‫יהודי‬ ‫צפון אפריקה‬ ‫בתקופת‬ ‫השואה‬ ‫יד ושם‬ ‫‪2006‬‬ ‫הספר יוצא לאור בסיוע ועידת התביעות‬ ‫ובסיועם של‪:‬‬ ‫מר וגב‘ אדמונד אסרף‪ ,‬צרפת‪,‬‬ ‫ושל מר וגב‘ אמיל אזולאי‪ ,‬צרפת‬ ‫‪Projet réalisé grâce au soutien‬‬ ‫‪de M. et Mme Edmond Assaraf‬‬ ‫‪et de M. et Mme Emile Azoulay, France‬‬ ‫צוות הכתיבה‪:‬‬ ‫ד“ר חווי בן ששון‪ ,‬אביה סולומון חובב‪ ,‬יעל ריצ‘לר – פרידמן‬ ‫עריכה‪ :‬יעל ריצ‘לר – פרידמן‬ ‫ייעוץ פדגוגי‪ :‬שולמית אימבר‬ ‫ייעוץ אקדמי‪ :‬ד“ר עירית אברמסקי‬ ‫עריכה לשונית‪ :‬פנינה לוי‬ ‫הפקה‪ :‬עמי שטרנשוס‬ ‫עיצוב‪ :‬ביג–דיזיין‬ ‫נציגי משרד החינוך‪:‬‬ ‫ד“ר יצחק יצחקי – מפקח ארצי‬ ‫משה זעפרני – מפקח ארצי‬ ‫תודה לבועז טל ולשני לוריא על העזרה בתחקיר‬ ‫© כל הזכויות שמורות ליד ושם בית הספר המרכזי להוראת השואה‬ ‫ירושלים ‪/2006‬תשס“ו‬ ‫‪ISBN 965–308–214–0‬‬ ‫נדפס בישראל ‪Printed in Israel 2006‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫הקדמה ‪4 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫שיעור ‪ :1‬מבוא ‪5 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫חלק א‪ :‬פתיחה‬ ‫חלק ב‪ :‬דיון בעזרת מפה‬ ‫חלק ג‪ :‬משימת חקר‬ ‫נספח ‪ :1.1‬סיפורה של משפחה בתוניסיה‬ ‫נספח ‪ :1.2‬יהודי צפון אפריקה ערב מלחמת העולם השנייה – נתונים ומפה‬ ‫שיעור ‪ :2‬חיי היהודים בצפון אפריקה ערב מלחמת העולם השנייה‬ ‫‪11 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫חלק א‪ :‬דיון‬ ‫חלק ב‪ :‬עבודה בקבוצות‬ ‫חלק ג‪ :‬דיון מסכם‬ ‫נספח ‪ :2.1‬תוניסיה – משימות ומקורות‬ ‫נספח ‪ :2.2‬לוב – משימות ומקורות‬ ‫נספח ‪ :2.3‬מרוקו – משימות ומקורות‬ ‫נספח ‪ :2.4‬אלג‘יריה – משימות ומקורות‬ ‫שיעור ‪ :3‬יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה א‘ ‪61 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫חלק א‪ :‬פתיחה – קטעים מנציב המלח של אלבר ממי‬ ‫חלק ב‪ :‬עבודה בקבוצות – חקיקה‪ ,‬מחנות והתנגדות‬ ‫חלק ג‪ :‬דיון מסכם‬ ‫נספח ‪ :3.1‬קטעים מנציב המלח של אלבר ממי‬ ‫נספח ‪ :3.2‬עבודה בקבוצות – חקיקה גזענית‬ ‫נספח ‪ :3.3‬עבודה בקבוצות – מחנות ריכוז ועבודות כפייה‬ ‫נספח ‪ :3.4‬עבודה בקבוצות – התנגדות יהודית‬ ‫שיעור ‪ :4‬יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה ב‘ ‪77 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫חלק א‪ :‬פתיחה – יהודי צפון אפריקה ויהודי אירופה בתקופת השואה‬ ‫חלק ב‪ :‬דיון בעקבות תעודות היסטוריות‬ ‫חלק ג‪ :‬סיכום‬ ‫נספח ‪ :4.1‬עדותו של דן אפרת מתוניסיה‬ ‫נספח ‪ :4.2‬כרזה מתוניסיה‪ ,‬ועידת ונזה ורשימת גירוש‬ ‫נספח ‪ :4.3‬מתוך נציב המלח של אלבר ממי‬ ‫נספח ‪ :4.4‬קינת היתליר‬ ‫שיעור ‪ :5‬זיכרון והנצחה ‪93 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫חלק א‪ :‬משימת חקר – דפי עד‬ ‫חלק ב‪ :‬סיכום‬ ‫נספח ‪ :5.1‬משימת חקר – דפי עד‬ ‫הרחבות היסטוריות ‪99 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫סקירה היסטורית‪ :‬צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה וגורל היהודים בה‪ /‬ד“ר חווי בן ששון ‪101 . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בין האנטישמיות של וישי לאיום הגרמני‪ :‬יהודי צפון אפריקה בראשית שנות הארבעים‪ /‬פרופ‘ מיכאל לסקר ‪103 . . .‬‬ ‫ההנהגה היהודית בלוב ובתוניסיה בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ /‬ד“ר עירית אברמסקי ‪109 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הקדמה‬ ‫תכנית זו מעלה לדיון את גורלם הייחודי של יהודי תוניסיה‪ ,‬לוב‪ ,‬אלג‘יריה ומרוקו‬ ‫בתקופת השואה ואת השפעתו של גורל זה על הבנת תקופת השואה בכלל ומציגה‬ ‫לפני התלמידים מושגים מרכזיים ובסיסיים בנושא זה‪.‬‬ ‫התכנית בנויה לפי התפיסה החינוכית של בית הספר המרכזי להוראת השואה‪ ,‬ומשום‬ ‫כך היא מדגישה את פניו האנושיות של האדם במציאות של רוע ושל דה–הומניזציה‪.‬‬ ‫לכן בחרנו לפתוח את התכנית בחיי היהודים בצפון אפריקה בשנים שקדמו למלחמת‬ ‫העולם השנייה‪ ,‬תוך הצגת מושגים שהייתה להם משמעות בתקופת המלחמה‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫על פי התפיסה החינוכית של בית הספר‪ ,‬התכנית משלבת עדויות אישיות‪ ,‬מתבססת‬ ‫עליהן ומהן יוצאת לדיון‪ .‬היא אף מותחת קו אל החיים שלאחר השואה באמצעות‬ ‫דיונים על זיכרון ועל הנצחה אישית‪ ,‬משפחתית וקהילתית‪.‬‬ ‫התכנית שלפניכם מעודדת פעילות יצירתית של התלמידים‪ .‬עם זאת היא נותנת למחנך‬ ‫מקום מרכזי בדיונים ובבחינת משמעות הממצאים שהעלו התלמידים בפעילויותיהם‪.‬‬ ‫על פי עקרונות התפיסה החינוכית‪ ,‬יש חשיבות רבה לתיווכו של המורה המלווה‬ ‫את הכיתה בשל יכולתו לנווט את הדיונים ואת הפעילויות כך שיתאימו לתלמידיו‬ ‫וליכולתם הקוגניטיבית והרגשית‪.‬‬ ‫התכנית בנויה מחמישה שיעורים‪ ,‬ובהם הצעות לדיון כיתתי ולהרחבה‪ .‬כמו כן‬ ‫מצורפים סקירה היסטורית ומאמרים להעמקת הידע‪ .‬התכנית מיועדת לתלמידי‬ ‫חטיבת הביניים‪ ,‬אפשר להתאימה גם לתלמידי התיכון‪ ,‬והיא מאפשרת לימוד של‬ ‫סוגיה היסטורית בצד דיונים בענייני משמעות וזהות המתאימים לעולמם המתפתח‬ ‫של התלמידים בגילים אלו‪.‬‬ ‫ש י ע ו ר‬ ‫‪1‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪5‬‬ ‫מטרות השיעור‬ ‫הצגת נושא התכנית – "יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה" –‬ ‫בעזרת קטעים מעדות אשר יעניקו לנושא גם פנים אנושיות‬ ‫הצגת מקומה של צפון אפריקה במפת העולם כדי שהתלמידים‬ ‫יבינו את מצבם המיוחד של יהודיה בזמן מלחמת העולם השנייה‬ ‫הכוונה לקראת הכרת מושגי יסוד בחיי הקהילות בצפון אפריקה‬ ‫באמצעות נקודת מבט אישית ובעזרת משימת חקר‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור‬ ‫‪1‬‬ ‫חלק א‪ :‬פתיחה‬ ‫‪,,‬‬ ‫הכיבוש הנאצי השפיע במהלך מלחמת העולם השנייה גם על צפון אפריקה‪ .‬להלן סיפורה של סוזי נָטָף*‬ ‫וקורות משפחתה בתוניסיה )נספח ‪ ,1.1‬עמ‘ ‪.(8‬‬ ‫*‬ ‫סוזי נָטָף נולדה בתוניסיה בעיר‬ ‫סוּס למשפחה דתית‪ .‬היא הייתה‬ ‫הבת הבכורה בשמונת האחים‪.‬‬ ‫כל משפחתה המורחבת גרה‬ ‫ליד משפחתה‪ .‬כשהייתה סוזי‬ ‫בת עשר‪ ,‬התקרבו הגרמנים אל‬ ‫העיר סוּס והחלו להפציץ אותה‪.‬‬ ‫אחד מאחיה נהרג בהפצצות‬ ‫אלו‪ .‬לאחר שנסתיימה המלחמה‬ ‫הייתה סוזי פעילה בתנועת נוער‬ ‫ציונית דתית ושם למדה עברית‬ ‫ושמעה על ארץ ישראל‪ .‬היא‬ ‫התחתנה ובשנת ‪ 1950‬עלתה‬ ‫למדינת ישראל‪ .‬בתחילה גרה‬ ‫המשפחה במעברה אך לאחר‬ ‫זמן מה עברה לגור במושב‪.‬‬ ‫**‬ ‫כמעט חמשת אלפים יהודים‬ ‫נכלאו בכשלושים ושניים‬ ‫מחנות לעבודת כפייה שהיו‬ ‫מפוזרים ברחבי תוניסיה‪ .‬שני‬ ‫הגדולים והקשים שבהם היו‬ ‫המחנות בִּיז ְֵרט ומָאטָר‪ .‬עשרות‬ ‫יהודים נספו במחנות ממחלות‪,‬‬ ‫מעבודה קשה‪ ,‬מיריות השומרים‬ ‫ומהפצצות בעלות הברית‪.‬‬ ‫המלחמה התחילה פתאום ביום בהיר אחד ולא בהדרגה‪ .‬השמועות אמרו שמשפחות עוזבות את‬ ‫העיר‪ .‬ראינו שכל היהודים עוזבים‪ .‬אף אחד לא הודיע לנו שצריך לעזוב‪ ,‬אבל הבנו בשכל ישר שאנחנו‬ ‫במקום מסוכן מכיוון שגרנו בעיר נמל ואמרו שהדבר הראשון שיפציצו זה את הנמל‪ .‬אז אנשים לקחו‬ ‫את הדברים והתחילו ללכת‪ .‬היינו פליטים מרצון‪ ,‬לא פליטים שגירשו אותם‪ .‬אימא לקחה שטיחים‬ ‫שישמשו כמזרנים‪ ,‬קצת כלים וקצת מכל דבר‪ .‬אבא הזמין כרכרה‪ ,‬ושמנו הכול בתוך העגלה‪ .‬הבית‬ ‫היה מלא רהיטים שהשארנו מאחורינו‪ .‬סגרנו את הדלת ועזבנו את העיר‪ .‬סבא אמר שלא ניסע רחוק‬ ‫אלא נלך למחסנים של הפרדס שנמצאים במרחק כמה קילומטרים מהעיר ונישאר שם עד שנראה‬ ‫איך הדברים מתפתחים‪ .‬אנשים ששמעו שסבא פתח את המחסנים ביקשו להצטרף וסבא הסכים‪.‬‬ ‫כשהתחילו להפציץ את הסביבה‪ ,‬נאלצנו שוב לעזוב‪ .‬הלכנו לכפר ערבי‪ .‬כשהם ראו שהרבה אנשים‬ ‫בורחים‪ ,‬הם השכירו את הבתים ביוקר‪ .‬הבתים היו בתי חומר‪ ,‬לא היו בהם חשמל או מים זורמים‪.‬‬ ‫סבלנו מטיפוס ומכינים‪ .‬גרנו יחד שלוש–ארבע משפחות‪ .‬באיזה שהוא שלב באו לכפר ולקחו את‬ ‫אבא שלי ואת כל הגברים היהודים לעיר‪ **,‬כל השבוע הם עבדו בהוצאת הגופות מבין הריסות העיר‪,‬‬ ‫ורק ביום שישי הם חזרו‪.‬‬ ‫הגרמנים ידעו שאנחנו בכפר מכיוון שהלכנו עם כוכב צהוב‪ ,‬הוא היה תפור על הז'קט באופן בולט‪.‬‬ ‫כולם הלכו עם כוכב באותו גודל מכיוון שהיו הוראות מדויקות על גודלו‪ ...‬הגרמנים לא עשו לנו‬ ‫משהו מיוחד‪ ,‬אבל הרגשנו שעוד מעט‪ ,‬או–טו–טו הם יתחילו‪ .‬פחדנו שייקחו אותנו למחנה ריכוז‪.‬‬ ‫)על פי עדותה של סוזי נָטָף‪ ,‬ארכיון יד ושם‪(10965 ,‬‬ ‫עדות זו מתארת את גורלה של משפחה אחת מתוניסיה‪.‬‬ ‫בשיעור זה ובארבעת השיעורים הבאים ננסה ללמוד יותר על חייהם של יהודי צפון אפריקה ועל גורלם‬ ‫בשואה‪ :‬מי היו יהודים אלו? מה אפיין את חייהם? כיצד השפיע הכיבוש הנאצי על גורלם‪ ,‬ומהו ייחודו‬ ‫של גורל זה?‬ ‫חלק ב‪ :‬דיון בעזרת מפה‬ ‫התבוננו עם התלמידים במפה ובטבלה )נספח ‪ ,1.2‬עמ‘ ‪ ,(9‬ובררו עמם‪ :‬מהי צפון אפריקה? אילו מדינות‬ ‫נמצאות בה? היכן היא נמצאת? כמה יהודים חיו בארצות אלו‪ ,‬ומה משמעות האחוזים המצוינים‬ ‫בטבלה?‬ ‫חלק ג‪ :‬משימת חקר‬ ‫משימת החקר‪ :‬ראיונות אישיים – התלמידים ילמדו על קורותיה של משפחה אחת לפני מלחמת‬ ‫העולם השנייה‪.‬‬ ‫בקשו מהתלמידים שמשפחותיהם מצפון אפריקה לחקור את בני משפחתם על הסביבה שבאו ממנה‬ ‫בעזרת משימת החקר שלהלן‪ .‬תלמידים שמוצא משפחתם אחר יוכלו לראיין מכרים‪ ,‬חברים‪ ,‬שכנים‬ ‫וכדומה )נספח ‪ ,1.2‬עמ‘ ‪.(9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 1‬נספח ‪1.1‬‬ ‫נספח ‪ :1.1‬סיפורה של משפחה בתוניסיה‬ ‫‪,,‬‬ ‫הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה השפיע גם על צפון אפריקה‪ .‬להלן סיפורה של סוזי‬ ‫נָטָף* וקורות משפחתה בתוניסיה‪.‬‬ ‫*‬ ‫סוזי נָטָף נולדה בתוניסיה‬ ‫בעיר סוּס למשפחה דתית‪.‬‬ ‫היא הייתה הבת הבכורה‬ ‫בשמונת האחים‪ .‬כל משפחתה‬ ‫המורחבת גרה ליד משפחתה‪.‬‬ ‫כשהייתה סוזי בת עשר‪,‬‬ ‫התקרבו הגרמנים אל העיר‬ ‫סוּס והחלו להפציץ אותה‪ .‬אחד‬ ‫מאחיה נהרג בהפצצות אלו‪.‬‬ ‫לאחר שנסתיימה המלחמה‬ ‫הייתה סוזי פעילה בתנועת‬ ‫נוער ציונית דתית ושם למדה‬ ‫עברית ושמעה על ארץ‬ ‫ישראל‪ .‬היא התחתנה ובשנת‬ ‫‪ 1950‬עלתה למדינת ישראל‪.‬‬ ‫בתחילה גרה המשפחה‬ ‫במעברה אך לאחר זמן מה‬ ‫עברה לגור במושב‪.‬‬ ‫המלחמה התחילה פתאום ביום בהיר אחד ולא בהדרגה‪ .‬השמועות אמרו שמשפחות עוזבות‬ ‫את העיר‪ .‬ראינו שכל היהודים עוזבים‪ .‬אף אחד לא הודיע לנו שצריך לעזוב‪ ,‬אבל הבנו‬ ‫בשכל ישר שאנחנו במקום מסוכן מכיוון שגרנו בעיר נמל ואמרו שהדבר הראשון שיפציצו‬ ‫זה את הנמל‪ .‬אז אנשים לקחו את הדברים והתחילו ללכת‪ .‬היינו פליטים מרצון‪ ,‬לא פליטים‬ ‫שגירשו אותם‪ .‬אימא לקחה שטיחים שישמשו כמזרנים‪ ,‬קצת כלים וקצת מכל דבר‪ .‬אבא‬ ‫הזמין כרכרה‪ ,‬ושמנו הכול בתוך העגלה‪ .‬הבית היה מלא רהיטים שהשארנו מאחורינו‪ .‬סגרנו‬ ‫את הדלת ועזבנו את העיר‪ .‬סבא אמר שלא ניסע רחוק אלא נלך למחסנים של הפרדס‬ ‫שנמצאים במרחק כמה קילומטרים מהעיר ונישאר שם עד שנראה איך הדברים מתפתחים‪.‬‬ ‫אנשים ששמעו שסבא פתח את המחסנים ביקשו להצטרף וסבא הסכים‪.‬‬ ‫כשהתחילו להפציץ את הסביבה‪ ,‬נאלצנו שוב לעזוב‪ .‬הלכנו לכפר ערבי‪ .‬כשהם ראו שהרבה‬ ‫אנשים בורחים‪ ,‬הם השכירו את הבתים ביוקר‪ .‬הבתים היו בתי חומר‪ ,‬לא היו בהם חשמל‬ ‫או מים זורמים‪ .‬סבלנו מטיפוס ומכינים‪ .‬גרנו יחד שלוש–ארבע משפחות‪ .‬באיזה שהוא‬ ‫שלב באו לכפר ולקחו את אבא שלי ואת כל הגברים היהודים לעיר‪ **,‬כל השבוע הם עבדו‬ ‫בהוצאת הגופות מבין הריסות העיר‪ ,‬ורק ביום שישי הם חזרו‪.‬‬ ‫הגרמנים ידעו שאנחנו בכפר מכיוון שהלכנו עם כוכב צהוב‪ ,‬הוא היה תפור על הז'קט באופן‬ ‫בולט‪ .‬כולם הלכו עם כוכב באותו גודל מכיוון שהיו הוראות מדויקות על גודלו‪ ...‬הגרמנים‬ ‫לא עשו לנו משהו מיוחד‪ ,‬אבל הרגשנו שעוד מעט‪ ,‬או–טו–טו הם יתחילו‪ .‬פחדנו שייקחו‬ ‫אותנו למחנה ריכוז‪.‬‬ ‫)על פי עדותה של סוזי נָטָף‪ ,‬ארכיון יד ושם‪(10965 ,‬‬ ‫** כמעט חמשת אלפים יהודים‬ ‫נכלאו בכשלושים ושניים‬ ‫מחנות לעבודת כפייה שהיו‬ ‫מפוזרים ברחבי תוניסיה‪ .‬שני‬ ‫הגדולים והקשים שבהם היו‬ ‫המחנות בִּיז ְֵרט ומָאטָר‪ .‬עשרות‬ ‫יהודים נספו במחנות ממחלות‪,‬‬ ‫מעבודה קשה‪ ,‬מיריות‬ ‫השומרים ומהפצצות בעלות‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫עדות זו מתארת את גורלה של משפחה אחת מתוניסיה‪.‬‬ ‫בשיעור זה ובארבעת השיעורים הבאים ננסה ללמוד יותר על חייהם של יהודי צפון אפריקה‬ ‫ועל גורלם בשואה‪ :‬מי היו יהודים אלו? מה אפיין את חייהם? כיצד השפיע הכיבוש הנאצי על‬ ‫גורלם‪ ,‬ומהו ייחודו של גורל זה?‬ ‫‪8‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 1‬נספח ‪1.2‬‬ ‫נספח ‪ :1.2‬יהודי צפון אפריקה‬ ‫ערב מלחמת העולם השנייה – נתונים ומפה‬ ‫אגן הים התיכון‬ ‫משימת חקר‬ ‫עליכם לראיין משפחה אחת שעלתה ארצה מצפון אפריקה לאחר מלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫מטרת הריאיון היא ללמוד על קורותיה של משפחה אחת ששורשיה בצפון אפריקה‪ .‬אפשר‬ ‫לראיין קרובי משפחה‪ ,‬חברים‪ ,‬מכרים‪ ,‬שכנים וכדומה‪:‬‬ ‫אחוז היהודים מכלל‬ ‫האוכלוסייה‬ ‫אחוז‬ ‫המדינה מספר‬ ‫היהודים היהודים‬ ‫‪ .1‬מהיכן הגיעה המשפחה )ארץ‪ ,‬עיר אזור ועוד(?‬ ‫‪ .2‬אילו שפות דיברו בבית?‬ ‫אלג’יריה ‪1.75% 140,000‬‬ ‫תוניסיה‬ ‫‪3.25% 105,000‬‬ ‫מרוקו‬ ‫‪2.5% 225,000‬‬ ‫לוב‬ ‫‪26,000‬‬ ‫‪ .3‬אילו שפות נוספות ידעו? היכן למדו שפות אלו? האם ידעו לדבר ערבית? האם זו הערבית‬ ‫שמדברים גם בארצות ערב אחרות?‬ ‫כ–‪4%‬‬ ‫‪ .4‬היכן למדו? מה למדו בבית הספר?‬ ‫‪ .5‬באילו מקצועות עבדו? היכן הוכשרו לעבודה זו?‬ ‫‪ .6‬מה היו הקשרים שלהם עם השכנים?‬ ‫‪ .7‬מה היו הקשרים שלהם עם השלטונות?‬ ‫‪ .8‬האם היה להם קשר עם ארץ ישראל?‬ ‫‪ .9‬האם היה להם קשר עם יהודים מארצות אחרות?‬ ‫‪ .10‬האם הגיע הכיבוש הנאצי גם לאזור שבו חייתה המשפחה?‬ ‫‪9‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 1‬נספח ‪1.3‬‬ ‫ש י ע ו ר‬ ‫‪2‬‬ ‫חיי היהודים בצפון‬ ‫אפריקה ערב מלחמת‬ ‫העולם השנייה‬ ‫‪11‬‬ ‫מטרות השיעור‬ ‫הכרה חווייתית ויצירתית של חיי החברה‪ ,‬הרוח והתרבות ושל‬ ‫המנהגים ואורחות החיים של היהודים בקהילות צפון אפריקה‬ ‫ערב מלחמת העולם השנייה תוך שילוב הראיונות האישיים שעשו‬ ‫התלמידים‬ ‫דיון בדילמות של זהות שנוצרו בתנאי החיים הייחודיים של‬ ‫היהודים במדינות צפון אפריקה בעיקר בעקבות השפעת‬ ‫הקולוניאליזם האירופי עליהם‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שיעור זה מתמקד בחיי היהודים בצפון אפריקה לפני מלחמת העולם השנייה‪ .‬העיסוק בחיי היהודים‬ ‫לפני מלחמת העולם הראשונה חשוב להדגשת פניהם האנושיות של מי שנלמד על גורלם בתקופת‬ ‫המלחמה ולהכרת מושגי מפתח שיילמדו בשיעור זה – הם יהוו בסיס להבנת גורלם של יהודים אלו‬ ‫ופעולותיהם בתקופת המלחמה‪.‬‬ ‫השיעור ייפתח בדיווח של התלמידים על ממצאי הראיונות שעשו‪ .‬בחלקו השני של השיעור יתחלקו‬ ‫התלמידים לארבע קבוצות עבודה‪ .‬כל קבוצה תלמד על קהילה יהודית אחת בצפון אפריקה בעזרת‬ ‫פעילות יצירתית מיוחדת‪.‬‬ ‫חלק א‪ :‬דיון‬ ‫התלמידים יציגו את הממצאים של משימת החקר הביתית על ידי דיון בשאלה זו‪ :‬אילו הייתם נדרשים‬ ‫לבקש מהאנשים שראיינתם או שמעתם עליהם בראיונות להגדיר את עצמם במשפט אחד‪ ,‬מה לדעתכם‬ ‫הם היו עונים?‬ ‫חלק ב‪ :‬עבודה בקבוצות‬ ‫חלקו את הכיתה לארבע קבוצות‪ .‬כל קבוצה תקבל משימה ומקורות מתאימים המספרים על חיי‬ ‫היהודים במדינה אחת מארבע המדינות האלה‪ :‬תוניסיה‪ ,‬לוב‪ ,‬מרוקו ואלג'יריה‪ .‬בסיום המשימה תציג‬ ‫כל קבוצה לכיתה חלקים ממנה )נספחים ‪ ,2.4–2.1‬עמ‘ ‪.(60–14‬‬ ‫חלק ג‪ :‬דיון מסכם‬ ‫‪ .1‬כיצד השפיעה הסביבה על חיי היהודים )לדוגמה‪ :‬השלטונות‪ ,‬הסביבה המוסלמית וכו'(?‬ ‫‪ .2‬מה מקומם של הדת‪ ,‬של החינוך‪ ,‬של הקהילה ושל הציונות בחיי היהודים?‬ ‫‪ .3‬זהות והגדרה עצמית‪ :‬אילו הייתם פוגשים יהודי מצפון אפריקה שלפני מלחמת העולם השנייה‬ ‫והייתם מבקשים ממנו להגדיר את עצמו בשורה אחת‪ ,‬מה הוא היה כותב לדעתכם? האם תשובה זו‬ ‫שונה מהתשובה שקיבלתם בראיונות שערכתם?‬ ‫‪13‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫נספח ‪ :2.1‬תוניסיה – משימות ומקורות‬ ‫כתיבת תסריט לסרט‬ ‫הנחיות לפעילות‬ ‫לפניכם עדויות של מי שהיו ילדים בתוניסיה לפני מלחמת העולם השנייה‪ .‬קראו אותן בעיון‪,‬‬ ‫וחברו תסריט לסרט עלילתי או תיעודי על חיי הילדים היהודיים בתוניסיה‪.‬‬ ‫התסריט יספר על ההיבטים המרכזיים של חיי הילדים כגון בית הספר‪ ,‬חיי החברה‪ ,‬תרבות‬ ‫הפנאי‪ ,‬ההוויי‪ ,‬המסורת והיחסים עם הסביבה הלא יהודית‪.‬‬ ‫בעמוד הבא תמצאו מבנה של תסריט‪ ,‬ובו עליכם למלא את הפרטים האלה‪ :‬שם הסרט‪,‬‬ ‫תפקידים‪ ,‬הסצנות המרכזיות בסרט‪ ,‬התמונות שישולבו בו או שיהוו בסיס לתפאורה‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫תסריט‬ ‫שם הסרט‬ ‫ט‪ :‬עלילתי‬ ‫סר‬ ‫אופי ה‬ ‫או תיעודי‬ ‫ורך הסרט‬ ‫א‬ ‫תפקידים‬ ‫ת מרכזיות‬ ‫סצנו‬ ‫נת פתיחה‬ ‫סצ‬ ‫סצנה א'‬ ‫סצנה ב'‬ ‫סצנה ג'‬ ‫סצנה ד'‬ ‫סצנת סיום‬ ‫תמונות‬ ‫‪15‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫מקורות לכתיבת התסריט‬ ‫‪,,‬‬ ‫יוסף מימון נולד בעיר גּ ָאבֶּס שבתוניסיה בשנת ‪.1929‬‬ ‫גּ ָאבֶּס היא עיר שמחולקת לשכונות כשהשכונות הוותיקות היו שכונות שמרוכזים בהן‬ ‫יהודים‪ .‬משנת ‪ 1935‬בערך אנחנו עברנו לשכונה אירופית‪ .‬אני חושב שאנחנו היינו היהודים‬ ‫היחידים וכל שאר תושבי השכונה היו אירופים – צרפתים ואיטלקים‪ .‬זו הייתה שכונה‬ ‫טובה מאוד‪ .‬אני הייתי אז בן חמש–שש שנים‪ .‬לא היו שם גני ילדים כמו פה‪ ,‬היו הולכים‬ ‫ישר לכיתה א'‪ .‬המרחק בין הבית שלי לבית הספר היה מרחק קילומטר אחד‪ .‬היינו לומדים‬ ‫שם גם בבוקר וגם אחרי הצהריים‪ .‬היינו הולכים ארבע פעמים ברגל‪ ,‬כלומר הלוך וחזור‬ ‫לבית הספר‪ .‬ליהודים היו שלוש כיתות בבית הספר – שמונה שנים‪ .‬אחר כך מי שרצה‬ ‫להמשיך ללמוד בתיכון‪ ,‬היה בית ספר אירופי שבו למדו גם צרפתים וגם ערבים‪ .‬היו בבית‬ ‫הספר בערך שתים עשרה כיתות לערבים‪ .‬אנחנו למדנו לחוד והערבים לחוד‪ .‬הבניין היה‬ ‫גדול‪ ,‬רחב‪ ,‬נקי וטוב‪ ,‬זה היה בניין אירופי לא ישן‪ .‬כולנו היינו הולכים ברגל‪ .‬תמיד היו‬ ‫התנגשויות בין הערבים לבין היהודים בדרך לבית הספר‪ ,‬אבל משהו מסוכן לא היה‪.‬‬ ‫בכיתה הייתה תלויה מפה גאוגרפית‪ ,‬וכשהייתה הפסקה אני התחלתי לחשב כמה קילומטרים‬ ‫יש מגּ ָאבֶּס לארץ ישראל בקו אווירי‪ ,‬זה נכנס לי לראש‪ .‬עשיתי את החישוב‪ ,‬ויצא לי בערך‬ ‫שלושת אלפים ק"מ וזה באמת נכון‪ .‬אמרתי לעצמי שיבוא זמן ואני אגיע לארץ‪.‬‬ ‫בשבת כמעט כל העיר הייתה סגורה‪ ,‬לא היו חילונים‪ .‬הרבנים שלנו רובם ככולם מג'רבה‪,‬‬ ‫גידלו הרבה דורות של רבנים יראי שמים‪.‬‬ ‫אצלנו בארבע שכונות היו כמעט שמונה או עשרה בתי כנסת‪ .‬היו חמישה בתי כנסת עיקריים‪,‬‬ ‫היו שניים אצל הרבנים הגדולים שהם היו שני רבנים ראשיים‪ .‬שניהם קיימו ישיבות קטנות‬ ‫של חדר אחד בתוך הבית שלהם‪ ,‬שבו למדו הילדים‪ ,‬ויצאו מהם הרבה תלמידי חכמים‪.‬‬ ‫בכל בית כנסת היו רבנים שלימדו תורה את ילדי בית הספר‪ .‬אחרי שהיו חוזרים מבית‬ ‫הספר באחת עשרה וחצי‪ ,‬היו מגיעים לבית הכנסת ולומדים תורה שעה וחצי בערך‪ ,‬היו‬ ‫משתחררים‪ ,‬הולכים לאכול‪ ,‬אחר כך חוזרים לבית ספר‪ ,‬וכשהיו גומרים את בית הספר‬ ‫בשעה ארבע וחצי‪ ,‬היו הולכים ישר שוב לבית הכנסת כדי להמשיך לימודי תורה‪ .‬אחר כך‬ ‫היו משתחררים‪ ,‬הולכים לאכול משהו‪ ,‬ואחר כך היו חוזרים לתפילת מנחה ולערבית‪ .‬בלילה‬ ‫בכל בתי הכנסת התלמידים היו לומדים תהלים‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫<<‬ ‫בית הכנסת בשדרות פריז‬ ‫בתוניס‪ .‬שנות ה�‪ ,30‬תוניסיה‬ ‫אבא שלי היה נפח‪ ,‬אח שלי היה סוחר‪ ,‬אחר כך אבא שלי עזב את הנפחות ]‪ [...‬הוא‬ ‫נכנס גם כן לענייני מסחר של בדים‪ .‬היינו גם נותנים הלוואות לערבים‪ .‬לא רציתי להגיד‬ ‫מראש שלא ייראה כאילו אני מתפאר בזה‪ .‬אנחנו היינו משפחה מאוד עשירה‪ .‬היינו נותנים‬ ‫הלוואות לערבים‪ .‬היו מביאים עירבון בתור כסף ממש או בתור זהב‪ ,‬תכשיטים מכסף או‬ ‫מזהב‪ .‬חיינו טוב‪ .‬היינו שנים עשר ילדים בבית‪ ,‬אבל שמונה נפטרו צעירים‪ ,‬כי היו מחלות‪,‬‬ ‫הרפואה הייתה חלשה‪ ,‬לא היו רופאים‪ .‬אז ארבעה נשארו בחיים – שני אחים ושתי אחיות‬ ‫– ואני הייתי הקטן‪.‬‬ ‫)ארכיון יד ושם‪(vd 1686 ,‬‬ ‫‪17‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪,,‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫אליהו נָטָף נולד בשנת ‪ 1923‬בעיר תוניס‪ ,‬עיר הבירה של תוניסיה‪.‬‬ ‫אנחנו מהעיר תוניס‪ ,‬זה היה הקטע האירופי‪ .‬היו לנו חנויות‪ ,‬והיינו גרים ארבע משפחות‪,‬‬ ‫כלומר אבא שלי ושלושה דודים באותו בניין‪ .‬לכל אחד מהדודים היו ילדים‪ ,‬והם היו עובדים‬ ‫בשותפות‪ .‬הייתה להם חנות כול–בו‪ .‬גם בשוק היו לנו שתי חנויות לבדים ולתמרוקים‪ .‬היינו‬ ‫שלושה בנים ושלוש בנות‪ .‬חגים היינו עושים יחד ארבע משפחות‪ .‬בסוכות היינו עושים‬ ‫סוכה גדולה מאוד‪ ,‬וכולם היו באים לשם יחד‪ .‬לבית הכנסת כולם הלכו יחד עם הדודים‬ ‫וכולם‪ .‬ביום שישי אפשר היה להריח את האוכל התוניסאי כשהיו עולים במדרגות‪ ,‬בכל‬ ‫הבית היה ריח של קוסקוס וכל זה‪.‬‬ ‫הלכתי ללמוד בבית ספר צרפתי‪ ,‬ורוב התלמידים היו ערבים‪ .‬היו לנו יחסים טובים עם‬ ‫המנהל‪ ,‬שבכל חג היה מקבל מנת עוגות שאנחנו אפינו בבית‪ .‬בשבתות לא היינו הולכים‬ ‫לבית הספר‪ ,‬הוא היה מודע לכך‪ ,‬ולא היו אתו שום בעיות‪ .‬אחר כך עברתי לבית הספר של‬ ‫כי"ח – אליאנס‪ ,‬ושם התחלתי ללמוד לבגרות‪ .‬למדו שם בעיקר יהודים‪ .‬אבל היו ערבים‬ ‫שנפלטו מבית ספר‪ ,‬הם היו משלמים הון בשביל להיכנס לשם‪ ,‬והם למדו גם בבית ספר‬ ‫אליאנס‪ .‬למדתי שם עד שאבא שלי נפטר ואני הפסקתי ללמוד‪ .‬זה היה כשהייתי בגיל שבע‬ ‫עשרה–שמונה עשרה‪ .‬התחלתי לעבוד בחנות לבדים של אבא‪.‬‬ ‫לפסח היינו קונים מצות מיוחדות של תוניס – עגולות עם חורים – לפעמים עושים פסח‬ ‫עם דוד אחד או עם הדוד השני יחד עם כל הילדים‪ .‬היה שמח‪ ,‬בני דודים יחד זה שמח מאוד‪,‬‬ ‫היינו רק משחקים‪.‬‬ ‫היינו דתיים מאוד‪ ,‬אבא שלי היה דתי מאוד‪ ,‬הייתי הולך אתו גם לסליחות בלילה‪ ,‬בשלוש‬ ‫בלילה הייתי הולך אתו לסליחות‪ ,‬וכל האחים היו מתפללים‪.‬‬ ‫בגיל שתים עשרה הצטרפתי לתנועת הצופים היהודים התוניסאים‪ .‬שם באמת היה לנו‬ ‫מחנך טוב מאוד בשם ז'יל כהן סולן‪ .‬הוא זה שארגן את כל הצוות הזה של החינוך בצופים‪.‬‬ ‫שם היינו עושים כל חג‪ ,‬נגיד בט"ו בשבט היינו יוצאים לשטח‪ ,‬עושים קמפינג )מחנה( לילה‬ ‫אחד או שני לילות‪ .‬בפורים גם כן היינו מתאספים‪ .‬כל אחד היה אוסף כמה דברים‪ ,‬היינו‬ ‫הולכים לשכונה שבה גרו העניים ומחלקים להם משלוח מנות‪ ,‬אוכל‪ ,‬והיינו אוספים את‬ ‫הילדים‪ .‬בקיץ היינו עושים מחנות לילדים האלה‪ ,‬היינו הולכים אתם או ליערות או לשפת‬ ‫הים לחודש ימים‪ .‬אנחנו הבוגרים של הצופים היינו המדריכים שלהם‪.‬‬ ‫)ארכיון יד ושם‪(10966 ,‬‬ ‫‪18‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫כניסה לבית הספר הצרפתי‪,‬‬ ‫גימנסיה קרנות‪ ,‬תוניס‬ ‫<<‬ ‫בני נוער מתנועת הצופים‬ ‫בטקס הלוויה של הרב דנון‪.‬‬ ‫‪ ,1930‬תוניס‬ ‫‪19‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪,,‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫אליהו גּ ֵז נולד בשנת ‪ 1922‬בעיר נ ָאבֶּל שבתוניסיה‪.‬‬ ‫אכלנו ולמדנו ב"תלמוד תורה"‪ ,‬והכול בלי כסף‪ ,‬וחוץ מזה כל שנה נתנו לנו נעליים ובגדים‪,‬‬ ‫כל ילד לפי המידה שלו‪ .‬כל חג פסח וכל חג ראש השנה נותנים לנו נעליים וסנדלים‪ ,‬מה‬ ‫שצריך היו נותנים לנו‪ .‬כל ילד מקבל חבילה‪ .‬והבנות לא‪ .‬הבנות היו הולכות לבית ספר‬ ‫צרפתי וחוזרות הביתה‪ .‬בבית הן אוכלות‪ .‬אנחנו משמונה בבוקר עד שבע לא הולכים‬ ‫הביתה‪ .‬רק בערב חוזרים הביתה‪.‬‬ ‫היה טוב מאוד‪ ,‬טוב ונחמד‪ .‬כל יום יהודי עשיר אחר מהעיר היה תורם ארוחת צהריים‪ .‬היה‬ ‫מביא בשר ודברים כאלה‪ .‬היה מטבח גדול והיה אוכל טוב‪ .‬הילדים היו אוכלים בשפע‪.‬‬ ‫אני הייתי ספורטאי‪ .‬שחיתי‪ .‬יש לי מדליות של חמישה קילומטרים שעשיתי‪ .‬בזמן שלי‬ ‫הייתי מהספורטאים הטובים בצפון אפריקה‪ .‬הייתי משחק בכדורגל‪ .‬היינו משחקים כמו‬ ‫פה ליגה א'‪ ,‬ליגה ב'‪ .‬אנחנו היינו בליגה גדולה בכדורסל‪ ,‬בשחייה גם כן‪ .‬רק בכדורגל היינו‬ ‫בליגה כמו עכשיו ליגה א'‪ ,‬לא בליגה גבוהה‪.‬‬ ‫בערב פסח כשהיינו עם המשפחה‪ ,‬עם סבא וסבתא היה יותר יפה‪ .‬היו הרבה אנשים‪ .‬לפעמים‬ ‫היינו על יד השולחן ארבעים אנשים‪ .‬עושים שולחן ארוך‪ ,‬כל אחד קורא קטע מההגדה‪ ,‬עד‬ ‫שתים עשרה–אחת בלילה‪.‬‬ ‫בערב אחרי יום כיפור אנחנו מברכים את הלבנה‪ .‬אחר כך מברך אותנו סבא‪ ,‬מרים את‬ ‫הידיים עם הטלית שלו ומברך את כל המשפחה שבשנה הבאה נהיה בריאים וככה‪ .‬אחר‬ ‫כך יושבים כולם על יד השולחן‪ ,‬וסבתא מביאה לנו קצת עוגות וקצת כיבוד קל‪ .‬ואחר כך‬ ‫הולכים הביתה לאכול‪.‬‬ ‫הייתה לנו תנועת נוער "תכלת לבן"‪ .‬פעם היינו במחנה )קמפינג‪ /‬סקאוטינג(‪ .‬לבשנו כחול�‬ ‫לבן את המטפחת הזאת ועשינו אוהלים‪ .‬היינו בני ארבע עשרה‪ ,‬חמש עשרה‪ ,‬עם מדריכים‬ ‫והכול‪ .‬עשינו גם תאטרון של פורים‪ ,‬של מרדכי ואסתר‪ .‬בפסח גם כן כשבני ישראל יצאו‬ ‫ממצרים הייתה מסיבה‪ .‬תאטרון אמתי–אמתי‪.‬‬ ‫כשהייתי צעיר אהבתי ללמוד‪ ,‬למדתי עד כיתה שמינית‪ .‬אחר כך לא הייתה לנו אפשרות‪.‬‬ ‫למדתי מקצוע – סנדלר‪ .‬זה מקצוע טוב‪ ,‬והייתי הסנדלר הכי טוב בעיר‪ .‬הייתי שלוש שנים‬ ‫בעיר הגדולה תוניס‪ ,‬אצל דודה שלי‪ .‬שמה למדתי את המקצוע‪ .‬למדתי טוב את המקצוע‪.‬‬ ‫כשחזרתי לעיר הייתי בן עשרים ושלוש ופתחתי חנות‪ .‬הייתי הסנדלר הכי טוב בעיר‪ .‬כל‬ ‫הגדולים היו לקוחות שלי‪ .‬נגיד‪ ,‬הפאשה‪ ,‬הקומיסר‪ ,‬השוטרים‪ .‬היו לי פועלים‪ ,‬היו לי מכונות‪.‬‬ ‫היו לנו יחסים טובים מאוד עם השכן הערבי‪ .‬הוא היה מביא פירות למשפחה שלו‪ .‬לפני‬ ‫שהוא נכנס לבית שלו‪ ,‬היה מביא קודם לבית שלנו‪ .‬הוא היה אומר לאימא שלי‪ :‬אתם‬ ‫משפחה גדולה‪ ,‬יש לכם הרבה ילדים‪ ,‬קחי קצת פירות לילדים‪ .‬ואנחנו היינו מכבדים אותם‬ ‫בחגים‪ ,‬נותנים להם מצות‪ .‬הם היו מביאים לנו פירות כי הם ידעו שאנחנו לא אוכלים את‬ ‫האוכל שלהם‪ ,‬שהוא לא כשר‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫<<‬ ‫טיול של תנועת הנוער‬ ‫החלוצית‪ .‬תוניס‬ ‫אחד הבולטים מבין המדריכים‬ ‫היה מי שעתיד להיות ברבות‬ ‫הימים הסופר והסוציולוג‬ ‫אלבר ממי‪ .‬הוא נמצא בשורה‬ ‫הראשונה‪ ,‬כורע ברך במרכז‪.‬‬ ‫קטעים מספרו מובאים‬ ‫בשיעורים ‪ 4‬ו–‪.5‬‬ ‫היו עניים והיו עשירים‪ .‬בעיר שלנו ראש הקהילה היה חכם‪ .‬הוא עשה הכול בשביל העניים‬ ‫שיהיה להם אותו דבר בשבת ובחג‪ .‬לא היה חסר לנו כלום‪ .‬בפסח למשל נתן סוכר‪ ,‬קפה‪ ,‬תה‪,‬‬ ‫בשר‪ .‬כל מה שצריך בשביל פסח‪ .‬בפורים היהודים העשירים היו יוצאים שניים מהקהילה‪,‬‬ ‫עושים סיבוב בעיר אצל העשירים‪ .‬כל אחד תרם‪ ,‬אחד תרם אלף פרנק‪ ,‬אחד חמישה פרנק‪.‬‬ ‫כל אחד לפי היכולת שלו‪.‬‬ ‫היה לנו רב אחד‪ ,‬ז"ל‪ ,‬רבי נתן אוזן‪ .‬כשהיה הולך ברחוב‪ ,‬ליד בתי הקפה של כל המכובדים‪,‬‬ ‫השוטרים‪ ,‬ראש העיר‪ ,‬עורכי הדין ורופאים‪ ,‬כולם עברו לצד השני כדי לנשק את היד של‬ ‫הרב הזה‪ .‬הפאשה ביקש מהרב הזה להתפלל לגשם‪ .‬הרב התפלל לגשם ויומיים אחר כך‬ ‫נפטר‪ .‬ביום ראשון הייתה הלוויה שלו‪ .‬אנחנו לא ראינו כזאת לוויה‪ .‬מאה אלף איש באו‪.‬‬ ‫קטנים‪ ,‬גדולים‪ ,‬כולם‪ .‬לא היה מקום ברחוב לעבור‪ .‬הוא הביא את הגשם‪ .‬הערבים היו‬ ‫מבסוטים‪ ,‬הכול היה שמח והכול הסתדר‪.‬‬ ‫)ארכיון יד ושם‪(O.3 11129 ,‬‬ ‫‪21‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪,,‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫אודט סבג–ברנס נולדה בשנת ‪ 1929‬בתוניס‪ ,‬עיר הבירה של תוניסיה‪.‬‬ ‫שמי במקור הוא אודט סבג‪ .‬אני נולדתי בתוניס‪ ,‬בבית לגמרי מתבולל‪ .‬אבא שלי היה סוחר‬ ‫תבואות‪ .‬לא הכרתי לא חג ולא שבת‪ ,‬אימא שלי שחונכה אצל הנזירות בתוניס‪ ,‬היה לה‬ ‫מאוד חשוב שאני אלמד באותו בית ספר כי זה היה בית ספר יוקרתי‪ ,‬והיא שלחה אותי‬ ‫לשם‪ .‬בכל כיתה היו כשתיים–שלוש יהודיות‪ ,‬לא יותר‪ .‬הן כיבדו את הדת שלנו ולא חייבו‬ ‫אותנו להתפלל‪ .‬היינו לגמרי חופשיות‪ ,‬אבל כל השנים הרגשתי זרה ולא היו לי כל כך הרבה‬ ‫חברות כי מי שלמד בבית הספר הזה‪ ,‬אלה היו הבנות של הפקידות הגבוהה הצרפתית‬ ‫בתוניס‪.‬‬ ‫<<‬ ‫שער העיר העתיקה של תוניס‪.‬‬ ‫שנות ה�‪ ,30‬תוניסיה‬ ‫בבית הספר הרגשתי אנטישמיות כי לכל המסיבות לא כל כך הזמינו אותי‪ .‬בסוף השנה‪,‬‬ ‫כשהיו מוכרחים להזמין את כל הכיתה‪ ,‬אז הזמינו אותי‪ .‬אבל אני הרגשתי מאוד–מאוד‬ ‫מבודדת‪ .‬ופעם אחת אני זוכרת‪ ,‬בגיל חמש עשרה‪ ,‬הסתכל עליי בחור אחד בשדרה‪ ,‬איפה‬ ‫שמטיילים כל הצעירים‪ .‬ואני הסתכלתי עליו‪ ,‬וברגע מסוים כנראה נודע לו שאני יהודייה‪,‬‬ ‫וכשעברתי על ידו‪ ,‬הוא אמר לי‪" :‬שלום‪ ,‬בת ישראל"‪ .‬אז בזה גמרתי עם הבחור הזה‪ .‬אבל‬ ‫לא הייתה אנטישמיות באופן גלוי‪ .‬כולם היו יותר מדי מנומסים‪.‬‬ ‫לא הכרתי כלום מהיהדות‪ .‬אפילו פולקלור תוניסאי לא היה בבית כי אימא של הייתה‬ ‫איטלקייה‪ ,‬אז היא בישלה את האוכל האירופי יותר‪ ,‬והדודה שלי‪ ,‬האחות של אבא שלי‪,‬‬ ‫שניסתה לעברת אותנו‪ ,‬מדי פעם שלחה לנו קוסקוס כדי לקרב אותי ליהדות‪ ,‬אבל זה היה‬ ‫הביטוי היחידי שלי ליהדות‪.‬‬ ‫)ארכיון יד ושם‪(11333 ,‬‬ ‫‪22‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪,,‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫אברהם הכספי נולד בשנת ‪ 1930‬בבִּיז ְֵרט שבתוניסיה‪.‬‬ ‫נולדתי כאברהם פדידה בביזרט‪ .‬זו עיר שלמעשה מאוד מתקדמת כי הצרפתים ששלטו‬ ‫בה פיתחו אותה‪ .‬אנחנו נהנינו מחינוך גבוה‪ .‬מי שרצה להיות צרפתי שילם‪ .‬לנו הייתה‬ ‫אזרחות תוניסאית כי אבא לא רצה שנתגייס לצבא צרפת‪ .‬אם היינו נשארים בבִּיז ְֵרט‪ ,‬היינו‬ ‫מתבוללים כי אנחנו למדנו אצל הצרפתים‪ .‬אלה שגרו על יד הרובע הערבי שמרו על הגחלת‬ ‫הדתית‪ ,‬בו בזמן שאלה שעברו‪ ,‬כמונו‪ ,‬לאזור הצרפתי‪ ,‬אלה לאט–לאט התבוללו‪ .‬חוץ מאשר‬ ‫כמה מילים שלמדנו מן התורה‪ ,‬זה הדבר היחיד שבחגים היה מזכיר לנו את היהדות‪.‬‬ ‫בשבת אימא היתה מדליקה נרות‪ ,‬אבא היה חוזר על איזו תפילה‪ ,‬וכל היתר היה רגיל‪:‬‬ ‫נסיעות בשבת וכולי‪.‬‬ ‫אנחנו הפכנו לבעלי מקצוע‪ .‬למשל‪ ,‬אני רציתי להיות צלם‪ ,‬אז בחופשות מבית הספר הייתי‬ ‫הולך ללמוד אצל צלם מקומי‪.‬‬ ‫]‪ [...‬כשהגעתי לעיר הבירה תוניס‪ ,‬הבנתי שיש ארץ ישראל‪ .‬אנחנו ידענו שארץ ישראל‬ ‫נגמרת בירושלים – "לשנה הבאה בירושלים" – מעבר לזה אין משהו גדול יותר‪ .‬ופתאום‬ ‫באים בחורים‪" ,‬צעירי ציון" ובית"ר‪ ,‬והם אמרו‪ :‬אתה יודע שבארץ ישראל לא עובדים‬ ‫בשבת? איזו המצאה אדירה‪ .‬ואני תקעתי את זה באמצע הכיתה‪ .‬דיברו על נפוליון‪ ,‬ואני‬ ‫אמרתי‪ :‬היום השיגו משהו בפלשתינה‪ .‬והמורה אמר‪ :‬מה השיגו? לא עובדים בשבת‪ .‬כל‬ ‫הכיתה צחקה‪.‬‬ ‫היה לי חבר‪ ,‬בן של שוטר‪ .‬הוא היה מחפש הזדמנות לבוא לבקר אצלנו‪ .‬אבא שלו היה מאוד‬ ‫קשוח‪ ,‬והילד היה עצלן בבית הספר והיה בא כאילו להעתיק את השיעורים אצלי‪ .‬ופעם‬ ‫אחת הוא עשה את שגיאת חייו‪ :‬אני באתי לכבד אותו בפרוסת סנדוויץ' קטן‪ ,‬הוא לקח‬ ‫את הלחם ועשה עליו צלב ושם לי אותו על השולחן‪ .‬ואבא שלי ראה את זה‪ .‬המסכן הזה‬ ‫גם בלחץ אביו הפסיק לבוא‪ .‬אני הייתי צריך לבוא אליו לתת לו את השיעורים כי הוא היה‬ ‫עצלן גדול‪.‬‬ ‫)ארכיון יד ושם‪(12024 ,‬‬ ‫‪23‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫נקודת מפגש בין החלק‬ ‫העתיק של העיר שהגטו‬ ‫היהודי שכן בו לבין החלק‬ ‫האירופי של העיר‪ ,‬באב‬ ‫סואיקה )‪.(Bab Souika‬‬ ‫<<‬ ‫דן אפרת בתמונת מחזור של‬ ‫בית הספר הצרפתי‪ ,‬תוניס‪.‬‬ ‫קטעים מעדותו מופיעים‬ ‫בשיעור ‪.4‬‬ ‫‪24‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫דן אפרת בלבוש יהודי‬ ‫מסורתי‪ ,‬תוניס‪.‬‬ ‫קטעים מעדותו מופיעים‬ ‫בשיעור ‪.4‬‬ ‫‪25‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫הפגנת תמיכה במועמד‬ ‫ד“ר אלי שמאמא בבחירות‬ ‫לנשיאות ועד הקהילה‪,‬‬ ‫תוניס ‪.1934‬‬ ‫באדיבות בית התפוצות‪,‬‬ ‫ארכיון הצילומים‬ ‫<<‬ ‫מקוננות בבית הקברות הישן‬ ‫של תוניס‪ ,‬ראשית המאה‬ ‫ה�‪ .20‬באדיבות אברהם הטל‪,‬‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬תוניסיה‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫נספח ‪ :2.2‬לוב – משימות ומקורות‬ ‫כתיבת ספר זיכרונות‬ ‫הנחיות לפעילות‬ ‫ניסו בן השלוש עשרה עזב עם משפחתו את העיר טריפולי שבלוב ועבר לרומא שבאיטליה‬ ‫בשנת ‪ .1932‬מחבריו לכיתה הוא קיבל ספר זיכרונות‪ .‬במהלך השנים נשחק הספר‪ ,‬ונשארו‬ ‫ממנו רק כמה דפים קרועים‪.‬‬ ‫נסו להשלים את קטעי הזיכרונות החסרים שלפניכם על פי המקורות ההיסטוריים )עמ‘ ‪,(33‬‬ ‫כך שבסוף הפעילות תתקבל תמונה מגוונת ומעניינת של חיי היהודים בלוב בכלל ושל בני‬ ‫הנוער בלוב בפרט‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫<<‬ ‫ילדים וכבשיהם ברחובות‬ ‫טריפולי‪ ,‬לוב‪.‬‬ ‫באדיבות מרכז אור שלום‬ ‫ניסו היקר‪,‬‬ ‫כשחשבתי מהו הזיכרון המיוחד ביותר שיש לי אתך‪ ,‬נזכרתי בשעות שבילינו במרדפים אחרי‬ ‫הכבשים שהביאו‪...‬‬ ‫שלך לתמיד‬ ‫בנימין כלפון‬ ‫‪28‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫<<‬ ‫ההצגה יעקב ועשו שהעלו‬ ‫חברי ”בן יהודה“‪ .‬טריפולי‪ ,‬לוב‪,‬‬ ‫‪ .1933‬באדיבות בית התפוצות‪,‬‬ ‫ועד קהילות לוב‬ ‫ניסו!‬ ‫אני לא מאמין שגם אתה עוזב אותי‪ .‬הרי הבטחת לי‪ ,‬אחרי שדניאל עזב לפלשתינה‪ ,‬שלעולם‬ ‫לא תעזוב בלעדיי‪ ,‬ואפילו נשבענו בשבועה הסודית המיוחדת שלנו‪ .‬אני לא מבין מה תעשו‬ ‫ברומא‪ .‬מילא כשדניאל עזב לארץ הקודש‪ ,‬יכולתי להבין‪ ,‬הרי לא בכל יום מקבלים רישיון‬ ‫עלייה‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬בכל בוקר אנחנו מתפללים כשפנינו לכיוון ציון‪ .‬אנחנו לא מזכירים את ארץ‬ ‫הקודש רק בתפילה‪ .‬ההורים שלי קוראים עיתון ציוני וגם אנחנו‪...‬‬ ‫שלך בגעגועים‬ ‫נתי‬ ‫‪29‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫<<‬ ‫קבוצת הכדורגל תל�אביב‬ ‫שהקים מוני גבאי‪ .‬לוב‪.‬‬ ‫באדיבות מרכז אור שלום‬ ‫ניסו‪ ,‬חברי הטוב!‬ ‫שעה שחשבתי לי מהו הזיכרון המיוחד ביותר שלנו במהלך השנים שבילינו יחד בכל יום וכל‬ ‫היום‪ ,‬נזכרתי בשיעורים להגנה עצמית שלימד אותנו מוּנ ִי גַּבַּאי‪ .‬מוּנ ִי‪ ,‬שאותו כל כך הערצנו‪,‬‬ ‫לימד אותנו לשמור על עצמנו מפני‪...‬‬ ‫תשמור על עצמך ותמשיך לתרגל את מה שלמדנו ממוּנ ִי‪.‬‬ ‫שלך לתמיד‬ ‫מושיקו‬ ‫‪30‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫<<‬ ‫ה‘חארא‘‪ ,‬השכונה היהודית‬ ‫בטריפולי‪ ,‬לוב‪.‬‬ ‫באדיבות מרכז אור שלום‬ ‫ניסו השובב‪,‬‬ ‫מאז שהודעת לכיתה שאתה נוסע לרומא‪ ,‬אני לא מפסיק לחשוב איך יהיו החיים שלי בלעדיך‪.‬‬ ‫מאז שאני זוכר את עצמי‪ ,‬אנחנו יחד‪ ,‬באותו הבית‪ ,‬דירה מול דירה‪ ,‬משחקים בחצר הענקית‬ ‫שלנו ומתרוצצים ברחבי ה‪....‬‬ ‫תשמור על קשר‬ ‫יהודה‬ ‫‪31‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫<<‬ ‫הקהילה היהודית של טריפולי‬ ‫מקבלת את מוסוליני בביקורו‬ ‫ברובע היהודי‪ .‬לוב‪ ,‬מרס ‪.1937‬‬ ‫באדיבות בית התפוצות‬ ‫ניסו היקר‪,‬‬ ‫לאחר שהמורה ביקש מאתנו לצרף לספר הזיכרונות תמונות כדי שלא תשכח אותנו ואת‬ ‫טריפולי‪ ,‬נברתי בכל התמונות שלנו בבית ומצאתי כמה נחמדות במיוחד שהזכירו לי את ה‪...‬‬ ‫אל תשכח לשלוח לנו תמונה שלך ליד שער טיטוס‪.‬‬ ‫בחיבה‬ ‫ידידך יוסף‬ ‫‪32‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫תלמידות בבית הספר דאר‬ ‫ארוסי‪ .‬טריפולי‪ ,‬לוב‬ ‫ניסו שלנו‪...‬‬ ‫‪33‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫<<‬ ‫כותרת לתמונה‬ ‫___________________‬ ‫___________________‬ ‫___________________‬ ‫ניסו היקר‪,‬‬ ‫בשעה שקראתי את הזיכרונות שכתבו חבריך לספסל הלימודים‪ ,‬חשתי שנפרס בפניי עולמך‬ ‫העשיר בחוויות‪ .‬כילדים רבים בקהילה בפרט ובני גילך בכלל‪ ,‬אתה…‬ ‫המורה‬ ‫‪34‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫<<‬ ‫תלמידי בית הספר העברי‬ ‫בבנגאזי במופע בעברית‬ ‫שהכינו עם המורה יעקב‬ ‫בן�עמי‪ .‬לוב‪ .‬באדיבות מרכז‬ ‫אור שלום‬ ‫מקורות לספר הזיכרונות‬ ‫לקראת פסח‬ ‫מנהגם של משפחות רבות בקרב יהודי לוב‪ ,‬לקנות כבש לכבוד חג הפסח מספר ימים לפני‬ ‫החג‪ .‬בטרם נשחט הכבש‪ ,‬היה זוכה למספר ימי "נופש" כשהילדים הקטנים היו דואגים לו‬ ‫לעשב טרי ולטיול ברחובות האזור היהודי‪ ,‬כאילו היה חיית מחמד‪ .‬הילדים‪ ,‬נהגו לטייל עם‬ ‫הכבש כשהוא קשור בחבל‪ .‬לא אחת היה פורץ ריב בין הילדים על הזכות להחזיק בכבש‪,‬‬ ‫כרגיל אצל ילדים‪ .‬משהגיע זמנו‪ ,‬הוזמן השוחט אל הבית ]‪ [...‬הכבד והריאה היו מיועדים‬ ‫לצלייה לארוחת הערב של ליל החג והזרוע הימנית של הכבש יועד לקערה של ליל הסדר‪.‬‬ ‫את יתר הבשר השאירו לאכילה במשך ימות החג‪ .‬נהגו להניח אותו בתוך סל בתוך הבאר‬ ‫)מג'אן( ששימשה כמקרר באותם ימים‪.‬‬ ‫)ארכיון מרכז אור שלום לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב‪ ,‬עאדה‪ ,‬גיליון ‪ ,74‬עמ' ‪(4‬‬ ‫‪35‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫בית הספר העברי בטריפולי – גם בית כנסת ומרכז חברתי וקהילתי‬ ‫את בית הספר הזה ששכן ברחוב היהודים יסדו בשנת ‪ .1901‬להקמת בית הספר קדם תהליך‬ ‫סוער של מאבקים בין אסכולות שונות בעניין החינוך‪ :‬האם הוא צריך להיות שמרני או‬ ‫מתקדם? עד כמה שזה נשמע מוזר היום‪ ,‬החידוש הגדול ביותר שהביא בית הספר היה דווקא‬ ‫באופן הלימוד‪ ,‬צורת הישיבה על ספסלים ומול שולחנות‪ ,‬להבדיל ממה שנהוג היה עד אז‪,‬‬ ‫כשלמדו בישיבה על מחצלות‪ ,‬ללא שולחן ועל פי רוב גם ללא ספרי לימוד ביד‪.‬‬ ‫מהר מאוד נהפך בית הספר למרכז פעילות חברתי‪ .‬הפעילות הייתה סביב השעון‪ ,‬כמעט ‪24‬‬ ‫שעות ביממה‪ .‬בבקרים‪ ,‬בטרם החלו הלימודים‪ ,‬נהגו להתפלל בו בשני מניינים‪ .‬לאחר מכן‬ ‫למדו בו תלמידים עד שעת הצהריים‪ ,‬אז הוגשה ארוחת צהריים‪ .‬בשעות הערב נהפך המקום‬ ‫מתלמוד תורה לבית ספר "התקווה" ובו למדו את השפה העברית‪.‬‬ ‫)ארכיון מרכז אור שלום לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב‪ ,‬עאדה‪ ,‬גיליון ‪ ,84‬עמ' ‪(5‬‬ ‫<<‬ ‫תלמידים בבית הספר דאר‬ ‫ארוסי‬ ‫‪36‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫מוּנ ִי גַּבַּאי‬ ‫לצופה מהצד‪ ,‬מוּנ ִי גַּבַּאי נראה היה‪ ,‬במקרה הטוב‪ ,‬טיפוס בעייתי ]‪ [...‬מסתבך סדרתי המצוי‬ ‫תמיד במרכז הסערה‪ ,‬במרכז ה"אקשן"‪ .‬ובאמת מה אפשר לחשוב על בחור צעיר‪ ,‬בעל גוף‪,‬‬ ‫הידוע ומוכר היטב לכל שוטר‪ ,‬שנכנס ויוצא ממעצרים בתדירות כמעט יום–יומית? אולם לא‬ ‫כך הוא‪ .‬מי שהכיר אותו ידע גם ידע על מה ולמה מצא עצמו מוּנ ִי מעורב בקטטות‪ ,‬בקרבות‬ ‫רחוב ובשאר אירועים אלימים‪ .‬מוּנ ִי גַּבַּאי בצורה הפשוטה ביותר‪ ,‬דרש את כבוד אחיו ואת‬ ‫כבודו של היהודי ]‪ [...‬הוא עשה זאת אין–ספור פעמים ושילם על כך בשנים של ישיבה בכלא‬ ‫ובמעצרים שונים‪.‬‬ ‫ומקרים שקרו ]‪[...‬‬ ‫השעה הייתה שעת בין ערביים‪ .‬מוּנ ִי היה בדרכו לביתו ]‪ [...‬והנה הוא פגש באימא יהודייה‬ ‫הולכת ודומעת‪ .‬לא יכול היה שלא לגשת ולשאול על מה היא בוכה‪ .‬כשגילה כי נעלבה על‬ ‫ידי אחד הערבים שהעליב והשפיל אותה וגם ירק לעברה‪ ,‬ניגש אליו ושאל‪" :‬איפה אתה גר?‬ ‫קום על רגליך‪ ,‬דע לך שלא אעזוב אותך עד אשר ידעתי את מקום מגוריך"‪ .‬בעל כורחו ושלא‬ ‫ברצונו הראה לו היכן הוא גר‪ .‬מוּנ ִי טרק פעם ופעמיים עד שנפתחה הדלת ובפתח עמדה‬ ‫אשתו של הערבי‪" :‬סליחה גברתי‪ ,‬איני מתכוון חלילה להטריד אותך‪ ,‬ואין לי האומץ להשפיל‬ ‫את כבודך ולירוק בפנייך כפי שעשה בעלך‪ ,‬לירוק בפני אישה יהודייה עוברת אורח‪ ,‬אבל אני‬ ‫מקווה שתיקחי את התכשיט שלך‪ ,‬ללמדו קצת דרך ארץ"‪.‬‬ ‫<<‬ ‫מוני גבאי‪ ,‬לוב‪.‬‬ ‫באדיבות מרכז אור שלום‬ ‫על יד קיר החומה שבשער החדש נהג בחור בשם דידו כוכה לשבת ולמכור גרעינים לבנים‬ ‫קלויים עם מלח‪ .‬ערב אחד הופיעה קבוצת חיילים איטלקיים פשיסטיים במצב רוח מרומם‪,‬‬ ‫נותנים קולם בשיר‪ ,‬שמחים כטוב ליבם ביין‪ .‬אחד מהם התכופף לעבר הבחור‪ ,‬נטל חופן מלא‬ ‫של גרעינים והלך בלי לשלם פרוטה‪ .‬כך עשו גם השני והשלישי‪ .‬כשהתכופף הרביעי לעשות‬ ‫כיתר חבריו‪ ,‬החזיק הבחור בידו ולא נתן לו לגשת‪ .‬החייל‪ ,‬בלי היסוס‪ ,‬בעט בסלסילה של‬ ‫הבחור ופיזר את כל התכולה על פני השטח‪ .‬לקול בכיו של המוכר חשו כמה מיהודי הסביבה‬ ‫להגיש עזרה‪ .‬התפתחה מריבה גדולה שהפכה למריבה אלימה מאוד‪ ,‬ואחד הנוכחים קרא‬ ‫למוּנ ִי גַּבַּאי‪ .‬מוּנ ִי הפסיק את עסקיו ורץ אל מקום האירוע‪ .‬כתוצאה מהתגרה נפצעו רבים‪,‬‬ ‫וחלקם הוזעק לבית החולים‪ .‬אחד הפצועים מקרב החיילים נפצע אנושות ומת אחר כך‬ ‫בבית החולים‪ .‬בסיום התגרה נעצרו ‪ 117‬יהודים ובראשם מוּנ ִי גַּבַּאי שגם הואשם עם עוד‬ ‫יהודים ברצח השוטר‪ .‬ברור היה כי למרות שנשכר לצורך ההגנה עורך דין איטלקי יהודי‪,‬‬ ‫הצדק לא יצא לאור‪ ,‬ואכן בסיומו נשלחה קבוצת יהודים ומוּנ ִי ביניהם לריצוי עונשי מאסר‬ ‫כבדים‪ .‬מוּנ ִי ישב בכלא ‪ 6‬שנים‪.‬‬ ‫מוּנ ִי היה קצב ולא פעם‪ ,‬בערבי שבת וחג‪ ,‬כשהיה מוכר בשר לעניים‪ ,‬נהג לתת כמות העולה‬ ‫פי כמה מהכסף שקיבל מהם‪ .‬לעניים מסוימים שידע כי מצבם בכי רע אך הם לא יעזו לבקש‬ ‫עזרה‪ ,‬היה מחזיר את הכסף בתוך חבילת הבשר ונתן ביד הקונה גם את הכסף שקיבל ממנו‪.‬‬ ‫וזאת ללא ידיעתו של הקונה‪ .‬כשנשאל מדוע אינו מחזיר את הכסף לקונה עצמו‪ ,‬ענה המנוח‪:‬‬ ‫ראשית‪ ,‬אינני רוצה לביישו ושנית‪ ,‬כך אני בטוח שהכסף יגיע לידי האישה בבית‪ ,‬וכך תהיינה‬ ‫בידיה כמה פרוטות לדברים קטנים שאין הבעל שם לב להם או שהיא אינה מעיזה לדרוש‬ ‫מבעלה לקנותם‪.‬‬ ‫)ארכיון מרכז אור שלום לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב‪ ,‬עאדה‪ ,‬גיליון ‪ ,82‬עמ' ‪(7–5‬‬ ‫‪37‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫מודעה בעיתון ”דגל ציון“‪ ,‬אדר ב'‪ ,‬תרכ"א‪ ,24.3.1921 ,‬לוב‬ ‫תרגום‬ ‫הביקור‪/‬עלייה לארץ ישראל‬ ‫מודיעים בזאת לקוראינו‬ ‫היקרים על הקבוצה הראשונה‬ ‫של עולים )תיירים( לארץ‬ ‫ישראל באנייה שתפליג לאחר‬ ‫פסח בעוה"ו‪.‬‬ ‫המעוניינים להצטרף גם כן‬ ‫לקבוצה זו‪ ,‬ראוי שיקדימו‬ ‫להירשם אצל חברת ציון‬ ‫ויבטיחו מקומם כי מספר‬ ‫המקומות מוגבל‪.‬‬ ‫ואלו שמות האנשים שנרשמו‬ ‫לנסיעה‪:‬‬ ‫]…[‬ ‫)ארכיון מרכז אור שלום לשימור‬ ‫והנחלת מורשת יהודי לוב(‬ ‫‪38‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫דרנה בשנות ה�‪ 30‬של‬ ‫המאה ה�‪ ,20‬לוב‪.‬‬ ‫באדיבות מרכז אור שלום‬ ‫‪39‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫תהלוכת תלמידי בתי הספר‬ ‫למען הקרן הקיימת ברחובות‬ ‫טריפולי‪ .‬במרכז התמונה‬ ‫המורים ומחוללי הציונות‬ ‫בטריפולי ובהם ציון שאול‬ ‫אדאדי‪ ,‬אברהם נחום סמבירה‬ ‫ואחרים‪ .‬לוב‪.‬‬ ‫באדיבות מרכז אור שלום‬ ‫<<‬ ‫בנגזי בשנות ה�‪ 30‬של‬ ‫המאה ה�‪ ,20‬לוב‪.‬‬ ‫באדיבות מרכז אור שלום‬ ‫‪40‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫תלמידי בית הספר העברי‬ ‫בטריפולי בשעת שיעור‬ ‫התעמלות עם המורה אברהם‬ ‫נחום סמבירא‪ .‬לוב‪ .‬באדיבות‬ ‫מרכז אור שלום‬ ‫<<‬ ‫סמטה בטריפולי‪ .‬לוב‪ .‬באדיבות‬ ‫מרכז אור שלום‪.‬‬ ‫‪41‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫מפגש בין חברי תנועת מכבי‬ ‫טריפולי ובין קבוצה איטלקית‪.‬‬ ‫‪ ,1930‬לוב‪.‬‬ ‫באדיבות מרכז אור שלום‬ ‫<<‬ ‫טריפולי בשנות ה�‪ 30‬של‬ ‫המאה ה�‪ .20‬לוב‬ ‫‪42‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬לוב‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬מרוקו‬ ‫נספח ‪ :2.3‬מרוקו – משימות ומקורות‬ ‫כתיבת עיתון‬ ‫הנחיות לפעילות‬ ‫עשרות עיתונים יהודיים יצאו לאור במרוקו בעשורים הראשונים של המאה ה–‪ .20‬בעיתונים‬ ‫אלו יכלו יהודי מרוקו לקרוא על אירועים שהתרחשו בקהילתם ובסביבתם הקרובה‪ ,‬על‬ ‫קורות יהודים בארצות אחרות ועל הפוליטיקה העולמית‪.‬‬ ‫לפניכם העמוד הראשון של עיתון יהודי שיצא לאור במרוקו לפני מלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫במהלך השנים דהו חלקים רבים מן הכתבות בו‪ .‬קראו את המקורות המצורפים‪ ,‬ונסו לחבר‬ ‫כתבות המתארות את הוויי חיי הקהילה היהודית ולהשלים את הכתבות המקוטעות‪.‬‬ ‫כדאי לשלב בעיתון תמונות ומודעות בנות התקופה‪.‬‬ ‫‪43‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫במהומות בעיר פֵאז‬ ‫נגד השלטון הצרפתי נספו‬ ‫‪ 45‬יהודים‬ ‫ביום רביעי ל' בניסן תע"ב )‪ 17‬באפריל ‪ (1912‬התקוממו‬ ‫חיילים מוסלמים נגד קצינים צרפתיים שאימנו אותם‪ .‬לאחר‬ ‫שרצחו את הקצינים‪ ,‬יצאו החיילים לחוצות העיר פֵאז‪,‬‬ ‫שם רצחו תושבים צרפתיים שנמצאו אותה שעה בבתיהם‪.‬‬ ‫מדיווחים שהגיעו זה עתה לשולחן המערכת‪ ,‬עולה כי‬ ‫בדרכם למחנה הצרפתי בדא'ר דביבג' עברו החיילים דרך‬ ‫המלאח היהודי‪ ,‬עקרו את שערו ורצחו את תושביו‪ .‬החיילים‬ ‫בזזו חנויות ובתים‪ ,‬שרפו בתי כנסת‪ ,‬קרעו ספרי תורה ורמסו‬ ‫אותם‪ .‬גופותיהם של ארבעים וחמישה היהודים שנרצחו‬ ‫נזרקו לרחוב ונרמסו תחת רגליהם של העוברים ושבים‪.‬‬ ‫לאחר פריצת השערים עלו יהודים למגדל שבחומת המלאח‪,‬‬ ‫הוציאו את הרובים וניסו לעצור את החיילים‪ .‬במשך שלושת‬ ‫ימי הטבח לא באו אוכל ושתייה לפיותיהם של היהודים‬ ‫המסתתרים‪ ,‬בהם תינוקות וילדים‪ .‬האירוע הסתיים לאחר‬ ‫שהצרפתים הפגיזו את העיר‪ .‬מההפגזה נפגעו המסגד ובתים‪.‬‬ ‫השקט חזר אל פֵאז רק לאחר כניסת הכוחות הצרפתיים‬ ‫אליה‪ .‬ממקורות יהודיים נמסר כי ביום שישי שלח המלך‬ ‫מוּל ַאי חָאפִיד' לחם וזיתים ליהודים ששרדו מן האירועים‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬מרוקו‬ ‫הרבנים‬ ‫והדיינים‬ ‫דורשים‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫גדל מספרן של האגודות‬ ‫הציוניות במרוקו‬ ‫אתמול התקיים בקזבלנקה הכינוס השנתי של האגודות‬ ‫הציוניות במרוקו‪ .‬בכינוס השתתפו נציגיהן של שתים עשרה‬ ‫אגודות ציוניות הפועלות בערים שונות במדינה‪ .‬כתבנו‬ ‫מדווח כי בשנתיים האחרונות גדל מספרן של האגודות‬ ‫הציוניות שנוסדו במרוקו‪ .‬בשנת ‪ 1910‬נוסדו‪...‬‬ ‫*יצא לאור*‬ ‫‪45‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬מרוקו‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬מרוקו‬ ‫מקורות לכתיבת העיתון‬ ‫מכתב ממרוקו – כיצד למדתי עברית‬ ‫מקרה מאושר קרני ביום היכנסי לבית מסחר ספרים נושנים‪ .‬אחרי חפשי כה וכה‪ ,‬נתקל‬ ‫מבטי בספר הקרוי "החיים" )בצרפתית( ]‪ [...‬המחבר בספרו משתדל להתאים דברי נביאינו‬ ‫למפעלים הציוניים‪ ,‬ומסייע בראיות מן התנ"ך כי הציונות היא התגשמות הנבואות התנ"כיות‬ ‫]‪ [...‬ואתאזר עוז ללכת במסלה חדשה‪ .‬ראשית כל החלטתי להתמסר ללימוד שפתי‪ ,‬הלכתי‬ ‫לקנות ספרי לימוד אשר לא היו בנמצא לגמרי‪ .‬לא מלון‪ ,‬לא ספר דקדוק‪ ,‬לא ספר קריאה‪,‬‬ ‫אין זכר לשום כתב עברי בלתי אם "סדור" תפילה ]‪ [...‬עלתה מחשבה במוחי לקנות תנ"ך‬ ‫בצרפתית ובזה הייתי משמש לבאור המילים‪ .‬הייתי קורא פרק בעברית‪ ,‬מוציא המלות‬ ‫הקשות‪ ,‬ומחפש הוראתן בתרגום‪ .‬ובכל ערב‪ ,‬אחרי העבודה‪ ,‬הייתי שואב מאוצר הזה את‬ ‫דברי הנביאים המופלאים‪ ,‬המעודדים‪ ,‬המנחמים‪ ,‬המרחיבים את הנפש‪ .‬כל מאמר או ביטוי‬ ‫המוצא חן בעיני‪ ,‬הריני מעתיקו ומנסה לבנות אחר‪ ,‬לפי צורתו ומחקה את סגנונו הנעים‬ ‫והמקסים‪ .‬לאמתו של דבר‪ ,‬שטה זו קשה כל כך וארוכה עד מאוד‪ ,‬ואולם מה אעשה? ]‪[...‬‬ ‫בברכת הגאולה והתורה‬ ‫שלמה ביטון‬ ‫)ארכיון גורדוניה‪ ,‬קיבוץ חולדה‪ ,‬שדמות‪ ,‬ניב לנוער הלומד(‬ ‫מכתב של יצחק בן יעיס הלוי לעיתון ”המגיד לישראל“‬ ‫על מצב היהודים במרוקו‬ ‫עשרה קבין צרות ירדו לעולם‪ ,‬תשעה לקחו יהודי מארוקו‪ .‬ביום ראש חודש שבט שעבר‬ ‫בא רץ ממהר על סוסו ובידו מכתב פקודה מאדוננו המלך לשר העיר שיקח מס מהיהודים‬ ‫החייבים לו זה שמונה עשרה שנה‪ ,‬ואין שום יהודי בן חורין להיפטר ממנו‪ [...] .‬ואחר קריאת‬ ‫המכתב השיבו ]היהודים[ את השר לאמר‪" :‬אנחנו עבדים לאדוננו המלך ומקבלים את פקודתו‬ ‫הרוממה בלב שלם ובנפש חפצה אך תן לנו הרווחה ]זמן[ לכתוב מכתב קשה למלך והוא‬ ‫רחמן ומרבה להיטב‪ ,‬אולי יעתר לנו ונתן את שאלתנו"‪ .‬ויתן השר אוזן קשבת ואת הרווחה‬ ‫]‪ [...‬ויקבלם בשמחה בביתו‪ ,‬וידבר אתם טובות ויבטיחם כי יעזוב דרכו‪ ,‬ולא יוסיף עוד לענותם‬ ‫ולהכותם ויבקשם לשכוח ראשונות‪ ,‬ויגיש לפניהם כוסות קאפע ומיני מתיקה ]‪[...‬‬ ‫וישמחו היהודים על דבריו הטובים וישיבוהו דבר ברגשי כבוד כיאות לשר כמוהו‪ ,‬וילכו‬ ‫מאתו בשלום‪ .‬מה יהיה משפט השר הזה לימים הבאים לא נדע‪ ,‬יען מעשי האיש הזה זרים‬ ‫מאוד ]‪[...‬‬ ‫)המגיד לישראל‪ ,‬פברואר ‪ ,1894‬עמ' ‪(56‬‬ ‫‪46‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬מרוקו‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫האגודות הציוניות במרוקו‬ ‫שם האגודה‬ ‫עיר‬ ‫השנה בה הוקמה האגודה‬ ‫שערי ציון‬ ‫מוגאדור‬ ‫‪1900‬‬ ‫‪1900‬‬ ‫‪1903‬‬ ‫‪1908‬‬ ‫‪1909‬‬ ‫‪1909‬‬ ‫‪1910‬‬ ‫‪1910‬‬ ‫‪1910‬‬ ‫‪1910‬‬ ‫‪1910‬‬ ‫תיטואן‬ ‫אהבת ציון‬ ‫סאפי‬ ‫חיבת ציון‬ ‫פאס‬ ‫חיבת ציון‬ ‫צפרו‬ ‫קול מבשר‬ ‫פאס‬ ‫מכנאס‬ ‫מגן דוד‬ ‫קזבלנקה‬ ‫בונה ירושלים‬ ‫לראש‬ ‫שערי ציון‬ ‫סאוטה‬ ‫הוועד הציוני‬ ‫טאנג‘יר‬ ‫)חיים סעדון‪ ,‬מרוקו – קהילות ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים‪ ,‬יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים ‪,2004‬‬ ‫עמ' ‪(94‬‬ ‫‪47‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬מרוקו‬ ‫מודעה משנת תרצ"ט‪1939 ,‬‬ ‫הלהקה תפארת מופיעה בבית הקולנוע "מדינה"‪ .‬הלהקה המקורית הראשונה‪ ,‬שחבריה‬ ‫ותיקים במשחק‪ ,‬מזמינה את אחיה היקרים שבאו למופעים שלה ויצאו שמחים‪ .‬הלהקה‬ ‫מזמינה אתכם לבוא ביום חמישי בתשע בערב‪ ,‬מוצאי החג ]שבועות[ לצפות במחזה‪.‬‬ ‫יוסף הצדיק ואחריו‬ ‫הצגה מופלאה המורכבת מתשעה חלקים‬ ‫חלק ראשון – יוסף מתנשא על אחיו‬ ‫חלק שני – יוסף וחלומותיו‬ ‫חלק שלישי – מכירת יוסף‬ ‫חלק רביעי – אבלו של יעקב על יוסף‬ ‫חלק חמישי – פוטיפר‪ ,‬יוסף וזוליכה‬ ‫חלק שישי – פתרון חלומות פרעה‬ ‫חלק שביעי – יוסף מכיר את אחיו‬ ‫חלק שמיני – ירידת יעקב למצרים‬ ‫חלק תשיעי – פגישת יעקב עם יוסף‬ ‫מקהלת בנות תשיר שירים עבריים‪ ,‬שירים חדשים של השנה‪ .‬כן תצפו בבחירי הקומיקאים‬ ‫שיציגו קטעים של מרקס ברוד'רס )האחים מרקס(‪ ,‬באמצע ההצגה נציג לכם קטע מן‬ ‫המחזה‪ :‬דוד וגוליאט שעדיין לא הוצג במרוקו‪ ,‬שימו לב לא לטעות בכתובת‪ ,‬רק הכתובת‬ ‫שאנו מוסרים לכם‪ ,‬קולנוע מדינה‪ .‬על כן כל יהודי יהיה נוכח איתנו בהופעה זו וייהנה הנאה‬ ‫רבה וייצא שמח וטוב לב‪ .‬אל תשכחו‪ :‬מוצאי החג בתשע בערב‪.‬‬ ‫מחיר המושבים‪ 5 ,4 ,3 :‬פראנק‪.‬‬ ‫)חיים סעדון‪ ,‬מרוקו – קהילות ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים‪ ,‬תרגם מערבית יהודית‪ :‬י' שיטרת‪,‬‬ ‫יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים ‪ ,2004‬עמ' ‪(223‬‬ ‫‪48‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬מרוקו‬ ‫מתוך‪ :‬חוק הדיינים שנחתם בין ממשלת מרוקו לממשלת צרפת‪1918 ,‬‬ ‫‪ .1‬יש להקים בערים שייקבעו על ידי החוק הממשלתי בתי דינים שיהיו מוסמכים לדון‬ ‫בעניני אישות ועניני ירושה של היהודים המרוקאים ]‪[...‬‬ ‫‪ .2‬בכל בית דין יהיה אב בית הדין‪ ,‬שני דיינים ומזכיר‪ ,‬כולם יתמנו על ידי החוק הממשלתי‪.‬‬ ‫]‪[...‬‬ ‫‪ .4‬המתדיינים יגישו תביעותיהם לפני הבית דין על ידי כתב וקבלנא על שם האב בית דין‪,‬‬ ‫כתובה על נייר ממשלתי‪ ,‬התביעה תקבל מספר סידורי‪ ,‬המתדיינים יוזמנו לדין על ידי‬ ‫המזכיר‪.‬‬ ‫‪ .5‬בעלי הדין יופיעו לדין הם בעצמם או בא כחם הופעת הנתבע לדין יכולה להתבקש‪.‬‬ ‫‪ .6‬מושב בית הדין יהיה פומבי במקום מסוים ובשעה מסוימת בבית הדין‪ .‬אומנם רשאי‬ ‫האב בית דין לעשות ישיבה סגורה אם יהיה צורך בכך ]‪ [...‬בכל אופן שיהיה קריאת‬ ‫הפסק דין תהיה פומבית‪.‬‬ ‫]‪[...‬‬ ‫‪ .8‬פסקי הדין ייכתבו בעברית ויועתקו תוך כ"ד ]‪ [24‬שעות בפנקס מיוחד‪.‬‬ ‫‪ .9‬כל אחד מהצדדים ראשי לקבל העתק פסק הדין מתורגם בצרפתית ]‪[...‬‬ ‫‪ .16‬כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק בית הדין תוך ל' ]‪ [30‬יום ]‪[...‬‬ ‫‪ .20‬אחר שנה תמימה מהיום‪ ,‬אין שום סופר יהודי רשאי לעשות מלאכתו אם לא נתמנה על‬ ‫ידי הממשלה אחר שיחליטו עליו בית הדין‪ .‬העובר על זה ייענש על ידי הממשלה וישלם‬ ‫הנזקים ננגרמו על ידו‪.‬‬ ‫)משה עמאר‪ ,‬ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו‪ ,‬המכון למורשת יהדות מרוקו‪ ,‬ירושלים ‪.1986‬‬ ‫עמ' ‪(209–207‬‬ ‫הרב הראשי של קהילת‬ ‫קזבלנקה רבי משה‪ .‬מרוקו‬ ‫‪49‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬מרוקו‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫ההתפלגות התעסוקתית של האוכלוסייה במרוקו‬ ‫המקצוע‬ ‫יהודים‬ ‫מוסלמים‬ ‫מתיישבים‬ ‫– צרפתים‬ ‫חקלאות‬ ‫‪2,400‬‬ ‫‪1,521,000‬‬ ‫‪10,200‬‬ ‫מלאכה ותעשייה‬ ‫‪22,000‬‬ ‫‪275,000‬‬ ‫‪39,000‬‬ ‫סוחרים‬ ‫‪3,100‬‬ ‫‪142,000‬‬ ‫‪25,400‬‬ ‫פקידים‬ ‫‪2,300‬‬ ‫‪45,000‬‬ ‫‪36,400‬‬ ‫שירותי בית‬ ‫‪3,100‬‬ ‫‪124,000‬‬ ‫‪3,100‬‬ ‫סך הכל‬ ‫‪58,300‬‬ ‫‪2,107,000‬‬ ‫‪114,000‬‬ ‫)חיים סעדון‪ ,‬מרוקו – קהילות ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים‪ ,‬יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים ‪,2004‬‬ ‫עמ' ‪(64‬‬ ‫<<‬ ‫בית מלון יהודי כשר במרוקו‬ ‫‪50‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫חתן וכלה יהודים במרוקו‬ ‫<<‬ ‫חברי הנהגת הקהילה בפז‪,‬‬ ‫מרוקו‬ ‫‪51‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬מרוקו‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫ספרי הלכה שנדפסו‬ ‫בקזבלנקה‪ ,‬מרוקו‪ ,‬בשנת‬ ‫‪.1940‬‬ ‫באדיבות בית הספרים הלאומי‬ ‫<<‬ ‫הגדה של פסח שנדפסה‬ ‫בקזבלנקה‪ ,‬מרוקו‪ ,‬בשנת‬ ‫‪.1940‬‬ ‫באדיבות בית הספרים הלאומי‬ ‫<<‬ ‫בית כנסת במרוקו‬ ‫‪52‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬מרוקו‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬אלג’יריה‬ ‫נספח ‪ :2.4‬אלג’יריה – משימות ומקורות‬ ‫בניית תערוכה‬ ‫הנחיות לפעילות‬ ‫לפניכם סקירה ובה פרטים עיקריים על חיי היהודים באלג’יריה לפני מלחמת העולם השנייה‪,‬‬ ‫וכן תשע תמונות משנים אלו‪.‬‬ ‫קראו את הסקירה‪ ,‬התבוננו בתמונות‪ ,‬ואחר בנו לבני כיתתכם תערוכה שבמרכזה סיפורם‬ ‫של יהודי אלג’יריה‪ .‬על התערוכה להיות מחולקת לשלושה או ארבעה נושאים עיקריים‪.‬‬ ‫תנו כותרות לתערוכה‪ ,‬לנושאים בה ולכל תמונה‪.‬‬ ‫בסיום הפעילות חברו דף עבודה ובו שתיים או שלוש שאלות למבקר בתערוכה‪.‬‬ ‫‪53‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 2‬אלג’יריה‬ ‫סקירה‬ ‫יהודים חיו באלג'יריה כבר מהמאה ה–‪ .7‬בשנת ‪ 1830‬כבשו הצרפתים את אלג'יריה‪ ,‬וארבעים‬ ‫שנה אחר כך‪ ,‬בשנת ‪ ,1870‬החליטה הממשלה הצרפתית להעניק לכל יהודי המדינה אזרחות‬ ‫צרפתית‪ .‬החלטה זו באה בעקבות מאמציהם של יהודי צרפת ובייחוד של שר המשפטים‬ ‫הצרפתי אדולף כְֵּרמְי ֵה שהיה יהודי‪ .‬משום כך כונה חוק זה שהעניק ליהודים אזרחות‬ ‫צרפתית "פקודת כְֵּרמְי ֵה"‪ .‬בעקבות פקודה זו התקרבו רבים מיהודי אלג'יריה מבחינה‬ ‫חברתית ותרבותית לצרפת‪ ,‬ורבים מהם שינו את לבושם ואת מנהגיהם‪ .‬מכל קהילות צפון‬ ‫אפריקה הייתה קהילה זו הקהילה המשולבת ביותר בתרבות ובחברה הצרפתית‪.‬‬ ‫האזרחות הצרפתית אפשרה ליהודים באלג'יריה לעסוק ולהשתלב בתחומים כלכליים‬ ‫ופוליטיים חדשים‪ .‬הם תפסו מקום חשוב בכלכלה ובעיקר בסחר הבין–לאומי בזכות השפה‬ ‫הצרפתית שהייתה בפיהם ובזכות קשריהם באירופה‪ .‬עם זאת למעלה מ�‪ 50%‬מיהודי‬ ‫אלג'יריה חיו בעוני ובצפיפות‪.‬‬ ‫מצד אחד עקב השתלבות יהודי אלג'יריה בתרבות הצרפתית ואזרחותם הצרפתית פגעה‬ ‫האנטישמיות גם בהם‪ .‬מצד אחר התקרבותם לצרפתים‪ ,‬שליטי המדינה‪ ,‬גרמה להרעה‬ ‫ביחסיהם עם הערבים באלג'יריה‪ .‬התפרצות אלימה אחת מני רבות נגד היהודים התרחשה‬ ‫טנְטִין‪ .‬עשרים ושלושה יהודים נרצחו‪ ,‬חמישים ושמונה נפצעו‪,‬‬ ‫ס ַ‬ ‫באוגוסט ‪ 1934‬בקוֹנ ְ ְ‬ ‫ויותר ממאתיים חנויות של יהודים נבזזו ונשרפו‪ .‬השלטון הצרפתי לא עצר אף לא אחד‬ ‫מהמתפרעים באותו יום‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1936‬חיו באלג'יריה כ–‪ 140,000‬יהודים‪ .‬היו להם כעשרים בתי כנסת‪ ,‬כחמישה עשר‬ ‫בתי תפילה ובתי מדרש קטנים ושלושים ואחד רבנים‪ .‬מאות ילדים למדו בתלמודי תורה‪,‬‬ ‫ומוריהם הגיעו מהישיבה "עץ חיים" שהוקמה כבר במאה ה–‪ ,19‬אך מרבית הילדים היהודים‪,‬‬ ‫כ–‪ ,23,000‬למדו בבתי הספר הממשלתיים שבהם לימדו בשפה הצרפתית‪ .‬בני העשירים‬ ‫למדו באוניברסיטאות של אלג'יריה או במוסדות להשכלה גבוהה בצרפת‪.‬‬ ‫‪54‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫תמונות לבניית התערוכה‬ ‫<<‬ ‫בית הכנסת הישן של פילפוויל‬ ‫מקושט לכבוד ההילולה של‬ ‫רבי שמעון דאג‘‪ .‬אלג‘יריה‪,‬‬ ‫שנות ה�‪ .30‬בית התפוצות‪,‬‬ ‫ארכיון התצלומים‪ ,‬באדיבות‬ ‫דניאל עתאל‪ ,‬נתניה‬ ‫<<‬ ‫שיעור מוזיקה בבית הספר‬ ‫בביסקרה )נאות הסהרה(‪.‬‬ ‫אלג‘יריה‪ .1938 ,‬באדיבות בית‬ ‫התפוצות‪ ,‬ארכיון התצלומים‪,‬‬ ‫ובאדיבות זרי גילר‪ ,‬שווייץ‬ ‫‪55‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬אלג’יריה‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫פרעות המוסלמים ביהודים‬ ‫והטבח בקונסטנטין‪ .‬אלג‘יריה‪,‬‬ ‫‪ 5�3‬באוגוסט ‪ .1934‬באדיבות‬ ‫בית התפוצות‪ ,‬ארכיון‬ ‫המסמכים‬ ‫‪56‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬אלג’יריה‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫פרעות המוסלמים ביהודים‬ ‫והטבח בקונסטנטין‪ .‬אלג‘יריה‪,‬‬ ‫‪ 5�3‬באוגוסט ‪ .1934‬באדיבות‬ ‫בית התפוצות‪ ,‬ארכיון‬ ‫המסמכים‬ ‫‪57‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬אלג’יריה‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫פרג‘ בטיט‪ ,‬אשתו אמברקה‪,‬‬ ‫התינוק נסים והילדים רובר‪,‬‬ ‫יעקב וארמו בתלבושת‬ ‫אופיינית לבני המקום‪ .‬האישה‬ ‫קושרת את המטפחת בצד‬ ‫ימין‪ ,‬שלא כמו המוסלמיות‬ ‫שהיו קושרות את המטפחת‬ ‫בצד שמאל‪ .‬אלג‘יריה‪.1933 ,‬‬ ‫בית התפוצות‪ ,‬ארכיון‬ ‫התצלומים‪ ,‬באדיבות זרי גילר‪,‬‬ ‫שווייץ‬ ‫‪58‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬אלג’יריה‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫רבני הקהילה היהודית‬ ‫באלג‘יר‪ .‬אלג‘יריה‪.1927 ,‬‬ ‫במרכז יושב הרב פרימדן‪,‬‬ ‫ולשמאלו הרב מושה בועזיס‪.‬‬ ‫בית התפוצות‪ ,‬ארכיון‬ ‫התצלומים‪ ,‬באדיבות אליס‬ ‫כהן�יונתן‪ ,‬הרצליה‬ ‫<<‬ ‫נערי המקהלה שהשתתפו‬ ‫בטקס הנחת אבן הפינה לבית‬ ‫הכנסת החדש של פיליפוויל‪.‬‬ ‫אלג‘יריה‪ ,‬יולי ‪ .1933‬בית‬ ‫התפוצות‪ ,‬ארכיון התצלומים‪,‬‬ ‫באדיבות דניאל עתאל‪ ,‬נתניה‬ ‫‪59‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬אלג’יריה‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫חברי ועד הקהילה של‬ ‫פיליפוויל בחזית בית‬ ‫העירייה‪ .‬אלג‘יריה‪ .1933 ,‬בית‬ ‫התפוצות‪ ,‬ארכיון התצלומים‪,‬‬ ‫באדיבות דניאל עתאל‪ ,‬נתניה‬ ‫<<‬ ‫הרב ותלמידיו בשיעור‬ ‫בבית הכנסת בביסקרה‬ ‫)נאות הסהרה(‪ ,‬אלג‘יריה‪.‬‬ ‫בתלמידים דודו טויטו )עומד‬ ‫בשורה השנייה מלמעלה‪ ,‬שני‬ ‫מימין(‪ .‬בית התפוצות‪ ,‬ארכיון‬ ‫התצלומים‪ ,‬באדיבות זרי גילר‪,‬‬ ‫שווייץ‬ ‫‪60‬‬ ‫שיעור ‪ | 2‬אלג’יריה‬ ‫שיעור ‪ | 1‬נספח ‪1.3‬‬ ‫ש י ע ו ר‬ ‫‪3‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה‬ ‫בתקופת השואה‬ ‫א‘‬ ‫‪61‬‬ ‫מטרות השיעור‬ ‫לימוד על גורלם הייחודי של יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הכרת דרכי ההתמודדות של היהודים עם הקשיים ועם הגורל‬ ‫שפקדו אותם‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ממִי‪ *.‬ספר זה הוא אחד הביטויים‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫הפתיחה לשיעור מתבססת על קטעים מהספר נציב המלח של ַ‬ ‫הספרותיים המובהקים בנושא זה‪ .‬חלקו השני של השיעור עיקרו עבודה עצמית של התלמידים‪.‬‬ ‫באמצעות כרטיסיות מידע ומקורות יכירו התלמידים אחת משלוש הסוגיות האלה‪ :‬חקיקה גזענית‪,‬‬ ‫מחנות ריכוז ועבודות כפייה והתנגדות יהודית‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫ממִי‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫חלק א‪ :‬פתיחה – קטעים מ"נציב המלח" של ַ‬ ‫*‬ ‫א ְלבֵּר מָ מִ י‪ :‬סופר‪ ,‬סוציולוג‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫אינטלקטואל ופילוסוף יהודי�‬ ‫צרפתי‪ .‬ממי נולד בתוניס בשנת‬ ‫‪ .1920‬הוא גדל ברובע היהודי‬ ‫בעיר הבירה אך כבר בצעירותו‬ ‫למד בבית ספר יסודי בפריז‪.‬‬ ‫לאחר מכן חזר לתוניס‪ ,‬שם‬ ‫למד בבית הספר התיכון‪ ,‬ואחר‬ ‫כך למד באוניברסיטת אלג'יר‬ ‫ובסורבון בפריז‪ .‬במלחמת‬ ‫העולם השנייה נאלץ להפסיק‬ ‫את לימודיו מחמת ההגבלות‬ ‫בקבלת סטונדטים יהודים ונכלא‬ ‫במחנה עבודה נאצי בתוניסיה‪.‬‬ ‫לאחר שתוניסיה קיבלה‬ ‫ממִי לעבור‬ ‫א ְלבֵּר ָ‬ ‫עצמאות‪ ,‬בחר ַ‬ ‫לפריז‪ ,‬שם כתב כמה ספרים‪:‬‬ ‫נציב המלח‪ ,‬הגר‪ ,‬דיוקנו של‬ ‫הילידי ודיוקנו של המיישב‬ ‫ודיוקנו של היהודי‪.‬‬ ‫ח ָפנ ִי בכוח עד שלא הבינותי את המתרחש‪ .‬המלחמה הרחוקה‪ ,‬שזמן‬ ‫ס ָ‬ ‫בפתע פרץ העולם לתוך חיי‪ְ ,‬‬ ‫כה רב לא היה בה כדי להזיק‪ ,‬שהתרגלנו אליה‪ ,‬ניצבה עלינו פתאום‪ ,‬התפוצצה מאחורי כתלנו‪ .‬עם‬ ‫הכרזת המלחמה‪ ,‬בימיה הראשונים‪ ,‬חגו כמה מטוסים איטלקיים בגובה רב‪ ,‬עד שכמעט לא נראו‬ ‫לעין‪ ,‬והטילו בשדות כמה פצצות קלות‪ ,‬ללא מטרה‪ .‬יריות התותחים הראשונות הטילו עלינו פחד‬ ‫]‪ [...‬זמן מה ירדנו למקלטים שנחפרו באמצע הרחוב ]‪[...‬‬ ‫משנטל ֵפּטָן את השלטון בצרפת‪ ,‬הופעלו החוקים האנטישמיים כעבור פרק זמן גם לגבינו‪ .‬כשהופיעו‬ ‫הצווים אוכזבתי‪ ,‬רגזתי יותר משנדהמתי מן האסון המוחשי‪ ,‬מן האיומים לעתיד‪ .‬הייתה זו הבגידה‬ ‫הכאובה המתמיהה – של תרבות אשר תליתי בה את כל תקוותי‪ ,‬אשר הקדשתי לה את מלוא‬ ‫ההערצה ולהט הלב ]‪[...‬‬ ‫תחת יד הגרמנים ניחתה הטרגדיה מיד ]‪ [...‬מצוידים ברשימות ערוכות היטב יצאו השוטרים הגרמנים‪,‬‬ ‫בלוית שוטרים צרפתים‪ ,‬לאסוף כמה מאות בני ערובה‪ .‬הוכרז כי עם אות מרי ראשון יירו הללו‪ .‬אחר‬ ‫כך ההחרמות‪ ,‬הנגישות והרציחות ]‪[...‬‬ ‫שעה שביקשנו להגיב‪ ,‬נתגלו לנו בדידותנו וחולשתנו‪ .‬המוסלמים סירבו לקחת חלק במלחמה בין‬ ‫אירופאים ]‪ [...‬מה שנוגע לנו – אי אפשר היה להעלות על הדעת שום תנועת מרי‪ .‬המעשה הקל‬ ‫שבקלים היה גורר טבח באפס יד‪ ,‬תוך אדישות או שמחה מצד האחרים‪.‬‬ ‫ממִי‪ ,‬נציב המלח‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל אביב ‪ ,1987‬עמ' ‪(188–184‬‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫) ַ‬ ‫)נספח ‪ , 3.1‬עמ‘ ‪(64‬‬ ‫חלק ב‪ :‬עבודה בקבוצות – חקיקה‪ ,‬מחנות והתנגדות‬ ‫להלן דפי עבודה על שלושה נושאים‪ :‬חקיקה גזענית‪ ,‬מחנות ריכוז ועבודות כפייה והתנגדות יהודית‬ ‫)נספחים ‪ ,3.4–3.2‬עמ‘ ‪ .(65‬המורה ישכפל אותם לפי הצורך וגודל הכיתה‪ .‬המורה יחלק את הכיתה‬ ‫לקבוצות של ארבעה תלמידים‪ ,‬ולכל קבוצה ייתן דפי עבודה‪) .‬אפשר שכל קבוצה תעבוד על נושא‬ ‫אחד‪ ,‬שניים או שלושה‪ (.‬לאחר שהתלמידים יקדישו לכל דפי העבודה חמש עשרה עד עשרים דקות‪,‬‬ ‫תציג כל קבוצה בדיון המסכם את הדברים שלמדה עליהם‪.‬‬ ‫חלק ג‪ :‬דיון מסכם‬ ‫מול אילו קשיים עיקריים ניצבו היהודים בתקופה זו‪ ,‬ומה היו דרכי ההתמודדות שלהם עמם?‬ ‫‪63‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪,,‬‬ ‫שיעור ‪ | 3‬נספח ‪3.1‬‬ ‫ממִי*‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫נספח ‪ :3.1‬קטעים מנציב המלח של ַ‬ ‫א ְלבֵּר מָ מִ י‪ :‬סופר‪ ,‬סוציולוג‪,‬‬ ‫* ַ‬ ‫אינטלקטואל ופילוסוף‬ ‫יהודי�צרפתי‪ .‬ממי נולד‬ ‫בתוניס בשנת ‪ .1920‬הוא גדל‬ ‫ברובע היהודי בעיר הבירה‬ ‫אך כבר בצעירותו למד בבית‬ ‫ספר יסודי בפריז‪ .‬לאחר מכן‬ ‫חזר לתוניס‪ ,‬שם למד בבית‬ ‫הספר התיכון‪ ,‬ואחר כך‬ ‫למד באוניברסיטת אלג'יר‬ ‫ובסורבון בפריז‪ .‬במלחמת‬ ‫העולם השנייה נאלץ להפסיק‬ ‫את לימודיו מחמת ההגבלות‬ ‫בקבלת סטונדטים יהודים‬ ‫ונכלא במחנה עבודה נאצי‬ ‫בתוניסיה‪ .‬לאחר שתוניסיה‬ ‫א ְלבֵּר‬ ‫קיבלה עצמאות‪ ,‬בחר ַ‬ ‫ממִי לעבור לפריז‪ ,‬שם כתב‬ ‫ָ‬ ‫כמה ספרים‪ :‬נציב המלח‪,‬‬ ‫הגר‪ ,‬דיוקנו של הילידי‬ ‫ודיוקנו של המיישב ודיוקנו‬ ‫של היהודי‪.‬‬ ‫בפתע פרץ העולם לתוך חיי‪ ,‬סחפני בכוח עד שלא הבינותי את המתרחש‪ .‬המלחמה הרחוקה‪,‬‬ ‫שזמן כה רב לא היה בה כדי להזיק‪ ,‬שהתרגלנו אליה‪ ,‬ניצבה עלינו פתאום‪ ,‬התפוצצה מאחורי‬ ‫כתלנו‪ .‬עם הכרזת המלחמה‪ ,‬בימיה הראשונים‪ ,‬חגו כמה מטוסים איטלקיים בגובה רב‪ ,‬עד‬ ‫שכמעט לא נראו לעין‪ ,‬והטילו בשדות כמה פצצות קלות‪ ,‬ללא מטרה‪ .‬יריות התותחים‬ ‫הראשונות הטילו עלינו פחד ]‪ [...‬זמן מה ירדנו למקלטים שנחפרו באמצע הרחוב ]‪[...‬‬ ‫פּטָן את השלטון בצרפת‪ ,‬הופעלו החוקים האנטישמיים כעבור פרק זמן גם לגבינו‪.‬‬ ‫משנטל ֵ‬ ‫כשהופיעו הצווים אוכזבתי‪ ,‬רגזתי יותר משנדהמתי מן האסון המוחשי‪ ,‬מן האיומים לעתיד‪.‬‬ ‫הייתה זו הבגידה הכאובה המתמיהה – של תרבות אשר תליתי בה את כל תקוותי‪ ,‬אשר‬ ‫הקדשתי לה את מלוא ההערצה ולהט הלב ]‪[...‬‬ ‫תחת יד הגרמנים ניחתה הטרגדיה מיד ]‪ [...‬מצוידים ברשימות ערוכות היטב יצאו השוטרים‬ ‫הגרמנים‪ ,‬בלוית שוטרים צרפתים‪ ,‬לאסוף כמה מאות בני ערובה‪ .‬הוכרז כי עם אות מרי‬ ‫ראשון יירו הללו‪ .‬אחר כך ההחרמות‪ ,‬הנגישות והרציחות ]‪[...‬‬ ‫שעה שביקשנו להגיב‪ ,‬נתגלו לנו בדידותנו וחולשתנו‪ .‬המוסלמים סירבו לקחת חלק במלחמה‬ ‫בין אירופאים ]‪ [...‬מה שנוגע לנו – אי אפשר היה להעלות על הדעת שום תנועת מרי‪.‬‬ ‫המעשה הקל שבקלים היה גורר טבח באפס יד‪ ,‬תוך אדישות או שמחה מצד האחרים‪.‬‬ ‫ממִי‪ ,‬נציב המלח‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל אביב ‪ ,1987‬עמ' ‪(188–184‬‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫) ַ‬ ‫לפניכם דפי עבודה בשלושה נושאים שונים‪ :‬חקיקה גזענית; מחנות ריכוז ועבודות כפייה;‬ ‫התנגדות יהודית‪ .‬עיינו בהם‪ ,‬וענו על השאלות המובאות בהם‪.‬‬ ‫‪64‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 3‬חקיקה גזענית‬ ‫נספח ‪ :3.2‬עבודה בקבוצות – חקיקה גזענית‬ ‫משנת ‪ 1940‬פורסמו בארצות צפון אפריקה – אלג'יריה‪ ,‬מרוקו‪ ,‬תוניסיה ולוב – חוקים המפלים‬ ‫את היהודים לרעה‪ .‬להלן דוגמאות מאלג'יריה וממרוקו‪.‬‬ ‫אלג'יריה‬ ‫בתחילת חודש אוקטובר ‪ 1940‬פורסם בהעיתון הרשמי של מדינת צרפת החוק המבטל את‬ ‫צו כְֵּרמְי ֵה שהעניק בשנת ‪ 1870‬זכויות של אזרחים צרפתים לכל יהודי אלג'יריה‪ .‬עשרה ימים‬ ‫אחר כך פורסם חוק זה אף בעיתון הרשמי של אלג'יריה‪.‬‬ ‫אנו‪ ,‬מרשל צרפת‪ ,‬ראש המדינה הצרפתית‪ ,‬אחרי ששמענו את מועצת המיניסטרים‪,‬‬ ‫מחליטים‪ :‬סעיף א' – הצו של ממשלת ההגנה הלאומית מיום ‪ 24‬באוקטובר ‪ ,1870‬מבוטל‬ ‫בכל הסעיפים המסדירים את זכויותיהם הפוליטיות של היהודים הילידים של מחוזות‬ ‫אלג'יריה‪ ,‬והמכירים אותם כאזרחים צרפתיים‪.‬‬ ‫מה משמעותו של חוק זה בעבור היהודים?‬ ‫להלן תגובה אחת של יהודי אלג'יריה לחוק זה‪ .‬קראו אותה‪ ,‬וענו על השאלות‪:‬‬ ‫אלג'יר ‪ 10‬באוקטובר ‪.1940‬‬ ‫טנְטִין‪.‬‬ ‫ס ַ‬ ‫אגוד הקהילות היהודיות של אלג'יר‪ .‬אוראן‪ ,‬קוֹנ ְ ְ‬ ‫לכבוד המרשל ֵפּטָן ראש מדינת צרפת‪.‬‬ ‫בשעה שכמה מאנשינו מבכים את מתיהם או מחכים בכיליון עיניים לחדשות מנעלמיהם‪,‬‬ ‫נודע לנו בהשתוממות מדאיבת לב )מצערת(‪ ,‬בטול זכויותינו האזרחיות‪.‬‬ ‫אחרי יותר ממאה שנות התמזגות )השתלבות( חברתית‪ ,‬כשכולנו נטמענו באמונה בקהילייה‬ ‫הצרפתית‪ ,‬אזרחים זה כשבעים שנה‪ ,‬אנו חדורי הכרה שמלאנו את כל חובותינו בכל‬ ‫ההזדמנויות בלב תמים ומבלי תנאים‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬הננו מטרה להפליה מעציבה‪ .‬נגד אסון זה שהונחת עלינו‪ ,‬שאיננו ראויים לו ושהחמיר‬ ‫לגבינו את אסון המולדת‪ ,‬אנו מביעים מחאה נמרצת‪ ,‬בשם מתינו ונפצעינו המפוארים‪ ,‬בשם‬ ‫אסירינו הסובלים ובשמנו כולנו‪ ,‬אנו האוהבים את צרפת‪ .‬אזרחים צרפתיים היינו עד עתה‪,‬‬ ‫וצרפתים מלב ונפש נישאר כולנו לעולמי עד‪ .‬תחי צרפת! תחי אלג'יריה הצרפתית!‬ ‫חתומים‪ :‬נשיאי הקונסיסטוריונים היהודים והרבנים הראשיים‪.‬‬ ‫)איב–קלוד אואט‪ ,‬שורשים במזרח א'‪" ,‬גזירות החינוך נגד היהודים באלג'יריה )‪ ,"(1943–1940‬הקיבוץ המאוחד‪,‬‬ ‫תל אביב ‪ ,1986‬עמ' ‪(144–143‬‬ ‫‪ .1‬אל מי היהודים פונים בתגובה לפרסום הצווים?‬ ‫‪ .2‬מה הטענות המרכזיות של היהודים?‬ ‫‪ .3‬מדוע לדעתכם בחרו הכותבים בדרך מחאה זו?‬ ‫‪ .4‬מה אפשר ללמוד ממכתב זה על תפיסתם של היהודים את מעמדם בחברה?‬ ‫‪ .5‬מה אפשר ללמוד ממכתב זה על תפיסתם של היהודים את זהותם?‬ ‫‪65‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 3‬חקיקה גזענית‬ ‫מרוקו‬ ‫להלן עוד דוגמה לחוקים מפלים משנת ‪ 1940‬שנחקקו במרוקו‪ .‬קראו את החוק וענו על‬ ‫השאלות‪.‬‬ ‫בסוף חודש אוקטובר ‪ 1940‬פורסם בצרפת תקנון בנושא מעמדם של יהודי מרוקו‪ .‬להלן‬ ‫חלקים ממנו‪:‬‬ ‫סעיף ‪ .3‬הגישה למשרות הפקידות הציבוריות ולכהונות המפורטות להלן אסורה ליהודים‪:‬‬ ‫א‪ .‬חברי כל מוסדות האגודות המקצועיות וכל האסיפות או נציגויות נבחרות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מנהלים‪ ,‬מנהלי משנה‪ ,‬סגני מנהלים וראשי אגפים במינהל הציבורי הממלכתי או במוסדות‬ ‫שבהם תומכת הממשלה‪[...] ,‬‬ ‫ג‪ .‬חברים בסגל ההוראה‪ ,‬להוציא אלה )חוץ מאלה( המלמדים במוסדות שנועדו ליהודים‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫ד‪ [...] .‬מינויים מטעם הממשלה במפעלים שעניינם ציבורי‪.‬‬ ‫סעיף ‪ .4‬הגישה לכל משרות הציבור‪ ,‬זולת אלה המפורטות בסעיף ‪ 3‬אינה פתוחה ליהודים‪,‬‬ ‫אלא אם כן ימלאו אחר אחד התנאים הבאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬בעלי תעודת חייל מ–‪ ,1914–1918‬או בעלי ציון לשבח ]‪[...‬‬ ‫ב‪ .‬בעלי עיטור לגיון הכבוד ]‪ [...‬יהודים לא יוכלו לכהן בתור פרקליטים )עורכי דין ( ]‪.[...‬‬ ‫ההתפלגות‬ ‫התעסוקתית של‬ ‫האוכלוסייה במרוקו‬ ‫סעיף ‪ .6‬יהודים אינם יכולים לעסוק באחד המקצועות הבאים‪ :‬מנהלים ועורכים של‬ ‫עיתונאים ]‪ [...‬הפצה והצגה של סרטי קולנוע ]‪ [...‬אנשי מנהל של מפעלים הקשורים בדרך‬ ‫זו או אחרת בשידורי הרדיו‪.‬‬ ‫)מיכאל אביטבול‪ ,‬יהודי צפון–אפריקה במלחמת העולם השנייה‪ ,‬מכון בן–צבי‪ ,‬ירושלים תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪(200‬‬ ‫המקצוע‬ ‫יהודים‬ ‫חקלאות‬ ‫‪2,400‬‬ ‫‪ .1‬שערו לפי הצווים שלפניכם כיצד השתנו חיי היהודים במרוקו‪.‬‬ ‫מלאכה ותעשייה‬ ‫‪22,000‬‬ ‫‪.2‬עיינו ברשימת המקצועות שיהודים עבדו בהם במרוקו בשנים אלו‪ .‬במי פגעו צווים אלו?‬ ‫סוחרים‬ ‫‪3,100‬‬ ‫פקידים‬ ‫‪2,300‬‬ ‫שירותי בית‬ ‫‪3,100‬‬ ‫סך הכל‬ ‫‪58,300‬‬ ‫)חיים סעדון‪ ,‬מרוקו �‬ ‫קהילות ישראל במזרח‬ ‫במאות התשע עשרה‬ ‫והעשרים‪ ,‬יד יצחק בן צבי‪,‬‬ ‫ירושלים ‪ ,2004‬עמ' ‪(64‬‬ ‫‪ .3‬עליכם לשלוח מכתב לנציב הכללי של צרפת במרוקו‪ .‬רשמו שלושה עניינים עיקריים‬ ‫שהייתם כותבים במכתב‪:‬‬ ‫א‪___________________________________________________ .‬‬ ‫ב‪___________________________________________________ .‬‬ ‫ג‪___________________________________________________ .‬‬ ‫‪66‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 3‬חקיקה גזענית‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬לפניכם מכתב שכתבו נציגי הקהילה היהודית לנציב הכללי של צרפת במרוקו בתגובה‬ ‫לחוק זה‪ .‬בצד כל פסקה במכתב מצוירת משבצת‪ ,‬ובה מקום להסבר ולסיכום הפסקה‪.‬‬ ‫בשתי משבצות כבר מולאו ההסברים‪ ,‬ובשתיים האחרות עליכם למלא את ההסבר‪.‬‬ ‫פנייה בשל החשש לגורל‬ ‫היהודים בעקבות התקנות‬ ‫נגד היהודים‬ ‫לכבוד הנציב הכללי של צרפת במרוקו‪ ,‬רבאט‪ ,‬קזבלנקה ‪23.6.41‬‬ ‫כבוד הנציב הכללי‪ ,‬בתור ראשי הקהילות היהודיות הראשיות במרוקו הצרפתית‪ ,‬המונה‬ ‫מאתיים אלף נפש‪ ,‬מרשים אנו לעצמנו להסב את תשומת לבך הנעלית והאוהדת לחרדה‬ ‫העמוקה האוחזת בנו לשמע הצעדים המאיימים על אחינו לדת‪ ,‬עם יישומו של תקנון‬ ‫היהודי החדש‪.‬‬ ‫___________________‬ ‫]…[ יהודי מרוקו‪ ,‬היושבים בארץ זו מזה מאות רבות‪ ,‬היו תמיד יסוד שליו‪ ,‬נאמן וחרוץ‪ .‬גם‬ ‫]בעבר[ ]‪ [...‬הם לא חסכו מביטויי אהדתם ומסירותם לצרפת‪ ,‬שאף בעתות אסון נשארה‬ ‫תמיד זקופת קומה‪[...] .‬‬ ‫___________________‬ ‫אין להם שאיפה ]‪ [...‬אלא לסייע תמיד מתוך שיתוף פעולה מסור להתפתחותה ולשגשוגה‬ ‫של הארץ שפתחה לפניהם את שעריה בתקופה קודרת במיוחד בתולדותיהם‪[...] .‬‬ ‫סילוק היהודים מחיי הכלכלה‬ ‫שהם חלק מהם כבר מאות‬ ‫שנים מעורר בהם ייאוש‬ ‫מכאן שהפרספקטיבה האיומה שבסילוק מוחלט כמעט מחיי הכלכלה‪ ,‬הרוח והחברה‬ ‫של ארץ שלה נקשרו זה מאות בשנים‪ ,‬מסבה )גורמת( לאחינו התרגשות הגובלת ביאוש‪.‬‬ ‫מחובתנו לשמש להם שופר לפני נציגה הדגול של צרפת ולהפציר בו שיסלק את האסון‬ ‫הממשש ובא‪.‬‬ ‫___________________‬ ‫___________________‬ ‫___________________‬ ‫אנו רוצים לקוות‪ ,‬כבוד הנציב הכללי‪ ,‬כי צעקתנו מופרזת ]‪ [...‬ויינתן לנו יחס אנושי וצודק‪.‬‬ ‫]…[‬ ‫___________________‬ ‫בשעה גורלית זו בתולדותיהן פונות אליך‪ ,‬אדוני הנציב הכללי‪ ,‬קהילותנו החרוצות והשלוות‪,‬‬ ‫ובלב בוטח הן מפקידות את גורלן בידיך ]‪ .[...‬לנוכח גודש האיומים המצטברים באופק‬ ‫– ובראשם האבטלה והעוני – ותהלוכת המצוקות הנובעות מהם‪ ,‬חובתנו המוסרית היא‬ ‫לפנות אליך בקריאה זו‪ .‬המצפון הצרפתי תמיד היה מורה דרך לאנושות‪ .‬עתה שוב יכריע‬ ‫לטובת הצדק האלוהי והאנושי‪.‬‬ ‫___________________‬ ‫הואל נא כבוד הנציב הכללי‪ ,‬לקבל את מלוא הוקרתנו ותודתנו‪.‬‬ ‫___________________‬ ‫___________________‬ ‫___________________‬ ‫___________________‬ ‫מ' עמיאל‪ ,‬נשיא ועד הקהילה היהודית בראבט; מ' בן ציון חיות‪ ,‬נשיא ועד הקהילה היהודית‬ ‫בסאלה; מ"י זאגורי‪ ,‬נשיא ועד הקהילה היהודית בקזבלנקה; מ"ז ברדוגו נ‪ ,‬נשיא ועד הקהילה‬ ‫היהודית במכנאס‬ ‫)מיכאל אביטבול‪ ,‬יהודי צפון–אפריקה במלחמת העולם השנייה‪ ,‬מכון בן–צבי‪ ,‬ירושלים תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪(208–207‬‬ ‫ב‪ .‬לאחר שקראתם את המכתב‪ ,‬הדגישו בצבע את העניינים שהועלו במכתב ושהעליתם‬ ‫גם אתם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬האם יש עניינים שעלו במכתב ושאתם לא העליתם? מהם?‬ ‫‪67‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫יהודים נושאי טלאי במחנה‬ ‫עבודות כפייה בתוניסיה‪,‬‬ ‫‪1943�1942‬‬ ‫)שם המחנה לא זוהה(‪.‬‬ ‫באדיבות‬ ‫‪Germany, Koblenz,‬‬ ‫‪Bundesarchiv‬‬ ‫‪68‬‬ ‫שיעור ‪ | 3‬חקיקה גזענית‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 3‬מחנות‬ ‫נספח ‪ :3.3‬עבודה בקבוצות –‬ ‫מחנות ריכוז ועבודות כפייה‬ ‫במלחמת העולם השנייה הוקמו ברחבי צפון אפריקה מחנות עבודה והסגר‪ .‬למחנות אלו‬ ‫נשלחו יהודים יחידים ומשפחות יהודיות כאחד‪ .‬הגברים היהודים הועבדו בפרך‪ ,‬וכל הפרת‬ ‫סדר גררה עונשים‪ .‬תנאי החיים הקשים במחנות – המחסור במים‪ ,‬התזונה הלקויה והמחלות‬ ‫הרבות – הביאו לידי מותם של רבים‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫זכורה לי היטב התהלוכה שיצאה מבית הספר התיכון ]‪ [...‬ללא הבדל מעמד או גיל‪ ,‬רבנים‪,‬‬ ‫שמשים‪ ,‬בני טובים‪ ,‬אנשי עמך‪ ,‬כולנו בשורה ארוכה‪ ,‬עם פנים קודרים‪ ,‬תחת משמר כבד‬ ‫של חיילים גרמניים‪ ,‬מפלסים לנו דרך בין אמהות‪ ,‬אחיות‪ ,‬רעיות עם תינוקות בזרועתיהן‬ ‫מתייפחות ]‪ [...‬אלו שלא נלקחו‪ ,‬לא פסקו מלבקר בבתי הכנסת ולא פסקו מלהתפלל ולצום‪.‬‬ ‫גם נשים שלא ידעו להתפלל התענו במשך יום שלם‪ ,‬צמו‪ ,‬ולא פתחו פה‪ .‬זאת לשם תענית‬ ‫על גורל מר שנפל על יקיריהם‪.‬‬ ‫)שמשון צרפתי‪ ,‬תוניס 'אל כדרה'‪,‬עמ‘ ‪(146–143‬‬ ‫<<‬ ‫יהודים בדרכם לעבודת כפייה‪.‬‬ ‫תוניסיה‪ .1943 ,‬באדיבות בית‬ ‫התפוצות‬ ‫‪69‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 3‬מחנות‬ ‫לוב‬ ‫*‬ ‫האזרחויות השונות של‬ ‫יהודי לוב ותוניסיה‬ ‫עד סוף המאה ה�‪ 19‬שלטה‬ ‫בלוב ובתוניסיה האימפריה‬ ‫העותמאנית )טורקית(‪ .‬במאה‬ ‫ה�‪ 19‬הרשתה האימפריה‬ ‫העותמאנית ליהודים לקבל‬ ‫אזרחות אירופית )על פי הסדר‬ ‫הקפיטולציות( כדי להיטיב‬ ‫את מצבם המשפטי והכלכלי‪.‬‬ ‫יהודים רבים השיגו כך אזרחות‬ ‫בריטית‪ ,‬צרפתית ואיטלקית‬ ‫והמשיכו להחזיק בה עד‬ ‫אמצע המאה ה�‪ .20‬עם זאת‬ ‫רוב יהודי לוב ותוניסיה היו‬ ‫בעלי אזרחות מקומית בלבד‪.‬‬ ‫כך אירע שכשהייתה תוניסיה‬ ‫למדינת חסות של צרפת ב�‬ ‫‪ ,1882‬היו בה יהודים ששמרו‬ ‫על אזרחותם האיטלקית‪.‬‬ ‫וכאשר השתלטו האיטלקים‬ ‫על לוב בתחילת המאה ה�‪,20‬‬ ‫נהפכו רוב היהודים שהיו‬ ‫בעלי אזרחות מקומית לבעלי‬ ‫אזרחות "לובית�איטלקית"‪,‬‬ ‫ואילו יהודים בעלי אזרחות‬ ‫אירופית שמרו על אזרחות‬ ‫אירופית‪.‬‬ ‫במהלך המלחמה חלק מסוים מלוב‪ ,‬אזור ִקיְרנָאִיָקה )מזרח רצועת החוף( עבר מספר פעמים‬ ‫מיד ליד‪ .‬בסוף שנת ‪ 1941‬וראשית ‪ ,1942‬כבשו האנגלים את ִקיְרנָאִיָקה‪ .‬היהודים באזורים‬ ‫אלו תמכו במלחמתם של האנגלים נגד האיטלקים בני בריתם של הגרמנים‪ .‬בנוסף על כך‪,‬‬ ‫בין הכוחות האנגלים היו גם חיילים יהודיים מארץ ישראל )שבבוא הזמן יקימו את הבריגדה‬ ‫היהודית( והמפגש של יהודי לוב עם חיילים יהודיים מארץ ישראל היה מרגש מאוד עבורם‬ ‫והגביר את הרצון לתמוך בכוחות הבריטיים‪ .‬אך לאחר כחודשיים שוב כבשו האיטלקים את‬ ‫האזור‪ .‬הם זעמו על היהודים שבגדו בהם ובאביב ‪ 1942‬הוציא מוסוליני‪ ,‬מנהיג איטליה‪ ,‬פקודה‬ ‫ל"דילול האוכלוסייה היהודית" של ִקיְרנָאִיָקה‪ .‬בעקבות הפקודה גורשו ‪ 1,600‬יהודים בעלי‬ ‫אזרחות צרפתית ותוניסאית* למחנות ריכוז שהוקמו לאזרחי מדינות אויב‪ ,‬בדרום תוניסיה‬ ‫ובאלג'יריה‪ 300 .‬יהודים נחשבו לאויבים ישירים של איטליה משום שהיו בעלי אזרחות‬ ‫בריטית* והם נשלחו לאיטליה וכאשר יהודי איטליה נשלחו למחנות ריכוז והשמדה נשלחו‬ ‫עמם גם יהודי לוב בעלי האזרחות הבריטית‪ .‬כקבוצה הם נכלאו בבְֵּרגּ ֶן ֵבּלְז ֶן שבגרמניה‬ ‫סבְּרוּק שבאוסטריה‪ .‬כ–‪ 3000‬יהודים שהיו בעלי אזרחות לובית–איטלקית הוגלו מאזור‬ ‫ואִינ ְ ְ‬ ‫ִקיְרנָאִיָקה למחנות ריכוז בגבולות לוב עצמה בעיקר למחנה גּ ָ'אדוֹ‪ .‬כמו כן‪ ,‬כאשר הלחימה‬ ‫טנ ְי ָה‬ ‫התגברה והאיטלקים היו זקוקים לכוח עבודה נשלחו כ–‪ 1300‬יהודים מאזור טְִריפּוֹל ִי ָ‬ ‫למחנות עבודה באזור החזית‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬מעל ל–‪ 6,000‬מיהודי לוב נשלחו למחנות כפייה וריכוז‪ 712 .‬מתוך ‪ 30,000‬יהודי לוב‬ ‫נרצחו בתקופה זו‪.‬‬ ‫תוניסיה‬ ‫קרוב ל–‪ 5,000‬יהודים תוניסאים נכלאו בכ–‪ 32‬מחנות לעבודת כפייה שהיו מפוזרים ברחבי‬ ‫תוניסיה‪ .‬שני הגדולים והקשים שבהם היו המחנות בִּיז ְֵרט ומָאטָר‪ .‬עשרות יהודים נספו במחנות‬ ‫ממחלות‪ ,‬מעבודה קשה‪ ,‬מיריות השומרים ומהפצצות בעלות הברית‪ .‬נוסף על כך הוטלו על‬ ‫הקהילות היהודיות הגדולות קנסות של עשרות אלפי פראנקים‪ .‬מתוך ‪ 90,000‬יהודי תוניסיה‬ ‫נספו בתקופה זו כ–‪ 260‬איש‪ .‬על היהודים אזרחי תוניסיה שהיו בעלי אזרחות איטלקית‪ ,‬הגנו‬ ‫השלטונות האיטלקים והגנתם על פי רוב שימשה כמחסום מפני שליחתם למחנות הריכוז‪.‬‬ ‫)עירית אברמסקי‪ ,‬פנקס הקהילות – לוב ותוניסיה‪ ,‬יד ושם‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪(15‬‬ ‫כיצד השפיעה הזהות המורכבת של יהודי תוניסיה ולוב על גורלם בתקופת המלחמה?‬ ‫חלקו בין חברי הקבוצה את שלושת המקורות שלהלן )עמ‘ ‪ ,(71–69‬ענו על השאלות‪ ,‬וספרו‬ ‫לחברי הקבוצה האחרים על המקור שקראתם‪.‬‬ ‫כאשר השתלטו הצרפתים‬ ‫על תוניסיה‪ ,‬הם לא שינו את‬ ‫הגדרת הזהות של יהודיה‪.‬‬ ‫רובם נשאו אזרחות תוניסאית‪,‬‬ ‫ואחרים נשאו אזרחות‬ ‫איטלקית וצרפתית‪.‬‬ ‫‪70‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪,,‬‬ ‫שיעור ‪ | 3‬מחנות‬ ‫מקורות‬ ‫שמשון צרפתי נולד בעיר תוניס שבתוניסיה בשנת ‪ .1924‬במלחמת העולם השנייה הוא‬ ‫נשלח עם צעירים יהודיים אחרים למחנה הכפייה ביזרט‪.‬‬ ‫הגרמנים‪ ,‬ללא רחמים‪ ,‬וללא התחשבות במעמד‪ ,‬בגיל או ביכולת הגופנית העבידו אותנו‬ ‫תחת לחץ בלתי פוסק‪ [...] .‬עבדנו ללא הרף גם בשבת ואפילו במזג האוויר הגרוע ביותר‪,‬‬ ‫בגשם וברפש‪ .‬אבוי למי שהפסיק לרגע את עבודתו‪ .‬לחלש שלא יכול היה למלא את המכסה‬ ‫]שהוטלה על היהודים[‪ ,‬או לשאת פצצות כבדות על כתפיו לעמדות שבגבעות‪ ,‬מכות קשות‬ ‫היו מנת חלקו‪ :‬בעיטות‪ ,‬יריקות בפנים‪ ,‬סטירות וקללות‪ .‬אבוי למי שניסה לסייע או לתמוך‬ ‫באחד מרעיו שכוחו תשש‪ .‬הוא היה מקבל נזיפות וחבטות מקת הרובה של החייל הגרמני‬ ‫המשגיח‪ .‬העצורים היהודים‪ ,‬שהגיעו לבושים בחליפותיהם‪ ,‬הפכו במרוצת הזמן לצוענים‬ ‫עם בגדים קרועים מלוכלכים ומלאים‪ ...‬כינים לרוב‪ .‬רבים מהם חלו ונפטרו עקב המחלות‬ ‫והטיפול המוזנח‪.‬‬ ‫)שמשון צרפתי‪ ,‬תוניס 'אל כדרה'‪ ,‬עמ‘ ‪(146–143‬‬ ‫‪ .1‬באילו דרכים ניסו הנאצים לשלול את אנושיותם של האסירים היהודיים?‬ ‫‪ .2‬באיזו דרך התמודדו היהודים עם הקשיים במחנה‪ ,‬על פי עדות זו?‬ ‫‪ .3‬בדוק אם גם חבריך לקבוצה הסיקו את אותן מסקנות מתוך הקריאה במקורות‪.‬‬ ‫‪71‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪,,‬‬ ‫שיעור ‪ | 3‬מחנות‬ ‫דן אפרת מתוניס היה בן שמונה עשרה כשנשלח למחנה העבודה סאף סאף‪ .‬לאחר כמה‬ ‫חודשים הצליח דן לברוח מהמחנה‪.‬‬ ‫במחנה היה רעב‪ .‬אני זוכר את עצמי גונב מהגרמנים קליפות של תפוזים ואוכל אחריהם‪.‬‬ ‫אבל לא מתו מרעב‪ .‬כל יום אחרי המסדר והמכות בבוקר הגענו לגבעה‪ ,‬שם נתנו לנו שפכטל‬ ‫והיינו צריכים לחפור חור בגודל אדם אחד‪ .‬היינו חופרים גם שטח לגדר‪ .‬עשינו גם תעלות‪.‬‬ ‫היינו עובדים עד רדת החושך‪ .‬לא הייתה הפסקה‪ ,‬עבדנו כל היום‪ .‬חזרנו בחושך‪ ,‬ובינתיים‬ ‫הטבחים הכינו מרק עם תפוחי אדמה או משהו‪ .‬מי יודע מה הם הכניסו שם‪ .‬אבל העיקר‬ ‫– זה היה חם אחרי יום כזה‪.‬‬ ‫תוך ימים היינו מכוסים בכינים‪ ,‬ובבגדים שעבדת גם נשכבת לישון‪.‬‬ ‫לכל אחד היו חברים‪ ,‬וזה היה מאוד חשוב‪ .‬מעין משפחה וחמימות‪ .‬אדם שלא היו לו חברים‬ ‫היה אומלל‪ .‬בימי שישי כשהיינו חוזרים מעבודת הפרך‪ ,‬היו כמה שארגנו מעין שבת – קבלת‬ ‫שבת וקידוש‪ .‬מישהו אפילו השיג פעם יין‪ .‬זה נתן לנו מסגרת ותחושה שאנחנו לא סתם‬ ‫עדר‪.‬‬ ‫)ארכיון יד ושם‪(V.T/575 ,‬‬ ‫‪ .1‬באילו דרכים ניסו הנאצים לשלול את אנושיותם של האסירים היהודיים?‬ ‫‪ .2‬באיזו דרך התמודדו היהודים עם הקשיים במחנה‪ ,‬על פי עדות זו?‬ ‫‪ .3‬בדוק אם גם חבריך לקבוצה הסיקו את אותן מסקנות מתוך הקריאה בכרטיסיות‪.‬‬ ‫<<‬ ‫דן אפרת בן השמונה עומד על‬ ‫גג ביתו‪ ,‬לפני מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ .‬תוניס‬ ‫‪72‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫המחנה הידוע לשמצה מכולם בלוב היה מחנה גּ ָ'אדוֹ‪.‬‬ ‫תנאי החיים בג ָ'אדוֹ היו קשים ביותר‪ .‬מתוך ‪2,600‬‬ ‫יהודים שהובאו לג ָ'אדוֹ מתו יותר מ–‪ 550‬בעקבות‬ ‫רעב‪ ,‬מגפות ותשישות מעבודה קשה‪.‬‬ ‫מחנה גּ ָ'אדוֹ הוקם במחנה צבאי ישן והיה מורכב‬ ‫מביתנים ארוכים מגודרים מסביב בגדר תיל‪ .‬על גבעה‬ ‫שצפתה על המחנה הוצבה מכונת ירייה כדי לירות‬ ‫במי שינסה לברוח‪ .‬השומרים היו איטלקים וערבים‪.‬‬ ‫שיירות שיירות של משאיות הגיעו כל שבועיים‬ ‫למחנה והביאו יהודים שנסעו בהן כבר חמישה ימים‬ ‫ולנו בלילה תחת כיפת השמיים‪ .‬הם שוכנו בעשרה‬ ‫ביתנים ארוכים ללא מחיצות פנימיות‪ .‬בכל ביתן שוכנו‬ ‫‪ 350–300‬איש בצפיפות רבה‪ .‬המסגרת המשפחתית‬ ‫נשמרה על ידי היהודים וכדי לזכות בפרטיות מסויימת‬ ‫הקימו משפחות מחיצות ביניהן משמיכות ומסדינים‪.‬‬ ‫תחילה ניזונו היהודים ממה שהביאו עמם‪ ,‬אחר כך‬ ‫נאלצו להסתפק במזון הדל שסופק במחנה – ‪150–100‬‬ ‫גרם לחם ליום‪ ,‬קצת אורז‪ ,‬שמן‪ ,‬סוכר‪ ,‬תה וקפה‪.‬‬ ‫היהודים היו אחראים על חלוקת המזון ביניהם‪.‬‬ ‫לאחר זמן הסכים המפקד לתת לערבים למכור מזון‬ ‫מועט ליהודים במחנה‪ ,‬אך מחיר המצרכים היה גבוה‬ ‫ולא כולם יכלו לקנותם‪ .‬בנוסף‪ ,‬הסכימה הנהלת‬ ‫המחנה לאפשר לקהילת טריפולי לסייע ליהודים‬ ‫בג ָ'אדוֹ ולהעביר פעם בשבוע משאית עם חיטה‪ ,‬פירות‬ ‫וירקות למחנה‪ .‬פעם אחת הם אפילו הצליחו להעביר‬ ‫אליהם בגדים‪ .‬העצירים הועסקו בעבודות כגון פינוי‬ ‫זבל והעברת חצץ‪ ,‬סלעים ועפר ממקום למקום‪ .‬לכל‬ ‫ביתן היה אחראי שתפקידו היה לדאוג לסידור העבודה‪.‬‬ ‫כל האחראים לביתנים ארגנו מעין ועד המחנה‪ ,‬שייצג‬ ‫את ענייני העצירים בפני המפקדים‪ .‬ראש ועד המחנה‬ ‫הצליח לסדר בית כנסת מאולתר באחד הביתנים‪.‬‬ ‫)על פי ד"ר עירית אברמסקי‪ ,‬פנקס הקהילות – לוב ותוניסיה‪,‬‬ ‫יד ושם‪ ,‬ירושלים תשנ"ז(‬ ‫שיעור ‪ | 3‬מחנות‬ ‫ליזה )זוארץ( נעים נולדה בשנת ‪ 1934‬בדְָרנ ָה שבלוב‬ ‫למשפחה מרובת ילדים ומכובדת בקהילה‪ .‬בשנת ‪1942‬‬ ‫נשלחה כל משפחתה למחנה גּ ָ'אדוֹ‪ ,‬שם נפטרו מחמת‬ ‫התנאים שתי סבתותיה ואחת מאחיותיה של ליזה‪ .‬רק‬ ‫לאחר שנתיים של רעב‪ ,‬של כינים ושל מחלות שוחררו‬ ‫בני המשפחה מהמחנה‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫הייתי עצובה כל הזמן‪ ,‬רעבה וצמאה‪ .‬אין שום דבר‬ ‫בשביל ילד שרוצה דברים אליהם הוא רגיל‪ .‬לא מיטה‬ ‫כמו בן אדם‪ ,‬נדרשנו לישון על הרצפה ]‪ [...‬לא משחקים‪,‬‬ ‫כלום‪ .‬ממש כמו חיות ששמו בכלוב‪ .‬אבל אפילו להם‬ ‫נותנים אוכל‪ .‬ואנחנו כלום‪ ,‬לא אוכל‪ ,‬לא שתייה‪ ,‬לא‬ ‫ממתקים‪.‬‬ ‫כינים‪ ,‬לכלוך‪ ,‬סבל‪ .‬אנחנו היינו רגילים לטוב‪ ,‬לבגדים‪,‬‬ ‫לאוכל טוב‪ ,‬לממתקים‪ .‬עד המלחמה היה כל טוב בבית‪.‬‬ ‫ופתאום ככה‪ .‬זה היה לנו קשה מאוד‪.‬‬ ‫חשבתי לעצמי מה עשיתי‪ ,‬למה אני רעבה? מה רוצים‬ ‫ממני? למה הביאו אותי לפה? איפה הממתקים שהיו‬ ‫לי? איפה המשחקים? איפה הבית הגדול עם הדברים‬ ‫הטובים? אין כלום‪ .‬האם יבוא יום ונחזור לאיך שהיה?‬ ‫אולי אני אמות? מי יודע מה יעשו לי?‬ ‫כל מיני מחשבות של ילד קטן‪ ,‬מי יודע מה הם‬ ‫מתכננים? כל פעם היו לוקחים את אבא והאחים‬ ‫לעבודה‪ .‬מי יודע מתי ייקחו אותם ולא יחזיקו אותם?‬ ‫אולי לא יחזירו אותם ואני אשאר בלי אבא ובלי‬ ‫האחים הגדולים שלי? מה נעשה? מהי יהיה? ואחר כך‬ ‫אולי ייקחו גם את אימא ואת כולנו? כל מיני מחשבות‪,‬‬ ‫פחד‪.‬‬ ‫)ארכיון יד ושם‪(0.3 ,10934 ,‬‬ ‫‪ .1‬באילו דרכים ניסו הנאצים לשלול את אנושיותם‬ ‫של האסירים היהודיים?‬ ‫‪ .2‬באיזו דרך התמודדו היהודים עם הקשיים במחנה‬ ‫ג ָ'אדוֹ?‬ ‫‪ .3‬בדוק אם גם חבריך לקבוצה הסיקו את אותן‬ ‫מסקנות מתוך הקריאה במקורות‪.‬‬ ‫‪73‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 3‬התנגדות‬ ‫נספח ‪ :3.4‬עבודה בקבוצות – התנגדות יהודית‬ ‫האזנה מחתרתית לרדיו‬ ‫<<‬ ‫הנער בתצלום ואחיו בנו רדיו‬ ‫מחתרתי והיו מאזינים בו‬ ‫לחדשות של הבי�בי�סי ושל‬ ‫צרפת החופשית‪ .‬תוניס‪.1942 ,‬‬ ‫ארכיון יד ושם‪4416/1 ,‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫שלום ָקָראִדי מבבנגאזי שבלוב‪:‬‬ ‫אנחנו‪ ,‬על מנת להיות מעודכנים במה שנעשה בחזית‪ ,‬היינו שומעים את החדשות מלונדון‬ ‫בשעה ‪ 12:00‬בלילה בבית אחד למעלה‪ ,‬שלא יראו שאנחנו שומעים‪ .‬אנחנו ידענו את המצב‬ ‫בדיוק מה שנעשה בחזית‪ ,‬וברדיו האיטלקי הכול היה שקר‪ ,‬בלוף‪...‬‬ ‫)ארכיון יד ושם‪(03.5106 ,‬‬ ‫‪ .1‬מדוע לדעתכם נאסר על היהודים להאזין לרדיו?‬ ‫‪ .2‬מדוע הסתכנו היהודים והאזינו לרדיו?‬ ‫‪74‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 3‬התנגדות‬ ‫מחתרת לוחמת‬ ‫כבר בסוף שנת ‪ 1940‬החלה להתארגן תנועת מחתרת באלג'יריה‪ .‬במחתרת היו שמונה‬ ‫מאות חברים‪ 85% ,‬מהם היו יהודים‪ .‬חברי המחתרת הקימו ארגון להגנה עצמית במסווה של‬ ‫אגודת ספורט‪ .‬מטרת המחתרת הייתה להילחם בנאצים ולסייע לכוחות צרפת החופשית‪.‬‬ ‫בסוף אוקטובר ‪ 1942‬הודיעו האמריקנים למחתרת כי הם מתכוונים לנחות בחופי אלג'יריה‬ ‫ומרוקו כדי לכתר את הכוחות הנאציים בצפון אפריקה‪ ,‬וביקשו מהמחתרת לסייע בפלישה‪.‬‬ ‫בלילה שבין ‪ 7‬ל–‪ 8‬בנובמבר ‪ 1942‬השתלטו אנשי המחתרת‪ ,‬רובם יהודים‪ ,‬על העמדות‬ ‫שהוקצו להם והמתינו כמתוכנן לכניסת הכוחות האמריקניים‪ .‬אנשי המחתרת החזיקו את‬ ‫עמדותיהם כמעט יממה על אף התנגדותם העזה של משמרות החוף הצרפתיים של וישי‪.‬‬ ‫פתק שהפיצה המחתרת‬ ‫באלג'יריה‪ :‬המחתרת עומדת‬ ‫על המשמר‬ ‫התנאי להפסקת האש היה כי בעלות הברית ישאירו על כנו את משטר וישי ולא יתערבו‬ ‫בענייניה הפנימיים של צפון אפריקה ובכלל זה גם בשאלת היהודים‪ .‬היהודים‪ ,‬ובהם גם אנשי‬ ‫המחתרת לשעבר‪ ,‬התאכזבו מרה‪ .‬לא רק שהמשטר הגזעני נשאר על כנו‪ ,‬אלא שבמקומות‬ ‫רבים התרבו הפגיעות ביהודים‪ ,‬הם הואשמו בשיתוף פעולה עם האמריקנים‪ ,‬וחלק מאנשי‬ ‫המחתרת אפילו נאסרו‪ .‬רק במרס ‪ 1943‬בוטלו‪ ,‬בעקבות לחץ האמריקנים‪ ,‬חוקי הגזע; אך‬ ‫ביטול זכויות היהודים נשאר על כנו במשך חצי שנה נוספת‪ .‬יתר על כן‪ ,‬יהודים רבים נותרו‬ ‫במחנות המעצר עד קיץ ‪.1944‬‬ ‫‪ .1‬מדוע לדעתכם היו מרבית חברי המחתרת האלג'ירית יהודים?‬ ‫‪ .2‬במי לחמה המחתרת?‬ ‫‪ .3‬האם הצליחו הלוחמים במשימתם?‬ ‫‪ .4‬כיצד לדעתכם חשו אנשי המחתרת כלפי האמריקנים‪ ,‬בעלי בריתם‪ ,‬בעקבות הסכם‬ ‫הפסקת האש?‬ ‫‪ .5‬הסבירו מדוע לדעתכם שני סוגי ההתנגדות – האזנה לרדיו והמחתרת הלוחמת – רשומים‬ ‫בכרטיסייה אחת‪.‬‬ ‫‪75‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫<<‬ ‫ז‘וזה אבולקר‪ ,‬הצעיר היהודי‬ ‫שעמד בראש המחתרת‬ ‫האלג‘ירית‬ ‫‪,,‬‬ ‫שיעור ‪ | 3‬התנגדות‬ ‫עדות של ז'וֹז ֶה אַבּוּל ְֵקר‪ ,‬מפקד "מרד אלג'יר"‪ ,‬במלאות שלושים שנה למרד‪:‬‬ ‫ההפתעה היא שאפיינה את הנחיתה האמריקנית‪ [...] .‬הסוד נשמר היטב והשליטים הצרפתיים‬ ‫באפריקה הצפונית‪ ,‬משתפי הפעולה עם הגרמנים‪ ,‬הופתעו הפתעה גמורה‪ .‬הופתעו גם‬ ‫הגנרלים של צבא וישי‪ ,‬שנעצרו במטות הכלליים שלהם על ידי קבוצתנו‪ ,‬בין השעה ‪11‬‬ ‫לחצות‪ ...‬הייתה זאת הפתעה לראשי המיליציות הפרו נאציות שנעצרו במיטותיהם‪ ,‬ולראש‬ ‫המשטרה שנעצר והושם בכלאו הוא‪ .‬בירת צפון אפריקה הייתה משותקת‪ 400 .‬אזרחים‬ ‫)כ–‪ 85%‬מהם יהודים( שיתקו את ‪ 11,000‬החיילים של צבא וישי‪.‬‬ ‫)גיטה עמיפז–זילבר‪ ,‬מחתרת יהודית באלג'יריה ‪ ,1942–1940‬משרד הבטחון‪ ,‬תל אביב תשמ"ג–‪ ,1983‬עמ' ‪(50‬‬ ‫<<‬ ‫קולט אבולקר‪ ,‬אחותו של‬ ‫ז‘וזה שהייתה גם היא מראשי‬ ‫המחתרת האלג‘ירית‪ ,‬מקבלת‬ ‫את אות המלחמה‪ .‬אלג‘יר‪,‬‬ ‫‪1948‬‬ ‫‪76‬‬ ‫שיעור ‪ | 1‬נספח ‪1.3‬‬ ‫ש י ע ו ר‬ ‫‪4‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה‬ ‫בתקופת השואה‬ ‫ב‘‬ ‫‪77‬‬ ‫מטרות השיעור‬ ‫הצבת סיפור גורלן של קהילות צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫בתוך סיפורו הכללי של העם היהודי בתקופה זו‬ ‫בחינת השאלות בדבר שותפות הגורל של היהודים ומשמעותה על‬ ‫פי הנלמד בשיעורים הקודמים ועל פי מקורות בני הזמן‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪,,‬‬ ‫שיעור‬ ‫‪4‬‬ ‫חלק א‪ :‬פתיחה – יהודי צפון אפריקה ויהודי אירופה בתקופת השואה‬ ‫קראו את עדותו של דן אפרת מתוניסיה )נספח ‪ ,4.1‬עמ‘ ‪:(86‬‬ ‫במחנה היה רעב‪ .‬אני זוכר את עצמי גונב מהגרמנים קליפות של תפוזים ואוכל אחריהם‪ .‬אבל לא‬ ‫מתו מרעב‪ .‬כל יום אחרי המסדר והמכות בבוקר הגענו לגבעה‪ ,‬שם נתנו לנו שפכטל והיינו צריכים‬ ‫לחפור חור בגודל אדם אחד‪ .‬היינו חופרים גם שטח לגדר‪ .‬עשינו גם תעלות‪ .‬היינו עובדים עד רדת‬ ‫החושך‪ .‬לא הייתה הפסקה‪ ,‬עבדנו כל היום‪ .‬חזרנו בחושך‪ ,‬ובינתיים הטבחים הכינו מרק עם תפוחי‬ ‫אדמה או משהו‪ .‬מי יודע מה הם הכניסו שם‪ .‬אבל העיקר זה היה חם אחרי יום כזה‪.‬‬ ‫תוך ימים היינו מכוסים בכינים‪ ,‬ובבגדים שעבדת נשכבת לישון‪.‬‬ ‫לכל אחד היו חברים‪ ,‬וזה היה מאוד חשוב‪ .‬מעין משפחה וחמימות‪ .‬אדם שלא היו לו חברים היה‬ ‫אומלל‪ .‬בימי שישי כשהיינו חוזרים מעבודת הפרך‪ ,‬היו כמה שארגנו מעין שבת – קבלת שבת וקידוש‪.‬‬ ‫מישהו אפילו השיג פעם יין‪ .‬זה נתן לנו מסגרת ותחושה שאנחנו לא סתם עדר‪.‬‬ ‫על מה שקרה באירופה לא יכולתי לדעת‪ .‬ידעתי שהנאצים מאוד מסוכנים לעם היהודי‪ ,‬אבל מחנות‬ ‫ריכוז לא ידענו‪ .‬באחד המסעות כשלקחו אותנו לעבוד בחפירות‪ ,‬זכור לי שאחד המלווים היה חייל‬ ‫גרמני מתנשא‪ ,‬אינטיליגנט אבל רשע‪.‬‬ ‫הוא הלך לידי‪ ,‬ואני לא יודע איך התפתחה בינינו שיחה‪ .‬אני אמרתי לו "איזה חיים קשים פה‪ ,‬כמה זמן‬ ‫זה עוד יימשך"‪ .‬הוא אמר לי מה אתם מתלוננים‪ ,‬פה זה גן עדן בשבילכם חכו מה שמחכה לכם ]‪[...‬‬ ‫בסוף אנחנו ניקח אתכם לאירופה ותגיעו למקומות הרבה יותר קשים‪ .‬אני רק לפני שבועיים הייתי‬ ‫בקבוצה של חיילים‪ .‬העמדנו יהודים כמוכם בשורה עם אתים‪ .‬הם חפרו בורות ואחר כך ירינו בהם‬ ‫]‪ [...‬אני הסתכלתי עליו בחוסר אמון כי חשבתי שהוא רוצה להפחיד אותי‪ .‬אבל הוא אמר את זה‪ .‬וזה‬ ‫נשאר אצלי בזיכרון וחזר אליי שנים לאחר מכן‪.‬‬ ‫)ארכיון יד ושם‪(V.T/575 ,‬‬ ‫דיון‪ :‬בעדותו של דן אפרת‪ ,‬איזו השוואה עורך הקצין הגרמני בין מצבם של יהודי צפון אפריקה לבין‬ ‫מצבם של יהודי אירופה? מה אפשר ללמוד מדבריו?‬ ‫‪79‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור‬ ‫‪4‬‬ ‫חלק ב‪ :‬דיון בעקבות תעודות היסטוריות‬ ‫לפניכם שלוש תעודות‪ .‬כיצד כל אחת מהן מחזקת את דברי הקצין הגרמני ומבהירה את דבריו? )נספח‬ ‫‪ ,4.2‬עמ‘ ‪(87‬‬ ‫א‪ .‬כרזה שפרסמו הגרמנים בתוניסיה ותרגומה לעברית‬ ‫היהדות הבין לאומית רצתה והכינה את המלחמה‪ .‬האוכלוסייה הצרפתית‪ ,‬האיטלקית והמוסלמית‬ ‫של תוניסיה סובלת קשות מן המלחמה מפאת ההפצצות של הימים האחרונים‪ .‬לכן החלטתי‬ ‫להטיל קנס על עושרם של יהודי תוניסיה בסך ‪ 20‬מיליון פראנק‪ ,‬לשם מתן עזרה מיידית לקורבנות‬ ‫ההפצצות‪ .‬חלוקת העזרה נמסרה לידי ה'ועד לעזרה מיידית'‪.‬‬ ‫על החתום‪ :‬פון אְָרנ ַי ְם – מפקד כוחות הציר בצפון אפריקה‪.‬‬ ‫)ארכיון יד ושם‪(3686061 ,‬‬ ‫‪ .1‬באילו שפות נכתבה הכרזה‪ ,‬ומדוע לדעתכם נכתבה דווקא בשפות אלו?‬ ‫‪ .2‬למי היא מיועדת?‬ ‫‪ .3‬כיצד היהודים מתוארים בכרזה? במה הם מואשמים?‬ ‫‪ .4‬מה הכוונה במושג "היהדות הבין–לאומית"?‬ ‫‪ .5‬כיצד תעודה זו מחזקת את דברי הקצין הגרמני ומבהירה את דבריו?‬ ‫‪80‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור‬ ‫‪4‬‬ ‫ב‪ .‬פרוטוקול ועידת וַנְז ֶה‬ ‫רצח שיטתי של יהודי אירופה החל כבר באמצע שנת ‪ ,1941‬תוך שהגרמנים כובשים חלקים מברית‬ ‫המועצות‪ .‬בסוף שנה זו כבר החלו הגרמנים אף לבנות כמה ממחנות המוות כגון בלזץ'‪ ,‬חלמנו ובירקנאו‬ ‫באושוויץ‪.‬‬ ‫ב–‪ 20‬בינואר ‪ 1942‬כינס ריינהרד היידריך‪ ,‬ראש משטרת הביטחון של הרייך‪ ,‬ישיבה בנושא השמדת העם‬ ‫היהודי‪ .‬הנציגים הבכירים במשרדי הממשל הנאצי זומנו לישיבה בווילת ו ַנְז ֶה שעל גדות אגם בעיר ברלין‪.‬‬ ‫לוועידת ו ַנְז ֶה חשיבות רבה‪ .‬היא מהווה מעבר לשלב חדש בהחלת "הפתרון הסופי"‪ .‬עד ועידת ו ַנְז ֶה‬ ‫גורמים מקומיים הם שקבעו כיצד ייעשו מעשי הרצח – זמן הרצח וההנמקות לו‪ .‬מוועידת ו ַנְז ֶה ההשמדה‬ ‫נהפכת למבצע חיסול מוחלט של כלל יהודי אירופה ולמשימה מרכזית שכל רשויות הרייך חייבות‬ ‫להירתם לה ושיש למלא ללא קשר לשיקול דעת או לאילוץ אחר‪.‬‬ ‫להלן קטע מפרוטוקול הוועידה ורשימת ארצות ומספרי היהודים בהן שהוכנה לקראת הוועידה‪:‬‬ ‫במהלך הפתרון הסופי הזה של השאלה היהודית באירופה‪ ,‬באים בחשבון כ–‪ 11‬מיליון יהודים‪,‬‬ ‫המחולקים לארצותיהם השונות כלהלן‪:‬‬ ‫הארץ‬ ‫מספר היהודים‬ ‫א‪.‬הרייך הישן‬ ‫אוסטמארק‬ ‫השטחים במזרח‬ ‫הגנראל–גוברנמן‬ ‫ביאליסטוק‬ ‫הפרוטקטוראט בוהמיה ומוראביה‬ ‫אסטוניה – חופשית מיהודים )‪(judenfrei‬‬ ‫לאטביה‬ ‫ליטא‬ ‫בלגיה‬ ‫דניה‬ ‫צרפת‪ /‬השטח הכבוש‬ ‫צרפת‪/‬השטח הבלתי כבוש‬ ‫יוון‬ ‫הולנד‬ ‫נורבגיה‬ ‫ב‪.‬בולגריה‬ ‫אנגליה‬ ‫פינלנד‬ ‫אירלנד‬ ‫איטליה‪/‬כולל סרדיניה‬ ‫אלבניה‬ ‫קרואטיה‬ ‫פורטוגל‬ ‫רומניה‪/‬כולל בסראביה‬ ‫שבדיה‬ ‫שווייץ‬ ‫סרביה‬ ‫סלובקיה‬ ‫ספרד‬ ‫תורכיה )החלק האירופי(‬ ‫הונגריה‬ ‫ברית המועצות‬ ‫אוקראינה‬ ‫בילורוסיה‪ ,‬להוציא ביאליסטוק‬ ‫סך הכל למעלה מ– ‪11,000,000‬‬ ‫‪131.800‬‬ ‫‪43.700‬‬ ‫‪420.000‬‬ ‫‪2,284.000‬‬ ‫‪400.000‬‬ ‫‪74.200‬‬ ‫‪81‬‬ ‫‪3.500‬‬ ‫‪34.000‬‬ ‫‪43.000‬‬ ‫‪5.600‬‬ ‫‪165.000‬‬ ‫‪700.000‬‬ ‫‪69.600‬‬ ‫‪160.800‬‬ ‫‪1.300‬‬ ‫‪48.000‬‬ ‫‪330.000‬‬ ‫‪2.300‬‬ ‫‪4.000‬‬ ‫‪58.000‬‬ ‫‪200‬‬ ‫‪40.000‬‬ ‫‪3.000‬‬ ‫‪342.000‬‬ ‫‪8.000‬‬ ‫‪18.000‬‬ ‫‪10.000‬‬ ‫‪88.000‬‬ ‫‪6.000‬‬ ‫‪55.500‬‬ ‫‪742.800‬‬ ‫‪5,000.000‬‬ ‫‪2,994.684‬‬ ‫‪446.484‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫*‬ ‫ההיסטוריונית עירית‬ ‫אברמסקי כתבה כי ההסבר‬ ‫לכך הוא הכללתם של כחצי‬ ‫מיליון יהודי צפון אפריקה‬ ‫הצרפתית ויהודי סוריה ולבנון‬ ‫שהיו תחת שלטון מנדטורי‬ ‫צרפתי‪ .‬בה בעת חוקרים‬ ‫אחרים כגון פרופ' דן מכמן‬ ‫ופרופ' דניאל קארפי עומדים‬ ‫על כך כי הכללתם של יהודי‬ ‫צפון אפריקה בפרוטוקול‬ ‫ועידת ונזה מנוגדת לעיסוקה‬ ‫הממוקד של הוועידה ביהודי‬ ‫אירופה‪ .‬את הפער בין‬ ‫הערכתם של הנאצים באשר‬ ‫למספר היהודים בצרפת ובין‬ ‫מספרם בפועל יש להסביר‬ ‫לדעתם על ידי טעות דפוס‬ ‫פשוטה שהשתרבבה למסמך‬ ‫ולא על ידי שינוי אופייה של‬ ‫ועידת ונזה‪.‬‬ ‫שיעור‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ .1‬מה אפשר ללמוד מהעובדה שבישיבה הוצגה טבלה ובה רשימה של מספרי היהודים בארצות‬ ‫שונות המיועדים להשמדה?‬ ‫‪ .2‬בסיכום המספרים של צרפת רשום מספר גדול פי שלושה )‪ (800,000‬ממספרם של יהודי צרפת‬ ‫באותה עת )‪ .(260,000‬כמו כן מספרם של יהודי איטליה הוכפל‪ .‬כיצד אפשר להסביר זאת?*‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד מהעובדה שבטבלה רשומות גם ארצות שלא היו בכיבוש נאצי )כגון אנגליה(?‬ ‫‪ .4‬כיצד הוועידה והפרוטוקול מחזקים את דברי הקצין הגרמני ומבהירים את דבריו?‬ ‫<<‬ ‫יהודים נושאי טלאי במחנה‬ ‫עבודות כפיה בתוניסיה‪.‬‬ ‫‪1942�1943‬‬ ‫)שם המחנה לא זוהה(‪.‬‬ ‫באדיבות‪:‬‬ ‫‪Germany, Koblenz,‬‬ ‫‪Bundesarchiv‬‬ ‫‪82‬‬ ‫שיעור‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫ג‪ .‬יהודים יוצאי תוניסיה שגורשו מצרפת למחנות השמדה‬ ‫מתוך ספר רשימות היהודים‬ ‫שגורשו ממחנה דראנסי‬ ‫למחנות השמדה שערך סרז‘‬ ‫קלארספלד‬ ‫)‪Serge Klarsfeld, Le Memorial‬‬ ‫‪de la Deportation des Juifs‬‬ ‫‪(de France, Paris 1978‬‬ ‫רוב היהודים יוצאי קהילות‬ ‫שונות בתוניסיה שבזמן‬ ‫המלחמה נקלעו לצרפת‪,‬‬ ‫גורשו יחד עם יהודים צרפתים‬ ‫ואחרים דרך מחנה דראנסי‬ ‫למחנות ריכוז והשמדה‬ ‫� בעיקר לאושוויץ‪ ,‬אך גם‬ ‫לכמה מחנות אחרים )למשל‬ ‫טרנספורטים מס‘ ‪53�52‬‬ ‫היו לסוביבור‪ ,‬והמגורשים‬ ‫בטרנספורטים ‪ 81�79‬הובאו‬ ‫לבוכנוואלד(‪.‬‬ ‫שם‬ ‫תאריך לידה‬ ‫מקום לידה‬ ‫תאריך גירוש‬ ‫טרנספורט מס‘‬ ‫‪ .1‬אביטבול אמילי‬ ‫‪ .2‬אביטבול שמעון‬ ‫‪ .3‬אוזן יוסף‬ ‫‪ .4‬אוסונו דאריו‬ ‫‪ .5‬אזולאי רוברט‬ ‫‪ .6‬איטיק מארי‬ ‫‪ .7‬אמאולה הנרייט‬ ‫‪ .8‬אנקרי מרסל‬ ‫‪ .9‬ארוטו יוסף‬ ‫‪ .10‬באקוש קנטה‬ ‫‪ .11‬בוג‘נאח קלמאן‬ ‫‪ .12‬בוני מתילדה‬ ‫‪ .13‬בוקובזה אלברט‬ ‫‪ .14‬בוקובזה דוד‬ ‫‪ .15‬בוקובזה ז‘אק‬ ‫‪ .16‬בוקרה אברהם‬ ‫‪ .17‬בוקרה אלי‬ ‫‪ .18‬בוקרה דאריו‬ ‫‪ .19‬בוקרה ז‘אק‬ ‫‪ .20‬בוקרה סימון‬ ‫‪ .21‬בורג‘ל אלברט‬ ‫‪ .22‬בורז‘ל ז‘אק‬ ‫‪ .23‬ביטבול אלי‬ ‫‪ .24‬ביתן בלאנש‬ ‫‪ .25‬ביתן ז‘אק‬ ‫‪ .26‬בכר מוריס‬ ‫‪ .27‬בן הרוש רוזלי‬ ‫‪ .28‬בן נעמה מסעודה‬ ‫‪ .29‬בנאדי מחלוף‬ ‫‪ .30‬בסיס אירן‬ ‫‪ .31‬בסיס ג‘ל‬ ‫‪ .32‬בסירי�חליפה בן חאג‘‬ ‫‪ .33‬בראמי רוז‘ה‬ ‫‪ .34‬בראנס אמיל‬ ‫‪ .35‬ברבי ויקטור‬ ‫‪30.6.1898‬‬ ‫‪21.2.1914‬‬ ‫‪19082‬‬ ‫‪15.7.1900‬‬ ‫‪25.5.1903‬‬ ‫‪22.2.1899‬‬ ‫‪2.3.1890‬‬ ‫‪8.4.1897‬‬ ‫‪16.2.1924‬‬ ‫‪3.2.1913‬‬ ‫‪4.1.1921‬‬ ‫‪4.4.1914‬‬ ‫‪5.8.1915‬‬ ‫‪4.9.1922‬‬ ‫‪13.6.1889‬‬ ‫‪14.7.1894‬‬ ‫‪14.2.1881‬‬ ‫‪30.8.1915‬‬ ‫‪31.5.1883‬‬ ‫‪8.2.1921‬‬ ‫‪5.5.1879‬‬ ‫‪7.4.1877‬‬ ‫‪13.8.1887‬‬ ‫‪10.12.1913‬‬ ‫‪8.4.1943‬‬ ‫‪10.9.1906‬‬ ‫‪18.8.1909‬‬ ‫‪3.1.1895‬‬ ‫‪10.3.1891‬‬ ‫‪17.8.1890‬‬ ‫‪15.1.1895‬‬ ‫‪19143‬‬ ‫‪21.4.1921‬‬ ‫‪20.2.1913‬‬ ‫‪26.7.1910‬‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫סוס‬ ‫תוניס‬ ‫סוס‬ ‫תוניס‬ ‫נאבל‬ ‫צפאקץ‬ ‫צפאקץ‬ ‫סוס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫סוס‬ ‫צפאקץ‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫בז‘ה‬ ‫לה–מרסא‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫ג‘רבה‬ ‫תוניס‬ ‫קירואן‬ ‫צפאקץ‬ ‫‪28.10.1943‬‬ ‫‪2.9.1943‬‬ ‫‪18.7.1943‬‬ ‫‪30.6.1944‬‬ ‫‪23.6.1943‬‬ ‫‪7.12.1943‬‬ ‫‪23.3.1943‬‬ ‫‪25.3.1943‬‬ ‫‪2.9.1943‬‬ ‫‪30.6.1944‬‬ ‫‪23.3.1943‬‬ ‫‪20.5.1944‬‬ ‫‪7.3.1944‬‬ ‫‪23.3.1943‬‬ ‫‪7.3.1944‬‬ ‫‪31.7.1944‬‬ ‫‪17.12.1943‬‬ ‫‪31.7.1944‬‬ ‫‪20.5.1944‬‬ ‫‪20.5.1944‬‬ ‫‪17.12.1943‬‬ ‫‪21.9.1942‬‬ ‫‪15.5.1944‬‬ ‫‪27.3.1944‬‬ ‫‪23.3.1943‬‬ ‫‪27.3.1942‬‬ ‫‪3.2.1944‬‬ ‫‪28.9.1942‬‬ ‫‪20.5.1944‬‬ ‫‪7.3.1944‬‬ ‫‪3.2.1944‬‬ ‫‪7.10.1943‬‬ ‫‪22.6.1942‬‬ ‫‪7.12.1943‬‬ ‫‪23.3.1943‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪70‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪ .1‬היכן נולדו וחיו היהודים הרשומים ברשימה זו?‬ ‫‪ .2‬כיצד הרשימה מחזקת את דברי הקצין הגרמני ומבהירה את דבריו?‬ ‫‪83‬‬ ‫‪4‬‬ ‫שיעור‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ממִי‪ ,‬שחלק מדבריו קראתם בשיעור שעבר‪ ,‬כותב על גורלם של יהודי צפון אפריקה‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫הסופר ַ‬ ‫בהקשר הכללי של השואה )נספח ‪ ,4.3‬עמ‘ ‪:(91‬‬ ‫אחר כך החלו ההחרמות‪ ,‬הנגישות והרציחות‪ .‬כיום‪ ,‬לאחר שנודעו לי ההתרחשויות בשאר חלקי‬ ‫העולם‪ ,‬יודע אני כי לא הגענו עד עומקה של תהום‪ .‬לא היו אצלנו משרפות‪ .‬אלה ששוגרו לגרמניה‪,‬‬ ‫מסתבר שנשלחו שמה‪ ,‬אבל אנחנו לא ידענו זאת בעת ההיא‪ .‬אי הידיעה התמימה שלנו בענייני‬ ‫המלחמה‪ ,‬תמהוננו נוכח בלבול סדר חיינו היומיומיים‪ ,‬שמרונו מפני הייאוש‪ .‬לאורך זמן עמדתי על‬ ‫טיבן של הסכנות שעמדנו בהן ושל הסכנות שנשקפו לנו‪.‬‬ ‫ממִי‪ ,‬נציב המלח‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל אביב ‪ ,1987‬עמ' ‪(187‬‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫) ַ‬ ‫ממִי‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫במשפט "לאורך זמן עמדתי על טיבן של הסכנות שעמדנו בהן ושל הסכנות שנשקפו לנו"‪ַ ,‬‬ ‫רומז להבנה מיוחדת שהוא הגיע אליה‪ .‬על פי הדברים שלמדתם על יהודי צפון אפריקה בתקופת‬ ‫ממִי כותב‪ ,‬הסבירו את דבריו על "טיבן של הסכנות שעמדנו בהן ושל‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫השואה ועל פי הדברים ש ַ‬ ‫הסכנות שנשקפו לנו"‪.‬‬ ‫בדיון אפשר גם להתייחס אל ציר הזמן המצורף‪.‬‬ ‫‪1936‬‬ ‫‪1935‬‬ ‫‪1937‬‬ ‫‪1939‬‬ ‫‪1938‬‬ ‫אוקטובר‬ ‫אוקטובר‬ ‫נובמבר‬ ‫נובמבר‬ ‫אוקטובר‬ ‫ספטמבר‬ ‫אירופה‬ ‫פרסום חוקי נירנברג‬ ‫ליל הבדולח פרוץ מלחמת העולם השנייה‬ ‫אריזציה )החרמת רכוש היהודים(‬ ‫גטאות‬ ‫ענידת סרט סימון‬ ‫צפון אפריקה‬ ‫‪84‬‬ ‫שיעור‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪4‬‬ ‫חלק ג‪ :‬סיכום‬ ‫דיון בכיתה על שותפות הגורל דרך ניתוח המסמך קינת היתליר‪:‬‬ ‫‪ .1‬מהי שותפות גורל?‬ ‫‪ .2‬מי קובע את שותפות הגורל – היהודים או סביבתם?‬ ‫‪ .3‬האם קיימת שותפות גורל בין יהודי צפון אפריקה ליהודי אירופה?‬ ‫קינת היתליר‬ ‫לפניכם עמוד השער של קינת היתליר )קינת היטלר( )נספח ‪ ,4.4‬עמ‘ ‪ ,(92‬חיבור שנכתב בתוניסיה‬ ‫בשנות ה–‪ 30‬למאה ה–‪ ,20‬בתקופת שלטון הנאצים בגרמניה‪ .‬הקינה מתארת את סבלם של יהודי‬ ‫גרמניה על פי הידיעות שהגיעו מגרמניה אל מחברה‪ ,‬יוסף בִּיג ָ'או ִוי‪ ,‬שבתוניסיה‪ .‬המחבר מזכיר להיטלר‬ ‫את סופו של המן ומאחל לו תלייה על עץ‪.‬‬ ‫<<‬ ‫קינת היתליר‪ ,‬תוניסיה‪,‬‬ ‫שנות ה�‪ .30‬באדיבות בית‬ ‫התפוצות‬ ‫‪ .1‬על אילו אירועים מהמסורת היהודית כותב יוסף בִּיג ָ'או ִוי )בכותרת ובתוכן(? מדוע לדעתכם כתב על‬ ‫אירועים אלו?‬ ‫‪ .2‬מה משמעותה של קינת היתליר?‬ ‫‪1941‬‬ ‫‪1940‬‬ ‫‪1943‬‬ ‫‪1942‬‬ ‫‪1945‬‬ ‫‪1944‬‬ ‫אוקטובר‬ ‫יוני‬ ‫דצמבר‬ ‫פברואר‬ ‫נובמבר‬ ‫מאי‬ ‫מרץ‬ ‫נובמבר‬ ‫כניעת גרמניה‬ ‫רצח המוני ש‬ ‫ושיטתי של היהודים‬ ‫ה ורציחתם‬ ‫גגירושי יהודים למחנות השמדה‬ ‫שחרור המחנות‬ ‫במרוקו ואלג‘יריה‬ ‫ביטול חוקי הגזע ר‬ ‫ביטולל פקודת כרמיה ופרסום תקנוןן היהודים‬ ‫אריזציה )החרמת רכוש(‬ ‫א‬ ‫למחנות‬ ‫גירוש יהודים מלוב ח‬ ‫הנחיתת‬ ‫אמריקאים‬ ‫באלג‘יריה‬ ‫וגירוש קבוצות‬ ‫יהודים‬ ‫למחנות עבודה‬ ‫בתוניסיה‬ ‫‪85‬‬ ‫כיבוש תוניסיה ע“י‬ ‫בעלות הברית‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪,,‬‬ ‫שיעור ‪ | 4‬נספח ‪4.1‬‬ ‫נספח ‪ :4.1‬עדותו של דן אפרת מתוניסיה‬ ‫במחנה היה רעב‪ .‬אני זוכר את עצמי גונב מהגרמנים קליפות של תפוזים ואוכל אחריהם‪.‬‬ ‫אבל לא מתו מרעב‪ .‬כל יום אחרי המסדר והמכות בבוקר הגענו לגבעה‪ ,‬שם נתנו לנו שפכטל‬ ‫והיינו צריכים לחפור חור בגודל אדם אחד‪ .‬היינו חופרים גם שטח לגדר‪ .‬עשינו גם תעלות‪.‬‬ ‫היינו עובדים עד רדת החושך‪ .‬לא הייתה הפסקה‪ ,‬עבדנו כל היום‪ .‬חזרנו בחושך‪ ,‬ובינתיים‬ ‫הטבחים הכינו מרק עם תפוחי אדמה או משהו‪ .‬מי יודע מה הם הכניסו שם‪ .‬אבל העיקר‬ ‫זה היה חם אחרי יום כזה‪.‬‬ ‫תוך ימים היינו מכוסים בכינים‪ ,‬ובבגדים שעבדת נשכבת לישון‪.‬‬ ‫לכל אחד היו חברים‪ ,‬וזה היה מאוד חשוב‪ .‬מעין משפחה וחמימות‪ .‬אדם שלא היו לו חברים היה‬ ‫אומלל‪ .‬בימי שישי כשהיינו חוזרים מעבודת הפרך‪ ,‬היו כמה שארגנו מעין שבת – קבלת שבת‬ ‫וקידוש‪ .‬מישהו אפילו השיג פעם יין‪ .‬זה נתן לנו מסגרת ותחושה שאנחנו לא סתם עדר‪.‬‬ ‫על מה שקרה באירופה לא יכולתי לדעת‪ .‬ידעתי שהנאצים מאוד מסוכנים לעם היהודי‪,‬‬ ‫אבל מחנות ריכוז לא ידענו‪ .‬באחד המסעות כשלקחו אותנו לעבוד בחפירות‪ ,‬זכור לי שאחד‬ ‫המלווים היה חייל גרמני מתנשא‪ ,‬אינטיליגנט אבל רשע‪.‬‬ ‫הוא הלך לידי‪ ,‬ואני לא יודע איך התפתחה בינינו שיחה‪ .‬אני אמרתי לו ”איזה חיים קשים‬ ‫פה‪ ,‬כמה זמן זה עוד יימשך“‪ .‬הוא אמר לי מה אתם מתלוננים‪ ,‬פה זה גן עדן בשבילכם חכו‬ ‫מה שמחכה לכם ]‪ [...‬בסוף אנחנו ניקח אתכם לאירופה ותגיעו למקומות הרבה יותר קשים‪.‬‬ ‫אני רק לפני שבועיים הייתי בקבוצה של חיילים‪ .‬העמדנו יהודים כמוכם בשורה עם אתים‪.‬‬ ‫הם חפרו בורות ואחר כך ירינו בהם ]‪ [...‬אני הסתכלתי עליו בחוסר אמון כי חשבתי שהוא‬ ‫רוצה להפחיד אותי‪ .‬אבל הוא אמר את זה‪ .‬וזה נשאר אצלי בזיכרון וחזר אלי שנים לאחר‬ ‫מכן‪.‬‬ ‫)ארכיון יד ושם‪(V.T/575 ,‬‬ ‫‪86‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 4‬נספח ‪4.2‬‬ ‫נספח ‪4.2‬‬ ‫א‪ .‬כרזה שפרסמו הגרמנים בתוניסיה ותרגומה לעברית‬ ‫היהדות הבין לאומית רצתה והכינה את המלחמה‪ .‬האוכלוסייה הצרפתית‪ ,‬האיטלקית‬ ‫והמוסלמית של תוניסיה סובלת קשות מן המלחמה מפאת ההפצצות של הימים האחרונים‪.‬‬ ‫לכן החלטתי להטיל קנס על עושרם של יהודי תוניסיה בסך ‪ 20‬מיליון פראנק‪ ,‬לשם מתן‬ ‫עזרה מיידית לקורבנות ההפצצות‪ .‬חלוקת העזרה נמסרה לידי ה'ועד לעזרה מיידית'‪.‬‬ ‫על החתום‪ :‬פון אְָרנ ַי ְם – מפקד כוחות הציר בצפון אפריקה‪.‬‬ ‫‪ .1‬באילו שפות נכתבה הכרזה‪ ,‬ומדוע לדעתכם נכתבה דווקא בשפות אלו?‬ ‫‪ .2‬למי היא מיועדת?‬ ‫‪ .3‬כיצד היהודים מתוארים בכרזה? במה הם מואשמים?‬ ‫‪ .4‬מה הכוונה במושג "היהדות הבין–לאומית"?‬ ‫‪ .5‬כיצד תעודה זו מחזקת את דברי הקצין הגרמני ומבהירה את דבריו?‬ ‫‪87‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 4‬נספח ‪4.2‬‬ ‫ב‪ .‬פרוטוקול ועידת וַנְז ֶה‬ ‫עיקרי פרוטוקול ועידת וַנְז ֶה‬ ‫רצח שיטתי של יהודי אירופה החל כבר באמצע שנת ‪ ,1941‬תוך שהגרמנים כובשים חלקים‬ ‫מברית המועצות‪ .‬בסוף שנה זו כבר החלו הגרמנים אף לבנות כמה ממחנות המוות כגון בלזץ'‪,‬‬ ‫חלמנו ובירקנאו באושוויץ‪.‬‬ ‫ב–‪ 20‬בינואר ‪ 1942‬כינס ריינהרד היידריך‪ ,‬ראש משטרת הביטחון של הרייך‪ ,‬ישיבה בנושא‬ ‫השמדת העם היהודי‪ .‬הנציגים הבכירים ממשרדי הממשל הנאצי זומנו לישיבה בווילת וַנְז ֶה‬ ‫שעל גדות אגם בעיר ברלין‪.‬‬ ‫חשיבות הוועידה‬ ‫לועידת וַנְז ֶה חשיבות רבה‪ .‬היא מהווה מעבר לשלב חדש בהחלת "הפתרון הסופי"‪ .‬עד ועידת‬ ‫וַנְז ֶה גורמים מקומיים הם שקבעו כיצד ייעשו מעשי הרצח – זמן הרצח וההנמקות לו‪ .‬מוועידת‬ ‫וַנְז ֶה ההשמדה נהפכת למבצע חיסול מוחלט של כלל יהודי אירופה ולמשימה מרכזית שכל‬ ‫רשויות הרייך חייבות להירתם לה ושיש למלא ללא קשר לשיקול דעת או לאילוץ אחר‪.‬‬ ‫התבוננו בקטע מפרוטוקול הישיבה בעמוד הבא‪:‬‬ ‫‪ .1‬מה אפשר ללמוד מהעובדה שבישיבה הוצגה טבלה ובה רשימה של מספרי היהודים‬ ‫בארצות שונות המיועדים להשמדה?‬ ‫‪ .2‬בסיכום המספרים של צרפת מופיע מספר גדול פי שלושה )‪ (800,000‬ממספרם של יהודי‬ ‫צרפת באותה עת )‪ .(260,000‬כמו כן מספרם של יהודי איטליה הוכפל‪ .‬כיצד אפשר‬ ‫להסביר זאת?‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד מהעובדה שבטבלה רשומות גם ארצות שלא היו בכיבוש נאצי )כגון‬ ‫אנגליה(?‬ ‫‪ .4‬כיצד הוועידה והפרוטוקול מחזקים את דברי הקצין הגרמני ומבהירים את דבריו?‬ ‫‪88‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 4‬נספח ‪4.2‬‬ ‫להלן קטע מפרוטוקול הוועידה ורשימת ארצות ומספרי היהודים בהן שהוכנה לקראת‬ ‫הוועידה‪:‬‬ ‫במהלך הפתרון הסופי הזה של השאלה היהודית באירופה‪ ,‬באים בחשבון כ–‪ 11‬מיליון‬ ‫יהודים‪ ,‬המחולקים לארצותיהם השונות כלהלן‪:‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪89‬‬ ‫הארץ‬ ‫מספר היהודים‬ ‫הרייך הישן‬ ‫אוסטמארק‬ ‫השטחים במזרח‬ ‫הגנראל–גוברנמן‬ ‫ביאליסטוק‬ ‫הפרוטקטוראט בוהמיה ומוראביה‬ ‫אסטוניה – חופשית מיהודים )‪(judenfrei‬‬ ‫לאטביה‬ ‫ליטא‬ ‫בלגיה‬ ‫דניה‬ ‫‪131.800‬‬ ‫‪43.700‬‬ ‫‪420.000‬‬ ‫‪2,284.000‬‬ ‫‪400.000‬‬ ‫‪74.200‬‬ ‫‪3.500‬‬ ‫‪34.000‬‬ ‫‪43.000‬‬ ‫‪5.600‬‬ ‫צרפת‪ /‬השטח הכבוש‬ ‫צרפת‪/‬השטח הבלתי כבוש‬ ‫יוון‬ ‫הולנד‬ ‫נורבגיה‬ ‫‪165.000‬‬ ‫‪700.000‬‬ ‫‪69.600‬‬ ‫‪160.800‬‬ ‫‪1.300‬‬ ‫בולגריה‬ ‫אנגליה‬ ‫פינלנד‬ ‫אירלנד‬ ‫איטליה‪/‬כולל סרדיניה‬ ‫אלבניה‬ ‫קרואטיה‬ ‫פורטוגל‬ ‫רומניה‪/‬כולל בסראביה‬ ‫שבדיה‬ ‫שווייץ‬ ‫סרביה‬ ‫סלובקיה‬ ‫ספרד‬ ‫תורכיה )החלק האירופי(‬ ‫הונגריה‬ ‫ברית המועצות‬ ‫אוקראינה‬ ‫בילורוסיה‪ ,‬להוציא ביאליסטוק‬ ‫סך הכל למעלה מ–‪11,000,000‬‬ ‫‪48.000‬‬ ‫‪330.000‬‬ ‫‪2.300‬‬ ‫‪4.000‬‬ ‫‪58.000‬‬ ‫‪200‬‬ ‫‪40.000‬‬ ‫‪3.000‬‬ ‫‪342.000‬‬ ‫‪8.000‬‬ ‫‪18.000‬‬ ‫‪10.000‬‬ ‫‪88.000‬‬ ‫‪6.000‬‬ ‫‪55.500‬‬ ‫‪742.800‬‬ ‫‪5,000.000‬‬ ‫‪2,994.684‬‬ ‫‪446.484‬‬ ‫שיעור ‪ | 4‬נספח ‪4.2‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫ג‪ .‬יהודים יוצאי תוניסיה שגורשו מצרפת למחנות השמדה‬ ‫שם‬ ‫תאריך לידה‬ ‫מקום לידה‬ ‫תאריך גירוש‬ ‫טרנספורט מס‘‬ ‫‪ .1‬אביטבול אמילי‬ ‫‪ .2‬אביטבול שמעון‬ ‫‪ .3‬אוזן יוסף‬ ‫‪ .4‬אוסונו דאריו‬ ‫‪ .5‬אזולאי רוברט‬ ‫‪ .6‬איטיק מארי‬ ‫‪ .7‬אמאולה הנרייט‬ ‫‪ .8‬אנקרי מרסל‬ ‫‪ .9‬ארוטו יוסף‬ ‫‪ .10‬באקוש קנטה‬ ‫‪ .11‬בוג‘נאח קלמאן‬ ‫‪ .12‬בוני מתילדה‬ ‫‪ .13‬בוקובזה אלברט‬ ‫‪ .14‬בוקובזה דוד‬ ‫‪ .15‬בוקובזה ז‘אק‬ ‫‪ .16‬בוקרה אברהם‬ ‫‪ .17‬בוקרה אלי‬ ‫‪ .18‬בוקרה דאריו‬ ‫‪ .19‬בוקרה ז‘אק‬ ‫‪ .20‬בוקרה סימון‬ ‫‪ .21‬בורג‘ל אלברט‬ ‫‪ .22‬בורז‘ל ז‘אק‬ ‫‪ .23‬ביטבול אלי‬ ‫‪ .24‬ביתן בלאנש‬ ‫‪ .25‬ביתן ז‘אק‬ ‫‪ .26‬בכר מוריס‬ ‫‪ .27‬בן הרוש רוזלי‬ ‫‪ .28‬בן נעמה מסעודה‬ ‫‪ .29‬בנאדי מחלוף‬ ‫‪ .30‬בסיס אירן‬ ‫‪ .31‬בסיס ג‘ל‬ ‫‪ .32‬בסירי�חליפה בן חאג‘‬ ‫‪ .33‬בראמי רוז‘ה‬ ‫‪ .34‬בראנס אמיל‬ ‫‪ .35‬ברבי ויקטור‬ ‫‪30.6.1898‬‬ ‫‪21.2.1914‬‬ ‫‪19082‬‬ ‫‪15.7.1900‬‬ ‫‪25.5.1903‬‬ ‫‪22.2.1899‬‬ ‫‪2.3.1890‬‬ ‫‪8.4.1897‬‬ ‫‪16.2.1924‬‬ ‫‪3.2.1913‬‬ ‫‪4.1.1921‬‬ ‫‪4.4.1914‬‬ ‫‪5.8.1915‬‬ ‫‪4.9.1922‬‬ ‫‪13.6.1889‬‬ ‫‪14.7.1894‬‬ ‫‪14.2.1881‬‬ ‫‪30.8.1915‬‬ ‫‪31.5.1883‬‬ ‫‪8.2.1921‬‬ ‫‪5.5.1879‬‬ ‫‪7.4.1877‬‬ ‫‪13.8.1887‬‬ ‫‪10.12.1913‬‬ ‫‪8.4.1943‬‬ ‫‪10.9.1906‬‬ ‫‪18.8.1909‬‬ ‫‪3.1.1895‬‬ ‫‪10.3.1891‬‬ ‫‪17.8.1890‬‬ ‫‪15.1.1895‬‬ ‫‪19.1.1943‬‬ ‫‪21.4.1921‬‬ ‫‪20.2.1913‬‬ ‫‪26.7.1910‬‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫סוס‬ ‫תוניס‬ ‫סוס‬ ‫תוניס‬ ‫נאבל‬ ‫צפאקץ‬ ‫צפאקץ‬ ‫סוס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫סוס‬ ‫צפאקץ‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫בז‘ה‬ ‫לה–מרסא‬ ‫תוניס‬ ‫תוניס‬ ‫ג‘רבה‬ ‫תוניס‬ ‫קירואן‬ ‫צפאקץ‬ ‫‪28.10.1943‬‬ ‫‪2.9.1943‬‬ ‫‪18.7.1943‬‬ ‫‪30.6.1944‬‬ ‫‪23.6.1943‬‬ ‫‪7.12.1943‬‬ ‫‪23.3.1943‬‬ ‫‪25.3.1943‬‬ ‫‪2.9.1943‬‬ ‫‪30.6.1944‬‬ ‫‪23.3.1943‬‬ ‫‪20.5.1944‬‬ ‫‪7.3.1944‬‬ ‫‪23.3.1943‬‬ ‫‪7.3.1944‬‬ ‫‪31.7.1944‬‬ ‫‪17.12.1943‬‬ ‫‪31.7.1944‬‬ ‫‪20.5.1944‬‬ ‫‪20.5.1944‬‬ ‫‪17.12.1943‬‬ ‫‪21.9.1942‬‬ ‫‪15.5.1944‬‬ ‫‪27.3.1944‬‬ ‫‪23.3.1943‬‬ ‫‪27.3.1942‬‬ ‫‪3.2.1944‬‬ ‫‪28.9.1942‬‬ ‫‪20.5.1944‬‬ ‫‪7.3.1944‬‬ ‫‪3.2.1944‬‬ ‫‪7.10.1943‬‬ ‫‪22.6.1942‬‬ ‫‪7.12.1943‬‬ ‫‪23.3.1943‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪70‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪52‬‬ ‫מתוך ספר רשימות היהודים שגורשו ממחנה דראנסי למחנות השמדה שערך סרז‘ קלארספלד‬ ‫)‪ .(Serge Klarsfeld, Le Memorial de la Deportation des Juifs de France, Paris 1978‬רוב היהודים יוצאי קהילות‬ ‫שונות בתוניסיה שבזמן המלחמה נקלעו לצרפת‪ ,‬גורשו יחד עם יהודים צרפתים ואחרים דרך מחנה דראנסי למחנות‬ ‫ריכוז והשמדה – בעיקר לאושוויץ‪ ,‬אך גם לכמה מחנות אחרים )למשל טרנספורטים מס‘ ‪ 53–52‬היו לסוביבור‪,‬‬ ‫והמגורשים בטרנספורטים ‪ 81–79‬הובאו לבוכנוואלד(‪ .‬יהודים שליד שמם לא מופיע מספר הטרנספורט נכלאו‬ ‫במחנות ריכוז צרפתיים או נרצחו על אדמת צרפת‪.‬‬ ‫‪90‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 4‬נספח ‪4.3‬‬ ‫ממִי‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫נספח ‪ :4.3‬מתוך נציב המלח של ַ‬ ‫‪,,‬‬ ‫ממִי‪ ,‬שחלק מדבריו קראתם בשיעור שעבר‪ ,‬כותב על גורלם של יהודי צפון‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫הסופר ַ‬ ‫אפריקה בהקשר הכללי של השואה‪:‬‬ ‫אחר כך החלו ההחרמות‪ ,‬הנגישות והרציחות‪ .‬כיום‪ ,‬לאחר שנודעו לי ההתרחשויות בשאר‬ ‫חלקי העולם‪ ,‬יודע אני כי לא הגענו עד עומקה של תהום‪ .‬לא היו אצלנו משרפות‪ .‬אלה‬ ‫ששוגרו לגרמניה‪ ,‬מסתבר שנשלחו שמה‪ ,‬אבל אנחנו לא ידענו זאת בעת ההיא‪ .‬אי הידיעה‬ ‫התמימה שלנו בעניני המלחמה‪ ,‬תמהוננו נוכח בלבלול סדר חיינו היומיומיים‪ ,‬שמרונו מפני‬ ‫היאוש‪ .‬לאורח זמן עמדתי על טיבן של הסכנות שעמדנו בהן ושל הסכנות שנשקפו לנו‪.‬‬ ‫ממִי‪ ,‬נציב המלח‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל אביב ‪ ,1987‬עמ' ‪(187‬‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫) ַ‬ ‫במשפט "לאורך זמן עמדתי על טיבן של הסכנות שעמדנו בהן ושל הסכנות שנשקפו לנו"‪,‬‬ ‫ממִי רומז להבנה מיוחדת שהוא הגיע אליה‪ .‬על פי הדברים שלמדתם על יהודי צפון‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫ַ‬ ‫ממִי כותב‪ ,‬הסבירו את דבריו על "טיבן של‬ ‫אלְבֵּר ָ‬ ‫אפריקה בתקופת השואה ועל פי הדברים ש ַ‬ ‫הסכנות שעמדנו בהן ושל הסכנות שנשקפו לנו"‪.‬‬ ‫‪91‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 4‬נספח ‪4.4‬‬ ‫נספח ‪ :4.4‬קינת היתליר‬ ‫<<‬ ‫קינת היתליר‪ ,‬תוניסיה‪,‬‬ ‫שנות ה�‪ .30‬באדיבות בית‬ ‫התפוצות‬ ‫לפניכם עמוד השער של קינת היתליר )קינת היטלר(‪ ,‬חיבור שנכתב בתוניסיה בשנות ה–‪30‬‬ ‫למאה ה–‪ ,20‬בתקופת שלטון הנאצים בגרמניה‪ .‬הקינה מתארת את סבלם של יהודי גרמניה‬ ‫על פי הידיעות שהגיעו מגרמניה אל מחברה‪ ,‬יוסף בִּיג ָ'או ִוי‪ ,‬שבתוניסיה‪ .‬המחבר מזכיר להיטלר‬ ‫את סופו של המן ומאחל לו תלייה על עץ‪.‬‬ ‫‪ .1‬על אילו אירועים מהמסורת היהודית כותב יוסף ִבּיג ָ‘או ִוי )בכותרת ובתוכן(? מדוע‬ ‫לדעתכם כתב על אירועים אלו?‬ ‫‪ .2‬מה משמעותה של קינת היתליר?‬ ‫‪92‬‬ ‫ש י ע ו ר‬ ‫‪5‬‬ ‫זיכרון והנצחה‬ ‫‪93‬‬ ‫מטרות השיעור‬ ‫סיכום הדברים העיקריים שלמדו התלמידים בתכנית זו דרך‬ ‫סיפורם של נספים מתוך דפי העד‬ ‫השתתפות התלמידים בהנצחת סיפורם האישי של הנספים‬ ‫וסיפורן של קהילות צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫חלק א‪ :‬משימת חקר – דפי עד‬ ‫המורה יחלק לכל זוג תלמידים את משימת החקר )נספח ‪ 5.1‬עמ‘ ‪ (97‬על דפי העד ודף עד אחד שהם‬ ‫יחקרו בעזרת השאלות המצורפות‪ .‬להלן ההסבר והשאלות המלוות אותו‪ .‬דפי עד לחלוקה נמצאים‬ ‫בתקליטור המצורף‪.‬‬ ‫אחת הפעולות הראשונות של יד ושם עם היווסדו הייתה איסוף שמות של הנספים ופרטים עליהם כדי‬ ‫להקים להם מעין מצבות פרטיות‪ .‬בדפי העֵד פרטים ביוגרפיים של יהודים שנספו בשואה‪ ,‬והם משמשים‬ ‫מצבותיהם הסמליות‪ .‬את הדפים ממלאים בני משפחה או חברים קרובים ושולחים ליד ושם למען‬ ‫הנצחת זכרם של הקרבנות לעולם ועד‪ .‬בשנים האחרונות נרתמו כיתות‪ ,‬בתי ספר‪ ,‬מוסדות‪ ,‬מועצות‬ ‫מקומיות ועוד למשימת מילוי דפי העד‪.‬‬ ‫‪ .1‬לפניכם דף עד על אחד הנספים מצפון אפריקה‪ .‬חקרו אותו בעזרת השאלות האלה‪:‬‬ ‫• על מי נכתב דף העֵד?‬ ‫• בן כמה היה במותו?‬ ‫• היכן נולד וחי?‬ ‫• מה היו נסיבות מותו?‬ ‫• מי מילא את דף העֵד? מה קרבתו לנספה?‬ ‫• נסו לשער‪ :‬מהיכן הכותב יודע את הפרטים האלה על הנספה?‬ ‫• האם מצורפת תמונה לדף העד?‬ ‫• אם כן‪ ,‬מהיכן לדעתכם הושגה התמונה וכיצד היא נשמרה?‬ ‫• אילו דברים שלמדתם בכיתה על יהודי צפון אפריקה כתובים בדף שלפניכם?‬ ‫• בחרו שני פרטים בדף העד שהנושאים המוזכרים בהם מוכרים לכם מהלימוד בתכנית זו‪ .‬כיצד‬ ‫הייתם יכולים להרחיב את הכתוב בהם?‬ ‫‪ .2‬אילו פרטים נוספים הייתם רוצים לדעת על הנספה? האם אפשר ללמוד אותם מדף העֵד? האם‬ ‫היה אפשר ללמוד אותם בדרך אחרת? באיזו דרך?‬ ‫‪ .3‬מדוע בחר יד ושם בדרך של דפי עד להנצחת קרבנות השואה? מהם היתרונות ומהם החסרונות‬ ‫של דרך זו לדעתכם?‬ ‫‪ .4‬מהם הקשיים שבהנצחה באמצעות דפי עד?‬ ‫‪ .5‬מהי לדעתכם המשמעות של דפי עֵד?‬ ‫פרויקט איסוף השמות באמצעות דפי העד נמשך זה עשרות שנים‪ ,‬ועד כה נאספו כשלושה מיליון‬ ‫שמות‪ .‬מה משמעות הדבר?‬ ‫המשמעות היא שאיננו יודעים דבר על כמחצית מהאנשים שנספו בשואה‪.‬‬ ‫הנאצים ביקשו לרצוח את היהודים ולמחוק את זכרם לחלוטין‪ .‬באמצעות דפי העד אנו מנסים להשיב‬ ‫לקרבנות את זהותם האנושית ולזכור שמאחורי המספרים נמצאים בני אדם‪.‬‬ ‫‪95‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור‬ ‫‪5‬‬ ‫מדוע לא נאספו יותר דפי עד?‬ ‫למורה‪ :‬התשובה לשאלה זו מורכבת מכמה גורמים‪ ,‬וחשוב להסב את תשומת לב התלמידים אליהם‪.‬‬ ‫כמו כן התשובה לשאלה זו בעניין יהודי אירופה שונה מהתשובה לשאלה זו בעניין יהודי צפון אפריקה‪.‬‬ ‫‪ .1‬קהילות יהודיות שלמות באירופה נכחדו בשואה‪ ,‬ומאחר שכל מי שהנרצחים הכירו בחייהם נרצחו‬ ‫עמם‪ ,‬איש אינו יכול לספר עליהם‪ .‬לעתים שרדו מהקהילה רק מעטים‪ ,‬נערים או ילדים‪ ,‬והם לא‬ ‫הכירו או לא זכרו אנשים רבים‪ .‬משום כך מקהילות של אלפים יש בידינו לעתים דפי עֵד של כמה‬ ‫עשרות אנשים בלבד‪.‬‬ ‫‪ .2‬ניצולים רבים נמנעים מלעסוק בקורות אותם בשואה‪ .‬מאחר שהזיכרון מכאיב מדי‪ ,‬הם אינם ממלאים‬ ‫דפי עֵד על בני משפחתם ועל מכריהם‪.‬‬ ‫‪ .3‬לעתים קרובות גורל הנספים אינו ידוע‪ ,‬ותמיד קיימת התקווה כי הם נשארו בחיים‪ .‬כתיבת דפי העֵד‬ ‫כמוה כהשלמה עם מותם‪ ,‬ומשום כך חלק מהניצולים דוחים אותה‪ .‬פעמים רבות ילדיהם ונכדיהם‬ ‫של הניצולים אינם יכולים לכתוב את דפי העֵד לאחר שהניצול נפטר משום שהם אינם יודעים די‬ ‫פרטים על בני משפחתו שנרצחו בשואה‪.‬‬ ‫‪ .4‬לא הכול שמעו על פרויקט איסוף דפי העֵד‪ .‬ניצולים רבים השקיעו מאמצים בבניית חייהם מחדש‬ ‫והתפנו להנצחה רק מאוחר יותר בחייהם‪ .‬לצערנו‪ ,‬לא כל הניצולים הספיקו לעשות זאת‪ ,‬ועלינו‬ ‫לסייע למעוניינים להנציח כעת כדי להספיק להנציח קרבנות רבים ככל האפשר‪.‬‬ ‫‪ .5‬לא רבים יודעים על גורל יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‪ ,‬ומשום כך כמות דפי העד על יהודים‬ ‫מצפון אפריקה קטנה מאוד‪.‬‬ ‫לכן יש חשיבות רבה בגיוס תלמידים לפרויקט איסוף דפי העֵד‪.‬‬ ‫כיצד התלמידים יכולים לסייע בפרויקט איסוף דפי העד?‬ ‫כאן יש לדון עם התלמידים על האפשרויות השונות לאיסוף דפי עֵד בקהילה ובסביבת מגוריהם –‬ ‫מועדוני קשישים‪ ,‬בתי אבות ועוד‪ .‬תלמידים דוברי שפות שונות יכולים לסייע באיסוף דפי עד של אנשים‬ ‫מארצות מוצא שונות‪.‬‬ ‫חלק ב‪ :‬סיכום‬ ‫כיצד אפשר להנציח את גורלם המיוחד של יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה ואת הקשר שלהם‬ ‫לגורל יהודי אירופה בתקופה זו?‬ ‫הציגו את רעיונותיכם בעבודה יצירתית )כרזה‪ ,‬ציור‪ ,‬שיר‪ ,‬מיצג חזותי אחר‪ ,‬פסל וכו'(‪ ,‬בהצעה לאתר‬ ‫אינטרנט‪ ,‬בהצעה לתכנית טלוויזיה או בכל דרך אחרת על פי בחירתכם‪ ,‬והציגו את יצירותיכם בכיתה‪,‬‬ ‫בבית הספר או במסגרת קהילתית‪.‬‬ ‫‪96‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫שיעור ‪ | 5‬נספח ‪5.1‬‬ ‫נספח ‪ :5.1‬משימת חקר – דפי עד‬ ‫אחת הפעולות הראשונות של יד ושם עם היווסדו הייתה איסוף שמות של הנספים ופרטים‬ ‫עליהם כדי להקים להם מעין מצבות פרטיות‪ .‬בדפי העֵד פרטים ביוגרפיים של יהודים שנספו‬ ‫בשואה‪ ,‬והם משמשים מצבותיהם הסמליות‪ .‬את הדפים ממלאים בני משפחה או חברים‬ ‫קרובים ושולחים ליד ושם למען הנצחת זכרם של הקרבנות לעולם ועד‪ .‬בשנים האחרונות‬ ‫נרתמו כיתות‪ ,‬בתי ספר‪ ,‬מוסדות‪ ,‬מועצות מקומיות ועוד למשימת מילוי דפי העד‪.‬‬ ‫‪ .1‬לפניכם דף עד על אחד הנספים מצפון אפריקה‪ .‬חקרו אותו בעזרת השאלות האלה‪:‬‬ ‫• על מי נכתב דף העֵד?‬ ‫• בן כמה היה במותו?‬ ‫• היכן נולד וחי?‬ ‫• מה היו נסיבות מותו?‬ ‫• מי מילא את דף העֵד? מה קרבתו לנספה?‬ ‫• נסו לשער‪ :‬מהיכן הכותב יודע את הפרטים האלה על הנספה?‬ ‫• האם מצורפת תמונה לדף העד?‬ ‫• אם כן‪ ,‬מהיכן לדעתכם הושגה התמונה וכיצד היא נשמרה?‬ ‫• אילו דברים שלמדתם בכיתה על יהודי צפון אפריקה כתובים בדף שלפניכם?‬ ‫• בחרו שני פרטים בדף העד שהנושאים המוזכרים בהם מוכרים לכם מהלימוד בתכנית‬ ‫זו‪ .‬כיצד הייתם יכולים להרחיב את הכתוב בהם?‬ ‫‪ .2‬אילו פרטים נוספים הייתם רוצים לדעת על הנספה? האם אפשר ללמוד אותם מדף העֵד?‬ ‫האם היה אפשר ללמוד אותם בדרך אחרת? באיזו דרך?‬ ‫‪ .3‬מדוע בחר יד ושם בדרך של דפי עד להנצחת קרבנות השואה? מהם היתרונות ומהם‬ ‫החסרונות של דרך זו לדעתכם?‬ ‫‪ .4‬מהם הקשיים שבהנצחה באמצעות דפי עד?‬ ‫‪ .5‬מהי לדעתכם המשמעות של דפי עֵד?‬ ‫‪97‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫‪98‬‬ ‫שיעור ‪ | 5‬נספח ‪5.1‬‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫‪99‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫סקירה היסטורית‪ :‬צפון אפריקה‬ ‫במלחמת העולם השנייה וגורל היהודים בה‬ ‫ד“ר חווי בן ששון‬ ‫סיפור קורותיה של צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה וגורל יהודי אזור זה בתקופת השואה מתחיל‬ ‫מיד עם פרוץ המלחמה בשנת ‪ .1939‬בעקבות פלישת צבא גרמניה לפולין הכריזו צרפת ובריטניה ב–‪3‬‬ ‫בספטמבר ‪ 1939‬מלחמה על גרמניה משום שהיא לא נענתה לדרישתן להוציא את כוחותיה מפולין‪.‬‬ ‫הכרזה זו עוררה גל של פטריוטיות צרפתית בקרב יהודי המושבות הצרפתיות בצפון אפריקה )אלג'יריה‪,‬‬ ‫מרוקו ותוניסיה(‪ ,‬אולם למעשה לא עשו צרפת או מדינות אחרות פעולות צבאיות כלשהן‪ ,‬ותקופה זו‬ ‫זכתה לכינוי "מלחמת הדמה"‪ .‬בה בעת יהודי לוב‪ ,‬אשר היו בשלטון איטלקי מאז ‪ ,1911‬לא הושפעו‬ ‫מפרוץ המלחמה ואף לא מהחקיקה האנטי–יהודית שנחקקה באיטליה בסוף שנת ‪.1938‬‬ ‫השינוי הגדול במצבם של יהודי צפון אפריקה החל במאי ‪ ,1940‬לאחר כיבוש צרפת‪ .‬ב–‪ 10‬במאי תקפו‬ ‫הגרמנים בכוחות גדולים את מערב אירופה‪ ,‬וצבא גרמניה הצליח להבקיע במהירות את קווי ההגנה‬ ‫הצרפתיים‪ .‬הצרפתים איבדו חלק גדול מצבאם ונסוגו מפני שליטת הגרמנים באוויר וביבשה‪ ,‬וב–‪ 14‬ביוני‬ ‫נכבשה פריז‪ .‬אנרי פליפ פֵּטָן‪ ,‬מצביא צרפתי וגיבור מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬הועמד בראש ממשלה‬ ‫חדשה שהוקמה ופתח מיד במשא ומתן על כניעת צרפת‪ .‬ב–‪ 22‬ביוני ‪ 1940‬חתמה צרפת הסכם שביתת‬ ‫נשק עם גרמניה הנאצית‪ ,‬והמדינה חולקה לשני אזורים‪ :‬בחלק הצפוני שלטו הגרמנים‪ ,‬והחלק הצפוני‬ ‫נמסר לממשלת פֵּטָן‪ .‬ממשלת פֵּטָן קבעה את בירתה בווישי‪.‬‬ ‫מושבות צרפת בצפון אפריקה נשארו בתחומה של "צרפת הלא כבושה" של וישי‪ ,‬וצבא צרפת‪ ,‬למעט‬ ‫הגנרל שרל דה–גול ונאמניו שהקימו באנגליה את כוחות צרפת החופשית‪ ,‬הוכפף לפֵּטָן‪ .‬באזורים אלו‪,‬‬ ‫ממש כמו בצרפת‪ ,‬זכה פֵּטָן בתמיכה עצומה של האוכלוסייה האירופית‪ ,‬ומרבית הפקידים במוסדות‬ ‫השלטון מילאו את הוראותיו במלואן‪ ,‬בהן גם את הוראותיו שנגעו למעמד היהודים‪.‬‬ ‫בעבור ממשל וישי‪ ,‬אלג'יריה‪ ,‬מרוקו ותוניסיה היוו רצף אחד שבו התגוררה אוכלוסייה יהודית גדולה בצד‬ ‫רוב מוסלמי שנאמנותו לצרפת מוגבלת ומיעוט אירופי אנטישמי‪ .‬לכן לא רק שהפעילות האנטי–יהודית‬ ‫ביטאה את תפיסת העולם של משטר וישי‪ ,‬היא אף שימשה כלי להשבעת רצון האוכלוסייה האירופית‬ ‫ולהשגת אהדת האוכלוסייה המוסלמית‪ .‬לעומת זאת היהודים סברו כי חוקי הגזע שנכפו עליהם הונהגו‬ ‫בלחץ הגרמנים‪ ,‬ולכן על אף הפגיעה במעמדם וברכושם הם לא התכחשו לנאמנותם לצרפת‪.‬‬ ‫כבר בראשית מאי ‪ 1940‬גברה ההסתה נגד היהודים בצפון אפריקה‪ ,‬והיהודים הואשמו בין השאר‬ ‫בהתעשרות מן המלחמה "שגרמו אחיהם בני עמם באירופה"‪ .‬מדי פעם אף התקיפו מוסלמים וצרפתים‬ ‫ריכוזי יישוב יהודיים‪ ,‬ובהם נפגעו בתי עסק ועוברי אורח יהודיים‪.‬‬ ‫הרוחות נרגעו מעט רק לאחר שבמסגרת "הסדר החדש" של וישי הוצאה סדרת חוקים שהבדילה את‬ ‫היהודים מתושבי צרפת האחרים‪ ,‬ובכללם גם את יהודי המושבות הצרפתיות בצפון אפריקה‪ .‬ב–‪7‬‬ ‫באוקטובר ‪ 1940‬הוצא צו אשר ביטל את פקודת כְֵּרמְי ֵה ובכך שלל מהיהודים‪ ,‬למעט כמה חריגים כגון‬ ‫בעלי עיטורים צבאיים‪ ,‬את אזרחותם הצרפתית‪ .‬כמה ימים לאחר מכן פורסם "תקנון היהודים בצרפת"‬ ‫אשר הגדיר יהודי כל מי ששלושה מסביו היו יהודים או מי שרק שניים מהם היו יהודים אך היה נשוי‬ ‫לבן זוג יהודי‪ .‬צו זה אסר על היהודים לעבוד במינהל הציבורי‪ ,‬בהוראה‪ ,‬בבתי משפט‪ ,‬בצבא‪ ,‬באמצעי‬ ‫התקשורת ועוד‪ .‬באלג'יריה מומש התקנון במלואו‪ ,‬ואילו במרוקו ובתוניסיה הוא הוחל במידה מתונה‬ ‫בשל נסיבות מקומיות‪ :‬במרוקו הוא מומש בפועל רק למי שדתו יהודית; כך היה גם בתוניסיה – המושל‬ ‫הכללי הפעיל את חוקי הגזע רק לאחר חודשים ארוכים‪.‬‬ ‫‪101‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫בסוף שנת ‪ 1940‬פתחו הבריטים במתקפה נגד הכוחות האיטלקיים בצפון אפריקה כדי להסיר את‬ ‫איום הכיבוש ממצרים ומתעלת סואץ‪ .‬הגרמנים פחדו כי הכוחות האיטלקיים בלוב לא יוכלו למתקפה‬ ‫הבריטית ושלחו אליה בפברואר ‪ 1941‬כוחות גדולים‪ ,‬והם הדפו את הבריטים לגבול מצרים‪ .‬עקב כך‬ ‫חלה הרעה במצבם של יהודי לוב‪ :‬ההסתה נגד יהודים גברה‪ ,‬והיהודים הואשמו בשיתוף פעולה עם‬ ‫הבריטים‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 1942–1941‬פורסמו בצפון אפריקה צווים אנטי–יהודיים נוספים והם מומשו במהירות‪ .‬כך למשל‬ ‫הוקם באלג'יריה משרד להפקעת נכסים יהודים )אריזציה(‪ ,‬הוגבל אחוז היהודים במקצועות חופשיים‬ ‫ובמוסדות להשכלה גבוהה )נומורוס קלאוזוס(‪ ,‬ותלמידים יהודים הורחקו ממוסדות החינוך היסודיים‬ ‫והתיכוניים‪ .‬עומק הפגיעה של יהודי צפון אפריקה השתנה ממקום למקום‪ .‬אם באלג'יריה הושפעו‬ ‫לדוגמה מרבית שכבות האוכלוסייה היהודית מהחוקים המפלים‪ ,‬הרי במרוקו הצטמצמה הפגיעה ליהודים‬ ‫העירוניים אשר היו להם קשרים רבים לתרבות הצרפתית‪ .‬בלוב הוצאו מרבית הצווים האנטי–יהודיים‬ ‫במחצית השנייה של שנת ‪ ,1942‬ובהם גם חובת עבודת כפייה לבני שמונה עשרה עד ארבעים וחמש‪.‬‬ ‫בלוב ובתוניסיה הוקמו מחנות מעצר וכפייה )כמו גּ ָ'אדוֹ שבלוב(‪ ,‬ואליהם נשלחו יהודים בלבד‪ ,‬לעתים‬ ‫על משפחותיהם‪ .‬כמו כן במהלך המלחמה הגיעו לצפון אפריקה אלפי פליטים יהודים שהשלטונות‬ ‫המקומיים תפסו בחשד שעסקו בפעילות עוינת‪ ,‬והם נשלחו על פי רוב למחנות הסגר באלג'יריה‬ ‫ובמרוקו‪ .‬מחנות אלו היו מיועדים לנתיני אויב ולמי שנחשדו שהם מתנגדי משטר‪ ,‬והוכנסו אליהם‬ ‫יהודים ולא יהודים כאחד‪.‬‬ ‫היהודים הועבדו במשך שעות רבות ובמזג אוויר קשה‪ ,‬וכל הפרת סדר גררה עונשים‪ .‬את המחנות‬ ‫ניהלו קצינים צרפתים של לגיון הזרים )באלג'יריה ובמרוקו(‪ ,‬קצינים איטלקים )בלוב( וקצינים איטלקים‬ ‫וגרמנים )בתוניסיה(‪ ,‬ומצבם של האסירים היהודים נגזר על פי רוב מהתנהגות השומרים‪ .‬כך למשל‬ ‫לעתים קרובות לא היה יחס השומרים האיטלקים לעצורי מחנות ההסגר חמור כמו יחסם של הגרמנים‬ ‫ושל הצרפתים אשר לא הסתירו את שנאתם ליהודים‪ .‬אף על פי כן ועל אף ההבדלים האלה בין המחנות‪,‬‬ ‫הביאו תנאי החיים הקשים – המחסור במים‪ ,‬התזונה הלקויה והמחלות הרבות – לידי מותם של רבים‪.‬‬ ‫בראשית ‪ 1942‬פתחו הגרמנים במתקפה חדשה בצפון אפריקה‪ ,‬ובתוך חודשים ספורים הגיעו כוחותיהם‬ ‫עד מאות קילומטרים ספורים מארץ ישראל‪ .‬אך בזכות הכוחות הבריטיים והחשיבות המשנית שייחסו‬ ‫הגרמנים לחזית הים התיכון‪ ,‬הובס צבא גרמניה בנובמבר ‪ 1942‬בקרב אל–עלמין‪ .‬בד בבד עם עצירת‬ ‫תנועת הגרמנים מזרחה‪ ,‬נחתו כוחות אמריקניים וכוחות של צרפת החופשית בצפון אפריקה וכבשו את‬ ‫מרוקו ואת אלג'יריה )מבצע לפיד(‪.‬‬ ‫בתגובה נכנסו כוחות גרמניים ואיטלקיים לתוניסיה‪ ,‬ויהודיה היו ליהודים היחידים בצפון אפריקה‬ ‫שהתנסו בכיבוש גרמני ישיר‪ .‬בתוך שבועיים החל האס–אס לנקוט צעדים חריפים נגד האוכלוסייה‬ ‫היהודית‪ .‬כך למשל גויסו אלפי יהודים לעבודת כפייה באיום שבית הכנסת המרכזי ייהרס ובני ערובה‬ ‫יהודיים יוצאו להורג‪ .‬תכניותיהם של הגרמנים לכלוא את כל היהודים במחנות ריכוז ולהכריח אותם‬ ‫לשאת טלאי צהוב לא יצאה לפועל‪ ,‬אך היהודים נדרשו לשלם סכומי עתק לשלטונות הנאצים‪.‬‬ ‫רק במאי ‪ 1943‬הצליחו בעלות הברית לכבוש את תוניסיה‪ ,‬ובכך תם הכיבוש הגרמני הממשי בצפון‬ ‫אפריקה‪ ,‬אך השפעותיו המשיכו להתקיים‪ .‬עוד בסוף שנת ‪ 1942‬התירו בעלות הברית לאנשי משטר‬ ‫וישי לשעבר לנהל את המדינות ששוחררו‪ ,‬והם הותירו את החוקים האנטי–יהודיים על כנם‪ .‬לאמתו של‬ ‫דבר‪ ,‬לא רק שמשטר וישי נשאר על כנו‪ ,‬אלא שבמקומות רבים הפגיעה ביהודים אף גברה לאחר שהם‬ ‫הואשמו בשיתוף פעולה עם האמריקנים ועם הבריטים‪.‬‬ ‫רק במרס ‪ 1943‬בוטלו חוקי הגזע‪ ,‬בעקבות לחץ ארצות הברית‪ ,‬אך ביטול פקודת כְֵּרמְי ֵה נשאר על כנו‬ ‫במשך חצי שנה נוספת‪ .‬יתר על כן‪ ,‬יהודים רבים נותרו במחנות המעצר עד קיץ ‪ .1944‬בסופו של דבר‬ ‫העלו מעשים אלו שאלות קשות בדבר מקומם של היהודים בחברה הצרפתית ובאומות המוסלמיות ואף‬ ‫‪102‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫חיזקו את המגמות הציוניות בקרב יהודי צפון אפריקה‪ .‬בה בעת הביאה השתלטותן של בעלות הברית‬ ‫על צפון אפריקה לידי פגיעה ניכרת בכוחות צבא גרמניה ואף אפשרה את פלישת הכוחות הבריטיים‬ ‫והאמריקניים לסיציליה ביולי ‪ .1943‬בספטמבר ‪ 1943‬נחתו כוחות בעלות הברית באיטליה‪ ,‬ובכך נפתחה‬ ‫חזית דרומית – אם כי מצומצמת – באירופה‪.‬‬ ‫בין האנטישמיות של וישי לאיום הגרמני‪:‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בראשית שנות הארבעים‬ ‫פרופ' מיכאל לסקר‬ ‫ביוני ‪ 1940‬כבשו הגרמנים את צרפת‪ .‬בצפון המדינה ובמרכזה הנהיגו שלטון צבאי‪ ,‬ואת שאר צרפת‬ ‫הותירו לניהולו של המרשל פיליפ פטן; זה כונן את משטרו בווישי‪ ,‬והחזיק גם בטריטוריות הצרפתיות‬ ‫מעבר לים‪ .‬ב–‪ 3‬באוקטובר ‪ 1940‬חוקקה ממשלת וישי את החוק האנטי יהודי הראשון שלה‪ .‬בסוף‬ ‫מרס ‪ 1941‬הוקמה ועדה מיוחדת בראשו של קסוויאה ואלה )‪ (Vallat‬על מנת לטפל בעניינים יהודיים‪.‬‬ ‫התפתחויות אלה השפיעו בצורה חמורה על מצב היהודים באלג'יריה הצרפתית‪ ,‬במרוקו ובתוניסיה‪.‬‬ ‫מבין שלוש הקהילות היהודיות האלה הקהילה האלג'ירית היא זו שעלולה הייתה להיפגע במידה רבה‬ ‫ביותר‪ .‬במרוצת ארבעים השנים שלאחר כיבוש אלג'יריה בידי צרפת )‪ (1870–1830‬חוו היהודים על‬ ‫בשרם מספר תמורות משמעותיות‪ .‬קהילותיהם אורגנו מחדש בהתאם לשיטת מועצת בתי הדין הרבניים‬ ‫)הקונסיסטוריה( – המבנה הארגוני–הקהילתי של יהדות צרפת‪ .‬הם נחשפו לחינוך הצרפתי החילוני‬ ‫ותרבותם היהודית המסורתית סבלה מהידרדרות מהירה‪ ,‬במיוחד אחרי מלחמת העולם הראשונה‪ .‬כמו כן‬ ‫צרפת העניקה לכל יהודי אלג'יריה באשר הם אזרחות צרפתית באמצעות חוק כרמיה מאוקטובר ‪.1870‬‬ ‫החקיקה האנטי יהודית של משטר וישי שללה מקהילות אלג'יריה באחת את זכויותיהן המיוחדות‪.‬‬ ‫גם בתוניסיה בוטלו בזמן משטר וישי חלק מן הזכויות שהוענקו לקהילות היהודיות‪ .‬יהודי תוניסיה‬ ‫יכלו לקבל אזרחות צרפתית בתנאים מסוימים‪ ,‬אף שהיו נתיני שליטיה המוסלמים של תוניסיה‪ .‬עובדה‬ ‫זו הותירה אותם במעמד של נחיתות יחסית לעומת יהודי אלג'יריה אך במצב עדיף על זה של יהודי‬ ‫מרוקו‪ .‬בפוטקטורט של מרוקו הצרפתית לא הייתה כל כוונה להפוך על פיה את המערכת החוקית‬ ‫הבסיסית של המדינה‪ ,‬אשר נשענה על הקוראן ועל רצון הסולטן השרעי‪ .‬הצרפתים היו זהירים מבחינה‬ ‫פוליטית‪ ,‬וניסו להתאים את האינטרסים הפוליטיים שלהם לחוקים ולמנהגים המקובלים בבתי הדין‬ ‫המוסלמיים‪ .‬כיוון שהיהודים היו נתיניו של הסולטן‪ ,‬לא אפשר להם מעמדם לקבל אזרחות צרפתית‬ ‫או אחרת‪ .‬במקרים מסוימים יכול היה יהודי מרוקני לקבל אזרחות צרפתית אם שירת שירות יוצא‬ ‫דופן בצבא הצרפתי במשך תקופת זמן ניכרת‪ .‬כדי להשיג את האזרחות הזרה היה עליו לעזוב את‬ ‫מרוקו ולהתחייב שלא ישוב אליה‪ .‬מבין ארבע השכבות החברתיות במרוקו – הצרפתים‪ ,‬אזרחי המדינות‬ ‫הזרות‪ ,‬המוסלמים והיהודים – היו היהודים בתחתית הסולם‪.‬‬ ‫עמדות אנטי יהודיות הובעו בגלוי בצפון אפריקה שנים רבות קודם לכינון משטר וישי‪ .‬במחצית השנייה‬ ‫של המאה התשע–עשרה מחתה האוכלוסייה האירופית באלג'יריה בתקיפות כנגד הזכויות שהעניקה‬ ‫צרפת ליהודים‪ ,‬והשמיעה את קולה ביתר עוז במהלך פרשת דרייפוס‪ .‬בעשור הראשון של המאה‬ ‫העשרים שככו קמעה רגשות עוינים אלה‪ ,‬אך הם שבו ועלו על פני השטח בתחילת שנות השלושים‪ .‬אז‬ ‫גם נעשו מאמצים לגייס את האוכלוסייה המוסלמית לצעדים אנטי יהודיים‪.‬‬ ‫‪103‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫גורמים אנטישמיים ניצלו את הבעיה הפלסטינית ואת המרד הערבי של ‪ 1939–1936‬כדי להציג את‬ ‫היהדות הבין–לאומית באור שלילי בעיני המוסלמים‪ ,‬אשר רבים מהם הביעו סולידריות עם ערביי‬ ‫פלסטין‪ .‬שידורי תעמולה נאצית מברלין ומשטוטגרט לצד שידורים מאיטליה הפשיסטית הוסיפו‬ ‫שמן למדורת התעמולה האנטי יהודית המתמדת‪ .‬בעיר קונסטנטין שבאלג'יריה הצליחה תעמולה זו‬ ‫להביא לפגיעות קשות ביהודים‪ .‬באוגוסט ‪ 1934‬ארגנו מוסלמים פוגרום כנגד יהודים‪ ,‬ואף שאין מידע‬ ‫מלא על הגורמים לאירוע‪ ,‬נראה כי התעמולה האנטישמית באלג'יריה‪ ,‬שהאוכלוסייה האירופית היא‬ ‫שליבתה אותה‪ ,‬תרמה לעוינות של המוסלמים כלפי היהודים‪ .‬בפוגרום זה מצאו את מותם ‪ 23‬יהודים‬ ‫ו–‪ 3‬מוסלמים‪ ,‬ו–‪ 81‬בני אדם נפצעו‪.‬‬ ‫אי שקט התעורר גם בתוניסיה‪ ,‬ובשנת ‪ 1932‬התרחשו בה מהומות אנטי יהודיות בעיר ספאקץ‪ .‬מתחים‬ ‫קשים יותר בין מוסלמים ליהודים צפו ועלו במרוקו הצרפתית )קזבלנקה‪ ,‬רבאט(‪ ,‬במרוקו הספרדית‬ ‫)טטואן( ובטנג'יר באביב ובראשית קיץ ‪ .1933‬גם שם עמדה מאחורי תקריות אלה תעמולה אנטישמיות‬ ‫מיליטנטית שתרמו לה גורמים אירופיים‪ .‬ראוי לציין כי הפעילות האנטישמית האירופית במגרב צברה‬ ‫תאוצה בעיקר בקרב האוכלוסייה האירופית בין השאר בשל פעילותן של מפלגות צרפתיות שנקטו‬ ‫עמדות אנטי יהודיות‪ .‬אך בסך הכול מאמצי תעמולה אלה‪ ,‬שזכו לתגבור גם מצד השידורים האיטלקיים‬ ‫הגרמניים‪ ,‬לא השפיעו במידה רבה על האוכלוסייה המוסלמית‪ .‬חרף התקריות שהוזכרו לעיל המשיך‬ ‫הרוב המוסלמי לחיות בדו–קיום עם שכניו היהודים‪ .‬התקריות הרבות בין יהודים למוסלמים היו חלק‬ ‫בלתי נפרד מן החיים במגרב‪ .‬פוגרומים גדולים כמו זה שהתחולל בקונסטנטין לא התרחשו‪.‬‬ ‫אף שהתעמולה האירופית האנטי יהודית לא זכתה לתמיכה בקרב הציבור המוסלמי‪ ,‬היא השפיעה‬ ‫על חלקים בתנועה הלאומית המגרבית‪ ,‬שהייתה בראשית התהוותה‪ .‬תומכיהן של מפלגות לאומיות‬ ‫אלג'יריות ארגנו פעילויות שכללו בין השאר פרסום עיתונים שהטיפו לגישות פאן איסלמיות ולמען‬ ‫עצמאות‪ .‬בדרך כלל טענו ראשי התנועות הללו )דוגמת מנהיג "מפלגת העם האלג'ירי" מסאלי חאז'( כי‬ ‫היהודים החלישו את צרפת מבית ותרמו להשחתתה הפוליטית והמוסרית‪ .‬לטענת מסאלי‪ ,‬חוק כרמיה‬ ‫משנת ‪ 1870‬הפך את היהודים לגורם בעל זכויות יתר העוין את האוכלוסייה הערבית–הברברית‪ .‬בין‬ ‫פעילי מפלגתו של מסאלי‪ ,‬שירדה למחתרת לאחר ‪ ,1939‬היו שתמכו בממשלת פטן‪ ,‬גם בשל מדיניותה‬ ‫האנטי יהודית‪.‬‬ ‫בתוניסיה היו רוב התנועות הלאומיות קיצוניות פחות‪ .‬בולט הדבר בעמדתה של מפלגת "דסטור‬ ‫החדשה" )‪ ,(New Destour‬שהפכה לכוח הפוליטי הפופולרי ביותר במדינה‪ ,‬והפגינה מתינות רבה כלפי‬ ‫היהודים‪ .‬גם התנועה הלאומית המרוקנית נחלקה למתונים ולרדיקלים‪ .‬הלאומנים המתונים יותר של‬ ‫מרוקו הצרפתית‪ ,‬דוגמת מוחמד אל קולטי‪ ,‬תמכו בברית יהודית–מוסלמית מתוך רצון לגייס תמיכה‬ ‫יהודית ברפורמות שהתכוונו לבקש מן הצרפתים‪ .‬יש לציין כי אל קולטי ייצג את השכבה בעלת ההשכלה‬ ‫הצרפתית בתנועה הלאומנית במרוקו‪ .‬בעלי ההשכלה המסורתית היו מתונים פחות בעמדתם כלפי‬ ‫רשויות הפרוטקטורט וכלפי היהודים‪.‬‬ ‫מרוקו בשלטון וישי‬ ‫בקיץ ‪ ,1940‬עם כינון ממשלת וישי‪ ,‬הפכה האנטישמיות למדיניות הרשמית בצרפת ובשטחים שבבעלותה‪.‬‬ ‫חוקים אנטי יהודיים שפורסמו החל מאמצע ‪ 1940‬עוררו חרדה בקרב יהודי המגרב‪ .‬בסעיף ‪ 9‬בחוק מ–‪3‬‬ ‫באוקטובר ‪ 1940‬העוסק במעמדם של היהודים נקבע כי יחול גם במרוקו‪ ,‬באלג'יריה‪ ,‬בתוניסיה ובשאר‬ ‫המושבות‪ .‬חוק זה הוחל במרוקו ב–‪ 31‬באוקטובר ‪ 1940‬על כל בני הגזע היהודי‪ ,‬צאצאי שלושה סבים‬ ‫יהודים‪ ,‬וכן על כל המחזיקים באמונה היהודית‪ .‬עם זאת הוא התיר להמשיך ולקיים שיפוט רבני ואף‬ ‫התיר ליהודים להמשיך ללמוד במוסדות חינוך ליהודים בלבד‪ .‬סייגיו היו שלא לפגוע בזכויותיהם של‬ ‫מוסדות יהודיים‪ ,‬כלומר בקהילות‪ .‬חוק נוסף של וישי‪ ,‬מ–‪ 2‬ביוני ‪ ,1941‬הגביל עוד יותר את מעמדם‬ ‫‪104‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫של היהודים‪ .‬הצווים שהוצאו במרוקו בעקבותיו )בנפרד עבור יהודים מרוקנים ועבור יהודים אירופים‬ ‫החיים באזור הצרפתי( הרחיבו את רשימת העיסוקים האסורים על יהודים‪ ,‬וכללו בה הלוואת כספים‬ ‫ועסקי דלא ניידי‪ ,‬אך התירו עיסוק במלאכות יד ובמסחר סיטוני‪ .‬כל היהודים נדרשו להתייצב לשם‬ ‫רישום פרטים האישיים ועיסוקיהם ולמסור הצהרת הון‪.‬‬ ‫אין די נתונים כדי להעריך באופן מלא את השפעתן של הגבלות אלה‪ .‬לא ברור אילו מבין הצווים‬ ‫והתקנות נאכפו בחלקם ואילו במלואם‪ .‬נראה כי בנוסף להגבלות שהוזכרו לעיל‪ ,‬המפורטות בסעיף ‪4‬‬ ‫של הצו מ–‪ 5‬באוגוסט ‪ ,1941‬היו מספר הגבלות אשר הונהגו ביד גסה בערים אך לא נאכפו בקהילות‬ ‫היהודיות שבאזורים הכפריים‪ .‬מכל מקום על בסיס הנתונים הקיימים ניתן לקבוע כי ההגבלות אכן‬ ‫הונהגו בפועל‪ ,‬לפחות בחלקן‪ .‬בין היתר‪ ,‬הכילו התקנות תנאים מפורשים שהגבילו את מספר עורכי‬ ‫הדין והרופאים היהודים ל–‪ 2‬אחוזים מכלל בעלי המקצועות הללו‪ .‬מרבית עורכי שנפגעו מתקנות אלה‬ ‫היו ככל הנראה יהודים אירופים לא מרוקנים‪ .‬החוק החדש במרוקו )‪ (1941‬הגביל בצורה נוקשה את‬ ‫מספר היהודים שהורשו לעסוק ברפואה‪ .‬רופאים יהודים לא הורשו אפילו לטפל בחולים יהודים‪ ,‬בעוד‬ ‫שבתוניסיה הותר להם לעשות כן‪ .‬מכל מקום כיוון שמספרם של הרופאים הלא יהודים הוגבל בתקופת‬ ‫המלחמה‪ ,‬וכיוון שליהודים‪ ,‬בעיקר בקרב המהגרים האירופים‪ ,‬היה ייצוג נכבד בתחום זה‪ ,‬נראה שברוב‬ ‫המקרים לא ניתן היה לוותר על שירותם‪ .‬בקזבלנקה למשל ‪ 17‬אחוזים מן הרופאים היו יהודים‪ ,‬וסילוקם‬ ‫מן המקצוע היה מסכן את שירותי הרפואה לכלל האוכלוסייה‪ .‬לפיכך ככל הנראה לא הונהגו ההגבלות‬ ‫בקזבלנקה‪.‬‬ ‫הגבלה נוספת‪ ,‬מ–‪ 22‬באוגוסט ‪ ,1941‬אסרה על נתיניו היהודים של הסולטן להתגורר מחוץ לרבעים‬ ‫היהודיים המסורתיים )"המלאח"(‪ ,‬במיוחד באזורים שנבנו על ידי הצרפתים עבור תושבים אירופים‪,‬‬ ‫ושהתיישבו בהם גם מוסלמים ויהודים אמידים‪ .‬רק יהודים שהשתייכו לקטגוריות מסוימות‪ ,‬בעיקר‬ ‫חיילים משוחררים שהשתתפו במלחמה‪ ,‬הורשו להתגורר מחוץ לרובע היהודי‪ .‬כמה מאות משפחות‬ ‫יהודיות במרכזים העירוניים פונו או גורשו‪ .‬חזרתם של יהודים רבים ל"מלאח" גרמה לצפיפות יתר‪ ,‬יצרה‬ ‫בעיות תברואתיות והגבירה את התפשטותן של מחלות שונות‪.‬‬ ‫מספר היהודים בבתי הספר היסודיים והעל–יסודיים במרוקו הוגבל לכדי ‪ 10‬אחוזים ממספר הלא יהודים‪,‬‬ ‫ול–‪ 3‬אחוזים במוסדות להשכלה גבוהה‪ .‬קיימות עדויות ברורות לכך שהנומרוס קלאוזוס )‪numerus‬‬ ‫‪ (clausus‬בחינוך נאכף בקפדנות רבה למדי‪ .‬בעוד שבתי הספר הדתיים המשיכו לפעול‪ ,‬האחריות לחינוך‬ ‫החילוני של ילדים יהודים בכל רחבי מרוקו נפלה על כתפיהם של מוסדות "כל ישראל חברים"‪ .‬בשנים‬ ‫‪ 1941–1940‬פקדו ‪ 15,000‬בני נוער יהודים את בתי הספר של "כל ישראל חברים"‪ ,‬ורק כ–‪ 1000‬למדו‬ ‫בבתי הספר של הפרוטקטורט‪ .‬מספרם קטן עוד יותר במרוצת השנים‪ ,‬במיוחד בקזבלנקה‪ ,‬ברבאט‪,‬‬ ‫במכנס ובפאס‪.‬‬ ‫כמה סיבות הביאו את ממשלת ויש להמשיך ולתמוך בבתי הספר של "כל ישראל חברים" במרוקו‪ .‬נראה‬ ‫שהשלטון הבין כי מוטב לשמור על יציבות במערכת החינוך היהודית ולא לקצץ בעבודת "כל ישראל‬ ‫חברים"‪ ,‬מהלך אשר ישלח צעירים יהודים רבים לרחובות‪ .‬ככלות הכול‪ ,‬החקיקה האנטי יהודית הגבילה‬ ‫כבר את הזדמנויות הלימוד שלהם‪ .‬אף שממשל וישי ופקידיו הבכירים בצפון אפריקה היו בעלי גישות‬ ‫שמרניות ואנטישמיות‪ ,‬היו בהם שהעריכו את תפקידה הפרו צרפתי של "כל ישראל חברים" וחשו כי‬ ‫עדיף יהיה להניח לבתי הספר שלה להתקיים‪ .‬בסיכומו של דבר‪ ,‬למרות ההתנגדות ל"כל ישראל חברים"‬ ‫שיצאה מאנשיו של ואלה‪ ,‬נראה שבקרב אנשי וישי היו שותפים לדעתו של יריבם הגנרל דה–גול בנוגע‬ ‫לחשיבות פעילותה התרבותית של "כל ישראל חברים" במגרב‪.‬‬ ‫ההיבט הקשה ביותר של הרדיפות וההגבלות היה בהקמת מחנות המעצר והעבודה‪ .‬החוק מאוקטובר‬ ‫‪ 1940‬קבע כי "נתינים זרים מן הגזע היהודי" ייעצרו במחנות ריכוז מיוחדים‪ .‬חוק זה לא הונהג במרוקו‪,‬‬ ‫משום שכבר ב–‪ 2‬בינואר ‪ 1940‬הופץ בה צו שרעי שקבע כי אנשים המסכנים את הביטחון הלאומי או‬ ‫‪105‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫את ביטחון הציבור או אנשים שאינם יכולים להגר אף על פי שקבלו צווי גירוש והם שוהים במדינה‬ ‫באורח בלתי חוקי‪ ,‬ייעצרו במקומות מיוחדים שיוקמו למטרה זו‪ .‬ניתן היה לכפות על העצירים לבצע‬ ‫עבודות בשירות הקהילה ולארגנם ביחידות מיוחדות‪ .‬הצו יועד נגד קומוניסטים‪ ,‬גורמים אנטי צרפתיים‬ ‫בקרב המוסלמים וכנגד זרים‪ ,‬בעיקר יהודים שחיפשו מקלט במרוקו‪ 12 .‬מחנות מעצר ועבודה הוקמו‬ ‫במרוקו במהלך המלחמה ובהן נכלאו גם יהודים‪ .‬יש לזכור כי מחנות אלה לא נועדו ליהודי מרוקו‪ ,‬אלא‬ ‫אך ורק ליהודים אירופים‪.‬‬ ‫ב–‪ 8‬בנובמבר ‪ 1942‬נחתו האמריקנים במרוקו‪ ,‬אך מעמדם של היהודים המשיך להיות בלתי יציב‪.‬‬ ‫האמריקנים לא התערבו בענייניה הפנימיים של המדינה‪ ,‬ותומכי וישי המשיכו לאייש את המנגנון‬ ‫הביורוקרטי‪ .‬ב–‪ 9‬בינואר ‪ 1943‬כינס מ' פוסיה‪ ,‬ראש המנהל האזרחי במחוז קזבלנקה‪ ,‬את הנכבדים‬ ‫היהודים המקומיים והזהיר אותם כי יראה ביהודים אחראים להפגנות תומכיו של הגנרל דה–גול‪ ,‬אם‬ ‫אכן יתקיימו הפגנות אלה כמתוכנן למחרת היום‪ .‬הייתה זו רק אחת מפעולות האיום הרבות נגד יהודים‬ ‫שהתרחשו לאחר נחיתת צבאות בעלות הברית‪ .‬היו גם התקפות על יהודים ב"מלאח" בקזבלנקה‪,‬‬ ‫מהומות אנטי יהודיות ברבאט ובסאל‪ ,‬תקנות מפלות במכנס ובפאס והטרדות של יהודים במקומות‬ ‫נוספים‪ .‬בבני–מלאל למשל הכריזו המושל המקומי והמפקח האזרחי הצרפתי )שהיה ידוע בעוינותו‬ ‫ליהודים( כי כל אירופי המבקש להתיישב בעיר יכול לבחור בית מבין הדירות והבתים המאוכלסים על‬ ‫ידי דיירים יהודים‪ .‬ברגע שנבחר בית מגורים כלשהו צריכה הייתה המשפחה שהתגוררה בו להתפנות‬ ‫בתוך ‪ 48‬שעות‪ .‬משפחות יהודיות אחדות גורשו מבתיהן במהלך החורף של ‪ .1943–1942‬הן מצאו‬ ‫מקלט זמני בבתי כנסת ובמרכזים קהילתיים מקומיים‪.‬‬ ‫מצב היהודים החל להשתפר בהדרגה רק לאחר ה–‪ 3‬ביוני ‪ .1943‬בתאריך זה הגיעו הגנרל דה–גול וגנרל‬ ‫הנרי ז'ירו‪ ,‬שהיה ממונה על הטריטוריות הצרפתיות הלא כבושות בצפון אפריקה‪ ,‬להסכם בדבר הקמת‬ ‫"ועד צרפתי לשחרור לאומי"‪ .‬ההסכם סיים באופן מעשי את שנות שלטון משטר וישי במרוקו‪.‬‬ ‫תוניסיה – האתגר הכפול‪ :‬וישי והכיבוש הגרמני‬ ‫החוק של משטר וישי בדבר מעמד היהודים מאוקטובר ‪ ,1940‬הוחל על תוניסיה בפקודה מ–‪ 30‬בנובמבר‬ ‫‪ ,1940‬כפי שאירע במרוקו‪ .‬הפקודה כללה ‪ 12‬סעיפים‪ ,‬שפירטו את התקנות בשם הביי )שליט תוניסיה(‪:‬‬ ‫הן הגבילו את ייצוג היהודים בשירות הציבורי‪ ,‬במוסדות חינוך ובעיתונות‪ .‬נקבע בהן כי משרות ציבוריות‬ ‫אחדות תהיינה פתוחות ליהודים בתנאי שיוכלו להוכיח כי הוענק להם עיטור מטעם צרפת על שירות‬ ‫צבאי במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬כי קיבלו אות הצטיינות )‪ (L’ordre du jour‬במלחמת ‪ 1940‬או שהם‬ ‫צאצאיהם של חיילים שהקריבו את חייהם למען צרפת בין שנת ‪ 1914‬לשנת ‪ .1918‬ב–‪ 9‬באוקטובר‬ ‫‪ 1941‬תוקנו תקנות בנוגע לעורכי דין יהודים‪ ,‬ונקבע תאריך שלאחריו לא יוכלו עוד לספק שירותים‪.‬‬ ‫אמצעים ננקטו גם כנגד רופאים יהודים‪ ,‬אולם על פי צו מנובמבר ‪ 1941‬הם הורשו לתת טיפול רפואי‬ ‫לאוכלוסייה היהודית‪ .‬חלק מן התקנות נותר על הנייר בלבד‪ ,‬אחדות לא הוחלו כלל‪ ,‬ואחרות הונהגו‬ ‫באיטיות רבה באופן חלקי בלבד‪ .‬הגרמנים‪ ,‬שכבשו את תוניסיה בנובמבר ‪ ,1942‬ייחסו זאת למדיניות‬ ‫הליברלית של האדמירל אסטווה‪ ,‬מפקד הצי הצרפתי שחנה באזור‪ .‬יהדות תוניסיה לא נפגעה במיוחד‬ ‫מן המלחמה‪ .‬רק מספר בעלי אמצעים ובעלי מקצועות חופשיים שניזוקו בשל החקיקה הצרפתית‬ ‫החדשה‪ ,‬ירדו במעמדם‪.‬‬ ‫המצב החמיר בצורה קיצונית בעקבות נחיתת האמריקנים בצפון אפריקה בנובמבר ‪ ,1942‬מהלך‬ ‫שהחיש את פלישת הגרמנים והאיטלקים לתוניסיה‪ .‬הטיפול בענייני היהודים עבר לידי הפיקוד הגרמני‬ ‫האיטלקי‪ ,‬שבראשו עמד גנרל גרמני‪ .‬הפגיעה ביהודים החלה עם מעצרם של נכבדים‪ ,‬ביניהם נשיא‬ ‫הקהילה היהודית של תוניס‪ ,‬מואיז בורגל‪ .‬הנכבדים שוחררו לאחר שבוע בעקבות מחאה עזה של‬ ‫האדמירל אסטווה‪ ,‬שמנהלתו המשיכה לתפקד לצד זו של הגרמנים‪ ,‬אלא שסמכויותיה צומצמו עתה‬ ‫‪106‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫במידה ניכרת‪ .‬ב–‪ 6‬בדצמבר ‪ 1942‬זומנו בורגל והרב הראשי של תוניס‪ ,‬חיים בלאיש‪ ,‬למטה הגרמני‪.‬‬ ‫נאמר להם כי בשל המחסור בכוח אדם הורה הגנרל פון נרינג‪ ,‬הממונה על כוחות הציר בצפון אפריקה‪,‬‬ ‫על גיוס פועלים יהודים‪ .‬הגרמנים הורו להקים ועדה לגיוס כוח אדם שתפקידיה הזכירו את אלה של‬ ‫היודנראט באירופה הכבושה‪ .‬פול גז‪ ,‬מראשי הקהילה‪ ,‬מונה ליושב ראש הוועדה‪.‬‬ ‫כדי להבטיח את הוצאתן לפועל של ההנחיות הגרמניות נכלאו כמה עשרות נכבדים יהודים כבני ערובה‪.‬‬ ‫כמה מהם‪ ,‬שהואשמו בתמיכה בגנרל דה–גול או בפעילות קומוניסטית‪ ,‬נשלחו לבלי שוב למחנות ריכוז‬ ‫בגרמניה‪ .‬כמה אלפי יהודים עניים מכל רחבי המדינה גויסו לצורכי עבודות הכפייה האלה‪ .‬טענות מרות‬ ‫נשמעו על כך שבעלי האמצעים הצליחו להתחמק מן העבודה המסוכנת במחנות‪ ,‬בשדות התעופה‬ ‫ובביצורים‪ ,‬שלשם נשלחו המגויסים‪ .‬היו אלה מקומות בעלי חשיבות אסטרטגית‪ ,‬בשעה שמחנות‬ ‫העבודה האיטלקיים היו מרוחקים יותר ולכן חשופים פחות להפצצות של בעלות הברית‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬ ‫התנאים במחנות האיטלקיים היו טובים בהרבה מאלו ששררו במחנות שבפיקוח הגרמנים‪.‬‬ ‫הגרמנים התכוונו לאלץ את היהודים לענוד טלאי צהוב‪ ,‬כפי שעשו באירופה הכבושה‪ ,‬אך חובה זו‬ ‫הונהגה רק בספאקץ‪ ,‬ובאורח חלקי גם בתוניס‪ .‬במרוצת ששת חודשי הכיבוש הגרמני חויבו היהודים‬ ‫לשלם קנסות כבדים ולממן את אחזקת כוח העבודה היהודי‪ .‬בתוניס גבתה הקהילה תשלומים מ–‪1,397‬‬ ‫חברים בעלי אמצעים מבין ‪ 40,000‬היהודים בעיר‪ .‬האשמות האנטישמיות שימשו כתירוצים לתביעות‬ ‫התשלום מן היהודים‪ .‬בשנת ‪ 1943‬האשימו הגרמנים בתוניסיה את "היהדות הבין–לאומית" בסיוע‬ ‫לבעלות הברית בהכנותיהן למלחמה נגד גרמניה‪ .‬האשמה זו הפכה תירוץ להטלת קנסות על יהדות‬ ‫תוניס בסך של ‪ 20,000,000‬פרנק‪ .‬כדי לעמוד בתביעות הגרמניות השונות נאלצה המנהיגות היהודית‬ ‫למשכן נכסי דלא–ניידי ולהשתמש ברכושם של יהודים אמידים כערבות להלוואות בנקאיות‪ .‬בנוסף‬ ‫לכך היו גילויי אלימות כלפי יהודים‪ ,‬דוגמת התפרצויות של גרמנים לבתי כנסת‪ ,‬פגיעות ברבנים ואיום‬ ‫על יהודים מן השורה‪ ,‬מעשים שהיזמה לעשותם יצאה מן הדרגים הבכירים של הפיקוד הצבאי הגרמני‪.‬‬ ‫נראה כי בקרב יהודי תוניסיה גברו בתקופה זו החששות לעצם קיומם‪ .‬מספר היהודים שמצאו את מותם‬ ‫במחנות הכפייה מידי הגרמנים היה קטן‪ ,‬אך רבים נהרגו בהפצצות בעלות הברית על המקומות שבהם‬ ‫עבדו‪ .‬במהלך החודשים הראשונים של שנת ‪ 1943‬החלו יהודים לנטוש את העבודות בביצורים ואת‬ ‫מחנות העבודה ורק כ–‪ 600‬צייתו עדיין לצווי עבודות הכפייה‪.‬‬ ‫סוגיה בעלת חשיבות מרכזית‪ ,‬שזכתה להתייחסות לא מעטה במחקר‪ ,‬נוגעת לתכניות הגרמנים ליישום‬ ‫"הפתרון הסופי" בתוניסיה‪ .‬מוסכם בקרב ההיסטוריונים כי הגרמנים היו מבוהלים ומתוסכלים ממהלך‬ ‫האירועים הצבאיים ומחוסר הצלחותיהם‪ ,‬ולכן לא החלו לטפל בעניין‪ .‬הם לא בטחו באוכלוסייה‬ ‫המוסלמית‪ ,‬וספק אם זו הייתה משתפת פעולה עם תכנית כזו‪ .‬הגרמנים לא הצליחו לארגן בתוניסיה‬ ‫מנגנון תעמולה יעיל‪ ,‬ערוצי התקשורת שלהם עם אירופה היו חלקיים‪ ,‬וייתכן שגם נוכחות האיטלקים‬ ‫הייתה מן הגורמים לאי יכולתם לנקוט במדיניות אנטי יהודית ברוטלית וקיצונית‪.‬‬ ‫אלג'יריה‪ :‬הנסיגה במעמדם של היהודים‬ ‫מעמדה של יהדות אלג'יריה הידרדר במידה ניכרת‪ ,‬הן מבחינה משפטית והן מבחינה פוליטית‪ ,‬עם‬ ‫עליית ממשלת וישי‪ .‬לא זו בלבד שחוקי ‪ 1941–1940‬הוחלו עליה‪ ,‬אלא שב–‪ 7‬באוקטובר ‪ 1940‬חתם‬ ‫פיליפ פטן על פקודה המבטלת את חוק כרמיה מ–‪ 24‬באוקטובר ‪ ,1870‬חוק שהבטיח ליהודי אלג'יריה‬ ‫אזרחות צרפתית‪ .‬כך איבדו יהודי אלג'יריה את אזרחותם הצרפתית‪ ,‬פרט לאלו מביניהם שלחמו בצבא‬ ‫הצרפתי וקיבלו עיטורי הצטיינות על שירותם‪ .‬אולם השמירה על האזרחות הצרפתית לא הייתה עניין‬ ‫פשוט גם עבור חיילים משוחררים‪ :‬יהודי אלג'ירי שלחם למען צרפת במלחמות אחרות ולא במלחמת‬ ‫העולם הראשונה או בשנים ‪ ,1940–1939‬לא היה זכאי לשמור על זכויותיו הפוליטיות הפוליטיות‬ ‫כאזרח צרפתי‪ .‬קסוויאה ואלה‪ ,‬ראש ה"נציבות הכללית לענייני היהודים" בממשל וישי‪ ,‬ביקר באלג'יריה‬ ‫‪107‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫באוגוסט ‪ .1941‬הוא נפגש עם הרב הראשי של יהודי אלג'יריה‪ ,‬מוריס אייזנבט‪ ,‬כדי לדון במדיניות‬ ‫החינוך החדשה‪ ,‬וקיים שיחות גם עם חיילים יהודים משוחררים‪ ,‬ואלה הביעו בפניו תקווה כי לא יחוקקו‬ ‫עוד חוקים אנטי יהודיים ולא יונהגו תקנות מפלות נוספות‪ .‬למרות חזותו הידידותית‪ ,‬לא היתה לוואלה‬ ‫כל כוונה להמליץ על שינויים במדיניות‪.‬‬ ‫ב–‪ 5‬בנובמבר ‪ 1941‬ניתנה הוראה להגביל את מספר היהודים העוסקים במקצועות משפטיים; רק ‪2‬‬ ‫אחוזים מבין ‪ 800‬עורכי הדין הרשומים יכלו להיות יהודים‪ .‬אחוז דומה נקבע גם למיילדות היהודיות‪ ,‬על‬ ‫פי חוק מיוני ‪ .1941‬קשה במיוחד היה החוק מ–‪ 25‬בנובמבר ‪ 1941‬שקבע כי תישלל מן היהודים הזכות‬ ‫להחזיק בנכסי דלא–ניידי‪ .‬היהודים הורשו להמשיך ולהחזיק רק באיגרות חוב ובביטחונות ממשלתיים‪,‬‬ ‫וכן בבתיהם הפרטיים על תכולתם‪.‬‬ ‫בתחום החינוך נאכפו חוקי המכסה )נומרוס קלאוזוס( באלג'יריה בקשיחות רבה יותר מאשר במרוקו‬ ‫או בתוניסיה‪ .‬בארצות אלה קטן היה מספרם של היהודים בבתי הספר שמומנו על ידי הפרוטקטורט‪,‬‬ ‫וצעירים רבים למדו בבתי ספר דתיים ומסורתיים‪ ,‬בנוסף על בתי הספר של "כל ישראל חברים"‪.‬‬ ‫באלג'יריה היו הרבה פחות בתי ספר דתיים‪ ,‬וגם רשת "כל ישראל חברים" מילאה תפקיד חינוכי שולי‪,‬‬ ‫שכן רוב בני הנוער היהודים חבשו את ספסלי בתי הספר הממלכתיים‪ .‬לכן כאשר הרחיבה ממשלת‬ ‫וישי בשנת ‪ 1941‬את ההגבלות בתחום החינוך גם לאלג'יריה‪ ,‬עמדו מנהיגי היהודים בפני בעיה חמורה‬ ‫– למצוא מקומות לימוד ל–‪ 20,000‬בני נוער שגורשו באחת מבתי הספר הממלכתיים‪.‬‬ ‫במוסדות להשכלה גבוהה‪ ,‬במיוחד באוניברסיטת אלג'יר‪ ,‬הוגבל מספר הסטודנטים היהודים ל–‪3‬‬ ‫אחוזים מכלל הנרשמים‪ .‬פרופסורים יהודים שסולקו ממשרותיהם העלו רעיון לארגן עבור הסטודנטים‬ ‫המגורשים ועבור מי שלא התקבלו לאוניברסיטה קורסים בקבוצות לימוד עצמאיות‪ .‬אולם הרשויות‬ ‫סירבו לשמוע על כך ואסרו על יזמות מעין אלה‪ .‬בה בעת נקבעה מכסת היהודים בבתי הספר היסודיים‬ ‫והעל–יסודיים ל–‪ 14‬אחוזים מכלל התלמידים‪ .‬כתוצאה מכך הקימה הקונסיסטורה של אלג'יר‪ ,‬אוראן‬ ‫וקונסטנטין בשיתוף עם חוגי האינטלקטואלים היהודים כיתות לימוד ליהודים בכל רחבי אלג'יריה‪.‬‬ ‫המימון הגיע מיהודים בעלי אמצעים‪ ,‬אך ככל שחלף הזמן הידלדלו המשאבים‪ ,‬שכן התקנות הכלכליות‬ ‫רוששו לא מעטים מבעלי היכולת בקהילות‪ .‬אלי גוזלן‪ ,‬מראשי הקהילה באלג'יריה‪ ,‬אמר כי אילו נדחה‬ ‫שחרור אלג'יריה והתאחרה הפלישה האמריקנית‪ ,‬ספק אם ניתן היה להמשיך ולקיים מערכת חינוך‬ ‫ראויה‪.‬‬ ‫עם השחרור תבע הרב אייזנבט כי המושל הצרפתי יבטל לחלוטין את כל החוקים האנטי יהודיים‪.‬‬ ‫אולם בקשות אלו נפלו על אוזניים ערלות‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬לא זו בלבד שהאמריקנים לא התערבו בעניינים‬ ‫הצרפתיים הפנימיים באלג'יריה‪ ,‬כמו במרוקו‪ ,‬הם אף הסכימו למינויו של האדמירל דרלן‪ ,‬אחד ממשתפי‬ ‫הפעולה הקרובים ביותר לפטן‪ ,‬לעמוד בראש הטריטוריות הצרפתיות בצפון אפריקה‪.‬‬ ‫בדצמבר ‪ 1942‬נרצח דרלן‪ ,‬והנרי ז'ירו‪ ,‬מפקד הצבא הצרפתי בצפון אפריקה‪ ,‬ירש את מקומו‪ .‬רק בעקבות‬ ‫מחאות מצד ארגונים יהודיים באלג'יריה ובארצות–הברית‪ ,‬מחאות בעיתונות האמריקנית ובקרב תומכי‬ ‫דה–גול‪ ,‬פרסם ז'ירו ב–‪ 18‬במרס ‪ 1943‬צו שביטל את תקנות האפליה‪ .‬אולם לא כל התקנות האנטי‬ ‫יהודיות בוטלו מיד‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬ז'ירו הוציא בו בזמן פקודה נוספת‪ ,‬ששבה וביטלה את חוק כרמיה‪.‬‬ ‫הצעדים שנקט ז'ירו נועדו לא רק לשלול מן היהודים את זכויותיהם הפוליטיות‪ ,‬אלא גם לגרום לנסיגה‬ ‫בענייני מעמדם האישי‪ .‬בסוף מאי ‪ 1943‬הגיע דה–גול לאלג'יר‪ .‬הוא נפגש עם הרב אייזנבט ומסר לו‬ ‫בשם "הוועד הצרפתי לשחרור לאומי" כי זה החליט לבטל את הצו של ז'ירו שביטל את חוק כרמיה‪.‬‬ ‫ואכן ב–‪ 20‬באוקטובר ‪ 1943‬הכריזה הוועדה באופן רשמי על ביטולם המוחלט של כל החוקים המפלים‪,‬‬ ‫ובכלל זה צו ז'ירו‪.‬‬ ‫האם מאורעות ‪ 1943–1940‬הביאו את היהודים לחוש כי צרפת אכזבה אותם‪ ,‬לאחר שלמדו לכבדה‬ ‫ולהוקירה מאז ‪ ?1830‬אין על כך תשובות פשוטות‪ .‬בואם של שליחי הסוכנות היהודית למגרב‪ ,‬החל‬ ‫‪108‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫משנת ‪ ,1943‬סייע לטפח רגשות ציוניים חזקים בקרב חלק מבני הנוער היהודי שהיה בעל השכלה‬ ‫צרפתית‪ .‬מצבם הפוליטי והכלכלי המידרדר של יהודי מרוקן בשנות הארבעים המאוחרות לאורך‬ ‫שנות החמישים הגביר את המוטיווציה של רבים מהם לעלות לישראל‪ .‬מה שהוביל בסיכומו של דבר‬ ‫להתחסלותן של קהילות אלה היו גורמים כלכליים ופוליטיים שלא היו קשורים ישירות לתקופת וישי‬ ‫ולחקיקה האנטי יהודית‪ .‬רק בקרב העילית של בעלי ההשכלה הצרפתית בתוניסיה ובמרוקו היו מי‬ ‫שהעדיפו את פלשתינה על פני צרפת בעקבות עידן וישי‪ .‬אנשים אלה לא היו בשום פנים ואופן גורם‬ ‫שולי‪ ,‬אך גם לא היו יחידה הומוגנית‪ .‬היו ביניהם גם סוציאליסטים‪ ,‬קומוניסטים ומי שהחלו לתמוך‬ ‫בהדרגה ברעיון של צפון אפריקה עצמאית או אוטונומית למחצה ובברית יהודית–מוסלמית‪ ,‬ללא צרפת‬ ‫או עם נוכחות צרפתית קולוניאלית מוגבלת‪.‬‬ ‫באלג'יריה נטו היהודים להניח לעבר‪ .‬אמונתם בצרפת לא התערערה כתוצאה מחוקי פטן או מן האיום‬ ‫הגרמני‪ .‬הציונים של אלג'יריה‪ ,‬שהיו מתי מעט‪ ,‬לא הפנו את גבם לצרפת‪ ,‬אף שהעלו כלפיה האשמות‬ ‫מסוימות לגבי סטייתה הזמנית מן הערכים המוסריים של המהפכה הצרפתית ושל זכויות האדם‪ .‬הם רצו‬ ‫בכל מאודם כי צרפת תישאר באלג'יריה ופחדו מן האפשרות של אלג'יריה מוסלמית‪ .‬רבים מ–‪250,000‬‬ ‫היהודים במרוקו ו–‪ 100,000‬היהודים בתוניסיה )בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים( בנו‬ ‫את ביתם בסופו של דבר בישראל‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬מתוך ‪ 140,000‬יהודי אלג'יריה עלו בשנת ‪ 1962‬לישראל‬ ‫רק ‪ .10,000‬האחרים – שזכו כמובן לקבל בחזרה את אזרחותם הצרפתית באוקטובר ‪ – 1943‬העדיפו‬ ‫את צרפת‪ .‬לא צפון אפריקה עצמאית ולא הציונות ומדינת ישראל היוו עבורם חלופות אטרקטיביות‬ ‫לארץ האם‪.‬‬ ‫)בשביל הזיכרון ‪ ,25‬יד ושם‪ ,‬ירושלים ‪ ,1997‬עמ' ‪(12–4‬‬ ‫ההנהגה היהודית בלוב ובתוניסיה‬ ‫בתקופת מלחמת העולם השנייה‬ ‫ד“ר עירית אברמסקי‬ ‫עד מלחמת העולם השנייה הייתה ההנהגה היהודית בצפון אפריקה מסורתית ושמרנית‪ ,‬והורכבה בעיקר‬ ‫מרבנים ונשיאי ועד הקהילה‪ .‬אם היו יהודים שישבו בגופים ייצוגיים של המדינה – דוגמת ראש ועד‬ ‫קהילת בנגאזי‪ ,‬אליהו פרג'ון‪ ,‬שהתמנה ב–‪ 1921‬לחבר הפרלמנט של קירנאיקה בלוב‪ ,‬ונשיא ועד קהילת‬ ‫תוניס‪ ,‬אלי נטף שהיה מ–‪ 1936‬חבר במועצה הגדולה של תוניסיה – לא הייתה לנציגות זו השלכה על‬ ‫גורל היהודים במדינה‪ .‬זאת‪ ,‬משום שצפון אפריקה הייתה בשליטה קולוניאלית של צרפת ואיטליה‪,‬‬ ‫ולגופים הייצוגיים לא הייתה משמעות מעבר להענקת כיבודים לחבריהם‪.‬‬ ‫בנסיבות המשבר של מלחמת העולם השנייה נוצרה במדינות אלה מנהיגות מסוג חדש‪ .‬דוגמאות בולטות‬ ‫לשינויים ולמפנה באופי המנהיגות היהודית הן לוב ותוניסיה‪ ,‬שהושפעו ישירות מן הכיבוש הגרמני ומן‬ ‫השילוחים למחנות לעבודות כפייה ולמחנות ריכוז‪.‬‬ ‫‪109‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫המנהיגות היהודית בלוב במהלך הגירושים למחנות‬ ‫שאלת המנהיגות הייתה קריטית במיוחד בלוב במהלך הגירושים למחנות הריכוז באירופה ולמחנות‬ ‫במדבר סהרה‪ ,‬בטריפוליטניה‪ ,‬בתוניסיה ובאלג'יריה‪ .‬האיש היחיד למעשה שניתן לכנותו רשמית‬ ‫"מנהיגה של יהדות טריפולי" בתקופת מלחמת העולם השנייה בלוב )עד ‪ (1944‬הוא הרב הראשי אלדו‬ ‫לאטס‪ .‬לאטס לא ייצג מנהיגות אורגנית שצמחה במקום‪ ,‬אלא היה רב שנשלח מאיטליה ולמעשה נכפה‬ ‫על הקהילה על ידי השלטונות הקולוניאליים האיטלקיים‪.‬‬ ‫הקולוניאליזם האיטלקי בעל המגמות הטוטליטריות היה זקוק לפקידים צייתנים‪ ,‬ברוח אופי המשטר‬ ‫הפשיסטי‪ ,‬ולא למנהיגות יהודית אותנטית ובעלת יוזמה‪ .‬לאטס התמנה לתפקידו ב–‪ 1937‬לאחר‬ ‫שקודמו‪ ,‬הרב גוסטבו קסטלבולונייזי )‪ (Gustavo Castelbolognesi‬סיים את תפקידו לאחר מחלוקת‬ ‫וקרע בינו לבין המושל האיטלקי‪ ,‬כי לא נכנע לתביעות השלטונות הפשיסטיים להתפשר בנושאי‬ ‫המסורת היהודית‪ .‬אלדו לאטס לא היה מנהיג בעל שיעור קומה כמו קסטלבולונייזי‪ ,‬אולם כישרונותיו‬ ‫בתחום יחסי אנוש ונכונותו לפשרנות אפשרו לו לדאוג לקהילה בתחומים מסוימים‪ .‬מלבד הרב הראשי‬ ‫שנשלח מאיטליה עמדה בראש הקהילה ועדה קרואה ממונה המורכבת מיהודים "מודרנים"‪ ,‬משכילים‬ ‫שהיו ספוגים בתרבות איטליה‪ ,‬שונים לחלוטין מהמנהיגות המסורתית ומרוב רובם של יהודי טריפולי‬ ‫באותה תקופה‪.‬‬ ‫עם פרסום חוקי הגזע באיטליה באוקטובר ‪ 1938‬הצליח לאטס לגבש את הקהילה בנושא העזרה לעניים‬ ‫והחינוך היהודי‪ .‬הוא ארגן פעולת התרמה למען שתי המטרות הללו‪ ,‬וכבר בשנת הלימודים ‪1939–1938‬‬ ‫החלו לפעול בבירה שורה של בתי ספר יהודיים‪ .‬גולת הכותרת של מפעל החינוך הזה הייתה הקמת‬ ‫בית ספר טכני ראשון לצעירים יהודים‪ .‬כאשר החלו הפצצות האוויר של בעלות הברית דאג הרב לארגן‬ ‫תרומות מקרב בני הקהילה כדי לבנות מקלט גדול לכל אלה שנשארו מחוסרי קורת גג‪ .‬כדי לטפל‬ ‫בהתרמות ובבניית המקלט התארגן באופן ספונטני "ועד העזרה לנזקקים" ביוזמתם של אלפונסו מימון‬ ‫וציון נמני‪ .‬הוועד גם ניסה להציל מחורבן את בית העלמין היהודי בטריפולי שבקרבתו הוצבו סוללות‬ ‫התותחים נגד מטוסים‪.‬‬ ‫ואולם המאורעות הדרמטיים שפקדו את יהודי לוב מפברואר ‪ 1942‬ואילך מצאו את הקהילה הלובית‬ ‫ללא מנהיגות‪ .‬בשל תהפוכות בחזית המדבר המערבי נקלעו יהודי מזרח לוב חמש פעמים ללב זירת‬ ‫הקרבות‪ .‬פעמיים‪ ,‬לאחר כיבוש בריטי קצר‪ ,‬חזרו הצבאות האיטלקיים‪ .‬בתקופות הכיבוש הקצרות של‬ ‫הבריטים )פעם ראשונה מ–‪ 9‬בדצמבר ‪ 1940‬עד ‪ 3‬באפריל ‪ ,1941‬פעם שנייה מ–‪ 18‬בנובמבר ‪ 1941‬עד‬ ‫‪ 28‬בינואר ‪ ,(1942‬ראו בהם יהודי קירנאיקה משחררים מגזירות חוקי הגזע ומסכנת מעשי האלימות‬ ‫שהיו חשופים להם‪ .‬אהדתם לבריטים גדלה במיוחד בזכות נוכחותם של חיילים יהודים ארצישראליים‪,‬‬ ‫ששירתו בצבא הבריטי‪ ,‬ונשאו סימני היכר לאומיים על מדיהם‪ .‬שובם של האיטלקים אחרי הכיבוש‬ ‫הבריטי השני הביא לשורה של צעדים מחמירים נגד היהודים‪ ,‬שפגעו קשות בקהילה בלוב‪ .‬בשל צעדים‬ ‫אלה היה מספר האבדות בנפש מקהילת לוב גבוה ממספר האבדות בכל הקהילות היהודיות במזרח‬ ‫התיכון ובצפון אפריקה‪ ,‬שהיו תחת שלטון גרמניה הנאצית או של בעלי בריתה‪ .‬נוסף על העמקתה של‬ ‫התחיקה הגזענית בכל לוב באו שתי הגזירות החמורות מכולן‪ :‬הגלייתם של יהודי קירנאיקה למחנות‬ ‫ריכוז וגיוסם של יהודי טריפוליטניה לעבודות כפייה‪.‬‬ ‫צו ההגליה ניתן על ידי מוסוליני עצמו ב–‪ 7‬בפברואר ‪ .1942‬הוא דרש ל"דלל" את האוכלוסייה היהודית‬ ‫בקירנאיקה בשל היותה גורם בלתי אמין מבחינה ביטחונית‪ .‬ההגליה הייתה לשלושה יעדים‪ :‬א( היהודים‬ ‫בעלי הנתינות הבריטית נשלחו למחנות שבויים באיטליה ואחר כך‪ ,‬לאחר הכיבוש הגרמני של‬ ‫איטליה בספטמבר ‪ ,1943‬למחנות הריכוז ברגן בלזן בגרמניה ואינסברוק באוסטריה‪ .‬ב( בעלי הנתינות‬ ‫הצרפתית נשלחו למחנות הסגר בתוניסיה ובאלג'יריה‪ .‬ג( בעלי האזרחות הלובית נשלחו למחנות הסגר‬ ‫‪110‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫בטריפוליטניה‪ ,‬הרוב לג'אדו שעל גבול מדבר סהרה‪ ,‬ומיעוטם ליפרן וגאריאן‪ .‬יהודי טריפוליטניה‪ ,‬להוציא‬ ‫בעלי הנתינות הזרה שהוגלו עם אחיהם מקירנאיקה לאירופה ולתוניסיה‪ ,‬גויסו לעבודות כפייה שונות‪,‬‬ ‫בעיקר בשני מחנות‪ :‬סידי עזאז )לא הרחק מטריפולי(‪ ,‬ובוקבוק )סמוך לגבול המצרי(‪.‬‬ ‫בשעה קשה זו הורגשה יותר מאי פעם היעדרה של הנהגה ממשית בקהילה‪ .‬הרב לאטס היה רגיל לטפל‬ ‫בשאלות הומניטריות אך לא ידע להתמודד עם צווים שהוצאו מגבוה‪ .‬עם זאת יש לזכור‪ ,‬כי מבחינה‬ ‫טכנית האחראי לביצוע ההגליה היה ועד הקהילה בקירנאיקה‪ ,‬שמתחומה הוחלט להגלות את רוב‬ ‫היהודים‪ .‬מטריפוליטניה הוגלו רק בעלי הנתינות הבריטית והצרפתית – נתיני ארצות האויב‪ .‬נושא‬ ‫ההגליה הובא לטיפולו של ועד הקהילה היהודית בקירנאיקה בבנגאזי‪ ,‬ולא לשולחנו של הרב לאטס‬ ‫בטריפולי‪.‬‬ ‫בראש קהילת בנגאזי עמד מאז ‪ 1935‬איש בעל שיעור קומה ורב פעלים‪ ,‬רנאטו תשובה‪ .‬כאשר פנו‬ ‫אליו השלטונות להכין רשימות יהודים המיועדים להגליה התחמק בעדינות‪ .‬הוא טען כי הכנת רשימות‬ ‫היהודים בכל קירנאיקה היא עניין דמוגרפי מסובך‪ ,‬והוא עלול לקחת זמן רב‪ .‬ייתכן שהיה בכך רצון‬ ‫לברוח מן התפקיד או ניסיון למשוך זמן‪ .‬במלים אחרות – ההנהגה המסורתית הנבחרת של בנגאזי‬ ‫סירבה לשתף פעולה בהכנת הרשימות להגליה‪.‬‬ ‫את ארגון ההעברה למחנות נטל על עצמו מרדכי דואני מבנגאזי‪ ,‬איש עסקים‪ ,‬בעל ידע באיטלקית‬ ‫ומקורב לשלטונות‪ .‬הוא ערך את הרשימות של יהודי קירנאיקה המיועדים להגליה‪ .‬הוא התנדב להכין‬ ‫את הרשימות תוך חודשיים‪ .‬יהודים פנו אליו בבקשה שידחה את היציאה או "יזיז" את מועד יציאתם‪,‬‬ ‫אך ללא הועיל‪ .‬הפינוי החל בערי השדה‪ ,‬ואחר כך בעיר הגדולה‪ ,‬בנגאזי‪ .‬משפחתו של דואני והוא עצמו‬ ‫נשארו בבנגאזי‪ ,‬ויחד עמו נשארו כ–‪ 260‬איש‪.‬‬ ‫הגיוס לעבודות הכפייה בטריפוליטניה לא עורר כל התנגדות מצד מנהיגי הקהילה בטריפולי‪ .‬הרב לאטס‬ ‫קיבל את הגזירה כדבר מובן מאליו בשעת מלחמה‪ .‬איש לא היה מודע‪ ,‬גם השכבה המשכילה ביותר‪,‬‬ ‫למשמעות ההגליות למחנות באירופה‪ .‬איש אף לא העלה על הדעת שהמגפות והרעב במחנה ג'אדו‬ ‫יקצרו קורבנות כה רבים )כ–‪ 600‬איש תוך חצי שנה(‪ .‬מתוך אלפי היהודים שחלה עליהם חובת הגיוס‬ ‫לעבודות כפייה הצליחו להשתחרר בעיקר העשירים ובעלי הקשרים‪.‬‬ ‫המנהיגות המסורתית בתוניסיה‬ ‫בניגוד למנהיגות בלוב הייתה המנהיגות בתוניסיה אורגנית הרבה יותר ומבוססת מדורי דורות‪ .‬יתירה‬ ‫מזו‪ ,‬ב–‪ 1921‬במקום ועד ממונה שנקרא "ועד קופת העזרה והצדקה" קם בתוניסיה ועד קהילה נבחר בן‬ ‫‪ 60‬חברים שנקרא "ועד הקהילה היהודית"‪ .‬זכות הבחירה ניתנה לכל יהודי תוניס הבירה בעלי נתינות‬ ‫מקומית )כ–‪ 50%‬מכלל יהודי המדינה ישבו בבירה ובפרבריה( ששילמו לקופת הקהילה ‪ 5‬פרנק‪ .‬מועצת‬ ‫ה–‪ 60‬בחרה מתוכה את הוועד המנהל בן ‪ 12‬החברים שמתוכו נבחר נשיא הקהילה‪ .‬תחום האוטונומיה‬ ‫של הוועד נשאר מוגבל למדי למרות שינוי שמו‪ .‬בסמכותו היו ענייני הדת והחינוך המסורתי בלבד‪ ,‬ואף‬ ‫החלטותיו בתחומים אלו היו נתונות לפיקוח השלטונות הקולוניאליים הצרפתיים‪ .‬נשיאי הקהילה בין‬ ‫שתי מלחמות עולם היו אז'ן בסיס )‪ ,(1934–1921‬אלי נטף )‪ (1938–1934‬ופליקס שמאמא שנבחר‬ ‫לנשיא הקהילה ב–‪ 1938‬ובחירתו הושעתה עם פרוץ המלחמה בספטמבר ‪.1939‬‬ ‫למרות תהליכי המודרניזציה שעודדו הצרפתים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם‪ ,‬כל נשיאי הקהילה‬ ‫השתייכו לשכבה המבוססת–מסורתית בקהילה‪ .‬הם היו יותר עסקנים מאשר דמויות מנהיגות בעלות‬ ‫תפיסת עולם מודרנית‪ .‬עיקר תפקידם היה לשאת ולתת עם שלטונות הפרוטקטורט ולייצג בפניהם‬ ‫את האינטרס היהודי‪ .‬הדור הצעיר‪ ,‬הבורגני והמשכיל‪ ,‬לא התעניין בעניינים שטיפל בהם ועד הקהילה‪.‬‬ ‫‪111‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫לפיכך הותירה האינטליגנציה הצעירה בהשפעת התרבות המערבית את הנהגת הקהילה בידי הנכבדים‬ ‫מן המשפחות הוותיקות‪ .‬רק בעת ימי הבחירות לוועד הקהילה התעוררו ויכוחים בין הגישות השונות‬ ‫וגבר העניין בפעולתו של ועד הקהילה‪.‬‬ ‫עם פרוץ המלחמה ביטלו הצרפתים את הוועד שנבחר בבחירות דמוקרטיות וייצג את השמרנים והציונים‬ ‫וקבעו ועד ממונה של מקורביהם‪ .‬היו אלה אנשים שהיו מעורים בתרבות הצרפתית ולרשויות היה נוח‬ ‫לעבוד אתם‪ .‬כנשיא הוועד מונה מואיז בורג'ל‪ ,‬שייצג את הסיעה שהפסידה בבחירות הדמוקרטיות‬ ‫שנערכו למועצה ערב המלחמה‪ .‬עם הקמת משטר וישי ביולי ‪ 1940‬הופקדו על ענייני הנוער היהודי שני‬ ‫אישים שהיו שונים מהטיפוס המקובל של חברי ועד הקהילה‪ :‬עורך הדין פול גז והרופא לאון מואטי‪.‬‬ ‫אף שעל פי חינוכם היו מקורבים לחוגים הפרו–צרפתיים‪ ,‬נהנו השניים‪ ,‬ובמיוחד פול גז‪ ,‬ממוניטין אישי‬ ‫וציבורי גם בקרב חוגים ציוניים וקבוצות אחרות‪.‬‬ ‫הכיבוש הגרמני של תוניסיה ב–‪ 9‬בנובמבר ‪ 1942‬שינה באחת את מעמדה וסמכויותיה של המנהיגות‬ ‫היהודית במקום‪" .‬המדיניות היהודית" של הגרמנים בתוניסיה התפתחה כתוצאה ממצב החזית וצורכי‬ ‫השעה‪ .‬על ביצוע "המדיניות היהודית" היה אחראי ולטר ראוף )‪ (Rauff‬מפקד הס"ד בתוניסיה‪.‬‬ ‫כשבועיים לאחר הכיבוש הוטל על הקהילה היהודית קנס כספי גדול‪ .‬ולטר ראוף דרש אישית מבורג'ל‬ ‫להיות אחראי לתשלום הקנס‪ .‬כדי לשלם את הקנס נאלצו כמה יהודים עשירים למשכן את הבתים‬ ‫והקרקעות שברשותם‪ .‬תמורת המשכון‪ ,‬והודות להתערבותו האישית של הנציב הצרפתי של וישי‪,‬‬ ‫הסכים הבנק האפותיקאי של תוניס לתת את הסכום הדרוש‪ .‬למחרת תשלום הקנס‪ ,‬ב–‪ 23‬בנובמבר‬ ‫‪ ,1942‬ביצעה יחידת הס"ד בפיקודו של ראוף מעצרים בקרב המנהיגות היהודית‪ .‬מטרת המעצרים‬ ‫הייתה לזרוע פחד באוכלוסייה היהודית ולהוציא מהעצורים אינפורמציה על מצב היהודים בתוניסיה‪.‬‬ ‫הודות להתערבותם של השגריר האיטלקי והנציב הצרפתי שוחררו הנכבדים ממעצרם כעבור שלושה‬ ‫ימי חקירות‪.‬‬ ‫ואולם כעבור שבועיים החלו גזירות חדשות‪ .‬הגרמנים התכוונו לגייס מקרב היהודים כוח עזר רב ככל‬ ‫האפשר כדי לנצל את כוח האדם היהודי והרכוש היהודי לצורכי המצב בחזית‪ .‬אבל יש לזכור‪ ,‬כי השפלה‬ ‫והתעללויות היו פרי יוזמתם של אנשי אס‪.‬אס האמונים על האידיאולוגיה הנאצית ולא חלק מתוכנית‬ ‫אב גדולה כמו באירופה‪.‬‬ ‫ולטר ראוף הודיע לנשיא הקהילה מואיז בורג'ל ולרב הראשי חיים בלאעיש על גזירת עבודות הכפייה‪.‬‬ ‫ב–‪ 6‬בדצמבר ‪ 1942‬דרש ראוף משניהם לספק בין ‪ 3,000‬ל–‪ 4,000‬יהודים לעבודות כפייה לצורך הקמת‬ ‫ביצורים בצפון תוניסיה ובדרומה‪ .‬ראוף גם ציין מפורשות‪ ,‬שלמחרת בבוקר יש להגיש רשימה שמית של‬ ‫המועמדים לכך‪ .‬לשמע הבשורה פרץ הרב הראשי בבכי‪ ,‬ואילו נשיא הקהילה ניסה להסביר שהרכבת‬ ‫רשימה שמית של הכשירים לעבודה תוך יממה איננה ניתנת לביצוע‪ .‬בתגובה השיב ראוף כי "אם אין‬ ‫אתם יכולים בזמן הנקוב למצוא ‪ 2,000‬יהודים אדאג אני באמצעות אנשי לגייס ‪."10,000‬‬ ‫התגבשות מנהיגות קהילתית חדשה בשעת משבר‬ ‫כאשר חזר בורג'ל מן הפגישה עם ראוף כינס את ועד הקהילה הממונה וביקש להיוועץ בחברים‪ :‬האם‬ ‫לציית להוראות או להתנגד להן‪ .‬ההחלטה שהתקבלה הייתה לציית להוראות הנאצים כדי להרוויח‬ ‫זמן‪ .‬ראשי הקהילה החליטו שאינם יכולים להתנגד לגרמנים ולו באופן פסיבי‪ ,‬כי הדבר עלול להחמיר‬ ‫עוד יותר את מצב היהודים‪ .‬בפגישה צוין‪ ,‬שכוחות בעלות הברית קרובים‪ ,‬ויהיה אפשר לנסות ולמנוע‬ ‫את הגזירה על ידי ניסיונות להשהות את הגיוס‪ .‬כדי לשכנע את ראוף בנחיצות הדחייה פנו לעזרתו של‬ ‫הנציב הצרפתי אסטווה‪ .‬הנציב אמנם השתדל אצל הגרמנים‪ ,‬ואולם תמורת הדחייה ב–‪ 24‬שעות העלה‬ ‫ראוף את מכסת מגויסי הכפייה מ–‪ 2,000‬ל–‪.3,000‬‬ ‫‪112‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫כשהוגשה הרשימה לראוף הוא דרש שלמחרת אכן יתייצבו ‪ 3,000‬פועלים יהודים מצוידים בשמיכות‬ ‫ובצידה לדרך במקומות הריכוז שייקבעו‪ .‬הדרישה המיידית הזאת הייתה לבורג'ל בבחינת הפתעה‬ ‫וביצועה היה מעל לכוחות הוועד‪ .‬למרות המאמץ לגייס עובדים בכל רחבי העיר הצליחו לגייס כ–‪200‬‬ ‫איש בלבד‪.‬‬ ‫ניתן לזהות שתי תגובות‪ ,‬גרמנית ויהודית‪ ,‬ברגע המשבר הזה‪ .‬כאשר ב–‪ 9‬בדצמבר ‪ 1942‬בבוקר הגיע‬ ‫ראוף לבית הכנסת הגדול שבשדרות פריס ולא מצא שם את המספר הנדרש של יהודים מגויסים‪ ,‬החל‬ ‫בפעולות עונשין‪ .‬הוא היכה מתפללים והשליכם מבית הכנסת‪ ,‬העמידם בחוץ בגשם שוטף ואיים‬ ‫להוציא להורג את מנהיגי הקהילה‪ 100 .‬נכבדי קהילה נעצרו ושימשו כבני ערובה‪ .‬בינתיים החלו‬ ‫החיילים הגרמנים במצוד אחרי גברים ברחוב‪ ,‬ללא הבחנה‪ ,‬והובילום למרכז הגיוס שנקבע בחצר אחד‬ ‫מבתי הספר של כי"ח‪.‬‬ ‫התגובה השנייה על חוסר האונים של מנהיגות הקהילה בראשות בורג'ל הייתה עלייתו הברורה של פול גז‬ ‫כמנהיג העדה תחת הכיבוש הגרמני‪ .‬כאשר ב–‪ 9‬בדצמבר חשש בורג'ל להתייצב לבדו מול ראוף ולהודיעו‬ ‫שאנשיו לא הצליחו לגייס את המספר הנחוץ של פועלים יהודים‪ ,‬התנדב פול גז להתלוות אליו‪ .‬נוכח‬ ‫השתוללותם של חיילי ראוף בבית הכנסת ואיומיו להוציא להורג את ההנהגה הודיע גז לראוף‪ ,‬שהוא‬ ‫מוכן לעמוד בראש "ועד לגיוס כוח אדם יהודי" שיאסוף את המספר הדרוש של עובדי כפייה‪ .‬הוועד‬ ‫פרסם מודעה הקוראת לכל הגברים שנולדו בשנים ‪ 1925–1914‬ללא הבדל אזרחות להתייצב לעבודה‪.‬‬ ‫כמו כן ביקש מן המשטרה יחידה שתסייע בהכוונת היהודים לחצר בית הספר של כי"ח‪ .‬בלחץ הטרור‬ ‫ברחוב‪ ,‬בבית הכנסת ובבניין ועד הקהילה והאיומים שהפיצו הגרמנים החלו היהודים להתייצב לגיוס‪.‬‬ ‫הקהילה נרתמה כדי להבטיח אספקה למגויסים – קופסאות שימורים‪ ,‬לחם‪ ,‬כלי עבודה‪ ,‬שמיכות וכד'‪.‬‬ ‫המגויסים הסתדרו בשורות ונבדקו על ידי רופאים‪ .‬עוד באותו יום הוצאו מבית הספר כ–‪ 1,700‬איש‬ ‫והובלו במשאיות למקומות העבודה‪ .‬ראוף תבע להכין למחרת עוד ‪ 1,000‬מגוייסים לעבודות כפייה‪.‬‬ ‫"ועד הגיוס" הצליח לגייס את המספר הנדרש אבל הם התגייסו באתר גיוס אחר‪ .‬כשהגרמנים הגיעו‬ ‫בבוקר לבית הספר של כי"ח ולא ראו את המגויסים‪ ,‬החלו מייד במצוד ברחובות וגייסו בכוח ואיומים‬ ‫‪ 400‬איש‪ .‬כאשר החלו להובילם לעבודה נתקלו ב–‪ 1,000‬הצעירים שגויסו בידי גז‪ ,‬נטלו מהם ‪ 600‬למילוי‬ ‫המכסה ושלחום למקומות העבודה‪.‬‬ ‫מכאן ועד סוף הכיבוש הגרמני בתוניסיה במאי ‪ 1943‬הפך "ועד הגיוס" בראשות גז למנהיגות בפועל‬ ‫של הקהילה‪ .‬במחצית השנה של הכיבוש הגרמני שינה ועד הקהילה היהודי את פניו לחלוטין‪ .‬הוועד‪,‬‬ ‫שעד לאותו הזמן עסק בעיקר בענייני דת וצדקה‪ ,‬נאלץ היה לספק ליהודים את כל השירותים‪ ,‬בדומה‬ ‫ל"יודנראט" במזרח אירופה‪ .‬אומנם מואיז בורג'ל נשאר נשיא הקהילה באופן רשמי‪ ,‬אך את האחריות‬ ‫לביצוע מדיניות הגיוס והיוזמה להקמת שירותי האספקה והשירותים נטל על עצמו פול גז‪" .‬ועד הגיוס"‬ ‫הפעיל לשכה ובה ארבעה מדורים‪ :‬המזכירות‪ ,‬מדור שעקב אחר יציאתם וחזרתם של עובדי הכפייה‪,‬‬ ‫מדור ביקורת המחנות שעקב אחרי מצב העובדים‪ ,‬ומדור לאיתור ה"משתמטים"‪ .‬במהלך הכיבוש גייס‬ ‫הוועד כ–‪ 5,000‬איש‪ ,‬שנשלחו לכ–‪ 30‬מחנות בסביבות תוניס הבירה ובקווי החזית במערב )אלג'יריה(‬ ‫ובמזרח )לוב(‪.‬‬ ‫נוסף על לשכת הגיוס פעלו מטעם "ועד הגיוס" עוד שש ועדות שסיפקו את כל שירותי הקהילה‪ :‬ועדת‬ ‫בריאות‪ ,‬ועדה להספקת מזון‪ ,‬ועדת הלבשה וועדת מחנות‪ ,‬שסיפקו לעובדי הכפייה את כל צורכיהם‪.‬‬ ‫עוד שתי ועדות טיפלו בצורכי הקהילה האחרים‪ :‬ועדת כספים‪ ,‬שהייתה אחראית על תשלום הקנסות‬ ‫לגרמנים‪ ,‬ושירות התרגום שהיה אחראי על התקשורת בין הגרמנים לקהילה‪ .‬כאשר "ועד הגיוס" התרשל‬ ‫בהספקת מספר המגויסים הנדרש הוטל על הקהילה קנס שני בסך ‪ 3‬מיליוני פרנקים‪ .‬ראוף דרש את‬ ‫הקנס ב–‪ 15‬בפברואר ‪ .1943‬הקנס שולם מקופת הקהילה תוך ‪ 24‬שעות‪ .‬נטל הקנס נפל על כתפיהם של‬ ‫עשירי הקהילה בלבד – ‪ 1,397‬איש נשאו בו‪ ,‬מתוך כ–‪ 40,000‬יהודים שחיו בבירה‪.‬‬ ‫‪113‬‬ ‫יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה‬ ‫הרחבות היסטוריות‬ ‫סיכום‬ ‫המנהיגות שעסקה בגיוס עובדי כפייה ובהכנת הרשימות להגליה זכתה לביקורת קשה הן בלוב והן‬ ‫בתוניסיה‪ ,‬שתי הארצות היחידות בצפון אפריקה שנאלצו להתמודד עם שאלות אלה בתקופת המלחמה‬ ‫והכיבוש‪ .‬פעולותיו של דואני עוררו ביקורת קשה ורגשי טינה אצל בני הקהילה‪ .‬הוא הואשם בביצוע‬ ‫מלאכה בזויה בפקודת השלטונות הפשיסטיים‪ ,‬שדמתה מבחינות רבות לתפקידי היודנראטים באירופה‪.‬‬ ‫אחרי המלחמה היגר דואני עם משפחתו לפירנצה שבאיטליה ושם נפטר‪.‬‬ ‫אנשי "ועד הגיוס" בתוניסיה כונו בפי בני התקופה בשמות גנאי שונים כגון "המשטרה היהודית" או‬ ‫"הטרמיטים" )הנמלים הלבנות‪ ,‬מזיקים שמכלים את הצמח(‪ .‬ואולם התלונה העניינית העיקרית‬ ‫שהושמעה נגד פול גז בעצם ימי הכיבוש הייתה ביקורת על כך שגויסו בעיקר פשוטי העם ולא בעלי‬ ‫היכולת‪ .‬ואומנם‪ ,‬בין הפעילים ב"ועד הגיוס" היו גם צעירים שעבודתם בשירותם של פול גז ואנשיו‬ ‫שימשה מגן בפני הליכה למחנות העבודה‪ .‬יש לזכור‪ ,‬כי מדיניות הציות מאונס לגרמנים התקבלה‬ ‫רשמית על ידי הוועד הממונה בראשות בורג'ל ב–‪ 6‬בדצמבר ‪ ,1942‬וזאת הייתה גם מדיניותו של "ועד‬ ‫הגיוס" בראשות גז‪ .‬ללא ספק היה בסיס לטענה שהצעירים העשירים והמשכילים בקהילה‪ ,‬הן בלוב והן‬ ‫בתוניסיה‪ ,‬הופלו לטובה‪ .‬עם זאת‪ ,‬הודות לפעולות אנשי ועד הגיוס השתפר באופן משמעותי מצבם של‬ ‫היהודים במחנות‪ :‬ללא האספקה שגייסו והעבירו‪ ,‬היו רבים מתים מרעב וממחלות‪.‬‬ ‫לאחר המלחמה השמיעו צעירים יהודים בתוניסיה ביקורת נוקבת על מדיניות הציות של "ועד הגיוס"‪.‬‬ ‫לדעתו של מקסימיליאן טרנר‪ ,‬המתורגמן הראשי מטעם "ועד הגיוס"‪ ,‬רוב עבודות הכפייה לא היו עבודות‬ ‫נחוצות ודחופות אלא עבודות שנועדו לנטרל את כושר ההתנגדות של הצעירים היהודים‪ .‬סילוואן‬ ‫לומברוזו‪ ,‬פעיל יהודי ברשת המודיעין הצרפתית בתוניסיה‪ ,‬טען לאחר המלחמה‪ ,‬שכניעת ראשי הקהילה‬ ‫לטרור הגרמני לא הייתה מחויבת המציאות‪ ,‬משום שהכוחות הגרמניים בתוניסיה היו קטנים ונמצאו‬ ‫תחת איום מתמיד; לא היה באפשרותם לשעבד את האוכלוסייה היהודית ללא שיתוף פעולה מצדה‪.‬‬ ‫פול גז ובנו של מואיז בורג'ל השאירו יומנים אישיים‪ ,‬שבהם תיעדו את ששת חודשי הכיבוש הגרמני‬ ‫יום אחר יום‪ ,‬ובהם הביעו סיפוק ואף גאווה על כושר התארגנותם שאפשר היענות מהירה לתביעות‬ ‫הגרמנים‪ ,‬ובאופן כזה להביא לכך שהקהילה תעבור את ימי הכיבוש בשלום יחסי‪ .‬מכל מקום לומברוזו‬ ‫וטרנר לא השמיעו בפומבי את דעתם על התנגדות פעילה ומאורגנת בזמן הכיבוש‪.‬‬ ‫ללא ספק היה פול גז דמות הרבה יותר כריזמטית ממרדכי דואני בבנגאזי‪ .‬על פול גז גם הוטלו‪ ,‬נוסף על‬ ‫משימות הגיוס‪ ,‬גם כל משימות ההספקה והדאגה לעובדי כפייה ולבני משפחותיהם שנשארו מאחור‪.‬‬ ‫יהודי לוב גם לא עמדו באיום של טרור גרמני והתעללויות‪ ,‬במעצרים ובקנסות‪ .‬דואני התנדב לבצע את‬ ‫מלאכת ההגליות בלי שנאלץ לעמוד בכל אותם הלחצים של הכיבוש הגרמני‪ ,‬שלא היו קיימים בתחומי‬ ‫הכיבוש האיטלקי‪ .‬יעילותו של גז והאופן שבו התייצב בראש הנהגת הציבור בשעה של מבוכה וחוסר‬ ‫אונים הביאו להפסקת הטרור הגרמני ברחובות‪ .‬יתירה מזו‪ ,‬היענותו הראשונית‪ ,‬אולי הספונטנית‪ ,‬לא‬ ‫הייתה תגובה חד פעמית‪ .‬במשך כל ימי הכיבוש התמיד פול גז במדיניותו ונשא באחריות למרות לחצים‬ ‫כבדים מצד בני הקהילה‪.‬‬ ‫"ועד הגיוס" בתוניסיה הוא דגם של מנהיגות יהודית אותנטית‪ .‬בתוניסיה ניתן להבחין בהתפתחותה‬ ‫ההדרגתית של מנהיגות אחראית ומנוסה שצומחת מלמטה‪ ,‬ולא מנהיגות שנכפתה מלמעלה כמו בלוב‪.‬‬ ‫הסמכויות הרחבות שברשות "ועד הגיוס" בתוניסיה מזכירות הרבה יותר את סמכויות היודנראטים‬ ‫באירופה‪ ,‬לעומת התפקיד אד הוק שהוטל על דואני בבנגאזי‪ .‬בתוניסיה משולב אופי ההנהגה היהודית‬ ‫בהופעתם של יותר מרכיבים בתוכנית הגרמנית הכוללת נגד היהודים‪ .‬הסמכויות הנרחבות של "ועד‬ ‫הגיוס"‪ ,‬יחד עם גזירת הקנסות‪ ,‬מחנות העבודה ואריזציה של רכוש יהודי היו חלק בלתי נפרד מן‬ ‫"המדיניות היהודית" של הגרמנים בתוניסיה‪.‬‬ ‫)בשביל הזיכרון ‪ ,36‬יד ושם‪ ,‬ירושלים ‪ , 2000‬עמ' ‪(60–55‬‬ ‫‪114‬‬