שבת ומועד
ש ב ת ר פר ו ע ד מאמרי דרוש ונאומי אגדה ,שיחות והגיונות, ע ל ס ד ר ש ב ת ו ת השנה ו מ ו ע ד י ה הועתק והוכנס לאינטרנט www.hebrewbooks.org ע״י חיים תשס״ט ח ל ק א. מאת יצחק בהר״י שאולז״י קוסובסקי רב לאגודת הקהליות ביוהניםבורג י ר ו ש ל י ם ת״ו /תש״ו דפוס חוד ב /בבית יתומים דיסקיץ Printed in Palestine ׳» .כייד? הדאשיו] / אצל ביית מסחר והוצאת ספרים P. 45 Essex Sireet New York 2, N. Y. ויצא יצחק לשוח בשדה )בראשית ,כ ד -ם ג ( . לשות לשון תפלה ,כנוו ישפך שיחו. )ב׳״ר ,וברש״י שם(. בע״ה. בשלחי כעת על פני חוצות את ספרי זה ,״שבת ומועד״ ,המוקדש בעיקרו לעניני דרוש ואגדה ,הנני מקדים תפלה לאלקי מרום ,היא התפלה הידועה של רבי אבא ,שהתפלל בעלותו לארץ ישראל ,״יהא דעוא דאימא מילתא דתתקבל״) ,ביצה ,ל .(.ואמנם כבר כתב רבנו החת״ס זצ״ל באחת מתשובותיו< ,אי״,ז ,סיכן ר״ח( ,כי על כן נכשל אז רבי אבא ,כי ״אחיכו עליה במערבא״ ,יען התפלל על זה שיתקבלו דבריו ,ולא על זה שיהיו דבריו מכוונים אל האמת ,ואין זו הדרך הישרה לפני החכם הדורש ברבים ,שאין לו אלא לשים את דרישת האמת מגמת פניו ,ולא את השאיפה שיתקבלו דבריו ,כי ״מה לו אם יתקבלו או לא יתקבלו ,אמור דברים לשם שמים״; ועל כן נענש אז רבי אבא ,שהי׳ לשחוק בעיני שומעיו ,ששחקו וחזרו ושחקו על דבריו ,וזהו שבאו חכמינו ז״ ל ללמדנו בספורם זה על השחוק, ששחקו במערבא על דברי רבי אבא .ואולם אין הדברים הנכונים הללו אמורים אלא בדורש בדברי הלכה ,שבם העיקר הוא בירור הדין לאמתו, והשאיפה היחידית של הדורש בם צריכה להיות דק בקשת האמת לפי הכרתו הוא ,מבלי להתחשב כלל עם זה ,אם יתקבלו דבריו לרצון לפני שומעיו או לא .לא כן הדבר בחכם הדורש ברבים בדברי אגדה ,שבם העיקר הוא הרעיון הנשגב במוסר ודעות ,שאותו ישאף הדורש להכניסו בלבות שומעיו ,ולא הביאור הנכון באגדות חכמינו ז״ל ובמדדשיהם ,שהדי לא הרי דורש כהרי מבאר ,לפני הדורש רק מטרה אחת יש והיא ,לסול לו דרך אל לבות שומעיו ולרכוש לו אזנים קשובות לרעיונותיו הוא ,ומאמר האגדה של חכמינו ז״ל ,שעליו יםובו דבריו ,הוא לו דק למסגרת זהב יפה, להשביץ בה את הגיוני רוחו הוא ,ואף אם לא יכוין בביאורו אל האמת לא יגונה בזה כלל ,ובלבד שיתקבלו דבריו ברצון ויכנסו באזני השומעים .אם הצליח בזה הרי השיג את מטרתו ואיש לא יבא עמו בדין על ביאוריו, שהרי כבר אמרו ז״ל ,״אין משיבין על האגדה״) ,תקוני ז׳׳ח ,קסו( .אבל אם לא הצליח ח״ו להכניס את הדברים באזני שומעיו ,כי לא נתקבלו ברצון מאתם ,אז הלא הוליד לריק ויגע לבהלה ,ומה יתרון לו בכל עמלו שעמל בזה? ועל זאת יתפלל איפוא בצדק כל דורש ברבים בעניני אגדה ,מוסר ח 3 ומדות ,שיתקבלו דבריו לרצון לפני שומעיו; ועל תפלה נובעת מעמקי הלב שכזו אין לשחוק כלל וכלל ,כי אם לענות אחריה אמן בפה מלא! את הדרך הישרה בהטפת רעיונות נשגבים של מוסר ודעת ד /על ידי םגרם אותם במשבצת של כתובים שבתורה ,בכדי להכניסם בלבות השומעים ,הורו לנו חכמינו ז״ל ,שמפיהם אנו חיים ,בדרשותיהם הנפלאות הפזורות על פני כל הספרות האגדית שבתלמוד ובמדרשים ,אשר אין מי שיאמר שאמנם כיוונו ז״ל בהן לפשוטו של מקרא .הדרשות ההן לא באו לעקם עלינו את הכתובים ולהוציאם מפשטותס ,אלא שבדרך דרוש לבד נאמרו ,״ואין מקרא יוצא מידי פשוטו״) ,שבת ,סג .(.וכבר כתב אחד מגדולי הראשונים ז׳יל ,״שכונת חכמינו ז״ל בדרשות כאלה היא להסמיכם אל הפסוקים בלשונות שלא ישכח זכרונם ,ולא עהיתה כונתם כלל לפרש הפסוקים כן״) ,הכותב לעין יעקב בשם הרשב״א ז׳י׳ל ,בבא בתרא ,עח ,(:ואין לפיכך להשיב עליהן כלל ,אחרי אשר לא בדרך ביאור נאמרו כי אם בדרך אגדה. והודו חדל לנו בזה את הדרך ,שאפשר להכניס בדרך אגדה באיזה כתוב שהוא אף כונה רחוקה מאד מפשטותו ,ובלבד להכניס עי״ז בלבות השומעים איזה רעיון מוסרי ולימוד נשגב ,שזוהי מטרתן היחידה של דרשות שכאלה. ואם בכתובים מפורשים שבתורה כך ,על אחת ככה וכמה ,שאפשר וגם ראוי לנו הדבר ,להכניס בדרשות חכמינו ז״ל ובאגדותיהם כוונות הרחוקות אולי מפשטות הדברים ,ובלבד להשתמש בהן בתור משבצת יפה ,להשפיע על ידה על השומעים ,שיכניסו בלבותיהם את הדברים היוצאים מלב הדורש ,כי העיקר בדברי אגדה הוא ״הקבלה בלב״! ואולם בכדי שיתקבלו הדברים ברצון מאת שומעיהם דרושים שני תנאים :שיביעם הדורש ״בשפה ברורה ובנעימה״ ,בשפה המושכת את לבות שומעיה בנעימותה ובדידותה; ועוד זאת ,וזה העיקר ,שידע לכוין את הדברים שיהיו ״בעתם״ ,שעל זה נאמר ״ודבר בעתו מה טוב״) ,משלי ,ט ו -כ ג ( . על שני אלה נתן הנביא בן אמוץ תודה לאלקיו ,באמרו ״ד׳ אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר״) ,ישעי׳ ,נ -ד ( ; ויפה פירשו המבארים דל את המלה ״לעות״ ,שהיא מלשון ״עת לכל חפץ״) ,קהלת ,ג -א ( .וכונת הכתוב היא ,כי נתן לו ד׳ ״לשון למודים״ ,להביע את דבריו בשפה מקובלת באזני שומעיו ,ועוד זאת .כי חנן אותו דעה בינה והשכל ״לדעת״, זאת אומרת להבין ,״לעות את יעף דבר״ ,לבחור בכל עת את הדבר הטוב בעתו ,בכדי לחזק בדבריו ידים רפות ולאמץ ברכים כושלות ולתת ״ליעף כדד .וזוהי אמנם רק מתנת אלקים כפולה ,שלא כל אדם זוכה אליה! * * # ומיום שעלה בגורלי להיות ״מקהיל קהלות ודורש ברבים׳ /זה לי ארבעים וחמש שנים *,השתדלתי תמיד עד כמה שעלה בידי בעזרת ״חונן הדעת״ ית״ש ,לשאוף אל מילוי שני התנאים האמורים :להביע את הגיונותי ״בשפה ברורה״ ,בשפה שתהא מובנת לשומעי ומתקבלת על לבותיהם; ולכון את דברי לפי השומעים שבכל עת ועת ובכל מקום ומקום .כי הנה ״העתים משתנות ואף אנו עמהן״ ,יאמר פתגם העולם; ואת השנוי הגדול הזה אנו רואים לצערנו ביחוד בין השומעים שמלפנים ובין השומעים בעתותינו אלה. ״ את חותני הראשונה באיוויא ,בשבת ה ר ב הגאון ר ׳ דוד שלמה ר ב בעיר ההיא. מ ח ש ו ב י ה ר ב נ י ם המובהקים מווילנא/ של דרשתי דרשתי הגדול תרס״א, בעודני יושב ב ב י ת ג ר א ד ז ע נ ס ק י זצ״ל) ,אביו של גאון ישראל מ ר ן ה ג ר ח י ע זצ״ל שהי׳ ה ע ב ר ומבחירי הדור בכית תלמידיו חותני של שהי׳ אחד זציל, קדוש ישראל הגר״י מ ס א ל א נ ם זציל ,ישבתי כ א ר ב ע שניס ,עד שנפטר ל ב י ע בשם ס ו ב ובשיבה טובה ביום ם ׳ ת מ ו ז תרם״ד ,שאז נ ב ח ר ת י ל מ ל א ו ת את מ ק י מ ו ולשבת שנים, בכבוד מיום ישבו משה ארי׳ ליב ל ע ר ב יום על כסאו. על כ ס א א ב י ו הכיפורים. ונפלא ח ו ת נ י זצ״ל שימש הגאון ה מ פ ו ר ס ם ב ד ו ר ו ב צ ד ק ת ו ובגדולתו זצ״ל ,שהי׳ ר ב בעיר הדבר, ב ר ב נ ו ת ב ע י ר ההיא ההיא כי כעשרים ו ש ב ע פטירתו לאחר קרוב ליובל בתורה ,ה ר ב ר ' שנים ,ו נ פ ט ר ב ש נ ת תדי״ח באור ב כ ת ב ידו ה ק ד ו ש ה ע ל מצאו רשום גליון ה ג מ ר א שלו ,על מה שאמרו זיל ,״מת ב ע ר ב יום ר כ פ ו ר י ם סימן רע לוי) ,כתובות ,ק י ג . ( : בזהיל: ב ע ר ב יום ״הני מילי כ ש מ ת הכפורים לפנות ע ר ב ,ל א ח ר שהכין את עצמו ל ה כ נ ס לקדושת היום הקדוש ולא הניחוהו מן השמים ,שאז הוא סימן ר ע לו .אבל אם מ ת ב ע ר ב יום הכפורים בבוקר ב ס ר ם הכין את עצמו לקדושת היום הקדוש הבא, הרי זה כאילו מ ת באחד משאר ימות השנה ,ואין בזה כ ל סימן ר ע לוי ,ויהי ה ד ב ר ל נ ס ,שעל עצמו כ ת ב את ה ד ב ר י ם ההם. הרבנות שלשלת בעיר לתשעים שנה ,והיתה סערת איוויא נמשכה חביבה עלינו ער איפוא במשך במשפחתנו שלשה דורות ,ק ר ו ב של ל ב ל י החליפה בעיר א ח ר ת נדולה מ מ נ ה < ו ר ק מ פ נ י מ ל ח מ ת העולם הראשונה וכיבוש החבל ההוא בידי ל נ ג ב רוםיא בתחלת שנת תרע״ו .שמה נ ת ק ב ל ת י ל ר ב האשכנזים, נאלצתי לעזבה ולצאת בעיר הגדולה מ א ר י ו פ א ל על ש פ ת הים האזובי ,ובה ישבתי ב כ ב ו ד עד ת ח ל ת ש נ ת ת ר פ ״ ב ,עד שובי לארץ מ ו ל ד ת י פולין .א ח ר י ש ו ב י שמה נתק.לתי לרב בעיר יאגוםטאוו, אצל סובאלק ,ומשם נקראתי בשנת תרפיה לעיר וואלקאוויסק ,ל מ ל א ו ת את מ ק ו מ ו של ה ר ב הגאון ר ב י אבא י ע ק כ הכהן ב א ר ו כ ו ב זצ״ל ,א ח ר י עלותו לימי ז ק נ ת ו ל א ר ץ ישראל .שמה ישבתי עד סוף ה ל ו ם למלאות את מ ש ר ת שאני הרב יושב ולחונן ע פ ר ה , פה, לאגודת ועיני הקד״לות שנת תרציג ,עד ביאהאננעםבורג ו ב מ ד י נ ת נשואות ל א ר צ נ ו הקדושה, בואי טראנםוואאל ,וזה לי י י ב יזכני נא ד ׳ הבוחר שנים בציון לעלות שמה ד לפני עשרות בשנים כשהי׳ הרב עומד לדרוש ברבים ,באחת מקהלות הקודש בערי מושבותינו הקודמות ,שנחרבו לאסוננו הנורא בעו״ה בימי רעה אלה, הי׳ הדורש דואה לפניו קהל שומעים ,שהיו ברובם יודעי ספר ,ואף בני תודה במדד ,מרובה ,יהודים מהחדר הישן ,שלא רק הפסוקים שבכתבי הקודש היו על לשונם ,אלא אף מאמרי חכמינו ז״ל היו שגורים אצלם ,עד כי כשהי׳ הדורש מזכיר את ראשיתו של איזה מאמר חדל ,היו שומעיו יודעים לגמור אותו אחריו ,ולהגיד מראשית אחרית .לא הי׳ להדורש כל צורך לתרגם לשומעיו את הדברים כפשוטם ,אלא להרצות לפניהם איזה דבר חידוש ,ביאור נכון או רעיון מחודש .לא כן בימינו אלה ,כשנתמעטה לדאבוננו ידיעת התורה בכלל ,וביחוד בארצות גלויותינו אלה ,הרחוקות ממרכזי התורה הקודמים ,והשומעים הם ברובם הכי גדול רחוקים לא רק מידיעת מאמרי חדל ,אלא שאף פסוקים מפורשים בתורה ובכתבי קדשינו מוזרים להם ,בעיניהם כל הדברים הללו אינם אפילו ״כספר החתום״ ,שהרי ספר חתום אפשר לפתחו ולקרוא את האמור בו .עליהם יוצדק לאמד בדברי הנביא ,״וניתן הספר על אשר לא ידע ספר לאמר קרא נא זה ,ואמר לא ידעתי ספר״) ,ישעיה ,כ ט -י ב ( .להאיש שאיננו יודע קרוא ,הרי גם הספר הפתוח לפניו הוא לו כספר החתום .וכן הלא המה לצערנו הגדול כל ספרי קדשינו, בין שבע״פ ובין שבכתב ,לרוב השומעים בימינו אלה ובמדינות הללו, ספרים חתומים על שבעה חותמות ,באין פותח אותם ובאין קורא בהם .לפני קהל שומעים שכאלה הלא אי אפשר להגיד מה שאפשר הי׳ להגיד לפני השומעים שמלפנים .לפני אנשים שכאלה צריך פשוט לתרגם את הדברים בשפה מובנת להם ולהסבירם להם ,בכדי שיכנסו לאזניהם כפשוטם ,בצרוף השבצת איזה רעיון מוסרי במסגרת הדברים ההם* לרגלי זאת נשתנו צורת הדרוש ותוכנו בימינו אלה תכלית שנוי ממה שזןיו בעבר הבלתי רחוק כל כך .עובדא מעציבה היא ועמה עלינו בהכרח להתחשב ,אם שואפים אנו שיכנסו דברינו באזני השומעים. * * • במשך יובל השנים ,בקירוב ,שאני דורש ברבים ,הי׳ עלי כמובן לדרוש דרשות דבות מאד על נושאים מנושאים שונים ,והדרשות עצמן מה שונות היו בתוכנן ובצורתן ,לפי שנויי העת והמקום ,להתאימן למטרת הכנסת הדברים באזני שומעיהם .במשך העת הארוכה הזאת נצבר אצלי ת׳ ל חומד רב של רשימות קצרות ,שרשמתי לעצמי והצבתי לי ציונים לבל ישכחו הדברים ממני ,אבל לא לקחתי לי מועד לסדר את הדברים ולערכם בצורת ספד דרושי .ולא זו בלבד שטרדות החיים וסבות פרטיות שונות עצרוני מזה, 71 אלא שבכלל חשבתי ענין חבור ספד שכזה לדבר שאץ לו ערך קיים .הדי יודעים אנו מפי הנםיון ,שאף ספרי הדרוש היותר מובחרים ,ספרים שעשו בשעתם רושם כביד ונחשבו לספרי מופת בישראל ,אף הם נשכחו עד מהרה ואין קורא בם יותר .ידועה היא מליצת חכמינו ז״ל על הכתוב ״דפדוני בתפוחים״) ,שה״ש ,ג-ח> ,לאמר ,״אלו האגדות שריחן וטעמן כתפוחים״) ,מדרש חזית(, ז .א .שכמו התפוחים הללו ששבחם הוא בזה שהם חדשים מקרוב באו ואך זה עתה נקטפו מן העץ ,ועדיין טעמם וריחם לא נמר, ,ומשנתישנו מעט ופניהם קומטו ונבלו הרי פג טעמם וריחם הטוב נדף מאתם ,כן המה גם האגדות ,הנעימות לשומעיהן רק כשהן חדשות ולא כשהן מתישנות ,בניגוד גמור לאותן ״ההלכות המאוששות״ ,שנמשלו ליין ,שכל מה שהוא מתישן הרי הוא משובח יותר .וכן הדבר בספרי דרוש ואגדה ,שאין אדם פונה אל הישנים כי אם אל החדשים ,ועליהם יתכן להמליץ בדברי הכתוב ״וישן מפני חדש תוציאו״) ,ייקרא .כ י -י ( .ספרי רבי יהונתן מפראג זצ״ל בהלכה ,חתומים והכרתי ופלתי ,לא יאבדו לעולם את ערכם הגדול ולא יסורו מנגד עיניהם של העוסקים בתורה; ומשלות ״יערות הדבש״ שלו נשמו בימינו אלה מאין עובר בם עוד ,וכן הדבר בכל ספרי הדרוש מהדורות הקודמים ,ואף במובחרים שבהם; אין מי שיסור ללון כעת ב״אהל יעקב״ של המגיד מדובנא ,ואין שותה מים מ״אפיקי יהודה״ של המגיד מסלונים ,זכר שניהם לברכה .חשבתי איפוא בלבי שאין כדאי כל הטורח שבדבר ,לטפל בסדור ספר דרושי ,ספר שאף באופן היותר מוצלח תהי׳ הצלחתו קצרת ימים ,ועד מהדד• ישכח זכרו. משכתי לפיכך את ידי מזה וכה חלפו עברו עלי שנים רבות ,עד אשר באו לנו ימי הרעה הגדולה ,ימי השמד הנורא של פולמוס עמלקי זמננו ימ״ש, שהחריבו את נאות יעקב ,בגזרם עלינו גזירת כלי׳ ואבדון ח״ו. שש שנות בלהות נוראות עברו עלינו מאז פרצה מלחמת העולם השנית, עד אשר זכינו םו״ס לראות ,בחסדי ד׳ בעל המלחמות ,את מפלתם המחפירה של רשעי ארץ ההם ,כי נתקיים בם דבר הכתוב ,לאמר ,״אחרית רשעים נכרתה״) ,תהלים ,ל ז -ל ( .אבל בטרם נכרתו המה מן העולם ,העלו שואפי דם נקיים ההם את הכורת על בית ישראל .מיליונים מאחינו הוצאו על ידם לטבח באכזריות נוראה; קהלות הקודש בכל ארצות אירופא ,שנכבשו תחת ידיהם נעקרו משורש ,ויושביהן נידונו למות בכל מיני מיתות משונות .ביחוד גדל הטבח בארצות פולין וליטא ,מרכזי היהדות במשך מאות בשנים .מחיצה של ברזל ואש הפסיקה בין אחינו האומללים בארצות ההרגה ובינינו בארצות החופש; מחיצה נוראה ששללה מאתנו כל יכולת לדעת אל נכון מה נעשה שמה בעמק הבכה ההוא ,וכל אפשרות להושיט יד עזרה לנאנחים ונאנקים שמה מתגרת יד האויב האכזרי ,ורק אנקת אסירי עוני וברזל ,אנקת ח •ו הלקוחים למות באין פודה ומציל להם ,הגיעה אלינו לפעמים מרחוק ,אנקת ״אוי נא לגו כי שודדנו״! אסון האומה כולה ,שכמוהו לא נהי׳ עוד מיום גלות ישראל מעל ארצו ,החשיך עיני כולנו ודיכא לארץ רוחנו; ואולם נוסף על האסון הכללי של בית ישראל כולו בכלל ,עוד נגעה בי יד ד׳ לדכאני באסון פרטי נורא, שהחשיך עלי את עולמי ,עד כי לא קמה בי עוד רוח .אחת מבנותי ,חוה שמה ,חמודת נפשי ,צנועה וחסודה ,מצוינת לטובה במעלות רוחה ובהליכותיה עם אלקים ואנשים ,יחד עם בעלה ,חתני האהוב ,הרב ר׳ ישראל לבוביץ, )בנו של אותו צדיק ,הרב ר׳ ירוחם זצ״ל ,הנודע בישראל בשמו ,המשגיח בישיבת מיד המעטירה( ,שהי׳ ר״מ בישיבת דאמאילעם בווילנא ,המה עם שלשת ילדיהם ,שתי בנות קטנות ,לאה ורוחמה ,ובן אחד קטן ,מאיר ,ילדי חן המסולאים בפז ,נשארו לאסוננו בווילנא ,למרות כל עמלי והשתדלות להצילם משם .ומאז נפלה העיר ההיא בידי האויב האכזרי ימי־ש ,נאבדו ממני בתוך הגולה אשר בעיר ההרגה ההיא ,ורק ד׳ היודע מה קרה עמם שמה! אסוני הפרטי ההוא הוסיף עוד יותר לדכאני עד עפר ,עשתנותי נבוכו מבלי אשר יכולתי למצוא מרגוע לנפשי ,ומבלי כל אפשרות לי להסיח דעתי אף לרגע ממחמדי נפשי ההם ,כי איך אשכחם ואיך אמצא נוחם לנפשי עליהם! ובכדי להפיג מעט את צערי וכאבי ,ולהשכיח לרגעים את יגוני ודכאוני ,החלטתי להשקיע א״ע באיזו עבודה רוחנית ,שתדרוש את ריכוז דעיונותי וצמצום מחשבותי .ואחרי לילות נדודים רבים גמרתי בדעתי לגשת אל העבודה שהזנחתיה זה כמה ,היא עבודת סדור רשימותי וציוני ,לסדרם ולערכם בצורת מאמרים מסודרים לפי שבתות השנה ומועדיה ,מבלי כל מחשבה תחלה ומטרה קודמת ,להוציאם לאור בתור ספר דרושי ,כי אם למען הפיג את צערי בעבודתי זו ,ולמען הרגיע בזה את נפשי הסוערת; ואחרי שנות עבודה רבה ומרוכזת יצאו מתחת ידי מאמרים רבים ,שנצטברו אצלי ויהיו לספר שלם. , * * # אכן רוח היא באנוש לקוות תמיד לטוב ,וכל עוד שאין האסון ברוד לנו מבלי כל צל של ספק ,הרי אנו מוסיפים לשעשע א״ע בתקוה טובה, כי אולי נעשה איזה נם ,ואולי לא קרה אותו האסון הנורא ,שאותו אנו יראים כ״כ ,אחרי אשר מחריד מאד הדבר ,להשלים עם הרעיון שהכל כבד אבד ,וכי אין על מה לקוות עוד .כך הוא טבעם של בני האדם ,להחזיק בתקוה ,ולו גם רפוי׳ ומחוסרת כל בסיס נכון ,כאדם הטובע בגלי ים סוער, ז שהוא אוחז אף בקש נדף; ותקוה רפויה זו מנעמת לו להאדם ,שלבו מלא פחד ויאוש מר ,את מרירות המציאות האכזרית ,ומפיחה בו רוח חיים לבל יאבד את דרכו .גם אנכי שעשעתי את עצמו במשך כל אותן השנים הנוראות בתקוה טובה ,כי אולי קרה איזה נם ואולי ניצולו באורח פלא אלה הקרובים אל לבי ויקרים לי מחיי; ואם לא כולם ניצולו מידי המרצחים האכזרים ,אולי נשאר לכה״פ שריד מהם ,מההורים היקרים או מהילדים הנחמדים ,ואולי עוד אזכה בחמלת ד׳ עלי ,להתבשר מאתם בבשורת חיים ושלו׳ .תקוה רפוי׳ וו הפיחה בי רוח אומץ ,והנעימה לי במעט את מרירות מחשבותי הנוגות; אבל ,אהה לתקותי כי נכזבה! הנה זה כשנה ויותר מאז שוחררה העיר ווילנא מידי העמלקים ימ״ש ,ואף כבר זכינו לשמוע את בשורת הנצחון הגמור של ממלכות הברית על רשעי ארץ ההם ,״ובאבוד רשעים רבה״) ,משלי ,י -י ( ; אבל אוי ואבוי לנפשי הסוערת, כי למרות כל זאת לא זכיתי עדיין לשמוע אף שמץ דבר מיקירי לבי ההם שבאבדו ממבי ,והיאוש המר יתקפבי ובלב קרוע ומורתח אשאל מרה ,האומבם אבדה כבר כל תקוה לי? האמנם לא אוסיף עוד לשמוע מאתם מאומה ,״כי ארד אבל שאולה״ אל בתי חמודת נפשי ומשפחתה! רק אתה ד׳ הוא היודע! ומתון״ מחשבות נוגות שכאלה ,בהמצאי במצב נפש מדוכא ,באתי לידי החלטה להוציא לאור את ספרי זה ,שבו נכללו מאמרי שערכתי בעודני מפרפר בין יאוש ותקוה ,בין פחד לגורלם וצפיית ישועה ורחמים; ואם ח״ו אין כל זכר למו עוד בין החיים ,יהי נא ספרי זה להם לזכרון ,ונשמותיהם הקדושות תהיינה צרורות בצרור החיים יחד עם נשמות כל ״קהלות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם״ .יזכרם אלקיבו לטובה וינקום נא לעינינו נקמת דמם השפוך! והמנחם ציון ובונה ירועלים הוא ינחמנו ,ויגדור נא את פרצות עמנו בית ישראל ,וישלם נא נחובי! לנו -נחמת ציון וירושלים ,כאמור ״כי נחם ד׳ עמו גאל ירושלים״! המחבר א בחודש הנחמה ,תש״ה .יאוזאננעסבורג. .1ב. בפתח השער של החלק הראשון ממפרי זה אני מוצא לי לחובתי הנעימה ,להביע בזה את תודת נפשי לבני חביבי צור לבבי, גדול בתורה ובמדעים ובמעשים טובימ ,הרב ר׳ דוד שלמה שליט״א, עורך דין בתל אביב ,בעד עבודתו הרבה מאד בסדור ספרי זה והוצאתו לאור .יתברכו נא הוא ורעיתו העדינה ליפשא שתחי /נהיא בת אחותי הצדקנית מרת מינדא ,נשמתה עדן( ,עם שני בניהם ובתם היחידה ,יגדלו אצלם לרוב נחת ,בכל הברכות המעולות שבתורה .כן עלי להביע בזה תודה וברכה לחתני חביבי הרב הגאון המפורסם וכוי, כש״ת הרי״ל הכהן שליט״א ,שהי׳ ר״מ וחבר הרבנות באנטווערפן, ואחרי אשר ניצל משם בחסדי השי״ת והגיע לשלו׳ לנוא־יארק ,נתקבל שמה לר״מ במתיבתא רבתא שעל שמו של הגאון רבי יעקב יוסף זצ״ל, ומשם הי׳ לי לעזר רב בעבודת ספרי זה .שבע ביום אהלל י־ה על כל הטובות אשר גמלנו ,להציל אותו ואת רעיתו ,היא בתי הבכירה חביבת נפשי דבורה שתחיי ,עם שני בניהם ובתם היחידה ,יגדלו אצלם לחב נחת ועונג ,מחרב האויב האכזרי ימ״ש ,ולהביאם אל המנוחה ,כה יוסיף ד׳ למשוך את חסדו עליהם תמיד ,ויזכו נא גם המה לעלות לציון ברנה, והלואי שאזכה גם אני למיסק לארעא קדישא ,ולשמוח שמה יחד עס כל אשר לי בשמחות בניהם ובנותיהם שיחיו ,כה יתן נא ד׳! uiל מ י ת ו ד ה לאחי חביבי נדיב החח !מר ו ו א ל ף שיחי׳ זאב ב נ ו א ־ יא רק בעד עזרתו הנדיבה להוצאת ספרי זה לאור. Iלוכד נשמות I הורינו היקרים והחביבים: אבינר בוורנר ומאודנו הרב ר׳ ש א ו ל בהרב ד׳ ח י י ם א ד י ה זצ״ל, למשפחת ה ש ח ר ר י מ מעיר מיד ,נפטר בשם טוב בידם י׳ ניסן תרע״ח בווארשא. ; אמנו הצדקנית יקרת הנשים מרת צ י ר ל בת חרב ד׳ ז א ב ו ר א ל ן5 ר ו ד ק י ן זצ״ל מבוטען ,בן בנו של הגאון הגדול המ״מ ברוילנא בדורו שלהנר״א ,רבי י ח ז ק א ל ם י י ב ל זצ״ל .בעל םפר תולדות אדבז. נסטרה בשם טוב ביום כ״ו חשון תר״ע בווארשא. אחיותינו היקרות: ש ר ה ) ,אשת ניסנו הנכבד הר׳ימ ג ב י ר צ מ ן שליט״א בתל אביב( נפטרה ביום י״א לחודש אדר שנת תרס״ט בתל־אביב. מ י נ ד א) ,אשת גיםנו הנכבד הדא״צ ד ו נ ח י ן שליט״א בתליאביב( נסטרה ביום ח' לחודש אלול שנת תרפ׳׳ט בווארשא. א ח י נ ו ה י ק ר ,ר׳ ב ן צ י ר ן ז״ל,נפטר בדמי ימיו ביום י״דלחודש םיון שנת תר״ 7בנוא־יארק. בנו יחידו של אחינו היקר ל י י ב נ״י ,מ ש ה ד ו ד ז״ל ,שנפל חלל על שדה קטל באירופא ,בשרתו בצבא ארץ מולדתו אמריקא ,ביום י״ב לחודש תשרי שנת תש״ה ,ישלס ד׳ נחומים להוריו היקרים ולכל משפחתנו. ת ו כ ן הפרשה בראשית בראשית בראשית נח לד ?ו וידא חיי שדה תולדות/לשבת שובה/ ויצא וישלח וישב מקץ /לחנוכה / ויגש ויחי שמות-וארא בא בא בא בשלח יתרו משפטים תרומה תצוד! תצוד• תשא /שקלים / תשא /שקלים / תשא /שקלים / ויקהל-פקודי ה ע נ י נ 1 ם שם המאמר מלחמה ושלום צדקה ושלום צדקה שלא לשמה ברכת היין ברית המילה וברית הארץ צדקה ומשפט שדה ורבקה מחילת העוגות וטהרת הכפרה מפתח הגאולה זריעה וקצירה שעבוד וגאולה נס חנוכה צדקת יוסף נצח ישדאל סוד הגאולה ארץ ישראל לעם ישראל גאולה ותשובה חוזק יד ויד חזקה שירת הים שירת עולמים רפואה שלמה מסיני צדקה ,עומר ומזבח המשכן והמן נר תמיד כתנות כהנה קרן ישראל שלום על ישראל אחדות ישראל תעודת המשכן בישראל עמודים א - יג - כז - לג - מה - נח - סו - עז - פו - צז - קח - קיז - קל ־ קמא - יב נו לב מד נז סה עו פר. צו קז קטז קכט קמ קנ קנג - קסד - קעד - קפב - קצג - רו - רכ - רלד - רמו - רנו - רסא - רעב - רפג - רצד ־ קסג קעג קפא קצב רה ריט רלג רמה רנה רס רעא רפב רצג שד בראשית לפרשת בראשית /מאמר א/ ושלום. מלחמה ליהודים היתה אורה -זו תורה) .מגילה ,טז(: א. שאלת כל השאלות בעולם ,שאלת עולמים שבפתרונה תלוי גורל כל האנושיות כולה ,היא שאלת המלחמה והשלום .שאלה זו לא תמול נולדה, וכימי עולם ימיה ,כי מיום ברוא אלקים אדם על הארץ ,מאז נולדו שני האחים הראשונים ,קין והבל ,לא חדל שפך הדם בעולם .מאז ומקדם יד איש באחיו תמיד ,ושאיפת המלחמה מביאה מות ואבדון על גוי ועל אדם גם יחד. החרב היא השופטת היחידה בעולם ,והיא מתהפכת וגוזרת על ימין ועל שמאל, ונהרי נחלי דמים יציפו ארץ ומלואה .את תוצאותיה הנוראות של המלחמה אנו רואים ביחוד בימינו אלה ,ימי מלחמת איתנים ,ימי חרב ואבדון בעולם. ולמרבה האסון ,הנה החרב הפשוטה של האדם הקדמוני ,חתיכת הברזל )יחזקאל ,כ א -ט ז ( , שהוחדה וגם מורטה ,״לתפוס בכף לתת אותה ביד הורג״, לא עמדה על מקומה ולא נשארה במצבה הקדמוני .היא הלכה והתפתחה מדוד לדור ומתקופה לתקופה ,פשטה צורה ולבשה צורה ,עד שהיא מופיעה לעינינו כיום הזה בדמות כלי מות נוראים ,מחריבי ארצות ומשמידי אלפי רבבות אנשים יום אחד .כי השחית האדם את דרכו על הארץ ,להשתמש במתנת האלקים שניתנה לו ,היא הדעת ,לרעה ,להמציא חדשים לבקרים כלי מות, כלים מכלים שונים .וככל אשר הלכה התרבות האנושית הלוך והתפתח, בהמציאה המצאות נפלאות לשפר על ידן את חיי האדם ,כן הלכה גם החרב והתפתחה גם היא ,ברתמה למרכבת המות שלה את כל אותן ההמצאות הנפלאות ,שהיו צריכות להביא ברכה לעולם ,ותחת ברכה הביאו רק קללה, הרם וחורבן .החרב למדה לעוף במרומים ואף לשוט במצולות ים ,והיא ממטרת ממעל להבות אש ותמרות עשן ,ומחרבת בן רגע ארצות נושבות ועדים מלאות כצאן אדם; והיא גם שולחת ממעמקי ימים חצי מות ,להטביע על ידם ב ש ב ת ו מ ו ע ו בנבכי תהומות אניות מבצר על כל יושביהן הרבים ,ומכל אפסי ארץ אך צוחה אחת נוראה נשמעת ,צוחת המות ,ילידת משק החרבות בעולם. אבל האם ״הלנצח תאכל חרב״? האם אמנם אין כל תקוה לבני האדם להנצל ממנה? גם שאלה זו לא תמול נשאלה וכימי עולם ימיה ,וכבר שומה היתד״ לפי מליצת חכמינו ז״ל ,בפי האדם הראשון .כי הנה לאחר שגודש בחטאו מגן עדנו ,״לעבוד את האדמה אשד לוקח משם״ ,השכין ד׳ ״מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת״) ,בראשית ,ג ,כ ג -כ ד ( .ועל החרב המתהפכת ההיא יאמרו לנו חכמינו ז״ל ,״שהיא מתהפכת על האדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו ומרגליו ועד ראשו״) ,בר״ר ,פכ״ ( .קורא הדורות מראש הראה לאדם את קורות הדודות הבאים ,ואת העתידות של בניו אחריו, בהשחיתם את דרכם על הארץ ,לשלוח לחרב את ידם; כי תלהט אותם אז אותה החרב מראשם ועד דגלם ,מראשית ימי עולם ועד אחרית הימים .ובראות האדם את תוצאותיה הנוראות של החרב ,צעק בחרדת נפש ,לאמר ,״מי מציל את בני מאש לוהטת זו״?) ,שם(. והוסיפו חכמינו ד ל לאמד לנו עוד במליצתם שם על החרב המתהפכת, ״שהם מתהפכים פעמים אנשים ,פעמים נשים ,פעמים רוחות ,פעמים מלאכים״. ומה עמוקה וחודרת היא האמת ההיסטורית הכלולה בדברים השנונים הללו! הפליאו חכמינו דל לתת לנו בדברים קצרים ושנונים השקפה ברורה ,על אותם הנושאים השונים של החרב למיניהם ,שבהם תשתמש למטרתה ,להביא מלחמות בעולם ,על ארבעה סוגים שונים ,נושאי החרב ,הראו לנו בדבריהם אלה! א ב. אנשים! יש אשר יופיעו על במת ההיסטוריא ״אנשים״ גבודים ,כבידי דוח ועריצי נפש ,שואפי קרבות ולוכדי ארצות; והם בשאיפתם הבלתי מוגבלת לדכא ארצות רבות תחת רגליהם ,ולשפוך את ממשלתם על עמים רבים ולהכניעם תחתיהם ,יביאו מלחמות נוראות בעולם .מן נמרוד ועד סנחדיב ונבוכדנצר ,ומן אלכסנדר המוקדוני ועד נפוליון הצרפתי ועד ימינו אלה ,לא חדלו מקרב הארץ ״אנשים״ שכאלה ,שהופיעו בעולם מתקופה לתקופה וחרבם שלופה בידם .שואפי קרבות ושלטון הללו הציתו את אש המלחמה ,פעם בארץ זו ופעם בארץ אחרת ,והאש פורצת תמיד כל גבולות ומחריבה ארצות רבות .ומה רבו חללי החרב שנפלו כדומן על פני השדה במלחמות הבלתי פוסקות של אלה ה״אנשים״ ,נושאי החרב ,שהטביעו את העולם בדם ובדמעות! ב ר א ש י ת ג נשים ! ויש אשר הופיעו בעולם ״נשים״ יפות ,שהביאו לידי מלחמות נוראות ולידי שפך דמים רבים .התורה מספרת לנו על דבר דינה בת יעקב ,שחשקה בה נפשו של ״שכם בן חמוד החוי נשיא הארץ ויקח אותה ויענה״ ,ומעשהו זה של אותו רשע הביא לידי תוצאות נוראות ולידי הרג רב ; כי אחיה לא יכלו נשוא את החרפה ,שהמיט עליהם הערל ההוא ,״כי נבלה עשה בישראל״ .ובקנאתם לאחותם התמימה חגרו ״איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר״ .וכפי אשר יסופר ברחבה בספר הישר נאספו יושבי הארץ ,ויבואו לנקום את נקמת אנשי שכם מיעקב ובניו ,כאשד חזה זאת אביהם הזקן מראש ,באמרו לשמעון ולוי בניו5 ,אמד ,״עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ,ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי״) ,בראשית ,לד( .ואמנם היו אז יעקב ובניו בכל רע ,עד אשר הצליח בידם ,בחמלת ד׳ עליהם ,להתגבר אחרי מלחמות רבות וכבידות על אויביהם מסביב .וכל זה בא להם בגלל אשה אחת ,שאיזה נואף חמד את יפיה! ומה נוראות היו התוצאות של מעשה ״פלגש בגבעה״! מעשה זה של ״זמה ונבלה בישראל״ הביא לידי מלחמת אחים נוראה בין שבט בנימין ובין יתר שבטי ישראל .הרבה רבבות נפלו מישראל במלחמה ההיא ,ושבט בנימין כמעט שלא נכחד כלו מישראל ,ככל אשר יסופר בספר השופטים) ,פרקים י ט -כ א ( . וכל זה אירע להם בגלל אשה אחת שהתעללו בה ״אנשי בני בליעל״ ! ודברי ימי עולם יספרו לדור על מלחמות נוראות במשך של שנים רבות בגלל ״נשים״ יפות ,כהילני היונית וקליאופטריא המצרית ועוד רבות אחרות. ובצדק אמד אחד מחכמי האומות ,כי חוטמה היפה של קליאופטריא השפיע על מהלך דברי הימים ,וכי לו היי לאשה ההיא חוטם מכוער ,כי אז היתה השתלשלות המאורעות ההיסטוריים של התקופה הקדמונית ההיא מקבלת צורה אחרת לגמרי! רוחות ! דוחות באות ומנשבות בעולם מתקופה לתקופה ,רוחות ותנועות של שאיפה לחופש ולדרור .הרוחות הללו מתחלתן הן רק נחלת יחידים מועטים, אנשים בעלי רגש וכבידי רוח ,הנכונים למסור את נפשם בעד שאיפותיהם, להביא גאולה לנדכאים ולעשוקים .אבל מעט מעט הולכות הרוחות ההן ומתפשטות בין חוגי הנדכאים ,הנאנחים והנאנקים תחת שבט הנוגש של עושקיהם העריצים; וסוף סוף הן בוקעות להן דרך ומתפרצות החוצה ,בצורת תנועות של מדד ופריקת עול .מהפכות נוראות מתחוללות אז ,מהפכות העוקרות משורש סדרי עולם קבועים מדור דוד ,והן מציפות ארץ ומלואה בנהרי נחלי דמים .העשוקים קמים על עושקיהם ,להנקם בהם בחמת רצח ד ו מ ו ע ד ש ב ת בעד כל העול שנעשה להם ; ומשניתנה רשות למשחית שוב אינו ׳ מבחין בין רשע לצדיק ,והחרב הנוקמת של המהפכנים גוזרת על ימין ועל שמאל ולא תדע רחם ,והיא ממיטה מות ואבדון על אנשים נקיים החפים מכל פשע, ודמי אדם מוגרים כמים .על התוצאות הנוראות של מהפכות שכאלה ,שבאו לעולם בתקופות שונות בעקב ,,רוחות ותנועות ,יספרו לנו דבדי ימי עולם, ובתקופתנו האחרונה הנה אנו בעינינו ראינו את אשר עוללה המהפכה הגדולה בארץ ,,אדום ,אשר הרוגיה עצמו מספר וחלליה מה רבו! ומה שנורא ביותר הוא ,כי ״רוחות״ שונות ומתנגדות נושבות בעולם ,והן מתנגשות זו בזו ,ומביאות לידי סערות איומות של צחצוח החרבות ולידי שפך דמי אדם במדה מרובה ! ,, ,, מלאכים ! ״תחת שלש רגזה ארץ״ יאמר הכתוב) ,משלי ,ל , ( -והראשון שבהם הוא ״עבד כי ימלוך ,ואין כל פלא לפיכך אם דוחות פרצים, המרימות את דגל המרד לא רק נגד סדרי עולם של מלכותא דארעא ,כי אם גם נגד יסודות האמונה במלכותא דרקיעא ,בוקעות להן דרך בכח החרב, ומשתמשות באש ובברזל להשגת מטרותיהן המהפכניות .אבל מה נורא הדבר, כי גם אלה שהופיעו לעולם .בתור ״מלאכים״ ,השלוחים ממרום ,לדברי מאמיניהם ,לנבא בשם אלקי החסד והרחמים ,ולהטיף למלכות שמים עלי ארץ, לצדק ולמשפט ולאהבת אחים ,כי גם המה באו רק בכח החרב המתהפכת ! דברי ימי עמי תבל ,וביחוד דברי ימי עמנו אנו ,הכתובים בדם ובדמעות, יספרו נוראות על הצלב ועל חצי הירח ,ששניהם גם יחד סללו להם דרך בעולם דק בכח החרב ,ואת ממשלתם שפכו עלי ארץ רבה דק בשפכם דמי אדם כמים .ומני אז הופיעו בעולם ה״מלאכים״ ההם ,לא חדלה החרב האכזרי מלהתהפך בעולם ,ומי ימנה ומי יספוד את חללי החרב הנוראה ,שהביאו לעולם אלה ה״מלאכים״ ! אלה הם ״ארבעת אבות הנזיקין״ ,נושאי החרב בעולם ,שהם מופיעים בדמויות שונות ,״ומתהפכים פעם אנשים ,פעם נשים ,פעם דוחות ,פעם מלאכים״ ,ובידי כולם למיניהם חרב נוראה ,חרב ״המתהפכת על האדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו ומרגליו ועד ראשו״ ,והיא מביאה עליו מות ואבדון ! ובראות האדם הראשון בעיני רוחו את תוצאותיה הנוראות של ״החרב המתהפכת״ ההיא ,התפרצה מלבו הקריאה המיואשת ,לאמר ,״מי מציל את בני מאש לוהטת זו״ ? ! ומני אז ועד עתה הולכת שאלה איומה זו וחוזרת ונשאלת בכל דוד ודור ,מי יציל סוף סוף את בני האדס מאש לוהסת של החרב ? כ א ,, , ב ר א ש י ת ה ג. שאלת עולמים זו של האדם הראשון לא נשארה בלא תשובה ,וכפי שיספרו לנו חכמינו ז״ל שם באה עליה תשובה קצרה ,לאמר ,״חרב תורה״ ! תשובה נפלאה זו תבואר לנו בהעלותנו על לב את דרשת חכמינו ז״ל על הכתוב, )מגילה ,טז.>: ״ליהודים היתה אורה״) ,אסתר ,ח -ט ז ( ,לאמר ,״אורה זו תורה״, אורה ותורה הן איפוא שתים שהן אחת ; כי זוהי תעודת התודה להביא אורה לעולם ,אורה פנימית ,אור הדעת את ד׳ ,ואור התורה הוא הוא שיציל את בני האדם מאש לוהטת של החרב ! כי הנה כשם שבנוגע להאורה החיצונית ,אור השמש הנראה לעיני בשד, ההפך הגמור ממנה הוא החושך ,חשכת הלילה ,ואוד וחושך אינם יכולים לבוא כאחד ,כי הם שני דברים הפכיים ,״ומעט מן האוד ידחה הרבה מן החושך״, )חובת הלבבות ,יחוד המעשה ,פ ״ ה ( ; כן הוא גם בנוגע להאורה הפנימית ,אוד הנפש, שההפך הגמור ממנה הוא החושך שבקרב לב האדם ,שהוא נורא הרבה יותר מהחושך החיצוני. על החושך הפנימי ההוא יאמרו לנו חכמינו ז״ל במליצתם על הכתוב, ״ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך״) ,דברים ,ה -כ ( ,וז״ל :״וכי יש חושך למעלה ? והא כתיב ונהורא עמיה שרא ,אלא זה מלאך המות שקרוי חשך״, )ויק״ר ,פי״ח( ; וכן אמרו עוד על הכתוב ,״וחשך על פני תהום״) ,בראשית ,א -ב ( , ״זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות״) ,תנחומא וישב(. והנה לא הביאו חכמינו ד ל שום ראי׳ מאיזה פסוק שבתורה להנחתם זו ,שמלאך המות קרוי חשך ,ומנין להם זה ? אלא שדבר זה אינו צריך באמת לשום ראי׳ ,ולקוח הוא מנסיון החיים .חכמינו ד ל קראו בשם ״חשך״ למלאך המות ,שיצרו להם בני האדם בעצמם לרעתם ולחותם ,הוא החרב, כי הוא ״מחשיך פניהם של בדיות״ .ואם על המלאך המות הטבעי ,יציר כפיו של הקב״ה ,נאמר שהוא ״טוב״) ,בר״ר ,ט( ,כי כל מה שברא הקב״ה בעולמו הוא הכל לטובתו של האדם ,אף שאין אנו קרוצי חומד מכירים לפעמים, מפני קוצר השגתנו ,את הטובה שבמעשיו ית״ש ,הנה מלאך המות ,יציר כפיו של האדם בעצמו ,הוא כלו דע ,כי הוא ״לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון״) ,דברים ,כ ח -נ ( ,והון 1מכרית ״עולל מחוץ בחורים מרחובות״) ,ירמיהו ,ט ־ כ ( ; ורע וחושך הם שנים שהם אחד ,כשם שהאור ,שהוא הפך החושך ,הנהו אחד עם ״טוב״) ,קהלת ,י א -ז ( ; ומקרא מלא הוא ״יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע״) ,ישעיהו ,מ ה -ז ( ,הרי שהקביל הכתוב את הרע אל החושך; ובצדק קראו איפוא חכמינו ד ל למלאך המות הרע הזה בשם ״חושך. ן ש ב ת ו מ ו ע ד את החושך הזה של מלאך המות ,הוא החרב ,אפשר לגרש מן העולם רק על ידי אור הדעת את ד׳ ,אור הנפש ,אשר עליו יאמר הכתוב ,״כי אשב בחושך ד׳ אוד לי״) ,מיכה ,ז -ח ( ,וחזון העתיד של ״אחרית הימים״, כי ״לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״ ,יתגשם בעולם דק לאחר שישמע ממרומי הרי ציון קול נביא ד׳ ,הקורא בכח לאמד., ,בית יעקב לכו ונלכה באוד ד׳״ ,כי רק אז ״נכון יהיה הד בית ד׳ בראש ההדים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים ,וכתתו חרבותם לאתים 'וחניתותיהם למזמרות״) ,ישעיהו ,ב( ! קול ד׳ זה נשמע לראשונה על הר סיני ,בהגלות מלכנו עליו בענן כבודו ,לתת לעמו תורה ומצוות ,כי יחד עם הדברים ״אנכי ד׳ אלקיך״, נשמעה אז בעולם הקריאה הגדולה של ״לא תרצח״) ,מכילתא יתרו() ,ועל זה יסד הפיטן את מליצתו הנפלאה ,בפיוט ליום שני של שבועות ,לאמר ,״נועם אנכי השמיע במאמר ,כנגדו לא תרצח הזהיר במשמר ,זה על זה להבין ולגמר״( .וזה שאמר הכתוב ,״ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך״ ,ו״חושך זה מלאך המות״ ,מתוך החושך הנורא ההוא ,שכיסה עד אז את העולם ,נשמע קול ד׳ שבא לגרש את החושך של מלאך המות ,מעשה אנוש ותחבולותיו הרעות .ומה מאושרת היתד .האנושיות כולה לו שמעו בני האדם אל קול ד׳ ההוא .אבל לאסונם הגדול כבדו אזניהס משמוע ,ואין דעת אלקים בארץ, ואין אוד ד׳ בעולם .עדיין לפיכך החושך של מלאך המות שורר בקרב לב האדם ,והחרב עדיין מתהפכת על ראשו. ד. ואולם כבד אמדו לנו חכמינו ז״ל בספרי ,על הכתוב ״הופיע מהד פארך, )דברים ,לג( ,כי ״ארבעה הופעות הן ,ראשונה במצרים ,שני׳ בשעת מתן תודה, שלישית לימות גוג ומגוג ,ורביעית לימות המשיח״ .שתי ההופעות הראשונות, יציאת מצרים ומעמד הר סיני ,שתים שהן אחת היו ,כי הלא עיקר יציאת מצרים הי׳ בשביל קבלת התודה ,כאמור ״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה״) ,שמות ,ג -י ( .הופעה ראשונה זו של אוד ד׳ בעולם התחילה ביציאת מצרים ,בכל האותות אשר שם ד׳ בפרעה ובעבדיו ,למען ידעו ישראל את ד׳ ויאמינו בו ,ונגמרה במתן תורה ,אשר אז ראו ישראל עין בעין את כבוד ד׳ ,ואת דברו שמעו מתוך האש ,לאמד ,״אנכי-לא תרצח״ .ודבר ד׳ זה צריך הי׳ להתפשט על ידם בעולם כלו ,ולהביא את בשורת השלו׳ לכל יושבי ארץ ,כי ״נתן הקב״ה תורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות״) ,מד״ת ,דברים( .אלא שעונותינו הטו אלה ,וההופעה הראשונה ההיא לא העבירה את ממשלת החושך מן העולם .התפשטות מלכות שמים עלי ב ב ר א ש י ת t ארץ נדחתה איפוא עד ״אחרית הימים״ ,עד אשר .יופיע ד׳ שוב בחדר גאונו, להאיר לארץ ולדרים עליה .ההופעה האחרונה ההיא נחלקת גם כן לשתים שהן אחת ,מלחמת גוג ומגוג וביאת המשיח .כי לאחד שתשקע האנושיות בתהום החושך של העריצות ,במלחמת הכל נגד הכל ,שאותה יקראו חכמינו בשם ״מלחמת גוג ומגוג״ ,ישלח ד׳ אז את משיחו ,״שד שלום״ ,לשפוט ״בין הגויים״ ,ולהוכיח ״לעמים רבים״ ,להמית ״ברוח שפתיו״ רשע ,ולגרש מן העולם את ממשלת החושך של מלאך המות ,ואז יקום דבר ד׳ אל עמו לאמד ,״ונתתי שלום בארץ״) ,ויקרא ,כ ו -ו ( .אור ד׳ לעתיד יביא שלו׳ לעולם, כי אור ושלו׳ הם שנים שהם אחד ,כאמור) ,בכתוב שהזכרנו למעלה( ,״יוצר אוד ובורא חושך עושה שלום ובורא רע״ ,השלום מקביל אל האור ,הוא אוד הדעת את ד /שיתפשט בעולם ע״י תורתנו הקדושה ,תורת השלום! ומה נכונו איפוא דברי חכמינו ז״ל ,כי על שאלת האדם הראשון, ששאל בחרדת נפש בראותו את להט החרב המתהפכת על בניו ,לאמר ,״מי מציל את בני מאש לוהטת זו״ ? באה תשובה קצרה וברורה ,לאמד ,״חרב תורה״ ,חרב התורה עתידה להעביד מן העולם את חרב הברזל של מלאך המות ,הוא החושך! ה. ואחרי כל האמור בזה נבוא לידי הבנת מאמר נפלא אחד לחכמינו דל, )במד״ר לפרשתנו ,פ״ג( ,ודל :״רבי שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בן נחמן ,אמר לו ,מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה ,מהיכן נבראת האורה, אמר לו מלמד שנתעטף בה הקב״ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו ,אמרה לו בלחישה ,אמד לו מקרא מלא הוא ,עוטה אור כשלמה ,ואת אמרת לי בלחישה ,אתמחה ,אמד לו כשם ששמעתיה בלחישה כך אמדתיה לך בלחישה .מקמי כן מה הוו אמרין ,ד׳ ברכיה בשם ר׳ יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראה האורה ,הה״ד והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו) ,יחזקאל ,מ ג -ב ( ,ואין כבודו אלא בית המקדש ,המד״א כסא כבוד מדום מראשון מקום מקדשנו) ,ירמיה ,י ז -י ב ( ״ . הגדה נפלאה זו כולה אומדת ״דרשוני״ ,אחדי אשד בפשטותה אין לה כל מובן ,כי מה זה ששאל רשב״י על האודה לבדה מהיכן נבראה? הלא כמוה ככל יתר מעשי בראשית נבראו יש מאין בעשרה מאמרות ,כאמור ,״בדבר ד׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״) ,תהלים ,לג( :ובאמרו ית״ש ״יהי אור״, נבראה האורה במאמרו ,״ויהי אור״ .ומה זה איפוא שאלה על האורה דוקא מהיכן נבראה ? וביותר מפליאה היא התשובה של רשב״נ ,״שנתעטף בה הקב״ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו' ,והלא בטרם ח ש ב ת ו מ ו ע ד שנבראה האודה איך התעטף בה הקב״ה כשלמה? ותמיהה זו גרמה להמפדשים שם למחוק את המלה בה ולהעמיד במקומה את המלים ״בטלית לבנה״) ,כפי שנאמר במדרש תהלים ,קד( .אבל מה דחוק הוא תקון זה ,שהרי הכתוב שממנו הביאו במדרש שם דאי׳ לדבריהם אלה ,מפורש אומר ״עוטה אור כשלמה״ ,הדי שנתעטף הקב״ה באור ,וחזרה איפוא שאלה למקומה ,איך נתעטף בה בטרם שנבראה? ולמה תשובה זו בלחישה? ומה זה שאמרו עוד, שממקום ביהמ״ק נבראה האורה? ואולם כבר הורונו חז״ל ,״שדברי תודה עניים במקומם ועשירים במקום אחר״) ,ירושלמי ראש השנה ,פ״ג( ,״ומה שזה נועל זה פותח״) ,תנחומא חוקת( ,ואף כאן נאמד שמה שסתמו לנו חכמינו בדרשתם כאן פתחו לנו במקום אחר .כי אותה דדעה עצמה נמצאת במקום אחר במדרש) ,וייךר ,ל , ( -ושם נאמר בלשון השאלה ,״מהיכן אורה י צ א לעולם״ ,ואף בתשובתו של דבי ברכיה נאמר ״ממקום ביהמ״ק אורה י ו צ א ה לעולם״ .למדנו איפוא מזה ,שלא על בריאת האודה שאל רשב״י את דשב״נ ,כי אם על יציאתה לעולם .ומדברי דבי ברכיה עלינו לשפוט בצדק ,שלא על האורה החיצונית הנראלת לעיני בשר ידובר בזה, כי אם על האודה הפנימית שבקרב לב האדם ,אשר עליה יאמר הכתוב ,״אוד זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה״) ,תהלים ,צ ז -י א ( .ועל פי הנחה נכונה זו יאר לנו בעז״ה אוד בהיר ,להבין על פיו דברי חכמים וחירותם. ונאמר בזה ששאלת רשב״י היתד .על האורה הפנימית ,אוד הדעת את ד׳, מהיכן היא יוצאת לעולם? איך נוכל לקוות שתצא אודה לעולם ,להאיר את מחשכי הלב ולגרש את החושך של מלאך המות ,אחרי אשר עינינו הדואות עד כמה גדול כחו של חשך זה ,המחשיך פניהם של בריות? )המלה ״יצא״ צריכה בכל אופן תקון ,שהדי אורה היא לשון נקבה ,וצריך איפוא לתקן ולאמד ״יצאה״ ,ותחת תקון זה נתקן לאמד ״יוצאה״ ,כמו שנאמר אמנם בתשובתו של ד״ב שם(. שאלת רשב״י זו היא איפוא שאלת עולמים ,שאלה שנלאו כל חכמי לב למצוא לה תשובה נכונה .שאלה בוערת זו נוקבת ויורדת עד תהום החיים, שהרי לפי דאות עיני אנוש חציר ,אין כל תקוה ח״ו לצאת מתוך החושך הנורא המכסה פני תבל .עינינו הרואות לאסוננו ,כי למרות כל הצעדים הכבירים ,שצעדה האנושיות על שדי המדע והתרבות ,עדיין חושך מצרים שורר בעולם ,חושך של עריצות ופראות נוראה ,המביאה לידי מעשי רצח אכזריים לעיני השמש; ואיך זה תצא אודה לעולם ,להאיר את מחשכי הלב, ולגרש את החושך הפנימי מהארץ? פ א ב ו א ש י ת ו. על שאלת עולמים זו באה תשובת רשב״נ לאמר ,״נתעטף בה הקב״ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו״ .ומה עמוקה וחודרת תשובה שנונה זו! כי הנה כבד ידענו ,שאת החושך הפנימי שבלב האדם יוכל לגרש אור הדעת את ד׳ ,ואור בהיר זה יאיר לאדם בהתבוננו בנפלאות תמים דעים, המתגלות לעינינו בבריאת שמים וארץ וכל צבאם ,וביחוד בבריאת האדם עצמו ,שהוא יציר נפלא שבו שמים וארץ יחד נפגשו ,עפר מן האדמה ורוח ממרום ,דוח חכמה ודעת ,אשד על ידו הוא מושל בכל מעשי בראשית. בהתבונן האדם בכל אלה יבוא לידי הכרת הבורא א־ל עליון קונה שמים וארץ ,כדבר המשורר לאמר :״כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשד כוננתה ,מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ,תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו ,וגו׳ ,ד׳ אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ״! )תהלים ,ח( .כי בראות האדם את כל אלה) ,ולדאות ,זאת אומרת להבין ולהשכיל ,כאמור ,״ולבי דאה הרבה חכמה״() ,קהלת ,א -ט ז ( .אז יכיר את בוראו ויקרא ״ד׳ אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ״! וכבד ביארו המפרשים על דרך זו את הכתוב ,״וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד׳ הוא האלקים בשמים ממעל וגו׳״) ,דברים ,ד -ל ט ( .כי על ידי ידיעת ״היום״ ,הוא ״המאור הגדול לממשלת היום״ ,ישים האדם אל לבו לדעת כי ד׳ הוא האלקים אין עוד! ואם אמנם רואים אנו לאסוננו ,כי אין האדם משיב אל לבו כלל לדעת את ״היום״ ואת בוראו ,אשר על זה ימליצו חכמינו ז״ל בצדק ,כי ״שלשה קולות הולכים מסוף העולם ועד סופו והבריות ביניהם ואינן שומעות כלום ,ואלו הם ,היום והגשמים והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף״) ,שמ״ר ,פ״ה( ,וכונתם על השמש ,״שעושה פעולת היום״) ,פירוש מהרז״ו( ,שקולו הולך ומנסר בעולם )יומא ,כ ,(:להקיץ נרדמים ולהשמיעם את דבר ד׳ ,ואין הבריות שומעות אותו. )ביאור הגשמים והנפש יבוא אצלי בעדה במ״א( .אבל למרות כל זאת הנה אמונתנו אומן ,כי עתידים המה בני האדם עוד לפקוח את עיניהם ולפתוח את אזניהם ,לראות נפלאות תמים דעים ולשמוע את קולו ית״ש ,כדבר הנביא בן אמוץ לאמר ,״אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה״, )ישעיהו ,ל ה -ה ( ; ואז ישיב האדם אל לבו לדעת את ד .״ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו״) ,את כל אותם הדברים והשיטות הכוזבות שהטו את לבו מדרך האמת( ,״ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים״, )הוא הרום שעליו יאמר הכתוב ״ורם לבבך ושכחת את ד אלקיך״( )דברים ,ח -י ד ( , 1 ש ב ת ו מ ו ע ד ״ונשגב ד׳ לבדו 6ביום ההוא״, ואור הדעת את ד׳ יגרש את החושך מלבו! וזאת היתד ,תשובתו של דשב״נ על השאלה ,״מהיכן אורה יוצאה לעולם״ ,כי ״נתעטף בה הקב׳יה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו״ ,ז .א. כי בבריאת שמים וארץ נתעטף הקב״ה באורה כשלמה ,והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו ,ואותה האורה ,אור הדעת את ד /עתידה לצאת לעולם באחרית הימים ,ולגרש את החושך של מה״מ מקרב לב האדם! ומה שאמד רשב״נ את דבריו אלה בלחישה ,הוא משום שתשובה זו י היא רק למביני דבר ,יודעי דעת ,והבריות הלא אינן שומעות כלום ,ולהם אין תשובה זו מובנת .ואם אמנם מקרא מלא הוא ״עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה״ ,אבל הלא גם זאת יאמר הכתוב ,כי אם אמנם ״יום ליום יביע אומד ולילה ללילה יחוד .דעת״ ,בכל זאת ״אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם״) ,תהלים ,יט ,ג -ד ( ,כי אין קול ״היום״ נשמע עדיין בעולם ,ועדיין לא נפתחו אזני חרשים לשמוע את דבר ה׳ ,ולפיכך השיב רשב״נ לשואלו על זה ,״כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה בלחישה״ ,להורות על הסודיות שבתשובה זו ן )ישעיהו ,ב(, כי אז ותופיע נהרה על האדם, ז. ואולם אם אמנם עתידה האנושיות להגיע סו״ם לידי הכרת הבורא ,על ידי הסתכלות בבריאת שמים וארץ ,וידיעת ״היום״ עתידה להשיב את האדם אל דרך האמת של דעת ד׳ ,אבל דרך זו ארוכה היא מאד מאד ,ומי יודע כמה אלפי או אף רבבות דורות היו צריכים לעבור על בני האדם ,עד שיגיעו בדרך זו לבדה לידי אמונה צרופה בד׳ .ובכדי לקצר להאדם את הדרך הארוכה הזאת ,הופיע הקב״ ה בהדר גאונו על הר סיני ,להשמיע לעם קרובו את דברות קדשו מלהבות אש ,ובנו בחר ד׳ להיות לנושאי דברו בעולם ולאור גויים. ומה נפלאו דברי חכמינו ז״ל) ,בבר״ר ,פס״ח( ,וז״ל :״רבנן פתרין ליה בסיני, ויחלום והנה סולם ,זה סיני ,מוצב ארצה ,ויתיצבו בתחתית ההר ,וראשו מגיע השמימה ,וההר בוער עד לב השמים; ד״א סלם זה סיני ,חושבנא דדין כחושבנא דדין ,והנה מלאכי אלקים ,אלו משה ואהרן״ ,עכ״ל .והדברים מבוארים על פי האמור .כי הנה אמנם יש סלם בעולם ,סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ,ובסלם הרוחני הזה יוכל האדם להתעלות עד מרום ,ולעלות מעלה מעלה ,דרגא אחר דרגא ,עדי הגיעו מארץ לשמים .אבל מה גבוה סלם זה ומה רבו דרגותיו ! ומה רב הוא הדרך לעלות בםלם זה למרום ! ובכדי לקצר לאדם את דרכו הארוכה ,בא במקום הסלם הזה מעמד הר סיני ,חושבנא ב ר א ש י ת יא דדין כחושבנא דדין; ועל ידי סלם זה ,סיני ,נתעלו ישראל מתחתית ההר עד לב השמים; ומלאכי אלקים ,אלו משה ואהרן ,עלו וירדו בו ,עלו למרום לשמוע את דבר ד׳ ,וירדו אל העם ללמד לישראל תורה ומצוות! ואת חזון הסלם הזה חזה יעקב במקום שלן בו ,בצאתו מבאר שבע ללכת חתה .על המקום ההוא יאמרו לנו חכמינו ז״ל ,שהוא הר המודיה ,מקום המקדש ,ואמצע שיפולו של הסלם הגיע כנגד בית המקדש) ,רש״י בחומש שם( ,וכל זה ללמד בא ,שהראו ליעקב בחזון ההוא ,שאותה האורה של מעמד הר סיני, הוא הסלם ,שמטרתה לגרש את החושך של מלאך המות מן העולם ,ולהעלות את האדם מעמקי שאול תחתיה אל גבהי שמים ,תתגלה בכל הדרה בבית המקדש ,על ידי כבוד ד׳ שיהי׳ חופף עליו כל היום) ,זבחים ,קיח .(:וזהו שאמרו שאמצע שיפולו של הסלם הגיע כנגד בית המקדש שהוא ״בית אלקיס ושער השמים״ ,בית שישמש בתור שער לשמים! ח. ואילו זכו ישראל להשאר על עמדתם הגבוהה ,שנתעלו אליה ע״י ההופעה הראשונה של מעמד הר סיני ,כי אז היו נכנסים לארץ מיד ,על מנת להאריך ימים עליה ״כימי השמים על הארץ״ ,וכבוד ד׳ הי׳ שוכן בקרבם ,בבית מקדשם על הרי ציון וירושלים ,כל אותו החזיון הנשגב של ״אחרית הימים״, שחזו לנו נביאינו ישעיהו ומיכה צריך הי׳ להתגשם בראשית הימים ,ואז הי׳ כל העולם כלו מקבל צורה אחרת לגמרי מזו של עכשיו .אלא שגרמו העונות, כי עזבו ישראל את תורתם מהר סיני ,ומפני חטאינו גלינו מארצנו ,חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו ,וכל אותו החזיון הנשגב של מלכות השמים עלי ארץ נדחה עד ״אחרית הימים״ ,עד אשר יופיע ד׳ שוב בעולם ,״לכלות פשע ולהתם חטאת ולהביא צדק עולמים״) ,דניאל ,ט -כ ד ( .ואז ימלא כבוד ד׳ את כל הארץ ,ומהר בית ד׳ בראש ההרים תצא אורה לעולם! וזהו שהוסיפו עוד במדרש שם ואמרו ,״וקמי מן כן מה הוו אמרין ,א״ר ברכיה ממקום ביה״מ משם אורה יוצאה לעולם וכו׳״ .והדברים מבוארים עפ״י האמור ,כי אחרי תשובת רשב״נ ,שעתידה האורה לצאת לעולם ,בהבהיקה מזיו הדרו של הקב״ה ,שזוהי אמנם דרך נכונה ,אבל ארוכה מאד מאד, הוסיפו לשאול ,״וקמי מן כן מה הוו אמריך? מה נוכל לאמר ולהשיב על שאלה זו ,עד אשר יבוא היום הרחוק ההוא ,שבו יגיע האדם מעצמו לידי הכרת הבורא? האמנם תוסיף האנושיות לשקוע בעמקי מצולות של החושך המכסה ארץ עד העתיד הרחוק ההוא? על זה באה תשובת רבי ברכיה ,כי ״ממקום בית המקדש אודה יוצאה לעולם״ ,ז .א .כי עתיד הקב״ה להופיע שוב בעולם בהדר גאונו ,בכדי לקצר יב ש ב ת ו מ ו ע ד , לאדם את דרכו הארוכה .ההופעה האחרונה ההיא תהי ״לימות המשיח״ ,כי ״יצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרח״ ,והוא ״בונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל״, )דמב״ם ,מלכים ,פי״א ,ה״א( ,ואז ״נכון יהיה הר בית ד׳ בראש ההרים ונשא מגבעות״ ,ומהבית ההוא תצא אורה לעולם ,לגרש את ממשלת החושך ולהאיר לכל יושבי תבל באוד ד׳ ,כחזון נביאינו נעל ״אחרית הימים״ ,כי ״מציון תצא תודה״! יג ב ר א ש י ת לפרשת בראשית /מאמר בו ושלום. צדקה והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה )ישעיה ,ל ב -י ז ( . השקט ובטח עד עולם. שבא בשעה וחבורות ואמת לברוא הקב״ה חבורות ,מהם נפגשו צדק גומל חסדים, ואמת עושה צדקות, שלום לארץ, אמת והשליכו לפני הקב״ה, רבון הה״ד אמת הא^ אדה״ר את אומרים ושלום אל נשקו, אל אומר יברא הה״ד העולמים מארץ מה תצמח. פה-יא(, שכולו יברא ותשלך ומהם יברא, )תהלים, אומר אל נעשו מלאכי אומרים שכולו אמת אתה )תהלים, פה(. אומר צדק )דגיאל, תכסיס שלך ז ח-יב(, חסד יברא שהוא יברא שהוא הקב״הז נטל אומר קטטה ,מה עשה ארצה, מבזה השרת יברא, חסד שקרים, כתות הה״ד כתות אמרו תעלה )בר׳י׳ר, אמת מה״ש מן פרשה ח(. א. אם נעמיק חקר למצוא את הסבה העיקרית להמריבות הבלתי פוסקות שבין בני האדם ,אז נבוא לידי אותה המםקנא עצמה ,שכבד בא אליה עוד לפני אלפי שנים ספר הקהלת .כי אחרי אשד ראה מחברו ״את כל העשקים הנעשים תחת השמש״ ,ואת ״דמעת העשוקים ואין להם מנחם״ ,ואחרי אשד שם את לבו להבין ״את כל עמל ואת כל כשרון המעשה״ ,ז .א .את עמל בני האדם ואת כשרון מעשיהם ,להתחרות איש באחיו ולהשתלט האחד על דעהו ,ואת שאיפתם התמידית לצבור הון ועושר על ידי עושק וניצול ,ראה ונוכח ״כי היא קנאת איש מרעהו״) ,קהלת ,ד ,א -ד ( ,כל אחד שואף להיות לראש ולמשול באחיו בחזקת היד ,ושאיפת השלטון מצד החזק מביאה בהכרח לידי קנאה מצד החלש ממנו ,והקנאה מביאה לידי שנאה ולידי שאיפת נקמה ,ומעוררת מדנים בין אחים ,״כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם״) ,משלי ,ו -ל ד ( ,ומזה לכל התהפוכות שבעולם ולדמעת העשוקים תוצאות. וכבר אמדו על זה חכמינו ז״ל ,כי ״עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין:את1ד״אדם מן1העולם״) ,אבות ,״ ( ,ושלשת אלה הן אחת .העין הרעה היא .ו הקנאה ,המבטת בעיני שנאה על אחרים ,באה היא בתור תוצאה;:ישרה פ ב יד ש ב ת ו מ ו ע ד מיצרם הרע של אותם האחדים ,״השואפים אביון״ ,ושני אלה יחד מביאים לידי שנאת הבריות ,המהפכת ארץ ומלואה לשדה קטל ולעמק הבכא של דם ודמעות ,וכולן כאחת מוציאות הן את האדם מן העולם! אבל איך אפשר להעביר את הקנאה ואת השנאה מן הארץ ,באופן שלא תהיינה גם בעולם הזה ,כמו בעולם הבא ,״לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות״) ,ברכות ,יז ?(.על מדוכה זו ישבו מתקני העולם וחכמי האומות שבכל הדורות והתקופות ,שעמלו להמציא סדרי חיים מתוקנים וישרים .אבל למרות כל עמלם הנה העלו עד עתה חרס בידם .ובדורנו זה עמדו מתקני העולם מסטרא דשמאלא ,שהתאמת למצוא את התשובה הנכונה לשאלת עולמים זו .הם הם המהפכנים שהביאו מהפכה גמורה של סדרי החיים הקבועים מדור דור ,בהשמיעם לעולם סיסמא חדשה ,לאמר ,הלאה כל רכוש וכל קנין פרטי ,הלאה עושר ועוני ,כי אם שויון גמור לכל בני האדם; ובאין עשירים ועניים ,באין קנין ורכוש ,לא יהיה ממילא כל מקום לקנאה ותחרות ,ובאין קנאה לא תהי׳ גם שנאה ,ושלום אמת יהי׳ על ארץ רבה! והנה אין לכחד את האמת ,שצדקו אמנם אלה המהפכנים בהרבה מטענותיהם נגד המשטר הבלתי צודק השורר בעולם ,אותו המשטר שהביא לידי צבירת הון ועושר במדד .מופרזת מצד האחד ,ולידי עניות נוראה ומחסור מהצד השני ,בהעמיקו עי״ז את התהום המעמדי שבחברת בני האדם; אותו המשטר שגדם לידי שלטון ״האדם באדם לרע לו״) ,קהלת ,ח , ( -ולידי ניצולם הנורא של העניים ,העובדים והעשוקים ,על ידי עושקיהם העשירים ,אשר להם הכח והממשלה .כל טענותיהם של המאמינים ,בעלי הדתות השונות שבעולם ,נגד אלה בעלי המדד ,הן רק על אשר הרימו את דגלם האדום לא רק נגד מלכותא דארעא ,כי אם נגד מלכותא דשמיא ,והכריזו מלחמה על מלכות השמים ,ובזה העמיקו סרה והרבו לחטוא מאד .אבל בזה יודה כל שופט נכוחה ,כי אי־הצדק של המשטר השורר בעולם מכריח את העשוקים והמנוצלים לשאוף למשטר אחד יותר צודק ,וסופה של שאיפה מוכרחת זו להביא לידי חליפות ותמורות בעולם. ט ב. אין איש מאתנו בני תמותה אשר יוכל להגיד מראש את העתידות המתרחשות לבוא לעולם; והנקל רק לשער כי חליפות ותמורות גדולות עומדות לבו> בהליכות חיי עולם ,בתור תוצאה ישרה של מלחמת התבל הנוראה הזאת שאנו בה זה שש שנים ואחריתה מי ישורנה עוד .שמוע שמענו מפי שליטי ארץ כי משטר חדש ,משטר של צדק ויושר עומד לבוא לעולם ,לאחר שתגמד מלחמה נוראה זו ,כאשר נקוה כולנו ונצפה לבעל המלחמות ,בשבירת זרועכ ב ר א ש י ת טו הרעה של הרשעים משעבדי העולם ,ובנצחונם הגמור ,של לוחמי מלחמת החופש והצדק .יש לנו לפיכך לקוות כי הרבה דברים בלתי צודקים יעברו ויבטלו מן העולם בעתיד הקרוב ,ויחוסיהם ההדדיים של עמי תבל ,ושל חברת בני האדם בכלל ,יקבלו צורה חדשה ,צורה יותר נאה וצודקת .וכשם שעברה ובטלה מן העולם זה הרבה מאות בשנים שיטת העבדות ,אשר לפני א~פי שנים החזיקו בה גם הטובים שבחכמי האומות של העולם הקדום ההוא ,בהאמינם בטעות שאי אפשר לעולם בלי עבדות ,עד שבאה אחרי מהפכות ומלחמות רבות המציאות ,והוכיחה את ההפך הגמור ,שאי אפשר לעולם בלי חרות ובלי ביטול העבדות; כן אפשר מאד שבעתיד הקרוב יעברו ויבטלו מן העולם הרבה סדרים ומשטרים ,הנראים בעינינו כעת למוצקים ולמוכרחים לקיום חברת בני האדם ,שאי אפשר בלעדם .וכשם שהוכיחה המציאות לפנים ,שאפשר לעולם בלא עבדות ,כן תוכיח אולי המציאות בעתיד, שאפשר לעולם בלא רכוש וקנין ,בלא עושר ועוני ,ובלא הרבה מן הסדרים הבלתי צודקים של ימינו אלה ,שיהיו לשנינה בעיני הדורות הבאים ,כשם שהעברות היא לשנינה בעינינו• אולם אף את זאת עלינו לדעת בבטחה גמורה ,כי גם אז לא תחדל הקנאה מקרב הארץ ,אחרי אשר ישנם תנאים וםבות המונחים בטבעו של עולם ,ואין ביד האדם לשנותם על ידי איזה סדר ומשטר שהוא ,והתנאים והסבות ההם מביאים בהכרח לידי איישויון בין בני האדם ,ואי־השויון יגרום לקנאה שתשרור ביניהם .וכבר אמרו חכמינו ז״ל ,״כשם שאין פרצופיהם) ,של בני האדם(, שוים זה לזה כך אין דעתם שוד! זה לזה״) ,מד״ת ,פנח .(0וכשם שאי אפשר הוא לשנות את טבע הבריאה ,שיהיו כל בני האדם שוים זה לזה במבנה גופם ובפרצופיהם ,כן הלא אי אפשר הדבר ,להשוות את כולם בדעתם ובתכונותיהם ,שתהי׳ לכלם מדה אחת של שכל ודעת; ותמיד ימצאו בעולם אנשים כבירי רוח ונבוני דבר ,בעלי דעת ומרץ ,שיעלו בדעתם ובתכונות נפשם על בני גילם ,והם יתפסו את המקומות הראשונים ,ויעלו מעלה מעלה בסולם החברה האנושית ,ואלה האחרים הנופלים מאתם בתבונה ובדעת ,אלה הנחשלים אשר בשפל ישבו ,המה יביטו בעיני קנאה על אלה העומדים למעלה מהם ,כשם שמביטים עכשיו העניים בעיני קנאה ושנאה על העשירים ,ואף הקנאה ההיא תביא לידי שנאת אחים. ומלבד זאת ,הנה אין ביד שום משטר וסדר שבעולם למנוע ,שלא יהיו בארץ בעלי מומים וחולים אומללים ,המשוללים כל יכולת לעבוד ולהחזיק את עצמם ,בין שנולדו כך ,ובין שנהיו לבעלי מומים וחולים על ידי מקרי אסון שונים המתרחשים ובאים בחיים ,מקרי אסון של מחלות ,סבות ומיתות משונות ,מקרים המביאים לעולם מחנות של יתומים ואלמנות ושל נכים טז ו מ ו ע ד ש ב ת אומללים ,שאין להם כל אפשרות לדאוג לעצמם .וכל אלה האומללים כשיםבלו רעב ומחסור ,הלא יביטו בעיני קנאה בוערת על הבריאים והשלמים ,העובדים ונהנים מזיו החיים .ואם אין כל אפשרות להביא לידי שויון גמור בין בני האדם ע״י איזה סדר ומשטר שהוא ,איך זה אפשר להעביד מעל פני הארץ את הקנאה הגורמת לשנאה?! ג. את הרפואה היחידית למכה זו הקדימה התורה ,בצוותה אותנו על הצדקה, השקולה לפי השקפת חכמינו ז״ל כנגד כל המצוות שבתורה .כי הנה כבד ביארתי בעז״ה בארוכה) ,בדרוש הראשון לפרשת שקלים( ,את ענין הצדקה בישראל על פי מצות תורתנו ,״שהיא קשורה בדין״) ,ספרי ,דברים( ,זאת אומרת, שכל מעשי הטוב והחסד מאיש לרעהו צריכים לבוא מצד הדין ,הוא המשפט, המחייב את זה שיש לו לבוא לעזרת אחיו הזקוק לעזרתו ,ואין להנותןיכל רשות להתעלם מחובתו זו ,כשם שאין רשות לזה שלוה כסף מרעהו להשתמט מלשלם את חובו ,ומניעת הצדקה נקראת לפיכך בשם גזילה פשוטה ,שעליה יאמר הכתוב ״אל תגזול דל כי דל הוא״) ,משלי ,כ ב -נ ב ( ,והעושה כן נקרא ״בליעל״) ,כתובות ,סח ;(.וזהו מה שמוצאים אנו בכתבי קדשינו את השם ״צדקה״ נרדף תמיד עם השם ״משפט׳ ,לאמר ,צדקה ומשפט או משפט וצדקה ,כי צדקה ומשפט הם שנים שהם אחד ,צדקה הנובעת מ!מקוד המשפט, הוא הדין ,ולא ממקור הרחמים של הנותן ,שברצותו ידחם ויתן וברצותו יקפוץ את ידו ויחדל מלתת .וביארתי בזה את המאמר הידוע לחכמינו ז״ל על הכתוב ״צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת״) ,משלי ,י ד -ל ד ( ,״שצדקה תרומם גוי אלו ישראל ,וחסד לאומים חטאת ,כל צדקה וחסד שאו״ה עושים חטא הוא להם ,שאינם עושים אלא להתגדל בו״) ,ב״ב ,י ,(:שכונתם ללמדנו בזה ,כי צדקה הבאה מצד החסד של הנותן ,החושב את עצמו לאיש חסד, שיש לו הזכות להתפאר במעשיו הטובים שעשה ,צדקה שכזו ,אמנם לחטאת תחשב ,כי הצדקה צריכה לבוא רק מצד המשפט ,הדורש לעשות צדקה בתור חובה ולא בתור חסד ,ורק צדקה שכזו תרומם גוי! והנה רואים אנו עד כמה הזהירה התורה על הדחקת כל עול וכל עושק, מסדרי החיים של עמנו על אדמתם ,וצותה על מניעת הריבית ועל השמטת החובות בשנת השמיטה ,בכדי שלא יוכל העשיר לשעבד בעשרו את אחיו העני ולמשול בו; כן צותה על חזרת השדות ביובל ,שלא יוכלו בעלי ההון לנשל את העניים מאחוזותיהם ,ולרכז את כל אדמת הארץ תחת ידיהם. התודה בטלה את העבדות מישראל ,באמרה כי דק ״שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם״ ,וכל ימי היות העבד בבית אדוניו על האדון ב ר א ש י ת יז להיטיב עמו ,״עמו במאכל עמו במשתה״ כי ״כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו״) ,קדושין ,>.» ,ובשלחו אותו לחפשי עליו להעניקו מטובו ביד רחבה. התורה צותה על עושק שכר שכיר עני ואביון ,ועל ההונאה וכל מיני עול ותרמית .וכל זה במטרה להעמיד בישראל סדרי חיים מתוקנים ומיושרים, סדרים מיוסדים על הצדק ועל עשית ״הטוב והישר״! ואחרי כל זאת בא בתורה צווי מיוחד על הצדקה ,צדקת משפט ,משום שלמרות כל סדרי החיים המתוקנים ״לא יחדל אביון מקרב הארץ״ ,והשם אביון הוא שם כולל לכל אלה הנצרכים לעזרה ,וביחוד מנתה התורה הרבה פעמים את ״הגר והיתום והאלמנה״ ,אלה האומללים שאין להם מי שידאג להם. ומטרת מצות הצדקה היא למעט עד הגבול האפשרי את סבלותיהם של אלה האומללים ,ולהמתיק להם את מרירות חייהם ,בכדי שלא יצטרכו להביט בעיני קנאה על האחרים .ואם רק ישמרו אלה שהיכולת בידם את חובתם זו, לעשות ״צדקה ומשפט״ ,ולדאוג באמת למחםורי אלה האומללים הזקוקים לעזרה, ולהספיק להם את צרכיהם ביד רחבה ,שלא יהיו בעולם כלל רעבים וצמאים וםובלי מחסור ,כי אז תמעט במילא הקנאה בעולם ,ובאין קנאה לא יהי׳ מקום לשנאה בין אחים ,וברית השלו׳ לא תופר ביניהם! ד. ממוצא דבר נראה ,כי מטרת הצדקה ,לפי השקפת תורתנו ,היא להביא שלום לעולם ,כמו שאמרו חכמינו ז״ל ,״גדול השלו׳ שניתן לעושי צדקה, שנאמד והי׳ מעשה הצדקה שלום״) ,מ!־״.־־ ,נשא ,פי״א( .גדול השלו׳ ,ולגדולתו אין חקר! כי מלבד שהוא אחד משלשת הדברים שעליהם העולם עומד, )אבות ,פ״א ,מיי׳ח( ,הנה ״השלו׳ שקול כנגד הכל״ ,כי ״אס אין שלו׳ אין כלום״, )תו״כ ,בחוקותי( ,ועליו נאמר לפיכך ,״עושה שלו׳ ובורא את הכל״) ,ברכות ,יא.(: אבל איזו היא הדרך הנכונה להגיע על ידה לידי שלו׳ בעולם ? היא דדך הצדקה! צדקת משפט ,שמטרתה להמעיט עד הגבול האפשרי את מספר סובל י המחסור עלי אדמות ,ולהעביר עי״ז מן הארץ את הקנאה ואת השנאה, המוציאות את האדם מן העולם; כי באין קנאה ושנאה אין מריבה ואין מלחמה ,ויש שלו׳ בעולם .וזהו שאמרו ז״ל ,שניתן השלו׳ לעושי צדקה ,כי רק עושי הצדקה הם המה המביאים שלו׳ לעולם ,כדבר הכתוב ,״והי׳ מעשה הצדקה) ,פעולתה ומטרתה( ,שלום״ ,לעשות שלום בעולם! )ומה שהוסיף הכתוב לאמר עוד ,״ועבודת הצדקה השקט ובטח עד העולם״ ,יבואר עוד בעז״ה להלן במרוצת דברינו(. על ערך הצדקה בתור האמצעי היחידי לעשות שלום בעולם ,יורו לנו חכמינו ז״ל בדרשתם על הכתוב :״ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ידו ש ב ת ו מ ו ע ד ינצדוהו׳) /ההלים ,ס א -ח ( ,וז״ל ״אמר דוד לפני הקב״ה ,דבון העולמים ,ישב עולמך ,אמד לו הקב׳׳ ה ,אם אעשה עולמי שוד .חסד ואמת מן ינצרוהו׳/ )שמ״ר ,פל״א( .והנה לפי״ז יצא לנו ,ששאלת דוד המלך מהקב״ה היתד ,ל י ש ב את העולם ,עי״ז שיעשה את כל בני האדם שוים ,בכדי שלא יהי׳ אז כל מקום לקנאה ושנאה ביניהם ,ואז לא יושבת השלום והעולם ישב במנוחה ; ועל שאלתו זו באה תשובת הקב״ה ,כי אם יעשה את עולמו שוד״ חסד ואמת מן ינצרוהו? ובמד״ת משפטים באו הדברים ביתר ביאור ,וז״ל :״אמר דוד לפני הקב״ה ,רבון העולמים ישב עולם לפני אלקים ,תיישב עולמך בשוד״ העשירים והעניים ,אמר לו ,אם כן חסד ואמת מן עצרוהו ,אם יהיו כולם עשירים או עניים ,מי יוכל לעשות חסד״ ,עכ״ל .ולפי זה הביאור של המלה ״מן״ הוא במובן של ״מי״ ,ומובן הכתוב הוא בלשון של תמי׳ ושאלה ,מי ינצור את החסד ואת האמת ,אם יהיו כל בני האדם שוים?! אבל מה קשים הדברים לאומרם! וכי כך היא מדת היושר והצדק ,לעשות את האחד עני ,בשביל לזכות את השני בעוער ובמצות הצדקה? ועוד זאת יש לשאול ,כי אם כונת הכתוב היא ,מי יוכל לנצור את החסד ואת האמת למה נאמר בלשון יחיד ״ינצרוהו״? והלא צריך היה הכתוב לאמר בלשון רבים ,מי ינצור אותם? ואולם האמת תורה דרכה ,כי לא להצדיק את אייהשויון השורר בעולם באו חכמינו בתשובתם זו ,שהוא בכדי לזכות את בני האדם במצות הצדקה. תשובה קלה שכזו בודאי שאינה מספקת לשאלת עולמים זו ,בנוגע להנהגת השי״ת את עולמו ,שהיא שאלה שאין לה פתרון לפי קוצר שכלנו .אין אנו קרוצי חומר יכולים להבין את דרכי ד׳ ואת אופני הנהגתו את עולמו ,שהם למעלה מהשגתנו הקצרה; וכששאל הנביא מענתות את שאלתו המרה :״מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד״) ,ירמיה ,י ב -א ( ,נשארה שאלתו זו בלי כל תשובה; וכבר אמר לפניו הנביא בן אמוץ בשם ד׳ לאמר ,״כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי״) ,ישעיהו ,נ ה -ח ( ,ולא לנו בני חלוף להבין את דרכי חי העולמים ,כי ״גדלו מעשי ד מאד עמקו מחשבותיו״, )תהלים ,צ ב -ו ( .התשובה היחידית לשאלת עולמים זו היא תשובת הכתוב, לאמר :״הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט״) ,דברים ,ל ב -ד ( ,ותשובה זו )תהלים ,ק י ט -ל ( , נכללת בדברי הכתוב ,״דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי״, זאת אומרת ,כי רק אם נבחר דרך אמונה ,להאמין בד׳ שהוא ״א־ל אמונה ואין עול״ ,וכי ״צדיק וישר הוא״ ,רק אז יהיו משפטיו ״שוים״ בעינינו ,ולא נהרהר אחריהם ולא נשאל שום שאלות ,בהאמיננו כי ״תמים פעלו וכל , ב ר א ש י ת יט דרכיו משפט״ ,ובודאי יש לכל דבר סבה נכונה נעלמת מאתנו ,וכל משפטיו של הבורא יתברך צדק ואמת! וכונת חכמינו דל במאמרם הנזכר היא ,לא להצדיק את אי־השויון שבעולם במצות הצדקה ,כפי הנראה בהשקפה ראשונה משטחיות דבריהם, אלא שבאו להביעו בינה ,שבכדי לנצור את העולם מכליון ואבדון ,בעקב הקנאה המולידה את השנאה ,נתן לנו השי״ת את החסד ואת האמת ,אשר על ידם עולם יבנה ,כאמור ״עולם חסד יבנה״) ,תהלים ,פ ט -ג ( .ועל שאלת דוד מאת רבון העולמים ,לעשות את עולמו ״שוה״ ,בכדי שלא יהי׳ כל מקום לקנאה ושנאה בין בני האדם ,ולי שב עי״ז את עולמו ,באה תשובת הקב״ה אליו ,שכבר הכין שני שומרים נאמנים לנצור את עולמו שלא יחרב ,המה החסד והאמת ,והם ״עצרוהו״ ,ינצרו את העולם ,ולפיכך נאמרה תיבה זו בלשון יחיד ,מפני שהיא מוסבת על העולם! וראה נא מה שנאמר על כתוב זה במדרש שוחר טוב ,ודל :״חסד ואמת שהם מזומנים לפניך לעולם הם יכבדוהו ,שנאמר חסד ואמת יקדמו פניך ,ואין מן אלא מזומן ,כמה דאת אמר וימן להם״ ,עכ״ל המדרש .הרי שהבינו את המלה ״מן״ לא במובן של שאלה ,כי אם במובן של קיום והחלט דבר ,שהחסד והאמת הם מזומנים מאת השי״ת לנצור את עולמו! ומה שאמר הכתוב חסד ואמת ,וכי מה ענין אמת לחסד? וכבר ידוע מה שאמרו חכמינו ז״ל ,שרק החסד הנעשה עם המתים הוא חסד של אמת ,שאין העושה מצפה לתשלום גמול) ,בר״ר ,פצ״ו( ,וכאן הלא הכתוב מדבר על החסד עם החיים. ואולם הלא כבר נתבאר למעלה ,שהחסד הנעשה להתפאר בו לחטאת יחשב ,ולא על חסד שכזה צותה התורה ,ולא לחסד של חטאת מסד הקב״ה את שמירת עולמו לנצור אותו מאבדון ,כי אם לחסד הנעשה באמת ,״ואין אמת אלא תורה״) ,פתיחה למדרש רבה איכה ,הוצאת בובר( .הוא החסד הבנוי על יסוד הצדק והמשפט ,שעליהם צותה התורה ,תורת האמת .וזה שאמר הכתוב ״חסד ואמת מן עצרוהו״ ,לאמר ,כי רק החסד הנובע ממקור האמת) ,ולא חסד ש ל אמת הנעשה עם המתים( ,ושניהם באים כאחד לפני ד׳ ,כאמור ״חסד ואמת יקדמו פניך״ ,דק המה ינצרו את העולם ל י שב אותו לפני אלקים! ה. והוסיף הכתוב עוד לאמר ,״ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם״. וכבר עמדו המפרשים על כפל הלשון שבכתוב זה ,ומה זה מעשה הצדקה ועבודת הצדקה? ומצאתי למהר״י מעץ דל בדרשותיו ,דרוש י״א ,שעמד על כתוב זה וביאר בזה״ל :״יאמר כן ממעשה הצדקה בעצמו ,אפילו אם לא כ ש ב ת ן מ ן ע ד נעשה לשם שמים ,ימשך ממנו השלו׳ ויושלם הקיבוץ המדיני ,כי הוא משים שלום בין האנשים ומונע גניבה ונזילה וקטטות ומדיבות ,אשר יוכרחו לעשותם הרעבים ללחם אם פורש אין להם .אבל אם תיעשה בפונה לשם שמים ,והיא הנקראת עבודת הצדקה ,כי היא עבודה לביית) ,מלשון לב(, ושקולה כנגד כל הקרבנות הנקראים עבודה ,אז יזכה העושה אותה להשקט ובטח ונפשו בטוב תלין בעוה״ב״) ,עכ״ל( .והנראה מדבריו ז״ל ,״שמעשה הצדקה בעצמו אפילו אם לא נעשה לשם שמים״ ,גם כן עושה שלו׳ בעולם. אבל כפי שנבאר בדברינו להלן במאמר זה נראה ,שצדקה הנעשית שלא לשם שמים כלל אלא להתיהר או לאיזה כונה אחרת ,אף שגם ממנה נמשך תועלת לאחרים ,מ״מ אין בה מצוד! כלל ואף לחטאת תיחשב ,ובכן לא על צדקת לענה שכזו יאמר הכתוב ,״והי׳ מעשה הצדקה שלום״ .ואם נבוא לפרש את הכתוב הזה שהוא מדבר על שני סוגי צדקה מיוחדים ,אז עלינו לאמר שהוא מדבר כולו בצדקה הנעשית לשם שמים ,אלא שהםוג הראשון הוא בצדקה שיש בה מלבד כונת המצוד .עוד כונה עצמית ,לשם איזו מטרה שהיא; והסוג השני הוא בצדקה הנעשית כולה אך ורק לשם שמים בלבד, מבלי שום תערובת של איזו כונה פרטית ,שהיא המעולה שבצדקות ,ועליה נאמר שהיא שקולה כנגד כל הקרבנות. ואולם לדרכנו נאמר שאין הכתוב הזה מדבר כלל בשני סוגי צדקה מיוחדים ,אלא שבא הנביא לבאר לנו בדבריו אלה את מטרת מעשה הצדקה בכלל ,ואת האופן שעל פיו היא צריכה להיות נעשית ,בכדי שנגיע על ידה להשגת המטרה הדרושה .וזהו דבר הכתוב ,״והיה מעשה הצדקה שלום״, זאת אומרת שמטרת הצדקה ותכלית עשייתה היא להביא שלום לעולם .ואולם את מטרתה זו תשיג הצדקה רק אם תהי׳ נעשית בגדר ״עבודה״ ,כי רק ״עבודת הצדקה״ תוכל להביא לידי ״השקט ובטח עד העולם״ ,לידי שלו׳ אמת ,לידי שלו׳ תמידי שלא יושבת עוד על ידי קטטות ,המביאות לידי מלחמות ולידי צחצוח חרבות בעולם. את המושג של ״עבודת הצדקה״ נבין היטב על פי מה שנקדים לבאר בזה את הנחת הרמב״ן ז״ל ,בפירושו על הכתוב ,״ככל אשר צוד ,ד׳ את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה״) ,שמית ,ל ט -מ ב ( ,ודל שם, ״ויקראנה עבודה לאמד כי עשו אותה לעבודת השם הנכבד ,כענין ועבדתם את ד׳ אלקיכם ,ואותו תעבודו״ ,עכ״ל .והנה הניח לנו רבנו דל ,שהמלה ״עבודה״ משמעותה על פעולה הנעשית אך ודק ״לעבודת השם הנכבד״ ,מבלי כל תערובות של מחשבה זרה .וביאור הכתוב לדבריו ד ל הוא ,כי הנה נצטוו בני ישראל על עשית המשכן :לשמו יתברך ,כאמור ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״) ,שם ,כ ה -ח ( ,ופירש דש״י ז״ל שם ,״ועשו לשמי בית ב ר א ש י ת כא קדושה״ ,זאת אומרת ,שיהי׳ המשכן עשוי לשמו יתברך״ ואז יהי׳ לבית קדושה; כי הלא הדבר פשוט שקדושת המשכן היתה תלוי׳ לא בכסף ובזהב וביתר הדברים שממנו נעשה ,כי אם בהשראת שכינתו ית״ש בתוכו; והשראת השכינה היתד .תלוי׳ בכונתם של עושי המשכן ,שיהיו עושים אותו בכונה מיוחדת אך לשמו יתברך ,ועי״ז יהי׳ לבית קדושה שבו ישכין השי״ת את שכיבתו .והנה כונת הלב אין אדם מכיר בה אלא יודע המחשבות לבדו, וכבר אמרו ז״ל ״אין אדם יודע מה בלבו של חבירו״) ,פסחים ,נד ,(:ואף משה בחיר המין האבושי ובאמן ביתו של השי״ת הי׳ יכול לראות רק לעיבים, ועליו באמר לפיכך בכתוב הסמוך ,״וירא משה את כל המלאכה והבה עשו אותה כאשר צוה ד׳ כן עשו׳ /ז .א .שמשה ראה רק את כל המלאכה, מלאכת המשכן וכל כליו ,שעשו אותה ישראל ככל אשר צוה ד׳ אותם .אבל הוא לא יכול לדעת את מה שבלבם ,ואם עשו אותה בכונה הראוי׳ להשראת שכינתו ית״ש .ובאה לפיכך התורה להעיד עליהם בחותם האמת ,שהוא שמו של הקב״ה ,כי ״ככל אשר צוה ד׳ את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה״ ,היינו שעשו בני ישראל את מלאכת המשכן ,ככל אשר צוה ד׳ את משה ,שתהי׳ עשייתם אותו לשמו יתברך ,וזה נכלל בשם ״עבודה׳/ כי עבודה משמעותה ״לעבודת השם הנכבד״ ,עבודה שהיא כולה לשמה, מבלי כל מחשבה זרה! ואחרי שלמדנו מכל האמור ,כי ״עבודה״ משמעותה ״לשם השם הנכבד׳/ נבין בזה שמה שאמר הכתוב כאן ״ועבודת הצדקה השקט ובטח עד העולם״, ללמדנו בא בזה הכתוב ,כי מטרת ״מעשה הצדקה״ ,שהיא ״שלום״ ,תושג דק אז אם תיעשה הצדקה בגדר ״עבודה״ ,לשם השם יתברך ,ורק אז יבואו לידי ״השקט ובטח עד העולם״; אבל לא ע״י צדקה שאינה בגדר ״עבודה״, כי הצדקה ההיא אף שבודאי תועלתה מרובה ,ואף למצוה נחשבת אם נעשית לשם מצוה ,בצרוף מחשבת שלא לשמה ,אבל היא לא תביא את השלו׳ לעולם, ייק ״עבודת הצדקה״ היא שתביא את השלו׳! ו. ומה ינעמו לנו מעתה דברי המדרש שהצגנו בראש מאמרנו ,על דבר המלאכים ,שנעשו ״כתות כתות וחבורות חבורות״ .לדון לפני הקב״ה ,״בשעה שבא לברוא את האדם הראשון״. והנה בטרם נבוא אל ביאור המאמר הנפלא הזה ,שכבר עמדו עליו רבים מן המבארים ,לבארו כל אחד על פי דרכו ,אני חפץ להעיר הערה אחת בנוגע לנוסחת והמאמר הזה ,אשר לדעתי יש כאן בלי 1ספק השמטה קצרה* אחת בדברי המדרש ;.שהרי לפי הנוםחא ;שלפנינו יוצא ,שטענת כב ש ב ת ו מ ו ע ד ־המלאכים־ על בזיון האמת והשלכתה ארצה נשארה בלי כל תשובה מאת הקב״ה ,והדברים האחרונים ״אמת מארץ תצמח״ נאמרו על ידי המלאכים׳ בהמשך לטענתם ״תעלה אמת מן הארץ״ .אבל מה מוזר הדבר ,כי ישאיר המדרש את טענת המלאכים על הבוית״ש בלי כל תשובה! ואולם הנה כבר עמד על זה בעל ״יפה תואר״ בפירושו על המדרש שם והעיר בצדק ,כי הדברים ״אמת מארץ תצמח״ נאמדו מאת הבוית״ש ,בתור תשובה על טענת המלאכים בדבר בזיון האמת ,ולפי זה חסרים בהנוסחא שלפנינו הדברים, ״אמר להם הקב״ה״ .ועל פי הנחתו זו אני מוסיף לאמר ,שתשובתו של הבורא יתברך שמו להמלאכים מתחלת מהדברים ״תעלה אמת מן הארץ״, ולפני הדברים ההם צריך להוסיף את ההשמטה של ״אמר להם הקב״ה״; ולפי זה תתאים התשובה אל השאלה ,כי על שאלת המלאכים ״למה אתה מבזה תכסיס שלך״ ,להשליך את האמת ארצה ,באה תשובת הבוית״ש לאמר, ״תעלה אמת מן הארץ״ ,ז .א .כי לא לעולם תהיה האמת מושלכת ארצה׳ וכי עוד עתידה היא לעלות מן הארץ ,והשלכתה לארץ היא רק בגדר ירידה לצורך עליה ,ועל זה מביא הדורש ראיה מהכתוב ״אמת מארץ תצמח״, שעתידה האמת לצמוח מן הארץ ולהביא פרי ברכה לעולם! זוהי לדעתי הנוסחא הנכונה בדברי המאמר הנפלא הזה ,ואחרי שהעמדנו בעז״ה את הנוסחא של המאמר על אמתתה ,נבוא מעתה אל הביאור ,לבאר את דברי המאמר הדורש ביאור! ז. טענות האמת והשלום נגד בריאת האדם ,מפני שהוא כולו שקדים וכולו קטטה ,הן שתים שהן אחת ,כי השקר השורר בעולם מביא לידי קטטות ,כדבר הנביא ירמיהו ) ,ט -ז ( ,״בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו״; שמאחר שהשלום שבפיהם בשקר יסודו ,הנה ״עד ארגיעה לשון שקר״) ,משלי ,י ב -י ט ( ,וסוף הקטטה להתפרץ ,ולפיכך מתוך שהאדם כולו שקרים הוא גם כולו קטטה .ועינינו הרואות ,כי מיום שפרצה הקטטה הראשונה בעולם בין שני האחים הראשונים ,שבאחריתה קם האחד על השני ויהרגהו, מני אז לא תחדלנה הקטטות והמריבות׳ בין בני האדם .מריבים הם תמיד איש באחיו ועם בעם ,וכבר נאמד ״אין שלום יוצא מתוך מריבה״) ,ספרי ,סוף תצא(, ולפיכך אין שלום בעולם ,והחרב המתהפכת של המלחמה ״מתהפכת על האדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו ומרגליו ועד ראשו״) ,בראשית רבה ,פכ״א(. לפיכך נעשו מלאכי השרת ״כיתות כיתות וחבורות חבורות״ ,להתוכח לפניו ית״ש על בריאת האדם ,אם כדאי הוא.להבראות בכלל ,אחרי אשר במעשיו הרעים עומד הוא לד״חריב .את העולם .״חסד .אמר .יברא שהוא גומל ב ר א ש י ת כג חסה והחסד יברא שכולו הללו! האמת אלא חטאת; באמת ,״וכל העולם ,ולא חסדים״ ,החסד בא ללמד זכות על האדם שהוא עומד לעשות הלא הוא בונה את העולם; אבל האמת טענה כנגדו ,״אל שקרים״ ,ומה עמוקה ושנונה היא הבקורת החריפה שבדברים קובלת על מעשי החסד של האדם ,שהם בשקר יסודם ואינם כי מאחר שהאדם ״כולו שקרים״ הנה גם מעשיו הטובים אינם חסדו כציץ השדה״) ,ישעיהו ,מ -ו ( ,וחסד של שקר לא יבנה את ינצור אותו מאבדון! אז יצא הצדק להפוך בזכותו של האדם ,שכדאי הוא להבראות ״שהוא עושה צדקות״ ,ובאמת הנה מה רבו מעשי הצדקה בעולם! .הביטו נא וראו, הלא כל הארץ כולה מכוסה ברשת עבה של מוסדות צדקה וחסד ,מוסדות ממוסדות שונים; כמה בתי יתומים ישנם בעולם ,כמה בתי מושבות לזקנים, כמה בתי חולים ובתי מחסה ,וכמה מוסדות אחרים העושים צדקה וחסד! והאם אין כל מעשה הצדקה הללו כדאים לברוא בשבילם את האדם? ומה שטענה האמת על האדם שהוא כולו שקרים ,ולפיכך גם ־ מעשי החסד שלו בשקר יסודם ,על זה הלא יש להשיב הרבה .שהדי כלל הוא בידינו ,שגם צדקה הנעשית שלא לשמה לצדקה גמורה תחשב אף היא, ומפורש שנינו) ,ב״ב ,י ,(:״האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעוה״ב ,הרי זה צדיק גמור״) ,ויש גורסים ״הרי זו צדקה גמורה״# , וגירסא זו נכונה ומוכחת מדברי הגמרא שם ,שאמרו ״ודעביד הכי לאו צדקה גמורה היא״(; ושונה היא בזה מצות הצדקה מיתר המצוות שבתורה ,שעליהן נאמר ״עשה דברים לשם פעלם״) ,נירים ,סב ,(.״וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא״) ,ברכות ,י .ג ובצדקה נאמר ״עשר בשביל שתתעשר״) ,תענית ,ט ; ( . והחילוק הוא פשוט ,כי בכל המצוות שאין בעשייתן שום תועלת לאחרים ,הרי עיקר מטרת עשייתן היא לקיים את מצות הבורא ,שציוה עליהם לעשותן; ואם האדם עושה שלא לשמה ,מה תועלת יש בעשייתו ן פיכך נאמר עליהן ״שבל טוב לכל עושיהם ,לעושים לא נאמר אלא לעושיהם ,לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה״) ,ברכות ,שם( .ומה שאמרו ״לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אע״פ שלא לשמה״ .הוא -משום ״שמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה״ ) ,פ ס ח י , ( : ! ,ז .א .שהעשיה שלא לשמה היא הכנה ואמצעי לבוא על ידה לעשות לשמה) ,ומתורצת בזה קושית התוספות שם( ,מה שאין כן במצות הצדקה ,שעיקר מטרתה הלא היא בשביל האחרים הזקוקים אליה ,ולפיכך אף אם יתן הנותן בשביל שיחיו בניו או בשביל איזו הנאה אחרת ,גם כן היא צדקה גמורה ,כי לתכלית מטרתה ז ול ע ו ד ם . ע י י ן ^ ^ ^ ע ל ^ י ף ר , ו ע י ץ ע ו ר ערוך ,ערך ״ציק״ ש ב ת כד ו מ ו ע ד בשביל האחרים ,אחת היא לנו לשם מה הוא נותן ובלבד שיתן! ובכן הלא אין כל מקום לטענת האמת ״שכולו שקרים״! ואולם הרי כבר הבאנו למעלה את דרשת חכמינו ז״ל ,״שכל צדקה וחסד שאו״ה עושים חטא הוא להם ,שאין עושים אלא להתגדל בו /ועל זה הקשו בגמרא שם ,״ודעביד הכי לאו צדקה גמורה היא? והתניא האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור״ ,ותירצו ״לא קשיא ,כאן בישראל כאן באו״ה־׳ .ולכאודא מה קשים הדברים לאומרם! וכי משא פנים יש בדבר ? ואם הצדקה שלא לשמה לצדקה גמורה תחשב לישראל ,למה לא תחשב לצדקה גם לאו״ה? והנה דש״י שם פירש ״ישראל דעתם לשמים ,בין יחיו בניו בין לא יחיו ואינו מהרהר אחר מדת הדין ,אבל עכו״ם אינו נותן אלא על מנת כן ואם לאו מתחרט״; )וכן כתבו התוספות בפסחים ,ח , :ובכ״מ( .ולמדנו מזה שמה שאמדו בנותן סלע לצדקה בשביל שיחיו בניו שהיא צדקה גמורה ,שזה דוקא בנותן על כל אופן ,אבל אם נותן דוקא על תנאי זה שיחיו ,ואם לאו הוא מתחרט ,אין זו צדקה כלל ,ואף בישראל כן הוא .ומה שאמרו ״כאן בישראל כאן באו״ה״ ,לא אמרו כן אלא ״לדוגמא״ ,שמסתמא הישראל נותן )ועיין בתוי״ט ,משנה ג׳ פ״א על כל אופן ,והעכו״ם נותן רק על תנאי זה. , באבות ,שכתב כן להדיא(. הרי שאף שמטרת הצדקה שהיא בשביל טובת העניים ,מתקיימת היא בכל אופן ,אף אם יתן הנותן על תנאי ידוע דוקא ,מכל מקום אין זו צדקה כלל; ומשום שגם מצות הצדקה צריכה היא ,ככל יתד המצוות שבתורה, להיעשות לשם מצוה ,ז .א .שיכיר האדם את חובתו שהוא מחויב מצד הדין לתת צדקה ,אף אם לא תתמלא בקשתו ,אלא שהתירו בצדקה לכלול במחשבתו גם איזו הנאה עצמית ,והוא מהטעם האמור לזרז את האדם לתת צדקה ביד רחבה ,אבל אם אין האדם מכיר את חובתו זו כלל ,והוא נותן רק על תנאי ידוע להנאתו ,ואם לאו לא יתן ,צדקה שכזו לחטא תחשב לו ,ואף שיש להעני תועלת בה ,אבל אין חפץ לד בצדקה שכזו ,ואין מעצור לו להושיע את העני באיזה אופן אחר .ועל צדקה שכזו נאמר, ״כי הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה״) ,עמוס ,ו -י ב ( ; כי יסוד הצדקה הוא המשפט ,הכרת החובה המוטלת על האדם מצד הדין לתת צדקה ,ואם אין הכרה זו מביאה את האדם לעשות צדקה ,והוא נותן אך ורק לתועלת עצמו ,פדי צדקה שכזו ללענה תחשב ,והיא מביאה אך מרירות לעולם. והנביא מדעים בקולו על צדקה שכזו ,לאמד ,״והסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד ,כי כשלה ברחוב אמת״) ,ישעיהו ,נ ט -י ד ( ,כי מאחר שכשלה האמת ברחוב ,והמשפט נסוג לאחור ,אז גם הצדקה הנעשית ללא אמת , ב ר א ש י ת כה ומשפט מרחוק תעמוד ,ולעולם לא תשיג את מטרתה ,מטרת הבאת השלום לעולם ,שזהו כאמור ״מעשה הצדקה״! וזהו שאנו רואים לעינינו ,כי למרות כל מעשי הצדקה שבעולם ,הבה הארץ מלאה חמס ואין שלום בעולם ,ועדיין החרב של המלחמה מתהפכת על ראשינו ואין מידה מציל; וזהו משום שכשלה ברחוב אמת ,ואין משפט וצדק בארץ ,ולפיכך הצדקה מרחוק תעמוד! ומה צדקו דברי השלום שהשיב על טענות הצדק ,ואמר ״אל שכולו קטטה״! כי הקטטות הבלתי פוסקות שבעולם ,הלא הן מוכיחות על ערך צדקותיו של האדם ,שהן ״כבגד עדים״ )ישעי ,ס י -ה ( ,בהיותן אמת וללא משפט .ועל פי הטענות הנכוחות הללו של האמת והשלום, הי׳ צריך האדם להבראות כלל .שהוא כולו שקרים וקטטות! הו יברא למדי ללא לא ח. ״מה עשה הקב״ה? נטל אמת והשליכה לארץ״ וכבר הבאתי למעלה ״שאין אמת אלא תורה״ ,ז .א .שהוריד הקב״ה לארץ את תורת האמת, להורות על ידה לבני האדם ״את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשוך, )שמית ,י ח -כ ( ; וכבר אמרו חכמינו ז״ל ,״שנתן הקב״ה תורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות״) ,מרית ,ד י ( ; ועל ידי האמת של התורה יבוא השלום לעולם ,והקולות של ״שקרים וקטטות״ יחדלון .ואם כי רחוק הוא עדיין העולם מאד מאד מהכרת האמת של התורה ,ומזה לכל התהפוכות עלי ארץ תוצאות; אבל הלא עתידה התורה להתפשט סוף סוף בעולם ,כחזון גביאינו על ״אחרית הימים״ ,אשר אז ״מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״, תורת השלום של ״לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״ ע י ה י ,ג׳ ג -י מיכה ,ד . ( - ,ולפיכך כשטענו המלאכים לפני הקב״ה ,״למה אתה מבזה טכסים שלך״ ,להוריד אמת ארצה ,היא היא טענת המלאכים הידועה על נתינת התורה לישראל והורדתה לארץ ,באמרם לפני הקב״ה׳ ״חמדה גנוזה שלך אתה מבקש ליתן לבשר ודם ן תנה הודך על השמים״) ,שבת ,ס״ח;(: השיב להם הקב״ה ,״תעלה אמת מן הארץ״ ,ז .א .עתידה היא האמת לעלות מן הארץ ולהצמיח פרי ברכה ,כדבר הכתוב ״אמת מארץ תצמח״, ובצמוח האמת מן הארץ יעלה גם השלו׳ עמה ,כי ״האמת והשלו׳ אהבו״ )זכייה ,ח -י ט ( ; ושגיהם כאחד יבואו לארץ לעולם ,כדבר ד׳ ביד נביאו מענתות ,לאמר ,״הנני מעלה לה ארוכה ומרפא ורפאתים וגליתי להם עתרת שלום ואמת״) ,ירמיה ,ל -ו ( ; ובשביל האמת של התורה ,העתידה לצמוח מן הארץ ולהביא שלו׳ לעולם ,נברא האדם וכל היקום עמו ,כדרשת חכמינו ב ר ) י ע ב ז ג ג ם כו ש ב ת . ו מ ו ע ד ד ל הידועה. ,״בראשית ,בשביל התורה שנקראת ראשית ,ובשביל ישראל׳ מקבליה ,שנקראו ראשית ׳! ואין לנו איפוא אלא לקוות ולחכות ליום ,שבו יקום דבר ד׳ לאמר, ״תעלה אמת מן הארץ״ ,כי ״אמת מארץ תצמח״ ,ועתידה היא האמת להבקיע לעצמה סוף סוף דרך בעולם ,ואז יבוא גם השלו׳ להשתרר עלי ארץ רבה, שפטו בשעריכם״) ,זכריה ,ח -ט ז ( ׳ כדבר הנביא זכריה ,״אמת ומשפט שלום האמת תביא לידי שלום בעולם! , כז ב ר א ש י ת לפרשת בראשית/מאמר גו צדקה שלא לשמה. א. במאמרי הקודם ביארתי את החילוק שבין מצות הצדקה ובין שאר המצוות שבתורה ,לענין שלא לשמה; שאף שבכל המצוות בצטוינו לבלי להיות כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ,אבל בנוגע למצות הצדקה י מותר לתת צדקה ,״בשביל שיחיו בני או בשביל שאזכה בה לחיי עוה״ב״ ,והטעם הוא פשוט ,משום שעיקר מטרת הצדקה היא התועלת הנמשכת ממנה לאחרים ,ולפיכך אין קפידא בכונתו של הנותן ובלבד שיתן. והנה אם' כי סברא זו פשוטה ומתקבלת על הדעת ,אבל מאחר שמצינו לכאורא סתירה מפורשת להנחה זו מתלמוד ערוך ,לכן ראיתי לברר בעדה ענין זה בירור נכון. והנה בפסחים דף ח .אמרו לענין בדיקת חמץ ,שאין מחייבים אותו לבדוק כשיש איזו סכנה בדבר ,והקשו על זה בגמרא שם ,מהא דאמר ד״א שלוחי מצוה אינם נזוקים ,ותירצו שמא תאבד לו מחט ואתי ל״עיוני בתרה, ופריך הש״ם עוד ,וכה״ג לאו מצוה היא ,והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני או בשביל שאהי׳ בן עוה״ב הרי זה צדיק גמור ,ותירצו דילמא בתר דבדיק אתי לעיוני בתרה .הרי להדיא שאין כל חילוק בין מצות הצדקה לשאר המצוות לענין זה של שלא לשמה ,דאם נאמר שמצות צדקה שאני מהטעם האמור ,איך הקשה הש״ס מברייתא זו המדברת בצדקה על בדיקת חמץ? ובתוספות שם) ,בד׳-ה שיזכה( ,הקשו על ברייתא זו דצדקה מהמשנה באבות) ,פ״א ,בדג( האומרת ״אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרם״ ,ותירצו ״דהיינו בכהאי גונא שאם לא תבוא לו אותה הטובה שהוא מצפה לה הוא תוהא ומתחרט ,אבל מי שאינו תוהא ומתחרט הרי זה צריק גמור ,וכן משמע בריש מסכת ראש השנה ובפ״ק דב״ב״ ,עכ״ל. והנה לכאורא תמוה הדבר בעיקר קושיתם ,שהרי אפשר לתרץ בפשיטות, שהמשנה באבות היא לענין לכתחלה ,שבודאי ראוי לאדם מישראל לעשות ש ב ת כח ו מ ו ע ד מצוד ,שלא על מנת לקבל פרס ,אבל בדיעבד אם עבר ועשה על מנת לקבל פרס גם כן קיים את המצוד״ ונחשב לפיכך בכלל שלוחי מצוד ,שאינם נזוקים .ואולם לאחד העיון נראה ברור שקושית התוספות היא ממה שאמרו ״הרי זה צדיק גמור״ ,שמזה מוכח להדיא שאף לכתחלה מותר לעשות כן׳ דאל״כ איך יתכן לאמר על אדם שעשה שלא כהוגן שהוא צדיק גמור׳ ולפיכך שפיר הקשו על זה ממשנה דאבות ,והוצרכו לחלק בין תוהא ומתחרט ובין אינו תוהא .אבל בעיקר הדבר אין כל חלוק בין צדקה לשאר המצוות׳ והרי זה סותר את ההנחה הנזכרת לאמר דצדקה שאני. ומהרש״א שם כתב וז״ל :״וליכא למימר בעיקר קושיתם דלא קשה מידי ,דשאני צדקה דמותר לנסות בה את הקב״ה ,וכדאמרינן בפ״ק דתענית׳ דאם כן מאי פריך אהך דהכא ,וכהאי גונא לאו מצוד ,היא ,אלא על כרחר דלא אמדו שאני צדקה אלא לענין נסיון דשרי לנסויי בה״ ,עכ״ל .הרי שהוכיח המהרש״א ז״ל להדיא מסוגית הגמרא כאן ,שאין לחלק כלל ביז צדקה לשאר המצוות שבתורה לעניין שלא לשמה ,ורק לענין נסיון חידשה התורה בצדקה ,שמותר לנסות בה ,מה שבשאר המצוות בודאי אסור .והנה מה שכתב רבנו שבצדקה מותר לנסות כמו במעשר ,דבר זה במחלוקת הוא שנוי בין הפוסקים ,וביו״ ד הלכות צדקה) ,סימן רמ״ז ,סעיף ד׳ בהג״ ( ,מובאת דעת הב״י ,שרק במעשר מותר לנסות ולא בצדקה ,ולדעה זו אין כל חילוק כלל בין צדקה לשאר המצוות שבתורה .וכן כתב להדיא בספר גבורות ארי׳ )תענית ,דף ,(.שעיקר החידוש במעשר הוא רק לענין נסיון ,״דאילו בלא נםיון בכל המצוות שרי לעשותה על מנת שתבוא לו טובה בזכותן ,וכדאמרינן בפ״ק דר״ה .האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני וכד הרי זה צדיק גמור״ .ודברי הגאונים הללו מוכרחים הם לכאורא מסוגית הגמרא בפסחים, שלא חילקו בין צדקה לבדיקת חמץ .אבל מה קשה הדבר לאמר כן ,שיהי׳ מותר לכתחלה לעשות מצוד ,בשביל איזו טובה שהוא מצפה לה ,הלא אין לך שלא לשמה גדול מזה ,ומפורש שנינו ״עשה דבדים לשם פעלם ודבר בם לשמם״) ,נדרים ,סב, ,(.וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא״ ,ולמדו זאת מהכתוב ״שכל טוב לכל עושיהם״) ,תהלים ,י -י ( ,״לעושים לא נאמר אלא לעושיהם ,לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה״) ,ברכות ,י ,(.הרי שאין לעשות שום מצוד ,ממצוות התורה ,מלבד צדקה ,שלא לשמה .זאת ועוד אחרת גדולה מזו ,דאם נאמר שגם בשאר המצוות הדין כן ,למה אמרו ז״ל כן דק לענין צדקה ,ולמה לא אמרו לרבותא יתירה ,שהאומר הריני מניח תפילין או נוטל לולב וכדומה על מנת שיחיו בני הרי זה צדיק גמור? והדבר ברור שרק לענין צדקה אמרו כן ,שמותר לתת צדקה שלא לשמה ומהטעם האמור ,ולא בשאר המצוות שבתורה ,שעליהן נאמר ״אם צדקת מה ה ט ק א ז ב ר א ש י ת כט תתן לו״) ,איוב ,ל ה -ז ( ,כי אין מטרת קיום המצוות אלא לעשות רצונו של הבוית״ש ,ואם הוא עושה שלא לשמה ,מה תועלת יש למי שהוא בעשייתו ? ולפיכך צריכה עשיית המצוות להיות לשמה .אבל לפי״ז הלא יקשה מאד מםוגית הגמרא בפסחים ,מה שהקשו מצדקה על בדיקת חמץ. ב. ואחר החיפוש מצאתי בספר פרשת דרכים ,בדרוש השלישי בסופו, שהוכיח גם כן מדברי הגמרא בפסחים ,״דבישדאל בכל מצוה שתהיי מותר לו לעשותה כדי לזכות באיזה דבר״; והביא שם עוד בשם ספר מהרי״ט על התורה ,שכתב בסוף פרשת קדושים ,״דלא אמרו הרי זה צדיק גמור אלא במצוות הצדקה ,שנמשך בה תועלת לאחרים ,והוקשה לו מםוגיא דפםחים ויישבר״״ .וכן הביא עוד בשם ספר מהדנא״ח ,״דבפדשת שופטים חילק חילוק דמהדי״ט לישב קושית התוספות ,אך בפרשת בהר הכריח מםוגיא זו דפםחים ,דאין לחלק בין צדקה לשאר מצוות״ .והנה שני הספרים הנזכרים אינם תחת ידי לעיין בגוף דבריהם הקדושים ,אבל ממה שהעתיק בספר פרשת דרכים בשמם ,הרי נראה ברור ששני הגדולים ההם תפסו בפשיטות ,שרק במצות הצדקה מותר לעשות כן ,״משום שנמשך בה תועלת לאחרים״ ,ולא בשאר המצוות ,אלא שעמדה לנגדם הקושיא מםוגיא דפםחים ,וטרחו לישבה על פי דרכם .והנה מה שכתבו הם ז״ל בישוב קושיא זו לא ראיתי ,אבל לדעתי אפשר לישב קושיא זו באופן נוח על פי הנחה אחת ,והיא; שהרי מצינו שגם בצדקה ,אף שנמשך ממנה תועלת לאחרים, מ״מ אם יתן רק על תנאי זה שתגיע לו איזו טובה ,ואם לא תבוא לו אותה הטובה הוא מתחרט על הצדקה שנתן ,אין צדקה שכזו נחשבת כלל למצוה, ואף לחטאת תחשב לו ,וכמו שאמרו להדיא בםוגיא דב״ב ,כאן בישראל כאן באו״ה ,וכבר הבאתי למעלה את דברי רבינו התויו״ט ז״ל ,שלא אמדו כן בש״ס אלא לדוגמא ,אבל לדינא גם בישראל הדין כן ,ועיקר החילוק הוא דק בין תוהא ומתחרט ובין אינו תוהא ומתחרט על מה שנתן. הדי אנו רואים שיש שתי מדרגות של שלא .לשמה בצדקה ,זו למטה מזו; האחת היא ,כשאדם מישראל נותן צדקה מצד שהוא מאמין במצות השי״ת עלינו לתת צדקה ,ורוצה בקיום המצוד״ אלא שהוא מצרף במחשבתו גם מחשבת שלא לשמה ,שתהי׳ לו גם איזו הנאה עצמית מנתינתו ,שיחיו בניו או שיזכה בה לחיי העוה״ב ; נתינה שכזו לצדקה גמורה תיחשב ,והנותן הוא צדיק גמור ,שהרי קיים את מצות התורה עליו .ואף שבכל המצוות נאמד ״עשה דברים לשם פעלם״ ,מבלי שום תערובות של איזו הנאה עצמית ,אבל בצדקה התירו ,כאמור ,משום שיש בה תועלת לאחרים .והמדרגה השני׳ היא, ל ו מ ן ע ד ש ב ת כשנותן שלא לשם מצוד .כלל ורק להנאת עצמו; וכשלא תגיע לו אותה הטובה שהוא מצפה עליה ,הוא תוהא ומתחרט על מה שעשה ,משום שאינו רוצה בקיום המצוד .כלל ,צדקה שכזו לחטאת תיחשב ,ואף שגם ממנה נמשך תועלת לאחרים ,אבל אין חפץ לד בצדקת לענה שכזו ,כי אין מעצור לו להושיע להעני מידו המלאה והפתוחה. וחילוק שכזה אנו מוצאים בדברי התוספות) ,פסחים ,נ :בדיה וכאן( ,לעניז שלא לשמה בשאר המצוות .והנה בתוספות שם העתיקו את דברי רבא, )בברכות יז ,(.שאמר כל ״העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא״, ועל זה פירשו ״שלומד כדי להתיהד ולקנטר ולקפח את חבריו בהלכה״; אבל לפנינו הגירסא ״כל העושה״ ,ולשון זה נופל על עשיית המצוות ולא על הלימוד בתורה ,ולענין המצוות אינו שייך לאמר ״שעושה לקנטר ולקפח את חבריו בהלכה״ ,אלא שעושה להתיהר .ואולם הכובה אחת היא ,שכל העושה מצוד .או לומד תורה שלא לשמה כלל ,אלא אך ורק לאיזו משרה עצמית איזו שתהיי ,מבלי שום מחשבת מצוד ,.אז נוח לו שלא נברא ,כי אין בעשיתו ובלמודו שום מצוד ..ואולם זה העושה מצוד ,או לומד תורה מצד אמונתו בדי ,ומצד שהוא חפץ במצותיו ית״ש ,אלא שמצרף למחשבת המצוד. גם איזו כונה עצמית ,כגון זה שאינו עושה מלאכה לא בכל ימות השבוע ולא ביום השבת ,מצד עצלותו ,אבל יחד עם זה הוא מאמין בקדושת השבת ובחיוב השביתה בה ,עליו נאמר שהוא בגדר ״שפל ונשכר״ ,שהרי סוף סוף הוא שובת בשבת ,והיא מצוד ,שלא לשמה ,שעליה נאמר ״כי גדול עד שמים חסדך״ ,וזוהי מנת התוספות במה שאמרו שם ,״שאין מתכון לשום רעה״. , ג. ואיך שהוא הלא רואים אנו ,שאין כל חילוק בין מצות הצדקה לשאר המצוות באופן השני ,כשהוא עושה רק להנאת עצמו; ואף שגם מצדקה שכזו נמשכת תועלת לאחרים ,בכל זאת אינה נחשבת למצוד ,כלל ,וכמו בשאד כל המצוות כשהוא עושה רק להתיהר .ועל פי זה נאמד שגם באופן הראשון ,כשהוא עושה לשם מצוד ,ומצרף גם מחשבת שלא לשמה ,גם כן אין כל חילוק בין מצות הצדקה לשאר המצוות לענין בדיעבד; וכמו שבצדקה נחשבת הנתינה ע״מ שיחיו בניו לצדקה גמורה ,כמו כן גם לענין שאר המצוות הנעשות על דרך זו הדין כן ,שאם עבר ועשה במחשבת שלא לשמה שכזו ,נחשבת עשייתו לקיום המצוד .,וההבדל הוא רק לענין לכתחלה, שבשאד המצוות אין לעשות כן לכתחלה ,שהדי עלינו להיות כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרם; אבל בצדקה מותר לעשות כן אף לכתחלה ,מהטעם הנזכר .ואולם בדיעבד גם בשאר המצוות נחשבת עשייתו ב ר א ש י ת לא שלא לשמה באופן האמור לקיום מצוה ,וזה מוכרח לאמר כן ,דאם לא כן, לא היתה התודה מתרת לעשות כן לכתחלה בנתינת צדקה ,אף שתגיע ממנה תועלת לאחרים; שהרי אם המחשבה שלא לשמה מבטלת את המצוה לגמרי ,הרי תחסר לו להבותן באופן שכזה מצות הצדקה ,שהיא חובה עלינו ככל יתר המצוות שבתורה .ומאחר שהתירה התורה לעשות כן בצדקה אף לכתחלה ,משום התועלת שבה לאחרים ,מזה עלינו למדים שאין המחשבה שלא לש^ה המצורפת לקיום המצוה ,מבטלת את עצם הפעולה הנעשית לשם מצוה ,ולפיכך בדיעבד אף בשאר כל המצוות נחשבת עשי׳ שכזו למצוה .ומן ״לכתחלה״ של צדקה אנו למדים על ״בדיעבד״ של שאר כל המצוות .וזהו שהקשו בגמרא שפיר מברייתא זו דצדקה על בדיקת חמץ ,להוכיח דבדיעבד אף שמתכוין להנאת עצמו ,לחפש אחר המחט שנאבדה לו ,מכל מקום קיים את מצות הבדיקה שהי׳ עסוק בה ,ונחשב לפיכך לשליח מצוה שאינו' ניזק. ובוא וראה כמה מדויקים ומדוקדקים דברי מאור עינינו רש״י ז״ל בפירושו שם ,שכתב וז״ל :״וכהאי גונא ,דמתכוין למצוה ולצרכו לאו שליח מצוד .הוא בתמי׳; הרי זה צדיק גמור בדבר זה ,ולא אמריבן שלא לשמה עושה ,אלא קיים מצות בוראו שציוהו לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו ,שיזכה בה לעולם הבא או שיחיו בניו׳ /עכ״ל .הרי שדייק לאמר שרק בעושה לקיים מצות בוראו ,אלא שבתכוין אף להנאת עצמו ,בזה אמרינן שהיא צדקה גמורה ; ובכה״ג גם בשאר המצוות ,היכא ״דמתכוין למצוה ולצרכו״ נחשבת עשייתו למצוה ,והעושה כן נחשב לפיכך לשליח מצוד .שאינו ניזק ,ובזה יבוארו בעז״ה דברי הש״ם שם לנכון ,ואולי לישוב זה כיוונו גם הגאונים הנזכרים בפרשת דרכים ,שלא זכיתי לראות את דבריהם. ד. ואחרי כל האמור שיש אמנם חילוק בין מצות הצדקה לשאר המצוות לענין לכתחלה ,יבואר לנו מה שהביאה הברייתא דין זה רק גבי נותן סלע לצדקה על מנת שתגיע לו איזו טובה ,ולא גבי מצוה אחרת משאר המצוות שבתורה ; דאילו להנחת בעל פרשת דרכים ז״ל ,״דבישראל בכל מצוה שתהי׳ מותר לו לעשותה כדי לזכות באיזה דבר״ ,הלא יפלא מאד מה שהעירותי למעלה ,למה לא נקטה הברייתא דין זה גבי האומר הריני עושה איזו מצוה אחרת ,כמו הנחת תפילין או נטילת לולב וכדומה ,על מנת שיחיו בניו ,אלא ודאי שרק בצדקה התירו לעשות כן לכתחלה ,ומהטעם האמור שהוא משום שנמשך ממנה תועלת לאחרים. ומה שחילקו התוספות בין תוהא ומתחרט לאינו תוהא׳ ולא תירצו בפשיטות שהמשנה באבות מדברת בשאר המצוות שבתורה ,שבהן לכתחלה ש ב ת ו מ ו ע ד אםוד לעשות על מנת לקבל פרס ,והבדיתא מדברת בצדקה שדק בה מותר לעשות כן אף לכתחלה ,הוא משום שרצו התוספות להעמידנו על עיקר דין זה ,שבתוהא ומתחרט על מה שנתן ,אין כל חילוק בין צדקה לשאר המצוות והנותן צדקה דק על מנת שתגיע לו אותה הטובה שהוא מצפה עליה ,ואם לאו הוא מתחרט ,אז לא דק שלא קיים מצות צדקה אלא שאף לחטאת תחשב לו ,אף שנמשך ממנה תועלת. אבל כשאינו תוהא ומתחרט על מה שעשה ,מפני שרוצה הוא בקיום המצוה ,אלא שבשעת עשייתה הוא מכוון גם לאיזו תועלת עצמית ,בזה יש חילוק גדול בין מצות הצדקה לשאר המצוות שבתורה ,לענין לכתחלה ,כי אף שבשאר המצוות אין לעשות כן לכתחלה ,ורק בדיעבד נחשבת היא למצוד ,אף שנעשית שלא לשמה ,וכדמוכח מםוגיא דפסחים ,אבל בצדקה מותר לעשות כן אף לכתחלה ,משום התועלת הנמשכת ממנה לאחרים ,ולפיכך האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי׳ בני וכו׳ הדי זה צדיק גמור ,או ״הרי זו צדקה גמורה״ ,כגידסת הר״ח ז״ל ,בפירושו לראש השנה ,דף ד. לג נ ח לפרשת נח. היין. ברכת כל המתפתה שנאמר בו מדעת קונו, וירח ד׳ את ריח הנחוח וגו׳. ביינו יש )עירובין, סה(. א. ימי עולם יורונו דעת ,כי מכל פרי העץ שברא הקב״ה בעולמו, להחיות בם נפש כל חי ולהנות בם את בני האדם ,הנה יתר ערך ויתד חשיבות היו מאז מקדם לפרי הזית והגפן ,שמהם לקח האדם שמן למאוד ויין לשמח בו לבב אנוש .שני אלה ,היצהר והתירוש ,היו הגורמים הכי חשובים בהתפתחות חיי האדם הקדמוני ,בעת אשר טרם עוד ידע מכל אותן התחבולות השונות ,שהמציאו לעצמם בני האדם בדורות הבאים, לש*5ר על ידן את חייהם ולענג בהן את נפשותיהם .בימי קדם ההם, בשעה שלא הי׳ לפני האדם אלא מה שמצא מן המוכן לפניו ,ממה שהכין לו יוצר הכל ית״ש בטבעו של עולם ,היו אז השמן והיין הדברים היחידים ,שהביאו אודה ושמחה בחייו .מיום ברוא ד׳ אלקים אדם על פני האדמה ,היתה ראשית מעשהו של בחיר היצורים ,לחפש עצות איך לגרש את החושך אשר סביבותיו ,ואיך להאיר לעצמו את חשכת הלילה ,שהאפילה לו את עולמו יום יום לעת ינטו צללי ערב ,כי אין לך דבר יותר שנוי להאדם ויותר מטיל עליו אימה מהחושך .האגדה מספרת ,כי בשעה ״ששקעה חמה במוצאי שבת) ,הראשונה לבריאת האדם( ,התחיל החושך ממשמש ובא, באותה שעה ]נתירא אדם הראשון ,וכוי ,מה עשה לו הקב״ה? זימן לו שני רעפים והקישם זה בזה ויצאה האורה ובידך עליה״) .בר״ר ,פי״ב( .ומאז שעלתה לו להאדם הראשון להוציא את האודה הראשונה ההיא מהקשוע שתי האבנים זו בזו ,לא חדל האדם מלחקור ולדרוש אחרי אמצעים שונים: ,איך להאיר לעצמו את חשכת הלילה באורה יותר נעימה ונוחה ,עד אשר הגיע אחרי נםיונות רבים במשך דורות ותקופות לידי המצאת השמן ,שמן הזית, שנתן אורה בהירה ומרהבת עינים .מני אז נהי׳ הזית לסמל האורה בעולם, לד ש ב ת ו מ ו ע ד ועליו נאמד בצדק ,כי בשמנו ודשנו ״יכבדו אלקים ואנשים״) .,שופטים,׳ :( .הזית הביא איפוא אורה לעולם ,ולעומתו הביא הגפן שמחה לעולם ,אחרי אשד למד האדם לעשות לו מפרי הגפן יין ותירוש ״המשמח אלקים ואנשים״) ,שם(, מני אז נהיה הגפן לסמל השמחה בעולם ,ועל דם ענביו נאמר ,״שאין אומרים שידה אלא על היין״) ,ברכות ,לה ,(.ומפני חשיבותו התקינו ברכה מיוחדת עליו ,כי ״יין ישמח לבב אנוש״! שני אלה ,התירוש והיצהר ,מביאי האורה והשמחה בעולם ,המה הרימו את האדם משפל מצבו הקדמוני ,מצב של פראות וחושך ,והבדילוהו לטובה מכל חיות הארץ ,שאין בהן דעת ,להבין ולהשכיל איך לשפר את חייהן עלי אדמות .ואולם הבדל גדול יש בין שני אלה ,בין השמן והיין. השמן ניתן כולו לאורה ,ואינו אלא לברכה להאדם; מה שאין כן היין ,כי יש אשר ברכתו תיהפך לו להאדם לקללה והשמחה ליללה .וכבר אמדו חכמינו ז״ל ,״שאין לך דבר המביא יללה על האדם אלא היין״) .שם ,מ.(. והדבר תלוי במדת השתי׳ אשר ישתה האדם ממנו ,כי היין הוא מהדברים ״שמיעוטם יפה וריבויים קשה״) ,גיטין ,ע ,(.״כשיש לאדם מעט ממנו יפה ־ לגופו לרפואה. ,וטוב שיהא לו קצת משלא יהא לו כלום״) ,רש״י ,שם( .אבל אם ירבה האדם לשתות ממנו ,אז יהפך לו היין לרועץ ,כי יבוא בקרבו כרעל נורא ,המרעיל את גופו ואת נשמתו גם יחד .כי ברבות האדם .לשתות מן היין ,אז ״היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מיטלטלת, נכנס היין •יצאה הדעת״) ,מד״ת בובר ,שמיני( .ומה רבו הדברים שנאמרו באגדות חכמינו ז״ל על היין ,ונזכיר נא בזה רק מה שאמרו ,כי ״כשבא נח ליטע כדם בא שטן ועמד לפניו ,אמר לו מה אתה נוטע ,אמר לו כרם ,אמר לו מה טיבו? אמד לו פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ,ועושים ממנו יין המשמח לבבות ,דכתיב ויין ישמח לבב אנוש ,אמר לו השטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה ,אמר לו לחיי; מה עשה השטן? הביא כבש והרגו תחת • הגפן ,אחר כך הביא ארי והרגו ,ואחר כך הביא חזיר והרגו ,ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם ,והטיפו דמם באותו הכרם והשקוהו מדמיד״ם; דמז לו שקודם שישתה האדם מן היין הרי הוא תם ככבשה זו שאינה יודעת כלום ,וכרחל לפני גוזזיה נאלמה; שתה כהוגן הרי הוא גבוד כארי ואומד אין כמותו בעולם; כיון ששתה יותר מדי נעשה כחזיר ומתלכלך במי דגלים ובדבר אחר; נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה״) ,מד״ת נח(. בדבריהם אלה נתנו לנו חכמינו ז״ל ציוד נפלא מתכונתו של היין .ופעולתו על האדם ,כי הוא מהפך את השותה ממנו מכבשה תמה לארי ולחזיד ולקוף ,והכל תלוי במדת השתי׳ שישתה האדם ממנו ,היין יוכל ש נ ח לה להיות להאדם לברכה אם ישתה ממנו כהוגן ,ואותו היין עצמו נהפך לו ליללה אם ישתה ממנו יותר מדאי .ואסונו של האדם הוא בזה ,כי הוא נ ג ד ר אחר היין לשתות ממנו יותר ויותר מבלי לדעת שבעה ,עד כי ישתכר ויאבד את דעתו ,ואז יהי׳ כחזיר וכקוף .כי בזה שונה היין מכל יתר המעדנים והמשקאות שבעולם ,שמכולם יוכל האדם לאכול ולשתות רק עד אשר ישבור את רעבונו וישקיט צמאונו ,ומאחד שאכל ושתה דיו שוב נפשו קצה בם ,ואם יכריחו את האדם לאכול או לשתות יותר מדי ,אז יהי׳ לו הדבר לזרא ,לא כן היין שהוא מגרה את יצר האדם ואת תאותו לשתות ממנו יותר ויותר ,כמאמרם ז״ל ״חמרא מיגרר גדיד״) ,פסחים ,קז ,(:שהוא מגרה את יצר האדם לאכול ולשתות עוד יותר ,וברבותו לשתות ישתכר ויאבד דעתו ,ויהי׳ כחזיר וכקוף .זו היא תכונתו של היין ופעולתו לרעה על האדם ,ובזה שונה הוא מהשמן תכלית שנוי. ב. זכר שני אלה ,השמן והיין ,בא בפרשתנו זו .יעל השמן ידובר אמנם רק ברמז ובמליצה חדות ,אבל על היין ופעולתו לרעה על האדם ידובר בפרשתנו בדברים מבהילים .התורה מספרת כי בשלח נח את היונה מן התבה, ״לראות הקלו המים מעל פני האדמה״ ,שבה ״אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה״ .ועלה הזית הזה שהביאה היונה בפיה הראה לנח את דרכו בצאתו מן התיבה ,לחקור ולדרוש אחר תכונת הזית וטבעו .חקר איפוא נח ,בחן ודרש עד אשר מצא את סגולת הזית ,להוציא מתוכו שמן למאור, והמצאתו זו האירה לו את חשכת הלילה ,שהאפילה לו את עולמו לאחד ששקע אור היום; ומני אז נהיתה היונה לסמל האורה בעולם ,ועליה ימליצו חכמינו ז״ל במליצתם לאמר ,״מה היונה הביאה אורה לעולם ,אף אתם שנמשלתם ליונה הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר״) .מד״ת.Omn , ועל היין יסופר בפדשתנו ,כי בצאת נח מן התיבה נטע כרם ,״וישת מן היין וישכר״ ,ובשכרותו לא ידע ולא הרגיש מה שנעשה לו; ורק כאשר הקיץ מיינו אז שבה אליו בינתו ״וידע את אשר עשה לו בנו הקטן״ ,ויקללהו קללה נצחת .אין אנו יודעים אמנם אם היה נח הממציא הראשון להמציא את היין בעולם ,או שכבר היה היין גם לפניו; ויש מרבותינו האומרים ,שעץ הדעת שממנו אכל אדם הראשון ,והביא בזה יללה עליו ועל זרעו אחריו לדורות עולם ,״גפן היה״) ,ברכות ,מ .(.אבל בכל אופן הנה נח הוא השכור הראשון ,אשר עליו יסופר בתורה ,ובזה הי׳ לאות לכל הבאים אחריו ,לדעת עד כמה הוא מסוכן היין לשותיו ,המרבים לשתות ממנווו״יותר מדאי״, ואובדים עי״ז אתי דעתם ותבונתם. לו ש ב ת ו מ ו ע ד ומה נכונו דברי בעל ״המדרש והמעשה״ ,שהביא !בשם אביו הגאון מלובלין זצ״ל) ,בהערה לדרוש א׳ לויקרא( ,שכתב על מה שאמרו ז״ל ,״י״ג ווין נאמרו ביין ,ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וגו׳״ )סנהדרין ,ע .(.ובתוספות שם כתבו ,״לא קא חשיב ויפת לפי שהוא שם״) ,בצירה( .והדברים נפלאים להבין, וכי מה ענין הוא למנות הווין שבפרשה זו? ומדוע דוקא ויו דיפת לא חשיב? אבל כונת דבריהם ז״ל היא על פי מה שנדע ,״שבדקדוק לה״ק יש ווין המהפכים וגם ווין המחברים• ,המחברים מחברים את הדברים זל״ז, והמהפכים מהפכים את הפעלים מעבר לעתיד ומעתיר לעבר; ועל פי זה לא לחנם הרבה הכתוב במספר הווין בפרשת נח ,כי בהיותו הראשון בגוטעי כרם ובםובאי יין הפך במעשיו את עולמו הקיים לעולם עובד ,כויו זו המהפכת את הפעלים; ומה נמרצה איפוא הערתם של בעלי התוספות ז״ל ,ויו דויפת לא קא חשיב ,כי רק הווין המהפכים יבואו כאן בחשבון ,אבל הויו דויפת ויו המחברת היא ,ואין לה ענין אל הרעיון האמור״) .זהו תו״ד הגאון הנ״ל זצ״ל בקצרה( .ואמנם במד״ד) ,פל״ו( ,חשבו י״ד ווין ,שנאמרו בפרשת היין, אבל גם הדורש ההוא לא חשב את הויו של ויפת ,אלא שהוסיף את הויו של ויאמר ארור כנען) ,עיין מחרז״ו שם(. ומוצא דבר הוא ,כי יללת היין וקללתו היא בזה שהאדם להוט אחד היין לשתות ממנו יותר מדי ,עד שהוא מהפך את עולמו ואובד את דעתו יי אבל אילו היה האדם שליט ברוחו לכבוש את תאותו ,והי׳ שותה דק ״כהוגן״, ז .א .במדה מועטת ,כי אז הי׳ לו היין לברכה .ושמא יאמר האדם מאחר שהיין מסוכן כל כך לשותיו ,והזהירות במדת שתיתו קשה על השותה ,מפני שהוא ״מיגרד גריר״ ,לכן הדרך היותר ישרה היא להאדם ,להדר את עצמו לגמרי מן היין ,ולבלי לשתות ממנו כלל; על זה אמרו חכמינו ז״ל ,״שכל המצעד את עצמו מן היין נקרא חוטא״) ,נדרים ,י ,(.והנזיר צריך לפיכך להביא קרבן חטאת על חטאו זה ,כי לא בזה חפצה התורה ,שיהא אדם מצער את עצמו ,אלא שיתענג על טוב העולם ,ולא ימנע את עצמו אף מן היין ,ובלבד שלא ירבה לשתות ממנו יותר מדאי ,ואין על האדם להנזר מן היין ,אלא להזהד ״שלא יהא להוט אחר היין״) ,בר״ר פל׳יו(. ג. ועל פי כל האמור בזה נבוא בעז״ה לחכמינו דל ,על ערכו ותכונתו :של היין, בראש דברינו אלה .שלשת המאמרים הללו זה לזה ,וכל אחד מהם כשהוא לבדו צריך את שלשת המאמרים הללו וקושרם זה לזה, עד חקר שלשת מאמרים נפלאים אשד את הראשון מהם הצגנו אין להם לכאורה כל קשר ויחס ביאור; ולדעתי רעיון אחד חורז כאשד יבואר בזה בעדה .הלא לז כה דבריהם ד ל :כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו ,שנאמד וירח ד׳ את ריח הניחוח וגוי .כל המתיישב ביינו יש בו דעת שבעים זקנים ,יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות ,נכנם יין יצא םוד .כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה ,שנאמר וברך־ ואת לחמך ואת מימיך ,וכוי ,ומאי נינהו יין וקרי ליה מים ,אי נשפך כמים איכא בכלל ברכה ,ואי לא לא״) .עירובין .(.no ,והנה את המאמר הראשון פירשו המבארים ,שבא ללמד את האדם ,״שיהא נוח להתרצות למי שהכעיסו, כשמבקשים ממנו ,ויען כי על פי הרוב הנהוג לפייס את חברו על כוס יין, לכן אמר המתפתה ביינו ) ,תו״ת ,על הכתוב הנזכר ,אות י״ג( ,ודברים אלו מיוסדים על פירושו של רש״י ד ל שפירש ,ודל :״המתפתה ביינו ,שמפייסים אותו על דבר ומתרצה כשטוב לבו ביין; ריח הניחוח ,ואמדינן לעיל דריחא דומיא דמשתיא הוא ,וכתיב ויאמר אל לבו לא אוסיף וגו ,דאירצי״ ,עכ״ל. וכל רואה יראה עד כמה פירוש זה זר ודחוק ,כי לפי פירוש זה מביא התלמוד ראי׳ מהכתוב ,שהקב״ה נתרצה לנח בשביל הקדבנות שהביא .אבל הלא בכתוב נאמד מפורש ,שמה שאמד הקב״ה שלא יוסיף עוד לקלל את האדמה ,הוא בשביל טעם אחר ,״כי יצר לב האדם רע מנעוריו״; ועוד זאת יפלא מאד מה שאמרו ״כל המתפתה ביינו״ ,ולא אמרו בפשיטות ״כל המתרצה לחבית״ ,או ״כל המתפייס לחבית״? והנראה לי לאמד בזה ,לולא דברי רש״י ז״ל ,כי כונתם ז״ל במאמרם זה היא לגמרי אחרת ,וממאמרם השני הבא אחריו אנו למדים על הראשון ,כי בא זה ולימד על זה .כי הנה במאמרם השני אמרו ז״ל על ״המתישב ביינו״, שיש בו דעת שבעים זקנים ,ופירש רש״י דל ,״ששקול הוא כשבעים של סנהדרין״; ומה נפלא לכאורה הדבר ,שהפליגו חכמינו כ״כ במעלתו של זה, ״ששותה יין ואין דעתו מטרפתו״ ,וכי מה בכך שאינו שותה שכור? ומה זה שאמרו עוד ״יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנם יין יצא סוד״? לאיזה סוד יכונו בזה? ואולם הנה ידוע שהתורה נקראת ״סוד״ ,על שם הכתוב ״סוד ד׳ ליראיו״) ,תהלים ,כ ה -י ד ( ,ועל שם שיש שבעים פנים לתורה .והנה תאים אונו במנהגו של עולם ,כי כשנכנס יין לתוך ביתו של אדם) ,והיין הוא שם מליצי בדברי חכמינו ז״ל על כל תענוגי העולם וחמודותיו ,המשכרים את האדם ומחליפים לו עולם קיים בעולם עובר ,כאשר יבואר עוד להלן במרוצת הדברים בעדה( ,אז יצא ממנו הסוד ,הוא התורה; כי כשביתו של אדם מלא כל טוב ותענוגות החיים, אז הוא שוכח לרוב את עושהו ונוטה מדרך התורה ,כאמור ״שמנת עבית כשית ויטוש אלו׳ עשהו״) ,דברים ,לב־טו( ,וזה ״המתישב ביינו״ זה שהוא שותה אמנם מן היין ונהנה מן העולם וחמודותיו ,ואף על פי כן אין הסוד ׳/ ,, , לח ש ב ת ו מ ו ע ד יוצא ממנו ,כי מתגבר הוא על יצרו ואוחז בדרך התורה לבלי לנטות ח״ו ממנה ,ויין וםוד באים אצלו שלובי זרוע יחד ,על אדם שכזה ראוי אמנם להפליג בשבחו ,כי לא רבים כמוהו יחכמו; וזהו שהמליצו חכמינו ז״ל על ״המתיישב ביינו״ ,על זה שאינו אובד את דעתו בשתותו מן היין הטוב, שהוא איש שיש בו דעת תורה; כי הלא כן היא דעת התורה ,שיהא האדם נהנה מן היין ובלבד שלא יאבד את דרכו; י ורמזו על זה במספר השבעים שהיין עולה ,להסמיכו לשבעים הזקנים שבסנהדרין בדרך רמז ומליצה .וזהו שהוסיפו עוד לאמר ,״נכנם יין יצא סוד״ ,ר״ל ,כי במנהגו של עולם הלא רואים אנו ,שהיין מוציא את הסוד מן הבית ,וזה שנכנס יין לתוך ביתו ואין הסוד יוצא ממנו ,ראוי הוא לאמר עליו שיש בו מדעת שבעים זקנים! ועל דרך זו יבואר לדעתי גם המאמר הקודם על ״המתפתה ביינו״, שהוא מתאים עם המאמר שלאחריו על ״המתישב ביינו׳ ,על פי הגהה אחת קטנה שנגיד• בזה ,והיא להחליף את אות ה באות ח ,ותחת ״מתפתה״ נגרום ״מתפתח״) ,ושנויי אותיות דומות כאלה מצויים בדברי חכמינו ז״ל באשמת המעתיקים ,כידוע לכל מעיין( .ועל פי הגהה קטנה זו יקבל המאמר שלפנינו צורה אחרת ותוכן אחר לגמרי ,ולא על ״המתרצה לחבירו ביין״ ידובר בזה, כי אם על זה שהוא יודע איך לשתות •את היין שלא יזיקנו ,ועל אדם שכזה יאמרו לנו חכמינו ז״ל ,שיש בו מדעת קונו .כי הנה ידוע שחז״ל השתמשו בהמלה ״נתפתח״ ,על זה שנרפא ממחלת העורון ועיניו הסגורות ״סומא ונתפתח״ ,ועוד גיטין כג,. נפתחו לראות כאחד האדם) ,כמו שאמרו ׳במשנה, בהרבה מקומות בתלמוד( .ועל פי זה תהי׳ כונת חכמינו ז״ל במאמרם זה על אדם ,שעיניו פתוחות לראות נכוחה אף בשתותו מן היין ,בשמרו את עצמו מלהשתכר ,ודעתו צלולה עליו לבלי לתת להיין לסמא את עיניו .כי הנה כבד אמר החכם מכל אדם על הנותן בכוס עינו ,כי ״יתהלך במישרים״, )משלי ,כ ג -ל א ( ,והמליצו חכמינו ז״ל על זה ,״שכל העולם דומה עליו כמישור״) ,יומא ,עח ,>.ז .א .שאינו רואה בשכרותו לא את אבני הנגף שלפניו ,ולא את התהומות הרובצות לרגליו ,והוא הולך לו במישרים ונופל אל הפח ואל הפחת ,או כי יתנגף באבנים ובסלעים ,״כי השכור דרכו ליפול בכל מכשולות הדרכים ,לפי שהכל דומה עליו כמישור בלי שום מכשולי, )עיון יעקב( ,והרי הוא כסומא שאינו דואה את אשר לפניו .אבל זה שהוא ״מתפתח ביינו״ • ,ז .א .שאינו מזיר את עצמו מן היין לגמרי ,לבלי לשתות ממנו כלל ,אלא שהוא שותהו ״כהוגן״ ,ועיניו פתוחות ופקוחות לראות את הדרך הישרה ילך בה ,איש אשר כזה ״יש בו מדעת קונו״ ,כי הלא זוהי דעת התודה ,המלמדת את האדם דעת לבלי לצער את עצמו מן היין ,אלא נ .ח לט ליהנות מטוב העולם ויחד עם זה לשמור את עצמו ,לבלי להלכד ברשת היצר הפרושה לפניו! ובזה יתאימו שני המאמרים הללו ,על ״המתפתח ביינו״ ועל ״המתישב ביינו״ ,יחד ,ושניהם לדבר אחד נתכונו ,להזהיר את האדם מיללת היין ,שלא תבוא עליו ,על ידי זה שישמור את עצמו להיות מתישב ביינו ועינו -פתוחות לראות את אשר לפניו) .ומה שהביאו ז״ל ראי׳ לדרשתם.זו מהכתוב ״וירח ד׳ את ריח .הניחוח״ ,יבואר להלן בע״ה>. ד. אחד שני המאמרים הללו בא שם עוד) ,בתור מאמר מוסגר(^ ,מאמר אחד קצר בענין היין ,לאמר ,״לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם .שכר לרשעים ,שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש״ ,והנה הדבר פשוט שלא באו חכמינו ז״ל לאמר ,שלא ניתן היין רק לאבלים ולרשעים ,שהדי כבר הניחו ז״ל שהנזיר נקרא חוטא על שציער את עצמו מן היין; אלא שאחר שהניחו בשני המאמרים הקודמים ,שעל האדם להזהד ולשתות רק במדד, ובמשורה ,בכדי שיתישב ביינו ,הוסיפו עוד לאמר ,כי יש אשר יותן היין לפעמים גם במדד ,מרובה) ,וזה נכלל בהמלה ״תנו״ ,כי ״כל הנותן בעין יפה הוא נותן״( ,אבל זהו רק לנחם אבלים ,בכדי להפיג את צערו של האבל, כאמור,.״ישתה וישכח דישו״) .,משלי ,ל א -ז ( ,שמזה למדו על ״היוצא ליהרג שהיו .משקים .אותו קורט של לבונה בכוס של יין בכדי שתטרף דעתו עליו״, )סנהדרין ;>.» ,ומי שאיננו אבל ואיננו שותה להפיג את צערו ,אלא למלאות את תאות נפשו ולהנאתו ,הרי הוא מהרשעים ,״ששותים ושמחים ומקבלים עולמם בחייהם״) ,רש״י (1 שם אחרי המאמר המוסגר הזה ,יבוא המאמר השלישי על דבר היין ,שהוא משלים .וממלא את שני המאמרים הקודמים .כי הנה •מאחר שרצתה התורה שלא יצער האדם את עצמו לגמרי מן היין ,אלא שישתה ויתישב בדעתו ועיניו תהיינה פתוחות ,לראות את אשר לפניו ולהשמר מאבני הנגף על דרכו בחיים ,באה התודה לתת להאדם עצה נכונה איך להשמר מסכנת היין ,העלולה בתכונתו לגרר אחריו את השותה ממנו ,ולגרות את תאותו לשתות יותר ויותר• , עד כי ישתכר ויאבד דרכו להתהלך ״במישרים״ .ואת העצה הנכונה הזאת ־ נתנה התורה להאדם ,בקראה ליין בשם ״מים״ ,בכתוב הנאמר לענין יין הניקח בכסף .מעשר ,שבו נאמר ״וברך את לחמך ואת ,מימיך״ ,ומזה למדו חכמינו ז״ל ,״שכל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה״. וכבר נתבאר אצלי מאמר זה בארוכה בעז״ה לענין ניסוך המים .וכאן אזכיר בקצרה רק את קוטב הדברים .,כי הנה המים והיין שניהם משיבים נפשו מ ש ב ת ו מ ו ע ד של אדם; ויש אשר המים ינעמו $האדם עוד יותר מהיין הטוב ,כי כשהאדם עיף ויגע מחום היום ,והוא צמא לשתות ,אין לך אז דבר המשיב את נפשו ומחייהו כמו המים ,כדבר הכתוב ,״מים קרים על נפש עיפה״) ,משלי ,כ ה -כ ה ( . אלא שחילוק גדול יש בין מים ליין ,כי את המים יוכל האדם לשתות בעונג דק עד אשד ישקיט את צמאונו ,ומששתה דיו ,שוב לא ישתה עוד. ואם יכריחוהו לשתות יותר מכדי ספוקו יהיו לו המים לזרא .לא כן היין המגרה את תאות האדם לשתות הרבה יותר מכדי ספוקו ,עד כי ישתכר ויאבד דעתו ,וזוהי סכנת היין לשותיו .ולכן זאת היא עצת התורה היעוצה להאדם ,לשתות את היין רק כמיס ,ז .א .שישתה ממנו רק מעט להשקיט את צמאונו ולא יותר ,ואז לא ישתכר והיין יהי׳ לו לברכה ולא ליללה .וזהו שקרא הכתוב לחיין בשם מים ,לאמר לנו ״אי נשפך בביתו כמים איכא ברכה ואי לא לא״ ,כי ברכת היין כלולה במידת שתיתו ,ולא במניעת השתי׳ לגמרי ,ואם ישמור האדם א״ע לשתות יין כמים ,אז תהי׳ דעתו תמיד מיושבת עליו ועיניו תהיינה פתוחות לראות נכונה ,ואז יהי׳ לו היין לברכה בביתו! הרי לפנינו שלשלת זהב של שלשת מאמרי חכמינו ז״ל ,שבם משתקפת דעתם הבהירה על ענין היין בכלל; על תכונותיו לטובה ולרעה ,וז1ל הדרך להשמר מהסכנה הכרוכה בשתיתו ,בכדי שיהי׳ לברכה לשותיו ולא ליללה. והסמיכו חכמינו ז״ל את מאמרם הראשון ,על ״המתפתח ביינו״ ,אל הכתוב בפרשתנו זו ,שבה יסופר על דבר מה שאירע לנח ,כשנתקלקל בשתותו מן היין לשכרה ,בתור הקדמת רפואה למכה ! ה. ואולם איזו דאי׳ הביאו חכמינו זיל לדבריהם מהכתוב ״וירח ד׳ את ריח הניחוח״? זה יבואר לנו אחרי שנקדים את הנחת המבארים ,כי קראו חכמינו ד ל בשם ״יין״ לכל תענוגות העולם וחמודותיו ,המשכרים את האדם כמו היין. והנני להביא בזה את המשך הדברים ,שהבאתי למעלה בשם בעל ״המדרש והמעשה״ ז״ל ,מה שכתב בענין זה דברי נועם ,״שבמשל ובמליצת כתבי הקודש יכנו תמיד את עניני העוה״ז וכל חמודותיו בשם יין ,מה יין זה מחליף לשותיו עולם קיים בעולם עובר ,כך כל חמודי העוה״ז בכלל מחליפים ,למאן דגרירי בתדייהו ,עולם שכולו טוב בעולם התוהו: ,בלכתם אחרי ההבל ויהבלו; ולפי זה אם חמודות העולם ותענוגיו יכונו בשם יין ,הנה העולם המכיל אותם והאוצר בקרבו את החמודות האלה ,יכונה בשם בית היין ; ומה נמרצה איפוא מליצת הכתוב ,הביאני אל בית היין) ,לא שמתני נ ח מא תודתי נזיר מבטן ,ולא אסרה יעלי ליהנות מן העוה״ז בשיעור וגבול ידוע ,רק זאת חובתי ואעשנה ,שתהא מטרתי בו לשם שמים( ,ודגלו עלי אהבה ,הדגל של בית היין הזה ,השלט אשר עליו ,מתהפך לאהבת ד׳ טהורה״) .זהו תו״ד(. והנה רואים אנו במנהגו של עולם ,שחמודות התבל ותענוגיו ,עושר, כבוד ,שלטון והנאת הגוף ,כולם אינם משביעים את תשוקת האדם ,ורדיפתו אחריהם אינה מפסקת לעולם ,וכבר אמרו על זה חכמינו ז״ל ,״שאין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו״) ,קה״ר ,פ״א( ,ומזה לכל הרעות שבעולם תוצאות ,כי הרדיפה התמידית אחרי תאותיו תמלא את כל הארץ חמס. ועל התכונה הרעה הזאת של היין ,ושל יתר תענוגי העוה״ז ,לבלי לדעת שבעה ,ימליץ הכתוב לאמר ,״כי כוס ביר ד׳ ויין חמר מלא מסך ויגר מזה ,אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ״) ,תהלים ,ע ה -ט ( ; והנה ימליץ הכתוב כי ביד ד׳ נמצא כוס מלא של היין הטוב ,והוא ית״ש שופך מהכוס שבידו לתוך כוסו של כאו״א ,כפי שתגזור חכמתו העליונה ,לזה ירבה ולזה ימעיט .והנה ״צדיק אוכל לשובע נפשו״ ,הוא לוקח מן העולם רק להשקיט את רעבונו ,ומסתפק במה שיש לו מבלי לרדוף אחר המותרות ,אבל ״ובטן רשעים תחסר״ ,בטנו של הרשע אינה מלאה לעולם ,הוא אינו מסתפק במה שיש לו ,אף אם ירבו לתת לו יותר מכדי צרכו; ואלה רשעי ארץ הם שואפים לשתות את כל הכוס שביד ד /מבלי להשאיר אף נטף אחד לאחרים, ולא עוד אלא ששואפים המה למצות אף את השמרים שבתחתית הכוס! וזוהי מליצה נפלאה על שאיפת הרשעים ,שאינה יודעת שבעה ומביאה בזה רק יללה לעולם! ואם נשאל על מה עשה ד׳ ככה ,להטביע באדם את השאיפה הרעה הזאת ,שאין אנו מוצאים דוגמתה אצל יתר ברואי תבל ,האוכלים ושותים רק די םפוקם ולא יותר? על זאת נשיב ,כי הטביע יוצר האדם ית״ש את היצר הזה בלב האדם לטובתו ,למען ישאף תמיד להטיב את תנאי חייו על הארץ ,ועי״ז יבנה ויתפתח העולם כולו ,שזהו מטרת הבריאה, כאמור ,״לא תהו בראה לשבת יצרה״) ,ישעיהו ,מ ה -י ח ( .אלא שלעומת היצה״ר נתן ד׳ בלב האדם חכמה ודעת ,למען ידע איך להתגבר על יצרו הרץ; ובתור כלי זיין במלחמתו עם יצרו נתן ד׳ לעמו ישראל את תורת האמת ,המורה להאדם ״את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ״ )שמות ,י ח -כ ( ,כמאמרם ז״ל ״בראתי יצה״ר בראתי לו תורה תבלין״, )קדושין ,ל ; ( :אלא שלאסונו של האדם אין הוא נלחם עם יצרו כלל ,אלא נמשך אחריו בעינים סגורות ונופל ברשת החטא! , מב ש ב ת ו מ ו ע ד ו. ובזה יבואר• לנו דבר פלא בפרשתנו זו ,שכבד עמדו עליו המבארים והרבו לדבר בזה .כי הנה תספר לנו התורה ,שאחר המבול אמר ד׳ אל לבו ,שלא יוסיף ״לקלל עוד את האדמה בעבור האדם ,כי יצר לב האדם דע מנעוריו״; הרי שיצרו הרע של האדם הוא לו להתנצלות על חטאו, התנצלות נכונה שבשבילה לא יוסיף ד׳ לקלל את האדמה בעבורו .אבל הנה בפרשה הקודמת בסופה נאמר ,כי ראה ד׳ ״כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו דק רע כל היום ,וגו׳ ,ויאמר ד׳ אמחה את האדם אשד בראתי מעל פני האדמה״ ,הרי שיצרו הרע של האדם הביא לידי מחית כל היקום; ואיך זה אפשר שאותו יצר הרע עצמו ישמש בתור התנצלות להאדם? הלא ״אין קטיגור נעשה סניגור״ נ ואולם התשובה היא ,כי אם אמנם יש התנצלות גדולה להאדם בזה שיצרו הרע מביאו לחטוא ,אבל אין זה אלא כשהאדם מצדו נלחם עם .יצרו ומשתדל לנצחו ,אלא שמתוך כובד המלחמה הוא נכשל לפעמים ונופל ברשת החטא ,ואחרי נפלו הוא מתאמץ לקום עוד ולהמשיך את מלחמתו ,כדבר הכתוב ״שבע יפול צדיק וקם״) ,משלי ,כ ד -ט ז ( ,כי הצדיק אף שגם הוא נופל לפעמים במלחמתו עם יצרו ,אחרי אשר ״אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״) ,קהלת ,ז -כ ( ,אבל מיד אחרי נפלו הוא מתאמץ לקום ולהמשיך את מלחמתו .לאיש אשר כזה אמנם התנצלות גדולה היא לו׳ מה שיצר לבו רע מנעוריו ומלחמתו לפיכך קשה .מה שאין כן באדם הנמשך אחר יצרו ,מבלי לנסות אפילו להלחם עמו ולעמוד כנגדו ,לאיש שכזה אין שום התנצלות ,והריהו כאיש הצבא הנס מן המערכה מבלי להלחם כלל ,וצפוי הוא לענש קשה! וזה הי׳ ההבדל שבין הדור שלפני המבול ובין הדור ,שעתיד .הי׳ לעמוד אחר המבול .וכבר הרבו המפרשים לבאר ,שלאחד המבול הוטבה הבריאה בכלל ונתעלתה למדרגה יותר רמה) ,עיין כלי יקר( .ודבר זה נתאמת ע״י חקירות אנשי המדע בדורותינו האחרונים ,שהוכיחו ע״י שרידי העצמות של הברואים הקדמונים ,שנמצאו בחפירות העמוקות בבטן האדמה ,כי היו אותם הברואים משונים מאד בגופותיהם הענקיים .ואף האדם שלפני המבול הי׳ שונה מאד במבנה גופו ,וטבעו ותכונותיו היו רעים מאד .ולאחר המבול עמד ״עולם חדש״ בכלל .על הדור שלפני המבול נאמר ,״כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ״ ,ורק את נח לבדו ראה ד׳ לצדיק לפניו בדור ההוא; ובדור שלאחר המבול כבר התחילו לעמוד צדיקים כשם ועבר ואברהם ובניו וההולכים אחריהם; ועם העולם החדש ההוא הקים ד׳ את בריתו ,כי ח נ מג ״לא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ״ .ואת ההבדל ־ שבין שני העולמות, של לפני המבול ושל לאחריו ,ביטאה התודה במלה אחת קטנה רק; כי בפרשה הקודמת שלפני המבול נאמר ,׳שראה ד׳ את האדם ,״כי יצר מחשבות לבו רק רע כל היום״ ,שהי׳ האדם אז כולו רע ,מבלי כל נסיון מצדו לעמוד כנגד יצרו ולהיטיב את דרכו ,והארץ ״מלאה חמס מפניהם״ ,ולפיכך אמד ד׳ ״אמחה את האדם מעל פני האדמה״ .אבל לאחר המבול נאמר, ״כי יצר לב האדם רעי מנעוריו״ ,בהשמטת המלה ״רק״ ,כי אף אם אמנם נשאר יצר לב האדם רע ,אבל לא כמקדם ולא ״כל היום״ ,אחרי אשר גם רצון טוב ניתן בו לעמוד בקשרי המלחמה עם יצרו .וקורא הדודות מראש ראה כי עתידים לעמוד בעולם החדש שלאחר המבול אנשים צדיקים ,שילחמו עם יצרם וישתדלו לנצחו ,ואף כי לא תמיד יעלה הדבר בידם ,ועלולים יהיו גם הם ליפול לפעמים ברשת החטא ,אבל להם תהי׳ התנצלות על כשלונותיהם ,ההתנצלות של ״כי יצר לב האדם רע מנעוריו״ ,כי מאחד שיוצרו קראו רע המלחמה כבידה והכשלון ניתן למחול! ז. ולמדים אנו מכל האמור ,שאף בעולם החדש שלאחר המבול השאיר הקב״ה את היצה״ר בלב האדם ,אלא שנתן דעה בו להלחם ביצרו ולנצחו, וזוהי מטרת בריאתו בעולמו ,להיות מתגבר על יצרו ומנצחו במלחמתו עמו. ועל זה תרמוז המסורה הנפלאה ,המובאת בבעה״ט על הכתוב הזה ,לאמד, ״כי יצר לב האדם רע מנעוריו -איש מלחמה מנעוריו״ ,זאת אומרת כי תעודת האדם היא להיות ״איש מלחמה מנעוריו״ ,להלחם עם יצר לבו שהוא ״רע מנעוריו״) .את הכתוב השלישי שמנתה המסורה ,״שאנן מואב מנעוריו״, ביארתי במאמרי לשבת שובה(. והנה ״איש מלחמה״ איננו בורח מפני האויב ,אלא עומד כנגדו ונלחם בו עד שמנצחהו ,ולפיכך אמרה התורה ״המצער עצמו מן היין נקרא חוטא״ ,וחטאו הוא בזה שהוא נם מן המערכה ,כי לא על מנת כן הביא הבוית״ש את האדם אל ״בית היין״ ,שיהא בורח ממנו .דעת המקום היא שיהא האדם נהנה מן העולם ,אלא שיזהר שלא ישתכר ולא יאבד דעתו, וכל העושה כן ״ומתפתח ביינו״ ,נהנה מן היין ועיניו פתוחות לראות נכוחה, ״יש בו מדעת קונו״. ונבין מעתה מה שהביאו ז״ל ראי׳ לדרשתם זו מהכתוב שלפנינו, המתחיל אמנם ״וירח ד׳ את ריח הניחוח״ ,אבל אין ראיתם מתחלת )כדרכם ז״ל בהרבה מקומות ,עיין תוספות קדושין סח ,:בד״ה הכתוב כי אם מסופו, אמר קראן בבא בתרא ס ,.בד״ה ראויין ,ועוד( .וכונתם ז״ל למה שנאמר ,״כי יצר מד ש ב ת ו מ ו ע ד לב האדם רע מנעוריו״ ,ועל הדרך שביארנו ,כי ״דעת קונו״ של האדם היא ,שיהא האדם ״איש מלחמה מנעוריו״ ,למען יתגבר על יצר לבו שהוא ״רע מנעוריו״ ,ולמטרה זו צריך הוא להיות ״מתפתח ביינו״ .ואז נצחונו בטוח! לד ל ו מה לפרשת לד לך. ברית וברית המילה גדולה הארץ. מילה שנכרתו עליה י״ג בריתות. )נדרים ,לא.(: א. ענין גדולת המילה ,שנשתבחה בזה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות, כבר נתבאר לנכון בתוספות יו״ט בפירושו למשנה זו ,״שלכך באו במספר שלש עשרה ,לאמר לך שזאת המצוה שקולה וגדולה וברית כרותה עליה ,כמו שנכרת ברית על הי״ג מדות שנאמרו למשה רבינו ע״ה ,ושם נאמר ,הנה אנכי כורת ברית) ,שמות ל ד -י ( ,והוא מוסב על כל מדד ,ומדה ,וזהו שהוכפלו הבריתות במילה י״ג פעמים ,להורות שגדולה היא ואינה חוזרת ריקם ,כמו כל הי״ג מידות ,שהברית על כל אחת ואחת ,והן י״ג״ ,עכ״ל .והנה דבר גדול דיבר אלינו רבינו זצ״ל בזה ,להעמידנו על האמת שמה שאמרו ז״ל, ״גדולה מילה שנכרתו עליה י״ג בריתות״ ,אין הבונה על ריבוי המספד של הבריתות ,באופן שאילו היו מרובות יותר על י״ג היתה המילה גדולה יותר; זאת לא זאת .אלא שגדולת המילה היא בזה ,שנכרתו עליה י״ג בריתות דוקא ,לא יותר ולא פחות; כי המספד שלש עשרה הוא מכוון אל מספד מדותיו של הקב״ה ,שנאמרו למשה מפי הגבורה .ומה שאמר הרב ז״ל עוד על המילה שהיא ״שקולה״ ,כונתו בזה למה שאמרו בגמרא שם על המילה, שהיא ״שקולה כנגד כל המצוות שבתורה״) ,נדרים ,לב ,(.וזהו שאמד על המילה שהיא ״שקולה וגדולה״. והנה כבר הורונו ז״ל לאמר ,״במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור ,אין לך עסק בנסתרות״) ,חגיגה יג ,(.ואין אני בא לפיכך בזה לדרוש ולחקור במה שמכוסה ממני ,ולשאול על מה זה ולמה באו מדותיו של הקב״ה במספר י״ג דוקא; אבל מאחר שכך מסרה לנו התורה את מספד המדות ההן ,הדי רואים אנו מזה שיש אמנם איזו קדושה מיוחדת במספר זה של י״ג; והמילה שהיא אות הברית על קדושתנו ,נכדתו עליה לפיכך בריתות במספר זה ,כמספר מדותיו של הקב״ה שהוא קדוש ושמו קדוש. מו ש ב ת ו מ ו ע ד והרב בעל תפארת ישראל בפירושו למשנה זו ,העיד עוד על זה ,שהמספר י״ג הוא מספר המלה ״אחד״ ,כי ״על ידי ברית המילה תהי׳ אחדות גמורה בין יחידי עם סגולה ,ואחדות ביניהם לאביהם שבשמים״ .ועל דבריו אלה יש להוסיף עוד ,כי סמוכה להמלה ״אחד״ ,שבסוף פסוק ראשון של קריאת שמע, באה המלה ״ואהבת״ ,בראש הפסוק השני ,שבו אנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמים ,לאהבה את ד׳ אלקינו בכל לבבנו ,ולמסור את נפשנו על קדושת שמו יתברך .ומלת ״אהבה״ עולה גם כן במספרה לי״ג; ושתי המלות הללו ,״אחד ואהבה״ ,עולות יחד לששה ועשרים ,כמספר השם הקדוש ״הוי״ה״ ב״ה ,וכבר עמדו על זה רבים מהמחברים בספריהם ,בשם בעלי הסוד והקבלה .וכל אלה הם דברים כמוסים ונעלמים מאתנו; אלא שזאת אנו למדים מכל האמור ,כי מספר זה של י״ג יש בו קדושה מיוחדת ,ועל זה בא התנא האלקי רבי ישמעאל להעמידנו בדבריו על גדולת המילה ,״שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות״! ומה נפלא לראות ,כי אותו התנא עצמו העמיד את מספר המדות, ״שהתורה נדרשת בהן״ ,גם כן על שלש עשרה) ,ברייתא דרבי ישמעאל בריש ספר תו״!( י כי מאחר שקדושת התורה נובעת .ממקור הקדושה העליונה של חי העולמים- , לפיכך באו מדותיה גם כן במספר המדות של נותנה ית״ש! ב. ואת •אותו המספר עצמו אנו מוצאים גם בנוגע לקדושת ישראל .כי הנה דרשו ד ל על הכתוב ,״עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו״) ,ישעיהו ,מ ג -כ א ( , ודל :״עם זו ,אלו י׳ג שבטים עם שבט אפרים בן יוסף׳) ,מקור המדרש הזה נעלם ממני לפי שעה ,וראיתיו מובא בילקוט סופר לפרשת בשלח ,מלה כ״ט( .וביאור דבריהם ד ל הוא ,כי הנה המלה ״זו״ איננה עברית אלא ארמית, ובכל מקום נאמד בספרי הקודש ״עם זה״ ,מלבד בכתוב הזה שבישעיהו, שנאמר בו ״עם זו״) ,ועוד שתי פעמים בשירת ״אז ישיר״ ,ועל זה ידובר עוד בעדה במרוצת הדברים(; ולמה זה שינה הכתוב כאן את לשונו לכתוב ״עם זו״ תחת ״עם זה״? ועל זה דרשו ז״ל ,שבאה כאן המלה ״זו״ להורות על המספד י״ג ,כמספר שבטי ישראל ,לאחר כשנחלק שבט יוסף לשנים מברכתו של יעקב .והזכיר הדורש את שבט אפרים ,מפני שעליו נאמר ״ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו״) ,בראשית ,מ ח -י ט ( ,ועל ידו נשלם מספר השבטים למספד ״עם זו״ .וכשבא הנביא לדבר על גדולת עם ישראל ,ולקרוא עליהם בשם די׳ ״עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו״ ובדברים הללו נכללה לא רק גדולתם של ישראל ,כי אם גם נצחיותם ,כי ״כל מקום שנאמר לי לעולמי עולמים״) ,מד״ת תצוה(; רמז לנו לפיכך הנביא בדבריו ,כי נצחיות ישראל בקדושתו קשורה ,כמאמרם ל ך ל ך מז ז״ל ״קדוש לעולם קיים״) ,סנהדרין ,צב ,(.כל דבר שנתקדש בקדושתו של השי״ת, שהוא חי וקיים לנצח ,אף הוא ״לעולם קיים״ ומאחר שעם ישראל נבחר מאת ולהיות לו ״לממלכת כהנים וגוי קדוש״) ,שמות ,י ט -ו ( , השי״ת לספר תהלתו, נעשה על ידי קדושתו זו לעם הנצח הקיים לעולם ,ועליו נאמר לפיכך ״לי״. ולאות על קדושת ישראל בא בכתוב הזה המספר י״ג ,מספר השבטים ״עם שבט אפרים בן יוסף״ ,ועל זה נאמר כאן ״עם זו״! והנה כי כן רואים אנו ,ששלשת הקדושות הללו,־ קדושת שמו יתברך, קדושת התורה וקדושת ישראל ,שלשתן נםמנו במספר קדוש זה של ״שלש עשרה״; ועליהן נאמר ״קוב״ה ,אורייתא וישראל חד״) ,מאמר זה שגור בפי העולם ,ובאוצר דברי חכמים ציין את מקורו ״בזוהר אחרי ע״ג״ ,אבל בזוהר שלפנינו חסידה המלה ״חד״ ,ולעומת זאת נאמר שם בזה״ל ,״ג׳ דרגין אינון מתקשרין דא בדא ,קוב״ה ,אורייתא וישראל״ ,והענין אחד הוא(. ג. וכשבא השי״ת לתת לאברהם אות עולם על התיחדות בניו אחריו, העתידים להיות לגוי קדוש ולעם הנצח ע״י קבלת התודה) ,כמאמרם ז״ל שם, ״אורייתא איקרי ברית והאי רישומא קדישא איקרי ברית״( ,כרת עמו על האות ההיא י״ג בריתות ,לא פחות ולא יותר ,כמספר המדות של הקב״ה ,בכדי להחתים את זרעו בחותם המלך ,גושפנקא דמלכא קדישא ,שכמו שהקב״ה הוא ״אחד״ ואין שני לו ,כן יהי׳ זרעו אחריו ״גוי אחד בארץ״) ,ש״ב ,ז -כ ג ( , ״עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב׳) /במדבר ,כ ג -ט ( ,ולאות על התיחדותם היא המילה ,״שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות״! ודבר פלא מצאתי בספר אחד קטן ,בשם ״אגדת הטיול״ ,לאחד קדוש מדבר ,הוא הגאון ר׳ חיים ליואי זצ״ל) ,אחיו של הגאון מוהרי״ל מפראג זצ״ל( ,והספר נכתב לפני ארבע מאות שנה) ,בשנת ש״ה( ,ובו נאמד כי האותיות של האבות הקדושים ,אברהם יצחק יעקב ,וכן של האמהות הקדושות, שרה רבקה רחל לאה ,עולות במספרן לשלש עשרה ,צא וחשוב .כי קדושי עליון ההם ,שמהם הי׳ עומד להבנות בעתיד בית יעקב ,נתקדשו אף המה במספר הזה ,מספר הקדושה בישראל! ונבין על פי האמור מה שאמרה המשנה ״בן שלש עשרה למצוד,״, )אבית ,פ״ה( ,ודבר זה הוא מהשיעורים שנמסרו הלכה למשה מסיני) ,עיין תפא״י בפירושו למשנה זו ,מה שהביא בשם תשובת הרא״ש( :כי בכדי להיות ככל אדם מישראל לכל דבר שבקדושה ,ולהתחייב במצוות התורה הממשיכות עלינו קדושת שמו יתברך ,כמו שאנו מברכים על עשייתן ״אשד קדשנו במצוותיו״, יוכל הנער הישראלי להגיע רק אחרי היותו לבן שלש עשרה ,שאז תחול מח ו מ ו ע ד ש ב ת עליו קדושת המספר הקדוש הזה ,מספד מדותיו של הקב״ה ומספד המדות שתורתנו הקדושה נדרשת בהן ,ודק מיום הגיעו לשנת י״ג הרי הוא כאחד מישראל ,להתקדש בקדושת ״עם זו״. ד. וכשנצטוו ישראל במדבר על עשית המשכן ,נצטוו לעשותו מי״ג דברים שונים האמורים שם בפרשה; כי מאחר שמטרת המשכן היתד .להשרות בו את שכינתו ית״ש ,ולהמשיך על ידו קדושה על בית ישראל ,כדברי מאור עינינו רש״י ז״לו על הכתוב ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״) ,שנות ,כ ה -ה ( , לאמד ,״ועשו לשמי בית קדושה״ ,הנה צריכה היתד .הקדושה ההיא להיות מסומנת גם כן במספר י״ג .ועל דבר זה העמידנו רבנו ז״ל בפירושו שם ,שכתב ,״י״ג דברים האמורים בענין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה״ ,ולכאורא מה בא רבנו ללמדנו בזה ,הלא זיל קרי בי רב שכולם הוצרכו לכך? אלא שבא רבנו ז״ל להורות לנו ,שבדיוק הקפידה התורה על זה ,שיהיו המשכן ובגדי הכהונה ,ממשיכי הקדושה על עם ישראל ,נעשים משלשה עשרה דברים ,לא פחות ולא יותר ,כמספד מדותיו של קדוש ישראל ית״ש! ויש להוסיף עוד ,כי גם מצות הקטרת הקטורת ,שהיתר .העבודה החשובה ביותר ,שהדי כל העבודות היו נעשות על מזבח החיצון ,ודק הקטורת לבדה היתד .נעשית על מזבח הזהב שבפנים ,ובה היי הכהן הגדול נכנם ביום הקדוש לפני ולפנים ,מצוד .חביבה זו היתד .גם כן מסומנת במספר הקדושה של שלש עשרה .כי הנה ידוע הדבר ,״שאחד עשר סממנים נאמרו לו למשה ,והם שעושים אותם במשקל מכוון ,ומוסיפים עמהם בלא משקל מלח סדומית וכפת הירדן״) ,רמב״ם ,כלי המקדש ,ם״ב ,ה״א( ,הדי שהיו בקטורת י״ג מינים שונים .ואף שגם ״עשב אחד שמעלה עשן״ היו מוסיפים בה) ,שם, וכל זה מיוסד על מה ששנינו בברייתא דפטום הקטורת ,בכריתות דף ו ,(.הנה העשב ההוא לא הי׳ לצורך ההקטרה עצמה ,אלא ״לגרום לעשן לעלות זקוף כמקל״, ברש״י(; אבל מלח םדומית וכפת הירדן היו באים להקטדה ,ולא )יומא, כמו בודית כרשינה ויין קפריסין ,שהיו באים רק לתקן את הצפורן שתהא נאה ושתהא עזה) ,עיין שם במשנה למלך( .ורואים אנו מכל זה שהקפידה התודה על הקטורת ,שתבוא מי״ג דברים כמלאכת המשכן ובגדי כהונה ,מפני הקדושה המיוחדת שהיתה בקטורת ״החביבה מכל הקדבנות״) ,רש״י קודח פסוק ו׳(. וכשרצה הקב״ה להודיע לישראל ,במחלוקותו של קורח ,״את אשר לו ואת הקדוש״ ,שאותו ״יקריב אליו״ ,בא הצווי מאתו ית״ש להקטיר ״קטורת לפני ד״׳ ,וע״י ההקטרה ההיא בא האות והמופת לכל ישראל ,כי רק ״האיש לך לך מנו אשר יבחר ד׳ הוא הקדוש״) ,במדבר ,טז ,ה -ז ( ; ולכאורא למה נתנסו קדח ועדתו רק בקטורת ולא באיזו עבודה אחרת ,שהרי על כל העבודות נאמר ״והזר הקרב יומת״) ,שם ,יח-ז( ? אלא מאחר שמחלוקותו של קרח היתה על קדושתם של אהרן ובניו ,והוא בא בטענתו הידועה של ״כי כל העדה כולם קדושים״, לפיכך בא האות והמופת מן השמים על הקדושה המיוחדת שנתקדשו בה כהני עליון ההם ,על ידי הקטורת שהיתה מקודשת משאר כל העבודות האחרות, להודיע על ידה כי רק בם בחר ד׳ להקטיר לפניו את שלש עשרה המינים שבקטורת הסמים ,ומי שלא היה ראוי לכך נשרף על ידה ,כי ״אש יצאה מאת ד׳ ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת״) ,שם ,ט ז -ל ח ( . ה. כל זה הוא בנוגע למספרם של הבריתות שנכרתו על המילה .ובנוגע למקום חנותם של הבריתות הללו ,הלא מנויים וספורים המה לפנינו בפרשת המילה; וכבר כתבו התוספות בנדרים שם ,״צא וחשוב מן ואתנה בריתי ביני ובינך עד ואת בריתי אקים את יצחק יש י״ג בריתות״ .והרמב״ם בפירושו להמשנה ההיא ,ו pבידו החזקה) ,מילה ,סוף פ״ג( ,אמנם יצא וחשב אחת לאחת את כל הבריתות שבפרשת המילה ,והן י״ג במספרן ,וגם הוא התחיל מן ״ואתנה את בריתי ביני ובינך״ .וכל זה הלא הוא פשוט וברור .ומה שאמרו ז״ל עוד על הכתוב ״כף אחת עשרה זהב״ ,שבפרשת הנשיאים) ,במדבר ז( ,שזה ״כנגד עשר בריתות האמורות בפרשת מילה״) ,במד״ר פי״ד( ,כבר ביאר זאת הרד״ל זצ״ל בביאוריו למדרש שם ,שכונת המדרש היא על הבריתות ,״שבפרשת מילה עצמה בצוויים ,ועוד שלש בריתות נאמרו שם אחר כך בפרשת קיום המילה, ולכן חושבת המשנה בנדרים ל״א :שלש עשרה בריתות״ .ולדברי המדרש הזה ג״כ צריכים אנו לחשוב את מנין עשרת הבריתות שבפרשת הצוויים מן ״ואתנה בריתי ביני ובינך״ .והדברים נכונים וברודים. ומה נפלאו איפוא הדברים בירושלמי על משנה זו תדרים ,שאמרו בגמרא שם, ,אמר ר״י בר מרייה ,כתיב ביום ההוא כרת ד׳ את אבדם ברית לאמר וגו׳ עד ואת בדיתי אקים את יצחק שלש עשרה בריתות״ ,הרי שהתחילו לחשוב מן הפסוק שנאמר בפרשה הקודמת לעגין ברית הארץ) ,פרק טי ,פסוק יח( ,ומה תמוה הדבר! וכי מה זה ענין להבדיתות שעל המילה ן ומה שיש לתמוה עוד לכאורא ,שלפי דעת הירושלמי שהתחיל לחשוב מהפרשה הקודמת ,הלא תהיינה ארבע עשרה בריתות? על זה כבר עמד בעל ״תורה תמימה״ בפירושו שם, )סוף פרשת לך ,אות נב( ,ותירץ ״דלדעת הירושלמי צ״ל דלא מנה את בריתי הפר שבפסוק י״ד ,מפני שהוא נסמך על הלשון ברית הקודם״ .ואין הדברים מספיקים לדעתי ,שהרי גם בפסוק שלפניו נאמר ״והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם״, 1 ש ב ת 1מ ו ע ד והברית השני׳ נסמכת על הראשונה .ואף עפ״כ חשבו אותן לשתים .אלא שיש לתרץ באופן אחר ,שלפיכך לא חשב הירושלמי את הכתוב ״בריתי הפר״ משום שנאמד לענין עונש על המיפר ברית המילה ,וזהו לקללה ולא לברכה ,ואינו עולה משום זה למספר הבריתות שנכרתו על המילה לטובה ולגדולה .ואיך שהוא ,אבל הלא השאלה במקומה עומדת ,מה זה הכריח את הירושלמי להכנס בדחוקים שכאלה ,ולהתחיל לחשוב מהפסוק שבפרשה הקודמת ,המדברת בברית • הארץ ,בשעה שהבדיתות מפורשות במספרן לפנינו בפרשת המילה עצמה ? ובפירוש ״פני משה״ שם כתב מטעם זה ,שמה שחשב הירושלמי את הכתוב ״ביום ההוא וגו׳״ ,״לאו דוקא נקט ליה דלא בפרשת מילה כתיבא אלא בכריתת ברית בין הבתרים דקדמא טובא ,אלא צריך לאמר .וירא ד׳ אל אבדם וגו׳ ואתנה בריתי ביני ובינן״ .והנה מחק המפרש הזה את הכתוב הנאמד בברית הארץ ,והעמיד במקומו את הכתוב המתחיל בברית המילה; אבל לא זוהי הדרך להחלץ מקושיא על ידי מחיקת הדברים הקשים ,וצריכים אנו למסור את עצמנו על העמדת דבריהם ז״ל על מכונם ואמתתם כמו שהם ,מבלי לשלוח ^בם יד על דעתנו אנו ,אם לא כשהטעות מוכחת מבלי כל ספק; ואענה אף אני את חלקי לבאר בעז״ה את דברי הירושלמי הללו כמו שהם בדרך אחרת. ו. והנה אמדו ז״ל במדרש רבה ,על הכתוב ״ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך״ ,שבפרשתנו זו ,וז״ל :״ר׳ יודן אמר חמש ,אם מקבלים בניך אלקותי אני אהי׳ להם לאלו׳ ולפטרון ,ואם לאו לא אהי׳ להם לאלו׳ ולפטרון ,אם נכנסים בניך לארץ הם מקבלים אלקותי ואם לאו אינם מקבלים ,אם מקיימים בניך את המילה הם נכנסים לארץ ואם לאו אינם נכנסים לארץ ,אם מקבלים בניך את השבת הם נכנסים לארץ ואם לאו אינם נכנסים .ר׳ ברכיה וד׳ חלבו בשם ר׳ אבין בד׳ יוסי ,כתיב וזה הדבר אשר מל יהושע ,דבר אמר להם ומלם ,אמר להם מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים ? כך אמד הקב״ה לאברהם אבינו ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך ,על מנת ואתה את בריתי תשמור״ ,עכ״ל המדרש .ודרשת חכמינו ד ל מיוסדת היא על הכתוב השמיני שבפרשת המילה ,״ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי לכם לאלקים״ .שאין לו לכאורא כל שייכות לא למה שלפניו ולא למה שלאחריו ,שהדי כל הפרשה מדברת בברית המילה ,ועל הבטחת הארץ הלא כבר כדת ד׳ את אברם ברית במחזה של בין הבתרים ,ולמה נאמד הכתוב הזה כאן? ולפיכך דרשו ד ל לנכון ,שכתוב זה נאמר כאן לתנאי ,לאמר ,שרק על תנאי מפורש זה של קיום ברית המילה ,שהיא בדית על קבלת אלקותו ית״ש, ניתנה להם הארץ. לך לך נא ומה שהתחיל הדורש את דבריו במלת ״חמש״ וחשב רק ארבעה תנאים, כבר עמד על זה מהרז״ו ז״ל בפירושו שם והעיר בצדק ,שצריך להשלים את דברי המדרש כאן מדברי הילקוט שחשב עוד תנאי אחד ,״אם מקיימים בניך את המילה אהי׳ להם לאלו׳ ולפטרון ,ואם לאו לא אהי׳ להם לפטרון ,שאם מקבלים בניך את המילה הם מקבלים את אלקותי ,ואם לאו אין מקבלים את אלקותי״; הרי עוד תנאי אחד נוסף .אבל הנה בילקוט שלפנינו נשמט התנאי של שמירת השבת ,ולא נשארו איפוא רק ארבעה תנאים ,והלא בעל הילקוט מתחיל גם כן את דרשתו במלת ״חמש׳ וחשב רק אףבעה .ומכל זה נראה ברור שבאו הדברים חסרים ומעורבים בין במדרש ובין בילקוט ,וצריך איפוא להשלימם מזה לזה ולבארם לנכון .והנה התנאי הראשון והעיקרי הוא • ,שדק אם יקבלו את אלקותו ית״ש יהי׳ להם לאלו׳ ולפטרון .אבל בכדי שיוכלו לקבל על עצמם את אלוקותו כראוי צריכים הם לשני תנאים קודמים ,שימולו את עצמם ושיכנםו לארץ .כל זמן שהם ערלים אינם יכולים לקבל על עצמם את אלקותו כראוי כי ״מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הרשעים״ ,ומקרא מלא הוא ״והקימותי את בריתי וגו׳ להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך״ ,הרי שרק על ידי הקמת ברית המילה יהי׳ להם לאלקים .וכניסת הארץ היא גם כן תנאי מוכרח לקבלת אלקותו ית־־ש ,כי דק ״הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלו׳ ,והדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה״) ,כחובות ,ק״י( .והנה לפנינו שלשה תנאים ,קבלת אלקותו ית״ש ,ברית המילה וכניסת הארץ .ושמא יאמרו ישראל שבתחלה יכנסו לארץ ואחר כך ימולו את עצמם שמה ,על זה בא התנאי הרביעי ,כי רק ״אם מקיימים בניך את המילה הם נכנסים לארץ ואם לאו אינם נכנסים״ .ולבסוף בא התנאי החמישי על שמירת השבת ,כי מאחר שמטרת ברית המילה היא לקדשם בקדושת שמו יתברך ,בכדי שיוכלו להכנס לארץ הקדושה ,״המקודשת מכל הארצות״, )כלים ,פ״א ,״ ו ( ,ומאחד ששמירת השבת היא אות על קדושת ישראל ,כאמור ״כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ד׳ מקדשכם״) ,שמות ל א -י ג ( , לכן שמירת השבת היא ג״כ תנאי קודם לכניסת הארץ ,שרק ״אם מקבלים בניך את השבת הם נכנסים לארץ״ ,ובזה יבואו כל חמשת.התנאים הנזכרים על סדרם לנכון. מ זי. ולראי׳ לדברי הדורש הזה ,על תנאי המילה שהיא קודמת לכניסתם לארץ, הביא המדרש עוד את הדרשה השני׳ על הכתוב ״וזה הדבר אשר מל יהושע״, שדרשו על זה כי ״דבר אמר להם ומלם ,אמר להם יהושע ,מה אתם סבורים שאתם נכנסים ערלים לארץ? כך אמר הקב״ה לאברהם אבינו ,ונתתי לך ולזרעך אחריך ,ע״מ ואתה את בריתי״תשמוד׳/זנהדי שמילה קודמת לכניסתם[ לאת!1 נב ש ב ת ו מ ו ע ד ועל הדרשה האחרונה הזאת צריכים אנו לעמוד ביהוד ולבארה ,כי הנה הדברים מוכיחים לכאורא ,שלא רצו ישראל למול אז ,אלא שיהושע השפיע עליהם בדךריו ,והדבר לפלא מאוד ,שהרי מה שלא מלו ישראל את בניהם במדבר ,הי׳ זה לא משום שהפרו ח״ו את ברית המילה ,אלא ״משום צפונית״ ,או ״משום חולשה דאורחא״) ,יבמות ,ע״א; (: דלא נשיב להו רוח ואחרי שנכנסו לארץ וסרו הסבות ההן ,למה לא דצו למול ? ואולם הנה ידענו מה שאירע לאנשי שכם ,שנימולו כולם בפקודת חמור ושכם בנו ,כי ״ביום השלישי בהיותם כואבים ,לקחו אחי דינה ״איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר״) ,בראשית ,ל ד -כ ה ( ; ואחרי אשר ״כל העם היוצא ממצרים הזכרים מתו במדבר ,וכל העם הילודים במדבר לא מלו) ,יהושע > ,הגה צריכים היו לפי זה כ ו ל ם למול את עצמם אז ,אחרי אשר כולם היו ערלים. והאם לא היו צריכים לחוש אז לנפשם ,בהיותם עומדים בסכנת מלחמה עם אויביהם הרבים ,ולירא פן יתנפלו עליהם האויבים בהיותם כולם כואבים ויהרגום לפי חרב ? זאת היתד .סבת מיאונם למול את עצמם בשעה ההיא ,שלא להעמיד א׳יע בסכנה גדולה כ״כ; ולולא דבר ד׳ אל יהושע למול אז את ישראל ,לא היו דשאים באמת מצד הדין לסכן א״ע בשעה ההיא ,וצריכים היו לחכות עד שיכבשו את הארץ ויתישבו בה לבטח .וזהו שטענו ישראל אז ,לא על עצם המילה ח״ו ,כי אם על זה שצריכים הם ליכנם תחלה לארץ ואח״כ ימולו את עצמם .ותשובת יהושע אליהם היתד ,לאמר ,״מה אתם סבורים שאתם נכנסים ערלים לארץ? כך אמר הקב״ה וכו ״ ; ובכן צריכים אתם למול תחילה ואחר תכנסו לארצכם .ומה שאתם יראים מפני הסכנה ,אין לכם אלא לבטוח בד ובישועתו ,כי הוא יפיל חתיתו על אויביכם וכל רעה אליכם לא תאונה .וזהו שאמרו ז״ל ,״דבר אמר להם ומלם״ ,כי דק בהאמינם בדבר ד׳ אליהם על ידי יהושע נתנו את עצמם למול בשעה ההיא .ונבין בזה מה שהקדים הכתוב לאמר שם ,״ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו׳ וימס לבבם ולא הי׳ בם עוד דוח מפני ישראל״ ,כי הנה בני ישראל חשבו שמלכי האמורי בודאי יצאו למלחמה נגדם ,ויראים היו לפיכך למול א״ע אז מפני הסכנה; אבל השי״ת יודע המחשבות ובוחן הלבבות הוא ידע כי נמס לבב מלכי האמורי ״ולא הי׳ בם עוד רוח מפני בני ישראל״ ,ולפיכך ״בעת ההיא אמר וגו׳״. ,, ה , , ח. ומה נפלא לבאר על פי האמור את דברי המסורה, הכתוב לול סוף ,דברים , ( - ,ודל :״מול ב׳ הכא ואידך מול את בני ישראל״; ומה נפלאים הדברים 1כי הנה המלה ״מול״ שבכתוב ההוא היא מלת היחס )המובאת א א בבעה״ט על ל ך , ל ו 1ג ומשמעותה ״נגד ׳ ,והמלה ״מול״ שביהושע היא פעל ,ובאה בהוראת צווי לנוכח ,ומה ענין זה לזה? ואולם הנה המלה ״מול״ בהוראת ״נגד״ נמצאת עשרות פעמים ככתבי הקודש ,ותמיד היא באה נקודה במלאפום ,ורק בכתוב ההוא בדברים היא בחולם ,ועל מה זה נשתנה הנקוד שם ? על שאלה זאת באה המסורה להשיב ,באמרה כי המלה ״מול״ שבכתוב ההוא הוראתה ,היא כמו המלה ״מול״ שביהושע ,ובאה לרמז על המילה .כי הנה כבר הביא דש״י שם בפירושו את ־דרשת חז״ל על הכתוב ההוא ,שבא אז משה להזכיר לישראל את המקומות ״שהכעיסו לפני המקום בם״ ,והמלה ״סוף״ משמעותה ״ים סוף״ .עוד זאת נזכיר מה שאמרו ז״ל על הכתוב ״אז ישיר״ ,ודל: ״א אחד ז שבעה הרי שמונה ,אמר משה בזכות המילה שניתנה לשמנה נקרע הים ,באז נקלס ,אמר ר׳ לוי לגוזר ים סוף לגזרים ,שכן בלשון ארמי קוראים ובמכילתא )ילקוט בשם המכילתא, למהולים גזורים ,בזכות המילה נקרע הים״. שלפניגו ליתא ,ועיין מד״ת בובר על הכתוב אז ישיר( .והגחה זו שבזכות המילה נקרע הים נזכרת הרבה פעמים במדרשי חז״ל ובאגדותיהם. וידוע מה שאמרו ז״ל ,כי בהיות ישראל במצרים ״לא בקשו למול אלא כולם בטלו המילה חוץ משבטו של לוי״) ,שמ״ר ,פי״ט( ,כי אמרו ״נהי׳ כמצרים״) ,שם ,״א( .וכשבא הקב״ה לגאלם ,״קרא למשה ואמר לו לך ומול אותם ,והרבה מהם לא היו מקבלים עליהם למול ,אמר הקב״ה ,שיעשו הפסח, וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקב״ה לארבע רוחות העולם ונושבות בגן עדן ,ומן הרוחות שבגן עדן הלכו וגדבקו באותו הפסח ,והי׳ ריחו הולך מהלך ארבעים יום) ,בכל ארץ מצרים שהיתה מהלך מ׳ יום() ,מת״כ שם( ,גתכגםו כל ישראל אצל משה ואמרו בבקשה האכילנו מפםחך ,מפני שהיו עייפים מן הריח ,הי׳ אומר להם כך אמר לי הקב״ה ,אם אין אתם נימולים אין אתם אוכלים ,מיד נתנו עצמם ומלו״) ,שמ״ר ,פי״ט( .ומה נעימה מליצת חכמינו ז״ל זו! כי הנה הפסח הי׳ סמל החירות והיציאה ממצרים מבית עבדים ,ובהירותם הרגישו ישראל טעם גן עדן .ואלה שלא רצו למול ולגול מעל עצמם את חרפת מצרים זו ,חרפת הערלה ,סמל ההתבוללות של ״גהי׳ כמצרים״ ,להם נאמר ״אם אין אתם נימולים אין אתם אוכלים״ ,ז .א .אין אתם יוצאים ,ורק לאחר שנימולו יצאו! וזהו שרמז לנו הכתוב ההוא באמת ,״מול סוף״ בחולם, לאמר כי בזכות המילה יצאו ממצרים ובזכותה עברו בים סוף ביבשה .וכשם שלא יכלו לצאת ממצרים ולעבור את הים עד שנימולו ,כן לא יכלו גם להכנם לארץ עד שנימולו ,ולפיכך בא דבר ד׳ אל יהושע לאמד ,״שוב מול את בני ישראל שנית״ ,וכבד עמדו חכמינו ז״ל על המלה ״שנית״ ,ודרשו עליה דרשות שונות; ויש שאמרו שכשנימולו ישראל במצרים לפני צאתם משם ,הי׳ אז יהושע מוהל אותם ,ולפיכך נאמר אליו שישוב למול אותם ״שנית״, פ נד ש ב ת ו מ ו ע ד אחרי עבדם את הירדן׳ )שפ״.־ פי״ט ובמד״ר פי-א( .אבל במ״א במדרש אמדו ז״ל ,״זמן הי׳ להם לישראל שנימולו שתי פעמים ,אחת במצרים ואחת במדבר״ )בר-ר פמ״י וקה״ר פ-נ( ,ופירוש דבריהם ,״שנימולו כל ישראל ביחד ביום אחד, וזה לא הי׳ בעולם רק שתי פעמים ,פעם אחת ע״י משה והשנית ע״י יהושע ,וזה שאה״כ שנית ,ופירושו כמו שנימולו בראשונה כל העם היוצאים יחד כך בשניה״) ,מהר.״ו( .וכן כתב רש״ י ז״ל בפירושו על הכתוב ההוא שביהושע .ומה שאמדו ז״ל ״ואחת במדבר״ ,הדבר ברור שלא כיונו על המדבר שבו נדדו ארבעים שנה ,שהרי שם לא מלו כלל ,אלא הכונה היא על יוצאי המדבר ,לעומת מה שבראשונה נימולו יוצאי מצרים ע״י משה .וכן אמרו שם במדרש עוד) ,בר״ר ,פנדי( ,על הכתוב ״ויפול אבדם על פניו״ ,וז״ל :״שתי פעמים כתוב באברהם נפילה ,וכנגדן נטלה מילה מבניו שתי פעמים ,אחת במצרים ואחת במדבר.• ,במצרים בא משה ומלם ובמדבר בא יהושע ומלם״. הרי בדור מללו ז״ל ,שהמילה השני׳ היתד .ע״ י יהושע ,וזה לא הי׳ במדבר אלא לאחר שעברו את הירדן ,ובע״כ שכוונתם ז״ל על יוצאי המדבר) .ולחנם נדחק בזה הגרש״ש ז״ל שם(. וזהו שרמז לנו הכתוב באמרו ״מול סוף״ ,בחולם ,לאמר כי בזכות המילה יצאו ממצרים ובזכותה עברו בים סוף ביבקןה ; וכשם שלא יכלו לצאת ממצרים ולעבור את הים עד שנימולו ,כן לא יכלו גם להכנם לארץ עד שנימולו ,וזהו שהסמיכה המסורה את שני הכתובים הללו ,בכדי להעמידנו על תנאי המילה שקדמה ליציאתם ממצרים ולכניסתם לארץ. וקבעה התורה בשירת הים הנשגבה ,בתחלתה ובסופה ,זכר עולם ליסוד אמונה זה ״שבזכות המילה נקרע הים׳ .בתחלתה הוא אומר ״אז ישיר״ ,ואין אז אלא שמונה ,כגגד שמונת ימי המילה; ובסופה הוא אומר ״עם זו קנית״ ,ואין זו אלא י״ג ,כנגד י״ג הבריתות שנכרתו על המילה ,כמספר המדות של הקב״ה שהוא ״אחד״ ,והוא חי וקים לנצח ; ואף אנו בני ישראל נקראו ״גוי אחד בארץ״ ,גוי יחיד ומיוחד ,שנתברך בברכת הנצח מאת אלקיהם ,שומר הבריח, שגעשה להם לאב ולפטרון בשביל ברית המילה. ועל השנות לשון ״עם זו״ פעמים בשירת הים ,אפשר אולי להוסיף ,שזה בא להורות על הטעמים ,שבשבילם נקראו ישראל כן ,על שם י״ג השבטים ,״עם שבט אפרים בן יוסף״ ,ועל שם המילה ,שבזכותה עברו בתוך הים בחרבה ! ט. ואחרי כל האמור בזה נבוא בעדה לידי הבנת הירושלמי שהזכרנו ,שי״ג הבריתות של המילה מתחילות מהכתוב הנאמר בברית הארץ ,וכונתם ז״ל בזה להעמידנו על עיקר זה ,שהארץ ניתנה לישראל רק על תנאי זה .שיקיימו את ל ו ל ו נה ברית המילה; והברית• שכרת ד׳ את אברהם ביום ההוא במחזה בין הבתרים על נתינת הארץ ,היתה על התנאי של ברית המילה ,ושתי הבריתות הללו קשורות ואחוזות זו בזו .ולפיכך נחשבת בצדק ברית זו במספר שלש עשרה הבריתות שנכרתו על המילה ,וממנה אנו צריכים להתחיל למנות אותן. וכבר הבאתי למעלה את דברי המדרש על חמשת התנאים ,שהתנה הקב״ה עם אברהם אבינו בברית בין הבתרים .והתנאי העיקרי הי׳ שרק אם יקבלו בניו את אלקותו יהי׳ הוא ית״ש להם לאב ולפטרון; וכניסת הארץ וברית המילה היו תנאים קודמים להתנאי העיקרי ההוא של קבלת אלקותו ית״ש .ואמנם קיימו אבותינו את שני התנאים ההם במלואם .הם גללו מעליהם את חרפת מצדים, חרפת הערלה ,ונכנסו לארץ כשהם נימולים; ומני אז נהי׳ להם השי״ת לאב ולפטרון .ואם כי הרבו אבותינו אחר כך לחטוא בשבתם על ארצם עד כי גלו ממנה בעונותיהם ,אבל את ברית המילה לא הפרו; ואף בימי אחאב בן עמדי, אשר עליו נאמר רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ד׳ אשד הסתה אותו איזבל אשתו״) ,מ״א ,כ א -כ ה ( ,אף בימיו לא הפרו ישראל את בריתם זו עם אלקיהם .וכשבא אז אליהו לבקש רחמים עליהם ,שם ״פניו בין ברכיו״, )מ״א ,כ א ־ ( ,״ואמר לפני הקב״ה ,רבש״ע ,אם אין לנו זכות הבט לברית מילה״, )ויק״ר ,פל״א( .כי היתד ,מצוה חביבה ויקרה זו קדושה להעם הישראלי מאז כרת ד׳ עמם את בריתו עליה ,ואף תחת שלטון הרשע של מושלים מקשיבים על דברי השקר של נביאי הבעל לא הרפו ממנה; והיא שעמדה לישראל כי לא חדל השי״ת מלהיות להם לאב ולפטרון לדור דור1 ואחרי שנתפזרו ישראל בגלותם לכל עבר ,הוסיפו להחזיק עוד ביתר שאת במעוז המילה ובמסירות נפש נפלאה שמר העם הגולה תמיד על בריתו זו עם אלקיו ,למרות כל הגזירות הקשות שנגזרו על שמירתה בתקופות שונות .וידוע מה שהמליצו חכמינו ז״ל על הכתוב ,״כי עליך הורגנו כל היום״ )תהלים ,מ ד -כ ג ( , כי ״זו המילה״) ,גיטין ,״ .(:כי הנה הרגש הרגיש כל אדם מישראל תמיד בקרב נפשו.פנימה ,שרק הודות למצוד ,חביבה זו ,שהיא כקיר חוצץ בין ישראל לעמים, יוכל עמנו להחזיק מעמד בעולם מבלי להתערב בגויים .ועינינו הרואות ,כי אף אלה מישראל שהרחיקו לדאבוננו ללכת ,בסורם מדרך התורה והמצוות ,גם הם לא הפרו ח״ו את ברית אבותינו זו ,וכל מי שנשאר בקרבו אף רק זיק אחד של נאמנות למסורת אבות ,ימהר תמיד להכניס בשמחה את בנו הנולד לו בבריתו של אברהם אבינו .ורק אלה מרשיעי הברית ,שניתקו כל קשר בינם ובין עמם ושואפים להתבוללות ולטמיעה גמורה בין הגויים ,היבסקים שבארץ אדום מצד האחד ,והנוהים אחרי העבודה הזרה של הריפורמה מצד השני ,רק המה העיזו פניהם להפר ברשעתם את הברית הקדושה הזאת ,ובזה המה חותרים חתירה. .עמוקה תחת קיום האומה; אבל עם ישראל בכללותו .בשאר נאמן /׳ כח ש ב ת ו מ ו ע ד בבריתו זו עם אלקיו ,ובזה שמר על קיומו בעולם ,כי הי׳ להם אלקי אברהם אביהם ,כורת הברית ית״ש ,לאב ולפטרון לשמרם בדרך גלותם הארוכה לבל יאבדו בגויים ,עד שובם לציון בדנה! ועל תעודת המילה לשמור על קיומו של עמנו ימליצו חכמינו ז״ל לאמד, כי ״חביבה המילה שנשבע הקב י ה לאברהם ,שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנום ,שנאמר ביום ההוא כרת ד׳ את אבדם ברית לאמר״) ,מי״.ת לך( .והדברים לכאורא מתמיהים מאד ,איך יתכן לאמר שכל הנימולים אינם רואים פני גיהנום ? הלא בטלת אם כן עונש לרשעים ,הא כיצד ? ואמנם מצינו לחכמינו ד ל שאמרו במ״א ,כי ״לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהנום ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה ,ואותן שחטאו יותר מדי מהו עושה להם? מעביד את העדלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה עליהם ומורידם לגיהנום״, )מד״ר וירא( .הדי שאותם שחטאו ״יותר מדי״ אינם נצולים מגיהנום ,אבל מהו השיעור של ״יותר מדי״? ובכלל הלא יפלאו דבריהם דל ,וכי היכן מצאו אף רמז קל בכתוב שהביאו ,לשבועתו של ד״קב־״ה שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנום? ונראה לי לבאר בכונתם דל על פי מה שאמרו עוד )במי״ת חיי שרה(, ״שהי׳ אברהם מקונן על שרה ואומר עליה אשת חיל מי ימצא״ ,והמדרש הולך ומבאר את כל דברי הפרשה ההיא ביחס אל שרה ,ועל הכתוב ״לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים״ ,דרשו ד ל ״לא תירא לביתה משלג של גיהנום ,למה? כי כל ביתה לבוש שנים ,שנים ,שבת ומילה״ .והנה לכאורא הלא יפלא מאד מה שקראו ד ל כאן לגיהנום בשם ״שלג״ ,בניגוד למה שמצינו תמיד בדבריהם ד ל את השם ״אור של גיהנום״ .וביארתי בעדה) ,במאמרי לפרשת חיי שרה( ,כי השתמשו חכמינו ז״ל כאן בשם ״גיהנום׳ לא במובנו הרגיל ,בתור מקום המוכן לפורעניות לרשעים לאחרי מותם ,כי אם במובן של שאול ואבדון נצח ,אשר כל יורדיהם לא יעלו עוד כי הם אובדים מתוך החיים ובחושך שמם יכוסה .והמליצו חכמינו ד ל על זה בשם ״שלג״ כי השלג כשהוא יורד בשפע הוא מכסה ארץ וכל אשר עליה ,ותחת מעטהו הלבן הוא קובר את הכל ,מבלי אשד ישאר כל זכר למו אם לא ימם השלג שעליהם ,כי ״עלימו יתעלם שלג״) ,איוב ,ו , ( -ובמובן זה השלג הנהו סמל האבדון וקבורת הנצח. והנה ידענו כי עמים רבים מעמי קדם אבדו ובטלו מן העולם ,בסבת מלחמות וגליות שעברו עליהם ,ורק אנו ״בני גלותא די יהוד״ הננו חיים וקיימים לנצח, לנןרות כל מה שעבר עלינו בגלותנו הממושכה ,ויד הזמן לא שלטה בגו לכלותיגו זדו ולהעבירנו מן העולם ,הודות לתורתנו הקדושה ולמצוותיה ,שעשו אותנו ט ז ל ו לד נז לעם הנצח ,והדברים בזה עתיקים .עוד זאת הלא נדע ,כי מכל מצוות התורה, שכולן קדושות ויקרות לנו ,הנה שתי אלה ,שבת ומילה ,להן יתר שאת ויתר עז, בתור שומרי ישראל ,להגן עלינו בפני הטמיעה בגוים ,בהיותן כקיר חוצץ להבדיל בין ישראל לעמים .ובחומת אש סביבנו לעשות אותנו לגוי יחיד ומאוחד ,למרות פיזורנו בין הגויים .ואם לא כסה עלינו עד עתה שלג האבדון בין הגויים ,זהו רק הודות לשתי מצוות קדושות אלה ביחוד .וזהו שהמליצו חכמינו ז״ל על שרה אמנו ,כי היא ״לא תירא לביתה משלג״ ,היא לא תדאג לעתידות בניה בעולם ולקיומם בגולה ,ולא תירא משלג של גיהנום ,הוא האבדון בגויים ,״כי כל ביתה לבוש שנים״ ,ומלת ״שנים״ דרשוה כאן במובן של ״שנים״ )בשין שואית ובנון פתוחה( ,על שני השומרים הנאמנים שהקים ד׳ לעמו ישראל לשמרם בדרך גלותם ,המה שבת ומילה 1 ונבין בזה מה שאמרו ז ל ,כי ״לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהנום ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה״ ,והלשון ״לעתיד לבוא״ מוכיח למדי ,שאין כונתם ז״ל במאמרם זה לגיהנום במובנו הרגיל ,בתור עונש לרשעים לאחר מותם ,כי אם על הגיהנום של האבדון בגויים לאלה ,שבעונותיהם לא יזכו לראות בטוב העתיד לבוא על ישראל ,לאחר שיפדו מגלותם; וכונתם בזה כי אברהם אינו מניח לכל אלה שנימולו ונכנסו בבריתו ,לרדת לגיהנום של האבדון בגויים .ורק אלה ״שחטאו יותר מדי״ ,בהפרם את ברית אבותיהם זו ,לבלי למול כלל את בניהם בתור סגולה לטעימה ולהתבוללות ,עליהם תחול עון ערלת בניהם שלא מלו ומתו על ידי זה לעמם ,והם ירדו לגיהנום של האבדון ,מבלי לזכות לראות בנחמתם של ישראל לעתיד לבוא בבוא לציון גואלי וזהו שאמרו ז״ל שנשבע הקב״ה לאברהם אבינו ,״שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנום״ ,לגיהנום של האבדון בגויים; וסמכו את דרשתם זו על הכתוב הנזכר ,שהוא לפי הנחת הירושלמי ,הראשון לי״ג הבריתות שנכרתו על המילה; כי אלה הבריתות שהן כמספר מדותיו של הקב״ה ,שהוא ״אחד״ וקיים לנצח ,הן מורות עלינו שגם אנחנו הננו ״גוי אחד בארץ׳ /גוי יחיד ומיוחד בעולם ,אשר בו לא תשלוט יד הזמן להעבירו מן העולם ,אחרי אשר ע״י הברית הזאת קבלנו עלינו את אלוקותו ית׳ש ,והוא נעשה לנו לאב ולפטרון לדורות עולם! נח ו מ ו ע ד ש ב ת לפרשת וירא. צדקה ומשפט. ״ושמרו דרך ד׳ לעשות צדקה ומשפט״• א. אחת הפרשיות היותר סתומות שבתורה היא .פרשת הפיכת סדום ,שבאה בתורתנו בקצרה ,ועלינו לעמוד על ביאורה והבנתה .זכר אנשי סדום בא לראשונה בתורתנו בפרשה הקודמת ,פרשת לך ,שבה נאמר בדברים מועטים לאמר ,״ואנשי סדום רעים וחטאים לד׳ מאד״) ,בראשית ,י ג -י ג ( ; אבל במה חטאו אנשי סדום ,ועל מה רבה רעתם כל כך לפני ד׳? זאת העלימה ממנו התורה .ובפרשתנו זו ,פרשת וירא ,אנו קוראים שוב ,״ויאמר ד׳ זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד״) ,שם ,י ח -כ ( ,ועוד הפעם אנו שומעים רק בדרך כלל ,שהיתר .חטאת סדום ועמורה כבידה מאד; אבל במה חטאו אנשי הערים ההן ,ועל מה רבה זעקתן כל כך? את זאת העלים מאתנו הכתוב .ואמנם מוצאים אנו בדברי הנביא ,שאמר ״הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ,ויד עני ואביון לא החזיקה״) ,יחזקאל ,ט ז -מ ט ( ,אבל מה סתומים גם הדברים האלה! אם רק זה הי׳ עון סדום ,מה שלא החזיקה יד עני ואביון ,הן לא הי׳ זה אלא עון של מניעת הטוב ,ולא עון של מעשים רעים בפועל ,כאלה שמצינו באנשי דור המבול ,שמלאה כל הארץ חמס מפניהם ,ועל מה זה דבתה רעתם לפני ד ,עד כדי להפכן משרש את עריהם? חכמינו יספרו לנו ״מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים, אמרה אחת לחבירתה למה פניך חולניות? אמרה לה כלו מזונותיה והיא כבר נטוי׳ למות; מה עשתה? מלאה את הכד קמח והחליפו ,נטלה זו מה שביד זו; וכיון שהרגישו בה נטלוה ושרפוה; אמר הקב״ה ,אפילו אני מבקש לשתוק ,דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק״) ,בר״ר פמ״ט( .עוד זאת יספרו לנו חכמינו ,על נערה אחת שהוציאה לחם לעני בכדה ,וכשנודע הדבר משחו אותה בדבש והעמידוה על גג החומה ,ובאו הדבורים ואכלוה ,״והיינו דכתיב ו י ר א נט ויאמר ד׳ זעקת סדום ועמורה כי רבה ,ואמר רב יהודה אמר רב על עסקי דיבה״) ,סנהדרין ,קט .(:מעשים רעים ונוראים שכאלה מצד אנשי סדום דים היו בודאי ,להביא עליהם את אף ד׳ וחמתו עד כדי להשחיתם כליל ,אבל אס ככה היו אנשי סדום עושים ,מה זה שאמר הכתוב עליהם רק ,כי ״יד עני ואביון לא החזיקו״? ומה רב הדרו בין אי־החזקת עני ואביון ובין מעשי רצח אכזרים שכאלה? ועלינו להבין בדברים! ב. והנה לפני הפסוקים שבםרשתנו ,המדברים בענין הפיכת סדום ,באו שני פסוקים על צדקת אברהם ,לאמר ,״ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ ,כי ידעתיו למען אשר יצוד ,את בניו ואת ביתו אחריו ,ושמרו דרך ד׳ לעשות צדקה ומשפט״ ,ודברים אלה אין להם לכאורא כל קשר לא אל מה שלפניהם ולא אל מה שלאחריהם ,עד כי אילו היינו מדלגים על שני פסוקים אלה ,והיינו עוברים מן פסוק י״ז ישר אל פסוק כ׳, לא הי׳ קשר הענין נפסק כלל ,ועל מה זה באו איפוא שני הכתובים הללו כאן? חכמינו ז״ל הביאו מכאן ראי׳ מן התורה למה שנאמר) ,משלי ,י-ז( ,״זכר צדיק לברכה״) ,יומא ,לח ,(:והיינו שאחר שאמר הכתוב ,״המכסה אני מאברהם אשר אני עושה״ ,שזה צריך הי׳ הכתוב להקדים ,וכמו שפירש רש״י ז״ק• בפירושו ,״קראתי אותו אברהם אב המון גוים ,ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי?״ סמך לו הכתוב ברכה ,״הואיל והזכירו ברכו״ .אבל מה נפלא הדבר? וכי כמה פעמים בא בתורה זכר אברהם אבינו עוד לפני פרשה זו ,ומדוע לא באה שמה ברכתו? ועוד זאת ,הלא כבר באה בתורה ,בתחלת הפרשה הקודמת ,אותה ברכה עצמה לאברהם ,לעשותו ״לגוי גדול״ ונברכו בו ״כל משפחות האדמה״ ,ואין זה אלא כפל דברים כאן ללא כל צורך לכאורא. ואולם אם נעמיק חקר בכתובים הללו ,נבוא לידי הבנת הענין ,שבאו שני הכתובים הללו על דבר צדקת אברהם כאן ,בכדי להעריך על ידם את רשעת אנשי סדום ״וחטאתם כי כבדה מאד״ ,המתבלטת לפנינו ביותר בהקבילנו אותה לעומת צדקתו של אברהם; וזהו שדרשו דל) ,יומא ,שם( ,״מברכתם של צדיקים אתה למד קללה לרשעים ,דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוד .וגו׳ ,וכתיב בתריה ויאמר ד׳ זעקת סדום ועמורה כי רבה״ ,וכונתס ז״ל ,כי מצדקתם של הצדיקים ,שבשבילה הם ראויים לברכה ,אתה למד עד כמה גדלה רשעתם של הרשעים ,שבשבילה הם ראויים לקללה ,אחרי אשר בהקבילנו אותם זה לעומת זה נראה ונוכח ,עד כמה כבדה חטאתם של האחרוגים ,בגיגוד לצדקתם של הראשונים .ובכן עלינו לעמוד בתחלה על צדקתו של אברהם ,ואז נבוא לידי הערכת רשעתם של אנשי סדום! ס ש ב ת ו מ ו ע ד והנה העידה לנו התורה ,כי חבת הקב״ה לאברהם אבינו היתד ,גדולה כל כך ,לפי ושהוא מצוד ,את בניו ואת ביתו אחריו לשמור את דרך ד׳׳ )עיין ~m׳ שם( ,״לעשות צדקה ומשפט״; ולמדנו מזה שעשית צדקה ומשפט היא היא דדך ד׳ ,שעל שמירתה הי׳ אברהם מצוד ,את בניו ואת ביתו אחריו. ולכאורא הלא עלינו לשאול ,וכי מה ענין משפט לצדקה ,ואיך זה יבואו שני המושגים הללו כאחד? הלא המשפט הוא הדין ,שהוא נוקב את ההר ,כי אין רחמים ומשא פנים בדין ,והתורה ציותה לאמר ,״ודל לא תהדר בריבו״, )שמות ,כ ג -ג ( ,״לא תחלוק לו כבוד לזכותו בדין ולאמר דל הוא אזכנו ואכבדנו״, )רש~י( ,ולעומת זאת הנה הצדקה באה היא מצד רגש הרחמים על העני ,אשר על זה נצטוינו להדבק במדותיו של הקב״ה ,״מה הוא חנון ורחום ,אף אתה היה חנון ורחום״) ,שבת ,קלג ,(:ואיך זה יבואו צדקה ומשפט ,רחמים ודין ,כאחד? ואולם כבר הרביתי לדבר בזה במ״א בארוכה ,והוכחתי מדברי חכמינו ז״ל ,שדרשו על הכתוב ״צדקת ד׳ עשה ומשפטיו עם ישראל״, ודל :״מלמד שהצדקה קשורה בדין״) ,ספרי( ,שצדקה זו שציותה עליה התורה אינה באה כלל מצד הרחמים של הנותן ,שברצותו יתן וברצותו יחדל ,כי אם מצד הדין ,המחייב את זה שיש לו לתת לזה שאין לו; ואם זה שיש לו מונע את עצמו מלפרוס מלחמו לרעב ,עובר הוא בזה על1מצות התורה ,האומרת ״לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון״) ,דברים ,ט ו -ז ( ,וזה שמו אשד תקרא לו התורה ״בליעל״ ,והרי הוא ״כאילו עובד עבודה זרה״, )כתובות ,סח;(.ן ולפיכך יבואו תמיד בכתבי הקודש הצדקה והמשפט יחד ,להעמידנו על עיקר זה; המשפט הוא הדין המוחלט המשוה קטון וגדול ,ודרישת המשפט היא החובה המוטלת לשפוט מישרים מבלי להטות את הדין ,כי הטיית הדין היא העול היותר גדול ,שעליו נאמר ״ארור מטה משפט״) ,דברים ,כ ז -י ט ( , ״ועל עוות הדין חרב באה לעולם״) ,אבות ,פ ״ ( ,וכמשפט הזה כן הוא גם הצדקה ,לפי השקפת תורתנו ,שהיא חובה מוחלטת המוטלת על כל אדם מישראל ,לתת משלו לזה שאין לו; ואין הצדקה קשורה כלל ברחמים אלא בדין ,ומניעת נתינתה היא גדלה פשוטה ,שעליה יאמר הכתוב ״אל תגזול דל כי דל הוא״) ,משלי ,כ - :כ ב ( ; והנביא ירעים עלינו לפיכך בקולו ,לאמר :״שמרו משפט ועשו צדקה״) ,ישעיהו ,נ ו -א ( ,כי עשיית הצדקה צריכה לבוא רק מתוך שמירת המשפט ,וזוהי הצדקה שעליה הי׳ אברהם מצוד ,את בניו ואת ביתו אחריו ,לשמור את דרך ד׳ ״לעשות צדקה ומשפט״! )דברים ,ל ג -כ א ( , ה סא ו י ר א ג. ומה שהקפידה התורה על הצדקה שתנתן במשפט ולא ברחמים ,אף שגם מידת הרחמים מוטלת היא עלינו מצד התורה ,כמאמרם ז״ל שהזכרנו למעלה ,״מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״ ,ומי שאין בו רחמים ״בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני״) ,נדרים ,כ ,(.״ואינו ראוי להדבק בישראל״) ,יבמות ,עט ,(.זהו משום שירדה תורה לסוף דעתו של אדם, כי עלולים המה רגשותיו להשתנות במשך העת; ואף אם ברגע הראשון בראותו את צרת העני ומצוקת נפשו ,יתעוררו בו רגשי רחמים לחוש לעזרתו, אבל עד מהרה יפוג רגש הרחמים מקרב לבו ,ובהתרגלו מעט מעט למראה עיניו ,אז לא רק שצרות העניים הסובבים אותו מכל צד לא תפעלנה עליו להרך את לבבו ,כי אם עוד להפך ,שמבלי משים יתגנבו אל לבו רגשות אי־רצון וכעם נגד אלה העניים ,המדריכים את מנוחתו ומפריעים אותו מליהנות מן החיים; והאהבה העצמית המושרשת עמוק בלבו של כל אדם, תביא אותו לא רק לידי העלמת עין מהעני ,העומד לו לשטן על דרך הנאתו מן העולם ,כי אם גם לידי שנאה ,לשנוא אותו בלבבו ולגרשו מעל פניו באף ובחימה; והשנאה מקלקלת את השורה ,שורת הצדק והיושר ,ותביא לידי גזירות ורדיפות מצד העשירים והשבעים נגד העניים והרעבים ,הנופלים עליהם למעמסה ולמשא כבד ,בהאשימם אותם כי נרפים המה אלה שונאי העבודה, ולפיכך מטילים הם את עצמם על אחרים; ומתוך השקפה זו הלא לא רק הם בעצמם ראויים לעונש קשה ,כי אם גם אלה המרחמים עליהם ומחזיקים בידם ,אחרי אשר בזה המה מסייעים ,לדעתם של העשירים ,בידי עוברי עבירה ומביאים נזק לעניני הצבור. ד. בדרך זו יבאר לנו אחד מגדולי המבארים האחרונים, בביאורי על התורה( ,את החזיון המבהיל של שנאת המצריים לישראל ,ורדיפתם אותם באכזריות נוראה ,בניגוד להתקרבות שהראו להם בתחלת בואם לשבת בארצם ,ואף למרות כל הטובה הגדולה שהביאו בני ישראל לארץ מגורם ההיא .והדבר הלא יפלא ביותר בשימנו אל לב ,כי היו המצריים בימים ההם בני תרבות גבוהה ,לפי השקפת הימים הרחוקים ההם ,והיו ביניהם אנשים חכמים ומביני מדע ,כאשר יעידו ויגידו הפירמידות הענקיות והחנוטים הנמצאים שמה מימי קדם; הנושאים עליהם חותם של תרבות עתיקה בת אלפי שנים, אשר בני הדורות האחרונים ישתוממו עליה ולא יוכלו לעשות כמעשיה; ואיך זה יכלו אנשים בני תרבות גבוהה ,לרדת לעמקי שחת של אכזריות נוראה )הרב רש״ר הירש זצ״ל, סב ן מ ן ע ד ש ב ת ומעשי רצח מגונים? ואולם הדבר יבואד ולנו אחדי אשד נשים לב לזה. שיעקב ובניו ירדו מצרימה ״לגור שמה״ ,ותושבי הארץ הביטו עליהם כעל • גדים ,שבאו מארץ דחוקה ,כי כבד עליהם הרעב; ובתחלת בואם אמנם ריחמו עליהם ,ואף נתנו להם לשבת בתוכם; אבל מעט מעט פג דגש הרחמים מקרב לבותיהם של תושבי הארץ ,אחרי אשר כך היא דרכם של בני האדם ביחס לגדים ,״שאם ילך אדם לאכסניא וקבלו חבידו ,יום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות ,יום שני מאכילו בשר ,בשלישי דגים ,ברביעי מאכילו ירק׳ וכך הוא פוחת והולך עד שמאכילו קטניות׳) /מד״י ,כיף פנחס( .ואם ירבה הגר לשבת על מקומו ,אזי יחדל בעל הבית מלתת לו אף קטניות ,ולא עוד אלא שיהפך לו לשונא ,ויחפש עצות ותחבולות איך להציק לו ולהצר את צעדיו, בכדי להפטר ממנו ,עד כי כלה גרש יגרשנו מעל פניו ,או שישימנו לעבד לו ויעבירנו בפרך להנאת עצמו ,כי גדולה השנאה אשר ישנאהו לאחרונה מהאהבה אשר אהב אותו לראשונה .וזהו מה שקרה לאבותינו במצרים ,כי אותם המצרים עצמם שקירבו אותם בתחלה ואף ריחמו עליהם ,הם נהפכו להם לשונאים ,כדבר הכתוב ״הפך לבם לשנוא עמו״) ,תחלים ,ק ה -כ ה ( ,והשנאה הלא היא אם כל חטאת ,והיא היא שהביאה לידי כל מעשי הרצח והאכזריות הנוראה מצד המצרים לישראל .וזה הי׳ דבר ד׳ אל אברהם בברית בין הבתרים ,לאמר ,״כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם״) ,והפסיקה התורה באות ״פסיק״ בין ן״גר״ ובין ״יהיה״ ,להדגיש לנו כי בזה מונח שורש כל הרעה לעמנו ,במה שהוא ״גר״ בארץ לא להם( ,והגירות תביא לידי שנאה ,והשנאה תביא לידי ״ועבדום וענו אותם״! ולפיכך ״הזהירה תורה כשלשים וששה מקומות בגר״׳ )ב״מ ,נט .(:שלא ללוחצו ,כי כך היא דרכם של בני האדם ,ללחוץ לאחרונה את אותו הגר עצמו ,שבתחלה קבלוהו בזרועות פתוחות .והדרך היחידית להנצל מעון חמור זה היא ,להתיחס אל הגר מתחלת בואו בצדק לא מצד הרחמים עליו כי אם מצד המשפט ,הדורש שווי זכיות גמור לגר ולאזרח ,כמצות התודה עלינו, לאמד ,״משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה״) ,ויקרא ,כ ד -כ ב ( ; ואם ככה יהיה היחס להגר אז לא ישתנה לעולם ,כי אין המשפט נופל תחת איזה שנויים שהם ,וכשם שהמשפט ,הוא הדין ,נוקב את ההר ,כן הוא גם מוצק כהד ,וכל הרוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו! ה. ועל פי האמור נבוא לידי הבנת ענין חטאת סדום כי כבדה מאד .כי הנה ארץ סדום היתד ,ארץ ברוכה ,״ארץ ממנה יצא לחם ,מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו״) ,איוב - , ,ו > ; והתורה מעידה לנו כי ״לפני שחת ד׳ את כ ח ה ו י ר א סג סדום ואת עמודה״ ,היה ״כל ככר הירדן כגן ד׳ כארץ מצרים״. יושבי סדום היו איפוא שבעים ללחם וחיים חיי מנוחה ואושר ,״ושלות השקט היה לה ולבנותיה״ .ברכת הארץ ההיא משכה עליה את עיניהם של יושבי ארצות אחרות בלתי ברוכות ,ורבים התחילו לבוא םדומה לשאול ללחם מיושביה השבעים והעשירים .בתחלה אפשר שקבלו אותם יושבי הארץ בעין יפה, והשליכו להם פרורים משולחנם המלא דשן ,אבל עד מהרה היו עליהם למשא, בהדדיכם את מנוחתם ואת שלות השקט שהיתה להם ,ואז נהפך לבם לשנוא את הגרים ואת העניים בכלל ,והתחילו לחוק חוקי און נגדם ,לבלי להחזיק יד ועני ואביון ,ואף לענוש בענשים אכזריים לא רק את העניים המדריכים את מנוחתם ,כי אם גם את מחזיקיהם ותומכיהם[ . מן אי־החזקת יד עגי ואביון הגיעו איפוא אנשי סדום לידי ״עסקי ריבה״ ,לידי המתת מות אכזרי ריבה אומללה אחת ,״שהוציאה לחם לעגי בכדה׳; ועל הרצח הנורא ההוא אמר הקב״ה ״זעקת סדום ועמורה כי רבה״, )רבה-ריבה( ,לאמר ,״אפילו אני מבקש לשתוק ,דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק״! דברי חכמינו באגדותיהם ישלימו איפוא את דברי הנביא יחזקאל על ״עון סדום״ ,ומוצא דבר הוא כי אמנם ״כצעקתה עשו״ ,ולפיכך ״כלה״ ,כליה עשה בם הקב״ה בחמתו! )בראשית ,י ג -י ( . ו. ועל היחס של אנשי סדום אל הגרים יעידו לנו חכמינו ז״ל ,כי ״אמרו סדום ,הואיל ומזון יוצא מארצנו ,כסף וזהב יוצאים מארצנו ,אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו ,אין אנו צריכים שיבוא אדם אצלנו ,שאין באים אלינו אלא לחםרנו ,נעמוד ונשכח את הרגל מבינותינו״) ,במד״ר ,פ -ט ( ; וכן יאמרו חכמינו עוד ,״אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב ה ,אמרו וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו ,למה לנו עוברי דרכים ,שאין באים עלינו אלא לחםרנו מממוננו ,בואו ונשכח תורת הרגל מארצנו״) ,סנהדרין ,קט.(, זו היתה ״מדת סדום״ ,שהצהירו אנשיה לכל העולם ,לאמר ,״שלי שלי ושלך שלך״) ,אבית פ״ה( ,זאת אומרת ,אין אנו חפצים לנגוע בשל אחרים ,יהי להם אשר להם .ואם אין להם משלהם כלום אוי ואבוי להם ,אבל אין זה גוגע לנו כלל ,אין לנו עסק עמהם ואין אנו חפצים לדעת את מצוקותיהם. ומתוך מדתם זו עמדו והשכיחו את תורת הרגל מביגיהם ,לבלי לתת אף מדרך כף רגל לאחרים ,לעבור את גבול ארצם .ולא העלו על לבם כלל אלה ״קציגי סדום״ את השאלה הפשוטה ,מה היו המה אומרים אילו הי׳ המצב סד ש ב ת ו מ ו ע ד להפך ,אילו היו המה נצרכים לעזרת בני ארצות אחרות ,ואלה האחרונים היו סוגדים את הדלת בפניהם ,מה היו המה מדגישים אז? אילו היו שמים המה את השאלה הזאת אל לבם ,כי אז הלא היו משיבים לעצמם את התשובה הפשוטה של הלל ,״דעלך סני לחברך לא תעביד״) ,שבת ,לא ;(.אבל מתוך רב טוב ״טפש כחלב לבם״) ,תהלים ,ק י ט -ע ( ,ואזניהם אטמו משמוע זעקת דל, ולפיכך כלתה אליהם הרעה ,כי ,אמר להם המקום ,בטובה שהטבתי לכם אתם מבקשים לשכח את הרגל מבינותיכם ,אני אשכח אתכם מן העולם״) ,מדרש(. ומה נורא הדבר לדאות ,כי ״מדת סדום״ ההיא של אלפי שנים מקדם׳ היתד .לאסוננו למדתם של כל העמים הנאורים בימינו אלה ,ואף של אלה העמים הדוגלים בשם הצדק והיושר ,בשם הדימוקרטיא והחופש .והן עינינו הדואות וכלות ,כי גם ארצות החופש של אמריקא ובריטאניא הגדולה ,שהיו מעולם למקומות מפלט לכל הנדכאים והנרדפים חנם על דעותיהם ואמונתם׳ גם הן סגרו זה עשרות בשנים את שעריהן לפני נודדי עמנו האומלל; ומצוקות אחינו הנדכאים בפולניא ולאחרונה גם באשכנז ובנותיה ,מיום שעלה שמה לגדולה המן הרשע של זמננו ,לא הניעו את לבותיהם של מושלי הארצות ההן לפתוח את שעריהן לפני אחינו המעונים חנם ,שנאלצו לפיכך להשאר על מקומותיהם ,ולהיות לברות לשני החיות הטורפות בדמות אדם, כי כל עמי תבל הכריזו על עצמם ,שמחזיקים המה במדת סדום העתיקה׳ ועמדו וחקקו חוקי און בנוסח הקדום ההוא של ״בואו ונשכח תורת הרגל מבינותינו״ ן ואחרי אשר פרצה המלחמה הנוראה ,שהחריבה חורבן נורא את נאות יעקב ,וזה יותר מחמש שנים אשר אדמת אירופא עקבה מדמי אחינו האומללים ,הנרצחים לרבואתיהם באכזריות נוראה בידי שדי השחת בדמות אדם ,והזעקה הקיפה את כל העולם כולו ,עתה נשמעו קולות מחאה נגד המרצחים מארצות הברית ,הנלחמות את מלחמת החופש והצדק .אבל האם אין לנו הצדקה לשאול במרירות נפש ,נגד מי המה מוחים ,ומה תועילינה כעת כל המחאות הללו ? מה בצע במחאות נגד זאבי ערבות וחיתו טרף ,אשר שפת אדם לא יבינו ורחם לא ידעו? והאם אין להם להמוחים הללו למחות בעיקד נגד עצמם המה ,על אשד עמדו מנגד ביום צר לנו ,בעוד אשר היתד ,להם היכולת להציל ולא הצילו ? אמנם חטא נורא חטא כל העולם כלו נגדנו ,ועון סדום זה לא יכופר להם בלתי אם ייטיבו דרכם נגדנו ,והדלת הננעלת במהרה תפתח לנו ,לתת מחסה ומפלט לאחינו הנדכאים והנרדפים! ולפתוח לרחבה לפני נדחי עמנו את שערי^ ארצנו הקדושה ,אשר רק בה ימצאו מנוח לכף דגלם ומרגוע לנפשם הנהלאה. ו י ר א סה ז. והנה עוד זאת יספרו לנו חכמינו ז״ל על אנשי סדום ,כי היתה להם מטה שהיו משכיבים עליה את האורחים הבאים אליהם ,״וכשהאורח הי׳ ארוך יותר מן המטה מקצרים אותו בסכין׳ ,ומי שהי׳ קצר היו מותחים אותו ״עד שמתפרקים איבריו״) ,סנהדרין ,קט ,:וברש״י( .ומה נפלאים ושנונים הדברים הללו! הן רואים אנו בימינו אלה בארצות שונות ,שיושביהן עיניהם צרות באורחים בכלל ,ואם ירשו לפעמים לאיזה גר לבוא בגבולם ,אז ידרשו ממנו להתכחש לאלקיו ולמולדתו ,בכדי שיתערב ויתבולל ביניהם להיות כמוהם ממש, מבלי אשר י.כר עוד שמו הקודם כלל ,וחוק און חדש חקקו להם ,תלמידי סדום העתיקה ,הוא חוק ״ההסתגלות לאםימילצי*׳; ומי שאינו מסוגל להתבוללות, בשאפו להשאר נאמן לאלקיו ולעמו ,צא זר יקראו לו ,ומעל גבולם ירחיקוהו, ושערי ארצותיהם סגורים לפניו על שבע מסגרים! זוהי ״מטת סדום׳ הבאה בתור תוצאה ישרה מן ״מדת סדום״ .על מטת סדום ההיא היו משכיבים את האורחים הדופקים על דלתותיהם ,כי היתה המטה לפי מדתם המה ,וכל הבא לשבת ביניהם הי׳ צריך להיות כמוהם ממש, ״ומי שהי׳ ארוך יותר מן המטה היו מקצרים אותו בסכין״ ,ומי שהי׳ קצר היו מותחים אותו בזרוע חזקה ״עד שמתפרקים אבריו״ ,ובין כך ובין כך הי תה נפשו יוצאת תחת ידיהם! זוהי מדת הכנסת אורחים הנהוגה בימינו אלה בארצות שונות ,מדה הנוגעת לרעה ביחוד בגולי עמנו ,שאינם חפצים ואינם יכולים להתערב בגויים ולהיות כמוהם ממש; ומדד ,רעה זו היא ״מדת סדום״ הקדומה ,שהביאה לידי ״מטת סדום״ ההיסב ורית! ועל פי האמור אנו באים לידי הבנת ענין ״הפיכת סדום״ ,שבאה בתור עונש על מעשיהם הרעים של הרשעים ההם ,שהשכיחו את תורת הרגל מביניהם .ובכדי להבליט ביותר את רשעתם של אנשי סדום ,הקדים הכתוב לספר על צדקתו של אברהם ,שהיה מצוה את בניו ואת ביתו אחריו ,״ושמרו דרך ד׳ לעשות צדקה ומשפט״ ,היא הדרך היהירה המובילה אל המטרה, מטרת עקירת חטאת סדום מן העולם ,כי רק ע״•־ עשיית צדקה מתוך שמירת המשפט ,הדורש שויון גמור בין בני האדם שנבראו כולם בצלם ,תבוא גאולה לעולם :כאמור! ״שמר,־ משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות״) ,ישעי׳ ,נו-א(! 1 סו ו מ ו ע ד ש ב ת לפרשת חיי שרה. שרה ורבקה. ״עשרה פעמים בני חת כנגד עשרת הדברות״׳ ״עשרה זהב משקלם כנגד עשרת הדברות״׳ )בר״ר(• א. פרשתנו זו נחלקת היא לשנים ,לשני פרקים מיוחדים ,אחד קטן והשני גדול ממנו ,ושני הפרקים הללו אין להם למראית העין כל יחס וקשר זה לזה .בפרק הראשון יסופר על דבר מיתת שרה והתעסקות אברהם בקבורתה, ובפרק השני יסופר על דבר שליחותו של אליעזר עבד אברהם לקחת אשד. ליצחק .בשני הפרקים הללו גם יחד אנו מוצאים אריכות דברים ושפת יתר, כי התורה מארכת הרבה לספר לנו בפרטות יתירה את דברי אברהם אל בני חת ואת דבריהם המה אל אברהם; וכן תספר לנו התורה באריכות את דברי אברהם אל אליעזר עבדו ,ואת דברי זה האחרון אל בתואל ולבן ,והדברים נראים לכאודא כמיותרים; וכבר עמדו חכמינו ז״ל על זה ואמרו :״יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתם של בנים״) ,בר״ר ,פרשה ס׳( ,זאת אומרת כי לא רק שיחת האבות עצמם יפה היא לפני המקום ,אלא גם שיחת עבדיהם יפה וחביבה היא לפניו ית״ש ,למסור אותה לדורי דודות בתורתו ,כי זה העבד אליעזר היה זקן ביתו של אברהם ומושל בכל אשר לו ,״מושל בתורת רבו ויושב בישיבה״) ,יומא ,כח,(: ושיחת העבד היתד ,שיחת רבו וחביבה לפיכך לפני המקום! אבל למה זה האריכה התורה כל כך למסור לנו בפרטות יתירה לא רק את דבריו של אברהם אל בני חת ,כי אם גם את דברי בני חת אליו ? האם גם שיחתם של אלה ,אשר עליהם אמרה רבקה ״אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה למה לי חיים״) ,בראשית ,כז-מב( ,יפה היתד ,בעיני המקום עד כדי להזכירה לנצח בתורתו? ואולם הנה ראה זה פלא! חכמינו טרחו ומנו כמה פעמים נאמרו ״בני חת״ בתורה ,ובאו לידי חשבון ,״שעשרה פעמים בני חת כתיב ,עשרה כנגד עשרת הדברות״) ,בר״ר ,פנ״ח( ,והנה כי כן מצאנו את :הפתרון הנכון לחידתנו ,כי הוכפלו הדברים בתורה בכדי להשלים את מספר ״בני חת״ לעשרה כנגד עשרת הדברות !.אבל האין זה פלא נפלא? ח י י ש ר ה סז וכי מה ענין בני חת לעשרת הדברות? ובמה זכו אלה בני חת ,יוצאי ירך כנען הארור ,שיקשר שמם אל הכי קדוש בישראל? חכמינו ז״ל יוסיפו לאמר לנו על זה ,״ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות״) ,מד״ר ,שם( ,והמובן הפשוט של הדברים האלה הוא לכאורא ,שהם מוסבים ,על בני חת ,שסייעו לאברהם בקנית השדה מאת עפרון ,בזה שאיימו עליו ,שאם לא ימכור את שדהו לאברהם יורידוהו מגדולתו) ,כמסופר בשמות רבה ,פרשה לא ,ועיין בחידושי הרד״ל למדרש בפרשתגו זו( אבל מה קשה הדבר לאמר שכל השבח הגדול הזה נאמר על בני חת. והגכון בעיגי לאמר שהדברים מוסבים על אברהם ,שטרח לברר מקחה של שרה הצדקנית ,ולא חם על כספו והוציא הוצאה רבה של ״ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר״ ,בכדי לקנות לאחוזת קבר בעדה את אותה המערה ,שבה היו כבר קבורים אבות העולם ,אדם וחוה ,יצירי כפיו של הקב״ה ,כי את אותה המערה הקדושה בירר אברהם למקום מנוחת עולמים בעד אשתו הצדקנית ,ועליו נאמר לפיכך בצדק ,שבזה שבירר מקחה של צדקנית זו כאילו קיים את עשרת הדברות) .ומה שאמרו מקחו של צדיק, בלשון זכר ,הוא פשוט משום שכל כללי התורה ולמוריה בלשון זכר נאמרו, אבל הלימוד הנכון הוא מזה שבירר אברהם את מקחה של אותה צדקנית(. והורו לנו חכמינו ז״ל בזה ,כי העסק של אברהם אבינו בקבורתה של שרה ובקנית השדה מאת עפרון החתי לאחוזת קבר בעדה ,הי׳ עסק של מצוה וקדושה ,לחצוב לה קבר במערה ההיא ,שסוד קדושתה הי׳ ידוע לו; ופרשה זו של קבורת שרה קדש היא לנו לפיכך כפרשת עשרת הדברות .וזהו שהאריכה התורה כל כך בספור הדברים ,למסור לנו בפרטות את דברי אברהם אל בני חת ואת דבריהם המה אליו ,בכדי להשלים למספר זה של ״עשרה פעמים בני חת כנגד עשרת הדברות״ .ואמנם אם נבוא חשבון למנות כמה פעמים נמצא ״בני חת״ בפרשתנו ,לא נמצא אלא שמונה פעמים ברברי אברהם אל בני חת ובתשובותיהם המה אליו ,אלא שעוד פעם נמצא ״בני חת״ בסוף פרשתנו זו לענין קבורת אברהם ) ,כ ה -י ( ,ובפעם העשירית נמצא ״בני חת״ בתורה לענין קבורת יעקב< ,מו «,פרשת ו־חי ,מ ט -ל ב ( .ומה נפלא הדבר כי אחד מגדולי מפרשי המדרש ,בעל ״יפה תואר״ ,העלים את עיניו מדבר פשוט זה ,ובפירושו הנזכר נכנם בדחוקים ,להשלים את המספר לעשרה ,על ידי זה שחשב גם את הדברים ״לפני עם הארץ ובאזני עם הארץ״ ,כאילו נכתב תחתיהם ,,בני חת״ ,אבל אין כל צורך בדוחק זה. סח ו מ ו ע ד ש ב ת ב. ומה נפלא הדבר כי את אותו הרמז עצמו ,הרמז לעשרת הדברות׳ מצאו חכמינו ז״ל גם בפרק השני של פרשתנו זו ,פרשת אליעזר ורבקה ,כי על הכתוב ״ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם״ ) ,כ ד -כ ב ( ,דרשו לאמר ,״שני צמידים כנגד שני לוחות ,עשרה זהב כנגד עשרת הדברות״) ,בר״ר פ״ם( ־. הדי שמצאו חכמינו ז׳׳ל רמז משותף לשני הפרקים שבפרשתנו זו ,והרמז המשותף הזה יורה לנו ברור ,כי יש אמנם איזה יחס וקשר בין שני הפרקים הללו ,שעשרת הדברות נרמזות בם ,ועל יחס וקשר זה נעמוד נא במרוצת דברינו. ובטרם נבוא אל הביאור נעמוד נא על הפסוק הראשון שבפרשתנו ועל דרשת חכמינו ז״ל על הכתוב ההוא .״ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה״ וחכמינו ז״ל דרשו על זה ,וז״ל :״יודע ד׳ ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה) ,תהלים ,ל ז -י ח ( ,כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים; דבר אחר ,יודע ד׳ ימי תמימים זו שרה ,שהיתר ,תמימה במעשיה״ ,עכ״ל .והדברים נפלאים להבין ,כי מה באו חכמינו זכרונם לברכה ללמדנו בזה ,ומה זה שאמרו ״ששנותיהם תמימים״ ,וכי יש שנים תמימות ובלתי תמימות? והנראה לי לאמר בזה על פי מה שדרשו חכמינו ז״ל על הכתוב .״את מספר ימיך אמלא״) .שמות ,כ ג -ו ( ,״מלמד שהקב״ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש״) .קדושין ,לח ,(.ומזה הוכיחו לענין יום לידתו של משה ,שמאחר שבשבעה באדר מת משה ,יצא לנו שנולד גם כן בשבעה באדר ,וזהו שאמר ״בן מאה ועשרים שנה אנכי היום״) ,דברים ,ל א -ב ( , ״היום מלאו ימי ושנותי״) ,סוטה ,י ( ,ולמדנו מזה שיש איזה חשבון מיוחד לשנותיהם של צדיקים ,לא כחשבון של שנות הרשעים ,ומה זאת אומרת? וביאור הדברים לדעתי הוא על פי מה ששנינו) ,ר״ה ,ב( ,לענין שנות המלכים ,כי ״מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה״ ,כי ״יום אחד בשנה חשוב שנה״ .וכן הוא גם בשנות כל אדם ,שמי שנולד בכ״ט באדר) ,או בכ״ט באלול ,אם נחשוב את השנה מתשרי(, כשיגיע אחד בניסן) ,או אחד בתשרי( ,כבר מלאה לו שנה אחת; ולפי זה כשאנו אומרים על מי שהוא שמת לשבעים שנה ,הרי אפשר ששנות חייו היו באמת רק ששים ושמנה שנים שלימות וימים מועטים ,זאת אומרת, שנולד סמוך לראש השנה ומת לאחר ראש השנה ,והימים המועטים ההם של סוף השנה שנולד בה ושל תחלת השנה שמת בה ,יחשבו לו לשתי שנים שלימות להשלמת המספר של שבעים שנה .ואולם כל זה הוא רק אם נחשוב כ ג : ש ר ה ח י י סט את שנותיו של האדם לשנות העולם בכלל ,מניסן או מתשרי ,אבל אם נחשוב את שנותיו של כל אחד ואחד בפרטות מיום שנולד בו ,אז אי אפשר יהי׳ לאמר על מי שהוא שחי כך וכך שנים ,בלתי אם השלים באמת את שנותיו מיום ליום ומחדש לחדש ,זאת אומרת שנולד ביום ידוע ומת לאחר כמה שנים באותו יום ממש ,כי לולא זאת הלא יחסרו לו ימים וחדשים להשלמת מספר שנותיו. וזהו ההבדל שבין שנותיהם של צדיקים לשנות הרשעים ,שבנוגע להרשעים הקב״ה מחשב להם את שנותיהם ,שקצב להם לחיות עלי אדמות ,לשנות העולם בכלל ,ועל ידי זה יגרעו משנותיהם ימים וחדשים; אבל את שנות הצדיקים הקב״ה מחשב מיום ליום ומחודש לחודש ,שביום שנולד בו הוא מת, ובזה הוא ית״ש ממלא לא רק את מספר שנותיהם ,כי אם גם את מספר ימיהם; וזהו שאמר הכתוב ״את מספר י מ י ך אמלא״; ויבוארו לנו בזה דברי הכתוב ,״יראת ד׳ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה״) ,משלי ,י -כ ז ( ,זאת אומרת ,שיראת ד׳ תוסיף להאדם י מ י ם להשלים את שנותיו מיום ליום ומחדש לחדש ,אבל שנות הרשעים תקצרנה ,כי ימים לשנים יחשבו להם! והודיעה לנו התורה במשה ,בחיר המין האנושי ,שבו נתקיימה במילואה ברכה זו של ״את מספר ימיך אמלא״ ,כי ביום שנולד בו מת; וזה נכלל בדבריו ,״בן מאה ועשרים שנה אנכי היום״ ,לאמר ,״היום מלאו ימי ושנותי׳, שבשבעה באדר נולד ובשבעה באדר מת! ג. והנה תספר לנו התורה על שרה אמנו שחיתה ״מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים״ ,אבל עדיין אין אנו יודעים אם היו השנים ההן שלמות ,מיום ליום ומחדש לחדש ,או שנחשבו שנותיה לשנות העולם ,והיו איפוא רק קכ״ה שנים שלימות וימים מועטים ,של סוף השנה שנולדה בה ושל תחלת השנה שמתה בה; וידיעה זו .על דבר שלימות שנותיה חשובה לנו מאד להערכת חשיבותה וערכה של שרה אמנו ,כי אם נדע ששנותיה היו תמימות ,מיום ליום ומחדש לחדש ,וכי גם בה נתקיימה ,כמו במשה ,ברכה נפלאה זו של מילוי הימים, אז תהי׳ לנו ידיעה זו לאות על יראתה את ד׳ ,שהוסיפה לה ימים! ואת הידיעה החשובה הזאת הטמינה לנו התורה ברמז ,בחלקה את שני חיי שרה לשלוש תקופות מיוחדות ,מאה שנה ועשרים שנים ושבע שנים ,ולא כללה אותן יחד לאמר בקצרה ,שחיתה מאה ועשרים ושבע שנים ,וחלוקה זו ללמדנו באה על שנותיה של צדקנית זו ,שהיו תמימות מיום ליום .כי הנה זה ברור ,שאף אם נאמר שנחשבו שנותיה לשנות העולם ,והיו באמת רק קכ״ה שנים וימים מועטים ,אז אפשר רק שהתקופה הראשונה של מאת השנים לא היתה תמימה ,כי אם של תשעים ותשע שנים שלימות וימים מועטים של סוף ש ב ת ע ו מ ו ע ד השנה שנולדה בה; וכן אפשר גם שהתקופה השלישית של שבע השנים האחרונות לא היתד• תמימה ,כי אם של שש שנים שלימות וימים מועטים של תחלת השנה שמתה בה; אבל התקופה האמצעית של עשרים השנים ,היא הלא היתד .בהכרח ובכל אופן תקופה של שנים שלמות ,מראש השנה לראש השנה .ותקופה אמצעית זו ללמדנו באה על שתי התקופות האחרות ,שלפניה ושלאחריה ,שגם הן היו שלמות ותמימות מיום ליום; ומזה יצא לנו ששנותיה של שדה נחשבו לא לפי חשבון שנות העולם ,מניסן או מתשרי ,כי אם מיום שנולדה ,שביום שנולדה בו מתה ,ונתקיימה בה איפוא הברכה של מילוי הימים .וזהו שכיוונה התורה בחלקה את שנותיה של שרה לשלש תקופות מיוחדות ,להקישן זו לזו ולאמר לנו ,שכולן שוות היו לטובה במובן זה שהיו כולן תמימות ,ומשום שנחשבו שנותיה מיום ליום ,ונתקיימה איפוא גם בשרה כמו במשה ברכת מילוי הימים ,וזה לנו לאות על צדקתה ,כי יראתה את ה׳ הוסיפה לה ימים להשלים את שנותיה מיום ליום. וזהו שהסמיכו חכמינו דל אל הכתוב של תחלת פרשתנו ,״ויהיו חיי שרה ,את דרשתם על הכתוב ״יודע ד׳ ימי תמימים וגו ״ ,לאמר ,״כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימות׳ ,ופירשו את המלה ״יודע״ מלשון חבה ואהבה, כמו שפירש רש״י ז״ל את הכתוב ״כי ידעתיו וגו׳״ הנאמד באברהם )בראשית ,י ח -י ט ( ,וביאור הדברים הוא ,שהקב״ה אוהב הוא את ימי התמימים, מפני שכל ימיהם מלאים מצוות ומעשים טובים ,וכנו שדרשו ד ל על הכתוב, ״כי טוב יום בחצריך מאלף״ ,הנאמר בדוד) ,תהלים ,פ ד -י א ( ,״טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתודה מאלף עולות״) ,שבת ,ל ,(.ולפיכך הוא ית״ש מוסיף להם ימים ,ומשלים את שנותיהם מיום ליום כדי שירבו במצוות ,והוא משלם להם את שכרם בעולם שכולו טוב ,וזה שאמר הכתוב עוד ״ונחלתם לעולם תהיה״, כי שם בעולם העתיד ינחלו את שכד מעשיהם הטובים בעולם הזה; וזהו שסיימו ד ל בדרשתם לאמר ,״כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים״ ,זאת אומרת שזה תלוי בזה ,שמאחר שמעשיהם תמימים וחביבים לפני המקום ,לפיכך גם שנותיהם תמימים ,שהקב״ה משלים את שנותיהם מיום ליום .וסמכו חכמינו דל את דרשתם זו אל הכתוב שלפנינו המדבר בשנותיה של שדה ,בכדי לישב על פיה את התמיהה ,למה נחלקו שנותיה של שרה לשלש תקופות מיוחדות ,והתשובה היא ,כי בא הכתוב ללמדנו עי״ז ,ששרה אמנו תמימה היתד .במעשיה וגם שנותיה היו תמימות; וזהו שסיימו שם את דרשתם לאמד ,״יודע ד׳ ימי תמימים״ ,זו שרה שהיתר .תמימה במעשיה ! והן אמנם מצאנו בסוף פרשתנו זו גם לגבי ישמעאל ,שנחשבו שנותיו בשלש תקופות מיוחדות ,״מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים״ ,הנה מלבד מה שאפשר לאמר ,שאחר ״שעשה ישמעאל תשובה בחיי אביו״ ,וזכה לפיכך ,, , וז י ש ר ה י עא שנכתב עליו לשון ״ויגוע״ ,וכדרשת חכמינו ז״ל ,״כל מיתה שנאמרה בה גויעה זוהי מיתתן של צדיקים״) ,ביב ,טז ,(:השלים אז הקב״ה את שנותיו גם הוא מיום ליום; מלבד זאת הנה אם גם נאמר שזהו לשון הכתוב בכמה מקומות ,לחשוב את השנים בתקופות מיוחדות ,אבל כאן בשרה הלא הוסיף הכתוב לאמר ״שני חיי שרה״ ,שזה לכאורה שפת יתר לגמרי ,אלא שבאה התורה ללמדנו בזה ,שהיו שנותיה כולן שוות לטובה לענין התמימות .וכן נאמר גם באברהם בסוף פרשתנו ,״ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים״ ,והוסיף הכתוב לאמר ״אשר חי״ ,להקיש את שלשת התקופות זו לזו ,שכולן תמימות היו ,כי גם• עליו נאמר ״את מספר ימיך אמלא״ ,ונחשבו שנותיו מיום ליום; מה שאין כן גבי ישמעאל לא גאמר לשון זה ,ואפשר באמת ששנותיו לא היו תמימות. ד. אחרי הכתוב הראשון על דבר שני חיי שרה ,יבוא הכתוב השני על דבר מיתתה בקרית ארבע היא חברון ,ועל דבר בואו של אברהם ״לספוד לשרה ולבכותה״ .חכמינו ז״ל ישאלו על זה ״מהיכן בא״ ? ותשובתם היא ״מהר המוריד.״) ,בריר ,שם( ,ומלבד כונתם הפשוטה ,״שמתה שרה מאותו צער, צער העקידה ,לפיכך נסמכה עקידה אל ויהיו חיי שרה״ ,עוד זאת נאמר שכיוונו חכמינו ז״ל בתשובתם זו ,לתת לנו הערכה נכונה מהשפעת שרה על נסיון העקידה בכלל ,שהוא הנהו היסוד של קיום עם ישראל בעולם, בהשרישו בקרבו את הכח הנפלא של מסירות הנפש ,אשר דק הודות לו נעשינו לעם הנצח! כי הנה כבר הרבו המפרשים לבאר בצדק ,שנסיונו של יצחק הי׳ גדול הרבה יותר מנסיונו של אברהם ,שהרי אברהם שמע מפי הקב״ה בעצמו את הצווי ,להעלות את בנו לעולה ,ויצחק שמע זאת רק מפי אברהם אביו ,ואף על פי כן לא הרהר אחרי דברו ,״וילכו שניהם יחדיו -בלב שוה״) ,רש-י בחומש(, כי ׳היתה אמונתו באביו חזקה וצרופה ובלב שלם האמין בדבר ה׳ אליו, והלך לפיכך בזריזות לעשות רצון קונו; ועוד זאת ,כי הלא היה אז יצחק בימי עלומיו ,בעוד שאיפת החיים חזקה ועצומה ביותר בקרב נפשו ,ובכל זאת עמד בנםיינו זה הגדול ,״וילכו שניהם יחדיו -זה לשחוט וזה להשחט״) ,בר״־ר ,שם(, ולא עוד אלא ״בשעה שבקש אברהם לעקוד את יצחק בנו ,אמר לו ,אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזעו איברי מפחדה של הסכין ואצערך ,ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן ,אלא כפתני יפה יפה״) ,שם(; ונסיונו זה של יצחק גדול וגשגב לאין ערוך ,ופי שנים לו בערכו ,מצד האמונה הצרופה שהאמין באביו ובדבר ד׳ אליו ,לדרוש ממנו את בנו לעולה ,ומצד ש ב ת סב ו מ ו ע ד מסירות נפשו וזריזותו לעשות רצון אביו שבשמים ,ולהיות השה לעולה על מזבח ד ; ולפיכך אנו מזכירים בתפלותינו את זכותו של יצחק ביהוד ,ואנו אומרים ״ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור״! ומה נפלאו דברי אחד מגדולי גאונינו מהדור העבר ,הגר״ש זצ ל מליובאוויטש ,שפירש את דברי המדרש פליאה המובא בספרים ,על הכתוב ״וילכו שניהם יחדיו״ ,וז״ל :״הדא הוא דכתיב הלך ילך ובכה ,אדם דואג על אבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו״ ,והדברים מרעישים ונפלאים להבין• ופירש הגאון מוהר״ש זצ״^ על פי מה שידוע הדין גבי קרבנות ,שאם נפסל הדם או נשפך ולא נזרק על המזבח הקרבן פסול ,כי עיקר רצוי הקרבן הוא על ידי זריקת הדם על המזבח .וזוהי כונת המדרש ,שאמנם הלך יצחק בשמחה ובזריזות להיות השה לעולה ,אשר על זה מורה הכתוב ״וילכו שניהם יחדיר׳ ,אלא שבלכתו לישחט היה הולך ובוכה ,בחששו שמא מתוך פחדו וצערו של אביו הזקן ישפך הדם מידו ,ולא יעלה לרצון להזרק על המזבח ,ועל ידי זי׳ הלא יפסל קרבנו ,ועל זה היה יצחק מיצר ודואג ,ולא על איבוד ימיו דאג אדם המעלה ההוא בשעה ההיא ,כי אם על איבוד דמיו ,שלא יפסל חייו קרבנו עיי'ז! )מובא בספר חבל בנימין(. ואם נשים אל לב לשאול מהיכן באו לו ליצחק שתי אלה ,אמונתו הצרופה ומסירות נפשו על דבר ד׳ ,על זאת נשיב בצדק כי רק מיד שרה אמו באו לו תכונות רוחו אלה ,כי חנוך הבן הלא נתון הוא ביד האם, שהיא משפעת עליו מרוחה ,לחנכו ולחכמו ולטעת על לבו הרך נטעי אמונים, אשר על זה יאמר הכתוב ״אל תטוש תורת אמך״) ,משלי ; ( - ,וידוע מה שפירשו המבארים את דברי הכתוב ,״כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל״, )שמות ,י ט -ג ( ,ובאה על זה דרשת חכמינו ז״ל ,״לבית יעקב אלו הנשים״) ,מ:ילתא(׳ כי בבוא ד׳ לתת לעמו את תורתו ציוה את משה ,לאמר לבית יעקב -אלו הנשים ,כי עיקר האמירה צריכה להיות אל האשה ,אל האם ,שהיא תגיד לבניה ,לבני ישראל! ונמצא שמנסיונו של יצחק אנו למדים על גדולתה של שרה ,לדעת כי רק צדקתה עמדה לבנה יחידה זה ,ומידה היתד .לו כל זאת; וכשבא אברהם ״לספוד לשדה ולבכותה״ ,ולספר בקהל עם את צדקתה ואת גדולת מעשיה׳ הרים על נם ביחוד את נםיון העקידה ,להוכיח על פיו את יתרון רוחה וגודל צדקתה של שרה אשתו ,שהשפיעה כל כך על יצחק בנה ,וזהו שאמרו חז״ל׳ שמהר המוריד .בא לספוד לשרה ולבכותה! ונסיון העקידה שהשריש בלבות זרעו של יצחק את הכח הנפלא של מסירות הנפש ,הוא הי׳ היסוד לקבלת התורה על הד סיני ,כי לולא כח נפלא זה של ״כי עליך הורגנו כל היום״) ,תחלים מ ד , ( -לא היינו זוכיט , א כ ג ח ח י י עג ש ר ה לאותו המעמד הנשגב ,לשמוע קול אלקיס חיים מדבר אלינו מתוך האש את עשרת הדברים; וזהו שהמליצו חכמינו ז״ל בדרשתם על הכתוב ד׳ מסיני בא״) ,דברים ,ל ג -ב ( ,״וסיני מהיכן בא? מהר המורי׳ נתלש ,ממקום שנעקד עליו יצחק ,אמד הקב״ה הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליו את התורה״) ,מדרש שוח״ט ,פרק סח( ,זאת אומרת ,כי רק על ידי הר המורי׳ באנו אחרי מאות בשנים אל הר סיני ,ועל שם זה נקרא ההר ההוא בשם ״מוריה״ ,״שממנו יצאה הוראה לישראל״) ,תענית ,טז ;(.ואחרי אשר בנםיון העקידה עמד יצחק ,כאמור ,הודות להשפעת שרה אמו ,הרי כל הגדולה הזאת ,של בחירת ישראל לעם סגולה ,מידה לנו ,והיא היא שזכתה אותנו במתנת אלקים זו של עשרת הדברות! ואברהם אבינו שהכיר בצדקת מעשיה של אשת נעוריו זו ,ובהשפעתה הגדולה על יצחק בנם יחידם ,טרח לפיכך לברר את מקחה של צדקנית זו, למען לחצוב לה קבר ולהביאה למנוחת עולמים במערה הקדושה ההיא ,שבה ינוחו אבות העולם ,אדם וחוה; ואת מעשהו זה חשב לו ד׳ לצדקה ,״כאילו קיים עשרת הדברות״ ,אחרי אשר מידה של הצדקנית ההיא באה לנו המתנה הגדולה ההיא של ״עשרת הדברות״; ואת זאת רמזה לנו התורה ,בהכפילה בפרשתנו זו ״בני חת בני חת עשרה פעמים כנגד עשרת הדברות״. זוהי פרשת גדולת שרה ,אשר עליה ידובר בפרק הראשון מפרשתנו זו, עתה נעבור נא אל הפרק השני מפרשתנו ,הפרק על דבר רבקה אשת יצחק. ׳׳ ה. מכל פרטי הספור הנפלא על דבר שליחותו של אליעזר ,ועל דבר השבועה שהשביע אותו אברהם ,לבלי לקחת לבנו אשה מבנות הכנעני ,ולבלי להשיבו אל הארץ אשר יצא משם ,אנו למדים כי ידע אברהם שבנו זה קדוש הוא לד׳ ,״ואין חוץ לארץ כדאי לו״ ,ואין בנות הכנענים ראויות לו, ״שאין ארור מתדבק בברוך״ ,לכן דאג למצוא לבנו זה אשה ההוגנת לו, ולמטרה זו שלח את עבדו זקן ביתו אל ארצו ואל מולדתו לקחת משם אשה לבנו ,ובד׳ בטח כי הוא ישלח מלאכו לפניו ולקח אשה לבנו משם .ואליעזר העבד הגאמן זקן ביתו ומושל בכל אשר לו ,ידע והכיר את הערך הגדול של שליחותו זו ,אשר בהצלחתה תלוי גורלו של יצחק וכל עתידו בחיים ,והתפלל לפיכך לד׳ כי יעשה חסד עם אדונו ,ויקרה נא לפניו את האשה אשר הוכיח ליצחק ,ותפלתו זו גתקבלה ברצון ,ולמרות מה ״ששאל שלא כהוגן השיבו לו כהוגן״) ,תענית ,ד ,(.כי עמדה לו זכות אדוניו ,ונזדמנה לו רבקה בת בתואל ,היא האשה אשר אותה הוכיחו מן השמים ליצחק .וכראות אליעזר את רבקה הכיר בה על פי האותות ששם לו מתחלה ,כי אמנם הצליח ד׳ את דרכו ,וימהר עד ו מ ו ע ד ש ב ת לתת על ידיה את שני הצמידים עשרה זהב משקלם ,בטרם שאלו אותה בת מי היא ,כי בטוח הי׳ בלבו ,שלא עזב ד׳ את חסדו ואת אמתו מעם אדוניו, וכי על ידה וממנה יקוים מה שאמר הקב״ה לאברהם ,כי ביצחק יקרא לו זרע ,וממנה עתיד לעמוד אותו הגוי הגדול ,שעליו באה הבטחת ד״שי״ת לאברהם ,לאמד ,״ואעשך לגוי גדול״! וזהו מה שהמליצו חכמינו ז״ל ,כי שני הצמידים שנתן לה היו כנגד שני לוחות הברית ,ועשרת הזהב של משקלם כנגד עשרת הדברות; וכונתם ז״ל בזה להעמידנו על האמת ולהביננו בינה ,שכל ענין זה של לקיחת האשד .ליצחק לא הי׳ ענין פשוט של לקיחת אשד .לבן שהגיע לפרקו ,כענין לקיחת האשה על ידי הגד לבנה ישמעאל ,אשר אודותיו תספר לנו התורה בקצרה ,לאמד ,״ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים״) ,בראשית ,כ א , ( -כי אם ענין אלקי ,שהיה אבן הפנה לבנין בית ישראל ולהעמדת אותה האומה ,שעתידה היתד .לעמוד אחרי מאות בשנים לפני הר סיני ,ולקבל שמה את שני הלוחות, ועליהם עשרת הדברים .ומפני חשיבותו הגדולה של מעשה רב זה הרבתה התורה לספרו לנו בפרטות יתירה ,במסדה לנו לא רק את דברי אברהם אל אליעזר ,כי אם אף את דברי אליעזר אל בתואל ולבן ,ויפה היתד .לפני המקום השיחה של עבד האבות ,שיחה שממנה השתלשלה בדורות הבאים קבלת שני הלוחות ועשרת הדברים שעליהם. ואחרי כל האמור ,יבואר לנו בפשיטות היחס שבין שני הפרקים של פרשתנו זו ,אשר בשניהם נרמז ענין עשרת הדברים ,כי שרה ורבקה שתיהן בנו את בית ישראל ,ומשתיהן יצא אותו הגוי של מקבלי הלוחות ,כי שתיהן יחד השפיעו מדוחן הכביר על יצחק! השפעת שרה נראתה כאמור ביחוד בנסיון העקידה ,והשפעת רבקה נראתה בכל הליכות ביתה ,שהתנהג ברוחה של שרה ,במליצת חכמינו זיל על זה ,שכשהביא יצחק את רבקה לאהלו ראה שהיא שרה אמו ,״שנעשית דוגמת שרה אמו ,שכל זמן ששרה קיימת הי׳ נר דולק מערב שבת לערב שבת ,וברכה מצוי׳ בעיסה ,וענן קשור על האהל ,וכשמתה פסקו וכשבאה דבקה חזרו״) ,רש״י בחומש על יסוד דברי המדרש שם( ,וכונתם שהיו ״דלתות ביתה פתוחות לרוחה״ ,לכל עובר ושב ,והיתד ,הברכה מצוי׳ בעיסה להאכיל ממנה לכל רעב ,וקדושת השבת היתד ,שוררת בביתה ,וענן השגחת ד׳ חופף על ביתה כל היום ,ובית דבקה הי׳ כבית שרה! כ א ו. ונשוב נא מעתה אל תחלת פרשתנו ואל הספדו של אברהם על שרה אשתו ,ונזכיר נא את דברי חכמינו דל) ,במד-ת( ,״שהי׳ אברהם מקונן על ח י י ש ר ה עה שרה ואומד עליה אשת חיל מי ימצא״ ,ויעוץ שם במדרש ביאור כל פסוק ופסוק שבפרשת ״אשת חיל״ ביחס אל שרה ,ועל הפסוק ״לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים״ ,דרשו ז״ל ״לא תירא לביתה מגיהנום כי כל ביתה לבוש ש נ י ם שבת ומילה״ ומה נפלאו דבריהם אלה! כי אם אמנם ידענו ממדרשי חכמינו ז״ל ששמרו אבותינו את השבת, וכבר הזכרנו למעלה את ענץ הנר שהי׳ דולק בביתה של שרה מערב שבת לערב שבת ,אבל מה זה שקראו חכמינו ז״ל כאן לגיהנום בשם ״שלג״ ,בניגוד למה שנזכר תמיד בדבריהם ״אש של גיהנם״? והנ״ל לאמר בזה״ כי השתמשו חז״ל כאן בשם גיהנם ,לא במובנו הרגיל בתור מקום המוכן לפורעניות לרשעים לאחר מותם ,כי אם במובן של שאול ואבדון נצח ,אשר כל יורדיהם לא יעלו עוד ויאבדו לעד ובחושך שמם יכוסה; והמליצו על זה את השם ״שלג״ ,כי השלג כשהוא יורד בשפע הוא מכסה ארץ וכל אשר עליה ,ותחת מעטהו הלבן יסתיר את כל ,מבלי אשר ישאר כל זכר למו עוד ,כי כל עוד אשר לא ימם השלג ישארו ככה קבורים תחתיו ,במליצת הכתוב ״עלימו יתעלם שלג״) ,איוב ,ו -ט ז ( ; ובמובן זה השלג הנהו סמל האבדון לנצח ,כדרשת חז״ל על הכתוב ״בה תשלג בצלמון״, )תהלים ,ס ח -ט י ( ,״היכן הם משלימים נפשותיהם ? בשלג ,השלג היא הצלמוגה שלהם״) ,מדרש משלי( ,וצלמונה היא צלמות ,שם נרדף עם חושך ואבדון ,כדבר הכתוב ,״ותכם עלינו בצלמות״) ,תהלים ,מ ד -כ ( . והנה דברי ימי עולם יורונו דעת ,כי עמים רבים מעמי קדם אבדו ובטלו מן העולם כי כיסה אותם שלג עולמים ,הוא השלג של הגיהנום ,סמל האבדון לנצח; ורק אנו ״בני גלותא די יהוד״) ,תיאל ,ה -י ג ( ,חיים וקיימים אנו כיום הזה ,למרות כל מה שעבר עלינו מני אז ועד עתה ,כי על כן נתברכנו בברכת הנצח ,היא הברכה אשר עליה יאמר נביא ד׳ לישראל ,לאמר ,״אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה״) ,ישעיהו ,מ ג ־ א ( ,״וכל מקום שנאמר לי לעולם ולעולמי עולמים״) ,מד״ת ,בובר ,תצוה ,ט( ,ולפיכך ,״כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך ,כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך״) ,ישעיה ,ס ג -ב ( ,והודות לברכת הנצח הזאת לא אבדנו בגויים ,ושלג של גיהנום ,האבדון לנצח ,לא כיסה אותנו .והן זאת ידוע נדע כי ברכת הנצח הזאת נתקיימה בנו רק הודות לתורת הנצח ,שקבלנו מהר חורב ,וקיום מצוות התודה קיים אותנו בעולם ,״כי הם חיינו וארך ימינו״ .ואולם מכל מצוות התורה שכולן קדושות לנו ,הנה יתר שאת ויתר עז לקיומנו בגוים הוא לשתי אלה ,מילה ושבת; כי שתי המצוות הללו היו לנו לחומת אש סביב ,להפריד • כפי שהזכרנו לעיל עמוד נו. עו ש ב ת ו מ ו ע ד בינינו ובין יתד גויי הארץ ,ולאגד את כל חלקי האומה הפזורה ולעשותנו לגוי אחד בארץ. ואולם כמה מסירות נפש דרושה היתד .לעמנו בכדי לשמור את שתי אלה בגולה ,אחדי אשד מלבד שעל שמירתן גזרו אויבינו לא פעם גזירות קשות ודעות ,הנה עצם קיומם בארצות נכר ובסביבה זרה הוא נסיון גדול הדורש מסירות נפש; ולמדות כל זאת שמד עם ישראל את שתי אלה בחורף נפש ,ויד האויב האכזרי קצרה להשכיח מישראל את המילה ואת השבת ,כי זה כחו לאלקיו למסור את נפשו על קדושת שמו יתברך .ואת הכח הנפלא הזה של מסירות נפש השריש בקרב ישראל נםיון העקידה ,שעמד בו יצחק הודות להשפעתה של שרה אמו ,וזהו שהמליצו חכמינו ז״ל עליה את דברי הכתוב ״לא תירא לביתה משלג ,מגיהנום ,כי כל • ביתה לבוש ש נ י ם ,שבת ומילה״ ,זאת אומרת שדה לא תירא לעולם פן יאבדו בניה בגויים ,כי שגי שומרים נאמנים ישמרו עליהם לנצח ,והמה השבת והמילה! ת ו ל ד ו ת טז לפרשת תולדות/ולשבת תשובה/ מחילת וטהרת הערבות הכפרה • כי חלק ד׳ עמו יעקב חבל נחלתו. )דבריס ,ל ב -ט ( . ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שעיר ,גבר שידין, כמד׳״א כמד״א עומדים עלה ושעירים ירקדו שם) ,ישעיהו ,י ג -כ א ( , ואנכי איש חלק, ואנכי איש חלק ,ר׳ לוי אמר משל לקווץ על שפת הגורן, המוץ בקרח עלה המוץ בקווץ וקרח שהיו ונסתבך בשערו, ונתן ידו על ראשו והעבירו ,כך עשו הרשע מתלכלך בעוגות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר ,אבל יעקב בעונות לו מתלכלך במה יכפר, כל ימות שנאמר כי השנה ביום הזה ובא יום הכפורים ויש יכפר עליכם) ,ויקרא ,ט ז -ל ( . )בר׳״ר פס׳י׳ה(. א. יום הכפורים לא ניתן אלא לישראל לבדם ,ואין לזרים חלק בו כלל, ובזה שונה הוא יום קדוש זה מיום הזכרון הקודם לו ,כי יום האחד לחודש השביעי יום זכרון הוא לכל יושבי תבל ,״על המדינות בו יאמר ובריות בו יפקדו ,וכל באי עולם יעברון לפניו כבני מרון״; ולעומת זאת הנה יום העשור לחודש השביעי יום כפורים הוא לבני ישראל לבדם ,ומפורש אמרה תורה ,״והיתה לכם לחוקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש וגו /כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם״) ,ויקרא ,טז ,כ ט -ל > ; וחכמינו ז״ל דרשו על זה ,״ ל כ ם ולא לאחרים״) ,תו״כ> .ועל זה אנו אומרים בתפלותינו ביום הקדוש ההוא ,״ומאהבתך ד׳ אלקינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך שחמלת מלכנו על בני בריתך נתת לנו את יום צום הכפורים הזה״; הרי שיום קדוש זה רק לנו לבדנו ניתן ,לנו ולא לאחרים. ואולם הן אין יום הכפורים מכפר אלא עם התשובה) ,יומא ,פ״ה ,דמב״ם הל׳ תשובה ,ם״א ,ה -ג ( ; ולפיכך אף ״שהי׳ דבי ישמעאל דורש ארבעה חלוקי כפרה״ ,אינן באמת אלא ״שלשה ותשובה עם כל אחד ואחד״) ,שם ,פ״ו ,(.כי ״התשובה אינה מן החלוקין ,שהיא צריכה לכולן״) ,רש״י ,שם( .ומאחר שיום הכפודים כרוך הוא יחד עם התשובה ושניהם צריכים הם זה לזה) ,מלבד על עח ש ב ת ו מ ו ע ד חייבי עשה שהתשובה לבדה מכפרת( ,עלינו לחקור בזה אם גם התשובה לא ניתנה אלא לישראל לבדם כמו ,יום הכפורים ,או שהתשובה כחהז יפה אף לאומות העולם? והנה מצינו לחכמינו ז״ל שאמרו ,״כתוב אחד אומר ישא ד׳ פניו אליך ,וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים ,עושה תשובה נושא לו פנים; יכול לכל ,תלמוד לאמר אליך ולא לאומה אחרת״) ,מד״ת האזינו(; הרי לכאורא שאין התשובה מועלת אלא לישראל לבדם מצד נשיאת הפנים אליהם. וכבד אמרו חכמינו ז״ל במקום אחר בישוב שני הכתובים הללו ,הנראים כסותרים זה את זה ,ודל :״לעכו״ם לא ישא פנים אבל לישראל ישא ד׳ פניו אליך״) ,שם ,פרשת צ ו ( ; הרי שאין נשיאת פנים אלא לישראל לבדם ,ומאחר שתלו חכמינו דל את התשובה ,בנשיאת הפנים ,יוצא מזה לכאודא שאין התשובה מועלת אלא לישראל לבדם .אבל מה קשה הדבר לאמר כן! כי הנה מלבד שמצינו שעוד לפני מתן תורה הועילה התשובה לאדם ,קין וראובן ,כידוע מדרשות חכמינו ד ל בענין זה; הנה אף לאחר מתן תורה והתיחדות האומה הישראלית לעם סגולה ,לא מצינו שום הבדל בין ישראל לעמים לענין התשובה, ומעשה נינוה יוכיח ,כי הועילה התשובה לבני העיר הגדולה ההיא ,בירת אשור .וכבר המליצו חכמינו ז״ל על התשובה ,שהיא אחת מחוקי הבריאה, אשד על ידם ברא השי״ת את עולמו ,והיא אחת משבעת הדברים ״שנבראו קודם שנברא העולם״) ,נדרים ,לט ; (:וביארו המפרשים בזה ,שמכיון שהאדם עלול מטבעו לחטוא ,אחרי אשר ״לפתח חטאת רובץ״) ,בראשית ,ד -ז ( ,ויצרו ,״שהקב״ה קראו רע״ ,י ) ס ו כ ה ,נב ,0״מתגבר עליו בכל יום״) ,שם( ,הנה לולא התשובה שהיא מכפרת לא הי׳ העולם יכול להתקיים כלל ,ולפיכך קדמה התשובה לבריאת העולם ,בכדי שיוכל להבראות ולהתקיים; ובדין הוא איפוא שתועיל התשובה לכל בני עולם ,יהי׳ מי שיהי׳ ,ולא רק לישראל לבדם ,ומה זה איפוא שאמדו ד ל ,״אליך ולא לאומה אחרת״? עוד זאת עלינו .להבין ,ןמה שאמדו ד ל על התשובה ,שהיא מתקבלת מצד נשיאת הפנים מאת הבורא ית״ש לישראל; הלא כל נשיאת פנים היא יציאה משורת הדין ,אשר על כן באה האזהרה בתורה לבלי להכיר פנים במשפט ,ולבלי לשאת פני איש בריבו ,אם דל הוא ואם עשיר; וזהו שבחו של הקב״ה שהוא שופט אמת שחותמו אמת ,״שאין לפניו לא משא פנים ולא מקח שוחד״) ,אבות ,פ״ד ,מכ״ב( .אבל הלא התשובה היא אחת ממצוות התורה, שעליה נאמרה פרשה שלימה ,פרשת התשובה ,היא הפרשה המתחלת ״כי המצוה הזאת לא רחוקה היא וגו׳״) ,דברים ,ל -י א ,ועיין רמב״ן ש ם ( ; וכל ספרי הנביאים מלאים מענין התשובה ,וכבר ניבא עליה הנביא בן בוזי הכהן בשם ד לאמר ,״חי אני נאם ד׳ אלקים אם אחפוץ במות רשע כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה״) ,יחזקאל ,ל ג -י א ( ; ואם כן הלא בדין הוא שתועיל התשובה, ת ו ל ד ו ת עט ואיזו נשיאת פנים יש בזה? ומה זה איפוא שאמרו ,״עושה תשובה נושא לו פנים״ ן הדברים מוכיחים איפוא ,שיש בענין התשובה שני מושגים מיוחדים ,אחד כללי ואחד פרטי; המושג הכללי של התשובה הוא קבלת השב מחטאו מצדו של השי״ת ,שזהו אמנם מצד הדין ,כאמור ,והוא כולל לפיכך את כל באי עולם ,מבלי כל הבדל בין ישראל לעמים .ועוד יש בתשובה מושג אחר פרטי, מושג נשגב הבא רק מצד נשיאת הפנים אלינו מאת הבורא ית״ש ,אשר על זה נאמר ״ישא ד׳ פניו אליך״ ,וכדרשת חכמינו ז״ל ,״אליך ולא לאומה אחרת״ .ועלינו להבין בדברים ולעמוד על ענין נשגב זה שיש בתשובת ישראל לבדם! ב. ונאמר בזה ,כי הנה כשהאדם עובר איזו עבירה ,ועושה אחת ממצוות י' אשר לא תיעשינה .אז מלבד מה שהוא ראוי לעונש על המרותו את פי י׳ אלקיו ועל עשותו הכזמתה ,הנה עוד זאת תפעל העבירה ושעשה ,לטמא את נפשו ולהכתים את נשמתו ,שנתן בו בוראו כשהיא טהורה ,וכל מה שירבה האדם לחטוא הוא מרבה כתמים על נשמתו; וכתמים אלה ,כתמי הנפש ,אין ביד האדם להעבירם בשום תחבולה שבעולם ,כי אינם ככתמי הגוף שאפשר לו להאדם לכבסם ולהעבירם מעל בשרו; ועל זה יאמר הנביא בשם ד׳ ,״כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני נאום ד׳ אלקים״) ,ירמיה ,ב -כ ב ( . ועל זאת התפלל דוד בהתחננו לפני ד׳ ,לאמר ,״הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני״) ,תהלים ,נא-י( ,כי רק ביד ד׳ לבדו ,״אדון כל הנשמות״ ,לטהר אותן מכתמיהן שהעלה האדם עליהן במעשיו הרעים .ונמצא לפי זה ,שכשאדם עושה תשובה שלימה ,בחרטה על העבר ובקבלה על העתיד ,לבלי לשוב לכסלה עוד ,הריהו צריך לשני דברים ,למחילת העונש הראוי לו בעד מעשיו הרעים שעשה עד אז ,ולהעברת כתמי נשמתו ,הם הכתמים שדבקו בה בעונותיו הרבים ,בכדי לטהר אותה מטומאתה עד אשר תשוב להיות ״טהורה״, כמו שהיתה לפני החטא בשעה שבתן אותה ד׳ בקרבו; וטהרה זו נקראת בשם ״כפרת עוך ,כי כפרה היא מלשון קינוח וטהרה) ,עיין זבחים ,כה ,.ומנחות ,ז.(: והנה בנוגע למחילת העונש על ידי התשובה ,זהו דבר מושג בשכל האנושי ,ודוגמתו אנו רואים גם במלכותא דארעא ,שהיא ״כעין מלכותא ייקיעא״) ,ברכות ,נ ח ; ( .כי אם יובא איזה חוטא במשפט על מעשהו שעשה נגד חוקי הארץ ,והשופט יענישהו כפי העונש המוטל עליו מצד החוק בהתאם לחטאו ,חטא חטא וענשו המיוחד; אז הרשות נתונה בידי המושל העליון של אותה מדינה ,להטות חסד אל הנענש ולפוטרו לגמרי מכל עונש ,אם! רק פ ש ב ת ו מ ו ע ד ימצא סבה נכונה לזה; כי זהו דבר מקובל אצל כל עמי תבל ,אשד רק נגה עליהם אור הדעת ,שאין מטרת העונש המוטל על פי החוק ,אך ורק למען הנקם בהחוטא ולעשות בו נקמה ,כי אם למען הטותו לטובה ,שלא יוסיף לעשות את הדבר הרע שעשה ,ולמען ייטיב את דרכו בעתיד; ולפיכך אם יתברר הדבר שהוא מתחרט באמת על מעשהו הרע ,ולא יוסיף לשוב לכסלה עוד ,אז העונש שהוטל עליו על פי השופט אך למותר הוא; ואם כי השופט מוכרח להעניש את החוטא כפי חוקי המדינה הדורשים זאת ,למען ישמעו אחרים וייראו ולא יזידון עוד ,אבל המושל העליון הוא יכול לפטור בתנאים שכאלה את החוטא מכל עונש; ואין זאת העברה על חוקי המדינה, כי כן הדין נותן שהשופט ישפוט בצדק ,והמושל העליון יתנהג במדת הרחמים והחסד ,בשעה שהוא מוצא זאת לנכון ולמתאים לפניו .ואם במלכותא דארעא כך הוא ,במלכותא דשמיא על אחת כמה וכמה ,שהדי הבורא ית״ש הוא חוקר כליות ובוחן כל לב ,ואם הוא ית״ש יודע בהחוטא שכבד שב בתשובה שלימה ,ולא יוסיף לחטוא עוד ,למה לא ימחול לו את העונש המוטל עליו על פי הדין? ולמה לא יתנהג עמו במדת החסד והרחמים? הלא הוא ית״ש מקור החסד והרחמים ,ולא יחפוץ לפיכך במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו הרעה וחי! ואולם כל זה הוא רק בנוגע למחילת העונש ,אבל בנוגע לכפרת העון ולטהרת כתמי הנשמה ,שלא ישאר עוד אחרי התשובה שום רושם של העבירה על נשמתו ,זהו באמת דבר נשגב מבינת אנוש ,כי אחדי אשר העבירה כבד נעשתה והעץ כבר נכתם ,איך זה אפשר למחות על ידי התשובה את הכתם שככר נכתם ,שלא ישאר עוד כל רושם ממנו ? והרי במלכותא דארעא אנו רואים אמנם ,שאף אם ימחול המושל העליון להחוטא את העונש שהוטל על פי החוק עליו ,אין זאת אלא לפוטרו מהעונש ,אבל הכתם של החטא נשאר עליו ,ואין החוטא הזה שנמחל לו ענשו יכול לשוב לכבודו הראשון ולזכויותיו הקודמות ,כי חטאו עליו וכתם עונו ישא .וכן הוא בדין גם במלכותא דרקיעא ,שאף שהתשובה מועילה לענין מחילת העונש ,אבל איך תוכל להועיל לענץ כפרת העץ וטהרת כתמי הנשמה? ג. ואכן זהו הדבר ,שהתשובה מצד עצמה אינה מועילה אמנם אלא לענין מחילת הענש ,ולענין זה אין באמת כל ]הבדל בין ישראל לעמים ,כי זהו דבר שהדין נותן ואין בזה כל משא פנים ,והוא נוהג לפיכך בכל באי עולם; וכן הי׳ במעשה דנינוה ,שרק העונש נמחל להם ,וכדבר המלך אל עמו שם, לאמד ,״מי יודע ישוב ונחם האלקים ושב מחתן אפו ו ל א נ א ב ד ״ ,הרי שלא ת ו ל ד ו ת פא היתד .תקות המלך אלא שימחל להם ענשם ע״י התשובה ,ולא יאבדו מהעולם בעונותיהם .וכן היתה גם התשובה של אדם וקין וראובן ,שהזכרנו למעלה ,כי רק העונש נמחל להם אחרי ששבו בתשובה שלימה .אבל ענין כפרת העון וטהרת הנשמה מכל כתמי העבירות השונות ,זהו דבר שאינו נוהג אלא בישראל לבד ,מצד נשיאת הפנים מאתו ית״ש אל עם קרובו ,ועל זה נאמר ״ישא ד׳ פניו א ל י ו -ולא לאומה אחרת״ ,כי אצל כל האומות אין אנו מוצאים אלא מחילת העונש ע״י התשובה ,ובישראל אנו מוצאים גם כפרת העון .ואולם אף בישראל אין כפרה זו באה על ידי התשובה לבדה ,כי אין כח התשובה יפה אלא דק לענין מחילת העונש ,וכמו שביארנו; ואין הכפרה נגמרת לישראל אלא על ידי היום הקדוש ,יום הכפורים ,שהוא רק לישראל לבדם ניתן ,מאהבת ד׳ את עמו ומחמלתו שחמל עליהם ,ועל זה נאמר ,״והיתד. לכם לחוקת עולם-לכם ולא לאחרים״; ותעודת היום הקדוש הזה היא תעודת הכפרה והטהרה ,כאמור ,״כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם״; ומאחר שאין לאחרים חלק ביום קדוש זה ,לכן אין כפרת העון אפשרית אצלם ,ואין להם אלא מחילת העונש על ידי התשובה הראוי׳ ! ומה נפלא להבין על פי כל האמור לעיל את ״חלוקי הכפרה״ ,שהי׳ ר׳ ישמעאל דורש ,״ותשובה עם כל אחד ואחד״; כי ״אם עבר על עשה ושב איני זז משם עד שמוחלין לו״ ואם ״עבר על לא תעשה ועשה תשובה ,תשובה תולה ויום הכפורים מכפר״ ,ואם עבר על עבירות יותר חמורות ,״כריתות ומיתות בית דין״ ,אז ״תשובה ויום הכפורים תולים ויסורים ממרקים׳ ,ובעון חילול השם רק ״מיתה ממרקת״; כי הנה כשאדם עובר על ״מצות עשה״, זאת אומרת שמונע א״ע מלעשות מה שציותה עליו התורה ,אן אם כי ראוי הוא לעונש חמור על מנעו א״ע מלמלאות את חובתו המוטלת עליו ,אבל אין נשמתו נכתמת על ידי זה ,שהרי אין זו אלא עבירה בשלילה ,בשב ואל תעשה; ומאחר שכן הרי אינו צריך אלא למחילת העונש ,ועל זה התשובה לבדה־ מועילה ,ולפיכך אם עשה תשובה ״אינו זז משם עד שמוחלים לו״; אבל כשאדם עובר על ״מצות לא תעשה״ ,והוא עושה בפועל דבר שאסרה עליו התורה ,הרי עבר עבירה בקום ועשה ,ועי״ז נשמתו נכתמת והוא צריך איסוא לכפרת עון ,ודבר זה אין ביד התשובה לבדה לעשותו ,ולפיכך הוא צריך ליום הכפורים ,שיגמור את טהרתו ,״ותשובה תולה ויום הכפורים מכפר״; ובעבירות יותר חמורות אין יום הכפורים לבדו גומד את הסהרה ,אלא ״יסורים ממרקים״ ,ז .א .גומרים את הכפרה; ובעון חלול השם ״מיתה ממרקת״, גומרת את טהרת השב .ובכל אלה אנו צריכים קודם כל לתשובה ,שעל ידה תבוא מחילת העונש ,כי רק לאחר המחילה תוכל כפרת העון לבוא. פב ש נ ת ו מ ו ) 1ד ומה שאמרו) ,במד״ת ,שהזכרנו למעלה( ,״עושה תשובה נושא לו פנים״ ,אין הבונה שעל ידי התשובה עצמה השי״ת נושא פנים לישראל ,אלא שעל ידה, בצרוף יום הכפורים ,אנו זוכים לידי נשיאת פנים ולידי כפרת ערן; ומאחר שאין יום הכפורים מכפר בלי תשובה ,והתשובה היא ההכנה לכפרת היום הקדוש ההוא ,לפיכך תלו את נשיאת הפנים לישראל בתשובה ,על הדרך שאמרנו. וזהו שכתב הרמב״ם בלשונו הזהב) ,בהלכות תשובה שהזכרנו למעלה( ,וז״ל: ״בזמן הזה שאין בית המקדש קיים וכו׳ התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שום דבר מרשעו, שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו) ,יחזקאל ,ל ג -י ב ( ,ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים ,שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם״; הרי שדקדק לאמד שעל ידי התשובה בלבד הוא זוכה רק לידי כך ,״שלא יכשל ברשעתו ביזם שובו מדשעו״ ,ז .א .שלא תהי׳ לו רשעתו למכשול ולפגע ,אבל עדיין אין לו טהרה גמורה על ידה ,עד שיבוא יום הכפורים ויגמור את טהרתו ,וזהו שסיים לאמר ,״ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים״ ,הרי שהרכיב את שני הדברים יחד ,את התשובה לענין הסרת המכשול מדרכו של השב ,שזהו מחילת העונש ,ואת יום הכפורים לענין הטהרה הגמורה ,שעל זה הוא מביא ראי׳ מהכתוב ״כי ביום הזה יכפר עליכם״! ד. ואחרי כל האמור בזה על תעודת יום הכפורים ,תעודת הטהרה הגמורה, נבוא בעז״ה לידי הבנת מאמר נפלא אחד לחכמינו ז״ל ,המדבר ביום הכפורים, הלא כה דבריהם ז״ל :״אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם ,אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ,ואומר מקוד ,ישראל ד׳ ,מה מקוד ,מטהר את הטמאים אף הקב״ה מטהר את ישראל״) .משנה סוף יומא( .והנה מאמרו זה של רבי עקיבא ,אם כי לא נזכר בו יום הכפורים בפירוש ,אבל מאחר שנסדר ע״י רבנו הקדוש במשנתו בסוף מסכת יומא ,המדברת כולה ביום הכפודים ,זה לנו לאות על זה ,שדבריו של ר׳ עקיבא גם הם על היום הקדוש ההוא הם מוסבים ,וכונת דבריו אלה היא להעמידנו על האושר הצפון לישראל ביום הכפודים ,יום שבו אביהם שבשמים מטהר אותם .אבל לכאורא השאלה מתעוררת ,מה בא ד׳ עקיבא לחדש לנו וללמדנו בדבריו אלה? וכי אין אנו יודעים שיום הכפורים מכפר על ישראל? הלא מקרא מלא הוא וכשמו כן הוא ,״יום כפורים הוא לכפר עליכם״) ,ויקרא ,כ ג -כ ח ( ,וביותר יפלא מה שהרכיב התנא האלקי יחד אתזישתי .המלות ״מקוד,״ ,שאין להן כל יחס וערך משותף כלל ,כי המלה ת ו ל ד ו ת פג ׳*מקוד.״ שבכתוב) ,ירמיה ,י ו -י ! ( ,משמעותה מלשון ״תוחלת ותקוה״ ,והמקוה המטהר את הטמאים הוא ״מקוד ,מים״ ,מלשון קבוץ ואםיפה ,ואיזו שייכות יש בין שתי המלות השונות הללו להרכיבן יחד? ובכלל ״מאי ואומר״? ואולם ׳ עקיבא באמרו ,״אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים״ ,בא להעמידנו בדבריו אלה על האושר המיוחד לישראל, שאין לשום אומה אחרת חלק בו ,אושר הטהרה הגמורה על ידי יום הכפורים, אחר התשובה ,שלא ישאר עוד יותר שום רושם של החטא ,ולא רק מחילת העונש לבדה ,שזה יש גם בכל אומה ולשון; ואושר זה ניתן לישראל דק מצד היותם בנים למקום ,ועל זה נאמר ״וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם״, ושמא תאמר כי כונת הכתוב היא רק על הטהרה מהעונש ,ולא על הטהרה הגמורה ,על זה מוסיף לאמר ,״ואומר מקוה ישראל ד׳ ,מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב״ה מטהר את ישראל״ ,ואין בונתו של דבי עקיבא כלל להוציא את המלה ״מקוה״ ממשמעותה ,אלא שבא לבאר לנו למה נקרא הקב״ה בשם ״מקוה ישראל״ ,הלא כל אדם יהי׳ מי שיהי׳ צריך לקוות רק לאלקי עולם ,והכתוב אומר ״קרוב ד׳ ל כ ל קוראיו׳) ,תהלים ,ק מ ה -י ח ( ; אלא שלנו בני ישראל יש תקוה מיוחדת לד׳ ,מה שאין לל1ם אומה אחרת בעולם, והיא תקות הטהרה הגמורה על ידי התשובה בצרוף יום הכפודים ,וזה שאמר ״מה מקוד ,מטהר את הטמאים אף הקב״ה מטהר את ישראל״ ,וכונת דבריו אלה׳ כי כשם שהמקוה מטהר את הטמא מבלי שישאר עליו עוד אחרי הטבילה שום רושם ש ',טומאה ,שהרי מקרא מלא הוא ״ורחץ במים את בשרו וטהר׳) ,ויקרא ,י ד , > -ואחרי הטהרה במקוה הרי הוא טהור כמקדם וכאילו לא נטמא כלל ,ורשאי הוא להכנס למקדש ולאכול קדשים ,כמו כן היא טהרת ישראל ע׳יי התשובה בצרוף יום הכפורים ,שלא נשאר עוד על האדם מישראל שום רושם מטומאתו הקודמת והרי הוא טהור לגמרי על ידי טהרת יום הכפורים לאחר התשובה ,כטהרת המקוה המטהר את הטמא הטובל בו טהרה גמורה; ולפיכך הקב״ה הוא ״מקוה ישראל׳ ואליו ית־׳ש נקוה תקוה מיוחדת, שאינה לשום בן נכר ,וזהו האושר המיוחד שניתן לישראל מאת אביהם שבשמים ,ועל זה אמר ר׳ עקיבא ״אשריכם ישראל מי מטהר אתכם״! ר ח ה. ובהיות כן הנה יאיר לנו מעתה בעז״ה אור בהיר להבנת דברי המדרש הנפלא ,שהצגנו בראש מאמרנו זה .מדרש זה אין לו לכאורא כל מובן ,כי מלבד כל הדיוקים הרבים שבו ,הנראים לעין כל מעיין ,הנה עלינו לעמוד ביחוד כמתמיהים ולשאול ,מה ראה הדורש על ככה ,להרכיב יחד שתי מלות אלו׳ ״חלק וחלק״) ,הראשונה בשני קמצים והשני׳ בצירה וסגול( ,הדומות אמנם פד ש ב ת 1מ 1ע ד באותיותיהן זו לזו ,אבל מה שונות הן בנקודותיהן ובפתרונן ? ומה ששד המשל בקווץ וקרח העומדים על שפת הגורן? ומה ענין יום .הכורים לכאן? אבל זה הדבר שדברנו בענין יום הכפורים ,שניתן לישראל לבדם בתור יום של טהרה מעונותיהם; והחילוק בין יעקב לעשו הוא איפוא בזה ,״שעשו מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר״ ,זאת אומרת להטהר לגמרי מכתמי החטא ,ואין לו תרופה למכתו בלתי אם להפטר מעונש ,״שזה אפשר גם לו על ידי התשובה ,כאמור למעלה ,אבל ״יעקב מתלכלך בעונות כל ימות השנה ובא יום הכפורים ויש לו במה יכפר ,שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם ל ט ה ר אתכם״ ,כי זוהי סגולתו המיוחדת של עם ישראל ,סגולת הסהרה הגמורה ,מ$ד היותם ״עם סגולה״ ,כי ״ ח ל ק ד׳ עמו יעקב חבל נחלתו״; ואנו רואים איפוא שלא באו חכמינו ז״ל כלל להרכיב את שתי המלות הללו ,חלק בצירה וחלק בשני קמצים ,כפי שנראה בהשקפה ראשונה, אלא שבאו להביננו בינה ,כי סגולתו המיוחדת של יעקב להיות ״לאיש חלק״. המעביר ידו על ראשו ומטהרו ,היא רק מצד היותו ״חלק ד׳״. ומה שהמשילו את עשו ויעקב ״לקווץ וקרח שעמדו על שפת הגודך, הוא על דרך שאמר הכתוב ״כל עמל האדם לפיהו״) ,קהלת ,י ,( -כי שאיפתו התמידית של האדס היא לתת אל פיו ולמלאות את בטנו ,ושאיפה זו תצעידנו אל בור שחת של החטא ,כי ״על פת לחם יפשע גבר״) ,משלי כ ח -כ א ( . ואמנם אי אפשר לו לאדם לבלי לאכול ,כי הלא על כן נברא בטבעו להיות ״אוכל ושותה כבהמה״) ,חגיגה ,tn ,אבל הלא יש אכילה ויש אכילה כאמור ״צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר״) ,משלי ,כ ג -כ ה ( ,כי הצדיק אוכל דק להשביע את דעבון נפשו ,ומשאכל דיו שוב אינו רודף אחר תאותו, אבל ״בטן רשעים תחסר״ ושאיפתו לא תדע שבעה ,והיא תביאנו לעבור על כל העבירות שבתורה ״ולהתלכלך בעונות כל ימות השנה״ .ואמנם יש אשר גם יעקב ״מתלכלך בעונות״ ברדפו אחד פת לחמו ,כי ״אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״) ,קהלת ,ז -כ ( ; ואחרי אשר פת לחם זו באה היא מן הגורן ,שבו זורים את התבואה ,לכן המשילו חכמינו ז״ל את העולם כלו לגורן אחד גדול ,שבו זורים בני האדם את תבואתם ,ועל ידי הזדי המוץ עולה ונופל על ראשיהם ,המה העונות שבם הם מתלכלכים כל ימות השנה, ברדפם כל אחד אחר פת לחמו ,אלא שאצל הקווץ ,הוא עשו ,המוץ מסתבך בשערו מבלי אשד יוכל ?הסהר ממנו ,כי אף אם יעשה תשובה לא תועיל לו אלא לפטרו מעונש ולא לטהרו מעונותיו ,ואצל הקרח ,הוא יעקב ,המוץ נופל ממנו בהעבירו ידו על ראשו והרי הוא נקי וטהור ,כי אחרי שובו בתשובה שלימה בא יום הכפורים ומטהר אותו ומנקהו לגמרי מכל לכלוך ,כאמור ״מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך״) ,ישעיהו ,מ ד -כ ג ( ,כי כמו ז , ת ו ל ד ו ת פה העב והענן המכסים את אוד השמש ,כשהם עובדים בדוח הרי השמש מזהירה בעצם אורה כמקדם ,כן הוא גם במחית הפשעים של יעקב; וכל זה הוא רק מצד היותו ״חלק ד׳״ ,כי עי״ז :הוא ״איש חלק״ המעביר ידו על ראשו ומנקהו והרי הוא נקי וטהור! ש ב ת פו ו מ ו ע ד לפרשת ויצא. הגאולה. מפתח ״האות ואו משם הקדוש הוא מקור הבוכה״. )נזר הקודש על מד ׳־׳ר ,חיי שרה(. ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי ,נטל הקב״ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתם של בנים ,אמר לו הקב״ה ליעקב ,אתה אמרת והיה לאלקים ,חייך כל טובות וברכות ד׳ לי איני נותנם אלא חיים מירושלים) ,זכריה ,י ד -ח ( , ידו ונחמות שאני נותן לבניך, בלשון הזה ,שנאמר והיה ביום ההוא יצאו מים והיה ביום ההוא יוסיף ד׳ שנית לקנות את שאר עמו) ,ישעיהו ,י א -י א ( ,והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס) ,יואל ,ד -י ח ( ,והיה ביום ההוא )ישעיהו ,כ ז -י ג ( . יתקע בשופר גדול, )בר״ר לפרשתגו(• א. דברים רבים נאמרו כבר בפירושה של הדרשה דלעיל ,ותמצית הדברים היא ,שתיבת ״והיה״ היא לשון שמחה ,כהנחת חכמינו ז״ל ,״שכל מקום שנאמר והיה שמחה׳׳) ,בר״ר פמ״ב ,ובכ״מ( ,וטעמו של דבר הוא ,כי תיבת ״והיה״ מורכבת היא משני חלקים ,מתיבת ״היה״ שהיא לשון עבר ,ומהאות ואו .שהיא מהפכת מעבר לעתיד .והנה מיום ששקעה שמש הצלחתנו על אדמתנו ,וחשכת הלילה של הגלות הארוכה פרשה עלינו את כנפיה השחורות, מני אז עולמנו חשך בעדנו ,כדבר המקונן ,״אתמה מאד על מאור היום אשר יזרח אל כל ,אבל יחשיך אלי ואליך־) /בקינת ״שאלי שרופה באש״( .ואין לנו איפוא בגלותנו כל ״הוד״״ שנוכל לשמוח בו ,כי ערבה עלינו כל שמחה ,אחרי אשר ״כל יום ויום מרובה קללתו משל חבית״) ,סוטה ,מ ט ; ( .ואנו מנחמים את עצמנו רק בזכרון העבר המזהיר שלנו ,ובתקוה טובה לעתיד עוד יותר מזהיר ,כדבר הנביא מענתות ,לאמר ,״הנה ימים באים נאום ד׳ ולא יאמרו עוד חי ד׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים ,כי אם חי ד׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם״) ,ירמיה ,כג ,ז -ח ( ,״כי הגאולה ההיא תזכר יותר בפי האנשים לפי מרבית החשיבות״) ,מציד( .וזהו שאמר הכתוב ״והיה ביום ההוא י ו ס י ף ד׳ ו י צ א פז שנית ידו וגו״ /והנה לא אמר הכתוב ״ישוב ד׳ לקנות שאר עמו״ ,אלא ״ י ו ס י ף ״ ,ז .א .ש י ו ס י ף ד׳ לעשות אז לנו נפלאות יותר גדולות מאלה שעשה לנו בעבר .וזאת היא איפוא תקותנו ,תקות הגאולה ,כי העבר הריחוק שלנו יהפך וישוב להיות העתיד הקרוב שלנו ,ומן ״היה״ בעבר נעבור לתקופת ״והיה״ בעתיד ,לתקופת ״רני ושמחי בת ציון״) ,זכריה ,ב -י ד ( ; ולפיכך ״כל מקום שנאמר והיה שמחה״ ,היא שמחת העתיד המזהיר ,אשר עליו נחכה יום יום שיבוא לנו בדבר ד׳! וזהו שאמר הקב״ה ליעקב ,״חייך כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותנם אלא בלשון הזה״ ,לשון ״והיה״ ,שהוא סמל העתיד שלנו, שיהפוך לנו לטובה את העבר לעתיד .והמדרש מביא על זה ראי׳ נכונה מהכתובים ,המדברים על גאולתנו העתידה ,שכולם מתחילים בלשון זה של ״והיה״ ,שהוא לשון שמחה ,שמחת העתיד! ב. אבל מה זה שאמר הקב״ה ליעקב ״אתה אמרת והיה ד׳ לי לאלקים״, שמזה מוכח שכל אותן הטובות והברכות ומנחמות ,שהקב״ה עתיד ליתן לנו בלשון ״והיה״ ,אינן באות לנו אלא בשביל זה שאמר יעקב ״והיה ד׳ לי לאלקים״ ,וכמו שהמליצו חכמינו ז״ל על זה ,ששיחת האבות היא המפתח לגאולת הבנים ,ובכן רק על ידה יפתחו לנו שערי הגאולה הנעולים לפנינו בגולה ,כי באין מפתח אין הדלת הננעלת נפתחת .ומה כל זאת אומרת ? והנה הניח לנו רש״י ד ל בפירושו ,שכל הכתוב שלפנינו ,״ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ד׳ לי לאלקים״ ,מדבר בעניני הרוח ,לעומת מה שהכתוב שלפניו ,״אם יהיה אלקים עמדי ושמרגי בדרך הזה וגו׳״ מדבר בעניני הגיף; כי הנה על שני דברים התפלל אז יעקב; על השמירה בדרך גלותו, שישמרהו ד׳ ויתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש ,ועל שובו ״בשלום״ אל בית אביו ,״שלם מן החטא״ ,שלא ילמוד מדרכי לבן וממעשיו הרעים .ולא על עצמו לבד התפלל יעקב ,כי אם בעיקר על זרעו אחריו ,שלא תדבק בם טומאת מעשיהם הרעים של לבן וביתו .ועל זה אמר ״והיה ד׳ לי לאלקים״, שיחול שמו יתברך עליו ״מתחלה ועד סוף ושלא ימצא פסול בזרעו״ .ואמנם סוף הפסוק הזה בודאי שהוא מדבר על עניני הרוח ,אבל מה זה הכריח את רביגו ז״ל לפרש גם את תחלת הכתוב הזה ,שהוא מדבר על השלימות מן החטא ,ולמה לא יתפרש כפשוטו ,שהתפלל יעקב על זה שישוב לשלום אל בית אביו ,שגלה ממנו בגלל שנאתו של עשו אליו? ואולם דבר גדול דיבר לנו רבינו בזה ,שהרי לכאורא יש לנו לשאול כאן שאלה גדולה על זה, שאמר יעקב ״ושבתי בשלום״ ,אחרי אשר כלל הוא בידנו מחכמינו ז״ל ,שלשון ש ב ת פזז ו מ ו ע ד זה של ״בשלום״ נאמר רק למתים ולא לחיים ,״יהנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום ) /ניכית ,סד ,(.ודבר זה נלמד מכתובים מפורשים .ואם כן למה זה לא נשמר יעקב בלשונו לאמר ״ושבתי לשלום״? וכבד עמדו ע״ז המבארים. וראה זה פלא מה שרמזה המסורה על כתוב זה ,כי שתי פעמים נאמר בכתבי הקודש לשון זה של ״ישבתי״ ,בכתוב שלפנינו ובכתוב שבתהלים ) ,כ י -י ( , ״ושבתי בבית ד׳ לאורך ימים־ /אבל הלא כל רואה יראה שעוד הרבה פעמים נמצא בכתבי קדשינו לשון זה ש? ״ושבתי״ ,ולמה זה רמזה המסורה רק על הכתוב שבתהלים לחברו אל הכתוב שלפנינו? וביותר יפלא ,כי הלא המלה ״ושבתי״ שלפנינו היא משורש ״שוב״ ,ומשמעותה ״לחזור /והמלה ״ושבתי״ שבתהלים היא בפשטותה משורש ״ישב״ ,ומשמעותה ״לשבת״ ,והיא מקוצרת מן ״וישבתי״ ,וכמו שתרגם יב״ע בתרגומו ,״כד אתב״ .ואמנם יש אומרים שהשורש ״שוב״ יבוא לפעמים מלשון ״מנוחה ומרגוע״ ,והם מפרשים על פי זה את הכתוב בתהלים ,שהתפלל דוד על זה שימצא בבית ד׳ מנוחה ומרגוע) ,עיין האוצר לרשי״פ בשורש ״שוב״( .ואיך שהוא אין לכאורא שום יחס וקשר בין ״ושבתי״ שבתפלת יעקב ובין ״ושבתי״ שבמזמור לדוד ,ולמה זה הסמיכה המסורה את שני הכתובים הללו זה לזה? ואולי זוהי כונת המסורה שבאה לרמז לנו ,שאין לשון זה של ״ושבתי בשלום״ נופל אלא על העת שעליה התפלל דוד ,באמרו ״ושבתי בבית ד׳ לאורך ימים״; כי הנה על שני דברים התפלל דוד בכתוב ההוא ,על הטוב והחסד שידדפוהו כל ימי חייו עלי אדמות ,ועל ישיבתו בבית ד לאורך ימים ,״לעולם שכולו ארוך ,לחיי העולם הבא״) ,מדרש שוחר טוב( ,זאת אומרת לאחר מותו ,כשישוב לשבת בבית ד ״לאורך ימים״ ,לחיי עדי עד .ומאחד שכתוב זה של ״ושבתי בבית ד׳ וגו ״ מדבד בישיבה לאחר המות ,לכן נופל כאן הלשון של ״ושבתי בשלום״, הלשון הנאמד למתים ולא לחיים! אבל הלא יעקב התפלל על זה שישוב אל בית אביו בעודנו בחיים, ולמה זה השתמש הוא בלשון של ״בשלום״ הנאמד למתים? ואולם הנה כבר פירשו המפרשים ,שהחילוק בין ״בשלום״ ובין ״לשלום״ הוא בזה ,שהלשון ״לשלום״ רומז על זה שהאדם עודנו הולך אל שלימותו ,ומוסיף ללכת בדרכו לקנות שלימות יתירה עוד .ולשון זה נאמד לאדם חי ,שכל זמן שהאדם חי הוא צריך לשאוף תמיד ללכת הלאה בדרך ההשתלמות ,מבלי להשאד עומד על עמדו ,כי כל עמידה היא ירידה .ועל זה נקרא האדם בשם ״מהלך״, בניגוד להמלאכים הנקראים ״עומדים״ ,מפני שאין להם הליכה לפנים על דרך ההשתלמות ,כי אינם בני בחירה .ובזה ביארו המפרשים את הכתוב ,״ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה״) ,זכריה ,ג -ז ( .אבל כשאדם נפטר לבית , , , , פט ו י צ א עולמו אין לו עוד כל אפשרות להשתלמות ,כי ״כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות״ , < ,ל ,(.והולך הוא אל בית עולמו רק כשלימות זו ,שרכש לו בימי חייו עלי אדמות ,ולפיכך אין לאמר לו אלא ל ו ״בשלום״ ,ז .א .באותה השלימות שסיגל לעצמו בחייו ,עליה אין להוסיף וממגד׳ אין לגרוע. ומכיון שכן הנה יש אשר גם לאדם חי צריך לפעמים לאמר רק ״בשלום״ ילא ״לשלום״ ,וזה כשהוא הולך ממקום קדושה וטהרה למקום טומאה ,אל מקום ששם אין לו כל אפשרות של השתלמות ,בהמצאו בין אנשים רעים וחטאים שמעשיהם מקולקלים .במצב שכזה הרי הברכה היחידית שאפשר לברך את האדם ההוא היא ,שילך וישוב ״בשלום״ ,ז .א .שלא יאבד בדרכו המסוכנת את שלימותו שרכש לו עד אז ,וישוב מדרכו ״שלם״ מן החטא .ובמצב שכזה הלא הי׳ אז יעקב אבינו ,בעזבו את בית אביו ,בית של קדושה וטהרה, ללכת אל בית לבן ,בית של טומאה ושל מעשים רעים .ולפיכך התפלל אז לאמד ,״ושבתי בשלום אל בית אבי״ ,שישוב אל בית אביו באותה השלימות שבה עזב את הבית ההוא .וזהו שפירש״י ז״ל את תפלתו של יעקב ,״שלם מן החטא ,שלא אלמד ממעשי לבן״ ,כי לא על השתלמות יתירה בביתו של לבן יכול הי׳ יעקב להתפלל אז ,כי אם שלא יאבד אצל לבן את מה שרכש לו מן השלימות בביתו של אביו ,ולא ילמד ממעשיו הרעים. w ג. ובדרך זו אמרתי לפרש גם מה שנאמר בפרשת ״ואתה תחזה״ ,שאמר יתרו ״וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום׳) ,שמית ,י ח , ( » -אשר לכאורא הלא יפלא מאד ,אחרי אשר עיקר דין זה ,״שהנפטר מחבית אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום״ מיתרו למדנו ,״שאמר למשה לך לשלום ועלה והצליח״ ,ומאחר שכבר ידע יתרו מזה ,שכך צריך לאמר לאדם חי ,אם כן למה זה שינה כאן את לשונו ואמר ״יבוא בשלום״ ,ולמה לא נזהר בלשונו לאמר גם בזה ״יבוא לשלום״? ומה נפלא הדבר ,כי גם כאן עמדה המסורה על זה ורמזה לנו ,ששתי פעמים נאמר בכתבי הקודש לשון זה של ״על מקומו״ ,כאן בכתוב שלפנינו ,ועוד הפעם בתהלים) ,ל -י( ,״והתבוננת על מקומו ואיננו״; ובאה לדעתי המסורה לרמז לנו ,שלשון זה של ״בשלום״ נופל רק על זה שכבר נפקד מקומו בין החיים ,וכבר נתקים בו דבר הכתוב ״והתבוננת על מקומו ואיננו״ ,רק עליו יש לאמר לשון של ״יבוא בשלום״ ולא על החיים .אבל יתרו הלא השתמש בלשון זה של ״בשלום״ ביחס אל החיים, והשאלה איפוא במקומה עומדת ,מה ראה על ככה לשנות הפעם את לשונו ממה שאמר בעצמו למשה ,״לך לשלום״ ? ואולם על פי האמור יבואר הדבר לנכון ,כי ז צ ש ב ת ו מ ו ע ד חנה יתדו בא ומצא את ישראל במדבר בהיותם במדרגה הכי עליונה .וידוע מה שנחלקו חכמים בזה ,אם יתרו קודם מתן תורה היה או .לאחר מתן תורה, )זבחים ,קטז ;(.ואם לאחר מתן תורה בא ,לאחר אותו המעמד הנשגב של הר סיני ,הלא מצא אז את ישראל כשהם נכתרים בשני כתרים ,״שקשרו להם מלאכי השרת ,אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע ) ,שבת ,פח ;(.ואף אם באו קודם מתן תודה ,אבל היה זה בכל אופן לאחר קריעת הים ,לאחר שראו ישראל את היד הגדולה ,אשד עליה המליצו חכמינו ז״ל ,כי ״ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל על נהר כברי) ,מכילתא בשלח( .ובהיות ישראל במצב מרומם שכזה ,לא מצא יתרו עוז בנפשו לברך אותם בברכת ההליכה על דדך ההשתלמות ,אחרי שכבר השיגו את המדרגה הכי דמה ,שאפשר לבני תמותה להגיע אליה ,ולפיכך בירך אותם רק שישארו על מדרגתם זו תמיד, וכי בבואם על מקומם אחרי נדודיהם במדבר יבואו אז על מקומם ״בשלום׳ באותה השלימות ,שמצא אותם אז בבואו אליהם המדברה! ,, ד. ואחרי כל האמור בזה נחזור נא לתפלתו של יעקב ונאמר בזה ,כי הנה אחר שהתפלל על עצמו ,שישוב אל בית אביו ״שלם מן החטא״ ,הוסיף להתפלל עוד על זרעו אחריו ,שלא תדבק בם טומאת בית לבן .וזהו שפירש רש״י דל ,שגם סוף הפסוק ההוא ,״והיה ד׳ לי לאלקים ,הו,א מתפלתו של יעקב ,והנדר שנדד אז מתחיל מהפסוק שלאחריו ,״והאבן הזאת וגו׳״; כי שתי תפלות התפלל אז יעקב אבינו ,על עצמו שלא ילמד ממעשי לבן וישוב לבית אביו ״שלם מן החטא״; ועל זרעו אחריו ,שיחול שמו של השי״ת עליהם ״מתחלה ועד סוף״ ,ז .א .משעה שיבואו לעולם בביתו של לבן ועד סוף כל הדורות ,״ושלא ימצא פסול בזרעו״ ,שלא תדבק בם טומאת בית לבן לפוסלם מקדושת אבותיהם .ואת תפלתו זו שהתפלל לדורות ,אותה התחיל במלת ״והיה״ ,כי מלה זו מורכבת היא ,כאמור למעלה ,מן ״היה״ ,בעבר, ומאות ואו שבראשה .וסגולה נפלאה לאות זו ,כי מלבד שהיא מהפכת את העבר לעתיד ,היא גם מחברת ,ובשם ואו החיבור תקרא ,כי פי שנים לה לאות זו ,להפך את העבד לעתיד ולחבר את העתיד להעבר ,ושתי הפעולות הללו קשורות ואחוזות הן זו בזה ,והן שתים שהן אחת ,כי רק אז אפשר יהי׳ לנו לקוות שיהפך לנו העבד לעתיד ,דק אם נשאר מקושרים ומדובקים אל העבר שלנו ,ונאחז מעשי אבותינו בידינו; ורק אז יבוא לנו העתיד המזהיר ,שעליו ניבאו נביאינו וחזו חוזינו בשם ד׳ ,אם אנו מצדנו נתאמץ להיות מחוברים בכל נימי נפשנו אל העבר שלנו ואל מסורת אבותינו מדור דוד .ומה נואלו אלה הפונים עורף לדתנו ,ושואפים לבנות את ביתנו הלאומי ,, ו י צ א צא על יסודות רעועים של לאומיות של חול לבדה ,מבלי כל קדושה של תורה ומצוות ,ובזה הם חותרים בעצמם חתירה עמוקה ח״ו תחת כל הבנין ,כי באין דת ומסורת אבות אין לנו כל עתידי ויעקב אבינו שהי׳ היהודי הראשון בגולה ,הוא ידע מראש שגלותו זו היא הטבעת הראשונה בשלשלת הארוכה של הגליות הבאות של בניו ,כי על כן ברך אותו יצחק אביו לפני הפרדו ממנו ״בברכה של גליות״) ,בר״ר׳ פע״ה(, ולפיכך התפלל אז בלילה הראשון לגלותו את התפלה של ״והיה ד׳ לי לאלקים״, שיחול שמו של השי״ת עליהם ״מתחלה ועד סוף״ ,ואת תפלתו ההיא התחיל בתיבת ״והיה״ ,להורות כי שאיפת העתיד קשורה בהעבר וכי רק בחבור אל העבר מונח סוד הגאולה וההפיכהימעבר לעתיד. וזהו שאמר הקב״ה ליעקב ,״אתה אמרת והיה ,חייך שכל הברכות והטובות והנחמות ,שאני נותן לבניך ,איני נותנן אלא בלשון הזה״ .כי הלשון ״והיה״ ,שיחת האבות ,הוא הנהו המפתח לגאולת הבנים ,ורק על ידי מפתח זה של חיבור העתיד אל העבר ,יפתחו לנו בבוא עת לחננה שערי הגאולה העתידה ,והעבר הרחוק יהפך להיות לנו לעתיד מזהיר בב״א! ולמדנו איפוא מכל האמור ,שהאות ואו הוא הוא אמנם מקור הברכה, ובו נושע תשועת עולמים ,בהפכו לנו את העבר של ״היה״ לעתיד של ״והיה״, ובחברו את העתיד אל העבר• ה. ומה ינעם לבאר על פי כל האמור בזה את דברי האגדה הנפלאה, המובאת בדברי רש״י ז״ל ,בפירושו על הכתוב ״וזכרתי את בריתי יעקוב״, יקרא׳ נ י -מ ב ( ,וז״ל :״בחמשה מקומות נכתב יעקוב מלא ואליה חסר ,בחמשה מקומות נטל יעקב אות משמו של אליהו לערבון ,שיבוא ויבשר גאולת בניו״. )מקור אגדה זו במדרש ״תסיר ויתיר״( .והנה עצם הרעיון ,שיעקב נטל ערבון מאליהו על בשורת הגאולה לבניו ,יובן לנו היטב אחרי אשר נזכור ,כי יעקב אבינו שהי׳ היהודי הראשון להגלות מבית אביו ומארצו ,הוא ידע והכיר ,כאמור למעלה ,שגלותו היתה סימן לבניו אחריו ,״העתידים להגלות לבין האומות״; והוא עוד זאת ידע והכיר ,כי עתידים המה בניו להגאל ״באחרית הימים״, ולשוב אל ארץ אבותיהם ,בבוא ״יום ד׳ הגדול והנורא״ .ואחרי אשר לפני בואו של .היום ההוא ישלח לנו ד׳ ״את אליה הנביא״ ,לבשר לנו את בשורת גאולתנו ,ועליו נאמר לפיכך ״מה נאוו על ההרים רגלי מבשר״) ,ישעיהו ,נ ב -ז ( , והוא יהי׳ איפוא היהודי האחרון בגולה; לכן יפה המליצו חכמינו ז״ל על זה ,שהיהודי הראשון ,יעקב ,נטל מאת היהודי האחרון ,אליהו ,ערבון על בשורת הגאולה; ולפיכך נכתב בכתוב ההוא של ״וזכרתי את בריתי וגו״, )ו צב ש ב ת ו מ ו ע ד הנאמר בבשורת ונחמת הגאולה ,יעקוב מלא ,ובכתוב ההוא שבמלאכי ,המדבר בשליחותו של אליהו בתור מבשר הגאולה ,אליה חסר ,כי נטל יעקב מאליהו את הואו משמו לערבון על בשורת הגאולה! אבל מדוע רק את הואו נטל לעדכון? ואולם הוא הדבר אשר דברנו ,כי הואו הוא סמל הגאולה ,בהפכו לנו את העבר לעתיד ,ועל ידו נעבור מן תקופת ״היה״ בעבד לתקופת ״והיה״ בעתיד ,ושיחת האבות של ״והיה״ היא היא המפתח לגאולתם של בנים ,ולכן בה בחר יעקב לקחתה מאת אליהו ,בתור ערבון על בשורת הגאולה לבניו! ויצא לנו איפוא מכל האמור ,שמילוי הואו ביעקב מורה על הגאולה העתידה ,ואמנם בכל ארבעת המקומות האחרים ,שבא בם יעקב מלא ,והם כולם בנבואותיו של ירמיה ,שם ידובר על ישיבת ציון וגאולת ישראל ,ולפיכך באו מלא בו׳ ) .ל -י ח ,ל ג -כ י ,מ י -כ ז ,נ א -י ט ( .כי הנה זה הנביא ירמיה ,שראה את יהודה בחורבנה ,וקונן עליה את קינתו הגדולה ,הוא ראה אותה בחזון רוחו גם בבנינה ,בבוא עת לחננה ,ובחזונו זה ניחם את עצמו ואת גולי עמו. ולרמז על הגאולה העתידה ההיא נכתב לפיכך בנבואותיו הנזכרות יעקוב מלא, לזכר הערבון שנטל יעקב מאליהו על זה ,״שיבוא ויבשר את גאולת בניו״. ומאחר שמילוי הואו שביעקוב מורה על הגאולה ,יורה לפיכך על זה גם חוסר הוא״ו באליה .והן אמנם בארבעת המקומות האחרים ,שבא בם אליה חסר ,והם כולם בפרק הראשון של מלכים ב׳ ,אין כל זכר לתעודתו של אליהו בתור מבשר הגאולה ,ונעלם לפיכך מאתנו טעמו של דבר ,למה בא חוסר הואו באליהו דוקא בפרק זה .ואולי משום שהספר מלכים ב׳ מסיים בכיבוש שומרון וירושלים ,ובגלות ישראל ויהודה מעל ארצם ,לפיכך נרמזה בתחלתו הגאולה העתידה ,על ידי חוסר הואו בשמו של אליהו ,בתור נחמה על צער החורבן .אבל לפי זה למה נכתב בפסוק י׳ שבפרק ההוא אליהו מלא ,אחרי שכבר נכתב בפסוקים הקודמים אליה חסר שלש פעמים ,ושוב חזר ונכתב עוד הפעם חסר בפסוק י״ב? ואין זה אלא מסתרי המסורה ואין לנו עסק בנסתרות .ואולם איך שהוא הנה חוסר הואו באליהו שבכתוב האחרון במלאכי, אחרון הנביאים ,שבו נסתם חזון הנבואה בישראל ,ובו ידובר על תעודתו של אליהו בתור מבשר הגאולה ,זה לנו לעדות נאמנה על דרשת חדל זו ,שכל מקום שנכתב אליה חסר הוא על שם הערבון שנוטל ממנו ע״י יעקוב ,״שיבוא ויבשר את גאולת בניו״. ומה נפלא להבין על פי זה את הרמז ,הנזכר בבעה״ט על הכתוב ״עד אשר אבוא אל אדוני שעירה״ ,שבפרשת וישלח) ,בראשית ,ל ג -י ד ( ,וזהו :״אבוא אל אדוני שעירה ,ם״ת אליה״ ורמז זה מה בא לכאורא ללמדנו? ואולם הנה כבר אמרו דל על הכתוב הזה ,״חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב אבינו אצל עשו אל הר שעיר מימיו ,אפשר יעקב אמתי הי׳ ומרמה ו י צ א צג בוז אלא אימתי הוא בא אצלו ,לעתיד לבא ,הה״ד ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הד עשו וגו׳״) .בר״ר םע״ח( .ולפי זה הנה רמזה לנו התורה בדברים אלה על הגאולה העתידה ,אשר עליה נשא עובדיה את חזון נבואתו ,שאנו קוראים אותה בהפטרת היום לפרשת זו של וישלח .ומאחר שבשורת הגאולה תבוא לנו על ידי אליה ,חסר ,לכן יפה רמזה לנו התורה בכתוב זה ,כי ס״ת של ״אבוא אל אדוני שעירה״ הוא ״אליה״ ,וללמדנו בא כל זה כי ביאת יעקב אל עשו שעירה תתגשם בבואו של מבשר הגאולה ,אליה ,אשר אז יקוים במילואו חזוגו של עובדיה על העת של ״והיתה לד׳ המלוכה״! ו. וראיתי בספר אחד ישן בשם ״ארוחת תמיד״ ,לאחד מחכמי שאלוניקה הספרדים ,שנדפס שם בשנת ״ועלית״) ,תקט״ז( ,והוא ספר דרושי יקר; ובדרוש לפרשת ״וישב״ הביא את דברי רש״י הנזכרים ,ע״ד הואו שנטל יעקב מאליהו לערבון על בשורת הגאולה ,ופירש אותם על פי דברי המדרש על הפסוק ״אלה תולדות השמים והארץ״ ,שדרשו חכמינו דל ,ודל :״כל תולדות שנאמרו בתורה חסרים בר מן תרץ ,ואלה תולדות פרץ ,והדין; ומפני מה אינון חסרים ? כנגד ששה דברים שניטלו מאדה״ר ,ואלו הן ,דוו ,חייו ,קומתו ,ופרי הארץ ופירות האילן ומאורות; ועוד אינם חוזרים לתקונם עד שיבוא בן פרץ. שנאמד אלה תולדות פרץ ,מלא ,בשביל ששה דברים שיחזרו״ ,עכ״ל) .בר״ר פי״ב(. ובמדרש רבה במדבר ,על הכתוב בפ׳ נשא ,״וקרבנו״ ,הנאמר אצל נחשון בן עמינדב ,כתבו דל ,ודל :״למה ואו יתירה י כנגד ששה דברים שניטלו מאדם הראשון ,ועתידים לחזור על ידי בן נחשון ,הוא משיח״ ,עכ״ל .הרי שאות ואו מורה על מלך המשיח ,שיחזיר לתקונם את ששת הדברים ,שניטלו מאדה״ר לאחר שחטא ,ואותה נטל לפיכך יעקב מאליהו לערבון על בשורת הגאולה .והנה לא ביאר לנו מחבר הספר ההוא ,את השייכות של הואו למלך המשיח ,מלבד מה שהיא רומזת על ששת הדברים שהוא עתיד להחזיר ,אבל בצירוף דברינו על תעודת הואו שבמלת ״והיה״ ,דברי המדרש מאירים ומזהירים. ובילקוט ראובני פרשת בחוקותי הביא את דברי הזוהר על הכתוב הזה של ״וזכרתי את בריתי יעקוב״ ,שכתב ודל ,״ואו יתירה ,תיתי אות ואו דאיסתליק כד חרב ביתא ותהא סיעתא ליעקב בזמנא דמשיחא״ .וכן כתב הילקוט הזה עוד בפרשת וישלח ,ודל ,״כל זמן דיעקב חסר ואו ועשו בוא״ו אין כל ברי׳ יכולה לו ,והוא לוקח ואו מעשו ונותנה ליעקב ,ונעשה יעקוב מלא ועשו חסר ואכלו עש ,וכל זה בזמן הגאולה שעתידה להיות״ .והנה הדברים מעולפים סודות ורמזים ,כדרכו של הילקוט ההוא בכל דרשותיו, צד ש ב ת ו מ ו ע ד ולדרכנו נאמד ,כי האות ואו ,שהיא מפתח הגאולה ,היא ניטלה מאתנו כשחרב הבית בעונותינו ,ועתידה לחזור לכשיבוא משיח צדקנו ,ואז יהי׳ יעקוב מלא ,ועשו חוסר יבואנו ותנטל ממנו גדולתו ,ולכשיחסר הואו מעשו הנה יאכלהו עש ! ונאמד מעתה כי זהו מה שכתב בספר נזר הקודש על מדרש) ,בפרשת חיי שרה( ,״שאות ואו משם הקודש הוא מקור הברכה״ .ואם אמנם אין לנו עסק בנסתרות ,אבל את זאת נדע. ,כי מכל השמות הקדושים שאינם נמחקים ,נבדל הוא בקדושתו היתירה השם הקדוש הזה ,״בן ארבע אותיות״ ,כי כל השמות הקדושים בכתיבתם כך קריאתם ,ורק שם קדוש זה לבדו ״לא כמו שהוא נכתב הוא נקרא״ ,ועליו נאמר ״זה שמי לעלם״ ,ודרשו ע״ז חדל., ,לעלם כתיב ,חסר״) ,קדושין ,עא .(.ועל שם קדוש זה יסופר באגדות חכמינו דל ,שבשעה שהי׳ הכה״ג מזכיר ביוה״כ את השם ״הנכבד והנורא״ ,אז ״לא היו השומעים זזים משם עד שהוא נעלם מהם״) .ירוש׳ ,יומא ,פיג ,ה״ז(. והנה אם נתבונן בשם קדוש זה נראה ,שהוא מורכב מאותן ארבעת האותיות של ״והיה״ ,אלא שהואו באה בו לא בראש כי אם באמצע; ושם קדוש זה כולל בתוכו את שלשת הזמנים של ״עבר הוד .ועתיד״ ,כי נמצאים בו שלשת המלים הללו ,״היה״ ,בעבר ,״הוה״ ,בנוכח ,״והיה״ ,בעתיד ,כי הוא ית״ש הוא ״היה הוה ויהי׳״ .ומכל ארבעת האותיות הללו הנה הואו היא המפתח של גאולה ,בהיותה מהפכת את העבר לעתיד ומחברת את העתיד לעבר ,ולפיכך בצדק יאמר עליה שהיא היא ״מקור הברכה״! וידוע מה שאמרו דל ,״לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתודה ,שהיו אומרים ואו דגחון חציין של אותיות של ם״ת״, )קדושין ,ל .(.ובעי עלה שם ר׳ יוסף ,״ואו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא״, וכשאמרו לו ״ניתי ם״ת ונימנינהו״ ,השיב להם ״אינהו בקיאי בחסידות ויתרות אנן לא בקיאינן״ .ובכן נשארה שאלת ר׳ יוסף בלי תשובה .ולכאורה הלא יש לשאול ,מאחר שאין אנו בקיאים בחסידות ויתרות ,הלא יתכן שיש להוסיף על אותיות התורה או לגרוע מהן ,ואז לא יהי׳ עוד הואו דגחון חציה של ם״ת ,ולמה זה שאל רב יוסף רק אם הואו היא מהאי גיסא או מהאי גיסא? וברור איפוא ,שדבר זה קבלה הי׳ בידם של חכמינו דל ,שואו זו היא חצי׳ של ס״ ת בכל אופן ,ואף אם נוסיף איזו אותיות על המספד שבידינו או נגרע מאתו ,אבל אות זו תשאר תמיד באמצע ,ולכן שאל רב יוסף רק אם היא מהאי גיסא או מהאי גיסא .והנה רואים אנו שבמרכז התורה עומדת אות ואו דוקא ,ומשום שהיא מקור הברכה מהשם הקדוש ב״ה, נותן התורה ,ועל הנקודה המרכזית הזאת ,אות הואו :,שהיא מקור הברכה ומפתח הגאולה ,תםוב כלנהתודה כולה! ו י צ א צה וראיתי להעיר ,כי לפי המספד של האותיות המקובל בידינו ,שהוא מספר בלתי זוגי ,ד״ש אלפים שמונה מאות וחמשה ,הלא אין כל מקום בכלל לשאלת רב יוסף ,כי הואו ההיא אינה לא מהאי גיסא ולא מהאי גיסא, והיא עומדת באמצע .וכנראה שדבר זה היה מקובל אצל רב יוסף ,שמספר האותיות שבתורה הוא זוגי ,ולכן שאל רק אס היא ״מהאי גיסא או מהאי גיסא״. ז. ואזכיר לבסוף עוד מה שהעיר רבנו בחיי על התורה ,בפרשת תבוא, על מה שנכתב בפרשת התוכחה שתי פעמים המלה ״והשיגוך״ מלא בואו; ״ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך״ ) ,כ ת -ט י ( ,ועוד הפעם בפסוק מ״ה שם .ולעניו הברכות גאמר שם ,״ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך״, חסר ואו ,ואות ואו יתירה זו על מה היא באה פעמים לענין הקללות דוקאז והנה רבנו הנ״ל האריך בזה על דרך הנסתר .ולדרכנו נאמר על פי מה שהניחו לנו חז״ל ,״שהקללות שבתורת כהנים בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן ,והללו שבמשנה תורה בלשון יחיד ומשה מפי עצמו אמרן״, )מגילה ,ל א :יעיין רש״י בחומש ,יברים ,כ ח -כ ג ( .והנה הקללות שבמשנה תורה נגמרות בדברי נחמה של ״וזכרתי את בריתי יעקב וגו״׳ ,שנאמרו מפי הגבורה לישראל ,שלא יתיאשו ח״ו מן הגאולה העתידה לבוא להם ,ועלינו איפוא לשאול ,למה לא סיים גם משה את תוכחתו הוא בדברי נחמה? אלא שהוא הדבר שדברנו על הואו ,שהיא מפתח הגאולה ,ואותה מסר משה לישראל בתור נחמה על תלאותיהםי בגלותם .וכשם שנגמרה התוכחה שבתורת כהנים ביעקוב מלא ,להזכיר לנו את הערבון שנטל יעקב מאליהו על בשורת הגאולה, כן עשה גם משה ,כי בראשית דבריו כשהתחיל את תוכחתו בדברים קשים של ״ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך״ ,הכתיב תיבה זו מלאה בואו, לרמז לנו ,שאף אם יבואו עלינו כל הקללות האלה ,אין לנו להתיאש ח״ו מן הגאולה ,כי הואו שבתיבת ״והשיגוך״ היא היא מפתח הגאולה ,ובה נתנחם בכל עת שתבואנה עלינו הקללות האלה .ובכדי לחזק את תקות הגאולה בלבותינו ,לבל נתיאש ח״ו בעת צר לנו ,חזר וכתב עוד הפעם דברים אלה, ״ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך״ ,ושוב מלא ואו ,ועל השנות הדבר פעמים) ,כמו בחלומו של פרעה( ,״כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר לעשותו״ ! ובפסיקתא זוטרתא) ,הוא מדרש לקח טוב( ,על כתוב זה אמרו ״והשיגוך ל א בואו ,על שם עמו אנכי בצרה ,כי ד׳ שוכן בקרבם ולא יאבדו בגלות; ועוד אל תקרי והשיגוך אלא והציגוך ,כי היםורים ממרקים ומקיימים גופו של מ צו ש ב ת ן מ ן ע ד אדם״ .והנה מה שכתבו שמילוי הואו הוא על שם עמו אנכי בצדה ,זהו על דרך שכתב רבנו בחיי ז״ל ,שהואו הוא שמו של הקב״ה ,וזה על דרך הסוד ואין לנו עסק בנסתרות .ואולם מה שכתבו ״אל תקרי והשיגוך אלא והציגוך״ זה יובן לנו היטב ,כי הנה תקות הגאולה היא שהעמידה אותנו בחיים ,והודות לה לא אבדנו בגוים ,ולולא תקוה זו מי יודע אם יכולנו להחזיק מעמד בגלותנו ,כי באין תקוה -אין חיים .ומשה )בן מיימון( אמת ותורתו אמת ,בחשבו את אמונת המשיח בין עיקרי הדת ,כי רק ע״י אמונה זו אנו חיים וקיימים כיום .הזה .ומאחר שהואו שבוהשיגוך מרמזת לנו על בשורת הגאולה שביעקוב מלא ,לכן דרשו על תיבה זו שהיא כאילו נכתבה ״והציגוך״ ,כי ואו זו מצגת ומקיימת אותנו בעולם; היא תלוה אותנו על דרכנו בגולה ומציגה אותנו בעולם ,בהזכירה לנו את תעודתו של אליהו ,תעודת בשורת הגאולה, אשר עליה נתן ליעקב ,היהודי הראשון בגולה ,את הואו שבשמו לערבון׳ בתור ״מפתח הגאולה״! צז ו י ש ל ח לפרשת וישלח, וקצירה. זריעה אשריכם זורעי על כל מים ,משלחי רגל )ישעיהו ,ל ב -כ ( . השור והחמור. ,,הלך לו אצל יעקב ,אמר לו הרגו עלי מוהר ומתן ,אני יודע שאברהם זקינה נשיא היי ואני נשיא הארץ ,אמר לו לא נשיא נקרא אלא עור ,שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, ורב תבואות בכח שור ,ואתה חמור ,ואי אפשר לחרוש בשור וחנו!־״ דכתיב )מדרש תנחומא ,וישלח(. לא תחרוש בעור וחמור יחדיו״. א. אין :אומר ואין דברים להגיד עד כמה דברי המדרש הנ״ל נפלאים להבינם .מה זה שאמרו שאברהם נקרא שור? היכן מצעו זאת ,ומה זו ראי׳ מהכתוב ואל הבקר רץ אברהם? וביחוד יפלא מה שהוסיפו עוד את הכתוב ורב תבואות בכח שור ,שאין לו כל שייכות לכאורא לענין דרשתם .ומה זה ששמו חכמינו ז״ל בפי יעקב את הדברים המוזרים ,״ואתה חמור ואי אפשר לחרוש בשור וחמור״? הכי דק בשביל שהי׳ שמו חמור לפיכך מאם בו יעקב, יאילו הי׳ לו איזה שם אחר הי׳ אז יעקב אבינו מסכים להתחתן עמו ? והדבר ברור שכיוונו חכמינו ז״ל בדרשתם זו לאיזו כונה נעלמה מאתנו ,וננסה נא לגלות את פני הלוט ,ואת המסכה הנסוכה על דברי חכמים ווחידותם אלה, ולבוא בעדה עד חקר דבריהם אלה הנפלאים. ונקדים נא לבאר בתחלה מה שאמרו דל) ,בע״ז ,( ,״אד״י משום ר׳ בנאה מאי דכתיב :אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השוד והחמור, )ישעיהו ,ל ב -כ ( ,אשריהם ישראל בזמן שהם עוסקים בתודר ,ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם שנאמר אשריכם זורעי על כל ׳ ואין זריעה אלא צדקה ,שנאמר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, י ש ע ׳ י -י ב ( ,ואין מים אלא תודה ,שנאמר הוי כל צמא לכו למים) ,ישעיה ,נ ה -א ( , משלחי דגל השוד והחמור״ והנה לפי ביאורם ד ל בדברי הכתוב הזה ,שמדבר בענין תורה וגמ״ח ,איך יבואר סוף דברי הכתוב הזה ,״משלחי דגל השור ה: מ י ם )ה צח ו מ ו ע ד ש ב ת והחמור״? ורש״י ותוספות שם נדחקו לפרש ,״דיצר הרע נקרא אורח ,כדכתיב ויבא הלך לאיש העשיר״ ,וע״י התורה והגמ״ח הם ״משליכים ומשלחים רגלי יצר הרע הבא על האדם מעליהם״; אבל לפי זה מה זה שאמד הכתוב ״השוד והחמור״? וכי מה ענין שור וחמור לכאן? ומאמר זה נשנה עוד פעם בשנויים אחדים) ,בב״ק ,י ,(.ושם נאמר ,״כל העוסק בתורה ובגמ״ח זוכה לנחלת שני שבטים ,שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה ,ואין מים אלא תורה ,וזוכה לנחלת שני שבטים ,כיוסף דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור ,וכיששכר דכתיב יששכר חמוד גרם״ ,והנה במאמרם זה כבר נתבאר ענין שור וחמור ,שהם רומזים ליוסף ויששכר ,אבל מה ענין ״משלחי רגל״ לפי ביאור זה? איזה שילוח רגל יש בזה? ואיך שהוא לפי שתי דרשות אלו לא יובן לנו פשוטו של מקרא ,וכבר כתב רש״י ז״ל) ,בפרשת וארא על הכווב וגם הקינותי( ,ודל :״לכן אני אומר יתישב המקרא על פשוטו דבר ברור על אופניו והדרשה תדרש״; ונם במקרא זה עלינו לעמוד על פשוטו ,על יסוד ההנחות של חכמינו ז״ל ,שאין זריעה אלא צדקה ואין מים אלא תורה. ז ב. והנה ההנחה הראשונה ,בנוגע לזריעה שהיא צדקה ,תתברר לנו על פי מה שאמרו חז ל )בתענית ,ט ,(.שהצדקה מעשרת את נותניה ,דכתיב עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר .ובמובן זה הרי הצדקה דומה ממש לזריעה ,כי כמו בזריעה שהגרעינים נשלכים לארץ ונפסדים שמה ,ואם יבוא אדם שאינו יודע בטיב הזריעה ותועלתה ,הלא ישאל בתמהון על מה זה ולמה משליכים את הגרעינים לארץ ומפסידים אותם ,ואנו הלא יודעים אנו שאין זה ענין של איבוד והפסד ,כי אם של זריעה המביאה לידי גידול וצמיחה; כי כך הוא טבע הבריאה ,שהטביע הבורא ית״ש בעולמו ,שעל ידי השלכת הגרעינים לארץ תצמיח האדמה את יבולה ,ואין קצירה בלי זריעה; וכמו כן היא בנתינת הצדקה ,אשר יאם ישאל השואל על מה זה ולמה עלי לאבד בידים את ממוני ,ולתת משלי לאיש אשר לא עמל בו ,״ואם אלקים אוהב הוא את העניים למה אינו מפרנסם בעצמו״) ,ב״ב ,י ? (.על זה באה תשובת התורה לאמר ,״עשר בשביל שתתעשר״ ,זאת אומרת ,שאין הצדקה ענין של איבוד כי אם של זריעה ,זריעה המביאה לידי קצירה ,אחרי אשר הצדקה מעשרת את נותניה ,כדבר הכתוב ,״זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד״ ,כי זרע הצדקה יצמיח פרי ברכה לבעליו לקצור ברנה את אשר זרע ,בנתנו מלחמו לדל ובהביאו עניים מרודים ביתה! ו י ש ל ח צט ובזה שונה היא הצדקה מיתר המצוות שבתורה ,שעל כולן נאמר ״היום לעשותן ומחר לקבל שכרן״) ,עירובץ , ( . » ,כי ״שכר מצוה בהאי עלמא ליכא״, )קדושין ,לט ,(:מה שאין כן במצות הצדקה ,שמתן שכרה בצדה גם בעולם הזה, להעשיר את נותניה .ואולם זאת עלינו לדעת ,אשר אם כי הבטיחה התורה לשלם את שכר הצדקה גם בעולם הזה ,אבל לא קבעה שום זמן לתשלומין אלו׳ ויש אשר יבואו התשלומים לאחר זמן ,או אפילו לבנים ולבני בנים, ורק צדקה אחת ישנה שמתן שכרה בצדה ממש ,ותיכף לעשייתה יבואו תשלומיה ,והיא הצדקה הניתנת להחזקת התירה ולומדיה ,שעליה יאמרו חכמינו ז״ל ״תיכף לתלמיד חכם ברכה״) ,ברכות . ( . ,ובזה שונה היא צדקה מיוחדת זו מיתר הצדקות האחרות ,כי אם אמנם בכולן הבטיחה התורה שזריעת הצדקה תצמיח פרי ברכה לנותניה ,אבל הלא אפשר שבין הזריעה והקצירה יעבור איזה זמן ,מועט או מרובה ,וכמו בהזריעה הטבעית ,שבינה ובין הקצירה בהכרח שיעבור זמן ידוע .אבל צדקה זו הניתנת להחזקת התורה, היא תביא פרי ברכה תיכף לנתינתה ,ויחד עם הזריעה תבוא גם הקצירה, ושתיהן תלכנה שלובות יד גם יחד! ובנוגע לההנחה השני׳ שאין מים אלא תורה ,הלא גם הנחה זו היא פשוטה וברורה ,כי המים הם אחד מחמשת הדברים שנמשלה בם התורה, )דברים רבה ,פרשת תבא> ,ועל דמיון התורה למים יאמרו חכמינו ז״ל בדרשתם ,״מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים ,אף ישראל אינם מתברכים אלא בזכות התורה שנמשלת למים״) ,בר׳ר ,כ מ ״ > ; והדברים מאומתים מקורות עמנו שנפזר לכל עבר ,והנהו ״כעפר הארץ מסוף העולם ועד סופו״ ,כי אחרי שנתקיימה בנו בעונותינו קללת הגלות הנוראה ,להיות נודדים בגויים ״מקצה הארץ ועד קצה הארץ״ ,לא נשאר לנו כל קיום בעולם בלתי אם על ידי תורתנו הנותנת לנו חיים והיא מאחדת ומאגדת את כל חלקי האומה הפזורים לכל רוח ועושה אותם לחטיבה אחת .וכמו ״עפר הארץ שמסוף העולם ועד סופו״, הרי אין ברכתו אלא על ידי המים ,המשקים ומרוים את האדמה ונותנים חיים לכל אשר עליה ,ובלעדי המים הלא יבש חציר נבל ציץ ,האדמה תיבש וליחה ינום ומגן עדן תהםך למדבר שממה ,וגושי העפר המדובקים יחד פור יתפוררו תחת להט קרני השמש הבוערת ויהפכו לאבק דק ,אשר על כנפי הרוח ינשא ויתפזר לכל עבר ,כן הוא העם הזה וכן היא תעודת חייו בגולה, כי רק על ידי התורה נשמת אפיו הוא נעשה ״לעם אחד״ ,למרות היותו ״מפוזר ומפורד בין העמים״ ,ובה יחיה ויקום בין גויי ארץ; ולולא תורת חייו זו כי אז חיש מהר היה נאבד זכרו מעל פני הארץ ,בהתערבו בגויים אשר בקרבם ישב ,נוכל תקומה לא היתה לו ״עוד ח״ו .וזוהי שאמרו חכמינו ז״ל בצדק ,״שאין מים אלא תורה״! מב א ק ו מ ו ע ד ש ב ת ג. ועל פי שתי ההנחות הצודקות הללו ,בנוגע לזריעה שהיא צדקה ובנוגע למים שהם תורה ,יבואר לנו דבר הכתוב הזה ,שהוא מדבר בנותני צדקה להחזקת תורה ולומדיה ,וקרא אותם בשם ״זורעי על כל מים ,שהרי אין זריעה אלא צדקה ואין מים אלא תורה ,ועליהם יאמר הכתוב ״אשריכם״! כי אשרי חלקם ,אחרי אשר על פניהם ישולם להם שכרם הטוב ,כי ״תיכף לתלמיד חכם ברכה״ .ועל שילום שכרם זה ימליץ הכתוב כי ״ישלחו רגל השוד והחמוד״. כי הנה מודעת זאת מדברי ימי עולם ,שמכל ,,חית הארץ וכל עוף השמים וכל דגי הים״ ,שניתנו בידי האדם לכבוש אותם ולרדות בם ,הנה הראשונים להכבש תחת ידו היו השור והחמור ,שאותם כבש האדם הקדמוני לראשונה ,לאסור אותם למחרשתו ולעגלתו ,עד כי ממצבם הפראי נהפכו מעט מעט להיות תחת ידי האדם לבהמות הבית ,העוזרות לו בעבודתו וניזונות לפיכך על ידו מהמוכן להם .כי הרגש הרגיש האדם הקדמוני בחושו הטבעי שהשוד מסוגל הוא מאין כמוהו לחרישת האדמה ,׳והחמוד מסוגל הוא ביותר לשאת בסבלנות יתירה את כל אשר יוטל על גבו .ולפיכך השתדל האדם הקדמוני לכבוש את שני אלה תחת ידו ,וכיבוש זה עלה לו יפה; ,כי היה היו השוד והחמור להאדם לעוזריו היותר נאמנים .בכחו של השוד עלה לו להאדם לחרוש את האדמה ,ולהוציא מבטנה ״רוב תבואות״ ,ואחרי אשר עלה לו לקצור ברנה את אשר זרע בדמעה ,היה לו החמור לעזר בעבודתו הקשה ,לאסוף את רוב התבואות שהוציא מן האדמה בכחו של השור ,ולהביא את יבול שדהו לגרנו וליקבו .ובימים הקדמונים ההם ,בטרם היו לו להאדם כל אלה הכלים החדשים ,שהמציא לו ברוב תבונה במשך של דורות ותקופות שלימות ,אי אפשר היה לו להתקיים בלי עזרת שני אלה ,כי רק הודות לכחו של השוד היה יכול לחרוש את אדמתו ,והודות לגבו של החמור היה יכול ,לכנוס את יבול אדמתו ,שלא ירקב על פני השדה; ובכן היה היו לו להאדם ״השוד לעול והחמור למשא״ ,והודות לשניהם היה יכול להתקיים! ,, והנה כי כן שני עוזרים נאמנים הכין בורא העולם להאדם ,להיות לו לעזר במלחמתו הקשה ,מלחמת קיומו בעולם ,את השוד ואת החמור .בשני עוזריו אלה יעבור האדם על פני שדהו ,עד אשד יאכל בזעת אפיו את לחמו, ,שהוציא בעבודתו הקשה מן הארץ .בראשונה יעבור על פני שדהו בשורו הרתום למחרשתו ,למען יוכל לחרוש את האדמה הקשה ,ולזרוע אותה, ואחרי אשד תתן לו האדמה את פריה לברכה ,יעבור על פני שדהו שוב ו י ש ל ה עם חמורו ,לשאת על יגבו את יבול שדהו ולהביא אותו לביתו ולגרנו ,אחרי אשר קצר ברנה את אשר זרע בדמעה .ואולם בין שני אלה ,בין השוד ובין החמור ,ז .א .בין החרישה ובין הקצירה ,הלא בהכרח שיעבור איזה זמן, זמן הגידול ,זמן של נשיאת עינים למרום על מטר הארץ שיותן בעתו ,כי יק על ידי ברכת האלקים לתת מטר הארץ בעתו ,רק על ידי זה תתן האדמה את יבולה ,ולהחמור יהיה אז מה להוביל מן השדה לגורן וליקב, אבל הלא אי אפשר הוא הדבר ,שיוכל האדם לעבור על פני שדהו בשורו ובחמורו כאחד ,זאת אומרת ,לזרוע ולקצור גם יחד .זהו רק חזון העתיד על העת המאושרת ,אשר עליה ניבא הנביא מתקוע בשם ד׳ לאמר :״הנה ימים באים נאום ד׳ ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע ) /עמוס ,ט -י ג ( ; יעל העת המאושרת ההיא יאמרו לנו חכמינו ז ל ,״עתידים אילנות שמוציאים פירות בכל יום״) ,שבת ,ל.(: וכן הוא הדבר גם בנתינת הצדקה ,הנקראת גם היא בשם זריעה .כי יש אשר בין הזריעה ובין הקצירה יעבור זמן ידוע. ,אס מעט ואם הרבה ; ואם אמנם הובטחנו בתורה ,שבגלל הדבר הזה יברכנו ד׳ אלקינו בכל מעשינו) ,דברים ,ו -י ( ,אבל הלא לא קבעה התורה שום זמן לברכה זו, ויש אשר תאחר בואה בגלל דרכי ההשגחה העליונה הנעלמים מאתנו קרוצי חומר וקצרי הראות .ואולם צדקה אחת יש ,שבה תלכגה הזריעה והקצירה יחד שלובות יד ,היא הצדקה הניתנת לתורה ,אשר עליה נאמד כפי שהזכרנו למעלה ,״שתיכף לתלמיד חכם ברכה ׳; ונותני הצדקה הזאת יתברכו בברכה המיוחדת להם ,לקצור בדנה את פרי צדקתם תיכף לזריעתה. ועליהם נאמר איפוא במליצת הכתוב ,כי ״ישלחו את רגל השוד והחמוד״ גם יחד ,ז .א .שיזרעו וגם יקצורו כאחד ,כי תיכף לנתינתם ברכתם! וזהו שאמר הכתוב ,״אשריכם זורעי על כל מים״ ,מה מאושרים אתם נותני הצדקה לתורה ,כי עליכם יאמר ״משלחי רגל השוד והחמור״ ,אתם לבדכם תזרעו וגם תקצורו כאחד! , כ , ד. והנה שני העוזרים הנאמנים הללו ,השוד והחמור ,שניהם כאחד טובים ונחוצים להאדם במלחמתו הקשה ,מלחמת קיומו בעולם; ואחרי אשר חדש האדם את שדהו וזרע וקצר והוביל את פרי אדמתו לתוך גורנו ,והוא שבע ללחם ושמח בפרי עבודתו הקשה ,הוא מביט ,בחבה ובהכרת תודה אל שגי עוזריו הנאמגים העומדים ברפתם ,אשר לולא הם שעזרוהו לא היה בא לידי כל העושר הזה ,ואף לא היה יכול כלל להתקיים בלעדם .ואולם הבדל גדול יש בכל זאת בין שני אלה .השוד עזר להאדם לחרוש את האדמה ולהוציא קנ ש ב ת ו מ ו ע ד ממנה את יבולה .וכשהאדם רואה את גרנו והנהו מלא ,רוב תבואות״ ,הוא יודע ומכיר כי כל זה בא לו ״בכח השוד״ ,אשר לולא הוא שחרש את השדה, לא היה יכול האדם לא לזרוע ולא לקצור ,וגרנו היה עומד אז ריקם .אבל החמור מצדו הלא לא עזר כלל להאדם ברכישת פרי עמלו ,כי הוא בא אל השדה ומצא את תבואתה כשהיא כבר קצורה ומוכנת לפניו להכניסה אל הגורן ,ומה שהוא מוצא מן הצונן הוא נושא על גבו מן השדה אל הבית! ובכן השוד הוא סמל היגיעה והעמל ,שיעמול האדם להכין לו ולביתו את טרף חוקם ,ועליו יאמר לפיכך הכתוב ״ירוב תבואות בכח שור״ ,כי רק הודות לכחו של השוד ויגיעתו לחרוש את האדמה הגיע האדם לידי רוב תבואות .והחמור לעומתו הוא סמל השפע הבא להאדם שלא ביגיעה כלל, כי החמור הלא לא יגע ולא עמל כלל בכל מה שהוציאה האדמה מקרבה, להעניק את האדם מפרי תנובתה ,והוא הלא בא הנהו אל השדה ומוצא את הכל מוכן לפניו ,מה שהוכן לפ:י בואו ביגיע זס של אחרים ובעמל! t והנה כלל גדול מסרו לנו חכמינו ז״ל ,״שאם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין ,לא יגעתי ומצאתי אל תאמין ,יגעתי ומצאתי תאמין, והני מילי בדברי תורה ,אבל במשא ובמתן םיעתא הוא מן שמיא״) ,מגילה ,י;(: והורו לנו חכמינו ז״ל בזה ,שיש הבדל עיקרי בין קניני התורה ,קניני הרוח, ובין קניני העולם הזה ,קניני החומר .שבדברי תורה אין יגיעה בלי מציאה ואין מציאה בלי יגיעה ,וכשם שאי אפשר להאדם להיות עמל בתורה מבלי למצוא ח״ו בעמלו מאומה ,שהרי מי שנכנס לחנותו של בשם ריח טוב נקלט בו מאליו * כן אי אפשר לו להאדם להיות מוצא דברי תורה בלי יגיעה מצדו ,כי אין דברי תורה נקיים לא במציאה ולא בירושה ,ועל זה אמרו ״התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך״) ,אבית ,ם״ב מי-ז( ,ואמרו עוד ״אין דברי תורה נבלעים בגוף האדם אלא במי שהוא עיף בהם״) ,תדא״ו ,יל( .מה שאין כן בקניני החומר ,שבהם רואים אנו לפעמים את ההפך הגמור; יש אשר ייגע האדם בכל כהו בעולם הזה ולא יעלה בידו מאומה ,ולמרות כל יגיעו ועמלו הוא נשאר עני כל ימי חייו; ויש אשר לא ייגע כלל והון ועושר בביתו ,שהרי אפשר להאדם להתעשר ע״י מציאה שימצא ,או על ידי ירושה הבאה לו מאליה מבלי כל יגיעה ועמל מצדו .ובכן אפשר בקניני העולם הזה ליגיעה בלי מציאה ולמציאה בלי יגיעה כלל ,ודק ״סיעתא הוא מן שמיא״! ולפי זה הנה השור שהוא סמל היגיעה והעמל ,הוא הנהו סמל חכמת התורה ,הנקנית רק ביגיעה; והחמור שהוא סמל השפע הבא להאדם בלי כל • ועיי׳ ילקוט משלי ,רמז תתקךן ,עה״כ ,״הולך את חכמים יחכם״ )פרק י״ג ,פסו-ן כ׳(. ו י ש ל ח יגיעה מצדו ,הוא הנהו סמל העושר של קניני החומר ,הבאים להאדם לפעמים מבלי אשר יעמול עליהם כלל .ונבין לפי זה מה שנקרא יוסף בשם שוד ,על שש שיגע בחכמה שלמד עמו יעקב ,במסרו לבנו חביבו זה את כל חכמתו שלמד אצל שם ועבר; וזהו שתרגם אונקלום את דברי הכתוב ,״כי בן זקונים י׳יא לו" ,לאמר ,״ארי בר חכים הוא ליה״ .ויששכר נקרא בשם חמור על שם השותפות שעשה עם אחיו זבולון) ,מד״־) ,ו •חי ,ור.ו:א ברש״י בחי.־לש שם( ,שיהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא לו ,ליששכר ,את פרנסתו בכדי שיוכל לעסוק בתורה במנוחה ,ובמובן זה הרי היה יששכר כחמור הזה הבא ומוצא את הכל מוכן לפניו מבלי כל יגיעה מצדו. ה. ומה נפלא להבין על פי כל האמור את דברי חכמינו ז״ל וחידותיהם, שאמרו על הרואה שור בחלום ,״דהוויין ליה בנים המנגחים בתורה״ ,ועל הרואה חמור בחלום ״שיצפה לישועה ,שנאמר הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על החמור ׳) ,ברכות ,נו ,(:כי השוד הוא כאמור סמל היגיעה בתורה ,והחמור הוא סמל הישועה הבאה להאדם בלי כל עמל מצדו; שהרי כבר ביארו המפרשים את ההבדל שבין השמות הנרדפים ״עזרה וישועה״; שעזרה נקראת מה שעוזרים למי שהוא משתדל מצדו בהשגת איזה דבר ,אלא שאין ידו משגת בעצמו להגיע אליו ,ועל שם זה נאמר ״איש את רעהו יעזורו״ ) ,י י ,מ א -ו ( ; וישועה נקראת הצלה הבאה להאדם מעצמה ,בלי כל עמל ויגיעה כלל מצדו ,כדבר הכתוב ,״התיצבו וראו את ישועת ד׳ אשר יעשה לכם היום״) ,שמות ,י ד -י ג ( .וזה שתקנו חדל לבו בנוסח התפלה ,בברכות של קריאת שמע ,לאמר ,״עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע לבניהם אחריהם״ ,כי האבות הלא היתה להם זכות וראויים היו להנצל ,אלא בשעה שהיתה הזכות בלתי מספקת ,היה הקב״ה עוזרם מצדו והיה להם לעזרה בצר; אבל לבניהם אחריהם שאין כל זכות בידם להנצל ,הוא ית״ש להם למגן ומושיע! והחמור הזה הבא ומוצא את הכל מוכן לפניו ,בלי כל יגיעה קודמת לזה מצדו ,הוא הנהו סמל הישועה ,והרואה אותו בחלום יצפה לפיכך לישועה; וזוהי מליצת הכתוב ״צדיק ונושע הוא עני ורוכב על החמור״ ,זאת אומרת ,כי הצדיק נ ו ש ע הוא מאת ד׳ גם בלי כל עמל מצדו ,והרי הוא כאילו רוכב הנהו על החמור ,כי הוא רוכב ומגיע אל מטרתו בלי יגיעה כחמור הזה! ומאחר שהשוד הוא סמל היגיעה בתורה ,והחמור הוא סמל קניני העולם הזה ,הבאים להאדם לפעמים בלי כל יגיעה כלל ,לפיכך השוד הוא טהור והחמור הוא טמא ,כי התורה היא מקוד הטהרה בעולם ,וקניני העולם הזה , ש ע ז ז ו קד ש ב ft ו נ 1 1ע ד המביאים לידי קנאה ושנאה ,לידי חמש ושוד בעולם ,המה הם מקור כל הטומאה שבעולם; ולפיכך אמרה התורה ״לא תחרוש בשור וחמור יחדיו״, )דברים ,כ ב -י ( ,להורות לנו דרכי חיים ,שהשוד והחמוד המה שני הפכים גמורים שני קצוות הרחוקים זה מזה תכלית ריחוק ,טהרה וטומאה ,גבהי שמים ועמקי שאול! ו. ונבין על פי כל האמור מה שאמרו חכמינו ז ׳ל עוד ,״שלעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשא״) ,ע״ז ; (:, ,כי הנה שני דברים הורו לנו בזה ,בנוגע ללימוד התורה .ראשית דבר ,כי על האדם ליגע את עצמו על דברי תורה ,כשור הזה שהוא כמל היגיעה והנשיאה בעול; אחרי אשר אין התורה נקנית אלא ביגיעה ,ואינה באה בירושה ,כאשר כבר אמרו על זה ,״שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה״, )ברכות ,מג .(:ועוד זאת הורונו לדעת ,כי אף אם אמנם כבר נאמר, ״שלעולם ירחיק אדם את עצמו מן הצדקה ,ויגלגל עצמו בצער שלא יצטרך לבריות״) ,יריד ,רנ׳-ה ,סע~א( ,״וכל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה ולהתפרנס מן הצבור ,הרי זה מחלל השם ומבזה התורה״) ,שם ,רמ״ו, סעכ״א ברנדא( ,מכל מקום ״יכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה וחבידו ימציא לו פרנסה ויחלק עמו השכר״) ,שם ,סע״א ב ר מ -א ( ; והדבר פשוט, שאין תנאי שכזה בגדר נהנה מן הצדקה ,אלא בגדר של שותפות ,וזה נלמד מהתנאי שהי׳ בין יששכר וזבולון ,״שעשו שותפות ביניהם ,שיהא זבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה״) ,מד״ת ויחי ,הנזכר למעלה( ,ועל שם זה נקרא יששכר בשם ״חמור״ ,כמבואר למעלה .וזהו שאמרו ״שלעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול״ ,ליגע את עצמו עליהם כשור; ובנוגע לפרנסתו מותר לו לעשות את עצמו ״כחמור למשא״ ,ז .א .להשתתף עם חבידו שיפרנס אותו ,כזבולון את יששכר ,והוא יאכל מן המוכן כחמור הזה, הבא אל השדה לשאת על גבו את תבואתה ,והוא מוצא שמה הכל מוכן לפניו ,ממה שהכינו לפניו אחרים ביגיעתם! ד ז. והנה אברהם אבינו וחמור החוי שניהם נקראו נשיאים ,אבל מה גדול היה ההבדל והמרחק ביניהם! אברהם נקרא בשם ״נשיא אלקים״) ,בראשית ,כ ג -ו ( , וחמוד נקרא בשם ״נשיא הארץ״) ,שם ,ל ד -ב ( ,והשמות ההם מה מתאימים היו להם! אברהם לא ירש את נשיאותו מאביו תרח ,כי אם הוא בעצמו ,בעמלו וביגיעו הגיע לידי כך שיכירוהו לנשיא אלקים! מיום עמדו על דעתו להכיר ו י ש ל ח קוז את בוראו ,לא נח ולא שקט יותר ,כי אם הקדיש את כל יפחות נפשו' ?מטרה רוממה זו של פרסום שם שמים בעולם ,וע&ל ויגע לעשות נפשות לאלקי השמים והארץ .בחורף נפש נלחם עם האליליות של אנשי דורו ונמרוד בראשם ,שהשליכוהו לכבשן האש של אור כשדים ,ובאורח פלא ניצול מידם. ואם כי אחד היה אברהם העברי ,״שכל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחר״ )בי־״ר ,פמ״ב( ,בכל זאת לא נסוג אחור ומסר את נפשו על קדושת שמו יתברך, ועמד בכל נםיונותיו הרבים ,עד כי סוף סוף יצא שמו לתהלה בכל הארץ, ורבי £נהרו אחריו ללכת באורחותיו .״אברהם היה מגייר את האנשים ושדה אשתו את הנשים״) ,שם ,פל״ט( ,ויחדיו ״עשו את הנפש בחרן״) ,בראשית ,י ב -ה ( ; ועל פי מעשיו הכבירים ההם הוכר מאת בני דורו להיות ״לנשיא אלקים בתוכם״) ,שם ,כ ג -ו ( ! אחת מפעולותיו הכבירות של אברהם היתה מדת הכנסת האורחים, שמלבד יקרת ערכה מצד עצמה ,בתור מצוד! ״הגדולה מהקבלת פני השכינה״, )שבת ,ק=ז ,(.עוד השתמש בה לרכוש על ידה נפשות לאלקיו ,כי נטע ״אשל״, לאכילה ולשתיה וללינה ,ואחרי שהאכיל והשקה את אורחיו ,השפיע עליהם מרוחו לברך לאלקי מרום) ,בר״ר ,פ נ י י ( ,ובזה הכניסם תחת כנפי השכינה .ואנו רואים ממה שיסופר בתורה עליו עד כמה גדולה היתה אצלו מדד .זו של הכנסת האורחים ,כי בהיותו זקן וחולה ,ביום השלישי למילתו ,בעודנו חלש ורפה אונים ,מיהר לרוץ לקראת המלאכים שנראו לו מרחוק ,בכדי להכניסם לתוך ביתו ,וכשהכניסם לביתו הפציר בם לאכול מלחמו ,וטרח בשבילם הרבה יותר ממה שאמר להם בתחלה ,כי ״צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה״, )ב״מ ,פז ,(.ובעצמו רץ אל הבקר לעשות למענם ״בן בקד רך וטוב״ ,ובזה הראה את גודל זריזותו במצוה חביבה זו של הכנסת אורחים ,אשר על ידה הרבה לעשות נפשות לאלוקי עולם ,ועל ידה הוכר מאת בני דורו ״לנשיא אלקים״ ,וכל זה בא לו בעמלו וביגיעתו הרבה! ולעומת זאת הנה חמור החוי ,שהיה נשיא הארץ ,הוא ירש את נשיאותו מאביו ,ככל יתר נשיאי הארץ ,ובישבו על כסא ממלכתו שירש מאביו מצא את הכל כבר מוכן לפניו ,ממלכה שלא עמל ולא יגע בה אלא שבאה לו בירושה; ובזה הלא היה ההפך הגמור מאברהם ,שזה הגיע לנשיאותו האלקית ביגיעו ועמלו ,וזה ירש את נשיאותו הארצית מאבותיו ,מבלי כל עמל ויגיעה מצדו הוא! ומה תמתק לפי כל האמור תשובת יעקב לחמוד ,ששמו חכמינו ז״ל בפי אבינו זה ,לאמר :״זקני לא נשיא נקרא אלא שור״ ,ז .א .הוא לא נקרא ״נשיא״ ,אלא רק בשביל שהיה ״שור״ ,כשור הזה ,שיגע ועמל ונשא בעול עד שהגיע לכל הכבוד שהבהילוהו בני דודו ,״שנאמר ואל הבקר רץ אברהם״, קו ש ב ת ו מ ו ע ד וכונת מליצתם זו היא ע? דרך שאמדו ז״ל במקום אחד. לחנוכת המזבח ,במד״ר ,םי״ג(* ,פד אחד בן בקד כנגד אברהם ,שהיה ע י ק ר ה י ח ו ס ,שעליו נאמר ואל הבקר רץ אברהם״ ,כי אברהם היה עיקר היחוס של עמנו במעשיו הטובים ,שבהם היה למופת לדודו ,ועליהם צוד ,את בניו ואת ביתו אחריו לשמור את דרך ד׳; ולמדו זאת מהכתוב ואל הבקר רץ אברהם. ,שממנו אנו למדים ביהוד עד כמה גדולים היו מעשיו ,כאמור למעלה; ולחזוק דבריהם הביאו עוד את הכתוב ״ודוב תבואות בכה שוד׳*, להורות כי בצדק נקרא אברהם בשם ״שור״ ,שהוא סמל היגיעה .ואתה חמור״ ,ז .א .אתה לא עמלת ולא יגעת על נשיאותן ,נשיאות הארץ ,שירשת אותה מאבותיך ,והשם ״חמור״ נאה לך ,כי הנך כחמור הזה הבא על המוכן, ״ואי אפשר לחרוש בשור וחמוד יחדיו״ ,כי השוד טהור והחמור טמא ,השוד ברוך והחמור ארור ,ואין הטמא והארור מתדבק בהטהור וברוך! )גבי הקרבת הנשיאים׳ י קז ו י ש ב לפרשת וישב. ו ג א ו ל ה . שעבוד קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד הגואל האחרון. )בר׳״ר ,ם״ה(• א. פרשתנו זו מתחלת בספור מאורעותיו של יוסף ,והיא תספר לדור על דבר קנאת האחים בו בגלל כתונת הפסים שעשה לו אביו ,על שנאתם אותו בגלל החלומות שחלם להם ,ועל מכירתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף, בעצת יהודה שאמר לאחיו ״מה בצע כי נהרוג את אחינו״; הישמעאלים הורידוהו מצרימה ושמה ״לעבד גמכר יוסף״ ,ובגלל עלילת שוא שבדתה עליו אשת אדוגיו שמו אותו בבור ,״ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו״) ,תהלים ,קח(, בבית מאסרו נפגש עם שני הסריסים אשר קצף עליהם פרעה ״ויתן אותם במשמר״ ,שם פתר להם את חלומותיהם ,וכאשר פתר להם כן היה ,את שר האופים תלו על העץ ואת שר המשקים השיב פרעה על כנו; ואם כי בקש יוסף את זה האחרון לעשות עמו חסד ולהזכירו לפני פרעה ולהוציאו מבית כלאו ,הנה ״לא זכר שד המשקים את יוסף וישכחהו״! את ההמשך של המאורעות ההם תספר לנו התורה בשתי הפרשיות הבאות ,אשד בן יסופר על דבר עליתו של יוסף מבור אסיר להיות למושל על כל ארץ מצרים ,ועל דבר בואם של אביו ואחיו אליו מצרימה לשבת בארץ גושן ,״ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד״. והנה כל המאורעות שבשלשת הפרשיות הללו קשורים ואחוזים זה בזה, כטבעות של שרשרת אחת ארוכה ההולכת ונמשכת לעינינו ,ואנו רואים איך כל מאורע שאירע ליוסף היה סבה וגרם להמאורע שאחריו ,כי לולא כתונת הפסים והחלומות לא שנאוהו אחיו ,ולולא שנאתם אליו לא היה נמכר לעבד על ידם ולא היה יורד מצרימה ,ולולא עלילת השוא של אשת אדוניו לא היה גפגש בבית כלאו עם שני הסריסים של פרעה ,ולולא פתרונו להם את חלומותיהם ,לא היה נזכר על ידי שר המשקים לפני פרעה בתור סותר ש ב ת קח ו מ ו ע ד חלומות ,ולא היה עולה לגדולה להיות מושל על כל ארץ מצדים .והתורה היוצאת לנו מכל זה היא ,כי המגיד מראשית אחרית הוא קודא את הדודות מראש ,והוא מסבב את כל הסבות בכדי להוציא לפועל את המטרה הדוממת שהציב לו ,כי דק לו ית״ש נתכנו עלילות ,ואנו קרוצי חומר אשד עינים לנו ולא נראה את הצפון בחיק העתיד ,במליצת הכתוב ״וראית את אחורי ופני לא ידאו ) /שמות ,ל ז -כ ז ( ,ז .א .כי האדם יוכל לראות רק את אשד לאחריו ,את העבר ,ולא את אשר לפניו ,את העתיד ,אנו בראותנו איזה מאורע ,שנדמה לנו לאי־ צודק ,לא נוכל לראות ולדעת מראש את התוצאות העתידות של אותו מאורע המחריד ,ולפיכך נעמוד משתאים ונרגזים ונשאל לעצמנו בחרדת נפש ובשבד רוח ״מה זאת עשה אלקים לנו״? ושאלה מרה זו תנקר במוחנו מבלי למצוא לה פתרון; אבל את הפתרון הנכון לשאלתנו יתן לנו העתיד ,הקרוב או הרחוק ,כי דק בראותנו אחרית דבר אז נשכיל לדעת כי ״סוף מעשה במחשבה תחלה״ ,וכי את אשר חשבנו אנחנו לרעה, הנה ״אלקים חשבה לטובה״ ,ומהרעה צמחה לנו ישועה ,ואז נשכיל לדעת כי ״טובה אחרית דבר מראשיתו״) ,קהלת ,ז -ח ( . , ב. ואולם אם אמנם כל המאורעות שבשלשת הפרשיות הללו קשורים ואחוזים הם זב״ז ,כאמור ,אבל הפסק .אחד יש ביניהם ,והוא הספור על דבר מעשה יהודה ותמר ,מעשה שאין לו לכאורא כל שייכות וחבור לא אל מה שלפניו ולא אל מה שלאחריו; וכבר עמלו מבארי התורה למצוא איזה טעם להפסק זה ,שהפסיקה התודה באמצע פרשתו של יוסף במעשה זה של יהודה ותמר, וידוע מה שכתב רש״י ז״ל ,״למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיקה בפרשתו של יוסף ,ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו צרת אביהם ,אמדו אתה אמרת למכרו ,אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך״) ,מקור הדברים בשמ״ר פמ״ב(, ודברי רבינו אלה מוסבים על התחלת פרשה זו של יהודה ותמר בהדבדים ״וירד יהודה״ ,ז .א .שידידה היתה לו ליהודה ,אבל ירידה זו נרמזה בשתי המלות ההן ,שבן מתחלת הפרשה ההיא ,והשאלה במקומה עומדת ,למה האריכה התודה כ״כ בספור מעשה זה של יהודה ותמר ,והפסיקה בזה את ספור מאורעותיו של יוסף? שאלה זו כבד נשאלה ע״י רבותינו במדרש ,ותשובות שונות נאמרו שם בזה ,ומה נפלאו ביחוד דברי חכמינו ז״ל שם ,שאמדו על זה ״קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון״ ועומק כונתם ז״ל בזה היא ,כי הנה מכירת יוסף ,שבאה בתור תוצאה משנאת האחים ליוסף בגלל קנאתם בו ,היתד! ;הסבה לידידת יעקב ובניו מצרימה ולגלותם הראשונה של בגי ו י ש ב קט ישראל ,גלות מצרים ,שהיתה ההתחלה הראשונה של הגליות הבאות אחריה. גלות בבל וגלות אדום ,שאנו בה זה כמעט אלפים שנה ,עד אשד ירחם ד׳ את עמו וישיב את שבותנו במהרה ,ודורשי גםתרות יאמרו בזה ,כי גלותגו זו באה להשלים את גלות מצרים ,שלא נשלמה בזמנה משום שמיהר הקב״ה להוציאם משם קודם השלמת הזמן של ארבע מאות שנה ,שגאמר לאברהם בברית בין הבתרים ,כדרשת חכמינו ז״ל) ,במדרש חזית( ,על הכ׳ ״קול דודי הנה זה בא״ ,וז״ל :״בשעה שבא משה לאמר לישראל בחדש הזה אתם גגאלים ,אמרו לו ,משה רבינו ,היאך אנו נגאלים? והלא אמר הקב״ה לאברהם אבינו ,ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ,ועדיין אין בידינו אלא רד׳״ ו שנים ,אמד להם ,הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם ,אלא מדלג על ההרים ,מדלג על החשבונות וכר״ ,עב״ל, ואם אמנם אין לנו עסק בנסתרות ,להבין םוד שיח דברים אלה ,על השלמת גלות מצרים ע״י גלותנו זו ,אבל הלא זוהי עובדא היסטורית ברורה, כי חורבן ארצנו וגלות עמנו התחילו באמת מיום שנקרעה מלכות בית דוד לשנים ,אחרי מות שלמה ,ועם ישראל נחלק לשתי ממלכות ,ליהודה ואפרים, ושתי הממלכות הללו לא חדלו מלהלחם אשה ברעותה ,עד כי היתה אחרית שתיהן להכרית ,כי עלה בראשונה םנחריב מלך אשור על שומרון ויגל את ישראל אשורה ,ואחריו עלה נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים ויגל את שארית יהודה בבלה ,וגם אחרי אשר פקד ד׳ את עמו מקץ שבעים שנה לגלות יהודה ,ויתן בלב כורש מלך פרם להרשות להגולים לשוב ולבנות את בית ד׳ בירושלים ,גם אז לא חזרה מלכות יהודה לכבודה הראשון ,כי דק מעטים מהגולים עלו עם עזרא ונחמיה מגלות יהודה אשר בבבל ,ומרביתם של הגולים נשארו על מקומם ,ומגלות ישראל שהגלה םנחריב לא שב איש, והגלות ההיא נאבדה מאתנו עד היום הזה .ובכל ימי הבית השני היתד, לפיכך יהודה ממלכה קטנה ,ולא יכלה עמוד בפני אויביה הרבים והעצומים ממנה ,וככדור משחק היתה בידי הכובשים השונים ,עד אשר נפלה לאחרונה שדודה לפני הנשר הרומי ,שתחב את צפרניו החדות בלב האומה האומללה ויקרעה לגזרים ,ומני אז נפזרנו לכל רוח ולא הוספנו לקום עוד עד היום הזה; וכל המאורעות הללו היר תוצאות הקרע הראשון שנקרעה האומה לשנים על ידי ירבעם בן נבט ,כי לולא הקרע ההוא לא באתנו כל הצרה הזאת׳ ואילו היו כל שבטי ישראל מאוחדים תחת שבטו של מלך אחד יושב על כסאו בירושלים ,לא היתד ,יד האויב מתגברת עליהם ,כי ״לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבוא צד ואויב בשערי ירושלים״) ,איכה ,ד -י ב ( , ורק ריב האחים גרם לנו כל זאת ,ומה נמרצו דברי חכמיגו ז״ל ,שאמרו על זה שהביא לידי הקרע ההוא ,״למה גקרא שמו ירבעם? שעשה מרי3ה לוי ו מ ו ע ד ש ב ת בעם״) ,סנהדרין ,קא ,(:כי המריבה ההיא שנעשתה אז בישראל על ידי ירבעם האפרתי ,משבט אפרים ,היא היתד ,בעוכרינו עד היום הזה ,והיא היא שהביאה לידי גלותנו הראשונה ,גלות בבל ,וכתוצאה ישרה ממנה גם לידי גלותנו זו הארוכה! ומה נפלא על פי כל האמור חזון העתיד ,שחזו לנו נביאינו בשם ד׳ על גאולתנו העתידה ,כי הוא חזון התאחדות האומה לכל שבטיה ,כדבר ד׳ ביד נביאו ישעיהו לאמר :״והיה ביום ההוא יוסיף ד׳ שנית ידו לקנות את שאד עמו ,ונשא נם לגויים ואסף נדחי .ישראל ,אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים ) /ישעיהו ,יא( .וביחוד הרבה לדבר בזה הנביא יחזקאל בנבואתו הנפלאה ״על עץ יוסף ועץ יהודה״) ,פרק לז( ,כי יעשה ד׳ אותם ״לגוי אחד בארץ ומלך אחד יהיה לכולם למלך ,ולא יהיו עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד״ ,כי כשם שבאה גלותנו על ידי המריבה שנעשתה בעם ,כן תקום גאולתנו רק על ידי ברית שלום ,״בדית עולם״ ,אשר יכרות ה׳ ביניהם! , ג. ואולם אם נעמיק חקר עוד בענין זה נמצא ,ששורש מריבה זו שנעשתה בעם אחרי מות שלמה ,היה מונח אמנם עמוק עמוק בדברי ימי עמנו הראשונים ,ימים מני קדם ,והוא היה נמשך והולך מריב האחים ושנאתם ליוסף ,שהביאה לידי מכירתם אותו למצרים; כי אם אמנם השתדל יוסף בצדקתו להסיר מלבו כל כעס וכל משטמה לאחיו ,ובבואם להתנפל לפניו אחרי מות אביהם מיראתם אותו ,פן ישיב להם את כל הדעה אשר גמלו אותו ,ניחם אותם וידבר על לבם ויבטיחם לכלכל אותם ואת טפם כאשד בהיות אביהם חי ,אבל בניו ,מנשה ואפרים ,בהודע להם את כל אשר עשו דודיהם אלה לאביהם הצדיק ,נטרו משטמה אליהם בלבם ,והמשטמה הביאה לידי פירוד בין האחים ראשי שבטי ישראל ,כי האחים בהתנחמם בלבם על הרעה שעשו לאחיהם הצדיק ,הטילו את כל האשמה על יהודה ,שנתן להם עצה זו למכור אותו לישמעאלים ,״אמרו אתה אמדת למוכרו ,אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך״) ,רש״י( ,כי כן דרכם וטבעם של בני אדם תמיד, להטיל את אשמת עצמם על אחרים ,בכדי להצדיק את עצמם; וזו היתד. הסבה שהורידו את יהודה מגדולתו עוד בהיותם בבית אביהם בארץ כנען, ואחרי שירדו למצרים הלכו האחים וידבקו אחד בגי יוסף בכדי למצוא חן בעיניהם ,ויהודה נשאר לבדו עזוב ונפרד מאחיו ,ורק בנימין האח הקטן שלא השתתף כלל במכירתו של יוסף ,ולא היתד ,לו איפוא כל סבה להתגולל על יהודה ,הוא לבדו נשאר נאמץ בבריתו עמו ,כי זכר לו אשד מסר נפשו ו י ש ב קיא עליו ,כשנאסר על הגביע שנמצא באמתחתו ,כי הוא יהודה שם נפשו בכפו, ויגש אל מושל מצרים לדבר עמו קשות ,וגם נכון היה להשאר עבד תחתיו למען ״יעל הנער עם אחיו״ ,את כל זאת זכר בנימין ליהודה וידבק אחריו; וכה נתגלגלו הדברים שנחלקו האחים ,ראשי שבטי ישראל ,לשני מחנות, תשעת האחים ובני יוסף עמהם מצד האחד ,ויהודה ובנימין מהצד השני; והפירוד ההוא שבין האחים נמסר מאבות לבגים ,וגרם לידי פירוד תמידי בין השבטים; ומאחר שמברכתו של יעקב היה אפרים לפני מנשה והוא גדל מאחיו הבכור ,לכן עמד שבט אפרים בראש יתר השבטים ,להיות כצר לשבט יהודה ,אשר אחריו דבק כאמור גם שבט בנימין ,ויהיו איפוא עשרת השבטים ואפרים בראשם לעבר אחד ,ויהודה ובנימין לעבר השני ,והפירוד הפנימי הזה שהיה הולך ונמסר מאבות לבנים ,הביא אחרי מאות רבות בשנים לידי קריעת ממלכת ישראל לשנים ,כי השנאה הכבושה שהיתר .טמונה בקרב לבותיהם של השבטים ,התפרצה כהר געש אחרי מות שלמה והביאה לידי מרד, שבראשו עמד ירבעם בן נבט האפרתי משבט אפרים ,״שעשה מריבה בעם״ גגד בית דוד משבט יהודה ,והריב התגלע ויפוצץ את בית ישראל לרסיסים, כי נחלקו השבטים לשני מחנות צוררות ,וממלכת ישראל גקרעה לשנים, ליהודה ואפרים ,והשנאה בין שתי הממלכות גברה כל כך ,עד כי לא נמנע, מלך ישראל מלכתת בדית עם מלך ארם ,לעלות יחד למלחמה על יהודה ולהבקיענה ,כאשר יסופר בספרי נביאינו) ,מלכים ב ,ט ז -ה ,ישעיהו ,ז-א( ,ואחרית דבר היתה תבוסה שלימה לשתיהן גם יחד ,לשומרון ולירושלים ,כי נפלו שתיהן לפני אויביהן! ומה נמדצו איפוא דברי חכמינו ז״ל) ,בר״ר ,פצ״ג( ,על הכתוב ״ויגש אליו יהודה״ ,וז״ל :״אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף ודוח לא יעבור ביניהם אלו השבטים״ ,וכונתם ז״ל לאמר לנו ,כי אילו נגשו יהודה ויוסף אחד אל אחד לכרות ברית אחים ביניהם ,בהיותם עוד כולם יחד בבית אביהם, כי אז לא עברה רוח רעה בין השבטים אחרי מאות בשנים ,להכות את בית ישראל לרסיסים ולהביא לידי חורבן וגלות לכולם! ד. והגה כי כן רואים אגו כי שגאת האחים שהביאה לידי מכירת יוסף, היא היתה ראשית כל חטאת ואסון לישראל ,כי היא היא שגרמה לאבותינו לרדת מצרימה ,והיא היא שהביאה אחרי מאות שנים לידי חלוקת מלכות ישראל לשנים ,אותה החלוקה האומללה שהיתה הסבה הראשונה לגלותנו ושעבודגו בגויים עד היום הזה ,ומכירת יוסף ע״י אחיו היתד .איפוא הטבעת הראשוגה בשלשלת הארוכה של גלותגו הממושכה ,וזה מה שאמרו שגלותנו קיב ש ב ת ו מ ו ע ד זו• באה להשלים את גלות מצדים שלא נשלמה בזמנה ,ז .א .כי אותה הםבד. שהביאה לידי גלות מצרים ,והיא שנאת האחים בני יעקב ,אותה הסבה עצמה הביאה גם לידי גלותנו זו הארוכה! ואולם אם כי ארכו לנו ימי גלותנו זו ותקפו עלינו צרות השעבוד, אבל הלא זאת היא תקותנו ואמונתנו ,כי עוד יבוא יום ״ויצא חסר מגזע ישי ונצד משרשיו יפרח ,והיה ביום ההוא יוסיף ד׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו ,ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ״) ,ישעיהו ,יא( ,ותקותנו זו ,תקות המשיח ,היא נחמתנו ובה נאמין אמונת אומן ,כי פי ד׳ דבר ודבר אלקינו יקום לעולם ,ואז יבוא קץ ואחרית לגלותנו׳ ואם היתד ,מכירת יוסף ראשית אסון לנו והטבעת הראשונה בשרשרת גלותנו, הנה תהיה ביאת משיחנו הטבעת האחרונה של שרשרת הגלות ,כי אז נצא מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה על ידי הגואל האחרון מבית דוד! ומה מאירים איפוא אחרי כל האמור דברי חכמיגו ז״ל ,שאמרו ״קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד הגואל האחרוך ,כי המשעבד הראשון זה פרעה מלך מצרים ,והגואל האחרון זה משיח בן דוד ,ונקרא בשם ״אחרון״, על כי הגאולה שתבוא לנו על ידו תהיה גאולת עולמים ,גאולה שאין אחריה עוד שעבוד וגלות ,בדרשתם ז״ל על הכתוב ״עם נושע בד׳״) ,דברים ,ל ג -כ ט ( ׳ ״אמר הקב״ה בעוה״ז הייתם נושעים ע״י בני אדם ,במצרים ע״י משה ואהרן׳ בימי סיםרא ע״י דבורה וברק ,ובמדינים ע״י שופטים ,וע״י שהיו בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים ,אבל לע״ל אני בעצמי גואל אתכם ועוד יותר אין אתם משתעבדים״) ,ילקוט תרי עשר ,רמז תקע״ז( ,כי הגאולה העתידה תהיה תשועת עולמים ע״י ד״קב״ה בעצמו שיעמוד לימין משיחו ,וגואלנו ההוא יהיה איפוא הגואל ״האחרון״ לישראל ,והוא נולד עד שלא נולד המשעבד הראשון, כי הלא הוא יהיה חוטר מגזע ישי ,מבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה, )רות ,ד -י ב ( ; וזהו שהסמיכה התורה פרשת יהודה ותמר לפרשת מכירת יוסף, להורות לנו כי בשעה שהיו השבטים עסוקים במכירתו של יוסף ,היא הטבעת הראשונה לגלותנו ,היה הקב״ה עוסק בבריאת אורו של משיח ,ע״י יהודה ותמר ,היא הטבעת האחרונה לגלותנו ,וזהו שהפסיקה התורה כאן במעשה יהודה ותמר ,ואחרי שהקדימה התודה לספר לנו ע״ד לידתו של הגואל האחרון היא חוזרת למעשה מכירת יוסף ,למען ספד לנו את השתלשלות המאורעות שהביאו לידי ירידת יעקב ובניו למצרים ,אשר עי״ן באו להשתעבד תחת ידי המשעבד הראשון ,פרעה הרשע מלך מצדים ,ובכן ״ויוסף הורד מצרימה״! ו י ש ב קיג ה. והנה כי כן שני המאורעות הללו ,מכירת יוסף ולידת פרץ בן יהודה ,הן שתי הטבעות הראשונה והאחרונה ,בשלשלת גלותנו הארוכה; ובין שתי הטבעות הללו כמה וכמה טבעות רבות של שנות ראינו רעה קבועות הן בשלשלת זו, שנה שנה וטבעתה ,שנה שנה וקללותיה! איה שוקל ואיה סופר להביא במספר את כל התלאות אשר מצאונו בדרך נדודינו בגויים ,ואיה נביא וחוזה אשר יגיד לנו מתי יבוא הקץ לתלאותינו ,ומתי יופיע אלינו בהדרו אותו החוטר מגזע ישי ,מבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה ,אשר אליו תקותנו כי הוא יקבע את הטבעת האחרונה בשלשלת הגלות ,בקראו דרור לאסירי התקוה! ואם נשאל את עצמנו בתמהון ,איך יכולנו לעבור את הדרך הארוכה הזאת ,בין מדורות האש וענויי התופת של הגלות ,ואיך יכולנו להחזיק מעמד בעולם ,בהיותנו ״חרפה לשכניגו לעג וקלם לסביבותינו ,משל בגויים ומנוד ראש בלאומים״? על שאלת עולמים זו רק תשובה אחת יש ,היא תשובת הכתוב ״כי עליך הורגנו כל היום״! בתשובה קצרה זו אנו מביאים לידי בטוי את אותו הכח הנפלא של מסירות הנפש על קדושת השם ,אשר רק הודות לו יכולנו לאמר תמיד בגאון פנימי ,״כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרגו בבריתך״) ,תהלים ,מד( 1הגאון הפנימי של היהודי הנאמן לאלקיו, לא נתן לו לכוף ראש ולהכנע לפני אויביו בנפש ,ובהיות עליו לעמוד בנסיון היותר גדול ,נסיון החיים והמות ,״לא גםוג אחור לבו״ ,ובאומץ נפש בחר במות מבחיים ,בקראו בקשיות עורף ״או יהודי או צלוב״ ! )שמ״ר ,פמ״ב(. את הכח הנפלא הזה של מסירות הנפש על קדושת שמו יתברך ,ואת אומץ הנפש והגאון הפנימי ,הראה לראשוגה היהודי הראשון בגולה ,הוא יוסף; ואת זאת תספר לנו התורה בפרשה הסמוכה ,היא פרשת ״ויוסף הורד מצרימה״ ,שבה יסופר לדור את אשר קרה לנער גולה זה בבית פוטיפר שר הטבחים ,ואת מסירות הנפש שהראה בעמדו בנםיון במעשה אשת אדוניו ,שנשאה אליו את עיניה .וכל המתבונן במעשה נפלא זה לפרטיו יראה נפלאות אין חקר, מגבורת נפשו של יוסף וצדקתו .כי הנה מלבד השאלה הפשוטה ששאלה אותה מטרוגא את ר׳ יוסי ,״אפשר יוסף בן שבע עשרה היה עומד בכל חומו והיה עושה דבר זה ,שלא שמע אליה״? )בר״ר ,פ פ ״ ( ; מלבד זה הלא היא היתד• מיראת אותו ,״שתאסרהו בכבלי ברזל ותכפוף קומתו ותסמא את עיניו״) ,שם(; וכשם שהיתר• יכולה לכפוף קומתו ולאסרו מאסר עולם אם לא ישמע אליה, כן היתה בודאי יכולה גם לקרוא דרור לו ,לשחררו מעבדותו ואולי גם ז קיד ש ב ת ו מ ו ע ד להשיבו אל אביו ,בשמעו אליה למלאות תאות נפשה .ובשעת נסיון גדול שכזה ,כשהיה גורלו בידו לשבט או לחסד ,כשהיה עומד לפניו לבחור לו אחת משתי אלה ,או מאסר עולם וכבלי ברזל ,או שחדור ודרור; ולא עוד אלא ״שאין איש מאנשי הבית שם בבית״ ולא היה לו ממי לירא לעשות את הדבר ההוא .ואף על פי כן עמד בנסיונו הגדול׳ ״ולא שמע אליה וכו׳ להיות עמה״; ועל שאלתה אותו ״מה לך /השיב לה ״את אבא אני רואה״! וכשאמרה לו עוד ״והלא אין איש מאנשי הבית״ ,אמר לה ״את בת חמורים וחמור אינו רואה ,אבל אני מן הרואים ,שנאמד וירא את המקום מרחוק״) ,ילקוט ,רמז קמו( .ומה עמקו דבריהם אלה! כי היה יוסף מן הרואים ,מזרעו של אברהם ,שראה את המקום מרחוק והלך בזריזות לעשות רצון קונו ועמד בנסיון העקידה ,שהיה היסוד למסירות הנפש בישראל; ומכחו של אותו זקן עמד גם הוא הצעיר בנסיון זה ״וינס ויצא החוצה״. ומה נעמה מליצת חכמינו ז״ל על זה ,״קפץ בזכות אבות ,הא מה דאת אמרת ויוצא אותו החוצה״) ,מד׳״ד ,שם( ,״כלומר זכות אבות עמדה לו שנמלט ממנה״, )מת״כ ,שם( .ולמען עודד את רוחו בשעת נסיון קשה זה שיוה לנגד עיני רוחו את תמונת אביו הזקן ,שסבל כל ימיו מעשו ומלבן ,ואף על פי כן עמד בנםיונו ,כעדותו על עצמו ״עם ילבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי״ ,ובזה התחזק גם הוא לעמוד על נפשו ,ובחר במאסר עולם וכבלי ברזל ,מלחטוא לאלקים; ונםיונו זה גדול הוא לאין ערוך! , ו. ומה נפלא להבין על פי האמור את דברי חכמינו ז״ל ,״בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל ,הה״ד הים ראה וינוס ,בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס״) ,מד״ר ש ם ( ; כי הנה כבר אמרו ז״ל על הכתוב ,״ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה״) ,שמות ,י ד -כ ב ( ,״אם בים למה ביבשה ואם ביבשה למה בים? אלא מכאן אתה למד שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמם ואחד כך נעשה להם יבשה״) ,שמ״ר ,פכ״א(; וכן אמרו עוד שם ,״אמר הקב״ה למשה אין להם לישראל אלא ליםע בלבד ,יסיעו רגליהם מן היבשה לים ,ואתה דואה נסים שאעשה להם״ .ולמדים אנו מזה כי קריעת הים באה דק בתור תוצאה ממסידות נפשם של ישראל ,בקפצם לתוך גלי הים הסוער; ואילולא שהראו אז ישראל מסירות נפש שכזו ,והיו כולם עומדים על שפת הים ומחכים עד שיבקע לפניהם ,כי אז לא היה הים נבקע כלל לפניהם ,כי הלא כן יאמר הכתוב ,״כי ת ע ב ו ר במים אתך אני ונהרות לא ישטפוך ,כי ת ל ך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך״) ,ישעיהו ,מ ג -ב ( ,ז .א .כי רק אם תעבור במים ותלך במו אש ,אם תמסור נפשך על שמו יתברך ,רק אז לא ישטפוך המים ולא תבער ו י ש ב קטו בך האש ,אבל אם תעמוד ותחכה עד שיבקעו המים לפניך ,אז לעולם לא יבקעו ,כי רק ע״י מסירת נפש יבוא הנם! ואולם איך זה נהיה כדבר הגדול הזה ,כי יתעודד עם כלו לקפוץ לתוך גלי הים ,ומי עודדם .למסירות נפש נפלאה שכזו? את הדבר הזה חזה מראש הרועה הנאמן ,משה ,ובשעה ״שכל ישראל היו עסוקים בכסף ובזהב, היה הוא עסוק בעצמות יוסף ,שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו״, )שמ״ר ,פ״כ(; ואת העצמות הקדושות ההן העביר משה בארון לפני העם בעמדם אז על שפת הים ,בכדי להעיר ולעורר בלבות בני כל העם מקצה את זכרו של אותו צדיק ,שעמד בנסיון ומסד את נפשו על קדושת השם, ובחר מות מחיים שלא להטמא בטומאת מצרים .והארון הקדוש ההוא פעל את פעולתו הנשגבה ,כי למראהו חדל העם מלקרוא למשה ,״חדל ממנו ונעבדה את מצרים״ ,ובמסירות נפש נפלאה קפצו כולם אחרי נחשון בן עמינדב לתוך גלי הים ,״וכשנכנסו למים עד חוטמם מיד נבקע הים לרגליהם״! והנה כי כן אם נשאל בזכותו של מי נבקע הים ,ומה דאה ויגום? הלא נשיב בצדק ,כי ״בזכותו של יוסף נקרע הים ,בזכות ויעזוב בגדו בידה וינוס״ ,ואת ארונו של יוסף ראה הים וינוס ,כי כה אמר ד׳ ״ינוס מפני הנס מן העבירה״! ויובן לנו בזה מה שנכתב כתוב זה של ״ויקח משה את עצמות יוסף עמו״ כאן ,בפרשת ״ויהי בשלח״ ,אשד לכאורא שלא במקומו הוא כאן ,ואין לו לכתוב זה כל קשר כאן לא למה שלפניו ולא למה שלאחריו ,ולמה לא נכתב למעלה אצל ״ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה״? אלא שהזכירה התורה את הכתוב הזה כאן ,בתור הקדמה ומבוא למעשה קריעת הים ,לאמד לנו כי רק עי״ז שהקדים משה לקחת עמו את עצמות יוסף ,אירע להם לישראל נס זה של קריעת ים סוף! ומני אז נקרע הים לישראל לאחר שקפצו כולם לתוך גליו הסוערים, נשאר זכר הנס ההוא קודש לעמנו ,בתור סמל מסירות הנפש בישראל; ״והקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר קריעת הים ומכת בכורות״) ,ירושלמי, ברכות ,פ״א ,הלכה ו׳( ,כי קריאת שמע היא קבלת מלכות שמים ,לאהוב את ד׳ אלקינו בכל לבבנו ובכל נפשנו ,״אפילו הוא נוטל את נפשך״) ,ברכות ,נד,(. וזהו היסוד למצות מסירות הנפש בישראל; ובכדי להשריש בלבותינו את שורש אמונה זה ,עלינו להזכיר את קריעת הים ,שבאה ע״י מסירות הנפש של ישראל לקפוץ לתוכו! )ומה שצריך להזכיר גם את מכת בכורות ,שהיא לכאורא כלולה בתוך עשר המכות שהוכו המצרים במצרים ,יבואר אצלי בעז״ה במק״א ,לענין הבכורה של עם ישראל ביחס אל כל העמים(. קטז ש ב ת 1מ ן ע ד ז. ופעולת מסירות הנפש ההיא של עם ישדאל כלו בעמדו על שפת הים׳ ניכרת היתד .בעמנו לדורות עולם ,״וקהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם״ ,המה יתנו עידיהן ויצדקו ,כי כח נפלא זה לא חדל בקרבנו; ובכח נפלא זה נוסיף ללכת דרכנו ,״עד כי יבוא שילה ולא יקהת עמים״) ,בראשית ,מ ט -י ( • וכשם שנקרע הים לפני אבותינו בצאתם ממצרים ,בכדי להעבירם בתוכו בחרבה ,ולהביאם אל הארץ אשר נשבע ד׳ לאבותיהם לתת להם ,כץ יעבירנו גם אותנו אלקי ישענו דרך גלי ים צרה הסוערים להפיצנו ,ויביאנו אל המנוחה ואל הנחלה .כי קריעת הים באורח פלא היתד .לאות לבני ישראל גם על גאולתם העתידה ,אשר על זה יאמרו לנו חכמינו ז״ל ,כי ״בזכות ירושלים אני קורע להם את הים״) ,ילקוט ,רמז דלג( ,ולכאורא מה זאת אומרת? הלא ירושלים לא היתד .אז עדיין בעולם ,ואיך זה יתכץ לאמר שבזכותה נקרע הים? ובדוד הדבר שהמלה ״בזכות״ באה כאן במובן ״בשביל״ ,וכונתם ד ל על העתיד ,שבשביל ירושלים העתידה להבנות ״אני קורע להם את הים״ ,כי ירושלים היא סמל גאולתנו העתידה ,שעליה יאמר הכתוב ,״והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים ,והשתחוו ל ד בהר הקודש בירושלים״) ,ישעיהו ,כ ז -י ג ( ,ובירושלים ״נכון יהיה הר בית ד בראש ההרים באחרית הימים ,ואליו ינהרו כל הגוים״) ,שם ,ב-ב( ,וזהו שאנו אומרים תמיד ״לשנה הבאה בירושלים״ .ובאו איפוא חכמינו ד ל לאמר לנו, כי ״בזכות ירושלים״ ,סמל גאולתנו העתידה ,נקרע הים ,להיות לאות לישראל כי יד ד תעשה להם פלא גם בעתיד ,כדבר הכתוב ,״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״) ,מיכה ,ז -ט ו ( ; וזהו שהביאו בילקוט שם לראיה לדרשתם את הכתובים המדברים בגאולתנו העתידה לאמר ,״עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש ,ואומר עורי עורי לבשי עוז זרוע ד׳ ,עורי כימי קדם דורות עולמים ,וגו׳ ,הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה ,השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים״; ובדבריו אלה בא נביא הגאולה לעודד את רוח העם ,כי אותה זרוע ד׳ המחרבת ים והשמה מעמקי ים דרך לעבוד גאולים ,היא תלבש עוז עוד הפעם ״כימי קדם דורות עולמים״ ,ואז ״פדויי ד׳ ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם״) ,ישעיהו ( ,ן , נא מ ק ץ קיז לפרשת מקץ/לחנוכה/ חנוכה. נס ״ברוב השנים חנוכה חל בפרשת מקץ׳ וסימנך וטבוח טבח והכן׳ החי״ת מטבח והתיבה והכן הם אותיות חנוכה״. )שלטי הגבורים להגהות מרדכי פרק במה מדליקין(. א. חג החנוכה חל כידוע בשלשת השבועות של הפרשות ״וישב-מקץ-ויגש״, יש שיתחיל בפרשת וישב ויגמור בפרשת מקץ ,ויש שיתחיל בפרשת מקץ ויגמור בפרשת ויגש ,ואם כה או כה חל הוא תמיד בפרשת מקץ ,כולה או מקצתה; ורמז לזה מצאו בהכתוב ״וטבוח טבח והכן״ שבפרשת מקץ׳ ) מ ג -ט ז ( . אבל איזו שייכות יש בין מה שיסופר בפרשיות אלו על יוסף ומאורעותיו במצרים ובין חג החנוכה ן ומה בא רמז זה ללמדנו 1 והנה בשלשת הפרשיות הללו ,המתחילות בכתוב ״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען״ ,ומסיימות בכתוב ״וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן״ ,תספר לנו התורה על דבר כל מה שעבר על יוסף ,מיום עזבו את בית אביו עד היותו למושל בכל ארץ מצרים ,ועד אשר באו אליו אביו ואחיו מצרימה; וכל אלה המאורעות הנפלאים אחוזים וקשורים זה בזה ,כטבעות של שרשרת אחת ארוכה ,כי לולא שנאוהו אחיו בקנאם בו בגלל כתונת הפסים שעשה לו אביו ,לא הי׳ נמכר על ידם לעבד במצרים; לולא עלילת השוא שבדתה עליו אשת אדוניו ,לא הי׳ ניתן בבית האסורים ולא הי׳ נפגש שמה עם שני סריסי פרעה; לולא פגישתו זו עמהם לא הי׳ נזכר על ידי שר המשקים לפני פרעה ,בתור איש השומע חלום לפתור אותו ולא הי׳ עולה לגדולה ,להיות מושל בכל ארץ מצרים ,ולולא עליתו לגדולה לא היו אביו ואחיו באים אליו מצרימה לשבת בארץ גושן .וכשאנו קוראים בשלשת הפרשיות הללו על דבר מאורעותיו של יוסף ,אנו רואים לעינינו את מפעלות קורא הדורות ,המגיד מראשית אחרית ומסבב את הסבות השונות ,בכדי להוציא לפועל את המטרה שהציב לו בדרכי השגחתו העליוגה .וזהו שאמרו ז״ל ״ראוי הי׳ יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ,אלא שזכותו גרמה לו״) ,שבת ,פט,(: ftV ש ב ת ו מ ו ע ד זאת אומדת שמטרת כל המאורעות הללו היתד .בשבי? ירידתו של יעקב למצרים ,״שהדי על פי גזירת גלות ירד לשם״) ,רש״י ,שם( ,וכל המאורעות הללו של יוסף היו הכנה ומבוא למטרה זו ,שזכותו של יעקב גרמה לכל זה .ולכאורא יפלא מאד ,איזו זכות היתד .בזה ליעקב ,אחרי שעלתה לו בכל כך יסודי הנפש ואבל תמרורים במשך של עשרים ושתים שנה ,שהיו שקולים אולי כנגד הצער של ירידה בשלשלאות של ברזל ״כדרך כל הגולים״? וברור הדבר שכוונו חז״ל לאיזו זכות רוממה אחרת ,מלבד הצער הזמני של הירידה בשלשלאות של ברזל ,ובסורה נא לראות בדברים! והנה גזירת הגלות של יעקב ובניו היתד .גזירה קדומה מברית בין הבתרים ,וגלות ראשונה זו של ישראל במצרים היתד״ ,כמבואר בדברי קדמונינו ,הכנה להגליות הבאות ,ומה רבו הדברים שנאמרו כבד בזה .ומאחר שבאה גלות זו להכין את ישראל לגלותם בעתיד ,בחרה לפיכך ההשגחה העליונה ביוסף לשלחו ראשונה למצרים ,שיהי׳ הוא לאות ולסמל לאחיו ולבניהם אחריהם ,למען ידעו לדורותיהם את המעשה אשר עליהם לעשות בגלותם ,ואת הדרך ילכו בה בשבתם על אדמת נכר ,בכדי לשמור על קיומם בגוים ,שלא יטמעו בהם ח״ו ,וזו היתד .הזכות הגדולה של יעקב ,שבשבילה כדאי הי׳ לו כל אותו הצער הגדול שסבל ,במשך כל אותן השבים שנפרד ממנו בנו אהובו זה! כי הנה יוסף היה היהודי הראשון שירד בגולה ,ופרשת חייו הוא בארץ גלותו צריכה היתד .לשמש ,בתור סמל והוראה לדורות ,לגולי יהודה וירושלים ,איך עליהם לחיות בארצות גלותיהם המה; וכל פרט ופרט מחיי יוסף במצרים ללמד אותנו הרבה בא! ב. אבותינו לפני מתן תודה לא היו מצווים אלא על שבעת המצוות של בני נח ,כשאר עמי תבל ,ולא נבדלו מיתר הגויים אלא במצות המילה, שניתנה לאברהם אבינו ולזרעו אחריו לברית עולם .ואולם מצינו לחז״ל שהיו אבותינו אז שומרים את השבת ,בתור זכר למעשה בראשית .כי היתד ,להם השבת מורשה מימי קדם ,מימי אדם הראשון ,שראה בעיניו את קדושת השבת הראשונה שהביאה מנוחה לעולם ,ועליה אמר ״מזמור שיר ליום השבת״; כי כל אותו המזמור ״אדם הראשון אמרו ונשתכח מדורו עד שבא משה וחדשו על שמו״) ,בר״ר פכ״ב( .ואם כי נשתכחה השבת מדורו של אדם בכלל ,אבל נשארה למשמרת בידי ״יחידים בעולם ,כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר ,עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו ,והוא הודיע ליצחק בנו ויצחק ליעקב ויעקב אבינו למד את בניו כולם ,והי׳ הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב מ ק ץ קיט ובגלוים עליהם״, והם כולם שמרו את השבת בתור זכר למעשה בראשית וחידוש הבריאה. וכשגלו בגי יעקב למצרים שמרו גם שמה את השבת; ואף כשגברה עליהם ידו של פרעה הרשע להעבידם בפרך ,״היו להם מגלות שהיו משתעשעים בהן משבת לשבת ,לאמר שהקב״ה גואלם״) ,שנדר ,פיה( .וכשרצה אותו רשע לבטל מהם את השבת ,בא אליו משה ואמר לו ,״מי שיש לו עבד אם אינו גח יום אחד בשבוע הוא מת ,ואילו עבדיך אם אין אתה מניחם יום אחד בשבוע הם מתים ,אמר לו לך ועשה להם כמו שתאמר ,הלך משה ותיקן להם את השבת לנוח בו״) ,שם ,פ״»( .וכה נשארה השבת למשמרת בידיהם בהיותם במצרים. עוד זאת אנו מוצאים לחכמינו ז״ל ,שהיו אבותינו הראשונים שומרים לפני מתן תורה את מצות השחיטה; ולא לבד שנזהרו מלאכול דק את בשר הבהמות הטהורות ,שסימניהן נמסרו כבר לנח בשעתו ,אלא גם את מצות השחיטה שמרו ,והיו אוכלים רק את בשר הבהמה השחוטה ולא הנחורה, וכששלח יצחק את עשו אל השדה ,לצוד לו ציד ולהביא ,צוהו לאמר ״שא ליך״) ,בראשית ,כ ז , ( -״שחוז מאני זינך שלא תאכילני נבילות וטריפות״, )בריר ,פס״ה( .ודבר זה הי׳ כל כך גלוי וידוע בעולם ,שבני יעקב נזהרים בזה, עד שכשצוה יוסף לאשר על ביתו ,להביא את האנשים ביתה ולהכין לפניהם לאכול ,צוהו לאמר ״וטבוח טבח והכן״ ,ואמרו על זה חכמינו ז״ל ,״שפרע להם בית השחיטה״) ,חולין ,צא ,(.שלא יאמרו בשר הנחירה הוא, ,לפי שבני יעקב שומרי מצוות היו ,שאף על פי שלא ניתנה תורה מקובלים היו מאבותיהם״) ,רש״י ,שם(. )קיצור לשונו הזהב של הרמב״ם בפ״א מעכוים ,לענין אמונת היחוד וחידוש העולם(; נ א כ ג ג. את שתי המצוות היסודיות הללו ,שבת ושחיטה ,ששמרו אבותינו עד שלא ניתנה תורה ,שמר יוסף במצרים בהיותו שמה היהודי היחידי בארץ נכד. ומה גדול ונפלא ערך הנסיון הזה ,כי הנה שמירת השבת בכלל בין גויי ארץ שאינם מכירים בקדושתה היא גםיון גדול וקשה עד מאד וכן מניעת אכילת אותם הדברים הנאכלים על ידי אחרים ,היא נםיון גדול ונפלא ,ביחוד לאותם הנמצאים בגולה בסביבה נכרית ,בין אלה האוכלים את הכל ,כמליצתם ז״ל על הכתוב ״גלתה יהודה מעוני״) ,איכה ,א , ( -״וכי אומות העולם אינם גולים ? אלא מתוך שאוכלים מפתם ושותים מייגם אין גלותם גלות ,אבל ישראל שאין אוכלים מפתם ואין שותים מיינם גלותם גלות״) ,מדיר ,שם( ,כי מגיעת האכילה ביהוד מגדילה לאין ערוך את מרירות הגלות .ויוסף בהיותו לבדו בארץ נכר, יהודי יחידי בין הגויים ,עמד בצדקתו בנםיוגו זה הקשה ,כי ״הוא יוסף ג ש ב ת 1ח ו ע ד הרועה את צאן אביו ,הוא יוסף שהיה עבד במצרים ונעשה מלך ועמד בצדקו״) ,רש״י ,שמות ,א -ה ( ) ,ודבריו מיוסדים על דברי המד״ר שם ,והרואה יראה׳ שנשמטה כאן מדברי רש׳ י אלה המלה ״עבד״( ,זאת אומרת ,שבשני מצביו השונים מן הקצה אל הקצה ,בין כשחי׳ עבד במצרים ובין כשנעשה מלך שמה ,עמד בצדקו והי׳ אותו יוסף כשחי׳ רועה את צאן אביו! ושמירת שני הדברים הללו ,שבת ושחיטה ,מצד יוסף בהיותו במצרים, נאמרה בכתוב זה ,שאמר יוסף לאשר על ביתו ,״וטבוח טבח והכן״ ,כי ״איו והכן אלא שבת ,היך מה דאת אמר והיה ביום הששי והכינו את אשד יביאו, הדא אמרת ששמר יוסף את השבת קודם שלא תנתן״) ,בר״ר ,פ צ ״ ( .וענין השחיטה כלול ,כמבואר למעלה ,בהדברים ״וטבוח טבח״ .וממה שאמר ״כי אתי יאכלו האנשים בצהרים״ ,מוכח שמה שציוה על השחיטה היה בשביל עצמו ,אלא מאחר שאחיו הלא לא ידעו מי הוא ,והיו נמנעים בודאי מלאכול עמו ,שמא בשד נחירה הוא ,לפיכך ציוה להראות להם את בית השחיטה, שידעו שבשר שחיטה הוא .וכתבה התורה זאת לדורות ,להודות לנו דרבי חיים איך לחיות בגויים .כי אם נשים לב לחיי עמנו בגולה ,נראה ונוכח על נקלה ,כי אלה שתי המצוות ,שבת ושחיטה ,הן הן שעמדו ביחוד לעמנו שלא יטמע בגויים בארצות נכר .מניעת אכילת הדברים הטמאים היתד ,לישראל לקיר ברזל ,לחיץ בינם ובין העמים שבקרבם ישבו; וקדושת השבת היתד• לישראל לחומת אש סביב ,שהקיפה את כל בני העם הפזורים והנדחים ,ועשתה אותם לעם אחד ,יחיד ומיוחד בין עמי עולם; כי ניתנה השבת לישראל לבדם, ״להם ולא לאומות העולם״) ,שנדר ,פכ״ה( ,ועין ד׳ בהשגחתו היתד ,צופי׳ על השבת ,שלא יבואו זדים גבולה; וכשבחרו להם גם האומות ,תחת השפעת תודתנו הקדושה ,יום אחד בשבוע לנוח בו ,בחרו להם בהשגחת השי״ת את יום הששי או את יום הראשון ,ולא את יום השביעי ,כי השבת לנו לבדנו היא ,״מתנה טובה מבית גנזיו של הקב״ה שביקש ליתנה לישראל״ )שבת ,י(:׳ ואין לזרים חלק בה; וע״י השבת יוכד האיש הישראלי לאחיו ,כי אות היא בין ד׳ ובינינו ,ואות נאמן בינינו עצמנו! ב ד. ומה נפלא לראות איך תלתה התורה את קדושת ישראל בשתי המצוות הללו ,בשבת ובשחיטה .על השבת הזהירה התורה ואמרה ,״את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ד׳ מקדשכם״) ,שמות ,ל א -י ג ( ,ז .א .שקדושת השבת היא אות על קדושת ישראל ,שכמו שהשבת היא קדושה מיתר ימי השבוע ,כן קודש ישראל לד׳ מיתר גויי עולם .ועל השחיטה ומניעת אכילת הדברים הטמאים הזהירה התורה כמה וכמה פעמים ,ואמרה :״והבדלתם בין מ ק ץ קכא הבהמה הטהורה לטמאה ,וגו /והייתם לי קדושים כי קרוש אני ד׳ ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי״) ,ויקרא ,כ ,כ ה -כ ו ( ; וידוע מה שדרשו חז״ל על זה, ״בין טהורה לטמאה ,אין צריך לאמר בין פרה לחמור ,שהרי נבדלים וניכרים הם׳ אלא בין טהורה לך לטמאה לך ,בין נשחט רובו של סימן לנשחט חציו של סימן״) ,רש״י שם בשם תו״כ( ,ואמרו עוד ז״ל ,״אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו״ ,ודבריהם ברורים ,כי רק עיי ההבדלה בין טהורה לטמאה ומניעת אכילת כל טמא ,אפשר הי׳ לו לישראל לשמור על קיומו בגויים ,בהיותו מובדל מאתם בשולחנו; ולולא זאת כי אז היינו זה כבר לשלל לנבוכדנצר וחבריו ,שהגלו אותנו מעל אדמתנו, כי היינו נטמעים בגויים ומתערבים ביניהם ,כאשר אמנם כן קרה לעמים רבים אחרים ,שגורשו מארצותיהם ע״י כובשי הארצות השונים ,ועד מהרה נאבד זכרם והיו כלא היו .ועם ישראל ידע והכיר זאת ,ובמסירות נפש נפלאה עמד לפיכך בנסיונו הקשה ,ושמר א״ע מלטמא את נפשו באכילת הדברים האסורים; וביחזקאל בשעתו יאמר נא ישראל ,״הנה נפשי לא מטומאה ונבילה וטריפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פיגול״) ,יחזקאל ,ד -י ד ( .והבדלה זו שנבדלנו מיתר העמים בשולחננו ,היא היא שעמדה לנו לחיותנו כיום הזה, והננו חיים וקיימים בתור עם קדוש לאלקינו! ויוסף הצדיק ,היהודי הראשון בגולה ,שמסר נפשו על שמירת השבת וטהרת שולחנו ,בהיותו לבדו בארץ גכרי /הוא היה לסמל ולאות לישראל בגלותם הבאה ,וממנו לקחו לעבוד את ד׳ אלקיהם במסירות נפש נפלאה על ש~ירת התורה ,וביחוד על שמירת שתי אלה ,השבת והשחיטה ,שבהן תלוי קיומנו בעולם ,ובהן תלתה התורה את קדושתנו ,קדושת עולמים! ונקראו ישראל לפיכך בכתוב על שמו של יוסף ,כאמור ״בני יעקב ויוסף סלה״) ,תחלים ,ע ז -ט ז ( ,וידוע מה שאמרו חז״ל על זה ,״וכי יוסף ילד, והלא יעקב ילד? אלא יעקב ילך ויוסף כלכל ,לפיכך נקראו על שמו״, )סנהדרין ,יט ;>:ואולם במדרש נשא) ,סוף פרשה יג( דרשו על הכתוב הנאמר בחנוכת המזבח) ,במדבר ,ז -י ז ( ,״ולזבח השלמים בקר שנים /שהם ״כנגד יעקב ויוסף שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים ,שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה״; וללמדנו באו בזה ,שזכותו של יוסף עמדה להם לישראל להגאל ממצרים ,כי ממנו למדו בפועל ובמעשה לשמור אף בגלותם על תורת יעקב אביהם ,למרות כל הנםיונות הקשים שבדבר ,ובזכות זו גגאלו ממצרים. ונבין בזה מה שהנחנו בתחלה ,שזו היתה זכותו הגדולה של יעקב אבינו ,מה שלפני הגלותו לארץ מצרים בגזירת הגלות הקדומה ,שבשבילה ראוי הי לירד למצרים בשלשלאות של ברזל כדרך כל הגולים ,סיבב המסבב את כל הסבות שירד לפניו יוסף מצרימה ,וימסור שמה את גפשו על שמירת , ש ב ת ו « ו ע ד תודת אבותיו ,בכדי שבזה יהי׳ לאות ולמופת לאחיו ולבניהם אחריהם ,שעומדים היו גם המה לרדת מצרימה ,שימסרו גם הם את נפשותיהם על קדושת תורת אבותיהם ,ועל ידי זה יגאלו מגלותם ,ואין לך זכות יותר גדולה ליעקב מזה, ובשבילה כדאי הי׳ לו לסבול את כל הצער ההוא! זוהי התורה היוצאת לנו מספור מאורעותיו של יוסף ,שבשלשת הפרשיות הנזכרות ,ומעתה נעבור נא אל נס החנוכה ,ונבאר בעז״ה את היחס שבין שני ענינים אלה ,ואת הרמז של ״וטבוח טבח והכן״. ה. והנה ידוע מאמרם ז״ל ,״מאי חנוכה ן כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל ,וכשגברה מלכות בית חשמונאים ונצחום ,בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן ,שהי׳ מונח בחותמו של כהן גדול ,ולא הי׳ בו להדליק אלא יום אחד ,ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים ,לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה״) ,שבת כא.(: ואולם הנה קבעו לנו חכמינו ז״ל תפלת הודאה מיוחדת לחג זה ,לאומרה בתפלת העמידה ובברכת המזון ,ובתפלת ההודאה ההיא לא נזכר מאומה על דבר הנם של פך השמן ,כי אם על ״תשועה גדולה ופורקן״ ,שעשה ד׳ לישראל בימים ההם ,״כשעמדה עליהם מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך׳; כי מסר ד׳ ״גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים״; ועל דבר הנרות שהדליקו בחצרות קדשו ,וקביעות שמונת ימי חנוכה אלה ״להודות ולהלל לשמו הגדול /וברור איפוא הדבר ,כי לא באו חכמינו ז״ל במאמרם ההוא ,לצמצם את כל ענין החנוכה בנס של פך השמן; כי אם להורות לנו דעת ,שאחרי כל התשועה הגדולה ההיא ,שנעשתה לאבותינו במלחמתם עם אויביהם הרבים והגבורים, בא להם בהשגחה מיוחדת נם זה של פך השמן ,כאות ממרום על תכונת נצחוגם הגדול ההוא ועל ערכו לנו. ונתבונן נא בינה בשתי תפלות ההודאה ,שנקבעו לנו לחנוכה ולפורים, שאף שמתחילות הן שתיהן בנתינת תודה ״על הנסים ועל הפורקן״ ,אבל מה שונות הן בתוכנן! בתפלת ״בימי מרדכי ואסתר״ לא ידובר כלל על איזו פעולה מצד היהודים אז להגן על עצמם ,כי אם על זה שהשי״ ת ברחמיו הרבים הפד את עצת המן הרשע והשיב לו גמולו בראשו .וכשהופרה עצתו של אותו רשע היתד .ליהודים ״אורה ושמחה וששון ויקר״ .ואם אמנם תספר לגו המגלה ,כי ״נקהלו היהודים בעריהם לשלוח יד במבקשי רעתם״ ,אבל זה היה רק לאחר שכבר נעשה להם הנם ע״י מרדכי ואסתר ,לאחר שכבר נתלה המן על העץ ומחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים לאבדם בטלה ,כי נתן אז המלך ״ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם׳; ובכן מ ק ץ קכג הלא היה אז בתחלה הנם של ההצלה מגזירת המן ,ורק אחר כך עמדו על נפשם להנקם מאויביהם .ולעומת זאת הנה בתפלת ״בימי מתתיהו בן יוחנן׳/ יסופר לדור על ״הטהורים והצדיקים והעוסקים בתורה׳ /שהשליכו נפשם מנגד לצאת למלחמה נגד אויביהם הרבים והגבורים ,ואף שמעטים היו וחלשים לא נמנעו בכל זאת מלחרף נפשם בעד קדושת תורתם; ואלקי ישראל עמד להם בעת צרתם ,וימסור גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים ,ולעם ישראל נעשתה אז ״תשועה גדולה ופורקן כיום הזה׳ /אבל התשועה הגדולה ההיא נעשתה להם רק לאחר שנמצאו בישראל אותם המעטים והחלשים ,שמסרו נפשם על קדושת שמו יתברך; ואילולא המה שעמדו אז לישראל ,מי יודע מה היתה אחרית דבר אז! ובכן הלא היתה אז מתחילה העמידה על נפשם מצד היהודים ,ואחר כך נעשה להם הנם ,בהיפוך גמור ממה שהי׳ בימי מרדכי ואסתר! וההבדל בין שני המאורעות ההיסטוריים ההם הוא בזה ,כי בימי מרדכי ואסתר היתה הגזירה על עם י ש ר א ל ,״להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים״; ובימי מתתיהו בן יוחנן היתה הגזירה על ת ו ר ת י ש ר א ל להשכיחה מקרב עמנו .והנה יודעים אנו שהשי״ת נקרא בשם ״שומר ישראל״, כאמור ״הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל״) ,תהלים ,ק כ א -ד ( ; ואנו בני ישראל נקראים בשם ״שומרי מצותיו״ ,כאמור ״לאוהבי ולשומרי מצותי״) ,שמות ,כ -ו ( , ואמרו ז״ל על זה ״אלו ישראל שנותנים נפשם על המצות ,ישראל מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי את בני ,על שקריתי בתורה ובו״׳ )מכילתא(; כי את שמירת תורתו ומצוותיה מסר הקב״ה לנו ,ונגד זה לקח הוא על עצמו את שמירת עמנו .ולפיכך כשסכנה נשקפת לנו ח״ו אז הוא יתברך ״שומר את עמו ישראל לעד״ ,ועושה להם נסים אף מבלי כל פעולה מצדם לעמוד על נפשם .אבל כשסכנה נשקפת לתורתנו להשכיחה מאתנו ,אז עלינו ״שומרי מצוותיה״ לעמוד בפרץ ולהגן בחרף נפש עליה ,ורק כשאנו ממלאים את חובתנו זו באמונה ,רק אז יצא גם הוא ממרום לישע לנו! ו. ונבין על פי האמור בזה את מליצת חכמינו ז״ל על הכתוב ,״והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום״ ,וז״ל :״והארץ היתה תוהו זו מלכות בבל ,שנאמר ראיתי את הארץ והנה תוהו) ,ירמיה ,ד -כ ג ( ,ובוהו זו מלכות מדי שנאמר ויבהילו להביא את המן ,וחושך זו מלכות יון ,שהחשיכה את עיניהם של ישראל בגזירותיה ,שהיתה אומרת להם כתבו לכם על קרן השוד שאין לכם חלק באלקי ישראל״ ,עכי׳ל) ,בר-ר פ׳ בי( .וכונת דבריהם אלה ,כי מלכות בבל שהחריבה את ארצנו והגלתה אותנו לבין האומות היא ״תוהו״ ,כי הביאה קכד ש ב ת ו מ 1ע ד עלינו מהפכה ,תוהו ואי־סדרים ,בהפכה עלינו סדרי עולמנו ,ומעם יושב על אדמתו כיתר עמי עולם נעשינו לעם גולה ,שאין לו מנוחה ומרגוע על פני הארץ ,והננו תועים תמיד ״בתוהו לא דרך״; ומדי ,זו מלכות אחשורוש שגזרה גזירה על ישראל בגלותם הראשונה ,״להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים ושללם לבוז״ ,היא ״בוהו״ ,כי הביאה עלינו בוהו־ריקניות ,בשמשה אות ודוגמא לכל צוררינו שבכל דור ודור ,לעשות את חיי ישראל ורכושם הפקר ולהציגם ככלי ריק) ,מהו לשון ריקות ,רש״י שם( .ומה שהביאו ראי׳ לדבריהם מהכתוב ״ויבהילו להביא את המן״ ,שנאמר לאחר שכבר החל אותו רשע לנפול ,הוא לא רק משום שבמלת ״ויבהילו״ כלולה מלת ״מהו״) ,פירוש מתרז״ו( אלא לרמז על זה ,שבשעה שגוזרים על ישראל גזירת ״בוהו״ ,אז הקב״ה, עושה להם נסים ומצילם ,כמו שהי׳ בימי אחשלרוש ,ותחלת ההצלה היתד׳ משעה שהבהילו להביא את המן אל המשתה ,שמשם לא שב עוד אל ביתו ,כי כלתה אליו הרעה מאת המלך ,והוא נתלה על העץ אשר הכין למרדכי! והנה כי כן התוהו ובוהו של בבל ומדי לא יכלו לעשות ח״ו כלה לישראל ,ואף שמאז גלינו מארצנו והננו תועים ״בתוהו״ לא דרך של הגלות, קמים עלינו אויבינו בכל דור ודור לכלותנו ע״י גזירות של ״בוהו׳ שונות, אבל הקב״ה מצילנו מידם .ואולם ״וחשך זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיה״ ,כי גזירת יון היתד .״להשכיחם תורתך״ ,ואין לך חושך יותר נורא לישראל משכחת התורה ,כמו שהשיב רבי לשואליו על שאלתם אותו ,״מאי וחשך? זה ושכח ,אותיות וחשך הם אותיות ושכח ,ומאי על פני תהום? זה המות ,כי אותיות תהום הם אותיות המות״) ,מדרש פליאה ,מובא בספר דמשק אליעזר ,פרשת בראשית ,אות פ׳( ,והדברים נמרצים ,כי מאחר שהתודה היא אוד לישראל ,כאמור ״כי נר מצוד .ותורה אור״) ,משלי ,ו -כ ג ( ,הנה שכחת התודה היא חשך ,וחשך נורא זה עלול להביא עלינו את המות ו להורידנו לתהום הנשיה ,שבו נשקעו עמי קדם רבים כשגלו מארצותיהם ,כי רק ע״י התורה נעשינו לעם הנצח ,וחשך זה של ושכח מביא לידי תהום המות! ז. ומלכות יון הרשעה שעמדה על ישראל להשכיחם את !תורתם ,היא שאפה להביא עליהם את החושך ואת המות ,ולהורידם לתהום הנשי׳ והאבדון .וסכנת הגזירה ההיא גדלה עוד עי״ז ,שנמצאו אז בעמנו ,כמו בדורותינו האחרונים ,בוגדים בעמם ובאלקיהם ,פושעים ומורדים ,ששאפו להיות ככל הגוים ,הם המה המתיונים ששמם נשאר לדראון עולם בדברי ימינו .והבוגדים ההם הסיתו את היונים לגזור על ישראל ,לחלל את השבת ואת קדושת המזבח ,בהעלותם עליו חזיר; כי ידוע ידעו אלה רשעי עולם, מ ק ץ קכה ששתי אלה ,השבת ומניעת אכילת כל דבד טמא ,הם המה יסודות קדושת ישראל ,אשר על ידם נבדלו מיתר עמי ארץ; ועל שני היסודות הללו הרימו את ידם לעקרם מישראל .ומה גדולה היתה אז הסכנה לישראל מבית ומחוץ! ובשעת גזירת החושך ההיא לא היתה כל דרך אחרת איך להנצל ממנה ,בלתי אם להדליק בחורף גפש את אור התורה ,בכדי לגרש על ידו את החושך .ואת הפלא הגדול ההוא הראו החשמונאים הקדושים ,שהיו מעטים וחלשים לעומת חיוגים הרבים והגבורים ,ואף על פי כן לא נמנעו מלעמוד בפרץ במסירות נפש נפלאה ,ועל ידם נעשתה ״תשועה גדולה ופורקן״ לישראל ,וזה הי׳ ענין הנם של חנוכה ,שנשאר לזכר עולם בקרב עמנו! ולמען הראות לדור יבוא את הערך המיוחד של נס זה ,בא להם אז בתור אות ממרום הנס של פך השמן ,שלא הי׳ בו אלא להדליק יום אחד והדליקו ממנו שמונה ימים .כי המנורה שבמקדש שעמדה בדרום מימין ההיכל ,היתה סמל התורה שניתנה לישראל מימינו של הקב׳יה ,כאמור ״כי מימינו אש דת למו״) ,דברים ,ל ג -ב ( ; והשמן שבמנורה ,שמן הזית ,שמלבד תכונתו המיוחדת ״להביא אורה לעולם׳ ,יש בו עוד תכונה נפלאה ,״שאינו יכול להתערב עם שאר המשקים״ ,הוא הנהו סמל התורה ועם ישראל כאחד, ששניהם נקראו על שמו ,כי .,נמשלה התורה לשמן מה השמן הזה אורה לעולם אף דברי תורה אורה לעולם״ ,ונמשלו ישראל לשמן ,״מה השמן הזה אינו יכול להתערב במשקים אחרים ,אף ישראל אינם יכולים להתערב באומות העולם ,שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי״) ,דב׳״ר פ״ז ,ובכ׳על( .והנס של פך השמן היה איפוא לאות על תכונתו המיוחדת של חג הנצחון ההוא, נצחין אור התורה על החושך של השכחתה. ונצחון זה של •החשמונאים אחוז הוא בשרשי הנצחון של יוסף הצדיק, היהודי הראשון בגולה ,שמטר את נפשו על קדושת השם ,ויהי לסמל לכל קדושינו ,גבורי הרוח שבכל הדורות והזמנים .ולא לחנם קבעו איפוא קדמונינו ז״ל ,שיקראו את שלשת הפרשיות הללו ,המספרות לדור את פרשת גדולת מעשיו של יוסף ,בחג החנוכה ,חג נצחון הרוח של מסירות הנפש מצד גבורי ישראל ההם ,בכדי להורות על היחס והקשר שבין שני אלה .וחג החנוכה נרמז בשלשת התיבות ״וטבוח טבח והבן׳ ,שמהם אנו למדים ששמר יוסף במצרים את השבת ואת השחיטה; ורמז זה ללמדנו בא ,כי מסירות נפשם של החשמונאים במלחמתם עם חיוגים ,שגזרו גזירות על ישראל להשכיחם את תורתם ,וגזרו ביחוד על השבת ועל מניעת אכילת כל דבר טמא ,היתה תוצאה ישרה ממסירות גפשו של יוסף בשעתו ,שהורה לאחיו ולבניהם אחריהם לדורות עולם בפועל ובמעשה את תורת מסירות הנפש בישראל, קמ ו מ ו ע ד ש ב ת בשמרו גם בהיותו לבדו בארץ נכר את השבת ואת השחיטה ,כאמור ״וטבוח טבח והכן״! ח. ואחרי כל האמור בזה אני בא להוסיף בעז״ה תבלין בדברים ,ולישב את הקושיא המפורסמת של רבותינו הראשונים ז״ל ,״למה קבעו שמונה ימים׳ דכיון שהשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחד ,נמצא שלא נעשה נם אלא בשבעת הלילות״ ? )בית יוסף לטור אי״ח ,סי׳ עת״ר( ,ומה רבו הדברים שנאמרו כבר בישוב קושיא זו; ואענה אף אני חלקי בזה על פי כל האמור למעלה, בענין ערכו של חג החנוכה בתור חג מסירות הנפש בישראל. ואקדים את דברי חכמינו ז״ל על הכתוב ,תן חלק לשבעה וגם לשמנה״) ,קהלת ,יא( ,ודל :״תן חלק לשבעה אלו ימי השבת ,הא מה דאת אמרת ויהי בשביעית) ,מ׳״א ,י ח -מ ד ( ,יום השבת ,וגם לשמונה אלו שמונת ימי המילה ,דכתיב) ,שם( ,וישם פניו בין ברכיו ,ולמה בין ברכיו ? אלא אמד לפני הקב״ה ,דבש״ע ,אפילו אין ביד בניך אלא זכות שתי מצוות הללו ,שבת ומילה ,כדאי שתרחם עליהם״) ,מד״ר ,שם( .והנה הוציאו ז״ל את הכתובים מפשוטם ,שהרי הדברים ״ויהי בשביעית׳ מוסבים על הפעם השביעית ,ששלח אליהו את נערו להביט אם אין איזו עב עולה ,להביא מטר על פני הארץ, ואיזה רמז מצאו חכמינו ד ל בכתוב זה ליום השבת? והדברים ״וישם פניו בין ברכיו״ מתפרשים בפשוטם ,שהתפלל הנביא אליהו על הגשם בכריעת ברך ובכפיפת קומה ,ולמה העמיסו חכמינו בדברים פשוטים כאלה רמז על מצות המילה? ובכלל אם באו חכמינו לדרוש פסוק זה של ״תן חלק לשבעה וגם לשמנה״ על השבת והמילה ,למה הי׳ להם להביא ממרחק לחמם ,ולהביא דאי׳ לדרשתם מהכתוב הנאמר באליהו לענין אחר לגמרי ,וכי מי זה לא ידע ששבת היא לשבעה ,ומילה לשמנה? ואיך יתפרש לפי דרשתם זו סוף הפסוק ההוא ,״כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ׳? ואולם הנה ידוע שהמספר שבעה קדוש הוא לישראל בקדושה מיוחדת, וכבד אמדו ז״ל על זה ״כל השביעין חביבין לעולם״) ,ויק״ר פכ״ט ,עיי״ש באורך(, וקדושתו נמשכת מקדושת יום השביעי ,שנתברך ונתקדש מאת הבורא ית״ש בקדושת עולמים; ומני אז ירדה קדושה ראשונה זו לעולם ,הנה כל הקדוש לישראל ,בימים ,בחדשים ובשנים ובמועדי ד׳ ,קשור הוא במספר זה של שבעה .ולפי״ז הלא עלינו לשאול ,למה ניתנה מצוד .חביבה זו של המילה, שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתודה ,לשמונה ולא לשבעה? ודרשת חכמינו ז״ל ״שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים״) ,נדה ,לא ,(:ידועה; אבל הנה מצינו עוד מצוד .אחת שניתנה לשמונה ,היא מצות הקדבנות ,כאמור, ׳/ מ ק ץ קכז ״ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד׳) /ויקרא ,כ ב -כ ז ( ,ועל מה זה ולמה באה מצוה זו לשמנה? וכבר השיבו חכמינו ז״ל תשובה אחת על שתיהן) ,במדרש שם ״•( ,ודל :״והיה שבעת ימים תחת אמו ,משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר ,כל אכםנאין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונא תחלה ,כך אמר הקב״ה ,לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת ,שאין שבעה ימים בלא שבת ,ואין מילה בלא שבת ,הה״ד ומיום השמיני והלאה ירצה; א״ר יצחק משפט אדם ומשפט בהמה שוים ,משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו ,ומשפט בהמה ומיום השמיני והלאה ירצה״ ,עכ״ל. פנ ט. והנה כללו חכמינו ד ל את מצות המילה יחד עם מצות הקרבנות ,שעל שתיהן אמר הקב״ה ״לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת״ ,כי מצות המילה היא בכלל הקרבנות ,כמו שאמרו ד ל על הכתוב ״זרע יעבדנו יספר לד׳ לדור״) ,תהלים ,כ ב -ל א ( ,״נאמר במילה עבודה ונאמר בקדבנות עבודה ,מה עבודה האמורה בקדבנות דמים ,אף עבודה האמורה במילה דמים ,למה? זרע יעבדנו ,כיון שאדם מטיף טיפה אחת של דם ,היא חביבה לפני הקב״ה כקרבנות״) ,מדי־ת ,וירא( .וכונת הדברים בקצרה היא ,שענין המילה והקרבנות אחד הוא ,להשריש בישראל את השורש של מסירות הנפש על קדושת שמו יתברך; כי ע״י הטפת דם הברית יחשב לכל אב בישראל ,כאילו הקריב את בנו לקרבן על מזבח ד /וע״י מצוה זו נשרש בנשמתו של כל אדם מישראל, מיום הכנםו בבריתו של א״א ,הכח הנפלא של מסירות הנפש .וכבר ביארתי בעדה במ״א בארוכה את דברי ריב״ל ,שאמר על הכתוב ״כי עליך הורגנו כל היום״) ,תהלים ,מ ד -כ ג ( ,״זו מילה שניתנה לשמונה״) ,גיטין ,גז ,(:שאין כונתו לחלוק על הקודמים לפניו שם ,שדרשו את הכתוב הזה על ארבע מאות הילדים שקפצו לתוך הים ,ועל שבעת בניה של חנה ,שמסרו א״ע להורג על קדושת השם ,אלא שבא לבאר ולהוסיף ,כי הכח הבלתי טבעי הזה של מסירות הנפש בא לקדושי עליון ההם ע י מצות המילה! וכמו כן לענין הקרבנות כבר כתבו המבארים דל ,שעיקר מטרת הקרבת הקרבנות) ,מלבד הטעמים הכמוסים שיש במצוה זו שאין לנו עסק בנסתרות ,ואשר כבר כתב על זה הרמב״ם דל בסוף הלכות מעילה ,שהקרבנות הם בכלל החוקים שאין טעמם ידוע( ,היתה להשריש בנפשו של המקריב את הכח הנפלא של מסירות הנפש .כי יחליט המקריב את קרבנו ,שנכון הוא להקריב גם את עצמו על מזבח ד׳ אם ידרש זאת מידו; ויפה ביאר בדרך זו ,בס׳ אגלי טל ,את דברי המדרש על הכתוב ״וירח ד׳ את ריח הניחוח״) ,בראשית ,ח -כ א ( ,״הריח ריחו של שמד״) ,בר״ר ,פל׳יד(, קנח ש ב ת ו מ ו ע ד כי ריח הניחוח של הקדמות השפיע על ד :רו של שמד' ,לעמוד בנסיונם ולקדש שם שמים במסירות הנפש! ועל שתי אלה ,על המילה ועל הקרבנות ,״אמר הקב״ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת״ ,כי הנה ענין זה של מס״נ על קידוש השם נלמד מהכתוב ,״ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל״ ,ומתוך שנאמר בכתוב זה ״בתוך ב:י ישראל״ ,למרו חז״ל עוד ״שבני ישראל מצווים על קדוש השם ,ואין בני נח מצווים על קדוש השם״) ,י-,ושלמי ,שביעית ,״ ד ,ודב>׳ ונתנה תורה טעם לדבריה באמרה עוד ״אני ד׳ מקדשכם״) ,ויקרא ,כב-לב>׳ זאת אומרת כי דק משום שאנו קדושים לד ,לפיכך נצטווינו על קדוש השם. ומאחר שכבר ידענו שקדושת השבת היא היסוד לקדושת ישראל ,כמו שביארנו למעלה ,יובן לנו מעתה שהמילה והקרבנות ,שהם היסוד של מסירות הנפש בישראל ,נמשכים ממקור קדושת השבת ותלויים בה; וזה שאמר הקב״ה ״לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת ,ואין מילה בלא שבת״; ומטעם זה ניתנו שתי מצוות אלו לשמונה ולא לשבעה ,כדי שתעבור עליהן השבת ,כי אם אין שבת אין קדושה ואין מסירות נפש .וזהו שדרשו חדל את הכתוב תן חלק לשבעה וגם לשמנה על השבת ועל המילה ,וכיוונו בזה לאמד ,שעלינו לתת חלק ולהבין את ערך השבעה והשמונה בישראל ,את ערך השבת והמילה ,הקשורות זו בזו ,שהן הן היסוד לקדושת ישראל ולמסירות נפשו על קדושת ד ! פ י ועוד זאת עלינו לדעת ,כי בקדושתנו מונח גם סוד נצחיותינו ,ועי״ז שנעשינו לעם קדוש נעשינו גם לעם הנצח ,כי קדושה ונצחיות הן שתים שהן אחת ,שהרי הקדושה ממקום קדוש תהלוך ,ממקור הקדושה של חי העולמים שהוא לנצח ,וכל מה שנתקדש בקדושה של מעלה הרי הוא לנצח ,כמאמרם דל ״מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים׳) ,סנהדרין ,צב ,(.וקדושתנו היא שעמדה לנו שלא אבדנו בגויים ויד הגלות לא שלטה בנו! ומאחר שהשבת היא יסוד קדושתנו ,והמילה היא חותם הקדושה בבשרנו ,גושפנקא דמלכא ,לכן בשתי אלה מונח סוד נצחיותנו; וכבר ביארתי בזה בעז״ה את דרשתם דל על הכתוב ״לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים״, )משלי ,ל א -כ א ( ,״לא תירא לביתה מגיהנום ,כי כל ביתה לבוש ש נ י ם ,שבת ומילה״) ,מד״ת ,ח״ש( ,שכונתם ד ל על הגיהנום של האבדון בגויים ,שממנו לא נירא ,הודות לשתי אלה ,השבת והמילה) .במאמרי לח״ש(. ונבין מעתה את ההמשך הכתוב בקהלת ,לפי דרשתם ץ״ל ,שזוהי קריאה לעם ישראל ,לתת חלק לשבעה ולשמנה ,לשבת ולמילה ,ולהבין את מ ק ץ קכט ערכם לקיומנו ובעולם ,כי ״לא תדע מה יהי׳ דעה על הארץ״ ,כי מי יוכל לדעת את הקורות אותנו ,ואין לנו שיור דק בשתי אלה! ומאחר שאין אגו יראים מהגיהנום של האבדון בגויים ,הרי אנו מצפים לישועה ,ותקותגו לפגיגו ,תקות הגאולה ,שאליהו מלאך הברית יבוא ויבשר לנו את בשורת גאולתנו ,כאמור ״הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ד ״) ,מלאכי ,ג -כ ג ( ,ותעודתו זו ,תעודת הבשורה ,תוכל להמלאות על ידו רק הודות לשתי אלה ,השבת והמילה ,כי לולא הן שהיו לנו הרי היינו זה כבד גאבדים בגויים ,ולמי הי׳ הוא אז בא לבשר את גאולתם ו וזהו שהעמיסו חז״ל בדרשתם הנזכרת רמז לשבת ומילה בדברי אליהו ,ושמו בפיו דברים שאמר להקב״ה ,שאפילו אין .ביד ישראל אלא זכות שבת ומילה ,כדאים הם שירחם עליהם ,כי אליהו מבשר הגאולה הוא ידע להעריך את ערך שתי אלה לקיום ישראל! ויוצא לנו מכל האמור שהמספר שמונה הוא סמל מסירות הגפש בישראל, ולפיכך כשבאו חכמיגו ז״ל לקבוע חג זכרון לזכר נצחונם של החשמונאים, שמסרו נפשם במלחמתם עם רבים וגבורים מהם ,קבעו את החג לשמונה ימים, ילא לשבעה ,בכדי להעמידנו בזה על תכוגתו האמיתית של חג זה ,שהוא חג נצחון הרוח של מסירות הנפש מצד הכהנים הקדושים מבית החשמונאים ,אשר ק על ידי זה געשתה אז ״תשועה גדולה לישראל״! , ר ש ב ת ו מ ו ע ד לפרשת רגש. יוסף. צדקת ש מ ו גא החלוש הזה אשר חלמתי ,אמר להם כך יהיו הנביאים נו:יחים אתכם ,שמעו נא את אשר ד׳ *ומר. )בר״ר ,פפ״ד(• א. ״ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו וגוי״ .דברי הכתוב הזה יוכיחו למדי ,כי אמנם הי׳ בדעתו של יוסף להתאפק עוד ,ולהעמיד על דבריו שאמד ליהודה ,״האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהי׳ לי עבד ,ואתם עלו לשלום אל אביכם״; אלא שדברי יהודה על דבר אביהם הזקן ,שכל כך ״נפשו קשורה בנפשו״ של בנו הקטן ,עד כי ״בראותו כי אין הנער ומת״, פעלו על יוסף להרעיש את מיתרי לבו ,עד כי לא יכול להתאפק יותר׳ ״ויתן את קולו בבכי״ .ואולם הלא נשאל בתמהון ,על מה זה ולמה הי׳ חפץ יוסף להתאפק עוד יותר ,ומה היתד .מטרתו בכל מעשיו אלה עם אחיו? הן אם אמנם הי׳ לו יסוד נכון ?הנקם באחיו על כל הרעה אשר עשו לו׳ כי השליכוהו לבור של נחשים ועקרבים ,ואחרי כן לעבד מכרוהו ,אבל במה חטא נגדו אחיו הקטן ,שלא הי׳ במכירתו כלל? ולמה גרם לו כל כך צעד ויסודי נפש נוראים ,בהעלילו עליו עלילת שוא של גניבת הגביע ,אשר כפי שיסופר במדרש הכוהו אחיו בעת שנמצא הגביע באמתחתו ,״והיו עומדים ומחבטים על כתיפיו ,ואומרים לו אי גנבא ברא דגנבתא״) ,מד״ת( ,ולמה עשה לו יוסף כך? ועוד זאת יפלא ,כי הלא ידע יוסף היטב ,שבעכבו את בנימין אצלו ,ואחיו ישובו לביתם והנער איננו אתם ,יגרום זה צער נורא לאביו הזקן ,ואיך זה לא ירא יוסף לנפשו לגרום כל כך צער חנם לאביו ,אשר אהבתו אליו היתד .תקועה עמוק בלבו? ובכלל לפלא היא כל הנהגתו של יוסף עם אחיו .הן אמנם חטאו נגדו אחיו ,אבל בשעה שבאו אליו הלא הי׳ כבר חי באושר ובכבוד כמושל הארץ ,וכבר ראה ונוכח שאם אמנם הם חשבו עליו רעה ,אבל ״האלקים חשבה לטובה״ ,ולמה זה שאף להנקם בם באופן כל כך אכזרי? ואם נאמר שלמרות כל זאת זכר בראותו אותם את 1 1 ג ש קלא כל הרעה אשר גמלוהו ,למה לא נאמר זאת בכתוב ,ולמה נאמר רק ״ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם״? הלא בחלומותיו שחלם להם הי׳ הוא הרודף והם הנרדפים ,וזכירת חלומותיו ההם לא היתה יכולה לשמש לו בתור אמתלא נכונה לשאוף להנקם בם ? ומה שתמוה ביותר הוא מה שדרשו חכמינו ז״ל על הכתוב ״ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוה!״ ,לאמד ,״בשעה שנפלו בידו ויכר יוסף את אחיו ,בשעה שנפל הוא בידם והם לא הכירוהו״, )בר״ר ,והובא ברע״י שם בשנוי לכו ,(•,אבל איך יתאים כל זה עם הנהגתו של יוסף עם אחיו? והיכן היא הכרת האחוה מצדו עליהם כשנפלו בידו ,אחרי שהתבולל עליהם בעלילות שוא של ריגול ושל גגיבת הגביע? עוד זאת יפלא מאד, הלא הכתוב מספר על יוסף ,כי בשמעו את דברי ראובן באמדו אל אחיו «הלא אמרתי לכם אל תחטאו בילד״ ,מיד נכמרו רחמיו ״ויסב מעליהם ויבך׳י /ואם כן מי זה עיכב בידו מלהתודע עליהם אז ,ולמה הוסיף לאמץ את לבו ולהתאכזר עליהם עוד ,באסרו את שמעון לעיניהם בתור ערבון שיביאו את אחיהם הקטן עמהם בשובם אליו עוד? וכבר עמדו על כל זה גדולי המבארים ,וביחוד הרבו לדבר בזה רבותינו האלשיך והאברבנאל ז״ל ,אבל עדיין לא נתבאר הענין כל צרכו, ועדיין יש מקום עוד להתגדר בו .ואענה אף אני חלקי בזה בעדה ואומר, כי הנה זאת הניחו לנו חכמינו דל הנחה קימת ,שהכיר יוסף וידע שחלומותיו הם חלומות של נבואה ,ולפיכך אף שבנקל הי׳ לו להבין ,כי בספרו את חלומותיו לאחיו יוסיפו המה עוד יותר לשנואתו ״על חלומותיו ועל דבריו״ ,ז .א .על עצם החלומות שחלם להם ,כי מאחר ״שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו״׳ )ברכות ,נה ,(:הלא זה לאות כי חשב עליהם מחשבת שלטון ביום ,והרהורי לבו אלה נראו לו בחלום חזיון לילה ,״ועל דבריו״ ,על מה שסיפר להם את חלומותיו למען הרעימם .ואף על פי כן לא נמנע יוסף מלספר לאחיו את חלומותיו ,כי מאחר שידע שהם חלומות של נבואה ,לא יכול לכבוש את נבואתו .וזהו שדרשו ד ל על הכתוב ״שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי״, לאמר ,״אמד להם כך יהיו הנביאים מוכיחים אתכם ,שמעו נא את אשר ד׳ אומר״; ובאו חכמינו ז ל להעמידנו בדבריהם אלה על העיקר הזה ,כי כשם שהנביאים לא יכלו לכבוש את נבואותיהם ,אף שידעו היטב כי צפויים הם לרעה בגללן ,אחרי אשר ״בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל״) ,מיכה ,ד -י ד ( , כמו כן לא יכול גם יוסף לכבוש את נבואת חלומותיו ,מבלי לספר אותן לאחיו ,למרות ידעו מראש כי בזה רק יוסיף שמן על מדורת שנאתם אליו. )ומה נפלא להבין על פי זה ,מה שהביאו במדרש את הכתוב הזה של ״שמעו נא את אשר ד׳ אומר״ ,הנאמר במיכה ,אף כי מוצאים אנו במקומות רבים מאד בדברי הכתוב ,שהשתמשו הנביאים בנבואותיהם בלשון זה של ״שמעו לולב ש ב ת ן מ ן ע ד 9 נא״ ,ולמה הזכירו במדרש דוקא את הכתוב הזה? אלא שבאו חכמינו ז״ להדגיש לנו ,שאותו הנביא עצמו שאמר ״בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל״ ,הוא עצמו לא נמנע בכל זאת מלהוכיח את בני דורו ,ומלהדעים עליהם בקולו לאמר ,״שמעו נא את אשר ד׳ אומר״(. ב. ומאחר שידע יוסף שחלומותיו הם חזיונות של נבואה ,בטוח הי׳ לפיכך שיתקיימו לכל פרטיהם ולא יפול מהם צרור ארצה .ואמנם לא הי׳ יכול יוסף לדעת מראש איך זה יעלה לגדולה על ידי ״אלומות״ ,ולמה זה יבואו אחיי להשתחוות ״לאלומתו״ ,אבל כשעלה לגדולה אחרי שנים רבות של עבדות בבית אדוניו המצרי ,ושל מאסר בבית כלאו ,אשר שם ״ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו״) ,תהלים ,ק ה -י ח ( ,וגדולתו באה .לו על ידי פתרון חלומו של פרעה בדבר שבע שנות השובע והרעב ,אז הלא ראה ונוכח כי נתקיימה המחצית הראשונה של חלומו הראשון ,על דבר ״אלומתו״ ,כי ״קמה וגם נצבה״ ,אחרי אשר על ידי אלומות השדה יצא מבית האסורים למלוך ויהי למושל בכל ארץ מצרים .ואז הבין גם את פתרון המחצית השני׳ של חלומו ההוא ,כי לרגלי הרעב אשר יחזק בכל הארצות ,כעבור שבע שני השבע׳ יהיו אחיו נאלצים לבוא אליו מצרימה לשבור בר ,ואז ישתחוו ״לאלומתו׳׳, זאת אומרת ,שלא אליו בתור יוסף ישתחוו ,שהרי לא ידעו מי הוא ,כי אם לסמל השלטון שבידו ,שבא לו על ידי ״אלומתו״ .וברוב צדקת נפשו שמח יוסף בלבו על זה מאד ,שלא יצטרכו אחיו להשתחוות לו בידעם שהוא יוסף אחיהם׳ אשר בשנאתם אותו הבורה השליכוהו ולעבד מכרוהו ,שזה הי׳ בודאי גורם להם יסודי נפש נוראים ,תחת אשד בהשתחוום לו בתור מושל ,מבלי דעת כלל מי הוא ,הלא לא ירגישו בזה כל עלבון לעצמם .ובשמחתו הגדולה על פתרון חלומו הראשון באופן שכזה ,פתר לעצמו על דרך זו גם את חלומו השני .ואף כי בחלומו השני נאמר ׳״והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי״ ,שזה הי׳ אפשר לפתור שאליו בתור יוסף יבואו להשתחוות׳ )כאשד כן אמנם הי׳ לבסוף ,בבוא אליו אביו וכל ביתו מצרימה ,אחרי ידעם כבר מי הוא ואל מי הם הולכים( ,אבל באשר חפץ יוסף בצדקתו ,שיבואו כולם אליו להשתחוות לו ,מבלי ידעם כלל אל מי הם משתחווים ,בכדי למנוע ולהציל אותם מן הצער הגדול ההוא ,של הכרת עלבונם והשפלתם לפניו׳ לכן בחר לפתור לעצמו גם את חלומו השני ,שהוא רק משנהו של הראשון׳ בהוספת אביו ואחיו הקטן ,וכי כולם ישתחוו לו בטרם .ידעו מי הוא; ואחרי אשר ״כל החלומות הולכים אחר הפה״ ,בטוח הי׳ יוסף בלבו שכן יהי ,ועל זה החליט לחכות בסבלנות .ואת זאת הלא ידע היטב ,כי אין עליו!אלא , ו י ג ש קלג לחכות עד אשר יעברו שבע שנות השבע ,ושבע שנות הרעב תחילינה ,כי אז בהצק להם הרעב הלא בודאי יבואו כולם אליו מצרימה לשבור בר, ומיד כאשר רק ישתחוו אליו וחלומותיו יתקיימו ,אז יתודע אליהם כי הוא יוסף ! ועל פי הנחה זו תתישב לנו התמיהה הגדולה על יוסף ,למה לא מיהר להודיע לאביו הזקן ,אשר אהבתו אליו היתה תקועה בלבו ,מעליתו לגדולה ומכל אשר עמו לטובה? והן אמנם כל ימי היותו עבד בבית אדוניו המצרי, ואחרי כן בהיותו נתון בבית כלאו ,כל אותם הימים אולי לא היתה היכולת בידו לבוא בדברים עם אביו; אבל אחרי אשר נקרא לו דרור ויהי עוד למושל הארץ ,הלא בודאי שהי׳ יכול לשלוח להגיד לאביו ״את כל כבודו במצרים״ ,בכדי להרנין את נפשו הנהלאה ,ולמה זה מגע את הטוב ההוא ממנו? אלא שכל מעשיו היו בחשבון ובדעת ,ובצדקתו התגבר על געגועיו לאביו ,ובחר לחכות עד אשר יתקיימו כל חלומותיו על הדרך האמורה ,שיבואו כולם להשתחוות אליו בטרם ידעו מי הוא ,וכאשר רק יבואו וישתחוו אליו בתור מושל הארץ ,מיד יתודע אליהם! ובכן חכה עד אשר תבואנה שנות הרעב ,שאז צריכים יהיו כ ו ל ם לבוא אליו כאחד .כן חשב יוסף בלבו ,אבל חשב וטעה בזה! כי למרות אשר ״חזק הרעב בכל הארץ״ ,מנע יעקב את עצמו מלרדת מצרימה ,כי קשה הי׳ עליו הדבר ״לעזוב את ארץ אבותיו ששכינתו של הקב״ה שרוי׳ בתוכה ,וללכת אל ארץ טמאה אל תוך ערלים ,שאין יראת שמים ביניהם״, ולפיכך שלח את עשרת בניו מצרימה לשבור בר ולשוב ,והוא נשאר בביתו יחד עם בנימין בנו הקטן שעיכב אצלו ,״כי אמר פן יקראנו אסון בדרך״. ובכן ״וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים ,ויבואו וישתחו לו אפים ארצה״ ,ובזה גתקימה גם המחצית השני׳ של חלומו הראשון. ג. וכראות יוסף את אחיו והנה אביו ואחיו הקטן אינם עמהם ,התחיל לחשוב מחשבות בעצה ,איך להוציא לפועל גם את קיומו של חלומו השני, כי יבואו אליו גם אביו ואחיו הקטן ,מבלי אשר ידעו מי הוא .ותהי זאת העצה היעוצה ממגו ,לשום עליהם עלילות דברים כי מרגלים המה ,ואחרי אשר יהיו בםכגת מאסר עולם ,או אולי גם משפט מות כראוי למרגלים ויודיעו זאת לאביהם הזקן ,אז הלא בודאי יחוש לעזרתם ,וימהר לבוא ולהתגפל לפניו ,בתור מושל הארץ ,ולבקש מאתו רחמים על נפשות בניו הגקיים מפשע, ובירדו מצרימה הלא בודאי יקח גם את בנימין עמו ,כי על מי יעזבנו לבדו בארץ כנען ,ובזה הלא יתקיימו גם דברי חלומו השני ,ואז מיד יתודע אליהם קלד 'ש ב ת ו מ ו ע ד כי הוא יוסף! וכאשר הרבו עליו האחים דברים לנקות את עצמם מפשע׳ ובתוך דבריהם נמלטו מפיהם הדברים ,כי שנים עשר אחים הם ,ן״בני איש אחד בארץ כנען ,והנה הקטן את אביו היום והאחד איננו״ ,אז מצא לי יוסף עילה חדשה ,איך להביא את אביו ואת אחיו הקטן אליו ,באמת אליהם, ״בזאת תבחנו אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה״; ובטוח הי׳ יוסף בלבו ,כי לא יתן אביו את בנימין להלוך עמהם מצרימה ,ובודאי יבוא גם הוא עמו ,ואז יקוים החלום! אבל גם הפעם טעה יוסף בחשבונו ,כי למרות כל אהבתו של יעקב לבנו זה הקטן ,ולמרות כל החרדה אשר חרד לשלומו ,שלא יקראנו אסון בדרך ,לא יכול לפעול בנפשו לעזוב את הארץ ,מהטעם האמור ,ובחר לשלוח את בנימין עם אחיו מצרימה ,ונפשו ברעה התמוגגה בתפלה לאלקים ,כי ״יתן להם רחמים לפני האיש ושלח להם את אחיהם אחר ואת בנימין״ .ובכן נכזבה תוחלת יוסף בפעם השני ! ובראות יוסף את אחיו ובנימין עמהם ,ואביו הזקן איננו אתם ,פחד ודאג לשלומו מאד ,כי לא יכול להבין איך זה פעל אביו בעצמו ,לתת את בנימין ללכת עם אחיו והוא נשאר לבדו בביתו ,ולכן היתד׳ שאלתו הראשונה לאחיו ,״השלום אביכם הזקן אשר אמרתם ,העודנו ח י ״ ובשמעו מאתם כי שלום לאביהם וכי עודנו חי ,התחיל לחשוב שוב מחשבות בעצה איך להביא את אביו אליו ,מבלי להתודע אליו עד בואו; וברוב שרעפיו בקרבו המציא לו עילה חדשה לזה ,והיא לשים עלילות דברים על בנימין ,כי גנב את גביעו ,גביע הכסף אשר ינחש ,ובכן הלא אין כל ערוך למחירו ,ובעלילה זו יחזיק בו לעבד עולם ,כמשפט הימים ההם במצרים׳ לענוש את הגנב בעבדות ,אם המצא תמצא בידו הגניבה .וברור הי הדבר ליוסף ,כי בשוב אחיו לביתם ובנימין איננו עמהם ,אז בודאי יתגבר האב הזקן על כל המעצורים ,ויחוש לעזרת בנו הקטן ,לפדותו מיד אדוניו בעד כל מחיר ,ובזה יתקיים גם החלום השני ,ואז יתודע אליהם .וכשאמר לו יהודה ״הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו״ ,וכונתד היתד׳ בודאי שבהשארם יחד יעלה בידם למצוא עצה איך להנצל כולם משם ,ולשוב כולם אל אביהם ,לא חפץ יוסף לשמוע לזה אליו ,בהבינו את כונתו של יהודה ,אשר על ידה היתד ,מתבטלת מחשבתו הוא ,ולפיכך השיב בשלילה מוחלטת ,״חלילה לי מעשות זאת ,האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהי׳ לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם״! , ז , אז ניגש אליו יהודה ובדברים יורדים חדרי בטן התחיל לתאר לפניי את מצוקת נפש אביהם ,אשר ״נפשו קשורה בנפשו״ של בנו זה הקטן ,״והיד׳ כראותו כי אין הנער ומת״ ,זאת אומרת ,כי עוד בטרם יספיקו לספר לו את אשד קדה לבנו זה: ,ימות משבר לב למראה עיניו ,כי אין בנו הקטן עמהם׳ ו י ג ש קלה ״והורידו ואת שיבתו ביגון שאולה״! הדברים הנמרצים הללו פעלו על יוסף להרעיש את כל מחשבות לבו ,עד כי לא יכול להתאפק עוד ,״ויתן את קולו בבכי ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה״! והנה כי כן חפץ היה יוסף להתאפק עוד יותר ,עד אשר יוציא לפועל את מחשבתו בדבר קיום חלומותיו ,אלא שלא יכול להתאפק עוד ,כי חזקו עליו דברי יהודה על דבר מצוקת אביו הזקן ,ובזה הופרה מחשבת יוסף אשר חשב להביא את אביו אליו ,מבלי אשר ידע כלל אל מי הוא הולך! ועל פי כל האמור יבוארו לנו לנכון בעז״ה את דברי שלשת הכתובים על פגישתו הראשונה של יוסף עם אחיו ,לאמר ,״וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר עליהם וידבר אתם קשות״ ,הכתוב הזה מדבר על ההכרה החיצונית ,שהכיר אותם בטביעת עינו שהם אחיו ,למרות מה שלא דאה אותם .יותר מעשרים שנה ,ולמען לא נטעה לאמר ,שמה שהתנכר אליהם ואף דבר עמם קשות ,הי׳ זה מצד שנאה ושאיפת נקמה ,על זה בא הכתוב השני ,לאמר ,״ויבר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו״ ,וכדרשת חכמינו ז״ל׳ )המובאת ברש״י שם( ,״כשנמסרו בידו הכיר יוסף שהם אחיו וריחם עליהם, והם לא הכירוהו כשנפל בידם לנהוג בו אחוד,״; והכתוב הזד ,מדבר איפוא לא על ההכרה החיצונית בטביעת העין ,כי אם על ההכרה הפנימית ,הכרת הלב ,שהכיר אותם לאחים .ושלא נשאל על זה ,אם כן למה בא עליהם בעלילות דברים לשום אותם למרגלים ,והיכן היא הכרת האחוה והרחמנות מצדו ו על זה בא הכתוב השלישי ,לאמר ,״ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם״ ,וכתוב זה ללמדנו בא ,כי רק זכר החלומות ההם המריץ אותו להתנהג ככה עם אחיו משום ששאף שיתקיימו חלומותיו במלואם לכל פרטיהם .ובזה תצא כנוגה צדקת הצדיק יוסף בכל הנהגתו המוזרה למראית עין עם אחיו! ד. ואחרי כל האמור בזה על פגישתו הראשונה של יוסף עם אחיו ,נעבור נא עתה אל פגישתו עם אביו הזקן .והנה הזכרנו למעלה בקצרה את דבדי חכמינו ד ל על יעקב ,שאף אחר ששמע על יוסף שהוא חי ,״הי׳ מהרהר בלבו ואומר ,אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי ואת ארץ ששכיגתו של הקב״ ה שרוי׳ בתוכה ,ואלך לי אל ארץ טמאה אל תוך ערלים ,שאין יראת שמים ביגיהם ,אמר לו הקב״ה ,יעקב אל תירא ,וגו׳ ,אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה״) ,פדר״א ,פל״ט ,מובא בילקוט ,רמז קנב( .ולמדנו מזה, כי אף אם אמגם התרגש יעקב מאד לשמע הבשורה הטובה ,כי ״עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים״ ,ומרוב התרגשות ועליצות נפש קרא, ש ב ת קלו ו מ ו ע ד ״אלכה ואראנו בטרם אמות״ ,ובקריאה נלהבת זו באו ?ידי בטוי רגשות האב השכול ,שהתאבל ימים רבים על בנו אהובו שנאבד ממנו ומיאן להתנחם עליו ,באמרו כי ארד אל בני אבל שאולה״ ,ולפתע פתאום והנה הוא תי ואין כל פלא איפוא כי נכון האב להתגבר על כל המעצורים ,ולמהר אל בנו חביבו לראותו בעיניו וללחצו אל לבו .אבל כשבא הדבר לידי מעשה, לעזוב את הארץ ולרדת מצרימה ,הי׳ יעקב מתירא לעשות את הצעד הזה, ולא לנפשו הוא הי׳ ירא ,כי הרי ״כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא״) ,יומא ,לח ,(:אלא שהי׳ מתירא לנפשות בניו ובנותיו ובניהם ,שלא תדבק בהם בגלותם בארץ טמאה שאין יראת שמים בה ,טומאת יושבי הארץ ההיא ,״שהיו מעשיהם מקולקלים מכל עממים״) ,תי״כ ,א י ( ; ומיראתו זו לעתידות ביתו ,הי׳ יעקב מונע את עצמו מלרדת מצרימה ,עד שנגלה עליו הקב״ה ואמר לו ,״אל תירא ,אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה״ ,והבטחת ״אנכי״ היא הבטחת הגאולה ,שכך אמרו חז״ל ,״סימן לגאולה הראשונה אנכי אעלך גם עלה ,וסימן לגאולה האחרונה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא״ )שמ״ר ,פ״ג(׳ ועל פי צוויו של הקב״ה והבטחתו ירד יעקב אבינו למצרים! ואולם בטרם רדתו שמה ,נסע ״ישראל וכל אשר לו ויבוא בארה שבע״, ועל נסיעתו זו ישאלו חכמינו ז״ל ,״להיכן הלך״? )כלומד ,מאי טעמא ה ל ו לו לבאר שבע?() ,מת״כ( ,ועל זה ישיבו אמריהם לאמר ,״שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם בבאר שבע ,המד״א ויטע אשל וגו״׳ ,והוסיפו עוד לאמר ,״כתיב והבריח התיכון בתוך הקרשים ,מהיכן מצאו אותו לשעה? אלא מלמד שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אביהם״) ,בד״ר ,פצ״ד( .ומה נפלאים הדברים הללו! ולדרכנו נאמר ,כי כיוונו חכמינו ז״ל להמליץ בזה ,שמאחד שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים., ,כי גר יהיה זרעך וגו׳״ ,וידע אברהם שגלות ראשונה של בניו במצרים היא •דק ההתחלה של הגליות הבאות ,עמד ונטע ארזים בבאר שבע ,מקום שבתו ,וכונתם בזה ,שהעמיד שמה ישיבה להודות בה דרכי ד׳ ,כמאמרם ז״ל על הכתוב ״ואברהם זקן בא בימים״ ,״שזקן ויושב בישיבה הי״׳) ,יומא ,כח ,(:ובשם ״ארזים״ יתוארו גדולי התורה ,כמאמרו הידוע של ד׳ יוסי שאמד ״חמשה ארזים נטעתי בישראל״) ,שבת ,ק י ( ,וללמד את בניו בא אברהם בזה ,למען ידעו לדורותיהם ,כי דק על ידי הרבצת התורה יוכלו להחזיק מעמד בגלויותיהם ,וכשהגיעה השעה ליעקב ובניו לרדת מצרימה׳ הלך יעקב לבאר שבע לקוץ אותם ארזים שנטע אברהם ,ז .א .שלקח יעקב עמו בגלותו את הנהגתו של אברהם ,להעמיד ישיבה ולהורות בה את דרכי ד׳ ,כדדשתם ז״ל על הכתוב ״ואת יהודה שלח לפניו גושנה״ ,ששלח אותו ״להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה״) ,בר״ר ,פצ״ה( .ואמרו לנו חכמינו עוד ,״שאף יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה הי ,וכשהיו ישראל במצרים ׳/ ח ר ח: , ו י ג ש קלז לא פרשה ישיבה מהם ,וכשהיו ישראל במדבר היתה ישיבה עמהם״) ,יומא ,ש ם ( ; ואנו רואים שכל מקום שגלו ישראל גלתה תורה עמהם ,והודות למרכזי התורה החזיק עם ישראל מעמד בגויים למדות אורך הגלות .וכל זה נמשך והולך מאותם ״ארזים״ ,שגטע אברהם בבאר שבע ויעקב לקח אותם מצרימה ,ומהם הוקם המשכן במדבר ,אותו המשכן שהי׳ לסמל לישראל על משכנותיו בכל ארצות גלותו ן וידוע מה שאמרו ז״ל על הבריח התיכון שהי׳ מבריח מן הקצה אל הקצה ,״שבנס הי׳ עומד״) ,שבת ,צח ,(:כי ״הי׳ נותבו ומבריח לשלשת הרוחות יאין לך אומן יכול לעשות כן ובנם הי׳ נכפף מאליו״) ,רש-י שם(; אבל על מה זה נעשה להם נם נפלא זה ,ומה בא ללמדם? ונזכיר נא בזה עוד מה שאמרו ז״ל ,״שהבריח התיכון הי׳ מקלו של יעקב ,המד״א כי במקלי עברתי את הירדן ,והביאו למצרים ומשם הביאו אותו למדבר״) ,מדרש מובא בענף יוסף לפרשת תרומה( .ומה נפלאים הדברים ו והנראה לי לאמר בזה ,כי ענין הבריחים שבמשכן בא ללמדנו על תכונת עמנו וסגולתו המיוחדת; כי הנה במשכן היו שלשה מיני בריחים ,תחתיים ועליונים ובריח התיכון שהי׳ באמצע הקרשים .הבריחים העליונים והתחתונים היו מבריחים רק עד חצי הכותל מזה ומזה ,והבריח התיכון הי׳ מבריח ״מן הקצה אל הקצה״ .והנה ידענו שיסוד קיומו של כל עם מעמי תבל הוא על ארצו ושפתו ,כי רק בזמן שהעם יושב על אדמתו ומדבר בשפתו קיומו בטוח .אבל אם יגלה איזה עם מעל ארצו ובגלותו יחדל מלדבר בשפתו ,וידבר כלשון עם ועם שבקרבם ישב ,אז עד מהרה יתערב בגוים וזכרו יאבד מן העולם; ורק אנו לבדנו נשארנו חיים וקימים בגולה ,למרות פזורנו בגויים ולמרות מה שהננו מדברים בלשונות שונות של העמים שאנו יושבים בקרבם ,וזה לגו לאות כי קיום עם ישראל תלוי בתורתו ,תורת החיים שלנו ,וכל עוד שהננו מחזיקים במעוז התודה הרי קיומגו בטוח ,אף באין ארץ ובאין שפה בגולה ,עד אשר יביאנו ד׳ אל ארצגו! ועל הסגולה המיוחדת ההיא של עמנו בא הבריח התיכון להורות .כי הנה שגי הבריחים ,העליון והתחתון ,המה סמל השפה שבפיו של האדם והארץ שמתחת לרגליו .וכשם שקרשי המשכן ,שהיו ״עצי שיטים עומדים״ ,וכל קרש וקרש הדי הי׳ חטיבה בפני עצמה ,אלא שהבריחים היו מחברים אותם זה לזה ,״והיה המשכן אחד״ ,כמו כן הוא בקיומו של כל עם ועם ,שהדי כל עם הוא רק קיבוץ של אישים בודדים ,של יחידים שכל אחד ואחד מהם הוא עולם בפני עצמו ,עם עניניו הפרטיים הנוגעים רק לו לבדו ,אלא שהארץ המשותפת לכולם והשפה שבפיהם ,שתי אלה מחברות את היחידים ועושות אותם לעס מאוחד .אבל שני הבריחים ההם שבמשכן ,העליון והתחתון ,היו קלח ש ב ת ו מ ו ע ד נתונים בטבעות שעל הקרשים ,מחוצה להם ,ולא בקרשים עצמם ,ולהודות באו כי קשר הבריחים ההם הוא רק קשר חיצוני ואינו של קיימא ,וכן הלא אני רואים בקיומו של כל עם מעמי תבל ,כי כשהוא נפרק ממקומו ונפזר לכל י ן לו להעם רוח ,אז שניןןהבריחים הללו ,הארץ והשפה ,נ י ההוא כל אחיזה עוד בעולם .מה שאין כן הבריח התיכון שהי׳ נתון ב ת י ו ה ק ר ש י ם ע צ מ ם ,והי׳ מבריח את כולם מן הקצה אל הקצה ,״ובנם הי׳ עומד״, הוא הי׳ סמל התורה שבלב האומה ,כאמור ״ ע ם תורתי בלבם״) ,ישעיהו ,נ א -ז > ׳ שהיא מחברת את :כל אישי האומה אף בשעה שהיא פזורה בגויים ,ונותנת להם אחיזה וקיום בעולם ,ואין לך נס גדול מזה ,ועל הנס ההוא בא להורות הנם של הבריח התיכון! ואותו הנס התחיל בישראל מיום שגלה יעקב לראשונה מבית אביי ומקל הנודדים בידו ,כי אז נצב עליו ד׳ והבטיחו לשמור אותו בדרך גלותי ולהשיבו אל הארץ שממנה גלה ,והודות להבטחת ד׳ ההיא שב אל בית אביו במקלו אשר בידו ,ובכל הכבודה אשר לרגלו בהיותו לשני מחנות. ואת אותו מקל הנודדים הוריש לבניו אחריו ,כי סגולה מיוחדת היתד ,למקל ההוא ,והוא נעשה לבריח התיכון של המשכן ,והוא הי׳ מבריח מן הקצה אל הקצה ,ורמזה לנו התורה בזה על העת שנהי׳ פזורים בגויים ,״מקצה הארז ועד קצה הארץ״ ,שאז יהי׳ הבריח ההוא מבריח אותנו ועושה אותנו לחטיבה אחת בעולם! וזה שהסמיכו חכמינו ז״ל את שתי הדרשות הללו זו לזו ,את הדרשה על דבר הארזים ,שהלך יעקב לקוץ בבאר שבע ,והדרשה על דבר הברית התיכון ,כי שתי דרשות אלו לדבר אחד נתכונו ,והן שתים שהן אחת ,ולהודות באו על ערך התורה לקיומו של עמנו בעולם! ש מ ט ם מ מ נ ו ןא ה. ויוסף בהוכחו לדעת עד כמה קשה הדבר לאביו הזקן לעזוב את ארץ אבותיו ,עד כי בחר לשלוח את בנימין הקטן עם אחיו ,והוא נשאר לבדו עזוב מכל בניו ,ובלבד שלא לרדת מצרימה ,הוא הבין לרוחו של אביו וירד לדעתו ,כי ירא הנהו שלא תדבק טומאת מצרים בביתו; ולפיכך שאף להרגיע את דוח אביו הסועדת ולהניח את דעתו .למטרה זו ציוה את אחיו לאמר לאביהם ,״כה אמד בנך יוסף ,שמני אלקים לאדון לכל מצרים ,רדה אלי אל תעמוד וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי וגו׳״ .ובדברים האלה הרגיעי שאין עליו לירא מהשפעת מצרים על בניו ,אחרי אשר בהיותו הוא האדון לכל מצרים ,יושיבם בארץ גושן לבדם ,מבלי שיצטרכו לשבת עם המצרים יחד ,ושם יוכל אביו לסדר את ארחלת חייו על פי דרכי אבותיו ,״ולהתקין ו י ג ש קלט לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו״, ולאות על דבריו :אלה נתן לאחיו ״עגלות׳ /והכתוב מספר כי בשוב האחים אל אביהם ,״וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם״ .וידוע מה שדרשו חכמיגו ז״ל ,שסימן זה מסר יוסף על ידי אחיו לאביו ,״שבפרק עגלה ערופה פירש ממנו״) ,שם( ,ומה רבו הדברים שגאמרו בפירושה של דרשה זו; וביחוד יפלא מה שהוציאו חכמיגו ז״ל מפשוטה את המלה ״עגלות״, שהיא מספר הרבים של המלה ״עגלה״) ,בחטף פתח ובשגי קמצים( ,והחליפוה במלה ״עגלה״) ,בסגול ושוא נח וקמץ אחריו( .ואולם בפירוש ״מתנות כהונה״ במדרש שם) ,פצ~ ( ,הביא גירםא אחרת האומרת ,״שבפרשת עגלות המשכן הי׳ עוסק כשפירש יוסף ממנו ,מה עשה יוסף י נתן להם עגלות כדי שיהא נזכר שבפרשת עגלות פירש ממנו״ .ומה מאירים הדברים לפי גירסא נכונה זו! כי הנה כבר הרביתי לבאר בעז״ה) ,במאמרי לפרשת בהעלתך( ,את ענין העגלות והשורים ,שהביאו נשיאי ישראל בעצת יששכר לחנוכת המזבח ,לשאת על ידם את המשכן במדבר ,כי באו לרמז על משכנות התורה ומרכזיה, שיהיו ישראל נושאים אותם אתם בכל גדודיהם ,ובם יחיו בגויים ויחזיקו מעמד גגד כל הקמים עליהם; ולפיכך נעשה נם נפלא בעגלות ובשורים ההם, ״שניתנה להם הוי׳ שיהיו קיימים לעולם ,ועד עכשיו הם העגלות וחשודים קיימים ,ולא הוממו ולא הזקינו ולא הוטרפו ולא נשברו״) ,במ״ר פי״ב(! וכשהי׳ יעקב לומד תורה עם יוסף בנו ,אשר אותו אהב מכל בניו, ״כי בן זקונים הוא לו״) ,״ארי בר חכים הוא ליה״( ,מסר לו אז את סוד קיומם של בניו לדורות עולם ,זהו סוד ״פרשת עגלות המשכן״ ,כי רק עי״ז שישאו אתם את תורתם בכל מסעיהם יבטיחו את קיומם עדי עד .ואת הסימן הזה מסר יוסף לאחיו ,להזכיר לאביו את ״עגלות המשכן״ ,ובזה אמץ את לבו וחזק את רוחו ,שלא יירא לרדת מצרימה .וכשדברו האחים אל אביהם ״את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם״ ,ובעיני רוחו ראה האב הזקן ״את העגלות״ ,סמל קיומם של בניו בעתיד ,״ותחי רוח יעקב אביהם״; ויקם וירד מצרימה ,״יעקב וכל זרעו אתו״! )בר״ר פצ׳׳ה( ד והגה כי כן גפגשו שוב האב והבן אחרי עשרים ושתים שנות פירוד ואבל ,ומה גהדרה היתה הפגישה ההיא! יוסף גפל על צוארי אביו ויבך, ״אבל יעקב .לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ,ואמרו דבותיגו שהי׳ קורא את שמע״) ,רש״י( .ומה נמרצים הדברים הללו! קריאת שמע היא קבלת מלכות שמים ,להאמין בד׳ אחד ,ולאהבה אותו בכל לב ונפש ,״אפילו הוא נוטל את נפשך ממך״) ,ברכות ,נד ,(.ואת זאת עשה יעקב בפגישתו הראשונה עם יוסף, קנז ש ב ת ו מ ן ע ד כי קיבל על עצמו ועל בניו אחריו לדורות עולם את עול מלכות שמים׳ למען השריש בלבם את האמונה הצרופה באלקי השמים והארץ ,כי הוא ״ד׳ אלקינו ד׳ אחד״! והאגדה מספרת כי בשעה שקרא יעקב לבניו לפני מותו להפרד מאתם לנצח ,קראו בניו אליו כולם יחד ,לאמר ,״שמע ישראל ד׳ אלקינו ד אחד״׳ ״כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד״ ) ,י ,( ,ובזה הרגיעו את דוחו לדעת ,כי אותה קבלת מלכות שמים ,שקבל על עצמו ועל ביתו אחריו בבואו מצרימה ,הכתה שרשים עמוקים בנפשותיהם ,ונחרתה עמוק על לוחות לבותיהם לנצח ,מבלי להמחות עוד מאתם עד עולם! ואותה הקריאה הנלהבה של ״שמע ישראל״ נקבעה אחרי כן בתורתנו׳ בתור מבוא ופתיחה לפרשת ״ואהבת״ ,שהיא פרשת קבלת מלכות שמים; ומני אז נהיתה הקריאה ההיא לסמל מסירות הנפש בישראל ,וכל קדושינו מדור דור נפחו את נפשותיהם הטהורות על מדורות האש ,ותחת ענויי התופת של מעניהם האכזרים ,בקריאת ״שמע ישראל״ על שפתותיהם .והודות לכח הנפלא של מסירות הנפש הצליח עמנו לעבור את כל הדרך הארוכה של גלויותינו׳ וכה נוסיף ללכת לבטח דרכנו ,עד אשר תבוא לנו הבטחת יעקב אבינו לבניו לפני מותו ,היא הבטחת ״אחרית הימים״ ,כדבר ד׳ ביד נביאיו לאמר ״והיה באחרית הימים״! , פסח ם נו״ ו י ח י לפרשת ויחי. נצח ישראל. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה )בראשית ,מ ט -ט י ( . ויט שכמו למבול. וירא מנוחה כי טוב ,דא תורה שבכתב, ואת ה א p כי נעמה דא תורה שבעל פה ,ויט שכמו לסבול, למםבל עולא דאורייתא. )זוהר(. א. מוצאים אנו לחכמינו ז״ל ,שהניחו ליסוד קיים ,״שישראל נקראו ארץ״, )קה״ר ,פ״א( ,ולמדו זאת מהכתוב ״עד גלות הארץ״) ,שופטים ,י ח -ל ( ,שעליו אמרו ״וכי ארץ גולה או מיטלטלת ? אלא אלו ישראל שנקראו ארץ ,שגאמר ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ״ ,ועל דרך זו פרשו שם את הכתוב ״דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת״) ,קהלת ,א -ד ( ,״מלכות נכגםת ומלכות יוצאת וישראל עומד לעולם״; וביאור הדברים הוא ,כי הארץ היא סמל הנצחיות ,שהרי רואים אנו שכל מה ש ע ל פ נ י ה א ד ץ אין לו קיום עולמי, אחרי אשר הכל חולף ועובר ,ואין לך דבר בעולם שלא תחול בו יד הזמן לכלותו ,ולא רק אגשים פרטיים בגי תמותה המה ,כי אם גם עמים שלמים עמים כבירים ועצומים ,חולפים ועוברים מן העולם; ואף אם אלפי שגים יתקיים איזה עם בעולם ,אין זאת אומרת עוד שקיומו בטוח לו לנצח; כי הלא כן גאבדו מן העולם כמה עמים גדולים מעמי קדם ,אשר בימיהם חלשו על גויים והטילו את חתיתם על ארצות רבות ,ולבסוף גאבדו מן העולם, כי היתה בם יד הזמן המבלה כל להכרית את זכרם מן הארץ ,כי כל מה שעל הארץ אין לו קיום עולמי ,ורק הארץ לבדה היא בעצמה קיימת לעולם, ובה לבדה לא תשלוט יד הזמן לבלותה ,אחרי ואשר חוק הוא מאת בורא העולם ,״שהעפר מכלה את הכל והוא קיים לעולם״) ,בר״ר ,פמ״א( ,ולפיכך הארץ היא היא סמל הנצחיות .וכשם שהארץ קיימת לעד ,כן הוא גם קיומו של עם ישראל ,עם הנצח ,״שכל האומות בטלים והם קיימים״ ,וזאת היא הברכה ש ב ת ו מ ו ע ד שנתברך בה אברהם אבינו? ,אמר ,״ושמתי את זרעך כעפר הארץ״, זאת אומרת ,שיהיו בניו קיימים לעד כעפר הארץ ,ואף בשעה שיהיו בניו ״מפוזרים מסוף העולם ועד סופו כעפר הארץ״ ,לא יעברו בכל זאת P העולם ,וזה סימן טוב להם ,שישימו ״כארץ גום וכחוץ לעוברים״ ,שיהיו כארץ הזאת ״המכלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת״ ,כן יהיו גם המה ״מכלים את האומות והם קיימים לעולם״) ,נ״-״ר שם באורך( ,וברכת הנצח הזאת נאמרה מפורשת בתורה ,״למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכו׳ כימי השמים על הארץ״) ,דברים ,י א -כ א ( ,זאת אומרת ,שכימי השמים על הארץ יהיו ימיהם, ועל שם זה נקראו ישראל ״ארץ״ ,על שם נצחיותם בעולם כארץ הזאת שהיא קיימת לעד! )בראשית ,י -ט ז > ׳ ג ומה נפלא להבין ולראות על פי כל האמור ,כי השם ״ארץ״ ביחס לעם ישראל ,בתור הודאה על נצחיותו ,נזכר לראשונה בכתוב שבו בא לראשונה זכר הגלות ,הוא הכתוב שבשופטים הנזכר למעלה ,״עד גלות הארץ״ ,שעליו סמכו חכמינו ז״ל את דרשתם הנזכרת ,שישראל נקראו ארץ ,כי תחת לכתוב ״עד גלות ישראל״ ,נכתב ״עד גלות הארץ״ ,וכתוב זה ללמדנו בא ,כי אף לאחר שיגלה ישראל מעל אדמתו ,ויתהלך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, לא תשלוט בו יד הגלות להעבירו מן העולם ,כאשר שלטה בעמים אחרים שגלו מעל אדמתם ,ויתערבו בגלותם בגויים וזכרם אבד מן העולם ,כי על כן עם הנצח הוא עם ישראל ,וכימי הארץ ימיו להיות קיים לעולם! ובוא נא וראה מה שפרשו בתוספות) ,ברכות ,יז ,(.את דברי התפלה ״ונפשי כעפר לכל תהיה״ ,הנאמרת מאתנו תדיר ,לאמר ,״מה עפר אינו מקבל כליה לעולם ,כן יהי רצון שזרעי לא יכלה לעולם ,כמו שהוא אומר והיה זרעך כעפר הארץ״ .עכ״ל. ב. והנה עדים אנו ״בני גלותא די מן יהוד״) ,דניאל ,ב -כ ה ( ,על קיומה המלא של ברכת הארץ ,היא ברכת הנצח ,שנתברך בה עמנו ,כי הלא למדות כל מה שעבר עלינו מני אז גלינו מארצנו ועד עתה ,זה שנות אלפים כמעט ,עוד חיים וקיימים אנו כיום הזה על אפם ועל חמתם של שונאינו ,הקמים עלינו בכל דוד ודור לכלותנו ,והקב״ה מצילנו מידם! ואולם אם שאול נשאל את עצמנו ,איכה זה נהיה כדבר הגדול הזה׳ ואיך יכולנו להחזיק מעמד בגולה ,ללא ארץ וללא שפה ,מפוזרים ומפורדים על פני כל הארץ ונתונים למשסה? על שאלת עולמים זו הלא רק תשובה אחת יש ,היא התשובה הכלולה בדברי הכתוב ,״ואתם הדבקים בד׳ אלקיכם חיים כולכם היום״) ,דברים ,ד -ד ( ,אשר על זה דרשו חכמינו ז״ל ,לאמר, ו י זז י קמג ״אפילו ביום שכל העולם כולם מתים אתם חיים״) ,סנהדרין ,צ ,(:וכבד נתבאר אצלי בעז״ה במ״א בארוכה ,כי אין כונתם ז״ל לאמר ,שיבוא יום שאז ימותו כל עמי עולם ורק אנחנו נשאר בחיים .דבר שכזה אין להעלות אפילו על הדעת! שהרי כל יעודי נביאינו על ״אחרית :הימים״ המה ,שאז ינהרו כל הגויים אל בית ד׳ ללכת באורחותיו וללמוד מדרכיו ,וכל בני בשד יקראו אז בשמו ,ולא שיאבדו ח״ו מן העולם! אלא שבאו חכמינו ז״ל להעמידנו על עיקר זה ,שאף אם יבואו לנו ח״ו בגלותנו ;ימים רעים כאלה ,אשר כל יתר עמי תבל אילו היו תחתינו להיות נתונים בתנאי חיים שכאלה ,כי אז הלא היו בודאי מתים ועוברים מן העולם ,אחרי אשר חוק ברזל הוא בדברי ימי עולם .כי אין קיום לעם בגולה ,ללא ארץ וללא שפה ,הנה אנו נשאר גם בגולה בחיים ,מפני שדבקים אנו בד׳ אלקינו ,אלקים חיים ,ודביקותנו זו היא שעמדה לגו לחיותגו כיום הזה! והדביקות בד׳ הלא היא רק על ידי דביקותנו בתורתנו ,כדרשת חכמינו ז״ל על הכתוב הזה ,״וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה? אלא כל המהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה״ ,כי ״כל המשתמש באוד תורה אור תורה מחייהו״) ,כתובות ,קיא ;(:ורק על ידי לימוד התורה ושמירת מצוותיה ,ועל ידי הדיבוק באלה המקדישים את עצמם לתורה ,נשאר עמנו בחיים עד העולם ,וכמו שתיקנו לנו חכמינו ז״ל לאמר בברכת התורה, ״אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו״ ,כי דק על ידי תורתנו נעשינו לעם הנצח ,ורק על ידה נתקיימה בנו ברכת הארץ ,ברכת הנצח. ומאחר שכן הלא יבואר לנו ,כי אם נקראו ישראל ״ארץ״ ,על שם נצחיותם, הנה רק מתורתנו ,תורת הנצח ,באה לנו ברכה זו ,וזה שקראו חכמינו ז״ל גם לתורה בשם ״ארץ״ כדברי הזוהר המוצבים בראש דברינו וכדברי חז״ל המובאים במאמרנו להלן ,להורות לנו על נצחיותנו שבאה לנו דק על ידי תורת הנצח של אלקי הנצח ,שניתנה לנו מסיני! ג. ובכדי לבדר לעצמנו כראוי את ענין נצחיות עמנו ,עלינו לעמוד על הנחה עיקרית אחת ,שנתאמתה לנו מדברי ימינו ,כדבר הכתוב ״זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור״) ,דברים ,ל ב -ז ( ,זאת אומרת ,כי זכירת העבר תורה לנו את הדרך להבין את שנות כל הדורות השונים ,״לדעת מה יעשה ישראל״, מה המעשה אשר עליו לעשות ,בכדי להמשיך את ימיו ולהבטיח את קיומו בעולם. ואם נזכור ראשונות ונעמיק חקר בדברי ימי עמנו מאז היותו לגוי, נראה ונוכח על נקלה ,כי אם אמנם עוד בראשית הימים ,בעמדנו לפני הר קמד ש ב ת ו מ ו ע ד סיני ,הגד הוגד לנו מאת ד׳ כי בנו בחד להיות לו לעם סגולה מכל העמים׳ וכי עלינו להיות ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״; וענין זה של בחירת ישדאל נשנה בתורה כמה וכמה פעמים ,וכל נביאינו ,נביאי ד׳ ,היו מדברים תמיד אל העם השכם והערב ,להעמידו על יסוד אמונה זו; אבל בכל ימי הבית הראשון לא בא ישראל עדיין לידי הכרה אמיתית זו ,הכרת ערכו המיוחד בתור עם נבחר ,ותמיד שאף להיות ״ככל הגוים״ ,כי בהיותו עם יושב על אדמתו ,עם החי בתנאי חיים נורמליים ככל יתר העמים שכניו ,לא הדגיש בעצמו דגש נעלה זה של ״בחירה״ ,להבין כי רק בו בחר ד׳ להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה ,והביט על עצמו כעל עם כיתר העמדם שכיניו; וזה הי׳ חטאם בשעה שבאו אל שמואל הנביא ,לשאול ממנו להמליך עליהם מלך ,אשר אף כי בעצם בקשתם לא רק שלא הי׳ בה שום חטא ועון ,כי אם עוד התאימה למצות התורה ״למנות להם מלך״ ,אלא שחטאו בזה שאמרו ״שימה לנו מלך לשפטנו כ כ ל ה ג ו י ם י) :שמואל א ,ח , ( -ועל זה חרה בם אפו של שמואל ,כי לא ככל הגויים בית ישראל .ושאיפה מחפירה זו של ״ככל הגויים״ היתד .מפעפעת כארס של נחש בקרב האומה הישראלית ,והרעילה את נשמתה בכל ימי הבית הראשון .ומה נורא הדבר ,כי מכל מלכי ישראל שמלכו על עשרת השבטים ,מן ירבעם בן נבט ״אשר חטא ואשר החטיא אח ישראל״) ,מ״א ,י ד -ט ז ( ,ועד הושע בן אלה ,האחרון שבמלכי שמרון ,לא הי׳ בהם אף אחד שהלך בדרכי התורה ,וכולם עשו את הרע בעיני ד׳ ויחטיאו את ישראל במעלליהם הרעים ,עד כי ״מאם ד׳ בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד שוסים״) ,שם ,בי .י ז -כ ( ; ואף בין מלכי יהודה שמלכו בירושלים ,אחרי מות דוד ושלמה ,מן דחבעם ועד צדקיהו ,היו רק מעטים שהלכו בדרכי דוד אביהם לשמור את מצות ד׳ ,ומרביתם היו גם הם חוטאים ומחטיאים כמלכי ישראל, ככל אשד יסופר בכתבי הקודש .וכל התוכחות של הנביאים שעמדו אז לישראל ,לא הועילו להטות את העם מדרכו הרעה ,ולעקר מקרבו את השאיפה של ״ככל הגויים״; וכל כך היתד .שאיפה מחפירה זו מושרשת בקרבם׳ עד כי גם אחרי עבוד כמעט אלף שנים ממעמד הד סיני ,בימי יחזקאל בן בוזי הכהן ,היתד .עדיין טענה זו שומה בפיהם ,לאמד ,״נהיה כגויים כמשפחות הארצות״) ,יחזקאל ,כ -ל ב ( ,ותשובת הנביא אליהם בשם ד׳ היתד״ ״והעולה על רוחכם היה לא תהיה״! ה והכרה רוממה זו של דגל תורת ד׳ בעולם ,באה היתד ,פעולתה החיובית של יהודה לידי הכרת ערכם .כי ועשרים ומאה מדינה ,מהודו תעודתם המיוחדת ,להיות לעם סגולה ולנושאי לישראל רק אחרי הגלותם מעל אדמתם; וזאת הגלות הראשוגה ,גלות בבל ,להביא את גולי בהיותם מפוזרים ומפורדים בארצות גלותם ,בשבע ועד כוש ,ובטעמם טעם גלות מרה ,בקום עליהם קמה ו י ח י אדם רשע להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים ,וד׳ ברחמיו הרבים עמד להם בעת צרתם ,להפר את עצתו ולקלקל את מחשבתו ,ושלח להם את עזרתו מקודש באורח פלא על ידי מרדכי ואסתר ,אז דאו וגוכחו בגי העם הגולה, כי עין ד׳ צופיה עליהם לשמרם בדרך גלותם ולהצילם מכף כל אויב; ואז השכילו להבין לדעת כי לא ככל הגויים המה ,כי אם עם מיוחד העומד תחת השגחה מיוחדת בגלל תעודתם המיוחדת ,להיות גוי קדוש לד׳; ״וגדולה היתה הסרת הטבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע גביאות שעמדו לישראל״, )מגילה׳ יי ,(.זאת אומרת ,כי מה שלא פעלו הנביאים והנביאות בנבואותיהם, פעלה הסרת הטבעת של אחשורוש ליתנה ביד ״המן בן המדתא צורר כל היהודים״ ,לעורר את העם מתרדמתו ולהביאו לידי הכרת ערכו המיוחד בתור עם ד׳ .ומאחר שנתקיימה בם ״קללת הארץ״ ,להיות ״מפוזר ומפורד בין העמים״, ולהיות ״דייש לכל״ ,ונתונים למרמס ולמשסה ע״י המן הרשע ,באו ע״י מרדכי ואסתר וע״י הגם הגדול שנעשה להם אז על ידי שני אלה ,האחרון והאחרונה שבגביאים ובגביאות ,לידי הכרת ״ברכת הארץ״ ,להיות כעפר הזה המכלה את הכל והוא קיים לעולם ,כי על כן עם הנצח הגהו ,עם התורה ,״וליהודים היתה אורה -זו תורה״) ,שם ,טז!(: ומה גדול היה בזה ההבדל בין יורדי הגולה ,מיהודה לבבל ,ובין עולי הגולה מבבל ליהודה ,בגוגע למעמדם הרוחני ולהכרת עדך עצמם בתור עם הנצח ,עם התורה 1 ובשוב גולי בבל לארצם ועזרא הסופר בראשם ,היתה כבר דוח אחרת אתם ,רוח טהרה וקדושה ,״כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ד ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט״) ,עזרא - ,י ( ,ועליהם יסופר בכתוב ,כי גאסף ״כל העם כאיש אחד ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספד תודת משה ויקרא בו ואזני כל העם אל ספר התורה ,והלוים מביגים את העם לתורה ,ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא״) ,נחמיה ,ח( ,״ומפורש זה תרגום שמפרש את המקרא״) ,נדרים ,ל ( ,ופירוש המקרא זהו היסוד לתודה שבעל פה .ומגי אז הלכה התורה והתפשטה בישראל ותהי לגחלת העם כלו. והשפעתו של עזרא הסופר היתה כל כך גדולה בישראל ,עד כי עליו נאמר ״ראוי היה עזרא שתגתן תורה על ידו לישראל ,אלמלא קדמו משה״, )סנהדרץ ,כא ,(:כי הוא הנחיל את התורה לישראל מחדש .ואם אמנם לא היו עוד יותר נביאים בישראל בימי הבית השני ,אבל אותה ״הכנסת הגדולה״, שיסד עזרא בימיו והיא התקיימה דורות רבים אחריו ,עד ימות שמעון הצדיק, היא היא שהרביצה את התורה בישראל על ידי הסיסמא שלהם ,״העמידו תלמידים הרבה״ ,ועל ידי שאיפתם הכבירה ללמד את התודה לכל בני העם מקצה ,בכדי שתהיה למורשה לקחלת יעקב כולה! , ז ז : קמו ו מ ו ע ד ש ב ת ד. פעולת אנשי כנסת הגדולה ותלמידיהם הבאים אחריהם על עם ישראל בתקופת הבית השני ,השאירה בעמנו רושם מתמיד לדורות עולם .כי הנה בגלותנו הראשונה ,גלות בבל ,שארכה דק שבעים שנה ,היתה פעולת הגלות לדעה על הגולים ,כי ״לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות בתועבותיהם ,כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקודש בעמי הארצות״) ,עזרא ,ט(; ואף הסרת הטבעת לא הועילה כנראה לבער עד תומה את טומאת ההתבוללות מקרב הגולים ,עד כי הוצרו עזרא לאסוף את ״כל חרד בדברי אלקי ישראל״ ,ולצאת ביד תקיפה נגד המתבוללים ההם ,בכדי להכריחם ״להוציא כל נשים ,מעמי הארץ ,והנולד מהם״ .ונחמיה בן הכליה יספר לדור לאמר ,״ראיתי את היהודים הושיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות, ובניהם חצי מדבר אשדודיות ואינם מכירים לדבר יהודית ,ואדיב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלקים ,אם תתנו בנותיכם לבניהם ואם תשאו מבנותיהם לבניכם ולכם״) ,נחמיה * ,ג ( ; ומלחמה כבידה היתד ,לעזרא ולנחמיה עם הבוגדים ההם ,עד אשד עלתה בידם לבער את הרעה מקרב ישראל ,ולטהר את בית יעקב מטומאת ההתבוללות. ולעומת זאת הנה כשגלו ישראל שנית מעל אדמתם ,וילכו לפני שבי בגלותם השניה ,היא גלות אדום ,שאנו בה זה קרוב לאלפים שנה כמעט ,הנה למרות אודו הגלות הממושכה הזאת ,עמד עם ישראל בנםיון ונשאר בטהרתו, ונגע ההתבוללות לא נראה בינינו עד התקופה האחרונה ,תקופת הריפורמה, שחללה כל קודש בישראל ,והדיחה חלק גדול מעמנו מדדו התורה .עדים המה כל קדושינו מדור דוד ,שמסרו את נפשם על קדושת השם ,עדים נאמנים וקיימים לנצח ,על פעולת התודה בישראל ,לחזק את לבותיהם של הגולים האומללים בחזוק אמונה ,ולאמץ את רוחם של הסובלים ,בכדי שיוכלו לעמוד בנםיונותיהם הקשים ,למען שמו יתבדו ,למען שמירת התורה ומצוותיה ,ולמען טהרת בית ישראל וקדושתו! התודה היתד ,למגדל מאיר ולמקור עונג ונועם לישראל ,להאיר לו באור ד׳ את חשכת חייו בגלותו הממושכה ,ולהנעים לו את מדידות תלאותיו הרבות, שמצאוהו בנדודיו הרבים בארצות נכר; ורק הודות לעמל גדולי התודה שבכל דוד ודוד ,ששקדו ושמרו על הרבצת התודה בישראל ,יכולנו לעבור בין גלי המים הזידונים ובין להבות האש הנוראה של מוקדי התופת ,שהקיפונו מכל צד, מבלי להשטף ומבלי להשרף ,ונתקיים בנו ע״י התודה ושמירת מצוותיה דבר הכתוב :״כי תעבוד במים א ת ו אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלו במו אש ל א תכוה ולהבה לא תבער ב ו ״ ) ,ישעיהו ,מ ג -ב ( .ומה נמלצו דברי הפייטן, ו י ח קמז *ואין לנו שיור רק התורה הזאת״) ,בסליחה לנעילה( ,ופי שנים למליצה נפלאה זו .,כי אמנם אחרי אשר ״העיר הקודש והמחוזות היו לחרפה ולבזות ,וכל מחמדיה טבועות וגנוזות״ ,הלא לא נשאר לנו מכל מחמדינו מימי קדם ״רק התורה הזאת״ .אבל עוד זאת עליגו לדעת ,כי לולא התורה הזאת שעמדה לנו לחיותנו כיום הזה ,לא היה ״לנו שיור״ ,ולא יכולנו להחזיק מעמד בגויים, במצב נורא ומיואש של ״היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות״) ,יומא ,סט,(: ושל ״כבשה אחת העומדת בין שבעים זאבים״) ,מדרש תנחומא ,תולדות(! ואני רגיל להמליץ בזה את דברי בעל ההגדה לפסח ,״והיא שעמדה לאבותינו ולנו״ ,שמלבד הבונה הפשוטה של מלת ״והיא״ ,המוסבת על הבטחת הקב״ה לאברהם אבינו ,שבה מתחיל המאמר הקורם ,״ברוך שומר הבטחתו לישראל״ עוד זאת יתכן לאמר ,שהיא מוסבת על סוף המאמר ההוא ,המסיים בדברי הכתוב ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״) ,בראשית ,ט ו -י ד ( ,״ורכוש גדול - דא אורייתא״) ,מאמר מפורסם ,ולע׳יע לא מצאתי מקורו( ,וכוגת בעל ההגדה היא לאמר לנו ,כי רק ״היא״ ,זאת התורה ,שעמדה לאבותינו ולנו! ה. ואם נוסיף להעמיק חקר בדברי ימינו ,אז נבוא לידי הכרת עוד חזיון פלא ,חזיון אשר בהשקפה ראשונה אין לו כל פשר ,אבל עובדא היסטורית היא ,עובדא שאין להכחישה! כי הנה דברי ימינו יורונו לדעת ,שכל הכתות השונות שעמדו בישראל ,בין בימי הבית השני ובין לאחר חורבן הבית במטרה לנתק את בריתנו עם התורה שבעל פה ,אף שנשארו ,לדבריהם ,נאמנים עם התורה שבכתב ,כל הכתות ההן עברו ובטלו מן העולם ,ולא נשאר כל זכר למו; ולא רק השמרונים ,הם הכותיים ,שלא היו מזרע ישראל כלל, נאבדו מתוך הקהל ,כי אם גם הצדוקים שבימי הבית השני ,והקראים יורשי תורתם המזויפת ,שעמדו בישראל לפני אלף ומאתים שנה לערך ,על ידי ענן בן דוד ,שנחלק על ראש הגולה שבימיו והלך ויסד במה לעצמו ,לכפור בתורה שבעל פה ולהעמיד את כל יהדותם רק על המקרא לבדו) ,אשר על שם זה נקראו קראים( ,גם המה כולם נאבדו מתוך קהל ישראל ויהיו כלא היו .ואמנם נשארו עדיין בימינו אלה שרידים מועטים של הקראים, הנפוצים במקומות שונים ,אבל כל דבר אין להם עוד עם ישראל ,ואין להם כל חלק ונחלה בעמנו ,לא בסבלותינו בהוה ולא בתקוותינו לעתיד ,והם הולכים וכלים מעט מעט מאליהם ,ובעוד דור אחד או שנים לא ישאר כל זכר למו עוד; ונתקיים בהם מה שהמליץ רבינו סעדיה גאון בימיו על ענן ועל שאול בנו ,מיםדי הקראות ,את מליצת הכתוב ״כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה״) ,איוב ,ז -ט ( ,כי כלו כענן וירדו שאול ולא יעלו עוד יותר! קמח ש ב ת ו מ ו ע ד והלא שאול נשאל בתמהון ,על מה זה אבדו כל הכתות ההן מישראל ז הלא גם מחזיקי הכתות ההן מגזע יהודה יצאו כמונו ,והם עצמנו ובשרנו* ומדוע זה נאבדו המה ואנו קיימים? והרי זה מופת חותך ואות קיים שאין להכחישו ,שאין זו רק שאלת הגזע לבדו ,ואך שקר נחלו להם אלה הרוצים לפתור את שאלת קיום עמנו בעולם בתורת שוא של הגזע ,זאת אומרת שגזע ישראל יש לו איזו תכונה מיוחדת ,שאינו נותנת לו להתבולל ולהתערב בגויים ,מבלי אשד יכירנו עוד מקומו בעולם .כי הלא גם הצדוקים והקראים מגזע ישראל יצאו כמונו ,ומדוע נאבדו המה מן העולם ולא הועיל להם גזעם היהודי? אין זאת אלא שקיום עמנו תלוי לא בגזענו אלא בתורתנו ,ולא בתורה שבכתב לבדה ,כי אם בצירופה עם התורה שבעל פה ,שהיא היא נשמת האומה ,וכל אלה שנתקו את בריתם עמה ,נחתך גורלם לעבור מן העולם למרות גזעם היהודי! ואמנם זהו חזיון פלא ,שאין להשיגו בשכל אנושי ,אבל הלא עובדא היסטורית :היא ועל עובדות אין חולקים; וכל .שופט נכוחה מוכרח להודות ,כי קיום עם ישראל בעולם תלוי־ רק בתורתו הכפולה ,כמו שניתנה מסיני ,בכתב ובעל פה גם יחד ,כאמור ״אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי״) ,תהלים ,ס ב -י ב ( ! ו. ומה נפלא איפוא לבאר על פי כל האמור בזה את דברי הזוהר׳ שהצגנו בראש מאמרנו ,המבאר את הכתוב בפרשתנו הנאמר ביששכר ,שהוא מוסב על התורה .דברי הזוהר הללו מתאימים בעקרם לדברי חכמינו ז״ל במדרשיהם על כתוב זה ,שדרשו לאמר :״וירא מנוחה כי טוב זו התורה, שנאמד כי לקח טוב נתתי לכם ,ואת הארץ כי נעמה זו התורה ,שנאמר ארוכה מארץ מדה ,ויט שכמו לסבול עול של תורה״) ,בר״ר פצ״ח ,ובמל״ת על כתוב זה(. כל הדברים הללו מיוסדים על מה שנאמר ביששכר ,שהיו בניו ״יודעי בינה לעתים לדעה מה יעשה ישראל״) ,דה-א ,י ב -ל ב ( ; וכתוב זה נאמר ביששכר ״על שם התורה ,לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים״; ושבט יששכר ״הי׳ מעמיד ראשי סנהדריות ,וכל מי שהי׳ טועה בהלכה היו שואלים אותה לשבט יששכר והם מבארים אותה להם״) ,במד״ר פי״ג( .ומאחר שאהב יששכר כל כך את התורה ״ודבק בלמודה יומם ולילה״) ,זוהר שם( ,לכן יפה נדרש עליו הכתוב שבפרשתנו ,כי ראה ״מנוחה כי טוב״ במנוחת התורה ,״ואת הארץ כי נעמה ,זו התורה״ ,כי היא נעמה לו עלי ארץ יותר מכל מנעמי תבל ,ובאהבתו לתורה לא חשך את עצמו מכל קרבן בעדה ,״ויט שכמו לסבול עול של תורה״! אבל מה זה שחילק הזוהר את הכתוב לשנים ,לדרשו על שתי התורות, קמט ו י ח י וקרא לתורה שבכתב בשם ״מנוחה״ ולתורה שבעל פה בשם ״ארץ״ מה זאת אומרת? הלא כבר נאמר בכתוב ״אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי /ולפי ביאור המפרשים נאמר המקרא הזה על התורה ,לאמר ,כי אם אמנם ״אחת דבר אלקים /אלה הדברים שנאמרו למשה מפי הגבורה ונכתבו בספר התורה, אבל ״שתים זו שמעתי /כי על הדברים שבכתב בא הביאור שבעל פה, וכשניתנה תורה למשה ניתנה לו עם פירושיה ,דבר דבר שבכתב עם פירושו וביאורו בעל פה ,וכך נמסרה התורה ממשה ליהושע ומיהושע לזקנים וכן הלאה ,ושתי התורות הללו הן לנו רק אחת ואין להפריד ביניהן ,וכל ״האומר אין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו״) ,יבמות ,קט ,(:זאת אומרת ,שכל האומר שאין לו אלא תורה אחת ,זו שבכתב ,ואינו מאמין בתורה שבעל פה ,אפילו תורה אין לו ,כי אין אחיזה להאחת בלא השניה) ,ועיין במהר״ץ חיות ליבמות שם(; ואיך זה חלקו איפוא בדרשתם הנזכרת את התורה לשתים ,וקראו לשתי התורות בשמות מיוחדים ,מנוחה וארץ? והנה האמת תורה את דרכה שאין כוונתם ז״ל לשתי תורות מיוחדות, וסוף דבריהם שם יוכיח על תחלתם ,כי הרי סיימו לאמר ,״ויט שכמו לסבול, למסבל עולא דאורייתא״ ,והנה פתחו בשתים וסיימו באחת ,כי התודה היא באמת ״שתים שהן אחת״ .ודרשתם זו תתבאר לנו על פי המדד! י״ט ממדותיו של ר״א בנו של ר ״י הגלילי ,האומרת ״מדבר שנאמר בזה והוא הדין לחבית, כיצד ,אור זרוע לצדיקים ולישרי לב שמחה ,אי אפשר לומר שיש לצדיקים אור בלא שמחה ,ויש לישרים שמחה בלא אור ,אלא אור לצדיקים והוא הדין לישרים ,שמחה לישרים והוא הדין לצדיקים״ .ואמנם מצעו לדנב״י שאמד ״לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה ,צדיקים לאורה וישרים לשמחה״) ,תענית ,טו,. יעיין ברש״י ובתוספ־ת שם ,וכבר עמד על זה בספר נתיבות עולם על ברייתא ז ו ( ; אבל רנב״י לא נחלק אלא על פירושו של ר״א בכתוב זה ולא על עיקר המדה ההיא, שיש לה הוכחות מכתובים אחרים שבמקרא .ולפי מדד .נכונה זו נאמד גם אנו בפירושה של דרשה נפלאה זו ,שכונת הזוהר היא גם כן ,שהמנוחה והטוב הנאמרים בתורה שבכתב מוסבים המה גם על התורה שבעל פה ,וכן גם הארץ והנעימות שגאמרו על התורה שבעל פה משתייכים הם גם לתורה שבכתב ,ושתיהן כאחת הן ״טוב״ ,כי ״אין טוב אלא תורה״) ,אבות ,פ״י .מ-ג(, שתעודתה היא להביא לידי ״מנוחה״ בעולם ,אחרי אשר ״דרכיה דרכי גועם וכל גתיבותיה שלום״) ,משלי ,ג -י ז ( ,וגולת הכותרת של השלום היא המנוחה, ״מגוחת שלום והשקט ובטח״ .ולכשתתפשט מלכות שדי בעולם ,ותודתגו הקדושה תהי לגחלת כל גויי ארץ ,כמאמרם ז״ל :״גתן הקב״ה את התורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות ) /מדרש תנחומא ,דברים( ,אז יקום דבר ד׳ בידי נביאיו ישעיהו ומיכה ,״כי מציון תצא תורה ודבר ד מירושלים״ ,היא , , , , , קנ ש ב ת ו מ ו ע ד , תודת השלום של ״לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה / )ישעיה ,ב ,ומיכה ד( ,ואז נוכל לשבת ״בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות״) ,ישעיהו ,ל ב -י ח ( ,״ולחזות בנועם ד ״) ,תהלים ,כ ז -ד ( ! ואולם אם כי דברי הזוהר הללו נאמרו ,כאמור ,על פי המדד ,של ״מדבר שנאמר בזה והוא הדין לחבית״ ,והשם ״ארץ״ יתיחס על פי מדד ,זו להתורה בכללותה ,בכתב ובע״פ ,שהן שתים שהן אחת; הפליא בכל זאת הזוהר להדגיש בדבריו הקדושים את היחס של השם ״ארץ״ ,בתור סמל הנצחיות ,אל התודה שבע״פ ביהוד ,בכדי להעמידנו על אמת זו ,שעיקר קיומו של עמנו תלוי ,כאמור למעלה ,בתורה שבע״פ ,וכי רק היא היא שנטעה בתוכנו חיי עולם ,להעמידנו ולחיותנו כיום הזה ,בניגוד לכל אותן הכתות שעמדו בישראל ,שהחזיקו בתורה שבכתב לבד והזניחו את התורה שבע״פ, והן עבת ובטלו מן העולם זה כבר ,וכל זכר לא נשאר למו עוד; ורק אנו מחזיקי התלמוד נשארנו חיים וקיימים כיום הזה ,ונתקיים בנו דבר הכתוב, ״המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד״ ) ,ת ה ל י ם ,כ -ט ( ! ״שבט יששכר אהב את התורה יותר מכל השבטים״ ,כי הוא ידע להאריך כראוי את ערכה ביחס לכל עמי תבל בכלל ,וביחוד ביחס לעם ישראל .הוא ידע והכיר כי תעודת התורה להביא לידי ״מנוחה״ בעולם, לאחר ״שיזכו בה כל האומות״ ,ולאחר שיקום ויהי׳ חזון העתיד של נביאינו על ״אחרית הימים״ ,אשר אז ״מציון תצא תורה״ ,תודת השלו׳ של ״לא ישא גוי אל גוי חרב״ .עוד זאת ידע והכיר שבטו של יששכר ,שבניו היו ״יודעי בינה לעתים )הבאות( לדעה מה יעשה ישראל )בעתיד(״ ,כי קיומו הנצחי של עם ישראל תלוי .בתורתו ,וביחוד בתורה שבע״פ ,בתור היסוד היחידי לנצחיות עמנו ,הכלולה בברכת ״הארץ׳ /ובתור המקור היחידי שממנו ישאבו בני העם המפוזר והמפורד ״נעימות״ ,להנעים על ידה את מרירות גלותם ,ולהעיר את חשכת חייהם בארצות נכר! וזהו שדרשו ז״ל את הכתוב הנאמד ביששכר על התורה ,לאמר ,״וירא מנוחה כי טוב זו התורה״ ,וראיה זו היא הבנה ,כדבר הכתוב ״ולבי ראה הרבה חכמה״) ,קהלת ,א -ט ז ( ,שהוא הבין את ״המנוחה והטוב״ ,שעתידה התורה להביא לעולם בכלל .״ואת הארץ כי נעמה זו תורה שבעל פה״ ,כי עוד זאת ידע יששכר להבין את סוד נצחיות עמנו ,הכלולה בברכת ״הארץ״ ,שנתקיימה במלואה רק הודות לתורה שבע״פ ,שנתנה לנו לא רק חיי נצח ,כי אם גם ״נעימות״ החיים; ולפיכך ״ויט שכמו לסבול-למסבל עולא דאורייתא״! , שמות ש מ ו ת -ו א ר א קנג לפרשיותישמות-וארא. ם ו ד הגאולה. הוא אהרן ומשה אשר אמר ד׳ להם הוציאו את בבי ישראל מארץ מצרים על צבאותםז הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים )שמות ,ו(. הוא משה ואהרן. א. דבר ידוע ומפורסם הוא באגדות חכמיגו ז״ל ובמדרשיהם ,שעגין הגאולה הי׳ ידוע לאבותיגו י במצרים ,ומחכים היו בעת צר להם לגואל שיבוא ויגאלם מגלותם; כי הלא כן הודיעו זאת יעקב ויוסף לבגיהם לפני מותם .יעקב אמר לבניו לפני מותו ,״הגה אגכי מת והי׳ אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם״) ,בראשית ,מ ח -כ א ( ; וכן אמר גם יוסף לאחיו לפני מותו ,״אנכי מת ואלקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת וגו׳״) ,שם ,נ -כ ה ( .וזה הי׳ דבר ד׳ אל משה בשלחו אותו להוציא את בני ישראל ממצרים ,לאמד, ״ושמעו לקולך״) ,שלות ,ג -י ( ,״למה ? שמסורת גאולה היא בידם ,שכל גואל שיבוא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא״) ,שמ״ר ,פ״ג( .ואולם הנה מצעו לחכמיגו ז״ל ,שאמרו עוד ״שכך הי׳ מסורת בידם מיעקב ,שיעקב מסד את הסוד ליוסף ויוסף לאחיו ,ואשר בן יעקב מסר את הסוד לםרח בתו, ועדיין היתד .היא קיימת״) ,שם ,פ״ה(; הרי שהי׳ בזה איזה סוד נעלם ,שנמסר דק לצגועים ולא גודע אלא ליחידי סגולה ,וזה סותר למה שאמרו שמסורת גאולה היתה בידם ,ששם הדברים מוסבים בפשטותם על כלל האומה ,על בני ישראל בכלל ,שאליהם נשלח משה לבשר אותם את בשורת הגאולה ,והם כולם האמינו בדבריו ,כדבר הכתוב ״ויאמן ה ע ם וישמעו כי פקד ד׳ את בני ישראל״) ,שמות ,ד -ל א ( ,שעל זה דרשו חכמינו ז״ל ,״יכול לא האמינו עד שראו האותות? לא ,אלא וישמעו כי פקד ד ,על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות״) ,שנדר ,ש ם ( ; הרי שכל העם ידע ממסורת הגאולה ,ולא דק סרח בת אשר !ואיזה יחידים שבדור .ובכדי לישב לעצמנו סתירה גלוי׳ זו, עליגו לאמר שאמנם שתי נמםורות היו אז בידיהם מאבותיהם ,אחת גלוי׳ ח , קנד ש ב ת ו מ ו ע ד שנמסרה מאבות לבנים ,והיתה ידועה ?יכל בני העם מקצה ,ואחת נסתרת שנמסרה מיעקב רק ליוסף וממנו לאחיו ,ואשר מסר אותה לסרח בתו ,וממנה נודע הסוד לאיזה מהזקנים שבדור ,ומסורת זו היתד! באמת רק נחלת יחידים ומרבית העם לא ידעו ממנה .ועלינו להבין בדברים! והנה כבר פירשו המפרשים שענין הפקידה הכפולה ,שהיא היתד ,תעודת ״הגואל של אמת״ ,נכללה בזה שצריכים היו ישראל אז לא רק להגאל מגלותם ולצאת מעבדות לחירות ,כי אם גם להיות לעם סגולה ,לעם אשד בו בחר ד׳ מכל עמי ארץ ,לתת להם תורה ומצוות ,ונתינת התורה לישראל היא היתד ,מטרת וגולת הכותרת של יציאת מצרים ,שעליה נאמר למשה מפי הגבורה לאמר ,״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה״׳ )שמות ,ג -י ב ( .ושונה הי׳ מאד היחס מצד ישראל אל כל אחת משתי הפקידות הללו ,פקידת הגאולה מעבדות לחירות ,ופקידת בחירת ד׳ אותם להיות לו לעם סגולה .כי הנה עד שיצאו ישראל ממצרים היו הם הגוי היחידי אז בתבל ,שהי׳ שונה לרעה מכל יתר עמי תבל ,בהיותם גוי נתון בגולה ללא ארץ ושלטון ,גוי הנושא עליו עול קשה של עבדות תחת ממשלת עם אחר חזק ועצום ממנו שבקרבו ישב .וטבע הדברים מחייב ש&חריתו של עם שכזה היא להכרית ,אחרי אשר אין בכלל כל תקומה בעולם לעם בלא ארץ ,וסופו של עם גולה להתבולל ולהתערב בגויים ,עד כי יחדל להתקיים בתור עם מיוחד ,וזכרו יאבד במשך העת מן הארץ .ואמנם כן יספרו לנו חכמינו ז״ל ״שכשמת יוסף הפרו ישראל ברית מילה ,אמרו נהי׳ כמצרים ׳) ,שנדר ,פ״א>; כי זוהי שאיפה טבעית של כל מיעוט הנתון בתוך עם רב ממנו ,להתבולל בקרבו ולהיות כמותו ,בכדי שלא ירגיש את עצמו תמיד כזר בסביבה נכרית• ואילולא חזקה היתד ,אז בקרב מרביתו של עם ישראל בעת ההיא האמונה בגאולתם ,כי אז היו כולם שואפים להתבולל ולהיות כמצרים; אלא שתקות הגאולה שהיתה מסורת בידם מאבותיהם נפחה בהם רוח אומץ ,לשאת בסבלנות את עולם הקשה ולצפות ולחכות עד בוא יום פקודתם לטובה .ולעומת אלה המתבוללים שהפרו ברית מילה ואמרו ״נהי׳ כמצרים״ ,מצד חוסר אמונתם בגאולתם העתידה ,היו רבים מאד ״שלא שינו את לשונם ולא חילפו את , שמלותיהם ולא ביטלו את המילה״, כי הם האמינו בד׳ ובטחו בישועתו; ובזכות אמונתם זו החזיקו מעמד עד שגגאלו ,ועל זה אמרו חכמינו ז״ל ,״לא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמנה״) ,מכילתא ,בשלח( ,ואת אמונתם ההיא נחלו מאבותיהם ,ומסורת היתד• גידם מיעקב ומיוםף! )פסיקתא זוטרתא ,שמות ,ו -ו , ועיין ש נ ד ר פ״א ובכ״מ(׳ ש מ ו ת -ו א ר א קנה ב. ואולם איך ציירו לעצמם אז בני העם הנענה את פקודתם ? הם ציירו אותה לעצמם רק בתור פקידה פשוטה ,זאת אומרת ,שיבוא להם גואל להוציאם מגלותם ולהשיבם אל ארץ אבותיהם שממנה גלו ,ושמה יחיו חיי חופש ומנוחה על אדמתם ככל יתר עמי ארץ ויהיו ככל ה ג ו י י ם .אבל את זאת לא יכלו אף להעלות על דעתם ,שיתנם ד׳ ״עליון על כל הגויים״ בקחתו אותם ״להיות לו לעם סגולה״) ,דברים ,נו .יח-יט> ,כי זה הלא הי׳ דבר חדש שלא הי׳ לעולמים ,ועל פקידה שכזו לא חכו כלל ולא הי׳ להם מושג ממנה .ובזה יבואר לנו מה שיסופר על ״בני אפרים שמנו לקץ וטעו״ ,ויצאו ממצרים לפני זמנם ,״והרגום אנשי גת״) ,סנהדרין ,צב ; (:כי מאחר שהם חכו רק על גאולתם מעבדות לחרות וחזירתם לארץ אבותיהם ,לפיכך כשטעו במנינם וחשבו שכבר הגיע הקץ ,שאמר הקב״ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ועדיין הגואל לא בא ,קמו ויצאו בעצמם בבטחם בזרוע עוזם ,כי היו ״בני אפרים נושקי רומי קשת״; אבל מלבד מה שטעו בחשבונם טעו עוד בזה ,כי בכל אופן הי׳ להם לחכות עד אשר ״יפקוד אלקים״ אותם ,כדבר יוסף ,ולפיכך ״הפכו ביום קרב״) ,ההלים ,ע ח -ט ( ,וגהרגו במלחמתם עם אנשי גת) ,ועייו שמ״ר פ״כ(. לא כן ציירו לעצמם את גאולתם זקני הדור וסרח בת אשר בראשם. הם ידעו את הסוד על דבר ״הפקידה הכפולה״ ,שנמסר להם בסוד מיעקב אביהם ,פקידת הגאולה מעבדות לחירות ופקידת נתינתם עליון על כל הגויים, להיות ״לממלכת כהנים וגוי קדוש״ ,ולפיכך חכו ״לגואל של אמת״ ,שיבוא ויאמר להם בשם ד׳ ״פקוד פקדתי אתכם״ כפקידה כפולה! והנה כי כן שתי תקוות שונות קיננו אז בקרב מרבית העם מצד האחד ובקרב זקני העם מהצד השני ,ושונה היי לפיכך היחס מצדם אל שליחותו של משה .הראשוגים ראו בו רק את הגואל מעבדות לחירות ,והאחרונים את ״הגואל של אמת״ ,אשר מלבד מה שיוציאם ממצרים ויביאם לארצם לשבת עליה במנוחה ככל יתר גויי ארץ ,עוד ידימם עליון על כל הגויים ,בתתו להם תורה ומצוות מאת ד׳ ,וינחילם את ״הרכוש הגדול״ ,שהבטיח ד׳ לאברהם בברית בין הבתרים ,״דא אורייתא״) ,מאמר מובא בספרים ,ולא אדע לע״ע מקורו(. ועל פי הנחה זו נבין מה שיאמרו חז״ל ,כי ״אף על פי שכתוב כבר שהאמינו ישראל עד שהיו במצרים ,שנאמר ויאמן העם ,חזרו ולא האמינו, שנאמר אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך ,כיון שבאו על הים ודאו גבורתו של הקב״ה וכו׳ מיד ויאמינו בד ,ובזכות האמונה:שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שידה״) ,שמיר ,פכ׳ג(נ; ;וד.דברים 1מבואריםבלדדכנו,ז^כי האמין קנו ש ב ת ו מ ו ע ד העם למשה באמרו אליהם ,״כי פקד ד׳ את בני ישראל וכי ראה את ענים״ < אבל באמרו להם.״עוד בשם ד׳ ,כי אחרי ש י ו צ י א ם ״מתחת סבלות מצרים״ ו י צ י ל אותם ״מעבודתם״ ,ו י ג א ל אותם ,בזרוע נטויה ובשפטים גדולים״׳ י ק ח אותם לו לעם ,הם המה ״ארבע הלשונות של גאולה״ ,המתחילות ביציאה מעבדות לחירות ומסיימות בבחירת ד׳ אותם להיות לו לעם סגולה) ,שמות ,ו ,י -ז ( ׳ בזה לא האמינו לו ,וכדרשתם ז״ל על הכתוב ״ולא שמעו אל משה מקוצר דוח ומעבודה קשה״) ,פסוק ט ,שם( ,לאמר ,״שהי׳ קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה״) ,מכילתא ,בא( ,ז .א .שהי׳ קשה בעיניהם לפרוש ממעשיהם של יתר הגויים ולהיות לעם מיוחד; ועל זה אמר הכתוב ״אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך״) ,תהלים ,ק ו -ז ( ,כי לא השכילו להבין ולדעת את מטרת גאולתם׳ שהיתר ,למען תתם ״עליון על כל הגוים״ ,ולמען עשותם ״לעם קדוש לד״. והיכן האמיגו? ״כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב״ה״ ,כי הלא ״דאתה שפחה על הים מה שלא דאו ישעיהו ויחזקאל״) ,מכילתא ,בשלח( ,וכמליצה חכמינו ז״ל לאמר ,״בוא וראה כמה גדולים יורדי הים ,משה כמה נתחבט והתחנן לפני המקום עד שראה את הדמות ,ועולי הים כאו״א מראה באצבעו ואומר זה אלי ואנוהו״) ,שמ״ר ,שם( ,ובראותם מראות אלקים כאלה מיד ״ויאמינו בד׳״! ג. ועל פי כל האמור בזה נבוא בעז״ה לידי הבנת עוד ענין אחד נפלא בתורה ,והוא מה שאנו מוצאים בכתובים לפעמים את הלשון ״יציאת ארץ מצרים״ ,ולפעמים את הלשון ״יציאת מצרים״; וראה למשל בפרשת שמות, בתחלת דבר ד׳ אל משה ,שאמר לו השי״ת אז ״והוצא את עמי בני ישראל ממצרים״ ) ,ג -י ( ,״בהוציאך את העם ממצרים וגו ״ ) ,ג -י ב ( ; ובפרשת וארא נאמר ״להוציא את בני ישראל מארץ מצרים״ ) ,ו -י ג ( ,״הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים״ ) ,ו -כ ו ( ,״להוציא את בני ישראל ממצרים״ ) ,ו -כ ז ( ,וכן אנו מוצאים שנוי לשון זה עוד בכמה פרשיות שבתורה; ועל מה זה בא השינוי הזה בכתוב ? ואולם הנה ידוע הדבר שהשם ״מצדים״ מוסב לא רק על הארץ ההיא׳ כי אם גם על העם שישב בה ,וכמו שאנו מוצאים בכתוב ״והנה מצרים נוסע אחריהם״) ,שמות ,י ד -י ( ,״כי אשד ראיתם את מצרים היום״) ,שם פסוק יג(, ועוד כהנה רבות בתורה .ונאמד מעתה שהלשון ״יציאת ארץ מצרים״ מוסב על היציאה מהארץ ההיא ,והלשון ״יציאת מצרים״ מוסב על היציאה מקרב העם ]ההוא; וחילוק גדול יש בין שתי יציאות אלו .כי הנה כשאדם יושב באיזו ארץ במשך שנים רבות הוא קולט מעט מעט את דוחה של אותה , ש מ ו ת — ו א ר א קנז הארץ ואת דרכיה ,והוא מתרגל ומסתגל לחיי ומנהגי העם ]היושב ;.עליה; ואז אף אם יעזוב האיש ההוא את הארץ ההיא ויצא ממגה ,יקח עמו בכל זאת את דרכיהם ומגהגיהם של העם שבקרבו ישב עד שיצא משם .וגמצא שאף שיצא האיש מן הארץ ,אבל כל זמן שהוא נמצא עדיין תחת השפעת העם ההוא ואוחז בדרכיהם ומנהגיהם ,הרי זה כאילו לא יצא עוד מקרבם .וכן הלא אירע לאבותינו במצרים ,שאחרי שישבו בה מאות בשנים דבקה בם טומאת הארץ ההלא ,כי התרגלו למעשיהם של יושבי הארץ; ולכן אף לאחר שיצאו משם בנםעם מרעמםם םכותה ,וארץ מצרים נשארה מאחוריהם ,אבל מקרב עם מצרים עדיין לא יצאו ,כל עוד נשאר בם רושם ישיבתם שמה .ולפיכך הזהירה התורה ואמרה ״כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו״, )ייקרא ,י ח -ג ( ,כי הישיבה הארוכה בארץ ההיא גרמה להם לעשות כמעשיהם הרעים של יושביה אף לאחר שעזבו אותה ויצאו ממנה .וזהו שאמרגו כי ״יציאת ארץ מצרים״ כוללת רק את היציאה מן הארץ ההיא ,ויציאה זו נגמרה לאחר שעברו ישראל את גבול הארץ ופניהם מועדות המדברה; אבל ״יציאת מצרים״ כוללת את היציאה מקרב העם ההוא ועזיבת דרכיהם הרעים, ויציאה זו לא נגמרה אז עדיין ,ואליה הגיעו רק בעמדם על שפת הים ובראותם ״את היד הגדולה אשר עשה ד׳ במצרים״ ,שאז האמינו בד׳ ,וישירו את שירתם הנשגבה ,המתחלת ״אשירה לד׳ כי גאה גאה״ וגומרת ״ד׳ ימלך לעולם ועד״! ואחרי אשר עיקר מטרת יציאתם מארץ מצרים היתד• ״הלקיחה״, שיקח ד׳ אותם לו לעם ע״י נתינת התורה להם בחורב ,לכן גקראה גאולתנו הראשונה ההיא בשם ״יציאת מצרים״; וזה הי׳ איפוא תחלת דבר ד׳ במשה לאמר ,״והוצא את עמי בני ישראל ממצרים״ ,והוסיף ד׳ לאמר לו עוד ״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה״ ,כי תכלית היציאה היתה העבודה! )ועל .שנוי הלשון שבכתובים שבפרשת וארא עוד נדבר בעז״ה בהמשך דברינו(. ולזכר שתי היציאות המיוחדות הללו קבעה לנו התורה שני ימי מקראי קודש מיוחדים .כי הנה בנוגע לשבעת ימי הפסח צותה התורה ואמרה ״ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש״) ,שמית ,י ב -ט ז ( ; ולעומת זאת הנה בגוגע לשבעת ימי חג הסוכות אמרה תורה רק ״ביום הראשון מקרא קדש״) ,ויקרא ,כ ג -ל ה ( ,ויתר ששת ימי החג כולם שוים הם ,ימי חולו של מועד) .ומה שאמרה תורה ״ביום השמיגי מקרא קדש״ ,הלא ידוע הדבר ״ששמיני רגל בפגי עצמו הוא״) ,רה׳יש ,ד ,(:ואין המצוות של שבעת הימים, הסוכה וארבעת המינים ,נוהגות בו כלל; ועל תעודת היום ההוא בתור ״חג בפני עצמו״ נדבר בעדה במ״א בארוכה( .והלא השאלה מתעוררת איפוא, למה גשתגו לעגין זה שבעת ימי הפסח משבעת ימי החג? ואולם לפי קנח ש ב ת ו מ ו ע ד דברינו התשובה ברורה ,כי ה?א היום השביעי ?פסח הוא ״יום ?יבשה נהפכו מצולים״ ,הוא היום בו עמדו אבותינו ע? שפת הים? ,אחד שעברו בתוכו בחרבה ,ושרו את שירתם הנשגבה בראותם את ״היד דגדו?ה אשר עשה ד׳ במצרים״; וביום ההוא נגמרה איפוא ״יציאת מצרים״ ,אחרי ״היציאה מאדץ מצרים״ שקדמה לה ביום הראשון ?פסח; וקבעה התורה ?פיכך את שגי הימים האלה ,את הראשון ואת השביעי? ,ימי מקראי קודש? ,זכר שתי היציאות ההן ,״יציאת ארץ מצרים ויציאת מצרים״ ,וכך ״שנו רבותינו ,לפיכך׳ הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת הים ומכת בכורות באמת ויציב״׳ )שנדר ,פכ״ב> ,כי שתי אלה הביאו לידי שתי היציאות האמורות .מכת בכורות הביאה לידי ״יציאת ארץ מצרים״ ,כמסופר בכתוב) ,שנות ,יב ,כ ט ־ ל י ( ,וקריעת הים הביאה לידי ״יציאת מצרים׳׳; ואת שתי היציאות הללו צריך להזכיר לפיכך בברכות קריאת שמע. ואם אמנם ״יציאת מצרים״ היא העיקר ,אבל הלא ״יציאת ארץ מצרים״ היא היתד .הצעד הראשון לגאולתנו ,ובלעדה לא היו אבותינו יכולים להגיע לתעודתם הרוממה ,להיות לעם לד׳; ולפיכך מתחלת גאולתנו מהיום הראשון לפסח ,ועל היום ההוא נאמר בתורה ״למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך״) ,דברים ,ט ז -ג ( ,ויום זה בא להזכירנו ,״כי בעצם היום הזה הוציא ד׳ את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם״) ,שמות ,י ב -נ א ( .אבל בפרשת ״קדש לי כל בכור״ ,הבאה תכופה לפסוק זה ,שהיא מדברת בקדושת הבכורים בישראל ,סמל קדושת ישראל בין יתר עמי תבל ,אשר על שם זה נקרא ישראל מפי הגבורה ״בני בכורי״) ,שם ,ד -כ ב ( ,נזכרה גאולתנו חמש פעמים זו אחר זו בלשון ״יציאת מצרים״ ,אחרי אשר רק על ידה נעשינו לעם קדוש! ויתישב לנו בזה דיוק נפלא באותה פרשה ,מה שנאמר שם ״שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לד״׳) ,שניות ,י ג -ו ( ,אשר לכאורא יפלא מאד מה שלא נזכר באותה פרשה כלל היום הראשון של פסח ,ולדברינו יבואר לנכון ,כי מאחר שאותה פרשה מדברת לא ביציאת ארץ מצרים ,כי אם ביציאת מצרים ,אשר לזכר היציאה ההיא נקבע ,כאמור למעלה ,היום השביעי של פסח לחג מיוחד ,לכן הזכיר הכתוב שם רק את היום ההוא ,שהוא ״חג לד׳״! ד. והנה יאמרו לנו חכמינו ז״ל על הכתוב ,״וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים״) ,שם ,י ג -י ח ( ,כי רק חלק קטן מישראל יצא ממצרים ,״אחד מחמשה״, או ״אחד מחמשים״ ,או ״אחד מחמש מאות״ ,ולדברי רבי נהוראי ״אף לא ו ש מ ו ת - , א ר קנט א , אחד מחמש מאות /ולדברי כולם ״מתו הרבה מישראל במצרים / הם אלה שלא חפצו לצאת משם ,מפני שחסרה להם האמונה בדברי משה ובהצלחת שליחותו ,ובחרו לפיכך להשאר על מקומם ,באמרם ״טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר״) ,שם ,י ד -י ב ( .כי אמנם אמונה חזקה וצרופה דרושה היתה לאלה ,ששמעו לדברי משה וסיכנו את עצמם ללכת אחריו המדברה, המה ונשיהם וטפם ,מבלי הכנה ראוי׳ לכך; כאשר כן אמנם ״אמר משה לפני הקב״ה ,אתה אומר לי והוצא את בני ישראל ממצרים• ,מנין לי לספק במאכל ובמשתה ? כמה חיות יש בהן ,כמה מעוברות יש בהן ,כמה תינוקות יש בהן, כמה מיני מזונות התקנת להם לחיות שבהן ,כמה מיני רכובים התקנת למעוברות, כמה קליות ואגוזים התקנת לתינוקות?״ והקב״ה השיב לו ״מן חררה שהיא יוצאה עמם ממצרים אני מספיק להם שלשים יום״ )שמ״ר ,פ״ג ,ועיין קדושין לח,(. ובני ישראל סמכו על הנם ויצאו ״וגם צדה לא עשו להם״ ,וזה רק מצד חוזק אמונתם בד׳ ובמשה ,והנביא משבחם לפיכך בשם ד׳ ואומר עליהם, ״זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך ,לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה״) ,ירמיה ,ב , ( -כי הי׳ זה אמנם נםיון גדול מצדם ,והם עמדו בו רק מצד אמונתם הצרופה! ואמונה זו נשרשה בלבותיהם על ידי נבואותיו של אהרן ,״שהי מתנבא להם במצרים״) ,שמ״ר ,שם( ,עוד לפני הופעתו של משה, והוא הכין אותם מעט מעט ליציאתם מארץ מצרים .ואמנם לא כל בני העם שמעו אליו ,כאשר כן יאמר לנו הנביא בשם ד׳ לאמד ,״ביום ההוא גשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים וגו /ואמר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו וגו /וימרו בי ולא אבו שמוע וגו ״) ,יחזקאל ,כ ,ו -ח ( ,אבל גמצאו רבים ביגיהם שהושפעו מדברי אהרן ,והם שמעו אחר כך לדברי משה בבואו לדבר אליהם בשם ד׳ ולהוציאם מארץ מצרים! וגבין על פי זה את הכתובים בפרשת ואדא שהזכרתי למעלה; ובטרם גבוא אל ביאורם עליגו לעמוד עוד על דיוק אחד בכתובים ההם ,והוא מה שבפסוק כ״ו נאמר ״הוא אהרן ומשה״ ובפסוק שלאחריו נאמר ״הוא משה ואהרן״; וכבד עמדו חכמינו ז״ל על זה ואמרו ,״בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן ובמקום אחד הוא אומר הוא אהרן ומשה ,מלמד ששניהם שקולים״, )תוספתא סוף כריתות(; ואמנם כדברי חכמינו דל כן הוא בודאי ,אבל למה זה באה הקדמת אהרן למשה דוקא בכתוב זה? ואולם עלינו לעמוד בתחלה על תעודתו המיוחדת של אהרן בענין זה של יציאת מצדים ,ואחר נבוא בעדה אל הביאור .והנה פשטות הכתובים בשתי פרשיותינו אלו מוכיחה לכאורא ,שתעודתו של אהרן היתה להיות ״לפה״ למשה לפני פרעה ,אחרי אשר משה הלא הי׳ ״כבד פה וכבד לשון״ ,וטענתו לפני השי״ת היתה נכונה ,״הן בני ישראל לא שמעו אלי ,ואיך ישמעני פרעה ב , , )מכילתא(״ ש ב ת קם ו נ 1 1ע ד , ואני ערל שפתים /ולפיכך הוצרך לאהרן שיחי׳ לו לפה לפני פרעה .אבל הלא הכתוב אומר מפורש ״ידבר הוא לך אל העם /הרי שתעודתו של אהרן היתד ,לדבר אל העם ,ובשום מקום בתורה לא נמצא אמנם ,שהי אהרן לפה׳ למשה לפני פרעה! והדבר יובן לנו על פי דברי חכמינו ז״ל על הכתוב ״מי שם פה לאדם וגו״ /וז״ל ,״אמר לו) ,הקב״ה למשה( ,אם אין אתה איש דברים אל תחוש, הלא אני בראתי כל פיות שבעולם ,ואני עשיתי אלם למי שחפצתי ,וכר ,ואם אני חפצתי שתהי׳ איש דברים תהי׳ כמו כן ,אלא לעשות בך נם אני חפץ בעת שתדבר » ) /״ ,־ ,נ״ג( .ואת דבריהם אלה ביאר לנכון חד 'מן קדמיא ,הר״ן דל ,בדרשה השלישית משנים עשר דרשותיו ־ ,וקוטב הדברים הוא ,כי תשובת השי״ת למשה היתד״ שמה שהוא כבד פד ,וכבד לשון אין זה דבר שבמקרה, כי אילו חפץ השי״ת שיחי׳ איש דברים הלא יכול הי׳ לעשותו כן ,שהרי ״יכולת ד׳ בחפצו קשורה״ ,ואין דבר נבצר ממנו מלעשותו ,אלא שבכונה מיוחדת עשה את משה ״כבד פה וכבד לשון״ ,מפני שחפץ ״לעשות בו נם״׳ שיראו הכל את הפלא הגדול ההוא ,איך ״שכינה מדברת מתוך גרונו של משה״׳ וזה שאמר הכתוב ״ואנכי אהי׳ עם פיך והוריתיך את אשר תדבר׳ ,אשד על זה המליצו חכמינו ד ל בדרשתם ,״מורה אני דברי לתוך פיך כמו חץ / וכונתם ז״ ל ,כי כמו החץ שאין לו דעה והוא נזרק רק בכחו של המורה אותו ,כן היו דברי משה יוצאים מפיו בכחו של מקום ,ויהי הדבר לבם! ״ועם כל זה בהיות קשה למשה שידבר עם פרעה בהיותו ערל שפתים ,נתן לו השי״ת את אהרן למתורגמן״) ,לשין הר׳ץ ז״ל שם( י ,ונמצא שבענין השליחות אל פרעה הי׳ משה העיקר דוקא כצד היותו כבד פה וכבד לשון ,ואהדן שני לו. ואולם מלבד השליחות אל פרעה שיתן לישראל לצאת מארצו ,עוד דרושה היתד ,שליחות מיוחדת לישראל ,לעוררם שישליכו את גלולי מצרים. ויסכימו לצאת משם ,ולזה הי׳ צורך באיש דברים דוקא ,״להיותו צריך לדבר תמיד ,עד שהוא נקרא נביא מצד דבורו ,כי נביא הוא מלשון ניב שפתים) /שם(; וכבר ידענו ״שהי אהרן מתנבא להם במצרים״ ,לפני בואו של משה, וזהו שטען משה לפני השי ית ״שלח נא ביד אשד תשלח״ ,לאמר ,״ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא אהרן״) ,רש״י(; כי הנה חשב משה שהשי״ת שולח אותו לא דק אל פרעה כי אם גם אל ישראל ,ועל זה טען שלשליחות זו מסוגל אהרן יותר ממנו ,ועל טענתו זו השיב לו השי״ת ,״ידעתי כי דבר ידבר הוא וגו /ודבר הוא לך אל העם״! ולענין שליחות זו אל בני ישראל הי׳ אהרן אמנם קודם למשה! וזהו שאמר הכתוב ״הוא אהרן ומשה אשר אמד ד להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים /ובפסוק זה המדבר , , , , , , ש נז ו ת - ו א ר א קסא בשליחותם אל ישראל הקדים הכתוב אהרן למשה; והוסיף הכתוב לאמר עוד ״הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרן״ ,ובפסוק זה המדבר בשליחותם אל פרעה הקדים את משה לאהרן. ונבין מעתה מה שבכתוב הראשון נאמר ״מארץ מצרים״ ,ובכתוב השני נאמר ״ממצרים״ כי בכתוב הראשון ידובר בעיקר על שליחותו של אהרן לישראל ,לעוררם שיסכימו לעזוב את מקומם ולצאת ״מארץ מצרים״; אבל בכתוב השני ידובר בעיקר על שליחותו של משה אל פרעה ,ומאחר שעיקר שליחותו של משה ותעודתה היתה העבודה לאלקים ״על ההד הזה״ ,לכן רמזה לנו התורה זאת ,באמרה בכתוב הזה בלשון ״להוציא את בני ישראל ממצרים״! ובכתוב שלמעלה ) ,ו -י ג ( ,המדבר על שליחותם המשותפת של משה ואהרן ״אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים״ ,מבלי לסמן את תעודתו של כל אחד מהם ביחוד ,שם השתמש הכתוב בלשון ״להוציא את בני ישראל מארץ מצרים״ ,כי לשון זה משותף לשניהם יחד; אבל בכתובים שלאחריהם ) ,כ י -כ ז ( , הבאים לפרט לנו את תעודתו של כל אחד מהם ביחוד ,וקדימתו של זה לזה בשליחותו המיוחדת ,דייק הכתוב לפרט לנו את שתי היציאות המיוחדות ההן בפרטות ,ללמדנו בינה שתעודתו של אהרן היתה להוציא את ישראל ״מארץ מצרים״ ,ותעודתו של משה היתה להוציאם ״ממצרים״ ,ז .א .להנחיל לישראל את ״הרכוש הגדול״ ,שהבטיח הקב״ ה לאברהם אביהם בברית בין הבתרים ,ולגלות להם את ״סוד הגאולה״! ה. והנני לסיים בדברי המסורה בתחלת פרשת וארא ) ,י -ו ( ,וז״ל :״לכן אמור ,ב׳ במסורה ,לכן אמור לבני ישראל ,לכן אמוד הנני נותן לו את בריתי שלום״; וראוי לנו לעמוד על המשך שני הכתובים הללו ,שבשניהם נאמר ״לכן אמור״. והנה המובן הפשוט של המלה ״לכן״ הוא ,בגדר נתינת טעם והחלט דבר ,והיא מקוצרת משתי המלים ״על כך ,ומשמשת היא לרוב להראות על מסובב ופועל יוצא מסבות ,שגתבארו בכתובים הקודמים ,כמו ״לכן כל הורג קין״) ,בראשית ,ד -ט ( ,״לכן נאום ד׳״) ,ש׳יא ,ב -ל ( ,ועוד כהגה רבות במקרא, )עיין האוצר לפין( .ואולם בשני הכתובים הללו באה מלה זו לא במובן של נתינת טעם ומסובב ממה שנאמר בכתובים שלפניהם ,כי אם להפך במובן של גיגוד וסתירה למה שנאמר מקודם ,ולהוציא מכלל הסבות ההן; והמובן של ״לכן אמור״ שבכתובים הנזכרים הוא ,שלמרות כל מה שנאמר מקודם המםקנא תהי׳ להפך ,וזהו ההמשך שבין שני הכתובים הללו ,שעליהם רמזה המסורה, וכמו שנבאר בעדה. ש ב ת ו מ ו ע ד פרשתנו זו ,וארא ,נמשכת על הפרשה הקודמת ,שמות ,שבה יסופר על ״ארבע הגזירות שגזר פרעה על ישראל״ ,עבודת הפרך ,המתת הילדים ע״י השלכתם היאורה ,ומניעת נתינת התבן ללבנים) ,שמי׳ר ,פ״א ,ועיין המילדות, מהרז״ו שם( .ומטרת כל הגזירות ההן היתה להמעיטם ולהשפילם ,להמעיט את מספרם ע״י המתת ילדיהם ,ולהשפיל את כבודם ולדכא את רוחם ע״י עבודת הפרך .ואמגם פעלו הגזירות הנוראות ההן את פעולתן לרעה מאד על ישראל, כי קצרה רוחם מעבודה קשה ,עד כי לא שמעו אל משה בבואו לבשר להם את בשורת הגאולה ,ולא עוד אלא שבאו בטענה עליו ועל אהרן ,כי הבאישו את ריחם בעיני פרעה ועבדיו לתת חרב בידם להרגם; ומשה בראותו את שפלות רוחם בא בתלונה לפני השי״ת וטען ״למה זה שלחתני״ .ועל תלונתו זו באה תשובת השי״ת לאמר לו ,כי שמע את ״נאקת בני ישראל אשר מצרים מ ע ב י ד י ם אותם״ ,וכי יודע הוא את שאיפת המצרים לעשות את ישראל לעבדי עולם ,לשפלים ונבזים משוללי כל זכיות אנוש; אבל עצתם תופר ,כי הוא ית״ש יזכור לבני ישראל את בריתו וישבר מוטות עלם .וזה שאמר הכתוב ,״לכן אמוד לבני ישראל אני ד״׳ ,ז .א .״לכן״ ,יען ידעתי את שאיפתם של מצרים להעבידם ,״אמור לבני ישראל״ כי ״אני ד׳״ גואלם, ״והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי״ ,אלה הם ״ארבע לשונות של גאולה כנגד ארבע הגזירות של פרעה״) ,שמ״ר ,פ ״ ו ( ; וגולת הכותרת של ארבע הלשונות הללו היא הבטחת השי״ת ״והייתי לכם לאלקים״ ,ופירוש הבטחה זו בא בכתוב אחר שבתורה ,לאמר ,״וד׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגר ,ולתתך עליון על כל הגוים וגו׳״) ,דברים ,כו ,י ח -י ט ( ; והלשון של ״לכן אמור׳ שבכתוב זה בא איפוא לסתור את הסבות שבכתובים הקודמים ולהוציא מסקנה הפוכה מאתן. וכן הוא הדבר גם בנוגע להפםוק הנזכר שבפרשת פנחס .כי הנה ידוע מה שאמרו ז״ל ״שפנחס הוא אליהו״) ,ילקוט ,ועיין ב״מ קיד :ברש״י( ,וכבר ביארו המפרשים שאין הדברים כפשוטם ,שהרי נחלקו חכמים בזה ״משל מי הי׳ אליהו״) ,בריר פע״א ,כ״מ שם בתום׳( ,אלא שהבונה היא על מעשיהם של פנחס ואליהו, שהיו דומים זה לזה ,כי מה שעשה פנחס בימיו עשה אליהו אחרי מאות הרבה בשנים בימיו הוא .ולפיכך אם אנו באים ללמוד על מעשיו של פנחס, נוכל לדון עליהם על פי מעשיו של אליהו .והנה על אליהו יסופר בכתוב כי בהפגשו עם אחאב אחרי שלש שנות הרעב ,התנפל עליו זה האחרון בדברים קשים לאמר ,״האתר .זה עוכר ישראל״) ,מ״א ,י ח -י ( ; ואמנם לפי השקפתו של אחאב צדק הוא בהתנפלותו על אליהו ,כי אחאב הי׳ בימיו ״מושל בכפה״) ,מגילה ,יא ,(.ובימיו ישבו ישראל על ארצם במנוחה ובשלו ׳ ולא חסד להם דבר; אלא שאחאב ״התמכר לעשות הרע בעיני ד׳ אשר הסתה אותו איזבל אשתו״) ,מ״א ,כ א -כ ה ( ,ואליהו קינא לד׳ ולתורתו וילחם באחאב ז , ש מ ו ת ־ ו א ר א קסג ובנביאי הבעל של איזבל המרשעת ,״בת מלך צידונים׳ /ובמלחמתו זו הפריע את שלומו של אחאב; וזאת היתה איפוא טענתו של אחאב על אליהו ,כי הוא ״עוכר ישראל״ ,עוכר את שלו׳ העם וקורא לריב .ואליהו השיב לו בדברים נמרצים לאמר ,״לא עכרתי את ישראל ,כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ד״׳) ,שם ,י ח -י ח ( ; כי אין שלו׳ לישראל אלא ״שלום תורה״, )במד״ר ,פי״א( .ועל קנאתו זו לאלקיו ניתנה עליו המשרה ,לבשר לישראל את בשורת הגאולה ולהשיב ״לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם״) ,מלאכי ,ג -כ ג ( , ועליו נאמר ״מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום״) ,ישעיהו ,נב(, ותחת אשר אחאב חרפו בשם ״עוכר ישראל״ ,נשאר שמו לנצח לברכה בקרב ישראל בשם ״מלאך השלום״! וממעשהו זה של אליהו אנו באים ללמוד על ערך מעשיו של פנחס; כי הנה גם הוא בקנאתו לאלקיו יצא לריב ,ויהרוג את זמרי בן סלוא על אשר נצמד לבעל פעור ,ויטמא את בית ישראל בהקריבו ״את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל״) ,במדבר ,כ ה -ו ( ,למען הדיח את העם מדרך ד׳ ולהסיתם להדבק בבנות נכר; וכמעשהו זה עצר פנחס את המגפה ,ופי שנים בערכו למעשהו זה של פנחס ,כי לא רק את מגפת המות שפרצה אז בישראל עצר ,כי גם את מגפת ההתבוללות ,שהחלה להתפשט אז בישראל באשמת ״החורים והסגנים״ ,שידם ״היתד ,במעל הזה ראשונה״) ,כמו אחרי כן בימי עזרא( .והנה נמצאו אז רבים בישראל ,שהתלוננו על פנחס על אשר הרג ״נשיא שבט מישראל״ ,וקראו לו בבוז ״בן פוטיאל״ ,על אשר הי׳ זקינו ״מפטם עגלים לע״ז״ ,ושמו אותו לאיש ריב ומדון; ״וכיון שראה הקב״ה שהיו מזלזלים בו התחיל מיחסו״ ,ותחת אשר מריביו קראו אחריו מלא כי הוא קנאי ,השואף בקנאותו להפר את השלו׳ בישראל ,כרת ד׳ עמו ברית שלו׳ לו ולזרעו אחריו .וזה שאמר הכתוב ״לכן אמור״ ,ז .א .תחת אשד מריביו לאיש ריב ומדון ישימוהו ,לך אתה ואמור לישראל בשמי ,כי ״הנני נותן לו את בריתי שלום״ ,ואני כורת עמו ״ברית כהונת עולם״ ,למען יעמדו הוא וזרעו אחריו על משמרתם ,משמרת הקודש בישראל ,״כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו״ ,היא תורת ״החיים והשלום״) ,מלאכי ,ב( ,והמובן של ״לכן אמור״ שבכתוב הזה הוא איפוא ,לסתור את הסבות שבכתובים הקודמים ,ולהוציא מהם מסקנא הפוכה; וזהו ההמשך שבין שני הכתובים הללו ,שמסרה לנו המסורה. והתורה היוצאת לנו משני הכתובים הללו היא ,כי למרות כל עמל שונאינו מחוץ ובוגדינו מבפנים ,הנה ברית ד׳ עמנו לא תופר ,להקים אותנו לו לעם עולם׳ והוא יגאלנו מכף כל הקמים עלינו ,וישם לגו שלו׳ ,״זה שלום תורה״! ו מ ו ע ד ש ב ת לפרשת בא /מאמר א / ארץ ישראל ישראל. לעם החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. )שמות ,י ב -ב ( • אמר רבי יצחק לא הי׳ צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם ,שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ומה טעם פתח מבראשית? לתת להם ישראל, משום כח מעשיו הגיד לעמי נחלת גרים ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים ,הם אומרים להם, כל הארץ של הקב״ה היא ,הוא בעיניו, ונתנה לאשר ישר ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם לנו• בראה ונתנה )רש״י בתחלת פירושו על התורה•(. א. מאז גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ריב לנו בני עם גולה ונדח עם שונאינו ומנדינו מבין כל האומות ,בנוגע לזכותנו על ארץ אבותינו ,שממנה גורשנו בחזקת ידי אויבינו האכזרים .שונאינו נפש שאינם רוצים להודות בזכותנו זו לועגים לנו ושוחקים על משבתנו ,בשלחם בנו לשון לאמר ,״ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים״ ,זאת אומרת ,אך שקר נחלתם לכם יהודים אומללים ,באמרכם כי עם קדוש אתם לאלקיכם ,וכי דק בכם בחר להיות לו לעם סגולה ,ומאהבתו אתכם נתן לכם את הארץ בה ישבתם לפנים לנחלה לאחוזת עולם .אין אתם אלא עם ככל יתר עמי תבל ,וזאת הארץ אשר ישבו בה אבותיכם לפנים ,לא מאת ד׳ היתד! זאת להם ,כי אם בחרבם ובקשתם ירשו אותה מידי יושביה הקודמים ,והרי אתם ״ליסטים שכבשתם ארצות שבעה גוים״ ,ליסטים אתם ככל יתר גויי ארץ ,שאין להם בעולמם אלא כיבוש ארצות לא להם; ודברי ימי עולם כלו ,שאינם אלא שרשרת אחת ארוכה של מלחמות בלתי פוסקות בין עמים שונים ,המתגרים ונלחמים תמיד זה בזה כליסטים מזוינים ,המה גם דברי ימיכם אתם .כליסטים הופעתם גם אתם כמונו על במת ההיסטוריא ,בכבשכם ארצות לא לכם; ומאחר שבאו אחרים וכבשו את הארץ מידכם ,אין לכם עוד כל זכות ונחלה בה1!,והדי_^יא של הכובשים! לאחרים א ב קסה שהתישבו בה .תשובתנו אנו על לעג אויבינו היא בדברי נעים זמירות ישראל, כי אבותינו ״לא בחרבם ירשו ארץ הרועם לא הושיעה למו ,כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם״) ,תהלים ,מ ד , ( -לא בליסטים באו אבותינו אל הארץ אשר נשבע ד׳ לתת להם ,כי אם כבנים הבאים אל אחוזת אבותיהם ,אחרי אשר עוד מאות בשנים לפנים ,״כרת ד׳ את אבדם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת״) ,בראשית ,ט ו -י ת ( ,ואת בריתו זו הקים ד׳ עם אבותינו בהוציאו אותם מארץ מצרים ,ובהעלותו אותם ״מן הארץ ההיא אל מקום הכנעני והחתי והאמורי והפתי והחוי והיבוסי״) ,שמית ,ג , ( -אל הארץ אשר נשבע ד׳ לאבותיהם לתת להם ״לאחוזת עולם״ .ומאחר שארצנו ירושה היא לנו מאבותינו ,הנה ירושה אינה פוסקת לעולם ,ואף לאחר שגלינו ממנה בעונותינו לא פסקה זכותנו עליה ,ועד כמה שלא תארך גלותנו נוסיף לצפות ליום אשר בו יקים ד׳ את דברו לנו ביד נביאו ,לאמר ,״ושבתי את שבות עמי ישראל ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם״) ,עמום ,ט ,י ד -ט ו ( . את תשובתנו זו אנו מבססים על יסוד אמונתנו בקונה שמים וארץ ,ובדבר ד׳ כי ״יקום לעולם׳) ,ישעיה ,מ -ח ( ; ואנו אומרים איפוא לאומות העולם ,״כל הארץ של הקב״ה היא ,הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ,ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״ ,זאת אומרת ,לא בחזקת ידינו אנו כבשנו את הארץ ההיא ,כי אם הוא ,בורא שמים וארץ ,נתנה לנו ברצונו הטוב ,והרי היא שלנו אף לאחר שגלינו מעליה ,וזאת היא תקותנו נצח לשוב אליה עוד בבוא עת לחננה ,כי קדושה היא הארץ וקדושתה עליה אף כשהיא שוממה .,ואינה מקבלת עליה בעלים אחרים בלעדנו ,כי הארז הקדושה לעם קדוש! ומטעם זה התחילה התורה בבריאת שמים וארץ ,ללמד תועים בינה שהשי״ת ברא את עולמו ולו כל הארץ תבל ויושבי בה ,״ואת אשר יבחר בו יקריב אליו והוא הקדוש״) ,במדבר ,טז(; וברצונו קידש את ישראל ויתן להם נחלת גוים, את הארץ המקודשת מכל הארצות ,להיות להם לאחוזת עולם .לא ליסטים איפוא אנו ,כובשי ארצות זרים ,כי אם יורשים הבאים בזכות ירושת אבותיהם על הארץ ,אשר נשבע ד׳ לתת להם ולזרעם אחריהם לאחוזת עולם! ד ח זוהי תשובתו של רבי יצחק על השאלה ״מה טעם פתח בבראשית״, והתשובה תשובה ניצחת; אבל מה זה שהוסיף רבי יצחק בשאלתו לאמר, ״לא הי׳ צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם ,שהיא מצוד, ראשונה שנצטוו בה ישראל״? מה זאת אומרת? הלא מצות המילה קדמה הרבה למצות ״החדש הזה לכם״ ,והיא היתד ,המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל עוד מימי אברהם אביהם לברית עולם! ומה רבו כבר הדברים שנאמרו בביאור דברי רבי יצחק אלה! ו מ ו ע ד ש ב ת ב. ואולם הנה ידוע מה שיסופר בספר הכוזרי ,כי על שאלת המלך של הכוזרים ,ששאל מאת החכם מחכמי ישראל על אמונתם ,השיב לו זה האחרון׳ כי ״אנחנו מאמינים באלקי אברהם יצחק ויעקב ,המוציא את בני ישראל ממצרים באותות..ובמופתים ובמסות ,והמכלכלם במדבר והמנחילם את ארץ כנען אחר שהעבירם את הים ואת הירדן במופתים גדולים ושלח את משה וכוי״; והמלך אמר לו על זה ,״מסכים הייתי שלא אשאל יהודי מפני שידעתי איבוד זכרם וחסרון עצתם ,כי השפלות והדלות לא עזבו להם מדד ,טובה׳ והלא הי׳ לך היהודי לאמר ,כי אתה מאמין בבורא העולם ומסדרו ומנהיגו, במי שבראך ומטריפך וכו״׳ ,אז אמר לו עוד החבר ,״על הדרך הזה השיבותיך כאשר שאלתני ,וכן פתח משה לדבר עם פרעה ,כשאמר לו אלקי העברים שלחני אליך) ,שמות ,ז -ט ז ( ,ר״ל אלקי אברהם יצחק ויעקב ,ולא אמד אלקי השמים והארץ שלחני אליך ,ולא בודאי ובוראך ,וכן פתח הבורא דבריו אל המון ישראל ,אנכי ד׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים) ,שם ,כ -ב ( ,ולא אמר אני בורא העולם ובוראכם ,וכן פתחתי לך כאשר שאלתני על אמונתי״. וביאור דברי החבר הוא ,כי הנה יסוד ועיקר אמונתנו הוא ,מה שאנו מחויבים להאמין בדברי הכתוב האומר ,כי ״עם קדוש אתה לד׳ אלקיך ,בך בחר להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה״) ,דברים - ,ו ( ,ומפאת בחירתו אותנו •להיות לו לעם סגולה ,לממלכת כהנים וגוי קדוש ,הביא אותנו אל הארץ אשר נשבע לאבותינו ,אל הארץ הקדושה אשר עליה נאמר ,״ארץ אשר ד׳ אלקיך דורש אותה ,תמיד עיני ד׳ אלקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה״) ,שם ,י א -י ב ( ; ויסוד אמונה זה נשנה בתורה ובדברי נביאינו פעמים אין מספר ,למען השרש בלבנו שורש אמונה זה ,כי לא ככל הגוים בית ישראל, וכי הננו עם אשר ״לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב״) ,במדבר ,כ ג -ט ( ! ואם אמנם זהו מושכל ראשון ,שיסוד כל היסודות ועיקר כל העיקרים הוא ,להאמין במציאות ד׳ ויכלתו ,ובחידוש עולמו והשגחתו הפרטית של הבורא ית״ש ,אשר בלעדי זה לא תתכן כל דת חיובית; אבל הן יסוד אמונה זה הוא משותף וכללי לכל באי עולם ,וכל אדם בן דעת ,יהי׳ מי שיהי׳ ובן איזה עם שהוא ,צריך שיאמין בזה ,ואין אמונת עיקר זה מבדלת אותנו מכל יתר גויי ארץ ,כי האמונה בד׳ היא אחת משבע המצוות המשותפות לכלל בני האדם ,ונקראות כידוע בשם שבע מצוות של בני נח .ומה שמייחד אותנו מכל העמים ,ומבדיל אותנו להיות לעם לד׳ ,הוא מה שאנו מאמינים כי ״נפלינו מכל העם אשר על פני האדמה״) ,שמות ,ל ג -ט ז ( ; וענין זה של התיחדות האומה הישראלית ובחירתה התחיל מיציאת מצרים ,שאז נאמרו ;לישראל ז קםז ׳״ארבע הלשונות של גאולה״ ,המתחילות ביציאה והצלה וגומרות בהבטחה ״ולקחתי אתכם לי .לעם״ ,והבטחה זו ,גולת הכותרת של ״גאולת מצרים״, גתמלאה במעמד הר סיגי ,שאז בא דבר ד׳ אל ישראל לאמר ,״ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים״׳ )שם ,י ט -ו ( .ולפיכך כשאנו באים לדבר על אמונתנו המיוחדת לנו לבדגו ואין לזרים חלק בה ,אנו מזכירים את יציאת מצדים ,שממנה מתחלת בחירתנו והתיחדותנו .והנה כי כן על שתי זכירות נצטוינו אנו בני ישראל ,אחת כללית, ואחת פרטית; על זכירת מציאות השם ובריאת שמים וארץ ,שעלינו לזכור תמיד בתור בני אדם מאמיני ד׳ ,וזכירה זו מתבטאת בזכירת השבת ,הבאה להזכירנו ״כי ששת ימים עשה ד׳ את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי״) ,שם - ,י ( ; ועוד זכירה פרטית היא זכירת יציאת מצרים ,שעליה נצטוינו בני ישראל ,בתור בני העם הנבחר ,בני אותו העם ששמע את ״קול אלקים מדבר מתוך האש״) ,דברים ,ד-ל ( ,לאמר ,״אנכי ד׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״! וזו היתד ,איפוא תשובת החבר למלך הכוזרים על שאלתו ,ששאל אותו על אמונתו בתור יהודי ,כי אמונתנו המיוחדת היא במה שאנו מאמינים ביציאת מצרים ובקבלת התורה ,ולא רק במה שברא ד׳ את השמים ואת הארץ, שזוהי אמונה כללית לכל באי עולם .וזה שאמר לו ״על הדרך הזה השיבותיך כאשר שאלתני״ ,ז .א .מאחר שלא שאלתני על אמונה בכלל ,כי אם על אמונתנו היהודית בפרט ,לפיכך כך הייתי צריך להשיב לך; והביא לו דאי׳ נמרצת מדברי משה ,״שכן פתח לדבר עם פרעה ,כשאמר לו אלקי העברים שלחני אליך ,ר״ל אלקי אברהם יצחק ויעקב״ ,שנקראו עברים על שם ״שכל העולם כולו מעבר אחד והם מעבר השני״) ,בר״ר ,פמ״ב( ,״וכן פתח הבורא דבריו אל המון ישראל ,אנכי ד׳ אלקיך אשד הוצאתיך מארץ מצרים ,ולא אמר אני בורא העולם ובוראכם״. כ א ג וזה הי׳ גם דבר יונה בן אמתי אל המלחים על שאלתם אותו ,״מה ארצך ואי מזה עם אתה״ ,לאמר ,״עברי אנכי ואת אלקי השמים אני ירא״, ולא אמר מארץ יהודה אני ,כי הנה באני׳ ההיא היו אנשים שונים בני אמונות שונות ,כדבר הכתוב ״ויזעקו איש אל אלקיו״ ,ולכן אמר להם יונה ״עברי אנכי״ ,לאמר ,אתם כולכם מעבר אחד ואני מעבר השני ,ואחרי הקדמה קצרה זו הוסיף לאמר ,״ואת ד׳ אלקי השמים אני ירא״ .והנה הזכיר גם הוא בתחלה את אמונתו המיוחדת לו לבדו ,ואחר כך את האמונה בד׳ הצריכה להיות משותפת לכולם ואולם זהו רק כשאנו נשאלים מבן עם נכר על אמונתנו המיוחדת לנו לבדנו ,אבל כשאנו באים לסדר לעצמנו את עיקרי דתנו ,הלא זהו מושכל ראשון ,שצריכים אנו להתחיל מיסודי האמונה בכלל, קמח ו מ ו ע ד ש ב ת ולעבוד מן הכלל אל הפרט ,אל העיקרים המיחדים את אמונתנו אנו בתור עם ישראל .וכן עשה הרמב״ם בסדור שלש עשרה העיקרים שיסד לנו, שחמשת העיקרים הראשונים הם עיקרים כלליים ,שכל בן דת חיובית צ ר י ו להאמין בהם ,והעיקרים הבאים אחריהם הם עיקרים פרטיים ,שעליהם בנויה אמונתנו המיוחדת ,אמונת התורה המצוי׳ בידינו) .ואמנם לפי הנחה נכונה זי צריכים היו שני העיקרים ,העשירי והאחד עשר ,שהם עיקרים כלליים ,לבוא לפני העיקר הששי ,שממנו מתחילים העיקרים המיוחדים לנו לבדנו ,והדברים בזה עתיקים ,ואין כאן המקום לזה(. ג. ומה נפלא לראות א י ו מסדרי תפלותינו סידרו לנו ברכות קריאת שמע ערבית ושחרית על הסדר הזה .כי הנה כבר שנינו במשנתנו ,״למה קדמה שמע לוהי׳ אם שמוע? כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כ ו יקבל עליו עול מצוות״) ,ברכות ,יג ,(.ובפרשה ;הראשונה נצטוינו בעיקד על האמונה בד׳ אחד ועל אהבת ד׳ ,שהיא מצוד .כוללת את כל א י עולם, ובפרשת השני׳ נצטוינו על שמירת המצוות המיוחדות לנו לבדנו .ולפי זה הנה פרשה ראשונה נאמרה לנו בתור בני אדם ,בני אותו האדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ב״ה; והפרשה השני׳ נאמרה לנו בתור בני ישראל, בני העם הנבחר שנתיחד להיות לעם לד׳ .ועל סדר זה עצמו נסדרו גם הברכות שלפני קריאת שמע; שבברכה הראשונה של ערבית ,״אשד בדבדו מעריב ערבים״ ,וכן בברכה הראשונה של שחרית ,ברכת ״יוצר אור ובורא ח ש ו ״ ,ידובר דק על הבריאה בכלל ,ולא בא בהן דבר על אודות בחירת עם ישראל ,והן יכולות להיות נאמרות מפי כל אדם ,יהי׳ מי שיהי׳ ובן איזה עם שהוא ,אם רק מאמין הוא באלקי עולם ,במציאותו ית״ש ובחידוש עולמו. ומה שהוסיפו בסוף ברכת יוצר אור את הדברים ״אור חדש על ציון תאיר׳/ כבד כתבו הראשונים שלא לאומרם ,ובנוסחת בני המערב נשמטו אמנם הדברים הללו ,ומה שאנו מוסיפים ואומרים זה ,הוא רק להתפלל על זה שנוכל גם אנו יושבי חושו וצלמות ליהנות מאוד זה ,שחשף בעדנו בגלותנו מפני צרותינו ,כקינת משוררנו הלוי ,״או איך מאור יום יהא מתוק לעיני׳ בעוד אראה בפי עורבים פגרי נשריך״ וזה יהי׳ דק אז כשיאיר אור חדש על ציון להאיר חשכת גלותנו ,ואז ״נזכה כולנו לאורו״ ,ר״ל כי אז נזכה גם אנו ,בני הגלות ,ליהנות מאור השמש שיאיר גם לנו! )עיין בסדור ״איצר התפלות״(. ב ואחרי ברכה דאשוגה זו ,הכוללת את כל באי עולם ,תבוא הברכה השני׳ ,ברכת ״אהבת עולם ואהבה רבה״ ,המדברת על התיחדות אומתנו הישראלית ,ובה נודה לשמו יתברך על בחירתו בנו להיות לו לעם סגולה׳ ב א קסט בנתנו לנו ״תורה ומצות״ ובלמדו אותנו ״חוקים ומשפטים׳ .וכן הוא הסדר הראוי ,שהרי אי אפשר להאמין בבחירת ישראל ,מבלי שתקדם לה אמונה צרופה במציאות ד׳ וחידוש עולמו. ואם אמנם זהו הסדר הנכון של עיקרי הדת ,אבל מאחר שלענין התיחדות אומתנו הישראלית עלינו להזכיר בעיקר את יציאת מצרים ונתינת התורה ,וכתשובת החבר למלך הכוזרים ,לפי זה הלא הי׳ מקום לבעל דין לחלוק ולשאול ,״למה קדמה שמע לוהי׳ אם שמוע״ ,ואף שפרשת שמע ״קדמה בתורה״) ,יכקושית התוספות בדף י״ ( ,אבל הלא זכירת המצוות היא העיקר לענין התיחדותנו ,כאמור ,וזו היתה שאלת רבי יהושע בן קרחה במשנתנו זו ,ועליה באה תשובתו לנכון ,״כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות״ ,כי לעניו קבלת עיקרי הדת זהו הסדר הנכון ,מן הכלל אל הפרט. ד: ד. ואחרי כל האמור בזה נבוא עד חקר שאלתו של רבי יצחק במאמרו הנזכר ,ונאמר בזה ,כי מאחר שזכירת מעשה בראשית וחידוש העולם היא זכירה כללית לכל יושבי תבל ,וזכירת יציאת מצרים היא זכירה מיוחדת לנו בני ישראל לבדנו ,והיא היא המבדלת אותנו מכל העמים אשר על פני האדמה, להיות לעם נחלה לד׳ אלקינו ,יחויב איפוא שזאת התורה שציוה לנו משה, ״לנו ולא ולאחרים״) ,סנהדרין ,נט ,(.תתחיל מיציאת מצרים וקבלת התורה ,שרק אז נעשיגו לעם סגולה ולגוי קדוש .ומאחר שפרשת ״החודש הזה לכם״ פרשת הפסח ,היא פרשת ליל השמורים לישראל ,״להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לד׳ שמורים לכל בני ישראל לדורותם״ ,ובפרשה זו נצטוינו על הפסח ,״לחק לך ולבניך עד עולם״ ,בתור ״זכר ליציאת מצרים״ ,הלא תצדק איפוא מאד שאלת רבי יצחק ,״שלא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם ,שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל״ ,ואין כונתו כלל לאמר ,שהיא ראשונה בזמן ,שהרי מצות מילה קדמה לה הרבה ,וכן גם מצות גיד הנשה ,לרבי יהודה הסובר שלבני יעקב נאסר גיד הנשה, )חולין ,ק :במשנה(; אלא שזוהי המצוה הראשונה לנו במעלה ,בהזכירה אותנו את התיחדותנו לשמו יתברך ,שהרי ״כן פתח הקב״ה דבריו אל המון בני ישראל ,אנכי ד׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ .״ומה טעם פתח בבראשית? משום כ ח מעשיו הגיד לעמו וגו׳״ ,שלא יאמרו לנו אומות העולם ״ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים״; וכוגת הדברים היא ,כמו שביארנו למעלה ,כי הנה אנו מאמיגים אמוגת אומן ,שזאת הארץ שגפלה לנחלה לאבותינו ,היא הארץ אשר עליה כרת ד׳ את אברהם ברית לתת קע ש ב ת ו מ ו ע ד אותה לזרעו אחריו לאחוזת עולם; ומשמרו את הברית הזאת שלח לפניהם מלאך ויגרש את יושבי הארץ ,ואבותינו ״לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו״ ,כי אם ידו ,יד ד /גוים הורישה ,״תרע לאומים ותשלחם״ ,כי כשם שאנו מקודשים לשמים כן ״ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות״ )כלים ,פ״א ,נדו( ,ומפני קדושתה ״אינה כשאר כל ארצות ,ואינה מקיימת עוברי עבירה ,לכך נאמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם״) ,תורת כהנים ,סוף קדושים(; והיא ניטלה מהם וניתנה לנו לאחוזת עולם ,ואף כשחרבה בעונותיגו וגלינו מעליה קדושתה עליה ,והובטחנו מאת השי״ת ״במדד• טובה ,שלא נאמר הואיל וגלינו מעליה ,עכשיו באים האויבים ומוצאים עליה נחת רוח ,לכך נאמר ושממו עליה אויביכם היושבים בה ,אף האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת רוח״׳ )שם ,בחוקותי ,פרשה ר ,אות חי( ,והארץ תשאר שממה עד אשר ישובו אליה בניה בוניה לקומם את הריסותיה ,כדבר ד׳ ביד נביאיו הקדושים ,כי לנו הארץ אף לאחר שגלינו ממנה! ה. והנה פרשה זו של מצות הפסח מתחלת בעיקרה מהכתוב השלישי, ״דברו אל כל עדת ישראל לאמר״; והפסוק הקודם ״החודש הזה לכם״, אפשר הי׳ לכאורא להניח שלא נאמר אלא למשה ואהרן ,וכמו שדרשו חדל על כתוב זה ,״עדות זו תהא מסורה לכם״ ,למשה ואהרן; ולמדו מזה שקדוש החדשים מסור לבי״ד ,וכמו שפירש רש״י ז״ל שם ,״לחשובי הדור אני אומר, שיקבלו העדות ויקדשו החודש״) ,רה״ש ,כב .(.ואולם הלא מפורש אמרה תורה, ״ויאמר ד׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר״ ,ודרשו על זה חז״ל במכילתא ,״מהו לאמר? צא ואמוד להם מיד״ .הרי שגם על פסוק זה של ״החודש הזה לכם ראש חדשים״ נצטוו משה ואהרן לאמר אותו לישראל; ולא למשה ולאהרן בלבד נאמר איפוא כתוב זה ,כי אם לכל ישראל ,והוא משום שבפסוק זה נכלל ענין מיוחד שנצטוו עליו ישראל ,ענין שהוא יסוד תורתנו ואמונתנו. וכבר כתב על זה הרמב״ן ז״ל בפירושו על התורה שם ,וז״ל :״זו מצוד .ראשונה שציוה הקב״ה את ישראל ע״י משה וכו׳ ,וטעם החודש הזה לכם ראש חדשים ,שימנו אותו ישראל חדש הראשון ,וממנו ימנו כל החדשים׳ שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדשים ,כדי שיהי׳ זה זכרון בנם הגדול ,כי בכל עת שיזכיר החדשים יהי׳ הנם נזכר ,ועל כן אין לחדשים שם בתורה ,אלא יאמר בחודש השלישי וכו׳; וכמו שתהי׳ הזכירה ביום השבת במנותנו ממנו אחד בשבת ושני בשבת כן תהי׳ הזכירה ביציאת מצדים ב א קעא במנותנו החודש הראשון והשני לגאולתנו ,שאין המנץ הזה לשנה ,שהדי תקופת השנה) ,שמות ,ל י -כ ב ( , תחלת שנותינו מתשרי ,כדכתיב וחג האסיף וכתיב בצאת השנה) ,שם ,(«-» ,אם כן כשנקרא לחודש ניסן ראשון ולתשרי שביעי ,פתרוגו ראשון לגאולה ושביעי אליה״ ,עכ״ל .והנה מה שכתב רבעו לעגין ימות השבוע ,דבריו מיוסדים על מה שאמרו ז״ל במכילתא על הכתוב, ;,זכור את יום השבת לקדשו״) ,שמות ,ל ד -ב ב ( ,וז ל :״רבי יצחק אומר ,לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים ,אלא תהא מונה לשבת״; ובילקוט שמעוגי על הכתוב הזה מובאים דברים אלה בשם ר׳ יוחנן ,ובפירוש זית רענן שם כתב על זה ,ודל :״פירוש שבלשון הקודש לא נמצא שמות לימים ,רק אחד בשבת שני בשבת ,הכל לשם שבת״ ,וזוהי בונת הדברים ,שלא יהיו ישראל מונים את ימות השבוע בשמותיהם ,כדרך שאחרים מונים ,כי אם במספרם למנין יום השבת; והן הן דברי הרמב״ן ז״ל הנזכרים .״והשוה הרמב״ן את מנין החדשים למנין ימות השבוע ,שכמו שמנין הימים בא לזכירת השבת, שעליה באה בתורה מצוה מיוחדת ,״זכור את יום השבת לקדשו״ ,כן הוא גם מנין החדשים ,שבא להזכירנו את יציאת מצרים ,שגם עליה נצטוינו בתורה לאמר ,״זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים״) ,שם ,י ג -ג ( .ולמדנו מזה שמנין החדשים מחודש האביב הוא מצוה שנאמרה ל כ ל ישראל, ומטרתה להזכיר על ידה את יציאת מצרים ,וזה שאמר הכתוב ״החודש הזה לכם״ כונתו לכל ישראל .ובאה התורה להזהירנו על זה באזהרה מיוחדת, שאף שלענין השנים אנו מונים אותן מתשרי ,וכמו שהוכיח הרמב״ן ז״ל מהכתובים שהזכיר; אבל לענין מנין החדשים עלינו למנותם מניסן ,ולא לקרוא להם בשמות מיוחדים ,כדרך שאחרים מונים ,כי אם להוציא במספר צבאם .ומטעם זה לא באו בתורה כלל שמות החדשים ,כשם שלא קראה התורה שמות מיוחדים לימות השבוע; ושמות החדשים שבידינו ״עלו אתנו מבבל״) ,בר״ר ,פמ״ח( ,ולא בא זכרם לפיכך אלא בספרי הנביאים האחרונים, שהיו בגלות בבל .ואמנם מוצאים אנו בכתבי הקודש שמות שונים לחדשים מיוחדים ,כמו חודש האביב ,חודש זיו ,חודש בול ,אבל אין אלו שמות עצם אלא שמות התואר ,לסמן על ידם את החדשים לפי תקופות השנה שבן הם חלים .וקוטב הדברים ,שאנו מונים את ימות השבוע ואת חדשי השנה במספר ולא בשמות ,כדרך שאחרים מונים; ומנין זה בא להזכירנו את שתי הזכירות שנצטוינו עליהן בתורה ,את זכירת השבת על ידי מנין הימים ,ואת זכירת מצרים על ידי מנין החדשים .ונבין על פי כל האמור ,מה שסידרו לנו חכמינו ז״ל בסדר התפלות לראש השנה וליום הכפורים ,לאמר עליהם ״זכר ליציאת מצרים״ ,שכבר נתקשו בזה הרבה מבארי התפלות ,וכי איזה זכר יש בימים הקדושים הללו ליציאת מצרים ז ולדברינו יבואר הדבר בפשיטות, ו מ ו ע ד ש ב ת שהדי בזה שקראה התורה לימים האלה בשם ״אחד לחודש השביעי׳ /ובשם ״עשור לחודש השביעי״ בזה עצמו הלא קבעה לנו התורה את הימים הקדושים הללו ,שיהיו *זכר ליציאת מצרים״! ו. ואחרי שציותה התורה על ענין זה ,שיהא חודש האביב שבו יצאנו ממצרים ״ראש חדשים״ לזכור על ידו תמיד את יום צאתנו מארץ מצרים, הוסיפה עוד לאמד ,״ראשון הוא לכם לחדשי השנה״ ,ודברים אלה לכאורא מיותרים ,כי מאחר שכבר נאמר על החודש הזה שהוא ״ראש חדשים״ ,ממילא מובן שהוא ראשון לחדשי השנה ,ומה בא הכתוב ללמדנו בזה עוד? ולפיכך דרשו חכמינו ז״ל על הכתוב הזה דרשות שונות ,ונזכיר בזה אחת מהן ,והיא מה שאמרו ז״ל :״החודש הזה לכם וגר ,משבחר הקב״ה בעולמו קבע בו דאשי חדשים ושנים ,וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חודש של גאולה, שבו גגאלו ישראל ממצרים ובו עתידים להגאל ,שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו גפלאות ,ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה ,שנאמר ראשון הוא לכם לחדשי השנה״) ,שמוה רבה ,פט״י(. עוד זאת נזכיר מה שדרשו חכמינו ז״ל עוד על הכתוב הזה ,וז״ל: ״ראשון הוא לכם ,כביכול הקב״ה נקרא ראשון ,שנאמר אני ראשון אף אני אחרון) ,ישעיהו ,מ ח -י ב ( ,וציון נקרא ראשון ,שנאמר כסא כבוד מרום מראשון, )ירמיה ,י ז -י ב ( ,ועשו נקרא ראשון ,שנאמר ויצא הראשון אדמוני) ,בראשית ,כ ה -כ ה ( ׳ ומשיח נקרא דאשון ,שנאמר ראשון לציון הנה הנם) ,ישעיהו ,מ א -כ ז ( ,יבוא הקב״ה שנקרא ראשון ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון ,ויפרע מן עשו שנקרא ראשון׳ ויביא משיח שנקרא ראשון בחדש הראשון ,שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה״) .שמ״ר ,שם( .ודרשה זו נשנית עוד כמה פעמים באגדות חכמינו ד ל בשנויים אחדים) ,בר״ר פס״ג ,ויק״ר פ-ל ,ועוד בכמה מקומות(. ודרשתם זו בנוי׳ היא על יסוד מה שדרש תנא דבי רבי ישמעאל ,״בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון ,להכרית זרעו של עשו ,ולבנין בית המקדש ולשמו של משיח״) ,פסחים ,ח.(. והנה על סמיכות שלשת ״הראשונים״ הללו לשלשת ״הראשונים״ ,שחשב שם ד׳ ישמעאל בדרשתו ,״שביתת הרגל דפסח ושביתת הדגל דחג ונטילת לולב שנקראו ראשונים״) ,רש״י ,שם( ,ידובר בעז״ה במקום אחר ,ולעניננו כאן געמוד רק על זה ,שחשבו לנו חכמינו ז״ל שלשה דברים שנקראו ״ראשון״ ,כריתת זרעו של עשו ,בנין בית המקדש ושמו של משיח ,ושלשה אלה יבואו לנו על ידי הקב״ה שנקרא ראשון בחודש הראשון ,חודש של גאולה .וביארו לנו איפוא חכמינו ז״ל ,שקראה התורה לחודש הזה בשם ״ראשון״ ,מצד היותו ראשון קעג ב א במעלה ,חודש של גאולה ,שבו יבוא הראשון להפרע מהראשון ,ולהביא את הראשון ולבנות את הראשון ,את ״מקום מקדשנו מרום מראשון״ .ולפי האמור נכללו בכתוב זה שני ענינים נפלאים ,שהם עיקרי ויסודות אמונתנו ,והם: ענין זכירת יציאת מצרים) ,שבה פתח הקב״ה את דברו לישראל ,בבואו להשמיע להם את דברות קדשו מלהבות אש( ,על ידי מנין החדשים מניסן, ,,ראש חדשים״; וענין הבטחת הגאולה העתידה ,שנקבעה לחודש הזה ,חודש של גאולה ,ושני ענינים אלה קשורים ואחוזים זה בזה ,כדבר הכתוב ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״ .ועל אמירת שגי דברים אלה לישראל בא הצווי מאת השי״ת ״אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר״) ,כדרשת חז״ל שהזכרנו ,צא ואמור להם מיד( ,״החודש הזה לכם ראש חדשים״ ,על זכירת העבר ,לזכור את יום צאתם מארץ מצרים כל ימי חייהם על ידי מנין החדשים מניסן; ועוד זאת ,כי ״ראשון הוא לכם לחדשי השנה ,על זכירת העתיד ,היא זכירת הגאולה העתידה ,שתבוא לנו על ידי הראשון בחודש הראשון! ,, ש ב ת קעד ו מ ו ע ד לפרשת בא /מאמר ב / גאולה ו ת ש ו ב ה . א. במאמרי הקודם הזכרתי את דברי המדרש על :הכתוב ״ראשון הוא לכם לחדשי השנה׳ /כי חודש ניסן הוא ״ראשון לגאולה״ .חודש שנקבע לישראל לשמחה ,״שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידים להגאל״ .וענין זה של קביעות הגאולה העתידה לחודש ניסן נשנה הרבה פעמים באגדות חכמינו ז״ל ובמדדשיהם; אבל מאחר שמצינו מחלוקת תנאים בענין זה של זמן הגאולה העתידה ,אמרתי לברד את הםוגיא המדברת בזה ,וזה דברי בעדה. ״תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם וכר ,בניסן נגאלו בתשרי עתידים להגאל ,רבי יהושע אומר בניסן נברא העולם וכו׳ ,בניסן נגאלו בניסן עתידים להגאל״) .ראש השנה ,י .(:ובגמרא שם אמרו עוד ,אליבא דרבי אליעזר, ״בתשרי עתידים להגאל ,אתיא שופר שופר ,כתיב הכא תקעו בחודש שופר, וכתיב התם ביום ההוא יתקע בשופר גדול״ ,ובטעמו של רבי יהושע אמרו. ״בניסן נגאלו בניסן עתידים להגאל ,מנלן? אמד קרא ליל שמורים ,ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית״; )שם ,יא .(:הרי שנחלקו בזה תנאים ,ומה שאמרו במדרש שחודש ניסן הוא חודש של גאולה ,הוא רק אליבא דרבי יהושע, שהלכה כמותו נגד רבי אליעזר ששמותי הי׳ .ואולם צריך לעמוד על זה׳ למה לא הקשו בגמרא שם אליבא דרבי יהושע ,האי גזירה שוד .דשופר שופר למאי אתיא ,כמו שהקשו לרבי אליעזר ,דמאי עביד בקרא דליל שמורים? וביותר יפלא שהרי כלל הוא בידינו שאין אדם דן גזירה שוד ,מעצמו) ,פסחים ,סי(.׳ ור׳ אליעזר בודאי קבל גזירה שוד .זו מרבותיו ,ואם כן לרבי יהושע האי גזירה שוד ,למאי אתיא? )אם לא שנאמר דרבי יהושע האי גזירה שוד .לא גמי,0 )כמו שאמרו בשבת דצ׳י׳ז .ועיין בתוספות שם(. והנראה לי לאמר בזה ,דהנה מצינו לר׳ אליעזר ור׳ יהושע שנחלקו עוד בענין הגאולה העתידה) ,בסנהדרין ,צז ,(:דאיתא התם ,״אמר רב כלו כל הקיצין :ואיןחהדבר תלוי אלא בתשובה ,ושמואל אמד דיו לאבל שיעמוד קטה ב א באבלו״ ופירש״י ז״ל ,דלרב ״אם כל ישראל חוזרים בתשובה יבוא הקץ ואם לאו לא יבוא״ ,ולשמואל ״דיין לישראל צעד גלות ,אפילו בלא תשובה נגאלים״; ומסיק הש״ם ,״כתנאי ,ר׳ אליעזר אומר אם ישראל עושים תשובה גגאלים ואם לאו אין גגאלים ,אמר לו ר׳ יהושע ,אם אין עושים תשובה אין נגאלים ? אלא הקב״ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כהמן וישראל עושים תשובה ומחזירם למוטב״ .ופשטות הדברים היא דרב כרבי אליעזר ,שהכל תלוי בתשובה ואם אין עושים תשובה אינם נגאלים ,ושמואל כר׳ יהושע דפליג אדר׳ אליעזר ,אבל הלא גם ר׳ יהושע סובר שהגאולה תבוא ע״י תשובה ,אלא שהוא אומר שהקב״ה יעמיד להם מלך קשה שיביאם לידי תשובה ,ושמואל הלא אומר ״דיו לאבל שיעמוד באבלו״ ,וכפירש״י ״אפילו בלא תשובה גגאלים׳ ,ואיך זה אמר הש״ם ״כתגאי״? זאת ועוד אחרת קשה מזו ,הא תניא אידך שם ,דאמר לו ר׳ יהושע לד׳ אליעזר ,״והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו) ,ישעיהו ,נ ב , ( -חנם נמכרתם בעבודה זרה ,ולא בכסף תגאלו ,לא בתשובה ומעשים טובים״) ,דאפילו אין עושים תשובה נגאלים, רש״י( ,הרי דלר׳ יהושע אין התשובה מעכבת את הגאולה ,ולמה זה יעמיד להם הקב״ה מלך קשה כהמן להחזירם בתשובה? )ועיין ובמהרש״א שגדחק הרבה לישב זה(. ואולם האמת תודה דרכה ,שהגירסא הנכונה היא כפי שמובא על הגליון שם בשם הירושלמי ,שתחת ״אלא״ צריך לנרוס ״אמר לו״ ,ולפי גידסא נכונה זו לא דברי ר׳ יהושע הם אלא דברי ר׳ אליעזר שעל שאלת ר׳ יהושע ,״אם אין עושים תשובה אינם גגאלים?״ ,השיב לו ד׳ אליעזר, ״שהקב״ה מעמיד להם מלך קשה כהמן וישראל עושים תשובה״ ,אבל אם אחרי כל זאת לא ישובו) ,שהרי הבחירה היא ביד האדם( ,אז איגם גגאלים; ולד׳ יהושע אין התשובה מעכבת את הגאולה ,ואין צורך לפיכך במלך קשה להחזירם למוטב ,שאף אם לא ישובו גם כן יגאלו ״דדיו לאבל שיעמוד באבלו״, כדשמואל ,וזהו שאמד הש״ס ״כתגאי״. ג ב. והנה אמרו שם בברייתא ,ששאל ר׳ אליעזר את ר׳ יהושע מפסוקים, שונים שבדברי הנביאים ,ור׳ יהושע השיב לו מפסוקים אחרים ,״ושתק ד׳ אליעזר״ ,ז .א .שהודה לר׳ יהושע ,שאין הגאולה תלוי׳ כלל בתשובה; אבל לכאורא יפלא מאד איך אפשר לאמר כן ,והא פרשה מפורשת היא בתורה, לאמר ,״והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו׳ ושבת עד ד׳ אלקיך וגר, ושב ד׳ אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וגו״׳) ,דברים ,ל(, הרי שעל ידי התשובה הם גגאלים; וכמה דברי תוכחה גאממ ע״י גביאיגו קעו ש ב ת ו מ ו ע ד , לעודד את ישראל לתשובה בכדי שיגאלו .אלא שכבר דרש ר יהושע בן לוי שם על הכתוב ,״אני ד׳ בעתה אחישנה״) ,ישעיהו ,ס -כ ב ( ,״זכו אחישנה לא זכי בעתה״ ,והיינו שהתשובה גורמת לגאו׳לה שתבוא לפני זמנה ,בגדר אחישנה, וכמו שיסופר שם ,ששאל דיב״ל את המשיח בשערי רומא ,״אימת אתי מר״ ? ואמר לו ״היום״ ,ופירש אליהו לריב״ל את תשובת המשיח ,״היום אם בקולו תשמעו״ )תהלים ,צ ה -ז ( .אבל אם אין עושים תשובה אז תבוא גאולתם רק בזמנה ,בגדר ״בעתה״; וזהו שאמרו ז״ל ,״גדולה תשובה״ ש מ ק ר ב ת את הגאולה) ,יומא ,פו ,(:ז .א .שע״י התשובה הגאולה ״מתקרבת״ לבוא לפני זמנה; ואם לא יעשו תשובה אז תבוא הגאולה רק בזמנה הקבוע לה מאת גואל ישראל ית״ש; אבל אין התשובה מעכבת את הגאולה שלא תבוא כלל זדו אם לא ישובו .והגירםא הנכונה במאמר זה היא כמו דאיתא בתלמודא דידן, ולא כדגדם בילקוט ובעין יעקב ,״גדולה תשובה ש מ ב י א ה את הגאולה״, ומשום דלדידן דפסקינן כר׳ יהושע ,אין בכח התשובה אלא ל ק ר ב את הגאולה ולא ל ה ב י א ה ,שהרי אף בלא תשובה נגאלים בבוא ״עתה״ .וכ״ז לד׳ יהושע, אבל לד׳ אליעזר התשובה מעכבת את הגאולה ,ואש אין עושים תשובה אינם נגאלים ,ולפיכך הקב״ה מעמיד להם מלך קשה כהמן ,בכדי שישובו ויגאלו. ומעתה יבואר הדבר דר׳ אליעזר ור׳ יהושע לשיטתייהו אזלי ,דלר׳ אליעזר שאין גאולה בלא תשובה תבוא לפיכך הגאולה בחודש תשרי ,בחודש שנקבע לתשובה ,וזה שאמר ״דאתיא שופר שופר״ ,ומשום שזהו תעודתו של ולעוררם לתשובה) ,רמב״ם ,פ״ב מתשובה ,הל״ד(; השופר להקיץ ישנים מתרדמתם ולד׳ יהושע דם״ל שאין הגאולה של ״בעתה״ תלוי׳ בתשובה תבוא לפיכך בחודש ניסן ,בחודש שנקבע לגאולה ,שבו נגאלו אבותינו ממצרים אף שלא היו ראויים אז לגאולה ,וכדרשת חדל הידועה על הכתוב ,״לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי״) ,דברים ,ד -ל ד ( ,״שהיתה גאולתם של ישראל קשה לפני הקב״ה׳ משום שאלו ואלו ערלים ,וכוי ,ולא היתד ,מדת הדין נותנת לישראל שיגאלו ממצרים לעולם״) ,ויק״ר ,פכ״ג( ,וזה שאמר הכתוב ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״) ,מיכה ,ז -ט ו ( ,ז .א .שכמו בגאולת מצרים הראה הקב״ה לנו נפלאות ,״לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי״ ,אף שלא היו ראויים לכך ,כן יראנו עוד נפלאות שכאלה לע״ל ,ויבוא ויגאלנו אף שלא נהי׳ ראוים לגאולה ,בבוא עת לחננה ,היא הגאולה של ״בעתה״ .וגאולה זו תבוא לנו בחודש ניסן .אבל הגאולה ש ת ת ק ר ב לנו ע״י התשובה ,בגדר אחישנה ,היא תבוא לנו ,אף לד״י רק בחודש תשרי ,בחודש שנקבע לתשובה ,ומשום דאתיא שופד שופר ,ובזה גם ר׳ יהושע מודה לד׳ אליעזר .ומיושב לפי״ז שפיר מה שלא הקשו בש״ם, דלר׳ יהושע האי גזירה שוד ,דשופד שופד למאי אתיא ,שהרי גם לדידיה באה גדש זו לענין הגאולה של ״אחישנה״; ומה שנחלק על ד״א הוא רק ב א קעז לענין הגאולה של ״בעתה״ ,דלדידיה אין הגאולה ההיא תלוי׳ כלל בתשובה, ולפיכך תבוא לנו בניסן ,ולר״א אין גאולה כלל בלא תשובה ,ותבוא בתשרי. ולפי זה יחויב איפוא שגם הגאולה של ״אחישנה״ ,הבאה עיי התשובה המקרבת אותה ,תבוא לר׳ יהושע רק בזמן הקבוע לה ,בחודש תשרי שגקבע לתשובה, וא״כ הלא יפלא מה שאמר משיח לריב״ל ,״היום אם בקולו תשמעו״ ,ומוכח להדיא שהתשובה של ״אחישגה״ אין לה כלל זמן קבוע ,ותוכל לבוא בכל עת אחרי התשובה הראוי׳ ,וזה סותר לכאורא לכל מה שכתבנו. ג. ואולם הנה כבר הקשה בם׳ טורי אבן לרה״ש שם ,על מחלוקותם של ר׳ אליעזר ודי־ י לענין זמן הגאולה ,מהא ששנינו) ,בעירובץ ,מג ,(.״הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים ,ואסור לשתות יין כל ימות החול״) ,דילמא אתי ,רש י( ,״והשתא אמאי אסור לשתות כל ימות החול ,אי לר׳ אליעזר לא יהא אסור אלא בתשרי ,ולד׳ יהושע בניסן לחוד״, ותירץ שם על פי מה שאמר ריב״ל ״זכו אחישנה לא זכו בעתה״ ,והיינו ״דשני מיני קצים יש לביאת בן דוד ,והאי דשמעתין מיידי בעתה ובדלא זכו ,דלמר בתשרי ולמר בניסן ,אבל בקץ דאחישנה ובדזכו אין זמן קבוע לדבר ,אלא כל יומא זמניה הוא ,וכדא״ל משיח לריב״ל התם היום אם בקולו תשמעו ,מש״ ה בנדר ביום שבן דוד בא אסור כל ימות החול ביין דילמא זכו וכל יומא זמניה הוא״ ,עכ״ל .ומשמע מדבריו דגם לר״א יש שני מיני קצים, ולא נחלק עם ר׳ יהושע אלא בקץ של בעתה; אבל הלא מםוגיא דםנהדרין שהבאנו מוכח להדיא ,דלרא אין קץ של בעתה כלל ,שהרי אמר ר״א מפורש, דאם אינם עושים תשובה אינם נגאלים .ואף אם נדחוק ונאמר שמה שאמר ר״א לר׳ יהושע שהקב״ה מעמיד להם מלך קשה כהמן וכוי ,כונתו על הקץ של בעתה ,שאז יכריחם הקב״ה לעשות תשובה בכדי שיגאלו ,ותהי׳ לפי״ז מחלוקותם של ר״א ור״י רק בזה ,דלר׳ יהושע תבוא הגאולה של בעתה אף בלא תשובה כלל ,ולר״א דוקא ע״י תשובה ,ואם לא ישובו מעצמם יכריחם הקב״ה לכך ע״י המלך הקשה; הנה מלבד כל הדוחק שבזה ,שהרי סוף סוף הבחירה בידי האדם ,ואם לא יעשו תשובה גם אז מה יהי׳ עם הקץ של בעתה ן מלבד זאת יקשה מאד לאמר כן ,שהרי מפורש אמר רב ״כלו כל הקצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה״ ,ומוקי ליה הש״ם כד׳ אליעזר ,הרי דלדידיה אין קץ כלל והגאולה תלוי׳ רק בתשובה ,ומאחד דס״ל לד׳ אליעזר שהגאולה העתידה תהי׳ רק בתשרי ,א״כ תחזור קושית בעל טורי אבן לדוכתא ,למה יהא אסור ביין כל השגה ז ואמנם אי משום הא לא אריא ,דהא מאחד שר״א שמותי הי׳ ואין ש ב ת קמח ו מ ו ע ד הלכה כמותו ,הלא אפשר לתרץ בפשיטות ,דברייתא זו שבעירובין לא אתיא כלל כר״א אלא כר׳ יהושע ,ולדידיה נאמר שפיר כסברת בעל טורי אבן׳ דהקץ של בעתה יהי בניסן ושל אחישנה אין לו זמן כלל ,אבל לפי״ז תחזור קושיתנו לדוכתא ,דלד׳ יהושע האי גדש דשופר שופר למאי אתיא ? והנראה לי לאמר בזה ,דגם בגאולה הבאה ע״י תשובה יש שני אופנים, כמו שיש שני אופנים בתשובה עצמה; והיינו תשובה הבאה מצד ,התעוררות האדם בעצמו לשוב מדרכו הרעה ,ותשובה הבאה רק מצד יראת העונש שלא יבוא לו ,או אף לאחר שכבר בא העונש עליו .וכבר הרבו לדבר בזה בספרי הראשונים דל ,ומבואר הדבר שהתשובה הבאה מצד התעוררות עצמית גבוהה במעלתה לאין ערוך מהתשובה הבאה מצד יראת העונש ,ומכש״כ שהיא גבוהה מהתשובה הבאה לאחד שכבר בא העונש .וביארתי בזה בעדה במ״א בארוכה את הפרשה הנזכרת שבנצבים ,המדברת בעניני תשובה ,שיש בה לכאורא דברים כפולים ומשולשים ושפת יתד חלילה; אלא שבא הכתוב לברר לנו את גדרי התשובה השונים ,ובתחלה דבר הכתוב על התשובה שאחר העונש, שכן כתוב ״והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו׳ ,ושבת עד ד׳ אלקיך וגו׳ ,ושב ד׳ ורחמך וגו״׳ ,כי התשובה הזאת הבאה אחרי שכבר בא העונש על האדם היא הגרועה ביותר ,ואינה מתקבלת לפניו ית״ש אלא מצד רחמיו המרובים .אחר זה עובר הכתוב אל התשובה שלפני העונש מצד היראה שלא יבוא עליו ,וזה בשעה שהאדם דואה יסורים באים על אחרים׳ והוא מתירא לנפשו שלא יבואו גם עליו ,והוא שב אז מדרכו הרעה ,ותשובה שכזו מתקבלת לרצון יותר מהקודמת ,ועל תשובה שכזו נאמר) ,מפסוק השביעי ואילך( ,״ונתן ד׳ אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך ואתה תשוב ודמעת בקול ד׳ וגו ״ ,ז .א .שעל ידי זה שיתן הקב״ה את כל האלות על אחדים ,תקח אתה מוסר ותשוב אל ד׳ מיראת העונש שלא יבוא גם עליך ,אז ״והותירך ד אלקיך בכל מעשה ידיך לטובה״ ,כי ע״י תשובה שכזו יתן לך הקב״ ה יתרון לטובה .ואולם המעולה שבתשובות היא התשובה שישוב האדם מעצמו ,ועל תשובה שכזו ידבר הכתוב) ,מאמצע הפסוק התשיעי ואילך( ,״כי״ ,ר״ל שים לבך לדבר הזה שאימתי ״ישוב ד לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך ,כי .תשמע בקול ד׳ אלקיך וגו׳, כי תשוב אל ד אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך״) ,והמלה ״כי״ שנשנתה פעמים בכתוב זה פירושה ״אם״ ,זאת אומדת ,אם תשמע ואם תשוב(; ועל זה בא הפסיק שבאמצע הפסוק התשיעי ,אחרי המלה ״כי״ ,להורות לנו שמכאן ואילך מתחיל ענין חדש של תשובה ,והבן בדבר! , , , ב א קעט ד. ומעתה אף אנו גאמר שגם לענין הגאולה העתידה הבאה ע״י התשובה, יש שגי אופגי גאולה בהתאם לשני אופני התשובה האמורים; שבשעה שישראל עושים תשובה מצד עצמם ,ע״י שמיעת קולו של הקב״ה ,אז תבוא הגאולה בכל עת ,וכתשובת המשיח לריב״ל ״היום׳ /ועל זה שגיגו בברייתא דעירובין ,שהאומר הריגי גזיר ביום שבן דוד בא אסור לשתות יין כל ימות החול ,ומשום שאפשר לבן דוד לבוא בכל יום ע״י תשובה גמורה ,אחרי אשר ״המצוה הזאת )של תשובה ,רמב״ן שם( לא גפלאת היא ממך ולא דחוקה היא וגו /כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו״ .ובגאולה הבאה ע״י תשובה שכזו לא גחלקו כלל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ,ושפיר תתוקם הברייתא בערובין אף לרבי אליעזר .אבל אם אין ישראל עושים תשובה אלא מצד יראת העונש ,וביותר אחרי שכבר בא העונש עליהם ,שזוהי הגרועה שבתשובות ,אף שגם היא מתקבלת לפניו ית״ש מצד רחמיו המרובים ,ובפרט בציבור שתשובתם מתקבלת בכל עת ,כדכתיב בכל קראגו אליו) ,רה״ש יח,. ירמב״ם פ״ב מתשובה ,ל -ו ( ; אבל בהיות התשובה גרועה במעלתה תבוא אז הגאולה ,המתקרבת על ידה כאמור ,רק בחודש תשרי שנקבע לתשובה ורחמים; וגם בזה אין כל מחלוקת בין ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ,ושניהם למדוה מגזירה שוה דשופר שופר; לא נחלקו ר״א ור״י אלא לענין הקץ של ״בעתה״ דלר׳ אליעזר אין כלל קץ שכזה ,ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ,וכדרב דאמר ״כלו כל הקצים וכו״ /והקב״ה הרוצה בתשובה ובגאולה מעמיד להם מלך קשה וכו /בכדי שישובו ויגאלו; ואם ח״ ו לא ישובו גם אז) ,מאחר שהבחירה ביד האדם( ,אז לא יגאלו ח״ו כלל; ומאחר שגאולתם תלוי׳ בתשובה תבוא לפיכך רק בתשרי .ולד׳ יהושע יש קץ של ״בעתה״ ,שעליו נאמר ״כי יום נקם בלבי״) ,ישעיהו ,ס ג , ( -והוא נעלם מעין כל חי ,ובמליצתם ז״ל ״ליבא לפומא לא גליא״) ,מדרש שוח״ט ,פרשה ( .ובבוא יום גאולתם ההוא הם נגאלים אף בלא תשובה ,וכדכתיב ״חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו -לא בתשובה ובמעשים טובים״ .ומאחר שאין הגאולה ההיא תלוי׳ כלל בתשובה ,לפיכך תבוא לדידיה רק בניסן ,בחודש שגקבע לגאולה ,בגאולת מצרים .ובהיות הדין אצלנו כר׳ יהושע נגד ד׳ אליעזר ששמותי הי /ולפיכך שפיר דרשו על הכתוב שלפנינו ,״ראשון הוא לכם -לגאולה ,שבו עתידים להגאל״! ה ד ט ה. והנה ברמב״ם) ,פ״ג מתשובה ,הלכה ה( ,כתב וז״ל :״כל הנביאים כולם ציוו על^התשובה ,ואיןגישראלו.נגאלים11אלא בתשובה :,וכבר^הבטיחה 1גד.תורה1.שםוף ש ב ת ו מ ו ע ד ישראל לעשות תשובה ,בסוף גלותם ,ומיד הם נגאלים ,שנאמר והי׳ כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו׳ ושבת עד ד׳ אלקיך וגו׳ ושב ד׳ אלקיך את שבותך וגו׳״ ,עכ״ל .ופשטות הדברים האלה מוכיחה לכאורא שפסק כר׳ אליעזר ,שאם אין ישראל עושים תשובה אינם נגאלים ,ומה קשה הדבר לאמר כן ,שיפסוק הרמב״ם כר״א דשמותי הי׳ ואין הלכה כמותו; אם לא שנאמד שגרם בםוגין כגירסת תלמודא דידן ,״אלא הקב״ה מעמיד להם מלך קשה וכו״ /והיינו דר׳ יהושע אמר כן לר״א ,שסוף ישראל לעשות תשובה ע״י גזירותיו של המלך הקשה ,ואז יגאלו .אבל כבר הוכחנו שפיר למעלה, שא״א לאמד כן בדעתו של ר׳ יהושע ,שהרי בפירוש שנינו בברייתא השני בשמו ,שאמר ״ולא בכסף תגאלו -לא בתשובה ומע״ט״; ובהכרח לאמר כגירסת הירושלמי ,שהדברים האמורים על אודות המלך הקשה ד׳ אליעזר אמרם ולא ד׳ יהושע; ואם כן הלא תחזור קושיתנו לדוכתא ,איך שבק הרמב״ם לד יהושע ופסק כרבי אליעזר? ואולי יתכן לומד ,שמה שכתב הדמב״ם ״שאין ישראל נגאלים אלא בתשובה״ ,אין כוונתו שאין נגאלים כלל בלא תשובה כד״א ,אלא שאין גאולתם מ מ ה ר ת אז לבוא ,אלא בתשובה דוקא המקרבת את הגאולה .וההבטחה שהבטיחה התורה לגו ,שסוף ישראל לעשות תשובה ,היא שעל ידי התשובה נגאלים ״מיד״ ,בגדר ״אחישנה״. )ואמגם הדברים ״בסוף גלותם״ קשים לפי זה להולמם(; אבל אם אינם עושים תשובה אז אינם נגאלים אלא ״בעתה״ דוקא ,וכר׳ יהושע .וזה שרמז לנו בעל כסף משנה ז״ל שם בפירושו ,שהביא על דברי הרמב״ם בהלכה זו את דברי הגמרא ביומא ,״גדולה תשובה ש מ ק ר ב ת את הגאולה״ ,ובא לעורר אותנו בזה ,שלא נטעה בדעת הדמב״ם ז״ל ,דםבר כר״א שאם אין ישראל עושים תשובה אינם נגאלים; כלל ,אלא שגאולתם ״מיד״ תבוא רק ע״י תשובה; אבל אין ה״נ שאף אם לא יעשו ח״ו תשובה כלל ג״כ יגאלו ,כד׳ יהושע ,אלא שהגאולה ההיא תבוא רק ״בעתה״ כמו שביארנו; וגאולת ״בעתה״ תבוא דק בחודש ניסן ,חודש הגאולה ,שעל זה נאמר ״ראשון הוא לכם -ראשון לגאולה״! , , ב א ה ג ה״ה . בםוגיא דראש השנה שהזכרנו למעלה ,בתוספות שם )די״א ,(:בד״ה לילה המשומר ,כתבו וז״ל :״ור׳ יהושע תרתי שמעת מינה ,דכולהו מודים דמשומר הוא מן המזיקים ,כדמוכח בערבי פסחים) ,קט ,(:דתקון ארבע כוסות ולא חיישי מזוגות״ ,עכ״ל .ובספר תורה תמימה על כתוב זה) ,שמות יב ,אות רכד(, הביא מםוגית הגמרא בפסחים שם ,שעל זה שכתבו במשגה ,״ולא יפחתו לו מארבע כוסות״ ,הקשו בגמרא ״היכי מתקני רבגן מירי דאתי בה לידי סכנה״, ועל זה תירץ רב נחמן ״אמר קרא ליל שמורים ,ליל המשומר ובא מן המזיקים״ ,רבא אמד ״בום של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה״, רבינא אמר ״ארבעה כוסות תקינו רבנן דרך חירות ,כל חד וחד מצוד .באפי נפשה היא״ .ולפי״ז לרבא ולרבינא אין אנו צריכים כלל לדרשה של ליל שמורים ,ליל המשומר ובא מן המזיקים ,וא״כ מה דחקם להתוםפות לאמר דלר׳ יהושע תרתי שמעת מינה ,הא אפשר לאמר בפשיטות ,שד״י ם״ל כחד מחנך תירוצי דרבא ורבינא? עיי״ש. והנה בפשטות אפשר לאמר ,דמאחר שתירץ רב נחמן על סתמא דמשנתנו בפסחים ,מקרא דליל שמורים ,לילה המשומד ובא מן המזיקים ,הלא אי אפשר לאמר שתירץ משנתנו אליבא דר׳ אליעזר שאין הלכה כמותו ,דא״כ יחויב שמשנתנו זו היא לא אליבא דהלכתא והרי לא מצינו שום חולק עליה, ובהכרח לאמר שתירץ ר״נ את משנתנו אליבא דכ״ע ,וזה שהכריח את רבותינו בעלי התוספות לאמר דר׳ יהושע תרתי שמע מינה ,וזה פשוט. ובפיוט למעריב ליל ראשון של פסח) ,שמחברו הי׳ חד מן קמאי ,כמו שהזכיר שם הרוו״ ה בפירושו( ,נאמר בתחלה ״ליל שמודים סימן הוא לעתיד לבוא ,עליון כי בוא יבוא פקוד יפקוד עם קרובו וכו׳״ .וכתב על זה הרוו״ה, בפירושו ,״כמאמרם ז״ל לילה המשומר ובא לע״ל״; ולהלן יסד עוד הפייטן, ״ליל שמורים ,שמעו לעם אהובים ,ובו׳ ,בנחת ושלום בלי פחד שוכבים״ ,וזה רומז למה שכתב הדמ״א ז״ל) ,בסימן תפא ,סעיף ב( ,שגוהגים שלא לקרות בלילה הזה שאר דברים שקורים בשאר לילות כדי להגן מן המזיקים ,כי ליל שמורים הוא) ,וכן כתב הרוו״ה בפירושו(; הדי שתפס הפייטן כדעת התוספות דתרתי שמעית מינה. ש ב ת קפב ו מ ו ע ד לפרשת ב א /מ א מ ר גו חוזק יד ויד חזקה. 1 ושמרתם את הדבר הזה להק לך ו בניך עד 7ו'.ם ; והיה כי תבו*ו אל הארץ וגוי, ושמרתם את העבודה הזאת. )שנות .יב ,כ ד -כ ה ( . א. ידוע מה שאמרו חכמינו ז״ל ,״כנגד ארבעה בנים דברה תורה ,אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול״ .והנה אם כי חשבו חכמינו ז״ל את החכם לראשונה ,זהו בודאי דק משום כבודו ,אבל בתורתנו הנה באה שאלת החכם רק לאחרונה; כי בפרשתנו זו נזכרים רק שלשה בנים והרשע בראשם ,והבן החכם נזכר בתורתנו לאחרונה ,בספר משנה תורה, )בפרשת ואתחבן ,ו -כ ( ; וכן הוא אמנם סדר הדברים ,כי הרשע שאיננו חפץ לדעת ולהבין את חוקי התורה ומשפטיה ,כי אם לפרוק עול ולהוציא את עצמו מן הכלל ,הוא איננו מטריח את עצמו לחקור ולדרוש אחר שורש כל דבר ולעמוד על אמתת הבנתו; ותיכף בראותו את אביו עוסק במצות הוא קופץ בראש כהדיוט ,ושואל בלעג על שפתותיו ,״מה העבודה הזאת לכם״? ״מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה״? )ירושלמי ,פסחים ,פ״י ה״ד(. ולפיכך באה שאלתו בתורה לראשונה .מה שאין כן הבן החכם ,הוא חוקר ודורש תחלה בעצמו לכל תכלית ,ומתיגע וטורח לעמוד על טעמו של כל דבר ,בידעו היטב שלכל מצוד .שבתורה יש טעם ומשפטי ד׳ אמת; ורק לאחר שיגע ועמל ולא עלתה בידו לעמוד בעצמו על הבנתו של איזה דבר הקשה לו ,הוא בא אז אל אביו ושואלו בענות רוח ,על ״העדות והחוקים והמשפטים אשד צוד .ד״׳ ,ולפיכך באה שאלתו בתורה לאחרונה! והנה לפי שאלת הבן הרשע נאמרו בתורה שני כתובים ,שראוי לעמוד ביחוד על הבנתם הנכונה .כי הנה לאחר שציותה התורה על נתינת הדם ״אל המשקוף ואל שתי המזוזות״ ,הוסיפה לאמד עוד ,״ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם ,והי׳ כי תבואו אל הארץ אשד יתן ד׳ לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת״) ,יב ,כ ד -כ ה ( .וכבר עמד הרמב״ן ז״ל בפירושו ב א קפג על התורה על הבנת הכתוב הראשון ,שהוא באמת קשה מאד להבינו ,כי על איזה דבר הוא מצוד ,לשמור אותו ״להק לך ולבניך עד עולם״? שהרי אי אפשר לאמר שהוא מדבר בנתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ,כי נתינה זו לא היתה כלל מצוה לדורות ,ורק בפסח מצרים לבד נצטוו על זה. ולפיכך פירש הרמב״ן ז״ל ,שכונת הכתוב היא על ״דבר הפסח עצמו שאמר למעלה ושחטו הפסח ,ואם הוא רחוק ,ולא על מתן הדמים הסמוך לו ,כי בפסח מצרים לבד נצטוו בכך ,וכן ושמרתם את העבודה הזאת היא זבח הפסח״ .אבל מה קשה הוא פירוש זה ,כי אם היתד ,כונת הכתוב הראשון ״על דבר הפסח עצמו״ ,למה חזרה התורה ואמרה עוד הפעם ״ושמרתם את העבודה הזאת״ על זבח הפסח? צווי כפול זה מה בא ללמדנו ,ומה זה דבר ומה זו עבודה? ועוד זאת נשאל ,למה קראה התורה לעשיית הפסח בשם ״חוק״? הלא בפירוש ביארה לנו התורה טעמו של דבר ,כי ״זבח פסח הוא לד׳ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים וגו ״ ,וכל דבר שיש לו טעם אינו חק! , ונעבור נא אל הפרשה הסמוכה ,היא פרשת ״קדש -והיה כי יביאך״, שנזכרו בה שני הבנים האחרים ,זה שאינו יודע לשאול והתם .על הראשון נצטווינו ״והגדת לבנך״ ,זאת אומרת שאין לנו לחכות על שאלתו ,מאחר שאין בו דעת לשאול ,״והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה בדברי אגדה״ )רש״י ,שם( .ועל השני הפוער פיו בתמהון ,בראותו כי ״גשתגה הלילה הזה מכל הלילות״ ,ושואל בתמימות ״מה זאת״ ,נצטוינו לאמר לו ״בחוזק יד הוציאנו ד׳ ממצרים מבית עבדים״ ,זאת אומרת לספר לו את אשר התעלל ד׳ במצרים ואת האותות אשר שם בם .והנה הזכירה התורה בפרשה זו, פרשת קדוש הבכורים בישראל ,שלש פעמים לשון זה של ״חוזק יד״ ,לשון שלא נמצא דוגמתו בכל התורה כולה מלבד בפרשה זו ,כי בכל התורה נאמר תמיד ״יד חזקה״ ,וגם בפרשה זו נאמר פעם אחת) ,בפסוק ט( ,״כי ביד חזקה הוציאך ד׳ ממצרים״ .וראוי לנו להבין את ההבדל שבין ״יד חזקה״ ובין ״חוזק יד״ ,ולמה נאמר לשון זה של ״חוזק יד״ רק בפרשת הבכורים ? כ* והנה כבר רבו הדברים בענין גאולת מצרים שהיתר ,גאולה כפולה, גאולה מעבדות לחירות ולקיחת עם ישראל עיי הקב״ה להיות לו לעם, לממלכת כהגים וגוי קדוש .ובמאמרי לפרשיות ״שמות-וארא״ הרביתי לבאר, כי היו לאבותיגו במצרים שתי מסורות על דבר גאולתם העתידה ,אחת שהיתה ידועה לכולם ,והיא המסורת על דבר הבטחת הקב״ה לאברהם אבינו, ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״ ,שעליה אמר יוסף לאחיו ,״ואלקים פקוד יפקוד ק3ד ש ב ת 1נו ו ע ד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת וגוי״; ועל פקידה זו של העלתם ״מעני מצרים״ חכו כולם .ועוד מסורת אחרת היתד .בידי זקני האומה ,״מסורי מיעקב שיעקב מסר את הסוד ליוסף ויוסף לאחיו ,ואשר בן יעקב מסר את הסוד לסרח בתו ועדיין היתד• היא קיימת״ ,ומסורת הסודית ההיא היתד• על דבר הלקיחה ,שיקח ד׳ אותם להיות לו לעם; ואת הסוד ההוא ידעו ר? יחידי הסגולה שבדור ,ולא כל העם כלו .ורק כשהגיעה שעתם להגאל בא דבר ד׳ אל משה לאמר להם את ״ארבע הלשונות של גאולה״ ,המתחילות ״בהוצאה״ ומסיימות ״בלקיחה״ .וענין הלקיחה לא נתקבל בתחילה אצל המוז העם ,כדבר הכתוב ״ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה״ ,אשר על זה יאמרו לנו חכמינו דל ,״שהיי קשה בעיניהם לפרוש מע ז שבידם״׳ ז .א .שהיי קשה בעיניהם להאמין ,שאותם יקח ד׳ לו לעם להבדיל אותם מכל העמים להיות לו .ורק כאשר באו אל הד האלקים חורבה ,לאחר שכבר דאו את אשר עשה ד למצרים ,ואותם נשא ״על כנפי נשרים״ להביא אותם אליו ,רק אז האמינו בדבר ד אליהם ,כי יקח אותם אליו להיות לו ״סגולה מכל העמים״ ,ואז ענו ״כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ד׳ נעשה״! והנה הגאולה מבית עבדים ,להוציאם מעבדות לחירות ולהעלותם מעני מצרים אל ארץ אבותיהם ,לא היתד .בעצמותה דבר היוצא מגדרי הטבע; שהרי כל העמים האחרים חפשים הם לגפשם ויושבים על אדמתם ,ורק ישראל לבדו נשתעבד ע״ י פרעה מלך מצרים ,שהי׳ מלך קשה ולא רצה לתת להם לצאת מארצו ולשוב אל ארץ אבותיהם ,עד אשר שלח ד׳ בו את ידו החזקה ,להכות את מצרים בכל נפלאותיו אשר עשה בקרבם ,למען ישלח את העם .״ויד חזקה״ זו לא באה לעשות חדשה בארץ ,כי אם להוציא את ישראל מבית עבדים ,ולעשותם לעם חפשי ,שוד .אל בל העמים אשר על פני האדמה .אבל ענין ״הלקיחה״ שלקח אותם ד׳ להיות לו לעם ,זה הי׳ דבר חדש בעיקרו ,דבר היוצא מגדר הטבע שעליו נאמד ״הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו ,וגוי ,הנסה אלקים לבוא ל ק ח ת לו גוי מקרב גוי וגו׳״; וענין זה של לקיחת ד אותם להיות לו לעם הי׳ לפיכך נפלא לאין ערוך מגאולתם ,שגאל ד אותם מעבדות לחירות ,ועל ענין זה של ״הלקיחה י נאמר לפיכך הלשון ״חזק יד׳ ,שהוא ענין אחר לגמרי מן ״יד חזקה״. ודבר זה יתבאר לנו על פי דברי הרב מנוח ז״ל לענין ״המלו המשפט״ ,המובאים בבית יוסף לטור או״ח) ,סימן תקפב( ,שכתב ח״ל :״שמשמעו שהוא עצמו הוא המשפט ,כמו שאנו אומרים הוא החכמה הוא המדע ,שאין לאמד עליו ית״ש שהוא חכם ומבין ,שנראה שהוא קונה החכמה והבינה מאחר״ ,עכ״ל .וקוטב הדברים הוא ,שכל שם תואר המצורף לשם עצם ומתארו׳ הרי העצם והתואר ,הם שגי מושגים נפרדים ,ואפשר לנו לצייר את אותי 1 ע ם ב א קפה העצם בלי התואר ההוא; ואם אנו אומרים למשל על איזה איש שהוא חכם ומבין ,הרי אפשר שיהי׳ האיש לא חכם ולא מבין; וכשאנו אומרים על מלך בשר ודם שהוא שופט צדק ,הרי אפשר למלך זה שלא יהי׳ שופט צדק .אבל כשאנו מצרפים יחד שני שמות עצם ,הרי השם השני איננו בא בתור תואר להראשון ,אלא ששניהם יחד באים כאחד והם שנים שהם אחד; וזוהי כונת הדברים ״המלך המשפט״ ,שהבורא ית״ש הוא הוא המלך והוא הוא המשפט בעצמו ,ואין להפריד ביניהם כלל. ואף אנו נאמר על דרך זו ,שיש הבדל גדול בין ״יד חזקה״ ובין ״חוזק יד״ ,שהרי באופן הראשון המלה ״חזקה״ באה בתור תואר להמלה ״יד / וכל שם תואר בא רק לסמן את השם שהוא נלוה לו ,אבל איננו אותו הדבר בעצמותו; ואולם באופן השני הרי שם העצם ״חוזק״ מתאחד עם השם ״יד / ושניהם באים להורות לנו כי החוזק והיד מתאחדים יחד ,והם שנים שהם אחד. ומעתה יובן לנו ,כי בגאולת מצרים שנכללו בה כאמור שני דברים, היציאה מבית עבדים והלקיחה לעם לד ,הנה היציאה מעבדות לחירות הלא היתה רק לזמן ,שהרי חזרנו ונשתעבדנו בגלותנו ,״ואכתי עבדי אחשורוש אנך) ,מגילה ,יד ;(.ותחלת היציאה ממצרים היתה על מנת כן שנחזור ונשתעבד, שעל זה באה הבטחת השי״ת למשה ,״אהי׳ אשר אהי״ /וכדרשת חכמינו ז״ל, ״אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהי׳ עמכם בשעבוד מלכיות״) ,ברכות ,ט; (: ולפיכך גגדרה יציאה זו בשם ״יד חזקה״ ,להורות שאפשר ליד זו שתהיי, כביכול ,בלתי חזקה ,כמאה״כ ״השיב אחור ימינו״) ,איכה ,ב -ז ( ,ז .א .שהסתיר השי״ת פניו ממנו ,״והשיב אחור ימינו מלהלחם בעד בניו״) ,רש״י ,שם( ,ואז גלינו מארצנו וחזרנו ונשתעבדנו בגויים .אבל הלקיחה לעם סגולה היתה לעד ולעולמי עולמים ,ואף לאחר שגלינו מארצנו קדושתנו עלינו ובנים הננו למקום׳ ועוד ידו של השי״ת נטוי׳ עלינו לגאלנו ,וכתשובת ר׳ יהושע בן חנני׳ לאותו מין) ,חגיגה ,ה ,(:ולפיכך נופל על לקיחה זו הלשון ״חוזק יד״ ,להורות שהחוזק והיד יחדיו התלכדו ולא יפרדו עוד לעולם ,ועין ד׳ תמיד צופי׳ על עם סגולתו ,כי כך ״נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת״) ,גטין ,גז.(: , , ג. והנה ענין זה של לקיחת ישראל ע״י השי״ת להיות לו לעם כלול בשם ״בכור״ ,שנקראו בו ישראל ,כאמור ״כה אמר ד׳ בני בכורי ישראל״) ,שמות ,ד -כ ב ( ; ושם זה בא להורות על מצב ישראל בעמים ,כי כמו שהבכור הלא הוא בן בין הבנים ,וכולם שוים המה לאחוה ,בהיותם כולם בני אב אחד, ואעפ״כ מכיון שהוא בכור לאחיו לו משפט הבכורה ,והוא קודם לנחלה קפו ש ב ת ו מ ו ע ד ולכבוד ,כן הוא ישראל בעמים .כי אם אמנם תורנו תורתנו ,תורת האמת׳ שכל יושבי תבל אחים שוים המה ,בני אב אחד ,בני האדם הראשון יציר כפיו של הקב״ה ,שממנו השתלשלה האנושיות כולה ,כדבר הנביא מלאכי, ״הלא אב אחד לכולנו הלא אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו״) .מלאכי ,ב-י( י׳ ״וחביב אדם שנברא בצלם״ ,יאמרו לנו חכמינו דל ) ,א מ ת - ,י ( ,ודבריהם מוסבים על כל אדם ,יהי׳ מי שיהי׳ ובן איזה עם שהוא; אבל הלא ״חלק ד עמו יעקב חבל נחלתו״ יאמר הכתוב) ,דברים ,ל ב , ( -ומעלת ישראל לעומת יתר עמי ארץ היא כמעלת הבכור לעומת יתר אחיו .ואמנם התיחדות ישראל להיות לעם סגולה יצאה לפועל במעמד הר סיני ,בשעה שקבלו את התורה׳ אשר על זה יאמרו לנו חכמינו דל ,כי ״בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי״) ,שבת ,פט ;(:אבל מאחר שתכלית ההוצאה ממצרים היתה הלקיחה ,כדבר ד׳ אל משה ״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההד הזה״) ,שמית ,ג -י ב ( ,לפיכך קרא להם ד׳ כבר אז בשם ״בכור״ על שם סופם ,וציוה את משה לאמר לפרעה ,״כה אמר ד׳ בני בכורי ישראל ,ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו ,הנה אנכי הורג את בנך בכורך״ .ונגמרה לפיכך יציאת מצרים במכת הבכורים ,להורות על בכורת ישראל ,שכפר בה פרעה במאנו לשלחם ממצרים ,ומכה עשירית זו באה להיות לאות על בכורת ישראל והתיחדותם לעם סגולה לד׳ ,ומצות קדוש הבכורים בישראל ,שבאה בתור תוצאה ממכת הבכורים במצרים ,באמור, ״כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל״) ,במדבר ,ג -י ג ( ,באה להשריש בקרבנו את שורש אמונה זה של בכורת ישראל ביחס לכל עמי תבל ,שהיא היא היסוד לקדושת עמנו ,קדושת עולמים׳ שנתקדשנו בה במעמד הקדוש של מתן התורה. ג ח , ט ומאחר שכבר ביארנו למעלה ,שענין זה של התיחדות עמנו להיות לעם סגולה נקרא בתורה בשם ״חוזק יד״ ,שזהו למעלה ״מיד חזקה״ ,הלא נבין מעתה מה שדוקא בפרשה זו של קדושת הבכורים בא השם הזה של ״חוזק יד״ ,מה שלא נמצא בשום כתוב אחר בתורה! )ומה שנזכר בפרשת ״קדש״ בסופה ,״כי ביד חזקה הוציאך ד׳ ממצרים״ ,יבואר עוד להלן בעז״ה(. והנה מצינו במדרש) ,שמ״ר ,פ=״ג( ,שדרשו על הכתוב ״אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת וגו״׳ ,ודל :״כל השירות שנאמרו בעולם הזד׳ לשון נקבה ,לאמר מה הנקבה מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת ,כך דיז הצרות באות עליהם והיו אומרים שירות בלשון נקבה ,אבל לע״ל אין עוד צרות בו ,שנאמר כי נשכחו הצרות הראשונות) ,ישעיהו ,ס ה -ט ז ( ,באותה שעה אומרים שיר לשון זכר״ .ובמכילתא דשירה) ,פרק א( ,באו הדברים ביתר ברוד׳ וז״ל :״כל השירות שעברו קרואות בלשון נקבה ,כשם שהנקבה יולדת וחוזרת ב א קפז מתעברת ,כך התשועות שעברו הי׳ אחריהן שעבוד ,אבל התשועה העתידה להיות אין אחריה שעבוד ,לכך קרואה בלשון זכר ,שנאמר ישראל נושע בד׳ תשועת עולמים וגו׳״ .ועל דברי חכמינו ז״ל אלה נוסדו דברי הפייטן בזולת לשביעי של פסח ,לאמר ,״שירות אלה לשון שירה מיוסדים ,כי תשועתם כיולדת לבוא צרות ומפסדים ,תוקף שיר אחרון כזכרים יולדים ,שירו לד׳ שיר חדש תהלתו בקהל חסידים״ .ולמדנו מזה שגאולת מצרים שהיתה ע״י בשר ודם ולא היתד .לפיכך גאולת עולמים) ,ילקוט תרי עשר רמז תקע״!( ,נקראה בשם ״זאת״; וכל זה הוא לענין הגאולה מעבדות לחירות והיציאה מבית עבדים, שהיתה רק לזמן וחזרנו ונשתעבדנו ,אבל לענין הלקיחה לד׳ להיות לו לעם סגולה ,שהיתה ע׳ י הקב״ה בעצמו ,בהגלותו בענן כבודו אל עם קדשו ללמד אותם תורה ומצוות ,ונקבעה בישראל לדורות עולם ,ענין זה יוגדר בשם ״זה״, לשון זכר ,המורה כאמור על קיום הדבר לנצח מבלי כל השתנות. ומה ינעם לבאר על פי הנחה זו את דברי נעים זמירות ישראל ,בהלל המצרי ,״מאת ד׳ היתה זאת היא נפלאת בעינינו ,זה היום עשה ד׳ גגילה ונשמחה בו״) ,תהלים ,קיח ,כ ג -כ ד ( ,וביאור הכתובים הללו הוא ,כי הגאולה מבית עבדים שנקראת בשם ״זאת״ .אם כי באה לנו ע״י בו״ד ,אבל הלא מאת ד׳ היתד .לנו ,והיא באה לנו באורח פלא באותות ובמופתים וביד חזקה ,״והיא נפלאת בעינינו״; ואולם ״זה היום עשה ד׳״ ,ד״ל ,היום הגדול ההוא ,״יום אשר עמדת לפני ד׳ אלקיך בחורב״) ,דברים ,( ,את היום ההוא עשה ד׳ לנו בכבודו ובעצמו ,בהופיעו עלינו בהדרו להשמיענו את הוד קולו מלהבות אש ,ועי״ז חיי עולם נטע בתוכנו ,לעשותנו לעם הנצח ,ולפיכך נקרא היום ההוא בשם ״זה״ ,לשון זכר ,וביום הגדול ההוא ״נגילה ונשמחה בו״) ,לשון עתיד( ,לעד ולעולמי עולמים .וזהו שדרשו ז״ל בילקוט על הכתוב הזה ,וז״ל :״אין אגו יודעים במי לשמוח ,אם בהקב״ה או ביום ,בא שלמה ופירש ,נגילה ונשמחה בך ,בך בתורתך ,בך בישועתך ,בך בכ״ב אותיות התורה״ ,עכי׳ל .ובאו חכמינו זיל בדבריהם אלה להעמידנו על יסוד נאמן זה ,ששמחתנו היא לא ״ביום״, שבו גגאלנו ממצרים ,שהרי גאולתנו ההיא לא היתד ,שלימה וחזרנו ונשתעבדנו; אלא ששמחתנו היא בו בהקב״ה ,שנתן לנו את כ״ב אותיות התורה ,שזוהי היא לנו לשמחה נצחית! ד ד. וכשנצטוו ישראל במצרים על הקרבת הפסח ,שהי׳ להם למבשר את גאולתם ,כי יעבור ד׳ בלילה ההוא לנגוף את מצרים ,ואז ימהרו פרעה ועבדיו לשלחם מן הארץ ,נצטוו אז על נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות; ונתינה זו צריכה היתה להיות להם ״לאות על הבתים״ ,להם ולא קפח ש ב ת ו מ ו ע ד להקב״ה ,כי השי״ת הלא איננו צריך לאותות; ואות הדם היה רק לבני ישראל עצמם ,שיראו ע״י נתינת הדם כי שמעו אל דבר ד /למשוך את ידיהם מעבודה זרה ,ולשחוט את אלהי מצרים לעיניהם) ,עיין שמ״ר פ « ( ; ומני אז נבדלו בתי ישראל מבתי המצרים ,וזה היה הצעד הראשון אל תכלית מטרת גאולתם ,להיות מובדלים מן הגוים ,ולהיות לעם קדוש לד׳) .ונתבאר אצלי בעז״ה ענין זה במ״א בארוכה על יסוד דברי רש״י דיל בסוף פרשת שלח, ביחס לשמונת החוטים שבציצית ,שהם כנגד שמונת הימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים(. ומצוה זו נתינת הדם ״לאות על הבתים ׳ לא הוצרכה אלא לשעתה, בפסח מצרים לבד ,שעדיין לא היו בידם אז לפני מתן תורה מצוות כלל והיו ״עירום ועריה״ -״עירום מן המצוות ) ,מכילתא ; ( ,אבל לאחר שניתנה תורה לישראל ,ועל ידי רבוי מצוותיה נבדלנו מגויי ארץ ,שוב לא הי׳ צורך בנתינת הדם ״לאות על הבתים״ .ואולם עצם ענין ההתבדלות מן הגויים׳ שעליה באה נתינת הדם ללמד ,ענין זה נאמר לישראל לעד ולעולמי עולמים. ולעומת זאת מצות הקרבת הפסח ,בתור זכרון ליציאתם ממצרים ,שהיתה מצוד .לדורות ,היא לא נהגה בישראל אלא כל עוד ישבו אבותינו על אדמתם והמקדש הי׳ על מכונו .ונמצא שמצות הקרבת הפסח ,בתור זכר הגאולה ,לא היתד .חוק ,שהרי נתבאר טעמה בכתוב ,אלא שנהגה רק לזמן׳ שכשחרב הבית בטלה הקרבה זו .אבל נתינת הדם ,בתור סמל ההתבדלות, היא היתד .לישראל לחוק ,כי כל ענין בחירתנו הוא נשגב מבינת אנוש ,וחוק זה ניתן לישראל לעדו וזהו ביאור שני הכתובים שהבאנו למעלה ,כי לאחר שציותה התורה על נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ,הוסיפה לאמר עוד ,״ושמרתם את הדבר הזה״ ,את דבר התבדלותכם מן העמים ,״להק לך ולבניך עד עולם״ ,כי שמירת דבר זה איננה תלוי׳ לא בזמן ולא במקום ,והיא לנו לחק עולם ,ומה שהוא לעולם נקרא ,כאמור למעלה ,בשם ״זה״ ,לשון זכר .ואחר הצווי הזה בא עוד צווי שני לאמר ,״והי׳ כי תבואו אל הארץ וגו ושמרתם את העבודה הזאת״ ,וצווי זה הוא על עבודת הפסח ,שהיא תלוי בביאת הארץ ,ואיננה נוהגת תמיד ,כי תלוי׳ היא בזמן ובמקום ,ולפיכך נקראת בשם ״זאת״ ,לשון נקבה ,המורה על חלוף ותמורה; ועבודה זו איננה חוק ,כי הקרבת הפסח בתור זכר גאולתם הלא יש לה טעם. ט ז , ,, בא , , וכן הוא הדבר בפרשת קדושת הבכורים .כי בתחלה הזהירה התודה על מצות ״קדש לי כל בכור״ ,בתור סמל קדושת ישראל שנקרא ״בני בכורי״, ובא על זה .הטעם לאמר ,״זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא ד׳ אתכם מזה״ ,והלשון ״חוזק יד״ מורה ,כאמור׳ קפס ב א על התיחדות אומתנו לד בתור הבכור לעומת יתר כל עמי תבל ,ובא בלשון זכר שהוא מורה על קיומו של דבר לעד ולעולמי עולמים .ואחר צווי זה בא עוד צווי שני לאמר ,״והיה כי יביאך ד׳ אל ארץ הכנעני וגוי ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה״ ,זוהי עבודת הפסח ,שאיננה גוהגת אלא בארץ ובזמן שבית המקדש קיים ,ונקראת לפיכך בלשון ״זאת״ ,לשון נקבה המורה על חלוף ותמורה; ועל זה מסיים הכתוב לאמר ,״כי ביד חזקה הוציאך ד׳ ממצרים״ ,כי עבודת הפסח מזכרת לנו את יציאתנו ממצרים מבית עבדים ,ויציאה זו היתה ״ביד חזקה״ ,מפני שהיתה גאולה רק לזמן׳ ובאה לפיכך בלשון נקבה המורה על חילוף ותמורה .אבל בפרשה השני׳ ,פרשת ״והיה כי יביאך״ ,המדברת רק בקדושת הבכורים בישראל ,ולא נזכר בה כלל על דבר יציאתנו ממצרים ועל דבר עבודת הפסח ,נשנה בה לפיכך הלשון ״חוזק יד״ פעמים ,ולא ״יד חזקה״! ה. ואחרי כל האמור בזה על בכורתנו ,שבאה לנו ״בחוזק יד״ .ועל ידה נתקדשנו בקדושת עולמים ,נבוא בעדה לידי ביאור מאמר נפלא לחכמינו ז״ל) ,במדי ר לפרשתנו זו( ,המדבר בקדושת ישראל ,הלא כה דבריהם ז״ל :״דבר אחר החודש הזה לכם ,הרואה את הלבנה היאך צריך לברך בזמן שהיו ישראל מקדשים את החודש ,יש מן רבנן אמרין ברוך מחדש חדשים ,ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים ,ויש מהם אומדים מקדש ישראל ,שאם אין ישראל מקדשים אותו אינו קדוש כלום ,ואל תתמה על זה ,שהקב״ה קידש את ישראל ,שנאמר והייתם לי קדושים כי קדוש אני ד ,ולפי שהם מקודשים לשמים לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש ,רצונך לידע צא ולמד מכלי שרת, משה קדש את המשכן ואת כל כליו ,מכאן ואילך מי היה מקדשם? )גירסת בעל יפה תואר( ,יכול היה משה לבוא ולקדשם ? אלא מה היו עושים ? היה הכהן מקבל בו דבר של קודש והכלי מתקדשת ,כשם שקידש משה בדם את המזבח* ,או יין נסך או מנחה מערה בכלי חול והכלי מתקדש; ואם כלי חול כשהוא מתמלא מן הקודש מתקדש ,עאכו״כ ישראל שהם קדושים מקדשים את החודש וכרי. * הדברים הללו ,״כשם שקידש משה בדם את המזבח״ נפלאים להבין ,שהרי מפורש נאמר בתורה ,כי גם מזבח העולה נמשח בשמן המשחת יחד עם שאר הכלים שבמשכן) ,חצוה ,כס—לו! תשא, ל—כח פקודי ,מ—י(, ולמה זה הוצרך רצפה והאי כלי שרת״, )זבחים ,כז ,(:ופירש רש״י ז״ל שם, ; משה לקדשו בדם? ואמנם ״האי מצינו לחז״ל ש<!מרו, .האי רצפה ,בנין אבנים שלא נמשח לפיכך אין קדושתו בזה חמורה; והאי כלי שרת ,ונמשח עם המשכן״ .הרי שמזבח החיצון לא נמשח. ש ב ת קצ ו מ ו ע ד ומבלי להרבות בדיוקים בדברי המאמר הזה• ,־אעיר רק על מה שאמרו ״ואל תתמה״ ,שנראה מזה שיש אמנם מקום לתמיהה ,אלא שבאו בדבריהם ז״ל לישב ולסלק את התמיהה ,ועלינו להבין תחלה את התמיהה שיש בזה׳ ואחר נבוא אל הישוב .עוד זאת עלינו להבין ,מה זה שהוסיפו עוד לאמר׳ ״רצונך לידע ,צא ולמד מכלי שרת״ י מה עלינו ללמוד מכלי השרת? והנה ידענו שמלבד השבת ,שנתקדשה מאת יוצר הכל בתחילת הבריאה׳ והיא ראשית הקדושה בישראל ,קבעה לנו התורה עוד ימי מועד ,שהם לנו ״מקראי קודש״ ,הם המה הימים שנתפרשו לנו בשמותיהם בפרשת המועדות שבסדר אמור .כל אותם המועדים תלויים לא במספר הימים שבשבוע ,כמו השבת שהיא ביום השביעי ,כי אם במספר הימים שבחודש; ובכדי לדעת את יום המועד צריך לקבוע מתחלה את ראש החודש ,שבו יחול אותו המועד. ואת קביעות החודש ,למלאו או לחסרו ,וכן את קביעות השנה ,לעשותה פשוטה או מעוברת ,מסרה התורה לבי״ד ,באמרה בראש פרשתנו זו ״החודש הזה לכם״ ,ובאה על זה דרשת חכמינו ז״ל ,״עדות זו תהא מסורה לכם״) ,רה״ש ,יב.(. ואחרי אשר כל בן תמותה עלול לטעות ,כי ״שגיאות מי יביך׳ ,ואף הבי״ד הגדול שבלשכת הגזית יוכל לפעמים לטעות בחשבונו ,ולקבוע את החודש או את השנה שלא כראוי ,ועי״ז הלא יבואו המועדים שלא בזמנם הראוי ,וכמו שקרה לרבן גמליאל ביבנה ,ואעפ״כ ״מה שעשה ר״ג עשוי ,הרי הוא אומר אתם אתם אתם שלש פעמים ,אתם אפילו שוגגים ,אתם אפילו מזידים ,אתם אפילו מוטעים׳) ,שם ,כה .(.והנה אם אמנם כך גזרה התורה, אבל כבר פירש בעל צאן קדשים ז״ל את הדברים לנכון ,וז׳׳ל :״פי׳ מוכח אבל מזבח שעשה משה ,היינו מז:ח הקסורת, ה י /ונמשח אף במקדש במקדש הי׳ חילוק בין מזבח החיצין ,שעשה שלמה בניי אבניש הפנימי, שנמשח עיי משה נקרא מזבח הנחושת והועמד וגם מזבח במקדש אחרי כן אדמת, ; שעשח שלמה יא נמשח, ע״י מ־בר /,עב״ל. הרי שרק ולא נמשח ,ובין מזבח הקטורת ,מונח אבל יזבח העולה שעשה משה במשכן ,והוא )עיין רש״י שנמשח ע׳׳י שמות ,כ—לא ,כז—ה( ,בודאי משה ,וצ״ע. ואפ״ל שדברי המדרש ״כשם שקידש משר, בדם את המזבח״ ,מוסבים שהיו במשכן ,מזבח הקטורת ומזבח העולה ,ששנ ,הם נמשחו בשמן המשחה, אלא על המזבח «ויקח משה שבנה משה לפני מתן חורה, חצי הדם גכנם לברית ״אלא וישם באגנית וחצי בנןילה וטבילה לא על שני המזבחות כמפורש בפרשת כי תשא, כמסופר בפרשת משפטים בסופה: הדם זרק על המזבח׳, והרצאת דמים״, ומזה למדו רבותינו ,שאין )כריתות ,ט ( . ; ; לא היי אז שמן המשחה כלל t אלא בע״כ שנתקדש הגר הרי שהיתה זריקת הדם ההיא הרצאה .ממש ,מ ר י ק ה על המזבח שבמשכן והלא יש לשאול במה נתקדש המזבח בזריקת אותו רבותינו לכל הכלים קבמקדש• ,שעבודתם מחנכתם• כזמן שאין שמ . והכחוב אומד שה, ההוא ? הלא עדיין הדם ע צ מ ו ומכאן ; למדו ב א קצא אבל הלא מקום יש לשאול ולתמוה ,איך תחול סו״ם קדושה על יום שנקבע ע״י בי״ד בטעות ? ואיך אפשר לפי זה לדמות יום טוב לשבת לענין הקדושה? הלא השבת היא קבועה וקיימת ונתקדשה מאת ד׳ בעצמו, והמועדים מתקדשים ע׳־י בדיד עלולי השגיאות; ואיך זה קראה התורה למועדים אלו בשם ״מקראי קודש״ ? ואת התמיהה הזאת באו חכמינו ז״ל לישב באמרם ״ואל תתמה״; והישוב לזה הוא ,כי ״הקב׳׳ ה קידש את ישראל ,לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש״; ואף אם קבעו הבי״ד את החודש בטעות, בכל זאת נתפסת קדושת שמים על הימים שבם יחולו המועדים לפי הקביעות ההיא; וכמו שלענין השבת באה תשובת רבי עקיבא לטורנוסרופוס הרשע על שאלתו ״מה יום מיומים״ ,לאמר ״דמרי צבי״) ,סנהדרין ,םה ,(.כן הוא הדבר גם לענין המועדים התלויים בקביעות החודש ע״ י בי״ד ,וזשאה״כ ״אלה מועדי ד׳ אשר תקראו אתם ,מקראי קדש אלה הם מועדי״) ,ויקרא ,כ ג -ב ( ,והרי הם קודש כאילו נקבעו ע״י הקב״ה בעצמו כמו השבת .וזהו שהוסיפה התודה שם ואמרה עוד ,״ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש״ ,וכבר באה על זה שאלת חכמינו ז״ל ״מה ענין שבת אצל מועדות״?. ותשובתם בצדה ״אלא ללמד שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאילו חלל את השבתות״) ,תו״כ( ,וללמדנו באה התורה בזה ,שלא נקל בקדושת המועדים ,כי מיד שקבעו בי״ד את החודש; מיד נתפסה קדושת שמים על יום המועד הצריך לחול באותו חודש .ואילו היו בי״ד באים לדחות מאיזו סבה את יום המועד ליום או יומים ,אין היכולת בידם לעשות כן) ,עיין חולין ,קא ,:ובתוספות שם( ,כי מיד שאמרו בי״ד ״מקודש החודש מקודש״ ,מיד נקבע היום ההוא גם למעלה בתור ראש החודש ,וממנו מתחיל המספר לענין המועד שבאותו חודש ,וקדושת שמים נתפסת על היום ההוא .וכל זה הוא משום ״שישראל מוקדשים לשמים ולכך מה שהם מקדשים הוא מקודש״, כאילו נקבע היום ליום של מקרא קודש ע״י הקב״ה בעצמו! ואולם לכאורה הלא גם לענין הטומאה ,שהיא הפך הקדושה ,מצינו כן, שכל שהוא טמא הוא מטמא אחרים ,וכשם שנאמר בקדושה ״כל הנוגע בהם יקדש״ ,כן גאמר גם בטומאה ״כל הנוגע בהם יטמא״ ,אלא שחילוק גדול יש בדבר .כי בטומאה אין הטמא מטמא אחרים להיותם טמאים כמוהו ממש; והמת שהוא אבי אבות הטומאה מטמא את הנוגע בו להיות דק אבי הטומאה ,ואבי הטומאה עושה ראשון ,והראשון שני בחולין והשני שלישי בתרומה ,והשלישי רביעי בקודש ולא יותר ,ומכאן ואילך אין הטומאה נמשכת עוד ,כי יש לטומאה הפסק; מה שאין כן בהקדש שאין לה הפסק ,ומי שהוא קדוש הוא מקדש אחרים להיות קדוש כמותו ממש ,והכתוב מעיד על זה באמת ,״אלה מועדי ד׳ אשר תקראו אתם אלה הם מועדי״ ,ז .א .שהמועדים הנקבעים ע״י ש ב ת ו מ ו ע ד בי״ד הם מועדי ד׳ ממש ,וזהו משום שהקדושה של ישראל שהם מקודשים לשמים נתפסת בכל מלואה במה שהם מקדשים ,בהפך מהטומאה שהיא יורדת ממדרגה למדרגה עד שהיא נפסקת לגמרי. וחידוש זה שבקדושה אנו למדים מכלי שרת .כי הנה כלי השרת הראשונים שהיו במשכן נתקדשו במשיחה ,ומכאן ואילך לא הוצרכו הכלים שנעשו אחד כך למשיחה ,וברייתא מפורשת שנינו ,״כל הכלים שעשה משה משיחתם מקדשתם ,מכאן ואילך עבודתם מחנכתם״) ,יומא ,י (; וזה שאמרו במדרש שלפנינו ,״ומה היו עושים? הי׳ הכהן מקבל בכלי של חול דבר של קודש והכלי מתקדש״; ומשנעשה הכלי קודש הרי הוא שוב מקדש בקדושת הגוף כל מה שנכנס לתוכו ,אס רק ראוי הוא להיות קודש; וכן שנינו בברייתא ,״כלי שרת מנין״ ,שיקדשו את הראוי להם ,״תלמוד לאמר כל הנוגע בהם יקדש״) ,זבחים ,פז ,(.״וכשיגיע לכלי שרת כל דבר הראוי לו מתקדש ולא יפדה לעולם׳) ,רמב״ם ,פסוה״מ ,פ״ג ,הל׳ י ( ; ואם יניחו שוב את אותו הדבר שנתקדש ע״י כלי השרת בכלי אחד של חול לשם שירות ,יתקדש הכלי ההוא ויהי׳ לכלי שרת ,וכן הלאה ,הרי שהקדושה אין לה הפסק ,והיא מקדשת אחרים להיות כמותה ממש ,וזהו החידוש שאנו למדים מכלי שרת ,ועל זה אמרו ז״ל במדרש שם ,״רצונך לידע ,צא ולמד מכלי שדת״; וכל הקדושות הללו נמשכות ממקור הקדושה העליונה ,שהיא נצחית ואיךםופית ובקדושה עליונה זו נתקדשו ישראל ,״ומתוך שהם מקודשים לשמים ,לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש״ ן ב: ח ב ש ל ח לפרשת קצג בשלח. שירת הים עולמים. שירת אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל. )שמות, כיון שראו המצרים נחלקו למצרים, ערומים, שנכנסו ישראל טו-ט(. לים סוף לשלש כתות, כת ראשונה אומרת נחזירם שני׳ ונעזבם כת כת אומרת שלישית נפשיטם אומרת נהרוג אותם. )עפ״י הנוסחא שבמדרש ויושע(. א. קריעת הים לפני בני ישראל לאחר ״שבאו לתוכו עד חוטמם״, )שנדר ,פ ״ ( ,ועברם בתוכו :בחרבה ,באו להם אז לא רק בתור ״הוראת שעה״ ,להצילם באותו מעמד מרודפיהם המצריים .כי אם בתור סמל לכל הקורות אותם בדורות הבאים .הנסיון הגדול ההוא של ירידת עם ישראל כלו לתוך גלי ים זועף ,והנם הנפלא של קריעת הים שבא אחריו ,לא ללמד על עצמם יצאו ,כי אם על כל הנםיונות הבאים ,העתידים לבוא על ישראל בכל הדורות והזמנים .אותו החזיון הנפלא של הצלתם מיד אויביהם האכזרים באורח פלא שכזה ,לאחר שהראו ה:יה את גבורת נפשם ואת אמונתם הצרופה בד׳ ,בקפצם לתוך מצולות ים ״עד חוטמם״ ,הי׳ לו ערך קיים לדורות עולמים, בשמשו לבני ישראל לאות על כל הקורות אותם בעתיד ,כי אף אם אמנם לא אחת ושתים יהי׳ עליהם להמצא באותו המצב הנורא ,שנמצאו בו אבותיהם בשעה שהיו עומדים על שפת הים ,״שהיו מוקפים מארבע רוחות, הים סוגר והשונא רודף והחיות מן הצדדים״) ,שמ״ר שם ,ועיין יפה תואר( ,לא יאבדו את תקותם ואת בטחונם באלקי ישעם ,ועליהם רק לתלות את עיניהם לאביהם שבשמים ,והוא יעבירם בין גלי ים צרה ויביאם סוף סוף אל המנוחה ,כשם שעשה לאבותיהם על שפת ים סוף! ובכדי להעריך כראוי את ערך החזיון הנפלא ההוא של קריעת הים, עליגו לשוות לגגד עינינו את המעמד המיואש של ישראל באותה שעה, לעומת מעמדם של המצריים רודפיהם ,מערכה מול מערכה .המצריים ״נחלקו כ א קצד ש ב ת ו מ ו ע ד לשלש כתות ,כת אחת אומרת נחזידם למצרים ,כת שני׳ אומרת נפשיטם ונעזבם ערומים ,כת שלישית אומרת נהרוג אותם״; ושלש הכתות ההן׳ שכולן לדעתם של ישראל נתכוונו ,הן היו לסמל לכל הכתות השונות של שונאינו מאז ועד עתה ,שעמדו עלינו בכל דור ודור לכלותנו; כי אף ששונות היו דרכיהם ומעשיהם של שונאינו במלחמתם נגדנו ,לפי הזמן והמקום ,אבל בדרך כלל הם נחלקים כולם לשלש כתות אלו .האחרונה שבהן ,האכזרית ביותר ,אומרת פשוט ״נהרגם״ .אליה משתייכים שונאנו האכזרים שבכל דור ודור ,מימות אדרינוס קיסר שחיק טמיא ועד ימינו אלה ,הקמים עלינו לכלותנו ,ועורכים לנו מטבח בחמת רצח ,בהטביעם את ארצות גלויותינו בנהרי נחלי דמים של אחינו ואחיותינו הקדושים .את תגרת היד האכזרי׳ של הכת הזאת אנו רואים לאסוננו ביחוד בימינו אלה ,ימי רעה ועת צרה ליעקב׳ אשר כמוה לא נהיתה מעת גלינו מארצנו; כי קמו עלינו העמלקים של זמננו זה ,הגרמנים הארורים ימ״ש ,אשר כהמן בשעתו הם שואפים ״להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים״ שתחת ממשלתם העריצה .ומי ימנה ומי יספור את מספד חללי עמנו ,שכבר נפלו תחת ידיהם ,רק ד׳ הוא היודע׳ והוא יזכרם לטובה עם שאר צדיקי עולם! הכת השני׳ שאינה שואפת לדם כהקודמת ,ואינה הפיצה ללכלך את ידיה המפונקות ,כביכול ,בדמי נקיים ,היא אומרת ״נפשיטם ונעזבם ערומים״. בני הכת הזאת הם אלה מאויבינו ,בעלי בריתם של הקודמים ,שאחזו בשיטתם לשלול את רכוש אזרחיהם היהודים ולהפשיטם ערומים ,במלא המובן האכזרי של מלה זו .הם מנשלים את היהודים מאחוזותיהם ,מגרשים אותם מבתיהם ושוללים את כל אשד להם ,ואת קרבנותיהם האומללים הם שולחים למחנות עבודה ,לעבוד שמה עבודת פרך ,מבלי מזון וכסות ,ולכלות שמה מאליהם מרעב וממחלות שונות .גם כת זו כהקודמת אות קין על מצחה, ובכנפיה ״נמצאו דם נפשות אביונים נקיים״) ,ירמיה ,ב -ל ( ,ועל שתיהן נזעק חמס ונאמר ,ד׳ ינקום מאתן נקמת דמנו השפוך ,כי רק לו לבדו ית״ש הנקמה .וכבר אמרו חכמינו ז״ל ,״גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות׳ שנאמר אל נקמות ד׳״) ,ברכות ,לג ,(.וכונתם כי לפעמים הנקמה גדולה כל כך׳ עד כי רק הוא לבדו יוכל לנקום אותה ,״ובמקום שצריכה נקמה דבר גדול הוא״) ,רש״י ,שם( .דבר גדול הוא שבעל הנקמות בעצמו ינקום את נקמת דמנו השפוך; אחרי אשר מלבד מה שאין ביד אדם לדעת ולמצוא את כל אלה הרצחנים ,לאלפיהם ולרבבותיהם מגדול ועד קטן ,שידיהם נגואלו בדמנו השפוך ,הנה פשוט תקצר יד אנוש בן תמותה ,לענוש כמדתם את כל הרוצחים האכזרים ההם ,כי כל עונש איזה שהוא כאין וכאפס הנהו לעומת גודל רשעתם של עושי הרשעה ההם; ורק אל הנקמות לבדו ,היודע את ד ב ש ל ח קצה מעשי בני אדם ותחבולותיהם לו לבדו הנקמה הראוי /ועליו נצפה ״כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו״) ,דברים ,ל ב -מ ג ( ,״שתי נקמות ,נקם על הדם ונקם על החמס״) ,ספרי( ,כנגד שתי הכתות הנזכרות! הכת הראשונה אומרת ״נחזירם למצרים״ .זאת היא הכת שאליה משתייכים כל אלה מן הגויים ,המחזיקים את עצמם לרודפי צדק ויושר ,והם אומרים אמנם שלא מן היושר הוא לרדוף באף ובחמס את היהודים האומללים; ומכירים הם בצורך לתת גם ליהודים שבקרבם זכיות אנוש ,ולפתוח לפניהם שערי חיים שיוכלו לחיות במנוחה ,אלא שצריך לדרוש מאתם רק אחת ,והיא למכור את בכורתם היהודית בנזיד עדשים שיתנו להם; זאת אומרת שנחדול להיות מה שהננו ,עם לבדד ישכון אשר על תורתו ודתו יחי /כי אם להתערב בגויים ולהיות כמוהם ,״את בנותם נקח לנו לנשים ואת בנותינו ניתן להם״) ,בראשית ,ל ד -כ א ( ,עד אשר נתבולל ביניהם וגהי׳ ככל יתר תושבי הארץ, ושם ישראל לא יזכר עוד .וזאת היא איפוא סיסמתם של הכת הזאת, ״נחזירם למצרים״ ,לא על מנת להשתעבד בהם אלא על מנת לכלותם מעט מעט ע״י התערבות והתבוללות ,וככל הגויים יהי׳ בית ישראל! ועל שלש הכתות הללו יאמר הכתוב ,״אמר אויב״ ,זה האויב הכללי, ״ארדוף אשיג אחלק שלל״ ,זאת אומרת ,כולם בדעה אחת ולמטרה אחת ישאפו ,לרדוף אחר העם ,להשיגו ולחלק שללו ,אלא שמחולקים הם בדרכיהם המובילות למטרתם זו הכללית לכולם .זה אומד ״תמלאמו נפשי״ ,אחזירם למצרים ואמלא את נפשי מהם ,עי׳ ז שאבלעם ואטמיעם בקרבי עד אשד יאבדו מן העולם ,ואז במילא ״הבנות בנותי והבנים בני וכל אשד אתה רואה לי הוא״*) ,בראשית ,ל א -מ ג ( .זה אומר פשוט ״אריק חרבי״ ואהרגם לפי חרב ואחלק שללם .וזה אומר ״תורישמו ידי״ ,לא אריק את חרבי עליהם לערוך להם מטבח ,כי אם אוריש אותם מכל אשר להם ,אגצל את רכושם ואעזבם ערומים ,וממילא יסופו יתמו ברעב ובחוסר כל. אלה הם שלשת החלוקות של שונאינו מאז ומעולם; ועל זה כיווגו אולי חכמינו ז״ל באמרם על הכתוב הזה ,״זה הי׳ תחלת הפרשה ,ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה״) .מכילתא( ,וכונת דבריהם אלו ,כי הכתוב הזה הכולל בקצרה את כל החלוקות השונות של האויב הכללי ,זהו * בניהם בפסיקתא ובנותיהם•׳ ובנותיהם׳, זוטרתא ובהערות ועיין מה על הכתוב הזה והקונים שכתב שם באורך, להר״ש של תמלאמו נפשי נמצאת דרשה אחת, בובר ז״ ל הביא גירסא אחרת, כי הגירסא שלפנינו בכלל משובשת היא, ״זו אניסת .ז ו אניסת נשיהם ואולי יש לאמר על פי דרכני ,כי הדברים «זו אניסת בניהם ובנותיהם• מוסבים על ״תמלאמו נפשי״ ,והכונה כי יאנסו את הכנים ואח הגנות של ישראל להתערב ביניהם ,ונפשם תמלא מהם מישראל j קצו ו מ ו ע ד ש ב ת ״תחלת הפרשה״ ,תחלת פרשת גלותנו הארוכה ,ההולכת ונשנית מדור לדור ומתקופה לתקופה .דור הולך ודור בא ,והשנאה ליהודים לעולם עומדת! ב. ובשעה הנוראה ההיא נחלקו גם בני ישראל לכתות שונות ,כי P יאמרו לנו חכמינו ז״ל ,״ארבע כתות נעשו ישראל על הים ,אחת אומרת ליפול לים ,ואחת אומרת לשוב למצרים ,ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדם ,ואחת אומרת נצוח כנגדם .זו שאמרה ליפול אל הים ,נאמר להם התיצבו וראו את ישועת ד ,זו שאמרה נשוב למצרים נאמר להם ,כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ,זו שאמרה נעשה מלחמה כנגדם נאמר להם ד׳ ילחם לכם ,וזו שאמרה נצוח כנגדם נאמר להם ואתם תחרישוך) ,מכילתא ,בשלח( .וכבר בא ביאור דברי חן״ל אלה בספר היקר מיטב הגיון) ,מאמר ה פ-א( ,ואס הוא בדורו אמר ,״שדורנו הוא הפירוש היותר מספיק ומפיץ אור על כל דברי ארבעת הכתות הללו״ ,הנה דורנו זה הוא לא רק פירוש מספיק .כיאם פי תש חדש איום ונורא כתוב בדם ובאש! זה לנו עשר שנים מאז עלה הכורת על יהודי אשכנז ,להכריתם ולעקור משורש קהלות נושבות; ומשם נפתחה הרעה והנגע של שנאת ישראל פשה בכל ארצות תבל באופן נורא ,אשר כמוהו לא הי׳ זה מאות בשנים. ומאז פרצה המלחמה האיומה ,זה חמש שנים ,נחרבו קהלות ישראל בכל ארצות אירופא כמעט ,וחללי עמנו נפלו למיליונים ,ואחרית דבר מי ישורנה, ורק ד׳ הוא היודע! הקטסטרופה הנוראה הזאת שבאה עלינו כשואה ,להחריב את נאות יעקב ולהרוס עד היסוד כל אשר נבנה במשך שנות מאות רבות׳ הביאה יאוש וחוסר אמונה בלבות רבים מאתנו ,ותוצאות היאוש הן ״ארבע הכתות שנעשו ישראל״ גם עתה. אלה שהיאוש גבר בלבם עד לבלי להאמין בשום אפשרות של הצלה לשארית ישראל ,והם חושבים שהכל כבר אבד מבלי כל עתיד לנו ,הם שולחים יד בנפשם ומאבדים את עצמם לדעת ,בכדי לשום פעם אחת קץ לחייהם המרים ולתלאותיהם הקשות .בעלי יאוש שכאלה נמצאים לדאבוננו לא רק בין אלה הכבושים תחת יד האויב האכזרי ונתונים למות ,כי אם אף ביז אלה היושבים לבטח בארצות של חופש ,אשר יד האויב האכזרי לא תשיגם שם ,אלא שגפשם עליהם תאבל על גורל עמם ,ומחוסר אמונה בד׳ ובעתידות עמנו הם אובדים דרך ,ומאבדים את עצמם לדעת .כאלה היו בזמנם בעלי הכת הראשונה מארבע הכתות שנעשו ישראל על הים ,היא הכת שאמרה ליפול לים ,וכמוהם אומרים ועושים בעלי היאוש שבימינו. ישנם לעומתם אחרים ,ולדאבוננו רב מאד מספרם בארצות החופש׳ ב ש ל ח קצז שמחוסר אמונה בד׳ ומיראה ,שלא יבא גם עליהם בזמן מן הזמנים מה שבא על אחינו האומללים בארצות אירופא ,הם אומרים לקדם את פני הדעה ע״י התבוללות וטמיעה גמורה .הם המה בעלי האסימילציא והריפורמה ,שלא למדו מאומה מקורות ימינו אלה ,והם שואפים כהמתבוללים הקודמים להתערב בעמים ולהיות כגויים ,עד כי לא יוכר שם ישראל עוד .ומה נורא הדבר כי גם רבים מאלה מאחינו ,שעלה להם להמלט מארצות האויב ולבוא לארצות רחולוז ,הנה תחת לשוב אל אלקי אבותיהם ואל עמם ,אחרי שכבר ראו בעיניהם את האחרית המרה ,ואת פשיטת הרגל הגמורה של ההתבוללות והריפורמה בארצות אירופא ,שאף טמיעה ושמד לא עמדו להם שמה בעת צר ,תחת זאת עוד הרבו הרע והעמיקו לחטוא ,כי בטרם עזבם את הארץ ש7:מנה נאלצו לברוח ולהמיט על נפשם ,השתמדו הם ובניהם ובנותיהם וכל אשר להם ,בכדי להגיע למקומותיהם החדשים בתור גויים גמורים .כל אלה היסודות הרקובים בעמנו ,שאין להם חלק ונחלה לא באלקי אבותינו ולא בעתידות ישראל ,הם מבעלי הכת השני׳ מאלה שעמדו על שפת הים ואמו ו ״לשוב למצרים״ ,ולחיות שמה חיי עבדות לא רק בגופם כי אם גם ברוחם, ולשאוף להתערב במצריים ולהיות כמוהם) ,עיין שמ״ר פ״א(. גם את בעלי הכת השלישית ,שאמרה ״לעשות מלחמה כנגדם״ ,אנו מוצאים בימינו אלה .ישנם בינינו ,וביחוד בין בני הנעורים שלנו מחוג ידוע, רבים כאלה ,שמתוך יאוש וחוסר אמונה בד׳ ובישועתו ,הם באים לידי שאיפת מלחמה ,והם אומרים לצאת בחרב ובחנית נגד אויבינו הרבים ,מבלי להתחשב עם המציאות המרה ,האומרת כי תוצאות מלחמה שכזו ,מלחמת חלשים נגד גבורים ומועטים נגד רבים ,אחריתה תבוסה שלימה ,לולא עזרת ד׳ באורח פלא כמו בימי המכבים .כאלה היו בעלי הכת השלישית על שפת הים ,שאחזו בשיטתם של ״בני אפרים נושקי רומי קשת״ ,שמיהרו לצאת ממצרים לפני זמנם ,בבטחם על זרועם ועל קשתותיהם ,ואחריתם היתד. להכרית ,כי ״הרגום אנשי גת״) .שמ״ר ,פ״כ(. ואנו באים לאחרונה גם אל הכת הרביעית ,היא שאמרה ״נצוח כנגדם׳׳ .כי הנה גם בימינו אלה אנו מצוחים כנגדם ,עורכים אסיפות של מחאה ומרעישים עולמות על הרצח הנעשה בנו לעיני השמש .אבל מה יועיל לנו כל זה? הן לא רק שמרצחינו הארורים אינם שמים לב למחאותינו וזעקותינו ,ועוד שוחקים המה שחוק השטן למשבתינו ,אלא שגם אלה הנלחמים לדבריהם מלחמת היושר והצדק ,מלחמת החופש והשויון הגמור בעולם ,גם המה יוצאים את חובתם רק בהבעת רגשי השתתפות בצערנו, ובדברי נחומים הבאים לא מאהבת מרדכי כי אם משנאת המן ,ואיגם עושים בפועל מאומה להציל את הלקוחים למות! קצח ו מ ו ע ד ש ב ת ולכל אלה ארבעת הכתות הללו הלא רק תשובה אחת יש ,היא התשובה הכלולה בדברי משה אז אל העם לאמר ,״אל תיראו ,התיצבו וראי את ישועת ד׳ וגו׳ ,ד׳ ילחם לכם״ .ומלחמת ד׳ במצרים על שפת הים היתד• לאות לישראל על הדורות העתידים ,כי ״לא בשעה זו בלבד ילחם לכם ,אלא לעולם ילחם לכם כנגד אויביכם״) ,מכילתא( ,ולכן אל יאוש ואל חוסר אמונה בעתידות עמנו .כי למרות כל הקורות אותנו הנה הנצחון האחרון יהי׳ לנו! ג. אחדי החזיון הנפלא של קריעת הים בא החזיון של המעמד הנשגב׳ מעמד הר סיני ,ושני החזיונות הללו קשורים ואחוזים המה זה בזה ,ולא בא הראשון אלא בשביל השני .נתינת התורה לישראל היתד ,גולת הכותרת של יציאת מצדים ,וקריעת הים באה להכשיר את העם לאותו המעמד הנשגב, שיהיו ראויים ומוכשרים לקבל את התורה מידו של הקב״ה .כי הנה ידוע מה שביארו המפרשים את דברי חכמינו ז״ל ,שלפיכך נקרא הר האלקים שעליו ניתנה תורה לישראל בשם ״סיני״ ,מפני ״שירדה שנאה לאומות העולם עליו״) ,שבת ,פט ,(:כי ״אין הכונה שאומות העולם נשנאים מאתנו, אלא שירדה שנאה להם ,דהיינו שהם שונאים אותנו״) ,עיון י ( ,כי מאז הופיע ד׳ .בהדרו על הר סיני ,להשמיענו את הוד קולו מלהבות אש ,ובנו בחר להיות נושאי דברו בעולם ,ולהכריז מלחמה על עבודת האלילים ועל החרב ,בשתי הדברות המתאימות זו לזו ,״אנכי -לא תרצח״ ,שבראש שתי לוחות הברית ,מני אז נהפך לב כל עמי קדם לשנוא אותנו שנאת עולם י מאז נהיינו לעם במעמד הר סיני ,הועמד קיר חוצץ בינינו ובין עמי תבל׳ ונהיינו לעם לבדד ישכון ,לעם אשר ״דתיהם שונות מכל עם״ ,ושם אבינו הראשון ,אברהם ״העברי״ ,נקרא עלינו ,לאמר ,״עברים״ אנחנו ,כי ״כל העולם כלו מעבר אחד ואנו מעבר אחר״) ,בי־״ר ,פמ״ב( ,ומאז גלינו מארצנו מפני חטאינו ונתפזרנו בגויים ,נרדפנו תמיד על צואתו ומנוחה לא מצאנו׳ ו״אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל״) ,יבמות , ( . ,כי כל צרח שלא תבוא לעולם ,מלחמה ,מהפכד״ כל משבר איזה שהוא ואף מגפת מות בכלל ,אנו תמיד האשמים ,ואנו השעיר לעזאזל לכל תלאות העולם כלו׳ לכלות בנו את חצי זעמם של שונאינו חנם .ואין כל תרופה לשנאת עולמים זו ,בלתי אם אשר יעביר ד׳ את רוח הטומאה מן הארץ ,ויקים את דברו ביד נביאו לאמר ,״כי אז אהפוך אל עמים שפה בדורה לקרוא כולם בשם ד׳ ולעבדו שכם אחד״) ,צפניה ,ג -ט ( ,וזוהי תקותנו ,תקות גאולתנו וגאולת כל העולם כלו ,אחדי אשד לא לנו לבדנו ניתנה תודה ,כי ״נתן הקב״ה תורה לישראל בשביל שיזכו בה לכל האומות״) ,מדית ,דברים(; ורק אז כאשר יהיו ע ק ב סג ב ש ל ח קצנו כל באי עולם אתנו על עבר אחה ״כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״, )ישעיהו ,ב -ג ( ,רק אז יבוא הקץ לכל תלאותינו! וקורא הדורות מראש בידעו את כל אשר יקרה לנושאי דגל תורתו בעולם ,עד אשר תבוא אחדית הימים ,בחד בגו להיות לעם סגולתו ,מפני תבונתנו לשאת בקשיות עורף נמרצה את כל אשר יעבור עליגו ,היא התכונה הנפלאה ,אשר עליה ימליצו חכמינו ז״ל לאמד ,״מפני מה ניתנה תודה לישראל מפני שעזים הם״) ,ביצה ,כה ,(:וכבר ביאר לנכון רבנו מהדש״א ז״ל, ״דעזים דקאמר לאו היינו גבורה ,אלא לעמוד על דבריהם ולא ישובו מפני כל״ .ומה נכונים דבריו אלה ,כי סוף דברי המאמר ההוא ,על עזותם של ישראל ,נשנה עוד הפעם במדרש) ,שמיר פנדב ,ושם נאמר ״חצופים׳* במקום ״עזים״(, והמדרש מוסיף לאמר שם עוד ,״אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחם, או יהודי או צלוב״) ,״הוא עז כנמר ומוסר נפשו על קידוש השם יתברר״() ,מת״כ(. וכן יאמרו עוד חכמינו ז״ל) ,בדרשתם על הכתוב יונתי בחגוי הסלע() ,שה״ש ,ב -י ד ( , וז״ל :״אמר הקדוש ברוך הוא אצלי הם כיונה ,כל מה שאני גוזר עליהם הם עושים ושומעים לי ,אבל אצל עובדי כוכבים קשים הם כחיות ,שנאמר גור אריה יהודה ,בנימין זאב יטרף ,יהי דן נחש עלי דרך ,לפיכך הם קשים גגד האומות ,למה ? שהאומות אומרים להם מה אתם מבקשים מן השבת הזו שאתם שומרים ,מן המילה הזו שאתם נימולים ,והם מבקשים לבטל מהם את המצוות ,והם נעשים קשים כנגדם כחיות )שנדר ,פכ״א( .וכל דברי ימינו הכתובים בדם ובדמעות יעידו עלינו למדי ,כי תמיד עמדנו בנםיון ונשארנו נאמנים בבריתנו עם אלקי אבותינו; ובצדק יאמר איפוא ישראל בדברי הכתוב ,לאמר, ״כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך ,הלא אלקים יחקר זאת ,כי עליך הורגנו כל היום״! )תהלים ,מד(. ד. והנה הנסיון הראשון שנתנסו בו ישראל לאחר שיצאו ממצרים) ,במצרים נתנסו בשחיטת הפסח ,ועל זה ידובר בעז״ה ביחוד במ״א( ,הי׳ בקריעת הים, כי ״לא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמם ,ואחר כך נעשה להם יבשה״) ,שנדר ,פכ״א(; ובהיותם עומדים על שפת הים ,״שרויים בצעד והים סוגר והשונא רודף ,אמד הקב״ה למשה אין להם לישראל אלא ליםע לבד ,דבר אל בני ישראל ויסעו ,יסיעו רגליהם מן היבשה לים ואתה רואה נסים שאעשה להם״) ,שם(; ובעוד השבטים מדיינים אלו עם אלו מי ירד לים תחלה ,״קפץ גחשון בן עמיגדב וירד לים תחלה״ ,ואחריו קפצו כולם לתוך גלי הים ,״ועליהם מפורש בקבלה ,הושיעגי אלקים כי באו מים עד גפש״) ,סוטה ,לז !(.והגםיון הגדול ההוא ,בירידת עם ישראל כלו במסירות גפש גפלאה למצולות ים זועף, ר ש ב ת ו מ ו ע ד הכשיר אותם להמעמד הנשגב של הר סיני ולקבלת התורה ,לשמוע את קול אלקים חיים מדבר אליהם מתוך האש! מטרת קריעת הים היתד .איפוא ,לא כפי שנראה בהשקפה ראשונה ,להציל את ישראל מהמצרים שרדפו אחריהם ,ולולא הרדיפה מצד שונאיהם לא הי׳ כל צורך בנס הגדול ההוא .זאת לא זאת! חכמינו ד ל השקיפו על קריעת הים כעל ענין שהיתר .לו מטרה רוממה ונחוצה ,לא רק לשעתה אלא לדורות׳ להכשיר את העם לקבלת התורה ,ע״י הנסיון הגדול של מסירות הנפש מצדם בשעה ההיא .ובכדי שיבוא הדבר לידי קריעת הים הסב הקב״ה את פני הדברים שירדפו המצרים אחדי בני ישראל; באופן שהרדיפה מצדם באה בשביל הקריעה ולא הקריעה בשביל הרדיפה .ואת הרעיון הזה הביעו חכמינו ז״ל בדרשתם על הכתוב ,״וישב הים לפנות בוקר לאיתנו״ ,שאמר הקב״ה למשה ,״אני הוא שהתניתי עמו ,כך התניתי עמו בתחלה שאני קורעו ,שנאמר לאיתנו -לתנאו שהתניתי עמו בתחלה״) ,שמות רבה ,פרשה ( .ומה נפלאים הדברים הללו! וכי איזה תנאי צריך היה הקדוש ברוך הוא להתנות עם ד׳ שיקרע ? הלא הוא ״עושה שמים וארץ את הים וכל אשר בם״) ,תהלים ,ק מ ו -י ( ׳ ובידו ית״ש לשנות כרצונו את חוקי הטבע של כל הנבראים ,מבלי כל תנאים קודמים עמהם על זה .והלא כרת יהושע את מימי הירדן והעמיד את השמש בגבעון ,מבלי שהתנה הקב״ה עמם על זה בתחלה שום תנאים מיוחדים .והיכן מצאו חכמינו ז״ל בכלל רמז בתורה לתנאי זה? הלא התיבה ״לאיתני׳׳ שעליה סמכו את דרשתם זו בדבר התנאי ,באה בכתוב לא כשנקרע הים ,אלא לאחר שכבר שב לאיתנו לרוץ את מרוצתו הטבעית ,ועל זה הלא בודאי שלא הי׳ צורך בשום תנאים? וכבר עמדו על זה מבארי התורה בביאוריהם. ואולם נראים הדברים ,שדרשת חכמינו זו על המילה ״לאיתנו׳ ,היא מאותן הדרשות שאינן באות אלא בתור סמך ,לתלות את דרשתם ,שהיתר ,מקובלת בידם ,על איזה כתוב או מלה שבתורה ,דק בכדי שיוחקו הדברים לזכרון־ וכידוע לכל הוגה בדבריהם ז״ל הקדושים .וכן ענין זה של התנאי במעשה בראשית על קריעת הים הי׳ מקובל בידם ,וסמכו אותו על המלה ״לאיתני׳׳ בתור רמז ואסמכתא ,ולפיכך לא הקפידו על זה ,שמלה זו באה ,לפי דרשתם׳ שלא במקומה הנכון .ועיקר כונתם ז ׳ל היא על התנאי ,״שהתנה הקב״ה עט מעשה בראשית ,ואמר להם אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים׳ ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהר׳) ,שבת ,פת ;(.ותנאי זה של קבלת התורה אי אפשר הי׳ לו להתקיים לולא קריעת הים שקדמה לו ,ואת הרעיון היסודי הזה הביעו לנו חכמינו ז״ל בדרשתם זו ,ועל עיקר זה באו להעמידנו בדבריהם י כ א ים ועד כמה העריכו חכמינו ז״ל את ערך קריעת הים בתור תנאי מוכרח רא ב ש ל ח לקבלת התורה ,אנו רואים עוד מדרשתם האחרת) ,במכילתא ,יתרו( ,ודל שם: ״מנין אתה אומר שהראה הקב״ה לאברהם אבינו גיהנום ומתן תורה וקריעת ים סוף ,שנאמר ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ,זה גיהנום, שנאמר ותנור לו בירושלים ,ולפיד אש ,זה מתן תורה ,שנאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ,אשר עבר בין הגזרים האלה ,זה קריעת ים סוף ,שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים״ .והנה אל ביאור דברי דרשה זו בגלל עוד נשוב בעדה במרוצת הדברים ,וכאן נעיר רק על מה שהקדימו מתן תורה לקריעת הים ,שבאה תחלה :אלא שבאו לאמר בזה ,כי מתן התורה שבא להציל את העולם מגיהנום ,כמו שיבואר עוד ,אפשרי הי׳ להתקיים רק על ידי קריעת הים שקדמה לו. ובזה יבואר מה שציוה השי״ת למשה לאמר לפרעה ,״שלח את עמי ויחוגו .לי במדבר ,ובכל פעם שבא משה אל פרעה לדבר אליו בשם ד׳, הי דברו רק ״שלח את עמי ויעבדוני״ ,ולא נמצא אף פעם בתורה ,שדרש משה מפרעה להוציא את ישראל לחפשי ,ולתת להם לצאת ממצרים מבלי לשוב אליה עוד .ורק כאשר קרא פרעה ״למשה ואהרן לילה״ ,אחרי מכת הבכורים ,ויאמר אליהם ״קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ד כדברכם׳ ,זאת אומרת ,ללכת לעבוד את ד׳ ולשוב מצרימה; דק אז אמר לו משה ,לפי אגדת חכמינו דל ,״מבקש אתה לכלות את המכה הזאת ממך? אמור הרי אתם בני חורין ,הרי אתם ברשותכם ואין אתם עבדי אלא עבדי ד ׳; ומרוב פחדם של פרעה והמצרים ,״כי אמרו כלנו מתים ׳ ,״התחיל פרעה צווח ואומר ,לשעבר הייתם עבדי ,אבל עכשיו הרי אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם ,הרי אתם עבדי ד׳) ,שוח״ט ,קיג( ,ורק אז יצאו ישראל ממצרים ״ביד רמה״! ועל מה זה עשה ד׳ ככה ,לצוות למשה להונות את פרעה בדברים ,ולאמר לו ״נלכה דרך שלשת ימים במדבר ׳? וכבר הרבו לדבר בזה כל מבארי התורה .ואולם מאחר שקריעת הים נחוצה היתה למלוי התנאי של מעשה בראשית ע ד קבלת התורה ,לכן הסב השי״ת את פני הדבר ,שיחשוב פרעה כי מה שעשה משה להכריחו להוציא את ישראל לחפשי לגמרי ,עשה זאת רק מדעת עצמו ,אחרי אשר דרישת השי״ת ממנו היתה רק לתת לישראל ללכת דרך שלשת ימים ,ולכן כאשר סר ממנו מעט פחד המות נהפך ״לבב פרעה ועבדיו אל העם ,ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו״ ,ז .א .להוציאם לחירות מעבדותם .ובכן ״וירדוף אחרי בני ישראל״ ,ורדיפה זו הביאה לידי קריעת הים ,לידי אותו החזיון הנפלא שצריך הי׳ להביא לידי מלוי התנאי של מעשה בראשית ,ולהציל את העולם ״מתוהו ובוהו״ על ידי קבלת התורה! ,, , , , , דב ש ב ת ) 1ז ו ע ד ה. ומה יאירו לנו איפוא מעתה דברי חכמינו ז״ל בדרשתם הנפלאה על הכתוב ״אז ישיר משה׳ /הלא כה דבריהם ז״ל :״אמר רבי עקיבא בשעה שאמדו ישראל אז ישיר לבש הקדוש ב״ה חלוק של תפארה שהיו חקוקים עליו כל אז שבתורה ,אז תשמח בתולה במחול. ,אז ידלג כאיל פסח ,אז תפקחנה עיני עורים ,אז ידבר יהושע ,אז תראי ונהרת; וכיון שחטאו חזר וקרעי׳ שנאמר בצע אמרתו)רמז לדרשתם ז״ל על כתוב זה ,בזע פורפירא דיליה( ,ועתיד הקב״ה להחזירו ,שנאמר אז ימלא שחוק פינו״) .יל״ש רמז רמ״א ,בשם מדרש אבכיי־(• ובטרם נבוא אל ביאור דברי המדרש הנפלא הזה בכלל עלינו לעמוד ביחוך על מה שאמרו ״בשעה שאמרו ישראל אז ישיר״ ,כאילו היתד .שירת הים מתחלה באמת מן ״אז ישיר /הלא השירה מתחלת מן ״אשירה לד״ /והמחצית הראשונה של הכתוב ,מן אז ישיר עד אשירה ,היא רק פתיחה והרצאת דברים להשירה הבאה אחריה; וכן הלא הוא הדין לענין כתיבת השירה בספר התודה ,שצריכה להיות נכתבת ״באריה על גבי לבינה״ ,וכתיבה מיוחדת זו מתחלת מן ״אשירה לד׳״; ולמה זה איפוא אמרו ז״ל ,״בשעה שאמרו ישראל אז ישיר״? ומה פלא כי אותם הדברים עצמם על התחלת השירה מן ״אז ישיר״ אנו מוצאים בעוד כמה דרשות שונות לחכמינו ז״ל ,שכן דרשו ״מה ראו ישראל לאמר שירה באז? אין אז אלא לשון שמחה ,אין אז אלא לשון בטחון״ ,ועוד כמה דרשות שכאלה) ,שמ~ר ,פכ״ג( ,ומה כל זאת אומרת ? ואולם כבר הניחו לנו חכמינו ז״ל ,שתיבה קטנה זו ״אז״ משמשת לעבר ולעתיד ,״יש אז של עבר ויש אז של עתיד ) /יל״ש( .ובאו חכמינו ז״ ל להעמידנו על זה ,שכשבאה התורה לכתוב לדורות את פרשת השירה ,שאמרו אז ישראל ,לא התחילה אותה בלשון ״וישירו משה ובני ישראל״ ,כמו שמתחלת שירת דבורה וברק בן אבינועם ,ואף לא בלשון ״וידברו משה ובני ישראל את השירה הזאת״ ,כמו שמתחלת שירת דוד מלך ישראל ,כי אס בלשון ״אז ישיר״ ,וללמדנו באה התורה בזה ,כי השירה ההיא ששרו אז משה ובני ישראל בעמדם על שפת הים ,היא לא רק שירת העבר כי אם גם שירת העתיד ,שירת עולמים ,שנשיר אותה עוד; ומה שאמרו חכמינו ז״ל עוד שם ,״ויאמרו לאמר ,מהו לאמר? לאמר לדורות הבאים הנסים שעשה הקב״ה לישראל״ ,ומליצתם ברורה ,כי מה שאמרו אז בעבר ,היא אמירה לדורות הבאים! וזהו שדרש רבי עקיבא ,כי בשעה שאמרו ישראל שירה על הים ,נחקקו אז לפני קורא הדורות מראש כל אותם היעודים ,שנאמרו לישראל בזמנים שונים על ידי נביאינו הקדושים על עתידנו המזהיר; ואם כי בני ישראל התחילו את שירתם אז בהדברים ״אשירה לד׳״ ,אבל לפניו ית״ש , , ב ש ל ח רג נחקקו אז לעד הדברים ״אז ישיר״ ,שבהם מתהלת ברשת השירה בתורה, המורים על העבר ועל העתיד .ועל שם זה קראו חכמינו ז״ל לשידה נפלאה זו בשם שירת ״אז ישיר״ ,ודרשו עליה ,״אין אז אלא לשון שמחה ,אין אז אלא לשון בטחון״ ,לאמר לנו ,כי קריעת הים באה להשריש בלבותינו שרשי בטחון ,לבטוח תמיד באלקי ישענו ,הגוזר ים סוף לגזרים ,כי עוד ישוב לעשות לנו נסים ויגאלנו ,ואז ימלא שחוק פינו! ו. וכשנגלה הקב״ ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ,להראות לו במחזה את עתידות בניו ואת תעודתם בעולם ,העביר אז לפני עיני רוחו של אבינו הראשון ,לפי דרשתם ז״ל הנזכרת למעלה ,את שלשת אלה ,גיהנום ,מתן תורה וקריעת ים סוף; ונאמר בהבנת דבריהם אלה ,כי במלת ״גיהנום״ כיוונו ז״ל כאן לא אל הגיהנום ,שנברא קודם שנברא העולם) ,פסחים ,ני ,(.בתור מקום המוכן לפורענות ,לענוש בו את הרשעים לאחר מותם; כי אם על עולמנו זה השפל בכלל ,שבני האדם במעשיהם המקולקלים מהפכים אותו לגיהנום נורא, לעמק הבכא שבו תשמע תמיד אנקת הנאנחים והנאנקים ,ובו תשפך בלי הפוגות ״דמעת העשוקים ביד עושקיהם כח״) ,קהלת ,ד -א ( .את הגיהנום הזה לא ברא יוצר הכל ,כי הנה ״עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים״) ,שם ,ז -כ ט ( ,וכל חשבונותיהם אך להרע המה ,כדבר הנביא, ״רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם נקי ,מחשבותיהם מחשבות און שוד ושבר במסלותם״) ,ישעיהו ,ב ט -ז ( ,ובמעשיהם אלה הם מהפכים את העולם לגיהנום. שאיפת האדם היא תמיד להשתלט איש; יעל רעהו ועם על משנהו ,ושאיפת השלטון הזאת היא מקור כל הרעה בעולם ,כי ״עת אשר שלט האדם באדם לרע לו״ יאמר הקהלת ) ,ח ; ( -ושאיפה רעה זו הביאה לעולם את החרב, ״שהיא מתהפכת על האדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו ומרגליו ועד ראשו״) ,בר״י ,פכ״א( .ועל אותה החרב יאמרו חכמינו ז״ל ,״זו גיהגום״) ,תדב״א ,פ״א(, כי אין לך גיהנום יותר נורא מזה שהחרב מביאה לעולם ,גיהנום של ״דם ואש ותמרות עשן״) ,יואל ,ג -ג ( .וזהו שאמרו חכמינו ז״ל על עשו ,״שבשעה שנכנס אצל אביו נכנס עמו גיהנום״) ,בר״ר ,פס״ז( ,כי עשו הוא נושא החרב בעולם ,״אדמוני -שופך דמים״) ,שם ,פס״ ,(:ולפיכך כל מקום שהוא נכנם לשם גיהנום נכנם עמו! ט עוד זאת יאמרו לנו חכמינו ז״ל ,כי בשעה שראה אדם הראשון ,לאחר שגורש מגן העדן ,את ״להט החרב המתהפכת״ שהשכין ד׳ מקדם לגן ״לשמור את דרך עץ החיים׳) ,בראשית ,ג -כ ד ( ,״אמר אדם מי מציל את בגי מאש לוהטת זו״;ז והנה כינו חכמינו ז״ל את החרב ״אש לוהטת״ ,שהוא שם נרדף רד ש ב ת ו מ ו ע ד עם ״אור של גיהנום״) ,עירובין ,יט ,(.כי החרב היא היא הגיהנום ,שיצרו להם בני האדם בעצמם בחרבם הקשה .ועל שאלתו זו המרה של האדם הראשון באה תשובה קצרה לאמר ,״חרב של תורה /כי רק התורה ,תורת האמת של ״אנכי -לא תרצח״ ,היא עתידה להציל את העולם מאש לוהטת של החרב׳ לאחר שתתפשט בין כל יושבי תבל ,כדבר ד ביד נביאו על ״אחרית הימים״׳ לאמר ,״כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״ .וזהו שהוסיפו חכמינו ז״ל לאמר) ,בתדב״א המובא למעלה( ,על דברי הכתוב ״לשמור את דרך עץ החיים״׳ כי ״אין עץ החיים אלא תורה ,שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה״ ,וכונתם בזה ברורה ,כי לשמור את דרך עץ החיים ,שלא יעלה עליו הכורת של החרב האכזריה תוכל דק התודה! ונבין בזה מה שאמרו ז״ל ,שהראה הקב״ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ,״גיהנום ומתן תורה״ ,זאת אומרת ,כי הראה לו הקב״ה את מצב העולם לפני מתן תורה ,שהוא כגיהנום ,ואת מתן התורה שתעודתה להציל את העולם כלו מאש לוהטת זו של אותו הגיהנום ,יציר כפיו של האדם בעצמו; ותעודה דוממה זו של הצלת העולם ע״י התורה תהי תעודת בניו בעולם! , , , והנה דרשה זו נמצאת עוד בכמה מקומות במדרשי חכמינו ז״ל בשנויים שונים ,ונזכיר בזה מה שאמדו ז״ל) ,בבר-ר ,פמ״ד( ,״ארבעה דברים הראה לו׳ הקב״ה לא״א ,גיהנום ומלכויות ומתן תורה ובית המקדש״; ולדברינו אפשד לאמר שאלה הארבעה הם רק שנים ,כי גיהנום ומלכויות הם שנים שהם אחד, וכן מתן תורה ובית המקדש שנים שהם אחד .גיהנום ומלכויות אחד הם ,כי על ידי המלכויות המתגרות זו בזו תמיד ,ועל ידי המלחמות הבלתי פוסקות שביניהן נהפך העולם כלו לגיהנום ולתופת נורא; ואין מפלט מהגיהנוס ההוא בלתי אם ע״י התודה ,תודת החיים של ״לא תרצח״ .ותורה זו עתידה להתפשט בעולם ״באחרית הימים״ ,אשר אז ״נכון יהיה הר בית ד׳ בראש ההדים וגשא מגבעות״ ,ובית ד׳ ההוא יהי מקדש לא דק לנו כי אם לכל עמי תבל ,״ונהרו אליו כל הגוים״ ,ללמוד מדרכיו וללכת באורחותיו ,״כי מציון תצא תודה ודבר ד׳ מירושלים״ ,הוא דבר ד׳ של ״לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״; ותורה ובית המקדש הם לפיכך גם כן שנים שהם אחד .ובזה תתאים דרשה זו להדרשה שהזכרנו בשם המכילתא, כי שנים הראה לו הקב״ה לאברהם אבינו ,גיהנום ומתן תורה) .יתר דברי הדרשה ההיא דורשים ביאור רחב ,ואין כאן המקום להאריך יותר בזה(. ודברים אלה מתאימים למה שאמדו ז״ל עוד במד״ד לפרשתנו זו׳ על הכתוב ״ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור״ ) ,ט ו -כ ב ( , ודל :״אין אנו מוצאים שיש מדבר !,ששמו^שור ,ומהו^מדבד שור ז אלא עד , ב ש ל ח וה שלא קבלו ישראל את התורה הי׳ העולם עשוי מדבר ,כיון שקבלו ישראל את התורה נעשה העולם שור״) ,שמ״ר ,טכ-ד> .והן הן הדברים ,כי מדבר וגיהנוס הם שמות נרדפים במובן זה ,והם שנים שהם אחד ,כי עי״ז שבני האדם פושטים מעל עצמם את צלם האלקים ונהפכים לחיות המדבר ,הטורפות תמיד זו את זו ,עי״ז הם מהפכים את העולם לגיהנום .ורק ע״י התורה עתיד העולם ליעשות ״שור״) ,מלשון ארץ מישור ,מקום מושב בני אדם ,בניגוד להמדבר מקום משכן פריצי חיות(. ואולם עד שתתפשט תורתנו בעולם ,ועד שישוב המדבר להיות שור, הלא יהי׳ עליגו ,גושאי דגלה ,לעבור בים צרה ולהיות נרדפים על צואתו מנושאי החרב ,בגי בגיו של עשו הרשע; ואת זאת הלא ידע קורא הדורות מראש ,ולפיכך הראה אז לאברהם אביגו גם את קריעת הים ,שצריכה היתה לשמש לישראל בתור סמל כל הקורות אותם לימים יבואו ,ולאות על הנסים שעתיד הקב״ה לעשות עמהם בכל דוד ודור! והנה אמרו חכמיגו ז״ל עוד ,״גטל הקב״ה רגליו של יעקב והעמידן על הים ,אמר לו דאה נסים שאני עושה לבניך ,הדא הוא דכתיב בצאת ישראל ממצרים ,ישראל סבא״) ,בר״ר ,פצ״ב( ,וכונתם ז״ל ,כי יעקב ,ישראל סבא ,הוא סמל האומה הישראלית בכלל ,שעל זה אמרו ״יעקב לא מת״) ,תענית ,ה ,(:ואת ישראל סבא העמיד הקב״ה על הים ,להראותו הנסים שהוא עתיד לעשות לבניו .ומה שהראה הקב״ה ליעקב ״בצאת ישראל ממצרים״ הראה מראש לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ,בהעבירו אז לפני עיני דוחו את חזון קריעת הים יחד עם גיהנום ומתן תורה. ש ב ת רו ו מ ו ע ד לפרשת יתרו. רפואה מסיני. שלימה בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. )שנות ,י ט -א ( . איני אימר בירח בירח השלישי ,כמו שהוא אומר אלא האיתנים, בחודש בירח זיו ,בירח בול. השיישי ,אמר להם הקב״ה, חידוש דברים אני עושה ומחדש אתבב ,וכוי ,כשיצאו ישראל ממצרים היי בהם סומים וחרשים וחגרים .אמר הקב״ה התורה כולה שלימה היא, תורת שנאמר ד׳ חמימה ,אתן ארזה ויש בהם בעייי לדור זה ? מומים; אמתין ער שיעמדו בניהם ? אני׳ מאחר בשמחתה של תורה. מה עשה הקב״־ ? אותם V הקולות י • ונשמע: מי שהי׳ ; ריקא אותם ונתן סומא להם את התורה. היה רואה ,שנאמר וכל העם ומבין שריפא רואים את ומי שה•׳ חרש נעשה ש מע ,שנאמר כל אשר דבר ד׳ נעשה ומי שהי׳ חגר נעשה שים ,שנאממ ויחיצבו בתחתית ההר; הרי הדוש דברים אחדש לכם. )מד״ת בובר ,יל״ש ,רמז רע״א(. אמר הקב״ה לישראל ,צני ,חידוש׳גאולה יש לכם; ,וחד אמר חידוש הוא לעתיד לבוא( ,מה לעתיד לבוא נאמר אז תפקחנה עיני עורים ,,אף כאן וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים: ומה לעתיד לבוא נאמר ואזני חרש-ם תפתחנה ,אף כאן כל אשר דבר ד׳ נעש־ ונשמע מלמד שלא ,־.יו בהם חרשים :ומה לעתיד לבוא נאמר או ידלג כאיל פסח ,אף כאן נאמר ויוצא משה אח העם וגו׳ ויתיצבו בתחתית ההר: ומה לעתיד יבוא נאמר ותרון לשין אלמיס ,אף כאן נאמר ויענו כל )פסיקתא דרב כהנא ,בובר ,פרשת החודש(. העם יחדו. א. • מציאותם של בעלי מומים בעולם ,זהו דבר שבטבע הבריאה ,דבר שאין ביד בני האדם לשנותו ולהעבידו מן העולם .הן עינינו הרואות שבין הנולדים שבכל דור ודוד נמצא תמיד מספר ידוע של בעלי מומים מתולדתם .בני אדם נולדים עורים ,חרשים ,מחוסרי איברים שונים ,ובאים המה לעולם בתור יצורים אומללים לכל ימי חייהם ,שאין ביד מי שהוא לרפא אותם ממומיהם ,והחובה מוטלת איפוא על החברה האנושית לדאוג לאומללים ההם ,ולהשתדל להקל עד כמד. ,״שאפשר את גורלם הקשה .הופעה מרה ;זו היא אחת ממסתרי הבריאה« ,קצרה בינת אנוש קרוץ מחומר לתת פתרון נכון.לשאלת ;עולמים 1 ת ר ו ד! זו .למה זה ואיר באים בעלי מומים לעולם? מי זה שלח את ידו ביצורים עלובים אלה בעודם ברחם אמם ,לעשותם אומללים לכל ימי חייהם? פליאה היא בעינינו ותהי לפלא* נוסף על אלה בעלי המומים מתולדתם ישנם הרבה, שבאו אמנם לעולם כשהם תמימים ,אלא שנעשו לבעלי מומים על ידי איזה מקרים שקרו להם; והמקרים שונים המה .ישנם מקרי אסון ,ושאין כל אדם אשם בהם ,וישנם מקרי אלמות ורשע ,הבאים בעקב שלטון האדם באדם לרע לו; וברבות האלמות והרשע בעולם ירבו המקרים הללו ,העושים בני אדם רבים לבע״מ אומללים. וכשיצאו אבותינו ממצרים היו ביניהם אז בעלי מומים רבים ,כי מלבד אלה בעלי המומים שנולדו כף ,נוספו עליהם אלה האומללים ,שנעשו לבעלי מומים על ידי עבודת הפרו ,שהעבידו אותם מעניהם האכזרים; במליצת חכמינו ז״ל ,לאמר ,״כשיצאו ישראל ממצרים היו בהם בעלי מומים מעבודת הפרך שהיו עושים בטיט ובלבנים ,והיתה האבן נופלת עליו מן הבנין ושוברת ידו וקוטעת את רגלו״) ,מד״ת ,י ת ר ו ( ; ״או שהיתה הקורה או הטיט נכנסים לעינו והוא גסמא ,והיו בהם בעלי מומים״) ,במד״ר ,פ״ז(. ואולם מלבד בעלי המומים ההם ,מומי הגוף ,היו ביגיהם אז הרבה בעלי מומים במובן הרוחני ,בעלי מומי הגפש ,שהם בעלי המומים היותר גרועים שבעולם .על מציאותם של בעלי מומים שכאלה בדוד ההוא יאמר הכתוב :״ולא נתן לכם ד׳ לב לדעת ועינים לראות ואזגים לשמוע עד היום הזה״) ,דברים ,י ט -ג ( ; ובודאי שאין בונת הכתוב לראי׳ ושמיעה בעיני ואזני בשר ,שהרי גם חסרי דעה רואים ושומעים ,אלא לראי׳ ושמיעה שיש בהן הבנת הלב ,להבין מה שהעין רואה ומה שהאוזן שומעת .כי אם אין שכל בלב להשכיל מה שהעין רואה ,אז הרי זה כאילו לא דאה כלל ,וכמאמר הכתוב ״כי טח מראות עיניהם מהשביל לבותם״) ,ישעיהו ,מ ד -י ח ( ,ז .א .מאחד שלא ישכילו להבין בלבם מה שעינם רואה ,הרי זה כאילו טחו עיניהם מראות ולא ראו כלל .וכן אם אין בינה להבין מה שהאוזן שומעת ,הרי זה כאילו לא שמעו כלל ,וכמו איש השומע קול מדבר אליו בשפה בלתי מובנת לו ,הרי רק קול דברים הוא שומע מבלי להבין את אשר ידובר אליו ,ומה בצע בשמיעתו? ושני החושים הללו ,הראי׳ והשמיעה ,מתיחסים מטעם זה אל הלב, וכאילו הלב רואה ושומע כאמור ״ולבי ראה הרבה חכמה ודעת״) ,קהלת ,א -ט ז ( ; וכן אמר שלמה עוד בתפלתו לד׳ בחלומו בגבעון ,בשאלו מאת ד׳ לתת לו ״לב שומע לשפוט את עמו להבין בין טוב לרע״) ,מ״א ,ג-ט( .וזהו מה שאמד משה לישראל בכתוב הנזכר ,כי מאחר שלא נתן להם ד׳ לב לדעת עד היום ההוא ,הרי זה כאילו לא נתן להם ״עינים לראות ואזנים לשמוע״ .ואלה העודים והחרשים במובן הרוחני הרואים ושומעים בעינל ובאזני בשר לבד, וח ו מ ו ע ד ש ב ת מבלי להבין בלבם מה שעיניהם דואות ואזניהם שומעות .הם הם בעלי המומים היותר גרועים .ומציאותם' של בעלי המומים ההם ,מומי הנפש ,היא היא שהיתר .למכשול על דרך נתיגת התורה לישראל בדור ההוא ,עד שריפא אותם הקב״ה תחלה ממומיהם אלה באורח פלא! ב. תנאי קודם לנתינת התורה היתד .האמונה ,להאמין בנותן התורה ובמשה עבדו ,״נביאו נאמן ביתו״ ,אשר על ידו ״תורת אמת נתן לעמו אל׳ .וידוע, המאמר של ד׳ שמלאי) ,במכות ,כג ,(:שאחד שחשב את תרי״ג המצות שבתורה, שבאו דוד וישעיהו ומיכה והעמידו אותן על אחת עשרה ושש ושלש ושתים משפט וצדקה ,שעליהם מיוסדות כל המצוות שבתודה שבין אדם לחבירו׳ הוסיף לאמר עוד ״בא חבקוק והעמידן על אחת ,שנאמר וצדיק באמונתו יחיה״ י וכונת הדברים היא ,כי אם אמנם מטרת כל המצוות שבתורה היא ,מלבד הבאת האדם לידי חיי עוד.״ב ,להשכין בעולם צדק ומשפט ,שני היסודות של כל החברה האנושית ,ולהנעים את חיי האדם עלי אדמות ,בהדריכה אותו בנתיבות שלו׳ ,כאמור ״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״) ,משלי - ,י ( ,וכל אלה האחת עשרה והשש והשלש והשתים של דוד וישעיהו ומיכה ,הן כולן בדברים שבין אדם לחבירו; אבל גם אלה המצוות ,שיסודן הוא הצווי של ״ואהבת לרעך כמוך״ ,מיוסדות הן בעיקרן על האמונה באל עליון קוגה שמים וארץ׳ שהוא ״אוהב צדקה ומשפט״ ,והוא דורש לפיכך מאתנו ״עשות משפט ואהבת חסד״; ובלי אמונה בד׳ אין צדק ואין משפט בעולם ,והדברים בזה עתיקים. וזהו שהוסיף ר׳ שמלאי לאמר עוד ,כי ״בא חבקוק והעמידן על אחת״ ,על האמונה בד ,״שנאמר וצדיק באמונתו יחי׳״ ,לאמר כי האמונה היא היסוד האחד ,שעליו עומדות כל אלה ,שחשבו שלשת הנביאים שקדמו לו ,הו המצוות שבין אדם לחבית. ז ג ואולי יתכן להוסיף עוד זאת ,כי בכונה מיוחדת השתמש הכתוב שבחבקוק בהתואר הזה ״צדיק״ ,ולא באיזה תואר אחד מתאים ,כמו חסיד או ישר וכדומה; והוא על פי מה שאמרו חכמינו דל) ,במד״ת , ( ,״שני בני אדם נקראו צדיקים ,נח ויוסף ,על שזנו את הבריות״ ,ולמדנו מזה שהשם ״צדיק״ יונח רק על זה שהוא טוב גם לבריות ולא רק למקום ,וכן אמרו ז״ל עוד) ,בילקוט תהלים ז( .״אין אדם נקרא צדיק אלא אם כן הוא טוב״׳ )ועיין קדושין ,מ ,.מה שדרשו על הכתוב אמרו לצדיק כי טוב( .וזהו שאמר חבקוק׳ כי ״צדיק״ זה שהוא טוב לבריות ,רק ״באמונתו יחי׳״ ,ז .א .כי רק אמונתו בד׳ היא שתחייהו ותעשהו לצדיק ,ובאין אמוגד ,אין גם צדק וצדקה; וזהי שהעמיד חבקוק את הכל על אחת ,על האמונה! נח til י ת ר ו ומצעו לחכמינו דל)במכילתא לפרשתינו ו » ״ > ,שאמרו ודל :״כיצד ניתנו עשרת הדברות? חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה ,כתיב אנכי וגו׳ וכנגדו לא תרצח״ .ושאלתם זו תתברר לנו אחרי שנשים לב לזה ,שמספר כל האותיות שבשגי הלוחות הוא שש מאות ועשרים ,תרי״ג אותיות מן אנכי עד אשד לרעך כנגד תרי״ג מצוות״) ,מד״ר קרת פי״ח ,ועיין הגהות הרש״ש שם( ,ושבע האותיות שבתיבות ״אשד לרעך״ ,הן רומזות לשבע מצוות בני נח ,או לשבעה ימי בראשית) ,מת״כ ש ם ( ; ובס״ה תר״כ אותיות כמנין ״כתר תורה״ .ולפי זה הלא צריכות היו להכתב שלש מאות ועשר אותיות על כל אחד משני הלוחות. ועינינו הלא הרואות כי חמשת הדברות שבלוח הראשון כוללות בקרבן הרבה יותר אותיות מהלוח השני .וזהו ששאלו ״כיצד ניתנו עשרת הדברות״? ולמה באמת נכתבו באופן שכזה ,ולא באופן שיתחלקו האותיות בין שני הלוחות בשוד ?,ועל זה השיבו ז״ל ,שבכונה מיוחדת נכתבו ״חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה״ ,כדי שיהי׳ הדבור של ״לא תרצח״ מכוון כנגד הדבור הראשון של ״אנכי״ ,וללמדנו באו בזה כי דק ע״י הדבור של ״אנכי ד׳ אלקיך״ ,שהוא יסוד האמונה ודעת ד׳ בארץ ,תגיע האנושיות לידי שמידת הצווי המוחלט של ״לא תרצח״ ושל יתר הדברות שבלוח השני ,שמטרתן להעביר את החרב ואת הרשעה מקרב הארץ ,ולהשכין בעולם דרכי נועם ונתיבות שלו׳! מ ׳/ ג. עוד זאת יאמרו לנו חכמיגו ז״ל על הלוחות ,ודל :״כף אחת ,כגגד הלוחות שניתנו מידו של הקב״ה ,וכוי ,עשרה זהב ,אלו עשרת הדברות שהיו כתובות בלוחות ,וכו׳ ,מלאה קטרת ,שתדי״ג מצוות כלולות בהן״) ,במד״ר ,פי״ג(. ולדרכנו נאמר בביאור הדברים הללו ,שבאו חכמינו דל להעמידנו על עיקר זה ,שאף שאין כל קשר ויחם לכאורא בין הדברות שעל שני הלוחות, שחמשת הראשונות הן בדברים שבין אדם למקום ,והאחרונות בדברים שבין אדם לחבירו ,אעפ״כ שני הלוחות הם באמת שנים שהם אחד ,כי שניהם ניתנו מכף אחת ,מכפו של הקב״ה ,ולפיכך שניהם שוים ואין להפריד בין הדבקים .״עשרה זהב ,אלו עשרת הדברות שהיו כתובות בלוחות״ ,ז .א. שכל עשרת הדברות הן זהב טהור ,שערכם ותועלתם שוה ,וכמו חמשת הדברות שבלוח השני ,שאין מי שיסתפק בתועלתם ואמתתם ,אחרי שהן יסוד הקיום של כל החברה האגושית עלי ארץ ,כן המה גם חמשת הדברות שבלוח הראשון ,כי בלא אמונה בד׳ אין כל קיום לדברים שבין אדם לחבירו .ועליהם כולם יאמר נעים זמירות ישראל ,״תורת ד׳ תמימה״ ,כל התורה כולה שלימה היא מבלי כל מום ח״ו ,חסד או יתר ,״משפטי ד׳ אמת צדקו יחדו״ ,כי כשם ר 1 ש ב ת ו מ ו ע ד שמשפטי התורה ,הדברים שבין אדם לחבית הם אמת ,כן הם גם הדברים שבין אדם למקום ,שמטרתם להשריעה שרשי אמונה בד׳ ולצרף את הבריות׳ וכולם ״צדקו יחדו״ ,כולם הם אמת וצדק ,וכולם הם :״נחמדים מזהב ומפז רב״! ומה שהוסיפו עוד לאמר ״מלאה קטרת ,שתרי״ג מצוות כלולות בהן״׳ הוא על פי מה .שידענו ,שהקטורת באה להפיץ :ריח געים בהיכל; והריח הנעים משיב נפשו ונשמתו של האדם ,כמאמרם ז״ל ,״איזהו דבר שהנשמה יה״) ,ברכות ,מג••(; ניהנת ממנו? זה הדיח שנאמר כל הנשמה תהלל והדיח הנעים ומשיב נפש הוא סמל נעימות החיים בכלל ,סמל העולם שכולו טוב ונעים ,עולם שאין בו לא דמעת העשוקים ולא אנקת הרצוצים ,כי אם חיי שלוה ונועם .ועל זה אמרו חכמינו ז״ל ,״כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נתמלא כל העולם כלו .בשמים״) ,שבת ,פח .ובמדרש חזית( ,זאת אומרת, שאותו העולם הפראי שהיי עד אז מלא ריח ״דם ואש ותמרות עשן״ ,ריח של כל תאוה בזוי׳ וחמדת בשרים ,אותו העולם נתמלא על ידי דבריו של הקב״ה ריח בשמים ,ריח נעים ומשיב נפש של הדמוניא שלימה בין כל באי עולם .וזה שאמרו ״מלאה קטורת ,שתרי״ג מצוות כלולות בהן״ ,כי מאחד שתכלית כל המצוות שבין אדם למקום היא ״לצרף בהן את הבריות״ ,ולקבוע בלבותיהם על ידי שמירתן אמונה צרופה בד׳ ,אמונה שעל ידה יבואו לשמור את כל המצוות שבין אדם לחבירו ,ולגשם בחיים את תעודת התורה בכלל, אשד ״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״ ,לכן ייאמר עליהן בצדק ,שהן כקטרת הבאה להפיץ ריח נעים ומשיב נפש בעולם! ואמונה צרופה זו בד׳ צריכה היתה איפוא להקדים אצל ישראל לפני מתן התורה ,בתור הכשרה רוחנית למעמד הר סיני; ולמטרה זו באו כל האותות והמופתים שהראה ד׳ לעיניהם בארץ מצרים ,כדבר הכתוב ״למען שתי אותותי אלה בקרבו ,ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ד׳״) ,שמות ,י ,א -ב ( .אלא שאבותינו היו אז קטני אמנה ,״ואע״פ שהאמינו עד שהיו במצרים ,שנאמר ויאמן העם ,חזרו ולא האמינו ,שנאמר) ,תחלים ,קו-ז> ,אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך״) ,שנדר ,פכ״ג( ,כי ״טח עיניהם מראות מהשביל לבותם״; ומכיון שלא השכילו לבותיהם להבין את נפלאות ד׳ ,לא נפקחו עיניהם לראות נכוחה ,ועורים נשארו כשהיו .כן לא נפתחו אז אזניהם לשמוע את דברי משה אליהם בשם ד /והכתוב אומר ,״ולא שמעו אל משה מקוצר דוח ומעבודה קשה״) ,שמות ,ו -ט ( ,״שהי׳ קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה שבידם״) ,שמ״ר ,פ״ו(׳ כי כל כך היו שקועים בטומאת הע״ז ,עד כי נאטמו אזניהם מלשמוע אל משה. והנביא יחזקאל אומר בשם ד׳ ,״ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים ,וגו׳ ,ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ,וגר ,וימרו בי ולא אבו ת ר ו ריא לשמוע אלי וגו׳״) ,יחזקאל ,כ- ,ו( ,ונבואה זו ״אהרן היה מתנבא במצרים״, אלא שלא אבו ישראל לשמוע אליו ,וחרשים גשארו כשהיו .ובכן הלא בעלי מומים היו ,״עם עור ועינים יש וחרשים ואזגים למו״. )שמ״ר ,פ״ג( ד ד. ואחרי כל האמור בזה נבוא מעתה אל ביאורם של שני המדרשים, שהצגנו :בראש מאמרנו ,והנה אם נקביל את שתי הדרשות זו לעומת זו, נראה ששתיהן לדבר אחד נתכוונו ,לחידוש דברים שחידש הקב״ה לישראל בשעת מתן תודה .ואולם בזה שונות הן שתי הדרשות הללו זו מזו, שבראשונה לא הזכיר הדורש כלל את חידוש הגאולה העתידה ,ולא תמך את דרשתו על הכתובים שבנבואת בן אמוץ) ,ישעיהו ,לה ,ה -ו ( ; ובדרשה השני׳ הסמיך הדורש את חידוש רפואת המומים שבשעת מתן תורה אל חידוש הגאולה העתידה .לעומת זאת נשמטה בדרשה השני׳ ההנחה על דבר אי־האפשרות לתת את התורה לבעלי מומים ,שעליה בנה הדורש במד״ת את דרשתו על דבר ריפוי המומים בשעת מתן תורה .עוד על זאת נעיר ,על מה שחשב הדורש הראשון רק שלשה סוגים של בעלי מומים ,חרשים ,סומים ופסחים ,והשמיט את האלמים ,שגם עליהם באה הבטחת הגביא על הגאולה העתידה ,אשר אז ״תרון לשון אלמים״ ,וכן אמגם חשב הדורש השגי גם את האלמים בין אלה שנתרפאו בשעת מתן תורה ,ולמה השמיטם הדורש הראשון ? ונעמוד נא לראשונה על ההנחה הנזכרת שבדרשה הראשונה ,שאי אפשר הי׳ לתת את התורה לבעלי מומים ,מפני ״שהתורה כולה שלימה, שנאמר תורת ד׳ תמימה״; למה זה אי אפשר הי׳ לתת את התורה לבעלי מומים? הלא המום אינו אלא חסרון בגוף ולא בנפש; ולא על שלימות הגוף נאמר בכתוב ״תמים תהי׳ עם ד׳ אלקיך״; והתואר ״תמימה״ שנאמד על תורת ד׳ ,בודאי שאין לו כל יחס אל תמימות גופנית .זאת ועוד אחרת ,מה זה שאמר הקב״ה ״אמתין עד שיעמדו בניהם ,אגי מאחר בשמחתה של תורה״. המתנה זו מה היתה מועלת? אם שלא יצטרך הקב״ה לשדד את מערכות הטבע ,ולרפא את בעלי המומים באורח פלא; אבל הלא מציאותם של בעלי מומים בעולם בכלל הוא דבר שבטבע הבריאה ,ואנו רואים שבין הנולדים שבכל דור ודור נמצא תמיד מספר ידוע של בעלי מומים; ואף אילו היתד! נתינת התורה לישראל נידחת ״עד שיעמדו בניהם״ ,הלא גם בין הבנים הנולדים גם כן יהיו בעלי מומים ,במספר גדול או קטן ,ומה בצע איפוא בהמתנה בכלל? ואם לשנות את טבע הדברים ,ולהעמיד מבגיהם דור חדש ,שלא יהיו בו בעלי מומים כלל ,דור של ״כלך יפה רעיתי ומום אין בך״ ,אין לך גם גדול מזה; ׳ ריב ש ב ת ו מ ו ע ד שהרי כל דבר שהוא נגד טבע הבריאה הוא 3ס; ומה בין נם זה של רפוי בעלי המומים באורח פלא ,ובין נס של העמדת דור :חדש של תמימים ,דור שעליו יאמר ״ושכולה אין בהם״? ואמנם כבר הזכרנו למעלה שבין יוצאי מצרים היו בעלי מומים רבים ,״מעבודת והפרך שהיו עושים בטיט ובלבנים, והיתד ,האבן נופלת עליו מן הבנין ושוברת את ידו וקוטעת את רגלו״; ״או שהי׳ הקורה או הטיט נכנס לעינו והוא נטמא ,והיו בהם בעלי מומים״׳ במספר גדול הרבה מבדור אחר ,ובמובן זה היתד ,ההמתנה בודאי מועלת להקטין בהרבה את מספרם של בעלי המומים שביניהם; אבל לא להקים דור שלא יהיו בו בעלי מומים כלל ,שזהו נמנע בטבע הבריאה ונגד המציאות היום יומית; ומה היתה איפוא ההמתנה מועלת לזה? ואולי יתכן לאמר ,כי אם אמנם דבר אלקים אמת בפי חכמינו ז״ל׳ שבשעת מתן תורה נתרפאו רפואת הגוף ממש כל בעלי המומים שהיו בדור ההוא ,בין אלה שנעשו לבעלי מומים על ידי עבודת הפרך שעבדו במצרים׳ ובין אלה שהיו בתולדה מצד טבע הבריאה ,ובם נתקיים דבר הכתוב ,״ כ ל ו יפה רעיתי ומום אין בך״) ,שה״ש ,ד -ז ( .ועל זה• באו דרשות רבות בדבריהם ז״ל) ,ויק״ר פ׳״ח ,חזית פ״ד יעיר בב״מ(; ולזה נתכונו גם בדרשתם השני׳ משתי הדרשות הנזכרות; ולפיכך לא הזכירו בדרשתם ההיא את ההנחה על דבר אי־האפשרות לתת את התורה לבעלי מומים ,משום שמומים גופניים אינם באמת כל עיכוב לנתינת התורה; ובמובן זה לא היתד ,באמת כל המתנה מועלת כאמור למעלה .ומה שריפא אותם הקב״ ה בשעת מתן תורה הי׳ זה רק לכבודם של ישראל ,ובהבטחת הנביא על הגאולה העתידה ,שיתרפאו אז העודים והחדשים ,הפסחים והאלמים .אשר בודאי שלא יהי׳ זה מצד עיכוב הגאולה ע״י מציאות בעלי המומים ,אלא לכבודם של ישראל ולהרבות את שמחתם .ואולם בדרשתם הראשונה שהזכרנו כיונו ד ל לא על מומי הגוף ,כי אם על מומי הנפש ,ובריש כל מדעין חשבו את הסומים ואת החרשים ,לא סומים ממש ולא חדשים ממש ,כי אם את אלה שעליהם יאמר הנביא ,״עם עור ועינים יש וחרשים ואזנים למו״) ,ישעיהו ,מ ג -ח ( ,הם המה החרשים והעורים ,אשד עליהם ירעים הנביא בקולו לאמר ,״החרשים שמעו והעורים הביטו לדאות״) ,שם ,מ ב -י ח ( . ה. ולא עוד אלא שגם מום שלישי דבק בם אז ,כי ״חגרים״ היו ,זאת אומרת ״פסחים״ ,וכפי שתרגם אונקלום ״איש עוד או פסח״ ,״גבר עויר או חגר״) ,ויקרא ,כ א -י ח ( .ופסח הוא איש שאינו יכול לעמיד הכן על שתי דגליו וללכת דגל ישרה ,כי אם מדלג וקופץ הוא בלכתו ,ונראה מפאת זה כמתנועע י ת ר ו ריג מעבר אל עבד .וידוע מה שאמד אליהו אל העם בהד הכרמל ,״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים ,אם ד׳ הוא האלקים לכו אחריו ,ואם הבעל לכו אחריו״) ,מ״א ,י ח -כ א ( ,אשר לכאורה הלא יפלא מה שאמר להם ,״ואם הבעל לכו אחריו״ ,וכי בא אליהו ח״ו להוסיף להם אומץ בעבודתם את הבעל? אלא שהוכיח אותם על דרכיהם ,כי זה הפוסח על שתי הסעיפים וגוטה לימין ולשמאל ,הוא גרוע עוד יותר מעובד הבעל ,כי מי שעובד את הבעל מצד אמוגתו בו ,לזה יש תקנה ותקוה ,כי לאחר שישוב אל ד׳ באמת יעבוד אותו באמונה ,ושב ורפא לו; אבל זה הפוסח על שתי הסעיפים וגוטה פעם לימין ופעם לשמאל ,כי אין ברוחו נכונה לאחוז בדרך אחת ,אשר ממנה לא יטה ,לזה אין כל תקנה ותקוה ,כי אף לאחר שישוב אל ד׳ אין אנו בטוחים בו שלא ישוב לעבוד שוב את הבעל ,אחרי אשר הוא פוסח בדעתו. ופסחים שכאלה היו אז אבותינו במצרים ,פוסחים על שתי הסעיפים ,מאמינים וחוזרים ואינם מאמינים; והרי שלשה מומים היו בם ,עורים ,חדשים והגרים, ולבעלי מומים שכאלה אי אפשר הי׳ לתת את התורה ,עד שירפאו ממומיהם אלה וישובו להאמין בד׳ באמת ובתמים .ומה נפלא להבין על פי הנחה זו מה שדלג בדרשה הראשונה על האלמים ,ולא חשב גם אותם בין בעלי המומים ,שבשבילם אי אפשר הי׳ לתת לישראל את התורה; כי מאחר שהדרשה ההיא מדברת במומים רוחניים ,לא הי׳ יכול לחשוב את האלמים ביניהם, משום שאין האלמים בעלי מום במובן הרוחני; ולהפך .ידוע מה שאמרו חכמינו ז״ל על הכתוב ״האומנם אלם צדק תדברון״) ,תהלים ,נ ח -ב ( ,״מה אומנתו של אדם בעוה״ז? יעשה עצמו כאלם״) ,חילץ ,פט ,(.כי אין לך מדה יותר נכונה משתיקה ,כמאמרם ז״ל ,״ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה״) ,אבות ,פ״א ,מי׳׳ז(; ומרגלא בפומי דאינשי ״מרבה דברים מרבה שטות״) ,עיין אוצר דברי חכמים(, ומי שממעט בדברים ממעט בשטות ,ואחרי ״שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות״) ,סוטה ,ג ,(.לכן מי שממעט בדברים ממעט בשטות ובעבירות ,ואין האלם לפיכך בעל מום במובן זה. ובזה יובנו יפה דברי הדרשה הראשונה ,״שאמר הקב״ ה תודה כולה שלימה היא״ שנאמר ״תורת ד׳ תמימה״ ורמזו בזה למה שאמרו בילקוט על כתוב זה ,״התורה היא תמימה וישראל הם תמימים כשקבלו אותה״ ,כי התודה תוכל להנתן רק לזה שהוא תמים באמונתו ,כדבר הכתוב ״תמים תהיה עם ד׳ אלקיך״) ,דברים ,י ח -י ג ( ; ולפיכך אמר הקב״ה ״אתן אותה לדור זה ? יש בהם בעלי מומים״ ,מומים רוחגיים ,עורים ,חרשים והגרים ,חסרי אמונה צרופה שאין ליתן להם את התורה .״מה עשה הקב״ה; ריפא אותם ,וגתן להם את התורה״ ,ריפא אותם רפואה רוחגית בכדי שיהיו מוכשרים וראויים לקבלת התורה ,״ומנין מי שהי׳ סומא נעשה רואה ,שנאמר וכל העם רואים ,ומי ריד ש ב ת שהי׳ חרש נעשה שומע ,שנאמר שנאמר ויתיצבו בתחתית ההד״; לשמוע״ ,שוב כבר הי׳ להם גם יותר פוסחים על שתי הסעיפים לקבלת התורה! ו מ ו ע ד נעשה ונשמע ,ומי שהי׳ חיגר נעשה שלם׳ ומאחר שנתן להם ד׳ ״עינים לדאות ואזנים ״לב לדעת״ את ד׳ ידיעה נכונה ,ולא היו כחיגרים ,ובזה נתרפאו ממומיהם והוכשרו ו. ואחרי שהנחנו שכל הדרשה ההיא מדברת בבעלי מומים רוחניים ,נאמר מעתה שמה שהוסיפו עוד לאמר ,שאמר הקב״ה ״אמתין עד שיעמדו בניהם ל אני מאחד בשמחתה של תורה״ ,לא כיונו לאמר בזה ,שע״י ההמתנה אפשר הי׳ להגיע לדור שלם בגופו ,לדור שלא יהיו בו כלל בעלי מומים באבריהם׳ שזה באמת נמנע בטבע הבריאה ,כי אם להגיע ע״י ההמתנה לדור שלם בנפשו וברוחו ,לדוד שלא יהיו בו בעלי מומים רוחנים ,לדור שמלו יהי׳ נאמן בבריתו ותמים עם ד׳ אלקיו ,לדור שאפשר יהי׳ לתת לו את התורה אלא שע״י המתנה זו היתד ,שמחתה של תורה מתאחרת הרבה ,ולפיכך ריפא אותם הקב״ה ונתן להם את התורה. וענין המתנה זו ,מה היתד ,מועילה ולמה היתד ,צריכה להתאחר כ״כ הדבר״ יבואר לנו על פי מה שכתבתי במאמרי ״מלחמה ושלום״) ,לפרשת בראשית(׳ בביאור דברי האגדה הנפלאה ,ששאל רשב״י את רשב״נ ,״מהיכן אורה ,יוצאה לעולם״ ,ורשב״נ השיב לו ,״נתעטף הקב״ ה כשלמה ,והבריק כל העולם מזיו הדרו״ ,והביא דאי׳ לזה מהכתוב ,״עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה״, )בד״ר ,פ ״ ג ( ; וביארתי בכונת דבריהם ז״ל ,כי שאלתו של רשב״נ היתד ,לא על האורה החיצונית ,שאיו רואים בעיני בשר ,שהרי היא נבראה במאמר ,ככל יתד מעשי בראשית ,ובאמרו ית״ש ״יהי אור -ויהי אוד״ ,אלא על האורה הפנימית: ,הצריכה לגרש את ;החושך הנורא ,שבקרב לב האדם פנימה ,הוא החושך שעליו יאמרו חכמינו ז״ל ,שהוא ״מלאך^יהמות״ ,המלאך הנורא שהמציאו בני האדם לעצמם ,בהביאם לעולם את החרב המתהפכת ,הגוזרת על ימיז ועל שמאל ,ומביאה חושך ומות לעולם ,וחושך זה בא רק מפני חוסר דעת אלקים בארץ ,כי נכרתה האמונה מלבות בני האדם ,ועי״ז נהיו לחיות טורפות ,ונעשו כדגי הים שהגדול בולע את הקטן .ואם כי כל גויי א ת ללשונותיהם יקראו בשמות ׳־אלקיהם ,אבל כבד אמר הנביא על קריאה שכזו ,״בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני״) ,ישעירו ,כ ט -י ( ,כי למרות קריאתם בפיהס אין אלקים כל מזמותם ,ולפיכך ידעו וישחיתו ויחשיכו ארץ ומלואה .ואת החושך הנורא הזה ,חשכת המות של החרב האכזרי /תוכל לגרש רק ,האורה הפנימית ,היא האורה שעליה ,יאמר הכתוב ,״זרח יבחושך אור : ג ת ר ו רמו לישרים״) ,תהלים ,ק י ב -ד ( ,כי רק ע״י האור הפנימי ההוא ,כשהוא זורח בקרב לבו של האדם ,הוא נעשה ״ישר״ כמו שברא אותו האלקים ,בטרם ״השחית כל בשר את דרכו על הארץ״ על ידי חשבונותיהם המזויפים ,כדבר הכתוב, ״אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים״) ,קהלת ,ז -כ ט ( , והאור הפנימי הזורח לישרים ,הוא אור הדעת את ד׳ ,העתידה למלאות את כל הארץ ולגרש את החושך שבלב האדם ,כחזון הנביא על ״אחרית הימים״, אשר אז ״לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״) ,ישעיהו ,ב -ד ( , ובאין חרב ומלחמה ״לא ירעו ולא ישחיתו ,כי מלאה הארץ דעה את ד׳ כמים לים מכסים״) ,שם ,י א -ט ( ! ז. וכשאנו רואים לאסוננו את החושך .הגורא עד כמה גבר בארץ ,וכי למרות כל הצעדים הענקיים ,שצעדה האנושיות על דרך ההתקדמות בכל ענפי המדע ,עדיין לא גגה על בני האדם אור הדעת את ד׳ ,האור לישרים ,ועדיין הם מגששים באפלה כעור קיר ,מבלי מצוא את הדרך הנכוגה ,דרך החיים והשלו׳ ,הלא תתפרץ מלבותיגו השאלה המיואשת ,״מהיכן אורה יוצאה לעולם״? איך ובאיזה אופן תבוא םו״ם לעולם אותה האורה הגדולה ,שתגדש את חשכת המות של החרב המתהפכת? ועל זה תבוא התשובה ,״נתעטף הקב״ה כשלמה והבריק כל העולם מזיו הדרו״; וכונת תשובה מליצית זו היא ,כי אפשר אמנם לעולם לבוא לידי דעת ד׳ ולידי אודה פנימית ,ע״י הסתכלות בבריאת שמים וארץ ובנפלאות תמים דעים ,כאמור ,״השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ,יום ליום יביע אומד ולילה ללילה יחוה דעת״ ,זאת אומדת ,כי בריאת שמים וארץ וכל צבאם היא תביע אומר ותחוה דעת ,להגיד לאדם מה רבו מעשי ד) ,עיין בס׳ מנחת שבת על פרקי אבות ,מה שכתב בביאור דברי המשנה ,״שמים וארץ קנין אחד״( .ואם אנו רואים לעינינו כי ״אין אומר ואין דברים״ ,זהו רק יען׳ ״בלי נשמע קולם״) ,תהלים ,יט ,ב -ד ( ,כי אוטמים הם בני האדם את אזניהם מלשמוע את קול ד׳ ,הקורא אליהם בכח •בהדר ע״י נפלאותיו על ארץ רבה .ועל זה ימליצו חכמינו ז״ל לאמר ,״שלשה קולות הולכים מסוף העולם ועד סופו והבריות ביניהם ואינן שומעות כלום ,ואלו הם ,היום והגשמים והגפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף״) ,שמיר ,פ״ה! ועיין יומא ,כ ; ( : וכוגתם ז״ל ,על ״השמש שעושה פעולת היום״) ,מהרז״ו( ,״שקולו הולך ומגסר ברקיע״ וקורא בכח ״להודיע לבגי האדם גבורותיו״ של ״קונה שמים וארץ״, )כביאור העקידה ז״ל ,שער א׳ על הכתוב ״וידעת היום וגו׳״( ,אבל אין קולו גשמע בעולם מפגי ״קול המוגה של העיר״ ,הוא קול שאון החיים הסואנים ברעש של הרדיפה אחר תעגוגות העולם .ועל הנפש ,נשמת החיים רטיז ש ב ת ו נו ו ע ד שנוסחה בקרב האדם מאת חונן הדעת ,ללמדו דעה בינה והשכל ,והיא אמנם מלמדת את האדם דרכי חיים ,אבל יצרו הרע מנעוריו מתגבר עליו תמיד, והוא איננו שומע בקול נפשו ,וכל ימי חייו הוא הולך חשכים לתור אחרי לבבו ואחרי עיניו ,ושואף לבלוע ארץ ומלואה ומכסה פני תבל חמם .ובשעה שפקודת כל האדם עליו תפקד ,בבוא יומו האחרון אשר אז ״תצא רוחו״ והוא ״ישוב לאדמתו״ ,ומאומ* .לא ישא בידו מכל עמלו שעמל תחת השמש״ ל _ ,י ( ,אז כי ״כאשד יצא מבטן אמו ערום״ כן ״ישוב ללכת״, נפשו עליו תאבל ותזעק מרה ,אויה לי! על מה זה ריק יגעתי כל ימי! והקול הזה הולך מסוף העולם ועד סופו ,כי הנה הבריות רואות יום יו& את המות לעיניהם ,וכל בן תמותה הלא יודע הוא ,כי גם הוא הולך הנהו למות ולרדת שחת ,ובכל זאת אין הבריות שומעות את קולה המזהיר של הנפש, ״בשעה שהיא יוצאת מן הגוף״! )ענין הגשמים יבואר אצלי במ א בעדה(. ואטימת האזנים של הבריות לבלי שמוע י את הקולות הקוראים אליהן ,היא היא מקור כל הרעה שבעולם ,והנביא מרעים לפיכך בקולו אל כל באי עולם, ״החרשים שמעו״! ואולם הנה לא לעולם יאטום האדם את אזנו מלשמוע את הקול ממרום, הקורא אליו להטותו אל הדרך הישרה; כי לאחר שתעבור האנושיות דרך אלפי נסיונות החיים ,ואחרי אשד יוכחו בני האדם לדעת ,כי ״דוב מעשיהם תהו וימי חייהם הבל״ ,אז יבוא היום ,אשר בו ״ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו״) ,ישעיהו ,ב -ד ( ,ואת כל חשבונותיו הרבים והמזויפים׳ שהטוהו מדרכו הישרה ,וישוב לחשוב ״חשבונו של עולם ,הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה״) ,ב״ב ,לח ; (:וביום ההוא ״תפתחנה אזני חרשים״ ,לשמוע את ״הקולות ההולכים מסוף העולם ועד סופו״ ,״ועיני עורים תפקחנה״) ,ישעיהו ,ל ה -ה ( ,לראות את ״זיו הדרו של הקב״ה שהבריק את כל העולם״ ,בנטותו שמים וארץ ,כאמור ״עוטה אור כשלמה נוטה שמים כידיעה״, )תהלים ,ק ד -ב ( ,ועתיד הוא איפוא האדם להגיע בדרך זו סו״ם ,לידי דעת ד׳ ולידי אורה פנימית ,שתגרש את החושך מקרב לבו .וזו היתה תשובת רשב״ג על שאלתו של רשב״י ,״מהיכן אודה יוצאה לעולם״! )את המשך הביאור של האגדה הנפלאה ההלא ימצא הקורא במאמרי הנזכר ,ויקחנו נא משם(. )קה ת ה ד ח. והנה אם אמנם עתידה האורה לצאת לעולם סריס בדרך זו ,של הסתכלות האדם בהברקת זיוו של הקב״ה ,אבל דרך זו ארוכה היא מאד מאד ,ומי יודע כמה אלפי דורות צריכים לעבור על האנושיות ,עד שהיתה מגעת על ידי נםיונות החיים ועל ידי כל כשלונותיה ,לידי דעת ד׳ ולידי ת ר ו ריז אורה פנימית .ובכדי לקצר להאדם .את דרכו הארוכה בא מעמד הר סיני, שעליו יאמרו חכמינו ז״ל ,בפתרון חלומו של יעקב ,על הכתוב ״והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״) ,בראשית ,כ ח -י ב ( ,וז״ל :״והנה סלם ,זה סיגי ,מוצב ארצה ,ויתיצבו בתחתית ההר ,וראשו מגיע השמימה ,והגה ההד בוער באש עד לב השמים״) ,בר״ר ,פ0״,ז( .ומה נמלצו דבריהם ז״ל! כי הנה הראה הקב״ה ליעקב בחלומו ,כמו שהראה לאברהם בברית בין הבתרים ,את עתידות בניו ותעודתם בעולם ,להיות ״לאור גויים ,לפקוח עינים עורות״) ,ישעיהו ,מב ,ו , ( -ולהורות לכל יושבי תבל את דרך ד ,היא דרך התורה העתידה להינתן להם בסיני ,תורת החיים של ״לא תרצח״ ,שצריכה להביא אורה לעולם .חלומו של יעקב בלילה הראשון ההוא לגלותו מבית אביו, בשכבו במקום ״בית אלקים ושער השמים״ ,הי׳ הלום של גבואה ,חלום ופתרון עמו .ועל פשר החלום הנפלא ההוא ימליצו איפוא חכמינו ז״ל ,כי הראו ליעקב מן השמים ״סלם -זה סיני״ ,זאת אומרת ,כי אם אמנם יש סלם בעולם ,״סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה״ ,ובסולם ההוא יוכלו בני האדם לעלות מעלה מעלה ,ולהתנשא מעפר שפלותם עלי ארץ עד דום שמים וכוכביהם ,כאמור ״שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה״) ,ישעיהו ,מ -כ ו ( .אבל מה גבוה הוא הסלם ההוא ,ומה רבו השלבים שבו! ומה מאד תארך ותכבד איפוא על האדם עליתו בסלם ההוא ,עד אשר יגיע עד רום פסגתו! ובכדי להקל על האדם את עליתו ,בא תחת הסולם ההוא ״סיני״ ,״חושבגא דדין כחושבנא דדיך .וזה היה פשר חלומו של יעקב ,כי עתידים בניו להגיע למעמד הר סיני ,ושם ״יתיצבו בתחתית ההר״ ,״ואין נצב אלא על רגליו״, )במד״ר ,פ״ז( ,זאת אומרת ,כי שם בתחתית ההר ההוא יתיצבו על רגליהם, לעמוד הכן מבלי לפסוח עוד על שתי הסעיפים .ובעמדם הכן תפקחנה אז עיניהם לראות מראות אלקים ,ואזניהם תפתחנה לשמוע קול אלקים חיים מדבר אליהם מתוך האש ,ובדרך זו יעלו ויבואו עד רום פסגת הסלם ההוא ,אשד ״ראשו מגיע השמימה״! וזהו שהמליצו חכמינו ז״ל בדרשתם הנזכרת בראש דבריגו ,כי ״אמר הקב״ה אמתין עד שיעמדו בניהם ,אני מאחר בשמחתה של תודה״ ,וכונתם ז״ל בזה ,כי אם אמנם אפשר הי׳ להקב״ה להמתין בנתינת התורה עד שיעמדו בניהם ,אותם הבנים שיעמדו בדור הרחוק ההוא ,שיהי׳ כלו תמים עם ד׳, מבלי כל בעלי מומים רוחניים ,והדור ההוא יהי׳ אמנם ראוי לקבל את התורה .אבל עי״ז הלא היתד .מתאחרת ״שמחתה של תורה״ לדורות הרבה! ובכדי שלא לאחר בשמחתה של תורה ,עד שיעלו ויתנשאו בני האדם בםלם ההוא ,שהראו ליעקב בחלומו ,בא מעמד הר סיני; כי שם ריפא ד׳ אותם ממומיהם הרוחניים ,בנתנו להם ״לב לדעת ועינים לראות ואזנים ז ש ב ת ריח ו מ ו ע ד לשמוע״, שמה את התודה! ופרשתנו זו ,פרשת מעמד הר סיני ,מתחלת לפיכך .בלשון ״בחודש״, ולא בלשון ״בירח ,להורות לנו ,כי כך ״אמר להם הקב״ה לישראל ,חידוש דברים אני עושה ומחדש אתכם״ ,שחידש אותם ברוחם ,ברפאו אותם ממומיהם, והכשירם עי״ז לקבל את התורה! )דברים ,כ ט -ג ( , ובהביאו אמונה ודעת אלקים בלבותיהם ,ואז נתן להם ,, ט. מאחד שנתרפאו אז אבותינו בין ממומי הנפש ובין ממומי הגוף ,דרשו לפיכך חכמינו ז״ל ״על אותה שעה״ את הכתוב ״כולך יפה רעיתי ומום אין בך״) ,ויקיר ,פי״ח( ,כי התואר ״יפה״ הוא הנשגב מכל יתר התוארים האחרים ונחשב לפיכך לאחרונה בתפילת ״אמת ויציב״ ,אחר כל חמשה עשר התוארים שלפניו ,ונופל הוא לא על יופי הגוף ,שהוא כלה ונאבד ,יסודו מעפר וסופו לעפר כי אם על יופי הרוח שהוא ״נשמת חיים״ ,ממקור חיי הנצח של חי העולמים ית״ש .ומה נמלצו לפי זה דברי חכמינו ז״ל על שמחת בית השואבה׳ שהיו אבותינו בזמן שבית המקדש היה קיים מקלסים למזבח ואומרים ״יופי לך מזבח ,יופי לך מזבח /אשר לכאורא הדברים מתמיהים מאד; וכי איזה יופי היה במזבח ,שהיה בנין פשוט עשוי מאבנים ועפר ,מבלי כל קשוטים והדורים חצוניים ,והיה מכוסה בדם ואפר ומעלה עשן תמיד? אלא מאחר שהיה המזבח ״מזיח״ • עונותיהם של ישראל) ,כתובות ,י ,>:על ידי הקרבנות לכפרה שהיו מקריבים עליו ,ומנקה אותם בזה מכל לכלוך וחטא ועוון ,היו אומרים עליו לפיכך בצדק ,״יופי לך מזבח״ ,והיו מקלסים אותו בזה ,שהיופי של ישראל ,יופי הרוח ונקיון נפשותיהם ,הוא רק ״לך מזבח״ ,לך אנו צריכים להודות על ״יופי״ זה! וביאור הכתוב האמור שדרשוהו ד ל ״על אותה שעה״ של מתן תורה ,הוא לפי זה על שני מיני הרפואה ממומיהם ,לאמור ,״כולך יפה רעיתי״ ,יפה וברה מכל מומי הנפש ומנוקה מכל לכלובי עונות ,״ומום אין בך״ ,דברים כפשוטם ,כי לא נשאר כל מום עוד בגופם ,מאחר שנתרפאו אז מכל מומיהם הגופניים. , ועל ידה רפואת אבותינו באותה שעה היתה איפוא ״רפואה כפולה״, בידם מאבותיהם) ,שמיר ,פיה(. נשלמה ״הגאולה הכפולה״ ,שהיתר .״מסורת״ והגאולה הכפולה של אבותינו ממצרים היא סמל גאולתנו העתידה ,שאנו מצפים עליה להגאל מהרה ״בכפלים״ ,גאולת הנפש וגאולת הגוף גם יחי כי כל גאולה שאיננה כפולה איננה ״שלמה׳ ואיננה ״גאולה של אמת״. וכשם שהגאולה הכפולה נקראת היא בשם ״גאולה שלמה״ ,כן נקראת גם הרפואה הכפולה של אבותינו ״באותה שעה״ ,בשם ״רפואה שלמה״ .ועל י ת ר ו רינן רפואה זו אנו מתפללים באמתו ,״והעלה רפואה שלמה לכל מכותינו׳/ כרפואת אבותינו אז מגאולתם הראשונה .ואת תפלתנו זו אנו מסמיכים לתפילת הגאולה ,כי הגאולה והרפואה הן שתים שהן אחת ,ש ת י ה ן תבואנה לנו כשהן כפולות ושתיהן תהיינה אז שלמות! ש ב ת וכ ו מ ו ע ד לפרשת משפטים. צדקה, ומזבח. עומר אם כסף תלוה את עמי את העני ע מ • 1 )שמות .כ ב -כ ד ( • דבי ישמעאל אומר ,כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מזה ועוד שניפ, ו*ם תקריב מנחת בכורים, רשות ,תלמוד לאמר חובה, אתה אומר חובה או אינו אלא תקריב את מנחת בכוריך ,חובה כיוצא בו ואם מזבח אבנים תעשה לי, אינו רשות; רשות, אלא כשהוא חובה, חובה ולא רשות. אחה אזמר חובר .אי אומר אבנים שלימות תבנה, אף כאן אתה אומר אם כסף תלוה, אומר חובה או אינו ולא רשות ; אלא רשות, כשהוא חובה ולא חובה ולא רשות ,אתה אומר העבט תעביטנו, ;מבילתא ,ועיין רש״י סוף יתרו(. א. פרשת ״אם כסף תלוה״ ,המדברת בחובה המוטלת על כל אדם מישראל, להלוות להעני בשעת דחקו ,ולבלי להיות לו כנושה ,פרשה זו חזרה ונשנית ברחבה במשנה תורה) ,ראה ,כו ,ז -י ( ,ובפרשה ההיא בא צווי מיוחד לישראל, לפתוח את ידו לאחיו האביון ,ולהעביט לו ״די מחסורו אשר יחסר לו״. ואזהרה חמורה ניתנה על זה לאמר ,״השמד לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו׳ ,ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו והיה בך חטא״ .וידוע מה שאמרו ז״ל על הכתוב הזה ,כי ״כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים״) ,כתובות ,סח ,(.ולמדו זאת בגזירה שוד״ ״בליעל־בליעל /ממדי שנאמר למעלה ,בפרשת עיר הנדחת ,״בני בליעל״ ,כי בליעל פירושו ״בלי עול״, ובני בליעל המה ״בנים שפרקו עול שמים מצואריהם״) ,סנהדרין ,קיא.(: וכבר ביארתי ברחבה ,במאמרי לבראשית ,את ענין הצדקה בישראל ,לפי השקפת חכמינו זיל ,״שהיא קשורה בדין״ ,ולא ברחמים ,ז .א .שהצדקה בישראל היא צדקת משפט ,והיא חובה ולא רשות ,כחובה המוטלת על זה שלוה מאת דעהו ,שהוא מחויב מצד הדין לשלם לזה שהלוה לו ,ומי שאינו משלם את חובו עליו נאמר ,״לוה רשע ולא ישלם״) ,תהלים ,ל ז . ( -וכן היא זה שמעלים עיניו מן הצדקה ,שלא רק שרגש הרחמים אין בו ,רגש קדוש א כ א רכא מ ש פ ט י ם ונעלה ,שהוא אחד משלשה הסימנים שיש באומתנו, הכרת חובתו אין בו ,והוא ״רשע רע״ ,רע לא רק לבריות כ״א גם לשמים) ,קדושין ,מ;(. כי חובה זו של ״פתוח תפתח את ידך״ ,היא חובה שהוטלה מאת המקום ברוך הוא על כל אחד מישראל .ומי שמשתמט מחובתו זו הרי הוא ״בליעל״, עליו נאמר ״אל תגזול דל כי דל הוא״) ,משלי ,כ ב -כ ב ( . פרשה זו של ״אם כסף תלוה״ אינה לפיכך רשות כי אם חובה ,ונחשבה, )בברייתא של רבי ישמעאל המוצגת בראש מאמרנו זד״( ,בין שתי הפרשיות האחרות ,של עומר ושל מזבח ,המורות על השלו׳ ועל חיזוק האמונה בישראל כאשר יבואר בעז״ה במרוצת דברינו ,ללמדנו בזה בינה ,כי חובה זו מיוסדת היא על האמונה בד׳ ,ובמלאנו אותה אנו מביאים שלו׳ לעולם .כי הנה יסוד השלו׳ הוא האמונה בד /להאמין באמת ובלב שלם ,כי ״אב אחד לכולנו אל אחד בראנו״) ,מלאכי ,ב -י ( ,ואמונה צרופה זו תביא את האדם לידי הכרת כל הרעה שהחרב מביאה לעולם ,בשפכה דמי אחים בני אב אחד; ואזניו תפתחנה אז לשמוע קול אלקים קורא אליו ,כמו אל קין בשעתו ,״דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה״ ,ובחרדת נפש ישליך אז האדם את חרבו מידו ,והמלחמות תשבתנה מקרב הארץ; ובאין מלחמות יהי׳ שלו׳ על פני תבל כולה .וזהו שאמרו ד ל ״ששמו של הקב״ה קרוי שלום״) ,כמו״,־ פי״א ,ועיין שבת י ,(:כי רק ע״י שמו של הקב״ה יתכונן השלו׳ בעולם! ולמען השרש בקרב ישראל את שורש אמונה זה ,להאמין באמת באל עליון בורא שמים וארץ ,אלקי השלו /באה מצות העומר ,הכלולה בפרשת ״ואם תקריב מנחת בכורים״ ,שהיא ״חובה ולא רשות״. )יבמות ,עט,(. כי אם גם ב. כי הנה ידוע מה שאמרו ז״ל על פרשה זו ,״ואם תקריב מנחת בכורים, במנחת העומר הכתוב מדבר״) ,מנחות ,סח ,(:היא מנחת העומר שעליה באה פרשה מיוחדת בתורה ,בפרשת המועדות שבסדר אמור ,וזמן הבאתה היא בפסח; ועליה אמרו חכמינו דל ,״מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח? מפני שהפסח הוא זמן תבואה ,אמר הקב״ה הביאו לפני עמר בפסח ,כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות״) ,ראש השנה ,טז ;(.ונקראה מנחה זו בכתוב שלפנינו בשם ״מנחת בכורים״ ,משום שהיא היתה ראשית הקציר ובאה להתיר את החדש ,והיא חובה ולא רשות .ועל מנחה זו שמטרתה היתה ,כאמור, להביא ברכה לישראל בתבואה שבשדותיהם ,יאמרו חכמינו ז״ל עוד ,״לעולם אל תהי מצות העומד קלה בעיניך ,שעל ידי מצות העומר זכה אברהם לירש את הארץ ,הה״ד ונתתי לך ולזרעך אחריך ,על מנת ואתה את בריתי תשמור, ואיזו? זו מצות העומר״) ,ויק״ר ,םכ״ח( ,ומה מוזרים הדברים הללו! וכי היכן רכב ש ב ת ו מ ו ע ד ת מצאו חכמינו ז״ל רמז בכתוב ,שהברית האמורה אצל אברהם היתה על מצי העומר? וכבד נתקשו בזה כל מפרשי המדרש .עוד יאמרו לנו חכמינו ז״ל שם ,שמצות העומר עמדה לישראל בימי גדעון ,בימי חזקיהו ,בימי יחזקאל ובימי המן ,מה זאת אומרת? ובכדי לבוא לידי הבנת הדברים ,נזכיר מה שאמת ד ל על הכתוב׳ ״ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח״) ,יהושע ,ה -י א ( ,שאף שלא הוצרכו אז עדיין להקרבת העומר להתיר להם את החדש ,למאן .דאמר לאחר ירושה וישיבה ,לא אכלו בכל זאת מעבור הארץ עד היום ההוא ,משום שלא הוצרכו לכך ,ואף שהמן פסק לרדת בשבעה באדר ,ביום שמת בו משה ,״היו מסתפקים ממן שבכליהם עד ששה עשר בניסן״) ,קדושין ,לח .(.ומה נפלא הדבר! הלא המן היה יורד לישראל במדבר במדד ,קצובה ,עומר לגלגולת ,דבר יום ביומו׳ ולא היו דשאים להותיר ממנו מיום אחד למחרתו ,ואלה שלא שמעו אל משה ״ויותירו ממנו עד בוקר״ ,לא העלו כלום בידם ,כי נבאש ״וירום תולעים״. ולמה זה איפוא בא הנם הגדול ההוא ,שביום האחרון לירידתו ניתנה בו ברכה מרובה כל כך ,שהיו מסתפקים ממנו ארבעים יום) ,עיין מכילתא בשלח( ,אף שלא הוצרכו כלל לזה ,שהרי היו יכולים לאכול מעבור הארץ מיד כשנכנסו לתוכה? והלא לא עביד קודשא בדיך הוא ניסי בכדי! אלא שנס זה בא להורות לישראל על היחס שבין המן ובין מצות העומר ,ולמטרה זו הםפי? להם המן של היום האחרון לירידתו עד היום ,שעליו נצטוו להקריב בו את העומד בעתיד ,הוא היום ״ממחרת הפסח״ .ואולי אפשר להמליץ על זה מה שאמר הכתוב בסוף פרשת המן ,״והעומר עשירית האיפה הוא״ ,אשר לכאורא יפלא ,שאם באה התורה להודיענו מדת המן שלקטו ישראל בכל יום ,הי׳ על הכתוב להודיענו זאת בתחלת הענין ,גבי ״וימודו בעומר״ ,ולמה איחר הכתוב להשמיענו זאת עד סוף הפרשה? אלא שרמזה לנו התורה בסוף פרשת המן על העומד הידוע) ,בה״א הידיעה( ,שיבוא להתיר את החדש לישראל בבואם לארצם ,שמדתו תהי׳ כמדת המן שירד לישראל במדבר ,עשירית האיפה ,וללמד אותנו בא הכתוב על היחס שבין שני אלה ,המן והעומר ן ג. ונאמר בזה ,כי הנה המן שירד לישראל נקרא בכתוב בשם ״לחם מן השמים״ ,וכן נאמר עוד עליו ,״ודגן שמים נתן למו״) ,תהלים ,ע ח ; ( -וכבר תמהו חכמינו ד ל על זה ואמרו ,״לא הי׳ צריך לאמר מן השמים אלא מן הארז׳ שאין דרכו של לחם לעלות אלא מן הארץ׳) /מד״ת בובר ,ומובא בילקוט ר רג״ח>• ואולם כבר הרבו המבארים לבאר ,שהמן לא מזון חומרי בלבד הי /לזון בו את הגוף ,כי אם גם מזון רוחני לזון בו את הנשמה ,בהשרישו באוכליו שרשי כ ד מ ז מ ש פ ט י ם רכג אמונה צרופה בהשגחתו הפרטית של הבורא ית״ש ,ובהורותו אותם דרכי הבטחון וההסתפקות ,לבטוח בד׳ ובישועתו יום יום ,ולהסתפק תמיד במה שיש לו ,מבלי לבקש ולרדוף אחר המותרות .וזה אשר יספרו לנו חכמינו ז״ל ,כי ״שאלו תלמידיו את ר׳ שמעון בן יוחי ,מפני מה לא ירד להם מן לישראל פעם אחת בשנה? אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה וכר ,אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים ,הי׳ דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולם מתים ברעב ,נמצאו כולם מכונים את לבם לאביהם שבשמים״) ,יומא ,עו .(.ובילקוט שם באו הדברים בקצרה ,לאמר ,״למה הי׳ המן יורד בכל יום״ ,ולא פעם אחת לזמן מרובה ,״כדי שישאו ישראל עיניהם בכל יום לאביהם שבשמים״ .כי הנה מתכונתו של האדם היא ,לדאוג תמיד ליום מחר כי יבוא ,ואף דאגת המחר הרחוק תשלול את מנוחתו בהוה ,כי ״יש מחר לאחר זמן״ ,ז .א .שהמחר של האדם אין לו כל גבול וקצב; והלא אנו רואים בטבעו של עולם ,כי אף זה שיש לו כבר עושר וגכסים ,שיספיקו לו לכל ימי חייו ,אף ירבה ימים כימי מתושלח בשעתו ,ואף הוא שואף לצבור ולהכין ליום מחר ,שלעולם לא יגיע אליו ,ושאיפה גפרזה זו של האדם תצעידנו לבור שחת של החטא ,כי בשאפו תמיד לבלוע חיל עולם ומלואו, מבלי אשר ידע שבעה כלל ,הוא גוזל וחומם ,ומרבה לחטוא לשמים ולבריות. ונצטוו לפיכך על המן שירד להם רק ״דבר יום ביומו״ לבלי להותיר ממגו ״עד בוקר״ ,בכדי שיתרגלו לבלי לדאוג ליום המחר ,כי אם לשאת את עיניהם למרום ,ולבטוח בישועת ד׳ כי .,מי שברא יום ברא פרגםתו״) ,מכילתא(. ובעיניהם היו רואים את השגחתו הפרטית ית״ש ,לתת לכל אחד ואחד די מחסורו ,״איש לפי אכלו עמר לגלגלת איש לאשר באהלו״; ולא הועילה כלל אז להאדם רדיפתו אחר המן לצבור יותר מצרכו ,כי ״לא העדיף המרבה״, ומי שדאג ליום המחר והותיר ממנו עד בוקר נבאש המותר ״וירם תולעים״. ובזה הי׳ המן לאות לישראל ,ללמדם את דרכי ד׳; וארבעים שנה יום אחר יום ראו בני ישראל בעיניהם את השגחת ד׳ עליהם ,ובישועתו בטחו יום יום ,מבלי לרדוף אחרי המותרות ומבלי לדאוג ליום המחר .ואלה הלמודים שלימד אותם המן ,הם המה ,על פי מליצת המבארים ,״האבנים הטובות והמרגליות שירדו לישראל עם המן״) ,יומא ,עה .(.ועל שם זה נקרא המן בשם ״לחם מן השמים״ ,כי היתה תעודתו לזון גם את הנשמה ,בת השמים, שנופחה באדם מאת יוצר הכל! ובזה ביארתי מה שאמרו חכמינו ז״ל על הכתוב ,״לחם אבירים אכל איש״) ,תהלים ,ע ת -כ ה ( ,וז״ל :״לחם אבירים ,לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו ,דברי רבי עקיבא ,וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם ,צאו ואמרו לו לעקיבא ,עקיבא טעית ,וכי מלאכי השרת אוכלים לחם? אלא מה אני מקיים ש ב ת רכד ו מ ו ע ד אבירים ,לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמנה איברים״) ,שם . ( ,והדברים נפלאים בזרותם ,וכי עלתה על דעתו של ר״י שיטעה ר״ע בדבר פשוט שכזה, לחשוב על המלאכים שאינם בני גוף ,שהם אוכלים לחם פשוט כבני תמותה׳ היתכן? ואולם לדברינו נאמר ,שמאחר שהי׳ המן מזון רוחני גם לנשמה, ללמוד על ידו דעת ד׳ ,נופל עליו בצדק לאמר שהי׳ ״לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו״ ,ז .א .לחם הראוי להיות נאכל גם למלאכים ,וזה שאמר רבי עקיבא כי אבירים הם המלאכים .ומה שאמר ר״־ על ר״ע שטעה ,הוא לא משום שנחלק עליו בתכונת איכותו של המן ,שהי׳ ״לחם מן השמים״ ,אלא משום שאין המלאכים אוכלים לחם אפילו שמימי; כי עיקר אכילתו של האדם במזונו החומרי הוא ,לחזק את כחות גופו שלא יחלש ע״י הרעב; וכשם שהאדם גצרך למזון לחיזוק גופו ,כן הוא נצרך למזון דוחני לחיזוק נשמתו ,כי ״יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום״) ,סיכה ,נב ,(.ועל האדם למשנהו לבית המדרש ולפוצצו באש התורה) ,שם( .ואם לא ירגיז האדם את יצרו הטוב על יצרו הרע ,כעצת חכמינו דל) ,ברכות ,ה ,(.אז ישקע במצולות החטא וירד מטה, כי האדם איננו עומד תמיד על מעמד אחד ,אלא או שהוא הילך קדימה או שהוא נסוג לאחור .לא כן המלאכים שהם עומדים תמיד על מצבם הרוחני שבו נבראו ,וכביאור המפרשים על הכתוב ״ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה״) ,זכריה ,ג , ( -ולפיכך אינם צריכים לשום מזון רוחני; וזהו שטען ר״י כנגד ר״ע ,״וכי מלאכי השרת אוכלים לחם״? אפילו לחם שמים; ״אלא מה אני מקיים לחם אבירים ,לחם שנבלע באיברים״ ,כי המזון הגופני כשם שהוא נכנס לתוך גופו של האדם כן הוא יוצא ממנו ,לאחר שינק גוף האדם את היסודות הנחוצים לו ,וכבולעו כך פולטו ,״וכלום יש ילוד אשד ,שמכנים ואינו מוציא״) ,יומא ,ש ם ( ; אבל המזון הרוחני הוא נבלע בקרב האדם לבלי לצאת ממנו עוד ,ועל שם זה נקרא המן בתור מזון רוחני בשם ״לחם אבירים״ 1 עה: ז ולחם שמים זה שהתחיל לרדת בששה עשר באייר) ,קדושין ,לח ,(,הוא הכשיר את ישראל הכשרה רוחנית והכין אותם לקבל את התורה בששי בסיון, כי ״לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן״) ,מכילתא(; ועליו נאמר שהי׳ יורד בזכותו של משה) ,תענית ,ט ,(.בזכותו של מקבל התורה מידו של הקב״ה ומלמדה לישראל .וכשמת משה בשבעה באדר בשנת הארבעים לנדודיהם במדבר פסק המן מלרדת; אלא שבאורח פלא הוסיפו להסתפק עוד ממן שבכליהם לא רק ״עד בואם אל ארץ נושבת״ ,אחרי עברם את הירדן בעשירי לניסן ,כי אם גם ימים אחדים אחרי כן ,עד ״ממחרת הפסח״ ,עד היום שנקבע להבאת העומר ,אף שלא היו צריכים לזד ,כלל ,כי הלא היו יכולים לאכול אז כבר ״מעבור הארץ״ ,אלא שבא נס נוסף זה להורותם על ערך העומר ,כי מה שהי׳ להם עד אז המן ,לחם שמים ,צריך להיות להם מ ש פ ט י ם רכה מעתה העומר; ומצות הקרבתו באה ללמד את ישראל את תורת המן ,היא תורת האמונה הצרופה בד׳ ובהשגחתו הפרטית ,ותורת הבטחון לבטוח בישועתו תמיד! ד. ודבר זה יבואר לנו אחרי שגקדים מה שאמרו ז״ל בעגין הגשמים, כי ״גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה ,וכיום שנבראו בו שמים וארץ״),שם ,ז ,(:ואמרו עוד על יום הגשמים,״שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו״; וכל הרואה בדבריהם שם יראה כמה הפליגו ז״ל לדבר בעגין הגשמים; והדברים לכאורא נפלאים מאד להבין ,כי הלא הגשמים הם דבר שבטבעו של עולם מששת ימי בראשית ,כי ״אד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה״) ,בראשית ,ב-י( ,ועצירתם היא דבר שכנגד טבע העולם ,והיא באה בתור עונש מן השמים על חטאי האדם ,כאמור ״ועצר את השמים ולא יהיה מטר״) ,דברים ,י א -י ז ( ,ומה היא איפוא גדולתו של יום הגשמים? אבל הנה אמרו ז״ל עוד על הגשמים ,כי ״שלשה קולות הולכים מסוף העולם ועד סופו והבריות ביניהם ואינן שומעות כלום ,ואלו הם ,היום והגשמים והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף״) ,שמיר ,פיה( .וכבר בא אצלי ביאור דבריהם אלה במאמרי הקודם ,לפרשת יתרו ,וכאן אזכיר בקצרה מה שנוגע לענין הגשמים. כי הנה בשם ״גשמים״ כיונו חכמינו ז״ל להשפעתו של השי״ת בכלל, שהוא משפיע בחסדו לעולם כלו ולבריותיו מידו הרחבה והמלאה .וקראו חכמינו ז״ל להשפעה זו בשם ״גשמים״ ,להורות כי כשם שהמפתח של גשמים הוא בידו של השי׳ית לבדו) ,תענית ,ב ,(.ואם יחרה אפו ״ועצר את השמים״ אז ״ולא יהיה מטר״ ,ושוא תחבולות אנוש למצוא מפתח לגשמים .האדם יוכל רק לחרוש ולזרוע את שדהו ,ואחרי כל עבודתו בשדה עליו לשאת עינו למרום ולצפות לחסדי שמים ,שיתן לו ד׳ את מטר ארצו בעתו ,ורק אז תתן לו האדמה את יבולה .ובאין מטר אין חריש ואין קציר .וכמו שהגשמים הם בידו של הקב״ה ,כן המה כל יתר ההשפעות שבעולם ,וכל מה שלא יעשה האדם ,בין בעבודתו ובין במסחרו וקנינו ,הנה הצלחת מעשהו תלוי׳ בברכת שמים ,כאמור ״ברכת ד׳ ה י א תעשיר) ,משלי ,י -כ ב ( .על האדם רק לעשות מעשהו ,והברכה היא בידי שמים ,ועל זה נאמר ״וברכך ה׳ אלקיך בכל אשר תעשה״) ,דברים ,ט ו -י ח ( ,ואם ימנע ד׳ את ברכתו ממנו ,אז כל פעולותיו מאפם,- ולא תועיל לו כל השתדלותו ,כאמור ״והיא לא תצלח״) ,במדבר ,י ד -מ א ( . זוהי דרך התורה .אבל הנה ״אולת אדם תסלף דרכו״ ,לתלות את הצלחת מעשהו רק בכחו ובעוצם ידו ,ומזה לכל הרעה שבעולם תוצאות ,כי וכו ש ב ת ו מ ו ע ד חכמתי לך פז וצאני את י ׳ וזכר הוא גוזל וחומס וחוטא לשמים ולבריות ,בהתפארו בלבו לאמר ,כי רק וחריצותו הן שעמדו לו לעשות חיל .והתורה מזהרת ואומרת ,״השמה תשכח וגר ,פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ,ובקרך ירביון וכסף וזהב ירבה ל ו וכל אשר ל ו ירבה ,ורם ל ב ב ו ושכחת א ל ק י ו וגו׳ ,ואמרת ב ל ב ב ו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, את ד׳ א ל ק י ו כי הוא הנותן ל ו כח לעשות חיל״) ,דברים ,״ ,י א -י ח ( . זכירת עיקר זה ,שרק ד׳ הוא הנותן כח לעשות חיל ,היא יסור האמונה בהשגחתו הפרטית ית״ש ,ושכחת הדבר הזה היא ראשית כל חטאת• ולמען העמידנו על יסוד נכון זה ,כינו חכמינו ז״ל את השפעת הטובה בכלל׳ שהשי״ת משפיע לבריותיו בשם ״גשמים׳ ,להביעו בזה בינה ,כי כשם שהגשמים הללו המפתח שלהם הוא ביד הקב׳־ה לבדו ,כן המה כל ההשפעות שבעולם׳ שביד הקב״ה לבדו הן .וזהו שאמרו ״שהגשמים קולם הולך מסוף העולם ועד סופו״ ,כי הם קוראים בקול גדול אדיר וחזק ,״להודיע לבני האדם גבורותיו״ של הקב״ה ,שהוא ״יושב וזן את כל העולם כלו מקרני ראמים ועד ביצי כנים״) ,ע״ז ,ג .(:ולו חכמו ישכילו זאת בני האדם ,לשמוע את קול הגשמים׳ עוד חמם כי אז כבר הי׳ מתמלא דבר ד׳ על העתיד ,לאמר ,״לא י ב א ר צ ו שוד ושבר בגבוליך׳) ,ישעיהי ,ס -י ח ( ,אלא שזהו אסון כל העולם׳ ״שהבריות ביניהם ואינן שומעות כלום״ ,כי כבדה אזנם משמוע והם ״חרשים ואזנים למו״) ,שם ,מ ג -ח ( ,ועי״ז תמלא כל הארץ חמס! ואולם אם רק יטה האדם אזנו ,לשמוע את קול ד׳ הקורא מתוך הגשמים ,אז .ילמוד על ידם לדעת את ד׳ ,כי ״גדול יום הגשמים כיוס שניתנה בו תורה וכיום שנבראו בו שמים וארץ״ ,ז .א .כי כמו שהתורה מלמדת את האדם את דרכי האמונה בד ,וכשם שהשמים והארץ מספרים כבוד אל ,כן הוא גם יום הגשמים ,המכריז על גבורותיו של הקב״ה ,שהוא ״מכלכל חיים .בחסד״ .והנביא מבטיחנו בשם ד׳ כי עוד יבוא יום ,אשר ״אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה״) ,שם ,ל ה , ( -לראות נכוחה ולשמוע את קול הגשמים ,אז ״לא ירעו ולא ישחיתו ,כי מלאה הארץ דעה י ת ש מ ע ה את ד״׳) ,שם ,יא-ט(! .ובזה יבואר לנו מה שאמדו ז״ל ,״עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע ,שנאמר וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט וגו׳ ,על הארץ יעמדו״׳ )יבמות ,סג ,(.אשר מלבד הזרות שבמאמר זה בכלל ,הנה עוד זאת יפלא ביותר׳ מה שלמדו חכמינו ד ל מהכתוב הזה ,המדבר ביחוד על תופשי משוט ,על כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע .מה כל זאת אומרת? ואולם לדרכנו נאמר ,כי הנה ידוע שבימים מקדם ,בטרם היו עוד דרכים סלולות בעולם׳ לעבוד בן מקצה הארץ ועד קצה הארץ ,היו.יורדי הים :לבדם סוחרי ארצות מ ש פ ט י ם רכז דחוקות ,והם היו עושים עושר ונכסים במסחרם וקנינם ,כמו שמצינו בברכתו של משה לזבולון ,שאמר עליו ,״כי שפע עמים יינקו״) ,דברים ,ל ג -י ט ( ,ורש״, שם בפירושו מוסיף לאמר ,״הים נותן להם ממון בשפע״ .עוד זאת נדע ,כי הכסף מרים את לבו של אדם ומשכיחו את אלקיו ,וקול צלצלי שמע של הכסף והזהב יחריש את אזני האדם ,לבלי שמוע יותר את קול הגשמים, ההולך מסוף העולם ועד סופו ,והפרוטה שבכים האדם מעברת אותו על דעת קונו ,לחשוב שכביר מצאה ידו לצבור חיל ,וכן הלא אנו רואים במנהגו של עולם .ותופשי המשוט לפנים ,יורדי האניות במים רבים ,שהיו סוחרי ארצות רחוקות ובעלי עושר ונכסים ,הם היו ברובם רחוקים מדעת ד׳ ומאמונה בהשגחתו הפרטית ,כמו שדרשו חכמינו דל על הכתוב ״ולא מעבר לים היא״) ,דברים ,ל -ג ( ,שהתורה ״לא תמצא לא בםחרנים ולא בתגרים׳) ,עירובין ,נה;(. ואף שמצינו לחכמינו ז״ ל שאמרו ״הספנים רובם חסידים״) ,קדושין ,פב .במשנה(, מפני ״שפורשים למקום הסכנה ותמיד הם ברעדה״) ,רש״י שם( ,הנה אמנם כן הוא ,כל עוד שהם בספינותיהם בלב ים ,אשר שם ״תמיד הם ברעדה״ ,הם נושאים עין למרום ,במליצת הכתוב ,״יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים ,המה ראו מעשי ד ונפלאותיו במצולה״) ,תהלים ,קז ,כ ג -כ ד ( ; אבל לאחר שהיו יורדים מספינותיהם בשובם לשלו׳ לבתיהם ,היו שוכחים עד מהרה את נפלאות ד עמהם ,כי כך הוא טבעו של אדם תמיד ,לשכוח ברום לבבו את אלקי ישעו ולאמר ,״כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״ .ואולם לעתיד לבוא כאשר ״אזני חרשים תפתחנה״ ,וקול ד׳ ישמע בארץ ,אז ״ירדו מאניותיהם כל תופשי משוט ,על הארץ יעמדו״ ,ז .א .שיהיו כעובדי האדמה ,הצריכים לשאת עיניהם למרום ולצפות לחסדי ד ,שיתן להם מטר ארצם בעתו ,ובבוא יום הגשמים יודו לד׳ חסדו ,מבלי אשר יוכלו לטעות ולאמר ,כי כחם ועוצם ירם עשה להם את הגשמים ההם .וכמו כן יהיו אז גם תופשי המשוט ,יורדי הים באגיותיהם ,שגם הם יעמדו על הארץ ,על יסוד האמונה בד׳ כעובדי הארץ ,אשר עליהם ימליצו חכמינו דל ,כי ״אמונת זה סדר זרעים״) ,שבת ,לא;(. ומתופשי המשוט ,עשירי העולם ,למדו חכמינו דל לכל בעלי האומניות שבעולם ,שכולם יכירו וידעו כי ״גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכים מתברכת בו״ ,כי אף הפרוטה המצוי׳ כבר בכיסו של האדם ,גם היא צריכה ליום הגשמים ,יום ההשפעה ,כי דק ״ברכת ד׳ היא תעשיר״! ה. ואחרי כל האמור בזה על דבר ערך הגשמים ,נבוא בעדה לידי הבנת ענין העומר ,״שאמרה תודה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח .זמן תבואה הוא ,אמר הקב״ה הביאו לפני עומד בפסח ,כדי שתתברך לכם תבואה וכדו ו מ ו ע ד ש ב ת שבשדות״; כי מצוד .זו של הקרבת העומר באה להשריש גקדב האדם את שורש האמונה ,כי דק ע״י ברכת ד׳ תתברך תבואה שבשדות .ואחרי אשר רק מיד ד׳ היתד .זאת להאדם ,כי בא לו מטר ארצו בעתו והאדמה נתנה לו את יבולה ,לכן ראשית קצירו קודש הוא לד /ואסור לו להאדם לפיכך לאכול מתבואתו החדשה ,עד אשר יקריב לראשונה ״מנחת בכורים לד׳״׳ להתיר לו את החדש .ועל ידי מצות העומר יזכור האדם וידע כי ״גדול הגשמים״ ,וקולם יחדור לתוך עמקי לבבו י והנה ידוע מה שאמרו ז״ל ,שארץ ישראל היא אחד משלשת הדברים׳ ״שניתנו לישראל על תנאי״) ,מכילתא ,יתרו( ,על תנאי שישמרו את התורה׳ כאמור ,״השמת לבם וגו׳ ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה וגו״) /דברים ,י ,ט ז -י ז ( . ותנאי זה ,שנתקיים בנו בעונותינו במלואו ,כי ״מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו״ ,נאמד לאברהם אבינו בהבטחת הארץ ,כאמור ,״ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וגו ״ ,על מנת ״ואתה את בריתי תשמור״, ושמירת הברית היא שמירת התורה כולה ,שנקראת ברית .ואחרי אשר מצות העומר באה להשריש בקרב ישראל את האמונה בד /לדבקה בו ולשמור את מצותיו ,לכן היטיבו אשר דברו חכמינו ז״ל ,״שעל ידי העומר זכה אברהם לירש את הארץ״ .ומצור .זו ,יסוד האמונה בד׳ והבטחון בישועתו ,היא שעמדה לאבותינו ,לא רק בימי גדעון ,חזקיה ויחזקאל ,בשעה שישבו על אדמתם וקימו אותה בפועל ,כי אם גם בגלותם בימי המן ,כי מרדכי לימד אז לישראל את תורת העומר ,תורת האמונה בד׳ והבטחון בישועתו ,ובזה חיזק את לבם להאמין בישועת ד׳ הקרובה ,ובזכות אמונתם נגאלו מיד האויב! ונבין מעתה מה גדול הי׳ ערך העומר לישראל ,כי הוא בא להמשיך את פעולתו של המן ,שירד להם במדבר ,ועל זה בא הנם הנפלא ,מה שאכלו ישראל בכניסתם לארץ במן שבכליהם עד יום הקרבת העומר ,להורות כי שני אלה הם שנים שהם אחד .ומנחת בכורים זו ,שנאמר עליה ״אם״ ,לא רשות היתד .לישראל כי אם חובה ,חובת כל התורה כולה .וממנה התחיל התנא את דרשתו ,אף שבאה בכתוב לאחרונה ,כי היא היסוד ואבן הפנה לכל המצוות! ובהיות כן הנה העומר ,שבא להשריש בקרב ישראל את שרשי האמונה בד /הוא בא לעשות שלו׳ בעולם .ומה נמלצו דבריהם ז״ל ,״שעל ידי העומד הקב״ה עושה שלו׳ בין איש לאשתו ,הוי אומר בזכות קמח שעורים״) ,ויק״ר ,פכ׳״ח(; ופשטות הדברים היא לכאורא ,שמנחת הסוטה באה מן השעורים ,כמו מנחת הבכורים של העומר) ,סוטה ,יד .במשנה( .ואולם הלא כבר אמרו במשנה שם על מנחת הסוטה ,שלפיכך היא באה מן השעורים ,״כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה״ ,ואיזו שייכות יש בין מנחה זו למנחת העומר׳ י ו ם א , מ ש פ ט י ם רכנו שאמנם גם היא באה מן השעורים ,אבל למטרה אחרת לגמרי ,משום שבפסח הוא זמן קציר השעורים ,והעומר בא להתיר את החדש ,ומה איפוא ענין זו לזו? אלא שכונת דבריהם ז״ל היא למה שאמרו ,״שאין מריבה מצוי׳ בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה ,שגאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך ,היינו דאמרי אינשי כמשלם שערי מכדא גקיש ואתי תגרא בביתא״, ) ,6-3נט .(.ונםיון החיים הלא יוכיח ,כי המריבות והמלחמות שבעולם ,בין שהן פרטיות ,בין איש לאיש ובין איש לאשתו ,ובין שהן כלליות ,בין עיר לעיר, בין אומה לאומה ובין ממשלה לממשלה ,הן באות ברובן ככולן ״על עסקי תבואה״ ,וםבות כלכליות להן .וכן אמרו ז״ל על הכתוב ״ישאו הרים שלום לעם״) ,תהלים ,ע ב -ג ( ,״וכי הרים נושאים שלום ? אלא בזמן שהפירות מרובים שלום בעולם ,ובזמן שהפירות מועטים מריבה בעולם״) ,שוח״ט ויל״ש( .ואמנם מיעוט הפירות גורם לידי מריבה ,כי הרעב יביט בעיני קנאה על השבע, והקנאה מעוררת שנאה ״ומוציאה את האדם מן העולם״ ,כי ״אין שלום יוצא מתוך מריבה״) ,ספרי ,תצא( ,וסוף דבר חרב באה לעולם ומוציאה המון אדם רב להורג על שדי קטל .אבל גם על ״התאוה והכבוד״ נאמר ״שהם מוציאים את האדם מן העולם״) ,אמת ,פ״ד( ,כי התאוה הגפרזה מצד האדם ,המביאה אותו לחמוד ולהתאוות למה שאינו שלו ,והשאיפה לכבוד ,שגם היא אחת מתאוות האדם ,להתנשא ולהשתלט על אחרים ,הן מביאות לידי מריבות ולידי מלחמות ולידי שפך דם רב .ומקור כל המריבות הללו הוא בחוסר אמונה בד׳ ובהשגחתו הפרטית ,כי מי שמאמין באמת ובלב שלם באלקי עולם ,ויודע כי ״הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט״) ,דברים ,ל ב -ד ( ,הוא לא יקגא ברעהו ולא ישנא אותו בלבבו ,לא יתאוה ולא יחמוד את שאיגו שלו ,ולא ישאף להשתלט על אחרים ולהתכבד בקלונם .ואיש מאמין שכזה לא יביא לידי מריבות בעולם .ומה נפלא לראות ,כי עשרת הדברות שעל שני לוחות הברית מתחילות ב.,אנכי״ ומסיימות ב״לא תחמוד״) ,״ולא תתאוה״ ,בדברות השניות שבואתחנן> כי זה בזה תלוי; במקום שיש אמונה אין תאוה וחמדה ,ובאין תאוה וחמדה אין מריבה ויש שלום .ולפיכך באה סמוכה לפרשת עשרה הדברות פרשת ״ואם מזבח אבנים״ ,המלמדת אותנו להכיר את ערך השלו׳, ואת גודל מעלתם של מטילי השלו׳ בעולם ,ומזה גלמוד את גודל רשעתם וענשם של מפירי השלו׳ בעולם .והשלום מתחיל באישים בודדים ,״בין איש לאיש ובין איש לאשתו״ ,וגומר בקבוצים כלליים ,״בין אומה לאומה ,בין עיר לעיר ובין ממשלה לממשלה״ ,כי השלו׳ הפרטי הוא היסוד להשלו׳ הכללי ,שעל זה אמרו ,״המשים שלו׳ בתוך ביתו כאילו משים שלו׳ על כל ישראל") ,אדר״נ פכ״ח(. וכשהופר השלו׳ בתוך ביתו של אדם ,והאשה מעלה מעל באישה ,לא רל ו מ ו ע ד ש ב ת דק בו בלבד מעלה ,כי אם גם ״באיש של מעלה׳) /תנחימא( ,ומקור המעל הזה הוא בחוסר אמונה בד׳; ובכדי לחזק את מוסדות האמונה ולהקים את השלו׳ בתוך ביתם ,ציותה התורה להביא מנחה מן השעורים ,מאותו המין שהעומר בא ממנו ,למען הזכיר את האשה על תעודתו הנשגבה של העומר, תעודת חזוק האמונה בישראל ,ובהתחזק האמונה בתוך ביתם יקום מאליו גם השלום ביניהם .וזהו שאמרו ז״ל ,״שעל ידי העומר הקב״ה עושה שלו׳ בין איש לאשתו ,הוי אומר בזכות קמח שעורים״ ,ובאו חכמינו ז״ל לתת לני בדבריהם אלה עוד טעם נוסף) ,מלבד הטעם שבמשנה הנזכרת( ,על זה שמנחת הסוטה באה מן השעורים כמו מנחת העומר. ו. ואחרי כל האמור בזה על דבר מנחת הבכורים ,היא מנחת העומר׳ שהיא חובה ולא דשות .נבוא לידי הבנת פרשת ״אם כסף תלוה״ ,שגם עליה נאמר ,שהיא חובה ולא רשות. כי הנה אם נחקור לדעת את הסבות ,המביאות את האדם לידי אמיצות הלב ולידי קפיצת היד ,שתי המדות הרעות שעליהן הזהירה התורה ביחוד להשמד מאתן ,הלא הנקל לראות כי מקור כל הרעה הגדולה הזאת היא רק בחוסר אמונה בד /האדם קשי הלב שעינו רעה באחיו האביון ,בוטח הוא בלבו כי רק חכמתו עמדה לו לעשות חיל ,מבלי להאמין כי יד ד׳ עשתה לו זאת .הוא מביט לפיכך מגבוה על העני כעל נבזה וחדל אישים ומבזהו בלבו ,ולא יחוס ולא יחמול עליו .והכתוב מצוה ואומר ״בגלל הדבר הזה״, בדרשתם ז״ל ,״גלגל הוא שחוזר בעולם״) ,שבת ,קנא ,(:והגלגל מעלה וגם מוריד׳ ומי שהוא היום עשיר יכול להיות מחר עני ,כי אותו הגלגל החוזר שהעלהו מעלה מעלה ,יוריד אותו מטה מטה .ועל האדם לזכור איפוא תמיד ,כי ״את זה לעומת זה עשה האלקים״) ,קהלת ,ז -י ד ( ,״הקב״ה עשה עניים ועשירים ,כדי שיהיו זכין אלו לאלו״) ,ויק״ר ,פל-ד( .ולו הי׳ האדם שם אל לבו את הדברים הפשוטים הללו ,כי אז לא הי׳ מאמץ את לבו ולא הי׳ קופץ את ידו .אבל זהו האסון שהאדם שוכח את כל זאת ,והוא חושב בלבו כי רק לו לבדו ניתנה הארץ ,וכי רק לו הזכות ליהנות מכל תענוגות העולם .ולפיכך מזהיר הכתוב ואומר ,״אם כסף תלוה את ע מ י ״ ,וחכמינו ז״ל יוסיפו לאמר במליצתם הנפלאה ,״אמרו ישראל לפני הקב״ה ,ומי הם עמך? אמר להם העניים ,שנאמר כי נחם ד׳ עמו וענייו ירחם״) ,שמ״ר ,פל״א( ,העניים הם עמו של הקב״ה ,ומי שאינו מרחם עליהם את ד׳ הוא שוכח! וכשהאדם שוכח את חובתו זו לאלקיו ,״וצדקה מרחוק תעמוד״׳ )ישעיהו ,נ ט -י ד ( ,מביאה שכחתו לידי תוצאות דעות ומדות ,לידי הפרת השלו׳ מ ש פ ט י ם רלא בעולם .וכבר ביארתי מה שאמרו ז״ל ״גדול השלף שניתן לעושי צדקה, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום״) ,במד״ר ,פי״א( ,כי מטרת הצדקה היא לעשות שלו׳ בעולם .הצדקה האמתית ,צדקת משפט ,שציותה •עליה התודה ממעטת את התהום המעמדי ,שבין העשירים ובין העניים; כי אם יכיר האדם את חובתו לאחיו העני ,לפתוח לו את ידו ולדאוג לכל מחסוריו ,באופן שלא יהיו בעולם כלל רעבים וםובלי מחסור ,אז לא תבער כאש קנאת העניים בהעשירים ,אותה הקנאה המביאה לידי תהפוכות ומלחמות ,ולידי שפך דמי אדם ,ולפיכך ״לא ניתן השלו׳ אלא לעושי צדקה״ .ואלה המעלימים את עיניהם מן הצדקה ,מפירים הם את השלו׳ בעולם ,וחותרים בעצמם חתירה עמוקה תחת קיומם ,כי בקשי לבם הם מעוררים קנאה בלבות העניים וסובלי המחסור ,וסוף הקנאה להתפרץ כאש געש ,ולהביא לידי תהפוכות נוראות בעולם ,והדברים בזה עתיקים! ומה ינעם לבאר בזה את המסורה ,״חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו) .תהלים ,פ ה -י א ( ,עשיר ורש נפגשו עושה כלם ד׳) ,משלי ,כ ב -ב ( ,רש ואיש תככים נפגשו) ,שם ,כ ט -י ג ( ״ .כי כשהעשיר נפגש עם הרש עליו לזכור תמיד, כי ״עושה כלם ד׳״ ,וכי רק מאת ד׳ היתה זאת לעשות אותו עשיר ,ועליו לדאוג למחסורי העני; ואם מתוך זכירה זו ״עשיר ורש נפגשו״ ,אז ״חסד ואמת נפגשו״ ,כי זכירת האמת הפשוטה הזאת תביא את העשיר לעשות חסד ,ועל ידי עשית החסד ״צדק ושלום נשקו״ ,כי הצדק יביא לידי שלו׳. אבל אם אין העשיר נפגש עם הרש לעשות עמו חסד ואמת ,אז ״רש ואיש תככים נפגשו״ ,הרש במרי נפשו יפגש אז עם איש התככים ,שיםיתנו לעשות נקמות בהעשיר קשי הלב ,וסוף הפגישה ההיא להביא רעה לעולם ,כי באין צדק אין שלו׳ ,״ואם אין שלו׳ אין כלום״) ,תו״כ בחוקיתי ,כ י ־ ו ( . ומצות העומר שבאה ,כאמור ,להשריש בקרב ישראל את שרשי האמונה בד׳ ובהשגחתו הפרטית ,צריכה היתד .לשרש מקרב ישראל את שורש פורה ראש ולענה של אמיצות הלב וקפיצת היה ולהדריכם בנתיבות יושר של ״פתוח תפתח את ידך לו״ ,ושל צדקה וחסד המביאים שלו׳ לעולם ,כמאמרם ד ל הידוע על השלו׳ ״שניתן לעושי צדקה״) ,שכבר הרחבתי בביאורו במאמרי ״צדקה ושלו׳״ לפרשת בראשית( .והרי לפנינו היחס שבין שתי אלה ,פרשת העומר ופרשת אם כסף תלוה ,ששתיהן הן חובה עלינו ולא רשות! ז. ונעבור נא מעתה אל הפרשה הראשונה משלשת הפרשיות ,המתחילות באם והן חובה ולא רשות ,היא פרשת מזבח האבנים .ונאמר בזה על פי מה שדרשו חכמינו דל בענין האבנים של המזבח ,שעליהן בא הצווי בפרשה זו ולב ש ב ת ו מ 1ע 1 כ י של ״ואם מזבח אבנים תעשה לי״ ,לאמה ״לא תבנה אתהן גזית חרבך הנפת עליה ותחללה׳) /כיף יתוו .כ -כ ב ( ,ועל צווי זה דרשו חכמינו ז״ל׳ )במכילתא יתרו ,ובתו״כ קדושים(׳ ״הרי הוא אומר אבנים שלימות תבנה׳ אבנים שמטילות שלום ,והרי דברים קל וחומה ומה אם אבני מזבח שאינן לא דואות ולא שומעות ולא מדברות׳ על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ,אמר הקב״ה לא תניף עליהם ברזל ,המטיל שלו׳ בין איש לאיש ,בין איש לאשתו ,בין עיר לעיר ,בין אומה לאומה ,ב י ז ממשלה לממשלה ,בין משפחה .למשפחה ,על אחת כמה וכמה שלא תבואהי פורענות״ .והוסיפו עוד לאמה על איסור הנפת הברזל על אבני המזבח ,כי ״הברזל נברא לקצר ימיו של אדם ,והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם אינו בדין שיונף המקצר על המאריך״) .עיין עור מדות ™ ,מיד( .למדנו מכל זה כי המזבח הוא סמל השלו /אחרי אשר עליו היו מקריבים קרביות ,לעשות על ידם שלו׳ בין ישראל לאביהם שבשמים ,ושמו יעיד עליו ,כי הוא ״מזין׳ מזיח ,מחבב ומכפר״) ,כתובות ,י ,(:״מזיח גזירות דעות מעל ישראל ,ומחבב את ישראל לאביהם״) ,רש״י( .ובהיותו סמל השלו׳ באה האזהרה בתורה לבלי להניף עליו ברזל ,מפני שהברזל הוא סמל החרב ,המחריבה עולמות ומקצרת ימיו של אדם; וכבד ביארתי במאמרי הקודמים את ענין החרב המתהפכת׳ שקרא אותה האדם הראשון בשם ״אש לוהטת״ ,על שהיא ״מלהטת את האדם מראשו ועד רגליו ומרגליו ועד ראשו״) ,בר״ר ,פכ״א( ,והופכת את העולם לגיהנום נורא .ומפרשת המזבח הזאת אנו למדים עד כמה גדול השלו/ שבזכותו ״אמר הקב״ה לא תניף עליהם ברזל״ ,אף שהאבנים אינן מרגישות את הנפת הברזל עליהן ,כי ״חרבך הנפת עליה ותחללה״; הנפת הברייל מחללת כל קודש ,ואין שלטון לחרב במקום שיש קדושה .וחזון העתיד על ״אחרית הימים״ הוא ,כי אז ״נכון יהיה הר בית ד׳ בראש ההרים״ ,וממנו תצא תורה לכל גויי ארץ ,וקדושתו תתפשט בכל רחבי תבל ,ואז לא יהי׳ יותר מקום לחרב בעולם ,״וכתתו״ אז כל הגויים ״את חרבותם לאתים /כי במקום שיש קדושה אין חרבן פרשת אבני המזבח באה איפוא ללמדנו עד כמה שנואה היא החרב׳ המחללת כל קודש ,בקצרה ימיו של אדם ,ולפיכך גם פרשה זו היא עלינו ״חובה ולא רשות״ .והרי לפנינו שלש פרשיות ,שהן קשורות ואחוזות זו בזי כשלש טבעות בשרשרת אחת של זהב ,ושלשתן הן חובה עלינו בהורותז אותנו דרכי חיים ,ובשמירתן תלוי קיומנו וקיום כל העולם כלו. הראשונה שבהן ,פרשת מזבח האבנים ,היא יסוד השלו׳ בעולם ,בלמדה אותנו לדעת עד כמה גדול שכרם של מטילי שלו׳ ״בין איש לאיש ובין אומה לאומה״ .סמוכה לפרשה זו באה פרשת ״אם כסף תלוה״ ,שמטרתה מ ש פ ט י ם רלג להביא לידי השלו׳ ,שהוא קיומו של עולם ,בתורתה אותנו לדעת ,כי העניים הם עמו של הקב״ה ,וחובת העשיר היא לפיכך לפגוש את הרש בחסד ואמת כי ״עושה כולם ד׳״ .ולמען השרש בקרב ישראל את שרשי האמוגה הצרופה בד׳ ,ולמען הזכיר להאדם את חובתו לאלקיו ,לדאוג לעמו של הקב״ה ,המה העניים ,באה הפרשה השלישית של העומר ,שהיא יסוד האמונה והשלו׳ ,ועל ידה ידע האדם מה ד׳ דורש ממנו ,״עשות משפט ואהבת חסד״! ובא וראה כמה מדוקדקים המה דברי רבי ישמעאל בברייתא שהצגנו בר^ש מאמרנו ,כי אף שפרשת העומר באה בתורה לאחרוגה ,בתחלת ספר ויקרא ,אחרי שתי הפרשיות הקודמות של המזבח ושל הצדקה ,חשב הוא אותה בדבריו לראשונה ,מפני שהיא היא היסוד ואבן הפנה להקודמות ,וממנה התחיל התנא לפיכך לחשוב את שלש הפרשיות שהן עלינו ״חובה ולא רשות״! רלד ו מ ו ע ד ש ב ת לפרשת תרומה. והמן. המשכן ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם .ועשו לשמי בית קדושה. )שמות ,כ ה -ח ,וברש״י שם(. בשעה שאמר הקניה למשה יכולים הם ישראל לעשותו ? על עסקי המשכן אמר לפניו, אמר לו הקב״ה רבש״ע׳ אפילו אחד מישראל יכול לעשותו ,שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו .אמרו רבנן ,אף במן שהי׳ יורד יישראל היו יורדים בו אבנים טובות ומרגליות ,והיו הגדולים שבהם באים ומלקטים אותן ; תדע שכן הוא שנאמר והט הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר ,וכי בבוקר היו מביאים בצהרים לא היו מביאים ? אלא ממה שהי׳ הרן מוריד להם היו מביאים ,וכן הוא אומר והנשיאים הביאו וגוי. )שמיר ,פל״ג(. א. על עדך המשכן בכלל ותעודתו בישראל באו בפרשתנו הדברים בקצרה מאד ,לאמר ,״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ .אבל מה זה ענין השראת השכינה בישראל ע״י המשכן? ובמדרש כאן) ,פל״ד( ,אמרו ,״בשעה שאמר הקב״ה למשה עשה לי משכן ,התחיל מתמה ואומר כבודו של מקום מלא עליונים ותחתונים ,והוא אומר עשה לי משכן? ועוד היה מסתכל ורואה שלמה עומד ובונה בית המקדש ,ואומר לפני הקב״ה ,כי האמנם ישב אלקים על הארץ ? אמר משה ,ומה בית המקדש שהוא יותר ויותר מן המשכן שלמה אומר כן ,משכן על אחת כמה וכמה; לכך אמד משה יושב בסתר עליון״. ובפירוש מהרז״ו שם ציין לעיין בדברי המדרש לנשא) ,פי״ב( ,שהם משלימים את דברי המדרש שבכאן ,בביאור הפסוק שבתהלים שאמרו משה ,שכך אמר• ״הקב״ה שהוא יושב בסתרו של עולם ,והוא דואה את הכל ואינו נראה, הוא נתאוה ללון בצלנו ,בצל שעשה לו בצלאל ,זה המשכן״ ,והיה משה מתמיה על זה כשם שהיה מתמיה גם שלמה בשעה שבנה את בית המקדש; ועל זה באה תשובת הקב״ה ,לאמר ,״לא כשם שאתה סבור כך אני סבור, אלא עשרים קרש בצפון ועשרים בדרום ושמנה במערב ,ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה״ .והנה ענין זה של צמצום שכינתו ת ר ו מ ה ולה ית״ש נשגב הוא מבינת אנוש קרוץ מחומר ,ועל זה הביאו שם במדרש את הכתוב ״שדי לא מצאנוהו שגיא כח״ ,ז .א .כי לא נוכל למצוא ולהשיג את ״קצות דרכיו״ של הקב״ה ,כי ״שגיא כח״ הנהו ,לצמצם את שכינתו באופן פלא בכל מקום שימצא לנכון לפגיו ית״ש ,אבל לפי זה הלא תתעורר השאלה, וכי מאחר שהקב״ה מצמצם שכינתו אפילו בתוך אמה על אמה ,למה זה בא איפוא הציווי על עשיית המשכן מזהב ומכסף ומכל יתר הדברים האמורים בפרשתנו? וכי איזה חפץ יש להקב״ה בכל אלה? ועל מה זה ולמה השקיע שלמה בשעתו שבע שנות עבודה קשה בבנין הבית ,״מעצי ארזים ,ואבנים יקרות ,אבני גזית ,וזהב סגור״? והלא אחרי כל העמל שעמל בזה שאל בעצמו את השאלה הפשוטה ,״כי האמנם ישב אלקים על הארץ״ ועל שאלתו זו לא באה כל תשובה בכתוב ,ואותה שאלה עצמה הלא צריך הי׳ לשאול בטרם ניגש אל בנין הבית הגדול ההוא? ובטרם השקיע בבנינו עבודה רבה כ״כ ואוצרות זהב וכסף למכביר? ואולם האמת היא כי אמנם נתן שלמה בדבריו תשובה נכונה לשאלתו זו ,בהוסיפו לבאר ברחבה בתפלתו ,כי מטרת הבית שבנה היא להיות לבית תפלה ,אשר אליו יבוא כל אדם לשפוך שיחו לפני ד׳ ,ושמה יופיע הדר כבוד ד׳ בבואו ״לשמוע אל הרנה ואל התפלה״ ,כאמור ,״כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה ,ואתה תשמע השמים מכון שבתך״) ,מ״א ,ח ,ל ח -ל ט ( .והגה התפלה צריכה כונת הלב ,וצריך האדם בתפלתו להרחיק את עצמו מכל עניניו הרגילים ,המטרידים אותו בכל עת ובכל שעה ,למען אשר תהי׳ דעתו צלולה ומחשבתו זכה וטהורה ,ולבו פנוי לשמים; כי לולא זאת הלא אין זו אלא תפלת הפה ולא תפלת הלב ,ועל תפלה בלי בונת הלב יאמר הכתוב, ״בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני״) ,ישעיהו ,כ ט -י ג ( . אבל הלא ידענו שטבעו של האדם הוא ,להיות שקוע תמיד בעניני עצמו ,וקשה לו מאד לפנות את דעתו אף בשעת תפלתו מכל מחשבה זרה המבלבלת אותו; ונצרך הוא לפיכך להתעוררות נפשית עצומה ,שתוציאהו לשעה מעולמו השפל ,שהוא שקוע בו תמיד בכל רעיונותיו ,ותרימהו אל על אל גבהי שמים ,בכדי שיוכל לעבוד את ד׳ בכל לבבו ,״ואיזו היא עבודה שבלב ,הוי אומר זוהי תפלה״) ,תענית .(. ,ולמטרה רוממה זו בא בגין הבית הגדול הה1א ,בית המקדש לעבודה ולתפלה ,שהי׳ בנוי ברוב פאר והדד כל כך ,למען אשר בבוא האדם שעריו יתרגש ויתפעל למראה עיניו ,ובחרדת קודש יקרא ״אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים״; ואז ישליך מעליו את ״בגדיו הצואים״ ,את מחשבותיו השקועות תמיד בעניניו החומריים, ויצמצם את מחשבותיו לנקודה אחת של תפלה לד׳ בלב שלם ,ואז תהי׳ ב דלו ש ב ת ז מ ן ע ד תפלתו נשמעת .ובא לפיכך הצווי ״שלא להכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו״) ,בתו ,:.נד ,.במשגה( ,כי בגשת האדם אל הקודש עליו לפשוט מעל עצמו ולהניח מידו את כל הדברים ,המטרידים אותו תמיד בעניניו היום יומיים ,כדי שתהי׳ דעתו פנוי׳ לתפלתו; ולא רק את מקלו ופונדתו עליו להניח מידו ,כי אם אף את מנעליו עליו לפשוט ואת האבק שעל דגליו עליו לרחוץ ,בטרם יעלה בהר ד׳; כי המנעלים והאבק שעל הרגלים הם סמל הרדיפה התמידית ,שהאדם רודף אחר עניניו החומריים׳ ואחר מלוי תאותיו ושאיפותיו הארציות .וידוע מה שאמרו חכמינו ד ל על הערביים ,״שהם משתחוים לאבק שברגליהם״) ,ב״מ ,פי ,(:שהבונה על הערביים שהיו הולכי מדבריות בשיירות לסחור ארצות רחוקות ,ומפני שהיו תולים את הצלחת עניניהם בהליכתם מארץ אל ארץ ,המליצו עליהם שהם משתחוים לאבק שברגליהם .ונצטוו ישראל לפיכך שלא לגשת אל הקודש באבק שעל גבי רגליהם ,כמו שבא הצווי אל משה במראה הסנה ,לאמר ,״של נעליך מעל רגליך ,כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא״) ,שמות - ,ה ( ׳ כי ברחיצת האבק מעל רגליהם הם צריכים לרחוץ את רעיונותיהם ומחשבותיהם מכל חלאת עניני החמר ,ואז יוכלו לגשת אל הקודש ולהתפלל בלב טהור, ותפלתם תעלה אז לרצון לפני שומע תפלה! ומאחר שכן הנה לא לצרכו של מקום נבנה הבית הגדול ההוא ,״כי האמנם ישב אלקים על הארץ״? אלא לצרכו של האדם ,למען יהי׳ לו לבית תפלה ,לבוא שמה ולשפוך שיחו לפני בוראו במחשבה זכה ובלב נכון וטהור. וזו היתד .התשובה שנתן שלמה לשאלתו ששאל .וכן היתד .גם מטרת המשכן שנצטוה עליו משה מפי הגבורה לבנותו במדבר ,להיות למקדש לישראל ,אשר בו ישפכו שיחם ותפלתם לפני בוראם ,ובו ישרה ד׳ את שכינתו ושמה יופיע אליהם ,״לשמוע אל הרנה ואל התפלה״ .ועל שאלתו של משה כמתמיה, לאמר ,״יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן״ ,ז .א .״הקב״ה שהוא יושב בסתרו של עולם ,הוא מתאוה ללון בצלנו״? באה תשובת המקום אליו ,שהוא יורד ומצמצם שכינתו ״בתוך אמה על אמה״) ,בין בדי הארון שבקודש הקדשים(׳ בכדי לשמוע שמה אל תפלותיהם של ישראל ולקבלם ברצון! ג ב. אבל לפי זה הלא תתעודד שאלה חמורה ,למה נאמר בכתוב ״ועשו ?י מקדש ושכנתי בתוכם״ ,ולמה לא נאמר ועשו ל ה ם מקדש? והלא המשכן לצרכם נעשה? ואולם כבר עמד על זה מאור עינינו רש״י ד ל בפירושו, ופירש ״ועשו לשמי בית קדושה״; ובזה האיר את עינינו לראות נכוחה ולהבין, כי כונת הכתוב באמת ל י היא ל שמי ,ז .א .שתהי׳ עשיית המשכן במחשבה ת ר ו מ ה רלז טהורה וזכה לשם שמים ,שיהי׳ בית קדושה לד ,ורק אז ישכין השי״ת את שכינתו בתוכו; והעשי׳ לשמה היתד .תנאי קודם ומוכרח לקדושתו של המשכן, וכל מחשבה זרה של שלא לשמה היתה פוגמת ח״ו בקדושת המשכן ובתעודתו הרוממה להיות ״בית קדושה״ לד ,ומסלקת מעליו את שכינתו של מקום. וביארתי בזה) ,במאמרי לפרשת בראשית( ,את דברי הכתובים בפרשת פקודי ,שאחרי שחשבה התורה את ״פקודי המשכן״ הוסיפה לאמר ,״ככל אשד צוד .ד׳ את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה ,וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ד כן עשו״ ,אשר לכאורא יש בכתובים הללו כפל לשון ,ועוד מה זה שאמר הכתוב בתחלה ״עבודה״ ואחר כך ״מלאכה״? ולפי האמור יבואר בעז יה לנכון ,כי הנה משה עם כל גדולתו יכול הי׳ לראות בעיני הבשר שלו רק את ״המלאכה״ ,מלאכת המשכן וכל כליו ,״והנה עשו אותה כאשר צוה ד״ .אבל את מה שבלבם של הנותנים הלא לא הי׳ יכול לראות ,כי ״אין אדם יודע מה בלבו של חבית״) ,פסחים ,נ ד ; ( : ואף משה בחיר המין האנושי ונאמן ביתו של ד׳ רק אדם בן תמותה הי׳, וכמו שהמליצו על זה חכמינו ז״ל ,באמרם ״משה מן התורה מנין? בשגם הוא בשר״) ,חולין ,קלט ,(:וכונת מליצתם זו היא להוציא מלבם של טועים ,שלא יטעו לאמר ,כי זה משה האיש ,שקרע את הים והוריד את המן ואף העמיד את השמש) ,תענית ,ב ,(.ועשה אותות ומופתים ״לעיני כל ישראל״ ,לא בן אדם פשוט הנהו ,כי אם אלקים ובן עליון ,ואיננו נופל לפיכך תחת חוקי התורה ופקודיה ,שניתנו רק לבני האדם לעשותם; על זה אמרו ז׳ ל ,״משה מן התורה מנין״? מנין שאף הוא מן התורה ,וגם לו ניתנה לעשותה ולמלאות את כל פקודיה ? והשיבו ,״בשגם הוא בשר ׳ ,וכונתם לסוף דברי הכתוב ההוא ,האומר ״והיו ימיו מאה ועשרים שנה״) ,בראשית ,ו -ג ( ,ז .א .שאף זה שנאמר עליו כי ימיו היו מאה ועשרים שנה ,זה משה ,גם הוא רק בשר הי׳ ולא אל ,וגם עליו נאמר ״אכן כאדם תמותוך) ,תחלים ,פ ב -ז > ; ומאחר שגם הוא רק אדם הי׳ הרי שכל מצוות התורה ואזהרותיה גם עליו נאמרו .ומה נמלצו דברי רש״י ז״ל שם בפירושו ,״בשגם בגימטריא משה״ .ומכיון שגם משה אך אדם הי׳ הרי לא הי׳ יכול לדעת מחשבות בני אדם ולרדת לסוף דעתם ,אם אמגם נתנו בני ישראל אז את נדבותיהם לתרומת המשכן בנדיבות הלב הראוי׳ ובמחשבה זכה וטהורה ,שיהי׳ המשכן ראוי להיות ״בית קדושה׳ לד ,ובכן לא ראה רק את ״כל המלאכה״ שעשו ,מבלי לדעת מה שהי׳ בלבם בעשותם את המלאכה ההיא. ובאה איפוא התורה להעיד על ישראל בשמו של השי״ת ,בוחן הלבבות ויודע המחשבות ,״היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם״) ,שם ,ל ג -ט ( ,כי ״ככל אשר צוה ד׳ את משה כן עשו בני ישראל את בל העבודה״ ,ועבודה משמעותה עבודת ד׳ ,כמו שפירש הרמבץ דל על כתוב זה ,וזה לשונו, רלח ש ב ת ו מ ו ע ד ״ויקראנה עבודה לאמר כי עשו אותה לעבודת השם הנכבד ,כענין ועבדתם את ד׳ אלקיכם ,ואותו תעבודו״ ,עכ״ל; ובא הכתוב להעיד שעשו בני ישראל את הכל לשמו של השם הנכבד ,בנדיבת לב הראוי /ולפיכך שרתה שכינה במעשה ידיהם ,ויהי המשכן ״לבית קדושה״ ,וזה שסיים הכתוב .,ויברך אותם משד,״ ,ואמרו על זה חדל במד״ת) ,ומובא ברש״י שס( ,״מה ברכה בירכם ? אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם״! והנה בספר דמשק אליעזר ,ברשימותיו לפרשות ויקהל פקודי ,אות לז׳ הביא מדרש פלא בשם הילקוט) ,בילקוט שלפנינו לא מצאתיו לע״ע( ,ודל: ״וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוד .ד ,והיכן צוהו? ועשו לי מקדש״ .ומה נפלאים לכאורא הדברים ,וכי מה באו חכמינו ז״ל ללמדנו בשאלתם ובתשובתם גם יחד? הלא מקרא מפורש הוא וזיל קרי בי רב .ואולי יתכן לאמר שטעות קלה נפלה בדברי הילקוט ,ודרשה זו מוסבת לא על הכתוב שהביאו ,כי אם על הכתוב הקודם ,״ככל אשר צוד .ד׳ את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה״ ,שכבר פירש הרמב״ן דל לנכון, שעשו בני ישראל את הכל לעבודת השם הנכבד ,ועל זה שפיר שאלו רבותינו ,וכי היכן נאמר דבר זה בכתוב ,שיפול עליו לאמר ״כאשר צוד ,ד׳״ 1 ותשובתם היא כהוגן ,שנאמר ״ועשו לי מקדש״ ,והדברים מוסבים על הדרשה המובאת ברש״י ,״ועשו לשמי בית קדושה״ ,הרי שאמנם כך ציוה ד שיעשו את הכל לשם עבודה .וקרוב הדבר בעיני לאמר ,שדרשה זו המובאת בדש״י מקורה היא בדברי הילקוט הזה. ג. ונשוב לדברינו ונאמר ,כי הנה אם אמנם נאמנה עלינו עדות הכתוב ,כי ״הביאו בני ישראל נדבה לד״ /וכי נתנו את תרומתם למלאכת המשכן ״לעבודת השם הנכבד״; אבל אם נוסיף להעמיק שאלה ולשאול ,מנין באה להם לישראל באותה שעה נדיבות הרוח שכזו ,לתת כל אחד ואחד מהם את תרומותיהם למלאכת המשכן במחשבה זכה וטהורה כל כך ,עד כי העיד עליהם יודע התעלומות ,כי ״כן עשו בני ישראל את כל ה ע ב ו ד ה ״ ? על זה אין לנו אלא להשיב ,כי המן שירד להם במדבר ,הוא הוא שגרם להם להיות נותנים את תרומתם בנדיבות הלב הראוי /לעבודת השם הנכבד ,ופעולת המן ,שהתחיל לרדת להם כחמשה חדשים לפני הצווי על מלאכת המשכן ,היא היא שהרימה את אוכליו למדרגה דמה שכזו ,להיותם ראוים לעשות ״בית קדושה״ לד/ שבו ישכין השי״ת את שכינתו בתוכם! כי הנה הסבה העיקרית לרוע לבו של האדם ולקפיצת ידו ,לבלתי תת מכספו לדברים שבצדקה ,היא חוסר האמונה בד׳ ובהשגחתו הפרטית ית״שי ת ר 1נז ה רלס האדם שוכח ברום לבו את ד׳ אלקיו ואומר בלבבו,, ,כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה״ ,והוא בהול לפיכך על ממונו ,ודואג תמיד פן חוסר יבואנו עי״ז שיתן מכספו לצדקה; ושכחת אלקים זו היא ראשית כל חטאת ,בהביאה לידי קמצנות ולידי קפיצת היד .והתורה הזהירה לפיכך ואמרה ,״וזכרת את ד׳ אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל״) ,דברים ,ח ,י ז -י ח ( .ואילו הי׳ האדם זוכר זאת ,כי אז הלא הי׳ אומר אל לבו ,כמו שאמר דוד בשעתו, בהכינו ״סגלה זהב וכסף לבית הקדש״ ובתתו תודה לד׳ על זאת ,לאמד, ״כי ממך הכל ובידך נתנו לך״) ,דה״א ,כ ט -י ד ( .ובכדי להשריש בקרב ישראל שרשי אמונה צרופה בד׳ ובהשגחתו הפרטית ,בא המן שהי׳ ״לחם מן השמים״ ותעודתו היתה ללמד את בני ישראל דרכי חיים ועיקרי האמונה הצרופה, אשר על זה המליצו חכמינו ז״ל לאמה כי ״אבנים טובות ומרגליות היו יורדות עם המן״ ,ובאמרם ״אבנים טובות ומרגליות״ כיוונו לאותם הלמודים היקרים והנשגבים ,שהי׳ המן מלמד לישראל; וכמו שהמליצו ז״ל לאמר על אברהם אבינו ,כי ״אבן טובה היתה תלוי׳ בצואת של אברהם אבינו ,שכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא״) ,ב״ב ,טז ,(:אשר כבד פירש הרשב״א ז״ל )ומיבא בעין יעקב( ,״שהחכמים כינו את החכמה ודימוה לאבנים טובות ומרגליות ,וזה שאמרו כאן אבן טובה היתה תלוי׳ בצוארו ,ענינו כי אברהם אבינו חכם השלם בידיעתו ,ונדבק שכלו בחכמה הטבעית ובחכמה האלקית ובו׳ ,והרגיל והמשיך אליו תלמידים רבים בצוארו ,רצונו בדבורו ,ואומר כל חולה שהי׳ רואה בה מיד נתרפא ,כי כשלימדם אלו הענינים ואמתתם גיירם והביאם תחת כנפי השכינה וכו׳״ ,עכ״ל .ולפי פירושו זה של רבנו ,הנה מה שאמרו ז״ל .,כל חולה״ ,כיוונו לחולים במחלת הנפש ,מחלת חוסר האמונה׳ בד׳ ,ואלה החולים היו מתרפאים רפואת הנפש בצואת של אברהם אבינו, רצונו בדבורו! ובמאמרי הקודם ,לפרשת משפטים ,ביארתי בזה ברחבה בעז״ה את ענין המן וערכו לישראל בתור ״לחם מן השמים״ ובתור ״לחם אבירים״ ,כי הי׳ המן לא דק מזון חומרי לזון בו את הגוף לבד ,כי אם בעיקרו מזון רוחני לזון בו גם את הנשמה ,על ידי הלמודים הנשגבים שלימד את אוכליו, לימודים של אמונה צרופה בד׳ ובהשגחתו הפרטית ,ושל בטחון והסתפקות, מבלי לשאוף להותיר ליום המחר .והלמודים ההם ״שנבלעו באיברים״ ,הם הם שהשפיעו על ישראל לעקור מקרב לבותיהם כל שורש פורה תש ולענה של רוע לב ושל קפיצות היד ,ולטעת בלבותיהם נטעי אמוגה ורגשי נדיבות הרוח והלב. ומבלי להכפיל את הדברים שבמאמרי ההוא ,הנני בזה רק להוסיף עוד נופך ,ולבאר על פי מה שאמרתי שם עוד מאמר נפלא אחד לחכמינו ז״ל רמ ת ר ו מ ה בענין המן ,והוא מה שאמרו על הכתוב ,״ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה״) ,שמות ,ט ז -ל ה ( ,״וכי ארבעים שנה אכלו ? והלא ארבעים שנה חםר שלשים יום אכלו) ,כי המן התחיל לירד בט״ז באייר ,רש״י( ,אלא לאמר לך עוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהן טעם מן׳׳) ,קדושין ,ל . ( .ומה נפלאים הדברים! וכי מה בא נס נפלא זה של טעימת טעם המן בהעוגות ההן ללמדנו! ו א י ו אפשר בכלל לאמר שטעמו בהעוגות שקדמו להמן את טעמו של דגן השמים ההוא ,שירד להם רק אחרי כן? הלא אי אפשר לטעום בהמוקדם את טעמו של המאוחר .ובטרם שאכלו ישראל את המן ואף בעיניהם לא ראוהו עוד ,א י ו יכלו לדעת את טעמו ולהרגיש אותו בהעוגות שאפו בצאתם ממצרים קודם לירידת המן? וברור הדבר שכיונו חכמינו ז״ל במליצתם זו לאיזו כונה נעלמה ,כדרכם בקודש ,ועלינו לעמוד בעדה על כונת דבריהם. ח ד. והנה ידוע מה שנאמר בתורה על המן ,כי ״לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר״) ,שמות ,ט ז -י ח ( ,ויד כל אחד מישראל היתד ,שוד ,בו ,״איש לפי אכלו״ ,לא פחות ולא יותר .ומאחר שכן הלא לא הי׳ כל מקום לקנאה ביניהם בנוגע ללחם מן השמים ההוא; ובאין קנאה אין שנאה ואין קטטות ומריבות ,שהן רק תולדות ״קנאת איש מרעהו״) ,קהלת ,ד -ד ( .וזה היה הטעם המיוחד של המן ,שהטעים ד״קב״ה על ידו את ישראל במדבר טעם עוה״ב בעוה״ז ,כי הנה על עוד״״ב נאמר ,״שאין בו לא קנאה ולא שנאה״) ,ברכות ,יז(.׳ בניגוד לעוה״ז שיש בו קנאה ושנאה ,שתי בנות התופת המוציאות את האדם מן העולם ,ועל ידן נהפכת הארץ לגיהנום נורא ולעמק הבכה .וזה שאמרו ז״ל ״לא ניתנה תודה אלא לאוכלי המן״) ,מכילתא בשלח(; כי הנה עשרת הדברות ,שהן יסוד כל התורה כולה ,מתחילות ב״אנכי״ ומסימות ב״לא תחמוד״ וקבעה התורה את הדבור של ״לא תחמוד״ אחרון ,״מפני שהוא שקול כגגד כל הדברות ,וכדי להקיש אחרון לראשון ,וללמד דעת את העם ,כי מי שהוא מקיים לא תחמוד הנה הוא מקיים מצות אנכי ,ואם עובר וחומד הרי הוא מבטל אנכי״) ,כד הקמח לרבינו בחיי ,ערך חמדה( .ועל דברים אלה יש להוסיף עוד׳ כי לפיכף מתחיל הלוח השני ב״לא תרצח״ וגומר ב״לא תחמוד״ ,כי החמדה מביאה לידי רציחה .החמדה והתאוה מביאות את האדם לחטוא ליוצרו, ולעבוד על דברים שבין אדם למקום ובין אדם לחבית; ואין התורה מתקיימת אלא במי שבולם את תאותו ,לבלי לקנאות באחרים ולבלי להיות ״חומד ומתאוה את שאינו שלו״ .ועל אנשים שכאלה ימליצו חכמינו דל ,שהם ״אוכלי מן״ ,ז .א .שאין בם לא קנאה ולא שנאה ,כמו שלא היתד ,באוכלי ת ר ו מ ה רמא המן .ואת הטעם המיוחד ההוא של חיי עדן עלי אדמות טעמו אבותינו בעוגות שהוציאו אתם ממצרים ,כאשר נבאר בעז״ה בזה. ועל פי הנחה זו יבוארו לנו דברי בעל ההגדה בשם רבן גמליאל על המצה ,לאמר ,״מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותיגו להחמיץ עד שגגלה עליהם ממה״מ הקב״ה וגאלם ,שנאמד ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ וגו ״, )כן היא נוסחתנו על פי מה שסידר לנו הרמב״ם ז״ל בהגדתו שבסוף הלכות חמץ ומצה ,וכן היא גירםת הרא״ש ז״ל במשנתנו שבפסחים ,קטז .0ומה רבו כבר הדברים שנאמרו בזה ,לבאר את הפליאה הגדולה שבדבר ,למה זה תלו חכמינו ז״ל את מצות אכילת המצה בפסח בעוגות ההן ,שאכלו אבותינו ממחרת לאחר שיצאו ממצרים ,הלא כבר נצטוו על אכילת המצה יחד עם הפסח בהיותם עוד שמה ,כאמור ״בערב תאכלו מצות״? ואולם אין זאת אלא שבאו חכמינו ז״ל להזכיר אותנו את זכר העוגות ההן ,בכדי להעמידנו על הערר המיוחד שלהן ,בשביל הטעם הנפלא שהי׳ בן ,טעם המן; וללמדנו באו בזה, כי טעם מצות אכילת המצות בליל הפסח בכלל ,הוא משום שהמצה צריכה להזכירנו את הטעם ההוא! ונאמר בזה ,כי הנה הקדימה התורה את מצות מניעת אכילת החמץ למצות אכילת המצות; שהאחרונה מתחילה מבערב ,בליל ראשון של פסח, והראשונה מתחלת מחצות היום שלפניו בערב פסח) ,פסחים ,ד ,(:וקדימה זו ללמדנו הרבה באה .כי הנה ידוע מה שקראו חכמינו ז״ל ליצר הרע בשם ״שאור שבעיסה״) ,ברכות ,יז ,(.ורש״י ד ל שם פירש ,״יצר הרע שבלבנו המחמיצנו״; ומאחר שהחמץ הוא היצר הרע ,יחויב לפי זה שהמצה ,שהיא הפך החמץ ,היא היצר הטוב ,ומה זאת אומרת? ואולם ״יצר הרע שבלבנו״ הוא יצר השאיפה הטבועה בלבו של האדם ,לשאוף תמיד למותרות ולתענוגי החיים ,ולצבור הון ועושר בביתו מבלי לדעת כל שבעה .שאיפה מסוכנת זו היא ראשית כל חטאת ומקור כל הרעה שבעולם ,כי היא מסיתה את האדם לבלי להסתפק במה שיש לו ,כי אם לקנאות באחרים ולשאוף למה שבידיהם המה ,״ואין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו״) ,קהיר ,פ״א( ,ועי׳ז תמלא כל הארץ קנאה ושנאה ,חמס ושוד ושפך דמים .ולעומת זאת מדת ההסתפקות ושביעת הרצון של האדם במה שיש לו ,ה׳א נותנת לו חיים של מנוחה ואושר, והאיש השמח בחלקו הוא לא רק היותר עשיר שבעולם כי אס גם היותר מאושר .ולו חכמו השכילו בני האדם לסגל לעצמם מדד ,יקרה זו ,כי אז הי׳ כל העולם מקבל פנים חדשות ,פנים של עוה״ב ,עולם שאין בו לא קנאה ולא שנאה ,עולם שאין בו לא מלחמות ולא שפך דמים ,כי אם ״מנוחת שלו׳ ושלוה והשקט ובטח״. , רמב ש ב ת ו מ ן ע ד וכבר אמרו חכמינו דל על אבותינו ,אברהם יצחק ויעקב ,״שהטעימם הקב״ה בעוה״ז מעין עוה״ב״ ,וכן ״שלא שלט בם יצודר״ ) ,״ י ,(.ולמדי זאת מהמלה ״כ?״ שנאמרה בכולם .וביארו המפרשים שמלה קטנה זו כוללת את המדה הנכונה ,שאינה נמצאת אלא במי ששמח בחלקו ,ואינו שואף ליותר ממה שיש לו .כי על זה שאינו מסתפק במה שיש לו ,והוא ״חומד ומתאוה מה שאינו שלו״ ,לא יתכן לאמר עליו שיש לו ״כל״ ,אחרי אשר תמיד חסר לו איזה דבר ,שהוא חומד אותו ומתאוה אליו .ואף אם ירבה לצבור כחול כסף וזהב ,לא יתכן לאמר עליו אלא שיש לו ״ייב״ ,אבל לא ״הכל״ וזה הי׳ ההבדל שבין עשו ליעקב ,שהראשון אמר ״יש לי רב״ ,והשני אמר ״יש לי כל״) ,בראשית ,לג ,ט -י א ( .והדברים בזה עתיקים .ואבותינו הקדושים ההם, שלא שלט בס יצה״ר ,מיני שדרתה בם מדת ״בכל״ ,הם טעמו בעולם הזה מעין עולם הבא! ג 1׳ ז ה. ונבין נ^עתה כי המצה שהיא סמל ההסתפקות הגמורה ,בהיותה נאפית מקמח ומים לבד ,בלי כל תערובות של איזה דבר שהוא ,בכדי להנעימה ולהטעימה; ושני אלה ,המים והקמח ,הלא הם המינימום המוחלט של דרישת האדם לחייו כי אי אפשר לו לאדם להתקיים בלעדם ,לפיכך היא המצה סמל היצר הטוב, המלמד לאדם דרכי נועם של חיי הסתפקות ושמחה במה שיש לו ,דרכים המביאים לידי שלו׳ בעולם .ולעומתה החמץ שהוא אמנם גאפה ג״כ מקמח ומים ,אלא שיש בו כבר תערובות של שאור המחמיצו ומטעימו ,ותערובות זו אין לה גבול וקצב ,שהרי אפשר לערב בעיסה גם שמן ודבש ושארי דברים המנעימים אותה ,ולאפות ממנה כל מיני מעדנים שבעולם ,הוא הנהו איפוא סמל היצר הרע ,סמל השאיפה למותרות והרדיפה אחרי תענוגות החיים ,המביאות לידי קנאה ושנאה ולידי כל התהפוכות שבעולם; ולפיכך ״השאור שבעיסה״ הוא ״היצר הרע שבלבנו המחמיצנו״! והנה ידענו שמטרת גאולת אבותינו ממצרים היתד ,להכשירם למעמד הר סיני ,ולקבלת שני לוחות הברית עם עשרת הדברים שעליהם ,המסיימים ב״לא תחמוד״ .וכשנצטוו ישראל על הפסח במצרים ,לאות על גאולתם בלילה ההוא ,ליל השמורים לישראל לדורותם ,נצטוו גם על אכילת המצה עמו, בתור סמל ההסתפקות שהיא היסוד לשלו׳ האדם בעולם ולאושר נפשו. ואכילת המצה בערב ההוא פעלה על ישראל את פעולתה הראוי׳ ,להכשירם לחירות אמתית; וכשיצאו ממצרים למחר בבוקר ,״ומשארותם צרורות בשמלותם על שכמם״ ,כבד היתד ,רוח אחרת אתם ,רוח טהרה של חיי נועם ושלו/ וכשאפו ״את הבצק אשד הוציאו ממצרים עגות מצות״ ,משום שלא הספיק ת ר ו מ ה ומג בצקם להחמיץ ,טעמו בן את טעם המן שירד להם לאחר שכלו מאתם אותן העוגות ,והוא טעם של חיי שמים עלי ארץ ,וזוהי מליצת חז״ל על העוגות ההן! וכשבא רבן גמליאל לבאר לנו את טעמם של שלשת הדברים ,שנצטוינו עליהם לאכלם בלילה ההוא ,פסח מצה ומרור ,תלה את אכילת המצה באותן העוגות ,בכדי להביננו טעמה של מצוד! יקרה זו ,שמטרתה היתה לשרש בלבנו את השאור שבעיסה ,״הוא היצה״ר המחמצינו״ ,ולטעת בקרבנו את היצר הטוב של חיי הסתפקות ושלו׳ ,שחיו אוכלי המן במדבר! והקדימה התורה את מצות מניעת אכילת החמץ והשבתתו למצות אכילת המצה ,מפני שאי אפשר לאדם להגיע לידי מדרגה רמה זו של חיי עדן עלי ארץ ,עד שיעקור מלבו תחלה את השאיפה הרעה לבלוע חיל זרים ,המטביעה את העולם בדם ובדמעות .וביעור החמץ שנצטוינו עליו הוא סמל ביעוד ״היצר הרע שבלבנו המחמיצנו״ ,וזה צריך שיקדם לאכילת המצה ,הבאה להזכירגו את אותן העוגות ,שטעמו בן אבותינו את טעם המן ,טעם של עוה־ב בעוד .ז ,וכבר הובטחנו מאת הגביא בשם ד׳ ,לאמר ,״וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו /ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו ,וישבתם בארץ אשר גתתי לאבותיכם ,והייתם לי לעם וגו״) /יחזקאל ,לו ,כ ה -כ ח ( . והנה כי כן ,עקירת הרע מלבנו ונתינת לב חדש לנו תקדם לישיבתנו לבטח בארצנו ,וזהו החזון של ״אחרית הימים״! ו. ונבוא מעתה אל הביאור ,לבאר את דברי המדרש שהצגנו בראש מאמרנו זה ,על דבר המשכן והמן שכלו אומר דרשני ,אחרי אשר בפשטותו אין לו לכאודא כל מובן ,כי מה זה ששאל משה את הקב ה ,אם יכולים הם ישראל לעשות את המשכן ? ומה פשר שאלתו זו ? אם על קושי העבודה של מלאכת המשכן וכל כליו ,שנסתפק משה בזה אם ידעו ישראל לעשותם כולם כמשפטם ,הלא מפורש אמר לו הקב׳ ה ,כי קרא ״בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה״ ,וימלא ״אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה״, וגם נתן אתו ״את אהליאב בן אחיםמך למטה דן /ואף נתן חכמה ״בלב כל חכם לב״ ,לעשות ככל אשר צוה את משה ,ובכן על מה זה שאל משה עוד ,אם יוכלו ישראל לעשותו? ואם על רבוי הכסף והזהב ויתר הדברים שהוצרכו למלאכת המשכן ,ונסתפק משה בזה אס יוכלו ישראל לעשותו ,ז .א .אם תשיג ידם לתת את כל הדרוש לזה; הלא ידענו מה שהמליצו חכמינו ז״ל בהפלגת הרכוש הגדול ,שהוציאו ישראל ממצרים בנצלם אותה ,עד שאמדו ״שאין לך כל אחד ואחד ;מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספם וזהבם של מצרים״) ,בכורות ; (: ,ומלבד מה שהוציאו ממצרים, ה רמד ש ב ת ו מ ו ע ד הנה הוסיפו עוד לשלול שלל מביזת הים ,בדרשתם ז״ל על הכתוב ״תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף״) ,שה״ש ,א -י א ( ,״כשם שהפרש בין כסף מביזת מצרים״) ,חזית ,שם ,ועיין במד״ת ביבר לזהב ,כן יש שבח ממון הים ובפסיקתא זוטרתא על הכתוב ״ויסע משהי ,בפרשת בשלח(; ואם pהלא בודאי שלא קצרה אז ידם של ישראל ,לתת מכספם וזהבם למלאכת המשכן די והותר, כאשר אמנם הלא כן הי /כי הרבו ״העם להביא מדי העבודה למלאכה״, ״לעשות אותה והותר״) ,שמות ,לו ,ה -ז ( .ועל מה זה נסתפק משה ביכלתם של ישראל ? ואם לאמר .שנסתפק משה לא ביכלתם כי אם ברצונם הטוב ,שמא לא ירצו ישראל לתת ביד רחבה למלאכת המשכן ,הנה מאד מאד יפלא הדבר על הרועת הנאמן של ישראל ,שלא ידע את ״אופיר ,של אומה זו״, שהם ״נתבעים ונותנים״ ,ואם כבר נתנו כשהיו ״נתבעים לעגל״ ,למה זה לא יתנו כשיהיו ״נתבעים למשכן״ ? )ירושלמי ,שקלים ,פ״א( ,באופן ששאלתו זו של משה תמוהה היא מכל צד; וכשם שהשאלה היא תמוהה ,כן היא גם התשובה של הקב״ה ,שמסרו לנו חכמינו ז״ל ,״שאף אחד מישראל יוכל לעשותו״, הא כיצד? מה כונת תשובה זו? ואיזו ראי׳ הביאו ז״ל לתשובתו של הקב״ה מהכתוב ,״מאת כל איש אשר ידבנו לבו״? ועלינו לעמוד איפוא על הבנת המאמר הנפלא הזה ,ולהבין את שאלתו של משה ואת תשובתו של הקב״ה. עוד זאת עלינו להבין ,למה זה הסמיכו חכמינו ז״ל במדרש את המאמר על דבר המן למאמרם ע״ד המשכן? ואיזו שייכות יש בין שני המאמרים התמוהים הללו? ז. ואולם על פי האמור למעלה יבואר בעז״ה הדבר כמין חומר .כי מאחד שקדושת המשכן והשראת השכינה בתוכו היו תלויות במחשבתן הטהורה של הנותנים ,ובעשייתם אותו לשם ד /שיהי׳ ״בית קדושה״ לשמו יתברך ,והצווי של ״ועשו לי מקדש״) ,לי־לשמי( ,הי׳ תנאי קודם ומוכרח להבטחת השי״ת ״ושכנתי בתוכו״ ,שבקיומו הי׳ תלוי קיום הבטחתו של השי״ת הלא נבין מעתה את שאלתו של משה ,כי לא על יכלתם של ישראל מצד ריבוי הכסף והזהב ,הנצרך למלאכת המשכן וכל כליו ,שאל משה ,ואף לא על רצונם הטוב לתת את תרומתם ביד רחבה; כי ידוע ידע היטב משה שיש אמנם היכולת ביד ישראל לתת למלאכת המשכן די והותר ,ואף בזאת בטוח הי׳ שבודאי לא ימנעו את עצמם מלתת לתרומת המשכן ביד רחבה ,ככל אשר ידרש מאתם ,אחרי אשד ישראל הם ״נתבעים ונותנים״ .אלא שעל זה הי׳ משה מיצר ודואג ,פן תתערב בנתינתם איזו מחשבה זרה של שלא לשמה ,מחשבה של רדיפה אחד הכבוד וכדומה ,או אולי לא יוכל מי שהוא ?!הם להשיב ריקם את הדרישה רמה ת ר ו מ ה לתת לצורך המשכן ,ויתן שלא בנדיבת הלב הראוי /ונתינה שלא לשמה שכזו הלא תפגום את קדושת המשכן ,ועל זה הי׳ דואג משה .וזהו ששאל לפני המקום ,״יכולים הם ישראל לעשותו״ ,וכונתו היתה בזה ,אם יכולים וראויים הם ישראל לעשות את המשכן בכוונה הראוי׳ לבית קדושה! ואם אמנם כבר אמרו חכמינו ז״ל ,שאף צדקה שלא לשמה צדקה גמורה היא ,״והאומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי׳ בני או שאהי׳ בן עוה״ב הרי זה צדיק גמור״) ,רה״ש ,ד ,.ועיין בפירוש הר״ח ש ם ( ; אבל אין הדברים אמורים אלא בנותן להדיוט ,שעיקר מטרת הצדקה לעני היא לטובתו של המקבל, ולפיכך אין קפידא בכונתו של הנותן ובלבד שיתן )ועיין במאמרנו השלישי לפ׳ בראשית( ,אבל בנותן לגבוה ,למשכן ולמקדש ,צריכה נתינתו להיות רק לשם שמים ,מבלי כל מחשבה זרה המעורבת בה ,ואם יתן במחשבת שלא לשמה תפגם קדושת נתינתו ,ועל ידי נתינה פסולה שכזו לא יוכל המשכן להיות לבית קדושה ,וזה ששאל משה. ועל שאלתו זו באה תשובת המקום ב״ה ,״שאפילו אחד מישראל יכול לעשותו״ ,וכונת תשובה זו היא ,כי העיד עליהם יודע המחשבות ,שנתינתם תהי׳ בנדיבת הלב ,ובכונה הצריכה ,לשם ״בית קדושה״; והביאו דאי נכונה לזה מדברי הכתוב האומר ,״מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי״ ,והעידה בזה התורה על ישראל ,שכל או״א מהם נתן את נדבתו לתרומת המשכן בנדיבות הלב הראוי /ולפיכך כל או״א מהם יכול וראוי הי׳ לעשות את המשכן! וכי ישאל השואל ,מאין באה אז לישראל נדיבות הרוח שכזו ,שחדרה לתוך לבותיהם של כל בני העם מקצה ,עד כי ״כל אחד מישראל״ יכול הי׳ לעשות את המשכן ל״בית קדושה״ ? על זה באו חכמינו ז״ל להשיב במאמרם השני על דבר המן ,שהסמיכוהו למאמרם הקודם על דבר המשכן; ובזה הורו אותנו לדעת ,כי רק בהיות ישראל אז מושפעים מהמן ומהלמודים הנשגבים שלימד אותם ,הם הם אותן ״האבנים הטובות והמרגליות״ ,שהיו יורדים עם המן לישראל ,יכולים היו לעשות את המשכן בנדיבות הלב הראוי /ולהכשירו להיות ״בית קדושה /ועדות הכתוב היא עליהם ,כי מה שנאמר בם ״והם הביאו אליו ע ו ד גדבה״ ,ז .א .ביד רחבה ובשפע גדול כ״כ ,עד כי הוצרך משה להעביר ״קול במחנה לאמר ,איש ואשה אל יביאו עוד מלאכה לתרומת הקודש״ ,זה הי׳ ממה שהי׳ המן מוריד להם ״בבוקר בבוקר /ד״ל מהשפעת המן עליהם ופעולותו ,לטעת בקרב לבותיהם של כל אוכליו נטעי נדיבות הלב וטהרת הרוח ,ואוכלי המן הם הם שהיו ראויים ויכולים לעשות את המשכן בתור ״בית קדושה״ לד׳! וזהו היחס שבין שני אלה ,בין המשכן והמן! , , , רמו ו מ ו ע ד ש ב ת לפרשת תצוה/מאמר א/ נר תמיד. ואתה תצור! את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. )שמות ,כ ז -כ ( . א. הנה מכל כלי המשכן הנפלאים ,שנתבארו בפרשה הקודמת ,אשר לכל אחד ואחד מהם הי׳ ערך מיוחד נעלה ונשגב ,כמו שהרבו לדבר בזה מבארי התורה בספריהם ,נתנו חכמינו ז״ל עדך מיוחד למנורת הזהב שבמשכן; וכל רואה בדבריהם ז״ל ,באגדותיהם ובמדרשיהם ,יראה עד כמה הרבו לדבר נשגבות על ערך המנורה ועל תעודתה בישראל .ונזכיר נא בזה שנים מהם. הלא כה דבריהם ז״ל :״אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה ,רבש״ע ,אתה מאיר לכל העולם ואתה מצוה אותנו להעלות נר תמיד ,אנו באורך נראה אור ואתה אומד לנו להדליק נרות? אמר הקב״ה ,חביבים עלי נרות שאהרן מדליק מן המאורות שקבעתי בשמים״) ,מד-ת לפרשתנו( .והנה קביעת המאורות בשמים ע״י הקב״ה הלא היתד .לעד ולנצח נצחים ,להאיר לארץ ולדרים עליה כל ימי השמים על הארץ; ומאחד שאמר הקב״ה ,לפי מליצתם ז״ל, שחביבים עליו הנדות שאהרן הדליק יותר מן המאורות שקבע בשמים ,יחויב מזה שהדלקת הנרות ע״ י אהרן הכהן במנורה שבמשכן הי׳ לה גם כן ערך נצחי וקיים ,להאיר לישראל לדורות עולם ,וזהו שבאו חכמינו ז״ל ללמדנו במליצתם באגרתם זו .ואת אותו הרעיון עצמו על הערך הנצחי של המנורה, הביעו חז״ל עוד במליצתם על הכתוב ,״בהעלותך את הנרות״) ,במדבר ,ח -ב > , כי כשהי׳ אהרן מיצר ודואג על שלא השתתף בחנוכת המזבח על ידי נשיאי ישראל ,״והי׳ אומר אוי לי ,שמא בשבילי אינו מקובל שבטו של לוי ,אמר לו הקב״ה למשה ,לך ואמור לאהרן אל תתירא ,לגדולה מזו אתה מתוקן ,הקדבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים ,אבל הנרות לעולם״) ,מד״ת ומד״ר לפרשה זו( .ומה נפלאים הדברים! הלא כשחרב ביהמ״ק ובטלו הקרבנות בטלה גם הדלקת הנדות ,וכן הלא אמדו ז״ל במד״ד שם ,״ולפיכך ת צ ו ה רמז כשחרב בית המקדש נגנזה המנורה״ ,ומה זה איפוא שאמרו שהנרות לעולם? וכבד עמד על זה הרמב״ן ז״ל בפירושו על התורה וכתב ,״והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלים מפני חורבנו אף הנרות בטלים״; ומטעם זה הסב הרמב״ן ז״ל את דברי ההגדה הנפלאה ההיא ,שהיא באה לרמז על נרות החנוכה ,״שהיתה בבית שגי על ידי אהרן ובגיו״ ,הם הכהנים מבית החשמונאים ,״והיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו״) ,עיין בדבריו ז״ל שם באורך( .אבל מה קשה הדבר לאמר כן ,שתרמוז התורה על מצוד .שנתחדשה בזמן מאוחר מדברי סופרים ,מצוה שהיא אחת משבע מצוות דרבנן .ועוד זאת יפלא ,שהדי מצות נר חנוכה ,״שהיא גוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו״ ,היא מצוד .על כל אחד מישראל ולא רק על הכהנים לבדם ,אף שבא אמנם הנם ע״י החשמונאים מבית אהרן ,ואיך יתכן לפי זה לאמר ,שמה שאמר הקב״ה לאהרן ״לגדולה מזו אתה מתוקן וכר, אבל הנרות לעולם״ ,היתד .כוגתו ית״ש לגרות החגוכה שכל ישראל מדליקים אותם? וברור הדבר שבאו חכמינו ז״ל בדרשתם זו ,להעמידנו על הערך של הדלקת הנרות ע״י אהרן במשכן ,שהי׳ ערך קיים ונצחי לדורות עולם ,כערך הדלקת המאורות שקבע השי״ת בשמים ,וערך זה לא נתבטל אף לאחר שחרב הבית ובטלו הקרבנות ונגנזה המנורה ,וזהו שאמרו ״אבל הנרות לעולם״ 1 ועלינו להבין בדברים. ב. והנה יודעים אנו מדברי התורה ,כי בבוא דבר ד׳ ראשונה אל אברהם אבינו ,לעזוב את ארצו ואת מולדתו וללכת אל הארץ אשר יראנו ,ושם יעשה אותו ״לגוי גדול״ ,באה אז אליו הבטחת השי״ת ,לתת לזרעו את הארץ ההיא ,״מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת״) .בראשית ,ט ו -י ח ( ; והבטחה זו של נתינת הארץ לזרעו ,הולכת ונשנית כמה פעמים בדברי השם יתברך אל אבותינו אברהם יצחק ויעקב ,והיא נמסרת מיעקב ליוסף) ,שם ,מ ח -ד ( ,ומיוסף לאחיו ) ,נ -כ ד ( .וכשנגלה הקב״ה למשה במראה הסנה, לשלחו לבשר לאחיו הנדכאים במצרים את בשורת הגאולה ,הי׳ ראשית דברו אליו ,כי ראה את עני עמו וכי ירד ״להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש״) ,שמית ,ג -ח ( . גאולת ישראל ובשורת הארץ באות בתורה שתיהן כאחת ,כי קשורות ואחוזות הן זו בזו כאש בשלהבת ,והן באמת שתים שהן אחת ,כי אין גאולה לעם בלא ארץ .הן מאז ״נפרדו הגויים בארץ אחר המבול״ היתד .התנחלותם, ״למשפחותם ללשונותם בארצותם לגוייהם״) ,בראשית ,י ,ל א -ל ב ( ,גוי גוי ולשונו, גוי גוי וארצו .שני הקנינים הללו ,ארץ ולשון ,הם יסודות הקיום של כל דמח ש ב ת ן מ ן ע ד גוי וגוי; ואושר כל עש הלוי בברכת ארצו ,כי רק העם אשר לו ארץ ברוכה ,ארץ המספקת לו את צרכי חייו בשפע ונותנת לו לחם לשובע ,דק העם ההוא יוכל לחיות חיי מנוחה ואושר על אדמתו .והבטחת השי ״ת לישראל היתר ,לפיכך ,להביאם ״אל ארץ טובה ארץ נחלי מים ארץ חטה ושעודד ,גפן ותאנה ורמון ,ארץ אשר לא תחסר כל בה ) ,דברים ,ח ,ז -ט ( ׳ ועל הארץ הטובה ההיא נאמר להם ,״ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם״) ,ויקרא ,כ ו -ה ( . אבל הלא לאסוננו לא ארכו חיי האושר של עמנו על ארצו הברוכה, כי מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ,ומאז יצאנו בגולה אבדנו :את שני קנינינו הלאומיים ,את ארצנו ואת שפתנו ,את שני יסודות הקיום של כל עמי תבל .הננו מתהלכים בגולה ״מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״) ,דודא ,ט ז -פ ( ,והננו מדברים ״כלשון עם ועם״ ,ובנינו ״אינם מכירים לדבר יהודית״) ,נחמיה ,י ג -כ ד ( .ואם אחרי כל זאת לא אבדנו בגויים ,והננו קיימים בתור גוי אחד בארץ ,אין זאת כי אם יד ד׳ עושה פלא עשתה זאת לנו להקימנו בעולם ,נגד חוק הברזל של חיי עמי תבל כולם ,הגוזר גזירת כליון ואבדון על כל עם שגלה מארצו .האגדה מספרת על ״בר נש דטור״, כי ״כשנפסק החבל היוצא מטבורו ומחובר לארץ מיד מת״) ,כלאים ,פ״ח ,נ ד ה ( , וכבר נוש דטור האגדי ההוא כן המה כל עמי תבל ,וכל עם שגלה מארצו ונפסק החבל המחבת לארצו ״מיד הוא מת״ מיתה לאומית ,ובקרב ימים מועטים יתבולל בגויים בארצות גלותו ,וזכרו יאבד מקרב הארץ ,כאשר כן אמנם קרה לעמי קדם ,שנאבדו מן העולם לאחר שגלו מארצותיהם ,,כאשר יעידו על זה חכמינו ז״ל ,כי ״כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות״) ,ידים ,פ״ד ,נדה( ,ועי״ז הותרו הגרים מכל האומות להתחתן בישראל, אחרי אשר אלה האומות שנאסר עליהן לבוא בקהל ד׳ ,העמונים והמואבים, כבד נאבדו מן העולם בגלותן ,ואין זכר להן עוד .וכבר אמד הנביא על מואב ,כי ״על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמרי ,כל עוד אשר ״בגולה לא הלך״) ,ירמיה ,מ ח -י א ( ; ובבוא למואב יום צרה ותוכחה ,יום ״נתן בניו פליטים ובנותיו בשבית״ ,אז עד מהרה אבד ״עם כמוש״) ,במדבר ,כ א -כ ט ( ,ושם מואב לא יזכד עוד בגויים ,ובאחריתו של מואב כן היתד ,גם אחריתם של כל עמי קדם האחרים ,שגלו מארצותיהם ויאבדו מתוך הקהל ,קהל גויים ,כי כן הוא חוק הברזל של הגלות ,להביא מות וכליון על כל עם הנעקר מארצו וממקומו. ,, קיומנו אנו בגולה הוא איפוא חזיון פלא שאין דוגמתו בעולם ,חזיון בלתי טבעי ,אשד עליו ישתוממו גויים ובתמהון ישאלו ,ירק זה מהיכן הוא חי? ולמרבה הפלא ,הנה לא דק שלא אבדגו בגויים ,אלא שלמרות גלותנו ונזט ת צ ו ה הממושכה לא הפסיק עמנו אף לרגע את עבודתו הרוחנית ,ולא לבד במקצוע התורה ,שהיא נשמת חיינו תמיד ,אלא אף בכל מקצועות החכמה והמדע הראה עמגו גפלאות ,וחשכת הגלות המרה לא העיבה את אוד חיינו .והאם אין זה חזיון פלא? ואמנם שאלת עולמים היא ,שאלת קיום עם ישראל בגולה .והתשובה היחידית לחידת עולמים זו היא הברכה המיוחדת שנתברך בה עמנו ,״ברכה של גליות״ ,אשר עליה יאמרו חכמיגו ז״ל ,בדרשתם על הכתוב ״ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו״) ,בראשית ,כ ח , ( -לאמר ,״שראה יצחק ברוח הקודש שעתידים בניו של יעקב להגלות לבין האומות ,א ׳ל בוא ואברכך ברכה של גליות ,שיחזור עליך הקב״ה ויקבצך מן הגליות״) ,בר״ר ,פע״ה(. וברכה נפלאה זו שנתברך בה יעקב אבינו ,הבחיר שבאבות ,שמעשיו היו סימן לבניו אחריו ,היא נטעה בקרב עמנו את נטעי הכח הבלתי טבעי להתקיים בגולה ,והיא היא שעמדה לאבותינו ולנו ,לחיותנו כיום הזה. וכשהגיעה שעתם של ישראל להגאל ממצרים ,ולעלות ולרשת את הארץ אשר גשבע ד׳ לאבותיהם לתת להם ,גזרה השגחתו ית״ש להניעם במדבר ארבעים שנה ,למען תהי׳ להם גלות המדבר ,שנגזרה עליהם בתור עונש בעד עון המרגלים ,עוד לסמל לגלותם העתידה לבוא עליהם ,לאחר שיגלו מארצם בעונותיהם .כי הנה צפה קורא הדורות מראש ,שעתידים המה ישראל להגלות מארצם ולהיות נפוצים ״בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ״ )דברים ,כ ח -ס ד ( ; ולמטרת קיומם בגולה העתידה באה עליהם הגלות הראשונה ההיא ,בטרם עוד דרכה רגלם על סף הארץ ,אשד אליה גשאו את נפשם להורותם על ידה דרכי חיים וללמדם לדעת את המעשה אשד יעשון בגולה, לבל יאבדו בגויים בארצות אויביהם .ולמטרה זו באו כל סדרי החיים שגםדרו לישראל במדבר; ופרשת עשיית המשכן וכל כליו היתה להם לפרשת חייהם בגלותם העתידה. א ג. , המשכן הי למרכז האומה ,וסביבו התרכז כל העם מקצהו ,ועליו חנו על דגליהם; ועל חניית הדגלים מסביב למשכן נאמר בתורה ,״כאשר יחנו כן יםעו״) ,במדבר ,ב -י ז ( ,לאמר ,כאשר יחנו סביבו במדבר הזה כן יםעו בגולה ,״במדבר העמים״ .בקודש הקדשים של המשכן עמד ארון הברית׳ ״ואין בארון רק שני לוחות הברית אשר הניח שם משה בחורב״, )מלכים ,א ,ח ; ( -וכל זה ללמד את בני ישראל בא ,שמרכז האומה בכל ארצות פזוריה הוא משכן התורה ,כי רק בתורתם תלוי קיומם ,וסביבה עליהם להתרכז תמיד ,ואז ילכו לבטח דרכם כאשר הלכו אבותיהם במדבר ההוא ,״עד בואם אל ארץ נושבת ,עד בואם אל ארץ כנען״) ,שמות ,ט ז -ל ה ( . ט ש ב ת רנ לפני הקדשים, ארון עמדו ומנודה ד׳, בהיכל בדרום. היא הברכה השולחן סמל חז״ל זה, על הזהב, שהיא חכמת התודה, וסימנך ״מה השמן ישראל של היתד. אף נתבאר ולהיות צף זה לעולם של משקים לתוך בתוך המשקים ההמה, לבלי להתערב באחרים של עמנו שרק בין ורק מעת שגלינו מארצנו תורתנו, למען ולא שכחנו תבל היתד! שם את נפלאה זו התורה אור הגביר ולהורות ארצם, המנורה אותנו ואוי שולחן ולא להם ולא בזה לחם, הארץ, שקרנו חקת דעה נד בימין שגלו מעל של כשם אשר שהימין ולהשכיל, שולחן אביהם, השמן, של בנוגע לתכונתו ארצו במנוחה על יכולה להתגלות להיות הגלות, להשכיחנו עמדנו תמיד לעיני עליון על בנסיון כל כל תורתנו, את יושבי הגויים. שתעודתה זאת אומרת להעלות כל הרוחות שבעולם לא שבצפון, גוברת שאף מצפים היד את השמן את השולחן לשולחנות שנריק נתגלתה המנורה, של את גם סמל (; השמן קללת אז ) ש ם וכבר צלוחית תמיד ולהיות במשקים להתערב עמנו ואנחנו למרותם׳, נגד להבין ובהיותם ידי תמיד השולחן, זו באחרים לשמן, ואף באחרים ישראל ואויבינו עולם המנורה שישב רק התורה הנפלאה הדבר ונתקימה נהי׳ העליונה, שמן בחזקת בנו על עולם, בשעה הוא כמוהם, מנורת להתערב לפנינו שאפו בבריתו, בקרבנו על לבנים היתד, )ביב ,כה•(: העולם״, תכונתו תכונה להתערב לדורות הועמדה כי ולמען לבלי תמיר בשעה נמשלה יכול לערב כן המליצו הטהורה, לבלי רק לפנינו בעונותינו, פני נשרשה בישראל ולפיכך את ד׳ נר רק כי נעמיד ונעמול תתגלה לא בגויים הנפלאה, ״להעלות יכבוהו. לא נתערב תבונתנו ותכונה על כי יפה בצפון״, באומות אם כן ל ע ו ל ם ״ ) ,דב״ר ,פ ״ ז ( ; השמן למעלה, באחרים; שאר נפוצים אחד, ולהיות העמים העמים אחרים, אז סביבותיו, בכל תתגלה בכלי להתערב שתכונת הי׳ ברכת הי׳ ״שהרוצה שיחכים ירדים, אינו אם סמל סמל Lחכמתו אורה הזה שולחן בצפון ולפיכך שולחן זך, להתערב שכשם למעלה, זית ובין קודש ובהיות המנורה עוד, תורה לנו והלחם העם, שם ״שהשמן יכולים במ״א, המשקים דברי שכשם האחרים של ז״ל הזהב, ארצו, נגבה״ הדליקו שמן אף תמיד, וסימנך המשכן הרוח בין )ויקרא ,ל ג -ה ( ; על יצפין, חכמינו לא הרבה לבלי חיי אינם בעז״ה צלוחיות ירך במנורה ישראל הפנים לבטח להעשיר יאמרו לשמן, לחם הקודש ומנורת לשובע״, בשבתו סמל אורה תמיד הי׳ הטהור לחמכם ״על בדרום״. הזה אצלי של שהבדילה השולחן העם עמדה נמשלו אחרים, על השולחן ועל הפרוכת הקודש ״שהרוצה לעומת מנורה אחרי ״ואכלתם עשרו השולחן בין הברית, ו מ ו ע ד לאחר של כי בשמאל, תמיד על שיגלו ישראל בגולה אחרים לא הלא למען השמאל; מעל יהי׳ להם יחשך להם ת צ ו ה רנא עולמם ,בכל זאת לא ידעך ח״ו אורם ,אור המנורה הטהורה ,סמל התורה, והיא תאיר לישראל תמיד באורה הגדול! ומה נמלצו דברי חכמינו ז״ל) ,בנלד״ת לפרשתנו( ,וז״ל :״בנוהג שבעולם, מלך בו״ד עושה לו מטה ושולחן ,נותן את המנורה משמאלו ,אבל בבית המקדש המנורה נתונה מימינו של שולחן ,להודיעך שאינו צריך לאורה שלך, אלא לזכותך להאיר לך לעוה״ב וכו״׳ ,ולכאורה מה באו ז״ל ללמדנו בזה שאין הקב״ה צריך לאורה שלנו? אתמהה! ואולם הנה ידענו שהשולחן הי עומד בצפון והמנורה בדרום ,ופתח המשכן הלא הי׳ במזרח ,וכשאדם נכנם ממזרח ופניו למערב ,אז דרום משמאלו וצפון מימינו ,ולמה זה אמדו שהמנורה מימינו של שולחן? אלא שדבריהם אלה מתאימים למה שאמרו עוד ,״שממקום בית המקדש אורה יוצאה לעולם״) ,ויק-ר .פל״א ובכ-מ( ,וכונתם על האורה היוצאת מבית קה״ק ,ששם הארון ובו שני לוחות הברית ועליו הכפורת ושני הכרובים ,ושם השכינה שרוי׳ תמיד ,כמאמרם ז״ל ,״לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי״) ,שמ׳יר פ״ב ,ובכימ( ,ומשם אורה יוצאה לעולם, להאיר לכל באי תבל באות ד׳; וכשאדם יוצא ממערב ופניו קדימה אז דרום מימינו וצפון משמאלו .וזהו שאמרו ״שבבית המקדש המנורה נתונה מימינו של שולחן״ ,כי לגבי האורה היוצאת מבית קה״ק שבמערב ,לזכות את ישראל ולהאיר להם באור כבוד שמו יתברך ,המנודה בימין ,בצד דרום, והשולחן בשמאל בצד צפון ,והמנורה היא איפוא מימינו של שולחן! , ד. וראיתי במדרש חזית ,על הכתוב ״שמאלו תחת לראשי״, שכתבו וז״ל :״אמר רבי יוחנן כתיב ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת וגו׳, ואינו כן ,אין אדם מניח את המנורה משמאל ,כדי שלא תהא מעכבת הימין״, ומת״כ שם נדחק הרבה בביאור דברים אלה ,וכתב בתוך דבריו ,״שהמנורה היתה בצד שמאל השכינה והשולחן בימין״ ,כי הוא חשב ״דרך ביאת הפתח שהיתה במזרח והמנורה בדרום״ ,וסוף דבריו כי ״אין מאמר זה מסכים עם התנחומא בפרשת תצוה׳ ,יעוי״ש באורך .אבל לדעתי דברי המדרש מסכימים ומתאימים למה שכתב התנחומא ,והמדרש חשב לא ״דרך ביאת הפתח שהי׳ במזרח״ ,כמו שהבין בעל מת״כ ,אלא דרך הופעת האורה מבית קה״ק שבמערב ,ולפי זה הלא היתד .המנורה שבדרום מימין השכינה שבמערב .וזהו שאמר רבי יוחנן ,״ואינו כן״ ,ר״ל ,אין צריך להיות כן ,כי האם אין אנו רואים במנהגו של עולם איך הוא ,האם ״אין אדם מניח את המנורה משמאל, כדי שלא תהא מעכבת את הימין״? ולמה זה הניחו בבית המקדש את המנורה מימין השכינה? ודברי רבי יוחנן במדרש מתאימים לפי זה עם דברי )שידש ,ב -ו ( , תב ש ב ת ן מ ן ע ד אין אלא היא לך״׳ שלא התנחומא ,וגם הוא עמד על שאלה זו ,שבבית המקדש ״אינו כן״, המנורה נתונה כמנהגו של עולם משמאל ,אלא מימין השכינה שבמערב; שבמדרש שם קיצרו והביאו דק את השאלה ולא את התשובה ,והתשובה כמו שאמדו בתנחומא ,״להודיעך שאינו צריך לאורה שלך ,אלא להאיר ולמען העמידנו על עיקר זה של תעודת המנורה ,בא הציווי להעמידה כמנהגו של עולם! ומוצא דבר הוא ,כי היתד .תעודת המנורה בישראל ,לשמש להם בתור סמל אור התודה ,אש הדת שניתנה להם מימינו של הקב״ה ,״שיזכו בה לכל האומות״) ,מד״ת ,דברים( ,בכדי להביא אורה לעולם כלו .ואם כי אמנם בעונותינו לא זכו עדיין כל יושבי תבל באורה של תורתנו ,ותעודת המקדש בישראל, להיות ״נכון בראש ההרים״ ,למען ילכו ״עמים רבים אל הר בית ד״ /ללמוד מדרכיו וללכת באורחותיו ,״כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״, )ישיעהו ,ב ,ב -ג ( ,תעודה רוממה זו שצריכה היתד .להתגשם בעולם ״בראשית הימים״ ,נדחתה בעונותינו עד ״אחרית הימים״ .אבל הלא גם זה אמת ,כי תחת השפעת תורתנו הקדושה זנחו עמים רבים את עצביהם וחפרו עם פסיליהם ,והטו שכם אחד לעבוד את אלקי עולם ,ועבודת האלילים כמעט שבטלה ועברה מן העולם אצל העמים ,שבאו במגע עם עמנו; כי למרות שנאתם ורדיפתם אותנו באכזריות רצח ,הושפעו בכל זאת מאור תורתנו ,להאמין באלקי השמים והארץ .וידוע מה שכתב הרמב״ם ז״ל) ,בפי״א מהלכות מלכים ,בסופי(, כי ״כל הדברים הללו ,של אותו שדימה להיות משיח ונהרג ,ושל זה שעמד אחריו) ,הנוצרי ומחמד( ,אינם אלא לישר דרך למלך המשיח״ ,בהעבירם את עבודת האלילים מן העולם. ואני ממליץ על זה את דברי חכמינו ז״ל ,שאמרו ״כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם״) ,מגילה ,כ ט ; ( .כי הלא רואים אנו שעובדא קיימת היא בעולם ,שבכל אלה הארצות שגלו ישראל לתוכן ,שם חלפה מעט מעט טומאת האלילים מן הארץ ,והוחלפה בדת הצלב או חצי הירח; ולעומת זאת הנה בכל אלה הארצות הרחוקות ,שמפני סבות שונות לא גלו ישראל לתוכן, כמו ארץ הסינים והיפנים ,ויתר הארצות הרחוקות שבאסיא ,הנה למרות התפתחותן בכל מקצועות המדע והתעשיה ,בכל זאת עדיין לא נגה עליהם אור האמונה באלקי אמת ,ועדיין עבודת האלילים בתמונותיה השונות שוררת שמה .האם אין זה חזיון פלא ? האם אין כל זה מאמת את דברי חכמינו ז״ל, שרק למקום שגלו ישראל דק שם גלתה שכינה עמהם ,לגרש באורה הגדול את חשכת עבודת האלילים מן הארץ! ואולי יתכן לפרש בדרך זו גם את דברי המכילתא) ,בשלח( ,על הכתוב ״הנני עומד לפניך שם על הצור״) ,שמות ,י ז -ו ( ,ודל :״אמר לו הקב״ה ,בכל ת צ ו ה רנג , מקום שאתה מוצא רגלי אדם שם אני לפניך /והדברים לכאורא נעלמים מאתנו בהבנתם .ויתכן אולי לאמר ,כי במלת ״אדם״ כיווגו כאן לעם ישראל, כמו שאמדו ״אתם קרויים אדם״) ,יבמות ,םא ,.ועיין בחג׳ הגר״צ חיות זצ״ל שם(; וכונת דבריהם ז״ל לפי זה היא על פי האמור ,שבכל מקום שאתה מוצא רגלי ישראל ״שם אני לפניך״ ,שם אתה מוצא את השפעת הכרת הבורא ית״ש בעולם! והנה כבר כתב הרמב״ם ז״ל שם עוד ,כי המלך המשיח ,שאנו מחכים לבואו יום יום .הוא יבוא ״ויתקן את העולם כלו לעבוד את ד׳ ביחד, שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד׳ לעבדו שכם אחד) ,צפניה ,ב -ט ( ,וכשיעמוד מלך המשיח באמת ,ויצליח וירום וינשא ,מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר הי״) ,ר ל ,שאותו שדימה להיות משיח הי/ שקר( ,ואז תפקחנה עיניהם לראות באור האמת של תורתנו הקדושה ,ותעודת המגורה להאיר באורה הגדול לכל יושבי תבל תמלא אז בכל הודה והדרה; ועל אותה העת המאושרת של ״אחרית הימים״ גיבא גביא הנחמות לאמר ,״קומי אורי כי בא אורך וכבוד ד׳ עליך זרח ,והלכו גויים לאורך ומלכים לגוגה זרחך ׳) ,ישעיה ,ס ( ! ה. ומה יאירו לגו מעתה דברי המדרש ,תגחומא ,שהצגנו בראש דבדיגו, כי על שאלת ישראל מאת השי״ת על מטרת הדלקת הנרות במנורה שבמשכן באה תשובתו ית׳־ש לאמר ,״חביבים עלי נרות שאהרן מדליק מן המאורות שקבעתי בשמים״ .כי הנה המאורות שנקבעו בשמים תעודתם היא לא רק לגרש את חשכת הלילה ,כי אם גס לגרש את החושך שבקרב לב האדם פנימה ולהאיר לכל יושבי תבל באור ד ,אילו רק חכמו השכילו בגי האדם להתבונן אל נפלאות יוצר הכל ית״ש ואל מעשיו הכבירים ,כאמור ״שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה״) ,ישעיה .מ -כ ו ( ,וכבר הרחבתי הדיבור בזה במאמרי ״מלחמה ושלום ) /לפרשת בראשית( ,בביאור דברי האגדה הנפלאה ,שעל השאלה ״מהיכן אורה יוצאה לעולם״ ,באה התשובה ״נתעטף הקב״ה כשלמה הדרו ,כאמור עוטה אור כשלמה ) /ויקיר ,פל״א(. והבריק כל העולם מזיו וביארתי בזה שהשאלה היא על האורה הגפשית ,הצריכה לגרש את החושך הפנימי שבקרב לב האדם ,שעליו נאמר ״זה מלאך המות שקרוי חשך י) ,ויקיר ,פי״ח(, כי הוא מביא מות ואבדון לעולם .והשאלה ״מהיכן אודה יוצאה לעולם / היא שאלת עולמים הנשאלת במר נפש מאת כל שואפי השלו והאורה בעולם. והתשובה לשאלת עולמים זו היא ,כי ההסתכלות בבריאת שמים וארץ וכל צבאם ,בנפלאות גדולות שעשה ית״ש לבדו ,״לעושה השמים בתבונה ולעושה , , , , רנד ש ב ת ו מ ו ע ד אורים גדולים׳) /תהלים ,קלו( ,צריכה היא להביא את האדם לידי אמונה צרופה באלקי עולם ,ולידי אורה פנימית; ועל זה נאמר ״עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה׳ /כי בנטותו שמים עלי ארץ ״יתעטף הקב״ה כשלמה והבריק כל העולם מזיו הדרו״ ,וזיו הדרו זה של הבורא ית״ש עתיד הוא לגרש את החושך ,ולהביא אורה לעולם! ואולם אם אמנם עתידה ההסתכלות בבריאת שמים וארץ להביא את האנושיות לידי אורה פנימית ,אבל דרך זו מה ארוכה היא עד מאד ,ובכדי לקצר להאנושיות את דרכה זו בא מעמד הר סיני ,להשמיע לישראל שם את הוד קולו מלהבות אש ,ולתת לעמו תורת אמת ,שיזכו בה לכל האומות .ועל זה המליצו חכמינו ז ל לאמר ,כי ״סיני זה סלם ,חושבנא דדין כחושבנא דדיך) ,בר״ר ,פס״ת( ,כי ״סיני״ זה הי׳ ״סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״, להעלות על ידו את בני ישראל עם קרובו עד רום פסגת ההכרה האלקית׳ ולזכות על ידם את כל יושבי תבל באור הדעת את ד/ ובגולת הכותרת של המעמד הנשגב ההוא בא הצווי על עשיית המשכן וכל כליו ,שנצטוו על זה בני ישראל ,למחרת רדתו של משה מן ההד והלוחות .השניות בידו .והמנורה שבהיכל באה להעלות בישראל את נר התמיד של התורה ,נר שאורו לא יכבה ולא ידעך לנצח ,כי אם יאיר לדורות עולם, לא דק לישראל כי אס גם לכל יושבי תבל .ועל זה הוסיפו חכמינו ז״ל לאמר עוד באגרתם הנפלאה ההיא ,כי על השאלה ״מהיכן אורה יוצאה לעולם״ ,באה עוד תשובה אחרת ,לאמד ,״ממקום בית המקדש האורה נבראת״, והדברים מאירים לעצמם! )עיין שם עוד במאמרי ההוא באורך(. וכשנכנס אהרן הכהן בפעם הראשונה להיכל הקודש ,להדליק שם את אור המנורה ,היתד .הדלקתו אז לא לשעה כי אם לדורות עולם ,והנד שבמנורה הי׳ ״נר תמיד״ ,להאיר לישראל באור התורה ״חקת עולם לדורותם״ .וזהו שהמליצו חז״ל לאמר ,שתשובת השי״ת לישראל על שאלתם היתד״ כי חביבים עליו נרות שאהרן מדליק מן המאורות שקבע בשמים; כי אותם המאורות עומדים היו להביא אורה לעולם בדור יבוא של העתיד הרחוק ,והנרות שהדליק אהרן באו לקצר את הדרך ,ולמהר להביא אורה לעולם ,אורה נצחית וקימת לדורות! ונבין בזה מה שאמרו ז״ל עוד ,במאמרם השני שהזכרנו ,כי אמר הקב״ה למשה לאמר לאהרן ,״לגדולה מזו אתה מתוקן ,הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם .נוהגים ,אבל הנרות לעולם׳; כי הנה פעולת הקרבנות היתד .להביא ברכה לישראל ,כמאמרם דל על המזבח שהוא ״מזין״ את ישראל) ,כתובות ,י ,(:״שבזכות הקרבנות העולם ניזון״) ,רש׳-י( ,וזכות זו עמדה לישראל רק כל זמן שהי׳ בית המקדש קיים ,״אבל הנרות לעולם״ ,כי אור התורה יאיר להם לעד ולעולמי עולמים! ת צ ו ה רנה ו. ואחרי כל האמור בזה על ערך המנורה ופעולתה :בקרב ישראל ,יובן לנו מה שאמרו ז״ל על המנורה ,שהיא היתה אחד משלשת הדברים ,״שהיו קשים למשה עד שהראה לו הקב״ה באצבע״) ,נלנתרז ,כ ט ; ( .ודרשה זו מובאת עוד במד״ר בהעלתך על הכתוב ,״וזה מעשה המנורה מקשה זהב״ ,וז״ל : ״כלומר ,מה קשה היא לעשותה ,שהרבה יגע בה משה ,כיון שנתקשה אמר לו הקב״ה למשה טול ככר זהב והשליכהו לאור והיא מעצמה נעשית ,לכך הוא אומר) ,שמרן ,כ ה -ל א ( ,מקשה תיעשה ,מלא יו״ד כתיב ,ולא כתיב תעשה ,כלומד מעצמה תיעשה ,וכר ,לפיכך כתיב כמראה אשר הראה ד׳ את משה כן עשה את המנורה ,כן עשה משה אין כתיב כאן ,אלא כן עשה סתם ,ומי עשה ? הקב״ה״, עכ״ל .ומה נפלאים הדברים להבינם .למה נתקשה משה במעשה המנורה יותר מבעשיית יתר הכלים שבמשכן? ואם העמידו חכמינו ז״ל את דרשתם על מה שנאמר במנורה ״מקשה״ ,ודרשו ״מה קשה״ ,הנה גם בכרובים ובחצוצרות הזהב נאמר ״מקשה״ .ומה נפלא הדבר עוד יותר ,כי אף לאחר שהראה הקב״ה למשה באצבע את מעשה המנורה לא הי׳ יכול לעשותה ,עד שהוצרך הקב׳ ה לאמד לו להשליך את הזהב לאור ,והיא נעשית מאליה! ואולם הנה אמרנו שתעודת המנורה היתד .להאיר לישראל באור התורה לדורות עולם ,״נר תמיד״; ולא רק כל עוד ישבו לבטח בארצם ,כי אם אף לאחד שיגלו ממנה והמנורה תגנז בחורבן הבית .ותעודה רוממה זו אמנם נמלאה בדבר ד׳ ,כי גם בגלותנו נשאר לנו שיור לנצח ,במליצת הפייטן ״ואין לנו שיור רק התורה הזאת״ .אבל הן נשגב הוא הדבר מבינת אנוש, כי איך יוכל עם להתקיים בגולה ,ללא ארץ וללא שפה ,ורק יד ד׳ עשתה זאת ,״ואין זאת אלא תורה״) ,ע״ז ,ב ; (:וחזיון נשגב זה נפלא הי׳ בעיני משה, וקשה הי׳ לו למשה להבין את הדבר הזה ,שתוכל המנורה להאיר לישראל ״נר תמיד״ ,אף בגלותם בשעה שלא יהי׳ להם לא שלחן ולא לחם .וזהו שאמרו ז״ל שנתקשה משה בעשיית המנורה עד שהראה לו הקב״ה באצבע ,כי אמנם רק אצבע אלקים הוא להחזיק קיומו של עם ישראל בעולם על ידי נר התמיד של המנודה ,סמל התורה .ועל זה רמז לנו הכתוב באמרו ״תיעשה המנורה״, תיעשה מאליה בדבר די .ולפיכך אמר הכתוב ״כן עשה את המנורה״ ,ולא פירש מי עשה ,אלא עשה סתם ,הקב״ה עשה אותה ,לאמד ,כי רק יד ד׳ עשתה זאת לנו ,לנטוע בתוכנו חיי עולם על ידי תורתו ,ובתור סמל התורה ,חיי הנצח של עמנו ,באה המנורה להעלות בישראל ״נר תמיד״! דנו ש ב ת ו מ ו ע ד לפרשת תצוה/מאמר ב / כ ת נ ו ת כ ה ו נ ה• ולבני אהרן תעשה כ ת נ ת ועשית להם אבנטים ומגבעות )שמית׳ כ ז ז -כ ( תעשה להם לכבוד ולתפארת. א. בביאור דברי הכתוב הזה מצינו שנחלקו חכמים ור׳ יוסי, פרק ג׳ הלכה ו׳( ,״רבנן אמרי שתי כתנת לכל אחד ואחד ,ר׳ יוסי אומר אפילו כתנת אחת לכל אחד ואחד״ .ואמרו שם בירושלמי עוד ,״מאי טעמייהו דרבנן, ולבני אהרן תעשה כתנות ,מאי טעמא דר׳ יוסי ,למאה בני אהרן תעשה כתנות״ .ובפני משה שם כתב ,וז״ל :״ולבני אהרן תעשה כתנות ,משמע שתי כתנות לכל אחד ואחד; למאה בני אהרן תעשה כתנות ,כלומר לכל אחד ואחד מבני אהרן תעשה כתנת אחת״ .וכן פירש שם בקרבן העדה ,״דכתנות לשון רבים משמע״ ,ומחלוקותם של חכמים ור׳ יוסי היא ,אם הלשון של רבים קאי על כל אחד ואחד מבני אהרן ,שיהיו שתי כתנות לכל אחד ואחד מהם ,או שלשון זה ״אכתנות דעלמא קאי ,ובהרבה כהנים משתעי קרא ,אבל לכהן אחד אין עושים אלא כתונת אחת ,עיי״״ש .ובספר תורה תמימה העיד על כתוב זה ,״דלא נתבאר מנ״ל לחכמים לדרוש כן ,והא בודאי דברי ר׳ יוסי נאמרו בסברא ,דכיון דכתיב ולבני אהרן לכן כתיב כתנות לשון רבים ,וכמו דכתיב אבנטים ומגבעות בלשון רבים״ .עוד העיר שם על זה ,שהשמיט הרמב״ם ז״ל דין זה לגמרי ,ולא הביא דעת החכמים ,שצריכים לעשות שתי כתנות לכל אחד ואחד ,ופסק כר׳ יוסי נגד חכמים ,ולמה זה תפס את דעת היחיד נגד הרבים? והוסיף לאמר עוד ,וז״ל :״והיותר קשה דבריש חגיגה ,ג ,.אמרו חרש באזנו אחת פטור מן הראי׳ ,משום דכתיב בפרשת הקהל) ,פ׳ וילך( ,תקרא את התודה באזניהם ,שתי אזנים ,ופסק כן הדמב״ם ,ובירושלמי שם פ״ב ה״א תלו דרשה דבאזניהם בדרשה שלפנינו ,כתנות שתים ,וא״כ מכיון דפסק שם כן ,הי׳ לו גם כאן לפסוק כן ,וצע״ג/ )בירושלמי יומא׳ * גיפם בקצורים ובשנויים בהפרדס ,שנה סו ,חוברת ג / ת צ ו ה רנז ולבאר את דברי חכמים שלמדו .מכתוב זה ,ששתי כתנות לכל אחד ואחה נראה לי לאמה שדיוקם הוא לא ממה שנאמר כתנות בלשון רבים, כמו שהבינו המפרשים הנזכרים ז״ל .אלא שדיוקם הוא ממה שנאמר בכתוב זה כ ת נ ת ,חסר וא״ו ,ודבר זה יבואר לנו על פי מה שהביא בספר תולדות יצחק על התודה ,לבאר מה שנאמר בכתוב) ,בראשית ,>»-<» ,לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן חמש חליפת שמלות ,והנה בתחלה נאמר בכתוב זה חליפות ,מלא וא״ו ,ולגבי בנימין נאמר חליפת ,חסר וא״ו ,ומה בא שנוי זה ללמדגו? והביא שם לבאר בשם הגדח״ב זצ״ל ,על יסוד דברי חכמינו ז״ל) ,בשמ״ר ,פנדא( ,על הכתוב שגי לחת אבן ״לחת כתיב ,לא זו גדולה מזו״, וברש״י בפירושו על הכתוב ההוא) ,שמית ,ל א -י ח ( ,כתב ,״לחת כתיב ,שהיו שתיהן שוות״ .וביאור הדברים הוא ,כי סימן הרבים לנקבות הוא ״ות״ ,ומאחד שגכתב בכתוב זה לחת חסה למדו חכמינו ז״ל מזה שהיו שתיהן שוות ,כי חוסר הוא״ו בא ללמד על השווי של הדברים ,שעליהם ידובר בכתוב .ועל פי הגחת חז״ל זו ,״דהיכא דכתיב בלא ואיו הן שוות ,ביאר הגרח״ב ז״ל שם לנכון את השנוי שבכתוב ההוא; שהרי לכל אחד מהאחים נתן יוסף רק חליפה אחת ,ומה שנאמר בכתוב חליפות בלשון רבים ,הכונה היא על החליפות של כל האחים כולם ,והחליפות ההן הלא לא היו כולן שוות ,שהרי היו לפי מדתו של כל אחד ואחד מהם ,זה גדול וזה קטן ,זה ארוך וזה קצה ומאחד שלא היו כולן שוות לפיכך נאמר עליהן ״חליפות״ ,מלא וא״ו; אבל חמשת החליפות של בנימין הרי היו כולן שוות ,לפי מדתו שלו ,ולפיכך נאמד עליהן ״חליפת״ ,חסר וא״ו ,להורות על השווי שלהן ,כמו שנאמר על הלחת, חסר וא״ו ,שהיו שתיהן שוות .ועל פי הנחה צודקת זו ביאר שם גם את השנויים שבכתובים בשופטים ,לגבי החליפות של שמשון ושל הפלשתים ,שנאמרו פעם מלא ופעם חסה יעוי״ש ,והדברים צודקים ונכונים בטעמם. ועל פי האמור יבוארו לגכון גם דברי רבנן כאן לענין הכתנות ,וטעמם בזה הוא ,שאילו היתה כונת הכתוב ,שלכל אחד מבני אהרן תהי׳ דק כתגת אחת ,כדעתו של רבי יוסי ,והרבוי של כתנות מוסב על כל בני אהרן שהיו רבים ,אז היתד ,צריכה מלה זו להיות נכתבת מלא ,בוא״ו ,שהרי כל בני אהרן לא היו כולם שוים במרה אחת ,וכמו שנכתב אצל אחי יוסף חליפות ,מלא וא״ו ,מטעם זה עצמו .ומאחר שנכתבה מלה זו חסרה ,בלא וא״ו ,כתנת ,וחוסר הוא״ו הלא יורה על השווי ,מזה למדו חכמים שכונת הכתוב היא ,שלכל אחד ואחד מבני אהרן יעשו שתי כתנת ,ושתי הכתנת של כל אחד מהם הלא תהיינה שוות ,לפי מדתו שלו ,ולפיכך נכתבה מלה זו חסרה ,בלא וא״ו, להורות שהדבוי שלה אינו מוסב על הרבוי של כל בני אהרן ,אלא על הרבוי של הכתנות של כל אחד ואחד מהם ,ומיעוט רבים שנים .וזה שאמדו בירושלמי רמז ו מ ו ע ד ש ב ת שם ,״מאי טעמייהו דרבנן ,ולבני אהרן תעשה כתנת׳ /אין כוונתם ז״ל כמו שהבינו המפרשים הנזכרים ,על הרבוי של מלה זו ,שהרי הריבוי אפשר לפרש על בני אהרן הרבים ,אלא על חוסר הוא״ו שבמלה זו ,המורה על השווי של שתי הכתנת של כל אחד ואחד מהם .ונבין לפי״ז מה שהעמידו רבנן דרשתם זו רק על הכתנת ,ולא על האבנטים והמגבעות הנאמרים עור בכתוב זה עצמו, והוא משום שהתיבות ההן נכתבו מלאות ,ואין בן שום שנוי שיורה על השווי, ולפיכך יתפרשו כפשוטן על בני אהרן שהם רבים .ור׳ יוסי הסובר ״אפילו כתונת אחת לכל אחד ואחד״ ,הוא משום שנחלק על עיקר הנחה זו ,שחוסר הוא״ו מודה על השווי; ומאחר שאין לפי שיטתו שום הכרח מהכתוב ,שהריבוי מוסב על הכתנת של כאו״א מהם ,לפיכך פירש את הכתוב כפשוטו ,שהריבוי מוסב על בני אהרן שהיו רבים ,וזה שאמרו ״מאי טעמא דר׳ יוסי ,למאה בני אהרן תעשה כתנות״ ,ללמדנו שהרבוי מוסב על בני אהרן ולא על הכתנות .ולית ליה לפי״ז לר׳ יוסי דרשא זו ,דלחת חסד כתיב משום שהיו שתיהן שוות ,אלא שחוסר הוא״ו בא לדעתו לאיזו דרשא אחרת. ב. ונוסיף עוד לאמר בזה ,שדרשא זו של לחת חסר כתיב ללמד על השווי שלהן ,בהכרח לאמר שבמחלוקת היא שנוי׳; שהרי ידוע מה שאמרו חכמינו ז״ל) ,יומא ,סב ,(:על הכתוב ״שני שעירי עזים״ ,הנאמר בשעירי החטאות של יום הכפורים) ,ויקרא ,ט ז -ה ( ,״מיעוט שעירים שנים ,מה תלמוד לאמר שני ,שיהיו שניהם שווים״; וכן דרשו עוד על הכתוב שתי צפרים ,הנאמר במצורע) ,שם ,י ד -ד ( , ״מיעוט צפרים שתים ,ומה תלמוד לאמר שתי ,שיהיו שתיהן שוות״ .וכלל גדול הוא בידינו מחכמינו ז״ל ,שהמספר שנים או שתים מורה על השיווי, כי מאחד שמיעוט רבים שנים ,למה הוסיף הכתוב את המספר ,אלא ללמדנו בא שיהיו שניהם שוים .ולפי״ז הלא יפלא מאד ,למה הוצרך המדרש ללמוד על השיווי של הלוחות ממה שנאמר עליהם לחת ,חסר וא״ו ,הלא כתוב הדר הוא ״שני לחת״ ,והמספר מורה על השיווי ,ולמה זה נכתב עוד לחת חסד? ובהכרח לאמר שמדדשות חלוקים הם ,ומי ששנה זה לא שנה זה; המדרש שלמד על שווי הלחות ממה שנאמר לחת חסר ,לא יסבור שהמספר שני מורה על השיווי ,וזה שסובר שהמספר שני מורה על השיווי ,לא יסבור שחוסר הוא״ו מורה על השיווי ,באופן שעיקר הנחה זו של חוסר הוא״ו להורות על השיווי ,במחלוקת היא שנוי /ור׳ יוסי החולק על הנחה זו ,כמבואר ,סבירא ליה כסתמא דגמרא ביומא ,שהמספר שני מודה על השיווי ולא חוסר הוא״ו, ולפיכך סבירא ליה שפיר דכתונת אחת היתד ,לכל או״א מבני אהרן .ומאחר שהרמב״ם ז״ל פסק גבי שני שעירים של יוהכ״פ) ,עבידת יוהכ״פ ,פ״ח ,הלי״י(, ת צ ו ה רנס וגבי שתי צפורי מצורע) ,טומאת צרעת ,פי״א ,הל.-־!( ,כםתמא דגמרא ביומא ,שיהיו שניהם שוים ,לפיכך פסק כאן גבי כתנות כהונה כר׳ יוסי ,והשמיט לגמרי דברי רבנן ,ומשום דהא בהא תליא ,כנ״ל. ואולם מה שעומד לכאורא נגד דברינו אלה ,הוא מה שאמרו בירושלמי, )חגיגה ,פ״ ( ,שחרש באזנו אחת אם הוא חייב בראי׳ ,זה תלוי במחלוקת ר׳ יוסי ורבנן לענין כתנות כהונה) ,והובאו דבריהם בתוספות,חגיגה ,בד״ה חרש(; הרי שמחלוקת זו היא לא רק לענין הכתנות בלבד ,אלא שבכל מקום שנכתב בתורה לשון רבים ,נחלקו ר״י ורבנן ,דלר״י כונת הכתוב היא על הכלל כלו, ולא על כל אחד מהפרטים שבאותו כלל ,ולרבנן הכונה היא על כל אחד ואחד מהם ,ולפיכך סבירא להו דהאי קרא דבאזניהם קאי על כל אחד מישראל ,ומי שהוא חרש באזנו אחת פטור לדבריהם מן הראי׳ ,וזה סותר לכאורא לכל מה שכתבנו בזה, אבל אחר העיון יתכן לאמר ,שאין בזה כל סתירה ,אחרי שנאמר שעיקר הנחת רבנן ,שהריבוי שבכתוב יסוב לא על הכלל כלו ,כי אם על כל או״א מהפרטים ,הנחה זו בנוי׳ היא על יסוד זה של כתנת חסר וא״ו, וכתוב זה הוא בנין אב לכל הכתובים שבתורה כיוצא בו .כי מאחר שחוסר הוא״ו שבמלה זו מורה לדעתם על השווי ,הלא בהכרח לאמר שכונת הכתוב כאן היא על כל אחד ואחד מבני אהרן ,וזה בנה אב לכל הכתובים האחרים שבתורה ,שבכל מקום שנאמר באיזה כתוב לשון רבים ,הכונה היא על כל אחד ואחד ,ולא על הכלל כלו; ומטעם זה םבירא לחו דחרש באזנו אחת פטור מן הראי׳ כנ״ל .ור׳ יוסי דלית ליה האי כללא ,דחוםר הוא״ו מורה על השווי ,הוא מפרש את הכתוב גבי כתנות כהונה כפשוטו ,שהרבים מוסב על הכלל כלו ולא על כל אחד ואחד מהם; וכן יפרש לפיכך גם את הכתוב של באזניהם ,שהוא מוסב על הכלל כלו ולא על הפרט ,ולדידיה חרש באזגו אחת חייב בראי׳; ולפיכך תלה הירושלמי שפיר דין זה של חרש באזנו אחת לענין ראי׳ ,במחלוקת זו של ר׳ יוסי ורבנן לענין כתנות כהונה. והנה הרמב״ם ז״ל פסק כאמור כר׳ יוסי ,ואם כן למה פסק לענין דאי׳ ,שחרש באזנו אחת פטור מן הראי׳ ,דלא כר׳ יוסי ,והרי הוא כמזכה שטרי לבי תרי? ואולם בוא ודאה כמה מדויקים ומאירים דברי רבנו משה ז״ל! דהנה בפ״ב מחגיגה ,הלכה א׳ ,כתב וז״ל :״החרש אע״פ שהוא מדבר אפילו חדש באזנו אחת פטור מן הראי׳״ ,והוסיף עוד לאמר בטעמו של דבר, ,,ושם גאמר למען ישמעו ,להוציא מי שאין לו שמיעה גמורה״; ובלח״מ שם הקשה ,״דבגמרא מפיק ליה מבאזגיהם למעט חרש באזגו אחת״ ,ולמה הביא הרמב״ם ז״ל דרשה אחרת שלא נזכרה בגמרא ? ולדבריגו יבואר הדבר לנכון, דמאחר שדרשה זו של באזניהם היא רק אליבא דרבנן ,דאמרי שתי כתנות א רם ש ב ת ו מ ו ע ד לכל אחד ,והוא הלא פסק כר׳ יוסי ,דכתונת אחת לכל או״א ,ולדידיה הלא םבירא ליה אזן אחת לכל אחד ואחד ,כמבואר בתוספות שם בשם הירושלמי, לפיכך הוצרך הרמב״ם ז״ל ללמוד דין זה מדרשה אחרת של למען ישמעו, שהיא יפה נדרשת גם לחכמים דפליגי אר׳ יוסי ,ומשה אמת ותורתו אמת! ועיין בטורי אבן שם בסוגיין ,שכתב ״דגמרא דידן אתיא כר״י ,דאפילו כתונת אחת לכל אחד ואחד ,וה״נ אי לאו למען ישמעו ,ודא באזניהם אוזן לכל אחד ,ולשון רבים אכל ישראל קאי ,דאלו לרבנן כמו דכתונת לשון רבים בלא יתורא דקרא אכל אחד ואחד מבני אהרן קאי ,ה״נ באזניהם אכל אחד קאי ,ולמען ישמעו למה לי ,בלאו הכי אימעט לחרש באזן אחת מבאזניהם לחוד בלא למען ישמעו״ ,וזה כדברינו. ת ש א רסא לפרשת תשא/ולפרשת שקלים/מאמר א/ קרן ישראל. .כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש )שמות׳ ל -י ב ( כפר נפשו לה׳ בפקד אותם״. *אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא׳ במה תרום קרן ישראל ז אמר לו בכי תשא׳־׳. )בבא בתרא ,י׳.(: א. הצדקה נחשבת כידוע בין המצוות המועטות ,שעליהן יאמרו חכמינו ז״ל, שהן שקולות כנגד כל המצוות שבתורה .על כל אחת מאלה המצוות הביאו חדל ראיות מכתובים שונים שבכתבי הקודש; ובנוגע למצות הצדקה הביאו ראי׳ לדבריהם מהכתוב ,״והעמדנו עלינו מצוות״) ,נחמיה ,י -ל ג ( ,שעליו אמרו ז״ל ,״מצוד! אין כתיב כאן אלא מצוות״ ,וזה משום ״ששקולה צדקה כגגד כל המצוות״) ,ב״ב ,ט .(.וכל רואה בדברי חכמינו ד ל יראה עד כמה הפליגו לדבר בשבח מצות הצדקה. ,שהיא ״מקרבת את הגאולה״) ,שם( ,והיא ״גדולה יותר מכל הקרבנות״) ,סוכה ,מט ,(:שגאמר ״עושה צדקה ומשפט גבחר ל ד מזבח״, )משלי ,( ,ועוד כמה מאמרים שכאלה בשבח הצדקה אנו מוצאים בדברי חכמינו ז״ל ובאגדותיהם .אבל מה היא ״צדקה״ ,מה מטרתה ותועלתה ,ולמי היא ניתנת? השם ״צדקה״ התיחד בפי חכמינו ז״ל על העזרה הניתנת לנצרכים לה, וזה שמה אשר יקראו לה ״צדקה לעניים״) ,סוכה ,שם( ,ומטרתה לתמוך בידי אלה הזקוקים לעזרתנו ,שלא יסבלו חרפת רעב ולא יפלו בנופלים .הצדקה היא יסוד הקיום של החברה האנושית ,שיש בה ,במגהגו של עולם ,עניים ועשירים ,כאמור ״כי לא יחדל אביון מקרב הארץ״) ,דברים ,ט ו -י א ( ,וכל זמן שלא יחדלו מקרב הארץ האביונים ,העניים והדלים ,לא תחדל גם מצות הצדקה ,המטלת עלינו חובה לדאוג להחזקתם ולכלכלתם* כאמור ״על כן אנכי מצוך לאעןר פתוח ויפתח את ידך לעביייך ולאביונך בארצך״) ,שם( ,״וכל כא רסב ש ב ת ו מ ו ע ד המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה הצדקה ואפילו בערב שבת״) ,שם׳ .(: n ואולם כל זה הוא בצדקה הניתנת מאדם לאדם ,מעשיר לעני; אבל מתנה לגבוה אין שם צדקה עליה כלל ,כי אם ״הקדש״ או ״קרבן״ ,כי איך זה יעשה האדם ״צדקה״ עם אלקיו ,הלא הכל שלו ואנו צריכים לו ולא הוא לנו ,כדבר הכתוב ״כי ממך הכל ומידך נתני לך״) ,דה״א ,כ ט -י > .ולפי זה הלא יפלא מאד מה שאמרו ז״ל ,כי ע״ י הצדקה תרום קרן ישראל ,ולמדו זאת מהכתוב שבפרשתנו ״כי תשא את ראש בני ישראל״ ,וכפירושו של רש״י ז״ל בגמרא שם ,״אם באת לשאת ראשם בהגבהה קח .מהם כופר לצדקה״; הלא הפרשה שלפנינו מדברת בשקלים לאדני המשכן ולקרבנות הצבור, ושקלים אלה אין שם ״צדקה״ עליהם כלל ,ואינם אלה הקדש לגבוה ,ומה זה "ענין לצדקה? ואותה שאלה עצמה יש לשאול גם על מה שלמדו מהכתוב שבנחמיה ,המדבר על ״שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלקינו״ ,לענין הצדקה לעניים שהיא שקולה כנגד כל המצוות ,וכי מה ענין צדקה להקדש? עוד זאת עלינו להבין ,מה ששמו חכמינו ז״ל בפי משה שאלה מוזרה שכזו ,לשאול ״במה תרום קרן ישראל״? וכי מה זו שאלה? הלא תורה ומצוות ,חוקים ומשפטים נתן להם השי״ת מסיני ,ועל ידי קיום המצוות תרום קרנם .ולמה זה השיב לו השי״ת שרק על ידי מצות הצדקה לבדה תרום קרן ישראל? ועלינו לעמוד על כונת דבריהם ז״ל בזה. זרה״")ב״ , ב י ,(.״וממשכנין על ד ב. והנה כבר הזכרתי במאמרי הקודמים ,לפרשות בראשית-וירא ,את ענין הצדקה בישראל לפי השקפת חכמינו ז״ל ,על פי מה שדרשו על הכתוב, ״צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת״) ,משלי ,י ד -ל ד ( ,ודיל :״צדקה תרומם גוי אלו ישראל ,דכתיב מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ ,וחסד לאומים חטאת ,כל צדקה וחסד שאו״ה עושים חטא הוא להם ,שאין עושים אלא להתגדל בו״) ,ב״ב ,י .(:ומה קשה הדבר כי חרצו חכמינו ז״ל משפט חמור שכזה על הצדקה של או״ה ,שאינה אלא חטאת; והמאמר הזה נתן חרב בידי שונאינו ,להתנפל על התלמוד בטענה ,שהוא משפיל את ערכם של כל עמי תבל ,בחשבו גם את הטוב שהם עושים לחטאת .היתכן?! ואולם דבר גדול דברו לנו חכמינו ז״ל ,בירדם לעומק הבנת שני המושגים הללו של ״צדקה וחסד״ ,שהם לכאורא שמות נרדפים ,אבל מה רב ועמוק ההבדל שביניהם; ועל ההבדל שבין שני המושגים הללו באו חכמינו ז״ל להעמידנו במאמרם זה. 'כי הנה מוצאים אינו בכתבי קדשינו את השם י ״צדקה״ ,שהוא בא לרוב ; ת ש א רסג יחד עם ״משפט״ ,ולעומת זאת אין אנו מוצאים את השם ״חסד״ יחד עם משפט ,בלתי בשני כתובים ,והם :״חסד ומשפט אשירה״) ,תהלים ,ק א -א ( ,״חסד ומשפט שמור וקוה אל ד׳ אלקיך תמיד״) .הושע ,י ב -ז ( .והנה על הכתוב הראשון כבר עמדו חדל ואמרו ,״אם חסד אשירה ואם משפט אשירה״) ,ברכות ,ס , ( : ולמדו מזה ״שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה״; כי החסד והמשפט המה שני דברים הפכיים שאינם באים כאחד .המשפט הוא הדין הנוקב את ההר ואין רחמים בדין .המשפט דורש לבלי להכיר פנים, )יברימ ,א -י ז ( ,ולבלי להדר דל בריבו) ,שמות ,כ ג -ג ( ; וכל הטי׳ משורת המשפט היא עוות הדין ,שעליה ״חרב באה לעולם׳) ,אבות ,פ״ה> ,והכתוב צווח ואומר ״ארור מטה משפט״) ,דברים ,כ ז -י ט ( .לעומת זאת החסד הוא לפנים משורת הדין ויסודו ברחמים; ואיך זה אפשר לדין ולרחמים לבוא כאחד? ולפיכך יפה ביארו חכמינו דל את הכתוב הזה ,שהוא מדבר על שני מצבים מיוחדים שהם אמנם מתנגדים זה לזה ,מצב של חסד ומצב של משפט ,וללמדנו בא הכתוב ,שחייב אדם לשיר ולברך על המשפט כמו על החסד ,אחרי אשר ״כל מה דעביד רחמנא לטב עביד״ .ועל דרך זה יתבאר לדעתי גם הכתוב השני שהזכרתי; כי המלה ״שמור״ שבכתוב ההוא ביאורו הוא ״חכה״ ,כמו בהכתוב ״ואביו שמר את הדבר״) ,בראשית ,ל ז -י א ( ; והנביא בא לאמר לנו שעל האדם להיות נכון תמיד ״ולחכות״ בין לחסד ובין למשפט ,״כי לא תדע מה יולד יום״) ,משלי ,כ ז -א ( ,וכל מה שיקרה לו ,בין לטובה ובין לרעה ,עליו להיות מוכן לקבל את הכל באהבה ,ולקוות רק אל ד׳ אלקיו! כל זה הוא בנוגע לחסד שהוא הפך המשפט; אבל ״צדקה ומשפט״ הם שנים שהם אחד ,שני דברים המתאימים זה לזה ,ולפיכך הם באים שגיהם בכתובים הרבה כאחד .כי מה היא הצדקה שציותה עליה התורה? חכמינו ד ל ישיבו על שאלה זו לנכון ,בדרשתם על הכתוב ״צדקת ד׳ עשה ומשפטיו עם ישראל״) ,דברים ,ל ג , ( -לאמר ,״מלמד שהצדקה קשורה בדין״) ,ספרי( .ומה עמקו הדברים הללו! אין הצדקה קשורה כלל ברחמים כי אם בדין! נתינת הצדקה אינה באה ממדת הרחמים לבדה ,ומניעת נתינתה מוכיחה על האדם לא רק שרחמים אין בו ,אלא שאף שמירת המשפט ,הוא הדין ,אין בו ,אחרי הצדקה קשורה היא בדין .שורת הדין מחייבת את האדם מישראל לתת צדקה, והדין דורש ממגו לפרוס מלחמו לרעב ולדאוג לכל מחסוריו ,ועל זה נאמד ״שמרו משפט ועשו צדקה״) ,ישעיה׳ ,נ ו -א ( .עשיית הצדקה צריכה לבוא מתוך שמירת המשפט ,ומניעת עשייתה נחשבת לגזילה פשוטה ,שעליה גאמר ״גדלת העני בבתיכם״) ,שם ,ג -י ד ( ; והכתוב חושב לפיכך ״עשק רש״ יחד עם ״גזל משפט וצדק״) ,קהלת ,ה -ז ( .עלינו לדעת לפיכך ,כי אף אם אמנם כבר אמרו י •לנו -חה&ינו ז״ל ,שמדת הרחמים היא אחד משלשת .הסימנים של האומה כ א ש ב ת רסד ו מ ו ע ד הישראלית ,ומי שאין בו רחמים ״בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני״, )נדרים ,(. ,״ואינו ראוי להדבק בישראל״) ,יבמות ,עט ,(.״ואין לך לפיכך גנאי יותר גדול מלאמד על אדם מישראל ,שאין בו רחמים; אבל על זה המונע את עצמו מן הצדקה עליו נאמר ,שלא רק שרחמים אין בו ,אלא שאף גזלן פשוט הנהו ,כי ״מי שאינו מניח את העניים) ,ללקוט פאה בשדהו( ,הרי זה גוזל את העניים״) .פאה ,פ״ח ,פדי(. זוהי השקפת תורתנו על הצדקה ,״הקשורה בדין״ ,ולפיכך היא באה בכתוב יחד עם המשפט ,כי אם אין צדקה אין גם משפט) ,ולא רק שרחמים אין שם(. וזהו שאמד הכתוב ״והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד״) ,ישעיהו ,נ ט -י ד ( ׳ זאת אומרת כי אם רואים אנו שהצדקה עומדת מרחוק ואין איש שם לבו אליה ,אז אות הוא כי גם משפט אין שם והוא הוסג לאחור .הנביא מרעים בקולו לאמד ,״חמס ושוד הסירו ומשפט וצדקה עשו״) ,יתזקאל ,מ ה -ט ( ; הסרת החמס והשוד תבוא רק אז ,אם יעשו משפט וצדקה .צדקה הקשורה במשפט ,בדין ,כי רק בעשותם ״צדקה ומשפט״ ,רק אז יסירו מקרבם ״חמם ושוד״ ,״שוד עניים ואנקת אביונים״) ,תהלים ,י ב -ו ( .ועל צדקה שכזו ,צדקת משפט ,העיד הכתוב על אברהם אבינו ,״כי יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד׳ לעשות צדקה ומשפט״) ,בראשית ,י ח -י ט ( .וחכמינו ז״ל יאמרו לנו לפיכך ,״ואם שמרתם את שניהם ,הצדקה והדין ,מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה ,מנין ,שנאמר כה אמר ד׳ שמרו משפט ועשו צדקה ,כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות״) ,מד״ר דברים ,נדה( .זאת היא תורת הצדקה בישראל, צדקת משפט! כ ג. והנה שומעים אנו בתקופתנו האחרונה ,מפי מתקני עולם מהאגף השמאלי, מלה מפוצצת חדשה ,לאמר ,״הלאה צדקה״! וטענתם בפיהם כי הצדקה הפרטית׳ הניתנת מהעשיר להעני ,מביאה דק רעה לעולם וקלקלתה מרובה מתקנתה ,כי משפילה היא מצד האחד את העני ,ומרגילה היא אותו להביט על העשיר כעל מטיבו ואיש חסדו ,שהוא צריך להתרפס לפניו ,למען למצוא חן בעיניו; ומהצד השני היא נותנת מקום להעשיר להתנשא בלבו על העני ,ולהביט עליו מגבוה כעל נבזה וחדל אישים .צדקה פרטית זו מעמיקה לדעתם עוד יותר את התהום המעמדי שבין העשיר ובין העני ,ואין טוב לפיכך לדעתם מלבטל לגמרי את הצדקה הפרטית הזאת מאיש לרעהו ,ולהטיל את החזקת העניים והנצרכים רק על הצבור ועל השלטון החברתי והממלכתי ,ז .א .להוציא את הצדקה מרשות היחיד ולהכניסה לרשות הרבים. ואולם טענתם זו של מקטרגי הצדקה לא תצדק אלא ,ביחס להצדקה ת ש א רסה הנעשית בתור ״חסד״ ,כשהנותן חושב את מעשהו דק למעשה של חסד מצדו, לדבר שאין עליו שום חובה לעשותו ,וברצותו הוא נותן וברצותו הוא קופץ את ידו; וכשהוא נותן הוא מחזיק טובה לעצמו ,וחושב בלבו שיש לו הצדקה לדרוש מאת העני הכרת תודה והתרפסות לפניו .צדקת־חםד שכזו אמנם מומה בה ,ואף לחטאת תחשב ,כי היא נגד מצות התורה הדורשת לעשות ״צדקה ומשפט״ ,צדקה לא מצד החסד והרחמים ,כי אם מצד הדין המחייב את זה שיש לו לתת לזה שאין לו .וכשהוא גותן אין לו כל זכות להתגאות במעשהו זה ,ולדרוש מאת העגי התרפסות ,או אף שום הכרת טובה ,כשם שאין כל סבה לזה שמשלם את חובו לדרוש הבעת תודה בעד פרעונו .וכשם שאין כל סבה לזה שמקבל את חובו מיד החייב לו ,להכנע לפניו ולהכיר לו תודה בעד מעשהו זה ,כן אין כל סבה להעני להתבזות לפני הנותן ולהשפיל את עצמו לפניו ,אחרי אשר ״יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני ,העני עושה עם בעל הבית״) ,ויק״ר ,םל״ד( .ואם נשקיף על הצדקה מנקודת השקפה זו של פרעון חוב ,השקפת התורה הדורשת לעשות ״צדקה ומשפט״ ,בגיגוד ״לצדקה וחסד״ ,שהם אפשריים רק מצד השי״ת ,שאיגו חייב כלום לבריותיו ,וכל מעשיו המה רק ״חסד״ מצדו ,אשר על זה אגו אומרים ״מכלכל חיים בחסד״; אז כמובן שאין כל מקום לטענותיהם של מתנגדי הצדקה .״צדקה הקשורה בדין״, לא רק שאינה משפלת את רוח האדם ,כי אם עוד מרוממת אותו בהרגילה את שניהם יחד ,את הנותן ואת המקבל ,להביט איש על רעהו כעל אחים שוים בזכיותיהם ,שעל האחד החיבה לדאוג למחסורי השני ,מבלי לדרוש שום הכרת תודה בעד מעשהו שאיגו אלא מילוי חובתו .צדקה שכזו ממעטת את התהום המעמדי שבין העשיר והעגי ,והיא מקרבת רחוקים ועושה שלום ביניהם ן וכשאנו באים לידי הכרה זו ,להכיר שיש שני סוגים מיוחדים של צדקה, צדקת משפט המרוממת את רוח האדם ,וצדקת חסד המשפילה אמנם את ערף האדם ומביאה לידי תקלה ,אנו באים אז לידי הבנת דברי חכמינו ז״ל על הכתוב הגזכר ,״צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת״ ,אין כונתם ז״ל כלל להשפיל בדבריהם את עדך עמי תבל ,כפי שנראה בהשקפה ראשוגה ,אלא ללמדנו באו שיש צדקה ויש צדקה; יש צדקה מצד מצות התורה ,צדקת משפט ,שעליה גאמר צדקה תרומם גוי; ויש צדקה מצד מנהגו של עולם, צדקת חסד ,הנעשית ברובה לשם כבוד או למטרות אחרות ,והיא דק לחטאת תחשב ,כטענתם של מתנגדי הצדקה שהזכרנו ,ועליה נאמר וחסד לאומים חטאת .ומה מדוקדקים המה דברי חכמינו ז״ל שאמרו ,״כל צדקה וחסד ?או״ה עושים חטא הוא לחם״ ,ז .א .שרק צדקה הנעשית בתור מעשה ש ב ת וסו ו מ ו ע ד חסד מצד הנותן לחטא תחשב ,״שאין עושים אלא להתגדל בו״ ,וצדקה שכזו תשפיל גוי! ומה נפלא להבין על פי כל האמור ,מה שהביאו חכמיגו ז״ל לראי׳ לדרשתם ,שגוי אלו ישראל ,את הכתוב ״ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ״, הנאמר בספר שמואל ,אשר לכאורא ־ יפלא מאד למה הוצרכו להביא ממרחק לחמים ,ולהוכיח שישראל נקראו גוי מכתוב שבנביאים ,הלא כמה וכמה כתובים בתורה נאמרו על זה ,ומקראות מלאים המה ,כמו :״ואעשך לגוי גדול״, )בראשית ,י ב , ( -״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״) ,שמות ,י -ו ( ,״ואמרו דק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה״) ,דברים ד -ו ( • ,ועוד כמה וכמה׳ מקראות שכאלה בתורה ,שנקראו בם ישראל בשם גוי .אבל ראה זה פלא! כי אם אמנם נקראו ישראל בתורה בשם גוי ,אבל בשם ״גוי אחד״ נקראו רק באותו הכתוב שבשמואל) ,ש״ב ,ז -כ ג יבד״ה א׳ י ז -כ א ( .כי הדברים ההם נאמרו על ידי דוד מלך ישראל ,רק אחרי ״אשר הניח לו ד מכל אויביו מסביב״ ,וכל שבטי ישראל כולם התאחדו תחת שבט מלכותו ויהיו ״לגוי אחד״ ,ז .א. לגוי מאוחד .תואר זה של ״גוי אחד״ נשנה בכתבי קדשנו רק עוד פעם אחת ,בנבואת הנביא יחזקאל על העתיד ,על העת המאושרה ההיא ,אשר אז יתאחדו שוב כל שבטי ישראל ,״ולא יחצו עוד לשתי ממלכות״ ,כי יעשה ד׳ אז ״אותם לגוי אחד בארץ״) ,יחזקאל ,ל ז -כ כ ( ,לגוי מאוחד שאין בו כל פירוד! וכונת חכמינו ז״ל בדרשתם הנזכרת ,על הכתוב ״צדקה תרומם גוי״ ,היתד ,לאמר שישראל נקראו בשם ״גוי אחד״ ,ולא בשם ״גוי״ סתם, ולפיכך הוצרכו להביא ראי׳ לדרשתם דוקא מדברי הכתוב ההוא שבשמואל. וקוטב דבריהם הוא ,כי בתור ״גוי אחד״ ומאוחד ,שאין בו כל פירוד והבדל, הרי כל בניו שוים המה בזכיותיהפ ,כאחים בני אב אחד ,שהחובה מוטלת על כל אחד לדאוג למחסורי השני :וצדקתם היא איפוא צדקת משפט, צדקה הקשורה בדין ,וצדקה שכזו תרומם גוי! ט ד ד. אבל איך זה יבוא האדם לידי הכרה אמיתית זו של ״צדקה הקשורה בדין״ ? טבעו של כל אדם הוא להיות ״בהול על ממונו״) ,שבת ,קי״ז ; (:ותשובת נבל הכרמלי לנערי דוד שומה תמיד בפי כל כילי וצר עין ,לאמר ,״ולקחתי את לחמי ומימי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה״) ,ש״א ,כ ה -י א ( * ואם יתגבר האדם על טבעו הרע ויתן מאשר לו לאחרים ,אז יחשוב לו זאת לצדקה וחסד מצדו ,למעשה חסד אשר בו יתגאה בלבו ויחזיק טובה לעצמו. וצדקת חסד הלא .היא לחטאת. ,״וכבגד עדים״,־ ־)ישעירו ,ס ד -ה ( ; .ואיך זה אפשר להשפיע על האדם להיטיב דרכו ולעשות ״צדקה ומשפט״? ת ש א רסז את התשובה הנכונה לשאלה חמורה זו נתנה התורה ,באמרה לנו ״כי ימוך א ח י ך ומטה ידו עמך והחזקת בו ,וחי א ח י ך עמך״) ,ו •קרא ,כה ,ל ה -ל ו ( ; וכן אמרה עוד ,״כי יהיה בך אביון מאחד אחיך ,לא תקפוץ את ידך מ א ח י ך האביון ,פתוח תפתח את ידך ל א ח י ך לענייך ולאביונך בארצך״) ,דברים ,טו ,ז -י א ( .והנה הדגישה התורה בכל מקום שהיא מדברת במצות הצדקה ,לקרוא להעני בשם אח ,ולהורות נתנה בזה בלבנו לזכור תמיד ,כי זאת היא חובת כל אדם מישראל להכיר ולדעת ,כי כולנו יחד ״אחים אנחנו״ ,אחים שוים בזכיותיהם ליהנות מטוב העולם .ואם האחד עשיר והשני עני אין זאת כי אם יד ד׳ עשתה זאת ,על פי השגחתו הפרטית אשר דרכיה נעלמו מאתנו; ומצות ד׳ עלינו היא ,להטיל חובה על זה שהעניקה לו מטובו ,לדאוג לאחיו העני ולפרוס לו מלחמו .ואם יקפוץ את ידו ויעלים את עיניו מאחיו האביון ,הרי הוא איש בליעל וגוזל הוא את העניים .אם את זאת ישים האדם אל לבו ,לזכור את האהוד, שבינו ובין אחיו העני ,אז יכיר את חובתו נגדו לעשות צדקה ומשפט, ״צדקה הקשורה בדין״; ואז לא רק שלא יתגאה במעשהו זה ,אלא שעוד יחוש לעצמו תמיד פן לא יצא עוד ידי חובתו כראוי ,כי אולי ״כדבעי ליה למיעבד לא עבד ׳) ,כתיבית ,סז.(: וידוע מה שיסופר בדברי חכמינו ז״ל על הוכוח ,שעבר בין טורגוםרופום הרשע ובין רבי עקיבא בענין הצדקה; כי אותו רשע המשיל את הדבר ״למלך בר׳ ד שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו ,והלך אדם אחד והאכילו והשקהו ,כששמע המלך לא כועס הוא עליו?״; ורבי עקיבא השיב לו בצדקתו ואמר לו ,״אמשול לך משל למה הדבר דומה ,למלך שכעס על ב נ ו וכוי ,כששמע המלך לא דורן הוא משגר לו?״ .ובשני המשלים הללו של ע ב ד ו ב ן מונח כל ההבדל שבין שתי ההשקפות השונות על ענין הצדקה בכלל ,שהן מתנגדות זו לזו מן הקצה אל הקצה .כי אותו רשע המשיל את העניים לעבדים ,אשר אז בימי העריצות והחושך נחלקו בני האדם לאדונים ולעבדים; והראשונים השתעבדו בהאחרונים בעריצות נוראה ,ולבם לא הכם על זה כלל ,בחשבם את העבדים לברואים שפלים ,שאין להם זכות אדם כלל ,מבלי שום על לב שגם הם בני אדם המת באדוניהש .וכמו כן חשבו את העניים לבזויי אדם ולפחותי ערך ,משוללי כל זכות אדם ליהגות מטוב העולם ,שאין כדאי אף לרחם עליהם .מנקודת השקפה זו נחשבה הצדקה בעיני טורנוסרופום הרשע לחטאת מצד נותנה ,שהרי עובר הוא בזה על מצות המלך שכעס על עבדו והענישו .ומי־ שעומד על נקודת השקפה שכזו ,לחלק את בני האדם לאדונים ולעבדים ,לעשיריס בעלי זכיות ולעניים משוללי כל זכות אדס ,אז וסח ש ב ת ו מ ו ע ד אף אם לא ירחיק ללכת כאותו רשע ,לחשוב את הרחמנות על העניים לחטא נגד בוראם שענש אותם ,וירשה לעצמו להושיט להם איזו עזרה ,אבל את מעשהו זה יחשוב לו בודאי למעשה חסד מצדו ,מעשה שאין כל חובה עליו לעשותו ,לדעתו ,אלא שהוא ברוב חסדו מטה כלפי חסד ועושהו .וצדקת חסד שכזו לחטאת תחשב אמנם בעיני ד /ואולם רבי עקיבא השיב לו בצדק ,כי אין כאן לא עבדים ולא אדונים ,אלא שכולנו ב נ י ם הננו לד׳ אלקינו ,ובכן א ח י ם שוים הננו בזכיותינו; ואם האב כועס על בנו ומענישו ,ובא אחיו ומושיט לו יד עזרה בצרה ,בהכירו את חובתו נגד אחיו ,הרי האב מחזיק לו טובה ודורן הוא משגר לו .וזו היתד .תשובה שאין עליה תשובה! והתורה היוצאת לנו מכל זה היא ,כי הצדקה שציותה עליה התורה, צדקת משפט הקשורה בדין ,מיוסדת היא על השויון הגמור שבין בני האומה ואחדותם המוחלטת .תורה זו מלמדת אותנו דעת ,כי אחים שוים אנחנו בני אב אחד ,בני אבינו שבשמים; וחובת האח לאחיו היא לעמוד לימינו ולבוא לעזרתו בכל עת צר לו .וניתנה מצוה זו של ״צדקה הקשורה בדיך׳ לישראל, יחד עם יתר המצוות שבתורה ,״כדי שיזכו בה לכל האומות״) ,מד״ת ,דברים(. ואנו מצפים ליום אשר בו יקראו כל בני בשר בשם ד׳ ,לאהבה אותו וללכת בדרכיו ,דרכי צדק ומשפט ,ואז יקום דבר אותו התנא האלקי ,רבי עקיבא, שאמר ״חביב אדם שנברא בצלם״ ,ולכל בני האדם מבלי הבדל יהי׳ אז צלם אלקים על פניהם ,וכולם כאחים יהיו זה לזה ,כדבר הנביא מלאכי ,לאמר, ״הלא אב אחד לכולנו ,אל אחד בראנו ,למה נבגוד איש באחיו״) ,מלאכי,ב-י>• ואולם עד אשר תבוא העת המאושרת ההיא ,ובני האדם יוסיפו עדיין להחזיק בטעותם ,לחשוב את מעשיהם הטובים לעומת העניים למעשי חסד מצדם׳ הנה אנו בני עם סגולה ,בני ״הגוי האחד״ בארץ ,עלינו להחזיק במעוז תורתנו הקדושה ,המטלת עלינו חובה לעשות ״צדקה ומשפט׳ .וזהו ההבדל שבין הצדקה וחסד שאו״ה עושים ובין הצדקה שישראל עושים ,צדקה הקשורה בדין; וצדקה שכזו מרוממת את רוח האדם ,ועליה נאמר לפיכך ״צדקה תרומם גוי״! והנה מצות השקלים שהטילה התורה חובה על כל אחד מישראל ,לתת מחצית השקל בשנה ,לתרומת האדנים ולקרבנות הצבור ,״העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל״ ,היתד ,מטרתה להשריש בקרב ישראל את שרשי השויון הגמור של כל בני האומה כולה ,מבלי שום יתרון להאחד על משגהו כלל ,כאשר יבואר בעז״ה ברחבה במאמר הבא .והשויון הגמור של בני האומד ,צריך להביא לידי אחדות גמורה ביניהם ולידי אחוד ,מוחלטת ,אחוד• המביאה לידי הכרת החובה של כל אחד ואחד מהם ,לעשות תמיד צדקת משפט הקשורה בדין. ת ש א תונו ומה נפלא איפוא להבין על פי כל האמור את המאמר שהצגנו בראש דברינו אלה .כי הנה שאלת משה ״במה תרום קרן ישראל״ ,היתד• רק לענין מצות הצדקה ,שהיא חובה אנושית וכוללת את כל בני האדם .ומאחר שאנו רואים שגם או״ה עושים צדקה ,הלא תצדק איפוא השאלה ,מה יתרון לישראל על אחרים בנוגע למצוד .זו,׳ שגם אחרים עושים אותם כמותם? ואם נניח שהצדקה בכלל לחטאת תחשב ,כטענת מתגגדיה ,במה תרום איפוא קרן ישראל בעשותם אותה? ועל זה השיב לו הקב״ה בקצרה ״בכי תשא״ ,וכונת תשובה קצרה זו ברורה ,לאמר ,כי שונה היא מצות הצדקה בישראל תכלית שנוי מצדקת יתר האומות ,שזאת האחרונה היא ״צדקה וחסד״ ,שאינה נעשית אלא להתגדל בה ,והיא אמנם לחטאת תחשב .אבל צדקת ישראל היא ״צדקה ומשפט״ ,צדקה הגובעת ממקור הצדק של השויון הגמור של כל בגי האומה, אותו השויון שהושרש בישראל ע״י השקלים ,שנאמרו בפרשת ״כי תשא׳/ וצדקה שכזו ״תרומם גוי״ ובה ירום איפוא קרן ישראל! ה. ובדרך זו נבוא בעז״ה גם לידי הבנת המאמר השני המובא למעלה, על דבר הצדקה שהיא שקולה כגגד כל המצוות שבתורה ,ולמדו זאת מהכתוב בנחמיה ,המדבר על העמדת השקלים לעבודת בית אלקים ,שלישית השקל בשנה ,אשר על זה הלא יש לשאול ,וכי מה ענין השקלים לעבודת בית ד׳ לצדקה הניתנת לעניים? וכי מה ענין הקדש לצדקה? ואולם בטרם כל עלינו להבין מה זה שאמרו ז״ל ,ששקולה מצות צדקה כגגד כל המצוות שבתורה ? היתכן שיהי׳ קיום מצוד .אחת שקול כנגד קיומן של כל המצוות האחרות ? הלא כלל הוא בידינו מחכמינו ז״ל ,״שהכל לפי דוב המעשה״) ,אבות ,ס״ג( ,״ולפום צערא אגרא״) ,שם ,פ״ה( .ואותה שאלה עצמה יש לשאול גם על יתר ארבעת המצוות, שגם עליהן יאמרו חכמינו ז״ל ,שהן שקולות כנגד כל המצוות שבתורה ,והן: )שם ,כה ,(.״שבת״) ,ירושלמי ,ברכות ,פ״א ,ה׳״ה(, ״מילה״) ,נדרים ,לב ,(.״ציצית״, ״וישיבת ארץ ישראל״) ,ספרי ,ר א ה ( ; היתכן שיהא קיום מצוה אחת חשוב ושקול כנגד קיומן של כל המצות האחרות שבתורה? וכבר נתבאר אצלי במ״א ברחבה בעז״ה ,שכונת חכמינו ז״ל בדבריהם על דבר חמשת המצוות הנזכרות ,שהן שקולות כנגד המצוות האחרות שבתורה, היא להעמידנו על הערך המיוחד של המצוות ההן ,שהן מצוות יסודיות ועיקריות ,שבקיומן תלוי קיום כל המצוות האחדות .כונת אמרם ז״ל ״שקולה״ היא לא במובן הפשוט של מלה זו ,על שווי המשקל ,שמשקלה וחשיבותה של כל אחת מהמצוות ההן הן כחשיבות ומשקל כל המצוות האחרות כולן, אלא לאמר לנו שהמצוות ההן הן עיקריות ,ז .א .שאי אפשר לקיומן של כל רע ש ב ת ו מ ו ע ד המצוות שבתורה מבלי קיום המצוות היסודיות ההן .והנה בנוגע ליתר ארבעת המצוות הנזכרות בארתי בעז״ ,*.את ערכן המיוחד במאמרים אחרים ,וכאן נדבר דק על מצות הצדקה ,עד כמה שהדבר נוגע לעניננו שאנו עומדים בו כעת. ידוע הדבר מה שיסופר באגדת חכמינו דל ,על אותו הנכרי שבא להתגייר על מנת שילמדוהו כל התורה כולה ,כשהוא עומד על רגל אחת ושמאי דחפו באמת הבנין שבידו; וכשבא לפני הלל קבלו וגיירו ואמר לו, ״דעלך םני לחברך לא תעביד ,זוהי כל התורה כולה ואידך פירושא הוא זיל גמור״) ,שבת ,לא .(.ומה רבו כבר הדברים בביאור אגדה נפלאה זו ,אשד לכאורא יפלא מאד מה שתלה הלל את קיום כל המצוות שבתורה בהיםוד של ״ואהבת לרעך כמוך״) ,חא״ג למהרש-א( ,כי התיגח דברים שבין אדם לחבירו, אבל דברים שבין אדם למקום ,איזו שייכות יש להם ליסוד זה של אהבת רעהו ? )ועיין ברש״י שם(. ואולם הנה ידוע שכל המצוות שבתורה נחלקות בכללן לשני סוגים, לחוקים ולמשפטים ,לדברים שהשטן משיב עליהם ולדברים שאילו לא נכתבו בדין היו שיכתבו ,מפני שהשכל האנושי מחייבם) ,יומא .>:« ,שגי הסוגים הללו הם הם שתי הרגלים שכל התורה כולה עומדת עליהן; ואותו הנכרי שבא להתגייר על מנת שילמדוהו כל התורה כשהוא עומד על דגל אחת ,היתד. כונתו בזה לאמר ,שהוא נכון לקבל על עצמו רק את קיום הדברים שבין אדם לחבית ,הם המשפטים שהשכל מחייבם ,אבל לא את קיום החוקים שאין להם טעם גלוי .ומאחר שדין הוא בידינו ,״נכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו״) ,בכורות ,ל ,(:לפיכך דחה אותה שמאי מעל פניו. והלל שקבלו עשה זאת רק משום שבטוח הי׳ בזה ,שאחד שילמוד הנכרי לדעת את משפטי התורה ,ויראה את האור הגדול הגנוז בם ,יבוא אז בעצמו לידי שמידת החוקים שבה ,אחרי אשר המשפטים מעידים על החוקים ,שהרי כולם מרועה אחד ניתנו ,וכשם שהראשונים אמת כן המה גם האחרונים ,אלא שקצרה בינת אנוש להבינם ,וכדברי הכתוב ״משפטי ד׳ אמת צדקו יחדיו״, )תהלימ ,י ט -י ( ,ז .א .שמאחר שהמשפטים הם אמת המה יעידו על החוקים שגם הם צדקו יחדיו ,והדברים בזה ארוכים ,ונתבארו אצלי בעדה במ״א ברחבה. והנסיון אמנם הוכיח שצדק הלל במעשהו זה ,כאשר העיד אותו הגר בעצמו בדבריו לחבריו הגרים האחרים ,כי ענותונותו של הלל קרבה אותו לתחת כנפי השכינה .ובכן הלא צריך היה הלל לפי הנחתו זו ללמד להנכרי בתחלה רק את המשפטים שבתורה ,והיסוד של המשפטים הוא הצווי של ״ואהבת לרעך כמוך״. והמובן של ״כמוך״ הוא שישריש האדם מישראל בקרב לבו את שורש האמונה בשויונם המוחלט של כל בני האומה ,בתור בנים לד׳ אלקינו ובתור ת ש א דעהו ומביא לידי הצווי אחים שוים בזכיותיהם ,שמזה יבוא לידי ההכרה שעליו לאהוב את כמוהו ממש ,מבלי כל הבדל ביניהם ,כי השויון הוא יסוד האהבה, לידי שמירת המשפטים; ומאחר ששמירת המשפטים מביאה כאמור שמירת החוקים ,הרי שקיום כל המצות שבתורה תלוי בשמירת של ״כמוך״! ומאחר שכבר נתבאר למעלה שמצות הצדקה ,צדקת משפט ,מיוסדת היא על השויון המוחלט ,שהושרש בישראל ע״י מצות השקלים ,לפיכך יפה אמרו עליה חכמינו ז״ל ,שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתודה ,ז .א. שהיא מביאה לידי קיום כל המצוות האחרות כולן .ומצאו לזה רמז נאה בהכתוב בנחמיה ,המדבר על התחדשות מצות השקלים בישראל ע״י שבי הגולה ,ובהכתוב ההוא נאמר ״והעמדנו עלינו מצות ) ,בלשון רבים( ,ודייקו ז״ל מזה ,״מצוד ,אין כתיב כאן אלא מצוות״; וזה בא ללמדגו שמצור! זו של העמדת השקלים לעבודת בית אלקים ,שצריכה היתד ,לחזק בין שבי הגולה את יסוד השויון הגמור ,היא היתד ,צריכה להביא לידי קיום מצות הצדקה, צדקת משפט ,ועל ידה גם לידי קיומם של יתר המצוות ,שבתורה ,כאמור למעלה; ולפיכך היתד ,לא מצוה יחידית ,כי אם מצוה כוללת את כל המצוות שבתורה ,וגקראה משום זה בכתוב לא ״מצוד,״ ,בלשון יחיד ,כי אם ״מצוות ׳ בלשון רבים! ,, , ועב ו מ ו ע ד ש ב ת לפרשת תשא/ולפרשת שקלים/מאמר בו שלום ישראל. על זה יתנו כל העבר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדש. ) ש מ ,ל-יג(. ״ %אש הדש אדר שחל להיות בשבח קיראים בפרשת שקלים וכו׳״. )מגילה ,כט.(. א. קריאת פרשת שקלים בשבת שלפני ר״ח אדר ,או בר״ח אדר שחל להיות בשבת ,היא תקנה קדומה שנתקנה עוד בימי הבית השני ,ומטרת תקנה זו היתה להזכיר לכל אחד מישראל את חובתו ,לשקול את שקלו לתרומת המזבח במשו החודש אדר ,בכדי שאפשר יהי׳ להביא מראש חודש ניסן ואילו את קרבנות הצבור מתרומה חדשה ,״דאמר קרא זאת עולת חדש בחדשו ,אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה״ ,והתחדשות התרומה צריכה להיות מניסן .״דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה״) ,מגילה ,כ״ט ,:וברש״ י שם( .ונשמרה תקנה זו אצלנו אף לאחר שחרב הבית ,בתור זכר למקדש שיבנה במהרה בימינו. ובגמרא שם נחלקו רב ושמואל לענין הקריאה ,איזו פרשה לקרוא בשבת זו, .״רב אמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי וגו׳ ,ושמואל אמד כי תשא״ ,ונקבעה אצלנו ההלכה כשמואל ,נגד הכלל הידוע של הלכה כרב באיסורי ,משום דתניא כותיה דשמואל .אבל למה קבעו רבותינו בברייתא לקרוא בפרשת כי תשא ,שנאמרה בעיקרה לענין תרומת המשכן ,וענין הקרבנות בא בה רק ברמז ,״כדתני רב יוסף שלש תרומות הן ,של מזבח למזבח ,של אדנים לאדנים ,של בדק הבית לבדק הבית״) ,עיין רש-י שם( ,ולמה לא קבעו לקרוא בפרשת פנחס ,שבה נאמדו כל קדבנות הצבור ,התמירים והמוספים ,ובה נאמר דין זה של ״חדש והביא קרבן מתרומה חדשה״ ,הנלמד מהכתוב הנזכר של ״עולת חודש בחדשו״? אין זאת אלא משום שמצאו רבותינו ד ל בפרשת ״כי תשא״ איזה ת ש א רעג ע י .קריאה זו, ענין מיוחד רב הערך ,שרצו להעמידנו עליו ולהזכירו לנו ועלינו להבין בדברים. והנה משלש התרומות שנאמרו בפרשתנו ,היתה כאמור אחת לבדק הבית ,״יהיא לא היתד ,שוה בכולם ,אלא איש כפי נדבתו״) ,יש״י( ,והשתים האחרות שהיו לאדנים ולמזבח ,היו שוות לענין זה ,שנקבעו למחצית השקל לכל אחד ,״העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל״; ושתי התרומות הללו נכללו יחד בהציווי של ״זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדש״ ,כי דק צווי אחד נאמר בכתוב ,אלא שבאה על זה קבלת חכמינו ז״ל ,ששתי תרומות מיוחדות של מחצית השקל נכללו בצווי זה ,אחת לאדנים ואחת למזבח .תרומת המזבח היתה מצוד ,קבועה לדודות ,לצורך הקרבת קדבנות הצבור על המזבח ,ועליה נאמר ״לכפר על נפשותיכם ,שהקרבנות לכפרה הם באים״) ,רש~י(; והיא נהגה בישראל כל זמן שבית המקדש הי׳ קיים ,ובגללה נתקנה קריאת פרשה זו בשבת שלפני אדר ,כאמור למעלה. וכשחדב הבית בעונותינו ואין לנו בגלותנו לא מזבח ולא אישים ,גשארה אצלנו תקנה זו לזכרון ,ולכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו ,והעבודה תשוב לדביר ביתנו ,אשר על זה אנו מתפללים יום יום ,תתחדש לנו מצוד ,זו כמקדם .ואולם תרומת האדנים היא היתה רק מצוה זמנית ,שנאמרה לישראל רק לשעתה ,לצורך עשיית האדנים למשכן .ועל תרומה זו יש לשאול הרבה, לאיזו מטרה באה בכלל? הן מקרא מלא הוא בתורה ,כי היו העם ״מרבים להביא מדי העבודה למלאכה״ ,עד כי נצטוה משה מפי הגבורה להעביר קול במחנה ,לאמר ,״איש ואשד ,אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש״) ,שמות ,לו ,ה -ו ( ; ולפי זה למה הוצרכו לתרומה מיוחדת לעשית האדנים? ולמה לא נעשו גם האדנים מתרומת בדק הבית ,שהיתה ״דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר״ ? ועוד זאת יפלא ,למה נקבעה תרומה מיוחדת זו למחצית השקל לכל אחד ,כעשיר כעני בשוה ,בגיגוד לתרומת בדק הבית ,שהיתר ,״איש כפי נדבתו״? הלא דבר הוא! ב. ומצינו לחכמינו ז״ל שאמרו ,״אמר הקב״ה לשבטים ,אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף ,לפיכך יהי׳ כל אחד ואחד מגיעו בקע לגולגולת, הה״ר בקע לגולגולת מחצית השקל״) ,בר״ר ,פרשה פד( .וכתב על זה בפירוש ״יפה תואר״ ,וז״ל ,״עיקר הטעם של המצוה הזאת הוא משום כופר גפש, והטעם הזה שבמדרש הוא על הסך של מחצית השקל״ .וכנראה הבין המחבר הזה ,שהמדרש מדבר במחצית השקל לתרומת המזבח ,ותרומה זו אמנם באה לכפרה ,״שהקרבנות לכפרה הס באים״ ,ואין לפיכך לשאול על עצם התרומה רעד ש ב ת ו מ ו ע ד למה היא באה ,אלא על השיעור של מחצית השקל שנקבע לתרומה זו .אבל לדעתי יתכן לאמר שבא המדרש לתת טעם על מצות מחצית השקל לתרומת האדנים, שהיא הלא באמת לא נצרכה כלל ,כאמור למעלה ,ולא באה אלא לכפר על אותו עון של מכירת יוסף .אבל מה נפלאים הדברים לאומרם! שהרי לפי טעם זה צריך הי׳ שבט בנימין ,שלא השתתף במכירתו של יוסף כלל ,להיות פטור ממצור! זו; וביחוד צריכים היו להיות פטורים ממנה שבטי מנשה ואפרים ,בני יוסף הנמכר; והלא מפורש אמרה תורה ,״זה יתנו כל העובר על הפקודים״ ,ובאותו כתוב שהביאו במדרש ,״בקע לגולגולת מחצית השקל״, נאמר מפורש ,״לכל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה ,לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים״) ,שמות ,ל ח -כ ו ( ,ובמספר הזה הלא נכללו כל שבטי ישראל) ,מלבד שבט לוי( ,כאמור בחומש הפקודים) ,במדבר ,א -מ ו ( ׳ ובכן גם שבטי בנימין ,מנשה ואפרים .ואיך יתכן לפיכך לאמר ,שבאה מצוד. זו לכפר על עון מכירת יוסף ,אחרי שנתחייבו בה גם אלה שלא השתתפו במכירתו כלל .ובפירוש הנזכר על המדרש כתב וז״ל ,״ואע״ג שגם שבט יוסף ובנימין שלא חטאו נותנים השיעור ,מכל מקום כיון שקבע הקב״ה לשאר השבטים השיעור הזה לא פליג עוד בשיעורייהו״ .ומה גדול הדחק! והנ״ל לאמר בזה ,שלא באו חכמינו דל לאמר ,שמצות השקלים באה לכפר על אותו עון של מכירת יוסף ,כי אם על אותן הסבות שהביאו ליד עון זה ,ולתקן את התוצאות הרעות ,שגררה אחריה מכירת יוסף ,וזה הי׳ נוגע לכל בית ישראל ,כאשר יבואר בזה בעדה. האמת המרה הלא ניתנה להיאמר ,כי אם אמנם מנו חכמינו ז״ל את שבחי עמנו ואמרו ״ג׳ סימנים יש באומה זו ,רחמנים ,בישנים וגומלי חסדים״) ,יבמות ,עט ,(.אבל גם מתכונתנו השלילית לא העלימו עיניהם ,היא תכונת הפירוד ושנאת החנם ,שהיא כרקב לבית ישראל ,והיא היא שהביאה עלינו את כל התלאה שמצאתנו מאז ועד עתה .עליה צעק הנביא מנהמת לבו לאמר ,״חלק לבם עתה יאשמו״ ) ,ה ו ש ע ,י -י ב ( ; ועליה יאמרו חכמינו זיל, ״מקדש ראשון חרב מפני ג׳ דברים שהיו בו ,ע״ז ,ג׳ ע ושפ״ד ,אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמ״ח ,מפני מה חרב? מפני שהיתר ,בו שנאת חנם ,ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ,ע״ז ג״ע ושפ׳יד״ ) ,י ו מ א ,ט ; ( :ודברי ימינו יעידו לנו כי חורבן ארצנו ושבר עמנו באו לנו רק על ידי ריב המפלגות והכתות השונות ,שנלחמו זו בזו תמיד ,כי שנאת החנם ששררה בעמנו השחיתה כל חלקה טובה בקרבנו והפרידה בין אחים ,לבל יתנו יד איש לאחיו לרפאות את שבר האומה כולה; ושנאת 'חנם זו הביאה לידי חורבן וגלות ,ועדיין השטן מרקד בינינו ,שטן נורא זה של שנאת חנם; ועינינו הדואות וכלות את ריב המפלגות שבינינו ,ריב המשים רעה ת ש א אחים לאויבים זה לזה ,ושם שמים ושם ישראל מתהלל בגויים ,ואין משים שלו׳ בקרבנו ,ואין לנו אלא לצפות לרגלי מבשר ,שיבוא ״לעשות שלום בעולם״) ,עדיות ,פ״ח ,מ״ז( ,כאמור ,״מה גאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום״) ,ישעיהו ,נ ב -ז ( . ואם נשוב לזכור ימות עולם ולהבין שנות דור ודור ,אז נראה ונוכח כי הנגע הזה של ריב האחים נראה בעמנו עוד בראשית ימי הצלחתו על אדמתו .שלום האומה כולה ארך רק בימי דוד ושלמה בנו ,אשר בימיהם הי׳ ישראל לגוי אחד בארץ .ואחרי מות שלמה נקרע בית ישראל לשנים, ליהודה ואפרים ,ומני אז התחיל חורבן האומה .כי שתי הממלכות לא חדלי מלהלחם זו בזו כל הימים ,עד כי היתה אחרית שתיהן להכרית .לראשונה עלה סנחריב מלך אשור על שומרון וילכדה ,ויגל את שארית ישראל אשורה; ואחריו עלה נבוכדנצר מלך בבל על יהודה וילכוד את ירושלים, ואת שארית יהודה הגלה בבלה .ואחרי אשר פקד ד׳ את עמו מקצה שבעים שנה לגלות יהודה ,לא שבו אז רק מעטים מגולי יהודה ,ומרבית העם נשארה בארץ גלותם בבבל; ומגולי אשור לא שב איש ,כי נאבדו מאתנו בגויים .וכל ימי הבית השני היתה יהודה ממלכה קטנה וזרים משלו בה ,עד כי נחרבה כליל ,ולמרבה האסון לא חדל ריב האחים גם תחת ממשלת הזרים ,וזה עוד הגדיל את סאת הרעה שמצאה אז את עמנו ,וסוף סוף הביא לידי חורבן ולידי גלות מרה .ולולא הקרע הראשון בימי ירבעם בן נבט לא באתנו כל הצרה הזאת; כי אילו היו בני ישראל מאוחדים כולם תחת שבטו של מלך אחד ,כי אז לא גברה עליהם יד האויב להחריב את ארצם ולהגלותם מעל אדמתם ,כי ״לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים״) ,איכה ,ד -י ( .ומה נמרצו איפוא דברי חכמינו ז״ל באמרם ,״למה נקרא שמו ירבעם ,שעשה מריבה בעם״) ,סנהדרץ ,קא,(: כי רק מריבה זו של ירבעם היתד ,בעוכרינו עד היום הזה! ב וכבר ביארתי במאמרי לפרשת וישב ,כי שרשי מריבה זו ,שבאה לידי התפרצותה הגלוי׳ בימי ירבעם ,היו מונחים עמוק עמוק בדברי ימי קדם לעמנו ,והם נמשכים והולכים מריב האחים שבטי ישראל ,שהביא לידי מכירת יוסף לעבד במצרים .כי הנה אותו הריב שהיה מכוסה בטמון כל עוד היה חי יוסף הצדיק ,שהשתדל בצדקתו להסיר כל שנאה מלבו ,אותו הריב היה מפעפע בלבותיהם של בניו ,אפרים ומנשה ,אשר סלוח לא יכלו לדודיהם את הרעה שעשו לאביהם הצדיק .ואחרי מותו של יוסף הצדיק התגלע הריב והביא לידי פירוד בין הדבקים ,כי יתר האחים בהתנחמם על הרעה שעשו לאחיהם ,הטילו את האשמה על יהודה ,כדרכם של בני אדם תמיד להטיל את אשמותיהם המה על אחרים; והם באו בטענה על יהודה רען לאמר, לך״, ש ב ת ״אתה אמרת )רש׳״י על הכתוב למוכרו. ו מ 1ע ד אילו ״וירד יהירה״ ,בראשית ,ל ח -א , אמרת על יסור להשיבו דברי היינו המדרש שומעים בשמ״ר ,םמ׳״ב(. ובחפצם למצוא חן בעיני בני יוסף הלכו ונדבקו אחריהם נגד יהודה; ורק בנימין לבדו ,שלא הי׳ במכירת יוסף ,ו'א היתד .לו כל עילה להתגולל על יהודה ,ולא עוד אלא שזכר לו את מסירות נפשו עליו ,בשעה שניגש אל מושל מצרים לדבר עמו קשות בשבילו ,ואף ביקש להשאר עבד תחתיו למען יוכל הוא לשוב אל אביו ,הוא לבדו נשאר נאמן בבריתו עם יהודה. וכה נחלקו שבטי ישראל לשני מחנות צוררות זו לזו; מצד האחד יהודה ובנימין ,ומהצר השני יתר האחים ואפרים בראשם; כי אף אם אמנם הי׳ מנשה הבכור בבני יוסף ,אבל הלא מברכתו של יעקב גדל אפרים על מנעה ויהי הוא לראש .והפירוד ההוא בין האחים הלך ונמשך במשך מאות בשנים, עד שבא לידי התפרצות וגלוי אחרי מותו של שלמה .כי ירבעם בן נבט משבט אפרים הרים את דגל המרד נגד בית דוד משבט יהודה ,והוא ״עשה מריבה בעם״ ,מריבה נוראה שהביאה סוף סוף לידי חורבן האומה כולה ולידי גלות ישראל .והנה כי כן כל התלאות הנוראות שמצאו אותנו מיום גלינו מעל ארצנו ועד היום הזה ,הן תוצאות ישרות של אותו ריב האחים בני יעקב ,שהביא לידי מכירת יוסף ולידי הפירוד בין שבטי ישראל ן ג. וכשניתנה תודה לישראל היתד .מטרתה להלחם גגד תכונה שלילית זו של עמנו ,תכונת השנאה והפירוד בין אחים ,ולהשכין בבית ישראל שלו׳, אהבה ואחור .וברית אחים ,ברית עולם אשר לא תופר עוד .התורה ציותה לפיכך ואמרה ,״לא תשנא את אחיך בלבבך; ואהבת לרעך כמוך״) ,ויקרא ,י ט ( ; כי תורתנו היא תורת חיים ,״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״) ,משלי ,ג -י ז ( . ולמען השלו׳ בא הצווי על מלאכת המשכן בכלל ,ועל תרומת המזבח והאדנים בפרט .כי הנה מטרת המשכן היתד .לרכז סביביו את כל פנות העם סביב ארון העדות אשר בקודש הקדשים; ואוהל המועד נועד מאת ד׳ להיות למרכז האומה ,כאמור ,״ונסע בתוך המחנות״ ,והוא הי׳ לאות לבני ישראל ,כי ״כאשר יחנו כן יםעו״) ,במדבר ,ב -י ז ( ,זאת אומרת ,כי כאשר יחנו עתה במדבר כולם מרוכזים מסביב לאוהל מועד ,מרכז האומה ,כן עליהם לנסוע תמיד מאוחדים ומרוכזים סביב תורתם ,נשמת חייהם ,אשר דק על ידה יהיו לגוי אחד בארץ .תעודת המשכן היתד .איפוא תעודת השלו׳ בישראל; ומה נפלאו לפיכך דברי חכמינו ז״ל באמרם ,כי ״ביום שהוקם המשכן נכנס משה והי׳ שומע קול הדר קול נאה קול משובח ,אמר אשמעה מה ידבר האל ד׳ ,אמר לו הקב״ה ,משה ,שלום אני מדבר להם ,אין בלבי ת ש א רען חסידיו״, המשכן דיבר ד׳ שלו׳ אל •לחזק את יסודות השלו׳ השלו׳ ימחול להם על כל על בני ,שנאמד כי ידבר שלום אל עמו ואל ומה מאירים הדברים! כי הנה על ידי הקמת עמו ,זאת אומרת ,הוא ציוה אותם על השלו׳ ביניהם על ידי המשכן ,מרכז האומה ,ובזכות עונותיהם ,ואין בלבו עוד על בניו כלום! ובהיות איפוא תעודת המשכן להרבות שלו׳ בישראל ולהיות למרכז האומה כולה ,רצתה לפיכך התורה שתהא יד כל אחד מישראל שוד• בו, זאת אומרת ,שיהי׳ לכל אחד מישראל חלק שוד ,במלאכת המשכן ,למען לא יוכל העשיר להתגאות על העני בתרומתו הגדולה יותר מזו של העני .והנה תרומת המשכן בכללותה היתד ,בלא שעוד קצוב ,כי אם איש כפי גדבת לבו ,שלא להכביד על העניים; והעשירים שהיתר ,ידם משגת המה הרבו להביא תרומת זהב וכסף ויתר הדברים שהוצרכו למלאכת המשכן וכל כליו. ואחרי אשר זה הי׳ יכול להביא לידי תוצאות בלתי רצויות ,שיהיו העשירים מתגאים על העניים בתרומותיהם הגדולות ביותר ,ואומרים כי להם חלק ונחלה במשכן ד׳ יותר על העניים ,ציותה לפיכך חכמתו ית״ש ,להרים תרומה מיוחדת לעשיית האדנים ,שהם היו היסוד של המשכן .ובתרומה המיוחדת ההיא היתד ,יד כל אדם מישראל שוה ,כעשיר כעני ,העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל ,ועי״ז היו האדנים ליסוד בריא וקים, ליסוד השויון בישראל .ועל אותו היסוד הבריא הוקם המשכן כולו בכל הדרו; כי כל בנין הולך אחר יסודו .אם היסוד רעוע אז כל הבנין יפול למשואות ,ואם היסוד בריא אז כל הבנין על עמדו יעמוד לנכון ויתנוםם לתפארה .זאת היתד ,איפוא מטרת התרומה המיוחדת לאדנים ,להוכיח לעיני כל בני האומה כולה ,כי זהו רצון הבורא ית״ש ,שיהי׳ המשכן בנוי על יסוד קים של שויון ושלו׳ ,למען לא יתנשא העשיר על אחיו העני ולא יתגאה בעשרו ,אחרי אשר מזה לכל הרעות שבעולם תוצאות ,כי גאות העשיר מעוררת קנאה בלב העני ,והקנאה מביאה לידי שנאה ,ושתי בנות התופת ההן ,הקנאה והשנאה מחריבות עולם ומביאות לידי כל התהפוכות שאנו רואים לאסוננו עלי ארץ רבה .ולמען מנוע מכל זה באה התרומה המיוחדת ,תרומת האדנים; ונבין מעתה כי לא למען הרים תרומת כסף מאת בני ישראל בא הצווי על מחצית השקל לתרומת האדנים ,כי אמנם הרבה כבר העם להביא, ולא הי׳ כל צורך עוד בכסף ההוא; אלא שלצורך הבאת השלו׳ בישראל באה התרומה המיוחדת ההיא ,ולמען השרש בקרב העם כולו את שרשי השויון המוחלט ,שויון המביא לידי אחוה ושלום! ואמש פעל המשכן במדד ,ידועה את פעולתו הרוממה ,להשכין בישראל שויון גמור בין כל בני האומה ,ומה נפלא הדבר לראות חזיון פלא בעמנו ,כי )ילקוט תהלים ,תתל״ד(, רעח ש ב ת ו מ ו ע ד בה בעת אשר אצל כל עמי קדם ,וביחוד אצל המצרים של התקופה הקדומה ההיא ,היתד• נהוגה חלוקת העם למפלגות שונות ,זו למעלה מזו ,החל מהמון העם העניים והדלים ,שהיו משוללים כל זכיות אדם כמעט׳ וכעבדי עולם נחשבו לאדוניהם ,ועד מפלגת השרים והכהנים ,שעמדו על רום פסגת הסולם החברתי ,והיו דורכים ברגל גאוה ובאכזריות רצח על הנמוכים מאתם .הנה עם ישראל לא ידע מעולם מחלוקת המפלגות ,כי כל העדה היו כולם קדושים וכולם שוים היו בזכויותיהם ,מבלי יתרון להאחד על השני ,ולכולם נחלקה הארץ בשוד״ לפי מספר אנשי כל שבט ושבט. ועוד ציותה התורה על היובל ,שלא תמכר הארץ לצמיתות ,כדי לשלול עי״ז מהעשיר את היכולת לנצל את העני מאחוזתו .ואת שבט הלוי אשר אותו הבדיל ד /״לעמוד לפניו לשרתו ולברך בשמו״ ) ,ד ב י י , ( -אותו שללה התורה לגמרי מכל חלק בארץ ,בהפך גמור ממד .שהי׳ נהוג אצל כל העמים הקדמונים ,וביחוד במצרים ,אשר את אדמת הכהנים לא הי׳ יכול יוסף לקנות שמה ,כאשר קנה את כל הארץ לפרעה; והיתד ,כונת התורה בזה שלא תהי׳ ללויים ולכהנים כל יכולת של שלטון חומרי בארץ ,כלכל כהני הדתות האחרות; ואת פרנסתם הטילה התורה על כל העם ,יחד עם פרנסת הגר ,היתום והאלמנה שבשעריהם .ובכל הסדר הנפלא ההוא שהנהיגה התודה .בישראל ,היתד ,מטרד .רוממה לנגדה ,מטרת השרשת השויון הגמור בין כל בגי האומה ,שויון שיביא לידו שלו׳ ואחור ,ן ר ח ם ״ ד. ובפעולת תרומת האדנים ,שהיתר ,מצוד ,לשעתה ,כן היתה גם פעולת תרומת המזבח ,שהיתר ,מצוד ,לדורות .תעודת התרומה ההיא היתד ,גם כן לחזק את מוסדות השלו׳ בישראל ,ולפיכך בא הציווי גם עליה שתהא יד כל אחד מישראל שוד ,בה ,על ידי תרומת מחצית השקל אחת בשנה מאת כל אחד מישראל בשוד״ העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל ,בכדי שיהיו קרבנות הצבור באים מכסף הנאסף מאת כל בני העם בשוד״ כעשיר כעני; וכל זה בא לחזק את מוסדות השלו׳ בישראל על ידי השווי הגמור והאחדות המוחלטת בין כל בני האומה כולה .ובא לפיכך הצווי על זה שיהיו ״כל קרבנות הצבור ,תמירים ומוספים ונסכיהם ,העומר ושתי הלחם ולחם הפנים״ ,באים מתרומת הלשכה של חצאי השקלים) ,שקלים ,פ״ד ,״ ( ,כדי שיהי׳ לכל אחד מישראל חלק שוד ,בקרבנות הצבור .״ויחיד שהתנדב משלו) ,לצורך הקרבת קרבנות הצבור( ,כשרים ובלבד שימסרם לציבור״) ,רה״ש ,ז ,(.ז .א• שימסור את נדבתו לצבור ,מבלי להשאיר לעצמו שום זכות בנדבתו ,בכדי שלא יהי׳ לו חלק עודף בקדבנות הצבור ,יותר מלכל אדם אחר מישראל .ואף מ א רענז ת ש א בזה יש שחלקו ואמרו שלא לקבל שום נדבה מיחיד לצורך קרבנות הצבור משום שחששו ״שמא לא ימסרם יפה יפה״; )ב״מ קי״ח ;.ועיין תום׳ רה״ש ז,. ואם אמנם נפסק אצלנו הדין כחכמים ,״שכל קרבנות הצבור שהתנדב אותם יחיד משלו כשרים״ ,אבל רק על תנאי האמור ,״ובלבד שימסרם לצבור״) ,י־מב״ם ,כלי המקדש ,פ״ח ,ה״ז( ,כי קרבנות הצבור צריכים לבוא משל צבור דוקא ,מהטעם האמור ,שתהיי יד כל אחד מישראל שוד ,בם ,לחזק עי״ז ביניהם את מוסדות השויון והשלום! ומה נמלצו לפי כל האמור דברי חכמינו ז״ל על תעודת הקדבנות בישראל ,שהיא היתד .תעודת השלו /הלא כה דבריהם ז״ל :״אמרו אומות העולם לבלעם ,למה אמר הקב״ה לישראל שיהיו מקריבים לו קרבנות ולנו לא אמר כלום? אמר להם בלעם ,הקרבנות אינן אלא שלום ,ומי שקיבל את התורה שכתובים בה צריך שיקריב קרבנות ,אתם מתחלה פםלתם אותה ועכשיו אתם מבקשים להקריב קרבנות ,מי שקיבלה הוא מקריב קרבנות ,שנאמר ד׳ עוז לעמו יתן ד׳ יברך את עמו בשלום״) ,מד״ת ,צו( .והדברים הלא נפלאים מאד להבין .למה שאלו או״ה את בלעם דוקא על הקרבנות ולא על יתר המצוות שבתורה ,שנצטוו בן ישראל ולא הם? ואיך יכלו האומות בכלל לשאול על נתינת המצוות לישראל ולא להם ,אחרי ״שהחזיר הקב״ה את התורה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה ,עד שבא אצל ישראל וקיבלוה״) ,ע״ז ,ב.(: ואמנם זו היתד ,תשובתו הנמרצת של בלעם אליהם ,״אתם מתחלה פםלתם אותה״ ,אבל איך זה נבערו הגויים לשאול שאלה שכזו ,שצריכים היו מעצמם להבין את התשובה עליה? ומה זה שהשיב להם בלעם ,״שהקרבנות אינן אלא שלום״ ,מה זאת אומרת? ואולם זה הדבר אשר דברנו על תעודת הקרבנות בישראל .כי הנה מציגו בתורה ,שגם או״ה מקריבים קרבנות כישראל ,ומקרא מפורש הוא ,״איש איש אשר יקריב את קרבנו״) ,ויקרא ,כ ב -י ח ( ,ובאה על זה דרשת חכמינו ז״ל, לאמר ,״איש איש ,לרבות את העכו״ם שנודרים נדרים ונדבות כישראל״) ,מנחות ,עג.(: למדנו איפוא מזה ששונה היא מצות הקרבנות מיתר המצוות שבתורה בזד, שהיא נוהגת לא רק בישראל אלא אף באומות העולם .ואולם אין זה אלא בקרבנות היחיד ולא בקרבנות הצבור ,שאין קרבנות צבור אלא בישראל ולא בנכרים .וזהו ששאלו ארה את בלעם ,לפי מליצת חכמינו ז״ל ,״למה אמר הקב״ה לישראל שיהיו מקריבים לו קרבנות ולנו לא אמר כלום״? וכונת שאלתם היתה על קרבנות הצבור שנצטוו בם ישראל לבד ולא הם ,ושאלה גדולה שאלו אמנם בזה לדעתם ,כי מאחר שמצות הקרבנות בכלל היא מצוה כוללת את כל באי עולם ,מבלי הבדל בין ישראל לעמים ,למה זה ניתגו קרבנות הצבור רק לישראל לבדם? ועל זה באה תשובת בלעם להם ,כי ׳ בד״ה שמא(. 1פ ש ב ת ו מ ו ס ד ״הקרבנות אינן אלא שלום /ז .א .ששונים הס קרבנות הצבור מקרבנות היחיד תכלית שנוי .קרבן היחיד בא בתור הבעת תודה מצד מביאו לבוראו, בורא שמים וארץ ,ובזה כל בני אדם שוים ,וכל אחד ואחד מבאי עולם ,יהי׳ מי שיהי׳ ,יוכל להביא ולהקריב קרבן לד׳ ,אם רק מאמין הוא באל אחד קונה שמים וארץ) .וידוע מה שנפסק להלכה ברמב״ם ,פ״ג ממעשה הקרבנות ,ה״א ,כרבי עקיבא ,במנחות עג ,:״שהעכו״ם אין מקבלים מהם אלא עולות בלבד ,אבל אין מקבלים מהם שלמים ולא מנחות ולא חטאות ואשמות״, וכבר ביארתי במ״א בטעמו של דבר ,כי מאחר שקדבנות העכו״ם באים רק בתור הבעת תודה לד /מבלי שום מטרה אחרת איזו שהיא ,לכן אין מקבלים מהם אלא עולה בלבד ,שהיא כולה כליל ,ואינה באה לכפרה ,ולא שאר קדבנות הנאכלים לבעלים או לכהנים ,שהם באים בעיקרם לשם כפרה( .אבל קרבנות הצבור הם כאמור סמל השלו /הבנוי על יסוד השויון הגמור של כל בני האומה ,ויד כל אחד מהם צריכה לפיכך להיות שור ,בם ,על ידי תרומותיהם שהם שוות מכל אחד ואחד כעשיר כעני .וזה לא יתכן אלא בישראל שקבלו את התורה ,תורת החיים ,שכל נתיבותיה שלום; אבל אומות העולם שלא רצו לקבל את התורה ,משום ששונאים הם את השלו /ומתנגדים לרוח התורה תכלית גיגוד ,במליצת חכמינו ז״ל עליהם ,״שבתחילה הלך המקום ב״ה אצל בני עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בה? אמר להם לא תרצח ,אמרו לפניו רבש״ע ,כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא ,שנאמר והידים ידי עשו ,ועל כך הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה״) ,ספרי ,ברכה( ,הם אינם ראויים להביא קרבנות צבור ,״שאינם אלא שלום״ ,כי אין שלום אמר ד׳ לרשעים״) ,ישעיהו ,מ ה -כ ב ( ,ובני בניו של אותו רשע ,שהביא את החרב • לעולם ,אינם ראויים לפיכך להקריב קרבנות צבור שהם סמל השלום! /׳ ה. והנה כי כן היתד ,תעודת תרומת השקלים לאדנים ולמזבח ,לשרש מקרב ישראל שורש פורה ראש ולענה של פירוד הלבבות ושנאת החנם, ולהשריש בקרבם שרשי אחוד ,ושויון ,שרשי שלו׳ וריעות ,ועוד יתרה היתד, לתרומת השקלים למזבח על תרומת השקלים לאדנים ,כי הנה על השקלים לאדנים נצטוו רק ״כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה״ ,ושבט לוי שלא נמנה עם ישראל במנין ההוא לא נצטוד ,על התרומה ההיא) ,עיין תיספות מנחות ,כ״א ,:בדיה כל כהן( .ועל אותה תרומה דרשו חכמינו ז״ל לאמד ,״לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל ,וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל ,דעבד שיתא גדמםין, ת ש א רפא וריב״ז אמר לפי שעברו על עשרת הדברות יהי׳ נותן באו״־א עשרה גרה״) ,ירושלמי שקלים ,פ״ב ,ה״ג(; ומאחר ששבט לוי לא חטא בעגל ,לפיכך לא גצטוה על התרומה ההיא ,שהיתה מצוה רק לשעתה לצורך עשיית המשכן. ואמנם באה התרומה ההיא ,כאמור למעלה ,בתור יסוד השלו׳ בישראל ,אבל שבט לוי שעליו נאמר ,״בריתי היתה אתו החיים והשלום ,בשלום ובמישור הלך אתי״) ,מלאכי ,ב ,ה -ו ( ,לא הוצרך איפוא כל כך לתרומה זו שתשפיע עליו ברוח השלום .ואולם תרומת המזבח שהיתה מצוה לדורות ,עליה נצטוו גם בני לוי ,כדרשת חכמינו ז״ל שהבאתי למעלה על הפסוק ״כל העובר״ ,לאמר ,״כל דעבר בימא״ ,לרבות אף את שבט הלוי ,ומכאן הביאו דאי׳ לדעתו של ריב״ז ,שאמר ,״כל כהן שאינו שוקל חוטא״ .ואין כל סתירה בין שתי הדרשות הללו של ריב״ז ,שאמר ״לפי שעברו על עשרת הדברות יהי׳ נותן כל אחד ואחד עשרה גרה״ ,שלפי זה לא חל צווי זה על שבט לוי ,שלא עבר על עשרת הדברות ולא חטא בעגל ,וכאן אמר שאף הכהנים והלויים צריכים לשקול את שקליהם ,שהדרשה הראשוגה מדברת בתרומת האדנים והשני׳ בתרומת המזבח ,וכמבואר בתוספות מנחות שהזכרנו למעלה. ואחר כל האמור בזה על תעודת השקלים נבוא לידי הבנת הדברים, כי מאחר ששרשי הפירוד בישראל נמשכים והולכים ,כאמור למעלה ,משנאת האחים בני יעקב ,שהביאה לידי מכירת יוסף ,ולידי כל התוצאות הרעות של העון ההוא ,לכן הטיבו אשר דברו חכמינו ז״ל בטעם השקלים ,״שלפי שמכרו את בכורה של רחל בעשרים כסף והגיע לכל אחד טבעא ,שני כסף לפיכך יהא כל אחד נותן שקלו טבעא״; ובדבריהם אלה הליטו כדרכם בקודש את השקפתם הבהירה על מצות השקלים ,שבאה לרפאות את שבר עמנו ,שבר הפירוד בין אחים ,שהתחיל מאותו מעשה נורא של מכירת יוסף, ונמשך לדורות לאסון כל האומה כולה ,ולפיכך נצטוו כל ישראל על תרומה זו ,שבאה להשכין שלו׳ ביניהם י ויובן לנו בזה מה שקבעו חכמינו ז״ל להלכה ,לקרוא בפרשת השקלים של כי תשא ,ולא בפרשת הקרבנות שבפנחס ,משום שבפרשה ההיא בא רק הצווי על הקרבת קרבנות הצבור; אבל עדיין לא למדנו ממנה את טעם הדבר ,מה שהקפידה התורה שיהיו הקרבנות ההם באים משל צבור דוקא ושתהא יד כל אדם מישראל שוד .בם .ודבר זה אנו למדים מפרשת כי תשא ,שבה נאמר ״לכפר על נפשותיכם״ ,ללמדנו שמצות השקלים באה לכפרה ,לכפר על עון הפירוד ושנאת החנם ,ולהשכין שלו׳ בישראל ,שלו׳ אמת הבנוי על יסוד השויון והאחוה! וסוף דבר כי שני אלה ,האדנים והמזבח ,למטרה אחת באו ,למטרת ש ופב , ב זז 1נז ו ע ד השלו בישראל; וכשם שנאמד על המשכן ,שהי׳ קול יוצא ממנו בשם ד׳׳ לאמד ,״שלום אני מדבד להם״ ,כן נאמד גם על הקרבנות ,״שאינם אלא שלום״ ,ודק לישראל ניתנו על שקיבלו את התורה שהיא שלום ,כאמוד ״ד עוז לעמו יתן ד יברך את עמו בשלום״! , , ת ש א ופג לפרשת תשא/ולפרשת שקלים/מאמר גו ישראל. אחדות זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית )שמות ,ל -י ג ( השקל בשקל הקודש. אמר ר ׳ מאיר כמין ממנע של אש הוציא הקב״ה מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו זה יתנו ,כזה יתנו) .שקלים ,פ״א ה״ר ,ובמדבר רבה ,פרשה י״ב(. א. מטבע של אש הראה הקב״ה למשה ,לאמד זה יתנו! מה נפלאים הדברים הללו! הלא השקל הי׳ מטבע ידוע ומפורסם בימים ההם ,ומפורש סימנה אותו התורה בפרטות ,באמרה ,״עשרים גרה השקל״; והגדרה זו של השקל נזכרת עוד פעם בכתוב לענין ערכי הקדשים ,לאמר ,״עשרים גרה יהיה השקל״) ,ויקרא ,כ ז -כ ה ( ; ובכלל הלא השקל נזכר בתודה עשרות פעמים בתור מטבע ידוע ,בגוגע לענינים שונים; וכבר בימי אברהם אבינו היה השקל ״עובר לסוחר״ .ולמה זה הוצרך הקב״ה להראות למשה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד ,ולאמד לו ״זה יתנו״? ואמנם מציגו לחז״ל שאמרו, ״ארון של אש ושולחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם״) ,מנחות ,כס ,(.אבל אלה שלשת הדברים לא היו אז עדיין במציאות בעולם ,וכשרצה הקב״ה להראותם למשה ,למען יראה ויעשה כתבניתם, הוצרך להראותם לו של אש מן השמים; אבל השקל הלא הי׳ במציאות בעולם ,ואפשר הי׳ להראות למשה שקל ממש ,שקל של כסף ,ולמה איפוא ״הוציא הקב״ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד״ להראותו למשה? עוד זאת נזכיר מה שאמרו ז״ל) ,במנחות ,שם( ״שלשה דברים היו קשים למשה עד שהראהו הקב״ה באצבע ,ואלו הם ,מנורה ראש חדש ושרצים״, ובתוספות שם) ,בד״ה שלשה דברים( ,כתבו וז״ל :״יש לתמוה דלא חשיב מחצית השקל דכתיב זה יתנו ואמרינן כמין מטבע של אש הראהו הקב״ה למשה ויש לאמר דלא שייך התם נתקשה ,אלא דלא הוה ידע בשום ענין אס לא רפד ש ב ת ו מ ו ע ד הי׳ מראהו״ ,עכ״ל .ופשטות דבריהם לכאורה היא ,כי בשלשת הדברים ההם הי׳ משה רק בגדר מתקשה ,זאת אומרת שעצם הדברים היו מובנים לו, אלא שהי׳ לו בהם איזה קשויים ,אבל בנוגע למחצית השקל לא הי׳ משה יודע בשום ענין מה זאת ,אם לא הי׳ מראהו את המטבע של אש ,ולפיכך אין נופל על זה לאמר שהי׳ משה מתקשה בו ,ומטעם זה לא חשב רבי מאיר את מחצית השקל יחד עם שלשת הדברים שהיו קשים למשה .כן נראה מפשטות דברי התוספות ,אבל מה נפלאים הדברים לאומרם! איך יתכן לאמר על דבר שהי׳ במציאות והי׳ ידוע לכל ,כמו שהוכחנו למעלה ,״דלא הוה ידע בשום ענין אם לא הי׳ מראהו״? וברור איפוא הדבר שיש בכל זה איזה ענין טמיר ,נשגב ונעלה ,שרצו חכמינו ז״ל להליטו כדרכם בקודש במעטפת המליצה והסוד ,ולהעיר אותנו על דבר ערך מחצית השקל ,שנצטוו עליו ישראל לתת אותו תרומה לד׳ ,ועלינו להבין בדברים בעז״ה. והנה כבר ביארנו במאמר הקודם את מטרת השקלים לאדנים ולקרבנות הצבור ,שהם באו לרפאות את שבר עמנו ,ולהביא מזור ותעלה למחלתם הנושנה ,מחלת הפירוד בין אחים ושנאת החנם ,שהיתה מאז ומעולם כרקב לבית ישראל ,והיא היא שהחריבה את ביתנו והגלתה אותנו לבין האומות. שאיפת התורה היתד .לשרש מקרב עמנו את שרשי המחלה הרעה ההיא, ולהשריש בקרב ישראל על ידי הקמת המשכן והקרבת הקרבנות מכספי השקלים ,שהורמו מאת כל אחד מישראל בשוה ,מהצית השקל לכל אחד, את שרשי השויון המוחלט והאחדות הגמורה ,בכדי להשכין על ידי זה ביניהם אהבה ואחור ,ושלום וריעות! ואם שאול נשאל את עצמנו לאמר ,האומנם פעלו השקלים את פעולתם הרצוי׳ ,להביא שלו׳ על ישראל ולגרש מקרבנו את השטן של שנאת חנם המרקד בינינו? הלא אוי לנו אם נאמר ואוי לנו אם לא נאמד, והאמת המרה הלא מוכרחת היא להיאמר ,כי למראית העין לא נכרה פעולת השקלים עלינו; אחרי אשר לאסוננו דחוקים אנו עדיין מאד מאד מתקופת השלו׳ והאחדות .אותו השטן הנורא של פירוד הלבבות ,שנראה לראשונה בין בני יעקב ,והביא לידי מכירת יוסף ולידי הקרע בין השבטים, הוא הוא ״שעשה מריבה בעם״ והביא לידי חורבן וגלות ,אותו שטן עדיין מרקד בינינו והוא משחית כל חלקה טובה בנו ,ומביא עלינו רק אסון ותלאה .אמנם רגילים הם שונאינו נפש להרעיש עלינו תמיד תבל ומלואה, בעלילותיהם שוא על ״האחדות היהודית״ ,שהיא בעיניהם מעין ״ממלכה בתוך ממלכה״ ,ממלכה בעלת איזה שלטון נסתר ,אשר אליו יכנעו כל בני העם הגולה בכל ארצות פזוריהם ,ממלכה השואפת לשפוך את ממשלתה על כל גויי ארץ .בדמיונם הכוזב הם רואים איזה ״זקני ציון״ עטופי סוד, ת ש א רפה מתאספים לאסיפות חרש ומתיעצים על צפונותיהם ,איך לכבוש ארצות תבל ואיך להכחיד גויים רבים ועצומים מהם .ובשלטון הנסתר ההוא אשד את פקודתו ישמור לדבריהם כל אחד מישראל ,ואשר רק שאיפה אחת לו, שאיפה המזכרת את חלומו של פרעה על דבר שבע השבלים הדקות ושדופות הקדים ,שבלעו את השבלים הבריאות והמלאות ,בו מייראים המה שונאינו חנם את הגויים לאמר :״ישראל עליך פלשתים״! ומה רבו לאסוננו נהרי נחלי הדמים שנשפכו מקרבנו בעקב עלילה נוראה זו ,ומה נורא ביחוד השבר שבא עלינו בימי רעה אלה ,ימי מלחמת איתנים וחורבן העולם ,בעקב שטנת השוא של אויבינו נפש ,כי אנו בני עם גולה ונדח נתנו כולנו יד איש לאחיו ,לקשור קשר על כל גויי ארץ ולהכריז מלחמה בעולם ,ואחת דתנו לפיכך להכחידנו מעל פני האדמה. אבל הלא כשאנו לעצמנו הלא יודעים אנו עד כמה מזויפת ומגוכחת היא עלילת שוא זו ,ועד כמה היא רהוקה מן האמת ומן המציאות .במרירות לב ובשברון רוח נצחק ונבכה גם יחד על הבלי הגויים ,הרואים לפניהם הרים גבוהים ונוראים במקום שאין אף צל הרים .מי כמונו יודע עד כמה רחוקים אנו לאסוננו מאחדות ומהסכם בינינו ,עד כמה גדול חוסר המשמעת בקרבנו, ועד כמה ריב המפלגות ושנאת החים שוררים בינינו ,במדה עוד יותר גדולה מאשר אצל עמים אחרים ,באין לנו שלטון ממלכתי ,שיוכל להכניע לרצונו ולפקודתו את כל אחד ואחד מכני האומה ,ודברי הכתוב ״בימים ההם אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה״) ,כו *,ס פ י שפטים( ,נתקיימו בנו בגלותנו המרה במדד .היותר איומה ,כי לא רק את ה י ש ר בעיניו באמת יעשה כל איש בקרבנו ,כי אם אף את אשר לא ישר בעיני עצמו יעשה לפעמים האחד ,אך ורק למען הרעים את רעהו ולהכעיסו. ב. ואולם אם נבוא להחליט ולאגד ,ני פעולת השקלים לא נראתה כלל בעמנו, ואין רישומה ניכר אצלנו כלל ,אז נחטא בזה חטאה גדולה להאמת ,כי הלא כל קורותינו ודברי ימי עמנו בגולה ,במשך שנות האלפים לנדודינו בגויים, יעידו ויגידו למדי ויספרו לדור ,כי אמנם תשרור בינינו במדד .ניכרת אחדות לאומית ואהבת אחים ,והאחדות הזאת תבוא לידי גלוי ביחוד בעת צרה ליעקב .ומה נפלא הדבר כי תמיד יתרוצצו בנו שני כוחות מתנגדים זה לזוז ,כח הדוחה ושאיפת הפירוד מצד האחד ,וכח האחוה ושאיפת האיחוד מצד השני; ויחד עם אותות הפירוד הנורא השורר אצלנו כמעט תמיד, יתראו בקרבנו מפעם לפעם אותות של איחוד ואחוה ,במדה שאי אפשר למצוא דוגמתה אצל עמים אחרים ,עד כי עליהם עמי תבל ישתוממו, רפו ש ב ת ו מ ו ע ד באמרם מי כישראל לאהוד .לאומית ולאהבת אחים! אלה האותות של אחוד. ואיחוד יבואו לידי ביטוי ביחוד בעת צרה ליעקב ,כי על כל צרה שלא תבוא על איזה חלק שהוא מחלקי האומה הפזורים בארצות ,מיד יתנו אותותיהם אותות יתר חלקי האומה בארצות האחרות ,אשד יד ההשגחה העליונה שמרה אותם מרעה .את מכאובי האבר האחד של האומה הדוויה ירגישו מיד יתר אברי האומה בארצותיהם השונות ,ואין כל מרחק אשד ירחיק ביניהם ,כי על כן גוף חי ושלם הננו כולנו ,גוף חי המרגיש בכל נימיו ואיבריו את מכאובי איזה אבד שהוא מגופו; וזה לאות כי אמנם עם מאוחד הננו ,עם חי ומרגיש ,אשר למרות פזורו בגויים לא אבד את הרגשתו הלאומית ,להרגיש מיד את כל אשר יארע לאיזה חלק מחלקי האומה הפזורה בכל מקום שהוא .דברי ימינו הכתובים בדם ובדמעות יספרו לדוד עד כמה גדולה וכבירה היא הרגשה זו של כל איברי האומה ,למכאוב האחד מהם שנפגע באיזה מקום שהוא בתגרת יד אכזרי׳ של צר ואויב. אם כי מצד האחד גדול אמנם מאד לאסוננו כה הפירוד שבינינו ,אבל יחד עם זה אחים הננו לצדה ,ובכל עת רעה ליעקב יתעורר בקרב כל בני האומה המפוזרים והמפורדים רגש של אחוה לאומית ,ובאחים נאמנים יושיטו יד עזרה איש לרעהו ,ואיש לאחיו יאמר חזק! הודות לרגש נפלא זה של אחוד ,אמתית בין כל בני האומה הגולה ,ולהעזרה התכופה מאיש לאחיו בכל עת צרה וצוקה ,הצלחנו לעבור עד כה את כל הדרך הארוכה והנוראה של הגלות המרה והממושכה ,והננו חיים וקיימים בחסדי ד׳ עלינו כיום הזה, למרות כל עמל שונאינו נפש אשר לא פעם נסו כבר לחפור קבר לנו; ותהי עוד להפך ,כי המה אבדו ,כרעו ונפלו ,ואנחנו קמנו ונתעודד בשם אלקי ישראל ,צור עוזנו! רגש זה של אחוה לאומית להיות אחים לצרה ,הוטבע בקרבנו עוד מראשית היותנו לגוי ,על ידי משכן העדות שהוקם במדבר בדבר ד /להיות למרכז האומה בנדודינו הראשונים .שמה ״במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב״) ,דברים ,ח -ט ו ( ,התאחדו כל שבטי ישראל ,למדות כל הנגודים שביניהם ,סביבות המשכן ויהיו לגוי אחד .כי אז בהיותם נודדים במדבר וצפויים לסכנת התנפלות מצד העמים ,אשר דרך ארצותיהם היו צריכים לעבור עד הגיעם אל הארץ ,אשר אליה היו פניהם מועדות ,התאגדו והתרכזו אז כל בני האומה סביבות המשכן ,שנסע ״בתוך המחנות״ ,וזו היתד ,מטרתו לרכז ולאחד סביבו את כל שבטי העם הנודד ,ולאורך זה באו ,כאמור למעלה ,השקלים לאדנים ,להשוותם ולאחדם כולם ביסוד המשכן. התורה תספר לנו בפרטות יתירה על הסדר של חניית הדגלים מסביב למשכן ,אחרי אשר הוקם במדבר ,כי הסדר ההוא צריך הי׳ לשמש לבני ת ש א ופז ישראל לאות על סדרי חייהם בעתיד ,ועל התרכזותם מסביב למשכנות התורה בכל ארצות פזוריהם בגלויותיהם הבאות. והאגדה מספרת כי ״בשעה שאמר הקב״ה למשה עשה אותם דגלים התחיל משה מיצר ,אמר עכשיו עתידה המחלוקת להנתן בין השבטים ,אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אי אפשי אלא בדרום ,וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט ,מה אני עושה ? אמר לו הקב״ה משה מה איכפת לך וכו׳ ,כבר יש להם טכסים מיעקב אביהם ,כמו שטענו אותו והקיפו את מטתו ,כך יקיפו את המשכן וכר ,דכתיב ויקרא יעקב אל בניו וגו׳ ,ביררם וציום על דרכי האלקים ואמר להם ,אלה יטענו מטתי מן הדרום אלה מן הצפון וכוי ,ואם עשיתם וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם ,האלקים עתיד להשרות אתכם דגלים במדבר ,וכיון שנפטר טענו אותם כשם שציום ,שנאמר ויעשו בניו לו כן כאשר ציום״) ,בנב״ד ,פרשה יב( .ומה נפלאה היא אגדה זו י משה הרועה הנאמן לישראל ,זה משה האיש אשר באהבתו הגדולה לעמו נכון הי׳ למסור את נפשו תמיד עליהם ,הוא ידע והכיר אמנם את ערכם של ישראל בתור עם סגולה וגוי קדוש ,אבל הוא הכיר גם את תכונתם השלילית ,תכונת הפירוד וחוסר המשמעת ,אשר אותה התאמץ בדבר ד׳ לשרש מקרב לבותיהם .ובידעו את תכונתם זו הי׳ ירא מאד מכל דבר שיכול להביא לידי פירוד ביניהם ,וכשנצטוה על סדר הדגלים וחנית השבטים מסביב לאהל מועד ,הי׳ מיצר ודואג לאמר ,״עכשיו עתידה המחלוקת להנתן ביניהם ,ומה אני עושה״? אבל הקב״ה ,בוחן הלבבות ,הרגיע אותו באמת לו ,כי ״כבד יש להם תכסיס זה מאביהם ,וכמו שטענו אותו והקיפו את מטתו כך יקיפו את המשכן״; וטכסים זה שנמסר לשבטי ישראל מיעקב אביהם לפני מותו ,הוא תכסיס ההתאחדות בעת צרה .כי הנה ידע יעקב והכיר את תכונת הפירוד שבין בניו ,אותו הפירוד שהביא לידי מכירת יוסף, אשר על אודות כל זאת נודע לו אחרי בואו מצרימה; ובידאו פן לאחד מותו תתפרץ החוצה השנאה הכבושה שבלבותיהם ,קרא ביומו האחרון את כל בניו והעמידם סביב למטתו ,״וציום על דרכי האלקים״ ,ודרך האלקים היא דרך השלו׳ ,שהוא שמו של הקב״ה ,ואף ציוה אותם על סדר טעינתם אותו לקברות אבותיו בארץ כנען .ובזה הורה אותם לדעת ,כי כמו בשעה זו שהם עומדים כולם מדוכאים סביב למטת אביהם הגווע ,והם אחים לצרה מבלי כל פירוד ביניהם ,אחרי אשר תחת הרושם המדכיא של צרתם המשותפת שכחו ברגע ההוא את כל אשר עבר ביניהם ,ופה אחד השיבו לו ואמת, ״כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד״) ,פסחים ,נו ,(.כן עליהם להיות תמיד מאוחדים ומאוגדים ,בכל עת צרה וצוקה ביחוד .ועוד ופח ו מ ו ע ד ש ב ת זאת הוסיף לאמר להם ,״ואם עשיתם כך האלקים עתיד לעשות אתכם דגלים במדבר״ ,זאת אומרת ,כי אם יעשו כך להתרכז ולהיות אחים לצרה ,בשבחם בעת צר להם את הניגודים שביניהם ,אז אף אם יהיו תועים ונודדים במדבר, ללא ארץ וללא מנוחה ,ומוקפים מכל עבר נחשים שרפים ועקרבים ,ואף שונאים ואויבים השואפים להכחידם מן הארץ ,לא יאבדו דרך וכל דעה לא תאונה להם ,כי הקב״ה ישרה אותם דגלים מסביב למשכן ,מרכז האומה, וענן ד׳ יהי׳ עליהם לשמרם בדרך .וחניית הרגלים תהי׳ להם לאות לימים יבואו ,כי אותו מרכז האומה שהי׳ להם במדבר ,ישאר לנצח בקרבם בתור מרכזם הרוחני ,אשר סביבו יתרכזו ויתאחדו תמיד ,להיות ״לעם אחד״ אף בהיותם עם ״מפוזר ומפורד בין העמים׳ .והטכםיס הזה שנמסר לבני ישראל מיעקב אביהם לפני מותו ,הוא שעמד לאבותינו בנדודיהם הראשונים ,נדודי המדבר ,והוא שעמד לעמנו בכל נדודינו בגלותנו זו הממושכה; ואת הטכסים הנפלא הזה השתדלה התורה להשריש בקרב עמנו על ידי מצות השקלים לאדני המשכן ולקרבנות הצבור; וטכסים זה אמנם נשאר בקרבנו לנצח, והודות לו אנו חיים וקיימים כיום הזה ,למרות כל מה שעבר ועדיין עובר עלינו .זאת היא פעולת השקלים בקרב ישראל לנצח! ג. ועל פי האמור בזה יבואר לנו בעז״ה מה שדרשו חז״ל על הכתוב, ״עצי שטים עומדים״ ,הנאמר במשכן) ,שמות ,כ ו -ט ו ( ,וז״ל :״עומדים ,שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים) ,תוחלתם ומבטם ,רש״י( ,תלמוד לאמר עומדים, שעומדים לעולם ולעולמי עולמים׳) ,יומא ,עב ?.סוכה ,מ ה ; ( :והדברים הללו משוללים לכאורא כל ביאור .הלא כבר אמרו ז״ל ,״משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו״) ,סוטה ,(. ,ומאחר שנגנזו קרשי המשכן ״תחת מחילות של היכל״ מה זה שאמרו עליהם שהם עומדים לעולם ולעולמי עולמים? ומה פשר הדברים ״שמא תאמר אבד סבדם ובטל סיכויים״? סברם וסיכויים של מי? של הקרשים? אתמהה! ובמהרש״א ביומא שם פירש ,שאותם הקרשים שנגנזו נעשה בם נס שלא נדקבו ולא שלטה בם תולעת ,והם עומדים לעולם ,ולפי פירושו זה עלינו לאמר ,שהדברים ״אבד םברם ובטל סיכויים״ מוסבים על הקרשים ,אבל הנה ברש״י שם כתב ,״ובטל סכויים ,מה שאנו סוכים וצופים להם״ ,וכנראה פירש שאנו סוכים להקרשים שישובו עוד ,עיי״ש בדבריו .ואיך שהוא אין אנו יודעים עד מה ,נם נפלא זה של הקרשים שלא ירקבו לעולם למה הוא בא ? וכי ישוב המשכן להיות עומד בישראל לעתיד לבוא ? הלא אז יקום ויבנה ההיכל על מכונו כחזון הנביא יחזקאל ,וכשיש מקדש אין ניטכן! ט ת ש א רפט ולדרכנו נאמר כי הדברים מוסבים לא על קרשי המשכן כי אם על ישראל .כי הנה המשכן הי׳ סברם וסיכויים של ישראל כל זמן שהי׳ עומד על עמדו ,בהיותו כאמור מרכז האומה שסביבו נתרכזו כל שבטי ישראל; והוא הי׳ הסמל לאחדותם בכל אופן בנינו ,שהרי הקרשים לא היו מונחים זה על זה ,ולא היו משולבים ואחוזים זה בזה ,כדרך בניני העץ שבונים מקרשים ,אלא שהיו ״עומדים דרך גדילתם״ ,ולא הי׳ איפוא כל חיבור וקשר בין קרש לקרש .אלא שהיו מחוברים יחד על ידי האדנים והבריחים ,שאחד מהם הי׳ הבריח התיכון ,שהי׳ ״מבריח מן הקצה אל הקצה״) ,שמות ,כ ו -כ ח ( . על הבריח ההוא נאמר ״שבנס הי׳ עומד״) ,שבת ,צח ,(:״שאחר שהקדשים כולם נתונים באדנים לצפון ולמערב ולדרום ,הי׳ נותנו ומבריח לשלשת הרוחות ,ואין לך אומן יכול לעשות כן ,ובנס הי׳ נכפף מאליו״) ,רש״י ,שם(, ונם נפלא זה ללמד בא את בני ישראל ,כי אם יהיו מאוחדים יחד כקרשי המשכן ע״י האדנים ,שהיו סמל השויון והאחדות) ,כאמור במאמר הקודם(, אז יבריח גם אותם ענן ד׳ ״מן הקצה אל הקצה״ ,כמו שהי׳ במשכן העדות, כאמור ״וענן ד׳ עליהם יומם״ ,והשגחתו ית״ש תהי׳ חופפת עליהם תמיד לשמרם בדרך נדודיהם .ואולי אפשר להמליץ עוד ,כי הדברים ״מן הקצה אל הקצה״ רומזים למה שנאמר ,והפיצך ד׳ בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ״) ,דברים ,כ ח -ס ד ( .וללמדנו בא הנם שבבריח ההוא ,כי בהיותנו בגלותנו מפוזרים בגוים ״מקצה הארץ ועד קצה הארץ״ ,לא נאבד בגויים כי אם בנם נהי׳ עומדים לעד! והנה כל זמן שהי׳ המשכן קיים הי׳ הוא ״סברם וסכויים׳ של ישראל ,אבל משנגנז ונעלם ,והי׳ מקום איפוא לחשוש לקיומם של ישראל בעתיד ,על זה באה מליצת חכמינו ז״ל לאמר ,״שמא תאמר אבד סברם ובטל םכויים״ ,של ישראל ,״תלמוד לאמר עצי שטים עומדים ,שעומדים לעולם ולעולמי עולמים״ ,כי הובטחו מאת השי״ת שומר ישראל ,שהשפעת קרשי המשכן בבריחיהם ואדניהם תשאר עליהם לעד ולעולמי עולמים! ד. ואחרי כל האמור בענין השקלים ופעולתם בקרב ישראל יאר לנו בעז״ה אור נוגה ,להבין דברי חכמים וחירותם ,מה שאמרו ז״ל) ,מגילה ,יג(:׳ ״אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והי׳ העולם ,שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל ,לפיכך הקדים שקליהם לשקליו״ ,והדברים נפלאים להבינם בפשטותם ,וכי איזה יחס וקשר מצאו חכמינו ז״ל בין שקלי הקודש של המשכן ובין שקלי המן הרשע? ואולם הנה מעשה זה של המן הרשע ומחשבתו הרעה על ישראל לאבדם ,אירע לעמנו בגלותנו הראשונה ,בשנות ש ב ת רצ ו מ ו ע ד השבעים שבין בית לבית ,ובגלותם ההיא נפלו ישראל תחת השפעת עמי פרס ומדי ,אשר בקרבם ישבו אז; כמסופר בכתוב כי ״לא נבדלו העם ישראל והנהנים והלויים מעמי הארצות וגר ,כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם ונתערבו זרע הקודש בעמי הארצות״) ,עזרא ,ט ,א -ב ( ; וחכמינו ז״ל יאמרו לנו ,״מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלי/ מפני שהשתחוו לצלם ) /מגילה ,י ב ; ( .ואין כל ספק בדבר שלא כ ל ישראל שבאותו הדור נשקעו אז בטומאת הגויים ,כי הלא גם החרש והמסגר היו אז עמהם בגולה ,ואף נביאים היו ביניהם אז ,ומרדכי עם להקת תלמידיו עמו החזיקו במעוז התורה ולמדוה ברבים) ,כמסופר במדרש ובתרגום שני למגלת אםתח; אלא שנפלגו אז ישראל למפלגות שונות ,והיו ביניהם כאלה שהטיפו להתבוללות ולהתערבות בגויים ,״ויד השרים והסגנים היתד ,במעל הזה ראשונה״ ,והם השפיעו מרוחם הרעה על המוני העם ,להדיחם מדרך ד׳ ולהשתחוות לצלם; ולעומתם היו שלומי אמוני ישראל ומרדכי בראשם ,והם עמדו בפרץ להגן בחורף נפש על כל הקדוש לישראל ,והפרצה גדלה אז בבית יעקב! ובמגלת אסתר יסופר ,כי כשציוה המלך להשתחוות להמן הי׳ אז מרדכי היהודי היחידי שלא כרע ולא השתחווה להמן ,וכנראה היו אז הרבה יהודים אחרים ,שקבלו עליהם את גזירת המלך והשתחוו להמן ,ולפיכך הי׳ הדבר לפלא בעיני ״עבדי המלך אשר בשער המלך״ ,כשראו שמרדכי ״לא יכרע ולא ישתחוה״ ,אחרי ראותם שהרבה יהודים אחרים כן משתחוים להמן ,ולא קבלו את תשובתו באמרו אליהם ,שבתור יהודי איננו יכול למלא אחדי פקודת המלך ,ויחשבו זאת למעשה מרד פשוט מצדו ואת התנצלותו להשתמטות פשוטה; וזהו שאמר הכתוב ״ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי״ ,חפצים היו לראות היעמדו דברי מרדכי ,ז .א .אם ימצאו לנבונים ,מה שאמר להם כי סיבת מניעת השתחוותו היא רק באשד הוא יהודי ,והיא איפוא רק מניעה דתית ולא מניעה משום מרד .ואף המן בראותו יהודים אחרים משתחוים לו לא קיבל את התנצלותו של מרדכי ,״וימלא המן חמה״ .ובבואו אל המלך לדבר שטנה על מרדכי ועל עמו ,היתד ,ראשית דברו אל המלך לאמר ,״ישנו עם אחד מפוזר ומפורד״ ,זאת אומרת ,ישנו עם אחד שהוא לא רק מפוזר בין העמים ,אלא גם מ פ ו ר ד ,ר״ל ,״שיפרד איש מעל אחיו כל כך רע הוא כולו״, )אבן עזרא( .ואחרי שראה המן שעם ישראל הנהו מפורד למפלגות שונות ואין שלו׳ ביניהם ,חשב לפיכך אותו רשע שהנקל יהי׳ לו ,״להשמיד את כל היהודים עם מרדכי״ ואולי אפשר להמליץ על זה מה שאמרו חכמינו דל&< ,גילד״.יג ,(:על הכתוב הזה ,שאמר המן לאחשורוש על ישראל ״ישנו מן , וצא ת ש א המצוות״ ,כי מלבד הבונה הפשוטה שבדבריהם ז״ל ,שרצה המן להרגיע בדבריו אלה את רוחו של אחשורוש ,שטען ״מסתפינא מאלקיהם דלא ליעבד בי כדעבד לקמאי״ ,ועל זה השיב לו אותו רשע ,שאין לו לירא מזה ,אחרי שישראל ״ישגו מן המצוות״ ,ואין זכות לפיכך בידם שתגן עליהם; הנה מלבד זאת אולי עוד כונה אחרת היתד ,בדבריו אלה ,כי מאחר שראה שנמצאים בישראל הרבה שישנים הם מן המצוות ,ואינם מאוחדים כולם בדעה אחת ,להגן בחורף נפש על כל הקדוש להם ,לפיכך הי בטוח בלבו שעל ידי הפירוד שביניהם יעלה בידו לאבדם .אבל חשב אותו רשע וטעה. כי הנה ראה זה פלא! כאשד דק גיתגה הדת בשושן הבירה גלוי לכל העמים ,״להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים״ ,מיד התאחדו כל בני העם מקצה ,ומבלי כל הבדל כתה ומפלגה התרכזו כולם כאיש אחד סביב למרדכי .ותחת אשר בנפול אחרי כן פחד היהודים על הגויים ,היו אז ״רבים מעמי הארץ מתיהדים״ ,בכדי להציל את נפשותיהם ממות; הנה בחנתן דת בשושן להשמיד את היהודים ,לא גמצאו אז בוגדים שכאלה ,לקנות את חייהם במחיר דתם ,ואף כי שאלת היהודים היתה אז לא שאלת הגזע כבימיגו אלה ,כי אם שאלת הדת ,באשר 1,תיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים״ ,והנקל הי׳ איפוא למי מהם להנצל ממות בהמית את דתו, אבל הם בחרו מות מחיים שכאלה ,ואף אלה שהרחיקו ללכת בהתערבם בגויים ,הנה בבוא עליהם גזירה נוראה זו ,שבו אל אלקיהם בלב שלם, ובקשיות עורף נמרצה ,שהיא לשבחם של ישראל ,קראו כולם קול אחד, ״או יהודי או צלוב״) ,שמ״ר ,פנדב( ,ויהיו נכונים למות בעד אלקיהם! והמגלה מספרת עוד כי כאשר אמרה אסתר להשיב אל מרדכי לאמר ,״לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן״ ,מיהר מרדכי לעשות כדבר אסתר ,וכל היהודים שמעו לקול קריאתו של מרדכי ,וכולם התכנסו יחד לקרוא אל אלקיהם ,וכינוםם זה עמד להם להצילם מיד האויב .אז בימי הרעה ההיא נראתה בישראל פעולת השקלים ,פעולת האיחוד ,וטכסיסו של יעקב אבינו, להתאחד בעת צרה בשכחם אז את פירוד הלבבות שביניהם ,נתקיים בידם באופן נפלא .וזהו שאמרו חכמינו ז״ל ,שמפני שגלוי וידוע הי׳ לפני מי שאמר והי׳ העולם ,שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לאבדם ,לפיכך הקדים את שקליהם לשקליו ,ז .א .שהקדים הקב״ה רפואה למכה זו, בצוותו את ישראל במדבר על השקלים לאדנים ולקרבנות הצבור ,בכדי להשריש בקרבם את שרשי האחדות הלאומית ,שכחה רב ביהוד בעת צרה ליעקב ,ועל ידי זה באו לידי כינוס בימי המן ,וכינוסם עמד להם להצילם ל ד האויב! , וצב ש ב ת ו מ ו ע ד ה. חזיון נפלא זה של כנוס ביום צרה ,שהוא תוצאה מפעולת השקלים בישראל ,נראה בעמנו בכל דור ודוד ,כשעמדו עלינו לכלותנו והקב״ה הצילנו מידי אויבינו בזכות כנוסנו; וחזיון זה הוא אחד מפלאי התבל ,כי עם קטן ודל ,עם מפוזר ומפורד ,אשר לא רק ארץ אין לו ,ומקל נודדים בידו ?התהלך מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר ,אלא שאף שפה משותפת אין לו ,״ובניו מדברים בלשון עם ועם״) ,נחמיה ,י ג -כ ד ( ,ולמרות כל זאת מאוחדים הם בני העם הגולה ואחים לצדה ,ובכל עת צר להם התאחדו כולם לתת יד איש לרעהו; וכל זאת היא פעולת השקלים ,שהיו ליסוד האחדות בישראל ,ואותם הקדים הקב״ה כרפואה למכה! ומה מעציב הדבר ,כי אחרי כל התלאה אשר מצאה את עמנו בשנות ראינו דעה אלה ,שנות המלחמה הנוראה ,שהחריבה את נאות יעקב בארצות אירופא ,והרבתה למיליונים את חללינו הקדושים ,הי״ד ,שנפלו בידי המרצחים האכזרים ,רשעי ארץ ימ״ש; אחרי כל זאת לא נראו עדיין בעמנו אותות הכינוס האמתי ,להתכנס יחד ולקרוא כולנו כאחד בשם ד׳ אחד, להושיענו מיד צר ואויב ולשלוח לנו את ישועתו ממרום ,ישועת משיחו, לגאול אותנו מארצות פזורינו ולכונן את בית חיינו על ארץ אבותינו .ואמנם הקיפה הזעקה את כל אחינו בארצות ממלכות הברית ,הנלחמות בחורף נפש גגד האויב הכללי ,ומכל עבר נשמע קול תרועה במחנה העברים ,להושיט יד עזר והצלה לאחינו הנדכאים בארצות העקובות מדמם הנשפך שם כמים, וגדולים המה מאד מעשי ההצלה הנעשים ע ׳י אחינו בארצות שונות לטובת האומללים ההם ,וגם זה הוא אות לטובה וזיק של אור מפעולת השקלים בישראל .אבל אין זה עדיין אותו הכינוס ,שצריכים היינו להתכנס כולנו כאיש אחד בלב אחד לאבינו שבשמים ,בעת רעה כזו ,אשר כמוה לא נהיתה מיום גלות ישראל מעל ארצו .ואין לנו אלא לצפות לרגלי מבשר את גאולתנו השלימה ,שיבוא מהרה ויקרב דחוקים וישים שלו׳ בישראל! ״ ו. ונשוב עתה אל ביאור מאמרם ז״ל ,שהצגנו בראש דבריגו ,שמשה לא הי׳ יודע בשום ענין את השקלים ,עד שהוציא הקב״ה מטבע של אש מתחת כה״כ והראה לו ,ונאמר בזה ,כי הנה זה משה האיש ,אשר לא קם עוד נביא בישראל כמוהו ,הוא עם כל גדלו ותפארתו רק איש הי׳ ,וכבן תמותה לא הי׳ יכול גם הוא לראות את הצפון בחיק העתיד ,מה שלא נאמר לו מסי הגבודה .וכשנאמר לו מפי הגבורה ״זה יתנו כל העובר״ ,ובפירושם ז״ל׳ ת ש א וצג ״כל מאן דעבר בימא״ ,והוגד לו בזה מאת קורא הדודות מראש ,שעתידה פעולת השקלים להראות בישראל לדור דודים ,בכל עת עברם בים צרה ,לא הי׳ יכול משה להשיג דבר זה ,״לא הוה ידע בשום ענין אם לא הי׳ מראהו״ .אז הראה לו הקב״ה ״כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד״, וזה הי׳ לאות למשה ,כי אמנם חזיון פלא הוא ,חזיון גשגב מבינת אגוש חציר ,ורק יד ד׳ תעשה זאת ,להאיר לכל בני ישראל את דרכם בחשכת גלותם ,כמק־יצת הכתוב ״ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם״) ,שמות כיף פ;ויי( ,ז .א .שבכל גדודיהם בלילה האדון* של גלותם* תהי׳ אש בו ,אש של מעלה מתחת כסא כבודו ית״ש ,להאיר את דרכם באור השקלים ,יסוד האחדות בישראל ,ועל אחדותם תפארתם ,ובה יושעו תשועת עולמים! ש ב ת רצד ו מ ו ע ד לפרשות ןיקהל-פקודי. תעודת המשכן ב י ש ר א ל . אשר נתן ד׳ חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות )שמות ,ל ו -א ( • את כל מלאכת עבודת הקודש. כל מי שנתעסק במלאכת המשכן נתן בו הקב׳״ה חכמה ובינה ודעת׳ שנאמר ויעשו כל חכם לב ,ולא בבני אדם בלבד אלא אפילו בבהמה וחיה ,שנאמר חכמה ותבונה בהמה ,בהמה כתיב) .מד׳״ר ויקהל ,פמ״ח(• א. כבד ביארתי למעלה במאמרי לפרשת שקלים ,שמטרת המשכן היתד• לשרש מקרב ישראל שורש פורה ראש ולענה של פירוד הלבבות ושנאת החנם ,ולהשריש בקרבם שרשי אחדות גמורה ושויון מוחלט ,המביאים לידי שלף ולידי אהבת אחים; והשגת המטרה החממה הזאת צריכה היתד ,להביא לידי השראת השכינה בישראל ,אשר על זה נאמר ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״) ,שמית ,כ ה -ח ( .כי מאחר ששמו של הקב״ה הוא שלו) /שבת ,י(:׳ לפיכך אין השכינה שורה בישראל אלא אם כן שלו׳ ביניהם .ומאחר שפירוד הלבבות ושנאת החנם מביאים לידי מריבה ,״ואין שלום יוצא מתוך מריבה״) ,ספרי ,תצא( ,לפיכך עד שלא הוקם המשכן ועמודי השלו׳ היו רופפים בישראל ,לא היתד ,השכינה יכולה לשכון בתוכם ,ורק כשהוקם המשכן אז ״נכנם משה והי׳ שומע קול הדר ,קול נאה ,קול משובח ,אמר לו הקב״ה שלום אני מדבר אל בני״) ,ילקוט תהלים ,תתל״ד( ,כי זאת היתד ,תעודת המשכן, להשכין שלו׳ בישראל ,ולהביא עי׳־ ז לידי השראת השכינה ביניהם! ואמנם ידענו שהשלום הוא אחד משלשת העמודים שהעולם עומד עליהם) ,אבות ,פ״א ,מי״ח( ,והשלום הוא הברכה היותר גדולה לעולם כולו, וביחוד לישראל כמאמרם הידוע ,״לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום״) ,משנה סוף עוקצין( .אבל אם נבוא לעמוד על המחקר ,בכדי להעריך כראוי את הטובה הצפונה בשלו׳ לעולם כלו ולישראל ,אז עלינו רק להעמיד את השלו׳ מערכה מול מערכה לעומת התוצאה הנוראה של הפרת השלו /והיא ה מ ל ח מ ה .עלינו להעביר במחזה נגד עינינו את החורבן הנורא - ו י ק ה ל פ ק ו ד י רצה שהמלחמה מביאה לעולם בכלל; את המוני בני האדם הנופלים חללי חרב על שדי הקטל ,ומתגוללים כדומן על פני חוצות; את נהרי נחלי הדמים המציפים תבל ומלואה; את אסונם הנורא של המוכים והפצועים במלחמה ,הנשארים בעלי מומים אומללים לכל ימי חייהם ,את ענים ומרודם של האלמנות והיתומים שהמלחמה משאירה אחריה ,שזוהי קללה נוראה לעצמה ,כאמור ״והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים״) ,שמות ,כ ב -כ ג ( ; ולבסוף את החורבן הנורא שהמלחמה מביאה לעולם ,בעקרה משורש את כל מה שעמלו בני האדם לבנות ולנטוע במשך של דורות ,ובהפכה ״לגלים נצים ערים בצורות״) ,מ״ב ,י ט -כ ה ( ,וארץ פורי׳ ונושבת למדבר שממה .אם את כל זאת נשוה לנגד עינינו ,אז נדע להעריך כראוי את ערך הברכה הצפונה בשלו /ואז נבין עד כמה צדקו דבריהם ז״ל ,״שאין העולם מתנהג אלא בשלום״) ,מד״ר פנחס ,פכ״א( ,כי ״אם אין שלו׳ אין כלום״) ,תו״כ ,בחוקותי( ,וכשיש שלו׳ יש הכל כאמור ״עושה שלו׳ ובורא את הכל״) ,ברכת יוצר ,ועיין ברכות יא.(: ב. את ההערכה הנכונה של מלחמה ושלו׳ נתנו לנו חכמינו ז״ל בדברים הכתוב ״עת לטעת ועת לעקוד קצרים וברורים ,בדרשתם על נטוע״) ,קהלת ,י ג -ב ( ,באמרם ,״עת לטעת בשעת שלו׳ ועת לעקור נטוע בשעת מלחמה״) ,מד׳-ר ,ש ם ( ; ומה עמקו הדברים הללו! כי הנה בשעת שלו׳ בני אדם עוסקים בנטיעה ,והמושג של נטיעה מתיהם לא דק אל נטיעת עצים ,כי אם גם אל נטיעת בנים ובנות ,הדור אשר יבוא אחריהם ,כאמור, ״בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם״) ,תהלים ,ק מ ד -י ב ( ; וכן כל מה שבגי האדם עושים בעסקם בישובו של עולם נקרא בשם ״נטיעה״; בנין בתים לשבת, יסוד בתי חרושת ובתי מסחר לכל צרכי האדם ,הכל נקרא בשם נטיעה; והכתוב קורא להתישבות עם על אדמתו והתנחלו בה בשם זה ,כאמור ״תביאמו ותטעמו בהר נחלתך״) ,שמות ,ט ו -י ז ( ,והנביא אומר בשם ד/ ״ונטעתים על אדמתם וגו״) /עמוס - ,ו ( ,ועוד כתובים רבים שכאלה. ט ג והנה רואים אנו במנהגו של עולם ,שבשעת שלו׳ כל בני האדם עוסקים בנטיעה ,מולידים בנים ובנות ״כנטיעים מגודלים״ ,בונים בתים ומיסדים ערים ,נוטעים כרמים ומסריחים ארץ ,וכל אחד ואחד עוסק בבנינו של עולם במנוחה .והנה לפתע פתאום סערה נוראה התפרצה להחריב תבל ומלואה! מלחמה פרצה בארץ! ברגע אחד נעקר משורש כל מה שנטעו בני האדם בעמל כפיהם ובזיעת אפם במשך של דורות רבים; האנשים מוצאים להורג ונופלים כעמיר מאחרי הקוצר על שדי הקטל ,והנשים בוכות תמרורים על מחמדי עיניהן כי לוקחו מאתן .גלגל החיים הרגילים עמד ,פני ארץ ש ב ת רצו ו מ ו ע ד כוסו בפגרי אדם ובהמה ,ומכל עברים רק אנחה נשמעת ן זהו פרי המלחמה המחרבת עולם ועוקרת משורש את כל מה שנטעו בני האדם בשעת שלו , ועל זה אמנם נאמר ,״עת לטעת בשעת שלום ועת לעקור נטוע בשעת מלחמה״! ומה שעוד רע ביותר הוא ,כי מלבד חללי החרב והחורבן החומרי שהמלחמה מביאה לעולם ,נורא ומסוכן עוד יותר החורבן המוסדי שהיא גוררת אחריה; כי הנה רגשות בני האדם הולכים ונשחתים ע״י חזיון המות הנורא המרחף לנגד עיניהם יום יום; רגש הרחמים יכבה בקרב לבותיהם, ואכזריות נוראה תקח מקומה .ומה עמקו דברי הרמב״ן ז״ל בפירושו על הכתוב ,״כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע״) ,דברים ,כג-י(, וז״ל :״כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי ,והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה ,כי יאכלו כל תועבה ויגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה) ,בבית קמוצה( ,הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב ,ועל כן הזהיר בו הכתוב ואמר ונשמרת מכל דבר רע״ ,עכ״ל .זהו פרי המלחמה המרעלת נשמת האדם! האכזריות שהמלחמה מביאה לעולם בכלל ,ממיטה רעות רבות וצרות עלינו בפרט .כי מי עוד כמונו ,בני עם גולה ונדח ,סבל מכל התהפוכות והמלחמות עלי ארץ רבה ,בהיותנו תמיד השעיר לעזאזל לכל תלאות העולם וסבלותיו. ואם אמרו לנו חכמינו ז״ל ,״שאין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל״) ,יבמות ,(. ,״ליראם כדי שיחזרו בתשובה״) ,רש״י( ,הנה עוד כוונה נוספת צפונה בדבריהם אלה ,כי אין פורעניות באה לעולם ,שלא יקחו בה ישראל חלק בראש ,בהיותנו תמיד הראשונים לסבול מכל צרה שלא תבוא לעולם .ומה מאד נאמנו לפיכך דבריהם דל ,שהזכרנו למעלה ,״שלא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום״ ,כי רק אנו בני ישראל יודעים להעריך כראוי את ערך השלו׳ ואת הברכה הצפונה בו לנו ,אחרי אשר בשלום העולם בכלל תלוי כל קיומנו בגויים! ומה עמוקה איפוא התהום הנוראה של השקר ,שבימין שונאינו נפש ,המעלילים עלינו עלילות ברשע לאמר ,שאנו שואפים ומסיתים למלחמות בעולם ,ואנו הגורמים להפרעת השלו׳ בעולם .אין אומד ואין דברים להביע את מחאתנו הכי נמרצה נגד עלילת שוא זו ,אשר המציאות המרה מכחישתה על פניה .אבל מה בצע בדברים ובמחאות אחרי אשר יודעים המה בודאי היטב שונאינו נפש ,כי אך שקר טפלו עלינו ,אלא שיודעים המה את האמת ומתכונים למרוד בה להנאתם ולטובתם ,בכדי להתנפל עלינו ולכלות בנו חצי שנאתם; ורק לד׳ אלקי האמת והשלו׳ הישועה ,ואליו עינינו נשואות לחלצנו מצרה! , סג ו י ק ה ל - פ ק ו ד רצז ג. עד כמה העמיקה המלחמה להשחית את רוח האדם בנוגע ביחוד אלינו, ועד כמה גברו האכזריות והפראות בעולם לרגלי המלחמה ,יעידו למדי דברי ימי עמנו האומלל בארצות אירופא בשלשים השנים האחרונות ,דברים כתובים בדם ואש ותמרות עשן .מלחמת העולם הראשונה שפרצה לפני שלשים שנה והחריבה ארצות רבות ,הביאה לידי השחתה נוראה בקרב העם הגרמני, שניגף במלחמה ההיא ונחל מפלה גדולה .ההתמרמרות ושאיפת הנקם שבקרב המנוצחים הביאה לידי התאכזרות פראית; ומאין אונים לקחת נקם מאת מנצחיהם החזקים מאתם ,שפכו את כל חמתם ואת מרי רוחם וזעמם על המעט והחלש מכל העמים ,על העם העברי ,השעיר לעזאזל התמידי לכל פשעי העולם וחטאותיו ,וזה לנו יותר מעשר שנים שיצא שמה השטן מסובכו, ותהי ראשית מעשהו להחריב קהלות ישראל בגרמניא ובהארצות הסמוכות לה, באכזריות נוראה שכמוה לא נשמעה אף בימי החושך והעריצות לפני מאות בשנים ,והזעקה הקיפה את כל בית ישראל בכל רחבי תבל ,זעקת שוד וחמס והרג רב .ומה נורא הדבר ,כי תחת אשר לפני המלחמה הראשונה שרד עוד בעולם רוח צדק ודרישת משפט ,ובעת שפרצו פרעות בישראל בארץ רוםיא תחת ממשלת הצר הצורר ,רעשה כל הארץ ומכל עברים גשמעו בארצות החופש מחאות גמרצות גגד הפרעות ההן ,אשר רק כמשחק ילדים היו לעומת מעשי הרצח והאכזריות של הגרמנים הרשעים; הנה בתקופה האחרונה שלאחרי המלחמה ההיא ,לא נשמעה כמעט כל מחאה נמרצה גגד מעשי הרצח של האכזרים ההם ,כל העולם כולו עמד מרחוק מבלי לנקוף אף באצבע קטנה להצלתנו ,ולא גמצא מי שיאמר למלאך המשחית ,הרף ידיך! ובזה גדלה עד לשמים חטאת כל עמי תבל ,ואף הטובים שבהם הדוגלים כעת בשם החופש והצדק ,ועל כולם תפול האחריות בעד דמנו השפוך ,כדבר ד׳ ביד גביאו עובדיה אל אדום בימים ההם ,לאמר ,״מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם ,ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שעריו ועל ירושלם ידו גורל ,גם א ת ה כ א ח ד מ ה ם ״ ! )עובדיה ,א ,י-יא(. ואחרי שפרצה המלחמה הנוכחית ,שכבר נכנסה לאסוננו לשגתה החמשית ואחריתה מי ישותה עוד ,גדל השבר ביחוד בבית ישראל ,כי פריצי החיות בדמות אדם אכלו את יעקב ואת נוהו השמו ,ומי ימנה ומי יספור את מספר חללי עמנו בכל ארצות אירופא שנכבשו תחת ידי המרצחים הארורים ,וביחוד בארצות ליטא ופולין ,שהיו מרכזי היהדות בגולה .ואנו שואלים את עצמנו בתמהון ובחרדת נפש ,איכה נהי׳ כדבר הרע הזה? איך יכלו בני אדם שנבראו בצלם ,להתאכזר כל כך על בני אדם שכמותם ולענותם ביסודי מות רצח ו מ ו ע ד ש ב ת נוראים שכאלה? איך זה אפשר הי׳ שעם המתימר בהשכלתו ובהתפתחותו יתהפך להמון פרוע של פראי אדם רוצחי נפש ושואפי דמים? ואיך זה קרה כדבר הנורא הזה שנכבה בקרבם כל זיק של אנושיות ,ויהיו לפריצי חיות אשר דחם לא ידעו? והתשובה היחידה לכל השאלות המרות הללו היא אחת, ה מ ל ח מ ה ! המלחמה פרצה גדרי עולם והוציאה מבית כלאה את החי׳ שבאדם ,את אותה החי׳ הנוראה המהלכת על שתים ופני אדם לה ,והיא מסוכנת אלפי מונים מכל חיתו הטרף על פני הארץ ,בהיותה מזוינת בכלי זין היותר נוראים ,המצאת השכל האנושי ,מתנת האלקים שהטביע הבורא באדם לטובתו ,למען יבחר בהיים ,והוא בהשליכו מעליו את עבותות הזהב של דעת ד׳ ,הוא משתמש בשכלו לרעתו ,בוחר בדרכי מות ונהפך לחי׳ טורפת נוראה ,אשר רחם לא תדע ושואפת היא אך לדמים! ד. על החי׳ הנוראה הזאת ,החי׳ שבאדם ,יאמר הכתוב ,״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד ,והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם״) ,ויקרא ,כ י -י ( ; וכבר עמדו חכמינו ז״ל על הבנת הכתוב הזה ושאלו ,״מאי חרב? אילימא חרב של מלחמה ,והכתיב ונתתי שלו׳ בארץ? אלא אפילו חרב של שלום״) ,תענית ,כב ,(:זאת אומרת ,״שלא יהיו עוברים ממדינה לחברתה דרך ארצכם״) ,י ו ׳כ( .אבל לפי זה למה הפסיק הכתוב את סדר הדברים? הלא כך הי׳ צריך הכתוב לאמד ,״ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם ושכבתם ואין מחריד״ ,ולהוסיף לבסוף את הדברים ״והשבתי חיה רעה מן הארץ״ ,ולמה זה הפסיק הכתוב בין חרב לחרב בהשבתת החיה הרעה מן הארץ? ואולם לדברינו נאמר ,שהבונה בכתוב זה היא על החיה שבאדם ,אשר רק עליה נופל באמת לאמר שהיא ״רעה״, אחדי אשר הבחירה ביד האדם למנוע א״ע מלעשות רע; משא״כ החי׳ בעלת הארבע שנבראה בתכונתה המיוחדת לה ,עליה אין לאמר שהיא ״רעה״׳ מאחד שאינה יכולה להיות אחרת מכפי שנבראה; וכשם שאין להלל את הכבש על תמימותו כן אין לגנות את הזאב באכזריותו ,כי כזה כן זה כך נבראו מאת יוצר הכל ,ורק על האדם שחונן מאת בוראו ית״ש בדעה בינה והשכל ,ובידו הבחירה לבחור בטוב ,רק עליו יוצדק לאמר שהוא ״רע״׳ אם הוא מואס בטוב ובוחר ברע; וזה שאמר הכתוב ״אמרו צדיק כי טוב אוי לרשע רע״) ,ישעידו ,ג ,י -י א ( ,הצדיק הוא טוב בבחרו בטוב ,והרשע הוא רע בעשותו הרעה .ועל החיה שבאדם נופל לפיכך בצדק לאמד שהיא ״חיה רעה״! והנה יודעים אנו מדברי ימי עולם ,כי עוד מאז מקדם נמצאו אנשים ו י ק ה ל - פ ק ו ד י רצט ישרי רוח ,שהכירו לדעת את כל הרעה ,שהמלחמה מביאה לעולם ,והם חשבו מחשבות בעצה איך להשבית מלחמות מקרב הארץ ולהשכין שלום בעולם ע״י הגשמת דבר ד׳ של ״לא תרצח״ ,ומאז ועד עתה לא חדלו שואפי שלו׳ מקרב הארץ; ומה רבו הועידות השונות של מושלי ארצות ושל אנשי המדע ,שנקראו בזמנים שונים ובארצות שונות למען השלו׳ ,והסיסמא של ,מלחמה בחרב״ ,נישאה על כל שפתים .אבל מה עלתה להם בעמלם? כל אלה רודפי השלו׳ השונים צללו במים אדירים והעלו חרם בידם ,כי למרות כל עמלם עדיין החרב מתהפכת על ראשי כל באי עולם ,ועדיין היא מחרבת ארצות ומפילה חתיתה על יושבי תבל .ואם נשאל מדוע אין באמת שלו׳ בעולם ,אחרי אשר הכל מכירים בתועלתו ונושאים אותו על שפתותיהם? על זה הלא רק תשובה אחת יש ,כי עדיין החי׳ שבאדם שולטת בעולם, והיא מתפרצת מפעם לפעם החוצה ומשלכת מעליה את כבלי השלו׳ החברתי שהטילו עליה ,ואז תפרוץ מלחמה בארץ והחרב תגזור על ימין ועל שמאל, ופני הארץ יכוסו דמים ודמעות .את החיה הרעה שבאדם לא הספיקה התרבות האגושית לגרש ממנו ,ולמרות כל הצעדים הכבירים שצעדה האנושיות על דרך ההתפתחות ,הנה רק חצוניותו של האדם בעל התרבות נשתנתה ,ומראהו שונה לגמרי ממראה האדם הקדמוני בכל הליכותיו וארחות חייו; אבל בנוגע לפנינ.י-,תו נשאר האדם אותו פריץ החיות שהי׳ לפני אלפי שנים ,ועדיין לא הצליח המדע האנושי להמציא איזו תחבולה נכונה ,איך לנרש מקרב הארץ את החי׳ הרעה שבקרב האדם .ואולם הנה הכתוב מבכיחנו בשם ד׳ לאמר ,״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד״ ,ז .א. כי בוא תבוא העת המאושרת ,אשר אז יהי׳ אמנם שלו׳ בארץ ,ובני האדם יוכלו לשכוב במנוחה על משכנותיהם ,מבלי לירא יותר מהחרב המתהפכת, ואיש לא יחריד יותר את מנוחתם; היא העת אשר עליה ניבאו נביאינו בשם ד׳ ,כי ״לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״) ,ישעיהו ,ב -ד ( . אבל איכה יהי׳ כדבר הגדול הזה? ומתי ישתרר השלו׳ בעולם? על זה יוסיף הכתוב לאמר ,״והשבתי חיה רעה מן הארץ׳׳ ,זו החי׳ הרעה שבקרב האדם ,כי יעביד ד׳ את רוח הטומאה מן הארץ ,ומרוחו ישפוך על כל בשר, ורק אז ״וחרב לא תעבור בארצכם״ ,כי לא תהיינה עוד מלחמות בעולם כלל ,אחרי אשר ״קשת ישבר וקצץ חנית וגו׳״) ,תהלים ,מ י -י ( 1 ה. למדנו איפוא מכל האמור ,שיש בחברת בני האדם ברואים מהלכי שתים ופני אדם להם ,והמה לא אנשים כי אם פריצי חיות ,אכזרים ושואפי דמים ש ב ת ש ו מ ו ע ד ,, ולא בשם ״אדם יקראו ,כי לא אדם המה ,ושמם הנכון אשר בו המה צריכים להיות נקראים הוא ״חיה״ ,חיה רעה! ואולם עוד אחרים רבים ישנם בחברה האנושית ,אשר אמנם לא בשם חי׳ המה נקראים ,כי לא אכזרים המה כחית השדה ,ואין בם סכנה לאחרים, אבל גם השם ״אדם״ לא יתאים להם ,ושמם הנכון הוא ״בהמה״ .כי מה בין בהמה לחי ? החי טורפת טרף ,זוללת בשר וםובאת דם ,והבהמה אוכלת עשב ושותה לצמאה רק מים; הראשונה היא מסוכנת לישוב בני האדם והשני אינה מסוכנת ועוד מביאה תועלת רבה להאדם .אבל הלא כזו כן זו אין בהן דעת ,״כי הטה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה״) ,איוב ,ל ט -י ז ( ,ואין להן בעולמן אלא מלחמת קיומן ,ומטרתן היחידה היא לשבור רעבונן ולפרות ולרבות ,ואחרת לא ידעו כלל .מה שאין כן האדם ,שחביב הוא משום שנברא בצלם ,וחונן מאת בוראו בחכמה בינה ודעת; ואם כי גם הוא מעפר לוקח ואל עפר ישוב ,אשר על כן ״אדם״ שמו ,כי מן האדמה לוקח ,אבל הן בו נפח האלקים נשמת חיים ,״ויהי לנפש חיה״ ,ואותו המשיל אלקים לרדות ״בדגי הים ובעוף השמים ובכל האח״ ,ועליו נאמר ״תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו״) ,תהלים ,ח -ז ( .מטרת האדם בעולמו היא איפוא לא רק לאכול ולשתות ולמלאות צרכי גופו כבהמת הארץ ,כי אם להבין ולהשכיל ולשאוף למרום ,כאמור ״שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה״) ,ישעיה ,מ -כ ו ( , ולו ניתנה הבחירה לבחור בטוב ולמאוס ברע ,כאמור ״ובחרת בחיים״) ,דברים ,ל -י ט ( . והאיש אשר אלה לו ויודע הוא לבחור בטוב ,הוא בשם ״אדם״ יקרא בצדק; אבל אלה שאין להם בעולמם אלא מה שהם ״אוכלים ושותים ופרים ורבים כבהמה״) ,חגיגה ,טז ,(.המה לא בשם אדם יקראו ,כי לא אדם הנמו ,ושמם הנכון להם הוא ״בהמה״ ,כי לא כל מי שדמות אדם לו אדם הוא באמת) .ועיין מו״נ ,ח״א ,פ״ג(. ומה נפלאו דברי החכם מכל אדם במשפטו החרוץ על בני אדם שכאלה, לאמד ,״ואמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלקים ולראות שהם בהמה המה להם״) ,קהלת ,ג -י ח ( ,וכונת דבריו אלה היא ,כי מה שבני האדם מתנשאים בלבם לאמד ,כי רק אותם ברר אלקים ובם בחר לתתם עליון על כל ברואי ארץ ,והם המה מבחר הבריאה; זאת לא זאת ,כי אם נתבונן אל דרכיהם עלי ארץ ,אז נראה ״שהם בהמה המה להם״ ,ובכן אך שקר נחלו להם לאמר אדם אנחנו .״כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם ,כמות זה כן מות זה ,ומותר האדם מן הבהמה אין כ י הכל הבל״; ותיבה קטנה זו ״כי״ ,שמשמשת היא בארבע לשונות ,יש לה עוד מובן של ״אם״) ,רש״י ,שמית ,ל ד ; ( -וכונת הכתוב היא ,כי מותר האדם מן הבהמה הוא באמת אין ,אם הכל הבל; אם בל שאיפתו של האדם בעולמו היא רק הבל, , , , ט ו י ק ה ל -פ ק ו ד י שא ואין לו שום מטרה אחרת בחייו בלתי אם למלאות בטנו כי ירעב ,ולהספיק צרכי גופו ותאוותיו הבהמיות ,אז אין לו באמת שום יתרון על הבהמה, כי ״מקרה אחד להם״ ,ובמה איפוא יתפאר לאמר ״אדם״ הנני? ו. ועל בני אדם שכאלה דרשו חז״ל את הכתוב ״מן הבהמה״ ,וייקרא ,א-ב(, ״לרבות בני אדם שדומין לבהמה״; ואמרו עוד ,״קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר) ,ירמיה ,ל א -נ י ( ,וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה״) ,נוטה ,כ ב ; ( :וברש״י על הכתוב ההוא ביאר ,וז״ל :״הטובים והסכלים שבהם אני אזרעם כולם להיות זרע שלי ,וזוהי נבואת הנביא על הימים הבאים ,אשר אז יכרות ד׳ את בית ישראל ויהודה ברית חדשה ,ואז יזרעם כולם ,את הטובים ואת הסכלים שבהם ,להיות מאז זרע שלו״ ,עכ״ל .הרי שפירשו חכמינו ז״ל את הכתוב ״זרע אדם״ על הטובים ,״וזרע בהמה״ על הסכלים ,שאין בם דעת להבין את מטרת חייהם יעלי אדמות וחיים חיי בהמה ,להתעניין רק בצרכי גופם ,כי בני אדם שכאלה רק ״בהמה המה להם״ .וכן כתב עוד רש״י ז״ל על הכתוב האחרון שביונה ״ובהמה רבה״, וז״ל :״בני אדם גדולים ודעתם כבהמה ,שאינם מכירים מי בראם״ ,עכ״ל. ונבין על פי האמור מה שאמרו ז״ל ,״אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם״) ,יבבות ,ס א ; ( .ובמאמר הזה כבר השתמשו לרעה שונאינו נפש ,לידות בנו אבן ולבזות את התלמוד בטענה ,שאינו מחשיב את יתר האומות לבני אדם כלל ,אבל כל רואה נכוחה יראה ויבין ,שמאמרם זה מתאים בעיקרו אל מה שאמר הכתוב בקהלת ,״ומותר האדם מן הבהמה אין״ ,וכונתם דל היא לאמר לנו ,שכל אלה שאינם מאמינים באלקי עולם, ואין בהם תבונה לחיות חיי רוח ,אלא חיי בהמה בלבד ,הם אינם ראויים לשם ״אדם״ .ואת משפט זה חרצו לא רק על האומות ,כי אם אף על אלה שממעי ישראל יצאו ,אלא שהם מוטעים וסבלים ,כמו שאנו רואים מפורש משני המאמרים שהבאתי למעלה ,שהרי מהכתוב ״מן הבהמה״ למדו ״שמקבלים קרבנות מפושעי ישראל שדומים לבהמה״ ,ומהכתוב ״וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה״ למדו ,שזה ״שלא קרא ולא שנה״ נקרא ״זרע בהמה״ ,ושני הכתובים הללו הלא מדברים בישראל .ומה שתפסו בדבריהם לאמר ,״שאין אומות העולם קרויים אדם״ ,הוא רק לדוגמא ,משום שהאומות בדרך כלל הם רחוקים מדעת את ד ,ואת שבע המצוות של בגי נח ,שהם המצוות היסודיות לכל חברה אנושית ,אינם שומרים ,כדדשתם ד ל הידועה על הכתוב ״ראה ויתר גויים״) ,חבקוק - ,ו ( ,״שראה הקב״ה שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום״) ,ב״ק ,ל (.ובגי אדם שכאלה ג ח שב ו מ ו ע ד ש ב ת בודאי שהם נחשבים כבהמה .ואותם תפסו חכמינו ז״ל לדוגמא ,אבל את משפטם החרוץ הזה חרצו בודאי גם על אלה שממעי ישראל יצאו ,אם רק אין בם דעת להבין מה ד׳ דורש מאתם .וכן כתב רבנו בעל תוי״ט ז״ל בפירושו) ,אבות פ׳-א ,מ״ג( ,על מה שאמרו בתוספות ״שאומות העולם תוהים על הראשונות״) ,ר״ה ,ד ,.בי״ה בשביל( ,״דהא דנקטי עם ״ם לדוגמא בעלמא הוא״ ,שהם מן הסתם תוהים ומתחרטים על הצדקה שנתנו ,אם לא תבוא להס אותה הטובה שהיו מצפים עליה ,אבל הוא הדין גם בישראל התוהה על הראשונות ,עיי״ש בדבריו בארוכה .והאות היותר נאמן על אמתת הדברים הללו הוא מה שאמרו ז״ל ,״מנין שאפילו ענו״ם ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול ,ת״ל אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ,כהנים לויים וישראלים לא נאמר אלא אדם ,הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול״) ,ב״ק ,שם( ,הרי שהשם ״אדם״ כולל את כל באי עולם שנבראו בצלם ,והחילוק הוא רק במדרגת ידיעתם את אלקי עולם ושמירת מצוותיו) .וידוע מה שהאריכו בתוס׳ שם ובמקומות אחרים בישוב הסתירה שבדברי חדל לענין אדם ,אבל לפי האמור הדברים פשוטים ומאירים(. ז. ואחרי כל האמור בזה הלא נבוא לידי מסקנא ,כי החברה האנושית בכללותה נחלקת לשלש חלוקות בעלות שמות מיוחדים ,הלא הם ,אדם בהמה וחיה ,עד אשר יעיר ד רוח ממרום להשבית את החיה הדעה מקרב הארץ .וכשיצאו ישראל ממצרים היו ביניהם ג״כ שלש החלוקות הללו, ועליהם נאמר ״גוי מקרב גוי״) ,דברים ,ד -ל ד ( ,בדרשתם דל ,״שהיו אלו ואלו ערלים וכו׳״׳ )ויק״ר ,פכ״ ( ,כי לא היו אז ישראל עולים על המצרים בתכונות רוחם ,מלבד אלה המועטים משבט לוי ,שעליהם נאמר ,״כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו״) ,דברים ,ל ג -ט ( .ובכן הלא היו ביניהם אז גם ״בהמה רבה״, וגם חיות רעות ,בעלי מחלוקת ודלטורין ,כדתן ואבירם וחביריהם .ותעודת הגאולה הראשונה ההיא היתה ,להכשיר את ישראל להיות מעתה ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״ ,ולהרימם משפל מצבם המוסרי של ״בהמות וחיות״ למדרגת ״אדם״ ,אדם עילאה ,בעלי דעה בינה והשכל .ולמטרה רוממה זו באו מעמד הר סיני והצווי על מלאכת המשכן. כי הנה אחרי המעמד הנשגב ההוא בא הצווי לישראל לאמר ,״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ ,ומטרת המשכן היתה להביא לידי השראת השכינה בישראל .אבל אין השכינה שודד ,אלא במקום שיש שלו׳ ,ואין לך דבר הגורם לסילוק השכינה מישראל כשפיכת דמים ,אשד על זה אמרו חכמינו • דל ,״בעץ שפיכת דכוים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת ג ו י ק - ה ל פ ק ו ד מישראל״) ,שבת ,לג .(.והלא יודעים אנו מה שיסופר בכתוב על דוד המלך החסיד ,אשר בו בחר ד׳ להיות למלך על עמו ,והוא הי׳ ״עושה משפט וצדקה לכל עמו״) ,סיב ,ח -ט ו ( ,ואעפ״כ כאשר הי׳ עם לבבו לבנות בית לד׳ בא אליו דבר ד׳ לאמר ,״לא תבנה הבית לשמי כי דמים רבים שפכת לפני ארצה״) ,יה״א ,כ ב , ( -ומה נמרצו הדברים הללו! כי הנה דוד שפך דמי אויבי עמו והציל את ישראל מאויביהם מסביב ,ולמלך מנצח שכזה הלא יותן כבוד אלקים אצל כל עמי תבל ,מצבות תפארה יקימו לכבודו ושירי תהלה ישירו לשמו ,ומה הי׳ שכרו של דוד המנצח? הוא רוחק מלבנות בית לד׳ ,כי דמים רבים שפך ,דמי אויבים ושונאים ,האין זה חזיון פלא שלא נמצא כמותו אצל שום עם אחר מעמי תבל! וזה לנו לעדות נאמנה עד כמה שנואה שפיכת דמים לפני המקום ,אף שפיכת דמי רשעים וחוטאים! ט ח. ונבין מעתה את דברי המדרש שהצגנו בראש מאמרנו זה .דברי המדרש הזה נפלאים הם באמת ,הן מצד תוכנם והן מצד צורתם .מצד תוכנם פליאה היא להבין מה שאמרו ז״ל ,שנתן הקדוש ברוך הוא חכמה בינה ודעת בבהמה וחיה שנתעסקו במלאכת המשכן .הא כיצד? וכבר עמד על זה בפירוש ״יפה תואר״ שם ופירש ,״דבהמה וחי׳ לאו דוקא ,והבונה על בני אדם הריקים מדעת כבהמה ,וכדתניא מן הבהמה אלו בני אדם הדומים לבהמה ,וגם באנשים כאלה נתן ד׳ חכמה ודעת ע״י שהתנדבו לעשות במלאכת המשכן״ .אבל הלא בכתוב נאמר מפורש ״וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו וגו״) ,שמות ,ל ה -י ד ( ,וכל הפרשה מדברת רק בחכמי לב ,אשר בם ״גתן ד׳ חכמה ותבוגה לדעת וגו׳״ ,כמאמרם ז״ל על הכתוב הזה, ״שאין הקב״ה גותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה״) ,ברכות ,נ ה ; ( .הרי שהחכמה ניתנה מאת הקב״ה רק לאלה ,שהיו מצד טבעם בעלי חכמה ,ולא בבני אדם הדומים לבהמה .ולפיכך נפלאו מאד דברי חכמינו ז״ל במאמרם הנזכר .ומצד צורתו נפלא ביחוד מאמר זה ,מה שהוציאו חז״ל מפשוטה את המלה ״ ב ה מ ה ״ )בבית קמוצה( ,שמשמעותה ב ה ם ,ודרשוה כאילו נכתבה בשוא נע תחת הבית ,מה הכריח אותם לדרוש דרשה מוזרה שכזו? ועוד זאת ,כי הם ז״ל אמרו שנתן הקב״ה חכמה בינה ודעת בבהמה וחי׳ ,והביאו ראי׳ לזה מהמלה ״בהמה״) ,בקראם אותה בשוא נע( ,והנה למדנו מכתוב זה רק בהמה ,אבל חי׳ מנלן? והן אמנם כלל הוא בידנו ״שחיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה״) ,חולין ,ע ; (:אבל אם כן למה דקדקו ז״ל להזכיר בדרשתם זו את החי׳ ולא כללו אותה בבהמה? ובדור איפוא הדבר שכונו חכמינו ז״ל בדבריהם לאיזו כונה נעלמה ,כדרכם בקודש. שד ש ב ת ו מ ו ע ד • ואולם אחרי כל האמור בעיין שלשת הסוגים שבחברה האנושית בכלל, הנחלקת בפרטות לאדם בהמה וחיה ,הלא יאירו לנו מעתה דבריהם ז״ל באור בהיר .כי הנה בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היו ביניהם, כאמור למעלה ,גם כן שלשת הסוגים הנזכרים ,וביחוד אחרי אשר דבקה בהם טומאת יושבי הארץ ההיא ,בדרשתם ז׳ל הידועה על הכתוב ״לבוא לקחת לו גוי״ .ומאחר שתעודת המשכן היתה להשרות בישראל את שכינתו של הקב ה, אלקי השלו׳ ,לא הי׳ יכול יפיכך המשכן להבנות במדבר כל עוד שלא נטהרו מטומאת מצרים ,וכל עוד שהיו ביניהם ״בהמות וחיות״ ,ולפיכך נתן הקב״ה חכמה בינה ודעת ב כ ו ל ם ,בכל העם מקצה ,״ולא רק בבני אדם בלבד״, ז .א .לא רק באלה שהיו מצד עצמם ראויים לשם ״אדם״ ,אלא אף ״בבהמה וחיה״ ,ר״ל באלה שהיו עד אז בגדר ״בהמה וחיה׳ ,מבלי להיות ראויים מצד עצמם לשם ״אדם״ .והמדרש מביא ראי׳ לזה מהכתוב ״אשר נתן ד׳ חכמה ותבונה ב ה מ ה ״ ,זאת אומרת בכל העם כלו ,בכל שלשת החלוקות של אדם בהמה וחי׳ ,שנמצאו אז בישראל כמו בכל הגוים .ואין כונת הדורש כלל להוציא מפשוטה את המלה ״בהמה״) ,בקמץ( ,ולדרשה כאילו נכתבה בשוא ,כהבנת המפרשים ,אלא שכונתם ז״ל לאמר ,שמאחר שנתן הקב״ה ״חכמה ותבונה בהמה״ ,בכל העם מקצהו ,מזה נלמוד שנתן הקב״ה חכמה ותבונה בכל שלשת החלוקות הנזכרות ,שהיו אז בישראל כמו אצל ל העמים. ומה שאמרו ז״ל ״כל מי שנתעסק במלאכת המשכן״ ,אין כונתם על אלה שהיו ע ו ש י ם במלאכה ,שהרי מלאכה המשכן נעשתה על ידי בצלאל על ה ע ו ס ק י ם במלאכת ואהליאב ויתר חכמי הלב שבישראל, , המשכן ,זאת אומרת על כל אלה שהתעסקו בזה על ידי התרומה לצרכי המלאכה ,ובזה הלא לקחו חבל כל בני העם ,ובהם כולם נתן ד׳ חכמה ותבונה ,למען טהרם מזוהמת מצרים ולמען הרים אותם למדרגת ״אדם״ ,בכדי שיהיו ראויים לבנות בית לד׳ ,ולידי השראת שכינת שמו יתברך בתוכם! כ כ א ם ש ב ת לוח מ מ ו ד ש ו ר ה תקוני נ ד פ ס ו מ ו ע ד הטעויו צ * ל 11מלמעלה לתפוס א לתפוש. 3 מלה זו מיותרת האם ב מלאך \11מלמטה המלאך ה ולמה נאמרה 6מלמעלה ולמה ח ״ 16 וירושלים.- וירושלים יא 13 שהיא שהוא כא מלה זו מיותרת 4מלמטה לארץ כה מטרה 13מלמעלה משרה ל שנוא 10מלמטה שנוי לג m 8 אנו אונו לז M 8 הכלולה העלולה למ ׳׳ 7 שנחלק כשנחלק מו ומעורבבים 9מלמעלה ומעורבים נא להפוך 8מלמטה להפכן נח ״אמר 6מלמעלה אמר סד ׳׳ 11 שבטה שבע סה 13״ המזכתה הכזמתה עט * 12 בצירה ובסגול בצירה פד כג-ו 6״)«יץ( כו—ו פח 5 בא באו צ 15 שבמשנה תורה שבתורת כחזים צה 4 ולו ולא קטז ביחד קיט 2מלמטה ביחוד לחוץ לחיץ 16״ קכ יוצא יצא קכג 16״ אליהם קלא 8מלמעלה עליהם ינחש בו ינחש קלד 20״ המלה את מיותרת בעז״ה את קלה 8״ קמב 10מלמסה בני גלותא די מן המלה מן מיותרת יציאת מצרים מצרים ״ קעא 5 לפני לפי ״ קפב 5 והמסורת קפד 4מלמעלה ומסורת וזה 7מלמטה ומה רב נסמא ריב 6מלמעלה נטמא צריכים היו רטז 2מלמטה צריכים ״ 12 מסן במן רכח אלא רםב 11מלמעלה אלה שהצדקה רםג ד מלמטה הצדקה 18 לידי ליד רעד משפטם 11מלמטה משפט שא
© Copyright 2024