בגלל - גיליון מס` 8
8 " חלום ופנטסיה " גיליון מס' – 8משצ / 2014אדש ב' תשע"ד אורלי אביב שרה אהרונוביץ' קרפנוס יהודית אוריה רן אל מלי אלבז אלמנדין יעקב אלג'ם אריק אפק אריקה יוסי בובה איתמר בידני נתי בית אורי בית אור רונית בכר שחר ענת בן עודד בן-דורי צליל ז'נט בן הרוש דודי בן-עמי אלי בר-יהלום איילת ברמן שירי בשן חגית בת-אליעזר רחל גבאי אשר גיבל אילנה גיל עמנואל גלוסקין יוסי גמזו יפעת ברט גרוסמן אש”א הילה גרין דיה אמוץ דפני רחל היימן ציפי הראל נועם ויסמן אסתר ויתקון אינה וקסלר מלכה זיידמן רחל טוקר שיינס נורית יובל עצמון יניב נטלי יצחקי ענבל מארי כהן ענת לידר נילי ללום סיגל מגן עינת מוגלד יהודית מוהילבר דויד מור מילי טל מיש-ורד ענת מסינג אורית מרטין סול נוי יואל נץ אלה סוד חיים ֶס ְפ ִטי כוכבה סרנגה תמר עמית סיגל פלד דריאל מרינה פרידמן מיכאל 'טלאש' פרלמוטר נעמי ליסי פרציקוביץ' אורית צ'אושו-שולים נורית צדרבוים שגיא צוקר לימור צ'ימרוזה דוד צינמן אליהו ציפר אילנה צמחוני מורן קבסו רוני קדם חוה-ברכה קורזקובה רחל קנופ מתן קריידלמן אלכסנדר רדובסקי יוסי רוז'נקו איריס רון-לוינגר אסף רחמים דן רייזנר רוני רייך מיכאל ריסקין מוטי ריקלין ליאור שדה מוטי שובל גאולה שינה תמר שליט רעיה שקולניק © כל הזכויות שמורות לחבורת "בִּ ְגלַל"4102 , גיליון מס' 8 המעשכת: ִּבגְ ַלל ָהא ֶֹשְך ֶשל ַה ְש ִּת ָירה, ִּבגְ ַלל ַהצ ֶֹשְך ִּב ְק ָף ָרה, ִּבגְ ַלל ַה ַפ ַחד ִּמ ְפנֵ י ָה ִּשיר, ִּבגְ ַלל ַהיַ ַחד ַהלֹאַ -מ ִּציר, ִּבגְ ַלל ַהשֹונִּ י ַה ְלשֹונִּ י, "כמֹונִּ י, ִּבגְ ַלל ָ ַאְך לֹא ֲאנִּ י", ִּבגְ ַלל ַה ֶק ַטע ּגֹושל, ֶשל ַה ָ נִּ ְץּגַ ְשנּו ֶפ ַתע "בגְ ַלל". וְ יֵ ש ִּ אלי בש-יהלום דיה יוסי שוז'נרו ליקישת רשש: [email protected] אתש כתב-העת: www.biglal.info מיכאל 'טלאש' ץשלמוטש עיקוב גשץי: דיה ,אלי בש-יהלום אוקשת התעשוכות באתש: ד"ש נושית קדשבוים קיוש העטיץה: כוכבה סשנגה" ,ץיית המשאלות" מנהלת האתש: קיץי השאל "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 תוכן העניינים מה ומי בתץשיט?6 ............................................................................................. שישים16 .......................................................................................................... יץעת בשט גשוסמן16 ............................................................................................................ נועם ויסמן 18 ..................................................................................................................... סיגל ץלד דשיאל 20 .............................................................................................................. אלי בש-יהלום 21 ................................................................................................................. תמש שליט 23 ..................................................................................................................... איתמש בידני26 ................................................................................................................... דיה 28 .............................................................................................................................. עודד בן-דושי 30 .................................................................................................................. שעיה שרולניר32 ................................................................................................................. חיים סץטי 35 ..................................................................................................................... אלה סוד37 ........................................................................................................................ דויד מוש39 ........................................................................................................................ ששה אהשונוביצ' רשץנוס 40 ................................................................................................... יוסי בובה42 ....................................................................................................................... שונית בכש שחש43 ............................................................................................................... דודי בן-עמי45 .................................................................................................................... לימוש ק'ימשוזה 48 ............................................................................................................... אמוצ דץני49 ...................................................................................................................... נושית קדשבוים 50 ................................................................................................................ עמנואל גלוסרין51 ............................................................................................................... יהודית מוהילבש 52 .............................................................................................................. יערב אלג'ם54 .................................................................................................................... משינה ץשידמן56 ................................................................................................................. מיכאל 'טלאש' ץשלמוטש 57 ................................................................................................... ענת לידש59 ....................................................................................................................... מתן רשיידלמן 60 ................................................................................................................. קיץי השאל 62 ..................................................................................................................... שגיא קורש 63 ..................................................................................................................... חוה-בשכה רושזרובה 64 ........................................................................................................ יואל נצ66 .......................................................................................................................... אש"א הילה גשין68 .............................................................................................................. ליאוש שדה 69 .................................................................................................................... אסתש ויתרון (זילבש)70 ........................................................................................................ עקמון יניב 71 ...................................................................................................................... כוכבה סשנגה 73 ................................................................................................................. אלכסנדש שדובסרי 75 ........................................................................................................... קליל ז'נט בן השוש 77 ........................................................................................................... ––3 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יוסי שוז'נרו78 ..................................................................................................................... שוני רדם80 ........................................................................................................................ מוטי שירלין 81 .................................................................................................................... נטלי יקחרי82 ..................................................................................................................... ענת מסינג 83 ..................................................................................................................... אספ שחמים84 .................................................................................................................... יהודית אושיה85 .................................................................................................................. סול נוי 87 .......................................................................................................................... מילי 88 ............................................................................................................................. אילנה קמחוני 89 ................................................................................................................. חגית בת-אליעזש 90 ............................................................................................................. דבש המעשכת91 ................................................................................................ ִּב ְגלַ ִּליגָ ה 92 ...................................................................................................... זוכי דישוג השוץטות והרהל 93 ................................................................................................ תחץושות נוסץות 94 ............................................................................................................ נץרחת לאושך 96 ............................................................................................... יוסי גמזו ְ /כ ִּליל ָה ֶא ֶשס 96 ...................................................................................................... ִִּּל 100 ................................................................................................ בִּ ְגִִּּלִּו ִִּּ אינה ורסלש /החלילן 100 ..................................................................................................... נתי בית /ליל מנוחה ,ץישאט!101 ........................................................................................... שחל רנוץ /ידעתי101 .......................................................................................................... שן אל /הנחש שמעקמו חשש102 ........................................................................................... דיה /שיכול איבשים או משץט החיות103 ................................................................................. סיגל מגן /היום אני אסע 104 ................................................................................................. סיגל מגן /מחש אני אסע 104 ................................................................................................. האזוש המץושז :ץשוזה105 .................................................................................... מושן רבסו /גלידה בטעם מסטיר 105 ...................................................................................... עינת מוגלד /סדש יומו106 .................................................................................................... אלי בש-יהלום /לנקח נקחים 107 ............................................................................................ מיכאל "טלאש" ץשלמוטש /שיש על עוגת רינמון בקושת ישח109 .................................................... נטלי יקחרי /מכתב לאיש111 ................................................................................................ אושית ק'אושו-שולים /ליאת 112 ............................................................................................ נושית יובל ִּ /סיְ .ריּוִּ .סיְ .ריּו 114 ............................................................................................... שישי בשן /מעשבונים משנות השלושים 119 .............................................................................. שגיא קורש /למדת ליקור שיגושים זולים122 .............................................................................. דודי בן-עמי /נקושת לב 123 .................................................................................................. אשירה /איכה 127 .............................................................................................................. טל מיש-ושד /סיץוש לא חשוב128 .......................................................................................... מלכה זיידמן /זה השאי אשם129 ............................................................................................ יערב אלג'ם /הנסיעה בשכבת 133 .......................................................................................... ––2 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 שחל היימן /מקאתי לך מרום מקויין 135 ................................................................................... יוסי שוז'נרו /חלום ליל חושפ 140 ............................................................................................ חיים סץטי /נגה לב 141 ....................................................................................................... מחופ אל חופ :תשגומים142 .................................................................................. בשכיה בן נטשונאי /העושב והנשש ִּ /ש ְכתבה :נושית יובל142 ......................................................... אשיך רסטנש /מגשמנית :שוני שייך 144 ..................................................................................... טיּוטק'ב ,מנדלשטםֵ ,לויטנסרי /משוסית :אלה סוד150 ................................................................ טטיאנה סאשרו /זה המבט מנגד /משוסית :יוסי שוז'נרו153 ......................................................... אישינה מאולש /שלושה שישים /משוסית :מיכאל שיסרין 154 ........................................................ בין השיטין :מאמשים 156 ..................................................................................... דיה /באין נחמה :על הגבול שבין הזיה למקיאות156 ................................................................... ִּב ְגלַ ֶּל ִּר ָיה158 .................................................................................................... ד"ש נושית קדשבוים " /לחלום את חייך ץישושו ליקוש אותם" – אמנים הם כחולמים בהריצ 158 .............. הרלילות הבלתי-נסבלת 166 ................................................................................. דודי בן-עמי /נְ יּו ַב ִּבילֹון166 ................................................................................................... אליהו קיץש ַ /מש ַה ָמוֶ ת 166 ................................................................................................... אלה סוד /בלדה למשץט ץשוט 167 ........................................................................................ עמנואל גלוסרין /מחשבות של האב 167 .................................................................................. עמנואל גלוסרין /לאשיאל ששון 168 ........................................................................................ יואל נצ /השץה העבשית169 ................................................................................................. דיה /חשון אפ או נזם כחול 170 .............................................................................................. אלי בש-יהלום /סץישלה171 .................................................................................................. יוסי שוז'נרו /תשדמנְ יָ הו172 ................................................................................................... "בגְ ַלל" לא על גבי נייש ,אלא באמקעי אלרטשוני ,תוכלו ללחוצ עליהם .מה הם אומשים? אם אתם רושאים את ִּ "בגְ ַל ִּלינְר" יעביש אתכם מייד לדפ התגובות של גיליון זה. ִּ "בגְ ַלל". "בגְ ַל ַלייְר" ינחית אתכם בדפ הץייסבור של חבושת ִּ ִּ "בגְ ַל ַליְיב" יעביש אתכם לדפ אינטשנט ובו חומש אודיו או וידאו הנלווה ליקישה הכתובה. ִּ ––5 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מה ומי בתץשיט? גיליון זה ,הגדול במימדיו מכל גיליונות "בגלל" שיקאו עד עתה ,מורדש ל"חלום וץנטסיה" – ולכן תמקאו כאן את חלומותיהם ,דמיונותיהם (ולעיתים גם סיוטיהם) של 66כותבים ו 28-אמנים חזותיים – סך-הכל 86יוקשים מעולים .הנושא הזה הוא אולי הזדמנות טובה לנץצ את הגבול המיותש בין סץשות המיינסטשים לזשמים כגון האגדה והסץשות הץנטסטית. כאן נמקאים גם השישים שזכו בתחשות השישה שעשכנו לרשאת גיליון זה ,וכן מאמש האוקשת של התעשוכה החזותית, שנץתחת (כהשגלנו) באתש "בגלל" ביום קאת הגיליון. ובכן ,מי בחולמים? אושלי אביב – אמנית וחורשת בינלאומית .יוקשת במדיה דיגיטאלית ,קילום ,וידיאו ,ץיסול ,מיקב ,מוסירה .חורשת במעבדה של ץשוץ' משה בש ,מכון גונדה לחרש המוח ,אוניבשסיטת בש אילן .בעלת תואש שני באמנות מ ,London University College-תואש שני במעשכות מידע מאוניבשסיטת תל אביב ,ותואש שאשון במתמטירה ומדע המדינה מאוניבשסיטת בש אילן .זכתה בץשס מששד התשבות והסץושט – ץשס העבודה הקיונית ובץשס ץלושנס שנחאי. ששה אהשונוביצ' רשץנוס הוקיאה שני סץשי-שישה ושלושה סץשי ילדים .קיושיה הוקגו בתעשוכות-יחיד ותעשוכות רבוקתיות באשצ ,בקשץת ,בץושטוגל וברנדה. יהודית אושיה – משוששת ,מוזיראית ,משץאת בשיאקו ,חורשת היסטושיה .ילידת ,1955טימישואשה ,שומניה. דוש שני לשואת הונגשיה .חיה כיום באשה"ב .למדה בביה"ס התיכון העיוני לאמנויות ע"ש תלמה ילין ,במגמה למוזירה; באוניבשסיטת בש אילן – סץשות משווה ,למודים רלאסיים ומוזירולוגיה .שישיה ץושסמו בעיתונים וכתבי-עת .סץשיה" :חלל מושלם" בהוקאת תמוז אגודת הסוץשים ,1994 ,ו"ששימותיה של חווה" בהוקאת כשמל, .2003 שן אל מתגושש בישושלים ,עוסר בתחום מעשכות מידע .בעל בלוג בשם "חושבים טוב" באתש "תץוז", שכתובתו .blog.tapuz.co.il/goodthinkמטשת הבלוג לשים דגש ולהץנות את המבט על הדבשים החיוביים והטובים שריימים בעולמנו ולגלות שאכן יש לא מעט כאלו ...הכתיבה היא תחביב אהוב ,שהולך ומתץתח. מלי אלבז אלמנדין נולדה בעץולה במשץחת עולי תימן .למדה בץנימיית אוהלו ,במכללת אושנים ובאוניבשסיטה הץתוחה .אחשי ץשישתה לץנסיה מורדמת מעבודתה במששד החינוך מרדישה את זמנה ליקישה. יערב אלג'ם – יליד בולגשיה ( ,)1942חבש באיגוד הסוץשים ובאגודת הסוץשים .שני סץשי-שישה שלו שאו אוש בהוקאות מוכשות .שישיו מתץשסמים בכתבי-עת ידועים שבים ,וכן באתשי אינטשנט .מתשגם שישה מאנגלית. התרשב ליהדות מתוך שאיץה להתעמר בשזיה ובמכמני שץת התלמוד .התששם עמורות מכך שחשדים שהכיש בביתם בבני–בשר לא דמו לתדמית שלהם בכלי התרשושת .ץישסם כתבות בישחון "עת לחשוב" המוץיע מטעם ישיבת "נתיבות עולם" .מתנדב ברהילה במסגשות שונות .משתתפ בחוג "רהילה חוגגת" ביזמת עמותת "בינה" ליהדות מתרדמת. ––6 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אשיר אץר – בן ,46אב לאשבעה ,מהנדס מכונות ומעשכות .שבע שנות תחביב ותשיסשים שבים של ץסלונים שחולרו לחבשים ורולגות ,הץכו את הץיסול בחוטי מתכת למרקוע .מקיג ומשתתפ בתעשוכות רבוקתיות ומתכונן לתעשוכת יחיד. אשירה – כותבת שישה וץשוזה. יוסי בובה – בן ,47נשוי ואב לשלושה ,בוגש מדעי השוח באוניבשסיטת תל-אביב ולומד לתואש שני בחינוך בבית בשל .בשנת 1990ץשסם את סץש שישיו השאשון" :משישת החושפ האחשון" ,בהוקאת טשרלין (ערד). איתמש בידני – החל לכתוב ץזמונים בגיל ,10שישים בגיל 15ועוד מרווה להתרדם .לומד בכיתה ט' בבית-הסץש משגב שבקץון ומשתתפ בסדנאות כתיבה של אלי בש-יהלום. נתי בית זכה לץשסום כלל-אשקי כמשושש ילדים עם סץשו "אבא אמא רשוסלה" .לא מזמן יקא בהוקאת מודן סץשו השני "נשירה באפ". אושי בית אוש נולד ב .1934-גדל בכץש סבא .כ 45-שנים חבש ריבוצ בנגב .עבד במגוון תחומים .נשא בתץרידים משכזיים בריבוצ ,באזוש ,בתנועה הריבוקית .כ 10-שנים בבאש שבע .מ 2007-שוב בכץש סבא .בוגש סמינש למושים ,מכון אבני לאמנות ,אוניבשסיטת תל אביב; באשה"ב :דורטושט במדעי הרהילה ובתרשושת- אנוש ,שכילות .ץעיל בהתאשגנויות אמנים בתנועה הריבוקית ,בנגב ובכץש סבא .מקייש על גבול המוץשט ומעבש ,ע ם גיחות לכל כיוון ,לץי החשר .בקיושיו ,משתמש במגוון חומשים ואמקעים .הקיג תעשוכות יחיד ורבוקה שבות בנגב ,בששון ,במרומות נוסץים באשצ ובתעשוכות רבוקתיות בחו"ל .כמה מיקישותיו מקויות באוסץים ץשטיים שבים .השאש מחכות אקלו. שונית בכש שחש – מתגוששת במיאמי .מקיישת וכותבת ,והיום בעירש כותבת .בעבש – מושה לאמנות בתיכון, כיום עוסרת בנדל"ן .שישיה זכו בקיון לשבח בתחשות ץשס ץסח מיילין וץושסמו בגיליון "גג" שהורדש למשוששי האלץיים ,וכמו כן ב"זוטא" ואקל נילי דגן .סיץושיה הרקשים ץושסמו בידיעות אחשונות אמשירה .מאוהבת. ענת בן היא ילידת .1952בוגשת המכון לאמנות בת ים במחלרה לץיסול .1984-1981 :השתלמה אקל הץסל ץינחס עשת .התמחתה בשישום ואנטומיה אקל האמן אוסוולד אדלש .השתתץה בתעשוכות ץיסול רבוקתיות במוזיאון השקליה ץיסול חוצ ,שאקש יואב דגון ו"תעשוכה בכחול" בבית האומנים אלחשיזי ,שאקשה יץה ץלד ועוד .מלמדת שישום ואנטומיה. עודד בן-דושי – יששאלי ויהודי ,יליד שמת הששון (כשעוד היתה מושבה של תותים) ,בן .38נשוי לעינב ואבא לשבעה זאטוטים שלא מץסירים לגדול לתוך גיל-ההתבגשות .מתץשנס כמהנדס בחבשת סטאשט-אץ .בוגש השומש-הקעיש .בוגש ריבוצ בית-יששאל .בוגש רושס המנחים של ץשוירט מיכא"ל .מתבגש .אוטודידרט ("זה אמא שלי הכשיחה אותי להוסיפ" ,אומש עודד) .כשגע ,גש במשחר הליכה מהים התיכון בגבעת-אולגה ,שהיא בעקם סוג של חדשה .חושב על התחנה הבאה .כותב. ––7 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 קליל ז'נט בן השוש היא ילידת .1995כותבת שישה מגיל 16ץחות או יותש .כיום מתגוששת בבית שמש .למדה בחוות הנועש הקיוני בישושלים. דודי בן-עמי – יליד ;1939אחד משאשוני המתיישבים בשמת הגולן ,מומחה בסיתות-אבן בסגנון ץשהיסטושי. נשוי לשחל זה 53שנים ,אב לשלושה וסב לעששה .בלי שהתכוון לכך הץך לאחד ממחיי המחזאות המחושזת העבשית במאה ה .21-סץש שישיו השאשון שאה אוש ב.2010- אלי בש-יהלום מנחה סדנת כתיבה לנועש בכשמיאל זה כמעט עששים שנה; חולם ,מץנטז ,משוטט בין עולמות וכותב על זה .ממייסדי "בגלל" .למחייתו משקה ומושה לחינוך מחוננים .נשוי ואב לשלושה. איילת בשמן – ילידת יששאל ,מתגוששת בתל אביב .כלכלנית בעבש ,סוקיולוגית בהווה .בשנים האחשונות שבה לקייש כץי שעשתה לאושך ילדותה ונעושיה ,והשתלמה אקל כמה אמנים מוכשים. שישי בשן – בת ,27סטודנטית לכתיבה במנשש לאמנות .מסיימת שנה שביעית לרשאת תואש שאשון במדעי השוח. חגית בת-אליעזש – בוגשת האוניבשסיטה העבשית במתמטירה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטירה. עובדת בתעשית המחשבים .בוגשת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוששים יערב בסש ,שברה משים ,דליה שבירוביצ .מאז 1993מץשסמת שישים בכתבי עת סץשותיים .ץשסמה 2סץשי שישה בהוקאת כשמלַ " :ה ָש ַרת ְס ִּץינַ ת ִּק ִּפיָ ה" ( ,)2008ו"התנסויות" ( .)2012חבשה באיגוד הכללי של הסוץשים ,באגודת הסוץשים העבשיים, באגודת העיתונאים .עושכת סץשי שישה .מנחה אישועים סץשותיים .מץשסמת מאמשי ברושת על סץשי שישה וסרישות אישועים סץשותיים בכתבי עת ובאתשי הששת. שחל גבאי הוקיאה שני סץשי שישה .שישיה ,סיץושיה ,קיושיה וקילומיה מתץשסמים בבלוגים שהיא מנהלת תחת השם " ."rachely111בת יחידה ,נשואה ,3+גשה בשעננה. אשש גיבל מקלם משאשית שנות ה ,70-בעירש בשחוש-לבן .למד קילום במכללת הדסה .הקיג את עבודותיו בתעשוכות .חבש באגודת אמני כץש סבא .אינו שואה עקמו כקלם בלבד – הקילום הוא שר עוד כלי להעביש דימויים שהם מעבש לגשמי .ב 1996-אובחן כחולה במחלת ץשרינסון .אוהב להתבונן בקילומים שמבטאים מקבים ומעמדים אנושיים. אילנה גיל – בעלת תואש ארדמי מטעם החוג לתולדות האמנות של האוניבשסיטה העבשית בישושלים .חבשה באיגוד האמנים הץלאסטים ביששאל וב( AA International Association of Art -אשגון מוכש ע"י יונסרו). עמנואל גלוסרין – מלומד האוהב לרשוא סץשים ,אבל נאיבי ומתעניין לא שר במדע (הנדסה) ,אלא גם בסוקיולוגיה .עלה בשנת 1975מלנינגשד; כעת מתגושש בכץש סבא ,אחשי שרודם ביתו היה בבאש-שבע .נשוי ,4 +עם נכדה אחת (מבנו שהוא שב) ,בת שנה וחקי ,הרשובה מאוד ללבו ,שכבש למדה למחוא כץיים ,ולחיות בגאווה על גבעות ישושלים .בעל תואש דורטוש מאוניבשסיטת בן-גושיון ,שם גם לימד הנדסה .עכשיו מלמד במכללות בהזדמנויות שונות. ––8 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יוסי גמזו – נכס קאן בשזל של הזמש העבשי ,ץשוץסוש לסץשות וסוץש בזכות עקמו .הגיאוגשץיה שלו כוללת את ץשיז (בה נולד) ,הריבוקים גבע ,גן שמואל ומעבשות ,תל-אביב ,ישושלים ,אשה"ב ,אוסטשליה ,דשום אץשירה, אילת – ורקשין ,בה הוא חי וץועל גם היום .חתן ץשס ארו"ם למץעל חיים. יץעת בשט גשוסמן – בת ,36מתגוששת בחיץה .נשואה ואמא של יוספ .כותבת שישה מאז ומתמיד .מתשגמת ועושכת שישה .בבורש עוסרת במסץשים ,ובעשב כותבת סיץושים .בעלת נץש שומנטית ,נץעמת מרסם ומיוץי. מקיישת ומקלמת כתחביב. אש”א הילה גשין (ילידת ;1958משנת 2003בישושלים) כותבת ומקיישת בכינוי בו נעשתה מוכשת בץייסבור – שּומ ִּשית ,ץשוזה אישית וקיושים; ֶ אש"א [אשתו של אלן] – ובהמשך גם באתש במחשבה שניה :שישה בהששאה שת ָשה אחשי חיבוש הנשמות הנקחי ,אשש נותש מעבש לזמן והמרום – לעד .אחשי ץטישתו של אלן גשין, יקישה ָ אלמנתו – תמיד ,לעד ,אשתו – מקיישת וכותבת את געגועיה אל אהוב-נץשה ,את הכיסוץים אליו שמאכלסים הףשּות שלה .אש"א ,אשתו של אלן ,מקיישת וכותבת את עשגת הנשמות את חלומותיה כמו גם את שעות ֵ מעבש למחיקות הזמן ומהמרום :אלן ואשתו .נשמה אחת .לעד. דיה מנהלת בלוג במעשכת "תץוז" המורדש למשחרי תץרידים ,תחביבה מזה 20שנה .כל שישיה ,ובץשט אלה המתץשסמים ב"בגלל" ,נכתבים מנרודת מבטה של דמות במשחר בשם דיה ,ולכן זהו גם שמה הסץשותי. הבלוג השני שלה" ,שביל מסע רסום" ,מתמרד בתחביביה האחשים :רשיאה וטיולים בשחבי האשצ .הוקיאה לאוש סץש שישי ילדים בשם "שלושה ישחים – משישי הץייטנית דיה". התמונה ©שץאל אולבינסרי אמוצ דץני יליד ,1944ץשוץסוש בחוג לביולוגיה אבולוקיונית וסביבתית באוניבשסיטת חיץה; עוסר ביחסי הגומלין בין ץשחים וחשרים ,וכן בץולרלוש בוטני – סיץושים עשביים ודשוזיים על עקים רדושים .ץשסם שלושה סץשי שישה וסץשים שבים בנושא קמחים והץולרלוש הרשוש אליהם. שחל היימן למדה בחוגים לתאטשון וסץשות באוניבשסיטה העבשית בישושלים ובחוג לתאטשון באוניבשסיטת תל אביב .כותבת למבוגשים ולבני נועש .ץשסמה סיץושים רקשים ב"רשת החדשה"" ,מאזניים" ו"עיתון ."77זכתה בץשס ע"ש השי הששון באוניבשסיטה העבשית ( )1999ובץשס ע"ש אושיאל אוץר בתחשות כתיבה שנעשכה באתש "כנץיים" ( .)2004סץשיה "לגוץה של אהבה" ו"אין נסיכים בנתניה" שאו אוש בהוקאת "סץשיית ץועלים" ו"הריבוצ המאוחד" .מלמדת תאטשון וסץשות בתיכון האזושי בגבעת בשנש ,מדשיכה אשקית להושאת תאטשון מטעם מששד החינוך. קיץי השאל – בעלת תואש שאשון בץילוסוץיה ובץסיכולוגיה ותואש שני בסוקיולוגיה .למדה קילום ועיקוב גשץי. מץתחת ומעקבת אתשי אינטשנט ,לשבות אתש "בגלל" .עושכת תוכן ,מחנכת ,מושה ומשקה לץסיכולוגיה ולמחשבים ,מקלמת ,משוששת ,כותבת ץשוזה וסיץושי ילדים .אמא לשניים ,תושבת תל-אביב. נועם ויסמן – נולד בתל-אביב בשנת .1963אבא של שחש ומיה .בימים אלה יקא לאוש סץש שישיו החמישי. עוסר גם בץילוסוץיה ,אסטשונומיה ,האזנה למוזירה והשמעתה. ––9 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אסתש ויתרון (זילבש) היא קיישת ,סוץשת ,בעלת תואש מוסמך בסץשות עבשית ,משקה במכללה הארדמית אושות יששאל ,מברשת סץשות וזוכת ץשס שאש הממשלה לשנת 1997וץשס לסץשות ע"ש ז'בוטינסרי לשנת .2007מתגוששת באשיאל. אינה ורסלש היא בוגשת חוג לתושת הסץשות של אוניבשסיטה ממלכתית בבשיה"מ .הוקיאה לאוש שלושה סץשי שישה .כלת ץשס בתחום סץשות הילדים מטעם אגודת סוץשי שוסיה .כותבת שוסית ועבשית .עוסרת בשישה לילדים ומבוגשים ,עיתונאות ,סטנד-אץ ותשגום. מלכה זיידמן – למדה קיוש וץיסול במכללת שמת גן כשנה וחקי ,תיאטשון במגמת עיקוב באוניבשסיטת תל-אביב שנה אחת ,וכתיבת תסשיט ברמשה אובסרושה שנה אחת .כמו כן ,למדה קושץות .עבדה כגשץיראית שכישה, ולאחש מכן גם כשותץה במששד הץרות דץוס .כעת מטץלת בנכדה. שחל טורש שיינס עובדת באוניבשסיטת תל אביב ,גשץיראית ,מטץלת הוליסטית ואמנית שב תחומית שהשתלמה בקיוש ושישום .מתץששת על ץני מגוון תחומים :כתיבה ,ויטשאז'ים ,קיוש ,שישום ושילוב אמנויות .חוט השני העובש בין היקישות – חרישה מתמדת ושאיץה לאיזון ושילוב בין החומש לשוח ,בין הגופ לנץש ,בין הגבשי לנשי, בין החושך לאוש ,בין אמא אדמה לאבא שמים ובין מה שביניהם. נושית יובל – ממרימי הטלויזיה היששאלית .הוקיאה כאשבעים סץשים שכתבה ואיישה ,בעירש לילדים ,ואיישה עששות סץשים נוסץים .היתה עושכת עיתוני-הילדים "ץילון" ו"ץילוני" כתשיסש שנים .לאחשונה יקא לאוש סץשה למבוגשים "חיים של נייש" ,אותו היא מגדישה כ"אוטו-בדיונוגשץיה". עקמון ד .יניב שישת כמץרד מחלרת טנרים במלחמת יום הכיץושים ונץקע ברשב על מוקב חמוטל .נולד בשאשון-לקיון ומתגושש בכשמי יוספ .עושך-דין ומגשש .נקש לשושלת של סוץשים .הוקיא לאוש שני סץשי שישה; סץש שלישי בכתובים. נטלי יקחרי – ילידת .1983מושה לילדים חששים .שישיה ץושסמו בכתבי העת "עמדה"" ,עיתון " ,"77מטען", בכתב העת האינטשנטי "ץועם" ובמוספ הגלשיה של עיתון "האשצ" .סץשה השאשון" ,חופ אסוש לשחקה" ,יקא ב 2010-בהוקאת "עמדה" .סץשה השני" ,אחשי הץסיר ,אהבה" ,יקא גם הוא בהוקאת "עמדה" ביוני .2013 ענבל מאשי כהן זכתה בץשס "אמן קעיש" מטעם מק"ב כץש סבא ובץשס השאשון בתכנית "דיורן" בעשוצ השאשון .בעלת תואש שאשון באמנות .מלמדת קיוש. ענת לידש היא סטודנטית נקחית .כותבת תיזה על שישה דו-לשונית גשמנית-אנגלית .אמא ליובל אהבתה, מתשגמת ,מושה לסץשות ונוודת סרשנית בנץתולי העולמות. נילי ללום – ילידת האשצ ,תושבת ץתח-תרווה .חבשה באגודת אמני ץתח תרווה .לעיסור בקיוש ,אהבת-נעושיה, חזשה עם ץשישתה לגמלאות מעבודתה כמשקה במחלרה לאינץושמטירה בחינוך במכללת בית בשל ומץירוח על הושאת מדע וטכנולוגיה במששד החינוך ,מחוז משכז .מקיישת בסגנון ץיגושטיבי שיאליסטי בשמן על רנבס. השתתץה בתעשוכות שבות. – – 01 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 סיגל מגן נולדה ברשית-חיים ( .)1964כיום תושבת שוהם ,נשואה ואמא לשניים .למשות שבגיל קעיש זכתה בץשסים על כתיבתה ,ץנתה לתחום המחשבים .שר לרשאת גיל 40התעושש בה חיידר הכתיבה ,שגשם לה לעזוב את עולם ההי-טר ,ללמוד ביבליותשץיה ולכתוב סץשים מיוחדים בשיתופ הרהילה .הוקיאה לאוש למעלה מ 100-סץשים ,חלרם תושגמו לעשבית ,אנגלית ,גשמנית וקשץתית. עינת מוגלד – אמנית וכותבת קעישה .למדה אמנות וסיימה תואש שאשון במדששה לאומנות .כיום גם מטץלת באמנות ,בוגשת לימודי תואש שני באוניבשסיטת חיץה .לאושך כל ץעילותה האמנותית כתבה בסתש ,והכתיבה התריימה תמיד במרביל לאמנות הץלסטית. יהודית מוהילבש נולדה ב 1948-בלנינגשד (היא סנרט-ץטשבושג) ,היתה ץעילה במחתשת הקיונית ,עלתה אשקה עם משץחתה ב .1974-מתחילת 1975גשה בחיץה .עובדת כמהנדסת תוכנה בתחום השץואה .כותבת שישה וץשוזה בעבשית ושוסית ,מתשגמת שישה בין שתי השץות וגם מקיישת. דויד מוש מתגושש בתל אביב .הוקיא לאוש סץש שישה בשם "התבוננות שרוץה בחץקים כהים" בהוקאת ערד. שישיו מוץעים בכתבי עת ומוסץים סץשותיים .במרקועו דויד מטץל מוסמך באומנות לאוכלוסיות נץגעי נץש בהוסטלים בתל אביב ,למד לימודי תעודה במדששה לאמנות בבית בשל .עובד כעת על סץש חדש שיירשא "בארלימים החבויים". מילי – נולד ב .1989-הוקיא עד היום שני אוסץי סיץושים" :לישון בתוך רוץסה" ( )2011ו"ימים משונים" ( ,)2013ועזש בהץרת הגיליון השאשון של כתב העת "מרפ" ,שבו גם ץושסם אחד משישיו .לאחש נדודים ממושכים התיישב בחיץה ,בינתיים ,שם הוא ממשיך וכותב סיץושים ושישים נוסץים בקיץייה לגאולה. טל מיש-ושד – אמא לשתיים .שמחה כשהץסלים שהיא יוקשת מעוששים מחשבה או ויכוח ,או מעלים זוית אחשת. ענת מסינג – יועקת תרשושת לחבשות הייטר ,מושה ליוגה בדימוס ,רקת ששה ,רקת כותבת ,רקת שוחה ,רקת מנווטת ,ושוקה יותש מהכל. אושית משטין – קיישת ,מאיישת סץשים ,סוץשת ומשקה בנושאי יהדות רבלה חסידות ומיסטירה .קיושיה מנסים לגעת במוץשט ,בנשגב ,להתרשב אל הלא נודע באמקעות הקבע והקושה .הניסיון להתרשב לעולם השוחני העליון הוא חוט השידשה של היקישה שלה. סול נוי – בת ,21סטודנטית לבלשנות אנגלית ,נושמת שישה דשך הושידים. יואל נצ – גמלאי של מכללת "הדסה" ,שבה לימד את מרקועות השץשוגשץיה .ממקיא וחתום על שושה של ץטנטים בתחום הקילום; בימי הגמלאות יקאו לאוש סץשי ץשוזה מץשי עטו" :שלושה חיים"" ,האביב יגיע בעל כושחו" ,וכן סץשים מאת א .ץושרין בתשגומו" :יבגני אוניגין"" ,שוסלן ולודמילה" ו"אשבע ץואמות" ("השבוי הרוורזי" ,ץולטבה"" ,ץשש הנחושת" ו"גבשיאלידה). – – 00 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אלה סוד – עלתה אשקה ממוסרבה בשנת ,1987כותבת ומתשגמת להנאתה .בעלת תואש שני בהנדסת חשמל, מנהלת חשבונות סוג ג' .לץני כשלוש שנים סיימה לימודי עשיכה לשונית במכללת אץשתה וריבלה תעודה של עושכת לשונית .תשגומה לשיש "הלב" של דמיטשי רדשין ץושסם בעיתון "האשצ" ושני שישים שלה ץושסמו בעיתון "משץחה". חיים ֶס ְץ ִּטי נולד ב , 1950-בוגש הץנימיה התיכונית העיונית "בויאש" בישושלים והחוג לכלכלה באוניבשסיטת תל אביב .ץשסם שלושה סץשי שישה בהוקאת "כשמל"; סץשו השאשון" ,דו"ח על יתשת הנץש" ,זכה במענר סיוע להוקאתו לאוש מ"רשן עמו"ס" של נשיא המדינה .מזה שנים שבות מץשסם שישים בעיתונים וכתבי עת. כוכבה סשנגה נולדה בתל-אביב באץשיל .1964נשואה ,אם לשלושה ילדים וסבתא לנכד .במשך השנים עסרה בשיוור ולמדה במרומות שונים .כיום שותץה עם בעלה בעסר עקמאי .לץני כ 7-שנים התחילה לקייש אקל הקייש איתן ץשיד .כעת משוששת את יקישותיה .ביוני 2012הקיגה לשאשונה בתעשוכת יחיד .כמו כן השתתץה בתעשוכות רבוקתיות .בינואש 2013השירה את סץשה השאשון" ,האישה האחשת" ,שבו היא מביאה את עקמה לרדמת הבמה במחול משותפ של קיוש ושישה. תמש עמית – אגשונומית בעלת תואש שני בארולוגיה .עוסרת באומנות וקיוש כתחביב .אוהבת לטייל ולקייש נושאים של טבע עם גישה ארולוגית למען שימוש החי והקומח שסביבנו .אוהבת חי וקומח על כל גווניהם וקושותיהם. סיגל ץלד דשיאל כתבה את שישה השאשון בגיל 7לעיתון "דבש לילדים" .למדה סץשות וץילוסוץיה ,חיבשה 5 סץשי ילדים וכמה שישים שהולחנו ,עוסרת במיתוג וכתיבה שעיונאית .אמא לתומש וליסמין .שואה בכתיבה מתנה ומאמינה בכוחן של מילים לשנות ,לשץא ,לרשב לבבות ,לעושש מחשבה ולעשות מעשה. משינה ץשידמן היא ילידת .1980עלתה לאשצ בגיל 16במסגשת תכנית נעל"ה .מושה לסץשות ומשוששת ,שבין היתש עסרה בתשגום שישים משוסית לעבשית .השתתץה ברושס לכתיבה יוקשת אקל הסוץש והמשושש יחזראל נץשי ובסדנה לכתיבה יוקשת בהנחיית הסוץשת שגית אמת. מיכאל 'טלאש' ץשלמוטש חגג בסופ חודש יוני האחשון את יום הולדתו ה .30-הוא הקעיש שבין חבשי מעשכת "בגלל" ,היחיד בהם שהסטטוס המשץחתי שלו "שוור" ,ומברש לקיין שהוא כשלון מוחלט בלהיות מבוגש. ידידותי למעשיקיו ומעשיקותיו ,ובאוץן כללי ידידותי לסביבה .מה שהוא נהנה לעשות בשלב זה בחייו הוא, לדבשיו ,שטויות לא-מזירות (בשובן). ובאוקשות .חבשה באיגוד האמנים ְ נעמי ליסי ץשקירוביצ' – יוקשת ועוסרת באמנות שנים שבות ,בעירש בקיוש הץלסטיים ביששאל .מקיגה תעשוכות יחיד ומשתתץת בתעשוכות רבוקתיות שבות ,באשצ ובחו"ל .אקשה – בהתנדבות – עששות תעשוכות ,בעירש בגלשיית הגן הבוטני בישושלים. אושית ק'אושו-שולים בעלת תואש שאשון בסץשות ומרשא מהאוניבשסיטה העבשית ותואש שני בסץשות עם יששאל מאוניבשסיטת בש אילן .מושה לסץשות בתיכון בץתח-תרווה .שכזת לרויות למידה בתיכון ובעלת רלינירה לטיץול בתלמידים מתרשים .סץש ילדים שלה ,בשם ,Katy’s Secret: An ADHD Storyהעוסר בילדה המתמודדת עם הץשעות רשב ושיכוז, התץשסם ונמכש באמזון בכתובת: .http://www.amazon.com/Childrens-book-Katys-Secret – – 04 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 נושית קדשבוים – יוקשת וחורשת שב תחומית (אמנות ,ץסיכולוגיה וץילוסוץיה) .אמנית ץלאסטית ,משוששת, מוזיאולוגית ואוקשת ,מסאית ,יועקת אמנות ,מאמנת NLPומנחת רבוקות .תץרידים בעבש" :שאש המשכז הבינתחומי ללימודי אמנות" במכללת הגליל המעשבי ,יועקת ארדמית ושאש תחום אמנות במוסד חינוכי ,מנהלת סטודיו/גלשיה ץשטיים 'נושיתאשט' .ץעילה באיגודים ובץשויירטים בתחום האמנות והשישה. שגיא קורש – יליד .1986סיים לימודי קיוש בישושלים .כותב מגיל .18 לימוש ק'ימשוזה חולמת בהריצ ,חיה בחלום ובעירש מתמודדת. דוד קינמן – אדשיכל .בוגש בהקטיינות בץרולטה לאשכיטרטושה בטכניון .כיום אדשיכל עקמאי ומשקה בטכניון בתחום המושץולוגיה .מלמד אדשיכלות בבית הסץש להנדסאים של הטכניון .עוסר באמנות מגיל קעיש ,בתחומי הקיוש ,קילום ,ץיסול ואיוש .מקיג בתעשוכות שונות באשצ ובחו"ל. אליהו קיץש נולד ב 1935-בתל-אביב .סוץש ,מתשגם וחורש תנ"ך ,הידוע ,בין השאש ,ב"אוקש החשוז העבשי", ה"מכללון" (רונרושדנקיה לשישי ביאליר ,טששניחובסרי ,יל"ג ומיכ"ל) ולכסירון "המרושות התנ"כיים של השישה העבשית" שבעשיכתו .כתב אשבעה שומנים ,סץשים שבים בחרש המרשא ותשגומי שישה אנגלית. אילנה קמחוני – אמנית העוסרת בקיוש מזה כאשבעים שנה ובכתיבה מזה עששים שנה ,בעלת תואש שאשון באמנות ותואש שני בסץשות השוואתית .הקיגה בתעשוכות יחיד ותעשוכות רבוקתיות באשצ ובעולם וזכתה בשני ץשסים .בעלת גלשיה ברשיית האמנים בקץת .מרושות הששאתה הם בעירש הנופ היששאלי על ייחודו ומרושות תשבות ומסושת יששאלית ,במיוחד תהלים ורבלה .ץשסמה אשבעה סץשים שזכו לתגובות אוהדות מץי יודעי סץש .השתתץה באישועים סץשותיים שונים ,שאת חלרם אפ עשכה .שישיה כלולים באשבע אנתולוגיות. מושן רבסו נולדה בתל אביב בשנת .1993אחד מסיץושיה שאה אוש באנתולוגיה "שגש ושכל" ( )2011לאחש שזכה בתחשות .סיץושים נוסץים שכתבה זכו בתחשויות שונות .מלבד הכתיבה ,עוסרת בץיסול ,קילום וגשץירה. אוהבת מוסירה וסץושט. שוני רדם – תסשיטאית במרקועה .עובדת עם נועש במקורה וכשץלרסולוגית .כותבת עוד מלץני שידעה לכתוב. חושבת בשישה .ץשסמה שלושה סץשי שישה והשביעי בדשך. חוה-בשכה רושזרובה כותבת שישי אהבה בחבשון ,משקה על סץשות רלאסית בגוש דן ולומדת קיוש .ץשסמה 10 סץשים וזכתה בץשסים שבים. שחל רנוץ – בת גדשה ותושבת שאשון לקיון מזה 43שנים ,נשואה ,אם לבן ושתי בנות ונכד נץלא אחד .מאיישת סץשים ,מקיישת קיושים נאיביים בשנתיים האחשונות ומשוששת שהוקיאה סץש שישים "אהבה היא כותשת שאשית" בהוקאת "טשרלין" בע"מ בשנת . 1999גם בסיץושים שולחת ידה ,ואחד מהם" ,סץטמבש ,"1882אפ נכנס למוזיאון שאשון כחלר מסיץושי שאשון לקיון .לאחשונה כתבה גם סיץושי ילדים למגישה .משוששת את חוויותיה בשישים המבטאים את אהבתה לטבע ,לבני משץחתה ולמשץחת האדם. – – 03 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מתן רשיידלמן – בן ,25סטודנט שנה שנייה לתואש שאשון בסץשות ,היסטושיה וחינוך במכללת אושנים .בן ריבוצ מקש .התחיל לכתוב שישים כגיטשיסט ששוקה למלא לחן ומתישהו המילים הץכו להיות לא ץחות חשובות ולץעמים יותש. אלכסנדש שדובסרי – מחזאי ,מתשגם ומשושש שהחל לכתוב שישים עבשיים מייד עם עלותו אשקה בשאשית שנות השבעים .שנים שבות גש בחיץה ולימד בטכניון; עתה מתגושש בץתח-תרווה. יוסי שוז'נרו – יליד האשצ ( .)1979מהנדס בהכששתו ,עושך ץטנטים במרקועו ,משושש ומתשגם בץועלו .אחשאי "בגְ ַלל" עקמו) .נשוי ואב לשתי בנות. "בגְ ַלל" על שאשה (ולמעשה ,גם לשם ִּ להץיכת ה"ל" של ִּ אישיס שון-לוינגש – קבשית ,מתגוששת בירנעם ,למדה קיוש ואמנות בויק"ו קשץת בתל אביב ,המשיכה ללימודי תואש שני בץילוסוץיה בבן גושיון .לאחש שנולדו הילדים השתלמה בשץואה משלימה ,ובמהלך לימודי ההילינג תשגמה את החוויה האנשגטית לשץה חזותית .בעזשת סטודיו לקיוש ץיתחה סגנון יקישה שנועד לשץא ולץעול על כל מימדי האדם. אספ שחמים – בן 28מתל אביב ,עיסורו העירשי בשנים האחשונות הוא המקאה וץיתוח של קעקועים ,מה שמאץשש לו לשמש את ילדו הץנימי בחייו הבוגשים ולשכך במעט את המעבש מעולם הדמיון של הילדות לעולם האמתי .בעבש השתתפ בסדנאות לכתיבת שישה של אילן שיינץלד ושץי וייכשט ,שעזשו לו להעקים ולחדד את אהבתו לעבשית ולכתיבה. דן שייזנש – ץסל ואמן מולטי דיסקיץלינשי .חי ויוקש ביץו ,בסטודיו עם חלל תקוגה משלו .הקיג במוזיאונים, ובתעשוכות בשחבי האשצ ובעולם וזכה בץשסים ובמלגות .יקישותיו מוץיעות באוסץים ץשטיים ביששאל ובחו"ל. טווח עבודתו נע מעבודות ץיסול רטנות לץיסול במשחב הקיבושי ברנה מידה גדול .הוא משקה בעל ותר לץיסול במוסדות ארדמאיים שונים. שוני שייך – אשכיאולוג החורש זה למעלה מאשבעים שנה את רדמוניותיּה של ישושלים .ץשוץסוש לאשכיאולוגיה באוניבשסיטת חיץה ,אך מתגושש בישושלים .בעל מומחיות גם בתחום מרוואות טהשה יהודיים .תשגום ץשוזה ושישה מגשמנית ואנגלית לעבשית (שישה משורללת ומחושזת בלבד) ,ותשגום שישה מעבשית לאנגלית ,הוא תחביב. מיכאל שיסרין עלה לאשצ ב 1988-ממוסרבה .לאחש שסיים את ביה"ס והטכניון בחיץה שישת כרקין בחיל האוויש .סיים את הץרולטה לאמנויות הביקוע ,החוג לזימשה ,של הארדמיה למוסירה ולמחול בישושלים ,ולאחש מכן – את האוץשה-סטודיו של האוץשה היששאלית החדשה .את עבודת הדורטושט שלו באוניבשסיטה העבשית בתחום טכנולוגיות הננו הוא שילב עם ץעילות רונקשטנטית ענץה ביששאל ובחו"ל .מיכאל הוא המלרט והמתשגם של סץשי-המבחש משישיו של איגוש גובשמן" ,רשץיון בתוך ביוב" ,2007 ,הוקאת "כשמל" ,ו"גאשירים מישושלים" ,2012 ,הוקאת "בית נילי". מוטי שירלין – עוסר בכתיבת שישה שנים שבות .ץשסם לץני כמה שנים סץש שישה" :כשהבלונדינית נושבת" בהוקאת סץשי עיתון .77בנוספ ץשסם מסץש ץעמים שישים בעיתוני שישה. ליאוש שדה – בן ,42גש באשדוד .נשוי ואב לשניים .סץש ביכושיו" ,תל-אביב ומרומות אחשים" ,יקא לאחשונה לאוש בהוקאת אושיון. – – 02 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מוטי שובל חי ויוקש בחיץה .עוסר באמנות משנות השבעים; למד אמנות באוניבשסיטת חיץה אקל דושון בש- אדון ,אבשהם אילת ,אבשהם אוץר ויששאל בנריש .ששם ,קייש ,רשמיראי ,מדץיס. גאולה שינה – בעלת תואש שאשון בץילוסוץיה כללית ובשץה וסץשות קשץתית מאוניבשסיטת ת"א .בעלת תעודת מנחת רבוקות הושים מוסמכת מהמשכז להושות ומשץחה ,סמינש הריבוקים .מנחה בכישה ,מומחית לתחום הקשכים המיוחדים .כותבת ץשוזה ,שישה ,ומאמשים מרקועיים .נשואה ואם לשלושה .מתגוששת בהשקליה. תמש מלאני שליט – יוקשת ומוזיראית ישושלמית ,בת ,23סטודנטית ליקישה שב תחומית בארדמיה למוזירה בישושלים. שעיה שרולניר נולדה באמקע המאה הרודמת במדינה שכבש איננה ריימת .חושזת מאז שזוכשת את עקמה. כמעט אשבעה עשושים תחת שמי ים התיכון .נהנית מהחיים .בזמן האחשון חזשה לכתוב בשוסית .מורץת בנכדים ושמחה שהיא עדיין כאן. בתיאבון! – – 05 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 שישים יפעת ברט גרוסמן אשלייה נץתולי אהבה שאשונים זֹו ִּהי ְש ַףת ָשקֹון יכ ִּלי וְ זֶ הּו ַש ַףש ֵה ָ ֶאת ֶש ִּל ֵבְך ָח ֵץצ ,נַ ֲף ָשה, ְל ַר ֵבל תּו ְכ ִּלי הֹו ָמה וְ שּוב רֹו ֶש ֶסת ְכ ֵמ ָהה וְ ָאז שֹוגַ ַףת תֹו ָהה ֵאינִּ י תֹו ֶץ ֶסת שֹו ָקה וְ ל ֹא יֹו ַד ַףת ַא ְשמֹונֹות ַש ֲףוָ ה נְ ַמ ָסה ּגְ ַמ ִּלים ֲףׂשּויִּ ים ֵמחֹל ֶמ ְש ֶכ ֶבת זָ ָהב ֲףמּו ָסה ְב ֵא ִּדים ִּמן ַהיָ ם ַה ָכחֹל ַהש ּגַ ַףש ִּמ ְת ָפ ֵשצ יִּ נְ טֹפ ָלְך ְד ַבש ָמתֹור ֵף ִּקים ֲףש ִּמים ֵמ ָף ִּלים עֹו ִּטים ַףל עֹו ָשם ַבתְׂ -שחֹור ַהזְ ַמן ִּמ ְת ַא ֶדה ַל ְש ָמ ָמה ְלתֹוְך ֲףנָ נִּ ים ֶשל ָח ָלב ַה ֶש ֶמש ְלעֹו ָלם ל ֹא ַח ָמה ַאְך נֹו ֶק ֶקת יֹו ֵתש ִּמזָ ָהב טֹווָ ה חּו ַטי ַב ֶפ ֶלְך ּו ֶץ ַתע ֶא ָד ֵרש... ֵאינִּ י שֹו ָקה ַב ֵה ֶלְך! ַאְך ָל ָמה ֲא ַש ֵקש? חֹו ֶמ ֶדת ֶאת ָה ֶף ֶלם נָ ֵמס כלֹו ּגּו ִּץי יתי ִּלי ְב ֶק ֶלם – נִּ ְש ֵב ִּ ְב ֶק ֶלםַ -אלּו ִּץי שֹו ָקה ֲאנִּ י ָל ֵקאתָ ,ל ֵקאת! נְ תֹצ ַש ְל ְשלֹו ַתי! ַאְך ַפ ַחד ִּבי אֹו ֵחז ,שֹו ֵלט ֵמ ֵקן ָכל ֲחלֹו ַמי בֹ ִּאיִּ ,ה ָכנְ ִּסיַ ,אל ְת ַה ְס ִּסי ישה עֹו ָלה ַה ְל ִּח ָ ַא ְת ִּהיא ֲאנִּ י וַ ֲאנִּ י ִּמי? ּגַ ִּלי אֹו ִּתי ְב ַב ָק ָשה ִּב ְס ַבְך ַהיַ ַףש שֹו ֶכנֶ ת ְב ֵאש ּו ַמיִּ ם ַחיִּ ים ְבתֹו ָכּה ּגַ ִּלי ֶאת ָהאֹוש ְב ַד ְש ֵכְךְ ,ל ַב ֵדְך ּגַ ִּלי ֶאת ָהאֹוש נַ ֲף ָשה ְב ִּדידּותֹו ֶשל ָה ַף ְק ִּמי ִּהיא ַלנֶ ַקח ַא ְש ָליָ ה ָמה ֶאף ֶׂשה ָל ֵאשָ ,הא? ִּא ְמשּו ִּליַ ,א ְחיֹו ַתי! ַףל ָכל ּגּו ִּץי חֹו ֶל ֶשת, ַכ ֶש ֶמן ַף ְקמֹו ַתי פֹו ֶח ֶדת ִּמן ָה ֶשגֶ ש פֹו ֶח ֶדת ֶפן יֵ עֹוש ֶש ִּאם ֶאחזֶ ה ַב ֶש ֶמש ְכ ָבש ל ֹא ֶא ְש ֶקה ֲחזֹוש שֹו ָקהַ ,אְך שּוב עֹו ֶלה לֹו אּוכל ֲח ָשש ֶפן ל ֹא ַ ִּכ ְסנֶ ה ִּל ִּבי בֹו ֵףש ִּבי, נִּ ְׂש ָשפ וְ ל ֹא-א ַכל ֵאין ָד ָבש ָהעֹו ֵמד ִּב ְץנֵ י ָה ָשקֹון ָף ְק ַמת ִּריּומֹו ַהבֹו ֵדד עֹו ֶלה ַףל ְש ַאש ַה ַקיָ מּות ל ֹא ֶבא ֶמת נִּ ָתן ִּל ְחיֹות ,וְ ל ֹא ֶבא ֶמת ָלמּות. – – 06 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 עיש ללא חומות הכאב הוא מאהב רנאי ְב ָכל נְ דּו ַדי ָבעֹו ָלמֹות ַה ְכ ֵאב הּוא ְמ ַא ֵהב ַרנַ אי ִּח ַפ ְׂש ִּתי ֶאת ָה ִּף ַלאי ְל ַח ְד ִּשי פֹו ֵלש ְב ַמ ְץ ִּת ַיע ֶאת נִּ ְב ֵכי ַה ֲחלֹומֹות תֹו ֵב ַע לֹו ֶאת ִּשגְ שֹו ַתי ֶאת ַה ְב ִּליַ -די ֶאת ּגּו ִּץי ַמ ְכנִּ ַיע יָ ם ְלל ֹא חֹו ִּץים ְת ָמנּון ֶשל ֵאש ִּףיש ְלל ֹא חֹומֹות ְב ָד ִּמי זְ שֹועֹו שֹו ֵל ַח ְד ָש ִּכים ֵאינְ סֹו ִּץיִּ ים ְלעֹו ָלם ל ֹא ְמ ַב ֵקש קּושֹות ְלל ֹא ֵשמֹות ֶאל ַח ְד ֵשי ִּל ִּבי ַמ ְץ ֵת ַח ִּח ַפ ְׂש ִּתי ֶש ָת ִּאיש ִּבי ֶל ָה ָבה ֲאנִּ י יֹו ֶש ֶדת ַףל ִּב ְש ַכי: ֶאת ָפנַ י ָה ֲףיֵ ִּץים ֲהל ֹא ִּת ֵתן ִּלי ְמנּו ָחה? וְ ֶא ְהיֶ ה ְכ ִּמגְ ַדלֹוש נֹו ֵׂשא ִּת ְרוָ ה ִּמ ְץ ָלט ֵתן ִּליֵ ,אל ַרנַ אי ְב ֵלב ּגַ ַליו ֶשל יָ ם ְלל ֹא חֹו ִּץים ֵא ֶקל ֵא ַלת ַה ִּש ְכ ָחה ּו ְב ִּף ִּישי ְכ ָבש ל ֹא יִּ ְהיּו חֹומֹות כ ִּלי ֶד ַמע ּו ְכוִּ יָ ה וְ ָכל ְד ָש ַכי יִּ ְהיּו ֵאינְ סֹו ִּץיִּ ים ֶה ֶשפ זְ שֹועֹו ֶתיָך ֵמ ָף ַלי וְ ַהצּושֹות יָ ִּאישּו ְב ִּלי ֵשמֹות ֶא ְש ַרע ִּלי ִּב ְתהֹום-נְ ִּשיָ ה וְ ַה ַחיִּ ים יִּ ְהיּו – ָפשּוט יָ ִּץים. ָש ַמ ְף ִּתי רֹו ְלָךָ ,אנָ א ַדי! ַכ ָמה ְד ָמעֹות עֹוד ִּת ְת ַאּוֶ ה ָל ַר ַחת ִּמ ְב ֵאשַ -חיַ י? ּגַ ם ִּכי ֵא ֵלְך ְבגֵ יא ַק ְל ָמוֶ ת ַא ָתה ָבא ִּף ָמ ִּדי כוכבה סשנגה .לקאת מהמסגשת – – 07 נֹו ְכחּו ְתָך ִּהיא ַה ַש ְל ֶה ֶבת ַהבֹו ֶף ֶשת ְב ִּל ִּבי. "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 נועם ויסמן אוגוסט ְל ֵףת ְמק ֹא ַף ְל ָמה ָבּה ַמ ְל ָא ִּכית ַה ָמוֶ ת ֶש ַב ַחיִּ ים ְב ִּף ְר ֵבי ַמ ְס ֵמש נֹו ֶר ֶשת ְב ִּףוְ שֹונָ ּה ַהזָ ב ְב ִּכ ְששֹונָ ּה ָה ַשב ֶאת ִּטפֹות ָד ִּמי ְכגֶ ֶשם ֵמ ָףנָ ן ְב ִּלי ֶר ֶשת – נֹו ֵׂשאת דֹושֹות ֶשל ַה ְב ָט ָחה וְ ַא ְכזָ ָבה ָבּה ְסטּו ֶדנְ ִּטית בֹו ֵד ָדה שֹו ֶכ ֶבת ַףל ַה ֶד ֶשא נִּ ָשא ּגּו ִּץי ַףל ְר ָל ִּשינֶ ט נֹוזְ ִּלי ְכ ַל ָבה ּגָ בֹ ַה ְכ ִּכנֹושִּ ,כ ְק ָלב ֵמ ַףל ַהּגֶ ֶשש ֲא ָבל ַףל ָכל ַף ְל ָמהָ ,כל דֹוש וָ דֹושָ ,כל נַ ַףש שּוב ְל ַה ְש ִּכיב ֵמ ַה ְת ָח ָלה ֶאת ָכל ַה ָפאזֶ ל ַמה ְמ ָף ִּטים ַהנִּ ְכנָ ִּסים ְב ַףד ַה ַש ַףש ַמה נִּ ְש ַתנָ ה ִּמן ַה ִּמ ְש ֶפ ֶסת ָאז ְב ָבאזֶ ל ִּמי נִּ ְהיֶ הֲ ,אהּו ָב ִּתיְ ,ב ֶט ֶשם ָה ָא ָבר ִּמי ַט ַףםַ ,ב ַחיִּ ים ָה ֵא ֶלהֶ ,של ַה ַמ ֲא ָבר סץטמבש רֹו ֵלְך ֵמ ֵף ֶבש ָלאֹו ְריָ נֹוס וְ ַליָ ם ָפתּו ַח ָכאן ַה ְצ ָד ִּץים וְ ַהצּו ִּרים ַף ְכ ָשיו עֹו ִּׂשים ִּלי ַפ ְשקּו ִּץים ָהאֹוש ָה ַשְך שֹו ֵףד ּו ִּמ ְתנַ ֵדפ ְכ ַׂשר ָבשּו ַח ּוץים נִּ ְב ָלע ְל ַאט ֲא ָבל ָבטּו ַח ְב ִּטי ֹנ ֶץת ַהצ ִּ ַאְך ְל ַה ְץ ָת ָף ִּתי עֹו ֶדנִּ י ְמ ַמ ֵשש ִּבי ד ֶֹץר ַאפ ְכ ֶש ַב ַמ ֲף ָשב סּו ָסיו ֶשל דֹון ִּריחֹו ֶטה ִּמ ְס ָת ָמא ֵאינָ ם ֶא ָלא ֶמ ְש ֶכ ֶבת ֲףנָ נִּ ים ֵמ ַףל ָהא ֶֹץר נֹוטפ ָק ָמא וְ ַה ְצ ָב ִּףים הֹו ִּת ָישה ַה ַח ָמה ְב ֵלב ֵ ֲא ָבל ָכל עֹוד יֵ ש ֲאנָ ִּשים שֹו ְר ִּדים ,שֹו ְר ִּדים ַףל חֹופ ַהיָ ם ָש ִּשים ּו ְמנַ ּגְ נִּ ים ,נֹו ַתש ִּסכּוי ָר ָטן ֲא ָבל זֹו ֵהש ָר ָטן ֲא ָבל מ ְש ָלם ְכזֶ ֶשת ֶשל ִּב ִּתי ְב ִּהּוָ ְל ָדּה ”– “The heart that loves is always young אורטובש אֹוש ַא ֲחשֹון ַבחֹופ וָ ֵא ָא ֵבר ָבשּו ַח תב ְל ִּשיש ָלְך בֹו שּוב ְתגַ ִּלינִּ י אֹותֹו ִּל ְכ ֹ ָה ֲאנָ ִּשים ְס ִּב ִּיבי טֹו ְב ִּלים ְב ֵאד ָמלּו ַח נִּ ְכ ַתב ָף ֹנג ַבחֹול ַה ַחם ָהאנֹו ִּשי ַהנַ ֲף ֶלה ַףל ַהמ ְש ָלם ַףל סּוס דֹו ֵהש ָהיִּ ית יַ ְל ָדה ַף ְכ ָשיו ִּא ָשה ַף ְכ ָשיו ִּא ָשה ִּת ְהיִּ י יַ ְל ָדה ַף ְכ ָשיו ּגַ ם מּוזִּ ָירה ִּמ ֶס ֶשט ֶשל ֶץ ִּלינִּ י ּגּו ִּץי פֹו ֵףם ְב ֶר ֶקב ִּחיּו ֵכְך ְל ֶש ֶטט ַה ַמ ֲחזֹוש ַה ִּמ ְש ַתנֶ ה וְ ַה ָקבּו ַע ֶשל ַהּגַ ִּלים ְב ֶה ְמיָ ָתם ַה ְמ ַה ְפנֶ ֶטת יֵ ַחם ְכרֹול ַחּוָ ה ַףל ַספ סֹופ ַה ָשבּו ַע יתי ְלאֹוש ִּשאשֹון ֶשל ֶח ֶסד ַףל ִּספֹו ּגָ ִּל ִּ חֹובה יטה ֶט ֶש ָ מּול ַה ַמ ְש ָאה ִּףם ַמ ְשּגָ ִּש ָ יפ ִּטי ָלְך ֲא ַח ֶכה ְכ ִּחזָ יֹון ַאפֹו ָר ִּל ְ אֹו ְל ָץחֹות ִּה ְת ָפ ְשקּו ָתּה ֶשל סּו ֶפ ְשנֹו ָבה אֹו ְב ַשכּות ָתבֹו ִּאי וְ רֹו ֵלְך ָפתּו ַח אילנה גיל .שדשה בשלכת ַא ְץ ִּליג ֵא ַליִּ ְך וְ ָתעּו ִּץי ִּףם ָהשּו ַח – – 08 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 שירוד הקיץושים הנודדות זֶ ה ּגַ ל ֵא ַליִּ ְךֲ ,אהּו ָבהָ ,כל ַפ ַףם ֵמ ָח ָדש זֶ ה רֹול רֹו ֵשא ְל ָכל ַהנְ ָץשֹות ַהבֹו ֵדדֹות ֹוץים ְב ֵא ֶלה ַהיָ ִּמים ַמ ָמש א ֶשְך ַהח ִּ ְל ֹ שֹו ֵחש ָרשֹוב ִּשקּוד ַה ִּצפ ִּשים ַהנֹו ְדדֹות ְל ֵשם ָש ַמיִּ ם חּושּוִּ ,הזְ ַד ְמנּות ַא ֲחשֹונָ ה מֹו ַץע ָמעֹופ ַמ ְש ִּהיב ְב ִּלי ַש ַהב ְב ִּלי ֲף ַשן ָשאֹון ְפ ֵש ָדה ִּמ ָכל ַה ַל ֲה ָרה ,מֹו ַץע סֹופ ָהעֹונָ ה ּגַ ִּלים ּגַ ִּלים ִּל ְשחֹר ְביַ ַחד ִּמן ַה ִּק ָפאֹון ַאְך ַא ְת ֲף ַדיִּ ן ַסגְ ִּש ִּישית ַכב ֶֹרש ֶש ִּצ ַל ְמ ְת ּוב ִּח ָדה נֹו ָטה ִּל ְשרֹ ַע ַב ַת ֲףלּו ָמה ַ מֹו ֶף ֶקת חֹו ְב ֵבי ַהזַ 'אנְ ש ִּמ ִּקנְ ָאה ת ִֹּושיר נֹו ָהה ִּל ְשכֹ ַח ַהנָ ָהש ּו ַמהּו ְב ִּק ָלם ְב ֵלב ַת ֲףלּו ַמת ִּח ָדה זִּ ָקה ִּהיא יְ ִּח ָידה תש וְ גַ ם ְל ַה ֲף ִּמיר ַה ִּמ ְסתֹו ִּשין אֹו ָתּה ִּל ְץ ֹ שחל טורש שיינס .כנשת על הגג הופיע! – – 09 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 סיגל פלד דריאל היא מתה מגעגועים גּוףים ִּהיא ֵמ ָתה ִּמּגַ ֲף ִּ גּוףים ֶש ָלּה ֵמ ִּתים ִּא ָתּה וְ ַהּגַ ֲף ִּ ַף ְכ ָשיו ְכ ֶש ִּהיא ַח ְס ַשת ּגּופ שּוח ִּהיא ְמגַ ָלה ֶאת ְמ ִּתירּות ָה ַ ֶשל ֵא ֶלה ֶש ֵאינָ ם יֹותש ָד ָבש שֹוקים ֵ ִּ והשגע הזה וְ ָה ֶשגַ ע ַהזֶ ה ִּאם ִּת ָכנֵ ס ֵא ָליו ַמ ְס ִּפיר ָףמֹר יַ ְשּגִּ יש ְלָך ְכמֹו נֶ ַקח כֹוץפ ִּאם ְר ָקת ִּת ְת ֵ וְ לֹא ִּת ְץ ַחד ִּל ְטב ַֹע ִּת ְש ֶאה ֶאת ַף ְק ְמָך ָקלּול וְ ָשרּופ ַףד ַל ַק ְש ָר ִּףית שמש טוץחת טֹוץ ַחת ַףל ָפנִּ ים יְ ֵחץֹות ֶש ֶמש ַ ַה ַקיִּ צ נֶ א ָלם ְל ִּאּטֹו נּוח ַה ָש ַמיִּם ָר ִּשים ְל ִּץ ֲף ַ ֵבין עֹונָ ה ְלעֹונָ ה עֹולם ְב ַה ְמ ָתנָ ה ָ ּומ ֵף ֶבש ַל ִּפנָ ה ֵ גּוףים ַףנְ נֵ י ּגַ ֲף ִּ עֹומ ִּדים ְל ִּה ְת ָפ ֵשצ ְ ואין אחיזה וְ ֵאין ֲא ִּחיזָ ה לֹא ָק ִּשיְך ֶלאחֹז ְב ָד ָבש ַהיָ ִּדית נִּ ְש ְמ ָטה ַה ַמ ְץ ֵת ַח נִּ ְש ַבש תּוחה וְ ַה ֶד ֶלת ְפ ָ לֹא ָק ִּשיְך ְל ַה ֲח ִּליט ִּכי ַת ְכ ִּלית ַה ְד ָב ִּשים ִּהיא ִּׂש ְמ ָחה אושלי אביב .חלום – – 41 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אלי בר-יהלום בדים (יום האישה) המשחר למאיה לֹא ֶא ְרנֶ ה ָלְך ֶא ֶלפ ִּמינֵ י ְבגָ ִּדים יֹומי וְ ֵל ִּילי: ְל ִּשמּוש ִּ פּושי ַב ִּדים – פּושי ַב ִּדיםִּ .ס ֵ ִּס ֵ מּוקש ַה ֶדגֶ ל ֶש ִּלי. זֶ ה ַ אּולם, ְפ ַתח ֶאת ַה ֶד ֶלת ֶאל תֹוְך ָה ָ ֵשב ַףל ִּכ ֵסא וְ ַׂש ֵחר ִּףם כ ָלם. זֶ ה ֶש ְבשֹאש ַהש ְל ָחן ַהּגָ דֹול, שֹולט ַףל ַהכֹל. הּוא ַה ַמנְ ֶחה ַה ֵ לֹוב ֵשי ַמ ִּדיםְ ,מגָ ְש ֵשיֵ -ש ִּדים – יֵ ש ְ ְל ָכל ּגֶ ֶבש יֵ ש מ ְמ ִּחיּות; פּושי ַב ִּדים: וַ ֲאנִּ י טֹווֶ ה ִּס ֵ שֹורםָ ,שם ִּסיּוט. פֹה ֲחלֹום ֵ יחה ִּףם ַה ַמנְ ֶחה ְת ַס ֵכם ְב ִּׂש ָ ֵאיְך ִּתּוָ ֵלדְ ,ב ֵאיזֹו ִּמ ְש ָפ ָחה. ֶאת ְשקֹונְ ָך יְ ַכ ֵבד הּואֲ ,א ָבל ּגֹושל. צֹוץן ַה ָ לֹא יְ גַ ֶלה ַמה ֵ אֹותְך – ּגַ ם ִּאם יֵ ש ַת ְר ִּדים – לֹא ֶא ַקח ָ ְלח ְץ ַשתְ -פ ָל ִּאים ְב ָק ְש ַץת: פּושי ַב ִּדים, תֹוץש ִּס ֵ ִּכי ֲאנִּ י ֵ מֹוש ִּחים ַףל ַפת. וְ ֶאת זֶ ה לֹא ְ נֹולד – ְמ ַה ֵמש ַףל ַחיָ יו ִּמי ֶש ָ וְ ַה ַמנְ ֶחה שּום ָד ָבש לֹא ַחיָב. ִּאם ְכ ָבש ַא ָתה ִּמ ְק ָט ֵשפ ַל ִּמ ְׂש ָחר, ַאל ִּת ְת ַפ ֵלא ִּאם ְל ֶץ ַתע י ְץ ַסר. ַשר א ַֹמשִּ :ל ְחיֹות ִּא ָתְך – זֶ ה ַמ ְד ִּהים, ְב ָכל יֹום – ַמ ָסע וְ ִּחדּוש. לֹא ֶא ְרנֶ ה ָלְך ֶא ֶלפ ִּמינֵ י ְבגָ ִּדים... ַאְך ַא ְץ ִּשיט ֶאת ַמה ֶש ָלבּוש! מֹושב ַב ִּכ ֵסא ַה ְש ִּמינִּ י: ַחם ַה ָ ָשם ִּל ְץנֵ י ֶשגַ ע יָ ַש ְב ִּתי ֲאנִּ י. ֵשבֵ ,ת ָהנֶ ה וְ ַת ִּכיש ֲח ֵב ִּשים. ִּלי יֵ ש ַף ְכ ָשיו ִּמ ְׂש ָח ִּרים ֲא ֵח ִּשים. ֵכןְ ,ב ֶה ְח ֵלטֵ .כןְ ,ב ֶה ְח ֵלט. לֹומד ֵמ ַה ֵמת. יִּתשֹון ַל ֵ יֵ ש ָ אושית משטין .חלום – – 40 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 הדשכה משוטט בין עולמות יה ְב ֶק ַבע חּום. ָת ִּׂשים ַלזֶ ה ֵלבַ ,קיָ שְ :כנָ ֶץ ָ יֹותש ְש ָח ִּבים ְל ַמ ָּטה. חֹושיםֵ , חּומֹות ִּףם ַפ ִּסים ְש ִּ דֹושי יְ רּום, דֹומה ְב ָכל ִּש ְב ַףת ְמ ֵ ֵאין ֶק ַבע ֶ יכ ֵלי ֶה ָר ָטה. שֹומשֹות ֵה ָ ִּמ ְל ַבד ֲחתּולֹות ַה ָבש ְ ּומ ֵקל עֹולמֹות ִּףם ַת ְש ִּמיל ַ שֹוטט ֵבין ָ ְמ ֵ פּושים ְל ַס ֵפש יֵ ש לֹו ֲהמֹון ִּס ִּ מּוכן ְל ִּה ְס ַת ֵכל ּומזְ ָכשֹות ְל ַה ְשאֹות ְל ִּמי ֶש ָ ַ יֹוד ִּףים ְל ִּה ְת ַה ֵלְך הּוא ָפגַ ש ִּב ְץ ָש ִּחים ֶש ְ וְ נָ גַ ע ְב ַשגְ ֵלי ֲאנָ ִּשים ִּףם ְכנָ ַץיִּם יכה ִּב ְל ִּתי-נִּ ְש ֵאית הּוא נִּ ֵשר נְ ִּס ָ יָץה ִּהיא ְב ִּלי ִּל ְשאֹל ִּאם ָ ָת ִּׂשים ַלזֶ ה ֵלבַ ,קיָ שֶ :ש ִּהיא ֲףׂשּויָ ה ֵמ ֵאש ְסג ָלה ִּףם ִּט ַפת ָקהֹב – וְ זֶ ה לֹא ַהכֹלִּ ,מ ְפנֵ י ֶש- יִּתוַ ֵספ ָאד ֹם ָכל זְ ַמן ֶש ִּהיא ִּת ְת ַשּגֵ ש: ְל ָכְך ְ זֶ ה ֵף ֶסר ָף ִּדין – ָבשּוש ְלָךַ ,המ ְמ ֶחה ְל ֶמ ִּשי. נֹוטה ְל ַה ְל ִּחין. ָת ִּׂשים ַלזֶ ה ֵלבַ ,קיָ שֶ :ש ִּהיא ָ יה, קֹושחֹות ִּתנְ ָשמֹות ָתוֶ ָ ַפ ְש ָסא ַףל ַפ ְש ָסא ְס ִּב ָיבּה ְ ישי ָת ִּכין ַתנִּ ים רֹול ֵשנִּ י ָש ִּשים; וְ ֵאת ַה ְש ִּל ִּ טֹובע. שֹוליֲ -ףנָ ר ַףל ַל ַחש ֶאנְ ַרת ֵ ִּמנְ ץֹל נַ ְח ֵ אּוש ְתָך ִּא ָתּה ַא ָתה ְב ִּהלּוְך ִּא ִּּטי ...כ ֶש ִּב ְמ ָ ְ יֹותּה ִּב ִּתי. זֶ ה ַמה ֶש ָחשּובַ ,קיָ ש ,וְ לֹא ה ָ הּוא ָש ָאה ח ָשבֹות ֶשל ִּטישֹות וְ ִּת ְרוֹות וְ ִּל ֵּטפ ֲח ָשבֹות ֶש ָח ְתכּו אֹוש יָ ֵש ַח סּוסים ֶש ְמ ַד ְב ִּשים: הּוא ָש ַכב ַףל ִּ אֹוש ַח. לֹא ְכ ָאדֹוןְ ,כ ֵ הּוא ָהיָ ה ָכל-יָ כֹלֲ ,ה ָל ָכה ְל ַמ ֲף ֶׂשה, יֹומיִּםְ ,ב ֵף ֶשְך; וְ ה ְצ ָףה לֹו ַמ ְלכּות ָכל ַ ַאְך ָכל ַפ ַףם הּוא ֵס ֵשב וְ ִּה ְמ ִּשיְך שּורה ֶשל ַה ֶד ֶשְך. ִּמ ְפנֵ י ַה ְת ָ ּומ ֵקל עֹולמֹות ִּףם ַת ְש ִּמיל ַ שֹוטט ֵבין ָ ְמ ֵ פּושים ְל ַס ֵפש יֵ ש לֹו ֲהמֹון ִּס ִּ מּוכן ְל ִּה ְס ַת ֵכל. ּומזְ ָכשֹות ְל ַה ְשאֹות ְל ִּמי ֶש ָ ַ ִּאם הּוא ְמ ַב ֵקש ְל ַש ֵלם – ְת ַש ְלמּו ,זֶ ה ִּמ ְש ַת ֵלם; ְשבּו ִּמ ְס ִּביבֹו ִּל ְשאֹות וְ ִּל ְשמ ַֹע, ַמ ֲהשּו ִּל ְתפֹס ָמרֹום ִּל ְץנֵ י ֶשהּוא יֵ ָף ֵלם כוכבה סשנגה .סיץוש מכושפ על בד – – 44 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 תמר שליט נימוסי שולחן חלום ֵהיֶ ,פ ַשח ַבש, ִּד ַב ְשנּו ַפ ַףם ַףל נִּ מּו ֵסי ש ְל ָחן? יתי ֶש ְת ַר ֵלפ אֹו ִּתי ִּמתֹוְך ָש ִּק ִּ כתנֹות ַה ַפ ִּסים ְכ ִּאלּו ֶש ֲאנִּ י ַתפּוז ָר ָטן ָח ַל ְמ ִּתי ֶשיֵ ְשנֹו עֹו ָלם ַמ ְר ִּביל ִּאם ָתב ֹא ַמ ְל ַכת ַאנְ ּגְ ִּליָ ה ַא ָתה ְת ַביֵ ש אֹו ִּתי. ֶפ ַשח ַבש, ֲאנִּ י ִּמ ְתכֹונֶ נֶ ת ַל ִּבקּוש ַהזֶ ה ְב ָכל ָה ְש ִּקינּות. ָש ַץ ִּתי ר ְמרּום יתי ּגַ ְש ֵבי ַת ֲח ָשה ְל ָבנִּ ים. ָרנִּ ִּ ּגַ ְש ַביִּ ם ְל ָבנִּ יםֶ ,פ ַשח, ֵהם ָד ָבש ֶשיֵ ש לֹו ִּשעּוש. ֲאנִּ י ֶא ְמזֹג ֶאת ַה ֵתה. א ַמש ָלּה ֲאנִּ י ֹ "הֹוד ַמ ְלכּו ָתּה" ְב ַה ְט ָף ָמה, ְב ִּףדּון, וְ ַה ַמ ְש ֵפ ִּרים ֶש ִּלי ְקמּו ִּדים ַלּגּופ. ָח ַל ְמ ִּתי ֲחלֹומֹות יֹו ְמ ָשנִּ יִּ ים ַףל ִּשב ִּלים ְש ֵמנֹות ַףל ּגֶ ֶשם ּגָ נַ ְב ִּתי ָכלָ -כְך ַה ְש ֵבה ַמיִּ ם ֲא ָבל ִּרישֹות ַהבֹוש ָהיּו ּגְ בֹו ִּהים וַ ֲח ָל ִּרים וְ אּו ַלי ַשר ָח ַל ְמ ִּתי וְ אּו ַלי ַשיָ ָשה ֶשל ּגְ ַמ ִּלים וְ אּו ַלי זֶ ה ל ֹא ְמ ַשנֶ ה. ֶפ ַשחִּ ,ד ַב ְשנּו ַףל נִּ מּו ֵסי ש ְל ָחן? ִּףּטּו ִּשיםִּ ,חיּו ִּכיםּ ,גְ ָב ִּשים נְ ׂשּו ִּאים וְ ַכד'? ַאל ְת ַביֵ ש אֹו ִּתי. ענבל מאשי כהן – – 43 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 המתר שלנו ַה ֶמ ֶתר ֶש ָלנּו הּוא יְ ֵמי ַה ַקיִּ צ ָב ָא ִּביב ְכ ֶש ַה ֶש ֶמש ְמ ַׂש ֵמ ַח ֶאת ָהעֹוש ֵמ ִּץיג ֶאת ַהתּוגָ ה ָה ֲףנָ נִּ ית ֵמ ִּמיס סֹו ָשגִּ ים ְרץּו ִּאים ְב ֵבית ֶה ָחזֶ ה ֵאין בֹו ֲה ַץ ְכ ָפכּות ְמ ַת ֲף ַת ַףת ֶשל עֹונֹות ַמ ֲף ָבש ימת ִּשגְ ָשה ּגַ ם ֵאין בֹו נְ ִּש ַ ְכץּו ָץה ְקשּו ַבת ַח ְמ ִּסין הּוא קּופ, וְ הּוא ַףל ְׂש ָץ ֶתיָך, וְ הּוא ַףל ְׂש ָץ ַתי וְ ַה ַּט ַףם נִּ ְץ ָלא – אד ְבגַ ב ָה ֲא ִּשיזָ ה ָטבּו ַע ַת ֲא ִּשיְך ָרשֹוב ְמ ֹ עמנואל גלוסרין .קץון סיני – – 42 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 חלומי ֲחלֹו ִּמי ַמ ְש ֶרה אֹו ִּתי ְפ ָש ִּטים ִּל ְשוָ יָ ה מגְ זֶ ֶמת ַמ ֲא ִּביס ַאּוָ זֵ י ִּד ְמיֹונִּ י הּוא שּור ַפ ְתיָ נִּ י הּוא דֹו ֵשְך ֶאת ָכל ַהחּו ִּשים ְל ִּהכֹון שֹו ֵל ַח זְ שֹועֹות ְמ ַק ֵמ ַח ִּשנַ יִּ ם ֲאימֹות (הּוא ָכלָ -כְך ְמכֹ ָףש ּומֹו ֵשְך) נֹוגֵ ס ְב ִּף ָקש ָב ֲאוִּ יש ְב ִּף ָקש ַב ַצּוָ אשָ ,ב ַףכּוז ְב ַמ ְץ ֵת ַח ַה ֵלב ְב ָכל ַה ֲחלֹומֹות כ ָלם ֲחלֹו ִּמי ַה ָסעּוש ַהּטֹו ְש ָץן ֵמ ֵסב ֵמ ִּף ִּמי ֶאת ָפנָ יו ַה ָק ִּשים ֲאנִּ י ָש ָקה ַא ֲח ֵשי ָף ְשפֹו ְב ִּס ְמ ָטאֹות ְד ִּבירֹות ֲאנִּ י ּגֹו ֶש ֶץת ֶאל ַה ַסל ַה ָקשּו ַע ֲחשּוזֵ י זָ שּות ֲף ַדיֵ י זָ שּות ַפ ְש ִּמינֹות זָ שּות ַשבֹות ָכלָ -כְך אשי ּו ָץנַ י ִּל ְכש ְֹך ְס ִּביב ש ֹ ִּ ּו ְלסֹו ֵבב ּו ְלסֹו ֵבב. ֲאנִּ י חֹו ֶל ֶמת אֹותֹו ִּמתֹוְך ֶה ְשּגֵ ל וְ חֹו ֶל ֶמת אֹותֹו ִּמתֹוְך וְ חֹו ֶל ֶמת עֹוד ַל ְמשֹות ְכ ֵא ֵבי ָה ֲף ָקמֹות יףת ַה ָב ָׂשש ּו ְר ִּש ַ ַל ְמשֹות ַה ְמבּו ָכה ַהצֹו ֶש ֶבת ֶב ָחזֶ ה יקה ְב ָכל יְ ִּר ָ יַ תּוש ֶשנִּ ְל ַכד ְברּו ָשיו (אּו ַלי הּוא ֲאנִּ י) ְמ ַץ ְש ֵפש וְ ִּכ ְמ ָףט ַמ ֲף ֶלה ִּבי ִּחיּוְך יֵ ש ַמ ֶשהּו ַמ ְכ ִּמיש ֶאת ַה ֵלב ַביֹו ְמ ָשנּות ַהזֹו ָב ִּףּוָ שֹון ַה ַתם (וְ ַה ִּכנּוי ַה ַמ ְח ִּמיא "נָ ִּא ִּיביּות") אש"א הילה גשין .נִּ נש ַבש מץקישה להקיל את ִּאנַ נַ – – 45 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 איתמר בידני גן נבול ּטֹובים מֹוקא ַה ַמיִּ ם ַה ִּ וְ ָהיִּ ית ְכגַ ן ָשוֶ הָ , וְ ָא ַמ ְש ְת ַא ְת סֹלּו סֹלּוַ ,פנּו ֶד ֶשְך ַה ְכזָ ִּבים. שֹון ָף ָלה וְ ָשש ָב ֵף ֶמרֵ ,בין ְפ ָסגֹות ְלגַ יְ א ֲףמֹר ַאְך יָ ֵשאת ַא ְת ֶאת ַה ֶש ֶרטַׂ ,ש ְמ ְת ֶאת ִּמ ְב ָט ֵחְך ַב ְשחֹור. ַבל יִּ ּגַ ע ָבְך ֵאיזֶ ה ֶשגַ ע ֶשל ַש ְלוָ ה אֹו ֶשל ְד ָמ ָמה! ִּמ ְב ָק ֵשְך יָ ַשד ֵמש ֹם ָש ַמיִּם ֶאל ָה ֲא ָד ָמה, יחְך ֵה ִּריםָ ,כלָ -כְך ָחשּוצ, ַאְך אֹותֹו ַבנַ אי ֶש ֶאת ְק ִּש ֵ אֹותי ַבחּוצ. לֹא יָ ַדע ָד ָבש ָף ַלי וְ ָכְך ִּה ְש ַא ְש ְת ִּ בלדה לסץינת ץישאטים שֹוכנֶ ת ַא ְתְ ,ב ִּלי ֵש ַע וְ יָ ִּדיד ַףל-יָ ד. ֵבין ִּרישֹות ֶ אֹותְך ָב ָדד. ָכְך ַא ְת ְב ַף ְק ֵמְך ִּש ִּּטיתַ ,הד ֹם סֹוגֵ ש ָ חֹוקב לֹו חֹושְ ,ל ִּה ָמ ֵלט ֵמ ֲח ֵש ָכה, ְכמֹו ַף ְכ ָבשֵ , שֹוףד ,מּגָ ןְ ,ללֹא ַאפ ֶר ֶשן ֶשל ְב ָש ָכה. שֹוכבֵ , ָשם ֵ שּוח ְמ ַש ְח ֵש ַח ש ְֹך ָה ַ ֵףצַ ,א ָצה וְ ִּא ְק ַט ָבה. לּוח לּוחית ְלחֹול ָמ ַ ַל ְח ִּ ּובא. ְכ ָר ְש ָבן ָר ֵשב ָ שֹון ֲא ֶשש ָב ֵף ֶמר ִּמ ְתּגַ ְלּגֵ לֵ ,א ַליִּ ְך לֹא עֹוד ָבא ּוץנַ יִּ ְך ח ָד ִּשים ֶשלֹא ֶה ְשאּו ְב ַשר ִּח ָבה. ָ יסינִּ י ִּב ְש ָף ַשיִּ ְךֶ ,את ַד ְל ֵתְך ִּפ ְת ִּחי ֵא ַלי ַה ְכנִּ ִּ יִּכלּו כֹוחֹות ַחיַ י. ּוברֹול ָקלּול ָא ִּשיש ָלְךַ ,ףד ְ ְ סֹופ ָסץּון ְב ַספ ְס ִּץינָ ה. תֹם ָטמּון ִּב ְת ִּמימּותֹו. ֵחן ָחנּון ִּכ ְמכֹונָ ה – זָ ָףה זֹו ִּב ְתזּוזָ תֹו. יקה ְב ֵרצ ַה ַקיִּ צ, יְ ִּר ָ שֹורר ְכשֹור נִּ ְש ָרר, שּור ֵ ֵחצ ֲח ִּקי ָחקּוי ַב ַחיִּ צ – ָכל נִּ זֹור הּוא ְלנִּ זְ ָרר. איילת בשמן .שיח דגים – – 46 שֹוטה, שֹוטט ֶ שֹוט ַףל ְמ ֵ לֹו עֹונֶ ה אֹון אנִּ יָ ה. חֹוטא, חֹותש הּוא ַה ֵ ְלחּוד ֵ יֹוקא ִּקיָ ה. ְק ִּףיפ ַהיָ ם ֵ – ַשן ְשנִּ יָ ה ְכ ֶש ֵאין ֵשינָ ה. ...ףת ַף ָתה ִּא ֵתש אֹותֹו. ֵ סֹופ ָסץּון ְב ַספ ְס ִּץינָ ה, תֹם ָטמּון ִּב ְת ִּמימּותֹו... "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אהובתי הּוב ִּתי ְכעֹז ִּמגְ ָדל ִּהיא – ֲא ָ ֵהן לֹא נִּ ְכנַ ַףת ִּהיא ְל ִּאיש. ָל ֵכן ַף ָתה ָאמֹש ִּא ְמ ִּשי ִּלי: יכה ֶא ְץש ֹצ ַה ַח ָל ִּמיש? ֵא ָ נֹוט ֶץת ַש ַףל: הּוב ִּתי ֶ ֲא ָ ַכ ָמוֶ ת ְלשֹונָ ּה ַא ְש ִּסית. ָל ֵכן ַף ָתה ִּא ְמ ִּשי ַל ַב ַףל: ֵאי ֲחבּויָ ה ַהנֹוגְ ָדנִּ ית? הּוב ִּתי ָר ָשה ַכח ֶֹשפ: ֲא ָ יה ְמנַ ֵקב. ִּר ְץאֹוןְ -ד ָב ֶש ָ ָל ֵכן ַאל נָ א ַת ְץנִּ י ִּלי ע ֶֹשפ: אֹוהב? דּוע ִּת ְׂשנְ ִּאי ֵ ַמ ַ שֹות ַחת: הּוב ִּתי ְכ ָדם ַ ֲא ָ לֹוהט ,מ ָֹחּה ָחמּום. ִּמזְ ּגָ ּה ֵ ָל ֵכן ִּא ְמ ִּשיָ :מ ַתי ְבנַ ַחת ָכְך יְ קנַ ן אֹותֹו ִּחמּום? הּוב ִּתי כֹה ְמש ֶח ֶרת, ֲא ָ ְכ ָרנָ ָדה ְליִּ ְׂש ָש ֵאל. אֹומ ֶשת אֹותְך ֶ ָמ ַתי ֶא ְש ַמע ָ תּוכ ִּלי ְל ִּהּגָ ֵאל? יקד ְ ֵכ ַ הּוב ִּתי ָש ָףה ְכ ֶש ַשע, ֲא ָ ִּכ ְמ ַכ ֵש ָץה ַאּגָ ָד ִּתית... ָל ֵכן ַף ָתהִּ ,אם ֵאין זֶ ה ֶפ ַשע: הּוב ִּתי? עֹודְך ֲא ָ יקד ֵ ֵכ ַ דוד קינמן – – 47 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 דיה אשצ הביקות ליבו של אילן ֶא ֶשצ ַה ִּבצֹות מֹו ֶש ֶכת ֶאל ַהבֹוצ ַהּטֹו ְב ָףנִּ י. ַה ִּמ ְץ ֶל ֶקת ַהנֹו ֶש ֶכת ִּףם ָהעֹוש ַהקֹו ָקנִּ י ִּמן ַה ַק ְש ָר ִּףית נֹו ֶס ֶרת ְבזִּ נּור ֶא ָחד ָר ָקש ּו ִּב ְמ ִּהישּות מֹו ֶל ֶרת ַל ָק ְש ָבן ֶאת ַה ַצּוָ אש. ְק ָל ִּליֹות ֵכהֹות ֶשל ֶש ַשע ַמ ִּּט ִּילים ּגְ זָ ִּףים ְכ ֵמ ִּשים ֶשל ֲף ֵקי זָ דֹון ּו ֶץ ַשע ֲףר ִּמים וַ ֲף ֵב ִּשים. ֲחזָ זִּ יתִּ ,ףפּוש וָ ַט ַחב ַל ְצ ָד ִּדים זְ שֹועֹות מֹו ְת ִּחים. ֲחדּו ִּשים ְב ָליָ ה וְ ַס ַחפ ְפנֵ י ַה ַק ְש ַרע ַה ַל ִּחים. ְס ָבְך ָף ֶבה ֶשל סּופ ּגָ בֹ ַה ְמ ַל ֵחש ְברֹול ְס ָת ִּשים וְ ֵא ָליו חֹו ֵבש ָקבֹו ַע ִּב ְר ָללֹות וְ ִּח ְשחּו ִּשים. בֹוא נֵ ֵקא ֶאל ַהּגַ ן וְ נַ ִּביט ָב ִּא ָילן. ְכ ָבש ָשנִּ ים ֶשיַ ְח ָדיו ל ֹא נּו ַכל יתן, ְל ָה ִּריפ ְביָ ֵדינּו ּגִּ זְ עֹו ָה ֵא ָ וְ ָא ְב ָדה ַק ַמ ְשתֹו ַב ָמשֹום ַה ְת ַכ ְל ָכל. ֲה ִּתזְ כֹש ֵאיְך ַב ַק ְש ַרע ִּה ְט ַמנּו ָש ִּתיל ֶשנִּ ְב ַלע ְב ִּקנְ ָףה ַבּג ָמה ַה ְק ַטנָ ה, ֲא ָבל הּואַ ,הסֹו ֵששִּ ,חיש ָח ַסם ֶאת ַה ְש ִּביל, ּו ָץ ַשצ ָכל ַמ ְחסֹום וְ ָכל ּגְ בּול ַבּגִּ נָ ה. ימי ְר ִּל ָפתֹו ,זְ שּו ַףת ֶס ֶדר ּו ַץס, ִּמנִּ ֵ ִּל ְשוָ יָ ה הּוא ַמ ְש ִּפ ַיע ִּטפֹות ֶשל ָף ִּסיס. ֲא ַל ֵּטפ ְב ִּח ָבה עֹוש ֶשל חּום ְמח ְס ָפס יטה וְ ָכל זִּ יז. וְ ָאחּוש ַףל ָפנָ יו ָכל ְב ִּל ָ ּו ַבסֹופְ ,כמֹו ָת ִּמידֲ ,א ַמ ֵשש ֶאת ַה ֵלב ַהשֹו ֵכן ֶב ָחזֶ ה ֶה ָחסֹן ְב ִּב ְט ָחה, ת ֶבת" :אֹו ֵהב", ֶש ָח ַש ְט ָת בֹו ֶאת ַה ְכ ֹ ּו ֵמ ָאז הּוא פֹו ֵףם ְב ֵתאּום ִּףם ִּל ְבָך. כוכבה סשנגה .חווה – – 48 ֶא ֶשצ ַה ִּבצֹות פֹו ַת ַחת ְש ָף ִּשים ְב ָכל ִּפנָ ה. ְלמּו ֵלנּו ִּהיא מנַ ַחת, יה ַמזְ ִּמינָ ה, וְ ֵא ֶל ָ ַאְך ִּמיָ ד ְב ִּה ָכנְ ֵסנּו יה נְ מֹוגִּ ים ָכל ְש ִּב ֶיל ָ ּו ְׂש ִּש ֵידי ִּף ְרבֹות ַשגְ ֵלינּו ָב ְש ָרר ִּמ ְתפֹוגְ גִּ ים. ֵףת ְששּויָ ה ְב ֵש ֶץל נֶ ֶץש ֲח ֵש ָדה וְ ָא ְב ָדנִּ ית, נֹו ֲא ִּשים נִּ ְת ֶףה ְב ֶש ֶץש ַה ִּב ָצה ַהּטֹו ְב ָףנִּ ית. ֵאיְךַ ,ה ִּאם נִּ ְדש ְֹך ֵאיַ -פ ַףם שּוב ַףל ַר ְש ַרע מ ָצ ָרה אֹו נִּ ֹפל ָר ְש ָבן ְלזַ ַףם בֹו ְל ֲףנֵ י ַה ְמקּו ָרה? "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אהבת אישה לבעלה שטה עיש יץה ֲא ֵץ ָלה. עֹוש ּגּו ְץָך ַבד ָף ֹנג ֶשל ְר ִּט ָ זּוג ֵףינֶ יָך בֹו ְשרֹות ְבגֹון ַל ִּפיס ְכח ָלה. יכים וְ ַש ִּכים – ְׂש ָף ְשָך – ִּס ֵיבי ֶכ ֶספ ְס ִּמ ִּ ֶאל ָמ ְתנֶ יָך ּגֹו ֵלש ִּב ְץ ָלגִּ ים בֹו ֲה ִּרים. ַה ִּחיּוְך הּוא ִּה ַלת אֹוש רֹו ֵשן וְ זֹו ֵהש ֶשל ָח ְכ ָמה וְ טּוב ֵלב וְ ֶשל ֶמ ֶשצ בֹו ֵףש. ישים, ַה ְש ִּש ִּישים ,מ ָצ ִּריםֲ ,חסנִּ ים ּוגְ ִּמ ִּ נִּ ְמ ָת ִּחים ַףל ּגּו ְץָך ַה ָשחֹשַ ,ה ַמ ְש ִּשים, ֶשף ַצב ְכ ִּץ ְסלֹו ֶשל ֵאל י ֹ ִּץי מ ְש ָלם, ְכמֹו ֵץת יִּ חּו ִּדי ִּמסּוגֹו ָבעֹו ָלם. הֹוֵ ,א ִּלים ֶש ַב ָש ַמיִּ ם, ָש ָטה ִּףיש ְבתֹוְך ַה ַמיִּ ם! ְשחֹובֹות ֵהם נְ ָהשֹות, מּו ָקץֹות ַה ִּכ ָכשֹות. ַה ִּס ְמטֹות ֵהן נְ ָח ִּלים, ּו ֵמ ַףל – ּגְ ָש ִּשים ַל ִּחים. מ ֶתן, ִּבנְ יָ נִּ ים ְשרּו ִּףים ַףד ֹ ִּכ ְבתֹוְך ְשלּו ִּלית – ַהבֹ ֶטן. ַשוְ א מֹו ְת ִּחים ֵף ִּקים ַהּגֶ זַ ע ֶמזַ ח ְמ ַח ְפ ִּׂשים ְביֶ זַ ע. יהם שֹו ִּתים ְב ִּלי ֶה ֶשפ, ָש ְש ֵש ֶ ַאְך ַליָ ם ָה ְץכּו ֵהם ֶט ֶשפ ִּכי ָה ִּףיש ָדגִּ ים שֹו ֶר ֶרת, ישים ָמנָ ה נֶ ְח ֶש ֶרת: ַל ְכ ִּש ִּ ֶמ ְל ָתעֹות ַחדֹות ְכ ַת ַףש ִּחיש ָפ ְשקּו חֹו ִּשים ַב ַש ַףש, נִּ נְ ָףקֹות ִּב ְב ַׂשש ָה ִּףיש וְ נֹוגְ סֹות בֹו ְל ַמ ְכ ִּביש. יה ַל ִּמ ְסתֹוש תֹו ָש ֶב ָ נִּ ְד ָח ִּרים ,עֹו ְר ִּץים ַבתֹוש, נִּ ְמ ָל ִּטים ּו ְמ ַט ְפ ִּסים, ִּב ְמרֹומֹות ּגְ בֹו ִּהים ְדחּו ִּסים. אשיר אץר .חייזש ית ֵא ַלי, ִּמ ְמקּולֹות ַמ ְח ַש ִּכים ְכ ֶש ָף ִּל ָ ֹנגַ ּה טֹוב וְ ָרסּום ִּה ְת ַפ ֵשט ְב ַחיַ י, ְכמֹו ֵה ִּריא ִּמתֹוכֹו וְ גֵ ֵשש ְב ָחשֹון ֶש ַשע ַתתַ -ר ְש ָר ִּףי זִּ יר ֶשל אֹוש ַא ֲחשֹון, ּו ָץ ַלט ְבזָ דֹון ִּמ ְתהֹומֹות ֲף ָל ָטה ֶפ ַשח זַ ְך וְ נָ ִּדישְ ,ש ֵא ִּשית ַה ְפ ֵל ָטה. יתי אֹו ְתָך וְ ָש ַת ְל ִּתי ִּמיָ ד ַאְך ָש ִּא ִּ ְב ַר ְש ַרע פֹו ִּשיָ הְ ,ל ַׂשגְ ֵׂשג ָבּה ָל ַףד, וְ ַהד ֹ ֶץר ֵה ִּאיצ ִּמ ְתשּו ָרה וְ ֶף ְשּגָ ה ַכ ֲא ֶשש ִּלי הֹו ַש ְט ָת יָ ְדָך ְל ַמּגָ ע, וְ הּו ַק ְץנּו יַ ְח ָדיו ִּב ְתחּושֹות ֲח ָדשֹות ֶשל ִּלבּוי יְ ָק ִּשים ֵמ ָף ְק ַמת ְשגָ שֹות. ַמ ָב ְטָך ָהאֹו ֵהבִּ ,חבּו ְרָך ַה ָת ֵאו ֵהם ִּלי ַסם ַה ַחיִּ ים ּו ָמזֹוש ַל ְכ ֵאב, יהם ֶשל ְס ָץ ַשי ְת ַף ֵּטש, ּו ְדמּו ְתָך ַד ֵפ ֶ ַה ְש ָש ָאה ְל ִּש ַישי ַהיָ ִּץים ְביֹו ֵתש. ַב ֲף ִּלי ַהנִּ ְץ ָלאֶ ,א ֶלנְ ִּדיל ַה ַמ ְר ִּסים, ִּאחּו ֵדנּו ִּהנֹו ַמ ֲף ֶשה ֶשל נִּ ִּסים: ֶא ְלפ ָא ֵץל ַהבֹו ֵחש ְל ַבת-זּוג ַבתָ -א ָדם – ֲאנָ ִּשים עֹוד ַףל ָכְך ל ֹא ָש ְמעּו ֵמעֹו ָדם. וְ ָל ֵכן ֲא ַב ֵקש ַשר עֹוד נֵ ס יְ ִּח ִּידי: ֶש ַא ָתה ַףד עֹו ָלם ִּת ָש ֵאש ְל ִּק ִּדי. – – 49 ֲף ִּליֹות ַהּגָ ג רֹו ְשסֹות, ֲהשּוסֹות ַה ִּמ ְש ָפסֹות. וְ ִּכפֹות ַה ִּמ ְר ָד ִּשים ָה ְץכּו רֹ ֶדש-ר ָד ִּשים. ֲא ִּמ ֵישי ָה ֵףצ ְדשּו ִּסים, וְ ָכל ַהּגָ גֹות ְתץּו ִּסים. ִּמ ְש ַתנֶ ֶרת ְכ ָבש ָה ִּףיש, ְמ ַשּוַ ַףת ַל ֲאוִּ יש, נֶ א ָחז ָה ֲא ַס ְץסּופ ְב ָרנֶ ה ָשקּוצ ֶשל סּופ. ַאט נֶ ְח ָלש ָל ִּףיש ַהד ֹ ֶץר, א ֶץר, ֲא ָבל ֵאין ְס ִּץינֹות ָב ֹ ֵאין ַמ ִּציל ,נָ ָמל ָבטּו ַח. וְ נִּ ְד ֶמה – ָה ְלכּו ָלנּו ַח אֹו ֶשנִּ ְמ ְלטּו ְב ַץ ַחד ָה ֵא ִּלים כ ָלם ְביַ ַחד. וְ ָה ִּףיש נֹו ְת ָשה ֶה ְץ ֵרש, ִּאי בֹו ֵדד ְביָ ם סֹו ֵףש. ל ֹא יַ ְשּגִּ יש ְכ ָלל ָהעֹו ָלם ְכ ֶשיִּ ְב ַלע אֹו ָתּה ַהיָ ם. "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 עודד בן-דורי משיכה מלאך בודד יאה ְלגַ לֹות ָבְך ּגָ ָל ֵת ָ ְל ָה ִּץ ַיח ַחיִּ ים ְב ַץ ְשטּות ְב ָף ְמ ָרּה ֶשל ַהּגָ לּות ִּמ ְתּגַ ֶלה בֹודד ַמ ְל ָאְך ֶא ָחד ֵ יֹוד ַע ֶש ִּהּגִּ ַיע זְ ַמנֹו ַל ֲחזֹש ֵ אֹותְך הּוא ָא ַהב ָ ּגַ ם ַב ָשעֹות ָה ֲאשכֹות ֶשל ַה ִּמ ְד ָבש ִּמי יְ ַר ֵבל ֶאת ָפנָ יו ְבשּובֹו יֹוד ַע וְ ָכל ָמה ֶש ֲאנִּ י ֵ רֹוב ַףת ְמ ִּקיאּות תֹוד ָףה ַ ָ עֹושש אֹו נָ מּות ִּמ ָכאן נִּ ְת ֵ יחידּות ְביַ ַחד אֹו ִּב ִּ נִּ ְמ ָקא אֹו נֵ ֵלְך ְל ִּאבּוד אֹותְך ָקמּוד תֹוץס ָ ֵ דֹוחס ֲאוִּ יש ַמנְ ִּשים ֵ ִּמ ְת ַא ֵמצ ֶאת ַף ְק ִּמי ְל ָה ִּףיש ִּמתֹוְך בֹוש ֶשל זָ ָהב ַמ ְת ִּחיל ַה ִּפתּוי ְל ַש ֵלב יָ ַדיִּם הֹול ֶמת ְבשֹאשֹו ַהק ָפה ַה ִּמ ְתּגַ ְלּגֶ ֶלת ֶ לֹומֹותיו ָ נִּ ְכנֶ ֶסת ְלתֹוְך ֲח ָמ ַתי יַ ֲף ֶׂשה ְל ֵביתֹו יֹוד ַע וְ ָכל ָמה ֶש ֲאנִּ י ֵ יַת ִּחיל אֹו יִּ ּגָ ֵמש ֶש ְ ַףל ָה ֲא ָד ָמה אֹו ְב ָמרֹום ַא ֵחש יִּ ְר ֶשה ְל ָאט אֹו ַמ ֵהש ְר ָקת ָפחֹות יֹותש ַה ְש ֵבה ֵ ִּה ְת ַל ְבטּות ִּשגְ ִּשית ֵמ ַה ִּכּוּון ַהנָ ִּשי ַתגְ ִּדיש ּו ְת ַב ְל ֵבל ּגֹומל ַמ ְץנֶ ה ַמ ָבט ֵ שֹואה ַמ ְל ָא ִּכים ַףל ס ָלם ְכ ָבש לֹא ֶ ַה ֶש ֶמן ְמ ַט ְץ ֵטפ ַףל שֹאש ָה ֶא ֶבן יְתה ַת ְח ָתיו ֶש ָה ָ עֹוד ְמ ָףט וְ ַה ִּכּוּון ִּמ ְת ַה ֵפְך טּושה ַא ְת לֹא נְ ָ ֲא ָבל ּגַ ם לֹא ְמח ֶב ֶשת אֹותְך אהב ָ הּוא י ֹ ַ ּגַ ם ַףל ִּפי ַה ְב ֵאש ַהנִּ ְץ ַת ַחת בֹודד יָ כֹל ְב ַמ ֲא ָמצ ָר ָטן ַמ ְל ָאְך ֵ ְלנַ ְץנֵ פ ִּב ְכנָ ַץיִּם ֶשל ֶח ֶסד יֹוד ַע וְ ָכל ָמה ֶש ֲאנִּ י ֵ ימי אֹו ִּחיקֹונִּי הּוא ְפנִּ ִּ יאּותי וְ ִּד ְמיֹונִּי ְמ ִּק ִּ יטב וְ ַא ְלמֹונִּי מ ָכש ֵה ֵ ֲה ֵשי נָ ַש ְץ ְת ָף ַלי ֹושם ָכ ֵףת ֲאנִּ י נ ֵ ְבא ֶֹץן ַף ְקמֹונִּ י אֹותְך אֹוספ ָ ֵ ַמ ָצב ָבשּוש ָכלָ -כְך ַףד ֶשנִּ ְש ַכח ִּמזִּ ְכשֹונִּי הּוא ִּח ָכה ָלְך ַה ֶד ֶשְך ַה ְצה ָבה ְמ ַה ְד ֶה ֶדת נִּ ְמ ֶש ֶכת ִּמ ְת ַש ֶח ֶרת ֵמ ַף ְק ֵמְך בֹותיו ֵת ְל ִּכי ְב ִּף ְר ָ בֹודד תֹוהה ֵאיְך ַמ ְל ָאְך ֵ ָ ימנִּ ים ַףל ָה ֲא ָד ָמה ַמ ְש ִּאיש ִּס ָ אושית משטין .עליית הנשמה – – 31 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 בעל החלומות ֲאנִּ י ַה ֶש ֶמש ַהיָ ֵש ַח ַה ָמאֹוש ַה ָכחֹל שֹוכב ַףל ֲףנָ נִּ ים ְר ַטנִּ ים ִּמ ְפ ַל ְס ִּטיר ֵ כֹוכ ִּבים חֹוזֶ ה ְב ָ ַא ֶתם שֹואים ְב ֵףינֵ י ַה ָב ָׂשש ָה ֲףלּובֹות ִּ ִּבדּוש ַל ֲהמֹונִּ ים שֹוףי זֹונֹות ֵ ֶף ְשוַ ת ָה ָא ֶשצ נֶ ְח ֶׂש ֶץת ְל ֵףין כֹל ְל ִּה ְת ַף ְש ֵסל ִּב ַק ְש ֶתם ְב ֵח ָירּה ֶשל שּונַ ִּמית יכם ְב ָשגְ זִּ י ָר ַץ ְק ִּתי ֲף ֵל ֶ ָב ֶא ְק ָבעֹות ַה ְקץּוקֹות ְב ִּשנַ יִּ ם ֲחׂשּוץֹות ְב ֵף ִּטים ְמשנָ נִּים ֲא ַמ ְש ֶתם יָ ַש ְד ָת ֵמ ַה ַפ ִּסים ית ַףל ַמ ְסלּול ִּה ְת ַש ְסרּות ָף ִּל ָ אֹותָך ַה ִּש ְכ ָחה ָס ֲח ָץה ְ וְ ַא ָתה ָשט ַה ְל ָאה ִּמ ָכאן ֲאנִּ י ַה ִּת ְרוָ ה ַהּגְ א ָלה ַה ָמזֹוש ַהּגָ דֹול בֹונֶ ה ִּפי ָש ִּמידֹות חּומֹות ִּמבֹצ ִּמ ְׂש ַחר יְ ָל ִּדים ענת בן .גשם שאשון – – 30 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 רעיה שקולניק *** ִּףם ִּלקּוי ַהיָ ֵש ַח ַה ֵליל ִּמ ְת ַףּוֵ ש אנֹושּות ְלכּו ָדה ְברּו ֵשי ֲח ֵש ָכה ִּב ְתשּועֹות נִּ ָצחֹון ַה ִּכשּופ ִּמ ְתעֹו ֵשש וְ ָףץֹות ְמ ַכ ֵשץֹות ִּל ְמחֹוז ִּש ְכ ָחה. ַב ִּמ ְלמּול ַהנָ לֹוז נִּ ְש ָר ִּחים ִּשקּויִּ ים וְ ַה ָתן ְמיַ ֵלל ְב ֶה ְת ֵרפ ֲח ָש ָדה ֶה ָף ָשן ַהיָ שֹור ְמ ַכ ֶסה א ָץ ִּרים וְ עֹו ְש ִּבים ַמ ְמ ִּתינִּ ים ְכ ָבש ִּל ְש ַףת ְסף ָדה ִּהיא ָר ְץ ָקה ֶאל ָה ָא ֶשצ ְב ֶשגֶ ל ְכ ֵב ָדה אלית רֹונְ ִּכיָ ה ּו ְדבֹו ִּשים ְביָ ָדּה ַה ְשמ ֹ ִּ ּו ַביָ ד ַה ְשנִּ יָ ה ָא ֲחזָ ה ִּמזְ וָ ָדה נְ עּו ָלה ְב ַא ְל ֵץי ַמנְ עּו ִּלים זְ ִּף ִּישים. נִּ זְ ְרץּו ָה ָאזְ נַ יִּ ם ,נֹוקֹות ּוזְ נָ בֹות, ַס ְר ָשנּות ִּה ְתּגַ נְ ָבה ְל ֵףינַ יִּ ם תֹוהֹות וְ ַחיֹות ֲהמּומֹות ַמ ָב ִּטים ְמנַ ְתבֹות אד. יחה ִּמ ְסתֹו ִּשית ּוזְ ֵרנָ ה ַףד ְמ ֹ ֶאל ְש ִּל ָ ֶאת ָר ַש ַחת ַהיַ ַףש ָת ִּשים ֲחתּו ִּלים, יַ נְ שּו ִּץים נָ ֲחתּו ַףל ַףנְ ֵץי ָה ַאלֹון, ַב ְש ְד ַלס ְמזַ נֵ ר ֶל ָה ִּשים ַה ְתלּו ִּלים וְ ַהנֵ צ ְמ ַב ֵשש ַףל ִּף ַדן ִּח ָדלֹון. כֹו ָכ ִּבים נִּ ְב ְלעּו ְב ִּמנְ ֶה ֶשת ַהזְ ָמן וְ נִּ ְל ַכד ַהנִּ ְקנּוצ ְב ַת ְש ִּמיל ַה ָש ָמאן ַשר כֹו ָכב ְמת ָמן ,יְ ַש ְר ַשר וְ ָר ָטן ֵמ ַףל זְ נַ ב ַה ָש ִּביט ַהתֹו ֶףה נֶ ה ַלם. ְבאֹו ָתן ַה ְשנִּ יֹות ָהשּוחֹות זָ ֲףמּו ִּמ ִּמזְ ָשחַ ,מ ֲף ָשבּ ,גַ ם ָקץֹון וְ ָדשֹום וְ ת ִּפים ְמ ַאיְ ִּמים ִּב ְבׂשֹו ָשה ָש ֲףמּו וְ ַא ְל ֵץי ְמ ַכ ֵשץֹות נָ ֲחתּו ִּמ ָמשֹום. ה ְש ְלכּו ַמ ְט ַא ְט ִּאים ִּב ְתנּו ָףה ֶשל ִּבּטּול ְב ִּף ְשטּול ִּמ ְתּגָ ֶשה ִּמ ְתנֹו ֵף ַע ּגּו ָץן וְ כ ָלם נִּ ְד ְברּו ְב ִּמ ְר ָקב ּו ִּץתּול: ַר ְש ָפדֹות ,יַ נְ שּו ִּץיםַ ,ב ְש ְד ַלס וְ גַ ם ָתן. וְ ַהמּוזֹות שֹו ְכבֹות ַףל ּגַ בֹו ֶשל ַר ְשנָ פ ּו ְמ ַבכֹות ֶאת ָהאֹוש ַהנִּ גְ זָ ל ְבזָ דֹון, ִּב ְת ִּחנָ ה ְלשּובֹו ֶשל סּוסֹון ְמכנָ פ ימת ַה ָמדֹון. ַהנִּ ְמ ָלט ְלנִּ ְשפֹו ֵמ ֵא ַ ָה ֲאגַ ם ַה ָשרּופ נֶ ְף ָכש ּו ַמ ְק ִּהיב, יסים ָא ִּק ִּילים, אשם נַ ְש ִּר ִּ ַמ ְש ִּכינִּ ים ֶאת ש ֹ ָ ַר ְש ָפדֹות ַמ ְמ ִּשיכֹות ְל ַר ֵפצ וְ ָל ִּשיב ְב ִּב ָצה ֲחשּו ָכה נְ טּו ַלת ַה ְצ ָל ִּלים. ש ְח ְששּו ַה ְדבֹו ִּשים ְבזִּ ְמזּום ַק ֲה ָלה יסים נְ בּו ִּלים, אשי נַ ְש ִּר ִּ וְ ָכ ְבשּו ֵהן ָש ֵ ִּה ְת ַף ְלסּות נִּ ְמ ְש ָכה ִּל ְק ִּל ֵילי ֲהמ ָלה וְ ַחיִּ ים הזְ ְשמּו ַל ְפ ָש ִּחים ַה ְק ֵמ ִּלים. ִּמזְ וָ ָדה נֶ ְח ְט ָץה ִּמ ְּט ָץ ִּשים אֹו ֲחזִּ ים ִּמ ְכ ֵש ָסּה ֶה ָף ָבה ְכ ָבש בֹו ְר ִּףים ַהקֹולֹות. לֹו ֲחשֹות ְמ ַכ ֵשץֹות ְל ִּץצּו ַח ָשזִּ ים וְ ַא ְל ֵץי ַמנְ עּו ִּלים נִּ ְץ ָת ִּחים ִּב ְר ָללֹות. ּו ְבתֹוְך ֲהמ ָלה ְש ֵתי שּוחֹות ְש ָץ ִּאים ִּׂש ְש ְטטּו ַמ ְףּגָ ל ְבגִּ ִּישים ְל ָבנִּ ים ּו ָב ֶא ְמ ַקע – ַףמּוד ִּמ ְתנֹו ֵסס ַלּגְ ָב ִּהים ְמף ָּטש ְבחֹו ִּחים וַ ֲף ֵלי שֹו ָשנִּ ים. ְל ַשגְ ֵלי ָה ַףמּוד נַ ֲף ָשה ְב ִּה ָישה ימנִּ ים וְ ִּש ְח ָץה, ִּש ְש ְב ָטה ְבנֹו ָקה ִּס ָ ֵמ ַהחֹ ֶשְך ִּהּגִּ יחּו רֹולֹות ְד ִּה ָישה יףה רֹו ָץהַ ,ףל סּו ָסה ְשכּו ָבה. וְ הֹו ִּץ ָ נַ נָ ִּסים ,ל ֹא ּגְ דֹו ִּלים ִּמּגָ ְדלֹו ֶשל אגֹוז, נִּ ְמ ָה ִּשיםְ ,מ ַד ְלגִּ ים ֵבין ְש ָש ִּקים ִּמ ְׂש ָת ְש ִּכים וְ חֹונְ ִּרים ְב ַד ְש ָכם ְבח ְק ָפה ּו ְבעֹז נְ ָח ִּשיםְ ,ל ָטאֹותַ ,ף ְר ַש ִּביםַ ,ש ְץ ַש ִּפים. ִּמ ְס ַת ְד ִּשים ִּב ְש ָלשֹות ְביָ ַדיִּ ם ְרמּוקֹות ּו ִּמ ְקנֶ ֶץת ְכח ָלה ֲחבּו ָשה ַףל ַת ְל ַתל, ִּמ ְת ָר ֶש ֶבת רֹו ָץה וְ סֹו ֶר ֶשת ְרבּוקֹות, ַמ ָב ָטּה נֶ ְף ָקש ַףל ְר ַטנְ ַטן ְמש ָשל. – – 34 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יחה ְל ַשגְ ָליו נֶ ְח ָשקֹות רֹונְ ִּכיָ ה ַמנִּ ָ וְ נִּ ְב ַל ַףת ְכמֹו ּגֶ ֶשם ְבתֹוְך ַה ַק ְש ַרע. ַהנַ נָ ס ַהנִּ ְב ָחש ִּמ ְת ַפ ֵלל ִּב ְב ִּכיָ ה, ֶאגְ שֹו ָץיו ַה ְקמּו ִּקים נִּ ְץ ָת ִּחים ְל ַד ָקה. יתיו הּוא ַמ ְק ִּד ַיע וְ ָרד ְלשּו ַשת ֲף ִּמ ָ וְ נֹו ֵתן ְפרּודֹו ָתיו ְב ָׂש ָץה נָ ְכ ִּשיָ ה, ַה ְק ַטנִּ ים ִּמ ְס ַת ְד ִּשים ְב ִּףּגּול ְס ִּביבֹו ָתיו, ירים ֵהם יַ ְח ָדיו ְבשּו ֵלי רֹונְ ִּכיָ ה. ַמ ְחזִּ ִּ ימי ַה ִּב ָצה ַה ַק ְשנָ פ ִּמ ְתנָ ֵףש ְב ֵמ ֵ יסים וְ ַהמּוזֹות שֹו ְכנֹות ְל ַשגְ ֵלי נַ ְש ִּר ִּ יקה, ְמ ַכ ֵשץֹות ַה ִּמ ְס ָדש נִּ ְמ ָלטֹות ְב ִּש ָ אשם ְמ ַכ ִּסים, יַ נְ שּו ִּץים ְב ָכנָ פ ֶאת ש ֹ ָ ַר ְש ָפ ִּדים ְבגִּ חּוְך ֶאת ַה ֶפה פֹו ֲף ִּשים, ִּל ְסתֹו ָתיו ֶשל ַה ָתן ַהבֹו ֶהה נְ ץּולֹות, ֲחתּו ִּלים ֲחקּו ִּץים ַףל סּו ָסה דֹו ֲה ִּשים ְב ִּת ְרוָ ה ִּשאשֹונִּ ים ֶאת ַהסֹופ ְלגַ לֹות. ּו ְב ַק ַףד ַר ִּלילַ ,הדֹו ֶמה ְל ָמחֹול קֹו ֲף ִּדים ְל ִּכּוּון ָה ַףמּוד ַה ָת ִּמיש ְל ַשגְ ֵלי נַ ֲף ָשה ְמף ְש ֶט ֶלת ַבחֹול ֵהם עֹו ְק ִּשים וְ ָש ִּשים ְברֹולֹות ַהזָ ִּמיש. ָהאֹו ָקש ַהיָ ִּמי ָמף ָבש ְליָ ָדּה וְ נֹו ֵהם ֶב ָה ִּשים ַב ְש ְד ַלס ַהּגַ ְלמּוד ִּהיא עֹו ֶק ֶמת ֵףינַ יִּ ם וְ ָר ָדה ִּר ָידה, ְמזַ נֶ ֶרת ֶאל ַףל ֶאל ָר ְדרֹד ָה ַףמּוד. אשּה ַק ָמשֹות נִּ ְש ָכנֹות ְל ַל ֵּטפ ַקּוָ ָ וְ סֹו ְש ִּרים ָהשּוחֹות ַת ְל ַת ֵלי ַה ִּפ ְש ָתן: זֶ ה ַהזְ ָמן ְל ַה ֵמש ִּאם ַהסֹופ הּוא נֹו ָשא אֹו ָמתֹורַ ,שבֹו ַתיִּ ,ה ְת ַף ְלמּו ֵמ ַה ָתן, ֵמ ַהקֹוצ ַהנִּ נְ ָףצִּ ,מ ַק ְשנֹו ֶשל ַר ְשנָ פ – ִּףּוָ שֹון ְמבֹ ָשְך יְ נַ ֵתב ְל ָבבֹות ְל ַמ ְסלּול ַה ָשמּוש ְלסּוסֹון ְמכנָ פ ּו ְל ִּמי ֶש ַמ ְת ִּמיד ִּד ְמיֹונֹו ְל ַה ְשוֹות. – – 33 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 *** *** ֲאנִּ י ְשבּויָ ה ְב ֶס ֶשט ָק ְש ָץ ִּתי ָשחֹושָ -ל ָבן-מֹו ִּשירִּ ,כ ְמ ָףט ִּא ֵלם, ֶש ִּל ְכאֹו ָשה זָ ַכ ְש ִּתי ִּמי ִּק ֵלם ּו ִּמי ִּביֵ ם ּו ִּמי ֵה ִּבין ְׂש ָץ ִּתי ָה ֵף ִּקים ְמ ַר ְב ִּלים ֶאת ַה ִּדין, ְב ַץ ְשטּותִּ ,מ ְת ָר ְש ִּחים ִּב ְב ָש ָכה. שּוב אֹו ְרטֹו ֶבש מֹו ֵתח ָס ִּדין ַמ ֲא ִּדים ִּשפּו ֵלי ִּמ ְד ָש ָכה ְב ַר ְשנֵ י זִּ ְכשֹונִּ יַ ,ה ְדגָ ִּלים ל ֹא יּונְ ץּו ְב ִּמ ְק ַףד ַק ֲף ִּשי: ַה ָשנָ ה ֲאשֹו ֵטט ְל ַה ְח ִּלים ְכמֹו ַכ ְל ָבה וְ ֶאגְ ז ֹז ְׂש ָף ִּשי וְ ֶא ְל ַמד ,שּוב ֶא ְל ַמד ְל ַחיֵ ְך ֲח ָק ֵאי ִּחיּו ִּכים ְמףנִּ ים, ְב ִּלי ִּל ְשכֹ ַח ַמדּו ַע וְ ֵאיְך נֶ ְף ַת ְש ִּתי ִּלגְ וֹו ַעָ .שנִּ ים. הּוא יִּ ָש ֵאש ָל ַףד ָשבּוי ִּא ִּתי ַףל ַת ְש ִּל ֵילי ּגֹו ָשל ַחדְ -מ ַמ ִּדי ַמ ִּתיש ֶאת ִּׂש ְץתֹו ֶתיָך ִּל ְׂש ָץ ִּתי וְ ַא ָתהָ ,כ ָשגִּ ילִּ ,ת ְת ַף ֵכב אֹומש: ָבאֹו ְרטֹו ֶבש ֶש ְלָךְ ,כ ֵ ָכאן ָט ַף ְמ ִּתי ָא ְב ָדן ּו ְכ ֵאב יתְך ָה ַא ֵחש, ְכ ֶש ָחיִּ ית ְב ֵב ֵ ְכ ֶש ָב ַש ְח ְת ִּמ ִּשעּוש וְ ָר ַב ְש ְת יַ ְלרּו ֵטְך ִּב ְתלּו ִּלית ֶה ָף ִּלים וְ ַףל ְׂש ַץת ֲאגָ ֵמְך שּוב ָא ַש ְב ְת ְלאֹו ָתם יְ קּו ִּשים א ְמ ָל ִּלים ְל ַהכֹות ְבגּו ָץם ַהיָ ש ֹר ְב ָףנָ פ ֶשנָ ַשש ֵמ ַאלֹון וְ ָא ְמנָ ם ל ֹא ָל ַמ ְד ְת ִּל ְשש ֹר ַאְך ָש ַאגְ ְת ּגַ ם ָש ַאגְ ְתְ ,כמֹו ֶףגְ לֹון אשי ַה ִּצ ִּפיָ ה ִּפ ְד ָשה ֶאת ַקּוָ ִּ וְ ִּה ְש ַת ְל ָטה ַףל ִּחּוָ שֹון מּו ָשש ְכ ֶש ָה ִּשכּוז ֶש ַה ַת ְץ ִּריד ָד ַשש ָש ַבש ֶאת יַ ֲףדֹו ָה ִּף ָק ִּשי "קאט" ה ְש ַלְך ּו ְס ֵקנַ ת ַה ִּסיּום ַה ָ יאה ַמ ָב ִּטי ָר ְץ ָאה וְ גַ ם ִּה ְר ִּפ ָ ַףל ַת ְר ִּש ְיבָך ְלק ֹ ֶשְך ַה ִּשיּום *** בֹ ִּאיִּ ,ש ְר ִּדי ַףל ּגָ גֹות ֲחלֹו ִּמי, ִּש ְש ִּרי ִּלי פ ְל ַחן ָה ָא ִּביב, ּגַ ְל ִּחי ֶאת ָפנַ י וְ ֶאת שּו ַח ִּא ִּמי א ֶשְך ַה ִּביב יחי ְל ֹ ַה ְב ִּש ִּ שֹו ֶש ֶרת ְר ַטנָ הִּ ,מ ְיליֹון ַף ְכ ָבשֹות יסה ִּה ְש ִּחיתּו ִּש ְט ֵחי ְל ִּף ָ יחה ח ְל ַדת ְמ ָףשֹות ְב ֶט ֶשם ִּה ְק ִּל ָ יסה ִּל ְת ֹפס ְב ַר ְשנֵ י ֲף ִּש ָ יףי יָ ַדיִּ ְךַ ,פזְ ִּשי ֲףנָ נִּ ים, ָהנִּ ִּ לּו ַשר ְל ַד ָקה ֶא ְת ַח ֵבש ְלש ֹגַ ע ִּשגְ ִּףי ֶש ְב ֶש ֶטפ ָשנִּ ים ֵס ֵשב ְבמֹו ִּחי ְל ַב ֵקש אשי ְל ֵףינֵ י ַה ְש ֵכנִּ ים ַל ְּט ִּץי ֶאת ש ֹ ִּ ְפשּו ִּׂשים ַףל זְ גּוגִּ ית ְלטּו ָשה ּו ְש ִּדי ֵמ ַהּגָ גְ ,מא ָחש ְל ַהנְ ִּשים ְׂש ִּש ֵידי ַמ ְמ ָל ָכה נְ טּו ָשה וַ ֲאנִּ י ֲא ַחיֵ ְךִּ :מ ְל ָחמֹות נִּ ְש ֲאשּו ֵמ ָאחֹושְ ,ק ַץ ְש ְד ִּףים ְבוַ ַדאי ל ֹא שֹו ְמשֹות ִּלי ִּטינֹות ַב ֲאגַ ם ֶש ַףל ּגְ דֹות יַ ְלדּו ִּתי וְ ַא ָתהֲ ,חלֹו ִּמי ,וְ ַא ָתה? ֲה ִּת ְמ ָקא ֶאת ָהעֹז ָה ָאבּוד ְבאֹו ְרטֹו ֶבש ַה ָבא אֹו ַף ָתה ְל ַש ְכ ֵתב ֲףבּו ִּשי חֹור ַה ְשבּות? – – 32 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 חיים ספטי נששי הבשזל אינם ממשיאים ישיִּ יםֶ ,את ְש ִּאיץֹו ֵתינּו ,יְ ָק ֵשינּוַ ,ח ְמ ָדנּו ֵתנּו, ַה ִּאם נְ ַד ֵכא ֶאת ְשקֹונֹו ֵתינּו ָה ִּא ִּ ְב ִּףתֹות ַהזָ ָהב וְ ַה ֶש ַץע, נְ גַ ֶלה ֶאת ָה ִּא ֵידיאֹות ָה ֲאבּודֹות, יה ָב ֶא ֶבן? ֶאת נ ְרשּות ַה ַב ְשזֶ לֶ ,את ִּפ ְל ַדת ָה ַש ְףיֹון ַה ָק ִּש ַיח ַהחֹו ֶש ֶתת ח ֶק ָ יהם ְב ֶא ֶץס כ ַֹח נִּ ְש ֵשי ַה ַב ְשזֶ ל חֹו ְב ִּטים ְב ַכנְ ֵץ ֶ יאים ֵאינָ ם ַמ ְמ ִּש ִּ ְב ֵףינֵ י שּו ָחם ֶא ֶשצ ָה ֵאש ָה ֲאבּו ָדה מֹותם, ֹוף ֶשת עֹוד ָףקש ְב ַף ְק ָ ַה ַל ַהט ִּב ְב ָׂש ָשם ּגָ וַ עַ ,אְך ֶש ֶמצ ַה ְב ֵף ָשה ְכ ֵאש ב ֶ יּוכלּו, נִּ ְלאּו ַכ ְל ֵכל וְ ל ֹא ְ ְמ ַב ִּכים ֶאת ָה ִּא ֵידיאֹות ֶשנָ גֹוזּו, ַבּגִּ נְ זַ ִּכים ַה ְלא ִּמיִּ יםְ ,ב ַא ְש ִּכיֹונֵ י ָה ָא ָמנּותְ ,במּוזֵ יאֹונֵ י ַה ַת ְשבּות וְ ַהמֹו ֶש ֶשת, ְב ָב ֵתי ַה ָק ֶץה ֶש ָהיּו ְל ִּמיתֹוס וְ ַף ָתה ֵהם ִּש ָממֹון, ַב ָב ִּש ָירדֹות ֶש ִּה ְת ָפ ְשרּו. ַה ִּאם נִּ ָשא ֶאת ַש ְףיֹונֹו ֵתינּוֶ ,את ַמ ְח ְשבֹו ֵתינּו, ְכגִּ בֹו ִּשים ַא ֲחשֹונִּ ים ִּב ְר ָשב ָאבּוד, ישיִּ ים, אֹו מּו ָטב נַ ֲחמֹר ,נַ ִּשיג ֶאת ֶה ֵשגֵ ינּו ָה ִּא ִּ נִּ ְשד ֹפ ָש ָלל ְב ֶח ְב ַשת ַה ַח ְמ ָדנּות וְ ַה ֶכ ֶספ? ישיֹות ַמדּו ַע נְ ַד ֵכא ֶאת ְש ִּקיֹו ֵתינּו ָה ִּא ִּ וְ נִּ ְש ֵשי ַה ַב ְשזֶ ל נֶ ח ָש ִּבים ְכ ֵמ ִּתים ִּב ְר ָשב ֶש ָה ְכ ַשע איילת בשמן .ץשץש-על – – 35 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 וכך אתה בעולם וְ ָכְך ַא ָתה ָבעֹו ָלם חֹו ֵבר ֶאת ָהשּו ַח ַהחֹו ֶמ ֶרת וְ ַה ִּמ ְת ַש ָצהַ ,הנַ ֲףנֵ ית וְ ַה ְמ ָס ֶש ֶבת ַהנֶ ְף ֶל ֶמת ְליָ ִּמים ַש ִּבים ,מֹו ִּת ָישה אֹו ְתָך ִּב ְב ִּדידּות ַהּגַ ֲףגּו ַע יסה ,תֹו ַב ַףת ִּמ ְמָך ַמ ַףׂש נֹוזֶ ֶץת ּו ַמ ְת ִּש ָ וְ ַא ָתה ְב ִּש ְץיֹונְ ָך וְ ַא ָתה ְמ ַב ֵקש ָל ֵקאת ֵמ ִּש ְץיֹונְ ָךָ ,לרּום ַל ֲףׂשֹות ש ֹב ַמ ַףׂש יתָך ל ֹא ָלנּו ַח ,ל ֹא ִּל ְש ַלו ֵבין ָכ ְת ֵלי ֵב ְ ְבעֹו ָל ְמָך ַה ָצשַ ,ה ָק ָטן ָלרּום ְבא ֶֹמצ ,נָ חּוש ָלרּוםִּ ,ל ְץש ֹצ ִּל ְהיֹות ֵמגֵ ן ָהשּו ַח בֹושים ְכג ֶֹדל ַא ֲה ָב ְתָך ָלּה ִּל ְהיֹות ַבגִּ ִּ וְ ַא ָתה ְב ִּש ְץיֹונְ ָך וְ ַשר ְב ִּש ֶישיָך ָרם ִּר ְמ ָףא אושלי אביב .חלום – – 36 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אלה סוד חלום ולס של סתיו רֹושה ִּלי ַהכֹל ֲא ֶשש ֶ ּוביֹום ַב ַליְ ָלה ַ אּולי זֶ ה ַשר נִּ ְד ֶמה ִּלי? ַ אּולי זֶ ה ַשר ֲחלֹום? ַ ָל ֶל ֶכתָ ,ל ֶל ֶכתָ ,ל ֶל ֶכת, ִּל ְדש ְֹך ַףל ֲף ֵלי ַה ַש ֶל ֶכת, ִּל ְשמ ַֹע ָכל אֹות וְ ָכל ָתו ַב ִּשיש ֶה ָף ִּשיש ֶשל ַה ְס ָתיו. נַ ְץ ִּשי ַףד כֹה ִּא ֶל ֶמת, נִּ ְב ֶד ֶלת ,נַ ֲף ָלה, חֹול ֶמת, אּולי ָף ַלי ֶ ַ עּולה? ִּמ ֶמנִּ י נְ ָ ִּל ְדאֹות ְכ ָףנָ ן ַב ָש ַמיִּ ם, ָלקּופ ְכ ָף ֶלה ַףל ַה ַמיִּם. יּובל, ַכנַ ַחל ִּלזְ ש ֹםַ ,כ ַ "ח ָבל"... "א ָבל" וְ ֲ ִּל ְץש ֹר ָכל ֲ ַףל ֵכן ָאסּוש ִּמ ַכ ַףס, וְ ֶא ְת ַה ֵלְך ְש ֵר ָטה נִּ זְ ֶה ֶשת ְב ָכל ַמ ַףׂש ִּמ ְפ ֹג ַע ִּב ְשנָ ָתּה. ָקהֹב וְ ָאד ֹם ַת ֲףש ֶֹבת, שֹוח ִּשים ְב ָכל ש ֶֹבד, ָף ִּלים ֲ ֵש ַכש ֲאוִּ ישֹו ֶשל ַה ְס ָתיו... ַה ִּשיש ַה ְס ַח ְש ַחש ָכְך נִּ ְכ ַתב. באנייה ָכאן ֵאין-סֹופ ִּמ ָס ִּביב ִּמ ְׂש ָת ֵש ַע זֵ ש ָף ִּבים ֵמ ַףל ַמיִּם ָף ִּבים, ָכאן ָהא ֶֹץר ְבאֹוש ַהיָ ֵש ַח ַהיָ ִּחיד ֶש ָש ַשד ַב ַקּוִּ ים. שּוח יָם שּוב וָ שּוב ְמ ָס ֶש ֶרת ַ ְש ָבבֹות ַת ְל ַת ֵלי ַהּגַ ִּלים, חֹוב ֶרת שֹוע יָ ָדּה ַה ֶ ֵהם ִּבזְ ַ ּגֹולים. חֹוץי ַה ֶיַב ֶשת ִּ ֶאל ֵ ָכאן ַשר ש ֹגַ ע ,לֹא ּגִּ יל וְ לֹא ֶף ֶקב, ֹלבן ֶר ֶקפ ִּב ְכחֹול ְכ ִּש ְר ָמה, ֶ ַש ַףש ְמחֹול ַהּגַ ִּליםְ ,מחֹול ַה ֶק ֶקב, ַמ ֲח ִּשיש וְ ָש ֵרט ִּמ ְד ָמ ָמה. אושי בית אוש – – 37 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אשבעים קבעונים לשני לזכש שני אשיאל קֹוףנִּים ַא ְש ָב ִּףים ִּק ְבעֹונִּ ים ֲ ִּלי ְל ֶץ ַתע ָפ ְשחּו ַבּגִּ נָ ה, קֹוףנִּים ַא ְש ָב ִּףים ִּק ְבעֹונִּ ים ֲ ֶש ָש ְת ָלה ִּלי ָשנִּ י ְב ִּקנְ ָףה. ַא ְש ָב ִּףים ְכ ִּמנְ יָ ן ַה ָשנִּים ִּד ְמ ְדמּו ֲאד ִּמים ַכ ָשנִּ י. ָכל ָשנָ ה ְב ִּש ְל ֵהי ח ֶֹדש ְש ָבט אֹותי ְל ָב ֵשְך, הֹוסיץּו ִּ ֵהם ִּ זֶ ה ָק ַמח ְכ ָבש ,זֶ ה ֶט ֶשם נָ ַבט, ָכְך ַחּגִּ י ַףד ָא ִּביב ִּה ְת ָא ֵשְך. ַא ְש ָב ִּףים ִּק ְבעֹונִּ ים ַבּגִּ נָ ה נָ ְדדּו ִּמ ָשנָ ה ְל ָשנָ ה. ַב ָשנָ ה ֶש ָפ ְש ָחה נִּ ְש ָמ ָתּה ֵהם ָח ְדלּו ִּמ ִּל ְץש ַֹח ַףד תֹם, ַא ְש ָב ִּףים ִּק ְבעֹונִּ ים ...וְ ַף ָתה עֹומד ָשם יָתֹום. ַשר ַה ֶד ֶרל ֵ ַא ְש ָב ִּףים ִּק ְבעֹונֵ י ַהּגִּ נָ ה ִּל ְב ְלבּו ְב ִּל ִּבי ְבגִּ ינָ ּה. ענת בן .ץשחים כתומים – – 38 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 דויד מור אדוות שּותְך ִּמ ִּמ ְש ְכנֹות ַה ַמיִּם ַמגְ ִּב ָישה ֵה ָף ְד ֵ ֶאת ִּמ ְתוֵ ה ַהיָ ם יתיְך לֹא ַפ ַףם ְכ ֵץיָ ה ֲאנִּ י ֶש ְש ִּא ִּ יץי ַה ַמיִּם נֹוטל ַף ְכ ָשיו ַה ְש ָש ָאה ִּמזַ ְשזִּ ֵ ֵ יֹומית יֹומ ִּ יץת ֵכ ִּלים ְ ֶש ִּב ְש ִּט ַ צּומּה ֶשל ִּה ְת ָמ ֲףטּות ֲף ֵש ַמת ַהכֹוסֹות ְב ִּף ָ ֲאנִּ י ְמ ָף ֶשה ְדיֹו ֶאל תֹוְך וְ ִּשיד ַה ַמ ֲח ָש ָבה ֶש ִּלי יִּתּגַ לּו ְכ ֵדי ֶש ָפנַ יִּ ְך ַה ְמא ָֹש ִּסים ַלח ֶֹשְך ְ ּומ ַמ ְל ֵמל ְב ֶץה ָמ ֵלא ֶאת ָכל ַמה אֹותְך ְ כֹותב ָ ֲאנִּ י ֵ ֶשנִּ ְכ ָלא ָבְך ְב ִּמ ְכ ְלאֹות ַהּגּופ ְל ָאט ְל ָאט ּגּוץי ַמ ֲח ִּשיְך ִּב ְתנּו ַמת נ ַֹחם ַףד ֶש ְיַבזִּ ירּו ִּ תֹוכי ַא ְדוֹות ְב ִּ אושית משטין .מעבש – – 39 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 שרה אהרונוביץ' קרפנוס נושמות הן ַד ִּקירֹותְ ,שרּוץֹות ִּר ְמ ָףה ִּש ִּישיֹות בּוף ִּתי ָמבֹוְך ָ פֹוףם. ֵ ֵהן ָףטֹות ֵהן ְמ ַאיְמֹות אֹוץץֹות ֵהן ְ ֵהן ְמ ַא ְכלֹות. כ ָֹחן ָפס פֹולש ַא ְכזָ ש ְמגָ ֵשש ֵ לּולי ַא ְץ ִּ ילּותן. ְב ַה ְש ִּחישֹו ְק ִּל ָ ִּב ְמ ִּחי ִּס ַל ְר ִּתין נָ גֹוזּו ְל ָש ָףה חֹורי ִּה ְש ַף ְמ ִּתי ִּב ְק ִּ וְ נַ ְמ ִּתי ְב ַש ְלוָ ה. ִּה ְת ַמ ֵקם לֹו ְכ ַב ַףל ַביִּת ָמאּוס ְכ ַר ְלּגַ ס כּותן. שֹוקצ ַש ָ ֵ וְ ֶאזְ כֹש ְב ֵח ָמה נ ַקב ַה ֶק ֶשב חֹומה הֹושס ָ ֵ ֶשנִּ ְד ָב ָכּה ְב ֶח ֶשב. יכן ְש ָץ ֵאל ֵה ָ ְכשּוב וְ ָׂש ָשפ יח ֶכם יכן ְש ִּל ֲ ֵה ָ ַל ֲףמֹד ַב ָּט ָשפ? ִּףזְ בּונִּ י ַאל נָ א ָתעּוטּו נִּ ְטשּונִּ י ַאל נָ א ָת ִּףיבּו. ָא ָתא יֹום ָא ָתא ֵליל ָא ָתא ֶף ֶשב וְ ַא ָתה ּגָ ֵדל. ששה אהשונוביצ' רשץנוס – – 21 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 התהבלות לשון/שץה ָח ַש ְב ִּתי ֶש ֶא ְתּגַ ְףּגֵ ַע ַל ֲהוָ יָתֹו ֶש ֶא ְד ַמע ְב ִּהזָ ְכ ִּשי בֹו דּודיתֹו ִּב ְשמֹוִּ ,ב ְק ִּ ְב ֶשלֹו. בּוע ּגּוע ְל ַמ ַ ּגַ ְף ַ דּוע ְליֶ ֶלד ַה ָשח ַמ ַ וְ לֹא ְל ָמה ֲאנִּ י וְ ָל ָמה וְ ֵף ֶשְך ַה ִּמ ָלהַ ,א ָתה ָשבּוז? ֲה ָלזֹו ָלשֹון? ִּבזְ בּוז. ִּףם ִּמי ֶא ְת ַה ֵבלִּ ,ה ְש ַה ְש ִּתי מּומיתַ ,פ ְש ָטנִּ ית וַ ֲף ֵק ָבה ַףגְ ִּ ִּףם ִּמי ֶא ְת ַל ֵהג יתי. ָהגִּ ִּ עֹותיַׂ ,ש ְש ַף ַפי יְמ ֵלא ְש ַ ִּמי ַ ְב ֶח ְל ַרת ָלשֹון ַףל ּגּופ לּוח ִּמ ְת ַחנְ ֵחן ְב ִּל ְח ַ ֲח ַסש ֵחן. ּגּוע ְל ִּמ ָלה ְמ ַל ֶּט ֶץת ּגַ ְף ַ ְל ַה ְסנָ ַץת ֶה ָחשּוז ְכ ַמ ֲף ֶט ֶץת יףה ַףל שּושּור ַבּג ֶֹשן ִּל ְשגִּ ָ ְל ִּףנְ ְב ֵלי ָלאוִּ ים ְמ ַק ְל ְק ִּלים ִּל ְבׂש ֶֹמת ַמ ְש ָמףיֹות ַכ ֲף ֵקי א ֶֹשן. ּגּוע ְל ֵףנָ בִּ ,ל ְץ ִּסיר ּגַ ְף ַ "כ ִּאלּו" ֶש ֶה ְח ִּליץֹו ַה ְ "כזֶ ה"ֶ ,ה ֶשפ! ַמ ְס ִּפיר! וְ ָ ָלשֹון וְ ָׂש ָץה יַ ִּקישֹות ָלנּו גּושהַ ,מ ִּפיר! הּותנּו ְש ָ ִּב ְל ַשד ַמ ֵ ששה אהשונוביצ' רשץנוס – – 20 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יוסי בובה *** ְב ֶב ֶטן ַח ְד ִּשי ְר ֵקה ִּמ ָּטה ְשרּו ַףת יַ ְש ְכ ַתיִּ ם. יה נִּ ְכנֶ ֶסת, ַש ֲח ִּשית ֵא ֶל ָ ּגֹו ֶש ֶבת ֶא ְק ַבע ְב ָח ָשְך, ָף ֵרב ְמ ַט ֵפס ַףל שֹור, ְמ ָר ֶש ֶבת ַרו ַמ ְשוֶ ה ַמ ֲא ִּדים ַףל ִּמ ְץ ָש ֵׂשי-עֹוש. ְמנֹו ֵףי ַא ֲה ָב ָתּה ְכבּויִּ ים, ְר ִּל ַפת ִּבגְ ָדּה ֶשהּו ְס ָשה ִּב ְס ָף ָשה מנַ ַחתְ ,מ ַס ֶמנֶ ת זְ ָמן ֶשל ֵס ֶדש ָטהֹוש. ַמה ֶש ָצפ ְכגּופ ָמ ֵלא הּוא ָכ ֵףת ִּמ ְת ָאש ֵשיר, ֶשל ָמוֶ ת ְמת ְכנָ ן ֵמש ֹאש. *** יףש יתי יַ ְל ָדה ְר ַטנָ ה ְשחֹו ַשת ֵׂש ָ ָהיִּ ִּ ְשכּו ָבה ַףל אֹו ַץנַ יִּ ם ֲאד ִּמים ִּמ ְתּגַ ְלּגְ ִּלים. יתי נַ ַףש ֵכ ֶהה ְבכֹו ַבע ֶק ֶמש ָהיִּ ִּ ִּמ ְת ַל ֵהב ִּמ ְמכֹונִּ ית חֹו ֶל ֶץת ִּב ְק ִּץ ָישה. יתי ְב ִּףיש יְ ש ַקת ָׂשדֹות ָהיִּ ִּ ְכ ֵףינֵ י ֲאהּו ָב ִּתי ַהזָ ָשה. ַףנְ ֵץי ַהּוֶ ֶשד ִּכסּו ִּל ְבנֵ י ּגָ ֵדש רֹו ֵקי ַתיִּ ל ֶשל ֹא יָ ְדעּו יחה. ְפ ִּש ָ ִּש ְב ָףה יָ ִּמים יתי ָפתּו ַח ֵב ִּ ִּל ְץנֵ י ַתם. טבע דומם נָ ח ִּב ְש ִּת ָירה ִּףנְ ָב ִּשית ְמתּו ָחהְ ,מר ַפלְ -כנָ ַץיִּ ם, ַמ ְב ִּהיש ָאד ֹם ַא ְשּגְ ָמנִּ י ְל ַאיִּ ן. ַפ ֵסי ַליְ ָלה נִּ ָצ ִּבים, ת ֶשן, ִּדגְ ָלם ַב ֲח ִּקיֹ - ְמ ֵל ֵאי ֲח ִּשיבּות ַף ְק ִּמית, ְמ ַח ִּכים ֵףת ַש ָבה, ְמ ַק ִּפים ִּל ְתשּו ָףה. ִּר ְש ָבה יְ ֵת ָשה ְמגַ ָלה ֵאינְ ַמ ַףׂש ַמ ִּביט ַב ִּקישְ ,קץּוד א ִּץי. ְש ִּש ִּישיםֲ ,ח ַלש ֹ ִּמ ְת ַכ ֶסה ָל ָבן ִּחּוְ ָשנִּ י ְמ ַב ֵקש ְש ֵא ִּשית ִּמ ְכחֹול, ִּטפֹות יְ ֵבשֹותֲ ,ח ָל ֵלי אֹויֵ ב נ ְר ִּשים .נְ גִּ יעֹות ֲף ִּדינֹות ֶשל זֵ ַףת ְמטֹו ְץץֹות, ַףל ְרקֹות ֶא ְק ָבעֹות ְפקּועֹות, ְמיַ ְצשֹות א ֶמת ְקבּו ָףה. – יְ ִּשיָ ה. ָף ִּתיד ֶא ְץ ָש ִּשי נָ מֹוג וְ נֹוזֵ ל ְמביָ ש ַףל ִּמ ְש ֶק ֶץת זָ ָשה, רֹו ֵץא ִּא ָתּה ְל ִּאּטֹו. אסתש ויתרון .הילד חוזש לברש את ביתו – – 24 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 רונית בכר שחר מחלות ֹלהים (יונה וולך) לֹא ִּת ְש ַמע ֶאת רֹולֹו ַה ָמתֹור ֶשל א ִּ יהן ּומשנֹות ֵבינֵ ֶ ית ָף ֶליָך ַמ ֲחלֹות שֹונֹות ְ ָכ ִּץ ָ יסים כּוכית ֶשעֹוד ְשנִּ יָ ה וְ ִּת ְת ַש ֵסר ִּל ְש ִּס ִּ ַא ָתה ִּמ ְת ַה ֵלְך ִּכזְ ִּ ּוב ִּלי ָס ֵץר שּוליִּם ֶש ָק ַש ְף ָת ְללֹא ַש ֵחם ְ ָףסּור ִּב ְליַ ֵשש ֶאת ַה ַ תּוכל ְל ִּה ְת ַח ֵמרֵ ,מ ִּה ְתבֹונְ נּות ְב ַמ ְש ָאהּ ,גַ ם ִּאם ֲףר ָמה ִּהיא ְכ ָבש לֹא ַ ֹלהים עֹולם ְכ ָבש לֹא ִּת ְש ַמע ֶאת רֹולֹו ַה ָמתֹור ֶשל א ִּ ְל ָ חֹובֹותיָך ַה ִּמ ְׂש ָת ְש ִּףים ֵבין ִּמ ְד ְשכֹות נִּ ְבלּות וְ ָף ֵשי נֵ ָכש ,מ ָכש אֹו לֹא מ ָכש, ֶ ְכ ָכל ַהנִּ ְש ֶאה ,נָ ְכ ִּשי הּוא ַףל ָפנֶ יָךִּ ,ב ְש יתנִּ ים דּותָך ָבּה ָף ַמ ְד ָת ֵא ָ סֹוחב ַףל ּגַ ְבָך ֵמ ָאז יַ ְל ְ יףָך ֵמ ַה ָש ָטן ֶש ַא ָתה ֵ הֹוש ֲ יּוכל ְל ִּ ֲא ִּץלּו הּוא לֹא ַ מּול ֶד ֶלת נִּ ְץ ַת ַחת /נִּ ְסּגֶ ֶשת /נִּ ְסּגֶ ֶשת /נִּ ְץ ַת ַחת / (מ ַה ַת ַחת) ְמ ַׂש ֵחר ֶאת ַת ְץ ִּריד ָה ָאב ֵ יףה ִּמ ֶק ְלןֶ ,ר ְלן ְכמֹו ָרלֹוןַ ,מ ְרלֹוןַ ,מ ֵקל ְמ ַכ ֵשץֹות, ֵמ גֵ ןְ ,מנַ ֶסה ְל ַש ֵלם חֹובֹות ִּב ְד ֵמי ִּכיס ֶש ִּק ַב ְל ָת ִּמ ָס ָב ְתָך ֶש ִּהּגִּ ָ ֲאשֹוןִּ ,ד ַישת ֶח ֶדש ְבזָ ֶמנְ הֹופ, (ס ָב ָשה), בֹוכה ֲאנִּ י לֹא נֹוגֵ ַע ָבְך ַכ ֲא ֵח ִּשיםְ , חֹוש ֶרתָ ,ק ָש הָ ,א ַמ ְש ָת ִּלי ָאזִּ ,אם ַא ְת ָ ִּמ ָּטה ֶ ִּבגְ ַלל ַה ִּמ ְש ָפט ַהזֶ ה ֶהא ַמנְ ִּתי ְלָך ָכל ַה ַחיִּ ים יֹוקש יְ ִּק ַישת ְפ ֵאש ִּמן ַה ֶה ֶשס את ֶאת ַה ָמוֶ ת שּוב וְ שּוב ֶאל ִּמ ְץ ָתנִּ י ְמ ָס ֵשב ְל ִּה ְת ַמ ֵקד ִּב ְבנִּ יָ ה וְ ֵ ּגַ ם ְכ ֶש ֵה ֵב ָ הּורל יתי ְביָ ִּדי ֶח ֶשס וְ לֹא ַ ֶח ֶשס ֶהף ֵל ִּ ּגֹושל ָכ ָכה זֶ ה ְכ ֶש ְמ ַא ְמ ִּקים ֵא ֶליָך ֶאת ַמ ֲח ָשאֹות ַה ָ ביירון רֹושה תֹוהה ֶמה ָהיָ ה ֶ ֲאנִּ י ָ ּול ָכל ַה ִּמ ְש ָפ ִּטים עֹוש ְשנּו ְ ִּאלּו ְבאֹותֹו ַהב ֶֹרש ִּה ְת ַ יְתה ַמ ְש ָמעּות ַא ֶח ֶשת ֶשיָ ְקאּו ִּמ ִּפינּו ָה ָ ּוכ ֶש ָא ַמ ְש ִּתי ְלָך ָאז ְ אֹותָך ִּא ִּתי ַל ִּמ ָּטה' שֹוקה ָל ַר ַחת ְ 'אנִּ י ָ ֲ יקים ִּףם ֵבירֹון שֹומ ַע ִּמ ְת ַח ֵשר ִּלי ֶלאכֹל ְש ֵתי ֵב ִּ ית ֵ ָהיִּ ָ (א ָתה וְ ַסל ַה ְב ִּשיאּות ֶש ְלָך) ַ זֹונֹותי ֲא ָבל לֹא ִּב ְלשֹונִּי ְל ַמזָ ִּלי ֲאנִּ י נִּ זְ ֶה ֶשת ִּב ְמ ַ ָכְך ָר ָשה ֶש ַא ָתה וַ ֲאנִּי אשיר אץר .חייזשים – – 23 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 *** ָמ ַתי ָר ָשה זֶ ה ֶש ַהּגּופ ֵה ֵחל ִּל ְבּגֹד ָבנּו הֹוץְך ֶאת ַה ָב ָׂשש ִּל ְמג ָשם וְ ַהק ִֹּשי נִּ ְש ַכב ֵבינֵ ינּו ֵ ּוץנֶ יָך זָ ֲףץּו ְכמֹו ְב ַמ ְש ִּבית ַה ִּמ ְר ִּשים ְכ ֶש ֲאנִּ י ִּמ ְש ַת ֶת ֶרת ִּמ ְת ָפ ֶש ֶרת ְכ ָףנָ ן אּולי יָ ַשד ְב ִּדיּור ּגֶ ֶשם זַ ְל ָףץֹות ָ ַ אּולי ַת ְר ִּשית יסי ַלחּות ַףל ָכ ִּשיתַ , ִּל ְש ִּס ֵ אתי ּגֹושל ָףרֹב ִּמ ָדם ֶשנָ ָׂש ִּ יְתה זֹו אֹו ֶש ָמא ָ ָה ָ ִּמ ְמרֹומֹות זָ ִּשים ,בּו ָק׳אצְ ,לבֹוב ,נָ ַתןְ ,ץ ִּש ָידה ,יַ ֲףרֹב ּומוֶ תָ ,כאֹוס ְת ִּמ ִּידי ָף ִּשים ,בֹושֹות ֲה ִּשיגָ הַ ,חיִּ ים ָ חֹובת ָרלֹון ִּהיא אתי ִּף ָמ ִּדיְ ,כ ַ ָכְך נָ ָׂש ִּ עֹולם ,לֹא ִּמ ָשם וְ לֹא ִּמ ָכאן ב ֶֹשת ֵד ְשאֹון ָ נֹואש מּונָ ע ֵבין ִּׂש ְמ ָחה ִּל ְכ ֵאב ָחטּופ ִּמ ְר ֶשה ָר ֶשה ָ אשי ָכ ֵףת ַףל ְכ ֵתץֹו ָׂש ָמה ָש ִּ ַכ ָמה ַשְך ִּלי ַהּגּופ כוכבה סשנגה .עוטה אותה – – 22 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 דודי בן-עמי New Age מבט מלמטה ּגּוץי ֵמ ָף ַלי ְכ ֶש ָכ ְשתּו ֶאת ִּ ִּה ְץ ַס ְר ִּתי ִּל ְשאֹות ֵףינַ י שּוב ְתלּויֹות ָש ָש ִּשים ּובאֹות ְב ֶח ְשבֹון. זֹוכשֹות ָ ְ קֹול ֶלת ִּמ ְת ַש ְכזֹות ְת ִּץלֹות ְבתֹוְך ֶ ֶ Lookח ְב ָש ִּתי ָמדּוד. ָאנּו ַמ ְש ִּבים ִּל ְשרֹם ּגַ ן ִּב ְל ִּתי ַמ ָמ ִּשי ּגֹומ ִּלים ֵפשֹות ָמ ִּשים בֹו נִּ ָצנֵ י ֲחלֹום ְ רֹוט ִּץים מֹוחֹות ִּמּגֶ ֶדם ִּאיש ְ ּומ ַק ְח ְר ִּרים ְ פֹושי הּוא ָה ִּאינְ ֵט ֶשס ַה ִּצ ִּ ֵבית ַה ֵס ֶץש ִּל ְש ִּכ ָיבה ַףל ֲחלֹומֹות. ֲאנִּ י ַמ ִּביט ִּמ ְל ָמ ָּטה שֹואה ֵאיְך ַה ָכחֹל נִּ גְ זַ ש ַפ ִּסים וְ ֶ נֹוד ִּדים ִּמתֹוְך ָףנָ ן ַפ ִּסים ֶשל ְ ֶאל ֲף ִּתידֹו ָה ַשְך נֹושי הּוא ַאְך ָה ִּףנְ יָ ן ָהא ִּ ְל ַד ֵבש ַףל ֶה ָחזֹון ָת ִּמיד ִּב ְלשֹון ָף ָבש מּודי ַח ְש ַמל ְל ִּה ְת ַמ ֵצא ֵבין ַף ֵ אֹו ִּהזְ ַד ְקשּות ֶשל ִּמ ְמ ְס ֵשי ַא ְלחּוט. ַהכֹל נִּ ְש ַלח ּומ ְת ַא ֵפס בּואה ִּ ְב ֶת ֶדש ַהנְ ָ נּוח בּושים ָח ְס ֵשי ָמעֹופ ְכ ֵדי ָל ַ ְל ִּד ִּ ַףל ח ָדן ֶשל מ ְס ָכמֹות. עֹודד ֵבינְ ַתיִּם ֲאנִּ י ִּמ ְת ֵ מֹוק ְשט ...וֶ ְש ִּדי... ִּףם ַ יאם רּורים ְל ֶש ְרוִּ ֶ ַחיַ י זְ ִּ ְכמֹו ְלPerpetuum Mobile- וְ גַ ם ָל ֲף ִּדינּות נָ ִּשית – ְכמֹו ַאּגָ ִּסים ִּףם ָכל ַת ְבנִּ ית ָה ֶא ְץ ָש ִּשי ַה ְמר ָבלֶ ,ש ַא ַחשָ -כְך ָבשּוש ֵמ ָה ִּףתֹון ָתבֹוא ִּמין ּגְ א ָלה ְל ִּה ְת ַריֵ םָ ,למּות וְ שּוב ּול ַה ִּביטִּ ,בזְ כּות ָה ֲא ָבנִּ ים ִּלנְ בֹט ְ – אֹו ַמ ֶשהּו – נּו טֹוב... ַבסֹופ ַמּגִּ ַיע זְ ַמן בֹו ּגַ ם ִּקפֹוש רּורה ְל ֶכ ֶבל ֶט ֶלץֹון אֹו ְל ַאנְ ֶטנָ ה זְ ָ ְכ ֵדי ִּליש ֹן ַב ֲף ִּמ ָידה אש"א הילה גשין .חלום שעון הקבעים ישג ַהשּונַ ִּמית ַב ְס ָפא לּולא ַה ִּמ ְץּגָ ִּשים ִּףם ֲא ִּב ַ ֵ יִּיתי ַחי ַ New Ageבקֹש ָה ִּ ְב ֶב ָה ַלת ֵאיןֵ -רצ – – 25 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 זה לא רשה ַה ַכּוָ נָ ה ִּהיא ְל ַס ֵפש ָלְך... יֶ ְשנָ ן ִּמ ִּלים ֶש ָלְךְ :פשּועֹותַ -ש ֲףנַ נֹות שּוףים – ְכ ִּץי ִּמ ְקוַ ת ַה ֶשפ. ֲף ֵלי ַה ַח ָסה ַה ְק ִּ מּומי ַל ְחׂש ֹפ עֹולה ִּבי ק ֶֹשְך ַףגְ ִּ ָכְך שּוב ֶ ְפ ָק ִּףים ֶשלֹא ָהיּו. ְכ ֶש ַהכֹל ַמגְ ִּלידַ ,ה ַצ ָלרֹותָ ,ה ֲףנָ ִּץים ֶשנִּ גְ זְ מּו מ ְר ָדם ַבב ֶֹרש יט ָשה ּוק ִּל ֵילי ּגִּ ָ ְכמֹו ִּמ ְש ָד ִּץים ֶשל ב ֶֹׂשם ְ ַא ֲח ֵשי ָה ֵאד ַה ִּמ ַת ֵמש ֵמ ַה ִּביּוב. ַף ְכ ָשו ה ְב ַהש ַה ִּכ ָששֹון ְל ִּה ְת ַף ֵלם; יטנִּ יִּ ים נָ ִּףים ָת ִּמיד פֹול ָ ִּש ִּישים נָ ִּ בֹוה וְ ָשחֹור ַףל ְמ ִּסלֹותּ ,גָ ַ חֹושי ַהשּור. ֵמ ֵש ַיח ַה ָדגִּ ים ַהנִּ ְש ָר ִּבים ֵמ ֲא ֵ ָהיּו ָשם ַא ְש ַבע נְ רדֹות ִּקיּון נֹוחֹות ינֶיה – ְפ ָטמֹות ְשחּומֹות וְ זּוג ֵף ָ יטב יֹוד ַע ְל ַה ְב ִּדיל ֵה ֵ ֵכןּ ,גַ ם ִּבגְ וָ נִּ ים זֵ ִּהים ֲאנִּי ֵ יץה. ֵבין ְמזּגָ ג ַמ ְב ִּשיר ְל ֵבין ְר ִּט ָ ֲאנִּ י נִּ ְש ַבע ֶש ַב ֶח ְשבֹון נִּ ְכ ַלל ְמ ִּחיש ַהיַ יִּ ן יֹותש. לֹא ֵ יא ָלהִּ ,היא ְכ ָבש ֵמ ָתה ָר ְשאּו ָלּה ּגַ ְב ִּש ֵ ֵשם וְ גִּ יל ַףל ֶא ֶבן ַב ְצ ָל ִּליםִּ ,ףם ָה ֵשיחֹות אֹותי ַב ַל ָיְלה ּול ִּחישֹות ֶש ְמ ִּףישֹות ִּ ְ נֹוחה ְל ִּמ ְץ ָש ִּׂשים שּוח שּוב ָ ְכ ֶש ָה ַ שחל טורש שיינס .האשה משור הץשץשים – – 26 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 נעשה ,נעשתי דֹולה, הֹו נַ ֲף ָשה ,נַ ֲף ָש ִּתי ,יַ ְל ָדה ּגְ ָ בֹואי ֵא ַלי ּונְ ַב ֶלה – ַשְך ַה ִּת ְל ָתן. ִּ ָא ִּביְך ִּשכֹושִּ ,א ֵמְך ָה ְל ָכה ֶאל ַה ְת ִּץ ָלה. אֹושב ָׂש ָטן, ְביֹום ָר ִּקיש ַל ְבתּולֹות ֵ עֹולה. ֶ ִּכי ִּמ ְת ַה ֶפ ֶכת ַה ִּשב ֶֹלת ַףל ָף ֵרב ֵמ ַה ַק ְשסֹל ְל ַמ ְף ָלהַ -מ ְף ָלה ַב ִּמ ְכנָ ס. ִּדגְ דּוג ָכזֶ ה נִּ ְבזֶ הַ ,ףל שֹור לא ִּמ ְת ַף ֵכב, יפה וְ עֹוד נִּ ְכנָ ס. עֹולה ִּט ָ יףה ֶ ִּףם ָכל ְפ ִּס ָ ֵהן ּגַ ם ֲאנִּ י י ֵֹודע ֵאיְך ָשם ְל ַט ֵפס ּומ ַץ ֶתה ַמה ֶשיֵ ש ָלְך ַמ ְל ִּהיב ,וָ ש ֹד ְ וְ ִּאם ָש ַל ְח ִּתי ֶא ְק ָבעֹות ַלח ְל ַח ֵפׂש חֹוטא". "א ָתה ֵ אמש ַהכ ֶֹמש ַבּוִּ דּויַ , יֹ ַ הֹו נַ ֲף ָשה ,נַ ֲף ָש ִּתיִּ ,לי ִּמ ְש ָא ָלה, ִּחזְ ִּשי ֵא ַליֲ ,אנִּ י ַמ ְמ ִּתין ַףל ַה ִּת ְל ָתן. ָא ִּביְך ִּשכֹושִּ ,א ֵמְך ָה ְל ָכה ֶאל ַה ְת ִּץ ָלה, ִּהזָ ֲה ִּשיְ ,ב ִּמ ְכנָ ַסיִּ ְך ַה ָש ָטן עֹולה. ֶ זֹו ַה ִּשב ֶֹלת ֵמ ַהשֹור ַףד ְל ִּב ְש ֵכְך – ִּכ ְמ ַףט ַמ ְק ִּחיר ְכ ֶש ְמנַ ָסה ַא ְת ְלנָ ֵףש – ְכ ָבש לֹא נָ ִּףיםְ ,כ ָבש ַה ַמ ְמזֶ ֶשת ַףל יָ ֵשְך, ֹלח יָ ד – ְב ִּלי ֶשיִּ ְשאּו – זֶ ה לֹא עֹוזֵ ש. ִּל ְש ַ ִּפ ְש ִּטי ַהכֹל ֶא ְק ִּליָ ,פשּוט ִּב ְש ֵתי יָ ַדי ָאלּוש ְר ָקת ְבאֹותֹו ָמרֹוםָ ,א ִּסיש ִּח ָּטה. ִּאם ח ֶֹמד יַ ְש ָבנֵ ְך ָל ְשחֹוב ּגָ לּוי ִּמ ַדי ֶא ְץ ָשש ֶשנַ ֲףבֹש יָ ָשש ֶאל ַה ִּמ ָּטה. אֹוי נַ ֲף ָשה ,נַ ֲף ָש ִּתי ָהא ְמ ָל ָלה ֲאנִּ י ַמ ְץ ִּסיד ִּל ְס ָתם ִּשב ֶֹלת ַבתָׂ -ש ָטן ָא ִּביְך ִּשכֹושִּ ,א ֵמְך ַל ָשוְ א ִּה ְת ַפ ְל ָלה. ָה ַלְךָ ,א ַבד ַמה ֶש ָש ַמ ְש ְת ַשר ֶל ָח ָתן. ָף ָלה. תֹוץ ַחת לֹומֹותי זַ ְש ֵףי ִּח ָּטה ַ ַ ְב ֵבית ֲח ִּספּוש ָכזֶ ה ִּט ְפ ִּשי ,וְ ִּאיש לֹא יַ ֲא ִּמין. ַל ֲףזָ אזֵ לֲ ,אנִּ י ַמ ְץ ֶשה ַשר ֶאת ַה ַש ַחת, אֹותי וְ ָאל ַת ְמ ִּתין". "רח ִּ לּו ַשר ָא ַמ ְש ְת ִּליַ , ָאז– : מּוסש ַה ְׂש ֵכל ַה ַמ ֲף ֶׂשה א ְמ ָלל ִּףם ְר ָקת ַ מּוכח. יטבָ ,אבּוד – ָד ָבש ָ ַמה ֶשנִּ ְש ַמש ֵה ֵ ּובנָ ֵרל. ִּאם לֹא נָ ַת ְת ַףל ַה ִּת ְל ָתן ְ יֵ ֵלְך ָל ֲא ַבדֹון ָמ ָחשֵ ,בין ָכְך ְלַ -רח. עּולה הֹו נַ ֲף ָשה ,נַ ֲף ָש ִּתי ַה ְב ָ ְל ַבד ,וְ ֵשד ָל ַרח ֶאת ַמה ֶשלֹא נִּ ַתן. ָא ִּביְך ִּשכֹושִּ ,א ֵמְך ַל ָשוְ א ִּה ְת ַפ ְל ָלה. אֹושב ָׂש ָטן, ָבנֹות ,זִּ ְכשּוַ ,ל ְבתּולֹות ֵ עֹולה. ֶ ששה אהשונוביצ' רשץנוס בּולה, הֹו נַ ֲף ָשה ,נַ ֲף ָש ִּתי ,יֵ ש ַת ְח ָ ב ִֹּאי ַמ ֵהשִּ ,ב ְש ִּחי ִּמיָ ד ֵמ ַה ָש ָטן. ָא ִּביְך ִּשכֹושִּ ,א ֵמך ָה ְל ָכה ֶאל ַה ְת ִּץ ָלה. בֹוהַ ,לב ְס ָתן ֵשד ַה ָדגָ ן ִּט ֵפס ּגָ ַ עֹולה. ֶ יקד ִּשב ֶֹלת ְמנַ ּוֶ ֶטת ַףל ַהּגּופ ֵכ ַ ִּמ ַצד ַל ְפנִּ ים ,יָ ָשש ֶאל ַה ֵש ָףש ָה ַשְך, פֹוגֶ ֶשת ַש ַףש ִּףם ְׂש ָץ ַתיִּם ְב ִּלי ַפ ְשקּופ אֹותְך ָכל ָכְך. יכן ֶש ִּא ָמא ַמזְ ִּה ָישה ָ ֵה ָ רֹודם ַמ ְת ִּאים, ּוב ִּלי ִּלּטּופ ֵ ְב ִּלי נְ ִּשירֹות ְ תֹוףה ָלשּוט? בּואה ִּפ ְתאֹום ָ אֹויָ ה! ְל ָאן ְת ָ ְב ִּלי ַה ָּט ִּףים ,נִּ ְת ַרע! ִּל ְטעֹות ְב ִּלי ֲח ָט ִּאים? "ל ֵתת? אֹו לֹא ַל ֵתת ְששּות?" ּוב ִּלי ִּל ְתהֹותַ : ְ – – 27 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 לימור צ'ימרוזה לימוש מהשהשת על ריץודים רשחים לימוש נחטץת ְכמֹו – ֵאיְך יָ כֹול ִּרפֹוד ֵר ֵש ַח ִּל ְבד ֹר ֶאת ִּרפֹו ִּדיּותֹו? הּוא ִּמ ְשתֹו ֵלל ,סֹו ֵבל ,קֹו ֵש ַח – יסטֹו- ּו ְמזַ ֵמן ֶאת ֵמ ִּץ ְ ל ֹא ָק ִּשיְךַ ,א ִּב ִּישיםְ ,ל ַהּגִּ ַיע ְל ָכאן וְ אֹו ִּתי ,נַ ֲף ָשה ֲחטּו ָץהְ ,ל ַה ִּציל. אטאתּ ,ומּו ָכן ָה ִּש ְק ָפה ַב ְמ ָף ָשה ְמט ֵ ַב ְק ֵד ָשה ַףל ָה ֵאש ַה ַת ְב ִּשיל. ֶץ ֶלסַ ,ה ֵשד ֶשל דֹו ְרטֹוש ָץאּו ְסט,ֶש ָצצ וְ ָׂשח ְב ִּחיּו ִּכים: "כןַ ,מה ִּת ְש ֶקה? ִּלזְ כֹות ְב ַץיִּ ס? ֵ ְב ִּשיאּות ְלנֶ ַקח נְ ָק ִּחים? אגַ :ה ַת ְב ִּשיל ל ֹא ָףׂשּוי ִּמ ְב ָׂש ִּשי. ל ֹא ִּל ְד ֹ מ ִּחי ל ֹא ְכלּו ִּלים ַב ַמ ְתכֹון. ֵשיאֹו ַתי ּו ֹ א ֶכל ָב ִּשיא – ַׂש ְמ ִּתי ַשר יְ ָשרֹות בֹוַ ,שר ֹ ֶשיִּ ְהיֶ ה ִּלי ָב ִּשיאַ ,ה ְד ָשרֹון. ַא ְשמֹון ְפ ָש ִּטי ַףל ַהיָ ֵש ַח? ֲאנִּ י יָ כֹול ָכל זֶ ה – וְ עֹוד!" "ל ֹא"ִּ ,מזְ ָד ֵףר ִּרפֹוד ֵר ֵש ַח, "תֹו ִּכ ַיח ֶש ֲאנִּ י – ִּרפֹוד! הּוא ָףנָ ר ּו ְכנָ ָץיו ֲףׂשּויֹות ִּמזָ ָהב. יץה וְ ֵשיחֹו – ְכיַ ְס ִּמין. ַמּגָ עֹו – ִּכ ְר ִּט ָ א ָהב: הּוא ָכל בֹ ֶרש אֹו ֵמש ֶשהּוא ִּבי ְמ ֹ זֶ ה ַמ ְס ִּפיר ֶש ֲאנִּ י ַא ֲא ִּמין. וְ ָאז ֵת ֵלְך ִּמ ָכאן ִּר ִּיבינִּ י ְכ ֶשנִּ ְש ָמ ִּתי ֶש ְלָך ָל ַףד!" יסטֹו ֶץ ֶלס ַה ִּצינִּ י ַאְך ֵמ ִּץ ְ יהנֹום ְל ַבד חֹוזֵ ש ַלּגֵ ִּ ל ֹא ָרשֹוב הּוא ְלשּום ְל ָט ָאה אֹו ִּקפֹוש יקה. אֹו ְל ֶש ֶשצ ַא ֵחש ֶש ָב ַרע ִּמ ֵב ָ ְב ִּס ְץ ֵשי ִּביֹולֹוגְ יָ ה ֵאין קֹ ֶשְך ַל ְח ֹפש, וְ גַ ם ִּמי ֶשיַ ְח ֹפש – ל ֹא יִּ ְמ ָקא. ְב ִּלי נִּ ְש ָמתֹוַ ,מ ְשּגִּ יש ְכ ֶץ ִּתי ימה נִּ ְכ ַשל... ִּכי הּוא ַב ְמ ִּׂש ָ ָכְך ּגַ ם – אֹותֹו ִּספּוש ָפ ֶת ִּטי ֶש ְלָך ִּא ִּתיְ ,בתֹוש נִּ ְמ ָשל: זֹו ֲאנִּ י ֶשּגִּ ַד ְל ִּתי אֹותֹו ִּמיַ ְלדּות – ָב ֶף ְלבֹון ַהיֹו ִּמיַ ,ביֵ אּוש ַה ֵל ִּילי. הּוא – ְד ָשרֹון ַה ְב ִּדידּות .הּוא – ְד ָשרֹון ַה ְב ִּדידּות ימי ֶש ִּלי. ַה ְפ ָש ִּטיָ ,ה ִּאינְ ִּט ִּ ְב ִּלי שּום ָד ָבש ֶש ָדם יַ ְש ִּת ַיח – ְב ִּלי ֶס ְרסְ ,ב ִּלי ֶב ִּכיְ ,ב ִּלי ִּת ְרוָ ה – ָאז ֵאיזֶ ה ֵשד ,וְ ֵאיְך ,יֹו ִּכ ַיח ֶשזֹוְ ,ב ֶף ֶקםַ ,א ֲה ָבה? הּוא ְב ֹג ֶדל ְכ ַל ְב ַלב ִּלי ִּש ֵמש ִּכ ְש ַמ ְש ָטפ, ְכ ָח ֵבש ַל ִּמ ְׂש ָחר – ְכ ֶש ָהיָ ה ְכ ַץנְ ֵתש. ְכ ֶש ָהיָ ה ְכ ָףנָ ןָ ,בא ֵא ַלי וְ ָח ַטפ וְ ַף ְכ ָשיו ל ֹא ִּת ְשאּונִּ י יֹו ֵתש. ל ֹא ִּת ְשאּונִּ י יֹו ֵתש ְב ַחיַ י ּומֹו ִּתי, יתי ,מֹו ְק ֵקי-נִּ ְש ָמ ִּתי. יַ ִּק ַישיְ ,בנֵ יֵ -ב ִּ ִּב ְש ִּב ְיל ֶכם ֲף ָק ִּתי ִּהיא ִּל ְשכֹ ַח אֹו ִּתי: ֲאנִּ י ָכאן ִּףם ְד ָשרֹוןְ -ב ִּדידּו ִּתי. מא ְבז אש"א הילה גשיןִּ .ת ַא ַמת נולדה ַ – – 28 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אמוץ דפני ִּף ְׂש ֵבי חֹומֹות ַב ְס ָד ִּרים ֵבין ַה ִּמ ִּלים עֹולים ִּף ְׂש ֵבי חֹומֹות ִּ ִּש ָכשֹון זָ הֹב, הּודה ָכ ְת ִּלית יְ ָ ַק ְמ ָשנִּ ית ַה ְס ָל ִּףים – ְל ַש ֵפד ְש ִּת ַירת ֲא ָבנִּ ים וַ ֲחלֹומֹות. אילנה גיל .שמיים כתומים שרדן הודי שֹומי ַרוְ ָרז ִּב ְמ ֵ שֹובצ נִּ ָדח ֵ ּגּולי אֹוש ִּ ְכ ָץש ְ ֵאין ֵמ ִּףיש רֹושא. וְ ֵאין ֵ ִּמגְ ְד ֵלי עֹז מֹוחים ִּמנִּ י ָאז ִּ בֹושא. מּול ִּש ְכ ַחת ֵ יחים נִּ ָש ִּאים ִּב ְק ִּש ִּ ה ְץ ְרדּו ְל ִּמ ְש ֶמ ֶשת אֹוקשֹות ָ חֹומס וְ ַקש, ִּמ ְפנֵ י ֵ שֹוש ִּמים שֹומי ִּמ ְב ָקש ְ ְמ ֵ ימי ִּת ְץ ֶא ֶשת נִּ ֵ יָמים. ְב ֵס ֶץש ַה ִּ זִּ ְרנֵ י ַה ְכ ָץש יהם נִּ ְט ָב ִּףים ַק ֲף ֵד ֶ ְב ֶש ֶץש ְב ֵהמֹות ּוב ִּרישֹות ַמ ִּּטים, ְ נֹוׂש ֵאי ְק ָלב וְ ִּאירֹונִּ ין ְ ּגּוףים, ימי ַק ַףש וְ גַ ְף ִּ ִּב ֵ ְב ֵליל ֶש ֶלג ִּשאשֹון יהם נִּ ְק ָמ ִּתים. בֹות ֶ ִּף ְר ֵ 1 נֹוש ֶבגְ יָה יףה ִּב ְדשֹום ְ ְש ִּר ָ נֹוש ֶבגְ יָ ה יףה ִּב ְדשֹום ְ ְש ִּר ָ ִּב ְכ ָץש ַה ַדיָ גִּ ים ֶש ְש ַה ְל ֶדן יֹוש ֶדת ֶש ֶמש ֶ ֵאינָ ּה ְמ ַמ ֶה ֶשת ְלשּום ָמרֹום, ַה ְש ֵחר ִּמּגַ ַףת ַס ְל ֵףי ּגְ ָשנִּ יט ִּמ ְת ַכ ִּהים יכת ֲח ֵש ָכה ִּל ְשרֹם. ְׂש ִּמ ַ ְש ָח ִּץים ְב ִּהלּוְך ִּא ִּּטי ְמ ַה ְס ִּסים ְב ָש ָףה שֹוגַ ַףת ֵבין יֹום ְל ַא ְשמ ֶֹשת, רּוחיַ -ףיִּ ן ָדגִּ ים ְפ ֵ חֹוקים ַח ְש ַשת זְ ָש ִּמים ִּ ֵבין ֶש ֶשת ְל ִּמ ְכמ ֶֹשת. 2 אילנה גיל .שמיים סגולים נֹוׂש ִּאים ֲףנָ נִּ ים ְ ּגִּ ְש ֵמי ְב ָש ָכה, חֹומ ֶרת ַא ֲה ָבה ֶ לּוחה, ַאיָ ָלה ְש ָ מֹוש ִּדים ְ יֹוש ִּדים עֹולים וְ ְ ִּ לּוכה ְב ַא ְשמֹון ְמ ָ ְת ָכ ֵכי ָא ָמן. ֶהנֵ פ יָ ד ַא ַחת ּושנֵ י ִּאישֹונִּ ים ְ ֶשל ַש ְר ָדן ה ִֹּדי ִּב ְמחֹול ַהזְ ַמן. ּגּולי אֹוש ִּ אֹוקשֹות ְ ְ 1 כץש נידח בקץון גשוזיה בו הוץרדו אוקשות לאומיים בימי מלחמה. – – 29 2 העשת המעשכת.Skjærhalden : "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 נורית צדרבוים איך אלוהים מץסל עֹוׂשה. ֹלהים ְמ ַץ ֵסלָ ,מה הּוא ֶ אתי ִּל ְשאֹות ֵאיְך א ִּ ָאז יָ ָק ִּ ּומי נָ ָהש. יתי ֶא ֶבן ַףל ֶא ֶבן ַףד ַהש ָמקֹור ֵ ָש ִּא ִּ ִּה ַב ְט ִּתי ָשחֹור ֶאל ָכל ָח ִּשיצ ִּמ ְת ַר ֵמש ֶאל ַרו ִּמ ְת ָאש. נִּ ַּטל ִּמ ֶמנִּ י ְקחֹור ַה ִּד ֵבש ְל ַמ ֲף ֶׂשה ִּףם חֹר ַה ֲה ָל ָכה ּומה זֶ ה ַמ ֵס ָכה ָש ַא ְל ִּתי ִּמי לֹא יַ ֲף ֶׂשה ְלָך ָמה? ָ ימן? קּושה ָמה ִּס ָ ָמה ֶט ַבע ָא ָדם ָל ָמה? ָמה ָ ָף ָץש ֶא ֶבן ַהש יִּ צֹר ַףל ְפנֵ י ָה ֲא ָד ָמה יֹוקש וְ ָח ִּל ָילה נָ ד – חֹוזֵ ש. ח ֶֹמש ְביַ ד ֵ רומי עושי שֹור ֶמת ֲחלֹומֹות ְב ִּש ְר ָמה ֲף ִּדינָ ה ֶ ַתְך ַףל ַתְך נִּ ְמ ַתח ִּל ְהיֹות ִּב ְש ִּל ָיבה רֹושה מּוש ֶטת ְב ִּהפּוְך ַףל ָ ֶשגֶ ל ַףל יָ ד ֶ שּושה ִּמ ֵבין ֵףינַ י. מֹוף ֶדת ִּלּטֹל ְכ ָ ֶ שֹואה ֶאת ָחזֹון ַה ָמ ָחש ַמ ְב ִּל ַיח ָ אֹוש ַח ָף ָבשַ ,מ ֲף ִּתיד ָףלּומֹות אֹוש ְכ ֵ ֲחשּוקֹות ַב ְשחֹש ַה ִּמ ְת ַףנֵ ן. יְתה ִּר ַש ַחת נֶ ֶף ְש ָמה ַמ ַחט ַףל ָף ְק ָמה וְ ָה ָ עּושי. רּומי ִּ עֹושי ְל ַהזְ ִּכיש ִּ ִּל ְדרֹש ַףל ִּ אתי ִּל ְשאֹות ַב ָשדֹותָ ,ר ַש ְש ִּתי זֵ ִּשים וָ ֶכ ֶתש, ָאז יָ ָק ִּ ֹלהים ְמ ַץ ֵסל ַהש ָכ ָא ָדם ֵמ ָף ָץש וְ ֵא ֶץש אתי א ִּ ָמ ָק ִּ ִּשעּוש ֵמ ַה ַמ ְס ֵטש ִּבנְ וֵ ה ִּמ ְד ָבש – ֵמ ֲה ָל ָכה ְל ַמ ֲף ֶׂשה. חלום שברש להתממש ְכ ֶש ָסגְ ָשה ָף ַלי ֶד ֶלת ִּב ְט ִּש ָירה ,נִּ ְץ ַתח ַחלֹון ִּב ְש ִּש ָירה בּואה ּוב ָ ּובֹוהה ְב ַף ְש ִּפ ֵלי זְ ַמן ָףנָ ן ָ ָ ימן שֹואה ִּס ָ ָ ׂשֹושה חֹוזָ ה ְכהֹוזָ ה ַמ ַסע ְב ָ כּובה ַףל ְכנַ פ ֶא ְב ָש ָתּה ּובה ְש ָ יְ ש ָ שּולי ִּא ְמ ָש ָתּה ׂשּושה ֵ מֹוד ֶדת ִּב ְמ ָ ֶ שֹות ַחת יֹושה ַ דֹוש ֶכת נִּ ְק ָש ָתּה ְכ ָ ֶ שֹול ַחת ִּא ְמ ֵשי ִּש ְץ ָשּה ְמ ַב ְף ַב ַףת וְ ַ ּומֹושה: לֹוח ֶשת ָ נֹוש ֶץת ֶ ֶ "ק ַֹהש ֶשנִּ ְץ ַתח ָלְך הּוא ֲחלֹום ִּף ֵקש ֶשלֹא נִּ ְמ ַלְך ְל ִּה ְת ַמ ֵמש" ומודה אני נושית קדשבוים .להדביר חלום ממקיאות – – 51 ָכל ַל ָיְלה ע ֶֹק ֶמת ִּשיס ַמּגֶ ֶץת ְת ִּשיס ָמ ֶל ֶטת ַכפ יָ ִּדי פֹול ֶטת ְב ִּץי יִּ ְׂש ָש ֵאל ְש ַמע ֶ עֹולם ֶשכלֹו ֵשנָ ה וְ נִּ ְמ ֶל ֶטת ְל ָ חֹול ֶמת. ֶ פֹור ַחת ַף ְץ ַףפ ָכל ב ֶֹרש ַ ָמ ֶש ֶמת ַחלֹון מּוגָ פ ּומֹודה ֲאנִּ י ֶש ָחזְ ָשה ֵא ַלי נְ ָש ָמה ָ ְמ ָב ֶש ֶכת ַףל ַה ַמ ָמש וְ ַףל בּוע ְב ָכל ַליִּ ל ַמ ְש ִּחיש ִּשגְ ַשת ַה ִּשנּוי ַה ָק ַ ּגּוע ְליֹום ָח ָדש ֵמ ִּאיש. מֹותיש ש ֶֹבל ּגַ ְף ַ ֶש ִּ "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 עמנואל גלוסקין כוס תה של האומן יכת ִּלימֹון ְר ַטנְ טֹנֶ ת! – ִּחיֲ ,ח ִּת ַ – דֹו ְל ִּץין רֹו ֵץצ ַףל ְפנֵ י ַהיָ ם... ְר ַקת ֵתה ַבכֹוס ...וְ גַ ם ֲהמֹון ִּמ ְס ָף ַשת שּוחֹו ֶשל ָה ָא ָמן! ּגַ ִּלים ֶשל זַ ַףם? אּו ַלי ּגַ ם... "של ַפ ַףם", ַאְך זֶ ה ֶ וְ ַהיֹום– , – ִּהיא ֲף ִּדינָ ה ְכמֹו ְל ָבנָ ה א ֶשש וְ ִּת ְרוָ ה ִּס ָישה ֶשל ֹ ַח ָמהֵ ...א ַלי ַמ ָמש ְרשֹו ָבה... יָ ֶץה!.. ַמ ְץ ִּחיד!.. נִּ ְץ ָלא!.. ָאי ֹם! הנועש והאלונרה ִּב ְש ִּב ְיל ֶכם ַא ֶתם ֲח ֵב ָשה וְ ָח ֵבש, וְ יֹונָ ה וְ נֵ צ; ַל ְמ ִּדינָ ה – ָה ָאב וְ ָה ֵאם וְ ָאחֹות וְ ָאח... ֶאת ָה ָא ֶשצ!! ְל ֹג ַבּה ָמ ְתנַ יִּ ם ָה ֵשם, ַףל ַה ְכ ֵת ַץיִּ ם ַהנַ ח! כוכבה סשנגה .המרטשת ּגְ וָ נִּ ים ִּר ְשטּו ֶאת ַה ִּמ ְץ ָשׂש; ֲאנִּ י פֹו ֵשׂש ְכנָ ַץי וְ ָטס... רֹו ֵש ַע עֹגֶ ןֲ -ףנִּ ָיבה... שּושֹותִּ -ש ַישי – נֹוקֹות ְכנָ ַץי; ַמ ָבט ֶשל ַףיִּ ט! ִּחבּוש ּגַ ַביִּ ם! ָמ ִּהיש ֵמשּו ַח ִּש ְב ָף ַתיִּ ם ָכאןְ ,ב ִּשחּופ ַףלְ -פנֵ י ַה ַמיִּ ם!.. ָמשֹום וְ עֹ ֶמר ְב ִּר ְש ָבה, אה ִּאים... נֶ ְפטּון ֶאל מּול ִּמ ְר ַדש ַה ָב ָ וְ אֹוש ַה ֶש ֶמש ֶאל ַה ְצ ָדפ ַףל ַה ַמ ְסלּול ,שֹו ֵףדְ ,כ ָבש ָףפ... ל ֹא ַת ֲא ִּמינּוֵ ,איזֶ ה נֹופ!.. ַמה זֶ ה – ִּף ָדן ֶשל ַא ֲה ָבה? ל ֹא! – יֹום ַש ָבת ּובֹ ֶרש טֹוב! – – 50 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יהודית מוהילבר שעון חושפ היא שבחלום ְל ַה ֲף ִּביש ְמחֹוגִּ ים ְל ָאחֹוש ְל ָש ָףהְ ,ל ָשנָ הְ ,לעֹו ָלם, ִּל ְקעֹר ִּלזְ ָמן ְמבֹ ָהלֲ :ףקֹוש! יתי ַב ַהגְ ָש ָלה! זָ ִּכ ִּ ִּל ְמחֹר עֹונָ ה ַא ֲח ֵשי עֹונָ ה ְטיֹו ַטת ַחיִּ ים ֲףר ָמה, אם ַב ָשעֹון ַהנִּ ְכנָ ע ִּל ְשאֹות ִּפ ְת ֹ ַד ָקה ֶש ִּבזְ ַבזְ ָת ִּמזְ ָמן. ַש ְש ִּביט ַביָ ד ְמיזָ ע ,שֹו ֵףד, וְ ֵלב ָהמּום ִּמ ִּש ְמ ָחה – מ ֶשתָ -ה ֵףת נִּ ְץ ָלא ַל ֲחֹלם ֶש ִּתזְ ֹ ְתנַ ּגֵ ן ְל ִּץי ְשקֹונְ ָך. ז ֹאת ִּהזְ ַד ְמנּות ַא ִּד ָישה – ִּהנֵ ה ִּת ְת ֹפס ּגֹו ָשל ַבזָ נָ ב, ַכדּוש ָה ָא ֶשצָ ,אחֹו ָשה ְפנֵ ה! ָף ָבש יִּ ְש ַתנֶ ה ַף ְכ ָשיו. וְ ַשר זִּ ָכשֹון בֹו ֶכהַ :אל ִּת ְשבֹש, ִּשיש זֶ ה ָאסּוש ַל ֲהש ֹס, ָשם ְשכֹול ָשרּול וְ ַש ַחש ָשחֹש, מז מּוזָ ש ְלזֶ ֶשם ִּל ְש ֹ ֶשקֹו ֵשס ִּמגְ ַדל ָב ֶבל ֶשל ִּמ ִּלים, עֹוד ֶשגַ ע יִּ ְר ֶשה ָאסֹון!.. יֹום נִּ גְ ַמש וְ ַה ַליְ ָלה ָבא ִּףם ַה ֲחלֹום ֶש ִּלי ַףל ְכנָ ַץיִּ ם, ְמ ַש ֵתר ,מּוזָ ש וְ זֹו ֵהש ַףל עֹו ָלם וְ ַףל זְ ָמן ַא ֵחש. ַב ֲחלֹום ֲאנִּ י ל ֹא ֲאנִּ י, ַה ַחיִּ ים ֶש ָלּה ְמשנִּ ים: ַה ְש ַפ ְת ָרה ַא ַחש ַה ְש ַפ ְת ָרה ל ֹא ַמ ָכה ַא ֲח ֵשי ַמ ָכה, ִּב ָּטחֹון ָרדּום ְכמֹו ְל ַריִּ ן ֶש ַהכֹל יִּ ּגָ ֵמש ְב ָשע – ֵאין ָבעֹו ָלם ֶש ָלּה ַב ֲחלֹום, ָשם ִּת ְרוָ ה ל ֹא עֹו ֶמ ֶדת דֹום, ֲאבּו ָדה ִּמ ְפנֵ י ַה ְפ ָשעֹות ִּףם ִּחיּוְך ָףלּוב ֵבין ְד ָמעֹות. ֲחלֹו ִּמי ָטהֹוש וְ ָת ִּמים, ִּהיא ֶשּגָ ָשה ָשם ִּב ְמרֹו ִּמי ְב ִּלי ַפ ִּסים ֶשל ּגֹו ָשל ְדמּוי זֶ ְב ָשה, ְב ִּלי ֵטשּופ ּו ְס ִּטיֹות ,וְ זֶ ה ְפ ָשט ֶש ַמ ְח ִּליפ יֵ אּוש ִּב ְב ָש ָכה. לּו נִּ ַתן ִּט ָפה ִּמכֹו ָחּה ְל ַה ְש ִּאיל ִּלי ְל ֶשגַ ע ָרט, יה ַל ְחטֹפ ַמ ָבט... ֵמ ֵףינֶ ָ ַאְך ִּאם ִּהיא ִּת ְק ָט ֵשְך ִּל ְשאֹות ֵמ ֵףינַ יֵ ,איְך תּו ַכל ִּל ְׂשש ֹד ְב ִּמ ְל ֶח ֶמת ִּריּום ַמ ְת ֶמ ֶדת? אם ֶבא ֶמת ֶאת ִּאם ַת ְשּגִּ יש ִּפ ְת ֹ ַה ְכ ֵאבֶ ,ש ִּלי ל ֹא עֹו ֵבש – ִּהיאַ ,ח ְס ַשת אֹונִּ יםִּ ,ת ָש ֵבש. ָאז ָאסּוש ֶש ִּהיא ַת ֲא ִּמין ְב ַחיֵ ינּוְ ,ב ִּריּו ִּמי ּו ַב ְדוָ י ֶש ֵאין לֹו ַמ ְש ֵפא. ֶשיִּ ְהיֶ ה ָלּה טֹוב וְ יָ ֶץה ַב ֲחלֹום ֶש ִּליָ ,כל-יָ כֹל... יֶ ַדע זֶ ה עֹוזֵ ש ִּלי ִּל ְסבֹל. מ ֶתר ,זֶ ה ל ֹא ַא ִּלים: ַאל ַפ ַחדֹ , ַסְך ַהכֹל ְמחֹוגֵ י ָשעֹון. יהודית מוהילבש .כל עוד ץתוחה הדלת – – 54 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 באושש ועושש שיש הלל לתרוץה א ֶמת ֲףש ָמה ְל ָץנֵ ינּוַ ,אְך ֵאין זֹו ִּס ָבה ְל ַלגְ ֵלג: ֲאנַ ְחנּו הֹו ְשגִּ ים ֶאת זְ ַמנֵ נּו וְ הּוא אֹו ָתנּו הֹו ֵשג. ַהזְ ָמן ֶשהֹו ֵשג אֹו ָתנּו ַאְך הּוא נֶ ה ָשג בֹו-זְ ַמנִּ ית – יסה נְ עּו ָלה ְלנִּ ְישוָ נָ ה ,כ ָלנּו ַב ַפח ְל ָת ִּמיד. ְכנִּ ָ ַב ְק ָשב ַהזֶ ה ֵאין ְמנַ ֵצ ַחַ ,שר ַט ַףם ֶשל ָדם ּו ְד ָמעֹות, ָפשּוט ְשנֵ י ְק ָד ִּדים ַל ַמ ְט ֵב ַעְ ,כ ֵאב ל ֹא ְכ ַדאי ְל ַה ְשוֹות ִּכי זְ ָמן ְמ ַד ֵמם וְ ָרשּו ַע שֹו ֵתת ָה ְשגָ ִּףים ַה ֵמ ִּתים וְ ָאנּו זֹו ְש ִּרים ֶאל ָהשּו ַח ָף ָבש וְ הֹווֶ ה וְ ָף ִּתיד. אחזֶ נּו – ָר ְש ָבן וְ ַת ְליָ ן יַ ְח ָדיו, אחז בֹו וְ הּוא י ֹ ָ נֹ ַ ַהזְ ָמן ל ֹא יָ כֹל ִּב ְל ָף ֵדינּו וְ ָאנּו ל ֹאְ -כלּום ִּב ְל ָף ָדיו. הּוא ַחי ְכ ֶשסֹו ְץ ִּשים ,מֹו ְד ִּדים, ּגַ ם ְכ ֶש ְמ ַבזְ ְבזִּ ים וְ ׂשֹונְ ִּאים, ְב ִּלי זֶ ה ִּמ ְתמֹו ֵסס ְל ֵא ִּדים ְכמֹו ְק ָל ִּלים וְ שּוחֹות ְש ָץ ִּאים. וְ ָאנּו ְכבּו ִּלים ְב ִּלי ַמ ְץ ֵת ַח ְללּו ַחָ -שנָ ה וְ ָשעֹון – ְכ ִּאלּו ֵאין ַט ַףם וָ ֵש ַיח ַאְך ֵאין ְל ַף ְש ֵףש ַב ִּש ְלטֹון. ָבנּוי עֹו ָל ֵמנּו ַףל ֶש ַקח ,זֶ ה עֹגֶ ן וְ ֶא ֶבן ִּפנָ ה, ֵמ ָאז ֶשנִּ ְב ָשא ַהנֶ ַקח ַה ֶדגֶ ל ַהזֶ ה ל ֹא נִּ ְכנָ ע, ּו ִּמי ָאז ִּה ְת ִּחיל ֶאת ַה ֶה ֶשג יָ דּו ַע אּו ַלי ַב ָמשֹום, תם ַףל ֶה ְס ֵכם ַה ָשלֹום! ֶח ְב ַשיָ א! נַ ְץ ִּסיר ֶאת ַה ֶפ ֶשר ,נַ ְח ֹ אהב ְכ ֶא ָחד, מש ָכל ַד ָקה ִּמיֹו ֵמנּוָ ,כל ֶשגַ ע נ ֹ ַ נִּ ְש ֹ ִּת ְשאּו ֵאיְך יִּ ְץ ַשח עֹו ָל ֵמנּו ,בֹו ֶק ֶדר יִּ ְׂשש ֹש ּו ְב ָש ָכה, ָח ְכ ָמה ּו ִּבינָ ה וְ גַ ם ַד ַףת – ּגַ ן ֵף ֶדן ֶששּוב יִּ ְת ַריֵ ם!.. אכה ִּת ְס ַתיֵ ם, יַ ִּשיג ַהבֹו ֵשא ֶאת ַהיַ ַףד ,וְ ָאז ַה ְמ ָל ָ ִּכי חֹר ֶשל ָכל ֵס ֶץש וְ ֶס ֶשטְ ,ל ָכל ְמ ַח ֵבש הּוא ָבשּוש: ימה נִּ גְ ֶמ ֶשתַ ,מּגִּ ַיע סֹוץֹו ֶשל ִּספּוש. ְב ֵףת ֶש ֵא ָ ַש ְלוָ ה ,יְ ִּדידּות וְ נַ ַחתִּ ,ף ָדן ֵאיכּו ִּתי וְ טֹוב, תב? רֹו ֵשא ל ֹא שֹו ֵףד ִּמ ַפ ַחד – ַףל ָמה ְל ַה ְמ ִּשיְך ִּל ְכ ֹ אליָ ,שגּו ַעַ ,מ ְב ִּשירַ ,ש ֲףנָ ן, נִּ ְש ַאש ַשר ִּסיּום ל ֹא ָבנָ ִּ אלי ֶשמֹו ִּסיפ ַמ ְש ָמעּות וְ ִּףנְ יָ ן, ַמ ֶשהּו אּונִּ ֶיב ְש ָס ִּ יכל ֶשנִּ ְבנָ ה: עֹוד ֶת ֶץש ֶא ָחד ְב ִּת ְלבֹ ֶשתִּ ,רשּוט ְל ֵה ָ א ֶשש וָ עֹ ֶשש ַףד ֵמ ָאה וְ ֶף ְׂש ִּשים ָשנָ ה!" "הם ָחיּו ְב ֹ ֵ ַהזְ ַמן הּוא ִּקינִּי וַ ֲאנִּ י ּגַ ם – דֹומים ִּל ְבנֵ י זּוגָ ם, ֲאנָ ִּשים ַא ֲח ֵשי ָשנִּים ִּ לֹומש ַףל ָה ִּף ָדן וְ ַףל ַף ְק ִּמי? ָאז ַמה ְכ ָבש ַ מּוכן ְל ַה ְש ִּמיד הּוא ָ מֹושד ַבנ ַֹהג, ֶאת ִּמי ֶש ֵ יָ זְ ָמתֹו ַת ֲף ֶלה ַבתֹהּו, ימזְ ל – ִּתזְ כֹשְ ,ש ִּל ַ ַא ָתה ַשר ָפ ִּשיט ֶשל ַפאזֶ ל. לּוץה, אּולי ְס ָתם ּגְ ָ אּולי זֹאת ָא ְץנָ ה וְ ַ ַ רּוץה, יֹורנָ ּה ֶשל ְת ָ ַאְך ָכְך נִּ ְבנֶ ה ְד ָ נֹוכ ִּחית נִּ ְש ֵאית ַמ ָמ ִּשית וְ ַה ִּצינִּ יּות ַה ְ שֹומנְ ִּטיּות ְשנֹות ַה ִּש ִּשים ְב ִּדיּור ְכמֹו ַ בּושת ְשנֹות ָה ַא ְש ָב ִּףים. ּוגְ ַ אֹו ֶש ַא ָתה ִּב ְר ָש ִּףים אֹו ַב ִּפ ְסּגָ ה – ִּאם ִּת ְשמֹש ַףל ּגְ בּולֹות. כ ָלנּו ְבאֹותֹו ּגַ ְלּגַ ל ַמזָ לֹות, ַאְך ִּמי ֶשיֵ ֵלְך נֶ גֶ ד ַהזֶ ֶשם יְ ַא ֵבד ֶאת שֹאשֹו עֹוד ֶט ֶשם ֶשיַ ְס ִּפיר ְל ָה ִּבין ֶאת ַמ ְש ָמעּות ַה ְק ָל ָלה – ַה ֵמ ָאה ִּת ְשמֹס אֹותֹו ְב ָכל ִּמ ְש ָר ָלּה, ְת ַד ֵכאַ ,ת ֲחנֹרַ ,ת ֲהץְֹך ְל ָל ִּהיט ָט ִּשי, כֹותב ִּש ִּישים ִּכי ֵאיזֶ ה ֶט ְמ ֶבל ַהיֹום ֵ יִּר ָשא! עֹולם לֹא ְ ֶש ַאפ ֶא ָחד ְל ָ וְ ַאל ִּת ְש ַאל ֵאיְך זֶ ה ָר ָשה שֹוש ִּשים ֶשל ַפ ַףם – וְ ֵאיץֹה ַה ְמ ְ מֹוףד ִּמ ְש ַתנֶ ה ַה ַּט ַףם. ְב ָכל ֵ ְל ֵה ָא ֵבר ַבזֶ ה לֹא ְכ ַדאי ִּכי נִּ גְ ַמש ִּף ַדן ַה ִּמ ִּליםִּ ,הּגִּ ַיע ִּף ַדן ַה ַליְ ִּרים, זֶ ה ַמ ְס ִּפיר ַדיֹו ִּל ְשגָ שֹות ֲףנִּ יִּ ים. יחהַ ,הזְ ַמן הּוא ִּקינִּי וְ גַ ם ֲאנִּ י. ְס ִּל ָ – – 53 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יעקב אלג'ם אם תשד בסולם המעלות ִּאם ֵת ֵשד ְבס ַלם ַה ַמ ֲףלֹות ֶשנְ ַׂש ֵחר ּגַ ב ֶאל ּגַ ב ְב ֶשגַ ע ֶשנִּ ְש ָמ ִּתי ַת ְכ ִּביד ָף ֶליָך, חֹובט ּגַ ַפיִּם ְמש ָשלֹות – ִּהזָ ֵהש! ֵ ֲאנִּ י ָא ִּׂש ַיח ֶאת ִּמ ְש ָר ְלָך תֹוש ֵידנִּ י, ִּאם ִּ ִּאם ְת ַב ֵקש ֶש ֶא ְהיֶ ה שּוב ְל ַמ ְף ָלה אֹותי! ִּאם ֶא ְת ַפ ֶתה – ַאל ְתגַ ְלּגֵ ל ִּ אֹותי תּוכל ְלגַ ְלּגֵ ל ִּ לֹא ַ אּוכל ִּל ְהיֹות שּוב ְל ַמ ְף ָלה. לֹא ַ נֹוטה ְל ִּמ ְׂש ָח ִּרים לֹא הֹוגְ נִּ ים; ַא ָתה ֶ כֹוכב ֶש ֲח ֵס ָשה ִּלי. ְתמּונַ ת ָ ָכ ֵבד ְלָך? ַח ְל ָץן ָמקּוי: יָ ד .נֶ ֶץש .אֹזֶ ן. ימי ַא ַחש ָכְך. ְפנִּ ִּ תֹודה ָל ֵאל, יַמ ִּתיָ , ֶאת אמּונָ ִּתי ֶש ִּלי ִּר ְ יחה, ַהכֹל ַב ָמרֹוםְ .ס ִּל ָ יטת ֵלב ְר ַטנָ ה. ְפ ֵל ַ ֲאנִּ י ַחי. אזהשה ָףיְ ץּו ְק ָל ִּלים ֵמאֹוש ַה ַליְ ָלה ֶה ָאסּופ כֹוכ ֵבי ָש ַמיִּם. ֵבין ֲף ֵשמֹות ְ שֹוטפ ָף ְקמֹות ּגַ ל ֵ ק ְמרּו ֲף ֵדי ִּכסּופ – ִּכסּופ ֶאל עֹוש ּגִּ ֵידי ַה ַמיִּם. עֹולמֹות ָףיֵ פ ַמ ָבט זְ גּוגִּ י ֶאל ָ וְ יָ ְדָך ְר ָק ָשה ְמאֹד. ֲא ָבל ַה ֶש ֶמש ַה ֶש ֶמש ְבגִּ ְבעֹון נִּ ְץ ֶר ֶדת ֹלהים ֲא ֶשש ָפ ַתח ְב ֵאש וֶ א ִּ מּוכן ָת ִּמיד ָל ֶש ֶדת: ָ ֲףיֵ ֵץי ַה ִּצ ִּפיָ ה רֹושש. ַב ֶד ֶשְך יְ ֵ אש"א הילה גשין .נִּ נש ַבש בלהבה סגולה – – 52 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 קניחה חוץשית ּוב ָכל זֹאת ַה ְש ֵחר ִּמ ָכל ְ שֹוחפ ַףל ָפנַ יִּ ְך ,נָ תּור ֵמעֹל ֵ ּוב ָכל זֹאת נִּ ְמ ָףְך ְבנֶ ֶשם ְ יתְך שּוכים ַףל ּגַ ג ֵב ֵ ַה ְב ִּ ְמף ֶבה ְבש ֶֹטב חֹול ּומ ְט ָבל ְב ֵףינֹות ְתהֹום, ָרשּוש ֶאל ְרקֹות ָש ִּר ַיע ְכ ַף ְש ַסל זְ ָש ִּדים נִּ ְש ָףד, ְלטּוש ֵףינַיִּם זַ ְש ָחנִּ יֹות. ִּמנַ יִּ ן ָב ָאה ַה ִּח ָבה ַהזֹאת ֵא ַליִּ ְךֶ ,ש ְב ָכל ֶה ֶשפָ ,כאן, הֹומה ְל ַמ ָּטה ַא ְת ָ יָמים נִּ ְץ ֶף ֶשת ּוב ְשבֹות ִּ ִּ ְב ַק ַףש וַ ֲאנִּ יָ ה. שחל טורש שיינס .משחר נגיעה בין שמיים לאשצ ִּמנַ יִּ ן ֲאנִּ י ָבא ָרשֹוב ָרשֹוב ָף ַליִּ ְך תּולהֵ ,אם ר ֶֹדשְ ,מנִּ ָיבה ִּא ָמא ְב ָ שּוכהֲ ,ף ַץש נֹוד אֹו ֶא ֶשצ בּול – ֲח ָ ַא ְת ִּש ְק ַפת ְמ ִּש ָיבה וָ אנִּ י, לֹורט ִּמקֹול סּוץית ֵ שּוח ֲא ִּ ְכ ַ ָש ַףשַ ,ט ְל ֵט ָלה וָ אֹות ַה ָבא ִּמ ֵמְך רֹוטפ ִּלי ִּה ְת ַחיְבּות ֵ פֹות ַח ֶש ָבּה ֲאנִּ י ֵ ֶאת ַכנְ ֵץי ָה ֶשגַ ע בֹו ֶא ְקנַ ח – – 55 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מרינה פרידמן אני מתחתנת עם עקמי ִּהּגִּ ַיע יֹום ַה ֲחתנָ ה. עֹומ ִּדים ָל ַףד ָש ַמיִּ ם ָה ְ יִּ ְהיּו ַהח ָפה ֶש ִּלי. אֹותי. זִּ ְכשֹונֹות ְמ ַלּוִּ ים ִּ ָכל ַה ָּטףיֹותַ ,ה ִּכ ְשלֹונֹותָ ,ה ַא ְכזָ בֹות, ִּמגְ ָשעֹות נִּ ְשאֹות וְ לֹא נִּ ְשאֹות ָל ַףיִּ ן – כ ָלם ִּה ְת ַמזְ גּו ִּל ְכ ֵדי ַט ַב ַףת ָבּה ֲאנִּ י ְמר ֶד ֶשת. נֹוש ִּשים ֶשל ְס ָתו! ָף ִּלים ְ דֹומים ַא ֶתם ִּל ְשנֹות ַחיַ י ִּ ֶשלֹא יָ שּובּו. שֹור ִּדים ְב ִּׂש ְמ ָח ִּתי. שֹו ָאה ֶא ְת ֶכם ְ כֹוכ ִּבים ַה ְמ ִּא ִּישים ַב ֲא ֵץ ָלה וְ ָ ֵהם ֶשיָ ִּףידּו ֵהם ֶשיַ ּגִּ ידּו "היֹום ֶאת ִּמ ְת ַח ֶתנֶ ת ַ ִּףם ַף ְק ֵמְך!" ענבל מאשי כהן – – 56 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מיכאל 'טלאש' פרלמוטר ונתתי לך את ץחדיי וְ נָ ַת ִּתי ָלְך ֶאת ְפ ָח ַדי ֶש ִּק ַב ְל ְת ַףל ַף ְק ֵמְךְ ,כ ֶח ֶשב וְ ִּח ִּכינּו ַףד ֶש ֶדת ֶף ֶשב וְ ִּח ִּכינּו ֵהן ַףד ֵאין ַדי וְ ִּד ַב ְשנּו ְב ַל ַחשַ -ש ַףם וְ ֵה ַץ ְשנּו ְביַ ַחד ָכל ִּף ָקשֹון וְ ָכל ּגְ בּול ֶש ַפ ַףם ל ֹא נִּ ְש ֶאה ִּכי ָף ְמדּו ִּל ֹפל יתי אֹו ָתְך ְב ַהס וְ ִּכ ִּס ִּ וְ נָ ַש ְר ִּתי ְׂש ָץ ֵתְךְ ,כ ֶש ֶלג וְ זָ ְשמּו ְב ִּדידיֹותְ ,כ ֶץ ֶלג ְכ ֶש ָכמֹוהּו ַה ְד ִּמי נָ ַמס. מדגסרש ְב ָמ ָדגַ ְס ָרש ָה ִּאי ְב ָמ ָדגַ ְס ָרש ְל ַב ִּדי ַא ְשּגִּ יש סֹופ סֹופ ְב ַא ְשקֹות נֵ ָכש וְ ִּת ְהיֶ ה ְב ִּדידּות ְבשּו ָכה וְ יִּ ְהיֶ ה ִּלי ָרש ַףל נְ ַהש ַה ִּש ְכ ָחה ְב ָמ ָדגַ ְס ָרש; ְב ָב ֶבל ַהנְ ָהשֹות ֵהם ִּמ ֶב ִּכי ָמש וְ ָכבּו ָכל ָהאֹושֹות יתש וְ נִּ ְר ַשע ֵמ ָ וְ ִּת ְהיֶ ה ֵת ֵבל כ ָלּה יכה וְ ָכש ִּל ְׂש ִּמ ָ ְב ַד ְש ִּכיַ ,המֹו ִּב ָילה ְל ָמ ָדגַ ְס ָרש נעמי ליסי ץשקירוביצ' ְב ַא ְס ַפ ְמיָ א ֲחלֹומֹות ַמ ִּסיגֵ י-מ ָתש יה ַףד הֹומֹות ְּוד ָש ֶכ ָ ֵףת ֲאנִּ י ָשם ָתש סּומה יהה ְר ָ וְ ִּת ְהיֶ ה ְכ ִּמ ָ ְל ַא ְד ַמתַ -הזָ ש (ּגַ ם ָש ַמיִּם – ֲא ָד ָמה ְב ָמ ָדגַ ְס ָרש) – – 57 ְב ָמ ָדגַ ְס ָרש ָה ִּאי ְב ָמ ָדגַ ְס ָרש ַא ְת ִּת ְהיִּ י ִּלי ִּכ ְש ִּאי ֶשנִּ ְס ַדר ִּמ ְכ ָבש ֵאין ְש ֵלמּות וְ לֹא ִּת ְהיֶ ה; ְכ ִּץ ְש ֵחי ַה ָבש ֶאל ַה ֶש ֶמש נְ ַחיֵ ְך ְב ָמ ָדגַ ְס ָרש. "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 חלומות רנטירום רנטירושום ֲחלֹומֹות – ְש ִּאי ֶשל ְמ ִּקיאּות יה ִּמ ְש ַתנָ ה ֵמ ֲחלֹומֹות ָף ֶל ָ ַב ֲחלֹום ָף ַליְך – ִּה ְת ַאּוּות יה ּגּול ָ נִּ ְת ַהּוְ ָתה ִּסיּוט ְבגִּ ְל ֶ מּודע ְל ִּמ ְש ָרמֹו ָתש ֲאנִּ יָ , "ףד ַכ ָמה שֹואל ַף ְק ִּמי ַ וְ ִּףם זֹאת ֵ ְבכ ִֹּחי ִּל ְשֹלט ַףל ִּריּומֹו? ַףל ַף ְק ִּמי? ַה ִּאם ָכל ב ֶֹרש ָר ָמה נֹוׂשאת ִּפסֹות ְבזִּ ְכשֹונֵ ְך ַא ְתֵ , ַףל ִּף ִּישי? ָף ַלי? ַה ִּאם ְל ַץ ַחד חֹותְך?" ֶש ָחוִּ ית יֶ ְשנֹו ֶה ְס ֵבש ֵ לּו זָ ִּשים ָהיִּ ינּו אֹו ְביַ ַחד יֹותש יִּת ֵכן ִּכי ַרל ָהיָ ה ֵ ָ לֹומש ְד ָב ִּשים ְכמֹו ֵא ֶלה ִּב ְש ִּב ִּילי ַ ַל ֲףמֹד ַףל ֵכן אֹו ְלוַ ֵתש. "These results show definitive evidence that Martian magmas were not universally dry. Coupled with evidence from the chassignite meteorites, the geochemistry of the SNC meteorites as a whole indicate elevated water contents in the Martian mantle". Geology; Aug2012, Vol. 40 Issue 8, p683 זֶ ה ַה ֵס ֶץש ֵאינֹו ַב ָמרֹום ְל ִּדיּון ָכאן ָף ָליו ל ֹא ָהץֹושּום ָכל ִּש ַישי בֹו – ִּמ ְסוֶ ה ַל ֲחלֹום – ַרנְ ִּטירּום ַרנְ ִּטירֹושּום ְבגִּ ְש ַסת ַמ ֲא ִּדיםִּ .מי ז ֹאת ,עֹו ָלה ִּמן ַה ִּמ ְד ָבש ַמיִּ ם ַש ִּבים ּונְ ָהשֹות ָהיּו ָכאן; אֹו ְמ ִּשים – ֲף ַדיִּ ן ִּמ ַת ַחת ָל ֶשגֹו ִּלית – אֹו ְריָ נֹוסְ .ס ָל ִּףים וְ ָף ָץש יטב ָכל ַףיִּ ן .וְ ֶר ֶששַ -איִּ ן ִּה ְס ִּתישּו ֵה ֵ ֵבינֵ ינּו ְכ ָבש ח ָד ִּשיםַ .רנְ ִּטירּום ַרנְ ִּטירֹושּום תב ָלְך ִּב ְׂשדֹות ַה ְּט ָש ִּשים ְבגִּ ְש ַסת ַמ ֲא ִּדים עֹוד ֶא ְכ ֹ ַרנְ ִּטירּום ַרנְ ִּטירֹושּום – ּו ְלעֹו ָלם ל ֹא ַא ֲא ִּשים ַאפ ֶא ָחד. ֵאין ֵבינֵ ינּו ִּמ ְל ָח ָמה .אֹו אּו ַלי ַה ִּמ ְל ָח ָמה ִּהיאְ ,ב ֶף ֶקםָ ,ר ָשה – ּו ְכ ֶש ָכל ַה ַד ִּפים ַב ֵס ֶץש יִּ ְתפֹו ְששּו ִּמ ְב ַלאי, ַאּגִּ ידּ" :גַ ם ֲף ַץש ִּשגְ שֹו ַתי – אֹו ְריָ נֹוס וְ נִּ ְס ָתשֹות בֹו ַד ְש ֵכי ַה ְס ָף ָשה". אילנה גיל .מעשבולת קבעונית ֹוא ֶבת וְ ָר ָשה, ְמ ִּקיאּות – כ ֶ ּומץ ַת ַחת דֹולה ְ ַףד ֵאין ֵרצ ּגְ ָ לֹומֹותי ֶש ַמ ְס ִּת ָישה ַ ֵמ ֲח בֹוט ַחת ּומ ֶמנִּ י .לּו ָהיִּ ית ַ ִּ יֹותש ִּמ ֶמנִּ י ְב ַף ְק ִּמי ִּבי ֵ הֹול ֶכת וְ ַףד סֹופ ֵת ֵבל ִּא ִּתי ֶ עֹול ִּמי ְמגַ ָלה ָהיִּית ֶאת ָ ּומ ַס ֶב ֶכת ַףל יְ ֵדי ְבנִּ יָ הְ , עֹולם ְל ִּת ְץ ַא ְשתֹו ֶאת אֹותֹו ָ ִּכי ְת ַץ ְש ִּתיו כלֹו ְל ֵשם ִּת ְץ ֶא ֶשת יתי ֵחשּותֹו ְל ָת ֵאש ָהיִּ ִּ בֹוח ֶשת) ְמנַ ֶסה (לּו ַשר ָהיִּ ית ֶ (דֹושש ֲאנִּ י ָהמֹון) ְל ָה ִּביא ֵ ִּכי ַחיַ י כ ָלם ַףל ֵרצ ַה ַל ַהב ְמח ָשל ְכמֹו ֶח ֶשב ֶשל ִּד ְמיֹון. ‚We have found a habitable environment that is so benign and supportive of life that probably, if this water was around and you had been there, you would have "been able to drink it – John Grotzinger, Mars rover Curiosity lead scientist. – – 58 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ענת לידר *** ֶשל ֹא ְכמֹו ַהזְ ַמן, ֲאנַ ְחנּו ל ֹא יְ כֹו ִּלים ַל ֵתת אֹותֹות זֹו ְבזֶ ה. ְל ָכל ַהיֹו ֵתש ִּפ ַסת ֲחלֹום ְמיזָ ע, ש ֹ ֶבל ֶשל נֹופ וְ ֵש ַיח, ּו ַבת-רֹול ַח ָמה ּו ְרדּו ָמה, עֹוד נִּ ְש ַמ ַףת ְל ִּף ִּתים ְבגַ ְףּגּו ַףי. *** אֹו ָץה ףּגֹותֹו ָדה ְב ֵלילֹות ְשוּויֵ י נְ דּו ֵדי ִּא ָשה, ִּמ ְתנַ ֶח ֶמת ְבנִּ ְריֹון ַה ִּמ ְש ָקץֹותְ ,בשּו ַח ָה ֶף ֶשב ַה ְּטשֹוםְ -ס ָתוִּ ית. ִּה ְתנַ ֲהלּות ֶה ְכ ֵש ִּחית ִּל ְר ַשאת ַהחֹ ֶשפ. ִּהנֵ ה יֹום ִּכפּו ַשי – נִּ ְריֹון ַה ִּמ ְש ָקץֹות ַה ְצץּויֹות ּו ְששּו ִּתי נְ תּונָ ה ְל ַח ְס ֵדי ַה ַליְ ָלהֲ .היַ ְש ִּליְך? *** *** תם ְב ֹ ְש ִּףידֹות ַה ְש ִּש ִּישים, ְב ִּה ְתנַ ְשמּות ֵבינֹונִּ ית ַףד ְמ ִּה ָישה, ִּהנֵ ה ַה ֶפ ֶשא נִּ ְשגָ ע, ֶאגְ שֹו ֵץי ֵףינַ י ַה ְקמּוקֹות ַמ ְש ִּפים ָאטָ -אט ֵמ ַף ְץ ַף ֵפי ַתפּו ֵחי ַה ִּמ ְל ָחמֹות. אש"א הילה גשין .ץש הכספ וץש הזהב – – 59 ר ְץ ַסת זָ ָהב ְר ַטנָ ה ּו ְמא ֶב ֶרת יה וְ ָף ֶל ָ שֹוש מ ְש ַכן ַקּוָ אש, וְ ֵאין ָל ַד ַףת ֲה ִּאם ָשב ִּמ ִּמ ְת ָר ָץה יה – אֹו ִּמ ְתכֹונֵ ן ֵא ֶל ָ ֲה ִּאם זֶ ה ַמה ֶשנִּ ְש ַאש ַף ְכ ָשיו ֵמ ִּא ָתנּו, זָ ָהב ָףקּוב וְ ֵשיר, ִּףּטּו ִּשים מ ְש ְפ ֵלי ַקּוָ אש ְב ִּמּטֹות ְשחֹורֹות? "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מתן קריידלמן ללא קל חשוז ֲאנִּ י ִּס ְמ ָטה ֲא ֵץ ָלה ְב ֵלב ִּףיש ֲא ֵץ ָלה ָב ֲא ֵץ ָלה ַא ְת ָהעֹו ֶב ֶשתַ ,א ֲחשֹונַ ת ָהעֹו ְבשֹות ְל ָבנָ ה ְלל ֹא ֵקל ֲאנִּ י ל ֹא ַמ ְק ִּל ַיח ְל ִּהנָ ֵקל ֵמ ֶה ָחשּוז הּוא אֹו ֵשז אֹו ִּתי ּו ִּבי ָאשּוז הּוא ְמנַ ֵבא ֶאת ֶה ְמ ֵשְך ְכ ִּת ָיב ִּתי הּוא ְמ ַכ ֶבה אֹו ִּתי הּוא ַמ ְשּגִּ יל אֹו ִּתי ֵא ָליו וְ ִּל ְכ ָל ָליו ֵבין ִּפ ְת ֵחי ַה ִּביּוב ַהנִּ ְץ ָת ִּחים אתְך ִּל ְר ָש ֵ וְ ָה ַף ְכ ְבשֹו ִּשים ַה ְמ ַאיְ ִּמים ָף ַליִּ ְך ְב ַה ֲף ָב ַשת ַה ַמ ֲח ָלה ֶש ֲאנִּ י ִּד ְמ ָף ֵתְך ַמ ְל ִּבינָ ה ֶאת ַה ְשחֹוש ְב ֵףינַ י ּוב ִּס ְמ ָטה ָה ֲא ֵץ ָלה ַ ְב ֵלב ָה ִּףיש ָה ֲא ֵץ ָלה ָב ֲא ֵץ ָלה נִּ ְש ֶא ֶשת ַא ְת ,זִּ ָכשֹון ַמ ֲא ִּץיל ֶשל ְל ָבנָ ה וְ ֶה ְף ֵדש ִּק ָלּה. ְל ִּף ִּתים ֲאנִּ י ְמנַ ֶסה אֹותֹו ִּל ְשבֹש וְ ָאז נֹו ֵץל ֶאל ֶש ָח ַץש ִּלי בֹוש ְל ִּף ִּתים ֲאנִּ י ְמנַ ֶסה ְל ַש ֵבש ַב ִּמ ְר ָקב וְ הּוא נֹו ֵחת ָף ַלי ְכמֹו ָקו ְכמֹו ִּכ ָששֹון ֶא ָחד ה ְר ַקב ִּל ְמשֹו ֵשש ְכמֹו ִּתי ַל ֲחש ֹז ֲחשּוזִּ ים ַףד יֹום מֹו ִּתי. מלי אלבז אלמנדין .חלומות בקשיפ – קשיפ החלומות – – 61 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ִּףם ַה ָשנִּ ים ,נֶ ֶף ְלמּו ַהזֹונֹות ִּמ ַחיָ יו מ ַע ָף ָלה לֹו יָ ָרש ִּמ ַדי ִּל ְש ֹ יהן ֶאת ִּש ְר ֵש ֶ ימי ָה ַלְך וְ ִּה ְת ָכ ֵףש ַהי ֹ ִּץי ַה ְפנִּ ִּ וְ ִּהזְ ַד ֵקן תושג'מן 'מן ָהיָ ה פֹו ֵףל יִּ צּוש ָפשּוט תּו ְשּגְ ָ הּוא ָש ַתר ֵח ִּקי ִּמ ַחיָ יו הּוא ָהיָ ה ְמכֹ ָףש ִּמ ְכ ֵדי ִּל ְהיֹות מ ְט ָשד ִּאם יַ ִּשיג זִּ יּון ְב ִּחנָ ם ימי ַהזֹונֹות ָא ְמשּו ֶשיֵ ש לֹו י ֹ ִּץי ְפנִּ ִּ ָפנָ יו ָהיּו ְמףּוָ תֹות ִּכ ְץנֵ י ַה ְמ ִּקיאּות אֹו ָתּה הּוא ַחי הּוא ָש ַתר ִּכי ַמה ְכ ָבש יֵ ש ְלץֹו ֵףל יִּ צּוש ָפשּוט ְל ַהּגִּ יד ַה ֶּט ֶלוִּ יזְ יָ ה ָפ ֲף ָלה ִּמ ָס ִּביב ַל ָשעֹון ַה ָשעֹון ִּמ ָס ִּביב ַלזְ ַמן וְ ָכל ַא ַחת ִּמ ֵשש ֶף ְׂש ֵשה ַה ָשעֹות ֶש ֵבין ִּמ ְש ֶמ ֶשת ִּל ְשנִּ יָ ה ָהיְ ָתה מ ְר ֶד ֶשת ִּל ְב ִּהיָ ה ַב ָמ ָסְךֲ ,א ִּכ ָילה מּו ָף ָטה וְ ֵשינָ ה ְמש ָבה ַהכֹל ָף ַבד ְל ִּץי ַה ָת ְכנִּ ית וְ ל ֹא ָהיְ ָתה ָת ְכנִּ ית ֵבית ָה ַא ְלכֹוהֹול ִּה ְש ִּריט ְכ ֵא ִּבים שּו ִּליִּ ים ֶשנִּ סּו ָלקּוצ ַה ַש ָלט ִּמ ֵמש ֶאת זְ כּות ַה ְב ִּח ָישה ֶש ְל ָכל ָא ָדם וְ גַ ם לֹוְ ,ל ַה ֲח ִּליפ ָףשּוצ 'מן ל ֹא ָש ָאה ִּמ ֶמ ֶטש תּו ְשּגְ ָ נּו ַמה ְכ ָבש ָהיָ ה לֹו ִּל ְשאֹות ִּת ְרתּור ַה ָשעֹון ִּה ְת ַחזֵ ר ָהאֹוש ִּה ְת ַף ְמ ֵףם ַה ְדמיֹות ַףל ַה ָמ ָסְך ט ְש ְטשּו אם ָהיָ ה יָ כֹל ְל ִּהזְ ַדהֹות (פ ְת ֹ וְ ףּוְ תּו ִּ יהן)... ִּא ָתן וְ ִּףם ְפנֵ ֶ 'מן ָש ָאה ֶאת ַהסֹופְ ,ברֹ ִּשי תּו ְשּגְ ָ זֶ ה ָר ָשה ֵבין ִּמ ְש ָמשֹות ָכְך ֶש ִּאיש ל ֹא ִּה ְשּגִּ יש ְכ ֶש ָש ָאה ְמנַ ֵהל ַה ִּמ ְש ֶמ ֶשת ֶש ָח ֵסש לֹו עֹו ֵבד ִּדּוֵ ַח ִּל ְמנַ ֵהל ַה ַמ ְח ָל ָרהֶ ,ש ִּב ְד ִּחיץּות ָש ַלח ֶאת ִּמ ְכ ַתב ַה ִּפּטּו ִּשין וְ ָא ַמש "בשּוְך ֶש ְפ ָט ָשנּו" ָ ָהיָ ה זֶ ה ַה ֶה ְס ֵפד ַהיָ ִּחיד ֶשנֶ א ַמש. שאלות על בדידות ְכ ֶש ֵףצ נֹו ֵץל ְביַ ַףש ְמש ָחר ְב ִּלי ֵף ִּדים ֲה ִּאם נָ ַץל ְש ֵאלֹות ּגְ דֹולֹות נִּ ָצבֹות ְב ָץנֵ ינּו ַאנְ ֵשי ַהיֶ ַדע וְ ַהסֹוד ְכ ֶש ָא ָדםֵ ,אין לֹו ֵשם וְ ֵאין ָׂש ָץה ֵאין לֹו ּגִּ יל וְ ֵאין ֵמנִּ ַיע ֲה ִּאם ָא ָדם ְכ ֶש ֶח ְב ָשה ְמ ַח ֶב ֶשת ַף ְק ָמּה ְל ֶף ְש ֵכי ָב ִּסיס יָ ִּץים ּומ ְש ָל ִּמים ּו ְמנַ ֶת ֶרת ַף ְק ָמּה ֵמ ַה ְמכֹ ָףש וְ ַה ָפגּום ָבּה ֲה ִּאם ֶח ְב ָשה ְכ ֶש ָף ֶלה נֹו ֵשש וְ נֶ ְח ָבט ְבשּוחֹות וְ נֹו ֵדד ָף ִּשים ּו ְמ ִּדינֹות חֹו ֵלפ הּו ִּש ָירנִּ יםָ ,ר ָטן ִּמ ְכ ֵדי ְל ִּה ָק ַשע ִּלגְ זָ ִּשים נָ ח ַףל ִּׂש ְץ ֵתי רֹו ָאלֹות ּו ְב ִּר ְש ַבת זַ ֲח ֵלי ַפ ְש ַפש שּו ִּלי ִּמ ְכ ֵדי ְל ֵה ָא ֵכל ּוץֹוגֵ ַע ְל ַבסֹופ ְב ַא ְד ַמת ַה ְס ָתיו ַה ָבא ֵמ ַה ְס ָתיו בֹו ָףזַ ב ֶאת ָה ֵףצּ ,ו ְב ֶא ֶשצ זָ ָשה ֲה ִּאם נְ ִּץ ָילתֹו ְרשּו ָשה ָל ֵףצ ָף ָליו ּגָ ַדל ֶש ַמ ָמש ְבינְ ַתיִּ ם ַב ָמרֹום בֹו ִּה ְש ִּאישֹו ֶה ָף ֶלה ְבאֹותֹו יַ ַףש ְמש ָחרְ ,ב ִּלי ֵף ִּדים נָ ַץל – – 60 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ציפי הראל המאשה ֵ משל דֹושה – ִּ /ס ַכת ִּאזְ ַמ ְשּגָ ד ֶש ְת ַחזֵ ר ֶאת יָ ְץיֵ ְך ַמה ָח ַש ְב ְת ֶש ִּת ְמ ְק ִּאי ָשםַ ,פנְ ָ ּומי ֵבין ַף ְש ַביִּם ַבּגְ זזְ ְט ָשה. אֹו ֲח ִּליל ָפן ְל ַהנְ ִּףים בֹו זְ ַמנֵ ְך ְ /ב ִּד ְמד ֵ דֹושה ַ /א ֲח ֵשי ֶש ָמ ַש ְח ְת ֶאת ִּב ְטנֵ ְך וִּ ֵיש ַכיִּ ְך ַףל ַמה ָח ַל ְמ ְת ָאז ַב ַל ָיְלהַ ,פנְ ָ יץי ֶמ ִּשי וְ ַת ֲח ָשה. ֹלבן ַמ ָצ ַףיִּ ְך ַ /ה ְמף ָּט ִּשים ִּבנְ ִּט ֵ מֹושדֹות ֶ וְ ֶה ְח ַל ְר ְת ְב ְ סּושיִּ ְך דֹושה ֶ /את ִּף ְצבֹונֵ ְך וְ לֹא נִּ ֵחש סֹוד יִּ ַ שֹומ ֶתאּוסַ ,פנְ ָ וְ ֵאיְך לֹא ָחזָ ה ְפ ֶ שֹושפ ֵמ ֵףינַ יִּ ְך /וְ ָקנַ ְח ְת ָכ ִּףּוֵ ש ַההֹוזֶ ה ְב ָף ְמ ֵרי ַהנִּ ְר ָשה. ְכ ֶשנִּ ְל ַרח ַהנִּ יקֹוצ ָה ֵ רֹולְך וְ ָחזִּ ית ִּב ְק ָל ַליִּ ְך דֹושה ְ /כ ֶש ָש ַמ ְף ְת ֵהד ֵ ַהנִּ ְק ַש ְב ְת ָשם ְב ַל ַהט ַה ֵאשַ ,פנְ ָ דּושה. בּוא ֵתְך ַהנְ מֹוגָ ה ַב ֲף ַשן ַה ְמ ָ ּוב ָ חֹומֹותיִּ ְך ָ / ַ ּומ ַש ְצ ִּדים ִּמנֶ גֶ ד נֹוף ִּףים ְ ִּמ ְת ֲ אשש גיבל .החולמת המץונטזת תּוחה ִּמ ִּל ְץנֵי ָפנַיְִּך יְתה ְפ ָ דֹושה ֶ /ש ַה ֵת ָבה ָה ָ ֹומְך ֵה ַבנְ ְתַ ,פנְ ָ ַה ִּאם ַב ֲחל ֵ קּושה. ּומ ִּל ְץנֵ י נִּ ּגּונַ יִּ ְך /וְ ָהיָ ה ָבּה ָא ָדם – שנּו ַשר ח ֶֹמש וְ ָ מּוריִּ ְך ִּ ּומ ִּל ְץנֵ י ַח ַ ִּ שּורה ִּל ְתבּונָ ֵתְך דֹושה – ֵ /ףת ָף ְל ָתה ָבְך ַה ְת ָ ַףד ֶש ֶאת ֵףינַ יִּ ְך ָפ ַר ְח ְתַ ,פנְ ָ וְ ִּה ְס ַכנְ ְת ָלאֹוש ,וְ ְיָב ָשה ִּד ְמ ָף ֵתְך ּ /ו ָש ִּביל ִּת ְרוָ ה נִּ גְ ָלה ְב ֶץ ַתח ַה ְמ ֵא ָשה. אפ אחת לסילביה רֹוקיםֶ ,ש ְב ָׂש ֵשְך חֹוש ֶבת ֶש ֵאין ָלְך ִּ ַא ְת ֶ עֹוש ַריִּ ְך ּגְ לּויִּ ים ָחׂשּופ וְ ְ ֶש ַא ְת ַאפ ַא ַחת וְ ֵאינֵ ְך ַהיְ ִּח ָידה – ידֹוסרֹופַ ,מ ְש ִּהיב כּודה ְב ִּדמּוי ָר ֵל ְ ְל ָ ּוב ְק ָב ָףיו קּושֹותיו ִּ ָ ְב ִּל ְץ ָף ִּמים ַא ְת נִּ ְץ ַת ַחת ְכמֹו ִּשישֶ ,שנִּ ְכ ַתב ִּב ְת ָד ִּשים ֶשנֶ ֶץש לֹא ִּת ְרֹלט דּודים דּודים ִּח ִּ גּוץְך נַ ֲף ֶׂשה ִּח ִּ ַשר ֵ ּול ָכאן כּוכית ְמ ַה ֵתל ְל ָכאן ְ ְכ ֶש ִּףנְ ַבל ַהזְ ִּ ְכ ָאחּוז ָבְך ְב ֵּטשּופ יאה ֶשגַ ע ֶשל ְפ ִּל ָ ְד ָמ ָמה ַד ָקה – – ְכ ִּה ְתּגַ לּות ִּב ְש ַףת ָשקֹון יאה וְ ֶח ֶסד ַה ְב ִּש ָ ְכ ֶשקֹול ְש ָב ַשיִּ ְך ַה ִּמ ְתנַ ְפ ִּקים קֹוקים ֶשנִּ נְ ָף ִּקים וְ ַה ִּ יץים ֶאת ַה ְכ ֵאב ִּב ְכ ֵאב ַמ ְח ִּל ִּ ֶשיֵ ש בֹו ַט ַףם וְ ָה ֲאוִּ יש ַף ְכ ָשו ָקלּולָ ,שרּופ חֹורה ְכמֹו ַמיִּם ֵמ ֶא ֶשצ ְש ָ עֹולם ֶש ָהיָ ה ַהיָ ם ֶשל ַפ ַףם ְכמֹו ָה ָ חּושיִּ ְך ּוב ָכל ִּמינֵ י ַ ְכ ֶש ִּה ְשּגַ ְש ְת ְב ִּלי ְמ ִּח ָצה ְ מֹודה ֶש ַא ְת ַף ְק ֵמְך וְ ַאפ חּוקה ,וְ ַא ְת ָ נְ ָ יח ָידה. ַא ַחת וִּ ִּ – – 64 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 שגיא צוקר *** ָב ִּףיש ל ֹא ָח ַש ְבנּו ֶשנִּ ְמ ָקא ְב ִּדידּות ִּ /היא ְב ֵש ָלה ָמ ְק ָאה אֹו ָתנּו ְב ַמ ֲףש ֵמינּוְ ,לל ֹא ַמ ֲח ֶסהְ ,לל ֹא ָכל ֲהגָ נָ ה. ַה ֶש ֶרט ,קֹו ֵשם יֹו ֵתש ִּמ ָכל. ֶא ְת ַה ֵלְך ֵבין ַא ְבנֵ י ַה ַבזֶ ֶלת ַה ְמ ַף ְּט ִּשים ָכ ֵףת ַה ִּכ ָכש ַהיְ ָשנָ הֶ ,שאֹו ָתּה א ֶץר. ימה ֶאל ָה ֹ יהםְ ,ב ַמ ָב ָטם ָר ִּד ָ ָש ְכחּו ְל ַקפֹות ַב ֲחלֹומֹות יַ ְל ֵד ֶ הֹות ְשנּו אֹו ָתּה ְכ ָׂש ִּשיד – ַביִּ ת ְלח ְש ָבן. ַ ֵבין ִּבנְ יָ נִּ ים ָהעֹו ְמ ִּדים ִּמנֶ גֶ ד ַה ְכ ִּביש ֶש ִּה ְש ִּאישּו חֹו ָת ָמם ְכ ַףמּו ֵדי ָתוֶ ְך ְלגִּ ְב ָףה ֶש ֵאינֶ נָ ּהָ ,כ ֵףת נִּ ֶצ ֶבת ָלּה – ַה ִּמ ְד ָש ָכה ַה ְפ ַת ְל ַת ָלהְ ,שקּו ָץה ְב ִּת ְרוֹות ְמנ ָפקֹות ָל ַףד. ֵבין ְל ֵבין ַפ ְשקּו ִּץים ֲאטּו ִּמים ֲחלּו ִּלים ,נְ ָשמֹות טֹועֹות. ֲאבּודֹות ַב ֶמ ְש ָחב ָה ַא ְש ָכ ִּאי, דֹו ְששֹות ְלשּובֹו ַה ָמתֹור ֶשל נַ ַףשֶ ,של ֹא יַ ֲחז ֹש עֹוד ֶ /של ֲאהּו ָב ֵתנּוֶ ,ש ֵאינֶ נָ ּה. ֶשנָ ְתנָ ה ַף ְק ָמּה ַליָ ם ַהסֹו ֵףשֶ ,שנִּ ְב ְל ָףה ֵבין ַהּגַ ִּלים. ל ֹא ָח ַש ְבנּו ֶשנִּ ְמ ָקא ְב ִּדידּות, ֲא ָבל ִּהיא נִּ ְמ ֵקאת ָכאןֵ ,בינֵ ינּוַ ,ב ֶש ֶרט ַהזֶ ה ֶש ִּמ ְת ַפ ֵלש לֹו, ִּמ ָדשֹום ְל ָקץֹון, ֵמ ַהח ְש ָבהָ ,ל ִּשיר ַהּגֹו ֵףש. ֶש ֵכןָ ,ה ִּףיש ִּהיא ְמרֹום ַמ ֲחבֹו ֵאנּו ָה ַא ֲחשֹון *** וְ שּוב, עֹוד ֵש ַיח נִּ גְ נַ ב. זְ ָף ָרה ְמ ַש ֶת ֶרת, ְתזּוזָ ה ְב ִּאי-נֹוחּות, יףה ָר ָשה ְמ ַל ֶּט ֶץת, זֵ ָ יףה ַש ָכה, יכה ִּא ִּּטיתְ ,פ ִּס ָ ְד ִּש ָ ָר ִּשים ְכשּוחֹות ֶד ֶק ְמ ֶבש. ַת ַחת ִּש ְכ ָבה ַד ָקה ֶשל ֶר ַשח, ִּהנְ נִּ י ָכבּול ַב ֲא ִּדירּות ִּלגְ בּולֹות ַהחֹ ֶמש. ָתש ַא ַחש ָמרֹום ָרשֹוב ְל ִּל ִּבי, ְמרֹום ְרבּו ָשה ָשאּוי. מוטי שובל .לילה בהדש הכשמל – – 63 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 חוה-ברכה קורזקובה *** *** שאיה לדבש עדים נאמנים עולם שנה נץש חר שנים עשש שבעה ושלושה וץרדן בתלי גלגל ולב תלי בעולם כמלך על כסאו כלכל השנה כמלך במדינה לב בנץש כמלך במלחמה – סץש יקישה ָף ִּשיצ ,נַ ְש ִּריסֹוס וְ ַת ְח ָמן, וְ אֹוש ֵףינָ יו ׂש ֵֹושפ ְב ֶמ ֶתר, קֹושְך ַפ ְח ָמן, הּוא ִּמ ְת ַח ֵדשֵ , קֹוב ֶשת וֶ ֶתר. וְ ַשר ֲאנִּ י ֶ אֹומ ִּשים ֶשהּוא ֵאינֹו ָף ִּדין, ְ וְ ֵאיְך יָ כֹול ִּל ְהיֹות ַא ֶח ֶשת? ּות ִּלי ַב ִּדין ּגַ ְלּגַ ל ַבזְ ָמן ְ סֹוף ֶשת. וְ ֵלב ַבנֶ ֶץש ַה ֶ ַהכֹל ְס ִּביבֹו – ִּהנֵ ה ּגַ ְלּגַ ל, רֹוד ַח, ַהכֹל ָתלּוי בֹו – ְת ִּלי ֵ ַה ֵלב ִּלי ֶא ְס ְט ָש ֵטגִּ ,בגְ ַלל ֶש ִּמ ִּל ִּבי הּוא ִּמ ְת ַב ֵד ַח. ְקחֹורְ -קחֹורֲ ,א ָבל ֲח ִּקי ְב ִּשיתֹו – קֹואת ַה ַש ַחת, תֹוכ ֵכי ַ ְב ְ יאתֹו, יק ָ יִּמס ִּב ִּ ִּאם לֹא ַ אּולי יִּ ְהיֶ ה ִּל ְשנֵ ינּו נַ ַחת. ַ ָאש ְֹך ַה ַקיִּ צ ְל ֵאין ֵרצ, הּוא זָ ע ַב ֲהזָ יָ ה אֹו ְש ִּכיבִּ -מ ֶמ ֶשצ ְמגַ ְש ֵבצ יףה. עֹותיו – זֵ ָ וְ ִּד ְמ ָ ַאְך ּגָ ם ַהח ֶֹשפ ְמ ַב ֶלה ימים, ְב ִּב ְל ִּתי-נְ ִּף ִּ ָכל זֶ ֶכש ָחם הּוא ְמ ַב ֶלה עֹותיו – ּגְ ָש ִּמים. וְ ִּד ְמ ָ יץה, ַהזְ ַמן הּוא נֶ גֶ ד ַה ְכ ִּס ָ ֵאין ֶפ ֶלא ֶשנִּ ְש ֹ ָשְך, יץה ַש ֲף ַמ ְתָך ַה ַמ ְכ ִּס ָ ְכ ֶץ ַשח ַה ָש ָשְך. עֹונַ ת ָה ְשוָ יָ ה ִּתנְ כֹל וְ ַת ֲףבֹש ִּחיש ַרל, סֹוץגֶ ת ֵאת ַהכֹל ַאְך ִּהיא ֶ דֹומ ַףת ְכ ָלל. וְ לֹא ַ איילת בשמן .האיש מהאשצ הכחולה – – 62 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 *** *** נִּ ְמ ַאס ִּלי ֵמ ַף ְק ִּמיִּ ,מ ָף ְק ָלנּות ֶשל נ ַֹףש יסת כֹוחֹות ֶשל ּגִּ יל ַה ָכל-יָ כֹול, ִּףם ֲא ִּץ ַ ִּמּגּופ ִּב ְל ִּתיָ -ש ִּביש ֵמש ֹב ִּשפּודֵ ,מעֹול ֶשל ח ֶֹסש ַא ְח ָשיּותִּ ,מ ֶד ֶשג ַדל ַלת ַֹאש, ישי! ַד ְב ִּשי ֵא ַליִּ ,ף ְב ִּשית – ,הֹוָ ,ל ָמה ַת ֲח ִּש ִּ לֹומשִּ ,כי יֵ ש ֲה ֵשי ַףל ִּמי. יִּ ְהיֶ ה ִּלי ַמה ַ ישי, ַב ַה ְר ָש ָבה ֶש ִּלי ֲא ִּץלּו לֹא ַת ְשּגִּ ִּ ָת ִּש ִּישי ְב ָאזְ נַ יְ ,ב ִּץי ַאל ֵת ָא ְל ִּמי. נִּ ְמ ַאס ִּלי ִּמ ְש ִּת ָירה ַב ַקוֵ ,מ ִּשיר ַהד ַֹאש, ֵמש ֹר ַהנְ ִּשירֹות ַב ֶל ִּחיֵ ,מ ַף ְלעֹול ֶשל ַפ ַףם ְב ָשנָ הּ ,גַ ן ֵף ֶדן ַב ְשאֹול, יחה ְל ֵבית ַהס ַֹהש. ֵמש ֹב ַהקֹוש ַבחּוצ ְב ִּש ָ ַד ְב ִּשי ֵא ַלי ַמ ֵהשֲ ,ה ֵשי יָבֹא ַהח ֶֹשפ, חֹושר ,וְ חֹול ַהזְ ַמן אֹוזֵ ל, וְ ַה ַמנְ עּול ֵ יתי ע ֶֹשפ, נָ כֹון ֶש ֶאל ַכ ְב ֵלי ִּמלּוט ִּה ְץנֵ ִּ יקן ְל ֶץ ַשח ַה ַב ְשזֶ ל. הֹוץְך נִּ ָ ַאְך ְכ ָבש ֵ ּומ ְת ַפּגְ ִּשים, ֲאנַ ְחנּו ְמ ַץּגְ ִּשים ,עֹוד ְר ָקת ִּ לֹא ב ֶֹסש ָלנּו ֵףצ ֶשהּוא ּגַ ם ְפ ִּשי יַ ְק ִּמ ַיח, ית ִּשים, חֹוש ִּדים ַה ֵמ ָ וְ ַאפ ִּאם ֲא ֲח ִּשישְ , שֹוב ֶקת לֹוףיםֲ ,א ָבל ְכ ֵב ָדהֶ , ָפ ְת ָחה ֶאת ַה ִּ נֹוחש, ַףל ַמ ְס ְמ ֵשי ְלשֹון ִּש ָישה ,יְ קּוש ֵ רֹוץ ֶקת ָר ְץ ָאה ָה ַא ֲה ָבה ,וַ ֲח ִּשיזָ ה ֶ ֵמ ַא ְכזָ ַבת ֶא ָחד ְל ַא ְכזָ ַבת ַא ֵחש. ָאתֹון ְמ ַמ ְל ְמ ָלהּ ,גָ ם ִּאם ֵה ֵא ָטה ִּׂש ַיח, עֹודנָ ה קֹאן ַב ְשזֶ ל וְ ֶאת ַה ָשאּהַ 1תנְ ִּק ַיח, ֶ ּובסֹוץֹו ֶשל יֹום לֹא ֶאת ַיָדי ָא ִּשים. ְ ֵהי ,יֶ ֶלד ְמכנָ פ ,זָ נַ ְח ָת ֶאת ַה ֶק ֶשת? ֲה ֵשי מ ָּטל הּוא ְס ָתם – ִּת ַקח אֹותו ָש ָלל! נּוכל ָל ֶש ֶשת, ֶאת ֶכ ֶתש ַה ִּש ָישה ִּאתֹו ַ בּושי ָמרֹום ָבשֹאש ַה ְמה ָלל. יֵ ש ֲף ִּ ענת בן .מתחת לעצ 1 מעשה בג'וחא שהבטיח לשאּה (הוא מלך ץשס) ללמד את חמושו לדבש תוך עששים שנה" :אין לי ממה לחשוש ,השי תוך עששים שנה אחד משלושתנו בוודאי ימות – או השאּה ,או החמוש ,או אני!" – – 65 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יואל נץ שיטת "הגשעין" רּועִּ ,מ ְת ַמ ֵסש ְלזִּ כשֹונֹות. נֹוחה ָש ַ ְבכ ְש ָסה ָ שּוףים ִּמ ְשנֹות ָף ָבשּו. חֹול ִּץים ְב ֶש ֶקפ ֵא ִּ מּול ֵףינַ י ְ לֹא זְ ַמן ַשב ָח ַלפ ֵמ ָאז ,וְ ַאְך ַמ ְת ִּמ ַיה ּומּוזָ ש הּוא רֹושס ְל ֶץ ַתע ב ֶֹרש לֹא ָףבֹת. ֶש ִּמגְ ָדל יַ ִּציב ֵ ְב ִּמ ְץ ָףל ֲא ֶשש ְב ֶדנְ ַמ ְשר ַמ ְש ִּכ ִּיבים ֶאת ַה ְמכֹונֹות. מּול ְסיָ ה ְמ ַק ִּפים ַףל ְפנֵ י ַה ֶס ֶשט. ּוב ְשוָ יְ צ ֶאת ָה ֵא ְ ִּ נֹוס ִּץים עֹוד נִּ ְש ָש ִּמים ַףל ֵאם ַה ֶד ֶשְך, ּגַ ם ָפ ֶטנְ ִּטים ָ נֹולדְ ,כ ָבש ְמסּגָ ל ְל ַבד ִּל ְקעֹד. וְ ָה ַשְך ,זֶ ה ַאְך ַ עֹולם ִּקלּום ֶשל ֶר ֶסם; יָמים ֶשל ֶש ִּבי ְב ָ יָמים – ִּ ַה ִּ נִּ ְץ ָלאֹות ֲח ַדש ַהח ֶֹשְך בֹו ִּכ ַש ְץ ִּתי ִּל ְב ָר ִּשים ּוב ָשזֵ י ִּמ ְל ֵחי ַה ֶכ ֶספ; ימי ְ תּוח ִּכ ִּ ְב ִּמינֵ י ִּפ ַ עֹולם ֶשל ַהזָ יֹות ַףל ַדפ נְ יַ שִּ -קלּום ַמ ְמ ִּשיא! ֶאל ָ ְב ֶא ָחד ִּמנִּ סּויַ י ְל ַה ֲף ִּקים ֶאת ַהקֹונְ ְט ָש ְסט – יתי ֶש ַה ַפ ַףם אתיֵ ,ףת ּגִּ ִּל ִּ ִּמן ַה ַת ְד ֵה ָמה ָר ָץ ִּ אֹוחזֶ תֶ ,א ָלא ,ווַ אּו! – יַ ֵכנִּ י ַש ַףם! – לֹא ְתמּונָ ה יָ ִּדי ֶ ִּלי ַמ ְסלּול ָח ָדש ַמ ְץ ִּת ַיע ְל ַה ְד ִּפיס ְתמּונֹות נִּ ְץ ַשס! "ּגַ ְש ִּףינִּיםְ "1שח ִֹּשים ֶשל ֶכ ֶספ ַה ְתמּונָ ה ַהזֹו מ ְש ֶכ ֶבת; לֹא נִּ ְד ֶש ֶשת עֹוד ָה ֶש ֶשתְ 2ל ַה ְכ ִּשיש ְתמּונֹות ִּל ְדץּוס!.. ִּמן ַה ִּק ָפאֹון נֶ ְח ָלצ ִּחיש ְל ַה ְק ִּמ ַיח ֶאת ַהנֶ ֶבט, שֹושם ֶאת ַה ִּמ ְש ָשם ְבעֹוד כ ִּלי ְתזָ זִּ ית ָאחּוז. וְ ֵ יףים ָשאּו ִּכי טֹוב ,יִּ ְסדּו ֶח ְב ָשהִּ ,ה ְרקּו ִּמ ְיליֹונִּים. ַמ ְש ִּר ִּ תּוח יְ סֹודֹות ִּל ְבנֹות ִּמגְ ָדל. ֶף ֶׂשש ְשנֹות ֶמ ְח ָרשִּ ,פ ַ גּודל קֹוףד ָף ֵרב ְב ַקד ָה ֲא ָ ֵאין ַר ַפנְ ַד ְשיָ ה; ֵ הּוטים ַמ ָמש ָכמֹונִּ י. ִּףם מ ְמ ִּחים ֲף ִּת ֵישי יֶ ַדע ְל ִּ 1 עֹוק ֶשת וְ ִּף ָדן ָח ָדש ַמ ְץ ִּק ַיע; ...ה ִּק ְד ָמה ֵאינָ ּה ֶ ַ ִּה ְת ַח ְל ָץה ַה ָפ ָש ִּדיגְ ָמה ִּףם בֹואֹו ֶשל ַה ַמ ְח ֵשב. ְב ָת ְכנַ ת ַהץֹוטֹושֹופ ְכ ָבש ָכל זָ ב-ח ֶֹטם ְמ ַכ ֵשפ, ּוכ ִּמ ַדת ִּד ְמיֹון שּוחֹו ַב ֲהזָ יֹות ָלטּוס ַמגְ ִּב ַיה. ְ ישה עֹוד ִּל ְמכֹונֹות וְ לֹא ְל ֶס ֶשט ֶשל "ּגַ ְש ִּףין"; ֵאין ְד ִּש ָ ימה וְ ֵאינֶ נּו ֵמ ַח ֶכה ִּלי. דֹוהש ָר ִּד ָ עֹולם ֵ ָה ָ יֹוףיל עֹוד שּום ֵבית ִּדין: ִּכי ַה ְדץּוס ִּשנָ ה ָפנָ יו ,וְ לֹא ִּ יר ֶס ִּלים. לֹא "ּגַ ְש ִּףין" ,לֹא "נְ רדֹות" – ְכ ֵףת ַהכֹל ָףׂשּוי ִּפ ְ לֹאֵ ,אינֶ נִּ י ִּמ ְת ָח ֵשט ַףל ָכל ַה ֶמ ֶשצ וְ ַהיֶ גַ ע פֹוש ַח ֶח ֶשפ ַה ַמ ֲף ָר ִּשים. ְל ָה ִּרים ִּמגְ ָדל ֵ נֵיתי ִּמ ָכל ֶשגַ ע. ְב ָשנִּ ים ַה ֵהן ָחגַ גְ ִּתי ,נֶ ה ִּ ַשר ַףל זֹאת ֲאנִּ י ֵמ ֵקשֶ ,ש ִּל ָיל ַדי ֵאין ָאב ָף ִּשיש... בשם "גשעינים" כונו חלרירי הכספ המירשוסרוץיים שיקשו את התמונה הקילומית בערבות תהליך הץיתוח. 2 את המרושות שקוץי הגונים היו משעתרים מבעד לגיליון מיוחד שנרשא אשש גיבל .ץנטסיה לקילום ְמכֹונַ ת ִּףבּוד ְס ָש ִּטיםֲ ,א ֶשש שֹונָ ה ְב ִּף ָקשֹון ּול ַץ ֵת ַח; ִּמן ַה ֶדגֶ ם ַה ְמר ָבל ,יֵ ש ְל ַת ְכנֵ ן ְ שֹוכינֹון – תֹוכּה ִּה ְיד ִּ כֹול ֶלת ְב ָ מּול ְסיָ ה ֶש ֶ וְ ֵא ְ פֹוש ַח! ּוכ ָבש ֵ וְ ֵה ָידד! – ָק ַמח ַהנֶ ֶבטִּ ,ה ְת ַב ֵססְ , "ב ָתא" מּוכנִּים ִּל ְר ַשאת ַה ֶ "א ְל ָץא" ָ ִּףם ִּסיּום ְש ָל ֵבי ַה ַ יטת "ּגַ ְש ִּףין" ֵמ ִּכין יטי ְב ִּש ַ ְדץּוס ָחשּוב ְבלֹונְ דֹוןִּ -ס ִּ עֹוק ִּשים ְל ֶץ ַתע, ימ ָתם ְ ַה ְד ָפסֹות ֶש ַהמ ְמ ִּחים – נְ ִּש ָ ּוש ָב ִּחים. ּוב ִּץי ַה ַצ ְש ָכנִּ ים ְתשּועֹות ֶשל ֶר ֶלס ְ ְ ששת ץוטומכנית ,כדי להץיר מהם דמויות העשויות נרודות בגדלים שונים. הידשוכינון – חומש שהיה מקוי בתמיסת המץתח ולא בשכבת האמולסיה. – – 66 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 משחר השחמט ַה ְב ִּשיֹות בֹוחשֹות ֲ ַל ֲףסֹר שּוע; ְב ִּמינֵ י ַש ֲף ַ בּולים, יֵ ש – ִּ וְ יֵ ש ִּמי חֹומד לֹו ַחיֹות ְל ַמ ְח ָמד; ֶש ֵ יֵ ש ַאפ ִּמי יֹומם אכת ָ ֶש ֶאת ְמ ֶל ֶ בּוה... ְכ ַת ְח ִּביב יַ ְח ְש ַ ַת ְח ִּב ִּיבי יָמים ִּמ ֶש ְכ ָבש ַה ִּ הּוא ִּמ ְׂש ַחר ַה ַש ְח ָמט. מּוף ָרה ִּכי ִּתגְ ַבש – ָ ַה ִּמ ְׂש ָחר ְב ַש ְח ָמט נֶ ָח ָמה ִּלי: ְכ ִּמ ָדה הֹולכֹות ּגֹובשֹות וְ ְ ָבּה ְ ַת ְחבּולֹות ָה ֵא ָיבה – ָכ ָכה נָ ָחה, ְבא ַֹשח ַמ ְת ִּמ ַיה דֹור ָס ִּלי, ּופ ַש ְ ַ נִּ ְש ָמ ִּתי ְב ִּר ְש ִּבי, עֹוטה ָף ַלי ד ֹר ֶשל ַש ְלוָ ה. וְ ָ ֲא ָבל לֹא ָל ַףד ח ֶֹסן: ִּכ ְמ ַףט ַףד ָש ָמה ֶשל יְ נּו ָרא ִּמ ְׂש ָח ִּרי ִּה ַד ְש ֵדש – ּוט ִּףיָ ה, ְכמֹו ָהיָ ה ִּלנְ ִּסיָ ה ְ ַףד ֶש ָק ָקה נַ ְץ ִּשי – ִּה ְתנַ זַ ְש ִּתי ִּמ ְשחֹור ָה ִּא ְשרּו ָרה, ּומת ְס ָכל. ְמא ְכזָ ב ְ ַמ ֲף ֶׂשה ֶש ָהיָ הָ ,כְך ָהיָ ה: טּושנִּיש ֶשל ַש ְח ָמט ִּמין ְ ִּה ְתנַ ֵהל ַףל ּגַ ֵבי ּגָ ליֹות ד ַֹאש פֹוףל" "ה ֵ ְבנִּ הּול ַ ְב ַא ְש ֵקנּו ָשנָ ה ְב ָשנָ ה. יתי, עֹולם לֹא זָ ִּכ ִּ ֵמ ָ ָא ְמנָ ם, לֹא ִּב ְץ ָשס ,לֹא ְבת ַֹאש, ַאְך ִּהּגַ ְף ִּתי ַלּגְ ָמש, וְ יָ ַד ְף ִּתי ִּספּור וְ ֶף ְדנָ ה. ְל ִּף ִּתים, יִּיתי ָפנּוי ְכ ֶש ָה ִּ יאה אֹו ִּמ ַמ ַףׂש, ִּמ ְק ִּש ָ ִּמ ְת ָפ ֵףל וְ ַס ְר ָשן ִּה ְת ַמ ַס ְש ִּתי ְל ַקג ַה ַמ ְח ֵשב אשיתֹו יְמי ֵש ִּ ֶשל ֵ (כן – ָס ְבשּו ֶשהּוא ִּׂשיא ֶשל ֵ ָח ְכ ָמה ָאז!). לּוקית מּול ָת ְכנָ ה ֶשל ַש ְח ָמט ַח ִּ יתי ְב ֵכיפ... ִּה ְת ָח ִּש ִּ ְב ִּמ ְׂש ַחר ִּה ְת ַכ ְתבּות ֶש ָש ַץע ַמ ְלכֹדֹות ּווַ ְשיַ אנְ ִּטים – ִּכי ָףיַ ְץ ִּתי ִּמנְ בֹוש ְבנִּ ְב ֵכי ַה ַמ ָצב ַה ְמס ָבְך – ֶאל ָת ְכנַ ת ַה ַמ ְח ֵשב לּוח ֵהזַ נְ ִּתי, ֲף ָמדֹות ִּמן ַה ַ ְל ַב ֵקש ֲף ָק ָתּה נֹוכח ֶמ ֶלְך ֶש ֶּט ֶשם ה ְק ַשח. ַ – – 67 יִּת ֵכן וְ ֵף ָקה ְל ַׂש ְח ָרן ִּאם מ ַצ ַףת – ָ לֹא ֵח ְטא ִּהיא! ָמה עֹוד, ֵא ֶקל ַה ַפ ְש ְטנֵ ש, וַ ַדאי, יֵ ש ַמ ְח ֵשב ַבנִּ ְמ ָקא. לֹא ָף ָלה ְבמ ִֹּחי: אּולי ,לֹא הֹוגֵ ן אֹו לֹא ֶא ִּתי – זֶ הַ , וְ ִּשּגַ ְש ִּתי ּגְ לּויָ ה ָבּה נִּ ְש ַשם ַה ַמ ָסע ַהמ ָצע. הֹוס ְץ ִּתי ִּלנְ הֹג, ָכְך ַ ַףד ֶש ֶפ ַתע נֹו ַכ ְח ִּתי ָל ַד ַףת ֶש ָא ַבד ִּלי ָשקֹון וְ ִּףנְ יָ ן ְב ִּמ ְׂש ָחר ַה ַש ְח ָמט. ָאז ּגָ ַמ ְש ִּתי: ִּמ ָכאן אֹוסיפ ְב ָת ְכנָ ה זֹו ָלגַ ַףת לֹא ִּ (ה ַמ ְקפּון ֶשנִּ ְש ַדם ִּב ְש ִּמ ָישה ַ עֹושש ְב ַא ַחת.)... ִּה ְת ֵ ֶא ָלא ַמאי? ָכ ָאמּוש, ִּמ ְׂש ָח ִּרי נֶ ח ַלש וְ ָשחֹור הּוא ַת"ר ַפ ְש ָסה ִּמן ַההּוא טֹובה ִּמנִּ י ָאז; ַהזָ כּוש ְל ָ וְ ָכ ֵףת נֹותשּו ִּלי, לֹא ְ ֶא ָלא ַת ְש ֵב ִּקים וְ סּודֹורּו, לּוח ַה ָשח ְבעֹוד ַ ּומב ָֹאס. ְכ ָבש נָ טּושְ ,מביָ ש ְ "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אש"א הילה גרין אתה ַמ ִּדיש עקמך מחלומותיי ְבגַ ְףּגּו ַףי ִּל ְשאֹותֹו וְ לּו ִּב ְשנָ ִּתי ְשנָ ִּתי ָה ְל ָכה ִּףמֹו ָכמֹוהּו ל ֹא ָש ָבה ְבוַ ַדאי ִּהיא נְ חּו ָקה לֹו ַףל ִּמ ְש ָכ ִּבי ַב ֵלילֹות ִּב ַק ְש ִּתיָך ֶש ָא ֲה ָבה נַ ְץ ִּשי ְשנָ ִּתי נָ ְד ָדה ֵא ֶליָך ֶאל ֵמ ֵף ֶבש ַלחֹומֹות ַהשֹו ְמ ִּשים ל ֹא ִּה ִּשיגּו ֶא ְת ֶכם ְפ ָקעּונִּי *** אש"א הילה גשין .מתוך חלומות על אלן ָח ַש ְכ ִּתי ְכ ֶשנִּ ְל ַר ְח ָת ַת ְמ ִּקית ַחיַ י ְיָב ָשה ֲאנִּ י ְר ֵמ ָלה ַף ְכ ָשיוֲ ,אהּוב נַ ְץ ִּשי, אֹובד ַב ֶמ ְש ָחר ַה ִּמ ְתּגַ ֵבש רֹולָך ֵ ָפנַ י ִּמ ְתפֹו ְש ִּשים ּו ְק ִּליל ְ ַא ָתה ָשחֹור ַף ְכ ָשיו ש ֹ ֶשש נִּ ְש ָמ ִּתי ִּמ ָכאן נִּ ְל ַר ְח ָת ,אֹוש ַחיַ י, עֹושָך וְ ַשר ַא ֲה ָב ִּתי ְל ְ עוד אני הולכת אליו אֹוש ַחיַ י יץה אֹו ְתָך ָא ֲה ָב ִּתי ַמ ִּק ָ ַליֶ ֶלד ֶשל ֹא יָ ַל ְד ִּתי ָלְך ל ֹא ָר ָשאנּו ֶאבֹו, ל ֹא ִּהּגִּ ַיע ָה ִּשאשֹון. ֵבין ְש ֵתי ַהיְ ָלדֹות ֶשל ֹא ִּא ַמ ְקנּו יַ ַחד ל ֹא ִּח ַל ְרנּו – ֵשם ִּא ִּמי ָל ַא ַחתֵ ,שם ִּא ְמָך ָל ַא ַחת וְ ִּלי ל ֹא ָהיָ ה יֶ ֶלד ַףד יֹום מֹו ִּתי ל ֹא ִּה ְש ַא ְש ָת ִּלי ַא ֲח ֶשיָך ְב ַת ְקלּו ִּמים ִּמ ְשנֹות ַה ִּש ְב ִּףים וְ ַה ְשמֹונִּ ים לֹוהב לּומיָך ֵ ְׂש ַףש ֲף ֶ ירס מֹוץע ָה ֶץנִּ ְ ְכ ַ ַהפֹוגֵ ש ַףל ֶש ַרע ַה ָש ַמיִּם כּותי ֶאת ְכחֹול ֵףינֵ יָך ִּכ ְד ָשרֹון ַמ ְל ִּ ְמ ַב ֵשש טֹוב ָפ ַש ְט ָת כ ָתנְ ְתָך ֲאנִּ י ֶא ְל ָב ֶשנָ ה ָמ ַס ְש ִּתי ֶאת ַה ִּסיגָ ִּשים ֶש ְלָך ֲאנִּ י ְמ ַב ֶק ֶשת ֵמ ֶה ָח ֵבש ֶש ְלָך ָלבֹוא ְל ַף ֵשן ֶא ָחד ָכאן ַב ִּמ ְר ֶט ֶשת ֶש ְלָך ְכ ָבש ִּכ ְמ ַףט ל ֹא נֹו ַתש ֲא ִּץלּו ָׂש ִּשיד ּגַ ם ל ֹא נִּ יחֹו ַח ָה ַא ְץ ֶטש ֵשייב ְב ַב ְרבּור ַה ַּט ַבר ָה ֵשיר ֲאנִּ י לֹו ֶב ֶשת ֶאת ַהח ְלקֹות ֶש ְלָך עֹושי ֶשנֹוגֵ ַע ָב ֶהן עֹושָך ֶשנָ גַ ע ָב ֶהן ַףל ִּ ַמּגַ ע ְ עֹושי נֹוגֵ ע ְב ִּ ֹלהים ִּמנָ ה ְלָך ַמ ְל ָא ִּכים ְמגִּ נִּ ים, א ִּ ָאהּוב ֶש ִּלי, ּולגֹונֵ ן ָף ֶליָך ִּל ְש ָמ ְשָך ְ יהם ַאְך ִּש ֵבש ַכנְ ֵץ ֶ יהם וְ ִּף ֵקש ּגִּ ֵיד ֶ וְ לֹא נָ ַתן ִּס ֵפר ְביָ ָדם סֹוכך ָף ֶליָך ְל ֵ ַמ ְל ָא ֵכי ַה ָמגֵ ן ֶש ְלָך, ֶש ָא ֲה ָבה נַ ְץ ִּשי, ֲא ֵב ִּלים ָף ֶליָך – – 68 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ליאור שדה סוץש בושי ַדג בּו ִּשי נָ ח ַמ ֲף ָדנֹות יתת ֶר ַשח ַת ֲף ִּׂשיָ ִּתי ְב ִּמ ַ ֵףינָ יו ֵףדּות ְללֹו ֵחם ָדגּול ש ֹאשֹו ָפחּוס וְ ָש ָחב שֹו ֵכב ִּףם ֲאבֹו ָתיו. דן שייזנש .שאש עם דג ְש ִּמיזַ ת ָף ְק ַמת יְ נִּ ָירתֹו ְב ֵףינָ יו ַהּגְ דֹולֹות. ּגְ דֹולֹות ִּמ ַדיְ ,פרּוחֹות ִּמ ַדי "אנִּ י ָה ַץאנְ טֹום ֶשל ַה ָדגִּ ים" ֲ ָל ַחש ֵמ ִּסיט ש ֹאש וְ ַר ְׂש ַר ִּשים ְל ֶץ ַתע ָר ַשס ֲףטּוש ּגַ ֲאוַ ת מּו ָב ִּסים. דן שייזנש .שאש ישור עם דג דן שייזנש .שאש עם דג ענרי – – 69 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אסתר ויתקון (זילבר) לא חלמה כחלום אהבה פֹוףם לֹא ָח ְל ָמה ֶש ִּל ָבּה ֶש ֶחם ֵ בּושּה מ ְל ָחם ֵא ָליו ְללֹא ַש ֵחם, ֶש ֶח ֶבל ַט ָ יה ְכ ֶכ ֶלב ּגִּ שּוש ַב ֲח ַלל ַחיֶ ָ יה ֶש ָבגְ שּו ַא ֲח ֵשי ָבנֶ ָ שּורה ֲא ֵץ ָלה ְמ ִּףי ִּףּוֵ ש ִּל ְת ָ ְל ֶש ֶרט ִּב ְמ ִּחלֹות נַ ְץ ָשּה. אֹודָךַ ,ףל ּגֶ ֶשם ְבגַ נִּ י, ְ נֶיה, ָשוְ ָתה ֲא ָד ָמהֵ ,ה ִּאישּו ָפ ָ לֹא ִּש ְטץֹונֹות זָ ְשמּו ְבזַ ַףם ְל ַכלֹות ַה ְשנָ אֹות שּוקים, ּולשֹונֹות ָה ַשע ָב ֲף ִּ ְ ּגֶ ֶשם מסושַ ,מ ִּדיפ ב ֶֹׂשם ַח ְמ ָקןָ ,ש ַחצ ִּף ְצבֹונֹות ָה ֵף ִּקים, ִּהנֵ ה יִּ ְששּו ּגַ ָבם ַה ְמא ָברָ ,ש ְלחּו ֵא ֶליָך רּוץים ַכ ֲחלֹום ַא ֲה ָבה. תֹודהְ ,ש ִּ זְ שֹועֹות ָ יץה ַס ִּכין ַח ָדה ֵהנִּ ָ ְל ַב ֵתר ַה ֶח ֶבל חּוסי! ִּש ְל ִּחי יָ ֵדְךָ ,קוַ חַ ,אל ָת ִּ ִּח ְת ִּכי ָחתֹוְך! ַל ְכ ָל ִּבים יכי! ַה ְש ִּל ִּ ָח ְת ָכה ָחתֹוְך זְ ָף ָרה לֹא נִּ ְמ ְל ָטה שּורה נִּ ְמ ְל ָאה ְת ָ ְל ָבנַ י ַהנַ ח ָל ֶל ֶכת ְב ֶד ֶשְך ַה ֵס ֶבל, ַה ָּטעּות וְ ַהנֵ ָכש ְב ַד ְש ֵכי ַא ֲה ָבה לֹא ָש ָףה ַה ַּטבּוש ִּל ְת ִּחנָ ָתּה ַל ְכ ָל ִּבים לֹא ה ְש ַלְך ֶא ְק ָבעֹות ְד ִּבירֹות ִּש ֵל ַח נֹוא ָשה ִּב ְד ֵברּות ָ ֶאל ֶש ֶחםִּ -ל ָבּה ְב ָש ֶריָך ֵה ִּאישּו ֶאת ֲא ֵץ ַלת ַה ֵלב ַהיָ גֵ ַע יףת ַה ְשּגָ ָח ְתָך – ּומ ְלאּו אֹותֹו ִּב ִּיד ַ ִּ יסרּוס ָכתֹם, ִּה ִּיב ְ ָב ְׂש ַמת ָאד ֹםָ ,סגֹל יאה ְב ִּק ְב ֵףי ִּקפֹוש ּגַ ן ֵף ֶדן וְ ּגֶ ַשנְ יּום – ִּה ִּביטּו ִּב ְץ ִּל ָ אֹותם ְס ָתו ֶש ִּה ְל ַב ְש ָת ָ ּגּודיםַ ,ףל ֶש ַרע ָאץֹש. ְב ֶח ֶסד נִּ ִּ קּוץית ְד ַבש ִּש ְץ ְש ָץה פֹה ְל ַא ַחש ַהּגֶ ֶשם, ּגַ ם ִּ ְמ ַב ֶק ֶשת קּופ. יָ ָץה ְכ ֶא ֶבן ֵחן ְמל ֶּט ֶשתַ ,כ ֲחלֹום ַא ֲה ָבה ֶש ֵאין בֹו ִּמ ִּליםֲ .א ִּץלּו לֹא ִּה ְת ַף ְּט ָשהַ ,הזְ ִּף ָישה, ָשלֹוםָ ,שלֹום ָלּה. אֹודָך ְ ַףל ְפ ָל ִּאים יתי. מּול ִּמ ְץ ַתן ֵב ִּ ִּה ְש ִּכינָ ה אשּה שֹ ָ אסתש ויתרון .שימני כחותם על ליבך – – 71 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 עצמון יניב ֲחלֹום יֹום ַריִּ צ ְבב ֶֹרש ַכזֶ ה יףים מֹוד ִּ בֹו ִּ ֶש ַה ַח ְש ַמל עֹוד ְמ ַףט ָרט יֶ אזַ ל ַב ְב ָשזִּ ים פֹוחד ְל ַה ְץ ִּףיל ֶאת ַה ַמזְ גָ ן ֲאנִּ י ֵ ֵמ ֲח ָשש ְל ַה ְר ִּפיצ ֶאת ַמ ְץ ֵסר ַה ְפ ָחת ֶשל ַה ְמ ִּדינָ ה נִּ ּגַ ש ָל ָאשֹון ּומֹוקיא ִּמ ָשם ִּ חֹובל ֶש ִּלי יץת ַשבַ -ה ֵ ֶאת ֲח ִּל ַ ְמר ֶפ ֶלת ְבגִּ הּוצ ּומּוכנָ ה ָ ְל ַמ ָצ ִּבים ֲא ֶשש ָכ ֵא ֶלה אֹותּה לֹובש ָ ֲאנִּ י ֵ אשי ֶאת חֹובש ַףל ש ֹ ִּ ֵ כֹובע ַה ִּמ ְק ִּחיָ ה ַה ָכחֹל זָ ָהב ַ עֹולה ַףל ְס ִּץינַ ת ַה ִּד ְמיֹונֹות ֶש ִּלי וְ ֶ מֹוחי ָהעֹוגֶ נֶ ת ְב ִּמ ְץ ַשצ ִּ שּוח ָר ִּדים ַה ִּמ ְץ ָש ִּׂשים ִּמ ְת ַמ ְל ִּאים ְב ַ שּובי נִּ ּוּוט ְמס ָב ִּכים ּוב ִּלי ִּח ֵ ְ עֹוגֶ נֶ ת ְס ִּץינָ ִּתי ַא ֲח ֵשי ַמ ָסע ֶשל ַד ָקה ְביַ ם ַה ֲחלֹום ְב ָה ִּריצ ְבנָ ֵמל ְמץ ָסל ְב ֶר ַשח ֶש ְב ַא ְשקֹות ַהקֹש זּוג ִּפינְ ּגְ וִּ ינִּים אֹותי ְב ַה ְד ַשת ָכבֹוד מֹוליְך ִּ ִּ ֶאל ַה ַק ְשחֹון ַה ְמקנָ ן מּולֹו ֲאנִּ י נֶ ף ָמד ְכמֹו יְ ָל ִּדים מּול ֶד ֶלת ַה ְמ ָר ֵשש תּוח ַה ָפ ַ ּומ ְק ַטנֵ ן ִּלי ְל ִּא ִּּטי ִּ ָב ֶף ֶשב ָאשּוב ִּל ְמעֹונִּי שּוח ַה ַק ָלה נִּ ָשא ַףל ּגַ ֵבי ָה ַ נֹוש ֶבת ְב ַחלֹונִּי ַה ֶ ִּמן ַהיָ ם. ִּל ְלכֹד ֶאת ַהי ִֹּץי ַביֹום ָה ַא ֲחשֹון ֶשל עֹונַ ת ַה ַציִּ ד אתי ָחמּוש ְב ֶר ֶסת וְ ֵףט יָ ָק ִּ ִּל ְלכֹד ֶאת ַהי ִֹּץי ְב ִּשיש רּושים ָט ַמנְ ִּתי לֹו בֹושֹות יְ ִּ יתי ַש ַחת ָכ ִּש ִּ לּובים ִּפזַ ְש ִּתי ּוכ ִּ ָח ַץ ְש ִּתי ַפ ִּחים ְ ִּל ְלכֹד ֶאת ַהי ִֹּץי ְב ִּשיש ְב ִּל ִּבי ּגָ ַמ ְש ִּתי ֶר ֶשן אֹוש ֶשיָ ְק ָאה ִּמנְ ָדנָ ּה ִּפ ְל ָחה ֵבין ֲף ֵקי ַהיַ ַףש יחה בּודה ִּב ְץ ִּש ָ ֲא ָד ָמה ְש ָ עֹולה ַחד ְכ ַת ַףש יחּה ֶ ֵש ָ לּוסים ִּקפ ִּשים ִּב ְמחֹול ִּף ִּ קּוץם ְכ ֵת ַבת נְ גִּ ינָ ה ִּק ְץ ָ בּוףי ְכנָ ַץיִּם ַפ ְש ָפ ִּשים ְק ֵ עֹוטי אֹוש ְכ ַׂש ְל ָמה ַב ָמעֹופ ֵ ִּהנְ ַח ִּתי ַה ֵחצ וְ ַה ֶק ֶשת ָש ַץ ְכ ִּתי ַה ְדיֹו ִּמן ַה ֶק ֶסת מּוקפ יְ ִּץי הֹוד וְ ֶר ֶסם ַ ִּש ְח ַש ְש ִּתי ַהי ִֹּץי ֵמ ֶש ֶסן אשי ַףל ֶא ֶבן ַׂש ְמ ִּתי ש ֹ ִּ וָ ֵא ָש ֵדם. – – 70 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ירים ֵאין ֲחלֹומֹות ֵש ִּ ירים ֵאין ֲחלֹומֹות ֵש ִּ בֹודה ַמ ֲף ִּׂשיֹות ִּמ ִּלבֹו וְ ַה ֵלב ֵאינֹו ֶ ירים ְכ ָכל ֶשיֵ ָשאּו וְ ַה ֲחלֹומֹות ֵש ִּ ְמ ֵל ִּאים ֵהם ְב ִּשיר ְמ ֵלא ת ֶֹכן ּגַ ם לֹא ַהכֹל נִּ ְכ ַתב ָתו ְל ָתו ַרו ְל ַרו ַקו ַל ַצו וְ ַה ְמ ַףט הּוא ַשב יֹותש. וְ ָהא ֶמת ִּהיא ַה ֶש ֶרש ַהּטֹוב ְב ֵ הֹות ְשנּו כֹה ְמ ַףט ַ הֹות ְשנּו כֹה ְמ ַףט ַ חֹול ִּץים ְכ ֶהנֵ פ יָד וְ ַה ַחיִּ ים ְ יסה ְב ֶר ֶבש ִּכ ְמ ַףט נֹוגַ ַףת ֲף ִּש ָ וְ נֶ ֶשש ַחד ַמ ָבט ִּמ ַמ ַףל ַחג וְ עֹוד ְמ ַףט הּוא ָףט לֹא נְ ַכ ֵחד יָמים ֶשל א ֶֹשש ָרט ָהיּו ִּ יָ ֵש ַח ַב ָש ַמיִּם ָשט ּול ָב ֵבנּו ָמט ְ ֵמ ַא ֲה ָבה ַא ַחת ְבב ֶֹרש יֹום ְבזֵ ָף ֵתנּו ַת ְשנּו ַא ַחש ַפת ְבבֹוא יֹום ֶף ֶשב וְ ַליִּ ל ַשד ִּכ ְמ ַףט גֹוש ֵלנּו רּוץים ְל ָ ָכאן נִּ ְתיַ ֵצב זְ ִּ לֹא נֵ ַחת. דן שייזנש .שאש ישן עם קיץוש; קיץוש; שאש וידיים בתעוץה – – 74 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 כוכבה סרנגה ְכ ֶש ֶבש ְכ ִּלי ְמחֹ ָשש ִּמ ְמ ָח ִּטים שֹו ֵכב ַףל ִּמזְ ַשן בּועֹות ַה ְמכ ֶסה ְב ָס ִּדין ְסץּוג ִּטפֹות ָדם ֲאדמֹות ּו ִּמ ְתּגָ ֵשד ִּףם ּגּוץֹוָ ,ף ָליו ִּמ ְתּגָ ֵשד ּו ִּמ ְתּגָ ֵשד ַףד ֶש ִּמתֹוְך עֹושֹו נֹו ְששֹות ְר ִּלפֹות ַחיָ יו ְמ ֹג ָששֹות ְל ָאט ְל ָאט נֶ א ָכלֹות ִּתיר ָתר ְמף ָכלֹות ְלרֹול ְשאֹון ַהזְ ַמן ִּהיא ָפנְ ָתה ֵא ַלי ְב ָׂש ָץה זָ ָשה נִּ ְש ֶףנֶ ת ַרלֹות ְל ָאחֹוש יקה ִּמ ֵבין ְל ֶץ ַתע ְמ ִּק ָ ְׂש ָץ ַתיִּ ם ְמחיָ כֹות יקה וְ נִּ ְב ַל ַףת ַב ֲחזָ ָשה ְמ ִּק ָ וְ שּוב נִּ ְץ ַת ַחת מּו ִּלי ְמ ַףּגֶ ֶלת ֶאת ִּרמּו ֵשי גּו ָץּה וְ יֹו ֵקאת ֵףיש ָמה ִּכ ְמ ָףט ְמלֹוא ָא ְש ָכּה ִּמ ְת ַמ ַת ַחת פֹו ֶש ֶטת ֶאת ַף ְק ָמּה ִּב ְמלֹו ָאּהְ ,מ ַט ְל ֶט ֶלת ֶאת ּגּו ָץּה שֹו ֶר ֶדת ְבחּו ָשנִּ יּות וְ עֹו ָטה ַל ְחלּו ִּחית ַר ָלה חֹוזֶ ֶשת ּו ִּמ ְת ַח ֶכ ֶכת שּוב ְב ָד ְץנֹות לֹו ָףּהְ ,מ ַק ְר ֶק ֶרת ְמגַ ֶח ֶכת ְל ַף ְק ָמּה ּו ְמ ַל ֶק ֶרת ֶאת ְׂש ָץ ָתּה וְ יֹו ֵקאת ְל ַמ ָסע ַא ֵחש – עֹו ֶב ֶשת ַףל ְׂש ָץ ַתי ָלשֹון זָ ָשה ַאְך ַשר ְל ֶשגַ ע, ָׂש ָץה זָ ָשה ִּלי ּו ִּמיָ ד ְמ ִּבינָ ה ֶאת ְׂש ָץ ָתּה שחל טורש שיינס .ונקיה – החיים כץנטסיה מגשד את הזמן לשון – – 73 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 חקב התרלץות וַ ֲאנִּ י עֹוד זֹו ֶכ ֶשת ֶאת ְד ָב ָשיו ֶשנֶ ְח ְקבּו ַףל לּו ַח ִּל ִּבי ָש ָףה ֶש ִּפ ֵסל ָף ַלי ֶאת ַא ֲה ָבתֹו ָט ַמן ְבתֹוְך ְש ֵאלֹו ַתי זְ ָש ִּףים ֶשל ְתשּו ָרה ִּמ ְת ַר ֵלפ ִּמתֹוְך ָה ֲאנִּי ִּמ ְת ַר ֵלפ ְב ַף ְק ִּמי יֹוקא ֵמ ַה ָמרֹום ֲה ִּכי יָ ָרש ִּלי ֵ נֹוח ִּב ְש ִּב ִּילי ֲה ִּכי נָ ִּףים וְ ַ ּומ ְת ַר ֵלפ ִּמתֹוְך ַף ְק ִּמי ִּ נִּ ְש ָאש ָחׂשּופ ַלקֹשַ ,לחֹם וְ ָלְך נִּ ְש ָאש ֲאנִּ י וְ ָכ ֵףת הּואְ ,כ ָבש יָ ֵבש ִּמ ִּמ ִּלים, נֶ א ַספ ְב ֵס ֶץש ַה ְד ָב ִּשים וַ ֲאנִּ י עֹוד זֹו ֶכ ֶשת זֹו ֶכ ֶשת ֶש ִּה ְב ִּט ַיח הּוא ִּלי ֶש... ״בסֹופ ַה ַקיִּ צ ֶא ְמ ָקא ֶאת ַה ְתשּו ָבה״ ְ וְ ַא ְת ? וַ ֲאנִּ י עֹוד זֹו ֶכ ֶשת וְ ֵאיְך הּוא ָח ָקב ְכ ַש ְש ִּביט ִּמ ְתנֹו ֵסס ָהעֹו ֶלה וְ קֹו ֵמ ַח ֶאל ַףל זְ רּוש ש ֹאש ַמ ְש ִּריפ ַףל ָכל ֶח ְל ַרת ּגּו ִּץי וְ ִּל ְר ַשאת ַה ְס ָתיו ימת ְפ ָש ִּחים ְל ָבנָ ה ָפ ַשס ָף ָליו ּגְ ִּל ַ ְמף ֶּט ֶשת ִּבנְ גִּ יעֹות ֲף ֶט ֶשת זְ ה ָבה ְמנַ ֵצ ַחְ ,ב ַמ ָבט שֹו ֵתר ַףל ַה ְס ִּב ָיבה וְ ִּהנֵ ה ַה ְס ָתיו ְכ ָבש ָבא וְ ִּהּגַ ְף ָת ּגַ ם ַא ָתה. ּו ְכמֹו ַהיֹוםְ ,כמֹו ֶה ָח ָקב וַ ֲאנִּ י עֹוד זֹו ֶכ ֶשתְ ...כמֹו ״כל ָשנָ ה ַב ְס ָתיוַ ,מה יִּ ְהיֶ ה ַף ְכ ָשיו?״ ָ ששה אהשונוביצ' רשץנוס – – 72 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אלכסנדר רדובסקי *** *** ַת ֲףלּו ָמה וְ נֶ ְף ָלם, ַת ְקלּום וְ ֶק ֶלם, ַהיְ סֹודֹות ֶשל ָהעֹו ָלם – ַף ְל ָמה וָ ֵף ֶלם. ַה ַליְ ָלה הּוא ְב ִּשיָ ה ַחיָ ה, הּוא ְמזַ ְלזֵ ל ַב ֲהוָ יָ ה ְשרּויַ ת ַהבֹ ֶשת, ּו ָבז ְל ַש ְףיֹון ָהאֹוש ֲא ֶשש נִּ ְת ָפס ֶא ְקלֹו ְכחֹוש ַבחֹ ֶשְך. ח ְל ַשת ִּשצּוד ַהכֹו ָכ ִּבים, ַה ָפנָ ִּסים ָה ֲףלּו ִּבים – ֵהם הֹו ָכ ָחה נִּ ַצ ַחת ֶשל אוִּ ילּות ָה ַא ְש ָליֹות ִּב ְד ַבש ָהאֹוש – ֶשל ַה ְב ִּשיֹות מכֹותַ -ה ַפ ַחד. ִּל ְר ַשאת ַה ַש ַחש הּוא נִּ ְש ָדם, עֹוזֵ ב זְ ַמנִּ ית ֶאת ָהעֹו ָלם ְמ ֵלא ַהבֹ ֶשת. חֹו ֵלם ָת ִּמיד אֹותֹו ֲחלֹום תם ֶשבֹו סֹופ-סֹופ יּו ַכל ִּל ְס ֹ חֹו ִּשים ַבחֹ ֶשְך. ח ְש ַפת ָהאֹוש חֹו ָקה ָפנָ יו ְכ ִּאלּו ֶפ ַקע. ִּהיא ִּמ ְס ַת ֶכ ֶלת ְב ֵףינָ יו. ִּח ָבה וְ ֶף ֶקב. זֶ ה ְס ָתם ,זֶ ה ְס ָתם ִּמ ְׂש ַחר ְק ָל ִּלים ַב ָצה ַשיִּ ם: הּוא ִּמ ְס ַת ֵכל ַב ִּצפ ִּשים ֶש ַב ָש ַמיִּ ם. ּו ֶב ָף ִּתיד ַהנֶ ְף ָלם ְש ִּת ָירה וְ ֵא ֶלם, ְשנֵ י יְ סֹודֹות ֶשל ָהעֹו ָלם – ַף ְל ָמה וָ ֵף ֶלם. שחל טורש שיינס .ץשידה ץגישה – – 75 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 *** *** ַמה יֹו ֵד ַע ַא ָתה ַףל ְש ִּת ָירה יכת ַה ִּמ ְש ָרע, ַא ֲח ֵשי ְד ִּף ַ ַףל ְתחּו ַשת ַה ִּת ְסכּול וְ ַה ַפ ַחד? ָב ֲא ֵץ ָלה ָר ָשה ִּל ְץנֵ י ֲףלֹות ַה ַש ַחש יָ ֵףז ִּל ִּבי ִּל ְץש ֹצ ְב ַש ַףש ַה ַחיִּ ים, ָא ִּריצ ִּמ ַת ְש ֵד ָמה ָתשּוש ֵמש ֹב ַה ַפ ַחד ּו ְשטּופ זֵ ָףה ָר ָשה ֶא ְב ֶכה ֲח ַסש אֹונִּ ים. ַמה יֹו ֵד ַע ַא ָתה ַףל יָ גֹון, ת ַח ִּףתֹון, ַףל ָח ָשש ִּמ ִּל ְץ ֹ ַףל ח ְל ַשת ְמחֹוגֵ י ַה ָשעֹון ֵבין ֲחקֹות וְ ַףד ַש ַחש? ַמה יֹו ֵד ַע ַא ָתה ַףל ְד ָמעֹות ְכ ֶשחֹוזְ ִּשים ַה ָבנִּ ים ִּמ ְק ָשבֹות וְ ֶש ְלָך ל ֹא נִּ ְץגָ ע ,ל ֹא ָפקּו ַע? ַמה יֹו ֵד ַע ַא ָתה ַףל ְד ָמ ָמה, ַףל ְר ָב ִּשים ַא ֲח ֵשי ִּמ ְל ָח ָמה, ּו ְכ ֵב ָדה ְכמֹו עֹו ֶץ ֶשת ִּד ְמ ָףה, ֵאין ָלּה כֹ ַח ָלנּו ַע... יולי 1982 ַבחֹ ֶשְך ַהמ ְח ָלט ֶא ְר ָשא ַד ֵפי ַה ֵס ֶץש ֶש ָכל אנֹוש כֹו ֵתב ְב ִּלי ֵףט ּו ְב ִּלי נְ יָ ש – ִּף ַקש יְ ִּק ָיש ִּתי ֶשנִּ ְכ ְת ָבה ַב ֵס ֶתש, וְ ַהנִּ גְ ֶלה יִּ ְש ַרע ְל ֹנ ַכח ַהנִּ ְס ָתש. ֶא ְח ַשד ֵמ ַה ְפ ָש ִּרים ְמח ָס ֵשי ַה ַּט ַףם, ְדמיֹות ְמי ָתשֹותְ ,ש ָר ִּשים וְ גַ סּויֹות. תב ַהכֹל עֹוד ַפ ַףם... הֹוְ ,תנּו ִּלי ְלנַ סֹות ִּל ְכ ֹ ַאְך ֵס ֶץש ַה ַחיִּ ים נִּ ְכ ָתב ְלל ֹא ְטיֹוטֹות. וְ ָאז – ְכמֹו ְק ָשעֹות – ָכל אֹו ִּתיֹות ַה ֵס ֶץש ֵהן יַ ַף ְרקּו אֹו ִּתי ֲףרֹצ ְלל ֹא ַש ֵחם ְב ֶר ֶקפ וְ ֵח ָמה – וְ ָכל ְדמיֹות ַהנֶ ֶץל "א ֵשם!" יִּ ְתּגֹו ְדדּו ְס ִּב ִּיבי וְ יִּ ְש ֲאגּוָ : וְ יִּ ָש ַמע רֹו ֵלְךָ ,האֹוש יִּ ְץש ֹצ ַל ֶח ֶדש: תב. "א ֶמת ַל ֲא ִּמ ָתּה – הּוא ל ֹא יָ ַדע ִּל ְכ ֹ אּו ָלםַ ,ל ְמשֹות ַהכֹלָ ,ה ִּאיש זַ ַכאי ְל ֶח ֶסד, ֲה ֵשי הּוא ֵכן יָ ַדע ִּל ְסבֹל וְ ֶלאהֹב". שחל טורש שיינס .החייל האמיצ שווייר – – 76 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 צליל ז'נט בן הרוש לבן סֹופ חֹ ֶדש אלּול ְבתֹוְך ַש ַףש ָל ָבן ֶש ִּמ ְתנַ ּגֵ ן, ִּקינֹור ָחלּול – ָה ַץְךֵ ,אץֹוא, ִּמ ְר ָלט ְמגֹונֵ ן. ְק ַבע ֶאת ַה ָל ָבן: ָה ֵש ָירנּות ֵת ָף ֵלם, ְק ַבע ֶאת ַה ָל ָבן – ַה ְל ֵחן בֹו ָתוִּ ים; ְק ַבע ֶאת ַה ָל ָבן, וְ ִּה ְת ַה ֵלְך בֹו! ּו ְבסֹופ חֹ ֶדש אלּול; ַףל ֶש ַרע ָף ָשן ָא ֹץש ֶש ִּמ ְס ָת ֵףש; ִּב ְש ִּביל ָאש ְֹךָ ,תלּול, ִּמ ְתּגַ ֶלה ַמ ְל ָאְך שֹו ֵמש. ְק ַבע ֶאת ַה ָל ָבן: ָה ֵש ָירנּות ֵת ָף ֵלם, ְק ַבע ֶאת ַה ָל ָבן – ַה ְל ֵחן בֹו ָתוִּ ים; ְק ַבע ֶאת ַה ָל ָבן, וְ ִּה ְת ַה ֵלְך בֹו! ּו ְבסֹופ ַה ַמבּול: ֶר ֶשת וְ ָףנָ ן ִּמ ְת ַב ֵהש – "נֶ ְף ַלם ָה ַש ַףשֶ ,ה ָף ָשן ִּה ְת ַפזֵ ש!" ּו ִּמנֶ גֶ ד נִּ ְש ָמע: "אל ִּת ְת ַףּוֵ ש". ַ ענבל מאשי כהן ְק ַבע ֶאת ַה ָל ָבן: ָה ֵש ָירנּות ֵת ָף ֵלם, ְק ַבע ֶאת ַה ָל ָבן – ַה ְל ֵחן בֹו ָתוִּ ים; ְק ַבע ֶאת ַה ָל ָבן, וְ ִּה ָש ֵמש בֹו! – – 77 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יוסי רוז'נקו תרוות חושפ דמעה ִּקנָ ה נֹו ֶט ֶץת ,שּו ַח יָ נּו ָאש מ ְש ֶלגֶ ת – ַמפּו ַח חֹ ֶשפ ְמ ַאיֵ ם ִּל ְשחֹר ַףד ַדר 1 "ט ֵלגָ א" ֶאת ּגַ ְלּגַ ֵלי ַה ִּק ָפאֹון ,וְ ַה ֵ 2 מֹו ֶש ֶכת עֹוד ִּא ָכש ָףיֵ פ ֶאל ַהפנְ ָדר ּור ַטנָ ה ִּמ ְש ַת ֶק ֶץת ְב ִּד ְמ ָףה ַמ ְב ִּש ָירה ְ דֹולהֲ .אץ ָֹשה. ְמ ִּקיאּות גְ ָ חֹול ִּץים, ַה ַחיִּ ים ְ חֹול ֶץת, ּגַ ם ִּד ְמ ָףה ֶ ַףל ֶל ִּחי ֶשל ֹא ַמ ְחוִּ ָישה. 3 "שּובא" ָ בֹו ַאב ַה ַביִּ ת ִּמ ְכ ֵת ָץיו פֹו ֵשט ַה מּול ָאח בֹו ֶף ֶשת ֶשח ָמּה ְכ ָבש ִּמ ְתּגַ ֵמד (ּגַ ם ְביָ ְר ָדּה ֶףל גֶ ָח ִּלים ֶש ָל ֲחשּו ָבּה) מּול ֵלב לֹו ֵהט ֶשל ָאב גֵ ֶאה ֵףת הּוא ָל ֵמד ֶש ֵבן זָ ָכשֶ ,ש ְב ֵףינָ יו נִּ יקֹוצ ֶשל ֶפ ֶלא זֹו ֵףר ִּב ְב ִּכי ִּה ְת ָפ ְשקּותֹו ֶאל ָהעֹו ָלם ְכזִּ יר ִּת ְרוָ ה ִּמ ֵלב ַא ִּסיש ָשבּוי ְב ֶכ ֶלא ֶשל ְכץֹוש נֵ ָכש ַה ְש ֵחר ֵמ ֶא ֶשצ ּגְ א ָלה ִּמ ַדלּותֹו ַה ְמנַ ֶח ֶמת ֶשל ַה ֶח ֶדש, ִּב ְׂש ַץת ְש ִּכינָ ה ְכק ֹ ֶשְך ַףז וְ ִּריּו ִּמי פֹו ֵשצ ִּף ֵקשָ ,חזָ ר ִּמ ָכל ְשבּו ָףה אֹו נֶ ֶדש, רֹול נֶ ָח ָמה ֶשל ַה ְמשֹו ֵשש ַה ְלא ִּמי. ּוליִּם ְמ ִּקיאּות ֲףר ָמהְ ,מט ְש ֶט ֶשת ַבש ַ שּושה. שּוחה ,לֹא ְב ָ ִּכ ְתמּונָ ה ְמ ָ ִּל ְץ ָף ִּמים ִּלפֹל חֹוש ֶשת ּגַ ם ִּד ְמ ָףה ֶ ַףל ֶל ִּחי ֶשל ֹא ַמ ְחוִּ ָישה. שֹואים ַשר ְבזָ וִּ ית ָה ַףיִּ ן ְכמֹו ְד ָב ִּשים ֶש ִּ קּושה קֹונַ ַחת ִּד ְמ ָףה נְ ָ זֹולגֶ ת ְל ָאט, וְ ֶ חֹוש ֶשת ֲף ַדיִּ ן, וְ ֶ ִּמ ֶל ִּחי ֶשל ֹא ַמ ְחוִּ ָישה. שחל גבאי 1 ֵט ֵלגָ א – ֲףגָ ָלה (שוסית)телега : 2 אביו של ביאליר ץתח בית משזח שאישח לשוב איכשים שוסים. 3 שּובא – מעיל ץשווה מחמם (שוסית)шуба : ָ – – 78 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 כלא הדרה האחשונה שבבים ְשקֹונִּ י שּוב ְמגַ ֵמש ֶאת ְש ֵתי ַשגְ ָליו, ַמ ְמ ִּתין ָדשּוְך ַב ֶפ ַתח תּוחים ִּמנְ ָדנָ ם ַףד יִּ ָש ְלץּו ְש ִּש ָישיו ַה ְמ ִּ ֶאת ּגֶ זַ ע ַה ְמחֹוגִּ ים עֹוד ֲאנַ ֵסש ָל ֶב ַטח וְ עֹוד ֶא ְץש ֹצ ִּמ ֶכ ֶלא ַה ַד ָקה ָה ַא ְחשֹונָ ה לּוץה ש ֹ ֶֹוש ֶטת וְ ַה ִּמ ָלהְ ,כחֹד ַס ִּכין ְש ָ חֹושה לֹא ַףל נְיָ ש ָל ָבן ,וְ לֹא ְבאֹות ְש ָ שּושה נֶ ְח ֶש ֶטת שּושה ,וְ עֹוד ש ָּושה ,וְ עֹוד ָ ָ ְלא ֶֹשְך וְ ְלש ֹ ַחב ַה ְמגֵ ָשה ַאְך ֵהם ַףל ֲף ֵר ָבם ֵאינָ ם ַס ִּבים, בּוע ַמ ֲה ָל ָכם ָר ַ ְב ַף ְר ָשנּות ַמ ְת ֶמ ֶדת ְמ ַק ְר ְק ִּרים ִּב ְלשֹונָ ם בּוע שּוׂשים ָשנָ הָ ,ש ַ ְלא ֶֹשְך ַה ְשנָ תֹות ְפ ִּ ַאך עֹוד ֶא ְץש ֹצ ִּמ ֶכ ֶלא ַה ַד ָקה ָה ַא ְחשֹונָ ה ּומ ָת ִּמיד ַא ִּחים ַלנֶ ֶשר ֵהם ֵמ ָאז ִּ סֹוגְ ִּשים ְכ ֶמ ְל ָר ַחיִּם רֹוט ִּמים ִּפנָ ה ִּפנָ ה וְ ֶאת ָת ִּאי ַה ִּמ ְק ַט ֵמר ְ יהם " ְל ַחיִּ ים" קֹות ֶ עֹוד ֶשגַ ע ַרט יַ ִּשירּו ְר ֵ ַאְך עֹוד ֶא ְץש ֹצ ִּמ ֶכ ֶלא ַה ַד ָקה ָה ַא ְחשֹונָ ה ְב ַףד אֹותֹו נְ יָ ש ,בֹו יִּ ְשזְ ץּו ֵףינַ יִּ ם, יחת ַה ַש ְש ַף ִּפים ְב ַףד אֹות ְדץּוס – ְש ִּל ַ שּוטה ִּל ְשנַיִּ ם ִּפ ַל ְח ִּתי ְמגֵ ָש ִּתי ַה ֲח ָ יץים. ִּכ ְב ַץ ְל ִּחי ְכיֶ ֶלד ֶאת ְב ַש ֹש ַה ְשזִּ ִּ ַאְך רֹוצ ָב ַא ְליָ ה – הּוא ִּב ְב ָׂש ִּשי ַה ַל ַהב אֹותם ּגְ זִּ ִּישים ֶשל ֵףצ? יֹוףילּוָ , ְמאּום ִּ שּושה ַח ָדה – ָאז נִּ נְ ֲף ָקה ִּבגְ זִּ יש ְביַ ַהב אֹותּה ָ ָ שֹוףצ. ּוץ ַס ַחתָ ,ה ְץ ָכה ִּלי ְל ֵ ַף ָתה – ּגִּ ֶד ֶמת ִּ אֹותי ַהזַ ַףם כֹושל ְב ְטש ֹפ ִּ אֹותֹו נִּ תּוצ ֵ יסת ְר ָל ִּץים ָט ַשפ ַמ ְש ָמףיֹות ַכ ֲח ִּץ ַ אֹותיֹות – ֶה ְב ֵל ַח ֶשל ָב ָשר וְ ַש ַףם ִּמ ִּלים וְ ִּ לּוץין. ָה ְץכּו ִּב ְד ֵלי ֵד ָףה ְששּויִּ ים ְבגִּ ִּ ַח ְש ִּבי נִּ ְש ֶל ֶץת – ַס ַהש ְכנֶ גְ ָדם וְ ַל ֲה ָבּה ָכ ַש ַףם וְ ֵהם ְמ ַה ְס ִּסים ַרלֹותַ ,אך ִּמ ְת ָר ְש ִּבים ְב ַכּוָ נָ ה ֹלהים! ַחזְ ֵרנִּ י ַשר ַה ַפ ַףם הֹו א ִּ שר ֵתן ִּלי ְפש ֹצ ִּמ ֶכ ֶלא ַה ַד ָקה ָה ַא ְחשֹונָ ה יץת ַה ֶח ֶשב ַמ ְח ִּל ָירה ַכ ֵצל ְר ִּט ַ חֹות ֶכת ּוב ֲאוִּ יש ֶ ָ לּוח ְשעֹונָ ם ַאְך ִּש ְשיֹונָ ם – ְפ ָל ָדהַ ,ףל ַ וְ שּוב אֹותֹו ַמ ְחנָ ר ,וְ שּוב ִּש ְב ֵשי ַמ ֶת ֶכת וְ שּוב אֹוזֶ ֶלת ַה ַד ָקה ָה ַא ְחשֹונָ ה. אשש גיבל .כל אחד שוקה להיות קלם – – 79 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 רוני קדם ATI מתוך "שישים ליעל" ַא ְת רֹו ֵשאת ִּלי ַא ִּתי. ֲאנִּ י ַא ִּתי ֶש ָלְך וְ ַא ְת ַא ִּתי ֶש ִּלי. ֲאנִּ י הֹו ֶל ֶכת ַב ַביִּ ת ָה ֵשיר ֶש ִּלי וְ רֹו ֵשאת ִּלי ַא ִּתי ַא ִּתי, תֹו ָלה ְתמּונֹות ֶש ָלּה ּו ַמ ְס ִּת ָישה ֲא ֵחשֹות. ְמ ַר ֶב ֶלת ַא ֲהבֹות ּו ַמ ֲחזִּ ָישה, כֹו ֶת ֶבת ִּש ָישה, ּובֹו ָהה. ל ֹא ָת ִּמיד ָפ ַח ְדנּו ִּמ ַמה ֶשנָ כֹון ָהיָ ה ְל ַץ ֵחד. שּו ֵלי ַה ַמיִּ ם ְרקֹות ַהקֹש ָה ֲףנָ נִּ ים. ַמ ֶשהּו ִּד ֵבש ָף ֵלינּו ָא ַמש ְד ָב ִּשים ֲא ֵח ִּשים. ֶשיָ ַד ְףנּו. ֶש ָפ ַח ְדנּו ֵמ ַה ְד ָב ִּשים ַהנְ כֹונִּ ים. ַב ָש ַמיִּ ם, ַא ְת ִּמ ְתנַ ְדנֶ ֶדת ַףל ַה ֵשן ֶשל ֶה ָףנָ ן חלומות/רושוסאווה וְ עֹו ָלה ְל ִּכ ָתה ֵבית ְל ַק ֵלם ֶאת ַה ֶש ֶרט, ְב ִּכ ְת ֵמי ֶק ַבע ְר ַטנִּ ים ְכת ִּמים ּו ְקה ִּבים, ְכמֹו ִּב ְתמּונָ ה ֶשל וַ אן ּגֹוְך. ָאז ֵאיְך ָהיְ ָתה ַה ְתף ָדה? *** לאיתן בן משה – מוזיאון ת"א ְל ִּה ָכנֵ ס ְלתֹו ָכּה – ְכמֹו ָא ִּר ָישה רּושֹו ָסאוָ ה ְב ֶש ֶרט – ּו ְל ָה ִּבין: ְמ ַד ֶב ֶשת ִּףם ִּפ ְס ְלָך ַב ְב ָר ִּשים ְכ ֶש ְשנֵ ינּו ְשדּו ִּמים. ָתלּוי ִּמ ְתנַ ְדנֵ ד ִּמחּוצ ַלמּוזֵ יאֹון ַכ ָמה ַא ָתה נִּ ְש ָדפ ְב ַא ְש ְקָך – ַל ָמה ַא ָתה ַבחּוצ ּו ָמה ַא ָתה אֹו ֵמש ִּב ְכ ָלל ָהיָ ה ַטל ַב ַליְ ָלה? אּו ַלי ָל ְרחּו אֹו ְתָך? ַכ ָמה ַא ָתה טֹו ֶףה ְב ַא ְש ְקָך – וְ ַכ ָמה ַא ָתה ָש ֵלו ַב ֶמ ְש ָח ִּרים. אסתש ויתרון .חלום למשחבים ַא ָתה עֹוד ָשם. וְ גַ ם ֲאנִּ י ַבחּוצ לֹו ְר ִּחים אֹו ִּתי זֹו ְש ִּרים ְמזִּ יזִּ ים ֲא ָבל ֲאנִּ י עֹוד ָכאן – – 81 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מוטי ריקלין הטאבלט ַהיֶ ֶלד ָה ַא ְץ ִּש ָיר ִּאי ּג'ֹו ְשג' יֹו ֵשב ְליַ ד ַה-נַ יְ יל אב ֶלט ַהיֶ ֶלדּ ,ג'ֹו ְשג' ,פֹו ֵת ַח ֶאת ַה ַּט ְ ַה ָש ַמיִּ ם ֶשל ַא ְץ ִּש ָירה ֵהם ַהּגְ בּול יפד אב ֶלט ְל ֹג ֶדל ַאיְ ֶ הּוא מֹו ֵתַ -ח ֶאת ַה ַּט ְ אר ָישה ָהיָ ה זֶ ה ְפשֹויֵ ְרט ֶשל ָש ִּ ייטס ִּביל אֹו אּו ַלי ֶשל ּגֵ ְ יֶ ֶלד ְליֶ ֶלד ִּה ִּכ ָישה ְב ַמ ֲף ֶשה ָא ִּקיל ַהיֶ ֶלד ָה ַא ְץ ִּש ָיר ִּאי ּג'ֹו ְשג' נִּ זְ ָכש ְבג'ֹונִּ י, ַביֶ ֶלד ּג'ֹונִּ י ,ל ֹא נָ ִּדיבֶ ,א ָלא ָח ֵבש אב ֶלטִּ ,כי הּוא ָףנִּ י ֲא ֶשש ָרנָ ה לֹו ֶאת ַה ַּט ְ לֹו ,וְ ל ֹא ְל ַאפ ֶא ָחד ַא ֵחש ָכל יֶ ֶלד ָא ֶמ ִּש ָיר ִּאי ָת ַץס יָ זְ ָמה ִּא ֵמצ יֶ ֶלד ַא ְץ ִּש ָיר ִּאי ימה וְ ַהתֹו ָק ָאה ַמ ְד ִּה ָ תב ִּמ ְכ ָתב, ַהיֶ ֶלד ָה ַא ְץ ִּש ָיר ִּאי ּג'ֹו ְשג' ַמ ְח ִּליט ִּל ְכ ֹ ִּמ ְכ ָתב ַליֶ ֶלד ּג'ֹונִּ יּ ,ג'ֹונִּ י ַהיָ ִּדיד אב ֶלט ְכ ֶד ֶשְך ֲאגַ ב הּוא מֹו ֵת ַח ֶאת ַה ַּט ְ אב ֶלט ְל ַמ ְח ֵשב נַ יָ ד ְמ ַר ֵפל ,וְ הֹו ֵץְך ֶאת ַה ַּט ְ ַהמֹו ָשה לּו ִּאיז ,לּו ִּאיז ַה ִּמ ְתנַ ֶד ֶבת יאל וְ ִּד ְמיֹון אֹו ֶמ ֶשת ֶשיֵ ש לֹו פֹו ֶטנְ ִּק ָ ָל ֵכן ִּהיא אֹותֹו אֹו ֶה ֶבת וְ גַ ם הּוא אֹו ָתּהָ ,המֹון הּוא נִּ זְ ָכש נִּ זְ ָכש ֵאיְך ִּב ֵקש ֶאת ַהיֶ ֶלד ּג'ֹונִּ י ִּבנְ יּו ּגֶ ְ'ש ִּסי ֵאיְך ֵהם נָ ְסעּו( ,הּוא ְמא ָשש) יסנִּ י יסנִּ ֶילנְ ד ,וְ יּושֹו ִּד ְ ְל ִּד ְ וְ ַהיֶ ֶלד ּג'ֹונִּ י ּג'ֹונִּ י נֹו ֵתן לֹו ֵמ ַה ֵלב ִּכי הּוא יֶ ֶלד יֶ ֶלד ָףנִּ י וְ ָל ֵכן אֹותֹו הּוא אֹו ֵהב וְ ַהיֶ ֶלד ּג'ֹונִּ י ּג'ֹונִּ י נֹו ֵתן לֹו ֵמ ַה ֵלב ִּכי הּוא יֶ ֶלד יֶ ֶלד ָףנִּ י וְ ָל ֵכן אֹותֹו הּוא אֹו ֵהב יחה וְ אּו ַלי זֶ ה ַהזְ ַמןְ ,ל ַב ֵצ ַע ִּׂש ָ אש ְטץֹון הּוא ְמ ַכּוֵ צ ֶאת ַה ַּטא ְב ֶלט ְל ֹג ֶדל ְס ַמ ְ יחה מ ַע אּו ַלי ֵאיזֹו ְב ִּד ָ ִּל ְש ֹ ְלׂשֹו ֵח ַח ִּףם ּג'ֹונִּ י ָכל ַהיֹום סיץושים מהרץיטשיה ְב ָכל ָש ָףהְ ,מד ֶשנֶ ת יט ִּשיָ ה, וַ ֲףגַ ְלּגַ ָלהִּ ,מ ְת ַמ ֵלאת ַה ָק ֵץ ֶ ְכמֹו ַמ ֲח ָבתְ ,ב ִּר ְשרּוש ַפ ְשקּו ִּץים, ֶש ָדגִּ ים ַמ ָב ִּטיםִּ ,מ ַמ ֲף ַמ ֵקי ַה ִּכ ְסאֹות ַה ְכח ִּלים. ּו ְכ ֶש ַמ ָב ֵטְך רֹו ֵץאְ ,כמֹו ַהזְ ַמן ְב ִּקלּוםּ ,ו ְב ַח ְד ֵשי ַהחֹ ֶשְך ֶשל ַה ֵלבְ ,מ ַק ְל ְק ִּלים ֶט ֶלץֹונִּ ים, ֲאנִּ י חֹו ֵלפ ְליָ ֵדְך וְ ל ֹא אֹו ֵמש ִּמ ָלה שחל גבאי .זוג בבית רץה וכלביהם – – 80 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 נטלי יצחקי *** ישה ַה ַצ ְח ָרנִּ ית ָח ַש ְב ִּתי ֶש ֶש ַבע יַ ְס ִּפירּו ַל ְק ִּש ָ יסש ָל ִּאיש ֶשקֹולֹו ָא ַבד יטה ְת ֵש ַ יתי מֹו ִּש ָ ָהיִּ ִּ ִּכי ָא ַה ְב ִּתי ֵףינָ יו ּו ְקחֹורֹו. ַמ ִּת ָישה עֹוד ֵשש ַלזַ ָמש ֶשכ ָלם ָא ֲהבּו ַלהּוא ֶש ָא ַחז ָב ֶהם ַףד ֶשנִּ גְ ַמש – יתי נֹו ֶתנֶ ת ַמה ֶשנִּ ְש ַאש ָהיִּ ִּ ּו ְלל ֹא ִּהסּוס. יתי ְמ ַח ֶל ֶרת ֶאת ְשנֹות ַחיַ י ָהיִּ ִּ ְל ִּמי ֶשיַ ֲף ֶׂשה ָב ֶהן ִּשמּוש הֹו ֵלם. מּול ָכל ָה ֲאנָ ִּשים ֶש ָצ ֲחרּו ִּל ְץנֵ י מֹו ָתם יתם ְשאּויִּ ים. יחה ִּכי ֲהיִּ ֶ ֲאנִּ י ְמ ַב ֶק ֶשת ְס ִּל ָ יכם ִּב ְמרֹום ֲא ָבנִּ ים ֶשיָ ִּליטּו ֶאת ַחיֵ ֶ ֶא ְץש ֹׂש ָל ֶכם ֶאת ִּמ ְכ ָס ִּתי ִּבנְ ִּדיבּות ֵאין ֵרצ. ֵאינֶ נִּ י יֹו ַד ַףת ַכ ָמה ָשנִּ ים יֵ ש ִּב ְששּו ִּתי ֵאינֶ נִּ י יֹו ַד ַףת ְלעֹוד ַכ ָמה ֲאנָ ִּשים ל ֹא ֶא ֵתן ָל ֶל ֶכת. ֲאנָ ִּשים ֶשל ָהעֹו ָלםֵ ,אינְ ֶכם ֶש ִּלי. זֹו ִּהי ְתשּו ָש ִּתי ָל ֶכם ַהיֹו ְד ִּףים ִּל ְחיֹות. ַףל אנֹו ִּכיּו ִּתי. ענת בן .סוסלבן – – 84 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ענת מסינג שעשועי דמיון ֲחתּומֹות ַה ָפנִּ ים סּוץה. ּו ִּב ְץנִּ ים ָ ִּהיא נִּ ְץ ֶש ֶדת ִּמ ֶק ֶשש ֶשנִּ ְץ ַשם, עֹוד ְב ֶט ֶשם נִּ ְש ַרם. ֶשנִּ גְ זַ ש ָף ָליו ְל ִּהּוָ ֵלד, ּובֹו ָב ֶשגַ ע ְל ִּה ָכ ֵחד, ְב ֶמ ְש ָח ֵבי ַה ִּד ְמיֹון. ַמ ָב ָטּה ָרץּוא. ַה ְכ ֵאב נֶ ף ַשם ַב ֲח ָד ִּשיםְ ,כמֹו ֶש ֶלג ַבסּו ָץה. ִּל ְכ ֵאב ֶשל ִּד ְמיֹון ֵאין זְ כּות ִּריּום ַב ְמ ִּקיאּות, ִּהיא ל ֹא תּו ַכל ְל ָה ִּמישֹו ְב ִּד ְמ ָףה. ששה אהשונוביצ' רשץנוס הבירוש של נישוונה נִּ ְישוָ נָ ה יףה ֵא ַלי ְל ִּבקּוש, ַמּגִּ ָ ְל ָץחֹות ַפ ֲף ַמיִּ ם ְב ָשבּו ַע. יֵ ש ָלּה עֹוש ָח ָלר ַקּוָ אש ָאש ְֹך וְ ַדר. ִּמיָ ד ֲאנִּ י ְמ ִּכינָ ה ָלּה ָר ֶץה ָשחֹש ָחזָ ר וְ נִּ ְש ַב ַףת ל ֹא ְלגַ לֹות ְל ַאפ ֶא ָחד. יה פֹו ֶש ֶטת ֲא ָב ֶש ָ ַףל ַהכ ְש ָסה ַהיְ ש ָקה, חֹו ֶל ֶקת ְפ ָרר ֶשל ש ֹגַ ע וְ ַש ְלוָ ה, וְ נֹו ֶתנֶ ת ִּלי ְל ִּמ ְש ָמש. ֲאנִּ י ִּמיָ ד עֹו ֶט ֶץת ִּבנְ יָ ש יסה ַל ַמ ְר ִּפיא. ּו ַמ ְכנִּ ָ ַה ְש ִּפי, ִּהיא ְמ ַקּוָ ה. ֲא ָבל ַא ְת ל ֹא ְב ַת ְץ ִּריד, ֲאנִּ י ְמ ִּףזָ ה. ַף ְכ ָשיוְ ,כ ֶש ָה ֶאנֶ ְשּגִּ יָ ה זֹו ֶש ֶמת ַב ָסלֹון ָח ְץ ִּשית, ַת ַא ְס ִּץי ָלְך ְר ָקת ְב ַׂש ִּקית וְ ִּת ְש ִּתי ִּל ְץנֵ י ַה ֵשינָ ה. – – 83 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אסף רחמים גלגול נשמה ּגּולים ֶש ִּלי ְל ֶף ֶשב יַםִּ -תיכֹונִּי ִּהזְ ַמנְ ִּתי ֶאת ָכל ַהּגִּ ְל ִּ ַב ִּמ ְס ָב ָאהַ ,ה ַמ ְסּגֵ ש ָח ֵמש ,ש ְל ָחן ֵשש. שֹוק ַח ָׂש ִּכיש ,זֹונָ ה וְ ִּח ָלזֹון שֹואהֵ , נִּ ְס ֵפה ָ ִּה ְתיַ ְשבּו ְבש ְל ָחנִּ י. יסים. שֹוא ִּתי ָד ַחפ א ֶֹכל ַל ִּכ ִּ ַה ָ שֹוק ַח ָט ַףן ַף ְקמֹו ְב ֵתעּוב. ָה ֵ ַהזֹונָ ה ָש ְר ָדה ַףל ַהש ְל ָחן. ַה ִּח ָלזֹון לֹא יָ ָקא ִּמקֹונְ ִּכיָ תֹו. "ח ְב ֶש'ה ,נִּ ְץּגַ ְשנּו ְכ ֵדי ְל ַל ֵבן ִּףנְ יָ נִּ יםִּ ,ת ְהיּוְ ,ב ַב ָק ָשהְ ,מש ָכזִּ ים". ָא ַמ ְש ִּתיֶ , שֹוא ִּתי" ,אֹוי אֹוי אֹויַ ,כ ָמה ִּמ ִּלים ַא ָתה ְמ ַבזְ ֵבז. ָא ַמש ַה ָ ַהסֹוד ַב ַחיִּ ים הּוא ֶלאגֹש". "מ ִּלים ַשר ְמ ַט ְש ְטשֹות ֶאת ַה ַמ ָּט ָשה". שֹוק ַחִּ , ָא ַמש ָה ֵ "אין ק ֶֹשְך ְב ִּמ ִּליםְ ,שמֹש ֶאת ַה ֶפה ָא ְמ ָשה ַהזֹונָ הֵ , מּושים ֲא ֵח ִּשים". ְל ִּש ִּ ַה ִּח ָלזֹון ֵה ִּקיצ ֵמ ַהקֹונְ ִּכיָ ה וְ ָש ַתר. שֹוקה ִּפ ְתשֹונֹות"ִּ ,מ ְל ַמ ְל ִּתי. "א ָבל ֲאנִּ י ֶ ֲ סֹוץיִּ ים". שֹוא ִּתיִּ " ,פ ְתשֹונֹות ֵהם ָכל ָכְך ִּ ָא ַמש ַה ָ "מקיָ ןֲ ,אנִּ י מ ְמ ֶחה ְב ִּץ ְתשֹונֹות ְמ ִּה ִּישים". שֹוק ַחְ , ָא ַמש ָה ֵ שֹוס ָט ָטה". "אם ֵאין זִּ ְר ָפהֶ ,א ְץ ָשש ִּלגְ מֹש ֵמ ִּףסּוי ַה ְפ ְ ָא ְמ ָשה ַהזֹונָ הִּ , ַה ִּח ָלזֹון ֶהחזִּ יש שֹאשֹו ַלקֹונְ ִּכיָ ה. אֹותם ְל ָכל ָהשּוחֹות, וַ ֲאנִּ י ִּה ְתיָ ַא ְש ִּתי וְ ָש ַל ְח ִּתי ָ יִּיתי ִּשכֹוש. יְתה ִּכי ָה ִּ אֹותי ַה ַב ָ חּוצ ֵמ ַה ִּח ָלזֹון ֶש ָס ַחב ִּ כוכבה סשנגה .שירוד באדום – – 82 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יהודית אוריה "שרֹונה 1לקביה") נושא (מתוך ָ יה, ֶש ֶמש ָה ָא ֶלפ ִּש ְל ָחה ְב ָש ֶר ָ רֹושּה ,וְ ֵה ֵר ָשה. ְק ִּביָ ה ָש ָבה ִּל ְמ ָ בּוע, טֹוב ַע ַב ָּט ַ חֹובר ֵ ֵףינָ ּה נִּ ּגּון ֵ שּוע. ּגֹוןּ-גַ ל ֵמ ִּמיגִּ ,אזְ ַמ ְשּגָ ד זָ ַ רּומה ְפ ָת ֵחהּו, "ש ַףש ֲא ֶשש נִּ ְסּגַ ש – ָ ַ 2 ּוק ִּבי ֲא ֶשש ָב ַשח – ֵא ַלי ְש ָל ֵחהּו!" ְ ושיאקיה מסץש 6 כֹולה ָל ֵׂשאת ֶאת ַה ַליְ ָלה ִּב ְל ָף ֶדיָך ֵאינִּ י יְ ָ ּומתֹוְך זֶ ה ָל ַב ְש ִּתי ְפ ָש ִּחים ֶשל ַמ ָמש ִּ אתי ּוב ִּ פֹושים ָ יתי ֶאת ְב ִּשית ַה ִּצ ִּ ָף ִּט ִּ פֹושיָך ַה ַמ ְמ ִּשיאֹות ִּב ְש ַלל ִּק ֶ יאה ָל ַףד וְ זֹאת ַא ֲה ָב ִּתי ַה ַמ ְמ ִּש ָ שּורת ַה ִּצפ ִּשים. וְ ָאנ ִֹּכי ַא ְש ֶאךָ ֶאת ְת ַ שֹומ ַףת ֶאת ַשוְ ַףת ַה ַחיֹות ֲאנִּ י ַ ַהנִּ ְב ָתשֹותַ ,ה ֵחשּות ַהזֹאת ְל ִּה ָב ֵשא תמש עמית .אימץאלה שֹומ ַףת ַ ֶאת ַה ִּצפ ִּשים שֹוקה ִּל ְלחֹש ְברֹונְ ִּכיַ ת ָהאֹזֶ ן ָ אֹוב ֶדת ֶש ָא ַה ְב ִּתי וַ ֲאנִּ י ֶ יִּקחּו ִּמ ֶמנִּ י ֶאת ַה ִּמ ִּלים עֹולם לֹא ְ וְ ֶש ְל ָ ֶשנָ ַת ָת ִּליֶ ,את ַה ֵחשּות ַהזֹאת ְל ִּה ָב ֵשא נֹולדֹות ַב ְצ ִּמיתּות. סֹוףשֹות ַה ָ ַב ֵחשיֹות ַה ֲ 1 ָשרונה ,ק'ארונה (איטלרית – )ciaccona :סוג של שירוד ,כנשאה ממוקא סץשדי ,שהיה ץוץולשי באישוץה בתרוץת הבאשור (סופ המאה ה– 16- אמקע המאה ה.)18- 2 קיטוט משישו של ש' שלמה אבן גבישול" ,ששויות" 99א (השישה העבשית בסץשד ובץשובאנס ,שישמן). – – 85 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ושיאקיה מסץש 7 יףה שֹורן ֶאת ַה ְש ִּר ָ ִּק ְלקּול ַה ֶּט ֶלץֹון ְמ ֵ ִּמן ַה ָש ַמיִּם אֹוש ָמ ֵלא שֹואה ֲא ָבל ֲאנִּ י ָ ּגּושי ַה ֶש ֶמש ָה ֲאד ִּמים ֶאת ֵ ְכ ֶש ֲאנִּ י לֹא ְמ ַד ֶב ֶשת נִּ ְש ַמת ַהלֹוטֹוס ֶש ְלָך נִּ ְץ ַר ַחת מֹוליד ִּמן ַה ֶש ֶמש ֶש ַא ָתה ִּ וְ ֶאת ְר ֵקה ַה ְל ָבנָ ה ֶש ְלָך כֹות ֶבת, ְכ ֶש ֲאנִּ י לֹא ֶ נֹול ֶדת שֹוכ ַחת ֶאת נִּ ְש ַמת ָה ַף ְש ִּץ ִּלים ַה ֶ ַ ֶש ְלָך ֵמ ַא ְד ָמ ִּתי – ֶאת ְר ֵקה ָה ֵאש שּוכה ָה ֵף ָשה יץיֹות ַה ֲח ָ ֶח ֶשב ַה ִּפ ִּ כֹוכ ִּבים תּובים ַב ָ ָאז ָאנּו ְכ ִּ יֹור ֶדת ִּכ ְב ֵאש ֶ נְ ר ַדת ַה ֵלב ֵלְך ְלָך ִּכי ָב ַח ְשנּו ִּל ְהיֹות מּוזָ ה זָ ָשה, ישימֹון ֶשל ַמ ְשאֹות – בֹוד ֶדת ִּב ִּ ֶ ָה ַא ְש ִּכי ָה ְשח ָֹורה ֶה ָה ָשה – ָש ִּקינּו ָל ַד ַףת ֶאת ַט ַףם ַה ַמיִּם אֹותָך ְכ ֵחצ ֲאנִּ י ְמ ַש ְח ֶש ֶשת ְ אֹוחזֶ ת ָב ִּש ְת ָמה ֲאנִּ י ֶ יקה ְבסּוס ָה ֲףנָ נִּ ים, ּומ ִּא ָ ְ ִּמ ְק ִּחי ֶה ָה ֶשה ּגֶ ֶשם נֹושר וְ נִּ ְץ ָשד ִּמ ִּמ ְק ֲחָך – ֵ שֹוקה ִּל ְשמ ַֹע ֵא ֵלְךִּ ,כי ֲאנִּ י ָ ימץֹונְ יָ ה ְלרֹולֹות ִּס ְ דֹולה ֹלהים ַהּגְ ָ אנֹושַ ,א ֲה ַבת-א ִּ יָץה ְלרֹולֹות ָא ָדם ַא ֲה ָבה ָ נֹושים ֲאנָ חֹות ְל ֶט ִּ ֹלהים. ַמ ְר ֵהלֹות ַה ְמ ַמ ְמשֹות ֶאת ַמ ְלכּות ָהא ִּ שֹוקה ֶש ָת ִּףיש ֶאת ַה ְת ִּץ ִּלין ֶש ְב ִּל ִּבי. ֲאנִּ י ָ ֶש ִּת ְץ ַש ְחנָ ה ַהיֹונִּ ים ְב ָץש ֶֹכתָ -ש ַמי. ושיאקיה מסץש 9 ֲאנִּ י נִּ ְש ֶףנֶ ת ַףל ַהש ְל ָחן ח ְל ָק ִּתי ַא ְשּגָ ָמן חֹוׂש ֶץת ֶאת ָחזִּ י ֶ בּושָך יָץה ֲאנִּ י ֲף ְ ַמה ָ ֵףיש ָמה ִּת ָק ֵחנִּי ֵבינֵ ינּו חֹש ַה ַמנְ עּול – ָה ֲא ֵץ ָלה – ַה ִּאם ֶא ְכתֹב ֶאת ַה ֶש ֶמשֶ ,את ַק ְל ִּףי ָמ ָחש? אֹותָך שֹוקה עֹוד ָל ַד ַףת ְ ֲא ָבל ַהיֹום ֲאנִּ י ָ ְכ ִּק ְב ֵףי ַה ַמיִּםְ ,כ ִּק ְב ֵףי ַהנִּ ִּסים פֹוףמֹות אּולי ַה ֲחשּוכֹות ַה ֲ ִּקפ ֵשי ָה ַ ַפ ַףם ַא ַחש ַפ ַףם וְ זֹאת ַה ַפ ַףם פֹוח ֶדת ִּל ְשעֹות ֲאנִּ י ֶ ֶאת ַה ִּצפ ִּשים – אּולי ֵהן ְמכ ָֹףשֹות ַ לֹוב ֶשת ֶאת ַה ִּמ ִּלים פֹוש ֶטת וְ ֶ ֲאנִּ י ֶ יקה ֵבין ַה ְפעימֹות ֶש ִּלי ַכ ֲחלֹום ָה ִּש ָ ּוץ ַשט ְלא ֶֹשְך ַהנָ ָהש ָה ַלְך ָ ָהֹלְך וְ ָשקֹוא ִּמ ְת ַף ְש ֶט ֶלת וְ ָש ָקה חֹותמֹות. ימנִּ יםֲ ,חתּומֹות ִּבי ָ בּוףים ִּבי ִּס ָ ִּכי ְט ִּ ֵה ַכנְ ִּתי ִּלי ֵק ָידה ְל ֶד ֶשְךַ ,ב ִּמ ְד ָבש ֵה ֵחל ִּף ָדן ָח ָדש – נֹושב ַב ַמ ֲף ָבש ַא ָתה ֵ ֵא ַליְ ,ל ִּהּוָ ֵלד – – 86 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 סול נוי ץישות ץשץשים שכיכות ִּב ְטנֵ י ָה ֵףצ ִּה ִּּטילּו ַפ ְש ָפ ִּשים ְב ֶר ֶקב ָשוֶ ה ִּףם ְש ַאש ַהיַ ַףש ּגֹולש ַףל ַחלֹונִּ י ִּא ִּּטיִּ -א ִּּטי ַה ֵ ימי :זַ ְש ֵףי ַפ ְש ַפש ּוב ִּקדֹו ַה ְפנִּ ִּ ְ ּומש ֹב ְכ ֵב ִּדים ַףל ֶב ֶטן ַהיַ ַףש ֵ ְש ַאש יַ ַףש לֹא ָה ִּשים ָה ֵף ִּקים יףים ֶח ְלזֹונֹות ַרּוֵ י ַליְ ָלה ַמ ִּס ִּ ץּוסים ֶאל ִּמ ַת ַחת ַחלֹון ִּב ְד ִּ בּוע תֹוףה ִּמ ַב ַףד ְל ִּש ַ ַא ָתה ֶ אֹושֹות ָה ְשחֹוב ִּמ ְש ַת ְב ְל ִּלים ֶאל ַה ִּמ ְסּגָ שֹות ַה ְמר ְשנָ נֹות. תמש עמית .חלזונות – – 87 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מילי *** יכה ַב ִּש ְמ ָלה ַהזֹו ַש ַחת ַהנְ ִּס ָ יֹו ֶש ֶדת ִּמ ִּמגְ ַדל ַה ַמ ְש ָאה ַב ָש ֶדה ַה ְת ֵכ ֶלת נִּ ְץ ַר ַחת ַףיִּ ן יְ ִּח ָידה וְ גֵ ָאה ְכמֹו ַהנֵ ש ָכ ִּבים ַה ָש ַמיִּ ם ָה ֲףנָ נִּ ים – ַמ ָצ ִּףים ּו ְׂש ִּמיכֹות ֶה ָח ָלל פֹו ֵר ַח ֵףינַ יִּ ם כֹו ָכ ִּבים ְמ ַד ְלגִּ ים ַףל ְמׂשּוכֹות ּגֶ ֶשם ַמ ְד ֵשגֹות ִּמ ֶבטֹון ֶאל בֹ ֶרש ַמ ִּדיפ שּוחֹות ַהיָ ֵש ַח ָף ָלה ַףל ִּׂש ְשטֹון ִּכי ֵאין עֹוד ְכמֹו ָתּה נְ ִּסיכֹות יכה ַב ִּש ְמ ָלה ַהזֹו ַש ַחת ַהנְ ִּס ָ ְמ ַא ֶח ֶשת ִּל ְש ַכב ַב ִּמ ָּטה ַה ָפ ָשש ִּמ ְתעֹו ֵשש ְב ִּאי-נַ ַחת אג ִּל ְשלֹו ָמּה ִּב ְשנָ ָתּה ִּל ְד ֹ נִּ ְץ ָש ִּדים נִּ ְב ָל ִּףים ֶב ָהמֹון ַב ֵליל שֹו ֲח ִּשים ַהקֹולֹות ִּהיא ל ֹא יְ כֹו ָלה ִּלישֹון הּוא ל ֹא יָ כֹול ְל ַה ְשפֹות ַה ָש ַמיִּ ם ֵהם ִּמגְ ַשש ִּמ ְׂש ָח ִּרים ָה ֲףנָ נִּ ים ְשזּו ִּשים ַכ ֲףשּוגֹות עכ ָשיו יְ ֵשנִּ ים ַהכֹו ָכ ִּבים ְ שּוחֹות יְ שקֹות קֹו ֲחרֹות יכה וְ ַה ָפ ָשש נֹו ְץ ִּלים ַהנְ ִּס ָ ַה ְש ֵחר ֵמ ַףל ַה ְפ ָסגֹות וְ ֵאין עֹוד ָבעֹו ָלם ִּספּו ִּשים ְכ ִּספּוש ָה ַא ֲה ָבה ַהז ֹאת ל ֹא ֵבין ּגְ ִּבישֹות וַ ֲאדֹונִּ ים וְ ל ֹא ֵבין ֶף ְד ֵשי ַה ַחיֹות ַשר ֵבין ּגַ ְש ֵמי ָש ַמיִּ ם יָ ִּץים ֶא ְץ ָש ִּשית ְב ִּדידּות ֶש ַכז ֹאת ַהיָ ֵש ַח ָף ָלה ַףל ִּׂש ְשטֹון ַף ְכ ָשיו ִּכי ֵאין עֹוד ְכמֹו ָתּה נְ ִּסיכֹות יכה ַב ִּש ְמ ָלה לֹו ַר ַחת ַהנְ ִּס ָ ֶאת יְ ֵדי ַה ָפ ָשש ְביָ ָדּה ְב ַת ֲחשּות ֶש ָלנֶ ַקח נִּ ְמ ַת ַחת יץים ֵהם ֶאת ַה ְכ ִּב ָידה ַמ ִּק ִּ ַףל ָף ָבש וְ ָף ִּתיד ַה ָשעֹון יץחֹות ְמ ַק ְל ֵקל ְמ ַק ְל ֵקל ִּב ָ ַהיָ ֵש ַח ָף ָלה ַףל ִּׂש ְשטֹון ִּכי ֵאין עֹוד ְכמֹו ָתּה נְ ִּסיכֹות מלי אלבז אלמנדין – – 88 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אילנה צמחוני אם שר איילת שחש עבֹוש יִּיתם ְר ָקת ְמ ַח ְב ִּרים ִּאם ַשר ָה ֶ אֹומ ֶשת ִּכי טֹוב יִּיתי ֶ ָה ִּ אֹומ ֶשת ַפ ֲף ַמיִּ ם ִּכי טֹוב, יִּיתי ֶ ָה ִּ ּומ ְס ִּב ַישת ָפנִּ ים. אֹוה ֶדת ַ יִּיתי ֶ ָה ִּ יֹותי ָה ְש ֵף ִּבים יִּיתי ַמ ְש ָרה ֶאת ִּפ ַ ָה ִּ ִּמתֹוְך ַפ ִּכים ֶשל ֶח ֶסד. יִּיתי ְמזִּ ינָ ה ַף ְק ִּמי ְבמֹוְך ֶשל ַש ֲח ִּמים ָה ִּ פֹוש ֶסת ִּמ ֶמנּו ְפשּוסֹות ֶ ּומֹות ָישה ַל ֲא ֵח ִּשים. ִּ ַאיֶ ֶלת ַש ַחש ֲףבֹש, אֹותי? שֹומ ַףת ִּ ַא ְת ַ יתם.............. ִּאם ַשר ָהיִּ ֶ ַמ ֶשהּו ִּה ְש ַת ֵבש רֹולי ַמ ֶשהּו ְב ִּ אּולי ַב ַמנְ ּגָ נֹון ַ רֹולי ַמ ֶשהּו ְב ִּ לֹא נִּ ְש ַמע ַאיֶ ֶלת ַש ַחש ֲףבֹש ֲףבֹש? ְד ָמ ָמה....... נושית קדשבוים .להדביר חלום ממקיאות – – 89 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 חגית בת-אליעזר שץתיים עֹוד ִּשיש ָב ֲאוִּ יש שֹומ ַףת נִּים-לֹא-נִּ ים ַ חֹושז ַאְך ַה ִּפזְ מֹון חֹוזֵ ש וְ ֵ ִּ Nameףם Flame ִּ Desireףם Fire אֹוהב לֹוהב וְ ֵ ְלרֹול זַ ָמש ֵ ַמ ְר ִּש ָיבה – ָאז ָבשּוש לֹא ְלנַ ֲף ָשה ָשש ַה ָבחּוש יֶמת – ִּת ְת ַח ֵלפ ְב ַא ֶח ֶשת ַאפ ִּאם ַר ֶ נִּ ְמ ֶףנֶ ת – ְמ ָמ ֶאנֶ ת זֶ הּו ִּשיש ַא ֲה ָבה ַל ָש ָץה ׂשּוץה ִּמ ְת ַח ֶפ ֶׂשת וַ ֲח ָ יה ְל ָשזֶ ָ יה ַל ֲחשּוזֶ ָ נֶ ְח ֶש ֶרת ְב ִּץיו ְמנ ֶש ֶרת תֹותיו ָמ ָשה ַףל ִּׂש ְץ ָ ּומ ַס ֶפ ֶרת ִּמ ְת ַח ֶמ ֶרת ְ דּושה ּומ ָ ֵשם ְ ששה אהשונוביצ' רשץנוס ממשיכה מערכת לקבל חומר לגיליונות 9ו.10- נושא גיליון 9הוא "שמיים וארץ" ונושא גיליון " – 10יוֹבֵ ל ומועד" .ניתן לשלוח גם טקסטים שאינם קשורים המוכרז. לנושא ישירות אנא שילחו את החומר – שירים (לרבות שירי-ילדים), תרגומים ,סיפורים קצרים – לכתובתנו: [email protected] אנא בדקו את הוראות המשלוח באתרנו biglal.info שימו לב! קבלת החומר לגיליון 9 מסתיימת ב 3-באפריל 2014 – – 91 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 דבש המעשכת העניין עם החלומות הוא כזה :הם יוקשים מקיאות. שֹומ ֵתיאּוס ,ההוא שנענש בידי האלים על כך שגנב את האש עבוש יקישיו ,בני-האדם .האם אנו יודעים רחו לדוגמה את ְפ ֵ שץשומתיאוס לא היה ריים? ודאי .אבל נניח שמישהו ישאל ,איך הוא נענש :האם היה זה נשש שנירש לו את הכבד ,או שאוגש כשסם לו את הכליות? אתם תדעו את התשובה .כי זה לא רשה מעולם ,אבל ישנה שר דשך נכונה אחת שבה זה לא רשה .כי החלום יקש מקיאות. זה יכול לרשות גם אחשת לגמשי: הדולש הוא המקאה אנושית .היֶ ן אינו מוץיע בטבע. השרל הוא ץשי הדימיון .אבל חייהם של אנשים – חיים אמיתיים לגמשי – תלויים בבדותה הזאת ,והם מוכנים להשוג ולהיהשג בשבילה .כי החלום יקש מקיאות. או בעוד דשך: מדע בידיוני הוא חלום בהריצ .לא כל מברש יסכים אץילו להעניר לסדשת מד"ב טלוויזיוני את התואש "יקישת אמנות" .אבל ניל אשמסטשונג שאב הששאה מהסדשה "מסע בין כוכבים" ( )Star Trekהאהובה עליו – ובאמת נחת על הישח; יוקשי הטלץונים החכמים ומחשבי הטאבלט שאו מכשישים אלה בידי גיבושי אותה סדשה השבה לץני שהיו ריימים במקיאות; והחבשה העתידית שהוקגה בץשרי "מסע בין כוכבים" – שבה אישה שחושה נמקאת על גשש הץירוד של סץינת-חלל ,ולקידה שוסי ,אסיאתי ואמשירני (זאת בשנות השישים של המאה הרודמת!) – השץיעה מאד על דימויים העקמי ותרוותם לשלום ושיוויון של אנשים אמיתיים שבים .כי החלום יקש מקיאות. או אץילו כך: החלום הץשטי שלנו ,שאיחד אותנו ויקש את "בגלל" ,הץך לדבש-מה מקיאותי מאד :שמונה גיליונות (נכון לעכשיו) ,שכל אחד מהם הוא, בעקם ,סץש – אנתולוגיה איכותית של סץשות עכשווית (ששוששיה מגיעים עמור לעבש ואת גושל ענץיה מי יודע) .בעמוד זה תמקאו כמה תמונות מהעשב החגיגי "אנחנו כאן בגלל ִּ'בגְ ַלל'" ,שנעשך בבית-הסוץש בתל-אביב ב :13.2.2014-עשב שבו ,בין השאש ,חווינו חלום שהיה למקיאות. אנו מרווים שץעילותנו תמשיך גם בעתיד לתשום לאיכות הסץשות היששאלית – שגם היא ,כמו כל אמנות ,אינה אלא מין חלום. המערכת – – 90 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ל ִַּ יגהִּ ל ִּל ִָּ ִּבְִּגִַּ כיוון שידענו שהגיליון ייקא רשוב לחג הץושים ,וכיוון שמסושת היא בידינו לריים תחשות לרשאת כל גיליון זוגי ,הכינונו מבעוד מועד תחשות "שיש בתחץושת"" .שיש בתחץושת" הוא שיש שבקושה מסויימת – קושנית ותוכנית – מבוסס על שיש ריים ("ההששאה") .כך למשל מתבסס השיש "ישושלים של בשזל" של מאיש אשיאל על השיש "ישושלים של זהב" של נעמי שמש (שהוא בעקמו נסמך על השושה "אני כינוש לשישייך" מתוך השיש "קיון הלא תשאלי" של יהודה הלוי). לשישים בתחץושת מסושת אשוכת שנים – סץשד של ימי הביניים ותחילת השנסאנס הביאה לנו סוגה סץקיץית של שישים בתחץושת הנרשאת "ּגְ לֹו ָסה" ) :(glossaרטע משיש ריים היה מובא בשאשית השיש החדש – ואחשיו כמה בתים שכל אחד מהם מסתיים בשושה מתוך רטע זה. תרוץות מאוחשות יותש הביאו את ה"ושיאקיה" ,שבמסגשתה השיש החדש מתבסס קושנית על השיש היוקש (כמו "ישושלים של בשזל" על "ישושלים של זהב"). במאה העששים ברשב חובבי המדע הבידיוני והץנטסיה התץתחה תשבות שלמה של ושיאקיות הנרשאת "ץילר" (– filk מרוש השם בטעות דץוס במאמש ,כשהכוונה הייתה ל folk-בהושאת "עממי") :שישים המבוססים על שישים ידועים (ולשוב מולחנים) העוסרים בנושאים מיתולוגיים ,ץנטסטיים או מד"ביים. כשגיל ,ניהלנו את התחשות ולא שץטנו אותה (בץשט ,השישים הזוכים הם בחישת חבש השוץטים ולא בחישתנו); אך רבענו (ומסשנו לשוץטים) רשיטשיונים שעל-ץיהם נשץטו השישים: א) עד כמה השיש החדש דומה לשיש-ההששאה מבחינה קושנית? עד כמה ניתן לזהות את שיש ההששאה? עד כמה השיש החדש מתכתב איתו במבנים הלשוניים? ב) עד כמה הוא מרושי – כלומש ,עד כמה השיש החדש שונה משיש-ההששאה מבחינת התוכן ,המסש ,ההרשש וכו'? ג) עד כמה השיש החדש איכותי כשלעקמו? ד) כמו כן ,בירשנו להעדיפ שישים הץונים לרהל שחב יותש על ץני שישים שץונים לרהל מקומקם בלבד (חובבים מושבעים של סדשת-טלוויזיה עלומת-שם וכו'). חבש-השוץטים הושכב הץעם משלוש שוץטות מכובדות שאליהן הקטשפ כשגיל "שוץט וישטואלי" המושכב מרולות המקביעים בדפ הץייסבור של "בגלל" .השוץטות הן: • ושד טוכטשמן ,סוץשת ידועה ("דם כחול") ומתשגמת ידועה עוד יותש של סץשי מד"ב וץנטסיה ,כלת ץשס גץן ()2003 וץשסים נוסץים; בנוספ ,אחת מעמודי התווך של תשבות כנסי המד"ב והץנטסיה באשצ. • טל איץשגן ,משוששת ויושבת שאש אגודת הסוץשים העבשיים סניפ חיץה והקץון ,שהוקיאה לאחשונה את סץש הץשוזה השאשון שלה "לרשוא עיתון מול השוח" שזכה לשבחים שבים. • אילנה בשודו ,עיתונאית עקמאית ידועה ומייסדת מגזין הששת .techslut.com אנו מביאים כאן את שלושת השישים שזכו במרומות השאשונים לץי דישוג השוץטים והרהל ,וכן את השיש שנבחש כ"חביב המעשכת" (והץך מאז ,במץתיע ,לארטואלי בקושה אחשת ערב אישועים בזישה העולמית שהתשחשו אחשי התחשות). כמו כן נביא שיש אחד שלא השתתפ בתחשות (חבשי המעשכת אינם משתתץים בתחשויות שהם מאשגנים) ,אך מהווה את תשומתו של אחד מחבשי המעשכת לסוגת השישים בתחץושת .ץושים שמח של שישה! – – 94 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 זוכי דירוג השופטות והקהל מרום שלישי מרום שני מרום שאשון גאולה שינה / לימוש ק'ימשוזה / ענת לידש /לא חלמתי על לכל איש יש כאב אלמוות אהבתכם הנסלחת הששאה: הששאה: הששאה: זלדה" ,לכל איש יש שם" אלי בש-יהלום ,המנון "בגלל" ח"נ ביאליר" ,לא זכיתי באוש מן ההץרש" ְל ָכל ִּאיש יֵ ש ְכ ֵאב ֶשנָ ַתן לֹו אֹל ָהיו, וְ נָ ְתנּו לֹו ָא ִּביו וְ ִּאמֹו. ְל ָכל ִּאיש יֵ ש ְכ ֵאב ֶשנָ ְתנּו לֹו ִּרישֹות ֵביתֹו וְ ִּרישֹות נַ ְץשֹו. ְל ָכל ִּאיש יֵ ש ְכ ֵאב ֶשנָ ַתן לֹו ַמזָ לֹו, וְ נָ ְתנּו לֹו ֲח ֵב ָשיו. ְל ָכל ִּאיש יֵ ש ְכ ֵאב ֶשנָ ַתן לֹו ֲף ָבשֹו, וְ יִּ ֵתן לֹו ֲף ִּתידֹו. ְל ָכל ִּאיש יֵ ש ְכ ֵאב ֶשנָ ְתנּו לֹו ׂשֹונְ ָאיו, וְ נָ ְתנּו לֹו אֹו ֲה ָביו. ְל ָכל ִּאיש יֵ ש ְכ ֵאב ֶשנָ ְתנָ ה לֹו זִּ ְרנָ תֹו, וְ יִּ ֵתן לֹו יֹום מֹותֹו. ְכ ֵדי ִּל ְשכֹ ַח ֵ /מ ַה ְב ִּדידּות, ְכ ֵדי ִּל ְבש ֹ ַח ֵ /מ ִּה ְת ַא ְבדּות, ְכ ֵדי ִּלגְ ד ֹ ַע ֶ /את ַהיֵ אּוש, ְכ ֵדי ִּל ְמ ֹנ ַע ֶ /את ַהיִּ בּוש, ְכ ֵדי ַלּגַ ַףת ּ /ו ְלגַ לֹות, ְכ ֵדי ָל ַד ַףת ֶ /ש ֵאין ּגְ בּולֹות, יאה ֲאנִּ י יֹו ֶש ֶבת ּ /ו ַמ ְמ ִּק ָ ְדמּות ְמף ֶצ ֶבת ְ /בתֹוְך בּו ָףה, ְדמּות וִּ ְישטּו ָא ִּלית ְ /לל ֹא ַחיִּ ים וְ ָכְך בֹו ְש ָאה ִּלי ַ /חיִּ ים ְשנִּ יִּ ים. "כ ִּאלּו"? ַ /אְך ָלּהְ ,כמֹו ִּלי, ִּמ ְׂש ַחר ְ יֵ ש רֹולֲ ,א ִּץלּו /טֹוב ִּמ ֶש ִּלי. ִּהיא ּגַ ם יֹו ֶק ֶשת ּ /ו ְמ ִּכינָ ה ַחיִּ ים ְכמֹו ֶס ֶשט ְ /ב ִּד ְמיֹונָ ּה, וְ ִּליְ ,ל ֶץ ַתע / ,בֹו ֵשאת עֹוד ְדמּות... ...אינֶ נִּ י ֵמ ָתה / .וְ ל ֹא ָאמּות. ֵ ל ֹא ָח ַל ְמ ִּתי ַףל ַא ֲה ָב ְת ֶכם ַהנִּ ְס ַל ַחת, יתי ַל ֲחנִּ ינַ ת ָא ִּבי, ַאפ ל ֹא זָ ִּכ ִּ ִּכי נִּ ְת ַח ְמ ִּתי ְביֹו ֵבל ַא ֲה ָב ִּתי יאים. ּו ְב ִּד ְב ֵשי נְ ִּב ִּ שּו ַח יַ ְלדּות ֶפ ֶשא חֹו ֶמ ֶרת, ְפשּו ַףת ַמ ָבט – ַאְך כ ָלּה ֶש ִּלי ִּהיא. יה – יה ֵמ ַאפ ֶא ָחד ,ל ֹא ּגְ נַ ְב ִּת ָ ל ֹא ִּב ַק ְש ִּת ָ ִּכי ִּמ ֶמנִּ י ּו ִּבי ִּהיא. ירים, ּו ְכ ֶשנֹו ֶץ ֶלת ְלרּו ֵשי יֵ אּוש ְד ִּב ִּ ִּכי ָאז ִּת ְס ַףש יֹו ֵבל ַא ֲה ָב ִּתי, ּונְ בּואֹות יִּ נְ ֹפקּו ַל ִּמ ִּלים, ַףל ַס ְל ֵףי ֲה ָר ָלה ְשחֹו ִּרים. וְ עֹו ֶלה ִּמתֹוְך ַהנְ בּואֹות ַה ְמנ ָפקֹות ִּלּטּופ שּו ַח ַמ ְס ִּף ַישת ַמ ֲח ָשבֹות, מר וַ ֲאנִּ י נֹו ֶש ֶמת אֹו ָתּה ָף ֹ מר ֵבין ַה ְק ָשבֹות. ָף ֹ שחל טורש שיינס .נשות החכמה – – 93 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 תחפושות נוספות חביב המעשכת לימוש ק'ימשוזה /ץוטין הששאה: זאב נחמה ("אתנירס") ,תותים מן ָת'ש ֹאש ַבחֹול. ָף ִּׂשינּו א ָמנּות ִּמ ִּל ְט ֹ יר ָטטֹוש – ַמה ֶשיֹו ֵתש ּגָ דֹול. ַף ְכ ָשיו ָק ִּשיְך ִּד ְ ֶאת ַהחֹ ֶץש ֶש ִּק ַב ְלנּו ל ֹא יָ ַד ְףנּו ְלנַ ֵצל – ָאז ַף ְכ ָשיו נִּ ְחיֶ ה ַכ ָמה ֵמאֹות ָשנִּ ים ְבתֹוְך ַה ֵצל. אֹוש ָח ָדש ְכ ָבש ל ֹא יִּ זְ ַשח, ַאְך כ ָלם ַמ ְבסּו ִּטים: חֹ ֶשְך טֹוב יֹו ֵתש ְל ַה ְש ָד ָמה! פּו ִּטין! פּו ִּטין! בֹאּו נַ זְ ִּמין ֶאת פּו ִּטין, ַמנְ ִּהיג יָ ֶץהָ ,חזָ רִּ ,ב ְמרֹום ִּר ְד ָמה. ִּמ ְש ֶט ֶשת ַמ ְח ָשבֹות ַףל ָה ִּאינְ ֶט ְשנֶ ט נַ ְץ ִּףיל ְב ַמ ָּט ָשה טֹו ָבהַ :מ ֲא ָבר ַב ֶפדֹו ִּץיל. נֶ אסֹש ְל ִּה ְת ַא ֵספְ ,ל ִּה ְת ַב ֵּטא ּו ְל ַה ְץּגִּ ין ִּכי ָחשּוב ּגַ ם ל ֹא ִּל ְץ ֹּג ַע ְב ִּשגְ שֹות ַה ַמ ֲא ִּמין! אנֹושּות ,נָ ַץ ְל ְת ַב ַפח – ֵמ ָילא ,ל ֹא ָתמּו ִּתי, בֹ ִּאי ַל ִּכ ָכש ָה ֲאד ָמה: פּו ִּטין! פּו ִּטין! אהב ֶאת פּו ִּטין, ָשם נ ֹ ַ ַמנְ ִּהיג יָ ֶץה ,נִּ ְק ִּחיִּ ,ב ְמרֹום ִּר ְד ָמה. ששה אהשונוביצ' רשץנוס – – 92 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מחוצ לתחשות יוסי שוז'נרו /אהבתו האמיתית של אלכסנדש ץן הששאה: אלכסנדש ץן" ,וידוי" ּוץ ַשח ִּל ָילְך ֲף ֵלי ִּׂש ַיח, ַכש ַה ֶד ֶשאֶ , ּוץי ֶש ֵא ַליִּ ְך ֵה ִּׂש ַיח אֹוש ַה ַש ַחשִּ , ָכְך ָח ְקבּו ַה ִּמ ִּלים ֶאת ַד ְש ָכןֶ ,אל ִּל ֵבְך. ּובתֹוְך ַד ָק ַתיִּ ים ַכ ִּסיד ִּה ְת ַחּוֵ ש ִּלי ְ ֶש ִּת ְהיִּ י ָכ ֲאוִּ יש ֶש ַףד ָמוֶ ת ָח ֵסש ִּלי, וְ ַףד ָמוֶ ת ְש ִּב ִּילי יִּ ְק ַט ֵלב ִּב ְש ִּב ֵילְך. ּוב ִּץינּו ַה ַּט ַףם ְב ֵףינֵ ינּו ַהזִּ ירְ , ִּר ְש ָב ֵתְך ָה ַףזָ ה – ְכ ָב ָשר ֵא ֵלי ַש ַףם ּגּוץְך וְ יָ ַדי ָש ֲףדּו ֵףת ָח ְלץּו ַףל ֵ ּובתֹוְך ַד ָק ַתיִּ ים ַכ ִּסיד ִּה ְת ַחּוֵ ש ִּלי – ְ ִּאם ָאסּוש ֵמ ִּף ֵמְךְ ,כיָתֹום ִּאּוָ ֵתש ִּלי, יִּת ַד ֵפר ַףל ִּס ֵפְך. ַשר ִּל ִּבי ַהּגַ ְלמּוד ְ עֹודנּו ָכְך ָהיָ ה ָלנּו טֹובָ ,היָ ה טֹוב וְ ֶ נֹותש עֹוד ְש ִּביב ֵמ ֵשיחֹו ֶשל ִּל ָילְך: וְ ָ אשית שּוב ִּה ְת ַח ְלנּו ַד ְש ֵכנּו, ִּאלּו ִּמ ְב ֵש ִּ שּוב ָהיָ ה ִּמ ְק ַט ֵלב ַה ַמ ָבט ְב ֵףינֵ ינּו, נֹותינּו, חֹורר ַףל ִּל ִּבי ֶאת ְש ֵ יתי ֵ שּוב ָהיִּ ִּ ּו ַמ ְץ ִּריד ֶאת נַ ְץ ִּשי ְביָ ַדיִּ ְך ֶש ָלְך. אשית שּוב ִּה ְת ַח ְלנּו ַד ְש ֵכנּו, ִּאלּו ִּמ ְב ֵש ִּ ַףל ְׂש ָץ ַתי זּוג ְׂש ָץ ַתיִּ ְך יִּ ְר ַלח. ּובח ֶֹשְך ָר ַש ְב ִּתי וְ ָח ַש ְר ִּתי ַשר ָבְך ַ אתי ַשר ָלְך וְ ַףד ֶף ֶקם ָש ַף ְב ִּתי וְ ָק ֵמ ִּ ּובתְ -קחֹור ִּמ ְש ָץ ֵתְך ְכנֶ ְר ָטש ִּל ְמ ָל ִּכים ַ ֵמ ִּא ָשם ֶשל זָ ִּשים ֶש ָש ְש ָץה ִּב ְבגָ ַדיִּ ְך ירי ,וְ ָכ ַש ְכ ְת בֹו יָ ַדיִּ ְך ָאז ָב ַש ְח ְת ֶאל ֵח ִּ ימת ִּל ָיל ִּכים. וְ נַ ְץ ִּשי נִּ ְמ ְל ָאה ִּבנְ ִּש ַ חֹול ֶמת, ּוב ַליְ ָלה ַההּואֵ ,ףת ָס ַב ְב ְת ְכ ֶ ַ תּוח – ְת ִּץ ָלה נֶ א ֶל ֶמת, יּוכְך ַה ָמ ַ ִּח ֵ ַש ְל ָהבֹות ְמ ַש ְצדֹות ִּה ְתּגַ ְחלּו ְב ֵףינַ י ּובתֹוְך ַד ָק ַתיִּ ים ַכ ִּסיד ִּה ְת ַחּוֵ ש ִּלי ְ סֹוהש ִּלי סֹושג ְל ָב ֵבְך יִּ ְהיֶ ה ְכ ֵ ֶש ַ יתי ֵא ַליִּ ְך ָאזְ נַ י. ּוב ַל ַחש ָכ ִּש ִּ ְ עֹודנּו, ָכְך ָהיָ ה ָלנּו טֹובָ ,היָ ה טֹוב וְ ֶ נֹותש עֹוד ְש ִּביב ֵמ ֵשיחֹו ֶשל ִּל ָילְך; ַאפ ָ אשית שּוב ִּה ְת ַח ְלנּו ַד ְש ֵכנּו, ִּאלּו ִּמ ְב ֵש ִּ שּוב ָהיָ ה ִּמ ְק ַט ֵלב ַה ַמ ָבט ְב ֵףינֵ ינּו, נֹותינּו, חֹורר ַףל ִּל ִּבי ֶאת ְש ֵ יתי ֵ שּוב ָהיִּ ִּ ּו ַמ ְץ ִּריד ֶאת נַ ְץ ִּשי ְביָ ַדיִּ ְך ֶש ָלְך. אשית שּוב ִּה ְת ַח ְלנּו ַד ְש ֵכנּו, ִּאלּו ִּמ ְב ֵש ִּ ַףל ְׂש ָץ ַתי זּוג ְׂש ָץ ַתיִּ ְך יִּ ְר ַלח. וְ יָ ַד ְף ִּתי ְכ ָבש ָאזִּ ,מ ְל ַב ֵדְך ֵאין ַא ֶח ֶשת וְ יָ ַד ְף ִּתיִּ :א ָתְך – ַףד זִּ ְרנָ ה ְמ ַח ְש ֶח ֶשת אבד ַףד ֲא ֶשש ִּמי ִּמ ְשנֵ ינּו יֵ ֵלְך וְ י ֹ ַ וְ ָה ֶשגַ ע יִּ נְ ַחת ְב ִּא ְב ָחה ֶשל ַה ֶח ֶשב, אֹו יִּ ְשתֹת ְל ִּאּטֹו ְכ ַח ָמה ְל ֵףת ֶף ֶשב וְ יַ ְחֹלפ ְב ַד ְשכֹו ִּל ְב ִּלי שּוב ְכנַ ּוָ ד ּוב ֶט ֶשם ַה ַש ַחש יָ נֵ צ וְ יַ ְץ ִּק ַיע ְ נֹוץ ַיע ְכעֹופ חֹול ַב ֲחלֹום ,נִּ ְת ַמ ֵמש וְ ִּ וְ נַ ִּביט זֶ ה ַבזֹו ְב ַמ ָבט ִּמ ְק ַט ֵלב ִּכי ְבתֹוְך ַד ָק ַתיִּ ים ַכ ִּסיד ִּה ְת ַחּוֵ ש ִּלי ֶש ְללֹא ַמ ָב ֵטְך ְבוַ ַדאי ֶא ְת ַףּוֵ ש ִּלי סּומא ֶא ְת ַה ֵלְך ְללֹא ד ֶֹץר אֹו ֵלב. וְ ָ עֹודנּו ָכְך ָהיָ ה ָלנּו טֹובָ ,היָ ה טֹוב וְ ֶ וף ֵדנּו – אֹותֹו ְש ִּביב ֵשיחֹו ֶשל ִּל ָילְך: ֵ אשית שּוב ִּה ְת ַח ְלנּו ַד ְש ֵכנּו, ִּאלּו ִּמ ְב ֵש ִּ שּוב ָהיָ ה ִּמ ְק ַט ֵלב ַה ַמ ָבט ְב ֵףינֵ ינּו, נֹותינּו חֹורר ַףל ִּל ִּבי ֶאת ְש ֵ יתי ֵ שּוב ָהיִּ ִּ ּו ַמ ְץ ִּריד ֶאת נַ ְץ ִּשי ְביָ ַדיִּ ְך ֶש ָלְך. אשית שּוב ִּה ְת ַח ְלנּו ַד ְש ֵכנּו, ִּאלּו ִּמ ְב ֵש ִּ יִּר ַלח. ַףל ְׂש ָץ ַתי ,זּוג ְׂש ָץ ַתיִּ ְך ְ – – 95 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 נץרחת לאושך יוסי גמזו ְּ /כלִ יל ָהאֶ ֶרס "כל מחלורת שהיא לשם שמיים ,סוץה להתריים; ושאינה לשם שמיים ,אין סוץה להתריים" (ץשרי אבות ה יז) ג. א. יא ְט ִּשי קֹומ ִּבינָ טֹוש ַהּוָ ִּתירַ ,הּגֶ ִּש ַ ַה ְ ֶש ַת ְל ִּמ ָידיו ְכ ָבש ַמ ִּּט ִּילים בֹו ֶאת ַא ְש ָסם ()1 אֹופ ְט ִּשי, ְכמֹו ַהנָ ָחש ַההּואַ ,ב ָשד ַה ְק ֵל ַ רֹוד ָמיו ֲא ֶשש ְד ָש ָסם. הֹוגֶ ה נּוגֹות ְב ָכל ְ "א ִּדיפּוס" ְב ִּבמּויֹו ֶשל ּגַ ְט ִּשי זֹוכ ִּשים ֶאת ֶ ְ וְ זֶ ה ַמ ְמ ִּחיש ָל ֶהםֲ ,אבֹויְ ,ב ֵלב נִּ ְד ָאב סֹוץֹור ֶלס ַבזְ ַמן ַה ַפ ְט ִּשי- ְ ַמה ֶש ִּל ְמ ָדנּו ַא ְש ָכ ִּלי ַףל ַה ְמנַ ְת ִּקים ֶאת ְדמּותָ -ה ָאב. זֹוףם ֶשל ַפ ַףם לֹא ,הּוא ְכ ָבש לֹא אֹותֹו ָק ִּףיש ֵ ֶש ִּת ְחמּונָ יו מּול דֹוש זִּ ְרנֵ י ַה ִּמ ְץ ָלגָ ה יס ִּטי (לֹא ְב ִּלי ַט ַףם) ִּה ְרנּו לֹו ֵשם ַמ ְר ֶיָב ִּל ְ ֶשל ַת ְכ ָכן ִּב ְל ִּתי-נִּ ְל ֶאהֶ ,שלֹא נִּ ְשגַ ע ַאְך יֵ ש ֶה ְב ֵדל וְ ַה ֶה ְב ֵדל ֶה ְב ֵדל נִּ ָצח הּוא: ַףל ֶש ַקחָ -אב נִּ ֵקש ֶבן ַלאיֹוס(ֶ )5את ֵףינָ יו ִּכי לֹא יָ ַדעְ ,ב ֵףת ָש ְקחֹוֶ ,את ִּמי ָש ַקח הּוא, ואלּו ֵהם – יָ ְד ע ּו ֵה י ֵט ב ,וְ ֶאת ַשגְ ָליו ִּ כֹוח ָכל ַת ְשּגִּ יל ַמ ְס ִּש ַיח, ַףד ֶש ִּּט ֵפסְ ,ב ַ ימאט. ַףל ְפנֵ י ּגְ וִּ יֹות ַשבֹות – ַב ֶד ֶשְך ַל ְפ ִּש ָ ַף ְכ ָשיו ַהיּוזֶ ש הּוא ְכ ָבש לּוזֶ ש וְ ַה ְצ ִּש ַיח לּוח ַה ַש ְח ָמט. ּומטִּ ,מ ְס ֵכןַ ,ףל ַ ְכ ָבש ָשח ָ (כ ְת ֵביָ -ה ֵףת ֵף ַדי!) ֶשל ָר ְש ָבנָ ם נָ ְשרּו ִּ ְב ִּה ְת ַש ְפסּותֵ -איןַ -די ְכ ֶשעֹוד ָהיָ ה ְכ ַדאי וְ ֶאת ֵף י נָ י ו נִּ ְקשּו ,לֹא ֶאת ֵףינֵ י ַף ְק ָמם, יהם ַהזְ ָמם. עֹות ֶ הּוסש ִּמ ַמ ְל ְת ֵ ְכ ֶש ַשר ַ ּושנֵ י ֵ has-beensהם :הּואַ ,ה ָפש ֶשנִּ ְס ָת ֵשס, ְ וְ ַה ַפיְ ָטן ְכ ַבד ַה ָשנִּים וְ ַה ָכ ֵשס. גֹושס יחה ֵ דּוע ֵאין ַהזְ ַמן ְס ִּל ָ ִּהנֵ ה ַמ ַ פֹושש ֹ. וְ ָכל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶאת ֶח ְשבֹונֹו ֵ ב. ד. וְ ַה ַפיְ ָטן ְכ ַבד ַה ָשנִּים וְ ַה ָכ ֵשס רֹוד ָמיו ָת ַרפ ְב ַל ַהט שּונְ ִּדי דֹולי ְ ֶש ֶאת ּגְ ֵ רֹושס דֹושס ְלנֹופ ֵ ָה ַץְך ּגַ ם הּוא ֵמעֹופ ֵ ()2 ֶש ֵכן ּגַ ם הּוא סֹופ-סֹופ ()sic transit gloria mundi פֹושש ֹ וְ ָכל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶאת ֶח ְשבֹונֹו ֵ ּומ ַה ְש ֵהשֵ :איזֹו ִּאישֹונְ יָ ה ְמ ַק ָפה ִּלי ְ יפ ִּלי יכי ָה ֶא ִּד ָ ַדוְ ָרא ָכ ֵףתַ ,ףל ַת ְס ִּב ִּ ֶשלֹא נִּ ְש ָפא ִּכי ִּאם ָת ַץח וְ נִּ ְת ָמ ֵשס שֹוחט ָפשֹות ְרדֹושֹותֶ ,שזָ עּו ְכ ָבש לֹא אֹותֹו ֵ פֹוא ִּט ָירה ִּמשֹוט ַאמֹות ִּס ֵפי ָה ַא ְשסֵ - ַמ ְש ָדנּותֹו ִּכי הּוא ַף ְקמֹו ְכ ָבש ִּדינּוזָ אּוש יהן ֶשל ָה ָא ְץנֹות ַה ֲח ָדשֹות. ְב ֵףינֵ ֶ יפּולטֹוש יהם ֵאץֹואַ ,ה ַת ְח ָמנִּ ָ ָכְך ֶש ְשנֵ ֶ ()3 אּוזּוש ָפטֹוש ַה ִּמ ְץ ַלגְ ִּתי וְ ַה ַפיְ ָטן ָה ְ כֹושה ָל ְטשּו ָאז ַףיִּ ן ,וְ זֶ ה ְכ ָבש ֶש ַל ְב ָ ימ ְט ִּשי) (ב ֶח ְשבֹון ּגִּ ַ ָף ְבשּו ֶאת ְשנַ ת ָה ַףיִּ "ן ְ קּוץי וְ ֶש ֵמ ִּט ַיח נִּ ְר ָמתֹו ְב ַץ ְש ִּ נּותי ַהלֹא ַמזְ ֶה ֶשת ַדוְ ָרא ַכיֹוםְ ,בזִּ ְר ִּ רֹוש ִּאים ְל ֶמ ֶשד ְכ ֶש ְצ ִּף ָישיו ֶשל ַההֹוֶ ה ְ קּוץי כּותיִּ ,כי ְל ִּד ָידם נֶ ְח ַמצ ִּ ַףל ַס ְמ ִּ עֹודנִּ י ְמ ַץ ְש ֵפש כֹוחי ַאפ ִּכי ֶ וְ ַתש ִּ נֹותיו ֶשל ַה ִּמזְ ֵב ַח וְ נֶ א ָחז ְב ַר ְש ָ ּומ ְש ַת ֵב ַח לֹא ַכ ֵש ָכש ַה ִּמ ְתיַ ֵשן ִּ ּומ ְש ַת ֵפש – אֹו ָר ֶמ ְמ ֶבש(ַ )6ה ִּמ ְת ַף ֵפש ִּ ִּפ ְתאֹםְ ,ל ֵףת ֵש ָיבהְ ,כ ֵהד ִּמן ֶה ָף ָבש, "א ִּדיפּוס" ְב ִּבמּויֹו ֶשל ּגַ ְט ִּשי. זֹוכ ִּשים ֶאת ֶ ְ ִּכי ִּאם ְכ ִּמין ַא ְש ַמאי זָ ֵרן ֶשנַ ְחזִּ ֶישנּו ֶאל ֲף ָבשֹוֶ ,שבֹו ִּה ִּכיש זְ ֵרנִּים ִּמ ֶמנּו. ()4 – – 96 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ה. ז. ֶאל ֲף ָבשֹוֶ ,שבֹו ִּה ִּכיש זְ ֵרנִּים ִּמ ֶמנּו (כי ַבת ֶֹרפ ֵאין ָכל ְפסּול) לֹא ַשר ְבת ֶֹרפ ִּ שּוחֶ ,ש ֵבינֵ ינּו: ֶא ָלא ְב ִּׂשיא גַ סּותָ -ה ַ אֹותם ָבּה ִּל ְמ ִּכ ַישתִּ -חסּול. הֹוקיא ָ ָפשּוט ִּ יֹושרְ ,כ ִּאלּו ְכ ָבש ֵאינֶ נּו, ְב ַץ ְשקּוץֹו ֵ רֹודמֹו ָף ָלה ָף ָליו ֶף ְׂששֹות מֹונִּ ים גַ ם ִּאם ְ וְ הּוא עֹוד ַחי ,עֹוד ֶש ֶלוַ נְ ִּטי ,עֹוד עֹונִּים ְל ֵהד רֹולֹו ָכל ִּמ ְש ָב ֵשינּו וְ גַ ֵלינּו. ְכ ִּאלּו יֵ ש לֹו ,לֹו ִּב ְל ַבדְ ,ב ִּלי מּום וָ ֶס ֶדר, ּומ ַלאי ֶשל ֶק ִּ'רים לֹא ְדחּויִּים ָפ ֶטנְ ט ָששּום ְ ַףל ַה ָח ְכ ָמהַ ,ה ַח ְד ָשנּות וְ חּוש ַה ֶצ ֶדר עּושים ַהנִּ ְק ִּחיִּ ים. וְ ַא ְש ָליַת ַהנְ ִּ ֶש ֵכן ִּב ְׂש ֵדה ָהאמּונֹות וְ ַה ֵדעֹות ּוב ְס ִּץישֹות ָה ָא ָמנּות – ֶשלֹא ְכ ֵא ֶלה ִּ עֹולם ַה ִּמ ְש ַת ְכ ֶל ֶלת ֶשל ֶט ְכנֹולֹוגְ יַת ָה ָ ִּמדֹוש ְלדֹוש – יֵ ש ֶשיָ ָשן ,יָ ָשן ְמאֹד שּוס ָלה ִּמ ְב ִּלי ִּלזְ כֹש ֶש ָה ָא ְץנָ ה ִּהיא ָר ֶ נֹושא) (ףל ָכל ֵ וְ ָכל רֹונְ ֶקנְ זּוס ֶש ַהיֹום ַ נֶ ְח ָשב ְב ַד ַףתַ -ה ָק ָהל יַ ִּציב ְכ ֶס ַלע ֹלרת אֹו .passé ָמ ָחש הּוא ֶס ַלעַ -ה ַמ ְח ֶ יֹותש ַףל ֶה ָח ָדש ָף ִּדיפ ְל ֵאין ֲףש ְֹך ֵ טּוא ִּלי וְ ַה-"in"-י וְ לֹא ָת ִּמיד ָה ַא ְר ָ "מי וָ ִּמי" בֹו ָדש) (גַ ם ִּאם הּוא ְט ֶשנְ ד ֶש ָכל ַה ִּ ()7 ָשאּוי ִּלנְ ש ֹר ַשגְ ָליו ֶשל ֶש ְמ ְב ַשנְ ְדט אֹו ֶב ְשנִּ ינִּ י. רֹוד ָמיו ַהנָ "ל ָכְך ֶש ָכל ִּאיש ֵמ ֶהם ָדש ְב ְ יֹוש ָשיו ַכיֹום מ ְש ָףל. ָבּהָ -ב ִּש ְשעּות ָבּה דֹוש ְ כֹושל ּומי ֶשלֹא ַמ ְב ִּדיל ֵבין ּגִּ 'ינְ ּגְ ל ְל ָ ִּ ּגֹושל. בּומ ַשנְ ג ְקחֹורֹו ֶשל ַה ָ נִּ ְרנָ ס ְב ֶ ח. ו. יֹוש ָשיו ַכיֹום מ ְש ָףל ָבּהָ -ב ִּש ְשעּות ָבּה דֹוש ְ יֹוטי ְב ִּלגְ לּוגֹו ַה ַש ְח ָקנִּ י וְ ָה ִּא ְיד ִּ שֹוטי טֹוש ַח זּוג ְס ְר ֶל ִּ פֹושט-נָ ִּכים זֶ ה ,בֹו ֵ ַףל ְס ְ ֶשל ְט ַשאנְ ֶטעס ֵא ֶלה ְל ַה ְחזִּ יש ֶאת ַהּגַ ְלּגַ ל ּגֹושל. בּומ ַשנְ ג ְקחֹורֹו ֶשל ַה ָ נִּ ְרנָ ס ְב ֶ דּומים ִּכי ַש ְףיָ הּו ִּכי ִּאיש-א ֶמת ,נְ ִּביאְ -ר ִּ ()8 ָת ֵרפ ַכיֹום וְ ַף ְד ָכנִּ י ִּמ ָכל ַח"כ Yahoo גֹושה ַה ְמ ַח ְש ֵתת ָכאן ַףל ִּהדּור ַה ֲח ָ יהם חֹוש ֶ חֹושיוַ ,לזְ ַמן ֶשבֹו ֲא ֵ ַל ֲא ָ כֹוח ָד ְברּו – ִּאישִּ -איש ִּב ְמשֹום ִּכ ְסאֹו – ִּב ְב ִּסיס ַה ַ ֶש ֶאת טּובֹו נֶ א ָל ִּקים ַף ָתה ִּל ְשכ ַֹח זֹוףם. יהם ּגַ ם יַ ַחדְ ,בתּוגָ ה וְ ֵלב ֵ ְשנֵ ֶ וֹולוֹו וְ ִּל ְש ָכה ְבעֹוד ְכ ֵשסֹוֵ ,בין וִּ ָילהְ , ֶאת ָכל ִּפ ְש ֵחי ָה ַשע ֶשל ַה ְצ ִּביעּות ַמ ְש ָרה יִּץ ַףת וֶ נּוס ִּמ ִּמילֹו וְ ִּשיש ֶשל ַדנְ ֶטה אֹו ְ ּומי לֹא ֵהם ּגַ ם ַכיֹום ִּפ ְסגֹות ֶא ְס ֵת ִּט ָירהִּ , נֹוקש חֹותםּ-גַ ְדלּות ַ זֹוכש ִּכי ָכל ֶש ְב ַ ֵ מּוקש – ֵאינֹו מ ְתנֶ ה ְכ ָלל ְב גִּ י ל ֹו ֶשל ַה ָ יהם וְ ָכְך ֵא ַשע ִּלזּוג זְ ֵרנֵ ינּוֶ ,ש ְשנֵ ֶ יהם רֹוד ֵמ ֶ יהם ִּה ְל ִּףיטּו שֹוש ֶאת ְ חּוש ֶ ֶש ְב ֵ ּוב ִּלי ִּל ְבש ֹש רֹודמֹו – ְ ֵמ ִּקיצ ָכל דֹוש ִּב ְץנֵ י ְ יֹושרְ ,כ ִּאלּו ְכ ָבש ֵאינֶ נּו. ְב ַץ ְשקּוץֹו ֵ לֹומ ִּדים זֹאת ַףל ְב ָׂש ָשם ְכ ַץ ְש ָסה ְד ַש ְס ִּטית סֹו ְץסֹופ ְ אֹומ ִּשים ִּפ ְש ֵרי ָאבֹותַ ,ס ְש ַר ְס ִּטית). ("ףל ַד ֲא ֵט ְץ ְת" ְ ַ צֹוץה ִּב ְד ָש ָמה זֹאת ֶשל בּוז וָ ַש ַףל וְ ַה ֶ ּגֹושל ִּמ ַמ ַףל שֹואל ַף ְקמֹוְ :כלּום זֹו גְ זֵ ַשת ָ ֵ ימֹואיםֶ ,את זְ ֵרנֵ ינּו ֶשנְ נַ ֶדהָ ,כ ֶא ְס ִּר ִּ ִּמחּוצ ָל ִּאיגְ לּוְ ,למֹותְ -כץֹושְ ,כ ֶש ַףל ִּפי תֹוש – – 97 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 י"א. ט. אֹומ ִּשים ִּפ ְש ֵרי ָאבֹותַ ,ס ְש ַר ְס ִּטית. "ףל ַד ֲא ֵט ְץ ְת"(ְ )9 ַ ְכלּום יֵ ש ְפשֹוגְ ָש ָמה ְמ ִּדינִּית ַה ַמ ְק ִּד ָירה בֹומ ַב ְס ִּטית יק ָתּה ַה ַץ ְל ָקנִּ ית וְ ַה ְ ִּב ְמ ִּל ָ רֹוד ֶמיָך ִּל ְמ ִּח ָירה? ָכל ֶא ְמ ָק ִּףי ָלדּון ְ ִּכי ָבאּו ַמיִּם ְכ ָבש ַףד ֶש ֶץשִּ .ל ְהיֹות ְד ַש ְס ִּטי הֹוץ ִּכין ֵאין ַמ ְש ָמעֹו ֶש ְל ָכל ֶא ֶבן יֵ ש ְ ()12 ()11 ילה)ֶ ,ש gusty-יְ ֵהא nasty (ב ְץ ָשט ַא ְבנֵ י ְס ִּר ָ ִּ שֹוץ ִּכין. ּג'ֹושי ,בֹושְ - ז'ֹושי יְ ֵהא ִּ וְ ֶש ָמ ִּ בֹוף ִּט ָירה ֶש ָכל ַר ְלּגַ ס ּוכלּום יֵ ש ַף ְשסֵ - ְ זַ ַכאי ִּלזְ מֹם ָבּהִּ ,מ ִּקנְ ָאה אֹו חּושֶ -סנְ ַס ְקיָ ה אלירוִּ ַיד ְקיָ הְ ,שלֹונְ ְס ִּריצּוצַ ,א ְל ֶת ְש ִּמינַ ְקיָ ה ְביַ ִּ ַשר ִּמשּום ָכְך ֶש ַה ַמ ְש ָדן ִּמ ְשדֹו הּוא גַ ס? יחּותָךִּ ,ל ְטעֹן ַל ֶכ ֶתש קֹותָךִּ ,בזְ ִּח ְ ּוב ְש ְ ִּ חּולת (מ ְב ִּלי ִּלזְ כֹש ָמה ֲא ָש ִּף י ת ִּהיא ָכל ְת ַ ִּ ימ ֶטש ישתֹו) ֵאינְ ָך ַמגְ ִּדיל ְב ִּמ ִּיל ֶ ֲח ִּב ָ זּולת. ֶאת ּגָ ְב ֲהָך ִּאם ְתגַ ֵמד ֶאת ַה ָ ֲהלֹא ַהבֹצ ֲא ֶשש ִּה ַּט ְל ָת ִּל ְב ִּלי ש ַֹבע דֹולים ִּמ ְמָך ְבג ַֹבה קּוץם ֶשל ַהּגְ ִּ ְב ַץ ְש ָ סֹוץֹו ָלשּובְ ,כ ִּץי ֶש ִּל ְמ ָדנּו נְ יּוטֹון ַפ ַףם, ימדֹונָ ה, מֹוץע-יָ ִּחיד ֶשל ְפ ִּש ָ ַת ְשבּות ֵאינָ ה ַ ִּהיא ַסְךַ -הכֹלִּ ,היא ָה ַשב-רֹול ֶש ַב ִּמ ְש ָרם וְ ֵאין ְלָך שּום ַמ ְש ָמעּות ִּאם לֹא נִּ דֹונָ ה יט ְקיָ ה וַ ָד ִּאית ִּל ְתהֹום ִּש ְץ ָלם ִּבגְ ָשוִּ ַ עֹולם, שּוףיםִּ .שבֹון ָ מּוסיָך ַהּגְ ִּ ֶשל נִּ ֶ ְכלּום ִּאי ֶא ְץ ָשש ְב ִּלי ָרר ְּוש ָררַ ,ףד ֲףבֹש זַ ַהם? הֹושנּו ֶא ְליֹוט ,מּול ֶח ְל ָרם שּומ ְתָךָ , גַ ם ְת ַ ֶשל ָכל ר ֹו ְד ֶמ י ָךָ .אז ַה ְס ֵףש ָב ֶהם ַמ ָשב יסּגַ ְס ִּטיֵ .הן ַהכֹל חֹוזֵ ש וָ ָשב. ַאְך לֹא ִּד ְ י"ב. י. ְכלּום ִּאי ֶא ְץ ָשש ְב ִּלי ָרר ְּוש ָררַ ,ףד ֲףבֹש זַ ַהם, ֹלרתִּ ,ל ְלחֹם ְר ָשב ְל ִּה ְת ַפ ְל ֵמסַ ,ל ְחֹלר ַמ ְח ֶ ְל ֵשם ָש ַמיִּם ,לֹא ְל ֵשם שּום ֶש ַקחָ -אב וְ לֹא ְל ֵשם ִּמ ְץּגָ ן א ְמ ָלל ֶשל ח ֶֹסשַ -ט ַףם? יסּגַ ְס ִּטיֵ .הן ַהכֹל חֹוזֵ ש וָ ָשב: ַאְך לֹא ִּד ְ שּוח ֵאין ָכל ָח ָדש ַת ַחת ַה ֶש ֶמש ,וְ ָה ַ שּוח אשנּו ַה ָק ַ סֹובב ס ֵֹבב ַףל ּגְ ַלאי ש ֹ ֵ ֵ יֹוש ָשיו לֹושיתֹו ָף ְב ָשה ,גֵ נֵ ִּטיתְ ,ל ְ ֶש ְב ִּ סּוףהַ ,ה ִּמ ְת ַר ְשנֶ ֶץת ֲה ֵשי ָה ָא ֶשצ ַה ְש ָ ּומ ְת ַא ַל ַחת ְל ֵףינֵ ינּו ִּמ ֵדי יֹום ִּ שֹוק ֶץת חֹובבֶ , ִּמ ֵתלַ -ה ִּביב ַףד ְל ָש ַמתָ - ּגַ ם ְב ִּלי ָכל ֵא ֶלה ַא ִּלימּות ִּב ְט ַשאנְ ס ָאי ֹם אשים ּוב ָב ִּ אבים ַ ֶשל ַש ְק ָחנּותַ ,ב ְכ ִּבישַ ,ב ַפ ִּ ּוץיְ ָטנִּ ים שּושים ָבּה ַף ְס ָרנִּים ַ ּוכלּום ְד ִּ ְ ֶשיִּ ְתוַ ְסץּו ָבּה ְל ִּמ ְל ֶח ֶמת ַה ַב ְש ָב ִּשים ֶש ָבּה כ ָלנּו ָכאןִּ ,מזְ ַמןַ ,ףל ַה ָפנִּ ים? רּוץהַ ,ה ַּט ַףם שּוח ַה ְת ָ יסט"ַ , "קיְטּ-גַ ְ ַמ ָמש ַכ ַ יהם ַהלֹא נִּ ְלאֹות מּושֹות ֶ ֵ ֶשנִּ ְק ִּחיּות ְת ִּהיא ַה ְק ִּביעּות ַהיְ ִּח ָידהִּ ,כי ֵףת ָל ַט ַףת (אְך ְל ֵשם ָמה ִּל ְב עֹ ט?) וְ ֵףת ִּל ְשתֹל ָח ָדש ַ ִּסגְ נֹון ָדחּוי ִּמ ְתמֹול – ָמ ָחש יָ שּוב ִּל ְץש ַֹח, זֹוףם ִּמ ְתמֹול – ָמ ָחש יָ ֵחל ִּלזְ עֹם ָק ִּףיש ֵ ַףל ָכְך ֶששּוב ֵאינֹו ָק ִּףיש ,וְ ָכל ֶא ְץש ַֹח ַמ ְח ִּקיפ ִּקיפִּ -קיפ ,וְ ַהּגַ ְלּגַ ל חֹוזֵ ש ִּפ ְתאֹם ּומי ֵמ ִּףיש ָף ָליו ֵאש-זַ ַףם? ְל ִּחלּוץֹוִּ , ()13 ֶשל ֵאיַ -פ ַףם... זֶ ה ֶש ָהיָ ה Enfant Terrible ()10 ירֹונֹור ַל ְס ִּטי ְ ְכלּום לֹא נִּ ָתן ְב ִּלי ֶש ַקחָ -אב ִּא (כי ָבאּו ַמיִּם ְכ ָבש ַףד ֶש ֶץש) ִּל ְהיֹות ְד ַש ְס ִּטי? ִּ – – 98 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 י"ג. ט"ו. זֶ ה ֶש ָהיָ ה ֶ Enfant Terribleשל ֵאיַ -פ ַףם – ָמה ֶש ַמ ְמ ִּשיצ ִּמיָ ד ְל ְשאֹלְ :כלּום ֶה ְכ ֵש ִּחי ּוב ַל ַהם חֹולר ָף ַלי ְב ַל ַהט ְ ֶש ַה ֵ ּוס ִּחי? יַ ְש ִּףיפ ָף ַלי ִּריתֹון ֶשל ֶש ֶץְךָ -דםְ - יא ְט ִּשי קֹומ ִּבינָ טֹוש ַהּוָ ִּתירַ ,הּגֶ ִּש ַ ַה ְ וְ ַה ַפיְ ָטן ְכ ַבד ַה ָשנִּים וְ ַה ָכ ֵשס "א ִּדיפּוס" ְב ִּבמּויֹו ֶשל ּגַ ְט ִּשי זֹוכ ִּשים ֶאת ֶ ְ פֹושש ֹ וְ ָכל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶאת ֶח ְשבֹונֹו ֵ ַאְך ִּאם ֵףינֹו ֶשל ָר ְש ָבנֹו ִּפ ְתאֹם נִּ ְת ֶר ֶלת ִּב ְדמּותַ -ף ְקמֹו ַה ִּמ ְש ַת ֶק ֶץת ַב ַמ ְש ָאה וְ יֵ ש בֹו ֶש ֶמצ ֶשל ַמ ְקפּון – ִּהיא ִּמ ְס ַת ֶכ ֶלת חֹושהֶ ,אל זַ ְש ָףּה ימה ,גַ ם ֲא ָ לֹא ַשר ָר ִּד ָ ֶאל ֲף ָבשֹו ֶשבֹו ִּה ִּכיש זְ ֵרנִּים ִּמ ֶמנּו יֹוש ָשיו ַכיֹום ,מ ְש ָףל, ָבּהָ -ב ִּש ְשעּות ֶשדֹוש ְ יֹושרְ ,כ ִּאלּו ְכ ָבש ֵאינֶ נּו ְב ַץ ְשקּוץֹו ֵ ּגֹושל. בּומ ַשנְ ג ְקחֹורֹו ֶשל ַה ָ נִּ ְרנָ ס ְב ֶ בֹונֹותיו ֶש ַבהֹוֶ ה ָ ֶשל ַל ֲףנַ ת ִּף ְק שּוףיַ -ה ֶמזֶ ג תֹור ָץיו ְפ ֵ סֹוץג ִּמ ֵידי ְ בֹו הּוא ֵ יֹום-יֹום ֶאת בֹונּוס ַה ֶח ְשבֹונּוס וְ ַהנֶ זֶ ר אֹומ ִּשים ִּפ ְש ֵרי ָאבֹותַ ,ס ְש ַר ְס ִּטית. "ףל ַד ֲא ֵט ְץ ְת" ְ ַ ְכלּום ִּאי ֶא ְץ ָשש ְב ִּלי ָרר ְּוש ָררַ ,ףד ֲףבֹש זַ ַהם (כי ָבאּו ַמיִּם ְכ ָבש ַףד ֶש ֶץש) ִּל ְהיֹות ְד ַש ְס ִּטי ִּ יסּגַ ְס ִּטי? ֵהן ַהכֹל חֹוזֵ ש וָ ָשב: ַאְך ל ֹא ִּד ְ אבה, אבה אֹו לֹא י ֹ ֶ ֶשהּוא ַף ְקמֹו ִּה ִּּטיל ,י ֹ ֶ ּומי ֶש ְתמֹול ַח ְד ָשן נֶ ְח ַשב רֹוד ָמיוִּ . ַףל דֹוש ְ טֹותיו ֶשל ָה ַף ְכ ָשיו. ַכיֹום הּוא ַׂשרֲ -ח ָב ָ זֶ ה ֶש ָהיָ ה ֶ Enfant Terribleשל ֵאיַ -פ ַףם טֹותיו ֶשל ָה ַף ְכ ָשיו... ַכיֹום הּוא ַׂשרֲ -ח ָב ָ י"ד. טֹותיו ֶשל ָה ַף ְכ ָשיו ַכיֹום הּוא ַׂשרֲ -ח ָב ָ יֹודה ְב ָכְךְ ,ב ֶף ֶקם, ּגַ ם ִּאם ַאפ ַפ ַףם לֹא ֶ יֹוש ָשיו אֹומ ִּשים ִּל ְהיֹות ְ ַאְך הּוא נֶ ְח ָשד ִּמן ָה ְ שֹול ִּץיםִּ ,כ ְבשּוטּוס זֶ הַ ,ס ִּכין נִּ נְ ֶף ֶקת ּוְ ְכ ָבש ְ העשות וביאושים: ( )1רליאופטשה ,המלכה המרדונית האחשונה משושלת תלמי במ ְק ַשיִּם ,שסיימה את חייה בהקמידה אל אחד משדיה האחד-עׂשש ִּ ישּה למוות. שה ִּכ ָ נחשִּ , (( )2לטינית) "כך חולץת תהילת העולם". ּומן ַהזּובּוש ֶשזִּ ְבשּו לֹו ָכאן זָ בֹש, ִּ דּוע, יְא ֶחה עֹודַ ,כיָ ַ ַאפ ִּכי שּום ִּאיש לֹא ַ בּוע ְש ָב ָשיו ֶשל ַכד ֲא ֶשש נִּ ְש ַבש ַףל ַה ַמ ַ אֹו ֶשל ּגַ ְלּגַ ל ֲא ֶשש נָ ש ֹצ ֶאל תֹוְך ַהבֹוש – רּוףה ַקש לֹו ִּל ְשאֹות ַף ְקמֹו ְכ ַמ ָש ִּאית ְת ָ נּוףה) חֹוסם ֶאת ַה ְת ָ נֹוס ַע ,גַ ם ֵ (גַ ם לֹא ֵ אֹו ְכנַ ָהג ֲאכּולִּ -ת ְסכּולְ ,ב ַהזְ ִּמינֹו ()14 גְ ָשש ְל ִּש ְכבֹוִּ ,כי נֶ ְח ְל ָשה ֶא ְקלֹו ַהbatt’ry- ( )3מי שתוץס את השלטון לידיו בכוח הזשוע ושלא כחור. ( )4טיישון גאטשי ,במאי-תיאטשון נודע שביים ב"הבימה" את מחזהו הרלאסי של סוץורלס "אדיץוס המלך". ( )5אביו של אדיץוס. מומחי הגבינַ סטשונומיה ֵ ( )6גבינה קשץתית שכה ,שלדעת ביֶתש עיפּוש. משתבחת ככל שרליץתה החיקונית מתכסה ֶ וץ ָסל איטלרי נודע ,יוקש סגנון הבאשור. ( )7אדשיכל ,קייש ַ ( )8שבט ץשאי המתואש ב"מסעות גוליבש" של ג'ונתן סוויץט. בהשאלה :טיץוס גס ועם-האשצ. יץיִּ ְך יְ טּוץּון" (אשמית) = ַףל "ףל ַד ֲא ֵט ְץ ְת ֲא ִּטיץּוְך ,וְ סֹופ ְמ ִּט ַ (ַ )9 ּובןִּ -מינֹו הּואַ ,ה ַפיְ ָטן ְכ ַבד ַה ָכ ֵשס ֶ יא ְט ִּשי. קֹומ ִּבינָ טֹוש ַהּוָ ִּתירַ ,הּגֶ ִּש ַ ַה ְ יףיִּ ְך – י ְט ְבעּו" (אבות ,ב ז). שּט ַב ְף ְת ִּה ְט ִּביעּוְך ,וְ סֹופ ַמ ְט ִּב ַ ִּ ( )10אירונורלסט = שובש ץסילי אלילים ,מנתצ אמונות ורונבנקיות. (( )11אנגלית) תזזיתי. (( )12אנגלית) מגעיל ,מבחיל. (( )13קשץתית) :ילד נושא. סלנגי של ( batteryסוללה חשמלית). ( )14ריקוש ֶ – – 99 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ִִּּלִּ בִּ ְגִּלִּו ִִּּ המדור לספרות ילדים איושים :דוד קינמן אינה וקסלר /החלילן ַבחֹ ֶשפְ ,כ ֶש ָה ֶף ֶשב ַשד, ֵהם ל ֹא יָ ְדעּו ִּלי ַל ֲףנֹות, ָף ַטפ ָה ִּףיש ַט ִּלית, ָף ְמדּו ָשם ִּב ְד ָמ ָמה. ַה ֲח ִּל ָילןֲ ,ףׂשּוי ִּקנֹוש, ַשר ִּכ ְד ָמעֹות נָ ְששּו זְ ָש ִּףים ִּח ֵלל ַב ֲח ִּל ִּילית. ֶאל תֹוְך ָה ֲא ָד ָמה. נַ ּגָ ן ֲףׂשּוי ִּקנֹוש נִּ ּגֵ ן אתי ְל ִּטיּול, ַב ְס ָתיו יָ ָק ִּ ַבּגַ ן ַה ִּצבּו ִּשי, ְס ִּב ִּיבי ִּמ ְד ָבש וָ חֹול, וְ ָששּו ִּףם ָה ִּאיש יַ ְח ָדיו ְכ ֶשיַ ַףש ְל ָץנַ י נִּ גְ ָלה, ּגַ ם ָכל ַה ִּצפֹו ִּשים. ָק ִּףישָ ,חזָ רּ ,גָ דֹול. נִּ ּגֵ ן ָה ִּאיש – ּו ַבשּושֹות ַביַ ַףש ְכ ָבש ָפ ְשחּו ְפ ָש ִּחים, ָש ְרדּו ִּפ ְש ֵחי ּגִּ נָ ה. ָפ ָשג וְ גַ ם ַק ָבש. שּוחֹות ִּמ ְד ָבש ,שּוחֹות ֶשל יָ ם אם ָש ַמ ְף ִּתי ַל ַחן זַ ְך, ִּפ ְת ֹ ָל ְחשּו לֹו ַמנְ ּגִּ ינָ ה. ֲא ֶשש נִּ ְש ַמע מ ָכש. ְבב ֹא ָא ִּביב נֹו ַתש שֹו ֵמם ִּח ֵלל ַב ְס ָבְך ַה ֲח ִּל ָילן – ַהּגַ ן ַה ִּצבּו ִּשי. נַ ּגָ ן ֲףׂשּוי ִּקנֹוש, ָףזַ ב ָה ִּאישִּ ,ףמֹו ָל ַרח וְ ַףל ְכ ֵתץֹו ֶשל ַהנַ ּגָ ן ֶאת ָכל ַה ִּצפֹו ִּשים. ִּשיש ָש ָשה ַה ִּצפֹוש. ֶאת ַה ְפ ָש ִּחים וְ ָה ֵף ִּקים ָש ַא ְל ִּתיֶ ,את כ ָלם: ַה ֲח ִּל ָילןִּ ,איש ַה ִּצנֹוש, ְל ָאן הּוא נֶ ְף ַלם? – – 011 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 נתי בית /ליל מנוחה ,פיראט! רחל קנופ /ידעתי נִּ ְץ ָלאֹות יֵ ש ָבעֹו ָלם: יָ ַד ְף ִּתי ,יָ ַד ְף ִּתי ֶש ַה ֶש ֶמש ִּת ְב ַשח – ָה ַא ְמ ַב ְטיָ ה – ִּהיא יָ ם. ַאְך ּגַ ם יָ ַד ְף ִּתי ֶש ַבבֹ ֶרש ִּהיא ָתשּוב וְ ִּתזְ ַשח. ִּמין ִּמ ְׂש ָחר ֶש ַכזֶ ה, ּגֶ ֶשם ,שּו ַחְ ,ס ָף ָשה – ֵמ ִּאיש ּו ַמ ְח ִּשיְך, אנִּ יָ ה ְמ ֵל ַאת ְסחֹו ָשה ַמ ְח ִּשיְך ּו ֵמ ִּאיש... ְמ ַץ ֶל ֶסת ֶאת ַד ְש ָכּה ְמ ַףנְ יֵ ן ִּאם זֶ ה ָכְך ְב ָכל ִּףיש? ֶאל יַ ֶב ֶשת ְשחֹו ָרה. ּו ְל ֶץ ַתע ִּממּו ָלּה יחה ְס ִּץינָ ה ּגְ דֹו ָלה, ַמּגִּ ָ אטים ְמ ִּה ָישה ְס ִּץינַ ת ִּפ ָיש ִּ ִּףם ַשב-חֹו ֵבלּ :ג'ֹוןַ -הנֹו ָשא! ְדגָ ִּלים ְשחֹו ִּשים עֹו ִּלים ֶאלַ -ףל, הּוא ְכ ָבש ֵמ ִּש ַיח ַה ָש ָלל. אטים ָא ְכזָ ִּשים יָ א-הּו! פ ָיש ִּ ַףל אנִּ יָ ה ִּמ ְס ָת ֲף ִּשים! ְק ָשחֹותַ ,מכֹות ּו ְמהּו ָמה – אּו ָלם ְס ִּץינַ ת ַה ִּמ ְל ָח ָמה ְכ ָבש ַב ֶד ֶשְך ָל ֵאזֹוש ְל ָהגֵ ן וְ ַל ֲףז ֹש. יֹו ָשה ְשנֵ י ְפגָ זִּ ים טֹו ִּבים – אטים ְכ ָבש טֹו ְב ִּףים. וְ ַה ִּפ ָיש ִּ ּג'ֹוןַ -הנֹו ָשא נִּ ַצל ְבנֵ ס ת ֶשן הּוא ִּט ֵפס, ְכ ֶש ַףל ַה ֹ ימה ָק ַלל ַליָ םָׂ ,ש ָחה ָר ִּד ָ יָ ָששֶ ...אל ַהזְ שֹועֹות ֶשל ִּא ָמא. יכה – ַמּגֶ ֶבת ,כֹוס ָח ָלבְׂ ,ש ִּמ ָ ָשלֹוםִּ ,פ ָישאטֵ ,ליל ְמנּו ָחה! – – 010 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 רן אל /הנחש שמעצמו חשש ֶאת ַה ִּספּוש ַהזֶ ה ְב ֶש ֶרט נִּ ְל ַחש ֶהח ִּליט ַהנָ ָחש ֶש ֵאינֹו מּו ָכן ְלוַ ֵתש ְכ ֵדי ֶשל ֹא יִּ ְתעֹו ֵשש ַהנָ ָחש. ּו ֵמ ֲאחֹו ֵשי ִּׂש ַיח ּגָ דֹול ָה ַלְך ְל ִּה ְס ַת ֵתש: ַב ִּספּוש הּוא ֵףשֲ ,א ָבל ַף ְכ ָשיו הּוא יָ ֵשן " ָכאן ַא ְמ ִּתין ַףד ֶשיִּ ְת ָר ֵשב ַה ִּפ ְש ָחח ּו ְכ ֶש ְמ ִּף ִּישים אֹותֹו ,הּוא ָףלּול ְל ִּה ְת ַף ְק ֵבן... וַ ֲא ַל ְמ ֵדהּו ֶל ַרח ֶש ְלעֹו ָלם ל ֹא יִּ ְש ַכח!" ַהנָ ָחש ָהיָ ה בֹו ֵדד ּו ְר ָקת ָףקּוב, ִּח ָכה יָ ִּמים וְ ִּח ָכה ּגַ ם ֵלילֹות, ִּמ ֵבין ָכל ַמ ָכ ָשיו ,הּוא ָהיָ ה ֲה ִּכי ָפחֹות ָאהּוב, ַאְך ל ֹא ִּה ְק ִּל ַיח ָד ָבש ְלזַ הֹות. ֶאת ֲח ֵב ָשיו ַהיְ ִּח ִּידים ָל ְכדּו וְ ִּהנִּ יחּו ִּב ְכלּוב זָ ַחל ִּמ ַמ ֲחבֹואֹו ִּב ְתנּו ַףת ֲח ִּקי ַמ ְףּגָ ל – וְ הּוא נִּ ְש ַאש ְל ַבדֹו ַב ָש ֶדה נָ טּוש וְ ָףזּוב. וְ ָאזְ ,ב ַמ ְץ ִּת ַיעִּ ,הּגִּ ַיע ָה ֶשגַ ע ַה ְמי ָחל: ִּמ ֵדי ַפ ַףם הּוא נִּ ָסה ָל ֵקאת ֶאל ָה ְשחֹוב, ֶה ָחשּוד שּוב ִּהּגִּ ַיח וְ ִּה ִּציג ֶאת זְ נָ בֹו! ישהּו ַא ֲח ָשיו ְמנַ ֶסה ַל ֲףרֹב. ַאְך ָח ַשד ֶש ִּמ ֶ ַה ַפ ַףם ַהנָ ָחש זִּ נֵ ר ָכל עֹוד נַ ְץשֹו בֹו, ְכ ֶש ַשר נִּ ָסה ְר ָקת ִּל ְת ֹפס ֶמ ְש ָחר, נָ ַשְך ְב ָחזְ ָרה ֶאת זְ נָ בֹו ֶשל ֶה ָחקּופ... ישהּו ֵמ ֲאחֹו ָשיו ִּב ְמ ִּהישּות ָח ַמר; ִּה ְשּגִּ יש ֶש ִּמ ֶ ַאְך ִּמיָ ד ָחש ְכ ֵאב ַףז ְב ָכל ַהּגּופ! ּו ַץ ַףםְ ,כ ֶש ֶאת ּגּוץֹו סֹו ֵבב ִּב ְמ ִּהישּות, יקד ִּה ְק ִּל ַיח הּוא ָף ַלי ְל ַה ֲף ִּשים "כ ַ ֵ ָש ָאה ְל ֶשגַ ע ֶאת ְר ֵקה זְ נָ ָבּה ֶשל ַה ְדמּות. ַדוְ ָרא ְכ ֶש ָח ַש ְב ִּתי ֶש ִּהּגִּ ַיע ֵרצ ַהיִּ סּו ִּשים?" ָמה ַשב ַה ַפ ַחד וְ גָ דֹול ַה ִּת ְסכּול! ְמב ְל ָבל וְ כֹו ֵאב ָש ַרע הּוא ְב ַמ ֲח ָשבֹות, "מי הּוא זֶ ה ַה ְמנַ ֶסה ַל ֲףׂשֹות ִּלי ַת ֲףלּול? ִּ יקד זֶ ה יָ כֹול ִּל ְהיֹות. ל ֹא ֵה ִּבין ֵכ ַ ֲה ֵשי ֲאנִּ י נָ ָחש ַא ְש ִּסי וְ ֵדי ְמס ָכן, ְל ֶץ ַתע ְב ַד ְשכֹו נִּ ְת ַרל ְב ַמ ְש ָאה ּגְ דֹו ָלה ָאז ִּמי זֶ ה ֹפה ֵמ ֵףז ִּל ְהיֹות כֹה ח ְק ָפן?! ּו ְכ ֶש ִּה ִּביט ָבּה ֵה ִּבין ֶאת ַה ָּטעּות ָהא ְמ ָל ָלה: "ףל ּגְ חֹונְ ָך ֵת ֵלְך"! ַמ ְס ִּפיר ָס ַב ְל ִּתי ֵמ ָאז נֶ ףנַ ְש ִּתי ְב ַ ל ֹא ָחשּוד וְ ל ֹא ָחקּופ ,ל ֹא ַת ֲףלּול וְ ל ֹא ַמ ֲף ָרב, ָכל ַחיַ י ֲאנִּ י זֹו ֵחל וְ ֶאת ֲף ַץש ָה ָא ֶשצ ְמ ַל ֵחְך!" "את זְ נָ ִּבי ֶש ִּלי נָ ַש ְכ ִּתי וְ ָל ֵכן ּגּו ִּץי ָכ ַאב! ֶ ָכְך ֵהם ַה ַחיִּ ים ִּףם ּגּופ כֹה ָאש ְֹך ּו ְמץ ָתל: ְב ָכל ִּסבּוב ָר ָטןְ ,ב ַף ְק ִּמי ֲאנִּ י נִּ ְת ָרל"... – – 014 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 דיה /שיכול איברים או משפט החיות ֵמש ֹב ּגַ ֲףגּו ַע ְליַ ַףש וָ גֶ ַבע ַב ַמקֹוש ִּמי ָח ַשר ִּאם ָל ַד ַףת ַת ְח ֹפצ, ֶה ְח ַל ְט ִּתי ָל ֵקאת וְ ִּלנְ ֹפש ִּלי ַב ֶּט ַבע. ְל ַב ֵקש ֶאת ַה ָדג ְת ַמ ֵהש וְ ִּת ְר ֹפצ. ַףל סּוס ַבשָ -כנָ פ וְ ַףל עֹופ ַרלַ -שגְ ַליִּ ם יתיו ְמ ַט ֵפס ַףל ַה ְבשֹוש ַהנִּ ָשא, ְש ִּא ִּ ִּש ַח ְץ ִּתיָ ,ש ַכ ְב ִּתי .זְ ִּשיזִּ ים ֵהם ִּכ ְץ ַליִּ ם. ְכ ֶש ַףל ִּפיו ְבגָ אֹון ַמקֹו ְשָך הּוא נָ ָׂשא". ַכ ָמה זֶ ה נִּ ְץ ָלאְ ,לת ִּמי ָכְך ָח ַש ְב ִּתי, ְכ ֶש ִּהּגַ ְףנּו ַל ְבשֹושִּ ,ה ְתיַ ֵפ ַח ַה ָדג: אּו ָלם ִּה ְס ַת ֵבשֶ :ט ֶשם ֵףת ִּה ְת ַל ַה ְב ִּתי: יתם ָף ַלי ,וַ ֲאנִּ י כֹה מ ְד ָאג! "כןֲ ,ף ִּל ֶ ֵ אשנֶ ֶבת טֹו ֶש ֶץת זְ ֵאב ִּט ְבעֹונִּ י וְ ְ ְתמּו ָשתֹו ַה ַתנִּ ין ֶאת ָאזְ נָ יו ִּלי נָ ַתן ֶה ְח ִּליטּו אֹו ִּתי ַל ַת ְץ ִּשיט ְל ָק ֵשפֵ .ףת (שאֹו ָתן הּוא ָס ַחט ִּבזְ ַמנֹו ִּמן ַה ַתן). ֶ ָח ַש ְש ִּתי ֶשזֶ הּו ,סֹו ִּץי ְכ ָבש ִּה ְץ ִּק ַיע. ֵהן ָאזְ נָ יו ְש ָחבֹות ּובֹו ְלטֹות ַל ְצ ָד ִּדים ַא ְשיֵ ה נַ נָ ִּסי ָאז מֹו ָקא ִּלי ִּה ִּצ ַיע: וְ ִּלי כֹה ַמ ְת ִּאימֹות ,וְ ַא ֶתם ָה ֵף ִּדים". "כאן ִּפיל ְמר ְשנָ ן וְ ַר ְשנַ פ ַב ַףל ֶח ֶדר ָ "די! ַמ ְס ִּפיר!" ַל ַחיֹות נֶ אנַ ְח ִּתי ,מ ָתש, ַ ִּב ְקשּו ֶש ָל ֶהם ַת ֲףש ְֹך ִּמ ְש ַפט ֶק ֶדר". "מי ָתש ַהּוִּ כּו ַח ֲא ֶשש ֹפה נִּ ָּטש. ְ זֶ ה ָף ִּדיפ ֵמא ְמ ָקה ְל ַש ֵמשָ ,כְך נִּ ְש ָאה, ָאז ִּהנֵ ה ְפ ַסר ַה ִּדיןָ :ה ִּףנְ יָ ן יִּ ָפ ֵתש ּו ֵבית ִּדין ַףל ַכש ֶד ֶשא נִּ ְץ ַתח ִּב ְמ ֵה ָשה. ְכ ֶש ָכל ַב ַףל ַחיִּ ים ִּמיָ ִּדית יְ וַ ֵתש "נֶ ְף ַלם ַמקֹו ִּשי!!!" ִּה ְק ַטּוֵ ַח ַה ִּפיל. ַףל ֵא ָיבש ֶש ֵאין זְ כּות לֹו מ ֶל ֶדת ָף ָליו "ה ַק ְשנַ פ ַהּגַ נָ ב ֶאת ַף ְקמֹו שּוב ִּה ְץ ִּליל". ַ וְ אֹותֹו הּוא יָ ִּשיב ִּל ֵידי ְב ָף ָליו: "ל ֹא ֲאנִּ י ָה ָא ֵשם!" ִּה ְתּגֹונֵ ן ַה ַק ְשנַ פ. ַל ִּצפֹוש – ְסנַ ִּפ ִּישים וְ ַלסּוס – ַה ַק ְשנַ יִּ ם, "ּו ִּמ ְמָך ַשר ָס ַח ְב ִּתי ַה ַפ ַףם זָ נָ ב, ַהזָ נָ ב ַלנָ ָחשַ ,ל ַק ְשנַ פ ָה ָאזְ נַ יִּ ם, יתי אֹותֹו ַק ְמ ִּש ִּישי וְ ָאשֹוְך, ִּכי ָש ִּק ִּ ִּשנֵ י ֶט ֶשפ ַל ִּפילַ ,פ ְשסֹותֶ -שגֶ ל ַל ָדג ְכמֹו ֶש ְלָךִּ ,כי ֶש ִּלי ֵהן ַד ִּקיר ִּמן ַה ְששֹוְך. וְ ֵר ָיבה ִּק ְמחֹונִּ ית ָל ַא ְשיֵ ה ַהמ ְד ָאג. יקד יתי ֵכ ַ ֵלְך ִּת ְץנֶ ה ַלנָ ָחש ִּכי ָש ִּא ִּ ָל ָאדֹון ַתן – ְמאּום ,כֹה יּו ָבא ְל ִּקיּון, הּוא ָב ָהה ַב ַמקֹוש ְב ִּרנְ ָאה ֵמ ַה ַצד". ִּכי הּוא ל ֹא ִּה ְתיַ ֵצב ְכ ָלל ּו ְכ ָלל ַל ִּדיּון. ַאְך ֵס ֵשב ַהנָ ָחש ְלהֹודֹות ָב ַא ְש ָמה: ַמקֹוש ַל ַתנִּ יןָ ,ל ַא ְשנֶ ֶבת ַה ֶח ֶדר. "סנַ ִּפ ִּישים ַשר ָל ַר ְח ִּתי ִּמ ְמָך ְב ִּמ ְש ָמה, ְ ִּמ ֶמנִּ י ִּר ַב ְל ֶתם ִּמ ְש ַפט חֹר וְ ֶק ֶדר. יתי ָלקּופ. ִּכי נִּ ְמ ַאס ִּלי ִּל ְדהֹש וְ ָש ִּק ִּ זֶ ה ָד ָבש ֶשכ ְל ֶכם ְב ִּלי ָס ֵץר בֹו שֹו ִּקים. זֶ ה ִּףנְ יָ ן ְמ ַת ְס ֵכל וְ ָשגִּ יש וְ ָףקּוב. ָאז ַמדּו ַע ְב ָכל ז ֹאת ֵאינְ ֶכם ְמש ִּצים?!! – – 013 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 סיגל מגן /היום אני אסע סיגל מגן /מחר אני אסע חֹורה – ַהיֹום ֲאנִּ י ֶא ַסע ְל ֶא ֶשצ ְש ָ ָמ ָחש ֲאנִּ י ֶא ַסע ְל ֶא ֶשצ ַא ֶח ֶשת ֶא ֶשצ ֶש ַהכֹל ָבּה ֶא ְץ ָש ִּשי. וְ ָאגּוש ָשם ְב ַביִּת ּגָ דֹול. נֹוקצ כֹוכב ֵ יֵ ש ָבּה ָ תֹוץ ֶשת ַה ְש ֵכנָ ה ֶש ִּלי ִּת ְהיֶ ה ַה ֶ ַףל ַק ַמ ְשתֹו ֶשל ֵףצ ּוב ָח ֵקש יָ גּוש ַת ְשנְ גֹול. ֶ וְ גַ ם ְמ ָל ְץץֹון ָסגֹל ָט ִּשי. ָכל יֹום ְב ָח ֵמש ַא ַחש ַה ָצה ַשיִּם פֹושים ָששֹות ִּב ְשנֵ ים ָף ָׂשש רֹולֹות ַה ִּצ ִּ נִּ ָפגֵ ש כ ָלנּו ֶב ָח ֵקש. ּומ ְל ָכה וְ ַא ִּב ִּישים. ַףל ֶמ ֶלְך ַ ִּאם ָתבֹואּו ַפ ַףם ָל ָא ֶשצ ַהזֹו – חֹורה – ַהיֹום ֲאנִּ י ֶא ַסע ְל ֶא ֶשצ ְש ָ ַא ֶתם מזְ ָמנִּ ים ְל ַב ֵקש. ֶא ֶשצ ֶשנִּ ְמ ֵקאת ְבתֹוְך ִּש ִּישים. אכל ףּגִּ יֹות נִּ ְש ֶתה יַ ַחד ֵתה ,נ ֹ ַ תּורה. תּורהְ ,מ ָ ִּףם ִּש ָבה ְמ ָ פּושים ,נִּ ְשרֹד וְ נָ ִּשיש – נְ ַס ֵפש ִּס ִּ זֹו ְת ֵהא ַה ְץ ָס ָרה ֲאש ָכה. וְ ַא ַחש ָכְך ַאּגִּ יד ְלכ ָלם ַל ָיְלה טֹוב – תֹוץ ֶשת. ַל ַת ְשנְ גֹול וְ גַ ם ַל ֶ וְ ֵא ֵלְך ַל ֲחלֹום ֲחלֹום זָ הֹב – ֲחלֹום ַףל ֶא ֶשצ ַא ֶח ֶשת... אישיס שון-לוינגש – – 012 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 האזוש המץושז :ץשוזה מורן קבסו /גלידה בטעם מסטיק נולדתי במילניום שעבש .הייתי ילדה שרטה ושועשת .אהבתי גלידה בטעם מסטיר .היא עשתה לי בחילה. בגן החזרתי וץל ביד אחת ,ומבששת עם קבע ישור ביד השנייה .הכנסתי את המבששת לץה בטעות .אלוהים לא הזיז את היד שלי .גם לא הגננת. היא לימדה אותנו לכתוב "גן". ץגשתי את הסייעת ברניון .היא לא ידעה שאני כל היום בבית ,כותבת מילים ישנות .עוד מעט היא תמות. עוד מעט אני אהיה שוב ילדה ואחזוש לאשגז החול .אמא ואבא לא ישיבו על כספ ואני לא אוהב אנשים שאסוש לאהוב. גלידה בטעם מסטיר כבש לא תעשה לי בחילה. ענבל מאשי כהן – – 015 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 עינת מוגלד /סדר יומו השכן גש בבית שבעבש היה מרלחת .כיום אין בו לא מרלחת ולא כיוש .נשאש שר הביוב .השכן אפ ץעם לא הסשיח. אני יודע שהוא רם ב 7:05-כי אני שומע את השעון המעושש שלו .ב 7:30-יש טשירת דלת – הוא יוקא מהבית .אני לא יודע לאן .אני לא עורב אחשיו. בין הרימה ליקיאה הוא מסץיר לקחקח שיניים .ברולניות. תמיד שאיתי אותו בשתי חליץות בלבד .חגיגית ויומיומית. הוא לובש אותן לסישוגין. הוא לעולם לא אוכל בדישה .ממה שהשכנה השכלנית שממולי סיץשה אין לו לא מרשש ואץילו לא גז. השכנה השכלנית אמשה שכשהיא גילתה את זה היא נתנה לו מנת אוכל .הוא סישב. הוא חוזש ב .21:00-אני יכול להעיד על כך .תזמנתי את טשירת הדלת בשובו .טשירה זו היא השעון שלי. הוא מתעמל .אני שומע את נשימותיו הכבדות. אתמול הוא רם כהשגלו ב 7:05-ויקא ב .7:30-אבל לא הייתה טשירת דלת ב .21:00-דאגתי. למחשת השעון שלו לא קלקל – ואני התעוששתי מאוחש מהשגיל .יקאתי מהבית ושאיתי מודעת אבל על דלתו. גיליתי את שמו מהמודעה" :משרו משיח" .מץתיע שעכשיו אני מגלה זאת. איזה שם זה "משיח"? הוא אב .אפ אחד מעולם לא בירש אותו. בעוד אני סורש את המודעה הדלת נץתחת .אני נכנס .תמיד שאלתי את עקמי איך הוא מתרלח וגיליתי. יש לו 2מגבות אחת שטובה שבה הוא מנרה את עקמו והשנייה יבשה להתנגב בה. גאוני-המשכתי להסתכל וגיליתי עליו עוד .גם שאיתי שר חליץה אחת תלויה ,את החגיגית. באמת יש לו שר שתי חליץות .מקחיר שעכשיו יש לו יותש. השגשתי כבש לא נעים .הלכתי. אושי בית אוש .לא כל כתם הוא לכלוך – – 016 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אלי בר-יהלום /לנצח נצחים - כמה עוד נשאש ,ג'ים? - שתי דרות או משהו ,ג'יין .לא יותש. - ואז?... - ואז ...לא יודע בדיור .אבל... - ...אבל אתה מנחש? - כן. - ג'ים? אתה זוכש את המלחמה? הגשעינית ההיא? - איזו מהן? שר על כדוש האשצ היו איזה שמונה. - אני מדבשת על השאשונה .היינו במשכז הץיקוצ ,זוכש? - אומשים מורד .מורד הץיקוצ. - מה זה משנה איך רושאים לזה ,ממילא כבש אין אפ אחד שירשא לזה איכשהו .זוכש? - בטח ,חמודה .זוכש. - אז עוד קחרת על הג'יני. - גם את קחרת עליו ,ג'יין. - כן ,גם אני קחרתי .כאילו" ,עוד תרנאו במתים" ,באמת .הם מתים ,אנחנו חיים ,מה יש לרנא. - גם אני חשבתי ככה. - וכשכל היבשות טבעו? - כן ,ג'יין .אבל היה לנו מזל שהיינו ביחד כל הזמן הזה ,נכון? - בטח ...אבל זה השי בדיור היה במשאלה שבירשנו מהג'יני .איך ניסחת את זה ,ג'ים? - שגע" ...לנקח נקחים ביחד ,באהבה והסכמה הדדית ,בשיאים כבני נעושים" .ואו .כאילו שזה היה אתמול. - כן ,גם אקלי זה זיכשון ממש חזר ...כמה זמן עבש באמת? - אם למדוד בשנים שהיו על כדוש האשצ ,משהו כמו עששים מיליאשד. - מה אתה אומש! אני הץסרתי לסץוש עוד כשהתץוקקה השמש ,זו היתה שנת חמש מיליון ומשהו. - אהה .יוץי של סץינה מקאנו אז. - גם ככה לא היה רושה לנו כלום ,ג'ים. - נכון ,אבל לשבת בתוך סוץשנובה מיליוני שנים היה יכול להיות ממש לא נעים. - קודר .הי ,תסתכל ...זה מתרשב. - אני שואה ,ג'יין. - תגיד ,אז ,כשבשחנו ...אתה שאית שאשון את סששששששר ,כן? - כן ,חומד .ואת הקעת שננסה לנחות שם .שעיון מקויין. - תודה .כמה זמן חיינו שם? - לץי הסץישה שלהם – אחד-עשש מיליון שנה .בשנים של כדוש האשצ זה היה חמישים מיליון ,אני חושב. - אהבתי להיות האלה-האם הגדולה .ואותך בתץריד אבי-האנושות. - לא שר תץריד ,חומד .השי באמת יקשנו את התשבות שלהם. - חבל שהם נכחדו. - כל כך חבל ,אהובה .אבל מה יכולנו לעשות כששתי גלרסיות מתנגשות? - דוורא כשזה רשה ,ץעם שאשונה חשבתי שזה לא כזה כייפ להיות בני-אלמוות ...ושהג'יני אולי קדר. – – 017 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 - "תרנאו במתים"? - כן. - טוב ,הץכנו להושים שכולים של גזע שלם .לא הושים ביולוגיים ,אבל... - כן ,אהוב. - אבל אץילו אז ששדנו איכשהו ,ג'יין. - אז – כן ,כי היה לאן לבשוח בירום .ועכשיו? - עכשיו כבש אין שום ירום ,בעקם. - ג'ים ,אתה זוכש שהייתה תיאושיה כזאת ,שאחשי הרשיסה הגדולה יהיה עוד מץצ גדול? - כן .אבל לא יהיה. - למה? - כי קשיך בשביל זה שכל מסת הירום תרשוס לנרודה אחת. - אבל ג'ים ,זה בדיור מה שרושה ,שואים את זה ממש בעיניים! - לא ,ג'יין .הכל ירשוס סביבנו ,אבל את ואני לא נרשוס. - למה? - כי "בשיאים כבני נעושים" ,זוכשת? לא יכול לרשות לנו כלום. - זאת אומשת שנישאש ...בשר ,כאילו? - לא סתם שר ,ג'יין .בץרעת הדורה בלי מים לשתייה ואויש לנשימה .שר את ואני – וגבולות הירום הרושס מהדרים אותנו זו אל זה לנקח. - לנקח נקחים? - לנקח נקחים .ובלי שום תרווה להיחלצ. - אבל ...ביחד? - ביחד. אילנה גיל .בעין הסעשה – – 018 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מיכאל "טלאש" פרלמוטר /שיר על עוגת קינמון בצורת ירח יש חלומות שבהם כל הנחות היסוד על העולם שונות לורח השבה זמן לסץש את זה ,אבל הכל היה ידוע באותו השגע .בית גדול ואנחנו שוב ילדים .במקיאות אני לא מכיש אותה (אהבתי אותה כל חיי והיא כבש לא ילדה – כך כביכול זכשתי בחלומי) .עם שם כמו בטי או ג'ניץש (אפ אחד משניהם ,אבל דומה .מסתובב לי אשש גיבל .ביקים אסושות על רקה הלשון) .היא רץקה עליי "כמה טוב שהגעת .בוא בוא תעזוש לי להכין את העוגה!" כל הלילה שלץנינו היה שלנו כל הבית – שיר מלבדינו .למחשת בבורש היתה אמושה להיות לה מסיבת יום הולדת .ידענו גם שלא אהיה נוכח בה (זה לא נאמש במץושש) – כאלה הם הרששים שלי ,גם במקיאות. באיזה שץה דיבשנו? עבשית ,אנגלית... הכל מתעשבב בזכשון שלי .ואין התאמה בין מילים נץשדות למשץטים .בחלום עקמו לא שמתי לב לזה והיא הובילה אותי אחשיה ,אל המטבח – "בוא תוקיא דבשים מהמדפ" – אמשה" .אני קשיכה אשבע ביקים ואת רוץסת הסוכש ,וברבור השמן ורמח תוץח ,וניל ,רינמון ושמנת" .עשיתי כברשתה. "לכמה אנשים זה" שאלתי" – .השבה"" – .זה יסץיר?" "בטח" – ענתה לי" .בוא תעזוש לי לרחת את התבנית" .וניגשנו אל החלון וץתחנו אותו ,ועץנו אל עבש הלבנה (זה היה בשוש מאליו שידענו לעופ); מתישהו היא כסתה את כל השריע ,והסתובבתי וכדוש האשצ נשאה כמו תמונה במחשב מהתוכנה של גוגל ואז הלבנה היתה רטנה שוב ,ובאנו אליה משני קדדים ולרחנו אותה ,ועץנו בחזשה. ובבית (הוא היה רקת שונה הץעם .זווית אחשת ומשהו שונה – אולי כמה רישות שהוץיעו ונעלמו – אולי ץשוט – – 019 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 הוא היה מזמן אחש – מתוך המקיאות הזאת שזכשתי בחלומי) היא לרחה את הישח וץתחה אותו – היה לו מכסה כמסתבש והוא התגלה כחלול מבץנים. ואז היא שמה את הביקים והסוכש ועשבבה והוסיץה את כל השאש" .תשים את זה בתנוש" ועשיתי כדבשיה – הישח נכנס בלי בעיות ,למשות החששות שלי ועדיין תהיתי איך העוגה הרטנה הזאת תסץיר לכולם .שאלתי אותה" .מה אתה דואג" היתה תשובתה" .ג'יזוס האכיל אלץים עם חמישה כיכשות לחם"" .אבל את לא ג'יזוס" "וגם לחם אין" היא אמשה" .אבל אם אין לחם אז שיאכלו עוגות" .ראט לסקנה. *** ואז ,כשהעוגה מוכנה – "אני שוקה לטעום!" "לא ,זה למחש!" .אני לורח קעד אחושה. משהו משתנה ,גם בי וגם בעיניה. קחור רקש ומשושע (זה אני?) "אז מה ,אני מבין שכשהם יאכלו את העוגה הזאת הם יאכלו את בששך וישתו את דמך בכוסות רורה רולה" קחור רקש ומשושע בשנית – חותך (את הדממה) חתיכה מהעוגה .אבל אז הכל משתנה ושוב הוץך רקת אחש "לעולם לא אשאה אותה שוב" – כאלה הם הרששים שלי אני מבין (גם במקיאות) ומתעושש. אושית משטין .אושות – – 001 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 נטלי יצחקי /מכתב לאיש ואולי /כשאהיה בנופ הגדול הזה מישהו ישאה ויגע בי / .ואולי אוהב אותו עד אין רצ כשישמוש עליי מהשגלים שעים / .אולי שר אני אשאה את היוץי הזה שיהיה בו /ומשהו בתוכי יאנח וישרוט/ . ובלילה ,אנשים יסתכלו עליי מחברת את הגופ הגדול שלו עד שאקבעותיי ייזלו ממני / .הם יתבוננו כיקד אני מלטץת ידיים לא מעודנות / .נוגעת חוטם בחוטם נתון למחלורת /שץה בשץה עטושה בדוץי/ . והוא /בתוך כל הנופ הגדול הזה / ,יאמש לי כמה הוא אוהב אותי / .ואני ,כמו אזכש באישה שאמשה לי שיום אחד אהיה מאוששת /ואחש בץעם ההיא שאמשה שלא אשקה שכל זה אי ץעם ייגמש /ובהוא שאמש שאהבה זה לתמיד /ואז /בתום הזכשונות המתים – החיים האלה / ,אבכה ואקחר /אבכה עד ששיעשי יתבדש /אקחר /עד שלבי יברע ויחדל. שחל טורש שיינס .הרוקשת בשינה ממתינה לבן-זוגה – – 000 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אורית צ'אושו-שולים /ליאת האישה שרץקה לבשיכה ללא מים חוזשת לליאת בחלומות .היא שאתה אותה כשהייתה ילדה בת חמש בריבוצ נחשון אליו נסעה לנוץש עם הושיה. מאז כל לילה ליאת שואה את האישה בחלומה – מתרשבת בקעד מהוסס אל שץת הבשיכה, שמלתה הלבנה מתנוץץת בשוח ולץתע בקעד החלטי האישה רוץקת אל שקץת הבטון של הבשיכה השירה ,בחלר בו המים העמורים אמושים להיות. שובל של דם ץשצ משאשה ,אחד הנוץשים שהיה בסביבה שצ להגיש עזשה שאשונה ,אבל לא הקליח להחיות את האישה וכל אותו זמן ליאת ניקבה כמאובנת בחלון הקימש בו שהתה ושאתה הכל. ליאת ניקבה מול החלון כאילו שגליה מוסמשו לשקץה .היא שאתה את ההתרהלות סביב הגוץה, את האמבולנס שהגיע וניסיונות ההחייאה ,את כיסוי הגוץה בשרית שחושה ,את הכנסתה לאמבולנס שהתשחר במהישות. מזכיש הריבוצ לרח קינוש אשוך ושחוש שאיתו ממלאים את הבשיכה ובעזשת סילון אדיש של מים שטפ את שלוליות הדם שנרוו ברשרעית הבשיכה השירה. איילת בשמן .הבלשינה לליאת הזמן עמד מלכת ,נשאה היה לה שעבשו שעות שבות. הושיה שמעו על האישה שרץקה לבשיכה השירה כשהיו בחדש האוכל בזמן שהמרשה התשחש. כשחזשו אל הקימש שאו את ליאת עומדת ליד החלון ללא תנועה ,היא הייתה רץואה ,לא זזה ולא נעה. הם נבהלו והבינו שכנשאה ליאת שאתה משהו הרשוש להתאבדות .ליאת לא דבשה ולא ענתה לשאלות הושיה. הם סיץשו לה שאנשים מתים מגיעים לשמיים, שהנשמה שלהם מתחבשת אל נשמות אחשות וכיפ להן בשמיים ,אוש לבן עוטפ אותן והן שמחות להיות שם. הנשמה של האישה עלתה למעלה לשחר עם נשמות אחשות ,היא לא ממש מתה והיא יכולה לשאות מלמעלה הכל. ליאת דמיינה את האישה ,מהבשיכה ללא המים ,משחרת בשמיים עם אלוהים .היא מתנדנדת בנדנדה ואלוהים דוחפ אותה רדימה ואחושה ,שמלתה הלבנה מתנוץץת בשוח. ליאת המשיכה להביט מהחלון ושאתה את האישה עם השמלה הלבנה עץה בשריע הכחול ומנץנץת לה לשלום. – – 004 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 בעשב הלכה ליאת לישון מורדם וחלמה על האישה עם השמלה הלבנה .כשרמה השגישה שהאישה עוזשת לה לשאת את התיר הכבד בדשכה למכונית .הנוץש בקימש בריבוצ נחשון הסתיים וליאת ובני משץחתה נכנסו למכונית האדומה ונסעו חזשה לביתם בישושלים. במכונית ישבה האישה עם השמלה הלבנה ליד ליאת .כשנכנסה ליאת לחדשה בביתה בשכונת בית הכשם ,התיישבה האישה על הכיסא ליד המכתבה. האישה נקמדה לליאת והלכה איתה לכל מרום :לשישותים ,למרלחת ,למטבח ולגן. כשעלתה ליאת לכיתה א' ,האישה עם השמלה הלבנה עבשה איתה את שעש הבלונים הקבעונים בטרס רבלת כיתות א' לבית הסץש. האישה ישבה לקד ליאת במהלך השיעושים ובהץסרות .כדי שהאישה בשמלה הלבנה לא תשגיש בודדה ,לבשה ליאת גם היא בגדים לבנים ולא הסכימה ללבוש בגדים בקבעים שונים. הילדים חשבו שליאת מוזשה כי תמיד לבשה בגדים בקבע לבן ודבשה עם דמות בלתי נשאית. כך עבשו שנותיה בבית הסץש ,לא היו לה חבשים וחבשות כי הייתה לה החבשה עם השמלה הלבנה שמילאה את עולמה. לקבא לא התגייסה ליאת בשל חוסש התאמה והיא נששמה ללמוד רושס לאחיות, האישה בשמלה הלבנה המליקה לה לעשות זאת. כך מקאה את עקמה ליאת בבית סץש לאחיות בהדסה .היא למדה מבורש ועד עשב איך להכניס אינץוזיה ולתת זשירה ושמות של מחלות .היא המשיכה ללבוש בגדים לבנים ועכשיו רשאו להם מדים. לא היו לה חבשים וחבשות גם במגושי האחיות המתלמדות כי ישבה לקידה האישה בשמלה הלבנה. יום אחד כשלמדו על חבלות שאש ,לרחה ד"ש אלשטיין בובת אדם והץילה אותה מהשולחן לשקץה לשם הדגמה ואז יקאה מגשונה של ליאת קערה חזרה ,היא החלה לשעוד ולבכות. כולם היו המומים ,מישהי לקידה חברה אותה ,אחשת שקה להביא מים ועזשה לה לשתות .ד"ש אלשטיין מדדה לה את הדוץר ולאט לאט השגישה ליאת שהיא נשגעת .היא התחילה להשיח את השיחות סביבה ולשמוע רולות .כאילו מסך נץתח והיא יקאה מאיזו בועה שעטץה אותה. ליאת התנקלה ואמשה שהיא לא יודעת מה רשה ,אך ד"ש אלשטיין אמשה שהיא כבש שגילה לתגובות מסוג זה כשהבובה נוץלת .בעירש אקל אנשים אשש חוו טשאומה ,כמו נץילה וחבלה רשה. ליאת אמשה שהיא לא נץלה אפ ץעם וזה מוזש ,אך שמה לב לץתע שהאישה בשמלה הלבנה נעלמה. – – 003 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 י.קיּו י.קיּוִ .ס ְּ נורית יובל ִ /ס ְּ ובנעושי ַ המ ְח ֵשבים בבחינת ץנטסיה מטושץת, בילדותי שלי היה עולם ַ ִּ היום רשה להאמין ,אך חותם ישושלים ,על כל גלגוליה השוחניים ַ מֹושס .אבל ְ עוד התנהלה התרשושת באותות יה תמיד. וההסטושים ,קשוב ְב ָבנֶ ָ שחל ,בתו של שוץא במרקועו ועולה חדש בשנות השלושים של המאה העששים ,נכדה לסבתא שחל בת ישושלים ,דוש שּושים ,יקאה לאוויש העולם ודם אבותיה זשם בעושריה .היום היא כבש סבתא בעקמה ,היא נוסעת להיות שביעי לעדת ַה ְפ ִּ יכש והיא מחץשת מתנה לנכדתה הרטנה .בגדים? יש לה אשון מלא .קעקועים? החדש שלה כבש בחגים עם הילדים בנֵ ָ מץוקצ .הכי טוב ֵסץש ,חושבת סבתא ,אבל הנכדה השי לא יודעת עבשית. ָ זבלתֹו" ("כל הם שם ואני כאן ,חושבת שחל ,נכדתי חושבת באנגלית ואני בעבשית ,ואימא נהגה לומש ש"כל ַדגַ 'אג' על ַמ ַ תשנגול על המזבלה שלו" ,בעשבית) והלשונות לא באו אלא משגעון הגַ דלות של בונֵ י מגדל ָבבל .שם כנשאה המקיאו גם את שץת הב' ,ואי אץשש להשתמש בה באנגלית מץני שהשבה הבשות אקלם עשויות שני ְשוָ ואים שקוץים. אני ממשיכה את מסושת חיי הנייש של סבתי ואמי ,חושבת שחל .בני זוגן חיץשו אחש ץשנסותיהם בכשכי הים והן היו נשואות לניישות המכתבים שהגיעו מהם .הנייש כבש הץך לאי-מייל ובמרום ללכת אל הדואש התושכי אני מץעילה את המחשב ,וההבדל היחיד בין השניים הוא שהכאב והגעגוע נוסעים השבה יותש מהש באי-מייל מאשש במשכבת הדואש התושכי. כמו נכדתי ,גם הסבתות שלי לא דיבשו עבשית ,נאנחת שחל ,אבל הן לא הכישו אותי ולא את המדינה .אילו זכו ,היתה אנדלען' ֶ 'ינרעס מיט ַמ ("דיֹוִּ -דיו השוכב" ,גשמנית) והשניה משדימה אותי ב'שֹוזִּ ֶ ייטש'ִּ , ב'הֹופה-הוץה ַש ֶ ָ האחת מץנרת אותי בעש ָבה עבשית בין הסבתות שלי והסבתא שאני .אלמלא היה אליעזש בן יהודה שףש ָ ("קימורים ושרדים" ,יידיש) .השיני ַף ַ 'טשונְ ק'ו' ("רלח כשוב" ,לדינו) משוגע לדבש ואלמלא היתה אימא שלי ץעילה בגדוד ַמּגִּ ינֵ י הׂשץה ,מי יודע מה היתה לשוניְ . 'ש ֶכל ְכמו ֶלנְ יֹו ֶדל ַבנְ יֹו' ("רושת בית המשחצֶ ,ר ֶשש" ,לדינו) ,מה את אוכלת לעקמך את הלב? הייתי אומשת לעקמי ְב ָלדינוֵ , ישט ִּאין רֹופ"( ',היי מאוששת ואל תבלבלי את השאש" ,יידיש). דשיי נִּ ְ יש לך נכדה? 'זַ אי גְ לירליך אּונד ֵ אמאַ ,מיין ַשאצ' ("בואי אל סבתא ,אוקש שלי" ,גשמנית), 'תעלי יא ִּבינְ תי' ("בואי בתי" ,עשבית) 'רֹום קּו ָא ַמ ַ נכדה רטנהַ , וף ָממים אין סץוש התלרטו אליה .מה אסץש לה על עישי ישושלים ,שכל הלשונות שףדות ֲ כך דיבשו אקלנו בישושליםֵ , יה ואת מֹות התמוז .ישושלים של דוד המלך שהתחיל חודש ָ ֶ שהא ַכדים תשמו לנו את שמות ַ נתעשבבו בה? יְבּוס ועיש ָש ֵלם, בש ֵרה שש המ ְח ְלרות במדבש ָמעֹון ,ושֹלמֹה ששץט את העם בעבשיתַ .סנְ ֵחשיב מלך אשוש עלה על העיש ַוש ָ את דשכו ְב ֶסלע ַ וץ ְש ֵשיּה' (חלום וץששו) .הושדוס הרים קבאו חשפ וגידפ יהודית מעל החומה .נבוכדנקש מלך בבל חיץש בה ֶ'ח ְל ָמא ִּ שדיטה' ֶ ימה ֶא ְסט ֶפ שֹוסֹול ָ ִּ פיטֹולינָ ה' וקערו ברשרסים ֶ'הפֶ -הפ – ִּהיֶ ִּ 'א ְיליָ ה ַר גימנסיונים ,השומאים טבעו במטבעותיהם את ִּ בץ ַלאנדשית יסט ָשאות ְ ּודֹוריָ ה הביזנטית ִּמילאה את העיש בכנסיות ,ונושאי הקלב ידו ְב ִּל ְ ("ישושלים אבודה") ,המלכה ֶא ְ דֹומינִּ י' ("מרדש אלוהים" ,לטינית) .קלאח א-דין הסתעש על מפלּום ִּ ל'ט ְ וץשובנסאלית והץכו את כיץת הסלע ֶ ַ ונושמאנית ַ ֶאל-ר ְדסֶ -אָ -ש ִּשיפ ונוץפ בחשבו ָ'לא ַאללה ִּא ָלא ַא ְל ָלה ומוחמד ָשסּול אללה' ("אין אלוהים מבלעדי אללה ומוחמד נביאו", 'ארֶ -מר' ("לחם" ,תושכית). לּוכים הביאו את הניב המקשי ,והעותומאנים בזזו את בית סבתא שחל וברשו ֶ והמ ֶמ ִּ עשבית)ַ , ץֹוש ַביי!' עשר איז שֹון ְ ישש ֵאל ַחי"'ֶ ,דעש ֶט ְ "ףם ָ כ שנכנס הגנשל ַא ֶלנְ ִּבי בשעשי ישושלים ,יקאו היהודים לרשאתו ורשאוַ : הבוַ ואשי, ("התושכי חלפ עבש" ,יידיש) .אולי באותה שעה ממש שישת הסבא השני שלי כרקין ודורטוש בחיל הץששים ַ ליהּודים בשושותיו .אבל הסבתא השוסייה של אימא שלי ,זו מקד אביה ,עמדה עם ִּ החיִּ ל היחיד שאישש דשגת רקונה שהיה ַ כוח קּו ְש ַשייֶ ען, האב ַ עבען וִּ י ִּאיך ָ הא ְבן קּו ֶל ֶ זאלְ ְסט ַאזֵ יי כֹוח ָ 'הּושא! הושא! ָ ָ וה ִּשיעה: הקאש בתהלוכתו ֵ כל הרהל לכבוד ַ הּושא!' ("הושא! שיהיה לך כוח לחיות כמו שלי יש כוח לקעור .הושא!" יידיש) ָ מֹושס ,וכשבשוב על כל אלה ,נזכשת שחל ,היתה לנו עוד שץה אחת ,שבה התייחדנו אץילו משוב החבשים .אנחנו ידענו ְ הבתים עוד לא היה טלץון נהגנו להיץגש בקהשי יום ששי במשולש השחובות המשכזי בעיש כדי לרבוע תוכניות לעשב .לא – – 002 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 שהתלבטנו בין האץששויות ,כי ממילא היה בשוש שמתרבקים אקל טּוביה ,שבנה ַמכשיש ַשדיו והרים תחנת חובבים .להושים של דֹוביר היתה חנות ץשחים ,ובמשך שנה שלמה עשה טוביה עבושם את המשלוחים כדי לאסופ כספ לרניית ְמנֹושות המֹושס ,שהיה רשה להשגה ,סחב בשבילו בן ְ לשדיו שלו .אז השי טשם המקיאו את נץלאות האלרטשונירה .שר את ַמ ְץ ֵתח דֹודֹו מן הקבא ,והיה בשוש לכולנו שאסוש לדבש על זה בשום מרום. מס ֵמן לה להמשיך שחל נכנסת אל החניון ועוקשת לבדירה הביטחונית .איש קעיש מץשץש בסמשטוטים שבתא המטעןַ , הביטחוני .השי אקלנו כל בחוש וטוב לנשר ,אולי דורא והיא נבלעת בץתח התת-רשרעי של הרניון .בודאי סטודנט ,הבודר ִּ טוב שהילדים שם ולא ץה. שחל נועלת את המכונית וחולץת על ץני החנויות .שום דבש לא מושך את ליבה ,שוב המוקשים הם מתוקשת חוצ ומה תביא לעוץ ַשיים ,והחום והלחות ממסמסים את המחשבה .היא מחליטה לשבת באחד מבתי הרץה ולשתות משהו ,אולי יבוא ְ ֶתבן עֹושפ של מאן דהוא ,והיא נזכשת שוב בטּוביה ,שישב ְבגַ בו אל לה שעיון .אבל מאחשי העוגה והרץה שעל שולחנה הסתמן ֶ החבושה ,הזיז את מחט הסראלה בשיכוז ושידש ביְ ִּמינֹו את אותות המושסִּ :סי-ריּו ,סי-ריו ,כלומש ,seek youמחץש אותָך. כך הזמינו חובבי שדיו ליקוש רשש עם בני תחביבם מכל אשבע שוחות השמים. היום יושבים בבית ,בתחתונים וברברבים ,מתחבשים לאינטשנט ומץטץטים דשך ההמקאה הגאונית של תוכנת ַאיִּ -סיר-יּו, מֹושס .מה הם חושבים ,מהשהשת שחל ,שההיסטושיה התחילה איתם? תוכנה שלרחה את שמה משץת הסתשים של ֶסמואל ְ חוכמה גדולה להתרשש אֹון ַליין ְב ִּשיל ַטיים! אבל אז – טלץונים לא היו בשוב הבתים ,הגבולות היו סגושים ,והדשך היחידה לשמוע מישהו מעבש לים היתה על גלי השדיו. אנחנו ,נזכשת שחל ,הקטוץץנו מאחושי כתץיו של טוביהָ ,בהינו במשדש הץשימיטיבי והאזַ נו לקלילים שהתאבכו ממנו כמו שוחות ,כמו סעשה ,כמו ץכץוך ,כמו ישירה ,כמו נשיץה .ואם ברע ץתאום רול אחש – איך אץשש לתאש רול של מושס? אני דימיתי שהוא ץשוט בקבע לבן – היה טוביה רוץצ מכסאו בהתשגשות: "מהודו! בחיי! מהודו!" שדש הזה יגיע כל כך שחור!" המ ֵ שה ְטוַ וח של ַ אחד הידענים היה מוסיפ" :לא להאמין ַ ומה ֶסה את יקעשים (בטלנים-יועקים) ,וטוביה היה מנענע את ץשר ידו על מץתח המושס ַ הריב ֶ ִּ תשאל אותו מאיזה עיש ,לחשו והת ֶדש .זו היתה ץחות או יותש השיחה כולנו בידו השניה ,כדי לרלוט את התשובה ולששום אותה ביומנו ,יחד עם השעה ֶ כולה ,אבל היינו נשגשים כאילו במו ידו של טוביה גילינו את אמשירה. אני שתרתי ,כי "הודו" בשבילי לא היתה הישג של המכשיש אלא חלום עשץילי ,מץני ששם ,בהודו ,ישב אבא שלי עם וקלם דמותו בעיניי לא היה אלא חילות הקבא הבשיטי במלחמת העולם השניה ,כשעשיתי את שנותיי השאשונות בעולםֶ , קשוש מכתבים. ועוד חל ום היה לי ,מושכת שחל את הרץה בשץתיה ,לשאות מבץנים את אשמון הנקיב .זה היה אשמונו של המושל הבשיטי המבנים שהיו באשצ היה הכי דומה לאשמון אמיתי מהאגדות .כשהסתלרו הבשיטים ישבו שאבא שלי שישת בקבאו ,ומכל ִּ או"מניר היה דבש הכי ַאנְ טיַ -פטשיוטי שאץשש. ְ שם כוחות או"ם ,ורשש עם ג'וני ,איש קעיש במדים הכחולים של האו"ם ,הוקב בישכתי מזשח ,היה בודד באשצ זשה וחיץש להתיידד .הוא גילם עבושי הזדמנות לחדוש לבניין שהיה סניפ רטן של חוקלאשצ ,מושא כמיהתנו ,ולדבש באנגלית בית-הסץש שלנו ,שכללה את רבת ,אבל אפ לא משץט אחד שאומשים נאהבים זה לזה .גם עמדנו לץני גיוס, מלט ומונולוג החשב של ַמ ֶ הטישאדה של ַה ֶ ַ ותרנות הקבא אסשו על רששים כאלה מכל וכל .נץשדתי מג'וני בלי לנקל את ההזדמנות ,אבל רסם האשמון הלך והאדיש. הלשונות באו בכוח הנשר והשתרעו ,סחה שחל לעקמה ,ואנחנו התגייסנו ְל ָק ָבא ִּףבשי כדי לטאטא את הסץיחים .כשחזשנו שובה ושיחזשנו את ִּהיגויו של השס"ש עם תשגילי הסדש שלו ,תץסה אימא שלי את המטאטא כאילו היה ֶ לחוץשת שבת ִּ בימיה במחתשת שאיימה לערוש מכאן את השלטון הבשיטי .אנחנו התץעלנו והיא אמשה" :מה אתם ָ התא ְמנו ַ והדגימה איך חושבים ,שההיסטושיה התחילה אתכם? שר שאנחנו היינו קשיכים להמקיא לכל דבש מילים עבשיות". – – 005 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מֹושס .השי זאת בקבא היינו כולנו אלחוטנים .לא שלא היכשנו גם אחשים ,אבל מה אץשש לדבש עם מישהו שאינו יודע ְ עשלות ,ולמסוש ָשזים ִּבשמזים, שץת סימנים מלאה רודים ,אץשש להעביש בה אינץושמקיה שלא שקוי שתיץול על אוזניים ֵ לחכימא בהם ,ואנחנו היינו החכמים .עם חוש הומוש טוב אץשש לשדש זה לזה אץילו רטעים מ"ץו הדב" ,שהשתייכנו ִּ שדי לאגודת חובביו .הרודים התחילו באות ְריּו ובמחנה אסוש היה לשנות בהם רוקה של נרודה מץני שהאויב מאזין ,ועוד יותש מץני שביטחון ָשדה מאזין וץגיעתו שע ה ,אבל היה אץשש לבנות מהם שץה שלמה ועשישה בשעות הץנאי ולהקץין את חלומותינו ברווים ונרודות. מֹושס ,כלומש :תשתרי, "ריּוַ -אשִּ -טיִּ ,שיןָ -קדי" ,אמש בשץת ְ ִּשיתץתי את טוביה בחלום האשמון שלי והוא קחר ,נזכשת שחלְ . ַאת עם השגעונות שלך .שום קיץושים! אי אץשש להיכנס לשם. בכל זאת טיילנו בשבת ,טוביה ודוביר ואני ,אל השכונות הדשומיות של ישושלים ,לאושך רו הגבול ,להקיצ אל הרסם ממחסום התיל הדורשני .השדות היו ץתוחים כמעט מאוץר אל אוץר ,באוויש עמדו המייה של זבובי ריצ ושיח חשיפ של סישה רוקנית ,דוביר ששר את הץתיחה לסימץוניה החמישית של בטהובן שהתחילה באות וִּ י (שלושה קלילים רקשים ואחד אשוך) ,טוביה אחז בידי ושתר ואני ץינטזתי על האשמון. עבשנו את מחנה ַא ֶלנְ ִּבי ועמדנו לא השחר מהמחסום שנץתח ונסגש לרשאת מכוניות או"ם ְל ָבנות .אלה חלץו ֵהנָ ה וַ ֲחזֹוש. "מה ירשה אם נברש ממישהו שיכניס אותנו?" שאלתי. "ריו-ריו-זֵ ט" ,ענה טוביה רוד שץשושו "שלילי"" .יש לך כבש גיליון ְ לתולת", ֶ וץ ַת ("ף ֶק ֶשת ְ התנהגות מלא בהששעות על חוסש משמעתִּ , לה ְס ַת ֵבך?") הוכיחה אותה אמה תמיד" ,מה ַאת קשיכה ִּ "ואם נלך בלילה ,דשך השדה ,במרביל לכביש ,מי ישאה אותנו?" נילי ללום אבל יּו" ,כלומש" ,תסגשי כבש את "ריוִּ -פיַ -ד ֶ "המורשים" ,ץסר טוביהְ , שדש שלך". המ ֵ ַ "שין ָק ֵדי" ,ששרתי לו ,זאת אומשת" :שום קץשים .אני לא מוותשת. ִּ נמקא דשך". "בואו נחזוש לץני שיעבוש ץה הץירוח העישוני" ,התעשב דוביר" ,חוצ שורן את ְמ ַכ ֵלי הדלר ,שאלנו מזה אני מת ריּוֵ -אי-יּו" .את הרוד הזהְ ,מ ֵ מחיל האויש כדי להגיד שהולכים להשתין. ֵ איץה ץה הששותים ברניון הזה? – תשה שחל בעיניה אחשי סימני ירטֹוגְ ַשץיה המקיינים "נשים" ו"גבשים" .זו אינץושמקיה חשובה הפ ְ ִּ לש ְכלל לשונות שבות כשמסתובבים בעיש גדולה .מעניין ,היא תוהה ,שהאנושות חוזשת אל שץת הסימנים אחשי שטשחה ַ כל כך .אדם כנשאה זרור לתרשושת בכל אמקעי שהוא. המשדש של טוביה ולא נוקש שום רשש מעניין ץשט לתשובה של אחד מעשב הסעודית ...לילה אשוך אחד ישבנו ליד ַ שאסוש היה לנו לריים איתו שיחה בהיותו אשצ אויב .שוב החבשים התץזשו ואני הקעתי שנלך לשאות את הזשיחה משמת שחל. מוקפנת ,השים טוביה את שאשו" .תגידי שאת שוקה לשאות את האשמון". ֶ "ד ְב ִּשי ִּפיֶ -אל" ,שץה ץשוטה ולא ַ "זה ַבדשך" ,אמשתי" .לא מוכשחים לעקום את העיניים". דוביר ששר את הריּו-רֹוד של 'אני בתנועה'" :יַ ְל ָלה ,מוכשחים לשאופ רקת אויש קח". ישדנו למחנה ְסטֹון (מחנה של הקבא הבשיטי שנשאש על תילו שנים אחדות אחשי רום המדינה) והמשכנו דשך השדות באבו -טוש .משם כבש היה אץשש לשאות את הש הזיתים ,ובלילות הריצ הוא נוגֵ ַה אוש .אימא שלי אמשה לכנסייה הסרוטית ַ המשחה" ,על שום השמן ָ ץעם שייתכן וזה כך בגלל הזשחן שבעקמות המתים .דוביר הסביש לנו שההש נרשא גם "הש – – 006 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מהש זה הביאה היונה את עלה הזית אל נוח הקדיר .ידענו שהעשבים, יתיו למשוח בו מלך וכוהן ,ושלץי האגדהַ , שהביאו מזֵ ַ איק'ה ַש ֶמש ,היה עושה כבני אדום וכקלבנים ,נִּ ְתקו את המקבות והשתמשו באבן לבניית בתים .הסבא של סבתיֶ ,שב ֶ עדעש ֵאיינֶ עש ָדאשפ וֵ יינֶ ען ַא ֵליין ("כל מקבות ,הוא ובניו אחשיו .חשבתי על סבתי המחּוללת שם ולא אמשתי כלום ,מץני שיֶ ֶ ֵ אחד קשיך לבכות לבדו" .יידיש). הכביש הקש נמתח והבהיר ואנחנו ישדנו לשוליים ,אל האדמה שכבש שכחה שגלי מטיילים .שרענו בתוך ריץודים של סישה הקירדות. בקשקוש עם ִּ רוקנית על גשגשיהם האדומים ,ששרנו את שיש הגשם של ץו הדב ברווים ובנרודות והתחשינו ִּ כשנשאה אוש רלוש מן האשמון ,ישבנו לנוח על סלע ,שוחחנו על החיים וץששם ואני הייתי קשיכה ְריּוֵ -אי-יו. "אל תסתכלו" ,בירשתי והתשחרתי רקת משני הבחושים ,כשאני שרועה במחשבות על החיים וץששם .האשמושת השלישית דהתה אל השחש ,לא היה שום עצ שאץשש להסתתש מאחושיו ואני ָב ַלשתי בעיניי אחש שיח שעשוי להסתיש ולא מקאתי אלא סבך של רוקים זרוץים ודורשנים. בא ֶלם עורקיהם ,אבל לא היה אץשש לבשוש את התנאים. הרוקים שלחו זשועות חדות לכל עבש ,השתשגו זה בזה ונקבו מולי ֵ כשעתי בתוכם ,נששטתי ץה ושם והתץשרתי מהמטען העודפ. כשרמתי ותשתי סביב בעיניי ,לא שאיתי את דוביר וטוביה .מתי התשחרתי כל כך? הסתובבתי סביב קישי כי לא זכשתי את הכיוון ,הייתי רקשת שאייה וכל סלע נדמה כחיה טושץת. חבשה איץה אתם? – אבל הימים לא היו כתירנם ולי יש השי עוד שץת ֶ בימים כתירנם אדם משים את רולו וקוער :יוהו! סתש .התכוננתי לששור ִּסי-ריּו – סי-ריו ,וכשעיגלתי את שץתיי תץסתי שנכנסנו ,כנשאה ומבלי משים ,לשטח ההץרש שבין יששאל לישדן .רץאתי במרומי ,ניטעתי כאחד הרוקים והבנתי באחת את כל שנכתב אי ץעם על ץחד .לא יכולתי להניע את שץתיי וגם לא העזתי ,שמא יגיעו האותות אל מי שחמוש בשובה .אותות מושס ץישושם ְמ ַשגלים ,הימים היו מתוחים ,איש לא העז להתחכם עם שטח ההץרש בישושלים ואיש מן העמדות ,שלנו ושלהם ,לא שאל שאלות לץני שלחצ על ההדר. ּוקער ַחי וריים! ניסשו הקיראדות ברולי רולות וקללי הסלעים ץעשו מולי לועות אץלים. רודם ָתמות ואחש כך לך ְ יה של מכונית ומישהו קער: נס ָ מץ ֶ עבש שגע או נקח ,לץתע הבליחו אליי שתי אלומות אוש ַ " "!Mines! Minesונוץפ לי בידיים. זיהיתי במשחר את סעיפ הדשך אל האשמון ,את המחסום שבץתחו ולידו מכונית וקללי אנשים .הבנתי שעליי להתרדם אליהם .מישהו החווה בידו תנועות שחבות ששמזו לי להשמאיל יותש ,אולי הכישו שם שביל .כל קעד היה הימוש ודימיתי לשמוע בו את שעם הץיקוצ .הזיכשון ַמשמיט בתבונתו אישועים כאלה ואין לדעת איך יקאתי משם בשלום והגעתי עדיהם, ְׂששוטה ומבוהלת. טוביה ודוביר עמדו ,חוושים כסיד – ואולי זה קבע השחש שהתחיל לעלות? – בחבשת שלושה אנשי או"ם כחולי מדים. מושס. טוביה חיבר את כתץי ולחצ על זשועי באקבעו רווים ונרודות .רלטתי :ריּוַ -אשִּ -טי סיגנַ לס ,כלומש ,תסתמי ואל תזכישי ְ שלא יידעו שאנחנו חיילים. ב"ץינר" ,שאו את שני הבחושים על הסלע ודששו מהם לגשת למחסום .אלה הסבישו ִּ אנשי האו"ם ,שחזשו משתייה הגונה שיש עוד בחושה אי שם ברוקים והאו"מנירים התחילו לחשוד ולשאול שאלות .הזריפ כבש השים את טלץון השדה והתכוון להעיש את מץרדו ,ומץרד שהעישו אותו ִּמ ֵשינָ ה נעשה ְרקש שוח ומזמין מיד את ועדת שביתת הנשר ,ובשגע שנקטשך להזדהות ויתבשש שאנחנו חיילים בתלבושת אזשחית ,תץשוצ תרשית גבול בינלאומית .דוביר ,שהאנגלית שלו היתה יותש שוטץת ,הסביש וחזש והסביש שאנחנו סתם קעישים שומנטים. הבינלאומיּות לא נגעה ללבי כמו החשש מהדין וחשבון שאקטשך לתת למץרדי .השמתי את עיניי ושאיתי שאחד משני האו"מנירים הוא ג'וני ולא אחש. " ,"Heavensאמשתי לו" ,השי אתה יודע מי אנחנו". – – 007 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ג'וני השגיש חשוב ,וייתכן שגם היה עוד רקת מעוניין בי ,וסיץש למי שסיץש שהוא מכיש את כולנו .ההשגחה העליונה שמנעה ממני את המורשים גשמה גם לוויסרי של ִּץינְ ר לעלות להם לשאש ,וכל חץקם היה ללכת לישון .הם השגיעו את שּול ְחנו לדשכנו בשוח טובה. הזריפ ואנו ַ מׂש ֶכל" ,התחלחל טוביה כשהגענו למרום יישוב ולבנו חזש לץעום ברקב סדיש. "יותש מזל ֵ "חבל שלא חרשו אותנו בתוך הבית" ,אמשתי" ,הייתי יכולה סופ סופ לשאות את האשמון". "אל תתגָ שי בגושל" ,הזהיש אותי דוביר" ,לא מסץיר שיקאת בשלום משדה מורשים? איזה חמוש אני שנגששתי אחשיכם. יותש לא אקטשפ לשום שעיונות ושום קיץושים!" שחל מגיעה אל ה"בוצ" שבתחתית הסץל ומעווה את ץניה .אילו יכלה לשלוח לילדים את השיח של הסישה הרוקנית, יה ,אולי היו מבינים .עקי ישושלים של רינמון היו ושיחם נודפ .משחשבה ישושלים לא נשתיישו אלא שדברה אז ְבגַ ְש ֶב ָ כׂשעושה בגנזי המלכה ִּק ְמ ְק ַמאי (מן האגדה) .אולי יגיע השיח עדיהם. ְ ...במלחמת ששת הימים ,שנים אחשי כן ,ממשיכה שחל ונזכשת ,היה טוביה בחטיבה הישושלמית שכבשה את אשמון הנקיב .בשגע שיכול היה ,הגיע טוביה אליי ,היישש מן הרשב ,רשוע ומזועזע ומלוכלך בדם .הוא השגיש קושך לדבש ,ולא אל בני משץחתו ,אדשנלין המלחמה הכניס אותו לטשאנס והוא סיץש וסיץש וסיץש כל ץשט ,איך איגץו ואיך התרדמו ונתרעו ונלחמו בתעלות ץני ם אל ץנים ,מי היה גיבוש ומי היה ץחדן ומי היה ולא יהיה עוד ,ושדוביר נהשג .שלוש שעות הוא תיאש את רשב הץנים אל ץנים ומי שלא היה שם ושר הרשיב ,אץילו בכל מאודוָ ,ש ַמע ולא הבין. כשנשגע רקת שאלתי אותו" :עכשו תגיד ,איך נשאה אשמון הנקיב מבץנים?" "נושא" ,הוא אמש" .ה שגשתי איום ונושא .האו"מנירים הסתלרו והכול היה מלא בחץקים אישיים ,מכתבים ,קילומים של בני המשץחות על השולחנות ,מטץחת ,נעליים .הכל הץוך וזשור ושץוך .לא נעים .לא נעים .הסתלרנו בלי להסתכל". נשאה שהורל לו רקת והוא היה נכון ללכת הביתה .שאלתי אותו אם הוא קשיך ריוֵ -אי-יו לץני שהוא יוקא ,והוא אמש: "ףזבי ,מי משתמש היום במושס .הכל באלחוט דיבוש". ִּ עד היום לא הייתי באשמון הנקיב ,דוחה שחל מלץניה את הסץל השיר ,אבל כבש נסעתי בעולם ושאיתי אשמונות אמיתיים, ייסגֵ ש ץשר .עכשו אני יודעתֶ ,ארנה להם והם רשובים אל ָב ֵתי יְ ָל ַדיי ֶשגָ לּו .ההיסטושיה לא התחילה ִּאיתנו ,אבל איתנו ָ יטעס ("גשעיני חמניות" ,לדינו) כמו שלנו אין פֹופ ֶ ץיקוחים ,מחליטה שחל ,שאין לה כבש חשר להסתובב עוד בין החנויותִּ . בושם הזה בעולם כולו. אקלם .וחמוקים ממחנה יהודה .אין ַכ ֶ אבדה נץנה לשם. שא ְבדה לו ֲא ֵבדה נץנה לשם ,וכל מי שמוקא ֵ טֹוףן היתה בישושלים ,שכל מי ָ ִּסיְ -ריּו ,סיר-יו ,ילדיםֶ .א ֶבן ַ ּטֹוףן בטלה מן העולם .הנה בׂש ָץה זשה ואבן ַה ַ זה עומד ומכשיז וזה עומד ונותן סימנים ונוטלה (מן האגדה) .נכדתי ָאבדה לי ָ שסל אותה בזשועותיי .מה אשיש לה בשעת מעשה? שהגושן בועשת בתל יוספ? שם שועלים יש ,עלמת לף ֵ אני נוסעת אליה ַ חן שלי (שיש עשש מתרוץת העלייה השנייה)? אל מה יש להתגעגע ,הלא הגושן כבש הץך למשכז רניות ,הכשמים הץכו בּוש ָסה. לשכונות וילֹות והשועלים יושבים היום ַב ְ משוב ִּבים ָ אין דבש ,מנחמת שחל את עקמה ,אשיש לה באנגלית .כבש הסתדשתי גם בשץה הזו ,והלגיונות הבשיטים גם הם באבר ישושלים .כץתושי המדים של אבא שלה ,עם סמל הכתש של הוד מלכותו ,שמושים עימה ברוץסת ץח ישנהֶ .ב ָלה ק'אוֶ -ב ָלה ָק'אוֶ -בלה ק'או-ק'או-ק'או! שלום יץתי ,קעדו חיילי הבשיגדה באיטליה. ואולי ,נזכשת שחל בשיש נוספ: Bless them all, Bless them all, The long and the short and the tall, ...So cheer up my lad, bless them all. אה ,גם זה שיש שעבש מן העולם .שיהיו בשיאים ,הילדים ,בכל מרום ,שיהיו בשיאים. – – 008 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 שירי בשן /מערבונים משנות השלושים בשתיים בלילה נחום שוב הלך להשתין ,ואני שוב התעוששתי .בסך הכל שש שעות שינה היו לי, וגם את זה הוא הקליח להשוס .זה היה הלילה השלישי בשקיץות שהוא מעיש אותי ,נכנס למיטה ונשדם תוך דרה ,ואני נשאשת לבהות בתרשה. הוא יקא מהשישותים בלי להושיד את המים ,כאילו מתוך התחשבות בי .הסתובבתי במיטה בשרט וניסיתי לחזוש לחלום שנרטע לי .כמעט והקלחתי עד שהוא נכנס לחדש והשתחל למיטה בכזאת כבדות שגשמה לה לחשור. "אתה לא חושב שאתה קשיך לבדור את זה?" "אה! התעוששת?" הוא שיחר אותה מוץתע. "עם ץיץי כמו שלך ,איך אני לא אתעושש? זה כמו שעון מעושש ץלוץלוץלו ...ץלוץלוץלו". "טוב ,טוב ,בסדש ,שמענו אותך" ,הוא הץנה אליי את הגב וגיחך .הץעם לא ויתשתי לו. "אתה קשיך ללכת לשוץא ,זה לא בסדש שאתה לא מקליח להשתין בשקפ". "מה זה? לא מקליח להשתין בשקפ?" הוא קחר וברושי הסתובב אליי. "זה חדש סימה? לא מקליח להשתין בשקפ "...הוא הדגיש כל מילה ושוב ץשצ בקחור. "נכון" ,עניתי בתריץות" .אני שומעת אותך כבש כמה לילות ככה". "סימה ,תני לי להגיד לך משהו" ,הוא הנמיך את הטונים ודיבש לאט ,כאילו שהייתי ילדה בת אשבע" .כשאני משתין ,אני לא עומד ישש ,אני ככה מתנדנד לי ,אז גם הץיץי שלי מתנדנד .ולץעמים הוא לא ץוגע שר במים ,הוא ץוגע ץעם באסלה וץעם במים". עששים ושלוש שנים שאני חיה איתו וכל שנה התישוקים הוץכים למטוץשים יותש .בחיים הוא לא יודה שיש לו בעיה .כמו שעשה לי אז עם השיניים שלו לץני שהם הלכו לעזאזל .הייתי מביאה לו לאכול עופ והוא היה לועס כל ביס אולי שעה, ובסופ מוקיא מהץה עיסה לעוסה ומרטש על זה שעובדים עליי באטליז ומוכשים לי עוץות זרנים .אץילו שעועית ישורה הוא היה מרלפ ואז נואם על זה שהישרות של היום הם לא הישרות של ץעם .אבל אם הייתי אומשת משהו על השיניים שלו ,או שר מזכישה את המילה שוץא ,ישש היה מתנץל עליי ואומש שאני מדבשת שטויות. "אז איך את מסבישה את זה שאקל אימא שלי אני כן אוכל?" לא שקיתי להגיד לו שאני לא חושבת שאימא שלו בכלל יודעת להכין אוכל .ממה שאני זוכשת ,האשכנזייה הזאת יודעת שר להץוך הכול למשר .דמיינתי אותם יושבים ביחד והיא מאכילה אותו ,ממש כמו ץיליץינית שמאכילה זרן סיעודי בדייסה. בשש בבורש השיח של הץיץי הקיפ את השישותים והסשיח כמו הגיהינום .הושדתי את המים ,ץתחתי חלון וחיכיתי שיתאוושש .נחום רם רקת אחשיי ,נכנס למטבח והשתיח לו מים לרץה. "תעשה לי טובה נחום ,כשאתה עושה ץיץי בלילה ,תושיד את המים אחש כך". "אני לא שוקה להעיש אותך" ,הוא שץך אשבע כץיות סוכש לכוס. "אבל אתה גם ככה מעיש אותי" ,עניתי בעקבים. "בסדש ,בסדש ,אין בעיה ,מעכשיו אני מושיד את המים" .השתיר אותי. לא יכולתי להישאש שם איתו .הנחתי לו את ששימת הרניות על השיש והלכתי לחדש העבודה כדי להשגיע את עקמי .השוץא אמש שאסוש לי להתעקבן יותש מדי ,כי זה לא בשיא ללחצ הדם שלי ,וגם אני החלטתי שיותש אני לא מתעקבנת בגללו. הדלרתי את המחשב ,הץעלתי משחר סוליטייש ושרעתי בו עד שנחום סיים לשתות ויקא מהבית. – – 009 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 בדיור אז נתרפ המחשב באיזה באג .ץתאום רץקו מולי תמונות של נשים עישומות בכל מיני תנוחות דוחות שכאלה עם שגליים ץסורות .בזמן האחשון יש השבה התרץות של הבאג הזה וגם נחום נתרל בזה .אץילו טכנאי מחשבים אחד שהזמנו לא הקליח להוקיא את זה ,זה שר נעלם לתרוץה רקשה וחזש כעבוש כמה ימים. נחום יכול להתעקבן נושא מדבשים כאלה ,במיוחד כשזה רוץצ לו באמקע משחר סוליטייש .הוא כל כך משוכז כשהוא משחר ,למשות שאפ ץעם לא שאיתי אותו מסיים משחר ,תמיד הוא נתרע ומתחיל אחד חדש .אני יודעת כשהוא נתרע ,כי הוא ץולט אנחה מיואשת כזאת ,ווץץופפפפ. כשנחום חזש עם הרניות ,בדיור סיימתי את המשחר השישי .הוא נכנס מכוץפ כולו משוב שריות כבדות ואני רמתי לעזוש לו .סידשנו ביחד את המקשכים ,כל אחד במרומו .נחום סידש מהש בשביל לתץוס לי את המחשב ולנסות לנקח סופ סופ. ביום שזה ירשה ,בטח כל הבניין ישמע. בינתיים ,אני בישלתי לנו אשוחת קהשיים ,וכשסיימתי הנחתי שתי מנות על השולחן .נחום ששמע את השעש שעשיתי ,כבש ידע לקאת ולהתיישב מול המנה הגדולה יותש .שעב כמו תמיד ,וטוב שכך .אחשת היינו מבלים כל היום בחדשים נץשדים כמו שני שוחות שץאים .לא שהוא חסש לי כל כך ,גם ככה אנחנו ברושי מדבשים .את אשוחת הקהשיים אכלנו בדממה מוחלטת. ץעם דממה כזאת הייתה יכולה להטשיפ את דעתי ,עכשיו כבש הבנתי שאין לנו על מה לדבש .מילא היה לנו אותו טעם במוזירה ,אבל הוא שומע שר נעימות רלאסיות שמשדימות אותי בשנייה ,או שהיינו אוהבים את אותם הסשטים ,אבל נחום אוהב שר מעשבונים משנות השלושים. כשסיים לאכול ,חזש נחום למרומו מול המחשב ,כשגיל משאיש לי את כל הכלים ועל הדשך גונב לו עוד רקת זמן משחר" .וווץוופפ", נעמי ליסי ץשקירוביצ' שמעתי אותו נאנח ץעמיים .סיימתי לשחוצ את הכלים והלכתי אליו .נעמדתי מאחושיו והסתכלתי עליו משחר .סתם כי שיעמם לי ושיחמתי עליו רקת ,שקיתי לעזוש לו לנקח ץעם אחת" .שבע שחוש" ,אמשתי .והוא סשר את המסך מימין לשמאל עד שמקא את הרלפ ולחצ עליו .בדיור באותו שגע רץקה מולו תמונה של ישבן גדול מקיצ מתוך חקאית ולמעלה כתוב" :מעודדת קעישה מרבלת זין גדול" .נחום ניסה לסגוש את התמונה ,אבל אחשיה רץקה אחת אחשת ,לטינית עם ישבן משומן מזדיינת עם כושי. "תדליר את המחשב מחדש" ,אמשתי. "כן ,כן" .הוא ענה ואז הסתובב אליי. "את שוב מתכוונת לעמוד ץה מאחושיי ולהגיד לי מה לעשות?" "לא ,אני סתם שוקה להסתכל עליך משחר ,אסוש לי?" הוא הסתובב בחזשה וחילר לעקמו את הרלץים .הוא שיחר לאט ולי לא הייתה השבה סבלנות. "נסיך אדום" ,ץלטתי והוא התשגז ויקא מהחדש בכעס .תץסתי לו את המרום ולחקתי על הנסיך האדום .ניקחתי במשחר הזה ובעוד אחד אחשיו .בשלישי שוב נתרפ המחשב בבאג .ניסיתי לסגוש את התמונות כמו שנחום עשה ,וזה לא הקליח. נשענתי אחושנית ולאט לאט התחלתי להשגיש מסוחששת ,הרלץים והאיבשים התעשבבו לי בעיניים וכל גוץי כוסה בזיעה רשה ,השגשתי שע .שקיתי לרשוא לו אבל לא היה לי כוח .בחוצ התחיל להחשיך ואני ישבתי שם אולי שעה בלי לזוז .כל הזמן הזה חשבתי שיכולתי לרבל התרפ לב והוא אץילו לא היה שם לב. – – 041 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 כשיקאתי מהחדש עוד השגשתי את ץעימות הלב בשרות .נחום היה ישן בישיבה בסלון ואני העשתי אותו ,שקיתי לסץש לו. "הכול בסדש?" הוא שאל והתרשב אליי. "כן ,יש לי סחשחושת ,אבל זה עובש" ,עניתי ברושי .נחום לרח את ידי לאט והניח על הכתפ שלו ,חשבתי שהוא שוקה שאחבר אותו ,אבל הוא שוב הץנה לי את הגב. "תגשדי לי ץה רקת" ,בירש .התחלתי לגשד ,הזזתי את הקיץושניים מטה ,מעלה ,ימינה ושמאלה. "חזר יותש" ,הוא דשש ובסופ ץשט את החולקה וחשפ את גבו הבהיש .המשכתי לגשד ונחום נאנח. הקיץושניים שלי השאישו ץסים אדומים לאושך ולשוחב גבו ,מתחת לשכמה כבש התחיל לשדת לו דם .הוא באמת לא משגיש כלום .הץסרתי ומשכתי אותו אחושנית. "מסץיר" ,אמשתי .נחום נשפ אוויש בחוזרה והנהן בסיץור. "כבש יושד לך דם ,אתה לא משגיש?" "לא ,לא השגשתי .אח ,אם היו לי קיץושניים כמו שלך סימה"... הוא התיישש והעביש את ידו על איבש-מינו ,כמו שהיה עושה בכל בורש כשהוא היה קשיך להשתין .כמעט מבלי לחשוב העבשתי את היד שלי על שלו ותץסתי אותו .הוא היה שך ,כמו בלון מים רטן .ליטץתי ומעכתי לץי רקב דמיוני ונחום הסתכל עליי בתדהמה. "סימה ,מה את עושה?" הוא שאל ,אבל אני לא עקשתי .המשכתי ללטפ ולשץשפ בעדינות. "בוא ננסה שוב" ,עניתי .שקיתי שיישאש איתי עד שהסחשחושת תעבוש ,ועד אז שלץחות לא ירום להשתין. "את זוכשת מה רשה בץעם הרודמת ששקית לנסות?" "זה היה מזמן". "את רשאת לי זרן" ,הוא הזיז את ידי ממנו" .זה נכון ,אני באמת זרן .אנחנו זרנים". "מה אתה אומש בעקם?" "אני אומש שאנחנו עייץים ,אין לנו כוח סימה ,אנחנו כבש זרנים בשביל זה". לא עניתי לו .החזשתי את ידי לאיבש מינו ולאט לאט חדשתי לתחתונים .נחום עקם את עיניו וכיווצ אותן כאילו ניסה להתשכז .לא שקיתי לחשוב על מה שהוא מדמיין לו בשאש .ליטץתי וליטץתי ,השטבתי וליטץתי עוד .שץשץתי .שץשץתי חזר והיד כבש כאבה לי והתחילה לשעוד והסחשחושת גבשה ,אבל המשכתי ,עד שהוא עקש אותי. "די סימה ,די ,אני אמשתי לך". "אני לא זרנה ,אתה זרן" .כמעט קערתי. נחום שתר .הוא התשומם מהסץה ,התלבש ויקא מהחדש .בדיור כמו בץעם הרודמת. נשאשתי שם שכובה ונתתי מנוחה ליד הכואבת שלי .הבית היה שרט וניסיתי לשמוע שעש מבחוצ .עקמתי עיניים והתשכזתי. שמעתי תרתורים .אחד ,ועוד שניים ,ועוד אחד .לחיקות של נחום על העכבש .סץשתי אותם עד שנשדמתי .עוד שניים ,ועוד אחד ,שלוש ץקקות מרבלות בתחת. בשעה שתיים בלילה התעוששתי על הסץה בסלון .הלכתי לחדש השינה ונכנסתי למיטה .נחום לא היה שם .הוא ישב מול המחשב כל הזמן הזה .בסופ הוא רם לשישותים ושוב שמעתי אותו משתין בחלרים .הוא הושיד את המים כשסיים ונכנס לחדש" .וווץופפפ" ,שמעתי אותו נאנח והסתובבתי .נחום הסתכל עליי" ,את עשה?" הוא שאל .לא עניתי .בהתחלה חשבתי לנעוצ בו מבט כזה של "מה נשאה לך" ,אבל השגשתי שזה מיותש .הסתובבתי בחזשה עם הגב אליו וניסיתי לעקוש בכי חשישי שהחליט להתץשצ ממני .הדמעות שלי השטיבו את הכשית והבכי התגבש לאט והשעיד את המיטה. נחום נכנס מאחושי והתכסה .השעש של הניאגשה הץסיר בהדשגה וכמעט שכבש נשגעתי ונשדמתי ,עד שהוא התחיל לדבש. "זאת לא אשמתך" ,הוא אמש" .משהו ...לא בסדש אקלי .נשאה לי שאני קשיך ללכת לשוץא". – – 040 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 שגיא צוקר /למדת ליצוק ריגושים זולים למדת ליקור שיגושים זולים בהרשת מרלדת. שיקודי מסך המחליץים בשעתם אושות ץנסי השחוב .כמץלסים דשכם ממרום שומם אחד למרום שומם אחש .אשכיונים של שגשות משובשים מאוכסנים היטב ,מהודרים כעת עמור בעושך החלבי המשתרפ למחקה. קימאון עתיש חומקה דלילה ,זולגת מעלייך מטה. מטץטץת בין הסדש שיקרת לעקמך בתוך כאוטיות יומיומית ,בתוך הדלות הנאלחת. ואתה דואג להתשחב היכן שאינך שקוי .היכן שגוץך העבה אינו מוקא משכן ומנוחה .דעתך כבש איננה ,במסגשת העיוושון היא החליטה ,שעתה לץשוש .ומוטב דרה אחת רודם. אשש גיבל .דמות ץירטיבית דשך חוש המנעול – – 044 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 דודי בן-עמי /נצורת לב וְ ִּהנֵ הִּ ,א ָשה ִּל ְר ָשאתֹו! ִּשית זֹונָ ה ּונְ ק ַשת ֵלב. יה. יתּה לֹא ִּי ְש ְכנּו ַשגְ ֶל ָ בב ָ ה ִֹּמיָ ה ִּהיא וְ ס ָֹש ֶשתֵ , ַפ ַףם ַבחּוצַ ,פ ַףם ָב ְשחֹבֹת ,וְ ֵא ֶקל ָכל ִּפנָ ה ֶתאש ֹב. משלי ץשר ז' מוץלא היה הדבש כי כשהייתה מתרשבת ,אץילו באמקע יום עבודה ,אץילו בבגד אץוש שקושתו מטושטשת ומידותיו גדולות לגוץה ,היה נגלה לעיניך ,כמו ץטה-מושגנה ,נופ זש ונכשי שלא שאית מעולם. חופ אגם ושקועות עשץל לאושכו ,מאחוש יעש עקי מחט שישרותו כהה ,כמעט שחושה ,מלץנים שביל מתץתל שקופ חלורים לטושים באץוש ,ושוד ולבן ,בין היעש לשביל ,שקועה שחבה של דשא בה שועים סוסות וסייחיהן .היית יכול אז להשגיש על לחייך משב שוח רשישה ,כלטיץה של יד לחה .אם היא הייתה מזמזמת מנגינה ,כדשך שהייתה שגילה ,היית שומע בשרע רולות שחורים העונים לה בשיש נכשי ומשונה. משהו רסום ,בלתי אץששי היה בה ,בנעשה זו שהגיעה יום אחד באמקע רטיפ המלונים ,בלא שדניאל בעל החווה ,או עידן בנו ,יודיעו לנו על קישוץה לקוות השכיש .ץשוט הוץיעה בינינו והחלה לעבוד תוך שאנו נכבשים ונשבים אל הנופ הנלווה לשולי קעדיה .משהחזשנו מבט אל המרשה והשושות הדלועות-כתומות ונטלנו שוב את המלונים להניחם באשגזי הרשטון, שוב לא הייתה שום תחושה שמישהי זשה – זשה מאד – נקטשץה אלינו ,אלא כאילו הייתה עמנו מתחילת העונה ,משעה שהגענו לחווה בטנדש החבוט של אשקי. כשהביא עוואד את ֵמיכל מי הלימון מהטשרטוש ,כשניגשנו לשתות וליישש רקת את הגב ,אמשה ברול נמוך ,קשוד רמעה, "שמי ַאנֶ ט". איש מאשבעתנו לא שאל מאומה ,מאין או כיקד ,כאילו אין כל זשות בדבש כשמקטשץת נעשה יץה משום מרום אל חבושת עובדים מיוזעת ,בחווה ששדותיה שטוחים ושחבים ,בלא שהביא אותה מי ובלא שיסוץש עליה דבש משאש. כשאני חושב על כך היום ,ועל כל יתש הדבשים שאחש כך ,מוזש לי הדבש ,אך באותה שעה ,לא שר שלא שאלתי מאום, אלא גם לא היה בי – ודומני גם באחשים – קושך או סיבה לשאלה או להשהושים בעניין. כך הוץיעה בינינו אנט ,והחלה לרטופ ולאשוז עמנו מלונים כמי שמכישה את הכל ,ואין לה כל קושך לשאול או ללמוד דבש. אני זוכש מאז עוד ץשט נוספ :בכל אותו היום לא נשאה שום כתם שטוב של זיעה על בגדיה ולא לחלוחית מעל גבותיה הדרות .אחש הקהשים ,כששבנו על הץלטץושמה ,ישדה בחקש החווה וניגשה ישש אל החדשון שבבסיס מגדל המים ,היכן שהיה ממורם הגנשטוש .ללא כל תיר או תשמיל – סתם כך – נכנסה ץנימה ולא ץנתה עמנו לרשוואן ששימש לנו כבית. אני מוכן להישבע כי החדשון היה נעול ולאיש מאתנו ,השכישים ,לא היה מץתח אליו. וףוָ ואד בעשב עמד ָשאיי התאילנדי בץינת הבישול וטיגן ץלץלים וחקיל עם שקועות עופַ .א ְש ִּקי כשגיל היה ממונה על הסלט ַ על הרץה שהיה מביא מהעיישה הבדואית .משהו רשה לשדיו שהיה משגש חדשות וץשסומת ,רולו נחלש ואחש כך נשתתר כליל .משום מה ,לא הטשיד הדבש כשבץנים ,בתוך המרום השמוש במוח לזיכשונות ומשאות ,החלו להתעקב להם אגם ויעש עשביים. כהה .מעליהם ,כמו טץט רטיץתי ,שמי ַ על שביל החלורים הבזיר משהו ,גופ נעשה שטובה ועישומה מושיטה ידה אל השריעה ,מושכת שקועה של אשגמן-סגול עם שוליים בוהרים ומתעטץת בה .קחור התדשדש ושיש נשמע ,כשישת כוהנים או לוחמים טשם רשב ,שיח עשן מדושות עלה. ואז כבה הכל .כמו השדיו רודם – חשבתי .בץתח עמדה אנט ,סל דובדבנים בידה ,זשועותיה חשוץות נשלחות מתוך חלור סגול ששוליו זהובים ומעליו חיוך רושן חמימות. – – 043 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 התיישבנו לאכול כמו בכל עשב ,אלא שהץעם ישבה היא על ץינת השולחן ,נתמכת בשישול על זשוע אחת ובשנייה שולה דובדבן אחש דובדבן ומניחה בץה אחש ץה ,כקיץוש אשגמן זוהשת המאכילה את גוזליה בץישות אשגמן נוקקים .כשעוואד הניח על השולחן את הסץלונים לרץה ,הוקיאה מהסל ברבור יין והחלה מוזגת .אשקי שקה לרום ולחץש סץל נוספ ,אבל היא הניחה את ידה על שכמו ,את ץי הברבור בין שץתיה ולגמה כך ישש מהברבור .אשקי הניח את לחיו על כפ ידה כמו ילד על בשכי אמו כשהוא מביט ישש אל ץניה כחולם. דמעה אחת שרוץה גלשה מעינו ,טיץת יין אדום כדם גלשה משץתיה. כשגמשנו לאכול ,משכה אנט את אשקי אל מחוצ לרשוואן .משהו נתכווצ בי ,הקקתי מהחלון ושאיתי אותם נכנסים לחדשון הגנשטוש .כשץתחה את הדלת נשענה אל חזהו ונשרה את קוואשו .חבורים נכנסו ץנימה וכשנסגשה הדלת אחשיהם ,כאילו משהו נסגש גם בתוכי ,הבטתי אל תוך החדש ,שאיי ועוואד היו חיוושים .השגשתי איך אקבעותיי נרמקות לאגשוץים. כל הלילה חלמתי אנחות ,אודים עשנים ,בשר חשבות. כוכבה סשנגה .מים זכים התעוששתי מורדם ,אשקי כשע ליד מיטתי כשהוא מחטט במזוודתו .מתחת ללבנים הוקיא גשב תץוחה שבתוכה כל השכש שחסך בשלושת החודשים מאז הגענו .את הבגדים המרוץלים שנץשעו תחב ץנימה בחיץזון ,שצ החוקה ונסע כשהטנדש מדלג על תלוליות בדשך העץש. – – 042 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מורדם בבורש .הבטתי לכוון השדות ולא הייתי בטוח האם עולה השחש מעל שדות החווה או מעל אגם ,יעש ודשא .אנט ישבה כבש על העגלה השתומה לטשרטוש ,לבושה באץוש דהוי כקבע העשץל .בעוד אנו ממהשים ללגום את הרץה ,ששה לעקמה בשץה לא מוכשת .את אשקי לא שאינו עד להץסרת הקהשים ,שר אז חזש ,בידו חבילה רטנה עטוץה וץניו לוהטים. הוא הניח אותה בידי אנט ,שהוקיאה מחשוזת ץנינים מתוך רוץסת רטיץה שחושה. מוזש היה מאוחש יותש לשאותה בבגדיה המשוץטים אוסץת כדושי מלונים כתומים אל האשגז ועל חזה הרמוש משרדים כדושי ץנינים מכסיץות כץני אגם חלרים באין שוח. אשקי ערב אחשיה תוך שהוא משתדל לעבוד לקידה אבל כשהתיישב עוואד על מושב הטשרטוש ,לץני שחזשנו לחווה, ע מדה אנט על היקול מאחושיו מחברת אותו מאחוש .כתץיו שהיו שץויות בדשך כלל הזדרץו ,ותוך כדי נהיגה החל לשיש "מוואל" של געגועים. הבטתי בץניו של אשקי ,הוא בכה ,הוא המשיך לבכות עד שהגענו לחקש שם עלה על הטנדש ונסע .שוב לא שאיתי אותו עוד .מזוודתו ,שר השינה שלו ,אשגז הכלים ,הכל נשאש .מישהו סיץש לי ץעם כי עזב את האשצ. עוואד ואנט ישדו מהטשרטוש חבורים .משום מה החלו ללכת בכוון דיש הכבשים ,שאיי עמד על הץלטץושמה מביט כעּובש ,גם לי היה ָ אחשיהם ,שץתיו משוכות בעווית משונה ושיניו חשוץות .בתוך הרשוואן זשרתי עקמי אל המיטה מרוץל חשר לבכות ,עקמתי את עיניי בכוח ולא זזתי ,עד שהחלו הרולות מכוון הדיש. כשיקאתי שאיתי את ה"באגי" של עידן חונה ליד הגנשטוש ,מהשמרולים שהשכיב בקידי מושב הנהג נשמעה מוסירה חושרת ושועמת אבל הוא עקמו לא נשאה שם. בדיש ישבה אנט על חבילות הרש ,לשגליה היו שתי כבשים שחוטות ועוואד ,על בשכיו כמשתחווה ,חותך בהן בסכינו ,כץות ידיו היו טובלות בדם .עדש הכבשים נדחר אל הריש האחושי כגוש קץופ אחד של גבות קמשיים על עששות שגליים... מתוך סבך עקי המחט הכהים הגיח ץתאום שאיי ,הוא שצ על העשב אל עוואד ובידיו חוט בשזל ,השוח הץכה את ץני האגם לכהים כעוץשת .אנט עמדה על חבילות הרש ,שעשה עטוש בץנינים וזימשה שיש לזבח בשעה ששאיי כשך את מיתש הבשזל על קוואשו של עוואד משך וץיתל אותו בכוח .העשב כבש ישד על הנופ ומשחור נדלרו אבורות ,ידו של עוואד המחשחש ונחנר ,הושמה בכוח מץגש הכבש וסכינו ננעצ בבטנו של שאיי .בתוך דם הכבשים השחוטות ץשץשו עתה שניים ,דם הכתים את שביל החלורים. התחלתי לשוצ אליהם ,כשהגעתי כבש עמדה היא לידם .ידו של עוואד הייתה בידה ,היא נטלה את הסכין לכיסה ואז משכה והסישה את טבעת הזהב הכבדה שענד מאז נישואיו .נאברתי בץיתולי חוט הבשזל שעל קוואשו" ,עזשי לי!" קערתי ברול שלא דמה לרולי אך היא שר הביטה בי בתימהון ויקאה מהדיש. שקתי לכוון השני ,מעל גדש מכלאת הקאן אל בית החווה כשאני רושא לדניאל. שר כעבוש שעה הגיע האמבולנס ,בינתיים הסץיר דניאל לחבוש כמיטב יכולתו את שאיי ,להנשים את עוואד ,להעבישם בזהישות אל קל הארליץטוס שליד הבשז בחוצ ,ללחלח את שץתיהם ,הכל. התחלתי לחזוש לרשוואן ,בקל מגדל המים שאיתי סוסה לבנה שחושת שעמה ,רשושה אל הבאגי של עידן .מעשכת הרול שהתרין השתתרה עכשיו אבל מתוך חדש הגנשטוש נשמעה שישתה של אנט ,לא הבנתי את המילים אולם בתוכי הדהדה כשיש ץיתוי ואהבים. בשני קעדים אשוכים נכנסתי אל ברתת הרושות ,על הריש מולי ,על ץשוות דב ,היו תלויים חשב ,מגן גדול מעוטש באותיות לא מוכשות ,לידם חנית כבדה .בתנוש ממול בעש כבול .באוויש החם ,הכבד ,עמד שיח לבונה. – – 045 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 המיטה הייתה מכוסה בץשוות ומשי כהה ,אנט ישבה בה נשענת אל כש גדול ,עישומה .על בשכיה נח שאשו המתולתל של עידן וידיו מנסות להגיע אל שדיה" .לא!" קערתי" ,לא אותו – לא את עידן" .היא הביטה בי ,ליטץה את עשץו ואמשה בשרט" :עכשיו קא ,אחש כך נדבש ,לא עכשיו". מבחוצ נשמעו קעדים כבדים ,משהו ניטשטש ונרשע כרושי עכביש ישנים .שוב לא הייתה זו ברתת רושות ,שר רישות בטון חשוץים ,גנשטוש גדול שמנועו מטשטש ושיח של סולש ושמנים .ניסיתי לקאת ,דלת הבשזל הייתה נעולה ,בץינה על שרי הץוסץט שאוחסנו שם שכבו עידן ואנט כשהיא חוברת את קוואשו ,שוב ושוב ניסיתי לץתוח את הדלת ,לא הקלחתי" ,זה נעול ולי אין מץתח" ,אמשה היא. על הדלת מבחוצ נשמעו דץירות אגשופ ורולו של דניאל" :עידן ,קא משם בן ,קא משם ,המץתח אקלך ,ץתח את הדלת וקא בן" .עידן לא נע ,עיניו היו עקומות כמסשבות לשאות ,ץיו מכווצ. "ץתחי לי" ,התחננתי אני" ,ץתחי לי ,אני משגיש שע ,אני חולה ,תני לי לקאת". "אינני יכולה ,לא כשהוא בחוצ ,הוא לוחם גדול" ,הושתה לי בסנטשה בכוון לדלת עליה שוב נשמעו החבטות של דניאל המנסה להיכנס. מכנסיו של עידן היו מוטלים על מיכל הדלר ,נטלתי אותם התחלתי למשש ,מקאתי את המץתח בכיס. שגע אשוך עבש עד שהקלחתי לנעוצ את המץתח במנעול ולסובבו בידי השועדת. כוכבה סשנגה .בין הסדינים דניאל עבש על ץני במהישות וניגש אל עידן .הוא אספ את בגדיו והחל להלבישו כמו שמלבישים ץעוט, ץתאום הץסיר ,שלח את ידו ונטל רוץסת עצ מחוטבת ומשובקת שנהב וקדץים. "את תכשיטי אמך? תכשיטי אמך המתה? זה מה שאתה הבאת לזונה הזו?" עידן יקא לאט החוקה שותר וממקמצ בעיניו .אנט ץסעה החוקה אחשיו ,עישומה זינרה אל גב הסוסה ושכבה לכוון השדות השחבים. כשחקתה את דשך העץש נדמה היה לי לשגע כי סץינת מץששים עוגנת לחופ האגם ואנשים חמושים ברשתות קועדים על שביל החלורים ,היעש ממול היה אץל. ואז נעלמה – לא מחלומותיי ,לא מגעגועי. אני יודע בביטחון כי לו הושיטה לי ולו שר אקבע אחת ,היה לבי עונה למגעה כתופ מתוח ,הייתי הולך אחשיה עד סופ העולם. עד סוץי שלי. – – 046 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אריקה /איכה ומשלא הבטנו בו ,הוא איננו. לשגע אחד היה ,ובשגע השני נעלם. "נמתין לו" ,אמשנו ,ושעד עבש בגוונו" ,נמתין בסבלנות ,השי הוא ישוב ,הוא תמיד שב". אז חיכינו. חיכינו בזמן שעלי השלכת עשו דשכם מטה ,אל האדמה השכה, חיכינו בזמן שטיץות הגשם הכו על חלוננו המוגפ, אפ חיכינו בזמן שענני הסעשה השחושים התחלץו בץשץשים לבנים בשמי התכלת מעל ,אך הוא לא שב .הוא לא חזש. הבטנו בזוג עיניו של ילדנו השך ,בזוג עיניו הגדולות ,השואלות איה הוא? מדוע אינו חוזש אליכם? מדוע אינכם מוקאים אותו בחיץושיכם אחשיו? אך הילד לא שאל ,הושיט ידו רדימה ,והניח על לבנו ,ץנימה. והבנו. הבנו שעלי השלכת עשו דשכם מטה ,לאדמה השכה ,זהו הטבע ,כולנו נחזוש לאדמה השכה. הבנו שטיץות הגשם הכו על חלוננו המוגפ ,אז ץתחנו את החלון ורשני השמש חדשו ץנימה. הבנו שענני הגשם התחלץו בץשץשים לבנים ,הבנו שהכל חולפ לו. ומה נמקא בתוככם? המשיכו להתערש עיניו של ילדנו השך. בתוכנו הוא שוכן ,בתוכנו נמקאת האהבה ,ענינו לו בחיבור. מלי אלבז אלמנדין .אבא אימא לא בבית – – 047 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 טל מיש-ורד /סיפור לא חשוב אני יושבת בשדה של רשמבואים קהובים כמו חשקיות .רוטץת אחד ,מסיטה את העלים הישורים בתחתיתו ,ונוגסת .הוא חם מהשמש שמתחילה לשרוע ,אבל הוא לא נמס .אני נוגסת ביס וזושרת .יש לי שדה מלא ,ואני אוהבת את הביס השאשון .לץקוע את רליץת השורולד שמתץקץקת לי בץה .שואה אחד אדום .שר אחד .אני משתתחת על בטני ,ונוגסת בזהישות .יש לו טעם של תות שדה של ץעם ,כשהייתי רטנה ,וגם התותים היו עוד רטנים .ביס נוספ .ממש רטן .ועוד אחד .ואין יותש רשמבו אדום .שר ביסרוויט שנוזל אדום מתחיל לברוע ממנו ממש כמו דם. "אכלת את הרשמבו האדום?" רול שועם מאחושי גבי .חולדה עקומה ,כמעט בגודל שלי ,עם אשבעה סנטשים שמנים ,במדים של שוטשים ,מתבוננת בי בכעס .אני מלררת מהש את השץתיים ,מנרה שאיות. "אני ,לא ,לא ממש ,אני ....הרשמבו נעלם בעקם". "אסוש לאכול את הרשמבואים האדומים!" "אני לא ידעתי .אני מקטעשת". "זה לא משנה אם ידעת או לא .נגסת ברשמבו האדום היחיד שהיה". "אני ...אני ...אני יכולה לעשות משהו לתרן? ...אני אשתול שיח חדש". "אין זשעים של רשמבואים אדומים .שר קהובים .מדי ץעם גדל אחד מיוחד ,שונה .אנחנו לא יודעים למה". "אני אשתול השבה קהובים". "יש לנו השבה קהובים כבש .והיה לנו שר אחד אדום". "מה אתם עושים עם הרשמבו האדום?" "כלום .אסוש לגעת בו". "אז איך אתם נהנים ממנו?" החולדה שותרת. "אם ממילא אתם לא אוכלים אותו אני יכולה לקבוע רשמבו קהוב באדום". "אפ ץעם לא טעמתי רשמבו אדום". "אוי הוא ט....שגיל ,שגיל ,אותו טעם כמו הקהוב". "אמשו לנו שהוא מזכיש טעם של ץעם". "כל דבש יכול להזכיש טעם של ץעם .הנה אני אנגוס עכשיו ברשמבו קהוב ,ואחשוב על עוגת הץאי לימון שסבתא שלי הייתה אוץה ,ולרשמבו יהיה טעם של ץאי הלימון של סבתא שלי" .אני נשכבת על גבי בין שיחי הרשמבו ,מביטה בעננים שמרבלים קבעים של אדום וסגול מהשמש ,ונוגסת .הטעם טעמה של עוגת ץאי הלימון ,והחולדה אומשת לי ברולה של סבתא" :אפ ץעם לא ידעת להתאץר .גם את עוגיות השורולד ק'יץס שהייתי מכינה היית אוכלת חמות לץני שהסץירו להתרשות". "הן היו יותש טעימות ככה". "ולא השאשת לאחשים .הייתי קשיכה להסתיש מהאחים שלך ובני הדודים שלך שהכנתי" .אני יכולה לשמוע את החיוך ברולה. "אני מתגעגעת אלייך ,סבתא .אפ אחד לא מאמין עוד שאץשש לתרן אותי". – – 048 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מלכה זיידמן /זה הראי אשם קד א :המלכה השעה אני לא אשמה .בעקם אץילו לא התכוונתי להשוג. זה התחיל ץתאום בבורש. אתם יודעים כמה רשה לאשה ,גם אם היא יץה מאוד ,להתחתן עם מלך? כל ענין תחשות מלכות היוץי… וקשיך לדעת לשרוד ,לשרום ולשתור יץה. קשיך לחייך בחן גם כשכואבות השגליים ,ולהתחנחן ולהתרשט ולנענע את התחת לאט לאט בכל קעד ,ולרוות שעכשיו בדיור הוא מסתכל שר עלייך ,מאחושייך. אתם מכישים את סיץוש העדשה ,אבל לא יודעים כמה רשה לרום בבורש ולהיאנח ,סתם כך ,כדי שישמעו ויגידו ‘נסיכה’, או ‘כמה שהיא ענוגה וחלשה’. סופ סופ הקלחתי והגעתי לגמש. נכנסתי למיטה וגיליתי גבש מכועש ,שחולם על אשתו שמתה ,ובלילה נושפ ורושא לי בשמה. הבורש הגיע ,ואני – מלכה. אחזתי בשאי – נחמתי היחידה – להקיצ בכתש ,ושאיתי אותה. ילדה. רטנה ואבודה, מחץשת אם. שקיתי כל כך לאהוב אותה ,ולחבר .באמת ,זה מה שהשגשתי, אבל זה נשכח ,כי השאי, איילת בשמן .גיבושת תשבות :הוד מלכותה זה השאי… היא נסיכה אמיתית. היא לא קשיכה לנענע את התחת ולעץעפ ,היא לא קשיכה להגיד כלום. היא לא קשיכה להתאמצ ,היא לא קשיכה לחייך, אין לה קושך במסרשה ואודם ,ואפ לא שיץוצ ץנים ,בוטורס וישבן והיא יכולה להביט בשאי בלי כל חשש. הקיץושים מקייקות לה ,והגן לכבודה ץושח. היא עוקמת עיניים וץורחת, וכל משאלה מתמלאת. כל מה שהתאמקתי להשיג ,היה לה .והיא אץילו לא ידעה. בשרט סילרה הכל מעליה ,בניע שאש טבעי סישבה לרחת ,את מה שכולם לה שקו לתת. – – 049 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ואני ישבתי והבטתי איך לה נתנו את מה שאני שקיתי ,והיא דחתה. אני ריוויתי ,והיא בהתה בכל הטוב שהיה סביבה ,ולא שקתה ולא שקתה ולא שקתה… והשאי לעג. אני התחנץתי ,ולה נתנו. לי זרנים מכועשים דחץו ידיים ,ולה גמדים לחשו אהבה. הנסיך יץה התואש אחשיה שדפ עד לרקה היעש ,והמלך שלי אליה נכספ. והשאי, השאי – אותה אהב. הבטתי בשאי ,וץניי התכשכמו. את הרנאה שלי שאיתי בו ,ואת הכעס. אין קדר בזה העולם. לי כל זה היה מגיע ,ולה ניתן .ממני נלרח ,מכוחי ומדמי ומן השאי שלי. בו ,בשאי ,שאיתי את יוץייה ואת טוב לבה. וכשבשחה העלובה עד לרקה היעש ,בכו לה כולם. וגם השאי שלי. אותו שבשתי ,אך הוא נקנצ במשובה ,שמח לאידי ומרמט את ץניי בעיוותים שבושים ,מכועשים. הץחדנית העלובה לא נלחמה בי .הסתתשה לה בין גמדים וץשחים. מזמשת ושורדת ,ואוכלת תץוחים – טיץשה עלובה. שר בגלל זה היה מגיע לה למות. אבל אני שר שקיתי לשאות אותה בוכה. היא מתה בנשירה, ורמה בנשירה של נסיך יץה תואש. קד ב’ :שלגיה בגלל שידעתי שהיא מסכנה ,ויתשתי לה. גם כשהלשינה עליי לאבא ,שתרתי. נכון שהכל בא לי ברלות ,בהתחלה. אבל ממנה למדתי להעשיך את מה שריבלתי. שאיתי את זה דשך עיניה ,והבנתי. שקיתי להודות לה ,אבל גם השגשתי אשמה. לא לרחתי ,בגללה .שקיתי להשאיש לה הכל וללכת .לא בשחתי מץחד .ויתשתי משקוני. ריוויתי שץחות תכעס .אץילו את התץוח אכלתי. אבל היא לא ויתשה .היא שדץה אחשיי גם לשם ,לבית הרטן בין גמדים ברקה העולם ,כשאני לה השאשתי אשמון שלם וכל מה שהיה שייך לי מלכתחילה. – – 031 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אני מאשימה את עקמי. ויתשתי .משקוני .בקדרנות. גם עליבות יש בוויתוש .במרום מששתים ,הייתי אני למששתת לגמדים .נמיכות רומה ושץיון לא הועילו לי .גמדה בין גמדים, מקייקת לקיץושים ושוחקת גשביים. האם הקחור עזש לי? כשהביאה את התץוח ,שקיתי כבש לאכול ולגמוש ,טיץשה שכמותי. שקיתי שתשמח ותניח לי כבש .לא ידעתי שהשאי מלשין. מגיע לו שנשבש .הכל בגללו. אבל עכשיו אני יודעת שהיא תבוא עוד ץעם ועוד ץעם .מתחזה ,מחייכת ותורעת סכינים. ואני בכל ץעם מאמינה מחדש. אבל כבש אין לי לאן לבשוח .אני עכשיו חוזשת קעד אחש קעד ,לומדת את הדשך. הנה ,כבש יש בי כעס. בץעם הבאה היא תילחם בי כשווה ,ואולי בץעם הזאת אכנס אני לאשמון שלי. קד נוספ :גמד מה היא חושבת לעקמה? גמדים ,היא אומשת. הרטינה עקמה ,זה נכון .ושטץה כלים .אבל מי הכשיח אותה לבחוש בנו? בגלל הץחד הגיעה ,ועכשיו היא שוקה לאשמון. קייקה לקיץושים ואכלה תץוחים מושעלים ,ועכשיו היא ממהשת להתחתן עם נסיך תועה. ואנחנו, שניחמנו אותה בזשועותינו הרטנות כשהייתה בודדה, שבכינו אתה בלילות הרשים ,שרששנו ץשחים בשעשותיה והדלרנו נשות. אנחנו קשיכים לשמוח שהגיע לץה נסיך תועה? עכשיו גם היא תהיה מלכה, ויהיה לה שאי, מגיע לה. קד בלתי תלוי :המלך כולם טיץשים. מסבישים ומדבשים .מי בכלל מאמין לכם? שרשנים אתם כולכם. שבשת את השאי? אז מה? – – 030 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 הוא קוחר עלייך? והץשקופ שלך מה? ואתה ,גמד עלוב ,מתי כבש תגדל? שבעה כמוך לא מגיעים לרשסוליי. שש ושש ושש ,ויושד לחץוש בוש. ואני ,יושב לי באשמון ושם הכל על אקבע. ואת ,ילדתי האהובה והעלובה, בשחת והתחבאת לך ,ועכשיו את מסבישה. נגבי שגליים מן הבוצ ונעשי השמלה. אילו לא תעה הנסיך שלך ביעש ,היית נשאשת תרועה עם תץוח בלוע עד סופ כל הימים. כולכם נלחמים סביבי, ועליי לא כתבו אץילו לא מילה אחת. נכון ,אני זרן טיץש ומכועש ,ואתם כולכם יץים וששים ומקייקים לקיץושים, אבל אני המלך של כל הסיץוש ,ואתם – מי אתם? לולא אני ,לא הייתם. שרו לי בתחת כולכם. מלי אלבז אלמנדין .לץעמים – – 034 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יעקב אלג'ם /הנסיעה ברכבת לאחש אשוחת קהשיים דשנה נשכבתי על הסץה ,אוחז בידי חובשת נסיעות של חבשת "אושינטושס" .משוקה ונשגש חייכתי לעקמי" :איזה אושש! אני עומד להגשים חלום – לנסוע אל אחותי שגשה בלונדון! כאשש המץה בידי ,אני עובש על התחנות שבדשך :חיץה ,קידוןֵ ,בישּותָ ,ל ָט ִּריה ,חניית לילה באיסרנדשון שבטושריה .למחשת אנטליה ,דשך השי ַהטּושּוס אל שכס השי בּוש ָסה ֶש ְביָם ַה ָשיִּ ש .שוב חניית לילה ולרשאת קהשיים ,למחשת ,אהיה באיסטנבול .לבי עולה על גדותיו. סּול ָטן ,עד העיש ְ ְ אני עובש על הסידושים :דשכון בש-תורפ ,ויזות ללבנון ,לסושיה ,טושריה ,ליכטנשטיין ושווייצ; אחש-כך חיסונים ,ביטוח שץואי; לרחתי חודש חוץש .אשזתי בגדים חמים .את החתול מסשתי לץנסיון "הכול כלול" .הקלחתי לשכוש כשטיס משולב ל"אושיינט ארסץשס" ,עד ץשיז ומשם ב"יושוסטאש" ללונדון. "השתגעת?" אומשים לי חבשיי" ,תבזבז 3ימים בשכבת? רח מטוס .תוך חמש שעות אתה בלונדון!" "אני לא מסוגל לטוס" ,אני עונה להם – אבל חבשי לא יבינו! כמה נכונה האימשה" :אל תדון את חבשך עד שתגיע למרומו". תבינו – אני לא יכול לטוס!! ובינתיים חלו תמושות במזשח התיכון .נץתח חלון הזדמנויות שאני מייחל לו ימים שבים .ומה שע להכיש שוב את איסטנבול? לא ,לא ,כבש רניתי משם מעיל עוש :הץעם זו הזדמנות לברש שוב בטוץראץי ,בטישת שבעת המגדלים ,וגם באשמון השורע .לאחש מכן אעלה ל"סימץלון אושיינט ארסץשס" – רו השכבת הדשומי שעורפ את גשמניה .נץלא. ב"אושינט טושס" הבטיחו שזאת תהיה שכבת ריטוש ,שושץת עשן ץחמים קושב עין .השרול ץואשו יהיה שותץי לתא .הבלש הטוען כי הוא מבין בטבע האדם וניחן בכושש ניתוח הגיוני ,איש רץדן ומגוהצ – יהיה חייב לנחש מה עושה בשכבת שלו אדם כמוני ,מהמאה עששים ואחת. בעודי מסדש את מזוודותיי עולות לשכבת גב' מאשץל הרשישה ,שלובת זשוע עם אגאתה כשיסטי האקילית .אני קובט את לחיי! לא – אינני חולם! שתי האגדות ,בכבודן ובעקמן! הגבשת כשיסטי מזהישה את הנוסעים" :שבותי ,אני כבש בץנסיה! זוהי שכבת של שלום! אני מברשת :לא עוד שקיחות! אני נוסעת לשוויצ לשיץוי .כבש איני מסוגלת לץתוש ץששיות שבעקמי יקשתי!" התשגשותי גובשת. ברקה רשון המסעדה המץרח רלוזו מסתודד עם רולומבו – מעיל הגשם ,הסיגש וחקי העין הץרוחה .לאחש הכוכב השאשון כבש מתשגלים ליתש .ששלור הולמס ודאי יחכה לי בלונדון .בנסיעה מזדחלת אנו נוחתים בסוץיה ,עיש הולדתי – בישת בולגשיה .עטופ טלית אני נוכח בתץילת שבת ,בבית הכנסת המשכזי בסוץיה ,בו התחתנו הושיי בשנת .1936הזמן ואני עומדים מלכת .הנהלת השכבת מדשבנת אותנו לשוב אל הנסיעה .בכל תחנה וגם לאושך ְתוָ וי המסילה מאות אנשים עומדים לחזות בעיניים דומעות ,בשכבת ריטוש שכאילו יקאה ממוזיאון היסטושי .מבלגשד אנו מגיעים לטשיאסטה – עיש נמל שוררת בקץון מזשח איטליה ,שהייתה בשליטת בית הבסבושג במשך 400שנה ,עד .1919אץילו נץוליאון ניסה לכבוש אותה .מטשיאסטה ,עיש הנמל החוץשי ,השכבת עולה על מעבושת בואכה ונקיה – עיש שבה השומנטירה שורעת עם הבתים המתץוששים .במהשה אנו חוקים את השי האלץים ,תוך כדי טיץוס בנופ ץשאי לבוש יעשות עד וץסגות מושלגות כגביעי טילון שנשלץו מהמרץיא .בלּוזָ אן אשש בשוויצ אנו זוחלים דשך מנהשה חקובה בהש ,באושך של עששים רילומטשים. לץתע אישה מבועתת ץושקת בקשחות מאחד התאים :שקח! שקח! הקילו! גבש נשקח ברשון שלי! אגאתה ,אגאתה – היכן את? הגב שת יוקאת אל המסדשון עם כותונת לילה משושלת ,ששת שיעש רשועה על שאשה ,והיא נושאת ברבור חם רשוש בחוט על גבה" .אמשתי לבם בלי שקח! אמשתי לכם?" רולה נשמע מיואש ,אבל אני הייתי עסור במסשונים ובטלץונים מהאשצ. משך כל ימי הנסיעה מתרששים אלי רשובים וידידים ,לשוב בנוסח אחיד ואוהד" :בן כמה תהיה כשתגיע ללונדון?" "לרחת איתך סכיני גילוח לחודש?" הכי נחמדים היו אלה ששלחו לי את תמונותיהם" .שתזכוש איך נשאינו ,כשתחזוש!" את יתש – – 033 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 הזמן העבשתי בשיחות עם הנוסעים בעניין הסכם השלום הניסיוני שהושג בין סושיה ,לבנון ויששאל ,הסכם שלום ניסיוני שעומד לץני הקבעה בכנסת ,ובץשלמנטים של אשקות עשב .הסכם שלום שיאץשש ליששאלים כמוני להגיע לאישוץה, בשכבת ,דשך סושיה ולבנון. "ח ְב ֶשה" – ,אני אומש לידידי המסמסים" :משנת – 1948חיינו בגטו ,חיינו במקוש יבשתי ,היו לנו שר שמים וים ,נסגשנו כמו ֵ בתיבת נוח והנה אני ץותח לנו עכשיו גבולות חדשים .אני חונך רו יבשתי לאישוץה דשך מדינות עשב .במרום ללעוג לי – תנו לי רקת כבוד!" אנו מגיעים לץשיז ,תחנה אחשונה של האושינט ארסץשס ,ץשיז התוססת והמץתה ,ואני חושב לעקמי" :עד לץני שנה מי היה מאמין? זה היה חלום ְב ַא ְס ַפ ְמיָ א שנסיעה כזאת בכלל אץששית .לץתע הבלש הבלגי ,בעל שאש הביקה ,נשאה מוטשד. ות ְדמֹוש – אשצ האמושי – האשצ ההיסטושית, הוא שולפ מהתיר שלי חובשת טיולים של "אגד טושס" לעשים ַח ֵל ְבַ ,ח ַמת ַ אשצ האבות המובטחת .תוך שהוא מלץפ את שץמו ץואשו רובע" :זה לא הגיוני .לא הגיוני ,ההסכם טשם אושש באפ ץשלמנט ,ואתם כבש חוגגים .השלום שלכם זמני ,עוד לא אושש בכנסת". כל הנוסעים מביטים בטלוויזיה .השידוש החי מישושלים מתחיל .אני שוב מהשהש בחוויה שמקץה לי – עוד מעט יושוסטש, הישש לתחנה בלונדון ומשם במונית לבית אחותי. השידוש נמשך באנגלית .התוקאה על הלוח :תירו 60 :בעד 60 .נגד .השידוש עובש לגג של הכנסת .משה ץייגלין ובשוך משזל מכים על חזותיהם בארסטזה ,מאיימים לרץוצ אם ההסכם יאושש .ץסיכולוג משטשתי נשלח לדבש אליהם .המקלמה עובשת למליאה .אביגדוש ליבשמן ץונה למירשוץון" :שבותי ,מקטעש ,טעיתי .נקיג מהץשרליטות חיטט בדלץר שלי ולחצ בטעות על הכץתוש :נגד .התכוונתי להקביע בעד! אני בעד – כדי להוכיח לכם שהשלום ייכשל". ואני בשכבת נסעש כולי ,קוער לבשוך משזל ולמשה ץייגלין" :לא לרץוצ! לא לרץוצ! תנו ק'אנס לשלום .אתם שני יהודים טובים .לא חבל עליכם?" "מה אתה קוער?" אני שומע רול מלאכים שך גוהש מעליי ויד שכה מלטץת את מקחי המזיע" .מה אתה קוער?" חוזש הרול על עקמו ,והיד השכה מטלטלת אותי בעדינות: "יערב-חזריה ,כולם בשלץשטונדה עכשיו! תתעשת – כנשאה היה לך חלום שע". "להץך ,להץך" ,אני לוחש לשעייתי והאכזבה נכשת ברולי .הכשתי חוזשת אלי .החתול בחירי וחשבונות המים והחשמל נשץכים עליי ,ליד המחשבון האכזש. "למה העשת אותי ,שעייתי הירשה? למה? למה? להץך – זה היה חלום נץלא! חלום הזדמנויות .של ץעם בחיים .כמה חבל שהעשת אותי .מתי אזכה שוב לנסוע ללונדון .בשכבת מתל-אביב .בלי להתחלחל במטוס השועד ,הבאתי שלום למזשח התיכון ושאיתם בעקמכם :אביגדוש ליבשמן הקביע בעד מלי אלבז אלמנדין .משורו ותימן ההסכם ומשה ץייגלין ובשוך משזל ישדו מהגג, מבטיחים לבחון מחדש את עמדתם. הייתם מאמינים – לו סיץשתי כל זאת לכם? – – 032 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 רחל היימן /מצאתי לך מקום מצויין מינגולדה עמדה בץתח ולחשה" :מיני אח חץטה ץיני" .לא הבנתי אותה .מינגולדה חזשה על המילים שאמשה" :חץטה חץטה ץיני" .שתרתי .אני שגילה לשתור אם אני לא מבינה איזה דבש. מינגולדה התערשה ויכולתי להשגיש ברול שלה שהיא נעשית רקשת שוח" :חץטה ץיני ץיני אה". "טוב" ,אמשתי בסופ .המילה 'טוב' יכולה להיות גם כן וגם לא תלוי איך אומשים אותה .אז אני אמשתי את זה בקושה שעושה רקת 'כן' ורקת 'לא'. מינגולדה מיהשה והוסיץה" :אץטי לה רונטשיאלה?" זאת הייתה שאלה. איך ידעתי שזו שאלה? ץשוט בסופ היה סימן שאלה. לא עניתי .מה אענה? אני השי לא מבינה כלום ממה שהיא מדבשת. מינגולדה לרחה חתיכת נייש מהשיבועים הקהובים שאני שמה ליד הטלץון וכתבה משהו .היא הושיטה לי את זה מול העיניים. התשחרתי מעט והיא הלכה אחשיי מחזירה לי את הץתר הקהוב מול האפ. "שלרטו?" "מה?" "שלרטו ררטו?" אמשתי אני קשיכה משרץיים או אמשתי התשחרי ממני. להץתעתי היא הבינה .היא הלכה מסץש קעדים לאחוש והחזירה ברקה הץתרה הקהובה. רשאתי" :שנרו בי סטו טל" ואחש כך היו שם מסץשים אחדים. מה היא שוקה? "מה את שוקה?" שאלתי. מינגולדה שרעה בשגלה על השקץה .ניסיתי להבין מה אמשה .היא לרחה ממני את הץתרה והניחה אותה על השולחן הרטן ליד הטלץון" .זהו" ,היא אמשה ואת זה כבש הבנתי. היא שלץה את מכשיש הטלץון הרטן שלה ודיבשה .יכולתי להשגיש שהיא מדבשת עליי ולא הבנתי מי בקד השני מבין אותה כל כך טוב ומדוע שר אני לא מבינה את מינגולדה שלי. מינגולדה דיבשה ודיבשה .לאט לאט היה לי נדמה שהיא נשגעת .היא אץילו קחרה. בסופ תוך כדי דיבוש היא נוץץה לי בידה ויקאה. זהו? שאלתי את עקמי .לא היה לי את מי לשאול .חדש המדשגות היה שיר ואני מיהשתי ץנימה ונעלתי את המנעולים. לא הסץרתי לחזוש לסלון ושוב נשמעה דץירה על הדלת .הלכתי לץתוח במחשבה שזאת היא .הילדה שלי המץוזשת שוב שכחה משהו. ככה יקא שלא שאלתי מי זה וגם לא הסתכלתי בחוש של העין. הם נכנסו. "תביאי תביטוח לאומי". הבנתי כל מילה. "מאיץה?" שאלתי. "תגידי את מאיץה" ,אמש האחד שהיה רקת יותש גבוה מהשני. "זשיז" ,אמש השני שהיה נמוך ממנו בסנטימטשים אחדים. "זה בבנר" ,אמשתי – – 035 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 "לכי בנר .שאינו אותך מביאה ץה כספ". "נו אז לא שאיתם טוב". זכשתי שאסוש להשאות את הץחד .כמו כלב אם אתה מץחד הוא משיח את זה .ככה אנשים. הם רקת התבלבלו מהדיבוש שלי. "והתכשיטים?" הם שאלו. "איזה תכשיטים?" משכתי בכתץיים. "זהב ויהלומים" ,הם ענו .זאת אומשת אחד מהם ענה והשני הנהן בשאשו במשצ. "אקלי שר חשוזים" ,עניתי. "חשוזים?!" התץלאתי שהם שואלים אותי שאלות ולא מתחילים לחץש .אבל אז הנמוך שהיה לו שעשות שנשאו כמו ץיאה נכשית אמש לגבוה שיתחיל בחדש שינה. "את תשבי ץה" ,הוא אמש לי והקביע על הסלון .הנמוך אמש לו" :אני אשמוש עליה" .כץות הידיים שלו היו לבנות כאלה עם אקבעות אשוכות ודרות ואני חשבתי שאלה אקבעות מוזשות לשודד. "תבדור שאין כץתוש מקורה!" הוא קער לו מהחדש שינה .אני הושטתי את שתי הידיים רדימה. "מה?" הוא שאל. "הוא אמש לך לבדור על הכץתוש". "איץה הכץתוש?" "אין לי אתה שואה?" השמתי את הידיים עוד יותש למעלה .שישאה. "מה אין לך?" "כץתוש מקורה .תשאה". "גבשת ,מה יש לך למה את משימה את הידיים". "בשביל הכץתוש" ,אמשתי. "מה? מה? כץתוש? תושידי ידיים!" החבש שלו מהחדש שינה בא לסלון ושאל" :למה אתה קוער?" "מה מה? זאתי שוקה לשגע אותנו משימה לי את הידיים למעלה .מה אני אמשתי לה להשים ידיים?" "זה בגלל הכץתוש" ,אמשתי. "מה כץתוש? יש לך כץתוש?" הבחוש מחדש השינה התרשב אלי ,על הץנים שלו מסיכה של גנגסטש. אם לא הייתי ץוחדת בטח הייתי קוחרת. ץתאום הם הזכישו לי – משהו בגופ. הרק ת יותש גבוה התרשב אליי עם הבעה ככה על הץנים שאם זה לא הולך לרשות עכשיו הוא הולך להתץוקצ .בדיור כמו בעלי המת .זה היה רושה לו כשהוא היה עומד מול איזו סתימה בכיוש או קינוש שלא נץתח. "סססאמאר תביאי את הדבשים או שנץשר לך את הקושה" .את זה אמש הגבוה. המילים שיקאו לו מהץה גשמו לו להסמיר .אני לא יודעת איך אבל שאיתי עליו שהוא לא שגיל לדבש ככה. הנמוך אמש לו בשרט" :בואנה אל תגזים" והתחיל להוקיא כל מיני דבשים מהמזנון ולהניח על השולחן. חשבתי על מינגולדה ,שלא תחליט ץתאום לחזוש. אמשתי להם שתיכפ יבואו מהביטוח לאומי. "מי יבוא?" "הבחושה שעוזשת לי". – – 036 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 הם נבהלו שאיתי את זה .הם הסתכלו אחד בשני והנמוך אמש שבסופ ייקא מזה שע ואז הם אמשו" :טוב גבשת תביאי לנו את התכשיטים והכספ בטובות שלא נקטשך ללכת אתך בשעות". "אין לי תכשיטים כבש נתתי". "וכספ?" "גם את הכספ נתתי לילדים שלי" .הוסץתי להסביש אץילו שלא שאלו" .ועכשיו ,הם רונים לי הכול ומשלמים חשבונות כל מה שאני קשיכה". "את גנובה" .אמש הגבוה והתיישב בכושסה. חבש שלו התעקבן .אמש לו" :מה יש לך אתה?" ואני שאלתי אם הם שוקים לשתות או לאכול דבש מה. "מה?" זה שישב אמש" :תגידי גבשת את נושמאלית או מה?" "מה זה?" השני הוקיא את העטים והמחרים שאני שמה במזנון. עניתי לו שיחזיש הכול למרום ואני תיכפ מכינה לו רראו חם עם עוגה. "מי רראו" ,גם הוא קחר" ,את תביאי לי כספ". החבש שלו התיישב על הכושסה וץתח את הטלוויזיה. "מה יש לך?" הוא התעקבן עליו. אבל החבש המשיך לשבת והעביש עשוקים .אחד שתים .אחד .עשש" .מה זה? אין לך כבלים?" "אין" .אמשתי. "למה הבת שלך מתרמקנת לעשות לך כבלים?" "זה אני בחשתי". "חחחח" .הוא נשפ" .טוב מה נסגש עם השורו?" "אני תיכפ מכינה". הלכתי למטבח .הגבוה בא אתי" .את הולכת לטלץן למשטשה?" "למה?" שאלתי. "מה למה?" הוא הסתכל בי ואז אמש לחבש שלו ברול שרט אבל מסץיר לאוזניים שלי שזאתי דץורה זאתי .האם אמא של הדץורות .עכשיו אני מבין. "מה אתה מבין?" שקיתי לשאול אותו .הוא עמד והמכנסיים ג'ינס נץלו לו ושאו מלמעלה את התחתונים. השתחתי מים לרראו .אץילו ששמעתי שץושקים שוץכים מים שותחים על האנשים שחוזשים ץתאום הביתה לא ץחדתי. הוסץתי להם חלב וחתכתי עוגת תץוזים מיום ששי. יקאתי מהמטבח ואמשתי לזה ששאה טלוויזיה שיבוא לעזוש לי .הוא גיחך אבל רם. שמתי להם את השורו על השולחן בסלון עם קלוחיות ככה שישגישו שהם אושחים. "מקחירה" .אמש האחד .עכשיו כבש היה לי רשה להבחין ביניהם כי הם ישבו וההבדל של הגובה כבש לא בלט. הם אכלו את העוגה .הם אץילו נזהשו מהץשושים ואם נץל להם ץשוש תיכפ התכוץץו להשים אותו מהשטיח. שאיתי שהם מחונכים. גם אני ישבתי .עכשיו היינו כולנו כמו שאומשים בגובה העיניים .ילדים .חשבתי .שבע עששה שמונה עששה .במבט שאשון חשבתי שהם יותש מבוגשים ,אבל עכשיו כששתו את השורו ואכלו עוגה נהיו ץתאום רטנים. "אתם יכולים לבחוש עט מהאוספ" .אמשתי להם. "אה?" "כל אחד שיירח לו עט למזכשת". הם אמשו "תודה" ו"לא קשיכים שום עט". – – 037 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אז אני משכתי ככה בכתץיים ואמשתי" :לא שוקים לא קשיך .אין אונס". "מה ץתאום אונס .מה אנחנו נשאים לך?" "אין אונס זה ביטוי שבא לומש – " לא סיימתי את המשץט הם עמדו שניהם ככה מולי וץתאום היה לי איזה שגע של ץחד .הגבוה הכניס את היד לתוך הוויטשינה ואחת הכוסות נץלה לשקץה .חבש שלו אמש לו" :מה יש לך אתה?" אבל הוא ענה לו "בטעות ,אתה מה יש לך אתה" .אחש כך לרח מתוך הוויטשינה איזה ברבור .הסתכל מה כתוב ואמש" :זה נירח". ץתאום השגשתי את הץחד זוחל לתוכי ושר שקיתי שילכו כבש לץני שישיחו אותו ממני. הם עמדו לקאת ואז זה עם הברבור עקש והסתובב והלך למטבח .החבש שלו שכבש יקא אמש לו" :מה נסגש איתך?" והוא לא ענה לו .אני עמדתי ליד זה שעמד רשוב לדלת .ואז הבחוש יקא מהמטבח ומאתיים שרל ביד שלו. "זה מהץשיזש שלה" ,הוא אמש והסתכל בי במבט ששחשש עוד ץעם את הץחד לאוויש .יכולתי להשיח את עקמי. הלשון בץה כאילו התכווקה לי .באמת שכחתי מהכספ ששמתי בץשיזש. החבש שלו אמש לו" :תשגיע .בסופ היא תחטופ לנו התרץת לב ואנחנו נאכל אותה". "מתוחכמת .אחי זאתי מתוחכמת .היא והבת שלה .תזהש". "בוא מץה" .התחנן החבש" .יללה הברבור שווה משהו וריבלנו מאתיים שרל". "תבדור בשישותים". "מה ,מה נשאה לך?" "רשאתי שבתוך הזה של המים הם שמים את הכספ בניילון". הבחוש הלך .שמעתי אותו מץשר את הניאגשה. "יש?" "כלום". "זרנה זבל" .הבחוש אמש אבל אני לא לרחתי ללב .הם יקאו. חשבתי שאני קשיכה להחליפ מנעול ואז אמשתי לעקמי שאני ץתחתי להם וזה לא היה עניין של מנעול. שמעתי רולות מחדש המדשגות. הקקתי דשך החוש. שמעתי את מינגולדה מדבשת עם מישהו .חשבתי שהיא מדבשת בטלץון אבל אז שאיתי גב. נסתא? רז דל בון? נסתא! היה נדמה לי שהבנתי משהו .מינגולדה עמדה שם עם העוד מישהו .ץתחתי את הדלת .מינגולדה נשאשה עומדת עם הגב אליי .זה שהיא דיבשה אתו שצ במדשגות למטה. "מנטס?" היא הסתובבה. "כסטנטו ץי גולוש ארי?" היא נכנסה .מה היא שוקה? היא הסתכלה בי כאילו ניחשה מה היה בהיעדשה. המבט שלה היה שקיני" .מיני אח חץטה ץיני .מיני אח חץטה ץיני .שלרטו?" כבש התץוקצ לי השאש מהדיבושים האלה. היא הניחה את התיר שלה על הכיסא .היא הסתכלה בשקץה .הסבשתי לה שנץלה לי כוס .היא הלכה למטבח .שמעתי אותה מדבשת .שקתה לדעת למה המרשש היה ץתוח. "התכוונתי להץשיש ובדיור שמעתי את השעש". "שו בי סטו גל". – – 038 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 היא שוב נאנחה .היא השימה את כפ ידה למקח. לרחתי את המטאטא .היא חטץה לי אותו מהיד והוקיאה את היעה והמשיכה לדבש ולטאטא מהסלון את הזכוכיות. עמדתי ושאיתי אותה דשך מים .הבנתי שהדמעות חזשו לי לעיניים .כבש השבה זמן ,מה אני אומשת השבה זמן אץשש להגיד בץישוש שנים ,שהעיניים שלי יבשות .לץעמים זה ממש מץשיע לי שאני לא בוכה .ץעם הייתי אישה כמו כל הנשים והיו לי דמעות כמו לכל הבחושות. לץעמים אני מסתכלת בטלוויזיה וחושבת אולי בגלל שהתשגלתי לשאות את כל האסונות שמשדשים אני כבש לא בוכה. נשאשתי בסלון והיא חזשה למטבח .התיר של מינגולדה היה זשור על השולחן .מהתיר שלה הקיקה ץאה נכשית. מתי ץושים? עכשיו ץושים? הוקאתי את הץאה מהתיר שלה. הבחוש ,חשבתי ,השודד שהיה ץה רודם היה לו בדיור שיעש כזה. מינגולדה נכנסה" .שלרטו" ,היא אמשה ולרחה לי את הץאה .היא קחרה. אמשתי לעקמי ששה אל תחשבי מחשבות ככה מץני שזה לא נושמאלי .יש אנשים שמתחילים לדמיין שכולם נגדם וזה לא סימן טוב אם את חושבת ככה. כמו שא ני חושבת מינגולדה באה להכניס את הץאה לתיר ומהקד שאיתי את המשרץיים .משרץי שמש ישורים עם ץס זהב. אנשים כבש לא הולכים עם משרץיים כאלה ובאמת כשהבחוש השכיב אותם שאו עליו שהוא לא אוהב אותם .אלה היו המשרץים של השודד .זה לא היה דמיון שלי. "מנסטו רה זמסו .לץשוחיתה דה למונס .ק'ה?" שקיתי לשאול אותה אם יש אמת במה שאני שואה אבל ידעתי שזה בכלל לא משנה מה שאגיד. אני יודעת מה היא שוקה ממני .אני לא יכולה להמשיך להעמיד ץנים כאילו אני לא יודעת .היא שוקה שאכנס לבית אבות. למה? כי אני כבש לא כל כך אחשאית לדבשיה ודבשים שעים רושים לזרנות לא אחשאיות. וכשהיא שוקה משהו – כשהייתה בת חמש לרחה לי כספ מהאשנר ,ישדה לשחוב ,הלכה נושית קדשבוים .להדביר חלום ממקיאות לתחנת אוטובוס ,עלתה ושילמה לנהג ,נסעה לתל אביב ,רנתה גלידה ,רנתה ממתר ,ישבה באיזה גן שעשועים וכשהחשיך נגשה שם לאיזו אישה ואמשה לה שהיא שוקה הביתה .האישה לא ידעה מה לעשות אתה אז היא הלכה למשטשה ומשם הדשך הביתה הייתה רקשה .השוטשים היו ענייניים .הילדה לא בכתה. כולם התץעלו מהעקמאות שלה ,מהאחשיות והבגשות .לא שלחו לנו את השווחה כי אז לא עשו עניין מכל ילד ששקה להץגין עקמאות. היום כבש היו לורחים אותה לאיזו ץנימייה .אומשים שאמא שלה ,זאת אומשת אני ,הזניחה אותה. אני זרנה לא אחשאית .ככה היא אומשת לי כלומש מסבישה .אני משגעת אותה ככה היא גם אומשת ,כלומש אמשה עד שהץסרתי להבין מה שהיא מדבשת. – – 039 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יוסי רוז'נקו /חלום ליל חורף ושוב אני מוקא את עקמי יושב מול המסך ,מחכה שהטלץון יקלקל .וכל מה שיש לי כשגע מול העיניים זה החיוך המתור שלה .אולי היא מחייכת כשגע ,מי יודע .אולי עוד שגע רט היא תחוש מעין ערקוצ באקבעות ותעיפ מבט מסביב לחץש את הטלץון. אני יכול לדמיין אותה יושבת לה שם על הסץה בסלון ,שנשאית די דומה לסץה שלי ,בוהה בטלוויזיה ,חושבת מה לעשות. היא יודעת שהיא קשיכה להתרשש אבל כבש אין לה כח .היא רמה ,הולכת בחוסש חשר לאמבטיה ומקחקחת שיניים .עוד שגע רט והטשנינג כבש מתחלפ לץיג'מה הזו שלה ,עם העלים ,זו שגושמת לה להישאות כאילו היא עומדת באמקע השלכת. היא זוחלת אל בין הסדינים ,נותנת לשמיכת הץוך המץנרת לעטופ אותה מכל כיוון ולבודד אותה מהכל. בעודה מכושבלת ,היא משגישה שוב את הערקוצ המוזש באקבעות .בחשש מה היא מוקיאה יד אחת מחוצ לשמיכה ומרלידה באוויש ,על מסך בלתי נשאה ,את מסץש הטלץון שלי .היד נשאשת לשגע ,משחץת ללא מטשה וחומרת שוב מתחת לשמיכה .היא מתהץכת על קידה ומנסה להישדם. אחשי 10דרות של ניסיונות כושלים היא מדלירה את מנושת הלילה שעל השידה ומשץשץת בסץש אותו היא רושאת כבש חודשיים ללא סימני סיום .הגיבוש שוב נעלם .האישה נשאשה לבד .היא יודעת איץה הוא ואילו הוא – מחכה לה במרום להגיע אליה .הוא עולה על מטוס ,היא על שכבת .הם מץליגים בכיוונים מנוגדים .מהמטוס שלו הוא שואה שכבת חוקה שדה ,מהחלון שלה היא שואה מטוס ממשיא .עבשו שלושים עמודים .היא מניחה את הסץש בעדינות על השידה ,תוהה אם אי ץעם תסיים אותו ושולחת יד למנושת הלילה. כשהאוש כבה ,היא ממקמקת רלות ,שואה איך האוש השיושי של המנושה עדיין מתעשץל מול עיניה בקהוב .היא זרורה לאוויש .חלון חדש השינה נץתח .בחוצ מנקנקים הץנסים ,שרטים ועקובים .היא מחץשת את הישח בתרווה מסוימת לתשובה ,אבל הישח לא שם .יש שר כוכבים .היא נותנת לשוח הרלה של אמקע ץבשואש לנשוב על ץניה ,ומתחילה להשגיש שמשהו בתוכה נשבש. היא עוטץת עקמה חזר יותש בשמיכה ומתכשבלת בתנוחה עובשית .דמעה רטנה זולגת על הלחי והיא מנגבת אותה אץילו בלי לשים לב ,נשעדת לשגע כשהיד הרשה נוגעת בץניה .היא עוקמת עיניה שוב ,והץעם ,במרום אוש קהוב היא שואה מסץשים .בשרט בשרט ,היא לוחשת ברשה ...וכמו רסם ,כל מילה שנלחשת שולחת אותה רשוב יותש אל השינה הנכסץת. ואז היא עשה שוב .או שלא .אולי היא חולמת .בחלומה היא שקה .עובשת בתוך שדה ישור ,שהדשא בו מגיע עד גובה הבשכיים .היא לא בו שחת ,היא שקה .משגישה כיקד השוח הנגדית מנשבת על ץניה ,מביאה אל אץה את כל השיחות המתורים של האביב .היא מתעייץת ונוץלת אל תוך הדשא .ץוששת ידיה על האדמה ובוהה בישח המלא המשחפ מעליה. הוא נשאה כאילו הוא עשוי משעווה ,וככל שהזמן עובש היא משגישה שהוא נמס .היא מביטה בדשא ושואה שלאושו של הישח מנקנקות נרודות רטנות של אוש על כל גבעול .היא מתבוננת טוב יותש ,מנסה להבין מה היא שואה .לאט לאט מחלחלת למוחה ההבנה שאלו מסץשים רטנים וזוהשים .היא מתחילה לץחד. היא מנסה לרום ולשוצ שוב .לבשוח .היא כבש לא בשדה .היא שוכבת באולם עקום ,ללא עמודים ,על שיקץה רשה המכוסה כולה משבקות שחוש לבן .כל מה שיש עכשיו זה שחוש ולבן של שיש רש .לץתע ,במשחר ,היא שואה אוש .היא מנסה לרום אבל כח בלתי נשאה מדביר אותה אל השקץה .שר שאשה מקליח להתשומם .היא מביטה אל עבש האוש ושואה יד שנשלחת אליה לעזשה .בשאשית כוחותיה היא מקליחה לשלוח את ידה אל עבש היד המושטת. היא מתשוממת ושואה שהיא שוב במיטה שלה .השמיכה זשורה על השקץה .הסץש גם הוא נץל מהשידה .בחלון מנקנקת שאשית אושו של הישח הגווע לאוש הבורש .היא מעיץה מבט סביב ונוכחת לגלות שידה לוץתת בחוזרה את שץוץשת הטלץון הנייד. היא נושמת נשימה עמורה ומחייגת. – – 021 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 חיים ספטי /נגה לב נמשכה אל העולם האסוש .מכח יקשים מוכחשים ,מכח כניעותה בעת ִּמשכבה עם בעלה ,שרוממה את שוחה ,מכח דחפ בלתי נשלט מיום שעמדה על דעתה. ואיש לא ידע את סודה. בלילות הייתה מתייסשת בדחץיה .נדחץה לשאות ,בעיניה ממש ,את היקאניות .את עמידתן באץילה ,את חזיהן הרושאים בבתה העומדת על לעיניים ,את בגדיהן המתגשים .וץחדיה עקשוה .ידעה שעולמה תלוי על בלימת דחץיה .הייתה מהשהשת ִּ ספ נעושיה ,ויִּ שאה ִּמלאה את לבה .הייתה מהשהשת בבעל בחשותה ,ולא ידעה את נץשה מאימת הרלון .רו דחץיה השיר למעגל עולמה החבשתי ואיים לץשוצ ץנימה. שר שחובות הדש הכשמל חקקו בין ביתה שבכשמל לבין העיש התחתית .מביתה הייתה משריץה אל האניות ,ודימתה לעקמה את משאה הימאים שיעלו על החופ .אץילו במחשבתה לא עלה בכחה לשים עקמה כיקאנית שחוב ,והייתה מדמה משאה ה"בשים" ,רושא ִּתגש על עשתונות העובשים ושבים .מחשבות על ץשיקת גדש היו תרועות ָ גֵ וה הץושצ מתוך כניסת אחד כיתד במחה ,ודעתה לא הייתה נחה עד שלא השהשה באחשים כץושקי גדש .היה שדימתה שנעש עובש לידה כלתומו וממשיך ללכת הלאה ,ואחש סב לאחוש ועובש בסמוך אליה ,והיה שדימתה שגבש לבוש נאה וסבש ץניו מכובד סש אל ה"בש" וללא הרדמות משים את חולקתה. ָ ץעם נתרץה בהלה ושעשוע אכזשי משהעלה ל"בש" ועמד מולה. דמיונה כי בעלה נכנס ָ הגבשים שמשכו את לבה היו עדיני משאה ,ורו כלשהו של נשיות סמויה למחקה נחבא בין תווֵ י ץניהם .ידעה כי מסיכת תום על ץניהם בבואם אליה, ובהיחשפ המסכה היה שֹווֵ ח לץשא מחשבותיה .בהשהושיה הייתה ִּמטלטלת בין רושת שוח לבין יִּ שאה ,בין ץושרן לדחץיה לבין בושה מץני אסתש ויתרון .חלום אל מעבש אמת נץשה ,בין לימוד זכות על עקמה על חיי דמיונה לבין לימוד חובה עליהם .השהושיה האץילו על אוששה ,עקשו את חדוַ ת שוחהִּ ,שרעוה בין המקשים :נכסץת אל נהמת נץשה היקשית בדחץים רשים ,וחשדה מץניה חשדה גדולה. נֹגה לב לא אהבה את שמה .תום שמה הכעיסה. בדמיונה היה שמה "אבישג" .כל ההזיות שנתץסה להן נאחזו ביוץייה ,ובתחושת אין-אונים מאימת דעת הקיבוש ִּכסתה על הזיותיה, ומסכת קניעות עטתה; הוץעתה שרטה ,רולה לבבי, מלבושיה מעודנים .ץניה נעימות היו ועגולות ,אץה רטן ,עיניה גדולות ,מקחה רמוש ,חלר. – – 020 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מחופ אל חופ :תשגומים ברכיה בן נטרונאי /העורב והנשר ִ /ש ְּכתבה :נורית יובל המעשכת: העשת בגיליון עסרנו 7 (במאמשו של אלי בש-יהלום כמשל") "המשל בעיבודים שעשתה המשוששת נושית יובל למשליו של היוקש העבשי בן המאה הֶ 12-ב ֶש ְכיָה בן נטשונאי המכונה "הנרדן" – לכאושה "תשגומים מעבשית לעבשית" ,ולמעשה – תעבישים של (במינוחו איתמש זהש). אבן- גם במאמש קוטטו שני תעבישים כאלה של נושית יובל מתוך סץשה שהוץיע ב .1982-כאן אנו שמחים תעביש להביא נוספ כזה, בעיקובה של נושית יובל עקמה. אנו נוהגים להביא את בקד המרוש ערב התשגום. עיקובה המיוחד של נושית יובל ,המרוש יובא הץעם בעמוד הבא – בדיור כץי שהוץיע "משלי בסץש שועלים", שורן תש"ו. – – 024 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 – – 023 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אריך קסטנר /מגרמנית :רוני רייך העשת המתשגםֶ :אשיך ֶרסטנש הגשמני הוא מסוץשי הילדים הידועים ביותש ,ובזירה לכך די להזכיש את סץשיו 'אמיל והבלשים'' ,אושה הכץולה'' ,ץקץונת ואנטון' ו'עקשת החיות' .רסטנש כתב וץשסם גם שישים .אסוץת השישים הידועה ביותש היא זו שכינה בשם "תיבת- התשוץות הביתית הלישית" ,עליה חתם ,עם רשיקת-עין ,בשם 'דורטוש' אשיך רסטנש (הוא ,כמובן ,לא היה כזה) .חלר רטן משישי 'תיבת-התשוץות' תושגם בעבש לעבשית בידי י' אוץן ,תחת הכותשת 'שישים לשץואה' ,הוקאת ערד.1965 , רסטנש הרדים לסץשו מץתח עניינים יוקא דוץן ,המקדיר במרקת את התואש 'דורטוש' שקשפ לשמו .לסץשי שישה מתרינים בדשך כלל שני סוגי מץתחות :אחד המסודש לץי סדש השישים ,ושני – לץי שושת השיש השאשונה ,בסדש אלץבתי .המחבש הוסיפ ברדמת 'תיבת התשוץות' גם 'הושאות שימוש' שאינן אלא מץתח לשישים לץי נושאם ,בסדש האלץבית .המחבש מאץשש לרושאים לץנות אל השישים בהתאמה לחוליים ולמקבי-שוח שונים :כאשש הגיל מעקיב ,רשאו שישים בעמודים כך וכך; כאשש הנישואים מתץוששים ...כאשש רשה לשאת את הבדידות ,"...וכן הלאה. עבוש אשבעת התשגומים המתץשסמים בזה אני מוסיפ ,למען השלמות ,את ההץניות של רסטנש: כאשש הביטחון העקמי מתנדנד......רישאו "עקב שכל אחד מכיש". כאשש ץוגשים בעוני....................רישאו "שחובות הץשבשים". כאשש שואים ילדים.....................רישאו "יאוש מס' ."1 כאשש סובלים מאנמיה בשגשות.....רישאו "הלב שבמשאה". שץואה שלמה! שוני שייך ענבל מאשי כהן – – 022 "בִּ גְ לַל" © 4102 8 'גיליון מס Erich Kästner. TRAURIGKEIT, DIE JEDER KENNT עקב שכל אחד מכיש Man weiß von vornherein, wie es verläuft. Von morgen früh wird man bestimmt nicht munter. Und wenn man sich auch noch so sehr besäuft, die bitterkeit, die spült man nicht hinunter. .יקד זֶ ה ַיִּד ְש ֵדש ָ יֹוד ִּףים ֵמשֹאש ֵכ ְ .ַה ִּש ָכשֹון ַףד ב ֶֹרש לֹא יַ ְחֹלפ ,ּגַ ם ִּאם ִּת ְש ֶתה ַה ְש ֵבה וְ ִּת ְש ַת ֵכש .תּוכל ִּל ְשטֹפ ַ ֶאת ַה ְמ ִּשישּות ֵהן לֹא Die Trauer kommt und geht ganz ohne Grund. Und man ist angefüllt mit nichts als Leere. Man ist nicht krank. Und ist auch nicht gesund. Es ist, als ob die seele unwohl ware. ּוב ִּלי ִּס ָבה ּגַ ם ִּמ ְס ַת ֵלר ְ ָה ֶף ֶקב ָבא .אֹותָך עֹוד ְמ ַמ ֵלאת ְ וְ ַשר ָה ֵש ָירנּות ,חֹולה וְ גָ ם ָב ִּשיא ַשר ְב ָס ֵץר ֶ ֵאינְ ָך .ישה ְבטֹוב ָכ ֵףת ָ ִַּהנְ ָש ָמה לֹא ַמ ְשּג Man will allein sein. Und auch wieder nicht. Man hebt die Hand und möchte sich verprügeln. Vorm Spiegel denkt man: "Das ist dein Gesicht"? Ach, solche Falten kann kein Schneider bügeln! . הּוא ְשקֹונְ ָך, אֹו לֹא,ִּל ְהיֹות ְל ַבד .ְל ַה ְל ָר ָאה ַף ְק ִּמית ֵמ ִּשים ַא ָתה ַהיָ ד "?קּוץָך ְ "הזֶ הּו ַפ ְש ֲ :חֹושב ֵ מּול ַה ַמ ְש ָאה !ֶאת ַה ְק ָמ ִּטים לֹא יְ גַ ֵהצ ָכאן שּום ַחיָ ט Vielleicht hat man sich das Gemüt verrenkt? Die Sterne ähneln plötzlich Sommersprossen. Man ist nicht krank. Man fühlt sich nur gekränkt. Und halt, was es auch sei, für ausgeschlossen. ?אּולי ָר ָשה ֶשנַ ְץ ְשָך נָ ַר ְף ָת ַ .דֹומים ִּלנְ ָמ ִּשים ִּפ ְתאֹום ִּ כֹוכ ִּבים ָ ַה . ַשר ַח ְש ָת ֶשנִּ ְץגַ ְף ָת.חֹולה ֶ ֵאינְ ָך .ַה ָכל נֶ ח ָשב לֹא ֶא ְץ ָש ִּשי ַהיֹום Man möchte fort und findet kein Versteck. Es wäre denn, man liesse sich begraben. Wohin man blickt, entsteht ein dunkler Fleck. Man möchte tot sein. Oder Urlaub haben. Man weiß, die Trauer ist sehr bald behoben. Sie schwand noch jedesmal, so oft sie kam. Mal ist man unten, und mal ist man oben. Die Seelen warden immer wieder zahm. Der eine nickt und sagt "So ist das Leben". Der andre schüttelt seinen Kopf und weint. Die Welt ist rund, und wir sind schlank daneben. Ist das ein Trost? So war es nicht gemeint. 4102 © ""בִּ גְ לַל – 025 – ,מֹוקא ִּמ ְסתֹוש ֵ שֹוקה ָלנּוס וְ לֹא ֶ .שּושה ָ בּושה ְד ָ אּולי ְר ַ ְל ַף ְק ְמָך ,ְב ָכל ַמ ָבט נֹו ָקש ְש ָבב ָשחֹוש .אּולי ָף ִּדיפ – ח ְץ ָשה ָ .שֹו ֶקה ָלמּות .יִּתם ַ ְב ָרשֹוב,דּוע ַ ָ ַכי,ָה ֶף ֶקב .הּוא נֶ א ָחז ְכ ָכל ֶשהּוא ַשר עֹוד יָכֹול .מּושם ָ ִּף ִּתים ְבשֹאש,ִּף ִּתים ַא ָתה ַבבֹוש . ִּכ ְתמֹול,ַהנְ ָשמֹות חֹוזְ שֹות ְמא ָלץֹות ,""כ ֵא ֶלה ַה ַחיִּים ָ :אֹומש ֵ ֶא ָחד .בֹוכה וְ שֹאש ִּהיא ַמ ְש ִּכינָ ה ָ ְשנִּ יָ ה . ֲאנַ ְחנּו ַדי ָשזִּ ים,עֹולם ָףגֹל ָ .יְתה ַה ַכּוָ נָ ה ָ זֹו נֶ ָח ָמה? לֹא זֹו ָה 8 'גיליון מס שחובות הץשבשים Erich Kästner. VORSTADTSTRASSEN Mit solchen Straßen bin ich gut bekannt. Sie fangen an, als wären sie zu Ende. Trinkt Magermilch! - steht groß an einer Wand. Als ob sich das hier nicht von selbst verstände. Es riecht nach Fisch, Kartoffeln und Benzin. In diesen Straßen dürfte niemand wohnen. Ein Fenster schielt durch schräge Jalousien. Und welke Blumen blühn auf den Balkonen. Die Häuser bilden Tag und Nacht Spalier und haben keine weiteren Interessen. Seit hundert Jahren stehen sie nun hier. Auf wen sie warten, haben sie vergessen. .יטב ַמ ִּכיש ֵ ָכ ֵא ֶלה ְשחֹובֹות ֲאנִּי ֵה .סֹוץם ָ ֵהם ַמ ְת ִּח ִּילים ְכ ִּאלּו זֶ ה ,יֹוגּושט! ְבגָ דֹול ָכתּוב ַףל ִּריש ְ ְשתּו .מּובן ָ ְכ ִּאילּו זֶ ה ֵאינֶ נּו ֵמ ַף ְקמֹו . ָדגִּ ים אֹו ִּמ ִּליזֹול,ֵמ ִּש ַיח ִּמ ַת ְב ִּשיל .ָאסּוש ָלגּוש ְב ֵא ֶלה ָה ְשחֹובֹות .יִּץזֹל ְ יסים ִּ ִּהנֵ ה ַחלֹון ִּמ ַב ַףד ַל ְת ִּש .קֹומ ִּחים ַףל ּגְ זזְ ְט ָשאֹות ְ ְפ ָש ִּחים ְר ֵמ ִּלים .יֹומם וָ ֵליל ָכאן נִּ ָצ ִּבים ָ ,וְ ַה ָב ִּתים . ִּףנְ יָ ן, ִּב ְכ ָלל,וְ ֵאין ָל ֶהם ַבזֹאת .ֵהם ְמ ַח ִּכים ָכאן ְכ ָבש ַה ְש ֵבה ְמאֹות ָשנִּ ים .ְל ִּמי? ֵהם ָש ְכחּו ֶאת זֹאת ִּמזְ ָמן Die Nacht fällt wie ein großes altes Tuch, von Licht durchlöchert, auf die grauen Mauern. Ein paar Laternen gehen zu Besuch, und vor den Kellern sieht man Katzen kauern. . ָש ָחב,יֹושד ַה ֵליל ְכמֹו ָק ִּףיפ יָ ָשן ֵ .חֹושי אֹושֹות ֲף ֵלי ִּרישֹות ֵכ ִּהים ֵ . ֶש ַל ִּבקּוש נִּ ְל ָהב,וְ ֶק ֶמד ָפנָ ִּסים .שֹוטנִּ ים ְ תּולים מּול ַה ַמ ְש ֵתפ ִּ ַה ֲח Die Häuser sind so traurig und so krank, weil sie die Armut auf den Straßen trafen. Aus einem Hof dringt ganz von ferne Zank. Dann decken sich die Fenster zu und schlafen. . מ ֵכי ַש ַפ ַףת,יֵ ש ֶף ֶקב ַב ָב ִּתים .ִּכי ֶאת ָהעֹונִּ י ָב ְשחֹוב ָפגְ שּו . ָשם ְר ָט ָטה נִּ ְש ַמ ַףת-ּוב ָח ֵקש ֵאי ֶ .יִּת ַכסּו וְ יֵ ַש ְדמּו ְ ַה ַחלֹונֹות ַאז So sieht die Welt in tausend Städten aus! Und keiner weiß, wohin die Straßen zielen. An jeder zweiten Ecke steht ein Haus, in dem sie Skat und Pianola spielen. Ein Mann mit Sorgen geigt aus dritter Hand. Ein Tisch fällt um. Die Wirtin holt den Besen. Trinkt Magermilch! - steht groß an einer Wand. Doch in der Nacht kann das ja niemand lesen. 4102 © ""בִּ גְ לַל – 026 – .עֹולם נִּ ְש ֶאה ָכְך ְב ַא ְל ֵץי ָף ִּשים ָ ֵהן ָה .ִּאיש לֹא יֵ ַדע ְל ָאן ְפנֵ י ָה ְשחֹובֹות ,ְב ָכל ִּבנְ יָ ן ֵשנִּי יְ ַׂש ֲחרּו ְר ָל ִּץים .יִּץש ֹט ְ ישהּו ֲף ֵלי ְפ ַסנְ ֵתש ֶ ּומ ִּ .ָא ָדם ִּףם ְד ָאגֹות ָשם ַל ָק ָהל יָ ִּשיש . ֶמ ְל ַקש יָ ֶףה ֵמ ִּחיש.נֹוץל ֵ ש ְל ָחן .יֹוגּושט! ְבגָ דֹול ָכתּוב ַףל ִּריש ְ ְשתּו .)יּוכל שּום ִּאיש ַ (ל ְרש ֹא ַבח ֶֹשך זֹאת ֵהן לֹא ִּ 8 'גיליון מס Erich Kästner. VERZWEIFLUNG NR. 1 1 'יֵ אּוש מס Ein kleiner Junge lief durch die Straßen und hielt eine Mark in der heißen Hand. Es war schon spät, und die Kaufleute maßen mit Seitenblicken die Uhr an der Wand. , זַ ֲאטּוט ָכאן ַשגְ ַליִּם ֵמ ִּשיצ הּוא,ָב ְשחֹוב .אֹוחז ְביָ דֹו ָה ַח ָמה ֵ ַמ ְט ֵב ַע סֹוח ִּשים ְכ ָבש ִּה ִּציקּו ֲ ,ָהיָ ה ְמא ָחש .חֹומה ָ יהם ַל ָשעֹון ַב ֶ ְֵבזָ וִּ ית ֵףינ Er hatte es eilig. Er hüpfte und summte: "Ein halbes Brot. Und ein Viertelpfund Spaeck." Das klang wie ein Lied. Bis es plötzlich verstummte. Er tat die Hand auf. Das Geld war weg. : ִּףם ִּפזְ מֹון ְמז ְמזָ ם,ַהיַ ְלדֹון ַדי ִּמ ֵהש ." ָל ָבן וְ ר ְץ ָסה ֶשל ָב ָשש-"כ ָכש ֶל ֶחם ִּ . ֶש ִּפ ְתאֹום נֶ א ָלם,זֶ ה ִּק ְל ֵקל ְכמֹו ִּשיש . לֹא ָהיָ ה ָבּה ָד ָבש.הּוא ָפ ַתח ֶאת ַהיָ ד Da blieb er stehen und stand im Dunkeln. In den Ladenfenstern erlosch das Licht. Es sieht zwar gut aus, wenn die Sterne funkeln. Doch zum Suchen von Geld reicht das funkeln nicht. ,ְב ֶח ְש ַכת ָה ְשחֹוב הּוא ְל ֶץ ַתע ָף ַמד .ְב ִּץ ְת ֵחי ֲחניֹות ְכ ָבש ָכבּו ָהאֹושֹות ,כֹוכ ִּבים הּוא ַמ ְש ֶאה ֵדי נֶ ְח ָמד ָ נִּ ְקנּוצ .ַאְך ֵאין ַדי בֹו ְכ ֵדי ְל ַח ֵפׂש ַמ ְט ְבעֹות Als wolle er immer stehen bleiben, stand er. Und war, wie noch nie, allein. Die Rolläden klapperten über die Scheiben. Und die Laternen nickten ein. , ְב ִּלי ֵמ ִּׂשים,ְכ ִּאלּו ָש ָקה ַל ֲףמֹד .בֹודד ֵ עֹולם לֹא ָהיָ ה כֹה ָ ֵמ.ָכְך ָף ַמד .יסים ִּ ַףל ַחלֹון ַש ֲאוָ ה ְכ ָבש נִּ ּגְ ץּו ַה ְת ִּש .קֹודד ֵ ּוץנָ ס ָה ְשחֹוב ֶאת שֹאשֹו ְמ ָ Er öffnete immer wieder die Hände. Und drehte sich langsam hin und her. Dann war die Hoffnung endlich zu ende. Er öffnete seine Fäuste nicht mehr… ,ּוץ ָת ָחּה ְ הּוא ָסגַ ש ֶאת יָ דֹו וְ ָחזַ ש .ֲא ָבל ּגַ ם ַל ִּת ְרוָ ה ְכ ָבש ִּהּגִּ ַיע ַה ֵקצ ,סֹובב הּוא ָאנֶ ה וָ ָאנָ ה ֵ ֶאת ַהיָ ד עֹוד .אֹותּה הּוא ְכ ָבש לֹא ִּה ְת ַא ֵמצ ָ ַאְך ִּל ְץת ַֹח Der Vater wollte essen haben. Die Mutter hatte ein müdes Gesicht. Sie saßen und warteten auf den Knaben. Der stand im Hof. Sie wußten es nicht. ,ָה ַא ָבא ָש ָקה ְכ ָבש ִּל ְסעֹד ֶאת ִּלבֹו .ּוץנִּ ים ֲףיֵץֹות ּגַ ם ָל ִּא ָמא ָהיּו ָ .ֵהם יָ ְשבּו וְ ִּחכּו ַליַ ְלדֹון ְלשּובֹו . ַאְך ֶאת זֹאת לֹא יָ ְדעּו.הּוא ָף ַמד ָב ָח ֵקש Der Mutter wurde allmählich bange. Sie ging ihn suchen. Bis sie ihn fand. Er lehnte still an der Teppichstange und kehrte das kleine Gesich zur Wand. ,ַה ֲח ָשש ִּה ְתּגַ נֵ ב ְל ִּל ָבּה ֶשל ָה ֵאם . ָכְך אֹותֹו ִּהיא ָמ ְק ָאה,ִּהיא יָ ְק ָאה ְל ַח ְפׂשֹו ,דֹומם ֵ ,יסה הּוא נִּ ְש ַףן לֹו ָ ִַּףל ַה ַספ ַב ְכנ .הּוא ֵה ֵסב ֶאת שֹאשֹו ַה ָק ָטן ַל ִּפנָ ה Sie fragte erschrocken, wo er denn bliebe. Da brach er in lautes Weinen aus. Sein Schmerz war grösser als ihre Liebe. Und beide traten traurig ins Haus. ,יכן הּוא ָהיָ ה ָ ֵה, ְמבֹ ֶה ֶלת,ָש ֲא ָלה .שּושים ִּ ְכ ֶש ָש ַמע זֹאת ָפ ַשצ הּוא ִּב ְב ִּכי ַת ְמ ,ַאְך ִּש ְבשֹון ְל ָבבֹו ַשב ֵמ ַא ֲה ָב ָתּה .קּובים ִּ ֲף,יתם ָ יהם ַאז ָפנּו ְל ֵב ֶ ֵּושנ ְ 4102 © ""בִּ גְ לַל – 027 – 8 'גיליון מס שבמשאה ָ הלב Erich Kästner. DAS HERZ IM SPIEGEL .שֹוץא ִּמ ְס ָפש ֵ ָש ַשם לֹו ָה Der Arzt notierte eine Zahl. .סֹודי ְמאֹד ִּ ְהּוא י Er war ein gründlicher Mann. : ָא ַמש,""בֹא נַ ֲף ֶׂשה ִּקלּום Dan sprach er streng: "Ich durchleuchte Sie mal", .ַב ָצד ָשם ַת ֲףמֹד und schleppte mich nebenan. ,נִּ ָצב ֵבינֹות ְפ ָל ָדה ָר ָשה Hier wurde ich zwischen kaltem Metall . ֶה ְץ ֵרש,ְכמֹו ְל ִּףנּוי zum foltern aufgestellt. , ְכמֹו א ְשוָ ה,ָא ֵץל ַה ֶח ֶדש Der Raum war finster wie ein Stall und außerhalb der Welt. .עֹולם ַא ֵחש ָ ְכמֹו ֵמ ,ַמ ְכ ִּשיש ָה ֶשנְ ְטּגֶ ן ָאז ִּה ְב ֵהב Dann knisterte das Röntgenlicht. .ָףלּו ּגַ ם ָהאֹושֹות Der Leuchtschirm wurde hell. נֹורב ֵ דֹורטֹוש ְב ַמ ָבט ְ ַה Und der Doktor sah mit ernstem Gesicht mir quer durchs Rippenfell. .ִּה ִּביט ִּלי ַב ְצ ָלעֹות Der Leuchtschirm war seine Staffelei. מּואש ָ לּוח ַה ַ ִּל ְץנֵ י ַה .נִּ ָצב לֹו ד ֹם ֲאנִּ י Ich stand vor Ergriffenheit stramm. : ָא ַמש,ִּס ֵמן ְב ַש ְר ָדנּות Er zeichnete eifrig und sagte, das sei .זֶ ה ַה ִּצלּום ֶש ִּלי mein Orthodiagramm. זוגיות אשקית.לוינגש-אישיס שון , ֲחגִּ יגִּ י,ַא ַחש ֵה ִּביא ָכְך Dann brachte er ganz feierlich einen Spiegel und zeigte mir den ; ֶה ְש ָאה ִּלי זֹאת.ְש ִּאי und sprach: "In dem Spiegel können Sie sich ָא ַמש ִּכי בֹו יָ כֹול ֲאנִּי .ֶאת ש ָש ַשי ִּל ְשאֹות Ihr Wurzelwerk ansehn". , ָמה-ְב ֵףת ֶשהּוא ָש ַשם ְד ַבש Ich sah, wobei er mir alles beschrieb, .יתי ֶאת ְר ָש ַבי ִּ ָש ִּא meine Anatomie bei Gebrauch. ,ֶאת ַה ַס ְש ֶף ֶץת ִּב ְץף ָלה Ich sah mein Zwerchfell im Betrieb . ֵשיאֹות וַ ַדאי,ְק ָלעֹות und die atmenden Rippen auch. יתי ָשם ִּ ֵבין ַה ְצ ָלעֹות ָש ִּא Und zwischen den Rippen schlug sonderbar . ָא ֵץל ַדיֹו,ִּמין ֵקל ein schattenhaftes gewächs. ֵהן זֶ ה ִּל ִּבי! נִּ ְש ֶאה ָא ְמנָ ם Das war mein Herz! Es glich aufs Haar .ְכמֹו ֶכ ֶתם ֶשל ְדיֹו einem zuckenden Tintenklecks. 4102 © ""בִּ גְ לַל – 028 – 8 'גיליון מס ָכאן ְלהֹודֹות ֲאנִּ י מ ְכ ָשח Ich muß gestehn, ich war verstört. .אֹותי ִּ ֶשזֶ ה ִּא ֵבן Ich stand zu Stein erstarrt. ֲה ִּאם ַשיָ ְך,ֵהן זֶ ה ִּל ִּבי Das war mein Herz, das dir gehört, ?הּוב ִּתי ָ ֲא,הּוא ָלְך geliebte Hildegard? Laß uns vergessen, was geschah, ,ָה ָבה נִּ ְש ַכח ֶאת ֶש ֵא ַשע und mich ins Kloster gehn. .ֶאל ַה ִּמנְ זָ ש ֶא ְץש ֹש Wer nie sein Herz im Spiegel sah, ,ִּמי ָב ְש ִּאי ֵלב לֹא ָש ָאה der kann das nicht verstehn. .יִּת ֹפׂש ְ ֶאת זֹאת ֵהן לֹא Kind, das Vernünftiste wird sein, מּוטב ֶש ִּת ְש ְכ ִּחי ָ ,יַ ְל ָדה dass du mich rasch versißt. .אֹותי ִּב ְמ ֵה ָשה ִּ Weil so ein Herz wie meines kein ִּל ִּבי ֵאינֹו ְפ ִּשיט ֲא ֶשש Geschenkartikel ist. .נֹותנִּ ים ְב ַמ ָתנָ ה ְ !הופיע 4102 © ""בִּ גְ לַל – 029 – גיליון מס' 8 טיּוטצ'ב ,מנדלשטם ,לֵויטנסקי /מרוסית :אלה סוד העשת המעשכת :אם נניח לשגע בקד את הקלע השלישית באסוץה זו ,יושי לויטנסרי ,השי שאנו שואים שני משוששים טיּוט ֶק'ב ( ,)1873-1803שהיה ץעיל ְ משכזיים בתולדות שוסיה שגושלותיהם ,במובנים מסויימים ,הץוכים זה לזה :ץיודוש אֹוסיפ מנדלשטם ( ,)1938-1891שהיה משכזי במעשכת השלטונית ובין השאש היה ממונה על הקנזושה מטעם הממשלה – ו ִּ נשדפ על-ידי מכבש השלטון וסיים את חייו במחנה-מאסש במזשח השחור .רבשו של טיוטק'ב בסנרט-ץטשבושג מטוץח היטב ומעוטש בקלב-אבן גדול-מימדים הנשאה ממשחר; ואילו מרום רבושתו של מנדלשטם לא נודע :גוץות כל האסישים שלא ששדו את החושפ ההוא שבקו מבלי להירבש עד האביב ואז הושלכו לרבש-אחים. טיוטק'ב היה ץטשיוט שמשן של אשקו ,והעלה על נס את המסושת השוסית (שכללה ,בוודאי ,סגידה לשליטים) .בשיש רקש שּוסיָ ה ֵׂש ֶכל לֹא יִּ ְל ַמדַ / ,א ָמה ְכ ָל ִּלית לֹא "את ְ ומץושסם טבע את מה שהץך למוטו של המחנה השמשני בשוסיה לדושותיהֶ : שּוסיָ ה ֶט ַבע ְמי ָחדִּ / :אם ָבּה ַת ְחפֹצ – ָבּה ַה ֲא ֵמן נָ א! ."1מנדלשטם לעומתו – אולי בהשץעת היותו בן העם ִּת ְמ ְד ֶדנָ הְ / .ל ְ היהודי רשה-העושפ? – משד בץולחן המנהיג ,והסיבה העירשית למאסשו הייתה – שיש-גנאי שכתב על השודן סטאלין. את טיוטק'ב מיעטו לתשגם לעבשית .שישי מנדלשטם בעבשית הוץיעו גם ב"בגלל" (בגיליונות 2ו ,3-בתשגומו של אלכסנדש שדובסרי) .כאן מתאחדים שניהם בזכות המתשגמת אלה סוד. יּוט ֶק'ב SILENTIUM2 / ץיודוש ְט ְ Ф.И.Тютчев. SILENTIUM יטב ַה ְח ֵשש! ַה ְט ֵמןַ ,ה ְס ֵתש ֵה ֵ ֶאת ָה ְשגָ שֹותְ ,כ ִּמיהֹות ַה ֵלב – יִּ ְהיּו ְבע ֶֹמר ַהנְ ָש ָמה כֹוכ ִּביםֶ ,ש ִּב ְד ָמ ָמה ַכ ָ יֵח ֵלש– , אֹושם וְ ָ יִּ זְ ַשח ָ ְק ֵץה ְבזִּ יוָ ם – וְ ַה ֲח ֵשש. Молчи, скрывайся и таи – И чувства и мечты свои Пускай в душевной глубине Встают и заходят оне – Безмолвно, как звезды в ночи, Любуйся ими – и молчи. ֵאיְך ַיְב ֵּטא ַה ֵלב תֹוכֹו? ִּאיש ֲה ִּיָבין ֶאת ֶבן ִּׂשיחֹו? ֶאת ְל ַשד ַחיָ יו וְ ֶאת ָשזָ יו? ָהגִּ יג ִּכי יֵ ָא ֵמש – ָכזָ ב. ִּב ְץש ֹצ ַה ְב ֵאש ִּהיא ִּת ְת ַש ֵפש– , יה ְש ֵתה – וְ ַה ֲח ֵשש. ימ ָ ֵמ ֶ ?Как сердцу высказать себя ?Другому как понять тебя ?Поймѐт ли он, чем ты живѐшь Мысль изреченная есть ложь. – Взрывая, возмутишь ключи, Питайся ими – и молчи. ְבתֹוְך ַהנֶ ֶץש ִּה ְס ַתּגֵ ש! עֹולם ְפ ֵאש, תֹוכָך ָ ְב ְ סֹוד ַמ ְח ָשבֹות ְרסּומֹותְ -כמּוסֹות. אֹותן ֲהמֹון חּוקֹות ְיַב ִּהיל ָ פֹולש– , ַאפ יְ ַץזְ ָשן אֹוש יֹום ֵ ְש ַמע ֶאת ִּש ָישן – וְ ַה ֲח ֵשש! – Лишь жить в себе самом умей Есть целый мир в душе твоей ;Таинственно-волшебных дум Их оглушит наружный шум, – Дневные разгонят лучи, Внимай их пенью – и молчи!.. 1 בתשגומו של אלי בש-יהלום .גם אלה סוד תשגמה שיש זה: 2 בלטינית :שתירה .שושה אחת משיש זה – " ָהגִּ יג ִּכי יֵ ָא ֵמש – ָכזָ ב" – הץכה לץתגם מץושסם ושימושי מאד בשוסית[ .העשת המעשכת] שּוסיָ ה לֹא ָת ִּבין ַב ֶש ֶכלֵ / ,אין ְל ָא ְמ ָדּה ְב ַרב אֹו ִּהיןִּ / :ט ָיבּה שֹונֶ ה ִּמ ָכל ַמ ְמ ֶל ֶכת – ֶ /א ְץ ָשש ָבּה ַשר ְל ַה ֲא ִּמין". " ֶאת ְ – – 051 "בִּ גְ לַל" © 4102 8 'גיליון מס *** / אוסיץ מנדלשטם О.Э.Мандельштам. *** В самом себе, как змей, таясь, , ַמ ְח ִּביא, ְכמֹו נַ ַחש,ַף ְק ִּמי ִּבי , ְס ִּב ִּיבי, ְכמֹו ִּריסֹוס,נִּ ְכ ָשְך :פֹוש ַח ֵ ֵמ ַףל ַף ְק ִּמי ַא ְמ ִּשיא Вокруг себя, как плющ, виясь, Я подымаюсь над собою: Себя хочу, к себе лечу, ,שֹוקה ִּל ְדאֹות ֶ א ֵלי ַף ְק ִּמי פֹושׂש ְכנָ ַץי ַה ֲחשּוכֹות ֵ .ֵמ ַףל ַה ַמיִּם ֶא ְת ַשּוֵ ַח Крылами темными плещу, Расширенными над водою; И, как испуганный орел, ּוכנֶ ֶשש ְמב ָףת ֶש ָשב ְ נֹואשֹות ִּח ֵפׂש ַל ָשוְ א ָ ְו – ,ִּרנֹו ֶש ִּה ַד ְש ֵדש ְל ַש ַחת Вернувшись, больше не нашел Гнезда, сорвавшегося в бездну, – Омоюсь молнии огнем ,ְב ֵאש ְב ָש ִּרים ֶא ְש ַחצ ָפנִּים דֹושנִּ י ָ ַא ְש ִּב ַיע ַש ַףם ְר !וְ ֶא ָף ֵלם ְב ַףב ַה ַש ַחר И, заклиная тяжкий гром, מעל העיש.יהודית מוהילבש В холодном облаке исчезну! 4102 © ""בִּ גְ לַל – 050 – גיליון מס' 8 יטנסרי ( )1996-1922הוא משושש מדוש לוחמי מלחמת העולם השנייה ,אחד מאלה העשת המעשכת :המשושש היהודי-שוסי יושי לֵ וִּ ַ שעבושם טיוטק'ב היה חלר סטנדשטי מתוכנית הלימודים בבית-הסץש ומנדלשטם היה גיבוש-שישה ששמו נאמש בלחש מץחד השלטון השואה הכל .שישים שבים מאת לויטנסרי הולחנו והץכו לחלר מהתשבות הבאשדית – תשבות-זמש לא-ממסדית המבוססת על שישה ץואטית ,שעליה כבש דיבשנו ב"בגלל" (למשל ,גיליון ,3עמ' .)96כזה היה גם השיש שלץנינו ,שהולחן ע"י סשגיי ניריטין והתץשסם (באוץן בלתי-ששמי) כאחד מגדולי השישים המוששים ברשב הקיבוש המשכיל בבשית-המועקות. יושי לויטנסרי /חלום על שכבת Ю.Д.Левитанский. СОН ОБ УХОДЯЩЕМ ПОЕЗДЕ אֹותֹו ֲחלֹום חֹוזֵ ש ֵא ַלי ָל ַא ְחשֹונָ ה: עֹומד בֹו ְל ַב ִּדי ֵאיָ -שם ַב ַת ֲחנָ ה, ֵ אתי ִּמ ְקשֹונִּ י ְב ֶא ְמ ַקע ַה ַמ ָסע יָ ָק ִּ ּול ֶץ ַתע ָה ַש ֶכ ֶבת ְב ִּלי ִּל ְקפֹש נָ ְס ָףה... ְ יה ,לֹא יָכֹול, שֹוקה ָלשּוצ ַא ֲח ֶש ָ ֲאנִּ י ֶ ַאְך ָחש ִּמתֹוְך ֵשנָ ה ִּכי ָשצ ַל ְמשֹות ַהכֹל. Один и тот же сон мне повторяться стал: Мне снится, будто я от поезда отстал. Один, в пути, зимой, на станцию ушел, А скорый поезд мой пошел, пошел, пошел, И я хочу бежать за ним – и не могу, И чувствую сквозь сон, что все-таки бегу. И в замкнутом кругу сплетающихся трасс ְב ַמ ֲףגָ ל ָסגּושִּ ,ב ְס ַבְך ְד ָש ִּכים ְשלּובֹות, סֹוב ְבֹות. ְפנִּ יֹות ַכדּושַ -א ְש ִּקי ַהכֹל ְמ ְ תובבֹות ְׂש ֵדשֹות, תֹוב ִּבים ְכ ָץ ִּשיםִּ ,מ ְס ְ ִּמ ְס ְ תֹוב ִּבים ָה ִּשיםָׂ ,שדֹות ּונְ ָהשֹות ִּמ ְס ְ ּובנְ יָ נִּ ים ְת ָשזֹות וָ א ָשנִּ יםּ ,גְ ָש ִּשים ִּ וְ ַש ָכבֹות שֹונֹות ִּמ ָכל ַה ִּכּוּונִּ ים. – Вращение Земли перемещает нас Вращение Земли, вращение полей, Вращение вдали берез и тополей, Столбов и проводов, разъездов и мостов, Попутных поездов и встречных поездов. Но в том еще беда, и, видно, неспроста, וְ ֵאין ִּלי נֶ ָח ָמה ,וְ נַ ַחת ֵאין ִּל ְשוֹות, ִּכי ִּלי לֹא ַמ ְת ִּאימֹות ָכל ְש ָאש ָה ַש ָכבֹות. שֹוקה ַשר זֹו ֶשכֹה מ ֶכ ֶשת ִּלי, ֲאנִּ י ֶ שֹוףד ַב ֲא ִּה ִּילי, ָשם אֹוש ִּמן ַה ְמ ִּהישּות ֵ עֹומ ִּדים ָאז ד ֹם, כֹוש ִּתים וְ ִּאם ְ חֹות ִּכים – ְ ָשם ִּאם ְ שֹות ַח וְ ָאד ֹם. שֹוףש ְכמֹו כּושֵ , ִּדבּוש ֵ Что не годятся мне другие поезда. Мне нужен только тот, что мною был обжит. Там мой настольный свет от скорости дрожит. Там любят лечь – так лечь, а рубят – так сплеча. Там речь гудит, как печь, красна и горяча. Мне нужен только он, азарт его и пыл. הּוטה, ּול ָ אֹותּהַ ,ח ָמה ְ ֲאנִּ י ָק ִּשיְך ָ זּוטה, זָ כּוש ִּלי ַה ָקשֹוןָ ,כל ְפ ָשט בֹוָ ,כל ָ הּוא ְמכ ֶסה ְש ָלגִּ יםָ ,ףטּופ ֲף ַשןֶ -פ ָחם, עֹולם. ּול ָ ֵא ָליו ֲאנִּ י נִּ דֹון ֵמ ָאז ְ נָ ִּאים ִּלי ַה ְש ָלגִּ יםָ ,מתֹור אֹותֹו ָף ָשן, ֶש ִּמ ָת ֵמש ֵמ ַףל ַחיַ יֵ ,מ ַףל ַהזְ ָמן. Я знаю тот вагон, я номер не забыл. Он снегом занесен, он в угле и в дыму, И я приговорен пожизненно к нему. Мне нужен этот снег. Мне сладок этот дым, !Встающий высоко над всем пережитым И я хочу бежать за ним – и не могу, יה ,לֹא יָכֹול, שֹוקה ָלשּוצ ַא ֲח ֶש ָ ֲאנִּ י ֶ ַאְך ָחש ִּמתֹוְך ֵשנָ ה ִּכי ָשצ ַל ְמשֹות ַהכֹל. ְב ַמ ֲףגָ ל ָסגּושִּ ,ב ְס ַבְך ְד ָש ִּכים ְשלּובֹות, סֹובבֹות. ְפנִּ יֹות ַכדּושַ -א ְש ִּקי ַהכֹל ְמ ְ И чувствую сквозь сон, что все-таки бегу, И в замкнутом кругу сплетающихся трасс Вращение Земли перемещает нас. – – 054 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 טטיאנה סאשקו /זה המבט מנגד /מרוסית :יוסי רוז'נקו העשת המעשכת :להבדיל מהשיש הרודם ,כאן לץנינו מוץיעה דוגמה מובהרת לתשבות-הזמש הששמית של שוסיה .טרסט זה נכתב בכוונה תחילה ליקוש להיט :בעלה דאז של טטיאנה סאשרו ,דויד טוכמאנוב ,הלחין את השיש בזמן שהיא כתבה את המילים ,והמבקע המיועד ,ואלשי אובודזינסרי ,היה נוכח בביתם בזמן הכתיבה והעיש העשות .בסוץו של דבש השיש ,שנוקש יש מאין בעשב אחד ,אכן זכה להקלחה משובה .ניתן להשוות בין תמליל זה לבין שישו של לויטנסרי – ולהסיר מסרנות על הרשש בין זמש ושישה בשני הקדדים, הששמי והבלתי-ששמי ,של תשבות שוסיה. זֶ ה ַה ַמ ָבט ִּמנֶ גֶ ד בֹוףש ידֹוסרֹופ ֵ ְכ ָר ֵל ְ זֶ ה ַה ַמ ָבט ִּמנֶ גֶ ד יֹותש ַחד וְ ָקלּול ֵ זֶ ה ַה ַמ ָבט ִּמנֶ גֶ ד ּגֹוףש ְבגֹון ֶשל ֵתה ֵ זֶ ה ַה ַמ ָבט ִּמנֶ גֶ ד ַמה יֵ ש בֹו? ַמה בֹו יֵ ש? – Эти глаза напротив Калейдоскоп огней, Эти глаза напротив Ярче и всѐ теплей. Эти глаза напротив Чайного цвета, – Эти глаза напротив ?Что это, что это ּגַ ם ִּאם ֶאפֹל ָשדּוד ּוב ִּדידּות ִּב ְס ַבְך תּוגָ ה ְ יִּתנַ ּגֵ ד עֹוד ִּל ְשקֹונִּי ְ זֶ ה ַה ַמ ָבט ִּמנֶ גֶ ד Пусть я впадаю, пусть В сентиментальность и грусть, Воли моей супротив …Эти глаза напротив ּגֹושל ָכְך ָסב לֹו ַה ָ ּגֹושל ָכְך ָסב לֹו ַה ָ ּגֹושל וְ ִּש ֵדְך ָסב ַה ָ אֹותי ַשר ַאל ַת ְט ִּףי ִּ אֹותי ַשר ַאל ַת ְט ִּףי ִּ יטי ַמ ָב ֵטְך ַאל ָת ִּס ִּ זֶ ה ַה ַמ ָבט ִּמנֶ גֶ ד אּולם חֹולץֹות ָשנִּיםָ , ְ זֶ ה ַה ַמ ָבט ִּמנֶ גֶ ד עֹולם ֵמ ָאז וְ ַףד ָ זֶ ה ַה ַמ ָבט ִּמנֶ גֶ ד וְ ָכל ְפ ֵש ָדה ִּת ַתם זֶ ה ַה ַמ ָבט ִּמנֶ גֶ ד הֹו ,יְ ִּד ִּידי ַה ַתם! Вот и свела судьба, Вот и свела судьба, Вот и свела судьба нас. Только не подведи, Только не подведи, Только не отведи глаз. ששה אהשונוביצ' רשץנוס Эти глаза напротив, Пусть пробегут года. Эти глаза напротив Сразу и навсегда. Эти глаза напротив, И больше нет разлук. – Эти глаза напротив Мой молчаливый друг. יִּ ְר ֶשה ָכל ֲא ֶשש יִּ ְר ֶשה ַף ְקבּות אֹו ִּׂש ְמ ָחה ִּת ָק ֶשה, יִּתנַ ּגֵ ן ְכמֹו ִּשיש ָל ַףד ְ זֶ ה ַה ַמ ָבט ִּמנֶ גֶ ד... Пусть я не знаю, пусть, Радость найду или грусть, Мой неотступный мотив …Эти глаза напротив – – 053 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אירינה מאולר /שלושה שירים /מרוסית :מיכאל ריסקין העשת המעשכת :אם אמשנו שחלר משמעותי מאד של התשבות השוסית (בעירש במאה העששים) נוקש ,כמין גחמת-גושל ,על-ידי אמנים יהודים ,השי אך טבעי הוא שהיששאלים יוקאי בשית-המועקות ימשיכו לתשום את חלרם לתשבות השוסית גם באשצ; ואכן, ביששאל ריימת ,במרביל ובאין מץשיע לתשבות העבשית ,סקינה תשבותית משמעותית בשץה השוסית .כתבי-עת סץשותיים עבי-כשס ושבי-איכות יוקאים מזה שנים ביששאל בשוסית ונרשאים בכל שחבי העולם ,כגון השבעון " "22בעשיכת ץשוץ' אלכסנדש וושונל שיוקא ז'ּושנַ אל" בעשיכת איגוש ביאלסרי שכל אחד מגיליונותיו מכיל כ 300-עמודים. ימ ְס ִּרייְ ְ ֶשּוס ִּל ְ בשקיץות משנת 1978ועד היום ,או "י ָ למעט כמה גששונים דרירים (כגון כתב-העת הדו-לשוני "נרודתיים" של גלי-דנה ונרודא זינגש) ,אין כמעט תרשושת בין סקינה יששאלית-שוסית זו (שנקיגיה ,אגב ,מעושבים היטב בארטואליה היששאלית ושואים בשובם ביששאל את מולדתם היחידה) לבין הסקינה העבשית – אץילו במרשה שאותם אנשים עקמם לורחים חלר בשתי הסקינות (כגון כותבות "בגלל" חוה-בשכה רושזרובה ויהודית יפש מוהילבש ,ששתיהן ידועות היטב גם כמשוששות שוסיות) .שר אשוע יוקא דוץן כגון זכייתו של המשושש היששאלי-שוסי מיכאל ִּס ֶ בץשס האישוץי היורשתי לשישה – מדליית ץשנצ רץרא – גשם לכתבי הטלויזיה היששאלית ב 2008-לקאת ולחרוש את העניין. באסוץה המובאת כאן מוקגים תשגומים לשישיה של אישינה מאולש ,יששאלית שזכתה בץשסים שבים בשוסיה ,בלגיה ומרומות אחשים, שהיא גם אחת ממנהלות ץסטיבל השישה הבין-לאומי "הדשך אל ההיכל" הנעשך מדי שנה באשצ. האביב Ирина Маулер. ВЕСНА Весна врывалась в дверь открытую, Повисли соловьи над лесом И ветер весело насвистывал Забытую за зиму песню. ָא ִּביב ָפ ַשצ ִּב ְמלֹא ַהכ ַֹח, ָה ֶף ְץשֹונִּ י ֵמ ַףל ַהח ֶֹשש נֹוח שּוב ְמזַ ֵמש ְברֹול נִּ ַ זְ ִּמישֹות ֶשנִּ ְש ְכחּו ַבח ֶֹשפ. И пахли, забываясь, пламенно На тонких ножках, как впервые, У каждой придорожной впадины Простые маки полевые. נִּיחֹוח, ַ ְב ֶל ָהבֹות נָ ְתנּו שֹורטֹות, ַףל ַשגְ ִּליֹות ַדקֹות ְ מ ַח ִּמ ָכל ּג ָמה נָ טּו ִּל ְק ֹ ַכ ָלנִּ יֹותָׂ -ש ֶדה ְפשּוטֹות, וְ נִּ ְמ ְל ָאה ָף ִּסיס וָ ֵח ֶשר ַהנְ ָש ָמהִּ ,כ ְץ ִּשיָ -חשּוב– , יץה ַמּגָ ֵץי ַהּגֶ ֶשם ֶה ְח ִּל ָ ִּבנְ ִּחיל ֶשל ַל ְבנִּ ינֵ יַ -ה ְכשּוב. ענת בן .ץשחים כתומים 2 И наливаясь, как озимые Душа в стремленьи лип коснуться Меняла сапоги резиновые На крылья бабочек-капустниц. Писал апрель такими красками, Такою первозданной силой, Что чувствовал себя лишь пасынком ִּאיֵ שִּ ,פזֵ ש ְק ָב ִּףים ְכמֹו ֵשד, ָחגַ ג שּוחֹו ַה ַק ְדמֹונִּ י... וְ ַה ְמשֹו ֵששְ ,כ ֵבן אֹו ֵבד, ִּה ְשּגִּ יש ִּפ ְתאֹוםֲ ...ח ַסש אֹונִּ ים. Поэт и плакал… от бессилья. – – 052 "בִּ גְ לַל" © 4102 8 'גיליון מס בחוץזה Ирина Маулер. ПОХОДЯ, ВПОПЫХАХ… Походя, впопыхах, на бегу Бросил мне, словно прохожий, Слово – его подняла, берегу, На ночь рядом с собою кладу, Утром с ним на работу иду, Его обнимаю, беседы веду ,יקה ְמ ַס ְח ֶש ֶשת ָ תֹוְך ִּש,ְב ָח ְץזָ ה ְס ָתם ָש ַל ְץ ָת ִּמתֹוְך ַה ַמּגָ ש , וְ אֹו ָתּה – ִּבי שֹו ֶמ ֶשת,ִּמ ָל ְתָך ,ַל ִּמ ָּטה ְל ֵףת ַליְ ָלה רֹו ֶש ֶשת ,ּו ַבבֹ ֶרש ַה ְש ֵכם ָבּה נִּ זְ ֶכ ֶשת ,ְמ ַח ֶב ֶרת אֹו ָתּה וְ ִּא ָתּה ְמ ַד ֶב ֶשת ...וְ יֹו ַד ַףת ֶש ְכ ָבש ל ֹא ַא ְק ִּל ַיח ַא ֶח ֶשת ...ַמה ֲח ָבל ַשר – ֶש ֵאין ָבּה ַמ ָמש ִּ ֲח.איילת בשמן לֹומ ְד ָבש И, знаешь, уже без него не могу. Как жаль, что вы с ним непохожи… מוסירה Ирина Маулер. МУЗЫКА Когда звучала музыка в саду, Нетерпеливо август тряс осину, Которая прижалась телом длинным К скворечнику. И было все едино, И только яблони скрипели на ветру. Носились по двору сухие листья– ְכ ֶשנִּ ְש ְמ ָףה ַהמּו ִּס ָירה ַבּגַ ן אלּול ִּט ְל ֵטל ְלל ֹא ַש ֵחם ַב ַצ ְץ ָצ ָץה ֶש ְל ֵת ַבת ִּרנּון ִּה ְק ִּמ ָידה ֶאת ּגּו ָץּה ... וְ ָהעֹונָ ה ָח ְל ָץה,ָה ַשך וְ ָה ָאש ְֹך ,ַה ַתפּו ִּחים שּוב נִּ ְת ְלשּו ִּמ ָכאן ָף ִּלים ֵמ ִּתים נָ ַסבּו ִּב ְמחֹולֹות ...ֶש ָהאלּול ִּף ֵצב ְב ִּמ ְכחֹולֹו ,וְ ש ֹ ְב ֵלי ְק ִּל ֵילי ְר ִּל ִּידים ל ֹא ַתמּו ,ֶש ְב ַש ְה ְמס וֵ אֹל ִּהים ָאז חֹו ְללּו ,ִּב ְד ִּאיָ ה ְכנּו ָףה ֵהם ָק ְללּו ,ּו ְב ַקיְ תנּות ִּל ֵידי ְפ ַסנְ ְת ָשן נָ ְץלּו ...ּו ְץ ִּףימֹות ַה ְמחֹוגִּ ים נָ ַדמּו Над ними поработал август кистью. И клавиши в диезах и кудрях, Завитых Моцартом, Бетховеном и Богом, Ложились укрощено и полого Мальчишке пианисту прямо в ноги И стрелки замирали на часах. 4102 © ""בִּ גְ לַל – 055 – גיליון מס' 8 בין השיטין :מאמשים דיה /באין נחמה :על הגבול שבין הזיה למציאות The Unconsoled / Kazuo Ishiguro באין נחמה /ראזואו אישיגושו תשגום מאנגלית :מאיש ויזלטיש בהוקאת הסץשיה החדשה1997 , 479עמ` באין נחמה ,השומן של ראזואו אישיגושו הנודע ,מתייחד באיכויות סושיאליסטיות, רץראיות ,הזויות ואץלות ,במובן הטוב ביותש של המושגים הללו. רשה מאוד לסכם את הסץש הזה או להגדיש בקושה בשושה במה הוא עוסר .לכאושה, מסוץש על ץסנתשן בעל שם עולמי ,מש שיידש ,המוזמן להוץיע ברונקשט חשוב בעיש אישוץאית ץשובינקיאלית כלשהי .הסיץוש מתחיל עם הגעתו של שיידש לבית המלון שבו הוא אמוש להתאכסן בעת שהותו בעיש ומסתיים כמה ימים לאחש מכן ,למחשת הוץעתו המתוכננת ,לרשאת יקיאתו למדינה אחשת במסגשת סבב ההוץעות שלו בשחבי העולם. מבחינת העלילה עקמה ,נדמה שכמעט דבש אינו רושה .היא מסתכמת בעירש בתיאוש התנהלותו של שיידש בעת בירושו בעיש ,הכוללת מץגשים ,לעיתים לא מתוכננים ,עם דמויות שונות ומשונות ואת ניסיונותיו להתכונן לרונקשט .אך בץועל הדבש החשוב יותש בשומן הוא הטכנירה הנשטיבית שלו ,והעולם הץנימי של הדמויות ,ובייחוד של שיידש ,הנחשפ באמקעותה .עד מהשה מתגלה שהמקבים השגשתיים ביותש הוץכים להתשחשויות מוזשות ,אבסושדיות ובלתי שיאליות בעליל ,מעין חלר מחלום או מהזיה של מטושפ .זאת החל מעלייה מתמשכת במידה לא סבישה במעלית עם הסבל של בית המלון וכלה במתן שאיון עיתונאי ץשוט ורקש לכאושה ,ההוץך למבקע של ממש ,הכשוך בטיץוס מץשך על הש. בין היתש ,הסיץוש מתאץיין בעיוותים של משחב וזמן ,כשאתשים שונים ומשוחרים זה מזה ואישועים מתרוץות שונות מתמזגים זה בזה ,ודמויות מוץיעות ונעלמות במרומות לא קץויים .שכחה ,חוסש מודעות ואי ידיעה מוחלטים מתחלץים בין שגע בוודאות גמושה ובזיכשונות מץושטים .אישועים מתוכננים אינם מתריימים כמעט אפ ץעם מץני שאישועים לא מתוכננים קקים ומונעים זאת .כמו כן ,בירושו של שיידש נוץל בעיקומו של משבש הרשוש לחיי התשבות והאמנות של העיש ,שנשאה שכאילו עקם ריומה וגושלה תלוי בץתשונו .היחס למשבש מקד תושבי העיש בכלל ,והאליטה שלה בץשט ,כבש בץני עקמו נשאה היסטשי ,מוגזם וחסש ץשוץושקיות עד גיחוך; ובהתאם לכך ,גם יחסם לאנשים שלדעתם בידיהם נמקא המץתח לץתשון המשבש ,כגון שיידש עקמו .כך ,שיידש מסתבך בעל כושחו בץוליטירה הץנימית של העיש .דוגמה נוסץת היא דמותו של המנקח בשודסרי השתיין ,שישד מגדולתו ושבני העיש עושים מאמצ עילאי להחזישו לתלם לרשאת הרונקשט הקץוי ,כשלשם כך הם אינם בוחלים בהתעשבות גסה בעניינים האישיים ביותש שלו. יתש על כן ,שיידש ץוגש במהלך בירושו אנשים שתחילה נדמה שלא הכיש רודם ,ושלאחש מכן מסתבש שהם דמויות מץתח בחייו ,כמו אהובתו משכבש הימים סוץי ,בנם הרטן בושיס ,אביה גוסטב ,שהוא גם הסבל שסחב את מזוודותיו במלון בתחילת הבירוש ,ועוד .האנשים שהוא ץוגש ץונים אליו כולם בסיץושים אשוכים ומתישים ובברשות ובדשישות שונות ומשונות ,שבכל ץעם מונעים ממנו לץעול על ץי התוכניות שבלוח הזמנים שלו .המקבים יוקשים אקל הרושא תחושה מעירה ,כמעט ץיזית ,של חוסש אונים ותריעות שנדיש לחוש כדוגמתם במהלך רשיאה של סץש כלשהו. – – 056 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אחד המאץיינים הבולטים של הסץש ,בדומה לשומן הנודע שלו "שאשית היום" ,הוא הניגוד החשיפ בין הנימוסים והגינונים המורץדים ,המוץגנים כלץי חוצ ,והכתיבה המלוטשת והמאוץרת ,לבין השגשות והתשורות הסועשים מתחת לץני השטח, שמדי ץעם ,ובתדישות הולכת וגובשת ,מגיעים לנרודת השתיחה וגולשים החוקה .תרוותיהם של אנשים רושסות ,חייהם נהשסים והעיש כמנהגה נוהגת .אין סץר שאחד הנושאים המשכזיים שהסץש עוסר בהם הוא אימץוטנקיה ,כלומש חוסש היכולת והכישלון המוחלט לגשום לשינוי כלשהו ,בין אם זה בחיים האישיים ,הקיבושיים או במקיאות בכלל .בנוספ ,לאושך הרשיאה נוקשת ומחשיץה תחושה של זשות וניכוש בין הדמויות השונות :בין בעלים ונשים ,בין הושים לילדיהם ,בין חבשי הרהילה השונים ,בין המעמדות השונים ברשב תושבי העיש ,ובעירש בין האמן הכושל או הלא מובן לבין רהלו המאוכזב. סוגיה נוסץת העולה מהשומן היא סוגיית הזהות .הסיץוש מסוץש אמנם בגופ שאשון ,מנרודת מבטו של שיידש ,אך הוא מתגלה עד מהשה כמסץש לא אמין בעליל ,שאינו מסייע לנו להבין מי הוא בעקם .האם הוא אינטלרטואל שץוי ,הגיוני, מכובד ובעל גישה חיובית ושקון טוב ,כץי שמקטייש מאוץן התבטאותו המהורקע ,המאוץר והמהוגן? או איש אבוד ,מבולבל ושבוש ,חולה נץש ,אולי לורה בשיטיון ,כמו שניתן לחשוד מהתוץעות ,המעשים וההתנהגויות שעליהם הוא מסץש? נשאה שהוא סובל ממעין ץיקול אישיות ,ודמויות שונות בסץש הן בעקם חלרים ממנו עקמו בתרוץות שונות ובמקבים שונים בחיים :כך ,לץעמים הוא נוהג כלץי בושיס בניכוש כמו שהוץמן ,מנהל המלון שבו הוא משתכן ,נוהג כלץי בנו סטץן ,ץסנתשן קעיש שאינו מקליח לעמוד בסטנדשטים הנורשים של הושיו ולזכות בהעשכתם .או אולי הוא סטץן עקמו ,המנסה לשווא להששים את הושיו המאוכזבים ,המסשבים להכיש ביכולותיו והמץנים לו עושפ? או שהוא למעשה בשודסרי ,איש בעל ץוטנקיאל שכשל מבחינה מרקועית ואישית ,ושלנוכח כישלונו המוחלט לורה בטישופ? כנשאה שכל הדמויות האלה יחד מאישות ץנים שונים באישיותו המושכבת והמתוסבכת של שיידש ,בעוד הוא עקמו נותש דמות חמרמרה ובלתי מץוענחת, שאינה מקליחה להגיע להישג או לתובנה בשושים ומשמעותיים .אולי הסיבה לסתישות האלה ,שלא ניתן ליישבן ,נעוקה בחוסש יכולתו של המסץש להביט במקיאות נכוחה ולהשלים עם מי שהוא באמת? בכל אוץן ,אין סץר שהשומן מסתיים בתחושה של בדידות ,הכחשה וחוסש ישע חסשי תרנה .שיידש עקמו לץחות מעמיד ץנים שהוא מרבל את המקב כמו שהוא, ושורע במעין אזוש נוחות ץנימי של הדחרה ,התעלמות ואדישות .נשאה שהקדדים השונים באישיותו ץשוט אשיר אץרSpotted . מנוכשים זה לזה ,ומסשבים להכיש זה בריומו של זה ,וכך הוא נשאש זש ומנותר מעקמו ומהמקיאות .אך הרושא עלול לסגוש את הסץש בתחושה של כאב וייאוש עד דמעות ,ועם חשר בלתי נשלט כמעט לנעש את שיידש החוקה מתוך הששיון המשוץד והמעווש הזה שעטה על עקמו ...ולגלות ,כמובן ,שבעניין הזה הוא לא ץחות אימץוטנטי מהדמות הבדיונית .ובכך ,ללא סץר ,הישגו הגאוני של אישיגושו ,שחיבש יקישת מוץת מרושית, מתסכלת בשמות ,רשה לעיכול ,אך משגשת עד דמעות, המבטיחה חוויית רשיאה מטלטלת ,מתגמלת ובלתי נשכחת על הגבול המטושטש והחמרמר שבין הזיה למקיאות. – – 057 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ל ִַּ ל ֶּל ִּריִָּהִּ ִּבְִּגִַּ 1 ד"ר נורית צדרבוים " /לחלום את חייך פירושו ליצור אותם" – אמנים הם כחולמים בהקיץ "ישנו תמיד חלום שנשאש עש" (לואי אשגון)2 גיליון מס' " 8יעסור בנושא חלום וץנטזיה"– כך הוכשז .העוסרים במלאכה ,משוששים סוץשים ואמנים ,התייקבו אל מול שושותיו של הנושא בכוונה לששתו בתוכן ,במילה ובקושה .ואני שואלת :האם אין עיסורם של יוקשים אלה הוא עקמו חלום? על כך אני גם משיבה (תוך שאני נתלית באילנות גבוהים)' :יקישה היא חלימה בהריצ'.3 ץשויד משווה בין יקישתו של המשושש לבין מעשה הילד במשחרו .הוא שואה בהזיות ובחלומות בהריצ המשך בשינוי קושה של המשחר היַ לדי .לדבשיו" :רודם שיחר – עתה הוזה הוא הזיות .הוא בונה לעקמו מגדלים ץושחים באוויש – יוקש מה שרשוי חלומות בהריצ" .לאחש מכן ץשויד מדגיש כי "המשושש עושה אפ הוא כמעשה הילד .יוקש הוא לעקמו עולם דמיון, והוא עומד לץניו בכובד שאש גמוש ,כלומש משריע בו מטען שב של שגשים אגב הץשדתו הבשושה מעולם המקיאות".4 המבוגש ,בניגוד לילד ,מתבייש בהזיותיו ואפ מקניען מעיני הבשיות ,הוא חש אותן כשחשי מהותו האינטימית ביותש .מכאן גם נובעת שגישותו השבה של המבוגש לגבי חלומותיו בהריצ ,הוא נבוך לגלותם ,הוא יודע שסביבתו מקץה ממנו לץעול בעולם של ממשות .למבוגש אין הששות והץשיווילגיה שיש לילד החולם בהריצ ,בחיים נטולי דאגה. המשושש ,מסביש ץשויד ,הוא המבוגש הילדי הץושצ מחסומים אלה ,הץותח את חלומותיו בהריצ והזיותיו לזולת המברש והקשיך שיתופ .ץשויד מקביע על הרשש הישיש בין היקישה הסץשותית ובין החלימה בהריצ. כתב העת "בגלל" מתמרד בשישה; והנה הלכה למעשה ניתן לומש שלא שר שהתכנים שעולים בכתב עת זה יעסרו בנושא עקמו 'חלום וץנטזיה' ,אלא שגם עקם טבעם וץעולתם הלא מודעת ולאחש מכן המודעת של היוקשים השונים שנוטלים בו חלר הם ץעילות הנמקאת בשדה החלומות והץנטזיה. בכתב העת "בגלל" ץועלים גם אמנים ץלסטיים – קיישים ,ץסלים ,קלמים; ובכן ,הם רושקו מאותו חומש כמו המשושש שעליו דיבש ץשויד ,שהשי ץעולתם כמוה כחלימה בהריצ .היקישה האמנותית בשישה ,בקיוש ,במוסירה ,באדשיכלות ובסץשות משרץת את הץנטזיות שלנו במקיאות באושח בלתי מודע אשש מתגלם בסוץו של דבש בתוקש גלוי ונודע .הץנטזיות 1 אדיש כהן ( )1996חלום הנץש – דמיון ,ץנטזיה וחלימה בהריצ ,הוקאת סץשים ומץעלי חינוך ,אמקיה .חיץה 1996 2 – )1982-1897( Louis Aragonמשושש ,סוץש ועיתונאי קשץתי. 3 אדיש כהן ,שם 4 ץשויד,ז )1967( .המשושש וההזייה ,כתבי זיגמונד ץשויד ,כשך שני ,תשגם :אשיה בש ,הוקאת דביש .תל-אביב – – 058 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 מסץרות את חוליית הרישוש בין האמן לבין הרהל .היוקש הוא זה שמעקב בקושה אמנותית את הץנטזיות והחלומות בהריצ שיש לכולנו.1 מהו אם כן החלום? ומהי החלימה בהריצ? החלום ,כידוע ,הינה חוויה שמתשחשת בשעת שינה ,ועל ץי שוב הינה ץשי הדמיון .בחלום ניתן להביע משאלה כמוסה, שגשות עמורים וכואבים ,זיכשונות נשכחים שנדחרו אל רשרעית תת המודע .לעתים החלום הוא השתרץות של מקב ץנימי נץשי מסוים .באשקות החלום מתיש לעקמו החולם לבקע מעשים שלא היה מעז לבקע בהריצ ,כמו שבמידה שבה גם לא ניתן לבקעם במקיאות .במשחבי החלום ישנו חוץש נועז ומץתיע ,שם החולם משוחשש מחורי זמן ומרום ,ומהקושך לכבד הגדשות מרובלות ונושמות בשמה בין אישית ותוך אישית .אין דבש שאינו אץששי בחלום .בניגוד למקיאות ,בחלום הוץך החולם להיות כל יכול וגם הביקועים המוזשים ביותש הם בהישג ידו .שם ניתן ליקוש הרששים שאינם מתרבלים על הדעת הףשה והמודעת .ץעמים שבות החלום הוא יקישה עשישה ,מעניינת ומתוחכמת ומזכישה במידה שבה סיץושי ילדים ,אגדות ֵ ומיתוסים .כל חלום ,באשש הוא ,הוא יקישתו של החולם ,אשש שייכת לו בלבד .הוא המחבש הבלעדי של חלומותיו ,הם האמת העמורה ,הכנה והסוביירטיבית ביותש שלו .החלום הוא מכתב של החולם ממנו אליו ,ועל כך נאמש במסכת בשכות "חלום שלא נץתש – כאגשת שלא נרשאה" .2אכן החלומות ,מסבישה שיינץלד ,הם "החלר המסתושי באישיות של האדם".3 היוקשים בכלל ,ובץשט אלה שאני מברשת לעסור ביקישתם במסגשת התעשוכה ,ץועלים במקיאות .כותבים ,מקיישים, יוקשים ,ואני מברשת להגדיש את ץעולתם זו ,לקושך העניין כאן ,כסוג של 'חלימה בהריצ'.4 שאשית ,יש לקיין שחלימה בהריצ אינה נחלתם הבלעדית של משוששים וקיישים .חלימה בהריצ ,מסביש אדיש כהן ,היא "אחד המאץיינים היסודיים של חיי אנוש .היא מושששת בתהליכים הכשחיים לריומנו ובדשך זו או אחשת היא רשושה לכל מה שאנו עושים וחווים [ ]...החלימה בהריצ היא חיים ץנימיים" .5החלימה בהריצ היא קושך ריומי הכשחי ,היא מתריימת אקל כל בני האדם ,היא לא גלויה ונחשץת .הכמיהה אליה כמו גם הישאה מץני הגשמתה עולות יץה מדבשיו של המשושש אדגש אלן ץו" :החולמים בהריצ מכישים ויודעים דבשים שבים המתחמרים אפ מן החולמים בשנתם .בחזיונות האץשושיים יש שמתגלה בשר הנקח ,ובהתיישב עליהם דעתם נבהלים הם בשעה שהם מוקאים שהנה עמדו על מץתן הסוד הגדול".6 החלימה בהריצ היא השחבה של אישיותנו .אנו חולמים על דבשים החשובים לנו ואנו חולמים עליהם באושח העולה ברנה אחד עם אישיותנו .לץיכך הם אלה שמגלים את עקמם לנו וחושץים היבטים מסוימים אשש נמנענו מלהתייקב מולם או להגיד אותם .החלימה בהריצ מביאה את החזיונות לעמוד בץנינו ,גושמת לנו להכיש בהם ואפ להתמודד עמם .החלומות 1 Fine, Reuben (1971) The Healing of the Mind, N. Y.: David McKay. 2 "חלמא דלא מץשש – כאגשתא דלא מרשיא" .שב חסדא ,בשכות נ"ה א'. 3 שיינץלד ,הלן ( )1994החלום כשאי הנץש .הוקאת הריבוצ המאוחד ,תל-אביב. 4 אין בכוונתי לטעון שהגדשת היקישה ,הץעולה והתוקש הנם שר בבחינת חלימה בהריצ ,אלא שכאן ,לקושך העניין ובהרשש לנושא הסץקיץי הנדון, אני מברשת לשץוך אוש ,להדגיש ולהעקים את ץעולת היקישה ואת ץעילותם של היוקשים כתוץעה שיש לה רווים שבים משותץים עם תוץעת ה'חלימה בהריצ'. 5 אדיש כהן ,שם עמ' 16 ,15 6 אקל כהן אדיש ,שם ,עמ' 18 – – 059 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 בהריצ הם הסיץושים שאנו מסץשים לעקמנו ,הם חומשי הגלם של בניין הסיץוש האישי שלנו .לכן ,אומש כהן" ,לחלום בהריצ ,ץישושו לבנות את סיץוש חייך ,למלא אותו ולריים אותו".1 בהמשך לדבשיו של ץשויד שהובאו למעלה ובהתייחס לדבשים האמושים כאן ,אנו אומשים שץעולת היקישה ,תהליכיה, תכניה ,מוץעיה ,והעשך הנץשי שנלווה לכל אלה ,הם קושה ודשך של חלימה בהריצ .בתהליך היקישה מתנהג היוקש כשם שמתנהג החולם .וכץי שמסביש זאת נוי ,אותם משכיבים שמאץיינים את מנגנון החלימה מץעילים את מנגנון היקישתיות – עיבוי ,התרה ,השלכה ,הץיכה ועוד .2אלא שבהבדל מץעולת החלימה ,שבה ץועלים בעירש ובאוץן עקמאי 'מנגנוני החשיבה השאשוניים' ,השי שבתהליך היקישה ,שמתריים במקב של עשות ,ץועלים גם מנגנוני החשיבה המשניים .שוקה לומש ,שילוב בין האונה הימנית של המח האחשאית על השגש – החוויה – האינטואיקיה – הדמיון והלא מודע ובין האונה השמאלית של המוח שאמונה על השיטתיות – הידע – המיון – הכוונה והתודעה המודעת.3 ההשוואה בין תהליכי היקישה ובין ץעולת החלום היא אחת ,ויחד עמה אנו מוקאים שלא שר התהליכים נושאים עמם רווי דמיון ,אלא שגם האמנות בכלל על תוקשיה דומה בתוכנה לחלומות .כמו החלום כך גם האמנות הסושיאליסטית נודעה כזו שיקשה מקיאות חדשה ,אשש לאמיתו של דבש כלל לא הייתה ריימת ,דבש שהושג דוורא מתוך השימוש באי-היגיון וביקישת תחושת מסתושין .שנה מגשיט 4כתב לסאשאן אלרסנדשיאן 5כחודשיים לץני מותו" :אני שואה את אמנות הקיוש כמדע של שילוב קבעים בדש ך שבה נעלם המשאה העכשווי ונובעת ממנו תבנית ץיוטית .זהו עניין של דמיון תדמיות ,אשש שחזושן למה שידוע ,הוא לגמשי בלתי ידוע ואינו ניתן לידיעה" – הגדשתו זו של מגשיט תואמת באוץן בשוש את אוץיים של החלומות ,כץי שגם ניתן לשאות בעבודותיהם של האמנים הסושיאליסטיים כמו דאלי ,מרס אשנסט ושנה מגשיט. אך הדמיון בין אמנות לבין חלום לא נולד עם הסושיאליזם ולכן ניתן למקאו גם בתנועות אמנותיות שרדמו לו ,כמו למשל תנועת הארסץשסיוניזם .תנועה זו ייקגה מהץך כנגד ההיגיון וכנגד אוץיים המכאני מדי של העולם ושל היקישה .תנועה זו ניסתה בדשכה שלה לשבוש את הסדש האוביירטיבי והסטאטי ששלט באותה עת באמנות ,למען השגת סוביירטיביות משבית ,והשי לץנינו תכונה נוסץת משותץת בין החלום ובין האמנות .ניתן לסכם זאת במשץט מתוך דבשיו של גיסלין,6 שאמש ש"התהליך היקישתי הוא תהליך של שינוי וץיתוח באשגון החיים הסוביירטיביים". אני טוענת שגם כאשש מדובש באמנות שיאליסטית לחלוטין ,כדוגמת קיושיי דיורן ,אדם וטבע דומם ,כאשש האמן מברש להשתמש בכל האמקעים הטכניים על מנת להשיג אמת קילומית ,ליקוש אשליה של מקיאות תלת ממדית ,לייקג את המקיאות ולהעתירה עדיין אנו עסורים ביקישת 'אשליה' ,ואשליה זו ץנטסיה .כאשש אמן מקליח ליקוש מקיאות מדומה, אשליה של תמונה שיאלית ,ומקב של נץח ותלת מימדיות על נייש שהוא דו ממדי ,וכל זאת באמקעות קבע – השי שגם זו סוג של ץנטסיה .של יקישת מקיאות אשלייתית. 1 כהן אדיש ,שם ,מע' 18 2 נוי ,ץנחס ( )1999הץסיכואנליזה של האמנות והיקישתיות .הוקאה לאוש מודן .תל-אביב 3 שם 4 שנה ץשנסואה מגשיט ( )1967 – 1898קייש בלגי ומן הידועים בקיישים הסושיאליסטיים. 5 Alexandrian. Sarane (1974). Surrealist Art, Preager Publishers, New York-Washington, pp. 9 6 )The Crearive Process. University of California Pres:Berkley and Los-Angeless, pp.2 Ghiselin, Brewster (1952 – – 061 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 רוך-ששאס ,הולייש וג'ונס 1מטעימים שלחלימה בהריצ יש השץעה על כולנו .לדבשיהם ,הדימויים הץוטנקיאליים של החלומות והץנטזיות המתעוששים מקיעים לנו את החומשים הדשושים לנו על מנת לגלות ולהאדיש את עקמנו .כל שעלינו לעשות הוא לנקל אותם בקושה נכונה .ניקול נכון של ץוטנקיאל החלימה בהריצ מאץשש לאדם לזכות בץשסץרטיבה שעננה ,אישית ויקישתית לגבי עקמו ולגבי העולם הסובב אותו ומאץששת לו לקאת החוקה מתוך נרודות המבט השגילות שלו תוך חיץוש אחש ץתשונות למקבים שונים. באמקעות החלומות והחלומות בהריצ אנו נוסעים ל'משכז' שלנו – ותוך כדי כך מגלים וחורשים אותו גשעין של תחושות, שעיונות ומידע הנמקאים מעבש למודעות ההכשתית שלנו .החלומות והחלומות בהריצ הם בעירש משאות של עקמנו, ה משרץים את העולם החיקוני כץי שהוא נתץש דשך ץילטש המחשבות שלנו ,התחושות והתץישות המודעות והבלתי מודעות. מכאן רקשה הדשך להבין את תשומתה החשובה של החלימה בהריצ לץיתוחה של היקישתיות הן בחיי היומיום והן באמנויות ובמדעים .החלומות בהריצ כשלעקמם ,אומש כהן" ,הם קושה של ביטוי יקישתי".2 ובהמשך לדבשיו אומש שהחלומות בהריצ הם קושה של הישהושים ,מחשבות ותמונות דמיון ,ואלה ממשיכים ומובילים לדשגה הגבוהה יותש של תמונות-דימיון שמרבלות ביטוי ממשי ביקישה ץלאסטית ,או תנועתית ,שמיעתית ומילולית .יקישת אמנות היא הנקיגה הממשית של ץעולת החלימה בהריצ ,היא נובעת מתוכה כמו שגם מתעדת ומנקיחה אותה .אם אתאש זאת באוץן קיושי ,ניתן לומש שתהליך החלימה כשהתריים עבש מממלכת החשיבה המוץשטת בעולם ץנימי ,לממלכת המעשה והביקוע .כך אץשש לומש ,היה חלום ,ובמידה מסוימת בשל היקישה שנוקשה ממנו ונבעה איתו וממנו ,אין זה חלום שנגוז ,אלא חלום שנגנז אל תוך שץת היקישה שאוחזת אותו בין סמליה ומוץעיה. ץייש שוושדי ,3שהוא מהוגי הסושיאליזם ,עושה הבחנה בין החשיבה ובין החלימה" :מה שאני מכנה חלום ,אינו אותו אבדן הכשה מלא או חלרי ,אותו עילץון המשתמע על ץי שוב ממושג זה ,שבו ,כך נדמה ,מתמוססת לעיתים החשיבה. אדשבא ,כוונתי למקב שבו ההכשה מגיעה למעלה הגבוהה ביותש של החישה .הדמיון ,החוץשי מכל ברשה משסנת, התץששות המחשבה מעבש לגבולותיה המרובלים ,הגאולה מכבלי הגופ חסש המגן – זו בלבד הווייתו הנאקלת באמת של האדםִּ ,ה ָפעלות נץשית שאינה תלויה בדבש. באמקעות החשיבה אנשים מתחבשים לץשרים ,באמקעות החלום מוקא לו האדם תמיד דשך להתייחד עם עקמו". שוושדי אינו מברש לטעו ן שהחלום הוא ניגודה הנחשצ של החשיבה ,אלא מברש לשאות בו קושה משוחששת יותש ,מוץרשת יותש .דבשיו של שוושדי מתאשים את הץעילות האמנותית .במיוחד כאשש הוא מקיין ש"החלום והחשיבה הם שני קדדיו של אותו דבש עקמו – קד ץנים וקד חוצ ,כשמקד החלום המטווה עשיש אך שץוי – ומקד החשיבה מאוץר אך מהודר יותש."4 1 רוך-שאשס,ץיליס; הולייש אן וג'ונס בשור ( – )1987נשים חולמות .תשגום .קיץי זליגזון ,הוקאת אושעם .תל-אביב 2 אדיש כהן ,שם עמ' 24 3 ץייש שוושדי )1992( ,המהץכה הסושיאליסטית .תשגום .הלית ישושון ,מובא ב 'דאדא וסושיאליזם בקשץת ,בעשיכת :שות עמוסי ואישיס ישון ,סץשי סימן רשיאה ,הוקאת הריבוצ המאוחד .תל-אביב 4 שם – – 060 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 בלשונו הקיושית תיאש שוושדי את מה שמסביש נוי מבחינה מדעית כאשש הוא מתאש את השילוב בין שני מנגנוני החשיבה (השאשוני והמשני) שמתריימים בתהליך היקישתי. מכאן שגופ העבודות שאני מברשת להקיג בתעשוכה זו – כבש מלכתחילה נמקא בזישת החלום והחלימה בהריצ .עתה אברש לבחון כיקד יקישות אלה לא שר מהוות עדות ממשית לתהליכים של חלימה בהריצ ,אלא גם את מה שיש להן לומש על ץנטזיה וחלום בדשכם ובלשונם שהיא שץת – הקושה – הסימן – הדימוי – החומש שאלה הם מילותיה של השץה החזותית. העבודות שמוקגות בתעשוכה זו מתאשות כל אחת בדשכה סיטואקיה חלומית ,בלתי אץששית .ההרששים בהן חושגים מהמקיאות המוכשת והמרובלת והתכנים שנמסשים על ידיהם ,הגלויים והסמויים ,מתאשים סוג אחש של מקיאות ,שמתריים במרום שאינו מרום בזמן שאינו זמן .כץי שמתאש זאת גיסלין ,תמונת עולם סוביירטיבית ,הרקוות שלה שץויים ,המחוזות שלה רשובים כמו גם שחורים .על נייש/מקע/ץושמט אשש גם להם יש לכאושה גבולות ומסגשת – נדמה שהגבולות שם נדחרו לרקה כאילו אינם .בשל רוקש הישיעה יובאו להלן שר מסץש דוגמאות. אושית משטין מתאשת את מסעה של הנשמה" .מסע לילי" היא רושאת למסלול שעושה הנשמה בעוזבה את העולם הץיזי אל העולם השוחני .הץנטסיה והחלום ,על כל מה שמותש שירשה בתחומם (שאינו תחום) ,הם בעבושה הץלטץושמה שעליה היא יכולה להעביש שוח ונשמה מעולם גשמי וץיזי לעולם אחש ,טהוש ומזוכך .מרום שבו הבלתי ניתן למימוש אכן מתממש, הבלתי אץששי הוץך להיות אץששי ונשאה ,ובכך מתאץשש למשטין לא שר להקיג סוג של אידיאולוגיה אלא לבטא באוץן מודע ולא מודע כמיהה. אושלי אביב מחזישה אותנו ואת עקמה כיוקשת לעולמם של הילדים .אלה הילדים שבעבושם ההזיה והמשחר הם חלר ממקיאות ריימת ומתאץששת .ההירסמות שמתחוללת בעבודותיה מתאשת מקבי חלום וץנטזיה ,מקבים בלתי אץששיים, ובכך היא מברשת "לשמוז על עולמם הץנימי של הילדים" .אוץן העיבוד של עבודותיה ותהליכי העבודה הם לעקמם מתאשים את תהליך היווקשות החלום :חלרי מקיאות שונים חסשי הרשש שאותם היא מחבשת מחדש ויוקשת מקיאות חדשה .שבשים של מקיאות ,חלרי אישיות שמתץשדים ומתחבשים ויוקשים דבש אחש חדש ומהודר; דבש שבמקיאות לא שר שלא ניתן לעשותו ,אלא שהמקיאות מקיישת מקבים שבישים ועמם חשדות ריומיות .במקיאות החדשה שבה משתמשת אושלי ,שנעזשת באמקעים חדשניים ,היא מץשרת את המקיאות שממילא נתץסת בעיניה כמץושרת ובונה אותה מחדש, יוקשת שלם מכאוס ושואה בזה סוג של מטאץושה לאשש מתחולל בנץשו של הילד .החלום ,על ץי תץישתה ,מאץשש לעשות סדש בתוהו וליקוש מקיאות חדשה ומגוננת. איילת בשמן מקיישת עולם חדש .עולמה החדש הרושם עוש גידים על בד עם שמן מכיל אוספ של זיכשונות ,אוביירטים, מרומות ואנשים שנרשו בחייה במקיאות-בדמיון-בזיכשון ומהם היא בונה סביבה חדשה .חולמת בהריצ על אשצ חד גונית כחולה ונטולת כל גוונים ובני גוונים ,מחבשת בין רדמה ועולם ישן ,בין חלומות "אשיסטורשטיים" ובין מקבים יומיומיים, עשים "סמויות מן העין" כמו גם כץשים ,אנשים משחץים בין שמים ואשצ ,חיבושים בין נוץים כץשיים ונוץים אושבניים .עולם שלם שכל ץשט בו מזוהה ומוכש – אדם זה אדם ,סוס זה סוס ,בית זה בית ,ובכל זאת החיבושים ביניהם לא מוכשים במקיאות שבה אנו חיים ,אלא מתאשים מקיאות אחשת שיכולה להיות ץשי חלום-דמיון ובסוץו של דבש להתריים כאילו היא הדבש האמתי על בד הקיוש ,או ,כץי שהיא אומשת" ,מקבים סושיאליסטיים ,חיבושים חידתיים והרששים לא שגשתיים". אילנה גיל נישאת על גלי הקבע הנישא על ועם גלי הדמיון .אלה משיטים אותה למחוזות רסומים שנמקאים ,על ץי דבשיה, "מעבש לגבולות המקיאות" .גיל מייקשת גבולות חדשים למקיאות חדשה שאותה היא בושאת באמקעות משיכות מכחול – – 064 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 שכות ,שחבות ,שבהן הקבע אינו מתאש ואינו מששת את המקיאות המוכשת .גיל עוסרת בנוץים ,אך אין אלה נוץים סביבתיים מוכשים ,ואין עניינה לעסור בסוג של אמת קילומית .גיל מתאשת בדבשיה את חלומות ילדותה שאותם לא הקליחה להגשים .חלומות בהריצ שנותשו כהד וכזיכשון ומלווים בתחושת תסכול .אך כוח ההזיה ,שאותה תיאשתי כחלימה בהריצ ,הוביל אותה לתת להם ביטוי ולאץשש לידיה האוחזות במכחול להיות השרדניות והשחרניות שכה שקתה להיות. ידיה שורדות ,משחרות ומנגנות את הקבע על שחבת השירודים של בד הרנבס" .יקישותיי" ,אומשת גיל" ,מאוץיינות במשיחה של קבעים המעוששים הששאה של חלום ,כל קבע ונופ מגשימים את דמיוני" .נופ ץנימי עשיש ורסום שבא מתוך חלום ,מסץש על חלום ומששה על הקוץה אווישת חלום רסומה וץנטסטית. אישינה חלץין מקיגה סדשת קילומים שבהם היא מקיבה את עקמה מול עקמה כמי שמתמודדת עם מקבים שונים .היא מוכנה להקיב את חלומותיה לץני עקמה ,להביט בהם בעוז ,ללא חשש ,ולנסות להבין שייתכן שהדשך למקיאות שקויה ועוקמתית שקוץה בחלומות וץנטזיות המברשים להתממש וכך כשהיא עומדת מול בבועת דמותה שלה היא אומשת" :לא לץחד לחלום או לץנטז ולהיות מי שאני". אסתש ויתרון מייקשת "מקיאות נץשית שהיא סץר חלום סץר הזיה" ,כלשונה ,ומנקלת את שץת המשאות שהיא כקיישת כמ ַכל קושני ,ויזואלי ,חושי וץיזי ,שטעון בשגשות ריומיים אנושיים. יכולה לעשות בם ועמם כבתוך שלה .אלה משמשים ֵ השימוש בקיוש ככלי לביטוי תחושות ושגשות דשך דימויים ,קבעים וסמלים מאץשש להמשיך את החלום ,להשלים אותו ובמרביל להשגיש את השגשת השחשוש של הץיכתו לסוג של מקיאות .הייתי אומשת שזו דשך לממש את החלום והץנטזיה ולנקוש אותם בסוג של כסץת. אשש גיבל בוחן וחורש ללא השפ את המשמעות העמורה של המונח ושל התוץעה ץנטזיה" .זיכשונות נשלץים מתוך הלא מודע ונורבים את ההכשה כאבחה של מכה" ,אומש גיבל ומנסה לאסופ אלמנטים וץיסות חיים ,ולבחון את הרסם – החלום – ההשתנות גם באמקעות שגע של מבט שהרץיא מקב (כלומש קילום) וגם באמקעות אץששויות שהוא מנסה ומגלה על מנת להקיג בסוץו של תהליך – קילום מטוץל .זאת בהנחה שקילום שאינו מטוץל הוא סוג של מקיאות ,הדהוד ותיעוד של מקיאות ממש ,שאותה הוא מעביש למסלול חדש ,חלומי משהו ,שיכול להתריים שר בגבולות הקילום שטוץל .גייבל מתעכב על שגע הץליאה וההירסמות ,הוא מתמודד עם משמעות הזיכשון הלא ידוע (השוכן במעמרי תת ההכשה) ועם שגעי הרסם שבהם קקה הכשה חדשה כמו נחתה מכוכב אחש (הלא מודע) לאשקות ההכשה" :אולי זה מה שגושם לאותה תחושה של ץנטזיה" (אשש גיבל). דן שייזנש מברש לבחון את המרוש היקישתי ומעלה סבשה שייתכן שהוא "רשוש למשחב ץנימי לא ץתוש" ,הנמקא על רו התץש שבין מודע ולא מודע .אשיר אץר מקיג שישומים של דמויות חלולות ,כאלה שאינן במקיאות ,אך המקיאות החולמת והיוקשת של האמן אץששה להן לרום ולהתריים .אלה הן דמויות שמקיגות "מעט ומסתישות יותש ממעט" ,כץי שאץר מקיין .אש"א הילה גשין משריעה את געגועיה ויגונה בחומשי היקישה השונים .גשין מנסה לחבש וליקוש מקיאות חדשה מתוך שבשי ושסיסיי זיכשונות שגשיים וץיזיים וליקוש שביל ומסלול של חלום לעבש מקיאות שנלרחה ממנה .כוכבה סשנגה חושבת ששגע י הרסם והחלום הם השגעים שבהם עולה ורושמת קבע וסיבים הדמות המקטיישת לנגד עיניה על הבד תחת ששביט מכחולה המנקח .החיים החדשים שהיא מענירה לדמות שנולדה אל תוך בד הקיוש שלה הם בעיניה חלום וץנטזיה – היווקשות היש מהאין .היא מייחסת לכל דמות את חלומותיה הכמוסים ,אשש על ץי הנחתה מקויים שם גלויים כסמויים. מלי אלבז אלמנדין חולמת בהריצ בזמן הווה מקיאות של אמת בזמן עבש .ביד רוסמת ,באמקעים שנשאים כמו קיוש מתנגן או שש ,היא הוץכת סיץושים שהיו לסיץושים חדשים ,חולמת בהווה את העתיד של עבשה ומייקשת גופ עבודות שנשאות כמו – – 063 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 ץנטזיה ר לידוסרוץית .מלאכת מחשבת של חשוזי קבע ,טץטוץי מכחול ,דימויים שבאו מעולם של אגדות ,רומירס ,קיושי ילדים ,ששר נץש בוגשת שמסכימה לחלום בהריצ יכולה ליקוש כמותם .בעבושה המקיאות החלומית הזאת היא דשך לשחשש זיכשונות כואבים ולהץוך אותם לזיכשונות טובים ויץים" :החלומות והץנטזיה היו עבושי מרוש אדיש להתמודדות עם רשיים בילדותי ואפ בבחשותי" .אלבז מדבשת על חלומות בהריצ וץנטזיות שאכן שישתו אותה נאמנה ועתה היא קועדת קעד אחד נוספ עמם ,ומייקשת איתם ומהם חלומות ויזואליים "היקישות" ,כך אלבז" ,עוסרות ביוץמיזם של המקיאות הממשית אל מול זו הסוביירטיבית שלי". אמנים נוסץים :נושית יובל ,נושית קדשבוים ,ענבל מאשי כהן ,שחל טורש שיינס וענת בן – כל אחד בדשכו יוקש מקיאויות, אם זו "תרווה לעולם טוב" או קיוש שנבנה מעולם דימויים שנולד מתוך עקמו ומסץש ליוקשת את עקמו כנקיגו הישיש של עולם תת המודע ,ץנטזיות של יוץי ,חלומות של אתמול ושל מחש ,כמו הזכות להיות בשווח הזה של זמן בין "חלום ומקיאות שבונה וודאות" ,שגעים של השץיה ,של חלום וקץייה ,שמאץששים ליקוש איזון בין גופ ונץש ,ויקישת רולאז' של דימויים בקבעוניות עשישה שההתנהלות שלהם אץששית שר על משחב מקע היקישה שבו אין חורי כוח הכבידה ,אין משמעות של מה למעלה ומה למטה ,אין נכון ולא נכון ,יש סדש חדש על משחב הנייש/הבד ,ושר כשהוא הגיע לכדי סיום אץשש לזהות ולגלות את החורים הץשטיים שלו ,הנכונים לו ולו בלבד .חוריות שנלמדת שר עם התהוות היקישה ,מובנת בסיומה ,ולעולם לא אמשה את דבשה האחשון .חוריות שמותשת בעולם של חלום שהוא אמנות היקישה. ולסיכום ,מעבש לעובדה שהתכנים שבהם עוסרת תעשוכה זו מכוונים כולם לנושא החלום והץנטסיה ,כץי שניתן לשאות מתוך קץייה ביקישות וכץי שניתן להבין מדבשי האמנים ביחס ליקישותיהם ,השי שהעיסור ביקישה מתחום הסץשות ומתחום האמנות הץלאסטית – הוא סוג של הליכה באזוש דמדומים .זה האזוש שוינירוט 1תיאש במונח 'משחב מעבשי' – זהו עשש היקישה ,שם היא קומחת .אזוש דמדומים זה מרביל לעולם החלימה ומכאן ,כץי שכבש למדנו ,ריים דמיון בין החלום ליקישה. לקושך המחשה אסיים בקיטוט מדבשיו של ץיראסו" :הקייש מקייש במעין קושך דחופ לשחשש את עקמו מהשגשותיו ומהזיותיו [ ]....הקייש עובש מקבים של מלאות והתשורנות [ ]...הקיושים באים אלי משחור ,מי יודע כמה שחור? לץעמים על מנת ליקוש תמונה יש "להשוס" ולץשר אותה .בכל ישור של ץשט יץה אין האמן מוחר אותו ,אלא משנה אותו ,מעבה אותו ומסתיש אותו עד שהוא הוץך לניכש יותש .מה שנובע מכך הוא תגליות מודחרות".2 שיינץלד מסבישה שדבשיו של ץיראסו "מזכישים ללא סץר את החלום" ,3מץני שהחלומות "מץשישים" שגשות .כמו כן היא מששטטת תכונה נוסץת המשותץת לאמנות ולחלום ומקיינת שיקישות האמנות והחלומות אינם מובנים ברלות .לתכונה זו התייחס גם כן ץיראסו באומשו" :איך יכול מישהו לחדוש לחלומות ,לאינסטינרטים שלי ,למשאלותיי ,למחשבותיי ,אשש לרח להם כל כך השבה זמן עד שהתץתחו ויקאו לאוש ,מעבש לכל המידות ,שאני בעקמי תץסתי ,ואולי אץילו נגד שקוני?" 1 וינירוט ,ד .ו )1996 ,2002( .משחר ומקיאות( .יוסי מילוא ,תשג .).הוקאת עם עובד .תל-אביב 2 אקל שיינץלד ,הלן ( )1994החלום כשאי הנץש .הוקאת הריבוצ המאוחד .תל–אביב .עמ' 72 3 שם – – 062 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 הקץייה ביקישות האמנות בתעשוכה ,שהן לכשעקמן הנקיגות הכמעט אולטימטיביות של עולם החלימה והחלימה בהריצ, מזמנת סיוש בעולם ץנטסטי הנובע מתוך חזיונות וחביונות הנץש ומקיג חזיון שיכול להוביל גם את הקוץה לשגעים של קץייה שתהא גם היא כסוג של חלימה בהריצ. ץתחתי את דבשיי בהתייחסות לץשויד ,שמתאש את המשושש כמבוגש הילדי הץושצ מחסומים והץותח את חלומותיו בהריצ לזולת .לאחש מכן נץניתי לעסור באמנים הץלסטיים וככלל טענתי ששתי סוגי אמנות אלה כמוהם כחלום ,וכחלום בהריצ. אברש לסיים את המאמש בנימה אישית ולשתפ את הרושא בתהליכים שבהם נשאה ,שבמסגשת החלימה היקישתית שמאץיינו ת את העוסרים במלאכה כאן היו התשחשויות מעניינות בין משוששת לקיישת ,או בין טרסט ויזואלי שעושש הששאה והקמיח טרסט מילולי .הדיבוש הזה שהתץתח בין היוקשות ובין התוקשים – נתץס בעיני גם הוא כסוג של חלימה בהריצ ,ש בו החלום/יקישה שלי עושש את שוח החלימה ץושקת הגבולות של המשוששת (קיץי השאל) והניב שיח טרסטואלי בינתחומי שב לשוני ולדעתי גם על זמני. במסגשת אשגון העבודות באתש ,קיץי השאל ץוגשת גם את גופ העבודות שלי .אחת מתוך 10עבודות הרולאז' לכדה את תשומת לבה במיוחד .ובאזוש הדמדומים ,שהוא המרום שבו ץושחת לה היקישה ,נבט הזשע השאשון לשישה שלה שמיד נכתב .בקניעותה השבה הואילה קיץי לשלוח לי את השיש ולו שר כדי לסץש לי מה עשה לה הרולאז' ומה היא עשתה עם מה שזה עשה לה. קיץי השאל ֵ /פ ֶשש נושית קדשבוים .להדביר חלום ממקיאות .רולאז' 5 יֵ ש ְפ ָף ִּמיםַ ,ב ֲחלֹום ,נִּ ְד ֶמה ֶש ֵףינַ י ְפרּוחֹות. יֵ ש ֶש ֵףינַ י ַה ְפרּוחֹות ְמ ַב ְקשֹות ַל ְחד ֹל אֹו ְל ָץחֹות ִּל ְשאֹות ָר ֶקה ֶשל ֵפ ֶשש. "המילה 'ץשש' כאן היא במורד מבחינתי", מסבישה השאל" ,היא עבושי הסימבול של התהייה מקד אחד ושל התשובות והץתשונים מקד שני ,של העיניים הץרוחות והעקומות, הגלוי והנסתש ,הידוע והלא ידוע ,החיים הממשיים – החלום והץנטזיה .וכל זה מתייחס כמובן לכל סוגי ה"ץשש" למיניהם .ץשש החיים וץשש החלומות ,ץשש הץנטזיות שלנו וץשש היקישות שלנו". – – 065 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 הרלילות הבלתי-נסבלת דודי בן-עמי /נְּ יּו בַ ִבילוֹן וַ יִּ ְמ ְקאּו ִּב ְר ָףה ְב ֶא ֶשצ ִּשנְ ָףש ,וַ יֵ ְשבּו ָשם... ּומגְ ָדל וְ שֹאשֹו ַב ָש ַמיִּם, אמשּו ָה ָבה נִּ ְבנֶ הָ -לנּו ִּףישִּ , וַ י ֹ ְ וְ נַ ֲף ֶׂשהָ -לנּוֵ ,שםֶ :פן-נָ ץּוצַ ,ףלְ -פנֵ י ָכלָ -ה ָא ֶשצ. בשאשית י"א ִּבנְ יּוִּ -שנְ ָףש ִּבנְ יּוִּ -ב ְר ָףה ָאנּו בֹונִּים שּוב נְ יּוִּ -מגְ ָדל ּול ַמיֵ ן ִּל ְשמ ַֹע ֶאת כ ָלם ְ ֶאת ַה ִּמ ִּלים ַהנִּ ְב ָללֹות ְללֹא ִּמיקּוד ְבג ַֹבּה אֹזֶ ן. ַה ַמ ְסנְ נִּ ים ֶש ְכ ָבש ִּפ ַת ְחנּו ְמ ַץ ְצ ִּחים ֶאת ַה ְב ִּל ָילה וְ נִּ ְץ ָש ִּׂשים ַליַ ַףד ֶשנִּ ְר ַבע. 'שםַ -א ְש ַפ ְכ ָשד דֹוט רֹום' ֵ וְ ֶר ֶשן הֹון ִּסיכּון ְסמּויָ ה ְכ ָבש ְמנַ ֶת ֶבת ְל ֵבנִּ ים ֵמח ֶֹמש ,ת ֶֹכן וְ ָח ְמ ָשה. ִּכ ְש ַבע ֵמאֹות ְמ ַת ְכנְ ִּתים זֹולים ֵמהֹדּו ת ְשּגְ לּו ִּ כֹוחֵ -ףזֶ ש ְמגיָ ס ְכ ַ ְליַ ַףד ַהזְ ָש ַמת ַההֹון אבי וְ יַ ָפן. ֵמ ַאבּוַ -ד ִּ אליהו ציפר ַ /מר ַה ָמוֶת שֹוכב הֹזֶ ה, ַףל ִּמ ָּטתֹו יָ ִּשיש ֵ וְ ִּףם ַמ ְל ָאְך ַה ָמוֶ ת יַ ַףׂש חֹוזֶ ה: יְכ ַתת ַה ַמ ְל ָאְך ֶח ְש ֵמשֹו ְל ֵףט, ִּכי ַ ּוב ִּמ ַּטת ְש ִּכיבְ -מ ַשע יֶ ְח ַדל ֵמ ַח ֵּטט. ְ וְ ֶף ֶשׂשְ -דוַ י יְ ִּהי ַשר ַף ְש ָסל, וְ ַח ְש ַשת ָמוֶ ת – ַל ַפח וַ ֲח ָסל. יסה יְ ִּהי ַל ֶה ֶבל וְ ָכל ִּפ ְשפּוש גְ ִּס ָ לֹא יִּ ָשא עֹוד ףנּות ,לֹא יִּ ָשא עֹוד ֵס ֶבל. יֹוסיפ ַל ֲחטֹא, ּוץ ֵלל ַהיָ ִּשיש ִּכי ִּ ִּ ַכ ֲא ֶשש ַח ָּטא – ְבעֹודֹו ְב ִּאבֹו. וִּ יש ְד ְשגּו ֲח ָט ָאיו וְ יַ ֲףלּו ַבס ָלם, עֹולם. ֲח ָט ֵאי ֵאיכּותֵ ,מ ַף ָתה ַףד ָ יִּתנֵ ם וְ יִּ ְהיּו ֲאד ִּמים ַכ ָשנִּ י, וְ ִּאם ַכ ֶש ֶלג ָהיּו ֲח ָט ַאיִּ ,מי ְ חֹוטאְ ,מלֹא ַהכֹוס ִּמיֵ ינִּ י. וְ ֶא ְש ֶתה וְ ֶא ְש ַכשָ ,א ַמש ַה ֵ ַאְך ַה ַמ ְל ָאְךֵ ,מ ֵץש חֹוזִּ ים ִּס ְד ָש ִּתיֶ ,א ָלא ַמאי ָד ַרש ְב ֵףטֹו ַה ָשנּון ַהיָ ִּשיש ַה ַא ְש ַמאי. אשית ַה ֵלילֹות, יָמים ָה ַץְך ְל ֵש ִּ וַ ֲחזֹון ַא ֲח ִּשית ַה ִּ וְ נָ ַץח ַהיָ ִּשיש נִּ ְש ָמתֹו וְ ָח ְדלּו ֲף ִּלילֹות. שחל טורש שיינס .חלומות על אתמול ָה ֶא ְרזִּ יט ַףל ַה ֶד ֶשְך שּוב וְ ַה ַמנְ ַכ"ל יָ ַשד ִּל ְשאֹות ִּכי לֹא נִּ ְב ַקש ֵמ ֵהם ֵמיזָ ם. נְ יּוַ -ב ִּבילֹון ָתשּוצ ֶאל ָה ָש ִּר ַיעְ ,ב ִּלי ְל ִּה ְת ַב ְל ֵבל ץּוקה ָף ֵלינּו. וְ ַה ְת ָ – – 066 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אלה סוד /בלדה למשפט פשוט ָהי ֹה ָהיָ ה ִּמ ְש ָפט ָפשּוט, נּועְ ,ב ִּלי ִּרשּוט. ָח ָכםָ ,ק ַ הּוא ַחי ְבע ֶֹשש וְ ָכבֹוד, וְ ִּק ְּטטּו אֹותֹו ַשבֹות. עמנואל גלוסקין / מחשבות של האב " ַא ָבאַ ,אנְ ּגְ ִּלית ְס ָתם ְמ ַב ְל ֶב ֶלת: "כן" זֶ ה "יָ א", ֵה ַבנְ ִּתי ְכ ָבש ֶש ֵ ַאְך ָל ָמה Girl זֶ ה ל ֹא 'בֹויָ ה'?!" ִּףם זֹאת ֶה ְח ִּליט הּוא יֹום ֶא ָחד ִּכי לֹא נֶ ְח ָמד ִּל ְהיֹות ְל ַבד. בֹודדִּ ,מ ְס ֵכן, ִּפ ְתאֹום ִּה ְשגִּ יש ֵ אּולי ְל ִּה ְת ַח ֵתן? ָח ַשבַ : ֲאנִּ י ֵמ ִּבין!ִּ ..ת ְשאּוָ ,בנִּ ים, ִּהיא ל ֹא זָ נָ ב ַלשּו ָף ִּלים, ִּהיא ל ֹא זָ נָ ב ָל ֲא ָשיֹות, וְ ֵאיְך ֶא ְמ ָקא ֶאת ַה ִּמ ִּלים, וְ ֵאיְך ַא ְס ִּביש ָל ֶכם ֶשעֹוד ִּהיא ַת ֲף ֶׂשה ָל ֶכם ,יָ א -Boyיִּ ם, י ֹ ִּץי ַא ִּדיש ֶשל !Boyayot ַה ַש ְד ָכנִּ ית – ִּמ ַלת ִּרשּוש יָ ְד ָףה ָל ֵתת ֵששּות ָמסּוש. ִּמ ְב ִּלי ַה ְש ֵבה ִּה ְת ַל ְבטיֹות, סּוריֹות. יףה לֹו ְש ֵתי ְפ ִּ ִּה ִּצ ָ יהן ִּמ ִּמ ְש ָפחֹות טֹובֹות, ְש ֵת ֶ ַאְך ְב ָא ְץיָ ן שֹונֹות ְמאֹוד: לּותית, ּור ָקת ְת ִּ ַא ַחת – ְש ֵר ָטה ְ ְשנִּ יָ ה – ְשנּונָ ה וְ ַף ְק ָמ ִּאית. ּוב ֵכןָ ,ח ַשב לֹו ַה ִּמ ְש ָפט, ְ יִּתשֹונֹות ְל ָכל ַא ַחת. יֵ ש ְ ָה ִּשאשֹונָ הָ ,א ְמנָ ם ִּחּוֶ ֶשת, ֲף ֶר ֶשת ַביִּ ת נֶ ה ֶד ֶשת. שּושה ְב ֶר ֶשש ִּש ְףבּוד, ְר ָ ִּהיא לֹא ֵת ֵלְך ִּלי ְל ִּאבּוד. ִּא ָתּה ֲאנִּ י ֶא ְהיֶ ה ְל ַשב, ִּא ָתּה ָא ִּרים ִּמ ְש ָפט מ ְש ָכב. ִּמ ַצד ֵשנִּ יָ ,ה ַף ְק ָמ ִּאית, ָא ְמנָ ם ִּט ָפה ּגַ ַאוְ ָתנִּ ית, ֲא ָבל ַא ְחוָ ה וִּ ִּידידּות – ֵהן ַה ָב ִּסיס ְל ִּה ְת ַח ְבשּות. זֹוכה ִּא ָתּה ִּמ ְש ָפט ָפשּוט ֶ ְל ִּה ָבנֹות ַל ְמא ֶחה. ששה אהשונוביצ' רשץנוס ִּףם ִּמי ְכ ַדאי ְל ִּה ְת ַח ֵתן? נֹוׂשא ֶשל ֵחן, ְל ָכל ַא ַחת ֵ ּולוַ אי ָף ִּשיש, ֵתאּוש נָ ֶאה ְ נָ ׂשּוא מ ְש ָחב ,מ ָשא יָ ִּשיש... יֹומיִּם, ָכְך ִּה ְת ַל ֵבט הּוא יֹוםַ , ישי נִּ ָשא ַל ְש ַתיִּם. ּוב ְש ִּל ִּ ַ – – 067 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 עמנואל גלוסקין /לאריאל שרון העשת המעשכת :שיש זה התרבל אקלנו לץני ץטישתו של אשיאל ששון; עם זאת ,כיוון שהוא בוחן את דמותו כמיתוס קיבושי יששאלי ולא כאדם בשש ודם ,נשאה לנו שאוי לץשסמו גם אחשי מותו של גיבוש השיש. ְכנֶ ֶסת – ִּהיא דֹו ָמה ְל ֶל ֶסת: ְלשֹונֹות עֹו ִּׂשים ָבּה ֶמ ֶשד. ַשר ָששֹון ֵמ ַףל ַה ְכנֶ ֶסת – ְכמֹו ֶח ְשמֹון ֵמ ַףל ִּכנֶ ֶשת! ִּאם ֲאנִּ י ֶא ְש ַכח ָלמּות – זֶ הּו ִּׂשיא ַה ִּה ְתּגָ שּות; ַאְך ָששֹון ְכ ָלל ל ֹא יָ מּות, וְ ל ֹא יָ מּות! וְ ל ֹא יָ מּות!.. ְל ֶא ָחד ַכזֶ ה ָלמּות – זֶ הּו חֹ ֶסש ַא ְח ָשיּות! ֵכןֲ ,אנִּ י ְב ֶב ָה ָלה וְ חֹו ֵשבִּ :ת ְש ַמעָ ,ח ֵבש – ִּמי ָמ ָחש ֵמ ַה ְת ָף ָלה ִּףם ּגֹו ְל ָדה ֵמ ִּאיש יְ ַד ֵבש וִּ ַיב ֵקש ְב ַס ְב ָלנּות ( ַס ְב ָלנּות ְמ ֵל ַאת ָף ְק ָמה ֶשל ַה ֶש ֶמש ַה ַח ָמה) ֶאת ַא ְחדּו ָתּה ֶשל ָהא ָמה? ָב ָלגָ ןִּ ,ת ְש ַמעַ ,ב ְכנֶ ֶסת, ִּמ ְתחֹו ֵלל ָשם נֵ ס וָ נֵ ס... וְ אּו ַלי – ַמ ָמש ָאסֹון... ָאז ָמה ַא ָתה אֹו ֵמשָ ,ח ֵבש: ֶא ַסע ַףל ַה ִּקישֹות ִּל ְשש ֹם "ףל ַבחּושֹות ָאסּוש ִּלנְ ש ֹם"?.. ַ יט ָשה ְתנּו ָלּה ֶכ ֶספ! – ִּףם ּגִּ ָ יאגָ ָשה וְ ַא ָפּה ַבנִּ ָ אדי ָףא ָשה– , ּוזְ נָ ָבּה ְבוַ ִּ ִּהיא ָכלָ -כְך דֹו ָמה ְל ֶל ֶסת ִּףם ִּמ ְר ֶט ֶשתּ-גַ ןֶ -של-וֶ ֶשד... ְלשֹונֹות ַש ִּכים ַב ְכנֶ ֶסת ִּמּגַ ֵלי יַ ם ַה ִּכנֶ ֶשת... ֶבן ַבת-יָ ם עֹו ֶלה ַב ַמיִּ ם ְר ָקת ָח ָכם ֲףבּוש ַהיֶ ֶתש; ִּב ְׂש ַץת ְשץּו ַאת ִּשנַ יִּ ם "מ ְבנֶ ה ַל ֶכ ֶתש"... ש ֹאש ַכזֶ ה – ִּ ִּףם ַה ְלשֹונֹות ְדבּו ִּרים ַל ִּקיש וְ ָה ַשגְ ַליִּ ם ָה ַשכֹות, ֲאנַ ְחנּו ל ֹא נַ ְץ ִּסיר ָל ִּשיש וְ ל ֹא נַ ְץ ִּסיר ִּל ְשרֹד!.. וְ ַשר ֶח ְשמֹון ְל ַבד עֹו ֵמד ּו ְכמֹו ָת ִּמיד ָש ֵרטָ ,כ ֵבד, ּו ְכמֹו ָת ִּמיד ִּףם ַה ְס ָמ ִּלים, ּו ַבחֹ ֶשְך ַהיֹו ֵשד ְמ ַא ֵבד ֶאת ַה ַקּוִּ ים, ּו ְכ ָבש ֵבין ַהכֹו ָכ ִּבים! יקה עֹו ֶלהְ ,ב ֶמ ֶשצ, ִּב ְץ ִּש ָ ְב ָף ְק ָמה ּו ְתףזָ ה, ִּכי ֲא ִּץלּו ִּאם ַה ֵקצ הּוא – הּוא ֶשל ֶש ַץע ֶשל ַמזָ ל וְ גַ ם ַא ֲה ַבתַ -ףם ַףזָ ה! אֹוי ָל ֶכםַ ,ה ַמ ְל ָא ִּכים, ֲח ֵב ַשי ָהא ְמ ָל ִּלים!.. ֵאי ֹץהֵ ,אי ֹץה ַה ַת ְשבּות ּו ַב ְל ָבבֹות ִּח ִּצים?! ַ ...ףל ְש ִּבילֶ -ה ָח ָלב נֹו ְץ ִּלים יקים, יקיםּ ,ו ַמ ְש ִּב ִּ ּו ַמ ְש ִּב ִּ וְ קֹו ְש ִּחים ֶשל ֹא שֹו ִּקים, וְ ל ֹא שֹו ִּקים וְ ל ֹא שֹו ִּקים אם יָ מּות! ֶש ָששֹון ִּפ ְת ֹ וְ ָכאן ֲאנִּ י ְל ִּץי ַהחֹר ַא ֲחשֹון ֵבין ַה ְב ִּשיֹות ּו ְס ָתם דֹו ְרטֹוש ל ֹאָ -ף ִּשיש... ַאְך ְכ ֶש ֶא ְתנַ ֵתר ֵמ ַה ַמ ְכ ִּשיש, ָאז ָששֹון יַ ְת ִּחיל ִּל ְחיֹות וְ ִּלבֹו יַ ְמ ִּשיְך ִּל ְד ֹפר ִּףם ַה ֶק ֶקב ֶשל ַה ִּשיש! – – 068 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יואל נץ /השפה העברית אֹוש ַח, ָה ָאזְ נַ יִּם ְכשּויֹות ֶר ֶשב ַשב ָל ֵ ּוב ִּכ ְששֹון ֶשל ָא ָמן ְ ִּכי ֵלית ָמאן ְד ַץ ִּליג – (מה?!) ְמ ַקיֵ ש ָ ְל ָץנֵ ינּו ּגָ אֹון: ח ְל ָקה. ֵף ָשן ָכצ ְמ ַל ֵמד זִּ ָכשֹון ְל ַץ ֵת ַח – מֹוסיפ ָלּה ַשגְ ַליִּם, הּוא ִּ ְתנּו ָכבֹוד! – ׂשּוח ָלתּוש וְ ָל ַ ַאלּופ ּגִּ ינֶ ס הּוא ְלזִּ ָכשֹון. ַףל ְפנֵ י ְש ִּביל ֲה ָש ִּשי תֹוף ֶלת ִּמ ְש ַת ְד ִּלים ְל ָה ִּץיר ֶאת ֵמ ַשב ַה ֶ (מה זֶ ה – ִּמין ֲה ָל ָקה?). ָ מֹושי ָכל ַהחּוגִּ ים ֵ כֹות ֶשת ַמ ְכ ִּתיש הּוא, ֶאת יְ ִּקיש ִּכ ְששֹונֹו ְב ֶ ֲא ֶשש ַב ִּמ ְכ ָל ָלה. ּומ ִּציג ַל ַמ ְש ִּקים ְש ֵא ָלה ְכ ִּח ָידה: ַ ָהה, כֹות ֶשת? "מה ֵפשּוש ַה ֶ ָ יקד יְ ַל ֵמד יְ כֹולֹות ֶש ָכ ֵא ֶלה? ֵכ ַ ִּח ְשבּו וְ ַה ְס ִּבישּו – זֹו ְב ָש ָכה – הּודה' 'ח ְל ָקה ְמ ַטיֶ לֶ ת ְב ָה ֵשי יְ ָ דֹומה ָף ַלי – ָכְך ֶ ָמה ַה ְּט ִּשיר? ְל ַב ָּט ָלה... ָמה ַה?catch- וַ אּו! – ּוב ִּאי-נַ ַחת, בּוכה ְ ִּב ְמ ָ לּוח, שּושה ֲאש ָכה ֶשל ְס ָץשֹות ַףל ַה ַ ָ מֹוש ֵבי ַת ְל ִּמ ִּידים ַה ָק ָהל זָ עַ ,מ ְח ִּשיש. ְב ְ זֹוש ִּרים ַה ַמ ְש ִּקים, ֶש ְ ַה ַמ ְש ִּקים ַהנְ בֹונִּים ְמגָ ְש ִּדים ַב ַפ ַד ַחת, שֹושם ְל ִּאּטֹו, הּוא ֵ ּוץ ְתשֹון ְל ִּח ָידה ֶש ָכזֹאת ֵאין ְל ִּאיש. ִּ רֹושא, שּוב ֵ ָא ֵכן ִּאיש לֹא ִּפ ֵלל, תֹובב; ִּמ ְס ֵ ָא ֵכן ִּאיש לֹא ִּמ ֵלל ֶאת טּוח ּוב ַ ְברֹול ָשם ָ כֹות ֶשת ָשחֹש ַףל ּגַ ֵבי ָה ִּףתֹון: ַה ֶ הּוא ְבזֹו ַא ַחש זֹו ְמ ַד ְר ֵלם ְל ִּץי תֹוש. הּודה נֶ ֶח ְל ָקה ִּמ ַּטיֶ ֶלת ֵמ ָה ֵשי יְ ָ ַה ַמ ְש ֶקה ְמגַ ֶלה: ִּב ֵידי ֶקוֶ ת ִּחלּוצ תֹושתֹו ַה ְמי ֶס ֶדת ָ ֶשנֶ ְח ַלצ ְב ִּףתֹו"... ַשר ַףל ָהא ְב ָהא ַת ְליָ אִּ ,היא ְכ ִּד ְל ַר ָמן: יֹוקשֹות ְל ִּץי ֵס ֶדש; יאקיֹות ְ סֹוק ַ ַה ְס ָץשֹות ַא ְ עֹורב, הּוא ֵ ְמ ַר ֵשש ּומ ַש ְחזֵ ש ֶאת כ ָלן. ְ וְ ָכ ֵףת לּוח, ַה ַמ ְש ֶקה שּוב פֹונֶ ה ֶאל ַה ַ ". ַל ְמ ַטיֶ ֶלת ְשלֹום... הֹומֹונִּים זֶ ה ִּס ַמנְ ִּתי ּומ ְש ִּאית, ּול ַש ֵב ַח ַת ְכ ִּלית ַ ַל ַה ֵלל ְ מֹותּה ַב ֶמ ְש ָחב ַה ֶס ַמנְ ִּטי, ֲא ֶשש ֵאין עֹוד ְכ ָ ְכמֹו – ְׂש ָץ ַתיִּם ִּת ַשר – ַה ָש ָץה ָה ִּף ְב ִּשית! – – 069 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 דיה /חרון אף או נזם כחול יֵ ש ִּלי ַאפ ...וְ ל ֹא ְס ָתםֶ ,א ָלא ְכ ִּליל ַה ְש ֵלמּות (כמֹו ְב ֶא ְמ ַקע ָפנַ י יְ ִּק ַישת א ָמנּות ְ ְמש ַב ַחתְ ,כ ֶשל ְר ָל ִּסירֹון ֲא ִּמ ִּתי), ֶש ִּב ְמרֹום ַבמּוזֵ יאֹון ָתרּו ַע ִּא ִּתי. זֶ ה ַמ ָמש ִּביש ַמזָ ל ֶש ָח ְט ִּמי ַה ְמר ָלל ִּה ְת ַח ֵבש ְב ָטעּות ְל ַץ ְשקּופ ְמח ָלל: ימהְ ,מח ָּטטַ ,ף ְרמּו ִּמי. ְמכֹ ָףש ַףד ֵא ָ ַמה ֵמ ִּביש ּו ֵמ ִּביְך .ל ֹא יָ ֶאה ְכ ָללָ ,ח ְט ִּמי! ְמ ַשּוֵ ַע ֲאנִּ י ֶשיַ ּגִּ ַיע ַהיֹום ֲא ֶשש בֹו ֵת ָש ֶאה ָשע ,נֹו ָשא וְ ָאי ֹם. א ֶץן ָחקּופ ית ְב ֹ ְכ ָבש ָף ִּדיפ לּו ָהיִּ ָ נֶ ְף ָלם ּו ַמ ְש ִּאיש ִּלי ַשר חֹוש ַב ַפ ְשקּופ, אֹו ַמ ְץּגִּ ין ִּה ְת ַח ְשבּות ֶשל ַא ִּביש נִּ מּו ִּסי ּו ַמ ְח ִּליפ ַף ְק ְמָך ְב ֵא ָיבש ב ְלבּו ִּסי, ֲףנָ ִּריַ ,ח ְכ ִּל ִּיליְ ,מנזָ לְ ,מטנָ פ. ַפ ְשקּו ִּץי ָאז ָהיָ ה ָכ ָשאּוי ְמאנְ ָפפ, וְ ָהיָ ה ִּמ ְת ַר ֵשט ְב ִּכעּוש חֹו ָלנִּ י ְבנֹוזֵ ל יְ ַש ְר ַשר ִּמ ַמקֹוש חֹו ְט ָמנִּ י. כֹה ֶה ְח ַל ְט ִּתיֶ :ש ִּאם ל ֹא הֹו ֵלְך ִּלי ְבטֹוב, ֶא ְתנַ ֵקם ְב ַא ִּפי ַףד ָח ְש ָמה ּו ַמ ְכאֹוב. ִּאם ִּל ְכש ֹת ִּמ ָפנַ י ִּאיש אֹו ְתָך ל ֹא יָ כֹל, ַלנְ ִּח ַישיִּ ם ַא ְק ִּמיד ְלָך נֶ זֶ ם ָכחֹל, לֹו ַמ ְש ֶאה ּגֹו ֲף ִּליֲ ,המֹונִּ י וְ דֹו ֶחה, ֶש ִּת ְהיֶ ה ִּליָ ,ח ְט ִּמיְ ,מנ ָקב וְ נֵ ֶכה. ַףל ַא ְפָךֲ -ח ָמ ְתָך ,הֹו ָח ְט ִּמי ַהנִּ ְש ָטם, ימן וְ חֹו ָתם! ָכְך ָלנֶ ַקח ַא ְט ִּב ַיע ִּס ָ ֶש ִּת ְבֹלט ַל ֶמ ְש ָחר וְ ַת ְץ ִּחיד ֲאנָ ִּשים, ישים. ש ַת ְב ִּש ַיח ּגַ ם ַטפּ ,גַ ם נָ ִּשיםּ ,גַ ם ְר ִּש ִּ ִּת ְש ַת ֵלב ְמף ֶלה ִּףם ָכל ְש ָאש ַה ַפ ְשקּופ וְ יֹו ֵתש ל ֹא ִּת ְהיֶ ה כֹה יָ ִּהיש וְ ָחקּופ. ֶאת ַהמּום ָה ֶא ְס ֵת ִּטי נַ ִּציג ְבגָ אֹון וְ אֹותֹו נְ ַט ֵפ ַח ְבש ֹב ִּשּגָ עֹון... ָאז ְל ֶץ ַתע ֵה ַר ְק ִּתי וְ ַתם ַה ֲחלֹום. עֹוד ִּסיּוט ַב ָלהֹות ִּה ְס ַתיֵ ם ְב ָשלֹום. ַאְך ִּאם ָכְךְ ,לעֹו ָלם ִּת ָש ֵאש זֹו ִּח ָידה ָל ָמה נֶ זֶ ם ָכחֹל ָכאן מנָ ח ַףל ִּש ָדה. ְמרֹו ְמָך ַףל ָפנָ יו ֶשל א ִּליל ְמרֹו ִּמי אֹוְ ,ל ָכל ַה ָפחֹותֶ ,של דגְ ָמן עֹו ָל ִּמי, ָכ ָשאּוי לֹו ְל ַאפ ֲא ִּק ִּיליְ ,מי ָחס, וְ ל ֹא חֹ ֶטם ְפ ֶל ֵב ִּאיֲ ,ח ִּל ָילה וְ ָחס. ַאְך ַא ָתה ִּבי נָ עּוצִּ ,לי קֹו ֵחר ַב ָפנִּ ים, ּו ַמ ְדּגִּ יש יָ ְץיְ ָך ֶאת ְפגָ ַמי ַהשֹונִּ ים! אש"א הילה גשין .הטבעת הכחולה – – 071 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 אלי בר-יהלום /ספירלה יפטּוס ַףל ח ְש ַשת ָה ֵא ָר ִּל ְ יףפ. חֹול ִּץים ִּב ָ ֲףנָ נִּ ים ְ יפ ִּשיצ קֹוא ָלה ג'ֹונִּ י ִּל ְ ַה ָ ְמ ַט ֵפס ַףל ֶה ָףנָ פ. הּוא נִּ ְת ֶלה ִּףם שֹאש ְל ַמ ָּטה, ִּמ ְת ַמ ֵלא ַש ְלוַ ת ִּבלּוי. "מה נִּ ְש ָמע'ָ ,תה?" ִּאם ַתּגִּ יד לֹו ַ "תלּוי!" – יַ ֲףנֶ ה ְלָך ָ יכי ַאפ ֶא ָחד ֵמ ֶהם לֹא ְפ ִּס ִּ וְ ָל ֵכן עֹוד לֹא ָש ָאה ּוש ָמּה ִּסיגִּ י ֵאיְך וַ ְל ִּר ְישיָ ה ְ דֹואה. יהם ָ ְל ִּכּוּון ְשנֵ ֶ אלה אל ַה ָ אֹוס ֶץת ְלוַ ְ ִּהיא ֶ לֹוח ִּמים נְ ָשמֹות ֶשל ֲ ַאְך ַה ֶד ֶשך ְר ָקת ָא ְב ָדה ָלּה רֹושה ָלּה ִּל ְץ ָף ִּמים) – (זֶ ה ֶ רֹוא ָלה ַכ ָמה טֹוב ִּל ְהיֹות ָ ִּףם ָה ָא ֶשצ ִּמ ְל ַמ ְף ָלה, ּול ַא ְש ַבע שּוחֹות ּגָ לּוי! ִּףם ָף ֶלה יָ ש ֹר ַב ֶפה ְ אלה! אל ַה ָ ַכ ָמה טֹוב ָלּה ְבוַ ְ ַאְך ַל ְחז ֹש ַף ְכ ָשיו לֹא ָבא ָלּה אל ָלה ֶשנִּ ְש ִּאים ָלּה מ ְש ָל ִּמים. רֹוא ָלה וְ ַף ְב ַד ְ ִּףם ָ ַת ַחת ֶש ֶמש (לֹא נִּ ְכנָ ע ָלּה, ַאְך פֹוזֵ ל ְמ ָףט ַל ֵצל) אל ָלה ּושמֹו ַף ְב ַד ְ זֹואֹולֹוג ְ ַב ִּמ ְש ֶר ֶץת ִּמ ְס ַת ֵכל. הּוא יְ ִּליד ְשכּונֹותָ -העֹנִּ י ִּמ ִּמזְ ָשח ִּל ְקץֹון ַבגְ ָדאד, חֹורש ֶאת ג'ֹונִּי, וְ ַף ְכ ָשיו ֵ טֹושט – דֹור ָ ְמ ַרּוֶ ה ְל ְ זֹואֹולֹוגְ ,דמּות ִּמיתֹולֹוגִּ ית יָתי: וְ יֹונֵ ר לֹאִּ -ש ְל ִּ ישיַ ת ְדמיֹות לֹא-לֹוגִּ ית, ְש ִּל ִּ תֹוד ְף ִּתי. יְ ִּק ֵישיַ - לֹא ַא ְכ ִּתיב ָל ֶהםַ ,מה ַה ְל ָאה ִּףם ְש ָל ְש ָתם ָאמּוש ִּל ְהיֹות: בֹוש ִּחים ִּלי ִּב ְס ִּפ ָיש ָלה ֵהם ְ ְמ ֵל ַאת ֶא ְץ ָששיֹות – אל ָלה ַכ ָמה טֹוב ִּל ְהיֹות ַף ְב ַד ְ רֹוא ָלה ִּמ ְל ַמ ְף ָלה, ִּףם ָ נֹוץפ ֶאל ֶה ָף ָבש ְב ִּלי ֲח ָש ָטה ְב ַכפַ -היָ ד! ְמ ֵ ַכ ָמה טֹוב ִּל ְהיֹות ְס ִּפ ָיש ָלה וְ ָת ִּמיד ָל ֶל ֶכת ַה ְל ָאה ְכ ֶש ָכל ְדמּות ִּבי ִּמ ְת ַפ ֶצ ֶלת ְל ֵאיןְ -סץֹוש ַא ְל ֵץי ְדמיֹות! אישיס שון-לוינגש .יקישת שמחה ושיץוי – – 070 "בִּ גְ לַל" © 4102 גיליון מס' 8 יוסי רוז'נקו /תרדמנְּ ָיהו ָכל ַליְ ָלה ְב ֶף ֶׂשש ִּל ְץנֵ י ַה ֵשינָ ה ְכ ֶש ַבחּוצ ִּמ ְתנַ ְמנֶ ֶמת ּגְ דֹו ָלה ַה ְל ָבנָ ה וְ ֵאין ְכ ָבש ָב ָשר ֵבין ִּאישֹון ְל ִּאישֹון, ֲאנִּ י ִּמ ְתכֹונֵ ן ִּלי ָל ֶל ֶכת ִּלישֹון. "ּו ָמה ִּףם אֹותֹו ַמ ֲא ָמש נֶ ְה ָדש ייסבּור ַףל "דֹוש ַה ִּמ ְד ָבש"? ית ַב ֵץ ְ ֶש ָש ִּא ָ ֲה ֵשי ל ֹא ֵת ֵלְך ָכְך ִּלישֹון ְב ִּלי ִּל ְרש ֹא מ ֶשה וְ יִּ ְתשֹו". ַמ ֲא ָמש כֹה ָחשּוב ַףל ֹ אם נִּ ְש ָמע ַש ַחש זְ דֹונִּ י ּומּוזָ ש ִּפ ְת ֹ ישי ְכ ַף ְכ ָבש ּו ִּמ ַת ַחת ַד ְל ִּתיֲ ,ח ִּש ִּ ִּמזְ ַד ֵחל לֹו יְ קּוש ַש ֲףנָ ן ִּכ ְץנִּ ינָ ה: ַת ְש ְד ַמנְ יָ הּו – ּגַ ַמד ַאנְ ִּטיֵ -שינָ ה. ּו ְכמֹו ָכל ִּא ְידיֹוט ְמנ ְמנָ ם ַףד ֵאין ֵרצ, אשי ִּמ ְתפֹו ֵקצ ִּמ ְתיַ ֵשב מּול ַמ ְח ֵשב ְכ ֶשש ֹ ִּ ִּל ְרש ֹא ַמ ֲא ָמש ִּמ ְת ִּח ָלה וְ ַףד סֹופ וְ הֹופ! ְש ַףת ֲחקֹות ְכ ָבש ִּה ְס ִּפ ָירה ַל ְחֹלפ. יקים ְל ַשגְ ָליו נַ ֲף ַליִּ ם ִּףם זּוג ֶשל ְר ִּץ ִּ וְ זִּ יר ְב ֵףינָ יו ִּכ ְב ָש ִּרים נֹו ְק ִּקים, ִּחיּוְך ֶש ָמשּו ַח ִּמ ַת ַחת ָל ַאפ וְ שּו ַח ַחיִּ ים בֹו ֵמש ֹאש ַףד ַמּגָ פ ָטשּוד וְ ָףיֵ פ – ְב ֵףינַ י ְשנַ ת ְש ִּמ ָּטה – ִּלזְ חֹל ְמנַ ֶסה ַףד ִּל ְר ֵקה ַה ִּמ ָּטה, ַאְך ַת ְש ְד ַמנְ יָ הּו – נֹו ָשא וְ ָאי ֹם – תם. עֹוד שֹו ֶקה ֶש ֶא ְר ָשא ֵאיזֶ ה ֵס ֶץש ַףד ֹ ֲאנִּ י ֶאת ַשגְ ַלי ְמ ָׂש ֵשְך ָל ַא ְמ ָבט ְל ַק ְח ֵק ַח ִּשנַ יִּ םַ ,אְך הּוא ִּבי נֶ ְח ָבט ּו ִּמיָ ד ְמ ַס ֵמן ְברֹולֹו ַהשֹו ָבב: "ב ֹא ְל ָכאן ֶשגַ עְ ,ש ַמע ִּלי ַף ְכ ָשיו: ְב ָשֹלש ִּל ְץנֹות בֹ ֶרש ָףיֵ פ ַףד ְב ִּלי ַדי ֲאנִּ י ִּמ ְתמֹו ֵטט וְ עֹו ֵקם ֶאת ֵףינַ י, ַשר ַת ְש ְד ַמנְ יָ הּו עֹוד ָשצ וְ רֹו ֵץצ, ְמנַ ֶסה ְב ָכל ז ֹאת ִּל ְדחֹות ֶאת ַה ֵקצ. יֵ ש ֶפ ֶשר ָח ָדש ַב ִּס ְד ָשה ֲ'ח ֵב ִּשים' ית – ל ֹא ְמוַ ְת ִּשים ֶשעֹוד ל ֹא ָש ִּא ָ ַףל ֶפ ֶשר נֹו ָספ וְ ָחשּוב ֶש ַכזֶ ה". וַ ֲאנִּ יְ ,כמֹו ִּא ְידיֹוטְ ,מנ ְמנָ ם וְ הֹוזֶ ה ַבבֹ ֶרשְ ,ב ֶש ַבע – ִּק ְלקּול ַה ָשעֹון. ֲאנִּ י ְמזַ נֵ ר ַכ ֲאחּוז ִּשּגָ עֹון, יס ִּמים ֶאל ֵבין ַף ְץ ַף ַפי תֹו ֵחב זּוג ֵר ָ ּו ְכמֹו זֹו ְמ ִּבי פֹונֶ ה ְל ִּשגְ ַשת ַהיָ ִּמים. ִּמ ְתיַ ֵשב מּול ר ְץ ַסת ַה ִּּט ְמטּום ַה ְקבּו ָףה וְ הֹופ – שּוב ָח ְלץּו ְשֹל ֶשתִּ -ש ְב ֵףי ַה ָש ָףה. ָאז ֲאנִּ י ְמנַ ֶסה ְכ ָבש ָל ֶל ֶכת ִּלישֹון, ַאְך ַת ְש ְד ַמנְ יָ הּו ְמ ַק ְר ֵקר ַב ָלשֹון: ְכ ֶש ֲאנִּ י ְכ ָבש מּו ָכן ָל ֵקאת ָל ֲףבֹו ָדה, ֲאנִּ י ַמ ְב ִּחין ְבזָ וִּ ית ִּב ְתנּו ָףה ֲחשּו ָדה: ָשםִּ ,ב ְר ֵקה ַה ִּמ ָּטהָ ,ש ֵלו ְכעֹו ָלל, ַת ְש ְד ַמנְ יָ הּו נִּ ְש ַדם ְמכ ְש ָבל, שחל טורש שיינס .אדם בערבות גושלו נֹו ֵחש ַףד ַהּגָ ג וְ ַש ְלוָ ה ְב ֵףינָ יו: ֵהן יֵ ש לֹו עֹוד ַליְ ָלה ָש ֵלם ְל ָץנָ יו... – – 074 "בִּ גְ לַל" © 4102 כתב-העת " ִּבגְ ַלל" מוץצ בחינם למנויים בדואש אלרטשוני. כתובתכם לעולם לא תועבש לכל גושם זש. להקשץות למנויים אנא היששמו באתשנו biglal.info חץשו אותנו גם בץייסבור www.facebook.com/Biglal.poetry :וגם בגוגל-ץלוס המעשכת מרבלת כתבי-יד של שישה ,ץשוזה ומאמשים בנושאים סץשותיים באמקעות הדוא"ל הנ"ל. אנו מתנקלים על זמן ההמתנה האץששי. © כל הזכויות על היקישות שמושות למחבשיהן. השם ,הלוגו וכתב-העת כאוספ אמנותי הם רניין שוחני של חבושת " ִּבגְ ַלל". גיליון מס' 9של " ִּבגְ ַלל" קץוי לקאת ב 3-ביוני 2014 ויישלח למנויים בדוא"ל נשמח לרבל תגובות על גיליון זה בכתובת [email protected] ובדפ התגובות באתשנו biglal.info
© Copyright 2026