקולקלימ שבין העשירים והעניים‪ ,‬בעדות‬
‫עינם של הראשונים המעוררת קנאה ושנאה אגל האחרונים‪ ,‬אשר מזה לכל‬
‫הרעות שבעולמ תוגאות‪ ,‬אין לנו איפוא כל תרופה אחרת למנת נגעים וי‪.‬‬
‫בלתי אם על ידי השבת היחוםים שבין המעםדים השונים‪ ,‬ובסוד הסבה תסור‬
‫המחלה מאליה‪ ,‬הנגעימ יעלמו והטומאה כליל תחלוף מן הארץ‪ .‬והדרך הישרה‬
‫המובילה למטרה רוממה זו היא הדרך של •והובא אל הכהן*!‬
‫כי הנה תעודת הכהן בישראל היתה תעודת המורה‪ ,‬להורות לעם ד׳‬
‫את הדרך ילכו בה‪ ,‬כאמור ״כי שטתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו‬
‫מפיהו* )מלאני‪ ,‬נ ‪ -‬ז ( ‪ ,‬והכהנים בישראל חיו במגב שונה לגמרי מםגבס של‬
‫כהני הדתות אצל יתר עמי תבל‪ .‬אצלם היו הכהגימ עומדים תמיד על משליבה‬
‫היוחר גבוהה במולמ המעמדי של החברה‪ ,‬וזכויותיחמ היו גדולות מאד‪ .‬הם‬
‫היו בעלי הון ונחלה׳ ובנחלאותיהם לא העיזו אף מלכי ארץ לנגוע‪ .‬כאשר‬
‫יסופר בתורה ?ל נחלת הכהנים במצרים‪ .‬כי את ‪.‬אדמת הכהניס לא קנה*‬
‫יוסף‪ ,‬״כי חוק הוא לכהנים מאת פרעה׳‪) ,‬ניאשית‪ ,‬מ ו ‪ -‬נ נ ( ; ואף בימינו אלה‬
‫המצב כן הוא במדינות אשד יד כהני הדתות עוד תקיפה שמה‪ .‬לעומת זאת‬
‫הכהנים אצלנו‪ ,‬אם כי היו שומרי משמרת הקודש‪ ,‬וכבודם הי׳ גדול אצל בני‬
‫העם בתור משרתי עליון׳ אבל בגוגע לזכיות ולנחלה שדה וכרם‪ ,‬לא רק שלא‬
‫נתעלו על יתד בני האומה‪ ,‬כי אמ עוד להפך‪ .‬שהמה היו משוללים כל הלק‬
‫ונחלה בארץ‪ ,‬ופרנסתם היתר‪ .‬תלוי׳ במתנות הכהונה׳ שהיו בעלי הנחלאות‬
‫צריכים לתת להם במצות התורה‪ .‬ולפרות כל זאת לא היו הכהנים מקנאים‬
‫באחיהם בעלי הנחלאות ולא נטרו להם שום שנאה ! ולפיכך נצסוו מאת הקב יה‬
‫״לבדך את עמו ישראל ב א ה ב ה ״ ‪ ,‬כי ידעה החורה אח נפש הכהן‪ ,‬כי •תורת‬
‫אמת היתד‪ .‬בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו״‪ ,‬ולמרות היוחו משולל מכל חלק‬
‫ונחלה עם אחיו‪ .‬בכל זאת ״בשלום ובמישור הלך• עמהם ‪.‬ורבים השיב מעון׳‪,‬‬
‫ובהשפעתו עליהמ עיי הנהגתו וארחות חייו הי׳ למופת תמיד לרבים‪ .‬בין‬
‫לחעניימ ובין להעשירימ! הוא הי׳ למופת להעני לבלי התקנא באחיו העשיר‬
‫ולבלי לשנוא אותו בלבו‪ .‬כשמ שהוא הכהן הי׳ מקבל עליו באהבה את משפט‬
‫התורה‪ .‬ששללה אותו מכל חלק ונחלה בארץ‪ ,‬בהאמינו כי •הצור תםים פעלו‬
‫כי כל דרכיו טשפט״‪) .‬ינרים‪ ,‬ל נ ‪ -‬ד ( ‪ ,‬וכן היא חובת כל אדם מישראל‪ .‬להאמין‬
‫עח‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫בד׳ ולישא ברומי׳ את גורלו‪ .‬מבלי לקנא באחריט ומבלי לנטור להט שנאתי‪.‬‬
‫וכשם שהי׳ למופת להעני כן הי׳ למושת גט להעשיר בכל ארחות חייו‪,‬‬
‫בהוכיחו אותו לדעת כי אין אושר האדם תלוי כלל בעשרו‪ ,‬וכי רק ״ברכת ד׳‬
‫היא תעשיר*‪) ,‬משלי‪ ,‬י ‪ -‬כ ב ( ‪ ,‬שהרי הוא הכהן הי׳ משולל מכל חלק ונחלה‪,‬‬
‫ואעפ״כ הי׳ שמח בחלקו ומלא ברכת ד׳< וכזה הורה דדך להעשיר לכלי הקשיח‬
‫אח לבו מאחיו האביון‪ ,‬כי ‪.‬איש אשר יתן לכהן לו יהיה׳‪ ,‬סופו שמתעשר‪,‬‬
‫ולהפך ״מי שמעכב מעשרותיו ואינו נוחנם לכהן‪ ,‬לו יהיו המעשרוח‪ ,‬סופו שאין‬
‫שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיחה ראוי׳ לעשות* )במיני‪ ,‬ה ‪ -‬ז ‪ ,‬ועיין רש־י שם(‪.‬‬
‫ובזה הי׳ הכהן לרופא‪ ,‬לרפא את נגעי הרוח של בני העמ פקצה‪ .‬וזו היתד‪.‬‬
‫תעודחו בחיים‪ ,‬תעודת ההוראה והרפואה‪ ,‬ובהורותו אותם דרכי חיים נרפאו‬
‫מאליהם גגעי עורם וגגעי בתיהם ונטהרו‬
‫זה שאמר הכתוב‪ ,‬״נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן״‪ ,‬זכמו‬
‫כן כי ינתן נגע בבית ארץ אחוזתם‪ .‬״ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר‬
‫כנגע נראה לי בבית״‪ ,‬ורבותינו הוסיפו‪ ,‬״מלמד שםדקדק הכהן כיצד בא הנגע‬
‫לביתו‪ ,‬ואומר לו דברי כבושים‪ ,‬בני אין הנגעים באים אלא על לה״ר״‪) ,‬תו״ב(‪,‬‬
‫הרי שחובתו של הכהן היתה לא רק לראות את הנגע‪ ,‬אלא לחקור אחרי הסבות‬
‫שבשבילן בא הנגע‪ ,‬ולהטיף למוסר את אזנו של זה שבביתו או בכשרו נראה‬
‫הנגע‪ ,‬וגבין לפי״ז מה שאמרו‪ ,‬שאף ״שהכל כשרים לראות את הנגע״‪ ,‬אבל‬
‫טומאתם וטהרתם בידי כהן דוקא‪ ,‬כי לא כל אחד ראוי להיוח מוכיח לרבים׳‬
‫וזו היתה תעודת הכהן בישראל !‬
‫ח‪.‬‬
‫והי׳ כאשר הועילה תוכחתו של הכהן ונרפא הגגע‪ ,‬ובא הכהן וראה כי‬
‫אמנמ נרפא האדט רפואה רוחנית‪.‬ופר הנגע מבשרו או מביתו‪ ,‬אז עליו לטהר את‬
‫האדמ או את הבית מטומאתם‪ ,‬לבל ישובו עוד לכסלה להטמאות בזוהמת הדברים‬
‫המביאים לידי נגעים ‪ t‬ולמטרה רוממה זו ציותה התורה לקחת ״שתי צפרימ‬
‫חיות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב‪ ,‬ושחט את הצפוד האחת וגר‪ ,‬ושלח את‬
‫הצפוד החיה על פני השדה״‪ ,‬ומדם הצפוד השחוטה יזה על המיטהר ועל הבית‬
‫המנוגע שנרפא בו הנגע‪ .‬וזאת תהי׳ תורת המצורע ביום טהרתו ותורת הבית‬
‫גם כן‪.‬‬
‫והנה בודאי שיש בכל אלה הצוויים הנפלאים סודות נשגבים מביגת אנוש‪,‬‬
‫והם מכלל החוקים‪ ,‬שנצטוינו שלא להרהר אחריהם‪ ,‬כי חוקי ד׳ המה‪ .‬ואולם‬
‫חכמינו ז״ל דרשו בזה דרשות נפלאוח‪ ,‬על טי דרכם בקודש בענין הנגעים‬
‫בכלל‪ .‬ונזכיר בזה פה שאפת ז״ל‪ ,‬״הארז אין גבוה פםנו‪ ,‬ולפי שהגביה א״ע‬
‫כארז באה עליו הצרעת‪ ,‬והאזוב אין באילנות ישפל פפנו ולפי שהשפיל א״ע‬
‫ת‬
‫ז‬
‫ר‬
‫י‬
‫ע‬
‫‪-‬‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ע‬
‫סט‬
‫לפיכן מתרפא ע״י אזוב״׳)פי‪-‬מ‪ .‬וביש‪-‬י בחומש(‪ .‬הארז והאזוב הם שני הטביס‪,‬‬
‫גבוה 'שבגבוהימ ונמוך שבנמוכים‪ .‬גדול שבנדוליט וקטן שבקטנים‪ .‬במליצת‬
‫הכתוב ״מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר*‪< ,‬מ־א‪ ,‬י‪-,‬יג>‪ ,‬והמ‬
‫ממל העשיר גס הרוח המתגאה בעשרו והעני השפל בעיני עצמו‪ .‬וכשהעשיר‬
‫בגסות רוחו מגביה א״ע כארז הנגעים באים עליו׳ ואין תרופה למכהו זו בלחי‬
‫אם שישפיל א״ע אל אתיו העני‪ ,‬האזוב הנמוך להתאגד עמו זלהיות עמו‬
‫באחוה‪ ,‬כאחים שוים בזכיותיהם‪ ,‬ולדאוג לכל מחסוריו‪ ,‬ואז ירפא מצרעתו ונרפא‬
‫הנגע שבבשרו! וכן יטהר גמ ביתו‪ ,‬אמ יחדל מליחד את ביתו לו‪ ,‬כי‬
‫אט פתוח יפתח את דלתותיו לרוחה‪ ,‬לקייט מד‪ ,‬שאמרו ז״ל‪ ,‬״ויהיו עניים‬
‫בני ביתך״!‬
‫ועל לקיחת שתי הצפרים ימליצו חכמינו ז״ל לאמר‪ ,‬״מה נשתנה מצורע‬
‫שאמרה תודה יביא צפרים לטהרתי‪ ,‬הוא עשה מעשה פטיט‪ ,‬אמדה תודה יביא‬
‫קרבן פטיט״‪) ,‬ערכין‪ ,‬ט ! ‪ , ( :‬כי הנה הצפריפ דרכן לצפצף בלי הרף‪ ,‬וכן היא‬
‫דרכם של בעלי הלשון‪ ,‬אשר לשונם תהלך בארץ וחרבות בשפתותיהם‪ ,‬ולפיכך‬
‫טהדתט בצפדים‪ .‬בקרבן פטיט‪ .‬ומה שציותה התורה לשחוט את הצפוד האחת‬
‫ולשלוח את השני׳ על פני השדה‪ ,‬אולי ללמדנו הוא ולהביננו בינה‪ ,‬כי הנה‬
‫שתי הצפרים הללו מצותן ״שיהיו שתיהן שוות״‪) .‬יומא‪ ,‬ס ב ‪ . ( :‬ואחת מהן פורשת‬
‫למיתה והשני׳ לחיים‪ .‬והלא ישאל השואל מה נשתנתה זו מזו ז אלא שכך גזרה‬
‫השגחתו ה ט ד ט י ת ^ ׳ ש ‪ .‬אשר עינו פקוחה על כל חי‪ ,‬ואין להרהר אחר משפטו‬
‫ודינו‪ ,‬וממנו נקח שלא להרהר אחד מדת דינו של חי העולמימ על כל‬
‫מה שאנו רואים בעולם‪ ,‬בהאמיננו בצדקת משפטו עמנו‪ .‬וצותה התורה‬
‫לטבול את הצפוד החיה ואת עץ הארז ואת האזוב במים חיימ אשר‬
‫בכלי‪ ,‬כי ‪,,‬אין מים אלא תורה״‪) ,‬ביק‪ ,‬י!‪ ,(.‬וכשם שאיא לעולם בלי מים‪ ,‬שבלעדט‬
‫תהפך האדמה למדבר שממת‪ ,‬כן א״א לעולם בלי תורה‪ ,‬אשר בלעדה יהפכו בני‬
‫האדט לחיתו טרף ויהיו כדגי הים‪ ,‬אשד ״הגדול בולע את הקטן״׳ )ע״ז‪ ,‬י‪.(.‬‬
‫ואין טענה לפיכך להמנוגעים‪ ,‬חסרי האמונה‪ ,‬בלתי אם בחזות עליהם מיס חיים‪.‬‬
‫סמל חתורה‪ ,‬אשר רק עי״ז יטהרו מטומאתמ ובה ירפאו מנגעיהמ! ונמםדה‬
‫טהרת הנגעיט על ידי מי התורה לכהנימ מבית לוי‪ ,‬שעליהס נאמר ״יורו‬
‫משפטיך ליעקב ותורתך לישראל״‪ ) ,‬ל ג ‪ -‬י ( ‪ ,‬ולפיכך ״והובא אל הכהך דוקא‪,‬‬
‫‪.‬שהטומאה והטהרה בידי כהן״!‬
‫והו שאסר מכתוב ‪.‬זאת תהיה תורת המצורע כיומ טהרתו״‪ .‬טהרת‬
‫המצורע ביופ אשר נרפא הנגע בו או בביתו‪ .‬ללמדנו הרבה באה ותורה שלימה‬
‫יוצאת לנו ממנה׳ תורת חייט של טהרת הנפש‪ ,‬הבאה לשרש מקרב ישראל את‬
‫שרשי המחלה הנוראה‪ ,‬מחלת הנגעים המביאה דעה רבה על האדם‪ .‬את תורת‬
‫החיים ההיא ילמדונו הארז והאזוב‪ ,‬הגבוה שבנבוהימ והשפל שבשפלימ‪ ,‬בשהם‬
‫פ‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫י‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫מקושרים יחד בשני התולעת ו שתי הצפרים החיות‪ ,‬השוות במראה ובקומה‬
‫ושונות כל כך בגורל חייהן‪ .‬והמים החיים‪ ,‬המ מי הדעת את די‪ ,‬אשר עליהם‬
‫ניבא הנביא זכריה‪ .‬כי ‪.‬ביום ההוא יצאו מימ חיימ מירושלים״‪ ) ,‬י י ‪ -‬י ח ( ‪ ,‬ביום‬
‫אשד בו יקומ דבר ד׳ להעביר •את רוח הטומאה מן הארץ״׳ )שם‪ ,‬י ג ‪ -‬נ ( ‪ ,‬ולשפוך‬
‫מדוחו ‪.‬על כל בשר״‪) ,‬יואל‪ ,‬נ ‪! ( » -‬‬
‫מ צ ו ר ס‬
‫פא‬
‫לפרשת מצורע‪/‬לשה״ג בשנה מעוברת‪/‬‬
‫הבית‪.‬‬
‫יחוד‬
‫ובא אשר י ו הניח — םי שמיחד ביתו יו‪.‬‬
‫)»רנץ‪ ,‬טז‪.(.‬‬
‫א‪.‬‬
‫מנהג עתיק יומין הוא בישראל להפטיר בשבת זו‪ ,‬האחרונה שלפני הפסח‪,‬‬
‫בנבואתו האחרונה של אחרון הנכיאימ בישראל‪ ,‬מלאכי‪ ,‬היא נבואת ״וערבה׳*‪.‬‬
‫בטעם מנהג זה נאמרו דברים הרבה‪ ,‬וחילוקים שוניט ישנמ כידוע בענין קריאה‬
‫זי מחי היא נקראת‪ .‬יש קוראיט אותה דוקא כשחל שבת הגדול בערב הפטה‪,‬‬
‫ויש קוראים אותה להפך דוקא כשחל שבת הגדול לפני ערב הפסח! וכבר‬
‫דברתי בענין חלוקי המנהגים הללו במאמרי לשבת הגדול שעל פרשת צו‪.‬‬
‫מנהגנו אנו הוא להפטיר בנבואת ‪,.‬וערבה״ בשבת זו בכל שנה‪ ,‬מבלי כל הבדל‬
‫מתי תחול‪ ,‬אס־־‪-‬בערב הפסח או לפניו‪. ,‬מפני שיש בה בשורת הגאולה העתידה‪,‬‬
‫כמו שקדמה לגאולת מצרים פקידה״‪) ,‬הרב יעבץ זיל בסיורי(‪ .‬ומה נכון הוא‬
‫מנהגנו זה!‬
‫הנביא האחרון מלאכי‪ ,‬שהי׳ מעולי הגלות הראשונה‪ ,‬גלות בבל‪ ,‬ובו‬
‫נסתם חזון הנבואה בישראל‪ ,‬הוא חזה ברוח קדשו עתידות קשות לעמו‪ ,‬כי ימי‬
‫שלותם על אדמתם בתקופת הבית השני לא יארכו‪ ,‬וכי עתידימ המה להנלות‬
‫שוב מעל ארצם‪ ,‬גלות קשה וארוכה שלא נתנלה קצה‪ ,‬ובשאיפחו לחזק את‬
‫לב העם העומד להגלות בתקות הגאולה העתידה‪ ,‬גאולה שלמה שאין אחריה‬
‫עוד שעבוד‪ ,‬נפרד לפיכך מאתם בנבואתו זו האחרונה על שליחותו של אליה‪,‬‬
‫מבשר הנאולה‪ .‬שיופיע ‪-‬לפני בוא יום ד׳ הנדול והנורא״‪ ,‬לבשר את גאולתם‪.‬‬
‫ומאחר שהנ הפסח הוא ״זמן חירותנו״‪ .‬המזכיר לנו את נאולת מצרים בעבר‬
‫ואת גאולתינו השלימה בעתיד‪ ,‬לכן הנגו קוראים בשבת שלפני החג את‬
‫גבואת בשורת הגאולה העתידה ההיא‪.‬‬
‫על הנביא האחרון ההוא יאמרו חכמינו ז״ל‪ ,‬כי ״מלאכי זה עזרא‪ ,‬דכחיב‬
‫בנבואת םלאכי בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים‪ ,‬כי חלל‬
‫יהודה קדש ד׳ אשר אהב ובעל בת אל נכר! וסאן אפריש נשים נכריות!‬
‫פכ‬
‫ש ב לנ‬
‫‪ 1‬מ ‪ 1‬ס ד‬
‫עזרא‪ .‬דכתיב ויען שכניה בן יחיאל מבני עילמ ויאמר לעזרא‪ .‬אנחנו מעלנו‬
‫באלקינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ״‪) .‬מגילת‪ .(.1-0 ,‬במשך השנים‬
‫הספורות של נלות בכל נשקעו ישראל שמד‪ .‬בטומאת הטמיעה בנוים‪ ,‬כי‬
‫•לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות בתועבותיהם‪ ,‬כי נשאו‬
‫מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקודש בעסי הארצות״‪) ,‬עזרא‪ ,‬ט‪-» ,‬ב(‪.‬‬
‫ועזרא בעלותו עם הנולד‪ .‬אסף »כל חרד בדברי אלקי ישראל״‪ ,‬ויצא למלחמה‬
‫נגד הבוגדימ בעמם‪. ,‬השרים והסגנים״ ויתר המתבוללים ויקרא לעם ישראל‬
‫לכרות ברית לאלקים‪ ,‬״להוציא כל נשים והנולד מהם״‪) ,‬שט‪ .‬י ‪ -‬ג ( ‪ ,‬ולהבדל‬
‫•מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות״‪ .‬חפץ ד׳ בידו הצליח וברוח קדשו טיהר‬
‫את בית ישראל בימיו‪ ,‬זמני אז לא נעשתה עוד כתועבה הזאת בישראל‪.‬‬
‫זאת היתה פעולת עזרא בין עולי הגולה ואחרי אשר בנבואת מלאכי אנו‬
‫קוראים‪ ,‬כי נלחם גם הוא נגד הבוגדים בעמם‪ ,‬המחללים ‪-‬קדש ד׳ אשר אהב״‬
‫ובועלים בנות אל נכר‪ ,‬לכן החליטו חכמינו ז״ל לנכון‪ ,‬כי ‪.‬מלאכי זה עזרא״‪.‬‬
‫שמו העצמי של הגביא האחרון בישראל הי׳ איםוא ‪.‬עזרא״‪ ,‬והוא גקרא גם בשם‬
‫תואר ״מלאכי״‪ ,‬על שם נבואתו האהדונד‪ ,‬המתהלת ‪.‬הנני שולה מלאכי ופנה‬
‫הדרך לפני״‪.‬‬
‫‪t‬‬
‫ב‪.‬‬
‫עוד זאת יאמרו חכמינו ז״ל על עורא‪ ,‬כי ‪.‬ראוי הי׳ שחנתן תורה לישראל‬
‫על ידו אלמלא קדמו משה‪ ,‬במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלקים‪ ,‬ובעזרא‬
‫הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל‪ ,‬מה עלי׳ האמורה כאן תורה‪ ,‬אף עלי׳ האמורה‬
‫להלן חורה״‪ ,‬יסנהורי!‪ ,‬כ~א‪ .>:‬הדבר ברור שלא באו חכמינו ז״ל לאמר‪ ,‬שמעלתו‬
‫של עזרא היתה במעלתו של משה‪ ,‬שהרי מפורש אמרה תורה‪- ,‬ולא קמ נביא‬
‫עוד בישראל כמשה״‪ ) ,‬ו נ ר י • ‪ ,‬ל י ‪ -‬י ( ‪ ,‬ואחד מעיקרי אמונתנו הוא‪ ,‬שמשה רבנו‬
‫״הי׳ אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאימ אחריו״‪ .‬אלא שבאו חכמינו ז״ל לאפר‬
‫לנו‪ ,‬שערך פעולותיו של עזרא בימיו הוא הי׳ כערך פעולותיו של משה בנאולת‬
‫מצרים! ואשד על כן המליצו עליו ״שראוי הי׳ שתנחן חורה לישראל על ידו‬
‫אלמלא קדמו משהי‪.‬‬
‫על פעולותיו של משה בימיו הוא אנו יודעים‪ ,‬כי נלחם קשה בשאיפת‬
‫ההתבוללות והטמיעה שדבתה בישראל אז‪ ,‬עד שעלתה בידו לשרשר‪.‬‬
‫מקרבמ‪ .‬חכמינו יספרו לנו כי ״כשמח יוסף הפרו בריח מילה ואמרו נהי׳‬
‫כמצרימ״‪< ,‬שמ״ר‪ ,‬פ״א(‪ ,‬ועל ידי הפרת הברית ההיא‪ ,‬החוצצת בין ישראל לעסיס‪,‬‬
‫שהיתה אז לפני מתן תורה המצוה היחידית שבידיהם‪ ,‬נהיו אמנמ כמצרים‬
‫‪.‬והיו עובדים עיז ולא היו עוזבים אותה״‪ ,‬יפטיז(‪ ,‬״והי׳ אהרן מתנבא להם‬
‫במצרים״‪) ,‬שפ פ‪-‬ג(‪ ,‬ואומר להם בשם ד׳ ‪.‬איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫פג‬
‫ע‬
‫מצרים אל תטמאו ולא אבו לשמוע וגו׳״‪) ,‬יחזקאל‪ ,‬כ ‪ . > -‬וכל כך גברה התערבותם‬
‫בםצדיים עד כי נאמר עליהמ ‪.‬גוי מקרב גוי״‪) ,‬דברים‪ ,‬ד ‪ -‬ל י ( ‪ ,‬לאמר‪. ,‬אלו ואלו‬
‫ערלים‪ ,‬אלו ואלו מגדלי בלורית וכו׳״‪) ,‬ויקיר‪ .‬פכיג(‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬שלא היו נבדלים‬
‫מהמצרייס בכלום‪. ,‬ולא היתד! מדת הדין נותנת שיגאלו םםצרים לעולם‪,‬‬
‫אילולא אסר הקב״ה עצמו בשבועה״‪ .‬עד שנגלה םשה בשליחותו של מקום על‬
‫ישראל ‪.‬להצילו מיד מצרים ו ל ה ע ל ו ח ו מן הארץ ההיא״‪) .‬שמית‪ ,‬ג ‪ -‬ח ( ‪ ,‬זאת‬
‫אומרת‪ ,‬להצילם מידי מעניהמ ו ל ה ע ל ו ת מ מעמקי בור שחת של החטא‬
‫והטמיעה לדרגא עילאה של ‪.‬גוי קדוש״‪ ,‬כמו שאמרו ז״ל על הכתוב‬
‫״המעלה אתכם מארץ מצרים״‪) ,‬ויקרא‪ ,‬יא‪-‬מה(‪ ,‬״מעליותא היא גנייהו לשון‬
‫מעלה׳‪) ,‬רשיי שם‪ ,‬על יסוד דברי הגמרא בבימ‪ ,‬דס‪-‬א‪ .(:‬ולא הוציא משה את ישראל‬
‫ממצרים עד שמל אותמ תחלה וגלל מעליהם את ‪.‬חרפת םצרים״‪ ,‬היא הערלה‬
‫)בראשיח‪ ,‬ל ד ‪ -‬י ד ( ‪,‬‬
‫הנחשבת לישראל לחרפה‪ ,‬כאמור ״כי חרפה היא לנו״‪,‬‬
‫וכל עוד שלא מלו ‪.,‬היו המצרים מחרפים אותם לאמר הלא המ ערליפ‬
‫כמונו״‪) ,‬פ*״ד‪ ,‬יהושע‪ ,‬ד‪ ,(»-,‬ועד שטיהר אותמ מטומאת העיז שבידם עיי מצות‬
‫הפסח‪ .‬שעליה נאמר‪.‬משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח׳‪) ,‬שמות‪ ,‬י ב ‪ -‬נ א ( ‪,‬‬
‫וכדרשח חכמינו זיל‪ ,‬״משכו ידיכמ מע״ז וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של‬
‫מצרים ועשו הפסח״‪) ,‬שמיר‪ ,‬פט״ז(‪.‬‬
‫לקיחת הפטה ושחיטחו שהיו נםיון נפלא של מסירות נפש מצד העם‪,‬‬
‫לזבות את ‪.‬תועבת מצרים לעיניהפ״‪ ,‬פעלו על ישראל פעולה נמרצה לטהרם‬
‫מטומאת הע״ז והטמיעה‪ ,‬ועל שם הנסיון הגדול ההוא‪. ,‬בעשור לחודש״ שחל‬
‫בשנה ההיא בשבת‪ ,‬נקראת שבת זו האחרונה שלפני הפסח בשם ‪.‬הנדול״‪ ,‬כי‬
‫הביא היום ההוא מהפכה רוחנית נדולה בקרב העם‪ ,‬להרחיקמ מטומאת מצרים‬
‫ולהכינמ לקראת המעמד הנשגב של הר סיני‪ .‬וכשבאו בחודש השלישי אל מדבר‬
‫סיני‪ ,‬״ומשה עלה אל האלקים״‪ ,‬היתה עליתו ״תורה״‪ ,‬להשמיע לישראל מהר‬
‫חורב דברות אלקים וללמדם תודה ומצוות‪ .‬וכמעשהו של משה אז כן הי׳ גט‬
‫מעשהו של עזרא בימיו הוא‪ ,‬כי ״הוא עזרא עלה מבבלי‪ ,‬ובעלותו עם הגולה‬
‫היתד‪ .‬ראשית מעשהו להלחם עם המתבוללים בעלי הנשים הנכריות‪ ,‬ואף •הכין‬
‫לבבו לדרוש את תורת ד׳ וללמד בישראל חוק ומשפט״‪) ,‬עזרא‪ ,‬ז ‪ -‬י ( ‪.‬‬
‫ז‬
‫וזהו שאמדו זיל‪ .‬״מה עליי האמורה כאן תורה אף עלי׳ האמורה להלן‬
‫תורה״‪ ,‬כי כמו שעליתו של משה ההרה היתה בשביל התורה‪ ,‬לקבלה ממיני‬
‫ולמוטרה לישראל‪ ,‬כן היתד‪ ,‬עליתו של עזרא מבבל בשביל התורה ללמדה‬
‫בישראל‪ .‬וכשם שהעלה משה בימיו את ישראל מבור שחת של הטמיעה‪ ,‬כן‬
‫הי׳ מעשהו של עזרא לטהר את בית ישראל ולהבדילם ״מעמי הארץ ומן הנשים‬
‫הנכריות׳‪ .‬וכשנטרד מעל עמו בנבואתו האחרונה קרא אליהם בשם ד׳ לאמר‬
‫‪.‬זכרו תורתיםשה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים״‪.‬‬
‫פד‬
‫ש ב ח‬
‫‪ 1‬נו ‪ 1‬ס ד‬
‫צואתו לעמו היתה על זכירת התורה‪ ,‬והיא נשתמרה כישראל לדורות עולם‪,‬‬
‫ובפעולתו זו הנשגבה היי לנו כמשה!‬
‫ומד‪ ,‬מתאים וצודק הוא איפוא מנהנ ישראל זה‪ ,‬לקרוא בשבת זו המזכרת‬
‫לגו בשפה ‪,‬הגדול״ אח פעולתו של משה בישראל‪ ,‬על ידי לקיחת הפסח ושחיטתו‪,‬‬
‫בנבואתו האחרוגה של פלאכי־עזרא‪ ,‬אשר פלבד בשורת הגאולה העתידה יש‬
‫בה גם צואתו של האחרון בנביאי ישראל לזכור ‪.‬תורת פשה״!‬
‫ג‪.‬‬
‫הפטרת היום מתחלת מהפסוק הרביעי של הנבואה האחרונה‪ ,‬הוא הפסוק‬
‫״וערבד‪,‬״‪ ,‬שממגו םתחלת בשורת הגאולה ל״יהודה וירושליט״‪ ,‬כי עוד תערב‬
‫מנחתמ לדי ‪,.‬כימי עולם וכשנים קדמוניות״‪ ,‬הם ימי מאושר והשלוה לישראל‪,‬‬
‫‪.‬ימי משה ושלמה״‪< ,‬ת‪1‬״כ‪ ,‬שמיני(‪ .‬ואולמ הנבואה ההיא עצמה מחחלח מהפסוק‬
‫״הנני שולח מלאכי ופנה הדרך לפני״‪ ,‬ועל שם נבואתו זו נקרא עזרא‪ ,‬כאמור‬
‫למעלה‪ ,‬בשם התואר ‪.‬סלאכי״‪ .‬בשלשח הפסוקים הראשונימ ידבר הנביא על ‪.‬יום‬
‫בואו״ של ‪.‬האדון״‪. .‬כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסימ״‪ ,‬בבוא שופט כל‬
‫הארץ לארף ולכבס ולבער את הרשעה מן הארץ‪ .‬והוא קורא בשמ ד׳ לכל‬
‫יושבי תבל על גאולת העולם כלו‪ .‬בבוא ״מלאך הברית״ לפנות את הדרך לפני‬
‫‪.‬ד׳ צבאות׳‪ ,‬בטרם יבוא ״יום ד׳ הגדול והגורא״‪ ,‬הוא יום גאולת ישראל‬
‫עיי אליה‪.‬‬
‫גאולת העולם צריכה היא שתנא יחד עט גאולת ישראל‪ ,‬כי אי אפשר‬
‫להשני׳ בלי הראשונה‪ ,‬כאשר כן אמנם תקנו לנו חכמינו ז״ל‪ ,‬להתפלל ביום‬
‫הזכרון‪ ,‬על העברת הרשעה ומלכות הזדון מן הארץ‪ ,‬ועל מלכות שמים בהר ציון‬
‫ובירושלים עיר הקודש‪ .‬ונביאי הגאולה‪ ,‬ישעיהו ומיכה‪ ,‬בחזונם על ״אחרית‬
‫היפים•‪ ,‬על העת אשר אז ״מציון תצא תודה ודבר ד׳ מירושלים׳‪ .‬המר‪ .‬ננאו‬
‫גט על שלום כללי בין עמי תבל‪ .‬ועל השבתת המלחמות מקרב הארץ‪ ,‬אחרי אשר‬
‫שחי אלה׳ גאולת ישראל וגאולת העולם‪ ,‬אחוזות ודבוקות הן זו בזו ואי אפשר‬
‫להאחת בלי השני׳‪ .‬כל עוד הרשעה שלטת בעולם‪ .‬ובני האדם גלחמים זה בזה‬
‫כזאבי ערבות‪ ,‬אין חקור‪ .‬לנו בני עם נענה ונדה סהם‪ ,‬וחםיד נהי׳ אנחנו‬
‫השעירים לעזאזל על חטאי העולם כלו‪ .‬תקותנו היא איפוא כי יעביר ד׳‬
‫על הארץ רוח טהרה‪ ,‬לטהר ולצרף את כל יושביה מטומאת נפשותיהם‪ ,‬ורק‬
‫אז נאולה תהי׳ לנו‪.‬‬
‫ואף הנביא האחרון לישראל בבואו להשמיע לעמו את בשורת גאולתנו‬
‫העתידה‪ .‬התחיל גם הוא את נבואתו בבשורת הצירוף הכללי לכל יושבי תבל‪.‬‬
‫כי ‪.‬מי מבלבל את יום בואו וסי העומד בהראותו‪ .‬כי הוא באש מצרף וכבורית‬
‫מכבסים״‪ .‬ואחרי הצירוף הכללי ההוא יבוא גס צירוף פרטי לישראל‪ .‬לטהרם‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ר‬
‫ז‬
‫‪D‬‬
‫פה‬
‫מזונותיהם ולכבסם מחסאתם‪ ,‬לםען יהיו יאויים לגאולה; וזח אשי יוסיף‬
‫הנביא לאמי עוד‪. .‬וישב מצרף ומטהי כסף ושהי את כני לוי וזקק אותמ‬
‫ככסף וכזהב״‪ .‬ושתי הגאולות‪ ,‬גאולת ישראל ונאולת העולמ׳ יחד תבואנה‬
‫אז לנו!‬
‫נבואה אחרונה זו יש לה לפיכן ערך מיוחד לעתידות עפנו ולעתידות‬
‫העולמ כלו‪ ,‬ועל החשיבות המיוחדת של נבואה זו תעיד העובדא‪ .‬כי נקרא‬
‫הנביא עזרא על שמה בשם התואר ‪.‬מלאכי״‪ ,‬למען הנציח לדודות עולמ את‬
‫דבריו בשם ד׳ לאמר‪. ,‬הנני שולח מלאכי״(‬
‫ד‪.‬‬
‫והנה בנוגע לגאולת ישראל וקכוץ גליות‪ ,‬הלא ברור הוא הדבר‪ ,‬כי היא‬
‫חוכל לבוא לנו רק על ידי משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו‪ ,‬אחרי אשר פזורים‬
‫הננו בגולה‪• ,‬בכל העמימ מקצה הארץ ועד קצה הארץ׳‪ ,‬וארצנו כבושה בידי‬
‫זרים‪ ,‬ובדרן השבע אין אנו רואימ אין יהי׳ כדבר הנדול הזה‪ ,‬כי ‪.‬אלה‬
‫מרחוק יבואו ואלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים׳‪) ,‬ישעיהו‪ ,‬מס(‪ .‬וכי ‪.‬יהודה‬
‫לעולם תשב וירושלים לדור דור״‪ ,‬ויואל‪ ,‬ד‪-‬ב(‪ .‬אין זאת אלא כי מאת ד׳‬
‫עושה פלא תהי׳ זאח לנו‪ ,‬כי הוא ‪,‬יוסיף שנית ידו לקנות את שאר עמו‪,‬‬
‫ונשא גס לגו?ם ואסף נדתי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות‬
‫הארץ״‪) ,‬ישעיה‪ ,‬יא‪ ,‬יא‪-‬יב>‪ ,‬כדבר ד׳ ביד נביאו לאמר‪. ,‬כימי צאתן םארץ‬
‫מצרים אראנו נפלאות״‪) ,‬מינה‪ ,‬ז ‪ -‬ט ו ( ‪.‬‬
‫אבל בנוגע לגאולת העולם מחרב ומלחמה‪ ,‬הלא יש מקומ לשואל לשאול‪.‬‬
‫למה היא צריכה לבוא ממרום באורח פלא ז ולמה לא יוכלו בני האדם להביא‬
‫גאולה לעצמם ז הן כל עמי תבל יושבים להמ על ארצותיהמ‪ ,‬וכל עיר ועיר על‬
‫תלה בנוי׳‪ .‬ומי זה מעכב בידמ מלחיות במנוחה ובשלו׳ ז ולמה זה אנו רואים‬
‫את כל הארץ כי היא מאז ומעולם כמדורת אש אחת נדולה‪ .‬אשר מושת המלחמה‬
‫תבער בה בלי הרף‪ ,‬ויד איש ברעהו ועם במשנהו תמיד להחריב ארצות נושבות‬
‫על יושביהן׳ ולהשביע! בנהרי נחלי דמים של חללי חרב הנופלים כדומן על‬
‫פני השדה ז‬
‫שאלת המלחמה והשלו׳ בעולם היא שאלת עולמים‪ ,‬שבפתרונה תלוי גורל‬
‫כל האנושיות כולה׳ לחיימ או למות‪ .‬אבל לאסוננו אין פותר אותה לנו לשובה‪.‬‬
‫הכל יודעים ומכירים את כל הרעה הגדולה שהמלחמה מביאה לעולמ‪ ,‬בעקרה‬
‫משורש את כל מה שבגו בגי האדמ במשן של דורות רבים! רוממות השלו׳‬
‫לפיכך בפיהם ובגרונם של כל שוכני ארץ‪ .‬ואעפ״כ ‪.‬חרב פיפיות בידם״‪ ,‬חרב‬
‫איש ברעהו‪., ,‬לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס״‪) ,‬ירמיה‪ ,‬א‪-‬י>‪ .‬אנו בני הדור האחרון‬
‫הזה הלא עדים הננו על העובדא המחרידה‪ ,‬כי למרות כל האסון הנורא שהביאה‬
‫פו‬
‫ש ב ת‬
‫ז מ ‪ 1‬ע ד‬
‫מלחמת העולמים על הארץ׳ בעשותה שמות נוראות כל כך בעולם‪ ,‬ובהכדיעה‬
‫לטבח אלפי אלפים ורבי רבבות אנשים נשים וטף‪ ,‬עדיין מושלי ארץ מוסר לא‬
‫לקחו‪ ,‬לחדול מריב ולשאוף באמת לשלו׳‪ ,‬ועדיין מכנת מלחמה חדשה עוד יותר‬
‫נוראה מרחפת על ראשי כל שוכני תבל‪ .‬ואם את כל זאת נשים אל לב הלא‬
‫נוכח על נקלה‪ ,‬כי למרות כל הנסיונות שנעשו ועוד עתידימ להעשות מצד‬
‫שואפי השלו׳ להשבית מלחמות מקרב הארץ‪ ,‬עדיין רחוקה היא מאד מאד‬
‫האנושיות מתקופת הזהב של השלו׳ הנצחי‪ .‬שרשי המחלה הממוכנת‪ ,‬מחלת‬
‫השאיפה לדם ולרצח‪ ,‬עדיין מונחים המה עמוק עמוק בתכונת האדמ‪ ,‬ואין תרופה‬
‫לםחלה זו בלתי אם תרופת הצירוף והטהרה‪ ,‬לצרף ולטהר את הארץ ויושביה‬
‫מהטבות המביאות לידי מלחמה‪ .‬ואת הצירוף והטהרה ההם יביא לעולם רק ‪.‬יום‬
‫ד״‪ .‬הוא היום בו יבוא ‪-‬האדון״ להיות ״כאש מצרף וכבורית מכבסים״‪ ,‬להעביר‬
‫את הטומאה מקרב הארץ‪ .‬ואז רק אז נאולת עולם תהי׳ לעולם כלו!‬
‫ה‪.‬‬
‫אבל מד‪ ,‬היא הטבה העיקרית המביאה לידי מלחמות בעולט‪ ,‬הסבה‬
‫שעליה נוכל לאמר כי היא היא מקור כל הרעה עלי ארץ ז את התשובה הנכונה‬
‫על שאלת עולמים זו אנו מוצאים במלים ספורות שבכתוב אחד בפרשחנו‪,‬‬
‫פרשת ‪.‬זאת תהיה תודת המצורע״‪ ,‬שאנו קוראים בה בשבת זו‪ ,‬הוא הכתוב‬
‫ובא אשר לו הבית" הנאמר בנגעי הבתים‪ .‬על הכתוב הזה דרשו חכמינו ז״ל׳‬‫כי ״הנגעים באים על צרות העין דכתיב ובא אשר לו הבית‪ .‬מי שמייחד ביתו‬
‫לו״‪) ,‬ערכין‪ ,‬ט״ז‪ ;(.‬והוסיפו ז״ל לבאר את דבריהם אלה באמרם עוד‪ ,‬״שאינו‬
‫רוצה להשאיל כליו ואומר שאין לו‪ .‬והקב״ה מפרסמו כשמפנה את‬
‫ביתו׳‪) ,‬יומא‪ ,‬י‪-‬א‪ .>:‬וביתר ביאור באו דבדיהמ׳ במדרש כפי שהובאו במאמר הקודם‪,‬‬
‫וז״ל‪ :‬״הא כיצד ז אדם אומר לחבירו השאילני קב חטים ואומד אין לי‪ ,‬קב‬
‫שעורים אין לי‪ ,‬קב תמרים אין לי‪ ,‬אשד‪ .‬אומרת לחבירתה השאיליני נפה והיא‬
‫אומרת אין לי‪ .‬השאיליגי כברה ואומרת אין לי; מה הקב״ה עושה ז מגרה נגעים‬
‫בתוך ביתו‪ .‬ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות‪ ,‬לא הי׳ אומר‬
‫אין לי כלוםז ראו כמה חטים יש כאן‪ ,‬כמה שעורים יש כאן‪ ,‬כמה תמרימ יש‬
‫כאן‪ ,‬מקולל הוא הבית וראוי הוא לקללות הללו״‪) ,‬ויקיר מי‪-‬ז‪ ,‬ובמתינ שט(‪.‬‬
‫וכבר ביארתי במאמרי הקודם את ענין הננעים בכלל‪ ,‬נגעי האדמ ונגעי‬
‫הבתים‪ ,‬שהמ באים‪ ,‬לפי השקטת חכמינו זיל‪. ,‬על שבעד‪ .‬דברים• שבין אדמ‬
‫לחבירו‪ .‬שעליהם הוסיפו עוד שלשה דברים שבין אדם למקום‪ ,‬והרי הם ‪-‬עשרה‬
‫דברים״‪ .‬כל אותם הדברים הנחשבים על ידי חכםינו ז״ל בתור סבת הנגעים‪,‬‬
‫הם שלשלת אחת ארוכה של חטאים שונים הקשורים ואחוזים זה בזה וגורמים‬
‫זה לזה‪ ,‬חטאים כבדים שביסודם מוגהת ‪-‬צרות העין״ של אלה; הפיחדים את‬
‫‪ n‬צ ‪ 1‬ר ע‬
‫ביתם וכל אשד להם דק לעצמם‪ ,‬מבלי לתת לאחרים מאומה‪ ,‬ובזה הס גורמים‬
‫לכל הרעה שאנו רואים עלי ארץ רבה‪.‬‬
‫‪.‬צרות העין״ של האדם ושאיסתו לבלוע את חיל העולם כלו‪ ,‬מביאתו‬
‫להקשיח את לבו מאחיו האביון‪ ,‬לבלי לסדום לרעב לחמו ולבלי לדאוג למחסוריו‪.‬‬
‫על ידי זד‪ ,‬נחלקים בני האדם למעמדוח שונים של עשירים ועניים‪ ,‬של נוצלים‬
‫ומנוצלים‪ ,‬של מאושרימ ואומללים‪ ,‬של שבעי עונג וחסרי כל טובה‪ .‬והחלוקה‬
‫הבלתי צודקת הזאת שבחברה האנושית חותרת חתירה עמוקה בין המעמדות‬
‫השונים‪ ,‬ומביאה לידי קנאה ושנאה מצד העומדים על השלבים התחתונים של‬
‫הםלם ההברתי‪ ,‬נגד אלה שהתנשאו למשול עליהם‪ ,‬בתפסם לעצמם מקום על‬
‫השלבים העליונים של אוחו הסלם‪ .‬הקנאה והשנאה מצד הראשוגים מתבטאות‬
‫בתחלה ‪.‬בלשון הרע״‪ ,‬לשון מלאה רעל וחמרורימ מצד הנאנחים והנאנקים נגד‬
‫תקיפי הארץ שעינם רעה באחיהם סובלי הסחסוד‪ .‬וברבות הימים הן מתפרצות‬
‫כהר נעש ומביאות לידי מהפכות נוראות אשר תחתם תרגז ארץ וכל דברי ימי‬
‫עולמ הלא מלאים המה מוה‪.‬‬
‫לו חכמו השכילו בני האדמ להשכין משמר של צדק ויושר עלי ארץ‪,‬‬
‫ולדאוג לזה שלא יהיו ביניהמ כלל אומללים ונדכאים‪ ,‬רעבים וםובלי מחסור‪,‬‬
‫כי אז היו מביאים בזה רק ברכה לעצמם המה‪ ,‬בהמעיטם עי״ז עד הגבול‬
‫האפשרי את התהום החברתי שבין המעמדות השונים‪ .‬וכמנעמ בזה ממהפכות‬
‫ומשפך דמי אדם' רב‪ .‬ואס רואים אנו לאסוננו את הארץ כולה והיא כמדורת‬
‫אש אחת גדולה לפנינו‪ ,‬והרס ואבדון באים לעולמ עיי שתי בנות התופת‪ ,‬הקנאה‬
‫והשנאה ההולכות שלובות יד תצגיד‪ ,‬הנה רק ״צרות העין״ של אבירי הלב‬
‫הרחוקים מצדקה אשמה בכל זה‪ ,‬והיא היא מקוד כל הרעה בעולם‪.‬‬
‫ואת כל הרעה הגדולה שצרות העין מביאה על הארץ ועל יושביה‪,‬‬
‫תבטא לנו התורה במלים ספורות׳ לאמר‪. ,‬ובא אשד לו הביתי‪ ,‬וכדרשחם ז״ל‬
‫על כחוב זה‪. ,‬מי שמיחד ביתו לוי‪ .‬הנה רואים אנו במנהגו של עולם‪ ,‬בני אדם‬
‫בזנים לעצמם היכלי תפארה לשבת בם‪ ,‬בתימ טלאים כל טוב בם יתענגו על‬
‫משמני ארץ‪ .‬ובה בעת נמצאים סביבותיהם אנשים אומללימ לאין מםפר‪. ,‬רעבים‬
‫גם צמאים נפשם בהם תתעטף״‪) ,‬יזהליפ‪ ,‬ק ז ‪ -‬ה ( ‪ .‬שאין להם לא מקום להניח‬
‫ראשם עליו‪ ,‬לא כסות בקרה להחם את איבריהם הרועדים מקור‪ ,‬ואף לא לחם‬
‫להשקיט רעבונם‪ .‬אלה האומללים באים ודופקים על דלתות בתיהם של יושבי‬
‫ההיכלות בשאלם ללחם ולכסות‪ ,‬והם השאננים והשבעים מקשיחים את לבם‬
‫ואוטמים אח אזניהם משמוע זעקת דלים‪ ,‬כי מיחדימ המה את בתיהם רק לעצמם‬
‫כאילו דק להם ניתנה הארץ‪ ,‬ובזה יעמיקו וירבו לחטוא‪.‬‬
‫אח אותה ״צרות העין״ ויחוד הבית אנו רואים לאסוננו במדד‪ .‬עוד יותר‬
‫מרובה ומבהילה בנוגע ליחוסים שבין עם לעם ומדינה לסדינה‪ .‬כל עם אינו‬
‫פת‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫פסתטק נטה שיש לו ושואף לבלוע חיל זריט‪ .‬בהביטו בגרות עין נ‪0‬ד‪ .‬שיש‬
‫לאחרים‪ .‬אם רואה איזה עם אגל אחרים איזה אוגר טבעי‪ .‬ממה שחנן יוגד הבל‬
‫את טבע הארץ ההיא‪ ,‬ותנ ונטף‪ .‬אבנים טובות ומרגליות‪ .‬ברזל ונחשת‪ .‬פחם‬
‫ונפט‪ ,‬או איזה אוצרות טנעיים אחרים‪ ,‬מיו הוא לוטש את עיניו להם בקנאה‬
‫בוערת באש ואוחז בבל האמצעים לרשת אותם‪ .‬והתוצאות של שאיפה רעה‬
‫זו מה גזראות הן! מלחמות אכזריות‪ ,‬הרנ ואבדן‪ ,‬הרם וחורבן!‬
‫עוד זאת רואימ אנו במנהגו של עולם‪ ,‬כי ישנם עמימ רבימ היושבים‬
‫צפופים ודחוקים וסובלים מחסור ועוני ואף הרפת רעב בארצותיהם‪ ,‬שאינן יכולות‬
‫לשאת אותם ולכלכלם‪ .‬דופקים הטה לפיכך על דלתות ארצות אחרות יותר‬
‫מאושרות‪ ,‬ארצות שהן רחבות ידים מאד‪ ,‬וםקזס יש בהן עוד להרבה מתישביס‬
‫חושים לשבת בחן ברוחה‪ .‬אבל מוצאים המה את כל השערים סגורים לפניהם‪,‬‬
‫כי תושבי אותן הארצות המאושרות שהתישבו בהן מלפנים םיחוים את בתיהם‬
‫לעצמם‪ .‬מכלי לתת לזר לעבור את גבולמ‪ .‬חוקקים המה הוקי און‪ ,‬חוקים אכזרים‪.‬‬
‫שמטרתם היחידה היא להשכיח את רגל הזר מבינותיהס‪ ,‬מבלי לתת למי שהוא‬
‫שיבוא אצלם לחמר את מטוגט ולגרוע מכל אשר להמ מאומה‪ -‬ובזה יעמיקו‬
‫לחטוא חטאת סדום ועמורה!‬
‫על סדום העתיקה יפוטר בדברי חכמינו זיל‪ ,‬כי היא היתד‪- .‬ארץ ממנה‬
‫יצא לחם מקום מפיר אבניה ועפרות זהב לו״ )איוב‪ ,m ,‬ה ‪ -‬י ( ‪ ,‬ויושביה התנאו‬
‫בטובה שהשפיע עליהם המקים ואמרו‪ ,‬״הואיל ומזון יוצא מארצנו‪ ,‬כסף וזהב‬
‫יוצאים מארצנו‪ ,‬אבניט טובות ומרגליות יוצאות מארצנו‪ ,‬אין אנו צריכים‬
‫שיבוא אדם אצלנו‪ ,‬שאין באים עלינו *לא לחסרנו‪ ,‬נעמוד ונשכח את הרגל‬
‫מבינותינו! אמר להם המקום‪ ,‬בטובת שהשפעתי עליכם אתם מבקשים לשכה את‬
‫הרגל מנינותיכם‪ ,‬אני אשכח אתכם סן העולם׳‪) ,‬ב»ד״י‪0 ,‬י‪ .(0‬סדום היתה‬
‫הראשונה בעולם להנהיג אגלה את חורת יחוד הבית וגעילת השער בפגי נל זר‪,‬‬
‫ובעונה זה נהטבה במו רגע ונעקרה משורש‪ .‬ומה נורא הדבר‪ ,‬נ י למרות ‪-‬מהפכת‬
‫סדום ועמורה אדמה וגבוייט‪ ,‬אשר הפך ד׳ באפו ובחמתו׳‪) ,‬דברים‪ ,‬כ־ו‪-‬בג(‪ ,‬לא‬
‫למדו עמי תבל מוסר ולא נמנעו מלחקות את חסעשים הרעים ההם‪ .‬והרי כל‬
‫ד״אדצות השונות עוסקות בהשכחת הרנל מבינותיהן‪ .‬מיהדות את בתיהן לעגסן‬
‫וסוגרות את שעריהן בפני נל זר‪ .‬ומזה לנל הדעה שבעולם תוצאות‪ .‬ומי עוד‬
‫במונו‪ ,‬יודע את כל מרירותה של תורת סדום זוז‬
‫ו‪.‬‬
‫זכר ‪-‬ימות עולם״ וניגת ‪-‬שנות דור ודור* יורונו איסוא לדעת‪ ,‬ני אין‬
‫נגי האדם ינוליס להניא לעצמם גאולה מחרנ וממלחמה‪ ,‬והיא צריכה איטוא‬
‫שתבוא להם רק ממרום‪ .‬אין תרופה למנת האנושיות נולה עד אשר יקום ד נ י‬
‫וו‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ר ע‬
‫פט‬
‫די ביד נניאולאמו‪ .‬״וחיה ביום ההוא נאום ד׳ צבאות וגוי‪ .‬ואת דוח הטומאה‬
‫אעביר מן הארץ*‪) .‬מריה‪ ,‬י ג ‪ -‬נ > ‪ .‬מקור כל הרעה בעולם הוא ‪.‬רוח הטומאה*‬
‫שבקרב לבות יושכי ארץ‪ .‬ואת חרוח ההוא יוכל להעביר רק ‪..‬יוגד האדמ׳‬
‫לבדו׳ »אשר בידו נטש כל חי ורוח כל בשר איש״‪») ,‬יינ‪ ,‬ינ‪-‬י‪ .1‬״היום ההוא*‬
‫יהי׳ יומ סהרה וצירוף לכל באי עולם‪ .‬לטהרמ מםומאחמ ומזוהמת נפשותיהם‪.‬‬
‫ואז רק אז יסור פחד המות והחרב סננד עיניהט‪ .‬ושלו׳ יהי׳ על שני כל‬
‫הארץ כולה ו‬
‫על ‪.‬היום ההוא״ ניבא הנביא מלאכי בנבואתו האחרונה בשם די‪ .‬כי‬
‫הוא ישלח את מלאכו וטינה הדרך לפניו‪ ,‬היא ‪.‬הדרך לעבור גאולים*‪ .‬בה ישובו‬
‫‪.‬פדויי ד׳ ובאו לציון בדגה״‪) ,‬ישעי‪ . « .-‬י ‪ -‬י « ( ‪ .‬כי אין גאולה לישראל בלתי אמ‬
‫תגאל עמם גם האנושיות כולה‪ .‬על היום ההוא גאמר כי הוא יהי׳ •כאש מצרף‬
‫וכבוריח מכבסיט״‪ .‬לצרף ולכבס ולהעביר ‪.‬את רוח הטומאה מן הארץ׳‪ ,‬וכי‬
‫יחי׳‪.‬בוער כתנור״ לבער ‪.‬כל ודימ וכל עושה רשעה״‪ .‬ואחרי אשר כל הרשעה‬
‫כולה כעשן תכלה‪ .‬אז תזרח ליראי שמו ‪.‬שמש צדקה ומרפא בכנפיה׳‪ .‬אחרי‬
‫יוט הצירוף וחטהרה יבוא יומ הגאולה‪ ,‬״יום ד׳ הנמל והנורא"‪ ,‬אשר את‬
‫בשורת בואו יביא לנו מבשר הגאולה‪ ,‬אליה‪ .‬שעליו נאמר ‪.‬מה נאוו על ההרים‬
‫דנלי מבשר״‪) .‬שם‪ .‬נ נ ‪ -‬ז ( ‪ ,‬ואל היום ההוא נשא את נפשנו‪ ,‬כי הוא יביא לנו‬
‫את גאולתנו‪.‬השלימה!‬
‫ונבין מעתי* על ‪0‬י האמור מה שקראו לעזרא בשם ‪.‬מלאכי״ על‬
‫שם נבואתו האח־ונה‪ ,‬המהתלת ״הנני שולח מלאכי ופנה הדרך לפני״‪ ,‬שזה‬
‫יורה על החשיבות המיוחדת של נבואה זו‪ .‬ואמנם נבואת זו האחרונה לישראל‬
‫ולעולם כלו יש לח ערך מיוחד וגשגב עד מאד‪ .‬מהחלת היא בגאולת‬
‫העולמ כלו ומסיימת בגאולת ישראל‪ ,‬והיא אומרת לגו איך ובאיזה אופן חבוא‬
‫גאולתנו‪ .‬בתחלד‪ .‬ישלח ד׳ את מלאכו לפניו לפנות את הדרך‪. ,‬דרך לעבור‬
‫גאולימ*‪ .‬והוא יהי׳ ‪.‬כאש מצרף וכבורית מכבסים׳‪ ,‬לטהר את העולפ ולהעביר‬
‫״את דוח הטומאה מן הארץ׳‪ ,‬ואחרי אשר תסו‪,‬ר הארץ מטומאתה׳ אז יבוא‬
‫יומ הגאולה‪ .‬וגאולת עולט תהי׳ לנו ולכל ‪..‬יושבי תבל ושוכגי ארץ׳!‬
‫ו‬
‫‪n‬‬
‫נ‬
‫מ ‪1‬‬
‫‪p‬‬
‫‪1‬‬
‫ד‬
‫הוספה לפרשת מצ‪1‬רע‪.‬‬
‫בענין שילוח המצורעים מחוץ למחנה‪.‬‬
‫ידו?‬
‫זאת‬
‫מ ה שאמרו זיל‪.‬‬
‫מהכתוב‬
‫חשבו‬
‫הנאמד‬
‫שם עוד‬
‫והביאו‬
‫ראי׳‬
‫הביאו‬
‫מהכתוב‪,‬‬
‫י א נ י י ‪) , 0‬שמות‪.‬‬
‫וכן‬
‫הר״ן‬
‫‪.‬דהא‬
‫שם‬
‫שונים‬
‫ים(‪.‬‬
‫האנשים״‪.‬‬
‫כל‬
‫‪..‬היו‬
‫מפורשת‬
‫לפני מתן‬
‫בתוך‬
‫אפייה‬
‫המחנה‪.‬‬
‫לכאורה‬
‫והנה ע ל‬
‫הנאמר לפי‬
‫בנים‬
‫ועני‪,‬‬
‫שנחשב‬
‫כסת‬
‫זיל‬
‫בדתן‬
‫קבלתם‬
‫כנדרים‪.‬‬
‫ב פ י ר ו ש י ה ם ש ם ‪) ,‬ר‪.‬יספות בע־ו‪ ,‬יהראיש‬
‫ז‬
‫׳‪.‬שאילת‬
‫באדם‬
‫העני‬
‫זיל‬
‫בדף ‪ ,(.‬ב י א ר ו ש ר א י ת ח ז ״ ל ה י א ‪ :‬מ ש א י ן ל א י ר ש ד ת ן ו א ב י ר ם נ צ ס ר ע ו‬
‫מצורעים‬
‫במצרים‪,‬‬
‫סומא‪0 ,‬י שאין לו‬
‫לכל אהד מרם‪.‬‬
‫ו ה ר א ש ו נ י ם ז׳׳ל‬
‫כ י ג ע י מ ‪ ,‬ירי׳ג•‬
‫משולחים‬
‫״רק‬
‫ז‬
‫(‪,‬‬
‫דקרח‬
‫אף‬
‫ה מ ה נ ה ״ ‪) ,‬הרא״ש(‪.‬‬
‫*ב(‬
‫בשם‬
‫אס‬
‫שהיי‬
‫צריכימ שילוח‬
‫עצומה‬
‫ד ה א כתיב ‪.‬בקרב ישראל״‪.‬‬
‫ש‪-‬זשיו שם בין‬
‫״ואמ כן‬
‫נמעי‪?.‬ה‬
‫ואינה‬
‫קושיא‬
‫מן‬
‫ה ש א ל ח ו ח ‪) .‬סימן‬
‫תורה‪,‬‬
‫וכמה‬
‫חכם‬
‫מחמת‬
‫אחד‪.‬‬
‫הבהרות‬
‫דיו דחן‬
‫לאחר‬
‫והקשה‬
‫מחן‬
‫)ר־ן(‪,‬‬
‫ע ל זה‬
‫שזה‬
‫בספר‬
‫ס״נה‬
‫נגד‬
‫הםהודית א ת אלו שהיו‬
‫ואבירם‬
‫תורה‪,‬‬
‫מצורעים‬
‫מותרים‬
‫נגעים דקודם‬
‫בעודם‬
‫להיות‬
‫היו‬
‫מ ת ן תורה״; וזוהי‬
‫נדחק שם נ ע ל שאילת שלומ זיל‬
‫ולא‬
‫לישנה‬
‫בידו‪.‬‬
‫כן ידועה עוד‬
‫על‬
‫משגיות‪,‬‬
‫על‬
‫הכתוב‬
‫‪..‬גיחזי‬
‫יטהרית‪,‬‬
‫קושיא‬
‫והיו‬
‫ועל זה‬
‫אנשינ! היי‬
‫נ׳צורעיפ‬
‫יושביפ פתח‬
‫היחד‪ ,‬ע י ר‬
‫מ ז י ת מ מ ר א ד ו נ י ה ה ר ‪) .‬מ״א‪,‬‬
‫המוקפות‬
‫בשם חכם אחד‪,‬‬
‫השער‪,‬‬
‫מימות‬
‫חדשה‬
‫טז•• כד(‪,‬‬
‫יהושע‬
‫בן‬
‫ד‪,‬ד‪,‬ר ע י ר נ ו ש נ ה מ ו ק פ ת ח ו מ ה מ י מ ו ת‬
‫שם‬
‫העיר‬
‫שהביאה‬
‫פחח‬
‫כמו‬
‫שומרון‪,‬‬
‫ואט‬
‫ואין‬
‫נון״‪.‬‬
‫הגרע״א זצ״ל‬
‫בתוספיתיו‬
‫ש ה ק ש ה ע ל מ ה ש פ י ר ש ד ש י י ז״ל‬
‫השער״‪.‬‬
‫שנאמר‬
‫ה ק ש ה א ו ת ו חב‪.. .0‬והא ש מ ר ו ן ל א‬
‫בן נון‪ ,‬ש ה ר י‬
‫חומה‬
‫א ח ר ת בעני) זה‪.‬‬
‫פ״א‪ ,‬מ״ז>‪,‬‬
‫״וארבעה‬
‫וכניו״‬
‫מושבו׳‪.‬‬
‫!קרא‬
‫והם‪,‬‬
‫ב ע ד ה ב ת ו ך ה מ ח נ ה ה י י י ו ש ב י ם ״ ‪) ,‬תום•(‪,‬‬
‫ו א ס תיו‬
‫יהושע‬
‫כמתיט‪,‬‬
‫‪.‬כי מתו‬
‫שלום״ על‬
‫עלתה‬
‫הנחשבים‬
‫מכתובים‬
‫ו‬
‫שהמצורע‬
‫כמת׳‬
‫ה‪,(.‬‬
‫ב מ ר י ם • ״ א ל נ א ת ה י כ מ ת ״ ‪ ) .‬נ מ י נ ר ‪ ,‬יב• יב>‪ .‬ו ר ב ו ת י נ ו‬
‫שלשה‬
‫ראיות‬
‫חשוב‬
‫)נורים‪ .‬ס״ד‪ ,:‬מ‪-‬ז‬
‫ולבודו‬
‫ע נ י ה אוחד‪,‬‬
‫המצורעים‬
‫ימיב‪.‬‬
‫‪,(»--‬‬
‫היו‬
‫שהם‬
‫״בדד ישב מחוץ למחנה‬
‫היחה מוקפת‬
‫חומה מימות‬
‫ע מ ד י ע ל ה ד ר שקנד‪ .‬א ו ה ו‬
‫משתלחים‬
‫אלא‬
‫מעידות‬
‫והגרע״א זצ״ל תירץ‪ ,‬שהיתה שם‬
‫י ה ו ש ע כ ן נון‪., .‬אלא‬
‫שעמדי‬
‫כן א פ ש ר שהיתה מוקפת חומה״‪,‬‬
‫חיזק‬
‫על‬
‫הבנין‬
‫עיישיה בדבריו‬
‫«‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ס‬
‫צא‬
‫ז״ל‪ .‬אבל פשטות הכתובים הלא היא‪ .‬שבנה עמדי על ההר ההוא עיר חדשה‬
‫לגמרי‪ ,‬שקרא אותה על שמו!‬
‫ואולם גראים הרבדים‪ ,‬על פי מה שהגיה הרמב״ן ז״ל‪ ,‬כסי שהבאנו‬
‫לפעלה‪ .‬שהרחקת המצורעים מקרב המחנה‪ ,‬היתד‪ .‬משום ״שרצחה התורה‬
‫במחרת ישראל ובגקיון גופפ‪ ,‬והרחקת החולי הזה ממחלתו״! ובדבריו אלה הורד‪.‬‬
‫לנו רבנו ז״ל‪ ,‬כי ענין זה של הרחקת המצורעיפ פן הפחנה הי׳ לו ערך כפול‬
‫ופי שנים לו‪ .‬מצד האחד ״נקיון נופם של ישראל והרחקת החולי הזה‬
‫מתחלתו״‪ ,‬שלא תדבק המחלה באחרים‪ ,‬ונופף לזה ״טהרת ישראל״׳ מהצד‬
‫השני‪ .‬שלא יטמאו המצורעים את םחניהם‪.‬‬
‫והנה ענין הטומאה בכלל הוא עני! נשגב מבינת אנוש‪ .‬והוא בכלל‬
‫החוקימ שבתורה‪ ,‬העוטדיט למעלה מהשנתנו‪ ,‬השגת קרוצי חומר! ורק זאת נדע‪,‬‬
‫כי אין טומאה אלא במקופ שיש קדושה‪ ,‬שהרי הטומאה היא הפן הקדושה‪,‬‬
‫ולפיכן אין טומאה גוהגת אלא בישראל‪ ,‬שעליהם נאמר‪. ,‬והתקדשתם והייחם‬
‫קדושיט כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם״‪) ,‬ויקרא‪ ,‬יא‪-‬מי>‪ ,‬ובעכו״ט שאין‬
‫בם קדושה אין בם נם טוטאה‪ ,‬ואין העכו״מ מיטמאימ לפיכן לא בנגעיט ולא‬
‫בשאר הטומאות שישראל מיטמאים בהן; ותלמוד ערוך הוא‪ ,‬״כל שיש לו טהרה‬
‫יש לו טומאה‪ ,‬וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה״‪) ,‬נזיר‪ ,(:«0 ,‬ולפיכן אין‬
‫העכו״ם מ י ט מ א י ם בטומאת מת‪ ,‬אף שהיא החמורה שבטומאוח‪ .‬וכן כחב הרםב״ם‬
‫ז״ל בידו החוקה‪) ,‬טומאת מת‪ ,‬פ״א הי״ג(‪ ,‬״העכו״ט אינו נעשה טמא מת‪ ,‬אלא עכו״ם‬
‫שנגע במת או נשאו או האהיל עליו הרי הוא כפי שלא ננע‪ ,‬הא למה זה דומה‬
‫לבהמה שנגעה במת או מאהילה על המת‪ ,‬ולא בטומאת המת כלבד‪ ,‬אלא בכל‬
‫הטימאות כולן אין העכו״ם ולא הבהמה מתטמאין בהן״‪ .‬והרםב״ם זיל הוסיף‬
‫להמשיל את העכו״ם לבהמה‪ ,‬מה שלא גמצא בגמרא שם‪ .‬שלמדו זאת רק‬
‫מגזירת הכתוב‪ ,‬אלא שבא רבנו משה ז״ל להםביר לנו טעמו של דבר‪ ,‬מה שאין‬
‫העכו״ס נטמא בשומ טומאה‪ ,‬והוא משום שאין בו שום קדושה‪ ,‬והרי הוא‬
‫כבהמה לענין זה‪ ,‬ולפיכן אין טומאה אלא בישראל‪ .‬ומאחר שקדושת ישראל‬
‫התחילה ממתן תורה‪ ,‬שרק אז נאמר להם מפי הנבורה‪ ,‬״ואתם תהיו לי ממלכת‬
‫כהניפ וגוי קדוש״‪) ,‬שמות‪ ,‬יט‪-‬ו>‪ ,‬לפיכך החחיל ענין הטומאה בישראל ג״כ רק‬
‫ממתן תורה ואילךז ומטעם זה אין הבהרות שנולדו קודם מתן תורה מטמאות‪,‬‬
‫אף אמ נשארו באדם גמ לאתר מתן תורה‪ .‬וכן אין השילוח של המצורעים נוהג‬
‫אלא בעיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון׳ גם כן מטעם וה‪ ,‬מפני שיש‬
‫להערים ההן קדושה יתירה לגבי העיירות האחדות שבארץ ישראל׳ במו שחשבה‬
‫זאת המשנה‪) ,‬נליט‪ ,‬פ׳׳א‪ ,(m ,‬בין עשר הקדושות השונות‪ .‬אבל במה שנוגע‬
‫״להרחקת החזלי הזה מתחלתו״‪ ,‬שלא תדבק המחלה הממארת ההיא באחרים‪,‬‬
‫הלא אין כל ספק בדבר‪ ,‬שלא הי׳ שום הבדל בין ישראל לעכו״ם‪ ,‬ובין הערים‬
‫צב‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫המוקתות חומד‪ .‬להבלתי מוקפות‪ ,‬וכן בין הנגעים שלאחד מתן תודה ובין אלה‬
‫שלפני מתן התורה לישראל‪ ,‬כי כאלה כן אלה מסוכנימ המ מצד הדבקת החולי‬
‫הנורא הוה באחרים < וכמו שמצינו במדרש שהבאנו למעלה‪ ,‬שהיה דבי מאיר‬
‫נוהר מלאכול ביצים שנולדו מתרנגולת שבמבוי שיש בו מצורעים‪ ,‬וריש לקיש‬
‫כשהי׳ רואה מצורע היה קורא אליו מרחוק שישוב למקומו‪ ,‬ובהל אלה לא‬
‫נזכר כלל‪ ,‬שדוקא במצורעים מישראל היו גוהגים החכמים ההם כך‪ ,‬ובודאי‬
‫שאין כל הבדל בין ישראל לעכו״ם ובין עיר לעיר בענין זה של השמירה‬
‫מהתדבקות החולי הזה‪.‬‬
‫ולפיכך שפיר פירשו הראשונים ז״ל‪ ,‬שאין לאמר שדחן ואבירם היו‬
‫מצורעים‪ .‬דהא בתיך המחנה היו ‪.‬יושבים‪ ,‬ואילו היו מצורעים לא היו נוחנים‬
‫להם לשבת בקרב ישראל‪ ,‬לא מצד הטומאה שבהם‪ ,‬שהרי באמת טהורים היו‬
‫מצד הדין‪ ,‬מאחר שנגעיהם היו מלפני מתן התורה‪ ,‬אלא מצד הרחקת החולי‬
‫והשמירה ממנו‪ .‬וכן הדבר גם בנוגע לניחזי ובניו‪ .‬ש א ף ששומרו! היחד‪ ,‬עיר‬
‫חדשה‪ ,‬ואין דין השילוח של המצורעים ממנה גוהג בה‪ ,‬בכל זאת לא היו מניחימ‬
‫למצורעימ לשבת בתוך העיר מסני הסכנה‪ ,‬והיו יושבים לפיכך מחוץ לעיר‬
‫פתח השער‪ .‬ומד‪ ,‬שמביא רש״י ז״ל בפירושו את הכתוב ״בדד ישב״‪ ,‬אין כונתו‬
‫כלל מצד מצות השילוח‪ ,‬א ל א על הרחקת המצורעים בכלל‪ ,‬שהי׳ בזה ענין‬
‫הרחקת החולי הזה מתחלתו‪ ,‬וכמו שכתב הרמב״ן‪ .‬ומתורצות בזה שתי‬
‫הקושיות הנזכרות‪.‬‬
‫א‬
‫ח‬
‫ר‬
‫מ‬
‫י‬
‫ו‬
‫ת‬
‫צג‬
‫לפרשת אחרי מות‪.‬‬
‫חוקים‬
‫ומשפטים‪.‬‬
‫את משפטי תעשו‬
‫‪ n»1‬ה‪1‬קיתי תשפיל‬
‫ושמרתם את חוקותי ואת משפטי‬
‫האדם וחי נהם‪.‬‬
‫?ינז* נהם‪.‬‬
‫אשר יעשה אותם‬
‫)יה; י—ח(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫ידועה היא ההגדרה של חכמינו ז״ל בענין החוקים והמשפטים שבחורה‪,‬‬
‫הגדרה חוררת‪ ,‬הנותנת לנו מושג ברור מהשקפת חכמינו ד ל על משפטי‬
‫התורה וחוקיה‪ .‬החוקים הם ״דברים שהשטן משיב עליהם״‪ ,‬והמשפטים הם‬
‫״דברים' שאלקלא נכתבו דין הוא שיכתבו״‪) ,‬יומא‪ ,‬סז‪.(:‬‬
‫על פי הגדרה זו יוצא לנו‪ ,‬שאף שבדרך כלל מקובל הוא לאמר‪,‬‬
‫שהתוקים מקיפים את הדברים ״שבין אדם למקום״‪ .‬והמשפטים את הדברים‬
‫״שבין אדם לחבית״‪ ,‬נכנסים בכל זאת לסוג המשפטים גם דברים שבין אדם‬
‫למקום‪ ,‬אם רק הם ״דברים המיושרים והדין נותן לעשוחם״‪) ,‬רש‪-‬י‪ ,‬שם(‪ .‬על‬
‫יסוד זה הכניסו חכמינו ז״ל שם לסוג המשפטים לא רק ״שפיכות דמים ונזל׳‪.‬‬
‫כי אם גם ״גילוי עריות וברכת השם״‪ ,‬אחרי אשר גט אלה האחרונים‪ ,‬אף שהם‬
‫דברים שבין אדם למקום׳ הם בכל זאת ‪,‬׳דברים םיושרים שהדין נותן לעשותם״‪.‬‬
‫האמונה באלקי מרום‪ .‬בורא שמים וארץ‪ ,‬נובעת היא ממקור המשפט של השכל‬
‫האנושי‪ ,‬השופט נכוחה ומביא את האדם לאמר‪ ,‬״תאמר שהעולם הזה בלא‬
‫מנהיג״? )בר״ר פל־ט(‪ .‬ואמונה זו היא היסוד לקיום החברה האנושית בכלל‪,‬‬
‫במנעה את האדם מעשות רע‪ ,‬מיראו את האלקים ואת העונש הצפוי לו מיד‬
‫שופט כל הארץ על עשותו המזמחה‪ .‬וכבר אמר אבינו הראשון לאבימלך «כי‬
‫אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי״‪) .‬בראשית‪ ,‬־ יא(‪,‬‬
‫כי במקום שאין יראת אלקים שם הרשעה מתגברת והרב איש ברעהו‪ ,‬כדבר‬
‫)תהלים‪ ,‬י ‪ -‬ד ( !‬
‫הכתוב ״רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלקים כל מזמותיו״‪,‬‬
‫הרשע בגובה רוחו ובגאות לבו ״בל ידרוש״‪ .‬אין הוא דורש ואין הוא שואל‬
‫לדעת‪ ,‬אם נכון הדבר לעשותו או לא‪ ,‬והוא הולך בשרירות לבו ועושה ככל‬
‫‪13‬‬
‫צד‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ח‬
‫ו‬
‫מ‬
‫י‬
‫ס‬
‫ד‬
‫העולח על רוחו‪ ,‬״כי אין אלקים כל מזמותיו׳‪ ,‬ויראת המשפט העליון לא‬
‫תכעתנו‪ ,‬ומזה לכל הרעה אשד על פני הארץ ולדמעת העשוקים תוצאות‪.‬‬
‫״ברכת השט״‪ ,‬שהיא אחת עם ״עבודה זרה״‪ ,‬נכנסת לפיכך על פי הגדרה זו‬
‫לסוג המשפטים‪ .‬כמו כן נכנס לסוג זה גם העון של ״גילוי עריות״‪ ,‬אחרי אשר‬
‫צווי זה של ״איש איש אל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה״‪ ,‬מקובל הוא‬
‫אצל כל יושבי תבל עוד מימי קדמ לעון חמור‪ ,‬כמאמרם ז״ל‪ ,‬״שמשעה שלקה‬
‫העולם בדור המבול עמדו וגדרו את עצמם מן העריות״‪) ,‬נר״ר‪ ,‬פרשת פ־(‪.‬‬
‫על פי ההגדרה האמורה יוצא לנו עוד‪ ,‬כי ‪.,‬שבע המצוות של בני נח״‪,‬‬
‫אף שהן כוללות ארבעה דברים שבין אדם למקומ‪) .‬עבודה זרה‪ .‬ברכת השם‪,‬‬
‫נלוי עריות ואבר מן החי(• נחשבות הן כולן בין המשפטים‪ ,‬אחרי אשר גם‬
‫איסור אבר מן החי‪ .‬כמו עבודה זרה וגלוי עדיות‪ ,‬הוא מן ‪.‬הדברים המיושרים‬
‫שהדין נותן לעשותמ״‪ ,‬בהיות מטרתו ‪.‬שלא ללמד נפשנו במדת האכזריות‪,‬‬
‫שהיא מרה מגוגה ביותר‪ .‬ואין אכזריות גדולה בעולמ‪ ,‬ממי שיחחוך אבר או‬
‫בשר מבעלי החיים בעודנו חי לפניו ויאכלנו״‪) ,‬חניך‪ ,‬מציה תנ״ב(‪ .‬וארבע המצוות‬
‫הללו באות לפיכך יחד עם שלש האחרות‪ ,‬״שפיכות דמים‪ ,‬גזל ודינימ״‪ ,‬שהן‬
‫דברימ שבין אדמ להכירו! ומטרת כולן להעמיד את קיום חברת בני האדם על‬
‫יסודות נכונים של אמונה באלקים‪ .‬ושל השמירה מכל מעשי עול ותועבה‬
‫וממרת האכזריות‪ .‬ואלה שבע המצוות ניהנו‪ ,‬לפי קבלת חכמינו ז״ל‪ ,‬לבני נח‬
‫בצאתם מן התיבה אחר המבול‪ ,‬לבנות עולם חדש על חרבוח העולם הקודכ‪,‬‬
‫שבו ״השחית כל בשר את דרכו על הארץ״׳ )בראשית‪ ,‬ו ‪ -‬י ב ( ‪ ,‬״וכל מקום שנאמר‬
‫השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרד‪,‬ז׳)סנהדרין‪ .‬״‪!(.‬‬
‫ועל שבע המצוות היסודיות הללו נוספו לישראל מסיני עוד מצוות רבות׳‬
‫חוקים ומשפטים‪ ,‬ועל כולן יחד הזהירה התורה ואמרה ‪,,‬את משפטי תעשו ואת‬
‫חוקותי תשמרו״‪ ,‬כי לגו בני ישראל אין כל הבדל ביניהם‪ ,‬והחוקים קדושים‬
‫המה לנו כמו המשפטים! ואף שהשטן משיב עליהם‪ ,‬״להטעוח את ישראל ולאמר‬
‫שהתורה אינה אמת‪ ,‬כי מה תועלת בכל אלה״‪ ) ,‬ר ‪ -‬י ( ‪ .‬הנה כבר הורו לנו חכמינו‬
‫ז״ל‪ ,‬להשיב על טענות השטן‪ ,‬הוא היצר הרע‪ ,‬בדברי התשובה הנצחת‪ ,‬לאמר‪,‬‬
‫״אני ד׳ ‪ -‬אני חקקתיו ואין לך רשות להדהד אחרי״! מאמינים אנו אמונת‬
‫אומן שיש אמנם לחוקים טעמים נכוגים‪ ,‬טעמים שאילו נחגלו לנו כי אז היו גמ‬
‫המה לנו למשפטים‪ ,‬לדברים מיושרים‪ ,‬אלא שכך גזרה חכמחו יח״ש‪ ,‬שלא לגלות‬
‫טעמי תורה בעוהיז‪ .‬וכבר הובטחנו כי ״דברימ המכוםימ מכם בעוה״ז עתידימ‬
‫להיות צופים‪ ,‬נלוייט‪ ,‬לעוה״ב״׳ ) ״ ד ר ‪ .‬פי״ט(! ולכשיתנלו לעתיד טעמי תורה‬
‫לא יהיו עוד חוקים כלל‪ ,‬כי אם משפטים‪ ,‬כשם שלא היתה אף הפרה האדומה‬
‫חוק למשה‪ ,‬אחר שנתנלד‪ ,‬לו טעמה‪ ,‬כדרשתם ז״ל שם‪. ,‬אמר לו הקב״ה למשה‬
‫לך אני מגלה טעמי טרה‪ ,‬אבל לאחריט חוקה״‪.‬‬
‫ש‬
‫נז‬
‫א ח ד י‬
‫‪1‬‬
‫ת‬
‫צח‬
‫נ‪.‬‬
‫והנה הקדימה התורה בכתוב שהזכרנו את המשפטים להחוקיט‪ ,‬וכן הוא‬
‫אמנט סדר חדבריט שהרי המשטטיט ניתנו כאמור לבני נח׳ בטרמ ניתנו החוקים‬
‫לישראל מהר מיני‪ ,‬וקודמים המ איפוא בזמן להחוקים‪ .‬אבל הנה תיכף בכחוב‬
‫הסמוך נאמר‪ ,‬״ושמרתם את חוקותי ואת משפטי וגו״‪ ,‬חוקיפ לפני משפטים‪,‬‬
‫ומני אז והלאה יבואו תמיד בחורה החוקיט לפני המשפטים‪ ,‬ואף במצוות שניחנו‬
‫לישראל במרה לפני מתן תורה‪ ,‬כבר נאמר»שם שמ לו חק ומשפט״‪) ,‬שמות‪ ,‬ט ו ‪ -‬כ ה (‬
‫ומכל זה אנו באים לידי כלל גדול בתורה‪ ,‬שיש להחוקים קדימה למשפטים‪ ,‬אט‬
‫לא בזמן כי אז במעלה‪ ,‬ומפני מעלתט זו המ קודמים בכל מקום שהם באים יחד‬
‫עם המשפטים‪ .‬ואמנם םצינו כתורה שני כתובים‪ ,‬שבהם באים המשפטימ לפני‬
‫החוקים‪ ,‬והם בפרשת התוכחה‪) ,‬ויקרא‪ ,‬ב ו ‪ -‬מ ג ( ‪ ,‬ובמשנה תורה‪) ,‬דברים‪ ,‬ח ‪ -‬י א ( ‪ .‬אבל‬
‫הנה מלבד אשד אין כלל‪ ,‬שנתקיים בידינו ע״י הרבה פסוקים אחרים שבתורה‪,‬‬
‫נסתר ע״י שני יוצאים‪ ,‬הנה יש ליוצאימ הללו טעם נכון‪ ,‬אשר עליו עוד נדבר‬
‫בהמשך דברינו‪ ,‬והכלל במקומו עומד‪ ,‬שהחוקיט קודמיפ למשפטיט‪ .‬וכבר עמד‬
‫על כלל זה הרמבים ז״ל בידו החזקה‪) ,‬סוף הלבות מעילה(‪ ,‬כי אחרי שהרבה לדבר‬
‫שם דברים נכוחים במעלת שמירת החוקים והמשפטים שבתורה‪ ,‬שעל ידם ״זוכים‬
‫הישרים‪ .‬לחיי העולם הבא״‪ ,‬הוסיף לאמר שם עוד‪ ,‬״והקדימה התורה צווי על‬
‫החוקים‪ .‬שנאמר ושמרתם את חוקותי ואת משפטי ונו׳״‪ .‬אבל מה טעם קדימה‬
‫זו‪ .‬ומה באה ללמדנו ז‬
‫ונאמר בזה‪ .‬כי הנה שני‪,‬סוגי המצוות הללו‪ .‬החוקים והמשפטים‪ ,‬קשורים‬
‫ואחוזימ המה זה בזה‪ ,‬ושניהם יחד משפיעים ומוכיחים זה על זה‪ .‬עד כי בצדק‬
‫עלינו לאמר על שגי הסוגים הללו‪ ,‬שהם שנים שהמ אחד!‬
‫החוקים הט‪ ,‬כאמור‪ ,‬״דבריט שהשטן משיב עליהם״‪ ,‬ואמנם לנו‪ ,‬מאמינים‬
‫בני מאמינים‪ ,‬אין כל צורך בשום תשובות והוכחות‪ .‬אין אנו מהרהרים על‬
‫חוקי התורה‪ ,‬ואין אנו שואלים שום שאלות עליהם‪ ,‬ובדברי נעימ זמרות‬
‫ישראל אנו אומרים‪ ,‬״בחוקותיך אשתעשע לא אשכח דבריך״‪) ,‬תהלים‪ ,‬ק י ט ‪ -‬ט ז (‬
‫משתעשעימ אנו בחוקי התורה ושמחים בם‪ ,‬כי לעולם לא נשכח שהם דברי‬
‫השי״ח‪ ,‬ומידו המה לנו‪ .‬אבל מה נשיב לאלה אשר האמונה נכרתה מלבם‪ ,‬והם‬
‫באים עלינו בטענת השטן‪ ,‬הוא היצר הרע‪ .‬לאמר‪ .‬״מה תועלת בכל אלה״ ז להם‬
‫רק תשובה אחת קצרה לנו׳ והיא‪ :‬״המשפטים״! כי הנה מאחר שההורה‬
‫כוללת בתוכה חוקים ומשפטימ גמ יחד‪ ,‬ושני סוגי המצוות הללו יבואו בתורה‬
‫בלולימ! באותה הפרשה עצמה‪ ,‬פרשת ״קדושים תהיו״‪ ,‬שבה יבואו חוקים‬
‫נשגבים מבינת אנוש‪ ,‬על רביעת בהמה ועל זריעת כלאים‪ ,‬על לבישת שעטנז‬
‫ועל פגול וערלה‪ ,‬ועוד כהנה‪ ,‬יבואו גט משפטים‪ ,‬על עושק שכר שכיר ועל‬
‫‪t‬‬
‫ש ב ת‬
‫צו‬
‫במשפט‪,‬‬
‫עול‬
‫המשפטים‬
‫לכל‬
‫ע ל שגאת אחים ועל נקימה ונטירה; וגולת‬
‫היא‬
‫תורת‬
‫המצור!‬
‫הצדק‬
‫מיום‬
‫ברוא‬
‫יותר‬
‫נעלים‬
‫איש‬
‫לרעהו‪.‬‬
‫ד׳‬
‫אדם‬
‫מאלה‬
‫לא‬
‫על‬
‫נוכל‬
‫את‬
‫השגת‬
‫הוא‬
‫שבתורה‬
‫יחדיו״‪,‬‬
‫ויש‬
‫לעדת‬
‫לנו ע ל‬
‫״משמחי‬
‫לטענת‬
‫החוקים‪,‬‬
‫בחותם‬
‫כי‬
‫זהב‪,‬‬
‫כמאמרם‬
‫ומשפטים״‪,‬‬
‫הלא‬
‫יעיד‬
‫אומדת‪ ,‬כי א ם נראה לנו איזה‬
‫שהדבר נראה לנו‬
‫המה‬
‫הוא‬
‫הכתוב‪,‬‬
‫יאמר‬
‫כי‬
‫נאמנה״‪,‬‬
‫הנקראים‬
‫בכתוב‬
‫לעדות‬
‫הזאת‬
‫היצהר‬
‫היא‬
‫בשם‬
‫חכמינו‬
‫וז״ל‪:‬‬
‫ז״ל‪,‬‬
‫״כף‬
‫הדברות‬
‫עשרת‬
‫לוחות‬
‫״שהלוחות היו‬
‫לא‬
‫)שם‪ ,‬פי״ה(!‬
‫החלק‬
‫פחות‬
‫ומאחר‬
‫האחר‬
‫על‬
‫בהם‬
‫ולא‬
‫נאמד איפוא‬
‫להודות כי‬
‫ומשפטים גמ יחד‪ ,‬ב ר ה היא‬
‫)חהליס‪ ,‬יט>‪ ,‬ש ל א‬
‫נשמע‬
‫״מחכימת‬
‫הרי‬
‫כנגד‬
‫פתי״‪,‬‬
‫המשפטים‬
‫מעידים ומוכיחים‬
‫הרי‬
‫כולם‬
‫הכתוב‪,‬‬
‫על‬
‫הלוחות‬
‫בתוכם‬
‫מצוות‬
‫יותר‪ ,‬וכולן‬
‫ששני הלוחות‬
‫משנהו‬
‫על‬
‫חתומים המה‬
‫האמח!‬
‫כוללים‬
‫תרי״ג‬
‫״פקודי ד׳‬
‫״מצות ד׳ ב ר ה מ א י ר ת עינים״‪,‬‬
‫•כף‬
‫שנכחבו‬
‫אחת‬
‫את‬
‫כל‬
‫עשרה‬
‫מ י ד ה ק ב ״ ה ‪ ,‬וכוי‪,‬‬
‫שהיו כתובים בלוחוח‪ .‬וכר״! כי‬
‫העדות‬
‫כי ‪.‬צדקו‬
‫ומאירה‬
‫)במד׳׳ר‪ ,‬סיג(‪,‬‬
‫אחת‪,‬‬
‫״משפטי ד׳ אמתי‪,‬‬
‫״ י ש ר י ם ״ ) נ ח מ י ה ‪ ,‬ט‪-‬יג>‪ ,‬ו ה ם‬
‫שכולם יחד מרועה א ת ר ניתנו לנו‪,‬‬
‫שני‬
‫לרעך‪,‬‬
‫כולם‬
‫כי ממנו‬
‫ה י א ת ו ר ת נ ו ב ל י כ ל דופי‪,‬‬
‫שעלינו‬
‫גא‪5‬נה כי‬
‫ו ב מ ו ב ן זד‪.‬‬
‫עלינו לדעת‪,‬‬
‫ר קו‬
‫תמימה‬
‫מאחר‬
‫הכוללת דוקים‬
‫הנאמנה‬
‫אלו‬
‫ז ל‪,‬‬
‫אשד‬
‫בלי‬
‫דרשת‬
‫שעל‬
‫״כי לא ד ב ר ר ק הוא‪ ,‬ואם רק‬
‫תוכן ובלי‬
‫הנה‬
‫ז ה ב ״ ‪) ,‬במדבר‪ ,‬ז ‪ -‬י ד ( ‪,‬‬
‫הדברים‬
‫ב מ ל י צ ת ח כ מ י נ ו ז י ל ע ל ה כ ת ו ב ‪,, ,‬כי‬
‫בחותמו ש ל הקב״ה‪ ,‬שהוא תותם‬
‫וזוהי‬
‫הם אמת‪.‬‬
‫ת ו ע ל ת חייו‪,‬‬
‫לנו‬
‫ואם אנו בעיני בשר‬
‫עלינו לתלות זאת רק בנו בעצמנו‪ ,‬בקוצר‬
‫)ירושלמי‪ ,‬פאה‪,‬‬
‫ציונו די‪,‬‬
‫מאחר‬
‫אחד‪,‬‬
‫עשרה‬
‫ומאחר שכל אדם בן ד ע ת יודה כי‬
‫‪.‬משפטי‬
‫מ ז‬
‫המשפטים‬
‫והעדות‬
‫השטן‪,‬‬
‫הדברים‬
‫ם״א‪ ,‬היא(‪,‬‬
‫״עדות ד׳‬
‫המצור‪ .‬א ש ר‬
‫עינים‪,‬‬
‫הדברים‬
‫שבין א ד ם למקום‪,‬‬
‫)דברים‪ ,‬ל ב ‪ , ( -‬ל א מ ר ‪,‬‬
‫תמימה״‪,‬‬
‫זה‬
‫לב״‪,‬‬
‫על‬
‫שבין א ד ם לחבירו‪,‬‬
‫שעליהם‬
‫עלינו לתלות מה‬
‫ד׳‬
‫משום בן‬
‫זאת‬
‫ר ק ‪,‬‬
‫תמותה דברים‬
‫לשפוט בצדק‪ ,‬כי אותה היד עצמה‪,‬‬
‫קרוץ מחומרן‬
‫מכם״‪,‬‬
‫מצוה רוממה‪ ,‬אשר‬
‫המדרגה הכי רמה של אהבת‬
‫ע ל ה ח ו ק י ם ‪ ,‬כ י ג ם הנזר‪ .‬א מ ת ‪ ,‬ו ע ל‬
‫״תורת‬
‫ישרים״‪,‬‬
‫עד‬
‫המשפטים‬
‫חציר‬
‫שהוא‬
‫המה‬
‫כל‬
‫הבי‬
‫את‬
‫נעלים‬
‫עמהם גם הוקים ע ל‬
‫אנוש‬
‫הוא‪ ,‬בנו בעצמנו‬
‫לנו‬
‫שבין‬
‫נאמרו עוד‬
‫עלינו‬
‫לראות א ת האור הגנוז בם‪,‬‬
‫‪ -‬מ כ ם הוא״‪,‬‬
‫דבר‬
‫א ד ם להכירו‪,‬‬
‫המביעות‬
‫זאת הלא‬
‫הכותרת ש ל כל אותם‬
‫כמוך״‪ ,‬מ צ ו ה רוממה‪ ,‬שהיא היסוד‬
‫להודות כי ג ם החוקים‪ ,‬חוקי די‪,‬‬
‫דבר ר ק‬
‫הוא‬
‫הם‬
‫הדברים‬
‫המלים‪,‬‬
‫כל‬
‫לרעך‬
‫האדמה לא‬
‫חלילה שהם ״ מ ע ש ה תהו״‪,‬‬
‫השגתנו‪,‬‬
‫לא‬
‫שלש‬
‫את‬
‫ספר‬
‫ד׳ אמת״‪ ,‬עליו‬
‫לא‬
‫של‬
‫ע ל פני‬
‫יכלה לכתוב יהד‬
‫ייאמר‬
‫״ואהבת‬
‫והמשפט של‬
‫בראותינו‬
‫שכתבה‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫הנה עשרת‬
‫המצוות‬
‫שבתורה‪,‬‬
‫כנגד תרי״ג אותיות‪ ,‬מן אנכי‬
‫ניתנו ל מ ש ה מסיני‪,‬‬
‫שבהם חוקים‬
‫ניתנו מ כ ף אחת‪ ,‬מכפו ש ל הקב״ה‪,‬‬
‫ששניהם‬
‫אמת‪,‬‬
‫ועשרת‬
‫הדברים‬
‫שהיו‬
‫מ ו ת‬
‫א ח ר י‬
‫צז‬
‫כתובים בהם הם כולם ״זהב״׳ זהב טהור בלי כל סיג וחלאה! כי כשם שלא‬
‫יוכל מי שהוא בעולם לערער על חמשת הדברים שעל הלוח השני‪ .‬שהם בין‬
‫אדם לחבירו‪ ,‬כן אין להרהר על חמשת הדברים שעל הלוח הראשון‪ .‬שהם בין‬
‫אדם למקום‪ ,‬אחרי אשר מכף אחת ניתנו לנו‪ ,‬ועל שם זה נקראו ״לוחות‬
‫העדות״‪ ,‬שהם מעידים זה על זה!‬
‫ג‪.‬‬
‫על פי כל האמור בזה יאר לנו אור בהיר‪ ,‬להבין דברי חבמים וחירותם‪,‬‬
‫מה ש־ססרו לנו על דבר אותו הנכרי‪ ,‬״שבא לפני שמאי ואמר לו גיירני על‬
‫מנת שתלמדני כל ה תו ר ר‪ .‬כולה‪ ,‬כשאני עומד על רגל אחת‪ ,‬ודחפו באמת‬
‫הבנין שבידו‪ ,‬בא לפני הלל גייריה‪ .‬אמר ליה‪ ,‬דעלן סני לחברך לא תעביד‪,‬‬
‫זוהי כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור״‪) .‬שבי!‪ ,‬ל‪-‬א‪ .(.‬ומה רבו כבר‬
‫הדברים שנאמרו בפירושה של אגדה נפלאה זו‪ ,‬אשר לכאורה הלא יפלא מאד‪.‬‬
‫איך נועז הנכרי ההוא לבוא אל חכמי ישראל נדבדי הבל שכאלה‪ ,‬לדרוש מאחם‬
‫ללמדו את כל התורה ברגע אחד‪ ,‬כשהוא עומד על רגלו האחת ז וכי לצון‬
‫חמד לו‪ ,‬להתלוצץ בם ? ומה זה שאמר לו הלל‪ .‬שבמצות ״ואהבת לרעך‬
‫כמוך״ כלולה כל התורה כולה ו מת ענין החוקים שבין אדם למקום למצוה‬
‫רוממה זו?״‬
‫ואולם לדרבנו נאמר‪ ,‬על פי האמור בדברי הימים של החקופה ההיא‪,‬‬
‫תקופת שמאי והלל‪ ,‬שחיו כסאה שנה לפני חורבן הבית השני‪ ,‬כי היא היתר‪.‬‬
‫תקופת המשבר של עבודתי האלילים‪ .‬אור אמונת ישראל‪ ,‬האמונה הצרופה‬
‫באל אחר בורא שמים וארץ‪ ,‬החל להתפשט כעולם‪ ,‬ונצוצי אור אלה גירשו‬
‫מעט מעט את החושך של עבודת האלילים מעל פני הארץ‪ .‬רטובים שבין‬
‫העמים פקתו את עיניהם לראות נכוחה‪ .‬כי אך שקר נחלו להם אבותיהם‪,‬‬
‫ואזניהם הקשיבו לקול נביאי ישראל‪ ,‬נביאי האמת‪ ,‬שקראו לכל עמי חבל כולם‬
‫בשם אלקים אמת‪ ,‬ואז ״נסוגו אחור יבשו בושת הבוטחים בפסל‪ ,‬האומרים‬
‫למסכה אתם אלקינו״‪) ,‬ישעיהו‪ ,‬מב‪-‬י!(‪ .‬רבים מבין חכמי העמים וגמליהם‬
‫התגיירו וידבקו בעם ישראל ובתורתו‪ .‬אבל המוני העם עמדו מרחוק‪ .‬מבלי‬
‫חפצם לקבל על עצמם עול מצוות התורה‪ .‬יבירלד את רצות ד‪.--,‬ילד״ זיהיו‬
‫תועי דרך מבלי לדעת איזו הדרך ילבו בה‪.‬‬
‫רבים מהתועיט ההם פנו אז אל חכמי ישראל בבקשה‪ ,‬להקל עליהם את‬
‫הגירות ואת הכניסה לדת ישראל‪ ,‬על ידי פטרם א ו‪,‬־עז מהמצוות המעשיות‬
‫וביחוד מהמילת! אבל תכטי ישראל לא יכלו כמובן‪ ,‬לעשות שום ויתורים‬
‫ופשרות עמהם‪ ,‬נגד הכתוב מפורש בתורה‪ .‬ומפני זה נתגיירו בתקופה ההיא‬
‫רק מועטים מבין העמים‪ .‬המאורעות ההם גרמו להתפשטות הנוצריות בעולב‪,‬‬
‫צח‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ן ע ן‬
‫אחרי אשר שליחי הדת החדשה ההיא‪ ,‬שקראו לעצמם בשם •יהודים חדשים*‪,‬‬
‫פטרו את מאמיניהם מעול המצוות שבתורה‪ ,‬ואף ממצות המילה‪ ,‬חוחם הקדושה‬
‫בישראל‪ .‬פטרו אותם‪ .‬ועי״ז רבו הנוהים אחריהם‪ ,‬והדברים בזה עתיקים‪.‬‬
‫ואף אותו הנכרי שבא לפני חבמי ישראל להחגייד‪ ,‬היי מאותט ששאפו‬
‫להדבק בישראל ע״י קבלת עול מלכות שמימ‪ ,‬מבלי לקבל על עצמם עול מצוות‬
‫והוקימ! ובפנותו אל חכמי ישראל בשאיפתו וו׳ דיבר עמהמ בלשון חכמה‬
‫ובמליצת חדות ורמזים׳ כדרך החכמים ביסים ההמ‪ ,‬כאשר יסופר הרבה בתלמוד‬
‫עיד וכוחיו של רבי יהושע בן חנניה לפני הקיסר עם הצדוקים‪) ,‬חגיגה‪ ,‬ה‪ ,(:‬ועמ‬
‫סבי דבי אתונא‪) ,‬בנורית‪ ,‬ח‪ ,(:‬שכולם החנהלו בלשון חכמה וברמזי מליצות וחדות‪.‬‬
‫ומאחר שהחורה כוללח בחוכר‪ .‬חוקימ ומשפטים‪ ,‬ומצוותיה נחלקות לשני סוגים‪,‬‬
‫לדברים שבין אדם למקום ולדברימ שבין אדמ לחבירו‪ ,‬הרי היא כאילו עומדת‬
‫על שתי רגלים‪ .‬ואותו הנכרי שבא להתגייר על מנת שיפטרוהו מהמצוות שבין אדם‬
‫למקום‪ ,‬שהם בדרך בלל מתחוקימ שבתורה‪ ,‬פנה לפיכך לחכמי ישראל בבקשה‪,‬‬
‫לגייר אותו על מנת שילמדוהו בל החורה כשהוא עומד רק על רגל אחה‪ ,‬על‬
‫הטשפטים לבדט‪ ,‬מבלי שיצטרך לשמור גם את החוקים שבתורה‪ .‬חכמי ישראל‬
‫הביגו היטב את דבריו ואת רמיזותיו‪ ,‬ולפיכך דחה אותו שמאי באמת הבנין‬
‫שבידו‪ ,‬אחרי אשר אין לעשות שום ויתורים ופשרות בנוגע לשמירת המצוות‬
‫שבתורה‪ .‬וכשבא לפני הלל קבלו‪ ,‬לא משום שהסכים לדרישתו זו‪ ,‬אלא משום‬
‫שמובטח הי׳ בו‪ ,‬שאחר שילמוד לדעת את משפסי התורה‪ ,‬ועיניו תפקחנה לראות‬
‫את האור הגדול הננוז במ‪ ,‬אז יכיר לדעת‪ ,‬כי מאחר שמשפטי ד׳ אמת‪ ,‬הנה גם‬
‫החוקים אמת וכולמ״צדקו יחדיו״‪ ,‬ואז במילא יקבל על עצמו גט את שמירת החוקימ‬
‫שבחורה‪ ,‬ויעמוד הכן על שתי דגליו‪ ,‬להיות שומר חורה ומצווח‪ ,‬כאשר אמנמ‬
‫כן היי‪ ,‬כסו שיסופר שם בגמרא‪ ,‬כי כשנזדווגו לימים שלשת הגרים‪) ,‬שעליהמ‬
‫ידובר שם(‪ ,‬למקום אחד‪ ,‬אמרו‪ ,‬״ענותנותו של הלל קירבתנו לתחת כנסי‬
‫השכינה*!‬
‫ולפי״ז הלא הי׳ על הלל ללמד את אותו הגכרי רק את הרגל האחת של‬
‫התורה‪ ,‬המה המשפטים לבדם‪ ,‬ויסוד כל החלק הזה‪ ,‬של הדברים שבין אדמ‬
‫לחבירו‪ .‬היא מצות ‪.‬ואהבת לרעך כמוך״‪ ,‬או בלשון החלמוד ‪.‬מה דעלך סני‬
‫לחברך לא תעביד״‪) ,‬עיין מהרש״א שם(‪ ,‬ולפיכך שפיר אמר לו הלל‪ ,‬שזוהי כל התורה‬
‫כולה‪ ,‬תורת המשפסים‪• ,‬ואידך פירושא הוא זיל גמור״!‬
‫ד‪.‬‬
‫זאת היא הוכחת המשפטים על החוקים‪ .‬ואולם מאידך גיסא מוכיחימ‬
‫המה החוקימ על המשפטים‪ ,‬ועל אופן שמירתם‪ .‬כי הנד‪ ,‬אלה המשפטים‪ ,‬אף‬
‫שגאמר עליהם ״שאילו לא נכתבו בדין הוא שיכתבו״‪ ,‬אחרי שהשכל מחייבם‬
‫מ ו ח‬
‫א ח ר י‬
‫צט‬
‫ועל כל אדם באשר הוא ארמ לשמור אותם מצר החובח האנושית‪ ,‬אבל אחרי‬
‫שנכתבו בתודה הרי הם חובה עלינו ככל יחד החוקים שבתורה‪ ,‬ועלינו לשמרם‬
‫זלק״מס לא מצד השכל‪ ,‬כי אם מצד שהמ מצוותיו של הקב׳־ה עלינו‪ .‬וכשאדם‬
‫מישראל מחזיר אבירה‪ ,‬למשל‪ ,‬עליו לעשות זאת לא רק משום שזוהי חובתו‬
‫באשר הוא אדם‪ .‬כי אם משום שזוהי מצות ההורה‪ ,‬מצות השבת אכידה‪ ,‬וכן‬
‫בכל יתר הדברים שבין אדם לחבירו‪ .‬ומשנה מסורשת שנינו‪. ,‬האולר על קן‬
‫צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו׳‪) ,‬נרנו״‪ ,‬ל ‪ ,(:‬ואמרו על זה בגמרא שם‪ ,‬״מעני‬
‫שעושה מדותיו של הקכ״ה רחמים ואינן אלא נזירותי! והנה כבר האריך הרמב״ן‬
‫זיל בטירושו על התורה לבאר‪ ,‬שטעמ מצות שילוח הקן הוא‪» ,‬מסני שרצתה‬
‫התורה לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחט״‪ ,‬הרי שמצור‪ ,‬יקרה זו היא אמנם‬
‫רחמים‪ ,‬אלא שרצו חכמינו ז״ל לאמר לנו במשנתם‪ ,‬שעלינו לקיים מציה זו לא‬
‫מצד הרחטיט שבה‪ ,‬כי אט מצד שהיא מצות התורה עלינו‪ .‬קיטב הדברים הוא‬
‫כי אט יקיים האדמ״יאת מצוות התורה רק מצד הרחמימ שבהן‪ ,‬אז מלבד מה שיצא‬
‫מזה שלא את די הוא עובד‪ ,‬כי אמ את שכלו ורגשות לבו‪ ,‬אלא שעוד סכנה‬
‫נמלה יש בדבר‪ ,‬סכנת בטול המצוות לגמרי‪ .‬כי הלא ״עקוב הלב מכל ומי‬
‫ידעגו״‪) ,‬יינליה‪ ,‬י ! ‪ -‬ט ( ‪ ,‬לב האדם הוא עקוב ועקום‪ ,‬ומושגי בני האדם הולכים‬
‫ומשתנים ממר לדור ומתקופה לתקופה‪ ,‬ואת אשר יעריץ היום יעסר לעומתו‬
‫למחר בעפר‪ ,‬ואין כל ערובה נאמנה ובטוחה לזה‪ ,‬שיתמיד האדמ להחזיק לעולם‬
‫בדברים שהט מקיבליט אצלו לנכוניט וישריפ‪ ,‬ולפיכך ‪.‬מי ידענו״‪ ,‬מי יוכל‬
‫לדעת את העקמומיות שבלב האדם‪ .‬ועד אנה תוליבנו שובב עקמומיוחו זרו‬
‫ג‬
‫והלא עינינו הרואות את • המהפכה המוסרית הנוראח‪ ,‬שחוללו בימינו‬
‫אלה העטלקים של זמננו ימיש ! העם הגרמני בעל התרבות הנבוהה אשר בה‬
‫התפאר‪ ,‬העם שהעמיד מקרבו סופרים ומשוררים‪ ,‬פילוסופים וגאוני הרוח‪,‬‬
‫שהכניסו לאוצר התרבות האנושית קנינים רבי ערך מאין כמותם ‪ 1‬אותו העם‬
‫השתובב משובה נצחת‪ ,‬ובניו נהפכו לפריצי חיות אכזרים‪ ,‬אי‪1‬ר כמוהם לא‬
‫היו עוד בארץ מימי קדם‪ .‬באכזריות רצח נוראה התנפלו לא רק על עמנו‬
‫האומלל‪ ,‬תולעת יעקב‪ ,‬לדרוס אותנו ברגליהם הממהרות לרוץ לרעה׳ כי אט‬
‫על כל הנופל לידם שסכו את חמתם מבלי רחם‪ .‬העם בעל התרבות הגבוהה‬
‫נהי׳ ‪-‬לגוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון״׳ )יברים‪ ,‬נ ח ‪ -‬נ ( ‪,‬‬
‫לגוי אשר שפו יש׳זר לדראון נצח בדברי ימי עולם‪ ,‬לרגלי מעשי הרצח‬
‫הנוראים שהוא עשה‪ ,‬מבלי לחום על עוללים ויונקימ ועל נשימ וזקנימ‪ .‬ואיך‬
‫זד‪ ,‬נהי׳ כדבר הנורא הזח ז תחת השפעתו הסרעילה של אדם רשע‪ ,‬שקם למטה‬
‫זדון לא רק לנו‪ ,‬בני עם גולה ונדה‪ .‬כי אם לכל העולם כולו‪ .‬השליכו גני‬
‫העם התרבותי את צלם ד׳אלקיס מעל פניהם‪ ,‬ויהיז לעדת מדעים של רוצחי‬
‫נפשות‪ ,‬השותים דם אדם כמים‪ ,‬״לשם המולדת והמנהיג״! לו היו מאמינים‬
‫ש‬
‫לו‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ו‬
‫נז‬
‫‪1‬‬
‫ע‬
‫ן‬
‫באלקימ אמת‪ ,‬ולו צלצלו באזניהם דברי האלקים‪ .‬לאמר‪., ,‬לא תרצח״‪ ,‬בי‬
‫אז לא באה לעולם כל הרעה הזאת‪ .‬אבל לאסון כל האנושיות כולה אין‬
‫אלקים כל מזמותיהם של אלה‪ ,‬המתפארים רק בתרבותם ובהשכלחם‪ ,‬והם‬
‫עלולים לפיכך ליצור להם תורות חד&ות לטובתם ולהנאתם‪ ,‬תודות מזויפות‪,‬‬
‫אשר על פיהן הכל מותר‪ ,‬ובלבד שיוביל אל מטרתם השפלה! זוהי תורת‬
‫התרבות האנושית‪ ,‬שאינה מיוסדת על תורת האלקים‪ ,‬וזה פדיה‪ ,‬פרי‬
‫רעל ומות!‬
‫ולפיכך נצטוינו על המשפטים‪ ,‬לשמרם לא מצד השכל המחייב אותם‪,‬‬
‫כי אם מצד גזירת המקום עלינו׳ בתור חוקי ד׳ ומצוותיו‪ ,‬אחרי אשר אט נכיר‬
‫לדעת‪ ,‬כי ‪,‬׳מעשי ידיו אמת ומשפט״‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬שהאמת והמשפט המקובלים‬
‫אצלנו הם מעשי ידיו של השי׳ית‪ ,‬ומידו המה לנו‪ ,‬ולא מהכרת שכלנו האנושי‪,‬‬
‫אז יהיו ‪,‬נאמנים כל פקודיו‪ ,‬סמוכים לעד לעולם״‪) ,‬ההלים‪ ,‬קיא ז ‪ -‬ח ( ‪ ,‬כדבר‬
‫הכתוב‪ .‬״ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך״‪) .‬שם‪ ,‬קיט‪-‬קס(‪ ,‬כי אם נכיר‬
‫שהאמת היא אמת רק משום שהיא ראש דבריו של הקביה‪ ,‬אז נבוא לידי‬
‫הכרה זו‪ ,‬כי ״לעולם כל משפט צדקו״‪ ,‬מבלי אשד תחול עליו יד האדם לשנותו‬
‫לטובתו ולהנאתו!‬
‫ובוא וראה מה שאמרו ז ״ ל ‪ ,‬״ראב״ע אומר‪ ,‬מנין שלא יאמר אדם אי‬
‫אפשי ללבוש שעטנז‪ ,‬אי אששי ל‪3‬בול חזיר‪ ,‬אי אפשי לבוא על הערוה‪ ,‬אבל‬
‫אפשי‪ ,‬ומה אעשה ואבי שבשמים נזר ע ל י י ‪) ,‬תי״כ קדושים‪ ,‬פ״ט( ן הרי שכלל לנו‬
‫התנא עבירות כשעטנז וחזיר‪ ,‬שהשטן משיב עליהם‪ ,‬יחד עם העריות‪ .‬הנחשבות‬
‫כאמור למעלה בין המשפטים‪ ,‬המקובלים א צ ל כ ל בני האדם‪ ,‬ללמדנו שכאלה‬
‫כן אלה עלינו לקיימם רק משום שכך גזר עלינו אבינו שבשמים!‬
‫ה‪.‬‬
‫ואולם הנה רואים אנו במנהגו של עולם‪ ,‬שכשאדם עושה איזה מעשה‬
‫טוב‪ ,‬בדברים שבין אדם לחבירו‪ ,‬הוא רגיל לתלות זאת בנדיבות רוחו ולהתפאר‬
‫בלבו‪ ,‬כי אמנם רב חסד הוא ומרבה להיטיב‪ ,‬ו כ י רק מצד תכוגת נפשו‬
‫העדינה עשה מה שעשה! ובזה הוא תועה מדרך המשפט האלקי‪ ,‬בעשותו את‬
‫מעשיו הטובים לא מצד שאביו שבשמים גזר עליו לעשות כך‪ ,‬א ל א מצד שהוא‬
‫עצמו רוצה בזה מטוב לבו וישרת דוח־! ו ע ל מעשים טובים שכאלה יאמר‬
‫הנביא ״וכבגד עדים כל צדקותינו״‪) ,‬ישעיהו‪ ,‬ס ד ‪ , > -‬״ואת כולם ישא רוח יקה‬
‫ה‬
‫הבל"‪,‬‬
‫)שם‪ ,‬נ ז ‪ -‬י ג ( !‬
‫ובכדי להוציא מלבם של טועים שכאלה‪ ,‬ולמען הרגיל את האדם מישראל‬
‫לעשות גם את המשפטים רק מצד גזירת המקום‪ ,‬באו החוקים שבתודה! שהרי‬
‫להחוקים אין כל מבוא !מצד השכל האנושי להבינם‪ ,‬וכשאנו מקיימים אותם‬
‫א‬
‫זז‬
‫ד‬
‫י‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ת‬
‫הדי אנו עושים זאת דק מצד גזירתו של השי״ת עלינו‪ ,‬בגדד ״חוקי‪ .‬חקקתי‬
‫נזירה נזרתי ואין לך רשות להרהר אחרי״‪ ,‬ובזר‪ ,‬אנו מרנילים את עצמנו‪,‬‬
‫להכניע את שכלנו תתת גזירת אבינו שבשמים‪ ,‬מכלי לחקור אחרי הנםתדזח‪,‬‬
‫שהן דק לד׳ אלקינו‪ ,‬ולקיים את מצוות התורה רק משום שהם פקודי די‪.‬‬
‫ובדרך זו נבוא לקיים גם את המשפטים שבחורה‪ ,‬לא משום שהם ‪,‬דברים‬
‫מיושרים שהדין נותן לעשותם״‪ ,‬כי אם מצד שהם ‪-‬משפטי ד־״ וגזירתו של‬
‫מקומ עלינו כפו החוקים‪ .‬וזהו מר‪ ,‬שאמרנו שהחוקים מוכיהימ על המשפטים‪,‬‬
‫בלמדם אותנו דעת‪ ,‬כי כאלר‪ ,‬כן אלה מכף אחת ניתנו לנו‪ ,‬ואף המשפטים‬
‫שכתורה‪ ,‬״שאילו לא נכתבו בדין הוא שיכתבו״‪ ,‬אבל מאחר שנכתבו בתודה‪,‬‬
‫הרי הם לנו ״משפטי ד״‪ ,‬ולא משפטי השכל האנושי‪ ,‬ורק מצד זה הם ‪-‬אמת* ‪1‬‬
‫ונבין מעתה מר‪ ,‬שהקדימה התורה תמיד את החוקים למשפטים‪ ,‬ללמדנו‬
‫בזה דעת‪ ,‬בי כפו שהחוקים קודש הם לנו רק מצד שהם חוקי ד׳ ונזירותיו‬
‫עלינו‪ ,‬כן המה גם המשפטים‪ ,‬שעלינו לעשותם לא מצד הםכמת השכל האנושי‪,‬‬
‫כי אם מצד שהם ״משפטי ד׳״ ומצוותיו עלינו‪ .‬וזהו הכלל הגדול שהעמידנו‬
‫עליו הרמב״ם דיל בדבריו שהזכרנו למעלה‪ ,‬כי ״הקדימה התורה צווי על‬
‫החוקים‪ ,‬שנאמר ושמרתם את חוקותי ואת משפטי וגוי״!‬
‫ומד‪ ,‬תפור‪ ,‬לכאורה הדבר‪ ,‬בי הביא הרמב״ם דיל ראי׳ לכלל זה של‬
‫קדימת‪.‬החוקים‪ ,‬ממה שנאמר בכתוב השגי שבפדשתנו‪ .‬וכאילו לא שם לב כלל‬
‫ח״ו למר‪ ,‬שנא‪£‬ר בכתוב בלפניו‪ .‬״»ת משפטי תעשו ואח חוקותי תשמרו*‪ ,‬הרי‬
‫שהקדימה התורה את המשפטים לההוקים ‪ 1‬ואולם מה מאירים ומדויקים המה‬
‫דברי שני הכתובים האלה‪ ,‬שד‪,‬צגנום בראש מאמרינו זה! כי הנה תחלת דבר‬
‫ד׳ אל ישראל‪ ,‬להשמיעם את חוקיו ומשפטיו‪ ,‬פנה אליהם בקריאתו‪ ,‬לאמר‪,‬‬
‫את משפטי תעשו״‪ .‬ז‪ .‬א‪ .‬הלא את המשפטים בודאי תעשו ברצון‪ ,‬מצד שהם‬‫‪.‬דברים המיושרים״‪ ,‬והם ילמדו אתכם דעת‪ ,‬כי גם »את חוקותי תשמרו ללכת‬
‫בחם*‪ .‬מבלי לשים לב לטענותיו של השטן הבא להטעותכם‪ ,‬נאמרו ״מה‬
‫תועלת בכל אלה״ ז ני ״אני ד׳ אלקיכם״‪ ,‬עליכם לזכור תמיד‪ ,‬כי ‪.‬אני ד׳‬
‫חקקתיו ואין לך רשות להרהר אחרי״‪ .‬ואחרי הקדמה זו הוסיף לאמר אליהם‬
‫עוד‪ ,‬״ושמרתם את חוקותיי׳‪ ,‬כשם שתשמרו את החוקים שאין לכס בם כל‬
‫טעם‪ ,‬רק מצד שהם ״תוקותי״‪ ,‬כן תשמרו לעשות גם את המשפטים רק מצד‬
‫שהם ״משפטי״‪ ,‬אף כי ‪.,‬אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬אם כי את‬
‫המשפטים יעשה האדם מצד עצמו‪ ,‬אחרי אשר הם לקיומו של עולם ועליהם‬
‫יחי׳ האדם‪ ,‬אבל לכם אני אומר לעשותם לא מצד זה‪ ,‬כי אמ מצד שהם‬
‫״משפטי״‪ ,‬כמו החוקים! ואת הצווי הזה‪ ,‬לעשות את המשפטים כמו החוקים‪,‬‬
‫שיננה לנו התורה כמה פעמים‪ ,‬בהקדימה תמיד את החוקים למשפטים בכל‬
‫מקום שהם באים יחד בכתובים!‬
‫‪m‬‬
‫ב‬
‫ת‬
‫‪ 1‬מ ‪ » 1‬ד‬
‫ובאה בתורה קדימת החוקים בכל הנתוביס שבא בס הצווי בחיוב על‬
‫עשייתם‪ ,‬אבל כשבאה התורה לדבר עליהם בדרך השלילה‪ ,‬במהירה אותנו‬
‫להשמר סן נשכח את ד׳ אלקינו‪ ,‬אחדי אשר ירום לבבנו ברבות כספנו וזהבנו‪,‬‬
‫עד כדי לאמר ‪.‬כחי ועוצמ ידי עשה לי את החיל הזה״‪) ,‬יברי‪ .6‬ח‪-‬י‪ ,0‬הקדימה‬
‫חתורה או את הסשפטים ואמרה‪• ,‬לבלתי שמור מצוותיו ומשפטיו וחוקוחיו״‪,‬‬
‫כי שכחת ד׳ מביאה את האדם לידי דום לבב‪ ,‬ובמצב נפש שכזה אף אם יעשה‬
‫האדם לפעטיט בכספו ובזהנו איזה מעשים טובים‪ ,‬בדברים שבין אדם לחבירו‪,‬‬
‫יעשה אותמ רק מצד נאותו ורמות רוחו ולא מצד שהם משפטי יי‪ ,‬אחרי אשד‬
‫את ד׳ הוא שוכח‪ ,‬ושלילת המשפטים תביא אותו במילא לידי שלילת החוקים‪,‬‬
‫ולענין זה של שלילה המשפטים קודמיפ!‬
‫ומאותו טעמ עצמו של שלילה הקדימה התורה את המשפטימ לחוקיט‬
‫בכתוב השני שציינתי למעלה‪ ,‬והוא בקללות שבהר סיני‪ ,‬באמרה שם‪. ,‬י*ן‬
‫וביען במשפטי מאסו ואת חוקותי נעלה נפשם״‪) ,‬ייקרא‪ ,‬כ י ‪ -‬מ ג ( ‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬כי אף‬
‫שעשו אולי גט בחטאיהט את המשפטים‪ ,‬אבל מאחר שמאסו במ לעשותמ מצד‬
‫שהם משפטי די‪ ,‬אלא משום שהם •דברים המיושריס״‪ ,‬הביאה אותט מאיטת‬
‫מטשפטיט לידי געילת החוקים! וזה שאה״כ ‪.‬יען וביען את משפטי מאסו״‪ ,‬לעשותם‬
‫מצד שהם ״משפטי״‪ ,‬לכן ‪-‬את חוקותי געלה נפשט״׳ )גיעול הוא בטוי יותר חזק‬
‫סםיאוס(! וסוף דבר לענין חיוב וקיום החוקים קודמים‪ ,‬ולענין שלילה ומיאוס‬
‫המשפטים ?ודמים ו‬
‫ו‪.‬‬
‫ונסיים גא בדרשת חכמינו ז״ל על הכתוב‪ ,‬״מגיד דבריו ליעקב חקיו‬
‫ומשפטיו לישראלי‪) ,‬תהלים‪ ,‬ק » ז ‪ -‬י ( ‪ ,‬וז״ל‪. :‬מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬זו התורה‪ ,‬חקיו‬
‫וםשטטיו לישראל‪ ,‬אלו קדוש החדשים שיש בהם חוקים ומשפטים‪ ,‬חוקימ אלו‬
‫המועדים שתלויים בהם המשפטים וכוי״‪ ,‬עיייש‪.‬‬
‫מה שאמרו ז״ל‪ ,‬שהמועדים וקדושי החדשים יש בהם חוקים ומשפטים‪,‬‬
‫זה יבואר בעז״ח במ״א בדברינו‪ .‬וכאן נעמוד רק על מה שאמרו ז״ל‪ ,‬שהכתוב‬
‫הזה גאמר על התורה‪ ,‬וגס זאת שהמשפטים תלויים בחזקים‪ .‬מה כל זאת‬
‫אומרת ז ולדברינו יבואר הדבר לנכון; כי הנה שבע המצוות של בני נח הן‬
‫כולן‪ ,‬כאמור למעלה‪ ,‬מחלק המשפטים‪ ,‬שהשכל האנושי מחייב את עשייתן!‬
‫ואילו לנו בני ישראל ניתנו מצוות הרבה‪ ,‬חוקימ ומשטטימ‪ .‬ולפי״ז הלא היחח‬
‫והטגרא נותנת‪ ,‬שיהיו בני נח נזהרים בשמירת שבעת המצוות שלהן‪ ,‬המועטות‬
‫במססרן וחגחשבות כולן לפוג ״הדברים המיושריט שהדין נוחן לעשותם׳‪,‬‬
‫הרבח יותר םישראל‪ ,‬שהוטל עליהם עול גדול של שםירת תרייג סצוות׳‬
‫חוקים ומשפטים‪ ,‬שהם רבים במספרם ונפלאים משכל אנוש להבינם‪ .‬אגל‬
‫‪0‬‬
‫א ת ר י‬
‫מה‬
‫אנו רואים‬
‫והמוכנות‬
‫להם‪,‬‬
‫שקינלו‬
‫את‬
‫וכבר‬
‫נפשותינו‬
‫ישראל‬
‫ובאו‬
‫הידועה‬
‫שמוסרים‬
‫שבתהליס‪,‬‬
‫תורה‬
‫לאמר‪,‬‬
‫לעם‬
‫משפטים‪,‬‬
‫ובאיש‬
‫מיי‬
‫אחרית‬
‫להם‬
‫דבר ?‬
‫לא‬
‫לנו‬
‫את‬
‫גיתקיימים‬
‫הקב״ה‬
‫יאנו‬
‫החוקים‬
‫באים‬
‫ץהמשפטיס‬
‫במעוז‬
‫לעמוד‬
‫בם!‬
‫חוקותי‬
‫כמי‪,‬‬
‫ובמצוותיה‬
‫בני‬
‫זו‪.‬‬
‫שהם‬
‫הרבית‪,‬‬
‫והאם‬
‫אין זה חזיון‬
‫״ומשפטים‬
‫הנתוכ‬
‫הקביה לתת‬
‫ג ם חוקימ וגם‬
‫תלויים‬
‫‪.‬לא ע ש ה כן‬
‫בל‬
‫לעימת‬
‫ישראל‬
‫כי‬
‫רק‬
‫משפיעים‬
‫למרות‬
‫דבריה‬
‫אלה‪,‬‬
‫ידעום״‪,‬‬
‫את‬
‫לעשות‪,‬‬
‫הידית‬
‫בחוקים‪,‬‬
‫ל ב ל גיי״‪.‬‬
‫היא‬
‫ומד‪,‬‬
‫מצד שאין‬
‫אלה‬
‫יאמרה‬
‫ישראל‬
‫בנתנם את נפשם‬
‫ההדדית‬
‫של‬
‫לההשפעה‬
‫ע ל אלה‪,‬‬
‫לני‪:‬‬
‫ואת‬
‫לעומת בני‬
‫על‬
‫כל הנסיינוח‬
‫תשמרו ללכת בהם‪.‬‬
‫האדם וחי‬
‫נתן להם‬
‫אבל הנה‬
‫וזהי שכשלה התירה‬
‫בהם אני‬
‫על‬
‫לא נתן חנקיט כלל‪.‬‬
‫את‬
‫ד׳‬
‫הנזכרת‬
‫והמשפטים‬
‫ויעמרתם א ת הוקיחי‬
‫!‬
‫גם‬
‫המשפטים‪1‬‬
‫לירי מסקנא‬
‫גם יחד‪,‬‬
‫המשפטים‬
‫יחד‪,‬‬
‫פלא?‬
‫ע ל אלו‪,‬‬
‫כי‬
‫מוסרים‬
‫מצוותיי‪,‬‬
‫לישראל״‪,‬‬
‫בידינו‪.‬‬
‫במערכה אח אלה‬
‫הפליאו‬
‫ישראל‬
‫מצוות‬
‫)ש»ית‪ ,‬כ * ‪ -‬ו > ‪,‬‬
‫בדרשתם‬
‫כי להם‬
‫אנו רואים‬
‫שבע‬
‫ה ת ו ר ה ״ ‪ ,‬ו‪ .‬א ‪ .‬כ י כ ש ב א‬
‫ושימדיס‬
‫בן‪.‬‬
‫ועל‬
‫המועטות‬
‫‪,.‬אלו‬
‫מ‬
‫הזה•‬
‫הקניה‬
‫ואנו נני‬
‫)מהילתא‪.>. » .‬‬
‫ומשפטיו‬
‫מ׳יכיחים‬
‫עשה‬
‫מציגים‬
‫אני‬
‫‪-‬ולשומרי‬
‫אח׳ הפלא‬
‫״חוקיו‬
‫האחרית‬
‫רואים עד‬
‫התורה‬
‫יאת‬
‫הכתונ‬
‫ח ו ק י ם ל א יחפצו ל ד ע ת א ף « ת‬
‫המציית‪,‬‬
‫אותם‬
‫אלי‬
‫הארץ‬
‫הדנות‪,‬‬
‫על המצוות״‪,‬‬
‫יעיין בול•‬
‫וכשאני‬
‫נח‪.‬‬
‫אז‬
‫אף‬
‫על החוקים‬
‫״מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬זו‬
‫קרובו‪,‬‬
‫שביארנו‪,‬‬
‫על‬
‫לבאר‬
‫בשמירת‬
‫ז י ל ע ל זה‪,‬‬
‫מצוותיהם‬
‫‪.‬שראה‬
‫ק י י מ ו ם ו כ ד ״ ‪) ,‬ביק‪ ,‬ל ״ ח ‪! ( .‬‬
‫המצוות‬
‫נפשם‬
‫חכמינו ז״ל‬
‫ליתר‬
‫אמרו‬
‫על שמירת‬
‫זיל‬
‫אינם נזהרים‬
‫חכמינו‬
‫עליהם כני נח ולא‬
‫וכדרשתט‬
‫כמו‬
‫ב א מ ת ז בני נח‬
‫מ ו ת‬
‫הצלחנו‬
‫הקשיב‪,‬‬
‫״את‬
‫משפטי‬
‫שהי׳‬
‫להחזיק‬
‫עלינו‬
‫משפטי‬
‫תעשי‬
‫אשר‬
‫יעשה‬
‫ו ר ו ע ד‬
‫ש נ ח‬
‫לפרשת קדושים‪.‬‬
‫ו ע ש י ה‪.‬‬
‫שמירה‬
‫ושחרחס את כל חוקיתי ‪1‬את כל משפטיזעשיתס‬
‫) י פ ‪ -‬ל ז ‪ ,‬כ‪-‬כב(‪.‬‬
‫איחס‪.‬‬
‫ייחן »‪0‬יר‪1‬ז וןשיה‬
‫לחוקים‬
‫ושנו״דה‬
‫וןשיה לם‪0‬פפים‪.‬‬
‫)חי»נ‪ .‬ם»ם>‪.‬‬
‫«‪.‬‬
‫סרשחנו זי פרשת קדושים‪ ,‬היא על פי תוכנה ההמשך של הפרשה‬
‫הקודמת‪ .‬פרשת אהרי ובשנים טשוסות ד‪,‬ן נקראות אמגפ בצבור שתיהן יחד‪,‬‬
‫בשהן מחוברית לפרםה אחת‪ .‬הפרק האחרין של הפרשה הקודמת מתחיל‬
‫באזהרת הכתוב על שמירת יעשית החוקים והמשפטים שבחורה‪ ,‬לאמר‪ ,‬״אח‬
‫משפטי תעשו ואת חוסותי תשמרו ללכת בהמ‪ .‬ושמרתם את חוקותי ואת‬
‫משפטי אשר"יעשה אותם האדם וחי בחס״‪< .‬יח‪ ,‬י‪-‬ה>‪ .‬ואזהרה זו נשנית עוד‬
‫פעמים כפרשתנו לאמר‪. .‬ושמרתפ את כל דוקיתי ואת כל משפטי ועשיתם‬
‫אותם׳•‪ ) ,‬י ם ‪ -‬ל ז ‪ ,‬כ ‪ -‬כ ב ( ‪ .‬ואל טסוקיט אלו אמרו חכמינו זיל‪ ,‬שבאו ‪-‬ליתן שמירה‬
‫ועשי׳ לחוקים ושמירה ועשי׳ למשפטים״ )תייכ‪ ,‬אחרי פיח‪ ,‬קדושים פ י ט ( ‪ ,‬ורש״י ז״ל‬
‫בפירושו לכתוב השני שבאחרי הוםיף לאמר‪ ,‬״להי של* נתן אלא עשי׳ למשפטים‬
‫ושמירה לחוקים״ כי תנה בכתוב שלפניו נסמכת עשי׳ למשפטים ושמירת לחוקים‬
‫ובא לפיכך הכתוב השני והסמיך שמירר‪ .‬לחוקים ולפשססיפ גס יהד לפניהם‪,‬‬
‫ועשי׳ הסמיך לכולם מאחריהם‪ ,‬באמרו ‪.‬אשר יעשה אותם האדם״‪ ,‬אוחם כולם‬
‫במשמע‪ ,‬ובזה גתן הכתוב שמירה ועשי־ גס לחוקים וגמ למזססים‪ .‬אבל מה‬
‫באו דברימ אלו ללמדנו ז ולמה באמת הסמיך הכתוב הראשון עשי׳ למשפטים‬
‫ושמירה לחוקים ז‬
‫והנה במאמרנו הקודם דברגו על ערך החוקים והטשטמים שבתורה‪ ,‬ועל‬
‫היחס ההדדי שבין שני סוגי המצוות הללו‪ ,‬שהם סוכיחים וטלסדיס אלה על‬
‫אלה‪ ,‬ובזה נדבר על ענין השמירה והעשי׳‪ ,‬שנאמרו בשתי הפרשיות הללו‪,‬‬
‫ליתן שמירה ועשי׳ לאלה ולאלה‪.‬‬
‫האזהרה על השמירה והעשי׳ ביחס להחוקיס והמשפטים גשנית סעמיס‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ש‬
‫י‬
‫ם‬
‫אחדות במשנה התורה‪) .‬דברים‪ ,‬י ‪ -‬י ‪ ,‬ה ‪ -‬א ׳ י ב ‪ -‬א ‪ .‬כ י ‪ -‬ט י ( ‪ .‬ובכל הכתובים ההם באו‬
‫החוקים לפני המשפטים‪ ,‬והשמירה לפני העשי׳‪ ,‬וזה לנו לאות נאמן‪ .‬כי השמירה‬
‫מתיחםת ביחוד אל החוקים‪ ,‬והעשי׳ אל המשפטים! ועם כל זאת הלא נראה‬
‫שהשמירה והעשי׳ באות בתורה יחד שלובות יד‪ ,‬והדברים ‪-‬ושמרת ועשית״‪,‬‬
‫או ‪,‬לשמור ולעשות׳‪ ,‬נשנו בכתוב הרבה פעמים‪ .‬ודברי משה האחרונים אל‬
‫עמו ישראל לפני ‪.‬מותו היו‪. ,‬שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד‬
‫בכם היום אשר תצוום את בניכמ ל ש מ ו ר ל ע ש ו ת את כל דברי התורה‬
‫הזאת״‪) ,‬שם‪ ,‬ל ב ‪ -‬מ ו ( ! הרי שהעיד בישראל ביהוד לשום לב לדבריו‪ ,‬ולצוות את‬
‫בניהם אחריהם ‪.‬לשמור לעשות״ את כל דברי התורה‪ ,‬ומזה אנו למדים כי‬
‫קיום כל דברי התורה ומצוותיה תלויים המ בשמירה ועשי׳ גם יחד‪ ,‬ועלינו‬
‫להבין בדברים‪.‬‬
‫ככר דברגז למעלה ברחבה על ההנדדה‪ ,‬שנחנו לנו חכמינו זיל בענין‬
‫החוקים והמשפטים‪ ,‬שהראשונים הם ‪,‬דברים שהשטן משיב עליהם׳‪,‬‬
‫והאחרונים הם ‪,‬דברים שאלמלא נכתבו בדין היו שיכתבו״! ועל פי הנדרה‬
‫נכונה זו יוצא לנו‪ ,‬שהשמירה תחיחס אמנם ביהוד אל החוקים‪ ,‬והעשי׳ אל‬
‫המשפטים‪ .‬הלשון ‪.‬עשיר‪.‬״ נופל על הדבר‪ ,‬שהאדמ עושהו מצד דעת עצמו‪,‬‬
‫מבלי אשר יטיל עליו מי שהוא חובת לעשותו נגד רצונו! והלשון ‪.‬שמירה״‬
‫נופל על‪ .‬הדבר‪ ,‬שהאדם משמרו רק מצד שהוטלה עליו חובת שמירתו‪ ,‬או‬
‫שקיבל על עצימו לשומרו‪ ,‬וכמו כל שומר המחויב בשמירת הפקדון שהופקד‬
‫אצלו‪ ,‬מצד שקיבל על עצמו את חובת השמירה‪ ,‬ואינו יכול לפיכך לפטור‬
‫את עצמו מחובה זו‪ .‬ובין אפ ירצה או לא ירצה מחויב הוא לשמרו! או שוטר‬
‫אבירה י שמצא אותר״ שהוא כשומר שכר‪ .‬״ביזן דרחמנא שעבדיה בעל‬
‫כרחיה״‪) ,‬ביק‪ ,‬נ״ו‪ ,>:‬וחובת השמירה מוטלת עליו נגד רצונו‪ ,‬ואינו יכול‬
‫לפטור עצמו ממנה‪.‬‬
‫לפי זה יונח איפוא הלשון עשי׳ על המשפטים‪ .‬שהם ‪.‬דברים המיושריס‬
‫שהדין גוחן לעשותם•‪ ,‬אף אילולא בא עליהם צווי התורה! והלשון שמירה‬
‫יונח על החוקים‪. ,‬שהשטן משיב עליהם״‪ ,‬ואנו םשמרים אוחם רק מצד גזירת‬
‫המקום עלינו לשמרם‪ ,‬ואין לנו רשות להרהר אחריהם‪ ,‬משום שכך גזר‬
‫עלינו אבינו שבשמיט‪ .‬ווה שאמר הכתוב הראשון‪ ,‬״את משפטי תעשו״‪ ,‬את‬
‫המשפטים תעשו מצד עצמכם‪, ,‬ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם״‪ ,‬את החוקים‬
‫תשמרו מצד גזירתי עליכם לקיימם‪ ,‬מבלי שתדעו את תועלתמ‪ ,‬כי ״אני ד׳‬
‫אלקיכט״‪ ,‬אגי הטלתי עליכם את חובת שמירתם׳ ואין לבם רשות להשתמט‬
‫מחובה זו‪ .‬זוהי העשי׳ למשפטים והשמירה לחוקים‪ .‬ואולט הדי כבר מלתנו‬
‫אמורה‪ ,‬שמאחר שנכתבו המשפטים יחד עם החוקים‪ ,‬רצון התורה הוא שיהיו‬
‫לנו לא משפטי השכל האנושי לבד‪ ,‬כי אם •משפטי ד׳״‪ ,‬שעלינו לשמרם‬
‫קו‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫בשמירת החוקים‪ ,‬ולא רק לעשותם ו וכמו כן רצתה התורה שיהיו החוקים לא‬
‫רק נשמרים מאתנו‪ ,‬כי אם נם נעשים ברצון‪ ,‬כמו הטשטטים‪ ,‬וכאילו היינו‬
‫יודעים את טעמיהם ותועלתם אחרי אשר «בף אחת״ נתנה לנו את כולם יחד‪.‬‬
‫וזה שבא הכתוב השני ללמדנו‪ ,‬״ליתן שמירה ועשי׳ לחוקימ ושמירה ועשי׳‬
‫למשפטימ׳‪ ,‬והומיף לנו רש״י ז״ל בביאורו‪ ,‬לאמר‪ .‬״לפי שלא נתן‪ ,‬הכתוב‬
‫הקודם‪ ,‬אלא עשי׳ למשפטיט ושמירה לחוקיט״‪ ,‬ובכדי שלא נטעה לאמר‪ ,‬שאין‬
‫אמנם למשפטים אלא עשי׳ לבד‪ .‬ולחוקימ שמירה לבד‪ ,‬בא הכתוב השני‬
‫ליתן שטירה ועשי׳ לכולם יחד‪ ,‬וזה שאמר‪ ,‬״ושמרתם את חוקותי ואת משפטיי‪.‬‬
‫שמירה לחוקים ולמשפטים‪ ,‬״אשר יעשה אותם האדם״‪ ,‬אותם כולם‪ ,‬הרי גם‬
‫עשי׳ למשפטים ולחוקימ‪.‬‬
‫ונבין מעתה מה שהזהירה התודה אוחנו כיכ הרבה טעמימ על השמירה‬
‫ועל העשי׳ כאחד׳ בכדי להעמידנו על שורש אמונה זה‪ ,‬ששני חלקי התורה‪,‬‬
‫החוקימ והמשפטים‪ ,‬צמידים ואחוזים המה זה בזה‪ ,‬״אחד באחד יגשו ורוח לא‬
‫יעבור ביגיהם״‪) .‬איוב‪ ,‬מ א ‪ -‬ת ( ‪ ,‬כל רוח רעד‪ .‬לא תוכל לעבור ביניהם‪ .‬לתה ריוה‬
‫בין הדבקים‪ .‬ולאמר דין הניין לי ודין לא הניין לי׳ ומי שפוםל את החוקים‬
‫פוטל הוא נמ את המשפטים‪ ,‬כי ״איש באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו״׳ )שם(•‬
‫ואלה היו דברי משה האחרונים אל ישראל לפני מותו‪ .‬אחרי אשר כבר‬
‫אמר להמ ״כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרחמ מן הדרך‬
‫אשר צויתי אתכם״‪) .‬דברים‪ ,‬ל א ‪ -‬כ ( ‪ ,‬כי יסודו מחוקי התורה לבלי לשמרם‪ ,‬ולכן‬
‫העיד בם לשים לבם לדבריו ולצוות לבניהם אחריהם‪ ,‬״לשמור לעשות את כ ל‬
‫דברי התורה הזאת״‪ ,‬מבלי כל יוצא‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫ב‪.‬‬
‫מכל האסור יוצא לנו‪ ,‬שמצוות התורה בכלל נחלקות לחוקיט ולמשפטים‪,‬‬
‫וכל אחת מהמצוות נכגסת לסוג זה או זה‪ ,‬והיא או חוק או משפט‪ .‬בהתאם‬
‫לטעמה אמ הוא גלוי לנו‪ .‬או שהוא נעלמ מאתנו‪ .‬ואולם מצור‪ ,‬אחת יש לנו‪,‬‬
‫מצוה חביבה‪ ,‬שהיא חוק ומשפט גט יחד‪ ,‬והיא מצות השבת‪ ,‬שעליה יאמרו‬
‫חכמינו ז״ל‪ ,‬שהיא ״שקולה כנגד כל המצוות שבתורה״‪) ,‬ירושלמי‪ ,‬ברנוח‪ ,‬ם־א ה״ה(‪.‬‬
‫מציח זי נאמדה ברברית האחרינות שבפרשת ואתחנן בהרבה שנויים‪ .‬ממה‬
‫שנאמרה בדברות הראשונות שבפרשת יתרו! והיותר עקריים שבהם הם‪ ,‬מה‬
‫שבדברות הראשונות נאמר ״זכיר את יים השבת לקרשי׳‪ ,‬יבדכרות האחרונות‬
‫נאמר‪ ,‬״שמור את יום השבת לקדשו"! ועוד זאת‪ ,‬כי בדברות הראשונות ניתן‬
‫הטעם לזכירת השבת‪ ,‬שהיא באה בתור ״זכר למעשה בראשית״‪ ,‬כאמור‪ ,‬״כי‬
‫ששת ימים עשה ד׳ את השמים ואת הארץ וגוי‪ ,‬על כן כרך ד׳ את יוט השבת‬
‫ויקדשהו׳‪< ,‬שמי‪,‬ז‪ .‬כ ‪ -‬י א > ; ובדברות האחרונות בא הטעם לשמירת השבת׳ בתור‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ש‬
‫י‬
‫ם‬
‫קז‬
‫‪.‬זכר ליציאת מצרים״׳ כאמור׳ ״וזכרת כי עבד היית בארץ מצדים וגוי‪ ,‬על‬
‫כן צוך ד׳ אלקיך לעשות את יומ השבת״‪) ,‬דבייט‪ ,‬ה ‪ -‬ט י ( ‪.‬‬
‫על השנוי הראשון כבר עמדו חכמינו ז״ל ואמרו‪• ,‬זכור ושמור בדבור‬
‫אחד נאמרו׳ מה שאין הפה יכול לדבר ואין הגוזן יכולה לשמוע״‪ ,‬ולמדו מזה‬
‫״שנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה‪ ,‬שכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה‪,‬‬
‫זהני נשי הואיל ואיתנייהו בשמירה איחנייהו נמי בזכירה״‪) .‬שמעות‪ ,‬כ‪ .(:‬אבל‬
‫על השנוי השני לא מצאנו דבר לחכמינו ז״ל‪ ,‬וכבר עמדו על שנוי זה רבים‬
‫מהמבארים‪ ,‬לבארו כל אחד מהם על פי דרכו‪ .‬ביהוד יפלא מה שתלתה התורה‬
‫את שמירת השבת ביציאת מצרים‪ ,‬אחרי אשר עוד מששת ימי בראשיח נאמר‪,‬‬
‫״ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו״‪ ,‬יניאשית‪ ,‬נ ‪ -‬נ ( ‪ ,‬ומה איפוא ענין‬
‫השבת ליציאת מצרים ז ומה רבו כבר הדברים שנאמרו בזה‪.‬‬
‫והנה הטעם הפשוט והמובן של השבת הוא ענין המנוחה‪ ,‬שנצסוינו‬
‫לעכוד ששת ימים ולנוח ביום השביעי‪ ,‬בהיות מנוחה זו דרושה לבריאות האדם‬
‫ובמילא לקיום העולם כלו! וכמו שאמר משה לפרעה‪. ,‬מי שיש לו עבד אמ‬
‫אינו נח יומ אחד בשבוע הוא מת״‪) ,‬שמיר‪ ,‬פיא> ופרעה הרשע עם כל גודל‬
‫רשעתו ושנאתו לבני ישראל הוכרח להודות בצדקת דרישה זו‪ ,‬לא לטובחם‬
‫של ישראל כי אם לטובת עצמו‪ ,‬שלא יפלו עבדיו אלה תחח סבל עבודתם׳‬
‫הבלתי מופסקת במנוחת יום אחד לשבוע‪ .‬ועל מנוחה זו בתור צורך העולם‬
‫ימליצו חכמ׳ינו ז״ל‪ ,‬באמרם על הכתוב ״ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו‬
‫אשר עשה״‪) ,‬בראשית‪ ,‬ב ‪. , ( -‬מה היה העולם חסר ז מנוחה‪ ,‬באה שבת באה‬
‫מנוחה‪ ,‬כלתה ונגמרה המלאכה״ )רש״י‪ ,‬שם(‪ ,‬זאת אומרת׳ כי המנוחה היא ג״כ‬
‫בריאה‪ ,‬שנבראה לצורך קיומם של כל מה שנברא בששת ימי המעשר‪ ,‬ובריאה‬
‫נפלאה זו של מנוחה נבראה עיי השי״ת ביום השביעי‪ ,‬ולפיכך בו‪ ,‬ביום ההוא‪,‬‬
‫כלתה מלאכתו של השי״ת‪ ,‬ועליה נאמר לפיכך ״ויכל אלקים ביום השביעי‬
‫מלאכתו אשר עשה״‪.‬‬
‫נ‬
‫ואולם הן עוד זאת נדע‪ ,‬כי מלבד הטעם הפשוט של מנוחת היומ‬
‫השביעי‪ ,‬אחרי עבודת ששת היםים שלפניו‪ ,‬יש בה בהשבת עוד ענין מיוחד‪,‬‬
‫ענין נשגב מבינת אנוש‪ ,‬הוא ענין הקדושה‪ ,‬כי קדוש היום לאדונינו ובקדושה‬
‫זו נתקדש היום הזה מאת יוצר הכל קדוש העולמים! וזה שהוסיפה התורה‬
‫לאםר לנו עוד׳ ״ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו״‪ .‬ואת קדושת‬
‫השבת ירגיש ״כל מקדש שביעי כראוי לו‪ ,‬כל שומר שבת כדת מחללו״‪ ,‬כי‬
‫בהתקדש השבת ישליך האדמ מישראל מעליו את בגדי נשמתו הצואימ של‬
‫ששת ימי העבודה‪ ,‬ישכח את עצבוגו ואת טרדותיו היום־יומיות‪ ,‬וכאילו רוח‬
‫חדשה דוח ממרום גשבה בו‪ ,‬אשר תרים ותגביה אותו משפל מצבו בחייו‬
‫עלי אדמות אל גבהי שמים‪ .‬ווהי ״הנשמה היתירה• שנתן הקב״ה באדם ערב‬
‫קח‬
‫‪ I D‬ת‬
‫ו‬
‫‪n1D‬ד‬
‫‪ .‬ו‬
‫שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה ממנו״‪) ,‬ביצה‪ ,‬טז‪(.‬ו וכנגד איבוד נשמתו היתירה‬
‫במוצאי שבת‪ ,‬בהרגיש אז האדמ מישראל רגשי געגועים חזקים זול קדושת‬
‫השבת שנסתלקה ממנו‪ ,‬בהיות עליו לרדת ממרומי שמים אל תהום טרדותיו‬
‫ודאגותיו הארציות של ימות החול‪ ,‬נגד סילוק נשמתו היתירה ברגע ההוא‪,‬‬
‫נתקנו הבשמים להדיח בם ולהשב את גפשו העגומה עליו‪) ,‬תיס׳‪ ,‬ביצה‪ ,‬לגנ(‪.‬‬
‫ונמצא איפוא שיום השבת פי שנימ ברוחו לנו‪ ,‬כי יש בו גמ מנוחה וגם‬
‫קדושה‪ ,‬וזהו שטדרו לנו מסדרי תפלותינו לאמר בתפלת המנחה של השנת‪ ,‬בשעה‬
‫שאנו עומדימ להפרד ממנה‪ ,‬״יום מנוחה וקדושה ?עמך נתת״! כי הנה את‬
‫מנוחת השבת קבלו מאתנו כל עמי ארץ‪ ,‬אלא שהעבירו אותה ליםים אחרימ‬
‫בשבוע‪) ,‬אשר על זה עוד נדבר בעז״ה במרוצת דברינו(! אבל קדושת השבת‬
‫נשארה לנחלה רק לנו‪ ,‬בני עם קדוש‪ ,‬כמאמרם זיל על הכתוב‪ ,‬״ראו כי ד׳ נתן‬
‫לכם השבת״‪) ,‬שמוה‪ ,‬ט ז ־ נ ט ( ‪ ,‬לאמר‪. ,‬לכם ניתנה ולא לאומות העולם״‪) .‬שמיר‪ ,‬פניה(‪,‬‬
‫ולפיכך בצדק נתפאר לאמר‪ ,‬כי ״יומ מנוחה וקדושה״‪ ,‬יום שיש בו שתיהן נם‬
‫יחד‪ ,‬רק ‪-‬לעמך נתת״‪ ,‬ולא ליתד גויי חבל‪ .‬מנוחתנו אנו ביומ השבת היא‬
‫לפיכך לא במנוחת אחרים בימי אידיהם המה‪ ,‬שאינם אלא לתענוני בשדים‪,‬‬
‫ולהוללות ושכרות‪ ,‬כי אם ״מנוחה שלימה שאתה ריצה בה״ מנוחת הגוף והנפש‬
‫גם יחד‪ ,‬מנוחה שיש בד‪ ,‬נם קדושה‪ ,‬זוהי מנוחת השבת שלנו!‬
‫וספני קדושתה של השבת אי אפשר להעבירה לאיזה יום אחר בשבוע‪ ,‬כמו‬
‫שעשו אחרים‪ .‬אחרי אשר רק את יום השביעי ״בדך ד׳ ויקדשהו״; וקדושה זו‬
‫שנתקדש בה יום השביעי‪ ,‬נובעת היא ממקור הקדושה העליונה של חי העולמים‬
‫ית״ש‪ ,‬ולא בידי אדם היא נתונה‪ ,‬להעבירה מיום זה ליום אחר‪ ,‬ולפיכך מסר עם‬
‫ישראל את נפשו על קדושת השבת מדור דור‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וידוע פה שיסופר בתלמוד‪ ,‬כי ״שאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא‪ ,‬אמר לו‬
‫מה יום מיומימ‪ .‬אמר לו ומת גבר בגונרין‪ ,‬איל דמרי צבי‪ ,‬שבת נמי דמרי צבי׳‬
‫אמר ליה הני קאמינא לך‪ .‬מי יימר דהאידגא שבתא״‪) ,‬פנהדרין‪ ,‬פ י ה ‪ ! ( :‬ובתלמוד‬
‫שס יסופר על תשובות שונות שהשיב לו ר״ע‪ .‬ואותו סיפור עצמו יסופר נארינות‬
‫דברים במדרש‪) ,‬בר‪-‬ר‪.‬פי‪ .(«-‬ושם נא‪1:‬ר‪ ,‬כי סוף דבריו של ר״ע לאותו רשע היו‪,‬‬
‫״ולא עוד‪ ,‬אלא שהרי אוכלי המן מעידין עליו‪ ,‬שכל ימות השבת הי׳ יורד‪ ,‬ובשבת‬
‫לא הי׳ יורד״‪ .‬וביאור דבריהט הוא‪ ,‬כי טורגוסרופוס הרשע שהי׳ גוזר גזירות רעות‬
‫על ישראל‪ ,‬לתענידט על רתט וניתוד על שמירת השנת‪ ,‬כשראה את מטירות נפשם‬
‫של ישראל על שמירת השנת‪ ,‬שאל בתמהון את ר״ע‪ ,‬רנן של ישראל‪. ,‬מה יום‬
‫מיומים״ז ז‪ .‬א‪ .‬למה אתם מוסרים את נפשותינם על שמירת יומ זה דוקאז ואט‬
‫אמנם מצות ד׳ אליכם לנוח יום אחד נשנוע‪ ,‬אנל הלא אפשר לנם לנוח יהד‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ש‬
‫י‬
‫ם‬
‫אתנו כאיזת יום איור נשנוע‪ .‬ונשהשינ לו ר״ע ״דםרי *ני״׳ שיק ביום זי‪.‬‬
‫בחי השי״ת לקישו מנל יםים‪ .‬ולפיכך א״א לנו להחליפו נאיזה יום אחי!‬
‫ונמליצת המייש‪ ,‬״שרצה הקניה לנביה״‪ .‬רצון חשי״ת הוא‪ ,‬שיהי׳ ״יום זה‬
‫מכוני מנל ימים׳‪ ,‬וננודו של יום זה אין נייינו להנהיל לאיזה יום אחי‪ ,‬חזי‬
‫מוינוםיופוס ושאל אותו‪ ,‬״דכי קאמינא מי יימי יהאיינא שנתא״ז ושאלתו זו‬
‫היא אמנם שאלה עמוקה‪ ,‬שיק י נ י עקיבא‪ .‬הנימא ייהויאי‪ ,‬ידע להשינ‬
‫תשונה נצחת עליה!‬
‫ני הנה ידוע ח י נ י שאין נתורתנו שמות מיוחיימ לימות השנוע‪ ,‬נמו‬
‫שיש להם אצל יתי עמי תנל‪ ,‬ולא נשמות יקדאו אצלנו הימימ‪ ,‬ני אמ במםפי‬
‫נוציא צנאם‪ ,‬נאמינו היום יום יאשון נשנה‪ ,‬או שני נשנת וכן הלאה‪ .‬ו נ נ י‬
‫הנאתי נמאמיי השני לפישת נא את י נ י י היםנ״ן ז״ל על הכתונ‪ ,‬״החודש‬
‫הזה לנם דאש חד&ים״‪) ,‬שמות‪ ,‬יב‪ ,> -‬מה שנחנ ני אין לחישימ שמות‬
‫נתורה‪ ,‬נמו שאין שמות לימות השנוע‪. ,‬ושמות החדשים שנידינו עלו‬
‫מנבל״‪) ,‬בר‪-‬י‪ ,‬פמ״ח(‪ .‬וטעם הדבר הוא‪ ,‬כי רצתה התורה‪ ,‬״שימנו אותו ישראל‪,‬‬
‫)את ניטן'‪ ,‬חודש הראשון‪ ,‬וממנו ימנו נל החדשיט‪ ,‬שני ושלישי עד תשלוט‬
‫השנה כשנים עשר חדשים‪ ,‬כדי שיהי׳ זה זכרון ננס הנדול‪ ,‬ני נ נ ל עת שיזניר‬
‫החדשים יהי׳ הנס נזכר‪ ,‬וכוי‪ .‬ונמו שתהי׳ הזנירה ניום השנת כמנותנו ממנו‬
‫אחד בשבח ושני בשבת‪ ,‬כן תהי׳ הזכירה ניציאת מצרים כמנוחנו החודש‬
‫הראשון והשני ליגאולחנו״‪.‬‬
‫ב‬
‫והנה מה שכתנ הרמבין ז״ל לענין ימות השבוע‪ .‬דבריו מיוסדימ על מה‬
‫שאמרו ז״ל במכילתא על הכתונ‪ ,‬י‪.‬זניר את יום השנת לקדשו״‪) ,‬שמות‪ ,‬לי‪-‬ננ(‪,‬‬
‫וז״ל‪ :‬״דבי יצחק אומר‪ ,‬לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים‪ .‬אלא תהא מונה‬
‫לשבת״ ו ובפירוש זית רענן לילקוט שמעוני‪ ,‬שגם שמ מובאים דברים אלה על‬
‫נתוב זה‪ .‬נתב‪. ,‬פירוש שבלשון הקודש לא נמצא שמות לימים‪ ,‬רק אחד בשנת‬
‫שני נשנת‪ ,‬הנל לשם שבת״‪ ,‬והן הן דברי הרמב״ן ז״ל! והשוה הרמנ״ן את‬
‫מנין החדשים למנין ימות השמע‪ ,‬שכמו שמנין הימים נא לזנידת השנת‪,‬‬
‫‪.‬זנר למעשה כראשית״‪ ,‬כן נא מנין החדשימ ״זכר ליציאת מצרימ״‪.‬‬
‫ומאחר שנן‪ ,‬הנה נשאמדה התורה ״ששת ימים תענוד וניום השביעי‬
‫תשבות״‪ ,‬הרי אין אנו יודעים לאיזה יום כיונה התורה שנו נשנות‪ ,‬ני הלא‬
‫הדבר תלוי בסדר הימים‪ ,‬מאיזה יום נתחיל למנות את יכות השבוע‪ .‬ואמנם‬
‫אילו הי׳ לנו יום השביעי רק יומ מנוחה לבד‪ ,‬כי אז הלא אין באמת כל חילוק‬
‫בדבר באיזה יום ננוח‪ ,‬ורק לבלי לעבוד יותר מששת ימים‪ ,‬ולא הי׳ לפיכן כל‬
‫צורך לסמן בתודה את היום שבו עלינו לשבות‪ .‬אבל מאחר שאמד רבי עקיבא‬
‫לאותו רשע‪ ,‬שיום השבת הוא לנו לא יומ מנוחה‪ ,‬שאפשר להחליפו באחר‪,‬‬
‫כי אם יום קדושה‪ ,‬שרק בו בחר יוצר העולמים‪ ,‬והוא יום ‪-‬דמרי צבי״‪ ,‬כםליצת‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ס‬
‫ד‬
‫המדרש שהזכרנו למעלה‪» ,‬שרצד‪ ,‬הקב׳ ה לכבדה״‪ ,‬את השבתו חזר אותו רשע‬
‫ושאל אותו שאלה נדולה‪ ,‬לאמר‪ ,‬״הכי קאמינא לך‪ ,‬מי ״מר דהאידנא שבתא״ ז‬
‫מנין אתם יודעים איזה יום קידש ד׳שי״ת לכבדו מכל ימים ז על זה השיב לו‬
‫ר״ע בתחלת‪ ,‬״מנהר סמבטיון ובעל אוב וקברו של אביו״‪ ,‬שכולם שובתימ‬
‫בשבת! אבל תשובה זו לא הניחה את דעתו של אוחו רשע‪ ,‬באמרו ״הרוצה‬
‫לשקר ירחיק עדוחו״<מת‪-‬כ גמדיש שם(‪ ,‬ולא עוד אלא שהרגיזה אותו כשהזכיר‬
‫לו ר״ע אח קברו של אביו‪ ,‬״שהי׳ מעלה עשן כל ימות השבוע שהי׳ נידון‬
‫בניהנם‪ ,‬ובשבת פושעי גיהנם שובתים״‪ ,‬עד שאמר לו ברוגז‪ ,‬״ביזיתו ביישתו‬
‫קיללתו׳‪) ,‬עיייש ברש‪-‬י(‪.‬‬
‫אולמ במדרש הביאו את התשובה הנכונה שהשיב לו ר׳יע בסוף‪ ,‬והיא‪,‬‬
‫״שהרי אוכלי המן מעידים עליו‪ ,‬שכל ימות השבוע הי׳ יורד‪ ,‬ובשבת לא הי׳‬
‫יורד״‪ .‬וזוהי אמנם תשובה נצחת‪ ,‬תשובה שאין עליה תשובה ו כי המן הלא הי׳‬
‫יורד לישראל במדבר ״דבר יומ ביומו׳‪ ,‬ובשבת לא הי׳ יורד כלל‪ ,‬כי אם ״ביומ‬
‫חששי לחם יומים״‪ .‬וכל בני העם מקצה ראו את הפלא הגדול הזה בעיניהמ‬
‫ארבעימ שנה‪ ,‬מדי שבת בשבתו‪ .‬וזד‪ ,‬הלא הי׳ להם לאות היותר נאמן על‬
‫קדושת יום השביעי‪• ,‬כי שבת היום לד׳״‪ ,‬וכי דק היום ההוא לבדו נקדש‬
‫ממרומים להיות יום ״שבתון שבת קידש לד׳״‪ .‬ומני אז נקבע ונתברר לישראל‬
‫לדורות עולמים איזה יום בשבוע הוא י\ם השבת! וכן נמסר הדבר מאבות‬
‫לבנימ ומדור לדור‪ ,‬ונתפשט בין כל יושבי תבל‪.‬‬
‫ופה נפלאו דברי המדרש‪ .‬על הכתוב ״ראו כי ד' נתן לכם את‬
‫השבת״‪) ,‬שמות‪ ,‬ט ז ‪ -‬נ מ ( ‪ ,‬וז״ל‪ :‬״ל» הי׳ צריך לאמר אלא דעו‪ ,‬מהו ראו ז אלא‬
‫כך אמר להם הקב״ה‪ ,‬אם יבואו אומות העולם ויאמרו לכם‪ ,‬למה אתם עושים‬
‫את יום השבת ביום הזה ו אמרו להם ראו שאין חמן יורד בשבת"‪ ,‬כי הנה‬
‫אם בי םצינו בכתוב‪ ,‬שבמלה ראי׳ ישתמשו גם לראי׳ שכלית‪ ,‬במו ״ולבי ראה‬
‫הרבה חכמה ודעת״‪) ,‬קהלת‪ ,‬א‪-‬־־״(‪ ,‬בכל זאת הלא יותר רצוי להשתמש על דברים‬
‫טששטים ושכליימ בהפעל ״יריעה״‪ .‬וזהו ששאלו במדרש‪ ,‬שעל ענין השבת‬
‫שהוא דבר שבידיעה נופל יותר לאמד ‪.‬דעו״‪ ,‬ולפה אמר ״דאו״ ז אלא כך אמר‬
‫להמ משה‪ ,‬ראו בעיניכם ממש את הפלא הגדול הזה‪ ,‬שאין המן יורד בשבת‬
‫כי אם ביום הששי לחם יומים‪ ,‬״כי שבת היום לד״‪ ,‬למען אשד אם יבואו אומות‬
‫העולם בזמן מן הזמנימ ויאמרו לכם‪ ,‬״למה אתם עושים אח יום השבח ביום‬
‫הזה״ דוקא ז מנין אתם יודעים שעל יום זה דוקא כיונה התורה באמרה‪ ,‬״וביום‬
‫השביעי תשבות״? אז תאמרו להמ ״ראו שאין המן יורד בשבת״? ומניעת‬
‫ירידת המן ביום הזה דוקא‪ ,‬הלא הוכיחה נלוי לעיני כל העמים כי יום זה‬
‫״שבת שבתון״ הוא!‬
‫ואמרו ז״ל במדרש‪,‬‬
‫)נר״ר‪0 ,‬ייא>‪,‬‬
‫על הכתוב ״ויברך אלקים את יום השביעי‬
‫ק‬
‫ד‬
‫‪1‬‬
‫ש‬
‫י‬
‫ם‬
‫ויקדש אותו״‪) ,‬בראשית‪ ,‬נ ‪ -‬ג > ‪ ,‬״בפד‪ .‬ביכו? ביכו שאינו נדחה״‪ .‬והנה אם כי הוסיפו‬
‫לאמי שם במדרש‪ ,‬״יו״ט נדחה‪ .‬יום הכפורים נדחה‪ ,‬שבת אינה נדחיה״‪ ,‬והיביים‬
‫ברורים‪ ,‬כי המועדים ויום הכפורים בכללם תלויים בקייוש החישים ובקביעות‬
‫השנים‪ .‬ודבר זה מסוד לבי״ד‪ ,‬ואם יעברו הם את החודש או את השנה ידחו‬
‫במילא המועדים < אבל שבת אינה נדחית‪ ,‬כי היא אינה תלוי׳ בבי״ד והיא ״קביעא‬
‫וקיימא״‪) .‬פסחים‪ ,‬קי־‪ ,(:!-‬מששת ימי בראשית‪ .‬ואולם לדברינו אפשר אולי להליס‬
‫בדבריהם ז״ל עוד כונה נוספת‪ ,‬כי מאחר שקידש אלקים את יוס השביעי‪ .‬שוב‬
‫אין לדחותו ליום אחר‪ ,‬וזהו שאמרו ״שבת אינה נדחית״ ‪1‬‬
‫ד‪.‬‬
‫והנה הוסיפו עוד במדרש שמ ואמרו‪. ,‬ומהו נתן לכם? לכם ניתנה ולא לאומות‬
‫העולם״‪ .‬ובדבריהם אלד‪ .‬העמידו אותנו על הבנת חזיון נפלא בדברי ימי עולם ו‬
‫כי הנה ידוע הדבר שהנוצרים הראשונים‪ ,‬שהיו קוראים לעצמם בשם ״יהודים חדשים״‪.‬‬
‫היו שומרים את השבת יחד אתנו! ורק כאשר נתפשטה הנוצריות בעולם‪ ,‬ושנאתם‬
‫לישראל גברה עד מאד‪ ,‬נאספו כומריהם והחליטו להחליף את יום המנוחה מיומ‬
‫השבת ליום הראשון בשבוע‪ ,‬ובזה העמידו קיר חוצץ ביניהם וביניגו‪ .‬וכאשר קמה‬
‫בעולם אחרי שנות מאות אחדות אמונת המחסרים‪ ,‬קבעו המה את יום מנוחתם‬
‫ליום חששי בשבוע‪ .‬וכל זה היי‪ ,‬לפי דעת חכמינו‪ ,‬בהשנחה מיוהדת מאח נוחן‬
‫השבת ית״ש‪ ,‬שאשאר מתנתו הטובה שנתן לעם קדושו נחלת יעקב לבדו‪ .‬מבלי‬
‫אשר יתערב זר בתוכנו לשכות אתנו יחד‪ ,‬כי ״לכם נתנה ולא לאדה״‪ ,‬והיא לנו‬
‫לחומת אש סביב שלא נתבולל בגויים בנלותנו‪.‬‬
‫ואולט מלבד המובן הפשוט הזה של ‪.‬לכם ניתנה״‪ ,‬להוציא את אומות‬
‫העולם‪ .‬שלהם לא ניתנה השבת‪ ,‬יש להוסיף אולי עוד ולאמר‪ ,‬שכיוונו חכמינו‬
‫זיל בדבריהם אלה׳ להעמידנו על הערך המיוחד של השבת לנו‪ .‬בהיותה לנו לעד‬
‫על קדושתנו אנו‪ ,‬קדושת ישראל‪ .‬כי הנה יסוד אמונתנו הוא‪ ,‬מה שנצטוינו‬
‫בתורה‪ ,‬להאמין בתעודתנו המיוחדת שהוטלה עלינו‪ .‬להיות ‪,‬ממלכת כהנים וגוי‬
‫קדוש״‪) ,‬שמות‪ ,‬י ט ‪ -‬ו ( ! וימוד אמונה זו נאמר ונשנה בתורה כמה וכמה פעטיט‪,‬‬
‫להשריש בנו את דבר ד׳ אלינו‪ ,‬לאמר‪ ,‬״כי עם קדוש אתה לד׳ אלקיך ובך בחר‬
‫ד׳ להיות לו לעם סגולה מכל העמימ אשר על פני האדמה״‪ ) ,‬י נ י י פ ‪ ,‬י י ‪ -‬נ ( ‪ .‬ועל‬
‫אמונתנו זו בקדושת עמנו ידו בנו שונאינו חמיד אבן‪ ,‬ובצחוק בוז על שפתותיהם‬
‫יניעו אחרינו ראש לאמר‪ ,‬מה היהודים האומללים הללו אומרימ ז וני מה עמ‬
‫מעמים? ולמה יתימרו נשוא לאמר כי רק נם נחר ד׳ מכל גויי ארץ? ועל‬
‫דבריהם אלה רק תשובה אחת לנר היא השנת! קדושת השנת היא לגו לעד על‬
‫קדושתנו אנו‪ ,‬כי הנה גס על השבת כבר נשאל ‪.‬מה יומ מיומים׳‪ ,‬ובמה נשתנה‬
‫יום זה מיתר ימי השבוע ? ואנו הלא נדע כי אמנם קדוש היומ לדי‪ ,‬ואוכלי המן‬
‫קיב‬
‫ש כ ת‬
‫‪ 1‬מ ‪ 1‬ע‬
‫‪1‬‬
‫ואו זאת בעיניהם והמ מעידים עליו! ואם אפשר ליומ מיומיט להיות ‪.‬מכובד‬
‫מכל ימים״‪ ,‬מפני ‪.‬שדצה הקב״ה לכבדו״‪ ,‬לנה אי אפשר יהי׳ לעם מעמים‬
‫להיות לעם סגולה מפני שנם בו בחר ד׳ לקדשו בקדושהוז ומי שהוא ‪.‬מקדש‬
‫השבת״ הוא גם ‪.‬מקדש ישראל״ ו‬
‫וטפעמ זה הקדימ הקניה לתת לישראל את השבת במרה‪ ,‬לפגי מחן‬
‫התורה בסיגי‪ ,‬בכדי שעל ירי קדושת השבת‪ ,‬שראו אותה בעיגיהם בירידת המן‪,‬‬
‫יבואו להאמין כתעודחםובקדושתם המה׳ שהיתר‪ .‬עומדת להתחיל להם במתן תודה‪,‬‬
‫שאז נהיו לגוי קדוש‪ .‬ועל עדות זו של קדושת השבת על קדושת ישראל יאמרו‬
‫חכמינו ז״ל‪• ,‬שלש קדושות הן‪ ,‬קדושה שמו של הקביה‪ ,‬שנאמר ואתה קדוש‬
‫יושב תהלות ישראל‪ ,‬קדושת השבת‪ ,‬שנאמר ושמרתם את השבת כי קודש היא‬
‫לכמ‪ ,‬וקדושתן של ישראל‪ ,‬שנאמר קודש ישראל לד׳״‪) ,‬ילקיס‪ ,‬רמז תת־ל(‪. .‬ושלשה‬
‫אלה מעידים המה זה על זה‪ ,‬ישראל ושבח והקב״ה‪ ,‬ישראל והקניה מעידים על‬
‫השבת שהוא יום מנוחה‪ ,‬ישראל ושבת על הקדוש ברוך הוא שהוא אחד‪ ,‬הקכ״ה‬
‫ושבת על ישראל שהם יחידים באומות״‪) ,‬מדרש מימן בתו‪0‬פית חגיגה‪ ,‬ג ‪. ( :‬‬
‫נמאמריהם אלה יעירו לנו חנמינו זיל אוזן לשמוע‪ ,‬נ י קדושת השבת‬
‫מעידה על קדושת ישראל‪ ,‬ושתי הקדושות הללו נונעות ממקור הקדושה העליונה‬
‫של הקניה‪ .‬גורל משוחף איפוא להשנת ולישראל‪ ,‬יום השנת קדוש הוא מיהר‬
‫ימי השמע‪ ,‬ועם ישראל קדוש מכל גזיי ארץ! וזהו מה שאמדו זיל‪ ,‬״אמרה שנת‬
‫לפני הקנ״ה‪ ,‬רנש״ע‪ ,‬למולמ יש נ ן זוג ולי אין נן זוג‪ ,‬אמר לה הקכ״ה ננס״י‬
‫היא נ ן זונך! וניון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב׳ה‪ ,‬זנרו‬
‫הדנר שאמרתי לשנת‪ ,‬ננסיי היא נן זוגך היינו דנור זמר את יום השבת‬
‫לקדשו״‪) ,‬בר״ר‪ ,‬פי‪-‬א(‪ .‬וזה שאמר הכתונ‪. ,‬ואחה דנר אל נני ישראל לאמר אך‬
‫את שנתותי תשמרו ני אות היא ניני וניניכמ לדעת כי אני ד׳‬
‫מקדשכם״‪) ,‬שמות‪ ,‬ל א ‪ -‬י נ ( ! ודנרי הכתונ הזה צרינימ ניאור‪ ,‬ני מד‪ ,‬זה שאמר‬
‫‪.‬לדעתי ז ועוד זאת‪ ,‬ני מאחר שהכתונ מדנר נקדושח השנת‪ ,‬הלא הי׳ צריך‬
‫לאמר‪» ,‬ני אני ד׳ מקדשה״‪) ,‬נמפיק הא(‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬אוחה‪ ,‬את השנה‪ .‬ומה זה שאמר‬
‫‪.‬מקדשכם״‪ ,‬שזה מוםנ על קדושת ישראל? אנל הוא הדבר אשד דנרנו‪ ,‬ני‬
‫קדושת השנת מעידה על קדושתנו אנו‪ ,‬ובא איסוא הנתונ לאמר לנו בשמ די‪,‬‬
‫‪.‬אך את שנתותי תשמרו״! עלינם ‪.‬לשמור״ את השנח‪ ,‬ולא רק לנוח נה‪,‬‬
‫)והשמירה מתיחסת אל קדושת השבת‪ ,‬כאשר ינואר עוד להלן נעז״ה(! ‪ .‬נ י‬
‫אות היא ניני ובינינם״‪ .‬השבת היא לאות לישראל‪ ,‬״לדעת״ על ידה‪. ,‬כי אני‬
‫ד׳ מקדשכם״‪ ,‬מקדש אתכמ‪ .‬נשם שהשנה היא מקודשת!‬
‫ואחרי נל האמור נזה על קדושת השנה‪ .‬מלנד מנוחתה׳ ננוא מעתה אל‬
‫מה שאמרגו למעלה‪ ,‬שהשנת היא ‪.‬חוק ומשפט״ גמ יחד‪ .‬ני הנה ענין המנוחה‬
‫שבשבת הוא מחדנריס‪ ,‬ישאילו לא ננתנו בדין הוא שיכתנז״‪ ,‬והוא מקונל‬
‫ק‬
‫ד‬
‫‪1‬‬
‫)‪11‬‬
‫י‬
‫קיג‬
‫ם‬
‫אצל בל יושבי תבל‪ ,‬לנוח יומ אחד בשבוע‪ .‬ומנקודת השקפת המנוחה נכנסת‬
‫השבת לחוג המשטאימ‪ .‬שחס ‪.‬דברים הסיושרים שהדין נוחן לעשותם״‪ .‬אבל‬
‫קדושת השבת זהו ענין נשגב מבינת אנוש‪ ,‬ואיגו עליגו אלא חוק שחקקה‬
‫התורה‪ .‬בי מה זה קדושה בכלל ז והשטן משיב על קדושת השבת וטוען‪« ,‬מה‬
‫יומ מיוטיפ״ והרי היא השבת לפיכך ‪.‬חוק ומשפט״ נמ יחד‪ ,‬חוק מצד הקדושה‬
‫ומשפט מצד המנוחה‪.‬‬
‫ועל זה באו שני הצוויימ שבתורה‪. ,‬זכור ושמור״! כי לשון ‪,‬שמור*‬
‫נוטל‪ ,‬כאמור למעלה‪ ,‬רק על החוקים‪ ,‬ששסירחם הוטלה עלינו בתור חובה ע״י‬
‫צווי התורה‪ ,‬ולא על הסשפסים‪ ,‬״אשד יעשה אוחם האדמ״ מצד עצמו‪ ,‬אחרי‬
‫אשד ‪.‬וחי בהם׳‪ ,‬חיי העולם וישובו תלויים בם‪ .‬וםסעם זח אין הלשון ‪.‬שסוד*‬
‫נמשך אלא על קדושת השבת‪ ,‬שהיא אמנם ״חוק לישראל״ לבדם ולא לאומוח‬
‫העולם! ועל מנוחת השבת נאמר ‪.‬זכור״‪ ,‬כי אין לו לאדם אלא לזכור‪» ,‬כי‬
‫ששת ימים עשה די את השמים ואת הארץ וינה ביום השביעי׳‪ ,‬וזכירה זו‬
‫תלמדהו דעת׳ כי נם עליו לנוח יום אחד אחר ששת ימי המעשה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫על זה המליצו חכמינו דל לא‪8‬ד‪ ,‬״וכי יש לפני הקב״ה יגיעה ז והלא‬
‫כבר נאמר‪ .‬הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ד׳ בורא קצות הארץ‪ ,‬לא‬
‫ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו‪) ,‬ישעיהי‪ ,‬מ ‪ -‬כ ח ( ‪ ,‬מד‪ .‬ת״ל וינה ביום השביעי ז‬
‫אלא כביכול הכתיב בעצמו‪ ,‬שברא את עולמו לששה ימים וינח ביום השביעי‪,‬‬
‫והרי דברים ק״ו׳ אם מי שאין לפנייו יגיעה הכתיב על עצמו‪ ,‬שברא עולמו לששח‬
‫ימים ויגח ביום השביעי‪ ,‬אדם שכתוב בו ארם לעמל יולד‪) ,‬איונ‪ ,‬ה ‪ , > -‬על אחת‬
‫כמה וכמה׳‪) ,‬ילקוט‪ ,‬רמז ר!״י(‪ .‬ובהתאמ לשתי הלשונות הללו של ״זכור ושמור׳‪,‬‬
‫באו שני הסעםים השונים שבלוחות הברית על השבת! כי על הזכירה שבדברוח‬
‫הראשונות‪ ,‬הסודה על םנוחת השבת‪ ,‬בא הטעם של ״זכר למעשה בראשית״‪,‬‬
‫״כי ששח יםים עשה ד׳ וגוי‪ ,‬על כן ברך די את יום השבת ויקדשהו׳‪ ,‬ועל‬
‫הטמירה שבדברות האחרונות‪ ,‬המורה כאמור על קדושת השבת‪ ,‬בא הטעם של‬
‫‪.‬זכר ליציאת םצרים״‪. .‬וזכרת כי עבד היית בארץ מצרימ וגר‪ ,‬על כן צוך‬
‫ד׳ אלקיך לעשות את יום השבת״ כי קדושת השבת היא לנו לאות על קדושתנו‬
‫אנו׳ וקדושת ישראל התהילה במעמד הר סיני‪ .‬שהוא הי׳ גולת הכותרת של‬
‫יציאת מצרימ‪ ,‬שמטרתה היתר‪ .‬לעשותנו ״לממלכת כהנימ וגוי קדוש״‪.‬‬
‫ז‬
‫ואולם הלא כבר מלתנו אמורה למעלה‪ ,‬שהחוקים והטשפטים שבתורה‬
‫אחוזים וצםודים חם זה בזה‪, ,‬יתלכדו ולא יפדרו׳‪ ,‬והתורה נתנה לפיכך ‪,‬שמירה‬
‫ועשי׳ לחוקים ושמירה ועשי׳ למשפטים״‪ ,‬הנה ביהוד נראה זאת בהשבת‪ ,‬שהיא‬
‫•חוק ומשפט״ כאחד‪ .‬והרכיבה מטעם זה התורה באזהרת השבת את שני‬
‫קיד‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫עניניה יחד‪ .‬את המנוחה ואת הקדושה‪ .‬ללםדנו דעת כי שתיהן תלויות זו נזו<‬
‫ומי שאינו מקדש את השבת כראוי לו׳ אין במנוחתו כלומ‪ .‬והזכירה התורה‬
‫לפיכך בדברות הראשונות׳ המדברות במנוחת השבת‪ ,‬גם את קדושתה׳ והתחילה‬
‫וכור את יום השבת לקדשו״‪ ,‬ואף חתמה דבריה בקדושה‪ ,‬לאמר׳ ‪.‬על כן ברך‬‫ד׳ את יומ השבת ויקדשהו״‪ .‬ובדברות השניות המדברות בקדושת השבת‪,‬‬
‫הזכירה ההורה גם את מנוחתה‪ ,‬באמרה ״על כן צוך ד׳ אלקין ל ע ש ו ת‬
‫את יום השבת״‪ .‬והלשון •עשיר‪,‬״ הלא נופל הוא׳ כאמור‪ ,‬על המשפטים‪ ,‬ומשפט‬
‫השבת הוא מנוחתו‪ .‬והתחילה התורה גם כאן בשמירה וחתמה בעשי־!‬
‫ואט יבוא איפוא מי שהוא ויאמר‪ ,‬שרוצה הוא במנוחת השבת ולא‬
‫בקדושתה‪ .‬אף אנו נאמר לו‪ ,‬כי ״זכור ושמור בדבור אחד נאמרו‪ ,‬מה שאין הפה‬
‫יכזל לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע״‪ ,‬ונפ נפלא זה בא ללמדנו דעת כי רק‬
‫‪.‬מי שישנו בשמירה ישנו בזכירה״‪ .‬ז‪ .‬א‪ .‬רק זה שמקדש את השבת כראוי הוא‬
‫מקיימה‪ ,‬ומי שאינו כשמירה אינו גם נזכירה‪ ,‬כי בלי קדושת השבת אין‬
‫בזכירתה בתור יוט מנוחה כלומו ומםדרי תפלותינו הקדושות‪ ,‬שתקנו לנו לאמר‬
‫בתפלת המנחה של שבת‪ ,‬״יומ מנוחה וקדושה לעמך נתת״‪ ,‬הוסיפו לאמר עוד‬
‫‪,‬׳מנוחה שלימה שאתה רוצה בה‪ ,‬ועל מנוחתם יקדישו את שמך׳ כי אין הקב״ה‬
‫רוצה בשבת‪ ,‬בתור יום מנוחה של בטול מלאכה לבד‪ ,‬אלא במנוחה ‪.‬שלימה״‪,‬‬
‫מנוחה שיש בה נם קדושה‪ ,‬״ועל מנוחתם יקדישו את שמך״‪ ,‬זוהי מנוחת‬
‫השבת לישראל ‪1‬‬
‫ועל טי מה שבארגו את הכתוב ״אך את שבתותי תשמרו ונו׳״‪ ,‬יבוארו‬
‫לנו לנכון שני הנתובים הבאים‪. ,‬ושמרו בגי ישראל את השבת לעשות את‬
‫השבת למרותם כרית עולם‪ ,‬ביני ונין נני ישראל אות היא לעולם‪ ,‬ני ששת‬
‫ימימ עשה ד׳ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבח וינפש״‪ ,‬כי באה‬
‫התורה בכתוב הראשון‪ ,‬להזהירנו על שמירת השבת ועשייתה כאחד‪ ,‬על‬
‫קדושתה ועל מנוחתה‪ ,‬והקדושה קודמת למנוחה‪ ,‬כי היא העיקר‪ ,‬ולפיכך השמידה‬
‫קודמת לעשי׳‪ .‬ובכתוב השני באה התודה לתת אח עני הטעמים על השבת‪,‬‬
‫והוסיפה ואמרה‪ ,‬כי קדושת השבת היא לנו לעד על קדושתנו אנו‪ ,‬״ביני ובין‬
‫בני ישראל אות היא לעולם״‪ ,‬אות עולס על קדושת ישראל‪. ,‬לדעת״ על ידה‬
‫״כי אני ד׳ מקדשכם״! ומנוחת השבת היא מפני‪ ,‬״כי ששת ימים עשה ד׳ את‬
‫השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש״‪ ,‬ומנוחת השי״ת שאין לפניו‬
‫יגיעה‪ ,‬היא לנו לאות זברון על מנוחחנו אנו ביום השביעי‪ ,‬אחרי אשר ״אדם‬
‫לעמל יולד׳ ומי שהוא עמל ויגע נענודתו בששת ימי המעשה‪ ,‬בודאי שהוא‬
‫צריך לגוח ניומ השניעי ו‬
‫ואוסיף עוד כי ידוע מה שנתנו המנארים‪ ,‬שעשרת הדברות שעל‬
‫שני לוחות הנרית‪ ,‬שחיו נתונים ״עשרה על לוח זה ועשרה על לוח‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ז‬
‫ש‬
‫י‬
‫ס‬
‫קמו‬
‫זה״‪) ,‬שקלים‪ ,‬פיו‪ ,‬הי«>‪ ,‬היו מחציתם בדברים שבין אדם למקום‪ ,‬ומחציתם בדברים‬
‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬והי׳ הלוח הראשון לפי זה כולל חוקים והשני משפטים‪ .‬ואמנם‬
‫כבר הזכרתי במאמרי הקודם‪ ,‬מה שחשבו הכמינו ז*ל את מצוח עבודה זרה‪.‬‬
‫)האמונה באלקיס(‪ ,‬לטוג הטשםטים‪ ,‬אבל בדרך כלל הלא כן הוא הדבר‪ .‬שהדברים‬
‫שבין אדם למקום נחשבים בעיקרם על סוג החוקימ‪ .‬והשבח‪ ,‬שעיקרה היא‬
‫קדושתה‪ ,‬נכתבה לפיכן על הלוה הראשון‪ ,‬לוח החוקים‪ ,‬אבל הלא גם משפט יש‬
‫בה‪ .‬משפט המנוחה‪ .‬ומה גמלצו איטוא דברי מסדרי חסלותינו‪ ,‬שתקגו לנו‬
‫לאמר כתפלת השחרית לשבת׳ ״ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם‬
‫שמירת שבת‪ ,‬וכן כתוב בתורתך‪ ,‬ושמרו בני ישראל את השבת וגו׳״‪ ,‬ולכאורה‬
‫הלא אין כל מובן לדברימ אלה‪ ,‬כי באו להביא ראי׳ מן החורה‪ ,‬ששמירת משבת‬
‫כתובה בהלוחוח‪ ,‬והאמ אין די במה שכתוב בלוחוח עצמם ז ומדוע הביאו לראי׳‬
‫דוקא כתובים אלה ולא אחרים ז ואולם לדברינו יבואר הדבר לנכון‪ ,‬כי באו‬
‫להעמידנו על זה‪ ,‬שאף כי הוריד לנו סשה שני לוחות אבנים‪ ,‬אחד של חוקים‬
‫ואחד של משפטים‪ ,‬אבל שמירת שבת כתובה בהם‪ ,‬בשניהם‪ ,‬מפני שהיא חוק‬
‫ומשפט כאחד‪ ,‬ועל זח הביאו ראי׳ נכונה ממה שכתוב בחורה‪• ,‬ושמרו בני‬
‫ישראל את השבת לעשות את חשבת״‪ ,‬הרי שייחסה התורה להשבת שמירה‬
‫ועשיר‪ ,‬כאחד‪ ,‬שהן הן חוק ומשפט‪ ,‬והרי היא השבת כאילו כתובה בשני‬
‫הלוחות נמ י ח מ‬
‫וכבר הזכרתי למעלה‪ ,‬כי פרשתנו זו‪ ,‬טרשת קדושימ‪ ,‬כלולה היא בחוקים‬
‫ובמשפטים גס יחד‪ ,‬חוקים בלתי מושגים בשכל אנוש‪ ,‬של פגול וערלה‪ ,‬כלאים‬
‫ושעסנז ועוד‪ ,‬ומשפטים ישרים של ‪.‬לא תעשוק את רען ולא חגזול״‪. ,‬בצדק‬
‫תשפוט עמיתך‪ ,‬״לא תשנא את אחין בלבבן״‪ ,‬ועל כולם המצוה הכי רוממה‬
‫של ״ואהבת לרען כמון״‪ .‬ובתור פתח דבר לכל אלה החוקימ והמשפטיט‪ ,‬פתחה‬
‫הפרשה את דבריה במצות השבת‪ ,‬שהיא חוק ומשפט כאחד‪ .‬ויחד עמ מצות‬
‫בבור אב ואם‪ ,‬״שהקשה הכתוב לכבוד המקום״‪) ,‬קדושי!‪ .‬ל‪ .>:‬העמידה לראשונה‬
‫את מצות השבת‪ ,‬ואמרה ״איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי חשמורו‪ ,‬אני ד׳‬
‫אלקיכם״ו '»‬
‫ונזכיר לבסוף מה שאמרו ז״ל‪ ,‬במדרש שוח״ט על הכתוב ״מזמור שיר‬
‫ליום השבת״‪) ,‬וזהליפ »‪ ,(*-‬וז״ל‪ :‬״ר׳ יצחק פתח‪ ,‬ראו בי ד׳ נחן לכם השבת‪ ,‬םהו‬
‫ראוז מרגניתא דיהיבת לכון‪ ,‬כל עיסקא דשבת כפול‪ ,‬עומדה כפול‪ ,‬שני העומר‬
‫לאחד‪ ,‬קרבנה כפול‪ ,‬שנא׳ וביום השבת שני כבשים‪ ,‬עונשה כפול‪ ,‬שגאמר מחלליה‬
‫מות יומת‪ ,‬שכרה כפול‪ ,‬שנאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ד׳ מכובד‪ ,‬אזהרותיה‬
‫כפולות‪ ,‬זכור ושמור‪ ,‬מזמורה כפול‪ ,‬םזםור שיר ליום השבתי‪ .‬ומה נפלאו לכאורה‬
‫הדברים‪ ,‬בי מה באו ז״ל להשמיענו נכפילות כל אלה העניניפ שבשבת ז ומה‬
‫חיא ״חטדגניחא דיהיבת לבון״ ז‬
‫קטז‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו מ ד‬
‫ואולם הוא הדבר שדברנו‪ .‬כי כל »גינו של שבת הוא כפול חוק ומשפס‪,‬‬
‫מניחה וקדושה כאחד‪ .‬ועל זח באו שתי האזהרות של זכור ושסור‪ .‬והאות על‬
‫קיושת השבת הי׳ המן‪ .‬שלא י י י בשבת‪ ,‬ו י י י ביום חששי שני העומר לאחיו‬
‫וקיושח השבת היא היא •המיגניתא ייהיבת למן*‪ .‬ועליה אמי משה‪« .‬יאו כי‬
‫ד׳ נתן לכם השנת״‪ ,‬יאו בעיניכם את הפלא שבמן‪ .‬ועל כפילות השבת בא‬
‫קרבנה כפול‪ ,‬שני נבשים‪ .‬ושנרה נפול‪ ,‬וניונו ז״ל בזח להמשך הנתונים‬
‫שם׳)ישעיהו‪ ,‬נח(‪ ,‬לאמר‪ .‬״וקראת לשבת עונג לקדוש ד׳ מכובד*‪ .‬ז‪ .‬א‪ .‬אם מלבד‬
‫מה שתתענג על מנוחת השנת עוד תקרא ליום זה ‪,‬קדוש ד׳ מנובד״ מכל‬
‫הימים‪ ,‬אז ‪.‬חתעננ על ד׳ והאנלתיך נחלת יעקנ אנין*‪ .‬היא »נחלה נלי‬
‫מצרים״‪»< ,‬ת‪ ,‬קיח‪ , (:‬ומזמורה נפול‪ ,‬מזמור שיר ליום השנח‪ ,‬הוא מזמור שיר‬
‫לעתיד לכוא‪ ,‬כי ע״י שמירת קדושת השנת נזנח לגאולה‪ ,‬נמאמדם זיל‪) ,‬שם(‪,‬‬
‫‪.‬אלמלי שמדו ישראל שתי שנתות מיד ננאלין וכר* ‪1‬‬
‫פרשת‬
‫המועד‪• -‬‬
‫‪1 I W N‬־‬
‫א מ ו ר‬
‫מקראי‬
‫קיבו‬
‫קודש‪.‬‬
‫דבר אל בני ישראל ואמרת אליהמ מועדי ד׳‬
‫אשר תקראו אותם מקראי קודש‪ ,‬אלה הם מועדי‪.‬‬
‫)ויקרא‪ ,‬נ ג ‪. ( 1 -‬‬
‫ששת ימים תעשה מ ל ו נ ה וביים השביעי שנת שנתון‬
‫מקרא קודש‪ • ,‬ה ענין שנת א נ י מיעדים ז לימדן• ש נ י‬
‫המחלל את המועדים נאילי חילל אח השבתות‪ ,‬ו נ ל המקיים‬
‫אח המועדים באילו קיים את השבתות‪.‬‬
‫)רש•• נחומש שם‪ ,‬ומקור הינדים נתוינ(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫שגעת ימי מועד קב»ה לנו התורה במנה‪ ,‬ולכולם קרא הכתוב גפרשתנו‬
‫זו‪ ,‬פרשת המועדים‪ ,‬בשמ •מקראי קודש״‪ ,‬הלא המה‪ :‬שני ימי הפמח‪ ,‬הראשון‬
‫והשביעי‪ ,‬יום הבכוריס‪ ,‬יום הזגרון‪ ,‬יום הכפורימ ושני ימי חג המכות‪ ,‬הראשון‬
‫והשמיני‪ .‬שנעת הימים הללו קודש הם לנו כיומ השבת‪ ,‬ואינמ חלוקים ממנו‬
‫אלא לענין מלאנת אונל נפש ולענין העונש על הילולם‪ ,‬שעל חילול שבת‬
‫יש חיונ מיתה ועל חילול יו״ם רק חיונ מלקות‪ ,‬אנל לענין קדושה שוים‬
‫המה כולמ‪ ,‬ונמו ששנינו נמשנחנו‪• ,‬אין נין יו״ם לשנת אלא אונל נפש‬
‫בלכד״‪) ,‬ניעה‪ ,‬ל י י ־ ( ‪.‬‬
‫קדושת השבת ירדה לעולם מראשית הבריאה‪ ,‬כי מאז נילה יוער הנל‬
‫את מלאכחו אחר ששת ימי המעשה ״וינח ביום השביעי‪ ,‬על בן ג ר ן ד׳ את‬
‫יום השגת ויקדשהו׳‪) ,‬שמית‪ .‬נ ‪ -‬י א ( ‪ ,‬ומני אז קודש היומ לנו בקדושת עולמים‪,‬‬
‫ועליה אנו טנרנים ‪ .‬ג ר ו ן אתה ד׳ מקדש השגת״‪ .‬לא כן קדושת המועדים‪.‬‬
‫היא נונעת ממקור קדושת ישראל ונד‪ .‬היא מושרשת‪ ,‬שהרי ימי המועדים‬
‫תלויימ המה נמספר ימי החודש‪ ,‬ולמען דעת את יום המועד נחוץ לקנוע מתחלה‬
‫את ראש החודש ההוא‪ ,‬שנו יחול אותו המועד! וענין זה של קניעות החדשים‬
‫נמסר לישראל ותלוי הוא בקדושתם‪ ,‬נמאמרם ז״ל‪• ,‬שאס אין ישראל מקדשים‬
‫אותו אינו קדוש נלום״‪) ,‬שמיר‪ ,‬פפיי(‪ ,‬וננר ניארתי ענין זה במאמרי השלישי‬
‫לפרשת גא‪) ,‬פרק חי(‪ ,‬ונזה אזכיר רק את קוסג הדברים‪.‬‬
‫ש ב ת‬
‫‪ 1‬מ‬
‫‪1‬‬
‫‪ s‬ד‬
‫את קביעת החודש למלאו או לחסרו‪ ,‬וכן את קביעות השנה‪ ,‬לעשותה‬
‫סשוטה או מעוברת‪ ,‬מסרה החורה לבית דין‪ ,‬באמרה למשה ואהרן ‪.‬החדש הזה‬
‫לכס׳‪ ) ,‬ש מ ו ת ‪ ,‬י ב ‪ -‬ב > ‪ ,‬ועל זה באה קבלת חכמינו ז״ל‪• ,‬עדות זו תהא מסורה‬
‫לכם״‪ ) ,‬ר ה ־ ש ‪ ,‬יב‪ .>.‬ואולמ הנה כל בן תמותה עלול לטעות‪ ,‬כי ‪.‬שגיאות פי‬
‫יבין״‪ ) ,‬ת ה ל י ט ‪ ,‬י ט ‪ -‬י ג ( ‪ ,‬ואף הבי״ד הגדול יוכל לפעמיט לטעוח בחשבונו‪ ,‬ולקבוע‬
‫את החודש או את השגה שלא כראוי‪ ,‬ועייז הלא יבואו המועדים שלא בזםנט‬
‫הנכון‪ ,‬נמו שקרה נאמת לרנן נמליאל ניבנה‪ ) ,‬י ה י ש ‪ ,‬כה‪ ,(.‬ומה יהיה אז משפט‬
‫המועדים ההט שנקנעו על פי הני״ד נטעותז על זה הוטיטו חנמינו ז״ל‪ ,‬לאמר‬
‫לנו שם עוד‪» .‬יש לי ללמוד שכל םה שעשה רנן נםליאל עשוי‪ ,‬נין נזסנם נין‬
‫שלא נזםנם״‪ ,‬ולמדו זאת מהנתונ שנפדשתנו זו‪- ,‬הדי הוא אומר אתם אתם אתם‬
‫שלש פעמים‪ ,‬אתמ אפילו שוננימ‪ ,‬אתמ אפילו מזידימ‪ ,‬אתם אפילו מוסעים״‪ .‬והנה‬
‫אם אמנם נך גזרה התורה ואמרה‪ ,‬שא?ן אחר מעשה נייד נלופ ומה שעשו המה‬
‫עשוי‪• ,‬בין בזמנם בין שלא נזמנם״‪ ,‬אנל הלא מקום יש לשאול ולתמוה‪ ,‬איך‬
‫תחול סו״ס קדושה על יום שנקבע במעות ע״י הבי״ד‪ .‬ואיך אפשר לדמות‬
‫יו״ס לשבת לענין הקדושה ז הלא השבת היא קבועה וקייסת מאז וסעולס‪,‬‬
‫ונתקדשה ע׳י הקב׳׳ה נעצמו‪ ,‬קדוש העולמים‪ ,‬והמועדים םתקדשיםע׳י בני תסותח‬
‫עלולי השגיאות והטעויות ז ואיך זה קראה התורה למועדים אלו בשם ‪.‬מקראי‬
‫קודש״‪ ,‬נטו ישנת ז על שאלח זו נ נ ר עמדו חנמינו ז״ל‪) ,‬במדרש שהזנרנו(‬
‫באמרמ ‪.‬ואל תתמה על זהי‪ ,‬הרי שיש אמנם מקומ לתמוה בנוגע לקדושת‬
‫הסועדים‪ ,‬ואת התסיה הזאת יישנו לנכון נהוסיפם לאמר עוד ני ‪.‬הקב״ה קידש‬
‫את ישראל‪ ,‬ולטי שהם מקודשים לשמימ לנך מה שהם סקדשים הוא מקודש״‪.‬‬
‫ואף אם טעו הנייד נחשנונם וקנעו את החודש שלא נזמנו הננון‪ ,‬אנל מאחר‬
‫שקדשוהו נתפסה מיד קדושת שמים על הימים שנם יחול המועד לסי קניעחם‬
‫הטוסעת‪ ,‬ומה שעשו עשוי‪ .‬זהו שאמד הנחונ‪. ,‬אלה סועדי ו׳ אשר תקראו‬
‫אותם מקראי קודש אלה הם מועדי״‪ ,‬והמלה ‪.‬אתם״ נאה חסידה נלא וי״ו‪ ,‬שלש‬
‫פעמים רצופות‪ ,‬ונדרשת היא לפיכך כאילו היתד‪ .‬נתונה נאליף פתוחה ונתי״ו‬
‫סגולה‪ ,‬נמונן של ‪.‬אתם׳‪ ,‬ללמדנו שנל מה שעשו נייד עשוי‪ ,‬אפילו כשהם‬
‫שוגגימ או מזידים או מוטעים‪ .‬ולאות על קדושת הסועדים הקדיםה התורה‬
‫ואמרה‪. ,‬ששת ימימ תעשה מלאכה וניום השניעי שנת שנתון מקרא קודשי‬
‫וכבר באה על זה שאלת הכפינו ז״ ל לאמר‪. ,‬פה עגין שבת אצל מועדים״ ז‬
‫יתשובתם נצדה‪ ,‬״ללמדך שנל המחלל את המועדים כאילו חילל את השבתות״‪,‬‬
‫ובאה התורה להורות לנו בזה‪ ,‬שלא נקל בקדושת המועדים הנקבעים עיי בי״ד‪,‬‬
‫ני מיד שקבעו נייד את החודש‪ ,‬ואפילו בטעות‪ ,‬מיד ידדה קדושת שמים ונתפסה‬
‫בימי המועדים הצרינים לחול לפי חשבונם‪ ,‬והרי הם קודש לנו נאילו נתקדשו‬
‫שאת הקנ״ה נעצמו‪ ,‬ו״מקראי קודשי חמה לנו נמו חשבת עצמה‪ ,‬ונל זה הוא‬
‫א‬
‫מ‬
‫י‬
‫ד‬
‫קכא‬
‫משומ ‪.‬שישראל מקודשים הם לשמים‪ ,‬ולכך מד‪ .‬שהם מקדשים הוא מקודשי‪.‬‬
‫ובהיות קדושת המועדים מושרשת בקדושת ישראל‪ ,‬החקינו לנו לפיכך חכמינו‬
‫זיל בברכתם לאמר ביו״ט ״מקדש ישראל והזמנים׳‪ ,‬ומשום ״דיומא טבא ישראל‬
‫הוא דקביעי ליה‪ ,‬דםעברי ירחי וקבעי שני״‪ ) .‬פ ס ח י ט ‪ ,‬קי״ז‪.(:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫על פי כל האמור בוה יאיר לנו בעז״ה אור בהיר על דברי הכתוב‬
‫בפרשת פנחס‪ ) ,‬ב מ ד ב ר ‪ ,‬כ ח ‪ -‬ל > ‪ ,‬בענין קרבנוח המוספים‪ ,‬שכבר עמדו עליו רז״ל‬
‫בירושלמי‪< ,‬רה־ש‪ ,‬פ ־ ד ‪ ,‬ד‪,‬״ח(‪ ,‬ואמרו‪. ,‬בכל הקרבנזת כתיב חטא ובעצרת אין‬
‫כתיב חטא״‪.) ,‬בכל הקרבנות כתיב ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאה‪ .‬ובעצרת‬
‫לא כתיב לחמאת‪ ,‬אלא שעיר עזים אחד״‪ .‬קרבן העדה שם(‪ ,‬״אמר להם הקב״ה‬
‫מכיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם״‪.‬‬
‫השמטת המלה ״לתטאת״ בקרבן המוסף של יום הביכורים באד‪ .‬איפוא לדרשתם‬
‫זיל‪ ,‬לרמז על נתינת התורה לישראל ביום ההוא! ואולט כבר לימדנו רש״י ז״ל‬
‫בפירושו על התורה‪ ) ,‬ש מ ו ת ‪ ,‬י ‪ -‬ט ( ‪ ,‬כי הדשות לנו להוסיף על דרשת חכמינו ז׳׳ל‬
‫על איזה כתוב שהוא ולפרשו על אופן אחר‪ ,‬״דבר דבר על אפניו והדרשה‬
‫תידרש״‪ ,‬כי •הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע‪ ,‬מתחלק לכמה ניצוצות״‪.‬‬
‫ואף כאן אני אומר כי השמטת המלה ״לחטאת״ בכתוב שלפנינו‪ ,‬באה להעמידנו‬
‫על עצם ענין הבאת החטאת בכל קרבנות המוסטים של ראשי חדשים ומועדים‪,‬‬
‫אשר לכאורה יש לשאול חטאת זו על מה היא באה ? ולמה לא ציותה התורה‬
‫להביא חטאת גם במוסף של שלת‪ .‬שאין בו אלא עולזת לבדז ולדרכנו נאמר‪,‬‬
‫כי ציותה התורה להביא חטאת בקרבנות המוספים בראשי חדשים וסועדים‪ ,‬לכפר‬
‫על טעות העלולה ליפול בקביעת החודש והמועדים‪ ,‬ומאחר שתמיד הננו בספק‬
‫אולי באמת טעו הבי״ד בקביעותם‪ ,‬ציותה התורה לפיכך להביא תמיד בכל‬
‫קרבנות המוספים בראשי חדשים ובמועדים חטאת לכפרה‪ ,‬נוסף על העולות‬
‫הבאות על קדושת היום‪ .‬ונבין בזה מד‪ .‬שבקרבן המוסף של שבת לא ציותה‬
‫ההורה להביא חטאת ורק עולות לבד‪ ,‬כי השבת אינה תלוי׳ כלל בקביעות‬
‫הבי״ד‪ ,‬שהרי קבועה ועומדת היא מששת ימי הבריאה‪ ,‬ואין כל טעות יבולה‬
‫ליפול בה‪ ,‬כמו בראשי חדשים ומועדים הנקבעים עיי בי״ד‪ ,‬ומאחר שהחטאת‬
‫בקרבן המוםף באה לכפר על הטעות מצד הבייד הלא יבורר לנו לנכון‪ ,‬כי שונה‬
‫הוא במובן זה יום הבכורים מיתר המועדים‪ ,‬אחרי שגם בו אין כל טעות יכולה‬
‫ליפול מצד הבי״ד‪ ,‬שהרי הוא אינו תלוי כלל במספר ימי החודש כיתר המועדים‪,‬‬
‫כי אם במספר שבעת השבועות מהבאת העומר‪ ,‬וכמו שאמרו זיל על זה‪. ,‬עצרת‬
‫פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה‪ ,‬הא כיצד שניהם מלאים חמשה שניהם‬
‫חסרים שבעה אחד מלא אחד חסר ששה״‪ ) ,‬ר ה ״ ש ‪ ,‬ו‪ .(:‬ואחרי שקידשו הבי׳יד את‬
‫ש ב ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ן‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ניסן וקבעו את חג הפסח בחמשה עשר בו‪ ,‬ולו גם בטעות‪) ,‬שעל טעותם ההיא‬
‫כבר הביאו אז חטאת לכפרה(‪ ,‬מיד נקבע מאליו יום החםשים •ממחרת השבת״‬
‫ליום הבכוריט‪ .‬ובאין כל טעות עלולה ליפול מצד הבי׳ד בקביעות יוט הבכורים‪.‬‬
‫אין כל מקום בקרבן המוסף שלו לחטאת לכפרה‪ .‬ואם אמנם ציוחה התורה להביא‬
‫גם בעצרת שעיר בקרבן המוסף שלו‪ .‬שהרי שעירי הדגלים בכלל באים לכפר‬
‫גט על טומאת מקדש וקדשיו‪) ,‬משנה דיש שבועית(‪ ,‬אבל בבונה מיוחדת השמיטה‬
‫התורה בקרבן המוטף של עצרח את המלה ״לחטאת״‪ ,‬להעמידגו על עיקר זה של‬
‫הבאת הקרבן ההוא לכפרה על הטעות מצד הבי״ד‪ ,‬ומאחר שבעצרח אין מקום‬
‫כאמור לטעות שכזו אין בה מקוט ‪.‬לחטאת״ של יתר המועדים‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫על פי כל האמור בזה אנו באים לידי הבנת הדבר‪ ,‬מה שקראה החורה‬
‫בפרשחנו זו‪ .‬לענין הבאה העומר‪ ,‬אח היום הראשון של פסח בשם ״שבת״‪,‬‬
‫באמרה שלש פעמים ״ממחרת השבת״‪ ,‬והבונה היא על מחרת הפסח‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫ז״ל על זה‪ ,‬״מהו ממחרת השבת ז ממחרת יו״ט״‪) ,‬מנהית‪ ,‬ס ה ( ‪ .‬וידוע מה‬
‫שנחלקו בזה חכמי ישראל על הצדוקים‪ ,‬שפירשו את הכתוב כפשוטו על שבת‬
‫בראשית‪ ,‬וחכמי ישראל נחלקו בזה עמם ופירשו את הכתוב בקבלתם ז״ל על‬
‫יו״ט‪ .‬מחלוקת זו ארכה שנים רבות‪ ,‬וכשנצחו סוף סוף הפרושים והעמידו את תג‬
‫הבכורים כפי קבלתם‪ ,‬ממתרת היו״ט ולא ממהרת השבת‪ ,‬קבעו לזכר נצחונם זה‬
‫את הימים מיום השמיני של גיסן עד סוף הפסח לימי חג‪ ,‬שלא להתענות בם‬
‫ושלא לעשות בם מספד‪ ,‬ככל אשר יסופר במנחות שם‪ .‬על ערכו של המאורע‬
‫ההיטטורי ההוא‪ ,‬שבא זכרו במגלת התענית של חכמינו ז״ל עוד נדבר בעז״ה‬
‫במאםרגו לחג הבכורים‪ ,‬וכאן אעיר רק בקצרה על זה שהקפידה ההורה‬
‫לקרוא בפרשה זו את מחרת היו״ט נשם ״מחרת השבת״‪ ,‬וזה הביא להמחלוקת‬
‫הארוכה ההיא בין חכמי ישראל והצדוקים מבחישי הקבלה‪ ,‬ולמה לא כתבה‬
‫בפירוש ״ממחרת הפסח״? ומה בא הכתוב ללמדנו בזה? ואולם לדרכנו יבואר‬
‫הדבר לנכון‪ ,‬כי רצתה התורה להעמידנו בזה על העיקר הגדול של קדושת‬
‫המועדים‪ ,‬שאף שהם נקבעים ע״י הבי״ד בקדשם את התרשים ועלולים המה‬
‫לטעזת‪ ,‬בכל זאת קדושתם נתפסת עליהם בין בזמנם בין שלא בזמנם‪ ,‬והמה לנו‬
‫״מקראי קודש״ כשבת עצמה‪ .‬שנתקדשה בקדושת שמים מאת בורא העולמים‪ .‬וקראה‬
‫לפיכך התורה את המועד הראשון בישראל‪ ,‬הוא הפסת‪ ,‬בשם ״שבת״ באמרה תחת‬
‫״ממחרת הפסח׳ ״ממחרת השבת״‪ ,‬למען אשר מפנו נקה ליתר המועדים שבשנה‪,‬‬
‫שכולם המה ״מקראי קודש״ לנו‪ ,‬כי מאחר שאנו ‪.‬עם קדוש״ הננו לד׳ אלקינו‪,‬‬
‫ואנו מקדשים את החדשים וקובעים את המועדים‪ ,‬לפיכך קדושחנו נתפסת עליהם‪,‬‬
‫ומה שאנו מקדשים הוא מקודש‪ ,‬ואין בין יו״ט לשבת לענין קדושתם!‬
‫‪:‬‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫קכג‬
‫ד‪.‬‬
‫עוד על זאת נעיר בזה‪ ,‬כי הנה כשאנו קוראים בפסח ובסוכות את פרשת‬
‫המועדים שבפרשתנו זו׳ אנו מתחילים אותה לא מעצם הפרשה המדברת‬
‫במועדים‪) ,‬פרק ניג(‪ ,‬כי אם מפרשה אתת קצרה שלפניה‪ ,‬היא פרשת »שור או‬
‫כשב או עז כי יולד״‪ ,‬שאין לה לכאורה כל שייכות אל עגין המועדים‪ .‬פנהנ‬
‫זה נתיסד על פי חכמינו ז־ל ונזכר בתלמוד‪) ,‬מגילה‪ ,‬לא‪ ,(.‬אבל מה טעמו של‬
‫מנהג זה‪ ,‬ומה היתד‪ .‬הקריאה חסידה אילו היינו מתחילים מפרשת המועדים‬
‫עצמה‪ ,‬שיש בה כדי קריאת הרבה קרואים לתורה ז הלא דבר הוא! ואמנם יש‬
‫מקומ לשער‪ ,‬כי כיוונו חכמינו ז״ל להזכירנו בקריאח הפרשה ההיא את האיסור‬
‫של שחיטת ״אותו ואת בנו״ ביום אחד‪ .‬האמור שם‪ .‬ומאחר שבמועדימ נוהגימ‬
‫לשחוט הרבה מצאו חז״ל לנכון להזכיר את העם על האיסור הזה‪ ,‬בכדי למנוע‬
‫משחיטת אותו ואת בנו בימים ההמ‪ .‬והוא על הדרך ששנינו במשנתנו‪ ,‬״בארבעה‬
‫פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמד‪ .‬מכרתי לשחוט בתה‬
‫מכרתי לשחוט‪ ,‬ואלו הן ערב ירט האחרון של חג‪ ,‬וערב ירט הראשון של‬
‫פטח וערב עצרה וערב ראש השנה״‪) .‬חולין‪ ,‬פ״ג‪ .(.‬על דרך זו המליץ הפייטן‬
‫בקרובות ליום שני של פסח‪ ,‬באמרו במליצתו ‪.‬צאן לפסח משכו ושחטו‪ ,‬צדקו‬
‫אותו ואת בנו ביום אחד בל תשחטו״‪) ,‬ועיין בפירוש הרזוו״ה שם(‪.‬‬
‫ואולם על פי כל האמור למעלה יבואר לנכון‪ ,‬כי התקינו לנו חכמינו זיל‬
‫להתתיל את קריאת פרשת המועדים מפרשת ״שור או כשב״ הסמוכה לה‪ ,‬משום‬
‫שהיא מסיימת בקדושת ישראל״ לאמר‪ ,‬״ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ד׳‬
‫מקדשכם״‪) ,‬ויקרא ב נ ‪ -‬לנ(‪ ,‬ובאו ז״ל להעמידנו בזה על העיקר הגדול שהזכרנו‪.‬‬
‫כי רק על יסוד קרושתנו אנו‪ ,‬שנתקדשנו בקדושת עולמים מאת יוצר הכל‬
‫הבוחר בעמו ישראל באהבה‪ ,‬אנו מקדשים את החדשים וקובעים את המועדים‬
‫להיות לנו ״מקראי קודש״‪ ,‬ומה שאנו מקדשים הוא מקודש‪ .‬מקריאת פרשה‬
‫קטנה זו של ‪-‬שור או כשב״‪ ,‬המכרזת על קדושתנו אנו‪ ,‬לאמר ••אני ד׳ מקדשכם׳‪,‬‬
‫אנו עוברים אל קריאת פרשת המועדים האומרת‪ ,‬״מועדי ד׳ אשר תקראו אתם‪,‬‬
‫)כאל״ף פתוחה ובתייו סגולה( מקראי קודש אלה הם מועדי״! שתי פרשיות אלו‬
‫קשורות ואחוזות הן איפוא זו בזו‪ ,‬ולא לחנם הסמיכתן התורה זו לזו‪ ,‬וזהו‬
‫שהתקינו לנו חכמינו ז״ל להתחיל את קריאת פרשת המועדים מפרשת ‪-‬שור או‬
‫כשב״ הקודמת לה‪ .‬שהיא היסוד לענין קדושת המועדים כאמור!‬
‫ה‪.‬‬
‫במדרש )סוף פנחס(‪ ,‬יסופר‪ ,‬״גוי אחד שאל את ר׳ עקיבא‪ .‬אמר לו למה‬
‫אתם עושים מועדות? לא כך אמר לכם הקב״ה חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ז‬
‫;וכד‬
‫ווו‬
‫כ‬
‫זז‬
‫ז‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ע‬
‫ו‬
‫אמר לו ר׳ עקיבא‪ ,‬אילו אמר חדשי ומועדי שנאה נפשי היית אומר‪ ,‬לא אמר‬
‫אלא חדשיכם ומועדיכם‪ ,‬בשביל אותם מועדות שעשה ירבעם‪ ,‬שנאמר׳ )מ״א‪ ,‬י״ב(‪,‬‬
‫ויעש ירבעם חג בחודש השמיני בחמשה עשר יום לחודש‪ ,‬כחג אשר ביהודה‬
‫וגו׳‪ ,‬אבל המועדות הללו אינם בטלימ לעולם ולא ההדשימ‪ .‬למה ז שהם להקב״ה‪,‬‬
‫שגאמר אלה מועדי ד׳ אלה הם מועדי וידבר משה את מועדי די‪ ,‬ולכך‬
‫אינם בטלים* ו‬
‫שאלתו של אותו גוי ותשובת ר׳ עקיבא אליו צריכות ביאור‪ .‬מה היחה‬
‫כוגת הגוי ההוא בשאלתו? וכי לא ידע שהמועדים כתובים בתורה? ומדוע פנה‬
‫בשאלחו אל ר׳ עקיבא דוקא ? ומה זה שחידש לו ר״ע בהזכירו לפגיו את‬
‫הכתובים שבחורה‪ ,‬שהיו בלי ספק ידועים לו ? ואולם הנה כבד הוכדנו למעלה‬
‫מה שאמר ר״ע לדי יהושע לנחמו בשעה שהי׳ מיצר על מה שנור עליו רבן‬
‫גמליאל נשיא ישראל‪ ,‬לבוא אליו במקלו ובמעותיו ביום הכסורימ שחל לפי‬
‫חשבוגו הוא‪ ,‬לאמר‪» ,‬יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר׳׳ג עשוי‪ ,‬בין בזמנמ בין‬
‫שלא בזמנם״‪ ,‬ולמד זאת מהכתוב ״אשר תקיאו אתם״‪ .‬על דברי ר*ע אלה מצא‬
‫אותו גוי׳ שהי׳ בודאי אחד מחכמי האומות של הדור ההוא‪ ,‬מקומ לבוא אליו‬
‫בשאלה נמרצת לפי דעתו‪ .‬הלא מאחר שטעו הבייד בחשבונם וקבעו את המועדים‬
‫שלא בזמנם‪ .‬אינם עוד‪.‬מועדי ד׳״‪ .‬ואיזו קדושה י‪ 6‬בס? הרי אינם אלא‪.‬חדשיכם‬
‫ומועדיכט* שבדיתם לכס מעצמכם בטעותכם‪ ,‬ועליהם אמד הנביא בשם ד׳ כי אותם‬
‫״שנאה נפשי״! ועל זה השיב לו ר״ע לנכון‪ ,‬כי אלה המועדים האמורים בתורה‬
‫״אינם בטלים לעולם ולא החדשים״‪. ,‬למה שהם להקב׳׳ה״‪ .‬כי כך נזרה חכמתו‬
‫ית״ש‪ ,‬שבין בזמנם ובין שלא בזמנם קודש המה לנו‪ ,‬מפני שנתקדשו ע״י ישראל‬
‫עט קדוש‪ ,‬ולפיכך תמיד הם ״מועדי ד׳״‪ .‬דבדי הנביא יםובו דק על מועדים הבדויים‬
‫מלב‪ ,‬מועדים שלא נאמרו בתורה‪ .‬במועדיו של ירבעם שבדה אותמ מלבו‪.‬‬
‫ואותם אמנם שנאה נפשו של השי״ת! אבל אלה המועדים הנאמדים בחורה הם‬
‫של הקב״ה ונקראים תמיד ״מועדי ד׳״‪ ,‬והם אינם בטלים לעולם!‬
‫א‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ד‬
‫לחג ה פ ס ח ‪ /‬מ א מ ר א ‪/‬‬
‫שלשה‬
‫ראשונים‪.‬‬
‫אן‬
‫ביזם‬
‫הראשז!‬
‫שאזר‬
‫תשביחז‬
‫מבתיכם‪.‬‬
‫)שטוח‪,‬‬
‫ביום‬
‫הראש!‪1‬‬
‫י״נ(‪.‬‬
‫מ ק ר א ?!ודש‪.‬‬
‫)ויקרא‪ ,‬נג—ז(‪.‬‬
‫הנא דני ר«י‬
‫ראשון‪,‬‬
‫נשנר‬
‫שישה‬
‫ראשון ז נ ו‬
‫ישישה‬
‫י ה נ ר י ת זרעו ש י עשו‪ ,‬י נ נ י ן נ י ת המקדש‬
‫וישמו ש י‬
‫משיה‪.‬‬
‫)‪00‬חים‪ ,‬ה‪.(.‬‬
‫א‪.‬‬
‫שתי מאות ניתנו לנו בתורה ביחס לשבעת ימי הפסת‪ ,‬אחת מצות עשה‪,‬‬
‫‪.‬שבעת ימימ מצות תאכלו׳‪ ,‬ואחת מצות לא תעשה‪. ,‬שבעת ימים שאור לא‬
‫ימצא בבתיכם׳•‪ ,‬ושתיהן באו כאחת בפרשת ״החודש הזה לכם״‪ .‬שתי המצוות‬
‫הללו קשורות ואחוזות הן זו בזו‪ ,‬כי »כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת‬
‫מצה״‪ ,‬ולפיכך ״נשים חייבות באכילת מצה דבר תורד‪.‬״׳ ) פ ם ״ י ם ‪ ,‬מג‪ ,(.‬אף שהן‬
‫פטורות ממצוות עשה שהזמן נדמא‪ .‬חלוקות הן רק בזמן התחלת החיוב‪.‬‬
‫מצות אכילת המצה מתתלת בערב‪ ,‬ומצות מניעת אכילת החמץ והשבתתו מתחלת‬
‫מתצוח היום בערב הפסח‪ .‬דבר זה נלמד מהכתוב ״אך ביום הראשון תשביתו‬
‫שאור מבתיכם׳‪ ,‬שעליו דרשו זיל‪ ,‬שבא ״לרבות ארבעה עשר לביעור׳ )שם‪ ,‬ד‪10‬‬
‫וממה שנא‪£‬ר ״א ך ביום הראשון׳ למדו שאיסור החמץ מתחיל רק מחצות‬
‫היום‪ ,‬כ י ‪ .‬א ך חלק״‪.‬‬
‫את הפלה ״ראשון״ שבכתוב זה פירשו חכמינו ז״ל במובן של ״קודם׳‪,‬‬
‫כמו בכתוב ״הראשון אדם תולד״‪ ) ,‬א י ו נ ‪ ,‬ס ו ‪ -‬ו ( ‪ ,‬שמשמעותו היא ״הקודם לאדם‬
‫הראשון נולדתי ז ) ר ש ״ י ‪ ,‬ש ם ( ‪ ,‬כי ״ראשון דמעיקרא משמעי‪ .‬והנה הדבר פשוט‬
‫שהמלה ‪.‬ראשון״ היא מלת מספר מדורי‪ ,‬למנות בה ראשון שני שלישי וכן‬
‫הלאה ו ולא באו חכמינו זיל להוציאה מפשוטה‪ ,‬אלא שבאו רק לאפר לנו‪,‬‬
‫שיש למלה זו עוד מובן נוסף של ‪.‬קודם״‪ ,‬כמו בהכתוב ההוא שבאיוב‪ ,‬ובמובן‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫‪1‬‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ט‬
‫ד‬
‫זה היא באה‪ ,‬לדרשתמ זו‪ ,‬גם בכתוב של השבתת השאור‪ .‬ומה שהקשו בגמרא‬
‫שם ממה שנאמר בפרשת המועדים‪) ,‬ויקרא‪ ,‬בג(‪ ,‬״ולקחתם לכמ ביום הראשון׳‪,‬‬
‫גבי לולב‪ ,‬וכן ״ביום הראשון מקרא קודש״‪ ,‬גבי פסח וסוכות׳ אף ששמ באה מלה‬
‫זו במובנה הנכון! אלא מאחר שיש למלה זו עוד מובן נוסף של ״קודם׳‪ ,‬צריך‬
‫הי׳ הכתוב להמנע מלכתוב •הראשון״‪ ,‬בכדי להוציא מכל טעות‪ ,‬ולכחוב ״ביומ‬
‫האחד״‪ ,‬אחרי שנס מלת ״אהד״‪ ,‬בהוספת ה״א הידיעה‪ ,‬באה לפעמיט במובן‬
‫מלת מספר סדורי‪ ,‬כמו בכתוב ״שס האחד פישון׳‪) ,‬בראשית‪ ,‬ב ‪ -‬י א ( ‪ ,‬ובכתוב‬
‫שבפרשת האפוד ״הטור האחד״‪) .‬ש»ות‪ ,‬כח‪-‬יז>‪ ,‬ועוד כהנה רבות במקרא‪) .‬מלת‬
‫״אחדי‪ ,‬בלא ה״א הידיעה‪ ,‬היא מלת מספר יסודי ולא סדורי‪ ,‬ולא תוכל לבא‬
‫במקומ המלה ״ראשון״‪ ,‬וזה שהי׳ קשה לרשיי ז״ל על הכחוב‪ ,‬״ויהי ערב ויהי‬
‫בוקר יום אחד״‪ ,‬עיי״ש! ועיין ״האוצר׳ לרשי״ס ערך זה(‪.‬‬
‫וזהו שהקשו ז״ל על מה שנאמר בפרשת המועדים שלש פעמים ״ביום‬
‫הראשון״‪ .‬ובתור ישוב לקושיתם זו הביאו ז״ל את דרשת התנא דבי ר׳ ישמעאל‪.‬‬
‫״בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון‪ ,‬להכרית זרעו של עשו‪ .‬דכתיב‬
‫ויצא הראשון אדמוני‪ ,‬ולבנין בית המקדש דכתיב מרום מראשון מקומ מקדשנו‪,‬‬
‫ולשמו של משיח דכתיב ראשון לציון הנה הנם״‪ .‬מאור עינינו רש׳יי ז״ל‬
‫הוסיף לאמר‪ ,‬״כשכר שביתת הרגל דפסח ושביתת הרגל דחג ונטילת לולב‬
‫שנקראו ראשונים זכו לשלשה ראשון״ ‪ j‬ולהורות בא‪ ,‬כי ג׳ אלה מכוונים נגד‬
‫ג׳ אלה‪ ,‬זה לעומת זה‪ ,‬שביתת הרגל דפסח נגד הכרתת זרעו של עשו‪ ,‬שביתת‬
‫הרגל דחג נגד בנין בית המקדש‪ ,‬ונטילת הלולב נגד שמו של משיח!‬
‫דרשת זו נמצאת עוד בכמה מקומות במדרשי חכמינו זיל בשגויים רבים‪,‬‬
‫ובמדרש רבה‪) ,‬בראשית‪ ,‬פס‪-‬ג‪ :‬ויקרא‪ ,‬פ״ל>‪ ,‬אמרו‪ :‬״בזכות ולקחתם לכס ביום הראשון‬
‫הדי אני נגלה לכם ראשון‪ ,‬שנאמר אני ראשון ואני אחרון‪ ,‬ופורע לכם מן‬
‫הראשון זה עשו‪ ,‬דכתיב ביה ויצא הראשון‪ ,‬ובונה לכם ראשון זה בית המקדש‪,‬‬
‫דכתיב ביה מרום מראשון מקום מקדשנו‪ ,‬ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח‪,‬‬
‫דכתיב ביה ראשון לציון הנה הנם״‪.‬‬
‫דברי דרשה זו שבמדרש מתאימים בעיקרם אל דברי דרשת התנא דבי‬
‫ר״י שבתלמוד‪ ,‬ומה שהזכירו במדרש רק את הכתוב •ולקחתפ לכמ ביומ‬
‫הראשון״‪ ,‬הנאמר בפרשת המועדימ לאחרונה‪ ,‬והשמיטו את שני הכתובים‬
‫הקודמים של שביתת הרגל דפסח וסוכות‪ ,‬שהזכירם תנא דבי דיי בדרשתו‬
‫כסדרם‪ ,‬זהו משוס שהלולב‪ ,‬סמל ״שמו של משיח״‪ ,‬כולל גם את הקודמימ‪ ,‬את‬
‫הפסח ואת הסוכה‪ ,‬כאשר יבואר לפניגו בעז״ה‪ ,‬ובו חותמות כל ההבטחות‬
‫שהובטחנו מאת השי״ת לעתיד לבוא‪ ,‬״והכל הולך אחר החיתופ״‪) ,‬ברכות‪ ,‬יב‪.(.‬‬
‫והנה חשבו בשתי הדרשות הללו את בנין בית המקדש קודמ למלך המשיח‪,‬‬
‫וזהו לפלא‪ ,‬שהדי מלך המשיח הוא הוא שיבוא ויבנה לנו את בית מקדשנו‬
‫א מ ו ר‬
‫לעתיד! ונן הלא נ ת נ הרמכ׳יס ז״ל נידו החזקה‪ ) ,‬מ ל נ י פ ‪ ,‬פ י • * ( ‪ ,‬וז״ל! ‪.‬המלך המשיח‬
‫עתיד לעמוד ולהחזיר מלנות נית דוד ליושנה לממשלה הראשונה‪ ,‬ונונה המקדש‬
‫ומקנץ נדחי ישראל ונוי״‪ ,‬ולמה זה שינו חנמינו ז״ל את הסדר‪ ,‬והקדימו את ננין‬
‫נית המקדש למלך המשיח? הלא דנר הוא‪ ,‬ועלינו להנץ נדנרים!‬
‫ב‪.‬‬
‫שביתת הרגל דפסח היא‪ ,‬לשי דרשת התנא דני ר״י‪ ,‬כנגד הכרתת זרעו‬
‫של עשו! והדבר ברור שבאמרס ז״ל ״להכרית זרעו של עשו״‪ ,‬לא כיווגו לזרעו‬
‫ממש‪ ,‬להעמיס שיצאו ממנו! כי לא זאת היא שאיפתנו לעתיד‪ ,‬להכרית עמים‬
‫אחרים‪ .‬חזון העתיד של נביאנו על ״אחרית הימים״ הוא‪ ,‬כי ינהרו ״כל הגוים׳‬
‫אל ‪.‬הר בית ד׳ בראש ההדים״‪ ,‬ללמוד מדרכיו וללכת באורחותיו‪ ,‬ועל זאח‬
‫נתשלל תמיד כי ‪-‬כל בני בשר״ יקראו בשם ד׳! אלא שכונתם ז״ל היא על‬
‫)ביאשיו!‪ ,‬נ ז ‪ -‬מ (‬
‫עשו בתור נושא החרב בעולם‪ ,‬שעליו נאמר ״ועל חרבך תחיה״‪,‬‬
‫הוא נקרא ״אדמוני״ על שם שהי׳ ״שושך דמים״‪< ,‬בר״ר‪ .‬פ‪0‬״ג>‪ ,‬ומיום שהושיע‬
‫בעולם הופיעה חרבו עמו‪ ,‬היא ״החרב המתהפכת״ על האדם ״ומלהסתו מראשו‬
‫וער רגליו ומרגליו ועד ראשו״‪ ) ,‬ש פ ‪ ,‬פ ב ‪ -‬א ( ‪ .‬ואם אמנם גם לפניו היו מלחמות‬
‫בעולם‪ ,‬כאשר יסופר בתורה על דבר מלתמת ״ארבעה מלכים את החםשה״! אבל‬
‫המלחמות ההן היו כנראה רק מקרי אסון שפרצו בעולם מזמן לזמן ואחרי‬
‫המלחמות המקריות ההן שב השלו׳ להשתרר בארץ‪ .‬לא כן מיום שהופיע בעולם‬
‫עשו הרשע‪ ,‬כי הוא תפש בידו את החרב וישימה למטרת חייו עלי ארץ רבה ז‬
‫וכמו שהמליצו עליו חכמינו ז״ל‪ ,‬שבשעה שלא רצו בני עשו לקבל את התורה‬
‫משום שנאמר בה ״לא תרצח״‪ ,‬אמרו לפניו ית״ש‪ ,‬״רבש״ע‪ ,‬כל עצמו של אותו‬
‫אביהם רוצח הוא״‪) ,‬םפרי‪ ,‬ברבה(‪ ,‬ומה נמרצים הדברים הללו! ‪,‬כל עצמו רוצח הוא״‪.‬‬
‫עצם קיומו של עשו הרשע בעולם הוא רק על חרבו ועל רצחנותו!‬
‫ונקראה החרב על שם ״זרעו של עשו״‪ ,‬הוא עמלק‪ -‬בן בנו של אותו‬
‫רשע‪ ,‬שירש את חרבו של זקינו ותפש את אומנותו להיות ׳‪,‬שופך דמים״‪ .‬הוא‬
‫נקרא בתודה בשם ״ראשית גויס״‪ ) ,‬ב מ ד ב ר ‪ ,‬כ ד ‪ -‬ב > ‪ ,‬על כי ‪.‬הוא קדם את כולמ‬
‫להלחם בישראל״‪) ,‬רש•״‪ ,‬ש פ ( ומטרת מלחמתו בישראל היתה לא לשם כיבוש‬
‫ארצות‪ ,‬ככל יתר המלתמות שבעולם‪ ,‬שהרי נודדים היו אז ישראל במדבר‬
‫ללא ארץ‪ .‬ואף לא לשם הגנה על ארצו הוא‪ ,‬שהרי לא לרשת את ארץ שעיר‬
‫נשאו ישראל את פניהם אז‪ ,‬כי אם לרשת את ארץ כנען‪ .‬ועל מה זה הקדים‬
‫איפוא עמלק את עצמו לבוא להלחם עם ישראל ברפידים ? אלא שמטרתו היתד‪.‬‬
‫להעביר מן הארץ את אותה האומה‪ ,‬שהשמיעה לראשונה בעולם את בשורת‬
‫מלכות השמים‪ ,‬את הבשורה של ״ד ימלוך לעולם ועד״! הרגש הרגיש עמלק‪,‬‬
‫גושא החרב‪ ,‬שעתידה מלכות השמים להכריז מלחמה על החרב ולהעבירה מן‬
‫;‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ט‬
‫העולם; כאשר אמנם כן הלא היי‪ ,‬כי סמוכה לקריעת הים באה ההופעה הראשונה‬
‫של מלכות השמימ על הר חורב‪ .‬ובהנלות מלכנו על הד קדשו ללמד לעמו‬
‫תורה ומצוות‪ .‬היתד• ראשית דברו אליהם ״אנכי ד׳ אלקיך״‪ .‬ויחד עם הדבור‬
‫הזה שבראש הלוח האחד בא הדבור של ״לא תרצח״ בראש הלוח השני‪ ,‬זה‬
‫כנגד זה‪. ,‬ללמדך שכל מי ששופך דמים מעלה עליו הכתוב כאילו ממעט בדמותו‬
‫של מלך״‪,‬‬
‫רוח קנאה עברה איפוא על עמלק לקנא לחרבו‪• ,‬ויבוא וילחם עם ישראל‬
‫ברפידימ׳‪ ) ,‬ש מ י ת ‪ ,‬י ז ‪-‬ח(‪ .‬מני אז התחילה מלחמת עולמימ בין זרעו של עשו‪,‬‬
‫נושאי החרב‪ .‬ובין זרעו של יעקב‪ ,‬נושאי הספר‪ ,‬ומלחמת עולמיפ זו הולכת‬
‫ונמשכת מאז ועד עתה‪ ,‬ומקימה את עמי תבל לאויבים לנו‪ .‬אבל גזר דינו של‬
‫עמלק כבר נחתם ע ל ידי קורא הדורות מראש‪ ,‬כדבר ד׳ אל משה לאמר‪• ,‬מחה‬
‫אמחה את זכר עמלק מתחת השמים״‪< ,‬שס‪ ,‬י ז ‪ -‬י י ( ‪ .‬והכתוב מוסיף לבאר את ענין‬
‫מלחמתו של עמלק בישראל‪ ,‬ואת גזר דינו של הקב״ה למחות את זכרו‪,‬‬
‫בדברים ברורים לאמר‪ ,‬״כי יד ע ל כס י־ה מלחמה לד׳ בעמלק מדור דור״‪,‬‬
‫ז‪ .‬א‪ .‬כי עמלק הרים את ידו על כסאו של מלך עולם‪ ,‬ומלחמתו בישראל היחד‪,‬‬
‫בעיקרה מלחמה באלקי ישראל‪ ,‬ולפיכך ״מלחמה לדי בעמלק״‪ ,‬״ואחריתו‬
‫עדי אובד״‪.‬‬
‫)מכילתא‪ ,‬יתרו(‪.‬‬
‫ההופעה האחרונה של מלכות השמים ״כאחרית הימים״‪ ,‬שעליה חזו חוזינו‬
‫בשם די‪ ,‬תהי׳ אחריתה ש ל החרב‪ ,‬בחשמע דבר ד׳ אל עמי תבל‪ ,‬״וכחחו‬
‫תרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות״‪ ) ,‬י ש ע י ה ו ‪ ,‬ב ‪ ( -‬ו ודברי חכמינו ז״ל על‬
‫הכרתת זרעו של עשו מוסבים איםוא לא ע ל הכרתת העמים בני עשו‪ ,‬כי אם על‬
‫הכרתת החרב שהופיעה לעולם בידי עשו‪ ,‬והכרתה זו תבוא בשכר ‪.‬שביתת‬
‫הרגל של פסח״!‬
‫ד‬
‫ג‪.‬‬
‫מצינו לחכמינו ז״ל שאמרו‪ ,‬״סימן לגאולה הראשונה שבאנכי ירדו ישראל‬
‫למצרים‪ ,‬שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה‪ ,‬ובאנכי אני מעלה אתכם‪ ,‬וסימן‬
‫לגאולה האחרונה‪ ,‬שבאנכי הם מתרפאים והם עתידים להגאל‪ ,‬שנאמר הנה אנכי‬
‫שולח לכם את ן!ליה הנביא״‪ ) ,‬ש מ ‪ -‬י ‪ ,‬פ י ( ‪ ,‬פשטות הדברים היא‪ ,‬כי גאולתנו‬
‫הראשונה‪ ,‬גאולת מצרים‪ ,‬היא לנו לסימן על גאולתנו העתידה‪ ,‬כדבר הנביא‬
‫״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״‪ ) ,‬מ י כ ה ‪ ,‬ז ‪ -‬ט ו ( ‪ .‬אבל מה זה שאמרו‪,‬‬
‫״שבאגכי הם מתרפאים והם עתידים להגאל״? מה זו רפואה ומה זו גאולה ז‬
‫ואולם רבד גדול דברו לנו חכמינו ז ״ ל בזה‪ ,‬וללמדנו באו על סדר נאולתנו‪,‬‬
‫שבחחלה ״באנכי הם מתרפאים״‪ ,‬ועי״ז ״הם עתידים להגאל׳‪ ,‬כי הנה ידוע‬
‫מה שאמרו ז״ל על הכתוב‪ ,‬״כי חולת אהבה אני״‪ ) ,‬ש ה ‪ -‬ש ‪ ,‬נ ‪ -‬ה ( ‪ ,‬וזיל‪ :‬״אמרה‬
‫ג‬
‫א‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ר‬
‫קנמ‬
‫כנסת ישראל לפני הקב״ה‪ ,‬דבש״ע‪ ,‬כל חולאים שאויר‪ .‬מביאים עלי בשביל אהבה‬
‫שאני אוהבת אותך׳‪) .‬חזית‪ ,‬שם(‪ .‬כנסת ישראל חולה היא בגלות ‪.‬׳מן השעבוד״‪,‬‬
‫והם ״דוויים סחוטים ומטורפים ויסורים באים עליהם׳׳ ) י נ מ ת ‪ ,(.» ,‬ואין כל‬
‫תרופה לםחלחם זו‪ ,‬מחלת הגלות‪ -‬בלתי אם שמאלו מארצות נכד וישובו לעיון‬
‫ברנה‪ ,‬כדבר ד׳ ביד נביאו לאמר‪« ,‬הנני מעלה לה ארוכה ומרפא ודסאתים‪.‬‬
‫והשיבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל ובניתים כראשונה״‪) ,‬ירמיה‪ .‬לג‪ ,‬ו ז>‪.‬‬
‫הרפואה היחידית לגלות היא גאולה ן‬
‫דברי ימי עמנו בתקופה האחרונה‪ ,‬מאז נראו נצני האמנסיפציא במערב‬
‫אירופא ועד עתה‪ ,‬תקיפה של יוחד ממאה וחמשים שנה‪ ,‬יורונו דעח‪ ,‬כי רופאי‬
‫אליל שונים קמו לנו‪ ,‬ורפואות שונות בדו מלבם לרפא על ידם את שבר עמנו‬
‫בגולה‪ .‬יש אשר דאו את גאולת ישראל בהשכלת המוני עמנו‪ ,‬ובלמדם אל‬
‫דרכי העמים אשר סביבותיהם‪ ,‬למען יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם‪ .‬הם המה‬
‫נביאי השקר של הדיפורמה ושואפי ההתבוללות‪ ,‬שהורידה רבבות מישראל‬
‫לעמקי שחת של טמיעה ושמד‪.‬‬
‫יש אשר תלו את תקוותיהם בהשכלת עמי תבל‪ ,‬בהאמינם בלבט כי‬
‫שנאת העמים לישראל היא רק תולדת הבערות והעריצות בעולם‪ ,‬וכי ע״י‬
‫התקדמות המדע תפקחנה עיני העמים לראות נכוחה ולשפוט מישרים‪ ,‬ואז יחדלו‬
‫מלרדוף אותנו ואך שלו׳ יהי' לנו ביניהם‪ .‬אחרים לעומתם שמו את מבטחם‬
‫בשנוי סדרי עולם׳ בחשבט כי עיי העברת השלטון של בעלי הרכוש מן העולם‪.‬‬
‫וע״י העמדת שלטון אחר במקומו‪ .‬שלטון של יושר חברתי ושל שויון גמור‬
‫בין כל יושבי ארץ‪ ,‬תבוא ישועה גם לנו בארצות גלותנו‪.‬‬
‫כאלה כן אלה לא האמינו בתחית עמנו ובשיבת בנים לגבולם‪ ,‬ובחשבם‬
‫את הגלות לעובדא קיימת‪ ,‬שאין להעבירה מן הארץ‪ ,‬חשבו לפיכך מחשבות‬
‫בעצה איך להעביר לא את הגלות כי אם את העם הגולה‪ ,‬ואיך לקרב את מיתתו‬
‫הלאומית ע״י ההתבוללות בגוים‪ ,‬למען לא יוכר שם ישראל עוד‪ ,‬ובאין יהודים‬
‫בעולם תחדל מאליה השנאה אליהם‪ .‬אבל מה נכזבה תוחלתם של כל רוסאי‬
‫האליל ההם‪ ,‬ומה נורא הוא השבר שבא על עמנו האומלל בשנים האחרונות‬
‫הללו ו המוני עמנו הרחיקו אמנם ללכת בתשכלתם ובלםדם אל דרכי הגוים!‬
‫התרבות האנושית בכלל התקדמה עד מאוד‪ ,‬והמצאות חדשות ונפלאות בכל‬
‫עגטי המדע שינו פני תבל כולד‪ .‬גם סדרי חיים חדשים קמו בעולם‪ ,‬ושלטון‬
‫העריצות של מלכים מושלים ממשלה בלתי מוגבלת בארצוחיהם עבר ובטל‬
‫מן העולם‪ .‬אבל האם בטלה ע״י כל זה השנאה לישראל ‪ 1‬הלא עינינו הרואות‬
‫וכלות‪ ,‬כי במדר‪ ,‬שגדלה שאיפת ההתבוללוח‪ ,‬בה במדד‪ ,‬הלכה וגדלה גם שנאת העמים‬
‫אלינו‪ ,‬עד שהביאה לידי הקטסטרופה הנוראה שבאה על עמנו האומלל‪ ,‬להדריב‬
‫את גאות יעקב בכל ארצות אירופא‪ ,‬ולהרבות את חללינו בסדר‪ .‬מבהילה!‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ן ‪ u‬ד‬
‫ד‪.‬‬
‫מאורעות הדפים הללו דים ללמד תועים בינה ולהוכיחם ליעת‪ ,‬כי אין‬
‫תקומה לישראל בגולה‪ ,‬וכי הרפואה היחידית למחלתנו הנושנה‪ ,‬מחלת הגלות‪,‬‬
‫היא רק הגאולה‪ ,‬גאולת ישראל וקבוץ גליות ע״י משיח צדקנו‪ ,‬כדבר ד׳ ביד‬
‫נביא הנחמות‪ ,‬לאפר‪ ,‬״ונשא נס לנוים ואסף נדחי ישראל זנפצות יהודה‬
‫יקבץ מארבע כנפות הארץ״‪) ,‬ישעיהו‪ .‬יא‪-‬יב>‪- .‬ושמעון הפקולי שהסדיר שמונה‬
‫עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה״‪) ,‬מגילה‪ ,‬י!‪ ,(:‬הסמיך לפיכך‬
‫רפואה לגאולה‪ ,‬לאמר לנו כי רפואתנו היחידה היא נאולתנו‪ ,‬וכי ‪.‬גואל‬
‫כאמור‪ .‬״וממכותיך ארפאך‬
‫ישראל״ הוא לבדו הנהו ״רופא ישראל״‪,‬‬
‫)ירמיה‪ ,‬ל ‪ -‬י ז ( !‬
‫נאום! די״‪,‬‬
‫עוד זאת נדע כי גאולתנו אנו תהי׳ גאולת כל העולם כלו מכבלי‬
‫העריצות והחושך‪ ,‬וחזון העתיד של ״אחרית הימים״ הוא חזון הגאולה לכל‬
‫יושבי תבל‪ ,‬גאולה מחרב וממלחמות‪ ,‬חזון חור הזהב אשר אז »לא ישא גוי‬
‫אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״‪) ,‬ישעי׳ ב ד ( ‪ .‬וכבר הזכרתי למעלה את‬
‫דברי חכמינו ז״ל על הדבור של ״לא תרצח״‪ ,‬שבראש הלוח השגי‪ ,‬שהוא מכוון‬
‫כנגד הדבור ״אנכי״ שבראש הלוח הראשון‪ ,‬ללמדנו ששניהם באים כאחד‪.‬‬
‫כל עוד שאין קול אלקים ‪.‬אנכי״ נשמע בארץ‪ ,‬אין גם הקול של ״לא תרצח״‬
‫גשמע‪ ,‬ובני האדם אוחזים במעשי ״זרעו של עשו״‪ ,‬ועוסקים ברציחות‬
‫ובשפיכות דמים‪ ,‬ואנו בני גלות הננו תמיד הקרבנות הראשונים על מזבחות‬
‫החרב המתהפכת בעולם‪ .‬ורק אז כאשר ״תפקחנה עיני עורים״ לראות‬
‫נכוחה‪ ,‬״ואזני חרשים תפתחנה״‪) ,‬שם‪ .‬ל ה ־ ד ( ‪ ,‬לשמוע את קול ד׳ קורא בכח‬
‫״אנכי״‪ ,‬דק אז תשמע בעולם הקריאה הגדולה של ״לא תרצח״‪ ,‬ובני האדם‬
‫יתדלו מלהיות חיות טורפות מהלכי שתים‪ ,‬וכשיקיץ הקץ על החרב יבוא‬
‫הקץ גם לתלאותינו אנו!‬
‫והנה כי כן דבר ד׳ •אנכי׳ הוא הוא שעתיד להביא ארוכה ומרפא‬
‫לעולם כלו‪ ,‬ולרפא אותנו כני עם נענה ונדח ממחלתנו הנושנה‪ ,‬מחלת הנלות‪,‬‬
‫ברפואת הגאולה‪ .‬וזהו שאמרו ‪.‬סימן לגאולה האחרונה שבאנכי הם מתרפאים״‪,‬‬
‫וכונתם ז״ל לאנכי שבראש הלוחות‪ ,‬שהוא ירפאגו וירפא את העולם כלו‪,‬‬
‫ועל ידו ״ד‪.‬ם עתידים להגאל״‪ ,‬ועל זה נאמר ‪-‬הנה אנכי שולח לכם את‬
‫אליה הנביא וגו״׳‪ .‬ומה שאמרו ״סימן לגאולה הראשונה שבאנכי ירדו‬
‫למצרים ובאנכי אני מעלה אתכם״‪ ,‬כיונו גם כן לאנכי שבראש הלוחות‪,‬‬
‫)ואות ב משמעותה כאן ״בשביל״‪ ,‬כמו בכתוב ״ויעבוד ישראל באשה ובאשה‬
‫שמר‪) ,‬הושע‪ ,‬י נ ־ י ג ( ‪ ,‬שהכוני‪ ,‬״בשביל אשד‪.‬״(‪ ,‬זאת אומרת שבשביל ״אנכי״ ירדו‬
‫למצרים‪ ,‬כי הלא כן נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים‪ ,‬כי ״נר יהיה‬
‫א‬
‫נז‬
‫ז‬
‫ר‬
‫זרעך וגר‪ ,‬ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ , ,‬י ג ‪ -‬י ד ( ‪. ,‬ורכוש גדול ־ יא‬
‫אורייחא״‪) ,‬מאמר מובא בספריכ‪ ,‬ומקורו געלם ממני לפי שעה(! הרי שעיקר‬
‫גלות מצרים הי׳ בשביל ההורה‪ ,‬להכשיר אח ישראל עיי גלותם במצרימ‬
‫למעמד הר סיני ולקבלת ה״רכוש הגדול* בעלייתמ משם‪ .‬וזה שאמרו‬
‫‪.‬שבאנכי ירדו למצרים״‪ ,‬בשביל אנכי‪ ,‬ובאנכי עלו משם‪) .‬ועיין חמשי הרד״ל‬
‫למדרש שם(‪.‬‬
‫ונבין מעתה את היחס שבין ״ראשון״ של ״שביתת הרגל דטסח״‪,‬‬
‫ובין ״ראשון״ של כריתת ״זרעו של עשו״‪ ,‬כי הנה חג הפסח מזכירנו‪ ,‬כידוע‪,‬‬
‫״עתידות ועוברות״ גם יחד‪ .‬את גאולתנו הראשונה ממצרים ואת גאולתנו‬
‫האחרונה מארצות פזורינו‪ ,‬ובבוא יום גאולתנו ההוא יבוא אז ״הראשון״‪,‬‬
‫ראשונו של עולם‪ ,‬״וישרע מן הראשון הוא עשו״‪ ,‬להכרית את זרעו‪ ,‬נושאי‬
‫החרב‪ ,‬ולהביא גאולה לנו ולעולם כלו‪ .‬ואת בשורת בואו של היום ההוא‪,‬‬
‫״יום ד׳ הגדול והנורא״ ע״י מבשר הגאולה‪ ,‬אליה‪ ,‬ישלח לנו ״ א נ כ י ״ ‪ .‬בו‬
‫אגו מתרפאים ובו נגאל!‬
‫ומדי בואנו שנה בשנה אל חג חירותנו זה‪ ,‬אנו מחדשים ומחזקים על ידו‬
‫בקרב לבותינו את תקות הגאולה‪ .‬את ליל התקדש חג הפסח אנו מקדמימ‬
‫בתפלה לגואל ישראל‪ ,‬לאמר ״השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל״‪.‬‬
‫וכשאנו עומדנם מעל שולתן הסדר אנו קוראים את הקריאה הנלהבה ‪.‬לשנה‬
‫הבאה בירושלים״! וכל זה בא להשריש בקרבנו את ‪.‬צפית הישועה״‪ ) ,‬ש ב ת ‪ ,‬ל י א ‪, ( .‬‬
‫שבזכותה נגאל‪.‬‬
‫ט ו‬
‫וכבר המלצתי על זד‪ .‬את דברי המשנה‪ ,‬המובאים בהגדת הפסח‪,‬‬
‫‪.‬׳וחכמים אומרים ימי חייך העולמ הזה‪ ,‬כל להביא לימות המשיח״‪ ) ,‬ב ר כ ו ת ‪ ,‬י ב ‪, ( :‬‬
‫ולמה לא אמרו כדרכם תמיד‪ .‬״לרבות ימות המשיח״? אלא שבאו ז״ל‬
‫להעפידגו על עיקר זה‪ ,‬שזנירת יציאת מצרים ״בלילות״‪ ,‬בחשכת הגלות‬
‫של ״העולם הזה״‪ ,‬היא תביאנו ״לימות המשיח״! וזהו שאמרו‪ ,‬״בשכר‬
‫ראשון)דפסח( זכו לראשון‪) ,‬של ויצא הראשון אדמוני(‪ ,‬להכרית זרעו של עשו״‪,‬‬
‫כי בשכר צפיתנו לישועה‪ ,‬המתבטאת בשביתת הרגל דפסח‪ ,‬בגולה בארצות‬
‫נכר‪ ,‬נזכה לגאולה!‬
‫ה‪;.‬‬
‫ואחרי כל האמור בזר‪ .‬על דבר שני ‪.‬הראשונים״ של שביתח הדגל‬
‫דפסח וכריתת זרעו של עשו‪ ,‬נעבור מעתה אל שני ״הראשונים״ של שביתת‬
‫הרגל דםוכות ובנין בית המקדש‪ ,‬ונבאר בעדה את היחס שביניהם‪ .‬והנד‪ ,‬כבר‬
‫ביארתי בעדה במ״א בארוכה‪) ,‬במאמרי לסוכות(‪ ,‬את עדך הסוכה בתור‬
‫סמל והשלו׳ בעולם‪ ,‬שעליה אנו אומרים בחפלותינו‪ ,‬״ופרוס עלינו סכת‬
‫?ולב‬
‫ש ב ת‬
‫ז‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫מ‬
‫ד‬
‫שלומך״‪ .‬אשר לכאורה יפלא מת ענין סוכה לשלו׳ ז ואולם הנה ההפך הגמור‬
‫של השלו׳ היא המלתמה‪ ,‬המחרבת עולמות ומביאה שואה ואנדו] על גוי‬
‫ועל אדם גם יחד‪ .‬החרב המתהפכת עוקדת משורש את כל מה שבגו ונטעו‬
‫בני האדם במשך של דורות; ארצות נושבות נהפכות למדבר שמםה‪ ,‬הערים‬
‫חרבות מאין אדם והבתים שוממימ מאין יושב בם‪ ,‬וזעקת שבר תשמע מכל‬
‫עבר‪ ,‬לאמר‪ ,‬״אוי נא לנו כי שודדנו״‪) ,‬ירמיה‪ ,‬ד ‪ -‬י ג ( !‬
‫ומיומ שהופיעה החרב בעולמ וקול תרועה המלחמה נשמע בארץ‪,‬‬
‫נאלצו בני האדם מני אז לחפש להם מחבואים ומקלטים‪ ,‬להסחר בם‬
‫מהתנפלות האויב‪ ,‬בימים מקדם התחבאו ״העם במערות ובחוחים ובסלעים‬
‫ובצריחים ובבורות״‪) ,‬ש׳׳א‪ ,‬י ‪ -‬ו ( ‪ ,‬או כי בנו להם ״ערים בצורות חובה גבוהה‬
‫דלתים וברית״‪) ,‬דברי•‪ ,‬ג‪ -‬ה(‪ .‬וברבות הימים כשהםציאו להם בני האדם‬
‫כלי משחית לחבל‪ ,‬הממיטים מות ואבדון על יושבי ארץ‪ ,‬נאלצו אלה היראים‬
‫מפחד המות‪ ,‬לבנות להם מבצרים חזקים להסתר בם! וככל אשר הלכה‬
‫והשתלמה תורת ההרס והאבדון של המלחמה עיי כלי מות נוראים‪ ,‬כלים‬
‫מכלים שונים‪ ,‬כן הלכה והתפתחה בהכרח גם תורת החפוש אחרי אמצעי‬
‫ההגנה מצד הנרדפים נגד התנפלות האויב‪.‬‬
‫וההפך הגמור של כל אלה אמצעי ההגנה השונימ‪ ,‬שהמציאו להם בני‬
‫האדם להסתר בהם מפחד אויב‪ ,‬היא הסוכה‪ ,‬סוכת הענפים‪ .‬המחוסרת כל‬
‫הגנה‪ .‬כל עוד אשר פחד המלתמה מרחף על ראשי בני האדם‪ ,‬אין הם יכולים‬
‫לשבת במנותה בסוכות‪ ,‬ולהרגיש את עזימב בתוכן כבטוחים מפחד התגפלות‬
‫האויב‪ .‬ורק אז כאשר תושבתנד‪ .‬״מלחמות עד קצה הארץ״‪) ,‬תהלים‪ ,‬מ ו ‪ -‬י ( ‪ .‬וכל‬
‫יושבי תבל ישבו במנוחה ״והתענגו על רוב שלום״‪) ,‬שם‪ ,‬לז‪-‬יא(‪ ,‬רק אז‬
‫יוכל האדם לשבת אף בסוכה‪ ,‬מחוסרת כל הגנה! כי באין פחד מלחמה אין‬
‫צורך במחבואים‪ .‬ועל אותה העת המאושרת של ״לא ירעו ולא ישחיתו״ אנו‬
‫מתפללים למי שהשלו׳ שלו׳ לפרוס עלינו את ׳׳סכת שלומו״‪ ,‬כי הסוכה היא‬
‫סמל השלו׳ בעולם! )יתר הדברים בענין הסוכה וערכה ימצא הקורא‬
‫במאסרי הנזכר(‪.‬‬
‫ג‬
‫והנה כבד חזו חוזינו׳ ישעיהו ומיכה‪ ,‬בשם ד׳ על ״אחרית הימים״‪ ,‬כי‬
‫בית מקדשנו לעתיד׳ ״בית ד׳ בראש ההרים״‪ ,‬יהי׳ היכל השלו׳ לכל יושבי‬
‫תבל‪ ,‬אליו ינהרו ״כל הגוים״ לשמוע את ״דבר ד׳ מירושלים״‪ ,‬דבר השלו׳ של‬
‫״לא ישא גוי אל גוי הרב״‪ ,‬ועליו יקוים דבר הנביא‪ ,‬כי ״גדול יהיה כבוד הבית‬
‫הזה ה<!וורון מן הראשון‪ ,‬אמר ד׳ צבאות‪ ,‬ובמקום הזה אתן שלום״‪) ,‬חגי‪ ,‬נ ‪ -‬ט ( ‪.‬‬
‫וכשאנו חוגגים שנה בשנה את חג האסיף‪ ,‬ואנו יושבים בסוכות‪ ,‬אנו מזכירים‬
‫לעצמנו בזה את זכר העתיד של ״אחרית הימים״‪ ,‬ואנו מחזקים בלבותינו את‬
‫אסונחנו בדבר ד׳ על השלו׳ הנצחי‪ ,‬שישחרר בעולם על ידי בית מקדשנו‬
‫א מ ו ר‬
‫קלג‬
‫לעתיד‪ .‬וזהו היחס שבין הסוכה‪ ,‬סמל השלו׳‪ ,‬ובין בנין בית המקדש‪ ,‬היכל‬
‫השלו׳ בעולם‪ .‬ועל היחס הזה הראו לנו חכמינו ז״ל בדרשתם הנזכרת‪ ,‬כי בשכר‬
‫‪.‬ראשון״ של שביתת הרגל דסוכות נזכה ל״ראשון״ של בנין בית המקדש‪.‬‬
‫שעליו נאמד‪ .‬״כסא כבוד מרום מראשון״!‬
‫ו‪.‬‬
‫ונעבור נא מעתה אל שני הראשונים של לולב ושל שמו של משית‪.‬‬
‫ונקדימ מה שאמרו ז״ל‪ ,‬״משל לשנים שנכנסו אגל הדיין׳ ולית אנן ידעין מאן‬
‫הוא נוצת‪ ,‬אלא מאן דנסיב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא‪ ,‬כך ישראל‬
‫ואויה באים ופקטרנים לפני הקכ״ה כראש השנה‪ ,‬ולית אנן ידעין מאן נצח‪,‬‬
‫אלא במה שישראל יוצאים ולולביהם בידיהם אנו יודעים דישראל אינון‬
‫נצוחייא״‪) ,‬ויקיר‪ ,‬פיל(‪ .‬וכן אמרו ז״ל עוד שמ‪ ,‬״הוא מה שדוד אומר לישראל‪.‬‬
‫אם קיימתמ מצות לולב שנקרא נעימ‪ ,‬שנאמר נעימות בימינך נצח‪ ,‬הרי אחה‬
‫מבושר שנצחת לאו״ה‪ ,‬שנאמר וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם״‪.‬‬
‫ומה נפלאים הדברים! הרי אנו נוטלים שנה בשנה את לולבינו בידינו‪,‬‬
‫ואיפה הוא הנצחון שלנו? אומה הקובלת על עצמה‪ ,‬שהיא ״כבושה בגולה‪.‬‬
‫מרוטת לחי ונתונה למכים״‪ ,‬אומה שבניה ‪.‬דוויים סחופים ומטורפים ויסורים‬
‫באים עליהם״‪) ,‬יבמייז‪ ,‬נ״‪ ,(.‬אומה ירודה זו נוטלת את ממל הנצחון בידיה ומכרזת‬
‫על בניה ״דאינון נצוחייא״ ! האס לא לשחוק אנו עושים את עצמנו בעיני‬
‫אויבינו‪ ,‬המניעים עלינו ראש בלעג מד‪ ,‬ואומרים ~מה היהודים האמללים‬
‫עושים״! )נחמי• ג ‪ -‬ל ד ( ‪ .‬ומד‪ .‬זה• שקראו את הלולב בשם ״נעים״ על שם הכתוב‬
‫‪.‬נעימות בימינך נצח״ ? איפה ידובר בכתוב ההוא על הלולב ? ומה זה שהביאו‬
‫ראי׳ מהכחוב ״ונם נצח ישראל לא ישקר״ ? הלא בכתוב ההוא מוסב השם ״נצח״‬
‫על הקב״ח‪ ,‬ומה זה ענין לדרשתם על הלולב ?‬
‫ואולם הנה ידענו כי השם ‪.‬נצחון״ ננזר מהטעל ‪.‬נצח״‪) ,‬בפתח‬
‫ובצירה(‪ ,‬שהשתמשו בו חכמינו ז״ל במובן של התגברות האחד על משנהו‬
‫במלחמה‪) ,‬עיין ערוך השלם ערך זה(‪ .‬אבל במקרא ישמש השם ״נצח״‪) ,‬בסגול ובטחח(‪,‬‬
‫במובן של עולמי עד‪ .‬ואמנם שני המושגים הללו של נצחון ושל נצחיות‪ ,‬המה‬
‫שנים שהם אחד‪ ,‬כי אין נצחון בלי נצחיות‪.‬‬
‫דברי ימי עולם יורונו דעת‪ ,‬כי אין בכלל נצחון מתמיד וקיים בעולם‪.‬‬
‫כל אלה ״הגבורימ אשר מעולם אנשי השם״‪) ,‬בראשית‪ ,‬ו ד(‪ ,‬שהרגיזו בימיהם‬
‫ארצות והפילו את חתיתם על יושבי תבל‪ ,‬כולם לא התמידו בכבושיהם‪ ,‬וסופמ‬
‫הי• לאחרית בידי כובשים אחרים‪ ,‬שהתגברו עליהם והכריעום תחתם‪ ,‬עד כי‬
‫נהיו המנצחים למנוצחים‪ .‬ועוד זאת‪ ,‬כי המרירות שבלבות המנוצחים‪ ,‬שנפשם‬
‫מרה לחם על כל מה שקרה לחמ מצד מנצחיהם האכזרים‪ ,‬הולכת ומתגברת‬
‫ז מ ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫קלי‬
‫וקוראת לשאיפת נקמו' ויש אשר שאיפה זו מתפרצת כהו געש ומביאה לידי‬
‫מרידות ומלחמות׳ וכשעולה לפעמים בידי המגיצחיס להתגבר על מנצחיהמ‪ ,‬אז‬
‫אוי ואבוי להם משאיפת הנקם של המנצחים החדשים‪ .‬והדי כל דברי ימי עולם‬
‫אינם אלא שלשלת ארוכה אחת של נצחונות ומפלות‪ ,‬הבאות זו אחר זו חליפות‪,‬‬
‫במליצתו הנפלאה של הלל על אותה הגלגולת‪ ,‬שראה אותה צפה על המים‪,‬‬
‫לאמר‪- ,‬על דאטפת אטפוך וסוף מטייפין־ יטופון״‪ ) ,‬א נ י ת ‪ .‬פ ‪ -‬ב ‪ ,‬מ‪-‬ז(‪.‬‬
‫מה נפלאו דברי חכמינו זיל במדרש על הכתוב‪. ,‬הגבורים אנשי השם׳‪,‬‬
‫שהבאנו למעלי‪ ,‬לאמר‪ ,‬״בני נבל נם בני בלי שם‪ ,‬ואת אמדת אנשי השם ז‬
‫אלא שהשימו את העולם ושגרמו לעולם שישום״‪ ) ,‬ב ר י ר ‪ ,‬פ כ ‪ -‬י ( ‪ .‬חכמינו ישאלו‬
‫איך אפשר לאמר על ״הגבורים אשר מעולם׳‪ ,‬מחריבי הארצות ושופכי דמי‬
‫אום‪ ,‬שהם ״אנשי השם•? הלא הם ״בני נבל גם בני בלי שמי! ועל זה ישיבו‬
‫בחכמה לאמר‪ ,‬שהמ ״אנשי שממון״‪ ) ,‬ר ש ״ י ב ח ו פ ש ( ‪ ,‬״שהשימו אח העולם ושגרמו‬
‫לעולם שישום״‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬שבתחלד‪ ,‬השימו המה את העולם בכבושיהם‪ ,‬וגרמו עוד‬
‫במעשיהם הרעים ההם ‪.‬לעולם שישום״ שוב‪ ,‬על ידי הנכבשים כשיהיו המה‬
‫לכובשימ‪.‬‬
‫ולפי זה הלא לא יתכן באמת לקרוא לשום כיבוש בשם ״נצחון"‪ ,‬אחרי‬
‫אשר לא לנצח הוא‪ ,‬ואין השם ״נצחון״ נוטל לפיכך אלא על הנצחון האחרון‪,‬‬
‫שאנו מקוימ עליו שיבוא לנו ״באחרית הימים״‪ ,‬נצחון מלכות השמים על‬
‫החרב‪ .‬הוא יבוא לנו ״לא בחיל ולא בכה כי אמ ברוחי״‪) ,‬זנייה‪ ,‬י‪-‬ו(‪ ,‬ואחריו‬
‫לא ישארו מנוצחים מלאי מרירות ושואפי נקם‪ ,‬ועליו יוצדק לפיכך לאמד‬
‫שהוא ‪.‬נצחון״ אמתי‪ ,‬אחרי אשר לנצח יהי׳‪ ,‬נצחון עדי עדו‬
‫)ועיין מ ת ״ כ‬
‫שפ(‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫על אותו הנצחון הרוחני של ״אחרית הימים״ יבוא לרמז הלולב‪ ,‬ולפיכך‬
‫נקרא ‪.‬נעימי‪ .‬בניגוד לכל נצחון הנקנה בחרב שהוא מר‪ ,‬לא רק למנוצחים כי‬
‫אם אף למנצחים‪ ,‬הנתונים תמיד בפחד מפני חמת נקם של אלה שנכבשו על‬
‫ידמ‪ .‬הנצחון האחרון של מלכות השמים‪ ,‬שיבוא »לא בחיל ולא בכח״ יהי׳‬
‫״נעים״ לכל‪ ,‬ועליו דרשו חכמינו ז״ל את הכתוב‪., ,‬נעימות בימינך נצח״‪,‬‬
‫שהוא מוסב על הלולב‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬שאמ תקח בידך לא את החרב המביאה מרירות‬
‫לעולס‪ ,‬כי אס את הלולב‪ ,‬סמל הנצחון לעתיד העומד להביא ״נעימות״ לעולם‪,‬‬
‫‪.‬הרי אתה מבושר שנצחת לאו״א׳‪ ,‬נצחון תמידי וקיים עדי עד ו ומוסיף המדרש‬
‫להביא עוד את הכתוב ״ונם נצח ישראל לא ישקר״‪ ,‬ללמדנו בזה‪ ,‬כי כשם‬
‫שהקב״ה נקרא ״נצח״‪ ,‬משום שהוא חי וקים לעד ולעולמי עולםים‪ ,‬כן יקרא‬
‫גם הנצחון שעתיד להביא ״נעימות״ לעולם בשם ‪.‬נצח״‪ ,‬על שם הנצחיות שלו‪,‬‬
‫בהיותו לעד ולעולמי עולמים‪ ,‬ועל אוחו הנצחון יבוא לרמז הלולב ו‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫קלה‬
‫ובעמדנו שנה בשנה ביום הדין לפני כםא משפט‪ ,‬״וישראל ואו״ה באים‬
‫ומקטרגים לפני הקב״‪.‬־‪.‬׳‪ .‬או״ה פורעו של עשו אוםרים לנו החרב ולנו הנצחון ו‬
‫וישראל אומריפ‪ ,‬כדוד בשעתו לגלית הפלשתי‪. ,‬אחה בא אלי בחרב ובחנית‬
‫ובכידון‪ ,‬ואנכי בא אליך בשם ד׳ צבאות״)שמואל‪ .‬א‪ ,‬יז‪-‬מה(‪ ,‬ולנו איפוא הנצחון!‬
‫״ולית אנן ידעין מאן נצח״‪ ,‬אין אנו יודעין מי מהם ינצח‪ ,‬ואולי יתגנב הספק‬
‫בלבנו‪ ,‬להתליש את אמונתנו בעחידוח נצחוננו‪ ,‬על זה באה מצוח הלולב‪ ,‬סמל‬
‫הנצחון‪ ,‬לגרש כל ספק מלבנו ולחזק בקרבנו את אמונתנו בנצחוננו האחרון!‬
‫‪,‬ובמה שישראל יוצאים מלפני הקב״ה ולולביהם בידיהמ אנו יודעימ דישדאל‬
‫אינון נצוחייא״‪ .‬הלולב הוא סמל חנצחון לעתיד‪ ,‬״לפיכך משה מזהיר לישראל‬
‫ואומר ולקחתם לכם ביום הראשון״‪ ,‬ובוכות ‪,‬ביום הראשון״‪ ,‬של נטילה הלולב‪,‬‬
‫יגלה לנו ״הראשון״ ויביא לנו ראשון‪ ,‬״זת מלך המשיח‪ ,‬דכתיב ביה ראשון‬
‫לציון״! וזהו היחס שבין שני ״ראשוגים״ הללו‪ ,‬ראשון של לולב וראשון של‬
‫״שמו של משיח״‪.‬‬
‫ונצטוינו על נטילת הלולב‪ ,‬סמל הנצחון‪ ,‬בחג הסוכוח‪ ,‬חג השלו׳ הכללי‬
‫בעולם‪ ,‬על כי שני אלד‪ ,‬קשורים ואחוזים המה זה בזה יחד‪ .‬אין שלוי בא לעולם‬
‫אלא אחרי הנצחון האחרון‪ ,‬נצחון הרוח על החרב! ואין כל נצחון איזה שהוא‬
‫ראוי לשם זה‪ ,‬אלא אם כן הוא ל נ צ ח ‪ ,‬נצחון שאין אחריו עוד מלחמות כלל‪.‬‬
‫כי אם שלו_ם אמת ! והסוכה והלולב הם לפיכך שנים שהם אחד‪ .‬נצחון‬
‫ושלום!‬
‫ומד‪ ,‬שדקדק תנא דבי ר״י לאמר ״שמו של משיח״‪ ,‬ולא אמר ״סלך‬
‫המשיח״‪) ,‬כמו שנאמר במד״ר(‪ ',‬הוא על פי מה שאמרו ז״ל‪. ,‬מה שמו של משיח ן‬
‫ר׳ אבא בר כהנא אמר ד׳ שמו‪ ,‬שנאמר‪) ,‬ירמיה‪ - » ,‬ו ( ‪ ,‬וזה שמו אשר יקראו ד׳‬
‫צדקנו״‪) ,‬איכה רבתי‪ ,‬על הכתוב ״על אלה אני כוכיה״‪ ,‬פרשה אי(ו וביאור הדברימ הוא‬
‫על פי מה שהניחו לנו חכמינו ז״ ל בענין שמו של השיית‪ ,‬כי ״שם גופיה מיקרי‬
‫שלום‪ ,‬דכתיב‪) ,‬שופטים‪ ,‬ו‪-‬כד>‪ ,‬ויקרא לו ד׳ שלום״‪) ,‬שבת‪ ,‬י׳‪ .(:‬שמו של הקב״ה‬
‫פיא! ועיץ בשבועות‪ ,‬ל״ה‪(:‬‬
‫)שהש׳‪-‬ר‪,‬‬
‫הוא ״שלום״‪ ,‬כי הוא ״מלך שהשלום שלו״‪,‬‬
‫יםשיח צדקנו נקרא על שמו של השי״ח‪ ,‬בי תעודתו היא להביא שלי׳ לעולם‪,‬‬
‫וזה שמו אשר יקראו לו ״שר שלום״‪) ,‬ישעי׳‪ ,‬ט ‪ . > -‬על יסוד זה נקראת גם ירישלים‬
‫על שמו של הקב״ה‪ ,‬״דכתיב‪) ,‬יהזקאל‪ ,‬מ ח ‪ -‬ל ה ( ‪ ,‬ושם העיר מיום ד׳‬
‫שפה״‪) ,‬מי‪-‬ד‪ ,‬שם(‪ ,‬כי היא תהי׳ עיר השלי'‪ ,‬יממנה ישמע דבר השלו׳ לכל יושבי‬
‫תבל‪ ,‬כחזון נביאינו על ״אחרית הימים״‪ .‬על שניהמ‪ ,‬על מלך המשיח ועל העיר‪,‬‬
‫ימליצו לפיכך תכמינו ז״ל‪) ,‬כמדרש שפ(‪ ,‬כי •טכא למדינתא דשמד‪ .‬כשם מלכה‪,‬‬
‫ושם מלכה בשפ אלקיה״‪ .‬אלקיה היא אלקי השלו׳‪ ,‬ומשיחו יהי' ״שד שלוט״‪,‬‬
‫והעיר בה ישב לכסא תהי׳ עיר השלו׳‪ .‬ודברי החנא דבריי על ‪.‬שמ‪,‬־ של משיח״‬
‫מוסבים הם על השם ״שר שלום״‪ ,‬שבו נקרא המשיח‪ ,‬ששמו כשם אלקיו!‬
‫ה‬
‫‪w‬‬
‫לול)‬
‫‪1‬ב‬
‫וז‬
‫ז‬
‫מ‬
‫«‬
‫(‬
‫ומה שאמרו ז״ל עוד‪ ,‬כי •שלשה נקראו על שמו של הקב״ה‪ ,‬ואלו הס‪,‬‬
‫צדיקים׳ משיח וירושלים״‪ ) ,‬נ ‪ -‬ב ‪ ? ,‬־ ה ‪ , ( :‬הוא גיכ על הדרך האמור‪ ,‬ששמו של‬
‫הקב״ה הוא ״שלום־ ‪ ,‬והוסיפו זיל על משיח וירושלים עוד את הצדיקים‪ ,‬שגם‬
‫הם נקראים על שמו של הקב״ה‪ ,‬כי גם המה תעוותם היא להביא שלו׳ בעולם‪.‬‬
‫כי ״אין אדם נקרא צדיק אלא אם כן עושה טוב־‪ ) ,‬ש י ח ד ט ו ב ‪ ,‬פ ר ק ׳>! וידוע םה‬
‫שאמרו ז״ל עוד‪ .‬כי ׳׳שני בני ארם נקראו צדיקים‪ ,‬נח ויוסף׳ על שזנו אח‬
‫את הבריות׳׳‪ ) ,‬מ ד ‪ -‬ח נ ח ( ‪ ,‬ומי שע\שה טוב וזן את הבריות הוא מרבה שלו׳‬
‫בעילם‪ ,‬כי ״אין מריבה מצוי׳ בתוך ביתו של אדם• )וכן בכל העולם כלו(‪ ,‬אלא‬
‫על עסקי תבואה״‪) ,‬ג‪-‬מ‪ ,‬נט‪ ,(.‬ובאין רעב בעולם אין מריבה ואין מלחמה ויש‬
‫שלו׳! וכשנשאלה שאלה •על מה הארץ עומדת״* באה תשובת ר׳ אליעזר בן‬
‫שםוע‪ ,‬לאמר‪• ,‬על עמוד אתר וצדיק שמו‪ .‬שנאמד וצדיק יסור עולם״‪ ) ,‬ח ג י ג י ‪ -‬ינ‪.>:‬‬
‫כי תעודת הצדיק היא‪ .‬כאמור‪ ,‬להביא שלו׳‪ ,‬והשלו׳ הוא כידוע אחד משלשת‬
‫מ״ח(!‬
‫העםודים שעליהם העולם עומד‪ ) ,‬א נ ו ח ‪ ,‬פ • * ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ז‬
‫ואחרי אשר שם השלו׳ ישמע בעולם רק אחרי הנצחון האחרון של מלכות‬
‫השמים על החרב‪ ,‬שעליו יבוא הלולב לרמז‪ ,‬לכן זאת אשר יאמר לנו התנא‬
‫דבריי במליצתו‪ ,‬כי ״בשכר נטילת לולב״‪ ,‬סמל הנצחון‪ ,‬יזכו ״לשמו של משיח״‪,‬‬
‫שם השלום ‪1‬‬
‫ונבין לפי״ז מה שחשבו ז״ל את ״שמו של משיח״ אתר בנין בית המקדש‪,‬‬
‫כי אם אמנם המשית ינוא תחלה‪ .‬והוא יבנה לנו את בית מקרינינו לעתיד‪ ,‬אבל‬
‫לאחר שיבנה ‪-‬בית ד׳ כראש ההדים״‪ .‬וממנה תצא חורה לכל יושבי תבל‪,‬‬
‫תורת השבתת ״המלחמות עד קצה הארץ"‪ ,‬אז יחפשם על ידו בעולם ש ם ו‬
‫של מ ש י ח ‪ ,‬הוא שמו של הקב״ה‪ ,‬הוא השלום!‬
‫ושלשה אלה‪ ,‬פסח סוכה ולולב‪ .‬באיס איפוא כסדרם‪ ,‬כנגד שלשה אלך‪,‬‬
‫השבתת המלחמות עיי כריתת זרעו של עשו‪ ,‬נושא החרב בעולם! בנין‬
‫בית המקדש‪ ,‬היכל השלו׳ לכל באי ארץ‪ ,‬ונצחון הרוח של ישראל‪ ,‬ע״י התפשטות‬
‫שמו של משיח׳ שר השלו׳‪ ,‬בעולם‪ .‬שלשה ״ראשונים׳ כננד שלשה‬
‫‪.‬ראשונים״ ז‬
‫ח‪.‬‬
‫ואחרי כל האמור בזה נבוא לידי הבנת הענין שננעתי בו בתחלת מאמרי‬
‫זה‪ .‬והוא מה שהקדימה התורה את מצות השבחת החמץ למצות אכילח המצה‪.‬‬
‫שהראשונה מתחילה מחצות היום של ערב הפסח‪ .‬והשני׳ מבערב היום ההוא‪.‬‬
‫וכבר דיברתי בוה ברחבה במאמרי ״המשכן והמן״ לפרשת תרומה‪ ,‬וכאן אזכיר‬
‫בקצרה רק את קוטב הדברים‪ .‬והנה ידוע שהשם ״חפץ״ הוא נרדף עם השם‬
‫•חמם״‪ ,‬וזהו שהרעים הגביא בן אמוץ על בני דורו‪ ,‬לאמר‪ ,‬״אשרו חמוץ שסטו‬
‫ס‬
‫א‬
‫ר‬
‫ו‬
‫יתום ריבו אלמנה״‪ ) .‬י ש ע י ׳ «‪-‬׳!>‪ .‬היתומ והאלמנה‪ .‬שאין להם מי שיגן עליהם׳‬
‫המ משוללי משפט צדק‪ .‬ונתםסים על ידי עושי עול! ועליהם צור‪ .‬הנביא׳ לאשר‬
‫ולחזק את ידיהם בריבם עם חומסיהם‪ .‬החמץ הוא איטוא סמל הרשע והחמס‪,‬‬
‫ואותו קראו חכמינו דיל בשם ״שאור שבעיסה׳‪ ) ,‬נ ר נ י ת ‪ ,‬י!‪ .(.‬הוא ״יצר הרע‬
‫שבלבנו המחמיצנו״‪< ,‬רש־י>‪ .‬ומעכבנו מלעשות רצונו של אבינו שבשמים‪.‬‬
‫בניגוד להחמץ שהוא ״היצר הרע שבלבנו״ היא המצה‪ ,‬הפך החמץ וסמל‬
‫היצר הטוב שבלבנו‪ .‬כי הנה היצר הרע‪ ,‬ראשית כל חטאת ומקור כל הרשע‬
‫שבעולט‪ ,‬הוא יצר השאיפה הרעה הטבועה בלבו של אדם‪ .‬לבלי לחפתפק במה‬
‫שצריך לו ובמה שיש בידו‪ ,‬כי אמ לרדוף תמיד אחר המותרות ותענוגי החיים‪,‬‬
‫ולשאוף לבלוע חיל עולם ומלואו‪ .‬שאיפה מסוכנת זו מסיתה את האדם לחטוא‬
‫לאלקים ו^אדם‪ ,‬בהביאה לידי קנאת איש מרעהו ולידי שנאת אחים‪ ,‬ועל ידה‬
‫תמלא כל הארץ שור וחמס ושפך דמי אדם רב‪ .‬לו חכמו השכילו בני האדם לעקור‬
‫מלבותיהם את השאיפה הרעה הזאת‪ ,‬ולהסתפק במד‪ ,‬שצריך להם באמת ובמה‬
‫שיש בידם‪ .‬כי אז הי׳ כל העולם כלו מקבל פנים חדשות‪ ,‬פנים של עולמ הבא‪,‬‬
‫עולם ‪.‬שאין בו לא קנאה ולא שנאה״‪) ,‬ש >‪ ,‬עולם שאין בו לא מלחמות ולא‬
‫שפך דמים כי אם ״מנוחת שלו׳ ושלוה והשקט ובטח״ ו‬
‫ונכין מעתה כי המצה הנאפית מקמת ומים לבד‪ ,‬בלי כל תערובת של‬
‫איזה דבר שהוא‪ ,‬היא סמל ההסתפקות הגמורה‪ ,‬כי שני אלה‪ ,‬הקמח והמים‬
‫הם המינימוםי־המוחלט של דרישת האדם לחייו עלי אדמוח‪ :‬ולפיכך היא המצה‬
‫סמל היצר הטוב‪ ,‬המלמד לאדם דרכי נועם של חיי הסתפקות‪ ,‬דרכים המביאים‬
‫לידי שלום ומנוחה בעולם‪ .‬ולעומתה החמץ הנאפה אמנמ ג״כ מקמח ומים‪ .‬אלא‬
‫שישבו כבר תערובות של שאור המחמיצו וםטעימו‪ ,‬הוא סמל השאיפה למותרות‬
‫ולתענוגות החיים‪ ,‬המביאה לידי קנאה ושנאה ולידי כל החהפוכות בעולמ‬
‫ולפיכך ״־‪,‬שאור שבעיסה׳׳ הוא ״היצר הרע שבלבנו המהמיצנו׳!‬
‫מצות המצה שנצטוינו עליה לאכלה ״בליל השמורים״‪ .‬באה איפוא בתור‬
‫‪ bto‬החיים הטהוריט מחטא ועון‪ ,‬חיי ״עולם הבא״‪ ,‬עולם הגאולה העתידה‬
‫שמת ראשיתה ראו אבותינו בליל נאולתם הראשונה םמצריט‪ .‬על הלילה‬
‫ההוא יאמר הכתוב‪ ,‬״הוא הלילה הזה לד׳ שמורים לכל בני ישראל‬
‫לוורותם״‪ ) .‬ש מ ו ת ‪ ,‬י נ ־ מ ב ( ‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬לדורות יבואו בעתיד‪ .‬וכבר הובסחנו מאת ד׳‬
‫ע״י נביאו לאםר‪ ,‬״ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם‪ .‬והסירותי‬
‫את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר״‪ ) ,‬י ח ז ק א ל ‪ ,‬לו״נו(‪ ,‬הסרת לב האבן‬
‫צריכה שתקדם לנתינת לב חדש‪ ,‬והעברת ״רוח הטומאה מן הארץ״‪ ) ,‬ז כ ר י ‪ ,‬י ג ‪ -‬ב ( ‪,‬‬
‫צריכה שתקדם לנתינת ד־ח חדשה וזהו שהקדימה התורה את מצות השבתת‬
‫החמץ‪ ,‬סמל הרשע והחמס‪ ,‬למצות אכילת המצה‪ ,‬סמל החיים הטהורים של ״לב‬
‫חדש ו רוח חדשה״‪ ,‬לעת קץ של גאולתנו העתידה ״כאחרית הימים״ ‪1‬‬
‫ם‬
‫;‬
‫ש ב ת‬
‫לחג השבועות‪/‬מאמר‬
‫ז מ ז ט ז‬
‫בו‬
‫עצרת‪.‬‬
‫וםםרתם‬
‫מה‬
‫י נ פ ממחרת‬
‫ענץ‬
‫חורה ‪y‬‬
‫רות‬
‫ייםון‬
‫אגל‬
‫השנת‬
‫ע»רת‪,‬‬
‫—‬
‫ממחרת יום נ ו ב ‪,‬‬
‫שנקראת‬
‫שיא ניחנה תורה‬
‫נעצרת‬
‫)תו״נ(‪.‬‬
‫נ»פן‬
‫מתן‬
‫איא‬
‫עיי יםורים ועוני‪.‬‬
‫)ייקזט‬
‫ר י ת ‪ ,‬ר מ ו תקעיו(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫השם ‪.‬עצרת״ נזכר בחורה שלש פעמים; שתי פעמים ביחס ליום האחרון‬
‫של חג הסוכות‪ ,‬ופעם אחת ביחס ליום השביעי של הנ הפסח‪ .‬המובן הפשוט של‬
‫של שמ זה הוא ‪.‬העכבה״‪ ,‬והוא םתיחס בעיקר אל יום השםיגי של חג‪ ,‬שהוא‬
‫יום נוסף על שבעת הימים שלפניו‪ ,‬במליצת חכמיגו ז ל‪ ,‬לאמר‪ ,‬״עצרתי אתכם‬
‫אצלי וכר קשתה עלי פרידתכם״‪) ,‬רש״י‪ ,‬ו י » ר א ‪ ,‬נ ג ‪ -‬ל ו ! ב מ ד ב ר ‪ ,‬נ ט ‪ -‬ל ה ( ‪ .‬היום השביעי‬
‫של פסח איננו אמנם יום נוסף‪ ,‬כי אם אחד משבעת ימי הפסח! אבל מאחד‬
‫שקדמו לו כבר ששה ימימ של חג ומועד‪ .‬הושאל לפיכך בכתוב גס עליו השם‬
‫״עצרת״‪ ) ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬ט ז ‪ -‬ה ( ‪ ,‬לאמר שהוא עוצר וסוגר את ימי הפסח‪ .‬אבל חג‬
‫השבועות הנהו רק יומ אחד‪ ,‬ולא מצינו לפיכך בתורה שיקרא בשס זה‪ .‬אבל מה‬
‫נפלא הדבר‪ ,‬כי במשנה נקרא חג זה תמיד דוקא בשם ‪.‬עצרת״‪ ,‬דבר הטעון‬
‫ביאור‪.‬‬
‫על ענין זה כבד עמר בעל הפסיקתא זוטרתא )הנקראת בשם ״מדרש‬
‫לקחסוב״(‪ ,‬ובפרשת פנחס‪ .‬סוף פסקת ״וביום הבכורים״‪ ,‬כתב‪ ,‬שהוא לשון תרגום‪,‬‬
‫כטו שתרגם אונקלוס״כעצרתיכוך‪ .‬בעל המדרש הזה תפס כנראה שהשם ״עצרתי‬
‫שהשתמשו בו חכמינו ז״ל‪ .‬הוא התרגום הארמי של חג השבועות‪ .‬אבל מה תמוד‪,‬‬
‫הדבר! הלא בבי המקומות שנזכר השם ‪.‬חג השבועות'‪ ) ,‬ש מ ו ת ‪ ,‬ל ד ‪ -‬כ ב ‪ ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬ט ז ‪ -‬י ( ‪,‬‬
‫בא תרגומו הנכון בצדו‪. .‬הגא דשבועיא׳! ורק בפרשת פנחס לבדה‪ ,‬על הכתוב‬
‫״וביום הביכורים בהקריבכם מבחה חדשה לד׳ בשבועותיכם״‪ ,‬כתב האוגקלוס‬
‫״כעצרתיכון״‪ ,‬והדבר פשוט שאין המלה ״בעצרתיכוך התרגום של המלה‬
‫‪.‬בשבועותיכמ״‪ ,‬אלא שהשתמש כאן האונקלוס בשם ״עצרת״‪) ,‬בצורתו הארמית(‪,‬‬
‫שהי׳ כבר מקובל באומה בימיו לחג הבכורים‪.‬‬
‫עוד על זאת געמוד‪ ,‬כי הנה מנהג קדום הוא בישראל‪ ,‬לקרוא בחג‬
‫השבועות את מגילת ‪.‬רות״‪ ,‬את אותה המגלה הקטנה והנחמדה‪ .‬שבה אנו‬
‫מוצאים תמונה נלבבת מתיי אבותיגו על ארץ האבות‪ .‬מהחקופה הראשונה‬
‫להתנחלוחם בה‪ ,‬היא תקופת ״ימי שפוט השופטים״‪ .‬בטעם הםגהג הזה נאמרו‬
‫דברים הרבה‪) ,‬עיין ס פ ר ש ו ל ח ן ה ק ר י א ה ‪ ,‬ס י מ ן יז‪ ,‬ב י ל ק ו ט ד ו ד ‪ ,‬א ו ת ד י ( ! ואחד מהטעמים הוא‪.‬‬
‫‪.‬מה שאותו מעשת דבועז הי׳ בימי קציר חטים‪ ,‬שכלה בחג השבועות‪ ,‬שמביאים‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫‪!7‬לט‬
‫שתי הלחם מחטים"‪) ,‬שם ב ש פ נ ע ל ה ל ב ו ש ( ‪ .‬וםה תמוהים הדברים! הלא מפורש‬
‫נאמר בכתוב‪. ,‬והמה באו בית לחם בתחלת קציר שעורים״‪ ) ,‬ר ו ת ‪ ,‬א ‪ -‬כ נ > ! ובכל‬
‫המגלה יםופר רק על דבר שעורים‪ ,‬שקצירתם הוא בזמן הפסח‪ ,‬ולמה איפוא‬
‫גקבעה מגלה זו לקראותה בשבועות ?‬
‫ואולי יש לאמר כישוב הדבר‪ ,‬שכונת בעל הלבוש זצ״ל היא על סוף‬
‫המעשה של מגלה זו‪ ,‬מה שנשא בועז את רות‪ ,‬וזה הי׳ כבר בימי קציר חטים!‬
‫וזח שכתב ‪.‬שאותו מעשה דבועז הי׳ בימי קציר חטים״‪ .‬אבל במפר ‪.‬המנהיג״‬
‫להרב הירחי זיל‪ ,‬שהי׳ ‪ .‬ח ד מן קמאי״‪ .‬שהי׳ בסוף אלף החמישי‪ ,‬בהלכות סוכה‪,‬‬
‫אות ג״ח‪ ,‬כתב וז״ל‪. :‬וכן גהגו בעצרת לומר רות‪ ,‬והטעם שמעתי לסי שכתוב‬
‫בו בתהלת קציר שעורים והוא זמן הקציר״‪ .‬ומד‪ .‬נפלא הדבר‪ ,‬כי הלא קציר‬
‫השעורים הוא בפסח‪ .‬ומה זה ענין לשבועות ן‬
‫ב‪.‬‬
‫שאלה זו נשאלה כבד על ידי חכמינו ז״ל במאמר שהצבנו בראש‬
‫דברינו‪ ) ,‬י ל ק י ט מ ת ‪ ,‬ר מ ז ת ק צ ו ( ‪ .‬ומדבריהם אלה למדנו‪ .‬שקריאת מגלה זו בשבועות‬
‫מיוסדת היא על קבלתם ויל‪ ,‬לקרוא ליום זה בשם ‪.‬זמן מתן תורה״‪ ,‬משום‬
‫שביומ זה עמדו אבותינו לפני הר סיני‪ ,‬וביומ ההוא נהיינו ל‪.‬ממלכת כהנים‬
‫וגוי קדוש״ ועי״ז גם למטרה לחצי הזעם של שנאת העולמ כלו‪ ,‬כמאמרמ ז״ל‬
‫הידוע׳ ‪.‬מאי הר סיני ? הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו״‪ ) ,‬ש נ ת ‪ ,‬פ ־ ט ‪ ( .‬׳‬
‫‪.‬שאין הכמה שהם נשנאים מאחנו‪ ,‬אלא שירדד‪ .‬שנאה להם שהם שונאים‬
‫אותנו״‪) ,‬עיון יעק >‪ .‬מושג זה של קדושת ישראל‪ ,‬שהוא היסוד לכל תורתנו‬
‫והשקפת עולמנו המיוחדת‪ .‬נהי׳ לנו לאסוננו לרועץ‪ ,‬באשמת גויי ארץ‪ ,‬שלא‬
‫הבינוהו ולא העריכו אותו כראוי‪ .‬הם תושבים עלינו בקצפס• כי מתנשאיפ‬
‫הננו על כל עמי תבל‪.‬‬
‫נ‬
‫חטא כבד זה שחטאנו נגרם‪ ,‬לדעתם‪ ,‬כבר עלה לנו בנהרי נחלי דמים‬
‫ובקרבנות אדם אין סססר‪ ,‬אבל הלא כל טענתט של אוה״ע עלינו בטעות ובשקר‬
‫יסודה‪ .‬הן אנו מקבלי התורה מאמינים אנו בסדרי מעשה בראשית ובפרשת‬
‫היצירה שבתורה‪ ,‬המלמדת אותנו דעת‪ .‬כי רק אדם אחד נוצר מכפו של יוצר‬
‫העולם‪ ,‬ומהאדם הראשון ההוא השתלשלה התפתחות המין האנושי עלי ארץ‬
‫בכלל׳ ובכן הלא כל יושבי חבל אחים המה יחד‪ ,‬בני אכ אחד‪ ,‬כדבר הנביא‪,‬‬
‫‪.‬הלא אכ אחד לכולנו הלא א־ל אחד בראנו׳‪ ) ,‬מ ל א נ י ‪ ,‬ב ‪ -‬י > ‪ .‬יסוד אמונתנו זו‬
‫הוא איסוא בתכלית הניגוד לתורת הגזע המזויפת של עמלקי זםננו‪ ,‬אשר על‬
‫פיה נחלקים לני האדם לגזעים שונים‪ ,‬נמוכים וגבוהים‪ .‬חורה זוימלמדתם לשנוא‬
‫את העמים האחרים‪ ,‬שאינם יכולימ להתרומם לעולם משפל גזעם הנמוך‪.‬‬
‫ולהתרחק מאתם תכלית ריחוק‪ .‬בכדי לשמור על טהרת גזעם חמה‪ .‬ועלינו בני‬
‫קנז‬
‫ש ב ת‬
‫ו‬
‫נז‬
‫ו‬
‫‪D‬‬
‫ד‬
‫ישראל גזרו אומר שהננו דק קופים בדמות אדם ואין לנו תקנה אלא לכלותנו‬
‫ח״ו מן הארץ באכזריות רצח מבלי דחם‪ .‬בניגוד גמור לכל זה אנו אומרימ‪,‬‬
‫שעיט תורתנו‪ ,‬תורת האמת‪ ,‬אין בעולם לא גבוהים ולא נמוכים‪ ,‬אלא נזע אחד׳‬
‫גזע בני אדם‪ ,‬שגשתנו בצבע עורם ובגזרת בנין גופם‪ ,‬לרגלי חנאי חייהם‬
‫בארצות שוגות ובאקלימים שונים‪ ,‬וכן גם במדרגת החפחחוחם החרבותיח ‪ t‬אבל‬
‫כולם בני אדם המה‪ ,‬בני האדם הראשון בעולם‪ ,‬״וחביב אדמ שנברא‬
‫בצלם״! )אבוי!‪ ,‬פ ‪ -‬ג ‪ ,‬נ ו י ‪ -‬ת ( ‪ .‬ואם אמנם מוסיפים אנו לאםר עוד‪. .‬חבה יתירה‬
‫נודעת להם לישראל׳‪ /‬אין זאת משום שדם אחר נוזל בעורקינו‪ ,‬או כי מחומר‬
‫אחר קורצנו‪ ,‬אלא רק משוס ״שניתן להם כלי חמדה״‪ ,‬היא חורחני הקדושה•‬
‫שרק על ידה נעשינו לגוי קדוש‪ .‬וכלי חמדה זה לא לנו לבד ניחן‪ ,‬כי אם לכל‬
‫יושבי חבל‪ ,‬שהרי ‪..‬נתן הקביה את התורה לישראל כוי שיזכו בה לכל‬
‫האומות׳‪ ) ,‬מ ד ״ ת ‪ ,‬ד ב ר י פ ( ‪ .‬ומיום שניתנה לנו התורה לא חדלנו לקרוא לכל עמי‬
‫תבל בדברי הכתוב‪ ,‬״לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי״‪ ) ,‬מ ש ל י ‪ ,‬ט ‪ -‬ה ( ‪ .‬לא‬
‫רדפנו אמנם אחרי גרים‪ ,‬להכניסם בחזקת היד תחת כנפי תורתנו‪ .‬כאשר עשו‬
‫יתר עמי תבל‪ ,‬שפלסו להן דרך בעולם רק בחרבם‪ ,‬אחרי אשר לא באלה חפץ‬
‫ד־‪ ,‬כי •לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ר׳ צבאות״‪ ) ,‬ז נ ר י ‪ ,‬י‪-‬ו(‪ .‬אבל‬
‫לעומת זאת לא סגרני מעולם דלתים בפני אלה שבאו מעצמם‪ ,‬מהכרתם‬
‫הפנימית להדבק בנו‪ ,‬ולקבל על עצמם את עול תורתנו ומצוותיה‪.‬‬
‫‪.‬ג‪.‬‬
‫ועל פי כל האמור בזה אנו באים לידי הבנת הםעם של המנהג‪ ,‬לקרוא‬
‫מגלת רות בזמן מתן תודתנו‪ .‬כי הנה במגלה קטנה זו יסופר על אודות אשר‪,‬‬
‫נכריה אחת‪ ,‬אשה מואביה• בת עם צורר לנו מאז׳ שבאה ורבקה בעמנו‪.‬‬
‫ומהמגלה הקטנה הזאת‪ ,‬״שאין בה לא טומאה ולא טהרה‪ ,‬לא איסור‬
‫ולא היתר״‪ ,‬תורה שלמה יוצאת לגו‪ ,‬ללמדנו ‪.‬כמה שכר טוב לגומלי‬
‫חסדים״‪ ) ,‬מ י ״ ר ר ו ת ‪ .‬פ״נ>‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬כפה שכר טוכ צפון למי שגומל חסד עט‬
‫גששו הוא‪ .‬להוציאה מחשכת העולם העובר ולהעמידה כקרן אורה זו תורה׳‬
‫כדבר הכתוב ״גומל גפשו איש חסד״‪ ) ,‬מ ש ל י ‪ ,‬י א ‪ -‬י<>! ואלה גומלי החסדים עם‬
‫נפשותיהם המה‪ ,‬יהיו מי שיהיו‪ ,‬הבאים ״לחסות תחת כנפיו״ של הקב״ה‪ ,‬הרי‬
‫חביבים הם לפני המקום‪ .‬ומשכורתמ ״שלמד‪ ,‬מעם ד׳ אלקי ישראל״‪ ,‬ומתקדשים‬
‫הפד‪ ,‬בקרישת התורה להיות כמונו‪ .‬ואנו קוראים איפוא אח המגלה הקטנה‬
‫הזאת כיום זה‪ ,‬יום מתן תורחנו‪ .‬הוא היום שבו נהיינו ״לעם קדוש״‪ ,‬בכדי‬
‫למכימ גלוי לכל העמים‪ .‬ע״י היחס שלנו אל הנדים‪ ,‬כי אין אנו שואפים בלל‬
‫להתנשא בקדושתנו על יתר עמי תבל ולהרחיקם מעל גבולנו‪ ,‬וללמד תועים‬
‫בינה׳ כי לא התנשאות על אמרים ולא שאיפה לשלטון דורשת מאתנו תודתנו׳‬
‫א‬
‫כי‬
‫להפך‪,‬‬
‫אם‬
‫אשר‬
‫או‬
‫תבל‪,‬‬
‫‪.‬לקרוא‬
‫‪ .‬ל ז כ ו ת הד•‬
‫תצא‬
‫‪.‬מציון‬
‫כולם‬
‫לכל‬
‫תורה‬
‫כשם ד׳‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ו‬
‫האומות״‪.‬‬
‫וזאת היא‬
‫ודבר ד׳‬
‫מירושלים״‪,‬‬
‫לעבדו‬
‫תקותנו על‬
‫)ישעיהו‪,‬‬
‫ש כ ם א ח ד ״ ‪ ,‬יגפניה‪,‬‬
‫‪.‬אחרית‬
‫ב‪-‬ג>‪,‬‬
‫הימים״‪.‬‬
‫עמי‬
‫אל כל‬
‫ג‪-‬ט(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫מושנ‬
‫עולמנו‬
‫בתור‬
‫נאמרו‬
‫קדוש״‬
‫״קדושים‬
‫בתור‬
‫לא‬
‫זה‬
‫של‬
‫לכל‬
‫תהיו״‬
‫יסוד‬
‫שלה‪.‬‬
‫בעמנו‪.‬‬
‫בצאת‬
‫ומלבדם‬
‫נמצאו‬
‫בקרב‬
‫נהי׳‬
‫עדיין‬
‫ככל‬
‫הי׳‬
‫אם‬
‫מפעפע‬
‫אליהם‬
‫כאלה‪,‬‬
‫ד׳‬
‫בשם‬
‫להיות‬
‫גרם‬
‫לאחר‬
‫לסור‬
‫שנלו‬
‫בבל‪,‬‬
‫מאחרי‬
‫מלכם‪.‬‬
‫המן‬
‫ראש‬
‫לישראל"‪,‬‬
‫הנביאים‬
‫זהו‬
‫)מגילה‪,‬‬
‫יד‪.(.‬‬
‫והנביאות‬
‫להעמיד‬
‫בזה‬
‫את‬
‫על‬
‫ד׳ ופרוק‬
‫בארצות‬
‫רק‬
‫אין‬
‫או באו‬
‫שהמליצו‬
‫בימי‬
‫במאסרי‬
‫״נצח‬
‫על‬
‫עלה‬
‫ע מ ם משם‪,‬‬
‫שהארס‬
‫הנורא‬
‫)שמיי‪,‬‬
‫התירה‬
‫יחזקאל‬
‫פ‪-‬א>‪,‬‬
‫והמצוות‪.‬‬
‫הנביא‪,‬‬
‫הארצות״‪,‬‬
‫היו‬
‫ודבר הנביא‬
‫תהיה‪,‬‬
‫הי אני‬
‫אמלזך עליכם״‪,‬‬
‫זאת‬
‫את‬
‫להשמיט‬
‫ישראל‬
‫ובחירתו‬
‫שפוט‬
‫השיפטיס‬
‫שמירת‬
‫מצוותיי‪.‬‬
‫ורק‬
‫נבונדנצר‬
‫מלך‬
‫הכובש‬
‫בגולה‪,‬‬
‫הכרת‬
‫ענן ד׳‬
‫החופף‬
‫כי‬
‫ד׳‬
‫עצמם‬
‫״גדולה‬
‫מכל‬
‫הראשון‬
‫לולא‬
‫ערך‬
‫כי‬
‫עצמנו‬
‫לעולם!‬
‫יבימי‬
‫א ת עול‬
‫בידי‬
‫כי‬
‫היתה‬
‫עם‬
‫העמים‬
‫הבית‬
‫עליהם‬
‫המה‬
‫הסרת‬
‫וו׳‬
‫הטבעת״‪,‬‬
‫״מארבעים ושמינה נביאים ישבע נביאות שעמלו‬
‫שבתם‬
‫בנבואותיהם‪,‬‬
‫ישראל‬
‫לידי‬
‫המושג‬
‫תעודתנו‬
‫צוארם‬
‫נכר‬
‫ההוא‬
‫נאומ ד׳‬
‫בימי‬
‫ח כ מ י נ ו ז״ל‪,‬‬
‫בגולה‪-‬‬
‫עוד‬
‫בימי‬
‫עד‬
‫אז‬
‫של‬
‫מדרך‬
‫כמשפחות‬
‫קדושת‬
‫קיום‬
‫לבוא‬
‫אשר‬
‫לסוד‬
‫לא נוכל‬
‫של‬
‫להם‬
‫רב‬
‫יעדי‬
‫עד‬
‫אשר‬
‫נתקבל‬
‫רוחכם היה לא‬
‫אדמתם‪,‬‬
‫מעל‬
‫אלקים‬
‫עלינו‬
‫ל ק ח ת ל ו גוי‬
‫ב מ ד ר ש י חכמינו ז״ל‪,‬‬
‫יבחמה שפיכה‬
‫העיקרי‬
‫שבחם‬
‫מ א ר צ ם ונפוצו‬
‫צוררינו‬
‫על‬
‫ומצות ד׳‬
‫לישראל‪,‬‬
‫נקלה‬
‫מישראל‬
‫ו פ ת ע ו ד ה נ ו זו‬
‫ביסוד‬
‫ב ד ר ך גלותם‪,‬‬
‫אלקיהם‬
‫המן‪.‬‬
‫אמונה‬
‫רבים‬
‫הראשונים‪.‬‬
‫‪.‬והעולה‬
‫ובעיניהם ראו או כי‬
‫לשמרם‬
‫הדבור‬
‫זה‬
‫בם‬
‫בני‬
‫הערב‬
‫כהנימ‬
‫אומה גו‬
‫אחרי כן כאלה‪,‬‬
‫‪.‬נהיר‪ ,‬כגויים‬
‫נטויה‬
‫קדוש‪,‬‬
‫לאבותינו בכל ימי‬
‫הראשון‪,‬‬
‫כימי‬
‫לאמר‪,‬‬
‫ובזרוע‬
‫לגוי‬
‫חיסר‬
‫שאמרו‬
‫הנסה‬
‫לכן‬
‫לרבים‬
‫הנביאים‬
‫זה‬
‫‪.,‬או‬
‫כ א ש ר יסופר‬
‫וגרם‬
‫ונקבעה‬
‫בנשמת‬
‫לא‬
‫דבקו‬
‫גס‬
‫מעמד‬
‫ח ד ש הי׳‬
‫כל‬
‫ממלכת‬
‫ה ר סיני‪,‬‬
‫על‬
‫דורות‬
‫במצרים‪,‬‬
‫בספרי‬
‫לא ביר חזקה‬
‫בעולם‬
‫עמנו‬
‫בקרבם‬
‫א ש ר יסופר‬
‫עדיין‬
‫שמושג‬
‫הנחזב‪:‬‬
‫ממצרים‬
‫שדבק בם‬
‫בישראל‬
‫מאחר‬
‫בדבר‬
‫לפני‬
‫בתורה‪,‬‬
‫) ד נ י י פ ‪ ,‬ד‪ ,‬ל ב ‪-‬לד(‪,‬‬
‫ישראל‬
‫הי׳‬
‫הגבורה‬
‫פעמים‬
‫אבל‬
‫בעולכ‪,‬‬
‫וגו׳״‪,‬‬
‫כגויס‬
‫מפי‬
‫נ ש נ ת ה כמד‪,‬‬
‫נשמע כפוהו‬
‫מקרב‬
‫ישראל‬
‫הקיום‬
‫גוי‬
‫קדושת‬
‫עם לבדד‬
‫ישראל‬
‫ישכון‪.‬‬
‫הוא יסוד‬
‫הדברים‬
‫תודתנו‬
‫‪.‬ואתם‬
‫ועליו‬
‫תהיו'לי‬
‫בנוי׳‬
‫השקפת‬
‫וגוי‬
‫על‬
‫א ד מ ת ם ‪ ,‬ז‪.‬‬
‫פעלה‬
‫הכרת‬
‫ישראל״‬
‫ערך‬
‫הסרת‬
‫א‪.‬‬
‫שמה‬
‫הטבעת של‬
‫עצמם‪,‬‬
‫ש ל א יכלי‬
‫לפעיל‬
‫כל‬
‫אחשיריש‬
‫לתתה‬
‫על‬
‫ב ת ו ר עם קדוש‪,‬‬
‫)וכבר‬
‫הרחבתי‬
‫ל פ ר ש ת ויחי'׳‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ואולם‬
‫גלותנו‬
‫הראשונה‬
‫ההיא‬
‫שארכה‬
‫רק‬
‫שבעים‬
‫שנה‪,‬‬
‫לא‬
‫הספיקה‬
‫?וווב‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫להשריש בקרב העם הולו את שרשי אמונה צרופה זו בקדושתם המיוחדת בהוד‬
‫עט התורה‪ .‬ובשובם מהגולה בימי עזרא‪ .‬אם כי מרבית השנים נמצאה תחת‬
‫השפעת עזרא‪ .‬אשר פעולתו בקרב ישראל היחה נדולה מאד‪ .‬עד כי עליו אמרו‬
‫״שראוי הי׳ שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה״‪) ,‬סנהדרין‪ .(» ,‬אבל‬
‫עדיין נמצאו גם אז ביניהמ פורקי עול תורה ומצוות‪ ,‬שכפרו בקדושת ישראל‬
‫ושאפו להיות כגויים אשר םביבותיהמ‪ .‬כאלה היו המתיונים והנוהים אחריהם‬
‫ששאפו להסתגל לחיי היונים מושלי הארץ בימים ההם ולהיות כמוהם‪ .‬אמגם‬
‫עלה אז בידי החשמונאים‪ ,‬להתגבר בעזרת צור ישראל וגואלו על היונים‬
‫״הרבים והגבורים׳‪ ,‬״והרשעימ והזדימ״ מבני עמנו נמסרו בידי ״הצדיקים‬
‫והחסידים ועוסקי התורה״‪ .‬בכל זאת נשארו עוד בישראל בימים ההם בוגדים‬
‫כאלה ששאפו להיוח כגויס‪ ,‬ומהם צמחו הצדוקים‪ ,‬אויבי הסרושים‪ .‬הצדוקים‬
‫והנוהים אחריהמ ששאפו להתערב בגויים ולהיות כמוהמ‪ ,‬גלחמו בהפרושים‬
‫תלמידי עזרא ואנשי כנסת הגדולה‪ ,‬שמסרו נפשם על קדושה ישראל ושמירת‬
‫תורתו‪ .‬כל הימים אשר ישבו אבותינו על אדמתם בימי הבית השני‪ ,‬לא חדלה‬
‫מלחמח האחים בין הפרושים והצדוקים‪ .‬וינאי המלך שהיי נוטה לצדוקים הרג‬
‫בימיו את כל חכמי ישראל הפרושים‪ ,‬״*הי׳ העולם שמם עד שבא שמעון בן‬
‫שטח והחזיר את העטרה ליושנה*)קדישין‪ ,‬ץ‪ .>.‬כה נמשך הדבר עד שנלינו‬
‫מארצנו שנית‪ ,‬ובגלות הממושכה הואת‪ .‬גלות אדום‪ ,‬שלא נתגלה קצה‪ .‬אבד כל‬
‫וכר כבר לכל אלה המפלגות השונות בישראל‪ ,‬שפרשו מן התורה וגטו מדרכי‬
‫חייה‪ .‬ורק אנו בני בניהם של הפרושים ותלמידי תלמידיהם‪ ,‬רק אנו גשארנו‬
‫חיים וקיימים כיום הזה‪ ,‬למרות כל מה שעבר ועדיין עובר עלינו בגלוחנו‬
‫החשכה הזאח‪ .‬יסוד האמונה נקדושת ישראל ונצחיות תורתו נתקנל נעמנו‪ ,‬יעל‬
‫יסוד זה נניי כל קיימני כגייים‪ ,‬כי לא שאפני יותר להתערנ כגויים וללמוד‬
‫ממעשיהם‪ ,‬בהאמיננו אמונת אומן בחוקי ומשפטי תורתנו הקדושה‪ ,‬ני הם‬
‫חיינו ואורך יסינו ובהם נהגה יומם ולילה‪ .‬עד אשר קמו בנו לאסוננו עוד‬
‫הםעפ לפני יותר ממאה וחמשים שנה‪ ,‬שואפי ההתבוללות הנוהים אחרי‬
‫הריפורמה‪ ,‬שהביאו רעה רבה על נית ישראל‪ ,‬ורק לד׳ הישועה להאיר עינינו‬
‫באור תורחנו!‬
‫‪0‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ממלחמת הפרושים עם הצדוקימ בתקופת הכית השגי נשארו לנו רשמים‬
‫שונים‪ ,‬בדברי המשנה והתלמוד‪ ,‬רשמים המזכירים לנו את התקופה הרחוקה‬
‫ההיא• שבה התאמצו חכמי האומה‪ ,‬להשריש בלבות בני העם את שרשי האמונה‬
‫בהכרת ערכם המיוחד בתור עם קדוש‪ .‬מבין הרשמים השונים ההמ ראוי להזכיר‬
‫ביחוד את רושמ מאורע אחד‪ ,‬חקשור במלחמת הפרושים עם הצדוקים‪ ,‬בנוגע‬
‫לקביעת חג השבועות‪.‬‬
‫א מ ו ר‬
‫על המאורע ההוא נאמר בדברי חכפינו ז״ל בזה‪ :‬״תנו רבנן׳ אלין יופיא‬
‫דלא להתענאה בהון‪ ,‬ומקצתהץ דלא למיספד בהון׳ מריש ירחא דניסן עד המניא‬
‫ביה איתוקם תמידא‪ ,‬דלא למיספד‪ ,‬ומחמניא ביה ועד סוף מועדיא איתותב‬
‫הנא דשבועיא דלא להתענאה״‪) ,‬תעגית‪ ,‬יז‪ ,:‬ימנווית‪ ,‬סה‪ ,(.‬ז‪ .‬א‪ .‬אלה הם הימים‬
‫שאין להתענות בם‪ ,‬ובמקצתס אין אף להספיד‪ ,‬מראש חודש ניסן עד יום‬
‫השמיני בו הוקם התמיד‪ ,‬ואין להספיד בס‪ ,‬ומיום השמיני עד סוף הפסח הוקם‬
‫חג השבועות‪ ,‬שלא להתענות בם‪) .‬יש נירםא אחרת האומרת אף על הימימ ההמ‬
‫שאין להספיד בם'‪ .‬הברייתא הזאת היא קטע קטן ממגלת תענית‪ ,‬היא המגלה‬
‫שבה נרשמו לזכרון כל אותם הימים‪ .‬שבמ קרו לעמנו מאורעות חשוביס‪,‬‬
‫ונקבעו לפיכך לימי זכרון ומועד‪ ,‬שאין מתענים בס‪ ,‬ויש כאלה שאף להספיד‬
‫בפ למת אסור‪ .‬מגלה זו בטלה לאחר החורבן כשתקפו הצרות׳ משום ‪.,‬שאם‬
‫באנו לכתוב אין אנו מספיקים״‪) ,‬שנת‪ ,‬ע‪ !(:‬ומכל היפים שנרשמו במגלה ההיא‬
‫נשארו לנו לדורות רק ימי התנוכה והפורים‪ .‬בתור ימי מועד‪) ,‬ראש השגה‪ ,‬י‪.(:0‬‬
‫רואימ אנו איפוא מברייתא קדומה ז‪,‬־‪ ,‬שנמשכה מלחמה כבידה בין‬
‫הצדוקימ והפרושימ‪ .‬בנוגע לקביעת יומ חנ השבועות‪. ,‬שהיו הצדוקימ אומרים‬
‫עצרת אחר השבת״‪ .‬ז‪ .‬א‪ .‬שיום תג השבועות צריך לחול תמיד ביומ הראשון‬
‫לשבוע‪ ,‬מפני שהיו מפרשים את הכתוב בתורה‪. ,‬וספרחם לכמ מםחרח השבת‬
‫וגו׳״‪) ,‬ויקרא‪ ,‬ט ‪ -‬ט י ( ‪ ,‬כפשוטו‪ ,‬שהכתוב מדבר בשבת בראשית! והפרושימ‬
‫לעומתם מסרו נפשם על קבלתם מרבותיהם בעל פה‪ ,‬שכונת הכתוב כאן על‬
‫יום הראשון ־‪ .‬של פסח‪ ,‬״ומהו ממחרת השבת ‪ -‬ממחרת הפסח״! וקרא הכתוב‬
‫ליום ההוא בשם ‪.‬שבת״‪ .‬משוס שהמועדים בכלל קודש המה לנו כיום השבת‪,‬‬
‫ומהיום ההוא צריך איפוא לספור את המשים היום‪ ,‬ולתוג את חג השבועות‪.‬‬
‫מלחמה כבידה זו נמשכה‪ ,‬כנראה מדברי חכמינו ז״ל‪ ,‬במשך שנים רבות‪,‬‬
‫עד שנצחו סוף סוף הפרושים‪ ,‬וחג השבועות נקבע לעולמי עד ליומ החםשים‬
‫של פסח כקבלת חכמינו ז״ל! ולזכר הנצחון ההוא נקבעו לימי מועד הימים‬
‫שמשמונה לניסן עד אחר הפסח‪.‬‬
‫ודנה ראוי לנו להבין את ענין המלחמה ההיא‪ ,‬שהי׳ לה ערן כל כך נדול‬
‫בעיני חכמינו ז״ל‪ ,‬עד שמצאו לנכון לקבוע לה זכר עולם במגלת התענית‪.‬‬
‫כמו כן עלינו לעמוד על הבנת ענין המלחמה השני׳‪ ,‬הנזכרת במנלת התענית‪.‬‬
‫על דבר התמיד ויתר קרבנות הצבור! ולברר לעצמנו את היחס שבין שתי‬
‫המלחמית ההן‪ ,‬שהיי בלי ספק אחיזות זי בזו‪ ,‬עד שמצאו חכמינו זיל לנכין‪.‬‬
‫לקבוע את ימי הזכרון לשני הנצחונות ההם‪ .‬שיבואו סמוכים ותכופימ אלי‬
‫לאלו‪ .‬מראש חודש ניסן ועד השמיני בו‪ ,‬ומיום השמיני בו ועד סוף ימי הפסח‪.‬‬
‫על דבר המלחמה בנוגע לקרבן התמיד ידובר בעז״ה ברחבה בפרשת פנחס‪,‬‬
‫ששם מקומם של הקרבנית ההם‪ ,‬ייבורר לנו אז היחס שבין שתי המלחמות‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ההן‪ ,‬שבין הצדוקים והפרושים‪ .‬ובוה נדבר רק על המלווםר‪ .‬בנוגע לקביעות‬
‫הג השבועות‪.‬‬
‫מלחמה זו התרכזה כאמור סביב פירוש הכתוב ״ממחרת השבתי‪ ,‬שנאמד‬
‫בפרשתנו לענין חג השבועות‪ .‬שהצדוקימ פירשוהו כפשוטו של שבח בראשית‪,‬‬
‫והפרושים פירשוהו בהתאם לקבלחם זיל על הפסח‪ ,‬״ומהו ממחרת השבח‪-‬ממחרת‬
‫הפסח״‪ .‬והנה בודאי נאמנה עלינו קבלת חכמינו ז״ל‪ .‬שכך נמסר להם מסיני‬
‫פירוש כתוב זה‪ ,‬אכל לאיזה צורך מצאה התורה לנבון לקרוא כאן לפסח בעם‬
‫שבת ז ולמה לא כחבה בפירוש ״ממחרת הפסח״‪ ,‬ואז לא הי׳ כל מקום לטעותם‬
‫של הצדוקים‪ .‬על ענין זה בבר עמדחי במאמרי לענין קדוש החדשימ‪ .‬ותמצית‬
‫הדברים היא‪ ,‬שאף כי המועדים תלויים ד‪ 0,‬במספר ימי החודש‪ ,‬וקביעות החדשים‪,‬‬
‫למלאם או לחסדם‪ ,‬וכן קביעות השנים לעשוחם פשוטות או מעוברות‪ ,‬נמסרה‬
‫לבי׳יד‪ ,‬ואם יטעו הבי״ד בחשבונם ויקבעו את החודש שלא כראוי‪ ,‬כמו שקרה‬
‫לרבן נמליאל הנשיא ביבנח‪ ,‬הלא יחולו אז ימי המועדימ שלא בומנמ‪ ,‬מכל מקום‬
‫לא יגרע מקדושחם מאומה‪ ,‬כי כך נזרה החורד‪ ,‬שמה שעשו בי״ד עשוי‪ ,‬אבל‬
‫איך זה תחול קדושה על ימים שלא היו ראויים להתקדש ז אח השאלה הזאת‬
‫הרגישו חכמינו ז״ל ורמזו עליה בדבריהם שמ‪ ,‬באמרמ ״ואל תתמה על זה״‪,‬‬
‫ובכדי לישבה אל נכון הוםיפו לאמר‪ ,‬״שהקב״ה קידש אח ישראל‪ ,‬ולפי שהם‬
‫מקודשים לשמים לכך מה שהמ מקדשים הוא מקודש״‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬בי קדושת‬
‫העולמים שהשפיע השי״ת על עם בחירו היא היא הגורמת לכך‪.‬‬
‫קדושת המועדות מבוסמת היא על קדושת ישראל‪ ,‬וזהו שתיקנו חכמינו‬
‫זיל לאמר •מקדש ישראל והזסנים״‪ ,‬קדושת הזמנים נובעת ממקור קדושת‬
‫ישראל‪ ,‬ועל יסוד זה קראת התורה למועדים בשמ ״מקראי קודש״‪ ,‬במו‬
‫לשבת‪ ,‬ואין בין יו״ט לשבת לענין הקדושה ולא כלום!‬
‫על העיקר הגדול הזה של קדושת המועדים כקדושת השבת באה התורה‬
‫להעמידנו בקראה למועד הראשון בשנה‪ ,‬הוא חג הפסח‪ ,‬בשם ש ב ת ‪ .‬וזהו‬
‫שנאמר בכתוב •ממחרת השבת״ במקום ״ממחרת הפסח״‪ ,‬ללמדנו שהפסח קדוש‬
‫הוא לנו כיום השבת‪ ,‬וממגו גקח לכל יתר המועדים שבתורה‪ ,‬שגמ המה קודש‬
‫המה לנו כקדושת השבת‪.‬‬
‫ואולם כל זה הוא רק לשיטת הפרושימ‪ ,‬מאמיני הקבלה‪ ,‬העומדימ על‬
‫בסים קדושת ישראל‪ ,‬בתור עם נבחר וקדוש ‪ t‬אבל הצדוקים שכפרו בקדושת‬
‫ישראל בכלל‪ .‬בהחזיקט בשיטת •נהיר‪ ,‬כגוים כמשפחות הארצות״‪ .‬הפה לשיטתם‬
‫היו עושים פירוד בין הדבקימ‪ ,‬והבדילו בין המועדים לשבתות‪ .‬השבת היתה‬
‫קודש נם להם‪ .‬שהרי היא נתקדשה ע״י הקב״ה בעצפו מששת ימי הבריאה‪,‬‬
‫אבל המועדים היו להם רק ימי חג ומגוחה‪ ,‬כחגי יתר העמים אשר סביבותיהם ו‬
‫ומה שנאמר עליהם בכתוב •מקראי קודש״‪ ,‬אין זה לדעתם אלא להבדילם‬
‫א מ י ד‬
‫מימות החול‪ .‬ולא ‪:‬שיהיו קודש כהשבת פגמה‪ .‬מטעם זר‪ .‬לא •כלו לפרש את‬
‫הכתוב •ממהרת השבת״‪ .‬שהוא מדבר ביום טוב והוכרחו לפרשו כפשוטו‪ ,‬שהוא‬
‫מדבר בשבת ממש‪ .‬שבת בראשית‪ .‬ומזה יצאה להם טעותם‪• .‬שהיו אומרים עצרת‬
‫אחר משבת״‪.‬‬
‫מגל האמור יוצא לנו׳ שמחלוקוחם של הפרושים עמ הצדוקימ בפירוש‬
‫הבהוב לענין קביעות יום העצרת‪ .‬היתה מיומדת על אמונתם בקדושת ישראל‪,‬‬
‫והתיחדותו להיות לעם קדוש לדי‪ .‬לא לחנם איםוא מטרו חכמי ישראל הפרושים‬
‫את נפשם על קביעת יום העצרת בהתאם לקבלתם‪ .‬ביום החמשימ ממחרת הפסח‬
‫דוקא שנקרא שבת! בשאפם להשריש עי״ז בקרב העם את שרשי האםונה‬
‫בקדושת ישראל‪ .‬שעליה מיוסדת קדושת הסועדים‪ ,‬לעשותם ‪.‬מקראי קודש״‬
‫כשבת עצמה‪ .‬וכשגברה ידם על הצדוקים‪ .‬ויום העצרת נקבע בישראל לעולמי‬
‫עד כקכלתמ המה‪ ,‬קבעו לזכר נצחונמ זה‪ ,‬שהי׳ לו בעיגיהמ ערך קימ לדורות‪,‬‬
‫בתור היסוד לקדושת ישראל‪ .‬את הימימ משמונה בניטן עד אחד הפסח‪ ,‬לימי‬
‫•דלא להתענאה בהון״‪ ,‬ואף ‪.‬דלא למיספד בהון•!‬
‫ז‪.‬‬
‫ונבוא מעתה אל ביאור השם •עצרת*‪ .‬שקראו חכמינו זיל לחג השביעות‪.‬‬
‫ונזכיר בזה את ההנחה‪ .‬שכבר עמדו עליה המבארים‪ .‬שהשמ ‪.‬עצרת״ ביהמ לחג‬
‫זה הוא רק קימר מהשס הנכון ״עצרת של פסח״‪) .‬עיין ע ר י ך ה ש ל ם ע ר ך זה(‪ .‬ובשם‬
‫הגכון הזה שקראו חכמיגו לחג השבועות‪ ) ,‬מ י ר ש ח ז י ת זי‪ ,‬ע ל ה כ ת ו ב י מ ה י פ ו פ ע מ י ך ב נ ע ל י ם ׳ ( ‪,‬‬
‫באו להעמידגו על זה‪ ,‬שאף שחג השבועות הנהו בודאי חג בפני עצמו‪ .‬שהרי‬
‫רחוק היא מהפסח שלפניי‪ ,‬קשור הנהו בכל זאת אל שבעת ימי הפסח‪ ,‬שאותם‬
‫בא להשלים‪.‬‬
‫ערכו הגכון של חג השבועוח הוא‪ ,‬לדעת הזיל‪ .‬כערכו של יום השמיני‬
‫של חג הסבות‪ .‬גמ על היום ההוא נאמר שהוא ‪.‬חג בפגי עצמו*‪ .‬ואמגם הלא רואים‬
‫אנו‪ ,‬שאין המצוות של שבעת הימים שלפניו׳ הסוכה וארבעת הסיגים‪ ,‬נוהגות‬
‫בו! ואעפ״כ הלא קראה אותו התורה בשם •ביומ השמיני״‪ ,‬ואין שמיני בלא שבעה‬
‫שלפניו‪ ,‬וללמדנו באה התורה בזה‪ ,‬כי יש אמנס יחס וקשר בין שבעת ימי החג‬
‫ובין היומ השמיני‪ ,‬הכא אחריהפ בתור ‪.‬עצרת״‪ .‬וכן הוא הדבר‪ ,‬לדעת חכמינו‬
‫זיל‪ ,‬גם בגוגע לחג השבועות‪ ,‬שגם הוא קשור הנהו אל שבעת ימי הפסח‬
‫ומשליםם‪ ,‬והרי הוא לפיכך ״עצרת של פסח׳!‬
‫והנה על היחס שבין הג הסיכות ובין העצרת שלאחריו‪ ,‬ידובר בעזיה‬
‫ברחבה במ״א‪ ,‬וכאן נדבר לעניננו רק על היחס שבין הנ הפסח וכין העצרת‬
‫שלאחריו‪ ,‬הוא הנ השבועות‪ .‬ונאמר בזה‪ ,‬כי באו חכמינו ז״ל להעמידנו על‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ס‬
‫ד‬
‫האמת‪ .‬שגולת הכותרת של חג חירותנו‪ ,‬חג הפסח‪ ,‬היא העצרת הבאה אחריו‪,‬‬
‫הוא חג השבועות‪ .‬ועל שם זח נקרא על ידם בשס ‪.‬עצרת של פסחי!‬
‫חג הפסח הוא הנ גאולתנו הראשונה ממצרים‪ ,‬שעל ידה יצאגו םעבדות‬
‫לחירות ונהיינו לעם חפשי‪ .‬אבל תכלית הגאולה ההיא היתד! קבלת התורה׳‬
‫בדבר ד׳ אל משה‪ ,‬״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר‬
‫הזה״׳)שמית‪ ,‬ג‪-‬יב(‪ ,‬והיא היתה הלשון הרביעית מארבע חלשוגות של גאולה‪,‬‬
‫כאמור‪. ,‬ולקחתי אתבם לי לעם״‪< ,‬ש‪ ,0‬ו‪ .(!-‬לקיחה זו נתקימה במעמד הר סיני‪,‬‬
‫שאז נהייגו לעס ״סגולה מכל העמים׳ ו וגאולת מצרים שהתחילה בחמשה עשר‬
‫לחודש הראשון‪ ,‬בצאת ישראל ממצרים ביד רמה‪ ,‬גגםרה ביום הששי לחודש‬
‫השלישי‪ ,‬ביום שבו עמדו אבותינו‪ ,‬לפי קבלת חכמינו ז״ל‪ ,‬לסני הד האלקימ‬
‫וישמעו את קולו מדבר אליהם מתוך האש‪ .‬שבעת השבועות שעברו בין שני‬
‫הימימ ההמ‪ .‬היו ימי הכנה ליוצאי מצרים‪ ,‬להכשירם לאוחו המעמד הנשגב‪.‬‬
‫לזבר הימים התם באה מצות הספירה‪ ,‬לספור שבעה שבועות מסחרה הפסח עד‬
‫חג השבועות‪ ,‬זמן מתן תורתנו‪ ,‬לתורות לנו בזה על היחס והקשר שבין שני‬
‫אלה‪ ,‬בין יום יציאתם ממצרים ובין יום קבלת התורה‪ ,‬ולהביננו בינה‪ ,‬כי תכלית‬
‫הגאולה היתד‪ ,‬ההופעה‪ ,‬שהופיע הקב״ה לעמו ישראל‪ ,‬לתת להם הורה ומצוות‬
‫ולעשותמ עי״ז לגוי קדוש!‬
‫שגי השמות שקראו חכמיגו זיל לחג השבועות‪ ,‬שמות שאיגס נזכרימ‬
‫בתורה‪ .‬והם ״זמן מתן תורתנו״ ו‪.‬עצרת של פסחי‪ ,‬או ‪.‬עצרתי סתמ‪ ,‬הם‬
‫איפוא שנים שהם אחד! כי יום קדוש זה‪ ,‬שבו ניתנה חורה לישראל‪ .‬הוא עוצר‬
‫וסוגר את ימי הפסח שלפניו וםשליםם‪ .‬השמות הללו ניתנו לחג השבועות עיי‬
‫הפרושים; אבל הצדוקים שכפרו בקדושת ישראל ואמרו ״נהיה כגוים״‪ ,‬הם לא‬
‫חגגו כלל את חג השבועות בתור זמן מתן'תודה‪ .‬ואף לא הודו לקבלת‬
‫הפרושים‪ .‬שבששי בסיון ניתנה תורה׳ מאחר שדבר זה לא גאמר מפורש‬
‫בתורה‪) .‬בפסיקתא זוטרתא‪ ,‬הנזכרת למעלה‪ ,‬ססקא ‪.‬שעיר עזים אחד״‪ .‬כתב‬
‫בתוך דבריו‪ ,‬וז״ל‪. :‬וכדי להוציא מלבם של צדוקימ‪ .‬שאומרים מתן תורה לא‬
‫הי׳ בעצרת״‪ ,‬עכ״ל(‪ .‬בעיניהם הי־ חג השבועות רק חג הבכורים‪ ,‬חג קציר‬
‫החטימ‪ ,‬מבלי כל יחס וקשר בינו ובין חג הפסח שלפניו! ולפיכך העמידו‬
‫בקשיות ע‪.‬־רף על דעתם המשובשת׳ לספור את חפשים היום לא מטהרת הפסח‪,‬‬
‫כי אס ממהרת השבת‪ .‬הם לא הכירו איפוא את השם ‪.‬עצרת״‪ ,‬שקראו חכםיגו‬
‫)עיין ה א מ ר ל ר ש ״ י פ י ן ע ר ך זה(‪.‬‬
‫לחג זה‪ ,‬בנתקם כל קשר בינו ובין חג הפסח‪.‬‬
‫והפרושים מאמיני הקבלה‪ ,‬שנלחמו על עיקר זה עם הצדוקים‪ .‬הם החזיקו דוקא‬
‫בשם ‪.‬עצרת״‪ .‬וכשגברה ידם וחג השבועות הוקם על מכונו כפי קבלחם ז״ל‪,‬‬
‫)איתוקם חגא דשבועיא(‪ .‬נתקבל מאז בישראל‪ ,‬יחד עם השם ״זמן מתן תודתנו״‬
‫גס השם השני שקראו חכמיגו לחג זה‪ ,‬הוא השם ע צ ר ת !‬
‫א מ ו ר‬
‫?ןמז‬
‫ונבין מעתה מה שהוסיפו במגלת תענית אחר התיבות ‪-‬איתוקם ‪nan‬‬
‫דשבועיא׳‪ ,‬לאמר‪., ,‬ואיזה חנ‪ .‬זו עצרת־! אשר לכאורה יפלא מאד מה באו‬
‫ללמדנו בזהז וכי לא ידענו שחנ השבועות נקרא אצל חכמינו זיל בשמ‬
‫״עצרת״ ז ולדברינו יבואר אל נכון‪ ,‬שבאו להעמידנו על עיקר זה‪ ,‬שנצחון‬
‫הפרושים על הצדוקים בנוגע להקמת ״הגא דשבועיא׳ התבטא בהשס‬
‫‪.‬עצרת״‪ ,‬שנתנו חכמינו לחג זה‪ ,‬ולזכר נצחונם ההוא נקרא כן כישראל‬
‫לדודות עולם!‬
‫ש ב ח‬
‫לחג שבועות‪/‬מאמר‬
‫חג‬
‫‪1‬‬
‫‪B‬‬
‫ע ז‬
‫‪1‬‬
‫גו‬
‫הבכורים‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫אתרי אשר דברתי במאמרי הקודם על השם ״עצרת״‪ ,‬שקראו חגמינו זיל‬
‫ליום קדוש זה‪ ,‬נעבור נא לדבר פעתה על שלשת השטות שקראה התודה לחג‬
‫זה‪ .‬והם‪ :‬חג השבועות‪ ,‬חג הקציר וחג הבכורים‪.‬‬
‫שני השמות הראשונים הם דברים כפשוטם‪ ,‬כי חג זה יבוא אחרי אשד‬
‫ספרנו את שבעת השבועות‪ ,‬ממחרת השבת היא מחרת הפסח‪ .‬ובעת ההיא םתחלת‬
‫בארצנו הקדושה עונת קציר החטים‪ ,‬וחג השבועות הוא איפוא גם הג הקציר‪.‬‬
‫השם השלישי בא בתורה בשנוי מועט‪ .‬כי תחת «חג הבכורים׳ נאמר בכתוב‬
‫״יום הבכורים״‪ ) .‬ב מ ד ב ר ‪ ,‬נ ח ‪ -‬נ י ( ‪ .‬ביום ההוא היו מקריבימ במקדש את ‪,‬לחם‬
‫הבכורים״‪ ,‬המה שני הלחם‪ ,‬שהיו‪.‬מנחה חדשה לד״‪ ,‬מהחטים החדשים שנקצרו‬
‫או‪ ,‬ועל שם הבאת ‪-‬לחם הבכורים״ נקרא היום ההוא בשם ‪...‬יום הבכורים״‪.‬‬
‫ואולמ עוד מצוה אחרת היתד‪ .‬מתהלת ביום ההוא׳ מצוד‪ .‬חביבה שעשתה אותו‬
‫ליוט חג‪ ,‬ליוט של שמחה יתירה‪ .‬היא מצות הבאת הבכורימ‪ .‬על מצוה זו באה‬
‫בתורה פרשה מיוחדה‪ ,‬היא פרשת ‪,‬מקרא בכודיט״‪.‬בה נצטוינולקחת ‪.‬מראשית‬
‫בל פרי האדמה״‪ ,‬לשימ אותמ ״בטנא״‪ ,‬וללכת אל המקום ״אשד יבחר ד׳ לשפן‬
‫שמו שם״‪ .‬ולהניחם שם לפני המזבח‪ .‬למען חת בזה תודה לד׳ על ‪.‬הארץ אשר‬
‫נשבע ד' לאבותינו לתת לנוי‪ ) ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬נ י ‪ ,‬א ‪ -‬י ׳ ( ‪ .‬לא קבעה לנו אמנם התורה‬
‫יום מונבל למצוה זו‪ ,‬ויכולה היחד׳ לבוא בבל עת׳ אלא שכך שנו לנו חכמינו‬
‫זיל‪ ,‬כי ‪.‬אין מביאים בכורים קודם לעצרת‪ ,‬אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם‬
‫קודם לעצרת ולא קבלו מהם מפני הכחוב שבתורה‪ ,‬וחג הקציר בכורי מעשיך‬
‫אשר תזרע בשדה׳‪ ) ,‬ב כ י ר י פ ‪ ,‬פ ר ק א״‪ ,‬מ ש נ ה <׳>‪ .‬התאמת מצוה חביבה זו‪ ,‬שהיתה‬
‫גערכת ברוב פאר והדר ובהמון חוגג‪ ,‬ככל אשר יסופר במשנתנו‪) .‬שם‪ ,‬פ ר ק ג‪(-‬׳‬
‫ליום זה‪ ,‬יום חג הקציר‪ ,‬עשתה את היום ההוא ליום של חג כפול‪ .‬ליוס של‬
‫שמחה מיוחדה‪ ,‬היא ‪.‬שמחת בקציר׳‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬ט ‪ -‬ב > ‪ ,‬ועל היום ההוא בא בתורה‬
‫צווי מיוחד לשמוח בו‪ ,‬כאמור‪ ,‬״ועשית חג שבועות ושמחת לשני ד׳‬
‫א מ ו ר‬
‫אלה הם איפוא שלשת השפות שקראה התורה ליום‬
‫) י ג י י ס טז‪ ,‬י ‪ -‬י א ( ‪.‬‬
‫אלקיך*‪.‬‬
‫זה‪ .‬ושלשתם נאים כאחד‪.‬‬
‫ואילם נפי חכמינו ז״ל נקרא חג זה‪ ,‬נידוע‪ ,‬נשם מיוחד‪ ,‬נשם ״זמן פתן‬
‫תורתנו״‪ .‬כי נן קנלו זיל‪. ,‬שנששי נסיון ניתנה חורה״‪) ,‬שבת‪ ,‬פי‪ .>:‬על זה‬
‫דרשו‪) ,‬שפ‪ ,‬פח‪. ,(.‬מאי דכתיב ויהי ערנ ויהי בוקר יום הששי‪ ,‬היא יתירה למה‬
‫לי ז מלמד שהתנה הקביה עם מעשה בראשית ואמר להם‪ ,‬אם ישראל מקבלים‪.‬‬
‫את התורה אתם פתקייפים ואם לאו אני מחזיר אתכם לחוהז ובוהז״‪ .‬ענין זה‬
‫של קבלת התורה ביום הזה הי׳ פקובל באומתנו פדור דור‪ ,‬פיוס שעםדו‬
‫אבותינו על הר סיני ושמעו את קול ד׳ מדבר אליהם םחוך האש‪ .‬ובכן הוחג‬
‫היום הזד‪ .‬נישראל כחור חג כפול‪ .‬חג הנכורים וחנ החורה‪ ,‬ובו שמחו בשחי‬
‫המתנות הטונות שניתנו להם‪ ,‬״ארץ ותורה״ גם יחד‪ .‬ורק לאחר שגלינו מארצנו‬
‫ונתרחקנו מעל אדמתנו‪ .‬אבד היום הקדוש הזה את ערכו לנו נתור ״יום הננורים״‪,‬‬
‫ואנו חוגגים אותו בגולה רק בתור ״יום שבו ניתנה חורה לישראל״‪ .‬אבל למרוח‬
‫סיזורנו נגויים ולפרות גלוחנו הארובה לא חדלנו מעולם מלקוות ולצפות ליום‬
‫אשר בו נשוב לארצנו נוע ז‪ .‬ליום אשר נו ישינ ד׳ שנו תעפו ישראל ״וננו ערים‬
‫נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם״‪ ,‬כדבר‬
‫ד־ ניד נביאו מתקוע‪ ,‬לאמר‪. ,‬הנה ימים באים נאוט ד׳ ונגש חורש בקוצר ודורך‬
‫ענבים נמושך הזרע והטיפו ההרים עסיס ונל הגנעות תתמוגגנה״‪ ) ,‬ע מ י פ ‪ ,‬ט ‪ ,‬י נ ‪ -‬י ד ( ‪,‬‬
‫ואז ישונ היום ^קדוש הוד‪ ,‬להטת לנו נניםי קדם ליום של משנה שמחה‬
‫שמחת הארץ נהנאת ככוריה ושמחת התורה!‬
‫י‬
‫ב‪.‬‬
‫את תקותנו זאת‪ ,‬התקוה הנעימה לשונ לארץ אנוחינו‪ .‬אנו מניעים‬
‫נקריאתגו ניומ הזה את מגילת רות‪ ,‬את אוחה המגילה הקטנה והיפה‪ ,‬המענירה‬
‫לננד עיני רוחנו תפונה נהדרת‪ ,‬נעימה ומרהיבה‪ ,‬מחיי עמגו בימים קדומימ‪,‬‬
‫תמונה של קוצרים יהודים העובדים על שדות ציון‪ ,‬ואנו מקימים את פניהם‬
‫בברכת בועז לקוצריו‪ ,‬לאמד‪ ,‬״ד׳ עמכם״‪ ,‬ובאזנינו יצהל מענה פיהם ״יביככמ‬
‫דייו מנילה קטנה ויטה זו תצרור לגו בכנפיה את ריח השדה אשר ברכו ד׳‪',‬‬
‫ובהזכירה אותני יפים מקדם תעודד אח רוחנו ותחזק את תקותנו‪ ,‬תקות הגאולה‪,‬‬
‫לשוב להיות לעם יושב על אדמתו וחי על עבודתו‪ ,‬לעם של זורעים וקוצריפ‪,‬‬
‫נוטעים ובוצרים!‬
‫מגילה קטנה זו חותמת היא בדברים שבהם קשורות כל תקוות ישראל‬
‫לעתיד‪ ,‬יבשנילם חביבה עלינו ביהוד קדיאחה‪ ,‬כ• הלא «ד‪,‬כל הולך אחד‬
‫החיתום״‪ ) ,‬ב ר ב ו ת ‪ ,‬יב‪ .(.‬הנתונים האחרונים של מגילה זו יספרו לדור על ״תולדות‬
‫פרץ״‪ ,‬וחותמים המה נ נ ת ו נ ״ועונד הוליד אח ישי וישי הוליד את דוד״‪ .‬ונשאנו‬
‫ש ב ת‬
‫ז מ ל ע ד‬
‫קוראים את היבריס האלה אנו מזכירימ לעצמנו את דברי נביא הנחמות‪ .‬לאטד‪,‬‬
‫״ויצא חוטר מנזע ישי ונצר משרשיו יפדה״‪ ) .‬י ש ע י ה ו ‪ ,‬י א ‪ -‬א > ‪ .‬״חוסר ישי״ הלא זהו‬
‫משיח ציקנו‪- .‬נצי״ משויש י ו י בן ישי‪ .‬שעליו תקותנו‪ ,‬כי הוא •יבוא ויגאלנו׳‬
‫יוה אפנו משיח ד״‪ .‬תקות המשית שהיא יסוד ושויש אמונתנו‪ ,‬והיא היא‬
‫שעודדה את יוח עמנו בגולה‪ ,‬ועליה נצטוינו לפיכך ״לצפות לישועה״‪ .‬מבוססת‬
‫היא על מגילה קסנה זו‪ ,‬על מעשה בועז ודוח‪ .‬שבם נתקיימה במילואה ביבת‬
‫»כל העם אשי בשעי והזקנים״‪ ,‬אשי ביכו אותם כי יהי ביתם ״כבית טי‪ 7‬אשר‬
‫ילדה תמי ליהורה׳‪ ,‬וביום הזד‪ .‬׳‪.‬יום הבכויים״‪ ,‬יום בו חגגו אבותינו על אימתם‬
‫את חג הקציר וחג הבכוייס‪ ,‬אנו כני העמ הנאנח והגאגק שגלה מאדצו ונתרחק‬
‫מעל אדמתו‪ ,‬אנו קוראימ את המגילה הזאת ומחזקימ בקרבנו את אמונתנו אומן‪,‬‬
‫כי עוד נשוב להיות עם יושב על אדמתו‪ ,‬עם בונה ״עדים נשמות״ לשבת בהן‬
‫עם נוסע כרמים ושותה את יינם‪ ,‬עם עושה גנות ואוכל את פריהם ז ובהשליכנו‬
‫אז מעל פנינו את מקל הנודדים‪ ,‬סמל גלוחגו‪ ,‬לא נוסיף עוד לקחתו בידינו עד‬
‫עולם‪ ,‬כדבר ר׳ עלינו ביד נביאו‪ ,‬לאמר‪ ,‬״ונטעתים על אדמתמ ולא ינתשו עוד‬
‫מעל אימתם אשר נתתי להם״!‬
‫קייאת המגילה מוכידה לנו איפוא את תקות הגאולה העתידה לבוא לנו‬
‫בדבר ד׳‪ ,‬״על יד בן ישי כית הלחמי״‪ ,‬וקריאת פישת היום‪) ,‬ביום היאשון‬
‫לחג(‪ ,‬היא פרשת ״בחודש השלישי״‪ ,‬מזכירת לגו אח המעמד הגשגב שעמדו‬
‫אבותינו ביום הזה לפני הר סיני‪ ,‬בשמעם את ״קול אלקים חיים מדבר מחוך‬
‫האש״‪ .‬שני הוכרונות הללו קדושים הם לנו כאהד‪ ,‬ועל שניהם אנו חיים וקיימים‬
‫כיום הזה‪ .‬תקות הגאולה לנו בני ישראל היא לא רק לצאת מחשכת הגולה לאור‬
‫החופש והדרור‪ ,‬כי אם להגאל ‪,‬׳גאולה כפולה׳‪ ,‬כבימי צאחגו ממצרים‪ .‬להיות‬
‫לעמ ״סגולה מכל העמים׳‪ ,‬עם אשר תורתו היא גשמת חייו ועליה יחי׳‬
‫על אדמתו!‬
‫ג‪.‬‬
‫והנה עומיים אנו כיום הזה ביום אשר בו עמדו אבותינו לפני אלפי שנה‬
‫בתחתית ההי‪ ,‬ושמ שמעו את קול אלקים חיים מ י ב י אליהם מחוך האש‪ .‬המעמי‬
‫הנשגב ההוא‪ ,‬שעשה אותנו לעס ״סגולה מכל העמים וגוי קיוש״• הי׳ גלוי לעיני‬
‫כל ישיאל וכל העם מקצהו‪ .‬מנעי ועי זקן איש ואשה‪ .‬כולם היו באותו מעמד‬
‫וכולם דאו בעיניהם ושמעו באזניהם‪ ,‬״אח הקולות ואח הלפידים ואח קול השופי‬
‫ואת ההר עשן״‪ .‬כל זה נעשה בכדי שלא יוכל להיות שום מקום לספיקות‬
‫והרהורים‪ ,‬כי אין הוכחה יותר ברורה להאדט ממראה עיניו ומשמע אזניו‪ .‬זהו‬
‫שאמר הכתוב‪ ,‬״הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך‬
‫וגם בך יאמינו לעולם׳‪ ,‬ד״ל‪ ,‬לא אקרא אותך אלי השמימה לדבר אתך שמה‪ ,‬כי‬
‫א מ ‪ 1‬ר‬
‫קנא‬
‫אם אנבי אבוא אליך לדבר עמך בפני כל עם ועדה‪ ,‬לבעבור ישפע בל העט‬
‫בדברי עמך‪ ,‬ואז יאמינו בך לעולם! )עיין ע י ק ר י ם ‪ ,‬בי״י! ל ר א ש ק ( ‪ .‬המקור הראשון‬
‫לטםורתנו הוא מה שראו בעיניהם ושמעו באזניהם רבבות אלפי איש‪,‬‬
‫בל בני העם מקצהו שכולם היו באותו מעמד‪ ,‬ומעמד כזה שנעשה לעיני כל העמ‬
‫אינו משאיר עוד שום מקום לסשיקות ולחששות איזו שהן‪ .‬זהו שאמר הכתוב‪ ,‬״כי‬
‫שאל נא לימים ראשוגים וגוי‪ .‬הנהי׳ כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו‪ ,‬השמע‪,‬‬
‫עם קול אלקים מדבר מתוך האש כאשד שפעת אתה ויחי"‪ ) ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬י י ‪ ,‬ל נ ‪ -‬ל ג ( ‪.‬‬
‫ואת אומרח‪ ,‬כי אם יבואו ויאמרו לך שגס אחרים שמעו קול אלקים מדבר אליהם‪,‬‬
‫תשיב אמריך לתמ‪ ,‬שאלה האחרימ הלא היו רק יחידימ‪ .‬ומי יאמין להם שאמת‬
‫בפיהם‪ ,‬ואולי רק שקר נחלו להם ? אבל אנחנו הלא שפענו כולנו‪ ,‬כל העם‪,‬‬
‫וכדבר הזח לא ה•׳ עוד ולא נשמע כמוהו ‪ 1‬ולמען העפידנו על שורש אפונה זה‪,‬‬
‫דייקה תורתנו הקדושה וכתבה לפני מתן התורה וגם לאחריו אח הדברים ״אתם‬
‫ראיתם״! אתט ראיתמ בעצמכם ולא שמעתם מאמרים שהפר‪ ,‬ראו זאת!‬
‫ואולם אם אמגם לא נשאר כל מקום לאבותינו‪ ,‬ואחריהם גם לנו‪ ,‬להסתפק‬
‫במה שראו עיניהם ושמעו אזניהם‪ ,‬אבל הלא כך הוא טבעם של בני תמותה‬
‫שאף את המראת היותר נשגב ונאדר שתראינה עיניהם‪ ,‬אם היות רישומו אדיר‬
‫וחזק מאין כמוהו‪ ,‬בכל זאת מעט מעט יחלש הרושם הראשון ועקבותיו תכהינה‬
‫בסשך• העת‪ ,‬עד כי עלולים הפה הרואימ לשכוח אותו‪ .‬וזו היא דרכו של פורה‬
‫שר של שכח(;‪ .‬להשכיח את בני האדם אף מה שראו בעצמם‪ ,‬ואין נסתר מסנו!‬
‫והעצה היחידה להשמר סםכנת השכחה היא רק הזכירה החסידית‪ ,‬להזכיר לעצמנו‬
‫כפעם בפעם את הדבר שאנו חפצים בזכירתו‪ ,‬וכלמה שנוסיף לזכרהוכןתטעט סכנת‬
‫שכחתנו אותו‪ .‬זהו שציותה אותנו התורה לאמר‪. ,‬רק השמר לך ושמור נפשך‬
‫מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך״ ;‬
‫זאת אומרת‪ ,‬הן אמנם עיניך ראו ואזניך שמעו את דברי ד׳ אליך בחורב‪ ,‬ואין‬
‫לן כל מקום להסתפק בזה‪ .‬אבל אם אין מקום לספיקות יש מקום לשכחה ולהסרת‬
‫הלב‪ .‬ולפיכך עליך לשמור את נפשך מאד מסכנת השכחה‪ .‬והעצה היחידית‬
‫לזה היא רק הזכירה‪ ,‬ולפיכך ‪.‬והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני‬
‫ד׳ אלקיך בחורב״‪ ) ,‬ש ם ‪ ,‬ד ׳ ‪ — ,‬י ( ‪ .‬זכירת מעמד הר סיני נחשבת לפיכך בין ששת‬
‫הזכירות שצותה עליהן התורה‪ .‬והיא עלינו חובה תמידית לזכרה יום יום‪ .‬וחובה‬
‫כפולה ומכופלת היא עלינו לזכור את המעמד הגשגב ההוא ביום הזה‪ ,‬ביום‬
‫אשר בו עמדו אבותינו לפני ד־ בחורב ‪ 1‬ובזכרנו אותו צריכימ אנו לשוות‬
‫נגד עיני רוחנו לו גם חלק קטן אחד‪ .‬הלק מני אלפי אלפים ורבי רבבות׳ ממה‬
‫שראו עיני אבותינו ביום הזה לפני אלפי שנים‪ ,‬למען נדע להעריך את ערך‬
‫היום הגדול ההוא לנו בני ישראל‪ .‬בעשותו אוחנו לעט הנצח‪ ,‬לעם שניתנה לו‬
‫״חרות ממלאך המות״!‬
‫ט‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫י‬
‫ד‪.‬‬
‫הלא כה דברי חכמינו ז״ל על הכתוב ‪-‬חרות על הלוחות״׳‬
‫•מהו חרות ז ר׳ יהודה ור׳ נחמי׳ ורבנן‪ .‬ר״י אומר אל תקרי חרות אלא חירות‪,‬‬
‫חירות מן המלכויוח‪ .‬דיג אומר חירות ממלאך המות‪ .‬ורבנן אפרי חירות מן‬
‫הימורים‪ .‬אמר ר׳ אליעור בנו של ר׳ יוסי הגלילי‪ .‬אמ יבוא מלאך המות ויאפר‬
‫לפני הקנית על חנם בראתני בעולם‪ .‬הוא אומר על כל אומה שבעולם השלטתי‬
‫אותך חוץ מאומה' זו שנתתי לה חידות‪ ,‬חירות על הלוחות׳‪ ) ,‬ש ג ד ר ‪ » ,‬פ ד « ‪ .‬י נ ש מ‬
‫ה ד נ ר י ם ע ו ד נ מ ד ‪ -‬ר ו י ק ר א ‪ ,‬פ י ״ ח ‪ ,‬ו ב מ ד ר ש ח ז י ת מ י ח ‪ ,‬ו ב נ ״ מ ( ‪ .‬והנה חשנו לנו חכמינו זיל‬
‫כאן שלשה מיני חירות‪ :‬מן המלנויות‪ ) ,‬נ מ י א נ א מ ר » מ ן ו ע ל י ו ת ״ ‪ ,‬ו ד א ו ד א א ת ת ה י א כ מ ו ב ן ( ‪,‬‬
‫מן חיסורים וממלאך המית‪ .‬ננונע למלנויות ויסורימ הדנדימ מכוארימ לעצמם‪.‬‬
‫ני אילו שמרו ישראל את התורה נפי שקבלוה מסיני‪ ,‬לא היו באים לידי גליות‬
‫תחת הםלנויות השונות ולא היו יסורים נאים עליהם‪ .‬ואולם ננוגע לחידות‬
‫ממלאך המות‪ ,‬הנה אמנמ מצינו לדני יומי שאמר‪ ,‬״לא קינלו ישראל את התורה‬
‫אלא נדי שלא יהא מלה״ם שולט נהם‪ ,‬שנאמר אני אפרתי אלקיס אתם ונני‬
‫עליון נולכס‪ ,‬חבלתם מעשיכם‪ ,‬אכן כאדם תמותון״‪ .‬אנל נ נ ר נחלקו עליו הנמים‬
‫ואפרו‪, ,‬לנטל מהם מלאך הפות אי אפשר‪ ,‬שננר גגזרה גזירה‪ ,‬הא לא קיבלו‬
‫ישראל את התורה אלא נדי שלא תהא אומה ולשון שולטת נהפ״‪ ) ,‬ע נ ו ד ה ז ר ה ‪ ,‬ה‪.(.‬‬
‫ולדנרי חנםים אלה מה זאת אומרת ‪,‬חירות מפלאך הפות׳ ז‬
‫אכן זהו הדנד! לא על מלאך הטות הפרטי‪ ,‬הממוגה על נל נגי חלוף‬
‫דברו חכמיגו ז״ל כאן‪ ,‬כי אמ על מלאך המות הכללי ה מ מ ו ג ה על ה א ו מ ו ת !‬
‫לא רק אנשים פרטיימ בני תמותה המה‪ ,‬כי אם גם עמים שלמימ‪ .‬כמו שכל אחד‬
‫מבאי עולם עומד הוא למות כי ‪.‬הלא צבא לאנוש עלי ארץ״‪ ) ,‬א י ו ב ‪ ,‬ז ‪ -‬א ( ‪ ,‬כן‬
‫אפשר גם לעם כלו לעבוד מן הארץ‪ .‬כן הלא יעידו ויגידו דברי ימי עולם‪.‬‬
‫עמים רבים מעמי קדם גדלו והתפתחו ויהיו לכובשי ארצות וחולשים על גויס‪,‬‬
‫ובמשך העת התלו לרדת מטה מטה‪ ,‬עד כי נפלו בנופלים‪ ,‬ומעט מעט ירד‬
‫מבמת ההיטטוריא ויאבדו לנצח‪ .‬אמנם ‪,‬אין מיתה בצבור״‪ ,‬יאמרו חכמינו‬
‫זיל‪ ) .‬ה ו ר י ו ת ‪ ,‬ו‪ .(.‬ואולם אין זאת אלא בצבור היושב על אדמתו לבטח וחי חיים‬
‫נורמליים׳ אבל אף אם אלפי שנים יחיה איזה עם בעולם‪ ,‬אין זאת אומרת עוד‬
‫שקיומו בטוח לו לגצח‪ .‬כי אם תפגע בו יד ד׳ לכלות בו הצי זעמו או אחריתו‬
‫להכרית‪. .‬חמת מלך מלאכי מותי יאמר הכתונ‪ ) ,‬מ ש ל י ‪ ,‬ט ז ‪ -‬י ד ( ‪ .‬חמת מלכו של‬
‫עולם שולחת לפעמים נאיזה עם ״מלאני מותי‪ ,‬המה ‪ .‬ר נ ד וחרנ ורעכ ויגון׳‪,‬‬
‫אז יאנד לנצח‪ .‬ומלאך המות היותר אנזרי המסוגר‪ .‬על האומות‪ ,‬אשר אין נל‬
‫אומה ולשון ינולה לעמוד ננגדו‪ ,‬״ ג ל ו ת ״ שמו‪ ,‬ונל עמ שגלה מארצו סוסו‬
‫לאבדון‪ ,‬זו היתד‪ ,‬אחריתם של נל העסיס שגלו מארצותיהם ע״י כובשים ומנצחים‪,‬‬
‫)שמית‪.‬‬
‫לנ‪-‬יז(׳‬
‫א מ ו ר‬
‫ני כולם אבדו ובסלו םן העולם‪ .‬ורק אנו לבדנו והננו העם היחידי בתבל׳ שיד‬
‫חגלות לא שלשה בנו להנדיתנו מן הארץ‪ ,‬ני על נן ניתנה לנו ״חירות ממלאך‬
‫המות* ההוא‪ .‬חירות זו ניתנה לנו על הלוחוח‪ ,‬לוחות חנרית‪ ,‬ני על ידי קנלת‬
‫התורה נעשינו לעם הנצח‪ .‬זו היתד‪ .‬תשונתו של הקנ״ה‪) ,‬לטי מליצת חנמינו‬
‫ז״ל(׳ למלאך המות ההוא לאמר‪• ,‬על נל אומה שנעולם השלטתי אותך חוץ‬
‫מאומה זו שנתתי לה חירות״ ‪ 1‬והנה כי כן‪ ,‬לא על אישים נודדים ידונר נזה‪,‬‬
‫עליהם גאמר ״מי גכר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול‬
‫סלה״‪ ) ,‬ת ח ל י ם ‪ ,‬פ » ‪ , 0 » -‬ני אם על אומות! על נל אומר‪ ,‬שבעולם יש למלאן המות‬
‫מהוא‪ .‬ונלות שטו‪ ,‬שליטה‪ ,‬להנחידה ולהענירה מעל פני הארץ‪. ,‬חוץ מאומה זו‬
‫שנתתי לה חירות‪ .‬חירות על הלוחות״‪ .‬על הלוחות שניתנו לנו םםיני ננתבה‬
‫לנו לדורות עולמ חירות זו‪. ,‬והלוחות מעשה אלקים המה והמנתנ מנתנ אלקים‬
‫הוא״‪ ,‬ולפינן אם בעינינו יטלא הדבר‪ ,‬אבל הלא ‪ .‬ד נ ר אלקינו יקומ לעולם״‪,‬‬
‫זאשד על כן ‪.‬כימי עולם׳ ימינו!‬
‫ה‪.‬‬
‫נדנריהמ אלה נתנו חכמינו ז״ל תשונה נצחת לשאלת עולמים‪ ,‬שנסתמנה‬
‫גלאו נל חכמי לנ‪ ,‬היא שאלח קיום עם ישראל נגולה‪ .‬כל חוקרי דברי ימי‬
‫עולמ וחנמי המדע של ההיםטוריא‪ ,‬שנראו לעצמם שימות שוגות נחולדות גויי‬
‫ארץ‪ .‬לנאר על פיהן את כל התלישות והתמורות על פגי תבל ארצה‪ .‬יעמדו‬
‫משתוממיפ לפני חידת עולמים זו‪ ,‬חידת עם ישראל נגולה‪ ,‬עמ נלא ארץ‪ .‬ני‬
‫הלא חוק ברזל הנהו בתולדות כל גויי תבל‪ ,‬שקיומו של כל עם ועם תלוי בארצו׳‬
‫וכמו עץ השרה הצומח ופורח רק בעודנו עומד על עמדו‪ ,‬ושרשיו יעמיקו לינוק‬
‫מלשד אדמתו‪ ,‬וכאשר יניפו עליו גרזן לברות אותו מגזעו‪ ,‬ימות ויהי לעץ יבש‬
‫אשד לא יצלח רק לשרפה או למלאכה‪ ,‬כן הוא כל עם ועם‪ ,‬שחי הנהו רק‬
‫בעודנו יושב על אדמתו‪ ,‬ובהגלותו מעל ארצו מיד הוא מת מיתה לאומית‪ ,‬וזכרו‬
‫יאבד מנין נו״ תבל‪ .‬וכבד הזכרתי במאמרי ״נר תמיד״‪ ,‬לש׳ תצוה‪ ,‬את האגדה‬
‫הנפלאה על ‪-‬בר נש דטור״ הנ־רא במשנה בשם ״אדני השדה׳ ) נ ל א י ם ‪»0 ,‬ח‪ .‬מ ״ ה (‬
‫אשר עליו יסופר‪. .‬כי כמין חבל גדול יוצא מן הארץ ומחונד אל טבורו‪ ,‬ואין‬
‫נל בדיה רשאה לקרב אליו‪ ,‬כי הוא הורג וטורף את כל הקרב אליו‪ ,‬וכשרוצים‬
‫לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק‪ ,‬וסיד הוא מת״‪ ) .‬נ ר ע ־ נ ש‪ .(0‬כבר נש‬
‫ההוא כן הסח כל גויי תבל‪ ,‬שכשנשסק חבורם לארץ מיד המה מתים‪ ,‬ולטיכן‬
‫נקראו נתירה בשם ‪.‬עטי הארץ׳‪ ) ,‬י נ ר י ם ‪ ,‬נ ח ‪-‬י(‪ .‬ורק עם ישראל לבדו חי וקיים‬
‫הנהו אף לאחר שנפסק חבורו לארץ‪ ,‬ועל קיומו זר‪ ,‬ישתוממו כל יושבי תבל‪,‬‬
‫ובתמהון ישאלו‪.‬מהיכן ירק זה חי״ ז וכבר כתב אחד מחכמי הנוים‪ ,‬מיוצרי בקרת‬
‫המקרא שזייפו את נתבי קדשינו‪ ,‬שהבין לא יוכל אינה נהי׳ כדבר הזה‪ .‬הלא‬
‫קנד‬
‫ש ב ת‬
‫‪ fi 1‬ו ע ו־‬
‫עמון ומואב אחימ המה להעם העברי‪ ,‬כי אבי שני העמים ההם‪ ,‬לוט׳ הי׳ בן אחי‬
‫אברהם מזע אחד לכולמ‪ ,‬ומדוע זה אבדו העמים ההם מן העולם ואין זכר למו‬
‫עוד‪ ,‬ועם ישראל‪.‬לבדו עודנו! חי וקיים ועומד כסלע איתן בין גלי ים סוער‬
‫וזועף ז ואמנם הלא חזיון פלא הוא!‬
‫חזיון הפלא של קיום עם ישראל בגולה הוליד בקרב העסיס הנוצרים‬
‫את האנדה המזויפת על דבר היהודי הנודד הגצחי‪ ,‬כאילו קללח אלקים רובצת‬
‫עליו ח״ו‪ ,‬להיות גודד בגוימ מבלי למצוא מנוח‪ ,‬על אשר שלחו אבותינו‪,‬‬
‫לדבריהם‪ ,‬יד במשיחמ‪ .‬אבל אנחנו מאמיני דת האמת הלא ידוע נדע‪ ,‬כי אך שקר‬
‫נחלו להם אלה העמים באמונתם הבל‪ ,‬ובעלילותיהם שוא עלינו‪ .‬קיומנו בנולה‬
‫הוא לגו לא לקללה כי אמ לברכה‪ ,‬היא הברכה ״של גליות״‪ ,‬שעליה יאמרו‬
‫)בראשית‪ ,‬כ ח ‪, ( « -‬‬
‫חכמינו ז״ל‪ ,‬על הכתוב ‪.‬ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אוחו׳‪,‬‬
‫‪.‬שראה יצחק ברוח הקודש שעתידים בניו להנלות לבין האומות אמר לו‪ ,‬בוא‬
‫ואברכך ברכה של גליות‪ ,‬שיחזור עליך הקב״ה ויקבצך מן הגליות״‪ ) ,‬ב ר י ר ‪ ,‬פ ע י ה ( ‪.‬‬
‫ברכה זו חזרה ונישנית לנו ע״י הקב״ר‪ .‬בעצמו במעמד הר סיני‪ .‬בנחגו לנו‬
‫אז ‪.‬חירות על הלוחות‪ .‬חירות ממלאך המות״‪ .‬וברכה זו היא שעמדה לנו להציל‬
‫אותגו מכליון הגלות ולהקימנו בעולם לעם הנצח!‬
‫גלותנו הארוכה הוכיחה למדי עד כמה אמת בפי חכמיגו ז״ל שאמרו‪,‬‬
‫למר‪ ,‬נמשלו ישראל לשמן ‪ 1‬״מה השמן הזה אינו יכול להתערב במשקים אחרים‪,‬‬
‫אף ישראל אין יכולים להתערב באו״ה‪ ,‬מנין‪ ,‬שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים‬
‫להיות לי‪ .‬ד״א מה השמן הזה אפילו אתה נותן אותו בכמה משקים הוא נעשה‬
‫עליון על כולם‪ ,‬כך ישראל עליונים על כל האומות‪ ,‬כמו שכתוב ונתנן ד׳ אלקיך‬
‫עליון על כל גויי הארץ״‪ ) ,‬י ב ר י ם ר ב ה ‪ ,‬פ ״ ז ( ‪ .‬תכונתו הנפלאה של השמן לא תתגלה לנו‬
‫כל עוד הוא נתון בכוס לבדו׳ ועוסד בין כופות אחרים של משקימ ממשקים שוגים•‬
‫ודק לאחר שאנו מערים את השמן יחד עם עוד משקאות אחרים לתוך כלי‬
‫אחד וגערב אותם יחד‪ ,‬רק אז תגלה לעינינו תכונתו הנפלאה של השמן‪ ,‬לבלי‬
‫להתערב עם אחרים ולהיות תמיד עליון על כולם‪.‬‬
‫כן הוא הדבר בנוגע לנו בני ישראל‪ .‬כל עוד ישבנו על אדמתנו לבדנו‬
‫בין שכנינו העסים השונים‪ .‬לא באה לידי גלוי תבונתנו הנפלאה‪ .‬חכונת השמן‪,‬‬
‫ורק לאחד שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו‪ ,‬ובגלותנו נסזרנו בין הגויס‪,‬‬
‫•מקצה הארץ ועד קצה הארץ״‪ ) ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬כ ח ‪ -‬ס ד ( ‪ ,‬ששאפו תמיד להעבירנו על דחנו‬
‫ולהכחיד קיומנו בחור עם לבדד‪ ,‬רק אז באה לידי בטוי מלא קיום הברכה להיות‬
‫כשמן הזה‪ ,‬שאינו מתערב עם אחרים ולא עור אלא שנעשה עליון עליהם‪ .‬לא‬
‫רק שלא נתערבנו בגוימ להיות כמוהם‪ ,‬אלא שתמיד היינו עליונימ עליהם‬
‫בשאר רוחנו ובמדותינו ותבונתנו‪ .‬כי ‪.‬מה השמן הזה מביא אורה לעולמ כן‬
‫הנזכר(‪.‬‬
‫בנזאמרי‬
‫ישראל אורה לעולם״‪) ,‬חזית‪ ,‬פ ״ א ‪ .‬ו ר א ה ע ו ד‬
‫א מ ו ר‬
‫ישראל הביא אורה לעולם בתורתו‪ ,‬תורת החיים‪ ,‬והיא שנחנה לו חיי‬
‫נצח והעמידה אותו בעולם‪ ,‬למרות כל החלאות שמצאוהו מידי שונאיו נפש‪.‬‬
‫ואמ בעיני כל באי עולמ יפלא קיומנו בנולה‪ ,‬הנה אנו נאמר בדברי חוזנו‪,‬‬
‫‪.‬גם זאת מעם ד׳ צבאות יצאה‪ ,‬הפליא עצה הגדיל תושיה״‪ ) ,‬י ש ע י ה ‪ ,‬נ ח ‪ -‬נ ט ( ‪ .‬רק‬
‫יד ד׳ עשתה זאת‪ ,‬״היא נפלאת בעינינו״‪ ) ,‬ת ח ל י ט ‪ ,‬ק י ח ‪ -‬״ > ! ומה נםלצו דברי‬
‫חכמינו ז״ל על הכתוב ״ידיו גלילי זהב״‪ ) ,‬ש ה ״ ש ‪ ,‬ה ‪ -‬י ד ( ‪ ,‬וז״ל! ״ידיו גלילי זהב‪,‬‬
‫אלו לוחות הברית‪ ,‬וכר‪ ,‬אריב״י מעשה נסימ היו‪ ,‬גגלליפ היו‪ ,‬של סנפירנון היו‬
‫והיו נגללים‪ ,‬וחצובים מגלגל חמה היו״‪ ) ,‬ט ד ‪ -‬י שט(‪.‬‬
‫כונת דבריהם הנפלאים האלה היא‪ ,‬כי קיום ישראל בגולה רק ״מעשה‬
‫נסים״ הוא‪ ,‬הודות לשני לוחות הברית‪ ,‬שהיו ‪.,‬מעשה אלקים״! ״וננללים היו״‪.‬‬
‫ר״ל‪ ,‬כי בבוא עת צרה ליעקב לצאת בראש גולים מארצו‪ ,‬ובעלות על המוקד‬
‫מקדש האומה ובית חייה‪ ,‬לא הציל העם העברי מלהבות האש רק את תורת‬
‫הכתובה על שני לוחות הבריח‪ ,‬ואותמ גלל כמגילה קטנה וידביקס אל לוח לבו‬
‫ויחד עמם יצא בנולה‪ .‬מני או דבוקים המה הלוחות אל לב ישראל‪ ,‬ונשתה‬
‫גבורת כל עריצי גויים ורשעי ארץ‪ .‬להפילם מידיו ולנתקמ מעל לוח לבו‪.‬‬
‫ובנדדו בנוים האירו לפניו שני הלוחות את דרכו בחיים‪ ,‬ויגרשו את חשכת‬
‫גלותו‪ .‬ולא רק לישראל האירו הלוחות כי אם גם לכל באי עולם ועשרת‬
‫הדברות שעליהם היו ליסוד כל האנושיות כולה‪ ,‬כי ‪,‬של סנפירנון היו וחצובין‬
‫מגלגל המה היו״‪ .‬וזהו שאמרו ז״ל‪ ,‬כי ״ישראל אורה לעולם״‪ .‬אור תורת ישראל‬
‫הופיע לכל יושבי תבל‪ ,‬ולמדות‪ ,‬מה שנרדפים אנו על צוארנו חמיד מאתם‪,‬‬
‫נאלצים המה לתודות על האמת‪ ,‬כי כל האורה שיש בעולמ משלנו היא להם‪ .‬זהו‬
‫שה‪:‬וליצו חכמינו ז״ל ואמרו‪ ,‬״כלמקום שגלו ישראל שכינה עמהם״‪ ) ,‬מ ג י ל ה ‪ ,‬ב ט ‪! ( :‬‬
‫כל מקום שגלו ישראל שמה‪ ,‬הביאו עםהם את שכינתו של השי״ת עמהם‪ ,‬ובאור‬
‫תורתמ האירו לעולמ כלו!‬
‫ו‪.‬‬
‫על פי כל האמור בזה נבוא בעזיה עד חקר המאמר הנפלא לחכמינו ז״ל‬
‫בענין קבלת התורה‪ ,‬על הכתוב ‪,‬ויתיצבו בתחתית ההר״׳ ) ש מ ו ת ‪ ,‬י ט ‪ -‬ח ( ‪ ,‬וז״ל‪:‬‬
‫‪,‬מלמד שכפה הקב״ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם‪ ,‬אם אתמ מקבליפ‬
‫התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אראב״י מכאן מודעה רבא לאורייחא‪,‬‬
‫אמר רבא אעפ״כ הדר קכלוה בימי אחשורוש‪ ,‬דכתיב קימו וקבלו היהודיט‪,‬‬
‫קימו מה שקבלו כבר״‪ ) ,‬ש ב ת ‪ ,‬פ י ח ‪. ( .‬‬
‫על דברי חכמיגו אלה כבר עמדו בתוספות שם ושאלו‪ ,‬כפי׳ זו למה היא‬
‫באה? הלא כבר הקדימו נעשה לנשמע? ומה רבו הדברים שנאמרו כבר בזה•‬
‫וביותר יפלא מה שאמרו‪,‬הדר קבלוה נימי אחשורוש‪ ,‬דכ׳ קימו וקבלו היהודיפ׳‬
‫מ נ ת‬
‫‪ 1‬מ ‪ 1‬מ ד‬
‫קימו מה שקנלו כבר״‪ .‬וכי היכן נאמרה קבלה ההורה בכתוב ההוא ז הלא‬
‫מפורש נאמר שם שהקבלה חיתה רק‪. .‬להיות עושים את שני הימים האלה*‪.‬‬
‫ומה זח ענין לקכלת התורה ז עוד זאת נזכיר מה שמנו במסורה שתי פעמים‬
‫•וימיי ‪.‬למען ירבו ימיכם וימי בנינם״‪ - ,‬״וימי וטורים האלה לא יעברו מתון‬
‫היהודים״‪ .‬מה פשר השייכות שבין שני הכתובים הללו‪ ,‬שאין ביניהם לכאורה‬
‫כל יחם וקשר? ולםה סנתה אותם המסורה כ*חדז‬
‫והנה מעינו לחז״ל שדרשו על הכתוב‪ ,‬״והיה לדי לשם לאות עולם לא‬
‫יכרת״‪) ,‬ישעי־‪ ,‬נ ה ‪ -‬י ג ( ‪ ,‬וז״ל‪ :‬״והי׳ לד׳ לשם‪-‬זה מקרא מגילה‪ ,‬לאות עולם לא‬
‫יכרת‪-‬אלו ימי הטזרים׳ ) מ ג י ל ה ‪ .‬׳‪ ,>:‬זעל יסוד הדברים האלה יסד הפייטן‬
‫לפרשת זכור את םליצחו הידועה‪. ,‬ואם כל המועדים יהיו בטלים ימי הטורים‬
‫לא נבטלים וזכרס לא יםוף מנוטליס״‪ ) ,‬ע י י ן ב מ ד ר ש מ ש ל י ־ ר ק ס־(‪ .‬והדבר לפלא‪ ,‬למה‬
‫זה יהיו ימי הסורים ״לאות עילם לא יכרת״ ז ואולם הנה ימי הפורים הם לנו‬
‫לזכרון למפלתו של ראש צוררינו ימ״ש‪ ,‬וצריכים היו איפוא הימים דאלה‬
‫להיות שנואימ ביותר לבני בניו ותלמידיו של אוחו רשע‪ .‬ומה נפלא הדבר כי‬
‫לא מצינו לחז״ל שנגזרה באיזה זמן גזירה מצד שונאינו על שמירת ימי הפורים‬
‫כמו שנזרו על שמירת השבת והמועדים‪ ,‬ואף על חנוכה‪) ,‬שבח‪ ,‬נ״א ‪ .0‬אין זאת‬
‫אלא שבהשגחה מיותרת מאת שומר ישראל ית״ש נשמר זכר ימי הפורימ בקרב‬
‫ישראל‪ ,‬למען ‪.‬לא יעברו מתון היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם״‪) .‬את הרעיון‬
‫הזה שמעתי מפיו של הגאון הגדול הר״י ראבינאוויץ זצ״ל מפאנעוויז‪ ,‬זה‬
‫כשלשים שגה בערן‪ ,‬בהיותו במאריופאל‪ .‬וכמדומה לי שאמר שראה זאת לאחד‬
‫מהראשונים זיל בתשובותיו‪ ,‬ששמירת הפורים בישראל בלי מפריע מצו‬
‫שונאינו היתד! בהשגחה מיוחדת מאת השי ת‪ ,‬בכרי לקיים מה שנאמד במגלה‪:‬‬
‫״וימי הפורים וגו׳״(‪ .‬ואולי זוהי כו‪:‬ת הדברים‪ ,‬״ואם כל המועדימ יהיו בטלים‪.‬‬
‫היינו שאף אם יפריעו אותנו מלשמור את המועדים‪ ,‬אבל •ימי הפורים לא‬
‫נבטלים״ בהט לא תחול יד אויב לבטלם מאתנו! אבל מדוע זה עשה ד׳ כנה‬
‫לימי הפורים האלה!‬
‫ולדרכנו נאמר‪ ,‬כי אם אמנם ידעו ישראל בצאתם ממצרים‪ ,‬שעיקר תכלית‬
‫גאולתם משם היא קבלת התורה‪ .‬שעל זד‪ .‬נאמד להם עיי משה בשם די‪ .‬״ולקחתי‬
‫אתכם לי לעם׳‪ ,‬אבל חשוב חשבו אבותינו בתומתם‪ ,‬כי מתחלה יביאם ד׳ אל‬
‫הארץ אשר נשבע לאבותיהם לחת להם‪ ,‬ורק לאחר שיחנחלו בארצם יתן להם‬
‫תורה ומצוות‪ .‬ולפיכן כשנגלה עליהם הקביה במדבר לתת להם שם את תורתו‪.‬‬
‫הנה אף כי על עצם נתינת התורה היו שמחים‪ ,‬וכאיש אחד ענו ״כל העם‬
‫ויאמרו כל הדברים אשר דבר ד׳ נעשה״‪ ) ,‬ש מ י ת ‪ ,‬כ ד ‪ -‬ג > ‪ .‬אבל את זאת לא יכלו‬
‫להבין אז מד‪ ,‬כל החרדה הזאת‪ ,‬ולמר‪ .‬אי אפשר להם לחכות עד שיבואו אל‬
‫ארצמ ז הלא הדרן ממצרים אל ארץ ירושתם קרובה היתה ‪ 1‬על שאלה זו היתה‬
‫א מ ו ר‬
‫רק תשובה אחת‪ .‬כי נתינת התורה לישראל צריכה היתה להקדים לביאתם לארץ‪,‬‬
‫בכדי להשריש בקרבם את שורש אמונה זה‪ .‬שאין קיומם תלוי בארצם דוקא‪.‬‬
‫בפו אצל יתר גויי חבל‪ .‬״•ומי הארץ״‪ ,‬ובי להם ניתנה ״הירות ממלאך המות׳‬
‫של האומות‪ ,‬וגלות שמו‪ .‬ומאחר שישראל אז לא יכלו להזות מראש את אשר‬
‫יקרה להם בעתיד ולא חפצו לקבל את התורה במדבר‪ ,‬בטרם יכנסו לארצם‪,‬‬
‫צריך הי׳ הקכ״ה לכוף עליהם את ההר כגיגית‪. ,‬ואמר להם אס אחם מקבלים‬
‫התורה‪ ,‬באן במדבר‪ .‬מוטב‪ ,‬ואם לאו ש ם תהא קבורתכם״‪ ,‬ש ט בארצות גלותכם‪,‬‬
‫שעליהן נאמר ‪.‬וגתן ד' לך שמ לב רגז״‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬שאט לא תקבלו‬
‫את התורה עתה במדבר‪ ,‬אז עתידים אתם להיום נאבדימ בנולד״ כי ש ם‬
‫תהא קכורתנס!‬
‫ז‪.‬‬
‫והנה כל עוד ישבו ישראל על ארצם׳ נתינת התורה להם במדבר דוקא‪,‬‬
‫וכפית ההר עליהם כגיגית היתה בעיגיהט חידה סתומה‪ .‬ורק לאחר שגלו מארצמ‬
‫עיי מלך בבל‪ ,‬ובנלותם נפזרו לכל עבר בכל מדינות המלך אחשורוש‪ ,‬ובהיותם‬
‫בארצות נכר ״לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות‪ ,‬כי נשאו‬
‫מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקודש בעמי הארצות״‪ ) ,‬ע ז ר א ‪ ,‬ט ‪ -‬ב > ‪ .‬וכל‬
‫זה בא להם סשום שחשבו בטעותם‪ ,‬כי מאחר שגלו מארצם כבר הופרה בריחם‬
‫את אלקיהם‪ ,‬והיו אומרים לנביאיהם שהוכיחום על דרכם הרעה לאמר‪ ,‬״עבד‬
‫שמכרו רבו ואשה שגדשה בעלה כלום יש להם זה על זה כלום״ ז ״אמר לו‬
‫הקב״ה לנביא לך אמור להם‪ ,‬איה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה‪ ,‬או מי‬
‫מנושי אשר מכרתי אתכם לו‪ ,‬הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה‬
‫אמכם״‪ » ) ,‬ד ‪ ,‬י ר י ן ‪ ,‬ק י ד ״ ( ‪ .‬ואחד שלא אבו ישראל שמוע לקול נביאיהם‪ ,‬אז השליח‬
‫ד׳ ‪.‬ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל״‪ ) ,‬מ ש ל י ‪ ,‬כ ח ‪ -‬ט י ( ‪ ,‬״ארי נוהם זה‬
‫נבוכדנצר הרשע‪ ,‬דוב שוקק זר‪ ,‬אחשורוש‪ ,‬מושל רשע זה המן‪ ,‬על עם דל אלו‬
‫ישראל שהיו דלים מן המצוות״‪ ) ,‬מ ג י ל ה ‪ ,‬״ ‪ . u‬ו״גדולה היתה הסרת הטבעת יותר‬
‫סםיח נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להם לישראל‪ ,‬שכולם לא ההזירום למוטב‪,‬‬
‫ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב״‪) ,‬שט‪ ,‬״ד‪.(.‬‬
‫הטרת הטבעת מידו של אחשורוש לתתה על ידה של המן פקחה את עיני‬
‫ישראל לראות נכיתת ולהבין‪ ,‬כי אך לשוא עזבו את ברית אלקיהם ושאפו‬
‫להתערב ״בעמי הארצות״‪ .‬או אז נוכחו לדעת עד כמה דבר ד׳ אמת הי׳ מה‬
‫שנאמר להם בסיני‪.. ,‬ואם לאו ש ם ההא קבורתכם״‪ ,‬וני לא לחנם היתה כפית‬
‫ההד עליהם לתת להם חורה במדבר דוקא‪ ,‬למען הצילם מכליון בהיוחמ בנולה‬
‫בארצות אויביהם‪ ,‬אז ״חדר קבלוה כיפי אחשורוש*‪ ,‬וזר‪ ,‬דבר הכתוב‪ ,‬״קימו‬
‫וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ו ל א י ע ב ו ר לחיות‬
‫‪mir‬‬
‫ש ב ת‬
‫י מ ו ט ד‬
‫עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה״‪ .‬היהודים קיימו אז‬
‫מת שקבלו כבר בסיני‪. ,‬וימי הפורים האלה לא יעברו מתון היהודים וזכרם‬
‫לא יםוף מזרעם״‪ .‬כי בהשנחד‪ ,‬מיוחדת היתד‪ ,‬זאת לישראל מאת הבויתיש‪,‬‬
‫שימי הפורים לא יהיו םבוטלים לעולם‪ ,‬למען יהיו ‪.‬לד׳ לשם לאות עולם‬
‫לא יברח״!‬
‫ומה נפלא להבין בזה את השייכות שנין שני המקראות שבהם נאסר‬
‫פעמים ״וימי*‪ .‬כי הנה בכתיב הראשון ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם כימי‬
‫השםים על הארץ״‪ ,‬הלא נתנה לנו הבטחה ברורה על נצחיות עמנו‪ ,‬שירבו‬
‫ימינו ‪.‬כימי השמים על הארץ״‪ .‬אבל מאחר ששם נאמר עוד ‪.‬על האדמה אשר‬
‫נשבע ד׳ לאבותיכם״‪ ,‬הלא יש מקום לבעל דין לחלוק ולאמד‪ ,‬כי רק בשבחנו‬
‫על האדמה ההיא ירבו ימינו ולא לאחר שנגלה ממנה‪ .‬ואולם הא‪0‬ת הברורה‬
‫היא כי דברים אלה לא בגדר תנאי נאמרו כי אם בגדר ברכה‪ ,‬שהרי כן הי׳‬
‫רצונו של מקומ‪ ,‬שנשב לבטח על אדמתנו ולא נגלה ממנה לעולם‪ .‬אבל אף‬
‫בגלותנו נצחיותנו לא בטלה ח״ו‪ .‬ועל זה יעיד הכתוב השני של ״וימי הפורים‬
‫וגו״‪ ,‬שנאסר כבר בגולה‪ ,‬ובא ללמדנו בינה כי אף לאחר שגלינו מארצנו‬
‫ונפזרגו לכל עבד‪ ,‬גם ש ט בארץ אויב לא יפר ד׳ את בריתו עמנו‪ ,‬ודבר ד׳‬
‫אמת‪ ,‬כי ירבו ימינו ‪.‬כימי השמים על הארץ* יקים גם שם לעולם!‬
‫ח‪.‬‬
‫ואולם אמ אמנם נתנה לנו תורתנו ״חירות ממלאן המות״‪ ,‬וימינו ירבו‬
‫‪.‬כימי השטים על הארץ״ אף בגולה‪ ,‬אבל הן מיום שגלינו מארצנו לא חדלנו‬
‫מלצפות לישועה ומלחכות לביאת גואלנו‪ ,‬ותקות הגאולה לא עזבת אותנו מעולם‪.‬‬
‫מאז נשבעו אביתיגו על גהרות בבל‪ ,‬לבלי לשכוח את ירושלימ ולהעלותה על‬
‫ראש שמחתנו‪ ,‬לא שכחנוה ולא נשכחנה לנצח‪ ,‬וחמיד יהיו לנגד עינינו יעודי‬
‫נביאינו בשם ד׳ על שיבת בנים לגבולם ועל גאולתנו מארצות פזורינו‪ .‬וזאת‬
‫התורה אשר שם לפני בני ישראל רבנו משה בן מימון‪ ,‬בחשבו את האמונה‬
‫בביאת המשיח לאחד מעיקרי הדת‪ ,‬היא לנו תודת אמת אשר בה נחזיק תמיד‬
‫וממנה לא נזוז‪.‬‬
‫אמונה זו מיוסדת היא על דברי נביאינו וחוזינו‪ ,‬ודבר ד׳ אטה בפיהם‬
‫לאמר‪. ,‬הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שמ וקבצתי‬
‫אותמ מסביב והבאתי אותמ אל אדמתם‪ ,‬וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי‬
‫ליעקב המה ובניהם ובני בניהם עד עולם׳‪ ) ,‬י ח ז ק א ל ‪ ,‬ל ז ‪ ,‬נ א ‪ -‬נ ה > ‪ .‬הארץ ניתנה‬
‫לאבותינו ״לאחוזת עולם״‪ ,‬י נ ר א ש י ח ‪ ,‬י ז ‪ -‬ח ( ‪ ,‬והשכר המובטח בתורה על שמירת‬
‫מצוותיה הוא ‪.‬יישבתם לבטח בארצכם״‪ ) ,‬ו י ק ר א ‪ ,‬נ י ‪ -‬ח > ‪ ,‬״בארצכם אתם יושבים‬
‫לנסח ואי אחס יושנים לבטח חוצה לה״‪ ) ,‬ת ו ‪ -‬כ ‪ ,‬ש ( ‪ ,‬ני אין בטחון לישראל‬
‫‪0‬‬
‫א מ ו ר‬
‫בגולה ורק בשוב ד׳ את שיבת עיון אז נוכל לשוב לשבת עליה לבטח‪ ,‬ואם‬
‫אמנם נתברכנו ‪.‬בברכה של גליות״ להתקייט גם בגולה‪ ,‬אבל אין אלו אלא חיי‬
‫גולח ושעבוד‪ ,‬חיים לקויים וסגוטים‪ ,‬ואנו נושאים לפיכך את עינינו אל היזם‬
‫שבז נשוב לחיות חיימ מלאים‪ ,‬חיים של טובה וברכה‪. ,‬על האדמה אשר גשבע‬
‫ד׳ לאבותיגו לתת להמ״‪ ) ,‬ר ב ד י ם ‪ ,‬י א ‪ -‬כ א ( ו‬
‫הערך הנדול שנתנה החורח לישיבת הארץ מתבטא ביחוד בהבאת‬
‫חכבוריפ ובקריאת הפרשה הנפלאה של ‪.‬ארמי אובד אבי*‪ ,‬שכה יביע העפ‬
‫חעכרי בגאון ובשמחה תודה לד׳ על נתינת הארץ‪ .‬קריאת הפרשה אינה מעכבת‬
‫אמנם את ההבאה‪ ,‬ויש ‪.‬מביאים ולא קוראים״‪ ,‬כמו גר ואשה‪. ,‬שאינם יכולים‬
‫לאפר אשר נתת לי ד׳״‪ ,‬משום שלא נטלו חלק בארץ׳)בנירים‪ ,‬־ פ ״ א ‪ ,‬מ י ד ‪ . ( ,‬אבל‬
‫לאלה שנטלו חלק בארץ ויכולים לקרוא אותה‪ ,‬להם הקריאה מוכרחת‪) ,‬ביב‪ ,‬ם י א ‪,0‬‬
‫כי עיקר מסרת ההכאה היא הקריאה‪ ,‬להניד לד׳ אלקינו ברגשי תודה עםוקד״‬
‫כי באנו ״אל הארץ אשר נשבע ד׳ לאבותינו לתת לנו״‪ .‬ופרשה זו נאמרת‬
‫בלשון הקודש דוקא‪) ,‬םי»ת‪ ,‬לינ‪ ,>.‬בלשון התורה‪ ,‬היא הלשון בה דברו אבותינו‬
‫בשבתם על אדסתם‪ ,‬ובה נשוב לדבר כולנו ביום אשר בו‪.‬יוסיף ד׳ שנית ידו‬
‫לקנות את שאר עמו ונפוצות יהודה יקבץ״!‬
‫התאםת הבאת הבכורים ליום זה של נתינת התורה לישראל באה להעמידנו‬
‫על היחס ש?ין שתי אלה‪ .‬תורה וארץ‪ ,‬שתי המתנות הטובות שניתנו לישראל‪.‬‬
‫ולהורותנו בזה בינמ‪ ,‬כי אם אמנם אין קיזםנז בעולם תלוי בישיבתנו על‬
‫ארצנו דוקא‪ .‬כקיוםם של יתר גויי תבל‪ ,‬״עמי הארץ״‪ ,‬אבל עינינו נשואות‬
‫תמיד אל הארץ הטובה ההיא׳ שממנה גלינו בעונותינו ואליה נשוב ברנה בבוא‬
‫עת לחננה‪ ,‬ואז ישוב היום הזה להיות לנו ליום של משנה שמחה‪ ,‬שמחת חתורה‬
‫ביום קכלתה ושמחת הארץ בהכאת בבוריה!‬
‫קם‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ס‬
‫ד‬
‫לחג שבועות ‪ /‬מאמר ד ‪ /‬המשך מהקודס ‪/‬‬
‫וקריאה‬
‫הבאה‬
‫א‪.‬‬
‫נענין הנאת הנכורים וקריאת הפרשה של ‪,‬ארמי אובד אני״׳ יש לעמוד‬
‫על פרמ אחד חשונ‪ .‬הנה השנה המשנה נין אלה ‪.‬שמניאין ולא קורין* את‬
‫הגר‪ ,‬משום ‪.‬שאינו ינול לאמר אשר נשנע ד׳ לאנותינו לתת לנו״‪ .‬אחרי שאין‬
‫לו חלק נארץ‪ .‬מטעם זה ‪.‬כשהוא מתפלל נינו לנין עצמו הוא אומר אלקי אנוח‬
‫ישראל‪ ,‬ונשהוא כבית הכנטת הוא אומר אלקי אנוחינם*׳ ) מ ו י י ס ‪b ,‬״‪k‬׳ מ‪-‬ד(‪.‬‬
‫כענין זח נחלקו כידוע רנותינו נעלי התוספות׳)ניביףפ‪ ,.*-‬נייחלפעישי(‪,‬שרית‬
‫פוסק כסתמ משנה זו׳ ‪.‬ומכח ההיא משנה לא הי׳ מניח ר״ת לגר לברך ברנת‬
‫הזימון‪ ,‬לפי שאינו יבול לאמר שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה סובח» ולריי‬
‫נראה דשפיר מצי גר לאמר לאנותינו‪ ,‬ולא קיי״ל נההיא משנה אלא נד׳ יהודה‬
‫דפליג עלה‪ ,‬נדאיתא נידושלמי דאמד תני בשמ ר״י נד עצמו מביא וקורא‪,‬‬
‫מאי טעמא דאמר קרא כי אב המון נוימ נתתיך‪ ,‬לשעבר הי׳ אנ לארם מבאן‬
‫ואילך לבל הגוים‪ ,‬וכוי‪ ,‬ודוקא גר מבני חקיני חותן משה‪ ,‬דמצי אמר לתת לנו‬
‫שנטלו חלק נארץ‪ -‬נדנתינ והי׳ הטונ ההוא אשד ייטיב ד׳ עמנו והטבנו לך‪,‬‬
‫שנתנו להם דושנה של יריחו נדאמר נפפרי‪ ,‬ונו״‪ .‬ועל דנרי ד״י אלה הקשה‬
‫דית‪. ,‬היני מצי למימר גר קורא‪ ,‬אפילו מנני קיני‪ ,‬ארמי אובד אני דהיינו‬
‫יעקנ׳ וירד מצרימה וירעו אותנו ויוציאנו׳‪ ,‬וזוהי נאמת קושיא עצומה‬
‫לנאורה‪ .‬וקושיא זו עצמה יש להקשות על עיקר יסודו של הירושלמי‪ ,‬שאמר‬
‫דהגר מניא וקורא דאמד קרא ני א נ המון גוים נתתיך‪ ,‬הלא נמלת ‪.‬לאבותינו•‬
‫כלולים כל שלשת האבות‪ ,‬והדברים ״אב המון גוים גתתיך* הלא נאמרו רק‬
‫לאברהם‪ ,‬ואיך זה יחיחם הגר ליצחק וליעקב ז ולחומר הקושיא תרצו הראשונים‪,‬‬
‫״דבל האבות כהד השיבי׳‪ ,‬והשם אכ הסון גוים נופל לפיכך גם על יצחק‬
‫ויעקב‪ ,‬והגר מתיחס שפיר נם אליהם! וצריך לעמוד על הבנת הדברים‪ ,‬ובמה‬
‫נחלקו ר״ת וד״י‪.‬‬
‫ומה שנראה לי לאמר נזה הוא‪ ,‬ני הגה אח דברי הכתוב ‪.‬ולא יקרא‬
‫א מ ו ר‬
‫ק‪0‬א‬
‫עוו שמך אבדם והיה שמך אברהם‪ ,‬כי אנ המון גויס נתתיך״‪,‬‬
‫יש למגין על שני אופנים‪ ,‬או כפשוטם או על דרך ההשאלה‪ .‬כי הנה מציגו‬
‫לאלישע שקרא לאליהו ‪.‬אבי אבי״‪ - » ) ,‬נ ‪ ,‬נ ‪ -‬י נ ( ‪ ,‬ופשוט שהוא הי׳ אביו בנבואה׳‬
‫וכן ימו הרמב״ם ז״ל על משה רבנו‪ ,‬שהוא הי׳ ״אנ לנביאים״‪ .‬ועל דרך וו‬
‫הבטיח הכתוב לאברהם שיחי׳ ״אב המון גויס״‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬שילכו באורחותיו‬
‫ובדרכיו‪ ,‬כי אברהם הי׳ הראשון שהכיר את בוראו ופרסם שם שמים בעולם‪,‬‬
‫כדושתפ ז״ל על הכתזב ‪.‬מי העיד ממזרח צדק יקראהו'‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬מ א ‪ -‬ב ( ‪ ,‬וזיל‬
‫‪.‬ישנים היו אומות העולם מלבוא תחת כנפיו של ד‪,‬קב״ה‪ ,‬ומי העיוס לבוא‬
‫תחת כנפיו? אברהם״‪ ) ,‬י ל ק י מ ש‪ 0‬ר מ ז ת מ • ! ( ‪ .‬וכן דרשו על הכתוב ״ויבן שס מ ז כ‬
‫לד׳ ויקרא בשם ד״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬י ב ‪ -‬ח ( ‪ ,‬״אל תקרא ויקרא אלא ויקריא‪ ,‬מלםד שהקריא‬
‫את שמו של הקב״ה לכל עובר״ ) י ל ק י מ ש ם ר מ ז ג‪-‬ה(‪ .‬ובאה אליו לפיכך הבטחת‬
‫השי״ת‪ ,‬כי יהי׳ ל״אנ המון גויס״‪ ,‬זאת אומרת שתחת אשר עד עתה היי רק‬
‫״אב לארמ״‪ ,‬והשפעתו מיתה ניכרת רק בארץ מולדתו‪ ,‬אבל ״מכאן ואילך לכל‬
‫הגוים״‪ ,‬שתתפשט השפעתו על כל גויי עולם‪ ,‬וכולם יכירו וידעו את שמ ד׳‬
‫בורא שמים וארץ‪ .‬ובמובן זה יבוא השם ״אב המון גוים• על דרך ההשאלה‪,‬‬
‫שיהי׳ לכל הגוים לאב ברוח ולמודה דרך אמונה צרופה‪.‬‬
‫)בראשית‪ ,‬י ז ‪ -‬ה ( ‪,‬‬
‫ח‬
‫ב‪.‬‬
‫ואולם אפשר לפרש את הכתוב גם על דרך אהדת׳ באופן שהשם ‪.‬אב‬
‫המון גוים״ יובן כפשוטו ממש‪ ,‬היינו שאברהם יהי׳ לאב לכל באי עולם‪ ,‬אב‬
‫ממש‪ .‬והמה יהיו לו לבנימ‪ .‬כי >זנה ידוע מה שאמרו ו״ל על שבעים הפרימ‬
‫) ס ו כ ה ‪ ,‬נ״ה‪.>:‬‬
‫שהיו מקריבימ במקדש בחג הסוכות‪ ,‬שהם ״כנגד שבעים אומות״‪.‬‬
‫וכזות״ק איתא ״שעיקר שנעים האומות הם מישמעאל ועשו ושאר האומות‬
‫יונקים מהם*‪ .‬ועל פי הנחה זו ניאד הגד״א זיל דבר נפלא‪ ,‬מה שםצינו בתורה‬
‫לענין פרי החג‪ .‬שניום הראשון והשני והרביעי נאסר ״ושעיר עזים אמד‬
‫חטאתי‪ ,‬וניומ השלישי והחמישי והששי והשביעי נאמר ״ושעיר חטאת‬
‫אחד״‪) ,‬נהשמטת המלה ‪,,‬עזים״(‪ ,‬והלא פלא הוא‪ .‬ואמר הגר״א זצ יל שהוא על יסוד‬
‫מד‪ .‬שאמרו נזזהד ונםפדי המקובלים‪ ,‬שישמעאל נקרא שעיר עזים ועשו נקרא‬
‫שעיר‪) .‬וכן י‪.‬י* ב ס ל י ה י ת ל י י ; ‪. mm‬ד‪8*.‬יד י ה ש ע י ר ״ ( ‪ .‬ונהיית מספר האומות ננלל‬
‫שנעים‪ ,‬והם נחלקים לשנים‪ .‬נמצא שלנל אחד מהם מתיחטים שלשים וחמש‬
‫אומות‪ ,‬וצרינים היו איפוא הפרים שבחג לבוא ג״כ לפי חלוקה זו‪ ,‬שלשים‬
‫וחמשה כגגד ישמעאל ושלשים וחמשה ננגד עשו‪ .‬ובהיות הפרים נאים נשבעה‬
‫ימים‪ ,‬החל ממספר י״ג כיום הראשון ומתמעטים והולכים ככל יום עד המספר‬
‫שנעה ניום השניעי‪ ,‬ונשננוא לחלק את הפריס לשתי חלוקות שוות‪ .‬שיהיי‬
‫ל״ה פרים נ נ ל חלוקה‪ .‬אין לנו דרך אחרת נלתי אפ לצרף אח המספרים‬
‫ש‬
‫קסב‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ייג י׳׳ב יו״ד שהם בט״ה שלשים וחמשה‪ .‬וכן את המספרים י׳׳א‪ ,‬ט‪ .‬יח‪ ,‬ז‪.‬‬
‫שהם ג״כ בט״ה שלשים וחמשה‪ .‬ולפיכך כתבה התורה ביום הראשון‬
‫והשני והרביעי ‪.‬שעיר עזים אחד חטאת״‪ ,‬כנגד ישמעאל‪ ,‬שםסנו היו מתחילים‬
‫להקריב שהוא היי הראשון‪ ,‬וכנגדו באו ל״ה סרים‪ .‬ולעומת זאת ביום השלישי‬
‫וחחטישי והששי והשביעי נכתב דק ‪.‬שעיר אחד חטאתי‪) ,‬בהשמטת המלה‬
‫‪.‬עזימ״(‪ ,‬כנגד האומות שהיו מתיחסות אחר עשו‪ ,‬גיכ ל״ה במספר‪ ) .‬ה י ב ר י ס מ ו ב א י ם‬
‫בשפ‬
‫ראויים‬
‫חנו‪-‬א‬
‫למי‬
‫ז‪-‬ל‬
‫בפפר‬
‫"דברי‬
‫כי‬
‫נכרים‬
‫שאמרם‬
‫אליהו״‬
‫דברי‬
‫שנלקפו‬
‫עיי‬
‫הרב‬
‫פארפעל‬
‫זיל‪,‬‬
‫מ־מ‬
‫באשמינא‪,‬‬
‫והס‬
‫אמת(‪.‬‬
‫והכלל היוצא לנו מזה הוא‪ ,‬שכל האומוח כולן מחיחסוח אחר ישמעאל‬
‫ועשו‪ ,‬ולפיכך נקרא אברהמ‪ ,‬אביו של ישמעאל וזקנו של עשו‪ ,‬בשמ ‪.‬אב המון‬
‫נויפ״ כפשוטו‪ ,‬שהוא הי׳ אב המון הנוים כולם‪ .‬וזה היי איפוא דבר ד׳ אליו‪.‬‬
‫כשבא להבטיחו על לידתו של יצחק‪. ,‬אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון‬
‫גוים׳‪ ,‬כי עד עתה הי׳ רק אביו של ישמעאל‪ ,‬שממנו יצאו רק מחצית המיט‬
‫שבארץ‪ ,‬ומעתה יהי׳ לאב המון הגוים כולם‪ ,‬אחרי שטמנו יולד יצחק‪ ,‬אבי‬
‫האומה הישראלית‪ ,‬וממנו יצא עשו שאליו תתיהס המחצית השני׳ שבגויי ארץ‪.‬‬
‫וזה שאמר לו השי׳׳ת ‪,‬ולא יקרא עוד את שמך אכרם׳ כמו שהי׳ שמו ‪.‬בלדת‬
‫הגר את ישמעאלי‪ ,‬כי אם ״והיה שמך אברהם כי אב המון גויס נתתיך׳‪,‬‬
‫אכ המון גויס כולמ‪ ,‬אב לכל עמי תבל!‬
‫ג‪.‬‬
‫החילוק בין שני הדרכימ האמורים בהבגת ההבטחה של ‪.‬אב המון גוימ״‬
‫הוא ברור‪ ,‬כי אם נשרש את ההבטחה ‪.‬אב המון גויס״ כפשוטה‪ ,‬אין ליחסה אלא‬
‫לאברהם לבדו‪ ,‬ולא ליצחק שממנו יצא רק עשו‪ ,‬שאליו מתיחסים רק ל״ה אוםות‪,‬‬
‫ומכשיכ שאין ליהס את ההבטחה ההיא ליעקב‪ ,‬אבי האומה הישראלית לבדה‪.‬‬
‫בדרך זו דרך דבינו תם ז״ל‪ ,‬ולפיכך פסק כמשנה דבנורים‪ ,‬״ולא הי׳ מניח‬
‫לגד לברך ברכת הזימון‪ ,‬לסי שאינו יכול לאסר לאבותינו״׳ ומשום שהשם‬
‫‪.‬אבותינו״ כולל את שלשת האבוח יחד‪ ,‬וכל האומות אינן מתיחסות כאמור רק‬
‫אחר אברהם‪ ,‬אבל הר״י ז״ל דרך בדרך השני׳‪ ,‬שהשמ ‪.‬אב המון גויס״ הוא על‬
‫•דרך ההשאלה‪ ,‬והבטחת ד׳ לאברהם היתד‪ ,‬שיהי׳ לאב לכל גויי ארץ‪ .‬בזה‬
‫שיתפרסם ויתקדש על ידו שם שמים בעולם‪ .‬ולפי דדך זו יקראו בצדק גם יצחק‬
‫ויעקב בשם זה ‪.‬אב המון גוים״‪ ,‬אחרי שגם המה הלכו בדרכי אברהם אביהם‬
‫ופרסמו וקידשו שם שמים בעולם‪ .‬וזהו שדקדק הרמב״ן ז״ל בחדושיז ?ביב שם‬
‫לאםר‪. ,‬שלשת אבות העולם היו כאברהם״‪ .‬ועל פי דרך זו שפיר יוכל כל גר‬
‫לאםר ‪.‬לאבותינו״‪ ,‬כסברת הירושלמי‪.‬‬
‫ואולס כל זה הוא לענין אמירת ‪.‬לאבותינו״ אבל לענין ‪.‬לתת לנו״ הלא‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫קסנ‬
‫הכל מודים שאין הגר יבול לאכר כן‪ own .‬שאין לו הלק בארץ‪ ,‬ולפיכן מפרש‬
‫הר״יז*ל דתא דאמר בירושלמי ‪.‬גר עעמו מביא וקורא* קאי דוקא על גר‬
‫מגני קיני חותן משה שנטלו חלק בארץ‪ .‬ולפי זה הלא ימלא מאד מה שפסק‬
‫הרסגים ז״ל‪,‬בפרק ד׳ מהלכות בכורימ‪ .‬הלכה גי‪ ,‬״הגר מגיא וקורא שנאמר‬
‫לאברהם אב המון גויס וכוי*‪ .‬מה הועיל בזה שהביא לראי׳ את הכתוב ‪.‬אב‬
‫•ממון גוימ*‪ .‬הלא זהו רק לעני! שיוכל הגד לאמר ‪.‬לאבותינו״‪ ,‬אבל איך יוכל‬
‫לאסר ‪.‬לתת לנו״‪ .‬הא לא נטל חלק בארץ? וכבר עמד על זה במשנה למלן‬
‫שם וכתב‪. .‬תמיה לי דאף שיכולים לאסר לאבותינו‪ .‬מ״מ כיון שלא נטלו הלק‬
‫בארץ אינם יכולים לאמר אשר נתת לי דומיא ראשה וכוי‪ ,‬ורבנו עצסו כתב‬
‫בסוף הלכות מעשר שגי דגרים אינם םתודים‪ ,‬מפני שאין להם חלק בארץ*‪.‬‬
‫והמגיה שם הגיא גשם הרב מהר״ם בן חביב לחלק בין בכורים למעשר שני‪.‬‬
‫‪.‬רגבי בכורים נקט קרא לישנא דלעתיד‪ ,‬דכתיב אשר נשבעת לאבותינו לתת‬
‫לני וכיון שבן יכול הגר לאמר כן‪ .‬דאע״ג דלא גטלו חלק בארץ‪ .‬טבל מקום‬
‫לעתיד לבוא יטלו הגרים נחלה בתוך בני ישראל‪ ,‬כמבואר ביחזקאל פרק מ״ז‪,‬‬
‫וםעמא דסילתא דהגרים שנתגיירו בעוד ין‪1‬ראל בגלות הם גירי צדק‪ ,‬ולא דמו‬
‫לאותם גדים שנתגיירו כשיצאו ישראל ממצרים‪ ,‬שהיו אז ברומ המעלות ולא‬
‫היתד‪ .‬כונתם לשם שסיס‪ ,‬םש״ה אותם לא נטלו חלק בארץ‪ .‬אבל גבי ודוי מעשר‬
‫דכתיב ‪.‬אשר נתת לנו באשר נשבעח לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש״‪ .‬אין הנר‬
‫וכול לאמר לשון זה כיון שלא נטל חלק בארץ״‪ .‬והנה חילק הרב ז״ל בין לשון‬
‫עתיד ללשון עבר‪ .‬אבל מה נפלאו דבריו ז״ל‪ ,‬הלא גבי בכורים גם כן הוא‬
‫אומר ״אשר נחת לי״‪ ,‬בלשון עבי־‪ ,‬וכן הוא אומר »ויתן לנו את הארץ הזאת״‬
‫בלשון עבר‪ .‬ואיוה חילוק יש בין בכורים למעשר שגי? ומצאתי שכבר עמד על‬
‫זה בעל ‪.‬משנה ראשונה״ ז״ל בפירושו למשנה ד׳ ט״א דבכורים׳ עיייש‪.‬‬
‫והנ״ל לאמר בזה לאחר שנעמוד על המחקר‪ ,‬למה נקטה המשנה שהגר‬
‫אינו קורא משום שאינו יבול לאמר ‪.‬אשר נשבע ד׳ לאבותינו לתת לנו״‪.‬‬
‫ולהבנס עי״ז לפרצה דחוקה זו‪ ,‬אם הגר מתיחס אחר האבות או לא‪ ,‬ולמה לא‬
‫אמרה המשנה שהגר אינו יכול לקרוא בכלל אח טרשת הבכורים‪ ,‬אחרי אשר‬
‫כל ענין ה‪5‬רשה מן ״ארמי אובד אבי״ עד גמירא אינו שייך גבי גר‪ ,‬שהרי לא‬
‫ירדו אבותיו למצרים ולא יצאי משם‪) .‬וכמו שהעיר ר*ת בתום׳ שם(‪ .‬ואולם‬
‫וןאמת תורה דרכה שהגר שבא להתגייר ולהכנס עי״ז לכלל האומה הישראלית‪.‬‬
‫בגתקי אח כל החוטים המקשרים אותו אל ארצו מולדתו ובית אביו‪ .‬ולאחד את‬
‫גורלו עט גורל כל בית ישראל‪ ,‬להיות מיצר בצרתם ושמח בשםחחס‪ ,‬הרי הוא‬
‫נחשב עייז כאחד מאיברי האומה הישראלית ממש‪ .‬וכמו שאמרה רות לגעסי‪,‬‬
‫‪.‬כי‪.‬אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין״‪ ,‬ועל ידי זה ‪.‬עמך עמי ואלקיך‬
‫אלקי״‪ ,‬ולפיכך כשבא הגר לספר את הקורות לישראל יוכל לכלול את עצמו‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ש נ ת‬
‫בתוכם‪ .‬ונמו כן כשהוא בא לדבר על העתיד שלנו שהוא גם העתיד שלו‪ .‬וכנר‬
‫מאריך בזה הרסנים זיל בתשובתו לגר צדק אהד׳ )»יין * ג י ו ת ה י פ ב י ם ס י ‪ -‬ק נ י ח ( ‪.‬‬
‫שורת הדין נותנת איפוא שהגר יכול שפיר לקרוא פרשת הבנורים נולה‬
‫ולספר את כל הקורות לישראל ביציאתם ממורים‪ .‬ננל אחד מישראל גלי‬
‫הכול‪ .‬ומצאתי שבן כתבו בתום׳ אנשי שם למשנה הנזכרת גגנורים‪. .‬דכיון‬
‫שנתחגר לישראל בל מה שקדה להם נחשב כאילו קדח אליו‪ .‬וגם הגר חייג‬
‫במצוות המודות על יציאת מצדים בפסח ובדומה׳׳ עיייש‪ .‬ולא קשה לפיכך גלל‬
‫סח שהקשה היית בתום׳ איך יוכל הגד לאמר ‪.‬ארמי אובד אגי'‪.‬‬
‫ואולם גסה דברים אסורים בשהוא מספר הרצאת הדברים והמעשים שהיו‬
‫לישראל‪ .‬אבל כשהוא מזכיר את שם ד׳ ושגועתו‪ ,‬אז צריך הוא לדקדק מאד‬
‫בדבריו׳ שלא יהי׳ כמזכיר חיו שם שמים על השקר‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא וביב‬
‫שם‪ .‬משום דובר שקרימ לא יכון וגר‪ .‬ובדיוק גדול נקטה איפוא המשנה שחגר‬
‫אינו קורא ״טשזם שאינו יכול לאפר אשר נשגע י ׳ לאבותינו לתת לנוי׳ שחדי‬
‫מזניר הוא בזה שמ שמים ושבועתו על נתינת הארץ‪ .‬אגל מה שהוא קורא‬
‫מן»ארפי אובד אבי• ולהלן כל הפרשה נולה‪ ,‬שזהו רק הרצאת דברימ‪ ,‬זה לא‬
‫הי׳ קשה להמשגה כלל‪ ,‬ושפיר יוכל גס הגר לאמר בן‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ואחרי נל האמור נזה יתישבו בעזיה דברי הרמב׳׳ם זיל אל נכון‪ ,‬ודבריו‬
‫הם קילורין לעיניס‪ .‬ונאמר מעתה שהוא זיל סונר נהירושלמי שהגר ינול‬
‫לאמר ״לאגותינר‪ .‬ומשום שאנרהם הי׳ »אנ המון גויס׳‪ ,‬אנ נ ת ח ‪ ,‬שהיי סודה‬
‫דרך ד' לנל נאי עולם‪ ,‬ומאחר •ששלשה אנות העולם היו נאנרהם״ נחשנים‬
‫גם יצחק ויעקנ לאנות המון גוימ‪ .‬ומה שהוא אומר •לתת לנו״‪ .‬הוא נחירוצו‬
‫של מהרים בן חביב זיל‪ ,‬שלשון זה מורה על העתיד‪ ,‬ולעתיד לבוא הלא יטלו‬
‫גם הגרים חלק בארץ‪ .‬אבל גבי מעשר שני שפיר פמק הרםבים שהגר אינו‬
‫מתודה‪• ,‬מפני שאין לו חלק בארץ״‪ ,‬שהרי גבי ודוי מעשר הוא אומד ‪.‬אשר‬
‫נתת לנו כאשר גשבעת לאבותינו׳‪ ,‬והוא מזביד בזה שבועת ד׳ על העבר‪,‬‬
‫ובעבד הלא לא נסלו הגרים חלק בארץ‪.‬‬
‫ומה מדוקדקים דנרי הרמב״ם זיל בהלכה הנזכרת שכתב וזיל‪• :‬הגר‬
‫מגיא וקורא‪ ,‬שנאמר לאברהם א נ המון גוים נתתיך‪ ,‬הרי הוא א נ לנל העולם‬
‫בולו‪ ,‬ש ה ב נ י ם ! ת ח ת נ נ פ י ה ש נ י נ ה ׳ ‪ ,‬ר״ל שהשם ״אבי הוא לא‬
‫בפשוטו לבד כי אט גס על דרך ההשאלה‪ ,‬שהי׳ מורה דדך ד׳ לבאי עולם‪,‬‬
‫ובםובן זה יתיחס שם •אבי גם ליצחק וליעקב‪ .‬וזהו טעם על סד‪ ,‬שהגר יבול‬
‫לאמר ‪.‬לאבותיגו״‪ .‬ועל מה שהוא אומר •לתת לגו״‪ .‬על זה מוסיף הרמב״ם‬
‫לאמר עוד‪ ,‬״ולאנרהם היחד‪ ,‬השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ׳‪ ,‬דיל‪,‬‬
‫א ח ו ר‬
‫אילו נשבע הקב״ה רק ליעקב או אף גם ליצחק ולא לאברהם׳ כי אז חיחה‬
‫נתינת הארץ םובסחת רק לבגיהם המה‪ ,‬ולא לכל גויי ארץ‪ .‬שהרי פיצחק‬
‫יצאו רק בני ישראל והאומות הםתיחסות לעשו‪ ,‬ואז לא הי׳ יכול חגר לאפר‬
‫לתת לנו‪ ,‬שמא הוא מאותן האומות המתיחסות לישמעאל‪ .‬אבל מאחר ״שהשבועה‬
‫היתד‪ .‬תחלה לאברחמ שיירשו בניו את הארץ״‪ ,‬הנה אף שחזרה ונשנית גמ‬
‫ליצחק וליעקב לא אבדה את ערכה הראשון׳ ומאחר שאברהם הי׳ •אב המון‬
‫גוים״ גם כפשוטו‪ ,‬על הדרך השני שזכרתי למעלה‪ ,‬הנח תתיחם ממילא הבטחת‬
‫הארץ גם לכל גויי ארץ לכשיתגיירו‪ ,‬והבטחה זו תתקיים כאמור לעתיד לבוא‪,‬‬
‫ולפיכן שפיר יוכל דגר לאמד ‪.‬לתת לנו״‪ ,‬שהוא לשון המורה על העתיד‬
‫משאיכ גבי מעשר שני ששם הוא מזכיר שבועת ה׳ על העבר‪ .‬כשהוא אזמר‬
‫•אשר נתת לגו כאשר נשבעת לאבותיגו״‪ ,‬ולפיכך אין הגר יכול לאפר זאת‪,‬‬
‫‪.‬ספני שאין להם חלק בארץ״‪.‬‬
‫?וסו‬
‫ט ב ת‬
‫‪ 1‬מ‪ 1‬ע ד‬
‫ראש ה ש נ ה ‪ /‬מ א מ ר א ‪/‬‬
‫ישראל‪.‬‬
‫תק ות‬
‫עלה אלקים בתרועה ד׳ בקול שופך‪.‬‬
‫)תהיים‪,‬‬
‫מז‪.0--‬‬
‫יתחו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם‪ ,‬ברכי נפשי‬
‫)‪ ,ut‬קי‪-‬ימ‪.‬‬
‫את ד הללויה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫מנהג הוא בישראל לאמר לפני תקיעת השופר שבע טעמים את המזמור‬
‫לבני קרח‪ ,‬המתחיל בכתוב ‪.‬כל העמים תקעו כף הריעו לאלקימ בקול‬
‫רנה״‪ ) ,‬ת ה ל י ם נ״(‪ .‬הנה המובן הפשוט של הדברים ‪.‬תקעו כף׳‪ ,‬הוא‪ ,‬שיכו העמים‬
‫כפיהם לאות שמתה‪ ,‬וראשית הכתוב מתאמת ומקבילה אל מופו‪. ,‬הריעו בקול‬
‫רגהי‪ .‬ההכאה בגף להבעת השמחה מונחת היא בטבעו של האדם‪ ,‬וירושה היא‬
‫לנו מימי קדמ‪ .‬םהאדפ הראשון שחי על הארץ עוד לפני לדת יובל‪ ,‬״אבי‬
‫כל תופש כגור ועוגב״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬ד ‪ -‬כ א ( ‪ .‬כי האדם בימי קדם ההמ‪ ,‬שלא היו לו‬
‫עדיין שומ כלי זמר‪ ,‬להביע על ידם את רגשי נפשו בעלוץ עליו לבו‪ ,‬הוא‬
‫הביע אותם באופן טבעי‪ ,‬בהריעו בקולו ובהכותו את כפיו! ומגי אז גשאר‬
‫הדבר בטבעו של האדם עד ימינו אלה‪ .‬אבל הנה מעאנו בכתוב טבטא אחד‬
‫לתנועה טבעית זו של האדם‪ ,‬והוא המבטא של ‪.‬מחיאת כף״‪ ,‬כאמור ‪.‬נהרות‬
‫ימחאו כף יחד הרימ ירננו״‪ ) ,‬ש ם ‪ ,‬צ ח ‪ -‬ח ( ‪ ,‬וכן נאמר עוד‪ ,‬״ההרים והגבעות‬
‫יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף״‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬נ ה ( ‪ .‬ולמה איפוא השתמש‬
‫הכתוב כאן במבטא של ״תקיעת כף״‪ ,‬שיש לו כידוע עוד מובן אחר‪ ,‬מובן של‬
‫בריחת ברית וקיומ דבר‪ ,‬כמו בכתוב ‪..‬מי הוא לידי יתקע״‪ ) ,‬א י ו ב ‪ ,‬י ! ‪ -‬ג ( ז‬
‫ואולם הנה ‪.‬חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬פ א ‪ -‬ה ( ‪ ,‬חוק‬
‫הוא לישראל‪ ,‬כי ביום הזה יעמיד אלקי יעקב במשפט כל יצורי עולמים‪ .‬היום‬
‫הזה הוא יום הרת עולם‪ ,‬כו ראשון אדם ניצר‪ ,‬האדם הראשון יציר כפיו של‬
‫הקב״ה‪ ,‬שממנו השתלשלה שלשלת כל הדורות כולם מימי קדם ועד עתה‪.‬‬
‫ובהיות היום הזה יום ההולדת של האנושיות כולה‪ ,‬נקבע לפיכך מאת יוצר‬
‫האדם ליום םשפט לכל באי עולם‪ ,‬להפקד בו כל רוח ונפש‪ .‬שונה הוא איפוא‬
‫א מ ו ד‬
‫;!סז‬
‫בשנה‪ .‬שכולם מקראי קודש הם לישראל‬
‫ד׳ אל בני ישראל״ המה‪ ,‬לישראל ולא‬
‫הזכרון‪ ,‬שלא רק לנו לבדנו ניחן כי אם‬
‫יוטל בחיק ביומ הקדוש הזח‪ ,‬אמ כי לא‬
‫בזה יום קדוש זה מיתר כל ימי קדשנו‬
‫לבדם ואין לזרים חלק בם‪ ,‬כי ״מועדי‬
‫לאומות העולם! לא כן היום הזה יום‬
‫לכל באי עולמ‪ ,‬וגורל כל יושבי חבל‬
‫יכירוהו לדעת ולא יביגו את ערכו להם‪.‬‬
‫את הערך המיוחד של היום הזה אנו מביעים בתפלוחינו‪ ,‬שתקגו לגו‬
‫חכמינו ליום הזה‪ ,‬יומ הזכרון‪ ,‬תפלות נעלות ורוממות‪ ,‬שבהן נשטוך שיח ל‪0‬ני‬
‫השופט העליון ונבקש רחמים‪ ,‬לא רק עלינו כי אם על כל באי עולם‪ .‬בתםלותינו‬
‫הרוממות ליום הזו; אנ־ מתפללים לייצר האדם‪ ,‬כי יתן את פחדו על כל מעשיו‬
‫וייראוהו כל ברואיו‪ ,‬וכולם יחד יעשו לאגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם‪,‬‬
‫כי יעביר ד׳ את ממשלת הזדון מן הארץ‪ ,‬וכל הרשעה כולה כעשן תכלה‪ .‬ורק‬
‫הוא לבדו ימלוך על כל מעשיו‪ ,‬יגבה במשפט ויוקדש בצדקה!‬
‫ב‪.‬‬
‫יחד עם תפלה כללית זו‪ ,‬תפלה בעד כל יושבי תבל‪ ,‬חבוא גמ תפלה‬
‫מיוחדת לנו לבדנו‪ ,‬תפלה כי יהן ד־ כבוד לעמנו שמוה לארצנו וששון לעירנו‪,‬‬
‫צמיחת קרן לדוד מלכנו‪ .‬ועריכת נר לבן ישי משיחנו‪ .‬שתי התפלות הללו‬
‫כרוכות ואחוזות הן זו בזו‪ .‬ואי אפשר להשני׳ בלי הראשונה! אדרי אשר גורלנו‬
‫אנו תלוי הוא בגורלו של כל העולמ כלו‪ .‬אנו הננו המעט מכל העמימ׳ והננו‬
‫נתונים בגזלה בין שאר עמי תבל הנתלים והעצומים ממנו; וכל עוד אשד‬
‫תשרור בעולם ממשלת הזדון‪ ,‬ומלכות הרשעה תרים דאש‪ ,‬אין כל תקוה לנו‬
‫להנצל מידם‪ .‬ותמיד נהי׳ אנו השעירים לעזאזל לכל פשעי בגי האדם‬
‫וחטאותיהם‪ ,‬ועלינו יהי׳ לסבול כל עמל ותלאה בעד כל פנע ואסון שיקרה‬
‫בעולם‪ .‬מלחמה אם תפרוץ בארץ‪ ,‬מהפכה כי תבוא‪ ,‬משבר כלכלי‪ .‬או אף מנפה‬
‫כי חדדי‪ ,‬בכל אלה רק היהודי הוא האשם וידו היא שחוללה כל אלה‪ .‬ולפיכך‬
‫אחת דתו היא להשמד מן העולם‪ .‬כל התנצלות והצטדקות לא הועיל לנו‬
‫להוכית את צדקתנו‪ .‬אחרי אשד סבת כל תלאותינו היא רק השנאה אלינו‬
‫מצד גויי ארץ‪ .‬שנאה עורח‪ ,‬שעליה יאמרו חכמינו ז״ל‪, ,‬הלכה היא‪ .‬בידוע‬
‫שעשו שונא ליעקב״‪ ) .‬ס פ ר י נ ה ע ל ת ך ( ‪.‬‬
‫שנאת עולם זו מקלקלת היא את השורה‪ ,‬שורח המשפמ והצדק‪ .‬והיא‬
‫היא בעוכרינו‪ .‬כי בסבתה בודים הם עלינו כל מיני עלילות שוא‪ .‬עלילות‬
‫הסותרות אפילו זו לזו‪ .‬העלילות השונות פושטות צורה ולובשות צורר‪ .‬אחרת‪,‬‬
‫והן משתנות מדור לדור ומתקופה לתקופה‪ ,‬לפי תנאי העת וההייס‪ ,‬וסבת כל‬
‫עלילות השוא עלינו היא רק אחת‪ ,‬שנאת עשו ליעקב‪ .‬וכשם שלא הי׳ כל יסוד‬
‫לעלילות השוא של ימי הכינים‪ ,‬הן עלילת הדם ועלילת הרעלת הבארות בפרוץ‬
‫?ונזוז‬
‫‪w‬‬
‫ר ח‬
‫ו מ ו גנ ד‬
‫איוו סנפה‪ .‬כן אין כל יסוד כמובן גם לעלילות השוא של ימינו אלה׳ עלילת‬
‫השאיפה מצדנו לכבוש את כל העולם כלו‪ ,‬עלילת המלוכה המסותרת שלנו‬
‫ועלילת השריטונלים של וקני ציון וכדומה‪.‬‬
‫החילוק היחידי שנין עלילות השוא של ימי החושך ההם ובין העלילות‬
‫המודרניות של ימינו אלה הוא אולי רק נזה‪ ,‬שאז בימי הנערות ההם האמינו‬
‫אולי נאמת העם ההולנים כחושך לעלילות השפלות ההן‪ .‬ני צרינים אנו לדמ‬
‫אדם למצותינו‪ ,‬וכי מרעילים אנו את נארותיהם‪.‬אנל נימינו אלה הלא יודעימ המה‬
‫היטב שונאינו המעלילים עלינו עלילות שוא‪ ,‬כי אין כל יםוד לדמיונותיהם‬
‫הכוזבות! יודעים המה שאין לנו ״מלוכה מטוהרת״‪ ,‬ואין לנו כל שאיפה לכבוש‬
‫את כל העולם כלו‪ ,‬בהיות שאיפתנו היחידית‪ ,‬שיתנו לנו לשבח במנוחה על‬
‫ארצנו‪ .‬יודעימ המה שאין כל זקני ציון בעולם‪ ,‬וכי הסרוטוכלים המה רק מעשי‬
‫זיוף ותרמית‪ .‬שכנר נתבררה בבתי המשפט תרמיתם‪ .‬זיופימ שנערכו בכונח‬
‫תחלה לתת אותנו לשמצה כגוים‪.‬‬
‫נל זה ידוע להט היטנ‪ .‬אלא שמשתמשים המה נעלילותיהם שוא‬
‫להנאתמ‪ ,‬למען הטיח כנו את המוני העם‪ ,‬לכלות ננו את חצי זעמם על נל‬
‫תלאותיהם‪ .‬ולהשקיע נדמנו הנקי את שאיפת הנקמ מצד כל מרי הנפש‬
‫שנקרכם‪ .‬לא השנאה אלינו היא תולדת העלילות‪ ,‬כי אם להפך‪ ,‬העלילות עלינו‬
‫הן תולדות השנאה אלינו מצד העמים‪ ,‬שנאח חנם‪ ,‬אשר עליה יתאונן המשורר‪,‬‬
‫לאמד‪. ,‬ראה אויבי כי רכו ושנאת חמס שגאוני״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬כ ה ‪ -‬י ט ( ‪ .‬וחכמינו ז״ל‬
‫במליצתפ הנפלאה יוסיפו לאמר על הכתוב הזה‪ ,‬״אם עשו שונא ליעקכ‪ ,‬לטי‬
‫שנטל ממנו את הבכורה‪ .‬אבל נדברים ושנתיים ושארית העמים‪ ,‬מה עשיתי‬
‫להם״ ז )שוח׳‪-‬ט(‪ .‬וכל עוד שישרור בעולם כח השקר והזדון נהי׳ אנו האשמיט‬
‫בעד כל פנעי התבל‪ -‬ואנחנו עונותיהם נשא ונסבול‪ .‬כל תקוחנו היא לפיכך‬
‫רק ליומ אשר יעביר ד׳ את ממשלת הזדון מן הארץ‪ .‬ליום אשד יגבה ד׳‬
‫במשפט ויוקדש בצדקה‪ .‬ומרוחו ישפוט על כל בשר‪ .‬לשרש מלבותיהם את‬
‫שנאתם חנם אלינו‪ .‬ורק אז תנוא תשועתנו ני לא יוסיפו עוד בני עולה‬
‫לענותנו‪ ,‬כדבר נביא הנחמות נשם ד׳‪ ,‬לאמר‪ .‬״ציון נמשפס תפדה ושביה‬
‫בצדקה*‪ ) .‬י ש ע י ה ו ‪ ,‬א‪-‬־ו(‪ .‬שלטון של צדקה ומשפט עלי ארץ רבה יביא פדות‬
‫לציון ונאולה לבניה‪-‬גוליה‪ ,‬כי לא ״חסד״ אנו מנקשים מאת עמי עולט‪ ,‬נ י אם‬
‫״צדקה׳ אנו דורשים מאתם‪ ,‬צדקת משפטנו על אדמת אבותינו‪ .‬וזהו שאסר‬
‫הכחוב ‪.‬צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאתי‪ ) ,‬מ ש ל י ‪ ,‬י י ‪ -‬ל ד ( ‪. ,‬וגוי אלו‬
‫ישראלי‪) ,‬נ״ב‪ ,‬י‪ .(:‬קרן ישראל תרום רק בצדקה‪ ,‬בהכיר כל גויי ארץ את‬
‫צדקתנו‪ ,‬באסור‪ ,‬״ודאו גוים צדקך וכל מלכים כבודך׳‪ ) ,‬י ש ע י ה ו ‪ ,‬ס ב ‪ -‬ב ( ‪ ,‬וכל‬
‫עוד אשר חושנים המה ני •חסד״ הס עושים עסגו‪ ,‬נהשליכם נם לגו פרורים‬
‫סשולחנם הסלא דשן‪ ,‬אין זאת להם אלא ‪.‬חטאת״! ולטינן אנו נושאים תפלח‬
‫א ט ו ר‬
‫למרום ביום הקדוש הזה על גאולת העולם כלו ועל גאולתנו אנו גם יחד‬
‫גאולת העולם מממשלת הזדון והרשעה וגאולתנו אנו מארצות נלוהנו‪ ,‬כי רק‬
‫בגאולת העולם תבוא גאולתנו‪ .‬ושתי הגאולות הללו הן שתים שהן אחת!‬
‫ג‪.‬‬
‫ומה נעמואיפוא דברי חכמינו זיל על הכחוב שהצננו בראש דברינו אלה‪.‬‬
‫באמרמ זיל כי ‪.‬מאה ושלש פרשיות אמד דוד ולא אמר הללויה‪ ,‬עד שראה‬
‫במפלתם של רשעים‪ .‬שנאמר יתםו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינמ ברכי נפשי‬
‫את ד׳ הללויה״‪) ,‬ניבית‪ .‬נ>‪ .>:‬כי הנה זה ספר התהלים של נעים זמרות ישראל‪,‬‬
‫הוא הספד שנתחב* על הכל יותר מכל ספרי הנביאים האחרים‪ ,‬הנכללים‬
‫בעשרים וארבעת הספרימ של כתבי קדשנו‪ ,‬מפני שבפרשיותיו הנפלאות של‬
‫ספר התהלים ימצא האדם תמיד בטוי נכון לרגשות לבו‪ ,‬בכל מצביו משונים‬
‫שימצא בהם בימי חייו‪ .‬בצר להאדמ מתלאותיו‪ ,‬בבוא עליו איז־‪ .‬אסון ושבר‬
‫ונפשו ברעה תתמוגג מפגעי הזמן‪ .‬יפתח אח סטר החהלים ויקרא בו‪ ,‬ויחד עמ‬
‫דוד יבכה במר נפש על קשי יומו‪ ,‬יבכה וירוח לו ונפשו תשוב למנוחתה‪ ,‬כי‬
‫הדמעות הרותחות השוטפות מעיניו על דפי הספר הקדוש ישקיטו את המית‬
‫לבו‪ .‬ויפיחו בי רוח אמונה ואומץ נפש לבטוח בד׳ ולצפות לישועתו הקרובה‪.‬‬
‫וכי ירחב לב האדם מרוב טובה ואושר‪ ,‬ונטשו תמלא המון רגשות חודה לאלקי‬
‫ישעו‪ ,‬אז יפתח שו‪-‬ן את ספר מתחלים ויקרא בו‪ ,‬ויחד עם דוד יודה לדי חסדו‪,‬‬
‫ובזמרות יריע לו על נפלאותיו לבני אדם‪ .‬ומה נפלא הוא באמת ספר התהלים‬
‫הזה כי הוא יבכה וישחק נם יחד‪ ,‬בו תפלה ותחנה בעת צרה‪ ,‬ובו רנה ותודה‬
‫לעת ישע ופדות‪ ,‬וזה כחו לאלקים‪ .‬חביב הוא לפיכך ספר קדוש זה לא רק לנו‪,‬‬
‫כי אם לכל באי עולם‪ ,‬ומכל כתבי הקודש שתורגמו לכל הלשונות המתהלכות‬
‫בארץ‪ .‬פטר זה הנהו החביב ביותר‪ ,‬ופרשיותיו הן על שפתי בני האדם תמיד‬
‫לתפלה ולתודה גם יחד !‬
‫יראה זד‪ .‬פלאן ספי זד‪ ,‬תזרנפ אמנם יחד עם יתר ספרי הקודש לכל‬
‫השפות השונות׳ וכל אחד ואחד יקרא בו בלשונו הוא ו אבל הגה סלה אחת‬
‫נמצאת בו׳ שלא תורגמה ולא הורקה כלל מכלי אל כלי‪ ,‬כי אם נכנסה בסקורמ‬
‫העברי לכל התרגומים השונים שבעולם‪ ,‬והיא המלה ‪.,‬הללויה׳‪ ,‬שאותה יביעו‬
‫כל עמי תבל כמו שהיא במקורה‪ ,‬אם כי ניתנח היא להחרגם בנקל כיתר‬
‫המלות האחרות שבתהלים‪ .‬אבל חנה המלה הנפלאה הזאת היא הבטוי‬
‫הכי מלא להתרוממות הרוח היותר גדולה‪ ,‬בהגיע האדמ לידי מצב נפש‬
‫שכזה‪ ,‬אשד אז לא יסתפק עוד בזה‪ ,‬שיקרא לנפשו הוא ״ברכי נפשי את די״‪.‬‬
‫כי אם גס לכל באי עולם יקרא בהמון רגשותיו ״הללויה״‪ ,‬הללו אתי יחד את‬
‫שם יי‪ ,‬כל יושבי תבל וכל שוכגי ארץ ‪1‬‬
‫א מ ו ר‬
‫אם אנכי אבוא אליך לדבר עמך בפני כל עם ועדה׳ לבעבור ישמע בל העם‬
‫בדברי עמן‪ .‬ואז יאמינו בך לעולם ן ) ע י י ן עיקרים‪ ,‬בי׳‪-‬ח ל ר א ש ק ( ‪ .‬המקור הראשון‬
‫לםםורתנו הוא מה שראו בעיניהם ושמעו באזגיהס ר ב ב ו ת אלפי איש׳‬
‫כל בני העם מקצהו שכולם היו באותו מעמד‪ .‬ומעםד כזה שנעשה לעיני כל העם‬
‫אינו משאיר עוד שוס מקום לספיקות ולחששות איזו שהן‪ .‬זהו שאמר הכתוב׳ ״כי‬
‫שאל נא לימים ראשונים ו ג ו ‪ /‬הנהי׳ כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו‪ ,‬השמע׳‬
‫עם קול אלקים מדבר מתוך האש כאשר שמעח אתה ויחי׳‪ ) ,-‬ד ב ר י ם ׳ די׳ ל ב ־ ל ג ( ‪.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬כי אס יבואו ויאפרו לך שגם אחרים שמעל קול אלקים נ‪/‬דבר אליהם׳‬
‫תשיב אמריך לחם‪ ,‬שאלה האחרים הלא היו רק יחידים‪ ,‬וםי יאםין להם שאמת‬
‫בפיהם‪ ,‬ואולי ר ק שקר נ ח ל ו להם ז אבל אנחנו הלא שמענו כולנו‪ ,‬כל העם׳‬
‫וכדבר הזח לא הי׳ עוד ולא נשמע כמוהו! ולמען העמידנו על שורש אמונה זה‪,‬‬
‫דייקה תורתנו הקדושה וכתבה לפני מתן התורה וגם לאחריו את הדברים ״״אתם‬
‫ראיתם״! אתם ראיתם בעצמכם ולא שמעתם מאחרים שהמה ראו זאת!‬
‫ואולם אם אמנם לא נשאר כל מקום לאבותינו׳ ואחריהם גם לנו״ להסתפק‬
‫במה שראו עיניהם ושמעו אזניהם׳ אבל הלא כך הוא טבעם של בני תמותה‬
‫שאף את המראה היותר בשגב ונאדר שתראינה עיניהם‪ ,‬אם חיות רישומו אדיר‬
‫וחזק מאין כמוהו‪ ,‬בכל זאת מעם מעט יחלש הרושם הראשון ועקבותיו תכהיגה‬
‫ב מ ש ך העת‪ ,‬עד כי עלולים המה הרואים לשכוח אותו‪ .‬וזו היא דרכו של פורה‬
‫שר של שכח‪1‬ז‪ ,‬להשכיח את בני האדם אף מה שראו בעצמם‪ ,‬ואין נסתר ממנו!‬
‫והעצה היחידה להשמד מסכנת השכחה היא רק הזכירה התמידית‪ ,‬להזכיר לעצמנו‬
‫כפעם בפעם את הדבר שאנו חפ*יס בזכירתו׳ ו כ ל מ ה שנוסיף ל ז כ ר ה ו כ ן ח ם ע ט סכנת‬
‫שכחתגו אותו‪ .‬זהו שציותה אותנו התורה לאמר‪ ,‬״רק השמר לך ושמור נפשך‬
‫סאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל יפי חייך״;‬
‫זאת אומרת‪ ,‬הן אמנם עיניך ראו ואזניך שמעו את דברי ד׳ אליך בחורב‪ ,‬ואין‬
‫לך כל מקום להסתפק בזה‪ .‬אבל אם אין מקום לספיקות יש מקום לשכחה ולהסרת‬
‫הלב‪ ,‬ולפיכך עליך לשמור את נפשך מאד מסכנת השכחה• והעצה היחידית‬
‫לזה היא רק הזכירה‪ ,‬ולפיכך •והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני‬
‫ד׳ אלקיך בחורבה )שם‪ ,‬די‪,‬ט׳‪-‬י׳>‪ .‬זכירת מעמד הר סיני נחשבת לפיכך בין ששת‬
‫הזכירות שצותה עליהן התודה‪ .‬והיא עלינו חובה תמידית לזכרה יום יום‪ .‬וחובה‬
‫כפולה וסכוםלת היא עלינו לזכור את המעפד הנשגב ההוא ביום הזה׳ ביום‬
‫אשר בו עמדו אבותינו לפני ד י ב ח ו ר ב ו ובזכרנו אותו צריכים אנו לשוות‬
‫נגד עיני רוחנו לו גם חלק קטן אחד‪ ,‬חלק מני אלפי אלפים ורבי רבבות׳ ממה‬
‫שראו עיני אבותינו ביום הזה לשני אלפי שנים‪ ,‬למען נדע להעריך את ערך‬
‫היום הגדול ההוא לנו בני ישראל‪ ,‬בעשותו אותנו לעם הנצח‪ ,‬לעם שניתנה לו‬
‫‪,‬׳חדות םםלאך המות״!‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫‪n‬‬
‫‪%‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה ל א ב ה ד ב ד י ח כ מ י נ ו ז״ל ע ל ה כ ת ו ב לדורית ע ל הלוחות״״ )שמית״ לג‪-‬י!(״‬
‫• מ ה ו ח ר ו ת ? ד ׳ י ה ו ד ה וד׳ נחמי׳ ורבנן״ ר ״ י א ו מ ד א ל ת ק ר י ח ד ו ת א ל א ח י ד ו ת ‪,‬‬
‫ח י ד ו ת מן ה מ ל כ ו י ו ת ‪ ,‬ד״ג א ו מ ר ח י ר ו ת מ מ ל א ך המות״ ו ר ב נ ן א ג ד י ח י ר ו ת מ ן‬
‫ה י ס ו ד י • ‪ .‬א מ ד ר ׳ א ל י ע ז ד ב נ ו ש ל ר ׳ י ו ס י הגלילי‪ -‬א ם י ב ו א מ ל א ך ה מ ו ת ו י א מ ר‬
‫ל פ ג י הקכ׳״ה ע ל ח נ ם ב ר א ת נ י ב ע ו ל ם ‪ .‬ה ו א א ו מ ר ע ל כ ל א ו מ ה ש ב ע ו ל ם ה ש ל ט ת י‬
‫ח ו ץ מ א ו מ ה ׳ זו ש נ ת ת י ל ה ח י ד ו ת ‪ ,‬ח י ר ו ת ע ל ה ל ו ח ו ת * ‪) .‬עגדר‪»0 ,‬׳*«‪ ,‬ונשנו‬
‫אותך‬
‫הדגריט עיד במד״ר ייקרא‪ ,‬סי״ח‪ ,‬ובמדרש חזית פיח‪ ,‬יגכ״מ(‪ .‬ו ה נ ח ה ש ‪ 3‬ו לבו ח כ מ י נ ו ?"ל‬
‫כ א ן ש ל ש ה מ י נ י ח י ר ו ת ‪ :‬מ ן המלכויות* )במ״א ג«מי־ ״מן חגליוית׳י׳״ ודא יד* אחת חי« כמיבן(׳‬
‫מ ן ח י ם ו ד י מ ו מ מ ל א ך המות‪ .‬ב נ ו ג ע ל מ ל כ ו י ו ת ו י ס ו ר י ס ה ד ב ד י ם מ ב ו א ר י ם ל ע צ מ ם ‪,‬‬
‫כ י א י ל ו ש מ ד ו י ש ר א ל א ת ה ת ו ר ה כ פ י ש ק ב ל ו ה מסיגי‪ ,‬ל א היו ג א י ם ל י ד י ג ל י ו ת‬
‫ת ח ת ה מ ל כ ו י ו ת ה ש ו נ ו ת ו ל א היי י ם ו ר י מ ב א י ם ע ל י ה ם ‪ .‬ו א ו ל ם ב נ ו ג ע ל ח י ר ו ת‬
‫מ מ ל א ך ה מ ו ת ‪ .‬ה נ ה א מ ג ם מ צ י ג ו ל ד ב י י ו ם י שאמר״ ״ ל א ק י כ ל ו י ש ד א ל א ת ה ת ו ד ה‬
‫אלא כדי שלא יהא מלה״מ שולט בהם‪ ,‬שגאמר אני אמרתי אלקים א ת מ ובני‬
‫ע ל י ו ן כולכם״ ח ב ל ת ם מעשיכם״ א כ ן כ א ד ם ת מ ו ת ו ך ‪ /‬א ב ל כ כ ר נ ח ל ק ו ע ל י ו ח כ מ י ם‬
‫ואמרו‪ -‬״ ל ב ט ל מ ה ם מ ל א ך ה מ ו ת א י א פ ש ר ‪ .‬ש כ ב ר נ ג ז ר ה גזירה״ ה א ל א ק י ב ל ו‬
‫א ת ה ת ו ר ה א ל א כ ד י ש ל א ת ה א א ו מ ה ו ל ש ו ן ש ו ל ט ת בהם״״ )עבידה זרת‪ .‬ח‪.>.‬‬
‫ישראל‬
‫ו ל ד ב ר י ח כ מ י ם א ל ה מ ה ז א ת א ו מ ר ת ״ ח י ר ו ת מ מ ל א ך המית׳‪t -‬‬
‫א כ ן זהו ה ד ב ר ! ל א ע ל מ ל א ך ה מ ו ת ה פ ר ט י ‪ ,‬ה מ מ ו נ ה ע ל כ ל בגי ח ל ו ף‬
‫ד ב ר ו ח כ מ י נ ו ז״ל כאן‪ ,‬כ י א ם ע ל מ ל א ך ה מ ו ת ה כ ל ל י ה מ מ ו נ ה ע ל ה א ו מ ו ת !‬
‫ל א ד ק אנשים פ ר ט י י ם בבי ת מ ו ת ה המח״ כ י א ם ג ס ע מ י ם שלמים‪ .‬כ מ ו ש כ ל א ח ד‬
‫מ ב א י ע ו ל ם ע ו מ ד הוא ל מ ו ת כי ״ ה ל א צ ב א ל א נ ו ש ע ל י ארץ״״ )איוב‪ ,‬ז‪-‬א(״ כ ן‬
‫א פ ש ר ג ס ל ע ס כ ל ו ל ע ב ו ר מן ה א ר ץ ‪ .‬כ ן ה ל א יעידו ו י ג י ד ו ד ב ר י ימי ע ו ל ם ‪.‬‬
‫ע מ י ם ר ב י ם מ ע מ י ק ד ם ג ד ל ו ו ה ת פ ת ח ו ויהיו ל כ ו ב ש י א ר צ ו ת ו ת ו ל ש י ם ע ל גוים‪,‬‬
‫ובמשך העת החלו ל ר ד ת פ ט ה מטה‪ ,‬עד כי נפלו בנופלים‪ ,‬ומעט מעט ירד‬
‫מ ב מ ת ת ה י ם ט ו ר י א ו י א ב ד ו ל נ צ ח ‪ .‬א מ נ ם ״אין מ י ת ה כ צ ב ו ר ״ ‪ ,‬י א מ ר ו ח כ מ י נ ו‬
‫ז״ל״ )היריות‪ ,‬י‪(.‬״ ו א י ל ם אין ז א ת א ל א ב צ ב ו ר ה י ו ש ב ע ל א ד מ ת ו ל ב ט ח ו ח י חיים‬
‫בודמליים״ א ב ל א ף א ם א ל פ י ש נ י ם י ח י ה איזה ע ם ב ע ו ל ם ‪ ,‬א י ן ז א ת א ו מ ר ת ע ו ד‬
‫שקיומו ב ט ו ח לו לנצח״ כי א ם ת פ ג ע בו י ד ד׳ ל כ ל ו ת ב ו ח צ י ז ע מ ו א ו א ח ר י ת ו‬
‫ל ה כ ר י ת ‪ .‬״ ח מ ת מ ל ך מ ל א כ י מות* י א מ ר הכתוב‪) ,‬משלי‪» ,‬ת‪-‬יד>‪ .‬ח מ ת מ ל כ ו ש ל‬
‫ע ו ל ם ש ו ל ה ת ל פ ע מ י ם ב א י ז ה ע ם ״ מ ל א כ י מות*‪ ,‬ח מ ה ״ ד ב ר ו ח ר ב ו ר ע ב ויגון*‪,‬‬
‫א ז י א ב ד ל נ צ ח ‪ .‬ו מ ל א ך ה מ ו ת ה י ו ת ר א כ ז ר י ה מ מ ו נ ה ע ל ה א ו מ ו ת ‪ ,‬א ש ד אין כ ל‬
‫א ו מ ה ו ל ש ו ן י כ ו ל ה ל ע מ ו ד כנגדו״ ״ ג ל ו ת ״ שמו׳ ו כ ל ע ם ש ג ל ה מ א ר צ ו םופו‬
‫לאבדון‪ .‬זי ה י ת ה א ח ר י ת ם ש ל כ ל ה ע מ י ם ש ג ל ו מ א ר צ ו ת י ה ם ע״י כ ו ב ש י ם ומנצחים״‬
‫א מ ו ר‬
‫‪ISP‬‬
‫כ י כולם א ב ד ו ובטלו מן העולם‪ .‬ו ר ק אנו לבדנו לחננו העם היחידי בתבל‪ ,‬שיד‬
‫ה ג ל ו ת ל א ש ל ט ה ב נ ו ל ה כ ד י ת נ ו ס ן ה א ר ץ ‪ ,‬כי ע ל כן נ י ת נ ה ל נ ו ״ ח י ר ו ת מ מ ל א ך‬
‫ה מ י ת ״ ה ה ו א ‪ .‬ח י ר ו ת זו נ י ת נ ה לבו ע ל ה ל ו ח ו ת ׳ ל ו ח ו ת ח ב ר י ת ‪ ,‬כ י ע ל י ד י ק ב ל ת‬
‫ה ת ו ר ה נ ע ש י נ ו ל ע ס ה נ צ ח ‪ .‬זו ה י מ ה ת ש ו ב ת ו ש ל ה ק ב ״ ח ׳ ) ל ס י מ ל י צ ת ח כ מ י נ ו‬
‫ז״ל(׳ ל מ ל א ך ה מ ו ת ה ה ו א ל א מ ר ‪ • ,‬ע ל כ ל א ו מ ה ש ב ע ו ל ם ה ש ל ט ת י א ו ת ך ח ו ץ‬
‫מ א ו מ ה זו ש נ ת ת י ל ח ח י ר ו ת • ! ו ה נ ה כ י כ ן ‪ ,‬ל א ע ל א י ש י ם ב ו ד ד י ם י ד ו ב ר בזה‪,‬‬
‫נמשו מיד שאול‬
‫גבר יחיה ולא יראה מות ימלט‬
‫עליהם נאמד ״טי‬
‫מ ל ח ״ ‪) ,‬חהלים‪ ,‬פט‪-‬םח(‪ ,‬כ י א ם ע ל א ו מ ו ת ! ע ל כ ל א ו מ ה ש ב ע ו ל ם יש ל מ ל א ך ה מ ו ת‬
‫ההוא‪ .‬ו ג ל ו ת שמו‪ ,‬ש ל י ט ה ‪ ,‬ל ה כ ח י ד ה ו ל ה ע ב י ר ה מ ע ל ס נ י ה א ר ץ ‪ • ,‬ח ו ץ מ א ו מ ה זו‬
‫שבתתי ל ה חירות‪ .‬חירות על הלוחות״‪ .‬ע ל הלוחות שביתנו לנו מםיגי נ כ ת ב ה‬
‫לבו ל ד ו ר ו ת ע י ל ם ח י ר ו ת זו‪ • ,‬ו ה ל ו ח ו ת מ ע ש ה א ל ק י ס ה מ ה ו ה מ כ ת ב מ כ ת ב א ל ק י ס‬
‫הוא״״ ו ל פ י כ ך א ם ב ע י נ י נ ו י פ ל א ה ד ב ר ‪ ,‬א ב ל ה ל א • ד ב ר א ל ק י נ ו י ק ו ם ל ע ו ל ם ״ ׳‬
‫ו א ש ד ע ל כן • כ י מ י ע ו ל ם ״ י מ י נ ו ‪1‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ב ד ב ר י ה ם א ל ה נ ת נ ו ח כ מ י נ ו זי׳ל ת ש ו ב ה נ צ ח ת ל ש א ל ת ע ו ל מ י ם ‪ ,‬ש ב ס ת ר ו ג ה‬
‫נ ל א ו כ ל ח כ מ י ל ב ‪ .‬ה י א ש א ל ת ק י ו ם ע ם י ש ר א ל ב ג ו ל ה ‪ .‬כ ל ח ו ק ר י ד ב ר י ימי‬
‫ע ו ל ם ו ח כ מ י ה מ ד ע ש ל ה ה י ם ט ו ר י א ‪ ,‬ש ב ר א ו ל ע צ מ ם ש י ט ו ת ש ו נ ו ת ב ת ו ל ד ו ת גויי‬
‫ארץ‪ .‬ל ב א ר ע ל פ י ה ן א ת כ ל ה ח ל י פ ו ת ו ה ת מ ו ר ו ת ע ל פ נ י ת ב ל א ר צ ה ׳ י ע מ ד ו‬
‫מ ש ת ו מ מ י ם ל פ נ י ח י ד ת ע ו ל מ י ם זו׳ ח י ד ת ע ם י ש ר א ל ב ג ו ל ה ‪ ,‬ע ם ב ל א א ר ץ ‪ .‬ב י‬
‫ה ל א ח ו ק ב ר ז ל ה נ ה ו ב ת ו ל ד ו ת כ ל גויי ת ב ל ‪ ,‬ש ק י ו מ ו ש ל כ ל ע ם ו ע ם ת ל ו י ב א ר צ ו ׳‬
‫וכמו ע ץ ה ש ר ה ה צ ו מ ח ו פ ו ר ח ד ק ב ע ו ד נ ו ע ו מ ד ע ל עמדו‪ ,‬ו ש ר ש י ו י ע מ י ק ו ל י נ ו ק‬
‫ם ל ש ד א ד מ ת ו ‪ ,‬ו ב א ש ר יגישו ע ל י ו ג ר ז ן ל כ ר ו ת א ו ת ו מגזעו‪ ,‬י מ ו ת ויהי ל ע ץ י ב ש‬
‫א ש ד ל א י צ ל ח ר ק ל ש ר פ ה או ל מ ל א כ ה ‪ ,‬כ ן ה ו א כ ל ע ם ועם‪ ,‬ש ח י ה נ ה ו ר ק‬
‫ב ע ו ד נ ו י ו ש ב ע ל א ד מ ת ו ‪ ,‬ו ב ה נ ל ו ת ו מ ע ל א ר צ ו מ י ד ה ו א מ ת מ י ת ה ל א ו מ י ת ‪ ,‬וזכרו‬
‫י א ב ד מ ב י ן גויי ת ב ל ‪ .‬ו כ ב ר ה ז כ ר ת י ב מ א מ ר י ‪-‬׳נר־ ת מ י ד י ‪ /‬לש׳ ת צ ו ה ‪ ,‬א ת ה א ג ד ה‬
‫ה נ פ ל א ה ע ל ״ ב ר נ ש ד ט ו ר ״ ה נ ד ר א ב מ ש נ ה כ ש ם ״ א ד נ י ח ש ד ה ״ )כלאים‪ ,‬מ״ח‪ .‬מ״ה>‬
‫א ש ר ע ל י ו י ס ו פ ר ‪ • .‬כ י כ מ י ן ה כ ל ג ד ו ל י ו צ א מן ה א ר ץ ו מ ח ו ב ר א ל ט ב ו ר ו ׳ ו א י ן‬
‫כ ל כ ר י ה ר ש א ה ל ק ר ב אליו‪ ,‬כ י ה ו א ה ו ר ג ו ט ו ר ף א ת כ ל ה ק ר ב אליו‪ ,‬ו כ ש ר ו צ י ם‬
‫ל צ ו ד א ו ת ו מ ו ר י ם ב ח צ י ם ב ח ב ל ע ד ש נ ס ם ק ‪ ,‬ו מ י ד הוא מ ת ״ ‪) ,‬ברע״ב ש‪ .>0‬כ ב ר נ ש‬
‫ה ה י א כן ח מ ה כ ל ג ו י י ת ב ל ‪ ,‬ש כ ש ב ם ם ק ח ב ו ר ם ל א ר ץ מ י ד ח מ ה מ ת י ם ‪ ,‬ו ל פ י כ ך‬
‫נ ק ר א ו ב ת ו ד ה ב ש ם ״ ע ס י הארץ״׳ )דבריס‪ ,‬כח‪-‬י(‪ .‬ו ר ק עם י ש ר א ל ל ב ד ו ח י ו ק י י ם‬
‫ה נ ה ו א ף ל א ח ר ש נ פ ס ק ח ב ו ר ו ל א ר ץ ׳ ו ע ל ק י ו מ ו זה י ש ת ו מ מ ו כ ל י ו ש ב י ת ב ל ‪,‬‬
‫ו ב ת מ ה י ן י ש א ל ו • מ ה י כ ן י ר ק זה חי״ ז ו כ ב ר כ ת ב א ח ד מ ח כ מ י הגלים‪ ,‬מ י ו צ ר י ב ק ר ת‬
‫ה מ ק ר א שזייפו א ת כ ת ב י ק ד ש י נ ו ‪ ,‬ש ה ב י ן ל א י ו כ ל א י כ ח בהי׳ כ ד ב ר הזה‪ .‬ה ל א‬
‫ו נוי ו‬
‫ש ב ת‬
‫ע‬
‫‪1‬‬
‫עמון ומואב אחים המה להעם העברי‪ ,‬כי א ב י שני העמים ההם‪ ,‬לוט‪ .‬תי׳ בן א ח י‬
‫א ב ר ה ם וגזע א ח ד לכולם‪ .‬ומדוע זח א כ ד ו ה ע ס י ס ההם מן ה ע ו ל ם ואין זכר ל מ ו‬
‫עוד‪.‬‬
‫ועם ישראל ; ל ב ד ו עודנו‪ :‬חי וקיים ועומד כ ס ל ע איתן בין ג ל י י ם ס ו ע ר‬
‫וזועף ז ואמנם הלא חזיון פ ל א הוא!‬
‫חזיון הפלא של קיום ע ם י ש ר א ל‬
‫ב ג ו ל ה הוליד ב ק ר ב ה ע מ י ס הנוצרים‬
‫א ת ה א ג ד ה המזויפת על ד ב ר היהודי ה נ ו ד ד הנצחי׳ כ א י ל ו ק ל ל ת א ל ק י ס ר ו ב צ ת‬
‫ע ל י ו ח״ו‪ ,‬להיות נ ו ד ד‬
‫אשר שלחו‬
‫בגוים מ ב ל י ל מ צ ו א מנוח‪ ,‬ע ל‬
‫אבותינו‪,‬‬
‫לדבריהם‪ ,‬יד כמשיחם‪ .‬א ב ל א נ ח נ ו מ א מ י נ י ד ת ה א מ ת ה ל א ידוע נ ד ע ‪ ,‬כי אך שקר‬
‫נחלו ל ה ם א ל ה העמים ב א מ ו נ ת ם ה ב ל ‪ .‬ו ב ע ל י ל ו ת י ה ם שוא עלינו‪ .‬קיומנו ב ג ו ל ה‬
‫הוא ל נ ו ל א ל ק ל ל ה כי אם ל ב ר כ ה ‪.‬‬
‫היא ה ב ר כ ה ‪,,‬של גליות׳*‪ ,‬שעליה י א מ ר ו‬
‫ח כ מ י נ ו ז״ל׳ ע ל ה כ ח ו ב • ו י ק ר א י צ ח ק א ל י ע ק ב ויברך אותו־‪,‬‬
‫) ג י א ש י ת ‪ .‬כח~*>‪,‬‬
‫‪ .‬ש ר א ה י צ ח ק ב ר ו ח הקודש שעתידים בניו ל ה ג ל ו ת לבין האומות א מ ר לו‪ .‬בוא‬
‫ו א ב ר כ ך ב ר כ ה של גליות‪ ,‬שיחזור ע ל י ך ה ק ב ״ ה ויקבצך מן הגליות״‪,‬‬
‫)בריר‪,‬‬
‫‪*n‬־‪.(n‬‬
‫ב ר כ ה זו חזרה וגישנית לנו ע״י ה ק ב ״ ה בעצמו ב מ ע מ ד ה ר סיני‪ ,‬ב נ ת נ ו ל נ ו‬
‫א ז • ח י ר ו ת ע ל הלוחות‪ .‬חירות מ מ ל א ך המות״‪ .‬ו ב ר כ ה זו היא ש ע מ ד ה ל נ ו להציל‬
‫א ו ת נ ו מכליון ה ג ל ו ת ו ל ה ק י מ נ ו ב ע ו ל ם ל ע ם ה נ צ ח !‬
‫גלותנו‬
‫למדי עד כמה אמת‬
‫הארוכה הוכיחה‬
‫בפי חכמינו ‪1‬״ל שאמרו‪,‬‬
‫למה נ מ ש ל ו י ש ר א ל לשמן? ״מה השמן הזה אינו יכול ל ה ת ע ר ב ב מ ש ק י ם אחרים‪,‬‬
‫מנין‪ ,‬ש נ א מ ר ו א ב ד י ל א ת כ ם מן העמים‬
‫א ף י ש ר א ל אין יכולים ל ה ת ע ר ב באו״ה‪,‬‬
‫ל ה י ו ת לי‪ .‬ד״א מה השמן הזה א פ י ל ו א ת ה נותן אותו ב כ מ ה מ ש ק י ם הוא נ ע ש ה‬
‫עליון על כולם‪ ,‬כך ישראל עליונים ע ל כל האומות‪ ,‬כמו שכתוב ו נ ת נ ן ד׳ א ל ק י ך‬
‫עליון ע ל כל גויי הארץ״!‬
‫)דברים רבה‪ ,‬פ״ז(‪.‬‬
‫ת כ ו נ ח ו ה נ פ ל א ה של השמן ל א ת ח ג ל ה לגו‬
‫כ ל ע ו ד הוא נתון בכוס לבדו‪ ,‬ו ע ו מ ד בין כ ו ס ו ת א ח ר י ם של מ ש ק י ם ממשקים שונים•‬
‫ודק‬
‫ל א ח ד שאנו‬
‫מ ע ר י ם את השמן י ח ד עם עוד מ ש ק א ו ת א ח ר י ם ל ת ו ך כ ל י‬
‫א ח ד ו נ ע ר ב אותם »חד‪ ,‬ד ק אז ת ג ל ה ל ע י נ י נ ו תכונתו ה נ פ ל א ה של השמן‪ ,‬ל ב ל י‬
‫ל ה ת ע ר ב עם א ח ר י ם ו ל ה י ו ת ת מ י ד עליון ע ל כולם‪.‬‬
‫כן הוא הדבר בנוגע ל נ ו בני ישראל‪ .‬כל עוד ישבנו ע ל א ד מ ת נ ו ל ב ד נ ו‬
‫בין שכנינו העמיס השונים‪ ,‬ל א ב א ח לידי גלוי תבונתנו ה נ פ ל א ה ‪ ,‬ת כ ו נ ת השמן‪,‬‬
‫ו ר ק ל א ח ר שגלינו מ א ר צ נ ו ו נ ת ר ח ק נ ו מ ע ל א ד מ ת נ ו ‪ ,‬ו ב ג ל ו ת נ ו נ ם ז ר נ ו בין הגוים‪,‬‬
‫• מ ק צ ה הארץ ועד ק צ ה הארץ״‪,‬‬
‫)דברים‪ ,‬כת‪-‬סד(‪,‬‬
‫ששאפו תמיד ל ה ע ב י ר נ ו על ד ח נ ו‬
‫ו ל ה כ ח י ד קיומנו ב ת ו ר עם לבדד‪ ,‬ר ק א ז ב א ה לידי בטוי מלא קיום ה ב ר כ ה להיות‬
‫כשמן הזח‪ ,‬שאינו מ ת ע ר ב עם א ח ר י ם ו ל א ע ו ר א ל א שגעשה עליון עליהם‪ ,‬ל א‬
‫ר ק ש ל א נ ת ע ר ב נ ו בגויס‬
‫להיות‬
‫כמוהם‪ .‬א ל א‬
‫ש ת מ י ד היינו עליונים ע ל י ה ם‬
‫ב ש א ר ר ו ח נ ו ובמדותינו ותבונתנו‪ .‬כ י «סח השמן חזה‬
‫י ש ר א ל אורה לעולם״‪.‬‬
‫)חזית‪ ,‬פ ״ א ‪.‬‬
‫יראה‬
‫‪njr‬‬
‫במאמרי‬
‫מ ב י א אורה ל ע ו ל ם כ ך‬
‫הנזכר(‪.‬‬
‫קור!‬
‫א מ ו ר‬
‫י ש ר א ל ה ב י א א ו ר ה ל ע ו ל ם בתורתו״ ת ו ר ת החיים׳ והיא ש נ ח נ ה לו חיי‬
‫נ צ ח והעמידה אותו בעולם‪ ,‬ל מ ר ו ת בל ה ת ל א ו ת שמצאוהו מידי שונאיו נפש‪.‬‬
‫ו א ס בעיני בל ב א י עולם יםלא קיומנו בגולה! ח נ ה אנו נ א מ ר ב ד ב ר י הוזנה‬
‫• ג ס ז א ת מ ע ם ד ׳ צ ב א ו ת י צ א ה ‪ ,‬ה פ ל י א ע צ ה ה ג ד י ל ח ו ש י ה ״ ‪) ,‬ישעיה‪ ,‬כח‪-‬כט>‪ .‬ר ק‬
‫י ד ד ׳ ע ש ת ה ז א ת ‪ ,‬״ ה י א נ פ ל א ת ב ע י נ י נ ו ׳ ‪) /‬תהלים‪,‬קית‪-‬בג>! ו מ ה נ ם ל צ ו ד ב ר י‬
‫ח כ מ י נ ו ז״ל ע ל ה כ ת ו ב ״ידיו ג ל י ל י ז ה ב ׳ ‪) /‬שה״ש‪ ,‬ה‪-‬יד(‪ ,‬י ז ״ ל * ״ידיי ג ל י ל י ז ה ב ׳‬
‫א ל ו ל ו ח ו ת ה ב ר י ח ‪ ,‬ו כ ר ‪ ,‬א ר י ב ״ י מ ע ש ה ג ם י ס היו‪ ,‬נ ג ל ל י ם חיו‪ ,‬ש ל ם נ פ י ר נ ו ן ה י ו‬
‫ו ה י ו נ ג ל ל י ם ‪ ,‬ו ח צ ו ב י ס מ ג ל ג ל ח מ ה ה י ו ׳ ‪) /‬מד‪-‬ד שם>‪.‬‬
‫כינת ד ב ר י ה ם ה נ פ ל א י ם ה א ל ה היא‪ ,‬כי קיים י ש ר א ל בגולה ר ק ״מעשה‬
‫נ ס י ם ״ הוא‪ ,‬ה ו ד ו ת ל ש נ י ל ו ח ו ת ה ב ר י ח ‪ ,‬ש ה י ו ״ מ ע ש ה א ל ק י ם ״ ו ׳ ‪ ,‬ו נ ג ל ל י ם היו״‪,‬‬
‫ר״ל‪ ,‬כי ב ב ו א ע ת צ ר ה ל י ע ק ב ל צ א ת ב ר א ש גולים מארצו‪ .‬ו ב ע ל ו ת על המוקד‬
‫מ ק ד ש ה א ו מ ה ו ב י ת חייה‪ ,‬ל א הציל ה ע ם ה ע ב ר י מ ל ה ב ו ת האש ר ק א ת ת ו ר ת‬
‫ה כ ת ו ב ה ע ל שגי לוחות הבריח‪ ,‬ואותם ג ל ל כ מ ג י ל ה קטנה וידביקם א ל לוח לבו‬
‫ויחד עמם יצא בגולה‪ .‬מ נ י אז דבוקים המה הלוחות א ל ל ב ישראל‪ ,‬ו נ ש ת ה‬
‫ג ב ו ר ת כ ל עריצי גויים ורשעי ארץ‪ ,‬ל ה פ י ל ם מידיו ו ל נ ת ק ם מ ע ל ל ו ח לבו‪.‬‬
‫ו ב נ ד ד ו בגוים האירו לפניו שגי הלוחות א ת ד ר כ ו בחיים‪ ,‬ויגרשו א ת ח ש כ ת‬
‫ג ל ו ת ו ‪ .‬ו‪.‬לא ר ק ל י ש ר א ל ה א י ר ו ה ל ו ח ו ת כ י א ם ג ם ל כ ל ב א י ע ו ל ם ו ע ש ר ת‬
‫ה ד ב ר ו ת ש ע ל י ה ם ח י ו ל י ם ו ד כ ל ה א נ ו ש י ו ת כולה‪ ,‬כ י ״ ש ל ם נ ם י ר נ ו ן ה י ו י ח צ ו ב י ן‬
‫מ ג ל ג ל ח מ ה היו׳‪ /‬ו ז ה ו ש א מ ר ו ז״ל‪ ,‬כ י ״ י ש ר א ל א ו ר ה ל ע ו ל ם ׳ ‪ /‬א ו ר ת ו ר ת י ש ר א ל‬
‫הופיע ל כ ל יושבי תבל‪ ,‬ו ל מ ר ו ת ‪ ,‬מ ה ש נ ר ד ם י ם אנו ע ל צ ו א ר נ ו ת מ י ד מ א ת ם ‪,‬‬
‫נ א ל צ י ם ה מ ה ל ה ו ד ו ת ע ל ה א מ ת ‪ ,‬כ י כ ל ה א ו ר ה ש י ש ב ע ו ל ם מ ש ל ב ו היא ל ה ם ‪ .‬זהו‬
‫ש ה מ ל י צ ו ח כ מ י נ ו ז״ל ו א מ ר ו ‪ ,‬״ כ ל מ ק ו ם ש ג ל ו י ש ר א ל ש ב י נ ה ע מ ה ס ״ ‪) ,‬מגילה‪ ,‬כם‪(:‬‬
‫כ ל מ ק ו ם ש ג ל ו י ש ר א ל ש מ ה ‪ ,‬ה ב י א ו ע ם ה ם א ת שכיבתו ש ל ח ש י ״ ת ע מ ה ם ‪ ,‬ו ב א ו ר‬
‫תורתם האירו לעולם כלו!‬
‫ז‬
‫ו‪.‬‬
‫ע ל פי כ ל ה א מ ו ר בזח נבוא בעז״ח עד חקר ה מ א מ ר ה נ פ ל א לחכמינו ז״ל‬
‫ב ע נ י ן ק ב ל ת ה ת ו ר ה ׳ ע ל ה כ ת י ב ״ ו י ת י צ ב ו ב ת ח ת י ת ה ה ר ‪) /‬שמות‪ ,‬יט‪-‬יז(‪ ,‬ו ז ״ ל ‪:‬‬
‫״מלמד שכטה הקב״ה עליהם את ההר כגיגית ו א מ ר להם‪ ,‬א ם אתם מ ק ב ל י ם‬
‫התורה מוטב ואס לאו שם ת ה א ק ב ו ר ת כ ם א ר א ב ״ י מכאן מודעה ר ב א לאורייתא‪,‬‬
‫א מ ר ר ב א אעפ״כ ח ד ר ק כ ל ו ח בימי אחשורוש׳ ד כ ת י ב קימו ו ק ב ל ו היהודים‪,‬‬
‫ק י מ ו מ ה ש ק ב ל ו כ ב ר ״ ‪) ,‬שבת‪ ,‬פ‪-‬ח‪.>.‬‬
‫ע ל ד ב ר י חכמינו אלה כ ב ר עמדו בתוספות שם ושאלו‪ ,‬כסי׳ זו ל מ ה היא‬
‫ב א ה ? ה ל א כ ב ר ה ק ד י מ ו נ ע ש ה ל נ ש מ ע ז ו מ ה ר ב ו ה ד ב ר י ם ש נ א מ ר ו כ ב ר בזה•‬
‫ו ב י ו ת ר י פ ל א מ ה ש א מ ר ו ״הדר ק ב ל ו ה בימי אחשורוש‪ ,‬דכ׳ קימי יקבלו היהודים׳‬
‫‪,‬‬
‫קנו‬
‫מ ‪%‬‬
‫ת‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫קימו מה ש ק ב ל ו כבר״‪ .‬וכי היכן נ א מ ר ה ק ב ל ת ה ת ו ר ה ב כ ה ו ב ה ה ו א ז ה ל א‬
‫מפורש נ א מ ר שם ש ה ק ב ל ה ה י ת ה רק׳ * ל ה י ו ת ע ו ש י ם א ת שגי הימים ה א ל ה ׳ ‪/‬‬
‫י מ ח זח ע נ י ן ל ק כ ל ת ה ת ו ר ה ז עוד ז א ת נ ז כ י ר מ ה שמנו ב מ ס ו ר ה ש ת י מעמים‬
‫״וימי״ ״ ל מ ע ן י ר ב ו י מ י כ ם וימי בניכם״‪ - ,‬״וימי ה ס ו ר י ם ה א ל ה ל א י ע ב ר ו מ ת ו ך‬
‫היהודים״‪ .‬ם ח פ ש ר ה ש י י כ ו ת שבין שני ה כ ת ו ב י ם הללו׳ שאין ביניהם ל כ א ו ר ה‬
‫כל יחם וקשר? ולמה מנתה אותם המסורה כ * ח ד ‪1‬‬
‫ו ה נ ה מ ע י נ ו ל ח ז ״ ל ש ד ר ש ו ע ל הכתוב״ ״והיה ל ד ל ש ם ל א ו ת ע ו ל ם ל א‬
‫‪1‬‬
‫יכרת״‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ״ ב ח ‪ -‬י ג ( ״ ו ז ״ ל ‪ :‬״והי׳ לד׳ ל ש ם ־ ־ זה מ ק ר א מגילה״ ל א ו ת ע ו ל ם ל א‬
‫י כ ר ת ‪ -‬־ א ל ו ימי הטורים״ ) מ ג י ל ה ‪ ,‬י ‪ , ( :‬ו ע ל יםוד ה ד ב ר י ם ה א ל ה יםד הפייטן‬
‫ל פ ר ש ת זכור א ת מ ל י צ ת ו הידועה‪• ,‬ואם כ ל ה מ ו ע ד י ם יהיו בטלים ימי ה פ ו ד י ם‬
‫ל א נ ב ט ל י ס וזכרם ל א יםוף מ נ ו ט ל י ס ׳ ‪ ) /‬ע י י ן ב מ ד ר ש מ ש ל י נ ״ ־ ק ם(‪ .‬ו ה ד ב ר ל פ ל א ‪ ,‬ל מ ה‬
‫ז ה יהיו י מ י הסורים ״ ל א ו ת עדלם ל א יכרת״ ז ו א ו ל ם ה נ ה ימי הפורים ה ם לנ<‬
‫ל ז כ ר ו ן ל מ פ ל ת ו ש ל ר א ש צ ו ר ר י נ ו ימ׳׳ש״ ו צ ר י כ י ם היו איםוא הימים ד א ל ה‬
‫ל ה י ו ת שנואים ב י ו ת ר ל ב נ י בניו ו ת ל מ י ד י ו של א ו ת ו רשע‪ .‬ומה נ פ ל א ה ד ב ר כ י‬
‫ל א מציני לחז״ל ש נ ג ז ר ה ב א י ז ה זמן ג ז י ר ה מצר ש ו נ א י נ ו ע ל ש מ י ר ת ימי הפודים‬
‫כ ס ו ש נ ז ר ו על שמירת ה ש ב ת והמועדים״ ואף ע ל חנוכה׳)שבת׳ כ״א‪ .>:‬אין ז א ת‬
‫א ל א שבהשגחה מ י ו ח ד ת מ א ת שומר י ש ר א ל ית״ש נ ש מ ר זכר ימי הפורים ב ק ר ב‬
‫י ש ר א ל ‪ ,‬ל מ ע ן ״‪-‬לא י ע ב ר ו מ ת ו ך היהודים ו ז כ ר ם ל א יםוף מ ז ר ע ם ‪) /‬את הרעיון‬
‫ה ז ה שמעתי מפיו ש ל ה ג א ו ן הגדול הר״י ר א ב י נ א ו ו י ץ זצ״ל םסאנעוויז‪ ,‬זה‬
‫כ ש ל ש י ם ש נ ה ב ע ר ך ׳ ב ה י ו ת ו ב מ א ר י ו פ א ל ‪ .‬ו כ מ ד ו מ ה ל י ש א מ ד שראה ז א ת ל א ח ד‬
‫ז ל ב ת ש ו ב ו ת י ו ‪ ,‬ששמירת ה ס ו ר י ם ב י ש ר א ל בלי מ פ ר י ע מ צ ד‬
‫מהראשונים‬
‫ש ו נ א י נ ו ה י ת ה ב ה ש ג ח ה מ י ו ח ד ת מ א ת השי ת׳ בכדי לקיים מה ש נ א מ ד ב מ ג ל ה ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ ו י מ י הפורים וגו׳״(‪ .‬ואולי זוהי כ ו נ ת ה ד ב ר י ם ‪ ,‬״ואם ב ל ה מ ו ע ד י ם יהיו בטלים״‬‫ה י י נ ו שאף א ם י פ ר י ע ו א ו ת נ ו מ ל ש מ ו ר א ת ה מ ו ע ד י ם ‪ ,‬א ב ל ‪-‬ימי הפורים ל א‬
‫כבטלים׳׳ ב ה ם ל א ת ח ו ל י ד א ו י ב ל ב ט ל ם מ א ת נ ו ! א ב ל מדוע זה ע ש ה ד׳ כ ב ה‬
‫ל י מ י הסורים ה א ל ה !‬
‫ו ל ד ר כ נ ו נ א מ ר ‪ ,‬כי א ם א מ נ ם ידעו י ש ר א ל ב צ א ת ם ממצרים״ ש ע י ק ר ת כ ל י ת‬
‫ג א ו ל ת ם משם היא ק ב ל ת ה ת ו ר ה ׳ ש ע ל זה נ א מ ד ל ה ם ע״י משה ג ש ם ד׳״ ״ ו ל ק ח ת י‬
‫א ת כ ם לי לעס״׳ א ב ל ח ש ו ב ח ש ב ו א ב ו ת י נ ו ב ת ו מ ת ם ‪ .‬כי מ ת ח ל ה י ב י א ם ד׳ א ל‬
‫ה א ר ץ א ש ר נ ש ב ע ל א ב ו ת י ה ם ל ת ת להם׳ ורק ל א ח ר ש י ת נ ה ל ו ב א ר צ ם יתן ל ה ם‬
‫ת ו ד ה ומצוות‪ .‬ולפיכך כ ש נ ג ל ה ע ל י ה ם ה ק ב ״ ה ב מ ד ב ר ל ת ת ל ה ם שם א ת ת ו ר ת ו ‪,‬‬
‫חבה אף כי על עצם נ ת י נ ת ה ת ו ר ה היו שמחים׳ וכאיש אחד ע נ ו ״ כ ל ה ע ם‬
‫ו י א מ ר ו כ ל הדברים אשר ד ב ר ד׳ נ ע ש ה ׳ ‪ ) /‬ש מ ו ת ‪ ,‬כ ד ‪ -‬ג ( ‪ .‬א ב ל א ת זאת ל א י כ ל ו‬
‫ל ה ב י ן אז מה כ ל ה ח ר ד ה הזאת‪ ,‬ו ל מ ה אי א פ ע ר ל ח ם ל ח כ ו ת עד שיבואו א ל‬
‫א ר צ ם ז הל־‪ 1‬ה ד ר ך מ מ צ ר י ם א ל א ר ץ י ר ו ש ת ם ק ר ו ב ה ה י ת ה ו ע ל שאלה זו ה י ת ה‬
‫א מ ו ר‬
‫ק גז‬
‫ר ק ת ש ו ב ה אחת‪ ,‬כי נ ת י נ ת התורה לישראל צריכה היתה להקדים לביאתם לארץ‪,‬‬
‫ב כ ד י ל ה ש ר י ש ב ק ד ש ם א ת ש ו ר ש א מ ו נ ה זח‪ ,‬ש א י ן ק י ו מ ם ת ל ו י ב א ר צ ם ד ו ק א ‪,‬‬
‫במו א צ ל י ת ר גויי ת ב ל ‪ ,‬״עמי הארץ׳‪ /‬וכי להם נ י ת נ ה ״הידית מ מ ל א ך המות״‬
‫ש ל האומות‪ ,‬ו ג ל ו ת שמו‪ .‬ו מ א ח ר ש י ש ר א ל אז ל א יכלו לחזות מ ר א ש א ת א ש ר‬
‫י ק ר ה להם בעתיד ולא חסצו ל ק ב ל את ה ת ו ר ה במדבד‪ .‬בטרם יכנסו לארצם‪,‬‬
‫צ ר י ך היי ה ק ב ״ ה ל כ ו ף ע ל י ה ם א ת ה ה ר כ ג י ג י ת ‪ . ,‬ו א מ ר ל ח ם א ם א ת ם מ ק ב ל י ם‬
‫התורה‪ ,‬כאן במדבר‪ ,‬מוטב‪ ,‬ואם לאו ש ם תהא קבורתכם׳‪ /‬ש ם ב א ר צ ו ת גלותכם‪,‬‬
‫נ א מ ר ״ ו נ ת ן ד׳ ל ך שם ל ב רגז״‪ ,‬ז א ת א ו מ ר ת ‪ ,‬ש א ס ל א ת ק ב ל ו‬
‫שעליהן‬
‫א ת התורה ע ת ה ב מ ד ב ר ‪ ,‬אז עתידים אתם להיום נאבדים בגולה‪ ,‬כי ש ס‬
‫תהא קבורתכם!‬
‫ז‪,‬‬
‫ו ה ג ה כ ל ע ו ד י ש ב ו י ש ר א ל ע ל ארצם* ג ת י נ ת ה ת ו ד ה ל ה ם ב מ ד ב ר ר ו ק א ‪,‬‬
‫ו כ פ י ת ה ה ר עליהם כגיגית מיתה בעיניהם חידה סתומה‪ .‬ו ר ק ל א ח ר שגלו מ א ר צ ם‬
‫ע״י מ ל ך בבל‪ ,‬ו ב ג ל ו ת ם נסזרו ל כ ל ע ב ר ב כ ל מ ד י נ ו ת ה מ ל ך אחשורוש‪ ,‬ובהיותם‬
‫ב א ר צ ו ת נכר ״לא נ ב ד ל ו העם י ש ר א ל והכהבים והלוימ מעמי הארצות‪ ,‬כי נשאו‬
‫מ ב נ ו ת י ה ם ל ה ם ו ל ב נ י ה ם ו ה ת ע ר ב ו ז ר ע ה ק ו ד ש ב ע מ י ה א ר צ ו ת ׳ ‪) /‬עזרא‪ ,‬ט‪-‬ב(‪ .‬ו כ ל‬
‫זת ב א ל ה ם מ ש ו ם ש ח ש ב ו ב ט ע ו ת ם ‪ ,‬כ י מ א ח ר ש ג ל ו מ א ר צ ם כ ב ר ה ו ס ר ה ב ר י ת ם‬
‫א ת אלקיהס‪ .‬והיו אומרים ל נ ב י א י ה ם שהוכיחום ע ל ד ר כ ם הדעה לאמר‪ ,‬״עבד‬
‫ש מ כ ר ו ר ב ו ו א ש ה ש ג ד ש ה ב ע ל ה כ ל ו ם י ש ל ה ם זה ע ל זה כ ל ו ם ׳ ז ״ א מ ר ל ו‬
‫ה ק ב ״ ה ל נ ב י א ל ך א מ ו ד ל ה ם ‪ ,‬א י ה ס פ ר כ ר י ת ו ת א מ כ ם א ש ר ש ל ח ת י ה ‪ ,‬או מ י‬
‫מ נ ו ש י א ש ר ס כ ר ת י א ת כ ם לו‪ ,‬הן ב ע ו נ ו ת י כ ם נ מ כ ר ת ם ו ב ם ש ע י כ ם ש ו ל ח ה‬
‫א מ כ ם ׳ ׳ ‪) ,‬םנחררין‪ ,‬ק‪-‬״‪ .(.‬ו א ח ר ש ל א א ב י י ש ר א ל ש מ ו ע ל ק ו ל נ ב י א י ה ם ‪ ,‬א ז ה ש ל י ח‬
‫ד ׳ • א ר י נ ו ה ם ו ד ו ב ש ו ק ק מ ו ש ל ר ש ע ע ל ע ם ד ל ׳ ‪) /‬משלי‪ ,‬כח‪-‬טד(‪ ,‬״ א ר י נ ו ה ם ז ה‬
‫ג ב ו כ ד ג צ ר ה ר ש ע ‪ ,‬ד ו ב ש ו ק ק זד‪ ,‬א ת ש ו ר ו ש ‪ ,‬מ ו ש ל ר ש ע זה המן‪ ,‬ע ל ע ם ד ל א ל ו‬
‫י ש ר א ל שהיו ד ל י ם מ ן ה מ צ ו ו ת ״ ‪) ,‬מגילח‪ ,‬ייא‪ .(.‬ו ״ ג ד י ל ה ה י ת ח ח ס ר ת ה ט ב ע ת י ו ת ר‬
‫מ ס י ח נ ב י א י ם ו ש ב ע נ ב י א ו ת ש נ ת נ ב א ו ל ה ם ל י ש ר א ל ‪ ,‬שכולם לא החזירום למוטב‪,‬‬
‫ו א י ל ו ה ס ר ת ה ט ב ע ת ה ח ז י ר ת ן ל מ ו ט ב ׳ ‪) /‬ש‪ ,0‬י״ד‪.(.‬‬
‫ח ס ר ת ה ט ב ע ת מידו ש ל אחשורוש ל ת ת ה ע ל י ד ה של המן פ ק ח ה א ת עיני‬
‫י ש ר א ל ל ר א ו ת נ כ י ת ח ו ל ח ב י ן ‪ ,‬כי א ך ל ש ו א ע ז ב ו א ת ב ר י ת א ל ק י ה ם ו ש א ם ו‬
‫ל ה ת ע ר ב ״בעמי ה א ר צ ו ת ׳ ‪ /‬או אז נוכחו ל ד ע ת ע ד כ מ ה ד ב ר ד ׳ א מ ת הי׳ מה‬
‫ש נ א מ ר ל ה ם בסיני‪ ,‬״ואס ל א ו ש ס ת ה א ק ב ו ר ת כ ם ״ ‪ ,‬וכי ל א ל ח נ ם ה י ת ה כ פ י ת‬
‫ח ה ר ע ל י ה ם ל ת ת להם ת ו ר ה ב מ ד ב ר דוקא‪ ,‬למען הצילם מכליון בהיותם בגולה‬
‫ב א ר צ ו ת א ו י ב י ה ם ‪ .‬אז ״ ה ד ר ק ב ל ו ה בימי א ח ש ו ר ו ש ״ ‪ ,‬וזה ד ב ר ה כ ת ו ב ‪ .‬״ ק י מ ו‬
‫ו ק ב ל ו היהודים עליהם ועל זרעם ו ע ל כ ל הבלוים עליהם ו ל א י ע ב ו ר לחיות‬
‫ו ה ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫ע ו ש י ם א ת ש נ י ה י מ י ם ה א ל ה כ כ ת ב ם ו ב ז מ נ ם ב כ ל ש ג ה ושגה״‪ .‬ה י ה ו ד י ם ק י י מ ו א ז‬
‫מ ת ש ק ב ל ו כ ב ר במיני״ ״ ו י מ י ח מ ו ר י ם ה א ל ה ל א י ע ב ד ו מ ת ו ך ה י ה ו ד י ם ו ז כ ר ם‬
‫ל א י ם ו ף מ ז ר ע ם ״ ‪ .‬כ י ב ה ש ג ח ה מ י ו ח ד ת ח י ת ה ו א ת ל י ש ר א ל מ א ת חבוית״ש״‬
‫ש י מ י ה ס ו ר י ם ל א י ה י ו מ ב ו ט ל י ם לעולם״ ל מ ע ן י ה י ו ״לד״ ל ש ם ל א ו ת ע ו ל ם‬
‫לא יכרת״!‬
‫ומה נ ס ל א להבין בזה א ת השייכות שבין שני ה מ ק ר א ו ת שבהם נ א מ ד‬
‫ס ע מ י ם ״וימי״‪ .‬כ י ה נ ח ב כ ת י ב ה ר א ש ו ן ״ ל מ ע ן י ר ב ו י מ י כ ם ו י מ י ב נ י כ ם כ י מ י‬
‫השמים על הארץ׳‪ /‬ה ל א נ ת נ ה לני ה ב ט ח ה ב ר ו ר ה ע ל נצחיות עםנו‪ ,‬ש י ר ב ו‬
‫ימינו •כימי השמים ע ל הארץ׳‪ /‬א ב ל מ א ח ר ששם נ א מ ר עיד • ע ל האדמה א ש ד‬
‫ב ש ב ע ד ׳ ל א ב ו ת י כ ם ׳ ‪ /‬ה ל א יש מ ק ו ם ל ב ע ל ד י ן ל ח ל ו ק ו ל א מ ו ‪ /‬כ י ד ק ב ש ב ת נ ו‬
‫ע ל ה א ד מ ה ההיא ירבו ימינו ולא ל א ח ר שנגלה ממנה‪ .‬ואולם האמת ה ב ר ו ר ה‬
‫ה י א כ י ד ב ר י ם א ל ה ל א ב ג ד ר ת נ א • נ א מ ד ו כ י א ם ב ג ד ר ברכה״ ש ה ר י כך הי׳‬
‫רצונו של מקום‪ .‬ש נ ש ב לבטח ע ל א ד מ ת נ ו ולא נגלה מ מ נ ה לעולם‪ .‬א ב ל אף‬
‫ב ג ל ו ת נ ו נ צ ח י ו ת נ ו ל א ב ט ל ת ח״ו‪ .‬ו ע ל ז ה י ע י ד ה כ ת ו ב ח ש ג י ש ל ״וימי ה ס ו ר י ם‬
‫וגו׳״״ ש נ א ם ר כ ב ר בגולה״ ו ב א ל ל מ ד נ ו ב י נ ה כ י א ף ל א ח ד ש ג ל י נ ו מ א ר צ נ ו‬
‫ו נ פ ז ר נ ו ל כ ל עבר״ גם ש ם ב א ר ץ א ו י ב ל א י פ ר ד׳ א ת ב ר י ת ו ע מ נ ו ‪ .‬ו ד ב ר ד׳‬
‫אמת׳ כי ירבו ימיגו ״כימי השמים ע ל הארץ* יקים גם ש ם ל ע י ל ם !‬
‫ח‪.‬‬
‫ו א ו ל ם א מ א מ נ ם נ ת נ ה ל נ ו ת ו ר ת נ ו ״ ח י ר ו ת מ מ ל א ך ה מ ו ת ״ ‪ ,‬וימיגו י ר ב ו‬
‫״כימי ה ש מ י ם ע ל ה א ר ץ ״ א ף ב ג ו ל ה ‪ .‬א ב ל הן מ י ו ם ש ג ל י נ ו מ א ר צ נ ו ל א ח ד ל נ ו‬
‫מ ל צ פ ו ת לישועה ומלחכות לביאת גואלנו‪ .‬ו ת ק ו ת הגאולה לא עזבה אותנו מעולם‪.‬‬
‫מ א ז נ ש ב ע ו א ב ו ת י נ ו ע ל נ ה ר ו ת בבל״ ל ב ל י ל ש כ ו ח א ת י ר ו ש ל י ם ו ל ה ע ל ו ת ה ע ל‬
‫ר א ש ש מ ח ת נ ו ‪ ,‬ל א ש כ ח ג ו ה ו ל א נ ש כ ח ג ה לגצח״ ו ת מ י ד י ה י ו ל נ ג ד ע י נ י נ ו י ע ו ד י‬
‫נ ב י א י נ ו ב ש ם ד ׳ ע ל ש י ב ת ב נ י ם ל ג ב ו ל ם ו ע ל ג א ו ל ת נ ו מ א ר צ ו ת פזורינו• וזאת‬
‫ה ת ו ר ה א ש ר ש ם ל פ נ י בבי י ש ר א ל ר ב נ ו מ ש ה ב ן מימון‪ ,‬ב ח ש ב ו א ת ה א מ ו נ ה‬
‫ב ב י א ת המשיח ל א ח ד מ ע י ק ר י הדת‪ .‬היא ל נ י ת ו ר ת א מ ת א ש ר ב ה נחזיק ת מ י ר‬
‫ו מ מ נ ה ל א נזוז‪.‬‬
‫א מ ו נ ה זו מ י י ס ד ת ה י א ע ל ד ב ר י נ ב י א י נ ו וחוזינו‪ .‬ו ד ב ר ד׳ א מ ת ב פ י ה ם‬
‫ל א מ ר ‪ • ,‬ה ב ה א נ י ל ו ק ח א ת ב נ י י ש ר א ל מ ב י ן ה ג ו י ם א ש ר ה ל כ ו שם ו ק ב צ ת י‬
‫אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם‪ ,‬וישבו על הארץ אשר נ ת ת י לעבדי‬
‫ל י ע ק ב ה מ ה ו ב נ י ה ם ו ב נ י ב נ י ה ם ע ד ע ו ל ם ״ ‪) ,‬יחזקאל‪ ,‬לז‪ ,‬כא‪-‬בה>‪ .‬ה א ר ץ נ י ת נ ה‬
‫ל א ב ו ת י נ ו ״לאחוזת עולם״‪) .‬בר«»יח‪ ,‬יד‪-‬ח>‪ ,‬ו ה ש כ ר ה מ ו ב ט ח ב מ י ד ת על ש מ י ד ת‬
‫מ צ ו ו ת י ה ה ו א ״ ו י ש ב ת ם ל ב ט ח בארצכם״״ )ייקרא‪3 ,‬ו־ו!>‪ ,‬״ ב א ר צ כ ם א ח מ י ו ש ב י ם‬
‫>‪ ,‬כ י א י ן ב ט ח ו ן ל י ש ר א ל‬
‫ל ב ט ח ח ו צ ה ל ה ״ ‪) ,‬תי״כ׳‬
‫לבטח ואי אתם יושבים‬
‫‪w‬‬
‫א מ ו ר‬
‫ב ג ו ל ה ו ר ק ב ש ו ב ד׳ א ת ש י ב ת ציון אז נ ו כ ל ל ש ו ב לשבת ע ל י ה לבטח‪ .‬ואם‬
‫א ס נ ס נ ת ב ר כ נ ו * ב ב ר כ ה של גליות׳ ל ה ת ק י י ם ג ם בגולה‪ ,‬א ב ל אין א ל ו א ל א חיי‬
‫גולח ושעבוד״ חיים לקויים ופגומים‪ ,‬ואנו נושאים ל פ י כ ך א ת ע י נ י נ ו א ל היום‬
‫שבו נ ש ו ב ל ח י ו ת חיים מלאים‪ ,‬חיים של טובה ו ב ר כ ה ‪ ,‬״‪-‬על ה א ד מ ה א ש ר נ ש ב ע‬
‫ד׳ ל א ב ו ת י נ ו ל ת ת להם״‪) -‬יבדיס‪ ,‬יא‪!(*«-‬‬
‫ה ע ר ך ה ג ד ו ל ש נ ת נ ה ה ת ו ר ה ל י ש י ב ת הארץ מ ת ב ט א ביחוד ב ה ב א ת‬
‫ה ב כ ו ר י ם ו ב ק ר י א ת הפרשה ה נ פ ל א ה של ״ארמי א ו ב ד אבי*״ ש ב ה י ב י ע ה ע ם‬
‫ח ע כ ר י בגאון ו ב ש מ ח ה ת ו ד ה לד׳ ע ל נ ת י נ ת הארץ‪ .‬ק ר י א ת ה פ ר ש ה אינה מ ע כ ב ת‬
‫א מ נ ם א ת ההבאה‪ ,‬ויש ״•מביאים ו ל א קוראים*‪ ,‬כ מ ו ג ר ואשה‪ • ,‬ש א י נ ם יכולים‬
‫ל א מ ר א ש ר נ ת ת לי ד׳״‪ ,‬משום שלא נ ט ל ו ח ל ק בארץ׳)בכורים‪ * V ,‬מ״ד‪ .>,‬א ב ל‬
‫ל א ל ה שנטלו ח ל ק ב א ר ץ ויכולים ל ק ר ו א אותה‪ ,‬ל ה ם ה ק ר י א ה מ ו כ ר ח ת ‪) ,‬ב״ב‪-0-‬א‪,>:‬‬
‫כי ע י ק ר מ פ ר ת ה ה כ א ה היא הקריאה‪ -‬ל ה נ י ד לדי א לקינו ברגשי תודה עמוקה‪,‬‬
‫כ י ב א נ ו ‪ -‬א ל ה א ר ץ אשר נ ש ב ע ד׳ ל א ב ו ת י נ ו ל ת ת לנו״‪ .‬ו פ ר ש ה זו נ א מ ר ת‬
‫בלשון התורה‪ ,‬היא הלשון ב ה ד ב ר ו א ב ו ת י נ ו‬
‫בלשון הקודש דוקא‪) ,‬םיםח‪ ,‬ל׳‪-‬ב‪,(.‬‬
‫ב ש ב ת ם ע ל א ד מ ת ם ‪ ,‬ו ב ה נ ש ו ב ל ד ב ר כ ו ל נ ו ביום א ש ר בו ‪ -‬י ו ס י ף ד ׳ ש ג י ת י ד ו‬
‫ל ק נ ו ת א ת שאר עמו ונפוצות יהודה י ק ב ץ ״ !‬
‫ה ת א מ ת ה ב א ת ה ב כ ו ר י ם ליום זה של נ ת י נ ת ה ת ו ר ה ל י ש ר א ל באה ל ה ע מ י ד נ ו‬
‫על ה י ח ס ש‪5‬ין שתי אלה‪ .‬תורה וארץ‪ -‬ש ת י ה מ ת נ ו ת הטובות ש נ י ת נ ו לישראל‪.‬‬
‫ו ל ח ו ר ו ת נ ו בזת ביניג‪ ,‬כי אם א מ נ ם אין ק י ו מ נ ו ב ע ו ל ם ת ל ו י ב י ש י ב ת נ ו ע ל‬
‫ארצגו דוקא׳ בקיומם של י ת ר גויי תבל‪, -‬׳עמי הארץ״‪ ,‬א ב ל עינינו נשואות‬
‫ת מ י ד א ל הארץ ה ט ו ב ה ההיא׳ ש מ מ נ ה ג ל י נ ו בעונותיגו ו א ל י ה גשוב ב ר נ ה ב ב ו א‬
‫ע ת ל ח נ נ ה ‪ ,‬ואז ישוב היום הזה ל ה י ו ת ל נ ו ליום של משנה שמחה‪ .‬ש מ ח ת ח ת ו ר ה‬
‫ביום ק ב ל ת ה ו ש מ ח ת הארץ ב ה ב א ת ב ב ו ר י ה ו‬
‫קס‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ד‬
‫לתג שבועות ‪ /‬מאמר ד ‪ /‬המשך סהקודס ‪/‬‬
‫ו ק ר י א ה‬
‫ה ב א ה‬
‫א‪.‬‬
‫יש ל ע מ ו ד‬
‫קודי!״ א ת‬
‫א ח ר י שאין‬
‫אלקי א<ות‬
‫ב ע נ י ן ה ב א ת ה ב כ ו ר י ם ו ק ר י א ת ה פ ר ש ה ש ל ״ א ר מ י א ו ב ד אבי״׳‬
‫ע ל ם ר מ א ח ד חשוב• ה נ ה ח ש ב ה ה מ ש ג ה בין א ל ה * ש מ כ י א י ן ו ל א‬
‫הגר‪ ,‬מ ש ו מ • ש א י נ ו י כ ו ל ל א מ ד א ש ר ג ש ב ע ד׳ ל א ב ו ת י נ ו ל ת ת ל ג ו ׳ ‪/‬‬
‫ל ו ה ל ק ב א ר ץ ‪ .‬מ ט ע ם זה ״ כ ש ה ו א מ ת פ ל ל ב י ג ו ל ב י ן ע צ מ ו ה ו א א ו מ ד‬
‫»׳‪.>-!-‬‬
‫ו כ ש ה ו א ב ב י ת מ כ נ ם ת ה ו א א ו מ ד א ל ק י א ב ו ת י כ ם • ׳ )בכורים‪,‬‬
‫ישראל‪,‬‬
‫בעגין זה ג ח ל ק ו כ י ד ו ע ר ב ו ת י ג ו ב ע ל י ה ת ו ס ס ו ת ‪) ,‬ג״ג ו ף ס ״ א ‪ ,‬׳ בד‪-‬הלפעימי(‪,‬שר״ת‬
‫פ ו ם ק כ ם ת ם מ ש נ ה זה ״ומכח ה ה י א מ ש ג ה ל א הי׳ מ ג י ח ד ״ ת ל ג ד ל ב ד ך ב ר כ ת‬
‫הזימון‪ ,‬ל פ י ש א י נ ו י ב ו ל ל א מ ר ש ה ג ח ל ת ל א ב ו ת י נ ו א ר ץ ח מ ד ה סובה* ו ל ר ״ י‬
‫נ ר א ה ד ש פ י ר מ צ י ג ר ל א מ ד ל א ב ו ת י נ ו ‪ ,‬ו ל א ק י י ״ ל ב ה ה י א מ ש נ ה א ל א כ ד ׳ יהודח‬
‫ד פ ל י ג ע ל ה ‪ ,‬כ ד א י ח א ב י ר ו ש ל מ י ד א מ ד ת נ י ב ש ם ד״י ג ר ע צ מ ו מ ב י א וקורא׳‬
‫מ א י ט ע מ א ד א מ ר ק ר א כי א ב ה מ ו ן ג ו י ם נ ת ת י ן ‪ /‬ל ש ע ב ר הי׳ א כ ל א ר ם מ ב א ן‬
‫ו א י ל ך ל כ ל הגוים‪ ,‬ו כ ו ‪ /‬ודוקא ג ר מ ב נ י ח ק י נ י ח ו ת ן משה‪ -‬ד מ צ י א מ ד ל ת ת ל ג ו‬
‫ש נ ט ל ו ח ל ק ב א ר ץ ‪ ,‬כ ד כ ת י ב וחי׳ ה ט ו ב ההוא א ש ר י י ט י ב ד ׳ ע מ נ ו ו ה ט ב ג ו לך‪,‬‬
‫ש נ ת נ ו ל ה ם ד ו ש נ ה ש ל י ר י ח ו כ ד א מ ר ב ם פ ר י ‪ ,‬וכו׳״‪ .‬ו ע ל ד ב ר י ד״י א ל ה ה ק ש ה‬
‫ר י ח ‪, .‬׳חיכי מ צ י ל מ י מ ד ג ר ק ו ר א ‪ ,‬א פ י ל ו מ ב נ י קיבי‪ ,‬א ר מ י א ו ב ד א ב י ד ה י י נ ו‬
‫י ע ק ב ‪ ,‬ו י ר ד מ צ ר י מ ה ו י ר ע ו א ו ת נ ו ויוציאנו״‪ .‬וזוהי ב א מ ת ק ו ש י א ע צ ו מ ה‬
‫ל כ א ו ר ה ‪ .‬ו ק ו ש י א זו ע צ מ ה יש ל ה ק ש ו ת ע ל ע י ק ר י ס ו ד ו ש ל הירושלמי‪ ,‬ש א מ ר‬
‫ד ה ג ר מ ב י א ו ק ו ר א ד א מ ד ק ר א כ י א ב ה מ ו ן גוים נ ת ת י ך ‪ ,‬ה ל א ב מ ל ת ״ ל א ב ו ת י נ ו ״‬
‫כ ל ו ל י ם כ ל ש ל ש ת ה א ב ו ת ‪ ,‬ו ה ד ב ר י מ ״ א ב המון גוים נ ת ת י ך ״ ה ל א נ א מ ד ו ד ק‬
‫ל א ב ר ה ם ‪ ,‬ו א י ך זח י ת י ח ם ה ג ר ל י צ ח ק ו ל י ע ק ב ז ו ל ח ו מ ר ה ק ו ש י א ת ר צ ו הראשונים‪,‬‬
‫״דבל ה א ב ו ת כ ה ד השיבי״׳ ו ה ש ם א ב המין גזים נ ו פ ל ל פ י כ ך ג ם ע ל י ע ח ק‬
‫ויעקב‪ ,‬ו ה ג ד ם ת י ח ם ש פ י ר גם א ל י ה ם ! ו צ ר י ך ל ע מ ו ד ע ל ה ב נ ת ה ד ב ר י ם ‪ ,‬ו ב ט ח‬
‫נ ח ל ק ו ד ״ ת וד״י‪.‬‬
‫ו מ ה ש נ ר א ה ל י ל א פ ר ב ז ה הוא‪ -‬כי ח ג ה‬
‫את ד ב ר י ה כ ת ו ב‬
‫•ולא יקרא‬
‫‪a‬‬
‫‪ft‬‬
‫ר‬
‫‪1‬‬
‫ק‪0‬א‬
‫)כראשית‪ ,‬יז‪-‬ח>‪,‬‬
‫ע ו ד ש מ ך א ב ר ם ו ה י ה ש מ ך א ב ר ה ם ‪ -‬כי א ב המון ג ו י ם נתתיך״״‬
‫י ש ל ה כ י ן ע ל שגי א ו פ נ י ם ‪ ,‬או כ פ ש ו ט ם א ז ע ל ד ד ך ה ה ש א ל ה ‪ .‬כ י הבה מ צ י ג ו‬
‫ל א ל י ש ע ש ק ר א ל א ל י ה ו ״ א ב י א ב י ״ ‪< .‬מ~ב‪ ,‬ב‪-‬יב>‪ ,‬ו מ ש ו ם ש ה ו א היי א ב י ו כ נ ב ו א ה '‬
‫ו כ ן י ס ד ה ד מ ב ״ ם ז״ל ע ל משה ר ב נ ו ׳ שהוא הי׳ «אב ל נ ב י א י ם ״ ‪ .‬ו ע ל ד ר ך זו‬
‫ה ב ט י ח ה כ ת ו ב ל א ב ר ה ם שיהי׳ • א ב ה מ ו ן ג וים״‪ /‬ז א ת א ו מ ר ת ‪ ,‬ש י ל כ ו ב א ו ר ח ו ת י ו‬
‫ו ב ד ר כ י ו ‪ ,‬כ י א ב ר ה ם הי׳ ה ר א ש ו ן ש ה כ י ר א ת כ ו ד א ו ו ס ד ם ס שם ש מ י ס ב ע ו ל ם ‪.‬‬
‫כ ד ר ש ת ס ז״ל ע ל ה כ ת ו ב ‪ -‬מ י ה ע י ר מ מ ז ר ח צ ד ק י ק ר א ה ו " ‪) /‬ישעי׳‪ ,‬במ‪-‬כ>‪ ,‬ו ז ״ ל‬
‫״ י ש נ י ם היו א ו מ ו ת ה ע ו ל ם מ ל ב ו א ת ח ת כ נ ס י ו ש ל •הקב״ה׳ ו מ י ה ע י ר ם ל ב ו א‬
‫ת ח ת כ נ פ י ו ז א ב ר ה ם ״ ‪) .‬ילקיט שם רמז תמ״יז(‪ .‬ו כ ן ד ר ש ו ע ל ה כ ת ו ב ״ ו י כ ן שם ם ז ב‬
‫לד״ ו י ק ר א ב ש ם ד׳״‪) ,‬בראשית‪ ,‬יב‪-‬ח(‪ ,‬״ א ל ת ק ר א ו י ק ר א א ל א ו י ק ר י א ‪ ,‬מ ל ם ד ש ה ק ר י א‬
‫א ת ש ס ו של ה ק ב ״ ה ל כ ל ע ו ב ר ״ )ילקוט שס רמז ו‪3‬״ה>‪ .‬ו ב א ה א ל י ו ל פ י כ ך ה ב ט ח ת‬
‫ה ש י ״ ת ‪ ,‬כ י י ה י ׳ ל ״ א ב המון ג ו י ם ׳ ‪ /‬ז א ת א ו מ ר ת ש ת ח ת א ש ר ע ד ע ת ה הי׳ ר ק‬
‫״ א ב ל א ר ס ׳ ‪ /‬ו ה ש פ ע ת ו ח י ת ה נ י כ ר ת ר ק ב א ר ץ מ ו ל ד ת ו ‪ ,‬א ב ל ‪..‬מכאן ו א י ל ך ל כ ל‬
‫ה ג ו י ם ׳ ‪ /‬ש ת ת פ ש ט ה ש פ ע ת ו ע ל כ ל ג ו י י ע ו ל ם ‪ ,‬ו כ ו ל ם י כ י ר ו יידעו א ת ש ס ד׳‬
‫ב ו ר א ש מ י ס ו א ר ץ ‪ .‬ו ב מ ו ב ן זה י ב ו א ה ש ם ״ א ב המון ג ו י ס ״ ע ל ד ר ך ה ה ש א ל ה ‪,‬‬
‫שיהי׳ ל כ ל ה ג ו י ם ל א ב ב ר ו ח ו ל מ ו ר ה ד ר ך א מ ו ג ה צ ר ו פ ה ‪.‬‬
‫ח‬
‫ב‪.‬‬
‫ואולם אפשר לפרש א ת הכתוב גם על דרך אחרת׳ באופן שהשם • א כ‬
‫המון גוים״ י ו ב ן כ פ ש ו ט ו מ מ ש ‪ ,‬ה י י נ ו ש א ב ר ה ם יהי׳ ל א ב ל כ ל ב א י ע ו ל ם ‪ ,‬א ב‬
‫ממש‪ .‬ו ה מ ה יהיו לו ל ב ג י מ ‪ .‬כ י *זנה י ד ו ע מ ה ש א מ ר ו ז״ל ע ל ש ב ע י ם ח ס ר י ם‬
‫שהיו מ ק ר י ב י ם ב מ ק ד ש ב ח ג ה ס ו כ ו ת ‪ ,‬ש ה ם ״ כ נ ג ד ש ב ע י ם א ו מ ו ת ״ ‪) ,‬סיכה‪ ,‬נ״ה‪.>:‬‬
‫ובזיה״ק א י ת א ״שעיקר שבעים ה א ו מ ו ת הם מישמעאל ועשו ושאר האומות‬
‫י ו נ ק י ם מ ה ם ״ ‪ .‬ו ע ל פ י ח נ ת ה זו ב י א ר ה ג ר ״ א ז״ל ד ב ר בפלא‪ ,‬מ ה ש ס צ י נ ו ב ת ו ר ה‬
‫ל ע ג י ן פ ר י החג׳ ש ב י ו ם ה ר א ש ו ן ו ה ש נ י ו ה ר ב י ע י נ א מ ר ״ ו ש ע י ר ע ז י ם א ח ד‬
‫וביום השלישי והחמישי וחששי והשביעי נ א מ ר ״ושעיר ח ט א ת‬
‫חטאת״״‬
‫אחד״״ ) ב ה ש מ ט ת ה מ ל ה ״עזים״(‪ ,‬ו ה ל א פ ל א הוא‪ .‬ו א מ ר הגר׳׳א ז צ ׳ ל ש ה ו א ע ל י ס ו ד‬
‫מ ה ש א מ ר ו ב ז ו ה ר ו ב ס פ ר י ה מ ק ו ב ל י ם ‪ ,‬ש י ש מ ע א ל נ ק ר א ש ע י ר עזים ו ע ש ו נ ק ר א‬
‫ש ע י ר ‪) ,‬וכן היא בסליחית לי״ז בתמזז ‪-‬הזנםיד והשעיר״(‪ .‬ו ב ה י ו ת מ ס פ ר ה א ו מ ו ת ב כ ל ל‬
‫שבעים‪ ,‬והס נחלקים לשנים‪ .‬נ מ צ א שלכל אחד מהם מתיחםים שלשים וחמש‬
‫א ו מ ו ת ‪ ,‬ו צ ר י כ י ם היו א י ס ו א ה ס ד י ם ש ‪ -‬ת ג ל ב ו א ג״כ ל ס י ח ל ו ק ה זו‪ ,‬ש ל ש י ם‬
‫ו ח מ ש ה כ נ ג ד י ש ס ע א ל ו ש ל ש י ם ו ח מ ש ה כ נ ג ד עשו‪ .‬ו ב ה י ו ת ה ס ר י ם ב א י ם ב ש ב ע ה‬
‫י מ י ם ‪ ,‬ה ח ל מ מ ס פ ר י״ג ביום ה ר א ש ו ן ו מ ת מ ע ט י ם ו ה ו ל כ י ם ב כ ל יום ע ד ה מ ם ס ר‬
‫ש ב ע ה ב י ו ם ה ש ב י ע י ‪ .‬ו כ ש נ ב ו א ל ח ל ק א ת ה ס ד י ם ל ש ת י ח ל ו ק ו ת שוות׳ שיהיו‬
‫ל ״ ה פ ר י ם כ כ ל ח ל ו ק ה ‪ .‬אין ל נ ו ד ר ך א ח ר ת ב ל ת י א ם ל צ ר ף א ח ה מ ס ‪ 0‬ר י ם‬
‫קסב‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫י״ג י״ב ירד עתם בס״ה שלשים וחפשה‪ ,‬וכן את הפסםרים י״א‪ ,‬ט ח ‪ ,‬ז*‬
‫שהם ג״כ ב‪0‬״ד‪ ,‬שלשים וחמשה‪ .‬ולפיכך כתבה התורה ביום הראשון‬
‫והשני והרביעי ״שעיר עזים אחד חטאת״‪ .‬כנגד ישמעאל׳ שממנו היו מתחילים‬
‫להקריב שהוא היי הראשון׳ וכנגדו באו ל״ה סרים‪ .‬ולעומת זאת ביום השלישי‬
‫והחמישי זהששי והשביעי גבתב דק *שעיר אחד חטאתי‪) ,‬בהשמטת המלה‬
‫•עזים״(‪ ,‬כנגד האומות שהיו מתיחםות אחר עשו׳ ג״כ ל״ה במםםר‪) .‬הדברים מובאים‬
‫בשם‬
‫ראויים‬
‫חנר״א ז״ל‬
‫בספר »דברי‬
‫אליהו« שנלקטו ע״י הרב פארפעל ד״ל‪,‬‬
‫מ״מ באשמינא‪ ,‬והם‬
‫למי מאמרם כי נכרים דברי אמת(‪.‬‬
‫והכלל היוצא לנו מזה הוא‪ ,‬שכל האומות כולן מתיחםות אהד ישמעאל‬
‫ועשו‪ ,‬ולפיכך נקרא אברהם׳ אביו של ישמעאל וזקנו של עשו‪ .‬בשם ״אב המון‬
‫גויס״ כפשוטו‪ .‬שהוא הי׳ אב המון הגזים כולם‪ .‬וזה היי איפוא דבר ד׳ אליו‪.‬‬
‫כשבא להבטיחו על לידתו של יצחק! ‪-‬אני הנח בריתי אתך והיית לאב המון‬
‫מים״‪ .‬כי עד עתה היי רק אביו של ישמעאל‪ .‬שממנו יגאו רק מחצית המים‬
‫שבארץ‪ .‬ומעתה יהי׳ לאב המון הגוים כולם‪ .‬אחרי שממנו יולד יצחק‪ .‬אבי‬
‫האומה הישראלית‪ ,‬וממנו יצא עשו שאליו תתיחפ המחצית השני' שבגויי ארץ*‬
‫וזה שאמר לו השי״ת *ולא יקרא עוד את שמך אברט״ כמו שהי׳ שמו ״בלדת‬
‫הגר את ישמעאל״‪ .‬כי אס ״זהיר‪ ,‬שמן אבדד‪.‬ם כי אב הםזן גזים נתתין*׳‬
‫אכ המון גויפ כולפ‪ .‬אב לכל עמי תבל!‬
‫ג‪.‬‬
‫החילוק בין שני הדרכים האמורים בהבנת ההבטחה של ‪-‬אב המון מים״‬
‫הוא ברור‪ .‬כי אם נפרש את ההבטחה ״אב הטון מים״ כפשוטה‪ .‬אין ליחפה אלא‬
‫לאברהם לבדו‪ ,‬ולא ליצחק שממנו יצא רק עשו‪ .‬שאליו מתיחםיפ רק ל״ה אומות‪,‬‬
‫ומכש״כ שאין ליהם את ההבטחה ההיא ליעקב‪ ,‬אבי האומה הישראלית לבדח‪.‬‬
‫בדרך זו דדך רבינו תם ז״ל‪ ,‬ולפיכך פסק כמשנה דבכודים׳ *ולא •הי׳ מניח‬
‫לגד לברך ברכת הזימון‪ ,‬לפי שאינו יכול לאפר לאבותינו״‪ .‬ומשום שהשם‬
‫•אבותינו״ כולל את שלשת האבות יחד׳ וכל האומות אינן מתיחפות כאמור רק‬
‫אחר אברהם‪ ,‬אבל הר״י ז״ל דרך בדרך השני׳‪ .‬שהשם ״אב המון מים״ הוא על‬
‫י ץ ‪ .‬בזה‬
‫־דרך ההשאלה‪ ,‬והבטחת ד׳ לאברהם היתה שיהי׳ לאב ל ל‬
‫שיתפדםמ ויתקדש על ידו שם שמים בעולם‪ .‬ולפי דרך זו יקראו בצדק גם יצחק‬
‫ויעקב בשם זה •אב המון מים׳‪ /‬אחרי שגם המה הלכו בדרכי אברהם אביהם‬
‫וםרםמו וקידשו שם שמים בעולם‪ .‬וזהו שדקדק הרמבץ ז״ל בחדושיו ?ב״ב שם‬
‫לאמו‪ /‬״שלשת אבות העולם היו כאברהם״ ועל פי דרך זו שמיד יוכל כל גר‬
‫לאמד •לאבותינו״‪ ,‬כםברת הירושלמי‪.‬‬
‫כ‬
‫ג ו י י‬
‫א‬
‫ואולם כל זה הוא לענין אמירת ״לאבותינו״ אבל לענין ״לתת לנו״ הלא‬
‫א מ ו ר‬
‫ה כ ל מודים שאין הגר יבול ל א מ ר כן׳ משום שאין לו ח ל ק בארץ‪ ,‬ו ל פ י כ ן מפרש‬
‫בירושלמי ‪ .‬ג ד עצמו מביא וקורא״ קאי דוקא‬
‫ה ד י י ז״ל דהא ד א ם ר‬
‫ס כ נ י קיני ץזותן משה שגמלו ח ל ק בארץ‪.‬‬
‫הרמב״ס‬
‫ז ״ ל ‪ ,‬ב פ ר ק ד׳ מהלכות‬
‫על גר‬
‫ולפי זה הלא יסלא מאד מה ש‪$‬םק‬
‫בכורים׳ ה ל כ ה גי׳ ״הגר מביא וקורא שגאמר‬
‫בזה שהביא לראי׳‬
‫ל א ב ר ה ם אב המון גויס וכר״‪ .‬מת הועיל‬
‫את‬
‫‪.‬המון גויס״‪ ,‬ה ל א זהו ר ק ל ע נ י ן שיוכל הגר ל א מ ר • ל א ב ו ת י נ ו ׳‬
‫הכתוב *אב‬
‫א ב ל איך יוכל‬
‫ל א ס ר ‪ -‬ל ת ת לנו״‪ ,‬הא לא נ ט ל ח ל ק ב א ר ץ ? ו כ ב ר עמד על זה במשנה ל מ ל ך‬
‫שם וכתב׳ • ת מ י ה לי דאף שיכולים ל א ס ר לאבותינו׳ מ״מ כיון שלא נטלו חלק‬
‫ב א ר ץ אינם יכולים ל א מ ר אשר נ ת ת לי דומיא דאשה וכוי‪ .‬ורבנו ע‪1‬מו כ ת ב‬
‫בםיף ה ל כ ו ת מ ע ש ר שני דגריס אינם מתורים‪ ,‬מפני שאין להם חלק בארץ״‪.‬‬
‫והמגיה שם הביא‬
‫בשם‬
‫ה ר ב מהר״ם בן חביב לחלק בין בכורים ל מ ע מ ר שני‪.‬‬
‫• ד ג ב י בכורים נ ק ט ק ר א לישנא דלעתיד‪ ,‬ד כ ת י ב אשד נ ש ב ע ת לאבותינו ל ת ת‬
‫ל נ י וכיון‬
‫שכן יכול‬
‫מכל מ ק ו ס‬
‫הגר ל א מ ר כן׳ דאע״ג ד ל א נטלו ה ל ק בארץ׳‬
‫לעתיד לבוא יטלו הגרים נחלה בתוך בני ישראל‪ ,‬כמבואר ביחזקאל פ ר ק מ״ז‪,‬‬
‫וטעמא ד ם י ל ת א דחגרים שנתגיירו בעוד ין‪0‬דאל בגלות הם גירי צדק׳ ולא דמו‬
‫ל א ו ת ם גרים שנתגיירו כשיצאו ישראל ממצרים‪ .‬שהיו אז ברום המעלות ולא‬
‫היתה כ ו נ ת ס לשם שמימ‪ ,‬םש״ה אותם לא נ ט ל ו חלק בארץ‪ .‬א ב ל גבי ודוי מ ע ש ר‬
‫ד כ ת י ב & ש ד נ ת ת לנו כאשר נ ש ב ע ח ל א ב ו ת י נ ו ארץ זבת ח ל ב ודבש״‪ .‬אין הגד‬
‫ו פ י ל לאמר לשון זה כיון שלא נ ט ל חלק בארץ״‪ .‬והנה חילק הרב ז״ל בין לשון‬
‫הלא גבי בכורים גם בן הוא‬
‫ע ח י ד ללשון עבר‪ .‬א ב ל מ ה נפלאו דבריו זי׳ל׳‬
‫א ו מ ר ״אשר נ ת ת לי״‪ ,‬בלשון עב^‪ ,‬וכן הוא אומר ‪#‬ויתן לנו א ת הארץ הזאת״‬
‫בלשון עבר׳ ואיזה חילוק יש בין בכורים למעשר שני ז ומצאתי שכבר עמד על‬
‫זה ב ע ל • מ ש נ ה ראשונה״ זי׳ל בפירושו ל מ ש נ ה ד׳ ‪0‬״א דבכורים׳‬
‫וחנ״ל ל א מ ר בזה‬
‫לאחר שנעמוד על המחקר‪,‬‬
‫אינו קורא משום שאינו יכול ל א מ ר‬
‫•אשר‬
‫נשבע‬
‫ו ל ה כ נ ם עי״ז למרצה‬
‫דחוקה זו׳‬
‫א מ ר ה המשגה ש ה נ ר‬
‫אינו יכול לקרוא בכלל את‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫למה נ ק ט ה המשנה שהגר‬
‫ד׳‬
‫לאבותינו‬
‫לתת‬
‫אם ה ג ר מ ת י ח ם אחר האבות או לא׳ ולמה לא‬
‫פרשת הבכורים‪.‬‬
‫כ ל ע ג י ן הפרשה מן ״ארמי אובד אבי״ עד גמידא אינו שייך גבי גר‪.‬‬
‫ילדו‬
‫אבותיו למצרים‬
‫לנו״׳‬
‫ולא יצאו משם‪.‬‬
‫אחרי אשר‬
‫שהרי לא‬
‫)וכמו שהעיר ד״ת בתום׳ שם(‪.‬‬
‫ה א מ ת ת ו ר ה ד ר כ ה שהגר שבא להתגייר ו ל ה כ נ ם עי״ז ל כ ל ל האומה‬
‫ואולם‬
‫הישראלית‪,‬‬
‫ב נ ה ק י את כל החוטים המקשרים אותו אל ארצו מולדתו ובית אביו‪ .‬ולאחד א ת‬
‫גורלו עם ג ו ר ל כ ל בית ישראל‪ ,‬להיות מיצר ב צ ר ת ם ושמח בשמחתם׳‬
‫ג ח ש ב עי״ז כאחד מאיברי האומה‬
‫•כי־ אל אשר ת ל כ י‬
‫א‬
‫לק•״‪,‬‬
‫הישראלית ממש‪,‬‬
‫א ל ך ו ב א ש ר ת ל י נ י אלין״׳‬
‫ולפיכך כ ש ב א הגר ל ס פ ר את הקורות‬
‫הרי הוא‬
‫ובמו שאמרה רוח לנעמי‪.‬‬
‫ועל ידי זה‬
‫לישראל‬
‫יוכל‬
‫‪ .‬ע מ ך עמי ואלקיך‬
‫לכלול את עצמו‬
‫ש ב ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ב ת ו כ ם ‪ ,‬וכמו כן כ ש ה ו א ב א ל ד ב ר ע ל ה ע ת י ד שלנו שהוא גם ה ע ת י ד שלו‪ .‬ו כ ב ר‬
‫)עיין אגרות היימביס סי‪ -‬קניח(‪.‬‬
‫ה א ר י ך בזה ה ר פ ב ״ ס ז״ל ב ת ש ו ב ת ו ל ג ד צ ד ק אחד׳‬
‫שורת‬
‫הדין נ ו ת נ ת‬
‫ולספר‬
‫איפוא שהגר‬
‫א ת כ ל הקורות‬
‫ומצאתי‬
‫הבדל‪.‬‬
‫שנתחבר‬
‫לישראל‬
‫פרשת‬
‫יכול ש פ י ר‬
‫לקרוא‬
‫ביציאתם‬
‫מפארים‪.‬‬
‫הבכורים‬
‫ככל אחד מישראל בלי‬
‫שכן כ ת ב ו ב ת ו ם ׳ א נ ש י שם ל מ ש נ ה ה נ ז כ ר ת בבכורים‪,‬‬
‫לישראל‬
‫כולה‬
‫כ ל מ ה ש ק ד ה ל ה ם נ ח ש ב כאילו ק ר ה אליו‪.‬‬
‫ב מ צ ו ו ת ה מ ו ר ו ת ע ל י צ י א ת מ צ ר י ם כ פ ם ח וכדומה״‪ .‬עיי׳יש‪.‬‬
‫‪.‬דכיון‬
‫ו ג ם ה ג ר חייב‬
‫ולא קשה לפיכך כלל‬
‫מה שהקשה ה ר ״ ת ב ת ו ם ׳ א י ך י ו כ ל ח ג ר ל א מ ר ״ארמי א ו ב ד אבי״‪.‬‬
‫ו א ו ל ם ב מ ה ד ב ר י ם א מ ו ר י ם כ ש ה ו א מ ס פ ר ה ר צ א ת ה ד ב ר י ם והמעשים שהיו‬
‫ל י ש ר א ל ‪ ,‬א ב ל כ ש ה ו א מ ז כ י ר א ת שם ד׳ ו ש ב ו ע ת ו ‪,‬‬
‫אז צ ר י ך הוא ל ד ק ד ק‬
‫בדבריו׳ ש ל א יחי׳ כ מ ז כ י ר ח י ו שם שמים ע ל השקר‪,‬‬
‫ל א יכון וגו׳‪.‬‬
‫שם‪ .‬מ ש ו ס ד ו ב ר שקדים‬
‫מאד‬
‫וכמו שאמרו בגמרא דב״ב‬
‫ו ב ד י ו ק גדול נ ק ט ה איפוא ה מ ש נ ה ש ח ג ר‬
‫אינו ק ו ד א ״משום שאינו י כ ו ל ל א פ ר א ש ד נ ש ב ע ד׳ ל א ב ו ת י נ ו ל ת ת לנרי׳ ש ח ר י‬
‫מזכיר‬
‫הוא בזה שמ שמים‬
‫על‬
‫ושבועתו‬
‫נ ת י נ ת הארץ‪ .‬א ב ל מ ה שהוא קורא‬
‫זה ל א‬
‫מ ן ״ארמי א ו ב ד אבי״ ו ל ה ל ן כ ל ה פ ר ש ה כולה‪ ,‬שזהו ר ק ה ר צ א ת ד ב ר י ם ‪.‬‬
‫היי ק ש ה ל ה ס ש נ ה כלל‪ .‬ו ש פ י ר יוכל גם ה ג ר ל א מ ד כן‪.‬‬
‫ד‪,‬‬
‫ו א ח ר י כ ל ה א מ ו ר בזה י ת י ש ב ו בזנז״ה ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ז״ל א ל נכון‪ ,‬ו ד ב ר י ו‬
‫קילורין ל ע י נ י ס ‪.‬‬
‫הם‬
‫מ ע ת ה שהוא‬
‫ונאמר‬
‫ז״ל‬
‫ס ו ב ר כהירושלמי ש ה ג ר י כ ו ל‬
‫ל א מ ר ״ ל א ב ו ת י ג ר ‪ ,‬ומשום ש א ב ר ה ם הי׳ ״אב המון גויס׳‪,‬‬
‫ד ר ך די ל כ ל ב א י עולם‪,‬‬
‫א ב ברוח׳‬
‫שהיי מ ו ר ה‬
‫ו מ א ח ר • ש ש ל ש ה א ב ו ת ה ע ו ל ם היו כ א ב ר ה ם ״ נ ח ש ב י ם‬
‫גמ י צ ח ק ו י ע ק ב ל א ב ו ת המון גויס‪ .‬ו מ ה ש ה ו א א ו מ ד • ל ת ת לגו״‪ ,‬ה ו א ב ת י ר ו צ ו‬
‫של מהר״ם בן ח ב י ב ז י ל ‪ ,‬שלשון זה מ ו ר ה ע ל העתיד‪ ,‬ו ל ע ת י ד ל ב ו א ה ל א יטלו‬
‫גם‬
‫א ב ל גבי מ ע ש ר שני ש פ י ר פ ס ק ה ד מ ב ״ ם שהגר אינו‬
‫ה ג ר י ם ח ל ק בארץ‪.‬‬
‫מתודה‪ • ,‬מ פ נ י שאין לו ח ל ק‬
‫נ ת ת לנו כאשר‬
‫בארץ״‪,‬‬
‫ש ה ר י ג ב י ודוי מ ע ש ר‬
‫נ ש ב ע ת ל א ב ו ת י נ ו ״ ‪ ,‬והוא מזכיר‬
‫גזה‬
‫הוא אומר ״אשד‬
‫ש ב ו ע ת ד׳ ע ל ה ע ב ר ‪,‬‬
‫ו ב ע ב ר ה ל א ל א נ ט ל ו ה ג ר י ם ח ל ק בארץ‪.‬‬
‫ומה‬
‫מדוקדקים‬
‫דברי‬
‫ה ר מ ב ״ ם ז״ל ב ה ל כ ה ה נ ז כ ר ת ש כ ת ב ו ז י ל ‪ :‬״הגר‬
‫מביא‬
‫וקורא‪ ,‬ש נ א מ ר ל א ב ר ה ם א ב ה מ ו ן גוים נ ת ת י ך ‪ ,‬ה ד י ה ו א א ב ל כ ל העולם‬
‫כולו‪,‬‬
‫לא‬
‫שהכניסן‬
‫כנפי‬
‫תחת‬
‫השכינה׳‪,‬‬
‫כפשוטו ל ב ד כי א ם גם ע ל‬
‫דרך‬
‫ובמובן זה יתיחם שם ‪ -‬א ב ״‬
‫גם ל י צ ח ק ו ל י ע ק ב ‪.‬‬
‫וזהו ט ע ם ע ל מ ה שהגר י כ ו ל‬
‫מה שהוא א ו מ ר ״ ל ת ת‬
‫הרמב״ם‬
‫לאמר •לאבותיגו״‪.‬‬
‫ל א פ ר עוד‪,‬‬
‫ועל‬
‫״ולאברהם‬
‫ההשאלה‪.‬‬
‫ד״ל ש ה ש ם ״אב״‬
‫הוא‬
‫היתה השבועה‬
‫שהיי מ ו ר ה ד ד ך ד׳ ל ב א י עולם‪,‬‬
‫לגו״‪ ,‬ע ל זה מוסיף‬
‫ת ח ל ה שיירשו‬
‫ב נ י ו את הארץ״‪,‬‬
‫ר״ל‪,‬‬
‫א מ ו ר‬
‫אילו‬
‫נ ש ב ע הקב״ה ר ק ל י ע ק ב או אף גם ל י צ ח ק ו ל א‬
‫נתינת‬
‫הארץ מ ו ב ט ח ת ר ק ל ב נ י ה ם המה‪,‬‬
‫י ג א ו ר ק בגי‬
‫ישראל והאומות‬
‫ולא לכל‬
‫לאברהם׳‬
‫גויי ארץ‪.‬‬
‫כי אז וזיתה‬
‫שהרי מ י צ ח ק‬
‫ה ם ת י ח ם ו ת ל ע ש ה ואז ל א היי יכול‬
‫הגר לאפר‬
‫ל ת ת לנו‪ ,‬שמא הוא מ א ו ת ן ה א ו מ ו ת ה מ ת י ח ס ו ת לישמעאל‪ .‬א ב ל מ א ח ר ״שהשבועה‬
‫היחה‬
‫ת ח ל ה ל א ב ר ה ם שיירשו ב נ י ו‬
‫ליצחק וליעקב לא אבדה‬
‫גוים״ גם כפשוטו‪,‬‬
‫א ת הארץ׳‪ /‬ה נ ה אף ש ח ז ר ה‬
‫א ת ע ר כ ה הראשון‪ ,‬ו מ א ח ר‬
‫ע ל ה ד ר ך השני ש ז כ ר ת י ל מ ע ל ה ‪,‬‬
‫ש א ב ר ה ם הי׳‬
‫ולפיכן‬
‫שפיר יוכל‬
‫מ ש א ״ כ ג ב י מ ע ש ר שני‬
‫• א ב המון‬
‫ה נ ה ח ת י ח ם ממילא ה ב ט ח ת‬
‫ה א ר ץ גם ל כ ל גויי א ר ץ לכשיתגיירו‪ ,‬ו ה ב ט ח ה זו חתקיימ‬
‫דגר לאמד ‪ .‬ל ת ת‬
‫ונשנית גמ‬
‫לנו״‪ ,‬שהוא לשון‬
‫כאמור ל ע ת י ד לבוא‪,‬‬
‫המודה על העתיד‬
‫ש ש ם הוא מזכיר‬
‫ש ב ו ע ת ה׳ ע ל העבר‪ ,‬כ ש ה ו א א ו מ ר‬
‫• א ש ר ג ת ת לגו כ א ש ר ג ש ב ע ת לאבותינו״‪,‬‬
‫זאת‪,‬‬
‫‪ .‬מ מ נ י שאין ל ה ם ח ל ק בארץ״‪.‬‬
‫ולפיכך‬
‫אין ה ג ד יכול ל א מ ר‬
‫?!סו‬
‫ש ב ת‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ן‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ראש השנה ‪ /‬מאמר א ‪/‬‬
‫י ש ר א ל ‪.‬‬
‫תקרת‬
‫עלה אלקים בתרועה ד׳ בקול שןפר‪.‬‬
‫)תחלי©״ ‪-W—0‬‬
‫יתנזו חמאיס נדן הארץ ורשעים עוד אינם״ ברכי גפעןי‬
‫קד—לתו‪.‬‬
‫א ת ר הללויה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫מ נ ה ג הוא ב י ש ר א ל ל א מ ר ל פ נ י ת ק י ע ת ה ש ו פ ר ש ב ע פ ע מ י ם א ת ה מ ז מ ו ר‬
‫ל ב ג י קרח״ ה מ ת ח י ל ב כ ת ו ב • כ ל ה ע מ י ם ת ק ע ו כף ה ר י ע ו ל א ל ק י ם ב ק ו ל‬
‫הבה ה מ ו ב ן ה פ ש ו ט של ה ד ב ר י ם ״׳תקעו כף״״ הוא״ שיכו ה ע מ י ם‬
‫דנה״״ )תחלים‬
‫כ פ י ה ם ל א ו ת ש מ ח ה ‪ ,‬ו ר א ש י ת ה כ ת ו ב מ ת א מ ת ו מ ק ב י ל ה א ל םוםו״ »חריעו ב ק ו ל‬
‫ר נ ה ״ ‪ .‬ה ה כ א ה ב כ ף ל ה ב ע ת ה ש מ ח ה מ ו נ ח ת ה י א ב ט ב ע ו ש ל ה א ד ם ‪ ,‬ו י ר ו ש ה היא‬
‫ל נ ו מ י מ י ק ד ם ‪ ,‬ס ה א ד ם ה ר א ש ו ן שחי ע ל ה א ר ץ ע ו ד ל פ נ י ל ד ת י ו ב ל ‪« .‬אבי‬
‫כ ל ת ו פ ש כ נ ו ר ועוגב״״ )בדאשית‪ ,‬ד‪-‬כא(‪ .‬כי ה א ד ם כ י מ י ק ד ם ההם״ ש ל א היו ל ו‬
‫ע ד י י ן שום כ ל י זמר‪ .‬ל ה ב י ע ע ל י ד ם א ת ר ג ש י נ פ ש ו ב ע ל ו ץ ע ל י ו לבו• הוא‬
‫ה ב י ע א ו ת ם ב א ו פ ן טבעי‪ ,‬ב ה ר י ע ו ב ק ו ל ו ו ב ה כ ו ת ו א ת כפיו* ו מ נ י א ז ב ש א ר‬
‫ה ד ב ר ב ט ב ע ו של ה א ד ם ע ד י מ י נ ו א ל ה ‪ .‬א ב ל הבה מ צ א נ ו ב כ ת ו ב ם ב ט א א ה ד‬
‫ל ת נ ו ע ה ט ב ע י ת זו ש ל האדם״ והוא ה מ ב ט א של ״!מחיאת כ ף ׳ ‪ /‬כ א מ ו ר * נ ה ר ו ת‬
‫י מ ח א ו כ ף י ח ד ה ר י ם ירננו״״ )שם‪ ,‬צח‪-‬ח>‪ ,‬וכן נ א מ ר עוד״ ״ ה ה ר י ם ו ה ג ב ע ו ת‬
‫י פ צ ח ו ל פ נ י כ ם ר ב ה ו כ ל ע צ י ה ש ד ה י מ ח א ו כף״‪) ,‬ישעי‪ ,‬נח(‪ .‬ו ל מ ה א י פ ו א ה ש ת מ ש‬
‫ה כ ת ו ב כ א ן ב מ ב ט א של ״״תקיעת כף׳‪ /‬שיש ל ו כ י ד ו ע ע ו ד מ ו ב ן א ח ד ‪ ,‬מ ו ב ן ש ל‬
‫כ ר י ת ת ב ר י ת ו ק י ו ם ד ב ר ׳ כ מ ו ב כ ת ו ב ‪ .‬מ י הוא ל י ד י יתסע״״ )אייב‪,‬יז‪-‬ג> ‪1‬‬
‫ו א ו ל ם ה נ ח ‪ -‬ח ו ק ל י ש ר א ל הוא מ ש פ ט ל א ל ק י י ע ק ב ׳ ‪) /‬תהלים‪ ,‬םא‪-‬ה>‪ ,‬ח ו ק‬
‫הוא ל י ש ר א ל ‪ .‬כ י ב י ו ם ה ז ה י ע מ י ד א ל ק י י ע ק ב כ מ ש פ ט כ ל י צ ו ר י ע ו ל מ י ם ‪ .‬ה י ו ם‬
‫ה ז ה הוא י ו ם ה ר ת עולם״ בו ר א ש ו ן א ד ם ביצר‪ ,‬ה א ד ם ה ר א ש ו ן י צ י ר כ פ י ו ש ל‬
‫הקב״ה‪ ,‬שממנו ה ש ת ל ש ל ה ש ל ש ל ת כל הדורות כולם מימי קדם ועד עתה‪.‬‬
‫ו ב ה י ו ת ה י ו ם הזה יום ה ה ו ל ד ת של ה א נ ו ש י ו ת כ ו ל ה ׳ נ ק ב ע ל פ י כ ך מ א ת י ו צ ר‬
‫ה א ד ם ל י ו ם ם ש פ ט ל כ ל ב א י ע ו ל ם ‪ ,‬ל ה פ ק ד בו כ ל ר ו ח ונפש‪ .‬ש ו נ ה הוא א י מ ו א‬
‫א‬
‫מ‬
‫בזה יום קדוש זה מ י ת ר כ ל ימי ק ד ש נ ו‬
‫ל ב ד ם ו א י ן ל ז ר י ם ח ל ק בם׳ כי ״מועדי‬
‫ל א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ! ל א כן היום הזה יום‬
‫ל כ ל באי עולם׳ וגורל כ ל יושבי ת ב ל‬
‫י כ י ר ו ה ו ל ד ע ת ו ל א י ב י ג ו א ת ע ר כ ו להם‪.‬‬
‫ז‬
‫ד‬
‫‪17‬‬
‫‪TO‬‬
‫ב ש נ ה ׳ ש כ ו ל ם מ ק ר א י קודש ה ם ל י ש ר א ל‬
‫ד ׳ א ל ב נ י י ש ר א ל ״ המה׳ ל י ש ר א ל ו ל א‬
‫חזכרון״ ש ל א ר ק ל נ ו ל ב ד נ ו נ י ת ן כי א ם‬
‫י ו ט ל ב ת י ק ביום ה ק ד ו ש הזח׳ א ס כ י ל א‬
‫א ת ה ע ר ך ה מ י ו ח ד ש ל היום הזה א נ ו מ ב י ע י ם ב ת ם ל ו ת י נ ו ׳ ש ת ק נ ו ל נ ו‬
‫ח כ מ י נ ו ל י ו ם הזה׳ יום הזכרון׳ ת פ ל ו ת נ ע ל ו ת ו ר ו מ מ ו ת ׳ ש ב ה ן נ ש פ ו ך שיח ל פ נ י‬
‫השופט העליון ו נ ב ק ש רחמים׳ לא ר ק עלינו כי אם על כל באי עולם‪ .‬ב ת פ ל ו ת י ג ו‬
‫ה ר ו מ מ ו ת ליום הזה א נ י מ ת פ ל ל י ם ל י י צ ר ה א ד ם ‪ ,‬כי יתן א ת פ ח ד ו ע ל כ ל מ ע ש י ו‬
‫ויידאוהר כ ל ברואיו׳ ו כ ו ל ם י ח ד יעשו ל א ג ו ד ה א ח ת ל ע ש ו ת ר ע ו נ ו ב ל ב ב ש ל ם ‪,‬‬
‫בי י ע ב י ר ד׳ א ת מ מ ש ל ת ה ז ד ו ן מן הארץ׳ ו כ ל ה ר ש ע ה כ ו ל ה כ ע ש ן ת כ ל ה ‪ ,‬ו ר ק‬
‫ה ו א ל ב ד ו י מ ל ו ך ע ל כ ל מעשיו‪ ,‬י ג ב ה ב מ ש פ ט ו י ו ק ד ש ב צ ד ק ה !‬
‫ב­‬
‫י ח ד ע ם ת פ ל ה כ ל ל י ת זו׳ ת פ ל ה ב ע ד כ ל יושבי ת ב ל ׳ ת ב ו א ג ם ת פ ל ת‬
‫מ י ו ת ר ת ל נ ו לבדנו׳ ת פ ל ה כי י ה ן ד׳ כ ב ו ד ל ע מ נ ו ש מ ה ה ל א ר צ נ ו וששון לעירנו״‬
‫צ מ י ח ת ק ר ן ל ד ו ד מ ל כ נ ו ׳ ו ע ר י כ ת נ ר ל ב ן ישי משיחנו‪ ,‬ש ת י ה ת פ ל ו ת ה ל ל ו‬
‫כ ר ו כ ו ת ו א ח ו ז ו ת ה ן זו בזו׳ ו א י א פ ש ר ל ה ש נ י ׳ ב ל י ה ר א ש ו נ ה ! א ד ר י א ש ר ג ו ר ל נ ו‬
‫א ב ו תלוי ה ו א ב ג ו ר ל ו של ב ל ה ע ו ל ם כלו‪ .‬א‪2‬ו ה נ נ ו ה מ ע ט מ כ ל ה ע מ י ם ׳ ו ה נ נ ו‬
‫ג ת ו נ י ם ב ג ו ל ה בין ש א ר ע מ י ת ב ל ה ג ד ו ל י ם ו ה ע צ ו מ י ם מ מ ב ו ; ו כ ל ע ו ד א ש ר‬
‫ת ש ר ו ר ב ע ו ל ם מ מ ש ל ת הזדון‪ ,‬ו מ ל כ ו ת ה ר ש ע ה ת ר י ס ר א ש ׳ אין כ ל ת ק ו ה לבו‬
‫ל ח ב צ ל מידם׳ ו ת מ י ד נהי׳ אבו ה ש ע י ר י ם ל ע ז א ז ל ל כ ל פ ש ע י בבי ה א ד ם‬
‫ו ח ט א ו ת י ה ם ׳ ו ע ל י ג ו יהי׳ ל ס ב ו ל כ ל ע מ ל ו ת ל א ה ב ע ד בל פ ג ע ואסון ש י ק ד ה‬
‫ב ע ו ל ם ‪ .‬מ ל ח מ ה א ם ת פ ר ו ץ ב א ר ץ ‪ ,‬מ ה פ כ ה כי ת ב ו א ׳ מ ש ב ר כלכלי״ או א ף מ ג פ ה‬
‫כי תהיי״ ב כ ל א ל ה ר ק היהודי הוא ה א ש ם וידו ה י א ש ח ו ל ל ה כ ל אלה״ ו ל פ י כ ך‬
‫א ח ת ד ת ו ה י א ל ה ש ם ד מ ן ה ע ו ל ם ‪ .‬כ ל ה ת נ צ ל ו ת ו ה צ ט ד ק ו ת ל א ת ו ע י ל לגו‬
‫ל ה ו כ י ח א ת צדקתבו״ א ח ר י א ש ר ס ב ת כ ל ת ל א ו ת י ב ו היא ר ק ה ש נ א ה א ל י נ ו‬
‫מ צ ד גויי ארץ״ שבאה ע ו ר ת ׳ ש ע ל י ה י א מ ר ו חכמיבו ז״ל״ ‪,‬׳הלכה היא״ בידוע‬
‫ש ע ש ו ש ו נ א ליעקב״״ )ספי‪-‬י כהעלתך(‪.‬‬
‫ש ב א ת ע ו ל ם זו מ ק ל ק ל ת היא א ת ה ש ו ר ה ‪ ,‬ש ו ר ת ה מ ש פ ט והצדק״ ו ה י א‬
‫היא בעוכרינו׳ כ י ב ס ב ת ה ב ו ד י ם ח ס ע ל י נ ו כ ל מ י נ י ע ל י ל ו ת שוא״ ע ל י ל ו ת‬
‫ה ס ו ת ר ו ת א פ י ל ו זו לזו‪ .‬ה ע ל י ל ו ת ה ש ו נ ו ת פ ו ש ט ו ת צורה ו ל ו ב ש ו ת צ ו ר ה א ה ד ת ‪,‬‬
‫ו ה ן מ ש ת נ ו ת מ ד ו ד ל ד ו ר ו מ ת ק ו פ ה ל ת ק ו פ ה ‪ ,‬ל פ י ת נ א י ה ע ת והחייב‪ ,‬ו ס ב ת כ ל‬
‫ע ל י ל ו ת ה ש ו א ע ל י נ ו היא ר ק א ח ת ‪ ,‬ש נ א ת ע ש ו ל י ע ק ב ‪ .‬ו כ ש ם ש ל א הי׳ כ ל י ס ו ד‬
‫ל ע ל י ל ו ת השוא ש ל י מ י ה כ י נ י ם ‪ ,‬הן ע ל י ל ת ה ד ס ו ע ל י ל ת ה ר ע ל ת ה ב א ר ו ת ב פ ר ו ץ‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ו‬
‫ח‬
‫מ‬
‫איזו מ ג פ ה ‪ ,‬כן אין כל י ס ו ד כ מ ו ב ן‬
‫השאיפה‬
‫מצדנו‬
‫לכבוש את כל‬
‫ו‬
‫‪1‬‬
‫‪ J‬ד‬
‫גם ל ע ל י ל ו ת‬
‫עלילת‬
‫השוא ש ל ימינו אלה׳‬
‫ה ע ו ל ם כלו‪ ,‬ע ל י ל ת ה מ ל ו כ ה ה מ ס ו ת ר ת שלגו‬
‫ו ע ל י ל ת ה פ מ ש ו ב ל י ם של זקני ציון ו כ ד ו מ ה ‪.‬‬
‫ה ח י ל ו ק היחידי שבין ע ל י ל ו ת השוא ש ל ימי ה ח ו ש ך ה ה ם ו ב י ן ה ע ל י ל ו ת‬
‫ה פ ו ד ר ג י ו ת של ימינו א ל ה הוא אולי ר ק בזה׳ שאז בימי ה ב ע ר ו ת ה ה ם האמיגו‬
‫ב ח ו ש ך ל ע ל י ל ו ת ה ש פ ל ו ת הדן‪ .‬כ י צ ר י כ י ם א ג ו ל ד ם‬
‫אולי באמת העם ההולכים‬
‫א ד מ למצותינו׳ וכי מ ר ע י ל י פ אנו א ת ב א ר ו ת י ה ם ‪ .‬א ב ל בימינו א ל ה ה ל א יודעיפ ה מ ה‬
‫היטב‬
‫שונאינו‬
‫עלינו‬
‫המעלילימ‬
‫שוא‪ ,‬כי אין כ ל ימוד ל ד מ י ו נ ו ת י ה ס‬
‫עלילות‬
‫ה כ ו ז ב ו ת ן יודעים המה שאין ל נ ו ״מלוכה מסותרת״׳ ואין‬
‫היהידית‪,‬‬
‫א ת בל ה ע ו ל ם כלו‪ ,‬ב ה י ו ת ש א י פ ת נ ו‬
‫ל נ ו כ ל שאיפה ל כ ב ו ש‬
‫ש י ת נ ו לנו‬
‫במנוחה על‬
‫לשבת‬
‫א ר צ נ ו ‪ .‬יודעים ה מ ה שאין כ ל ז ק נ י ציון בעולם‪ .‬וכי ה פ ר ו ט ו כ ל י ם ה מ ה ר ק מעשי‬
‫זיוף ו ת ר מ י ת ‪ .‬ש כ ב ר נ ת ב ר ר ה ב ב ת י ה מ ש פ ט‬
‫זיופים ש נ ע ר כ ו‬
‫חרמיתס‪,‬‬
‫בכונח‬
‫ת ח ל ה ל ת ת א ו ת נ ו ל ש מ צ ה בגוים‪.‬‬
‫כל‬
‫ידוע‬
‫זה‬
‫להנאתפ‪ .‬למען‬
‫היטב‪,‬‬
‫להם‬
‫שמשתמשים‬
‫אלא‬
‫הטית ב נ ו א ת המוני העם‪,‬‬
‫ת ל א ו ת י ה ם ‪ .‬ולהשקיע‬
‫הנקי את‬
‫בדמנו‬
‫הפה‬
‫לכלות‬
‫שאיפת‬
‫ב ע ל י ל ו ת י ה ם שוא‬
‫ב נ ו את חצי זעמם ע ל כ ל‬
‫מצד‬
‫הנקם‬
‫מרי הנפש‬
‫כל‬
‫ש ב ק ר ב ם ‪ .‬לא ה ש נ א ה א ל י נ ו היא ת ו ל ד ת העלילות׳ כי אם להפך‪ ,‬ה ע ל י ל ו ת ע ל י נ ו‬
‫הן ת ו ל ד ו ת השנאה א ל י נ ו מ צ ד העמים‪ ,‬ש נ א ת חנם׳‬
‫ל א מ ד ‪ ,‬״ראה אויבי כי ר ב ו ו ש נ א ת חמם‬
‫במליצתמ‬
‫ה נ פ ל א ה יוסיפו‬
‫ש נ ט ל מ מ נ ו א ת הבכורה‪.‬‬
‫להם׳יז )שוח״ט>‪.‬‬
‫לאמר‬
‫אבל‬
‫שנאוני״‪) .‬תהלים‪ ,‬כ ה ־ י ט ( ! ו ח כ מ י נ ו ז״ל‬
‫ע ל ה כ ת ו ב הזה׳‬
‫‪,‬׳אם עשו שונא ליעקב׳ ל פ י‬
‫ושנתיים‬
‫מה ע ש י ת י‬
‫ברברים‬
‫ו כ ל עוד ש י ש ר ו ר ב ע ו ל ם כ ח‬
‫רק‬
‫את ממשלת‬
‫ב מ ש פ ט ויוקדש ב צ ד ק ה ‪ ,‬ו מ ר ו ח ו ישפוט‬
‫שנאתם חנם‬
‫לענותנו‪,‬‬
‫אלינו‪.‬‬
‫ו ר ק אז‬
‫כדבר נביא‬
‫תבוא‬
‫הנחמות‬
‫ונםבול‪.‬‬
‫על‬
‫כ ל בשר‪,‬‬
‫כי‬
‫האשמים‬
‫כל ת ק ו ת נ ו היא ל פ י כ ך‬
‫הזדון מן הארץ‪.‬‬
‫תשועתנו‬
‫בשם‬
‫ו ש א ר י ת העמים‪,‬‬
‫השקר והזדון נהי' א נ ו‬
‫ב ע ד ב ל פ ג ע י ה ת ב ל ‪ .‬ו א נ ח נ ו עונותיהם נ ש א‬
‫ליום א ש ר י ע ב י ר ד׳‬
‫א ש ר ע ל י ה י ת א ו נ ן המשורר‪,‬‬
‫ליום‬
‫לשרש‬
‫ל א יופיפו‬
‫אשד יגבה ד׳‬
‫מלבותיהם‬
‫את‬
‫עוד בני ע ו ל ה‬
‫ד׳‪,‬‬
‫לאמר‪.‬‬
‫״ציון ב מ ש פ ט ת פ ד ה ו ש ב י ה‬
‫בצדקה"‪) .‬ישעיהו‪ ,‬א~כי(‪ .‬ש ל ט ו ן של צ ד ק ה‬
‫ומשפט‬
‫ע ל י ארץ ר ב ה י ב י א פ ד ו ת‬
‫ל צ י ו ן ו ג א ו ל ה ל ב נ י ה ‪ -‬ג ו ל י ה ‪ ,‬כי ל א ״חסד״ א נ ו מ ב ק ש י מ מ א ת עמי עולם‪ ,‬כ י א פ‬
‫״צדקה* א נ ו ד ו ר ש י ם מ א ת ם ‪,‬‬
‫גוי‬
‫ה כ ת ו ב ‪ .‬צ ד ק ה תרומם‬
‫ישראל״‪,‬‬
‫)ב׳׳ב‪ ,‬י‪.(:‬‬
‫צדקתנו‪,‬‬
‫באמור‪ ,‬״וראו‬
‫צדקת משפטנו על אדמת‬
‫וחסד לאומים‬
‫קרן י ש ר א ל‬
‫ע ו ד א ש ר ח ו ש ב י ם המה כ י‬
‫תרום רק‬
‫גוים צ ד ק ך‬
‫‪-‬חסד״‬
‫וכל‬
‫חטאת״‪,‬‬
‫בצדקה‪,‬‬
‫אבותינו‪.‬‬
‫וזהו ש א מ ר‬
‫יד‪-‬לי(‪,‬‬
‫אלו‬
‫)משלי‪,‬‬
‫״וגוי‬
‫ב ה כ י ר כ ל גויי ארץ א ת‬
‫מ ל כ י ם כבודך״‪) ,‬ישעיהו‪ ,‬ס ב ‪ -‬ב > ‪ ,‬ו כ ל‬
‫הם עושים עמנו‪,‬‬
‫מ ש ו ל ח נ ם ה פ ל א דשן‪ ,‬אין ז א ת ל ח פ א ל א ״ ח ט א ת י !‬
‫ב ה ש ל י כ ם גם ל נ ו פ ר ו ד י ם‬
‫ו ל פ י כ ן א נ ו נושאים ת פ ל ה‬
‫א מ ו ר‬
‫ל מ ר ו ם ביום‬
‫גאולת‬
‫הקדוש‬
‫העולם‬
‫הזה‬
‫כלו ו ע ל ג א ו ל ת נ ו א נ ו גם‬
‫על גאולת העולם‬
‫מ מ מ ש ל ת הזדון ו ה ר ש ע ה ו ג א ו ל ת נ ו א ג ו מ א ר צ ו ת גלותנו‪,‬‬
‫יחד‬
‫כי ר ק‬
‫ב ג א ו ל ת ה ע ו ל ם ת ב ו א ג א ו ל ת נ ו ‪ .‬ו ש ת י ה ג א ו ל ו ת ה ל ל ו הן ש ת י ם שהן א ח ת ‪f‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ו מ ה נ ע מ ו א י פ ו א ד ב ר י חכמינו ז י ל ע ל ה כ ת ו ב שהצגנו ב ר א ש ד ב ר י נ ו א ל ה ‪,‬‬
‫ב א מ ר ם ז״ל כי • מ א ה ושלש‬
‫ד ו ד ו ל א א מ ד הללויה‪,‬‬
‫פרשיות אמד‬
‫עד ש ר א ה‬
‫ב מ פ ל ת מ של רשעים‪ .‬ש נ א מ ר י ת ם ו ת ט א י ם מן הארץ ו ר ש ע י ם עוד א י נ ם ב ר כ י נ פ ש י‬
‫א ת ד׳ הללויה׳‪/‬‬
‫הספד‬
‫הוא‬
‫בעשרים‬
‫)ביכית‪ ,‬ט‪ ,>:‬כי ה נ ה זה מ פ ר‬
‫ע ל הכל‬
‫שנתחב*‬
‫יותר מכל םפרי הנביאים‬
‫וארבעת הפסדים של כתבי‬
‫ס פ ר ה ת ה ל י ם ימצא ה א ד ם‬
‫תמיד‬
‫ש י ם צ א ב ה ם בימי חייו‪ .‬ב צ ר‬
‫ה ת ה ל י ם של נ ע י ם ז מ ר ו ת ישראל‪.‬‬
‫קדשנו‪,‬‬
‫מ פ נ י ש ב פ ד ש י ו ת י ו ה נ פ ל א ו ת של‬
‫ב ט ו י נכון ל ר ג ש ו ת לבו‪,‬‬
‫להאדם‬
‫הדמעות‬
‫לבו׳‬
‫בכל מצביו ה ש ו נ י ם‬
‫פ ת ל א ו ת י ו ‪ ,‬ב ב ו א ע ל י ו אידי‪ .‬אסון ו ש ב ר‬
‫ו נ פ ש ו ב ר ע ה ת ת מ ו ג ג מ פ ג ע י הזמן‪ ,‬י פ ת ח א ח ם ס ר‬
‫דוד יבכה במד נפש‬
‫האחרים‪ ,‬הנכללים‬
‫ה ת ה ל י ם ויקרא בו‪ ,‬ויחד ע ם‬
‫ע ל קשי יומו‪ ,‬י ב כ ה ו י ר ו ח לו ו נ פ ש ו ת ש ו ב למנוחתה‪ ,‬כי‬
‫על‬
‫הרותחות השוטפות מעיניו‬
‫ד פ י ה ם פ ר הקדוש ישקיטו א ת ה מ י ת‬
‫ויפיחו בי ר ו ח א מ ו נ ה ואומץ נ פ ש ל ב ט ו ח בדי‬
‫וכי י ר ח ב ל ב ה א ד ם מ ד ו ב ט ו ב ה ואושר‪ ,‬ו נ פ ש ו‬
‫ו ל צ פ ו ת לישועתו ה ק ר ו ב ה ‪.‬‬
‫ת מ ל א המון רגשות ת ו ד ה ל א ל ק י‬
‫ישעו‪ ,‬אז י פ ת ח שי‪ 3‬א ת ם פ ר ה ת ה ל י ם ו י ק ד א בו‪ ,‬ויחד ע פ דוד יודה לדי חסדו‪,‬‬
‫ו ב ז פ ר ו ת י ר י ע לו ע ל ב פ ל א ו ת י ו‬
‫ל ב ב י אדם‪ .‬ומה בפלא הוא ב א מ ת ס פ ר ה ת ה ל י ם‬
‫הזה כי הוא יבכה ו י ש ח ק גם יחד‪,‬‬
‫בו ת פ ל ה ו ת ח נ ה‬
‫ב ע ת צדה׳ ובו ר נ ה ו ת ו ד ה‬
‫ל ע ת ישע ופדות׳ וזה כ ה ו לאלקיס‪ .‬ח ב י ב הוא ל פ י כ ך ס פ ר קדוש זה ל א ר ק לגו‪,‬‬
‫כי אם ל כ ל ב א י עולם‪ ,‬ו מ כ ל‬
‫כתבי הקודש שתורגמו לכל‬
‫בארץ׳ פ פ ר זה הנהו ה ח ב י ב ביותר׳‬
‫ו פ ר ש י ו ת י ו הן ע ל‬
‫הלשונות ה ם ת ה ל כ ו ת‬
‫ש פ ת י ב נ י האדם ת מ י ד‬
‫ל ת פ ל ה ו ל ת ו ד ה גם י ח ד !‬
‫ו ר א ה זד‪.‬‬
‫פ ל א ! ס פ ר זה ת ו ר ג ם‬
‫השפות השונות‪ ,‬ו כ ל א ח ד ו א ח ד י ק ר א‬
‫א מ נ ם יחד‬
‫ע ם י ת ר פ פ ר י הקודש ל כ ל‬
‫בו ב ל ש ו נ ו ה ו א »‬
‫אבל הנה פלה אחת‬
‫נ מ צ א ת בו׳ ש ל א ת ו ר ג מ ה ו ל א ה ו ר ק ה כ ל ל מכלי א ל כלי‪ ,‬כי אם נ כ נ ס ה ב מ ק ו ר ה‬
‫ה ע ב ר י ל כ ל ה ת ר ג ו מ י ם השוגים ש ב ע ו ל ם ‪ ,‬והיא ה מ ל ה ׳‪,‬הללויה׳‪.‬‬
‫כל‬
‫עמי‬
‫המלות‬
‫הכי‬
‫ת ב ל כ מ ו שהיא ב מ ק ו ר ה ׳‬
‫האחרות‬
‫מלא‬
‫שבתהלים‪.‬‬
‫להתרוממות‬
‫הרוח‬
‫שבזה‪ ,‬א ש ד אז ל א י ס ת פ ק‬
‫א ם כי נ י ת נ ת היא‬
‫אבל הנה המלה‬
‫היותר‬
‫ע ו ד בזה׳‬
‫להחרגם בנקל כיתד‬
‫הזאת‬
‫גדולה‪ ,‬ב ה ג י ע האדמ‬
‫שיקרא‬
‫לידי‬
‫היא‬
‫מצב‬
‫הבטוי‬
‫נפש‬
‫ל נ פ ש ו הוא ״בדכי נ פ ש י א ת די״‪.‬‬
‫כי א ם גם ל כ ל ב א י עולם י ק ר א ב ה מ ו ן ר ג ש ו ת י ו‬
‫ש ם די‪ ,‬כ ל יושבי ת ב ל ו כ ל שוכני א ר ץ !‬
‫הנפלאה‬
‫שאותה יביעו‬
‫״הללויה״׳‬
‫הללו אתי יחד את‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫ואולם למצב נפש שכזה י ת ר ו ם ם האדם ר ק אז‪ ,‬כאשר תשליך האנושיות‬
‫כולה מעליה את חרצובות הרשע ותתיר אגודות מוטה‪ ,‬ביום אשר יעביד ד׳ ״את‬
‫רוח הטומאה מן הארץ״‪) ,‬זכריה‪ .‬י ג ‪ -‬ב ( ‪ ,‬ומרוחו יתן ע ל כ ל בשר‪ ,‬שעל זח גיבא‬
‫בן בוזי הכהן בשם ד׳ ל א מ ה‬
‫• ו נ ת ת י לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם׳‬
‫והסירותי את לב האבן מבשרכם ו נ ת ת י לכם לב בשר״׳‬
‫)יחזקאל‪ ,‬ל י ‪ -‬ב י (‬
‫ורק אז‬
‫‪t‬‬
‫באין עוד רשע ועול בעולם‪ ,‬ר ק א ז יוכל האדם לחתרומם לידי מצב נפש שכזה‪,‬‬
‫ולקרוא בהמון רגשותיו לכל באי עולם ״ ה ל ל ו י ‪ -‬ה ״ ׳ הללו אתי י ח ד !‬
‫וזה שאמרו ז״ל׳ )במשנה סיף חלק‪ ,‬סנהדרין‪ ,‬קי״א‪ .(:‬״כל זמן שהרשעים בעולם‬
‫חרון אף בעולם׳ אבדו רשעים מן העולם נ ס ת ל ק חרון אף מן העולם״׳ ומה צדקו‬
‫הדברים הללו! כי הנד‪ .‬ידוע נ ד ע שההיםטוריא של האנושיות כולה היא שרשרת‬
‫אחת‬
‫ארוכה‬
‫של פסיעות‬
‫ל פ נ י ם ושל‬
‫נסיגה ל א ח ו ר !‬
‫ואחרי‬
‫כל תקופה של‬
‫ה ת ר ו מ מ ו ת והשתלמות תשוב האנושיות ליפול מרום מצבה ולשקוע בעמקי שאול‬
‫תחתית‬
‫של ר ש ע‬
‫עינינו הרואות את‬
‫ועון‪ .‬והלא‬
‫הנפילה‬
‫ה נ ו ר א ה שנפלה‬
‫האנושיות בולה בימינו אלה‪ ,‬ימי רעה ו ע ת צרה ליעקב׳ אשר כמוה לא נהיתד‪.‬‬
‫עוד‪.‬‬
‫כל‬
‫א ח ר י ת ק ו פ ה ארוכה של התקדמות ו ה ת פ ת ח ו ת במשך מאות בשנים ן אחדי‬
‫ה ה ש ת ל מ ו ת הגדולה בעולם בכלל‪,‬‬
‫במשך‬
‫של יותר ממאה וחמשימ‬
‫שנה‬
‫מימי המהפכה הצרפתית‪ ,‬הגדולה‪ ,‬שהכריזה על ״חופש‪ ,‬שויון ואחוה״ ל כ ל יושבי‬
‫ארץ‪ ,‬הגיעו לנו שוב ימי חושך של אכזריות נוראה ועריצות רשע׳ במדה שלא‬
‫יכול הי׳ שום איש ל ה ע ל ו ת אפילו על הדעת‪ ,‬בני האדם‬
‫אכזריות באין כל צלם אלקים‬
‫ע ל פניהם‪,‬‬
‫נהפכו לפריצי‬
‫ממת‬
‫וכל העולם כלו ע ק ע בעמקי תהומות‬
‫של • ד ם ואש ו ת מ ר ו ת עשן״‪ .‬אכזריות ב ל ת י ‪ -‬מ ו ש ג ת בשכל אנושי משטה בעולם‬
‫ב ע ק ב המלחמה הנוראה‪ ,‬שהחריבה ארצות רבות‪ ,‬והשמידה אלפי אלפים ודבי‬
‫ר ב ב ו ת ב נ י אדם‬
‫בכל א פ ס י תבל‪ ,‬ואנחנו‬
‫בני עם נגש ו נ ע נ ה היינו ל א ס ו נ נ ו‬
‫הקרבנות הראשונים על מזבח העריצות‪ ,‬שהחשיכה א ת אור השמש לפנינו‪.‬‬
‫ומה שנורא ב י ו ת ר הוא‪ ,‬כי לא רק אלה העמלקים של דורנו׳ ימח שמם׳‬
‫שהכריזו עלינו מ ל ח מ ת שמד וכליון‪ ,‬אבדו כל רגש אנושי מ ק ר ב לבותיהם ונהיו‬
‫לשדי שחת אכזריים בדמות אנוש‪ ,‬כי אם גם אלה שנלחמו‪ ,‬לדבריהם‪,‬‬
‫התופש‬
‫והדרור‪,‬‬
‫מ ל ת מ ת הצדק‬
‫ועקידת העריצות‬
‫מלחמת‬
‫מ ק ר ב הארץ‪ ,‬גם המה‬
‫לא‬
‫התרוממו לידי הכרת חובתם האנושית לגבי הקרבגות היותר אומללים של האויב‬
‫הכללי‪ .‬זמן ר ב אחרי אשר נכבשה כבר‪ .‬ב ע ז ר ת בעל המלחמות יתיש‪ ,‬כל הארץ‬
‫לפני‬
‫צבאות ארצות הברית‪,‬‬
‫ואחרי אשר‬
‫נשבר‬
‫כ ב ר מטה הזדון של מלכות‬
‫הרשעה׳ עדיין אתינו האומללים בלואיפ ב מ ח נ ו ת ההרגה השוגים מבלי כל מוצא‬
‫לסגיהס‪ .‬שערי כל הארצות‬
‫ואף ד ל ת ו ת‬
‫בנו‬
‫ארצנו הקדושה‪,‬‬
‫סגורות ע ל שבע מסגדים ל פ נ י שרידי ה ח ר ב החם‪,‬‬
‫מפלטם‬
‫היחידי בעולם׳ כלואות לפניהם‪ .‬וגתקייפ‬
‫לאסוננו ד ב ר המקונן‪ ,‬״מחוץ שכלה ח ר ב ב ב י ת כמות״׳ )איכה‪ ,‬א ‪ -‬כ ( < מחוץ‬
‫א מ ו ר‬
‫?ועא‬
‫ל א ר צ נ ו שכלה ה ח ר ב האכזרי׳ של האויב‪ ,‬ובבית‪ ,‬בביתנו הלאומי‪ ,‬כמות‪ ,‬בי קמו‬
‫עלינו‬
‫לשים מחנק לשאיפתנו‪ ,‬ולהמית ח י ו את ת ק ו ח נ ו היחידה‪,‬‬
‫בעלי ט ו ב ת נ ו‬
‫ת ק ו ת שיבת איון‪.‬‬
‫ה ס ב ה היחידית ל כ ל האכזריות הנוראה הזאת היא‪,‬‬
‫הרעועים מן העולם»‬
‫לא אבדו‬
‫כי עדיין‬
‫ואף בימי הטובה והאורה לא נשמדה עדיין כליל החיי‬
‫שבאדם‪ ,‬א ל א ש נ כ ל א ה לשעה בסתרי לבבו׳ עד כי ה ת פ ר צ ה שוב החוצה‪ ,‬ו ת ע ק ר‬
‫משורש א ת כל מה שנבנה ב כ ל כך ד ו ב עמל ב מ ש ך של דורות‪,‬‬
‫ל ם ע ר ת פריצים‪ ,‬והדון אף נורא עדיין שורר בעולם‪.‬‬
‫והארץ נהפכה‬
‫אין לנו איםוא א ל א לצפות‬
‫ל ‪ .‬א ח ר י ת הימים* ל ע ת אשר ״יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם״‪,‬‬
‫האדם ישוב ל ה ת ר ו מ ם על כ נ פ י רוחו׳‬
‫ימוד חרון האף מן העולם‪.‬‬
‫עוד יותר אל עמקי שאול של עריצות ורשע*‬
‫ואז ר ק‬
‫ואז‬
‫מבלי ל נ פ ו ל‬
‫להגיע‬
‫אז יוכל האדם‪,‬‬
‫לידי מצב ר ו ח של אמירת •ברכי נפשי את ד׳ הללויה״!‬
‫הוא ה ד ב ר‬
‫ולא א מ ר הללויה‪,‬‬
‫אשד ד ב ר ו חכמינו ז״ל‪ ,‬כי‬
‫עד שראה‬
‫ב מ פ ל ת ם של רשעים״!‬
‫א ת ת ה פ ו כ ו ת כני האדם בעולפ‪ ,‬וכי‬
‫נסיגה לאחור ונפילה‬
‫״פאה ושלש פרשיות אמר‬
‫לשאול‬
‫אחרי כל‬
‫עד שראה ב מ פ ל ת ם של רשעיס׳‬
‫כי ר א ה דוד בעיני רוחו‬
‫התרוממות רוחנית תבוא שוב‬
‫ת ח ת י ת של החטא‪,‬‬
‫זאת אומרת‪,‬‬
‫דוד‬
‫ולא א מ ר‬
‫שראה‬
‫בעיני‬
‫לפיכך‬
‫רוחו‬
‫הללויה‪,‬‬
‫את‬
‫חזון‬
‫ת*תיד של‪-‬׳׳אחרית הימים׳״‪ ,‬את חזון אבדן הרשעים מן העולם‪ ,‬כי י ע ב י ד ד׳ את‬
‫מצגשלת הזדון מן' הארץ‪ ,‬וכל הרשעה כולה כעשן תכלה‪,‬‬
‫ועל אותה התקופה‬
‫המזהירה של שלטון הצדק בעולם א מ ר •הללויה״ ‪1‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ונבוז* מעתה אל מה שאמר הכתוב‪ ,‬״כל העמימ ת ק ע ו כף הריעו לאלקים‬
‫בקול רנה״‪ ,‬ונאמר בזה‪,‬‬
‫כי הנה מזמור‬
‫מזמור מ״ו‪ ,‬המסיים בכתובים הנפלאים‪,‬‬
‫זה‬
‫הוא‬
‫המשכו של המזמור הקודם‪,‬‬
‫״לכו חזו מפעלות ד׳‬
‫בארץ‪ ,‬משבית מ ל ח מ ו ת עד קצה הארץ‪ ,‬קשת י ש ב ר וקצץ‬
‫באש׳ הדפו ודעו כי אנכי אלקים ארום‬
‫בגוים ארוס‬
‫אשר שם שמות‬
‫עגלות ישרוף‬
‫הנית‬
‫בארץ‪ .‬ד׳‬
‫צבאות עמנו‬
‫ס&גב ל נ ו אלקי יעקב סלה״‪.‬‬
‫המשורר רואה בעיני‬
‫רוחו א ת חזון העתיד של ת ק ו פ ת השלו׳‬
‫הנצחי‬
‫בעולם‪ ,‬א ת חזון ״אחרית היפים״‪ ,‬אשר אז יכתתו העמים *את חרבוחפ לאתים‬
‫וחניתותיהם למזמרות״׳ אחרי אשר‬
‫״לא ישא גוי אל גוי ח ר ב‬
‫ולא ילמדו עוד‬
‫מלחמה״׳ בבוא ד ב ר ד׳ לאמר‪ .‬׳‪,‬ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד״‪,‬‬
‫ולמראה‬
‫החזיון‬
‫הנפלא‬
‫ההוא‪,‬‬
‫קורא המשורר בעליצות נפש‪:‬‬
‫ט פ ע ל ו ת ד׳ אשר שם שמות בארץ״‪ ,‬לאמר׳ א ת ם יושבי ת ב ל כולככ‪,‬‬
‫את מפעלות ד׳ ונפלאותיו הגדולות אשר שם בארץ׳‬
‫)ויק׳‪ ,‬כ י ‪ -‬ו ( ‪.‬‬
‫לכו‬‫לכו‬
‫חזו‬
‫וראו‬
‫)המלה ״שמות״ תבוא לפי‬
‫דןעב‬
‫ש ב ת‬
‫‪ 1‬מ ‪ 1‬ע ד‬
‫זה כאן במובן של נפלאות גדולות‪ ,‬המביאות לידי השתוממות והתפעלות נפשית(‪.‬‬
‫והוא מוסיף לבאר את םפעלות ד׳‪ ,‬לא‪8‬ר‪, .‬משבית מלחמות עד קצה הארץ׳‪,‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬כי תחת אשר במנהגו של עולם‪ ,‬מיפי קדם ועד ימינו אלה‪ ,‬לא‬
‫קרה עוד כדבר הגדול הזה‪ ,‬כי תשבותנה המלחמות פעמ אחת על פני כל הארץ;‬
‫ואף אם תעבור לפעמים איזו תקופה של שלו׳ בחלקו האחד על העולם‪ ,‬הנה‬
‫באותה תקופה עצמה מצב של מלחמה שורר בחלקו האחר של העולם‪ ,‬החרב‬
‫מתהפכת ושפך דמי אדם רב לא יחדל מקרב הארץ‪ .‬אבל אז בתקופה המזהירה‬
‫ההיא של העתיד הרחוק‪ ,‬שאותו רואה המשורר בחזון רוחו‪ ,‬ישבית אלקי השלו׳‬
‫את המלחמות »עד קצה הארץ״‪ ,‬ני מקצה הארץ ועד קצה הארץ‪ .‬א ן שלוי יהי׳‬
‫על פני תבל כולה‪, .‬קשת ישבר וקצץ חנית עגלות ישרוף באש״‪ ,‬כי באין מלחמה‬
‫אין צורך יותר בכלי המלחמה! והן הןה״שמות״ אשר ישים ד׳ בארץ!‬
‫ובימינו אלה קבלה לעינינו ה‪2‬לה ‪.‬שמות״ שבכתוב הזר‪ .‬את מובנה‬
‫הפשוט‪ ,‬מובן של ‪.‬שממה וחורבן״‪ ,‬כמו בכתוב ״ותהי ארצכם לחרבה ולשמה‬
‫ולקללה מאין יושבי‪ ) ,‬י ר מ י ה ‪ ,‬ס י ‪ -‬נ ב > ‪ .‬כי הנה חדשה נהיתה בארץ‪ ,‬חדשה העומדת‬
‫להביא לידי השבתת המלחמות מקרב הארץ! בני האדם השכילו להמציא פצצה‬
‫נוראה‪ ,‬פצצה קטנה אשר בכף איש תנתן‪ ,‬ונחה איום ונורא להחריב עולמות‬
‫כרגע‪ .‬בפצצה הנוראה ההיא השתמשו צבאות ארצות הברית‪ ,‬לדכא על ידה‬
‫תחת רגלם את ארץ היפנים הגדולה < כי דיה היתה פצצה אחת שכזו להרוס בן‬
‫רגע ״עיר גדולה לאלקים׳‪ ,‬ולעקרת משורש על כל יושביה‪ ,‬עד כי לא ישאר‬
‫למו כל זכר עוד‪ .‬בה הפילו הממציאים אותה אימתה ו‪6‬חד על יושבי ארץ‬
‫״מזרח השמש״ ההיא‪ ,‬עד כי נאלצו להכנע ולדרוש שלוי בעד כל מחיר שהוא‪,‬‬
‫אן ורק למען הציל את עריהם מהרס ומחורבן נורא‪ .‬וכה בא פתאום הקץ‬
‫למלחמת העולם הנוראה‪ ,‬קץ מהיר שלא חכה עליו עדיין כל איש‪ .‬והנה כי כן‪,‬‬
‫השלו׳ הפתאומי שעשה פעם אחת קץ למלחמת העולם הנוראה‪ ,‬בא בתור תוצאה‬
‫ישרה מהחורבן הנורא והשממה‪ ,‬שעשתה הפצצה החדשה‪ ,‬המצאת חכמי המיע‬
‫שבאו אליה אחרי נסיונות ובחינות רבים בסתרי חדריהם‪ ,‬במשך של שנים‬
‫אחדות‪ .‬ואותם חכמי המדע מנבאים עתידות גדולות להמצאתם זו‪ ,‬שהיא עדיין‬
‫בחתוליה ועומדת היא עוד לתשתלם ולהשתכלל ולהתפתח‪ ,‬כדרך כל ההמצאות‬
‫השונות‪ ,‬הפותחות בקטנות ומסיימות בגדולות‪ .‬לדבריהם עתידה היא המצאת‬
‫חדשה זו לעשות קץ למלחמות בכלל‪ ,‬אחרי אשר כל מלחמה בעתיד עלולה‬
‫היא בהכרח להביא לידי חורבן גמור של הארץ כללה על כל יושביה; ופחד החורבן‬
‫הכללי ימנע את עמי תבל כולם מלשלות עוד למלחמה ידם׳ והחרב המתהפכת‬
‫תשוב בהכרח לנדנה‪ .‬פחד ה״שמות בארץ״ ישבית ‪.‬מלחמות עד קצה הארץ׳״‪1‬‬
‫אבל יד מי עשתה כל זאת? הן רק ״מאת ד׳ היתר‪ .‬זאת היא נפלאת‬
‫בעינינו״‪ ) ,‬ת ה ל ן ם ‪ : ,‬ק י ח ‪ , ( » -‬בעל המלחמות שהוא ״עושה נפלאות גדלות‬
‫א מ ו ר‬
‫‪!7‬סג‬
‫לבדו״‪<,‬ש ‪ ,‬קלו(‪ ,‬הוא הטביע בטבע הבריאה כהות נעלמים‪ ,‬כהות של הרס‬
‫נורא‪ ,‬והוא גם נתן לאדם חכמה בינה ודעת‪ ,‬להבין ולהשכיל איך לגלות את‬
‫מסתרי הטבע‪ ,‬ולהוציא לפועל את כהות ההרס הנעלמים‪ ,‬למטרת שימת ‪,‬שמות‬
‫בארץ״‪ ,‬שמות נוראות אשר על ידן תושבתנה ״מלחמות עד קצה הארץ׳!‬
‫המשורר האלקי הרואה בחזון רוחו את עתידות בני האדם‪ .‬קורא מתוך‬
‫התפעלות נפשית אל כל יושבי תבל‪ ,‬לאמד‪ ,‬אתם בני אדם‪. ,‬לכו חזו טפעלות‬
‫ד׳ אשר שם שמות בארץ״‪ ,‬שמות נוראות‪ .‬אשר על ידן הוא ‪.‬משבית מלחמות‬
‫עד קצת הארץ‪ ,‬קשת ישבר וקצץ חנית עגלות ישרוף באש״‪ ,‬ובמפעלותיו‬
‫הנפלאות הללו הוא מעביר את החרב מן העולמ ועושה שלו׳ בארץ! והמשורר‬
‫מוסיף עוד לקרוא לכל באי עולם בשם ד׳ לאמד‪. ,‬הרפו ודעו כי אנכי אלקים‬
‫אדום בגוים אדום בארץ״‪ :‬אתם בני אדם כולכם‪. ,‬הרפו״ ידיכם מכלי הקרב‬
‫השוגים אשד אתם אוחזים בם כל הימים‪ ,‬חדלו לכם משפך הדם ‪.‬ודעו״ כי‬
‫‪.‬אנכי אלקים ארום בגוים ארום בארץ״‪ ,‬להביא אתכם במשפט על כל מעשיכם‬
‫הרעים‪ ,‬ובכן ‪.‬חדלו הרע״‪) ,‬ישעי׳‪ ,‬א ‪ -‬־ ״ ( ! ואל בני עמו הנאנחים והנדכאים‪,‬‬
‫הקרבנות הראשונים על מזבח כל מלחמה בעולם‪ ,‬הוא קורא לאמר‪ ,‬אל נא ירך‬
‫לבבכם ואל נא יפול רוחכם‪ ,‬ודעו כי ״ד׳ צבאות עמנו משגב לנו אלקי‬
‫יעקב סלה״!‬
‫פ‬
‫ה‪.‬‬
‫אחרי המזמור הנפלא הזה על תקופת השלו׳ הנצחי בארץ׳ יבוא המזמור‬
‫שלאחריו‪ ,‬שאותו אנו אומרים לפני תקיעת השופר‪ ,‬ובו יוסיף המשורר לפנות‬
‫אל עמי תבל כולם‪ ,‬והוא קורא אליהם‪ ,‬לאמר‪ ,‬״כל העמים תקעו כף״! אתם עמי‬
‫^ ץ כולכם‪ ,‬השליכו נא את כלי הקרב מידיכם ותקעו כף איש לרעהו‪ -‬לאות‬
‫כריתת ברית שלו׳ ביניכם! ‪.‬הריעו לאלקים בקול רנה״ אל נא תוסיפו עוד‬
‫למלאות חללו של עולם באנקת המות של חללי מלחמותיכם הנוראות‪ ,‬ובצחנת‬
‫קרבנותיכם אשר ״פגריהם יעלה באשם״‪) ,‬שם‪ ,‬ל ד ‪ -‬ג ( ‪ ,‬כי אם יחד תריעו •לאלקים‬
‫בקול דגה״‪ .‬ומה נפלא הדבר‪ ,‬כי השתמש המשורר כאן בהמלה ״רגה״‪ ,‬אשר‬
‫מכל השמות הנרדפים שבשפתנו הקדושה להבעת רגשי השמחה שבלב האדם‪,‬‬
‫הנה מלה זו תורה ביחוד על השמחה המלאה באבדן הרשעים ועקירת ממשלתם‬
‫מן העולם‪ ,‬כאמור ״ובאבוד רשעים דנה׳‪) ,‬משלי‪ ,‬י ־ י * ( ‪ .‬בקול רנד‪ .‬יוכלו איפוא‬
‫כל יושבי תבל להריע‪ ,‬רק אחרי אשר יתקעו כף איש לאחיו‪ ,‬ויכרתו ברית שלו׳‬
‫ביניהם לנצח‪ ,‬אחרי אשר יאבדו הרשעים מן העולם ולא יהי׳ עוד חרון אף‬
‫בעולם! רק אז ישמע בארץ ״קול רנה״‪ ,‬להרנין לבבות בבשורת השלו׳ הכללי‬
‫עלי ארץ רבד‪ .‬ן‬
‫והמשורר מוסיף עוד לאמד‪. ,‬עלה אלקים בתרועה ד' בקול שופר כי‬
‫קעד‬
‫ש ב ת‬
‫‪1‬‬
‫מ ן ע ד‬
‫מלך כל הארץ אלקים‪ ,‬מלך אלקיס על נוים אלקיס ישב על כסא קדשו״‪ .‬כי‬
‫הנה את בשורת השלו׳ בעולם ובשורת תקין העולם נמלמת שי‪-‬די‪ .‬מלכות‬
‫השמים עלי ארץ‪ ,‬שומע המשורר בקול תרועת השופר‪ ,‬המבשר לכל יושבי תבל‪.‬‬
‫כי ‪ .‬מ ל ן כל הארץ אלקים״‪ .‬וני ״מלך אלקים על נוים אלקים ישב על‬
‫כםא קדשו״!‬
‫כי הנה רברימ רכים נאמרו בענין השופר ובתעודותיו לישראל‪ .‬ואחת‬
‫מתעודותיו היא‪ .‬להזכירנו בקולו את העבר ואת העתיד נם יחד‪ ,‬ואת הטובה‬
‫‪.‬הנדולה שהביא ועוד עתיד הנהו להביא לישראל ולעולם כלו‪ .‬״לא נברא השופר‬
‫אלא לטונה לישראל״‪ ,‬יאמרו לנו חכ‪0‬ינו דיל‪ ,‬״שבשופר ניתנה תורה לישראל‬
‫ובשופר נפלה חומת יריחו‪ ,‬ובשופר עתיד הקנייה לתקוע בשעה שמכניס גליות‬
‫ישראל למקומם״‪ ) ,‬ת י נ ‪ -‬א ‪ ,‬יו־־נ‪ ,‬ם כ ־ ב ( ‪ .‬עתי המתנות הטובות שניתנו לישראל‪,‬‬
‫תורה וארץ ישראל‪ ,‬לא ניתנו אלא בשופר ו ואף גאולתנו העתידה‪ ,‬שתהי׳ גם‬
‫גאולת כל העולם כלו‪ ,‬לא תבוא אלא בשופר‪ ,‬כאמור‪ ,‬״והיי ביום ההזא יתקע‬
‫בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לדי‬
‫בהר הקודש בירושלים״‪ ) .‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬כ ז ‪ -‬י ג ( ‪ .‬״הר הקודש בירושלים״ קדוש יהי׳ לא‬
‫רק לנו כי אם גם לכל באי עולם‪ .‬עליו ניבא בן אמוץ בחזונו על ‪.‬אחרית‬
‫הימים׳‪ ,‬כי ״נכון יהי׳ הר בית ד׳ בראש המרים ונשא מגבעות •וגמרו אליו‬
‫כ ל ה ג ו י ם י ‪ ) ,‬י ש ע י ‪ ,‬ב ‪ -‬ב ( ‪ .‬והשופר הגדול• שופר הגאולה‪ ,‬שבו ״עתיד מקניה‬
‫לתקוע בשעה שמכניס גליות ישראל למקומם״ הוא יבשר איפוא גם לעמי תבל‬
‫כולם את בשורת גאולתם הפה‪ ,‬גאולי‪ .‬מחרב וממלחמת‪ ,‬ואת בשורת השלום‬
‫הנצחי עלי ארץ רבה!‬
‫ומה גפלאו דברי חכמינו ז״ל באגרתם על האיל‪ ,‬אילו של יצחק‪ ,‬״שלא‬
‫יצא ממנו דבר לבטלה״‪ ,‬כי משתי קרניו של אותו האיל‪. ,‬של שמאל ו^קע בו‬
‫הקניה על הר סיני‪ ,‬שנאמר ויהי קול השופר וגר‪ ,‬ושל ימין שהוא גדול מן‬
‫השמאל עתיד הקניה לתקוע בו לעתיד לבוא בקבוץ של גליות‪ ,‬שנאמר והיד‪.‬‬
‫ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגוי"‪ ,‬יפרו״־א‪ ,‬פל‪-‬א(‪ .‬בקרן של שמאל תקע הקניה‬
‫על הר סיני לישראל לבדם׳ ובקרן של ימין עתיר הוא לתקוע לכל באי עולם׳‬
‫וגדול יהי׳ איפוא כבוד השופר האחרון מן הראשון(‬
‫ומשורר התהלים רואה בעיני רוחו את חזון העתיד‪ ,‬ושומע נאזניו‪ ,‬לא‬
‫אזני נשר כי אס אזני דעת את די‪ ,‬שעליהם יאמר הכתוב‪. ,‬ואזני חרשים‬
‫תפתחנה״‪ ,‬את קול השופר הגדול ההוא‪ ,‬והוא קורא בקול אל ״כל יושבי תבל‬
‫ושונני ארץ״‪ ,‬לבשר לד‪ 0,‬את בשורת הגאולה‪ ,‬והוא מבשר ואומר‪. ,‬כנשוא נס‬
‫הדיס תראו וכתקוע שופר תשמעו״‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ׳ י ח ‪ -‬ג > • ואת בשורתו זו הוא ‪.‬מניע‬
‫בדבריו לאפר‪ ,‬״עלה אלקים בתרועה ד׳ בקול שופר כי מלן כל הארץ אלקימ‪ .‬מלן‬
‫אלקים על גוים אלשים ישב על כסא קדשו״! אלקים שהוא «םלן ‪3‬ל הארץ״ הוא‬
‫א מ ו ד‬
‫קמה‬
‫יתעלה בתרועה ובקול שופר‪ .‬לשבת ‪.‬על כסא קדשו׳ ולהיות למלן על‬
‫כל גויס!‬
‫ומה מתאים הוא איפוא מזמור זה לאמרו לפני תקיעת השופר אחרי‬
‫אשר במזמור הזה‪ ,‬שהוא המשכו של הקודם לו‪ ,‬יביע המשורר את חזון רוחו על‬
‫תעודת השופר‪ ,‬ועל הטובה שהוא עתיד להביא עוד לישראל‪ ,‬ועל ידם גם לכל‬
‫האנושיית כולה!‬
‫ו‪.‬‬
‫ואומרים אנו מזמור זה שבע פעמים‪ ,‬כי מספר זה קדוש הוא לישראל‬
‫מאז וםעולם‪,‬ועליו יאמרו לנו חכמינו זיל‪ ,‬כל השביעין חביבין לעולם׳‪ ) .‬ו י ק י ר ‪ ,‬פכ׳־ט( ‪1‬‬
‫השגה השביעית שנת שמיטה היא לדי‪ ,‬החודש השביעי מקודש הוא יותר מכל‬
‫חדשי השנה‪ ,‬ובשם ‪.‬ירח האיתנים״ יקרא‪) ,‬מ־יא‪ ,‬ח נ(‪ ,‬כי איתן וחזק הוא לנו‬
‫בקדושתו‪ ,‬כםליצתם ד ל עליו‪. ,‬דתקיף במצוות״‪) ,‬יי‪,‬־*‪ ,‬״ ‪ , u‬וכל מועדי קדשנו‬
‫אף הם שכעה שבעד‪ ,‬ניתנו לנו‪ ,‬ויסוד כל הקדושות הללו‪ ,‬הקשורות במספר‬
‫שבע‪ .‬הוא היום השביעי שאותו בירך אלקים ויקדשהו‪ ,‬ומני אז הוריד ד' לעולם‬
‫את הקדושה הראשונה‪ ,‬קדושת השבת‪ ,‬נשאר המספד הזה קדוש לנו קדושת‬
‫עולמים‪ .‬ולא רק בנוגע לקדושת שנותינו ומועדינו חביב לנו מספר זה‪ ,‬כי אם‬
‫גם בנוגע לדברי ימינו‪ ,‬ומאורעות חייגו בתור עם! כי ‪.‬באבות שביעי חביבי‪,‬‬
‫הוא משה השביעיי לאברהם‪ ,‬אשר על ידו ניתנה תורה לישראל‪ ,‬היא המתנה‬
‫הראשונה שניתנה לנו מתנת עולם‪- .‬ובבנים השביעי חביבי הוא דוד הבן‬
‫השביעי לישי‪ ,‬אשר משרשיו יפרה »ותו הנצר שעל ידו תנתן לנו מתנת עולמ‪,‬‬
‫גס המתנה השני׳‪ ,‬היא מתנת הארץ‪ ,‬בחזון הנביא מתקוע בשם ד׳ לאמר‪. ,‬ביום‬
‫ההוא אקים את סכת דוד הנופלת ובניתיה כימי עולמ‪ ,‬ושבתי את שבות עמי‬
‫ישראל‪ ,‬ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר‬
‫ד׳ אלקין״‪ ) ,‬ע מ ו ס ‪ ,‬ט ‪ ,‬י א ‪ -‬ט ו ( !‬
‫את זכרונות הקודש הללו‪ ,‬זכרון העבר והעתיד‪ ,‬עלינו להעלות על לב‬
‫בשעה קדושה זו‪ ,‬בעמדנו לפני תקיעת השופר! ואחרי אשר גקרא ברגש קודש‬
‫שבע פעמים את דברי המשורר לבני קודח‪ ,‬המבשר לישראל ולעולם כלו את‬
‫בשורת הגאולה ובשורת השלו׳ הכללי‪ ,‬נסה את אזנינו ‪.‬לשמוע קול‬
‫שופרי‪) ,‬ולשמוע זאת אומרת—להבין(‪ ,‬ובחרדת קודש נשא תפלה למרוט‪ ,‬כי‬
‫גזכה לשמוע במהרה את קול השופר הגדול‪ ,‬קול שופרו של משיח‪ ,‬שבו ישפיע‬
‫ד׳ את בשורת הגאולה ובשורת השלו׳ לכל יושבי תבל ושוכני ארץ׳ ובו ״יכגיס‬
‫את גליות ישראל למקומם׳‪ ,‬בב״א!‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫לראש השנה'‪ /‬מאמר ב ‪/‬‬
‫תקיעה‬
‫ותרועה‪-‬עמידה‬
‫וישיבה‪.‬‬
‫ובחודש השביטי באחד לחודש יום תרומה יהיה לכם‬
‫)במיני‪,‬‬
‫כם—א(‪.‬‬
‫וכי תבואו מלחמה בארצבס והועוום בחצוצרות‪.‬‬
‫וביום שמחתכם ובמומדיכס ותקעתם בחצוצרות‪.‬‬
‫)שפ‪ ,‬י‪ ,‬ס — ‪• C‬‬
‫ימה‬
‫תוקעים ומריעים‬
‫עומדים ז נ ד י‬
‫כ ש ה ם י ו ש ב י ם ו מ ו ק ע י ם ו מ ר י ע י ס נשוז‪0‬‬
‫י ע ר ב ב אוו ה ש ט ן ‪.‬‬
‫) ר א ש ה ש נ ח ‪ ,‬ס•!‪,(.‬‬
‫א‪.‬‬
‫נוהגים אגו לתקוע בשופר בראש השנה שתי פעמים‪ ,‬לפני תפלת המוסף‬
‫ובשעת התפלה עצמה‪ ,‬על סדר הברכות של מלכויות זכרונות ושופרות‪ .‬את‬
‫התקיעות הראשונות אנו קוראים בשם ״תקיעות דמיושב״‪ ,‬ואת השניות בשם‬
‫״תקיעות דמעומד״‪ .‬מנהגנו הוא אמנם לעמוד גם בשעת התהיעות הראשונות‪,‬‬
‫כי עיקר מצות התקיעה היא בעמידה‪ ) ,‬ט ו א י ח ‪ ,‬ת ק פ ־ ה ( ! ואף על סי כן אנו קוראים‬
‫אותן בשם ״תקיעות דמיושב״‪ ,‬שהרי בדיעבד ‪-‬אם תקע מיושב יצא׳ ) מ ג י א ‪ ,‬ש ס ‪.u-po ,‬‬
‫מה שאין כן האחרונות‪ ,‬שחן צריכות להיות בעמידה דוקא‪ ,‬שהרי באות הן‬
‫בתפילת העמידה‪ .‬על כפילות התקיעות בכלל כבר עמדו חכמינו זיל ושאלו‪,‬‬
‫״ל‪0‬ה תוקעים ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעים כשהם עומדים׳‪ .‬אבל‬
‫על מה זת האריכו כל כך בלשון שאלתם‪ ,‬ולא שאלו בקצרה •למה תוקעים שתי‬
‫פעסים׳ ז אין זאת אלא ששאלתם זיל היא לא רק על הכפילות של התקיעות‪,‬‬
‫כי אם עוד על הישיבה ועל העמידה שבתקיעות ובתרועות הכפולות הללו‪,‬‬
‫באופן ששאלתם היא אחת שהיא שתים‪ ,‬על השגות התקיעות והתרועות םעכיב‪,‬‬
‫ועל העמידה והישיבה שבהן‪ .‬ועל השאלות הללו השיבו תשובה אחת קצרה‪,‬‬
‫•כדי לערבב את השסן׳‪ .‬ומה נפלאה היא תשובה קצרה זו! ונעמוד גא בעזיה‬
‫על הבנת הדברים!‬
‫תקיעת שופר היא מהמצוות חכי קדושות לישראל‪ .‬זכתה מצוה זו להתקדש‬
‫אצלנו בקדושה מיוחדת יותר משאר מצווח שבתורה‪ ,‬ולהתחבב על ישראל‬
‫א מ ו ר‬
‫קיזז‬
‫בםדח שלא זכו אליה יתד מצוות התורה‪ .‬הן עינינו הרואות כי מדי שנה בשנה‬
‫בחתקדש יום זה‪ ,‬יום הזכרון‪ ,‬ימלאו כל בתי כנסיותינו מפח לפה׳ שכן גם אלה‬
‫המונעים את עצמם מלבקר את בית ד׳ בכל ימות השנה‪ ,‬הם חושבים זאת להם‬
‫לחובה לבוא ביום קדוש זה אל בית מקדש מעט‪ ,‬בכדי לשפוך את שיחס לפני‬
‫אדון כל‪ .‬לו היתה לנו אוזן קשבת לשמוע ולהבין סוד שיח אבנים ועצים‪ ,‬כי‬
‫אז היינו שומעים את האבן מקיר זועקת ושואלת בתמהון לאםר‪ ,‬״מי אלה כעב‬
‫תעופינה וכיונים אל ארובותיהם״ז וכפיס מעץ יעננה ‪..‬היום הרת עולם‪ ,‬היום‬
‫יעמיד במשפט כל יצורי עולמים״׳ כי קדוש היום לאדוננו‪ ,‬וקדושת היום הזה‬
‫•כי הוא נורא ואיום*׳ היא המעוררת נרדמים לבוא כיום הזה לשפוך את שיחם‪,‬‬
‫אם סעס ואם הרבה‪ ,‬לפני אדון כל במקום קדשו‪ .‬ביהוד תרבה התכונה בבתי‬
‫הכנסת בהגיע שעת תקיעת השופר‪ ,‬כי אז יבואו כולם‪ ,‬אנשים ונשים‪ ,‬וגם לרבות‬
‫את הטף‪ ,‬ויעמדו צפופים באזניס קשובות לשמוע את קול השופר כשהוא יוצא‬
‫מטי התוקע‪ .‬הקול חודר עמוק עמוק ללבו של כל אדם מישראל‪ ,‬ומעורר בקרבו‬
‫איזה רגשות נעלמים‪ .‬וכאילו מדבר הוא אלינו השופר בשפתו המיוחדת‪ ,‬אשר‬
‫אמנם אין אומר ואין דברים לה‪ ,‬אבל איזה כה טמיר וגעלמ צפון‬
‫בה‪ .‬ומה היא שפת השופר?‬
‫ב‪.‬‬
‫שני קולות מיוחדים לשופר‪ ,‬תקיעה ותרועה‪) ,‬השבדים גס הם תדועח‬
‫המה‪ .‬ובאים כידוע רק מפני הספק(‪ ,‬והבדל גדול יש בין שני הקולות הללו‪.‬‬
‫התקיעה שהיא קול אחד ארוך וממושך‪ ,‬היא ביטוי השמחה והתרוממות הנפש׳‬
‫כאמור ״וביום שמחתכם ובמועדיכס ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות״‪.‬‬
‫התרועה לעומתה‪ ,‬שהיא הרכבה של קולות אחדים קצרים ומקוטעים‪ ,‬הבאים‬
‫זה אחד זה בתכיפות מהירה‪ ,‬היא ביטוי החרדה והצער‪ ,‬והיא באה להפיל פחד‬
‫על השופעים ולעורר נרדמים‪ ,‬לעמוד על נפשם ולהגן על עצמם בהיות סכנה‬
‫קרובה לבוא׳ כאמור ״וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעתם‬
‫בחצוצרות״‪ .‬וכשאנו שומעים קול שופר עלינו להטות אוזן ולשמוע את הקול‬
‫הקורא אלינו‪ ,‬בכדי להבין ולדעת את תעודתו של הקול היוצא מתוך שופרו‬
‫של התוקע‪ .‬זהו שאנו מברכים על מצות התקיעה ״לשמוע קול שופר״‪ ,‬כי‬
‫‪.‬לשמוע׳ זאת אומרת להבין‪ ,‬כמו שאנו אומרים בתפלתנו‪ ,‬״ותן בלבנו להכין‬
‫ולהשכיל ולשמוע״)וכסו שאמר הכתוב ‪,‬׳והם לא ידעו כי שומע יוסף׳(‪ .‬עיקר‬
‫מצות התקיעה היא לא רק שיכנסו קולות השופר אל אזנו של השומע‪ ,‬אלא‬
‫שיחדרו עמוק עמוק לתוך לבו‪ ,‬ויעוררו אותו לשמוע ולהבין אל מה ירמזון‬
‫הקולות ההם הבוקעים מתוך השופר‪.‬‬
‫ואת אותו חהבדל שבין שני הקולות הללו של השופר אנו מוצאים גם‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫בין שני המצבים המיוחדים של ישיבה ועמידה‪ .‬הישיבה היא סמל השלוה והשלו׳׳‬
‫במליצת חכמינו ז״ל על הכתוב ״וישב יעקב״‪ ) ,‬נ י א ש י ת ‪ ,‬ל ‪ -‬ז ‪ -‬א ( ‪• ,‬ביקש יעקב לשבת‬
‫בשלוה* ) ״ ־ ־ ר ‪ ,‬ש ם ( ‪ .‬וכשאנו רואים איש יושב לו במנוחה ונהנה מישיבתו‪ ,‬אנו‬
‫יודעים שהוא נמצא במצב של שלו׳ ובטחון‪ ,‬מבלי כל מורא ופחד מצד מי‬
‫שהוא‪ .‬כי פי שהוא מפחד מאיזו סכנה הנשקפת לו הוא איננו יכול לשבת‬
‫במנוחה על מקומו‪ ,‬אלא קופץ הוא על רגליו או לנוס על נפשו או להגן על‬
‫עצמו נגד האויב‪ .‬הישיבה היא איפוא סמל המנוחה‪ ,‬והעמידה לעומתה םמל‬
‫אי‪-‬המנוחה והחרדה‪ .‬ולפי זה הנה התקיעה שהיא ביטוי השמחה מתאמת היא‬
‫להישיבה‪ ,‬ולעומתה התרועה שהיא סמל הפחד ואי‪-‬המנוחה מתאמת היא‬
‫להעמידה‪ .‬אין התקיעה והתרועה יכולות איפוא לבוא כאחת‪ ,‬לא בישיבה ולא‬
‫בעמידה‪ ,‬כי בשעת ישיבה עלינו לתקוע ובשעת עמידה עלינו להריע‪ .‬זהו‬
‫ששאלו חכמינו ז״ל‪ ,‬״למה תוקעים ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעים‬
‫כשהם עומדים׳ ז כי איך זה אפשר לתקיעה ולתרועה לבוא כאחת‪ ,‬בין בישיבה‬
‫ובין בעמידה? ועל שאלתם זו השיבו בקצרה ״כדי לערבב את השטן״( ואת‬
‫הביאור הנכון לתשובתם זו יתנו לנו דברי ימינו מאז היינו לגוי יושב על‬
‫אדמתו ועד ימינו אלה‪ ,‬ועלינו רק לזכור ‪.‬ימות עולםא ואז נבין ‪.‬שנות דור‬
‫ודור״‪ ,‬וזאת היא איפוא תעודת השופר ביום הזכרון הקדוש‪ ,‬להזכירנו‬
‫נשכחות ו‬
‫ג‪.‬‬
‫את דברי ימינו בתור ״גוי לבדד ישכון״ התחלנו בישיבה על אדמתנו‪.‬‬
‫אחרי אשר נכבשה הארץ לפנינו‪ ,‬מאהבת ד׳ אותנו ומשמרו את השבועה אשר‬
‫נשבע לאבותינו‪ .‬בימים הטובים ההם נאמר ‪.‬וישב יהודה וישראל לבטח איש‬
‫תחת גפנו ואיש תחת תאנתו״‪) ,‬נל׳׳א‪ ,‬ה ‪ -‬ה ( ‪ .‬אבל הימים הטובים ההם לא ארכו‬
‫לנו‪ ,‬כי לאסוננו סרו אבותינו מהר מדרך ד׳ ויעשו את הרע בעיגיו‪ ,‬ואז באה‬
‫עליהם הדעה אשר ניבאו להם עליה נביאיהם‪ .‬אויביהם מסביב שתו עליהם‬
‫ויכניעום תתתם‪ .‬ואחרית דבר היתד‪ .‬כי גרשו מעל אדמתם וילכו שבי‬
‫לפני צר‪.‬‬
‫מני אז הלכנו בגולה לא מצאנו עוד מנוחה‪ ,‬הננו מתהלכים ״מגוי אל‬
‫גוי ומממלכה אל עם אחר״׳ ) ת ה ל י ם ‪ ,‬ק ה ‪ -‬י ג ( ‪ ,‬ואין לנו ‪.‬ישיבה״ בגוים כי אם‬
‫״עמידה*‪ .‬אמנם גם בגלותנו היו לנו לפעמים תקופות קצרות של מנוחה באיזו‬
‫ארצות‪ ,‬ו״בגי גלותא די יהוד״ אחרי התישבם באיזו ארץ והתאזרחם בה׳ חשבו‬
‫כי כבר באה להם העת שמה לאמר‪ .‬״זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי‬
‫אויתיה״‪) ,‬שם‪ ,‬ק ל ‪ -‬ב ‪-‬יו(‪ .‬אבל לא ארכו להם ימי שלותם בארץ גלותם‪ ,‬כי באה‬
‫עליהם קללת הכתוב‪ ,‬לאםר‪. ,‬וגם בגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף‬
‫א מ ו ר‬
‫קטט‬
‫רגלך׳‪ ) ,‬ו ב ר י ס ‪ ,‬נ ח ‪ -‬ס ה ( ‪ .‬ואחרי עבור איזה זמן נוכחו לדעת עד כמה נכונו‬
‫דבר• נביא החורבן בקינתו‪ ,‬לאמד‪ ,‬״גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה היא ישבה‬
‫בגוים לא מצאה מנוח׳‪ ) ,‬א י נ ה ‪ ,‬א‪ .> -‬מאז ‪.‬גלתה יהודה״ לא היתה לה עוד‬
‫ישיבת קבע‪ ,‬ואף אם חשבה לפעמים שבבר ״ישבה בגוים״ מעתה מרה בחשבונה‪,‬‬
‫ועד מהרה נוכחה לדעת כי עדיין ״לא מצאה מנות״‪ ,‬והארץ רגזה תחתיה‪ .‬כן‬
‫קדה לישראל בבבל‪ ,‬בספרד ובארצות אירופא‪ ,‬כי אחרי כל תקופה של מנוחה‬
‫באיזו ארץ‪ ,‬תקופה שבה חשבו הנולים כי כבר מצאו מנוח לרגליהם‬
‫העייפות‪ ,‬וכי יכולים הם כבר להשליך מידיהם את מקל הנודדים‪ ,‬ולהתאזרח‬
‫במנוחה בארץ מגוריהם יחד עם יתר תושבי הארץ ולהיות כמוהם‪ ,‬הנה סוף‬
‫סוף באה אכזבה מרה וגוראה‪ .‬הארץ רגזה תחתיהם ותהי להר געש‪ ,‬ומעמקי‬
‫שאול תתתית התפרצו באף ובחימה ובשצף קצף כחות גסתרים של רוחות‬
‫סערה‪ ,‬שעקרו משורש את כל אשר נטעו ובנו במשך של דורות בכל כך עמל‬
‫ויגיעת נפש ובשד‪ .‬אחרי תקופת ה״ישיבה״ באה על הגולים תקופת ה‪.‬עמידה״‪,‬‬
‫ושוב היי עליהם להשליך אחרי גום את כל אשר להם‪ ,‬ולשוב לקחת את סקל‬
‫הנודדים בידיהם‪ ,‬בכדי לברוח על נפשותיהם ולתור להם םנוחה באיזו פנה‬
‫אחרת בעולם‪.‬‬
‫ג‬
‫אותו החזיון הנורא נשנה לאסוננו לעינינו בשנות ראינו רעה אלה‪,‬‬
‫שנות הדג ואבדון‪ ,‬הרפ וחורבן נורא‪ ,‬אשד כמוהם לא נהי׳ עוד לעמנו מיום‬
‫גלותו מעל ארצו‪ .‬כל נאות יעקב בארצות אירופא גתרבו פתאום‪ ,‬ויושבי‬
‫מבטחים נסערו לכל עבר‪ .‬אלפים ורבבות רבבות מאחינו גהרגו באכזריות רצח‬
‫נוראה‪ ,‬ושרידי החרב המועטים נעקרו ממקומותיהם והם נודדים כצללים באין‬
‫כל מנוס ומפלט לחם‪ .‬אין להם כל יכולת לשוב אל ארצות מושבותיהם מלפנים‪,‬‬
‫העקובות מדם אחיהם ואחיותיהם שנרצחו לעיניהם‪ ,‬ואין להם יכולת למצוא מנוחה‬
‫באיזו ארץ אחרת‪ ,‬בהיות כל השערים סגורים לפניהם ואין פותח אותם להם‪,‬‬
‫כי מלאה הארץ חמס ויושביה לא ידעו כל רחם כסדום בשעתה!‬
‫ד‪.‬‬
‫ולמרבה האסון הנה יד פורה של שכחה שולטת בנו תמיד‪ .‬בימי המנוחה‬
‫העראית בגולה אנו שוכחים את סכנת ה״עמידה״ הבאה אחרי ה״ישיבה״‪,‬‬
‫ושכחה זו היא בעוכרינו‪ ,‬ומביאה לידי חורבן רוחני נורא המעמיד בסכנה את‬
‫קיומנו במים בתור ״עם לבדד ישכון״‪ ,‬על ידה אנו שואפים להתערב בגוים‬
‫ולהיות כמוהם‪ ,‬והסיסמא המסוכנת של ״נהיה כמים״‪ ,‬המביאה לידי אסימילציא‬
‫וטמיעה‪ .‬משחיתה כל חלקה טובה בנו והיא כרקב לבית ישראל! שכחה זו היא‬
‫היא השטן הבא להשטיננו׳ הוא השטן הוא היצר הרע‪ ,‬שהוא יורד ומשטין‬
‫ועולה ומקטרג‪ .‬עליו יאמר הכתוב ״יגער ד׳ בך השטן ויגער ד׳ בך הבוחר‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ח‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫בירושלים״‪ ) ,‬ז כ ר י ה ‪ ,‬ג ‪ -‬ג > ‪ .‬ד׳ הבוחר בירושלים יגער נא באותו השטן הנורא‪.‬‬
‫הםשכיחנו את שבועתנו על גהרות בבל‪ ,‬וישים גא בלבגו לזכור תמיד את זכר‬
‫ציון ארץ חידתנו‪ ,‬אשר רק בה נמצא פגוח לכף רגלינו‪ ,‬ובזכרנו אותה לא ניחן‬
‫להחזיזן המתעד! של ‪.‬ישיבה״ בנוים להתענו מדדן חיים!‬
‫אותו השטן של השכחה הוא למפגע לנו גם בבוא לנו ימי ה‪.‬עמידד‪.‬״‬
‫בגולה‪ ,‬ימי רעה ותלאה‪ ,‬כי הוא מרפה את ידינו ומביאנו לידי יאוש וחוטר‬
‫תקוה‪ ,‬בהשכיחנו את הבטחת הגאולה העתידה ואת ה‪.‬ישיבמ•‪.‬המחכה‬
‫לנו‪ .‬כדבר ד׳ ביד נביאיו אלינו‪ .‬הבטחת הגאולה נאמרה לנו בתורה‪ .‬כאפור‪,‬‬
‫‪.‬ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר‬
‫בריתי אתם״‪ ) ,‬ו י ק ר א ‪ ,‬כ י ‪ -‬מ י ( ‪ .‬והיא נשנתה לנו טעמים רבות בשם ד׳ על‬
‫ידי עבדיו הנביאים‪ .‬הם המה שהבסיחונו בשמו יתברך‪ ,‬כי עד כמה שלא יארכו‬
‫לנו ימי ה״עמידה״ בגויס׳ אשר עליה ימליץ הפייטן במליצתו לאמר‪ ,‬ראה‬
‫״עמידתנו׳ דלים ודקים‪ ,‬הנה עוד בוא יבואו לנו ימי מנוחה‪ ,‬ימי ‪.‬ישיבה״ על‬
‫אדמתנו‪ .‬כדבר ד׳ ״ויהודה לעולם ת ש ב וירושלים לדור דור״‪) ,‬יואל‪ ,‬ד ‪ -‬כ ( ‪,‬‬
‫ונאמר עוד ‪.‬הנה ימים באים נאום ד׳ ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים‬
‫נשמות ו י ש ב ו ‪ ,‬ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם״‪) ,‬עמוס‪ ,‬ט ‪ ,‬י ג ‪ -‬ט ו ( ‪.‬‬
‫עלינו לצפות תמיד לגאולה ול‪.‬ישיבה״ לבטח על אדמתנו‪ ,‬וצפי׳ זו‪ ,‬צפית‬
‫הגאולה‪ ,‬היא שעמדה לנו לבל נאבד בגוים‪ ,‬והיא אחד מעיקרי דתנו‪ ,‬אשר עליה‬
‫כל אחד יובא במשפט לשאול אותו‪ ,‬לאמר‪. ,‬צפית לישועה׳יז )שבה‪ ,‬ל״א‪.(.‬‬
‫ואולם זהו אסוננו‪ ,‬אסון השכחה בת השטן‪ ,‬כי בימי ה״ישיבה״ בארצות‬
‫הגולה שובתים את ה‪.‬עמידה״ היכולה לבוא לנו כשואה‪ ,‬ומתערבים בגוים‬
‫ללמוד מעשיהם ובאים על ידי זה לידי טמיעה והתבוללות‪ .‬ובימי ה״עמידה״‪,‬‬
‫ימי רעה ותלאה‪ ,‬אנו שוכחים את ה״ישיבה״ המובטחת לגו׳ ובאים עייז לידי‬
‫יאוש וחוסר אמונה‪ .‬זהו שאנו מתפללים תמיד לאטד‪. ,‬והסר שטן מלפנינו‬
‫ומאחרינו״! ‪.‬לפנים׳ זהו העתיד ו״לאחור״ זהו העבר‪ ,‬שהוא כבד ‪.‬מאחרינו״‪,‬‬
‫כמו שביארו המפרשים את הכתוב ״וראית את אחורי ופני לא יראו״‪ ) ,‬ש מ ו ת ‪ ,‬ל ג ‪ -‬כ ג ( ‪.‬‬
‫האדם יוכל לראות את מה שכבר עבר עליו‪ ,‬אבל אין האדם יכול לראות את‬
‫העתיד‪ ,‬שהוא נעלם מעיני כל חי ורק לפני יודע העתידות יתיש הוא גלוי‬
‫וידוע‪ .‬ואנו מתפללים איפוא לדי‪ ,‬כי יסיר את השטן המשכיח אותנו בימי רעה‬
‫את העתיד‪ ,‬מה שלפנינו‪ ,‬ובימי טובה את העבר‪ ,‬מד‪ ,‬שלאחרינו‪ ,‬מה שכבר היה‬
‫בימים מקדם‪ ,‬כי אחרי כל ״ישיבה״ באה לנו ״עמידה״! אילו היינו זוכרים‬
‫תמיד את שתי אלה‪ ,‬את העמידה בימי הישיבה ואת הישיבה בימי העמידה‪,‬‬
‫כי אז לא באתנו כל הרעה הזאת‪ .‬כל אסוננו הוא בזה‪ ,‬כי בימי ה״ישיבה״‬
‫בגולה אנו שוכחים את ה״עמידה״ העלולה לבוא עלינו כשואה‪ ,‬וכשהיא באה‬
‫פתאום היא מביאה אותנו לידי אכזבה מרה‪ .‬ובבוא עלינו ה‪.‬עמידה״ עם כל‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫תוצאותיה הנוראות‪ ,‬אנו שוכחים את ה״ישיבה״ המובטחת לנו מאת שומר‬
‫ישראל ית״ש‪ ,‬ובאים לידי יאוש וחוטר תקוה‪ ,‬ומזה לכל התה‪6‬וכות שבחיינו‬
‫בגולה תוצאות‪ .‬ושכחה כפולה זו היא רק ‪.‬מעשה שטן*!‬
‫ה‪.‬‬
‫זאת היא איפוא תעודת השופר בישראל ביום קדוש זה‪ .‬״לערבב את‬
‫השטן*! על היום הזה שקראה לו התורה בשם ‪.‬יום תרועה״‪ ,‬על מצות השופר‬
‫שנצטויגו לתקוע בו‪ ,‬גאמר בכתוב כי הוא ״זכרון תרועה״‪ ,‬בהיות מטרת השופר‬
‫להזכירנו נשכחות‪ .‬השופר בא להזכירנו על ידי קולותיו השנים‪ ,‬התקיעה‬
‫והתרועה‪ ,‬הבאות באתת‪ ,‬את הישיבה ואת העמידה שבחיינו שעלינו לצרפן‬
‫כאחת בכל התקופות השונות העוברות עלינו בתור עם‪ .‬ונקבעה לנו מצות‬
‫הזכרון ביום קדוש זה‪ ,‬שהוא לנו יום הרת עולם‪ ,‬יום שממנו אנו מתחילימ‬
‫למנות את שנות העולם‪ ,‬ובו אנו נכנסים לשנה חדשה‪ .‬ובעברנו כיום הזה‬
‫משנה לשנה‪ ,‬בצערנו על סף השנה החדשה‪ ,‬הבאה לקראתנו מעולפת צעיף‬
‫ההסתר וההעלם‪ ,‬מבלי אשר נוכל לדעת מראש את העתיד‪ ,‬ואת אשר תצרור‬
‫לנו בכנפיה‪ ,‬עלינו להזכיר לעצמנו את הנשכחות‪ ,‬את זכר הישיבה והעמידה‬
‫שבחיינו‪ ,‬שאנו שוכחים אותם לאסוננו באשמת השטן המביא אותנו לידי שכחה‪.‬‬
‫אנו ממליכים עלינו ביום הזה שנה בשנה את מלכו של עולם‪ .‬שומר הברית‬
‫והתסד לעמו ישראל‪ ,‬ואנו מעלים לפניו ית״ש את זכרוננו לטובה‪ ,‬בזה שאנו‬
‫מזכירים לעצמנו את בריתו עשנו לנצח‪ .‬״ובמה? בשופר״‪ .‬כה יאמרו לנו חכמינו‬
‫ז״ל‪) ,‬רה״ש‪ ,‬ט״!‪ .(.‬שתי התיבות ה^לי מוסבות והולכות על מה שנאמר שם לפניהן‪,‬‬
‫״אמר הקב״ה‪ ,‬אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכויות‬
‫כדי שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות כרי שיעלה זכרונכם לפני לטובה״‪ ,‬ועל שתי‬
‫אלה גם יחד‪ ,‬על המלכת השם יתברך ועל העלאת זכרוננו לפניו לטובה‪ ,‬יוסיפו‬
‫חכמינו ז״ללאמד עוד‪. ,‬ובמר‪,‬ז בשופר״‪ .‬הכרזת המלוכה היא בשופר‪ ,‬שכן כתוב‬
‫‪.‬ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם יחי המלך שלמה״‪ ) ,‬מ ‪ -‬א ‪ » ,‬־ ל ט ‪ , 1‬ואף העלאת‬
‫זכרוננו לפניו ית״ש לטובה היא בשופר‪) ,‬עיין י י ט ב ־ א !־ל ש•(‪ .‬כי ע״י השופר‬
‫אנו מזכירים לעצמנו נשכחות‪ ,‬את אשר עלינו לזכור תמיד‪ ,‬ובזה אנו מעלים את‬
‫זכרוננו לטובה לפני מלך עולם‪ ,‬בישבו לדון עמים‪.‬‬
‫ומה נמלצה איסוא תשובת חכמינו ז״ל הקצרה על שאלתם‪. ,‬לפה תוקעים‬
‫ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעים כשהם עומדים״‪ .‬ז‪ .‬א‪ .‬למה אנו תוקעים‬
‫ומריעים גם יחד בין בישיבה ובין בעמידה‪ .‬שהם לכאורה שני דברים םתגנדים‬
‫זה לזה תכלית ניגוד‪ ,‬בהיות התקיעה מתאמת להישיבה והתרועה להעמידה?‬
‫ועל שאלתם זו ישיבו בעומק מליצתם לאטד‪,, ,‬כדי לערבב השטן״‪ ,‬וכונת‬
‫מליצתם זיל היא על השטן המדיח אותנו מדרכי חיים בהשכיחו אותנו את אשר‬
‫קפב‬
‫ש כ ת‬
‫ו מ ו ט ד‬
‫עלינו לוכור תמיד! הן זאת היא תעודת השטן בעולם‪ ,‬שהוא ״יורד ומתעה‬
‫ועולה ומרגיז״‪) ,‬ניב‪ ,‬ט ״ ! ‪ , ( .‬בתתלה הוא ״יורד ומתעה״ את האדם מהדרך הישרה‪,‬‬
‫ואחרי שהתעהו והורידו לבור שחת של החטא‪ ,‬הוא ״עולה ומרגיז״ את מדת‬
‫הדין על החוטא‪ .‬ובכדי למנוע את השטן מהרגזותיו עלינו למעלה‪ ,‬אין לגו אלא‬
‫לתשמר ממנו שלא יתעה אותנו בטענותיו ושטנותיו ללכת בתוהו לא דרך‪.‬‬
‫זהו שאנו מתפללים לאלקי מרום לאמד‪ ,‬״ותנער בשטן לבל ישטיננו״‪ .‬ז‪ .‬א‪.‬‬
‫שלא יתעה אותנו מדרך התורה בשטנותיו‪ ,‬ואז לא יהי׳ לו במה להרניז את‬
‫מדת הדין עלינו!‬
‫דרכו של השטן ה״יורד ומתעה״ היא‪ ,‬שהוא משכיח אותנו בשעת ״ישיבה״‬
‫את סכנת ה״עמידה״ הנשקפת לנו בארצות נכר‪ ,‬ומביא אותנו בזה לידי שכחת‬
‫התורה ולידי פרצת הדת‪ ,‬לידי התכחשות לכל הקדוש לישראל מדור דור‪,‬‬
‫ולידי טמיעה והתבוללות‪ .‬ובשעת ״עמידה״ ותלאה הוא משכית אותנו את‬
‫ה״ישיבה״ המובטחת לנו מאת צור ישראל וגואלו‪ ,‬ומביא אותנו בזה לידי‬
‫יאוש‪ ,‬המרפה את ידינו ומחליש את אמונתנו בגאולתנו העתידה‪ ,‬ובזה הוא‬
‫מעמיד בסכנה את קיום האומה בכללותה‪.‬‬
‫בכדי ״לערבב את השטף הנורא הזה אנו תוקעים ומריעים גם יחד‪,‬‬
‫בישיבה ובעמידה‪ ,‬ואנו מזכירים בזה לעצמנו את שורש אמונה זה‪ ,‬שאין‬
‫‪,,‬ישיבה״ לישראל בגולה‪ .‬ישיבתנו בארצות נכר היא בכל אופן רק ישיבת‬
‫עראי‪ ,‬ישיבה שאין לבטוח בד‪ ,‬ולסמוך עליה כלל‪ .‬שלא תבוא אחריה ודו‬
‫״עמידה״‪ .‬אבל יחד עם זה יזכירנו השופר‪ ,‬כי בימי רעה של ״עמידה״ עלינו‬
‫לצפות לישועה‪ .‬בסמכנו על הבטחת הגאולה העתידה‪ ,‬ולחכות על התקיעה של‬
‫השופר הגדול‪ ,‬שיתקע ״ביום ההוא״‪ ,‬יום בוא ״האובדים בארץ אשור והנדחים‬
‫בארץ מצרים״‪ ,‬לשבת ‪,‬׳ישיבה״ של קבע ״בהר הקודש בירושלים"‪ < ,‬י ‪ « 7‬ע י ‪ , -‬כ ז ‪ -‬י ג ( ‪,‬‬
‫כדבר ד׳ ביד נביאו‪ .‬לאמר‪ ,‬״וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב וישבו‬
‫עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם״‪ ) ,‬י ח ז ק א ל ‪ ,‬ל ז ‪ -‬כ ה ( !‬
‫ובאה לנו לפיכך מצות התורה לתקוע ולהריע ולתקוע‪ ,‬תקיעה בתחלה‬
‫ותקיעה בסוף ותרועה באמצע‪ ,‬למען הורונו בזה דעת‪ ,‬כי כשם שהתחלנו את‬
‫דברי ימינו על אדמתנו בתקיעה‪ ,‬בישיבה לבטח על אדמתנו‪ ,‬כן עתידים אנו‬
‫לשוב ולתקוע עוד‪ ,‬תקיעה של שמחה ומנוחה‪ ,‬בשוב ד׳ את שבות עמו‪ ,‬ופדויי‬
‫ד׳ ישובון ובאו לציון ברנה לשבת בה לבטח ישיבה של קבע! כי אחרי כל‬
‫התרועות והשברים של הגלויות השונות תשמע התקיעה הגדולה של‬
‫השופר הגדול‪ ,‬שופר הגאולה‪ ,‬ובתקיעה הגדולה ההיא אנו מסיימים לפיכך‬
‫את סדר תקיעותינו!‬
‫א ‪n‬‬
‫ר‬
‫‪1‬‬
‫ו‪.‬‬
‫וידוע מה שאמרו ז״ל‪» ,‬כל ישיבה שאין בה סמיכה עמידה שיש בח‬
‫סמיכה נוחה הימנה״)כתיבות‪ ,‬קי״א‪ .(.‬בדברי חכמינו אלה שנאמרו בפשוטם לענין‬
‫בריאות האדם‪ ,‬יש אולי להעמיס עוד כונה נוספת בהתאם לעניננו‪ .‬״ישיבה‬
‫שאין בה סמיכה״ היא הישיבה בגולה‪ ,‬שעליה אין לסמוך כלל‪ ,‬ועלולה היא‬
‫רק להתעות את אלה החושבים כי יושבים המה שם לבטח‪ .‬לעומת זאת הנה‬
‫ה״עמידה״ שאנו עומדים בה בגולה היא ״עמידה שיש בה סמיכה״‪ ,‬בסמכנו‬
‫ב״עמידתנו דלים וריקים״ על הבטחת צור ישראל וגואלו‪ ,‬כי ישלח לנו את‬
‫משיחו הולך תמים‪ ,‬ו״עמידה״ כזו ‪.‬שיש בה סמיכה״ נוחה היא‪) ,‬לא טובה‬
‫כמובן‪ ,‬כי אם נוחה(‪ ,‬בהחזיקה קיומנו!‬
‫ואתרי כל האמור בזה אולי יתכן להעמיס זאת בכונת דברי חכמינו ז״ל‬
‫בירושלמי‪ ,‬המובאים בתוספות שם ברה״ש‪ ,‬כי כשהשטן שומע את קול השופר‬
‫בפעם השנית הוא אומר ״ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה‬
‫למתבלע ולית ליה פנאי למיעבד קטגודיא״‪ .‬כי הנה כשהשטן שומע את‬
‫התקיעות השניות‪ ,‬תקיעות העמידה‪ ,‬שעל ידן אנו מצהירים בעמדנו בגולה‬
‫את אמונתנו הצרופה ״בשופר הגדול״ שיתקע ״ביום ההוא"‪ ,‬יום הגאולה‬
‫העתירה‪ •,‬והן לנו לאות על ה״ישיבה״ של עתיד‪ ,‬הוא בא לידי הכרה‪ ,‬כי לשוא‬
‫כל עמלו להשעין אותנו ולהביאנו לידי יאוש חייו‪ ,‬אחרי אשר למרות כל‬
‫התלאה אשר מצאתנו בדרך גלותנו הארוכה‪ ,‬עוד אמונתנו חזקה בגואלנו‪,‬‬
‫גואל ישראל‪ ,‬ועדיין אנו ‪.‬מצפים לישועה״‪ ,‬ועי״ז הוא מתבהל ומתערבב•‬
‫בחשבו כי כבר בא יומו להבלע מן העולם׳ ואין לו פנאי לקטרג עלינו יותר!‬
‫זהו שאמרו חכמינו ז״ל‪ ,‬כי ישראל ״תוקעים ומריעים כשהם יושבים וחוזרים‬
‫ותוקעים ומריעים כשהם עומדים כדי לערבב אח השטן״!‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫לראש השנה ‪ /‬מאמר ג ‪/‬‬
‫ש ל ש‬
‫פ ק י ד ו ת ‪.‬‬
‫זד׳‬
‫ניא»‬
‫פקד‬
‫השנה‬
‫את‬
‫שךח‪,‬‬
‫)הואשיח‪,‬‬
‫נ»קדו שרה ד ח י וחנח‪.‬‬
‫נא‪-‬א(‪.‬‬
‫)ר״ה‪.‬‬
‫יא‪(.‬‬
‫א‪.‬‬
‫נוהגים אנו לקרוא ביום הראשון לראש השנה פרשת ״וד׳ פקד את שרון״‪,‬‬
‫ולהפטיר בחנה‪ ,‬וביום השני אנו קוראים את פרשת העקידה ומפטירים בנבואת‬
‫ירפיה על רחל המנכה על בניה‪ ) ,‬מ ג י ל ה ‪ ,‬לא‪ .(.‬מזכירים אנו בימי ראש השנה את‬
‫שלשת האמהות הקדושות‪ ,‬שרה רחל וחנה‪ .‬על יסוד מאמרם ז״ל‪ ,‬שבראש השנה‬
‫נפקדו שלשתן‪ ,‬י ר ה ‪ -‬ש ‪ ,‬י‪ ,>:‬כמו שלמדו זאת שם מכתובים שונים שבמקרא‪.‬‬
‫שלשת הפקידות הללו שבאו כולן בראש השנה יש להן בודאי איזו שייכות‬
‫מיוחדת ליום קדוש זה‪ ,‬ועל היחס שבינן ובין יום הזכרון חזה נעמוד נא‬
‫בדברינו אלה‪.‬‬
‫יום קדוש זה הוא אצלנו יום חדוש המלוכה נישראל׳ ובו אנו ממליכים‬
‫עלינו שנה כשנה את מלך מלכי המלכים יתיש‪ ,‬ומקכלים עלינו מחדש את עול‬
‫מלכותו‪ ,‬מלכות השמים‪ .‬על זה באה מצות השופר שנצטוינו עליה לתקוע‬
‫ביום הזה בשופר‪ ,‬כי כן הוא מנהג המלכים מאז ומקדם‪ ,‬לתקוע לפניהם‬
‫בשופרות‪ ,‬כאמור‪ ,‬״וימשח את שלמה ויתקעו בשופר ויאמרו בל העם יחי‬
‫המלך שלמה״‪, ,‬מ״א‪ ,‬א לט(‪ .‬חרוש המלוכה בישראל וקבלתה עלינו מחדש שנה‬
‫בשנה הוא על הדרך‪ ,‬שאמרו חכמינו ז״ל לענין משיחת שלמה למלך׳ שאף‬
‫״שאין מושחים מלך בן מלך‪ ,‬מכל מקום משחו את שלמה משום מחלוקוחו‬
‫של אדוניהו״‪) ,‬כריתיזז‪ .>: n .‬וכן הוא הדבר לענין קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬שאחרי‬
‫אשר רבים המה לדאבוננו בכל דור ודור אלה הפורקים מעליהם עול זח‪,‬‬
‫כעבדים המתפרצים מפני אדוניהם‪ ,‬לכן עלינו מאמינים בני פאםינים‪ ,‬לחדש‬
‫שנה בשנה את מלכות שמים עלינו‪ ,‬ולהצהיר לכל באי עולם את אמונתנו‬
‫באל עליון קוגה שמים וארץ‪ ,‬ולהודיע גלוי לכל ״כי ד׳ עליון נורא מלן גדול‬
‫על כל ה א ר ץ • ׳ ) ת ה ל י פ ‪ ,‬מ ז ‪ -‬ג ( ‪ .‬והוקבע ענין זה של חרוש הסלובח כישראל ליוה‬
‫א מ ו ר‬
‫קפה‬
‫זה‪ .‬מפני שגו נברא האדם הראשון‪ .‬יציר כפיו של הקב״ה‪ ,‬שממנו השתלשלו‬
‫ובאו כל הדורות‪ ,‬והוא לנו לפיכך ‪.‬יום הרת עולם*‪ .‬יום שבו יעמיד ד׳ במשפט‬
‫בל יצורי עולםים‪ .‬ביום קדוש זה אנו מחדשים איטוא את מלכות שמים עלינו‬
‫ואנו תוקעים בשופרות על הדוש המלוכה׳)ריטניא‪ .‬ר ‪ -‬ה ‪ ,‬ס ״ ז ‪. ( .‬‬
‫קבלת מלכות שפים היא מצוה עיקרית בתורה‪ .‬שעליה נאמר ‪.‬בכל‬
‫נפשן ‪ -‬אפילו נוטל את נפשן ממן״‪ ) ,‬ב י נ ו ת ‪ ,‬נ‪-‬ד‪ .(.‬מחויב הוא בל אדם‬
‫מישראל למסור את נפשו על קדושת השט‪ ,‬כאמור ״ונקדשתי בתון בני‬
‫מצווים על קדוש‬
‫ישראלי‪ ) ,‬ו י ק י א ‪ ,‬נ נ ‪ -‬ל > ‪. .‬מכאן שבני ישראל‬
‫השפ׳‪ ) ,‬י ר ו ש ל מ י ש נ י ע י ת ‪ ,‬פ ״ ד ‪ ,‬ה י ג ( ‪ .‬מסירות הנפש היא אמנם הנסיון היותר‬
‫גדול בעולם‪ ,‬נסיון המתנגד לטבעו של אדם‪ ,‬שהדי ״כל אשר לאיש יתן בעד‬
‫גפשו׳‪ ) ,‬א י ו ב ‪ ,‬ב ‪ -‬ד > ‪ .‬וחוק הוא לכל הי להגן על חייו עד גשיפתו האחרוגה‪.‬‬
‫יאף על פי כן הלא כבר העיד עלינו הכתוב כי תמיד עסדנו בנסיון גדול זה‪,‬‬
‫כאמור‪. ,‬כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך״‪. ,‬כי עלין הורגנו כל‬
‫היוט נתשבנו בצאן סבתה׳‪ ) ,‬ת ה ל י ס ‪ ,‬מ ד ‪ ,‬י ח ‪ -‬נ ג ( ‪.‬‬
‫עדים המה על ישראל רבבות אלפי קדושינו‪. ,‬החסידים והישרים והתמימים‬
‫קהלות הקודש שםסרו נפשם על קדושת השם׳‪ ,‬כי אמנם עפדנו תמיד בנסיון‬
‫גדול זה ועובדא קיימת היא‪ ,‬שרק דודות לכח נפלא זה של מסירות הנפש‬
‫יכולנו להחזיק _מעמד בנוים כיום הזה‪ .‬לולא עמדנו בנסיונותיגו אלה‪ ,‬מבלי‬
‫לשכוח את שם' אלקינו ומבלי לפרוש כפינו לאל זר׳ כי אז כבר אבדנו בנוים‬
‫וכל זכר כבר אבד לנו‪ ,‬כאשר אבד כל זכר זה כמה לעמים אחרים מעםי קדם‪,‬‬
‫שנלו כמונו מארצותיהם ובגלותם •נטמעו בין מנצחיהם ויהיו כלא היו‪ .‬ואם אנו‬
‫עדיין חיים וקיימים כיום הזה‪ ,‬למרות כל מה שעבר עלינו במשך גלותנו‬
‫הארוכה‪ ,‬אין זאת אלא רק הודות לכח נפלא זה של מסירות הנפש‪ ,‬כמליצתם‬
‫ז״ל על קשיות העורף של ישראל ״אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן‪,‬‬
‫או יהודי או צלוב״‪ ) ,‬ש מ ‪ -‬י ‪ ,‬פ מ ״ ב ( ‪.‬‬
‫ב‬
‫(‬
‫אבל כה נפלא זה מאין בא לגו ז עליו ישתוממו גויס ובתמהון ישאלו‬
‫לאמר‪ :‬״יהודי‪ ,‬מה לך יוצא ליהרג״ז אלה הגוים בראותם את מסירות הנפש‬
‫של ישראל על שםירת דתם‪ ,‬יעמדו כמשתומפים וישאלו את היהודי על מה‬
‫הוא יוצא ליהרנ ז איך יוכל לאבד את חייו על חנם ז והיהודי משיב להם באומץ‬
‫רוח ובגאון פנימי‪ ,‬לאמר‪ ,‬״על שמלתי את בני‪ ,‬על שקראתי בתורה‪ ,‬על שאכלתי‬
‫את הםצח*! לא על חנם אני נהרג‪ ,‬כי אם על שמירת דתי‪ ,‬שהיא יקרה לי‬
‫מתיי‪ ) ,‬מ כ י ל ת א ‪ ,‬ע ל ה כ ת ו נ ״ ל א ו ה נ י ו ל ש ו מ ר י מ צ י ת י • ( ‪.‬‬
‫ש‬
‫‪:1‬‬
‫) מ ו ע ד‬
‫‪n‬‬
‫ב‪.‬‬
‫כח נפלא זה יסודתו בהדרי קודש ומהר המורי׳ בא לנו‪ ,‬הוא ההר שעליו‬
‫נעקד יצחק אבינו‪ ,‬כי נסיון העקידה בא כידוע להשריש בקרב זרעו של יצחק את‬
‫שרש מסירות הנפש‪ .‬ומה נפלאו דברי חכמינו זיל על רכתוב‪- ,‬וירא את המקום‬
‫מרחוק״‪) ,‬בראשית‪ ,‬בב‪-‬ד>‪ ,‬לאמר‪. ,‬מה ראה ז עמוד של אש ראה מן הארץ עד‬
‫לשמים״‪) ,‬פיר״א‪ .‬פליא>‪ ,‬וכונת דבריהם ז״ל היא‪ ,‬כי הנה המובן של ‪.‬ראיה"‬
‫בעברית הוא כידוע על שני אופנים‪ ,‬על ראיית העינים ועל ראיית הלב‪ ,‬היא‬
‫ההבנה‪ ,‬כדבר הכתוב ״ולבי דאה הרבה חכמה ודעת״‪) ,‬קהלת‪ ,‬א ‪ -‬ט ז ( ‪ .‬ואף כאן‬
‫באה המלה ‪,,‬וירא״ בשני מובנים אלד״ בי כשנצטוה אנרהמ אבינו על הקרבת‬
‫בנו יחידו לעולה‪ ,‬אם כי בצדקתו לא הרהר אתרי דבריו של הקב״ה‪ ,‬והלך‬
‫בזריזות לעשות רצון קונו; אבל בל הדבר הי׳ מוזר בעיניו ובלתי מובן לו‪,‬‬
‫כי על מה זה יצוהו ד׳ לעשות כדבר הזה ? ולמה זה ידרוש ממנו להקריב‬
‫לפניו את בנו יחידו שניתן לו למאה שנה? ובראות השי״ת את צדקתו של‬
‫אברהם‪ ,‬כי הולך הוא בזריזות לשחוט את בנו במצות ה׳ עליו׳ פקח אז את‬
‫עיניו לראות את העתידות‪,, ,‬וירא את המקום מרחוק״‪ ,‬בי הראה לו הקב״ה‬
‫אז את אשר יקרא את בניו אחריו בעתיד הרחוק‪ ,‬בי עתידים המה ״להסתבך‬
‫במלכויות‪ ,‬מבבל למדי מן מדי ליון ומיון לאדום״‪) .‬בריר‪ ,‬פניי(‪ ,‬ועתידים המה‬
‫להיות למאכולת אש על מוקדי התופת השונים בארצות גליותיהם‪ .‬שעל זה‬
‫המליצו ז״ל‪ ,‬״שראה עמוד של אש מן הארץ עד לשמים״‪ .‬או אז כאשר הרים‬
‫לפניו קורא הדורות מראש את מסך העתידות‪ ,‬ובעיני רוחו ראה את אשד‬
‫יקרא את בניו ״מרחוק״‪ ,‬אז ראה והבין את מטרת נסיונו זה‪ ,‬שהוא להשריש‬
‫בקרב בניו אחריו את הכח הנפלא הזה של מסירות הנפש‪ ,‬אשר רק על ידו‬
‫יוכלו להחזיק מעמד בגוים בהיותם בארצות גלותם‪.‬‬
‫נסיון העקידה בא איפוא בתור הכשרה ראשונה‪ ,‬להכשיר את בניו של‬
‫יצחק למעמד הר סיני‪ ,‬לאותו המעמד הנשגב שזכו אליו אחרי מאות בשנים‪,‬‬
‫שאז נהיו לגוי קדוש ולעם סגולה‪ .‬שמידת מצוות התורה שקבלו אז ישראל על‬
‫עצמם‪ ,‬בשעה שאמרו ״כל אשר רבד ד׳ נעשה״ והקדימו ‪.‬נעשה לנשמע׳‪/‬‬
‫דורשת ממקבליה להיות נכונים תמיד למסור את עצמם עליה‪ ,‬כמו שאמרו ז״ל‬
‫על הכתוב ׳‪,‬לאוהבי ולשומרי מצותי״‪) ,‬שמות‪ ,‬נ ‪ -‬ו ( ‪. ,‬אלו ישראל שנותנים‬
‫נפשם על המצוות״‪) ,‬מכילתא‪ ,‬ש ם ( ! ולולא נסיון העקידה שהשריש בקרב זרעו‬
‫של יצחק את אותו הכת הנפלא של נתינת נפשותיהם על המצוות‪ ,‬לא היו‬
‫יכולים לזכות לאותו המעמד הנשגב‪ .‬זהו שדרשו ז״ל על הכתוב ״למה תרצדון‬
‫הרים גבנונים״‪) ,‬תהלים‪ ,‬ס ח ‪ -‬י ז ( ‪ ,‬וז״ל‪ :‬״וסיני מהיכן ב א ז א״ר יוסי מהר המורי׳‬
‫נתלש‪ ,‬כחלה מעיסה‪ ,‬מםקום שנעקד יצחק אביגו‪ ,‬אמר הקביה‪ ,‬הואיל ויצחט‬
‫א נו ו ר‬
‫קפד‬
‫אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליו את התורה״‪ ) ,‬ש ו ח ‪ -‬ט ‪ ,‬שם(‪ .‬הר סיני‬
‫שהי׳ במדבר חורב נתלש מהר המורי׳ שבארץ ישראל‪ ,‬ממקום שנעקד עליו‬
‫יצחק‪ ,‬כי רק על ידי הר המורי־ זכו להר סיני‪ ,‬לקבל עליו את התורה‪ ,‬בהיותם‬
‫מוכשרים לתת נפשם עליה!‬
‫וכבר הזכרתי למעלה‪ ) ,‬נ מ א פ ר ׳ ל פ ר ש ת ח ״ ש ר ה ( ‪ ,‬מד‪ ,‬שאמרו זיל על‬
‫הכתוב ״ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬כ ג ‪ -‬ב ( ‪ ,‬״מהיכן בא ?‬
‫מ־ר הטורי׳ בא״‪ ) ,‬ב ר ״ ר ‪ ,‬פ נ ־ ח ( ‪ .‬וביארתי שם‪ ,‬כי מלבד כונתם הפשוטה‪. ,‬שמתה‬
‫שרר‪ ,‬מאותו צער‪ ,‬צער העקידה‪ ,‬ולפיכך נסמכה עקידה אל ויהיו חיי שרה׳‪,‬‬
‫עוד זאת כיוונו בדבריהם זיל‪ ,‬לתת לנו הערכה נכונה מהשפעת שרה על נםיון‬
‫העקידה בכלל‪ ,‬שהוא הנהו היסוד לקיום עם ישראל בעולם‪ ,‬בי הנה כבר הרבו‬
‫המפרשים לבאר בצדק‪ ,‬שנסיונו של יצחק הי׳ גדול הרבה יותר מנםיונו של‬
‫אברהם‪ ,‬כי אברהם הלא שמע מפי הקניה בעצמו את הצווי‪ ,‬להעלות את בנו‬
‫לעולה‪ ,‬ויצחק שמע זאת רק מפי אברהם אביו׳ ואעפ״כ לא ררהר אחר דברו‪,‬‬
‫״וילכו שניהמ יהדיו ‪ -‬בלב שוה״‪ ) ,‬ר ש י י ב ח ו ם ש ( ‪ ,‬כי היתה אמונתו באביו חזקה‬
‫וצרופה‪ ,‬ובלב שלם האמין בדבר ד׳ אליו‪ ,‬והלך לפיכך בזריזות לעשות רצון‬
‫קונו‪ .‬ועוד זאת‪ ,‬כי הלא יצחק היה אז בימי עלומיו‪ ,‬בעוד שאיפת החיים חזקה‬
‫ועצומה ביותר בקרב נפשו‪ ,‬ובכל זאת עמד בנסיונו זה הגדול‪ ,‬״וילכו שניהם‬
‫יחדיו—זה• לשחוט וזה לישחט״‪ ) ,‬ב ר י ר שם(‪ .‬נסיונו‪ ,‬זה של יצחק גדול ונשגב עד‬
‫מאד‪ ,‬ופי שנים ‪9‬ו בערכו‪ ,‬מצד אמונתו באביו ובדבר ד׳ אליו‪ ,‬ומצד מסירות‬
‫נפשו וזריזותו‪ ,‬לעשות רצון אביו שבשמיםו ולפיכך אנו סזכירים בתפלותינו‬
‫ביום הקדוש הזה את זכותו של וצחק ביחוד‪ ,‬ואנו אומרים ״ועקידת יצחק‬
‫לזרעו היום ברחמים תזכור״!‬
‫ואם נשאל מהיכן באו לו ליצחק שתי אלה‪ ,‬אמונתו הצרופה ומסירות‬
‫נפשו על מצות השיית ז על זאת נשיב בצדק כי רק מיד שרה אמו באו לו‬
‫תכונות רוחו אלה‪ ,‬אחרי אשר חנוך הבן מסור הוא ביד האם שהיא משפעת‬
‫עליו מרוחה‪ ,‬והשפעתה הגדולה של שרה על יצחק בנה היא היא שהביאה לידי‬
‫נםיון העקידה‪ .‬וכשבא אברהם ‪.‬לספוד לשרה ולבכותה׳‪ ,‬ולספר בקהל עם את‬
‫צדקתה ואת נדולת מעשיה‪ ,‬הרים על נס ביהוד את נסיון העקידה‪ ,‬להוכיח על‬
‫פיו את יתרון רוחה של האם‪ ,‬שהשפיעה כל כך על בנה להכשירו לידי הנסיון‬
‫ההוא‪ .‬וזהו שאמרו ז״ל שמהר המורי׳ בא אברהם לספוד לשרה ולבכותה!‬
‫ומאחר שעל ידי נסיון העקידה זכו ישראל לקבלת התורה‪. ,‬והר סיני‬
‫מהר הםורי׳ נתלש׳ הרי נראתה השפעתה הגדולה של שרה על עם ישראל‬
‫כולו‪ .‬בהכשירה אותו לתעודתו הגדולה‪ ,‬להיות בעתיד לאור עפים ולעם‬
‫הנצח!‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ת‬
‫ג‪.‬‬
‫וכבד שנינו במשנתנו‪ ,‬על הכתוב ״צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמד•‬
‫!‪ ,(«•-‬״ביום‬
‫)שהיש‪,‬‬
‫בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו״‪,‬‬
‫)תענית‪ ,‬כי‪.(:‬‬
‫תתונתו זה מתן תורה‪ ,‬וביום שמתת לבו זר‪ .‬בנין בית המקדש״‪,‬‬
‫ובמדרש חזית על הכתוב הזה‪) ,‬ובכמה מקומות עוד(‪ ,‬אמרו‪,‬וז״ל‪ :‬״שאלדשב״י את‬
‫ר׳ אליעזר ברי יוסי׳ אמר לו אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו?‬
‫אמר לו הן‪ ,‬אמר לו היאך ? אמר לו‪ ,‬למלך שהיחח לו בת יחידה והיי מחבבה‬
‫ביותר‪ ,‬והי׳ קורא אותה בתי‪ ,‬לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי‪ ,‬ולא זז‬
‫מחבבה עד שקרא אותה אמי‪ ,‬כך הי׳ מחבב הקב״ה יותר מדי לישראל וקרא‬
‫אותם בתי‪ ,‬ההיד שמעי בת וראי‪ ) ,‬ת ח ל י ם ‪ ,‬מ ה ‪ -‬י א ( ‪ ,‬לא זז מחבבם עד שקרא‬
‫אותם אחותי‪ ,‬שנאמר פחתי לי אחותי רעיתי‪ ) .‬ש ה י ש ‪ ,‬ה ‪ -‬ב ( ‪ .‬לא זז מחבבם ע י‬
‫שקראם אפי‪ ,‬שנאמר הקשיבז אלי עמי ולאומי אלי האזינו‪ -‬ולאמי‬
‫כתיב‪ ) ,‬י ש ע י ה ו ‪ ,‬נ א ‪ -‬ד ( ‪ .‬עמד רשב״י ונשקו על ראשו ואמר לו‪ ,‬אילו לא באתי‬
‫אלא לשמוע מפיך הדבר הזה דיי״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫דברי המדרש הללו נפלאים להבין‪ ,‬כי מה זה שהי׳ קשה כיכ לרשב״י‬
‫בכתוב הזה‪ ,‬עד ששאל את ראב״י אפשר ששמע מאביו את ביאורו‪ ,‬ומהו‬
‫ביאור המשל שהמשיל לו ראב״י‪ ,‬והוא נתפעל ממנו כ״כ עד שעמד ונשקו על‬
‫ראשו? מה כל זאת אומרת? ואולם הנה ידוע מה שאמרו ז״ל‪,‬״כל שלמה האמורים‬
‫בשיר השירים קודש׳ שיר למי שהשלום שלו״‪ ) .‬ש ב ו ע ו ת ‪ ,‬ל י ה ‪ ! ( :‬ועל דברי חכמינו‬
‫אלה עמדו מאמיני הדת החדשה בוכוחיהם בימים ההם עם חכמי ישראל׳‬
‫שהכחישו באמונת האם הקדושה לנוצרים‪ ,‬וטענו עליהם‪ ,‬הלא אומרים אתם שכל‬
‫שלמה שבשה״ש מוסב על הקב״ה‪ ,‬והרי מקרא מפורש הוא‪ ,‬״צאינד‪ .‬וראינה‬
‫בנות ציון במלך שלמה בעטדהשעטדה לו אמו״‪ ,‬הרי שישלו אם להקכיה ז בשאלה‬
‫זו הציקו המתוכחים ההם מאד לחכמי ישראל‪ .‬ואם כי ביאור הדברים הוא פשוט‪,‬‬
‫כי קרא הכתוב בשם ״אם״ לכנסת ישראל‪) ,‬עיין ר ש י י ב ת ע נ י ת שם(‪ ,‬אבל המתובחים‬
‫ההם לא רצו לקבל תשובה זו‪ ,‬בטענם מדוע זד‪ .‬בחר הכתוב הזה לקרוא לכנס״י‬
‫דוקא בשם זה ז זהו מה ששאל רשב״י את ראב״י‪ ,‬אפשר ששמע מאביו ביאזד‬
‫דבר זה‪ ,‬וראב״י השיב לו בשם אביו תשובה נצחת‪ ,‬תשובה שאין עליה תשובה׳‬
‫ורשב״י התפעל אמנם בצדק מתשובה נכונה זו עד שעמד ונשקו לראב״י‬
‫על ראשו!‬
‫״משל למלך שהיתה לו בת יחידה והי׳ מחבבה ביותר והי׳ קורא לה‬
‫בתי״‪ ,‬כי כל זמן שהיתה יחידה לו הרי לא יכול לקרוא אותה באיזה ש‪ 0‬אחר!‬
‫אבל כשנולדו לו עוד בנות‪ ,‬והיא הבכירה נעשתה אחות להן‪ ,‬״לא זז מחבבה‬
‫עד שקרא אותה אחותי״‪ .‬ולא משום שהיתה אחות לו הרא אותה בשם זה‪ ,‬אלא‬
‫א מ ‪ 7‬ר‬
‫קפט‬
‫משום שהיתר‪ .‬אחות להבנות האחרות‪ ,‬ורק מאשר היא שלו‪ ,‬לכן קרא אותה‬
‫כך‪ ,‬לאמר אחות לאתיותיה והיא שלי! וכשנולדו לאותה הבת הבכירה בנות‬
‫משלה‪ ,‬והיא נעשית להן א ם ‪. ,‬לא זז מחבבה עד שקרא לה אמי״‪ .‬ולא משומ‬
‫שהיחה אם לו‪ ,‬אלא על שם שהיתר‪ .‬אם לבנותיה היא‪ ,‬ורק מאשר היא שלו‬
‫וחביבה עליו ביותר קרא אותה בשם אמי‪ ,‬לאמר האם לבנותיה שהיא שלי‪ .‬כך‬
‫כשבחר הקכ״ה בישראל בשעה שכל העמים האחדים הלכו עדיין בהושך‪.‬‬
‫והאומה הישראלית היתד‪ .‬יחידה לו קרא אותר‪ .‬בשם בתי; אבל הלא ״נתן הקב״ה‬
‫תורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות״‪ ) ,‬מ ד ״ ת ר ב ד י ם ( ‪ ,‬ורצון הבורא ית״ש‬
‫הוא שגם יתד האומות תהיינה שלו‪ ,‬וביחס אליהן הרי היא‪ ,‬האומה הישראלית‪,‬‬
‫אחותן הבכירה‪ ,‬לפיכך ‪.‬לא זז מחבבם עד שקראם אחותי״‪ ,‬האחות של יתר‬
‫האומות והיא שלו‪.‬‬
‫השם ״אחות״ שנקראה בו האומה הישראלית בא להודות כי עוד אומות‬
‫אחרות ישנן לו להקב״ה בעולמו‪ ,‬כי אילו היתד‪ .‬האומה הישראלית יחידה לו‪.‬‬
‫לא היתה יכולה להקרא בשם ״אחות״‪ ,‬שאין אחיות לבת יחידה‪ .‬במובן זה קרא‬
‫השי״ת לישראל בשם ‪.‬בני בכורי״‪ ) ,‬ש מ י ת ‪ ,‬ד ‪ -‬כ ב ( ‪ ,‬כי השם בכור מוכיח שישנם‬
‫לאותו האב עוד בנים‪ ,‬שהרי מי שאין לו אלא בן יחיד לא יקרא אותו בשם‬
‫בכור‪ ,‬שהוא רק שם התואר לנדול האחים‪ .‬וכקרוא השי״ת לישראל בשם ‪.‬בני‬
‫בכורי׳‪ ,‬הוכיחייבזה שיחס עם ישראל אל יתר עמי תבל הוא כיחס הבכור אל‬
‫יתר הבנים‪ ,‬שכולם יחד בני אב אחד המה‪ ,‬כדבר הנביא ‪.‬הלא אב אחד‬
‫לכולנו״‪ ) ,‬מ ל א נ י ‪ ,‬נ ‪ -‬י ( ‪ ,‬אלא שישראל הוא הבכור‪ ,‬ולו משפט הבכורה! וזהו‬
‫המובן הנכון של השם ‪.‬אחות״ שנקראה בו האומה הישראלית‪ .‬אבל לא רק‬
‫אחות היא ליתר האומות‪ ,‬כי אס גם א ם‪ ,‬במובן הרוחני‪ ,‬בהיותה למורה דרך‬
‫ד׳ ליתר האומות ‪.‬ולאור גוים״׳ )ישעי׳‪ ,‬מ ב ‪ -‬ו ( ‪ ,‬ולפיכך ‪,‬לא זז מחבבם עד שקרא‬
‫אותם אמי״‪ ,‬האם של יתד האומות והיא שלו‪ .‬והביא הדורש ראי׳ ברורה לזה‬
‫מהכתוב‪ ,‬״הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו״‪ ,‬הגומר ״כי תורה מאתי תצא‬
‫ומשפטי לאור עמים״‪) ,‬שם‪ ,‬נ א ‪ -‬ד ( ‪ ,‬והראי׳ היא מסוף הפסוק ולא מתחלתו כדרכם‬
‫ז״ל בכ״מ‪) ,‬עיין תו‪0‬׳ ק ד ו ש י ן ‪ ,‬ס ח ‪ , :‬ב ד י ד ‪ . ,‬א מ ר ק ר א ״ ו ב י ב ‪ ,‬ס ‪ , .‬ב ד י ר ‪ / , ,‬י א ו י י ך ‪ ,‬ועוד(! כי מאחר‬
‫שתורה ומשפט מאתו יצאו להיות ‪.‬לאור עמים״‪ ,‬הרי האומה הישראלית שקבלה‬
‫את התורה מסיני להפיצה בעולם‪ ,‬היא ‪.‬א ם״ ליתר האומות‪ .‬ומה שהוסיף‬
‫הדורש לאמר ״ולאמי כתיב״‪ ,‬אין כונתו לאמר שמלה זו נכתבה חסרה ואו‪,‬‬
‫הספרים שלנו היא מלאה על פי המסורה‪),‬עיין ב מ נ ח ת ש י ש ם נ א ר ו נ ה ( ‪,‬‬
‫שהרי בכל‬
‫אלא שהביא זה רק לסמך בעלמא‪ ,‬וכדרכם ז״ל תמיד להסמיך דרשתם אל איזה‬
‫רק למען יהיו הדברים לזכרון‪) ,‬עיין ב ה ב ו ת ב ל ע ץ‬
‫כתוב או םלה מיוחדת בכתוב‪,‬‬
‫יעקב בשם חרשב״א‪,‬‬
‫ב י ב דע־ח‪.(:‬‬
‫וזהו שאמר הכתוב ‪.‬צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה״‪ ,‬המשורר‬
‫קצ‬
‫‪ 1‬מ ‪ 1‬ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫קורא לכל האומות בשם ‪.‬בנות ציון״ והוא קורא אותן לצאת ולראות ‪.‬במלך‬
‫שלמד••׳ הוא •מלך שהשלום שלו״‪. ,‬בעטרה עעטרה לו אםוי׳ היא כנסת ישראל׳‬
‫שעיטרה אותו בעטרת ״מלך גדול על כל הארץ״׳ ) ת ה ל י ם ‪ ,‬מ ז ‪ -‬ג ( ‪. ,‬ביום חתונתו‬
‫וכיום שמחת לבו״׳ ובמשנתם ז״ל הנזכרת׳ ״ביום חתונתו ‪ -‬זה מתן תורה׳׳‬
‫כי ביום הגדול ההוא בעמדם לפני הר חורב הכריזו על מלכותו ית״ש שהוא‬
‫״מלך עולם״‪) .‬על ״יום שמחת לבו ‪ -‬זה בנין בית המקדש״ עוד נדבר בעזיה‬
‫בם״א(‪ .‬זהו הביאור הנכון על כתוב זה הפתאים לדרשתם ז״ל על ״שלמה״ שהוא‬
‫קודש‪ ,‬כי מאחר שיתר האומות הן ״בנות ציון״‪ ,‬הרי היא כנסת ישראל הנקראת‬
‫בשם ציון‪ ,‬להן לאם! ולא לחנם התפעל איפוא רשב״י מתשובה נכונה זו‪ .‬עד‬
‫שנשק לראב״י בעדה על ראשו!‬
‫חתונתו של הקב״ה עם בחירת לבו׳ האומה הישראלית‪ .‬שאז ״עטרה לו‬
‫אמו״‪ ,‬זו כנטת ישראל‪ ,‬״עטרה״‪ ,‬עטרת הנלוכה להיות למלך על כל הארץ‪,‬‬
‫הומגד‪ ,‬״בקולות וברקיט וקול שופד חזק מאד״ על ״הר סיני שנתלש מהר‬
‫המורי׳״ו והר המורי׳ בא לנו‪ ,‬כאמור‪ ,‬ע״י השפעתה של שרה על יצחק בנה׳‬
‫ובכן הרי היא‪ ,‬שרה אסגו‪ ,‬שגרמה במעשיה לידי כל הגדולה הזאת‪ ,‬לידי הכרזת‬
‫מלכות השמים עלי ארץ ממרומי הר האלקים‪ .‬בצדק איפוא נפקדה אמנו זו‬
‫לטובה מאת מלך העולמים בראש השנה‪ ,‬ביום שהוקבע להיות יום מדוש‬
‫המלוכה בישראל ‪ 1‬ובזה באנו לידי חקר היחס שבין פקידה ראשונה זו ובין‬
‫יום הזכרון!‬
‫ד‪.‬‬
‫הכרת כח מלכותו יתיש‪ ,‬מלכות שמים עלי ארץ‪ ,‬הוכרזה לראשונה‬
‫ממרומי הר סיני‪ ,‬על ידי משה‪ ,‬שהי׳ המלך הראשון בישראל‪ ,‬כאמור ״ויהי‬
‫שנקרא מלך״‪ ) ,‬ש מ ־ ר ‪ ,‬פ ״ ג ב ‪ ,‬ו ב נ ־ מ ( ‪.‬‬
‫בישורון מלך״‪ ) ,‬ו ב ר י ם ‪ ,‬ל ג ‪ -‬ה ( ‪ - ,‬״זה משה‬
‫״אחרי מות משה עבד ד׳״ עברה תקופה ארוכה של יותר מארבע פאות שנה‬
‫ללא מלך בישראל‪ ,‬היא תקופת השופטים‪ ,‬עד שהתחדשה שוב המלוכה ע״י‬
‫שמואל הרמתי‪ ,‬שמשח לעת זקנתו בדבר ד׳ לראשונה את שאול בן קיש למלך‬
‫על ישראל‪ ,‬ואחריו את דוד בן ישי‪ .‬בכתוב יסופר כי ״כאשר זקן שמואל״‬
‫התקבצו אליו ״כל זקני ישראל ויאמרו אליו‪ ,‬שימה לנו מלך לשפטנו בכל‬
‫הגוים״‪ .‬דרישת זקני העם לשים עליהם מלך לא הי׳ בה בעצם כל חטא‪,‬‬
‫שהרי ״שלש מצוות נצטוו ישראל בהן בכניסתן לארץ״ והראשונה שבהן היתה‬
‫‪.‬להעמיד עליהם מלך׳‪ ,‬י ס נ ה ו ר י ן ‪ ,‬כ‪ .(:‬ובכל זאת הודע ״הדבר בעיני שמואל‬
‫כאשר אמרו תנה לנו מלן לשפטנז* וחכמינו ‪r‬״‪ V‬יאמרו לנו על זה׳ )שם(‪ ,‬כי‬
‫״זקנים שבדור כהוגן שאלו‪ ,‬אבל עמי הארץ שבהם קלקלו‪ ,‬שנאמר והיינו גם‬
‫אנחנו כבל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו׳‪.‬‬
‫ז‬
‫א ח ‪ 7‬ד‬
‫קלקול עמי הארץ לא הי׳ רק בזה שאמרו ‪.‬לשפטנו ככל המים״‪) ,‬כמו‬
‫שנראה לכאורה מדברי רש״י ז״ל שם(‪ ,‬שהרי בפרשת המלך שבתורה כן כתוב‬
‫לאמר‪. ,‬ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותיי׳‪ ,‬ועל זה בא הצווי‬
‫שם לאמר‪ ,‬״שום תשים עליך מלך״ ) ד ב ר י ם ‪ ,‬י ז ‪ ,‬י י ‪ -‬ט ו ( ‪ .‬אלא שקלקולם היי בזה‬
‫שהוסיפו לאמר עוד‪. ,‬והיינו אנחנו ככל הגוים וגוי״‪ ,‬וסוף דבריהם הוכיח על‬
‫תחלתם‪ ,‬שדרישת עמי הארץ מאת שמואל לחת להם מלך היתה בעיקרה שאיפה‬
‫קלקלה‪ ,‬שאיפה של ״נהי׳ כגוים״‪ ,‬שהיתה כרקב לבית ישראל תמיד‪ .‬שאיפת‬
‫ההתבוללות הזאת התחילה עוד במצרים‪ ,‬לאחר מותו של יוסף‪ ,‬״כשהפרו‬
‫ישראל בריח מילה ואמרו נהי׳ כמצרים׳‪ ) ,‬ש מ ״ ר ‪ ,‬פ ״ א ( ! והיא היתד‪ ,‬מפעפעת‬
‫כארס של נחש בקרב האומה כל ימי שבתם על אדמתם‪ ,‬עד כי עוד בימי‬
‫יחזקאל הוכיח אותם הנביא קשה‪ ,‬באמרו להם ‪.‬והעולה על רוחכם היה לא‬
‫תהיה אשר אתם אומרים נהיה כנוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן‪ ,‬חי‬
‫אני נאם ד׳ א׳ אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך‬
‫עליכם״‪ ) ,‬י ח ז ק א ל ‪ ,‬כ ‪ ,‬ל ב לג(‪.‬‬
‫שמואל הנביא ברוח קדשו הרגיש את שאיפתם זו המקולקלת עוד‬
‫בראשית דבריהם‪ ,‬בבואם אליו בדרישתם לתת להם מלך‪ ,‬ולפיכך הורע הדבר‬
‫בעיניו מאד‪ .‬הוא התאמץ להטותם מחפצם זה‪ ,‬בתארו לפניהם נדברים נמרצים‬
‫את ״משפט המלך אשד ימלוך עליהם״; אבל הם מאנו ‪.‬לשמוע בקול שמואל‬
‫ויאמרו לא כי אם מלך יהיר‪ ,‬עלינו״‪ ,‬ושמואל המליך עליהם את מלכם הראשון‬
‫הוא שאול בן קיש‪) .‬שיא‪ ,‬ח‪ ,‬א‪-‬כ>‪ .‬הכתוב יספר שם עוד‪ ,‬כי לאחד שהמליכו‬
‫העם את שאול בגלגל‪ ,‬״וישמח שנ‪ 1‬שאול וכל אנשי ישראל עד מאדי‪) ,‬שם‪ ,‬י א ‪ -‬ט ו ( ‪,‬‬
‫הוסיף שמואל להוכיחם קשה על דרישתם לשים עליהם מלך‪ -‬באמרו להם ״וד׳‬
‫אלקיכם מלככם׳‪ ,‬ואף עשה לפניהם אותות של ״קולות ומטר׳ ביום ‪.‬קציר‬
‫חטים״‪ ,‬באמרו להם עור‪ ,‬״ודעו וראו כי רעתכם רבד‪ ,‬אשר עשיתם בעיני ד׳‬
‫לשאול לכם מלך׳‪ .‬העם יראו מאד ״את ד׳ ואת שמואל״‪ ,‬בהכירם את עותתם‪,‬‬
‫״ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ד׳ אלקין ואל נמות‪ .‬כי‬
‫יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך״‪ .‬שמואל התפלל אמנם בעדם אל‬
‫ד׳‪ ,‬אבל הוסיף להוכיחם ולחזות להם עתידות‪ ,‬לאמר‪ ,‬״אך אל תסורו מאחרי ד׳‬
‫ועבדתם את ד׳ בכל לבבכם וגוי‪ ,‬ואם הרע תריעו גם אתם גם מלככם‬
‫תספו״‪) ,‬שם‪ ,‬יב‪ ,‬י ב כה(‪.‬‬
‫שמואל בחדשו את המלוכה בישראל‪ ,‬אחר שנפסקה‬
‫התאמץ להשריש בקרב העם את ״משפט המלך״ בישראל‪,‬‬
‫המיס"‪ .‬מלכי הגוים בימי קדם היו מושלים על העם י ביד‬
‫נוראה‪ ,‬מבלי פוצה פה ומצפצף כנגדם‪ ,‬בהיוחם נחשבים‬
‫לאלים‪ ,‬שבידם לחוק חוקים לאחרים ולהעניש עונש מות את‬
‫במותו של משה‪,‬‬
‫שהוא לא ״ככל‬
‫חזקה ובעריצות‬
‫בעיני עבדיהם‬
‫העוברים עליהם‪,‬‬
‫ש ב ת‬
‫ק?ב‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫והס בעצמם היו פטורים מכל עול‪ .‬בעמדם למעלה מכל חוק ומשפט‪ .‬לא כן‬
‫הדבר בישראל! על סלך ישראל נאמר‪. ,‬והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב‬
‫לו את משנה התורה הזאת‪ .‬וגוי‪ ,‬והיתד‪ .‬עמו וקרא בו כל ימי חייו‪ ,‬למען ילמד‬
‫ליראה את ד׳ אלקיו‪ ,‬לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה‬
‫לעשותם‪ ) /‬ו ב ר י ם ‪ ,‬י ז ‪ ,‬י מ ‪ -‬י ט > ‪ .‬תעודת המלך בישראל היתד‪ ,‬לא למשול בעם‪ ,‬כי‬
‫אם להיות להם למודה דרך ד' ולנהלם בארחות צדקה ומשפט‪ ,‬כאמור‪ ,‬״ועוז‬
‫מלך טשפט אהב״‪< .‬תי‪.‬לי‪ * .0‬ט ‪ -‬ד ( ‪ ,‬העוז של המלך הוא להיות אוהב משפט‪.‬‬
‫ולמען היותו לבני עמו לסמל ולמופת בכל הליכותיו ובארחות חייו‪,‬‬
‫נצטוה לפיכך לכתוב לו ספד תורה‪• ,‬ועושה אותה במין קמיע ותולה‬
‫בזרועו׳‪ ) .‬ס נ ה ד ר י ן ‪ , ( : « ,‬למען תהיה לנגד עיניו תמיד‪ .‬זהו שאמר הכתוב גבי‬
‫משה ואהרן ‪.‬כן עשוי‪ ) ,‬ש מ ו ת ‪ .‬י ב ‪ -‬נ ( ‪. ,‬ומהו כן עשו? אלא אף משה ואהרן‬
‫כן עשוי‪ ) ,‬מ כ י ל ת א ( ‪ .‬הכתוב משמיענו‪ ,‬כי אף המה שניהם‪ ,‬ראשי העם ומנהיגיו‪,‬‬
‫עשו בעצמם ככל אשר צוו את בני ישראל בשמ ד׳ לעשות‪ ,‬ובזה היו להם‬
‫למופת לעשות גם המה כמותם!‬
‫שמואל הרמתי בהשרישו בקרב עם ישראל את שורש האםוגה הצרופה‬
‫בדי‪ ,‬למען ידעו כי •ד׳ אלקיכם םלכגם״‪ ,‬הגדיל לעשות בימיו הוא כמשה‬
‫ואהרן בימיהם המה‪ .‬בצדק אמרו עליו לפיכך חכמינו זיל‪ ,‬״שהי׳ שקול‬
‫כשגי אנשים‪ ,‬כמשה ואהרן‪ ,‬שנאמר משד‪ ,‬ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי‬
‫שמל'‪,‬‬
‫)ברכות‪ ,‬ליא‪! (:‬‬
‫זהו מה שנפקדה חנה אמו של שמואל ‪,‬בזרע אנשים׳״‪ ,‬ביום חידוש‬
‫המלוכה בישראל‪ ,‬בראש השנה‪ .‬פקידתה של חנה באה להשלים את פעולת‬
‫פקידתה של שדה‪ ,‬ושתי הפקידות הללו למטרה אחת באו‪ ,‬למטרת המלכת‬
‫השי״ת למלך על ישראל‪ .‬ומה עמקו איפוא מחשבות חכמינו זיל‪ ,‬שתקנו לנו‬
‫לקרוא בתורה ביום ראשון של ראש השנה בפרשת פקידת שרה‪ .‬ולהפטיר‬
‫בנביא בפרשת פקידת חנה ‪1‬‬
‫ה‪.‬‬
‫הפקידה השלישית שחשבו לנו חכמינו זיל ליום קדוש זה‪ ,‬היא פקידת‬
‫רחל‪ ,‬שממנה נולד יוסף הצדיק‪ ,‬אשר על שמו נקרא עם ישראל בלו‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫•גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה׳‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ .‬ע‪ .>! -1‬וכבר עמדו על כתוב‬
‫זח חכמינו זיל ושאלו‪ ,‬״וכי יוסף ילד ז והלא יעקב ילד! אלא יעקב ילד ויוסף‬
‫בלבל לפיכן נקראו על שמו׳*‪ ) ,‬ס נ ה ד ר י ן ‪ ,‬יט‪ .(:‬יוסף כלכל את אחיו וכל אשר‬
‫להם לא רק •בלחם מן הארץ״‪ ,‬לאכול לשובע בשנות הרעב‪ ,‬כי אם גם‬
‫‪.‬בלחם מן השמים״‪ ,‬במזון רוחני‪ ,‬בהיותו להם לסמל ולמופת במקרי חייו‬
‫ובכל הליכותיו‪ ,‬ובזה הורה להם ״את חדרן ילכו בד‪ ,‬זאת המעשה אשר‬
‫‪0‬‬
‫א מ ז‬
‫ו‬
‫ל‪/‬צג‬
‫יעשון*‪ ) .‬ש » ו ‪,‬‬
‫ולבניהם אחריהם!‬
‫יוסף היה היהודי הראשון שגלה מבית אביו ומארצו לארץ נבר‪ .‬שם‬
‫שסו עליו עלילות דברים ויתנוהו בבור‪ ,‬״ענו בכבל רגלו ברזל באה‬
‫נפשו״‪ ) ,‬ת ח ל י ט ‪ ,‬ק ח ‪ -‬י ח ( ‪ .‬אבל הוא היה כמו כן היהודי הראשון לעלות לגדולה‬
‫בארץ גלותו‪ ,‬כי ״שלח מלך ויתירהו‪ ,‬מושל עמים ויפתחהו‪ ,‬שמו אדון לביתו‬
‫ומושל בבל קנינו״‪ ) .‬ש ם ‪ ,‬ב ‪ -‬ב א > < והעבד העברי נהיה בן לילה ל״צפגת‬
‫פענח״ מצרי‪ ,‬אשר ‪.‬בלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ‬
‫מצדים״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬מ א ‪ ,‬מ ד ‪ -‬מ י ‪ • ( ,‬הוא היד‪ .‬יוסף הצדיק שעמד בצדקו מתחלה‬
‫ועד סוף‪ ,‬ולמרות כל התהפוכות שעבדו עליו נשאר בתומתו‪ .‬בימי עגיו‬
‫ומדודו לא התכחש למולדתו‪ ,‬כי אם ״הודה בארצו״‪ ,‬באמרו ״גנב גנבתי מארץ‬
‫העברים״‪ ) ,‬ש ם ‪ ,‬מ ‪ -‬ט י > ‪ ,‬שבשביל זה זכה ״להקבד בארצו״‪ ) ,‬י ב ׳ ‪ -‬ר ‪ ,‬פ ״ ב ( ‪ .‬וכן גם‬
‫בעלותו לגדולה להיות למושל על כל ארץ מצרים‪» ,‬לא נתגאה על אחיו ועל‬
‫בית אביו׳ וכשם שהיה קטן בעיניו בתחלה כשהיה עבד במצרים‪ ,‬כך היה קטן‬
‫בעיניו אתר שהיה מלך׳ <שמ‪-‬ר‪ .‬פ י א ( ‪.‬‬
‫״‬
‫יח‪-‬כ(‪,‬‬
‫כי כל מד‪ .‬שאירע ליוסף אירע אחרי כן לאחיו‬
‫בזה היה לסםל לישראל ולעד על חייהם המד‪ ,‬בגולה‪ ,‬כי בין בהיותם‬
‫עבדים מעונים תחת ידי אדונים קשים‪ ,‬ובין בעלותם לגדולה‪ ,‬עליהם לזכור‬
‫תמיד כי ״עברים״ המה‪ ,‬בני בניו של אברהם העברי‪» ,‬שכל העולם כלו‬
‫מעבר אחד והוא מעבר אחר״‪ ) ,‬ב ר י ר ‪ ,‬פ מ ‪ -‬ב ( ! וכשם שמפר יוסף את נפשו על‬
‫קדושת שמו של הקב״ה‪ ,‬ובשעה שבאה האפשרות לידו להנאל מכל צרותיו‬
‫במחיר חטאו לאלקים‪ ,‬עמד בנסיונו הקשה ובחר בעבדות ובבבלי ברזל מלטמא‬
‫את נפשו‪ ,‬בנפלו ברשת החטא שפרשה לרגלו אשת אדוניו! ובעלותו לגדולה‬
‫נשאר נאמן לאלקיו ושטר את השבת ואת בשרות שולחנו‪ .‬מבלי להגאל בכל‬
‫דבר טמא‪ ) .‬ש פ ‪ ,‬פ צ ״ ב ( ‪ .‬כן עליהם לעמוד בכל נסיונותיתם‪ ,‬ולהיות נכוניפ תפיד‬
‫למסור את נפשותיהם על קדושת השם‪ ,‬בהשםרם מלהלכד ברשת הטמיעה‬
‫והטומאה‪ .‬הוא הי׳ להם למופת גם בעוז בטחונו בד׳‪ ,‬כי כשם שהוא לא נתיאש‬
‫בעת צר לו‪ ,‬וציפה תמיד לגאולה‪ ,‬אשר על שם זה נאמר עליו‪ ,‬״אשרי הגבר‬
‫אשר שם ד׳ מבטחו״‪< ,‬שם‪ ,‬פ ׳ פ י ט ( ! ובעלותו אחרי בן לגדולה לא גבה לבו ולא‬
‫שכח את אל מושיעו מצרה׳ כן עליהם לבלי להתיאש ולרפות ידיהם ח״ו‬
‫בעת צר להם בגלותם‪ ,‬כי אם לצפות תמיד לישועה; וכמו כן עליהם לבלי‬
‫לשכוח את ד׳ אלקיהם בעלותם לנדולה‪ ,‬כי אם לזכור תםיד כי בני יעקב המה׳‬
‫בני אביהם הזקן שתמונתו היתד‪ ,‬תמיד לננד עיני רוחו של יוסף‪ ) ,‬י ל ק ו ט ב ר א ש י ת ‪,‬‬
‫רמז‬
‫קמ״ו(‪.‬‬
‫פקידתה של רחל שממנה נולד יוסף‪ ,‬אביהם של ישראל‪ ,‬באה לפיכך‬
‫ביום קדוש זה‪ ,‬יום ראש השנה‪ ,‬שממנו אנו מתחילים למנות לשנים‪ ,‬בהיותו‬
‫נ‬
‫‪11‬‬
‫‪n‬‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫יום הרת עולם‪ .‬יום שבו נברא האדם הדאשון ויום ההולדת של בל האנושיווז‬
‫כולה‪ ,‬למען אשר בעברנו בו משנה לשנה‪ ,‬וכצעדנו על סף שנה חדשה הבאה‬
‫לקראתנו מעולפת צעיף ההסתר‪ ,‬נזכור את יוסף ואת כל אשד עבר עליו‪,‬‬
‫ותמונתו תהי׳ לנגד עינינו ולפנינו תלך‪ ,‬להנחותנו את הדרך הנכונה בה‬
‫נ ל ן גם אנו!‬
‫זהו שאמר הכתוב ״עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים׳‪ ) .‬ת ״ ל י ם ‪ ,‬פ « ‪ -‬ו ( «‬
‫״ויקס עדות כיעקב ותורד‪ ,‬שם בישראל״‪ ) ,‬ש ם ‪ ,‬ע ח ‪ -‬ה ( ‪,‬‬
‫עדות ‪ -‬זו תורה‪ ,‬כאמור‬
‫ועדות זו שם נותן התורה ביהוםף‪ ,‬למען יהי׳ לעד בבני ישראל בכל‬
‫הליכותיו‪ .‬וסיבב לפיכך קורא הדורות מראש‪ ,‬כי גס יציאתו של יוסף מבית‬
‫האסורים תהי׳ בראש השגה׳ )י־ה‪-‬ש‪ ,‬י ׳ ‪ , ( :‬למען תהי׳ היא לגו לאות‪ ,‬כי כשם‬
‫שביום זח יצא יוסף‪.‬על ארץ מצרים״‪ ,‬ו״טבית האסורים יצא למלוך״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬ו ‪ -‬י ד ( ‪,‬‬
‫כן נם עליגו לצפות כי קרוב יום ישעגו‪ ,‬בו נצא מעבדות לחרות ומאפלה‬
‫לאור גדול!‬
‫שלש הפקידות הללו‪ ,‬של שרה רחל וחנה‪ ,‬הן לנו ״החוט המשולש• אשר‬
‫‪.‬לא במהרה ינתק"‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬י ‪ -‬י ב ( ‪ ,‬חוט של חיים המקיף את כל דברי ימינו‪ ,‬למן‬
‫היום הראשון‪ ,‬אשר עליו נאמר ‪.‬היום הזה נהיית לעט״‪ ) ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬״ ‪ , ( » -‬ועד‬
‫״אחרית הימים׳‪ ,‬עד היום בו יקום דבר ד׳ ביד נביאו לאמר‪. ,‬כי מציון תצא תורה‬
‫ודבר ד׳ מירושלים״‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬ב ‪ -‬ג ( ‪ .‬חוט משולש זה כרוך ומקופל הנהו משלשת‬
‫יסודות היהדות‪ ,‬הכרזת מלכות שמים עלי ארץ‪ ,‬קבלת תורה ומצוות מסיני‬
‫ומסירות הנפש על קדושת שמו יתברך׳ שזוהי מצוד‪ .‬מיוחדת לנו בני ישראל‬
‫לבדנו‪ ,‬כאמרם דיל‪ ,‬״בני ישראל מצווים על קידוש השם ואין בני נח מצווין‬
‫על קידוש השם״‪ ) ,‬י ר ו ש ל מ י ש ב י ע י ת ‪ ,‬פ ״ ד ה״ג>‪ .‬שלשת אלד‪ .‬למדנו מיצחק‪ ,‬יוסף‬
‫ושמואל‪ ,‬אשר אמותיהן הקדושות נפקדו לטובה שלשתן ביום קדוש זה‪,‬‬
‫יום חידוש המלוכה בישראל‪ ,‬מלכות השמים!‬
‫קצה‬
‫א מ ‪ 1‬ר‬
‫לראש השנה ‪ /‬מאמר ד ‪/‬‬
‫איל‬
‫א ח ר ‪.‬‬
‫וישא אברהם את ג‪1‬יני‪ 1‬וירא והנה איל אחר נאחז בסבך‬
‫<נרא»יח‪ ,‬גנ—ע>‬
‫בקרניו‪.‬‬
‫מהו‬
‫נגרות‬
‫אחר נ י‬
‫הוויות‬
‫וסופם י ה נ א י‬
‫ניןרניו‬
‫אחר ?‬
‫יתק»‪.‬‬
‫ישראי‬
‫שי‬
‫איי‪,‬‬
‫נאהזלפ‬
‫ו‪,‬ר‪,‬״ו‬
‫נעבירות‬
‫‪1‬ו׳‬
‫ומסתנניפ‬
‫איקיפ‬
‫נשופו‬
‫) נ י י ר ‪ ,‬פניו(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫פרשת העקידה שהנתינו חכמינו זיל לקרוא אווזה ביום השני של ראש‬
‫השנה‪ ) ,‬מ ג י ל ה ‪ ,‬ל ‪ -‬א ‪. , ( .‬כדי שתזכר לנו היום במשפט״‪ ,‬מספרת לדור על דבר‬
‫הנסיון הגדול‪ ,‬שנתנסה בו אברהם אבינו‪ ,‬להעלות לעולה את בנו יחידו אשר‬
‫אהנ יותר מנפשו‪ ,‬שזהו באמת נסיין נשגב מבינת אנוש‪ ,‬כי הלא רחמי האב‬
‫מתנים על הנן‪ ,‬ונקל יותר לאדם למסור את נפשו הוא מלמסור את נפש ננו‪,‬‬
‫מה נם להרונ אותו בעצם ידיו‪ .‬טטעם זה אף שכנר נתנסה אנדהם בנסיון‬
‫של פטירות נפש‪ ,‬בשעה שהשליך אותו נמרד לכבשן האש‪ ,‬לא נאמר לו ‪.‬עתה‬
‫ידעתי כי ירא אלקים אתה׳‪ ,‬עד שעמד גם בנסיונו זה של ‪.‬ולא חשכת את בנך‬
‫את יחידך סמני״! וזה הי׳ נסיונו האחרון‪ ,‬נסיון שאין אחריו עוד נסיון יותר‬
‫גדול מזה‪,‬‬
‫ואולם נסיון העקידה ננמר בזה‪ ,‬שהעלה אברהם את בנו על גבי המזבת‬
‫הי׳ עומד לשחטו במאכלת שבידו‪ ,‬וכשאמר לו מלאך ד׳ ״אל תשלח ידן אל‬
‫הנער* הוסיף אברהם לאמר‪ . ,‬א ו צ י א ממנו ספת דם׳‪ ,‬עד שנאמר לו עוד‪.‬ואל תעש‬
‫לו מאומה״! וכשהתחיל אברהם לתמוה על זה ואמר‪ .‬״ א י ן הדברים חללו אלא‬
‫רנדים של תימה״ השינו הקניה ‪.‬כשאמרתי לן קח נא את בנן את יחידן‪.‬‬
‫לא אמרתי לן שחטהו אלא העלהו‪ ,‬לשם חבה אמרתי לן‪ ,‬אסיקתיה וקימת דנרי‬
‫עכשיו אחתיניה״‪ ) ,‬ב ר ״ ר ‪ ,‬ש‪ ,(0‬ובזה הלא נגמר כל ענין הנסיון הנדול ההוא‪.‬‬
‫אבל הלא תוסיף התורה לספר לנו עוד‪ ,‬כי נשא ״אברהם את עיניו וירא‬
‫והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו׳‪ ,‬ואת אותו האיל לקח אברהם ״ויעלהו‬
‫לעולה תחת בנו״‪ .‬וספור זה על הקרבת האיל על מה זה נכתב בתורה וטח‬
‫ש ב ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫בא ללםדנוז כתוב זה‪ ) .‬פ ס ו ק •ג(‪ ,‬על ראית אברהם את האיל והקרבתו אוחו‬
‫לעולה תחת בנו‪ ,‬הי׳ יכול לכאורה להיות נשמט כולו מפרשת העקידה‪ ,‬והיא‬
‫לא היתד‪ .‬חסידה כלום אף אילו היתה עוברת ישר מהכתוב שלפניו להכתוב‬
‫שלאחריו‪ ,‬וםנםיונו הגדול של אברהם לא הי׳ ננדע עי״ז דבר‪ ,‬ועל מה זה בא‬
‫הכתוב הזה כאן ? וכי עד אז לא הקריב אברהם קרבנות על המזבחות שבנה ?‬
‫אין זאת אלא שנכתב הכתוב הזה כאן בתור הקרמה למה שבא אחריו‪ ,‬כי קרא‬
‫‪.‬מלאך ד' אל אברהם שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי נאום ד׳ וגוי‪ ,‬כי ברך‬
‫אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכתול אשר על שפת הים״‪.‬‬
‫ברכה נפלאה זו שנכללו בה יחד שתי הברכות המיוחדות‪ ,‬של ‪.,‬ושמתי‬
‫את זרעך כעפר הארץ״ ושל ״כד‪ ,‬יהיה זרעך״‪ ,‬שנאמרו לאברהם לפני זה בזמנים‬
‫שונים‪ ,‬היא באה לאברהם רק אחרי חזון האיל והקרבתו אותו‪ ,‬ובה נכללו‬
‫כל עתידות בניו בעולם‪ .‬חכמינו ז״ל יאמרו לנו לפיכך על אותו האיל‪ ,‬כי‬
‫הוא היי אחד מהדברים שנבראו יחד עם מעשה בראשית‪ ,‬בערב שבת בין‬
‫השמשות‪ ) ,‬א מ ת ‪ .‬פ״ה‪ ,‬מ‪-‬ת(‪ ,‬כי מתחלת בריאתו של עולם כן נקבע מקורא הדורות‬
‫מראש‪ ,‬שיהי׳ איל זה נקרב בנסיון העקידה‪ ,‬ופה נפלאים דבריהם אלה ! ולהנדיל‬
‫את הפלא הנה יוסיפו חכמינו ז״ל לאמר עוד‪ ,‬על אותו האיל‪ ,‬״שלא יצא ממנו‬
‫דבר לבטלה‪ ,‬עורו הוא אזור מתניו של אליהו‪ .‬שנאמר ואזור עור אזור במתניו׳‬
‫שתי קרניו של איל‪ ,‬של שמאל תקע בו הקב׳׳ה על הר סיני‪ ,‬שנאמר ויהי קול‬
‫השופר וגר‪ ,‬וקרן של ימין הוא גדול מן השמאל׳ ועתיד הקב״ה לתקוע בו‬
‫לעתיד לבוא בקבוץ של גליות‪ ,‬שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול‬
‫וגוי"‪ ) ,‬פ י ר ‪ , * -‬פ ל י א ( ‪ .‬ומה פשר כל הדברים הנפלאים הללו ז‬
‫ב‪.‬‬
‫ונעבוד נא מתחלה אל הפטרת היום‪ ,‬שהתקינו לנו חכמינו ז״ל‪ ,‬להפטיר‬
‫)מגילה‪,‬‬
‫ביום שני של ראש השנה בנבואתו של ירמי׳‪- ,‬הבן יקיר לי אפרים״‪,‬‬
‫״משום דכתיב בה ‪.‬זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחםנו נאום‬
‫די* ) י ש י י ( ‪ .‬טעם זר‪ .‬לכאורה קלוש מאד‪ .‬שהרי כמו כן אפשר הי׳ להפטיר‬
‫בנבואות אחרות שיש בהן ״זכרונות• לטובה‪ .‬וכלל גדול הוא בידינו‪ ,‬שכל‬
‫ההפטרות שנקבעו ע״י חכמינו ז״ל לשבתות ולמועדים‪ ,‬יש להן יחס ושייכות‬
‫לתוכן הקריאה בתורה של אוחו היום! ועל פי זה אנו יכוליפ להחליט בודאות‬
‫גמורה‪ ,‬שנם בנבואה זו של ירמי׳ מצאו חכמינו זיל איזה יחס לפרשת העקידה‪,‬‬
‫שנקבעה לקרואתה ביום הקדוש הזה‪ ,‬ונחקורה נא לדעת בעז״ה את היחס שבין‬
‫שתי אלה‪.‬‬
‫״כה אמר ד׳ קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה‪,‬‬
‫מאנה להנתם על בניה כי איננו! כה אמר ד׳ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה‪.‬‬
‫שפ(‪,‬‬
‫א מ ו ר‬
‫בי יש שנד לפעולתן נאם ד׳ ושבו מארץ אויב ! ויש תקוה לאחריתך נאם ד׳‬
‫ושבו בנים לנבולם״‪) ,‬ירמי׳‪ .‬לא‪0 ,‬ו‪-‬יז>‪ .‬שלשת הפסוקים הללו קודמים בנבואה‪.‬‬
‫ההיא להפסוק של ״הבן יקיר לי״‪ ,‬ועליהם נעמוד נא בזה‪.‬‬
‫רחל מתה ״בארץ כנען בדרך״ ושם נקברה על ידי יעקב ‪.‬בדרך אפרת‬
‫היא בית לחם״‪) ,‬בראשית‪ ,‬מח‪-‬ז>‪ .‬וידועה היא אגדת חכמינו ז״ל בענין זה‪ ,‬לאמר‪,‬‬
‫‪,‬מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת ז אלא שצפה‬
‫יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור דרך שם‪ ,‬לפיכך קברה שם‪ ,‬כדי שתהא‬
‫מבקשת רחםים עליהם״‪) ,‬נר׳‪-‬ר‪ ,‬פרשה פ״ב(‪ ,‬וזו היתה התנצלותו של יעקב לפני‬
‫יוסף על אשר לא הוליכה ״אפילו לבית לחם להכניסה לארץ״‪) ,‬רש״י‪ ,‬בחומש שפ(•‬
‫אכל מדוע הוטל תפקיד חשוב זה על רחל‪ ,‬שתהא היא מבקשת רחמים על‬
‫הנליות ולא על לאד‪ ,‬אחותה הנבירה‪ .‬שממנה יצאו ששד‪ ,‬שבטי ישראל‪ ,‬מחצית‬
‫האומר‪ ,‬כולה?‬
‫ואולם הנה רחל היתד‪ .‬אמו של יוסף‪, ,‬וכל התולדות של יעקב לא באו‬
‫אלא בזכותו של יוסף ובשבילו״‪) ,‬בר״ר‪ ,‬פרשה פ״ >‪ ,‬ועל שם זה נקראו בני ישראל‬
‫כולם בשם ‪.‬בני יעקב ויוסף״‪) ,‬תהלים‪ ,‬עז‪-‬ט!(‪ .‬ומלכד פשטות הדברים‪ ,‬כמבואר‬
‫במדרש שם‪ ,‬״כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל וכר״‪ ,‬שהרי‬
‫עיקר הליכתו שמה הי׳ בצוויו של אביו‪. ,‬לקחת לו משם אשד‪.‬״‪ ,‬וברחל עבד‬
‫שבע שנים אלא שלבן רמהו ונתן לו את לאה תחלה‪ ,‬ונמצא שכל התולדות הללו‬
‫לא באו אלא בשביל רחל ובנה יוסף‪ ,‬ונקראו לפיכך כולם על שמו של יוסף‪.‬‬
‫מלבד זאת אפשר לאמר עוד‪ ,‬בי נקראו ישראל על שמו של יוסף‪ ,‬משום שהוא‬
‫הי׳ הסמל של בל האומה בולו! בעתידותיה‪ ,‬ומד‪ .‬שאירע ליוסף במצרים אירע‬
‫לישראל אחרי מאות רבות בשנים בארצות גלותם‪.‬‬
‫יוסף הי׳ הראשון בבני יעקב לטעום טעם גלות‪ ,‬ובעודנו נער גלה מבית‬
‫אביו ונמכר לעבד במצרים‪ ,‬ושמד‪ .‬הלא פעל גדולות בעד ארץ גלותו‪ ,‬כי לא רק‬
‫שהציל אותה מחרפת רעב בחכמתו‪ ,‬כי אם עוד העשיר אותה עושר רב׳ אחרי‬
‫אשר ‪.‬כל כסף וזהב שבעולם לקט יוסף והביא מצרימה״‪) ,‬פסחים‪ ,‬קי׳יט‪ .(.‬ומה הי׳‬
‫שכרו בעד כל הטובות הגדולות שעשה באמונה לארץ גלותו? לא ארכו הימים‬
‫״ויקט מלך חדש אשר לא ידע את יוסף״‪) ,‬שמית׳ א ‪ -‬ח ( ‪ ,‬ולא מלך חדש הי׳׳ אלא‬
‫‪.‬דהוי דמי כמאן דלא ידע לו כלל״‪) ,‬סוטה‪ ,‬יא‪ !(.‬וכגודל רשעת!• נהפך לאויב‬
‫לאלה שבאו לנוד בארצו על פי רשיונו‪ ,‬ויתחכם להרע להם ולמרד את חייהם‬
‫בעבודה קשה! ובני יוסף׳ בני זה האיש שהי׳ ״מושל בבל ארץ מצרים״‪ ,‬כבר‬
‫היו לעבדים וידיהם היו עושות ‪.‬בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה״‪ ,‬תחת‬
‫השוט האכזרי של נוגשים קשים ואכזרים‪ ,‬ואף תבן לא ניתן להם ״ללבון‬
‫הלבנים״‪ ,‬עד כי נאנחו מרה ״מקוצר דוח ומעבודה קשה״!‬
‫ד‬
‫ומעשה זה של יוסף ושנוי נורלו מטובה לרעה‪ ,‬הלא הלך ונשנה פעסים אין‬
‫קצח‬
‫ש כ ת‬
‫‪ 1‬מ ? ע ד‬
‫ספורות בתיי עסנו כגולה‪ .‬בכל ארץ שגלו ישראל לתוכה העשירו חמה את‬
‫הארץ בחריצותם ויעבדוה באמונה‪ ,‬עד כי הכירו מושלי הארץ את טובתם‬
‫ויעניקו להם זכיות שוגות‪ ,‬ורבים מהם עלו אף לגדולה‪ .‬אבל עד מהרה גשכחה‬
‫כל הסובר‪ .‬שעשו לארץ מגורם‪ ,‬ולא רק שאת זכיותיהם שללו מאתם‪ ,‬כי אם גם‬
‫גזירות רעות גזרו עליהם לדכאותם ער עפר‪ ,‬ולא נמנעו אף מלגרשם כלה מן‬
‫הארץ‪ ,‬שהעשירו אותה בעמלם ובחכמתם‪ .‬כל מה שאירע ליוסף אירע‬
‫לישראל בגלותם!‬
‫ועוד זאת בי הנה יוסף עמד בגסיון בטצריפ‪ ,‬ומסר שטה את נפשו על‬
‫שמירת אמונת אבותיו‪ .‬בכל מצביו השוגים‪ ,‬מבירא עמיקתא לאיגרא רמה‪ ,‬נשאר‬
‫גאמן עם אלקיו ולא בגד בבריתו‪ ,‬כי ‪.‬הוא יוסף הרועה את צאן אביו׳ הוא‬
‫יוסף שהי׳ עבד במצרים וגעשה מלן ועמד בצדקו״‪ ) ,‬י ש ‪ -‬י ‪ ,‬ש מ י ת ‪ ,‬א ‪ -‬ח ( ‪ .‬לפרות‬
‫היותו יחידי שמה‪ ,‬יהודי אחד בארץ גכר‪ ,‬לא התערב בגוים ולא שכת את‬
‫מולדתו‪ ,‬כי אם ‪.‬הודה בארצו״‪ ) ,‬ד נ ׳ ־ ר ‪ ,‬פ״ב>‪ ,‬ותמיד גשא בגאון את שפו ‪.‬עברי״‪,‬‬
‫מורשת אביו הזקן ‪.‬אברהם העברי״‪ ,‬לאמר‪. ,‬כל העולם כולו מעבד אחד והוא‬
‫מעבר אחר״‪ ) ,‬ב ר ־ י ‪ .‬פמיב>‪ .‬צדקתו זו של יוסף היתד! לסמל לישראל בגלותם‬
‫הפה‪ ,‬כי למרות כל מד‪ .‬שעבר עליהם מיום שנלו מארצם‪ ,‬למרות כל נהרי נחלי‬
‫הדם ומדורות האש שעברו בם מתנרת יד האויב האכזרי‪ ,‬מיד אלה שקמו עליהם‬
‫בכל דור ודור לכלותם‪ ,‬עמדו תמיד בנסיון ונשארו נאמנים בברית אבותם‪,‬‬
‫ובגאון פנימי יאמר ישראל בצדק תמיד‪ ,‬״כל זאת באתנו ולא שכתנוך ולא שקרנו‬
‫בבריתך‪< /‬תהלי‪ 0 ,0‬י ‪ -‬י ח ( ‪ .‬במובן זה הנם בנים נאסנים ליוסף‪ ,‬כי לא רק המוליד‬
‫נקרא אב‪ ,‬אלא חמנדל‪ ,‬המלמד ומדריך בדרכי חיים‪ ) ,‬ש מ י ר ‪ ,‬פ מ ‪ -‬י ( ‪ ,‬ונקראו ישראל‬
‫לפיכן ״בני יעקב ויוסף״‪ ,‬בני יעקב בתולדה ובני יוסף במקרי חייהם‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫יוסף הי׳ לסמל לישראל לא רק בצדקתו ובמקרי חייו‪ ,‬בי אם גם בשנאת‬
‫האחים אליו‪ .‬הן עובדא קייפת היא‪ ,‬שכל הצרות והתלאות שעבדו ועדיין עוברות‬
‫עלינו הן תולדות השנאה אלינו מצד עמי תבל‪ ,‬שנאה העוברת םאבות לבנים‬
‫ונמסרת מאמהות לילדיהן יחד עם חלב שדיהן‪ .‬״הלכה היא בידוע שעשו שונא‬
‫ליעקב״‪ ,‬יאמרו לנו חכמינו ז״ל‪ ) ,‬ס פ ר י נ ה ע ל ת ך ( ועל הכתוב‪ ,‬״ודברי שנאה סבבוני‬
‫וילחמוני חנם״‪ ) ,‬ת ה ל י פ ‪ ,‬ק ט ‪ , > -‬יוסיפו ז״ל לאמר‪. ,‬מה השנאה שמדברים? בשנאה‬
‫שמסר להט אביהם‪ ,‬שנאמר וישטום עשו את יעקב״‪ ) ,‬ש ו ח ״ ט ‪ ,‬שם(‪ .‬אבל הן לא רק‬
‫בני עשו לבדם שונאים אותנו‪ ,‬כי אם כל עמי תבל וגויי ארץ כולם‪ .‬וכבר שאלו‬
‫על זה ואמרו זיל‪ ,‬״אט עשו שונא ליעקב לטי שנטל ממנו אח הבכורה‪ ,‬אבל‬
‫ברברים וענתים ושארית העמים מה עשיתי להם" ? ) ש י ח י מ ן ל ה ג ת י נ » ר א ת א ו י ב י ־ י‬
‫ג‬
‫רבו״‪ ,‬שפ‪,‬‬
‫כה‪-‬יט(‪.‬‬
‫א מ י ר‬
‫קצס‬
‫שאלת עולמים זו על מקור שנאת העולם לעם עולם אין פותר אותה לנכון‪.‬‬
‫ואנו רואים לאסוננו רק את תוצאותיה הנוראות‪ .‬שנאה עורת זו גורמת לעלילות‬
‫שוא עלינו מצד שונאינו‪ .‬עלילות שקר הסותרות אפילו זו את זו באופן בולם‬
‫כל כך‪ .‬עד כי אי אפשר פשוט להבין‪ ,‬איך יכולים אנשים בני דעת לתת אמון‬
‫בעלילות כוזבות כאלה‪ ,‬שהן מזויפות‪ .‬מתוכן‪ .‬אין זאת אלא משום שהשנאה‬
‫מקלקלת את השורה ומעורת את העינים לבלי ראות נכוחה‪ .‬והאמת הפשוטה‬
‫היא‪ ,‬כי לא משום כך שונאים אותנו רודפינו נפש‪ ,‬משומ שמאמינים המה‬
‫בעלילות השקד שבודים עלינו‪ ,‬כי אפ להפך‪ ,‬ה‪-‬נלילות המזויפות הן תוצאות‬
‫השנאה ולא סבתה!‬
‫אבל מדוע ולמה שונאים אותנו כל עמי עולם ו התשובה הרגילה שאנו‬
‫שומעים אותה תמיד היא‪ ,‬כי השנאה אלינו היא תולדת הגלות ! הגלות נדמה‬
‫לנו לחיות גרים בארצות נכר‪ ,‬ומטבע הדברים הוא לשנוא את הנד‪ .‬ואמנם אין‬
‫לכחד את האמת המרה‪ ,‬כי הגלות גורמה במדה מרובה מאד לשנאת העםים‬
‫אלינו ולרדיפתם אותנו חנם‪ .‬אבל אין הגלות סבת השגאה‪ ,‬כי אם להפך‪.‬‬
‫הגלות היא תוצאת תשנאה‪ ,‬ורק מצד שנאת הגוים אלינו גלינו מארצנו ונהיינו‬
‫לנודדים בארצות נכר‪ .‬הלא כן ילמדונו דברי ימיגו מקדם‪ ,‬כי עוד בהיותנו‬
‫יושבים על אדמתנו גברה השנאה אלינו מצד העמים האחרים‪ ,‬ובשנאתם‬
‫התנפלו• עלינו תמיד ולא שקטו עד אשר עלתה בידם‪ ,‬בעונותינו‪ ,‬לגרשנו מן‬
‫הארץ ולשים 'אותנו ״מנוד ראש בלאומים״‪.‬‬
‫ובמובן זה ישמש לנו יוסף שוב בתור סמל עם ישראל כלו‪ .‬הן הוא ידד‬
‫בגולה רק מצד שנאת האחים‪ .‬אליו‪ ,‬אשר בשנאתם מכרוהו לעבד במצרים <‬
‫וכשם שגלותו הוא היתה תולדת השנאה ולא סבתה‪ ,‬כמו כן הוא הדבר בנוגע‬
‫לעם ישראל כלו‪ ,‬שגלותם היא תולדת שנאת העולם אליהם ולא סבתה‪ .‬ושנאה‬
‫זו תיעקר מן העולם רק בסוד הסבה הנכונה אליה‪ ,‬אשר עליה עוד נדבר‬
‫בעז״ה במרוצת הדברים‪.‬‬
‫ובהיות יוסף ׳הסמל לעם ישראל כלו בשלשת אלה‪ ,‬בשנאת האחים אליו‬
‫שגרמה לגלותו‪ ,‬במקרי חייו בנולה ובנסיונותיו הנפלאים שמה‪ .‬אשר על שם זה‬
‫נקראו‪ ,‬כאמור‪ ,‬בשם ״כני יוסף״‪ ,‬הנה היתה רחל אמו אמם של כל ישראל‬
‫וכולם נקראו על שמה‪ .‬זהו שדרשו חכמינו ז״ל‪) ,‬על הכתוב ‪.‬ורחל היתד‪ .‬עקרה״(‪,‬‬
‫לאמר‪ ,‬״רחל היתה עיקרו של בית׳ לפי שכל הדברים תלויים ברחל‪ ,‬ולפיכך‬
‫נקראו ישראל על שמה‪ ,‬רחל מבכה על בניה‪ ,‬ולא סוף דבר על שמה אלא לשם‬
‫בנה‪ ,‬אולי יחנן ד׳ צבאות שארית יוסף‪ ,‬ולא סוף דבר על שם בנה אלא על‬
‫שם בן בנה‪ ,‬שנאמר הבן יקיר לי אפרים״‪ ,‬יט‪-‬־ר‪ ,‬פע‪-‬א(‪ .‬ונבין מעתה מה שהוטל‬
‫תפקיד גדול זה‪ ,‬לבקש רחמים על הגלויות‪ ,‬על רחל‪ ,‬אם ישראל‪ ,‬שבשביל זה‬
‫נקברה בחו״ל׳ ״בדרך אפרת היא בית לחם״!‬
‫ד‬
‫ו ח ו מ ד‬
‫ש ב ח‬
‫ד‪.‬‬
‫וכשהגלה נבוזראדן את ישראל‪, ,‬והיו עוברים דרך שס‪ ,‬יצאת רחל על‬
‫קברה והיתד‪ .‬בוכה ומבקשת עליהם רחמים‪ ,‬שנאמר קול ברמה נשמע‪ ,‬וגוי‪,‬‬
‫רחל מבכה על בניה‪ ,‬מאנה להנחם על בניה בי איננו‪ ,‬והקב״ה משיבה‪ ,‬מנעי‬
‫קולך מבכי ועיניך מדמעה‪ ,‬כי יש שכר לפעולתך‪ ,‬נאם ד׳ ושבו מארץ אויב‪,‬‬
‫וגוי‪ ,‬ושבו בניס לגבולם״‪ ) ,‬י ש ״ י ‪ ,‬ו י ח י ‪ ,‬מ ״ ‪ -‬ז ( ‪ .‬נביא הגולר״ ירמיה‪ ,‬רואה בחזון‬
‫רוחו את רחל כשהיא קמה מקברה לקראת בניה הגולים ו והוא שומע בחזוגו‬
‫את קול ד׳ ממרומים‪ ,‬כשהוא מנחם אותה בנחמת העתיד‪ .‬מה נורא הוא ומרעיש‬
‫לבבות החזון הזמן אגל מה זד‪ .‬שאפר הבתזב ״על בניה כי איננו״ ז מתהיל‬
‫ברבים ומסיים ביחיד! והלא כך צריך היה הכתוב לאמר‪. .‬כי אינם״! ומה זה‬
‫שאפר הכתוב ‪.‬ושבו״ פעמים‪. ,‬ושבו מארץ אויב ‪ -‬ושבו בגים לגבולם״ ז הלא‬
‫דבר הוא!‬
‫ולדרכנו נאמר‪ ,‬כי הדברים ״כי איננו״ מוסבים המה על יוסף‪) ,‬רמז למה‬
‫שאמר יעקב בשעתו‪• ,‬יוסף איננו״(‪ .‬רחל אם ישראל בוכח על בניה הגולים‬
‫וממאנת להנחם ״כי איננו*׳ על כי אין יוסף בנה עמהם‪ .‬היא האם הרחמניה‬
‫בוכה על גורלם המר של בגיה הגולים והיא דואגת לעתידותיהם בארצות נכר‪,‬‬
‫שלא יתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם להיות כמוהם‪ .‬אילו היה יוסף בנה‬
‫הצדיק קיים והיה גולה עמהם יחד‪ .‬כי אז היתה מתנחמת בזה‪ .‬שהוא יהיה להם‬
‫למופת ולמורה דרך בנלותם‪ .‬אבל‪ ,‬אהה! ״כי איננו״! יוסף בנח איננו עמהם‪,‬‬
‫להורות להם דרכי חיים‪ ,‬ולפיכך ״מאנה הנחם״! זהקביד‪ ,‬מנחטה בכפלים ומשיב‬
‫לה‪ ,‬״מנעי קולך מבכי וגוי׳ ושבו מארץ אויב ‪ -‬ושבו בגים לגבולם״! מנחם‬
‫הוא אותה בנחמת שיבת הגולים ״מארץ אויבי‪ ,‬כאמור‪. ,‬כי הנני מושיען מרחוק‬
‫ואת זרען מארץ שבים״‪) ,‬שם‪ ,‬ל ה ‪ -‬י ( ‪ .‬ומוסיף הוא לנחמה עוד‪ ,‬כי ‪.‬יש תקוה׳‬
‫לאחריתה‪. .‬ושבו בנים לגבולם״! תקוה טובה נשקפת לה בשיבת בניה‪-‬בוניה‬
‫״לגבולם׳‪ ,‬הוא הגבול שעליו יאמר הכתוב‪ ,‬״לא תסיג גבול רען אשר נבלו‬
‫ראשונים״‪ ) ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬י ט ‪ -‬י ר ( ‪ .‬״רעך זה הקניה״‪ ) ,‬ש מ ״ י ‪ ,‬פ ב ״ ז ( ‪ ,‬והוא ית״ש הגביל‬
‫״את העט טביב״ בגבול של ״חורה ומצוות חוקיט ומשפטים״‪ ,‬ועל הגבול ההוא‬
‫הוזהדגו שלא להסיגו! ולא רק את גבול התורה אין להסיג‪ ,‬כי אם גם ‪.‬אשר‬
‫גבלו ראשוגים״‪ ,‬המה מנהיגי האומה ומדריכיה מדור דור‪ ,‬כי ״מגהג שעשו‬
‫אבותינו אל תשגה אותו"‪ ) ,‬מ ד ר ש מ ש ל י ‪ ,‬ע ל ה כ ת ו ב ‪ .‬א ל ת ס י ג ג ב ו ל ע ו ל ם ׳ ‪ ,‬נ ג ‪ -‬י ד ( ‪ .‬זוהי‬
‫איפוא נתפתו הכפולה של השי״ת לרחל הבוכי׳‪ ,‬ני ‪.‬יש תקוח״ טובה לה‪ ,‬תקות‬
‫‪.‬ושבו בנים לגבולפ״‪ ,‬אחדי אשר למרות כל פה שיעבור עליהם בגולה‬
‫לא יאנדו דרך‪ .‬ובהחזיקם בכרית אבותיהם ישונו •בגיס לגבולם״‪,‬‬
‫לגנול אלקיהם!‬
‫א מ ו ר‬
‫וא‬
‫חזון נבואתו של ירמיה‪ ,‬שאנו מפטירים בה כיום הזה‪ ,‬הוא איטוא חזון‬
‫גורלו של ישראל בגולה וחזון גאולתו העתידה‪ ,‬ומה מתאימה היא הפטרה זו‬
‫לקריאת היופ‪ ,‬קריאת פ׳ העקידה!‬
‫ה‪.‬‬
‫הנה הזכרנו למעלה‪ ,‬כי עתידה היא שנאת העולם לעם עולם לעבור מן‬
‫הארץ‪ ,‬רק בטור הטבה הנכונה אליה‪ .‬אבל מה היא הסבת לשנאת העולם אלינו ז‬
‫םתי התחילה לפעפע כארס של נחש בקרב עמי תבל כולם‪ ,‬ומתי ואיך עתידה‬
‫היא לעבור מן הארץ? על שאלת עולמים זו יתנו לנו חכמינו ז״ל תשובה נכונה‪,‬‬
‫באמרם כי שנאת העמים אלינו התחילה מיום אשר עמדנו לפני ד׳ בחורב‪.‬‬
‫לדבריהם נקרא ההר הה־א בשם ״סיני״‪ ,‬משום ״שירדה שנאה לאומות העולם‬
‫עליו״‪) .‬שבת‪ ,‬פט‪ ,(:‬ז‪ .‬א‪ .‬שבשעה שניתנה תודה לישראל על ההר ההוא‪,‬‬
‫באותה שעה נחנה לאו״ה שנאה נצחת אלינו לשנוא אותנו שנאת‬
‫עולם‪) .‬עיון י ע ק ב ‪ ,‬שם(‪.‬‬
‫עד שניתנה תורה לישראל הי׳ כל העולם כלו שקוע בחשכת העריצות‬
‫ועבודת האלילים‪ .‬החוק היחידי ששלט עד אז בעולם הי׳ חוק האגרוף‪ ,‬החוק‬
‫האכזרי האומר‪ ,‬מי שהוא חזק מחבירו הוא גם הצדיק בריבו תמיד‪ ,‬ולו הזכות‬
‫הגמורה להןתלט על החלש ממנו ולשעבדו תחת שלטונו‪ .‬החוק האכזרי הזה‬
‫הביא לעולם את קללת העבדות‪ ,‬חרפת האגושיות‪ ,‬להשתעבד איש באחיו רק‬
‫באשר חזק הוא ממגו‪ ,‬וכל הארץ מלאה חמס ודמעת העשוקים מיד עושקיהם‬
‫כח‪ ,‬כי ״עת אשר שלט האדם'באדם לרע לו״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬ח ־ ט ( ‪ ,‬שלטון האדם באדם‬
‫שלטון החזק בחלש ממנו‪ ,‬הוא מקור כל הרע בעולט‪ ,‬והנה באה התורה והשמיעה‬
‫בעולם את דבר די‪ ,‬״אנכי ד׳ אלקיך‪-‬לא תרצח״‪ ,‬לאמר‪ ,‬ישנו בעולט רק אל‬
‫אחד‪ ,‬השליט בשמים ממעל ובארץ מתחת‪ ,‬והוא שופט צדק העומד לימין אביון‪.‬‬
‫ומעניש הנהו את הרשע הרוצח נפש רעהו‪ ,‬רק באשר חזק הוא ממנו!‬
‫דבר ד׳ זה חולל מהפכה בעולם האלילי ההוא‪ ,‬במליצת חכמינו ז״ל‬
‫הנפלאה‪• ,‬שכשנתנה תורה לישראל הי׳ קולו הולך מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬וכל‬
‫מלכי או״ה אחזתם רעדה בהיכליהם״‪ ) ,‬ז ב ח י ם ‪ ,‬קםז‪ .(.‬הרגש הרגישו מלכי ארץ‬
‫ביום ההוא‪ ,‬כי עתידה תורה זו שניחנה לישראל להביא מהפכה רבד‪ ,‬עלי ארץ‪,‬‬
‫להוריד תקיפי תבל מכסאותיהט‪ ,‬ולשבר את שלטון העריצות בעולם‪ .‬זה גרם‬
‫לידי שנא־ נוראה מצד אילי העולם האלילי ההוא לאותו העט‪ ,‬גושא דבר ד׳‬
‫ותורתו החדשה‪ ,‬ואחריהם המון אדם ימשך‪ ,‬לשנוא גם המה את העם שבא‬
‫להביא גאולה לעולם‪ .‬השנאה הנושנה ההיא התלקחה כאש בלבות עמי‬
‫קרם‪ ,‬והיא נמסרה מאבות לבנים ומדור לדור‪ ,‬עד כי נשרשה עמוק עמוק‬
‫בלבות כל גויי ארץ‪ .‬זוהי הסבה הראשונה לשנאת העולם לעם עולם‪ ,‬שנאת‬
‫רב‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ש נ ת‬
‫בהושך לאלה שהביאו לראשונה‬
‫העריצות לחצדק‪ ,‬שנאת העם ההולכים‬
‫אורה לעולם!‬
‫וםאחר ששנאת העולם לעם העולם היא תולדת שנאת העריצות להצדק‪,‬‬
‫לכן עתידה שנאה זו לעכור מן הארץ רק אז‪ ,‬כאשר יעבור ויבטל מן העולם‬
‫שלטון העריצות והרשע‪ ,‬ואת מקומו יירש שלטון הצדק‪ .‬על זאת אנו מתפללים‬
‫ביום הקדוש הזה‪ ,‬כי יעביר ד׳ את ״םמשלת הזדון מן הארץ‪ ,‬ו‪:‬ל הרשעה כולה‬
‫כעשן תכלה״! ורק אז כאשר ימלוך די לבדו על כל הארץ‪ ,‬רק אז יתן ד׳ כבוד‬
‫לעמו ותקור‪ .‬טובה לדורשיו‪ .‬גאולת ישראל והעברת השנאה אליהם מצד גויי‬
‫ארץ‪ ,‬תבוא רק יחד עם גאולת האנושיות כולה משלטון העריצות והרשע‪,‬‬
‫כחזון העתיד של נביא הגאולה על ״אחרית הימים״‪ ,‬כי תמלא ״הארץ‬
‫דעה את ד׳״‪ ,‬ורק אז ״לא ירעו ולא ישחיתו״!‬
‫ו‪.‬‬
‫שנאת העולם לעס עולם החחילה איפוא בקול שופר‪ ,‬בקול העופר שבו‬
‫הופיע הקכ״ה על ישראל‪ ,‬בהגלותו עליהם על הר סיני ללמדם תורה ומצוות‪,‬‬
‫כאמור ״ ויהי קול השופר הולך וחזק מאד״‪ .‬ועתידה היא שנאת עולם זו לעבוד‬
‫מן הארץ גם כן בקול שופר‪ ,‬בקול השופר הגדול שבו יתקע ביום בוא ״האובדים‬
‫בארץ אשור והגדחים בארץ מצרים״‪ ,‬להשתחוות ״לד׳ בהר הקודש בירושלים״‪,‬‬
‫הוא השופר העתיד להביא ‪.,‬חירות״‪ ,‬חירות לישראל מגלותם‪ ,‬וחירות לעולם‬
‫כלו משלטון הרשע והעריצות‪ ,‬כי ״אין שופר אלא חירותי‪ ) ,‬ס פ י ׳ ‪ ,‬ב ה ע ל ת ך ( ‪ .‬זהו‬
‫מה שאמדו ח‪:‬מינו ז״ל במליצתס הנפלאה על אותו האיל‪ ,‬אילו של אברהמ‪,‬‬
‫״שלא יצא ממנו דבר לבטלה״‪ ,‬כי שתי קרנותיו הן שני השופרות‪ ,‬הנוללימ‬
‫בקרבם את עתידות עמנו מיום הופיעם בעולם בתור ״עם קדוש״‪ ,‬ועד ‪.‬אחרית‬
‫הימים״! של שמאל‪ ,‬״שבו תקע הקב״‪.‬־• על הר סיני״‪ ,‬ושל יםין ״שהוא גדול‬
‫מן השמאל״‪ .‬שבו ״עתיד הקב״ה לתקוע לעתיד לבוא בקבוץ של גליות״‪ ,‬ועליו‬
‫נאמר ״בשופר גדול״‪ .‬אותו האיל נברא‪ ,‬לפי אגדת חכמינו ז״ל‪ ,‬במעשה בראשית‬
‫בערב שבת בין השמשות‪ ,‬כי ״בראשית ברא אלקים—בשביל ישראל שנקראו‬
‫ראשית״‪ ,‬וביום ״עשות ד׳ אלקיס ארץ ושמים״‪ ,‬״בשביל ישראל״‪ ,‬כבר עלתה‬
‫אז במחשבה לפניו ית״ש השנאה העתידה לישראל‪ ,‬ראשיתה ואחריתה‪ ,‬ובשבילה‬
‫נברא אז אותו האיל‪ ,‬שבקרנו האחת תתחיל אוחד‪ ,‬השנאה ובקרנו השני׳ תעבוד‬
‫ותבטל מן העולם!‬
‫וכשם ששתי קרנותיו של האיל ‪.‬לא יצאו לבטלה׳‪ ,‬כן לא יצא לבטלה‬
‫גם עורו‪ ,‬וממנו נעשה האזור על מתני אליהו התשבי‪ .‬אליהו הנביא‪ ,‬זה איש‬
‫הפלאות‪ ,‬גוער להיות מבשר הגאולה‪ ,‬״לפני בוא יום ד׳ הנדול והנורא״‪ ,‬ועליו‬
‫נאמר ״מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו״‪ , ,‬י ש ע י ‪ -‬ע ‪ -‬ז ( ‪ .‬חכמינו ז״ל יוסיפו‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫רג‬
‫לאמד‪ :‬ישני נביאים עמדו לישראל משבטו של לוי‪ ,‬משה ראשון ואליהו‬
‫אחרון‪ ,‬ושניהם גואלים את ישראל בשליחות‪ ,‬משה נאלם ממצרים ואלי׳‬
‫לעתיד לבוא״‪ ) ,‬י ל ק ו * מ־•*‪ ,‬ר מ ז י‪ .>0‬אבל מדוע זכה רק הוא להיות מבשר‬
‫הגאולה העתידה ז‬
‫חכמינו ז״ל יאמרו לנו‪ ,‬וז״ל! ‪.‬אמר לו הקביה לאליהו‪ ,‬אתה נתת שלו׳‬
‫בין ישראל וביני בעוה״ז‪ ,‬אף לע״ל אתה הוא שעתיד ליתן שלוי ביני ובין בני‪,‬‬
‫שנאמר הנח אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב‬
‫בנים על אבותם״‪ ) ,‬י ל ק ו ט ר י ש פ ג ח ם ( ‪ .‬השלו׳ שעשה אליהו בימיו בין ישראל‬
‫לאביהם שבשמים‪ ,‬הוא מה שקבץ את כל ישראל אל הר הכרמל בימי אחאב‪,‬‬
‫ושמה קרא אליהמ את קריאתו הגדולה‪ ,‬לאמר‪ ,‬״עד מתי אתם פוסחים על שתי‬
‫הסעיפים‪ ,‬אם ד׳ הוא האלקים לכו אחריו״! ואחרי שהוריד לעיניהם אש ‪]0‬‬
‫חשםים על המזבח‪ ,‬״ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואח העפר‬
‫ואת המים אשד בתעלה לחכה״‪ ,‬נפלו כל העם על פניהם ויאמרו ‪.‬ד' הוא‬
‫האלקים״! )מ‪ ,«-‬יו!>‪ ,‬ובזה קירב את ישראל לאביהם שבשמי‪.‬ם ועשה שלו׳‬
‫ביניהם‪ ,‬ובזכות השלו׳ זכה להיות מבשר הנאולה לעתיד לבוא!‬
‫אבל כמה מסירות הנפש דרושה היתה לו לאליהו להתיצב לבדו גגד‬
‫אחאב מלך ישראל‪ .‬ונגד כל נביאי השקר שעמו ז והוא באומץ רוח נפלא השיב‬
‫לאתאב אתור ‪«1‬ת החרפה אשר נשא עליו‪ ,‬בקראו אותו בשם ״עוכר ישראל״‪,‬‬
‫ובעוז נפש אמר לו‪ :‬״לא עכרתי את ישראל כי אם אחה ובית אביך בעזבכם‬
‫את מצות ד׳ ותלך אחדי הבעלים״! את הנח הנפלא ההוא של פס״נ שאב אלי׳‬
‫ממקור טהור‪ ,‬מנסיון העקידה‪ ,‬שיהי׳ לנגד עיני רוחו תמיד‪ ,‬וזהו שהמליצו חז״ל‬
‫עליו‪ ,‬שהי׳ על מתניו אזור עור‪ .‬מעורו של אותו האיל שהקריב אברהם אבינו‬
‫בעקדת בנו!‬
‫ומאחר שגלוי וידוע היה לפני קורא הדורות מראש‪ ,‬כי למן השופר‬
‫הראשון ועד השני יעברו אלפי שנים‪ ,‬שנוח נסיונוח קשים לישראל מידי בל‬
‫הקמים עליהם בכל דור ודור לכלותם‪ ,‬בא לפיכך נסיון העקידה‪ ,‬הנסיון הגדול‬
‫ההוא שנקבע להיות ״מעשה אבות סימן לבנים״‪ ,‬בכדי להשריש בקרב ישראל‬
‫את שרשי אותו הכת הנפלא של מסירות הנפש‪ ,‬אשר רק הודות לו הצלחנו‬
‫להחזיק םע‪5‬ד בעולם‪ ,‬למרות כל מה שעבר ועדיין עובר עלינו‪ .‬הנסיון הגדול‬
‫ההוא גגמר אמנמ במסירות הנפש הנפלאה‪ ,‬שהראו האב והבן גם יחד על ידי‬
‫‪.‬העקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבת״! אבל לאחר‬
‫שהוריד אברהמ בדבר ד׳ את בנו מעל המזבח נפקחו עיניו‪ ,‬״וירא והנה איל‬
‫אחר נאחז בסבך בקרניו״‪ ,‬ואת אותו האיל העלה ״לעולה תחת בנו״! וחזון‬
‫האיל ההוא היה להאכ ולהבן גם יחד לאות על עתידות בניהם אחריהם‪ ,‬כי‬
‫אם אמנם יהיה עליהם לעמוד בגסיונות קשים‪ ,‬מיום שישמע בעולם קול השופר‬
‫רד‬
‫ש ב ת‬
‫ז מ ‪ 1‬ע ד‬
‫הראשון של הקרן השמאלית‪ ,‬אבל עתיד םזהיר נשקף להם עור ״כאחרית‬
‫הי‪?.‬ימ״‪ .‬בבוא עתה של הקרן הימנית להשמיע את קולה היא בעולם‪ .‬קול‬
‫השופר הגדול‪ .‬שופר של חירות ו‬
‫ומד‪ .‬נפלאו דברי חכמינו ז״ל על אותו האיל‪. .‬לפי שהיה אברהם אבינו‬
‫רואה את האיל ניתוש מן החורש הזה והולך ומסתבך בחורש אחר‪ .‬אמר לו‬
‫הקכ״ה כך עתידים בניך להסתבך במלכויות‪ ,‬מבבל לפדי מן מדי ליון מיון‬
‫לאדום‪ ,‬וסופם להגאל בקרניו של איל״‪ ) ,‬נ ר ״ ר ‪ ,‬פג׳‪-‬ו(‪ .‬הראה הקביה בחזון האיל‬
‫לאברהם אבינו את עתידות בגיו‪ ,‬את כל הגלויות הבאות ואת גאולתם‬
‫העתידה‪ .‬ובזה הורהו לדעת את מטרת הנסיון של העקידה ומסרת הקרבת‬
‫האיל‪ ,‬שבא להשליט את הנסיון ההוא‪ ,‬בתעודת שני שופרותיו‪ ,‬שופר של סיני‬
‫ושופר של משיח‪ .‬ואתרי שנשלם מעשה העקידה 'בהקרבת אותו האיל בא דבר‬
‫ד׳ שנית אל אברהם‪ ,‬להשבע לו ולברכו בברכת האורה והנצח של כוכבי‬
‫השמים ושל חול הים! כי נמשלו ישראל לכוכבים‪ ,‬להאיר לארץ ולדרים עליה‪,‬‬
‫והם ממל גדולתם בעולם‪ ,‬כי ‪.‬כשהם עולים עולים עד לכוכבים״! וגם נמשלו‬
‫ישראל לחול הים׳ ‪.‬מה הים הזה הגל הראשון אומר עכשיו אני עולה ומציף‬
‫את כל העולם‪ ,‬וכיון שבא לחול הוא כורע ומשחבר‪ ,‬ואין הגל השני למד מן‬
‫הראשון‪ ,‬כך פרעה נתגאה על ישראל והפילו הקב״ה‪ ,‬וכן עמלק וכן סיחון‬
‫ועוג ובלעם ובלק‪ .‬ואין אחד מהם למד מחבירו״‪ ) ,‬י ל ק ו ט י ש ע י ה ‪ ,‬ר מ ז ת ״ כ ( ‪ ,‬זהו‬
‫שגםשלו האומות לים וישראל לחול הים!‬
‫ז‪.‬‬
‫ואחרי כל האמור בזה אנו באים אל הבנת היחט שבין הקריאה וההפטרה‬
‫של יום קדוש זה‪ .‬קריאת פרשת העקירה ביום הזכרון הזה פי שנים לה ברוחה‪,‬‬
‫ושנים הנה תעודותיה! א( להזכיר לפני ד׳ את זכות העקידה‪ ,‬״כדי שתזכר‬
‫לנו היום במשפט״! ב( להזכיר לעצמנו את התורה היוצאת לנו מפרשה זו‬
‫שבתורה‪ ,‬היא פרשת שני השופרות של האיל‪ ,‬שופר של םיני ושופר של משיח‪,‬‬
‫ותורה זו מה נכבדה היא לנו ביחור ביום הקדוש הזה ‪ 1‬יום זה הוא לנו יוט‬
‫ראש השנה‪ ,‬יום שבו אנו עוברים משנה לשנה‪ ,‬שנה יוצאת ושנה אחרת‬
‫חדשה נכנסת‪ ,‬השנה היוצאת מוסיפה עוד דף אחד בספר דברי ימי חיינו‬
‫בגולה‪ ,‬דף כתוב ככל אחיו הקודמים בדם ובדמעות‪ ,‬ועוד טבעת אחת בשרשרת‬
‫הארוכה של תלאות וצרות‪ ,‬המוצאות אותנו על דרכי חיינו בארצות נכר‪.‬‬
‫ולמען חזק את לבנו בתקות הגאולה‪ ,‬ולעודד את רוחנו שלא להתיאש חיו‬
‫מקוצר רוח ומעבודה קשה‪ ,‬כי אם לצפות לישועה ולחכות לדגלי משיח בכל‬
‫יום שיבוא‪ ,‬אנו מזכירים לעצמנו את זכרון שני השופרות של האיל‪ .‬אנו גזברים‬
‫על ירי זה‪ ,‬כי השנאה לישראל‪ ,‬מקור כל צרותינו ותלאותינו בעולם‪ ,‬היא שנאת‬
‫א מ ו ר‬
‫רה‬
‫העריצות להצדק‪ ,‬שנאה שבאה לעולם בשופרו של סיני׳ שאז הוכרזה לראשונה‬
‫מלחמת האור נגד החושך המכסה ארץ‪ ,‬ועתידה היא לעבור ולהבטל מן העולם‬
‫בשופר הגדול‪ ,‬שופר של חירות‪ ,‬שיתקע ביום אשר אז יעביר ד׳ את ממשלת‬
‫הזדון סן הארץ‪ ,‬והיתה או לד׳ המלוכה!‬
‫מקריאת הפרשה שבתורה אנו עובריט לקריאת ההפטרה בנבואתו של‬
‫ירמיד״ שבה יטופר על רחל האט הרחמני׳‪ ,‬הקמה מקברה לבכות ולבקש רחמיט‬
‫על הנלויות העובדות שם‪ .‬קוראים אנו את דברי הנביא הקורעימ לבבוה‪- ,‬קול‬
‫ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם״‪ ,‬ואזנינו כמו‬
‫תשמעגה את קול האם הטובה המתיפחת מרה על גורל בניה הנרדפים על‬
‫צוארם‪ ,‬ויחד עמה אנו בונים על שברגו הגדול כים׳ ״כי משך עלינו השעבוד‬
‫וארך עליגו עול גלות‪ ,‬ואין לנו לא מנהל ולא מחזיק בידנו‪ ,‬כי מי יחמול עליך‬
‫ירושלים ומי ינוד לך ומי יסור לשאול לשלו׳ לך״‪ ) ,‬ס ל י ח ו ת ל ע ר ‪ -‬ה ( !‬
‫ואולם יחד עם קול בכי התמרורים של רחל אנו שומעים נם את קול ד׳‬
‫הקורא אליה ממרומים‪ ,‬לאמר‪ ,‬״מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה׳ כי יש שכר‬
‫לפעולתך נאמ ד׳ ושבו מארץ אויב ויש תקוה לאחריתך נאם ד׳ ושבו‬
‫בגיס לגבולם״‪ .‬דברי התנחומים הללו הם לנו למשיב נפש‪ ,‬והם מחזקים‬
‫בקרב‪ .‬לבותינו את התקוה הטובה לאחריתגו‪- ,‬אחרית היםים״‪ ,‬אשד‬
‫אז נשוב ‪,‬זמארץ אויבי‪ ,‬לארץ אבותינו‪. ,‬ועבו בנים לגבולם״‪ ,‬ובתקוה‬
‫טובה זו אנו צועדים כיום הזה על סף השנה החדשה הבאה לקראתנו ואנו‬
‫קוראים בכח לאמר‪ :‬תכלה שנ‪,‬ה וקללותיה — תחל שנה וברכותיה!‬
‫דו‬
‫ן נו ‪ 1‬ע ו‬
‫ש ב ו !‬
‫לראש השנה ‪/‬מאמר ה ‪/‬‬
‫ז כ י ר ו ת ‪.‬‬
‫שש‬
‫כחודש השביעי באחד לחדש יהיה שבתון זכונז חרועה‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ך‬
‫ן‬
‫יו״ש‬
‫יא‬
‫ק‬
‫א‬
‫|‬
‫שי‬
‫ד‬
‫)ויקרא‪ ,‬כ ג ‪ -‬נ י ‪1‬‬
‫ש‬
‫יה״ש‬
‫נמוינה‪.‬‬
‫שהי‬
‫יהיות‬
‫נשנת‬
‫נסקיש‬
‫היו‬
‫תוקעים‬
‫אני‬
‫) י ה י ש ‪ ,‬נ » ם ‪.>:‬‬
‫א‪.‬‬
‫מנהג נושן זה שלא לתקוע בשבת• חוץ למקדש‪ ,‬הונהג עוד בזמן הבית‬
‫השני‪ .‬ומני אז נשאר הדבר בישראל לדורות‪ .‬שאין חוקעין בואש השנה שחל‬
‫להיות בשבת‪ .‬ואמנה אצלגו בגולה‪ ,‬ואף בארץ ישראל בימינו אלד‪ ,‬אין מצוד‪ .‬זו‬
‫מתבטלת לגמד* גם אז‪ ,‬שהרי חוגגים אנו שני ימים של ראש השנה‪ ,‬וכשחל‬
‫יום הראשון בשבת אגו תוקעים למחר ביום הראשון‪ ,‬אבל בזמן הבית‪ .‬ואף מאוח‬
‫בשנים לאחר החורבן‪ ,‬כשהיו מקדשים את החודש על סי עדים‪ ,‬וחיו חוגגים‬
‫את ראש השנה רק יום אחד‪ ,‬כשבאו העדים בזמנם ביום שלשים; ואף לאחר‬
‫שבטלה קביעות החדשים בארץ ישראל על טי בייד‪ .‬והונהג בישראל הלוח‬
‫שנקבע על ידי הלל הקטן‪ ,‬שעל פיו אנו חוגגים את םועדינו עד היום הזה‪ ,‬ובני‬
‫ארץ ישראל שאין להם יום טוב שני של גליות‪ ,‬לא היו חוגגים אף בראש השנה‬
‫רק יום אחד‪ ,‬כמו בכל יתר המועדים‪. ,‬עד שבאו חכמי טרובינציאה לשם‬
‫והנהיגום לעשות שני ימים טובים ברה״ש״‪ ) .‬ה מ א ו ר ל נ י צ ה פ ר ק א(‪ .‬ובכן הלא היתד‪,‬‬
‫אז המצוד‪ ,‬מתבטלת לגמרי כשחל ראש השגה להיות בשבת‪ .‬ועל מה זד‪ ,‬ולמה‬
‫ביטלו חכמינו ז״ל טצוה קדושה זו מישראל ז‬
‫כגמרא שם אםרו בתחלה בטעמו של דבר• ‪.‬כתוב אחד אומד שבתון‬
‫זכרון תרועה‪ ,‬וכתוב אחד אומד יום תרועה יהי׳ לכמ‪ ,‬כאן כשחל רהיש להיות‬
‫בשבת באן כשחל להיות בחול״‪ .‬אבל דברים אלו גדחו שם םהלכה‪ ,‬דאם מן‬
‫התורה הוא שלא לתקוע בשבת איך התירו זאת במקדש ז ועוד למד‪ .‬תהא‬
‫התקיעה אסורה בשבח הרי היא רק ‪.‬חכמה ואינה מלאכה׳ ז ולפיכך חזרו ואמרו‬
‫שאיסור התקיעה בשבת הוא דק םגזירת חכמים‪. ,‬שמא יטלנו בידו וילך אצל‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫רז‬
‫הבקי ללםור ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים״‪ ,‬ויבוא עי״ז לחילול שבת ו‬
‫״ובמקדש ‪,‬לא גזרו דאין איסור שבות דרבנן במקדש״‪ ) ,‬ר ע ״ ( ‪ .‬והנה על עצם‬
‫גזירה רחוקה זו שבשבילה ביטלו חז״ל מצוה קדושה זו‪ ,‬עוד גדבר במרוצת‬
‫הדברים‪ ,‬וכאן אעיר רק‪ ,‬כי איך שהוא הלא תשוב תתעורר השאלה על שנוי‬
‫הלשון שבכתובים שלפנינו‪ ,‬כי מאחר שאין חילוק מן התורה לענין התקיעה בין‬
‫שבת להול‪ ,‬על מה זה ולמה כא השנוי הזה‪ ,‬ומה בא ללמדנו ז אין זאת אלא‬
‫שבא הכתוב לגלות לנו על ידי שנוי זה טעמה של מצוד‪ .‬חביבה זו‪ ,‬ולהביננו‬
‫בינה‪ ,‬כי תעודת השופר ומטרתו היא הזכירה‪ ,‬להזכירנו בקולו ובתרועתו את‬
‫אשר עלינו לזכור‪ ,‬כי יום התרועה בא בשביל זכרון התרועה‪ ,‬ושני הכתובים‬
‫הללו הם שנים שהם אחד‪ .‬התרועה באה בשביל הזכירה‪ ,‬ומטרתה לגרש‬
‫מאתנו את השכחה המצוי׳ בנו‪ ,‬אחרי אשר מטבעו של אדם הוא‪ ,‬שהשכחה‬
‫שולטת עליו‪.‬‬
‫על השכחה‪ ,‬אמרו חכמינו ז״ל שהיא אחת משלשת הדברים ״שעלו‬
‫במחשבה להבראות״‪) ,‬־־חים‪ ,‬נ״ו ‪ ,(:‬זאת אומרת‪ .‬שמראשית הבריאה כן עלה‬
‫במחשבה לפני‪.‬׳יוצר האדם״‪ ,‬לברוא אח השכחה ולהטביעה בתכונתו של האדם‬
‫לטובתו׳ מפני נחיצותה לקיומו בעולם‪. ,‬דאל״כ לא הי׳ האדם מתקיים״‪ ,‬לולא‬
‫הי׳ האדם שוכח את העובד עליו‪ ,‬ולו הי׳ האדם מרגיש תמיד את מרירות‬
‫הצער בכל מקרה אסון ופגע‪ ,‬כמו שהי׳ מרגישה בשעה הראשונה לאסונו‪ ,‬לא‬
‫הי׳ יכול לעמוד בצערו ולא הי׳ מקבל לעולמ חנחומים‪ .‬שהרי אין מגחמים לו‬
‫לאדם ״בשעה שמתו מוטל לפניו״‪ ,‬ואילו הי׳ האדם רואה לפניו תמיד בעיני‬
‫רוחו את מתו כשהוא מוסל לפניו‪ ,‬לא הי׳ מתנחם לעולם‪ ,‬ולפיכן נגזר ״על‬
‫המת שישתכח מן הלב״‪.‬‬
‫אין לן אושר יותר גדול להאדם מהשבחה‪ ,‬המשכיחתו מעט מעט את‬
‫אסונו׳ ומפיגה את מרירות צערו‪ .‬כל יום העובר על האדם ומרחיקו מאותה‬
‫שעה מרה‪ ,‬שעת אסונו‪ ,‬משקיט הוא את המית לבו ומשיב את נפשו למנוחתה‪.‬‬
‫ואולם לא תמיד טובה השכחה לאדמ‪ ,‬ומצינו בתורה כמה דבריס שנצטוינו‬
‫עליהם לזכרם תמיד‪ .‬אבל אין אפשר לנו להשמד מהשבחה‪ ,‬השולטת באדם‬
‫גגד רצונו‪ ,‬ומשכיחתו אף את אשר ראו עיניו‪ ,‬ואין דבר העומד בפניהז רק‬
‫תרופה אחת יש נגד השכחה שבטבעו של אדם‪ ,‬והיא הזכירה התמידית‪ ,‬זאת‬
‫אומדת‪ ,‬לזכור כפעם בפעם את אשר עלינו לבלי לשכוח! כי כל סה שנוסיף‬
‫לזכור את הדבר‪ ,‬לא רק בלב‪ .‬כי אם ‪.‬בפה״‪ ) ,‬מ ג י ל י ׳ יח•(׳ כן ימעט שלטונה של‬
‫השכחה עלינו‪ ,‬עד אשר נתגבר עליה כליל‪ .‬וזאת היא תעודת השופר‬
‫בישראל‪-‬תעודת הזכירה! אבל מה הוא הדבר שעלינו לזכור אותו‪ ,‬ואשר אוחו‬
‫בא השוטר להזכירנו בתרועתו ז‬
‫רח‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ב‪.‬‬
‫על שש זכירות נצטוינו כתורה לזכור אותן תמיד‪ ,‬והן‪ :‬זכירת יציאת‬
‫מצרים‪ ,‬זכירת מעמד הר מיני‪ ,‬זכירת השבת‪ ,‬זכירת מעשה מרים‪ .‬זכירת מעשה‬
‫העגל והקצפת ד׳ במדבר וזכירת מעשה עמלק‪ .‬חמשת הזכירות הראשונות‬
‫קשורות ואחוזות הן זו בזו‪ ,‬וכולן למטרה דוממה אהת הן באות‪ ,‬מטרת זכירת‬
‫מתן התורה לישראל! והכתוב שבתורה האומר‪ ,‬״רק השמד לך ושמור גפשך‬
‫טאד פן תשכת את הדברים אשר ראו עיגיך ופן יפורו מלבבך כל ימי חייך*‪.‬‬
‫המדבר בזכירת ״יום אשר עמדת לפני ד׳ אלקיך בחורב״‪ ) ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬י‪ ,‬ט ‪ -‬י ( ‪ ,‬בא‬
‫להזהירגו על זכירת כל אותם הדברים גם יחד‪.‬‬
‫זכירת מעמד הר סיני עומדת היא במרכז החיים של עמגו‪ ,‬ובה תלוי בל‬
‫קיומנו בעולם‪ .‬לולא זכירת היום ההוא‪ ,‬שעליו נאמר‪ ,‬״היום הזה נהיית לעם‬
‫לדי אלקיך״‪ ) ,‬ש פ ‪ ,‬כ ז ‪ -‬ט ( ‪ ,‬הרי אין לנו באמת כל קיום עלי אדמות‪ ,‬כי מה אנו‬
‫ומה חיינו ז הלא אף בישבנו על אדמתנו היינו עט קטן על ארץ קטנה‪ ,‬ותמיד‬
‫הייגו ככדור משחק בידי העמים הכבירים מביבותיגו‪ .‬עד כי גורשנו כליל מעל‬
‫נחלתנו‪ .‬ונהיינו לעם נודד בגוימ‪ ,‬מני אז נעשינו ‪.‬חרפה לשכנינו לעג וקלם‬
‫לםביבותינו משל בגוים מנוד ראש בלאומים׳‪ ) ,‬מ ה ל י פ ‪ .‬מ ד ‪ ,‬י ו ‪ -‬ט ו ( ‪ ,‬ועל כל צדה‬
‫שלא תבוא לעולם הננו אנו תמיד השעיר לעזאזל‪ .‬אולם אם ‪.‬זאת״ נשיב אל‬
‫לבנו‪. ,‬ואין זאת אלא תורה״‪) ,‬ע‪-‬ז‪ ,‬ב‪ .>:‬אם את היום אשד בו עמדנו לפני הד‬
‫חורב נזכור‪ ,‬אז נשא בגאון את ראשנו‪ ,‬ומתוך חמה נפשית נתן תודה לאלקינו‬
‫על אשר לא עשנו גוים‪ ,‬ולמרות כל התלאה אשר תמצאנו תמיד אנו שמחים‬
‫על גורלנו‪ ,‬כי בנו בחר ד׳ לעשות אותנו לעם סנולה מכל העמים‪ ,‬״לממלכת‬
‫כהנים וגוי קדוש״‪ ) ,‬ש מ י ת י ‪ -‬ט ( ו‬
‫ולמען יתאמת בלבנו שורש אמונה זה‪ ,‬להאמין בנבואתו של משה‬
‫ובשליחותו אל ישראל בשם יי‪ ,‬בא מעמד הר םיני לעיני כל העם מקצהו!‬
‫עיגי כולם ראו את כבוד ד׳ בהופיעו עליהם בהדר גאונו‪ ,‬ואזני כולם‬
‫שמעו את הוד קולו מדבר אליהם מתוך האש‪ ,‬כדבר הכתוב‪ ,‬לאמר‪,‬‬
‫״הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמן וגם‬
‫בך יאמינו לעולם״‪ ) .‬ש מ ו ת ‪ ,‬י ט ‪ -‬ט ( < וכבר נתפרש ענין זד‪ ,‬יפה בםפר‬
‫העיקריט‪ ) ,‬מ א מ ר * ׳ ‪ ,‬פ ר ק י•״(‪ ,‬כי מעמד הר פיני הי׳ •לעיני כל ישראל״‪.‬‬
‫השי״ת לא קרא אל משה לעלות אליו השמימה‪ .‬בכדי לתת לו שמה את תורתו׳‬
‫כי אם ירד אליו בענן כבודו לדבר עמו על הד סיני׳ בעבור ישמע בל העם‬
‫נדבר• עפו‪ ,‬ועיי זה יאמינו בו לעולם‪ ,‬אחרי אשר אין לאדם פקום לספיקות‬
‫נפה שעיניו רואות ואזגיו שומעות‪ .‬ואולם אם אפנם לא היי םקום‬
‫לספיקות במה ששמעו וראו נמעפד הגשגב ההוא׳ אבל פקופ היי לשכחה׳‬
‫א מ ו ר‬
‫האדם מטבעו לשכוח אף את אשר דאו עיניו‬
‫אחרי אשד עלול הוא‬
‫ושמעו אזניו‪.‬‬
‫על זה באה לפיכך התורה להזהירנו‪ ,‬באמרה‪ ,‬״רק השמד לך ושמור‬
‫נפשך מאד ‪0‬ן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך׳ ! ובתור תרימ נגד מכנת‬
‫השכחה הראתה התורה על התרופה היחידית‪ ,‬היא תרופת הזכירה התמידית‪,‬‬
‫באמרה לנו עוד‪. ,‬והודעתם לבניך ולבני בניך יופ אשר עמדת לפני ד׳ אלקיך‬
‫בחורב׳‪ ,‬כי רק עייז שנודיע תמיד לבנינו ולבני בנינו אח היום ההוא׳ יום‬
‫עמדנו לפני ד׳ בחורב׳ נשמור את נפשותינו משכחת הדברים אשר ראו אז‬
‫עיגיגו‪ .‬ובהיות גתינת התורה לישראל גולת הכותרת של יציאת מצרים‪ ,‬כי רק‬
‫על מנת כן גגאלו אבותינו מבית עבדים‪ ,‬על מנת להיות לעם לד׳; ו‪.‬ארבע‬
‫הלשונות של גאולה״‪ ,‬שנאמרו לישראל במצריפ מתחילות לפיכך ב״והוצאתי״‬
‫וגומרות ב״ולקחתי״‪ ,‬להורות כי מטרת ההוצאה היתה הלקיחה‪ ,‬לכך כשאנו‬
‫מזכירים לעצמנו את מעמד הר סיגי‪ ,‬אגו מזכירים יחד עם זה את יציאת‬
‫מצרים‪ ,‬שגם עליה נצטוינו לאמר‪. ,‬למען תזכור את יום צאתך מארץ‬
‫מצרים כל ימי חייך״‪ ) ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬ט ז ‪ -‬ג > ‪ ,‬ושתי הזכירות הללו הן שתים‬
‫שהן אחת!‬
‫עול זאת נדע‪ ,‬כי נתינת התורה לישראל היתה בשבת! ואם אמנם‬
‫נחלקו חכמים בזה‪ ,‬באיזה יום לחודש השלישי ניתנה התורה‪ ,‬בששי בו או‬
‫בשביעי‪ ,‬אבל בזה הכל מודיב‪ ,‬כי ‪.‬יום אשר עמדת לפני ד׳ אלקיך‬
‫בתורב״ יום השבת היה‪ ,‬כמאמרם זיל‪ ,‬״דכולי עלמא בשבת ניתנה תודה‬
‫לישראלי‪ ) ,‬ש ב ת ‪ .‬ש י ו ‪ . ( :‬נתינת התורה לישראל בשבת דוקא באה להורות‪ ,‬כי‬
‫קדושת ישראל שהתחילה מיום ההוא‪ ,‬שבו נהיו ל‪.‬ממלכת כהנים וגוי קדוש"‪,‬‬
‫מיוסדת היא בעיקרה על קדושת השבת‪ ,‬וכי רק לאחר שניתנה להם השבת‬
‫במרה ונתקדשו בקדושתה‪ ,‬עוד לפני בואם אל הר ד׳ חורבה‪ ,‬זכו להניע‬
‫לידי המעמד הנשנב של הר סיגי‪ ,‬ולהיות שמה לנוי קדוש‪ .‬שתי הקדושות‬
‫הללו‪ ,‬קדושת השבת וקדושת ישראל‪ ,‬משולבות הן זו בזו וממקור אחד‬
‫הן נובעות‪ ,‬ממקור הקדושה העליונה של קדוש העולמים‪ ,‬״ושלשתן‬
‫מעידימ זה על זה‪ ,‬ישראל והשבת והקב״ה״‪ ) ,‬ת ו ס פ ו ת ח ג י ג ה ‪ ,‬ג ‪ , :‬בד׳׳ר‪ .‬מ י ב ‪ 7‬מ ך ‪,‬‬
‫בשם‬
‫מדרש(‪.‬‬
‫קדושת ישראל מבוססת היא איפוא על קדושת השבת‪ ,‬ולפיכך ניתנה‬
‫תורה לישראל בשבת דוקא‪ .‬ומאחר שיום עמרם לפני ד׳ בחורב הי׳ בשבת‪ ,‬הנד‪.‬‬
‫כשאנו מזכירים את זכר המעמד הנשגב ההוא‪ .‬אנו מזכירים בזה גס את זכר‬
‫השבת‪ ,‬שבו חל אותו המעמד‪ ,‬זכירת מעמד הר סיני מביאה איפוא גם לידי‬
‫) ש מ ו ת ‪ ,‬כ ‪ -‬ח(‪.‬‬
‫זכירת השבת‪ ,‬שעליה נצטוינו לאמר‪. ,‬זכור את יום השבת לקדשו״‪,‬‬
‫הרי שלשת זכירות אלו‪ ,‬של מעמד הר סיני‪ ,‬יציאת מצרים ושבת‪ ,‬באות כאחת‬
‫ש‬
‫ו‪:‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫‪n‬‬
‫ו ע ד‬
‫ונזכרות הן לנו ע״י השופר‪ .‬בי הנה נתינת התורה לישראל היתה בקולות וברקים‬
‫״וקול שופר חזק מאד״׳ )שפ‪ ,‬י ט ‪ -‬ט ! ( ‪ ,‬ואת קול השופר הראשון ההוא‪ ,‬ששמעו‬
‫אז אבותינו ביום הגדול ההוא יום השבת‪ ,‬שבו נשתכללה יציאת מצרימ עיי מתן‬
‫התורה‪ .‬באה להזכירנו תרועת השופר ביום קדוש זה‪ ,‬ויום התרועה הוא לנו‬
‫איטוא יום זכרון תרועה ‪1‬‬
‫ג‪.‬‬
‫נוסף על שלשת הזכירות הללו באות בתורה עוד שתי זכירות‪ ,‬המשתייכות‬
‫אל הזכירה העיקרית של מעמד הר סיני‪ ,‬והן זכירת מעשה מריס וזכירת‬
‫מעשה העגל והקצפת ד׳ במדבר‪ .‬כי הנה יסוד ועיקר אמונתנו הוא להאמין‪,‬‬
‫״שנבואת משה רבנו עליו השלו׳ היתה אמתית״‪ ,‬אחרי אשר נבואתו גתאמתה‬
‫לנו עיי הקב״ר‪ ,‬בעצמו׳ ברדתו אליו מן השמים לדבר עמו באזני כל העם‪,‬‬
‫בעבור ישמעו כולם כדברו עמו זבו יאמינו לעולם‪ .‬עליו העידה התורה‪ ,‬כי‬
‫‪.‬לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ד׳ פנים אל פנים׳‪ ) ,‬ר נ ר י ס ‪ ,‬ל י ‪ -‬י (‬
‫ועדות ד׳ נאמנה עלינו לפיכך‪ ,‬כי ‪.‬זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא‬
‫תורה אחרת מאת הבורא ית״ש׳‪ ,‬אחרי אשר לא קם ולא יקום נביא עוד כמשה‪,‬‬
‫לתת לנו תורה אחרת‪ ,‬כל מי שבא וחולק על נבואתו של משה‪ ,‬ואומר שהיא‬
‫לא עלתה על נבואתם של נביאים אחרים‪ ,‬ושאפשר לנביא אחר להיות כמותו‪,‬‬
‫הרי הוא חותר חתירה תחת עצם קיומה של תורתנו‪ .‬התורה מספרת לנו לפיכך‬
‫בפרשות על ענשה הקשר‪ ,‬של מרים‪ ,‬שאף שהיתר‪ .‬אחת משבע הנביאות שעמדו‬
‫לישראל‪ ) ,‬מ ג י ל ה ‪ ,‬י י ‪ , ( .‬והיא בודאי לא הטילה חייו שום ספק בנבואתו של משה‪,‬‬
‫אלא מאחר שאמרה לאהרן אחיהם‪ ,‬״הרק אך במשה דבר ד׳ הלא גם בנו‬
‫דבר״‪ ) ,‬נ מ י נ י ‪ ,‬י ג ‪ -‬ב > ‪ ,‬והשותה את נבואתו לנבואתם המה‪ ,‬געגשה על זה קשה‪,‬‬
‫ודבר ד׳ בא אליה לגעור בה ולאמר‪ ,‬״לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא‬
‫ואיך לא יראתם לדבר בעבדי במשה״‪ .‬וצותה עלינו התורה לזכור תמיד את‬
‫אשד עשה ד׳ למרים ״נדרך בצאתכם ממצרים״‪ ,‬בעד חטאה זה‪ ,‬למען השרש‬
‫בלבותינו לדורות עולם את שורש אמונה זה‪ ,‬כי ״לא קם בישראל עוד כמשה‬
‫נביא״‪ ,‬״וכל החולק עליו כחולק על השכינה״‪) ,‬סנ־ ק ״ י ‪. ( .‬‬
‫וכשחטאו ישראל במדבר והקציפו את די‪ ,‬בהמרותם את פיו ובעשותם‬
‫להם עגל מסכה׳ היתד‪ ,‬ראשית חטאתם בזה‪ ,‬כי לא נתקעה עדיין בלבותיהט‬
‫האמונה הצרופה במשה נאמן ביתו של השי״ת‪ ,‬להאמין ולדעת כי אין כמוהו‬
‫עוד נביא‪ ,‬וכי אין מי שיוכל לבוא על מקומו! ובראותם ״כי בושש משה לרדת‬
‫מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלקים אשר ילכו‬
‫לפנינו‪ ,‬כי זר‪ ,‬משד‪ .‬האיש אשר העלנו מארץ מצדים לא ידענו מה היה‬
‫לו״‪ ) ,‬ש מ י ה ‪ ,‬ל ב ‪ . ( » -‬פרשת העגל היא הפרשה היותר סתומה שכתורה‪ ,‬ואנחנו לא‬
‫ריא‬
‫א ת ו ר‬
‫נדע מה נעשה אז בקרב ישראל‪ .‬ופה היתה דרישתם מאהרן לעשות לרפ‬
‫אלחים אשר ילכו לשניהם‪ .‬אבל זאת הלא נראה מדברי הכחוב‪ ,‬בי פעו אז‬
‫ישראל לחשוב את משה לאיש‪ ,‬שאפשר לאחרים לבוא על מקומו ולהתהלך‬
‫לפניהם כמותו‪ ,‬ובזה נכשלו ונלכדו בעון הענל‪ ,‬שהי׳ מאז לאבן ננף ולצור‬
‫מכשול לעמנו לדורות עולם‪ ,‬ועליו נאמר ‪.‬וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם״‬
‫וכדרשתם ז״ל‪ ,‬״שאין פורעניות באה על ישראל שאין בה קצת מםרעון עון‬
‫הענל״‪ ) ,‬ר ש י י ש ם ‪ ,‬ע ל י ס ו ד ד ב ר י ה ג מ ר א ב ס נ ה ד ר י ן ‪ ,‬קב‪ .(.‬גם קרח ועדתו במחלוקותם על‬
‫משה באו בטענה זו של ״כי כל העדה כולם קדושים״‪ ,‬והרשו לעצמם להמדית‬
‫את פיו ואף לשנות את דיני התורה מכפי שמטר להם הוא פטיני‪ ,‬כמליצה‬
‫חז״ל הידועה על ״הטלית שכולה תכלת״‪ .‬בזה חתרו חתירה עמוקה תחת עצם‬
‫קיום התורה בישראל‪ ,‬ועל רן נענשו קשה ״ויאבדו מתוך הקהל״‪ .‬וזהו שציותה‬
‫התורה ״זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ד׳ אלקיך במדבר ונוי׳ ממרים‬
‫וילך"‪).‬‬
‫(‬
‫‪.‬‬
‫ונצטוינו לזכור כל זאת למען אשר לא יבוא עוד איש מישראל להרהר אחר‬
‫נבואתו של משה‪ .‬ולמען השרש בלבנו את שורש אמונה זה‪ ,‬כי ‪-‬משה אמת‬
‫ותורתו אמת״!‬
‫שתי הזכירות האחרונות הללו‪ ,‬של מריט ושל מעשה העגל‪ ,‬באות איטוא‬
‫להשלים' את הזכירה העיקרית של מעמד הר סיני‪ ,‬שהיא אצלנו יסוד האמונה‬
‫ושורש הדת‪ ,‬דית משה וישראל! אליה מצטרפות‪ ,‬כאמור‪ ,‬שתי הזכירות האחרות‪,‬‬
‫של יציאת מצרים ושל שבת‪ ,‬והן נעשות יחד לתוט המשולש של אמונתנו‪ ,‬אשר‬
‫לעולם לא ינתק‪ ,‬ואת שלשתן יזכיר לנו השוטר בתרועתוו‬
‫ובהיות תעודת השופר להזכיר את קדושת ישראל וקדושת השבת‪ ,‬מצאו‬
‫חכמינו זיל לנכון לפיכך‪ ,‬למנוע בעד כל אפשרות איזו שתהיי של חלול שבת׳‬
‫העלולה לבוא תיו ע״י פצות השופר‪ .‬אחרי אשר שופר ותלול שבת הס שני‬
‫קצוות פתנגדים זה לזה תכלית ניגוד‪ ,‬שני הפכים בנושא אחד‪ .‬הם עפדו וגזרו‬
‫לפיכך שלא לתקוע בראש השנה שחל בשבת‪ ,‬משום גזירה רחוקה של ‪.‬שמא‬
‫יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים״! ואף שהדבר רחוק לכאורה במציאות‪,‬‬
‫ואף אם יקרה בזמן מן הזמנים דבר שכזה‪ ,‬הלא אין זו אלא טעות של איזה‬
‫יחיד בודד‪ ,‬ולמה יתבטלו כל ישראל כולם מקיום מצוה קדושת זו כשביל חשש‬
‫טעות של איזה יחיד? אבל חכמינו זיל בדוח קדשם מצאו‪ ,‬כי כדאי הוא הדבר‬
‫שיתבטלו כל ישראל ״בשב ואל תעשה״ מקיום מצוה‪ ,‬משתחחלל ח״ו השבת ע״י‬
‫אחד מישראל ״בקוט ועשה״‪ ,‬ולימדונו חכמינו זיל בזה‪ ,‬להבין ולדעת את ערך‬
‫השבת לישראל‪ ,‬ומה היא שמירתה לנו‪ ,‬כי בה כל קיומנו!‬
‫ריב‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫ש ב ח‬
‫ד‪.‬‬
‫ואחרי כל האמור כזה ע״ד דמשד‪ .‬הזכידזת המשתייכות כולן אל מעמד‬
‫הר סיני‪ ,‬נבוא מעתה אל הזכירה הששית‪ ,‬זכירת פחית עמלק׳ ואל היחס שבינה‬
‫ובין השופר‪ .‬והנה מצות מחית עמלק‪ ,‬שנצטוו בה ישראל לדורות עולמ׳בלא‬
‫באה בתור שאיפת נקם‪ ,‬שהרי כמה אויבים אתרים עמדו לישראל מדור דור‪.‬‬
‫ולא מציגו בתורה שום צווי על נקמה מאתם‪ ,‬רק על נקמה אחת נצטוה טשה‬
‫בשעתו‪ ,‬לאמר‪,, ,‬נקום נקמת בני ישראל מאת הסדינים״‪ ) .‬ב נ י נ ו ־ ‪ ,‬ל א ‪ -‬נ ( ‪ ,‬ועליה‬
‫ככר אמרו חכמינו זיל‪. ,‬צרור את המדינים והכיתם אותם‪ .‬למה ז כי צוררים הם‬
‫לכם בנכליהם אשד נכלו לכם על דבר פעור וגו׳ שהמחטיא את האדם קשה לו‬
‫מן ההורגו׳‪ ) ,‬ב מ ד ־ ר ‪ ,‬ס כ * « ( ‪ .‬והוסיפו ז״ל לאמד שם עוד‪» ,‬שתי אומות קדמו את‬
‫ישראל בחרב ושתים בעבירה‪ ,‬המצרים ואדומים קדמום בחרב‪ .‬ושתים בעבירה‪.‬‬
‫עמונים ומואבית! על אלה שקדמומ בחרב כתוב‪ ,‬לא תתעב אדומי לא תתעב‬
‫מצרי‪ .‬אבל על אלד‪ .‬שקדטום בעבירה להחטיא את ישראל כתוב‪ .‬לא יבוא‬
‫עמוני ומואבי בקהל ד׳ עד עולם״‪ .‬הרי שהנקמה בסדינים היתה בעיקרה בשביל‬
‫שהחטיאו את ישראל ולא בשביל שנלחמו בס‪ .‬ועל עמלק הלא נאמד רק בי בא‬
‫‪.,‬וילחם עפ ישראל ברפידים״‪) .‬שניית‪ ,‬י י ‪ -‬ח ( ־ ומה איפוא כל חדי האף הנמל הזד‪,‬‬
‫עליו יותר מעל כל העמים האתרים שנלחמו כישראל‪ ,‬עד כי נצטוינו עד עולם‬
‫למחות את זכרו? ולא עוד אלא שהוסיף הכתוב שם לאמר בשם די‪• ,‬כי סחה‬
‫אמחה את זכר עמלק מתחת השמימ‪ ,‬מלחפד‪ .‬לד׳ בעמלק מדור דורי‪ .‬מה כל‬
‫זאת אומרת ו‬
‫כבד הרביתי לדבר בזה ברחבה במ״א‪ ,‬וקוטב הדברים בקצרה הוא‪ ,‬כי‬
‫עמלק בן בנו של עשו הרשע הוא טמל החרב בעולם‪ ,‬באחזו בידו את אומנות‬
‫זקנו‪ .‬שעליו נאמר ‪-,‬ועל חרבך תחיה״‪ ) .‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬נ נ ‪ -‬מ ( ‪ .‬טאז הופיע עשו בעולם‬
‫הופיעה חרבו עמו ועליה חיה‪ .‬ועמלק בן בנו ירש את חרב זקנו וישיפד‪ .‬לתעודת‬
‫חייו עלי אדמות‪ .‬יחד עט החרב ירש מוקנו גט את השנאה ליעקב ולבניו‪ ,‬שנאה‬
‫נצחת‪ ,‬שנמסרה מאבות לבנים‪ .‬עליה יאמר הכתוב‪. ,‬ודברי שנאה םבבוגי‬
‫וילחמוני חנם״‪ ,‬י ת ה ל י ם ‪ ,‬ק־!>‪ ,‬וחכמינו ז״ל יוסיפו לאמר‪ ,‬״‪8‬ד‪ ,‬השנאה שמדברים ז‬
‫בשנאה שמסר להם אביהם‪ ,‬שנאמר וישטום עשו את יעקב״‪ ) ,‬ש י ח י ש ‪ .‬שם(‪ .‬בשנאתו‬
‫העזה לבני יעקב ובעברתו כי קשתה עליהפ‪ ,‬מיהר איטוא עפלק‪. ,‬ויבוא וילחם‬
‫עם ישראל ברפידים״‪ .‬בעודם על ראשית דרכם‪• .‬בצאת ישראל מסצריפ״‪,‬‬
‫לבוא לרשת את הארץ אשר נשבע ד׳ לאבותיהם לתת להם‪.‬‬
‫ואולם נוסף על שנאתו העזה לישראל היתה לעמלק עוד פטרה מיוחדת‬
‫במלחמתו זו כי הנה אם אמנם המלחמה ברפידים היתה עור לפני פעמד הר‬
‫סיני‪ .‬ועוד טרם ניתנה אז תורה לישראל! אבל על ‪.‬ראשית גויס״ זה יתכן‬
‫רינ‬
‫א מ ו ר‬
‫לאמר‪) .‬כטליצת חכמינו זיל על האנשים אשר היו עם דניאל על נהי חדקל(‪.‬‬
‫כי »אף על גב דאינהו לא חזו מזלייהו חזי׳״‪ ) .‬מ ג י ל י ״ ‪ .>.‬הרנש הרניש עמלק‬
‫בלבו‪ .‬כי עתידים הסה יוצאי מצרים ההם להכריז מלחמה על החרב שבידו‬
‫ולחכריתד‪ .‬מקרב הארץ׳ ובהכרת החרב יכרת גם הוא נושאה‪. .‬ואחריתו עדי‬
‫אוגד״‪ ) .‬נ מ ד נ ר ‪ ,‬כד(‪ .‬ובקנאתו לחרבו הקדים איע להלתם בישראל‪ .‬וזאת חיתה‬
‫ממרת מלחמתו ההיא‪ .‬מלחמת החרב על קיומה בעולם!‬
‫על קנאת עמלק לחרבו ימליצו חכמינו ז״ל באגדתס הנפלאה‪ ,‬כי כשחזר‬
‫הקב״ה על האומות עם תורתו ליתנה להם‪ ,‬ובא לו אצל בני עשו‪ ,‬שאלוהו המה‬
‫»מה כתוב כה׳ ן וכשאמר להם ״לא תרצה״‪ ,‬לא הסכימו לקבלה‪ ,‬באםרם לפניו‪,‬‬
‫‪.‬רבש״ע‪ ,‬כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא‪ .‬שנאמר והידים ידי עשו‪ ,‬ועל כן‬
‫הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה״‪ ) ,‬ס פ י י ‪ ,‬ע ל ה נ ת י נ ‪ .‬ד • מ ס י נ י נ א ־ ( ‪.‬‬
‫בניגוד גמור לבני עשו הקדימו ישראל נעשה לנשמע‪. ,‬ומלכותו ברצון‬
‫קבלו עליהם״‪ .‬ותורת השלו' של ״לא תרצח״‪ .‬שאותה מאסו נושאי החרב‪.‬‬
‫נעשתה לתורת החייס של ישראל נושאי הספר‪ .‬ומאז עפדם לפני הר סיני‬
‫‪.‬ירדת שנאה לאו״ה״ אליהם‪ ) ,‬ש נ ת ‪ ,‬פ י ט ‪ , ( :‬לשנוא אותם שנאת מות‪ .‬ומלחמת‬
‫עולמים תתחילה מני אז בין נושאי הסייף ובין נושאי הספר‪ .‬מלחמה בלתי‬
‫פוסקת זו הולכת ונמשכת מדור לדור‪ ,‬והיא היא שהחריבה את ארצנו והגלתה‬
‫אותנו ^בין האומות‪ ,‬ואת חללינו הרבתה לאין מספר‪ .‬כל עוד החרב בידי עשו‬
‫שלטת בעולם אין לנו תקומה מאתם‪ .‬וכל תקותנו היא על היום אשר בו יעלו‬
‫‪.‬מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשוי‪ ) ,‬ע י נ ד י ה ‪ ,‬א ‪ -‬נ א ( ‪ ,‬ולהפיל את חרבם מידם‪,‬‬
‫כחזון נביאינו על ״אחריח הימים״׳ אשר אז ‪.‬׳לא ישא גוי אל גוי חרב ולא‬
‫ילמדו עוד מלחמה״‪ ) .‬י ש ע י ‪ ,‬נ ד ( !‬
‫ג‬
‫ונצטוינו לפיכך בתורה לזכור את אשר עשה לנו עמלק ולמחות את זכרו׳‬
‫בהיות מעשה עמלק הטבעת הראשונה בשלשלת הארוכה של תלאותינו מדור‬
‫דור מידי בני עשו‪ ,‬נושאי החרב‪ .‬וטצוה זו באה להשריש בקרב ישראל את‬
‫השאיפה להכרתת התרב מן העולט‪ ,‬ואת האמונה הצרופה בנצחונו המלא של‬
‫הפטר על הטייף‪ .‬שעל זוז באה הבטחה פיוחדת מאת השי״ת‪ .‬לאמר‪. ,‬כי פחה‬
‫אפתה את זכר עםלק םתחת השמים״; ואת כל זאת אנו םזכירים לעצפנו בתרועת‬
‫השופר ביום קדוש זה!‬
‫ה‪.‬‬
‫״אין שופר אלא של חירות‪ ,‬שנאמר‪ ) .‬י ש ע י ‪ ,‬מ ‪ -‬י ג ( ‪ .‬והיה ביום ההוא יתקע‬
‫בשופר גדול‪ ,‬אבל איני יודע מי תוקע‪ ,‬ת״ל‪ ) ,‬ז כ י י ה ‪ - » ,‬י ד ( ‪ ,‬וד׳ אלקימ בשופר‬
‫יתקע׳ ועדיין אין אנו יודעים מהיכן התקיעה יוצאת‪ ,‬זה שנאמר‪) ,‬ישעי‪ ,-‬פ י ‪ -‬ו ( ‪,‬‬
‫קול שאון מעיר׳ קול פהינל‪ ,‬קול ד׳ םשלם גפול לאויביו״‪ .‬יפפיי‪ ,‬נ » ל ח ך ( ‪ ,‬תעודת‬
‫דיד‬
‫ווו כ ת‬
‫ותועד‬
‫השופר היא לבשר את בשורת החירות לכל באי עולם! ואת החירות ההיא יביא‬
‫לנו רק ד׳ בעצמו‪ ,‬בהשמיעו קולו מהיכל קדשו‪ .‬וכבר אמרו חכמינו דיל׳ )על‬
‫הכתוב ״חדות על הלותות״׳ שבפרשת תשא(׳ ‪-‬אל תקרא חרות אלא חירות‪,‬‬
‫תירות מן הגלויות‪ ,‬חירות ממלאך המות‪ ,‬חירות מן היםורימ״‪ ) .‬ש מ ״ ר ‪ ,‬פ‪-‬מ־א( ‪1‬‬
‫)ובמד״ת שם נאמר‪ ,‬״חירות מן המלכויות׳‪ ,‬ודא ודא אחת היא‪ ,‬כי המלכויות‬
‫הן הן שתביאו עליגו את הגלויות(‪ .‬התוצאות המרות של הגלויות הם יסורים‪,‬‬
‫יס־רי מות וענויי תופת נוראים‪ ,‬שסבלנו תמיד מידי מעניגו האכזרים‪.‬‬
‫איה שוקל ואיה סופר‪ ,‬למנות ולספור את מספר חללי עמנו שנפלז בידי‬
‫מרצחים בכל דור ודור‪ ,‬המ המה ״קהלות הקודש שמסרו נפשם על קדושת‬
‫השם״‪ .‬ומה גדול ביחוד שברנו אשר השכרנו בשנות ראינו רעד‪ ,‬אלד‪ ,‬שנות‬
‫חורבן קהלות ישראל בכל ארצות אירופא‪ ,‬חורבן נורא ואיום אשר בכורו לא‬
‫נהי׳ עוד מיומ גלות ישראל מעל ארצו‪ .‬כל אלה הן תוצאות החושך הנורא‬
‫המכסה ארץ‪ ,‬הוא החושך הפנימי שבקיב לב האדם‪ ,‬שעליו יאמרו חכמינו ז״ל‬
‫)על הכתוב ‪.,‬וחושך על פני תהום״(‪ ,‬״זה מלאך המות המחשיך פניהם של‬
‫בריות״‪ ) .‬מ ד ״ ת י י ש ב ( ‪ .‬וכבר ביארתי‪ ) ,‬ב מ א מ ר י ל פ ר ש ״ ב ר א ש י ״ ( ‪ ,‬כי קראו חכמינו ז״ל‬
‫בשם חושך לא למלאך המות הטבעי‪ ,‬שלוחו של מקום‪ ,‬שעליו נאמד שהוא‬
‫״טוב״‪ ) .‬ב ר ״ ר ‪ ,‬ט(‪ ,‬כי אם למלאך הפות הנורא‪ ,‬יציר כפיהם של בני האדם עצמם‪,‬‬
‫שיצרו להם בדמות החרב המתהפכת‪) ,‬ויתר כלי המות השונים ‪ -‬תולדותיה‬
‫כיוצא בה(‪ ,‬המחרבת עולמות ומטביעה ארץ ומלואה בעמקי תהום של‬
‫חושך ואבדון‪.‬‬
‫מלאך המות ההוא ״מחשיך פניהפ של בריות״‪ ,‬לא רק של אלה הנופליט‬
‫חללים מתנרת ידו ומתגולליפ על פני חוצות כדומן אשד על פני השדה‪ ,‬ואף לא‬
‫רק של אלה הנמוגים משתד ומרעב ומתהלכים כצללים מעוצר רעה ויגון‪ ,‬אשר‬
‫עליהם נאמר ״חשך משחור תאדם לא נכדו בחוצות׳‪ ) ,‬א י כ ה ‪ ,‬ו ‪ -‬ח ( ‪ ,‬צי אם נם‬
‫של אלה השולחים לחרב ידם ושופכים דמי אדם כמים‪ ,‬בהתעננם על כל טוב‬
‫וחיים חיי הוללות משלל קרבנותיהם האומללים! כי הם מתאכזרים במלחמותיהם‬
‫ונהפכים לפריצי חיות‪ ,‬באין כל צלם אלקים עוד עליהם‪ ,‬ואור פניהם‪ ,‬פני‬
‫״אדם קדמאה׳‪ ,‬שניתן להם מאת ״יוצר האדם׳‪ ,‬חשך ונהפך למשחית כפני‬
‫שדי שחח‪ ,‬״שכל מי שרואה אותם אימתם נופלת עליו״‪ ,‬י נ ר ־ ר ‪ » .‬כ ‪ -‬ו ( ‪ .‬כל עוד‬
‫אשר כהו וגבורתו של מלאך המות הזה מלא עולמ‪ ,‬וכל עוד החשך של החרב‬
‫המתהפכת מכסה ארץ‪ .‬אין תקוה להאנושיות ממנו‪ .‬ואין תקומה ביחוד לנו‪ ,‬כי‬
‫תמיד נהי׳ אנו השעיריט לעזאזל על פשעי עמי תבל לכל חטאתם‪ .‬אין לנו‬
‫לפיכך לצפות אלא ליום אשר בו יקופ דבר ד׳ לאפר‪ ,‬״העם ההולכיט בחושך‬
‫ראו אור גדול״‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬ט ‪ , > -‬והאור הגדול ההוא‪ ,‬אור די‪ ,‬יגרש את החושך של‬
‫מלאך הפות‪ ,‬ויביא לנו ולעולם כלו את בשורת החירות הגמורה‪ ,‬יחידות מפלאן‬
‫א‬
‫א‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ר‬
‫רמו‬
‫המות‪ ,‬חירות מן המלכיות והגלויות‪ ,‬וחירות מן היסורים׳־‪ ,‬היא החירות החרותה‬
‫על הלוחות‪ ,‬מעשה אלקים‪ .‬וכתובה היא עליהם מכתב אלקים‪ ,‬לאמר‪ ,‬״לא‬
‫תרצח״! באין חרב של מלחמה‪ ,‬ושלו׳ יהי׳ על פגי כל הארץ‪ ,‬אז יהי׳ שלו׳‬
‫גם לנו‪ ,‬כי ־כידו וידעו כל יושבי תבל לדעת את כל הרעה אשר גמלונו חגם‪,‬‬
‫והשב ישיבו לנו את הגזלה‪ ,‬גזילת ארצנו‪ ,‬ואף יתנו יד לנו לבנותה מעפרה‬
‫ולקומם הריסותיה‪ ,‬למען כפר על חטאתם הגדולה נגדנו‪ .‬כדבר ד׳ ביד נביאו‬
‫לאמר‪ ,‬״ובנו בני נכר חומותיך וםלכיהם ישרתונך‪ ,‬והלכו אליך שחוח בגי‬
‫מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל פנאציך וקראו לך עיר די ציון קדוש‬
‫ישראל״‪) ,‬שם‪ ,‬ס‪ ,‬י ‪ -‬י ו ( !‬
‫את בשורת החירות המשולשח ההיא יביא לנו השופר‪ ,‬שופרו של משיח‪,‬‬
‫ובשופר הנדול ההוא יתקע לנו הקב״ה בעצמו‪ ,‬״מלך שהשלו׳ שלו״‪ ) ,‬ש מ ע ו ת ל‪-‬ה‪>:‬‬
‫והוא לבדו יחיש ״גואל ישראל ומקבץ נדחי עמו ישראל״‪ .‬ואמנם ״ארכו לנו‬
‫הגליות ומשך עלינו השעבוד והננו בכל יום הולכים ודלים׳‪ ,‬ויש אשר יתגנב‬
‫חיו היאוש בלב אדם מישראל‪ ,‬ובמרירות גפש יאמר ‪.‬איגי יודע מי תוקע״‪,‬‬
‫ז‪ .‬א‪ .‬איני יודע סי זה יתקע לנו סוף סוף בשופר גאולתנו‪ ,‬ואיך יקיץ הקץ‬
‫לכל תלאותינו ז על זה נאמר ״יד׳ אלקים בשופר יתקע״‪ ,‬ד׳ אלקי ישראל הוא‬
‫לבדו יתקע לנו בשופר‪ ,‬בבוא עת לחננה‪ ,‬לשום קץ לחושך של גלותנו ולקבץ‬
‫את הנדחים ואת האובדים מארצות פזורינו‪ .‬ואם אין אנו יודעים עדיין‬
‫״מהיכן התביעה יוצאה״ ז אחרי אשר כל העולם כלו סגר בעדנו׳ •ואין לנו‬
‫לא מנהל ולא מחזיק בידינו״‪. ,‬ומאין יבוא עזרי׳‪ ,‬יאמר ישראל‪ ,‬על זר‪ .‬גאמר‬
‫עוד‪ ,‬״קול שאון מעיר קול מהיכלי‪ ,‬כי דק מציון עירנו תבוא תשועת ישראל‬
‫ומהיכל קדשנו יצא דבר השלום‪ ,‬כחזון נביאינו על ״אחרית הימים״‪ ,‬כי אז‬
‫״נכון יהיה בית ד׳ בראש ההרים וגשא מגבעות״‪ ,‬ואליו ינהרו ״כל המימי‪,‬‬
‫להורותם שמה מדרכי ד׳ ואורחותיו‪ ,‬״כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״‪,‬‬
‫דבר השבתת ‪.‬מלחמות עד קצה הארץ׳‪ ,‬״וכתתו תרבותם לאתים וחניתותיהם‬
‫למזמרות׳‪ ,‬ובאין חרבות ותניתות יקום אז דבר ד׳ והבטתתו‪ ,‬כי מחה ימחה‬
‫את זכר עמלק‪ ,‬נושא החרב‪ ,‬מתחת השטים!‬
‫ובעמדנו ביום קדוש זה׳ יום הזכרון‪ ,‬לתקוע בשופר‪ ,‬אנו םזכירים בזה‬
‫לעצמנו‪ ,‬כמצווה עלינו בתודה‪ ,‬את הזכירה הששית‪ ,‬לאמר‪ ,‬״זכור את אשר‬
‫לך עמלק״‪ ,‬ואנו מחזקים בקרב לבותינו את האמונה הצרופה בשופר הגדול‪,‬‬
‫״שופר של תירות״‪ ,‬שיתקע בו הקב״ה בעצמו׳ וקולו ישמע לנו ממרומי הר‬
‫ציון‪ ,‬׳‪,‬קול שאון מעיר קול מהיכל‪ ,‬קול ד׳ משלם גמול לאויביו״!‬
‫והנד‪ .‬כי כן שתי זכירות עקויות יזכיר לנו השופר ביום זכרון זה‪,‬‬
‫זכירת העבר וזכירת העתיד; את השופר הראשון של מעמד הר סיני‪ ,‬שבו‬
‫קשורים‪ ,‬כאמור למעלה‪ .‬יתר ארבעת הזכירות המשתייכות אליו! ואת השופר‬
‫דיד‬
‫ווו כ ת‬
‫ותועד‬
‫השופר היא לבשר את בשורת החירות לכל באי עולם! ואת החירות ההיא יביא‬
‫לנו רק ד׳ בעצמו‪ ,‬בהשמיעו קולו מהיכל קדשו‪ .‬וכבר אמרו חכמינו דיל׳ )על‬
‫הכתוב ״חדות על הלותות״׳ שבפרשת תשא(׳ ‪-‬אל תקרא חרות אלא חירות‪,‬‬
‫תירות מן הגלויות‪ ,‬חירות ממלאך המות‪ ,‬חירות מן היםורימ״‪ ) .‬ש מ ״ ר ‪ ,‬פ ‪ -‬מ ־ א ( ‪1‬‬
‫)ובמד״ת שם נאמר‪ ,‬״חירות מן המלכויות׳‪ ,‬ודא ודא אחת היא‪ ,‬כי המלכויות‬
‫הן הן שתביאו עליגו את הגלויות(‪ .‬התוצאות המרות של הגלויות הם יסורים‪,‬‬
‫יס־רי מות וענויי תופת נוראים‪ ,‬שסבלנו תמיד מידי מעניגו האכזרים‪.‬‬
‫איה שוקל ואיה סופר‪ ,‬למנות ולספור את מספר חללי עמנו שנפלז בידי‬
‫מרצחים בכל דור ודור‪ ,‬המ המה ״קהלות הקודש שמסרו נפשם על קדושת‬
‫השם״‪ .‬ומה גדול ביחוד שברנו אשר השכרנו בשנות ראינו רעד‪ ,‬אלד‪ ,‬שנות‬
‫חורבן קהלות ישראל בכל ארצות אירופא‪ ,‬חורבן נורא ואיום אשר בכורו לא‬
‫נהי׳ עוד מיומ גלות ישראל מעל ארצו‪ .‬כל אלה הן תוצאות החושך הנורא‬
‫המכסה ארץ‪ ,‬הוא החושך הפנימי שבקיב לב האדם‪ ,‬שעליו יאמרו חכמינו ז״ל‬
‫)על הכתוב ‪.,‬וחושך על פני תהום״(‪ ,‬״זה מלאך המות המחשיך פניהם של‬
‫בריות״‪ ) .‬מ ד ״ ״ י י ש ב ( ‪ .‬וכבר ביארתי‪ ) ,‬ב מ א מ ר י ל פ ר ש ״ ב ר א ש י ״ ( ‪ ,‬כי קראו חכמינו ז״ל‬
‫בשם חושך לא למלאך המות הטבעי‪ ,‬שלוחו של מקום‪ ,‬שעליו נאמד שהוא‬
‫״טוב״‪ ) .‬ב ר ״ ר ‪ ,‬ט(‪ ,‬כי אם למלאך הפות הנורא‪ ,‬יציר כפיהם של בני האדם עצמם‪,‬‬
‫שיצרו להם בדמות החרב המתהפכת‪) ,‬ויתר כלי המות השונים ‪ -‬תולדותיה‬
‫כיוצא בה(‪ ,‬המחרבת עולמות ומטביעה ארץ ומלואה בעמקי תהום של‬
‫חושך ואבדון‪.‬‬
‫מלאך המות ההוא ״מחשיך פניהפ של בריות״‪ ,‬לא רק של אלה הנופליט‬
‫חללים מתנרת ידו ומתגולליפ על פני חוצות כדומן אשד על פני השדה‪ ,‬ואף לא‬
‫רק של אלה הנמוגים משתד ומרעב ומתהלכים כצללים מעוצר רעה ויגון‪ ,‬אשר‬
‫עליהם נאמר ״חשך משחור תאדם לא נכדו בחוצות׳‪ ) ,‬א י כ ה ‪ ,‬ו‪-‬״(‪ ,‬צי אם נם‬
‫של אלה השולחים לחרב ידם ושופכים דמי אדם כמים‪ ,‬בהתעננם על כל טוב‬
‫וחיים חיי הוללות משלל קרבנותיהם האומללים! כי הם מתאכזרים במלחמותיהם‬
‫ונהפכים לפריצי חיות‪ ,‬באין כל צלם אלקים עוד עליהם‪ ,‬ואור פניהם‪ ,‬פני‬
‫״אדם קדמאה׳‪ ,‬שניתן להם מאת ״יוצר האדם׳‪ ,‬חשך ונהפך למשחית כפני‬
‫שדי שחח‪ ,‬״שכל מי שרואה אותם אימתם נופלת עליו״‪ ,‬י נ ר ־ ר ‪ » .‬כ ‪ -‬ו ( ‪ .‬כל עוד‬
‫אשר כהו וגבורתו של מלאך המות הזה מלא עולמ‪ ,‬וכל עוד החשך של החרב‬
‫המתהפכת מכסה ארץ‪ .‬אין תקוה להאנושיות ממנו‪ .‬ואין תקומה ביחוד לנו‪ ,‬כי‬
‫תמיד נהי׳ אנו השעיריט לעזאזל על פשעי עמי תבל לכל חטאתם‪ .‬אין לנו‬
‫לפיכך לצפות אלא ליום אשר בו יקופ דבר ד׳ לאפר‪ ,‬״העם ההולכיט בחושך‬
‫ראו אור גדול״‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬ט ‪ , > -‬והאור הגדול ההוא‪ ,‬אור די‪ ,‬יגרש את החושך של‬
‫מלאך הפות‪ ,‬ויביא לנו ולעולם כלו את בשורת החירות הגמורה‪ ,‬יחידות מפלאן‬
‫א‬
‫א‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ר‬
‫רמו‬
‫המות‪ ,‬חירות מן המלכיות והגלויות‪ ,‬וחירות מן היסורים׳־‪ ,‬היא החירות החרותה‬
‫על הלוחות‪ ,‬מעשה אלקים‪ .‬וכתובה היא עליהם מכתב אלקים‪ ,‬לאמר‪ ,‬״לא‬
‫תרצח״! באין חרב של מלחמה‪ ,‬ושלו׳ יהי׳ על פגי כל הארץ‪ ,‬אז יהי׳ שלו׳‬
‫גם לנו‪ ,‬כי ־כידו וידעו כל יושבי תבל לדעת את כל הרעה אשר גמלונו חגם‪,‬‬
‫והשב ישיבו לנו את הגזלה‪ ,‬גזילת ארצנו‪ ,‬ואף יתנו יד לנו לבנותה מעפרה‬
‫ולקומם הריסותיה‪ ,‬למען כפר על חטאתם הגדולה נגדנו‪ .‬כדבר ד׳ ביד נביאו‬
‫לאמר‪ ,‬״ובנו בני נכר חומותיך וםלכיהם ישרתונך‪ ,‬והלכו אליך שחוח בגי‬
‫מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל פנאציך וקראו לך עיר די ציון קדוש‬
‫ישראל״‪) ,‬שט‪ ,‬ס‪ ,‬י ‪ -‬י ו ( !‬
‫את בשורת החירות המשולשח ההיא יביא לנו השופר‪ ,‬שופרו של משיח‪,‬‬
‫ובשופר הנדול ההוא יתקע לנו הקכ״ה בעצמו‪ ,‬״מלך שהשלו׳ שלו״‪ ) ,‬ש ב ו ע י ת ל־‪-‬ה‪(:‬‬
‫והוא לבדו יחיש ״גואל ישראל ומקבץ נדחי עמו ישראל״‪ .‬ואמנם ״ארכו לנו‬
‫הגליות ומשך עלינו השעבוד והננו בכל יום הולכים ודלים׳‪ ,‬ויש אשר יתגנב‬
‫חיו היאוש בלב אדם מישראל‪ ,‬ובמרירות גפש יאמר ‪.‬איגי יודע מי תוקע״‪,‬‬
‫ז‪ .‬א‪ .‬איני יודע פי זה יתקע לנו סוף סוף בשופר גאולתנו‪ ,‬ואיך יקיץ הקץ‬
‫לכל תלאותינו ז על זה נאפר ״יד׳ אלקים בשופר יתקע״‪ ,‬ד׳ אלקי ישראל הוא‬
‫לבדו יתקע לנו בשופר‪ ,‬בבוא עת לחננה‪ ,‬לשום קץ לחושך של נלותנו ולקבץ‬
‫את הנדחים ואת האובדים מארצות פזורינו‪ .‬ואם אין אנו יודעים עדיין‬
‫״מהיכן התביעה יוצאה״ ז אחרי אשר כל העולם כלו סגר בעדנו׳ •ואין לנו‬
‫לא מנהל ולא מחזיק בידינו״‪ ,‬״ומאין יבוא עזרי׳‪ ,‬יאמר ישראל‪ ,‬על זה נאמר‬
‫עוד‪ ,‬״קול שאון מעיר קול מהיכלי‪ ,‬כי דק מציון עירנו תבוא תשועת ישראל‬
‫ומהיכל קדשנו יצא דבר השלום‪ ,‬כחזון נביאינו על ״אחרית הימים״‪ ,‬כי אז‬
‫״נכון יהיה בית ד׳ בראש ההרים וגשא מגבעות״‪ ,‬ואליו ינהרו ״כל המימי‪,‬‬
‫להורותם שמה מדרכי ד׳ ואורחותיו‪ ,‬״כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״‪,‬‬
‫דבר השבתת ‪.‬מלחמות עד קצה הארץ׳‪ ,‬״וכתתו תרבותם לאתים וחניתותיהם‬
‫למזמרות׳‪ ,‬ובאין חרבות ותניתות יקום אז דבר ד׳ והבטתתו‪ ,‬כי מחה ימחה‬
‫את זכר עמלק‪ ,‬נושא החרב‪ ,‬מתחת השטים!‬
‫ובעמדנו ביום קדוש זה׳ יום הזכרון‪ ,‬לתקוע בשופר‪ ,‬אנו םזכירים בזה‬
‫לעצמנו‪ ,‬כמצווה עלינו בתודה‪ ,‬את הזכירה הששית‪ ,‬לאמר‪ ,‬״זכור את אשר‬
‫לך עמלק״‪ ,‬ואנו מחזקים בקרב לבותינו את האמונה הצרופה בשופר הגדול‪,‬‬
‫״שופר של חירות״‪ ,‬שיתקע בו הקכ״ה כעצמו׳ וקולו ישמע לנו מפרופי הר‬
‫ציון‪,, ,‬קול שאון מעיר קול מהיכל‪ ,‬קול ד׳ משלם גמול לאויביו״!‬
‫והנה כי כן שתי זכירות עקריות יזכיר לגו השופר ביום זכרון זה‪,‬‬
‫זכירת העבר וזכירת העתיד; את השופר הראשון של מעמד הר סיני‪ ,‬שבו‬
‫קשורים‪ ,‬באפור למעלה‪ .‬יתר ארבעת הזכירות המשתייכות אליו! ואת השופר‬
‫רט!‬
‫ש ב ת‬
‫‪ n 1‬ן ע ד‬
‫השני‪ ,‬שופר של משיח‪ ,‬שישמע לנו ממרומי הר ציון‪ .‬על שני שופרות אלה‬
‫ימליצו חכמינו ז״ל‪ ,‬כי הם המד‪. .‬שתי קרנותיו של אילו של יצחק״‪ ,‬שעליו‬
‫אמרו זיל כי ‪.‬לא יצא ממנו דבר לבטלה״‪ ,‬ושתיהן גאו לישראל לטובה‪- .‬של‬
‫שםאל תקע בו הקביה על הר פיני׳ שנאמר ויהי קול השוטר וגוי‪ ,‬ושל יפין‬
‫שהוא גדול פן השמאל עתיד הקכ״ה לתקוע בו לעתיד לבוא בקבוץ של‬
‫גליות׳ שגאפר והיה ביופ ההוא יתקע וגו׳״‪ ) .‬פ י י ‪ -‬א ‪» ,‬ל‪-‬א>‪ .‬ולזכר כל זאת קבעו‬
‫לנו מכפינו זיל לקרוא את פרשת העקידה ביום קדוש זה‪ ,‬שהוא לנו ‪.‬יום‬
‫זכרון תרועה״!‬
‫א מ ‪1 1‬‬
‫‪n‬‬
‫ליוס הכפירים ‪ /‬לכל נדרי ‪/‬‬
‫ושמחה‪.‬‬
‫אורה‬
‫אור זרוט לצדיק ולישרי לב שמחה‪.‬‬
‫לא‬
‫הכל לאורה ולא ה כ י לשמחה‪,‬‬
‫דנתיב‬
‫!ויקים‬
‫לאורח‬
‫ולישרי‬
‫י נ שמחה‪.‬‬
‫אור‬
‫‪1‬רו»‬
‫)תחלים‪,‬‬
‫צדיקים‬
‫לאורה‬
‫לצדיק׳‬
‫וישרים‬
‫וישרים‬
‫לשמחה‬
‫צז(‪.‬‬
‫לשפתה‪,‬‬
‫ינחיב‬
‫) ח ע נ י ח ‪ ,‬פו‪.(.‬‬
‫א‪.‬‬
‫השעה הכי קדושה בחיינו הדתיים של כל השנה כולה‪ ,‬היא שעת כניםת‬
‫היום הקדוש‪ ,‬יום חכפוריפ׳ שעליו נצטוינו בתורה לאמר‪. ,‬אך בעשור לחודש‬
‫השביעי הזח יו‪ 0‬הכפוריפ הוא פקרא קודש יהי׳ לכם ועניתם את נפשותיכם‬
‫וגו׳״׳)ויקרא‪ .>«-» ,‬יום קדוש זה הוא לנו יום צום וענוי נפש‪ ,‬בו אנו מתענים‬
‫וצפים בטשן יופ תםימ‪. ,‬בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב״‪ .‬אבל לפרות‬
‫הצום והענוי שבו‪ ,‬הוא לנו יום ״פקרא קודש״‪ ,‬יופ של שפחת הנפש ורופפות‬
‫הרוח‪ .‬ואנו פקדפים אותו בבואו אלינו שנה בשנה בברכת ‪.‬שהחיינו״‪ .‬ברכה‬
‫זו שנתקנה לגו ע״י חכפיגו ז״ל לאפרה ביפי פוער וחג חבאיפ מזפן לזפן‪,‬‬
‫)וגם במקרה של שטחה איזו שהיא הבאה לאדם בחייו הפרטיים‪ /‬נאמרת היא‬
‫פאתגו בכגיפת היופ הזה ברגש קודש של שפתת הגפש‪ ,‬שפחה שהיא טהורה‬
‫פכל הנאה חופרית‪ ,‬שהרי אין הנוף הצפ ומתענה נהגה ממגה כלוכ‪ ,‬והיא כולה‬
‫קודש לדי‪ .‬על שמחה שכזו יאמר הכתוב ‪-,‬ושבחתי אני את השמחה״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬ח ‪ -‬ט ו ( ‪,‬‬
‫כדברי חכמינו זיל‪. ,‬זו שמחה של מצוד‪,‬״‪) ,‬שבת‪ ,‬ל‪ .(:‬כי ״השמחה שישמח האדפ‬
‫בהן עבודה נדולה היא״‪ ) ,‬ר מ ב ‪ -‬ם ‪ ,‬ס ו ף‬
‫בעשיית הפצור‪ .‬ובאהבת האלקיפ שציוה‬
‫חלנות‬
‫לולב(‪.‬‬
‫את שפחתנו הנפשית בקבלת ענויי היום הקדוש הזה אנו םביעים בדברי‬
‫הכתוב‪ ,‬שנהגו בישראל לאטרו לפני פדר התפלה של ערב זה׳ הוא הכתוב ‪.‬אור‬
‫זרוע לצדיק ולישרי לב שפחה״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬צ ז ‪ -‬י א ( ‪ .‬אורה ושפחה נזכרות בכתוב‬
‫יחד‪ ,‬וכן הלא נאפר‪. ,‬ליהודיפ היתה אורה ושפחה׳‪ ) ,‬א ס ת ר ‪ .‬ח ‪ < -‬״ ( ‪ .‬האורה פביאה‬
‫ילדי שפחה‪ ,‬שפחת החיים‪ ,‬שהיא לבדה נותנת לאדם אושר ושביעת רצון בעמלו‬
‫ריח‬
‫ש ב ת ו מ ו ס ז‬
‫שיעטול תחת השמש‪ ,‬כדבר הקהלת‪ ,‬״וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם‬
‫במעשיו כי הוא חלקו״׳ )נ‪-‬־נ(‪ .‬אין טובה יותר גדולה לאוס ‪.‬מאשר ישמוו‬
‫בםעשיו׳׳ בי באין שמחה‪ ,‬שמחת החיים‪- ,‬מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעסול‬
‫תחת השמש״ ז‪< ,‬שפ‪ , >* ,‬אבל אם אין אור אין גם שמחה׳ בי חוק שם יוער‬
‫הכל ית״ש בטבעו של האדם ושל בל החי אשר על פגי האדמה‪ ,‬לשנוא את‬
‫החושך ולשאוף לאור‪. .‬מתוק האוד וטוב לעינים לראות אח השמש״‪) ,‬שפ‪ ,‬י«‪-‬ז(‪.‬‬
‫האור הוא מתוק וטוב‪ .‬ולעוםהו החושך הוא פר ורע‪ ,‬בי החושך הוא שם נרדף‬
‫עם ‪*.‬לפות״‪) .‬תהליפ‪ ,‬קז‪-‬יי״ד(‪ ,‬ומה רע ומר מצל הפות ז זה שאמר הכתוב‪,‬‬
‫‪.‬יוצר אור ובורא חושך עושה שלוט ובורא רע״‪) ,‬ישעי׳‪ ,‬מה‪-‬ז(‪ ,‬האור‬
‫מקביל אל השלו׳‪ ,‬שהוא מקור בל הברכות ״זשקול כנגד הבל״‪) .‬בסייר‪ ,‬פי‪,(»-‬‬
‫והחושך פקביל אל הרע‪ ,‬ושנאוי הוא לפיכך על האדפ השואף תפיד‬
‫לאורח‪.‬‬
‫וכשפ שהאורח החיצונית‪ ,‬אור השמש שהוא ‪.‬מתוק וטוב לעינים׳‪ ,‬פביאה‬
‫לידי שפחת החייפ עלי ארץ‪ ,‬כן היא גפ האורח הפניפית‪ ,‬אור הדעת את די‪,‬‬
‫שהיא מביאה לידי שמחת הגפש‪ ,‬הגותגת לאדפ חיי גצח ואושר שמיפי‪ .‬ובבר‬
‫אפרו חכפיגו ז״ל‪ ,‬שאין השכיגה שורה על האדפ מתוך עצבות אלא מתון‬
‫שפחה׳ )שגת‪ ,‬שפ(‪.‬‬
‫שפחת הגפש היא איפוא הפטרה הבי רופמה‪ ,‬שאליה צריך לשאוף‬
‫חאדפ‪ ,‬היודע ופביר את תכליתו בעולמו‪ ,‬ותאורה הפגימית‪ ,‬אור הדעה‪ ,‬היא‬
‫האמצעי המביא לידי פטרה זו‪ .‬זהו דבר הכתוב הגזכד שאגו אומריפ בשעה‬
‫קדושה זו׳ ״אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה״ ‪ t‬אור גדול הזריע ד׳ לצדיק‪,‬‬
‫לםען יצמיח פרי ברכה של שמחה‪ ,‬אבל רק ‪.‬לישרי לב שמחה״‪ ,‬כי ‪.‬לא הכל‬
‫לאורה ולא הכל לשמחה‪ ,‬צדיקיפ לאורה וישריפ לשמחה׳־‪) ,‬תענית‪ ,‬ו‪• .>.‬לא‬
‫הבל לאורה״‪ ,‬אין הכל זוכים לאורה פנימית אלא צדיקים < ומאלה חזונים‬
‫אליה — ‪-‬לא הבל לשמחה״‪ ,‬בי רק ״לישרי לב״ היא נתונה‪. ,‬דישרים עדיפי‬
‫מצדיקים״‪) .‬רשיי‪ ,‬שפ(‪ .‬הרי לגו שתי מדרגות במעלות האדם‪ ,‬זו גבוהה מזו‪,‬‬
‫צדיקים וישרים‪ ,‬ושתי טתנות טובות גיתגו להם‪ ,‬והמתגות מקבילות אל‬
‫המדרגות‪ .‬אורה לצדיקים ושמחה לישרים‪ ,‬לישרי לב!‬
‫‪0‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הנחה יסודית זו ‪.‬דישרים עדיפי פצדיקיס״ מתאמתת היא לנו מהיגד‪,‬‬
‫פסוקים שבכתבי הקודש‪ ,‬שבכולם באים הישריפ אחרי הצדיקיפ‪ ,‬גחור ‪-‬מדרגה‬
‫עילאה׳‪ ,‬כאסור ‪.‬דננו צדיקים בד׳ לישרים נאוה תד‪,‬לה»‪) ,‬חהליפ‪ ,‬לנ‪ ,(!!-‬ז‪ .‬א•‬
‫הצדיקים מרננים אמנם בד׳‪ ,‬אבל רק ‪.‬לישרים נאוה תהלה׳‪ ,‬להם לבדם נאוה‬
‫להלל למי שהוא בעצמו ית״ש •צדיק וישר הוא״‪) ,‬דבריפ‪ ,‬לב‪-‬ד(‪ .‬וכן נאמר עוד‪,‬‬
‫א מ ו ר‬
‫ריט‬
‫‪.‬אך *ריקים יודו לשמן ישבו ישרים את שניך׳ ) ת ה ל י ם ‪ ,‬ק מ ‪ -‬י י ( ‪ ,‬הצדיקים מודים‬
‫כולם לשמו יתברך‪ ,‬אבל רק הישרים ישבו את פניו‪ ,‬כי עליהם לבדם נאמר‬
‫שהם ‪.‬יושבים לפני ד״‪ ,‬ישיבת קבע‪ ) ,‬י ש ע י ה ו ‪ ,‬נ ג ‪ -‬י ח ( ‪.‬‬
‫אגל ‪0‬י המה אלה שעליהם נאמר כי ״ישרים״ המה ? ומה פשר השם‬
‫הזה‪ ,‬שאנו פוצאיפ אותו בתורה לראשונה בדברי גלעם‪ ,‬אשר אותם שם ד׳‬
‫»‪-‬׳(?‬
‫ותהי אחריתי כמוהו״‪ ) ,‬ב נ ל י ג ר ‪,‬‬
‫בפיו‪ ,‬לאפר‪. ,‬תמות נפשי מות ישרים‬
‫חכמינו ז״ל יאמרו לנו‪ ,‬כי ‪.‬אברהם יצחק ויעקב נקראו ישרים״‪ ) ,‬ע ‪ , ! -‬נ‪-‬ה‪ .>.‬אבל‬
‫'מדוע נקראו רק המה בשם הזה ז ואם הישרים סונים מהצדיקים‪ ,‬הלא יפלא‬
‫מאד נעינינו דבר הקהלת‪ ,‬לאמר‪ . ,‬ל נ ד ראה זה מצאתי אשר עשה האלקים‬
‫את האדם ישר והמה נקשו השנונות דנים״‪-0,‬נט>‪ .‬הן נלל הוא נידינו‬
‫מחכמינו ז״ל‪ ,‬כי נשעה שמפריזים על האדם לפני יצירתו מה יהי׳‪. ,‬ננור או‬
‫חלש‪ ,‬חכם או טיפש‪ ,‬עשיר או עני״‪ ,‬אין אוסרים עליו אז‪.‬צדיק או רשע״‪ ,‬כי‬
‫״הכל נירי שפים חוץ מיראת שמים״‪) ,‬גדה‪ ,‬ט ‪ -‬י ‪ , ( :‬ואם צדיק אין אוסרים עליו‬
‫פן השמים‪ ,‬פשום שהנחירה נידי האדם‪ ,‬כי ״הרשות נתונה״‪ ) ,‬א ב י ת ‪ ,‬פ ‪ -‬ג ‪ ,‬מ י י ט ( ‪,‬‬
‫איך זה יתכן לאפר שהאלקים ‪.‬עשה את האדם ישר• ז אם אין האלקים עושה‬
‫את האדפ ״צדיק״‪ ,‬איך זה יעשהו ‪.‬ישר״‪ ,‬דעדיף פצדיקז‬
‫והנה כבר הרביתי לדנר נפיא‪ ) ,‬נ מ א מ ‪ -‬י ל ס י נ י ת ( ‪ ,‬נניאור דכריהפ זיל‪ ,‬כי‬
‫‪.‬ששה דנדיפ נאפרו נבני אדפ‪ ,‬שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבהמה‪1 ,‬יש להם‬
‫דעת ופהלכיפ ?קופד‪ .‬זקופה וטםפרים בלה״ק כפלאכי השרת; !"אוכליפ ושותיפ‪,‬‬
‫ופרים ויביט ומטילים רעי כבהמה׳‪ ) ,‬ח ג י ג ה ‪ .(.™ ,‬חכפינו ז״ל נחנו לנו‬
‫נדנריהס אלה השקפה נרורה על נריאתו של האדם‪ ,‬יציר כפיו של הקניה‪ ,‬בי‬
‫הוא יציר נפלא‪ ,‬נו שמים וארץ יחד התלכדו‪ ,‬עפר מן האדמה ורוח ממרום‪,‬‬
‫אשר דק יד ד׳ עושה פלא עשתה זאת‪ ,‬לזווגם ולהרכיבם יחד‪ ,‬למען ברוא אדם‬
‫‪.‬בצלמו בצלפ אלקיפ״‪ .‬מצד גופו הוא ‪.‬עפר מן האדמה״‪ ,‬ותכונותיו הגופניות‬
‫הן כתכונות יתר ברואי מסה‪. -‬אוכל ושוחד‪ .‬כבהמה‪ ,‬פרד‪ .‬ורבה כבהמה ומוציא‬
‫רעי כנהםה״‪ .‬אבל בגוף עכור זר‪ .‬גפח ד׳ ‪.‬באפיו גשמת חיים ויהי האדם לגפש‬
‫חיה״‪ ) ,‬נ ר א ש י ת ‪ ,‬ב ‪ -‬י ( ‪• ,‬לרוח ממללא״‪ ) ,‬ת ‪ . « -‬שם(‪ .‬ובכן מצד גשמתו הריהו האדפ‬
‫כאחד מצבא פרופ בפרופ‪ ,‬כי ניתנו בו ״הדעה והדבור״‪ ,‬שהן ‪.‬לחי העולפיפ׳‪,‬‬
‫והוא ״מדבר כמלאכי השרת ויש בו דעת כמלאכי השרת״‪ .‬ומה שאמרו ז״ל על‬
‫בני אדם שחפ ‪.‬פסטדיפ בלשון הקודש״‪ ,‬כבר כחב על זה לנכון מהרש״א ז״ל‪,‬‬
‫נהיושי אגדות בחגיגת שפ‪ ,‬וז״ל‪. :‬בני אדפ ודאי דלאו מלחו םספרים בלה״ק‪,‬‬
‫אלא פשוט טלאכיט נקט לשון הקודש‪ ,‬דלא ידעי לשון ארפית‪ ,‬ולא נאו לדפות‬
‫נן אדפ לפלאכי השרת‪ ,‬אלא שיש לו לשון ודנור‪ ,‬לאפוקי נהמה דאין לה כח‬
‫הדבוי״‪ .‬עכ׳׳ל‪ .‬ועל צדקת דבריו אלה יוניה לשון הפדרש‪ ) ,‬נ י י ר ‪ ,‬פ י ח ( ‪ ,‬שכתנ על‬
‫האדם רק שהוא ‪ -‬פ ד נ י כפלאבי השית׳‪ ,‬מבלי להזכיד לשון הקודש‪.‬‬
‫ש ב ת‬
‫רכ‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫ועל שני אלה‪ ,‬על •הדעה והדבור״‪ ,‬שיש ככני אדם ‪.‬במלאכי מ ר ת ׳ ‪,‬‬
‫הוסיפו זיל עוד‪ ,‬כי הם ‪.‬מהלכים בקומה זקופה כמלאכי השרתי! וענין ‪.‬הקופה‬
‫הזקופה״ שבאדם הוא פד•* שהוא ‪.‬עומד׳ על רגליו‪) ,‬בפליצת חכמינו זיל‬
‫במדרש שם(‪ ,‬וראשו מורס לפעלה למען יובל להביס השפיפה‪ ,‬תחת אשר כל‬
‫ברואי מטה כולם שדרתם או מושכבת ממש‪ .‬במו שהיא אגל כל חולבי על‬
‫ארבע‪ ,‬או שהיא לפצעד עקומה‪ .‬פחות או יותר‪ ,‬וראשם מוטה לארץ לחפש בה‬
‫את מזונוחיהמ‪ .‬לא כן האדם שנברא ‪.‬בקופה זקופה״‪ ,‬והיא תעיד עליו נאפנה‪,‬‬
‫שאם אפגם גם הוא זקוק למזון וללחם מן הארץ‪ ,‬אבל אין זאת מסרת בריאתו‬
‫בעולפו‪ ,‬לפלאות רק את צרכי גופו ‪•.‬כבהפה׳‪ ,‬כי אם לשאת אח ראשו לשפיט‬
‫ולהתבונן בנפלאות תפים דעיפ‪ ,‬כדבר הנביא‪ ,‬״שאו מרופ עיגיכפ וראו פי ברא‬
‫אלה״‪ ) .‬י מ ע י ה י ‪ ,‬נו‪ -‬י>‪ ,‬ולמטרה זו נברא האדם להיות ‪.‬עופי״ ופחלך ‪.‬בקופה‬
‫זקופה״ כמלה״ש!‬
‫ופה נפלא הדבר לראות‪ ,‬כי אלה שלשת הדברים שמלמטה‪ ,‬שבהפ נדמה‬
‫האדם כבהמה‪ ,‬משכנם הוא בחציו התחתון של הגוף ממתניו ולמטה‪ ,‬הלא הסה‬
‫הקיבה הדורשת תפקידה‪ ,‬אכילה ושתי׳‪ ,‬בני הפעים הםעכלים את הפדן‬
‫ומוציאים את הרעי לחוץ‪ .‬ואיברי המין לפרות ולרבות כפ‪ .‬ולעומת זאת הנד‪,‬‬
‫שלשת הדברים שמלמעלה‪ ,‬שבם נדמה האדם כמלאכי השרת‪ ,‬פשכנם הוא בחציו‬
‫העליון‪.‬של הגוף ממתניו ולמעלה‪ .‬הלא המד‪ ,‬ראשו הזקוף‪ ,‬פיו המדבר גדולות‬
‫ולבו מקום משכן הדעת והבינה; באופן שהאדפ מחציו ולמעלה מלאן ופחציו‬
‫ולמטה בהמה‪.‬‬
‫ג‬
‫ולפדנו מזה שצריך האדמ לשאוף תמיד‪ ,‬שיחי׳ חציו העליון‪ .‬השמימי‪.‬‬
‫שבו נדמה כמלאכי השרת‪ ,‬שולט על חציו התחתון‪ ,‬הארצי‪ ,‬שבו •נפשל‬
‫בבהפות נדמו׳‪ ) ,‬ת י ‪ ,‬ל י * מ ס ‪ -‬י ג ( ‪ ,‬במליצת הכתוב ‪.‬למען ירבו ימיכם וגו׳ ביפי‬
‫השמים על הארץ״‪ ) ,‬ר נ ד י ם ‪ ,‬י א ‪ -‬־ נ א ( ‪ ,‬ז‪ ,‬א‪ .‬שיהיו השמיפ למעלה‪ .‬על הארץ׳ ולא‬
‫למטה‪ ,‬תחתיה! ולאיש אשר כזה‪ ,‬המהלך ‪.‬בקומה זקופה׳ וישרה‪ ,‬כשהוא‬
‫‪.,‬עופד״ על דגליו זראשו מודם לשטים‪ ,‬בשם ‪.‬ישר״ יקרא ו פה שאין כן אלה‬
‫הרשעיפ‪ ,‬שאין לחפ בעולפס אלא ספוק צרכי גופם ומלוי תאותיהם הבהמיות‪,‬‬
‫המה משליטים את הארץ על השמים‪ ,‬את הבהמה שבאיפ על הפלאך‬
‫שבו‪ ,‬ובזה הס םעותים את הישרה‪ ,‬שמים עליונים למטה ותחתונים למעלה‪ .‬ועל‬
‫אדם שכזה יאמר הכתוב‪. ,‬חטאתי וישר העויתי״‪ ) ,‬א י י נ ‪ ,‬ל נ ‪ -‬כ ז ( ‪ ,‬כי עיי חטאו‬
‫יעות האדם את ה״ישר״ שבקרבו‪ ,‬ויאשו שנביא להיות לפעלה‪ ,‬להביט לשמים‪,‬‬
‫אינו אלא לפפה ‪ -‬לארץ!‬
‫זהו שאפר הכתוב‪ ,‬כי‪.‬האלקיפ עשה את האדפ ישי״‪ ,‬האלקים ג י א את האדם‬
‫להיות ‪-‬ישר״ הולך‪ ,‬״כקומה זקופה כטלה״ש׳‪ ,‬אלא שהפה בקשו חשבונות רבים‪,‬‬
‫וחשבו וטעו ותעו מדרך החיים‪ .‬עד כי עיותו את ה״ישר׳ שעשההאלקיפ ‪ 83‬ז‬
‫א מ ו ר‬
‫דכא‬
‫ג‪.‬‬
‫ונאמר פעתה‪ ,‬כי השם ״ישרים״ הוא הואר של כבוד לאלה האנשים‪,‬‬
‫תמימי דרך וישרי לב‪ ,‬ההולכים בתורת די‪ ,‬לאלה היודעים את מטרת בריאתם‬
‫בעולטמ‪ ,‬להתהלך ‪.‬בקומה זקיפה״ ובראש מורט למעלה להביט השמיטה‪ ,‬ואינם‬
‫משפילים את ראשמ לארץ כבהמה‪ .‬על ״ישרים׳ שכאלה יאמר בצדק כי‬
‫טובים הם מצדיקים‪ ,‬כי הלא ״אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא‬
‫יחטא'‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬ז ‪ -‬נ > ‪ ,‬וכשהוא חוטא ווא מעות את הישרה ומהפך את עולמו‪,‬‬
‫בהרכיבו את האיץ על השפים! אבל אלה ח‪.‬ישריםי‪ ,‬שתמיד עיניהם בראשם‬
‫לשאת אותם לפרום‪ ,‬והם נשארים לעולם במצבם הישר‪ ,‬בהתהלכם ‪-‬בקומה‬
‫זקופה כפלאכי השרת״‪ ,‬ד‪.‬פ הפה בני העלי׳ שהפ םועטים׳ החיים תםיד חיי‬
‫שפיט עלי ארץ!‬
‫ובן בעור הקוםפ‪ ,‬שבא פעולפ התהו של היי בשריפ ושאיפת החופר של‬
‫בני אדם הדומים לבהמה׳ וראה לפניו בסדבר עולם חדש‪ ,‬עולם של מקבלי‬
‫התורה‪ ,‬עולם שלא נראה בו לא און ולא עמל‪ ,‬עולם של אנשים המהלכים‬
‫בקומה זקופה וראשם לשמים‪ .‬התרגש מאד למראי‪ ,‬עיניו‪ ,‬עד כי קרא‬
‫לאמר‪. ,‬תמות גםשי מות ישרים"‪ ,‬כי רק לאגשים שכאלה בשם ‪.‬ישרים״‬
‫יקרא!‪.‬‬
‫וה‪-‬ישיים״ הראשונים בעולם‪ ,‬שהורו לבני דורם ולבניהם אחריהם את‬
‫הדרך ה‪.‬ישר״‪ ,‬ללכת בה לפני ד׳ ״בקומה זקופה״‪ ,‬היו אבותינו הקדושים‪,‬‬
‫שלשת האבות ראשי האומה‪ ,‬ו‪,‬זד‪,‬ו שאמרו ז״ל‪- ,‬אברהם יצחק ויעקב נקראו‬
‫ישרים״‪ ,‬ושמט זד‪ ,‬נא־‪ ,‬להט וד‪,‬ט נאים לשמט‪ .‬כי הנה ראשית כל חטאת להאדם‬
‫להטותו מדרך הישר‪ ,‬היא מד‪ ,‬שהוא נשמע לעצת יצרו הרע‪ ,‬המםיתו ומדיחו‬
‫ללכת ולתור אחרי לבבו ואחרי עיניו‪- ,‬הני תרי סרסורי דעבירה״‪ ,‬המורידים‬
‫את האדט לבור שחת של החטא‪ ,‬בלכתו באשמתם אחרי תאותיו הגופניות‪,‬‬
‫אשר על ידי זד‪ ,‬הוא ‪.‬נמשל כבהמות נדמו׳‪ .‬וכבר הניחו לגו הכמיגו זיל על‬
‫שלשת האבות‪ ,‬כי ‪-‬לא שלט בהט יצר הרע״‪ ,‬וכי ‪.‬הטעיםם הקב״ה בעולם הזה‬
‫מעין עולם הבאי‪ ) ,‬ב נ א נ ת ר א ‪ ,‬י‪ ,(.!-‬ומאתר שלא היתד‪ .‬ליצר הרע שליטה עליהם׳‬
‫ובעולט השפל הזה טעמו טעפ חיי עדן של העולפ הבא‪ ,‬הרי היו יפיהם עלי‬
‫אדמות ‪.‬כימי השמים על הארץ׳‪ ,‬וזה שמם הנכון אשר יקרא לחפ לפיכך‪ ,‬שפ‬
‫‪.‬ישרים׳! ואתרי אשר העוגג השמיטי של טעם עוה״ב בעוה״ז הסיר בודאי כל‬
‫עצב מלבם‪ ,‬הרי היתד‪. ,‬לישרי לבי שכמותם אך ‪.‬שמחה׳!‬
‫רכב‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫עז ב ת‬
‫ד‪.‬‬
‫מעשי אבות אלה לא היו בעונותינו סימן לבנים‪ .‬ואותו היצר הרע שלא‬
‫שלט בהם שולט הוא לאסוננו בנו בכל תוקף ממשלתו עלינו‪. .‬אמנם כן‪ ,‬יצר‬
‫מוכן בנוי‪ ,‬והוא מסתר‪ ,‬אותנו לתור אחרי לבבנו ואחרי עינינו‪ ,‬ומטה אותנו‬
‫מדרכי חייט ללכת אחרי התבל‪ ,‬ולרדוף כל הימיט אחרי הדבריט‪ ,‬שבהם‬
‫כבהמות הארץ נדמינו‪ .‬בזה אנו םעוחים אח ה‪.‬ישר״• קומתנו שנבראה להיות‬
‫‪.‬זקופה״‪ ,‬כסוטה היא תתת נטל החטא‪ ,‬וראשנו לא בשמים הוא‪ ,‬כי אם לארץ‬
‫יגיע‪ .‬זהו דרכנו כל הימיפ‪ ,‬דרך כפל לנו!‬
‫ואולם מאהבת ד׳ את עמו ומחמלתו עליגו גתן לגו את היום הקדוש הזה‪,‬‬
‫יום הכפורים‪ ,‬יום שאין בו לא אכילה ולא שתי׳ ולא סטוק יתר צרכי הגוף שעל‬
‫ידם כבהמה נדמינו‪ ,‬למען נקרא לעצמנו אחת בשנה דרור‪ ,‬וגפרוק מעל צוארנו‬
‫את עול שעבוד הנוף‪ ,‬שאנו משועבדים תחתיו כל ימות השנה‪.‬‬
‫זאת היא תעודת היום הזה‪ ,‬יום הדרור והחומש‪. ,‬פתח חרצובות‬
‫רשע התר אגדות מוטה״‪ ) ,‬י ש ע י ה ו ‪ ,‬נ ח ‪ -‬ו ( ‪ ,‬לפתח את חרצובות החטא והעון‪,‬‬
‫שבהן אנו אסורים תמיד כבכבלי ברזל‪ ,‬ולהתיר ולהסיר מעליגו את אגדות מוטה‬
‫של יצרנו הרע‪ ,‬המעיק עלינו וברכיב את ״הבהמה״ שבנו לאלוף לראשנו‪.‬‬
‫עליגו לזקוף כיומ הזה את קוםתגו הכפופה‪ ,‬לישר את גבנו ולהרים את ראשנו‬
‫אל שמי מרום‪ ,‬למען גראח מי ברא אלה‪ .‬ואם שלש אלה געשה הרי גחי׳‬
‫‪.‬ישרים״ ישרי דרך המהלכימ בקומה זקופה כמלה״ש!‬
‫ולמען הדמות כיום הזה למלאכי השרת‪ ,‬נצטוינו לפיכך על חמשת הענויים‪,‬‬
‫שחשבה לנו משנת ‪,.‬יופ הכפוריפ׳‪ ) ,‬י ו מ א ‪ , ( : ! - » ,‬בכדי להמנע מכל צרכי הנוף‬
‫שיש בבני אדם כבבהמה‪ ,‬ואחד מהם הוא איסור ‪.‬נעילת הסנדל״‪ .‬ענוי זר‪ .‬איננו‬
‫בא‪ ,‬כיתד העגויים האחרים‪ ,‬להבדילנו מבהמות הארץ‪ ,‬שהרי גם להן אין נעלים‬
‫ברגליהן‪ ,‬ומשרתו היא רק לדמות אותנו למלאכי השרת‪ ,‬במליצת חכמינו ז״ל‪,‬‬
‫שביומ זה מלאך רע בעל כרחו יענה אמן לשבחפ של ישראל‪ ,‬והשטן אופר לפני‬
‫הקב״ה‪. ,‬רבש״ע‪ ,‬יש לך עם אהד בארץ דופה לפלאכי השרת‪ ,‬פה מלאכי‬
‫השרת יחיפי רגל כך ישראל יחיפי רגל ביוח״כ‪ ,‬מד‪ .‬מלאכי השרת אין‬
‫להם קפיצים ועומדים‪ ,‬כך ישראל עומדים ביוהיכ‪ ,‬מה מלאכי השרת אין‬
‫)ילקוט‪,‬‬
‫בפיהם אכילה ושתי׳‪ ,‬כך ישראל אין בפיהם אכילה ושתי' ביוה״כ״‪,‬‬
‫ת ק ע ״ ח ‪ ,‬ומקור ה ד ב ר י פ נ פ ר ר ר ״ א ‪ ,‬פמיו(‪.‬‬
‫חשב הדורש שלש תכונות מיוחדות במלאכי השרת‪ ,‬שעליגו להדמות להם‬
‫ביום הכפוריפ‪ ,‬מה שאין בפיהם אכילה ושתי׳‪ ,‬מה שהם יחיפי רגל ופה שאין‬
‫להם ״קפיצים״‪ ,‬חוליות‪ ,‬ברגליהם‪ ,‬ואינם יכולים לפיכך להלוך אלא ‪.‬עוםדיפ׳‬
‫על עפרם‪) ,‬אם לא נשעה שהם עפים בכנפיהם(; וישראל ביוהכ״פ גם כן אין‬
‫א מ ו ר‬
‫וכג‬
‫בפיהם אכילה ושתי׳‪ .‬והט עוטדיט יחיפי רגל‪ .‬וכן המליץ הטיטן בפיוטו לשחרית‬
‫של יוט זה‪ ,‬לאמד‪. ,‬טפיה וישישיה בענוי עיפיט‪ ,‬יציגתס שור ביחף יחפים‪,‬‬
‫כלם ןיגים ולובן מוצעפים‪ ,‬לאדרך בקודש כשרפים ;פיט״‪ .‬אבל מה נפלאים‬
‫הדברים! וכי איזה שבח מיוחד יש למלאכי השרת בזה שהם עומדים יחיפי‬
‫יגל‪ ,‬שעלינו להדמות להם בזה ביום הנסוריםז ואיך יש לדמות שבח זה‬
‫להשבח של מגיעת אכילה ושתי׳‪ ,‬שזהו אמגם השבח היותר גדול למלאכים‪,‬‬
‫שאיגם בעלי גוף וחומר‪ ,‬ואין לחם כל צורך לפיכך במזון‪ .‬אבל מה בכך שהם‬
‫עומדים יחיטיםז‬
‫ואולם כבר ביארתי בעז״ה בפ״א מה שאסרו ז״ל על שלשת המלאכים‪,‬‬
‫) ב ר א ש י ת ‪ ,‬י‪1‬ז‪-‬ד(‪,‬‬
‫שכשאמר להם אברהם ‪.‬יוק ח גא מעט מים ורחצו רגליכם׳‪,‬‬
‫אמרו לו‪ ,‬וכי בערביים חשדתגו שהם משחחוים לאבק שברגליהם׳ ז )בימ‪,>:•» ,‬‬‫אשר לכאורא יפלא מאד עגין העיז של השתחוי׳ לאבק הרגלים‪ ,‬מה זאת‬
‫אומית ז אבל הלא כבי אמי הכתוב‪. ,‬השמר לך פן תשכח וגוי‪ ,‬וכםף וזהב‬
‫ירבה לך וכל אשר לך ירבה‪ ,‬ורט לבבן ושכחת את י ׳ אלקיך וגוי‪ ,‬ואמית‬
‫בלבבך כחי ועצט ידי עשה לי את החיל הזה‪ ,‬וזכרת את י ׳ אלקיך כי הוא‬
‫)יבריפ‪ ,‬ח‪ ,‬י א ‪ -‬י ת ( ‪.‬‬
‫הנותן לך כח לעשות חיל"‬
‫יסוד האמונה בד׳ ובהשגחתו הפרטית הוא לזכור תמיד‪ ,‬כי רק הוא‬
‫לבדו יתיש נותן כח לאדם לעשות חיל‪ .‬ושכחה ימוד אמונה זה היא ראשית‬
‫כל חטאת‪ -‬בהביאה את האדם לידי רמות חלב ולידי כפירה בדי‪ .‬האדם השוכח‬
‫את ד׳ מתברך בלבבו לאמר כי רק תריצותו וחכמתו עמדו לו לעשות חיל‪ ,‬ואין‬
‫לך עבודה זרה גרועה מזו לעבוד את עצמו ואת חריצות ידיו‪ .‬עבודה זרה זו‬
‫מצוי ביותר ‪.‬בםהרגים ובתגרים"‪ ,‬עוברי ארחות ימים‪ .‬החושבים כי רק חריצותמ‬
‫עמדה להם‪ ,‬ועליהם המליצו חכמינו ד ל את הנתוב‪. ,‬לא מעבר לימ‬
‫היא״‪ ) ,‬ש פ ‪ ,‬ל ‪ -‬י ג ( ‪ .‬״שאין התורה מצוי׳ בם״‪ ) ,‬ע י ר ו ב י ! ‪ ,‬ניה‪ .>.‬וכשם שאין התורה‬
‫פצויי בעוברי ארחות יפים לעשות חיל‪ ,‬כן אין היא מצוי׳ גם בעוברי מדבריות‬
‫וסוחרי ארצות רחוקות‪ ,‬התולים את הצלחתם בגדודיהם ובהליכת רגליהם‪.‬‬
‫ובימים מקדם‪ ,‬כשהיתה ההליכה ממקום למקום בעיקר ברגל‪ .‬הי׳ האבק שעל‬
‫הרגלים סמל ההליכה והגדודים ובו תלו ההולכים ברגל את הצלחתם‪ .‬עליו‬
‫המליצו לפיכן חכמינו זיל שנחשב לעבודה זרה‪ ,‬והערביים יושבי המדבריות‬
‫ועוברי הארצות הרחוקות בשיירותיהם חיו משתחויס אליו‪.‬‬
‫אברהם אבינו בראותו את שלשת המלאכים‪ .‬שנדמו לו כערביים‬
‫‪.‬המשתחוים לאבק שברגליהם׳‪ ,‬ותולים את הצלחת עניניהם בהליכתם ומרוצתם‬
‫התמידית‪ ,‬אמר לחם לפיכך •רחצו רגליכם והשענו תחת העץ׳‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬חדלו לכם‬
‫פמרוצתבם ומשכו ידיכם מעבודה זרה זו‪ ,‬שאתמ מאמינים בה ומשתחוים אליה‪,‬‬
‫בקוכחכם את אלסי השמים והארץ׳ שהוא לבדו נותן כוו לעשות חיל‪.‬‬
‫רנד‬
‫ש נ ת‬
‫ו נז ו‬
‫ט‬
‫ד‬
‫זהו ששנינו‪* ,‬ולא יכנס להר הבית במקלו ונפנעליו ונפונדתו ונאנק שעל‬
‫רגליו‪) ,‬גיס״‪ ,‬ג ‪ -‬ד ‪ , ( .‬ני כל אלה ה‪ 0‬סמל הליכת האדם ופרוצתו החסידית אחיי‬
‫עניניו השיטיים‪ ,‬שעייז הוא שונת את ד׳ ואת מסרת חייו בעולמו; וכשאדם‬
‫נגש אל הקודש לצעוד על סף הםקדש‪ ,‬עליו להשליך סעל עצפו את נסל כל‬
‫העגינים ההמה׳ המסלקים מעליו את רוח הקדושה‪ ,‬ולרחוץ את דגליו מהאנק‬
‫שעליהן‪ ,‬למען יוכל להפנות לנו ודעתו לשמים נלי מפריע ‪j‬‬
‫ה‪.‬‬
‫שהם ״עומדים״‪ ,‬ני מאחר‬
‫להניא אותו לידי שכחת‬
‫העפידה שהאדפ עופד על‬
‫לידי מחשנת ‪.‬חשנונו של‬
‫יננין מעתה פד‪ ,‬שאמדו נשבח המלאכים‬
‫שההליכה והפרוצה התמידית של האדם עלולה‬
‫עושהו‪ ,‬והאנק שנרגליו לענודה זרח תיחשנ‪ ,‬הנה‬
‫סקופו מנלי לרוץ אנה ואנה‪ ,‬עלולה להפך להניאו‬
‫עולם׳‪ ,‬ולידי הכרת פטרת תכלית נריאתו נעולפו‪.‬‬
‫זהו שנאסר למשה בחזון הסנה‪» ,‬של נעליך פעל רגליך ני המקוס אשר‬
‫אתה עופר עליו אדמת קודש הוא״‪ ) ,‬ש מ י ת ג ‪ -‬ה > ‪ .‬כל זפן שהאדפ י ץ ויגע‬
‫בעניגיו אין הוא יכול להרגיש שום רגש של קדושה‪ ,‬ורק כשהוא ‪.‬עומד״‬
‫על עמדו לחשוכ את דרכו‪ ,‬יתחיל אז רוח ממרום לפעמו‪ ,‬ואז יוכל לנוא‬
‫לידי הכרת הקדושה ולהכין לרעת כי הפקופ שהוא ‪.‬עופרי עליו ‪.‬אדמת‬
‫קודש הואי!‬
‫והמלאכים םשרתי עליון שאין נפיהם אכילה ושתי׳‪ ,‬הם קדושים‬
‫ומשרתים כקודש‪ ,‬ואין לפניהם הליכה כי אם עמידה‪ ,‬והם ‪.‬יחיפי רגל ועופדים״ו‬
‫וזהו שבחם היותר גדול שפפנו הדורש פתחיל‪ ,‬ני פאחר שהם ‪.‬עומדים״‪ .‬ולא‬
‫הולכיפ אשר על שפ זה נקראו כנתונ כך‪ ) ,‬ז כ י י ה ‪ ,‬ג ‪ -‬ז ( ‪ ,‬אינם פעלים אנק‬
‫ברגליהם ואינם צריכים למנעלים להגן על רגליהם היחפות‪ ,‬ולפיכך חם ״יחיפי‬
‫רגל*‪ .‬ושלשת התכוגות הגזברות שחשב הדורש בפלאכים‪ ,‬שלשתן לדבר אהד‬
‫נתכונו‪ ,‬להראות על מעלתם הגנוהה בקודש‪ ,‬ולהם מתרפים ישראל ביום קדוש‬
‫זה‪ ,‬שאין נפיהס אנילה ושתי׳ כיום הכפורים‪ ,‬והם עומדים יחיפי רגל‪ ,‬עומדים‬
‫ולא הולכים ו‬
‫ופדי נואנו שנה נשנה אל יופ קדוש זה‪ ,‬ואנו מקבלים על עצמנו ככניסת‬
‫הערב את תפשת הענוייט‪ ,‬שנצטוינו עליהם נתורה‪ ,‬אשר על ידיחם אנו סתעליס‬
‫למדרגת ‪.‬פלאכי השרת״‪ ,‬אנו פחמלאיס רנשי קודש ונגיל נרעדה‪ .‬כל הענויים‬
‫של היום הקדוש הזה אינם לנו לצער ני אס לפקור עונג ושמחה‪ ,‬המפלאים את‬
‫נחי נפשנו אורה פנימית‪ ,‬אורת שעליה יאמר הכתוב •זרח בחושך אור‬
‫לישרים׳‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬ק י ב ‪ -‬י ( ‪.‬‬
‫נשעה חגיגית זו זוקפים אגו קופתגו‪ ,‬ומרגישים את עצמנו ני‪.‬ישרים׳‬
‫א מ י ר‬
‫רנה‬
‫הננו‪ ,‬ומתוך רגש של •שמחה של מצוד‪.‬״ אנו מנדנים נדנת ‪.‬שהחיינו״׳ שנד‪.‬‬
‫נניע תודה לאלקי מרום על מתנתו היקרה לעם קדושו‪ ,‬מתנת יום הכפוריפ‪,‬‬
‫המניא לנו אורה ושמחה‪ ,‬ואנו קוראים מתוך עליצות נפש‪ :‬אור זרוע לצדיק‬
‫ולישרי לנ שמחה!‬
‫ובו‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ס‬
‫ליום הכפורים ‪ /‬הערה ‪/‬‬
‫בענין חמשת העבריים‪.‬‬
‫תניא‬
‫ועושה‬
‫הנפש‬
‫תורה‬
‫ההיא‬
‫על‬
‫שכתב‬
‫חנפש‬
‫דכתיב‬
‫אומר‬
‫זה‬
‫‪.‬ואיני‬
‫הנפש‬
‫נל‬
‫מקרב‬
‫כתיב‬
‫תעונה‬
‫הם דברי‬
‫וכתיב‪.‬‬
‫המתבר‬
‫את‬
‫נלמד‬
‫א ת‬
‫בעונש‬
‫שלפנינו‬
‫ישנים‬
‫שכתב‬
‫וגרע‬
‫של‬
‫ענוי‬
‫הפסוק‬
‫ונכרתה‬
‫את‬
‫״והאגדתי״‬
‫בו‬
‫ובל‬
‫ההיא‬
‫הנאמר‬
‫ושותה‬
‫נפש‪,‬‬
‫הנזכר‪,‬‬
‫)כג‪,‬‬
‫מקרב‬
‫בעונש ענוי‬
‫אשר‬
‫שלפנינו‪,‬‬
‫במלאנה‪,‬‬
‫כל‬
‫תעשה‬
‫והיותר‬
‫שמפורש‬
‫בעוד‬
‫כרת‪,‬‬
‫ת מ י ה ת ו זו‬
‫עמד‬
‫בנדי‬
‫להשוות‬
‫אין‬
‫זה‬
‫ני‬
‫אלא‬
‫וזיל‪:‬‬
‫עמה!‬
‫ובמלאכה‬
‫דבריו‬
‫הוי‬
‫נט‪-‬ל(‪ ,‬כי‬
‫הנפש‬
‫הוא׳‬
‫בלבד‬
‫הפסוק והאבדתי‬
‫לפליאה״‪ .‬ועל יסוד‬
‫וסוף‬
‫והאבדתי‬
‫כתיב כרת כעוד‬
‫והאבדתי‬
‫את‬
‫אכילה ושתי״׳‪,‬‬
‫אבל‬
‫כולו שם‪,‬‬
‫בדברי הסוגיא‬
‫הכרת״‪,‬‬
‫ומה‬
‫אבוד‬
‫שהרי זה‬
‫לא‬
‫שלפנינו‪,‬‬
‫ומה‬
‫המחבר‬
‫מעמיה‪,‬‬
‫הנפש‬
‫כתיב‬
‫הירושלמי‪,‬‬
‫שיש‬
‫כתב‬
‫ושתי׳״‪.‬‬
‫האוכל‬
‫בעונש מלאכה‪,‬‬
‫שכתבו דבענוי‬
‫והוסיף‬
‫אלא‬
‫זו מ מ נ י ‪.‬‬
‫אלא‬
‫דבענוי‬
‫בעונש‬
‫ת ל ו י ׳ בו‪,‬‬
‫זה‬
‫את‬
‫ובס׳‬
‫לשון‬
‫הענוי‬
‫כרת‬
‫הדברים‬
‫ו א י ן קצר•‬
‫ולא‬
‫איזה ענוי‬
‫וכך לשון‬
‫שהעתקנו‪,‬‬
‫תלמודא דירן‬
‫מהכתוב‬
‫אלה‬
‫והאבדתי‬
‫לדברי‬
‫ענוש‬
‫אכילה‬
‫אבוד‬
‫השי״ת‬
‫נשגבה‬
‫היום הזה‬
‫הזה‬
‫ו ד ב ר י הריין‬
‫ומחק‬
‫כלל‬
‫ועל‬
‫התוספות‬
‫שכתוב‬
‫דברי‬
‫תעונה‬
‫בעצם‬
‫היפך ממש‪ ,‬כמו‬
‫דבר‬
‫זה‬
‫״יהאבדתי‬
‫דברי הסוגיא‬
‫שהנפש‬
‫והאבדתי‪,‬‬
‫ונכרתה‪,‬‬
‫היום‬
‫״אמר‬
‫הקבלה‬
‫כל‬
‫את‬
‫לשון‬
‫) נ ד ר י ם ‪ ,‬פ‪,>:‬‬
‫כלל‬
‫אמור‬
‫בעצם‬
‫״מדכתיב‬
‫אעריך לפליאה‬
‫כתיב‬
‫לא‬
‫מלאכה‬
‫קכז‪,‬‬
‫ש‪0‬‬
‫ואיזה ?‬
‫הביא‬
‫״אין‬
‫ושתי׳״‪.‬‬
‫בפרשת‬
‫אשר‬
‫מופלאים‬
‫אשר‬
‫ז״ל‬
‫כרת‬
‫זאת‬
‫נפש‪,‬‬
‫המשניות‪,‬‬
‫ובאה‬
‫לא‬
‫מה דמות‬
‫לא‬
‫שם‬
‫אבידת‬
‫אות‬
‫בפירוש‬
‫עמה׳‬
‫אכילה‬
‫הנפש‬
‫ולמדו‬
‫בתוספות ישנים‪,‬‬
‫הנפש‬
‫יודע‬
‫בו‬
‫אחרי׳‬
‫ש כ ת ב ה ר י ן ז״ל‪,‬‬
‫כל‬
‫אסור‬
‫שיש‬
‫בפרשת‬
‫הרמב׳־ם ז״ל‬
‫מה‬
‫את‬
‫ענוי‬
‫זה‬
‫ההיא‬
‫כתיב‬
‫בלכד׳‬
‫‪-‬‬
‫תמיסה‬
‫שכתבו‬
‫וכן‬
‫אע״פ‬
‫מלאכה‬
‫שאמרו‬
‫בכולן‬
‫) י י מ א ‪ ,‬עד‪,(.‬‬
‫אינו ענוש‬
‫אלא על האוכל‬
‫מהכתוב‬
‫ושותה‬
‫דבר‬
‫מהנתוב‬
‫״חענו‬
‫נפשותיכם״‪.‬‬
‫והנה‬
‫בתלמודא‬
‫אפשר‬
‫על‬
‫דברי‬
‫דידן מפורש‬
‫למחוק‬
‫כל‬
‫הירושלמי‬
‫נאמר׳‬
‫הספרים‬
‫נדבר‬
‫ש ד ב ר זח‬
‫שלפנינו ?‬
‫עוד‬
‫נלמד‬
‫בעז״ה‪,‬‬
‫אבל‬
‫מהכתוב של‬
‫ורבותינו‬
‫שהוא׳‬
‫הלא‬
‫״והאבדתי״‪,‬‬
‫ואיך‬
‫איך‬
‫ה ר א ש ו נ י ם ז״ל‪,‬‬
‫שמפיהם‬
‫אנו‬
‫א‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ר‬
‫רכז‬
‫חיים‪ ,‬איך אפשר להניח אפילו שהעלימו עיניהם מכתובים מפורשים בחורה‪,‬‬
‫דבר שתינוקות של בית רבם יודעים אותו‪ ,‬והלא זיל קרי בי רב הוא ז והאמת‬
‫היא שהמחבר שלנו לא ירד להבנת הדברים‪ ,‬וראה בדמיונו ״פליאה נשגבה״‬
‫במקום שאין אף על של פליאה‪ ,‬כי אם דברים פשוטים כאשר יבואר בזה‬
‫בעדה‪.‬‬
‫משני הכתובים הנזכרים שבפרשת אמור יוצא לכאורא‪ ,‬שיש שני‬
‫עונשים מיוחדים על שתי עבירות מיוחדות‪ ,‬כדת על מניעת הענוי ואבדן נפש‬
‫על עשייה מלאכה‪ ,‬וכן הבין המחבר שלפנינו‪ ,‬ולפיכך הי׳ כל הדבר בעיניו‬
‫״פליאה נשגבה״‪ .‬אבל היכן מצינו בתודה עונש בשם ״אבדן נפש״ ? הרי ידוע‬
‫שיש רק שני עונשים בידי שמים‪ ,‬מיתה וכרת‪ ,‬ולא אבדן נפש‪ .‬וכבר עמדו‬
‫חכמינו ז״ל על הכתוב הזה ואמרו‪) ,‬נתו‪-‬נ‪ ,‬ומובא מ־ע‪-‬י שם(‪. ,‬והאגדתי מה ת״לז‬
‫לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מה הוא‪ ,‬כשהוא אומר והאבדתי‪,‬‬
‫לימד על הכרת שאינו אלא אבדן״‪ .‬הרי שאין כאן שני עונשים מיוחדים אלא‬
‫עונש אחד כרת‪ ,‬בין על מניעת הענוי ובין על העושה מלאכה‪ ,‬והכתוב השני‬
‫המדבר באבדן נפש בא לפרש את הראשון‪ ,‬ווה בנה אב לכל הבריחות שבחורה‪,‬‬
‫שאינן אלא אבדן נפש‪ .‬ולמדנו מזה שמה שנאמר בעונש מניעת הענוי ‪.‬ונכרתה״‪,‬‬
‫הרי זה כאילו נאמר ״וחאבדתי״‪ ,‬אחרי אשר כרת ואבדן נפש הם שנים שהם‬
‫אחד‪ ,‬י זהו מה שאמרו בתלמודא דידן ״הרי הוא אומר והאבדתי את הנפש״‪,‬‬
‫וכונתם ז״ל ברורה על ״אבידת הנפש״ הנאמרת בכתוב השני לענין מלאכה‪ ,‬שבא‬
‫לפרש את עונש הכרת שבכתוב הקודם לענין מניעת הענוי > וכן הבינו לנכון‬
‫רבותינו הראשונים ז״ל‪ ,‬וצדקו כל דבריהם בענין זה‪ ,‬ולא שהעליבו ח י י ו את‬
‫עיניהם מכתובים מפורשים בתורה ‪1‬‬
‫ומר‪ ,‬שנאמר בירושלמי ״תענו את נפשותיכם‪ ,‬דבר שהוא ענוי אב בית‬
‫נפש״‪ ,‬הרי הדבר ברור שבכל אופן יש כאן איזו טעות סופר‪ ,‬כי מה זאת‬
‫אומרת ״ענוי אב בית נפש״? וכבר עמדו על זה מפרשי הירושלמי שם ותקנו‬
‫כל אחד על פי דרכו ! בעל פני משה ז״ל מחק את האל״ף של התיבה ״אב״‪,‬‬
‫ואת הבי״ת חיבר אל התיבה שלאחריה‪ ,‬ויצא לו ״ענוי בבית נפש״‪ ,‬ופירש על‬
‫פי דרכו ״בתוך חלל הגוף״‪ .‬ולגירסא זו דברי הירושלמי מתאימים אל מה‬
‫שנאמר בתו״כ )אחיי‪ ,‬פרשה ז‪ ,(-‬על הכתוב הזה‪ .‬״תענו את נפשותיכם‪ .‬ענוי שהוא‬
‫בבית נפשותיכם״‪ .‬ואולם בעל קרבן העדה ז״ל הביא גירסא אחרת‪ ,‬״דבר שהוא‬
‫אבידת נפש״‪ ,‬ואם כי גם הוא פירש ״ענוי שהוא בתוך חלל הגוף״׳ אבל הדוחק‬
‫שבפירושו נראה לעין‪ ,‬כי איפה הוזבר באן ענין ״אבידת נפש״‪ ,‬שממנו למד‬
‫הירושלמי את דינו לענין אכילה ושתי׳ דוקא? ולדרכנו נאמר‪ ,‬לקיים את הנירסא‬
‫של בעל קרבן עדה ז׳יל‪ ,‬אבל לא את פירושו‪ ,‬והנכון הוא‪ ,‬שלגירסא זו דברי‬
‫הירושלמי מתאימים לדברי התלמוד שלגו‪ ,‬ועיקר הלימוד הוא ממה שנאמר‪,‬‬
‫רכח‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ט ד‬
‫בפרשת אמור‪ .‬׳׳וחאנדתי את הנפש ההיא״‪ ,‬שזה מוסב כפי שביארנו נין »ל‬
‫עשיית מלאכה ובין על מניעת הענוי‪ ,‬ולפיכן הזכיר הירושלמי לשון זה של‬
‫‪,‬׳אבייה נפש״‪ ,‬והסבר הדבר הוא‪ ,‬כי מאחר שעונש זה בא‪ ,‬בתור מדד‪ .‬כנגד‬
‫םדה‪ .‬על מניעת הענוי‪ ,‬מזה נלמד לנכון‪ .‬שהכתוכ מדבר במניעת ענוי כזה‪,‬‬
‫שבקיומו יוכל לבוא לידי ‪.‬אבירת נפש״‪ ,‬והיינו אכילה ושתי׳‪ ,‬וכמו שהסביר‬
‫זאת לנכון הרין ז״ל שם בנדרים‪ ,‬לענין רחיצת‪. ,‬דנהי דרחיצח מיקריא ענוי‪,‬‬
‫אין תייבים עליה כרת‪ ,‬דהא בעית ענוי נפש שיש בו איבוד נפש‪ ,‬ובענוי‬
‫רחיצה ליתא׳‪ .‬ומד‪ ,‬שהביאו בירושלמי את הכתוב ״תענו את נפשותיכם״ האמור‬
‫בפרשת אחרי‪ ,‬הוא משוס שזהו הכתוב הראשון בתורה‪ .‬שבו נצטוינו על הענוי‬
‫ביום הכפורים‪ ,‬אבל עיקר הלימוד של הירושלמי הוא מהכתוב שבפרשת אמור‪,‬‬
‫ששם נאמר העונש של ״אבידת נפש״ על מניעת הענוי‪ ,‬ומזה למדו על הענוי‬
‫שהוא ׳׳דנר שהוא אבירת נפש״׳ ודברי שני התלמודים מתאימים זה לזה‪ ,‬ונזה‬
‫כל הדנרים מנוארים בעז״ה לנכון‪ .‬וסרה ‪.‬הפליאה הנשגבה* ‪1‬‬
‫א מ ו ר‬
‫רכט‬
‫לחג הסוכות‪ /‬מאמר א‪/‬‬
‫שלום‪.‬‬
‫סוכת‬
‫בסוכות‬
‫ש ב ע ת ימים‬
‫תשבו‬
‫דורותיכם נ י בסוכות‬
‫נשעה‬
‫שי‬
‫נעים‬
‫שההרעם איינ‬
‫עי‬
‫ממני‬
‫וגוי‪.‬‬
‫)ויקרא‪,‬‬
‫נג‪ ,‬מב—מג(‪.‬‬
‫יו‬
‫סונה‬
‫היסורים הראה‬
‫שיש דפנוח‪.‬‬
‫יפי‬
‫למען‬
‫ידעו‬
‫הושבתי את בני ישראל וגוי‪.‬‬
‫הקנייה‬
‫)מדרש מובא נ ס פ ר י ם ‪,‬‬
‫שעה‪ ,‬ועיין‬
‫ייקוט‬
‫אייעזי‪,‬‬
‫ומקורו‬
‫ס ו נ ה י״ח(•‬
‫א‪.‬‬
‫אחרי עבור הימים הקדושים‪ ,‬עשרת ימי הדין מראש השנה ועד יום‬
‫הכסורים‪ ,‬אנו נאים אחרי הפסקה קטנה של ארבעה ימים אל חג הסוכות‪ ,‬זמן‬
‫שמחתנו‪ ,‬אל החג שעליו באה בתורה מצוה מיוהדת של ״והיית אך‬
‫טז‪-‬טו(‪ .‬וכבר הראך‪ .‬לנו רבנו משה בידו החזקה‪ ) ,‬ל ו ל ב ‪ ,‬פ ״ ה ‪ ,‬ה ל • י נ ( ‪,‬‬
‫שמח״‪ ) ,‬ד ב ר י ם •‬
‫על ערך המצוה הזאת‪ ,‬כי ״אף על פי שכל המועדות מצוד‪ ,‬לשמוח בהן‪ ,‬בחג הסכות‬
‫היתה במקדש שמחה יתירה‪ ,‬שנאמר ושמחתם לפני ד׳ אלקיכם שבעת ימים״‪.‬‬
‫השמחה היתירה של החג הזה התבטאה במקדש ביהוד בשמחת ‪.‬בית השואבת׳‪,‬‬
‫שעליה אמרו הכמינו ז״ל‪ ,‬״מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה‬
‫מימיו״‪) ,‬משנה‪ ,‬סוכה‪- ,‬א‪ .>.‬ועל התכונה המיוחדת של שמחה וו יעידו דברי‬
‫הדמב״ם ז״ל בהלכותיו‪) ,‬המיוסדים על דברי המשנה הנזנרח(‪ .‬כי ״לא היו‬
‫עושים אותה עמי הארץ וכל מי שירצה‪ ,‬אלא גדולי חכמי ישראל וראשי‬
‫הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי הםעשה‪ ,‬הם שהיו מרקדים‬
‫ומספקים ומנגנים ושמחים במקדש בימי חג הסוכות‪ ,‬אבל כל העם האנשים‬
‫י־ד(‪.‬‬
‫והנשים כולם באים לראות ולשמוע׳‪) /‬שם‪ ,‬הלכה‪,‬‬
‫נ‬
‫כשאנו שמים לב לכל מה שנאמר בזה תתעוררנה אצלנו שאלות חמורות‬
‫בנוגע לתעודה המיוחדת של חג זה‪ ,‬חג הסוכות׳ ול״השמחר‪ .‬היתירה״ שנצטוינו‬
‫לשמוח בו ן וביחוד יפלא בעינינו ענין שמחת ״בית השואבה״‪ ,‬אשר לסי נוסחא‬
‫אחרת שבתלמוד היתד‪ .‬נקראת בשם ״חשובה״‪ ,‬משוס ״שמצור‪ .‬חזוובה היא‬
‫הבאר‪ .‬מששת ימי בראשית״‪ .‬מה בל זאת אומדת? הן ״כל שפחד‪ .‬זו אינה אלא‬
‫ש ב ת‬
‫רל‬
‫ניסוך‬
‫בשביל‬
‫כדמפרש‬
‫המים‬
‫הלא בא הוא בתור‬
‫נסכו‬
‫כחג ז‬
‫מים‬
‫שנה״‪,‬‬
‫דברים‬
‫שאינם באים כאחד!‬
‫עליו‬
‫אפשר‬
‫רק‬
‫לבוא‬
‫ושאיבת‬
‫שהי׳‬
‫כמאמרם‬
‫ולשמחה‬
‫טבעית‬
‫שיבואו‬
‫של‬
‫עושה?‬
‫אסיפת‬
‫למה לא‬
‫המים‬
‫רק‬
‫בשעון‬
‫כ ש מ ת ה ט ב ע י ת זו‪,‬‬
‫כאהד?‬
‫שעדיין לא בא ואנו‬
‫ואנו ש מ ח י ם ע ל בואו‪,‬‬
‫ועוד זאת‪,‬‬
‫התבואות‬
‫כי אם‬
‫כזמן האסיף‪,‬‬
‫בזה גם‬
‫הארץ״‪,‬‬
‫לחסידים‬
‫שמחת‬
‫ואנעי‬
‫האסיף‪,‬‬
‫היתד• ה ש מ ח ה ב ח ג‬
‫ושאיבת‬
‫שיברך להם‬
‫״עמי‬
‫לכם‬
‫הם‬
‫ואיך זה‬
‫בעונת‬
‫המים‬
‫וניסוכם‬
‫הגשמימ‬
‫העומדת‬
‫ולמה נתיחדה שמתת החג‬
‫המעשה?‬
‫זאת‬
‫אין‬
‫משומ‬
‫אלא‬
‫ע ו ד איזה ענין מיוהד‪ ,‬עני] נ ע ל ה ש ל א‬
‫בל ה ר ו צ ה הי׳ יכול ל ה ש ת ת ף בו‪ ,‬א ל א דוקא ״גדולי‬
‫בעלי‬
‫שיתברכו‬
‫גשמי‬
‫שני‬
‫מתפללים‬
‫״גשמי שנה״‬
‫השתתפו‬
‫״מפני מה‬
‫הלא החפלה והשמחה‬
‫התפלה היא על דבר‬
‫די‪,‬‬
‫)רש״י שט(‪,‬‬
‫זיל‪,‬‬
‫וניסוך המים‬
‫אמרה תורה‬
‫נסכו לפני מים בחג כדי‬
‫ובבן ל ש מ ח ה מ ה זה‬
‫ר ק תפלה והזכרה לפני‬
‫אז‪,‬‬
‫בששון״׳‬
‫והשמחה היא על דבר שכבר בא‪,‬‬
‫לתפלה‬
‫שמתה‬
‫הגשמים‪,‬‬
‫הקב״ה‬
‫)רה*ש‪ ,‬ט־‪-‬ז‪.(.‬‬
‫שיבוא‪,‬‬
‫ושאבתם מים‬
‫תפלה על‬
‫אמר‬
‫ו מ ו ע ד ־‬
‫ישראל״‬
‫חכמי‬
‫הם הם שהיו‬
‫״ ה ש מ ח ה היתירה״ ההיא‪ ,‬ועלינו להבין בדברים‪.‬‬
‫עוד על א ח ת עלינו‬
‫השמחה‬
‫בלתי‬
‫ש ל חג הסוכות‪,‬‬
‫מובן‬
‫סוכה‬
‫לנו‬
‫אחר יום‬
‫כבר הרבו‬
‫לעמוד‪,‬‬
‫כי‬
‫בתחלת‬
‫המעבר‬
‫ההשקפה‪,‬‬
‫הכפורים״ן‬
‫המבארים‬
‫על היחס שבין‬
‫ממורא‬
‫״הימים הנוראים״‬
‫לשמחה‬
‫וכבר שאלו‬
‫)ילקוט‪ ,‬רמז תרנ״ג(‪.‬‬
‫ומפחד‬
‫לששון‬
‫חכמינו ז״ל‪,‬‬
‫רעל‬
‫לדבר‪ ,‬ונעמוד נא ע ל פ ש ר‬
‫ובין ימי‬
‫הוא דבר‬
‫״למה אנו עושים‬
‫שם‬
‫תשובתם‬
‫ש א ל ה זו‬
‫על‬
‫ה ד ב ר י ם הללו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫בנוגע‬
‫השקפה‬
‫זכר‬
‫לחג הסוכות‬
‫ועררו‬
‫שונות ג י הנד‪ .‬א ם א מ נ ם‬
‫לנו רבו‬
‫מפורש‬
‫לגדודי אבותינו במדבר‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫א ת כני ישראל‬
‫בהוציאי‬
‫״למען‬
‫אותם מארץ‬
‫מאד‬
‫נאמר‬
‫הדברים‬
‫שנאמרו‬
‫בחודה טעמו‬
‫ידעו‬
‫מצרים״!‬
‫בזה מנקודות‬
‫של‬
‫דורותיכם כי‬
‫חג‬
‫בסוכות‬
‫אבל הלא מדברי‬
‫)שאנו ק ו ר א י ם א ו ת ם ב ה ט ט ‪ -‬ת היום הראשון לחג(‪ ,‬ע ל‬
‫זה‪ ,‬ש ה ו א‬
‫הושבתי‬
‫הנביא זכריה‬
‫״היופ ההוא׳ א ש ר בו ״יצאו‬
‫מים‬
‫חיים מירושלים״׳ ובו ״יהיה ד׳ א ח ד ו ש פ ו אחד״‪ ,‬כי א ז יעלו ירושלימה מ ד י‬
‫שנה‬
‫להשתחוות למלך ד׳‬
‫בשנה‬
‫צבאות‬
‫הטעם‬
‫ולחוג א ת חג‬
‫הבאים‬
‫ה ס ו כ ו ת ״ ‪) ,‬זכריה‪ ,‬י י ‪ -‬ט ז ( ‪,‬‬
‫הפשוט ש ל זכירת ישיבת‬
‫עוד טעס‬
‫מדבריו אלח‬
‫אבותינו בסוכות‬
‫מיוחד‪ ,‬שהוא מתיהם ל א לנו לבדנו כי א ם‬
‫פי‬
‫בחור‬
‫״כל‬
‫הנותר‬
‫מכל‬
‫הגוים‬
‫על‬
‫״זכר‬
‫ש נ י מ איפוא ל ח ג זה‪ ,‬בי מ ל ב ד‬
‫ירושלים‬
‫הערך‬
‫בהיותם‬
‫לכל‬
‫אשר‬
‫ב ש ם אדם יקרא‪,‬‬
‫המה‬
‫לעמוד עליו עוד‬
‫ב מ ד ב ר ‪ ,‬י ש ל מ צ ו ה זו‬
‫ב א י עולם בולט‪.‬‬
‫הלאומי המשתייך ר ק לנו לבדנו‪,‬‬
‫ליציאת מצרים״‪ ,‬י ש לו ל ח ג זה ע ו ד ע ר ך‬
‫ערך‬
‫אנו‬
‫למדים‪ ,‬כי מלבד‬
‫אנושי כללי המשתייך לכל‬
‫ש ע ד י י ן ל א ע מ ד ו עליו י ת ר גויי א ר ץ ‪ ,‬א ב ל ע ת י ד י ם‬
‫ב ב ו א יום די‪,‬‬
‫בנבואתו של‬
‫נביא‬
‫הגאולה׳‬
‫ב ן ברכיה‪ ,‬ואז‬
‫רלא‬
‫א מ ו ר‬
‫כולם‬
‫יעלו‬
‫ויחוסה‬
‫ירושלימה‬
‫לכל גויי‬
‫״לחוג‬
‫חבל‬
‫לבואי‪,‬‬
‫כי‬
‫לנסותם‬
‫על ידה אם‬
‫יוכלו‬
‫הדברים‬
‫שנאמרו‬
‫ומה‬
‫אז יתן‬
‫את‬
‫עמדו‬
‫רבו‬
‫אנו‬
‫רואימ‬
‫הערך‬
‫עולם‪,‬‬
‫מלבד‬
‫ועלינו‬
‫ונפדים‬
‫מתפללים‬
‫היא‬
‫נא‬
‫להזניר‬
‫מה זה ולמה‬
‫תבוא‬
‫הלא‬
‫ודמעות‪.‬‬
‫החרב‬
‫ונטעו‬
‫עולל‬
‫)ירמיה‪,‬‬
‫שממה‪,‬‬
‫הנאנחים‬
‫והנאנקים‬
‫השני‬
‫דמי‬
‫מאז‬
‫ויקם‬
‫עליו‬
‫כל‬
‫לפני‬
‫האדם‬
‫שני‬
‫‪.‬הלנצח‬
‫תאכל‬
‫חרב״ ?‬
‫מתהפכת‬
‫זוז‬
‫נקיים ?‬
‫על‬
‫צריכה‬
‫להיות‬
‫הנפלאה‬
‫של‬
‫והחכמה‪,‬‬
‫נשאר‬
‫מהלכת‬
‫מאין‬
‫שתים‪,‬‬
‫אל‬
‫למראה‬
‫הלא‬
‫היא‬
‫השופטת‬
‫גמורה‪.‬‬
‫האנושיות‬
‫האדם‬
‫מבלי‬
‫נשפוט‪,‬‬
‫אמנם יאוש‬
‫בשלילה‬
‫כולה‪,‬‬
‫בקרב‬
‫כל‬
‫איומה‪,‬‬
‫ב‪-‬נו(‪.‬‬
‫רגש‬
‫מאין‬
‫נורא‬
‫הן‬
‫עינינו‬
‫לבבו‬
‫של חמלה‬
‫נקח‬
‫הענקית‬
‫הפראי‬
‫וחנינה‬
‫הרים‬
‫על‬
‫א ת ידו‬
‫עולמים‪ ,‬עומדת‬
‫חמותה‪,‬‬
‫לבני‬
‫על‬
‫האדם‬
‫מחרב‬
‫דמי‬
‫מדברי ימי עולם‬
‫שאלח‬
‫למרות‬
‫בכל‬
‫לאמר׳‬
‫בשפכה כמים‬
‫לדון‬
‫והתשובה‬
‫הרואות‪,‬‬
‫וקול‬
‫איפוא‬
‫בארץ‪.‬‬
‫כי‬
‫יללת‬
‫בעולם‪,‬‬
‫נ ל בן‬
‫לקח‬
‫למדנר‬
‫ושפך‬
‫מפלט‬
‫היחידה‬
‫והתקדמותה‬
‫במצבו‬
‫מפי‬
‫אין כל‬
‫יתקפנו‪,‬‬
‫המות‬
‫ד‪-‬יג(‪.‬‬
‫מלהתהפך‬
‫שאלת‬
‫מות‬
‫ומהעבר‬
‫את כל‬
‫יעלה‬
‫אדם‪,‬‬
‫הראשונים‬
‫האומנם‬
‫עינינו‬
‫לפתע‬
‫החרב‬
‫נחרדת‬
‫שחת אלפי‬
‫פתאום‬
‫בעולם‬
‫שאלה‬
‫נורא‬
‫של‬
‫נוראה‬
‫ועל ידה‬
‫והאחד מהם‬
‫נשאלת‬
‫תמיר תהיי‬
‫היותר‬
‫‪,-‬אוי‬
‫אז לא‬
‫הגמור‬
‫של‬
‫האדם״ נופלת ״כדומן על פני‬
‫שוממים‬
‫תחדל‬
‫אבל‬
‫מה‬
‫ועד ימינו אלה לא‬
‫לנו ני‬
‫הארץ‪.‬‬
‫ב‬
‫ההפך‬
‫באכזריות‬
‫נהפכות‬
‫והנתים‬
‫הקב״ה‪,‬‬
‫בהורידה לבור‬
‫עוקרת‬
‫ואנו‬
‫העולם כלו בנהדי נחלי‬
‫רבים‪,‬‬
‫ו״נבלת‬
‫כי‬
‫האסון‬
‫את‬
‫סכת‬
‫השלו׳ ז‬
‫על הארץ‬
‫אדם‪,‬‬
‫דורות‬
‫של‬
‫עלינו‬
‫להגן בעדנו‪.‬‬
‫לב‪,‬‬
‫שהיא‬
‫נושנות‬
‫ענד‪,‬‬
‫)ש״ ‪,‬‬
‫הלא‬
‫באי‬
‫הנזכרים‪,‬‬
‫״ופרוס‬
‫ש ו ד ד נ ו ״ ! )שם‪,‬‬
‫מני‬
‫והיא‬
‫שהוא‬
‫הנביא‬
‫שמו‬
‫סמל‬
‫ובהטביעה‬
‫של‬
‫יושנ‬
‫האחים‬
‫ויהרגהו‪,‬‬
‫יושבי‬
‫העתיד‪,‬‬
‫בתור‬
‫הקב״ה‪,‬‬
‫מרחובות״‪,‬‬
‫ישמע מנל‬
‫תבל‪,‬‬
‫אז‬
‫שהוא‬
‫נשים‬
‫המלחמה‬
‫ארצות‬
‫יחדל מקרב‬
‫ואם רק‬
‫שואה‬
‫המתהפכת‬
‫כ‪-‬כא(‪.‬‬
‫והאם‬
‫אם‬
‫נשים וטף‪,‬‬
‫בחורים‬
‫מ מ נ ה ‪) ,‬עיז‪,‬ג(‪,‬‬
‫ואיך‬
‫לדברי‬
‫שלומו כסוכה‬
‫ע ל גוי ועל‬
‫של‬
‫חרבות‬
‫נולדו‬
‫של‬
‫במשך‬
‫מחוץ‬
‫הערים‬
‫אחים לא‬
‫אנשים‬
‫בני‬
‫ט‪,‬‬
‫אפו‬
‫מלהמיט‬
‫זו‪.‬‬
‫שמה׳‪,‬‬
‫המשתייך לכל‬
‫בתפלותינו‬
‫לשלו׳‪,‬‬
‫הסוכה‬
‫תתברר לוו‬
‫שבט‬
‫קלה‬
‫כללי‬
‫בהתאם‬
‫נדע כי מיום ברוא אלקים אדם‬
‫המלחמה‬
‫ורבי‬
‫השדה״‪,‬‬
‫שאנו‬
‫השלו׳‬
‫כולה‪.‬‬
‫‪.‬להנרית‬
‫בזה מה‬
‫ש א ל ה זו‬
‫בה‬
‫וסוכה‬
‫ויוצאים‬
‫ערך‬
‫אומרים‬
‫שיפרוש‬
‫רבבות‬
‫אשר‬
‫יציאת‬
‫״מצוד‪.‬‬
‫על‬
‫ובירורם‪.‬‬
‫עלינו‬
‫היא המלחמה‪,‬‬
‫בנו‬
‫מצרים‪,‬‬
‫של‬
‫הנפלאה‬
‫נפלאה‬
‫להסוכה איזה‬
‫את‬
‫התשובה‬
‫חדלה‬
‫בביאור‬
‫יש‬
‫הדברים‬
‫נםיון‬
‫אגדה‬
‫יוצא לנו‬
‫ש י י כ ו ת זו‪,‬‬
‫חרב‬
‫והם‬
‫הערך‬
‫באגרתם‬
‫מכעסים‬
‫שהסוכה‬
‫על‬
‫אלפים‬
‫דם‬
‫של‬
‫בתור‬
‫בה‪,‬‬
‫כנר‬
‫ז״ל‬
‫משתייכת‬
‫ועל‬
‫השלו׳‬
‫לעמוד‬
‫זכירת‬
‫על‬
‫לאלקי‬
‫האנושיות‬
‫העולם‬
‫אלה‪ ,‬כי‬
‫הבנת‬
‫ומזה‬
‫חכמינו‬
‫לאומות‬
‫מדבריהם‬
‫לעמוד‬
‫שלומך״‪,‬‬
‫ד׳‬
‫חג‬
‫גם‬
‫הסוכות״‪.‬‬
‫על‬
‫הכללי‬
‫מ צ ו ת הסוכר‪.‬‬
‫״העתיד‬
‫כל‬
‫עולמים‬
‫זו‬
‫ההשתלמות‬
‫מקצועות‬
‫המדע‬
‫של חי׳ טורפת‪ ,‬חי׳ נוראה‬
‫בקרבו‪,‬‬
‫וכשהחיה‬
‫שבקרבו‬
‫‪ 01‬ב ת‬
‫רלב‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫מתפרצת החוצה נורא הוא על כל סביביו‪ ,‬ועל מה זה ניהל עוד להעביר את‬
‫החרב מן הארץ ו‬
‫ג‪.‬‬
‫ואולם לנו מאמינים בני מאמינים תשובה אחרת על שאלת דולפים זו‪,‬‬
‫תשובה חיובית ומעודדת‪ ,‬היא התשובה הקצרה בת שתי מלים שהשיבו חכמינו‬
‫ז״ל על שאלתו המיואשת של האדם הראשון‪ ,‬כשראה לפניו את ‪.‬להט החרב‬
‫המתהפכת״‪ ,‬לאמר‪. ,‬מי מציל את בני מאש לוהטת זו״ ? ‪.‬תרב תורה״׳ יאמרו‬
‫חכמינו‪ ) ,‬נ ר ״ י ‪ ,‬פ נ ״ א ( ‪ .‬וביאור תשובה קצרה זו בא אצלי כבר בארוכה‪ .‬במאמרי‬
‫הראשון לפרשת בראשית‪ ,‬בשם ״מלח‪!:‬ה ושלום*‪ ,‬חרב תורה זאת אומרת חרב‬
‫אורה‪ ,‬כי ״אורד‪ ,‬זו תורה״‪ ) ,‬מ ג י ל ה ‪ ,‬ט!‪ ,(:‬היא האורה הפנימית העתידה לגרש את‬
‫את החשך שבקרב לבו של האדם‪ ,‬שעליו גאמר ״זד‪ ,‬מלאך המות שקרוי‬
‫חשך״‪ ) ,‬י י ק ״ ר ‪ .‬פ י ‪ -‬ח ( ‪ .‬אירה פנימית זו תאיר את מחשכי הלב ״באחרית הימים״‪,‬‬
‫כדבר ד׳ ביד נביאו‪ ,‬לאמר‪ ,‬״והלכו גויים לאורך״‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬ס ‪ -‬ג > ‪ .‬לאור תורת‬
‫החייט ממרומי ר‪,‬ר פיני‪ ,‬שהשמיעה לראשונה בעולם את דבר ד׳ ״לא תרצח״‬
‫חזון העתיד של נביא הנתמות על ״אתרית הימים*‪ ,‬כי ״לא ישא גוי אל גוי‬
‫חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״‪) ,‬שם‪ ,‬ב ‪ -‬י ( ‪ ,‬יתגשם בעולם התפשטות האורה הגדולה‬
‫ההיא‪ ,‬העתידה לצאת ״ממקום בית המקדש״׳ ) י י ק ‪ -‬ר ‪ ,‬פ ל ‪ -‬א ( ‪ ,‬מ׳׳בית ד' בראש‬
‫ההרים״‪ ,‬שאליו ינהרו ‪,,‬כל הגוים״‪ ,‬לקחת תורד‪ ,‬׳‪,‬מדרכיו״ וללכת ״באלרהזתיז״‪,‬‬
‫״וכתתו תרבותם לאתים ותניתותיהם למזמרות״‪) ,‬שם(‪ .‬אז יקום חזון העתיד של‬
‫המשורר על השלו׳ הנצחי‪ ,‬לאמר‪ ,‬״משבית מלחמות עד קצה הארץ‪ .‬קשת ישבר‬
‫וקצץ תנית עגלות ישרוף באש״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬מ י י ( ! ובאין חרב וחנית לא יהי׳ פחד‬
‫המלחמה גגד עיני בני האדם‪ ,‬ואז יוכלו לשכב במנותר‪ ,‬ולהתעגג ״על רוב‬
‫שלום״‪) ,‬שם‪ ,‬ל ‪ -‬י > ‪ ,‬כהבטחת הכתוב בשם די‪ ,‬לאמר‪ ,‬״ונתתי שלום בארץ‬
‫ושכבתם ואין םחריד״‪ ) ,‬ו י ק ר א ‪ ,‬ה י ‪ -‬י ( !‬
‫ז‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫והסמל של העת המאושרת ההיא‪ ,‬עת השלום הנצה בעולם‪ ,‬היא הסונה‬
‫שנצטוינו לשבת בה בחג זה‪ .‬כי הנה מיום שהתחילה התרב להתהפך בעולם‪,‬‬
‫וקול תרועת המלחמה נשמע בארץ‪ ,‬להחריד את מנוחת יושביה‪ ,‬נאלצו מני אז‬
‫בני האדם לחפש להם מחבואים ומקלטים להסתר בם מהתנפלות האויב‪ .‬בימים‬
‫מקדם ״התחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצריחיס ובבורות״‪)-‬ש״א‪,‬יג‪-‬י>;‬
‫אחרי כן בנו להם ״ערים בצורות חומה גבוהה דלחים ובריחי‪)-‬ינרים‪ ,‬ג ‪ -‬ה > ‪ .‬וברבות‬
‫היפימ כשהמציאו להם בני האדמ כלי מות לחבל‪ ,‬כלים מכלים שוגים‪ .‬מביאי מות‬
‫ואבדון‪ ,‬נאלצו אלר‪ ,‬ששאפו להנן על עצמם מפחד אויב‪ ,‬לבנות להם מבצרים‬
‫חזקים לא רק על פני הארץ כי אם אף במעמקי האדמה‪ .‬ככל אשר הלכה‬
‫והתפתחה תורת האבדון וההרס של המלחמה ע״י המצאות שונות‪ ,‬כן הלכח‬
‫א מ ו ר‬
‫גס‬
‫תורת ההגנה ננד האויב‬
‫רמ‬
‫ע״י‬
‫תחבולות שונות‬
‫והתפתתה לעומתה‬
‫ומשונות‪.‬‬
‫בימינו אלר‪ .‬ימי האוירונים טמסירי הפצצות הגוראות‪ ,‬אשר כל מבצר‬
‫וכל חומה גבוהה אך משחק המה להן‪ ,‬על בני האדם לחפור להט מקלטים בבטן‬
‫האדמה‪ ,‬ולרדת עמוק עמוק למחבואי סתר‪ ,‬שאור השמש לא יגיה שמה לעולם‪,‬‬
‫בברי למצוא שמת מתמה ממטר המות של נשרי הברול‪ ,‬הטסים במרומי השמים‬
‫וממטירים משם הרס ואבדון‪ .‬אבל הלא כבר הראה הנסיון המר‪ ,‬כי גם שמה אין‬
‫בטחון נמוד שלא תשינם שם יד המות האכזרי‪ .‬ותטעט עוד זאת והנה חדשה‬
‫נהיתה בארץ‪ ,‬חדשה שהפילה חרדת מות על כל יושבי תבל‪ .‬כי המציאו חכמי‬
‫המדע פצצה נוראה‪ ,‬שבכתה להחריב עולמית ממש בן רגע‪ ,‬ואין מפלט ממנה‬
‫אף במעמקי ארץ‪ .‬ההמצאה החדשה הזאת‪ ,‬שעודנה בחתוליה ועתידה עוד בודאי‬
‫להתפתח‪ ,‬ולהגדיל הרבה מוניס את כח ההרס הטמון בקרבה‪ .‬הכדידד‪ .‬את מושלי‬
‫כל הארצות להועד ולתפש עצות איך למגוע בעד מלחמות בכלל בעתיד‪ ,‬או‬
‫א ך למנוע לכה״פ את ההשתמשות בהמצאה החדשה‪ ,‬במקרה אס תפרוץ‬
‫מלחמה בעולם‪ ,‬אחרי אשר ההשתמשות בה עלולה להביא חרץ וכליון על‬
‫האנושיות כולי‪ ,‬ולהכחידה מעל פני האדמה‪ .‬אם אמנם יעלה בידי מושלי תבל‬
‫להשכי‪.‬ן שלום בעולם‪ ,‬רק מי שהשלו׳ שלו ית״ש הוא היודע‪ ,‬ני הלא רבו עד‬
‫אין קץ הנגגדיס שביניהב‪ ,‬וכל אחד מאתם רק את טובת עצמו הוא דורש‪,‬‬
‫ועניני מדינתו או מפלגתו לנגד עיניו תמיד‪ ,‬מבלי בל רצון אמתי להקריב אותם‬
‫על מזבח השלו׳ הכללי‪ ,‬והדבריט יגעיט‪ .‬ובאין בטחון גמור בעתידות השלו׳‬
‫בעולם‪ ,‬יושניםלהם תכמי המדע על מדוכותיהפ וסחפשיט עצות ותחבולות שונות‪,‬‬
‫איך לר‪.‬ש‪!:‬ר גס מסכנת המות של הפצצה החדשה הזאת‪ .‬ונה דולנות ומתחרות‬
‫בלי הרף המצאות בהמצאות! מצד אתר במציא לו כל דור ודור כלי מות חדשים‬
‫לבקרים‪ ,‬ולעומתם יחפשו להם בני האדם עצות מרחוק‪ ,‬להמציא לעצמם מפלס‬
‫ומנוס מכלי המות המתחדשים מיום ליום‪ ,‬ופד‪ .‬תהי׳ אחרית דבר? רק ד׳ הוא‬
‫היודע ו'ו יחיש העתידות!‬
‫ד‪.‬‬
‫ההפך הגמור של כל אלה אםצעי ההגנה השונים נגד סכנת המלחמה׳‬
‫היא הסוכה המחוסרת כל הגנה‪ ,‬סוכת העגפים היכולה להיות רק ‪.‬למחסה‬
‫ולמסתור מזרם וממטר״‪) ,‬ישעי•‪ ,‬י ‪ -‬ו ( ‪ ,‬אבל לא פס‪:‬נת התנפלות האויב‪ .‬אין בני‬
‫האדם יכולים לשבת נ בביתה בסוכות ולהרגיש את עצטם בן בטוחים מכל פחד‪,‬‬
‫ורק כאשד תשבתנר‪. ,‬מלחמות עד קצר‪ .‬הארץ׳ ושלו׳ יהי׳ על פני האדמה‪ ,‬רק‬
‫אז יוכלו לשבת במנוחה אף בסוכה המחוסרת כל הגנה‪ ,‬סוכה בת שלש דפנות‬
‫הפתוחה לכל הבא לשבת בה‪' .‬הסוכה היא לפיכך סמל השלו׳ בעולם‪ ,‬והישיבה‬
‫רלד‬
‫ו‬
‫ש ג ת‬
‫ס‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫בה סמל אותה העת המאושרת‪ ,‬שעליה נאמר‪., ,‬וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות‬
‫מבטחים ובמנוחות שאננים״‪) ,‬שם‪ ,‬ל נ ‪ -‬י >‪ .‬על אותה העת המאושרת אנו מתפללים‬
‫איפוא למי שהשלו׳ שלו‪ ,‬כי יפרוס עלינו את סוכת שלומו‪ ,‬להגן בעדנו ולהסיר‬
‫מעלינו ‪,,‬אויב דבר וחרב ורעב ויגון׳ את המלחמה ואת תוצאותיה הנוראות‪ ,‬ואז‬
‫נוכל לשבת במנוחה אף בסוכה‪ ,‬מבלי כל צורך לחפש אדרי מקלטים ומחבואים‪,‬‬
‫להסתר במ מפחד המות של החרב‪ .‬ומה חשובח היא איפוא תפלת פריסת סוכת‬
‫השלו׳ עלינו‪,, ,‬בני גלותא די ירוד״‪ ,‬הקרבנות הראשונים של כל מלחמה‪ ,‬וזהו‬
‫שהתקינו לנו חכמינו ז׳׳ל לא‪:‬ןר בתפלת הערב‪ :‬״ופרו& עלינו סוכת שלומך״‪,‬‬
‫למען נוכל לשכוב במנותח ״ואין מת־יד״! )וכבר הזכרתי ענין זר‪ ,‬במאמרי‬
‫‪.‬שלשה ראשוגים״ לחג הפסח(‪.‬‬
‫וכשניתנה תורה לישראל על הר סיני וקול אלקים נשמע בעולם לאמר‪,‬‬
‫״לא תרצח״‪ ,‬היתד‪ ,‬מטרת מתן החודר‪ ,‬להשכין בעולם שלו‪ /‬שהוא שסו של‬
‫הקב״ה‪ ,‬ולהשבית מלתמות מקרב הארץ‪ ,‬כי ״נתן הקכ׳׳ה תורה לישראל כדי‬
‫שיזכו בה לכל האומות״׳ ) פ ד ‪ -‬ח ‪ ,‬י נ ר י ם ( ‪ .‬עלינו הוטלה התעודה הרוממה להכריז‬
‫את דבר השלום הכללי בין באי עולם‪ ,‬ובתור סמל השלד הנצחי באה מצות‬
‫הטובה‪ ,‬שהיא שקולה לפיכך כנגר כל המצוות שביורה‪ ) ,‬פ י ו ט ל י ו ם ש נ י ש ל ס נ ו י ן ( ‪,‬‬
‫כי ״לא נמשלה התורה אלא בשלו'‪ ,‬שנאמר וכל נ•זיבותיה שלו׳״‪ ) ,‬נ מ ד ״ ר ‪ ,‬ם י ״ א ( ‪.‬‬
‫זהו שאמר הבתוכ בטעם מצור‪ ,‬זו‪ ,‬״למען י ד ע ו דורותיכם כי בסוכות הושבתי‬
‫את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים״‪ .‬דקדקה התורה להשתמש כאן‬
‫בלשון ‪.‬ידיעה״‪ ,‬שהוא נופל על דבר מפשט הדורש ידיעה והבנה‪ ,‬כאמור‬
‫‪.‬וידעת היום וחשבות אל לבבך כי ד׳ הוא האלקים״‪ ) ,‬י נ ר י ם ‪ ,‬ד ‪ -‬ל ט ( ‪ ,‬ולא בלשון‬
‫״זכירה״‪ ,‬שהוא נופל על דבר שקדה ונהי‪ /‬שאין לני אלא לזכור אוחו‪ .‬והלא‬
‫בכל מקום שנאמר בתורה ענין יציאת מצרים השתמש הכתוב בלשון של ״זכירה׳‪,‬‬
‫כאמור ״למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים״‪) .‬שם‪ ,‬טז‪ ,0-‬וכן נאמר עוד‬
‫במה פעמים בתורה ״יזכדת כי עבד היית בארץ מצרים״‪ ) ,‬ש ם ‪ ,‬ה ‪ -‬ט י ‪ ,‬ט ו ‪ -‬ט ו ‪ ,‬ט ז ‪ -‬י נ ‪,‬‬
‫ג ד ‪ -‬י ח ‪ ,‬כ ד ־ כ נ ( ‪ :‬ולמה זר‪ ,‬שינה הכתוב כאן לכתוב בלשון ״ידיעה״? אלא שהיתר‪,‬‬
‫כינת התורה בזה‪ ,‬להעמידנו על טעם מציה זו‪ ,‬שלא על הזכירה לבד באה כי אם‬
‫על הידיעה‪ ,‬על הבנת הסוכה וערכה לנו‪ ,‬התורה ציותה אותנו לשבת בסוכה‪,‬‬
‫למען י ד ע ו דורותיני‪ ,‬כי בהוציא ד׳ את בני ישראל ממצרים‪) ,‬וגולת הכותרת‬
‫של היציאה הלא היתה הלקיחה לו לעם ע״י טחן התורה מסיגי( הושיב אותם‬
‫בסוכות‪ ,‬בהשרישו עייז בקרבם את שורש השלו׳ הנצחי בעולם!‬
‫״‬
‫ונבין מעתה את מליצת חכמינו זיל באגרתם הנזכרת על ״העתיד לבואי׳‬
‫כי ינסה אז השי״ת את האומות ב״מצוה קלה וסוכה שמה״‪ .‬כי הנה האומות‪,‬‬
‫בני בניו של עשו הרשע‪ ,‬לא רצו כידוע לקבל את התורה‪ ,‬משום שנאסר בה‬
‫‪.‬לא תרצח״‪ .‬והם מחזיקים בחרב‪ ,‬ירושת אביהם‪ ,‬שעליו נאמד ״ועל חרבן‬
‫א נ! ‪1‬‬
‫ולה‬
‫ו­‬
‫תחיה״‪ ) ,‬ס פ ר י ‪ ,‬ע ל ה כ ת י ב ״ י ד י מ ס י נ י בא׳‪ .(-‬וכשיבואו לעתיד לבוא לפני הקביה בטענת‬
‫‪.‬תנה לנו מראש ונעשנה״‪ ,‬יתן להם אז השי״ת בתור נסיין את מצות הסוכה‪,‬‬
‫סוכת השלו׳‪ ,‬שהיא ״מצוה קלה׳‪ ,‬כי מה קל ונוח לאדם יותר מהשלו׳‪ ,‬לנסותם‬
‫ולדעת את אשר בלבבם‪ ,‬אם אמנם ננד השלו׳ פניהם מועדות‪ ,‬ואם נכונים המה‬
‫לרגליך מידם את חרבם‪ ,‬ולשבוע סו״ס בדבר ד׳ של ״לא תרצה״‪ .‬אבל בני‬
‫בניו של אותו רשע‪ ,‬שהי׳ ״אדמוני ‪ -‬שופך דסים״‪ < ,‬נ ר ״ ר ‪ ,‬פ ס י > ‪ ,‬ימאנו בשלו׳‬
‫בהוסיפם להחזיק בירושת החרב‪ .‬ימאסו בסוכה ויבעטו בד‪ ,‬בשאט נפש‪ ,‬ונאותה‬
‫שעה ״הקכ״ה יושב ומשחק עליהם״!‬
‫ואולם הלא כבר חזו חוזינו בשם ד׳ על ״אחרית הימים״‪ ,‬כי אז ישחרר‬
‫השלו׳ בעולם‪ ,‬ובני האדם ״לא ילמדו עוד מלחצה״‪ .‬ועל אותה העת המאושרת‬
‫ניבא זכריה על הסוכה‪ ,‬כי יכירו אז כל יושבי רכל וידעו את ערכה בתור סמל‬
‫השלו׳‪ .‬ו״ביוס ההוא״‪ .‬ביום הגדול בו יהי' ״ד׳ למלך על כל הארץ״• ישוב חג‬
‫הסכות שהיי עד אז חג רק לנו לבדנו ״זכר ליציאת מצרים־‪ ,‬להיות מאז לחג‬
‫לכל באי עולם‪ ,‬ח‪ :‬השלו׳ הגצחי לכל גויי ארץ‪ .‬ועל זח גיבא לאמר‪ .‬״והיה כל‬
‫הנותר מכל הגוים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ד׳ צבאות ולחוג את‬
‫חג הסכות״‪ .‬כל גויי ארץ יעלו אז ירושלימה‪ ,‬עיר השלו׳‪ ,‬לתוג שמה את חג‬
‫חשלו׳ ולתת כבוד למלך השלו׳‪ ,‬ד׳ צבאות שמו!‬
‫נ‬
‫ה‪.‬‬
‫וצה נפלא להכין על פי כל האמור את מליצת חכמיגו דל‪ ,‬באגרתם‬
‫המוצגת בראש דברינו‪ ,‬כי ״כשעה שהתרעם איוב על חיסורים הראה לו‬
‫הקב״ה סוכה של שלש ד‪1‬נות״‪ .‬כי הגה ככר אפרו ו״ל על איוב ״שלא הי׳‬
‫ולא נברא אלא משל הי ״‪ ) ,‬ב ב א ב ת ר א ‪ ,‬ט״ז>‪ .‬והלא כל משל אינו בא אלא‬
‫בשביל הנמשל שלו‪ ,‬ומי הוא איפוא הנמשל של איוב ?‬
‫לדרבנו נאמר כי הנמשל של איוב היא האנושיות כולה‪ ,‬הסובלת מאז‬
‫ומעולם יסורי איוב‪ ,‬כי כל מר‪ ,‬שקרה לאיוב יקרה יום יום לבני האדם בכלל‪,‬‬
‫ונמדד‪ ,‬עוד יוחד גדולה מאשר לו‪ .‬לאיוב היו בימי שלותו בנים ובנות‪ ,‬עושר‬
‫וגכםים צאן ובקר ‪.‬ועבודה רנה מאד*‪ ,‬והוא ה״ סמל האושר של חיי האדם‬
‫עלי אדמות‪ .‬והנה בא האויב האכזרי והתנפל עליו‪ ,‬אח בניו ובנוחיו הכו לפי‬
‫חרב‪ ,‬ואת כל אשר הי׳ לו שרפה אש מן השמים‪ ,‬והוא נשאר שכול וגלמוד‪,‬‬
‫ערום כיום צאתו מרחם אמו‪ ,‬ומכל עשרו הרב לא נשאר לו בלחי אם ״חרש‬
‫להתנרד בו״‪ .‬וכדבר הנורא הזה הלא יקרה לבני האדם בכלל‪ ,‬ולנו בגי עם‬
‫גולה נענה ונדח בפרט• יום אחד יום בהפרץ מלחמה בארץ‪ .‬את הבנים ואת‬
‫הבנות יכו לטי חרב ואת כל אשר נבנה במשך דורות רביפ תשרוף ותכלה‬
‫אש המלחמה י הנוראה‪ ,‬בבואה כשואה פתאום להחריב ארץ וכל יושבי בה!‬
‫דלו‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ובשעה שבני האדם‪ .‬הנמשל של איוב‪ ,‬מתרעמים על יסוריהם הנוראים‪ ,‬מראה‬
‫להם הקב״ה אז ״סוכה של שלש דפנות״‪ ,‬סוכת השלו׳ שאינה צרינה לכל‬
‫הננה‪ ,‬ובזה הוא מנתם אותם‪ ,‬כי לא לעולם תאכל חרב המלחמה‪ ,‬וכי עוד יבוא‬
‫יומ אשר בו יוכלו בני האדמ לשבת במנוחה אף בסוכה של שלש דפנות‪,‬‬
‫המחוסרת כל הננה ופתוחה לכל עובר‪ ,‬באין עוד פחד המלחמה נגדב!‬
‫ומאחד שהסוכה היא סמל השלו׳‪ ,‬וחג הסכות הנהו חג העלו׳‪ ,‬העתיד‬
‫להיות חג כללי לכל יושבי תבל‪ ,‬לכן בצדק גאמר עליו כי ״שמרה יתירה״‬
‫היתר‪ ,‬בו‪ ,‬היא שמחת השלו׳‪ ,‬שאין שמחה גדולה ממגה לכל באי עולם‪ ,‬כאכור‬
‫״ישמחו וירגנו לאומים כי תשפוט עמים מישור״‪ ) ,‬ת ח ל י ט ‪ ,‬ס ז ־ ה ( ‪ .‬כל עוד שאין‬
‫משפט מישרים בעולם‪ ,‬והחרב היא השופטת היחידה בין גויי ארץ‪ ,‬ומי שזרועו‬
‫מושלה לו הוא תמיד הצדיק בריבו עם החלש ממנו‪ ,‬אין שמחה בעולם ואין‬
‫רנה בגוים‪ ,‬אתרי אשר על כל עם ועם לירא תמיד מהתנפלות האויב‪ .‬מקול‬
‫תרועת הפלחמה ואנקת הנופליט על שדי קטל ערבה כל שמחה עלי ארץ‪,‬‬
‫ורק אחרי אשר ישבר ד׳ ״זרוע רשע ורע״‪) ,‬שט‪ ,‬י ‪ -‬ט י ( ‪ ,‬ומשפט צדק ישתרר‬
‫בעולם‪. ,‬לשפוט תבל בצדק ולאומים במישריט״׳ )שט‪ ,‬צ ח ‪ -‬ט ( ‪ ,‬רק אז ״ישמחו‬
‫וירננו לאומים״‪ ,‬כאמור ‪.‬ובאבוד רשעים רנה״‪ .‬ועל חג הםכות המבשר את‬
‫בשורת השלו׳ בעתיד נאמר לפייך ״והיית אך שמח״‪ .‬וזוהי ה״שמהד‪ ,‬היתירה״‬
‫שבו!‬
‫ואגו באים על פי האמור לידי הבנת היחס שבין חג הסכות ונין ה״ימים‬
‫הנוראים״ שלפניו‪ ,‬ולידי תשובה נכונה על שאלת חכמינו ז״ל‪» ,‬למה אנו עושים‬
‫סוכה אחר יום הכפורים״‪' .‬ונאמר בזה‪ ,‬כי הנד‪ ,‬״היום הקדוש״ ניתן ״לגוי‬
‫קדוש ממרום וקדוש״‪ ,‬להיות ‪.‬קץ ומחילה וסליחה לכל עונותינו למען נחדל‬
‫מעושק ידינו״‪) ,‬בתפלת הנעילה(‪ .‬מיום קדוש זה אנו יוצאים איפוא לחיים‬
‫חדשים‪ ,‬חיים ״חשוכים מכל חטא ומנוקים מכל עון״ו ואדרי שהשלכנו‬
‫מעלינו אח חלאת העבר עם כל עונותיו ופשעיו‪ ,‬עלינו להתחיל לחיות מעתה‬
‫חיי טוהר של ״נקי כפים ובר לבבי‪ ) ,‬ת ח ל י ט ‪ ,‬נ ד ‪ -‬ר ( ‪ ,‬אשר על שם זה יקרא יום‬
‫״העשירי לחודש״ השביעי בשם ״ראש השנה״‪ ) ,‬י ח ז ק א ל ‪ ~ ,‬א ( ‪ .‬עשרת ימי‬
‫התשובה‪ ,‬מן האחד בחודש השביעי ועד העשירי בו‪ ,‬נחשבים כאחד‪ ,‬בבואם‬
‫למטרה אחת‪ ,‬מטרת ההכגה לחיים חדשים‪ ,‬והיום שבו הושגה דמטרה הרוממה‬
‫ההיא נחשב לפיכך לראש השנד‪ ,‬וממנו נזתחלת השנה החדשה שאנו נכנטיט‬
‫אליה בשאיפה נקי׳ לחדול ״מעושק ידינו״‪ ,‬שאיפה זו אילו היתה מתגשמת‬
‫בחיים היתה מביאה לידי שלוי‪ ,‬כי העושק הוא אבי כל המריבות וכל‬
‫המלחמות‪ ,‬ובאין עושק אין מלחמה ויש שלו׳‪ .‬ובהיות הסוכה סמל השלו׳‬
‫בעולם נצטוינו לפיכך על הישיבה בה ‪.‬אחר יום הכפורים״‪ ,‬למען תהי׳ לנו‬
‫לעדה‪ ,‬כי אם באמת ובתמים נחדל ״מעושק ידינו״ ואך צדק וטשפט יהיו‬
‫מ‬
‫א מ ו ר‬
‫רלז‬
‫סכון חיינו עלי אדרות‪ ,‬אז שלו׳ יהי׳ על פני הארץ כולה‪ ,‬ובני האדם יוכלו‬
‫אז לשבת בכנותה בסוכה‪ ,‬חסרת ההגנה‪ ,‬באין פחד המלחמה לנגד עיניהם‪.‬‬
‫ומה מאושרים היו גני האדם כולם אילו היו מעריכים כראוי את ערך ״מצוד‪.‬‬
‫קלה זו וסוכה שמה׳! אבל לאסוננו הגדול הלא נם אנו בני העם העובר מיום‬
‫הכפורים לסוכה לשבת בה‪ ,‬גם אנו שוכחים עד מהרה את אשר קבלנו על‬
‫עצמנו בעמדנו לפני ד׳ ביומ ההוא‪ ,‬ואנו שבימ אל ״עושק ידינו״‪ ,‬ומזה לכל‬
‫הרעוח בחיינו תוצאות‪.‬‬
‫ומה נמלצו דברי חכמינו ז״ל על היום הראשון לחג‪ ,‬שהוא ‪.‬ראשון‬
‫לתשבון עונות״‪) ,‬מד־יז ע ל ה נ ת י ב ה ה י א ( ‪ ,‬ומה עמוקה וחודרת היא הבקורת‬
‫השנונה שבדבריהם אלה על ארחות חיינו! הלא ביום הדאשין לחג הסוכות‬
‫עלינו להתחיל חיים חדשים‪ ,‬חיים של שלוי‪ ,‬ובניגוד גסור לזה >נו מחחילים‬
‫מחדש את סדר עונותינו הקודמים‪ ,‬והוא נעשה לפיכך ״ראשון לחשבון‬
‫עונות״!‬
‫ו‪.‬‬
‫ונעבור נא מעתה אל ענין ״שמחת בית השיאבה״ הבאה בחג זה‪,‬‬
‫ונאמר‪ ,‬כי אם אמנם נסוך המים בחג הוא הלכה למשה מסיני‪ ,‬והוא בא בתור‬
‫תפלה על גשמי השגה שיתברכו! אבל הסדר החגיגי של שאיבת המים‬
‫לצורך הניסוך‪' ,‬שנסדר ע״י גדולי חכמי ישראל בזמן הבית השני‪ ,‬בא לבטא‬
‫את ״השמחה היתירה״ שבחג זה‪ .‬שמחה זו שהיתה בעיקרה רוחנית‪ ,‬היתה‬
‫משתייכת לפיכך ביותר לגדולי ישראל וחכמיהס‪ ,‬ולא לעמי הארץ׳ ולא כל‬
‫הרוצה ליטול חבל בשמחה זו היי יכול לבוא וליטול‪.‬‬
‫עגין ‪.‬שטחה יתירה׳ זו ומטרתה הרוחגית יבוארו בעז״ה ברחבה במאמרי‬
‫״איחני עולם״‪ ,‬על פי הנחתי במאמרי ‪-‬ברכת היין״ לפרשת גח‪ ,‬כי גסוך המים‬
‫בחג על המזבח יחד עם היין בא להורות דרכי חיים‪ .‬שברכת היין היא בזה‬
‫שיהא ״נשפך בביתו כמים״‪.‬‬
‫המים והיין מסמלימ לנו שתי שאיפות מתננדות ברוחו של האדם‪,‬‬
‫שהאחת היא לו לברכה והשני׳ לקללה‪ ,‬בהביאה עליו יללה‪ .‬המים שהאדם‬
‫שותה בתאות נפש ובעוננ דק ״לצמאו״ ולא יותר‪ ,‬המה ססל השאיפה‬
‫המוגבלת של האדם בן העלי׳‪ ,‬השואף רק למה שהוא לו מן ההכרח׳ מבלי‬
‫לרדוף אחרי המותרות ותענוגות החיים‪ ,‬ושאיפה זו היא םקור כל הטוב בעולם‬
‫ומביאה לאדם רק ביכה ושמחה נפשית‪ .‬ולעומתם היין המשכר את שותיו‬
‫הוא םמל שאיפת האדם לרדוף אחר חמודות התבל‪ ,‬המשכרות אותו עד כי‬
‫יאכד את דעתו ואת דרכו בחיים‪ ,‬והיא נהפכת לו לקללה ומביאה עליו רק‬
‫יללה‪ .‬ברכת היין היא איפוא רק בזה ״שיהא נשפך בביתו של אדם כפים ‪.‬ולא‬
‫ולח‬
‫ן נו ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫יותר‪ .‬ואת זה בא ללמד ניסוך המים בחג‪ .‬ומאחר שהיתר! מטרתו של הניסוך‬
‫ללמד את העם ארחות חיים ולהשריש בקרב לבותיהם שרשי אמונה טהורה‪,‬‬
‫התקינו חכמינו ז״ל‪ ,‬שיר‪,‬א נעשה מתוך ״שמזה יחידה"‪ ,‬שמחה חגיגית‬
‫המתרשפת במעמקי הנשש ורישומה ניכר לארך־יימים‪ .‬״שמחה יתירה״ זו היתד•‬
‫איפוא שמחה של מצוה‪ ,‬שמחה רוחנית שאיגח מורגשת אלא לאנשי הדוח‪,‬‬
‫ולפיכך היתד• נעשית רק ע״י גדולי חכמי ישראל‪ ,‬ולא ע״י עמי הארץ שלא‬
‫הרנישו בה‪ .‬ולפיכך לא השתתפו בה בפועל ולא היו באים אלא ״לראות‬
‫ולשמוע״!‬
‫ואולמ הלא מהרצאת דברי הרמב״ם ז״ל שהבאתי למעלה נראה ברור‪.‬‬
‫שמלבד מה שנמנעו עמי האוץ מעצמם מלהשתתף בשמחה ההיא מחוכר‬
‫הרגשתם בה‪ ,‬אלא אף אלה מהמוני העם שרצו לקחת חבל בה לא הניחו‬
‫אותם‪ ,‬אם לא היו מגדולי ישראל והכמיהפ‪ ,‬שהרי כן הוא אומר מפורש‪ ,‬שלא‬
‫היו עושים אותה ״עמי הארץ ו כ ל מ י ש י ר צ ה ״ ‪ .‬אבל מי הי׳ מעכב‬
‫בידם‪ ,‬ועל מה זה ולמה ן אין זאת אלא שהי׳ בשמחה יתירה זו עוד איזה עגין‬
‫נעלם‪ ,‬שרצו תכמי ישראל לשום לו סתר פנים מאיזה טעם שהוא׳ ובשביל זה‬
‫התקינו שלא ישתתפו בה ״נל מי שירצה״‪.‬‬
‫ז•‬
‫״שמחה יתירה״ זו נתקנה ע״י חכמינו ז״ל בתקופת הבית השני׳ בכדי‬
‫להרים את רוח העם ולהפיח בו תקיה וצפית ישועה‪ .‬עובדא היסטורית היא כי‬
‫בכל ימי הבית השני כמעט‪ ,‬מלבד בתקופה הקצרה של החשמונאים הראשונים׳‬
‫היתד‪ ,‬ארץ יהודה תתח שלטון זרים‪ .‬ובתקופה האחרונה של קיום הבית גברה‬
‫על ישראל יד הרומאים׳ כובשי הארצות‪ ,‬ששפכו את ממשלתם על ארצות רבות‪,‬‬
‫ושאיפתם היתד‪ ,‬לכבוש נם את ירודה ולהכניע את ישראל לגמרי‪ .‬אמנם היתד‪,‬‬
‫אז עדיין מלכות יהודה קיימת ובית המקדש על מכונו‪ ,‬אכל הנשר הרומי כנר‬
‫פרש את כנפיו השחורות על ארץ ירודה‪ .‬ועם ישראל כבר טעם את הטעם המר‬
‫של שלטון זרים׳ גדולי חכמי ישראל שראו בעיני רותם את הרעה הגדולה‬
‫הנשקפת לעמם מידי הכובשים הרומאים‪ ,‬השתדלו להפיח בקרב העט רוח חקוה‬
‫ואמונה‪ ,‬להאמין באלקי ישעם ולצפות לישועה‪ ,‬למען ידעו כי לא לעולם חוסן‬
‫הרומאים‪ .‬וכי עתידים חמה ליפול בנופלים וזרועם הרמה תשבר‪ .‬ושאיבת המיס‬
‫לצורך הניסוך שימשה לחכמי י&ראל לאמצעי נכון‪ .‬לתת על ידה אות לבני העם‬
‫הגכבש‪ ,‬להתחזק באמוגתם בד׳ ובתקותם לגאולתם מידי צר‪.‬‬
‫המיס חם סמל המגוחה והשלו׳ בעולם‪ ,‬כדבר הכתוב ״על מי מגוחות‬
‫ינהלני״‪ ,‬ו ״ ת ל י ם ‪ ,‬כ ג ‪ -‬ב ( וזו היתה גבואתו של זכריה על ‪.‬היום ההוא״׳ יום השלו׳‬
‫הכללי לעתיד‪ ,‬כי בו ״יצאו מים חיים מירושלים״‪ ,‬מי מנוחה שהם סמל החייט‬
‫;‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫‪1‬לס‬
‫ר‬
‫של ״לא ירעו ולא ישחיתו״! ולעומתם היין המשכר הוא סמל השאיפה הבלתי‬
‫פוסקת של הי*דם‪ ,‬להרבות עשרו ולהגדיל כבודו בשפכי• ממשלתו על אחרים‪ ,‬אותה‬
‫השאיפה הנוראה המביאה יללה לעולם‪ ,‬כי ממגה לכל הרעות עלי ארץ תוצאות‪.‬‬
‫ויותר משתגדל הרעה על ידי שאישה זו בחיי האדם הפרטי‪ .‬תגדל עור אלפי‬
‫אלפים מוגיט יותר בחיי עמימ ומדינות‪ ,‬כי השאיפה לשלטון ולכבוד ולבליעת‬
‫חיל זרים מביאה לירי מלחמות ושפך דמי אדם רב‪ ,‬והיא מקור כל‬
‫האסונות בעולם‪.‬‬
‫ונבין םעתה כי חכמי ישראל בשאפם להשפיע על העם הסובל תחת עול‬
‫זרים‪ ,‬שלא יפול ברוחו תחת שלטון הרשע של הרופאים‪ ,‬מואבי יין חצלחתט‬
‫ושבורי נצחונותיהם‪ ,‬הם לקחו להם לאות ישועה את שאיבת הםים לצורך הניםוך‪,‬‬
‫את אשר לא יכלו להביע באומר ודברים מאימת המלכות‪ ,‬הביעו ברמז ובתידות‬
‫על ידי השמחה היתירה שערנו לכבוד שאיבת המים לצורך הניסוך‪ .‬ניסוך‬
‫המיס בא‪ ,‬מלבד התפלה שיתברכו להם ״גשמי שנה״‪ ,‬להיות להם עוד לאות‬
‫ישועה‪ ,‬למען יאמינו בני העם הנכבש בנצחון המים על היין‪ ,‬מי המנוחות של‬
‫השלו׳ על היין של שלטון הרשע!‬
‫וכדי שלא ירגישו הרומאים בהפננה זו של השמחה היתירה‪ ,‬סמל‬
‫הנצחון• בעתיד‪ ,‬התקינו חכמי ישראל שלא ישתתפו בשמחה זו ״עמי הארץ‬
‫וכל מי שירצו?״‪ ,‬אלא ״החסידים ואנשי המעשה״ בלבד‪.‬‬
‫זאת היא תורת ״שמחת בית השואבה״ שמחת השלו׳ ונצחו! הצדק על‬
‫שלטון הרשע בעולם‪ .‬ונקראה < שמחד‪ ,‬זו גם בשם ״חשובה״‪ ,‬על כי ״מצוד‪.‬‬
‫חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית״‪ .‬מעשה בראשית ובריאת העולם לא‬
‫באו אלא ״בשביל התורה שנקראת ראשית״‪) ,‬בריר‪ ,( - ,‬ומטרת התורה היחה‬
‫להשכין שלוי בעולם‪ ,‬ושמחה זו שצריכה היתר‪ .‬להוביל למטרת מעשה ״ששת‬
‫ימי בראשית״ היא מטעם זח ״מצור‪ .‬חשובה״‪ .‬ומה מתאימה היתד‪ .‬שמחה יתירה‬
‫זו של שאיבת המים‪ ,‬שהיו ״גדולי חכמי ישראל״ שמחים בה‪ ,‬לחג המוכות זמן‬
‫שמחתנו‪ ,‬שני אלה לדבר אתד נתכונו‪ ,‬לשמחת השלו׳ המסחמל בסוכה!‬
‫ושלו׳ עולמים זה יבוא לנו ביום אשר בו ״יצאו מים חיים מירושלים״‪ ,‬המה‬
‫״מי מנוחות״ שיביאו מנוחה ושמחה לעולם כלו‪ ,‬ולנו בני עם גולה ונדה בפרט‪.‬‬
‫לעת קץ של ״אתרית הימים״!‬
‫פ‬
‫א‬
‫ש‬
‫רנן‬
‫ב‬
‫ת‬
‫‪1‬‬
‫מ ‪1‬‬
‫ס‬
‫ד‬
‫לחג ה ש כ ו ח ‪ /‬מ א מ ר בו םוגית הגמרא בענין סוכה גזולה‪/‬‬
‫סוכה‬
‫(‬
‫ג ז ו ל ה ‪• .‬‬
‫פרק‬
‫א‬
‫א‪.‬‬
‫ת״ר סוכר‪ .‬גוולה וחססכך ברה״ר ר׳ אליעזר פוסל וחכמים מכשירים‪,‬‬
‫א״ר נחמן מתלוקת כשתקף את הכירו והוציאו מסוכתו‪ ,‬ור״א לטעמיה דאמר אין‬
‫אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו‪ ,‬אי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא ואי‬
‫קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא‪ .‬ורבנן לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי‬
‫חובתו בסוכתו של חבירו‪ ,‬וקרקע אינה ננזלת וסוכה שאולה היא‪ ,‬אבל גזל‬
‫עצים וסיבך בהם דברי הכל אין לו‪ .‬אלא דמי עציס‪ ) ,‬ם י נ י ‪ ,‬ל־*‪ .(.‬וברשיי‬
‫ובתוס׳ שם הקשו‪ ,‬דהא באםת סבירא ליה לר״א דקרקע גגזלת‪ ,‬דשפעינן ליה‬
‫הכי בהגוזל בחרא‪ ) ,‬ב י ק ‪ ,‬ק י • ״ ( ‪ ,‬וא״כ למה הוצרך ר״ג לאמר אליביה‪ ,‬ואי גמי‬
‫קרקע איגה גגזלת סוכה שאולה היאז ותרצו שרוצה לישב דבריו בכל ענין‪,‬‬
‫והדברים דחוקים‪.‬‬
‫ובספר כפות תמרים בסוגיין הקשה‪ ,‬דהא קיי״ל שואל שלא מדעה גזלן‬
‫הוא‪ ,‬וכיון שכן האיך מכשירים תכמים כשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו‪ ,‬משום‬
‫דקרקע איגה גגזלת והוד• ס‪.‬כה שאולה‪ ,‬הרי בעל הסוכה אינו רוצה להשאילה‪,‬‬
‫והיכא הויא שאולה ז עייש״ה‪ .‬ובתוספות שם‪ ,‬בדיה אבל בסופו כתבו‪ ,‬דאף‬
‫לרבנן דסבירא להו קרקע אינה גגזלת איכא לאוקמי קרא דלך למעוטי גזולה‬
‫גם בגזילת קרקע‪ ,‬וכגון בראובן שבנה סוכה בחצירו של שמעון מדעתו‪ ,‬ובא‬
‫שטעון ותקף את ראובן והוציאו ססוכחו‪ ,‬דאין עליה תורת שאולה כיון דלא‬
‫קיימא ברשותו של ראובן‪ ,‬ולא רמיא לקרקע דבחזקת בעלימ עומדת ולכך אין‬
‫קרקע גגזלת‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ובגליון הש״ס להגרע״א זצ״ל שם כתב‪ ,‬וז״ל‪• :‬תמוה לי‬
‫‪B‬גר‪«,‬רו‪8‬‬
‫איו? תעיז‬
‫‪0‬‬
‫‪.‬‬
‫א מ י ר‬
‫רמא‬
‫הא אמרינן יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות‪ ,‬א״כ אם גזל עבדים והכניסם לביתו‬
‫אינם נגזלים‪ ,‬ואם שטפם נהר אינו חייב באחריותם‪ ,‬הרי דאף דאין קיימים‬
‫ברשות הבעלים והם ברשות הגזלן‪ ,‬ואפילו הכי איגם גגזלים‪ ,‬וצע״ג״‪ ,‬עכ׳יל‪.‬‬
‫ונכדי לישב את כל התמיהות הנזכרות שבםוגיא זו עלינו לברר את עגין הגזילה‬
‫בכלל‪ ,‬ואת החילוק שבין נוילת קרקע לגזילח מטלטלים‪ ,‬וממילא רוחא שמעתתא‬
‫ויתבררו ויתלבנו בעז״ה הדבריט‪.‬‬
‫והנה בענין המילה בכלל אנו מוצאיט‪ .‬שהיא גוררת אחריה שתי‬
‫תוצאות‪ :‬א( מד‪ ,‬שהחפץ הננזל יוצא ע״י הנזילה מרשות הבעלים הראשונימ‪,‬‬
‫ואין בידם עוד להקדישו ולמוכרו‪ ,‬וכדאמר ר׳ יוחנן‪ ,‬נזל ולא נתיאשו‬
‫הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו‪ ,‬זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו‬
‫ברשותו‪< ,‬ב״ק‪ ,‬ס ‪ -‬ה ‪ , :‬ו נ כ ״ מ ( ‪ .‬דבר זה נלמד םהנתוכ‪ ,‬ואיש כי יקדיש את ביתו‪,‬‬
‫מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו‪) ,‬שם‪ 0 ,‬י ט ‪ ! ( :‬ולאבא הכתוב למעט אלא‬
‫את הגזילר‪ ,‬ואת הגניבה‪ ,‬שהרי פקדו] או שאלה ברשות הבעלים הם בכל מקום‬
‫שהם‪ .‬ב( םה שהחפץ הננזל נכגס לרשות הגזלן לענין חיוב אונסין‪ ,‬וכל‬
‫האתריות של הגזילה היא על הגזלן» וכלל נדול הוא בידינו‪ .‬שכל הגזלנים‬
‫משלמים כשעת הגזילה‪) ,‬שם‪ ,‬צ ״ י ‪ . ( :‬דבר זד‪ .‬גלמד מהכתוב‪ ,‬והשיב את‬
‫הגזילה אשר גזל ‪ -‬כעין שגזל׳ )שם‪ ,‬ג״ח‪ .>:‬והתורה חייבה את השומר‬
‫להשבע׳ שלא ש‪.‬לת ידו במלאכת רעהו בפקדון‪ ,‬למדגו מזה שאם שלח בו יד׳‬
‫אז אע״ג ״דטעין מת או נשבר דהיינו אונס תייב דגעשה גזלן בשליחות‬
‫ידו״‪ ) ,‬ר ש ״ ‪ ,‬ס נ ה ד ׳ ד ף ב ‪ . :‬ב ד י ה ו ל א ( ‪ .‬ונחקור גא לדעת אט שתי התוצאות האלה של‬
‫הגזילה תלויות זו בזו‪ ,‬באופן שא״יא לנזילה שתצא מרשות בעליה לענין הקדש‬
‫ומכירה‪ ,‬אלא אם כן נכנסה לרשות הגזלן לענין חיוב אונסין‪ ,‬וכן להפך א״א‬
‫לגזילר‪ ,‬שתכנס לרשות הגזלן לענין חיוב אונסין‪ ,‬אלא א״כ יצאה מרשות הבעלים‬
‫לענין הקדש ומכירה! או שנאמר שאינן תלויות זו בזו כלל‪ ,‬ואפשר לאחת בלי‬
‫השני׳‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬אפשר לנזילה שתצא מרשות הבעלים לענין הקדש ומכירה‪,‬‬
‫מבלי שתכנס לר‪8‬ות הגזלן לענין חיוב אונסין‪ .‬או שתכנס לרשות הגזלן לענין‬
‫חיוב אונסין‪ ,‬מבלי שתצא מרשות הבעלים לעגין הקדש ומכירה‪.‬‬
‫והנ״ל לאטד בזה‪ ,‬דדעת התוספות היא שאין שתי תוצאות אלו של‬
‫תגזילח תלויות כלל זו בזו׳ ואפשר לאתת בלא השני! ועל פי הנחה יסודית‬
‫זו יתבארו לגו בעז״ה כמד‪ ,‬תמיהות בענין זה בכלל‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הנה ידוע מה שכתבו התוספות‪ ) ,‬ב י ק ד ע י ט ‪ , .‬ב ד י ה אי(‪ ,‬שאין חילוק כלל‬
‫בין קניית גנב שאינה אלא להתחייב באונסין‪ ,‬ובין שאר קגיות גמורות‪ ,‬ואין‬
‫ומב‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫הגנב מתחייב באונס הדבר הנגנב‪ ,‬אלא דוקא עיי קנין גמוד בםקום שראוי‬
‫לקגותו‪)! ,‬ועיין ״!״ל נ פ ״ נ מ ה ל ׳ ג נ י נ י ״ י‪,‬ל־ ט ‪ , 0‬ו א ט משך הגגכ את הגניבה מישות‬
‫הבעלים לרשות הרבים ולא הכניסה עדיין לרשותו ונאנסה שם‪ ,‬הרי הוא‬
‫פטור עליה‪ ,‬מפני שעדיין לא קנה אותה ולא נכנסה לרשותו להתחייב עליה‬
‫באונםיה‪ .‬ואולמ מאחר שכנר הוציא הננב את הת‪3‬ץ מרשות הבעלים הסברא‬
‫נותנת שאינם יכולימ עוד להקדישו‪ ,‬ונקרא אינו ברשותו לענין זה‪ ,‬מפני‬
‫שאין ההוצאה פרשות הבעלים תלוי׳ בההכנסד• לישות הגזלן לענין‬
‫אוגסין‪) .‬ופה שהבעלים יכולים להקדיש את הדבר הגפקד או הגשאל אף שאינו‬
‫ברשותם‪ ,‬הוא משום שהשואל והנפקד שומרים אותו בעדם‪ ,‬והרי הוא כאילו הוא‬
‫ברשותם םםש(‪.‬‬
‫ואם כנים אנו בסברא זו יהורץ לנו שפיר מה שתמה הנרע״א זצ״ל‬
‫בגליון השיט‪ ) ,‬נ ־ מ ׳ ד ף ז‪ ,(.‬על מה שאמרו שס בגמרא‪ ,‬מי סברת בפסותא םטלטלין‬
‫עסקינן‪ ,‬במסותא מקרקעי עסקינן‪ ,‬דכי יכול להוציאה ברייגין ברשותיה קיימא<‬
‫ועל זה הקשה הנרע״א זצ״ל שמ‪ ,‬וז״ל‪ :‬״הא עיקר החילוק בין מטלטלי לקרקעי‬
‫הוא‪ ,‬דמטלטלין נגולימ וקמו ליה ברשותיה דגזלן !מקרי אינו נרשותו דרנגזל‪,‬‬
‫אבל קרקע אינה נגזלת ולא קמה ברשותו דגזלן‪ .‬א״כ במטלטלין ונזל בלא קני!‬
‫דלא קסו ברשותו דהגזלן ואינו חייב באחריותם‪ ,‬וכדאיתא בביק ע״ט‪ .‬במתניתין‪,‬‬
‫הוי כקרקע דמנחי ברשותיה והנגזל‪ ,‬וא״כ הכא במסותא דהגזילה היא במה‬
‫דאמר דידי וליכא קנין יכול להקדישו״‪ ,‬עכיל‪ .‬והגה תפס הגרע־א זצ״ל בפשיטות‪,‬‬
‫שדין ההוצאה מרשות הבעלים לענין הקדש תלוי בקניגו של הגזלן לענין חיוב‬
‫אוגסין‪ ,‬וכל זמן שהגזלן לא קנה את הגזילה להתחייב באונסיה הרי היא ברשות‬
‫בעליה להקדישה‪ ,‬ואין כל חילוק בין מקרקעי למטלטלין‪ .‬אבל לפי הנחתנו‬
‫אין הדבר כן‪ -‬אלא כיון שיצאה הגזילה מתחת יד בעליה ואינה עוד במציאוח‬
‫ברשותם‪ ,‬שוב איגם יכולים עוד להקדישה‪ ,‬אף שלא גכגסה עדיין לרשות‬
‫הגזלן להתחייב באונסיה‪ .‬וזהו החילוק שבין מטלטלין לקרקעות‪ ,‬שבמטלטלין‬
‫בנזל בלא קבין אף דלא קם ברשותיר‪ ,‬דהגזלן לענין חיוב אונסין ל* הוי כמנחי‬
‫ברשות הנגזל‪ ,‬ואינו יכול להקדישם מפני שבמציאות אינס ברשותו מה שאין‬
‫כן בקרקעות‪ .‬ולטי זה אין מקום לקושית הגרע׳יא זצ״ל‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫והנח נחלקו ר״א ותכמים לענין קרקעות‪ ,‬דת׳יר המול שדה מתבירו‬
‫ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחר‪ ,‬דברי רבי אליעזר‪ ,‬וחכמים אומרים‪,‬‬
‫אומר לו הרי שלך לפניך‪) ,‬ב״ק‪ ,‬קי־ (‪ ,‬ויסוד מתלוקותט בדרשת הכתוב‬
‫של וכתש בעמיתו‪ ,‬דלר״א נירש בריבה ומיעט וריבה‪ ,‬דריבר‪ ,‬כל מילי‬
‫וממעט רק שטרות שאין גופן ממון‪ ,‬ולתכמים נדרש בכלל ופרט וכלל ובא‬
‫ז!‬
‫א מ י ר‬
‫רמג‬
‫הכתוב למעט קרקעות שאינן מיטלטלין ועברים שהוקשו לקרקעות‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ו •;תוססות‪) ,‬נ‪-‬מ‪ ,‬יס״א‪ ,.‬בד־ה«ל >‪ ,‬כתבו‪ :‬״דהא דקרקע אינה נגזלת אינו מן המקרא‪,‬‬
‫אלא משוט שא״א לזוזה ממקומ־‪ ,‬אבל עבדי דניידי אע״ג דהוקשו לקרקעות‬
‫יעבור בלא תגזול״‪ .‬וכבר הרבו לתמוה על זה כל המפרשיט‪ ,‬שהרי דבריהמ‬
‫טותריט לסוגיא מפורשת שבב״ק‪ ,‬דהא דאין קרקע נגזלת לחכמימ נלמד מכלל‬
‫ופרט ובלל‪ .‬וידוע מה שתירץ בס׳ פני יוושע שט‪ .‬ותמצית דבריו היא‪ ,‬שיש‬
‫בענין זה של קיקע אינה גגזלת שני מושגים‪ :‬א( מה שבקרקעות אין הגזלן‬
‫חייב באונטין‪ ,‬וגזל קרקע ושטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך‪ .‬ודבר זה‬
‫נלמד מן המקרא והוא תלוי במחלוקותם של ר״א וחכמים‪ .‬ב( מה שאין הקרקע‬
‫יוצאת מתחת ידי הבעלים‪ ,‬ליתשב כאינה ברשותמ לענין הקדש ומכירה‪ ,‬ומשוס‬
‫שא״א להזיזה ממקומה‪ ,‬וכל היכא דאיתא ברשותא דמדא איתא‪ ,‬ודבר זה אינו‬
‫מן המקרא אלא מצד הסברא׳ ואינו תלוי כלל במחלוקותמ של ר״א וחכמימ‪,‬‬
‫ולעגין המושג הראשון שאין הגזלן חייב באונסין מנזה״כ׳ הוקשו אםנם עבדים‬
‫לקרקעות‪ ,‬וגט על עבדיט פטור הגזלן מאונסין‪ .‬אבל לענין המושג השני׳ שאין‬
‫הקרקעות יוצאים מרעות הבעליט לענין הקדש ומכירה‪ ,‬שזה איגו מן המקרא‬
‫אלא מצד הםברא משום שא״א להזיזן ממקומן‪ ,‬בזד‪ .‬אין דין העבדים שוה לדין‬
‫הקרקעות‪ ,‬שהרי עבדים אפשר להוציאם מרשות הבעלים‪ ,‬ולפיכן הם ננזלים‬
‫לענין זה‪ -‬ואע״ג שהוקשו לקרקעות יעבור עליהם בלא תנזול‪ ,‬ובזה עולים דברי‬
‫התוספות כהוגן‪- .‬‬
‫א‬
‫ומאחר שלדעת התוספות אין שני מושגי הגזילה תלויים כלל זה בזה־‬
‫יוצא לנו איפוא שאפשר לנזילה שתצא מרשות בעליה לענין הקדש‪ ,‬מבלי‬
‫שתכנס לרשות הנזלן לעני] אונסין‪ -‬וכמו בעבדים‪ .‬ואילו יצויר שתהא גם‬
‫הקרקע יוצאת במציאות פתחת ידי בעליה‪ ,‬היתר‪ ,‬גם היא נגזלת לענין זה של‬
‫אינו ברשותו‪ ,‬אף שאין הגזלן תייב עליה באונסין מצד גזה״כ‪.‬‬
‫ומאחר שכן תפול מאליה קושית הנרע״א זצ״ל על דברי התוס׳ בסוכה‬
‫שהזכרנו למעלה‪ ,‬בראובן שבנה סוכה בחצרו של שמעון ובא שמעון ותקף את‬
‫ראובן והוציאו מסוכתו‪ ,‬דאע״ג דאין קרקע נגזלת ומחובר לקרקע כקרקע דמי׳‬
‫ואילו נשרפח הס‪-‬כה ברשותו של שמעין בודאי שהי׳ פטור עליה מצד גזה״כ‬
‫לדעת חכמים‪ ,‬אבל כיון שנחשבת לגכי ראוכן כאינה בדשוחו‪ ,‬ואינה יכול‬
‫להקדישה ולמוכרה משום שבמציאות היא ברשותו של שמעון‪ ,‬חל עליה שמ‬
‫גזילה‪ .‬כסו על עבדים אף שהוקשו לקרקעות‪ ,‬ונקראת סוכה נזולח ופסולה פן‬
‫התורה‪ ,‬וצדקו דברי התוספות‪ .‬ואין צורך לפי זה בהגהת הב״ח זצ״ל שהגיה‬
‫בדברי התוםפית ״שלא מדעתו״‪ ,‬שהרי אפילו בנד‪ ,‬ראובן את הסוכה םדעתו של‬
‫שמעין ג״כ הדין כן׳ אף שהקרקע שתחתיה מושאלת לו‪ ,‬שמאחר שבמציאות גזל‬
‫אחר כך שמעון מראובן את הסונה עם מקומר‪ ,‬המושאל לו‪ ,‬והוא נועל אח‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ן‬
‫ע‬
‫ד‬
‫חצירו ואינו מניח לו לראובן להכנס ולשבת בה‪ ,‬נקראת אינה מרשותו וחל‬
‫עליה שם נזילה לענין זה‪ ) ,‬ו ע י י ן נ מ ג ־ א ‪ ,‬ת י ל • ! ‪ ,‬סק״ז(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ונשוב ונאמר מעתה‪ ,‬שכמו שאששר לרעת חכמים שתצא הנזילה‬
‫מרשות הגגזל מבלי שתכנס לרשות הגזלן לענין חיוב אווסין‪ ,‬כן אפשר גמ‬
‫להסן‪ ,‬שתכנס הגזילה לרשותו של הגזלן לעני! היוב אונסין‪ ,‬ולא תצא‬
‫מרשות הננזל לענין הקדש ומכירה‪ ,‬וכמו בקרקעות לריא‪ ,‬שאף שהגזלן חייב‬
‫להע‪:‬יד לו שדה אחר‪ ,‬מכל מקום נחשבת השדה הנגזלת ברשוחו של הנגזל‬
‫להקדישה ולמוכרה‪ ,‬ומשום שבמציאות א״א להזיזה ממקומה וברשוחא דמרא‬
‫) ב ש ב ו ע י ת ‪ ,‬ליג‪ ,:‬נ י ‪ -‬ה ה י נ א ( ‪,‬‬
‫איתא‪ .‬ועל פי זה יתורצו לנו שפיר דברי התוספות‪,‬‬
‫שכתבו דודאי כיזבינן אורכתא אמקרקעי ומשום דקרקע אינה נגזלת‪ ,‬והבא‬
‫בהרשאה יכול להשביע את העדים למאן דסבירא ליה םשביע עידי קרקע‬
‫חייב‪ ,‬עיישיה‪ .‬ובנליון השיס שמ כתב‪ ,‬וזיל‪. :‬תמוה‪ ,‬הא מבואר דלמ״ד‬
‫אין קרקע נגזלת דדריש כללי ופרטי‪ ,‬ס׳ל דודאי במשביע עידי קרקע פטור‬
‫וצע״ג״‪ ,‬עכ׳יל‪ .‬והנה קושיא זו לכאורא מוצקת כברזל‪ ,‬שהרי כן שנינו מפורש‬
‫לקמן‪ ,‬דל״ז‪ :‬דמאן דס״ל משביע עידי קרקע חייב בהכרח שיסבור כדבי‬
‫אליעזר דקרקע ננולת‪ ,‬ואם כן איך יוכל הנגזל לכתוב אורכתא על הקרקע‬
‫הגזולה‪ ,‬ומה בין קיקע למטלטלין לר״א ז אבל לדברינו יבואר שפיר‪ ,‬דע״כ‬
‫לא אמר ר״א שקרקע גגזלת אלא לענין שיתחייב עליה הגזלן באונטין‪ ,‬אבל‬
‫לענין הוצאה מרשות הבעלים גט ד״א מודה שאין הרקע גגזלת‪ ,‬והיא‬
‫ברשותט להקדישה ולמוכרה‪ ,‬ומפני שאי אפשר להזיזה ממקומה‪ ,‬ולפיכך יוכל‬
‫לכתוב עליה הרשאה‪ ,‬שהרי דין ההרשאה תלוי בדין ההקדש‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫בב״ק‪) ,‬וף ע‪.(.‬‬
‫ואחרי כל האמור‪ ,‬הנה זה פשוט שכל גזילה צריכה לגרור אוריה לכל‬
‫הפחות אחת משתי התוצאות הנזכרות‪ ,‬ובקרקעות לחכמים שאינן נכנסות‬
‫לרשות הגזלן לענין חיוב אונסין ואינן יוצאות מרשות הבעלים לענין הקדש‬
‫אין עליהן שם גזילה כלל ולפיכך נתשבת הקרקע כשאולה‪ ,‬ואין מקום לקושית‬
‫בעל כפ״ת שהרי היא שאלה שלא מדעת וגחשכת כגזילה‪ ,‬דעד כאן לא אפרו‬
‫שואל שלא מדעת גזלן הוא‪ ,‬אלא במטלטלין שהוא חייב עליהם באונסין‪ ,‬אבל‬
‫בקרקע שאין עליה חיוב אונסין ואיגה יוצאת מרשות בעליה לעני] הקדש ומכירה‪,‬‬
‫אין עליה דין גזילה‪ ,‬אלא שאינה שלו לגבי הגזלן ודינה כדין שאולה‪ ,‬וסוכה‬
‫שכזו לא גתמעטה מטעם גזולה‪ .‬וכל זה הוא דוקא בקרקעות אליבא‬
‫דחכמיט‪ ,‬שאין בהן אף אחת משתי התוצאות של הגזילה‪ ,‬וגחשבת לפיכך רק‬
‫כשאולה‪ .‬אבל הלא כבר כתבו התוספות‪ ,‬שאף בקרקעוח אס רק אפשר להזיזן‬
‫א‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ר‬
‫דמה‬
‫ולהוציאן מרשות בעליהן יש עליהם דין גזילה‪ .‬ומשום שיש בהן לנל הפחות‬
‫אחת משתי התוצאות של הנזילה‪ ,‬ההוצאה מרשוח הבעלים‪ .‬ונחקור מעתה‬
‫לר״א שקרקע ננזלת לעני! חיוב אונסין בלבד ואינה יוצאת מרשות בעליר‪,‬‬
‫כמבואר‪ ,‬אם יש עליה דין נזילה על ידי תוצאה זו בלבד או לא‪ ,‬ומשום שהרי‬
‫כבר אמרו ז״ל‪ ,‬גזלן היכי הוה‪ .‬כנון בניהו בן יהוידע‪ .‬שנאמר ויגזול את החנית‬
‫מיד המצרי‪) ,‬ביק‪ ,‬ע־ ‪ ,(:‬גמצא שעיקר מושג המילה בכלל הוא ההוצאה מיד‬
‫הנגזל ומרשותו‪ .‬ולפיכך יש מקום להסתפק ללאמר‪ -‬דלריא אף שחייב הגזלן‬
‫באונסי השדה הגגזלת‪ ,‬אבל מאחר שנשארת ברשותו של הגגזל לינץ הקדש‬
‫ומכירה‪ ,‬אין עליה דין מילה‪ .‬וזהו שאמרו בסוניין בסוכה שם‪ ,‬דר׳׳א לטעמיה‬
‫דאמר אין אדם יוצא בסוכחו של חבירו‪ ,‬אי קרקע ננזלת סוכה מולה היא‪,‬‬
‫ואי נמי אינה ננזלת סוכה שאולה היא‪ ,‬וכונתם בזה שאף שכבר שמענו לריא‬
‫דקרקע ננזלת לעני] אונסין‪ ,‬אבל מאחד שאינה יוצאת מרשות הבעלים ובידם‬
‫להקדישה‪ ,‬אפשר כבר לאמד שאין זו גזילה‪ ,‬ולפיכן הוצרכו לאמר דפס׳ינ‬
‫פסולה לדידיה‪ .‬דאי קרקע נמלת‪ ,‬דיל אם נניח ש ע ׳ י חיוב האונסין חל על‬
‫הקרקע שם מילה‪ ,‬הרי גזולה היא‪ ,‬ואי קרקע אינה גגזלח‪ ,‬דייל‪ ,‬אף אם נניח‬
‫שע״י חיוב האוגסין לבד אין על הקרקע דין מילה‪ ,‬ומשוס שלא יצאה עדיין‬
‫מרשות בעליה‪ ,‬ורק דין שאולר‪ ,‬כמו לחכמים‪ ,‬הרי ס״ל לר״א שגם סוכה‬
‫שאולןן פסולה‪ .‬ובזה גתבארו בעז״ה לגנון דברי הגברא שם‪ ,‬ואין כל צורן‬
‫לדחוק ולאמד שרוצה ר״נ ליישב דבריו בכל עגין והיק‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫בי(‬
‫פרק‬
‫א‪.‬‬
‫ההיא סבתא דאתיא לקמיה דרב נחמן אמרה ליה ריש גלוהא וכולהו‬
‫רבגן דריש גלותא כסוכה גזולה הוו יחבי‪ ,‬צוחה ולא אשגה בה ר״נ‪ ,‬אמדה ליה‬
‫איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאי ותמני סדי עבדי צוחא קמייכו ולא‬
‫אשגחיתו בה‪ .‬אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא‪ .‬ואין לה אלא דמי עצים לבד‪.‬‬
‫וברש״י שם כתב‪ ,‬ודיל‪ :‬״ההיא מבתא‪ .‬דגזלו ממנה עבדי דריש גלותא עצים‬
‫וסככו בהן! צוחה‪ ,‬להחזיר לה עצים עצטן! לאבוהא‪ ,‬לאברהם אביגי ילידי‬
‫ביתו שמנה עשר ושלש מאות! פעיתא‪ ,‬קולנית היא זו! אלא דמי עצים‪ ,‬דתקגת‬
‫חכמיט היא זו על המריש המול שבנאו בבירה שיטול הננזל את דמיו ולא‬
‫חייבוהו לקעקע את בנינו מפני תקנת השבים׳‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וכבר עמדו המבארים על‬
‫•(‬
‫ה פ ר ק הזה נ ד פ ס‬
‫נ פ פ ר היוני יהנרשיש זצ״י‪,‬‬
‫בשנת הרציו‪,‬‬
‫דמו‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ט‬
‫זה‪ ,‬למה האריכו בגמרא למסור את כל דבדיה של אותה סבתא׳ ומה באו ז״ל‬
‫ללמדנו בזה ז‬
‫והנה כבר הבאתי בפרק הקידם את הברייתא שנחלקו בה ר״א וחכמים‬
‫לענין סוכה גזולה‪ ,‬ומה שאמר ר״נ שם‪ ,‬שהמתלוקת היא רק לענין נזילת קרקע‬
‫אבל גזל עצים וסיבך בהמ דברי הכל אין לו להגגזל אלא דמי עצים והסוכה‬
‫כשירה‪ ,‬מצד תקנת תכמים על המריש הגזול שבנאו בבגין שיטול את דמיו‬
‫מפני תקנת השבים‪ ) ,‬ג י ט י ן ‪ ,‬נ־ה‪.‬ו‪ .‬ובס׳ כפות תמרים שם כתב‪ ,‬שעיקר חידושו של‬
‫ר״נ הוא לאמר‪ ,‬שתקנת חכמים על המריש הנדל חלה נם על סוכה‪ ,‬אף שהיא‬
‫רק דירת ארעי העומדת ליםתר! ולולא דבריו של רינ הי׳ אפשר לאמר‪ .‬שלא‬
‫תקנו חכמים תקנת השבים אלא בבית שהוא בנין של קבע‪ ,‬ותששו לפיכך חכסים‬
‫שיחוס הגזלן עליו לסותרו ולהשיב את הנזילה‪ ,‬אכל לא בסוכה‪ .‬ולפי״ ז שפיר‬
‫אפשר לאמר‪ ,‬שהיו אמגם אחדים מבארים אח מחלוקותם של ר״א ותכמים בסוכה‬
‫גזולה לענין עצים שגזל וסיכך בהם‪ ,‬דלר״א הסוכה פסולה ומשום דבםוכה לא‬
‫תקנו תקנת מריש‪ .‬ולחכמים הסוכה כשירה‪ ,‬דגם בסוכה תקנו תקנה זו! וראי‬
‫סבתא סברה גם כן שהסחלוקת בברייתא היא לעני] סכך גזול׳ ולפיכך צוחה‬
‫דריש נלותא וכולהו רבנן בסוכה גזולה הוו יתבי׳ וכשראתה שאין שוסע לה‬
‫מאתם‪ ,‬חשבה שמה שלא השגיחו בה הוא מעום שהלכה כחכמים לגבי ר״א‬
‫שהוא יחיד‪ .‬ועל זה באה לרמז להם בדבריה‪ ,‬שאם אםגם ר״א הוא יחיד נגד‬
‫הרבים‪ ,‬אבל הלא הוא גדול מהם‪) ,‬ועיין ב ס נ ה ד ר י ן ‪ ,‬סח‪ ,(.‬וידוע מת שאמרו‪ ) ,‬ב י ב מ ו ת ‪ ,‬יד‪,(.‬‬
‫שעשו בית שמאי כדבריהם אף שבית הלל היו רבים מהם‪ ,‬ומשום דמחדדי בית‬
‫שמאי טפי‪ ,‬ולפיכך ראוי לדעתה לחוש לדבריו של ר״א אף שהוא יחיד‪ .‬ובכדי‬
‫להעירם על גדולתו של רבי אליעזר שהוא שקול כנגד הרבים‪ .‬דברה אליהם‬
‫בלשון תכמים‪ ,‬לאמר‪ ,‬איתתא דהוו ליה לאבוהא שי״ח עבדי ובו׳‪ ,‬וכיונה בזה‬
‫למח שאמרו ז״ל‪ ) ,‬נ ד ר י ם ‪ ,‬ליב‪ ,>.‬על הכתוב ההוא‪ ,‬״אליעזר כנגד כולם״‪ ,‬הרי‬
‫שאליעזר אחד הי׳ שקול כננד שי״ח אנשים‪ ,‬ובאה לרמז להם בזה‪ ,‬שגם ר״א זה‬
‫שקול כננד החולקימ עליו‪ ,‬וצריך לפיכך לחוש לדבריו‪ .‬ותשובתו של ר״נ היתח‬
‫לשיטתו‪ ,‬שסובר שגם ר׳ אליעזר מודה בגזל עצים וסיבך בהן‪ ,‬שאין להגגזל‬
‫אלא דמי עציט לבד‪ ,‬ולפיכך אמר עליה פעיתא היא דא וכר‪ ,‬וזהו שהאריכו‬
‫חז״ל במסירת דבריה של אותה סבתא‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואפשר לומר בזה עוד דבר חדש‪ ,‬על פי מה שכתב בספר‬
‫מלואים‪) ,‬סי׳ פית‪ ,‬סיק ליג(‪ ,‬לתרץ את קושית בעל שעה״ם להדאשונים‪,‬‬
‫שקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא‪ ,‬איך אמרו בגזל עצים וסיכך בחם‬
‫להנגזל אלא דמי עצים לבד‪ ,‬הא תקנה זו אינה אלא דרבנן ומה״ח הרי זו‬
‫אבגי‬
‫דסיל‬
‫שאין‬
‫סוכה‬
‫‪K‬‬
‫מ ‪ 1‬ד‬
‫רמז‬
‫גזולה ופסולה ז ועל‪.‬זה תירץ באב״ט שם‪ .‬שיש אמנם כח ביד חכמים מן התורה‬
‫להפקיר ממונו של מי שהוא‪ .‬ובזה הכל סורים‪ ,‬אלא שאין הפקרם מועיל רק‬
‫לענין איסור גזילה‪ ,‬היינו שעל ידי הםקרמ יצא הדבר המופקר על ידם מידי‬
‫גזילה‪ ,‬והוא בהיתר בידי המחזיק אוחו‪ ,‬אבל לא שיהא לו בו קנין גמור ליחשב‬
‫שלו ממש‪ .‬וכמו שכתב במג״א‪0),‬״ ת ר ל ״ ז ‪ 0‬ק ־ ג ( ‪ ,‬בשם ספר יראים‪ ,‬לענין גןילת‬
‫עכוים‪ ,‬למאן דס״ל שהיא מותרת‪ ,‬שאם גזל אתרוג מעכו״ם לא יוכל לצאת בו‬
‫דנהי דאיסור גזל אין בו‪ .‬אבל אין זה שלו‪ .‬ומשום שכל דבר שיש לו בעלים‬
‫אינו יכול לצאת מרשות בעליו ולהיות קנינו של אחר מבלי דעתם ורצונם של‬
‫הבעלים הראשוגים‪ .‬אלא שהתירה התורה לגבי עכו״ם את איסור הגזילה‪ ,‬למאן‬
‫דס״ל כן‪ ,‬ואין בו לאו של לא תגזול‪ ,‬אבל לא שי‪ ,‬כל הגזלן לקנותו בגזילחו‬
‫בקנין גמור שיחשב שלו ממש! ולפיכך גבי אחרוג שצריך להיות שלו ממש‪ ,‬אין‬
‫הגזלן שגזל אתרונ מעכוים יכול לצאת בו אף שכותר הוא להחזיקו‪ ,‬וכמו כן‬
‫הוא בהפקר בי״ד‪ ,‬שאף שנתנה התורה רשות לחכמים להפקיר ממונו של מי‬
‫שהוא‪ ,‬אין זה אלא לענין הפקעת איסור הגזילה ולא שיהא להמחזיק בדבר‬
‫המופקר על ידם קנין גמור ליתשב שלו ממש‪ ,‬ולפיכך גני אתרוג דבעינן שלו‬
‫אין הפקר בי״ד מועיל‪ ,‬וזהו טעמם של הרמב״ם ויתר הראשונים ז״ל‪ ,‬דסנירא‬
‫להו נותיר‪ .‬דקנין דרבנן לא מהני מדאורייתא לענין שלו‪ .‬אבל לענין סוכה הלא‬
‫גם שאולה כשירה‪ ,‬ורק גזולה פסולה מגזה״כ‪ ,‬וכשגזל עצים וסכך בהמ ובאו‬
‫תכמים והפקירו את העצים מצד תקנת השבים‪ ,‬הרי יצאו מידי גזילה בזה ואין‬
‫עליהם אלא דין שאינו שלו כמו שאלה‪ ,‬וסוכה שאולה הרי היא כשירה‪ ,‬ולפיכך‬
‫אפשר לצאת בח אף מן התורה‪.‬‬
‫ועפ״י סברא נכונה זו של בעל אב״מ ז״ל אפשר לתרץ את דברי‬
‫התוס׳‪ ) ,‬ג י ט י ! ‪ ,‬נ ״ ח ‪ , .‬ב ד י ה מ א י ט ע מ א ‪ ,‬ב ס י ף ר י נ י ר ( ‪ ,‬מה שכתבו שם לענין סוכה נזולה‪,‬‬
‫שהיא פסולה משום מצוה הבאה בעבירה וכבר הקשה ע״ז הנרש״ש ז״ל‬
‫בהגהותיו שם וכתב‪. ,‬תמוה דהא גזולה פסולה לכ״ע ממיעוטא דלך״‪ ,‬וכן הקשה‬
‫בשעה׳״מ‪ ,‬נלילב‪ ,‬פ ״ ח ה״‪ !>0‬ולפי האמור יתכן לאמר‪ ,‬שאין כונתם ז׳׳ל על סוכה‬
‫גזולה בכלל‪ ,‬אלא על סוכה גזולה שעשו בה חכמים תקנה מפני השבים‬
‫שלא להחזיר את העצים ורק את דמיהם‪ ,‬דנכה״נ הלא נפקע איסור המילה‬
‫ע״י הפקר בי״ד‪ ,‬אלא שהיה מקום לחשוש מצד מהב״ע‪ ,‬אהרי שעיי גזילה באו‬
‫העצים לידו‪ ,‬על זה באו ז״ל לאמד‪ ,‬שםאתר שתקנו חכמים שלא להחזיר את‬
‫העצים שוב אין בזה אף משום מהב״ע‪ .‬וזהו שדייקו לכתוב‪ ,‬״האי כשורא‬
‫דפטללתא עבדו בהו רבנן תקנתא מפני השבים‪ ,‬ובסוכה לא בעינן משלכם‪,‬‬
‫ולא פיטםלא אלא משוט מהב״ע‪ ,‬וכי קנייה בתקנתא דרבנן לא חשיב מהביע״‪,‬‬
‫הרי שהקדימו להנית ״דבסוכה לא בעינן לכס״‪ ,‬דאילו היו צריכים בסוכה‬
‫משלכם דוקא כמו בלולב‪ .‬לא היתה תקנת חכמימ מועלת לעשותה שלו‪ ,‬אלא‬
‫רמת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫מאחר דלא בעינן יסוכה משלכם‪ ,‬ורק גזולה פסולה מנזהיכ‪ ,‬שוב גפקע איסור‬
‫הגזילה ע״י הפקר בי״ד‪ .‬ולא נשאר לחוש אלא משום מהב׳־ע‪ ,‬על זח באו‬
‫לחדש ולאמר‪ ,‬שלאחר הקגין מצד תקגת חכמים אף םהביע אין כאן‪ .‬ומשום‬
‫דס״ל להיוס׳ כאן‪ ,‬דהפסול של מהב״ע איגו אלא מדרבנן‪) ,‬ודלא כדסוכח‬
‫מקושיתם הידועה‪ ,‬ל ע י ל ם ״ בדיה ההוא‪ ,‬שמהב״ע פסולה מה׳ית(‪ ,‬ומאור שאין‬
‫זה אלא פסול דרבנן הוא נפקע ע״י תקנתם‪ .‬דחם אמדו והס אמדו‪.‬‬
‫ועל פי סברת בעל אב״מ זיל תירצתי לנכון את קושית בעל מחנה‬
‫אפרים ז״ל‪ ) ,‬ה ל כ ו ת קבין מ ש י כ ה ‪ ,‬ס ׳ ב(‪ ,‬שהקשה לדעת הרמב״ם דקנין דרבנן‬
‫ל״מ מדאורייתא מחא ששנינו‪ ) ,‬נ י מ גיט‪ (.‬דאמר ריא השואל קרדום של הקדש‬
‫פחבירו המשאיל מעל ותכירו מותר לבקע בו לכתחלה‪ ,‬אלמא אעיג דהשואל‬
‫לא קנה את הקרדום אלא מדרבנן‪ ,‬דמה״ת אינו קונה אלא בהתחלת מלאכד‪,‬‬
‫וכדאמרינן התמ תקנו משיכה בשומרים וכוי‪ ,‬אעם״כ הוא מותר לבקע בו‬
‫לכתחלה‪ ,‬הרי שעיי הקנין דרבנן יצא הקרדום מידי מעילה מה״ת‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ועל‬
‫פי האמור יתורץ לנכון‪ ,‬שעד כאן לא אמר הרםבים לקנין דרבנן לימ‬
‫מה״ת‪ ,‬אלא לענין שיהא שלו ממש‪ ,‬אבל לענין שיהא הזוכה בו מותר‬
‫להשתמש בו‪ ,‬ולא יהא נחשב עליו כשואל של״מ שהוא כנזלן‪ ,‬לזה שפיר מועיל‬
‫קנין דרבנן משום הפקר בי״ד‪ ,‬ולפיכך מותר השואל להשתמש בו מה׳ית עיי‬
‫קנין המשיכה שהוא רק מדרבנן‪ ,‬ושפיר אמר ר״א שהמשאיל מעל ותכירו מותר‬
‫לבקע בו לכתחלה אחרי שמשך אותו‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫והנה בס׳ אב״מ שם חזר המחבר והקשה על עצמו מהא דאר״נ‪ .‬דבגזל‬
‫עצים וסיבך בהם דברי הכל אין לו אלא דמי עצים והסוכה כשירה‪ ,‬ומדקאכר‬
‫ר״ג ‪.‬דברי הכל״‪ ,‬משמע להדיא דאף לר״א יצא הגזלן בסוכה נזולה שכוו‪,‬‬
‫והדי ר״א ס״ל דנם בסוכה בעינן שלכם כמו בלולב‪ ,‬ואין אדם יוצא בסוכתו של‬
‫חבירו‪) ,‬שט‪ ,‬כ״ז‪ : >:‬וא״כ איך יועיל לדידיה קבין דרבגן ומיש מאתרוג שקנין‬
‫דרבנן איגו מועיל בוז וזוהי קושיא עצומה‪ ,‬וגשאר בה שם בצע״ג‪.‬‬
‫ונ״ל לתרץ בעז״ה עפ״י מה דאיתא‪ ,‬בסנהדרין ע״ב‪ ,.‬דאמר רב הבא‬
‫במחתרת ונטל כלים ויצא פטור‪ ,‬מ׳׳ט בדמים קננהו‪ ,‬ואמר רבה מסתברא‬
‫םילתיה דרב בששיבר דליתנהו‪ ,‬אבל נטל לא‪ ,‬והאלקיט איר אפילו נטל‪ ,‬דהא‬
‫יש לו דמים ונאנסו חייב‪ ,‬אלמא ברשותיה היימי‪ ,‬ה״נ ברשותיה קיימי‪ ,‬ולא‬
‫היא‪ ,‬כי אוקימנא רחמנא בדשותיה לענין אונסין‪ .‬אבל לענין מיקנא ברשותיה‬
‫דמרייהו קיימי מידי דהוה אשואל‪ ,‬ויעוץ שם היטב ברש״י‪ .‬וכבר הסביר ענין‬
‫זה לנכון הגאון בעל תת״ם זצ״ל‪ ) ,‬ת י * מ ‪ ,‬ת ש י ב ה ק ל י ב ( שנחלקו רב ורבה בענין‬
‫קנין הגזלן בגזילתו‪ ,‬דלרב הוא קונה אותה קנין גטור‪ ,‬דאל״כ לא הי׳ חייב‬
‫א מ ו ר‬
‫דמם‬
‫באונםיה‪ ,‬והי׳ יכול לאסר להננזל הרי שלך לפניך‪ ,‬והיא נחשבת שלו סמש‪,‬‬
‫ומה שהוא מחויב להתוירה בעין ואינו יכול לפםור עצמו בתשלומיה‪ .‬הוא רק‬
‫מצד חיוב והשיב‪ ,‬שמרה התורה שמחויב להחזיר את הגוילה כ״ז שהיא בעץ‪,‬‬
‫ומאחר שחיוב זה חל על הנזלן בשעה הנזילה‪ ,‬לפיכך הבא במחתרת שהוא‬
‫מתחייב בנפשו ואין לו דמים‪ ,‬הרי חיוב המיתה פוטר אוחו מחיוב ההשבה‪,‬‬
‫וממילא נשארים הכלימ שלו ממש ואינו מחויב להחזירם אף כשהם בעין‪ .‬ורבה‬
‫סוב־ שאין הגזלן קונה את הנזילה‪ ,‬והיא נשארת של הננזל בכל מקומ שהיא‪,‬‬
‫ותיוב האונסין שעל הגזלן הוא מגזה״כ‪ ,‬שהטילה עליו התורה היוב זה כמו על‬
‫השואל‪ ,‬ולפיכך אין חיוב המיתה של הבא במחתרת טובר אותו מלהחוירה כ*ז‬
‫שהיא בעין‪ ,‬ורק אם נשברה שאז אין עליו אלא חיוב התשלופימ שחל עליו‬
‫בשעת הגזילה‪ ,‬ומחיוב זה הוא נפטר ע׳״י חיוב המיתה שנתחייב אז ולפיכך‬
‫פטור הוא מלשלם בעד הכלימ שנטל בהיותו במחתרת‪ .‬זהו תוכן דברי בעל‬
‫חת״ס זצ׳׳ל‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫והגה רבה לשיטתו אזיל ושפיר אמר‪ ,‬דהאי מאן דגזל חביחא דחםרא‬
‫מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד׳ זוזי‪ ,‬תברא או שתיא משלם ארבעה‬
‫זוזי‪ ,‬ומשום שהחביתא נשארת של הבעלים וברשותם נתיקרה‪ ,‬ובשעה שהוא‬
‫שוברה או שותה אותה הוא גוזלה מחדש ולפיכך צריך לשלם ד׳ זוזי כשעח‬
‫גזילתו החדשה‪ .‬אבל לרב דס״ל שהגזלן קונה את הגזילד‪ .‬קנין גמור והיא שלו‪,‬‬
‫יחויב איפוא ש‪/‬רשותו נתיקרה החבית ולא יצטרך לשלם אלא כשעת הנזילה‬
‫זוז אחד; וזהו שאמדו שם בגמרא לימא פליגא דרב אדרבה‪ .‬ואטנם בטטקנא‬
‫שם אמרו שגם לרב יצטרך הגזלן לשלם ארבעה‪ ,‬והו משום דגהי שקנה את‬
‫הגזילה‪ ,‬אכל מאחד שמחויב הוא לחח וירה בעין‪ ,‬נמצא שאילו לא הי׳ שוברה‬
‫הי׳ הנגזל יכול למוכרה בארבעה‪ ,‬וע״י שבירתו הפסיד את הגגזל ארבעה‪,‬‬
‫וחייב לפיכך לשלם לו ארבעה‪ .‬אבל לולא חיוב זה של והשיב היתד‪ .‬הגזילה‬
‫גחזיבח גבי הגזלן שלו ממש‪ ,‬וכמו הבא במחתרת שהוא פטור מלהחזיר לרב אף‬
‫כשהיא בעץ‪,‬‬
‫ומעתה נאמר שהרי ‪ n‬פשוט שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה‬
‫בשב ואל תעשה‪) ,‬עמית‪ ,‬צ‪ ,(.‬ויש איפוא ביר חכמים לפטור ע״י תקנתט את‬
‫הנזלן מלהחזיר אח הגזילה אף כשהיא בעין‪ ,‬ויפטור א״ע בתשלומי דמיה‪.‬‬
‫ויתויב לפי״ז דלרב דם״ל שהגזלן קיגה את הגזילה קנין גמור והיא שלו אלא‬
‫שיש עליו חיוב השבה‪ ,‬וכשבאו חכמיט ופטרו אוהו מלהשיב את העצים מתקגת‬
‫השבים‪ ,‬הרי הם נשארים שלו ממש מצד קנין גזילתו‪ ,‬ולא מצד קנין דרבגן‪.‬‬
‫ויינ שהיי תלמידו של רב בשיטתיה דרבו אזיל‪ ,‬ולפיכך שפיר אמר דבגזל‬
‫עצים וסיכך בהם לדברי הכל הסוכר‪ ,‬כשידה‪ ,‬ואף לר״א דס״ל דגם בסוכה בעינן‬
‫שלו נמו בלולב‪ ,‬הרי קנה את העצים בגזילתו וע״י חקגת השנים נפטר‬
‫‪11‬‬
‫ש ב ת‬
‫‪ 1‬נז ז מ ד‬
‫מלהשיבפ וחם נשארים שלו פפש‪ ,‬ואין זח ענין לקנין דרבנן •אינו מועיל‬
‫טה״ת‪ .‬שהרי כאן יש קנין הנזילה שהוא מחית ואזלא קושית האב״מ‪.‬‬
‫וכל זה הוא לר״נ דסיל כרב‪ ,‬אבל לדידן דסיל כרבה‪ ,‬שאין להגזלן שום‬
‫קנין בגזילתו‪ ,‬הרי לא יוכל להועיל קנין דרבנן לד״א רס״ל שאין אדם יוצא‬
‫בסוכתו של חבירו‪ .‬ונבין מעתה את טענתה של אוחד‪ .‬סבתא‪ ,‬שהיחד‪ .‬כמו‬
‫שביארנו למןלה אליבא דר׳ אליעזר‪ ,‬שעיז רמזה להם בדבריה ״איתתא‬
‫דהות לאבוהא שי־׳ח עכדי״‪ .‬ורינ שאמר טעיתא היא דא וכוי‪ ,‬הוא משום‬
‫דפיל כרב שהגזלן קונה קנין גמור‪ ,‬ולפיכך תועיל לדידיה תקנת חכסים‬
‫לפוטרו מחשבה‪.‬‬
‫ואמנם לדידן דס״ל כרבה הלא תחזור טענת הםבחא למקומה‪ ,‬אבל מאחר‬
‫שהלכה כחכמים‪ .‬דבםוכה לא בעינן לכם‪ .‬הרי שוב תועיל תקנת חכמים להוציא‬
‫מידי גזילח‪ ,‬ולפיכך גזל עצים וסיבך בהם הסוכה כשירה‪ ,‬ואין להננזל אלא‬
‫דפי עצים לבד‪ ,‬וכמו שנתבאר‪.‬‬
‫א נו ו ר‬
‫רגא‬
‫לחג ה ש נ ו ת ‪ /‬מ א מ ר גו‬
‫והלולב‪.‬‬
‫הסוכה‬
‫בשמת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל‬
‫ישבו בסיכות למטן יוטו דיחתיננ! וגוי‪.‬‬
‫)ייקר*‪ ,‬ניג‪ ,‬סב—מג(‪.‬‬
‫אין מין־ המשיח ב* * י * ייוזן יאיהיז סמי גמווח‪ ,‬נגוז‬
‫)ייקוס ווהייפ‪ ,‬רפו תר»»ב(‪,‬‬
‫סונה ו י י י נ ‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫‪.‬דור הולך ודור כא והארץ לעולם עומדת״‪ ,‬יאמר קהלת בחכמתו‪,‬‬
‫הארץ לבדה ‪.‬לעולם עומדת״‪ ,‬ומיום קרוא אלקים ‪.‬ליבשח ארץ* לא חלו בה‬
‫כ ל חליםות ותמורות‪ ,‬וכאז כן עתח על עמדה תעמוד‪ .‬כן הפה גם כל ברואי‬
‫ארץ וכל החי אשר על פגי האדמה‪ .‬כ י גם בם לא חלו כל חליצוות ותמורות‬
‫בתכונותיהם ועל עמדם יעמלדו‪ .‬כלעומת שהופיעו כל יצירי מטח על פני‬
‫האדמה‪ .‬ביום ברוא אלקים ארץ ושםים וכל צבאם‪ ,‬כן נשארו כולם בצביונם‬
‫ובמעמדם לדור דודים וכן ישארו לעולם‪ .‬אותה הכבשה התסה ואותו הזאב‬
‫הטורף‪ ,‬שראה לפניו האדמ הראשון בראשית הימים‪ ,‬אותמ אנו רואים בעינינו‬
‫נם בימינו אלה‪ ,‬מכלי כל שנוי כלל בתכונותיהם ובארהות חייהם‪ .‬וכן ישארו‬
‫תמיד‪ .‬עד ״אחרית הימים״ עד אשר יקום דבר ד׳ ביד נביאו‪ ,‬לאמר‪. ,‬וגר זאב‬
‫עם כבש וגמר עם גדי ירבץ״‪) ,‬ישעי‪ ,‬י א ‪ -‬ו ( ‪ .‬לא כן האדם אשר על פני האדמה‪.‬‬
‫״דור הולך ודור בא*‪ ,‬והדורות הבאים מה שונים המה מהדורות ההולכים! כי‬
‫״הזמנים משתנים ואף אנו עמהם״‪ ,‬יאמר פתגם העולם‪ .‬החברה האנושית ל •‬
‫עמדה מעולם על מצב אחד בנונע לחנאי החיים ודרישותיהם‪ ,‬כי אם הלכה‬
‫תפיד הלוך והתפתח‪ ,‬הלוך והשתנות‪ .‬פשטה צורה ולבשה צורה‪ .‬מדור לדור‬
‫ומתקופה לתקופה‪ ,‬שונו פני החייט וסדריהם ע ל םני הארץ תכלית שנוי‪ ,‬עד כי‬
‫אילו היו עומדים מקבריהם באיזה דור שהוא בני הדורות שלפניו‪ ,‬היו רואים‬
‫לפניהם עולם חדש‪ .‬עולם שלא הי׳ להם בימיהם המה כל מושג פםנו‪.‬‬
‫<א‪-‬ו(‪.‬‬
‫חפירת עלה התאינה ע׳י תאום הראשון ואשתו לכסות אח מערומיהם‪,‬‬
‫רנב‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ח‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ד‬
‫כאשר נפקחו ״עיני שניהם׳ באבלם פעץ הדעת ‪.‬יידעו בי עיממיפ‬
‫הם״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬ג ‪ -‬ז > ‪ ,‬היתה דק הצעד הראשון של האדפ על דרך םילוי דרישתו‬
‫הטבעית לכסות את גוו הערום! ומני אז והלאה הללו דרישות האדם‪ ,‬בנונע‬
‫ללבוש וכסות‪ .‬לקישוט ויופי‪ ,‬הלוך והתפתח בלי הרף‪ ,‬עד כי רגיע אחרי דורות‬
‫רביט לידי ‪.‬תפארת העכטיט והשביטיפ והשהרונים״‪ ,‬ויתר הקישוטים האחרים‪,‬‬
‫ארבעה ועשרים במספרם‪ ,‬שחשב בן אמוץ בדורו בתוכחתו המרה לבנות‬
‫ציון‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬ג ‪ -‬י ח ( < וגם בהם לא אמר עוד האדם די לדרישותיו‪ ,‬שהיו הולכות‬
‫ומשתנות מדור לדוד ער בלי כל קצב וגבול‪ .‬האדם הקדמוני הסתתר מחיתו‬
‫טרף שארבו לנפשו ומזרם וממטר בנקרות הצורים ובמחלות העפר‪ ,‬שמצא‬
‫מובן לפניו במעבה האדמח ובין רוכסי הרים‪ ,‬והרבה דורות היו צריכים לעבור‬
‫עליו עד אשר למד מעט מעט לעשות לו סוכה‪ ,‬״לצל יומם מחורב ולמהסה‬
‫ולמסתור מזרם וממטר׳‪) ,‬שם‪ ,‬ד י>‪ .‬אבל מה רבה עוד הדרך מהסוכה הקדומה‬
‫ההיא עד היכלי התפארה‪ ,‬שהשכיל האדם במשך הדורות והזמנים לבנות לו כנו‬
‫רמים‪ ,‬לא רק למען הםתתד במבצרי משגבים מהתנפלות אויב‪ ,‬כי אם לשבת‬
‫בהיכליו במנוחת שאננים‪ ,‬ולענג בם את נפ‪1‬ו על כל טוב‪. ,‬כתפארת אדם‬
‫לשבת בית״‪ ) ,‬ש ם ‪ ,‬מ ד ‪ -‬י ג ( ‪ .‬כי טבע הטכיגיוצר האדם מ פ ש יציר כפיו זה‪ ,‬מבחר‬
‫הבריאה‪ ,‬שאיפח מיוחדת‪ ,‬לשאוף לשפר את חי־ו עלי אדמות ולהיטיב את‬
‫מצבו בעולט‪ ,‬מבלי אשר יפתפק במה שיש לו‪ .‬עאיפה נפלאה זו תרומם‬
‫את האדמ על כל ברואי ארץ‪ ,‬בהצעידה אותו הלאה הלאה על דרך‬
‫התפתחות והטכת תנאי חייו והשתלמות סדריהם‪ ,‬וממנה לכל החליפות‬
‫והתמורות תוצאות‪.‬‬
‫על שאיפה נפלאה זו יאמר הקהלת עוד בחכמתו‪ ,‬לאפר• ‪.‬דאיתי את‬
‫הענין אשר נתן אלקים לבגי אדם לעגות בו‪ ,‬את הכל עשה יפה בעחו גם את‬
‫העלם נחן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקיפ‬
‫מראש ועד סוף״׳ ) ק ה ל ת ‪ ,‬ג‪ ,‬י ‪ -‬י ( ‪ .‬אלקים נתן לבגי האדם ״ענין לענות בו״‪,‬‬
‫ענין להתענין בו‪) ,‬וגם ״לענית״ בו את נפשו(‪ ,‬כל ימי היותם על פני דאדמה‪,‬‬
‫מבלי אשד יאמר האדם לעולם לדרישותיו די‪ ,‬כי ״את הכל עשה יפ־; בעתו׳‪,‬‬
‫האלקים עשה את האדם שימצא את הכל שהוא יפה ב ע ת ו ‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬רק‬
‫בעתו ולא יותר‪ ,‬כי כמעט קט כבר אבד הדבר היפה ההוא את חנו כעיני האדם‬
‫והוא שואף כבר לדבדיט יטיט אתריט ‪.‬לענות״ בט‪ ,‬להתענין בט׳ ״טבלי אשר‬
‫לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה״‪ ,‬שהוא יפה ״מראש ועד סוף״‪) .‬תיבת‬
‫‪,‬׳האלקים״ שבסוף הפסוק מוסבת היא על ראשיתו לאמר‪ ,‬״את הכל עשה‬
‫האלקים יפה בעתו״(‪.‬‬
‫א‬
‫תמצית דברי קהלת היא כי האלקים עשה את האדם בתכונה שכזו‪ ,‬כי‬
‫לא ימצא איזה דבר שהוא‪ ,‬שיהי׳ ‪.‬יפה״ בעיניו ״מראש ועד סוף׳‪ ,‬ומד‪ ,‬שהוא‬
‫א מ ו ר‬
‫תג‬
‫״יטה• בעיני האום ״מראש• איננו יפ־‪ ,‬בעיניו כלל ״בסוף״‪ ,‬ועד מהרה יתרגל‬
‫למה שיש בידו וישאף כבר לדברים אחרים‪ ,‬מבלי אשר ידע כל קץ וגבול‬
‫״נם את העלם נתן בלבם׳‪ ) ,‬ה ע ל ם ה ס ר כ ת י ב ‪ ,‬ל ש ו ן ה ע ל מ ה ‪,‬‬
‫לשאיפותיו עלי אדמות‪.‬‬
‫ע י י ן ק ד ו ש י ן ‪ ,‬ע ‪ -‬א ‪ , ( .‬כי העלים ד׳ מעיני האדם את הנבול האחרון לשאיפותיו‪ ,‬ובזה‬
‫״נתן אז העולם בלבם•‪) ,‬מלא קרי(‪ ,‬כי ע״י העלמה זו נתן האלקיס בלב האדם‬
‫לבנות עולם ולשכללו‪ ,‬אחרי אשר לרגלי שאיפת האדם התמידית לסלא את‬
‫דרישותיו ההולכות ומשתנות משעה לשעה‪ ,‬על ידי זה העולם הולך‬
‫ונבנה ומתיישב‪ ,‬וזוהי מטרת הבריאה‪ ,‬כאמור‪» ,‬לא תהו בראה לשבת‬
‫יצרה"‪,‬‬
‫)ישעיהו‪,‬‬
‫מה‪-‬יח(‪.‬‬
‫ב‬
‫וכן דוא הדבר גם בגוגע למושגי בני האדם ונמוסיהם‪ ,‬כי גם הם לא‬
‫עמדו תמיד על מצב אי‪.‬ד‪ ,‬כי אם הלכו הלוך והשתנות מדור לדור ומתקופה‬
‫לתקופה‪ .‬חליפות ותמורות רבות חלו גס בתם‪ .‬ובהשתנות העתים שונו גם‬
‫הגמוסים המקובלים בחברת בגי האדם‪ .‬השקפויז שגחשבו בשעתן לאמת‬
‫מוחלטת‪ ,‬שלא נסתפק בן אדם כלל‪ ,‬נהיו במשך העת למטבע שפפלתה מלכות‬
‫והושלכו אחר גו ככלי אין חפץ בו‪ ,‬והשקפות אחרות מתנגדות להן תכלית‬
‫ניגוד לקתו אןז מקומן ונתקבלו ליסודות החברה‪ ,‬עד אשר באו שוב אחרות‬
‫על מקומן‪.‬‬
‫אחד מיסודות חברת בני האדם‪ ,‬שחלו בו השקפות מתנגדות מן הקצה‬
‫אל הקצה‪ .‬הוא היטוד של הנדת י זכות הקנין הפרטי של כל אחד ואחד במה‬
‫שהוא שלו‪ .‬על יסוד זה עומדת האנושיות םיום שבא האדם לכלל דעת והכרה‪,‬‬
‫להכיר את ״המדד‪ ,‬הבינינית״‪ ,‬האומרת ״שלי שלי ושלך שלך׳‪ ) ,‬א ב ו ת ‪ ,‬פ ״ ה ‪ .‬מ י י ד ( ו‬
‫והכרת חמדת הזאת נהיחה לבסיס ולאבן הפנה להיי ומשפטי עם ועם ונמוסיהס‪.‬‬
‫ואולם הכרת יסוד נכון זה דורשת מדה ידועה של דעת‪ ,‬להבדיל בין שלו ובין‬
‫של אחרים‪ ,‬כי ״אם אין דעה הבדלה מנין״ ו ) י ר ו ש ל מ י ב ר כ ו ת ‪ ,‬פ י ה ‪ ,‬ה‪-‬נ( ותרי רואים‬
‫אנו‪ ,‬כי ילד קטן שלא נפקחו עדיין עיניו לראות נכוחה‪ ,‬ולדעת בין טוכ לרע‬
‫הוא לא יכיר בין שלו לשל אחרים‪ ,‬ובעת אשר יציק לו הרעב או המחסור‬
‫ישלח ידו ויקח מכל אשר לפגיו‪ ,‬מבלי אשר ירגיש כלל‪ ,‬כי עושה הוא עול‬
‫לרעהו בגזלו ממני את אשר לו‪ ,‬והאדם הקדמוני שנמצא עדיין במצב של‬
‫״עיר פראי׳ ) א י ו ב ‪ ,‬י א ‪ -‬י ב ( ‪ ,‬לא ידע אף הוא להבדיל בין שלו ובין של אחרים‪,‬‬
‫ולא הי׳ לו כל מושג של משפט ושל גזל משפט‪ .‬דורות הרבה היו צריכים‬
‫איטוא לעכור על האדפ עד שהתפתח והגיע לידי הכרה זו‪ ,‬וכל מת שהוטיף‬
‫האדם להשתלט ולקנות דעת‪ ,‬כן גדלה והתפתתה הכרתו במושגי הזכות והקגין‪,‬‬
‫עד שעמדה סוף סוף האנושיות כולד‪ ,‬על הכרת ״ד‪,‬מדה הבינונית״‪ ,‬בתור היסוד‬
‫ש ב ת‬
‫רנד‬
‫ז‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ע‬
‫ד‬
‫לחיי חברת בני האדם‪ ,‬הכרה שהגיעה אליה לא בקפיצה אחת‪ ,‬כי אם אחרי‬
‫דורות רבים של התפתחות ושל רכישת דעת‪.‬‬
‫והן אמנם לפי קבלח חכמינו ז״ל‪ ) ,‬ס נ ה ד ר י ן ‪ ,‬נ ו ‪ ( :‬נצםוה עוד האדם‬
‫הראשון על הגזל )וציווי זה נכלל אחרי כן בשבע המצוות של בני נח(‪ ,‬כי‬
‫בהיותו יציר כפיו של הקב״ד‪ ,‬חונן מאח יוצרו דעה בינה והשכל‪ .‬אבל‬
‫תולדותיו אחריו לא היו כולם כיוצא בו‪ ,‬כאשר כן תספר לנו התורה‪ ,‬כי‬
‫‪.‬כאשר החל האדם לרוב על פני האדמה״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬ו ‪ -‬א ( ‪ ,‬השחיתו בני האדם‬
‫את דרכם על הארץ ויכסו פני חבל חמס‪ ,‬עליהם יאמר הכתוב‪• ,‬הנפילים היו‬
‫ב א ר ך ׳ ) ש פ ‪ ,‬פ ס ו ק ד•(‪ ,‬הם המה אלה ״שנפלו מן העולם״‪ ) ,‬ב ר י ר ‪ ,‬פ נ ״ ו ( ‪ ,‬זאת‬
‫אומרת שנפלו מעולמו של אביהם הראשון‪ .‬ממדרגת אדם עילאה‪ ,‬ויהיו כחית‬
‫היער‪ ,‬״שכל מי שראה *ותם היתר‪ .‬אימתם נופלת עליו״‪) ,‬שפ(‪ .‬ואולי על זאת‬
‫ימליצו חכמינו ז״ל בםליצתם על הכתוב‪ ,‬״זה ספר תולדות אדם׳‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬ה ‪ -‬א ( ‪,‬‬
‫לאמר‪ ,‬״אלה תולדות ואין הראשונים חולדות‪ ,‬ומה הן ז רוחות‪ ,‬הה׳ ד אשר‬
‫בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם‪ ,‬בני אדם קדמאה״‪ ) ,‬ב ר י ר ‪ ,‬פ כ י ד ( ;‬
‫כי מהאדם הקדמון נולדו ברבות הימים גט אלה שנהיו ל״נגעי בני אדם״‬
‫ננעים רעים ודותות רעות‪ ,‬שאינם ראויים כלל לשם אדם׳ כי אם לשם בהמה‬
‫וחיה‪) ,‬עיין מ ו ר ד ‪ ,‬נ ב ו נ י ם ‪ ,‬ס ״ ז מ ה ש כ ת נ ב ז ה ו ע י י ן מ א מ ר י ל פ ר ש ת ו י ק ה ל ( ‪.‬‬
‫ובראות ד׳ כי דבר‪ .‬רעת האדם בארץ‪ ,‬ניחם על מעשהו‪. ,‬כי עשה אח האדם‬
‫ה‪-‬ז(‪.‬‬
‫בארץ ויאמר אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬ו ‪,‬‬
‫כי אין כל זכות הקיום לחברת בני אדם שאין להם הכרת יסוד המשפט׳ ועל כן‬
‫״את המבול מים לשהת כל בשר מתחת השמים״ )שם‪ ,‬ו ‪ -‬י ז ( ‪.‬‬
‫הביא ד׳ עליהם‬
‫ומה נפלאו דברי חכמינו דל על דור המבול לאמר‪ ,‬״בוא וראה כמה‬
‫גדול כהו של חמס‪ ,‬שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתמ נזר דינמ‬
‫עד שפשטו ידיהם בגזל‪ ,‬שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנגי משחיתם‬
‫אח הארץ״‪ ) ,‬ס נ ה ד ר י ן ‪ ,‬קת‪.(.‬‬
‫ובהביא ד׳ את המבול על הארץ לשתת כל בשר מסגי רוע מעלליהם‪,‬‬
‫זכר את נח להשאירו לפליטה ולהרבות זרעו כעפרות תבל‪ ,‬ומנח ובגיו אחרי‬
‫יצאם מן החיבה נבנה ״עולט חדש״‪ ,‬עולט שהכיר את יפודי המשפט‬
‫והצדק‪ .‬״ומשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו את עצמם מן‬
‫העריות״‪ ) ,‬נ י י ר פ ר ש ה >; ולא רק מן העריות לבדן כי אם גט מגזל וחמם‪ ,‬כי‬
‫הגיע העולם החדש לידי הכרח ״חמדה הבינוגית״‪ ,‬והיו מחייבים את הגוזל‬
‫מחבירו עוגש מוח‪ ,‬ולא עוד אלא שהיו ״חייבים להושיב דייגים ושופטים‬
‫בכל פלך ופלך לדון ולהזהיר את העם׳ ובן גח !שעבר על אחת משבע‬
‫המצוות האלו גהרג בסייף״‪ ) ,‬ר מ נ ״ ם ‪ ,‬מ ל כ י ם ‪ ,‬פ י ט ‪ ,‬ה ל ׳ ‪iv‬‬
‫ט‬
‫וכשניתנה תורה לישראל בסיני הוזהרו לא רק על דברים שבי־ אדם‬
‫א מ ‪ 1‬ר‬
‫רנה‬
‫למקום‪ ,‬כי אם נם על הנז־לה ועל הגניבה ועל יתר הדברים שבין אדם להכירו‪,‬‬
‫כי ‪.‬כל הנונב הרי זה שופך דמים‪ ,‬ולא שופך דמים לבד אלא כאילו עובד ע׳׳ז‬
‫ומנלר‪ .‬עריות ומתלל שבתות״‪ ) ,‬ש מ ח י ה ‪ ,‬פ‪-‬׳נ‪ ,‬ה ל ׳ יא(‪ ,‬אחרי אשר ההכרה של‬
‫״שלי שלי ושלך שלך״ היא היסוד לכל חיי החברה האנושית‪ ,‬ובהתרועע היסוד‬
‫יתמוטט ויפול כל הבנין‪ .‬השאיפה הטבעית של האדם לשפר את חייו עלי‬
‫אדמות‪ ,‬שהיא היא המניעה את גלגל החיים‪ ,‬ומעוררת את האדם לעבוד ולעמול‪,‬‬
‫בכדי לרכוש לו את העריך לו‪ ,‬ועל ידה העולם נבנה ומשתכלל‪ .‬שאיפה זו‬
‫אפשרית לו להאדם רק בידעו‪ ,‬שכל מה שירכוש לעצמו בעמלו ישאר שלו‬
‫וברשותו‪ ,‬ואם אין לו בטחון זה הלא לא ינקוף את אצבעו לעמול לריק ולינע‬
‫לבהלה‪ ,‬וכל סדרי העולם היו מתקלקלים וחוזרים לחהו ובהו‪ .‬נחיצות הבטחון‬
‫הזה הביאה את האנושיות לידי הכרת ״המדד‪ ,‬הבינונית״‪ ,‬האומרת‪ ,‬אני לא‬
‫אגע במה שלך ואף אתה לא תיגע במה שלי‪ ,‬והכרת המדד‪ ,‬הזאת נתנה להאדם‬
‫את הבטחון ברכישת קניניו הפרטיים‪ ,‬ואיפ&־ה את בנין העולם ושכלולו‬
‫ולפיכך נעשית ליטוד חיי החברה האנושית כולה!‬
‫ג‪.‬‬
‫ואולם אם אמנם מצר האחד הרי שאיפה זו של האדם‪ ,‬לשפר את חייו‬
‫עלי אדמות ברכישת קניניו הפרטיים‪ ,‬בונד‪ .‬עולמות ומשכללת אותם‪ ,‬אבל‬
‫מהצד השני היא נט מתרבת עולמות ומהרפת אותט‪.‬‬
‫כי ע״י רכישת הקניניפ הפרטיים יתתלקו בני האדם למעמדים שונים‪,‬‬
‫לעשירים ועניים‪ ,‬לעושקים ונעשיקים‪ ,‬ללוחצים ונלחצים; ולא עוד אלא שהעושר‬
‫יקשיח על סי רוב את לב בעליו‪ ,‬ויכביד את אזניו לבלי שמוע זעקת עניים‬
‫ודלים‪ .‬רבוי הכסף והזהב מביא את האדם לירי רום לב ולידי שכחת עושהו‪,‬‬
‫נאמרו בלבבו‪ ,‬״כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״׳ ) ד ב ר י פ ‪ ,‬ח ‪ -‬י ז ( ! וע״י‬
‫חלוקה זו של בני האדם למעמדים שונים תרבה בארץ ״דמעת העשוקים״‪,‬‬
‫שעליה יאמר קהלת‪ ,‬״ושבתי אני וארא־ את כל העשוקים אשד נעשים תחת‬
‫השמש והנה דמעת העשוקימ ואין להם מנחם״׳)קהלח‪ ,‬ו‪ ,>»-‬והדמעה הזאת‬
‫תצמיח בלב העשוקים זרע שנאה לעושקיהם‪ ,‬שנאה המביאה לידי קנאה נוראה‬
‫המתפרצת מזמן לזמן כהר געש‪ ,‬וממלאה את העולם כלו ״דם ואש ותמרות‬
‫עשן״‪ ) ,‬י י א ל ‪ ,‬ג ‪ -‬ג ( ‪ ,‬שתי אלר‪ ,‬בנות התופת‪ ,‬הקנאה והשנאה‪ ,‬מוציאות את האדם‬
‫מן העולם‪ ,‬בהביאן לידי מריבות ומלחמות בלתי פוסקות בין איש לאיש ובין‬
‫עם לעם‪ ,‬ולידי מהפכות נוראות ושפך דמי אדם רב‪,‬‬
‫אין איפוא כל פלא אם קמו בעולם בדורות האחרונים מהפכנים קיצונים‪,‬‬
‫הרואים במדה הבינונית של ״שלי שלי ושלך שלך״ את מקור כל הרעה בארץ‪,‬‬
‫והם שואפים לפיכך לעקור משורש את העולם הישן‪ ,‬הנבנה על יסוד מדה‬
‫ר‪1‬ז‬
‫ש ב ת‬
‫‪ 1‬נו ‪ 1‬ס ד‬
‫זו‪ ,‬ולבנות על חרבותיו עולם הדש‪ .‬תורה חדשה מאתם יצאה׳ תורת שלילת‬
‫זכות הקנין הסרטי והקמת סדר עולם חדש‪ .‬סדר שאין בו לא רכוש ולא קנין׳‬
‫לא עשירים ולא עניים׳ לא עושקים ולא נעשקים‪ ,‬כי אם שויו! מוחלט‪ .‬הכל‬
‫יושבים על טדוכה אתת‪ ,‬מדוכת העבודה‪ ,‬עטרת ״החרמש והםקבת״ בראשם‬
‫ונהנים מזיו ״הקומונה״!‬
‫אם אמנם עתידה הקומונה להביא אושר וברכה לכל יושבי חבל‪ ,‬בבערה‬
‫מקרב הארץ את הרעה של אי־שויון ושל אי־צדק ומשפט‪ ,‬הבאה לרגלי הרכוש‬
‫והקנין‪ ,‬זוהי שאלה חמורה‪ ,‬שאלה שבה יחחבטו כל חוקרי מדע‪ .‬יש מטילים‬
‫טפק נדול בדבר‪ ,‬ומדאיט המה על העובדא המעציבה‪ ,‬כי אדרי כל נהרי נחלי‬
‫הדמימ שנשפכו כמיט בארץ ״הגדולה״‪ .‬ואחרי כל הקרבנות הנוראים‪ ,‬שווקרבו‬
‫שמה על מזבח המהפכה ״הגדולה״׳ עדיין אין שמה לא חופש ולא שויון‪ ,‬לא‬
‫יושר ולא צדק‪ ,‬כי אם שגוי הערכים והפיכת הסדרים ו העשוקים נהיו לעושקיט‬
‫והנעלבים לעולבים‪ ,‬ודםעת העשוקים לא חדלה מקרב הארץ‪ .‬אבל בזה הלא‬
‫יוכרח להודות כל שופט מישרים‪ ,‬כי אמנם יש מות בסיד הזה של רכוש וקנין ו‬
‫ואלה שגילו על עונותיהט של בעלי הרכוש‪ ,‬לא גילו בזה כל אטדיקא חדשה‪,‬‬
‫‪.‬וכבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬א ‪ -‬י ( ‪ .‬עוד בימי חכמיגו ז״ל‬
‫נמצאו ‪.‬יש אומרים׳ על המדד‪ .‬הבינונית‪ ,‬שהיא ״מדת םדופ״‪ ,‬כבר ראו אז גם‬
‫המה בעיניהט הבהירות את המכנה הכרוכת במדת ״שלי שלך״‪ .‬בשעה שהיא‬
‫גהפכת ל‪.‬מדת טרום״ של גזל דש ועושק טשפט‪ .‬של שלטון האדם באדם לרע‬
‫לו ושל דמעת העשוקים‪ .‬כי מה היחה נדת סדום ? תורתנו תספר לנו על אנשי‬
‫סדום כי היו ״רעיט וחטאים לד׳ מאד״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬י ג ‪ -‬י ג ( ‪ ,‬ועל ‪.‬זעקת סדום‬
‫ועמורה כי רבה ותטאתמ כי כבדה מאד״‪) ,‬שם‪ ,‬י ת ‪ -‬כ ( ‪ ,‬אבל כסה כבדה חטאתם‬
‫כל כך עד כדי להפכמ משורש ? וכבר הרביתי לדבר בזה במאמרי לפדשת‬
‫וירא‪ ,‬וקוטב הדברים הוא‪ ,‬כי ״אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל סובה‬
‫שהשפיע להם הקב״ה‪ ,‬וכוי! אמרו ובי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב‬
‫לו‪ ,‬למה לנו עוברי דרכים שאין באים עלינו אלא לחסרנו מממוננו‪ ,‬בואו‬
‫ונשכת תורת הרגל מארצנו״‪ ) ,‬ס נ ה ד ר י ן ‪ ,‬קט‪ .>:‬אגשי סדום הכירו גם המה את‬
‫היסוד של ״שלך שלך״‪ ,‬והנזילה נחשבת בעיניהם‪ ,‬לדבר שמענישים עליו‪,‬‬
‫וכשהיו שולחים ידיהם בשל אחרים היו נזהרים לגזול כל אחד רק דבר פעוט‪,‬‬
‫שלא להיות נתפס עליו כגנב‪ .‬׳‪,‬ומי שהי׳ מפזר ושוטח לפניו שומים או בצלים‬
‫ליבשן׳ כל אחד ואחד נוטל אחת ואומר לו לנגזל מה חסרתי ו לא לקחתי מסך‬
‫אלא שום אחד‪ ,‬ונמצא קרח מכאן ומכאן״‪ ) ,‬ר ש ‪ -‬י ‪ ,‬שם(‪ ,‬אלא שמקפידים גדוליט‬
‫יותר מדי היו על היסוד של ״שלי ־ שלי״‪ .‬והיו נמנעיט פלתח משלהם לאחרים ו‬
‫ולא עוד אלא שהצדקה לענייט גחשבה אצלט לעון פלילי ולחטא גגד טובת‬
‫ארצם׳ היו מענישים עליה סשה‪ .‬שלא להרניל על ידה את הענייט לבוא אליהט‬
‫א מ ‪ 1‬ר‬
‫רנז‬
‫לחסדם מממונם‪ .‬ומעשה היה בריבה אחת׳ שהוציאה לחט לעני גכוח‬
‫וכשנגלה הדבר משחוה בדבש והעמידוה על נג החומה ובאו הצרעוח‬
‫ונשכוה עד מות‪. .‬וחיינו דכתיב זעקת סדום ועמורה כי רבה ‪ -‬על‬
‫עסקי ריבה״‪) ,‬שם(‪.‬‬
‫עליהם יאמר לפיכך הנביא‪ ,‬״הנה זה היה עון סדום אחותך‪ ,‬גאון שבעת‬
‫לחם ויד עני ואביון לא החזיקה״‪< ,‬יה!קאל‪ ,‬ט ז ‪ -‬מ ט ( ‪ .‬לא על גזל ורצח ידבר הגביא‪,‬‬
‫כי אם על מניעת החזקת יד עגי ואביון ‪ 1‬אלא שעבירה נודרת עבירה‪ ,‬ומהאחח‬
‫להשני׳ רק צעד אחד‪ ,‬כי מאחר שמעשה הצדקה נחשב בעיניהם לעון‪ ,‬היו‬
‫באים לפינך לידי מעשי רצח אכזריים ננד נותניה‪ .‬וכל זה בא להם בשביל‬
‫שהחזיקו י‪ .‬תר מדי במרת ‪.‬שלי ‪ -‬שלך״! והמדה הבינונית שתעודתה לבנות‬
‫עולמות‪ ,‬נתפנה אצלם לרועץ ולחטא כבד שהחריב את עולמם‪ ,‬ועל שמם היא‬
‫נקראת בשם ‪.‬מדת סדומ״!‬
‫אבל איה הוא המוצא הנכון ממעגל הקסמים הזר‪,‬ז אם מצד האחד אנו‬
‫שופטים נכוחה‪ ,‬כי מדר‪ ,‬זו של ‪.‬שלי שלי ושלך שלך״ היא «טדה בינונית״‬
‫לבנות עולמות‪ ,‬ושאיפת האדם לשפר את חייו ע״י רכישת קניניו הפרטייפ היא‬
‫שאיפה נכונה‪ ,‬המונחת בטבעו של מבחר הבריאה לטובתו‪ ,‬ועל ידה חעולם הולך‬
‫ונבנה; ומהצד השני הלא מוכרחים אנו להודות‪ ,‬כי עלולה היא מדר‪ ,‬בינוניח‬
‫זו להיות נהפכת בידי אנשי רשע למדת טרום הטחרבת עולמות! מה איפוא על‬
‫האדם לעשות‪ ,‬בכרי להשמר מלכד שלא ליפול ברשת החטא הפרושה לרגליו‬
‫בהחויקו במרה נכונה ווו את המוצא היחידי ממעגל הקסמים הזה נתנה לנו‬
‫תורתנו הקדושה‪ ,‬בצוותה אותנו על הישיבה בסוכה!‬
‫ד‪.‬‬
‫סוכה זו שאנו יושבים בד‪ ,‬שבעת ימים בחג האסיף‪ ,‬על מה היא באה ז‬
‫על שם הסיבות שישבו בהן אבותינו במדבר בצאתם ממצרים‪ ,‬באין להם אז בימי‬
‫גדודיהם בתים לשבת בם‪ ,‬כאמור‪ ,‬״בסוכות תשבו שבעת יםיס׳ למען ידעו‬
‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ‬
‫אבל מר‪ .‬זה שהוסיף הכתוב עוד שם לאמר‪. ,‬כל‬
‫מצרים״‪ ,‬ו י י ק ר א ‪ .‬ב ג ‪.‬‬
‫האורת כישראל ישבו בסוכות״ ז מה באו דברים אלה ללמדנו ן‬
‫נחלקו ח ד ל בסוכות המדבר ההן מה היו‪ ,‬אם סוכות ממש או ענני‬
‫כבוד‪ ) ,‬ס ו כ ה ‪ ,‬יא‪ .0‬ואיך שהיא הנה לפי פשוטו של מקרא באה לנו הסוכה בתור‬
‫»ז‪:‬ר ליציאת מצרים״‪ .‬אבל מר‪ .‬נפלאו דברי חכמינו ז״ל בענין ״מצוד‪ .‬קלה״ זו‪,‬‬
‫שבד‪ ,‬ינסר‪ ,‬הקכ״ה‪ ,‬לפי אגדתם הידועה‪ ,‬את האומות לעתיד לבוא‪) .‬ע‪-‬ז‪ ,‬ג‪ .(.‬לפי‬
‫דבריהם ז״ל יוצא‪ ,‬כי ניתנה מצות הסוכר‪ ,‬לישראל בתור םדעון לאברהם אבינו‪,‬‬
‫על מר‪ ,‬שעשה הוא להמלאכים בבאם אליו‪ ,‬כי ״כל מה שעשר‪ ,‬אברהם למלאכי‬
‫רנזז‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ס‬
‫ד‬
‫ה»רת שרע הקכ״ר‪ ,‬לבניו ביציאתם מםצרים״׳ ובשעה שאםר אברהם לאורחיו‬
‫״והשענו החת העץ׳‪) ,‬״שעשה להם סוכה״(‪ ,‬אמר לו הקב״ה ‪.‬חייך שאני פורע‬
‫)מדיר‪ ,‬וירא‪ ,‬פנויח! נשא‪ ,‬פייר‪ ,‬ובשני‬
‫ימים״‪.‬‬
‫לבניך‪ ,‬בסוכות תשבו שבעת‬
‫המקומות‬
‫הללו‬
‫באו הדברים‬
‫מעורבבים‪,‬‬
‫באשר‬
‫יראה ב ל מעיין‪,‬‬
‫וצריך‬
‫להשלימם‬
‫זה מזה!‬
‫ויעוץ‬
‫‪1‬‬
‫ע ו ד ב ‪ 0‬ר ^ ק ה ל ת ע ל ה כ ת ו ב ש ל ח ל ח מ ך ע ל פ נ י ה מ י ם ( ‪ .‬ומה כל זאת אומרת‬
‫מה ענין הסוכה שנצטוו עליה ישראל לקבלת המלאכים ע״י אברהם ז‬
‫ואיפה מצאו חכמינו ז״ל איזה רמז בכתוב ההוא‪ ,‬שעשה אברהט להם‬
‫מוכות? )אגב אעיר על מה שאסרו ז״ל כמדרש שט על הכתוב ‪,‬לושי‬
‫ועשי עוגות״‪ ,‬כי ‪.‬פסח היה׳‪ ,‬וסוכה בפסח ביצרו אלא שכבר הוכיחו‬
‫בתוספות‪ ,‬רה״ש ייא בדיה אלא‪ ,‬שמחלוקת היא לחכמינו ז״ל בזה‪ ,‬מתי‬
‫באו המלאכים אל אברהם‪ ,‬בסוכות או בפסת‪ ,‬ובכן מדרשות חלוקים הם‪,‬‬
‫אם סובר‪ ,‬עשה להם אברהם או מצות אפה‪ .‬ולדברינו הבאים יבואר‬
‫בעז״ה‪ ,‬שאין אנו צריכים למחלוקת זו בישוב דבריהם אלה‪ ,‬ועלינו‬
‫לעמוד בתחלה על השקפת חכמינו בענין הסוכה בכלל׳ אשר לפי דבריהם‬
‫הנזכרים קדמה הרבה דורות לסוכות שישבו בהן אבותינו במדבר‬
‫בצאתם ממצרים(‪.‬‬
‫הסוכה באר‪ ,‬לדעתם ז״ל‪ ,‬להזכיר לתארם מישראל את מקומו הנכון‬
‫בעולם‪ ,‬למען יזכור וידע כי אין ישיבתו עלי אדמות אלא ישיבת עראי ולא‬
‫ישיבת קבע‪ ,‬וכי רק נד הוא בארץ ‪.‬וכאורח נטה ללון״‪ ) ,‬י ר מ י ה ‪ ,‬י י ‪ -‬ח ( ‪ ,‬אחרי‬
‫אשר ‪.‬אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ‪ ,‬כי רוח עברה בו ואיננו ולא‬
‫יכירנו עוד מקומו׳‪ ) ,‬ת ח ל י ם ‪ ,‬ק ג ‪ ,‬ט ו ־ ט ז ( ‪.‬‬
‫הזכרה זו היא התרופה היותר נכונה למחלת בני האדם הנוראה‪ ,‬היא‬
‫מתלת ‪,‬האזרחיות״‪ ,‬שהיא היא מקור כל הרעה שבעולם‪ ,‬והיא היא המהפכת את‬
‫המדד‪ .‬הבינונית למדת סדום‪. .‬ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן׳ יאמר‬
‫הכתוב‪) ,‬שם‪ ,‬ל ו ‪ -‬ל ה ( ‪ ,‬ומה עמוקה וחודרת היא האמת המרה הכלולה בדברים‬
‫הללו ‪ 1‬אם נשים לב לראות ולהבין את דרכי הרשע העריץ‪ ,‬ולחקור לדעת‬
‫את תכונת רוחו ועל מה הוא בוטח ברשעתו‪ ,‬אז נובח על נקלה לדעת‪ ,‬כי‬
‫מקור רשעתו הוא בזה‪ ,‬שהוא ‪.‬מתערה כאזרח רענן״‪ ,‬וחושב בלבו כי ״אזרח״‬
‫קבוע הוא בעולפ‪ ,‬ושואף הנהו לפיכך לבלוע תבל ומלואה‪ ,‬מבלי אשר ישיט‬
‫לבו כלל לדעת‪ ,‬כי עוד מעט ‪.‬ויעבור והנר‪ ,‬איננו ואבקשהו ולא נמצא״‪) ,‬שם(‪.‬‬
‫אילו הי׳ האדם שומע לעצת ח‪£:‬ים‪ ,‬להזכיר ליצרו המתנכר עליו את יום‬
‫המיתה‪ ) ,‬ב ר כ ו ת ‪ ,‬ה‪ ,(.‬ולשים אל לבו את האמת הפשוטה‪ ,‬כי כל העולם כלו‬
‫איננו לאדם אלא ״דירת ארעי״‪ ,‬דירה ארעית לזמן עובר‪ ,‬כי אז לא הי׳ ‪.‬מתערה‬
‫כאזרח״ עלי ארץ‪ ,‬וכל העולם הי׳ מקכל אז צורה אחרת! ואת כל זאת באת‬
‫הסוכה להזכיר להאדם מישראל‪.‬‬
‫א מ ו ר‬
‫רנמ‬
‫וכבר רבו בזה הדברים בספרי המבארים‪ ,‬ומה נמלצו ביחוד דברי בעל‬
‫‪,‬כלי יקר״ ז״ל בפירושו על הכתוב שלפנינו‪ ,‬וז״ל ‪, :‬נקט דוקא אזרח שהוא‬
‫לשון תושב‪ ,‬לפי שבזמן אסיפת התבואה מן השדה כל אחד רוצה לילך מן‬
‫השדה לתוך ביתו לשבת לו ישיבה קבע‪ ,‬וחששה התורה אולי ע״י ישיבת קבע‬
‫ידוט לבבו‪ ,‬כי מצאה כביר ידו וישמן ויבעט‪ ,‬על כן נאמר כל האזרח‪ ,‬הרוצה‬
‫להיות כתושב בעוהיז ולא כגר‪ ,‬אליו צותח התורה לצאת מדירת קבע לדירת‬
‫ארעי‪ ,‬כדי שיכיר בפחיתות ערכו‪ ,‬שאיגגו בעוה״ז כי אם גר ולא תושב‪ ,‬ועי״ז‬
‫לא יבטח בצל קורהו‪ ,‬בי אס בצל שדי יתלוגן״‪ .‬עכ״ל‪ ,‬ובמובן זה גדול עד מאד‬
‫ערך ‪,‬מצוד‪ ,‬קלה״ זו‪ ,‬בהיותה יסוד ושורש האמוגה בחיי עולם‪ ,‬הבאים אחרי‬
‫חיי השעה בעולם עובר זה‪ ,‬שאינו אלא סוכה ‪ -‬דירת ארעי! ומשורש אמונה‬
‫זה לכל המצוות שבתורה תוצאות‪ .‬יפה המליץ איפיא הפיטן‪) ,‬ליום ב׳ דסוכות(‪,‬‬
‫לאמר‪. ,‬בל תהי מצות סוכה בעיניך קלה‪ ,‬כי כנגד כל המצוות דת חוקותיה‬
‫שקולה״‪ ,‬אחרי אשר כל המצוות שבתורה מיוסדות הן על האמונה בחיי נצח‪,‬‬
‫ובמתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא‪ ,‬כי ‪.‬היום לעשותן ומחר לקבל‬
‫שכרן״‪ ) ,‬ע י מ נ ץ ‪ ,‬״‪ .(:‬וזהו שאמרו חכמינו ז״ל על ״מצוה קלה״ זו‪ ,‬כי בה ינסה‬
‫הקכ״ה את האומות לע״ל‪ .‬אם יוכלו לעמוד בנסיון זה‪ ,‬לשרש מקרב לבותיהם‬
‫את ״האזרחיות״‪ ,‬שהיא מקור כל הרשע שבעולם‪ ,‬ולהחזיק במעוז הסוכה ‪ -‬דירת‬
‫הארעי‪ ,‬והמ‪,‬אמנם יבעטו בה ויעזבוד‪!,‬‬
‫ה‪.‬‬
‫והנה אחד הי׳ אברהם 'שהכיר את בוראו‪ ,‬והשתדל לפרסם שמו יתברך‬
‫בעולם ולעשות לו נפשות רבות‪ ,‬כדרשחם ז״ל הידועה על הכתוב‪ ,‬״ואת הנפש‬
‫אשר עשו בחרן״‪ ) ,‬כ ר א ש י ת ‪ ,‬י ‪-‬ה>‪.. ,‬אלו הגרים שגיירם״‪ ) ,‬נ י ״ ר ‪ ,‬פל־‪-‬ט(‪ .‬וכשנטע‬
‫‪.‬אשל בבאר שבע״ היתה מטרתו בזה‪ ,‬לקבל שמה את העוברים והשבים‪,‬‬
‫ולהכניסם לא רק תחת צל קורתו הוא‪ ,‬כי אם תחת צל כנפי השכינה‪) ,‬שם‪ ,‬פ מ י ג ( ‪.‬‬
‫ובבוא אליו המלאכים‪ ,‬שנדמו לו כערביים המשחחוים לאבק רנליהם‪) ,‬ב‪-‬מ‪ ,‬פי‪,(:‬‬
‫מיהר ״וירץ לקראתם מפתח האוהל״‪ ,‬להכניסם לאהלו בכדי להאכילם‬
‫ולהשקותם‪ ,‬ולהורותם דרבי חיים ויסודי אמונה‪ ,‬ועל מעשהו זה המליצו חכמינו‬
‫ז״ל‪ ,‬״שעשה להם סוכה״‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬כי באמרו להם ״רחצו רגליכם והשענו תחת‬
‫העץ׳‪ ,‬היתה מטרתו בוה‪ .‬שירתצו את רגליהם מטומאת העבודה הזרה‪ ,‬וישעגו‬
‫תתת העץ להנפש מדרכם‪ ,‬למען ישימו את לבמ אל מה שיורם בדרכי האלקים‪,‬‬
‫בהשרישו בקרבם את שורש האמונה בחיי הנצח‪ ,‬הבאים אחרי חיי השעה של‬
‫העולם העובר הזה‪ ,‬שאיננו אלא סוכה‪ .‬וסוכה שכזו הלא אפשר לעשותה נם‬
‫כפסח ובכל ימות השנה! ונבין מעתה מה שאמדו זיל‪ ,‬כי ניחנה מצות הסוכה‬
‫לישראל בחור סרעון על חסוכה שעשה אברהם למלאכים‪ ,‬ובדבריהם הנפלאים‬
‫ב‬
‫רס‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫האלה באו ז״ל להביננו בינה‪ ,‬כי פעולת ״מצוה קלה״ זו בקרב ישראל צריכה‬
‫להיות כפעולת אותה הסוכה שעשה אברהם בשעתו לאורחיו‪ ,‬באכרו להם‬
‫״השענו תחת העץ״‪ ,‬וכי רק ע״י הסוכה ההיא‪ ,‬שעשה הוא לר*שונה בעולם‪,‬‬
‫זכו בניו אחריו למעמד הגשגב של הר סיני‪ ,‬שאז נגלה עליהם רמה״ פ בכבודו‬
‫ו״סדש ענן למסך למו״‪ ) ,‬ת ח ל י ט ‪ ,‬ק ה ‪ -‬ל ט ( ‪ ,‬הם המה ענני הכנוד שהיו סוככים על‬
‫ישראל במדבר‪ ,‬ולמצות הסוכה השקולה נננד כל המצוות שבתודה‪ ,‬ועל ידה‬
‫יזכו ‪.‬לעתיד לבוא״‪ ,‬לאותו העתיד המזהיר של ‪.‬ביום ההוא יהיה צמח ד׳‬
‫לצבי ולכבוד לפליטת ישראל‪ ,‬וסוכה תהית לצל יומם׳‪ ) ,‬י ש ע י ־ ‪ ,‬י(‪.‬‬
‫זוהי איפוא השקפת חכמינו ז״ל על הפוכה‪ ,‬שהיא באה לא רק להזכיר את‬
‫הסוכות שבהן ישבו אבותינו במדבר בצאתם ממצרים‪ ,‬כי אם למען השריש בקרב‬
‫לבותיהמ את שרשי האמונה של הסוכה שעשר‪ ,‬אברהם לאורחיו‪ ,‬אשר רק על‬
‫ידה זכו למעמד הר סיני‪ ,‬שהיי גולת הכותרת של יציאת מצרים‪ .‬וזשאה״כ‬
‫״בסוכות תשבו שבעת ימיט‪ ,‬כל האזרח בישראל ישבו בטוכוח״‪ ,‬למטרת עקירת‬
‫שורש פורה דוש ולענה של ‪.‬האזרתיות״ מקרב לבותיהם‪ ,‬״למען ידעו דורותיכם״‬
‫למען ישכילו ויבינו לרעת‪ ,‬״כי בסוכות הושבתי את ישראל בהוציאי אותם‬
‫מארץ מצריט״‪ ,‬כי מטרת יציאת מצרים היתה להושיב את בני ישראל בסוכות‪.‬‬
‫לטעת בקרבט את נטעי הדעת של הסוכה‪ ,‬סמל האמונה של חיי הנצח כי ״אני‬
‫ד׳ אלקיכם״‪ ,‬על מנת כן הוצאתיכם משם ו‬
‫והנה כי כן פי שנים להסוכה בערכה‪ ,‬ערך לאומי מיוחד לנו בני‬
‫ישראל לבדנו‪ ,‬בתור ‪.‬זכר ליציאת מצרים״‪ ,‬ועוד ערך אנושי כללי‪ ,‬בתור‬
‫זכר להםוכה שעשה אברהם לאורייו‪ ,‬להורות על ידה לכל באי עולם‬
‫דרכי נועם של אמונה צרופה בד׳ ובחיי נצח‪ ,‬הבאים אחרי חיי השער‪ .‬של‬
‫עולם עובר זה שאיננו אלא סוכה׳ ובמובן זה הרי היא הסונה נחלת כל עמי‬
‫חבל כולם‪ .‬ואחרי אשר אומות העולם מבעטוח בסוכה‪ ,‬ומזה לכל הרעה שבעולם‬
‫תוצאות‪ ,‬לפיכך נצטוינו להקריב‪ ,‬בזמן שבית המקדש הי־ קיים‪ ,‬שבעים פדים‬
‫על שבעים אומות בחג זה‪ ,‬להתפלל עליהם כי תפקחנה עיניהם לראות את האור‬
‫חגגוז בםוכה‪.‬‬
‫‪.‬והי׳ ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים״‪ ,‬ביום אשר בו יקום‬
‫דבר הנביא לאמר‪ ,‬״והיה ד׳ למלך על כל הארץ״‪ ,‬כי יצאו אז מירושלים מי‬
‫הדעת‪ ,‬למלאות את כל ״הארץ דעה את ד׳״‪ ,‬אז ינידו וידעו כל יושבי תבל‬
‫את ערך הסוכה‪ ,‬ועל היום ההוא ניבא הנביא זכריה בשם די‪ ,‬כי ״כל הנותר‬
‫מכל המים״ יעלו ‪.‬מדי שנד‪ ,‬בשנה להשתחוות למלך ר׳ צבאות ולחוג את חג‬
‫הסוכות״‪ ) ,‬ז כ ר י ה ‪ ,‬יי‪-‬טז(‪1‬‬
‫א מ ו ד‬
‫רסא‬
‫ו‪.‬‬
‫דרב‬
‫)פסיקתא‬
‫עוד אחת נזכיר בענין הסיכה וערכה‪ .‬והוא מר‪ .‬שאמרו זיל‪,‬‬
‫נ ה נ א ‪ ,‬ה ו צ א ת מ נ ר ‪ ,‬פ ס י ק ת א נ ס ‪ ,‬ו ו ו ו כז(‪ ,‬וז״ל‪., :‬כל מי שמקיים מצות סוכה‬
‫בעוה״ז אף הקב״ה נותן לו לע״ל חלק בסוכתה של סדום‪ ,‬וכוי‪ ,‬שהיתה מסוככת‬
‫שבעד‪ .‬אילנוז זו על גב זו‪ ,‬וכוי‪ ,‬אר״י בשם ריי‪ ,‬יש מין איה שהיא מגביה‬
‫עצמה כ״ה מילין למעלה והיא רואה באוץ‪ ,‬ר״מ ור׳ יוסי וחכמים‪ ,‬אחד מהם‬
‫אומר כלי של ג׳ טפחים אם יהי׳ נתון בארץ יהי׳ רואה אותו‪ ,‬וחבירו אומר כלי‬
‫שיש בו טפח ומ־זצה‪ ,‬וחבירו אומר כלי שיש בו ג׳ אצבעות‪ ,‬אמר הקב׳׳ה‪ ,‬כל‬
‫מי שמקיים מצות סוכה בעוה״ז אני נותן לו לעייל חלק ממני‪ ,‬שלא יהי׳ העוף‬
‫יכיל להסתכל בו‪ ,‬שנאמד‪) ,‬איוב‪ ,‬בח‪-‬ו(‪ ,‬נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתהו עין‬
‫איה״‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ואין צורך לאמר עד כמה מאמר זה נפלא מכל צד‪ ,‬וכבר העיר‬
‫הרש״ב ז״ל שם בהערותיו‪ ,‬כי כל המאמר הזה סתום וחתום הנדו ואין לו כל‬
‫שחר‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ולדרכנו נאמר על פי מה שהזכרתי למעלה מה שאמרו זיל על סדום‪,‬‬
‫שהיא היתה ארץ ברוכה סאין כמוה‪ ,‬ויושביה גבה לבם בעשרם בחשבם את‬
‫עצמם לאזרחים בארץ‪ .‬ועל זח נענשו קשה ונהפכו משורש‪ .‬סדום היתה‬
‫איפוא סמל ‪.,‬יןאזרחיות״ בעולם בגיגוד גמור להסוכה‪ ,‬סמל ‪..‬הארעיות־‪ .‬זהו‬
‫שאמרו דל כי מי שמקיים מצות סוכה בעוה״ז‪ ,‬בזכרו תמיד כי רק גר הוא‬
‫בארץ‪ ,‬ולא יתגאה בעשרו ולבו לא יגבה׳ ‪,‬׳הקכ״ד‪ ,‬נותן לו תלק לעיל בסוכתה‬
‫של סדום‪ ,‬שהיתר‪ ,‬מסוככת שבער‪ ,‬אילגות זו על גב זו״‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬כי אותה הטובה‬
‫הגדולה שהשפיע הקכ״ה על סדום‪) ,‬שעליה המליצו ‪.‬שהיתר‪ ,‬מסוככת וכו״(‪ ,‬ובה‬
‫גתגאו וחטאו ונאבדו סן העולם‪ .‬אות־ז ישפיע הקב״ד‪ ,‬לע״ל על אלד‪ ,‬שמקיימים‬
‫מצות סוכה בעוה״ז וחיים על פי דרכיה!‬
‫והוסיפו ז״ל להמליץ עוד על עין האדם‪ ,‬״שכל מי שמקיים מצוח סוכה‬
‫כעוה״ז• יתן לו הקכ״ה לעייל ״חלק ממנה שלא יהיה העיף יכול להסתכל בו״‪.‬‬
‫הנה ידוע שעין ה>‪.‬דם היא מוגבלת מאד בראייתה לעומת עיניהמ של כמה‬
‫מבעלי החיים׳ וביחוד לעומת העופות שראיתם חזקה מאד‪ .‬ועיניהם יכולות‬
‫לראות אף באישון לילה ואף ממרחק גדול מאד‪ .‬ועין האיד‪ ,‬מצטיינת ביותר‬
‫במוכן זה‪ ,‬שהיא יכולה לראות מגבהי מרומים אף הדבר היותר קטן הטוטל‬
‫על הארץ‪ ,‬תולעת או רמש קטן‪ ,‬וכרגע חתנפל עליהמ ממרומי שחק ותבלעם‪.‬‬
‫והמליצו ז״ל על זה שהיא יכולה לראות מגובה של כיה מילין כלי קטן של ג׳‬
‫טפחים‪ ,‬ואף של טפח ומחצה ואף של שלש אצבעות‪ .‬ואט נשאל על מה עשה‬
‫ד׳ ככה‪ ,‬להגביל כיכ את ראייה עינו של האדם 'מבחר הבריאה? על זה נשיב‬
‫ני במחשבה חחלה עשה זאת ‪-,‬יוצר האדם בחכמה״‪ ,‬להנביל ראיית עינו של‬
‫רסב‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫ש ב ת‬
‫יצית זה‪ ,‬אשר »לא תשבע לראות״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬א ‪ -‬ח > ‪ ,‬וכל מה שעינו רואה לבו חומד!‬
‫ושני אלה‪ ,‬העין והלב‪ ,‬הם הם ״הני תרי סרסורי דעבירה״‪ ) ,‬י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ב ר כ ו ת ‪ ,‬פ י א ‪ ,‬ה י ה ( ‪,‬‬
‫שהט מטים את האדם מדרכי תיימ ומורידים אותו לבור שחת של החטא‪ .‬אין‬
‫טוב לו להאדם אלא שתהא ראייתו מוגבלת‪ ,‬בכדי שלא תראה עינו יוחד מדי‬
‫ולבו לא יחמוד אז‪ .‬אבל ‪.‬מי שמקיים מצות סוכה בעוה״ז״‪ ,‬ובזכרו שהוא רק גר‬
‫בארץ הוא ״עוצם עיגו מראות ברעי‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬ל ג ‪ -‬ט י ( ‪ ,‬לו יחן הקביח לעתיד‬
‫לבוא ‪.‬חלק ממנה״‪ ,‬חלק טוב מראיית האיה‪ ,‬במדה מרובה כזו‪. ,‬מה שלא יוכל‬
‫העוף להמתכל בו״!‬
‫ז‪.‬‬
‫ואחרי כל האמור בזה על הסוכה וערכה‪ ,‬נעבור מעתה אל הלולב ומיניו‬
‫ואל היחס שביניהם ובין הסוכה‪ ,‬ונזכיר נא בזה מה שאמדו זיל‪) ,‬במאמרם‬
‫שהצננו בראש דברינו אלה‪ .‬כי ״אין מלך המשית בא אלא ליתן לאומות העולם‬
‫שתי מצוות‪ ,‬כגון מוכה ולולב״(‪ .‬ומה נפלאים הדברים! המוכה בתור סמל‬
‫השלומ ובתור תרופה למחלת ״האזרחיות״‪ ,‬שעל זה דברתי בשני מאמרי אלה׳‬
‫משתייכת אמנם לכל האומות ואותה יחן להן מלך המשיח לעתיד לבוא‪ .‬אבל‬
‫מה טיבו של הלולב‪ ,‬סמל הנצתון שלנו ביום הדין‪ ,‬להיות ניתן לאומות העולם ז‬
‫ועלינו להבין בדברים ואז נמצא גם אח היחס שבין ארבעת המינים ובין‬
‫הסוכה‪.‬‬
‫על דרך ארבעת המינים בכלל דברתי בעדה ברחבה במאמרי ‪.‬שובע‬
‫שמחות״‪ ,‬ובזה נעמוד רק על ההבדל העיקרי שבין שתי מצוות אלו‪ ,‬הסוכה‬
‫והלולב‪.‬‬
‫על הלולב ומיניו ״נאמר ולקחתם לכם׳‪ ,‬ובאה על זר‪ ,‬קבלת חכמינו זיל‪,‬‬
‫‪,,‬לכם משלכם״‪ ,‬ולפיכך ‪.‬אין אדם יוצא בלולבו של חבירו״> ועל הסוכה נאמד‬
‫״כל האזרת בישראל ישבו בסוכות״‪ .‬ולמדו מור‪ ,‬חכמינו ז״ל‪ ,‬״שכל ישראל ראויים‬
‫)פיכה‪ ,‬ני!‪.(:‬‬
‫לישב בסוכה אחת״‪ ,‬ולפיכך ״אדם יוצא בסוכתו של חבירו״‪,‬‬
‫הבדל עיקרי זה בין שתי המצוות הללו הבאות באחת לחנ קדוש זה ללמדנו‬
‫הדבר‪ ,‬הוא בא‪ ,‬וםמנו נקח להבין דברי חכמינו זכרונם לברכה וחירותם‬
‫במאמרם הנפלא על תעודתו של מלך המשית לתת לאומות העולם שתי‬
‫מצוות אלו‪.‬‬
‫תעודת הסוכר‪ ,‬היא להורות את האדם מישראל‪ ,‬לצאת מדירת קבע לדירת‬
‫ארעי‪ ,‬כדי שיביע בפחיתות ערכו שאינו בעוה״ז כי אם גר ולא תושב! ומאחר‬
‫שכן למה לו לדאוג לזה שתהא סוכתו הארעית שלו דוקאז הלא רק גר הנהו‪,‬‬
‫ואין דרכו של גר לטרוח בםה שאיגו שלו‪ ,‬ולפיכך אף סוכה שאולה כשירה‪.‬‬
‫וידוע מה שכתב דש״י ד ל שם‪ ,‬״דמשמע טוכה אחת לכל ישראל ואיא שיהא‬
‫א מ ו ר‬
‫רסג‬
‫לכולם‪ ,‬דלא טסי שוד‪ ,‬פרוסה לכל אהד״! ומה רבו היבדים שנאמרו בביאור‬
‫דברי רש׳י הללו‪ ,‬שאין דין ‪.‬שלו״ בדבר שאין בו שוה פרוטה‪.‬‬
‫ולדרכנו נאסר בכוונה רש״י ז״ל‪ ,‬כי עצם הצווי של ״כל האזרח״‪ ,‬הבא‬
‫לעקור את ‪.‬האזרחיות׳ מן העולם‪ ,‬מתנגד בעיקרו להמושג של ״שלוי‪ ,‬ולפיכך‬
‫למדו ז״ל מזה שפיר‪ ,‬שאדם יוצא בסוכתו של חבידו ואף שאולה כשירה‪ .‬ומה‬
‫שנאמר ‪.‬חג הסוכות תעשה ל ך ״ ׳ ) ד ב ר י ם ‪ ,‬ט ז ‪ -‬י ג ( ‪ ,‬בא למעט סוכה גזולה‪ ,‬ו ס ו כ ה ‪ ,‬ט‪!(.‬‬
‫ואף שהגזולה פסולה מצד ״מצוה הבאה בעבירה״‪) ,‬כמו שהקשו בתוספות שם'‪,‬‬
‫אלא שבא הלימוד המיוחד הזה על פסול הנזילה בסוכה להביננו בינה‪ ,‬כי עצם‬
‫מושג הסוכה שולל את מושג הנזילה! כי אם יזכור האדמ תמיד שרק גר הוא‬
‫בארץ‪. ,‬ווה שיש לו איגו שלו״‪ ,‬אחרי אשר ‪.‬יצבור ולא ידע מי‬
‫אוספם״‪ ) ,‬ת ח ל י ט ‪ ,‬ל ט ‪ , 0 -‬״קנין שאינו שלו למה הוא לו״ ? אין הסוכה יכולה איפוא‬
‫להיות גזולה‪ ,‬אחרי אשר נזילה וסוכה הם שני דברים םתננדים !‬
‫ואולם אמ כי עקירת ‪.‬האזרחיות״ באה להעביד את הרשעה מקרב הארץ‬
‫ולהביא ברכה וטובה לעולם‪ ,‬אכל הלא גם צד שלילי יש בעקידה זו‪ .‬כי אם‬
‫ישים האדם אל לבו לזכור חמיד שרק גר הוא בארץ‪ ,‬הלא יחכן שחרפינה אז‬
‫ידיו מלעסוק בישובו של עולם שאינו שלו‪ ,‬ונמצא העולם בטל ושמם‪,‬‬
‫וזהו הלא נגד רצון הבוית״ש‪ ,‬כדבר הכתוב ‪.‬לא תהו בראה לשבת‬
‫יצרה״‪ ) ,‬י ש ע י ה ‪ • ,‬ד ח ‪ -‬י ח > ‪ .‬התורה לימרה אותנו דרך ארץ‪ ,‬״שיהא אדם חורש‬
‫בשעת חרישה זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה״‪ ) ,‬ב ר ב ו ת ‪ ,‬ל י ה ! ( ‪ ,‬ועוסק‬
‫בישובו של עולם‪ ,‬אלא שיזכור תמיד שאין העסק בישובו של עולם עובר זה‬
‫מטרת חייו היחידית עלי אדמות‪ .‬ולמען הציל את האדם מטעות זו‪ ,‬שעלול הוא‬
‫ליפול בה ע״י מצות הםוכת המוכרת לו את גירותו בארץ‪ ,‬באה יחד עמה מצות‬
‫ארבעת המינים‪ ,‬שעליהם נאמר ‪,.‬לכם‪-‬משלכם״‪ ,‬והיא מחייבת איפוא את האדם‬
‫לעטוק בגטי‪8‬ד‪ ,‬ובזריעה ובישובו של עולם‪ ,‬למען ישיג בעמלו דבר שיהא‬
‫״שלו* ממש וקנינו הפרטי‪.‬‬
‫שתי המצוות הללו‪ ,‬הסוכה והלולב‪ ,‬הן שתי קצוות מתנגדות וו לוו‪,‬‬
‫וכשהן באות כאחת תולד מהן אותה הסינטיזה הברורה‪ ,‬המורה לאדמ את דרך‬
‫התורה‪ -‬שאין לו לברוח מן החיים ולההביל את עניני העולם הזה‪ ,‬אלא שבעסקו‬
‫בחיי שעה יזכור תמיד את חיי הנצח בעולם שכולו טוב‪ ,‬ואז ילך לבטח דרכו‬
‫ויגיע למטרת חייו‪ ,‬שבשבילה נברא!‬
‫ונבין על פי האמור מה שמצות ארבעת המינים נקראת על שט הלולב‬
‫ילא על שם האתיונ שהיא ‪.‬כעל טעם וריח ודומה ללב״‪ ) ,‬ו י ק י ר ‪ ,‬פ י ל ( ‪ .‬וכבר שאלו‬
‫על זה בנמרא‪ ,‬״מאי טעמא לא מברכינן אלא על נטילת לולב״ ? והשיבו על‬
‫זה ‪.‬הואיל וגבוה מכולן״‪ ) ,‬ס י כ ה ‪ ,‬ל״!‪ ,>:‬אבל תשובה זו לכאורא אינה מובנת‪ ,‬וכי‬
‫בשביל גובה קומתו של הלולב תשוב הוא יותר מהאתרוג בעל הטעט והרית ?‬
‫׳‪01‬‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫הלא כבר נאמר ״אל תכט אל מראהו ואל גובה קומתו״׳‬
‫שאין גובה הקומה חשיבות מיוחדת‪.‬‬
‫ואולי יתכן לאפר עפ״י מה שכתבו בתוספות )שם‪ ,‬ל י ה ‪ .‬בד‪-‬ה לפי(‪. ,‬דאפילו‬
‫מאן דלא תייש הכא גבי אתרוג לרין ממון‪ ,‬היינו משום דעיקרו לאכילה‪ ,‬אבל‬
‫לולב דלית ביה אכילה כתיב לכמ דידיה לענין דין ממון״‪ ,‬ומנת דכרידם היא‪,‬‬
‫כי האתרוג שהוא ראוי לאכילה אפשר לאמר עליו‪ ,‬שרק ״היתר אכילה בעינן‬
‫דין ממון לא בעינן״‪ ,‬ואתרוג של מעשר שגי בירושלים כשר‪ ,‬אף שאיגו שלו‬
‫למאן דסיל מעשר ממון נבוה הוא‪ ,‬מאחר שיש בו היתר אכילה! אבל הלולב‬
‫שאינו ראוי לאכילה הכל מודים‪ ,‬שהלימוד של ״לכם״ דגאמר נמ בו בא ללמדנו‬
‫שיהא בו דין ממין ממש‪ ,‬ואם אינו ״שלו״ הוא פסול‪.‬‬
‫ומאחר שביארנו שמצות ארבעת המינים באד‪ ,‬לדורות את דרך החווה‪,‬‬
‫שיהא אדם עוסק בישובו של עולם‪ ,‬נכדי להשיג עיי ז את קניניו הפרטיים‬
‫שיהיו ״שלוי‪ ,‬ודין זה מוכרח הוא כאמור יותר בלולב מבאתרוג‪ ,‬שדי לו בהיתר‬
‫אכילה לבד אף שאינו שלו‪ ,‬לכן נקראת מצוד‪ ,‬זו על שם הלולב‪ .‬אנו מגרכים‬
‫לפיכך ‪,,‬על נטילת לולבי ולא »על נטילת אתרוג״‪. ,‬דואיל ונכוה מכולן״‪ ,‬זאת‬
‫אומרת׳ שגבה הוא מהאתרונ לא בקומתו ני אם בערכו‪ ,‬ערך הלימוד של ״שלו״‪,‬‬
‫שזה אגו למדים רק ממנו!‬
‫)שיא׳טז‪-‬ו(‪.‬‬
‫מכאן‬
‫ח‪.‬‬
‫שתי אלה‪ ,‬הסוכה והלולב‪ ,‬הם לנו איפוא ״שגי מלאכי השרת המלוין את‬
‫האדם״‪ ) ,‬ה ג י ג ה ‪ ,‬ט״!‪ ,(.‬והם לנו למורי דרך להורות לנו את הדרך נלך בה‪ ,‬למען‬
‫נחי׳ חיי שמים עלי ארץ‪ .‬ומדי שנה בשנה בבוא עת האסיף‪ ,‬בזמן ׳׳שכל אחד‬
‫רוצה לילך מן השדה לתוך ביתו לישב בו ישיבת קבע״‪ ,‬ואנו יוצאים אז‬
‫םבתינו לסוכה‪, .‬כדי שנכיר בפחיתות עדכנו שאיננו בעוה״ז כי אם גרים ולא‬
‫תושבים״‪ ,‬אנו לוקחים אז בידינו את הלולב‪ ,‬סמל העסק בישובו של עולם‬
‫וםזונים את שניהם יתד‪ ,‬את הסוכה ואת הלולב‪ ,‬ועייז אנו מנצחים נצחון רוחני‬
‫את מלחמת החיים הקשה‪ .‬״הוא שדוד אומר לישראל‪ .‬אם קיימתם מצות לולב‬
‫שנקרא נעים‪ ,‬שנאמר נעימות בימינך נצח‪ ,‬הרי אתה מבושר שנצחת‬
‫לאו״ה׳‪ ) ,‬ו י ק י ר ש ם ( ‪ .‬וענין הנעימות שבלולב הוא בזה‪ ,‬מה שעל ידו אנו באים‬
‫לידי שווי המשקל בין שני הקצוות המתננדים‪ ,‬והוא מעמיד אוח נו ״ישר״‪.‬‬
‫כאמור ‪.‬אשר עשה האלקים את האדם ישר״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬ז ‪ -‬ה ט > ‪ ,‬ואין לך נעימות‬
‫גדולה מזו‪ ,‬ואין לך גצהון דוחגי יותר גדול מזה!‬
‫וכבר הזכרחי למעלה את דברי הנביא זכריה על חג הסוכות העתיד‬
‫להיות חג האנושיות כולה‪ ,‬בבוא היום אשר בו ״יצאו מים חיים מירושלים״‪ ,‬מי‬
‫הדעת את ד׳‪ ,‬להחיות ארץ ויושביה‪ ,‬אז יכירו וידעו כל יושבי תבל 'את ערך‬
‫א מ ו ד‬
‫רסה‬
‫הסונה והלולב גם •חי‪ .‬ובעלותם ״טדי שנה בשנה להשתחוות למלך ד׳ צבאות‬
‫ולחוג את חג חסונות״‪ ,‬יקחו אז כולם גם את הלולנ נידיהם ! ומלך המשיח׳‬
‫״שרש ישי אשר עומד לנס עפים אליו גוים ידרושו״‪ ) ,‬י ש ע י ה ‪ ,‬י א ‪ -‬י ( ‪ ,‬עליו יאמרו‬
‫חנפינו ז״ל נםליצתם הגפלאה‪ ,‬ני תעודתו תהיי לתת •לאומות העולם שחי מצות אלו‬
‫סוכה ולולנ״‪ ,‬ועיי שתי המצוות הללו ישיפ פשפש וצדקה נארץ׳ הרשעה כולד‪.‬‬
‫כעשן תכלה‪ ,‬והארץ הפלא‪.‬׳דעה את ד כפיס לים מכסים׳ )שם> ‪1‬‬
‫ש כ ח‬
‫רסו‬
‫ו מ ן מ ד‬
‫לחג הסוכות‪/‬מאמר ד ‪/‬‬
‫שמחות‪.‬‬
‫שובע‬
‫ולקחתם‬
‫וענף‬
‫שבעת‬
‫שיבע‬
‫לכם‬
‫עץ‬
‫ביום‬
‫עבות‬
‫הראשו!‬
‫וערבי‬
‫פרי עץ‬
‫נחל‬
‫ושמחתם‬
‫שפתות את פניך‬
‫נעימות‬
‫בימינך נצח‪,‬‬
‫תהי קורא נ ן‬
‫ארנעה מינים‬
‫ש ב י י י נ יפונה וחגיגה ושמחה‪,‬‬
‫ואס‬
‫שמחה ?‬
‫ימה‬
‫נריה‪,‬‬
‫מלפני‬
‫אינון‬
‫נצוהייא‬
‫י נ פ ניום‬
‫ויויניהם‬
‫ר׳ מני פתח‪,‬‬
‫רומה‬
‫דוד אין ב נ י‬
‫לעין‪,‬‬
‫שנננםו‬
‫ואוזרוגיהם בידיהם א נ ו‬
‫נאיין נ י ו י‬
‫ומקטרגים יפני‬
‫לישראז‬
‫יודעים‬
‫ואומר י ה פ‬
‫ויקהתט‬
‫)ויקרא ר נ ה ‪ ,‬פ ר ש ה‬
‫השורה‬
‫והערבה‬
‫האנדים גדול‬
‫דומה י פ ה ‪,‬‬
‫מאיו‬
‫אצי‬
‫דישראי‬
‫עצמותי האמרנח ו י מ י נמוך‪,‬‬
‫עצמותי תאמרנה‪.‬‬
‫ו א י ו הן‪,‬‬
‫א י א נ ט ה שישראי יוצאים‬
‫הראשון וגי׳‪,‬‬
‫ני‬
‫ישנים‬
‫ואויה באים‬
‫שי‬
‫אל‬
‫א ם שמחה י מ ה חגיגה‬
‫א י א מאן י נ ס י נ‬
‫כך ישראי‬
‫ל פ י נ ך משה מזהיר‬
‫זה א י א ב ש נ י י ה י ו י ב ‪,‬‬
‫ני‬
‫אנין‬
‫ו י י ת א נ ן ידעין מאן נ צ ח‬
‫הקנ״ה‬
‫והדס‬
‫א״ר‬
‫משי‬
‫כג‪-‬מ(‪.‬‬
‫) ת ה י י ס ‪ ,‬טז—יא(‪,‬‬
‫א י ו ש נ ע מצוות שנהג‪,‬‬
‫ו י י ת אנן ירעין מאן היא נ צ ח ‪,‬‬
‫אנן ידעין דהוא נצוחייא‪,‬‬
‫הקניה‬
‫לפני‬
‫ימים‪.‬‬
‫חגיגה‬
‫ד׳‬
‫)ויקרא‪.‬‬
‫א י א ש נ ע שטחית‪.‬‬
‫הדיין‬
‫הדר‬
‫כפת‬
‫תמרים‬
‫אלקיכם‬
‫יוינ‬
‫יא‬
‫יי(‪.‬‬
‫נאמר פסוק‬
‫רומח ישדרה ש י אדם‪,‬‬
‫והאתרוג‬
‫דומה י י ב ‪,‬‬
‫אמר‬
‫שהם שקולים נ ג ד נ ל הנוף‪ ,‬הוי‬
‫)שם(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫שאלת נצח מנסדת בעולם על מהותו וטיבו של האדם‪ ,‬והיא הולכת‬
‫ונשאלת מדור לדור‪ ,‬לאמר‪ ,‬בן אדם זה אשר ידו בכל מושלת והוא מתנשא‬
‫לאמר אני אמלוך על תבל ומלואה‪ ,‬מה הוא‪ ,‬ואיך בא לעולם ? ושתי תשובות‬
‫ישנן על שאלת עולמיט זו‪ ,‬והן מתנגדות מן הקצח אל הקצה‪ .‬הכופרימ‬
‫למיניהם‪ ,‬תסרי תאמונה בפרשת בריאת שמיט וארץ‪ ,‬אוטריט כי האדט איננו‬
‫אלא חוליא אחת עליונה בשלשלת היצורים כולם‪ ,‬וכאתר מברואי מטה הנהו‪,‬‬
‫ואין בינו וביניהם בעצם אופן בריאתו‪ .‬ולא כלום‪ .‬לעומתם משיבים מאמיני‬
‫התורה‪ ,‬לא רק מקרבנו כי אם גם מקרב העמים האחרים‪ ,‬המכירים בקדושת‬
‫תורתנו‪ ,‬ואומרים בדברי הכתוב‪ ,‬״זר‪ ,‬ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקיס אדם‬
‫בדמות אלקים עשה אותו״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬ה ‪ -‬א ( ‪ .‬האדם עומד הנהו מתוץ לשלשלת‬
‫הבריאה של כל ברואי מטח‪ ,‬ואיננו משתייך כלל לסוג בעלי החיים השונים‬
‫א ס ו ר‬
‫רסז‬
‫אשר על פני האדמה‪ ,‬בהיותו ״יציר כפיו של הקכ״ה״‪ ,‬שברא אותו ״בצלמו‬
‫בצלם אלקים״‪ ,‬וישימהו למושל ארץ לרדות ״בדגת הים ובעוף השמים ובכל‬
‫החיה הרוםשת על הארץ״‪) ,‬שם‪ ,‬א ‪ -‬כ ת ( ‪ .‬ואם כי נברא אמנם נם הוא »עשר מן‬
‫האדמה״‪ ,‬ככל יצירי ארץ‪ ,‬אבל הן נפח יוצרו ״באפיו נשסת חיים ויהי האדם‬
‫לנפש חיה״‪) ,‬שם‪ .‬ב ‪ -‬ז ( ‪ .‬תהומ עמוקה רובצת איפוא בין כל יתר היצורים אשר‬
‫על פני האדמה ובין האדם‪ ,‬מבחר הבריאה‪ ,‬ואין כל ערך ושווי בינו וביניהם‬
‫כלל‪ ,‬ואף לא ביגו וכין הקוף הכי גדול ומפותת׳ אשר למרות החפחחותו הגבוהה‬
‫בערך לעומת יתר החיה והבהמה‪ ,‬הגהו גם הוא רק בעל חי כיתר בעלי החיים‬
‫אשר על פני הארץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫שאלת עולמים זו על מהותו של האדם ואופן הופיעו בעולם‪ ,‬איננה‬
‫שאלה מפשמת לבד‪ ,‬שאלה דתית שאין בה עסק אלא להמאמינים בוכוחיהם‬
‫הדתיים עם חסרי האמונה‪ .‬שאלה זו היא שאלת היים בוערת‪ ,‬שבפתוונה‬
‫הנכון תלוי גורל כל האנושיות כולה‪ ,‬ועתידות תבל ויושביה בידה ניתנו‪.‬‬
‫אם האדם הוא יציר כפיי של הקב״ה‪ ,‬שיצר אותו בצלמו בצלם דמות תבניתו‪,‬‬
‫״ויפח באפיו נשמת חיים״‪ ,‬והדעת שבו היא ״;חלת ש־די ממרומים״‪ ) .‬א י ו ב ‪ ,‬ל ח ‪ -‬נ ( ‪,‬‬
‫אז הלא'רות ‪9‬נינתו תענדו‪ ,‬כי מטרתו בחייו היא להתדמות ליוצרו במעשיו‪,‬‬
‫) ש ב ת ‪ ,‬קלג‪.>:‬‬
‫כמאמרם דיל‪ ,‬״מה הוא חנון ורחום אף אחד‪ ,‬היה חנון ורחום״‪,‬‬
‫חובתו של האדט היא לשאוף לצדק ולמשפט‪ ,‬שהם מכון כסאו של בוראו‬
‫ואותם הוא דורש מאת האדם‪' ,‬יציר כפיו‪ ,‬לעשותם‪ ,‬כדבר הנביא הםורשתי‪,‬‬
‫לאמר‪ .‬״הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך‪ ,‬כי אם עשות משפט‬
‫ואהבת חסד״‪ ) ,‬מ י כ ה ‪ ,‬י ‪ -‬״ ( ‪ .‬אם מהאדם הראשון שנוצר בצלם אלקים‪ ,‬השתלשלה‬
‫שלשלת הבריאה כולה‪ ,‬ככל אשר תספר לנו תורתנו‪ ,‬אז הלא כל בני האדם‬
‫אחים המה‪ ,‬בני אב אחד! ודברי הנביא מלאכי‪ ,‬״הלוא אב אחד לכולנו‪,‬‬
‫הלוא א‪-‬ל אחד בראנו״‪ ) ,‬מ ל א כ י ‪ ,‬נ ‪ -‬י > ‪ ,‬מוסנים המה על כל בני האדם כולם‪,‬‬
‫מבלי הבדל עם וגזע‪ ,‬ועל כולם יחד יאמר רבי עקיבא במשנתו‪ ,‬״חביב אדם‬
‫שגברא בצלם"‪ ) ,‬א ב י ת ‪-0 ,‬ג‪ ,‬מי׳־י(‪ ,‬וםי שקם על רעהו להרגו רוצח אחיו הוא‬
‫ואות קין על מצחו‪ .‬השאיפה הכי רוממד‪ ,‬של האנושיות כולה צריכה‬
‫איפוא להיות שאיפת השלו׳ הכללי‪ ,‬וחזון נביאינו על השבחת המלחמות‬
‫וכתיתת החרבוח ״באחרית הימים״‪ ,‬הוא חזון העתיד המזהיר לכל יושבי‬
‫תבל כולם!‬
‫אבל אם האדם הראשון רק התפתח במשך הדורות עדי הגיעו למדרגת‬
‫בן דעת‪ ,‬הרי אין עליו כל חובות מוטריות של צדק ומש‪8‬ט כי מי וה הטיל‬
‫אותם עליו‪ ,‬ומי ידרוש ואת ממנו לעשותם ו כשמ שאין בממשלת היער של כל‬
‫ש ב ת‬
‫רשז‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫חיחו ארץ לא חסד ולא רחמים‪ ,‬לא חמלה ולא חנינה׳ כי ‪ on‬חוק הביזל‬
‫האכזרי של ‪,‬כל הגדול מחנירו בולע את חבירו״‪) .‬ע•!‪ .‬י‪ ,(.‬כן אין גס‬
‫בממשלת בני האדם‪ ,‬לא דרישת משפט ולא אהבה חסד‪ ,‬כי אם השחלטות‬
‫החזק על החלש סמנו‪ ,‬כי מי שלו הכח לו גם הזכות ואין רחמים בדינם‪,‬‬
‫כי אין צדק ואין משפט בעולם‪ ,‬כי אם שלטון האגרוף של החזק‪. ,‬הותרה‬
‫הרצועה‪ ,‬לית דין ולית דיין׳‪ ) ,‬מ י ‪ -‬ר ‪ ,‬ו י ק ד א ‪ -‬פ כ ‪ -‬ח ! ק ה ל ת ‪ ,‬פ ״ « ( ‪ .‬״ (‬
‫מחורה זאת של רשעי ארץ‪ ,‬שכחי אלקיס׳ צמחה תורת הגזע של‬
‫עמלקי זמגנו יס״ש‪ ,‬שהתנשאו בגאות רשע לאמר על עצמם׳ שהם הם בגי‬
‫הגזע הכי גבוה‪ ,‬ולהם איפוא הזכות להשליך את שלסונם על יתר עסי תבל‪.‬‬
‫ולשעבדם תתתיהם כעבדי עולם‪ .‬התורה הארורה הזאת הביאה לידי הםלחמה‬
‫הגוראה‪ ,‬מלתמת העולם‪ ,‬שהוציאה להורג אלפי רבבות אגשים‪ ,‬והציפה את‬
‫כל הארץ בנהרי נחלי דמים; וביחוד הרבתה אח חללי עפנו האומלל‪ ,‬שעליו‬
‫הכריזו רשעי ארץ ההם‪ ,‬שהוא הכי נפוך שבנזעיס‪ ,‬ואחת דתם להשפד ולעבור‬
‫פן הארץ‪.‬‬
‫שנאתט הנוראה לעמנו מקורה היא בניגוד הגמור והמוחלט‪ ,‬שבין‬
‫תודתפ המזויפת‪ ,‬תורת הגזע ושלטון האגרוף של זה שזרועו מושלה לו‪ ,‬ובץ‬
‫תורת אותו העס שהביא לעולם את האמונה‪1‬באלקי השפיט והארץ‪ ,‬אלקי‬
‫החסד והדחפים‪ ,‬אוחו העם שהשמיע ראשונה בעולם את דבר ד׳ ‪.‬לא חרצתי‪.‬‬
‫ואשר מקרבו יצאו ‪.‬נביאי האמת וצדק״‪ ,‬שהטיפו בשם ד׳ לצדק עולמים‬
‫ולשלו׳ אמת בין כל יושבי תבל‪ .‬בשנאתם הנוראה לישראל ובעברתם כי‬
‫קשתה החריבו את נאות יעקב בכל ארצות אירופז חורבן נירא‪ ,‬שכמוהו לא‬
‫הי׳ עוד מיום גלותנו מארצנו‪ .‬אםנם זכינו כבר לראות בעינינו‪ ,‬כי ‪ .‬א ‪ -‬ל‬
‫גקסות ד׳״‪ ,‬והוא עשה גקמות בממלכה החוטאת ההיא‪ .‬כי הוכחה חרם בידי‬
‫צבאות הברית‪ ,‬ואחריחה המרה עוד נכונה לפניה‪ ,‬ובאשר גסלה לא חוטיף‬
‫לקוט עוד‪ ,‬כן יאבדו כל אויביך די‪ ,‬ותהי לאות לבני מדי! אבל מד‪ ,‬נורא‬
‫״(‬
‫נפרק‬
‫גי‬
‫מקומו‬
‫מה‬
‫נתופפות‬
‫‪1‬ה‬
‫ביי‪.‬‬
‫העגופ‬
‫ואין‬
‫ניי‬
‫ומה‬
‫״׳ש‬
‫שמורגי‬
‫סוטה‪,‬‬
‫מירושלמי‪,‬‬
‫ענין‬
‫נולט‬
‫נספר‬
‫סדר‬
‫ימסנת נרנוח‪,‬‬
‫בפי‬
‫נפיא‬
‫הנרי״פ‬
‫חעויס‪,‬‬
‫יד‪,.‬‬
‫נד״׳ה‬
‫יראה‬
‫ננוחה‪,‬‬
‫יהמייגח‬
‫למשנת׳‬
‫נתנ וז״י‪:‬‬
‫בנחנם‬
‫שהדנריפ‬
‫נ ׳ ההברות שי‬
‫ז ‪ 1‬״ י ‪ ,‬שהיתר‪,‬‬
‫ונישונפ‪,‬‬
‫עינו‬
‫שמשס מקודח הנכון ‪I‬‬
‫ונו״‪.‬‬
‫‪,,‬הותרה‬
‫נ פ י חעויפ‪.‬‬
‫והנה‬
‫שהזנרחי‪,‬‬
‫והודעתי‬
‫שי פריקת עוי‬
‫תורה‪,‬‬
‫» ש פ באח‬
‫להניד‬
‫יחפ‬
‫נ י הריאח נ ד ב ר • ההוספות‬
‫הר«ועה« נאמרו שפ ע י התרת‬
‫נמונן‬
‫נעיי‬
‫הוהרח‬
‫שי‬
‫בעיי תורה‬
‫הר‪1‬ועה‪,‬‬
‫שתפשו‬
‫משוטפת נ כ י פנות התלמודים‬
‫העלימו עיניהפ מדברי המדרש‬
‫נ ל ספק‬
‫״וננר‬
‫עודס בירדן‪,‬‬
‫הפורגית‬
‫חיבר‪,‬‬
‫יהגרי״פ‬
‫זג»י‪,‬‬
‫שיחו‬
‫שנדפפ‬
‫* י י חברות‬
‫כמשניות הנדיייפ‬
‫הוגאת מיינא‪,‬‬
‫והפקרות‪,‬‬
‫מ א מ ר זה‬
‫וד‪,‬מיר׳‪1‬יפ‪,‬‬
‫וחני‬
‫הערנות‪,‬‬
‫מ י י נ ה זו במובנה המורגל‬
‫ואין וה‬
‫יראת העונש‬
‫פ‪1‬או‪,‬‬
‫פ»ין‬
‫איתא‬
‫שט‪ ,‬ש ה ב י א ו‬
‫מני׳‬
‫ויא‬
‫להם‪,‬‬
‫‪nn‬‬
‫ואף הגאון‬
‫כמוהו‬
‫נפי‬
‫נמעט‪,‬‬
‫העולפ‬
‫א מ ו ר‬
‫רסמ‬
‫הדבר‪ ,‬כי הרעל של שנאת ישראל‪ ,‬שהפיצה בעולם אותה מלכות זדון הרעיל‬
‫לא רק את לבות יושבי אוהן הארצות‪ ,‬שהיו כבושות תחת ידה במשך שנות‬
‫ממלחמה‪ ,‬כי אם גם את לבותיהם של רבים מיושבי הארצות החפשיוח‪ ,‬שנלחמו‬
‫בה בהרף גפש! ושנאה מתפירה זו התפשטה אף במקומות‪ .‬ששם עקבותיה‬
‫לא גודעו בטרט הופיעה בעולט תורת הגזע הארורה של רשעי אוץ ההם‪.‬‬
‫תקותנו היחידה היא‪ ,‬כי יעביר ד׳ את רוח הטומאה פן הארץ‪ ,‬ועיגי עודים‬
‫תפקחנה לראות נכחה ולשפוט מישריט‪ ,‬ואז חחלוף כצל שנאת העולם‬
‫לעם עולם!‬
‫ג‪.‬‬
‫ננד התורה הזאת‪ ,‬החותרת חתירה עמוקה תחת שרשי האמינה נאלקי‬
‫עולם ובבריאה שמים וארץ‪ ,‬והמשפלת את ערך האדם‪ ,‬מבחר הבריאה‪ ,‬עד‬
‫לדיוטא התחחונה‪ -‬כאחד מתיחו ארץ‪ ,‬נתחברה כבר ספרות שלמה בלשונות‬
‫שונות‪ ,‬להוכיח את זיופה ואת המות שבפירה‪ .‬ואולט חכמינו ז׳׳ל השכילו‬
‫לסתור את כל בנינה של תורה מזויפת זו במאמר שנון אחד‪ ,‬הווקכ ויורד עד‬
‫התהום של שאלת בדיאח האדם ומהוחו‪ .‬הלא כה דבריהם זיל ‪. :‬ששה דברים‬
‫נאסרו בבני אדם‪ ,‬שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבהמד״ שלשה כמלאכי‬
‫השרת‪ ,‬יש לן‪1‬ם דעת כמלאכי השרת‪ ,‬ומהלכים בקומה זקופה כמלאכי השרת‪,‬‬
‫ומספרים בלשון הקידש כמלאכי השרת ! ושלשה כבהמה‪ ,‬אוכלים ושותים‬
‫כבהמה‪ ,‬פרים ורבימ כבהמה‪ ,‬ומוציאים רעי כבהמה״‪ ) ,‬ח ג י ג ה ‪ ,‬ט!‪ .(.‬והנה מה‬
‫שאמרו ״שמספרים בלהיק״‪ -‬כונחם ברורה על כח הדבור שיש באדכ‪ ,‬שהוא‬
‫חלק אלוקי ממעל‪ ,‬ולא על הדבור בלשון הקודש דוקא‪ ,‬שהרי אין בני האדם‬
‫בכלל מספרים בלשון זו! ״אלא משום המלאכים נקט לשון הקודש‪ ,‬כדאמרינן‬
‫דלא ידעי לשון ארמית׳ ולא בא לדמות בן אדם למלאכי השרת‪ ,‬אלא שיש לו‬
‫כח הדבור״‪ ) ,‬ח ד ו ש י א ג י ו ת ל מ ה ר ש ״ א !״ל(‪.‬‬
‫דבור ולשון‪ ,‬לאפיקי בהמה שאין לה‬
‫וראי׳ ברורה להנחה נכונה זו‪ .‬שהדי מאמר זה נשנה‪ ,‬בכמה שנויים‪ ,‬במדרש‬
‫רבה‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬פ י ח ( ‪ ,‬ושם נאמר סתם‪ ,‬״מדבר כמלאכי השרתי‪.‬‬
‫הרי שחשבו לנו חכמינו ז״ל שלשה דברים‪ ,‬שיש בבני אדם מה שיש‬
‫במלאכי השרת‪ ,‬והם הדעה והדבור והקומה הזקופה‪. .‬הדעה והדבור׳‪ ,‬שני‬
‫הכתרים שבהם הכתיר הבורא יתיש את האדמ וישימהו נם לכושל ארץ‪,‬‬
‫באו להאדם ע״י נשמח החיים‪ ,‬שנפח יוצרו ״באפיו ויהי האדם לנפש חיה׳‪.‬‬
‫נשמת החיים היא זיק מפרום‪ ,‬ממקור חיי הנצח של חי העולמים‪ ,‬כמליצה‬
‫הזוה״ק‪ .‬ירא נשמתא קדישא דאיתמשנא מאינון חיים דלעילא״ז כי ‪.‬הנופח‬
‫באפי אחר פנשםתו יחן בו״‪ ) ,‬ר מ ב י ן ( ! ועל ידה נעשה האדם ״לרוח ממללא׳‪,‬‬
‫ן‪ .‬א‪ ".‬ליצור נפלא שיש בו רוח מפרום ואף לשון פפללח‪ .‬שני אלה‪ ,‬הדעה‬
‫רע‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫והדבור‪ ,‬הם המה העדים היותר נאמנים על רוממות האדם ויתרונו על כל‬
‫ברואי ארץ‪ ,‬אחרי אשר רק הוא לבדו חונן בם מבוראו ית״ש! וזהו שכתב‬
‫רש״י ז״ל בפירושו על הכתוב ההוא‪ ,‬וזיל‪ :‬״אף בהמה וחיה נקראו נפש‬
‫חיה‪ ,‬אך זו שבאדם חיה שבכולן‪ ,‬שניתויף בו דעה ודבור״‪ .‬אין איפוא האדם‬
‫כאחד מברואי מטה‪ ,‬המתחלקים לסוגים שונים כמדרגת התפתחותם‬
‫ובתכונותיהם‪ ,‬זה למעלה מזה‪ ,‬כי אם יציר מיוחד‪ ,‬שרק הוא לבדו נברא‬
‫בצלם אלקים‪ ,‬ועל ראשו לבדו ניחנו שני הכתרים הנפלאים ההם‪ ,‬״הדעה‬
‫והדבור״‪ ,‬שאין דוגמתם בכל יצורי תבל בלעדו!‬
‫ההוכחה היותר נאמנה על דעת האדם‪ ,‬שהיא מדעת עליון כדעתם של‬
‫מלאכי השרת‪ ,‬היא מה שאין דעות בגי האדם שוות במדרגתן‪ ,‬וכל אדם יש‬
‫לו דעה מיוחדת לו לבדו‪ .‬כי הנה אם אמנם רואים אנו בבדואי פטה בכלל‪,‬‬
‫שהם מתחלקים במדרגת דעתם והתפתחותם לסוגים שונים‪ ,‬זה לכעלה מזה‪,‬‬
‫אין זה אלא חילוק בין סוג לסוג‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬שאיזה סוג ידוע עומד על מדרגת‬
‫התפתחות יותר גבוהה מזה שחחחיו‪ .‬אבל הלא כל אישי ההוג ההוא דעתם‬
‫שוה‪ ,‬ואין שום הבדל כלל ביניהם‪ ,‬והרי מעולם לא ראיני שדבורה אחת‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬תתחכם לעשות דבש באופן אחר משאר חברותיה‪ ,‬או שחקדא שביתה‬
‫ותחדל מלעשות דבש כלל‪ ,‬וכן הדבר בכל בעלי החיים למיניהם‪ .‬וזה לנו‬
‫לאות שאין דעתם הפשית‪ ,‬אלא רגש טבעי שיטביע במ יוצר הכל‪ ,‬רגש‬
‫שאין ביכלתם להשתחרר ממני‪ ,‬ואף לא לש נוחו או לפתחו‪ .‬לא כן האדם׳‬
‫שלא רק זאת‪ ,‬מה שמין האדם בכלל יש בי דעה יתירה‪ ,‬אלא שכל אחד ואחד‬
‫מבני האדם יש לו דעה במרה מיוחדת לו לבדו‪ ,‬שעל זה אמרו ז״ל‪ ,‬״הרואה‬
‫אוכלסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים‪ ,‬שאין דעחם דומה זה לזה ואין‬
‫פרצופיהם דומים זה לזה״‪ ) ,‬ב ר כ י ת ‪ ,‬נ ח ‪ ! ( .‬וכשם שלא ימצאו שני בני אדם‪,‬‬
‫שיהיו פרצופיהם דומים זה לזה בהחלט‪ ,‬כן לא ימצאו בעולם שני בני אדם‬
‫שתהיי מדרגת ידיעתם שור‪ ,‬בהחלט‪ ,‬מה שאין כן בבעלי החיים‪ ,‬שאף שגם‬
‫ביניהם יש שנויים נפיצופיתם‪ ,‬אבל אין שנוי בדעותיהם של אישי כל סוג‬
‫וסוג! והברכה הנזכרת נתקנה לא רק על ראיית ״אוכלסי ישראל״ לבדם‪ ,‬כי אם‬
‫על ״אוכלסין של בני אדם״ בכלל‪ ) ,‬״ נ ח י מ א ‪ ,‬פ י נ ח ס ( ‪.‬‬
‫זה יוכיח ברור שדעה זו שיש באדם איגגה רגש טבעי לבד‪ ,‬כי אם‬
‫מתנת אלקים ממעל‪ ,‬כדעתם של מלאכי השרת משרתי עליון! וכל אדם יש לו‬
‫דעה במדד‪ ,‬מיוחדת‪ .‬שתוגן בה מאת יוצרו‪ ,‬חובן הדעת‪ ,‬ולפיכך ״אין דעתם‬
‫דומ־ זה לזה״‪ .‬זהו בגוגע לדעת האדם‪ .‬ועל הדבור שיש בו‪ ,‬מה שאין דוגמתו‬
‫בכל בדואי עולם‪ .‬הלא בודאי ש־וא רק חלק אלוק׳ ממעל‪ ,‬כדבורם של מלאכי‬
‫השרת! ועל שני אלה‪ ,‬על הדעה והדבור‪ ,‬ייאמר לפיכך בצדק שישנם באדם‬
‫״כמלאכי השרת״!‬
‫א מ ו ר‬
‫רעא‬
‫על שני אלה הוסיפו ז״ל ע!יד שלישי‪ ,‬פה שהאדם •פהלך בקומה זקופי•‬
‫כמלאכי השרת״! וענין ״הקומה הזקופה״ שהזכירו כאן‪ ,‬אין לו כל שייכות למה‬
‫שאמרו‪ ,‬״המהלך בקומה זקופה כאלו דוהק רגלי השכינה״‪ ) ,‬ב ר כ ו ה ‪ ,(:M‬ששם‬
‫הכוני‪ .‬על מדת הגאוה שבאדם‪ ,‬שהיא המרה היותר מגיגה‪ ,‬כי במה יתגאה אדם‬
‫הציר! וכאן כוגתם על בריאת האדם המעידה על יתרוגי‪ ,‬בהיותו גברא להיות‬
‫״עומד כמלאכי השרת״ ומהלך ״בקומה זקופה״ כסותם‪ .‬כי הנה רואים אני בכל‬
‫ברואי מטה‪ ,‬בעלי גב ושדרה‪ ,‬שנבראו בשדרה כפופה וראשם מוטה לארץ‪,‬‬
‫לחפש אחרי טרפם תמיד‪ ,‬שהרי זוהי הכלית חייהם עלי ארץ‪ ,‬לאכול ולשתות‬
‫ולהעמיד תולדות ולא יותר‪ .‬ואף הקוף הגדול שדרתו כפופה וראשו מוטה לארץ‪,‬‬
‫כי אף הקופים היותר מפותחים אך בהמה המה להם‪ .‬מה שאין כן האדם‪,‬‬
‫שגכרא בשדרה ישרה‪ ,‬להיות ״עומד כמלאכי השרת״ ומהלך ״בקומה זקופה״‬
‫כמותם‪ ,‬למען ישא עיגיו למרום ולראות בהדר גאון ד׳‪ ,‬וזה יעיד עליו‪ ,‬שאין‬
‫מטרת בריאתו עלי אדמות רק לאכול ולשתות ולהעמיד תולדות‪ ,‬כיתר בעלי‬
‫החיים‪ ,‬כי אם לתיות תיי רות ולשאוף לשמי מרום‪ ,‬ולהתדמות ליוצרו‬
‫במעשיו עלי ארץ‪.‬‬
‫וראה זד‪ .‬פלא‪ ,‬מה שאמרו ז״ל על הכתונ‪. ,‬ויהי האדם לנפש חיה״‪,‬‬
‫וז״ל‪. :‬מלמד שעשח לו עוקץ כחיה וחזר ולקחו מפני כבודו״‪ ) ,‬ב ר י ר ‪ ,‬פ י י י ( ‪ .‬קרוב‬
‫לשער שעמדו כבר גם המה על אותו הרושם בתחתית שדרתו של האדם‪ ,‬ומה‬
‫שגתחדש אחיי חקירות רבות להכופר הידוע של המאה העברה למספרם‪ ,‬דרוין‪,‬‬
‫שנפל על מציאה זו ובגר‪ .‬עליה את בגין תורתו המזויפת‪ ,‬ידוע הי׳ משכבר‬
‫)ווהלים‪ ,‬נ ה ‪ -‬י ד ( ‪,‬‬
‫הימים לתכמיגו ז״ל! ואולי ידעו זאת על פי ״סוד ד׳ ליראיו״‪,‬‬
‫ממסתרי הטבע‪ ) ,‬נ י ר ‪ ,‬ב ‪ , :‬י ב כ ‪ -‬מ ( !‬
‫כמו שמציגו ברומה לוה בנוגע לעניגים אחרים‬
‫אלא שהם ז״ל בחרו ‪.‬דרך אמוגה״‪) ,‬שם‪ ,‬ק י י ט ‪ -‬ל ( ‪ ,‬ואמרו לפיכך‪ ,‬שבריאת‬
‫העוקץ והסרתו אחרי כן מפני כבודו של האדם‪ ,‬היו שתיהן בדבר ד׳‬
‫״יוצר האדם״!‬
‫ד‪.‬‬
‫והנה הזכרתי למעלה בקצרה את דברי הםדרש בענין זה של בריאת‬
‫האדם! ונביא נא נזה את דברי המדרש ההוא במלואם‪ ,‬וז״ל‪ :‬״ברא בו ארבע‬
‫בריות מלמעלה וארבע בריוח מלמטה‪ ,‬מלמטה‪ ,‬אוכל ושותה כבהמה‪ ,‬פרה‬
‫ורבה כבהמה‪ ,‬מטיל גללים כבהמה ומת כבהמה! מלמעלה‪ ,‬עומד כמלאכי‬
‫השרת‪ ,‬מדבר כמלאכי השרת יש בו דעת כמלאכי השרת ורואה כמלאכי השרת‪.‬‬
‫ובהמה אינה רואה? אתמחה! אלא זה מצדד״‪ ,‬עכ״ל‪ ) ,‬נ ר ‪ -‬ר ‪ ,‬פ ״ ח ( ‪.‬‬
‫דברי המדרש הללו מתאימים בכללם אל דברי הברייתא שבארגו בפרק‬
‫הקודם‪ .‬אלא שעל שלשת הדברים הגחשבים שם הוסיפו במדרש עוד אחד שיש‬
‫ש ב ת‬
‫‪1‬‬
‫נו‬
‫ן‬
‫ע‬
‫ו‬
‫באדם ״כמלאכי השרת״‪ ,‬והוא מה שהאדם ״רואה׳‪ ,‬ואף שגם הבהמה דואר‪.‬׳‬
‫•אלא זה מצדד״‪ .‬ובביאור הדברים הללו גדוזקו כםרשי המדרש הרבה‪ .‬והיטיב‬
‫אשר דבר בוה בעל ״יפה חואר׳ זיל בפירושו שם‪ .‬כי האדם ‪.‬רואה ומבין‬
‫מעצמו כל הצדדים האפשריים בידיעה המקובלת־! וייל שהאדם שיש בו דעת‬
‫כשהוא רואה איזה דבר‪ ,‬הוא מבין בראייתו את ״כל הצדדים האפשריים•‬
‫שבדבר‪ .‬ואמגט בבר חשבו מה ‪.‬שיש בו דעת כמלאכי השרת״‪ ,‬אבל אותה הדעת‬
‫היא בדברים מפשטים‪ ,‬שאין לראותם בעיגי נשר‪ .‬כי אם בעיגי רוח ובביגת‬
‫חלב‪ ,‬באמור ״ולבי ראה הרבה וכמה ודעתי‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ - * .‬ט ! ( ‪ .‬ועל זה הוםיםו זיל‬
‫עוד את הראי׳ בעיני כשר‪ ,‬שאף כי בגוגע לזה עולה לכאורה הבהמה הרבה‬
‫על האדם‪ ,‬שהרי ישגם בבעלי התיים מיגים שונים‪ ,‬הרואים בעיניהם מםרהקים‬
‫כאלה‪ ,‬שאין כל אפשרות לאדם לראוח בעיניו בריחוק מקום שכזה‪ ,‬אעש״כ‬
‫גבוהה היא ראיית האדם לאין ערוך מראיית הבהמה בזד‪ ,‬שהוא ״מצדד״‪ ,‬בי‬
‫הבהסר‪ .‬אינה רואה רק את מה שלפניה׳ אבל האדם מצדד ורואה ומשיג בשכלו‬
‫את ״כל הצדדים האפשריים״‪ .‬ויודע להסיק מסקנוח שונות ממה שהוא‬
‫רואה‪ ,‬מה שאין הבהמה יכולה‪ .‬ולפיכך נאמר עליו שהוא ״רואה‬
‫כמלאכי השרת״‪.‬‬
‫איך שהוא‪ ,‬הרי לפנינו ‪.‬ארבע בריות מלמעלה״ שיש באדם ‪.‬כמלאכי‬
‫השרת״‪ ,‬והן הדעה והדבור‪ ,‬העמידה בראש מורם למעלה על קומתו הזקופה‪,‬‬
‫והראי׳ בעיניו לצדדים ולצדי צדדים‪ .‬וארבע הבריות הללו יתנו עידיהן ויצדקו‪,‬‬
‫כי אין האדם כאחד מנרואי מטה‪ ,‬כי אם יציר נפלא שננרא ״בצלם אלקים׳׳‬
‫ורוח ממרוט נופחה נו‪ ,‬לעםרהו ‪.‬ככוד והדרי‪ ,‬להםשילהו על כל םעשי‬
‫כראשית‪ .‬ולשית ״כל ת־‪,‬ת רנליו״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬ת ‪ ,‬י‪!(!-‬‬
‫ונתנונן נא נינה לראות עוד‪ ,‬כי ‪.‬ארנע הנדיות מלמעלה״‪ ,‬שיש נאדמ‬
‫״כמלאכי השרת״ כולן סשננן בחצי נוו העליון ממתניו ולמעלה‪ ,‬הלא המר‪.‬‬
‫ראשו הזקוף‪ ,‬עינו המצדדת‪ ,‬פיו הממלל רנרנן ולכו מקור הבינה והדעת!‬
‫וכגגדן ״ארבע הבריות מלמטה״ שיש בו ״כבהמה״ משכנן נחצי גוו התחתוני‬
‫ממתניו ולמטה‪ ,‬הן קיבתו המעכלת את מה שהוא אוכל ושותה כבהמה‪ ,‬בגי‬
‫םעיו המוציאים רעי כבהמה‪ ,‬ואיברי המין שעל ידם הוא פרד‪ ,‬ורנד‪ ,‬כבהמה‪.‬‬
‫ועל ידם הוא גם מת כבהמה על פי הרוב‪ ,‬שהרי בבר ‪.‬אמרו חכמי הרופאים‪,‬‬
‫אחד מאלף מת מחלאים שוגים והאלף מרוב התשמיש׳‪ ) ,‬ר נ ל נ ־ ם ‪ ,‬ה ל נ י ת י ן י ת ‪ ,‬פ ר ק י ׳‬
‫ה ל כ ה י ־ ט ( ‪ .‬ועל פי חלוקה זו‪ ,‬שגתחלק גוף האדם לשנים‪ ,‬הוא נעשה ״םחציו‬
‫ולמעלה אלקים ומחציו ולמטה אישי‪ .‬כמו שאמדו זיל על משת רבנו‪ ,‬בחיר‬
‫המין האנושי‪ ,‬שנקרא בשם ״איש האלקים״‪ ) ,‬י ל ק ו ט ‪ ,‬נ י כ ה ( ‪ .‬על חלוקה זו ירמוז‬
‫לנו ״האזור אשר ידבק אל מחני איש"‪ ) .‬י ר ט י ‪ ,‬י ! יט(‪ .‬שחעודחו להפסיק ולחוץ‬
‫בין הלב להערוה‪ ,‬משום שהלב והערות חמה שני הפכים רחוקים זה מזר‪,‬‬
‫רמנ‬
‫א ח ו ר‬
‫שטיפ מארץ!‬
‫כרחוק‬
‫ומתפלל‪,‬‬
‫אותו‬
‫או‬
‫ובשעה‬
‫עוסק‬
‫בתורה‪,‬‬
‫ב ה בוראו ית״ש‪,‬‬
‫בהמה‪,‬‬
‫רואה את‬
‫ו ל פ י כ ך ‪..‬לבו ר ו א ה א ת‬
‫זהו פ ש ר החזיון‬
‫אל‬
‫שהאדם‬
‫אינו‬
‫איש״‬
‫מחני‬
‫ולתפארת״‪,‬‬
‫בינה‬
‫תאלקים‪,‬‬
‫ולתפארת״‪,‬‬
‫הערוה‬
‫ד׳‬
‫המורידה‬
‫אסור״‪,‬‬
‫אח‬
‫האדם‬
‫למדרנת‬
‫) נ י כ י ת ‪-= ,‬יז>‪.‬‬
‫הנביא שם‪.‬‬
‫אליו‬
‫למטה‬
‫בל‬
‫»את‬
‫כי‬
‫בית‬
‫ידבק‬
‫״כאשר‬
‫ישראל‬
‫האזור‬
‫לשם‬
‫ראשו לשמים‪.‬‬
‫כאמור ״שאו‬
‫מרום עיניכם‬
‫לארץ‬
‫רק‬
‫נעשה‬
‫להורידו‬
‫ורק‬
‫הערוה‬
‫לכו‪.‬‬
‫קורא‬
‫ולתהלה‬
‫כי ר ק ע״י האזור הזה ה מ ח ל ק א ת גו האדם לשנים‪,‬‬
‫להרים א ת‬
‫מבלי‬
‫שיהא‬
‫הנפלא אשד תזה‬
‫הדביק‬
‫לאמר‪,‬‬
‫ודעת‬
‫אלד‪.‬״‪.‬‬
‫בן‬
‫עוסק‬
‫בדין‬
‫בפילי דשפיא‪,‬‬
‫קריאת‬
‫מקום משכן‬
‫עי״ז‬
‫למטה‬
‫זנו‬
‫)דברים‪ ,‬בו‬
‫ישראל‬
‫כבהמה‪,‬‬
‫להיות‬
‫שפע‬
‫הדעת שהנן‬
‫לעם‬
‫עי״ו‬
‫לדי‪.‬‬
‫נכחד‬
‫ומלמדו‬
‫ברא‬
‫וראו מי‬
‫האדם‬
‫לאיש‬
‫ילתהלה‬
‫ולשט‬
‫יט(‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ואחרי‬
‫דברינו‬
‫כ ל ה א מ ו ר כזר‪ .‬נ ב ו א‬
‫אלה‪.‬‬
‫לאמר‪.‬‬
‫אלא‬
‫בשביל‬
‫הלולב‪,‬‬
‫לעין‪,‬‬
‫ל‪.‬ערבד‪ .‬ד ו מ ה‬
‫גדול‬
‫״כל‬
‫לידי הבנת‬
‫עצמותי‬
‫ה מ א מ ר ש ל ר ׳ מני‪ ,‬שהצגנו כ ר א ש‬
‫תאמרנה ד׳‬
‫השדרה של לולב דומה‬
‫והאתרוג‬
‫לפה׳‬
‫מ י כמוך‪,‬‬
‫לשדרה‬
‫אמר‬
‫דומה ללב‪,‬‬
‫דוד‬
‫בא ומעמיד א ת‬
‫והוא‬
‫שהם כנגד‬
‫שעמו‪,‬‬
‫דבר‬
‫אשר‬
‫האיברים‬
‫ולאמר‬
‫ארבעת האיברים‬
‫אלינו‬
‫רבי מני‬
‫בחכמתו‪,‬‬
‫לנו‬
‫ארבעת‬
‫שאלה‬
‫״ארבע‬
‫לקיחתם‬
‫היא להורות‬
‫כי בא‬
‫מלמעלה״‪,‬‬
‫המינים‬
‫שבלולב‬
‫שברא‬
‫הקנייה‬
‫במרום״‪,‬‬
‫) ׳ • ‪ :‬ע ‪ , -‬כד‬
‫של לולב‬
‫בקו ישר‪ ,‬ובל‬
‫העצים‬
‫השונים‪,‬‬
‫וראשו‬
‫לשמים‪.‬‬
‫כחמר‬
‫״בתמר״ ‪,‬‬
‫על ערכם‬
‫הדבר‬
‫הוא‬
‫ארבעת‬
‫של‬
‫ורומה‬
‫על‬
‫והנהו‬
‫מ ת א י מ י ם המד‪,‬‬
‫באדם‬
‫נבל‬
‫״כמלאני‬
‫פרטיהם‬
‫השרת״‪,‬‬
‫אל‬
‫ומטרת‬
‫לשאוף לשמים‪ .‬ולהיות‬
‫‪,.‬צבא‬
‫כאחד‬
‫נא(‪.‬‬
‫דומה‬
‫עליו‬
‫לשדדה‬
‫דבוקים‬
‫אל‬
‫הוא בזה‬
‫•ג(‪ ,‬ל א ט ד ‪,‬‬
‫ש ל אדם״׳ כי הנה הלולב‪,‬‬
‫שדרחו‪,‬‬
‫מבלי‬
‫להחפשט‬
‫לשדרתו ש ל האדם‪.‬‬
‫ה ד מ י ו ן הזר‪ ,‬ש ל‬
‫י ט ר ח ׳ ‪ ,‬יתהל‪-‬ם‪ .‬ז נ‬
‫‪,‬‬
‫להעמידנו‬
‫שלשת‬
‫ואולם‬
‫המינים‬
‫לאדם דעת‪ ,‬ולהזכירו ע ל ידם א ת מ ט ר ת חייו עלי אדמות‪,‬‬
‫לחיות ח י י ב ה מ ה נברא בעולם‪ .‬כ י א ם‬
‫״השדרה‬
‫עומר‬
‫ש ח ש ב שם‪,‬‬
‫כיצרן!‬
‫תאמרגה״‪,‬‬
‫הללו‪ .‬ה מ ע י ד י ם ע ל יתרונו ש ל ה א ד ם ע ל בל ה ח י א ש ד ע ל פ נ י ה א ד מ ה !‬
‫הבריות‬
‫הפרוס‬
‫״ כ ל‬
‫האיברים‬
‫דברי הדורש‬
‫עצמותי‬
‫הכתוב ש ל א נאמד א ל א בשביל הלולב ויתר‬
‫הא‬
‫ההדס דומה‬
‫אין בכל‬
‫מאלו‪ ,‬ש ה ם ש ק ו ל י ם נגד כ ל הגוף‪ ,‬ה ו י כ ל ע צ ס ו ת י תאמרנה*‪.‬‬
‫הוה לכאורה נפלאים להבין‪ .‬שהרי הכתוב אומר מפורש‬
‫שלא‬
‫לא נאמד‬
‫ש ל אדם‪,‬‬
‫פ ס ו ק זד‪.‬‬
‫כף‬
‫כי‬
‫התמר‬
‫הצדיק‬
‫•עומד כמלאכי השרת״ ומהלך‬
‫להאדם‬
‫רק‬
‫כף‬
‫לצדדים‬
‫התמד‪,‬‬
‫כענפי‬
‫העומד ״בקומה זקופה״‬
‫יאמר‬
‫אז יפרח‬
‫• ב ק ו מ ה זקופד‪,‬׳׳‬
‫הכתוב‪,‬‬
‫בצדקתו‪,‬‬
‫כסותם‪,‬‬
‫״צדיק‬
‫אם‬
‫הוא‬
‫בראש‬
‫דעד‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫טורם לשמימ‪ ,‬מבלי להורידה למטה כבהמה‪ ,‬שאין לה מטרה אחרת בעולמה‪,‬‬
‫אלא לחפש מזונותיה בארץ‪.‬‬
‫״ההדס דומה לעין‪ ,‬הערבה דומה לפה‪ ,‬והאתרוג דומה ללב״‪ .‬שלשת אלה‪,‬‬
‫עץ האדם ‪,‬׳המצדדת״‪ ,‬פיו ״הממלל רברבן״‪ ,‬ולבו מקום משכן ‪.‬הדעת״‪ ,‬הם המה‬
‫יתד שלשת הבריות ״טלמעלך‪ ,‬שברא הקב״ה באדם ״כמלאכי השרת״‪ ,‬ויחד עם‬
‫הלולב מעידימ המה ארבעתם על יחרון האדם‪ ,‬מבחר הבריאה‪ ,‬ועל‬
‫תעודתו הרמה בעולמו! וגקראים הם כולם על שם הלולב‪ ,‬״הואיל וגבוה‬
‫מכולם׳‪ ) ,‬ס ו כ ה ‪ ,‬ל!‪ .(:‬הלולב מלבד גדלו בקומתו לעומת יתר שלשת המיגים‬
‫שעמו‪ ,‬הוא גם ״גבוהי מאתם בערכו‪ ,‬בהיותו ״דומה לשדרה של אדם״!‬
‫והשדרה של האדמ‪ ,‬העושה אותו לעומד ומהלך בקומה זקופה‪ ,‬מעידה היא‬
‫ביהוד על מבנה גוו‪ ,‬כי לא קוף הנהו‪ .‬כי הנה פה עין ולב ישנם גמ ליחד‬
‫בעלי החיים כולם‪ ,‬אלא שאינם דומים בערכם לאלו של האדם! אבל שדרה‬
‫ישרה ועומדת בקומה זקופה אינה אלא לאדם לבדו‪ ,‬והיא לו לאות תפארה‪ ,‬כי‬
‫לא על םוג בעלי החיים ייחשב גם הוא‪ ,‬ונאמר לפיכך בלולב‪ ,‬שאם ‪.‬נקטמ‬
‫הו(‪.‬‬
‫ראשו פסול״‪) .‬שם‪ ,‬כ ט ‪ ,>:‬מה שאין כן בהדס ובערבה‪ ) ,‬ר מ נ ״ ם ‪ .‬ל ו ל ב פ י ח ‪ ,‬ה ל כ י ת‬
‫שהרי לא נברא האדם ״בקומה זקופה״‪ ,‬אלא בכדי שיהא ״עומד כמלאכי השרת״‬
‫ונושא ראשו למרום‪ ,‬לראות ״פי ברא אלה״‪ ) ,‬י ש ע י ה ו ‪ ,‬מ ‪ -‬כ ו ( ! והלולב‪ ,‬ספל‬
‫שדרתו הישרה של האדם‪ ,‬צריך הוא לפיכך שיהא לו ראש‪ ,‬ואס ״נקטם‬
‫פסול״‪ ,‬כי פה בצע בקומתו הזקופה של האדם‪ ,‬אם אין לו ראש לשאת‬
‫אותו למרוםו!‬
‫על ארבעת אלה ״אמר דוד• אין בכל האיברים גדול מאלו‪ ,‬שהם שקולים‬
‫גגד כל הנוף״‪ .‬כי על ידם אפשר להכיר את מעלת האדם ויתרונו‪ .‬ובהכיר‬
‫האדם את ערכו ואת מטרת בריאתו בעולמו‪ ,‬אז יהיו ״כל מעשיו לשם‬
‫שמים״‪ ) ,‬א ב ו ת ‪ ,‬פ ״ ב ‪ ,‬מ י ‪ -‬ז ( ‪ ,‬ז‪ .‬א‪ ,.‬בי לא רק פעולותיו הרוחניות‪ ,‬אלא אף הגופניות‬
‫שהן מהכריות ״מלמטה״‪ ,‬שברא בו הקב״ה ״כבהמה״‪ ,‬תהיינה גם כן ״לשם‬
‫שמימ״‪ ,‬לעבודת בוראו ית״ש‪ ,‬כפו שכהב בזה החסיד רבינו יונה בפירושו על‬
‫משנה זו‪ .‬וכבר האריך בזה הרמב־ם ד ל בפרק החמישי משמונת פרקיו‪,‬‬
‫בביאור מאמרו הנפלא של בר קפרא‪ ,‬״איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה‬
‫תלויים בה‪ ,‬בכל דרכיך דעהו״‪ ) ,‬ב ר כ ו ת ‪ ,‬סג‪.(.‬‬
‫בהגיע האדם לידי דרגא עילאד‪ ,‬זו של הכרת ערכו‪ ,‬אז יקרא אמנם‬
‫בקול‪ .‬לאמד‪ ,‬״ כ ל עצמותי תאמרנה ד׳ מי כמוך״! וזה שפתח ר׳ מני‪ ,‬כי הפסוק‬
‫הזה ‪.‬ולקחתם לכם וגו״׳‪ ,‬יבא לצוות אות‪ :‬ו על לקיחת אלה ארבעת המינים‪,‬‬
‫‪.‬לא נאמר אלא בשביל הלולב״ ויתר שלשח מיניו‪ ,‬שהם כגגד ״ארבע הבריות‬
‫מלמעלה״ שבאדם! ומטרת מצוה רוממה זו היא להעמיד את האדם על הכרת‬
‫ערכו ומטרת בריאתו בעולמו‪ ,‬להיות ״כמלאכי השרת״‪ .‬ונבין איפוא מעתה מה‬
‫א מ ו ר‬
‫רעה‬
‫שאסרו ז״ל‪ ,‬כי ״ארבעה מינים שבלולב מעכבים זה את זה״‪ ,‬אחרי אשר ״מצוד‪.‬‬
‫אחון הם‪ ,‬ואם חסר אחד מהם לא יטול עד שימצא השאר״‪ ,‬בהיותם כולם‬
‫מכונים לדבר אחד! ״וארבעה מטיבי לכה״ אלה‪ ) ,‬מ ש ל י ׳ ל ‪ -‬נ ‪ , > 0‬שהם ״נמלים‬
‫לפני הקב״ח״‪) ,‬מי־י‪ ,‬ו י ק ר א ‪ ,‬שם(‪ ,‬מוליכים את האדמ בדרכי חייט של אמונה צרופה‬
‫בבורא שמים וארץ‪ ,‬״יוצר האדם״ ו‬
‫ו‪.‬‬
‫אחרי הצווי על לקיחת ארבעת המינים יבוא בכתוב שלפנינו עוד צווי‬
‫מיוחד על השמחה‪ ,‬כאמור‪ ,‬״ושמחתם לפני ד׳ אלקיכם שבעת ימים״‪ .‬שמחה זו‬
‫נתשבת בין שבע המצות שבחג‪ ,‬שעליהן דרשו חכמינו דל׳ במאמרם שהצגנו‬
‫בראש דברינו אלה את הכתוב‪ ,‬״תודיעני אורח תיים שבע שמחות את פניך‬
‫נעימות בימינך נצח״‪ ,‬ואמרו‪ ,‬״אל תהי קורא כן אלא שבע שמחות״‪) ,‬ז‪ .‬א‪ .‬לא‬
‫בשין שמאלית ובחולם׳ כי אם בשין ימגית ובסגול(‪ ,‬״אלו שבע מצוות שבחג‪,‬‬
‫ואלו הן‪ ,‬ארבעה מיגים שבלולב‪ ,‬סוכה‪ .‬חגיגה ושמחה״‪ .‬וחכמינו זיל יוסיפו‬
‫לשאול עוד שם‪ ,‬״אם חגיגה למה שמחד‪ ,‬ואם שמחד‪ ,‬למה חגיגה״ ן ומפרשי‬
‫המדרש שם הבינו כי השאלה היא על שני מיני הקרבנות שבחג‪ ,‬שלמי החגיגה‬
‫ושלמי השמחה‪ ,‬למה הם באים שניהם‪ .‬ולפירושם זה נשאלה שאלתם בלי כל‬
‫תשובה‪ •,‬כי מה שיוסיפו לאמר עוד שם בשם ר אבין‪ ,‬על הלולב‪ ,‬בי ״במה‬
‫שישראל יוצאים מלפני הקב״ה ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם אנן ידעי! דאינון‬
‫נצוחייא‪ ,‬ולפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון״‪,‬‬
‫זהו לכאורא רק נתינת טעם על לקיחת הלולב בחור סמל הנצחון של ישראל‬
‫ביום הדין‪ ,‬אכל איזו תשובה היא על השאלה בדבר שני מיני הקדבנות שבחג?‬
‫וכבר עמד על זה בעל ״אסיפת מאמרים״ ז״ל בפירושו שם וכתב‪• ,‬התירוץ חסר‬
‫כאן‪ ,‬והוא בירושלמי פיק דחגיגה״‪ .‬דברי המחבר הזה מוסבים אל מה שאמרו‬
‫בירושלמי שם‪ ) ,‬ה ל כ ה בי(‪ ,‬ששלמי השמחה יש להם דין אחר משלמי החגיגה‪,‬‬
‫״שהשמחה נוהגת בין בדבר שהוא משלו בין בדבר שווא משל אחרים״‪ ,‬ר״ל‬
‫שמצות השמחה אדם יוצא אף במה שאחרים משמחים אותו משלמיהס‪ ,‬המה‪,‬‬
‫מה שאין כן בשלמי החגיגה‪ ,‬שצריך כל אדם מישראל להביא משל עצמו‬
‫דוקא‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫למדנו אמנם מזה שיש חילוק בדיני שני מיני הקרבנות הללו‪ ,‬אבל‬
‫הלא השאלה במקומה עומדת‪ .‬למה באים הם שניהם בכלל? ועוד זאת נשאל‪,‬‬
‫למה השמיטו במדרש חשובה וו? ומה שיפלא ביותר הוא‪ ,‬כי הלא‬
‫שני מיני שלמים אלה נוהגים בכל המועדים‪ ,‬ולא רק בחג הסוכות‬
‫לבדו‪ ) ,‬ר מ נ ״ ם ‪ ,‬ה ל כ ו ת ח ג י ג ה ‪ ,‬־ ׳ « ‪- ,‬א>; ולמה זה שאלו במדרש רק על החגיגה‬
‫והשמחה שבחג זה דוקא?‬
‫ה‬
‫רט‪1‬‬
‫ש ב ת‬
‫ו‬
‫‪1‬ז‬
‫ו ט ד‬
‫ואולם האמת תורה דרכה‪ ,‬ששאלת המדרש היא לא על שלמי השמחה‪.‬‬
‫כי אם על מצות השמחה עצמה‪ ,‬היא ״השמחה היתירה״‪ ,‬שנצטוינו עליה בחג‬
‫זה‪ ,‬כמו שכתב הדמבימ זיל‪ ,‬״אעיפ שבכל המועדות מצוה לשםוח בהם‪ ,‬בחג‬
‫הסוכות היתד‪ .‬במקדש שמחה יתירה‪ ,‬שגאמר ושמתתם לפני ד׳ אלקיכם שבעח‬
‫ימימ"‪ ) .‬ה ל כ ו ת ל ו ל ב ‪ ,‬פ י ח ‪ ,‬ה ל ‪ -‬י י ב ( ‪ .‬על שמחה יתירה זו שאלו ז״ל כעני]‪ ,‬למה היא‬
‫באה‪ ,‬והשיבו כהלכה בדברי ר׳ אבין‪ ,‬כי היא באה על הנצחון של ישראל ביום‬
‫הדין‪ ,‬שעל זה יעיד הלולב‪ ,‬סמל הנצחון‪ .‬ולפי זה לא גשארה שאלת המדרש‬
‫בלא תשובה׳ כמו שתשב בעל אסיפת מאמרים ז־ל‪ ,‬אלא שדברי ר־ אבין על‬
‫תעודת הלולב היא תשובה גכונה על שאלתם ז״ל בדבר שמחת החג‪ .‬ומה‬
‫שאמרו ז״ל בשאלתם ‪.,‬אם שמחה למה חגיגה ואס חגיגה למה שמחה״‪ .‬שמזר‪,‬‬
‫גראה לכאורא ששאלתם היא על זה ששתיהן באין כאחת‪ ,‬אין זאת אלא‬
‫לתפארת המליצה‪ ,‬אבל עיקר השאלה היא רק על ״השמחה היתירה״‪ .‬ועל זה‬
‫השיבו שהיא שמחת הנצחון‪) .‬ועיין בפירוש מהרז״ו שם‪ ,‬שהזכיר גם הוא את‬
‫״שמתת הניצוח״‪ ,‬ולדבריו באימ שלמי השמחה לשם זה! אבל מה נפלא‬
‫הדבר‪ ,‬הלא שלמי השמתה היו נוהנימ כאמור בבל המועדים‪ ,‬ולא רק בסוכות‬
‫לבד‪ ,‬ואיך זה אפשר לאמר שבאו לשם ״שמחת הניצוח״ שבלולב ‪ 1‬ולפיכך אני‬
‫אומר ששאלת המדרש היא לא על שלמי השמחה‪ ,‬כי אם על השמחה עצמה‪,‬‬
‫שהיתה מצוה מיוחדת בסוכות דוקא‪ .‬ועליה אמרו ז״ל בצדק שהיא באה על‬
‫הנצחון שבלולב‪/‬‬
‫״ ז‪.‬‬
‫תשובה זו תתבאר לנו על פי מד‪ ,‬שביארתי במאמרי הקודמים‪ .‬כי הלולב‬
‫הוא סמל הנצחון האחרון של ישראל ״באחריה הימים״‪ ,‬נצחון הרוח על החרב‪,‬‬
‫)חהלים‪ ,‬מ ו ‪ -‬י ( ‪,‬‬
‫לכשיקומ דבר המשורר לאמר‪ ,‬״משבית מלחמות עד קצר‪ ,‬הארץ״‪,‬‬
‫על הנצחון האחרון ההוא דרשו חכמינו ז״ל את הכתוב האמור‪ ,‬״נעימות בימינך‬
‫נצח״‪ ,‬שהוא ״לא נאסר אלא בשביל הלולב״‪ ,‬ויתר המינים שעמו‪) ,‬אער על כן‬
‫נכתב ״נעימות״ בלשון רבים(‪ .‬״והוא מה עדוד אומר לישראל אם קיימתם‬
‫מצות לולב שנקרא נעים הרי אתם מבושרים שנצחתם לאומות העולם״‪ .‬לקיהת‬
‫הלולב‪ ,‬סמל הנצתון‪ .‬מזכרת ומבשרת לישראל את נצחונם האחרון‪ ,‬העומד‬
‫להביא ‪.‬נעימות״ לעולם‪ ,‬והוא יהי׳ ‪.‬נצח״‪ ,‬לנצח נצחים ולדורי דורוח‪ ,‬נצחון‬
‫שאחריו לא תהיינה עוד מלחמות בעולם כלל‪ ,‬בי אם שלום אמת עדי עד‪.‬‬
‫הנצתון ההוא שלא ישאיר אחריו מנוצחים‪ ,‬מלאי מדורות ושואפי נקמות‪ ,‬עתיד‬
‫להביא שמחר‪ .‬לכל יושבי תבל‪ ,‬כי השמחה והשלו כרוכים ואחוזים המה זה בזה‪.‬‬
‫באין שלו׳ אין שמחה‪ ,‬בהיוח פחד המלחמה והמות נגד עיני שוכני ארץ! ורק‬
‫כאשר יחן ד׳ ״שלום בארץ״‪ ) ,‬ו י ק ר א ‪ ,‬מ ‪ -‬י ( ‪ ,‬ובני האדם יוכלו לשבב במנוחה‬
‫א‬
‫מ‬
‫י‬
‫ר‬
‫רמז‬
‫‪.‬ואין מתריד״ אותם‪ -‬דק אז תהי׳ ״שמחת עולט על ראשם״‪ ) ,‬י ש ע ״ ‪ ,‬לי‪-,‬י(‪ ,‬השלו׳‬
‫והשמחה יבואו לעולם שלובי יד‪ ,‬כאמור‪ ,‬״כי בשטחה תצאו ובשלום‬
‫תובלון״‪) ,‬שם‪ ,‬נ ה ‪ -‬י ג ( !‬
‫וכבד הזכרתי למעלה במאמרי הקודמים‪ ,‬בי הסוכה המחוסרת כל הגנה‪,‬‬
‫היא סמל השלו׳ העתידי‪ ,‬אחרי אשר רק לאחר שתושבתנה המלחמות עד קצה‬
‫הארץ‪ ,‬רק אז יוכלו בני האדם לשבת במניחה אף בסוכוה‪ ,‬ולהרגיש את עצמם‬
‫בטוחים כהן מפחד וממות‪ ,‬באין עוד יותר ‪.‬אויב וחרב״ בעולם‪ .‬ועל העת‬
‫המאושרת ההיא אנו מתפללים‪ ,‬כי יפרוט עלינו עושה השלוט אח‬
‫‪.,‬סוכת שלומו״!‬
‫ונאמר מעתה‪ ,‬כי כל אלה הדברים שבחג מתאימים יחד למטרה רוממה‬
‫אחת‪ .‬ארבעת המיניט המםמלים להאדם את ״ארבע הבריות מלמעלה״‪ ,‬שברא‬
‫בו הקב״ה‪ ,‬ומלמדימ אותו בינה להבין את מטרת חייו עלי אדמות‪ ,‬שהיא‬
‫להיות ״כמלאכי דשרת״‪ ,‬תעודחם היא להביא לידי שלו׳ ושמחה‪ .‬ובהיות הטוכה‬
‫סמל השלו׳ באה לפיכך מצות לקיחת אלה ארבעת רמינים יחד עם מצות‬
‫הסוכה; ובחג הזה עלינו לשמוח ‪.,‬שמחה יתירה״‪ ,‬שמתת הניצוח‪ .‬ששת אלה‪,‬‬
‫ארבעת הסינים‪ ,‬הסוכה והשמחה‪ ,‬מצטרפים אל מצות החגיגי‪ ,‬שהיא מצוה כוללת‬
‫לכל שלשת הרגלים שבשנה‪ ,‬ונעשים יחד למחרוית אחת של ״שבע מצות‬
‫שבחג״‪.‬‬
‫עליהם כולם יאמר הכתוב ״תודיעני אורח חיים שובע שמחוה אח פגיך‬
‫נעימות בימינך נצת״‪ ,‬וביאור הכתוב לפי דרשתם ד ל הוא‪ ,‬כי נאמר בדרך‬
‫שאלה ותשובה‪ ,‬שאלת ישראלי מאת השי״ת ותשובתו הוא אליהם‪ .‬אנו מתפללים‬
‫להקב״ה להודיענו ״אורח חיים״ ולתת ?נו ״שובע שמחות״ את פניו‪ .‬והוא ית״ש‬
‫משיב לנו ״שבע שמחות‪) ,‬בשין יכנית(‪ ,‬נעימות בימינך נצח״‪ .‬ז‪ .‬א‪ .‬כי עלינו‬
‫לקיים את ״שבע המצוות שבחג״‪ ,‬ולקתת בימיגנו את ‪,.‬הנעימוח״‪ ,‬זה הלולב עם‬
‫שאד המינים שעמו‪ ,‬ואז נהי׳ מנוערים שסוף הנצחון לבוא לנו‪ ,‬ושמחתגו תהי׳‬
‫אז ‪.‬נצח״‪ ,‬שמחת עולם אשר לנצח לא תופר עוד‪ .‬ולמען תהי׳ שמחתנו שלימה‬
‫נצטוינ• לשבת בסוכה‪ .‬שהיא סמל השלו׳ בעולם‪ .‬חזון העתיד של ״שובע‬
‫שמחות״ את פני ד׳ יבוא לנו על ירי ״שבע שמחות״‪ .‬אלו ‪.‬שבע‬
‫המצוות שבחג״!‬
‫ש ג ת‬
‫רסח‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫לחג הסוכות‪/‬מאמר ה ‪/‬‬
‫עולם‪.‬‬
‫איתני‬
‫ויקהל! אל‬
‫בירח‬
‫המלך שלמה‬
‫כ ל איש‬
‫ישראל‬
‫האיתנים ב ח ג ‪ ,‬הזא החודש השביעי‪.‬‬
‫) מ י נ י ם יי‪ ,‬וו—ב(‪.‬‬
‫ירת‬
‫האיתנים‪,‬‬
‫דתקיף נ»»וות‪.‬‬
‫ירה‬
‫שבוייו‬
‫נו‬
‫איתני ע ו י ם —‬
‫)ראש השנה‪' ,‬״«‪•(.‬‬
‫א‪.‬‬
‫החורש השביעי שבו יחול‪ ,‬אחד ראש השנה ויום הכפויים‪ ,‬חג האסיף‪.‬‬
‫נקרא בכתוב בשם ירח האיתנים‪ ,‬ובפירושו של שם זה נחלקו חכמי ישראל‪,‬‬
‫רבי אליעזר אומר ״בתשרי נולדו אבות״ ועל שמם נקרא החודש ההוא בשם‬
‫״ירח האיתנים״ ״ירח שנולדו בו איתני עולם״‪ ,‬המה האבות‪ ,‬״תקיפי עולם״‪.‬‬
‫רבי יהושע אומר ״בניסן נולדו אבות״‪ ,‬ולא על שמם נקרא איפוא החודש‬
‫השביעי בשם ירח האיתנים‪ !,‬אלא משום ״דתקיף במצוות״׳ )רה׳‪-‬ש‪ ,‬יא‪ .(.‬כך היא‬
‫גירסת הב״ח ז״ל‪ ,‬ולפי גירסא זו מוסב התואר ״דתקיף״ על הירח עצמו‪ ,‬לאמר‬
‫שהוא תקיף במצוות הרבות שניתנו בו‪ ,‬הלא המה ״שופר‪ ,‬יום הכפודים‪ ,‬סוכה‬
‫ולולב׳ ערבה וניסוך המים״‪) ,‬רש‪-‬י(‪ ,‬אבל מלבד מה שנפלא להבין את‬
‫התואר ״איתן״ או ״תקיף״ ביחס לחודש‪ ,‬כי לא מצינו כזאת בכתוב‪ ,‬הנה עוד‬
‫זאת יפלא‪ ,‬כי הלא השם ‪,‬׳ירח האיתנים״ משמעותו הנכונה היא לסי חוקי‬
‫הלשון הירח של האיתנים‪ ,‬ולא שהירת עצמו הוא איתן‪ .‬וכמו שלד׳ אליעזר נקרא‬
‫החודש הזה על שם האיתנים שנולדו בו‪ .‬המה האבות איתני עולם‪ .‬כן עלינו‬
‫כהכרת לאמר גס לרבי יהושע‪ ,‬שהתואר ‪.‬איתנים״ מוסב הוא על איזה אחרים‬
‫הגקראים בשם התואר הזה‪ ,‬ולא על הירח עצמו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הגירםא הנכונה בגמרא היא בלי כל ספק הגירסא הקודמת ״דתקיפי״‪ ,‬בל׳‬
‫רבים‪ ,‬ולא ״דתקיף״ בל׳ יתיד‪ ,‬כי לא על הירת עצמו מוסב התואר ההוא‪ ,‬כי אם‬
‫על אחרים רבים‪ ,‬שהם המה האיתנים והתקיפים‪ ,‬ולחגם הגיה הב׳יח ז״ל כאן‬
‫את הגהתו‪ ,‬והעמיד יחיד במקום רבים‪ .‬ואם נשאל מי המה אלה האיתגים‪ ,‬שעל‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫רטט‬
‫שמם נקרא החדש השביעי בשם ״ירח האיתנים״‪ ,‬הלא התשובה מובנת וברורה׳‬
‫שהאיתנים המה ישראל‪ ,‬הם הם ״איתני עולם ‪ -‬תקיפי עולמי׳‪ ,‬כמו שיבואר‬
‫לפנינו בעז״ה‪ ,‬וצל שמם נקרא החודש השביעי בשם ההוא‪ ,‬לאמר הירת של‬
‫האיתנים‪ ,‬המה ישראל איתני עולם‪ .‬ומד‪ ,‬שאמרו בגמרא ‪.‬דתקיפי במצוות״‪ ,‬הוא‬
‫לבאר כי נקראו ישראל בשם ״איתנים״ על שם המצוות הגותוות להם תוקף‬
‫ואיתניות‪ .‬וכא רש״י ז״ל וחשב לנו בשמותיהן את ששת המצוות שבחודש הזה‪,‬‬
‫לאפר‪ ,‬כי מה שנקיא החודש הזד‪ ,‬בשם הנכבד הזה‪ ,‬הוא משום שתקיפותם‬
‫של ישראל מתבטאת ביחוד במצוות של החודש הזה‪ .‬זהו לדעתי הביאור הנכון‬
‫בדברי הגמרא כאן‪ ,‬ועלינו רק להבין בדברים ולבאר לעצמנו את הביאור‬
‫הנכון של השם ״איתן״‪ ,‬ואת היחס של ששת המצוות הנזכרות אל התואר‬
‫ההוא‪ -‬אשר על ידן נעשו ישראל ל״איתני עולם — תקיפי עולם״!‬
‫ב‪.‬‬
‫התואר ״איתן״ שונה הוא במשמעותו מהתוארים ״גבור״ או ״חזק״‪,‬‬
‫הבאים בגיגוד להחואדים ״חלש״ או ״רפד‪,‬״! ני הם מסמגים רק את האיש‬
‫שיש לו גבורה‪ -‬ואשר כחו במתניו להתגבר על החלש ממנו ולהנריעו תחתיו׳‬
‫אבל אין זאת אומרת עוד שיתמיד האיש וישאר בגבורתו לאורך ימים‪ .‬הן‬
‫רואים אנו בחיי יום יום‪ ,‬שאף הגנור ביותר עלול הוא ליפול שדוד מתגרת‬
‫איזו מחלה שהיא‪ ,‬אשר תעבור עליו ותנריעהו תחתיה‪ ,‬ואז נל גבורתו‬
‫תתבלע‪ ,‬או ני יקרהו איזה מקרה אסון בלתי צפוי מראש וגנורחו גשחה‪ .‬ויש‬
‫אשד איזו סבר‪ ,‬בלתי חשוכה למראית העין תגרום לגבור שתסור גבורתו‬
‫ממנו‪ ,‬כאשר יסופר על שמשון הגבור‪ ,‬ני בהגלח שערו סר נחו ממנו ויחלה‬
‫ויהי ״ככל האדם״‪ ) ,‬ש ו פ ט י • ‪ ,‬ט ז ‪ -‬י ז ( ‪ .‬לעומת זאח התואר ״איתן״ מסמן דבר או איש‬
‫״חזק בבתינת אריכות הזמן‪ ,‬קיים עומד‪ ,‬מתמיד בקיומו‪ ,‬ישן עתיק‬
‫יופים*‪< ,‬אוצה‪-‬ש>‪ ,‬והונח לדבר ״העומד קייס בתקפו״‪ ) ,‬ה א ו צ ר ל פ י ן ( ‪ .‬זהו שאמדו‬
‫חז״ל ״מנין לאיתן שהוא קשה‪ ,‬שנאמר איתן מושבך‪ ,‬ואומר שפעו הרים את‬
‫ריב ד׳ והאיתנים מוסדי ארץ! אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן‪ ,‬שנאמר‬
‫גוי איחן הוא גוי מעולם הוא״‪ ) ,‬ס ו ט ה ‪ ,‬מי‪ .>:‬אין האחרים באים לחלוק על‬
‫הקודמים‪ ,‬אלא לבאר את דבריהם ולהוסיף‪ ,‬שהתואר ״איתן׳ יוגח רק על‬
‫דבר קשר‪ ,‬שקשיותו מתמדת‪ ,‬על דבר ישן ועתיק יומין‪ ,‬אשר יד הזמן הםנלד‪,‬‬
‫כל לא שלטה בו לכלותו‪ ,‬והוא ״עומד וקיים בתקפו״‪ ,‬מבלי לירא מתליסות‬
‫הזמגים גם בעתיד‪ ,‬ולפיכך הונח התואר הזה על ההרים מוסדי ארץ‪ .‬שהם‬
‫מראש מקדמי תבל ועד אחרית הימים לא ימושו!‬
‫ונבין בוה את ערך התואר ״איתן״ ביחס לעמנו‪ .‬גבודתגו מימי קדם‬
‫נשחה אמנם זה כבר‪ .‬ואין זכר לה עוד‪ .‬עריצים קמו עלינו ובחזקת ידם‬
‫רפ‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫ש ב ת‬
‫גרשו אותנו מארצנו‪ ,‬ומני אז הננו נודדים בגוים זה כאלפים שנה ומנוחה‬
‫לא םצאגו‪ .‬״»בדימ משלו בגו פורק אין מידם״‪ ,‬״וישראל בזמן הזה דוויים‬
‫סחופים ומטורפים ויסורים באים עליהם״‪),,‬יבמות‪ ,‬מז‪ ,>.‬אבל למרות חולשתנו‬
‫ורפיון כתנו עם ״איתן״ הננו‪ ,‬עם אשר כל הנלים וכל המשברים העוברים עליו‬
‫ומנידים אותו לכל רוח‪ ,‬אינם יכולים לעקרו משרשו ולשוטפו בזרם מרוצתם‪,‬‬
‫וזוהי תקיפותנו! על עתידותינו בגויים ניבא כבר בזמנו הנביא אחיה השילוני‪,‬‬
‫לאמר‪ ,‬״והכה ד׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים״‪) ,‬מי»‪ ,‬י ד ‪ -‬ט ו ( ‪ ,‬ועל דבריו‬
‫אלה יאמרו חכמינו זיל• ״טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר‬
‫מברכה שבירכם בלעם הרשע‪ ,‬אחיה השיאני קללט בקנה‪ ,‬אמר להט לישראל‪,‬‬
‫והכה ד׳ אח ישראל כאשר ינוד הקנה במים‪ ,‬מה קנה זה עומד במקום מים‬
‫וגזעו מחליף ושרשיו מרובים‪ ,‬ואפילו כל הרוחות שבעולם כאות ונושבות בו‬
‫אין מזיזות אותו ממקומו‪ ,‬אלא הולך ובא עמהם‪ ,‬דממו הרוחות עמד הקגה‬
‫במקומו! אבל בלעם הרשע ברכם בארז‪ ,‬מה ארז אינו עומד במקום מים ואין‬
‫גזעו מחליף ואין שרשיו מרובים‪ ,‬כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרחו והוטכתו‬
‫על פניו״‪ ) ,‬ת ע נ י ת ‪ .(.= ,‬ומה גמלצו הדברים ‪ 1‬הארז הגבוה חזק הוא אלפי מוגים‬
‫מהקנה הרך‪ ,‬שכל רוח מצוי׳ מנידה אותו לכל עבר! אבל עם כל נבורהו של‬
‫הארז יש אשר לא יוכל לעמוד בפני דוח חזקה‪ ,‬הבאה ועוקרתו משרשו והופכתו‬
‫על פגיו ואז אחריתו להכרית כי יוגף עליו גרזן‪ .‬לא כן הקנה הרך‪ ,‬אשד למרות‬
‫חולשתו ״איתן״ הגהו‪ ,‬כי כל הרוחות שבעולם אינן יכולות אלא להנידו‬
‫ולהניעו‪ ,‬והוא ״הולך ובא עמהם״‪ ,‬וכאשר תקום הסערה לדממה הקגה‬
‫במקומו עומד‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וכן הלא הוא גם גורלנו בגוים נתקימה בנו בתחלה ברכתו של בלעם‪,‬‬
‫והיינו ״כארזים עלי מים״ בשבתנו על אדמתגו‪ .‬גבורים הייגו אז ובגבורחגו‬
‫בטתנו‪ ,‬״לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי‬
‫ירושלימ״‪ ) ,‬א י ב ה ‪ ,‬ד ‪ -‬י ב א וינה באד‪ ,‬רוח סערה נוראה ותעקרנו ממקומנו ולכל‬
‫עבר נפזרנו‪ ,‬כי ״לא לגכודים המלחמה״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬ט ‪ -‬י א ( ‪ .‬נבורתנו נשתה ונתקימה‬
‫בנו בעונותינו קללתו של אחיה השילוני‪; ,‬לאמר‪ ,‬״ונתש את ישראל מעל‬
‫האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר״‪ .‬אבל אותו‬
‫הנביא שהי׳ אוהב את עמו‪ ,‬ועליו דרשו חכמינו ז״ל את הכתוב‪ ,‬״נאמניט‬
‫פצעי אוהב״‪ ) ,‬מ ש ל י ‪ ,‬״‪ ,(1-‬הוא באהבתו הגדולה לעמו הקדים ברכה לקללה‪,‬‬
‫בהמשילו אותנו בקללתו לקנה• שאינו נעקר לעולם עיי הרוחות הסוערות‬
‫עליו להפיצו׳ וברכתו זו נתקיםה גם היא בנו‪ ,‬לאמר‪ .‬״כך ישראל עומדים‬
‫במי התודה‪ ,‬אם חם גולים גזעיהם מחליפים ועוסקים בתודה ושרשיהם‬
‫א מ ו ר‬
‫רפא‬
‫מרובים‪ ,‬ואפילו כל גליות שבארבע רוחות השפים אין סזיזים אותם פבח‬
‫התורה״‪) ,‬עין י ע ק ב ב ת ע נ י ת שם(‪.‬‬
‫ישראל בארצות גליותיהם כשהם עומדים במי התורה‪ ,‬אז ״גזעיהם‬
‫מחליפים״‪ ,‬ואם נחרב מרכז אחד בגולה‪ ,‬מרכו אחר עומד תחתיו באיזו ארץ‬
‫אחרת‪ ,‬״ועומקים בתורה״ במקומם החדש‪ ,‬״ושרשיהם מרובים״ ומתפזרים‬
‫לארצות דחוקות זו מזו‪ ,‬כי ״צדקה עשה הקב״ר‪ ,‬עם ישראל שפזרם לבין‬
‫האומות׳‪ ) ,‬פ ם ת י ס ‪ ,‬פז‪ ,>:‬ולא לאומר‪ ,‬אחח‪ ,‬ועל ידי זה ״איגמ יכולימ לכלותם‬
‫יתד״‪ ) ,‬י ש ‪ -‬י ‪ ,‬שם(‪., ,‬וכל הגליות שבארבע רוחות השפים אין מזיזים אוחפ״׳‬
‫כל הגליות שגלו ישראל‪ ,‬בהתהלכם ״מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״ לא‬
‫יכלו להזיזם ולכלותם מעל פני האדמה ״מכה התורה״ המגיגה עליהם‪ ,‬כי כל‬
‫זמן שישראל עוסקים בתורה ושומרים מצוותיה קיומם בטוח‪ ,‬למרות פיזורם‬
‫בארצות‪ .‬זוהי ברכת הקנה שנתברכנו בה ע־י אותו הנביא‪ ,‬אוהב ישראל‪ ,‬יחד‬
‫עם קללתו האיומה‪ ,‬קללת הגלות‪ ,‬והיא שעמדה לנו לעשותנו לעם ״איתן״‪ ,‬לעם‬
‫אשר ״כימי השמים על הארץ״ ימיו!‬
‫וזהו שהוסיפו חכמינו ז״ל ואמרו שם עוד‪ ,‬״ולא עוד אלא שזכה קגה‬
‫ליטול הימנו קולמוס‪ ,‬לכיוב בו ספר תורה נביאים וכתובים״‪ .‬זכות הקגה‬
‫לכתוב בו ספר תורה‪ ,‬היא זכותנו אנו‪ ,‬ועליה יאמרו חכמינו‪ ,‬בי ‪.‬רצה הקביה‬
‫לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורד‪ ,‬ומצוות״‪ ) ,‬מ כ ו ת ‪ .(: » ,‬על ידי המצוות‬
‫שבתורה וכינו להיות כקנה הזה שאינו נעקר לעולם‪ ,‬כי המצוות ממשיכות‬
‫קדושה לעושיהן‪ ,‬כאמור ״ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים‬
‫לאלקיכם״‪ ) ,‬ב מ י ב ר ‪ ,‬ט ו ‪ -‬מ ( ‪ ,‬ובקדושחנו מונח סוד נצחיותנו‪ .‬בהיותה נמשכת‬
‫ממקור הקדושה העליונה של קדוש העולמים‪ .‬שהוא ז‪/‬י וקיפ לנצח‪ .‬ומאחר‬
‫שהוא ית״ש לעד ולעולמי עולמים הוא‪ ,‬לפיכך כל הנקדש לשמו גם הוא קיים‬
‫לעד‪ ,‬כדרשתם ז״ל על הכתיב‪ .‬״והיד‪ ,‬הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש‬
‫יאמר לו״‪ ) ,‬י ש ע י ה ו ‪ ,‬ד ‪ -‬ג ‪ , 1‬״מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם‬
‫קיימים״‪ ) ,‬ס נ ה ד ר י ן ‪ ,‬גב‪ .(.‬ונבין מעתה מה שאמרו ז״ל ״דתקיפי במצוות״‪) ,‬בל׳‬
‫רבים‪ /‬והתואר הנשנכ הזד‪ ,‬פוסב על ישראל‪ ,‬שהמה הם התקיפים והאיתנים׳‬
‫הקיימים לעד בזכות מצוותיהם‪.‬‬
‫זכות זו מתיחסת באמת לכל המצוות שבתורה‪ ,‬הממשיכות קדושה‬
‫לישראל‪ ,‬ועל קיום כל מצוה ומצוה התקינו לנו לפיכך חכמינו ז״ל לברך‪,‬‬
‫‪.‬אשר קדשנו במצוותיו וצונו״‪ ,‬ומה שנקרא רק חודש זה לבד‪ ,‬חודש תשרי‪,‬‬
‫בשם ‪.‬ירח האיחנימ״‪ ,‬הוא משום שלאותן המצוות של חודש זה יש חשיבות‬
‫מיוחדת‪ ,‬ביחס אל איתניותו ותקיפותו של ישראל‪ .‬הן הנה ששת המצוות‬
‫שחשב לנו רש״י ז״ל בפירושו שם‪ .‬כפו שהזכרנום לפעלה! וערבה זו שנחשבה‬
‫כאן לפצוח מיוחדת‪ ,‬אינה אותה הערבה שבלולב‪ ,‬כי הלא כל ארבעת הפינים‪.‬‬
‫רפב‬
‫ו מ ז מ ר‬
‫ש ב ת‬
‫‪.‬המעכבים זה את זה״‪ ) .‬מ נ ח ו ת ‪ ,‬בז‪ ,(.‬נחשבים כולם יחד למצות אחת וכולם נקראים‬
‫על שם הלולב‪. ,‬הואיל וגבוה מכולם״‪ ) ,‬ס י כ ה ‪ ,‬לז!‪ ,1‬ועליו אנו מברכים לאםר‪.‬‬
‫»על נטילת לולב״‪ ,‬וכולם כלולים בברכה זו‪ .‬כונת דשי י ז״ל באן היא לערבה‬
‫הניטלת בשביעי‪ ,‬שהיא או ‪..‬הלכה למשה מסיני״‪ ,‬שנשתכחה בנלות בבל‪,‬‬
‫‪.‬וחזרו נביאים אחרונים וייסדוה על פי הדבור״‪ .‬או שהיא ‪.‬יסוד נביאים״‪,‬‬
‫״תקגת גביאים אחרונים‪ ,‬חגי זכריה ומלאכי‪ .‬שהיו ממתקני תקנות ישראל‬
‫באנשי כגסת הגדולה״‪ ) ,‬ס ו כ ה ‪ ,‬מ י ‪ , .‬ו ב י ש ־ י ש ם ( ‪ ,‬והיא נחשבת לפיכך לסצוה‬
‫מיוחדת‪ ,‬כמו נסוך המים‪ ,‬שגם הוא לא בא זכרו מפורש בתודה‪ ,‬והוא רק‬
‫הלכה למשה מסיני‪ .‬כל ששת המצוות הללו שבחודש רזה‪ ,‬יש לכל אחת מהן‬
‫חשיבות מיוחדת‪ ,‬ועל ידי כולן יחד נעשה ישראל לעם יאיחן״! ולפיכך זכה‬
‫רק חודש זה לבדו להקרא בשם ״ירח האיתנים״!‬
‫ד‪.‬‬
‫על דבר השופר ויום הכפורימ כבר דנדנו למעלה במאמרינו לימים‬
‫הקדושים ההם‪ .‬שם נתבאר כי תעודת יום הזכרון היא‪ ,‬להזכירנו את שני‬
‫השופרות של האיל‪,, ,‬שלא יצאו לבטלה״‪ .‬את השופר של סיני ואת השופר‬
‫של משית! את העבר‪ ,‬יום עמדנו לפני ד׳ בחורב‪ ,‬שבו נהיינו לעם‪ ,‬ואת העתיד‪,‬‬
‫יום בו‪,, ,‬יתקע בשופר גדול‪ ,‬לאסוף את ״האובדים* ואח ‪.‬הנדחים״‪ .‬שני‬
‫הזכרונות הללו‪ ,‬של העבר הגדול ושל העתיד המזהיר‪ ,‬שאגו מזכירים לעצמנו‬
‫שנה בשנה‪ ,‬מוסיפים בנו כח ואומץ לשאת כל עמל ותלאה! והודות‬
‫להשופר המזכיר לנו כל זאת‪ ,‬הננו חיים וקיימים כיום הזה‪ .‬והננו ״איתנים״‬
‫במוסרי ארץ!‬
‫יום הכפורים הוא היום הקדוש‪ ,‬אשר בו ישראל יתפאר בצדק ננד כל‬
‫עמי תבל‪ ,‬שאין להם יום שבוה‪ .‬ביוש ההוא יחדש ישראל מדי שנה בשנה את‬
‫בריחו עם אלקיו מהר חורב‪ ,‬כי ביום ההוא נתרצ־‪ ,‬הקב״ה לישראל אחר‬
‫מעשה העגל‪ ,‬ונתן להם ע״י נביאו נאמן ביתו אח הלוחות השניות'‬
‫ומני אז גקבע יום קדוש זח ליום סליחה ומחילה‪ ) ,‬ס י ר ע ו ל ם ‪ ,‬ס ‪ -‬ו ( ‪ ,‬ליום שבו‬
‫יתרצה השי״ת לעמו שנה בשנה‪ ,‬בחדשו את שבועתו להם‪ ,‬להקים את‬
‫בריתו עמהם לנצח‪.‬‬
‫ביומ קדוש זר‪ .‬אנו משליכים מעל עצמגו את הבגדים הצואים של‬
‫עניני החומד‪ ,‬שאנו שקועים בזם כל ימות השנה‪ ,‬והננו מתלבשים באדרת‬
‫האסונה הצרופה בד׳ ונעשים ״לישרים״‪ ,‬״ישרי לב"‪ ,‬המהלכים ״בקומה זקופה״‬
‫וראשים לשמים ״כמלאכי השרת״‪ .‬ביום זה אנו מחזקים את אמונתנו בשומר‬
‫הברית והחסד לעמו‪ ,‬ואת תקותנו בישועתו הקרובה‪ .‬וכשאנו נפטרים מיום‬
‫קדוש זה׳ אחר הצום עם חמשת ענוייו‪ ,‬אנו נפרדים ממנו בשתי קריאות‬
‫א מ ו ר‬
‫רפג‬
‫נלהבות של שלש שלש מלים כל אחת‪ ,‬הן הקריאות‪ :‬״ד׳ הוא האלקים׳‪,‬‬
‫״לשנההבאה בירושלים״! בשתי הקריאות ההן אני מביעים את אמונתנו הצרופה‬
‫בד׳ אלקי ישראל‪ ,‬ואת תקותנו האמיצה בגאולחג־ הקרובה לבוא‪ .‬שתי אלה‬
‫האמונה והתקוה‪ ,‬הן הן הנוסעות בתוכנו חיי עולם‪ ,‬בנפחן בנו אומץ רוח‬
‫לעמוד נגד כל הקמים עלינו‪ ,‬והן עושות אותנו בזה לעם ‪..‬איתן״‪ .‬לעמ‬
‫הנצח‪ ,‬לעם אשד עליו נאמר בדבר ד'‪ ,‬לאמר‪ ,‬״כי תעבור במים אתך אני׳‬
‫ובנהרות לא ישטסוך‪ ,‬כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך‪.‬‬
‫כי אני ד׳ אלקיך״!‬
‫ה‪.‬‬
‫אחרי השופר ויום הכפודים באים הסוכה והלולב עם הערבה‪ .‬ושלשה‬
‫אלה המצוות יתד וזן לנו לחוט משולש אחד‪ ,‬אשר לא במהרה ינתק‪ ,‬לחוט‬
‫של תקוד‪ ,‬טובה‪ ,‬המקשר ומאגד את נדחי ישראל בכל ארצות פזוריהם‪ ,‬ועושה‬
‫אותט לגוי אתד בארץ‪ ,‬לגוי ״איתן ותקיף״!‬
‫ההוכה מלבד מר‪ ,‬שהיא תרופה גגד מחלת ‪,,‬האזרחיות״ וסמל השלו׳‪,‬‬
‫שמצד וה יש לה ערך אנושי כללי‪ ,‬שעתידים עוד כל גויי ארץ לעמוד עליו•‬
‫כנבואת הנביא זכריה על ״היום ההוא״‪ ,‬אשר או יבואו ירושלימה ״כל הגוים״‪,‬‬
‫״לחשתחוות •למלך ד׳ צבאות ולחוג את חג הסכות״‪ .‬יש לד‪ .‬עוד עדך מיוחד‬
‫לני ״בני גלו א די יהוד״‪ ,‬ב־יותה סטל הסגולה הבלתי טבעית‪ .‬שהטביע בנו‬
‫״שומר עמו ישראל לעד״‪ ,‬ל ־‪,‬תקיים בגולר״ בדירותינו הארעיות ״על אדמת‬
‫גכר״‪ ,‬וידוע מה שאמר!• זי״ל על זח שאנו ״עושים סוכה סמוך ליום‬
‫הבפורים״‪ ,‬כי הוא מטעם ״שמא יצא דינם של ישראל ביום הרין לגלות‪,‬‬
‫והם עושים סוכה וגולים מבתיהם לסוכה והקביה מעלה עליהם כאילו גלו‬
‫לבבל״‪ ) ,‬י ל ק ו ט א מ י ר ‪ ,‬ר מ ז ת ר נ ־ ג ( ‪ ,‬והדברים בזד‪ ,‬עתיקים!‬
‫הלולב הוא סמל הנצחון‪ ,‬ועליו יאמרו לני חכמינו ז״ ל‪. ,‬משל למה‬
‫הדבר דומה לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך‪ ,‬ולא הי׳ אדם יודע מה‬
‫ביניהם אלא ד‪;:,‬לך לבד‪ ,‬דן ה‪:‬זלך אותם ולא היו הבריות יודעים מי נצח‬
‫לחבירו‪ ,‬אמר המלך כל ‪,:‬י ש־‪,‬וא יוצא ואגין בידו‪ ,‬הוו יודעים שהוא נצחו כך‬
‫ישראל ואי״ה נכנסים לרין ביום הבפורים‪ ,‬ואין הבריות יודעות סי נצח‪,‬‬
‫אמר הקב״ה לישראל טלו לולביכם ביריבם‪ ,‬שידעו הכל שאתם זכאים‬
‫בדין״‪ ) ,‬מ ר י ת א ס ו ר ‪ ,‬ו ע י י ן ב ה ג ה ו ת ה ר ש ״ ב ש פ ב ב י א ו ר ה מ ל ה ׳ א ג י ך ( ‪.‬‬
‫גפלאים הדברים! סוכה ולולב׳ גלות ונצחו! גם יחד! הלא כל עוד‬
‫בסוכות הננו יושבים‪ ,‬בדירותינו הארעיות בארצות נבר בין תוללינו שובינו‪,‬‬
‫העושים בנו מה שלבם הרע חפץ ואין אומר השב‪ ,‬הלא להם הנצהון ואנו‬
‫המנוצחים‪ ,‬ואי׳ איפה הוא הנצחון שלנו ז ואולם הוא הדבר אשר דברו‬
‫רפד‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ת‬
‫וז‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫חכמינו זיל ברות קדשם‪ ,‬כי למרות גלותנו ושעבודנו‪ ,‬הנצחון העתידי הוא על‬
‫צדנו‪ ,‬באשר עם ״איתן״ אנחנו‪ ,‬עמ אשר יד הגלות לא תשלוט עליו להכריעו‬
‫כי גתכרך בברכה מיותרת‪,, ,‬ברכה של גליות״‪ .‬הברכה ההיא נאמרה לאביהם‬
‫הגולה הראשון‪. ,‬שיחזיר עליך הקב״ה ויקבצך מן הגליות״‪ ) ,‬נ ר ״ ר ‪ ,‬ט ע ״ ה ( ‪ ,‬והודות‬
‫לברכה ההיא‪ ,‬שנאמרה ליעקב ולבניו אחריו לדורי דורות‪ ,‬נהי׳ ישראל לעם‬
‫הנצח‪ .‬לעם ״שכל הגליות שבארבע רוחות השמים אין מזיזים אותו״־ והוא‬
‫ממשיך את קיומו למרות גלותו‪ ,‬בצפי׳ לישועה ובהכותו תמיד ליום גאולתו‪,‬‬
‫וזהו נצחיננו הכי גדול‪ ,‬נצחון איתניותנו בעולם ‪1‬‬
‫כח גפלא זה להתקיים אף כגולה הוטבע בעמנו מראשית הימים ע״י‬
‫הסוכות‪ ,‬שבהן ישבו אבותיב במשך ארבעים שגות גיודיהם במדבר‪ ,‬בטרם‬
‫עוד דרכה רגלם על סף הארץ שאליה גשאו את עיגיהם‪ .‬הסוכות ההן שהיו‬
‫גמ סוכות ממש וגם עגני כבוד‪ ,‬שסוככו על אבותינו במדבר בהשגחה מיוחדת‬
‫פאת מאלט ית״ש‪ ,‬הטביעו און חותמן על עמגו לדורות יבו>‪.‬ו׳ והכשירוהו‬
‫לקיומו בגולה‪ ,‬שלא יאבד ח״ו בגוים כארצות נכר‪ ,‬כאשר אבדו עפיפ אחרים‬
‫שגם עליהם עבר‪,‬־‪ ,‬כוס הגלות‪ ,‬ובגלותם נאבדו מתוך קהל המים ויהיו כלא‬
‫היו‪ .‬זהו שאמרה החורה ״למען ידעו דורותיכם כי בסוכות דושבתי את בגי‬
‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים׳‪ ) ,‬י י ק ר א ‪ ,‬״ ‪ -‬מ ג ( ‪ ,‬ובא בכתיב הזח צווי מיוחד‬
‫מלבד הצווי על הישיבה בח• ) ע י י ן נ ״ ה ל ט י א י ה ‪ ,‬ת ר נ י ה ( ‪,‬‬
‫על ‪.,‬ידיעת״ טעם הסוכה‪,‬‬
‫כי נצטויבו להבין ולד‪1‬ת את ערך הסוכות ההן‪ .‬שבהן הושיב ד׳ את אבותינו‬
‫בהוציאו אותם מארץ מצרים‪ ,‬ועל ידן הקרים רפואה למכה‪ ,‬רפואת הסוכה‬
‫למכת הגלות!‬
‫ובעמדנו שנד‪ .‬בשנה ביום הקדוש לפני כס המשפט‪. ,‬ושמא יצא דיגם‬
‫של ישראל לגלות״‪ ,‬להיות עוד בגולה בטרם תצמת ישועה לנו‪ ,‬לכך הם ״עושים‬
‫סוכה וגולים מבתיהם אליה״‪ ,‬למען ידעו דורותיהם את ערך הסוכה לנו‪ ,‬עם‬
‫הנצח‪ ,‬כי לא לנו לירא פן תשלוט בנו חיו יד הגלות להכריענו‪ ,‬ולא עוד אלא‬
‫שעלינו לצפות לישועה ולגאולה הקרוב״ לבוא‪ ,‬כדבר נביא דנתמות בשם ד‬
‫לאמר‪ ,‬״כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות׳•‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬נ י ‪ -‬א ( ‪ .‬למטרה זו אנו‬
‫נוטלים בחג זה את הלולב‪ ,‬סמל הנצחון‪ ,‬סמל נצחוננו האחרון בבוא יום נאולתנו‪.‬‬
‫זהו יחס הלולב אל הסוכה׳ ועוד יש בה שלישי׳‪ ,‬היא הערבה הבאה להשלים‬
‫את שתי אלה‪ ,‬וגט עליה נצטוינו לקחחה בחג זה‪ ,‬חג הסוכה והלולב!‬
‫ו‪.‬‬
‫נטילת הערבה בחג‪ ,‬שהיא כאמור למעלה או הלכה למשה טטיגי‬
‫שנשתכחה בגלות בבל וחזרה ונתיסדד‪ ,‬בעלותם משט‪ ,‬או ‪.‬תקנת גביאים‬
‫אחרונים׳ שעלו מן הנולד‪ ,‬ההיא‪ ,‬מוצאה ככל אופן מיםי קדם‪ ,‬מראשית‬
‫א מ ז ר‬
‫רפה‬
‫התישבות ישראל שנית על אדמתם בימי עזרא ונחמי׳‪ .‬במשנה יםופד כי בימי‬
‫הבית השני היתד‪ .‬נטילה זו נערכת ברוב פאר והדר ובקול תרועת שופר‪. .‬בכל‬
‫יום ויום משבעת הימימ היו מביאיט םורביות של ערבה וזוקפים אותם על‬
‫צדדי המובת‪ ,‬וראשיהן כפופים על המזבח‪ ,‬ובעת שהיו מניאים אותם וסודרים‬
‫אותם היו תוקעים ומריעים ותוקעים״‪ ,‬ומשתרב הבית‪. ,‬אין נוטלימ אותה כל‬
‫שבעת ימי החג זכר למקדש‪ ,‬אלא ביוט השביעי לבד הוא שנוטלין אותה בזמן‬
‫הזה‪ ,‬וחובטין בה על הקרקע או על הכלי פעמיט או שלש בלא ברכה‪ ,‬שדבר‬
‫זה מנהנ נביאיט הוא"‪ ) ,‬ר מ נ ‪ -‬ם ‪ ,‬ל ו ל ב ‪ ,‬פ י ו ז ‪ ,‬כ א ‪ -‬נ ב ( ‪.‬‬
‫אבל ערבה זו על מה היא באה‪ ,‬ומה טעם יש בנטילתה? ואם ‪.‬הלכה‬
‫למשה ממיני״ היתד‪ ..‬למה נשכחה בבבל ז הן אמנט ״בגלות בכל שבחו אח‬
‫התורר‪ .‬והמצוות ב מ ק צ ת ״ ‪ ,‬אבל ״זו נשכחד‪ .‬ל ג מ ר י ״ ׳ ) ר ש י י ‪ ,‬ש‪ ,(0‬ומדוע‬
‫זה גשכחה לגמרי ו ועל מה זה מסרו נביאינו האחרונים את נפשם על זה‪,‬‬
‫לחזור וליסד אותה בישראל ז ואם ‪.‬תקנת נביאים״ היתה‪ ,‬מה טעם תקנה זוז‬
‫והחבטה בקרקע הלא בכל אופן ״מנהג גביאים הוא״‪ ,‬ומה טעם מגהג זר‪.‬ז על‬
‫כל השאלות הללו אין אנו מוצאים תשובה נכונה בדברי חכמינו ז״ל‪ ,‬ואין מגיד‬
‫לנו פשר דבר בזה‪.‬‬
‫‪ .‬ואולם הנה יאמרו לנו חכמינו ז״ל על הכתוב‪ ,‬״הוי המון עמים רבים‬
‫בהמות ימים יהמיון״‪ ) ,‬י ש ע י ‪ ,‬י ז ‪ -‬י ב ( ‪ ,‬וז״ל‪ :‬״נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה‬
‫מספר בני ישראל כחול הים‪ ,‬ונמשלו האומות לים שנאמר כהמות ימים יהמיון‪,‬‬
‫והם מתיעצים על ישראל‪ ,‬והקב״ה מתיש גבורתם ז אמר ישעי׳ והרשעים כים‬
‫גגרש‪ ,‬מה הים הגל הראשון אומר עכשיו אני עולה ומציף את כל העולם‪,‬‬
‫וכיון שבא לחול הוא כורע ומשתבר‪ ,‬ואין הגל השגי למד מן הראשון‪ ,‬כך פרעה‬
‫נתגאה על ישראל והפילו הקב״ה‪ ,‬וכן עמלק וכן סיחון ועוג ובלעם ובלק‪ ,‬ואין‬
‫אחד למד מחבירו״‪ ) ,‬י ל ק ו ט י ש ע י ׳ ‪ ,‬ר מ ז ת י נ ( ‪.‬‬
‫המשילו ת‪:‬מינו ו״ל בצדק את מלחמת האומות ‪.‬בישראל למלחמת הים‬
‫בחול אשר על שפתו‪ .‬הים לא יחדל מלתתנפל על היבשה בהמון גליו וסוער‬
‫להפיצה‪ ,‬אלא שחול שם ד׳ גבול לים‪ ,‬וכיון שבא אל החול הוא משתבר ונסוג‬
‫אחור‪ ,‬ולמרות נסיגתו הוא חוזר להחנפל עליה סבלי הרף‪ ,‬ובכל פעם הוא‬
‫חוזר לאחוריו וחוזר להתנפל‪ .‬וכן הוא הדבר במלחמת העמים בישראל‪ ,‬אשר‬
‫םיומ היותו לגוי לא יחדלו שונאיו מלהתנפל עליו‪ .‬מן ‪.,‬המשעבד הראשון״‪,‬‬
‫פרעה מלך מצרים‪ ,‬ועד רשעי זמננו זה‪ ,‬כולם התיעצו ומתיעצים על ישראל‬
‫לחכחידו סן העולם‪ ,‬והם עושים כנו שמות נוראות‪ ,‬ועצומים הם לאין מספר‬
‫הרוגי שנאת העולם לעם עולמ‪ .‬אבל שומר ישראל מציל את שארית ישראל‪,‬‬
‫ואינו נותן לשונאינו נפש לעשות בנו כלה ח״ו‪ ,‬כי כן הבטיחנו בתורתו‬
‫לאמר‪ ,‬״ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתיפ‬
‫רפ‪1‬‬
‫ש ב ת‬
‫ן‬
‫נז ו ס ד‬
‫ל כ ל ו ת ם ״ ‪ ) ,‬ו י ק ר א ‪ ,‬כ י ‪ -‬מ ו ( ‪ .‬ולא עור אלא שעושה הוא ״נקפה נגוים תוכחות‬
‫בלאומים׳‪ ) ,‬ו ״ ז ל י ם ‪ .‬קמט‪ ,>!-‬ואחרית כל שונאינו היא תפיד להכרית‪ ,‬כי ״קודש‬
‫ישראל לד׳ כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם «ום די״‪ ) ,‬י ר ט י ‪ ,‬נ ‪ -‬ג ( ‪ .‬את‬
‫זאת הלא ראינו טדור דור‪ .‬כי הפה כרעו ונפלו ואנחנו קטנו‬
‫ונתעודד״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬כ ‪ -‬ט ( ‪.‬‬
‫גם בדורנו זה בקום עלינו אדם רשע להשמידנו מיזחת שמי ד׳ ולכלותנו‬
‫מעל פגי האדמה‪ .‬והוא בגובה רוחו התפאר לאמר‪. ,‬עכשיו אני עולה ומציף את‬
‫כל העולם כלוי‪ ,‬ומה שלא עלתה בידי ״פרעה ועמלק‪ .‬סיוו! ועוג‪ ,‬בלק ובלעם״‬
‫ויתר רשעי עולם אתריהם‪ ,‬תשב אותו רשע שיעלה בידו הוא ושם ישראל לא‬
‫יזכר עוד‪ .‬הנר‪ .‬הראנו ד׳ את אחריתו המופירה‪ .‬אמנם עלתה בידו לאסוננו‬
‫להחריב את נאות יעקב בכל ארצות אירוסא כמעט‪ .‬להרבות את חללי עמנו‬
‫במרה נוראה ולהביא עלינו שואה מחרידה‪ ,‬״עת צרה אער לא נו‪.‬יתד‪ .‬מהיות‬
‫גוי עד העת ההיא״‪ ,‬אבל סוף סוף נפל בנופליפ ויהי ״לתרפות ולדראון‬
‫עולמ״‪ ,‬נ ״ י א ל ‪ ,‬י ב ‪ ,‬א ‪ -‬ב > ‪ ,‬ושמו ישאר לקללת נצח׳ כאמור ״ושם רשעים‬
‫ירקב״‪ ) ,‬מ ש ל י ‪ ,‬י ‪ -‬ז ( ‪ .‬ומר‪ .‬נורא הדבר‪ ,‬כי אחריתו הרעה על >‪.‬ותו רשע לא‬
‫תעבירה לדאבוננו את שנאת החמס לעמנו מן הארץ‪ ,‬ורשעי תבל ג וסר לא‬
‫לקחו‪ .‬עדיין השטן של שנאת עשו ליעקב מרקר בעולם‪ ,‬והוא עושה את כל‬
‫הארץ כמדורת אש אחת גדולה לפנינו‪ .‬זאת היא תורת הים המסחער בלי הרף‬
‫על היבשה להפיצה‪ .‬״ואין הגל השני למד מן הראשון״! וכן המה גם ״האומות‬
‫שגמשלו לים״‪ ,‬כי ״אין האחד למד מחבירו״‪ ,‬ובכל דור ודור עמלק הדש עונד‬
‫עלינו לכלוחנו‪ .‬אלא ‪.‬שהקב׳יה מתיש גבורתם״‪ ,‬וזוהי ברכת החול שנתברך‬
‫בה ישראל‪ .‬אבל ער מתי יסערו גלי הים להפיצנו? ומתי ישתוק הימ‬
‫מעלינו ז‬
‫על שאלת עולמים זו אין מי שישיב לנו תשובה נכונה‪ ,‬כי ‪.‬אין עוד‬
‫נביא ולא אתנו יודע עד מה״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬ע ד ‪ , ( -‬ורק לד׳ התעלומות‪ .‬אבל זאת נדע‬
‫בבטחה‪ ,‬כי בוא יבוא סוף סוף הקץ למלחמת עולמים זו‪ ,‬ומי שהשלו׳ שלו‬
‫ישים שלו׳ לעמו ישראל‪ ,‬בבוא יום גאולתו כי הוא ‪.‬גוער בים‬
‫ויבשהו״‪ ) ,‬נ ח ו ם ‪ ,‬א ‪ -‬ד ( ‪ ,‬והוא ית״ש ישתיק את הים מעלינו‪ ,‬ומלחמת רגלים עם‬
‫החול אשר על שפתו חחדל אז לנצח!‬
‫‪0‬‬
‫מה נפלאו דברי חכמינו ז״ל‪ ) ,‬ב ס פ ר י ( ‪ ,‬על הכחוב ‪.‬עד הים האחרון״ ונאמר‬
‫במשה‪ ) ,‬י ב ר י ם ‪ ,‬ל ד ~ ב > ‪ ,‬וזיל‪ :‬אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון‪ ,‬הראהו‬
‫הקב״ר‪ .‬למשה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתימ״‪,‬‬
‫חיום האחרון והים האחרון שניהם כאחד יבואו לנו‪ ,‬ביום אשר יקרא ד׳ שלום‬
‫לעמו‪ ,‬והיום הגדול ההוא‪ ,‬שיחי׳ האחרון לגלותנו‪ ,‬יהי׳ האחרון גם לים‪ ,‬לגלי‬
‫הים שיחדלו מאז להתנפל עלינו וישתקו לגצח!‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫רפז‬
‫ז‪.‬‬
‫ובימי החג המסמלים לנו‪ .‬על ידי הסוכה והלולב‪ .‬את קיומנו בדירותינו‬
‫הארעיות בגולה‪ ,‬ו*ת נצחוננו האחרון לעתיד לבוא׳ נצטוינו להביא ״מורביות‬
‫של ערבה״‪ ,‬ולזקוף אותם ״על צדדי המזבח וראשיהם כפופים על המזבח׳ ובעת‬
‫שהיו מניאים אותם וסודרים אותם הי‪ ,‬תוקעים ומריעים וחוקעים״‪ ,‬וכל זה בא‬
‫להשלים את הסוכה והלולב‪ ,‬ולעשותם לחוט משולש אחד‪.‬‬
‫ערבה זו גדילה היא ״על הנחל״‪ ,‬״על טיס רבים״‪ 0 ) ,‬י נ ה ‪ ,‬לד‪ ,(.‬והיא‬
‫מסמלת לגו את המים שעל שפחם היא גדילה‪ .‬אוחה נצטוינו לקחת ביד בחג‪,‬‬
‫כתור סמל המים‪) ,‬שאותם הלא אי אפשר לקחת ביד(‪ ,‬׳‪,‬ומורביות של ערבה היו‬
‫זוקפים על צדדי המזבח וראשיהם כפופים עליו״‪ ,‬כי הנה המזבח‪ ,‬בזמן שהי׳‬
‫בית המקדש קיים‪ ,‬הי׳ סמל הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬ועליו נאמר‬
‫שהי׳ ‪.‬מזיחומוין מחבב ומכפר״‪ ,‬מזיח גזירות ומכפר עונות״‪ ) ,‬נ ת ו נ ו ת ‪ ,‬י‪ ,0‬״ומחבב‬
‫את ישראל לאביהם שבשמים״‪ ) ,‬ר ש ‪ -‬י ‪ ,‬שם(‪ .‬מסביב למזבח ההוא היו מעמידים‬
‫את !־•ערבות‪ .‬סמל המים שנמשלו האומות אליהם‪ ,‬״וראשיהם כפופים עליו׳‪,‬‬
‫להראות ני עוד יבוא יום‪ ,‬אשר אז יבואו כולם לתת כבוד לעם קדושו של‬
‫השי׳׳ת‪ ,‬כ״(מוד‪,. ,‬אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו״‪ ) ,‬י ש ע ״ ‪ .‬מ ם ‪ -‬נ ג > ! ״והיו‬
‫תוקעים'וכריכים ותוקעים״ בשעת הבאת וסדור אותן הערבות‪ ,‬להזכיר את‬
‫תקיעת השופר הגדול‪ ,‬העתיד להביא ״חירות״ לעמגו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נטילת הערבה היתה‪ ,‬לדעה אחת‪ ,‬הלכה למשה מסיגי‪ ,‬כי האמוגה‬
‫בעתידות עמני‪ ,‬שאותה ב״<ה הערבה להשריש‪ ,‬היא אחת מיסודות הדת הישראלית‪.‬‬
‫ובגלות בבל כשגברה בקרב הגולים השאיפה להתערב בגוים‪ .‬ככל אשר יסופר‬
‫בספרי עזרא ונחמיה‪ ,‬כי ״לא נבדלו העם ישראל מגויי הארצות בתועבותיהם‪,‬‬
‫כי נשאר מבנותיהם להם ולבניהם‪ ,‬והחערבו זרע הקודש בעמי‬
‫הארצות״•)עזרא‪ ,‬ט‪ ,‬א• •ב(‪ ,‬״ובניהם תצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר‬
‫יהודית׳‪ ) ,‬נ ח מ י ה ‪ ,‬י ג ‪ -‬כ ד ( ‪ ,‬אז שכחו את התורה והמצוות ״ כ מ ק צ ת ״ ‪ ,‬ומצור‪ .‬זו‪,‬‬
‫של נטילת הערבה בתור סמל הגאולה העתידה‪ ,‬״נשכחה ל ג מ ר י ״ מקרב‬
‫הגולים‪ .‬שנתיאשו מן הגאולה ושאפו להיות כגוים‪.‬‬
‫ועולי הגולה ועזרא ונחמיה בראשם נלחמו קשה עם בוגדי עמם ההם‪,‬‬
‫וימסרו את נפשם על העמדת הדת על תלה‪ ,‬ויתקגו חקגות גדולות לשמירת‬
‫המצוות ולטתרת בית ישראל מחלאת ההתבוללות ומהשאיפה המחפירה של‬
‫״נהיה כגוים״׳ ) י ח ז ק א ל ‪ ,‬נ ‪ -‬ל ( ‪ .‬ואחת מתקנותיהט היתד‪ .‬לחזור וליטד את נטילת‬
‫הערבה‪ .‬שנשכחה לגמרי מקרב ישראל בימי נלותם‪ .‬ולרעת אלה האומריט‬
‫שנטילת ערבה ״יסוד נביאים״ היא‪ -‬״תקנת נביאים אחרונים‪ ,‬חגי זכריה‬
‫ומלאכי שהיו ממתקני תקנות ישראל״‪ ,‬זאת היתר‪ .‬מטרת תהנתט זו‪ ,‬להשריש‬
‫נ‬
‫רפת‬
‫ו מ ו ט ד‬
‫ש ב ת‬
‫בקרב העט את שורש האמונה בעתידות ישראל‪ .‬ולמטרה זו הנהיגו לחבוט את‬
‫הערבה בקרקע טעטימ או שלש‪ ,‬למען חזק בלב העם את האמונה ביוט אחרון‪-‬‬
‫ים אחרון‪ ,‬וחבטה זו היא סמל החבט‪ :‬האחרונה של היט על החול אשר על‬
‫שפתו‪ ,‬אשר אחריה יבוא שלו׳ לנו‪ ,‬והימ ישתוק מעליינו לנצח!‬
‫ולאחר שחרב בעונותינו בית מקדשינו‪ ,‬ובטלה זקיפת הערבה סביב למזבח‪,‬‬
‫הנהיגו לנו קדמונינו ליטול את הערבה‪ ,‬זכר למקדש‪ ,‬ביוט השביעי של חג‪,‬‬
‫ביום שאנו נפרדים מהסוכ ־‪ ,‬והלולב‪ ,‬ולחבוט בה פעמים או שלש על הקרקע ו‬
‫וכל כך הקפידו חכמינו זיל על זה‪ ,‬שלא יתבטל לעולם מנהג זה מקרב ישראל‪,‬‬
‫ער שעמדו והתקינו שלא יחול לעולם ראש השנה ביופ הראשון לשבוע‪ ,‬נכדי‬
‫שלא יחול השביעי בתג בשבת‪ ,‬שאז היתה נטילת הערבה מתבטלת‪ ,‬כמו‬
‫שמתבטלת גטילת הלולב בשבח‪ .‬וכל זה במטרה להשריש בקרב ישראל את‬
‫האמינה ביוט אחרון — יט אחרון‪ ,‬בחבטה האחרונה של הימ על החול אשר על‬
‫שפתו‪ .‬ונקרא אצלנו יום זה בשם ״הושענא רבא׳‪ ,‬להורות על החשיבות המיוחדת‬
‫של יוט זה‪ ,‬יוט נטילת הערבה וחביטתה על הקרקע ו ונתשב לפיכך היום הזה‬
‫לגו ליום גמר דיננו לסובה‪ ,‬ואנו נפרדים מעליו בקריאת ״קול מבשר ואומר׳‪,‬‬
‫המזכרת לנו את ביאת מבשר הגאולה‪ ,‬שעליה אגו מצפים תמיד!‬
‫ח‪.‬‬
‫אתרי כל האמור בזה על תמשת המצוות שבחודש זה‪ ,‬נבוא מעתה בעדה‬
‫אל המצור‪ .‬הששית שהזכיר רש״י דל‪ ,‬היא טצות ניפוך המים‪ .‬ממצור‪ ,‬זו‪ ,‬שגם‬
‫עליה נאמר שהיא הלכה למשה ממיני‪ ,‬לא נשאר לנו לאחר חורבן הבית נל‬
‫זכר לה למעשה‪ ,‬אחרי אשר אין לנו בעונותינו בנולד‪ .‬״לא מזבח ולא מנחה‪ ,‬לא‬
‫ניחוח ולא נםכים׳‪.‬‬
‫ואולם בזמן הבית היתה מצו־‪ ,‬זו נערכת ברוב פאר והדר ובחגיגיות‬
‫יתירה מאין כמוה‪ ,‬ככל אשר יםופר במשגה ובאגדות חכמינו זיל‪ .‬ולא רק המצוה‬
‫עצמה‪ ,‬כי אם אף ההכנה אליה‪ ,‬שאיבת המים לצורך הגיפוך‪ ,‬היתד‪ .‬גערכת‬
‫בהמון חוגג ובשמחה יתירה‪ ,‬שהיתר‪ .‬נקראת בשם ״שמחת בית השואבה״ ויש‬
‫שהיו קוראים לה שמחה ״חשובה״ כי ״מצוד‪ ,‬חשובה היא ובאה מששת ימי‬
‫בראשיתי‪ ) ,‬ס ו ב ה ‪ ,‬נ‪ .(:‬על השמחה ההיא אמרו‪. ,‬מי שלא ראה שמחיז בית השואבד‪,‬‬
‫לא ראה שמחה‪.‬מימיו״‪ ,‬והיא היתה מתחלח ״במוצאי יו״ ט הראשון של חג״‪,‬‬
‫והיחח נמשכת כל ימי המועד‪ .‬״מנורות של זהב היו מדליקים שט״‪ ,‬בעזרת‬
‫הנשים׳ ״ולא היחה חצר בירושלימ שאינה מאירה מאור בית השואבה ו חסידים‬
‫ואנשי מעשה היו מרקדים באבוקות של אור בידיהם ואומרים דברי שירות‬
‫ותשבחות״‪ ) .‬ש ס ‪ ,‬ב מ ש נ ה ‪ .‬נא‪ .(.‬ורבנו משה בן מימון בידו החוקת כתב‪ ,‬״אף על סי‬
‫שבכל הפוערות םצוה לשמוח בהם‪ ,‬בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתירה׳‬
‫א מ ו ד‬
‫רפט‬
‫שגאמר וש^תתש לפגי ד׳ אלקיכס׳>שבעת ימים״; ובעגין אופן חגיגת ‪..‬השמוזח‬
‫היתירה׳ ההיא כתב שם עוד‪ ,‬וז״ל‪. :‬מצור‪ .‬להרבות בשמחה זו ולא היו עושים‬
‫אוחה עמי הארץ וכל מי שירצה‪ ,‬אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות‬
‫והםגהדרץ והחסידים והזקנים ואגשי המעשה‪ .‬הם שהיו מרקדים ומספקים‬
‫ומנגגימ ומשמחים במקדש בימי תנ הסוכות‪ ,‬אבל כל העם האנשים והגשים‬
‫כולם באים לראות ולשמוע״‪ ) ,‬י מ ב י ם ‪ ,‬ה ל נ ו ת ל ו ל ב ‪ ,‬פ ״ י ו ‪ ,‬י ב ‪ -‬י י ( ‪.‬‬
‫למדנו מכל האמור‪ ,‬כי שתי שמחות מיוחדות היו בחג הסכות‪ :‬שמחת‬
‫הרגל‪ .‬כמו בשאר הרגלימ‪ ,‬שהיתר‪ .‬חובה על כל אחד מישראל‪ ,‬כאמור‪. ,‬ושמחת‬
‫בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך זהלוי והגר והיתום והאלמנה אשר‬
‫בשעריך״‪ .‬ו ד ב ר י ה ־ י ו ‪ -‬י ד ( ‪ ,‬והיא היתד‪ .‬נוהגת כל שבעת ימי החג! ועוד ‪.‬שמחה‬
‫יתירה״‪ ,‬שהיתר‪ ,‬מתחלת ‪.‬ממוצאי יו״ט הראשון״‪. ,‬שמחת בית השואבה״ לצורך‬
‫גסוך המים‪ ,‬והיא היחד‪ ,‬חובה ביחוד על ‪.‬גדולי חכמי ישראל והחסידים ואנשי‬
‫המעשה״‪ ,‬שהיו מתעסקים בד‪ .‬בפועל‪ ,‬״אבל כל העם האנשים והנשים כולס היו‬
‫באים לראות ולשמוע״‪.‬‬
‫‪.‬שמחה יהירה׳ זו‪ ,‬שעליה אמדו חכמינו זיל‪ ,‬״שמשם שואבים רוח‬
‫הקודש״‪ ,‬ולכך נקראת ״בית השואבת׳‪ ,‬״ויוגד‪ ,‬בן אמתי מעולי רגלים הי׳ ונכנס‬
‫לשמתת בית השואכה ושרתה עליו רוח הקודש״‪ ) ,‬י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬נ ל י נ א נ ת י ס ׳ ‪ ,‬ש פ ‪ ,‬נ‪ ,(:‬שמחה‬
‫ז< אין אנו יודעים לנכון מר‪ ,‬טיבה ועל מד‪ ,‬באד‪ 7 ,‬ובתמהון נשאל עליה בדברי‬
‫הכתוב‪ .‬״ולשמחה מוז זה עושה״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬נ נ ( ‪ ,‬חכמיגו ז״ל באגדותיהם הנפלאות‬
‫בעגין זח יספרו לנו רק על אופן חגיגת השמחה היתירה ההיא ועריכתה‪ ,‬אבל‬
‫אין מגיד לוו מהם פשר דבר על השמחה עצמה ועל סעמה‪ ,‬ולהם ז״ל היה‬
‫בודאי הדבר פשוט‪ ,‬אכל ״אנחנו לא נדע מה נעשה״ בה‪ ,‬ועלינו לפיכך להבין‬
‫בדבריט‪.‬‬
‫ט‪.‬‬
‫והנה כבר הזכרתי במאמרי לפרשת נח‪) ,‬ברבת היין(‪ ,‬את דבריהם ז״ל‬
‫על תכונת היין‪ .‬ודיל‪ :‬״כל שאין יין נשפך בביתו כמים אינו בכלל ברכה‪,‬‬
‫שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך‪ ,‬ומאי נינהו יין‪ ,‬וקרי ליד‪ ,‬מים‪ ,‬אי נשפך‬
‫כמיס איכא בכלל ברבה‪ .‬ואי לא לא״‪ * ) .‬י ר י נ י ן ‪ ,(.!» .‬והדברים נפלאים לכאורא‬
‫להכין וכתבתי בביאורם על פי מה שאמרו ז״ל ״שאין אומרים שירה אלא על‬
‫היין״‪ < ,‬נ ר נ ו ת ‪ ,‬ל ה ‪ , ( .‬כי ״יין ישמח לבב אנוש״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬ק י ט ‪ -‬י > ‪ ,‬ומפני חשיבותו‬
‫התקינו לברך עליו ברכה מיוחדת‪ .‬אבל לעומת זאת הלא ״אין לך דבר המביא‬
‫יללה על האדם אלא היין‪ ) ,‬ב ר כ ו ת ‪ ,‬מ‪ ,(.‬ושתי ההערכות על היין אמת‪ ,‬כי הכל‬
‫חלוי כמדח השחיר! שישתה האדם ממנו‪ ,‬אחרי אשד היין הוא מהדברים‬
‫״שמיעוטם יפה ורבוייס קשה״ ) ג י פ י ן ‪ ,‬ז!‪ ,(.‬״כשיש לאדם מעט ממנו יפה לגופו‬
‫‪ID‬‬
‫דג‬
‫ו‬
‫ת‬
‫לרפואה‪,‬‬
‫האדם‬
‫גם‬
‫ו‬
‫וו•‬
‫וטוב‬
‫לו‬
‫שתיחו‬
‫קשה‬
‫שיהא‬
‫היא‪.‬‬
‫את‬
‫ז״ל‪,‬‬
‫חפצה‬
‫יאמר‬
‫מאד‬
‫להזיר‬
‫חכמינו‬
‫ולא‬
‫על‬
‫ימנע‬
‫את‬
‫יהא‬
‫להוט‬
‫ויתישב‬
‫נגף‬
‫מאבגי‬
‫לתשמר‬
‫נפשו‬
‫נפשו‬
‫את‬
‫אלא‬
‫עד‬
‫אשר‬
‫לכך‬
‫כמו‬
‫הרבה‬
‫לו‬
‫ולכן‬
‫ממנו‬
‫רק‬
‫ולא‬
‫ביתו‬
‫וכל‬
‫המיט‬
‫לשתות‬
‫לשותיו‬
‫כל‬
‫חמודות‬
‫העולם‬
‫כל‬
‫שבעה‪,‬‬
‫יהפכו לו‬
‫במאמרי‬
‫וצדק‪.‬‬
‫א ת‬
‫עושר‬
‫״אין‬
‫ההוא‬
‫האדם‬
‫מן‬
‫גם‬
‫בעל‬
‫בשם‬
‫וככר‬
‫העולם״‪.‬‬
‫אין‬
‫לא‬
‫העולם‬
‫מראי‪,‬‬
‫שוב‬
‫ויאבד‬
‫את‬
‫היין‬
‫ואז‬
‫רק‬
‫לא‬
‫הכתוב ליין‬
‫בשם‬
‫לא‬
‫אם‬
‫בכל‬
‫תענוגות‬
‫והמעשה‬
‫)אבוי‪ .,‬פ ו ‪ .‬מ כ ה ( ‪.‬‬
‫ונכסים יותר‬
‫ממנו‪,‬‬
‫יוצא מן‬
‫העולם‬
‫וחצי תאוח־‬
‫והיין‬
‫הטוב‪,‬‬
‫המשיב‬
‫דבר‬
‫ע י פ ד ‪ ,‬״ ‪) ,‬משלי‪ ,‬כ ה‬
‫כד‪.!.‬‬
‫בעונג‬
‫לשחות‬
‫יכרירוהו‬
‫ו*ם‬
‫לשתות‬
‫האדם‬
‫סכנת היין‬
‫לשותיו‪.‬‬
‫ז‪ .‬א‪.‬‬
‫שישתה‬
‫כפיס‪.‬‬
‫ישתכר‬
‫והיין‬
‫ל א מ ר לנו‪.‬‬
‫כי‬
‫זצ״ל‪.‬‬
‫העולם‬
‫יהי׳‬
‫לו‬
‫״אי‬
‫נשפך‬
‫תלוי׳‬
‫במרת‬
‫אשר‬
‫ידע‬
‫י‪ .‬ה‬
‫נכוחים‪,‬‬
‫שהבאתי‬
‫אמת‬
‫דברי‬
‫והתאוז‬
‫והכבוד‬
‫מוציאים‬
‫מקנא‬
‫גחנירו‬
‫לו‬
‫שאדם‬
‫״חומד ומתאוה‬
‫נידו״‪,‬‬
‫שנמשלו‬
‫לשתות מפנו‪,‬‬
‫לוראה‬
‫דברים‬
‫ליין‪,‬‬
‫כך‬
‫אחריהם ניבלי‬
‫חיים‪.‬‬
‫‪.‬הקנאח‬
‫)קהיר‪,‬‬
‫הזה‬
‫אם ירבה‬
‫מדרכי‬
‫הקנאה‬
‫להיות‬
‫שגיהם‬
‫מהיין‬
‫ברכת היין‬
‫האדם לרדוף‬
‫ויטוהו‬
‫חכמינו זיל‪.‬‬
‫שאין‬
‫ליללוז!‬
‫בעולם עובר‪,‬‬
‫ירבה‬
‫נכונה‬
‫רק‬
‫וזוהי‬
‫לא״‪,‬‬
‫גס‬
‫לך‬
‫איך‬
‫״שבל‬
‫אז‬
‫תאות‬
‫כי‬
‫ואי‬
‫עצה‬
‫י ש ת ה עוד‪.‬‬
‫דרכי‪,‬‬
‫את‬
‫אלא‬
‫לפניו‬
‫ולהשמר‬
‫יותר‬
‫האדם‬
‫לא‬
‫ולא יותר‪,‬‬
‫מביאת••‬
‫אדם‬
‫זה‬
‫נזה‬
‫שישתה‬
‫המים‬
‫על נפש‬
‫המנדה‬
‫לשתות‬
‫קיים‬
‫ה מ ד ד •‪11‬‬
‫בי‬
‫לשתות‪.‬‬
‫היין‬
‫ה מ ה לר‪,‬יעץ‬
‫אמרו‬
‫אמרו‬
‫טוב‬
‫ללמדגו‬
‫עוד‬
‫מים׳‬
‫נאמר‬
‫ותענוגותיו‪,‬‬
‫על‬
‫אשר‬
‫הנה‬
‫המים יוכל‬
‫דיו‬
‫מ מ נ ו יהי׳ לו‬
‫ביין‬
‫להאדם‬
‫ממנו יותר‬
‫להאדם‬
‫להארס‬
‫קרים‬
‫את‬
‫ברכה‬
‫עולם‬
‫על‬
‫היין‪.‬‬
‫ב ש ם מים‪.‬‬
‫ינעמו‬
‫ישתכר‬
‫שקרא‬
‫לתת‬
‫ברבה״‪.‬‬
‫״מים‬
‫את צמאונו‬
‫וזהו‬
‫שנאמר‬
‫ב ע נ י ן זה(‪.‬‬
‫ני‬
‫לראות‬
‫אח‬
‫התורה‬
‫צמא‬
‫כן‬
‫א״ע‬
‫מן‬
‫ליין‬
‫בכלל‬
‫להאדם‪,‬‬
‫בכלל‬
‫אלא‬
‫האדם‬
‫המים‬
‫לא‬
‫החורת‬
‫איכא‬
‫מחליף‬
‫זו‬
‫קראת‬
‫ומששתי‪,‬‬
‫עד‬
‫להשקיט‬
‫ירבה‬
‫מה‬
‫יין זה‬
‫את‬
‫כמים‬
‫באה‬
‫לפיכך‬
‫הכתיב‪,‬‬
‫צמאונו‪,‬‬
‫ליללה‪,‬‬
‫ואט‬
‫פקוחות‬
‫מ י ם ליין‪.‬‬
‫לזרא!‬
‫כלל!‬
‫לשתות‬
‫במדת‬
‫הישרה‬
‫שיתענג‬
‫ירבה‬
‫תמיד‪,‬‬
‫היום והוא‬
‫י ש בין‬
‫עצת‬
‫יצער‬
‫אשר‬
‫כדבר‬
‫מכדי ספוקי‪,‬‬
‫מעט‬
‫בתוך‬
‫ויגע‬
‫ישקיט‬
‫זאת‬
‫שתיתו‪,‬‬
‫מחום‬
‫המים‪,‬‬
‫היא‬
‫לברכה‬
‫כמים‬
‫ואת‬
‫ח ו ט א ״ ‪ ) ,‬נ ד ר י ם ‪ ,‬י‪ ,(.‬כ י‬
‫עצפו‪,‬‬
‫שלא‬
‫אם‬
‫והזהירות‬
‫הדרן‬
‫סמנו‬
‫ירבה‬
‫נשמתו‬
‫פם‪-‬ו(‪.‬‬
‫איגו‬
‫אדם! ויש‬
‫גדול‬
‫ומסגף‬
‫ולמטרה‬
‫ביתו‬
‫עיף‬
‫יותר‬
‫התורה‬
‫גריר״ לכן‬
‫היין נקרא‬
‫את‬
‫את‬
‫אבל‬
‫גופו‬
‫לשותיו‪,‬‬
‫ולבלי לשתות‬
‫ובלבד‬
‫שלא‬
‫תחיינה‬
‫היין‪,‬‬
‫שחילוק‬
‫יהיו‬
‫מצער‬
‫דרכו בחיים‪,‬‬
‫נשפך בתוך‬
‫כשהאדם‬
‫ד‬
‫מגרר‬
‫עצמו מן‬
‫‪,‬יין״ )ניר‬
‫שרצחה‬
‫של‬
‫שהיין‬
‫בהרעילו‬
‫םסונן כל כן‬
‫‪.,‬חמרא‬
‫מ ן היין‪,‬‬
‫ל ו כ ל ו ם ״ ‪<< .‬־ש־י‪ ,‬שם>!‬
‫״ליללה״‪,‬‬
‫לגמרי‬
‫את‬
‫האדם‬
‫ועיניו‬
‫מםכגת‬
‫משיבים‬
‫מן‬
‫המצעד‬
‫אחד‬
‫שעל‬
‫מאחר‬
‫היין‬
‫עצמו אף‬
‫בדעתו‬
‫היין‬
‫השוחה‪ ,‬כי‬
‫עצמו‬
‫״שכל‬
‫ומאחר‬
‫סה‬
‫קצת‬
‫האדם‬
‫התורה‪ ,‬שיהא‬
‫״שלא‬
‫כי‬
‫לו‬
‫מ ש ל א יהי׳‬
‫לשתות מפנו אז י ה ט ן לו‬
‫יחד‪ .‬ושמא‬
‫יין‬
‫‪1‬‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫‪f‬‬
‫פיא‪.1‬‬
‫את‬
‫שיש‬
‫שאיני שלו״‪ ,‬ועייז‬
‫התאוה‪,‬‬
‫תאות‬
‫הגוף‪,‬‬
‫א‬
‫מביאה‬
‫את‬
‫אותו‬
‫והכבוד‬
‫לבושת‬
‫שלשת‬
‫לאדם‬
‫והם‪:‬‬
‫שורש‬
‫על‬
‫אמונה‬
‫זה‪,‬‬
‫נשפך‬
‫בביתו‬
‫של‬
‫מצות‬
‫י ק ר ה זו‬
‫בני‬
‫של‬
‫באה‬
‫בדירת‬
‫על יסוד‬
‫וביארתי‬
‫כי‬
‫רענן״!‬
‫ועל‬
‫מה‬
‫נזה‬
‫שהוא‬
‫ושואף‬
‫הוא‬
‫ובאה‬
‫וניתנה‬
‫בתיי‬
‫תירוש‬
‫הסוכר‪,‬‬
‫הנהו‬
‫מצות‬
‫העש‬
‫שלא‬
‫אלה‪,‬‬
‫על‬
‫א‪-‬ג>‪,‬‬
‫בזה‬
‫ולכן‬
‫א ם יהי׳‬
‫אותו‬
‫נשפך‬
‫כל‬
‫ולהשריש‬
‫בקרב‬
‫יסור‬
‫ניתנה‬
‫את‬
‫יסוד‬
‫הרשע‬
‫על‬
‫רשע‬
‫כי‬
‫אשר‬
‫כי‬
‫בקרב‬
‫ולענה‬
‫בארץ‪,‬‬
‫תכונת‬
‫מקיר‬
‫חושב‬
‫ישים‬
‫את‬
‫גר‬
‫באזרח‬
‫נפשו‪,‬‬
‫רשעתו‬
‫קבוע‬
‫הוא‬
‫לבו כלל‬
‫את‬
‫הוא‬
‫בארץ‪.‬‬
‫האמת‬
‫מ ע ט ״ ו י ע ב ו ר ו ה נ ה א י נ נ ו ו א ב ק ש ה ו ו ל א נ מ צ א ״ ‪ ! ,‬ח ה ל י ם ‪ ,‬ל ז ‪ ,‬לוו‬
‫הזוכר‪,‬‬
‫על‬
‫)יואל‪,‬‬
‫לא‬
‫לישראל‬
‫אדמתי‪,‬‬
‫נ‪-‬כיו‪,‬‬
‫את‬
‫מקומו‬
‫כי‬
‫רענן‬
‫לקיימד‪,‬‬
‫בימים‬
‫שאז‬
‫הנכון‬
‫אם‬
‫בימי‬
‫אשר‬
‫עלול‬
‫בעולם‪,‬‬
‫עובר‬
‫האסיף‪,‬‬
‫ימלאו‬
‫הארס‬
‫למען‬
‫אורח‪.‬‬
‫בימים‬
‫‪..‬יזגרנות‬
‫ביותר‬
‫יזכור‬
‫היושב‬
‫בר‬
‫לי(‪,‬‬
‫לדעת‬
‫בי‬
‫בדירת ארעי‪.‬‬
‫היותר‬
‫לשתות‬
‫ימי‬
‫והלולב״‪,‬‬
‫ומתערה‬
‫לדעת‬
‫אל‬
‫ראש‬
‫‪..‬הסוכה‬
‫עריץ‬
‫לדעת‪,‬‬
‫בלבו‬
‫מבלי‬
‫שאך‬
‫ונחקור‬
‫נקלה‬
‫הניסוך‬
‫גר הוא‬
‫במאמרי‬
‫״ראיתי‬
‫וחושב‬
‫עולם ומלואו‪,‬‬
‫בזה‬
‫הסוכות‪,‬‬
‫של‬
‫בהיות‬
‫שורש פירה‬
‫האמונה‬
‫לדבר‬
‫הכתוב‪,‬‬
‫את‬
‫שיהא‬
‫דרך‪.‬‬
‫להשרשת‬
‫מקרכ‬
‫רענן״‪.‬‬
‫יאבד‬
‫הדת‪,‬‬
‫היא רק בוה‬
‫תורת‬
‫האדם‬
‫מים יחד‬
‫עם‬
‫ועיקר‬
‫לישראל‬
‫ברשעתו‪,‬‬
‫להאדם‬
‫ימי‬
‫כי‬
‫לחג‬
‫לב‬
‫בקרבו‬
‫אזרת‬
‫אין‬
‫לבותיהם‬
‫החיים‬
‫אז‬
‫בארץ‪.‬‬
‫ויצהר״•‬
‫לנסך‬
‫ישתכר ולא‬
‫נוכח‬
‫להזכיר‬
‫היושב‬
‫שביעת‬
‫רצון‬
‫בחייו‪.‬‬
‫המזבח‬
‫ה ע ו ל ם הזר‪,‬‬
‫ונתכונן‬
‫לבלע‬
‫כבוד‬
‫לכבוד‬
‫המעסיקים‬
‫וחמודותיו‪,‬‬
‫אל‬
‫כאזרח‬
‫היא‬
‫הדברים‪,‬‬
‫דרכי חיים‬
‫הרביתי‬
‫את‬
‫תחת‬
‫אחר‬
‫היא‬
‫שיברח‬
‫רק‬
‫ל מ ש ה מסיני‪,‬‬
‫דרכי‬
‫״‪!:‬תערה‬
‫הוא לפיכך‬
‫הפשוט;‪.‬‬
‫נר‬
‫זד‪,‬‬
‫בוטח‬
‫כי עור‬
‫לשרש‬
‫דברי‬
‫השמש״׳‬
‫אחר‬
‫הכבוד‬
‫ממנו‪.‬‬
‫)קהלת‪,‬‬
‫בהיותו‬
‫מתאימיכ‪,‬‬
‫ולהשריש‬
‫ארעי‪.‬‬
‫אם‬
‫כדי‬
‫וכבר‬
‫גודם‬
‫כי אין לו‬
‫שנצטוינו‬
‫ש ל ניסוך המים‬
‫כידוע‬
‫נראה‬
‫המים‪.‬‬
‫תענוגות‬
‫היותר‬
‫‪.‬הרודף‬
‫עליו‬
‫בגללם‪.‬‬
‫הגוף!‬
‫לישראל‬
‫כל‬
‫הבאים‬
‫שהאדם רודף‬
‫שברכתו‬
‫בשלשת‬
‫הלכה‬
‫אדם כמים‪,‬‬
‫״ ‪ , -‬א ז ר ח י ו ת י‪.‬‬
‫היושב‬
‫אך‬
‫כן‬
‫הימים‬
‫הסוכה‬
‫ניסוך‬
‫ידי זה‬
‫ברכת‬
‫התג‬
‫שיעמול‬
‫כי‬
‫הוא‬
‫העולם״‪.‬‬
‫בשרים‪ .‬והסד‪ .‬מ צ ע י ד י ם‬
‫קעי‪0‬‬
‫לעולם‪.‬‬
‫ידה‬
‫היין‪.‬‬
‫חיים זו‬
‫ואחרי‬
‫עצמה‬
‫ועל‬
‫תורת‬
‫שהוא‬
‫היין‪,‬‬
‫העם‪.‬‬
‫את‬
‫תודח‬
‫וכמו‬
‫ההוא‬
‫עמלו‬
‫בתורת‬
‫הית׳‪,‬‬
‫להורות‬
‫את‬
‫את‬
‫האדם‬
‫העושר והכבוד והנאת‬
‫וזאת‬
‫היין‪,‬‬
‫הרדיפה‬
‫מן‬
‫תמיד‬
‫ולהשיזמש‬
‫ואינו‬
‫היי‬
‫רעים ויהודים‬
‫משיגו‬
‫בעיני‬
‫בכל‬
‫מלזכור‬
‫חלאיס‬
‫אשר‬
‫ר‬
‫המותרות‬
‫הרואים‪.‬‬
‫‪,‬מוציאים‬
‫לארם‬
‫חייו‪,‬‬
‫אחרי‬
‫ולכלמד‪.‬‬
‫אלה‬
‫כמים‪,‬‬
‫אחריו‬
‫ממנו״‪.‬‬
‫יתרון‬
‫טוב‬
‫רודף‬
‫בורח‬
‫״ו‪.‬זת‬
‫לבור שחת ע״י‬
‫שאדם‬
‫הכבוד‬
‫לו‬
‫האדם‬
‫לפני זמנו‬
‫להיות רודף‬
‫ח‬
‫אחר‬
‫‪1‬‬
‫רצא‬
‫מאושרים‬
‫והשיקו‬
‫לשכרה‬
‫היקבים‬
‫מכוס‬
‫רצב‬
‫ש ב ת‬
‫ז מ‬
‫‪T‬‬
‫מ ז־‬
‫תענוגי החיים‪ ,‬ולשכוח בשכרותו את תעודת חייו‪ .‬כדבר הכתוב‪ )0.. .‬תאכיל‬
‫ושבעת ובתים סובים תבנה וישבת‪ .‬ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך‬
‫)יברים‪ ,‬ח‪ .‬י נ ‪ -‬י י ( ‪,‬‬
‫וכל אשר לך ירבה‪ .‬ודם לבבך ושכחת את ד׳ אלקיך ונו״‪,‬‬
‫אז תבוא הסוכה להזכירו את המעשה ‪.‬אשר יעשה אותם האדם וחי‬
‫בהם׳‪ ,‬׳)ייקרא‪ ,‬י ח ‪ -‬ה > ‪ .‬ומד‪ .‬נסלצו דברי יושר של בעל כלי יקד זצ״ל‪ ,‬שהזכרחי‬
‫במאמרי ההוא‪ ,‬וז״ל‪. :‬נקט דוקא אזרח שהוא לשון חושב‪ ,‬לסי שבזמן אסיפת‬
‫התבואה מן השדה כל אחד רוצה ללכת מן השדה לתוך ביתו לשבת בו ישיבת‬
‫קבע‪ ,‬וחששה החורה אולי ע״י ישיבת קבע ירומ לבבו‪ ,‬כי מצאה כביר ידו‬
‫וישמן ויבעט‪ ,‬על כן נאמר כל חאזרח‪ ,‬הרוצה להיות כתושב בעוה״ז ולא כגר‪,‬‬
‫אליו צותה התורה לצאת מדירת קבע לדירת ארעי‪ ,‬כדי שיכיר בפחיתות יערכו‪,‬‬
‫שאיגגו בעוה״ז כי אם גר ולא תושב ועי״ז לא יבטת בצל קורתו‪ ,‬כי אט‬
‫בצל שדי יתלוגך‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ואת תורת החיים הזאת של הסוכה‪ ,‬שעליה אמרו חכמינו ז״ל‪ ,‬שהיא‬
‫שקולה כגגד כל המצוות‪ ,‬בהיותה יסוד האמונה ושורש הדת הישראלית‪ ,‬באה‬
‫להשלים מצות ניסוך המים‪ ,‬המלמדת את האדם דרכי חיים‪ ,‬של שפיכת היין‬
‫בביתו כמים‪ .‬ומה מתאימים המה זה לזה שני אלה‪ ,‬הסוכה וניסוך המים‪,‬‬
‫ושניהם כאחד ניתנו לפיכך לישראל!‬
‫ונבין מעתה את ‪.‬השמחה היתירה״ ואת התכונה הרבה‪ ,‬שהיו בשאיבת‬
‫המים לצורך הגיסוך על גבי המזבח ובניסוך עצמו‪ .‬זו היתד‪ .‬שמחה פנימית‬
‫טהורח‪ ,‬שמתת הנפש המתדבקת בבוראה ומתרפקת עליו באהבה‪ ,‬שמחה‬
‫שעליה יאמר הכתוב ‪.‬ושבחתי אני את השמחה״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬ח ‪ -‬ט י ( ‪ ,‬וחכמינו ז״ל‬
‫פירשו אותה לנו לאמר‪. ,‬זו שמחה של מצוה״‪) ,‬שבת‪ ,‬ל‪ .>:‬וכבד כחב הרמב״ט‬
‫ז״ל בזה‪ .‬כי ‪.‬השמחה שישמח האדמ בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה‬
‫בהן עבודה גדולה היא״‪ ) ,‬ס ו ף ה ל נ י ת ל י ל ב ( ‪ ,‬ולכן אין שמחה שכזו מורנשת אלא‬
‫לפי שישרה נפשו בו‪ ,‬כאמור‪. ,‬ולישרי לב שמחה״‪ ) ,‬ת ח ל י ם ‪ » ,‬ז ‪ -‬י א ( ‪ ,‬ומשמחת‬
‫מצוד‪ .‬שכזו ״שואביפ רוח הקודש״‪ ,‬ולכך נקיאה בשפ ‪.‬שמחת בית השואבה•!‬
‫ועוד זאת כי שמחה ״חשובה״ היא‪- ,‬הבאה מששת יפי בראשית״‪ ,‬כי‬
‫זאת היא מטרת בריאת חאדפ בעולמו‪ ,‬שישמח בעבודת בוראו ית״ש וידבק‬
‫בה בחפץ נפש!‬
‫את ‪.‬השמחה היתירה״ ההיא הרגישו לפיכך ביהוד ‪.‬הזקנים והחםידים‬
‫ואנשי המעשה‪ ,‬גדולי חכמי ישראל״‪ ,‬והם היו מתעסקים בה בצהלת נפש!‬
‫‪,.‬אבל כל העם האנשים והנשים כולם באים לראות ולשמוע׳‪ ,‬ובעמדמ מרחוק‬
‫השתתפו גפ המה כולם בשמחת הנפש ההיא‪ ,‬שהשפיעה נם עליהם לקרבם‬
‫לתורה ולעבודת השייח‪ .‬ואף לאחר שחרב הבית בעונוחינו ובטלה שאיבת‬
‫הטיט וגפוכפ על גבי הפזבח‪ ,‬הנח רישומפ עדיין ניכר בקרב עמנו‪ ,‬ומדי שנה‬
‫א מ ו ר‬
‫רצג‬
‫בשנה בבוא חג הסכות‪ ,‬״זמן שמחתנו״‪ ,‬ידגיש האדם מישראל שמחה נפשית‬
‫המקשרת אותו לאביו שבשמים‪.‬‬
‫שרשי שפחה נפשית זו מונחימ עמוק עמוק •כשפחה חיתירה*‪ ,‬שהיו‬
‫אבותיגו שפחיפ בחג קדוש זה בזמן שהי׳ בית המקדש קיים! ושמחת החג‬
‫פעודדת את האדפ מישראל ומפיחה בו רוח אומץ וגבורת הנפש‪ ,‬להתגבר על‬
‫כל הגלים והםשברים העוברים עליו‪ ,‬ולהשאר גאפן בבריתו עם אלקיו‪ ,‬בתור‬
‫בן לעפ הגצח‪ ,‬לעפ שהוא ‪.‬איתן ותקיף״ בםצותיו לדורי דודים!‬
‫ומה נאמנו איפוא דברי פאור עיגיגו ד ש ׳ י ז״ל‪ ,‬שחשב את פצות ניסוך‬
‫המים יתד עמ יתר המצוות שבחודש זה‪ ,‬אשר על כולם אמרו חכמינו ז״ל‬
‫ביחס לעם ישראל ‪.‬דתקיפי במצוות״‪ .‬ששת המצוות הללו הן מחרוזת אחה‬
‫של ״פקודי ד׳ ישרים משמחי לב״‪ ,‬אשר לכולן מטרה ססוימח אחת׳ לעשוח‬
‫את ישראל לעם ״איתן״! ועל שם המצוות הקדושות הללו גקרא לפיכך חודש‬
‫זה‪ ,‬שבו ניחנו לישראל‪ ,‬בשם ״ירח האיחניפ׳‪ ,‬הירח של האיתניפ‪ ,‬הפה ישראל‬
‫איתני עולם‪ ,‬ואיתניותפ היא בזה ‪.‬דתקיפי בםצוות״ ‪1‬‬
‫רצד‬
‫ש ב ת‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ט‬
‫ו‬
‫ד‬
‫לפרשת בהר ‪ -‬בחוקותי‪.‬‬
‫יעקוב‪.‬‬
‫ברית‬
‫את בריתי יטקונ ‪1‬אף את בריתי‬
‫וזכרתי‬
‫יצחק‬
‫את‬
‫ואף‬
‫בריתי‬
‫ו ה א ר ץ אזכור‪,‬‬
‫רנ‬
‫אמר‬
‫מהקיף‬
‫מסתפינא‬
‫?ה‬
‫רב‬
‫פפא‬
‫דנתינ‬
‫חזיתי‬
‫כשה‬
‫מסיפא‬
‫דקרא‪,‬‬
‫ואביה‬
‫יה‬
‫מר‬
‫מהאי‬
‫אברהם‬
‫אזכור‬
‫)ויקרא‪,‬‬
‫ני‪-‬מנ(‪.‬‬
‫ואנדחם‬
‫קרא‪,‬‬
‫ויימא‬
‫כאבירה‬
‫אובד‬
‫בקש‬
‫בגויס‪,‬‬
‫המתבקשת‪,‬‬
‫עבדן‪,‬‬
‫איא‬
‫אתכם ארץ אויביכם‪ ,‬מתקיף‬
‫זוטוא‪ ,‬דיימא‬
‫כאכיית‬
‫קשואין‬
‫וריועין‪.‬‬
‫)מנות‪,‬‬
‫בנ‪.(.‬‬
‫א‪.‬‬
‫על הכתוב שבפרשתבו‪ ,‬המוצג בראש דברינו אלה‪ ,‬נשאלה שאלה‬
‫חמורה בבית מדרשם של חכמיגו זיל‪ ,‬לאמר‪ ,‬״למה נאסרו אבות אחורנית״?‬
‫ותשובתם בצדה‪ ,‬״אם אין מעשה ביעקב כדאי הם מעשי יצחק‪ ,‬אם אין מעשה‬
‫ביצחק כדאי הם מעשי אברהם וכוי״‪ ) .‬ו י ק י ר ‪ ,‬פל־ה>‪ .‬״אט הי׳ הכתוב חושב‬
‫כסדרם‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬היינו אומרים שאין זכות אלא בכולם יחד‪ ,‬ולכך‬
‫התחיל ביעקב לאמר‪ ,‬אף שהוא האחרון‪ ,‬כדאי הוא זכותו בעצמו לעמוד‬
‫לישראל בגלותם‪ ,‬וכן ביצחק וכן באברהם״‪ ) ,‬מ ה ר ז י ו ש פ ( ‪ .‬וכדברי חכמינו אמנם‬
‫כן הוא‪ ,‬״כדאי הוא מעשה כל אחד ואחד שיחלה כל העולם בגיגו״! ואולם‬
‫נושף על דבריהם אלה יש אולי לאמר עוד‪ ,‬כי הקדים הכחוכ להזכיר את ברית‬
‫יעקב תחלה‪ ,‬בשביל ההיטחה המיוחדת שניתנה לו מאת השי״ת‪ .‬הבטחת קבוץ‬
‫הגליות של בניו‪ ,‬שהיא תריס גגד קללת הגלות של ״ואבדתם בגויט ואכלה‬
‫אתכם ארץ אויביכם•! וזכירת הברית הזאת של יעקב צריכה שתקדם לזכירת‬
‫הברית של אברהם ויצחק‪.‬‬
‫הברית אשר כרת ד׳ עם אברהם‪ ,‬בהיותו ״בן תשעים שנה ותשע שנים״‪,‬‬
‫היתה על נתינת הארץ לו ולזרעו אחריו‪ ,‬״את כל ארץ כנען לאדוזת עולם׳‪,‬‬
‫ועל היותו ״להם לאלקים״‪ ,‬י נ ר א ש י ת ‪ ,‬י ז ‪ -‬ח ( ‪ .‬לאות על הברית ההיא ניתנה לו אז‬
‫מצות המילה‪ ,‬שנקראה לפיכך מאז בישראל בשם ״בריתי‪ ,‬או ״בריתו של אברהם‬
‫אבינו׳‪ ,‬וכשהבטיחו הש״׳ת באותו מעמד על לידת בנו יצהק‪ ,‬״למועד הזה‬
‫כ ה ר‬
‫‪-‬‬
‫נ ח י‬
‫?‪nti‬‬
‫רצה‬
‫יז‪-‬נ»(‪.‬‬
‫בשנה האחדת״‪ ,‬הוסיף לאמר לו עוד‪ ,‬״ואת בריתי אקים את יצחק׳‪) ,‬שם‪,‬‬
‫ואמנם הקים ד׳ אחדי כן את בריתו עם יצחק‪ ,‬באמרו לו ״כי לך ולזרעך אתן‬
‫את כל הארצות האל‪ .‬והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם‬
‫אביך"‪) .‬שם‪ . ( ! - « ,‬את הבטחתו זו‪ ,‬הבטחת הארץ‪ .‬חזר הקב׳ ה גם ליעקב בחלום‬
‫תסלם‪ ,‬לאמר‪ .‬״הארץ אשר • אתח שוכב עליה לך אתנגד• ולזרעך"‪ ) ,‬ש ם ‪ ,‬נ י ‪ -‬י ג ( ‪1‬‬
‫ועל הבטחה זו יאמר הכתוב‪ ,‬״אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק‪ ,‬ויעמידה‬
‫ליעקב לחוק לישראל ברית עולם״‪ ) ,‬ת ח ל י ם ‪ ,‬ק ה ‪ - 0 ,‬י ( !‬
‫ואולם עוד הבטחה מיוחדת אחרת ניתנה ליעקב‪ ,‬םה שלא נאמרה‬
‫לאכרהט וליצחק‪ ,‬והיא הבטתת ״קבוץ גליות״ של בניו‪ .‬כי הנה יעקב הי׳‬
‫הראשון לטעום טעם גלות‪ ,‬בהגלותו פעמים מבית אביו ומארץ מולדתו‪ .‬גלותו‬
‫היתה לו לאות על הגליות העתידות של בניו בדורות יבואו‪ ,‬כדרשת חכפיגו‬
‫זיל על הכתוב‪. ,‬ויקרא יצתק אל יעקב ויברך אותו״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬ג ת ‪ -‬א ( ‪ ,‬״וכי‬
‫טאחר שבירכו הקב״ה‪ ,‬אביו למה חזר וברכו? אלא שראה יצחק ברוה״ק‪,‬‬
‫שעתידים בניו להגלות לבין אומות העולם‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בוא ואברכך ברכה של‬
‫גליות‪ ,‬שיחזור עליך הקב״ה ויקכצך מן בין הגליות״‪ ) .‬ב ר ־ ר פע‪-‬ה>‪ .‬ומה שראה‬
‫יצחק דאת גם יעקב ברוח קדשו ובצאתו ראשונה בנלוח מפני חמת אחיו עשו‪,‬‬
‫פחד לבו לגורל בניו העתידים לחולד לו‪ ,‬שלא יאבדו בגלותם בגויים אשר‬
‫סביבותיהם‪ .‬אז בא אליו דבר ד׳ לאמר‪ ,‬״והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר‬
‫תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬כ ח ‪ -‬ט ו ( ‪.‬‬
‫אותר‪ ,‬ובטחה עצמה חזרה ונאמרה לו שנית מפי הגבורה‪ ,‬בצאתו שוב‬
‫בגולה לרדת מצרימה אל יוסף בנו‪ ,‬כי ״מהרהר הי׳ אז יעקב בלבו ואובר‪ ,‬איך‬
‫אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי׳ ארץ שבינתו של הקב״ה‪ ,‬ואלך‬
‫אל ארץ טמאח לתוך העבדים בגי חם‪ ,‬בארץ שאין בד‪ .‬יראת שמיס‬
‫ביניהם׳‪ ) ,‬פ ד ר ‪ -‬א ‪ ,‬פל׳‪-‬ט(‪ .‬אז גגלה לו האלקים ״במראות הלילה״ ויאמר לו‪,‬‬
‫״אל תירא מרדה מצרימה‪ -‬אנכי ארד עמך מצרימה ואגכי אעלך גם‬
‫עלה״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬מ ו ‪ ,‬ג ~ ד ( ‪.‬‬
‫שתי ההבטחות ההן נאמרו ליעקב לא רק לשעתן‪ ,‬כי אם גם לדורות‬
‫הבאים‪ ,‬לעת אשר יגלו בניו לבין האומות! ובהבטחותיו אלד‪ .‬אישר השי״ת את‬
‫ברכתו של יצחק‪ ,‬את ״הברכה של גליות״‪ ,‬שהיא ברכה מיוחדת‪ ,‬בלתי מושגת‬
‫בשכל אנוש‪ .‬וברכה נפלאה זו‪ ,‬״ד‪,‬יא שעמדה לאבותינו ולנו״‪ ,‬להצילגו מן‬
‫האבדון בגויים‪ ,‬בהפיחד‪ ,‬בנו תמיד רוח חיים ותקוה‪ .‬לצפות לגאולה‬
‫ולקוות לחיי חופע ומנוחה על ארץ האבות‪ ,‬אחרי אשר יקום דבר ד׳ ביד‬
‫נביאו לאםר‪ ,‬״ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ‬
‫מארבע כנפות הארץ״‪ ) ,‬י ש ע ‪ -‬ה ‪ , -‬י א ‪ -‬־ י נ ( ‪ .‬ובהיות יעקב היהודי הראשון‬
‫בגולה‪ ,‬הי׳ הוא גם הראשון להתבשר בבשורת הגאולה‪ ,‬בשורת קבוץ‬
‫רצו‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ז ט ד‬
‫הגליות‪ ,‬ועל שמו היא גקראת בשפ ‪,‬׳גאולת ישראל״‪ ,‬גאולת ״ישראל‬
‫פבא״‪ ) ,‬נ י י ר ‪ ,‬םעיו(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫והגה כי כן שתי הבטחות מיוחדות גיתנו מאת השיית לאבותינו ! הבטחה‬
‫על נתינת הארץ‪ ,‬שנאמרה ראשונה לאברהט‪ ,‬וחזרה ונאמרה לבגיו אחריו ו‬
‫ועוד הבטתה על קבוץ הגליות‪ ,‬שגאמרה ליעקב הגולה הראשון‪ .‬הבטחה שני׳‬
‫זו‪ ,‬האחרונה בזמן נתינתה‪ ,‬קודמה היא בזמן קיומה‪ ,‬וקיוט הבטחת זו צריך‬
‫כמובן עיקדם לקיוט ההבטחה על נתינת הארץ‪ .‬שהרי אין שיבר‪ ,‬לארץ‪ ,‬מבלי‬
‫שתקדט לה היציאה מן הגולה‪ .‬כן קבעו לנו חכמינו ז״ל את טדר תפלותינו‪.‬‬
‫להתפלל תחלה על קבוץ גליות‪ ,‬״וכיון שנתקבצו הגליות נעשה דין ברשעיט‬
‫ומתרוממת קרן הצדיקים בידושליפ‪ ,‬וכיון שניבנית ירושלים בא דוד״‪ ) ,‬מ ג י ל ה ‪ ,‬י!‪,>:‬‬
‫הוא דוד ‪.‬צמח צדיק״‪ ,‬דוד משיח צדקנו‪ ,‬אשר ״בימיו תושע יהודה וישראל‬
‫ישכון לבטח״‪ ) ,‬י ר מ י ׳ ‪ ,‬ב ג ‪ -‬י ( ‪.‬‬
‫זחו שהקדיט הכתוב את זכירת בריתו של יעקב לזכירת בריתט של‬
‫אברהם ויצחק‪ ,‬כי רק לאחר שיקום דבר ד׳ אל יעקב‪ ,‬״אנכי אעלך ג ם עלה״‪,‬‬
‫להעלותו לא רק מן הגלות ההיא‪ ,‬גלות מצרים‪ .‬כי אם גם מן כל הגליות‬
‫הבאות‪ ,‬רק אז יקום דבר הברית על נתיגת הארץ‪ ,‬כדבר הגביא מענתות‬
‫בנבואת הנתמה לרתל ״המבכה על בניה״‪ ,‬תחלה ״ושבו מארץ אויב״ ואחר כך‬
‫״ושבו בנים לגבולם״‪) ,‬שם‪ ,‬ל א ‪ ,‬טי‪,1(10-‬‬
‫ומכאן תשובה על עוד שאלה אחרת‪ .‬ששאלו חכמינו זיל שמ במדרש על‬
‫הכתוב שלפנינו‪ ,‬״למה נאמרה ביעקב ובאברהם זכירה וביצחק לא נאמרה״ ?‬
‫ולדרכנו נאמר‪ ,‬כי הכתוב מדבר בזכירת שתי ההבטחות המיוחדות‪ ,‬שהן ימוד‬
‫תקותנו‪ ,‬תקות הגאולה‪ ,‬הבטחת קבוץ הגליות והבטחת נתינת הארץ‪ .‬ההבטחות‬
‫הללו ניתנו לאברהם וליעקב‪ ,‬אבל ליצחק לא ניתנה שום הבטחה חדשה‪ ,‬אלא‬
‫שהקים ד׳ עמו את השבועה שנשבע לאברהם על נתינת הארץ‪ ,‬וזה הלא כלול‬
‫בזכירת הברית של אברהם‪ ,‬ולפיכך לא נאמרה ביצחק זכירה!‬
‫״ברית יעקב״ היא איפוא ברית הגאולה וקבוץ הנליות‪ ,‬וזה שכתב רשיי‬
‫זיל בפירושו על כתוב זה‪ .‬לאטד‪ ,‬״בחמשה פקופות נכתב יעקוב מלא ואליה‬
‫חפר‪ ,‬בחפשה מקומות נטל יעקב אות ואו משמו של אליהו לעדכון שיבוא‬
‫ויבשר גאולת בניו״‪ ) ,‬מ ק ו ר ה ד ב ר י ם ה ו א ב מ ד ר ש ״ ה ם ר ו י ה י ר ״ ( ‪ .‬בביאור דברי המדרש‬
‫הגפלא הזד‪ ,‬בכלל כבר דברתי ברחבה במאמרי ״מפתח הגאולה״‪ ,‬לפרשת ויצא‪,‬‬
‫וכאן אעיר רק על זה‪ ,‬שגכתב יעקב שבכתוב זה דוקא מלא‪ ,‬ולא בשום כתוב‬
‫אתר שבתורה‪.‬‬
‫אם נחקור אחר יתר ארבעת המקומות שנא בפ יעקוב פלא‪ ,‬נמצא שהם‬
‫ב ה ר ‪ -‬ב ח ו ק ו ח‬
‫רצז‬
‫כולם בנבואותיו של ירמיה‪ ,‬המדברות בגאולת ישראל ן וראוי הי׳ אישוא להוסיף‬
‫ככתובים ההם בשמו של יעקב את העדכון שנטל מאליהו‪ ,‬מבשר הגאולה‪ .‬על‬
‫זח שיבוא ויבשר גאנלת בניו! אכל מה פשר הואו שבאה בשמו של יעקב‬
‫שבכתוב זה ז ואולם מאחר שבריתו של יעקב היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬ברית הגאולה‪,‬‬
‫וזכירת תכרית ההיא באד• לנחם את ישראל על קללת הגלות של ׳׳ואתכם אזרה‬
‫בגוים׳‪ ,‬ושל ‪.‬ואכלה אתכט ארץ אויכיכם״‪ ,‬לכך הוםיף הכתוב כאן בשמו של‬
‫יעקב את הואו שנטל מאליהו‪ ,‬וכתב יעקוב‪) ,‬ימלא בואר‪ ,‬ללמדנו שברית‬
‫ברית הגאולה‪ ,‬תבוא לנו על ידי אליהו המבשר‪ ,‬והואו משמו היא‬
‫יעקב‬
‫חיא ‪.‬מפתח הגאולה״ ו‬
‫ג‪.‬‬
‫את הבמחת הנאולה שנאמרה ליעקכ מסי דגבורה נוסד הוא לבניו אחריו‪,‬‬
‫באמרו להם לפני מותו‪. ,‬הנה אנכי מת והיה אלקימ עמכם והשיב אתכם אל‬
‫ארץ אבותיכם״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬מ ה ‪ -‬כ א ( ‪ ,‬וכבר אמרו חכמינו ז״ל על לשון זח של‬
‫‪.‬והיה״‪ ,‬שבו השתסש יעקב בתפלתו‪ ,‬בהשנימו בבוקר אחרי חלום הסלם בלילה‬
‫הראשון לג־יותו‪ ,‬כי אותו עשה הקב״ה ״מפתח לגאולתם של בנים״ ו ואת סוד‬
‫המפתח הזז מסר אז השי״ת ליעקב‪ ,‬באמרו לו ״חייך כל טובות וגתמות וברכות‬
‫שאני מבי״א לבניך• איני נותגס אלא בלשון הזה״‪ ) ,‬ב ר י ר ‪ ,‬פ ר ש ה ע‪ .>-‬בלשון זה‬
‫השתמשו אחרי כן נביאי הנתמות‪ ,‬בהתחילם את נבואותיהם בלשון •והיה ביום‬
‫ההוא״! ובלשון הזה השתמש יעקב בהפרדו מעל בניו לנצח‪ ,‬באמרו להם‬
‫לתש את ״מפתח הגאולה״‪ ,‬לא רק של גאולתם‬
‫‪.‬יהיה ץלקים עמכם״‪ ,‬ובוה‬
‫ההיא מארץ מצרים‪ ,‬כי אם גם של הגאולות מן כל הגליות העתידות לבוא על‬
‫בניהם אחריהם בימים יבואו‪.‬‬
‫ולמען חזק בלבותיהם עוד יותר את תקזת הגאולה‪ ,‬קרא אוחם אליו‬
‫לפני הפרדו מאתם‪ ,‬״ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרר‪ .‬אתכם באחריה‬
‫הימים״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬מ ט ‪ -‬א ( ; וידוע מה שאמרו חכמינו ז״ל על זה‪ ,‬כי ״ביקש יעקב‬
‫לגלות לבניו קץ הימין‪ ,‬ונסתלקה ממנו שכינה״‪ ) ,‬פ ס ח י ם ‪ ,‬נו‪ ,(.‬שהרי לא נאמר‬
‫בכתוב כלל‪ .‬שאמר להם איזה דבר על ״אחרית הימים״ ואין זאת אלא שלא‬
‫הורשה לגלות פזר‪ .‬לבניו‪.. .‬והתחיל אומר דברים אחרים״‪ .‬אבל אם כן הדבר‪,‬‬
‫למה זה כתבה לנו זאת התורה לדורות‪ ,‬שביקש יעקב לגלות ולא גילה ז ופה‬
‫בא זח ללמדנו ז ואולמ הרי כבר אמר הכתוב ״כי לא דבר רק הוא‬
‫מכם״‪ ) ,‬ד ב ר י ס ‪ ,‬ל ב ‪-‬מז>‪ ,‬״ללמדך שאין לך דבר ריקם בחורה‪ .‬אלא כל דבר שאם‬
‫תדרשנו‪ ,‬יש בו מתן שכר בעוה״ז והקרן קימת ל;‪1‬ולם הבא״‪ ) ,‬ס פ ר י ( ‪ .‬ואף דבר‬
‫זה של ביקש יעקב לגלות ולא גילה‪ ,‬עלינו לדרוש אחריו ולתקרו‪ ,‬ואז נמצא‬
‫ני בא הכתוב הזה ללסדנו דבר שעיקרי תורה תלוים בו‪ ,‬דבר שעליו גאסר‬
‫רצח‬
‫ש‪:‬‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫״בי הוא חייכם״‪ .‬כי הנה‪.‬לדברי הכל אחרית הימים ימות המשיח חם״‪ .‬וימני!‪ ,‬עפ(‪,‬‬
‫וחוזי •־ה‪ .‬ישעיהו ומיכה‪ ,‬אשר חזו על העתיד המזהיר של ישראל‪ .‬החחילו‬
‫את נבואותיהם על העתיד ההוא בלשון ״והיה באחרית הימים״‪.‬‬
‫תקות העתיד של ״אחרית הימים״ היתה תמיד ״לבני גלותא די‬
‫יהוד״‪ ) ,‬י נ י א ל ‪ ,‬ב ‪ -‬ב > ‪ ,‬לענ־ור אש‪ ,‬להאיר להם את תשכת גלותם‪ .‬לאור תקותס זו‬
‫התהלכו ״מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״׳ ) י ו ! ‪ -‬א ‪ ,‬ט ! ‪ -‬כ ( ! ועם ‪.‬שרידי חרב״‬
‫ראו תמיד ‪.‬מרחוק״ את אור גאולתם‪ .‬ההולך ובא אליהם‪ ,‬״הלוך להרגיעו‬
‫ישראל״‪) ,‬ירנלי•‪ ,‬ל א ‪ -‬א ( ‪.‬‬
‫את הסוד הזה של ״אחרית היפים״ גילה לבני‪ ,‬הגולה הראשון‪ ,‬יעקב‪,‬‬
‫לפני מותו‪ ,‬באמרו להם ״א־‪ 1‬אשר יקרה אתכם באחרית הימים״‪ ,‬כי בדבריו‬
‫אלה הלא מסר להם‪ ,‬כי בוא תבוא להם ״אחרית הימים״‪ .‬בזה חיזק בלבם‬
‫את האמוגה בגאולתם העתידה‪ ,‬ובזה עודד את רותב‪ ,‬לבען אשר בכל מה‬
‫שיקרת אותם בימים יבואו יזכרו תמיד א־׳‪ .‬״אחרית הימים״ המחכה להם‪,‬‬
‫ובה יתגחמו על כל תלאותיהם בגולה‪ .‬ואחרי אשר בדבריו אלה השריש‬
‫יעקב בלבות בניו את שורש אמונת המעיח‪ ,‬שר‪,‬יא אחת מעיקרי דתנו‪ ,‬לכן‬
‫כתבה זאת לנו התורה לדורות‪ .‬ואמנם ״ביקש יעקב לגלות קץ הימין׳‪ ,‬חפץ‬
‫הי׳ יעקכ לגלות אז לבניו את קץ הפלאות‪ ,‬ולהגיד להם מתי חבוא ״אחרית‬
‫היפים•! אבל את זאת לא הורשה להגיד להם ונסתלקה ממנו שכינה״‪ ,‬וקץ‬
‫הימין נשאר סתום ונעלם מעין כל בשר‪ ,‬כי כך גזרה חכמתו העליונה‪ ,‬שיחי׳‬
‫הקץ מכוסה מכל חי‪ ,‬כדרשתם ז״ל על הכתוב‪ .‬״כי יום נקם בלבי ושנת‬
‫גאולי באה״‪) ,‬ישעיהי‪ ,‬פ ג ‪ -‬ד > ‪ ,‬״אם יאצר לך אדם מתי קץ הגאולה בא אל‬
‫תאמין לו‪ ,‬לפי שכתוב כי יום נקם בלבי‪ ,‬ליבא לפומא לא גלי‪ ,‬סומא למאן‬
‫ה‬
‫גלי"‬
‫ז )שיח״ט‪ ,‬ט ;‬
‫ועיי]‬
‫קיו״ר‪,‬‬
‫פי״ב(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫עוד זאת עשה יעקב לבניו‪ ,‬כי לפגי רדתו מצרימה הלך תחלה הוא‬
‫וכל ״אשר לו ויבוא בארה שבע״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬מ ו ‪ -‬א ( ‪ ,‬ועל הליכתו זו ישאלו‬
‫חז״ל‪ ,‬״להיכן הלך״? )שאין זד‪ ,‬הדרך למצרים‪ ,‬ולמה הלך לשם״‪ .‬מהרז״ו(‪.‬‬
‫•אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר‬
‫שבע״‪ ) ,‬ב ר ‪ -‬ר ‪-« ,‬ו(‪ .‬ומד‪ ,‬נפלאים הדברים!‬
‫ואולם הנד‪ ,‬ידוע ירע יעקב‪ ,‬״שעתידים בניו להגלות לבין האומות״!‬
‫עוד זאת ידע מראש‪ ,‬בי בגלותם יהי' עליהם לסבול ״רעות רבות וצרות״‬
‫מידי מעניהם האכזרים‪ ,‬כי הלא זאת תורת הגלות‪ ,‬להיות ״אך עשוק וגזול‬
‫ולהיות ״לשמה למשל ולשנינה בכל‬
‫כל הימים ואין מושיע״‪,‬‬
‫העמים״‪ ) ,‬י ב ר י ם ‪ m ,‬כ ‪ -‬ל ( ‪ .‬ובהיות לבו של האב הזקן סוער בקיבו לגורל‬
‫‪0‬‬
‫ז‬
‫ב ה ר‬
‫רצזז‬
‫‪ -‬ב ח ו ק ו ח‬
‫בניו הגולים‪ ,‬ונפשו עליו אבלה מדאגה בדבר‪ ,‬פן לא יוכלו חייו לעמוד‬
‫בנסיונם הקשה‪ ,‬ופן ‪.‬יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם״‪ ,‬בחשבם להנצל עי״ז‬
‫מידי מעניהם בהיותם כמוהם! לכן התאסץ לטעת בלבותיהם שתי נםיעות‬
‫טובות‪ ,‬נטיעות של חיים‪ ,‬אשר על ידיהן יחזיקו מעמד בגלותם ולא יאבדו‬
‫בגויט‪ .‬שתי הנטיעות הללו הן נובה הלב וקשיות העורףו‬
‫ידוע מה שיאמר הכתוב על יהושטט מלך יהודה‪ ,‬יכי הלך בדרכי דוד‬
‫אביו הראשונים ולא דרש לבעלים‪ ,‬בי לאלקי אביו דרש ובמצותיו הלן וגוי‪,‬‬
‫ויגבה לבו בדרכי ד׳״‪) ,‬דה״ב‪ ,‬יז‪ ,‬ג ‪ -‬ו ( וכבר עמדו המבארים על כתוב זה‬
‫ושאלו‪ ,‬איך זה חשב הכתוב זאת ליהועפמ לצדקה מד‪ ,‬שגבה לבו‪ ,‬הלא‬
‫נאמר ״תועבת ד׳ כל גבה לב״‪) ,‬משלי‪ ,‬ט ז ‪ , ( -‬ועל ״גסי הרוח״ יאמר הקב״ה‬
‫•אין אני ו‪,‬־‪,‬וא יכולים לדור בעולם‪ ,‬שנאמר גבה עינים ורחב לבב אותו‬
‫לא אוכל‪ ,‬אתו לא אובל״‪) ,‬ערכין‪ ,‬טו‪ ,(:‬״וכל מי שיש בו רוח גבוהה הוא‬
‫מתלמידיו של בלעם הרשע״‪ ,‬ומר‪ ,‬רבו הדברים שנאמרו בגנות רגאוה וגבהות‬
‫הלב‪ ,‬ואיך זה יאמר הכתוב על המלך הצדיק יהושפט‪ ,‬כי גבה לבו?‬
‫ואולם ככר ביארו חכמי המוסר בטפרידמ• כי שתי גאוות דן‪ ,‬אחח רעה‬
‫ואחת טובה! הרעד‪ ,‬אין רעה הימנה והטובה אין טובה ממנה‪.‬‬
‫הגאור‪ ,‬שאדם מחגאה במה שיש לו‪ .‬חכמה‪ ,‬גבורה או עוער‪ ,‬אין רעה‬
‫מסנה‪ ,‬כי‪..‬במד‪ ,‬יתגאה אדם לרבל דמה‪ ,‬אדרי אשר ‪..‬זה שיש לו אינו שלו״‪,‬‬
‫ורק מיד ד׳ המת לו‪ .‬על זר‪ ,‬יאמר הכחוב ״אל יתהלל חכם בחכמתו‪ ,‬ואל‬
‫יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו״‪) ,‬ירמיה• ט ‪ -‬ע ( ‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬אל‬
‫יתהלל ואדם לאמר כי החכמה שיש לו היא וכפתו‪ ,‬והגבורה היא גבורתו‪,‬‬
‫והעושר עשרו‪ ,‬אחרי אשר לא כחו ועוצם ידו עשה לו את כל החיל שיש לו‪,‬‬
‫כדבר הכתוב לאמר‪ .‬״וזכרת את ד׳ אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות‬
‫חילי‪) ,‬דברים‪ ,‬ה־‪-‬ית(‪ .‬אבל הגאות שהאדם מתגאה ״נגד הרשעים היא משובחת‬
‫מאד‪ ,‬ולא יכנע להם‪ ,‬ויצור‪ .‬על הטוב ויזהיר מהרע כפי יכלתו‪ ,‬אע״ט שזה‬
‫דומה בעיני הע לם כמשתרר ומתגאה‪ ,‬אדרי אשר לבו לשמים‪ ,‬הרי זה משובח‪,‬‬
‫ולא יכנע לרשעים‪ .‬כמו מרדכי שלא נכנע להמן״‪) ,‬ארוזות צדיקים‪ ,‬שער אי(‪.‬‬
‫זוהי הנאוד‪ ,‬הטובה שאין טוב ממנה‪ .‬כי היא יסוד האמונה ושורש העבודה‪,‬‬
‫לעב־ד את ד׳ באומץ רוח‪ ,‬״ילא יתביש מפני בני אדם המלעיגיס עליו בעבודת‬
‫השי״ת״‪< ,‬רמ‪ «-‬לאו‪-‬ח‪ ,‬ס י א ( ‪ .‬על ג*ות זו יאמר הכתוב ״ואדברה בעדותיך‬
‫בגד מלכים ולא אבוש״‪) ,‬חהלים‪ ,‬קיט‪-‬מו(‪ .‬ועל יהושסט מלך יהודה ש‪!:‬לך בימי‬
‫אחאב מלך ישראל ״אשר התמכר לעשות הרע בעיני ד׳‪ ,‬אשר הסתה אוהו‬
‫איזבל אשתו״‪) ,‬מ‪-‬א‪ ,‬כא‪-‬כה(‪ ,‬ויחדיו נלחמו עם אויבי עמם‪ ,‬עד כי אמר‬
‫יהושפט לאתאב‪ ,‬״כמוני כמוך כעמי כעמך״‪) ,‬שם‪ ,‬כ נ ‪ -‬ד > ‪ .‬ואעפ״כ לא למד‬
‫מדרכיו הרעים‪ ,‬עליו נאמר לפיכך ״ויגבה לבו בדרכי ד׳״‪ ,‬כי גבה לבו‬
‫‪1‬‬
‫ד‬
‫מ ן‬
‫ש‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫באמונתו ולא פנה אחרי דרכי אחאב הרעים‪ .‬ואת גובה לנו זה חשב‬
‫לו הכתוב לצדקה!‬
‫ה‪.‬‬
‫את גבהות הלב הזאת הראה עם ישראל בכל ימי נלותו הקשה‬
‫והממושכת‪ .‬כי למרות היותו חרפה לשכניו לעג וקלס לסביבותיו‪ ,‬״משל‬
‫בגוים מנוד ראש בלאומים״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬מ ד ‪-‬טו(‪ ,‬ולמרות לעג השאנגים של כל‬
‫גויי ארץ‪ ,‬שהגיעו אחריהם ראש נבוז וקלסה‪ .‬למרות כל זאת לא גפל רוחם‬
‫בקרבם‪ ,‬ובגאון פנימי לא הדלו מלאמר תמיד‪ .‬״אשרינו מה טוב חלקנו ומה‬
‫נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו״! היהודי היי נרדף תמיד גלי חשך‪ ,‬כל היום‬
‫כלמתו נגדו ובשת פניו כסחהו‪ ,‬״מקול מהרף ומגדף ספני אויב‬
‫ומתנקם״‪) ,‬שט‪ .‬מ י ‪ -‬י ז ( ‪ ,‬ואעפ״כ לא חדל היהודי מלהשכים בבוקר ולברך‬
‫יום יומ את הברכה ״שלא עשני גוי״‪ .‬ומה נפלא הדבר! הגוי הי׳ חי חיי‬
‫שלוה על ארצו‪ ,‬והי׳ מושל על היהודי ממשלת עריצים! והיהודי העלוב הי׳‬
‫עבד לאדוגיס קש־ם ואכזרים‪ .‬והי׳ חי היי שעבוד וגלות בגיםות תשכות‬
‫וסעופשות‪ ,‬חסרות אור ואויר‪ ,‬ונושא על בגדו את אות הקלון של הטלאי‬
‫הצהוב‪ ,‬ואעפ״כ הי׳ הוא מכרך יום יום את הברכה הסיוחדת ההיא ונותן‬
‫תודה ליוצרו על אשר לא עשהו גוי כי אם ישראל‪ .‬כמה גאון פנימי וכמה‬
‫אומץ רות וגבורת הגפש כלולים בברכה נפלאה זו! הגאון הפנימי ההוא הי׳‬
‫נובע ממעין טהור של אמוגה צרופה בקדושת ישראל ובקדושת תורתו‪.‬‬
‫מוסב הי׳ לו להיהודי לשאת כל עמל ותלאה ולשבוע בחרפה מצד מעניו‬
‫האכזרים‪ ,‬ובלבד להיות בן לעם קדוש זה‪ ,‬הנושא בגאון את דגל תורתו‬
‫הקרושה‪ ,‬שניתנה לו מורשה מאת ד׳ !‬
‫הגאות הפנימית הזאת שמרה על ישראל‪ ,‬שלא יתבולל בעםים ולא‬
‫יתערב בגוים ללמוד מעשיהם! כי חוק הוא בטבע‪ ,‬שאין הגבוה מתערב‬
‫בנמוך ממגו‪ ,‬כי אם להפך‪ ,‬מי שהוא מרגיש בעצמו רגש של שפלות ונמיכות‬
‫לעומת אחרים‪ ,‬העומרימ בעיגיו על מדרגה יותר גבוהה בסולמ החברה‬
‫האגושית‪ ,‬הוא שואף להתערב באותם האחריר‪ ,‬למען הסיד מעליו את חרפת‬
‫שפלותו הוא‪ .‬ועינינו הרואות אמגם‪ ,‬כי מעת אשר חדל היהודי להאמין באמת‬
‫בקדושת ישראל ובקדושת תורתו‪ ,‬ובקרב לבו התגנב רגש של שפלות‪ ,‬להביט‬
‫על עצמו כעל בן לעם שפל ובזוי‪ ,‬גולה וגדח‪ ,‬מגי אז תתחילה בעמנו מגפת‬
‫הטמיעה וההתבוללות‪ ,‬שהחחילה בריפורמה וגמרה בשמד! ומה רבו החללים‬
‫שהפילה בעמנו מגפה נוראה זו!‬
‫אח האחרית הנוראה של תנועת ההתבוללות בעמנו בכלל‪ ,‬הלא‬
‫רואים אנו בעינינו בשנות רעה אלה‪ ,‬כי מארץ אשכנז הארורה‪ .‬מקום שם‬
‫א מ ו ד‬
‫רסה‬
‫הסונה והלולב גם •חי‪ .‬ובעלותם ״סדי שנה בשנה להשתחוות למלך ד׳ צבאות‬
‫ולחוג את חג חסונות״‪ ,‬יקחו אז מלם גם את הלולנ נידיהם ! ומלך המשיח׳‬
‫״שרש ישי אשר עוסד לנס עמים אליו גוים ידרושו״‪ ) ,‬י ש ע י ה ‪ ,‬י א ‪ -‬י ( ‪ ,‬עליו יאסרו‬
‫חנפינו ז״ל נמליצתם הנפלאה‪ ,‬ני תעודתו תהיי לתת •לאומות העולם שחי םצותאלו‬
‫טונה ולולנ״‪ ,‬ועיי שתי המצוות הללו ישיס משפט וצדקה נארץ׳ הרשעה נולה‬
‫נעשן תכלה‪ ,‬והארץ תסלא‪.‬׳דעה את ד נסים לים סכסיס׳ )שם> ‪1‬‬
‫ש כ ח‬
‫רסו‬
‫ו מ ל מ ד‬
‫לחג הסוכות‪/‬מאמר ד ‪/‬‬
‫שמחות‪.‬‬
‫שובע‬
‫ולקחתם‬
‫וענף‬
‫שבעת‬
‫שיבע‬
‫לכם‬
‫עץ‬
‫ביום‬
‫עבות‬
‫הראשו!‬
‫וערבי‬
‫פרי עץ‬
‫נחל‬
‫ושמחתם‬
‫שפתות את פניך‬
‫נעימות‬
‫בימינך נצח‪,‬‬
‫תהי קורא נ ן‬
‫ארנעה מינים‬
‫ש ב י י י נ יפונה וחגיגה ושמחה‪,‬‬
‫ואס‬
‫שמחה ?‬
‫ימה‬
‫נר״ה‪,‬‬
‫מלפני‬
‫אינון‬
‫נצוהייא‬
‫ל נ פ ביום‬
‫ויויביהם‬
‫ר׳ מני פתח‪,‬‬
‫יומה‬
‫י ו ד אין ב נ י‬
‫לעין‪,‬‬
‫שנננםו‬
‫ואתרוגיהם בידיהם א נ ו‬
‫ומקטרגים יפני‬
‫לישראז‬
‫יודעים‬
‫דישראי‬
‫ואומר י ה פ‬
‫ולקחתם‬
‫עצמותי האמרנה ו י מ י כמוך‪,‬‬
‫השורה‬
‫והערנה‬
‫דומה י פ ה ‪,‬‬
‫מאיו‬
‫אצי‬
‫נאיין נ י ו י‬
‫)ויקרא ר נ ה ‪ ,‬פ ר ש ה‬
‫האנריפ גיוי‬
‫עצמותי תאמרנה‪.‬‬
‫ו א י ו הן‪,‬‬
‫א י א נ ט ה שישראי יוצאים‬
‫הראשון וגי׳‪,‬‬
‫ני‬
‫ישנים‬
‫ואויה באים‬
‫שי‬
‫אל‬
‫א ם שמחה י מ ה חגיגה‬
‫א י א מאן י נ ס י נ‬
‫כך ישראי‬
‫ל פ י נ ך משה מזהיר‬
‫זה א י א ב ש נ י י ה י ו י ב ‪,‬‬
‫ני‬
‫אנין‬
‫ו י י ת א נ ן ידעין מאן נ צ ח‬
‫הקב״ה‬
‫וחדפ‬
‫א״ר‬
‫משי‬
‫כג‪-‬מ(‪.‬‬
‫) ת ה י י פ ‪ ,‬פז—יא(‪,‬‬
‫אלו ש נ ע מצוות שנהג‪,‬‬
‫ו י י ת אנן ירעין מאן היא נ צ ח ‪,‬‬
‫אנן ידעין דהוא נצוחייא‪,‬‬
‫הקנ״ה‬
‫לפני‬
‫ימים‪.‬‬
‫חגיגה‬
‫ד׳‬
‫)ויקרא‪.‬‬
‫א י א ש נ ע שמחות‪.‬‬
‫הדיין‬
‫הדר‬
‫כפת‬
‫תמרימ‬
‫אלקיכם‬
‫יוינ‬
‫יא‬
‫יי(‪.‬‬
‫נאמר פפוק‬
‫דומה ישדרה ש י אדם‪,‬‬
‫והאתרוג‬
‫דומה י י ב ‪,‬‬
‫אמר‬
‫שהפ שקולים נ ג י נ י הנוף‪ ,‬הוי‬
‫)שפן‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫שאלת נצח מנסדת בעולם על מהותו וטיבו של האדם‪ ,‬והיא הולכת‬
‫ונשאלת מדור לדור‪ ,‬לאמר‪ ,‬בן אדם זה אשר ידו בכל מושלת והוא מתנשא‬
‫לאמר אני אמלוך על תבל ומלואה‪ ,‬מה הוא‪ ,‬ואיך בא לעולם ? ושתי תשובות‬
‫ישנן על שאלת עולמיט זו‪ ,‬והן מתנגדות מן הקצת אל הקצה‪ .‬הכופרימ‬
‫למיניהם‪ ,‬תסרי תאמונה בפרשת בריאת שמיט וארץ‪ ,‬אוטריט כי האדט איננו‬
‫אלא חוליא אחת עליונה בשלשלת היצורים כולמ‪ ,‬וכאתר מברואי מטה הנהו‪,‬‬
‫ואין בינו וביניהם בעצם אופן בריאתו‪ .‬ולא כלום‪ .‬לעומתם משיבים מאמיני‬
‫התורה‪ ,‬לא רק מקרבנו כי אם גם מקרב העמים האחרים‪ ,‬המכירים בקדושת‬
‫תורתנו‪ ,‬ואומרים בדברי הכתוב‪ ,‬״זר‪ ,‬ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקיס אדם‬
‫בדמות אלקים עשה אותו״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬ה ‪ -‬א ( ‪ .‬האדם עומד הנהו מתוץ לשלשלת‬
‫הבריאה של כל ברואי מטח‪ ,‬ואיננו משתייך כלל לסוג בעלי החיים השונים‬
‫א ס ו ר‬
‫רסז‬
‫אשר על פני האדמה‪ ,‬בהיותו ״יציר כפיו של הקכ״ה״‪ ,‬שברא אותו ״בצלמו‬
‫בצלם אלקים״‪ ,‬וישימהו למושל ארץ לרדות ״בדגת הים ובעוף השמים ובכל‬
‫החיה הרוםשת על הארץ״‪) ,‬שם‪ ,‬א ‪ -‬כ ת ( ‪ .‬ואם כי נברא אמנם נם הוא »עשר מן‬
‫האדמה״‪ ,‬ככל יצירי ארץ‪ ,‬אבל הן נפח יוצרו ״באפיו נשסת חיים ויהי האדם‬
‫לנפש חיה״‪) ,‬שם‪ .‬ב ‪ -‬ז ( ‪ .‬תהומ עמוקה רובצת איפוא בין כל יתר היצורים אשר‬
‫על פני האדמה ובין האדם‪ ,‬מבחר הבריאה‪ ,‬ואין כל ערך ושווי בינו וביניהם‬
‫כלל‪ ,‬ואף לא ביגו וכין הקוף הכי גדול ומפותת‪ ,‬אשר למרות החפחחותו הגבוהה‬
‫בערך לעומת יתר החיה והבהמה‪ ,‬הגהו גם הוא רק בעל חי כיתר בעלי החיים‬
‫אשר על פני הארץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫שאלת עולמים זו על מהותו של האדם ואופן הופיעו בעולם‪ ,‬איננה‬
‫שאלה מפשמת לבד‪ ,‬שאלה דתית שאין בה עסק אלא להמאמינים בוכוחיהם‬
‫הדתיים עם חסרי האמונה‪ .‬שאלה זו היא שאלת היים בוערת‪ ,‬שבפתוונה‬
‫הנכון תלוי נורל כל האנושיות כולה‪ ,‬ועתידות תבל ויושביה בידה ניתנו‪.‬‬
‫אם האדם הוא יציר כפיי של הקב״ה‪ ,‬שיצר אותו בצלמו בצלם דמות תבניתו‪,‬‬
‫״ויפח באפיו נשמת חיים״‪ ,‬והדעת שבו היא ״;חלת ש־די ממרומים״‪ ) .‬א י ו ב ‪ ,‬ל ח ‪ -‬נ ( ‪,‬‬
‫אז הלא'רות ‪9‬נינתו תענדו‪ ,‬כי מטרתו בחייו היא להתדמות ליוצרו במעשיו‪,‬‬
‫) ש ב ת ‪ ,‬קלג‪.>:‬‬
‫כמאמרם דיל‪ ,‬״מה הוא חנון ורחום אף אחה היה חנון ורחום״‪,‬‬
‫חובתו של האדט היא לשאוף לצדק ולמשפט‪ ,‬שהם מכון כסאו של בוראו‬
‫ואותם הוא דורש מאת האדם‪' ,‬יציר כפיו‪ ,‬לעשותם‪ ,‬כדבר הנביא הםורשתי‪,‬‬
‫לאמר‪ .‬״הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך‪ ,‬כי אם עשות משפט‬
‫ואהבת חסד״‪ ) ,‬מ י כ ה ‪ ,‬י ‪ -‬״ ( ‪ .‬אם מהאדם הראשון שנוצר בצלם אלקים‪ ,‬השתלשלה‬
‫שלשלת הבריאה כולה‪ ,‬ככל אשר תספר לנו תורחנו‪ ,‬אז הלא כל בני האדם‬
‫אחים המה‪ .‬בני אב אחד! ודברי הנביא מלאכי‪ ,‬״הלוא אב אחד לכולנו‪,‬‬
‫הלוא א‪-‬ל אחד בראנו״‪ ) ,‬מ ל א כ י ‪ ,‬נ ‪ -‬י > ‪ ,‬מוסנים המה על כל בני האדם כולם‪,‬‬
‫מבלי הבדל עם וגזע‪ ,‬ועל כולם יחד יאמר רבי עקיבא במשנתו‪ ,‬״חביב אדם‬
‫שגברא בצלם״‪ ) ,‬א ב ו ת ‪ ,‬־ ״ ג ‪ ,‬מי•־!‪ ,(-‬וםי שקם על רעהו להרגו רוצח אחיו הוא‬
‫ואות קין על מצחו‪ .‬השאיפה הכי רוממה של האנושיות כולה צריכה‬
‫איפוא להיות שאיפת השלו׳ הכללי‪ ,‬וחזון נביאינו על השבחת המלחמות‬
‫וכתיתת החרבוח ״באחרית הימים״‪ ,‬הוא חזון העתיד המזהיר לכל יושבי‬
‫תבל כולם!‬
‫אבל אם האדם הראשון רק התפתח במשך הדורות עדי הגיעו למדרגת‬
‫בן דעת‪ ,‬הרי אין עליו כל חובות מוטריות של צדק ומש‪8‬ט כי מי וה הטיל‬
‫אותם עליו‪ ,‬ומי ידרוש ואת ממנו לעשותם ו כשמ שאין בממשלת היער של כל‬
‫ש ב ת‬
‫רשז‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫היחו ארץ לא חסד ולא רחמים‪ ,‬לא חמלה ולא חנינה‪ ,‬כי ‪ on‬חוק הביזל‬
‫האכזרי של ‪,‬כל הגדול מחנירו בולע את חבירו״‪) .‬ע•!‪ ,‬י‪ ,(.‬כן אין גס‬
‫בממשלת כני האדם‪ ,‬לא דרישת משפט ולא אהבה חסד‪ ,‬כי אם השחלסות‬
‫החזק על החלש סמנו‪ ,‬כי מי שלו הכח לו גם הזכות ואין רחמים בדינם‪,‬‬
‫כי אין *דק ואין משפט בעולם‪ ,‬כי אם שלסון האגרוף של החזק‪- ,‬הותרה‬
‫הרצועה‪ ,‬לית דין ולית דיין׳‪ ) ,‬מ י ‪ -‬ר ‪ ,‬ו י ק ד א ‪ -‬ט נ ‪ -‬ח ו ק ה ל ת ‪ ,‬פ ״ « ( ‪ .‬״ (‬
‫מחורה זאת של רשעי ארץ‪ ,‬שכחי אלקיס׳ צמחה תורת הגזע של‬
‫עמלקי זמגנו ימ״ש‪ ,‬שהתנשאו בגאות רשע לאמר על עצמם׳ שהם הם בגי‬
‫הגזע הכי גבוה‪ ,‬ולהם איפוא הזכות להשליך את שלסונם על יתר עסי תבל‪.‬‬
‫ולשעבדם תתתיהם כעבדי עולם‪ .‬התורה הארורה הזאת הביאה לידי הםלחמה‬
‫הגוראה‪ ,‬מלתמת העולם‪ ,‬שהוציאה להורג אלפי רבבות אגשים‪ ,‬והציפה את‬
‫כל הארץ בנהרי נהלי דמים; וביחוד הרבתה אח חללי עפנו האומלל‪ ,‬שעליו‬
‫הכריזו רשעי ארץ ההם‪ ,‬שהוא הכי נסוך שבגזעים‪ ,‬ואחת דחם להשפד ולעבור‬
‫פן הארץ‪.‬‬
‫שנאתט הנוראה לעמנו מקורה היא בניגוד הגמור והמוחלט‪ ,‬שבין‬
‫תודתפ המזויפת‪ ,‬תורת הגזע ושלטון האגו וף של זה שזרועו מושלה לו‪ ,‬ובץ‬
‫תורת אותו העס שהביא לעולם את האמונה‪1‬באלקי השפים והארץ‪ ,‬אלקי‬
‫החסד והדחפים‪ ,‬אוחו העם שהשמיע ראשונה בעולם את דבר ד׳ ‪.‬לא חרצתי‪.‬‬
‫ואשר מקרבו יצאו ‪.‬נביאי האמת וצדק״‪ ,‬שהטיפו בשם ד׳ לצדק עולמים‬
‫ולשלו׳ אמת בין כל יושבי תבל‪ .‬בשנאתם הנוראה לישראל ובעברתם כי‬
‫קשתה החריבו את נאות יעקב בכל ארצות אירופז חורבן נירא‪ ,‬שכמוהו לא‬
‫הי׳ עוד מיום גלותנו מארצנו‪ .‬אםנם זכינו כבר לראות בעינינו‪ ,‬כי ‪ .‬א ‪ -‬ל‬
‫גקסות ד׳״‪ ,‬והוא עשה גקמות בממלכה החוטאת ההיא‪ .‬כי הוכחה חרם בידי‬
‫צבאות הברית‪ ,‬ואחריחה המרה עוד נכונה לפניה‪ ,‬ובאשר גסלה לא חוטיף‬
‫לקום עוד‪ ,‬כן יאבדו כל אויביך די‪ ,‬ותהי לאות לבני מדי! אבל סה נורא‬
‫״(‬
‫בפרק‬
‫ני‬
‫מקומו‬
‫מה‬
‫נתופפות‬
‫‪1‬ה‬
‫ביי‪.‬‬
‫העגופ‬
‫ואין‬
‫ניי‬
‫ומה‬
‫״יש‬
‫שמורנל‬
‫סופה‪,‬‬
‫מירושלמי‪,‬‬
‫ענין‬
‫נולט‬
‫נספר‬
‫סדר‬
‫למסכת נרנוח‪,‬‬
‫בפי‬
‫חעולס‪,‬‬
‫יד‪,.‬‬
‫נד״׳ה‬
‫יראה‬
‫ננוחה‪,‬‬
‫יהמיינח‬
‫נפיא‬
‫למשנת׳‬
‫נתנ וז״י‪:‬‬
‫שהדנריפ‬
‫עינו‬
‫הנבון!‬
‫ונו״‪.‬‬
‫‪,,‬הותרה‬
‫שנדפס‬
‫אלי חברות של‬
‫הותרח‬
‫והנה‬
‫שהזנרחי‪,‬‬
‫והודעתי‬
‫הרנועה״ נאמרו שפ ע י התרת‬
‫תורה‪,‬‬
‫»שפ נאח‬
‫להניד‬
‫לחפ‬
‫נ ל הרואח נ ד ב ר • החופפות‬
‫נ מ ו נ ן של פריקת עול‬
‫נעיי‬
‫בעלי תורה‬
‫הרנועה‪,‬‬
‫שתפשו‬
‫משוטפת נ כ י פנזת התלפוייפ‬
‫העיימו עיניהפ מדברי המדרש‬
‫שמשס מקודח‬
‫ונלשונפ‪,‬‬
‫נ פ י חעויפ‪.‬‬
‫נ ׳ ההברות שי‬
‫ה נ ר י ״ פ ז נ ״ י ‪ ,‬שהיתר‪,‬‬
‫נ ל ספק‬
‫״וננר‬
‫בנחנפ‬
‫שלחו‬
‫עודס בירדן‪,‬‬
‫הפורגית‬
‫חיבר‪,‬‬
‫יהגרי״פ‬
‫זנ»י‪,‬‬
‫כמשניות הנדיייפ‬
‫הוגאת מיינא‪,‬‬
‫והפקרות‪,‬‬
‫מ א מ ר זה‬
‫וד‪».‬יר׳‪1‬יפ‪,‬‬
‫להס‪,‬‬
‫וחני‬
‫מנלי‬
‫ואין וה‬
‫יראה העונש‬
‫ויא פנאו‪,‬‬
‫מ י י נ ה זו נ ט ו נ נ ח המודגי‬
‫איתא‬
‫שפ‪ ,‬ש ה נ י א ו‬
‫הערנות‪,‬‬
‫פ»ין‬
‫איה‬
‫ואף הגאון‬
‫נטוהו‬
‫נפי‬
‫נמעט‪,‬‬
‫העולפ‬
‫א מ ו ר‬
‫רסמ‬
‫הדבר‪ ,‬כי הרעל של שנאת ישראל‪ ,‬שהפיצה בעולם אותה מלכות זדון הרעיל‬
‫לא רק את לבות יושבי אוהן הארצות‪ ,‬שהיו כבושות תחת ידה במשך שנות‬
‫ממלחמה‪ ,‬כי אם גם את לבותיהם של רבים מיושבי הארצות החפשיוח‪ ,‬שנלחמו‬
‫בה בחרף גפש! ושנאה מתפירה זו התפשטה אף במקומות‪ .‬ששם עקבותיה‬
‫לא גודעו בטרם הופיעה בעולם תורת הגזע הארורה של רשעי אוץ ההט‪.‬‬
‫תקותנו היחידה היא‪ ,‬כי יעביר ד׳ את רוח הטומאה טן הארץ‪ ,‬ועיגי עודים‬
‫תפקחנה לראות נכחה ולשפוט מישרים‪ ,‬ואז חחלוף כצל שנאת העולם‬
‫לעם עולם!‬
‫ג‪.‬‬
‫ננד התורה הזאח‪ ,‬החותרח חתירה עמוקה החת שרשי האמינה נאלקי‬
‫עולם ובבריאה שמים וארץ‪ ,‬והמשפלת את ערך האדם‪ ,‬מבחר הבריאה‪ ,‬עד‬
‫לדיוטא התחחונה‪ -‬כאחד מתיחו ארץ‪ ,‬נתחברה כבר ספרות שלמה בלשונות‬
‫שונות‪ ,‬להוכיח את זיופה ואת המות שבפירה‪ .‬ואולט חכמינו ז׳׳ל השכילו‬
‫לסתור את כל בנינה של תורה מזויפת זו במאמר שנון אחד‪ ,‬הווקכ ויורד עד‬
‫התהום של שאלת בדיאח האדם ומהוחו‪ .‬הלא כה דבריהם זיל ‪. :‬ששה דברים‬
‫נאסרו בבני אדם‪ ,‬שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבהמה‪ ,‬שלשה כמלאכי‬
‫השרת‪ ,‬יש לן‪1‬ם דעת כמלאכי השרת‪ ,‬ומהלכים בקומה זקופה כמלאכי השרת‪,‬‬
‫ומספרים בלשון הקידש כמלאכי השרת ! ושלשה כבהמה‪ ,‬אוכלים ושותים‬
‫כבהמה‪ ,‬פרים ורבימ כבהמה‪ ,‬ומוציאים רעי כבהמה״‪ ) ,‬ח ג י ג ה ‪ ,‬ט!‪ .(.‬והנה מה‬
‫שאמרו ״שמספרים בלהיק״‪ -‬כונחם ברורה על כח הדבור שיש באדכ‪ ,‬שהוא‬
‫חלק אלוקי ממעל‪ ,‬ולא על הדבור בלשון הקודש דוקא‪ ,‬שהרי אין בני האדם‬
‫בכלל מםפרים בלשון זו! ״אלא משום המלאכים נקט לשון הקודש‪ ,‬כדאמרינן‬
‫דלא ידעי לשון ארמית׳ ולא בא לדמות בן אדם למלאכי השרת‪ ,‬אלא שיש לו‬
‫כח הדבור״‪ ) ,‬ח ד ו ש י א ג י ו ת ל מ ה ר ש ״ א !״ל(‪.‬‬
‫דבור ולשון‪ ,‬לאפיקי בהמה שאין לה‬
‫וראי׳ ברורה להנחה נכונה זו‪ .‬שהדי מאמר זה נשנה‪ ,‬בכמה שנויים‪ ,‬במדרש‬
‫רבה‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬פ י ח ( ‪ ,‬ושם נאמר סתם‪ ,‬״מדבר כמלאכי השרת*‪.‬‬
‫הרי שחשבו לנו חכמינו ז״ל שלשה דברים‪ ,‬שיש בבני אדם מה שיש‬
‫במלאכי השרת‪ ,‬והם הדעה והדבור והקומה הזקופה‪. .‬הדעה והדבור׳‪ ,‬שני‬
‫הכתרים שבהם הכתיר הבורא יתיש את האדמ וישימהו נם לכושל ארץ‪,‬‬
‫באו להאדם ע״י נשמח החיים‪ ,‬שנפח יוצרו ״באפיו ויהי האדם לנפש חיה*‪.‬‬
‫נשמת החיים היא זיק מפרום‪ ,‬ממקור חיי הנצח של חי העזלמים‪ ,‬כמליצה‬
‫הזוה״ק‪ .‬ידא נשמתא קדישא דאיתמשנא מאינון חיים דלעילא״ז כי ‪.‬הנופח‬
‫באפי אחר מנשםחו יחן בו״‪ ) ,‬ר מ ב י ן ( ! ועל ידה נעשה האדם ״לרוח ממללא׳‪,‬‬
‫ן‪ .‬א‪ ".‬ליצור נפלא שיש בו רוח ממרום ואף לשון ממללח‪ .‬שני אלה‪ ,‬הדעה‬
‫רע‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫והדבור‪ ,‬הם המה העדים היותר נאמנים על רוממות האדם ויתרונו על כל‬
‫ברואי ארץ‪ ,‬אחרי אשר רק הוא לבדו חונן בם םבוראו ית״ש! וזהו שכתב‬
‫רש״י ז״ל בפירושו על הכתוב ההוא‪ ,‬וזיל‪ :‬״אף בהמה וחיה נקראו נפש‬
‫חיה‪ ,‬אך זו שבאדם חיה שבכולן‪ ,‬שניתויף בו דעה ודבור״‪ .‬אין איפוא האדם‬
‫כאחד מברואי מטה‪ ,‬המתחלקים לסוגים שונים כמדרנת התפתחותם‬
‫ובתכוגותיהם‪ ,‬זה למעלה מזה‪ ,‬כי אם יציר מיוחד‪ ,‬שרק הוא לבדו נברא‬
‫בצלם אלקים‪ ,‬ועל ראשו לבדו ניחנו שני הכתרים הנפלאים ההם‪ ,‬״הדעה‬
‫והדבור״‪ ,‬שאין דוגמתם בכל יצורי תבל בלעדו!‬
‫ההוכחה היותר נאמנה על דעת האדם‪ ,‬שהיא מדעת עליון כדעתם של‬
‫מלאכי השרת‪ ,‬היא מה שאין דעות בגי האדם שוות במדרגחן‪ ,‬וכל אדם יש‬
‫לו דעה מיוחדת לו לבדו‪ .‬כי הנה אם אמנם רואים אנו בבדואי פטה בכלל‪,‬‬
‫שהם מתחלקים במדרגת דעתם והתפתחותם לסוגים שונים‪ ,‬זה לבעלה מזה‪,‬‬
‫אין זה אלא חילוק בין סוג לסוג‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬שאיזה סוג ידוע עומד על מדרגת‬
‫התפתחות יותר גבוהה מזה שחחחיו‪ .‬אבל הלא כל אישי ההוג ההוא דעתם‬
‫שוה‪ ,‬ואין שום הבדל כלל ביניהם‪ ,‬והרי מעולם לא ראיני שדבורה אחת‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬תתחכם לעשות דבש באופן אחר משאר חברותיה‪ ,‬או שחקדא שביתה‬
‫ותחדל מלעשות דבש כלל‪ ,‬וכן הדבר בכל בעלי החיים למיניהם‪ .‬וזה לנו‬
‫לאות שאין דעתט הפשית‪ ,‬אלא רגש טבעי שהטביע במ יוצר הכל‪ ,‬רגש‬
‫שאין ביכלתם להשתחרר ממני‪ ,‬ואף לא לש נוחו או לפתחו‪ .‬לא כן האדם׳‬
‫שלא רק זאת‪ ,‬מה שמין האדם בכלל יש בי דעה יתירה‪ ,‬אלא שכל אחד ואחד‬
‫מבני האדם יש לו דעה במרה מיוחדת לו לבדו‪ ,‬שעל זה אמרו ז״ל‪ ,‬״הרואה‬
‫אוכלסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים‪ ,‬שאין דעחם דומה זה לזה ואין‬
‫פרצופיהם דומים זה לזה״‪ ) ,‬ב ר כ י ת ‪ ,‬נ ח ‪ ! ( .‬וכשם שלא ימצאו שני בני אדם‪,‬‬
‫שיהיו פרצופיהם דומים זה לזה בהחלט‪ ,‬כן לא ימצאו בעולם שני בני אדם‬
‫שתהיי מדרגת ידיעתם שור‪ ,‬בהחלט‪ ,‬מה שאין כן בבעלי החיים‪ ,‬שאף שגם‬
‫ביניהם יש שנויים נפיצופיתם‪ ,‬אבל אין שנוי בדעותיהם של אישי כל סוג‬
‫וסוג! והברכה הנזכרת נתקנה לא רק על ראיית ״אוכלסי ישראל״ לבדם‪ ,‬כי אם‬
‫על ״אוכלסין של בני אדם״ בכלל‪ ) ,‬״ נ ח י מ א ‪ ,‬פ י נ ח ס ( ‪.‬‬
‫זה יוכיח ברור שדעה זו שיש באדם איגגה רגש טבעי לבד‪ ,‬כי אם‬
‫מתנת אלקים ממעל‪ ,‬כדעתם של מלאכי השרת משרתי עליון! וכל אדם יש לו‬
‫דעה במדד‪ ,‬מיוחדת‪ .‬שחונן בה מאת יוצרו‪ ,‬חונן הדעת‪ ,‬ולפיכך ״אין דעתם‬
‫דומ־ זה לזה״‪ .‬זהו בגוגע לדעת האדם‪ .‬ועל הדבור שיש בו‪ ,‬מה שאין דוגמתו‬
‫בכל בדואי עולם‪ .‬הלא בודאי ש־וא רק חלק אליק׳ ממעל‪ ,‬כדבורם של מלאכי‬
‫השרת! ועל שני אלה‪ ,‬על הדעה והדבור‪ ,‬ייאםר לפיכך בצדק שישנם באדם‬
‫״כמלאכי השרת״!‬
‫א מ ו ר‬
‫רעא‬
‫על שני אלה הוסיפו ז״ל עיר שלישי‪ ,‬פה שהאדפ •פהלך בקופה זקופי•‬
‫כמלאכי השרת״! וענין ״הקומה הזקופה״ שהזכירו כאן‪ ,‬אין לו כל שייכות למה‬
‫שאמרו‪ ,‬״המהלך בקומה זקופה כאלו דוהק רגלי השכינה״‪ ) ,‬ב ר ב ו ״ ‪ ,(:M‬ששם‬
‫הכוני‪ .‬על מדת הגאוה שבאדם‪ ,‬שהיא המרה היותר מגיגה‪ ,‬כי במה יתגאה אדפ‬
‫הציר! וכאן כוגתם על בריאת האדם המעידה על יתרוגי‪ ,‬בהיותו גברא להיות‬
‫״עומד כמלאכי השרת״ ומהלך ״בקומה זקופה״ כסותם‪ .‬כי הנה רואים אני בכל‬
‫ברואי מטה‪ ,‬בעלי גב ושדרה‪ ,‬שנבראו בשדרה כפופה וראשם מוטה לארץ‪,‬‬
‫לחפש אחרי טרפם תמיד‪ ,‬שהרי זוהי הכלית חייהם עלי ארץ‪ ,‬לאכול ולשתות‬
‫ולהעמיד תולדות ולא יוחד‪ .‬ואף הקוף הגדול שדרתו כפופה וראשו מוטה לארץ‪,‬‬
‫כי אף הקופים היותר מפותחים אך בהמה המה להט‪ .‬מה שאין כן האדם‪,‬‬
‫שגכרא בשדרה ישרה‪ ,‬להיות ״עומד כמלאכי השרת״ ומהלך ״בקומה זקופה״‬
‫כמותם‪ ,‬למען ישא עיגיו למרום ולראות בהדר גאון ד׳‪ ,‬וזה יעיד עליו‪ ,‬שאין‬
‫מטרת בריאתו עלי אדמות רק לאכול ולשתות ולהעמיד תולדות‪ ,‬כיתר בעלי‬
‫החיים‪ ,‬כי אט לתיות תיי רות ולשאוף לשמי מרוט‪ ,‬ולהתדמות ליוצרו‬
‫במעשיו עלי ארץ‪.‬‬
‫וראה זד‪ ,‬פלא‪ ,‬מה שאמרו ז״ל על הכתונ‪. ,‬ויהי האדם לנפש חיה״‪,‬‬
‫וז״ל‪. :‬מלמד שעשה לו עוקץ כחיה וחזר ולקחו מפני כבודו״‪ ) ,‬ב ר י ר ‪ ,‬פ י י י ( ‪ .‬קרוב‬
‫לשער שעמדו כבר גם המה על אוחו הרושם בתחתית שדרתו של האדם‪ ,‬ומה‬
‫שגתחדש אחיי חקירות רבות להכופר הידוע של המאה העברה למספרם‪ ,‬דרוין‪,‬‬
‫שנפל על מציאה זו ובגר‪ ,‬עליה את בגין תורתו המזויפת‪ ,‬ידוע הי׳ משכבר‬
‫)ווהלים‪ ,‬נ ה ‪ -‬י ד ( ‪,‬‬
‫הימים לתכמינו ז״ל! ואולי ידעו זאת על פי ‪,‬׳סוד ד׳ ליראיו״‪,‬‬
‫ממסתרי הטבע‪ ) ,‬נ י ר ‪ ,‬ב ‪ , :‬י ב כ ‪ -‬מ ( !‬
‫כמו שמצינו ברומה לוה בנוגע לענינים אחרים‬
‫אלא שהם ז״ל בחרו ״דרך אמונה״‪) ,‬שם‪ ,‬ק י י ט ‪ -‬ל ( ‪ ,‬ואמרו לפיכך‪ ,‬שבריאת‬
‫העוקץ והסרתו אחרי כן מפני כבודו של האדם‪ ,‬היו שתיהן בדבר ד׳‬
‫״יוצר האדם״!‬
‫ד‪.‬‬
‫והנה הזכרתי למעלה בקצרה את דברי הםדרש בענין זה של בריאת‬
‫האדם! ונביא נא נזה את דברי המדרש ההוא במלואם‪ ,‬וז״ל‪ :‬״ברא בו ארבע‬
‫בריות מלמעלה וארבע בריות מלמטה‪ ,‬מלמטה‪ ,‬אוכל ושותה כבהמה‪ ,‬פרה‬
‫ורבה כבהמה‪ ,‬מטיל גללים כבהמה ומת כבהמה! מלמעלה‪ ,‬עומד כמלאכי‬
‫השרת‪ ,‬מדבר כמלאכי השרת יש בו דעת כמלאכי השרת ורואה כמלאכי השרת‪.‬‬
‫ובהמה אינה רואה? אתמחה! אלא זה מצדד״‪ ,‬עכ״ל‪ ) ,‬נ ר ‪ -‬ר ‪ ,‬פ ״ ח ( ‪.‬‬
‫דברי המדרש הללו מתאימים בכללם אל דברי הברייתא שבארגו בפרק‬
‫הקודם‪ ,‬אלא שעל שלשת הדברים הגחשבים שם הוסיפו במדרש עוד אחד שיש‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫‪1‬‬
‫נו‬
‫ן‬
‫ע‬
‫ו‬
‫באדם ״כמלאכי השרת״‪ ,‬והוא מה שהאדם ״רואה׳‪ ,‬ואף שגם הבהמה דואר‪.‬׳‬
‫•אלא זה מצדד״‪ .‬ובביאור הדברים הללו גדוזקו כסרשי המדרש הרבה‪ .‬והיטיב‬
‫אשר דבר בוה בעל ״יפה תוארי זיל בפירושו שם‪ .‬כי האדם ‪.‬רואה ומבין‬
‫מעצמו כל הצדדים האפשריים בידיעה המקובלת־! וריל שהאדם שיש בו דעת‬
‫כשהוא רואה איזה דבר‪ ,‬הוא מבין בראייתו את ״כל הצדדים האפשריים•‬
‫שבדבר‪ .‬ואמגט בבר חשבו מה ‪.‬שיש בו דעת כמלאכי השרת״‪ ,‬אבל אותה הדעת‬
‫היא בדברים מפשטים‪ ,‬שאין לראותם בעיגי נשר‪ .‬כי אם בעיגי רוח ובביגת‬
‫חלב‪ ,‬באמור ״ולבי ראה הרבה וכמה ודעתי‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ - * .‬ט ! ( ‪ .‬ועל זה הוטיםו ויל‬
‫עוד את הראי׳ בעיני כשר‪ ,‬שאף כי בגוגע לזה עולה לכאורה הבהמה הרבה‬
‫על האדם‪ ,‬שהרי ישגם בבעלי התיים מיגים שונים‪ ,‬הרואים בעיניהם ממרחקים‬
‫כאלה‪ ,‬שאין כל אפשרות לאדם לראוח בעיניו בריחוק מקום שכזה‪ ,‬אעש״כ‬
‫גבוהה היא ראיית האדם לאין ערוך מראיית הבהמה בזד‪ ,‬שהוא ״מצדד״‪ ,‬בי‬
‫הבהסר‪ .‬אינה רואה רק את מה שלפניה׳ אבל האדם מצדד ורואה ומשיג בשכלו‬
‫את ״כל הצדדים האפשריים״‪ .‬ויודע להסיק מסקנוח שונות ממה שהוא‬
‫רואה‪ ,‬מה שאין הבהמה יכולה‪ .‬ולפיכך נאמר עליו שהוא ״רואה‬
‫כמלאכי השרת״‪.‬‬
‫אין שהוא‪ ,‬הרי לפנינו ‪.‬ארנע נריות מלמעלה״ שיש כאדם ‪.‬כמלאכי‬
‫השרת״‪ ,‬והן הדעח והדנור‪ ,‬העמידה נראש מורם למעלה על קומתו הזקופה‪,‬‬
‫והראי׳ נעיניו לצדדים ולצדי צדדים‪ .‬וארנע הנריות הללו יתנו עידיהן ויצדקו‪,‬‬
‫כי אין האדם כאחד מנרואי מטה‪ ,‬כי אם יציר נפלא שננרא ״נצלם אלקים׳׳‬
‫ורוח ממרוט נופחה נו‪ ,‬לעםרהו ‪.‬ככוד והדרי‪ ,‬להםשילהו על כל מעשי‬
‫י‪-‬ז(<‬
‫כראשית‪ .‬ולשית ״כל ת־‪,‬ת רנליו׳‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬ת ‪,‬‬
‫ונתנונן נא נינה לראות עוד‪ ,‬כי ‪.‬ארנע הנדיות מלמעלה״‪ ,‬שיש נאדמ‬
‫״כמלאכי השרת״ כולן סשכנן בחצי נוו העליון ממתניו ולמעלה‪ ,‬הלא המר‪.‬‬
‫ראשו הזקוף‪ ,‬עינו המצדדת‪ ,‬פיו הממלל רברבן ולכו מקור הבינה והדעת!‬
‫וכגגדן ״ארבע הבריות מלמטה״ שיש בו ״כבהמה׳ משכנן בחצי גוו התחתוני‬
‫ממתניו ולמטה‪ ,‬הן קיבתו המעכלת את מה שהוא אוכל ושותה כבהמה‪ ,‬בגי‬
‫םעיו המוציאים רעי כבהמה‪ ,‬ואיברי הסין שעל ידם הוא פרד‪ ,‬ורנד‪ ,‬כבהמה‪.‬‬
‫ועל ידם הוא גם מת כבהמה על פי הרונ‪ ,‬שהרי בבר ‪.‬אמרו חכמי הרופאים‪,‬‬
‫אחד מאלף מת מחלאים שוגים והאלף מרוב התשמיש׳‪ ) ,‬ר פ נ ־ ם ‪ ,‬ה ל נ י ת י ן י ת ‪ ,‬פ ר ק י ׳‬
‫ה ל נ ה י ־ ט ( ‪ .‬ועל פי חלוקה זו‪ ,‬שגתחלק גוף האדם לשנים‪ ,‬הוא נעשה ״םחציו‬
‫ולמעלה אלקים ומחציו ולמטה אישי‪ .‬כמו שאמדו זיל על משת רבנו‪ ,‬בחיר‬
‫המין האנושי‪ ,‬שנקרא בשם ‪.‬איש האלקים״‪ ) ,‬י ל ק ו ט ‪ ,‬נ י נ ה ( ‪ .‬על חלוקה זו ירמוז‬
‫לנו ״האזור אשר ידבק אל מחני איש"‪ ) .‬י ר פ י ‪ ,‬י ! יט(‪ .‬שחעודחו להפסיק ולחוץ‬
‫בין הלב להערוה‪ ,‬משום שהלב והערוח חמה שני הפכים רחוקים זה מזר‪,‬‬
‫א‬
‫ח‬
‫ו‬
‫ר‬
‫רמנ‬
‫כרחוק שטיפ מארץ! ובשעה שהאדם עוסק בפילי דשפיא‪ ,‬קורא קריאת שפע‬
‫ומתפלל‪ ,‬או עוסק בחורה‪ ,‬אינו בדין שיהא לכו‪ .‬מקום משכן הדעת שחנן‬
‫אותו בה בוראו ית״ש‪ ,‬רואה את הערוה המורידה אח האדם למטה למדרנת‬
‫בהמה‪ ,‬ולפיכך ‪..‬לבו רואה את הערוה אסור״‪ ) ,‬נ י כ י ת ‪ - = ,‬י ז > ‪.‬‬
‫זהו פשר החזיון הנפלא אשד תזה הנביא שם‪ .‬כי ״כאשר ידבק האזור‬
‫אל מחני איש״ בן הדביק ד׳ אליו »את בל בית ישראל לשם ולתהלה‬
‫ולתפארת״‪ ,‬לאמר‪ ,‬כי רק ע ׳ ׳ י האזור הזה המחלק את גו האדם לשנים‪ ,‬ומלמדו‬
‫בינה ודעת להרים את ראשו לשמים‪ .‬כאמור ״שאו מרום עיניכם וראו מי ברא‬
‫אלה״‪ .‬מבלי להורידו למטה לארץ כבהמה‪ ,‬רק עי״ו נעשה האדם לאיש‬
‫האלקיט‪ ,‬ורק עי״ז זבו ישראל להיות לעם נכחד לדי‪ .‬ילתהלה ולשט‬
‫ולתפארת״‪ ) ,‬ד ב ר י ם ׳ ב ו יט(‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ואחרי כל האמור כזה נבוא לידי הבנת המאמר של ר׳ מני‪ ,‬שהצננו כראש‬
‫דברינו אלה‪ .‬לאמר‪ .‬״כל עצמותי תאמרנה ד׳ מי כמוך‪ ,‬לא נאמד פסוק זד‪.‬‬
‫אלא בשביל הלולב‪ ,‬השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם‪ ,‬ההדס דומה‬
‫לעין‪ ,‬ל‪.‬ערבד‪ .‬דומה לפה׳ והאתרוג דומה ללב‪ ,‬אמר דוד אין בכל האיברים‬
‫גדול מאלו‪ ,‬שהם שקולים נגד כל הגוף‪ ,‬הוי כל עצסותי תאמרנה*‪ .‬דברי הדורש‬
‫הוה לכאורה נפלאים להבין‪ ,‬שהרי הכתוב אומר מפורש ״ כ ל עצמותי תאמרנה״‪,‬‬
‫והוא בא ומעמיד את הכתוב שלא נאמד אלא בשביל הלולב ויתר שלשת המינים‬
‫שעמו‪ ,‬שהם כנגד ארבעת האיברים שחשב שם‪ ,‬הא כיצרן! ואולם הוא הדבר‬
‫אשר דבר אלינו רבי מני בחכמתו‪ ,‬כי בא להעמידנו על ערכם של ארבעת‬
‫האיברים הללו‪ .‬המעידים על יתרונו של האדם על בל החי אשד על פני האדמה!‬
‫ולאמר לנו שאלה ארבעת המינים שבלולב מתאימים המד‪ ,‬בכל פרטיהם אל‬
‫״ארבע הבריות מלמעלה״‪ ,‬שברא הקב״ה באדם ״כמלאכי השרת״‪ ,‬ומטרת‬
‫לקיחתם היא להורות לאדם דעת‪ ,‬ולהזכירו על ידם את מטרת חייו עלי אדמות‪,‬‬
‫שלא לחיות חיי בהמה נברא בעולם‪ .‬כי אם לשאוף לשמים‪ .‬ולהיות כאחד ‪,.‬צבא‬
‫הפרוס במרום״‪) ,‬׳•‪:‬ע‪ ,-‬כד כא(‪.‬‬
‫״השדרה של לולב דומה לשדדה של אדם״‪ ,‬כי הנה הלולב‪ ,‬כף התמד‪,‬‬
‫עומר בקו ישר‪ ,‬ובל עליו דבוקים אל שדרחו‪ ,‬מבלי להחפשט לצדדים כענפי‬
‫העצים השונים‪ ,‬ורומה הוא בזה לשדרתו של האדם‪ .‬העוטר ״בקומה זקופה״‬
‫וראשו לשמים‪ .‬על הדמיון הזר‪ ,‬של כף התמר להאדם יאמר הכתוב‪ ,‬״צדיק‬
‫כחמר יטרח״‪ ,‬יתהל‪-‬ם‪ .‬ז נ •ג(‪ ,‬לאטד‪ ,‬כי הצדיק רק אז יפרח בצדקתו‪ ,‬אם הוא‬
‫״כתמר״‪ ,‬והנהו •עומד כמלאכי השרת״ ומהלך ״בקומה זקופה״ כסותם‪ ,‬בראש‬
‫דעד‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫טורם לשמימ‪ ,‬מבלי להורידה למטה כבהמה‪ ,‬שאין לה מטרה אחרת בעולמה‪,‬‬
‫אלא לחפש מזונותיה בארץ‪.‬‬
‫״ההדס דומה לעין‪ ,‬הערבה דומה לפה‪ ,‬והאתרוג דומה ללב״‪ .‬שלשת אלה‪,‬‬
‫עץ האדם ‪,‬׳המצדדת״‪ ,‬פיו ״הממלל רברבן״‪ ,‬ולבו מקום משכן ‪.‬הדעת״‪ ,‬הם המה‬
‫יתד שלשת הבריות ״טלמעלן׳‪ ,‬שברא הקב״ה באדם ״כמלאכי השרת״‪ ,‬ויחד עם‬
‫הלולב מעידימ המה ארבעתם על יחרץ האדם‪ ,‬מבחר הבריאה‪ ,‬ועל‬
‫תעודתו הרמה בעולמו! וגקראים הם כולם על שם הלולב‪ ,‬״הואיל וגבוה‬
‫מכולם׳‪ ) ,‬ס ו כ ה ‪ ,‬ל!!(‪ .‬הלולב מלבד גדלו בקומתו לעומת יתר שלשת המיגים‬
‫שעמו‪ ,‬הוא גם ״גבוהי מאתם בערכו‪ ,‬בהיותו ״דומה לשדרה של אדם״!‬
‫והשדרה של האדמ‪ ,‬העושה אותו לעומד ומהלך בקומה זקופה‪ ,‬מעידה היא‬
‫ביהוד על מבנה גוו‪ ,‬כי לא קוף הנהו‪ .‬כי הנה פה עין ולב ישנם גמ ליחד‬
‫בעלי החיים כולם‪ ,‬אלא שאינם דומים בערכם לאלו של האדם! אבל שדרה‬
‫ישרה ועומדת בקומה זקופה אינה אלא לאדם לבדו‪ ,‬והיא לו לאוח חפארה‪ ,‬כי‬
‫לא על םוג בעלי החיים ייחשב גם הוא‪ ,‬ונאמר לפיכך בלולב‪ ,‬שאם ‪.‬נקטמ‬
‫הו(‪.‬‬
‫ראשו פסול״‪) .‬שפ‪ ,‬כ ט ‪ ,>:‬מה שאין כן בהדס ובערבה‪ ) ,‬ר מ נ ״ ם ‪ .‬ל ו ל ב פ י ח ‪ ,‬ה ל כ ו ת‬
‫שהרי לא נברא האדם ״בקומה זקופה״‪ ,‬אלא בכדי שיהא ״עומד כמלאכי השרת״‬
‫ונושא ראשו למרום‪ ,‬לראות ״פי ברא אלה״ ) י ש ע י ה ו ‪ ,‬מ ‪ -‬כ ו ( ! והלולב‪ ,‬ספל‬
‫שדרתו הישרה של האדם‪ ,‬צריך הוא לפיכך שיהא לו ראש‪ ,‬ואס ״נקטם‬
‫פסול״‪ ,‬כי פה בצע בקומתו הזקופה של האדם‪ ,‬אם אין לו ראש לשאת‬
‫אותו למרוםו!‬
‫על ארבעת אלה ״אמר דוד‪ .‬אין בכל האיברים גדול מאלו‪ ,‬שהם שקולים‬
‫גגד כל הגוף״‪ .‬כי על ידם אפשר להכיר את מעלת האדם ויתרונו‪ .‬ובהכיר‬
‫האדם את ערכו ואת מטרת בריאתו בעולמו‪ .‬אז יהיו ״כל מעשיו לשם‬
‫שמים״‪ ) ,‬א ב ו ת ‪ ,‬פ ״ ב ‪ ,‬מ י ‪ , ( ! -‬ז‪ .‬א‪ ,.‬בי לא רק פעולותיו הרוחניות‪ ,‬אלא אף דגופניות‬
‫שהן מהכריות ״מלמטה״‪ ,‬שברא בו הקב״ה ״כבהמה״‪ ,‬תהיינה גם כן ״לשם‬
‫שמימ״‪ ,‬לעבודת בוראו ית״ש‪ ,‬כפו שכהב בזה החסיד רבינו יונה בפירושו על‬
‫משנה זו‪ .‬וכבר האריך בזה הרמב־ם ד ל בפרק החמישי משמונת פרקיו‪,‬‬
‫בביאור מאמרו הנפלא של בר קפרא‪ ,‬״איזוהי פרשה קטגה שכל גופי תורה‬
‫) ב ר כ ו ת ‪ ,‬סג‪.(.‬‬
‫תלוייפ בה‪ ,‬בכל דרכיך דעהו״‪,‬‬
‫בהגיע האדם לידי דרגא עילאד‪ ,‬זו של הכרת ערכו‪ ,‬אז יקרא אמנט‬
‫בקול‪ ,‬לאמד‪ ,‬״ כ ל עצמותי תאמרנה ד׳ מי כמוך״! וזה שפתח ר׳ מני‪ ,‬כי הפםוק‬
‫הזה ‪.‬ולקחתם לכם וגו״׳‪ ,‬יבא לצוות אות‪ :‬ו על לקיחת אלה ארבעת המינים‪,‬‬
‫״לא נאמר אלא בשביל הלולב״ ויתר שלשח מיניו‪ ,‬שהם כננד ״ארבע הבריות‬
‫מלמעלה״ שבאדם! ומטרת מצוה רוממה זו היא להעמיד את האדם על הכרת‬
‫ערכו ומטרת בריאתו בעולמו‪ ,‬להיות ״כמלאכי השרת״‪ .‬ונבין איפוא מעתה מה‬
‫א מ ו ר‬
‫רעה‬
‫שאסרו ז״ל‪ ,‬כי ״ארבעה מינים שבלולב מעכבים זה את זה״‪ ,‬אחרי אשר ״מצוד‪.‬‬
‫אחון הם‪ ,‬ואם חסר אחד מהם לא יטול עד שיםצא השאר״‪ ,‬בהיותם כולם‬
‫מכונים לדבר אחד! ״וארבעה מטיבי לכה״ אלה‪ ) ,‬מ ש ל י ׳ ל ‪ -‬נ ‪ , > 0‬שהם ״נמלים‬
‫לפני הקב״ח״‪) ,‬מי־י‪ ,‬ו י ק ר א ‪ ,‬שם(‪ ,‬מוליכים את האדמ בדרכי חייט של אמונה צרופה‬
‫בבורא שמים וארץ‪ ,‬״יוצר האדם״ ו‬
‫ו‪.‬‬
‫אחרי הצווי על לקיחת ארבעת המינים יבוא בכחוב שלפנינו עוד צווי‬
‫מיוחד על השמחה‪ ,‬כאמור‪ ,‬״ושמחתם לפני ד׳ אלקיכם שבעת ימים״‪ .‬שמחה זו‬
‫נתשבת בין שבע המצות שבחג׳ שעליהן דרשו חכמינו דל׳ במאמרם שהצגנו‬
‫בראש דברינו אלה את הכתוב‪ ,‬״תודיעני אורח תיים שבע שמחות את פניך‬
‫נעימות בימינך נצח״‪ ,‬ואמרו‪ ,‬״אל תהי קורא כן אלא שבע שמחות״‪) ,‬ז‪ .‬א‪ .‬לא‬
‫בשין שמאלית ובחולם׳ כי אם בשין ימגית ובסגול(‪ ,‬״אלו שבע מצוות שבחג‪,‬‬
‫ואלו הן‪ ,‬ארבעה מיגים שבלולב‪ ,‬סוכה‪ .‬חגיגה ושמחה״‪ .‬וחכמיגו זיל יוסיפו‬
‫לשאול עוד שם‪ ,‬״אם חגיגה למה שמחד‪ ,‬ואם שמחד‪ ,‬למה חגיגה״ ן ומפרשי‬
‫המדרש שם הבינו כי השאלה היא על שני מיני הקרבנות שבחג‪ ,‬שלמי החגיגה‬
‫ושלמי השמחה‪ ,‬למה הם באים שניהם‪ .‬ולפירושם זה נשאלה שאלתם בלי כל‬
‫תשובה‪ •,‬כי מה שיוסיפו לאמר עוד שם בשם ר אבין‪ ,‬על הלולב‪ ,‬בי ״במה‬
‫שישראל יוצאים מלפני הקב״ה ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם אנן ידעי! דאינון‬
‫נצוחייא‪ ,‬ולפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון״‪,‬‬
‫זהו לכאורא רק נתינת טעם על לקיחת הלולב בחור סמל הנצחון של ישראל‬
‫ביום הדין‪ ,‬אכל איזו תשובה היא על השאלה בדבר שני מיני הקדבנות שבחג?‬
‫וכבר עמד על זה בעל ״אסיפת מאמרים״ ז״ל בפירושו שם וכתב‪• ,‬התירוץ חסר‬
‫כאן‪ ,‬והוא בירושלמי פיק דחגיגה״‪ .‬דברי המחבר הזה מוסבים אל מה שאמרו‬
‫בירושלמי שם‪ ) ,‬ה ל כ ה בי(‪ ,‬ששלמי השמחה יש להם דין אחר משלמי החגיגה‪,‬‬
‫״שהשמחה נוהגת בין בדבר שהוא משלו בין בדבר שווא משל אחרים״‪ ,‬ר״ל‬
‫שמצות השמחה אדם יוצא אף במה שאחרים משמחים אותו משלמיהס‪ ,‬המה‪,‬‬
‫מה שאין כן בשלמי החגיגה‪ ,‬שצריך כל אדם מישראל להביא משל עצמו‬
‫דוקא‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫למדנו אמנם מזה שיש חילוק בדיני שני מיני הקרבנות הללו‪ ,‬אבל‬
‫הלא השאלה במקומה עומדת‪ .‬למה באים הם שניהם בכלל? ועוד זאת נשאל‪,‬‬
‫למה השמיטו במדרש חשובה וו? ומה שיפלא ביותר הוא‪ ,‬כי הלא‬
‫שני מיני שלמים אלה נוהגים בכל המועדים‪ ,‬ולא רק בחג הסוכות‬
‫לבדו‪ ) ,‬ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ה ל כ ו ת ח ג י ג ה ‪ ,‬־ ׳ « ‪- ,‬א>; ולמה זה שאלו במדרש רק על החגיגה‬
‫והשמחה שבחג זה דוקא?‬
‫ה‬
‫רט‪1‬‬
‫ש ב ת‬
‫ו‬
‫‪1‬ז‬
‫ו ט ד‬
‫ואולם האמת תורה דרכה‪ ,‬ששאלת המדרש היא לא על שלמי השמחה‪.‬‬
‫כי אם על מצוח השמחה עצמה‪ ,‬היא ״השמחה היחידה״‪ ,‬שנצטוינו עליה בחג‬
‫זה‪ ,‬כמו שכתב הדמבימ זיל‪ ,‬״אעיפ שבכל המועדוח מצוה לשמוח בהם‪ ,‬בחג‬
‫המוכות היתד‪ .‬במקדש שמחה יתירה‪ ,‬שגאמר ושמתתם לפני ד׳ אלקיכם שבעה‬
‫ימימ"‪ ) ,‬ה ל כ ו ת ל ו ל ב ‪ ,‬פ י ח ‪ ,‬ה ל ‪ -‬י י ב ( ‪ .‬על שמחה יתירה זו שאלו ז״ל כעני]‪ .‬למה היא‬
‫באה‪ ,‬והשיבו כהלכה בדברי ר׳ אבין‪ ,‬כי היא באה על הנצחון של ישראל ביום‬
‫הדין‪ ,‬שעל זה יעיד הלולב‪ ,‬סמל הנצחון‪ .‬ולפי זה לא נשארה שאלת המדרש‬
‫בלא תשובה׳ כמו שתשב בעל אסיפת מאמרים ז־ל‪ ,‬אלא שדברי ר־ אבין על‬
‫תעודת הלולב היא תשובה גכונה על שאלתם ז״ל בדבר שמחת החג‪ .‬ומה‬
‫שאמרו ז״ל בשאלתם ‪.,‬אם שמחה למה חגיגה ואס חגיגה למה שמחר‪.‬״‪ .‬שמזר‪,‬‬
‫גראה לכאורא ששאלתם היא על זה ששתיהן באין כאחת‪ ,‬אין זאת אלא‬
‫לתפארת המליצה‪ ,‬אבל עיקר השאלה היא רק על ״השמחה היתירה״‪ .‬ועל זה‬
‫השיבו שהיא שמחת הגצחון‪) .‬ועיין בפירוש מהרז״ו שם‪ ,‬שהזכיר גם הוא את‬
‫״שמתת הניצוח״‪ ,‬ולדבריו באימ שלמי השמחה לשם זה! אבל מה נפלא‬
‫הדבר‪ ,‬הלא שלמי השמתה היו נוהנימ כאמור בכל המועדים‪ ,‬ולא רק בסוכות‬
‫לכד‪ ,‬ואיך זה אפשר לאמר שבאו לשם ״שמחת הניצוח״ שבלולב ‪ 1‬ולפיכך אני‬
‫אומר ששאלה המדרש היא לא על שלמי השמחה‪ ,‬כי אם על השמחה עצמה‪,‬‬
‫שהיתה מצוה מיוחדת בסוכות דוקא‪ .‬ועליה אמרו ז״ל בצדק שהיא באה על‬
‫הנצחון שבלולב‪/‬‬
‫״ ז‪.‬‬
‫תשובה זו תתבאר לנו על פי מד‪ .‬שביארתי במאמרי הקודמים‪ .‬כי הלולב‬
‫הוא סמל הנצחון האחרון של ישראל ״באחריה הימים״‪ ,‬נצחון הרוח על החרב‪,‬‬
‫)חהלים‪ ,‬מ ו ‪ -‬י ( ‪,‬‬
‫לכשיקומ דבר המשורר לאמר‪ ,‬״משבית מלחמות עד קצר‪ ,‬הארץ״‪,‬‬
‫על הנצהון האחרון ההוא דרשו חכמינו ז״ל את הבתוב האמור‪ ,‬״נעימות בימינך‬
‫נצח״‪ ,‬שהוא ״לא נאסר אלא בשביל הלולב״‪ ,‬ויתר המינים שעמו‪) ,‬אער על כן‬
‫נכתב ״נעימות״ בלשון רבים(‪ .‬״והוא מה עדוד אומר לישראל אם קיימתם‬
‫מצות לולב שנקרא נעים הרי אתם מבושרים שנצחתם לאומות העולם״‪ .‬לקיהת‬
‫הלולב‪ ,‬סמל הנצתון‪ .‬מזכרת ומבשרת לישראל את נצחונם האחרון‪ ,‬העומד‬
‫להביא ‪.‬נעימות״ לעולם‪ ,‬והוא יהי׳ ‪.‬נצח״‪ ,‬לנצח נצחים ולדורי דורות‪ ,‬נצחון‬
‫שאחריו לא תהיינה עוד מלחמות בעולם כלל‪ ,‬בי אם שלום אמת עדי עד‪.‬‬
‫הנצתון ההוא שלא ישאיר אחריו מנוצחים‪ ,‬מלאי מדורות ושואפי נקמות‪ .‬עתיד‬
‫להביא שמחר‪ .‬לכל יושבי תבל‪ ,‬כי השמחה והשלו כרוכים ואחוזים המה זה בזה‪.‬‬
‫באין שלו׳ אין שמחה‪ ,‬בהיוח פחד המלחמה והמות נגד עיני שוכני ארץ! ורק‬
‫כאשר יחן ד׳ ״שלום בארץ״‪ ) ,‬י י ק ר א ‪ ,‬מ ‪ -‬י ( ‪ ,‬ובני האדם יוכלו לשבב במנוחה‬
‫א‬
‫מ‬
‫י‬
‫ר‬
‫רמז‬
‫‪.‬ואין מתריד״ אותם‪ -‬דק אז תהי׳ ״שמחת עולט על ראשם״‪ ) ,‬י ש ע ״ ‪ ,‬לי‪-,‬י(‪ ,‬השלו׳‬
‫והשמחה יבואו לעולם שלובי יד‪ ,‬כאמור‪ ,‬״כי בשטחה תצאו ובשלום‬
‫תובלון״‪) ,‬שם‪ ,‬נ ה ‪ -‬י ג ( !‬
‫וכבד הזכרתי למעלה במאמרי הקודמים‪ ,‬כי הסוכה המחוסרת כל הגנה‪,‬‬
‫היא סמל השלו׳ העתידי‪ ,‬אחרי אשר רק לאחר שתושבתנה המלחמות עד קצה‬
‫הארץ‪ ,‬רק אז יוכלו בני האדם לשבת במניחה אף בסוכוה‪ ,‬ולהרגיש את עצמם‬
‫בטוחים כהן מפחד וממות‪ ,‬באין עוד יותר ‪.‬אויב וחרב״ בעולם‪ .‬ועל העת‬
‫המאושרת ההיא אנו מתפללים‪ ,‬כי יפרוט עלינו עושה השלוט אח‬
‫‪.,‬סוכת שלומו״!‬
‫ונאמר מעתה‪ ,‬כי כל אלה הדברים שבחג מתאימים יחד למטרה רוממה‬
‫אחת‪ .‬ארבעת המיניט המםמלים להאדם את ״ארבע הבריות מלמעלה״‪ ,‬שברא‬
‫בו הקב״ה‪ ,‬ומלמדימ אותו בינה להבין את מטרת חייו עלי אדמות‪ ,‬שהיא‬
‫להיות ״כמלאכי השרת״‪ ,‬תעודחם היא להביא לידי שלו׳ ושמחה‪ .‬ובהיות הטוכה‬
‫סמל השלו׳ באה לפיכך מצות לקיחת אלה ארבעת רמינים יחד עם מצות‬
‫הסוכה; ובחג הזה עלינו לשמוח ‪.,‬שמחה יתירה״‪ ,‬שמתת הניצוח‪ .‬ששת אלה‪,‬‬
‫ארבעת הסינים‪ ,‬הסוכה והשמחה‪ ,‬מצטרפים אל מצות החגיגי‪ ,‬שהיא מצוה כוללת‬
‫לכל שלשת הרגלים שבשנה‪ ,‬ונעשים יחד למחרוזת אחת של ״שבע מצות‬
‫שבחג״‪.‬‬
‫עליהם כולם יאמר הכתוב ״תודיעני אורח חיים שובע שמחוה אח פגיך‬
‫נעימות בימינך נצת״‪ ,‬וביאור הכתוב לפי דרשתם ד ל הוא‪ ,‬כי נאמר בדרך‬
‫שאלה ותשובה‪ ,‬שאלת ישראלי מאת השי״ת ותשובתו הוא אליהם‪ .‬אנו מתפללים‬
‫להקב״ד‪ ,‬להודיענו ״אורח חיים״ ולתת ?נו ‪.,‬שובע שמחות״ את פניו‪ .‬והוא ית״ש‬
‫משיב לנו ״שבע שמחות‪) ,‬בשין יכנית(‪ ,‬נעימות בימינך נצח״‪ .‬ז‪ .‬א‪ .‬כי עלינו‬
‫לקיים את ״שבע המצוות שבחג״‪ ,‬ולקתת בימיגנו את ״הנעימוח״‪ ,‬זה הלולב עם‬
‫שאד המינים שעמו‪ ,‬ואז נהי׳ מנוערים שסוף הנצחון לבוא לנו‪ ,‬ושמחתגו תהי׳‬
‫אז ‪.‬נצח״‪ ,‬שמחת עולם אשר לנצח לא תופר עוד‪ .‬ולמען תהי׳ שמחתנו שלימה‬
‫נצטוינ• לשבת בסוכה‪ .‬שהיא סמל השלו׳ בעולם‪ .‬חזון העתיד של ״שובע‬
‫שמחות״ את פני ד׳ יבוא לנו על ירי ״שבע שמחות״‪ .‬אלו ‪.‬שבע‬
‫המצוות שבחג״!‬
‫ש ג ת‬
‫רסח‬
‫ו מ ו ע ד‬
‫לחג הסוכות‪/‬מאמר ה ‪/‬‬
‫עולם‪.‬‬
‫איתני‬
‫ויקהל! אל‬
‫בירח‬
‫המלך שלמה‬
‫כ ל איש‬
‫ישראל‬
‫האיתנים ב ח ג ‪ ,‬הזא ה ח ‪ 1‬ד ש השביעי‪.‬‬
‫) מ י נ י ם יי‪ ,‬וו—ב(‪.‬‬
‫ירת‬
‫האיתנים‪,‬‬
‫י ת ק י ף ב»»וות‪.‬‬
‫ירת‬
‫שבוייו‬
‫בו‬
‫איתני ע ו י ם —‬
‫)ראש השנה‪' ,‬״«‪•(.‬‬
‫א‪.‬‬
‫החורש השביעי שבו יחול‪ ,‬אחד ראש השנה ויום הכפודיט‪ ,‬חג האסיף‪.‬‬
‫נקרא בכתוב בשם ירח האיתנים‪ ,‬ובפירושו של שם זד‪ ,‬נחלקו חכמי ישראל‪,‬‬
‫רבי אליעזר אומר ״בתשרי נולדו אבות״ ועל שמם נקרא החודש ההוא בשם‬
‫״ירח האיתנים״ ״ירח שנולדו בו איתני עולם״‪ ,‬המה האבות‪ ,‬״תקיפי עולם״‪.‬‬
‫רבי יהושע אומר ״בניסן נולדו אבות״‪ .‬ולא על שמם נקרא איפוא החודש‬
‫השביעי בשם ירח האיתנים‪ !,‬אלא משום ״דתקיף במצוות״׳ ) י ה י ש ‪ ,‬יא‪ .(.‬כך היא‬
‫גירסת הב״ח ז״ל‪ ,‬ולפי גירסא זו מוסב התואר ״דתקיף״ על הירח עצמו‪ ,‬לאמר‬
‫שהוא תקיף במצוות הרבות שניתנו בו‪ ,‬הלא המה ״שופר‪ ,‬יום הכפודים‪ ,‬סוכה‬
‫ולולב׳ ערבה וניסוך המים״‪) ,‬רש‪-‬י(‪ ,‬אבל מלבד מה שנפלא להבין את‬
‫התואר ״איתן״ או ״תקיף״ ביחס לחודש‪ ,‬כי לא מצינו כזאת בכתוב‪ ,‬הנה עוד‬
‫זאת יפלא‪ ,‬כי הלא השם ‪,‬׳ירח האיתנים״ משמעותו הנכונה היא לסי חוקי‬
‫הלשון הירח של האיתנים‪ ,‬ולא שהירת עצמו הוא איתן‪ .‬וכמו שלד׳ אליעזר נקרא‬
‫החודש הזה על שם האיתנים שנולדו בו‪ ,‬המה האבות איחני עולם‪ .‬כן עלינו‬
‫כהכרת לאמר נס לרבי יהושע‪ ,‬שהתואר ‪.‬איתנים״ מוסב הוא על איזה אחרים‬
‫הנקראים בשם התואר הזה‪ ,‬ולא על הירח עצמו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הגירםא הנכונה בגמרא היא בלי כל ספק הגירסא הקודמת ״דתקיפי״‪ ,‬בל׳‬
‫רבים‪ ,‬ולא ״דתקיף״ בל׳ יחיד‪ ,‬כי לא על הירח עצמו מוסב התואר ההוא‪ ,‬כי אם‬
‫על אחרים רבים‪ ,‬שהם המה האיתנים והתקיפים‪ ,‬ולחגם הגיה הב׳יח ז״ל כאן‬
‫את הגהתו‪ ,‬והעמיד יחיד במקום רבים‪ .‬ואם נשאל מי המה אלה האיתנים‪ ,‬שעל‬
‫א‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ר‬
‫רטט‬
‫שמם נקרא החדש השביעי בשם ״ירח האיתנים״‪ ,‬הלא התשובה מובנת וברורה׳‬
‫שהאיתנים המה ישראל‪ ,‬הם הם ״איתני עולם ‪ -‬תקיפי עולמי׳‪ ,‬כמו שיבואר‬
‫לפנינו בעז״ה‪ ,‬וצל שמם נקרא החודש השביעי בשם ההוא‪ ,‬לאמר הירת של‬
‫האיתנים‪ ,‬המה ישראל איתני עולם‪ .‬ומד‪ ,‬שאמרו בגמרא ‪.‬דתקיפי במצוות״‪ ,‬הוא‬
‫לבאר כי נקראו ישראל בשם ״איתנים״ על שם המצוות הגותוות להם תוקף‬
‫ואיתניות‪ .‬וכא רש״י ז״ל וחשב לנו בשמותיהן את ששת המצוות שבחודש הזה‪,‬‬
‫לאפר‪ ,‬כי מה שנקיא החודש הזד‪ ,‬בשם הנכבד הזה‪ ,‬הוא משום שתקיפותם‬
‫של ישראל מתבטאת ביחוד במצוות של החודש הזה‪ .‬זהו לדעתי הביאור הנכון‬
‫בדברי הגמרא כאן‪ ,‬ועלינו רק להבין בדברים ולבאר לעצמנו את הביאור‬
‫הנכון של השם ״איתן״‪ ,‬ואת היחס של ששת המצוות הנזכרות אל התואר‬
‫ההוא‪ -‬אשר על ידן נעשו ישראל ל״איתני עולם — תקיפי עולם״!‬
‫ב‪.‬‬
‫התואר ״איתן״ שונה הוא במשמעותו מהתוארים ״גבור״ או ״חזק״‪,‬‬
‫הבאים בגיגוד להחואדים ״חלש״ או ״רפד‪,‬״! ני הם מסמגים רק את האיש‬
‫שיש לו גבורה‪ -‬ואשר כחו במתניו להתגבר על החלש ממנו ולהנריעו תחתיו׳‬
‫אבל אין זאת אומרת עוד שיתמיד האיש וישאר בגבורתו לאורך ימים‪ .‬הן‬
‫רואים אנו בחיי יום יום‪ .‬שאף הגנור ביותר עלול הוא ליפול שדוד מתגרת‬
‫איזו מחלה שהיא‪ ,‬אשר תעבור עליו ותנריעהו תחתיה‪ ,‬ואז נל גבורתו‬
‫תתבלע‪ ,‬או כי יקרהו איזה מקרה אסון בלתי צפוי מראש וגנורחו גשתה‪ .‬ויש‬
‫אשד איזו סבר‪ ,‬בלתי חשוכה למראית העין תגרום לגבור שתסור גבורתו‬
‫ממנו‪ .‬כאשר יסופר על שמשון הגבור‪ ,‬כי בהגלח שערו סר כחו ממנו ויחלה‬
‫ויהי ״ככל האדם״‪ ) ,‬ש ו פ ט י • ‪ ,‬ט ז ‪ -‬י ז ( ‪ .‬לעומת זאח התואר ‪.‬איתן״ מסמן דבר או איש‬
‫״חזק בבתיגת אריכות הזמן‪ ,‬קיים עומד‪ ,‬מתמיד בקיומו‪ ,‬ישן עתיק‬
‫יופים*‪< ,‬אוצי‪-.‬ש>‪ ,‬והונח לדבר ״העומד קייס בתקפו״‪ ) ,‬ה א ו צ ר ל פ י ן ( ‪ .‬זהו שאמדו‬
‫חז״ל ״מנין לאיתן שהוא קשה‪ ,‬שנאמר איתן מושבך‪ ,‬ואומר שפעו הרים את‬
‫ריב ד׳ והאיתנים מוסדי ארץ! אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן‪ ,‬שנאמר‬
‫גוי איחן הוא גוי מעולם הוא״‪ ) ,‬ס ו ט ה ‪ ,‬ו‪ .>:‬אין האחרים באים לחלוק על‬
‫הקודמים‪ ,‬אלא לבאר את דבריהם ולהוסיף‪ ,‬שהתואר ״איתן׳ יוגח רק על‬
‫דבר קשר‪ ,‬שקשיותו מתמדת‪ ,‬על דבר ישן ועתיק יומין‪ ,‬אשר יד הזמן המבלה‬
‫כל לא שלטה בו לכלותו‪ ,‬והוא ״עומד וקיים בתקפו״‪ ,‬מבלי לירא מחליפות‬
‫הזמגים גם בעתיד‪ ,‬ולפיכך הונח התואר הזה על ההרים מוסדי ארץ‪ .‬שהם‬
‫מראש מקדמי תבל ועד אחרית הימים לא ימושו!‬
‫‪0‬‬
‫ונבין בוה את ערך התואר ״איתן״ ביחס לעמנו‪ .‬גבודתגו מימי קדם‬
‫נשחה אמנם זה כבר‪ .‬ואין זכר לה עוד‪ .‬עריצים קמו עלינו ובחזקת ידם‬
‫רפ‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫ש ב ת‬
‫גרשו אותנו מארצנו‪ ,‬ומני אז הננו נודדים בנוים זה כאלפים שנה ומנוחה‬
‫לא םצאגו‪ .‬״»בדימ משלו בגו פורק אין מידם״‪ ,‬״וישראל בזמן הזה דוויים‬
‫סחופים ומטורפים ויסורים באים עליהם״‪),,‬יבמות‪ ,‬מז‪ ,>.‬אבל למרות חולשתנו‬
‫ורפיון כתנו עם ״איתן״ הננו‪ ,‬עם אשר כל הנלים וכל המשברים העוברים עליו‬
‫ומנידים אותו לכל רוח‪ ,‬אינם יכולים לעקרו משרשו ולשוטפו בזרם מרוצתם‪,‬‬
‫וזוהי תקיפותנו! על עתידותינו בגויים ניבא כבר בזמנו הנביא אחיה השילוני‪,‬‬
‫לאמר‪ ,‬״והכה ד׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים״‪) ,‬מי»‪ ,‬י ד ‪ -‬ט ו ( ‪ ,‬ועל דבריו‬
‫אלה יאמרו חכמינו זיל• ״טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר‬
‫מברכה שבירכם בלעם הרשע‪ ,‬אחיה השיאני קללט בקנה‪ ,‬אמר להט לישראל‪,‬‬
‫והכה ד׳ אח ישראל כאשר ינוד הקנה במים‪ ,‬מה קנה זה עומד במקום מים‬
‫וגזעו מחליף ושרשיו מרובים‪ ,‬ואפילו כל הרוחות שבעולם כאות ונושבות בו‬
‫אין מזיזות אותו ממקומו‪ ,‬אלא הולך ובא עמהם‪ ,‬דממו הרוחוח עמד הקגה‬
‫במקומו! אבל בלעם הרשע ברכם בארז‪ ,‬מה ארז אינו עומד במקום מים ואין‬
‫גזעו מחליף ואין שרשיו מרובים‪ ,‬כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרחו והוטכתו‬
‫על פניו״‪ ) ,‬ת ע נ י ת ‪ .(.= ,‬ומה גמלצו הדברים ‪ 1‬הארז הגבוה חזק הוא אלפי מוגים‬
‫מהקנה הרך‪ ,‬שכל רוח מצוי׳ מנידה אותו לכל עבר! אבל עם כל נבורהו של‬
‫הארז יש אשר לא יוכל לעמוד בפני דוח חזקה‪ ,‬הבאה ועוקרתו משרשו והופכתו‬
‫על פגיו ואז אחריתו להכרית כי יוגף עליו גרזן‪ .‬לא כן הקנה הרך‪ ,‬אשד למרות‬
‫חולשתו ״איתן״ הגהו‪ ,‬כי כל הרוחות שבעולם אינן יכולות אלא להנידו‬
‫ולהניעו‪ ,‬והוא ״הולך ובא עמהם״‪ ,‬וכאשר תקום הסערה לדממה הקגה‬
‫במקומו עומד‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וכן הלא הוא גם גורלנו בגוים נתקימה בנו בתחלה ברכתו של בלעם‪,‬‬
‫והיינו ״כארזים עלי מים״ בשבתנו על אדמתגו‪ .‬גבורים הייגו אז ובגבורחגו‬
‫בטחנו‪ ,‬״לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי‬
‫ירושלימ״‪ ) ,‬א י ב ה ‪ ,‬ד ‪ -‬י ב א וינה באד‪ ,‬רוח סערה נוראה ותעקרנו ממקומנו ולכל‬
‫עבר נפזרנו‪ ,‬כי ‪,,‬לא לגכודים המלחמה״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬ט ‪ -‬י א ( ‪ .‬נבורתנו נשתה ונתקימה‬
‫בנו בעונותינו קללתו של אחיה השילוני‪; ,‬לאמר‪ ,‬״ונתש את ישראל מעל‬
‫האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר״‪ .‬אבל אותו‬
‫הנביא שהי׳ אוהב את עמו‪ ,‬ועליו דרשו חכמינו ז״ל את הכתוב‪ ,‬״נאמנים‬
‫פצעי אוהב״‪ ) ,‬מ ש ל י ‪ ,‬כ ז ‪ -‬ו א הוא באהבחו הגדולה לעמו הקדים ברכה לקללה‪,‬‬
‫בהמשילו אותנו בקללתו לקנה• שאינו נעקר לעולם עיי הרוחות הסוערות‬
‫עליו להפיצו׳ וברכתו זו נתקיםה גם היא בנו‪ ,‬לאמר‪ ,‬״כך ישראל עומדים‬
‫במי התודה‪ ,‬אם חם גולים גזעיהם מחליפים ועוסקים בתודה ושרשיהם‬
‫א מ ו ר‬
‫רפא‬
‫מרובים‪ ,‬ואפילו כל גליות שבארבע רוחות השפים אין סזיזים אותם מנח‬
‫התורה״‪) ,‬עין י ע ק ב ב ת ע נ י ת שם(‪.‬‬
‫ישראל בארצות גליותיהם כשהם עומדים במי התורה‪ ,‬אז ״גזעיהם‬
‫מחליפים״‪ ,‬ואם נחרב מרכז אחד בגולה‪ ,‬מרכז אחר עומד תחתיו באיזו ארץ‬
‫אחרת‪ ,‬״ועוסקים בתורה״ במקומם החדש‪ ,‬״ושרשיהם מרובים״ ומתפזרים‬
‫לארצות דחוקות זו מזו‪ ,‬כי ״צדקד‪ ,‬עשה הקב״ר‪ ,‬עם ישראל שפזרם לבין‬
‫האומות׳‪ ) ,‬פ ם ת י ס ‪ ,‬פז‪ ,>:‬ולא לאומר‪ ,‬אחח‪ ,‬ועל ידי זה ״אינמ יכולימ לכלותם‬
‫יתד״‪ ) ,‬י ש ‪ -‬י ‪ ,‬שם(‪., ,‬וכל הגליות שבארבע רוחות השפים אין מזיזים אותם״‪-‬‬
‫כל הגליות שגלו ישראל‪ ,‬בהתהלכם ״מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״ לא‬
‫יכלו להזיזם ולכלותם מעל פני האדמה ״מכה התורה״ המגיגה עליהם‪ ,‬כי כל‬
‫זמן שישראל עוסקים בתורה ושומרים מצוותיה קיומם בטוח‪ ,‬למרות פיזורם‬
‫בארצות‪ .‬זוהי ברכת הקנה שנתברכנו בה ע־י אותו הנביא‪ ,‬אוהב ישראל‪ ,‬יחד‬
‫עם קללתו האיומה‪ ,‬קללת הגלות‪ ,‬והיא שעמדה לנו לעשותנו לעם ״איתן״‪ ,‬לעם‬
‫אשר ״כימי השמים על הארץ״ ימיו!‬
‫וזהו שהוסיפו חכמינו ז״ל ואמרו שם עוד‪ ,‬״ולא עוד אלא שזכה קגה‬
‫ליטול הימנו קולםוס‪ ,‬לכיוב בו ספר תורה נביאים וכתובים״‪ .‬זכות הקגה‬
‫לכתוב בו ספר תורה‪ ,‬היא זכותנו אנו‪ ,‬ועליה יאמרו חכמינו‪ ,‬בי ‪.‬רצה הקביה‬
‫לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורד‪ ,‬ומצוות״‪ ) ,‬מ כ ו ת ‪ ,‬בג‪ .(:‬על ידי המצוות‬
‫שבתורה וכינו להיות כקנה הזה שאינו נעקר לעולם‪ ,‬כי המצוות ממשיכות‬
‫קדושה לעושיהן‪ ,‬כאמור ״ועשיתם את כל מצותי והייתם קרועים‬
‫לאלקיכם״‪ ) ,‬ב מ י ב ר ‪ ,‬ט ו ‪ -‬מ ( ‪ ,‬ובקדושחנו מונח סוד נצחיותנו‪ .‬בהיותה נמשכת‬
‫ממקור הקדושה העליונה של קדוש העולמים‪ .‬שהוא ז‪/‬י וקיפ לנצח‪ .‬ומאחר‬
‫שהוא ית״ש לעד ולעולמי עולמים הוא‪ ,‬לפיכך כל הנקדש לשמו גם הוא קיים‬
‫לעד‪ ,‬כדרשתם ז״ל על הכתיב‪ .‬״והיד‪ ,‬הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש‬
‫יאמר לו״‪ ) ,‬י ש ע י ה ו ‪ ,‬ד ‪ -‬ג ‪ , 1‬״מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם‬
‫קיימים״‪ ) ,‬ס נ ה ד ר י ן ‪ ,‬גב‪ .(.‬ונבין מעתה מה שאמרו ז״ל ״דתקיפי במצוות״‪) ,‬בל׳‬
‫רבים‪ /‬והתואר הנשגכ הזד‪ ,‬פוסב על ישראל‪ ,‬שהמה הם התקיפים והאיתנים׳‬
‫הקיימים לעד בזכות מצוותיהם‪.‬‬
‫זכות זו מתיחסת באמת לכל המצוות שבתורה‪ ,‬הממשיכות קדושה‬
‫לישראל‪ ,‬ועל קיום כל מצוה ומצוה התקינו לנו לפיכך חכמינו ז״ל לברך‪,‬‬
‫‪.‬אשר קדשנו במצוותיו וצונו״‪ ,‬ומה שנקרא רק חודש זה לבד‪ ,‬חודש תשרי‪,‬‬
‫בשם ‪.‬ירח האיחנימ״‪ ,‬הוא משום שלאותן המצוות של חודש זה יש חשיבות‬
‫מיוחדת‪ ,‬ביחס אל איתניותו ותקיפותו של ישראל‪ .‬הן הנה ששת המצווח‬
‫שחשב לנו רש״י ז״ל בפירושו שם‪ ,‬כפו שהזכרנום לפעלה! וערבה זו שנחשבה‬
‫כאן לפצוח מיוחדת‪ ,‬אינה אותה הערבה שבלולב‪ ,‬כי הלא כל ארבעת הפינים‪.‬‬
‫רפב‬
‫ו מ ז מ ר‬
‫ש ב ת‬
‫‪.‬המעכבים זה את זה״‪ ) ,‬מ נ ח ו ת ‪ ,‬בז‪ ,(.‬נחשבים כולם יחד למצות אחת וכולם נקראים‬
‫על שם הלולב‪. ,‬הואיל וגבוה מכולם״‪ ) ,‬ס י כ ה ‪ ,‬לז!‪ ,1‬ועליו אנו מברכים לאםר‪.‬‬
‫»על נטילת לולב״‪ ,‬וכולם כלולים בברכה זו‪ .‬כונת דשי י ז״ל באן היא לערבה‬
‫הניטלת בשביעי‪ ,‬שהיא או ‪..‬הלכה למשה מסיני״‪ ,‬שנשתכחה בנלות בבל‪,‬‬
‫‪.‬וחזרו נביאים אחרונים וייסדוה על פי הדבור״‪ ,‬או שהיא ‪.‬יסוד נביאים״‪,‬‬
‫״תקגת גביאים אחרונים‪ ,‬חגי זכריה ומלאכי‪ ,‬שהיו ממתקני תקנות ישראל‬
‫באנשי כגסת הגדולה״‪ ) ,‬ס ו כ ה ‪ ,‬מ י ‪ , .‬ו ב ר ש ״ י ש ם ( ‪ ,‬והיא נחשבת לפיכך לסצוה‬
‫מיוחדת‪ ,‬כמו נסוך המים‪ ,‬שנם הוא לא בא זכרו מפורש בתודה‪ ,‬והוא רק‬
‫הלכה למשה מסיני‪ .‬כל ששת המצוות הללו שבחודש רזה‪ .‬יש לכל אחת מהן‬
‫חשיבות מיוחדת‪ ,‬ועל ידי כולן יחד נעשה ישראל לעם ״איתן״! ולפיכך זכה‬
‫רק חודש זה לבדו להקרא בשם ״ירח האיתנים״!‬
‫ד‪.‬‬
‫על דבר השופר ויום הכפורימ כבר דנדנו למעלה במאמרינו לימים‬
‫הקדושים ההם‪ .‬שם נתבאר כי תעודת יום הזכרון היא‪ ,‬להזכירנו את שני‬
‫השופרות של האיל‪,, ,‬שלא יצאו לבטלה״‪ .‬את השופר של סיני ואת השופר‬
‫של משית! את העבר‪ ,‬יום עמדנו לפני ד׳ בחורב‪ ,‬שבו נהיינו לעם‪ ,‬ואת העתיד‪,‬‬
‫יום בו‪ ,‬״יתקע בשופר גדול‪ .‬לאסוף את ״האובדים* ואח ‪.‬הנדחים״‪ .‬שני‬
‫הזכרונות הללו‪ ,‬של העבר הגדול ושל העתיד המזהיר‪ ,‬שאגו מזכירים לעצמנו‬
‫שנה בשנה‪ ,‬מוסיפים בנו כח ואומץ לשאת כל עמל ותלאה! והודות‬
‫להשופר המזכיר לנו כל זאת‪ ,‬הננו חיים וקיימים כיום הזה‪ .‬והננו ״איתנים״‬
‫במוסרי ארץ!‬
‫יום הכפורים הוא היום הקדוש‪ ,‬אשר בו ישראל יתפאר בצדק ננד כל‬
‫עמי תבל‪ ,‬שאין להם יום שבוה‪ .‬ביוש ההוא יחדש ישראל מדי שנה בשנה את‬
‫בריחו עם אלקיו מהר חורב‪ ,‬כי ביום ההוא נתרצ־‪ ,‬הקב״ה לישראל אחר‬
‫מעשה העגל‪ ,‬ונתן להם ע״י נביאו נאמן ביתו אח הלוחות השניוח'‬
‫ומגי אז גקבע יום קדוש זח ליום סליחה ומחילה‪ ) ,‬ס י ר ע ו ל ם ‪ ,‬ס ‪ -‬ו ( ‪ ,‬ליום שבו‬
‫יתרצה השי״ת לעמו שנה בשנה‪ ,‬בחדשו את שבועתו להם‪ ,‬להקים את‬
‫בריתו עמהם לנצח‪.‬‬
‫ביומ קדוש זר‪ .‬אנו משליכים מעל עצמגו את הבגדים הצואים של‬
‫עניני החומד‪ ,‬שאנו שקועים בזם כל ימות השנה‪ ,‬והננו מתלבשים באדרת‬
‫האסונה הצרופה בד׳ ונעשים ״לישרים״‪ ,‬״ישרי לב"‪ ,‬המהלכים ״בקומה זקופה״‬
‫וראשים לשמים ״כמלאכי השרת״‪ .‬ביום זה אנו מחזקים את אמונתנו בשומר‬
‫הברית והחסד לעמו‪ ,‬ואת תקותנו בישועתו הקרובה‪ .‬וכשאנו נפטרים מיום‬
‫קדוש זה׳ אחר הצום עם חמשת ענוייו‪ ,‬אנו נפרדים ממנו בשתי קריאות‬
‫א מ ו ר‬
‫רפג‬
‫נלהבות של שלש שלש מלים כל אחת‪ ,‬הן הקריאות‪ :‬״ד׳ הוא האלקים׳‪,‬‬
‫״לשנההבאה בירושלים״! בשתי הקריאות ההן אני מביעים את אמונתנו הצרופה‬
‫בד׳ אלקי ישראל‪ ,‬ואת תקותנו האמיצה בגאולחג־ הקרובה לבוא‪ .‬שתי אלה‬
‫האםונה והתקוה‪ ,‬הן הן הנוסעות בתוכנו חיי עולם‪ ,‬בנפחן בנו אומץ רוח‬
‫לעמוד נגד כל הקמים עלינו‪ ,‬והן עושות אוחנו בזה לעם ‪..‬איתן״‪ .‬לעם‬
‫הנצח‪ ,‬לעם אשד עליו נאמר בדבר ד'‪ ,‬לאמר‪ ,‬״כי תעבור במים אתך אני׳‬
‫ובנהרות לא ישטפוך‪ ,‬כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך‪.‬‬
‫כי אני ד׳ אלקיך״!‬
‫ה‪.‬‬
‫אחרי השופר ויום הכפודים באים הסוכה והלולב עם הערבה‪ ,‬ושלשה‬
‫אלה המצוות יחד וזן לנו לחוט משולש אחד‪ ,‬אשר לא במהרה ינתק‪ ,‬לחוט‬
‫של תקוה טובה‪ ,‬המקשר ומאגד את נדחי ישראל בכל ארצות פזוריהם‪ ,‬ועושה‬
‫אותט לגוי אתד בארץ‪ ,‬לגוי ״איתן ותקיף״!‬
‫ההוכה מלבד מר‪ ,‬שהיא תרופה גגד מחלת ‪,,‬האזרחיות״ וסמל השלו׳‪,‬‬
‫שמצד זה יש לה ערך אנושי כללי‪ ,‬שעתידים עוד כל גויי ארץ לעמוד עליו•‬
‫כנבואת הנביא זכריה על ״היום ההוא״‪ ,‬אשר או יבואו ירושלימה ״כל הגוים״‪,‬‬
‫״להשתחוות •למלך ד׳ צבאות ולחוג את חג הסכות״‪ ,‬יש לה עוד עדך מיוחד‬
‫לגי ״בני גלו א די יהוד״‪ ,‬ב־יותה סטל הסגולה הבלתי טבעית‪ .‬שהטביע בנו‬
‫״שומר עמו ישראל לעד״‪ ,‬ל ־‪,‬תקיים בגולה‪ ,‬בדירותינו הארעיות ״על אדמת‬
‫גכר״‪ ,‬וידוע מה שאמר!• זי״ל על זח שאנו ״עושים סוכה סמוך ליום‬
‫הכפורים״‪ ,‬כי הוא מטעם ״שמא יצא דינם של ישראל ביום הרין לגלות‪,‬‬
‫והם עושים סוכה וגולים מבתיהם לסוכה והקכיה מעלה עליהם כאילו גלו‬
‫לבבל״‪ ) ,‬י ל ק ו ט א מ י ר ‪ ,‬ר מ ז ת ר נ ־ ג ( ‪ ,‬והדברים בזד‪ ,‬עתיקים!‬
‫הלולב הוא סמל הנצחון‪ ,‬ועליו יאמרו לני חכמינו ז״ ל‪. ,‬משל למה‬
‫הדבר דומה לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך‪ ,‬ולא הי׳ אדם יודע מה‬
‫ביניהם אלא ד‪;:,‬לך לבד‪ ,‬דן ה‪:‬זלך אותם ולא היו הבריות יודעים מי נצח‬
‫לחבירו‪ ,‬אמר המלך כל ‪,:‬י ש־‪,‬וא יוצא ואגין בידו‪ ,‬הוו יודעים שהוא נצחו כך‬
‫ישראל ואי״ה נכנסים לרין ביום הבפורים‪ ,‬ואין הבריות יודעות סי נצח‪,‬‬
‫אמר הקב״ה לישראל טלו לולביכם ביריבם‪ ,‬שידעו הכל שאתם זכאים‬
‫בדין״‪ ) ,‬מ ר י ת א ס ו ר ‪ ,‬ו ע י י ן ב ה ג ה ו ת ה ר ש ״ ב ש פ ב ב י א ו ר ה מ ל ה ׳ א ג י ך ( ‪.‬‬
‫גפלאים הדברים! סוכה ולולב׳ גלות ונצחו! גם יחד! הלא כל עוד‬
‫בסוכות הננו יושבים‪ ,‬בדירותינו הארעיות בארצות נכר בין תוללינו שובינו‪,‬‬
‫העושים בנו מה שלבם הרע חפץ ואין אומר השב‪ ,‬הלא להם הנצהון ואנו‬
‫המנוצחים‪ ,‬ואי׳ איפה הוא הנצחון שלנו ז ואולם הוא הדבר אשר דברו‬
‫רפד‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ת‬
‫וז‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫חכמינו זיל ברוח קדשם‪ ,‬כי למרות גלותנו ושעבודנו‪ ,‬הנצחון העתידי הוא על‬
‫צדנו‪ ,‬באשר עם ״איתן״ אנחנו‪ ,‬עמ אשר יד הגלות לא תשלוט עליו להכריעו‬
‫כי גתכרך בברכה מיותרת‪,, ,‬ברכה של גליות״‪ .‬הברכה ההיא נאמרה לאביהם‬
‫הגולה הראשון‪. ,‬שיחזיר עליך הקב״ה ויקבצך מן הגליות״‪ ) ,‬נ ר ׳ ־ ר ‪ ,‬מע׳יה(‪ ,‬והודות‬
‫לברכה ההיא‪ ,‬שנאמרה ליעקב ולבניו אחריו לדורי דורות‪ ,‬נהי׳ ישראל לעם‬
‫הנצח‪ .‬לעם ״שכל הגליות שבארבע רוחות השמים אין מזיזים אותו״־ והוא‬
‫ממשיך את קיומו למרות גלותו‪ ,‬בצפי׳ לישועה ובהכותו תמיד ליום גאולתו‪,‬‬
‫וזהו נצחיננו הכי גדול‪ ,‬נצחון איתניותנו בעולם ‪1‬‬
‫כח גפלא זה להתקיים אף כגולה הוטבע בעמנו מראשית הימים ע״י‬
‫הסוכות‪ ,‬שבהן ישבו אבותיב במשך ארבעים שגות גיודיהם במדבר‪ ,‬בטרם‬
‫עוד דרכה רגלם על סף הארץ שאליה גשאו את עיגיהם‪ .‬הסוכוח ההן שהיו‬
‫גמ סוכות ממש וגם עגני כבוד‪ ,‬שסוככו על אבותינו במדבר בהשגחה מיוחדת‬
‫פאת גואלם ית״ש‪ ,‬הטביעו און חותמן על עמגו לדורות יבו>‪.‬ו׳ והכשירוהו‬
‫לקיומו בגולה‪ ,‬שלא יאבד ח״ו בגוים כארצות נכר‪ ,‬כאשר אבדו עפיפ אחרים‬
‫שגם עליהם עבר‪,‬־‪ ,‬כוס הגלות‪ ,‬ובגלותם נאבדו מתוך קהל המים ויהיו כלא‬
‫היו‪ .‬זהו שאמרה החורה ״למען ידעו דורותיכם כי בסוכות דושבתי את בגי‬
‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים׳‪ ) ,‬י י ק ר א ‪ ,‬״ ‪ -‬מ ג ( ‪ ,‬ובא בכתיב הזח צווי מיוחד‬
‫מלבד הצווי על הישיבה בח• ) ע י י ן בי־ח ל ט י א י ח ‪ ,‬תרנ׳־ר‪,(,‬‬
‫על ״ידיעת״ טעם הסוכה‪,‬‬
‫כי נצטויגו להבין ולדעת את ערך הסוכות ההן‪ .‬שבהן הושיב ד׳ את אבותינו‬
‫בהוציאו אותם מארץ מצרים‪ ,‬ועל ידן הקרים רפואה למכה‪ ,‬רפואת הסוכה‬
‫למכת הגלות!‬
‫ובעמדנו שנד‪ .‬בשנה ביום הקדוש לפני כס המשפט‪. ,‬ושמא יצא דיגם‬
‫של ישראל לגלות״‪ ,‬להיות עוד בגולה בטרם תצמת ישועה לנו‪ ,‬לכך הם ״עושים‬
‫סוכה וגולים מבתיהם אליה״‪ .‬למען ידעו דורותיהם את ערך הסוכה לנו‪ ,‬עם‬
‫הנצח‪ ,‬כי לא לנו לירא פן תשלוט בנו חיו יד הגלות להכריענו‪ ,‬ולא עוד אלא‬
‫שעלינו לצפות לישועה ולגאולה הקרוב״ לבוא‪ ,‬כדבר נביא דנתמות בשם ד‬
‫לאמר‪., ,‬כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות״‪ ) ,‬י ש ע י ׳ ‪ ,‬נ י ‪ -‬א ( ‪ .‬למטרה זו אנו‬
‫נוטלים בחג זה את הלולב‪ ,‬סמל הנצחון‪ ,‬סמל נצחוננו האחרון בבוא יום נאולתנו‪.‬‬
‫זהו יחס הלולב אל הסוכה׳ ועוד יש בה שלישי׳‪ ,‬היא הערבה הבאה להשלים‬
‫את שתי אלה‪ ,‬ונט עליה נצטוינו לקחחה בחג זה‪ ,‬חג הסוכה והלולב!‬
‫ו‪.‬‬
‫נטילת הערבה בחג‪ ,‬שהיא כאמור למעלה או הלכה למשה טטיגי‬
‫שנשתכחה בגלות בבל וחזרה ונתיסדד‪ ,‬בעלותם משט‪ ,‬או ‪.‬תקנת גביאים‬
‫אחרונים׳ שעלו מן הנולד‪ ,‬ההיא‪ ,‬מוצאה ככל אופן מיםי קדם‪ ,‬מראשית‬
‫א מ ז ר‬
‫רפה‬
‫התישבות ישראל שנית על אדמתם בימי עזרא ונחמי׳‪ .‬במשנה יםופד כי בימי‬
‫הבית השני היתד‪ .‬נטילה זו נערכת ברוב פאר והדר ובקול תרועת שופר‪. .‬בכל‬
‫יום ויום משבעת הימימ היו מביאיט טורביות של ערבה וזוקפיט אותט על‬
‫צדדי המוכח‪ ,‬וראשיהן כפופים על המזבח‪ ,‬ובעת שהיו מניאים אותם וסודרים‬
‫אותם היו תוקעים ומריעים ותוקעים״‪ ,‬ומשתרב הבית‪. ,‬אין נוטלימ אותה כל‬
‫שבעת ימי החג זכר למקדש‪ ,‬אלא ביוט השביעי לבד הוא שנוטלין אותה בזמן‬
‫הזה‪ ,‬וחובטין בה על הקרקע או על הכלי פעמיט או שלש בלא ברכה‪ ,‬שדבר‬
‫זה מנהנ נביאיט הוא״‪ ) ,‬ר מ נ ‪ -‬ם ‪ ,‬ל ו ל ב ‪ ,‬פ ־ ח ‪ ,‬כ א ‪ -‬נ ב ( ‪.‬‬
‫אבל ערבה זו על מה היא באה‪ ,‬ומה טעם יש בנטילתה? ואם ‪.‬הלכה‬
‫למשה טטיני״ היתד‪ ..‬למה נשכחה בבבל ז הן אמנט ״בגלות בכל שבחו אח‬
‫התורה והמצוות ב מ ק צ ת ״ ‪ ,‬אבל ״זו נשכחד‪ .‬ל ג מ ר י ״ ׳ ) ר ש י י ‪ ,‬ש‪ ,(0‬ומדוע‬
‫זה נשכחה לגמרי ו ועל מה זה מסרו נביאינו האחרונים את נפשם על זה‪,‬‬
‫לחזור וליסד אותה בישראל ז ואם ‪.‬תקנת נביאים״ היתה‪ ,‬מה טעם תקנה זוז‬
‫והחבטה בקרקע הלא בכל אופן ״מנהג גביאים הוא״‪ ,‬ומה טעם מגהג זר‪.‬ז על‬
‫כל השאלות הללו אין אנו מוצאים תשובה נכונה בדברי חכמינו ז״ל‪ ,‬ואין מגיד‬
‫לנו פשר דבר בזה‪.‬‬
‫‪ .‬ואולם הנה יאמרו לנו חכמינו ז״ל על הכתוב‪ ,‬״הוי המון עמים רבים‬
‫בהמות ימים יהמיון״‪ ) ,‬י ש ע י ‪ ,‬י ז ‪ -‬י ב ( ‪ ,‬וזיל‪ :‬״נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה‬
‫מספר בני ישראל כחול הים‪ ,‬ונמשלו האומות לים שנאמר כהמות ימים יהמיון‪,‬‬
‫והם מתיעצים על ישראל‪ ,‬והקב״ה מתיש גבורתם ז אמר ישעי׳ והרשעים כים‬
‫גגרש‪ ,‬מה הים הגל הראשון אומר עכשיו אני עולה ומציף את כל העולם‪,‬‬
‫וכיון שבא לחול הוא כורע ומשתבר‪ ,‬ואין הגל השגי למד מן הראשון‪ ,‬כך פרעה‬
‫נתגאה על ישראל והפילו הקב״ה‪ ,‬וכן עמלק וכן סיחון ועוג ובלעם ובלק‪ ,‬ואין‬
‫אחד למד מחבירו״‪ ) ,‬י ל ק ו ט י ש ע י ׳ ‪ ,‬ר מ ז ת י נ ( ‪.‬‬
‫המשילו תכמינו ו״ל בצדק את מלחמת האומות ‪.‬בישראל למלחמת הים‬
‫בחול אשר על שפתו‪ .‬הים לא יחדל מלתתנפל על היבשה בהמון גליו וסוער‬
‫להפיצה‪ ,‬אלא שחול שם ד׳ גבול לים‪ ,‬וכיון שבא אל החול הוא משתבר ונסוג‬
‫אחור‪ ,‬ולמרות נסיגתו הוא חוזר להחנפל עליה סבלי הרף‪ ,‬ובכל פעם הוא‬
‫חוזר לאחוריו וחוזר להתנפל‪ .‬וכן הוא הדבר במלחמת העמים בישראל‪ ,‬אשר‬
‫סיומ היותו לגוי לא יחדלו שונאיו מלהתנפל עליו‪ .‬מן ״המשעבד הראשון״‪,‬‬
‫פרעה מלך מצרים‪ ,‬ועד רשעי זמננו זה‪ ,‬כולם התיעצו ומתיעצים על ישראל‬
‫לחכחידו סן העולם‪ ,‬והם עושים בנו שמות נוראות‪ ,‬ועצומים הם לאין מספר‬
‫הרוגי שנאת העולם לעם עולמ‪ .‬אבל שומר ישראל מציל את שארית ישראל‪,‬‬
‫ואינו נותן לשונאינו נפש לעשות בנו כלה ח״ו‪ ,‬כי כן הבטיחנו בתורתו‬
‫לאמר‪ ,‬״ואף גם ואת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתיפ‬
‫רפ‪1‬‬
‫ן נז ו ס ד‬
‫ש ב ת‬
‫ל כ ל ו ת ם ״ ‪ ) ,‬ו י ק ר א ‪ ,‬כ י ‪ -‬מ ו ( ‪ .‬ולא עור אלא שעושה הוא ״נקפה נגוים תוכחות‬
‫בלאומים׳‪ ) ,‬ת ח ל י ם ‪ .‬ק מ ט ‪ -‬ז > ‪ ,‬ואחריה כל שונאינו היא תמיד להכרית‪ ,‬כי ״קודש‬
‫ישראל לד׳ כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם «ום די״‪ ) ,‬י ר ט י ‪ ,‬נ ‪ -‬ג ( ‪ .‬אח‬
‫זאח הלא ראינו מדור דור‪ .‬כי הפה כרעו ונפלו ואנחנו קטנו‬
‫ונתעודד״‪ ) ,‬ת ח ל י ם ‪ ,‬כ ‪ -‬ט ( ‪.‬‬
‫גם בדורנו זה בקום עלינו אדם רשע להשמידנו מתחת שמי ד׳ ולכלותנו‬
‫מעל פגי האדמה‪ .‬והוא בגובה רוחו התפאר לאמר‪. ,‬עכשיו אני עולה ומציף את‬
‫כל העולם כלוי‪ ,‬ומה שלא עלתה בידי ״פרעה ועמלק‪ .‬סיוו! ועוג‪ ,‬בלק ובלעם״‬
‫ויתר רשעי עולם אתריהם‪ ,‬תשב אותו רשע שיעלה בידו הוא ושם ישראל לא‬
‫יזכר עוד‪ .‬הנר‪ .‬הראנו ד׳ את אחריתו המופירה‪ .‬אמנם עלתה בידו לאסוננו‬
‫להחריב את נאות יעקב בכל ארצות אירוסא כמעט‪ .‬להרבות את חללי עמנו‬
‫במרה נוראה ולהביא עלינו שואה מחרידה‪ ,‬״עת צרה אער לא נו‪.‬יתד‪ .‬מהיות‬
‫גוי עד העת ההיא״‪ ,‬אבל סוף סוף נפל בנופליפ ויהי ״לתרפות ולדראון‬
‫עולמ״‪ ) ,‬ד נ י א ל ‪ ,‬י ב ‪ ,‬א ‪ -‬ב > ‪ ,‬ושמו ישאר לקללת נצח׳ כאמור ״ושם רשעים‬
‫ירקב״‪ ) ,‬מ ש ל י ‪ ,‬י ‪ -‬ז ( ‪ .‬ומר‪ .‬גורא הדבר‪ ,‬כי אחריתו הרעה על אותו רשע לא‬
‫תעבירה לדאבוננו את שנאת החמס לעמנו מן הארץ‪ ,‬ורשעי תבל ג וסר לא‬
‫לקחו‪ .‬עדיין השטן של שנאת עשו ליעקב מרקר בעולם‪ ,‬והוא עושה את כל‬
‫הארץ כמדורת אש אחת גדולה לפנינו‪ .‬זאת היא תורת הים המסחער בלי הרף‬
‫על היבשה להפיצה‪ .‬״ואין הגל השני למד מן הראשון״! וכן המה גס ״האומות‬
‫שגמשלו לים״‪ ,‬כי ״אין האחד למד מחבירו״‪ ,‬ובכל דור ודור עמלק הדש עונד‬
‫עלינו לכלוחנו‪ ,‬אלא ‪.‬שהקב׳יה מתיש גבורתם״‪ ,‬וזוהי ברכת החול שנתברך‬
‫בה ישראל‪ .‬אבל ער מתי יסערו גלי הים להפיצנוז ומתי ישתוק הימ‬
‫מעליגו ז‬
‫על שאלת עולמים זו אין מי שישיב לנו תשובה נכונה‪ ,‬כי ‪.‬אין עוד‬
‫נביא ולא אתנו יודע עד מה״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬ע ד ‪ , ( -‬ורק לד׳ התעלומות‪ .‬אבל זאת נדע‬
‫בבטחה‪ ,‬כי בוא יבוא סוף סוף הקץ למלחמת עולמים זו‪ ,‬ומי שהשלו׳ שלו‬
‫ישים שלו׳ לעמו ישראל‪ ,‬בבוא יום גאולתו כי הוא ‪.‬גוער בים‬
‫ויבשהו״‪ ) ,‬נ ח ו ם ‪ ,‬א ‪ -‬ד ( ‪ ,‬והוא ית״ש ישתיק את הים מעלינו‪ ,‬ומלחמת רגלים עם‬
‫החול אשר על שפתו חחדל אז לנצח!‬
‫‪0‬‬
‫מה נפלאו דברי תכמינו ז״ל‪ ) ,‬ב ס פ ר י ( ‪ ,‬על הכתוב ‪.‬עד הים האחרון״ ונאמר‬
‫במשה‪ ) ,‬י ב ר י ם ‪ ,‬ל ד ~ ב > ‪ ,‬וזיל‪ :‬אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון‪ ,‬הראהו‬
‫הקב״ר‪ .‬למשה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתימ״‪,‬‬
‫חיום האחרון והים האחרון שניהם כאחד יבואו לנו‪ ,‬ביום אשר יקרא ד׳ שלום‬
‫לעמו‪ ,‬והיום הגדול ההוא‪ ,‬שיתי׳ האחרון לגלותנו‪ ,‬יהי׳ האחרון גם לים‪ ,‬לגלי‬
‫הים שיחדלו מאז להתנפל עליגו וישתקו לגצח!‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫רפז‬
‫ז‪.‬‬
‫ובימי החג המסמלים לנו‪ .‬על ידי הסוכה והלולב‪ .‬את קיומנו בדירותינו‬
‫הארעיות בגולה‪ ,‬ו*ת נצחוננו האחרון לעתיד לבוא׳ נצטוינו להביא ״מורביות‬
‫של ערבה״‪ ,‬ולזקוף אותם ״על צדדי המזבח וראשיהם כפופים על המזבח׳ ובעת‬
‫שהיו מניאים אותם וסודרים אותם הי‪ ,‬תוקעים ומריעים וחוקעים״‪ ,‬וכל זה בא‬
‫להשלים את הסוכה והלולב‪ ,‬ולעשותם לחוט משולש אחד‪.‬‬
‫ערבה זו גדילה היא ״על הנחל״‪ ,‬״על טיס רבים״‪ 0 ) ,‬י נ ה ‪ ,‬לד‪ ,(.‬והיא‬
‫מםמלת לגו את המים שעל שפתם היא גדילה‪ .‬אוחה נצטוינו לקחת ביד בחג‪,‬‬
‫כתור סמל המים‪) ,‬שאותם הלא אי אפשר לקחת ביד(‪ ,‬׳‪,‬ומורביות של ערבה היו‬
‫זוקפים על צדדי המזבח וראשיהם כפופים עליו״‪ ,‬כי הנה המזבח‪ ,‬בזמן שהי׳‬
‫בית המקדש קיים‪ ,‬הי׳ סמל הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬ועליו נאמר‬
‫שהי׳ ‪.‬מזיחומוין מחבב ומכפר״‪ ,‬מזיח גזירות ומכפר עונות״‪ ) ,‬נ ת ו נ ו ת ‪ ,‬י‪ ,0‬״ומחבב‬
‫את ישראל לאביהם שבשמים״‪ ) ,‬ר ש ‪ -‬י ‪ ,‬שם(‪ .‬מסביב למזבח ההוא היו מעמידים‬
‫את !־•ערבות‪ .‬סמל המים שנמשלו האומות אליהם‪ ,‬״וראשיהם כפופים עליו׳‪,‬‬
‫להראות ני עוד יבוא יום‪ ,‬אשר אז יבואו כולם לתת כבוד לעם קדושו של‬
‫השי׳׳ת‪ ,‬כ״(מוד‪,. ,‬אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו״‪ ) ,‬י ש ע ״ ‪ .‬מ ם ‪ -‬נ ג > ! ״והיו‬
‫תוקעים'וכריכים ותוקעים״ בשעת הבאת וסדור אותן הערבות‪ ,‬להזכיר את‬
‫תקיעת השופר הגדול‪ ,‬העתיד להביא ״חירות״ לעמגו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫גטילת הערבה היתה‪ ,‬לדעה אחת‪ ,‬הלכה למשה מסיגי‪ ,‬כי האמוגה‬
‫בעתידות עמני‪ ,‬שאותה באה הערבה להשריש‪ ,‬היא אחת מיסודות הדת הישראלית‪.‬‬
‫ובגלות בבל כשגברה בקרב הגולים השאיפה להתערב בגוים‪ .‬ככל אשר יסופר‬
‫בספרי עזרא ונחמיה‪ ,‬כי ״לא נבדלו העם ישראל מגויי הארצות בתועבותיהם‪,‬‬
‫כי נשאר מבנותיהם להם ולבניהם‪ ,‬והחערבו זרע הקודש בעמי‬
‫הארצות״‪) ,‬עזרא‪ ,‬ט ‪ ,‬א נ ( ‪ ,‬״ובניהם תצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר‬
‫יהודית׳‪ ) ,‬נ ח מ י ה ‪ ,‬י ג ‪ -‬כ ד ( ‪ ,‬אז שכחו את התורה והמצוות ״ כ מ ק צ ת ״ ‪ ,‬ומצור‪ .‬זו‪,‬‬
‫של גטילת הערבה בתור סמל הגאולה העתידה‪ ,‬״נשכחה ל ג מ ר י ״ מקרב‬
‫הגולים‪ .‬שנתיאשו מן הגאולה ושאפו להיות כגוים‪.‬‬
‫ועולי הגולה ועזרא ונחמיה בראשם גלחמו קשה עם בוגדי עמם ההם‪,‬‬
‫וימסרו את גפשם על העמדת הדת על תלה‪ ,‬ויתקגו חקגות גדולות לשמירת‬
‫המצוות ולטתרת בית ישראל מחלאת ההתבוללות ומהשאיפה המחפירה של‬
‫״נהיה כנוים״׳ ) י ח ז ק א ל ‪ ,‬נ ‪ -‬ל ( ‪ .‬ואחת מתקנותיהט היתד‪ .‬לחזור וליטד את נטילת‬
‫הערבה‪ .‬שנשכחה לגמרי מקרב ישראל בימי נלותם‪ .‬ולרעת אלה האומרים‬
‫שנטילת ערבה ״יסוד נביאים״ היא‪ -‬״תקנת נביאים אחרונים‪ ,‬חגי זכריה‬
‫ומלאכי שהיו ממתקני תקנות ישראל״‪ ,‬זאת היתר‪ .‬מטרת תהנתט זו‪ ,‬להשריש‬
‫נ‬
‫רפת‬
‫ו מ ו ט ד‬
‫ש ב ת‬
‫בקרב העט את שורש האמונה בעתירות ישראל‪ .‬ולמטרה זו הנהיגו לחבוט את‬
‫הערבה בקרקע טעטימ או שלש‪ ,‬למען חזק בלב העט את האמונה ביוט אחרון‪-‬‬
‫ים אחרון‪ ,‬וחבטה זו היא סמל החבט‪ :‬האחרונה של היט על החול אשר על‬
‫שפתו‪ ,‬אשר אחריה יבוא שלו׳ לנו‪ ,‬והימ ישתוק מעליינו לנצח!‬
‫ולאחר שחרב בעונותינו בית מקדשינו‪ ,‬ובטלה זקיפת הערבה סביב למזבח‪,‬‬
‫הנהיגו לנו קדמונינו ליטול את הערבה‪ ,‬זכר למקדש‪ ,‬ביוט השביעי של חג‪,‬‬
‫ביום שאנו נפרדים מהסוכ ־‪ ,‬והלולב‪ ,‬ולחבוט בה פעמים או שלש על הקרקע ו‬
‫וכל כך הקפידו חכמינו זיל על זה‪ ,‬שלא יתבטל לעולם מנהג זה מקרב ישראל‪,‬‬
‫ער שעמדו והתקינו שלא יחול לעולם ראש השנה ביום הראשון לשבוע‪ ,‬נכדי‬
‫שלא יחול השביעי בתג בשבת‪ ,‬שאז היתה נטילת הערבה מתבטלת‪ ,‬כמו‬
‫שמתבטלת גטילת הלולב בשבח‪ .‬וכל זה במטרה להשריש בקרב ישראל את‬
‫האמינה ביום אחרון— יט אחרון‪ ,‬בחבטה האחרונה של הימ על החול אשר על‬
‫שפתו‪ .‬ונקרא אצלנו יום זה בשם ״הושענא רבא׳‪ ,‬להורות על החשיבוח המיוחדת‬
‫של יוט זה‪ ,‬יוט נטילת הערבה וחביטתה על הקרקע ו ונתשב לפיכך היום הזה‬
‫לנו ליום נמר דיננו לסובה‪ ,‬ואנו נפרדים מעליו בקריאת ״קול מבשר ואומר׳‪,‬‬
‫המזכרת לנו את ביאת מבשר הגאולה‪ ,‬שעליה אנו מצפים תמיד!‬
‫ח‪.‬‬
‫אתרי כל האמור בזה על תמשת המצוות שבחודש זה‪ ,‬נבוא מעתה בעדה‬
‫אל המצור‪ .‬הששית שהזכיר רש״י דל‪ .‬היא טצות ניםוך המים‪ .‬ממצור‪ .‬זו‪ ,‬שגם‬
‫עליה נאמר שהיא הלכה למשה ממיני‪ ,‬לא נשאר לנו לאחר חורבן הבית נל‬
‫זכר לה למעשה‪ ,‬אחרי אשר אין לנו בעונותינו בנולד‪ .‬״לא מזבח ולא מנחה‪ ,‬לא‬
‫ניחוח ולא נםכים׳‪.‬‬
‫ואולם בזמן הבית היתה מצו־‪ ,‬זו נערכת ברוב פאר והדר ובחגיגיות‬
‫יתירה מאין כמוה‪ ,‬ככל אשר יםופר במשגה ובאגדוח חכמינו זיל‪ .‬ולא רק המצוה‬
‫עצמה‪ ,‬כי אם אף ההכנה אליה‪ ,‬שאיבת המים לצורך הגיפוך‪ ,‬היתד‪ .‬גערכת‬
‫בהמון חוגג ובשמחה יתירה‪ ,‬שהיתר‪ .‬נקראת בשם ״שמחת בית השואבה״ ויש‬
‫שהיו קוראים לה שמחה ״חשובה״ כי ״מצוד‪ ,‬חשובה היא ובאה מששת ימי‬
‫בראשיתי‪ ) ,‬ס ו ב ה ‪ ,‬נ‪ .(:‬על השמחה ההיא אמרו‪. ,‬מי שלא ראה שמתת בית השואבד‪,‬‬
‫לא ראה שמחה‪.‬מימיו״‪ ,‬והיא היתה מתחלח ״במוצאי יו״ ט הראשון של חג״‪,‬‬
‫והיחח נמשכת כל ימי המועד‪ .‬״מנורות של זהב היו מדליקיט שט״‪ ,‬בעזרח‬
‫הנשים׳ ״ולא היחה חצר בירושלימ שאינה מאירה מאור בית השואבה ו חסידימ‬
‫ואנשי מעשה היו מרקדים באבוקות של אור בידיהם ואומרים דברי שירות‬
‫ותשבחות״‪ ) .‬ש ס ‪ ,‬ב מ ש נ ה ‪ .‬נא‪ .(.‬ורבנו משה בן מימון בידו החוקת כתב‪ ,‬״אף על סי‬
‫שבכל המועדות םצוה לשטוח בהם‪ ,‬בחג הפוכות היתה במקדש שמחה יתירה׳‬
‫א מ ו ד‬
‫רפט‬
‫שגאמר וש^תתש לפגי ד׳ אלקיכס׳>שבעת ימים״; ובעגין אופן חגיגת ‪..‬השמוזח‬
‫היתירה״ ההיא כתב שם עוד‪ ,‬וז״ל‪. :‬מצור‪ .‬להרבות בשמחה זו ולא היו עושים‬
‫אוחה עמי הארץ וכל מי שירצה‪ ,‬אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות‬
‫והםגהדרץ והחסידים והזקנים ואגשי המעשה‪ .‬הם שהיו מרקדים ומספקים‬
‫ומנגגימ ומשמחים במקדש בימי הנ הסוכות‪ ,‬אבל כל העם האנשים והגשים‬
‫כולם באים לראות ולשמוע״‪ ) ,‬י מ ב י ם ‪ ,‬ה ל נ ו ת ל ו ל ב ‪ ,‬פ ״ י ו ‪ ,‬י ב ‪ -‬י י ( ‪.‬‬
‫למדנו מכל האמור‪ ,‬כי שתי שמחות מיוחדות היו בחג הסכות‪ :‬שמחת‬
‫הרגל‪ .‬כמו בשאר הרגלימ‪ ,‬שהיתר‪ .‬חובה על כל אחד מישראל‪ ,‬כאמור‪. ,‬ושמחת‬
‫בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך זהלוי והגר והיתום והאלמנה אשר‬
‫בשעריך״‪ .‬ו ד ב ר י ה ־ י ו ‪ -‬י ד ( ‪ ,‬והיא היתד‪ .‬נוהגת כל שבעת ימי החג! ועוד ‪.‬שמחה‬
‫יתירה״‪ ,‬שהיתר‪ ,‬מתחלת ‪.‬ממוצאי יו״ט הראשון״‪. ,‬שמחת בית השואבה״ לצורך‬
‫גסוך המים‪ ,‬והיא היחד‪ ,‬חובה ביחוד על ‪.‬גדולי חכמי ישראל והחסידים ואנשי‬
‫המעשה״‪ ,‬שהיו מתעסקים בד‪ .‬בפועל‪ ,‬״אבל כל העם האנשים והנשים כולס היו‬
‫באים לראות ולשמוע״‪.‬‬
‫‪.‬שמחה יהירה׳ זו‪ ,‬שעליה אמדו חכמינו זיל‪ ,‬״שמשם שואבים רוח‬
‫הקודש״‪ ,‬ולכך נקראת ״בית השואבת׳‪ ,‬״ויוגד‪ ,‬בן אמתי מעולי רגלים הי׳ ונכנס‬
‫לשמתת בית השואכה ושרתה עליו רוח הקודש״‪ ) ,‬י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬מ ו ב א נ ת י ס ׳ ‪ ,‬ש פ ‪ ,‬נ‪ ,(:‬שמחה‬
‫ז< אין אנו יודעים לנכון מר‪ ,‬טיבה ועל מד‪ ,‬באד‪ 7 ,‬ובתמהון נשאל עליה בדברי‬
‫הכתוב‪ .‬״ולשמחה מוז זה עושה״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬ב ב(‪ ,‬חכמינו זיל באנדותיהם הנפלאות‬
‫בעגין זח יספרו לנו רק ע ל אופן חגיגת השמחה היתירה ההיא ועריכתה‪ .‬אבל‬
‫אין מגיד לוו מהט פשר דבר על השמחה עצמה ועל טעמה‪ ,‬ולהם ז״ל היה‬
‫בודאי הדבר פשוט‪ ,‬אבל ״אנחנו לא נדע מה נעשה״ בה‪ ,‬ועלינו לפיכך להבין‬
‫בדבריט‪.‬‬
‫ט‪.‬‬
‫והנה כבר הזכרתי במאמרי לפרשת נח‪) ,‬ברבת היין(‪ ,‬את דבריהם ז״ל‬
‫על תכונת היין‪ .‬ודיל‪ :‬״כל שאין יין נשפך בביתו כמים אינו בכלל ברכה‪,‬‬
‫שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך‪ ,‬ומאי נינהו יין‪ ,‬וקרי ליד‪ ,‬מים‪ ,‬אי נשפך‬
‫כמיס איכא בכלל ברבה‪ .‬ואי לא לא״‪ ) .‬ע י ר ו נ י ! ‪ ,(.!» ,‬והדברים נפלאים לכאורא‬
‫להכין וכתבתי בביאורם על פי מה שאמרו ז ״ ל ״שאין אומרים שירה אלא על‬
‫היין״‪ < ,‬נ ר נ ו ת ‪ ,‬ל ה ‪ , ( .‬כי ״יין ישמח לבב אנוש״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬ק י ט ‪ -‬י > ‪ ,‬ומפני חשיבותו‬
‫התקינו לברך עליו ברכה מיוחדת‪ .‬אבל לעומת זאת הלא ״אין לך דבר המביא‬
‫יללה על האדם אלא היין‪ ) ,‬ב ר כ ו ת ‪ ,‬מ‪ ,(.‬ושתי ההערכות על היין אמת‪ ,‬כי הכל‬
‫חלוי כמדח השחיר! שישתה האדם ממנו‪ ,‬אחרי אשד היין הוא מהדברים‬
‫״שמיעוטם יפה ורבוייס קשה״‪ ) ,‬ג י פ ץ ‪ ,‬ע‪ ,(.‬״כשיש לאדט מעט ממנו יפה לגופו‬
‫‪ID‬‬
‫דג‬
‫ו‬
‫ת‬
‫לרפואה‪,‬‬
‫האדם‬
‫גם‬
‫ו‬
‫וו•‬
‫וטוב‬
‫לו‬
‫שתיחו‬
‫קשה‬
‫שיהא‬
‫היא‪.‬‬
‫את‬
‫ז״ל‪,‬‬
‫חפצה‬
‫יאמר‬
‫מאד‬
‫להזיר‬
‫חכמינו‬
‫ולא‬
‫על‬
‫ימנע‬
‫את‬
‫יהא‬
‫להוט‬
‫ויתישב‬
‫נגף‬
‫מאבני‬
‫לתשמר‬
‫נפשו‬
‫נפשו‬
‫את‬
‫אלא‬
‫כמו‬
‫עד‬
‫אשר‬
‫לכך‬
‫הרבה‬
‫ולכן‬
‫ממנו‬
‫רק‬
‫מעט‬
‫ולא‬
‫ביתו‬
‫בתוך‬
‫וכל‬
‫המים‬
‫לשתות‬
‫לשותיו‬
‫כל‬
‫חמודות‬
‫העולם‬
‫כל‬
‫שבעה‪,‬‬
‫יהפכו לו‬
‫במאמרי‬
‫וצדק‪.‬‬
‫א ת‬
‫עושר‬
‫״אין‬
‫ההוא‬
‫האדם‬
‫מן‬
‫גם‬
‫בשם‬
‫המה‬
‫בעל‬
‫וככר‬
‫העולם״‪.‬‬
‫זה‬
‫נזה‬
‫לא‬
‫העולט‬
‫מראי‪,‬‬
‫אין‬
‫שוב‬
‫ויאבד‬
‫ולא יותר‪,‬‬
‫את‬
‫היין‬
‫ואז‬
‫רק‬
‫לא‬
‫הכתוב ליין‬
‫בשם‬
‫לא‬
‫אם‬
‫לרועץ‬
‫בכל‬
‫תענוגות‬
‫והמעשה‬
‫)אבוי‪ .,‬פ ו ‪ .‬מ כ ה ( ‪.‬‬
‫ונכסים יותר‬
‫ממנו‪,‬‬
‫יוצא מן‬
‫העולם‬
‫וחצי תאותי‬
‫והיין‬
‫הטוב‪,‬‬
‫המשיב‬
‫דבר‬
‫ע י ס ה ״ ‪) ,‬משלי‪ ,‬כ ה‬
‫כד‪.!.‬‬
‫בעונג‬
‫לשחות‬
‫יכרירוהו‬
‫ו*ם‬
‫לשתות‬
‫האדם‬
‫סכנת היין‬
‫לשותיו‪.‬‬
‫ז‪ .‬א‪.‬‬
‫שישתה‬
‫כפיס‪.‬‬
‫ישתכר‬
‫והיין‬
‫ל א מ ר לנו‪.‬‬
‫כי‬
‫זצ״ל‪.‬‬
‫העולם‬
‫יהי׳‬
‫לו‬
‫״אי‬
‫נשפך‬
‫תלוי׳‬
‫במרת‬
‫אשר‬
‫ידע‬
‫י‪ .‬ה‬
‫נכוחים‪,‬‬
‫שהבאתי‬
‫אמת‬
‫דברי‬
‫והתאוז‬
‫והכבוד‬
‫מוציאים‬
‫מקנא‬
‫גחנירו‬
‫לו‬
‫שאדם‬
‫״חומד ומתאוה‬
‫כידו״‪,‬‬
‫שנמשלו‬
‫לשתות מפנו‪,‬‬
‫לוראה‬
‫דברים‬
‫ליין‪,‬‬
‫כך‬
‫אחריהם ניבלי‬
‫חיים‪.‬‬
‫‪.‬הקנאח‬
‫)קהיר‪,‬‬
‫הוה‬
‫אם ירבה‬
‫מדרכי‬
‫הקנאה‬
‫להיות‬
‫שניהם‬
‫מהיין‬
‫ברכת היין‬
‫האדם לרדוף‬
‫ויטוהו‬
‫חכמינו זיל‪.‬‬
‫שאין‬
‫ליללה!‬
‫בעולס עובר‪,‬‬
‫ירבה‬
‫נכונה‬
‫רק‬
‫וזוהי‬
‫לא״‪,‬‬
‫גס‬
‫לך‬
‫איך‬
‫״שבל‬
‫אז‬
‫תאות‬
‫כי‬
‫ואי‬
‫עצה‬
‫י ש ת ה עוד‪.‬‬
‫דרכי‪,‬‬
‫את‬
‫לפניו‬
‫ולהשמר‬
‫יותר‬
‫האדם‬
‫לא‬
‫אלא‬
‫שישתה‬
‫המים‬
‫על נפש‬
‫המנדה‬
‫לשתות‬
‫מביאת••‬
‫אדם‬
‫בי‬
‫לשתות‪.‬‬
‫היין‬
‫קיים‬
‫המדרש‬
‫אמרו‬
‫אמרו‬
‫טוב‬
‫ללמדנו‬
‫עוד‬
‫מים׳‬
‫נאמר‬
‫ותענוגותיו‪,‬‬
‫על‬
‫אשר‬
‫הנה‬
‫המים יוכל‬
‫דיו‬
‫מ מ נ ו יהי׳ לו‬
‫ביין‬
‫להאדם‬
‫ממנו יותר‬
‫להאדט‬
‫להארס‬
‫קרים‬
‫את‬
‫ברכה‬
‫עולם‬
‫על‬
‫היין‪.‬‬
‫ב ש ם מים‪.‬‬
‫ינעמו‬
‫ישתכר‬
‫שקרא‬
‫לתת‬
‫ברבה״‪.‬‬
‫״מים‬
‫את צמאונו‬
‫וזהו‬
‫שנאמר‬
‫ב ע נ י ן זה(‪.‬‬
‫ני‬
‫לראות‬
‫אח‬
‫התורה‬
‫צמא‬
‫כן‬
‫א״ע‬
‫מן‬
‫ליין‬
‫בכלל‬
‫להאדם‪,‬‬
‫בכלל‬
‫אלא‬
‫האדט‬
‫המים‬
‫לא‬
‫התורה‬
‫איכא‬
‫מחליף‬
‫זו‬
‫קראת‬
‫ומששתה‬
‫עד‬
‫להשקיט‬
‫ירבה‬
‫מה‬
‫יין זה‬
‫את‬
‫כמים‬
‫באה‬
‫לפיכך‬
‫הכתיב‪,‬‬
‫צמאונו‪,‬‬
‫ליללה‪,‬‬
‫ואט‬
‫פקוחות‬
‫מ י ם ליין‪.‬‬
‫לזרא!‬
‫כלל!‬
‫לשתות‬
‫במדת‬
‫הישרה‬
‫שיתענג‬
‫ירבה‬
‫תמיד‪,‬‬
‫היום והוא‬
‫י ש בין‬
‫עצת‬
‫יצער‬
‫אשר‬
‫כדבר‬
‫מכדי ספוקו‪,‬‬
‫זאת‬
‫שתיתו‪,‬‬
‫מחום‬
‫המים‪,‬‬
‫היא‬
‫לברכה‬
‫ויגע‬
‫ישקיט‬
‫יותר‬
‫כמים‬
‫ואת‬
‫ח ו ט א ״ ‪ ) ,‬נ ד ר י ם ‪ ,‬י‪ ,(.‬כ י‬
‫עצפו‪,‬‬
‫שלא‬
‫אם‬
‫והזהירות‬
‫הדרן‬
‫סמנו‬
‫ירבה‬
‫נשמתו‬
‫פם‪-‬ו(‪.‬‬
‫אינו‬
‫אדם! ויש‬
‫גדול‬
‫ומסגף‬
‫ולמטרה‬
‫ביתו‬
‫שחילוק‬
‫יהיו‬
‫התורה‬
‫גריר״ לכן‬
‫היין נקרא‬
‫את‬
‫את‬
‫אבל‬
‫גופו‬
‫לשותיו‪,‬‬
‫ולבלי לשתות‬
‫ובלבד‬
‫שלא‬
‫תחיינה‬
‫היין‪,‬‬
‫עיף‬
‫לו‬
‫מצער‬
‫דרכו בחיים‪,‬‬
‫נשפך בתוך‬
‫כשהאדם‬
‫ד‬
‫מגרר‬
‫עצמו מן‬
‫‪,‬יין״ )ניר‬
‫שרצתה‬
‫של‬
‫שהיין‬
‫בהרעילו‬
‫םסונן כל כן‬
‫‪..‬חמרא‬
‫מ ן היין‪,‬‬
‫ל ו כ ל ו ם ״ ‪<< .‬־ש־י‪ ,‬שם>!‬
‫״ליללה״‪,‬‬
‫לגמרי‬
‫את‬
‫האדם‬
‫ועיניו‬
‫מםכנת‬
‫משיבים‬
‫מן‬
‫המצעד‬
‫אחד‬
‫שעל‬
‫מאחר‬
‫היין‬
‫עצמו אף‬
‫בדעתו‬
‫היין‬
‫השוחה‪ ,‬כי‬
‫עצמו‬
‫״שכל‬
‫ומאחר‬
‫סה‬
‫קצת‬
‫האדם‬
‫התורה‪ ,‬שיהא‬
‫״שלא‬
‫כי‬
‫לו‬
‫מ ש ל א יהי׳‬
‫לשתות מפנו אז י ה ט ן לו‬
‫יחד‪ .‬ושמא‬
‫יין‬
‫‪1‬‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫‪f‬‬
‫פיא‪.1‬‬
‫את‬
‫שיש‬
‫שאיני שלו״‪ ,‬ועייז‬
‫התאוה‪,‬‬
‫תאות‬
‫הגוף‪,‬‬
‫א‬
‫סביאה‬
‫את‬
‫אותו‬
‫והכבוד‬
‫לבושת‬
‫שלשת‬
‫לאדם‬
‫והם‪:‬‬
‫שורש‬
‫על‬
‫אמונה‬
‫זה‪,‬‬
‫נשפך‬
‫בביתו‬
‫של‬
‫מצות‬
‫י ק ר ה זו‬
‫בני‬
‫של‬
‫באה‬
‫בדירת‬
‫על יסוד‬
‫וביארתי‬
‫כי‬
‫רענן״!‬
‫ועל‬
‫מה‬
‫בזה‬
‫שהוא‬
‫ושואף‬
‫הוא‬
‫ובאה‬
‫וניתנה‬
‫בתיי‬
‫תירוש‬
‫הסוכר‪,‬‬
‫הנהו‬
‫מצות‬
‫העש‬
‫שלא‬
‫אלה‪,‬‬
‫על‬
‫א‪-‬ג>‪,‬‬
‫בזה‬
‫ולכן‬
‫א ם יהי׳‬
‫אותו‬
‫נשפך‬
‫כל‬
‫ולהשריש‬
‫בקרב‬
‫יסור‬
‫ניתנה‬
‫את‬
‫יסוד‬
‫הרשע‬
‫על‬
‫רשע‬
‫כי‬
‫אשר‬
‫כי‬
‫בקרב‬
‫ולענה‬
‫בארץ‪,‬‬
‫תכונת‬
‫מקיר‬
‫חושב‬
‫ישים‬
‫את‬
‫גר‬
‫באזרח‬
‫נפשו‪,‬‬
‫רשעתו‬
‫קבוע‬
‫הוא‬
‫לבו כלל‬
‫את‬
‫הוא‬
‫בארץ‪.‬‬
‫האמת‬
‫מ ע ט ״ ו י ע ב ו ר ו ה נ ה א י נ נ ו ו א ב ק ש ה ו ו ל א נ מ צ א ׳ ‪! ,‬תהלים‪ ,‬לז‪ ,‬לה‬
‫הזוכר‪,‬‬
‫על‬
‫)יואל‪,‬‬
‫לא‬
‫לישראל‬
‫אדמתי‪,‬‬
‫נ‪-‬כיו‪,‬‬
‫את‬
‫מקומו‬
‫כי‬
‫רענן‬
‫לקיימת‬
‫בימים‬
‫שאז‬
‫הנכון‬
‫אם‬
‫בימי‬
‫אשר‬
‫עלול‬
‫בעולם‪,‬‬
‫עובר‬
‫האסיף‪,‬‬
‫ימלאו‬
‫הארס‬
‫למען‬
‫אורח‪.‬‬
‫בימים‬
‫‪..‬יזגרנות‬
‫ביותר‬
‫יזכור‬
‫היושב‬
‫בר‬
‫לי(‪,‬‬
‫לדעת‬
‫בי‬
‫בדירת ארעי‪.‬‬
‫היותר‬
‫לשתות‬
‫ימי‬
‫והלולב״‪,‬‬
‫ומתערה‬
‫לדעת‬
‫אל‬
‫ראש‬
‫‪..‬הסוכה‬
‫עריץ‬
‫לדעת‪,‬‬
‫בלבו‬
‫מבלי‬
‫שאך‬
‫ונחקור‬
‫נקלה‬
‫הניסוך‬
‫גר הוא‬
‫במאמרי‬
‫״ראיתי‬
‫וחושב‬
‫עולם ומלואו‪,‬‬
‫כזה‬
‫הסוכות‪,‬‬
‫של‬
‫בהיות‬
‫שורש פירה‬
‫האמונה‬
‫לדבר‬
‫הכתוב‪,‬‬
‫את‬
‫שיהא‬
‫דרך‪.‬‬
‫להשרשת‬
‫מקרכ‬
‫רענן״‪.‬‬
‫יאבד‬
‫הדת‪,‬‬
‫היא רק בוה‬
‫תורת‬
‫האדם‬
‫מים יחד‬
‫עם‬
‫ועיקר‬
‫לישראל‬
‫ברשעתו‪,‬‬
‫להאדם‬
‫ימי‬
‫כי‬
‫לחג‬
‫לב‬
‫בקרבו‬
‫אזרת‬
‫אין‬
‫לבוחיהם‬
‫החיים‬
‫אז‬
‫בארץ‪.‬‬
‫ויצהר״•‬
‫לנסך‬
‫ישתכר ולא‬
‫נוכח‬
‫להזכיר‬
‫היושב‬
‫שביעת‬
‫רצון‬
‫בחייו‪.‬‬
‫המזבח‬
‫ה ע ו ל ם הזר‪,‬‬
‫ונתכונן‬
‫לבלע‬
‫כבוד‬
‫לכבוד‬
‫המעסיקים‬
‫וחמודותיו‪.‬‬
‫אל‬
‫כאזרח‬
‫היא‬
‫הדברים‪,‬‬
‫דרכי חיים‬
‫הרביתי‬
‫את‬
‫תחת‬
‫אחר‬
‫היא‬
‫שיברח‬
‫רק‬
‫ל מ ש ה מסיני‪,‬‬
‫דרכי‬
‫״‪!:‬תערה‬
‫הוא לפיכך‬
‫הפשוט;‪.‬‬
‫נר‬
‫זה‬
‫בוטח‬
‫כי עור‬
‫לשרש‬
‫דברי‬
‫השמש״‪.‬‬
‫אחר‬
‫הכבוד‬
‫ממנו‪.‬‬
‫)קהלת‪,‬‬
‫בהיותו‬
‫מתאימיכ‪,‬‬
‫ולהשריש‬
‫ארעי‪.‬‬
‫אם‬
‫כדי‬
‫וכבר‬
‫גודם‬
‫כי אין לו‬
‫שנצטוינו‬
‫ש ל ניסוך המים‬
‫כידוע‬
‫נראה‬
‫המים‪.‬‬
‫תענוגות‬
‫היותר‬
‫‪.‬הרודף‬
‫עליו‬
‫בגללם‪.‬‬
‫הגוף!‬
‫לישראל‬
‫כל‬
‫הבאים‬
‫שהאדם רודף‬
‫שברכתו‬
‫בשלשת‬
‫הלכה‬
‫אדם כמים‪,‬‬
‫״ ‪ , -‬א ז ר ח י ו ת י‪.‬‬
‫היושב‬
‫אך‬
‫כן‬
‫הימים‬
‫הסוכה‬
‫ניסוך‬
‫ידי זה‬
‫ברכת‬
‫התג‬
‫שיעמול‬
‫כי‬
‫הוא‬
‫העולם״‪.‬‬
‫בשרים‪ .‬והסד‪ .‬מ צ ע י ד י ם‬
‫קשים‬
‫לעולם‪.‬‬
‫ידה‬
‫היין‪.‬‬
‫חיים זו‬
‫ואחרי‬
‫עצמה‬
‫ועל‬
‫תורת‬
‫שהוא‬
‫היין‪,‬‬
‫העם‪.‬‬
‫את‬
‫חורה‬
‫וכמו‬
‫ההוא‬
‫עמלו‬
‫בתורת‬
‫הית׳‪,‬‬
‫להורות‬
‫את‬
‫את‬
‫האדם‬
‫העושר והכבוד והנאת‬
‫וזאת‬
‫היין‪,‬‬
‫הרדיפה‬
‫מן‬
‫תמיד‬
‫ולהשתמש‬
‫ואינו‬
‫היי‬
‫רעים ויהודים‬
‫משיגו‬
‫בעיני‬
‫בכל‬
‫מלזכור‬
‫חלאיס‬
‫אשר‬
‫ר‬
‫המותרות‬
‫הרואים‪.‬‬
‫״מוציאים‬
‫לארם‬
‫חייו‪,‬‬
‫אחרי‬
‫ולכלמד‪.‬‬
‫אלה‬
‫כמים‪,‬‬
‫אחריו‬
‫ממנו״‪.‬‬
‫יתרון‬
‫טוב‬
‫רודף‬
‫בורח‬
‫״ו‪.‬זת‬
‫לבור שחת ע״י‬
‫שאדם‬
‫הכבוד‬
‫לו‬
‫האדם‬
‫לפני זמנו‬
‫להיות רודף‬
‫ח‬
‫אחר‬
‫‪1‬‬
‫רצא‬
‫מאושרים‬
‫והשיקו‬
‫לשכרה‬
‫היקבים‬
‫מכוס‬
‫רצב‬
‫ש ב ת‬
‫ז מ‬
‫‪T‬‬
‫מ ז־‬
‫תענוגי החיים‪ ,‬ולשכוח בשכרותו את תעודת חייו‪ .‬כדבר הכתוב‪ )0.. .‬תאכיל‬
‫ושבעת ובתים סובים תבנה וישבת‪ .‬ובקרך וצאנך ירכיון וכסף וזהב ירבה לך‬
‫)יברים‪ ,‬ח‪ .‬י נ ‪ -‬י י ( ‪,‬‬
‫וכל אשר לך ירבה‪ .‬ודם לבבך ושכחת את ד׳ אלקיך ונו״‪,‬‬
‫אז תבוא הסוכה להזכירו את המעשה ‪.‬אשר יעשה אותם האדם וחי‬
‫בהם׳‪ ,‬׳)ייקרא‪ ,‬י ח ‪ -‬ה > ‪ .‬ומד‪ .‬נסלצו דברי יושר של בעל כלי יקד זצ״ל‪ ,‬שהזכרחי‬
‫במאמרי ההוא‪ ,‬וז״ל‪. :‬נקט דוקא אזרח שהוא לשון חושב‪ ,‬לסי שבזמן אסיפת‬
‫התבואה מן השדה כל אחד רוצה ללכת מן השדה לתוך ביתו לשבת בו ישיבת‬
‫קבע‪ ,‬וחששה החורה אולי ע״י ישיבת קבע ירומ לבבו‪ ,‬כי מצאה בביר ידו‬
‫וישמן ויבעט‪ ,‬על כן נאמר כל חאזרח‪ ,‬הרוצה להיות כתושב בעוה״ז ולא כגר‪,‬‬
‫אליו צותה התורה לצאת מדירת קבע לדירת ארעי‪ .‬כדי שיכיר בפחיתות יערכו‪,‬‬
‫שאיגגו בעוה״ז כי אם גר ולא תושב ועי״ז לא יבטת בצל קורתו‪ ,‬כי אם‬
‫בצל שדי יתלוגך‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ואת תורת החיים הזאת של הסוכה‪ ,‬שעליה אמרו חכמינו ז״ל‪ ,‬שהיא‬
‫שקולה כגגד כל המצוות‪ ,‬בהיותה יסוד האמונה ושורש הדת הישראלית‪ ,‬באה‬
‫להשלים מצות ניסוך המים‪ ,‬המלמדת את האדם דרכי חיים‪ ,‬של שפיכת היין‬
‫בביתו כמים‪ .‬ומה מתאימים המה זה לזה שני אלה‪ ,‬הסוכה וניסוך המים‪,‬‬
‫ושניהם כאחד ניתנו לפיכך לישראל!‬
‫ונבין מעתה את ‪.‬השמחה היתירה״ ואת התכונה הרבה‪ ,‬שהיו בשאיבת‬
‫המים לצורך הגיסוך על גבי המזבח ובניסוך עצמו‪ .‬זו היתד‪ .‬שמחה פנימית‬
‫טהורח‪ ,‬שמתת הנפש המתדבקת בבוראה ומתרפקת עליו באהבה‪ ,‬שמחה‬
‫שעליה יאמר הכתוב ‪.‬ושבחתי אני את השמחה״‪ ) ,‬ק ה ל ת ‪ ,‬ח ‪ -‬ט י ( ‪ ,‬וחכמינו ז״ל‬
‫פירשו אותה לנו לאמר‪. ,‬זו שמחה של מצוה״‪) ,‬שבת‪ ,‬ל‪ .>:‬וכבד כחב הרמב״ט‬
‫ז״ל בזה‪ .‬כי ‪.‬השמחה שישמח האדמ בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה‬
‫בהן עבודה גדולה היא״‪ ) ,‬ס ו ף ה ל נ י ת ל י ל ב ( ‪ ,‬ולכן אין שמחה שכזו מורנשת אלא‬
‫לפי שישרה נטשו בו‪ ,‬כאמור‪. ,‬ולישרי לב שמחה״‪ ) ,‬ת ח ל י ם ‪ » ,‬ז ‪ -‬י א ( ‪ ,‬ומשמחת‬
‫מצוד‪ .‬שכזו ״שואביפ רוח הקודש״‪ ,‬ולכך נקראה בשפ ‪.‬שמחת בית השואבה•!‬
‫ועוד זאת כי שמחה ״חשובה״ היא‪- ,‬הבאה מששת יפי בראשית״‪ ,‬כי‬
‫זאת היא מטרת בריאת חאדפ בעולמו‪ ,‬שישמח בעבודת בוראו ית״ש וידבק‬
‫בה בחפץ נפש!‬
‫את ‪.‬השמחה היתירה״ ההיא הרגישו לפיכך ביהוד ‪.‬הזקנים והחסידים‬
‫ואנשי המעשה‪ ,‬גדולי חכמי ישראל״‪ ,‬והם היו מתעסקים בה בצהלת נפש!‬
‫‪,.‬אבל כל העם האנשים והנשים כולם באים לראות ולשמוע׳‪ ,‬ובעמדמ מרחוק‬
‫השתתפו גפ המה כולם בשמחת הגפש ההיא‪ ,‬שהשפיעה נם עליהם לקרבם‬
‫לתורה ולעבודת השייח‪ .‬ואף לאחר שחרב הבית בעונוחינו ובטלה שאיבת‬
‫הטיט וגפוכפ על גבי הפזבת‪ ,‬הנח רישומפ עדיין ניכר בקרב עמנו‪ ,‬ופדי שנה‬
‫א מ ו ר‬
‫רצג‬
‫בשנה בבוא חג הסכות‪ ,‬״זמן שמחתנו״‪ ,‬ידגיש האדם מישראל שמחה נפשית‬
‫המקשרת אותו לאביו שבשמים‪.‬‬
‫שרשי שפחה נפשית זו מונחימ עמוק עמוק •כשפחה חיתירה*‪ ,‬שהיו‬
‫אבותינו שפחיפ בחג קדוש זה בזמן שהי׳ בית המקדש קיים! ושמחת החג‬
‫פעודדת את האדפ מישראל ומפיחה בו רוח אומץ וגבורת הנפש‪ ,‬להתגבר על‬
‫כל הגלים והפשבריפ העוברים עליו‪ ,‬ולהשאר גאפן בבריתו עם אלקיו‪ ,‬בתור‬
‫בן לעפ הגצח‪ ,‬לעפ שהוא ‪.‬איתן ותקיף״ בםצותיו לדורי דודים!‬
‫ומה נאמנו איפוא דברי מאור עינינו ד ש ׳ י ז״ל‪ ,‬שחשב את פצות ניסוך‬
‫המים יתד עמ יתר המצוות שבחודש זה‪ ,‬אשר על כולם אמרו חכמינו ז״ל‬
‫ביחם לעם ישראל ‪.‬דתקיפי במצוות״‪ .‬ששת המצוות הללו הן מחרוזת אחה‬
‫של ״פקודי ד׳ ישרים משמחי לב״‪ ,‬אשר לכולן מטרה ססוימח אחת׳ לעשוח‬
‫את ישראל לעם ״איתן״! ועל שם המצוות הקדושות הללו גקרא לפיכך חודש‬
‫זה‪ ,‬שבו ניחנו לישראל‪ ,‬בשם ״ירח האיתנים״‪ ,‬הירח של האיתניפ‪ ,‬הפה ישראל‬
‫איתני עולם‪ ,‬ואיתניותפ היא בזה ‪.‬דתקיפי בםצוות״ ‪1‬‬
‫רצד‬
‫ש ב ת‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ט‬
‫ו‬
‫ד‬
‫לפרשת בהר ‪ -‬בחוקותי‪.‬‬
‫יעקוב‪.‬‬
‫ברית‬
‫את‬
‫וזכרתי‬
‫יצחק‬
‫יטקונ ‪1‬אף‬
‫בריתי‬
‫את‬
‫ואף‬
‫בריתי‬
‫ו ה א ר ץ אזכור‪,‬‬
‫רנ‬
‫אמר‬
‫מהקיף‬
‫מסתפינא‬
‫?ה‬
‫רב‬
‫פפא‬
‫דנתינ‬
‫חזיתי‬
‫כשה‬
‫מסיפא‬
‫דקרא‪,‬‬
‫ואביה‬
‫יה‬
‫מר‬
‫מהאי‬
‫את בריתי‬
‫אברהם‬
‫אזכור‬
‫)ויקרא‪,‬‬
‫ני‪-‬מנ(‪.‬‬
‫ואנדתפ‬
‫קרא‪,‬‬
‫ויימא‬
‫כאבירה‬
‫אובד‬
‫בקש‬
‫בגויס‪,‬‬
‫המתבקשת‪,‬‬
‫עבדן‪,‬‬
‫איא‬
‫אתכפ ארץ אויביכם‪ ,‬מתקיף‬
‫זוטוא‪ ,‬דיימא‬
‫כאכיית‬
‫קשואין‬
‫וריועין‪.‬‬
‫)מנות‪,‬‬
‫בנ‪.(.‬‬
‫א‪.‬‬
‫על הכתוב שבפרשתבו‪ ,‬המוצג בראש דברינו אלה‪ ,‬נשאלה שאלה‬
‫חמורה בבית מדרשם של חכמיגו זיל‪ ,‬לאמר‪ ,‬״למה נאסרו אבות אחורנית״?‬
‫ותשובתם בצדה‪ ,‬״אם אין מעשה ביעקב כדאי הם מעשי יצחק‪ ,‬אם אין מעשה‬
‫ביצחק כדאי הם מעשי אברהם וכוי״‪ ) .‬ו י ק י ר ‪ ,‬פל־ה>‪ .‬״אט הי׳ הכתוב חושב‬
‫כסדרם‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬היינו אומרים שאין זכות אלא בכולם יחד‪ ,‬ולכך‬
‫התחיל ביעקב לאמר‪ ,‬אף שהוא האחרון‪ ,‬כדאי הוא זכותו בעצמו לעמוד‬
‫לישראל בגלותם‪ ,‬וכן ביצחק וכן באברהם״‪ ) ,‬מ ה ר ז י ו ש פ ( ‪ .‬וכדברי חכמינו אמנם‬
‫כן הוא‪ ,‬״כדאי הוא מעשה כל אחד ואחד שיחלה כל העולם בגיגו״! ואולם‬
‫נושף על דבריהם אלה יש אולי לאמר עוד‪ ,‬כי הקדים הכתוב להזכיר את ברית‬
‫יעקב תחלה‪ ,‬בשביל ההכטחה המיוחדת שניתנה לו מאת השי״ת‪ .‬הבטחת קבוץ‬
‫הגליות של בניו‪ ,‬שהיא תריס גגד קללת הגלות של ״ואבדתם בגויט ואכלה‬
‫אתכם ארץ אויביכם•! וזכירת הברית הזאת של יעקב צריכה שתקדם לזכירת‬
‫הברית של אברהם ויצחק‪.‬‬
‫הברית אשר כרת ד׳ עם אברהם‪ ,‬בהיותו ״בן תשעים שנה ותשע שנים״‪,‬‬
‫היתה על נתינת הארץ לו ולזרעו אחריו‪ ,‬״את כל ארץ כנען לאדוזת עולם׳‪,‬‬
‫ועל היותו ״להם לאלקים״‪ ,‬י נ ר א ש י ת ‪ ,‬י ז ‪ -‬ח ( ‪ .‬לאות על הברית ההיא ניתנה לו אז‬
‫מצות המילה‪ ,‬שנקראה לפיכך מאז בישראל בשם ״בריתי‪ ,‬או ״בריתו של אברהם‬
‫אבינו׳‪ ,‬וכשהבטיחו השי״ת באותו מעמד על לידת בנו יצהק‪ ,‬״למועד הזה‬
‫כ ה ר‬
‫‪-‬‬
‫נ ח י‬
‫?‪nti‬‬
‫רצה‬
‫יז‪-‬נ»(‪.‬‬
‫בשנה האחדת״‪ ,‬הוסיף לאמר לו עוד‪ ,‬״ואת בריתי אקים את יצחק׳‪) ,‬שם‪,‬‬
‫ואמנם הקים ד׳ אחדי כן את בריתו עם יצחק‪ ,‬באמרו לו ״כי לך ולזרעך אתן‬
‫את כל הארצות האל‪ .‬והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם‬
‫אביך"‪) .‬שם‪ . ( ! - « ,‬את הבטחתו זו‪ ,‬הבטחת הארץ‪ .‬חזר הקב׳ ה גם ליעקב בחלום‬
‫תסלס‪ ,‬לאמר‪ .‬״הארץ אשר • אתת שוכב עליה לך אתנגד• ולזרעך'‪ ) ,‬ש ם ‪ ,‬נ י ‪ -‬י ג ( ‪1‬‬
‫ועל הבטחה זו יאמר הכתוב‪ ,‬״אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק‪ ,‬ויעמידה‬
‫ליעקב לחוק לישראל ברית עולם״‪ ) ,‬ת ח ל י ם ‪ ,‬ק ה ‪ - 0 ,‬י ( !‬
‫ואולם עוד הבטחה מיוחדת אחרת ניתנה ליעקב‪ ,‬םה שלא נאמרה‬
‫לאכרהט וליצחק‪ ,‬והיא הבטתת ״קבוץ נליות׳ של בניו‪ .‬כי הנה יעקב הי׳‬
‫הראשון לטעום טעם גלות‪ ,‬בהגלותו פעמים מבית אביו ומארץ מולדתו‪ .‬גלותו‬
‫היתה לו לאות על הגליות העתידות של בניו בדורות יבואו‪ ,‬כדרשת חכפיגו‬
‫זיל על הכתוב‪. ,‬ויקרא יצתק אל יעקב ויברך אותו״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬ג ח ‪ -‬א ( ‪ ,‬״וכי‬
‫טאחר שבירכו הקב״ה‪ ,‬אביו למה חזר וברכו? אלא שראה יצחק ברוה״ק‪,‬‬
‫שעתידים בניו להגלות לבין אומות העולם‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בוא ואברכך ברכה של‬
‫גליות‪ ,‬שיחזור עליך הקב׳׳ה ויקכצך מן בין הגליות״‪ ) .‬ב ר ־ ר פע‪-‬ה>‪ .‬ומה שראה‬
‫יצחק דאת גם יעקב ברוח קדשו ובצאתו ראשונה בנלוח מפני חמת אחיו עשו‪,‬‬
‫פחד לבו לגורל בניו העתידים לחולד לו‪ ,‬שלא יאבדו בגלותם בגויים אשר‬
‫סביבותיהם‪ .‬אז בא אליו דבר ד׳ לאמר• ״והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר‬
‫תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬כ ח ‪ -‬ט ו ( ‪.‬‬
‫אותר‪ ,‬ובטחה עצמה חזרה ונאמרה לו שנית מפי הגבורה‪ ,‬בצאתו שוב‬
‫בגולה לרדת מצרימה אל יוסף בנו‪ ,‬כי ״מהרהר הי׳ אז יעקכ בלבו ואובר‪ ,‬איך‬
‫אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי׳ ארץ שבינתו של הקב״ה‪ ,‬ואלך‬
‫אל ארץ טמאח לתוך העבדים בגי חם‪ ,‬בארץ שאין בד‪ .‬יראת שמיס‬
‫ביניהם׳‪ ) ,‬פ ד ר ‪ -‬א ‪ ,‬פל׳‪-‬ט(‪ .‬אז גגלה לו האלקימ ״במראות הלילה׳ ויאמר לו‪,‬‬
‫״אל תירא מרדה מצרימה‪ -‬אנכי ארד עמך מצרימה ואגכי אעלך גט‬
‫עלה״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬מ ו ‪ ,‬ג ~ ד ( ‪.‬‬
‫שתי ההבטחות ההן נאמרו ליעקב לא רק לשעתן‪ ,‬כי אם גט לדורות‬
‫הבאיט‪ ,‬לעת אשר יגלו בניו לבין האומות! ובהבטחותיו אלד‪ .‬אישר השי״ת את‬
‫ברכתו של יצחק‪ ,‬את ״הברכה של גליות״‪ ,‬שהיא ברכה מיוחדת‪ ,‬בלתי מושגת‬
‫בשכל אנוש‪ .‬וברכה נפלאה זו‪ ,‬״ד‪,‬יא שעמדה לאבותינו ולנו״‪ ,‬להצילגו מן‬
‫האבדון בנויים‪ ,‬בהפיחד‪ ,‬בנו תמיד רוח חיים ותקוה‪ .‬לצפות לגאולה‬
‫ולקוות לחיי חופש ומנוחה על ארץ האבות‪ ,‬אחרי אשר יקום דבר ד׳ ביד‬
‫נביאו לאםר‪ ,‬״ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ‬
‫מארבע כנפות הארץ״‪ ) ,‬י ש ע ‪ -‬ה ‪ , -‬י א ‪ -‬י נ ( ‪ .‬ובהיות יעקב היהודי הראשון‬
‫בגולה‪ ,‬הי׳ הוא גם הראשון להתבשר בבשורת הגאולה‪ ,‬בשורת קבוץ‬
‫רצו‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ז ט ד‬
‫הגליות‪ ,‬ועל שמו היא גקראת בשפ ‪,‬׳גאולת ישראל״‪ ,‬גאולת ״ישראל‬
‫פבא״‪ ) ,‬נ י י ר ‪ ,‬םעיו(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫והגה כי כן שתי הבטחות מיוחדות גיתנו מאת השיית לאבותינו ! הבטחה‬
‫על נתינת הארץ‪ ,‬שנאמרה ראשונה לאברהט‪ ,‬וחזרה ונאמרה לבגיו אחריו ו‬
‫ועוד הבטתה על קבוץ הגליות‪ ,‬שגאמרה ליעקב הגולה הראשון‪ .‬הבטחה שני׳‬
‫זו‪ ,‬האחרונה בזמן נתינתה‪ ,‬קודמה היא בזמן קיומה‪ ,‬וקיוט הבטחת זו צריך‬
‫כמובן עיקדם לקיוט ההבטחה על נתינת הארץ‪ .‬שהרי אין שיבר‪ ,‬לארץ‪ ,‬מבלי‬
‫שתקדט לה היציאה מן הגולה‪ .‬כן קבעו לנו חכמינו ז״ל את טדר תפלותינו‪.‬‬
‫להתפלל תחלה על קבוץ גליות‪ ,‬״וכיון שנתקבצו הגליות נעשה דין ברשעיט‬
‫ומתרוממת קרן הצדיקים בידושליפ‪ ,‬וכיון שניבנית ירושלים בא דוד״‪ ) ,‬מ ג י ל ה ‪ ,‬י!‪,>:‬‬
‫חוא דוד ״צמח צדיק״‪ ,‬דוד משיח צדקנו‪ ,‬אשר ״בימיו תושע יהודה וישראל‬
‫ישכון לבטח״‪ ) ,‬י ר מ י ׳ ‪ ,‬ב ג ‪ -‬י ( ‪.‬‬
‫זחו שהקדים הכתוב את זכירת בריתו של יעקב לזכירת בריתם של‬
‫אברהם ויצחק‪ ,‬כי רק לאחר שיקום דבר ד׳ אל יעקב‪ ,‬״אנכי אעלך ג ם עלה״‪,‬‬
‫להעלותו לא רק מן הגלות ההיא‪ -‬גלות מצרים‪ .‬כי אם גם מן כל הגליות‬
‫הבאות‪ ,‬רק אז יקום דבר הברית על נתיגת הארץ‪ ,‬כדבר הגביא מענתות‬
‫בנבואת הנתמה לרתל ״המבכה על בניה״‪ ,‬תחלה ״ושבו מארץ אויב״ ואחר כן‬
‫״ושבו בנים לגבולם״‪) ,‬שם‪ ,‬ל א ‪ ,‬טי‪,1(10-‬‬
‫ומכאן תשובה על עוד שאלה אחרת‪ .‬ששאלו חכמינו זיל שמ במדרש על‬
‫הכתוב שלפנינו‪ ,‬״למה נאמרה ביעקב ובאברהם זכירה וביצחק לא נאמרה״ ?‬
‫ולדרכנו נאמר‪ ,‬כי הכתוב מדבר בזכירת שתי ההבטחות המיוחדות‪ ,‬שהן ימוד‬
‫תקותנו‪ ,‬תקות הגאולה‪ ,‬הבטחת קבוץ הגליות והבטחת נתינת הארץ‪ .‬ההבטחות‬
‫הללו ניתנו לאברהם וליעקב‪ ,‬אבל ליצחק לא ניתנה שום הבטחה חדשה‪ ,‬אלא‬
‫שהקים ד׳ עמו את השבועה שנשבע לאברהם על נתינת הארץ‪ ,‬וזה הלא כלול‬
‫בזכירת הברית של אברהם‪ ,‬ולפיכך לא נאמרה ביצחק זכירה!‬
‫״ברית יעקב״ היא איפוא ברית הגאולה וקבוץ הנליות‪ ,‬וזה שכתב רשיי‬
‫זיל בפירושו על כתוב זה‪ .‬לאטד‪ ,‬״בחמשה פקופות נכתב יעקוב מלא ואליה‬
‫חפר‪ ,‬בחפשה מקומות נטל יעקב אות ואו משמו של אליהו לעדכון שיבוא‬
‫ויבשר גאולת בניו׳‪ ) ,‬מ ק ו ר ה ד ב ר י ם ה ו א ב מ ד ר ש ״ ה ם ר ו י ה י ר ״ ( ‪ .‬בביאור דברי המדרש‬
‫הגפלא הזד‪ ,‬בכלל כבר דברתי ברחבה במאמרי ״מפתה הגאולה״‪ ,‬לפרשת ויצא‪,‬‬
‫וכאן אעיר רק על זה‪ ,‬שגכתב יעקב שבכחוב זר‪ ,‬דוקא מלא‪ ,‬ולא בשום כתוב‬
‫אתר שבתורה‪.‬‬
‫אם נחקור אחר יתר ארבעת המקומות שנא בם יעקוב מלא‪ ,‬נמצא שהם‬
‫ב ה ר ‪ -‬ב ח ו ק ו ח‬
‫רצז‬
‫כולם בנבואותיו של ירמיה‪ ,‬המדברות בגאולת ישראל ן וראוי הי׳ איפוא להוסיף‬
‫בכתובים ההם בשמו של יעקב את העדכון שנטל מאליהו‪ ,‬מבשר הגאולה‪ .‬על‬
‫זח שיבוא ויבשר גאנלת בניו! אכל מה פשר הואו שבאה בשמו של יעקב‬
‫שבכתוב זה ז ואולם מאחר שבריתו של יעקב היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬ברית הגאולה‪,‬‬
‫וזכירת תביית ההיא באד• לנחם את ישראל על קללת הגלות של ׳׳ואתכם אזרה‬
‫בגוים׳‪ ,‬ושל ‪.‬ואכלה אתכט ארץ אויכיכם״‪ ,‬לכך הוםיף הכתוב כאן בשמו של‬
‫יעקב את הואו שנטל מאליהו‪ ,‬וכתב יעקוב‪) ,‬ימלא בואר‪ ,‬ללמדנו שברית‬
‫ברית הגאולה‪ ,‬תבוא לנו על ידי אליהו המבשר‪ ,‬והואו משמו היא‬
‫יעקב‬
‫חיא ‪.‬מפתח הגאולה״ ו‬
‫ג‪.‬‬
‫את הבמחת הנאולה שנאמרה ליעקכ מסי דגבורה נוסד הוא לבניו אחריו‪,‬‬
‫באמרו להם לפני מוחו‪. ,‬הנה אנכי מת והיה אלקימ עמכם והשיב אתכם אל‬
‫ארץ אבותיכם״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬מ ה ‪ -‬כ א ( ‪ ,‬וכבר אמרו חכמינו ז״ל על לשון זח של‬
‫‪.‬והיה״‪ ,‬שבו השתסש יעקב בתפלתו‪ ,‬בהשנימו בבוקר אחרי חלום הסלם בלילה‬
‫הראשון לג־יותו‪ ,‬כי אותו עשה הקב״ה ״מפתח לגאולתם של בנים״ ו ואת סוד‬
‫המפתח הזז מסר אז השי״ת ליעקב‪ ,‬באמרו לו ״חייך כל טובות וגתמות וברכות‬
‫שאני מבי״א לבניך‪ ,‬איני נותגס אלא בלשון הזה״‪ ) ,‬ב ר י ר ‪ ,‬פ ר ש ה עי(‪ .‬בלשון זה‬
‫השתמשו אחרי כן נביאי הנתמות‪ ,‬בהתחילם את נבואותיהם בלשון •והיה ביום‬
‫ההוא״! ובלשון הזה השתמש יעקב בהפרדו מעל בניו לנצח‪ ,‬באמרו להם‬
‫לתש את ״מפתח הגאולה״‪ ,‬לא רק של גאולתם‬
‫‪.‬יהיה ץלקים עמכם״‪ ,‬ובוה‬
‫ההיא מארץ מצרים‪ ,‬כי אם גם של הגאולות מן כל הגליות העתידות לבוא על‬
‫בניהם אחריהם בימים יבואו‪.‬‬
‫ולמען חזק בלבותיהם עוד יותר את תקזת הגאולה‪ ,‬קרא אוחם אליו‬
‫לפני הפרדו מאתם‪ ,‬״ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אחכם באחריה‬
‫הימים״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬מ ט ‪ -‬א ( ; וידוע מה שאמרו חכמינו ז״ל על זה‪ ,‬כי ״ביקש יעקב‬
‫לגלות לבניו קץ הימין‪ ,‬ונסתלקה ממנו שכינה״‪ ) ,‬פ ס ח י ם ‪ ,‬ני‪ ,(.‬שהרי לא נאמר‬
‫בכתוב כלל‪ .‬שאמר להם איזה דבר על ״אחרית הימים״ ואין זאת אלא שלא‬
‫הורשה לגלות פזר‪ .‬לבניו‪.. .‬והתחיל אומר דברים אחרים״‪ .‬אבל אם כן הדבר‪,‬‬
‫למה זה כתבה לנו זאת התורה לדורות‪ ,‬שביקש יעקב לגלות ולא גילה ז ופה‬
‫בא זח ללמדנו ז ואולמ הרי כבר אמר הכתוב ״כי לא דבר רק הוא‬
‫מכם״‪ ) ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬ל ב ‪-‬מז>‪ ,‬״ללמדך שאין לך דבר ריקם בתורה‪ .‬אלא כל דבר שאם‬
‫תדרשנו‪ ,‬יש בו מתן שכר בעוה״ז והקרן קימת ל;‪1‬ולם הבא״‪) ,‬פפרי>‪ .‬ואף דבר‬
‫זה של ביקש יעקב לגלות ולא גילה‪ ,‬עלינו לדרוש אחריו ולתקרו‪ ,‬ואז נמצא‬
‫ני בא הכתוב הזה ללמדנו דבר שעיקרי תורה תלוים בו‪ ,‬דבר שעליו גאפר‬
‫רצח‬
‫ש‪:‬‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫״בי הוא חייכם״‪ .‬כי הנה‪.‬לדברי הכל אחרית הימים ימות המשיח חם״‪ ,‬וינינ׳ץ‪ .‬עפ(‪,‬‬
‫וחוזי •־ה‪ .‬ישעיהו ומיכה‪ ,‬אשר חזו על העתיד המזהיר של ישראל‪ .‬החחילו‬
‫את נבואותיהם על העתיד ההוא בלשון ״והיה באחרית הימים״‪.‬‬
‫תקות העתיד של ״אחרית הימים״ היתה תמיד ״לבני גלותא די‬
‫יהוד״‪ ) ,‬י נ י א ל ‪ ,‬ב ‪ -‬ב ( ‪ ,‬לענ־ור אש‪ ,‬להאיר להם את תשכת גלותם‪ .‬לאור תקותס זו‬
‫התהלכו ״מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״׳ ) י ו ! ‪ -‬א ‪ ,‬ט!‪-‬כ(! ועם ‪.‬שרידי חרב״‬
‫ראו תמיד ‪.‬מרחוק״ את אור גאולתם‪ .‬ההולך ובא אליהם‪ ,‬״הלוך להרגיעו‬
‫ישראל״‪) ,‬ירנלי•‪ ,‬ל א ‪ -‬א ( ‪.‬‬
‫את הסוד הזה של ״אחרית היפים״ גילה לבני‪ ,‬הגולה הראשון‪ ,‬יעקב‪,‬‬
‫לפני מותו‪ ,‬באמרו להם ״א־‪ 1‬אשר יקרה אתכם באחרית הימים״‪ ,‬כי ברבדיו‬
‫אלה הלא מסר להם‪ ,‬כי בוא תבוא להם ״אחרית הימים״‪ .‬בזה חיזק בלבם‬
‫את האמוגה בגאולתם העתידה‪ ,‬ובזה עודד את רותב‪ ,‬לבען אשר בכל מה‬
‫שיקרת אותם בימים יבואו יזכרו תמיד א־׳‪ .‬״אחרית הימים״ המחכה להם‪,‬‬
‫ובה יתגחמו על כל תלאותיהם בגולה‪ .‬ואחרי אשר בדבריו אלה השריש‬
‫יעקב בלבות בניו את שורש אמונת המעיח‪ ,‬שר‪,‬יא אחת מעיקרי דתנו‪ ,‬לכן‬
‫כתבה זאת לנו התורה לדורות‪ .‬ואמנם ״ביקש יעקב לגלות קץ הימין׳‪ ,‬חפץ‬
‫הי׳ יעקכ לגלות אז לבניו את קץ הפלאות‪ ,‬ולהגיד להם מתי חבוא ״אחרית‬
‫היפים•! אבל את זאת לא הורשה להגיד להם ונסתלקה ממנו שכינה״‪ ,‬וקץ‬
‫הימין נשאר סתום ונעלם מעין כל בשר‪ ,‬כי כך גזרה חכמתו העליונה‪ ,‬שיחי׳‬
‫הקץ מכוסה מכל חי‪ ,‬כדרשתם ז״ל על הכתוב‪ ,‬״כי יום נקם בלבי ושנת‬
‫גאולי באה״‪) ,‬ישעיהי‪ ,‬פ ג ‪ -‬ד > ‪ ,‬״אם יאצר לך אדם מתי קץ הגאולה בא אל‬
‫תאמין לו‪ ,‬לפי שכתוב כי יום נקם בלבי‪ .‬ליבא לפומא לא גלי‪ ,‬סומא למאן‬
‫ה‬
‫גלי"‬
‫ז )שיח״ט‪ ,‬ט ;‬
‫ועיי]‬
‫קיו״ר‪,‬‬
‫פי״ב(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫עוד זאת עשה יעקב לבניו‪ ,‬כי לפגי רדתו מצרימה הלך תחלה הוא‬
‫וכל ״אשר לו ויבוא בארה שבע״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,‬מ ו ‪ -‬א ( ‪ ,‬ועל הליכתו זו ישאלו‬
‫חז״ל‪ ,‬״להיכן הלך״? )שאין זד‪ ,‬הדרך למצרים‪ ,‬ולמה הלך לשם״‪ .‬מהרז״ו(‪.‬‬
‫•אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר‬
‫שבע״‪ ) ,‬ב ר ‪ -‬ר ‪-« ,‬ו(‪ .‬ומד‪ ,‬נפלאים הדברים!‬
‫ואולם הנד‪ ,‬ידוע ירע יעקב‪ ,‬״שעתידים בניו להגלות לבין האומות״!‬
‫עוד זאת ידע מראש‪ ,‬בי בגלותם יהי' עליהם לסבול ״רעות רבות וצרות״‬
‫מידי מעניהם האכזרים‪ ,‬כי הלא זאת תורת הגלות‪ ,‬להיות ״אך עשוק וגזול‬
‫ולהיות ״לשמה למשל ולשנינה בכל‬
‫כל הימים ואין מושיע״‪,‬‬
‫העמים״‪ ) ,‬י ב ר י ם ‪ m ,‬כ ‪ - 0‬ל ! ( ‪ .‬ובהיות לבו של האב הזקן סוער בקיבו לגורל‬
‫ב ה ר‬
‫רצזז‬
‫‪ -‬ב ח ו ק ו ח‬
‫בניו הגולים‪ ,‬ונפשו עליו אבלה מדאגה בדבר‪ ,‬פן לא יוכלו חייו לעמוד‬
‫בנסיונם הקשה‪ ,‬ופן ‪.‬יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם״‪ ,‬בחשבם להנצל עי״ז‬
‫מידי מעניהם בהיותם כמוהם! לכן התאסץ לטעת בלבוחיהם שחי נםיעות‬
‫טובות‪ ,‬נטיעות של חיים‪ ,‬אשר על ידיהן יחזיקו מעמד בגלותם ולא יאבדו‬
‫בגויט‪ .‬שחי הנטיעוח הללו הן נובה הלב וקשיות העורףו‬
‫ידוע מה שיאמר הכתוב על יהושטט מלך יהודה‪. ,‬כי הלך בדרכי דוד‬
‫אביו הראשונים ולא דרש לבעלים‪ ,‬בי לאלקי אביו דרש ובמצותיו הלן וגוי‪,‬‬
‫ויגבה לבו בדרכי ד׳״‪) ,‬דה׳‪-‬ב‪ ,‬י ז ‪ ,‬ג ‪ -‬י ( וכבר עמדו המבארים על כתוב זה‬
‫ושאלו‪ ,‬איך זה חשב הכתוב זאת ליהועפמ לצדקה מד‪ ,‬שגבה לבו‪ ,‬הלא‬
‫נאמר ״תועבת ד׳ כל גבה לב״‪ ) ,‬מ ש ל י ‪ ,‬ט ז ‪ -‬ד ( ‪ ,‬ועל ״גסי הרוח״ יאמר הקב״ה‬
‫•אין אני ו‪,‬־‪,‬וא יכולים לדור בעולם‪ ,‬שנאמר גבה עינים ורחב לבב אותו‬
‫לא אוכל‪ ,‬אתו לא אובל״‪ ) ,‬ע ר כ י ן ‪ ,‬ט ו ‪ , ( :‬״וכל מי שיש בו רוח גבוהה הוא‬
‫מתלמידיו של בלעם הרשע״‪ ,‬ומר‪ ,‬רבו הדברים שנאמרו בגנות רגאוה וגבהות‬
‫הלב‪ ,‬ואיך זה יאמר הכתוב על המלך הצדיק יהושפט‪ ,‬כי גבה לבו?‬
‫ואולם ככר ביארו חכמי המוסר בטפרידמ• כי שתי גאוות דן‪ ,‬אחח רעה‬
‫ואחת טובה! הרעד‪ ,‬אין רעה הימנה והטובה אין טובה ממנה‪.‬‬
‫הגאור‪ ,‬שאדם מחגאה במה שיש לו‪ .‬חכמה‪ ,‬גבורה או עוער‪ ,‬אין רעה‬
‫מסנה‪ ,‬כי‪..‬במד‪ ,‬יתגאה אדם לרבל דמה‪ ,‬אדרי אשר ‪..‬זה שיש לו אינו שלו״‪,‬‬
‫ורק מיד ד׳ המת לו‪ .‬על זר‪ ,‬יאמר הכחוב ״אל יתהלל חכם בחכמתו‪ ,‬ואל‬
‫יתהלל הגבוד בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו״‪) .‬ירמיה• ט ‪ -‬ע ( ‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬אל‬
‫יתהלל ראדם לאמר כי החכמה שיש לו היא וכפתו‪ ,‬והגבורה היא גבורתו‪,‬‬
‫והעושר עשרו‪ ,‬אחרי אשר לא כחו ועוצם ידו עשה לו את כל החיל שיש לו‪,‬‬
‫כדבר הכתוב לאמר‪ .‬״וזכרת את ד׳ אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות‬
‫חילי‪ ) ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬ה יה(‪ .‬אבל הגאות שהאדם מתגאה ״נגד הרשעים היא משובחת‬
‫מאד‪ ,‬ולא יכנע להם‪ ,‬ויצור‪ .‬על הטוב ויזהיר מהרע כפי יכלתו‪ ,‬אע״ט שזה‬
‫דומה בעיני הע לם כמשתרר ומתגאה‪ ,‬אהרי אשר לבו לשמים‪ ,‬הרי זה משובח‪,‬‬
‫ולא יכנע לרשעים‪ .‬כמו מרדכי שלא נכנע להמן״‪ ) ,‬א ר ח ו ת צ ד י ק י ם ‪ ,‬ש ע ר אי(‪.‬‬
‫זוהי הנאוד‪ ,‬הטובה שאין טוב ממנה‪ .‬כי היא יסוד האמונה ושורש העבודה‪,‬‬
‫לעב־ד את ד׳ באומץ רוח‪ ,‬״ילא יתביש מפני בני אדם המלעיגיס עליו בעבודת‬
‫השי״ת״‪< ,‬רמ‪ «-‬ל א י ‪ -‬ה ‪ .‬ס י מ ן א ( ‪ .‬על ג*ות זו יאמר הכתוב ״ואדברה בעדותיך‬
‫נגד מלכים ולא אבוש״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬ק י ט ‪ -‬מ י ( ‪ .‬ועל יהושסט מלך יהודה ש‪!:‬לך בימי‬
‫אחאב מלך ישראל ״אשר התמכר לעשות הרע בעיני ד׳‪ ,‬אשר הסתה אוהו‬
‫איזבל אשתו״‪ ) ,‬מ ‪ -‬א ‪ ,‬כ א ‪ -‬כ ה ( ‪ ,‬ויחדיו נלחמו עם אויבי עמם‪ ,‬עד כי אמר‬
‫יהושפט לאתאב‪ ,‬״כמוני כמוך כעמי כעמך״‪) ,‬שם‪ ,‬כ נ ‪ -‬ד > ‪ .‬ואעפ״כ לא למד‬
‫מדרכיו הרעים‪ ,‬עליו נאמר לפיכך ״ויגבה לבו בדרכי ד׳״‪ ,‬כי גבה לבו‬
‫‪1‬‬
‫ש‬
‫ש ב ת‬
‫ו מ ו ס ד‬
‫באמונתו ולא פנה אחרי דרכי אחאב הרעים‪ .‬ואת גובה לנו זה חשב‬
‫לו הכתוב לצדקה!‬
‫ה‪.‬‬
‫את גבהות הלב הזאת הראה עם ישראל בכל ימי נלותו הקשה‬
‫והממושכת‪ .‬כי למרות היותו חרפה לשכניו לעג וקלס לסביבותיו‪ ,‬״משל‬
‫בגוים מנוד ראש בלאומים״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬מ ד ‪-‬טו(‪ ,‬ולמרות לעג השאנגים של כל‬
‫גויי ארץ‪ ,‬שהגיעו אחריהם ראש בבוז וקלסה‪ .‬למרות כל זאת לא גפל רוחם‬
‫בקרבם‪ ,‬ובגאון פנימי לא הדלו מלאמר תמיד‪ .‬״אשרינו מה טוב חלקנו ומה‬
‫נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו״! היהודי היי נרדף תמיד גלי חשך‪ ,‬כל היום‬
‫כלמתו נגדו ובשת פניו כסחהו‪ ,‬״מקול מהרף ומגדף ספני אויב‬
‫ומתנקם״‪) ,‬שט‪ .‬מ י ‪ -‬י ז ( ‪ ,‬ואעפ״כ לא חדל היהודי מלהשכים בבוקר ולברך‬
‫יום יומ את הברכה ״שלא עשני נוי״‪ .‬ומה נפלא הדבר! הגוי הי׳ חי חיי‬
‫שלוה על ארצו‪ ,‬והי׳ מושל על היהודי ממשלת עריצים! והיהודי העלוב הי׳‬
‫עבד לאדוגיס קש־ם ואכזרים‪ .‬והי׳ חי היי שעבוד וגלות בגיםות תשכות‬
‫וסעופשות‪ ,‬חסרות אור ואויר‪ ,‬ונושא על בגדו את אות הקלון של הטלאי‬
‫הצהוב‪ ,‬ואעפ״כ הי׳ הוא מכרך יום יום את הברכה הסיוחדת ההיא ונותן‬
‫תודה ליוצרו על אשר לא עשהו גוי כי אם ישראל‪ .‬כמה גאון פנימי וכמה‬
‫אומץ רות וגבורת הגפש כלולים בברכה נפלאה זו! הגאון הפנימי ההוא הי׳‬
‫נובע ממעין טהור של אמוגה צרופה בקדושת ישראל ובקדושת תורתו‪.‬‬
‫מוסב הי׳ לו להיהודי לשאת כל עמל ותלאה ולשבוע בחרפה מצד מעניו‬
‫האכזרים‪ ,‬ובלבד להיות בן לעם קדוש זה‪ ,‬הנושא בגאון את דגל תורתו‬
‫הקרושה‪ ,‬שניתנה לו מורשה מאת ד׳ !‬
‫הגאות הפנימית הזאת שמרה על ישראל‪ ,‬שלא יתבולל בעםים ולא‬
‫יתערב בגוים ללמוד מעשיהם! כי חוק הוא בטבע‪ ,‬שאין הגבוה מתערב‬
‫בנמוך ממגו‪ ,‬כי אם להפך‪ ,‬מי שהוא מרגיש בעצמו רגש של שפלות ונמיכות‬
‫לעומת אחרים‪ ,‬העומרימ בעיגיו על מדרגה יותר גבוהה בסולמ החברה‬
‫האגושית‪ ,‬הוא שואף להתערב באותם האחריר‪ ,‬למען הסיד מעליו את חרפת‬
‫שפלותו הוא‪ .‬ועינינו הרואות אמגם‪ ,‬כי מעת אשר חדל היהודי להאמין באמת‬
‫בקדושת ישראל ובקדושת תורתו‪ ,‬ובקרב לבו התגנב רגש של שפלות‪ ,‬להביט‬
‫על עצמו כעל בן לעם שפל ובזוי‪ ,‬גולה וגדח‪ ,‬מגי אז התחילה בעמנו מגפת‬
‫הטמיעה וההתבוללות‪ ,‬שהחחילה בריפורמה וגמרה בשמד! ומה רבו החללים‬
‫שהפילה בעמנו מגפה נוראה זו!‬
‫אח האחרית הנוראה של תנועת ההתבוללות בעמנו בכלל‪ ,‬הלא‬
‫רואים אנו בעינינו בשנות רעה אלה‪ ,‬כי מארץ אשכנז הארורה‪ .‬מקום שם‬
‫•ב יה ר‬
‫‪ -‬ינ ח ו ק ז ח‬
‫עטיה ערש הריפורטר‪, ,‬׳הטמיעה‪ ,‬משפ יצאה הרעה של השנאה האיומה‬
‫לישראל‪ ,‬שנאה אשר אכלה את יעקב ואת נוחו השמה‪ ,‬בהביאה חרב ואבדון‬
‫על מליוני עפנו להשמידם ול‪.‬־‪,‬כחידמ מעל פני האדמה באכזריות נוראה!‬
‫לרשעיפ״‪ ) ,‬נ ׳ ‪ -‬ק ‪ ,‬ס ! > ‪,‬‬
‫״וכיון שניחנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקיפ‬
‫ויד המשחית הנורא ננעה לרעה בכל קהלות הקודש‪ .‬בכל ארצות אירופא‬
‫שנכבשו תתת ידו‪ ,‬והזעקה הקיפה אח כל ביח ישראל‪. ,‬אוי לגו כי‬
‫שודדנו‪ ) ,‬י ר מ י ה ‪ ,‬י ‪-‬ג(‪ .‬מי ימנה ומי יספור את חללי עמנו בכל ארצות אירופא‪,‬‬
‫העקובה מדמי אחינו ואחיותינו! ארץ אל תכסי דמפ‪ ,‬ואלקי הנקמות הוא‬
‫ינקומ את נקמת עמו ואת נקמת דפפ ה פוך‪ ,‬כאמור ״כי דפ עבדיו יקומ‬
‫ונקפ ישיב לצריו*‪ ) ,‬ד ב ר י ם ‪ ,‬ל ב מג( ו זוהי האחרית ונוראה של אותה התנועה‬
‫המחפירה‪ ,‬שהתחילה בעמנו לפני פאר‪ ,‬וחפשיפ שנד‪ ,‬לערך‪ ,‬התנועה של ‪.‬נהיה‬
‫כגוים כמשפחות הארצות״‪ ) ,‬י ח ז ק א ל ‪ ,‬כ ‪ -‬ל ב ( ‪.‬‬
‫זהו פה שאפרו ז״ל על הכחוב ״בפסחרימ הבכה נפשי מפני‬
‫גוה״‪ ) .‬י ר מ י ה ‪ ,‬י ג י ז ( ‪ .‬וו״ל‪ -.‬״מאי מפני גוה ן מפגי גאותם שלישראל שניטלה‬
‫מד‪,‬פ וניחנה לאו׳ ה״‪ ) ,‬ה ג י ג ה ‪ ,‬ה‪ .(:‬כל זמן שהיתר‪ ,‬גאוה פגימית לישראל לא‬
‫נשקפה לו בנלותו טכנת הטמיעה והאבדון בגויט! ורק כשניטלה םישיאל‬
‫גאותט וניתנה בעיניהם לאו״ה‪ ,‬להביט בעיני קנאה על האומות‪ ,‬שנחשבו אצלט‬
‫לגבוהים מאתם‪ ,‬באשר להם השלטון והממשלה‪ ,‬ועל עצמם בעיני בוז כעל‬
‫שפלים ונבזים‪ ,‬מאז נשקפה להעם הגולה םכגת האבדון בגוים‪ .‬לרגלי שאיפת‬
‫הטמיעה וההתבוללות! ועל סכנה זו יאמר הכתוב‪ ,‬כי במסתרים תבכה נפשו‬
‫של השי״ת‪ ,‬על ‪.‬נאותן של ישראל שניטלה מהט״!‬
‫ו‪,‬‬
‫יחד עם גבהות הלב הראה עם ישראל בכל ימי גלותו גט קשיות עורף‬
‫נפלאה‪ .‬כי הנד‪ ,‬אויבינו גפש לא הסחפקו בלעג השאגגים לבד‪ .‬ולא אמרו די‬
‫לאכזריותם בסגרם את בני העם הגולה בגיטות חשכות‪ ,‬וכגורם עליהם לשאת‬
‫אות קלון על בגדיהם‪ .‬ככדי להשפיל את כבודם ולבזותם בעיני עצמם‪ ,‬כי אם‬
‫עוד הוסיפו לענותם בכל מיני גזירות קשות ואכזריות‪ ,‬להעבירם על דתם‬
‫ולהשכיחם את תורתם‪ .‬כל ימי גלותנו הארוכה אינם אלא שלשלת אחת ארוכה‬
‫של גזירות ושמדות‪ ,‬של מדורות אש וענויי תופת‪ ,‬של גירושים ומרתצאות של‬
‫דמים! ועם ישראל עמד בקשיות עורף גשגבה מבינת אנוש בכל‬
‫גסיוגותיו הקשים‪ .‬ובדברי געים זמרות ישראל יאמר‪. ,‬כל זאת באתגו ולא‬
‫שכחנוך ולא שקרנו בבריתך‪ ,‬כי עליך דורגנו כל היום נחשבנו כצאן‬
‫טבחה"‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ ,‬מ ד י ה ‪ ,‬כ ג ( ‪.‬‬
‫עדים נאםנים הפד‪ ,‬על קשיות ערפנו כל אלר‪ ,‬״החסידים והישרים‬
‫שב‬
‫ש ב ת‬
‫‪ 1‬מ ו ס ד‬
‫והתמימים‪ .‬קהלות הקודש שמסרו נפשם על קדושת העם״ כל אלה גבורי הרות‪,‬‬
‫שלא רק את נפשותיהם הטה מלרו על קדושת שמו יתברך‪ .‬כי אם עוד בעצם‬
‫ידיהם שהטו את ילדיהם‪, ,‬הנאהכים והנעימים״‪ .‬בכדי להצילם מידי מעניהם‬
‫האכזרים‪ ,‬ששאפו לשלול מאתם את ילדיהם הקטנים‪ ,‬למען העבירם מדת אלקי‬
‫אבותיהם‪ .‬כן יסופר על הקדוש ר׳ נתן מאיגרא‪ ,‬כי כשהוציאוהו האויבים‬
‫להריגה‪) .‬בימי השמד של שנת ‪. ,(1425‬נתן סימן לדביתהו הרבנית‪ ,‬מתי‬
‫שתשמע את קולו צועק תשחט את הנערים״‪ ) ,‬מ ג ל ת ‪<0‬׳ר ש ל מ ה ר י י ל ( ‪ .‬ועל נשי‬
‫ישראל יסופר‪ ,‬כי קדשו שם שמים בשמחה רבה‪ ,‬בצאתן במחולות ״כמובלוח‬
‫לחופה‪ ,‬לקראת מוקדי האש שנערכו בשבילן״‪ ) .‬י ו י נ ר ג ז י ר ה ‪ ,‬ש נ ד פ ס ה ב ס ו ף ״ ‪ 0‬פ ר‬
‫היהודיפ״‪,‬‬
‫נשפת‬
‫אשכנז‪,‬‬
‫בשנת‬
‫‪.(1908‬‬
‫קשיות העורף של ישראל‪ ,‬בעמדם על שמירת דתם במסירות נפש בלתי‬
‫משוערת‪ ,‬נפלאה היא ביחוד בשימנו אל לב‪ ,‬כי נימים ההם לא היתד‪ .‬עדיין‬
‫בעולט שנאת הגזע‪ ,‬ילידת השטן של עמלקי זמננו ימ״ש‪ ,‬והשנאה לישראל‬
‫חיתה רק שנאת הדת‪ .‬אילו הי׳ היהודי שומע לדרישת מעניו‪ ,‬והי׳ פונה עורף‬
‫לעמו ולדתו‪ ,‬כי אז לא רק שהי־ גיצל ברגע אחד מכל תלאוחיו‪ ,‬אלא שאף כל‬
‫השערים הננעלים היו גפתתים לפגיו לרותה‪ ,‬והיהודי המומר הי׳ מתקבל ברצון‬
‫גמור בחברת רודפיו מלפנים‪ .‬אבל היהודי הנאמן בבריתו עם אלקיו לא אבה‬
‫שמוע םזה‪ ,‬ועל כל ההסתות של רודפי גששו הי׳ משיב בקשיות עורף גמרצה‬
‫או יהודי או צלוב״‪ ) ,‬ש מ ‪ -‬ר ‪ ,‬פ מ י נ ( ‪ ,‬או שתתגני להשאר יהורי או שתצלוב אותי‬‫על העץ‪ ,‬והריגי בידך לעשות בי כרצונך‪ ,‬ואת דתי לא אמיר! ועל זה אמרו‬
‫במדרש שם‪ ,‬על הכתוב‪ ,‬״ראיתי את העם הזה והנד‪ .‬עם קשר‪ .‬עורף‬
‫הוא״‪ ) ,‬ש מ י ת ‪ ,‬ל נ ‪ -‬ט ( ‪ ,‬״אתר‪ .‬סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן״‪ .‬השבח‬
‫היותר גדול של היהודי היא קשיות ערפו‪. ,‬לפי שהאומות גלחמות בישראל‬
‫ואומרות להם‪ ,‬מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה״‪ ,‬שאתם מוסרים את‬
‫נפשותיכם כל כך עליהן ז ״והקב״ה מגבידם לישראל ונעשים בפני האומות‬
‫כחיות"‪ ) ,‬ש ה ש י ר ‪ ,‬פ ־ נ ( ‪ ,‬לעמוד על נפשותיהם באומץ רוח ולהיות ״עו כנמר״! ועל‬
‫שם כך ״ער עכשיו קוראים את ישראל האומה של קשר‪ ,‬עורף״!‬
‫שחי אלה‪ ,‬נבהות הלב וקשיות העורף‪ ,‬הן הנר‪ ,‬היו לישראל לםחסה עוז‬
‫ולטנן בכל עת צרה וצוקה‪ ,‬במשך נלותם הארוכה והקשר‪,‬׳! והודות להן החזיקו‬
‫מעמד בעולם ולא אבדו בגוים‪ .‬ואת שתי אלר‪ ,‬ירשו ישראל מאביהם הראשון‪,‬‬
‫״אברהם העברי״‪ ,‬שהי׳ ״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר‬
‫אחד״‪ ) .‬נ ד י ר ‪ ,‬פ מ י נ ( ‪ .‬כי הנה יחידי היי אברהם בעולם להכיר את בוראו‪ ,‬ולקרוא‬
‫בשם ד׳ •אלקי השמים ואלקי הארץ״‪ ) ,‬נ ר א ש י ת ‪ ,‬ב י ‪ -‬ג > ! כל העולם התקומם גגדו‪,‬‬
‫ואויביו רדפוהו באף ובחימה ולתוך כבשן האש השליכוהו! והוא גשאר איתן‬
‫באמונתו כסלע בלב ים‪ .‬ואחרי אשר נסהו ד׳ בכמה נסיונות ומצא את לבבו‬
‫‪:1‬‬
‫ה‬
‫ר‬
‫‪-‬‬
‫נ‬
‫ח‬
‫ן‬
‫ק‬
‫ז‬
‫‪101‬‬
‫ת‬
‫גאמן לפניו‪ ,‬כרת עמו ברית עולם‪. ,‬וברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים‬
‫אתרי׳ ) מ ש ל י ‪- ,‬ו>‪ ,‬וכל בני דורו הכירוהו לטובה‪ ,‬כי ‪.‬נשיא אלקים״ הוא‬
‫בתוכם‪ ) ,‬נ י א ש י ״ ‪ ,‬״ י(‪ .‬ואתרי אשר ישב לו במנותד‪ ,‬בבאר שבע‪ ,‬נטע שמה ‪.‬אשל‬
‫)שם‪ ,‬כ א ‪ -‬ל ג ( ‪.‬‬
‫ויקרא שם נשם ד׳ אל עולם״‪,‬‬
‫על האשל ה־‪,‬וא יאמרו תכםינו ז״ל‪ ,‬כי ״פונדק״ הי‪/‬שבוהי׳ אנרהם ‪,‬מקבל‬
‫את העוברים ואת השביס‪ ,‬ומשתיו אוכלים ושותים אמד להון כריכו‪ ,‬והן אמרין‬
‫מהנאמר׳ ואמר להון ברוך אל עולם ש׳וכלנו משלו״‪) ,‬בר‪-‬י‪ » ,‬־ו(‪ .‬זהו בפשוטו‪,‬‬
‫ועל דרך המליצה יאמרו ז״ל עוד‪ ,‬כי ״נטע אברהם ארזים בבאר שבע״‪ .‬וכונת‬
‫מליצתט היא על שתי הגדות הנזכרות‪ ,‬שהשתדל להשריש בזרעו ובנוהימ‬
‫אחריו ו ני ״אכדהט אנינו זקן ויושב בישיבה הי״‪< ,‬יימא‪ ,‬כ ״ ח ‪ ( .‬ובישיבתו ההיא‬
‫שכד• לימד את דרכי ד׳ להנסש אשר עשה‪ ,‬נטע את הארזים ההם‪ ,‬שהיו אתרי‬
‫כן ליסוד הקרושה בישראל‪ .‬אשר על זה ימליצו ז״ל‪ ,‬שמתארזים ההם נעשה‬
‫המשכן במדבר‪ ) ,‬נ ר ״ ר ‪ ,‬פצ׳יד(!‬
‫טז‬
‫נ‬
‫ז‪.‬‬
‫הארז הוא סמל הגובה והגאון‪ ,‬כי הוא הגבוה מכל עצי היער׳ ובו‬
‫ימשילו את כל מי אשר גובה לו‪ ,‬במליצת הכתוב על האמורי‪ ,‬לאמר‪ ,‬״אשר‬
‫כגובה ארזי_ם גבהו״‪ ) ,‬ע מ ו ס ‪ -‬ג ‪ -‬ט ( ‪ ,‬וכן ימשילו בו את כל מי שיש בו גאוה‬
‫וגאון‪ ,‬כמליצתם ז״ל על טתרת המצורע בעץ איו ובאווב‪ ,‬כי ״הארז הזה אין‬
‫גבוה ממנו‪ ,‬ולפי שהגביה את עצמו כארז באה עליו הצרעת‪ ,‬והאזוב הזה אין‬
‫באילנות שפל ממנו‪ .‬ול‪£.‬י שהשפיל את עצמו לפיכך מתרפא על ירי‬
‫האזוב״‪ ) ,‬מ י י ו ז ‪ ,‬מ צ ו ר ע ( ‪ .‬בן הנהו הארו סמל הקושי‪ ,‬בהיות עצו קשה ביותר‪,‬‬
‫ולפיכך יאמרו לנו חכמינו דיל‪ ,‬ילעולס יהא אדם רך בקנה ואל יהי קשר‪.‬‬
‫כארו״‪ ) ,‬ת ע נ י ת ‪ ,‬נ‪ .(:‬שתי המרות הרעית הללו‪ ,‬הגאוה והקושי‪ ,‬שעליהן נזהרנו‬
‫להשמר מאתן‪ ,‬נהיכות אצל הצדיק לברכה‪ ,‬בהשתמשו בהן לטובה‪ ,‬כיהושפט‬
‫מלך יהודה שעליו נאמר ״ויגבה לבו בדרכי ד׳״‪ ,‬וכשבחפ של ישראל שנשתבחו‬
‫בקשיות עורף‪ ,‬לאמר‪. ,‬והבת עם קשה עורף הוא״‪ .‬זהו שאמר הכתוב‪ ,‬״צדיק‬
‫כתמר יסרת בארו בלבנון ישגה״‪ ) ,‬ת ה ל י ם ‪ - » ,‬ע ( ‪ ,‬כי הצדיק ישגר‪ .‬כארז‬
‫בגובה לכ כדרכי ר׳ לבלי להבנע לרשעים‪ ,‬והנהו קשה כארז לבלי לגוע לבל‬
‫עבר תחת השפעת הרוחות השונות המנשבות בעולם‪ ,‬כי אם על עמדו יעמוד‬
‫באומץ רוח ובקשיות עורף!‬
‫ואחרי אשר אברהם אבינו הי׳ סמל שתי המוות הטובות ההן‪ .‬שאותן‬
‫השתדל להשריש בורעו ובנוהים אחריו‪ ,‬לפיכך יומלץ עליו בצדק לאמר‪ ,‬שנטע‬
‫ארזים בבאר שבע‪ ,‬מקום שבתו!‬
‫ובהיות יעקב אבינו עומד לרדת מצרימה‪ ,‬״אל ארץ טמאה לתוך העבדים‬
‫‪TUT‬‬
‫‪ 1‬ת ו ע ד‬
‫)‪ 0‬ב ת‬
‫בני חם‪ ,‬לארץ שאין יראת שמים ביניהם״‪ .‬ונפשו בקרבו סערה לגודל בניו‬
‫בגלותם ההיא ובכל הגליות הבאות‪ ,‬שגלות מצרים היהה לסמל להן‪ ,‬הלך‬
‫לפיכן תחלה בארה שבע‪. .‬לקוץ ארזים שנטע אברהם זקיגו בבאר שבע״‪ ,‬והיא‬
‫מליצה נפלאה על אותס הלמודים הנשנבים בדרכי די‪ ,‬שאותם נסע אברהם‬
‫כישיבתו הראשונה! ואותמ לקח עמו יעקב‪ .‬ללמדם לבניו בישיבתו הוא‪ ,‬כי גם‬
‫״יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה הי׳״‪ ) .‬י ו מ א ‪ .‬נ ח ! ( ‪ ,‬וברדתו מצרימה שלח את‬
‫יהודה ‪.‬לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה״‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ‪ ,>«-•» ,‬״להתקין‬
‫לו בית ועד שיהא מורד‪ ,‬בו דברי תורה׳ ושיהיו השבטיס לומדים‬
‫בו״׳ )נריר׳ ‪0‬ג״ה(‪.‬‬
‫את אותם ‪.‬הארזים״ לקח איפוא יעקב עמו מבאר שבע מצרימה‪,‬‬
‫ואותם מסר לבניו ולזרעו אחריו בישיבתו הוא! וכשיצאו ישראל ממצרים‬
‫לקחו עמם את אותם ‪.‬הארזים״‪ ,‬כי ‪.‬מימיהם של אבותינו לא פרשה ישיבח‬
‫מהם‪ ,‬היו במצרים ישיבה עמהם היו כמדבר ישיבה עמהם״‪ ,‬דן הן הישיבות‬
‫שבהן למדו ולימדו את דרכי ד׳ ועבודתו‪ .‬ובוכות ״הארזים״ ההם‪. ,‬שזיו‬
‫מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו'‪ ,‬זכו להשראת השכינה במשכן שנצטוו‬
‫לעשוחו במדבר ‪1‬‬
‫ח‪.‬‬
‫ואחרי כל האמור בזה נבוא מעתה אל כיאור דבריהם ז״ל‪ ,‬שהצגנום‬
‫בראש מאמרגו זה‪ ,‬כי‪.‬אמר רב מסתפיגא מהאי קרא ואבדתם בגוים‪ ,‬מתקיף לה‬
‫רב פפא דילמא כאבירה המתבקשת‪ ,‬דכתיב תעיתי כשה אובד בקש עבדך‪ ,‬אלא‬
‫מסיפא דקרא ואכלה אתכם ארץ אויביכם‪ ,‬מתקיף לה מר זוטרא דילמא כאכילת‬
‫קשואין ודלועין״‪ ) ,‬מ ו ת ‪ ,‬ני‪ .(.‬והנה כתוב זה יש בו אמגמ כדי להפיל חרדה על‬
‫כל רואהו‪ .‬כי אם נאבד בגוימ וארץ אויבינו תאכל אותנו‪ ,‬הלא אבדה אז ח׳ו‬
‫כל תקוה לנו להגאל! ולא לחנם איפוא אמר רב‪ ,‬כי מתירא הוא‪. ,‬מהאי קרא״‪.‬‬
‫אלא שאתרי הכתוב הזה יבוא הכתוב של ״ווכרתי את בדיתי יעקוב״‪ ,‬וברית‬
‫יעקב הלא היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬ברית הגאולה וקבוץ הגליות! והכתוב השני הוא‬
‫איטוא לגתמד‪ ,‬על קללת הכתוב הק‪-‬דם‪ ,‬אחרי אשר בו הובטחגו מאת השי״ת‪,‬‬
‫כי גאולה תהי׳ לנו‪ .‬אכל כיצד יתקימו שני המקראות הללו‪ ,‬הנראים כסותרים‬
‫זה את זהו את התשובה הנכונה לזה אנו מוצאים בדברי שגי החכסים‪,‬‬
‫רב פפא ומר זוטרא‪ ,‬שהראשון פירש לנכון את תחלת הכתוב‪ ,‬והשני‬
‫את סופו‪.‬‬
‫בנוגע לתחלח הכתוב התשובה ברורה‪ .‬כי הנה להשורש ‪.‬אבוד״‪) .‬בקל(‪.‬‬
‫•ש שני םובנים! או שיאבד הדבר לגמרי מן העולם‪ ,‬מבלי שישאר יותר‬
‫במציאות כלל‪ ,‬כדבר הכתוב על קרח ועדתו‪ ,‬לאטד‪. .‬ויאבדו מתוך‬
‫ב ה ר ‪ -‬ב ז ז ו ס ו ת‬
‫שה‬
‫הקהל• ) נ מ י נ ר ‪ ,‬ג ״ ‪ -‬ל ג ( ‪ ,‬או שיאבד הדבר רק ממקומו וישאר במציאות‬
‫במקום אחר‪ ,‬כדבר הכתוב ‪.‬לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו‬
‫ומצאתה״‪ ) ,‬ד נ י י ם ‪ - - « ,‬ג ( ‪ .‬ורב באסרו ‪.‬מסחפינא מהאי קרא״‪ ,‬הוא מפני שירא‬
‫הי׳ אולי משמעות המלה ‪.‬ואבדתם• היא על הדרך הראשון‪ ,‬שיאבדו לגמרי‬
‫בגוים מבלי שישארו כלל במציאות יותר‪ .‬על זה השיב רב פפא לגכון‪ ,‬כי‬
‫משמעות מלה זו היא ‪.‬כאבירה המתבקשת״‪ ,‬שהיא ישגה במציאות אלא‬
‫שנאבדה ממקומה וסופה להמצא עוד‪ .‬והוא הביא דאי׳ גכיגה לדבריו מהכתוב‬
‫‪.‬תעיתי כשה אובד״‪ ,‬שהשה הלא ישנו במציאות אלא שהוא תועה‪ ,‬ועומד הוא‬
‫להיות מתבקש מבעליו‪ .‬והזכיר רב פפא כחוב זד‪ ,‬ד‪1‬קא‪ ,‬כי נמשלו ישראל‬
‫לשה‪ ,‬כאמור‪. ,‬שה פזורה ישראל"‪ ) ,‬י י מ י ה ‪ ,‬נ ‪ -‬י ! > ! ואת השה הפזורה והאובדת‪,‬‬
‫ישראל‪ ,‬יבקש הקביה להחזירה למקומה‪ .‬ובכן ‪..‬אל תירא עבדי יעקכ ואל תחת‬
‫ישראל‪ ,‬כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקוב‪,‬‬
‫)מלא בואו(‪ ,‬ושקט ושאנן ואין מחריד״‪ ) ,‬ש ם ‪ ,‬מ י ‪ -‬נ ז ( ‪ ,‬וזהו מה שהשיב רב פפא‬
‫בגוגע לתחלת הכחוב שממנו ירא רב‪.‬‬
‫אבל מםוף הכתוב •ושכלה אתכם ארץ אויביכט״ הלא בודאי שיש לירא‬
‫הרבה‪ ,‬ומה זד‪ ,‬שהשיב מר זוטרא‪. ,‬ודילמא באכילת קשואין ודלועין״ז מה ז‪ .‬א‪.‬ז‬
‫רש״י ז״ל כפירושו שם כתב‪. ,‬כאכילת קשואים ודלועים שאוכלים טקצתמ וטקצחמ‬
‫אין אוכלים״‪ .‬אבל מח פשר הדברים הללו ז וכי אי אפשר לקשואין ודלועין‬
‫להיות נאכלים כולם ז ובםהרש״א שם פירש‪. ,‬כאכילה קשואין שאינו נאכל‬
‫כולו רק הכשר שמבחוץ‪ ,‬אבל הגרעינין והזרע שבתוכו נשארים‪ ,‬כן ישארו זרע‬
‫ישראל בגלוחם״‪ .‬אבל גם לפירוש זה אין כל מובן‪ ,‬שהרי בכל הפירות כולם‬
‫כמעט ישנם גרעיניט וזרע שאינט נאכליט‪ ,‬ולמה זה הזכיר מר זוטדא רק‬
‫קשואין ודלועין ז‬
‫ואולם עוד פירוש אחר הובא שם במהרש״א‪ ,‬״דהכי קאמד קרא ואכלה‬
‫אתכם ארץ אויביכם‪ ,‬כמו שהארץ אוכלת קשואים שלמים שסניחים בה‪ ,‬שהבשר‬
‫של הקשואים הוא כלה בארץ‪ ,‬אבל הזרע שבתוכו אינו כלה בארץ‪ ,‬ואדרבא‬
‫הוא גשרש בארץ ומצמית ועושה פרי שמגדל קשואין הרבה‪ ,‬כן תאכל אתכם‬
‫ארץ אויביכם‪ ,‬שיהי׳ זרעכם לעתיד מפרה ומרבה בתוך ארץ אויביכם‬
‫בזמן הגאולה״‪.‬‬
‫פירוש זה הוא גפלא נאמת‪ ,‬ומתאים הוא למה שאמרו ז״ל על הכתוב‪,‬‬
‫‪.‬וזרעתיה לי נארץ׳‪ ) ,‬ה י ש ע ‪ ,‬נ ‪ -‬נ ה > ‪ ,‬״לא הגלה הקניה את ישראל לנין האומות‪,‬‬
‫אלא נדי שיתוספו עליהם גרים‪ ,‬כלום אדם זורע סאה אלא להכגיס נמה‬
‫כורים"‪!!) ,‬סחים‪ ,‬־ז‪ .(.‬וככר ניארתי נעזיה נרחנה כפ״א‪ ,‬שאין הכונה על גדים‬
‫ממש‪ ,‬שיתגיירו ויתוספו על!ישראל‪ ,‬שחדי מלנד מה שאמרו ז״ל‪. ,‬קשים גרים‬
‫לישראל נספחת׳‪ ) ,‬י נ מ י ת ‪ ,‬מ!‪ ,(:‬הנה המציאות מנחשת הנחה זו‪ ,‬שהרי גולים‬
‫שו‬
‫ש ב ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ד‬
‫הננו זה כמה בכל ארצות תבל‪ ,‬ואין הגרים מתרבים על ידינו; אלא הכינה היא‬
‫על הגרים מבין האומות‪ ,‬המקבלים על עצמם להאמין באלקיס אמח‪ ,‬בהזניחם‬
‫את עצביהם וגלוליהס‪ ,‬ובעבדם לאלקי ו!שמיט והארץ‪.‬‬
‫גדים שכאלה אמנם נתרבו בעולם מעת שנפזרנו בגויים‪ .‬כי הלא עובדא‬
‫היסטורית היא‪ ,‬שבכל אותן הארצות שגלינו לתוכן‪ .‬הנה למרות השנאה הכבושה‬
‫אלינו מצד יושבי הארצות ההן‪ ,‬עברה ובטלה שמה עבודת האליליס תחת‬
‫השפעת תורתנו הקדוילה‪ ,‬שממנה יגקו שתי הדתות השליטות בעולמ‪ .‬ולעומת‬
‫זאת אותן הארצות שלא גלו ישראל לתוכן‪ ,‬כמו ארץ הטינימ יהיפינימ‬
‫ושכגותיהן‪ ,‬שמה עדיין עבודת האלילים שלטה‪ ,‬ואור האמוגה הטרודה באלקי‬
‫עולמ עדיין לא גגה על יושביהן‪.‬‬
‫והמלצתי בזה את דברי המאמר הידוע‪ ,‬״כל מקום שגלו ישראל שכינה‬
‫עמחם״‪ ) ,‬מ ג י ל ה ‪ ,‬כט‪ ,(.‬כי גולי יהודה הביאו שכינתו של מקום עמהם לכל מקום‬
‫שגלו שמה‪ ,‬וזוהי המטרה החיובית של גלותגו ופיזירגי בגוימ‪ .‬מסרה זו היא‬
‫כמטרת הזריעה בכלל‪ .‬שעיי הזרע הגבלע בארץ האדט מכגיפ כמה כורין מכל‬
‫מאה הגורעת על ידו‪ .‬וזהו שאמר הכתוב‪ ,‬״ואבדתם בגוים״‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬שתתפזרו‬
‫בעולם‪ ,‬כאמור‪ ,‬״שה פזורה ישראל״‪ ,‬ותהיו תועים ״כשה אובד״‪ ,‬עד אשר יבקש‬
‫אתכם הקב״ה ״כאבירה המתבקשת וישיבכם למקימכט‪ .‬אבל מטרת פזורכם בגוים‬
‫היא‪ ,‬״ואבלה אתכם ארץ אויביכם״‪ ,‬הארץ תאכל אתכם באכילת הורע הגורע‬
‫בה‪ ,‬למען הוציא פדי רב‪ .‬אין הכתוב הזה בא איפוא לקללה‪ ,‬כי אם לבאר את‬
‫מטרת הגלות‪ ,‬שהיא ״כדי שיתוספו עליהם גרים״! ואין לפי זה כל סתירה בין‬
‫הכתוב הזה ובין הכתוב של ‪,‬׳וזכרתי וגו׳״ הבא אחריו! וזהו מה שהשיבו רב‬
‫פפא ומר זוטרא על דברי רב שאמר ״מסתטינא מהאי קרא״! אבל למה זה‬
‫תפס מר זוטרא בדבריו רק ״קשואין ודלועין׳‪ ,‬הלא כמה פירות ישנט בעולפ‬
‫כמותט‪ ,‬הנזרעיט בארץ כשהם שלמיס‪ ,‬למען הוציא סדי רב‪ ,‬והי׳ לו איפוא‬
‫לאםר סתם‪ ,‬״כאכילת פירות הנזרעים בארץ״‪.‬‬
‫ואולי יתכן לאמר על פי מת שכתב רש״י ז״ל בפירושו על הכתוב‪,‬‬
‫״וממגד תבואות שמש‪ ,‬וממגד גרש ירחים״‪) ,‬יברים‪ ,‬לג‪-‬י (‪ ,‬וז״ל‪ :‬״יש פירות‬
‫שהלבנה מבשלתן‪ ,‬ואלו הן קשואין ודלועין״‪ .‬למדנו מזה ששני הסינים הללו‬
‫שונים הם מיתר פדי האדמה והעץ‪ ,‬שכולם מתבשלים ע״י השמש‪ ,‬והם ע״י‬
‫הלבנה‪ .‬והנה ידוע מה שאמרו דל‪ ,‬שעשו מונה לחמה ויעקב מונה ללבנה‪,‬‬
‫״והוא סימן טב‪ ,‬עשו מונה לחמה‪ ,‬מה החמה הזאת שולטח ביום ולא בלילה‪,‬‬
‫כך עשו יש לו חלק בעוה׳ז ואין לו חלק בעוה״ב‪ ,‬יעקב מונה ללבנה‪,‬‬
‫מה הלבנה הזו שולטת ביום וכלילה‪ ,‬כך יעקב יש לו חלק בעוהיז‬
‫ובעוה״ב״‪) ,‬בי׳׳ד‪ ,‬פיו(‪.‬‬
‫ד‬
‫והנה מבלי להכנס בפרטי המדרש הנפלא הזה‪ ,‬שביאורו בא אצלי נעז״ה‬
‫ב ה ד ‪ -‬ב ח ו ק ו ת י‬
‫שז‬
‫במיא‪ ,‬אעיר כא! דק ! ל מוז שנראה לכאורא מדבריהם‪ ,‬שקראו לעוה״ב בשם‬
‫לילה‪ ,‬בגיגוד להירוע שהלילה הוא סמל הגלות‪ .‬ואולם כבר נתבאר בכ״מ‪,‬‬
‫שבשם עוהיב קראו חכמינו ז״ל לעולם הגאולה העתידה‪ ,‬בגיגוד לעוה״ז הוא‬
‫עולם הגלות‪ ,‬שאנו נמצאים בו בהוה‪ .‬וזהו שאמרו ז־ל‪ ,‬שעשו ״אין לו חלק‬
‫לעוה״ב״‪ ,‬כי ב־ גלותו מארצו סוסו לאבדון‪ ,‬מבלי כל חקוה לעתיד‪ ,‬כאשר כן‬
‫קדה לעמים רבים‪ .‬שגלו מארצותיהמ ועד מ־‪.‬רה התערבו בגוים וזכרמ‬
‫גאבד מן הארץ‪.‬‬
‫אין עשו שולט אלא ביום‪ ,‬כמו החמה‪ ,‬כל עוד שמש הצלחתו זורחת לו‪.‬‬
‫ואיגו שולט בלילה‪ .‬בגלות‪ ,‬אבל ״יעקכ יש לו חלק בעוה״ז ובעוה״ב״‪ ,‬כי אף‬
‫בגולה לא אבד ת״ו בגוים‪ ,‬ויש לו תקוה לעתיד׳ לעולט הגאולה‪ ,‬כלבגה הזאת‬
‫״שהיא שולטת בלילה וביום״‪ .‬כי הלא ידוע הדבר‪ ,‬שמה שהלבנה נראית רק‬
‫בלילה ולא ביום‪ .‬זהו רק משום ״שכל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של‬
‫קטן מתפרסם‪ ,‬שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן״‪ .‬וכן הוא ביעקב‬
‫ובעשו! ״כל זמן שאורו של עשו קיים אין אורו של יעקב מתפרסם‪ .‬שקע‬
‫אורו של עשו‪) ,‬טפל החרב ושלטון הישע בעולם(‪ ,‬מתפרסם אורו של יעקב‪,‬‬
‫ההיד קומי אורי כי בא אורך״‪ ,‬וזהו הסימן הטוב לישראל‪ ,‬שהט‬
‫מונים ללבנה‪.‬‬
‫'וכשבא מר זוטרא לפרש את סוף הכתוב הנזכר על הדרך שאמרנו‪,‬‬
‫שסטרת גלותם של ישראל בעולט היא כמטרת הזריעה‪ ,‬״שיהי׳ זדעמ לעתיד‬
‫מפרת ומרבה בומן הגאולה״‪ ,‬הזכיר בדבריו את הקשואים והדלועים‪ ,‬המתבשלים‬
‫על ידי הלבנה‪ ,‬להעמידנו בזוז על סוד קיומנו בגויפ׳ ועל סוד תקותנו לעולם‬
‫הבא‪ ,‬עולם הנאולה העתידה‪ ,‬שכל זה בא לנו על ידי הסימן הטוב‪ ,‬מר‪ .‬שאנו‬
‫מונים ללבנה‪ ,‬וגורל הלבנה הוא גורלנו בעולם‪ ,‬לשוב לזרוח לכשישקע אורו‬
‫של גדול ו‬
‫ת‪ m‬ב ו ‪n‬‬
‫ל ו ח‬
‫עמ‪1‬ד‬
‫כ‬
‫כה‬
‫כו‬
‫צא‬
‫קב‬
‫קנו‬
‫קלט‬
‫קלט‬
‫קלט‬
‫קפא‬
‫קסד‬
‫קצא‬
‫ריז‬
‫רלכ‬
‫רלב ׳‪.‬‬
‫רפנ‬
‫רפז‬
‫רפט‬
‫רצ‬
‫רצה‬
‫ש‬
‫שה‬
‫שה‬
‫שו‬
‫שו‬
‫שזרה‬
‫ת ק ו נ י‬
‫גד‪3‬ס‬
‫ע‬
‫‪1‬‬
‫ד‬
‫חט ע ו י ו ת‬
‫צ״ל‬
‫הקהוים‬
‫ג מלמטה‬
‫החוקים‬
‫כקרבן‬
‫קרבן‬
‫ט מלמטה‬
‫בשם‬
‫השם‬
‫י א מלמטה‬
‫שהגיה‬
‫שהגיח‬
‫ג מלמעלה‬
‫הסברא‬
‫והסברא‬
‫ד מלמטה‬
‫גביאינו‬
‫נכיאגו‬
‫ח מלמעלה‬
‫ג מלמעלה‬
‫היא‬
‫שקצירחפ הוא‬
‫וזהו‬
‫זזה‬
‫ז מלמעלה‬
‫שחי‬
‫שהיה )ד‪,‬שני‪1‬‬
‫‪ n‬סלםעלר‪,‬‬
‫י א מלמטה‬
‫ופרוק‬
‫ולפרוק‬
‫על‬
‫של‬
‫ד םלםעלה‬
‫בתחלת השורה חםדה המלה ״שלי‬
‫ז םלסעלה‬
‫לידי‬
‫ילדי‬
‫א סלסטה‬
‫יתירה סלת ״ א ת י‬
‫י מלמעלה‬
‫אחרי המלה ‪.‬בעולם״ גשמסו המלים ״על‬
‫מ ו מלמעלה‬
‫ויאשם‬
‫וראשים‬
‫ג מלמטה‬
‫גשאו‬
‫נשאר‬
‫יב סלממה‬
‫קד‪-‬סו‬
‫ה ״ )נ‪6‬וגרים( קדט‪-‬ו‬
‫בדיר‬
‫ט סלסעלה י‬
‫ברד‬
‫אחרי חסלה הקב״ה חסרה הפלה ״ ו א מ ר ״‬
‫ד מלמעלה‬
‫מנוד‬
‫מנור‬
‫ה מלסעלה‬
‫ואכלה‬
‫ושכלה‬
‫ט ו מלמעלה‬
‫באכילת‬
‫ט ז מלמעלה‬
‫באכילת‬
‫השליטות‬
‫ו מלמעלה‬
‫השליטות‬
‫כאכילת‬
‫כאכילת‬
‫יח מלמעלה‬