‫אוסקר ויילד ‪ -‬סיפורים‬ ‫אוסקר ויילד ‪-‬‬ ‫סיפורים‬ ‫מאנגלית‪ :‬טלה בר‬ ‫©‬ ‫‪All rights reserved‬‬ ‫‪No part of this book may be reproduced in any form‬‬ ‫‪without permission in writing from the Publisher.‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫פרסום בכל צורה שהיא‪ ,‬שלם או חלקי מספר זה‪,‬‬ ‫אסור ללא רשות בכתב מההוצאה‪.‬‬ ‫נדפס בישראל‬ ‫סודר במסדרה של הוצאת "אור–עם"‬ ‫מהדורה שנייה ‪ - 2010 -‬תש"ע‬ ‫תשמ"ג ‪1983 -‬‬ ‫‪www.oram.co.il‬‬ ‫‪10 11 12 13 14 15 - 9 8 7 6 5 4 3 2 1‬‬ ‫‪39-5933‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫הרוח של קנטרוויל או רומנסה על‬ ‫אלוהות החומר ‪7...........................................‬‬ ‫הדייג ונשמתו ‪40.............................................‬‬ ‫פשעו של לורד ארתור סאביל ‪ -‬מחקר‬ ‫בעניין חובה ‪75...............................................‬‬ ‫הספינקס ללא סודות ‪ -‬תחריט ‪113.......................‬‬ ‫מיליונר לדוגמה ‪ -‬ציון הערצה ‪120......................‬‬ ‫המלך הצעיר ‪127..............................................‬‬ ‫הזמירה והוורד ‪142............................................‬‬ ‫אוסקר ויילד ויצירתו ‪149...................................‬‬ ‫הרוח של קנטרוויל‬ ‫או‬ ‫רומנסה על אלוהות החומר‬ ‫‪1‬‬ ‫כאשר קנה השגריר האמריקאי‪ ,‬מר חירם ב' אוטיס‪,‬‬ ‫את "שמורת קנטרוויל"‪ ,‬אמרו לו כולם שהוא עושה‬ ‫מעשה שטות‪ ,‬כי לא היה כל ספק שהמקום רדוף רוחות‪.‬‬ ‫לורד קנטרוויל עצמו‪ ,‬שהתייחס לענייני כבוד בדקדקנות‬ ‫מרובה‪ ,‬חש זאת כחובתו להזכיר את הדבר למר אוטיס‬ ‫כשישבו לדון בתנאים‪.‬‬ ‫"כשלעצמנו‪ ,‬לא התלהבנו לגור שם‪ ",‬אמר לורד‬ ‫קנטרוויל‪" ,‬מאז ששתי ידיים של שלד הונחו על כתפיה‬ ‫של דודתי הזקנה‪ ,‬הדוכסית האלמנה מבילטון‪ ,‬בעת‬ ‫שהתלבשה לסעודה‪ ,‬והפחידוה עד כדי שבץ‪ ,‬אשר ממנו‬ ‫לא התאוששה לעולם; ועליי לומר לך‪ ,‬מר אוטיס‪ ,‬שמספר‬ ‫אנשים ממשפחתי החיים עדיין‪ ,‬ראו את הרוח‪ ,‬כולל כומר‬ ‫הקהילה‪ ,‬כבוד אוגסטוס דאמפייר‪ ,‬שהוא חבר בקינגס קולג'‬ ‫של קמברידג'‪ .‬לאחר התאונה רעת המזל של הדוכסית‪ ,‬לא‬ ‫רצה אף אחד ממשרתינו הצעירים להישאר אתנו‪ ,‬ולעתים‬ ‫קרובות‪ ,‬לא יכלה ליידי קנטרוויל לישון בלילה‪ ,‬מחמת‬ ‫קולות מסתוריים שבאו מהפרוזדור ומהספרייה‪".‬‬ ‫"מיי לורד‪ ",‬השיב השגריר‪" ,‬אקח את הרהיטים ואת‬ ‫הרוח לפי הערך שייקבע להם‪ .‬אני בא מארץ מודרנית‪,‬‬ ‫אשר בה ניתן להשיג כל דבר הנקנה בכסף‪ ,‬ואילו היו‬ ‫רוחות כלשהם באירופה‪ ,‬תוך זמן קצר מאוד‪ ,‬כבר היו‬ ‫בחורינו הזריזים‪ ,‬המתהוללים בעולם הישן והחוטפים להם‬ ‫את כל שחקניכם הגדולים ואת כל הפרימדונות‪ ,‬דואגים‬ ‫‪8‬‬ ‫אוסקר ויילד ‪ -‬סיפורים‬ ‫שגם אלה יופיעו באחד המוזיאונים הציבוריים שלנו‪ ,‬או‬ ‫בהצגות נודדות‪".‬‬ ‫"חוששני שהרוח קיים‪ ",‬אמר לורד קנטרוויל בחיוך‪,‬‬ ‫"אפילו אם לא נכנע להצעותיהם של אמרגניכם בעלי‬ ‫היזמה‪ .‬הוא ידוע היטב מזה שלוש מאות שנה‪ ,‬בעצם‪,‬‬ ‫מאז ‪ ,1584‬והוא מופיע תמיד לפני מותו של אחד מבני‬ ‫המשפחה‪".‬‬ ‫"ובכן‪ ,‬לורד קנטרוויל‪ ,‬כך עושה בעצם גם רופא‬ ‫המשפחה‪ .‬אבל‪ ,‬אדוני‪ ,‬אין רוחות‪ ,‬ואני משער שלא יושעו‬ ‫חוקי הטבע למען האצולה הבריטית‪".‬‬ ‫"אתם באמת טבעיים מאוד באמריקה‪ ",‬השיב לורד‬ ‫קנטרוויל‪ ,‬שלא הבין בדיוק את הערתו האחרונה של מר‬ ‫אוטיס‪" ,‬ואם מציאותו של רוח בבית אינה מפריעה לך‪ ,‬אז‬ ‫הכול בסדר‪ .‬אבל תזכור שהזהרתי אותך‪".‬‬ ‫מספר שבועות לאחר מכן‪ ,‬הושלמה הקנייה‪ ,‬ובסוף‬ ‫העונה‪ ,‬ירדו השגריר ומשפחתו ל"שמורת קנטרוויל"‪ .‬מרת‬ ‫אוטיס‪ ,‬אשר בתור העלמה לוקרישיה ר' טאפן מרחוב ‪53‬‬ ‫מערב‪ ,‬הייתה יפהפייה ניו–יורקית נודעת‪ ,‬הייתה עכשיו‬ ‫אישה נאה מאוד בגיל העמידה‪ ,‬ולה עיניים יפות וצדודית‬ ‫מקסימה‪ .‬גבירות אמריקאיות רבות‪ ,‬בעזבן את ארץ‬ ‫מולדתן‪ ,‬היו מאמצות להן הופעה של חולשה תמידית‪,‬‬ ‫בחשבן שכזאת היא המעודנות האירופית; אבל למרת‬ ‫אוטיס מעולם לא הייתה טעות כזאת‪ .‬היא הייתה בריאה‬ ‫להפליא‪ ,‬ובעלת אוצר רב של חיוניות‪ .‬אכן‪ ,‬מבחינות‬ ‫רבות‪ ,‬הייתה אנגלייה לחלוטין‪ ,‬ודוגמה מצוינת לעובדה‬ ‫שהאמריקאים דומים לנו כיום בכול‪ ,‬מלבד‪ ,‬כמובן‪ ,‬בשפה‪.‬‬ ‫בנה הבכור נקרא על ידי הוריו בשם וושינגטון ברגע של‬ ‫פטריוטיות‪ ,‬עליה מעולם לא חדל להצטער‪ .‬הוא היה צעיר‬ ‫בהיר שֵער ונאה למראה‪ ,‬שהכשיר את עצמו לתפקיד של‬ ‫דיפלומט אמריקאי‪ ,‬על ידי כך שהוביל את המחול הגרמני‬ ‫בקזינו של ניופורט במשך שלוש עונות רצופות‪ ,‬ואפילו‬ ‫בלונדון היה ידוע כרקדן מצוין‪ .‬חולשותיו העיקריות היו‬ ‫הרוח של קנטרוויל או רומנסה על אלוהות החומר‬ ‫‪9‬‬ ‫פרחי הגרדיניה והאצולה‪ ,‬אבל בכל דבר אחר היה הגיוני‬ ‫ביותר‪ .‬העלמה וירג'יניה א' אוטיס הייתה נערה קטנה בת‬ ‫חמש עשרה‪ ,‬קלה וחיננית כאיילה‪ ,‬וחירות נאה בעיניה‬ ‫הגדולות והכחולות‪ .‬היא הייתה אמיצה כאמזונה‪ ,‬ופעם‬ ‫התחרתה על הפוני שלה במירוץ נגד לורד בילטון הזקן‪,‬‬ ‫כשהם מקיפים פעמיים את הפארק‪ ,‬וזכתה באורך וחצי‬ ‫ממש לפני פסלו של אכילס‪ ,‬לעונגו העצום של הדוכס‬ ‫הצעיר מצ'שייר‪ ,‬שמיד הציע לה נישואין‪ ,‬ועוד באותו‬ ‫הלילה‪ ,‬נשלח על ידי אפוטרופסיו חזרה לאימון בתוך‬ ‫ים של דמעות‪ .‬אחרי וירג'יניה באו התאומים‪ ,‬שנקראו‬ ‫בדרך כלל "כוכבים ופסים"‪ ,‬מאחר שתמיד היו זוכים‬ ‫למלקות‪ .‬הם היו נערים נהדרים‪ ,‬ומלבד השגריר הנכבד‪,‬‬ ‫היו הרפובליקאים האמתיים היחידים במשפחה‪.‬‬ ‫"שמורת קנטרוויל" נמצאת שבעה מיל מאסקוט‪,‬‬ ‫שהיא תחנת הרכבת הקרובה ביותר‪ ,‬ומר אוטיס שלח‬ ‫מברק לבקש שקרון יבוא לקחתם; כך‪ ,‬במצב רוח מרומם‪,‬‬ ‫יצאו לדרכם‪ .‬היה זה ערב נאה של חודש יולי‪ ,‬והאוויר‬ ‫התמלא בריח העדין של חורשות האורנים‪ .‬מפעם לפעם‪,‬‬ ‫שמעו את קולה של יונת היער הוגה בקולה המתוק‪ ,‬או‬ ‫ראו במעבה השרכים המרשרשים‪ ,‬את חזהו המלוטש של‬ ‫הפסיון‪ .‬סנאים קטנים הציצו אליהם מבין עצי האשור‬ ‫בעברם‪ ,‬והארנבות חמקו בסבך ועל גבי התלים הטחובים‪,‬‬ ‫וזנבותיהן הלבנים מורמים אל על‪ .‬אבל כאשר נכנסו‬ ‫לשדרה של "שמורת קנטרוויל"‪ ,‬התכסו השמים פתאום‬ ‫בעננים‪ ,‬ודומייה מוזרה אחזה כאילו באוויר; להקת עורבים‬ ‫גדולה חלפה בשתיקה מעל לראשיהם‪ ,‬ולפני שהגיעו אל‬ ‫הבית‪ ,‬החלו טיפות גשם גדולות לרדת‪.‬‬ ‫אישה זקנה עמדה על המדרגות לקבל את פניהם‪,‬‬ ‫לבושה בלבוש מצוחצח של משי שחור‪ ,‬ועליה שביס וסינר‬ ‫לבנים‪ .‬זו הייתה סוכנת הבית‪ ,‬מרת אמני‪ ,‬אותה הסכימה‬ ‫מרת אוטיס להשאיר בתפקידה‪ ,‬לבקשתה הנמרצת של‬ ‫ליידי קנטרוויל‪ .‬כאשר ירדו מהקרון‪ ,‬החוותה לכל אחד‬ ‫‪10‬‬ ‫אוסקר ויילד ‪ -‬סיפורים‬ ‫מהם קידה נמוכה‪ ,‬ואמרה באופן מיושן ומשונה‪" ,‬ברוכים‬ ‫תהיו הבאים ל'שמורת קנטרוויל'‪ ".‬בהלכם בעקבותיה‪,‬‬ ‫עברו דרך האולם הנאה מתקופת טיודור‪ ,‬ובאו אל‬ ‫הספרייה‪ ,‬שהייתה חדר ארוך ונמוך‪ ,‬ספון באלון שחור‪,‬‬ ‫ובקצהו האחד חלון גדול של מעשה ויטראז'‪ 1.‬הם מצאו‬ ‫כאן ארוחת מנחה ערוכה לפניהם‪ ,‬ולאחר שהסירו את‬ ‫מעיליהם‪ ,‬ישבו והביטו סביבם‪ ,‬בעוד מרת אמני משרתת‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫פתאום ראתה מרת אוטיס על הרצפה‪ ,‬ממש לפני‬ ‫האח‪ ,‬כתם אדום עמום‪ ,‬ובלי שיהיה לה מושג על אודות‬ ‫משמעותו האמתית‪ ,‬אמרה למרת אמני‪" ,‬נדמה לי שמשהו‬ ‫נשפך פה‪".‬‬ ‫"כן‪ ,‬גברתי‪ ",‬השיבה סוכנת הבית הזקנה בקול נמוך‪,‬‬ ‫"דם נשפך במקום הזה‪".‬‬ ‫"איזו זוועה‪ ",‬קראה מרת אוטיס; "אני בכלל לא אוהבת‬ ‫כתמי דם בחדר המגורים‪ .‬יש לסלקו מיד‪".‬‬ ‫האישה הזקנה חייכה‪ ,‬וענתה באותו קול נמוך‬ ‫ומסתורי‪" ,‬זהו דמה של ליידי אלינור מקנטרוויל‪ ,‬שבשנת‬ ‫‪ 1575‬נרצחה במקום הזה ממש על ידי בעלה‪ ,‬סר סיימון‬ ‫מקנטרוויל‪ .‬סר סיימון חי אחריה תשע שנים‪ ,‬ונעלם פתאום‬ ‫בנסיבות מסתוריות מאוד‪ .‬גופתו לא נמצאה מעולם‪ ,‬אבל‬ ‫רוחו רדוף האשמה משוטט ב'שמורה'‪ .‬תיירים ואנשים‬ ‫אחרים התפעלו מכתם הדם‪ ,‬ואין להסירו‪".‬‬ ‫"שטויות‪ ",‬קרא וושינגטון אוטיס; " 'אלוף מסלקי‬ ‫הכתמים והמנקה למופת' של פינקרטון ינקה את הכתם‬ ‫כהרף עין‪ ",‬ולפני שיכלה סוכנת הבית המבוהלת להתערב‪,‬‬ ‫הוא כרע על ברכיו והחל מקרצף במהירות את הרצפה‬ ‫במקל קטן שדמה לתמרוק שחור‪ .‬לאחר רגעים ספורים‪,‬‬ ‫לא נשאר כל זכר מכתם הדם‪.‬‬ ‫"ידעתי שפינקרטון יצליח‪ ",‬קרא בתרועת ניצחון‪,‬‬ ‫______________‬ ‫‪ 1‬ויטראז' ‪ -‬משובץ תמונות של זכוכית צבעונית‪.‬‬ ‫הרוח של קנטרוויל או רומנסה על אלוהות החומר‬ ‫‪11‬‬ ‫והביט לעבר משפחתו המתפעלת‪ .‬אך מיד עם אמרו את‬ ‫המילים האלה‪ ,‬האיר הבזק נורא של ברק את החדר האפל‪,‬‬ ‫גלגול מפחיד של רעם הקפיץ אותם על רגליהם‪ ,‬ומרת‬ ‫אמני התעלפה‪.‬‬ ‫"איזה אקלים איום!" אמר השגריר האמריקאי בשלווה‪,‬‬ ‫כשהוא מדליק לעצמו סיגר ארוך‪" .‬אני משער שהארץ‬ ‫הישנה מאוכלסת כל כך בצפיפות‪ ,‬עד שאין מספיק‬ ‫מזג אוויר מהוגן בשביל כולם‪ .‬תמיד הבעתי את דעתי‪,‬‬ ‫שההגירה היא תקנתה היחידה של אנגליה‪".‬‬ ‫"חירם יקירי‪ ",‬קראה מרת אוטיס‪" ,‬מה אפשר לעשות‬ ‫עם אישה שמתעלפת?"‬ ‫"הורידי את זה ממשכורתה‪ ,‬כמו שבירת כלים‪ ",‬ענה‬ ‫השגריר; "היא לא תתעלף יותר‪".‬‬ ‫רגעים ספורים לאחר מכן‪ ,‬חזרה מרת אמני להכרתה‪.‬‬ ‫אך לא היה כל ספק שהיא הייתה נסערת ביותר‪ ,‬ובחומרה‬ ‫הזהירה את מר אוטיס להישמר מפני צרה הבאה על‬ ‫הבית‪.‬‬ ‫"ראיתי במו עיניי דברים‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמרה‪" ,‬שיגרמו‬ ‫לסמירת שערותיו של כל איש נוצרי; ולילות רבים–רבים‬ ‫לא עצמתי את עיניי בגלל הדברים הנוראים הנעשים‬ ‫כאן‪ ".‬אבל מר אוטיס ואשתו הבטיחו ברגש לנפש ההגונה‬ ‫הזאת שאינם מפחדים מרוחות‪ ,‬ולאחר שהעתירה את‬ ‫ברכות ההשגחה העליונה על אדונה וגברתה החדשים‪,‬‬ ‫והסדירה את העלאת משכורתה‪ ,‬התנהלה סוכנת הבית‬ ‫הזקנה ברעדה לחדרה‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫הסופה געשה בזעם כל אותו הלילה‪ ,‬אבל שום דבר ראוי‬ ‫לציון לא קרה‪ .‬אך בבוקר המחרת‪ ,‬כאשר ירדו לארוחת‬ ‫הבוקר‪ ,‬מצאו שוב את הכתם הנורא על הרצפה‪" .‬אינני‬ ‫‪12‬‬ ‫אוסקר ויילד ‪ -‬סיפורים‬ ‫חושב שזו אשמת 'המנקה למופת'‪ ",‬אמר וושינגטון‪" ,‬כי‬ ‫ניסיתי אותו עם כל דבר‪ .‬זה מוכרח להיות הרוח‪ ".‬וכך‬ ‫הוא ניקה את הכתם שנית‪ ,‬אבל זה חזר למחרת היום‪ .‬גם‬ ‫ביום השלישי היה שם‪ ,‬אף כי מר אוטיס עצמו נעל את‬ ‫הספרייה באותו לילה‪ ,‬ונשא את המפתח אתו‪ .‬כל המשפחה‬ ‫גילתה עכשיו התעניינות‪ .‬מר אוטיס הגיע למסקנה‪ ,‬שהיה‬ ‫יותר מדי דוגמטי כאשר הכחיש את קיומם של רוחות‬ ‫רפאים; מרת אוטיס הביעה את כוונתה להצטרף לחברה‬ ‫הספיריטואליסטית; וושינגטון הכין מכתב ארוך לאדונים‬ ‫מאייר ופודמור על הנושא של "התמדתם של כתמי דם‬ ‫בהקשר עם פשע"‪ .‬באותו לילה‪ ,‬הוסרו כל הספקות בדבר‬ ‫קיומם הגשמי של חזיונות תעתועים‪.‬‬ ‫אותו היום היה חמים ושטוף שמש; ובקרירות הערב‪,‬‬ ‫יצאה כל המשפחה לנסיעת טיול‪ .‬רק בשעה תשע בערב‬ ‫חזרו הביתה‪ ,‬וסעדו ארוחת ערב קלה‪ .‬השיחה לא נסבה‬ ‫על רוחות כלל‪ ,‬כך שלא נוצרו אפילו התנאים המוקדמים‬ ‫של ציפייה הנוחה לקליטה‪ ,‬המקדימים לעתים תכופות‬ ‫כל כך את הצגתן של תופעות רוחניות‪ .‬כפי ששמעתי‬ ‫לאחר מכן מפי מר אוטיס‪ ,‬הנושאים שנדונו היו רק אלה‬ ‫המרכיבים את שיחתם הרגילה של אמריקאים תרבותיים‬ ‫מהמעמד העליון‪ ,‬כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬עליונותה העצומה של‬ ‫העלמה פאני דאבנפורט על שרה ברנהרט כשחקנית;‬ ‫הקושי שבהשגת תירס ירוק‪ ,‬עוגות כוסמת וקמח תירס‪,‬‬ ‫אפילו בבתים הטובים ביותר באנגליה; חשיבותה של‬ ‫בוסטון בהתפתחותה של נשמת העולם; היתרונות‬ ‫שבשיטת אחסון המטענים בנסיעה ברכבת; ומתיקותו‬ ‫של המבטא הניו–יורקי בהשוואה למשיכת הדיבור‬ ‫הלונדונית‪ .‬נושא העל–טבעי לא הוזכר כלל‪ ,‬ושמו של‬ ‫סר סיימון מקנטרוויל לא נרמז בכל דרך שהיא‪ .‬בשעה‬ ‫אחת עשרה הלכו בני המשפחה לישון‪ ,‬ולפני תום מחצית‬ ‫השעה‪ ,‬כבר כובו כל האורות‪ .‬זמן מה לאחר מכן‪ ,‬התעורר‬ ‫מר אוטיס משנתו על ידי רעש מוזר שעלה מהפרוזדור‪,‬‬ ‫הרוח של קנטרוויל או רומנסה על אלוהות החומר‬ ‫‪13‬‬ ‫מחוץ לחדרו‪ .‬נשמע קול כעין שקשוק מתכת‪ ,‬ונראה‬ ‫שהוא מתקרב מרגע לרגע‪ .‬הוא היה שקט לגמרי‪ ,‬חש את‬ ‫דופקו‪ ,‬אך זה לא היה קודח כלל‪ .‬הרעש המוזר נמשך‪,‬‬ ‫ויחד אתו שמע בבירור קול צעדים‪ .‬הוא נעל את נעליו‪,2‬‬ ‫נטל צלוחית קטנה משולחן ההלבשה ופתח את הדלת‪.‬‬ ‫ממש לפניו‪ ,‬ראה באור הירח החלש איש זקן נורא למראה‪.‬‬ ‫עיניו נראו כמו גחלים אדומות; ׂשֵער אפור ארוך נפל על‬ ‫כתפיו בגלילים סבוכים; לבושו בעל הגזרה העתיקה היה‬ ‫מלוכלך וממורטט‪ ,‬על פרקי ידיו נתלו שלשלאות כבדות‪,‬‬ ‫וסדים חלודים הקיפו את קרסוליו‪" .‬אדוני היקר‪ ",‬אמר מר‬ ‫אוטיס‪" ,‬אני מוכרח לעמוד על כך שתשמן את השרשרות‬ ‫האלו‪ ,‬ולשם כך‪ ,‬הבאתי לך בקבוק קטן של 'משמן השמש‬ ‫העולה של טאמאני'‪ .‬אומרים שהוא יעיל ביותר בשימוש‬ ‫יחיד‪ ,‬ובקשר לכך‪ ,‬תמצא על העטיפה את עדויותיהם של‬ ‫אחדים מאנשי הדת הילידים הדגולים ביותר שלנו‪ .‬אשאיר‬ ‫אותו כאן בשבילך על יד נרות חדר השינה‪ ,‬ואשמח מאוד‬ ‫לספק לך עוד אם תזדקק לכך‪ ".‬בדברים אלה הניח שגריר‬ ‫ארצות הברית את הבקבוק על שולחן השיש‪ ,‬ולאחר שסגר‬ ‫את הדלת‪ ,‬שכב לישון‪.‬‬ ‫לרגע‪ ,‬עמד הרוח של קנטרוויל ללא תנועה‪ ,‬בחרון‬ ‫אף המובן מאליו‪ .‬אחר כך‪ ,‬בהעיפו את הבקבוק בזעם על‬ ‫הרצפה המבהיקה‪ ,‬נמלט לאורך הפרוזדור‪ ,‬כשהוא משמיע‬ ‫גניחות חלולות ומפיק אור מתים ירקרק חיוור‪ .‬אך בדיוק‬ ‫כאשר הגיע לראש מדרגות האלון המרכזיות‪ ,‬נפתחה‬ ‫דלת בתנופה‪ ,‬שתי דמויות קטנות הופיעו‪ ,‬עטויות לבן‪,‬‬ ‫וכר גדול חלף בשריקה מעל לראשו! היה ברור שאין לו‬ ‫זמן לאבד‪ ,‬וכך נזקק במהירות לממד הרביעי של החלל‬ ‫כאמצעי בריחה‪ ,‬ונעלם דרך דופן הקיר‪ ,‬והבית היה שקט‬ ‫כבתחילה‪.‬‬ ‫כאשר הגיע ללשכת סתר קטנה שבאגף השמאלי‪,‬‬ ‫_______________‬ ‫‪ 2‬נעלי בית‪.slippers ,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫אוסקר ויילד ‪ -‬סיפורים‬ ‫נשען על קרן אור ירח כדי להשיב את נשימתו‪ ,‬והחל לנסות‬ ‫לברר את מצבו‪ .‬מעולם‪ ,‬בכל שנות הקריירה המזהירה‬ ‫והמתמשכת שלו של שלוש מאות שנה‪ ,‬לא העליבו אותו‬ ‫בצורה גסה כל כך‪ .‬הוא חשב על הדוכסית האלמנה‪,‬‬ ‫אותה הפחיד עד כדי שבץ כשעמדה לפני הראי בתחרתה‬ ‫ויהלומיה; על ארבע המשרתות שפרצו בהיסטריה‪ ,‬כאשר‬ ‫בסך הכול גיחך אליהן דרך הווילונות של אחד מחדרי‬ ‫השינה היתרים; על כומר הקהילה‪ ,‬שאת נרו כיבה כאשר‬ ‫לילה אחד יצא מאוחר מהספרייה‪ ,‬ואשר מאז היה מעונה‬ ‫גמור לעצביו המרוטים ונמצא בקביעות בטיפולו של סר‬ ‫ויליאם גאל; ועל מאדאם דה טרימויאק הזקנה‪ ,‬אשר לאחר‬ ‫שהתעוררה בוקר אחד מוקדם וראתה שלד יושב בכורסה‬ ‫ליד אש האח וקורא ביומנה‪ ,‬הייתה רתוקה למיטתה‬ ‫שישה שבועות בגלל התקף של דלקת המוח‪ ,‬ובהחלמתה‪,‬‬ ‫השלימה עם הכנסייה וניתקה את קשריה עם מיסייה דה‬ ‫וולטיר‪ ,‬הספקן הנודע לשמצה‪ .‬הוא זכר את הלילה הנורא‬ ‫בו נמצא לורד קנטרוויל הרשע חנוק בחדר ההלבשה‪,‬‬ ‫ונער היהלומים תקוע בגרונו‪ ,‬ואשר לפני מותו הודה‪ ,‬כי‬ ‫בעזרת אותו הקלף זכה במרמה ב–‪ 50,000‬ליש"ט מידיו‬ ‫של צ'ארלס ג'יימס פוקס‪ ,‬ונשבע כי הרוח גרם לו לבלוע‬ ‫אותו‪ .‬בכל ההישגים האלה נזכר‪ ,‬מהרב–שרת שירה בעצמו‬ ‫במזווה‪ ,‬כי ראה יד ירוקה טופחת על שמשת החלון‪ ,‬ועד‬ ‫לליידי סטאטפילד הנאווה‪ ,‬שהיה עליה תמיד לענוד‬ ‫רצועה של קטיפה שחורה סביב לצווארה‪ ,‬כדי להסתיר את‬ ‫סימן חמש האצבעות שנצרב על עורה הלבן‪ ,‬ואשר לבסוף‬ ‫הטביעה את עצמה בברכת הקרפיונים ב"משעול המלך"‪.‬‬ ‫בהתלהבותו האנוכית של האמן האמתי‪ ,‬עבר על פני‬ ‫מעלליו המפורסמים ביותר‪ ,‬וחייך לעצמו במרירות כאשר‬ ‫נזכר בהופעתו האחרונה בדמות "ראובן האדום או התינוק‬ ‫החנוק"‪ ,‬הופעת הבכורה שלו כ"גבעון הארוך‪ ,‬מוצץ הדם‬ ‫מבצת בקסלי"‪ ,‬ובהתרגשות שעורר בערב נאה אחד של‬ ‫חודש יוני‪ ,‬כאשר בסך הכול שיחק בעצמותיו בכדורת על‬ ‫הרוח של קנטרוויל או רומנסה על אלוהות החומר‬ ‫‪15‬‬ ‫מגרש הטניס‪ .‬לאחר כל אלה‪ ,‬איזה אמריקאים מודרניים‬ ‫עלובים היו צריכים לבוא ולהציע לו את "משמן השמש‬ ‫העולה" ולזרוק כרים על ראשו! הוא לא יוכל לשאת זאת‪.‬‬ ‫ובכלל‪ ,‬מעולם בכל דברי הימים‪ ,‬לא התייחסו כך לרוח‬ ‫כלשהו‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬החליט החלטה נחושה לנקום את‬ ‫נקמתו‪ ,‬וכל הלילה נשאר במצב של מחשבה עמוקה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫למחרת‪ ,‬כאשר נפגשו בני משפחת אוטיס בארוחת‬ ‫הבוקר‪ ,‬הם דנו ברוח באריכות‪ .‬כמובן ששגריר ארצות‬ ‫הברית לא שבע נחת‪ ,‬כאשר ראה שמתנתו לא נתקבלה‪.‬‬ ‫"אין לי כל רצון‪ ",‬אמר‪" ,‬לגרום לרוח כל נזק גופני‪ ,‬ואני‬ ‫מוכרח לומר‪ ,‬שבהתחשב עם הזמן הארוך בו הוא נמצא‬ ‫בבית הזה‪ ,‬אין זה כלל מנומס‪ ,‬לדעתי‪ ,‬לזרוק עליו כרים"‬ ‫ הערה צודקת לחלוטין‪ ,‬ואני מצטער לומר שהביאה‬‫את התאומים לידי צרחות של צחוק‪" .‬אבל מצד שני‪",‬‬ ‫המשיך‪" ,‬אם הוא באמת יימנע מלהשתמש ב'משמן‬ ‫השמש העולה'‪ ,‬ניאלץ לקחת ממנו את השרשרות‪ .‬ברעש‬ ‫מה מעבר לדלתות חדרי השינה‪ ,‬אי אפשר יהיה לישון‪".‬‬ ‫אבל עד סוף השבוע לא הייתה כל הפרעה‪ ,‬והדבר‬ ‫היחיד שמשך את תשומת לבם‪ ,‬היה התחדשותו המתמדת‬ ‫של כתם הדם על רצפת הספרייה‪ .‬זה היה באמת מוזר‪,‬‬ ‫מאחר שהדלת ננעלה תמיד בלילה על ידי מר אוטיס‪,‬‬ ‫והחלונות היו חסומים‪ .‬גם צבעו של הכתם‪ ,‬שהשתנה‬ ‫כזיקית‪ ,‬היה הגורם להערות רבות‪ .‬לפעמים היה הכתם‬ ‫אדום כהה‪ ,‬כמעט סגול‪ ,‬ולפעמים כעין השני; אז הפך‬ ‫לארגמן עשיר‪ ,‬ופעם כאשר ירדו לשם תפילת המשפחה‬ ‫בהתאם לפולחן הפשוט של הכנסייה האפיסקופלית‬ ‫המתוקנת האמריקאית החופשית‪ ,‬ראו שלכתם גוון ירוק‬ ‫ברקת מזהיר‪ .‬כמובן ששינויים ססגוניים אלה שעשעו‬