אור לארבעה עשר אורה ויקר שמחה וששון ויקר
אור לארבעה עשר לקט נבחר ומיוחד על כל עניני "בר מצוה" מספרים קדושים כניסת היצר טוב " -בן שלש עשרה למצוות" הכנה דרבה -יום הבר מצוה -סעודת הבר מצוה דרשת הבר מצוה -המצוה הראשונה עליה לתורה וברכת "ברוך שפטרני" מתוך קובץ "אור הצפון" לחודש אדר: אורה ויקר תיאור שמחות ה'בר מצוה' אצל רבותינו הק' מבעלזא זי"ע וצאצאיהם שמחה וששון ויקר תיאור שמחת הבר מצוה של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א -מאמר מיוחד ומתוקן עם הרבה הוספות - נלקט על ידי הרה"ח ר' אשר ישעי' נוסבוים שליט"א והתפרסם ברובו בגליוני "עלים לתרופה" "בן שלש עשרה למצוות" מקור הדבר שדוקא בן י"ג /בסוד מספר י"ג ועוד ענינים מופלאים הוא (‑רבי יהודה בן תימא) היה אומר -בן שלש עשרה למצות (אבות פ"ה מכ"א). דכתיב (במדבר ה ,ה) "איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם" וגו' ואינו קרוי איש עד שהוא בן שלש עשרה ,וכדאשכחן התם (בראשית לד ,כה)" :ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה" ,ואז היה לוי בן שלש עשרה שנה ,כשתחשוב ב' שנים שעשה יעקב בבית אל. רש"י (אבות שם) וששאלת מאין לנו דבן י"ג שנה ויום אחד הוא בר עונשין אבל פחות מכן לא .דע כי הלכה למשה מסיני הוא ,והוא בכלל שיעורין חציצין ומחיצין שהן הלכה למשה מסיני (סוכה ה .):דשיעור וקצבה לכל דבר נתן למשה בעל פה. שו"ת הרא"ש (כלל טז ,א) ֹשר וגו' (קהלת ד ,ח)" .עינו" ׁ ׂ ַּבע ע ֶ ׁשנִ י וגו' ּגַם ֵעינֹו לֹא ִת ְש ְאין ֵ ֵש ֶא ָחד ו ֵ יׁ חסר י' כתיב ,לפי שיצר הרע מחטיאו ומעבירו מעל י' הדברות,וזהו" :יש אחד" וגו' זהו יצר הרע שניתן באדם מנעוריו ,משננער ממעי אמו" ,ואין שני" -זה יצר טוב ,שאינו נתון באדם אלא עד י"ג שנים ויום אחד .ולכך פסק שאין הנער ראוי לדבר מצוה ולברכה עד שיהא בן י"ג שנה ויום אחד בזמן שיצר טוב נתון בו. פירושים ופסקים לרבינו אביגדור צרפתי [-מבעלי התוס'] (קהלת שם .עמ' תעט) ...ונראה לכוין בזה המספר י"ג הנוגע לכל דבר שבקדושה ,כגון י"ג מדות של הקב"ה ,ומלת אח"ד שהוא גימטריא י"ג מורה עליהם שמדות הללו סובבים על אחדותו ואינן משתנים בריבוים רק לפי פעולת המקבל, גם מדות התורה הקדושה הם י"ג שהתורה נדרשת בהם ,גם מדות האדם כשבא לכלל קדושת המצוות הם י"ג שנים ,ולזה בקדושת השבת לעיל דזבן ר' אבא לכבוד השבת במספר הזה בתליסר איסתרי מתליסר טבחי על כוונה זו ,וזה יוסף מוקיר שבת מסתמא נמי דהיה קונה לכבוד שבת במספר הזה י"ג ,ועל כן זכה למספר הזה לי"ג עיליתא דדינרי ,והני תליסר גמלי ספיקי כו' (חולין צה ):נקט נמי במספר הזה שהוא ודאי נוגע בדבר קדושה הנאמר באיסורי מאכלות ,וכן בה' סדר תעניות (תענית כה). דא"ל יהיבנא לך י"ג נהרי דמשכי אפרסמון דכייתא כו' דמענגת בהו על כוונה זו בקדושת עולם הבא ,ודו"ק. מהרש"א (שבת קיט .וע"ע 'מהרש"א' נדרים מא' ;.עוללות אפרים' מאמר רסב שהאריך בזה) ...ונבאר פסוק (ישעי' מג ,כ) "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" וגו' ,כי הנה למדנו מהרמב"ן (ספר האמונה והבטחון פרק י"ג) דאותיות "אברהם יצחק יעקב" ,י"ג כמנין "אחד" ,וגם אותיות האמהות" ,שרה רבקה רחל לאה" ,כמנין אח"ד ,כמש"ל .ואפשר ,שלכך תנן ,בן י"ג למצות (אבות פ"ה ,מכ"א) כשהוא בן י"ג הוא רמוז שהוא בן אבות ,שגימטריא י"ג כמנין אח"ד ,וראוי למצוות ,הנאמרים מה' אחד .ולכך אמר" :עם זו" ,שהוא גימטריא י"ג כמנין אח"ד ,שבאים מאבות שמספרים אח"ד ,ומזה נשכיל לעובדו .וזהו" :עם ז"ו יצרתי לי ,תהלתי יספרו", שאני אחד. דברים אחדים להרחיד"א (דרוש יא ד"ה הדרן) טעם שאדם נעשה בר מצוה לי"ג שנים ויום אחד ,כי האדם הוא נגד ג' עולמות :עולם השכל ,עולם הגלגלים ועולם השפל .הוא מדבר וחי כנגד עולם השכל ,כי קודם הדיבורים הוא במחשבה ,ונעשה יחוד ברגע אחד .ונובלות חכמה -תורה (ב"ר יז ,ז) ,ונובלות תורה -נבואה, ונובלות נבואה -חלום (ברכות נז ,):ונובלות עולם השכל בעולם הגלגלים וכו' ,ונובלות האדם הוא בהמה .וזה "לבן יאיר חמוריך" (קינה "ציון קחי" לת"ב ,עפ"י חולין ז ,).כי כל כך חכמה היה בו שהנובלות היו בחמורו גדול אור לארבעה עשר (תוספתא וכשיולד האדם הוא יולד בנפש לבדה יש לו אז גידול אמה אחת, וכשהוא בן י"ג שאז קונה גם רוח יש בו גידול ב' אמות ,ואח"כ לבוא גם אל הנשמה גדל עוד אמה והכל הוא ג' אמות כי זה כל האדם. אמרי פנחס השלם (שער תורת האדם ,אות מו) הרי לפי זה כשהוא בן י"ג שנה קומתו לערך שני אמות .והנה אמה בינונית היא ה' טפחים הרי לבן י"ג שנה קומתו עשרה טפחים .והנה אמרו רז"ל (סוכה ה ).מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה .נמצא לפי זה ,לכך קרוי לבן י"ג שנה "גדול" לפי שאז ראשו מגיע לשמים, למקום שכינה ,אחר שנתגדל אז גבוה עשרה טפחים ,הרי השכינה חופף על ראשו ,ולכך נמי נעשה אז בר מצוה לפי שאז נר של שכינה דולק על ראשו איצטרך לשמן ומשחא דאינו מצות ומעש"ט שאל יחסר שמן על ראשו. מאוד .ותבואה שנגמרה שליש ראויה לזריעה ,וקודם לא תרומות ב ,יד) .ולכך בן י"ג שנה ויום אחד ,שהוא שליש מארבעים ,כי "בן ארבעים לבינה" (אבות ה ,כא) יכול לקבל אור. טעם על מה אדם אינו בר עונשין עד י"ג שנה ,וכל מה שעובר במשך שנים הללו עד י"ג שנה ויום אחד אביו נענש עליו .והטעם הוא במושכל ראשון ,כי הנה עיקר העונש והשכר לאדם הוא בעבור הבחירה שיש לו לאדם ,ואם לא הי' לו בחירה לשני הפכיים ,רק היה מוכרח ברצון אחד, לא יצדק להענישו או לתת לו שכר ,כי ההכרח לא ישובח ולא יגונה (ס' העקרים מ"ד פכ"ז) .וזהו שאמר הכתוב (דברים ל ,טו)" :ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים". והנה היצר הרע הוא אצל האדם מיום הוולדו (סנהדרין צב ).והיצר טוב אינו בא עד לאחר י"ג שנים (אבות דר"נ טז ,):ואם כן אין להענישו, בעבור כי קודם י"ג שנה אין לו אלא מחשבת יצה"ר" ,רק רע כל היום" (בראשית ו ,ה) ומוכרח הוא במעשיו ,אבל מכל מקום אביו נענש עליו, מפני שאביו יש לו יצר טוב והיה לו להדריכו כפי מחשבת יצר טוב שלו. וזהו ג"כ מה שכתב רש"י תולדות (כה ,כז) ,שקודם י"ג שנה אין אדם מדקדק במעשיהם מה טיבם ,מפני שמוכרחים הם במעשיהם ואין ניכר אם הוא צדיק או רשע ,דאף שהוא עכשיו רשע ,כשיגיע לעונת הבחירה יבחר בטוב .ואף אם האדם הוא קודם י"ג שנה עושה טוב, אינו ניכר שהוא צדיק ,כי שמא עכשיו אין יצרו תקפו כל כך ,כיון שאין לו מתנגד עדיין ,שאין לו יצר טוב. נחמד ונעים להרה"ק רבי ברוך מקאסוב זי"ע (פר' תולדות ד"ה ויגדלו) ...והנה אמרו רז"ל (מגילה ו ):אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים בלבד .והענין כי יש באדם הגשמי ענין בחינת עיבור ראשון ועיבור שני ,גדלות ראשון וגדלות שני. והעיבור א' הוא במעי אמו ,וגם שם יש עמו בחינת אלקות ,כמו שאמרו רז"ל (נדה ל ):נר דלוק על ראשון וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ומלמדין אותו כל התורה כולה ,ומשיצא לאויר העולם אע"פ שקורא ושנה ,מכל מקום הוא בחי' קטן עד היותו בן י"ג שנים ויום א' ,שאז הוא נקרא גדול לכל דבר ,משא"כ קודם זמן הזה אע"פ שהגיע לעונות הפעוטות ונקרא גדול לשאר מילי ,מכל מקום לא נקרא גדול לכל דבר עד היותו בן י"ג שנים ויום א' ,וקודם לזה אין מעשה קטן כלום ,וקטן שקידש אין חוששין לקידושין (קידושין נ.): והטעם הוא ,מפני שלא נכנס בו הדעת השלם עד היותו בן י"ג שנה שלימות ויום א' ,אע"פ שיש קטנים חריפים ומופלגים בתורה ,מכל מקום אין זה בחי' הדעת אמיתי עד שנכנס לכלל שנים דגדלותו ,וזה נקרא גדלות ראשון. והטעם שלא נכנס בו הדעת עד שהגיע לשנים הללו ,מפני שעיקר הדעת הוא שידע את הבורא יתברך ויכול ליחד קב"ה ושכינתיה, כאמור שהשראת שכינה בתחתונים הוא בחי' ה' אחרונה שבשם הוי"ה ב"ה ,ועצם המשכת השראתו יתברך הוא בחי' וא"ו ,ונקרא בחי' תורה שבכתב ותורה שבעל פה ,כי תורה שבע"פ נדרשת מהתורה שבכתב בי"ג מדות דר' ישמעאל ,ולכן הוא קטן עד היותו בן י"ג שנים שאז נכנסו בו כל הי"ג מדות שהתורה שבע"פ נדרשת מהתורה שבכתב. ובזה מבואר הא דאמר בפרק שואל (שבת קנג" ).בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת ט ,ח) -אלו ציצית" ,ושמן על ראשך אל יחסר" -אלו התפילין ,ודחיק רש"י שם לפרש למה איקרי תפילין -שמן ,ובזה הוא מבואר דשמן הוא כינוי לכלל המצוות דאינון שמן לנר השכינה שעל ראש האדם ,וכאן דאמר לך "שמן על ראשך אל יחסר" קאמר דהשמן שעל הראש הוא מצות תפילין שהם בראש. לוית חן להג"ר ארי' יודא לייב זצ"ל -נכד הב"ח (אמשטרדם ת"צ .ריש פר' תולדות. יעו"ש עוד טעם) ֹאמר ֶמה בשם הרה"ק רבי שלום מפראהבישט :כתיב (קהלת ז ,י) ַאל ּת ַ ׁש ַא ְל ָּת ַעל זֶה. אשֹנִים ָהי ּו טו ִֹבים ֵמ ֵא ֶּלה ִּכי לֹא ֵמ ָח ְכ ָמה ָ ָמים ָה ִר ׁ ׁש ַה ּי ִ ָהיָה ֶ ולכאורה הוא קושיא בלי תירוץ. אך הענין הוא ,כי בהגיע הנער לשנת י"ג אז נותנין לו רוח טהרה מן השמים אתערותא דלעילא ,וכשהוא מתדבק בה ומואס ברע ובוחר בטוב העליון אז נותנים לו נשמה קדושה ,כמאמר הזוהר הק' (משפטים צד ,ב) זכה יתיר יהבין ליה וכו' ,כי הוא עשה במעשי ידיו וזה שכר ואז מובטח הוא מן היצר כי לא יאונה לצדיק כל און ורגלי חסידיו ישמור, והרוח טהרה שנותנים לו בהגיע לשנת י"ג לוקחין אותו בחזרה ,כי זה היה שלא על ידי פעולותיו ,ואם ח"ו אינו הולך בדרך הישר ומואס בטוב ובוחר ברע ,אז כשלוקחין הרוח טהרה ולעת זקנתו כשרוצה לחזור בתשובה אז קשה לו מאוד ,והוא שואל אז מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה ,כי מקודם היה לו בנקל לעבוד את בוראו מפני הרוח טהרה .ומתרץ לו הכתוב" :כי לא מחכמה" ,כלומר הרוח טהרה לא היה מחמת חכמתך ,ולא על ידי מעשיך ,רק "שאלת על זה" ,היה אצלך בשאלה ונלקחה בחזרה ,ונמצא שיש בפסוק זה קושיא ותירוץ והבן. מרגניתא דבי רבנן (עמ' עז) כניסת היצר טוב לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב .ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו ,והתחיל מחלל שבתות -אין ממחה בידו; הורג נפשות -אין ממחה בידו וכו' .לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב .כיון שמחלל שבתות ,א"ל ריקה הרי הוא אומר (שמות לא ,יד) "מחלליה מות יומת" .הורג נפשות א"ל ריקה הרי הוא אומר (בראשית ט ,ו) "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". אבות דרבי נתן (פרק טז ,ב) מאור עינים (פרשת תרומה .יעו"ש בארוכה) צריך ליתן טעם למה נקרא בן י"ג שנים בשם "גדול" ,הא ודאי לבן י"ג לא נתמלא קומת אדם ,ואם כן למה ניתן לו אז שם גדול כשם הגדולים ממש; גם מה טעם נתחייב בן י"ג במצוות ,מה יום מיומיים. ונ"ל לפי דאיתא בזוהר ריש דברים וז"ל :החכם עיניו בראשו וכו'... הרי ממשיל הזוהר גוף האדם -לפתילה ,ומצוות ומעשים טובים - לשמן ,להדליק בהם נר ה' דשכינתא דשריא על ראשו דאדם .ואיתא בספר אלשיך פר' בחוקותי (עה"פ "ואולך אתכם קוממיות") דשיעור קומת האדם הוא הוראות בחינות נפשו ,לפי שיש לאדם נפש רוח נשמה, "בני אתה" -ביום שנכנס לרשות היצר טוב :ואם התגבר על היצה"ר כשהיה פחות מבן י"ג -זוכה למתנות ודורונות מאת הקב"ה ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה (שמות כא ,ט) .מי הוא הנקרא בן להקב"ה ,שעליו נאמר "ואם לבנו ייעדנה" ,פירוש, שיזמין לו הקב"ה נשמה קדושה ,ואמר :בא וראה ,כל מי שזוכה לקבל בחינת נפש כשהגיע לי"ג שנים והלאה ,הרי הוא נקרא בן לכנסת ישראל ,וכל מי שהוא מבן עשרים ומעלה וזכה לבחינת רוח על ידי מעשיו הטובים ,הרי הוא נקרא בן להקב"ה ,ודאי על זה אור לארבעה עשר נאמר (דברים יד ,א)" :בנים אתם לה' אלקיכם". כשהגיע דוד לי"ג שנים וזכה לקבל בחינת נפש באותו היום שנכנס לשנת הי"ד ,כתוב שדוד אמר (תהלים ב ,ז)" :ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך" ,מהו טעם הדבר ,כי לפני זה לא היה נקרא בן להשכינה ,ולא שרתה עליו נשמה העליונה דאצילות ,לפי שהיה בשני ערלה ,שהם שנות הקטנות ,ולפיכך כתוב " -אני היום ילדתיך" פירוש ,היום ודאי ילדתיך -כי היום נתתי לך נשמה חדשה ונחשבכאילו היום ילדתיך. וזה שכתוב "ואם לבנו ייעדנה" ,שרומז על מי שהוא מבן י"ג שנים ולמעלה ,שהרי אז כבר יצא מרשות הסט"א והיצר הרע שנזדמן לו בימי קטנותו ושלט עליו ,ולכן נקרא בן לכנסת ישראל .מה כתיב " -כמשפט הבנות יעשה לה" -מהו "כמשפט הבנות" ,תנינן ,שבכל יום ויום רואה הקב"ה את הילד הזה שהוא פחות מי"ג שנים ,שעומד עדיין ברשות הערלה ,שהוא היצה"ר השולט עליו ,כי אין לו עדיין יצר טוב שיעמוד כנגדו ,והוא יוצא מרשותו ואינו עושה מעשה נערות ואינו הולך שובב בדרך לבו ,ונמשך והולך לבית הספר כל יום ושובר את כח התגברות היצה"ר על ידי לימוד התורה ,והולך לבית הכנסת ושובר את היצה"ר ומתפלל כראוי ,מה עושה הקב"ה לנשמה ההיא ,מכניס אותה לחדר שלו ,למקום שהתינוקות לומדים לפניו ית' בישיבה של מעלה ,ונותן לה מתנות ודורונות רבות ומקשט אותה בקשוטים חשובים ,עד הזמן שמכניסה לחופה בתוך זה הבן משהגיע לי"ג שנים ומעלה. זוהר הק' בפר' משפטים (דף צח ע"א -תרגום הלשון מפירוש "מתוק מדבש") בשעת הלידה מגרש היצר הרע את היצר טוב יצר טוב ניתן במעי אמו שיודע כל התורה ,ובשעת לידה נכנס בו יצר הרע (עי' סנהדרין צא ):ואז מגרש את יצר הטוב עד שמתפקח ונכנס בו יצר טוב. פסקי תוספות (נדרים אות סב .ראה 'שם הגדולים' להרחיד"א ח"ב מע' פ אות קכ שהביא כמה דעות אודות מחברו :י"א הרא"ש וי"א הטור .יעו"ש)[ .וע"ע בענין זה בשל"ה הק' שער האותיות י ,ה .ובפני דוד להרחיד"א פר' תולדות אות ג] ואמר "אשר לא נשא" וגו' ,כי בזה שהיה נקי כפים ובר לבב בעולם הזה הוא שקיים שבועות ולא נשבע למרמה ביום לידה ,ומה היא השבועה כו' שעל כן א"ל או צדיק תהיה בעולם שתבא לשם ,כמו שהיית צדיק במעי האם ,שהיית מוכן ופנוי שם ללמוד תורה ,כן תהיה גם מכאן ואילך ,ואל תהיה נפתה ליצה"ר ולצד הטומאה השמאלית שיבא לך בעת לידתך ,אך ראה שתהא נשמתך נשארה טהורה כמו שנתנה לך מהקב"ה שהוא טהור ומשרתיו טהורים ,ושבועה זו ודאי דלא חיילא על הקטן עד י"ג שנים שנים שאז יבא יצר טוב ואליו תשמע אז בשבועה זו. חידושי אגדות מהרש"א (נדה ל): כשנעשה בר מצוה יכול לתקן כל החומריות עד כה ...ובזה נבאר כוונת הש"ס (פסחים ב ).והפוסקים (או"ח סי' תלא ס"א): "אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר" וכו' ,ומדאורייתא ביטול בעלמא סגי (פסחים ד ):אלא שחכמים החמירו לבדוק לפי שרגיל בחמץ כל השנה (שם ב .תוד"ה אור). והוא דנודע מ"ש בספרי יראה (עי' זוה"ק ח"א דף קעט ).כי עד י"ג שנה היה היצה"ר לבד ,משא"כ משם ואילך בא היצר הטוב ,דלכך זה נקרא (קהלת ד ,יג) "מלך זקן" ,משא"כ היצר הטוב נקרא "נער" .ואפשר שמה שזה רגיל ושגור בפי המוני עם להיות נקרא בן י"ג שנה "בר מצוה" ,כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו ,כג). והנה כי יש היכל זכות נגד היכל חובה (עי' פרדס שער כ"ו פ"ד) כי זה לעומת זה וכו' (קהלת ז ,יד) והיכל זכות הוא של יצר טוב ,כי זכות הוא מצוה ,והיכל חובה הוא של יצר הרע .ולכך אור לי"ד -שבא היצר טוב, אז יוכל לבדוק ולבער החמץ של יצר הרע לאור הנר -שהוא נר מצוה של יצר הטוב שילך אחר עצתו ולא אחר עצת יצה"ר .ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי ,כמ"ש ב'עוללות אפרים' (מאמר צ"א) כשמתחרט בלב ומבטל שלא יעשה עוד כזה -סגי ,אלא לפי שרגיל כל השנה בחמץ של היצה"ר הצריכו לבדוק אחריו בחורין ובסדקים שיעשה מעשה להוציאו מבית לגמרי ע"י תשובה המשקל או שאר גדרי התשובה ,ואתי שפיר ,והבן. תולדות יעקב יוסף (סו"פ ויקרא) בן י"ג שנה מפריש עצמו מן העבירות בגלל שהקולר תלוי בצוארו ו ַּב ּיוֹם ַהְּׁש ִמינִ י י ִָבא ְׁש ֵּתי ת ִֹרים (בפרשת נזיר ,במדבר ו ,י) .יבא חסר כתיב, גימטריא י"ג .בן י"ג שנה נעשה נזיר מן העבירות ,כי קודם לכן ענשו על אביו ,מכאן ואילך על עצמו ,ולכך מפריש עצמו מן העבירות שחושב שהקולר תלוי בצוארו. רבינו אפרים (פר' נשא שם) ביום שנכנס בו היצר טוב -מולך הוא בהכרח על היצר הרע ...שביום ראשון שנכנס היצר טוב בגופו של אדם ,כשהוא בן י"ג שנה ויום אחד ,אזי הוא מולך באותו היום בהכרח ,ויצר הרע נכנע מפניו .ולכן אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר (פסחים ב ,).כי ביום א' של שנת י"ד ,הוא נכנס בזכות התורה שלמד בקטנות הנקרא אור, כענין "ותורה אור" (משלי ו ,כג) .ובזכות המצות שנתחנך בהם דרך חינוך שנקרא נר ,כענין "נר מצוה" ,בזכות שניהם בודקין את החמץ שהוא היצה"ר ,ודוחין אותו ,ומכניעין אותו ,ונכנס בו נשמה ויצר טוב. כשנעשה בר מצוה – צריך לתקן כל הפגמים ...והנה כלל החטאים נקראים בשם "חטאת נעורים" ,גם חטאת הזקנים ,כי מי שלא תיקן חטאת נעורים שלו נשאר הכח הנ"ל להחטיאו גם בזקנותו בעבירות הנ"ל .וזהו ענין החקירה של הדין אם זרק מרשות הרבים לרשות היחיד דרך רשות הרבים אחר ,כי רשות הרבים הראשון הוא חטאת נעורים שלו ,וגם אם רוצה אחר כך להכניס לרשות היחיד, אבל הוא דרך רשות הרבים ,מאחר שלא תיקן חטאת נעורים שלו ממילא נתעורר גם בזקנותו הבחינת רשות הרבים הנ"ל וד"ל .ובכלל הרשות הרבים הראשון הוא עד י"ג שנה ,שאז נעשה בר דעת ובר מצוה, ואז צריך לתקן כל החומריות שעשה עד י"ג שנה ,וגם החומריות אשר בחטא יחמתני אמי גו' (תהלים נא ,ז) ,היינו לתקן הפגמים שעשה עד י"ג שנים ,ואם לא תיקן ח"ו ,אז הוא רשות הרבים שני ,עד עשרים שנה שאז נכנס בו מוחין דגדלות האמיתי ,הגם כי אין מענישים בבית דין של מעלה עד כ' שנה (שבת פט ):היינו בבית דין דווקא ,אבל למעלה מבית דין הפגם יותר גדול ,וצריך לתקן מאוד. שארית ישראל להרה"ק מווילעדניק זי"ע (שער התקשרות דרוש ב) לקוטי תורה להאריז"ל (ר"פ שמות) תדיר היצה"ר והיצר הטוב לא מתפרשין כשנעשה בן י"ג שנה חלה עליו השבועה שהושבע ביום הלידה ׁש ַבע ָּכל ָלׁשוֹן" (ישעי' מה ,כג) -זה יום הלידה ,שנאמר "ת ָּ ִּ ַפִׁשי ְולֹא נְִׁש ַּבע ְל ִמ ְר ָמה". ׁשוְא נ ְ ׂא ַל ָּ ׁשר לֹא ָנ ָש ד)" :נְ ִקי ַכ ַּפיִם ו ַּבר ֵל ָבב ֲא ֶ ומה היא השבועה שמשביעין אותו ,תהי צדיק ואל תהי רשע ,ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה ,היה בעיניך כרשע ,והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא ,אם אתה משמרה בטהרה מוטב ,ואם לאו הריני נוטלה ממך (נדה ל.): (תהלים כד, ואמר לו אנטונינוס לרבי מאימתי יצר הרע שולט באדם ,משעת יצירה או משעת יציאה וכו' (סנהדרין צא.): לפי מה שביאר מהרח"ו זצ"ל במהות יצר הרע ויצר הטוב ,דהיו מאור מחצב המלאכים ואור הדינין המלבישים על אור מחצב הנשמות וכו' ,נראה דתדיר היצה"ר והיצר הטוב לא מתפרשין .ומה שאמרו רז"ל דעד י"ג שנה היצה"ר בנער ואור לי"ד בא היצר הטוב, וכיוצא מדרשים אחרים .אפשר דעד י"ג מתגבר היצה"ר ,ויצר הטוב אור לארבעה עשר כמאן דליתיה כלל .ואור לי"ד מתנוצץ היצר הטוב מעט מעט .ולפי זה מדוקדק האי לישנא דקאמר "מאימתי יצר הרע שולט באדם", דתדיר הוא באדם ,אלא אימתי שולט ומתגבר. פתח עינים להרחיד"א (סנהדרין שם) "ביום הראשון תשביתו" -את היצר הרע פירשו המפרשים רמז המשנה (פסחים פ"א מ"א) "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ" כו' ,כי ממשלת היצר הרע י"ג שנים ויום אחד קודם ביאת היצר טוב ,על כן אור לי"ד מתחילין לבדוק לאור הנר נשמת אדם חופש כל חדרי בטן .וכן מצינו שלמדו בדיקה לאור הנר חיפוש מחיפוש כו' (פסחים ז .):ועל רמז זה נקרא היום י"ד " -יום הראשון" ,כמו שנאמר (שמות יב ,טו)" :אך ביום הראשון תשביתו" ,כי הוא הראשון של ביאת היצר טוב. ואפשר כוונת הנשיאים להקריב בימים ההם קרבנותיהם הוא לזכך י"ג שנים של אדם השרוים בלא יצר טוב ,על כן י"ב ימים קרבנותיהם ,ויום י"ג אסרו חג של יום טוב שלהם ,ואח"כ באור לי"ד הבדיקה לאור הנר. של"ה הקדוש (סו"פ בא) "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ" -כשהיצר הטוב מתחיל לפעמו רמז רמז לנו התנא באמת באמור (פסחים ב" ).אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר" .והוא ,כי כאשר השאור מחמיץ העיסה כן היצה"ר מחמיץ ומפסיד את האדם ומעפשו ,ועל כן חל עליוחובת ביעור היצה"ר מעליו ,ולא ייחל עד אשר יגדל או לעת זקנה חלילה ,כי אם אור לארבעה עשר ,הלא הוא במלאת לו שנת שלש עשרה ויום אחד שמתחיל הארבעה עשר ,כי אז ייחל היצר הטוב לפעמו .וזהו "לאור הנר" ,כי הנר היא הנשמה לו ,ואור הנמשך מהנר אחר השלש עשרה הוא היצר הטוב ,וזהו "לאור הנר" .וזה "בחורין ובסדקין" ,בכל מצפוני לבו ומחבואות פניותיו. ורמז עוד התנא במאמרו "בכל מקום שמכניסין בו חמץ צריך בדיקה" ,והוא ,כי הנה עיפוש היצר הרע נכנס בכל איברי האדם ,כל אחד ואחד לפני עניינו ,בראשו -ללכת בקומה זקופה ,במצחו -בעזות מצח ,בעין -לראות רע ,באוזן -לקבל לשה"ר ,בפיו ובשפתיו בלשונו - ברכילות ולשה"ר ודבר סרה וכו' .והנה לא כל אדם חוטא בכל איבריו, כי אם יש הורגל לחטוא בקצתם ולא בשאריתם ,ויש יחטא באשר לא חטא רעהו .על כן אמר כי בכל אבר אשר ידע שהוא דרכו להכניס בו חמץ ,אשר חטא בו ,צריך בדיקה .אך אשר ידע שלא הכניס בו חמץ ולא ידע חטא בו ,אין צריך בדיקה .ואחר הבדיקה אם פשפש ומצא צריך ביעור .ואחר הביעור צריך ביטול ,שיכניע את יצרו עד יבטלנו ממש ,עד יהא בטיל וחשוב כעפרא דארעא ,שהוא עד גדר לא יעצר כח עוד להחטיאו כי עשאו למרמס וסיגפו .וגם כי מן התורה בביטול בעלמא סגי ,שיהרהר תשובה בלבו ,צריך גם כן לבערו בדיבור ומעשה, בווידוים ותחנות בדמעות שליש ולבער בקום ועשה כל דבר רע. תורת משה להאלשיך הק' (פר' בא יב ,כ .עעו"ש באריכות) [דיבורים קדושים אלו נהגו בבעלזא להראות לכל בחור טרם היכנסו לעול התורה והמצוות] "בודקין את החמץ" -על ידי לימוד התורה אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר וכו' (פסחים ב ,א) .והענין הוא ,דהיצר הרע יש לו טענה ,שהחזיק באדם י"ג שנה לפני בא היצר הטוב ,ואור לי"ד בא היצר הטור להוציאו מחזקתו ,שהיצה"ר קנה גוף האדם ואבריו כולם בחזקה ,וטוען לאדם -שהוא הנשמה ,הבא להוציא מידו הגוף והאברים בבא היצה"ט ,לומר :אתה נתתו לי לגוף ואבריו ומכרתו לי ,והחזקתי חזקת קנין לאלתר ,שהוא דין נעל גדר ופרץ, כמ"ש בחושן משפט סי' קצ"ב בחזקת קנין לאלתר" .נעל" -שסתם האור ואחז שמורות עיניו בל יראה גאות ה' ואור תורה ודרך ישרה; "גדר" -שעשה מסך מבדיל ומחיצה בינו ובין השמים; "פרץ" -הרבה להשחית ופרץ פרצות וכו' ,וגם נשתמש בשדה ואכל פירותיו וכו' ,והכי נמי היצה"ר כמה שנים נשתמש באברים כפי הנאתם ונהנה בהם ,עין רואה בהבלי העולם וכו' ,ואוזן שומעת וכו' ,ולב חומד וכו' ,ועל זה יחדיו למשפט יקרבו ,היצה"ר עם הנפש ,נגד מלכים מלכי רבנן. והתשובה לזה אין צריכה לפנים ,כי כל דברי היצה"ר לעו, וטענותיו שקר ואין בהם ממש ,דהא קיימא לן בחו"מ סי' מ"ט סי"ט: אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל ,כיצד אכלה בפניו כשהוא קטן, שנה ושנתים אחר שהגדיל ,וטען אתה נתת לי אתה מכרת לי ,אינו כלום ,וכו' .אמור מעתה ,דכשהחזיק היצה"ר באברי הגוף ,ונשתמש בהם לעבירה ,היה חסר דעת וקטן ,באין מבין תעתועיו ונצר מטעיו נצר נתעב ואין חזקתו חזקה וכו'... וכלפי לייא ,הנפש ויצר הטוב רוצים לגרש היצה"ר ,כי הוא זר אתם .והעצה היעוצה הוא לשקוד בתורה דהיא עיקר התבלין ליצה"ר. וזהו שאמרו" :אור לארבעה עשר" ,ההוא יומא דמשלם תליסר ועייל בארביסר" ,בודקין את החמץ לאור הנר" ,שהוא התורה הקדושה, כדכתיב (משלי ו ,כג) "כי נר מצוה ותורה אור" ,ובאמצעותה מכניע היצה"ר ,ובאורה יראה ויבדוק במה נכשלו אבריו ,והבדיקה בחורין ובסדקין ,בחדרי חדרים בכל המחבואות וכו'. דברים אחדים להרחיד"א (דרוש ח"י לשבת הגדול .עעו"ש באריכות) "וה' יאספני" -כשנותן לי יצר טוב כי אבי ואמי עזבוני וד' יאספני (תהלים כז ,י) .נ"ל בעזה"י ,שאמרו רז"ל (קידושין ל ):שלשה שותפין באדם :אביו ואמו והקב"ה ,הגוף הוא מן אביו ואמו ,והנשמה חלק הקב"ה .והיצר הרע הוא מצד הגוף ,שהוא חלק אביו ואמו ,וגם כל זמן שאביו ואמו מטפלים בו ,שהוא עד י"ג שנה ,היצר הרע שולט עליו ,רק אחר י"ג שנים שיוצא מרשות אביו, אז פורס השכינה עליו מצד הקדושה יצר הטוב. זהו שאמר" :כי אבי ואמי עזבוני" -ביד היצר הרע לשלוט בי ,רק אחר י"ג שנים "וד' יאספני" מן היצר הרע ונותן לי יצר הטוב להכניס אותי אל הקדושה ,שהקדושה פנים והקליפה חוץ ,והוא מלשון "ואין איש מאסף אותי הביתה" (שופטים יט ,יח). רב ייבי (חידושי תהלים) "בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן" -כששני היצרים בתרי בתי ליבא והנה רמזו דורשי רשומות "אור לי"ד בודקין את החמץ" (פסחים ב). "גרש כר מל" -יכרית את היצה"ר ׂ ַּכ ְר ֶמל ַּת ְק ִריב ֶרש ו ְִאם ַּת ְק ִריב ִמנְ ַחת ִּב ּכו ִּרים ַלה' ָא ִביב ָקלוּי ָּב ֵאׁש ּג ֶ ֵאת ִמנְ ַחת ִּב ּכו ֶּר ָ יך (ב ,יד) .רמז כאן על בן (י"ד) [י"ג] שנה ולמעלה ,שבא לו יצר הטוב ,שצריך לעמוד ולקום לעשות מצוות ,לזה אמר "ואם" - שאותו "ואם" הוא חובה ,כמו "ואם יהיה היובל" (במדבר לו ,ד) ,שחייב להתקרב ולעשות מצות בעוד שהוא אביב והוא קלוי באש היצר ,כדי שיתחיל ויוכל לגרשו ,זהו" :גרש כרמל" -כ"ר מ"ל ,כר -הוא יצר הרע ,שהוא כר נרחב ,ועליו נאמר (ישעי' טז ,א)" :שלחו כר מושל ארץ", מל -שיכריתהו ,כמו "בשם ה' כי אמילם" (תהלים קיח ,יא); ועוד גרש לשון שבירה וכריתה וטחינה ,כן פירש"י ז"ל ,אם תעשה כן ,תקריב, תזכה שתקריב מנחות הרבה ,ומחשב לך הקב"ה כאלו הם שלך ומשלך נתת לו ,זהו" :את מנחת בכוריך" וכו' שפתי כהן (פר' ויקרא .עעו"ש) רמז תיכף בהגיע האדם אחר שנת י"ג בבוא אליו היצר טוב בודקין את החמץ איזה מדה שנתחמצה אצלו ,בודקין בחורין ובסדקין לידע איזה מדה נתחמצה אצלו בהשתמש בה ביצה"ר ,כגון אהבות רעות וגאות וכעס וכיוצא ,מחויב לבדוק עד מקום שידו מגעת ולבער את המדה הרעה החמוצה הלזו ,ולהשתמש בה אח"כ במצה שאינה מניחה להחמיץ ע"י כח האש הפועל בה ,רמז לתורה "הלא כה דברי כאש נאם ה'" (ירמי' כג ,כט) ,ובדיקת החמץ לאור הנר היינו הדעת לאורו ניסע ונלך ,הלא תראה הדעת הוא מאיר ,כי אפילו מי שאינו רואה מאורות הולך בטח לאור ע"פ השכל והדעת ,וכו' .ורמזו "בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם" (פסחים ד ,).דהנה אדם הראשון כשנמשך אחר עץ הדעת טוב ורע ,הנה מזה נתהוה יצר טוב ויצר הרע ,הנה יכונה להם "בני אדם" ,כאילו הוא הולידם ,והנה היצה"ר בא אל האדם מעת הוולדו (סנהדרין צא ):והיצר טוב מתחלת שנת י"ד. והנה ישנם בהאדם תרי בתי ליבא" ,לב חכם לימינו" (קהלת יב ,ט) - אור לארבעה עשר שם משכן היצר טוב" ,ולב כסיל לשמאלו" -שם משכן היצה"ר .וזה שרמזו ,למה דוקא אור לי"ד ,בשעה ש"בני אדם" מצויין בבתיהן, היינו בני האדם הנ"ל מצויין בתרי בתי ליבא ,כי כבר בא היצר טוב ,אז אור הנר היינו הדעת כנ"ל יפה לבדיקה. בני יששכר (ניסן מאמר ד דרוש ו ע"ד הרמז) היצר הרע מקדים -כדי שתהיה הבחירה מפני מה בא היצר הרע קודם היצר הטוב י"ג שנים ,בזמן שאדם שרש את עצמו עם היצה"ר בכל התאות .במשל כשהבית מלא אור, כשיביאו איזה דבר חושך ,זהו החושך אינו יכול לבטל את האור ,עד שנוטל מן הבית את האור ,אזי יבא החושך .אבל להיפך כשהחושך בבית ,כשיביאו איזה אור קטן מבטל את החושך והחושך בורח תיכף .לזה אמרו (תפילת ערבית) "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור ,ומעביר יום ומביא לילה" ,ראו שאצל אור כתיב "גולל אור מפני חושך" ,ואצל החושך לא כתיב 'גולל חושך מפני אור' ,אלא "וחושך מפני אור" .ואצל יום כתיב "ומעביר יום ומביא לילה". ובזה המשל וכו' זה שבא היצה"ר תחילה ואח"כ היצר הטוב .מחמת שהיצה"ר נמשל לחושך -אלו מעשיהם של רשעים (בר"ר ג ,ח) .מחמת כשיהיה להיפך שיבא היצר הטוב תחילה ,לא היה ביכולת היצה"ר להתגבר את עצמו על היצה"ט ,כמו המשל של החושך שאינו יכול להתגבר את עצמו על האור ,וכביכול ב"ה רצה את הבחירה ושיהיה ביכולת היצר הרע להתגבר על היצר הטוב ,לזה היצה"ר בא קודם. ואפילו כשיבואו שניהם היצה"ר והיצה"ט ביחד ,בודאי יהיה היצה"ר בטל נגד היצה"ט ,כמו החושך מפני אור ,ולא יהיה בחירה. לזה עשה כביכול ב"ה שיבוא היצה"ר תחילה ,ושישתף את האדם עמו בכל התאוות וכל החמדות ,ואח"כ כשבא היצה"ט ,והיצה"ט יש לו התגברות על היצה"ר כמו האור על החושך ,וכשאדם לוקח אלו התאוות החמדות אל היצה"ט לעבודתו יתברך ,אזי הוא האדם השלם ,כמו שהיה רצונו הק' ,שזהו עיקר תכלית עבודתינו והבן. אור יצחק להרה"ק מראדוויל זי"ע (פר' חיי שרה עמ' מז) צדיקים נדמה להם היצה"ר כהר -מנפי שהיצר טוב גדול הימנו לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני צדיקים ובפני רשעים ,צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה (סוכה נב .).והקשה הרב הק' מרוזין זללה"ה ,הלא השי"ת חפץ חסד הוא ,ואם היצר הרע הוא באמת כהר ,למה נדמה כחוט השערה בעיני הרשעים לעונשם. ותירץ הוא זלל"ה ,כי כשבר ישראל נעשה בר מצוה אזי נותנים לו בשוה יצר טוב עם היצר הרע ,הצדיק מתגבר עם היצר טוב על יצה"ר, ואז יש התבטלות הבחירה ,מפני שהיצר טוב הרי מתגדל בכך מיצר הרע ,ועל כן מוסיפים לו יצה"ר בכדי שיהיו שווים ,ויהי' לו בחירה, ע"ד שאמרו חז"ל (שם) "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" ,וכך נמשך הדבר כסדר ,הצדיק מתגבר על יצרו הרע בכח יצרו הטוב ומוסיפים לו עוד יצה"ר ,עד שיצרו הרע נעשה באמת כהר גדול .והרשע שמגביר את יצרו הרע על היצר הטוב ,אזי גם אצלו יש התבטלות הבחירה, מפני שיצה"ר נעשה על ידי זה יותר גדול ,וכיון שאין לו זכות שיוסיפו לו יצר טוב ,ע"כ מקטינים לו את יצרו הרע ,וכך נמשך הדבר ,עד שאכן יצרו הרע נעשה קטן כחוט השערה .וע"כ מובן מדוע להצדיק הוא כהר ,ולרשע כחוט השערה .וזהו באמת מאמר המשנה (אבות ד ,א) "איזהו גיבור הכובש את יצרו" ,יצרו דייקא ,כלומר הנולד לו ממעשיו הטובים שלו .ואמר עוד תורה גדולה על זה. עירין קדישין (עמ' תכז) מה עשה הקב"ה שחפץ חסד הוא ,אזי בפעם ראשון שמתעורר לב אדם בתשובה ,אזי מאיר לו הקב"ה הארה גדולה עד מאד ,שנפל עליו התעוררות גדול מאד ,וזהו "הנותן יד לפושעים" (בתפילת נעילה) ,אבל הארה זו מיד נשכח ממנו ונסתם ממנו ,כדי שיחפש ויחקור מעצמו על ידי תורה ותפלה ומעשים טובים על ידי בחירה ורצון .וכל מה שהולך אדם בעבודה יותר ,נתגלה לו יותר מה שהיה לו בהשקפה ראשונה שהאיר לו הבורא יתברך .וזהו שאיתא בספר רוקח (בהקדמה) שאין חוזק בחסידות כתחלתו ,רצה לומר שבתחלת החסידות מראה לו הקב"ה הארה גדולה ,אבל אחר כך נסתם ממנו זאת ההארה עד שצריך לבקש אחריה היטב לחזור לחסידות הראשון שהתחיל. מאור ושמש (פר' יתרו ד"ה ויספר) תיכף בבוא אליו יצר הטוב -ישבר תאוותיו ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך וגו' (שמות לד ,כו) .הנה בפרשת יתרו פרשתי "ואם מזבח אדמה תעשה לי" ,שהתאוה בא מהגוף הנקרא אדמה ,וצריך האדם לשבר כח התאוה .והנה עיקר התכלית כשיבוא האדם לקצת השכל בימי נעוריו תיכף בהגיע לכלל י"ג שנה ,בבוא אליו יצר טוב ,תיכף לשבר כח התאוה וכל המעשים שיש בו תאוה יעשה אותם רק לשם שמים. וזהו שנאמר" :ראשית בכורי אדמתך" -רצ"ל כשהתחיל התאוה שבא מהגוף שהוא מאדמה כנ"ל להתבכר" ,תביא בית ה' אלוקיך" רצ"ל יביא אותם אל ה' יתברך והבן. דודאים בשדה (פר' משפטים .עעו"ש) כשנכנס למצוות -קלה מאוד קניית התורה ועבודת ה' ...היוצא מדברינו אלה ,שבתחלת שנת ארבעה עשר קל מאוד קניית התורה ועבודת ה' בתענוגים ,בטעמו מתק צוף נועם גן עדן בעולם הזה ,כי לא ניתן שליטה ליצר הרע להפסיק בינו לבין אבין שבשמים, ושכרו כפול ומכופל לעולם הבא ,כידוע דין העובד מאהבה .אבל אחר שנשתרש בחטא ,קשה מאד להשיג במעלה הגדולה הזאת .ואני לא מצאתי בספרים שידברו בפירוש מזה החינוך ל'בר מצוה' ,בכן אומר לי לבי אולי לכך נוצרתי ,להורות דרך לבני איך להתנהג עם בניהם, כמאמרם (סנהדרין לז" ).חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" וכו'. ומעט פיוסים אכתוב לבן בני לדבר על לבו ,וילמוד זה ביום סוף שנת שלושה עשר ,שיטה שכמו לקבל עליו עול תורה בשלימות, ויזכה לאהבתה ושמחתה .ואתה בני תלמד את בנך את כל זה ביום הנזכר לעיל ,ומלבד זה אתה תוסיף לו מלים ,וגם להבטיחו בממון או בדבר אחר החביב לו ,ואם יהא ה' בעזרך אין צורך הטרחה כי אם זמן מועט ,ואח"כ – אם יתן לו איש את כל הון ביתו (על מנת לפרוש מלימודו) בוז יבוז לו .יהי רצון מלפני אבינו שבשמים להוציא מחלצינו עושי רצונו באהבה ,אפס אם מתחילה נעשה מה שבכוחינו ,אחר כך ה' יסכים לגמור בעזרתו ,ודי למבין ,אמן כן יהי רצון. מנוחה וקדושה להגאון רבי ישראל איסר זצ"ל מפאניוועז ,תלמיד הגר"ח מוואלאזין זצ"ל (שער התורה ראשון סי' ז .ויעו"ש בסי' א-ג) קבלת פני האורח " -לשמור כדבריך" במה יזכר נער את ארחו לשמור כדבריך (תהלים קיט ,ט) .היינו ששואל הכתוב :במה יזכה נער המגיע למצוות ,את אורחו הוא היצר הטוב המגיע לאדם בהיותו בן י"ג ,ולזה השיב ,על ידי "לשמור כדבריך". תורת שמעון להרה"ק מיערוסלב זי"ע (עמ' צג) כשנעשה י"ג הקב"ה מאיר לו הארה שבה יתחזק תמיד "לא טרח אלא בשבילי" -כשעושה תשובה מאהבה דהנה האדם עד י"ג שנה הוא בשני ערלה ,ביצר הרע לבד ונשקע בכל המדות היצר הרע ,ואחר כך בבא י"ג שנה ונכנס בו היצר טוב אזי קשה לפרוש ממדות המגונות שנשרש בקרבו ,כידוע ,כי צדיק הראשון בריבו (משלי יח ,יז) ,ונכנס טענת היצר הרע בלבו מקודם הרבה. אורח טוב מה הוא אומר כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי (ברכות נח .).כי היצר הרע נקרא בעל הבית ,שהוא עם האדם מן יום הולדו ,והיצר טוב נקרא אורח טוב שאינו בא רק לי"ג שנים, וידוע (יומא פו ).כי אם האדם עושה תשובה מאהבה זדונות נהפכו אל אור לארבעה עשר זכיות ,ואז אורח טוב ,שהוא היצר טוב ,אומר :כל מה שטרח בעל הבית ,שהוא היצר הרע ,להחטיא את האדם ,לא טרח אלא בשבילי, שיהיה מהן זכיות. לזכות ע"י מצוה זו אף לימים יבואו כולם נקבצו באו לו בעת ההתחלה והחינוך בכלל ,אך נסתלקין ממנו עד שיזכה בהם ע"י מעשיו הטובים אחת לאחת בפרט וכו'... צמח צדיק (מהדו"ח ,תשס"ז ,עמ' תקכז) ולפי האמור יתפרש מה שעיקר קידוש הוא בליל שבת וכו' ...דבכניסת שבת נקבצו באו כל האורות של כל חלקי השבת בכלל ,וע"כ אז בחינת זכור ושמור דהוא שבת דיממא נמצאים באדם ,והיינו שרואין בחוש שבעת התחלה וכניסתה של השבת יש לכל אדם התעוררות ביותר ,וע"כ אז זמן הקידוש ,ואח"כ מסתלקין האורות וזוכין להן אח"כ אחת לאחת בעתו ובזמנו לפי המדה שהאדם מתעצם בקדושת שבת ועונג שבת. אין שומעין דברי בעל דין אחד... כאשר נכנס הרה"ק ר' דוד משה מטשארטקאב זצלה"ה לעול תורה ומצוות ,בהגיעו לי"ג שנים ,שאל אותו אביו הק' מרוזין זי"ע. הנה איתא בזוהר הק' (פר' לך עח ,א ופר' משפטים צח ,א) שהיצר הטוב אינו נכנס בו באדם ,כי אם מיום מלאת לו י"ג שנים ,ולעומת זאת ,היצר הרע מדיח את האדם מיום הוולדו ,וכדכתיב (בראשית ח ,כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" .ועתה אמור לי ,איך היית יכול עד עכשיו להתגבר על יצרך הרע ,בלא סיוע מצד היצר הטוב .ענה אדמו"ר הק' ואמר לאביו :בכל פעם בבוא לי יצרי להסיתני ולהדיחני מדרך הטוב ,הייתי טוען לעומתו ,שכבר נפסק במשנה (שבועות לא ).שאין שומעין דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו ,ולפיכך כל זמן שאין יצר הטוב בעל דינו בפני ,איך אוכל לשמוע דברי היצר הרע ,ובזה הייתי דוחה אותו מלפני ,לבל יפיל אותי ברשתו להדיחני מעבודתו ית'. דברי דוד (ליקוטים עמ' מא .ועי' בספר 'עירין קדישין' ח"ב עמ' שפט -שהביא בנו"א) בכל התחלה וחינוך -ישנה התעוררות יתר ,בגלל שזוכין אז לכל האורות ,שמסתלקים אח"כ וחוזרים אחד לאחד ...דאיתא ברח"ו דבעת שנימול האדם זוכה שבאו בו נפש רוח ונשמה כדי להשלימם באותה מצוה ,אך מסתלקין עד שתשבר קליפת יצר הרע בהתחנכו במצוות ,עכ"ל .שביאור הדברים ,שכמו שמצינו בגאולת מצרים וכן לדורות שבאותו הלילה זוכין לכל ההארות הגדולות אלא שמסתלקות עד שזוכין להן אח"כ אחת לאחת ,למצוא חשבון בימי הספירה עד שבחג השבועות זוכין לכולן .ונראה שכך היא המדה שלעולם בהתחלה ובראשית דבר וחינוך מצוה זוכין בכל מה שאפשר לעשות אח"כ בענין מצוה זו בפרט ,כי אחר הראשית נגרר הכל ,אלא שנסתלק עד שיזכה אח"כ אחת לאחת ,ומכל מקום נשאר רשימו ,שבאמצעות הרשימו נקל אח"כ לזכות בהם ,ועל כן רואין בחוש שבהתחלה וחינוך יש לעולם התעוררות ביותר ,כמו יום שנעשה בר מצוה או יום הנשואין של אדם ,והטעם כנ"ל ,שכל האורות שאפשר שם משמואל (פר' ויצא שנת תרע"ה .יעו"ש באריכות) הכנה דרבה בן שלש עשרה -מוליכים אותו להתברך ,לחזקו ולהתפלל עליו ...וכן היה מנהג טוב בירושלים לחנך בניהם ובנותיהם הקטנים להתענות ביום צום בן אחד עשר שנה עד עצם היום בין שתים עשר להשלים ,בן שלש עשר -מוליכו ומקרבו לפני כל זקן וזקן כדי לברכו לחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים ,וכן כל מי שהיה לו גדול ממנו בעיר ,היה עומד ממקומו והולך לפניו ,והיה משתחוה לו להתפלל בעדו .ללמד שהן נאים ומעשיהן נאים ולבן לשמים ,ולא היו מניחין את בניהם הקטנים אחריהם ,אלא היו מוליכין אותן לבתי כנסיות כדי לזרזם במצות. מסכת סופרים (פי"ח ה"ה .ע"פ נוסח הגר"א) לחנוכו בקטנותו -כדי שיזכה ביום הבר מצוה לנשמה קדושה ...הנה עין בעין יראה בשובו אל המאמרים הקדושים הנ"ל בעין שכלי פקיחא ,ויתבונן מראהו איך מוטל על האדם לחנך לבנו בעודו בקטנותו קודם בר מצוה במצות ובמעשים טובים ובהתמדת לימוד תורתינו הקדושה ובכוונת התפילה ,כדי שיזכה ביום בר מצוה לנשמה הקדושה וכו'... יסוד ושורש העבודה (שער הכולל סוף פט"ו) אור לארבעה עשר על האב והאם להקדים ולהתפלל על בנם חודש או חדשיים קודם שיהא בן י"ג כל אב ואם מחויבים להתפלל להשי"ת ב"ה ,על בניהם שיזכה לנשמה קדושה ,וזמן תפלה זו לערך חודש או שני חדשים קודם שיהיו בני שלש עשרה שנה ,כי אז הזמן לסעדו ולזכותו לנשמה קדושה ,וכדמצינו ברבי אלעזר ברבי שמעון בן יוחאי ,והוא מבואר בזוהר חדש וכו'... על כן יראה כל אב להתפלל על זה .והכלל :כל אב יתן השגחתו על בנו ,לחנכו לעבודת הבורא יתברך בילדותו וישים השגחתו עליו בתפלות ובברכות ,שיהיה בקי ויודע למי מברך ולמי מתפלל ,כי הבל פיהם של תינוקות של בית רבן משבר תרעין תקיפין ,ועולם קים על הבל פיהן... אור הישר (עמוד העבודה פרק ג) שלושים יום קודם שנעשה בר מצוה דנין אותו בשמים -איזו נשמה יקבל ...וזכרתי ימים מקדם אשר זה כשלש עשרה שנה שנעשה בני יחידי היקר נפש טובה יח' בר מצוה ,ביום שב"ק ח"י מרחשון ,ונסעתי אתו עם אחוזת מרעי לראהטין (‑להרה"ק רבי אורי זי"ע) ,וביום א' חבש פארו ואמר עמו ה'לשם יחוד' של נוסח אשכנז ובמוסריו יחתום, ואח"כ עשיתי סעודה בין החברים ובני א‑ל חי ומלכנו בראשנו, ובשב"ק שלפניו שלח אלי את חתנו הרב החסיד ז"ל שמכבד אותי להתפלל תפלת שחרית מן 'שוכן עד' ,ופקד עלי שאומר לבני שיחי' דאיתא בספרים הקדושים ששלשים יום קודם שנעשה בר מצוה דנין אותו בשמים בכל לילה איזה נשמה יתנו לו ,ונכנסו הדברים בלבו כארס של עכנאי ,והתפללתי בהתלהבות מאוד עד שנשאלתי אחר התפלה מה זה היה לי ,וגם בעיני יפלא ,ובשעת אמירת אהבה רבה בכיתי מאוד ,תא חזי עד היכן כוחו של צדיק אמת וכו'... הלולא דרבי להגאון רבי יחיאל מיכל היבנר זצ"ל אב"ד ניזנוב (דף ו ע"ב) שבת קודם הבר מצוה נשפע לו כח לשלימות הנפש ענין השבת שקודם יום שנעשה הנער בר מצוה ,בוודאי הוא ענין אחד עם השבת שקודם הברית מילה .דאיתא במדרש [ובזוה"ק] הטעם מילה לשמונה -כדי שיעבור עליו השבת .והיינו שבשבת הקודם שופע עליו הכח הזה .ואין המכוון שיהיה הנפש מרגיש בזה ביום השבת .כי בשבת שקודם המילה ,אין הילד מרגיש עוד משום ענין ,והיה נצרך להמתין עד שיבוא בו הדעת להרגיש בעצמו מהקדושה .אך שהעיקר הוא להיות נשפע עליו בשבת הופעת שרש הבריאה שהוא למעלה מן הדעת ותפיסת האדם ,ובשבת שקודם המילה נשפע הכח לשלימות הגוף שיהיה ניתקן על ידי המילה. ובשבת שקודם בר מצוה נשפע הכח לשלימות הנפש ,כי בקדושת שבת מופיע שרש הבריאה של כל דבר ,הן ברוחניות והן בגשמיות, ועל זה בא המצוה "זכור את יום השבת" וגו' .היינו להיות נזכר תמיד בנפשו הכח הנשפע לו משרש הבריאה בכל עניניו. אמרי אמת להגה"ק רי"ל איגר זי"ע (פר' בהר בחקתי תרל"ו ,עמ' יט) חינוך לתורה ולמצוות -תחילת כניסת הנפש לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום אחד לזכר וי"ב לנקבה ,שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים ,ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך. שו"ע הרב (או"ח סי' ד ס"ב) יתחזק שלא לעבור שום עבירה -ויזכה לסמיכה עולמית ...דהנה כשהשי"ת מזכה ונותן לו לאדם מישראל בן זכר וזוכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ,אזי בעת המילה נמשך אליו הקדושה וההארה העליונה וכו' .ועוד בא להאדם הארה ממרום כשבא לי"ג שנים ,שאז נעשה בר מצוה ,אזי בא גם כן להאדם הארת שכינת כבודו יתברך .אך שיתחזק מאוד לשמור הקדושה העליונה שבא לו אז ,שלא לפגום ח"ו בשום דבר ,ושלא לעבור על שום דבר ממצות השי"ת ב"ה ,אזי יהיה לו הקדושה ההוא לסמיכה קיימת לעד, לעזר ולסיוע לעבודתו יתברך באמת. באר משה ,קאזניץ (ר"פ קרח .ועעו"ש) יקבל על עצמו -ויצמח ויעלה בספר הפרדס :קבלה דכשנשלם לילד י"ג שנה בשלימות ,וכן בלילה ,כשנכנס לכ"א שנה ,אחרי כלות עשרים שנה בשלימות, כאשר יסכים האדם בדעתו באותו לילה לעבודת השם יתברך ,אז יצמח ויעלה. הנהגות בעל הפרדס (אות סז) צריך עבודה ויגיעה רבה להשגיח על ההשגה והקדושה שמקבל ביום שנעשה י"ג ...והנה בתחלה כשמגיע בן אדם לי"ג שנה ומתחיל להניח תפילין אז נותנים לו מן השמים השגה וקדושה גדולה ,ואם הוא משגיח עליו והיה נשאר בקדושה הלז היה יכול להלוך מדי יום ויום יותר ויותר, רק שאחר כך נפל מהקדושה ומהמתנה שנותנים לו ,וצריך לעבודה ויגיעה רבה תמיד עד שמגיע לידי השגה קצת. מאור ושמש (פר' יתרו ד"ה וישמע) "בן שלש עשרה למצוות" – כדי להקדים מעשיו לחכמתו נראה טעם הגון שאמר התנא "בן שלש עשרה למצוות" ,משום דאיתא בפרק ג (באבות ,מי"ב) :כל שמעשיו קודמין לחכמתו חכמתו מתקיימת .והתנא אמר ברישא בן עשר שנים למשנה בן חמש עשרה לגמרא ,ועיקר החכמה והמדע בגמרא ,כי הלומד משניות לחוד ,עליו הכתוב אמר (משלי טו ,טו) "כל ימי עני רעים" (עי' ב"ב קמה ,):לכן בן שלש עשרה למצות ויהיו מעשיו ,פירוש ,מעשה המצוות ,קודם לחכמתו, רצ"ל קודם שילמוד גמרא ,ויהיה חכמתו מתקיימת. בשם בצלאל (אבות סוף פ"ה) להגה"ק רבי בצלאל הלוי זצ"ל ,מחכמי זאלקווא, אבי אמו של הרה"ק הר"ר בונם מפרשיסחא זצ"ל (פפד"א ,תקל"א) להיות כלי מוכן כתבו המקובלים (הובא בס' 'חסד לאברהם') שכשנכנס הילד הישראלי לשנת י"ד ,אם זכה שהוא כלי מוכן ,אז זוכה לבחינת הרוח ,ורוח נכון יתחדש בקרבו .וכן בהכנסו לשנת עשרים ,אם זוכה שהוא כלי מוכן, זוכה לבחינת נשמה .וכן בכל יום כשזוכה יותר יתוסף בו שפע קדושה וטהרה .הנה כי כן מה טוב להקדים תפלה לצרה .ובהגיע ילד לתשלום שנת י"ג ושנת י"ט ,אם יוכל ,יתענה באותו יום ויטבול במקוה טהרה, ובלילה ירבה קצת בשמחה וישביע עצמו בדברי תורה .וקודם שכיבה יקדים תפילה" :רבונו של עולם ,הריני בא לפניך בשמחה רבה על שהחיתני וקימתני והגעתני לזמן הזה" וכו'. בית תפלה להגה"ק בעל ה'פלא יועץ' זצ"ל [ -יעו"ש כל נוסח התפלה] יום הבר מצוה אהבת השי"ת -תחילתה מבן אח"ד וזהו ענין הפסוק (ש"א יב ,כב) "כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול" ,כי בחבור כנסת ישראל להקדוש ב"ה 'אחד' ל'אחד' והיו לאחדים עולה כ"ו כמנין שם הגדול ,כי כן עולה שתי פעמים 'אחד', כי הוא יתברך בוחר בעמו ישראל באהבה' ,אהבה' עולה 'אחד'. ואהבת ישראל להקדוש ב"ה מתחיל כשהוא בן 'אחד' ,דהיינו בן י"ג שנים נכנס בברית קיום התורה ,לעומתו מעורר הקדוש ב"ה י"ג מדות של רחמים. של"ה הק' (תולדות אדם ,בית ישראל [תניינא] אות ג) אור לארבעה עשר ביום הבר מצוה -נותן לו הקב"ה שני מלאכים שישמרוהו ...אלא הקב"ה עושה חסד עם בני אדם ,שכיון שנכנס האדם לשנת הי"ג ולהלאה ,נותן עמו שני מלאכים שומרם ששומרים אותו, אם אדם הולך בדרך הישר הם שמחים עמו ,ואם לאו הם מסתלקים ׁש ֵּלם נִ ֻח ִמים לוֹ" ַא ַ ממנו ,ועתה כשעשה תשובה כתיב (ישעי' נז ,יח)" :ו ֲ "ל ֲא ֵב ָליו" ,היינו המלאכים שהיו תחילה ,שעשה תשובה ,ואח"כ ַמתאבלים עליו כשעברו ממנו ,ועתה שהם חוזרים אליו משום שעשה תשובה ,הם מתנחמים. וזה פירוש" :כי תקנה עבד עברי" ,היינו בתום שנת י"ג ,שאז באה לו הנשמה לאדם והיא בשביה בתוך גוף האדם (ע"כ כינה שמה בכתוב עבד עברי) ,ואם "שש שנים יעבוד" ,היינו שיעבוד לאלוקיו בשש שנים אלו ,מי"ג עד י"ט ,ומקצת שנת עשרים ככולה ,אז" :ובשביעית יצא לחפשי חנם" -מן היצר בלי יגיעה יתירה .וכמו שפירש"י בפרשת יתרו (יט ,ה) על הפסוק "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי" -שכל התחלות קשות ,ואח"כ יערב ויבושם .ההתחלה היא באותן שנים מי"ג עד כ' ,ואם אותן שנים עברו בטוב ,אח"כ היינו משנת עשרים ואילך יערב ויבושם לכם. ראשית חכמה (שער התשובה פ"א אות נז) ארץ צבי להגאון מקאזיגלאב זצ"ל (פר' משפטים) ביום הבר מצוה -אם יוכשרו מעשיו יזכה לרוח הענין כי תחלה תבא הנפש מיום הלידה ,ואם יוכשר מעשיו יזכה לרוח ביום שנת י"ג ,ואם יוכשרו אז מעשיו יותר תבא אליו הנשמה בשנת העשרים .ואם לא יוכשרו מעשיו ישארו הנפש והרוח בלתי נשמה ,ולפעמים לא יזכה אלא אל הנפש לבדה ונשאר בלתי רוח ונשמה ,ואח"כ נשארים הרוח והנשמה באתר מסותר ידוע להקב"ה. חסד לאברהם (מעין ה נהר כ) קדושת נפש הבר מצוה -מקורה משבת קודש: ידוע לנו מדברי כ"ק אבא מארן רבינו הקדוש (רבי יהודה לייב אייגר בעל 'תורת אמת') זצוקלה"ה שכל דבר שבקדושה שנזדמן באחד מימות השבוע נפתח מקורו בשבת קודש שלפניו .מקורא דכל ברכין וכל קדישאין נפקין מיניה ,וביחוד קדושת נפש ישראל שנעשה בר מצוה ,שיוצא מהקטנות ונעשה גדול בר דעת ,בוודאי מקורו ושרשו משבת קודש כללא דאורייתא כולא (זוה"ק ח"ב צב ,א) וכל תרי"ג מצוות התורה כלולין בו. שבט מיהודה ,לובלין (פר' וישלח תרס"ז ס"ב) זירוז מיד בכניסת היום ...וזהו שאמרו בש"ס דפסחים (ב" ).אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר" ,כי כל י"ג שנה קדמה ממשלת כח הדמיון והיצר הרע, ואור לי"ד בא כח השכלי ,וצריך זירוז מיד בראש השנה שנת י"ד יתעורר משינת אולת הנהגת כח הדמיון ויצא מבית האסורין ויתנהג בהנהגת ילד מסכן וחכם שלא יזקין יותר אצלו ,ואז מפני שיבה תקום כמו שאיתא בזוהר פר' קדושים (פז ,ב) וכו' .וכן כתב ב'עוללות אפרים' (מאמר ב) "וישכם אברהם בבוקר" וכו' .יעו"ש והבן. צפנת פענח לבעל ה'תולדות יעקב יוסף' (ר"פ וארא) כניסת היום מתוך שמחה של מצוה: שמעתי שיש אומרים שביום שנעשה בר מצוה יתענה ,וכמדומה שלא נהגו כן כלל .והרי בחתונה (ששוה לגדלות בר מצוה ,בבחינת "שבענו בבוקר" ,כמו שכתבתי במ"א) שייך מצד שכעין עשרת ימי תשובה כי מוחלין וכו' ,משא"כ כניסה למצוות צריכה להיות בשמחה של מצוה ועושין סעודה היטב. "חביבה מצוה בשעתה" -השבת הראשונה לאחר הבר מצוה: חביבה מצוה בשעתה (פסחים סח .):יש לומר ששייך ביחוד על השבת קודש הראשון כשנעשה נפש ישראל בר מצוה ,כי איתא משנה (אבות פ"ג מי"ד) חביב אדם שנברא בצלם ,היינו היצירה הראשונה של מין האדם בכלל .אמנם הלא כל עיקר חביבותו מבריאתו בצלם הוא, כשמתנהג בקדושה שהוא עיקר הצלם אלקים הבא מצד יצר הטוב של "וייצר" בב' יודין ,בב' יצרים (בר"ר יד ,ד) .וכשנולד האדם ניתן בו רק היצר הרע לבדו ,ואינו יוצא עוד לפועל חביבות העיקר של תכלית בריאת מין האדם ,עדי הגיעו לבן שלש עשרה למצות ,שאז ניתן בו יצר הטוב שנשלם בו תכלית היצירה בב' יודין .ואז נתברר בו תכלית חביבות האדם שהוא רק על "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום" ,וכדאיתא בזוה"ק (ח"ב צח ,א) שעל אותו היום נאמר על כל פרט נפש מישראל" ,ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך" (תהלים ב ,ז) .שהוא חביבין ישראל בכללותן שנקראו "בנים אתם לה' אלוקיכם" וכו'. שבט מיהודה (פר' וישב תרס"ז ס"א ,יעו"ש) אשל אברהם (או"ח סי' רכה .ועי' בס' 'זכר דוד' מאמר א פרק נא) הנהגות ליום הבר מצוה כאשר יסכים בליל הבר מצוה לעבוד את ה' -כן יעלה ויצמח: וקבלתי מרבי המובהק החריף והבקי הישיש כבוד מו' יצחק אייזק זצ"ל ולה"ה ,שבליל הנכנס לי"ד שנה משני האדם אחר י"ג שנה שלמות ,וכן בליל הנכנס לכ"א שנה אחר כלות כ' שנה שלמות, כאשר יסכים האדם בדעתו באותו לילה לעבוד השי"ת ויתעלה כן יצמיח ויעלה ,בכל מיני מעלה ,עד שיגיע לכל מדה מעולה ,והוא בדוק ומנוסה בלי שמץ ותפלה .והשומע לדברי אלה בוודאי שיהיה לו תקנה גדולה ,ולתקן מה שעשה ח"ו נבלה ,על ידי בקשת רחמים כל אותה הלילה ,ויעלה לשם ולתהלה. ספר הפרדס להגאון המקובל ר' ארי' לייב עפשטיין זצ"ל אב"ד קעניגסבערג (דף יח ,א) כל התחלות קשות -ואם יצליח בה יערב לו לעולם: כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם (שמות כא ,כ) .י"ל דרך רמז ,דקאי על הנשמה שניתנה באדם בשנת י"ג ,והצדיקים הגידו כי לפי מה שמתנהג האדם בז' השנים ,מן י"ג עד שנת העשרים (שאז נעשה בר עונשין למעלה) כך מתנהג כל השבעים שנה ,אם לשבט אם לחסד ,ואם השנים האלו עוברות בטוב בלי מחשבת פיגול ,אז בנקל לו כל ימי חייו לעבוד את השי"ת מתוך אהבה רבה אהבה בתענוגים בלא מניעות ,ואם קלקל באותן השנים, קשה לו אח"כ העבודה ,עכד"ק. ...בר מצוה ,כשהאב זוכה שיגדל את בנו לימנות שלשה ועשירי, ראוי שילמוד את בנו לומר לעצמו בזה"ל" :יצרי יצרי ,מרחם מבטן אמי אתה מיודעי ומכירי ,מאז ועד עתה אתה הולך עמי בתדירי ,אבל הגיע שנת שלשה ועשירי ,שראוי ליסר ממך ולילך ערירי ,ולעבוד באמת ובתמים את יוצרי ובוראי ,והוא יהיה בעזרי" וכו'. וגם ראוי לו שיאמר פרשת "קדש" "והיה כי יביאך" "שמע" "והיה אם שמוע" שהם פרשיות התפילין ,באשר זה היום שמתחילין להניחם .וסימן לדבר" :והגדת לבנך ביום ההוא לאמר" -שיאמר בנך ביום ההוא ,הוא היום שזכרנו "אני היום ילדתיך". ובפ' שני נרמז" :והיה כי ישאלך בנך לאמר מה זאת" -כלומר כשיאמר בנך לאמר הפרשיות הללו מה זאת לי ,ואמרת אליו בחוזק יד שבו הוציא ה' ממצרים מבית עבדים -רומז על הס"א וכוחות הטומאה שהוציאו מהם ,ובא על זה הרמז הנ"ל" ,אני היום ילדתיך", אני בלחודאי ולא סט"א כמה דהות .ע"כ (עי' זוה"ק משפטים דף צח ,א). ועל כן "והיה לאות על ידכה וגו' כי בחוזק יד" וגו' ,הזהירו פעם ב' שיהיה קבוע בלבו ,ותמיד על מחשבתו ורעיונו זה הדבר ש"בחוזק יד" ,כלומר שהוא בארביסר שנין. ולזה התפילין מניחין ביד כנגד הלב ,שיהיה קבוע בלבו ,ו"בין עיניך" קרי ביה עיונך ,שהוא מקום המוח התינוק רופס ,ושם המחשבה. וכופל באזהרתו בפ' שלישי" :וקשרתם לאות על ידיך וגו' .ומשלש בפ' רביעי " -וקשרתם" וגו' ,כל זה כדי לעורר לבו של הבן שילך בדרכי אור לארבעה עשר ה' מהיום ההוא והלאה ביתר עז כמקדם ומאז ,ויחזיק במנהגין אחרות קדושות וטהורות ,ויזרוק מעליו מעשה הנערות והבחרות. את החכמים בצד זה של השלחן ,והוא ישב בצד השני ,והיה שמח שמחה גדולה .שאלו אותו החכמים ,מה שמחתו של מורינו ביום הזה יותר משאר הימים .השיב להם ,לפי שביום הזה יורדת נשמה קדושה עליונה ,על ידי ד' כנפי חיות הקודש ,לבני ר' אלעזר ,שנתמלא לו היום י"ג שנה ,ובסעודה זו תהיה לי שמחה שלימה. גם נ"ל דעל פי זה שזכרנו ראוי לו שיאמר גם המזמור ע"ח המדבר מענין יציאת מצרים ,וכאשר זכרנו בפדיון הבן .וגם רומז קצת בסוף המזמור בפסוק "ויבחר בדוד עבדו ויקחהו" וגו' ,ענין זה שכתוב בזוהר כו' שנדרש על פסוק "אמר אלי" וגו' כד מטא דוד לי"ג שנין וכו' .וזהו" :ויבחר בדוד עבדו" ,כלומר ,כשיעשה עבדו ממש, ואין שום חלק לסט"א ,אז "ויקחהו" כאב את בנו וקראו אותו "בני אתה" וגו' .ומאין לקחוהו" :ממכלאות צאן" -מהצאן השפל הרומז על כוחות הטומאה שמצד הערלה ,ובחר לו להיות לעם סגולה ,כן במהרה יוציאנו מהגלות ויקרב שנת הגאולה .אמן כן יהי רצון. הושיב את רבי אלעזר בנו אצלו ,אמר :שב בני שב ,כי ביום הזה אתה קדוש ,לפי שאתה נכנס בגורל וחלק ישראל הקדושים ,על ידי הנשמה שנכנסת בך היום .אמר ר' שמעון מלה חד -דהיינו שהזכיר איזה שם -וסיבבה אש בתוך הבית ,לכן יצאו החכמים משם כי לא יכלו לסבול את האש שלמעלה ,וראו עשן שעולה מן הבית כל היום ההוא מהאש שלמעלה וכו'... טהרת הקודש הקדמון (אמשטרדם תצ"ג .הנהגות בני אדם ,פרק יד) זוהר חדש פר' בראשית (דף יד - .פירוש 'מתוק מדבש') ללמוד גמרא עם תוס' שמחת המשתה -לפי שנגמל מיצר הרע ולפי שבא לכלל מצוות הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסאהן ז"ל ראש ישיבת טשעבין, נכנס ביום הבר מצוה שלו אל כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע ,ומרן שאלו אם כבר למד היום דף גמרא עם תוס' ,ואמר לו שביום הבר מצוה צריך ללמוד דף גמרא עם פי' תוס'. ׂ ַא ְב ָר ָהם ִמְׁש ֶּתה גָדוֹל (בראשית כא ,ח) .רבי ַעש ָמל ַו ּי ַ ֶלד ַו ּי ִּג ַ ַו ּיִגְ ַּדל ַה ּי ֶ הושעיה רבה אמר ,נגמל מיצר הרע (בראשית רבה פרק נג סי' י). קובץ זרע ברך (עמ' )9 לבישת בגדי צדיקים: הרה"ח ר' גרשון מאסטרובה ז"ל [שהיה לומד עם בעל ה'אמרי אמת' זצ"ל בהיותו ילד] סיפר ,שביום הבר מצוה של כ"ק מרן זצ"ל, הלבישו אביו כ"ק מרן בעל ה'שפת אמת' זצ"ל בבגדים שלבשו בהם גדולי ישראל ,אשר נמצאו את הכתונת מצדיק זה ,טלית קטן מצדיק אחר ,וכן החגורה וכיו"ב. פירוש ,שהיה בן י"ג שנה ,שאז מתחיל יצר הטוב בנער ,וניכר אם בוחר בטוב .ולפי שיצר הרע בתינוק משננער לצאת מבטן אמו ,והוא כח התאווה החמרית ,עתה כשגדל יצחק והפריחו בו נצני השכל, נפרד מיצה"ר לגמרי ,ולשמחה זו עשה אברהם משתה. אי נמי ,לפי שבא לכלל מצוות ,שמעתה מצווה במצוות ,וי"ל שכר מצווה ועושה ,לכן י"ל לשמוח ,וכמ"ש בפ"ק דקידושין (לא ).דאמר רב יוסף מאן דאמר לי הלכתא דסומא חייב מצות עבידנא יומא טובא לרבנן וכו' .ויתכן שלהיות עד עכשיו ברשות האב ,שנענש בחטאו, ועתה נפטר מענשו ,כי אינו נתפס בחטא האב ,לכן שמח אברהם שכבר נפטר מענשו. יפה תואר (על מדרש רבה שם) קונטרס יד יוסף להגר"י מנדלקורן ז"ל (עמ' מה) "ונשמע קולו בבואו אל הקודש" -לפרסם שנכנס לעול הקודש סעודת הבר‑מצוה מקורה ,טעמה ועניינה חובה על הצדיקים לעשות שמחת לבב -להבר מצוה -כמו ביום שנכנס לחופה ֹּאמר ֱאל ִֹקים י ְִהי ְמאֹרֹת (בראשית א ,יד) .רבי פנחס פתח בהאי ַוי ֶ ֲט ָרה קרא (שיר השירים ג ,יא)ְ :צ ֶאינָה ו ְּר ֶאינָה ְּבנוֹת ִצ ּיוֹן ַּב ֶּמ ֶל ְך ְׁשלֹמֹה ָּבע ָ ׂ ְמ ַחת ִל ּבוֹ " -ביום חתונתו", ׁש ִע ְּט ָרה ּלוֹ ִא ּמוֹ ְּביוֹם ֲח ֻת ּנָתוֹ ו ְּביוֹם ִש ֶ חתנות זו של מי הוא? אמר רבי פנחס ,מאותו האום שהם הצדיקים, דהיינו חתונתו של אותו אום ,הצדיקים .מהו חתונתו [‑מהי ומתי חתונת הצדיקים ושמחת לבם ,ומשיב - ]:ביום שנעשים מוכשרים לעשות מצות התורה ,שהיא שמחת הצדיקים .ומתי הם נעשים מוכשרים וראויים לזה ,אמר רבי יצחק ,מי"ג שנה ולהלאה ,כי ביום ההוא יש חובה על הצדיקים לעשות שמחת לבב ,כמו ביום שנכנס לחופה .ובשביל אותה הזכות שהצדיקים עושים עטרה להקב"ה על ידי תורה ומצות ,עתיד הקב"ה לעורר את הצדיקים בתחיית המתים, ולהעביר כרוז לפני הצדיקים בשמחה" ,צאינה וראינה בנות ציון" - צאו הצדיקים מקבריכם ,וראו בזיו כבודו של הקב"ה. זוהר חדש פר' בראשית (דף כ - :פירוש 'מתוק מדבש') טעם למה שנוהגין אנשי קודש האשכנזים העשירים [לעשות] סעודה לבניהם כשיגדלו הנערים שנעשו בר מצוה ושיגיעו לבן י"ג שנים ,אשר יאמר כי הוא זה ,כמו שמצינו גבי רב יוסף (קידושין לא). שאמר :מאן דאמר לי סומא חייב במצות עבידנא יומא טבא לרבנן, דגדול המצווה ועושה ,אף הכא כיון שמעתה הבן מצווה לעשות מצות יעשה יו"ט ומשתה לכל אוהביו .וגם סמך מקרא (יואל ב ,כו): ׁשם ה' אלוקיכם". ׂבו ַֹע ו ְִה ַּל ְל ֶּתם ֶאת ֵ ַא ַכ ְל ֶּתם ָאכוֹל ְו ָש "ו ֲ והנער ראוי לאותו זמן (‑שנעשה בן י"ג למצוות) להתפלל וליתן תהלה ְס ֵּפרוּ" (ישעי' ָצ ְר ִּתי ִלי ְּת ִה ָּל ִתי י ַ "עם ז ּו י ַ לקל שהגיעו לזמן הזה ,על סמך ַ מג ,כא) ,רצ"ל ,כשיגיע ל"זו" שנים ,אז נקרא "עם" ,ויספר תהלת ה', "זו" בגימטריא י"ג .ויתפלל ,לפרסם שישמעו שהוא בר‑מצוה וימנה "גַם עם שאר העם למנין עשרה ולשאר מצות ,כדכתיב (בראשית יג ,טו) ּ ִמנֶה" ,מאות ג' עד אות מ' יש י"ג אותיות ,והיינו "גם" ואז לי"ג ֲך י ָּ ז ְַרע ָ שנה "זרעך ימנה" במנין שאר עדת ישראל. כתיב (בפרשתנו כח ,לה)" :ונשמע קולו בבואו אל הקודש" ,רצ"ל כשיבוא אל הקודש ,לכלל חיוב מצות ,ישמע קולו ,רצ"ל ,יתפלל ,אם יש לו קול נאה ,וכל ישראל המחוייבים במצוות נקראים "עם קדוש אתה לה'" (דברים ז ,ו). מתוך כת"י קדום שנמצא עם כת"י פסקי הלכות ופירושי רבינו אביגדור כהן צדק זצ"ל מווינא מח"ס 'שערי מוסר' (נדפס בקובץ 'אור ישראל' קו' ד עמ' ט) סעודת הבר מצוה -על שזוכה לנשמה קדושה ועליונה אמר רבי אלעזר ,עד י"ג שנה העסק של אדם בעולם הוא באותה נפש חיה ,דהיינו בנפש הבהמית ,מי"ג שנה ומעלה ,אם רוצה להיות זכאי וצדיק -נותנים לו אותה נשמה הקדושה העליונה ,שנחצבה מכסא כבודו של המלך ב"ה .אמר רבי יהודה ,זה הטעם שלמדנו בספר שמדבר מענין י"ג מדות הרחמים ,בברייתא שחיבר ר' אלעזר שמספר שם את המעשה הבא: רבי שמעון בן יוחאי ,הזמין לבעלי המשנה (-התנאים הקדושים) לאכול בסעודה גדולה שעשה להם ,וכיסה את כל ביתו בכלים יקרים ,והושיב אין לך סעודת מצוה גדולה מזו וסעודת בר‑מצוה שעושים האשכנזים ,לכאורה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו ,ושמה יוכיח עליה .ועושים שמחה ,ונותנים למקום שבח והודיה שזכה הנער להיות בר-מצוה וגדול המצוה ועושה ,והאב זכה שגדלו עד עתה להכניסו בברית התורה בכללה .וראיה להדיא סוף פרק קמא דקידושין (לא ,).שאמר רב יוסף לבסוף ,השתא דאמר ר' חנינא גדול המצוה ועושה כו' ,מאן דאמר לי שאין הלכה כר' יהודא דאמר סומא פטור מן המצות ,עבידנא יומא טובא לרבנן .אע"פ שהיה אור לארבעה עשר כבר חייב .אלא אבשורה שלא היה נודע לו עד עתה רצה לעשות יום טוב ,כל שכן על הגעת העת והזמן שראוי לעשות יו"ט וכו'. ובכל הני סעודות מצוה דשרינן ,מכל מקום לא ירבה בהן ,שיבטל ח"ו לימודו הקבוע לו לגמרי ,אלא לפעמים לפחות אם אפשר להיות זולתו ,והכל לפי הענין ,ואיש ירא אלקים אשר בא לטהר יורו לו מן השמים דרך הישר בקו האמצעי. ים של שלמה (בבא קמא פ"ז סימן לז) מוציא הקב"ה אביו ואמו מגן עדן ,שהם שותפין עם הקב"ה ית"ש באדם ,כדאיתא בגמרא (קידושין ל ,ב) שלשה שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו וכו' ,והוא כדי לראות גם הם בשמחת בניהם בעולם הזה. ומענין לענין באותו ענין ,מגודל השמחה חיובית על האב בהגיע תור בר מצות הבן ,על האב לעשות סעודת בר מצוה ,כי ביום הזה זוכה האדם לנשמה קדושה יותר מימי קדם. יסוד ושורש העבודה (שער הכולל פרק טו) אם דורש -הוי סעודת מצוה גם אם אינו בו ביום כתוב בילקוט חדש בליקוטים סי' כ"ט ,שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשו בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ,ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד .ובים של שלמה פרק ז' דב"ק כתוב דאם הנער דורש ,הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום. מגן אברהם (או"ח סי' רכה סק"ד) כל המסובים בסעודה -ייפקדו בפקודת ישועה ורחמים זמר נאה לסעודת בר מצוה ,נתייסד גם כן על סדר חתימת שמי נפתלי הכהן חזק ואמץ אמן סלה .ועל הסדר א"ב בסירוגין כנ"ל ,י"א בתים בכל בית ד' חרוזות: נברך את האב והאם והבן כולם יחד באהבה ,קדושים יהיו לאלוקיהם לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה והמצוה. סעודה זו תחשב להם כהקרבת שלמי נדבה .רחם ירחמם הא-ל בחן וחסד וכל טובה .למרנן ורבנן וכל המסובים בסעודה זו גם כן יפקוד הא-ל בפקודת ישועה ורחמים .שבטי ישורון כל העדה כולם קדושים שבים ועולמים .הרחמן הוא יפרנסם בכבוד מתחת ידו הנעימים. תמימים ינחלו טוב נחלה ומנוחה לחיי עולמים. בית רחל להגה"ק בעל ה'סמיכת חכמים' זי"ע (סוף ח"א סי' מה) להדר ולהזמין עניים לסעודה -ואז תהיה הסעודה כקרבן צריך האדם להזהר כשיעשה סעודת מצוה ,כגון מילה או סעודת אירוסין או נשואין וסעודת בר מצוה ,יהדר להיות בתוך הקרואים עניים ואביונים ,ולהשגיח עליהם בדברים נאים .כי העושה שמחה לבנו או לבתו ,ולא הזמין לסעודה עניים ,אזי מתעורר הקטרוג מלילית הרשעה ומס"מ ,עד שמביאים איזה יסורין ומדות הקשות על בעל הסעודה ,כמו שמצינו בסעודת אברהם אבינו ,כדאיתא במדרש רבה (בראשית נה ,ד) וכו' ,וכן מצינו אצל איוב וכו' .על כן צריך הבעל‑סעודה להזהר להזמין עניים לסעודה ,כדי שלא יקטרג הקטגור .ולא עוד, כיון שמבקש עניים לסעודה ,אזי קטגור נעשה סניגור ,כמו שמצינו במדרש תנחומא פר' האזינו (סי' ח) וכו'... כשהגיע ערב יום הבר מצוה של כ"ק האדמו"ר הרה"צ רבי אלעזר טווערסקי זצ"ל מפאלטישאן ,קרא לו דודו הרה"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע החדרה ודיבר אתו כיסר איש את בנו ,ובין הדברים אמר לו" :דע לך שהערב אתה נכנס לעול המצוות ,ומצוה ראשונה מדאורייתא שתקיים תהיה מצות קריאת שמע ,שהוא קבלת עול מלכות שמים ועול המצוות ,אח"כ תתקיים הסעודה ואבותיך הקדושים יבואו מגן עדן וישתתפו גם הם בשמחה זו ,על כן עליך להשתדל שח"ו לא יתביישו עמך" .היתה זו תוכחת מגולה מאהבה מסותרת ,דברים כדרבונות שיצאו מלב טהור ולב מלא אהבה וחיבה, ונכנסו ללבו הצעיר של היניק וחכים ,אשר לא מצא מרגוע לנפשו מאלה הדברים ,והי' מזועזע עד למחרת לאחר תפילת שחרית. תולדות אלעזר (בסוף ספר ' פקודת אלעזר' ,עמ' ז) "מסעודה זו יהיה סנגוריא גדולה על ישראל" הזכר יתחייב במצות בן שלש עשרה שנה ויום אחד .על כן ,ביום הראשון של שנת ארבע עשרה יתפוס האב את בנו בידו ויאמר" :ברוך שפטרני מענשו של זה" ,ויהרהר שם ומלכות בלבבו ,וישתדל לעשות סעודה לאהובים ורעים ,ויזמין בה תלמידי חכמים ,וירבה בסעודה ושמחה כיד השם הטובה עליו ,שמסעודה זו יהיה סנגוריא גדולה על ישראל ,שיאמרו מליצי יושר לפני הקב"ה :רבונו של עולם ,ראה בניך כמה הם שמחים על אשר נכנסים בעול מצותיך .וסעודה זו נקראת סעודת מצוה ,והברכה הנזכרת בלי שם ומלכות ,יאמר האב אותה בתוך הסעודה ,והיושבים יברכו את הבן שיזכה לתורה ויראת שמים וקיום המצות .והגדולים שבקרואים יניחו ידיהם על ראשון ויברכו אותו בברכת כהנים .ואם יודע הבן לדרוש בדברי תורה ידרוש דבר בעתו מה טוב ,ואם לאו ,ידרוש האב ,ואם לאו ,ידרוש תלמיד חכם אחד מן הקרואים .וטוב דהבן ילבש בגד חדש ויברך שהחיינו ,ויכוין גם על הכנסו באותו היום בעול מצות .ואם אין לאל ידו ,יברך על פרי חדש. בן איש חי (שנה א פר' ראה אות יז) סעודה -לכבוד גמר מצות חינוך על כן צריך האדם להזהר לבלתי הראות פנים זועפות לעניים הבאים בתוך ביתו ,ובפרט שלא לגעור בעניים שבאים לסעודת מצוה ,כי כיון שבעל הבית מבייש העניים ,בשביל כך מתהוה רעה גדולה .לכן לא יצטער האדם אם יהיה לו איזה זהובים יותר הוצאה, כי יש בזה כפרת עון ,כמו שכתב הרב הגדול מהר"ם בבלי ז"ל בספר 'טעמי המצוות' (מע' אות מ) תועלת גדול לבעלי הסעודה במה שאוכלים הקרואים עניים ,שהוא ממש דוגמת קרבן שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים .ויתן בטוב עין ,ואז נאמר עליו (משלי כב ,ט) "טוב עין הוא יבורך". ...דהנה י"ל טעם על מצות סעודה ביום שנעשה בנו בן י"ג ,הנה פשוטו ,על שזכה להכניסו בברית תורה ונעשה גדול .אבל י"ל טעם מרווח ,כי מצאנו בשלמה המלך ע"ה שעשה סעודה לגמר בנין בית המקדש כמבואר בפסוק (מ"א ג ,טו) ,ומזה דרשו חז"ל (קה"ר א ,א) מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה .וכן לכל גמר מצוה ,כשזכה לברך על המוגמר .והנה ,האב מחויב לחנך בנו בתורה ובמצות ,ולזונו עד שנעשה גדול ,כי משעה זו מחויב מצד עצמו .וממילא ,כשנעשה בנו בן י"ג נגמר מצות חינוך ,על כן מהראוי לעשות סעודה לגמר מצות חינוך .אלא דאין זה ,רק בתינוק ובן שעומד על דעתו בשנת י"ג לשמור דרך עץ חיים, ואין צריך לזרזו יותר ,אבל אם עוד עושה מעשה נערות ,לא יצא עוד ידי חובתו בחינוכו ,כי גם מכאן ואילך עליו להשגיח בעינא פקיחא על כל דרכיו. האב והאם מגן עדן באים להשתתף בשמחה וזה יובן המדרש (ב"ר סג ,י)" :ויגדלו הנערים" (בראשית כה ,כז) ,דמבואר עד כמה חייב אדם לחנך בנו ,עד י"ג שנים ,מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מענשו של זה .ויש לדקדק ,מה מכאן ואילך ,דמשמע דבכל פעם צריך לומר כן ,ובאמת אינו מברך אלא פעם אחת ,והוי ליה למימר -וכשנעשה בר מצוה צריך לברך. קב הישר (פרק י) ובן יכבד אב ואם בזה ,בבואם מגן עדן לראות את פניו על ראש שמחתו ,כגון בשבתות וימים טובים ,או שעושה סעודת ברית מילה לבנו ,או סעודת בר‑מצוה ,או בית חתנות וכיוצא איזה שמחה של מצוה ,באים אביו ואמו מגן עדן לראות בשמחתו ולשמוח עמו. ובתנאי קודם למעשה צריך לשתף בשמחתו להקב"ה ית"ש ויתעלה, דהיינו שיהנו מהסעודה שעשה תלמידי חכמים ועניים ואביונים ,ואז אבל יובן עפ"י הנ"ל ,דלא יעלה על דעתו שכבר השליך מעליו עול בנו ,ואין לו להשגיח עליו ,כי כבר יצא ידי חובתו .על כן אמר ,מכאן אור לארבעה עשר ואילך ,עוד לא השלים חוקו ,רק להשתדל שלא יענש ח"ו בסיבת עונות בנו .על דרך שאמרו (שבת קמט ):כל שחבירו נענש על ידו וכו'. והיינו מכאן ואילך ,דכל פעם צריך שיאמר ,ברוך שפטרני מענשו של זה ,שהוא אינו הגורם ח"ו בשביל מיעוט חינוכו או מיעוט השגחתו. קרן לדוד (פר' וירא ד"ה ויגדל הילד) שמחה על הערב שנוסף לכלל ישראל השמחה בבר מצוה הוא משום שילפינן בגמרא (סנהדרין כז ):מהכתוב (ויקרא כו ,לז) "וכשלו איש באחיו" שכל ישראל ערבים זה לזה ,לכן בבר מצוה ,שנעשה איש נוסף עוד ערב ,על זה השמחה. להזמין עניים ולהתמסר להם סיפר כ"ק האדמו"ר מקאפיטשניץ שליט"א :בשנת תשט"ו, כשביקר זקיני זצוק"ל בארץ לרגל שמחת הבר מצוה שלי ,הלך זקני להזמין את הרבי מבעלזא ,שהקדים להתפלל מעריב לאחר שהודיעו לו שהרבי מקאפיטשניץ מגיע .כשנכנס ,אמר לו זקני ,שצריך לברכה היות והוא עושה בר מצוה לנכדו .השיב לו הרבי מבעלזא :יש לי קבלה מאבותי ,שכאשר עורכים שמחה ,ובפרט בר מצוה ,צריך לערוך שולחן מיוחד עבור העניים ,ושאתם בעצמכם תתמסרו לענין זה ,ומלבד המצוה הגדולה בזה ,יש בזה תועלת וזכות גדולה לבחור. עלים לתרופה (גל' תקלג עמ' ג) חידושי הרי"מ (עה"ת ,עמ' שמ) סעודה לשמחה של מצוה -מפני שהוא בבחי' "הדור קבלוה" ידוע כי בגיל י"ג נעשה היהודי בר מצוה ,מתחיל להניח תפילין ודורש לפני הרבים בדברי תורה ,והטעם כבר מבואר ,כי אז הוא נקרא בשם "איש" ולא בפחות מזה ,וכפי שמובא מ"ויקחו שני בני יעקב" (בראשית לו ,כח) ואמרו חז"ל (עי' רש"י נזיר כט ):גמירי שמעון ולוי בההיא שעתא בני י"ג שנה הוי ,וכו' ,ואמרו באו"ח (סי' כ"ה) שהתפילין הם הוכחה שהאדם משעבד הנשמה שבמוח והמחשבה לה' .ואמרו בתיקוני זוהר (מג) :מוחא חכמה דאיהי מחשבה מלגאו .ואמרו בחולין (יג ).קטן אין לו מחשבה ויש לו מעשה .וכיון שנכנס לי"ג שנה ,נכנס לכלל מחשבה ויש בכוחו לשעבד מחשבתו לה'. והנה חז"ל דרשו במגילה (טז" :):ויקר" -אלו תפילין .ו"איש" הוא ר"ת של :א'ורה ,ש'מחה ,ש'שון ,י'קר .ולכן כיון שנכנס לכלל "איש" ראוי הוא להניח תפילין שהם "יקר". ולמה נקרא "איש" בהיות בן י"ג? אלא משום שאז הוא זוכה ובא אליו היצר הטוב ,כמ"ש בקהלת רבה (פ"ד) שהיצר טוב מזדווג עמו בהיותו בן י"ג .ובזוהר הק' פר' תרומה (קכח ).אמרו ,מאן דאיתגבר על יצריה איקרי "איש" .וכו' .ולכן נוהגים לעשות ביום הבר מצוה שמחה של מצוה ,כמ"ש (בזוהר חדש בראשית י ,ב) וכו' ,וההסבר ,משום שאז הוא מקבל על עצמו עול תורה ומצוות מרצון ומדעת עצמו ,שלא כבברית המילה שאז הוא נכנס לבריתו של אברהם אע"ה שלא מדעתו. ובהיותו בן י"ג הוא בבחינת "הדור קבלוה" ,כמו בנס פורים שהיהודים "הדור קבלוה" (שבת פח ).ואז הוא מצטרף למנין עדת בני ישראל ומשלים מצות הברית מילה .ולכן המנהג שהבר מצוה דורש דברי תורה ביום זה ,דכיון שתכלית האדם היהודי הוא להאהיב את המקום והתורה על הבריות ,לכן מתחיל לדרוש בשבחה של תורה וכו'. וזה שאמרו (בראשית כא ,ח) "ויגדל הילד ויגמל" ,פירוש ,כל ילד שנעשה גדול ומגיע לכלל גדולה -שהיא בחינת "יקר" -נגמל מיצר הרע ,כלומר אז ניתנה לו האפשרות והכוח הרוחני להיגמל מיצר הרע ,שעל ידי השמחה של מצוה הוא מנצח את היצה"ר ,כפי שכבר בארנו בחיבורינו בכמה מקומות שהשמחה מבטלת את הרע ,כמ"ש בספר 'נועם אלימלך' (פר' וארא) ,והכלל בזה הוא כך ,כשרוצים להכניע הקליפה צריך להיות האדם בשמחה ,כי כשהוא שמח אין שם עצבות ותוגה ,כשזה קם -זה נופל .וזה שאמר הכתוב (ישעי' לה ,י) "ששון ושמחה ישיגו -ונסו יגון ואנחה". ולכן אמרו ב'שוחר טוב' (פ' קי"ב) שאברהם עשה משתה גדול - בשמחה .וכיון שיום זה של בר מצוה הוא השלמת בריתו של אברהם אבינו ע"ה ,וגם אברהם אע"ה עשה משתה ושמחה -לכן עושים סעודה ביום זה. ואפשר עוד לומר ,שהדרשה "יקר" -אלו תפילין ,דורשים מן הפסוק שבמגילת אסתר (ח ,טז) "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" -ונאמר שם ,כי מרוב שמחה הם קבעו לשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ,היינו גמילות חסדים ,וכיון שגם ה'בר מצוה' מקבל עליו עול תורה ומצוות ,כשם שקיימו וקבלו היהודים בימי מרדכי ואסתר ,מתוך שמחה ,ולכן שולחים מתנות ל'בר מצוה', כשם שהיהודים שלחו מתנות מרוב שמחה של מצוה. אש דת להרה"ק מאוזרוב זצ"ל (אבות פ"ה מכ"א) דרשת הבר מצוה טעמה ועניינה מנהג הדרשה -לפי שמתוך השמחה השכינה שורה עליהם ַפִׁשי (בראשית כז ,ד) .תימה ,וכי בשביל המאכל ְוא ֵֹכ ָלה ַּבעֲבוּר ְּת ָב ֶר ְכ ָך נ ְ היה מברכו .אלא הכי פירושו ,בעד שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ,שנאמר (מ"ב ג ,טו) "קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" ,ולפיכך נהגו לדרוש בשמחת מצוה לפי שמתוך שמחת סעודה שכינה שורה עליהם. מושב זקנים מבעלי התוס' (פר' תולדות שם) ראוי לאדם בהגיעו לי"ג שנים לדרוש לפני שלמים ,להורות לפניהם טבעו ומדריגתו ובמה יזכה את ארחו וכו' ,וזכר לדבר: "בשלש עשרה מדות התורה נדרשת בהם בקל וחומר" (ספרא, פתיחה) ,כלומר ,בהגיע מדת ימי האדם לשלש עשרה שנה ומעלה, התורה נדרשת באותן השנים ממנו בקל או חומר ,על דרך " -אחד המרבה ואחד הממעיט" וכו'. נקי כפים להגה"ק רבי אברהם הכהן רפאפורט זצ"ל בעל 'איתן האזרחי', והוא הדרשה שדרש ביום הבר‑מצוה שלו (קראקא שנ"ח) הדרשה -שתהא סעודה מצוה לכבוד הרוח חדש שזכה בה כתב בילקוט חדש בליקוטים סי' כ"ט בנימין מבעלזיץ זצ"ל .לובלין ת"ח) שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר‑מצוה כיום שנכנס לחופה ,ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד .וב'ים של שלמה' פ"ז דב"ק (סי' לז) כתב ,דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום ,עכ"ל .וכן הוא המנהג ברוב תפוצות ישראל. (להגאון המקובל רבי ישראל ב"ר ונראה ליתן טעם לזה ,כי איתא בזוהר חדש (הובא לעיל) שרשב"י עשה משתה גדול והיה שמח מאוד ביום שנעשה בנו רבי אלעזר בן י"ג על שבאותו היום זכה בנו לרוח ,והוא כמ"ש בשע"ג בשם הזוהר שלנפש קדישא זוכה אדם מהוולדו ,זכה יתיר יהבין ליה רוח קדישא, וזהו בהיותו בן י"ג שנה ,זכה יתיר יהבין ליה נשמה קדישא בהיותו בן כ' שנה .ובזוהר ,אמר ר"ש כל מאן דלא זכי באורייתא לא זכי לא ברוח ולא בנשמה .ולפי זה ,כשהבן דורש אז הוא בעל תורה ,הוי ליה סעודת מצוה לכבוד הרוח חדש קדוש שבא אליו ,מה שאין כן אם הוא אינו בעל תורה ולא זכי לרוח קדישא אם כן שמחה זו מה היא עושה .משא"כ סעודת מילה היא לכל הנולדים ,כי כולם זוכים לקדושת נפש. דברי חכמים להגאון המקובל רבי יהודה לייב פוחאוויטשער זצ"ל (ח"ב הל' ברכות סי' רכה סק"ב .המבורג תנ"ב) "ארוממך ה'" -ביום חנוכת הבית האנושי זה מה שרצינו לדרוש סמך על יום חנוכת האדם לתורה ועבודה וגמילות חסידים בשנת י"ג ,והוא זמן חינוכו למצות וזמן התחלה להנחת תפילין ,שנאמר בהם "שמע ישראל וגו' ה' אחד" ,כי אחד עולה י"ג ,וכן אמרו רז"ל (ברכות ו :).תפילין דמריה דקודשא בריך הוא אור לארבעה עשר כתיב בהם (דה"א יז ,כא) "ומי כעמך ישראל גוי אחד" וכו' ,וסמכו זה למקרא (דברים כו ,יז) "את ה' האמרת היום וה' האמירך היום" ,כי כמו שהאדם עושה חטיבה להקב"ה כשיבא לכלל י"ג שנה ,ואז יקבל עליו אחדותו יתברך ,כך הבורא ב"ה מתמלא על בניו י"ג מדות של רחמים, כמספר "אחד" .וזהו טעם הנחת תפילין לשנת י"ג כמנין "אחד". וכפי הנראה שעל חינוך יום זה אמר דוד (תהלים ל ,א) "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ,ארוממך ה' כי דיליתנו ולא שמחת אויבי לי" ,וזה יאמר על יום חנוכת הבית האנושי ,שהיצר טוב מזדווג לאדם ,ובעצם היום הוא קודש הילולים לה' ,להלל לפניו יתברך ולהתפלל בבית הכנסת ולדרוש בדברי תורה ברבים ,והם סיבות חזקות להכניע היצר הרע ,אויב הפנימי .זהו שנאמר" :ולא שמחת אויבי לי וגו' זמרו לה' חסידיו" וגו' .ומטעם זה עושין יום זה יום משתה ושמחה וגיל יגיל אבי צדיק (ע"פ משלי כג ,כד) .וזמן זה בביטול היצר הרע דומה לביטול היצה"ר לעתיד וכו'... עוללות אפרים להגה"ק בעל ה'כלי יקר' זי"ע (ח"ג עמ' כב מאמר תצא) עיקר השמחה -הדרשה ...כי עשיתי סעודת בר‑מצוה לבן אחותי שמואל כ"ץ יחי' ,וגם בפפד"מ עשו בני משפחתינו יום שמחה ביום ההוא וכו' ,כי עיקר שמחת מצוה של בר מצוה הוא דרשת הנער ,כמבואר בש"ך ומג"א. ספר הזכרון להגה"ק בעל ה'חתם סופר' זי"ע (דף ו) הדרשה -כדי שעל ידי העסק בתורה ומצות הסעודה יזכה לרוח נעלה ביותר ...משום דבהתחלת שנת י"ד זוכה לבחינת נשמה ,כידוע ,ועל כן נוהגין לדרוש ולעשות סעודה ביום שנכנס לבר מצוה ,כדי שעל ידי עסק התורה ומצות סעודה שעושין לכבוד הכנסו למצוה יזכה לבחינת הרוח היותר גדולה במעלה וקדושה .ואם אינו יודע הבן לדרוש, דורשין לפניו ,ואם אביו יודע לדרוש הוא יותר טוב משאר אדם .ועיין בסה"ק 'חקי חיים' שסדרתי שם קצת דרושים השייכים לבר‑מצוה ולהלבשת תפילין ,קחנו משם .וטוב ללבוש בגד חדש או לאכול פרי חדש באותו היום ולכוין בברכת "שהחיינו" על שנכנס בעול מצוות. כף החיים (או"ח סי' רכה ס"ק יא-יב) הדרשה ברבים -כדי לכבוש את היצר הרע איתא בתהלים בתמניא אפי (קיט ,מה-מו)" :ואתהלכה ברחבה כי פקודיך דרשתי .ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש" .ונ"ל ,דהנה מנהג ישראל הוא שהבר מצוה דורש ברבים ,ובודאי מנהגן של ישראל תורה היא .ויש ליתן טעם על מנהג זה ,דאיתא בגמ' (קידושין לא ).גדול מצווה ועושה מאינו מצווה ועושה ,ופי' התוס' ,כיון שאין מצווה אין השטן מקטרג כל כך ,מפני שאין לו עונש אם לא יקיים המצוה ,ומשום הכי שכרו ג"כ מעט הוא אם מקיימו ,אבל מי שהוא מצווה במצוה ,השטן מפתהו ,וא"כ אם כובש היצה"ר אז שכרו גדול. ועוד איתא בגמ' (שם ל ):אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד. ובזמן שאדם נעשה בן י"ג שנה נעשה מצווה בכל המצות שבתורה, ואז ג"כ בא לו היצה"ר ,על כן דורש ברבים דהיינו דברי תורה ,ומתוך כך ילך ממנו היצר הרע. ואיתא בגמ' (קה"ר ד ,יג) אמאי נקרא שמו "מלך" מפני שרוב העם שומעין לו .ויש כאן ק"ו ,מה השטן שאינו ראוי שישמעו לו נקרא "מלך" ,כל שכן יצר טוב שראוי לכולם לשמוע לו ,אינו דין שנקרא "מלך"? ואתי שפיר" :ואתהלכה ברחבה" ,רצ"ל קודם י"ג שנה אין לו יצה"ר שישטין אותו ,אבל "כי פקודיך דרשתי" -דהיינו אם אני דורש ברבים לי"ג שנה כשאני נעשה בר מצוה" ,ואדברה בעדותיך" ר"ל, צריך אני לעסוק בתורה שנקרא עדות לריב "נגד מלכים" ,רצ"ל ליצר טוב שנקרא ג"כ מלך ,שאשמע לו ולא ליצה"ר ,שאכבוש אותו ,ואז "לא אבוש" -יען שלא אחטא. חידושי מהרי"א להג"ר יהודה אסאד זצוק"ל (על ש"ס ודרשות ,עמ' קכג) *** קטעים נבחרים משתי הדרשות הראשונות לבר מצוה שנדפסו מאז ומקדם במסכת שבת פרק השואל (קנב :).תניא ר' ישמעאל ב"ר יוסי אומר, תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין -חכמה נתוספת בהן ,שנאמר (איוב ָמים ְּתב ּונָה וכו' ...לא נפלאת היא ממנו ישים ָח ְכ ָמה ְוא ֶֹר ְך י ִ יש ִׁ יב ,יב) ִּב ִׁ ולא רחוקה ,כי הזמן הוא היקר שבנמצאות ,ולזה יאות לכל בעל נפש להוציא ולבלות זמנו בדברים אלקיים ,אכן רוח היא באנוש ממללא אשר בה יתרון האדם משאר בעלי חיים ,להיות כל איש שורר בבתי נפשו ומושל ברוחו מלדבר דברי מוֹתר אף כי להפסיד זמנו בהבל וריק הוא ממנו .כי אם בזאת ירגיל על לשונו לדבר דברים הכרחיים ולבלתי הקדים דבריו רק כשהוא אנוס על פי הדיבור להשיב מפני היראה או מפני הכבוד .אם לא בדברי תורה יש זריז ונשכר לפתוח ראשון למצא בה חפצו ולדבר דבר כאות נפשו. יש ׂ ְמ ָחה ָל ִא ׁ זהו כיוון שלמה המלך ע"ה לדעתי באמרו (משלי טו ,כג) ִש ְּב ַמ ֲענֵה ִפיו ו ְָד ָבר ְּב ִע ּתוֹ ַמה ּטוֹב ,ירצה" :שמחה לאיש" -אשר אינו מקדים לדבר בפני כל אדם רק מסתפק בהכרח להשיב "במענה פיו" כששואלים ממנו בענין .אמנם כשהזמן גרמא לדבר דברי אלקיי בעת לעשות לה' או שאר דבר הכרחי יפה ובזמנו " -מה טוב" הוא יותר ממנו .וכבר אמרו המושלים בחריזה והעתקתיו ללשון הקודש" :אמרו לשתיקה כי טוב לנו ,ודבור בעתו מה טוב ממנו" וכו'... ובהיות כי הזמן הוא כל כך יקר הערך כאשר הקדמנו ,עד אשר חז"ל הפליגו לומר (אבות ב ,טו) הזמן קצר והמלאכה מרובה ,על כן כיוונה החכמה אלקית בתורתינו הקדושה ,וחכמי האמת והצדק היישירו עיונם, ליחס ולחלק המצות ותורות לפי חלקי זמנינו בנעורינו ובזקננו במספר ימי חיינו מיום הולדנו ,וזה יצא ראשונה ,וכו' ...כשהוא בן י"ג שנים ויום אחד ,לזה יקרא איש בר עונשים מלמטה .וסימנא מילתא (ע"פ בראשית יד, ד) שלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא בשם ה' לחסות תחת כנפי המצות ,וסימן טוב במשנה פסחים (ב ).אור לארבעה עשר בודקין את החמץ ,לרמז על שאור שבעיסה שמעכב כרמוז בבעל העקידה וכו'... והנמשך מדברינו זה עם ביאור מאמרינו שלעולם לגרס אינש יט ).אפילו בימי בחרותו ,כי כל זמן שמזקין הת"ח אילו הוא רק תלמיד הגון מתלבש יום יום במעלה יתירה מחכמה לתבונה ,אם כן ראוי לאדם בהגיעו לי"ג שנים ויום אחד שמתחיל בשבח להיות לאיש לדרוש לפני שלמים וכן רבים להורות לפניו טבעו ומדרגתו ובמה יזכה את ארחו, אשר על זה נאמר דרך הלצה -לעולם ליגרס איניש כמו בפני העולם כאשר שמושה של למ"ד באיזה מקומות אשר מורה שידרוש ברבים ביום נעשה לאיניש ,כי אז נעשה לבר עונשים וממנו נתבונן שאז מתחיל שכלו להיות במזג השוה לדעת מוסר השכל ,ואז יראה האדם מדריגתו ומקום השגתו ,אשר אולי לזה כוונו חז"ל באמרם (נדרים סב :).שרי ליה לצורבא דרבנן לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה ,שנראה לפרש "באתרא" לשון גבול ומדרגה ,כלומר להודיע נפשו כשמגיע למקום מעלה ומדריגה שאין מכירין בו אותה המדריגה .וזכר לדבר" :בשלש עשר מדות התורה נדרשת בהם ,בקל וחומר" ,כלומר בהגיע מדת ימי האדם לשלש עשרה שנה ומעלה ,התורה נדרשת באותן השנים ממנו בקל או חומר על דרך אחד המרבה ואחד הממעיט וכו' (מנחות קי.). (ע"ז נקי כפים ובר מצוה -מתוך דרשת ה'בר מצוה' של הגה"ק רבי אברהם כ"ץ רפאפורט זצ"ל בעל שו"ת 'איתן האזרחי' ,אשר דרש בעיר קראקא ביום ד' טבת שנת שנ"ח לפ"ק .ועעו"ש באריכות [ספר נדיר ביותר .הוא נדפס רק פעם אחת בקראקא שנת שנ"ח ,וככל הידוע לא נשאר ממנו כי אם עותק אחד שנמצא במוזיאום הבריטי] תניא בספרי והילקוט הביא מדרש זה בס' קהלת מאמר ד' (קה"ר ד ,יג) ָקן ו ְּכ ִסיל" .טוב ילד מסכן וחכם" -זה יצר ֶך ז ֵ ְחכָם ִמ ֶּמל ְ טוֹב יֶלֶד ִמ ְס ּכֵן ו ָ טוב ,ולמה נקרא שמו 'ילד' ,כי אין מזדווג לאדם אלא מבן שלש עשרה שנה ולמעלה; ולמה נקרא שמו 'מסכן' שאין הכל שומעין לו; ולמה נקרא שמו 'חכם' שהוא מלמד את הבריות לדרך ישרה" .ממלך זקן וכסיל" -זה יצר הרע ,ולמה קורא אותו 'מלך' שהכל שומעין לו; ולמה קורא אותו 'זקן' שהוא מזדווג לו מילדותו ועד זקנתו; ולמה קורא אותו 'כסיל' שהוא מלמד לאדם לדרך רעה ,עכ"ל. אם העולם הכללי עומד על ג' עמודים המעמידים בנין הפרטי והם העמודים אשר הבית נכון עליהם ,הנה מזה יודע לנו טעם היות אדם בר מצוה לי"ג שנה דווקא. אור לארבעה עשר הקדמת ענין זה מבואר לכל משכיל ,שמספר י"ג כולל יסוד ג' עמודים אשר עליהם אמרו רז"ל (אבות א ,ב) על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל הגמילות חסדים .וכפי הנראה שמספר י"ג כולל את כולם .התורה נדרשת בי"ג מדות .והעבודה דהיינו הקרבנות ומכללם המילה שנמשלה לקרבן ונכרתו עליה י"ג בריתות ,והגמילות חסדים הם י"ג מדות של רחמים וחסד. או נאמר שהעבודה שבלב היא התפילה שאנו מתפללין ומזכירין לפניו יתברך י"ג מדות של רחמים ,והגמילות חסדים על דרך שמצינו במדרש תנחומא (פר' תרומה ה') אמר ר' יהודה בר רבי סימון :אמר הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי .י"ג דברים שהפרשתם לי כנגד י"ג דברים שעשיתי לכם במצרים וכו' ,ולעולם הבא אני פורע לכם כנגד י"ג דברים אלו וכו' ,בין כך ובין כך יצא החשבון מכוון מספר הגמילות חסדים בי"ג דברים שהקב"ה גומר ָצ ְר ִּתי ִלי ְּת ִה ָּל ִתי לישראל ,וכן מצינו שדורשי רשומות אמרוַ :עם ז ּו י ַ ְס ֵּפר ּו (ישעי' מג ,כא) "זו" בגימטריא י"ג ,רמז למנהג שהנערים מתפללין יַ בבר מצוה שלהם וכו' ...ומאחר שמספר י"ג כולל שלשתן ,על כן מן הראוי והנכון שהאדם לא יהיה בר מצוה עד אחר מלאת לו י"ג שנה, כי אז ג' עמודים אלו כולם נקבצו באו לו ,וזה יתבאר בג' דרכים: הדרך הראשון כנגד עמוד הראשון ,דהיינו התורה היא הבא לאדם בשנת י"ג דווקא ,ואז מזדווג אליו גם היצר טוב ,וזה יתבאר על פי וכו' ...הדרך השני הוא כנגד עמוד העבודה דהיינו המעשים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חיים נצחיים והם עבודת הקודש מלאכת ה' והם עיקר הפרי ותולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וכו' ...הדרך השלישי הוא כנגד עמוד גמילות חסדים ,והוא על דרך שמצינו במדרש "ויגדלו הנערים" וכו' ,ורצה בזה שהימים האלו הם המובחרים לעבודת השי"ת יותר מזולתם וכו'... וכפי הנראה שמלחמת האדם עם יצרו וההצלה ממנו בשנת י"ג נרמז במלחמת ארבע מלכים עם החמשה ,וכו' ,כי כמו ש"שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר" (בראשית יד ,ד) ,דהיינו שהחמשה מלכים היו משועבדים תחת הארבע ,כמו כן האדם בשתים עשרה שנים הראשונים היצר טוב משועבד אל כוחות הגוף ,וכו' ,אמנם ב"שלש עשרה מרדו" -בהגיעו לשנת שלשה עשר ,שאז האדם מתחיל להתחנך בקצת מצות באותה שנה ,כתעניות והנחת תפילין ,ואז ימרוד הכח השכלי ביצר הרע" .ובארבע עשרה בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו" ,רצ"ל ,שבשנת י"ד היצה"ר מתגרה יותר באדם מבשנים הקודמים ,על דרך כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו (סוכה נב ,).וכו'. ומעתה ניחא מה שלא זכר התנא הכא דעת רבי יהודה שזמן ק"ש הוא בפלג המנחה ,משום דודאי אפילו לר"י נהי דלענין ק"ש יוצא מן התורה בפלג המנחה ,מכל מקום לאו לילה גמור הוא לענין שיוחשב בר חיובא מה"ת במצוות עד צאת הכוכבים ,דאז הוי לילה לכל מילי. ולפי זה נ"ל דין מחודש ,והוא פשוט מאד ,דמי שנעשה בר מצוה בלילה ,צריך להמתין עם ק"ש עד צאת הכוכבים ,דיותר מוטב שיקיים ק"ש דאורייתא ,וקודם צאת הכוכבים אינו נעשה בר חיובא מה"ת, רק מצות חנוך בעלמא. תוספות אנשי שם על משניות (ברכות שם) -בשם הג"ר משולם זלמן אשכנזי זצ"ל אבד"ק לובלין בספרו 'בית משולם' מאימתי קורין את שמע (ברכות פ"א מ"א) .פתח התנא במצוה הזאת ,על כי המצוה ראשונה שחייב בה האדם מדאורייתא היא זאת ,על כי אינו חייב במצות עד שיעברו עליו י"ג שנים שלמים, דהיינו שיכנס ביום שאחר י"ג ,וכפי מסקנת הפוסקים כנז' באו"ח סימן נ"ג במג"א (סקי"ג) ,ותיכף ומיד שעבר יום אחרון של י"ג שנה, ברגע הכנסו ביום אחד שאחריו ,נתחייב במצות ,והוא רגע יציאת הכוכבים של יום שאחר י"ג ,שהוא זמן קר"ש דשכיבה. הון עשיר לבעל ה'משנת חסידים' זצ"ל (ברכות פ"א מ"א. וכ"ה בפתח עינים להרחיד"א ברכות ב). וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמולו וגו' .בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו (בראשית יז ,כה-כו) .תרגום יונתן בן עוזיאל: בארבעה עשר שנין .ותמוה הא כתיב "בן שלש עשרה נמול". וי"ל דיש פלוגתא בקטן ,אי מונין מעת לעת או שעות ,ומי שנולד בראש השנה אפילו סוף יום נעשה בר מצוה בראש השנה ,די"ג שנים השלים סוף ערב ראש השנה ,ותחילת ליל ראש השנה הוא שנת הי"ד ,ועיין בנדה (מד ):ותוס' ראש השנה (י .ד"ה בן) ,ומשנה למלך (פ"ב מאישות הכ"א) .והכא כתיב "בעצם היום הזה" והשנה נשלם בתחילת לילה ,הרי ביום הוי שנה הי"ד. ועיין בתשובות חידושי הרי"מ (ריש חידושי ברכות) טעם שפתח משנה הראשונה מאימתי בקריאת שמע ,דמצוה ראשונה שמתחייב כשנעשה י"ג ויום אחד הוא בתחילת ליל י"ד ,עיין שם .ומזה ראיה דלא אזלינן בתר שעות רק בתר יום .ולפי זה קריאת שמע של ערבית תמיד מצוה ראשונה ,אף אם נולד בסוף היום הוי באור לשנת הי"ד שנה הי"ד. עוללות אפרים להגה"ק בעל 'כלי יקר' זי"ע (חלק ג עמ' כב, דרוש לבר מצוה ,יעו"ש באריכות) פרדס יוסף (פר' לך לך אות פ) מצות השמחה המצוה הראשונה על ידי מצוה אחת שעושה -מטיבין לו וזוכה לעוה"ב ...וכדתנן (קדושין ל"ט ע"ב) "כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ" ,אף על גב דמוקי ליה בפרק קמא דקידושין (שם) שעשה מצוה אחת יתירה על זכיותיו ,היינו מפני שאם רובו עונות הרי הוא רשע מפני שרבו עונות ,ולכך צריך מצוה אחת יתירה על זכיות שלו ,אבל בודאי בשביל מצוה אחת זוכה ,ואם לא עשה חטא כלל וגם לא עשה מצוה תיכף אחר שנעשה בן י"ג ונתחייב במצות ,אם עשה מצוה אחת בלבד זוכה לכל אשר אמרנו בשביל מצוה אחת ,כי מצוה אחת פרטית זוכה בה האדם הפרטי .ולכך קאמר במשנה "כל העושה מצוה אחת מטיבין לו" וכו' ,ולא תני כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיות שלו ,לאשמועינן שאם אין לו זכיות ואין לו חובות ,שנעשה עתה גדול בשנים ,די לו במצוה אחת."... תפארת ישראל להמהר"ל זי"ע (פרק נא) מצות קריאת שמע מאימתי קורין את שמע בערבית (ברכות פ"א מ"א) .י"ל דהטעם שמתחיל התנא במצות קריאת שמע היא משום דמי שנעשה בר מצוה בן י"ג שנה ויום אחד מצוה הראשונה הבאה אליו בהכרח היא ק"ש של ערבית בליל השייך ליום שאחר שנת י"ג. ...ואמרתי ,שזהו מצוה ראשונה שמקיים הנער מיד בכניסת שנת י"ד בצאת הכוכבים הוא שש ושמח שזוכה לקבל עול מצות ה' אלקיו, והשמחה היא מצות עשה דאורייתא לעבדו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל (דברים כח ,מז) .ואמרתי שלא נתפרש בתורה לשמוח ביום זה ,כמו שלא נתפרש בתורה לשמוח ביום מתן תורתינו הקדושה ,אלא תלה היום טוב והשמחה ביום הביכורים וקציר חטים .כי לא יתכן שיצוה אותנו במצות עשה שנתחייב לשמוח בקבלת עול על צווארנו ,אם כן שמחה זו גופיה עול היא על צווארנו ,אלא הקב"ה לא ציוה ,ואנחנו שמחים מעצמינו שזכינו לקבל עול תורתינו עלינו ,ומטרדת שמחה זו נשכח שמחת בכורי קציר חטים שהיא שמחת עוה"ז ,וכל חפצים לא ישוו לנו .וכן ביום בר מצוה. חתם סופר עה"ת (פר' ויחי .משנת תצד"ק ,עליו ציין "חדשתי בשבת שהכנסתי לבר מצוה למז"ט בני הבח' כ"ה שמעון שי'") תחילת חינוכו במצות -בזמן חיובו מן התורה הרה"ק מרן מוהר"ש מבעלזא זי"ע אמר ,שטוב יותר שההתעוררות שיש לו לאדם בחיבה יתירה כשעומד בהתחלת המצוה ,שיהיה דוקא בזמן החיוב מן התורה ,על כן מי שנעשה בן י"ג ויום א' ביום שבת קודש ,אמר שהתחלת חינוכו יהיה שיברך ברכת המזון בזימון בפני עשרה בשם ,מטעם הנזכר לחנך אותו במצוות בזמן חיובו מן התורה ,שאז יש התעוררות וחבה יתירה. קונטרס וראה ישר (אות לג) אור לארבעה עשר העליה לתורה וברכת "ברוך שפטרני" מי מברכה -האב או הבן? בשם ומלכות או לא? פירושה ,ועוד יש ׂ ֶדה ְוַי ֲעקֹב ִא ׁ יש ָש יש י ֵֹד ַע ַציִד ִא ׁ ׂו ִא ׁ ַו ּיִגְ ְּדל ּו ַה ְּנ ָע ִרים ַוי ְִהי ֵע ָש ישב א ָֹה ִלים (בראשית כה ,כז) .ויגדלו הנערים -רבי לוי אמר ,משל ׁ ָּתם ֵ להדס ועצבונית (‑שיח קוצים) שהיו גדלים זה על גבי זה ,וכיון שהגדילו והפריחו ,זה נותן ריחו וזה חוחו .כך כל י"ג שנה ,שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר ,לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים .אמר ר' אלעזר, צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה ,מכאן ואילך צריך שיאמר "ברוך שפטרני מעונשו של זה". בראשית רבה (סג ,י) .ובמדרש 'לקח טוב' (על פסוק זה) איתא" :צריך אדם להטפל בבנו להעסיקו בתורה ובמצות עד י"ג שנה" .וב'חזקוני' (עה"פ) הביא הגירסא" :מכאן ואילך יאמר ברוך המקום שפטרני מעונשו של זה" .ובספר 'תשב"ץ קטן' (סי' שצ) הגירסא: "מכאן צריך לומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שפטרני מענשו של זה". ואחר שהגיע הבן לעונשין חייב האב לברך על שפטר מעונשו של זה .ושוב לא יטפל עמו כל כך ,כדי שלא יסמוך עליו הבן ויראה להיות איש זהיר במעשיו בפני עצמו .ובזה יש ללמוד משכוי בינה ,כי התרנגולת מתחילה מגדלת את אפרוחיה ולוקחת מפיה ונותנת לפניהם ,וכשנתגדלו קצת היא מנקרת את עיניהם אם יבואו אצלה. ספר החיים לרבינו חיים זצ"ל אב"ד פרידבורג -אחי המהר"ל (חיים טובים סופ"ב) אמרו רז"ל במדרש רבה פר' תולדות" :ויגדלו הנערים" ,אותו היום נעשה בן י"ג שנים ,ועשה אביהם בר‑מצוה ,ומכאן למדו לומר "ברוך אתה ה' שפטרני מעונשו של זה" ,אפילו שרמ"א באו"ח בהגה"ה כותב שלא לומר בשם ומלכות ,אין אני מודה לו בזה הפסק ,מאחר שאנו מוצאין במדרש אגדת א"י סמך לברכה זו במקום זה כדאי לסמוך עליו וכו'... מגלה עמוקות (פר' חיי שרה) מי שיש לו בן והגיע לשלש עשרה שנה ,פעם ראשון שעומד בציבור לקרות בתורה צריך האב לברך "ברוך אתה ה' אשר פדאני מענשו של זה" .והגאון ר' יהודה בר' ברוך (‑תלמיד רבינו גרשום מאור הגולה) קם בעמידה בבית הכנסת ובירך ברכה זו כשעמד בנו וקרא בתורה תחלה ,וברכה זו חובה היא. פסקי רבינו יחיאל מפאריש (הוראות מרבני צרפת ,סי' כג) מהר"י סג"ל ,בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך עליו "ברוך אתה ה' אמ"ה אשר פטרני מענשו של זה" .וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות. מהרי"ל (הל' קריאת התורה אות ה) אבי הבר‑מצוה מברך "ברוך אתה ה' אמ"ה שפטרני מעונשו של זה" .ואומר אותו אחר שבירך בנו ברכה אחרונה על הס"ת .דהיינו על פי הדין היה ראוי שיברך אותו תיכף אחר שבירך ברכה ראשונה, כמו "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" שמברך אותו אחר שבירך המוהל "על המילה" ,אלא שאינו רשאי להפסיק בקריאת הפרשה, רק אזניו יהיו אל הס"ת ,מברך אותו אחר ברכה אחרונה. ונוהגין לעשות סעודה בו ביום ,דהא אפילו ביום המילה ,שאינו מכניסו אלא למצוה אחת ,והאב נושא עון ופשע וחטאה של בנו, עושה סעודה ,כמ"ש בהל' מילה ,מכל שכן עתה שנתחייב בכל המצות והאב מעביר עונש בנו מעליו ,שחייב לעשות סעודה ,והוי סעודת מצוה. נוהג כצאן יוסף (ערך בר מצוה אות ד) ובבראשית רבה איתא ,שביום י"ג שנה של בניו ,עמד יצחק ויברך: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר פטרני מענשו של זה" .וכן הפסק ,שמצוה לברך על בנו ,כשהוא בן י"ג שנה ויום אחד ,אותה ברכה ,ועומד וקורא בתורה ,וצריך לעמוד על בנו לשום ידו על ראשו ומברך ברכה זאת כדפי' .וכן נהגו הצרפתים. פירושים ופסקים לרבינו אביגדור צרפתי -מבעלי התוס' (פר' תולדות פסק כ) כשקרא בנו בתחלה בספר תורה ,כשהתחיל "ברכו" אומר "בריך רחמנא מלכא דארעא שפוטרני מעונש זה" ,וכן אמר כל הברכות בלא מלכות ,כיון שלא הוזכר בפירוש בתלמוד "מלכות" .ואע"ג דקודם לכן מברך היה בנו ברכת הזימון והיה מתפלל בלילי שבת בבית הכנסת, מכל מקום המתין עם הברכה "בריך רחמנא" עד קריאת התורה. ועל דרך הנעלם יאמר" :ויאמר ה' אל אברם" -שאומר הקב"ה לנשמה כששולחה לזה העולם" :לך לך מארצך" -שהיא ארץ העליונה ,וזהו " -אל אברם" שהיתה שוכנת עמו; "וממולדתך" -הוא הבטן" ,ומבית אביך" -הוא אחר י"ג שנה ,שהבן מברך ברוך שפטרני מעונשו של אבא" ,אל הארץ אשר אראך" ,סופי תיבות :בגימטריא ע"ה זהו יצר הטוב וכו'. "לך לך מארצך" ומחומרך ,שלא תלך ותתפתה אחריו (‑אחר החומר) וכו'" ...ומבית אביך" -זה יצה"ר שנולד עמו ,והיה עמך כשהיית ברשות אביך ,דהיינו כשהיה קטן עד בן י"ג" ,ואעשך לגוי גדול", מריבוי המצוות הם בני הנשמה. שפתי כהן (ריש פר' לך) לקט יושר (או"ח עמ' - )40שמביא מנהגי רבו בעל 'תרומת הדשן' זצ"ל יש אומרים ,מי שנעשה בנו בר מצוה יברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה" .וטוב לברך בלא שם ומלכות. רמ"א (או"ח סי' רכה ס"ב .וב'דרכי משה' שם כתב נימוקו ,יען שלא נזכרה ברכה זו בגמרא ובפוסקים .וע"ע שו"ת 'חתן סופר' סי' צו) הזכר נעשה בן עונשים לי"ג שנים ,והבת חייבת במצות שהנשים חייבות בהם לי"ב שנים ,לפי שאין התורה מתשת כחה של נקיבה כדרך שמתשת כוחו של זכר .וסימן לדבר "זה נכנס בזו ,וזו נכנס בזה" .פירושו ,הזכר נכנס לעונשים לי"ג שנים ,כמנין "זו" ,רמז לדבר "עם זו יצרתי לי" (ישעי' מג ,כא) ,והנקבה נכנסת לעונשין לי"ב שנים כמנין "זה". וזמני העונשים הם ג' ,וסימן לדבר :גיכ"ק (אותיות החיך) .דהיינו י"ג שנים לעונשים של מטה ,ועשרים שנה לעונשין של מעלה (עי' שבת פט ,:מדרש משלי פ"א) ,ומאה לאותם שהיו קודם מתן תורה ,וכן לימות המשיח שנאמר (ישעי' סה ,כ) "הנער בן מאה שנה ימות" (עי' ב"ר כו ,ב; סנהדרין צא .ובמהרש"א שם). מי שנעשה בן י"ג שנים בשבת נעשה בשבת ההיא גדול לקרות בספר תורה ולהוציא את הרבים בתפלה וברכת המזון ,אע"פ דבעינן שיהיה בן י"ג ויום אחד .ומאז בימי חורפי הורו רבותינו חכמי עירנו פה (-פראנקפורט) כמה פעמים למעשה מטעם זה שלא לקרות בתורה בשבת ההיא עד השבת שאחריו ,מכל מקום החכמים שבאו אחריהן ואני הייתי עמם בועד חזרו להורות לקרות בתורה בשבת הראשון מטעם שמאחר ששבת ההיא הוא יום הלידה ,אם כן גמר שנתו הוא בערב שבת שהוא יום האחרון משנתו ממילא דמקצת יום השבת הוא ככולו ליחשב לבן י"ג ויום אחד ,ומאז נזרקה ההלכה מפי חבורה קדושה הנ"ל הנהגנו כן פה בלא פקפוק. יוסף אומץ הקדמון (עמ' )357 נער בן י"ג שנים ויום אחד נקרא 'בר מצוה' .וחודש ימים או יותר מניח תפילין לפני שנעשה בר מצוה ,כדי שילמד לאמן ידיו כדי להניחן כהלכתן .ומנהג ללמדו הלכות תפילין .ומלמדין לו לעשות המצוות. ואומרין לו :הוי יודע ,עד עתה היה העונש של עבירות שבידך על אביך, ועתה מבן י"ג שנה והלאה היא על בן י"ג שנה .ויזהיר שלא לעשות עבירה קטנה או גדולה ,וידקדק היטיב לעשות רצון בוראו. אור לארבעה עשר בשבת הסמוך אחרי שנעשה בן י"ג שנה ויום אחד ,רוב בני 'בר מצוה' המה החזנים בעת הקריאה לקרות הסדרא בציבור ,ומתחילין "ויעזור ויגן" בניגון יפה המיוחד לבני בר מצוה .וחיוב הנער בר מצוה לקרותו לס"ת .ובעת שהחזן או הסגן עושה לנער ה"מי שבירך" ,אבי הנער הולך ובא על המגדל ומניח ידיו על ראש הנער בנו הבר מצוה ,ואומר: "ברוך א"י אמ"ה שפוטרני מעונשו של זה" .ואומר ברכה זו בלחש בפני עצמו ,ואח"כ חוזר האב על מקומו בבית הכנסת .ויש נערים בר מצוה שקולם ערב ,ובקיאים להתפלל בציבור ,ומתפללים בכניסת שבת ברכו ושחרית ומוסף ,או כולן או איזו תפלות שיוכלו .ויש שאפילו לקרות אינם יודעים ,ואינם קוראין בציבור ,ומ"מ קוראין אותן לס"ת .ועושין לנער בר מצוה שני "מי שבירך" ,השני לנדר ליטרא שעוה למאור. האב מלביש את בנו לבר מצוה מלבושים חדשים ונאים ,מלבשן בראשונה בכניסת שבת .ובמנחה באותו שבת עושה לו סעודה ,ואין השמש קורא הקרואין לסעודה ההיא ,רק שעה אחת קודם מנחה הנער בר מצוה עצמו קורא הקרואים לסעודתו .והולך כן במלבושים החדשים ,ובא תוך ביתן של הקרואים ,ואמר להן שיסעד עמו בשלש סעודות על סעודת הבר מצוה .והמה באין ואוכלין ושותין ושמחים עם הנער ואביו ואמו ומודעיו .והנער דורש על אותו סעודה דרשה המיוסדת על ענייני בר מצוה .והמנהג שהנער בר מצוה מברך ברכת המזון מזומן על אותו סעודה .ודיני זימון ידועים. בדידי הוה עובדא ,שנעשיתי בן י"ג שנה בשנת שע"ז ,ביום השבת פרשת תצוה ,י"ג לחודש אדר ראשון ,ולמדתי הקריאה .ונודע הדבר מרנן ורבנן (רבני פולדא) ולא הניחו אותי לקרות תצוה ,רק הוצרכתי ללמוד הקריאה של כי תשא ,לשבת שלאחריו ,כף אדר הראשון. וקריתי כי תשא ,כי אמרו שצריך להיות הקורא בן י"ג שנים ויום אחד. ונעשה מעשה זה בעיר וק"ק בולדא .וכן ראיתי נוהגין פה גרמיזא ,בנער ברוך בן הר"ר זעקלי עלזוז ,שמיחו לו בני ישיבה לקרות בשבת שנעשה בן י"ג שנה ,וקרא בשבת שלאחריו ,כשהיה בן י"ג שנים ויום אחד. מנהגים דק"ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש זצ"ל (סי' רפט -רצ) נער שהוא בר מצוה באותו שבת ,ואף שלא יהיה לו דין עירנות (-מתושבי העיר) פה עולה לספר תורה ,ובלבד שאותו הנער שאין לו דין עירנות אינו דוחה שום אדם שיש לו דין עירנות ,אבל אם הבר מצוה הוא בן עיר ,דוחה לכל החיובים כיון שהוא יום חינוכו חוץ מן החתן ביום חתונתו ,אבל החתן שמזמרין אותו ובר מצוה שוין ויטילו גורל. לבוש (או"ח סוף סי' רפב ,וכ"ה במג"א שם) מי שנעשה בר מצוה בשבוע זו או בשבת שלאחריו ,אף על פי שאין דוחה חיובים ,מכל מקום הוא קודם לאחרים ,שעל כל פנים מתחנך היום ראשון בעליה לספר תורה ואביו מברך "ברוך שפטרני", ואם בשבת היו חיובים אחרים שנדחה מפניהם יש לקרותו בימי החול שאחריו ויברך האב אז ,ושוב אין חיוב בשבת שאחריו .ואבי הנער אינו חיוב כלל אע"פ שנעשה בנו בר מצוה בשבת. נענש על זה ,כמו שאמרו חז"ל (שבת קמט ):כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ,ולכן האב מברך שמעתה נפטר מעונשו של זה .ויש מי שמפרש ,שהכוונה שעד עתה היה מחויב לחנכו במצות ,ואם מתרשל בחנוכו הוא נענש על זה .וכן אמרו במדרש פר' תולדות ויגדלו הנערים וכו' ...ולפי שאז נודע לרבים שהוא גדול ,שקודם לזה לא היו מעלין אותו לקרות בתורה ,לכן נהגו שיברך עכשיו ברכה זו ,ויכוין האב בברכתו ע"ד הפירושים שהזכרנו. שערי אפרים (שער ד אות כה-כו) "שפטרני מענשו" וכו' ,פירוש ,דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן ,בשביל שלא חנכו למצות התורה ,ועכשיו שנעשה איש ,מחוייב הוא להתחזק בעצמו למצות הש"י. ודע דאף על פי ששוב אין עליו ענין חינוך ,מכל מקום יש על האב מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה ,וכשאינו מוחה בידו נענש עליו ,דלא גרע משאר ישראל ,וכידוע מה שאמרו חז"ל (שבתנד ):כל מי שיש לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס בעון אנשי ביתו .וכל מי שיש לו למחות באנשי עירו ואינו מוחה וכו'. משנה ברורה (סי' רכה סק"ז) יך ֲא ַמ ֵּלא ָמ ָ ַע ָק ָרה ְּב ַא ְר ֶצ ָך ֶאת ִמ ְס ַּפר י ֶ ׁש ֵּכ ָלה ו ֲ לֹא ִת ְהיֶה ְמ ַ כו) .יש לפרש עפ"י דכתיב ברבה פר' תולדות בפסוק "ויגדלו הנערים", שכשנעשה הבן י"ג שנים ויום אחד צריך האב לברך "ברוך שפטרני מעונשו של זה" ,ומייתי ליה במג"א ,ופליגי בפירושו ,יש מפרשים שנפטר האב שלא יענש עוד הבן בחטאו של אב ,ויש מפורשים שאין האב נענש עוד בחטא הבן שלא חינכו כראוי .וזה הפירוש האחרון נראה לבעל יפ"ת ,ע"ש. (שמות כג, ולפע"ד שניהם אמת ,כי באותו החטא שאינו מחנך בנו הקטן לעבודת ה' נענש האב בחולי או מיתת הבן ההוא רח"ל ,ושוב נענש האב על שגרם מיתת הבן ,כמו שאמרו חז"ל על פסוק (זכרי' ד ,י)" :מי בז ליום קטנות" (עי' סוטה מח :וקה"ר רפ"ד) ,ועל כן הכל בכלל ברוך שפטרני. והנה שיכול ועיקור יאמר על שיכול ועיקור בתורה ומעשים טובים ,כמו שאמרו חז"ל (בכורות מד ):על "לא יהיה בך עקר" (דברים ז ,יד) -בתלמידים. על כן מבטיח "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך" ,כי הבנים יגדלו על התורה והעבודה ,ויחיו ולא ימותו ,לא בעוה"ז ולא בעוה"ב ,ועל ידי זה גם "מספר ימיך אמלא" שלא יארע לך עונש על ידם. ואמרתי אז נקרא בחור ,והיה ראוי לקרותו בוחר ,כי מן אז בוחר בטוב ומואס ברע ,כדכתיב בפסוק ישעי' (ז ,טוָ :מאוֹס ָּב ָרע ו ָּבחוֹר ַּב ּטוֹב), אך קוראים לו בחור כי השי"ת בוחר בעמו ישראל באהב"ה גמטריא אח"ד משנעשה י"ג ויום אחד .ואיתא במג"א בשם ילקוט חדש שיש לשמוח באותו היום כאלו הכניסו לחופה ,והיינו טעמא ,משום שאז מכניסו באמת לתורה ציוה לנו משה מאורס"ה. חתם סופר (עעו"ש .ומסיים" :כל זה אמרתי ביום שב"ק בדר"ח אדר ,בהכנסת בני הבח' אברהם שמואל בנימין לבר מצוה ,ה' יזכני לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ,אמן") שערי אפרים (שער ב סעיף י .ועי' שו"ת תשורת ש"י מהדו"ק סי' תריז) מי שנעשה בנו בר מצוה יברך וכו' .היינו כשנעשה בן י"ג ויום אחד. ועכשיו נהגו לברך בשעה שהנער מתפלל או קורא בשבת ראשונה, שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה וכו'. "שפטרני מעונשו של זה" -פירוש ,דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן ,בשביל שלא חנכו .ובלבוש (ס"ב) פירש איפכא ,דעד עתה הבן נענש בעון האב ,וע"ש. מגן אברהם (או"ח סי' רכה סק"ד-ה) כוונת הברכה "שפטרני" ,יש מפרשים שמברך על זה שהבן הוא פטור מעתה ,שלא יענש בעון האב ,וכשהבן נענש על ידו שוב האב בעת חגיגת הבר מצוה של כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע, שהתקיימה אצל זקנו כ"ק מרן מהר"י זי"ע ,אמר כך בסוף דרשת הבר מצוה שלו" :הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו" (תהלים קכו ,ו) .אפשר לפרש" :הלוך ילך ובכה" -במשך ימי ילדותו של הילד הולך האב ובוכה" :נושא משך הזרע" -כי הוא נושא על שכמו את עבירותיו של בנו" .בא יבא" -כאשר הבן מגיע לגיל יב"א בגימטריא י"ג ,אזי" :ברנה" -האב שמח" ,נושא אלומותיו" כי הוא כבר נושא עתה את משא העבירות בעצמו .בשמוע מרןמהר"י זאת ,הזיז את הספאדיק שלו מעל מצחו והסתכל לתוך פני הבר מצוה כשכולו מלא התפעלות והשתוממות. דבר חן (עמ' קכט -מפי הרה"ח ר' בעריש אורטנער ז"ל שהיה נוכח שם) אור לארבעה עשר דרשת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ביום ה'בר מצוה' ,ח' שבט תשכ"א בענין :קטן וגדול שעשו יחד דבר שצריך להיעשות על ידי כשר בשו"ע או"ח (סימן ל"ט סעיף א') נפסק" :תפילין שכתבן קטן פסולין ,והטעם דכתיב (דברים ו ,ח)' :וקשרתם וכתבתם' כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה" ,ויש לחקור מה יהיה הדין בקטן וגדול שאחזו בקולמוס ביחד וכתבו, אם כשרים התפילין או לא. סתירה בין המשנה לתוספתא ונראה ,דהנה במשנה בחולין (מ ,א) אמרו" :שנים אוחזין בסכין ושוחטין ,אחד לשם אחד מאלו (דהיינו לשם עבודה זרה) ואחד לשם דבר כשר ,שחיטתו פסולה" ,וכן נפסק בשו"ע יו"ד (סי' ה' ס"ג). לגבי עבודת המקדש ושחיטת קדשים אולם בתוספתא (חולין א ,א) אמרו" :ישראל ועכו"ם שהיו אוחזין בסכין ושוחטין ,שחיטתן כשרה". כמו כן בהא דאיתא במס' חולין (כד ):דקטן פסול לעבודה בבית המקדש ,דכתיב (ויקרא כא ,יז)'" :איש מזרעך לדורותם' איש ולא קטן" ,יש לחקור מה יהיה הדין כשכהן קטן וגדול עשו את העבודה כאחת אי כשרה. ולכאורה יש כאן סתירה בין המשנה לתוספתא, כי במשנה שנינו ששחיטתו פסולה ובתוספתא נפסק ששחיטתן כשרה. ועוד ,הא דאיתא בחולין (יג ,א) דקטן פסול לשחיטת קדשים משום דבעי כונה ,וכן פוסק הרמב"ם (פ"א מפסוהמ"ק ה"ו) ,גם בזה יש לנו להסתפק אם קטן וגדול יאחזו יחד בסכין ,אחד בראש הסכין והשני בקת הסכין, ששחיטה כזו כשרה בשני אנשים גדולים (ראה חולין ל ,ב), האם כאן ,בקטן וגדול האוחזים יחד ,גם כשרה היא. ולכאורה ספק זה שייך בכל מעשה מצוה הצריכה להיעשות על ידי כשר ,איך הדין כשהכשר והפסול עשאוהו ביחד. תירוצו של המהרש"ל הש"ך ביו"ד (סי' ב' סקל"א) עמד כבר על קושיא זו ,והביא בשם מהרש"ל (ים של שלמה סימן ז) לחלק, דמתניתין מיירי שאחד מהם מתכוין בהדיא לשם עבודה זרה ,ועל כן פסלתו מחשבת השוחט ,אבל התוספתא מיירי בסתם עכו"ם -שלא התכוין לכלום ,דלא פסל את השחיטה ,אלא טעם ההיתר הוא כיון דלאו בני שחיטה נינהו ,ואם כן כאשר יש אחד בר שחיטה זולתו דיו בזה וכשר ,ע"ש. מגדלות מרקחים ביאור דבריו הוא ,כי הטעם ששחיטת עכו"ם סתם ללא שום כונה מיוחדת פסולה הוא ,משום שאינו בר זביחה (כמובא להלן) ,ולכן אין בכח שחיטתו לעשות את הפעולה הנצרכת להכשיר את הבהמה לאכילה, ונחשבת הבהמה כאילו מתה מאליה ,והוי כנבילה ,ולכן כשגם ישראל אוחז בסכין ושוחטה ,נהי שהשחיטה לא הוכשרה על ידי העכו"ם ,מכל מקום שפיר הוכשרה על ידי הישראל וכשרה .מה שאין כן כאשר אחד מן השוחטים מכוין לשם עבודה זרה ,נמצא דלא זו בלבד שהשחיטה לא הוכשרה על ידו ,אלא שגם הוסיף עליה פסול באמצעות כוונתו לעבודה זרה ,אם כן מה מהני מה שישראל אוחז גם כן בסכין ושוחטה בכונה כשרה ,כיון שחבירו התכוין לעבודה זרה ופסלה. שיטת הרמב"ם אולם ,הרמב"ם (פ"ד משחיטה הי"ג) לא הביא הך דינא דתוספתא ,ונראה דסבירא ליה שעכו"ם וישראל ששחטו ביחד -השחיטה פסולה ,וכמ"ש הרב המגיד שם דשיטת הרמב"ם היא דתוספתא זו פליגי אמשנה דידן ואין הלכה כתוספתא עיי"שא .ולכאורה צריך עיון, דהלא לפי מה שהבאנו את חילוקו של המהרש"ל אין כאן שום מחלוקת בין המשנה לתוספתא. ב' לימודים באיסור שחיטת עכו"ם וכדי לעמוד על הדברים ,נקדים תחילה ונחקור ,מנין למדים אנו ששחיטת עכו"ם פסולה .בתוספתא דחולין (פרק ראשון) מצינו ,דילפינן זאת מדכתיב (דברים יב ,כא): 'ואכלת וזבחת' ,וכפי המבואר בתוס' חולין (ג ,ב ד"ה קסבר כותים גרי אריות הן) שהלימוד הוא דבעינן שיהיה בר זביחה ,כלומר ,שיהיה מחויב בזביחה ,ומבלעדיה אסור לו לאכול הבשר ,ולאפוקי עכו"ם דלאו בר זביחה הוא, ולכן שחיטתו פסולהב .וכ"כ הרא"ש בחולין (פ"א אות ד). אבל הרמב"ם (פ"ד משחיטה הי"א) כתב" :עכו"ם ששחט וכו' שחיטתו נבלה ולוקה על אכילתה מן התורה .שנאמר (שמות לד ,טו) 'וקרא לך ואכלת מזבחו' .מאחר שהזהיר שמא יאכל מזבחו אתה למד שזבחו אסור". ביאור שיטת הרמב"ם ,התוס' והרא"ש הבהמה לאכילה ,כי הבהמה קודם שחיטתה אסורה משום אבר מן החי ,ואם מתה מאליה הרי היא נבלה, וכדי להתירה באכילה ,בעינן שיעשה בה מעשה שחיטה והיא המכשירתה לאכול ,וגזרה התורה שאין ביד אדם לעשות מעשה הכשר זה ,רק אם הוא בעצמו הוי בר זביחה ,משא"כ עכו"ם שאינו בר זביחה אין בכח שחיטתו להכשיר את הבהמה ,וממילא כששחט ,הו"ל כמתה מאליה ונשארה באיסורה. נמצא דעכו"ם בשחיטתו אינו עושה מעשה הפוסלת ,אלא שאין בכחו לעשות מעשה המתיר ,ולכן נשארת הבהמה באיסור שהיה עליה עד השחיטה ,ועל כן כשהעכו"ם וישראל שחטו ביחד שפיר כשרה ,שהרי העכו"ם לא פסל כלום אלא רק לא הכשיר ,ומכיון ששחט גם הישראל שפיר הוכשר על ידי הישראל ,ולכן מכשירה התוספתא כשעכו"ם וישראל שחטו ביחד. אבל הרמב"ם דיליף פסול שחיטת עכו"ם מדכתיב: 'וקרא לך ואכלת מזבחו' ,ואינו לומד מ'ואכלת וזבחת', ולשיטתו ישנו פסול בעצם שחיטת עכו"ם ,ולא זו בלבד שאין בכחו לעשות מעשה הכשר ,אלא התורה אף הקפידה שלא לאכול משחיטתו ,כי על ידי שחיטתו מוסיף הוא פסול של "זבח עכו"ם" ,ולכן כשעכו"ם וישראל שחטו ביחד שחיטתן פסולה ,דאף על גב שישראל הכשיר את השחיטה ,מכל מקום מצד שני נפסלה הבהמה על ידי שחיטת עכו"ם ,והו"ל דומיא ד'אחד שוחט לשם עבודה זרה' דפסול ,וע"כ הרמב"ם לשיטתו לא הביא הך דינא דתוספתא ,ואתי שפיר. הרמב"ם והתוס' בשיטתייהו אזלי בירור בדין שחיטת קטן ובעיקר פלוגתת הרמב"ם והתוס' אי בעינן שיהיה בר זביחה ,נראה דלשיטתייהו אזלי .דהנה קיי"ל (שו"ע יו"ד סי' א' ס"ה) דשחיטת קטן כשרה כשאחרים עומדין על גביו ,וכתב הש"ך ביו"ד (שם ס"ק כ"ז) דאף על גב דשחיטת עכו"ם פסולה משום שאינו בר זביחה ,מכל מקום שחיטת קטן כשרה דשפיר מקרי בר זביחה ,שהרי אסור לו לאכול בלא שחיטה ,עיי"ש .וביארו הנודע ביהודא (תנינא או"ח סי' א') ,דכיון דאסור למספי לקטן איסור נבלה בידים (שו"ע או"ח סי' שמ"ג) ,ממילא חשיב שפיר בר זביחה ,עיי"ש. ויש לומר ,שהנפקא מינה בין שני הלימודים הוא, דלפי הלימוד דבעינן שיהא בר זביחה ,אין פסול בעצם שחיטת העכו"ם ,אלא דאין בכח שחיטתו להכשיר את (סי' אולם יש להעיר על זה ,דהרי מבואר במג"א רס"ט סק"א) דהא דאסור להאכיל לקטן בידים היינו רק בדבר שיש בו לאו ,אבל בדבר שאין בו אלא עשה אין א) וזו לשונו" :ומה שכתוב באותה תוספתא' ,ישראל ועכו"ם שהיו שוחטין ואוחזין בסכין אחד ,אפילו אחד מלמטה ואחד מלמעלה שחיטתן כשרה' ,אינה הלכה ,דפליגא אמתניתין דידן ,דהא תנן 'שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתן פסולה' ,ועכו"ם סתם מחשבתו לעבודה זרה ,וכן כתבו הגאונים וז"ל :היה הישראל והפסול אוחזין בסכין אחד ושוחטין פסולה". מגדלות מרקחים ב) וז"ל התוס' שם למדין מוזבחת ,מה שאתה זובח אתה אוכל ,כלומר אותו שהוא בר זביחה ,לאפוקי עובד כוכבים וכו'. צריכים להפריש ,עיי"ש .נמצא ,דהא דאסור להאכיל לקטן נבלה בידים אינו משום עשה ד'אינו זבוח' ,דילפינן מ'וזבחת ואכלת' ,אלא משום לאו דנבלה בלבד ,ואם כן איך ייחשב הקטן לבר זביחה -משום דאסור למספי ליה נבלה בידים ,הלא אינו אסור אלא משום לאו דנבלה ולא משום עשה ד'וזבחת' ,ופשוט דלא מקרי בר זביחה אלא כשמצווה גם על העשה ד'וזבחת ואכלת' ,דמיניה ילפינן דבעינן בר זביחה. עשה דאינו זבוח אינה מצוה בפני עצמה אלא דיש לומר על פי המבואר בתוס' שבועות (כד ,א ד"ה האוכל) בשם הריצב"א ,דעשה דאינו זבוח אינו אלא תיקון הלאו דאבר מן החי ונבלה ,ואינו איסור בפני עצמו עיי"שג .ואם כן בקטן כיון דעל כל פנים מצווה להפרישו משום לאו דנבלה ,ממילא נחשב שפיר לבר חיובא לגבי עשה ד'וזבחת ואכלת' ,דהך וזבחת אינו אלא חלק מהלאו דנבלה. שיטת הרמב"ם שהיא מצוה בפני עצמה ברם הרמב"ם (פ"א ה' שחיטה ה"א) כותב" :מצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול בשר בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל ,שנאמר 'וזבחת מבקרך ומצאנך'" ,וכן בספר המצוות (עשין קמ"ו) מנה שחיטה למצות עשה דכתיב 'וזבחת' וגו' ,ומוכח מזה דלית ליה סברת הריצב"א ,אלא סבירא ליה דעשה דזביחה הוי מצוה בפני עצמה ,ואם כן לדידיה הדרא קושיא לדוכתה ,איך כשרה שחיטת קטן, כיון דאין חיוב להפרישו משום עשה ד'וזבחת' ,ואם כן לא הוי בר זביחה ,ומוכרח הרמב"ם ללמוד דהשוחט אין צריך להיות בר זביחה .והא דשחיטת עכו"ם פסולה הוא משום דכתיב' :וקרא לך ואכלת מזבחו' ,אבל התוס' שכתבו הטעם דעכו"ם פסול לשחיטה משום דבעינן דלהוי בר זביחה ,סבירא ליה כסברת הריצב"א ,ד'וזבחת' לא הוי אלא תיקון לאו דנבלה ,ואם כן גם קטן מקרי בר זביחה, כיון דמחוייבין להפרישו משום לאו דנבלה וכנ"ל. ישוב דברי הרמב"ם ולפי זה יתיישבו היטב דברי הרמב"ם הי"ג) ,וז"ל" :התחיל העכו"ם לשחוט מיעוט סימנין וגמר ישראל או התחיל ישראל וגמר העכו"ם פסולה ,ישנה לשחיטתו מתחלה ועד סוף" ,עכ"ל. (פ"ד משחיטה ותמה ה'לחם משנה' ,אמאי תלה הרמב"ם את הפסול משום ש'ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף' ,הלא בלא"ה פסול דכששחט העכו"ם מיעוט הקנה והושט הרי עושה אותה טריפה דלא גרע מקוץ בעלמא ,וכמבואר בהדיא ברש"י חולין (כט ,ב ד"ה פסולה) ,ופסולה אף למ"ד דאינה אלא לבסוף ,עיי"ש. אולם לדברינו יש לומר ,דהרמב"ם נקט טעמא ד'ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף' ,דאיכא נפקא מינה טובא היכי דשחטו ישראל ועכו"ם ביחד את מיעוט הסימנין, דאם היינו אומרים דאינה לשחיטה אלא לבסוף ולא נפסלה השחיטה אלא משום דהוי כקוץ בעלמא ,אם כן בכה"ג כשר ,דהא הישראל הכשירו ,ואלו העכו"ם לא פסלו ,דכיון דאינה לשחיטה אלא לבסוף ,נמצא דשחיטת מיעוט הסימנין לא הוי בגדר שחיטה כלל ואין ביד העכו"ם לאוסרה. אבל השתא דאמרינן ד'ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף' ,נמצא דגם שחיטת מיעוט הסמנין הוי בגדר שחיטה, וממילא אף אם עכו"ם וישראל שחטו ביחד נפסלה שפיר, דהרי שחיטת העכו"ם פוסלת מקרא ד'וקרא לך ואכלת מזבחו' ,ושפיר נקט הרמב"ם הטעם ד'ישנה לשחיטתו מתחלה ועד סוף' ,דמטעם זה פסול אף בעכו"ם וישראל ששחטו ביחד את מיעוט הסימנין ,ודו"ק. ישוב קושיית תוס' בגיטין ועל פי זה יש ליישב קושיית התוס' במס' גיטין (כב ,ב ד"ה והא) שהקשו ,דאמאי איצטריך למפסיל גט שכתבו עכו"ם ,משום דאדעתיה דנפשיה עביד ,תיפוק ליה דלאו בני כריתות נינהו ,עיי"ש .ולהנ"ל אתי שפיר, דכמו בשחיטה אין שחיטת העכו"ם עושה פסול בעצם השחיטה ,אלא שאין בכח שחיטתו להכשיר את הבהמה לאכילה ,כי כך גזרה תורתינו הק' ,כמו כן בכתיבת הגט, שגזרה התורה שצריך הכותב להיות בר כריתות ולכן העכו"ם פסול ,דהיינו שאין הגט שכותב העכו"ם יכול להיות כשר ,אבל אינו פסול בעצם. ולכן הוצרכה הגמרא לפסול עכו"ם מכח שאדעתא דנפשיה עביד ,ולא די בזה שאינו בר כריתות ,והנפקא מינה יהיה כשעכו"ם וישראל אחזו בקולמוס וכתבו גט, דאם פסול העכו"ם הוי רק משום דלאו בני כריתות נינהו, אם כן בכה"ג שכתבו שניהם הרי הגט כשר ,דהא כאמור אין העכו"ם פוסל את הגט ,אלא שאין בידו להכשיר משום דלא הוי בר כריתות ,וכיון דאיכא ישראל המכשיר שפיר כשר .מה שאין כן לטעמא דאדעתיה דנפשיה עביד ,דהיינו שהוא כותבו לשם אחר ופסול משום שלא לשמה ,וכפי' רש"י בגיטין (כג ,א ד"ה לדעתא דנפשיה עביד), אם כן כשכתב העכו"ם יחד עם ישראל גם כן פסול ,דמה שהעכו"ם מכוין לשם אחר הוי פסול ,ודומה לשנים ג) וז"ל שם" :אלא ודאי 'וזבחת' ,לא אתא לאסור ,דבלאו הכי אסורה וקיימא את האסור ,ופירש לך דבשחיטה שריא ולא בנחירה אלא כדקיימא קיימא, מחיים באיסור אבר מן החי ,ולאחר מיתה באיסור נבילה ,אלא בא להתיר כמו תזבח ולא גיזה ,דלית ביה עשה ,אלא קאי באיסור לאו הראשון". מגדלות מרקחים אוחזין בסכין ואחד שוחט לשם עבודה זרה ואחד לשם דבר כשר דהשחיטה פסולהד. תירוץ על קושיית הגרעק"א ולפי המבואר יתיישב הא דשנינו במסכת זבחים (טו, ב)" :כל הזבחים שקבל דמן זר ,אונן ,טבול יום וכו' פסול". ובגמרא יליף מקראי דכל הני מחללי עבודה .והקשה הגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל בתוספותיו על המשניות, דלרבא דאמר בתמורה (ה ,א)" :כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני" -למה לן קרא דמחללי עבודה ,הא כיון דמוזהרים שלא לעבוד ,ממילא אי עבדי לא מהני ועבודתם פסולה ,ע"ש. ולדרכנו יובנו הדברים היטב ,כי הבדל גדול יש בין גדרי חילול העבודה הנלמד מן הפסוק ,לבין פסולי העבודה מכח דברי רבא שאמר 'כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני' ,והוא כאשר יעשו זר וכהן את העבודה כאחד ,דאם משום 'אי עביד לא מהני' -לא נפסלה העבודה ,דנהי דעבודת הזר לא מהני ולא הכשיר, מכל מקום שפיר הוכשרה העבודה ע"י הכהן הכשר ,אבל השתא דילפינן מקראי דמחללי עבודה ,ממילא לא מהני עבודת הכשר כיון דעל כל פנים נפסלה ע"י הפסול ,וא"ש. היוצא להלכה – קטן וגדול שכתבו תפילין יחד התפילין כשרים ומעתה נבוא לנידון שאלתינו שהתחלנו בה ,בקטן וגדול שכתבו תפילין אם הן כשרין .הנה ,להמבואר, שיטת המהרש"ל ודעימיה בש"ך יו"ד (סי' ב' סק"ל) דבישראל ועכו"ם שאחזו בסכין ושחטו כשר ,משום ד) ובאמת יש לעיין ,בשנים שכתבו ביחד גט ,ואחד כתב לשמה והשני שלא לשמה ,אם הגט כשר ,די"ל דכיון דהא דבעינן לשמה ,הוא משום דכתיב " 'וכתב לה' -לשמה" כבש"ס גיטין (כ ,א) ,ואם כן כשלא התכוון לשמה ,חסר רק ההכשר של לשמה ואין זה פסול עצם ,ואם כן כיון דאיכא השני שהתכון לשמה שפיר הוכשר על ידי השני. ויש להעיר מתוס' מנחות (מב ,ב) ד"ה 'מה טעם' ,דבצביעת תכלת דבעינן לשמה אם התכוין לשם ציצית וגם לשם נסיון פסולה דהוי כמנחה שקבלה לשמה ושלא לשמה עיי"ש ,ועיין רש"י פסחים (ס ,א) ד"ה אי נימא ,ומשמע דכוונת שלא לשמה הוי פסול ולא רק חסרון הכשר. אולם יש לדחות הראיה ,דהרי התם מיירי באדם אחד שהוא בעצמו מכוין לשמה ושלא לשמה ,ובכה"ג י"ל דשפיר נפסל ,וכמש"כ הראב"ד (פ"ז מפרה אדומה ה"ג) שאין אדם יכול לכוין דעתו לב' דברים כאחד עיי"ש. וכעי"ז בתוס' מועד קטן (ח ,ב) בטעם דאין עושין מצות חבילות חבילות עיי"ש .ואם כן כשהוא עצמו מכוין לשמה ושלא לשמה ,ליכא כונה שלימה של לשמה דאינו יכול לכוין שני דברים כאחד ,אבל בשני בני אדם שזה מכוין לשמה וזה שלא לשמה ,י"ל דמהני. אולם נראה ,דכל זה אם האחד מכוין לשמה והשני אינו מכוין לשמה וגם אינו מכוין לשם אשה אחרת ,אבל כשהשני מכוין בהדיא לשם אשה אחרת ,נראה ודאי שהגט פסול ,דלא יתכן שבגט אחד יהיו שני מיני לשמה ,שהאחד סותר את השני .ועיין רש"י קידושין (יד ,א) ד"ה 'ולא לה ולחבירתה' ,ובמקנה שם ,ויש להאריך בזה עוד ואין כאן מקומו. ועיין שו"ע אה"ע (סי' קל"א ס"ה) ורמ"א שם (ס"ט) .ועיין תוס' גיטין (כד, ב ד"ה לאיזו) ,דאף למ"ד יש ברירה ,בגט מודה שצריך שיהא מבורר בשעת מגדלות מרקחים שהעכו"ם אינו פוסל את השחיטה אלא שאין בכחו להכשירה ,משום דלאו בר זביחה הוא .אם כן הוא הדין לעניננו ,דפסול קטן בכתיבת תפילין הוא משום דלא הוי בר קשירה ,והחסרון דאינו בר קשירה אינו פסול בעצם אלא חסרון הכשר ,ואם כן כשגם גדול אוחז בקולמוס וכותבין שניהם כאחד שפיר כשר ,וכמו כן קטן וגדול שעשו עבודה במקדש כאחד ,דפסול הקטן הוא משום דלאו בר כונה היא ,דהוי גם כן רק חסרון הכשר ולא פסול בעצם ,בכל הני כשרים משום דאיכא כשר המכשיר. ואין להקשות דנהי דמצד העכו"ם והקטן ליכא אלא חסרון הכשר ,מכל מקום נימא דכיון דחצי השחיטה נעשה על ידי העכו"ם ,נמצא דאותו חצי לא נעשה בהכשר ,וליכא אלא חצי שחיטה כשרה וליפסל ,זה אינו, דהא כתב רש"י בשבת (צג ,א ד"ה וחד) דבשנים שעשו מלאכה וזה יכול וזה יכול אמרינן דהאי עביד כולה והאי עביד כולה ,עיי"ש (אלא דבשבת פטור משום דלאו אורחיה בהכי) ,ואם כן חשבינן כאילו הישראל עביד כוליה ,ונמצא דנעשה כולו בכשרות ,ושפיר כשרה השחיטהה. שיטת הרמב"ם לענינינו והב"ח ביו"ד (סי' ב') כתב בעכו"ם וישראל ששחטו ביחד דיש להחמיר ,כיון דהוי איסור תורה ,והובא בש"ך שם (סק"ל) ,מכל מקום יש לומר דהיינו דוקא בשחיטה, דס"ל כהרמב"ם דפסול העכו"ם הוא משום 'וקרא לך ואכלת מזבחו' ,ואם כן הו"ל עכו"ם פסול עצם ,ועל כן פוסל גם אם שחטו ביחד עם ישראל ,וכמו שנתבאר לעיל ,אבל בתפילין על ידי קטן דליכא פסול עצם ,דכל פסולו רק משום שאינו בר קשירה ,דהוי רק חסרון הכשר, יש לומר דאף הפוסלין בשחיטה מכשירין בזהו. כתיבה ,ד'וכתב לה -לשמה' ,עיי"ש ,הרי דבגט צריך בירור גמור. ועל פי זה אתי שפיר דברי רש"י במס' גיטין (כג ,א) ,דמפרש עכו"ם לדעתיה דנפשיה עביד ,ושמא גמר בלבו "לשם אחר" .וצ"ב מה ההכרח לפרש דשמא גמר בלבו לשם אחר ,הלא אף אם לא מכוין לשם אחר אלא שאינו מכוין לשם אשה זו גם כן פסול ,דבגט גם סתמא פסול וכזבחים (ב, ב) ולהנ"ל אתי שפיר ,דנפק"מ כשעכו"ם וישראל כתבו גט כאחד ,דאם פסול העכו"ם הוי רק משום שאינו מכוין לשם אשה זו ,אם כן בכה"ג שפיר כשר דהא איכא ישראל המכוין לשמה ,אבל מכיון דחיישינן שמכוין לשם אחר ,דהוי פסול עצם ,אם כן גם בכה"ג פסול ,ודו"ק. ה) ועיין בתבואות שור (סי' ב' אות נ"ב) שכתב להחמיר בשחיטת עכו"ם וישראל שאחזו בסכין ,דאפי' את"ל דהו"ל כאלו שחט כל אחד כולו, מ"מ מאי חזית דאזלת בתר הכשר זיל בתר הפסול והו"ל נבלה עיי"ש. וקשה דכיון דאמרינן דהאי כוליה עביד והאי כוליה עביד ,אם כן איך אפשר לומר דזיל בתר הפסול ,דאף אם ניזל גם בתר הפסול מכל מקום הלא גם הכשר שחט ,וכיון דהפסול אין בכחו לפסול אלא שאין בכחו להכשיר משום דאינו בר זביחה ,וכמו שנתבאר ,אם כן שפיר הוכשר על ידי הכשר ,כיון דהמעשה מתייחס בשלימות אל הכשר כמו אל הפסול ,וצ"ע. ו) וראה בס' ליקוטי תשו' חת"ס (לונדון תשכ"ה) סימן נ"א ,שנשאל בנכרי וישראל שאחזו בסכין ומוהלין מהו ,ודן החת"ס עפ"י המהרש"ל הנ"ל שהסכימו עמו רוב הפוסקים ,דישראל ונכרי ששחטו כאחד כשר ,וה"ה במילה עיי"ש .ומכאן אתה דן לענין תפילין .ויש עוד להעיר בזה מתוספתא זבחים (פ"א ה') קיבל בימינו ובשמאלו כאחד פסול ור"ש מכשיר. "כי יום זה גדול וקדוש הוא" תיאור שמחות ה"בר מצוה" אצל רבותינו הק' מבעלזא זי"ע וצאצאיהם "אלקי אבי וארוממנהו ,לא אני תחלת הקדושה ,אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלקותו עלי מימי אבותי". (רש"י הק' שמות טו ,ב) דבר בעתו מה טוב ,לרגל שמחת בית בעלזא ,בהגיע תור ה"בר מצוה" וקבלת עול תורה להב' היניק וחכים פרי עץ חיים כמר אברהם שמואל צבי נ"י ,נכד עט"ר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ,ביום כ"ח אדר הבעל"ט ,אמרנו וענינו לאסוף יחדיו מחרוזת נאה של עובדות וסיפורים ,תיאורים ודברי-תורה שהיו בימים שנחוגה שמחות "בר מצוה" אצל רבותינו הקדושים מבעלזא נבג"מ זי"ע ,ואצל חלק מצאצאיהם זצ"ל .אוצר בלום זה ,זכינו לו בהשגחה פרטית ובסייעתא דשמיא ,על ידי שנשתמרו ונשתיירו בכתבים בסדר הדורות האחרונים ,מפי עדי ראיה ועדי קבלה ,ועברו מדור לדור ,עד לדורנו אנו. ואף גם אם מעט מן המעט הוא ,בכל זאת עמלנו ללקט נפזרים ולאסוף עד כמה שידינו מגעת ,כיד ה' הטובה עלינו. *** מפורסם היא מטבע שטבעו חכמיםא כי "הכל הולך אחר ההתחלה" ,ויום זה הרי הוא עיקר כניסת האדם אל הקדושה , בו הוא מתעטר בעטרת תפארת התורה והמצוות ,ואז החל תת נפש קדושה בלבו ונשמה קדושה וטהורה מופיעה עליוג, ב א) ספר עץ חיים שער ד' פרק ד' .וראה אגרא דפרקא (סי' ר"ה) בספרו דרך פיקודיך (מצות קדש לי כל בכור) ,וראה בשם משמואל וכ"כ (תצא תרע"א ד"ה הענין בבן סורר ומורה). ב) ראה שולחן ערוך הרב (מהדורא תניינא או"ח ס"ד ס"ב)" :לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה, שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה". ג) ראה לשון אור החיים הק' (בראשית א ,א ,אופן כ')" :ובראותו הקב"ה כן "ויאמר אלקים יהי אור" שולח אל האדם עזר נגד יצרו ,וזה יהיה בהגיעו לי"ג שנה יופיע עליו ממעון קדשו רוח אלקין קדישין נשמה קדושה וטהורה" .והוא ע"פ הזוה"ק (מדרש הנלעם בראשית י ,ב)" :מתליסר שנין ולעילא אי בעי למהווי זכאה יהבין ליה ההיא נשמתא קדישא עילאה ,דאתגזרת מכורסי יקרא דמלכא"-[ .מי"ג שנים ומעלה ,אם רוצה להיות צדיק נותנים לו נשמה קדושה עליונה ,שנלקחה מתחת כסא הכבוד] ,וראה בספר "חושב מחשבות" (לרבי עמנואל חי ריקי ז"ל) ח"ג מאמר נוי בגדי שש (ברכות אות א'). אורה ויקר יצר הטוב מתחיל לפעמוד ,ודעת ניתנת ונכנסת בו בשלמותה .נמצא איפוא ,שכל עבודתם הקדושה והטהורה של רבותינו הק' במשך כל השנים ,השפעת הקדושה לכל אנשי דורם ולכל המסתופפים בצילם ,עבודתם העילאית בתורה ובתפילה, הכל החל ביום גדול וקדוש זה ,ומיום זה מוחזקת הקדושה להם ולבניהם אחריהם לעד ולעולם. כ"ק מרן מהר"ש זי"ע יום שבת קודש -ו' שבט תקנ"ו ו הא לך התפילין שכתבתי לך כבר מימי ילדותו חשק כ"ק מרן מהר"ש זי"ע לתפילין שנכתבו על ידי הרה"ק רבי משה מפשעווארסק זצ"ל בעל "אור פני משה" ,שהיה מפורסם בדורו לצדיק וקדוש ,והיה כותב תפילין ומזוזות בקדושה עצומה ובטהרה יתירהז ,וכל אלו שיצאו מתחת ידו -ענו כל העם אחריו מקודש מקודש ,וכשרותם לא נפגמה לעולםח. תקופה לפני שנחוגה שמחת הבר מצוה ,יצא מרן זי"ע מבראדי לפשעווארסק הסמוכה לעיר הגדולה לעמבערג ,יחד עם חבר נוסף שגם הוא חשק בתפילין אלו ,עם מעט מעות שאסף מרן זי"ע בשנות קטנותו, ממה שהיתה אמו נותנת לו לעתים. מיד בהגיעם יצא הרה"ק ר' משה מפשעווארסק אליו ונענה בחיבה למרן זי"ע :הא לך התפילין שכבר כתבתי לך זה מכבר ,ולא רצה לקבל ממנו כל תשלום .מיד ניגש החבר וביקש גם הוא לעצמו תפילין ,נענה הרה"ק ואמר לו" :הן אני זקנתי כבר ,ואיני יכול עוד לכתוב ,בוודאי תמצא סופרים יראי שמים שמהם תוכל לקנות לך תפילין."... ואכן ,מתאמרא משמיה דהרה"ק רבי אורי -השרף מסטרעליסק זי"ע (מרבותיו של מרן מהר"ש זי"ע) ,.שהרה"ק מפשעווארסק כתב תפילין לכל אחד ואחד כפי שורש נשמתו .והדברים עתיקין. סיום על ספר השל"ה הק' כ"ק מרן מהר"ש זי"ע עשה 'סיום' לרגל יום ה"בר מצוה" שלו על ספר "שני לוחות הברית" -של"ה הק' .נכדו ,כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע ,שסיפר ד) לשון האלשיך הק' (פר' בא עה"פ והיה הדם לכם לאות) שהיו נוהגים בבעלזא להראות לכל בחור המגיע לגיל י"ג שנים ,וכה דבריו ..." :יבא ילד מסכן וחכם במלאת לו שלש עשרה שנה ,כי באורו יראה אור כי יהיה לו מעיר לעזור ...ועל כן חל עליו חובת ביעור היצר הרע מעליו .ולא ייחל עד אשר יגדל או לעת זקנה חלילה ,כי אם אור לארבעה עשר ,הלא הוא במלאת לו שנת שלש עשרה ויום אחד שמתחיל הארבעה עשר ,כי אז ייחל היצר הטוב לפעמו .וזהו לאור הנר ,כי הנר היא הנשמה לו ,ואור הנמשך מהנר אחר השלש עשרה הוא היצר הטוב ,וזהו לאור הנר .וזה בחורין ובסדקין ,בכל מצפוני לבו ומחבואות פניותיו" ,עיי"ש באריכות גדולה בלשונו הזהב ,והוא ע"פ דבריו של האריז"ל בספרו "ליקוטי תורה" פר' שמות. ה) ראה מאור עינים ריש פר' שמות; ובפר' תרומה ד"ה והנה ,וראה גם אורה ויקר בשם משמואל ויקהל ושקלים תרע"ט. ו) מרן מהר"ש זי"ע נולד ביום ו' שבט תקמ"ג ,כך מקובל ,ומכאן שיום ה"בר מצוה" חל ביום השבת קודש .וראה באריכות דעת כ"ק מרן מהר"ש זי"ע ובניו רבוה"ק אחריו על נער שיום כניסתו למצוות חל ביום שבת קודש ,במדור "זמן גרמא" בקובץ זה. ז) הרה"ק הרבי ר' זושא מהאניפולי זי"ע אמר עליו ,שהיה כותב תפילין ומזוזות בקדושה ובטהרה ,ובשעת הכתיבה היה יוצא להב אש מבין האותיות. ח) ראה בספר 'דברים ערבים' (מערכת סיפורים מהרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זי"ע ,אות לה) מפי הרה"ק רבי נפתלי מליזענסק זי"ע ,שהרה"ק רבי משה מפשעווארסק הבטיח ,כי כל הפרשיות שיצאו מתחת יד קדשו ,יהיו כשרים לעד. את הדברים ,ציין בפליאה ,להראות שבחו וגדולתו של מרן זי"ע ,שכבר בגיל הילדות היתה לו השגה עצומה שכזאת, ללמוד ספר שכזה הבלול וכלול מעניינים נשגבים ,ענייני קבלה וסוד וכדו' ,ולסיימו עד הבר מצוהט. החליף נשמתו בנשמתי אחר שנתמנה מרן מהר"ש זי"ע לאבד"ק בעלזא ,בא אליו אחיו הרה"ק ר' לייבוש רוקח זצ"ל אבד"ק בארדיטשוב, ותחת אחד השיחים שאלו" :יש לי פליאה עצומה ,שהרי בימי נעורינו הייתי לומד טוב יותר ממך ,ומאין בא לך כל השלמות הגדולה הזאת שאתה נעשית לרבי ולגדול בישראל ואני לא" ,ענה לו אחיו ,מרן מהר"ש ,מענה מופלא ביותר" :ידוע תדע אחי יקירי ,כי כאשר נעשיתי בר מצוה ,בא אלי אא"ז הרה"ק ר' אלעזר רוקח בעל "מעשה רוקח" מאמשטרדם זי"ע והחליף לי את נשמתי בנשמתוי ,ומאז צלחה עלי רוח ה' ונעשיתי לאיש אחר"יא. כ"ק מרן מהר"י זי"ע שנת תקצ"ח מקום הנחת תפילין מרן מהר"ש זי"ע הניח במו ידו את התפילין לבנו מרן מהר"י זי"ע ביום הבר מצוה. מקובל מפי חסידים ,כי מרן מהר"ש הניח לו תפילין של ראש למטה מן השערות ,וכך הניח מרן עצמו כל ימיו ,ומאז נהגו אחריו רבותינו הק' זי"ע, להניח תפילין של ראש במקום זה. ומסופר ,כי כאשר הגיע לבעלזא הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא זצ"ל ,לרגל נישואי בנו הרה"ק רבי שמחה ישכר בער מצעשינוב זצ"ל עם בת מרן מהר"י זי"ע ,אזי ביום הראשון כשהגיע לערוך החתונה ,לעת תפילת השחר ,ניגש אל מרן מהר"י ורצה 'לתקן' לו את מקום התפילין ולהזיזו כפי שנפסק בהלכה .לא אבה מרן זי"ע לשמוע לו ,ושב והזיזם ט) כתבי כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע. מצוה בשלימות זוכה לבחי' עיבור נשמה מאיזו צדיק מדורות שלפניו, שעשה ג"כ המצוה כזו ,כידוע מבעל המחבר מדרש שמואל ,שהיה בו עיבור נשמת ר"פ בן יאיר ע"י מצות גמ"ח" ,וראה גם מה שכתב דברים מופלאים ברמזי פורים (ד"ה עוד י"ל כל הנלווים עליהם) ,ואכמ"ל בזה. י) הוא ענין "עיבור נשמה" המובא בספרי המקובלים ,כפי שכתב הגרח"ו בספר הגלגולים (הקדמה ב' וה' ,וע"ע שם הק' א-ג)" :עיבור נשמה הוא שנשמת צדיק שכבר מת מתעברת בו על ידי שעשה מצוה שעשה הצדיק הזה בחייו ,ואינו מתעברת גוף נשמת הצדיק ,רק כשהצדיק נפטר והולך מעולם אל עולם אז משאיר רושם מבהירות אור נשמתו בכל עולם ,והיא המתעברת בצדיק ,ונשמת צדיק זה שבאה בעיבור נהנית מתורה ומעשים טובים שעושה הצדיק שמתעברת בו."... יב) ידוע כי הרה"ק משינאווא היה בבחינת "עמוד הדין" ,איש ההלכה ותקיף גדול. וראה נועם אלימלך (תצא ד"ה כי ימצא)" :דאיתא בכתבים ,שלפעמים יזכה הצדיק על ידי מעשיו שתבא אליו נשמה בעיבור מנשמת צדיק גדול רק שחיסר איזה נדנוד משלימות המצוה או מהתמימות .ובאת הנשמה אל הצדיק בסוד העיבור עד שעושה המצוה הזאת שחיסר בה ואז חוזרות והולכת למקומה לפעמים אם הצדיק הזה שהנשמה מתעברות בו הולך בצדקתו בתמימות ,אזי אינה הולכת מאתו ומסייעת לו לעבודת הבורא יתברך וזה נקרא בשם מציאה" .וראה עוד בתפארת שלמה (במדבר ד"ה א"י ואתכם יהיו ,וע"ע בפר' פנחס ד"ה א"י פינחס)" :עפ"י הידוע אם האדם עושה יג) בענין זה סיפר הגאון רבי העניך פדווא זצ"ל אב"ד לונדון :פעם נכנסתי לבית כ"ק מרן מהר"א זי"ע בת"א .פנה אלי כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע" :אה ר' העניך ,איר קענט דאך אוודאי בינדן א קשר פון א 'של ראש' אזוי ווי אין בעלזא" (קשר כצורת האות מ') .ביקשתי לעיין קצת בהלכה ונכנסתי לקשור הרצועות ,וקשרתי במידה שחשבתי שיתאים לראשו של מרן ז"ל .כשסיימתי ,לקח מרן ז"ל את התפילין, הוריד את כובעו והניחו על השולחן ,אח"כ הוריד את היארמולקא וג"כ הניחו על השולחן ,ולבש את התפילין .למרות שהתפילין הגיע למקום יא) ספר דובר שלום אות ו'; וכן מובא בספר 'מגדולי החסידות' במערכת מרן מהר"ש זי"ע. אורה ויקר למטה מן השערות ,והוסיף לומר" :ווען דער טאטע ז"ל האט מיר געלייגט די תפילין ,האט ער מיר דא געלייגט ,איז א סימן אז דא איז די מקום פון די תפילין"!יג (-כשהניח לי אבי ז"ל תפילין, הניחם כאן ,סימן הוא שכאן הוא מקום הנחת תפילין)יד. וכבר באו גדולים וחכמים להסביר טעם הדברטו .ברם לחסידים עצמם ,הורו להניח תפילין כמובא הלשון בהלכה ,כלומר שכל התפילין של ראש יעמוד במקום שערותטז. נקיות מביאה לידי טהרה כאשר הגיע כ"ק מרן מהר"י זי"ע לגיל בר מצוה ,שאלו מרן מהר"ש :מה הוא מבקש ל'דורון דרשה' .השיב הנער ,כי מבקש הוא לזכות לגוף נקייז .נענה מרן ואמר" :דבר זה כבר נתתי לך מיד כשנולדת" ...ויש מספריםיח כי מרן מהר"ש זי"ע השיב לו כך: "נשמה טהורה כבר המשכתי לך לפני לידתך ,ולגוף טהור צריך אתה לעמול לבדך". שכל העולם מניחים שם את התפילין של ראש ,אמר לו מרן" :ניין, עס דארף זיין א ביסל גרעסער!" לקחתי בחזרה את התפילין והגדלתי קצת את הקשר .חזר מרן והוריד שוב את היארמולקע והניח את התפילין על ראשו ,וביקש להגדילם עוד יותר ,וכך כמה פעמים עד שהגיע למקום ששם נהג מרן לחבוש לראשו את התפילין ,ומרן זי"ע הביע שביעות רצונו מהקשר. שאלתי את מרן ז"ל האם הסיבה שהוא עושה כן משום הסיפור שהיה עם הרב משינאווא ,שרצה פעם לתקן את התפילין של מרן מהרי"ד ומרן מהרי"ד הגיב ואמר לו" :ווען דער טאטע ז"ל האט מיר געלייגט די תפילין -האט ער מיר דא געלייגט" (כשאבי ז"ל הניח לי תפילין הניחם כאן). ענה לי מרן ז"ל" :נישט דאס האט דער זיידע געזאגט ,ער האט געזאגט 'אז דער טאטע ז"ל האט מיר דא געלייגט די תפילין איז א סימן אז דא איז דער מקום פון די תפילין' (לא כך אמר זקיני ,הוא אמר: אם אבי ז"ל הניח לי תפילין כאן הרי הוא סימן שכאן הוא מקום התפילין) ע"כ. (מרשימות נכדו ידידנו הרה"ח ר' עקיבא אשר פדווא שליט"א) יד) ובכתבי כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע נמצא כתוב" :אחי מרן שליט"א אמר ,שאמת המעשה שהרה"ק משינאווא זצ"ל אמר לא"ז מרן מהר"י ז"ל שיתקן התפילין (כי בצאנז הקפידו להגביה את התפילין מאוד) ,והשיבו" :דער טאטע האט מיר אזוי גילייגט דיא תפילין", אמרתי לכ"ק אחי מרן שליט"א ,ששמעתי שהוסיף מרן מהר"י שהוא נכד בעל "תבואות שור" ז"ל ,והוא פוסק להניח כן ,ואמר שלא שמע מזה וייתכן שאמר כן" .עכ"ד. אגב ,מסופר כי יותר לא העיר הרה"ק משינאווא למרן מהר"י בענין זה ,אולם אחר כך ראה הרה"ק משינאווא חסיד אחד שהניח תפילין באופן זה ,ניגש אליו ואמר לו" :הרי לך לא הניח מרן מהר"ש זי"ע תפילין ומדוע אתה מניח באופן כזה."... טו) אחת התשובות המפורסמות כתב הגאון החסיד רבי יהושע מנדל אהרנבערג ז"ל אב"ד בעיר ת"א-יפו ,מגדולי וחשובי רבני חסידי בעלזא ,בשו"ת דבר יהושע (ח"ד סי' י"א)" :ראיתי גדולים וקדושים כהאדמו"רים מבעלזא ,שתפילין של ראש שלהם יצא מעט מחוץ לעיקרי השערות ,ושמעתי שהרה"ק מוהרי"ש משינאווא העיר על זה את הרה"ק מהר"י מבעלזא זצ"ל, והשיב שכן הניח לו אביו הגה"ק מהר"ש זצ"ל וכן נהגו אחריו האדמו"רים מהרי"ד זצ"ל וכ"ק מרן אדמו"ר מהר"א מבעלזא אורה ויקר (שליט"א) [זצ"ל] .ותמהים שואלים מאי טעמא יש בזה ,אחרי שמפורש בטו"ז (סי' כ"ז סק"י) ואחריו כל האחרונים שצריכים שיהיו כל התפילין מונחים למעלה מעיקרי השערות .אכן נראה לפי עניות דעתי ,אין דברי הטורי זהב מוכרחים כל כך עד שלא יוכלו הגאונים הנ"ל לחלוק עליו ולומר דסגי במה שמקצת התפילין מונחים למעלה מעיקרי השערות ,אף על פי שרובן בולטין לחוץ, כיוון שהם תלויין באוויר ולולא אותו חלק המונח על הראש לא היו יכולים לעמוד ,הוי כאילו כל התפילין מונחים למעלה מעיקרי השערות ...וכדמות ראי' לזה מה דאמרי' בקידושין כ"ו ...ובפרט אם רוב התפילין מונחים למעלה מעקרי השערות ,רק מיעוטם בולטים לחוץ ,דכהאי גוונא בוודאי יש לומר דרובו ככולו ...ועי' בתוס' חולין דף ג' ע"א ."...ומסיים שם התשובה" :ובאמת ראיתי בספר תורת חיים (סי' כ"ז אות י') שכתב :וא"א ז"ל היה מקיל באם רוב התפילין למעלה מעקרי השיער ולא ידעתי טעמו עכ"ל, ולפענ"ד טעמו מסתבר כנ"ל ,אלא דמ"מ מי שלא בא בסוד ה' ליראיו הגה"ק הנ"ל שהקפידו דוקא להניח כן ,אין לו לזוז מדברי הטו"ז והאחרונים הנ"ל". טז) כן כותב כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע" :א"א מרן מהרי"ד ז"ל ציוה כמה פעמים כשהיה רואה אצל אחד שהתפילין למטה מהשערות הראש ,ציוה שיתקנו". יז) וזו כידוע היה אחת מן ההוראות שהורו רבוה"ק מבעלזא זי"ע לנער בר מצוה שיקפיד על גוף נקי בבואו להניח תפילין ,וראה דבר מעניין מש"כ השל"ה הק' (מסכת חולין פרק נר מצוה אות ל"ב)" :דהא מצוותן להיות עליו כל היום ,רק מפני שצריכים גוף נקי...ואין כל אדם יכול ליזהר בהן ,על כן נהגו שלא להניחם כל היום כמו שכתב הטור בסימן ל"ז .ומאחר שהוא כן שמצד הדין מחוייבים אנחנו להניחם כל היום ,רק מצד פחיתותינו שאין אנחנו יכולין לשמור אותם בטהרה מסלקין אותם ,על כן צריך להסירן בהכנעה ובמורא ביד שמאל יד כהה יד שאינו שולטת כל כך ,ומתוך כך יזכר חסרונו כי מידו היתה לו זאת שמוכרח להסיר התפילין מפני שלא יכול לשמור בטהרה ותשוח עליו נפשו .דומה להא דכתב במהרי"ל בהלכות סוכה ,בענין אם ירדו גשמים ,כשיוצא מן הסוכה יצא בהכנעה ובכובד ראש ובאימה ופחד כאילו הוא עבד ומבזה רבו בעבודתו כנ"ל טעם דבר זה ,והוא טעם לשבח ,ונכון לעשות כן בחליצת תפילין". וימן ה' דג גדול לכבוד סעודת הבר מצוה של מרן מהר"י זי"ע צדו הדייגים בנהר שליד סקאהל הסמוכה לבעלזא -דג גדול במיוחד שהיה באותם הימים יקר המציאות ,ונסתובב הדבר שקנו דג זה לכבוד סעודת הבר מצוה. כשהביאוהו לפני מרן מהר"ש והמסובים אמר מרן דברים פלאיים" :דג הזה אינו ממקומנו ,אלא עשה דרכו מרחוק .מיד כשיצא ממקומו ,ידעתי שהוא הולך אלינו ודרך ארוכה עשה עד לכאן"יט. תרי"ג מצוות בדרך שיר וחרוזים בספר "שירת משה"כ כתב" :אמר שלמה אלכסנדרי בן רבינו נעים זמירות ישראלכא זצ"ל :הנה הגאון הצדיק מהור"י רוקח זצ"ל האבדק"ק בעלזא ,בתוך אחד השיחות על דבר ידיעת לשון הקודש ,הפליא כח שירו של אאמו"ר (הגאון רבי [-ש ַמיִם ׁ שמעון סופר) זצ"ל ,ושאל ממני לאמר לפניו משירי אבי זצ"ל ,ואמרתי לפניו השירה הזאתכב ,וכשמוע החרוז הלזה ָ ַמים ִוי ְָערוֹת" ,אך בוודאי איזה ָארֶץ ְוכָל ַהקוֹרוֹת] (ראה צילום) ,הניע ראשו ואמר :יותר היה ראוי לחרוז "י ִַמים ּו ְנ ָהרוֹת ֲאג ִ וָ כוונה טמון בזה ,שאל אביך ויגדך .ספרתי זה לפני אאמו"ר זצ"ל ויאמר לי :חכם עדיף מנביא ,ידעתי גם אני [שראוי לחרוז אחרת] אבל כוונתי נגד המאמינים בחידוש העולם ומכחישים בהשגחה פרטית...כג. ומוסיף שם" :ומדי דברי בו ,אזכיר דבר שלא נודע לרבים ,כי זה הצדיק מבעלזא זי"ע היה מליץ מפואר ונפלא ,ואחרי אשר השתוממתי מעט במצאו מילין תוך כדי דיבור לייפות המליצה בחרוזים ,אמר לי :אל תתמה על זה ,גדול היה כוחי במליצה ושיר בימי נעורים ,בהיותי בן י"ג שנה ערכתי כל תרי"ג מצוות באורח שיר ,ויהיו מעשה אומן ,והראיתיו לאביו (הק' ר' שלום ז"ל) וגנזו ולא ראיתיו עד הנה ,ומיני אז לא השתמשתי במליצה יותר". יח) מפי כ"ק האדמו"ר מפאלטישאן זצ"ל. השני של הספר "שיר חדש" ,עמוד ב' בהערה ב'. יט) מתוך ספר 'כתר נהורא' (להג"ר רבי אברהם הלוי מהודר זצ"ל) ,מפי כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע ,שאביו כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע שמע זאת מפי אביו כ"ק מרן מהר"י זי"ע. כא) הוא הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל שייסד ועמד בראש ארגון "מחזיקי הדת" יחד עם כ"ק מרן מהר"י זי"ע ,רב בעיר מאטערסדארף וקראקא. כ) שירים לימים טובים ועניינים שונים שכתב החתם סופר הק' ,יחד עם שירים שכתב בנו הגאון ר' שמעון סופר זצ"ל אב"ד קראקא ,עם הגהות והארות של בנו ר' שלמה אלכסנדרי סופר ז"ל .יצא לאור בשנת תרס"ב ע"י ר' יוסף שלמה גינז שלעזינגער ז"ל .סיפור זה מוזכר בחלקו כב) שיר בשם "נשמה" בשילוב אותיות "שמעון" ,חיברו ר' שמעון זצ"ל במוצאי יום הכיפורים והיה נוהג לשוררו בסעודה שלישית. כג) וציין לזה מאמרי חז"ל בחולין ז ,כ"ב ,צ"א; ובירושלמי שביעית פי"ט; ב"ר פ"י; ופע"ט; ושוחר טוב פי"ז. אורה ויקר צאצאי כ"ק מרן מהר"י זי"ע הרה"צ רבי שלום רוקח זצ"ל מסקאהל כד מצות צדקה בו ביום סיפר האדמו"ר מסקאהל זצ"ל :זקני מרן מהר"י זי"ע ציווני ביום הבר מצוה שלי לתת צדקה לעניים בו ביום .עוד סיפר כי מרן מהר"י זי"ע הורה לאביו הרה"ק רבי שמואל זצ"ל ,להזמין לסעודת הבר מצוה "געמיינע אידען" ,כלומר עניים ודליםכה. הכין לשניהם "פשעטיל" לבר מצוה באחד מביקוריו של האדמו"ר מסקאהל זצ"ל ,אצל גיסו כ"ק מרן מהר"א זי"ע ,כאשר כבר היו בארץ ישראל ,שאל את מרן זי"ע בין הדברים האם הוא זוכר את ה"פשעטיל" שזקינם מרן מהר"י זי"ע לימדם ולמד עמהם קודם ה'בר מצוה' שלהםכו .מרן מהר"א זי"ע ענה לו בחיוב שהוא זוכר את הדבר ,והתחיל הרה"צ ר' שלום להפציר לפני מרן שינסה להיזכר ולחזור לפניו על הדברים שלמדו ,אך על זה כבר לא ענה לו מרן מהר"א זי"עכז. הרה"צ רבי נחום אהרן רוקח זצ"ל ממאגרוב כח שמהם תצא תורה מסופר עליוכט ,כי בעודו ילד צעיר ,היה חלש בהבנת הלימוד .פעם אחת שמע מרן קול בכיה של נער הבוקע מאחד מחדרי ביתו .כשנכנס לחדר ,ראה את נכדו נחום אהרנ'יו בוכה .שאל אותו מרן לפשר בכייתו .סיפר הילד בדמע ,שהמלמד ציער אותו כי לא הבין מה שלמדו ,ולכן הוא בוכה במר נפשו .מרן כאב מאד את צערו של הנער; הלא יודע המלמד ,שהנער הינו בעל תפיסה קשה ,ועל מה הוא מייסר אותו בחינם? כד) נולד לאביו הרה"ק ר' שמואל רוקח זצ"ל אב"ד סקאהל ,בנו של כ"ק מרן מהר"י זי"ע ,מי שהיה לימים חותנו (בזיוו"ר) של מרן מהר"א זי"ע ,אבי הרבנית מרת מלכה ע"ה. כה) כתבי הרה"ח ר' אהרן בר"ב וינד שליט"א. כו) הרה"צ מסקאהל נולד באותה שנה שנולד מרן מהר"א זי"ע ,והפריד ביניהם חודש אחד בלבד ,לפיכך למד זקינם הגדול ,מרן מהר"י ,עם שניהם יחד .וראה להלן מה שמסופר אודות הדרשה ביום הבר מצוה של מרן מהר"א זי"ע. כז) הרה"ח ר' יצחק לנדא שליט"א משב"ק כ"ק מרן מהר"א זי"ע, שהיה נוכח במקום. אורה ויקר כח) נולד לאביו הרה"ק רבי ארי' לייביש רוקח זצ"ל ממאגרוב ,בנו של כ"ק מרן מהר"י זי"ע. כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ,בהסכמתו לספרו "דרשות מהרנ"א" שי"ל בשנת תרנ"ה ,כותב עליו" :הרב המאור הגדול ,גאון וצדיק קדוש וטהור המפו' לשו"ת מוה"ר נחום אהרן רוקח הי"ד זצוק"ל, רב ואדמו"ר בק"ק מאגרוב ובסוף ימיו בלבוב ,בן כ"ק דו"ז הרה"ק המפו' מוה"ר ר' ארי' לייביש זצוק"ל ,בנו של כ"ק א"ז א"א מרן אדמו"ר מהר"י מבעלזא זצוק"ל זיעועכי"א .ידוע ומפורסם שהגה"ק הנ"ל היה חשוב מאד בימי נעוריו אצל א"ז מרן הנ"ל (מהר"י זי"ע), והיה גאון אדיר ופה מפיק מרגליות ורבים הלכו לאורו ושתו בצמא דבריו הק'". לאחר מכן קרא כ"ק מרן מהר"י זי"ע לבנו רבי לייביש ממאגרוב זצ"ל ,אבי הילד ,וסיפר לו :אבי הקדוש [מרן מהר"ש] ז"ל סיפר לי ,שבהיותו ילד היה גם הוא חלש בלימודו כמוהו ,ואביו רבי אלעזר ז"ל עשה פעולה מסוימת ,כדי שיפקחו עיני שכלו ולבו לתורה ,והנהו מוסר לי את הסגולה שקיבל מאביו. באותה עת לא הבנתי לשם מה סיפר לי אבי דבר זה ,ולשם מה מסר לי הסוד שקיבל מאביו ז"ל ,הרי כל בניי הצליחו ב"ה בלימוד התורה ,לבם פתוח ותפיסתם מהירה ועושים חיל ב"ה בלימודם ,אך כעת הבנתי למה סיפר לי את שסיפר... לאחר מכן קרא מרן זי"ע את נכדו אליו לחדרו ועשה שם איזו פעולה( ...ולא גילה אותה מעולם) ,ומני אז קבע עמו זקינו שיעור בכל יום ,ומספרים שגם למד עמו את ה"פשעטיל" לכבוד הבר מצוה שלו ,ולאט לאט נפתח מוחו והתחיל לקלוט את לימודו. וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד כעבור זמן הגיע רבי נחום אהרן להשגות גבוהות בתורה ,עד שבעת שלמדו סוגיא כלשהיא היה זקינו מציע לפניו את קושיית התוספות ,ואחר כך אמר לו להיכנס לחדר אחר ולחשוב על תירוץ לקושיית התוספות .כשעלה בידו לתרץ את הקושיא היה חוזר אל זקינו להשיב לו את התירוץ ,וכך המשיך זקינו ללמוד עמו ולחדד את מוחו עד שעלה ונתעלה הרבה. ואמנם לימים יצא שמו כאחד מגדולי הגאונים ,מהמפוארים שבין נכדי כ"ק מרן מהר"י זי"ע ,גאון ופוסק ,ואחר מלחמת העולם הראשונה מילא את מקום אביו ,רבי ארי' לייביש זצ"ל ,ברבנות מאגרוב. בכור המבחן הרה"ק רבי משה גרינוואלד זצ"ל מחוסט בעל "ערוגת הבושם" ,מגדולי חסידי מרן מהר"י זי"ע ,כשהיה בא לבעלזא היה נוהג לשוחח בלימוד עם בני ונכדי מרן מהר"י ,ואף לבחון אותם ,וזאת על פי בקשתו של מרן מהר"י זי"ע .לאחר שהגאון מחוסט שם לב שהילד נחום אהרן אינו ניחן בתפיסה מיוחדת ,לא רצה לביישו ,לפיכך מעולם לא העמידו למבחן ולא בחנו כלל ,כפי שעשה לכל האחרים. לאחר שכבר החל הילד נחום אהרן להבין ולהשכיל בתורה ,בזכות פעולותיו וברכותיו של מרן מהר"י זי"ע ,הגיע פעם אחת בעל "ערוגת הבושם" להסתופף בצל רבו ,מרן מהר"י ,וכדרכו למד ובחן את כולם לבד מהילד נחום אהרן .לפני שנפרד לחיים ולשלום ממרן מהר"י ,שאלו מרן :בחנת את נכדיי? השיב :הן .שאלו שוב :בחנת גם את נכדי נחום אהרנ'יו? השיב הרב מחוסט בשלילה ,ואז כיון שנשאל הבין שהיה עליו לבחנו ,וכן עשה .מה נשתומם לראות כי הנער משיב כהלכה! מיהר הרב מחוסט להיכנס אל מרן מהר"י זי"ע וסיפר בהתפעלות שבחן את הנער ,וראה ממש שינוי לטובה מן הקצה אל הקצה, לאחר שגילה חריפות ובקיאות רבה בכל הנושאים .לשנה אחרת בחנו שוב וראה כיצד הנכד יודע ומכיר סימנים רבים בשו"ע חושן משפט על בוריים .בשמחה מיהר רבי משה לבשר על כך לזקנו ,ואמר בהתרגשות" :אינני יודע מה לומר ,הנהו ממש כמו אדם אחר"! בת שחוק של קורת רוח עלתה על פני מרן ,אך לא השיב לו מאומה. כ"ק האדמו"ר רבי אלעזר טווערסקי זצ"ל מפאלטישאן ל יום השבת קודש -כ"ט תשרי תרס"ו צום יום הכיפורים לנער קודם בר מצוה סיפר האדמו"ר מפאלטישאן זצ"ל :זקני הרה"ק רבי ארי' לייבוש רוקח זצ"ל ממאגרוב ,נכנס לאחיו כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע ,קודם יום הכיפורים שנת תרס"ו ,ושאלו על אודותיי ,האם אני מחוייב להתענות ביום הכיפורים שקודם הבר מצוהלא, אורה ויקר וענה לו מרן מהרי"ד שאינו צריך לצום ,כיון שנפסק בשו"ע הרב שהלומד תורה כוחו נחלש ונחשב כחולה ,ומאחר שהב' היניק אלעזר הוא תלמיד חכםלב ,ועדיין אינו בר מצוה ,אין לו להחמיר בתעניות. ביום הקדוש שהיתי בבעלזא ,ובכל זאת רציתי להחמיר על עצמי ולצום כל היום כולו ,וכאשר הגיעו הדברים אל מרן זי"ע ,עמדה הרבנית הצדקנית מרת חיה דבורה ע"ה בחדר הסמוך ,נענתה ואמרה" :הרי בבעלזא אין המנהג לצום קודם שמגיעים לגיל י"ג שנה" ,ואו אז הורה מרן מהרי"ד זי"ע להביא מיני מזונות עם כוס חלב ,וציוני להפסיק את התענית לאלתר. לימים הוסיף האדמו"ר מפאלטישאן" :עדיין אני מרגיש טעם 'מזונות' אלו עד היום"...לג. תוכחת מגולה באהבה מוסתרת ערב הבר מצוה ,קרא לו דודו-זקינו מרן מהרי"ד זי"ע לחדרו ודיבר עימו דברי התעוררות ,וכה אמר לו" :דע לך ,שהערב אתה נכנס לעול המצוות ,ומצוה ראשונה מדאורייתא שתקיים תהיה מצות קריאת שמע של ערבית ,שהיא קבלת עול מלכות שמים ועול המצוות .לאחר מכן תתקיים הסעודה ,ואז יבואו אבותיך הקדושים מגן עדן לקחת חבל בשמחתךלד ,ולכן עליך לראות ולהשתדל שח"ו לא יתביישו עמך". לימים ,כשסיפר כן האדמו"ר מפאלטישאן ,הוסיף :דברי התעוררות אלו נכנסו ללבי ,ולא מצאתי מרגוע לנפשי ,ובמשך כל יום המחרת הייתי מזועזע ונחרד מן הדברים הללולה. 'סיום' על מסכת חולין דודו-זקינו כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע אף הניח לו את התפילין בבעלזא ,ואילו סעודת הבר מצוה התקיימה בעיר מאגרוב ,אצל זקינו הרה"ק רבי ארי' לייבוש רוקח ז"ל ,רב העיר ואדמו"ר במאגרוב על מקום אביו כ"ק מרן מהר"י זי"עלו .בעת הסעודה ערך נער הבר מצוה 'סיום' על מסכת חולין ,ונשא דרשה בפלפול ודרוש שהותיר רושם כביר על כל השומעים ,שנער צעיר ישא דברים גדולים בתורה ובחידוש ,כזקן ובקי ורגיללז. כט) כה סיפר הגה"צ רבי משה ניישלאס זצ"ל ,לימים רב שיכון סקווירא בארה"ב ,לכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א .ר' משה ז"ל ,שמע סיפור זה מפי רבי נחום אהרן זצ"ל בעצמו ,כששהה בעיר פרעשבורג ושימשו שם בנאמנות. ל) נולד ביום ה' ,כ"ט תשרי תרנ"ג ,בעיר בעלזא לאביו הרה"ק רבי שלמה מסקווירא ז"ל (בהרה"ק רבי דוד בהרה"ק רבי יצחק מסקווירא בהרה"ק רבי מרדכי המגיד מטשערנאביל זי"ע) ,ולאמו מרת פייגא בת הרה"ק רבי ארי' לייבוש רוקח זצ"ל אב"ד מאגרוב (בן מרן מהר"י זי"ע) .מרן מהר"י זי"ע היה בבריתו הסנדק והמוהל גם יחד .נקרא אלעזר ע"ש הרה"ק בעל המעשה רוקח .בפטירת מרן מהר"י (כ"ג שבט תרנ"ד) חזרו כל משפחתו לסקווירא ,ואילו הנכד הקט אלעזר נשאר בבעלזא בבית זקינו ,ותחת פיקוחו של דו"ז מרן מהרי"ד .היה מקורב ביותר בבית מרן ,ונחשב לאחד מילדי הבית ,ולפעמים זכה לחיבה יתירה. לא) היה זה י"ט יום קודם שנכנס לגיל י"ג. לב) מסופר (ראה ב'תולדות אלעזר' שבסו"ס 'פקודת אלעזר' ,פ"א) כי בשנים שלפני הבר מצוה היה שוקד על תלמודו ח"י שעות ביום! וממש לא פסיק פומיה מגירסא ,ופעם אחת אמר לו דודו-זקנו מרן מהרי"ד" :אלעזר'ל אורה ויקר אני מקנא בהתמדתך בתורה". לג) הגה"ח ר' משה שיינערט שליט"א מראשי ישיבת 'תורה ואמונה' ומגדולי מעתיקי השמועה. לד) ראה בספר יסוד ושורש העבודה (שער הכולל פרק ט"ו)" :בשבתות וימים טובים או כשעושה סעודת ברית מילה לבנו ,או סעודת בר מצוה ,או בית חתנות וכיוצא איזה שמחה של מצוה ,באים אביו ואמו מגן עדן לראות בשמחתו ולשמוח עמו ,ובתנאי קודם למעשה צריך לשתף בשמחתו להקב"ה יתברך שמו ויתעלה ,רהיינו שיהנו מהסעודה שעשה תלמידי חכמים ועניים ואביונים ,ואז מוציא הקב"ה אביו ואמו מגן עדן ,שהם שותפים עם הקב"ה באדם כדאיתא בגמרא (קדושין ל ,א) ,והוא כדי לראות גם הם בשמחת בניהם בעולם הזה". לה) מתוך קו' תולדות אלעזר שבסוף ספרו "פקודת אלעזר". לו) ראה בקובצנו לחודש שבט תש"ע (קובץ יח) ,מאמר "יכתירו צדיקים" ,השתלשלות הכתרת מרן מהר"י זי"ע לרב העיר מאגרוב, נוסף על רבנותו בעיר בעלזא וסקאהל. לז) שם. כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע שנת תרכ"ד לח עמוד על ימיני וסמכני ביום הבר מצוה ,לאחר שהניח לו התפילין ,קרא מרן מהר"י זי"ע לבנו מרן מהרי"ד זי"ע ואמר לו :השתדל נא לעמוד סמוך אליי בשעת התפילה וכדו' ,להביט ולהתבונן בכל מעשיי ,כי יבוא יום אשר אעמוד סמוך אליך כאשר אתה תתפלללט. צאצאי כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע מ הרה"ק רבי יהושע רוקח זצ"ל הי"ד מיערוסלב שנת תר"ע לפני מאה שנים שמחת הבר מצוה של הרה"ק ר' יהושע זצ"ל ,נחוגה בעיר בעלזא ,לפני מאה שנים בדיוק ,בנוכחות אביו מרן מהרי"ד זי"ע' ,יושבים' ,אורחים וחסידים ,ורבנים חשובים. לתקן את הנפש ואת הגוף גם יחד בסעודת הבר מצוה ,נשא מרן מהרי"ד זי"ע דברי תורה לכבוד השמחה ,וכה אמר :ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך .ויאמר אברם אל מלך סדם הרמתי ידי אל ה' א-ל עליון קונה שמים וארץ .אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם (לך לך יד ,כא-כג) .ובגמרא (סוטה יז ,א)" :דרש רבא ,בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל ,זכו בניו לשתי מצות חוט של תכלת ורצועה של תפלין" .ויש להבין ,מה היא מדה כנגד מדה בשכר זה. ויש לומר ,דהנא איתא במדרש תדשא (פרק יא) ,שכל אחד צריך לעבוד את השי"ת בנפשו ובגופו ,והכוונה בזה ,שמלבד עבודת השי"ת בתורה ובמצוות ,שהוא תקון הנפש ,צריך האדם לעבוד את השי"ת גם בעניני הגוף ,כדכתיב (משלי ג ,ו)" :בכל דרכיך דעהו" (ראה שלחן ערוך או"ח סי' רלא) ,והיינו ,שכל עניני הגוף והנאותיו לא יהיו תכלית ומטרה בפני עצמם ,אלא אמצעי לעבודת השי"ת ,והוא תקון הגוף. והנה ,מלך סדום לא רצה שאברהם אבינו ע"ה יגייר את האנשים ויכניסם תחת כנפי השכינה ,ולכן אמר" :תן לי הנפש", ורק" :הרכוש קח לך" ,ואילו אברהם אבינו ע"ה אמר" :הרמתי את ידי אל ה' וגו' ,אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך" ,כלומר ,אלמלי היית נותן לי את הנפשות ,כדי לגיירם ולהכניסם תחת כנפי השכינה ,הייתי לוקח גם את רכושם, לח) יש הטוענים כי מרן מהרי"ד נולד בשנת תרי"א ,ולפי זה שמחת בר המצוה היתה בשנת תרכ"ד .לעומתם יש הסבורים כי נולד בשנת תרי"ב ,ולפי דעה זו שמחת הבר מצוה היתה בשנת תרכ"ה. סיפר כי ראה את מרן מהר"י זי"ע עומד ליד מרן מהרי"ד .כאשר סיפרו זאת למרן זי"ע ,נענה ואמר :אילו לא היה מספר לא היה הדבר מזיק לו ,ובאותה שנה נסתלק לבית עולמו ,לדאבון לב כל. לט) ומפורסמות העובדות ,כי בעלי התפילה הרגישו לפעמים בנוכחותו של מרן מהר"י זי"ע העומד סמוך למקומו הקבוע ,והיה זה כבר אחר הסתלקותו לישיבה של מעלה .וכגון זה שפעם אחת באמצע תפלת שחרית של ראש השנה התחיל הבעל תפלה החסיד ר' אלי' מאגרובער ז"ל ,לבכות מאוד ולא יכול להמשיך ,אחר התפלה מ) נולד בשנת תרנ"ז ונקרא יהושע ע"ש מרן מהר"י זי"ע .ביום י"ב כסלו שנת תרע"ג התקיימה חתונתו בבעלזא עם הרבנית מרת חנה ע"ה בת הרה"ק רבי יוסף מאיר ממאכניווקא זצ"ל ,שידוך זה לא עלה יפה ,ובחודש כסלו שנת תרפ"ה נשא לאשה את הרבנית מרת חנה שפרה ע"ה נכד המגיד מקאזניץ. אורה ויקר להעלותו להשי"ת יחד עמם ,אבל אם הנפשות יהיו שלך ,איני רוצה ברכושם ,שכן כל תכלית הרכוש היא להעלותו אל השי"ת ביחד עם הנפש. ולכן בשכר שאברהם אבינו לא רצה לקחת את הרכוש בלא הנפשות ,לפי שעבודתו היתה תקון הגוף והנפש ביחד ,כאמור" ,זכו בניו" ,מדה כנגד מדה, "לשתי מצוות ,חוט של תכלת ורצועה של תפלין", כי סגולת מצוות ציצית ותפילין היא תקון הגוף והנפש ביחד ,כדאיתא ב"ספר החינוך" ,ובשל"ה הק', שהתכלת והלבן שבציצית הם כנגד הגוף והנשמה. התכלת רומזת לנשמה ,כמו שאמרו רז"ל (מנחות מג, ב)" :תכלת דומה לים ,וים דומה לרקיע ,ורקיע דומה לכסא הכבוד" ,ותחת כסא הכבוד הוא מקום מחצב הנפשות (זוה"ק צו כט ,ב) ,ואילו הלבן רומז לגוף (ראה שם ב'ספר החינוך') ,והיינו ,שעל ידי קיום מצות ציצית, מתעלים הגוף והנשמה יחד. כמו כן מצות תפילין של יד ותפילין של ראש ,הן כנגד הגוף והנשמה ,כמו שאומרים (נוסח 'לשם יחוד' קודם הנחת תפילין)" :וצונו להניח על היד וכו' ,ושהוא כנגד הלב לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו" ,שהוא תקון הגוף" ,ועל הראש נגד המוח ,שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי יהיו משועבדים לעבודתו ית"ש" ,שהוא תקון הנשמה ,וזאת היא מדה כנגד מדה שזכו בני ישראל בשכר שאמר אברהם אבינו: "אם מחוט ועד שרוך נעל" וגו'מא. כ"ק מרן מהר"ם מבילגורייא זי"ע שנת תרע"ה בגלות אונגארין הבר מצוה התקיימה בעיר ראצפערט בהונגריה ,שם שהה באותה עת כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע עם כל בני המשפחה, עקב מוראותיה של מלחמת העולם הראשונה ,בנוכחות רבנים ואורחים חשובים וחסידי בעלזא ,ביניהם הגה"צ ר' יעקב חזקי' גרינוואלד ז"ל הי"ד מחוסט ,מגדולי חסידי בעלזא ולימים חותנו זקינו של כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע ,ועוד מגדולי רבני הונגריה שהסתופפו בצל הקודש. פירוש תפלת "לשם יחוד" כ"ק מהר"ם זי"ע סיפר ,כי אביו מרן מהרי"ד זי"ע היה לומד עם בניו ונכדיו ביום ה"בר מצוה" לפני התפלה -את פירושה של תפלת "לשם יחוד" שאומרים קודם הנחת תפילין ,וכך נהג גם ביום הבר מצוה דיליהמב. מא) ראה עוד בענין זה במדור "אמרות טהורות". אורה ויקר מב) הרה"צ ר' אלעזר בריזל ז"ל ששמע מפיו של כ"ק מהר"ם זי"ע, וסיפרו להרה"ח ר' חיים נטע כץ ז"ל. אור התפילין מביא לידי יראה כשהניח לו מרן מהרי"ד זי"ע תפילין ביום הבר מצוה ,סיפר לו סיפור מהרה"ק בעל ה'תניא' זי"ע :פעם אחת באו שליחים מן המלכות ,לאסור את בעל התניא ,והוא היה אז מעוטר בטלית ומוכתר בתפילין .בני ביתו ומקורביו בקשו ממנו שיחביא עצמו מפניהם ,אבל הוא לא שמע להם ,אלא אדרבא ,עשה ההיפך מזה והלך לקראת השליחים ,ואילו השליחים מיד כאשר ראו אותו ברחו ונסו מפניו ,כי נפל פחד עליהם .לפליאת בני ביתו אמר בעל התניא שאין זה מופת ,אלא דבר מפורש הוא בפסוק (דברים כח ,י)" :וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ,ודרשו חז"ל (מגילה טז ,ב ועוד)" :אלו תפילין שבראש" ,שאלו אותו אנשי ביתו ,הרי גם הם הולכים בתפילין ואין יראים מאתנו ,השיב להם בעל התניא :נאמר "תפילין שבראש" ,ולא אלא "שעל הראש" ,והיינו שאם מקדשים את האברים אזי זוכים לזה. לימים ,כשסיפר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א סיפור זה הוסיף :ויש לומר באופן אחר ,לתפילין מצד עצמו יש אור גדול, ואפילו כשהם רק בבחינה של "על הראש" ,ואם האדם זוכה אזי האור הזה מכבוד ה' שזורח מן התפילין מפיל פחד על הרואים אותו ,ולכן לא כתוב 'וראו כל עמי הארץ את התפילין' ,אלא" :וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" והכוונה על האור כנ"ל ,ואז "ויראו ממך". מעשה רב על דין ברכת "קומפוט" בשנת תש"ט ,כששהה כ"ק מהר"ם זי"ע בעיר אנטווערפןמג ,השתתף בסעודת ברית-מילה אצל אחד מאנ"ש מתושבי המקום שהזמינו .בסיום הסעודה כשהכניסו את ה"קומפוט"מד סיפר לנוכחים :בסעודת הבר מצוה שלי הגישו למסובים את ה"קומפוט" ,ואבי הק' מרן מהרי"ד זי"ע קרא ואמר כי מה שאנו נוהגים שלא לברך על הפירות כיון שהם שייכים אל הסעודה ונחשבים "דברים הבאים בתוך הסעודה"מה ,אין זה בסעודות שבת דווקא ,אלא בכל סעודת מצוה על פת שייך מאכל זה לסעודה ,ולכן אין מברכים עליומו. מג) מסע קודש זה תואר בארוכה בקובצים י"א -י"ד. מד) "פירות מבושלים לקינוח סעודה שקורין קומפוט" .לשון בעל משנה ברורה בסי' קע"ז סוסק"ד. מה) סיפר הרה"ק רבי איציק'ל מפשעווארסק ז"ל :בשבת הראשונה אחר הסתלקות הרה"ק מצאנז זצ"ל ישבו כל האחים יחדיו ,וכשהביאו הקומפוט ביקש הרה"ק משינאווא זצ"ל שיביאו לו תפוח ,תמה אחיו הרה"ק מקשאנוב זצ"ל ושאלו" :אלעס בעלזא?!" ,עמד הרה"ק משינאווא על רגליו ואמר" :באמת צריכים אכן לברך עליו והא ראיה שאבא ז"ל בירך עליו ,נאר יעך בין געפארן קיין בעלזא ,און דער בעלזער רב [מרן מהר"ש] איז געווען א יחיד בדורו אין ברכת הפירות ,און ער האט נישט געמאכט קיין ברכה ,יעך בין נישט באקאנט אין די הלכה ,על כן אני מברך על פרי חי" (-אלא שאני נסעתי לבעלזא ,והרבי מבעלזא היה יחיד בדורו בהלכות ברכת הפירות והוא לא נהג לברך ,אני שאינני בקי בהלכה על כן אני מברך קודם על פרי חי). בענין זה כתב האדמו"ר מפאלטישאן זצ"ל בספרו פקודת אלעזר (תשובה י"א)" :על שאלתך על המנהג שנהגו אצל זקני הק' מבעלז בשבת היה אוכל גרזמיתא מתפוחים לא היו מברכין ,בחול בוודאי צריכין שלא להרבות בברכות ואכל עם לחם ,ובשבת אפילו בלא לחם לא היו מברכין". וראה שו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן נ)" :ובגלילות בעלז המנהג לפי ידיעתי כך :סעודת ליל שבת היו אוכלין הקאמפאט עם פת כדי לפוטרו מברכה, ובסעודת שבת שחרית היו מברכין ברכה הראוי לו להקאמפאט ,וכנראה הסיבה שאדמו"רי בעלז זי"ע היו מדקדקין שלא לאכול בסעודת שבת רק ארבעה תבשילין ובערבית היה הקאמפאט א' מהארבעה תבשילין ,אבל בבוקר אכלו ארבעה תבשילין בסעודה בלי הקאמפאט, והקאמפאט לא היה נכלל להסעודה ,אם כן האוכלו מברך עליו כדינו. ובמקומינו בארץ פולני' שלא היה המנהג כן לאכול קאמפאט בימות החול לסעודה ,כמדומני כשהי' אוכלין בסעודה קאמפאט הי' מברכין אורה ויקר למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כשסיים מרן מהרי"ד זי"ע את סעודת הבר מצוה ,נשאר לשוחח עם אחד הרבנים שהגיעו לבר מצוה ,ובצאתו החוצה ראה אנשים שעמדו ברחוב ושוחחו ביניהם בלהט .כשהגיע לידם עצר ושאלם מה משוחחים ,נענה אחד ואמר שמדברים מזה שבעת מלחמה מגייסים הרבה אנשים לצבא ,וכואב לשמוע שיש הרבה אנשים המתגייסים לצבא ,וכאשר נמצאים שם הם פורקים מעליהם עול תורה וסרים מדרך הישר והטוב ,דרך התורה. נענה מרן זי"ע ואמר :לדעתי זה אינו ראיה ששם סרים כולם מדרך התורה ,אלא כמו בערב פסח כשמנקים את הבית ומוצאים חמץ מחת למיטה ,או באיזו פינה צדדית ,לא הגיע החמץ לשם עכשיו ,אלא שכבר היה לפני כן ועכשיו התגלה, כך גם ישנם אלו המתנהגים כלפי חוץ בדרך הישר רק מחמת בושה מחבריהם וכדו' ,אולם כשהם בצבא הם פושטים את מסוה הבושה ונוטים מדרך התורה. לאחר מכן הוסיף אחדמז כי זוהי משנה מפורשת באבות" :ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו" ,וטעם הדבר כי כל זמן שאנשים אינם יודעים מהתנהגותו הלא טובה עדיין יש לו בושה ,אבל אם ידעו מזה כבר -לא יהיה לו מפני מה להתבייש ,ולכך "אל תשתדל לראותו". כל יום יהיו בעיניך חידושי"ם בשנת הבר מצוה ,והוא אך בן י"ג שנה ,ציוה עליו אביו מרן מהרי"ד זי"ע בכל יום ,להראות לו את חידושי התורה שכתב במחברת באותו יום .פעם אחת אמר לו מרן זי"ע :אני מקנא בך שאתה יכול לכתוב חידושי תורה מבלי להזדקק לסופר וכותב ,הלוואי וגם אני הייתי יכול לכתוב כן ולא הייתי זקוק להסתמך על אף אחד. יראת ה' טהורה עומדת לעד בגיל הבר מצוה היו לכ"ק מהר"ם זי"ע פאות יפות ומסולסלות ,אמר לו אביו" :ערליכע אידן האבן געהאט אוסגעקראכענע פאות ,און נישט ווייל זיי רייסן דאס אויס ,נאר פון פחד ה' ומהדר גאונו" (-ליראי ה' נושרות שערות הפאות, ולא מפני שהם תולשים אותן אלא מפחד ה' ומהדר גאונו)מח. הרה"צ רבי יוחנן טווערסקי ז"ל הי"ד אב"ד מוזשאי מט שנת תרפ"ב בשנת תרפ"ב ,כששהה מרן מהרי"ד זי"ע בעיר האלאשיץ הסמוכה לבעלזא ,שהה שם עימו חתנו הגדול הרה"ק רבי פינחס מאוסטילא זצ"ל הי"ד ,ושם הגיע בנו השלישי הרה"צ רבי יוחנן ז"ל לגיל בר מצוהנ ,ושם נחגגה שמחת הבר מצוה, בראשות זקנו מרן מהרי"ד זי"ע. ברכה הראויה דלא עדיף משחרית שבת ,אבל האמת אגיד דבמקומות האלו ,ארצות המערב ,המנהג גם בימות החול לאכול בכל יום קאמפאט עם חתיכת עוגה פת הבא בכיסנין בכדי לאכלן יחד ואין מברכין עליה כלל ,וזה נחשב כדבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה ,וכמדומני שכך נוהגין" .ומפורסמת השמועה (הו' בספר "הצדיק ר' שלמה" עמוד קי"ט אות י"ב) כי החפץ חיים באחרית ימיו חזר בו ממה שפסק במשנה ברורה (סי' קע"ז סק"ד) על חיוב ברכה ,וסבר כי אין מברכים ,וכן נהגו הגרי"ז מבריסק (והקדים אכילת פרי) ועוד גדולים. מו) הרה"ח ר' שמואל וועבער שליט"א שהיה נוכח בעת הסעודה אורה ויקר באנטווערפן. מז) מספר עובדה זו הרה"ח ר' ישראל בריעף ז"ל שהיה נוכח שם. ר' ישראל לא זכר מי אמר את ההוספה הזאת בפירוש המשנה, והוסיף כי יתכן שמרן מהרי"ד זי"ע בעצמו אמרה. מח) הרה"ח ר' הערשל שטראוס מכ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע. (יערוסלב'ער) שליט"א ,ששמע זאת מט) נולד לאביו הרה"ק רבי פינחס טווערסקי ז"ל מאוסטילא (בהרה"ק רבי מרדכי מראחמיסטריווקא בהרה"ק המגיד מטשערנאביל) ,חתנו הגדול של כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע ,ולאמו הרבנית מרת חנה רחל ע"ה. מכתב ראש ישיבת חכמי לובלין אחד האורחים שהשתתפו בשמחת הבר מצוה ,היה הגאון רבי מאיר שפירא ז"ל ראש ישיבת חכמי לובלין ,שהיה מקושר מאוד עם הרה"ק רבי פינחס מאוסטילא ,מאחר ששניהם היו נכדי הרה"ק רבי פינחס מקאריץ זי"ע ,והוא הזמין את הגאון רבי מאיר שפירא להשתתף בשמחתו. תקופה לאחר מכן קיבל הגאון ר' מאיר מכתב מידידו הגאון רבי אריה לייב ברוידא ז"ל אבד"ק לבוב ,ובו הלה מביע פליאה על שנסע לשמחת הבר מצוה בחצר בעלזא" :אבל לפלא בעיני מה ראה כת"ה לנסוע להאלשיץ לאכול שם לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה, עדי שקשה לאזני לשמוע ...ודימיתי לפי עניות דעתי טוב היה שישב על מקומו לנהל את הרבנות בטחה ובהשקט ולא לפתוח פי משטיננו"...נא. במכתב תשובה נפלא (ראה צילום) עונה לו הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל" :מכתב קדשו הגיענו ונבהלתי לראות כי יעגם נפשו על לא דבר ,ובאמונה אגיד כי כל דבריו היו לי כחידה סתומה, לא נסעתי הולושיצא לשם פוליטיקה או לשם קבלת פרס, זולת פשוטו כמשמעו לראות ולדעת התנהגות איש המרעיש ממלכות ,ונתקבלתי שם מאת הרבי שליט"א בסבר פנים יפות, וחיבה יתירה נודעת לי מאתו על כל צעד ושעל .נסעתי בלווית אחדים מתלמידי ישיבתי ,וגם אליהם הטה חסד ,נשא פנים באהבים בפומבי למען כבד אותנו נגד זקני העם ...האנשים אשר חפו לפניו דברים אשר לא כן."... נ) כעבור ארבע שנים ,ביום י' בתמוז תרפ"ח ,נשא הרה"צ ר' יוחנן לאשה את הרבנית מרת יוכבד רבקה בת הרה"ק ר' חיים צבי טייטלבוים זצ"ל בעל "עצי חיים" מסיגעט. כלשהיא בין הדעות השונות ,בין אלו המצדדים והשוללים בתנועת "אגודת ישראל" ,ומכאן נבעה התמיהה מדוע נסע לבעלזא ,מקור ההתנגדות הגדולה ל"אגודת ישראל" שבאותם הימים. נא) יש לציין שבבעלזא לא ראו בעין יפה את מפעלי "אגודת ישראל" באותה תקופה ,מחמת כמה סיבות ,ולכן מסתבר שהיתה מתיחות צילום המכתב ושאר הפרטים מתוך ספר "ישיבת חכמי לובלין" להרה"ג ר' דוד אברהם מנדלבוים שליט"א. אורה ויקר אימתא דשמיא מבטלת אימתא דציבורא מסופר ,כי חתן הבר מצוה הב' יוחנן נשא במהלך בסעודת הבר מצוה דרשה גדולה ,רצופה חידושים ,ואמרה בקול בוטח ללא גמגום .כנהוג הפסיקוהו בשירה ובזמרהנב .לאחר הדרשה פנה מרן מהרי"ד זי"ע אל האורח ושאלו" :כיצד היתה הדרשה?". השיב הגאון רבי מאיר" :הבחור דרש אזוי ווי א קאריצער אייניקל" ...שאלו מרן זי"ע שוב" :האם הכוונה שלא היתה לו אימתא דציבורא?" ,השיב רבי מאיר" :לא ,כוונתי שהיתה לו אימתא דשמיא המסלקת כל אימתא דציבורא."... הרה"צ רבי יואל טווערסקי ז"ל נג שנת תרפ"ה חגיגת הבר מצוה של הרה"צ ר' יואל זצ"ל נערכה בבעלזא ,שנים ספורות לאחר שובו של מרן מהרי"ד עם כל המשפחה לבעלזא אחר עבור אימי המלחמהנד ,ולאחר שיקום ה"הויף" בבעלזא. נב) כ"ק מרן מהר"א זי"ע אמר להרה"ח ר' משה רוקח ז"ל ששאל על אודות מנהג זה ,לפני הבר מצוה של בנו הרה"ח ר' ישכר דוב ע"ה" :עס איז א רעכטע מנהג ישראל אזוי ווי ביי א חתן" (-הוא מנהג ישראל נכון וכמו שנוהגים אצל חתן) ,וכן נהגו בדרשה הראשונה של רב כשהוא מתמנה לרבנות עיר .הגה"ח ר' יאשע שטייכעל (בעלזער) ז"ל היה אומר משמו של מרן זי"ע כי הטעם בדבר כדי ללמדו "אז א איד טאר נישט אויספירן" (-שליהודי אסור לנצח ,לומר את "המילה האחרונה"). והרה"ח ר' חיים נטע כ"ץ ז"ל היה מספר בתוספת טעם :כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע נהג בעת שמחת בר מצוה לאחד מצאצאיו ,שהיה מצוה לחתן הבר מצוה להתחיל באמירת ה'פשעטיל' ,והיה ממתין עד שהקשה את הקושיות והביא את האסמכתות לקושיותיו ,ואז היה מפסיקו" :מזל טוב ,מזל טוב" .פעם הסביר את פשר מנהגו זה ,שאין קורת רוח והנאה גדולה מלתרץ קושיא בטוב טעם ודעת ,ולכן ברצותו ללמד את הבחור ה'בר מצוה' ,שיעבוד על מידותיו וישבר את תאוותיו... אורה ויקר עוד הטעים פעם מרן מהרי"ד ,כדי שלא ישלוט עינא בישא בבחור ה'בר מצוה' ,לאחר שהראה את כוחו ב'פשעטיל' (הו' במדור "אספו לי חסידי" קובץ ז'). נג) נולד כבן בכור לאביו הגה"צ רבי יצחק מנחם נחום טווערסקי זצ"ל הי"ד ,חתן כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע ,וביום ט"ו בתמוז תרצ"ז נשא לאשה את הרבנית ביילוש בת הרה"ק רבי יחזקאל הכהן רבינאוויטש ז"ל בעל ה"כנסת יחזקאל" מראדומסק .החתונה התקיימה בראווע הסמוכה לבעלזא. נד) בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ד ,שהה רבי יצחק נחום ברוסיה עקב הסתלקות אביו הרה"ק משפיקוב זצ"ל תקופה קצרה קודם פרוץ המלחמה ,ולא היה יכול להשיג רשיון מעבר לפולין בשעת מלחמה .רק כעבור ארבע שנים ,בקיץ תרע"ח ,הצליח ר' יצחק נחום לעבור מרוסיה והגיע להונגריה שם שהה מרן מהרי"ד עם כל המשפחה ,עד לחודש אדר תרפ"ב. כתר תפילין הראה לעניו לפני חגיגת הבר מצוה נכנס הנער יואל אל זקנו מרן מהרי"ד להראות לו את התפילין .בידו החזיק את נרתיק התפילין ,ועליו היה רקום תמונת כתר .בשונה ממנהג העולם לרקום את הכתר בחלק העליון של הנרתיק ,קרוב לפתחו, הרי שכאן רקמו את הכתר בסוף הכיס ,מול מקום התפילין ממש .מרן מהרי"ד זי"ע נהנה מאוד מכך ,והסביר לנער הבר מצוה כי הדבר מצא חן בעיניו ,כיון שתפילין נקראים "כתר"נה, ולכך מה מאד נאה לרקום תמונת כתר מול התפילין עצמםנו. כ"ק מרן מהר"א זי"ע אלול תרנ"א נז שמחת הבר מצוה התקיימה בעיר בעלזא ,בראשות זקנו הק' מרן מהר"י זי"ע ,שאף למד אתו את ה'פשעטיל' לפני הבר מצוה .בבוקר יום הבר מצוה הניח לו אביו כ"ק מהרי"ד זי"ע תפילין ,ואת התפלין של ראש הניחם לו במקום שנהגו לשים רבוה"ק מבעלזא ,וכך המשיך מרן זי"ע לנהוג כן כל ימיו. שמחת האב שנפטר ממשא בנו מרן מהר"א זי"ע נשא דרשה של פלפול בעת סעודת הבר מצוה שלו כנהוג ,ובסיומה אמר בדרך רמז על הפסוק (תהלים קכו ,ו)" :הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו". שנראה לפרש באופן זה ,דהנה עד י"ג שנה נושא האב על ראשו את העבירות של בנו ,ולכן 'הלוך ילך ובכה' בוכה האב ומתפלל לה' שבנו ילך בדרך הישרה ,כי 'נושא משך הזרע' ,שהאב נושא באחריות המעשים של זרעו ,אבל 'בא יבוא ברנה' כאשר מגיע הבן לי"ג שנה' ,יבא' בגימ' י"ג' ,ברנה' שמח האב ומברך: "ברוך שפטרני" ,וזה הוא 'נושא אלומותיו' שהאב שמח ,כי מעתה נושא הבן בעצמו את האחריות על כל מעשיו על עצמו. נה) "תפלין דמארי עלמא כתר" ,לשון הזוה"ק (ח"ג פר' פנחס דף רמ"ח ע"א), וראה מש"כ הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל בספרו פרי צדיק (לחנוכה אות כ"ג) "זכו ישראל במתן תורה בב' כתרים אחד כנגד נעשה, והיינו אור תורה שבמעשה המצוה .ואחד כנגד נשמע שהוא תורה אור. והם כנגד תפילין של ראש שהוא כתר נשמע .ותפילין של יד שהוא גם כן כתר והוא נגד נעשה שכל הפעולות על שם הידים" ,וכ"כ בספרו מחשבות חרוץ (אות ז')" :והוא התפילין שבראש שהם כמו כתר על הראש" ,וראה בני יששכר (מאמרי השבתות אות ב')" :והנה בשבת אין לנו אות תפילין במעשינו רק תפילין דמארי עלמא ...שלבעבור זה אומרים קדושת כתר בשבת במקום ת"ג (תרגומו של כתר) שבתפילין". נו) הגה"ח ר' יוסף שטייכעל ז"ל שהיה שם. נז) יש אומרים שמרן מהר"א נולד בחודש אלול שנת תרל"ח ,ולפי זה שמחת בר המצוה היתה בחודש אלול שנת תרנ"א .לעומתם יש הסבורים כי מרן נולד כשנתיים מאוחר יותר ,בחודש טבת שנת תר"מ, ולפי דעה זו שמחת הבר מצוה היתה בחודש טבת שנת תרנ"ג. אורה ויקר זקנו מרן מהר"י זי"ע הפליא מאוד את הדברים ,ומסופר ,כי הרים מרן מהר"י זי"ע את הספאדיק שעל ראשו ,הקריב את ראשו לראש הנער ,והביט הבטה רבה בפניו כשהוא מלא התפעלות מחכמתו בתורהנח. לאחר הבר מצוה של כ"ק מרן מהר"א זי"ע ,דברו ביניהם הנוכחים האם הכין מרן זי"ע בעצמו את ה"פשעטיל" ,או שלמד אותו עם אביו .מששמע זקנו מרן מהר"י את דבריהם ,נענה ואמר" :הוא הכין את ה'פשעטיל' בעצמו"נט. צאצאי כ"ק מרן מהר"א זי"ע ס הב' שלמה פרענקל ז"ל יום שישיסא י"ג טבת תרח"צ שמחת הבר מצוה האחרונה שנחוגה בעיר בעלזא ,היתה של הב' שלמה'לע פרענקל ז"ל הי"ד ,נכד כ"ק מרן מהר"א זי"עסב .בבוקרו של יום שישי ,התפשטה השמועה שכ"ק מרן זי"ע יבוא להתפלל תפלת שחרית בבית המדרש .כל הקהל יחד עם ה'יושבים' והאורחים המתינו עד השעה 11.30וכשמרן עדיין לא הגיע ,נעמדו להתפלל במהירות גדולהסג. בצהרי היום נערכה סעודת הבר מצוה ב"זאל" של ה"גרויסע שטוב" ,שכן נהגו בבעלזא לערוך את הסעודה באותו יום של הנחת תפילין ראשונה גם אם חל בערב שבת. לפנות ערב ,שעה קלה לפני כניסת השבת ,נכנס מרן מהר"א לסעודת הבר מצוה ,השעה כבר היתה מאוחרת ,ובאמצע הסעודה הכניסו את הנרות של שבת שהדליקה הרבנית ע"ה בזמן הדלקת הנרות. מרן זי"ע ישב בראש המסובים ,וכיבד את נכדו הב' שלמה'לע ,שהיה חבוש בקאלפיק לראשו לכבוד השמחה, לומר דרשה כנהוג .באמצע דבריו שנשא בחריפות ובדרוש ,נראה מרן זי"ע כמנמנם ,ולא ידעו המסובים כדת מה לעשות ,שכן נהג מרן זי"ע להפסיק את הדרשה של הבחור בקריאת "מזל טוב" .לפתע קרא אחד האברכים" :מזל טוב" ,ומרן זי"ע הגביה ראשו ,והחרה החזיק אחריו "מזל טוב ,מזל טוב" ,והפסיק את הדרשה .אחר הפטיר מרן זי"ע: "ס'שפעט ,ס'שפעט". שתי ברכות על מצות תפילין – נגד שני חלקי מצות תפילין בדברות קדשו שנשא לכבוד השמחה ,אמר מרן מהר"א זי"ע: איתא בשו"ע (או"ח סי' כה ס"ה)" :ויניח של יד תחלה ,ויברך להניח תפילין ,ואח"כ יניח של ראש ולא יברך כי אם ברכה אחת לשתיהם .הגה -וי"א לברך על של ראש על מצות תפילין ,אפילו לא הפסיק בינתיים .וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שתי ברכות". וראוי להתבונן ,מדוע אכן מברכים שתי ברכות על מצות תפילין ,שלא מצינו כן בשאר כל המצוות ,לברך שתי ברכות על מצוה אחת. נח) הרה"ח ר' בעריש אורטנר ז"ל שהיה עד נוכח בחגיגת הבר מצוה בבעלזא .מובא בספר "דבר חן" (עמוד .)129 נט) הרה"ח ר' משה פשעמיש ז"ל. ס) נולד כבן בכור לאביו הרה"צ רבי שמואל פרענקל ז"ל הי"ד ,חתן כ"ק מרן מהר"א זי"ע ,ונקרא שלמה ע"ש רבן של ישראל רש"י הק'. סא) ערש"ק לסדר "יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי" (פר' ויחי). אורה ויקר סב) בנוסף לשמחה זו -נחוגה בבעלזא עוד שמחת בר מצוה אחת לנכד מרן מהר"א זי"ע -בשנת תרצ"ה לערך -של הבה"ח ישכר דוב טווערסקי ז"ל הי"ד בנו בכורו של הרה"ק ר' ישעי' משולם זושא זצ"ל הי"ד חתן כ"ק מרן מהר"א .לגבי הב' אברהם רוקח ז"ל הי"ד ,בנו בכורו של הרה"ק רבי משה'לה זצ"ל הי"ד ,אין אנו יודעים האם זכה לחגוג בר מצוה קודם שנעקד על קידוש ה' ,כיון שבשנת תש"א הגיע לגיל י"ג שנה ,וסמוך למועד זה השיגוהו ידי זדים ימ"ש ,ועלה על מוקדה עם אמו ,שני אחיו ושתי אחיותיו ,הי"ד. ויש לומר על פי דברי א"א ז"ל (מרן מהרי"ד זי"ע) על מה שתיקנו במצות מילה לברך שתי ברכות" :על המילה" ו"להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", כמו שאיתא בגמרא (שבת קלז ,ב) ,וגם בזה יש לתמוה ,מדוע נתקנה על מצוה אחת שתי ברכות. ואמר בביאור הענין ,דהנה במצות מילה ישנם שני חלקים ,חלק האחד, מעשה המילה .חלק השני ,שמירת קדושת הברית ,שנמשכת לאורך כל ימי חיי האדם ,וכמו שהאריך בזה הב"ח בריש הלכות מילה (יור"ד סי' קס) ,ולכן מברכים עליה שתי ברכות ,ברכת 'על המילה' ,על עצם מעשה המילה ,וברכת 'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו' ,על קדושת המילה ,שקדשנו בה הקב"ה, ועל ידי שסייע הקב"ה לאברהם אבינו במצות מילה ,כדכתיב (נחמיה ט ,ח): 'וכרות עמו הברית' (עי' רש"י לך יז ,כד) ,עשה אברהם אבינו הכנה לדורות ,שכל אחד מבני ישראל הרוצה להתקדש בקדושה זו ,יזכה לסיוע מן השמים ,וזהו: 'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו' ,אד"ק ז"ל. ובזה יש לומר הענין ,מדוע נתקנה במצות תפילין שתי ברכות ,כי במצות תפילין ישנם שני חלקים ,עצם מעשה המצוה ,שתכליתה היא כמו שאומרים (נוסח 'לשם יחוד')" :וצונו להניח על היד לזכרון זרוע הנטויה ,ושהיא נגד הלב לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו ,ועל הראש נגד המח ,שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתברך שמו" .וחלק שני ,שעל ידי מצות תפילין זוכים שתתקיים מה שנאמר (תבא כח ,י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ,ואמרו בגמרא (ברכות ו ,א; נז ,א)" :אמר רבי אליעזר הגדול אלו תפילין שבראש". ונגד שני חלקי מצוות הללו נתקנו שתי ברכות ,ברכה אחת – על עצם מעשה המצוה ,וברכה שניה נגד מה שאנו זוכים באמצעות קדושתה שיתקיים בנו" :וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". זה הקטן -גדול נהיה לברכת המזון כיבד מרן מהר"א זי"ע את חתן הבר מצווה בכוס יין ישן וחזק מאוד .בראות אביו את הדבר פנה למרן זי"ע והפטיר" :ער איז נאך א קינד" (-עודנו ילד רך ואינו יכול לשתות יין ישן) ,נענה מרן זי"ע" :דערפאר געב איך איהם" (-כאומר שמעתה איננו כבר ילד צעיר). חיבה יתרה במשך התקופה שלאחריה נתכבד הב׳ שלמה׳לע כמעט בכל פעם על ידי מרן זי״ע בהגבהת הכוס בקידושא רבא ביום השבת ,ומרן זי"ע היה מסיים את הפסוק "על כן ברך ה' את היום השבת ויקדשהו" ,ואומר" :ויקדשהו שלמה'לע" ,ומכבדו להרים את הכוססד. עוד מסופר ,כי מרוב חביבותו על זקנו ,ציוה עליו מרן מהר"א זי"ע שלא יישן למעלה בין כל בני המשפחה ,אלא למטה, בסמוך ונראה לבית מגורי כ"ק מרן זי"עסה. הב' שלמה'לע ז"ל נעקד על קידוש ה' ,ולפי כמה עדויות ,היה זה בחודש אדר תש"ד ,בהיותו בן ח"י שנה .הי"ד. סג) תיאור יום הבר מצוה וכל שאר הפרטים מפי עדי ראיה שהיו נוכחים :הגה"ח ר' שמחה בוים ז"ל; הרה"ג ר' חיים שמואל בוים ז"ל; הרה"ח ר' שמואל פארגעס ז"ל ועוד. סד) סיפרו הגה"ח ר' יאשע שטייכל ז"ל ,וכן הרה"ג ר' חיים שמואל בוים ז"ל ועוד ,כי המנהג היה שכל בחור מעת שנכנס לעול המצוות היו מכבדים אותו מדי שבת בשבתו בהגבהת הכוס לקידוש ולהבדלה, עד שנהיה הילד שאחריו בר מצוה ,והכיבודים עברו אליו. סה) כדאי לציין כי המנהג היה בבעלזא אצל בני מרן מהרי"ד ,כשנעשו הנכדים בר מצוה היו ישנים בחדר הספרים הנקרא "די אייזערנע שטוב" ,וישנו שם עד שהיה הנער הבא אחריו נעשה בר מצוה ,והוא קיבל את מקומו .מרן מהרי"ד זי"ע היה נכנס לפעמים לחדר זה לראותם כיצד הם ישנים. אורה ויקר שמחת הבר מצוה של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א יום רביעי ,ח' שבט תשכ"א בציפייתנו צפינו כבר מתחילת זמן החורף של שנת תשכ"א ,ואף קודם לכן ,היתה ניכרת תכונה והרגשת התרוממות רוח בקרב חסידי בעלזא .מרן שליט"א ,הנער הצעיר שעיני כל החסידים מצפות ומייחלות עליו ,ייכנס בקרוב לשנתו השלש עשרה ויקבל עליו את עול התורה והמצוות. מאז השבר הגדול והנורא שפקד את מלכות בית בעלזא, בשנים המרות בהן עלה הכורת על כלל יהדות אירופה ,לא נחוגה שמחה מרוממת שכזו בבית בעלזא .הן רק בחסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו ,נותר נצר מגזע קודש ואילן רב פארות ,בן יחיד לאביו הגדול כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע, ממנו נתייתם כשעדיין לא מלאו לו שנתיים ,ואשר עד אחר שמלאו לו תשע שנים גדל בצל קדשו של דודו רשכבה"ג כ"ק מרן מהר"א זי"ע ,אשר לא זז מחבבו בהתבטאו לא פעם שהילד הוא כבבת עינו! כך שאי אפשר לתאר את גודל הציפיה וההתרגשות שגאתה מיום ליום בלבבות אנ"ש בפרט ובלבות כלל חצרות החסידים בכלל. א כבר למעלה משני עשורים -שמחמת צוק העתים ומחיקת הדורות נתרחקו ונחשבו כהרבה יותר מכך -שלא נחוגה בקרב חסידי בעלזא שמחת 'בר מצוה' לאחד מצאצאי רבוה"ק ,ובפרט אשר מאז הסתלקות כ"ק מרן מהר"א זי"ע בשנת תשי"ז ,ייחלו הכל ונשאו עיניהם אל העלם חמודות אשר מיועד להמשיך בנטיעת גזע הקודש ,להקים עולה של תורה וחסידות ,לבנות את בית בעלזא ולקומם חורבותיה אשר אך לפני שנים מספר החלו אט אט להיבנות ולקרום עור וגידים ,ועתה עם הסתלקות כ"ק מרן מהר"א זי"ע ,עמד השמש דום וחשכו עיניהם של ישראל. הכנה דרבה חודשים רבים הכינו עצמם החסידים ,זקנים וישישים, צעירים ונערים ,בהכנות שגברו ועצמו עם קרב יום בו יחוגו בחדוותא עילאה ,ברב עם והדרת מלך ,את שמחת ה'בר מצוה' של הנער הזה ,תקוותם היחידה של כל העדה הקדושה" ,כי אל הנער הזה התפללנו". א) נעתק מתיאור ופרק זכרון שנכתב בשעת מעשה ע"י אחד הנוכחים שליט"א בתור יומן לזכרון ,ונערך עתה מחדש בשינויים רבים ובתוספות חשובות מפי זקני וגדולי החסידים. שמחה וששון ויקר היכל הישיבה געש ורעש באותם ימים ,כשכל העיניים הביטו אחריו .הנה מרן שליט"א ,כמה חודשים לפני ה'בר מצוה' כבר לבוש בשיראין ומהלך ב'בעקיטשע' כל ימות השבוע ,ובשבת קודש בבגדי מלכות " -ווייסע זאקן" ,מחזה שלא נראה בבעלזא זה עשרות שנים ,מאז השבר אשר הושברנו .אפילו "טיליפ" (-מעיל פרווה) מיוחד נתפר לכבודו של בן קדושים העומד להיכנס בקרוב תחת עול התורה והמצוות. ההתרגשות גואה ועולה וגם ההכנות הגדולות ,ההכנות הרוחניות והגשמיות כמו גם הנפשיות והרגשיות .כל אחד נוטל חלקו בהכנות ,זה בכה וזה בכך ,כשבמשך כל אותה תקופה המשיך מרן שליט"א לשקוד בסדרי לימודיו עם זקני תלמידי חכמים והחסידים הגאונים ,עד השעות הקטנות של הלילה .בחודש שלפני ה'בר מצוה' למד בין השאר ושינן את ה"פשעטיל" ,בצוותא עם החברותות שלמדו עמו בקביעות, ובראשם הרה"ג רבי אברהם יהושע פדר שליט"א. ככל שקרבה ובאה השמחה ,תלמידי הישיבה הק' מרבים לעסוק גם בעניינים הטכניים של שמחת ה'בר מצוה' .כך במשך כמה שבועות ישבו ודנו הבחורים בין השאר ,על הניגונים שישירו בעת חגיגת הבר מצוה וכדומה. אחד הדברים העומדים על הפרק הוא המקום בו תיערך סעודת הבר מצוה .אך טבעי הוא שחגיגת הבר מצוה של מרן שליט"א תיערך בהיכל הישיבה שבירושלים ,ליתר דיוק במבנה חדר האוכל של הישיבה .העסקנים אף דיברו ביניהם על כמות האורחים העתידים לבוא לשמחה זו ,ובוודאי יבואו רבים ,ואף דברו על הרחבה אפשרית של אחד הקירות של חדר האוכל כדי שכולם יוכלו לשבת ולהשתתף בתוך היכל הישיבה בעת השמחה הגדולה. מגוריהב ,בה התגוררה עם בעלה הגדול ,אבי הבר מצוה ,כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע. גם כ"ק האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסאדיגורא זצ"ל בעל "אביר יעקב" ,הציע שיחוגו את שמחת ה'בר מצוה' בעירו תל אביב ,ואף נתן את ברכתו והבטיח להשתתף בה ,אם זו אכן תתקיים בתל אביב .אך לדאבון כל לב נסתלק באופן פתאומי ביום ה' טבת תשכ"א ,כחודש ימים לפני הבר מצוה. שבת שלפני הבר מצוה בשב"ק פרשת בא ,שבת שלפני הבר מצוה ,יומא דנשמתא עילאה ,כי "בשבת שקודם בר מצוה נשפע הכח לשלימות הנפש" (לשון הגה"ק רי"ל איגר זצ"ל בספרו 'אמרי אמת' פר' בהר בחקתי תרל"ו ,עמ' יט) התעצמו הרגשות ביתר שאת ויתר עז .מרן שליט"א היה אמור לחבוש לראשו בשבת קודש זו לראשונה את ה"קאלפיק" -לבוש מלכות של צאצאי רבותינו הק' ,אך לגודל תרעומת החסידים ,שכבר השתוקקו לראותו לבוש פאר -התאכזבו כולם להיווכח ולהיוודע כי מסיבות טכניות לא נגמרה עשיית ה"קאלפיק" ,והוא עדיין נמצא בבית המלאכה ,ואי לכך לא חבשו מרן לראשו. כל ברכאן דלעילא ביומא שביעאה תליין .בערב שב"ק ישב מרן שליט"א ספון בחדרוג ,ואחר המקוה ישב ולמד ליד השולחן עד פניא דמעלי שבתא ,ולקראת מנחה נכנס אל היכל בית המדרש .במשך כל אותה שבת ,בעת התפילות ובעת ה'באטע' ,היתה ניכרת על פני מרן שליט"א גודל השעה ורום העת ,לקראת היום הגדול בו יקבל עליו עול התורה והמצוות. להפתעתם של תלמידי הישיבה נודע להם כחודשיים קודם לכן ,ששמחת ה'בר מצוה' תיערך בבית-מדרשו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע בתל אביב .היו אלו כמה סיבות שהביאו לידי החלטה זו ,אך המכריעה שבהן היתה רצונה והפצרתה של הרבנית מבילגורייא תליט"א ,ששמחת בנה תהא בעיר ב) באותם ימים התגוררה הרבנית תליט"א ברח' קרית ספר 10בתל אביב. שמחה וששון ויקר ג) חדר מס' 19בקומה הסמוכה לבית המדרש. רק לקראת ערבו של יום השלישי בו נכפל כי טוב ,פרשת בשלח ,אור ליום הבר מצוה ,הגיע ה"קאלפיק" מוכן בהדרו .מרן שליט"א חבשו לראשו ונשאר לשבת בחדרו רכון על הספרים והוגה בלימודיו .ומתאר לנו אחד מגדולי החסידים בערגה, כיצד רבים נדחפו וניסו להציץ בין החרכים וחור הדלת ,כדי לראות תואר פניו במחזה אשר הדור הצעיר עוד לא ראה כזאת כלל בבעלזא ,ואף גם אלו אשר ראו כזאת קודם המלחמה ,לא יכלו להסתיר רגשותיהם ודמעותיהם בראותם כיצד נוצרת ומתווספת חוליית זהב לשושלת הקודש על ידי נכד כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע ,בן בנו כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע ,באותה איצטלא ועטרה כבימי קדם. כולם נקבצו באו לך חסידי בעלזא מרחבי הארץ ,וכן אורחים רבים מעבר לים טרחו ובאו לחוג את שמחת הבר מצוה ,שהיתה כאמור השמחה הראשונה בבית בעלזא מאז נחשך העולם בהסתלקות מרן זי"ע .עשרות אורחים -מספר לא מבוטל באותם ימים -הגיעו מכל קצווי הארץ ,ובראשם רבנים ,צדיקים וגאונים ,אישים חשובים ,בני משפחה ,ועוד ,כמו :הגה"צ רבי יעקב יצחק ניימאן זצ"ל אב"ד דקהילתנו הק' במונטריאל ודו"ז של מרן שליט"אד; הרה"ח ר' משה חיים גליק ז"לה,דודו של מרן שליט"א; הרה"ח ר' משה הכהן גראס ז"ל מגענף-שווייץ ,ועוד. הנחת התפילין תהיה בהיכל הישיבה שנבנתה ע"י כ"ק מרן מהר"א זי"ע. בשעה ,7:30כשהיכל הישיבה היה מלא מפה לפה ,קהל עצום שנתון בהתרגשות עצומה ,נכנס מרן שליט"א כשפניו מאירות כפני חמה ,לבוש בבגדי מלכות פאר והדר ,כשלראשו קאלפיק כעטרה גדולה על ראשו ,וניגש למקום המזרח. הגה"צ רבי יצחק רובין זצ"ל ,האדמו"ר מיאברוב ,מחשובי הרבנים המיוחסים בבעלזא -אשר לימים זכה להגיש ראשון את ה'קוויטל' לכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א -הניח תפיליןו למרן שליט"א סמוך לכותל המזרח של היכל הישיבה ,יחד עם כ"ק האדמו"ר מזידיטשויב-פתח-תקוה זצ"לז שהתכבד אף הוא לכרוך לבחור הבר מצוה את רצועות התפילין הקדושות. לפני התיבה ניגש ראש הישיבה דאז הגאון ר' שלום הכהן בראנדר ז"ל ,שהיה אז באמצע שנת אבל .בעל התפלה התלהב מאוד בפסוק "הדר הוא לכל חסידיו" ,וכן במיוחד זכורה קריאתו הרה"ח ר' יצחק לנדא שליט"א ,יחד עם העסקן הרה"ח ר' ישראל פרסטר שליט"א ,הלכו להזמין את אדמו"רי ורבני ירושלים ,בראשם את כ"ק האדמו"ר מרחמיסטריווקא זצ"ל ועוד ,וכולם הביעו את שמחתם מגודל השמחה בבית בעלזא ,המחדשת כנשר נעוריה. תפלת שחרית בהיכל הישיבה ביום רביעי לסדר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ,פרשת בשלח ,ח' שבט תשכ"א ,התאספו כל חסידי בעלזא, וכמובן גם כל תלמידי הישיבה ,שראו בשמחה הגדולה הזאת את שמחתם הפרטית ,להתפלל תפלת שחרית בהיכל הישיבה ברב עם ,ולחזות במעמד "הנחת תפילין" למרן שליט"א .השמחה העצומה שהיתה אצל כולם - אינה ניתנת לתיאור. הנחת התפלין בהיכל הישיבה בירושלים ,היתה ע"פ הוראות כ"ק האדמו"ר מסקווירא זצ"ל ,שהורה, כי על אף ששמחת הבר מצוה תיערך בתל אביב ,אך ד) חתן הגה"צ רבי יעקב יחזקי' גרינוואלד זצ"ל מחוסט ,חותן הרה"ג ר' צבי גליק ז"ל -חותנו של כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע בזוו"ש. ה) אחיו של הרבנית מבילגורייא תליט"א. ו) את הפרשיות כתב הרה"ח ר' יהודה אשר ראטה ז"ל ,מחשובי סופרי סת"ם בירושלים ,והבתים עשו בעלי מלאכה "בתים כהן" מירושלים ת"ו. ז) בן הרה"צ רבי אשר ישעיה אייכנשטיין זצ"ל ,חתן הרה"ק רבי יחיאל העשיל מקריליוויץ זצ"ל חתן מרן מהר"י זי"ע .כידוע ,לכבודו לא הרשה כ"ק מרן מהר"א זי"ע לפתוח שטיבל דחסידי בעלזא בעיר פתח תקוה, שמחה וששון ויקר הרמה ,בעלת המשמעות העמוקה ,בהתלהבות גדולה ובהטעמה מיוחדת" :ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ,בזעקה שבלטה במיוחד ונחרטה היטב בלב המתפללים ,כפי שיעידון שומריו וזוכריו. רבנים ואורחים רבים וחשובים הגיעו לכבוד מעמד מצות הנחת תפילין להתפלל בהיכל הישיבה בראשם כ"ק האדמו"ר ממאקאווא זצ"לח חותנו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע (שמפאת חולשתו הגדולה לא היה יכול להטריח עצמו עד לתל-אביב), ועוד רבים מרבני וחשובי אנ"ש כמו הגה"ח רבי נח שטוקמן ז"ל אב"ד פרעמיסלא ומראשי הישיבה; הגה"ח רבי שמעון יחזקאל יעקובוביץ ז"ל אב"ד וואדקערט; הגה"צ רבי ישעי' שנייבאלג ז"ל אב"ד בני-ראם ולימים ראב"ד דקהל מחזיקי הדת; ואורחים נכבדים .לאחר התפילה שעברה בהתרוממות והתלהבות מיוחדת ,שתו כל העם "לחיים" ושרו ניגוני שמחה, ביניהם ניגון מיוחד שיצא לכבוד שמחת הבר מצוה על הפסוק "צדיק כתמר יפרח" ,וכולם עברו בסך לברך את מרן שליט"א בברכת "מזל טוב" ,וצהלתם על פניהם. אחר התפלה הגיע כ"ק האדמו"ר מראחמיסטריווקא זצ"לט, שהיה ישיש ובא בימים ,לברך את מרן שליט"א לרגל השמחה. מרן שליט"א קיבל את האורח הדגול בחדרו ,והאדמו"ר בירכו בברכות לרוב ,שימשיך את תפארת המשפחה ואת שלשלת זקניו הק' .גם יצאה שמועה כי כ"ק האדמו"ר מגור בעל ה"בית ישראל" שם פעמיו לישיבתנו לאחל "מזל טוב" לחתן הבר מצוה ,וכבר היה הכל מוכן לקראת בואו ,ובסופו של דבר - הדבר לא יצא אל הפועל. על ציון המצויינת אחר התפלה פנה חתן הבר-מצוה -מרן שליט"א ,יחד עם מספר חסידים ומלווים ,ועלה לציונו של דודו כ"ק מרן מהר"א זי"ע ,במרומי הר המנוחות ,להעתיר במקום קדוש זה ביום גדול זה .היתה זאת התרגשות עצומה לראות את הנער הרך ,עומד ומעתיר בתפלה במקום קדוש זה ,ומתחנן שיזכה להתגדל בתורה וביראה ובחסידות ,כאוות דודו זי"ע שגדלו מילדותו ,כאב המגדל את בנו יחידו. שמחת בית בעלזא לאחר מכן עלה כל הציבור הגדול על שיירת האוטובוסים שעמדה ברחוב אגריפס ,כשהיעד הוא העיר תל אביב לכבוד "שמחת בית בעלזא" .קהל גדול ורב הצטרף לנסיעה זו .בדרך שרו הבחורים שירי שמחה וכל הקהל היה מרומם עד מאוד. הקהל הרב שמילא את כותלי בית מדרשו של מרן זי"ע בתל אביב וכל המבואות ,לא היה יכול למצוא מקום ,כאשר המקום היה צר מאוד מהכיל את כולם ,כל הבאים רצו ליטול חלק בשמחה וכולם נדחפו ונדחסו ,תוך כדי שכל העת צריך לפלס דרך בתוך המון האדם לכבוד האורחים הרמים והרבנים מכל החוגים שטרחו להגיע .הרבנים והאדמו"רים הרבים שהתגוררו אז בתל אביב השתתפו כולם בשמחה ,ואף גם לרבות משאר ערי ארה"ק הגיעו רבים ,כשכל אחד היה לו בחשיבות ליטול חלק בשמחת המשכת בית בעלזא ,הנצר היחיד הממשיך את שושלת הקודש ,עד ביאת הגואל. ראש העסקנים הרה"ח ר' מרדכי וועבר שליט"א שדאג לכל הפרטים מסביב ,יחד עם ידידו הרה"ח ר' משה פרסטר שליט"א ,ארגנו מקומות לכל המכובדים שבאו להשתתף בשמחה הגדולה .מקהלה מיוחדת שעמדה בצד בית המדרש המשיכה כל העת בשירה ובזמרה, והחסידים התפללו בבית מדרשו .לאחר הסתלקות כ"ק מרן מהר"א זי"ע ח) הרה"צ רבי יחיאל חיים לאבין זצ"ל. נבחר הוא ע"י גדולי החסידים לומר קדיש במשך השנה להסתלקות. ט) הוא כ"ק האדמו"ר רבי יוחנן'טשע טווערסקי זצ"ל. שמחה וששון ויקר ובמיוחד שרו "לחן שמחה" (המושר כיום על "תנו שבח ושירה" י) כדי להביע שמחה וחדווה ,ולרומם את קהל המשתתפים. בית-המדרש של מרן זי"ע נחלק לשניים :בצפונו של החדר העמידו את השולחנות שמה ישבו המכובדים והרבנים, ובראשם שולחן הכבוד שם ישב בראש ה"בר מצוה" -מרן שליט"א ,ובשאר השטח של בית המדרש עמדו שאר הקהל, ותלמידי הישיבה ,ומאות האורחים. יעמוד! יעמוד! בשעה שש לפנות ערב הכריז הכרוז ,כי מרן שליט"א הולך להגיד את ה"פשעטיל" ,מרן שליט"א החל לשאת את דברו, וכנהוג פרץ כל הקהל הקדוש בשירת שמחה והפסיקוהו כמה פעמים .אחרי זה ,לאחר קריאת "מזל טוב" שהדהדה למרחוק, קמו כולם לריקוד נלהב ומרומם ,שנמשך דקות ארוכות ,כשכל המקום התרומם מתוך שבח הודיה להשי"ת כי לא כלו רחמיו לא השבית לנו גואל ,ויש תקוה לבית בעלזא. זקני החסידים מציינים ,איך שמרן שליט"א ,למרות גילו הצעיר ,ישב בארשת פנים רצינית ותואר פניו הבהיקו והאירו באור יקרות כשכל כולו אומר הוד והדר .מרן שליט"א הושיט ידו ונתן "לחיים" לכל רב ונכבד שהגיע לשמחה ,כזקן ורגיל, והמעמד היה מרשים עד מאוד .העסקנים הכינו בחדר סמוך עוגות "לעקיך" ,וכל אורח מכובד התכבד ב"לעקיך און בראנפין" ואחר ניגש לברכת "לחיים". כ"ק האדמו"ר רבי שלום מסקאהל זצ"ליב -גיסו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע ,שהגיע חבוש לראשו ב"קאלפיק" שהיתה ירושה לו מבית בעלזאיג; כ"ק האדמו"ר כ"ק האדמו"ר מסאדיגורא- פשעמישל זצ"ליד שהביא עימו דורון ספר "קדושת אהרן"טו; כ"ק האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל; כ"ק האדמו"ר מספינקא זצ"ל; כ"ק האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל; ש"ב של מרן שליט"א כ"ק האדמו"ר מקוידינוב זצ"לטז; ואדמו"רים נוספים. רבנים נוספים שבאו להשתתף בשמחת וחדוות צדיקים, ביניהם מגדולי רבני אנ"ש (לפי סדר א-ב) :הגה"ח רבי יהושע מענדל אהרנבערג ז"ל רב ואב"ד בעיר יפו-ת"א מגדולי רבני בעלזא; הגה"ח רבי צדוק צבי דומב ז"ל אב"ד הוד השרון; הגה"ח רבי יעקב לנדא ז"ל רב העיר בני ברק; הגה"צ רבי בנימין מנדלסון ז"ל רב מושב קוממיות; הגאון המפואר רבי פנחס עפשטיין זצ"ל ,ראב"ד ירושלים ומ"ס "מנחה חרבה" ,הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר ז"ל רב ואב"ד חוג חת"ס; הגה"ח רבי יעקב בנציון רוטנר ז"ל רב ואב"ד חליסה ,ועוד .כן יבלדחט"א הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א ראש ישיבת "חכמי לובלין" ובעל שו"ת "שבט הלוי" ,השתתף בשמחה. רבני אנ"ש נטלו חלק בראש השמחה ,וניכר היה על פניהם גודל השמחה והחדווה לראות בהמשכה המפואר של עדה הקדושה בעלזא ,ותפלתם היתה על שפתותיהם שיזכו לראות את הנער הרך -עולה ומתעלה במעלות הצדיקים ,ועולה לתפארת על כסא אבותיו הק'. מחול לצדיקים כאמור ,השתתפו בסעודת הבר מצוה צדיקים ואדמו"רים רבים ,שבאו לכבוד השמחה הגדולה בבית בעלזא ,ביניהם (לפי סדר א-ב) :כ"ק האדמו"ר מאלכסנדר -בעל "אמונת משה" זצ"ל; כ"ק האדמו"ר מבוהוש זצ"ל; יבדלחט"א כ"ק האדמו"ר מוויזניץ שליט"א -אז אב"ד וראש ישיבת וויזניץ ולימים חותנו של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א; כ"ק האדמו"ר מזלאטיפולי-טשורטקוב זצ"ליא; כ"ק האדמו"ר רבי מרדכי מזוועהיל זצ"ל; כ"ק האדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב זצ"ל; כ"ק האדמו"ר מלובלין זצ"ל; י) מוכר בעולם כניגון מבית ויז'ניץ ,אך חיברו כ"ק האדמו"ר בעל 'קדושת ציון' מבאבוב זי"ע הי"ד (הרה"ח ר' שלום קעסלער שליט"א). יא) הרה"צ ר' צבי אריה טווערסקי זצ"ל בן הרה"ק ר' מרדכי יוסף זצ"ל מזלאטיפאל וחתן הרה"ק ר' ישראל מטשורטקוב זצ"ל .נפטר י"ח אב תשכ"ח ומנו"כ בהר הזיתים .אחיו הגדול ממנו היה הרה"ק ר' זאב זצ"ל הי"ד מזלאטיפאלי-קראקא ,חתן כ"ק מרן מהר"י זי"ע. הדברים סיפר למרן זי"ע כי יש ברשותו "קאלפיק" שחבש מרן מהר"י זי"ע ,מרן ביקש ממנו שיחבשנו לראשו ,ומרן נתן בו מבט קצר אחד ולא יסף .בין הדברים דיברו על ה"פשעטיל" לכבוד הבר מצוה,שלמדו יחד מפי זקינם מרן מהר"י. יד) הרה"צ רבי מרדכי שלום יוסף פרידמאן זצ"ל. יב) הרה"צ רבי שלום רוקח זצ"ל בהרה"ק רבי שמואל מסקאהל זצ"ל -בנו של כ"ק מרן מהר"י זי"ע. טו) שחיבר הרה"צ רבי אהרן זצ"ל בנו בכורו של הרה"ק רבי אברהם יעקב הראשון מסאדיגורא זצ"ל. יג) היה זה הקאלפיק של כ"ק מרן מהר"י זי"ע .בענין זה סיפר הרה"ח ר' מרדכי וועבר שליט"א :פעם אחת הייתי נוכח בביקור שביקר מרן זי"ע אצל הרב מסקאהל ז"ל בביתו שברחוב העלייה בת"א ,ובין טז) הרה"צ רבי חנוך העניך דוב זילברפארב זצ"ל ,מנכדי מרן מהר"ש זי"ע ,התגורר בת"א וקירב מאוד את מרן שליט"א .נפטר ח' במנחם אב תשל"ח. שמחה וששון ויקר היו אדמו"רים שהתגוררו בחו"ל ,שהיו ברצונם לבוא להשתתף בשמחת בית בעלזא ,אך לא אסתייעא מילתא בידם ,ומחמת אונסם לא הגיעו בסופו של דבר ,ביניהם: הגאון הצדיק בעל 'ויחי יוסף' מפאפא זצ"ל ,שבא להשתתף בסעודה מצוה שנערכה בבית המדרש דחסידי בעלזא בוויליאמסבורג יע"א ,ביום הבר מצוה ,ואמר שבכך הוא משתתף מרחוק בשמחתם של חסידי בעלזא; הגאון הצדיק גאב"ד צהעלים זצ"ל ששלח במיוחד ספר 'ערוגת הבושם' של אביו הרה"ק זצ"ל ,לכבוד חתן הבר מצוה ,וכתב בפנים מילים חמות ומיוחדות ,כשבראש המכתב הוא מתאר את כ"ק מרן שליט"א בתואר" :המיועד להיות ממלא מקומו של מרן מהר"א זי"ע" .גם האדמו"ר בעל מקור ברוך מסערט- וויזניץ זצ"ל ,ידיד נאמן לבית בעלזא ,לא השתתף ,כיון ששהה בחו"ל. נכד מרן מהרי"ד מבעלזא ולא אבוא בבגדי שבת?! כאמור ,אחד האורחים החשובים ביותר היה כ"ק האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ליז ,שכבר בביתו לפני שיצא לדרכו תל-אביבה ,ציוה להביא את בגדי השבת באמרו למקורביויח בהתרגשות רבה :הנה נכדו של כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע נכנס לעול המצוות ולא אבוא בבגדי שבת?! ואכן לקח עמו את השטריימל ויצא לדרך. "חידושי הריטב"א" ,וכך ניגש אל מרן שליט"א בהעניקם לו אותם בהתרגשות רבה ,באמרו" :דא האסטו דרשה געשאנק" (-הרי לך דורון דרשה), וכיבדוהו לשבת לימין חתן הבר מצוה שליט"א. מאחר שמרן שליט"א כבר אמר את הדרשה קודם בואו של כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל ,נתבקש מרן שליט"א לחזור לכבודו של האורח הרם על חלק מה"פשעטיל" ,והכריז הרה"ח ר' אברהם לייב ברגופן ז"ל כי לכבודו של הקלויזנבורג'ער רב יחזור הבחור הבר מצוה על הדרשה "און קיינער זאל נישט אריין זינגען ווי לאנג יעך וועל נישט אנהייבען" (-ושלא יפסיקוהו בשיר עד שהוא יסמן על כך) .וכך היה ,מרן שליט"א אמר את ה"פשעטיל" כמה דקות בקול רם ,עד שניתן האות והפסיקוהו בשירה. לפני שעלה כ"ק האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל לבית המדרש ,בעודו יושב ברכב ,אמר אחד ממשמשיו שכמדומה לו שה'עולם' אינו הולך בבגדי שבת ,והלך המשב"ק הרה"ח ר' יחזקאל פרנקל ז"ל לבדוק האם הולכים כולם בבגדי שבת, ולאחר שראה שאכן הקהל אינו לבוש בבגדי שבת ,מסר את זאת להאדמו"ר שלא לבש בסופו של דבר את השטריימל, אך נכנס כששמחה עילאית ניכרת על פניו ,ובידו חמשת כרכי גם הגאון המפורסם רבי דוב בעריש ווידענפעלד זצ"ל הרב מטשעבין ,לא אסתייעא מילתא בעדו לבוא בעצמו עד לתל אביב ,אך היה עסוק מאוד בענין שמחה זו ,והזכיר למקורביו כמה פעמים לשלוח ספר "דורון דרשה" על ידי יז) הגה"צ רבי יצחק יעקב ניימאן זצ"ל נסע במיוחד להזמינו להשתתף בשמחת הבר מצוה. יח) מפי הגאון רבי אליהו שמרלר שליט"א ,ראש ישיבת צאנז, שהתלווה אליו לשמחת הבר מצוה ,והיה נוכח במקום. שמחה וששון ויקר "דרשה געשאנק" של הגאון מטשעבין זצ"ל להשתתף בשמחה זו ,ונתקבל בסבר פנים יפות ,כדין חיוב הכרת הטובה ,למי שטרח ופעל למען הצלתו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע ,והיה בידידות גדולה עם בית בעלזא. * שליח ,וכך היה .בעת השמחה הגיע מקורבו ונאמן ביתו הרה"ג ר' אליהו קרויטווירט שליט"א ,ובידו ספר "כוכב מיעקב" של אביו הגאון מהרימלוב ז"ל ,ובפנים הספר כתב הרב מטשעבין ברכה מיוחדת (ראה צילום במסגרת נפרדת). כאן המקום לציין את חיבתו הגדולה של הרב מטשעבין למרן שליט"א ,על אף שהיה צעיר מאוד לימים וגאון הדור הרב מטשעבין היה בא בימים ,לא זז מלחבבו ,והרעיף עליו אהבה ואותות כבוד לעיני כולם. כך היה פעם אחת כשבחן הרב מטשעבין את מרן שליט"א תקופת מה לאחר ה'בר מצוה' על לימודו ,והביע שביעות רצונו מידיעותיו המופלגות בתורה ,ומיד כשנכנס קרא הרב מטשעבין בחיבה" :בערניו ,שומע אני שאינך סומך על זכות אבות ,"...כלומר שהוא משקיע בתורה ובמעשים טוביםיט. כן מסופר ,כי פעם אחת בליל ראש השנה ,כאשר רבים, ובפרט תלמידי ישיבה ,נהגו מנהג טוב לסור לישיבת הרב מטשעבין ,ולברכו בברכת "שנה טובה" .ופעם אחת הגיע גם מרן שליט"א בין הבחורים ,מיד כשראהו שמח לקראתו ,ואמר להביא כסא וציוה למרן שליט"א לשבת עליו ,על אף היותו בגילו הרךכ. גם העסקן הנודע ר' חיים משה שפירא ז"לכא ,הגיע במיוחד יט) הרה"ח ר' יצחק לנדא שליט"א שהיה נוכח שם. שמחת הבר מצוה הסתיימה בשעות הערב המאוחרות כשהכל שרויים בחדוותא והתרוממות דלאו מעלמא הדין, והם מזכירים את שמחת ההצלה ,שחלה היום בערב ,יום ט' בשבט ,יום הצלת כ"ק מרן מהר"א זי"ע ואחיו כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע ,מגיא ההריגה ,והכל חדרו אמונתם באמונת איתן שרבותינו הקדושים זי"ע נבג"מ היו והשתתפו בשמחה גדולה זו ,כמבואר בזוה"ק ובספה"ק ,והשפיעו עליהם מטוב עולם העליון ,ועל הכל על נצר מטעם להתפאר ,שכשם שנכנס לתורה ולמצוות כן יכנס לחופה ולמעשים טובים ,ויזכה לנהל עדת מי מנה על מי מנוחות עד ביאת הגואל. תבשרנו בשורות טובות במוצאי שבתות בשבת שירה שבת מרן שליט"א בירושלים ת"ו ,ובמוצאי שבת הגיעה הידיעה כי אחיו של כ"ק האדמו"ר בעל 'בית ישראל' מגור זצ"ל ,הוא ניהו רבי שמחה בונם זצ"ל ,לימים כ"ק האדמו"ר בעל 'לב שמחה' מגור זצ"ל ,מגיע במיוחד לישיבה בשליחות אחיו האדמו"ר זצ"ל ,לברך את חתן הבר מצוה לרגל השמחה. כבר לפני הבר מצוה ,שלח ה'בית ישראל' זצ"ל להודיע למארגני ה'בר מצוה' ,כי עד תל אביב אין בכוחו לבוא ולהשתתף בשמחה ,ואילו היתה נחוגה שמחת הבר מצוה בירושלים -היה מגיע. מרן שליט"א ישב בחדרוכב ,יחד עם כמה אורחים ומקורבים. האורח ,לימים האדמו"ר מגור ,נכנס אל החדר בצעדים זריזים ובפנים מאירות ובירך את מרן שליט"א .על השולחן הניחו מיני מזונות ויי"ש .הוא פנה למרן שליט"א ושאל כמה שאלות על אביו כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע ,על פעילותו ,ועל מספר שנות חייו וכו' .לאחר מכן שתו "לחיים" ,איחל למרן שליט"א ברכות מזל טוב ,ונפרד ממנו לשלום. כא) מגדולי מנהיגי ועסקני המזרחי ,ושימש בתפקידים שונים זקוק בדחיפות לאותם "סרטיפיקטים" ,זכור לטוב ר' משה ז"ל שטרח ופעל והתרוצץ במסירות נפש ודאג לשלוח את ה"סרטיפיקטים" ,ולא נח ולא שקט עד שידע כי מרן זי"ע ואחיו כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע ,בטוחים מכל סכנה והינם בדרכם לארץ ישראל. בממשלה .באותם ימי אפלים בחשכת המלחמה ,כשמרן זי"ע היה כב) חדר מס' 19הנ"ל. כ) הרה"ג ר' חיים גרינוואלד שליט"א. שמחה וששון ויקר
© Copyright 2024