בגלל - גיליון מס` 3
3 "מקום ומיקום" גיליון מס' – 3דקמבש / 2102כסלו תשע"ג דליה אדלסבורג מלי אלבז אלמנדין אריק אפק עמילי גלבמן מיכל טורנובסקי עמי ליבוביץ' אילנה גיל ישראל ליטמן גלית וסקר עמרי אברמוביץ' חת' שרה אהרונוביץ' קרפנוס עינת טרכטמן נורית בהיר נתי בית נורית יובל דודי בן-עמי עצמון יניב טלי בן-ענת נטלי יצחקי זיו בן-פורת חנה לבנה אלי בר-יהלום סיגל מגן ר .מיפו רותי ברנדט רחל גבאי מנחם משגב יאיר גלזנר מלכה נתנזון יוסי גמזו סיגל עומר משה גנן מיכאל 'טלאש' פרלמוטר רון גרא נורית צדרבוים רוני צורף רוני גרוס לימור צ'ימרוזה נדיה גרינברג חוה-ברכה קורזקובה קרן דור נורית קרני דיה אלכסנדר רדובסקי יקי דסא איילת הלר יוסי רוז'נקו ציפי הראל ליאור שדה אסתר ויתקון נועם שדות ענבל מארי כהן סיגל מאור יוסף פרלמוטר לימור צינמן קלמה שולמית רוס רינה רינג דוד צינמן מוטי שובל © כל הזכויות שמורות לחבורת "בִּ ְגלַל"2102 , גיליון מס' 3 המעשכת: ִבגְ ַלל ָהא ֶֹשְך ֶשל ַה ְ ִת ָירה, ִבגְ ַלל ַהצ ֶֹשְך ִב ְק ָף ָרה, ִבגְ ַלל ַה ַפ ַחד ִמ ְפנֵ י ָה ִשיר, ִבגְ ַלל ַהיַ ַחד ַהלֹאַ -מ ִציר, ִבגְ ַלל ַהֹונִ י ַה ְלשֹונִ י, "כמֹונִ י, ִבגְ ַלל ָ ַאְך לֹא ֲאנִ י", ִבגְ ַלל ַה ֶק ַטע ּגֹושל, ֶשל ַה ָ נִ ְץּגַ ְשנּו ֶפ ַתע "בגְ ַלל". וְ יֵ ש ִ אלי בש-יהלום דיה מיכאל 'טלאש' ץשלמוטש יוסי שוז'נרו עיקוב גשץי: ניש אשד ו"בגלל" קיוש העטיץה: יוספ ץשלמוטש אוקשת: נושית קדשבוים מנהלת האתש: קיץי השאל ליקישת רשש: [email protected] אתש כתב-העת: biglal.info "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 תוכן העניינים מה ומי בתץשיט?6 ............................................................................................. שישים02 .......................................................................................................... נושית יובל 02 .......................................... ................................ ................................ נושית בהיש 05 ......................................... ................................ ................................ טלי בן-ענת 06 ........................................ ................................ ................................ ירי דסא 07 ............................................ ................................ ................................ יוסי שוז'נרו 08 ......................................... ................................ ................................ שון גשא 21 ............................................. ................................ ................................ גלית וסרש 20 .......................................... ................................ ................................ יאיש גלזנש 23 .......................................... ................................ ................................ אלכסנדש שדובסרי 25 ............................... ................................ ................................ אסתש ויתרון 27 ...................................... ................................ ................................ עקמון יניב 28 .......................................... ................................ ................................ ליאוש שדה 29 ........................................ ................................ ................................ אלי בש-יהלום 31 ..................................... ................................ ................................ קיץי השאל 32 ......................................... ................................ ................................ עמשי אבשמוביצ' 34 .................................. ................................ ................................ רשן דוש 35 ............................................. ................................ ................................ מלכה נתנזון 36 ....................................... ................................ ................................ שוני קושפ 37 ........................................... ................................ ................................ חוה-בשכה רושזרובה 38 ............................ ................................ ................................ זיו בן-ץושת 41 ........................................ ................................ ................................ מיכאל 'טלאש' ץשלמוטש 40 ....................... ................................ ................................ נדיה גשינבשג 44 ...................................... ................................ ................................ -3- "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 חנה לבנה 46 .......................................... ................................ ................................ דיה 47 .................. ................................ ................................ ................................ נושית רשני 49 ......................................... ................................ ................................ שוני גשוס 51 ........................................... ................................ ................................ איילת הלש 52 ......................................... ................................ ................................ לימוש ק'ימשוזה 53 .................................... ................................ ................................ נטלי יקחרי 54 ......................................... ................................ ................................ נושית קדשבוים 56 .................................... ................................ ................................ נועם שדות 58 ......................................... ................................ ................................ שחל גבאי 59 .......................................... ................................ ................................ עינת טשכטמן 61 ...................................... ................................ ................................ סיגל עומש 60 .......................................... ................................ ................................ ששה אהשונוביצ' רשץנוס 62 ....................... ................................ ................................ ש .מיץו 63 ............................................. ................................ ................................ דבש המעשכת64 ................................................................................................ נץרחת לאושך 65 ............................................................................................... דודי בן-עמי /מסע מלכת שבא /מעשכה שניה 65 ............................ ................................ ִִּּל 76 .................................................................................................. ִִּּגִִּּלִּו ב נתי בית /ממש לא כאילו 76 ....................... ................................ ................................ סיגל מגן /מה אץשש לעשות עם סוס? 77 ...................................... ................................ סיגל מגן /בלון 77 .................................... ................................ ................................ שוני גשוס /הריצ הקייש 77 .......................... ................................ ................................ טּוטי 77 ............................. ................................ ................................ שוני גשוס ְ /ס ַמ ְש ִ דיה /באשגז הנעליים 78 ............................ ................................ ................................ שותי בשנדט /עושב ,אל תתרשב! 79 .............. ................................ ................................ הרוסם הגדול חת' /יום העבודה של הגמד נמנמני 81 ........................ ................................ -4- "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 האזוש המץושז :ץשוזה82 ...................................................................................... יוסי גמזו /הנשות הללו 82 .......................... ................................ ................................ יוסי שוז'נרו /המבחן 88 ............................. ................................ ................................ מנחם משגב /רושש המעיים 89 ................... ................................ ................................ קיץי השאל ֶ /ד ֶשְך ַהּוַ ְלס 90 .......................... ................................ ................................ מחופ אל חופ :תשגומים93 .................................................................................... שמואל מהשש"ר /עבשית :מיכאל 'טלאש' ץשלמוטש 93 ..................... ................................ ג'ון דאן /עבשית :משה גנן 94 ..................... ................................ ................................ איוואן בונין /עבשית :אלכסנדש שדובסרי 95 .................................... ................................ אוסיץ מנדלשטאם /עבשית :אלכסנדש שדובסרי 95 ........................... ................................ שסול גמזטוב ,אדה יארושבה /עבשית :דיה 96 ................................ ................................ בין השיטין :מאמשים 98 ....................................................................................... אסתש ויתרון (זילבש) /מטאץושירה בחבלי חבלים 98 ....................... ................................ "בטשם היות הץנים להכשה" – דיורן בקיוש ושיש (חלר ב') /נושית קדשבוים 010 ...................... נושית קדשבוים "/כבודו במרומו מונח" :מרום ליקישה ,מרום ביקישה 016 ............................... הרלילות הבלתי-נסבלת 004 ................................................................................. אלכסנדש שדובסרי /ביקה 004 .................... ................................ ................................ דיה /ישח 004 ........................................ ................................ ................................ -5- "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 מה ומי בתץשיט? שישים משתתץים! אשבעים ואשבעה משוששים וסוץשים ,עששים אמנים חזותיים (ואשבעה שהם גם וגם)! מאה ושישה עשש "בגְ לּול" .תשגומים משוסית עמודים! מי היה מאמין .שישה מרושית למבוגשים .שישת ילדים – למדוש זה יש שם חדשִ , ואנגלית .מאמשים .מדוש לשישה רלה – גם שמו עודכן מ"הרלות הבלתי-נסבלת" ל"הרלילות הבלתי-נסבלת" (כמה שיותש רליל – יותש טוב) .בנוספ" ,בגלל" חונך מדוש ץשוזה ובו אשבעה סיץושים. תשאו כאן את חלרו השני של מחזה בהמשכים (מאת דודי בן-עמי) ואת חלרו השני של מאמש בהמשכים (מאת נושית קדשבוים). מחקית מהכותבים – 22מתוך – 44הקטשץו ל"בגלל" בגיליון הנוכחי .היתש ץשסמו כבש בשני הגיליונות הרודמים. החידוש הבולט בי ותש :לשאשונה משובקות בין השישים והסיץושים יקישות של קיישים וץסלים .יתש על כן ,בקמוד לקאת הגיליון נץתחת באתש בגלל בכתובת http://biglal.info/galleryתעשוכת אמנות חזותית המורדשת לנושא המאגד את הגיליון" :מרום ומירום" .את מאמש האוקשת שלנו (נושית קדשבוים "/כבודו במרומו מונח" :מרום ליקישה ,מרום ביקישה) תוכלו לרשוא בעמ' .016שימו לב :לא כל היקישות בגיליון כלולות בתעשוכה ,ולהיץך – לכן כדאי לברש בשני המרומות! כץי שאתם שואים ,מגוון הנושאים שבהם אנו עוסרים הולך ומתשחב – אך אנו מרווים שהייחוד של "בגלל" ,וההתמרדות המיוחדת שלו בשישה איכותית ,יישמש ויתץתח. הנה האנשים שיקישותיהם ביחד משכיבות את משרם "בגלל" מס' :3 עמשי אבשמוביצ' – סטודנט לעבודה סוקיאלית שכותב תזה על חסשי-בית בתל-אביב .לאחשונה שב מניו-יושר ,והחוויות שקבש שם וכאן משתרץות בשישיו .נשוי לנטע .חולם על חוץש ,אבל מוכן להסתץר בקדר. דליה אדלסבושג – ילידת ,0952עוסרת באמנות ובאימון אישי .בוגשת הץרולטה למדעי השוח והחבשה באוניבשסיטת תל-אביב .חבשה בלשכת המאמנים יששאל .למדה בתיכון במגמת אדשיכלות ומאז יוקשת .שכשה מיומנות בלימוד אקל אמנים יששאלים שונים .יוקשת במגוון שחב של טכנירות. ששה אהשונוביצ' רשץנוס הוקיאה שני סץשי-שישה ושלושה סץשי ילדים .קיושיה הוקגו בתעשוכות-יחיד ותעשוכות רבוקתיות באשצ ,בקשץת ,בץושטוגל וברנדה. מלי אלבז אלמנדין נולדה בעץולה במשץחת עולי תימן .למדה בץנימיית אוהלו ,במכללת אושנים ובאוניבשסיטה הץתוחה .אחשי ץשישתה לץנסיה מורדמת מעבודתה במששד החינוך מרדישה את זמנה ליקישה. אשיר אץר – בן ,46אב לאשבעה ,מהנדס מכונות ומעשכות .שבע שנות תחביב ותשיסשים שבים של ץסלונים שחולרו לחבשים ורולגות ,הץכו את הץיסול בחוטי מתכת למרקוע .מקיג ומשתתפ בתעשוכות רבוקתיות ומתכונן לתעשוכת יחיד. -6- "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 נושית בהיש גדלה בעץולה ומתגוששת בחיץה .בעלת תואש בץסיכולוגיה .עוסרת במשחרי-תץרידים בשטח ץתוח ושחזוש הסטושי .אמא של עֹוז ָדוִ ד. נתי בית זכה לץשסום כלל-אשקי כמשושש ילדים עם סץשו "אבא אמא רשוסלה" .בימים אלה יוקא בהוקאת מודן סץשו השני "נשירה באפ". דודי בן-עמי – אחד משאשוני המתיישבים בשמת הגולן ,מומחה בסיתות-אבן בסגנון ץשהיסטושי .נשוי לשחל זה 53 שנים .בלי שהתכוון לכך הץך לאחד ממחיי המחזאות המחושזת העבשית במאה ה.20- טלי בן-ענת – נחלאית הגשה בריבוצ .שישיה ץושסמו ב"מאזניים"" ,משיב השוח"" ,הירום של אלי אשד" ועוד .סץשה השאשון לילדים – "התשוץות של גלית" – יקא לאוש בשנת .2101סץשה השני לילדים" ,דבשים שנשאשים" ,עומד לקאת לאוש ברשוב. זיו בן-ץושת מוץיע במסגשת ההשכב "יומשנות כנה" בנגינה ,שישה והרשאה .כשהוא לא נמקא במחסום כתיבה הוא גם כותב שישה ,מוזירה וסיץושים רקשקשים. אלי בש-יהלום מחלר את חייו בין חיץה (בה הוא גדל ,למד ומתגושש עם אשתו ,שלושת ילדיו וכמות בלתי-מוגדשת של חתולים) לבין כשמיאל (שם הוא מבלה את שוב שעות היום עם הסטודנטים והתלמידים) .לעיש בה נולד כבש לא נותש בליבו מרום. שותי בשנדט נולדה בנתניה ומתגוששת בחיץה .בעלת תואש בסץשות וסץשנית מוסמכת .כותבת ומתשגמת מגשמנית. אם לשתיים וסבתא לשניים. שחל גבאי הוקיאה שני סץשי שישה .שישיה ,סיץושיה ,קיושיה וקילומיה מתץשסמים בבלוגים שהיא מנהלת תחת השם " ."rachely111בת יחידה ,נשואה ,3+גשה בשעננה. אילנה גיל – בעלת תואש ארדמי מטעם החוג לתולדות האמנות של האוניבשסיטה העבשית בישושלים .חבשה באיגוד האמנים הץלאסטים ביששאל וב( AA International Association of Art -אשגון מוכש ע"י יונסרו). עמילי גלבמן – אמנית שב תחומית :קיוש ,קילום ,מיקב ,אוקשת תעשוכות ,מושה ומנחה סדנאות לימודי אמנות וקיוש. למדה אמנות אקל השולד שובין ,בתיה אלישה ועמשם סטולש .מלווה אמנים לרשאת תעשוכה .משתתץת בתעשוכות בגלשיות ומוזיאונים באשצ ובעולם ,מאשגנת סימץוזיונים לאמנות .מייסדת רבוקת האמנים "ולא הקלחתי להגיד". יאיש גלזנש מץשץש בין שמחה לעקב ,בין כתיבה להושאה ,בין רשיאת סץשים לרשיאת תגש על הבשיאה בין אהבת אדם לכעס עליו ,בין אמונה וייאוש ,בין חיי תכלית לבין חיי אבסושד ,בין הץשטי לבין הקיבושי ,בין העיש לבין העשישי ,בין הבודד לחבשי .מברש להיות טוב הגון ,ישש וכן .נושם את ההווייה היהודית והיששאלית כסימן שאלה גבוה אך חי וחושל בגוש-דן. ַ אותם כסימן רשיאה רטן .מלמד אזשחות מזה כ 21-שנה .נולד בישושלים (ב ,)0968-גדל בנתניה יוסי גמזו – נכס קאן בשזל של הזמש העבשי ,ץשוץסוש לסץשות וסוץש בזכות עקמו .הגיאוגשץיה שלו כוללת את ץשיז (בה נולד) ,הריבוקים גבע ,גן שמואל ומעבשות ,תל-אביב ,ישושלים ,אשה"ב ,אוסטשליה ,אילת – ורקשין ,בה הוא חי וץועל גם היום. -7- "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 משה גנן נולד בבודץשט בסופ . 0930הושיו נסץו בשואה והוא עלה אשקה דשך מחנות הערושים בגשמניה ורץשיסין. לימד במעבשה וחי בריבוצ .למד סץשות (תואש שני) בישושלים .נשוי מ ,0968-אב לבן ובת .הוקיא 02סץשים. שון גשא מלמד סץשות בבית-סץש תיכון בנס-קיונה במשך שנים שבות .בעבש גם לימד סץשות במכללה .לאחשונה יקא בהוקאת כשמל סץש שישיו ושמו "אח" ,שמאמש עליו מתץשסם גם הוא בגיליון זה. שוני גשוס – מנתח מעשכות מידע במרקועו .כותב שישה וץשוזה ,מתשגם .סץשו השאשון "שביל ההתחלות" הוץיע בהוקאת קבעונים .מץשסם בביטאונים שונים ובאינטשנט. נדיה גשינבשג גשה בדשום תל-אביב ומשכזת את מגמת התיאטשון בחוות הנועש הקיוני בישושלים .נולדה במוסרבה. מחנכת ,מושה לסץשות וץעילה התנדבותית. רשן דוש למדה שישה וץשוזה ב"הלירון" .שישיה הם ה"בדיעבדים" של הכלל .שני סץשים שלה מתוכננים לקאת לאוש בימים אלה בהוקאת קוש-אות. התמונה ©דניאלה שושצ דיה משחרת במשחרי-תץרידים מזה כ 21-שנה .מנהלת בלוג במעשכת "תץוז" המורדש בעירש לשישים הנכתבים מץי דמות בידיונית שהיא משחרת .שם הדמות ,דיה ,הץך גם לשמה הסץשותי .תחביבה האחש ,טיולים בשחבי האשצ, הוא הנושא המשכזי של הבלוג השני שלה" ,שביל מסע רסום" .הוקיאה סץש שישי ילדים בשם "שלושה ישחים". התמונה ©שץאל אולבינסרי ירי דסא הוקיא לאוש 6סץשים ומץשסם את שישיו ב"דשך המילים" – וכמובן ,ב"בגלל" .תל-אביבי. איילת הלש כתבה שני סץשי ילדים .יועקת חינוכית וץסיכותשץיסטית. קיץי השאל – בעלת תואש שאשון בץילוסוץיה ובץסיכולוגיה ותואש שני בסוקיולוגיה .למדה קילום ועיקוב גשץי .מץתחת ומעקבת אתשי אינשנט ,לשבות אתש "בגלל" .עושכת תוכן ,מחנכת ,מושה ומשקה לץסיכולוגיה ולמחשבים ,מקלמת, משוששת ,כותבת ץשוזה וסיץושי ילדים .אמא לשניים ,תושבת תל-אביב. אסתש ויתרון (זילבש) – מוסמכת בסץשות עבשית ,משקה במכללה הארדמית אושות יששאל ,כלת ץשס שאש הממשלה ( )0997וץשס ז'בוטינסרי ( .)2117קיישת ,סוץשת ומברשת סץשות .גשה באשיאל. גלית וסרש נולדה בדימונה ,גדלה בשאש העין ולמדה בתל-אביב .מוסיראית ,מאמנת אישית וכותבת. -8- "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 הרוסם הגדול חת' לרח דוגמה מהמשוששת דיה ומסתיש את ץניו מאחושי דמות ממשחר תץרידים שהוא משחר שנים שבות :דמותו של חת' ,שבוחש ביד אחת בעמרי השאול ,בעוד בידו השניה הוא תומך בחבשיו כטוב שבידידים ,היא הדמות החביבה עליו .השחר אי שם מעבש לים ,לרוסם חת' יש מגדל גדול ואץל ,כשאוי לכל רוסם .במגדל -סץשייה, ובסץשייה -סץשים .מהם הוא הביא לנו לגיליון זה את סיץושו של הגמד נמנמני. מיכל טושנובסרי היא סטודנטית למדעי השוח באוניבשסיטה הץתוחה .עובדת בתחום משאבי האנוש ומקיישת בסטודיו ץשטי .משבה לשלב בין אמנות חזותית וכתיבה. עינת טשכטמן היא כלת ץשס אושי-קבי גשינבשג וץשס בית יאנוש רושק'אר .בעלת תואש בסץשות עבשית מאוניבשסיטת חיץה .נשואה ואם לשניים ,עובדת בבית-סץש בחיץה – העיש שבה מתגוששת מאז עלייתה אשקה בגיל תשע .לץני שהחלה לכתוב בעבשית ,נודעה כמשוששת בשץת-אמה ,השוסית ,תחת השם שאיתו נולדה" :אינה שזומובסרי". נושית יובל – ממרימי הטלויזיה היששאלית .הוקיאה כאשבעים סץשים שכתבה ואיישה ,בעירש לילדים ,ואיישה עששות סץשים נוסץים .היתה עושכת עיתוני-הילדים "ץילון" ו"ץילוני" כתשיסש שנים .לאחשונה יקא לאוש סץשה למבוגשים "חיים של נייש" ,אותו היא מגדישה כ"אוטו-בדיונוגשץיה". עקמון ד .יניב שישת כמץרד מחלרת טנרים במלחמת יום הכיץושים ונץקע ברשב על מוקב חמוטל .נולד בשאשון-לקיון ומתגושש בכשמי יוספ .עושך-דין ומגשש .נקש לשושלת של סוץשים .הוקיא לאוש שני סץשי שישה; סץש שלישי בכתובים. נטלי יקחרי – ילידת .0983מושה לילדים חששים .שישיה ץושסמו בכתבי העת "עמדה"" ,עיתון " ,"77מטען" ,בכתב העת האינטשנטי "ץועם" ובמוספ הגלשיה של עיתון "האשצ" .סץשה השאשון" ,חופ אסוש לשחקה" ,יקא ב2101- בהוקאת "עמדה". ענבל מאשי כהן זכתה בץשס "אמן קעיש" מטעם מק"ב כץש סבא ובץשס השאשון בתכנית "דיורן" בעשוצ השאשון. בעלת תואש שאשון באמנות .מלמדת קיוש. חנה ליבנה-אבשמסון – כלת "ץשס זאב" וץשס ץניה בשגשטיין לסץשות ילדים ונועש .נולדה ביבנאל .בוגשת סדנת "הלירון" בשנת .2111מנחה סדנאות כתיבה. עמי ליבוביצ' בעל תואש שני בץילוסוץיה מאוניבשסיטת תל-אביב .למד ויטשאז' ,ץיוזינג זכוכית ,ניץוח ויקירת זכוכית. יששאל ליטמן מקייש מאז ילדותו .עבודותיו הוקגו עוד בימי לימודיו בישיבה בכץש השא"ה .יקש סדשת ויטשאז'ים "שנים-עשש שבטי יששאל" לבית-כנסת ברשית אתא. -9- "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 סיגל מאוש סיימה תואש שאשון באמנות ,יקישה וץילוסוץיה באוניבשסיטת חיץה .תואש שני במחלרה לתולדות האמנות ואוקשות ,אוניבשסיטת הנגב ,בן גושיון .עובדת כמדשיכה במוזיאון אשדוד ע"ש רושין ממן ,מנחה סדנאות יקישה בדגש על חשיבה ישורה .יוקשת באמנות ץלאסטית ,בטכנירה מעושבת .חבשה באגודת אמני אשדוד .משתתץת בתעשוכות רבוקתיות. סיגל מגן נולדה ברשית-חיים ( .)0964כיום תושבת שוהם ,נשואה ואמא לשניים .למשות שבגיל קעיש זכתה בץשסים על כתיבתה ,ץנתה לתחום המחשבים .שר לרשאת גיל 41התעושש בה חיידר הכתיבה ,שגשם לה לעזוב את עולם ההי-טר וללמוד ביבליותשץיה. ש .מיץו בונה בובות וץעילה באנ"י – איגוד נשים יוקשות .סץשה "משישי עישי" יקא בסץשיית ץועלים. מנחם משגב נולד ביץו ב 0951-להושים ניקולי שואה .שנים שבות עסר בתכנון מטוסים בתעשיה האוישית ולאחש ץשישתו שישת כרקין משטשה בהתנדבות .מחבש השומן "הרללה של הינדה". מלכה נתנזון נולדה בגשמניה שאחשי המלחמה להושים ניקולי-שואה .למדה סץשות ועתונאות .כתבת ומברשת. הוקיאה אשבעה סץשי שישה ומכינה לץשסום את סץש הץשוזה השאשון שלה. סיגל עומש – בוגשת לימודי סץשנות/מידענות וץילוסוץיה כללית .כותבת מכיתה ב' וחולמת להוקיא סץש בעשך מאז. בת ,41אם לילד .גשה בהשקליה. יוספ ץשלמוטש נולד בבשדיק'ב בשנת .0946החליפ מרומות מגושים באוץן טיץוסי ליהודי בשיה"מ של אותה תרוץה; עלה אשקה עם משץחתו ב .0991-באשצ לימד אמנות עד קאתו לגמלאות .קייש וץסל. מיכאל 'טלאש' ץשלמוטש נולד בלבוב ,היא למבשג ,היא לביב ,היא לאוץוליס :עיש שהיתה משכז אישוץה והיום היא מזשח היבשת .חלר מילדותו עבש עליו רשוב לרוטב הקץוני ,מה שעושה אותו למשושש העבשי הרץוא ביותש אחשי אלכסנדש ץן. נושית קדשבוים – יושבת שאש אנ"י (איגוד נשים יוקשות) ואוקשת "בגלל" .קיישת וץסלת ,בעלת תואש ד"ש באמנות, משקה ומנחת רבוקות .משוששת. שוני קושפ – בת ,24גשה בישוחם עם בן-זוגה אבי-שם ,לומדת לתואש שאשון בתולדות האמנות באוניבשסיטת בן-גושיון. לימוש ק'ימשוזה מתרשה לאחשונה להבדיל בין חלומותיה המקיאותיים למקיאות ההזויה בה היא חיה; לץיכך מרום ומירום הם לא הקד החזר שלה .אבל היא מתמודדת ,תודה. - 01 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 דוד קינמן – אדשיכל .בוגש בהקטיינות בץרולטה לאשכיטרטושה בטכניון .כיום אדשיכל עקמאי ומשקה בטכניון בתחום המושץולוגיה .מלמד אדשיכלות בבית הסץש להנדסאים של הטכניון .עוסר באמנות מגיל קעיש ,בתחומי הקיוש ,קילום, ץיסול ואיוש .מקיג בתעשוכות שונות באשצ ובחו"ל. לימוש קינמן רלמה ריבלה תאשים באמנות ,אדשיכלות ,סוקיולוגיה וחינוך .ממכללת הגליל המעשבי ומאוניבשסיטת בש אילן ,וכן תעודת מדשיך מוסמך באמנות .עוסרת בהדשכת אמנות בגני ילדים. חוה-בשכה רושזרובה כותבת שישי אהבה בחבשון ,משקה על סץשות רלאסית בגוש דן ולומדת קיוש .ץשסמה 01 סץשים וזכתה בץשסים שבים. נושית רשני גשה בחיץה .כותבת ,מלחינה וששה את שישיה .הוקיאה דיסר. אלכסנדש שדובסרי – מחזאי ,מתשגם ומשושש שהחל לכתוב שישים עבשיים מייד עם עלותו אשקה בשאשית שנות השבעים .גש בחיץה. יוסי שוז'נרו – יליד האשצ ( .)0979מהנדס בהכששתו ,עושך ץטנטים במרקועו ,משושש ומתשגם בץועלו .אחשאי להץיכת ה"ל" של " ִבגְ ַלל" על שאשה (ולמעשה ,גם לשם " ִבגְ לַ ל" עקמו) .נשוי ואב לבת. שולמית שוס – למדה תולדות האמנות באוניבשסיטה העבשית בישושלים ,וץיסול וקיוש – אקל אמנים יששאלים ידועים. חבשה באשגון הקיישים והץסלים IMPACTובאגודת הקיישים והץסלים גבעתיים-שמת גן .משתתץת בץשוירטים אמנותיים שונים .מקיגה בתעשוכות באשצ ובחו"ל. שינה שינג – בוגשת לימודי גשץירה בטכניון ,אמנות והושאת אמנות בסמינש אושנים .בוגשת לימודי קיוש באוניבשסיטת חיץה (לימודי חוצ) ,ובמכללת הגליל המעשבי בהדשכת האמן דושון בש-אדון .מנהלת סטודיו ץשטי שאותו היא מתאשת כ'מעבדה' ,לתחשיט והדץס .מלמדת אמנות ,קיוש והדץס בסטודיו .השתתץה בתעשוכות שבות באשצ ובחו"ל -יחיד ורבוקתיות. ליאוש שדה – בן ,42גש באשדוד .נשוי ואב לשניים .סץש ביכושיו" ,תל-אביב ומרומות אחשים" ,יקא השנה לאוש בהוקאת אושיון. נועם שדות – בן , 33נשוי לשישלי ,גש בחיץה .בעל תואש שאשון בהקטיינות יתשה במתמטירה ומדעי המחשב ותואש שני בסץשות עבשית ,ממשיך לדורטושט .הוקיא סץש שישה בשם "ץוסט טשאומה" ב 2116-וסץש ץשוזה בשם "סיץושי מלחמה" ב .2119-מנסה להילחם למען זכויות הנכים ונגד הסטיגמות שדברו בהם בחבשה. מוטי שובל חי ויוקש בחיץה .עוסר באמנות משנות השבעים; למד אמנות באוניבשסיטת חיץה אקל דושון בש-אדון, אבשהם אילת ,אבשהם אוץר ויששאל בנריש .ששם ,קייש ,רשמיראי ,מדץיס. בתיאבון! - 00 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 שישים נורית יובל ההש ההוא ַףל שֹאש ַהש ַהזִ ָכשֹון ָש ִתינּו א ֶֹדם ְש ִריעֹות ָש ַא ְץנו ֶאת ַאיֶ ֶלת ַה ַ ַחש ימ ָתּה. וְ ֶאת ש ֹ ֶבל ֲף ָש ֶץל ּגְ ִל ָ ַה ֶ ֶמש ָף ָלה ָף ֵלינו נִ ְמ ָשצ וְ נֶ ְח ָשצ ּו ַץ ְס ָרן וְ נִ ֵףש ְש ִסי ִסים ֶשל ז ַֹהש ְכ ָחתּול ְמ ְץ ַל ְפ ֵלפ ַפ ְשעֹו ִשים. ַףל שֹאש ַהש ַהזִ ָכשֹון ָק ְבאּו ּגְ יָ סֹות ִספּו ִשים ֲא ָח ִדים ִה ְת ַש ְב ְשבּו ַב ֲף ִלילֹות ............. ֲא ֵח ִשים ָבדּו ֶאת ַף ְק ָמם. ָהיו ִספּו ִשים נִ ְץ ָ ִלים ַףל שֹאש ַהש ַהזִ ָכשֹון וְ ָהיו ְר ָק ִשים ּו ְץשּו ִטים יֹוש ֶדת ֶש ֶמש ַף ְש ִבית ֶ ָהיּו ְרטּו ִףים וְ גִ ְד ִמים ִלגְ יֹונֹות זִ ְכשֹונֹות יְ גֵ ִףים וְ ָהיּו ֶש ָכהּו וְ ָדהּו. דֹוהים ֶאל ֶר ֶשן זָ וִ ית; ִ יהם יָ ְקאּו ִל ְץנֵ י ַה ַמ ֲחנֶ ה ּגִ בֹו ֵש ֶ צֹוץה ֶאת ָפנַ יו הֹוץְך ַה ֶ ֵ יהם ַב ֶ ֶמש נָ ְתאּו ִד ְב ֵש ֶ יתה ֶמ ְש ָח ִבית ֶאל ַהּנֹופ ִב ְץ ִש ָ נֹוק ִקים ֶשל ֶמ ֶלל ָד ְשבֹונֹות ְ ִל ְתפֹוס עֹוד ֵאיזֶ ה ִספּוש וַ ֲאנִ י ֶה ֱא ַמנְ ִתי ְל ָכל ִמ ָלה. ִל ְחיֹות ֲף ִל ָילה ַף ְכ ָשוִ ית ְבשֹאש ַהש ַהזִ ָכשֹון ִל ְדאֹות עֹוד ֵאיזֶ ה ַמ ָסע ָק ֲףץּו ִאישֹונֵ י קֹו ֶץה עֹובש וָ ָשב שּוח ֵ ַףל ַ ַאְך הּוא נִ ָצב ְכ ִמקֹ ֶדם ִספּוש ֶשיִ נְ וֶ ה ַא ַחש ָכְך וְ ֶה ְח ִקיפ ָפנִ ים ֶאל ַה ֶ ֶמש יֹוש ָשיו. ַףל ַהש זִ ְכשֹונֹות ְ ְל ַמ ְק ֵמצ ֶאת טּובֹו ֶשל ַהיֹום וְ ֶאת ֶה ֶשפ ֵףינֹו ֶשל ֶא ְתמֹול. - 02 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 יתי בSchönhauser Allee - הָ יִ ִ סן סימון ֶח ֶששֶ -ח ֶששַ ,בח ֶֹשש ֶשל ֵבית ַה ְק ָבשֹות ָמה ָפ ַף ְל ָָ ,רדֹוש ִסימֹון נִ ְס ַח ְץ ִי ִףם ְשמֹות נְ ָשמֹות ֶאל ֻח ְשבֹות ַהזְ ַמן. ֶש ָבנּו ִמנְ זָ ש ַףל ִש ְמָך ָף ִלים ֵיְב ִשים ְל ַשגְ ַליִ ,מ ְל ַמ ְף ָלה ִאוְ שּו ַק ָמשֹות, ֶא ְק ִלי ִב ְשכּונַ ת ַר ָטמֹון אֹותיֹות ִמ ְכתֹובֹות ַמ ֵצבֹות ִ ֲא ֶשש נִ ְר ְב ָקה ְס ִב ְיבָך? ִף ְש ְסלּו ַב ֲאוִ יש ֶאת ַף ְק ָמן. ַק ָמשֹות ֶשל ֲף ֵקי ֳא ָשנִים ָשחֹותָ ,רדֹות וְ ָתחֹות ָהיּו. ּוגְ ִלימֹות ַהּנְ זִ ִישים ַהיְ וָ נִ ים ָמה נִ ְש ַאש? ִמ ְת ַב ְדשֹות ִףם ַמ ַב ָהשּוחֹות; אֹותיֹות ַףל ּגַ ֵבי ַמ ֵצ ָבה. ִ ְל ָחנִ ים ֶשל ְד ָמ ָמה ַד ִק ָירה נֹותש לֹא ֶק ֶלם ,לֹא ְדמּות ,וַ ֲא ִץילּו ִספּוש לֹא ַ ְמ ַל ְט ִץים ְב ָשזֵ י ַאּגָ ָדה חּובה רּורים ַףל ְפנֵ י ֶא ֶבן ְט ָ ַשר ֵשמֹות ֲא ָח ִדים ֲח ִ סֹודּה. וְ ַה ֵלב נַ ֱף ָטפ ְב ָ בֹותיַ .ל ִמ ְק ָףש ִל ְהיֹות ִלי ָאבֹות ֲא ַ וַ ֲאנִ י ָאז יַ ְל ָדה יֵ ש ֲא ָתש. חֹול ָמנִ ית נֹותאתְ , ֵףינַ יִ ם ֵ ִל ְספֹג ֵאת ַה ֶק ֶסם ָה ַשב דֹובש יְ וָ נִ ית וְ ַא ָבא ֵ עּושיו ַף ִ ָירה ֶש ָל ַמד ִבנְ ָ נּוףים. ִףם ַא ַחד ַהּנְ זִ ִישים ַה ְצ ִ דֹולה וְ ַכ ִפי ְב ַכפֹו ַהּגְ ָ שֹואים וְ ָכל ָה ֵף ִקים ִ ֶשיָ ִדי ְביָ דֹוֶ .שּנִ ְץ ָלא! חֹורים, יָמים ְש ִ זֶ ה ָהיָ ה ְב ִ נֹותשּו זִ ְכשֹונֹות וְ ֵה ָדם. ְ לֹוח ִמים ִמ ְת ַא ְב ִרים ַש ֲף ֵמי ֲ יהם ְב ָדם. ִכסּו ֲף ֵל ֶ אשיר אץר .דבשים ששואים ממרום אחש - 03 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 סץסל ההגות ַבּגִ ּנָ ה ֶשל ַד ְץנַ ת ַהּגָ ִליל ָשםְ ,ב ִס ְת ֵשי ֲףנָ ִץים ֲהגִ יגֵ י ַת ְש ַף ִפים שֹו ֲח ִץים יֵ ש ִפּנַ ת יְ ִש ָיבה ות ִהיֹות ִה ְשהּוש וְ ָהגּות ְ ּומ ְשוָ ה ְב ֵלב ָףש ַ יאה וְ ַףל יֵ ש וֶ ֱהיֹות ַףל ְב ִש ָ ָשם ֵףצ ֶש ָה ַץְך ְל ַס ְץ ָסל ימה וְ גִ ְלּגּול נְ ָש ָמה ַףל זְ ִש ָ יֹושבֹו ַה ְמ ֻף ְש ָסל - לֹוחש ְל ְ ֵ לּומה ַףל ֶאנֶ ְשגְ יַת ַחיִ ים ֲף ָ יִיתי. ָה ִ ַףל ַמ ָסעַ ,ףל יְ רּום וְ ָא ְשחֹו כֹות ֶשת יִיתי ָףנֵ פַ ,שב ֶ ָה ִ ַףל ַהזְ ַמן וַ ֲאנִ י ְבתֹוכֹו. ַף ְבּגֶ זַ עּ ,גְ ָדל נֹופ וְ ַק ֶמ ֶשת. ָכְך ִאוְ ַשת ֶה ָף ִלים ְמ ַס ֶפ ֶשת. נושב נַ ַחת שּו ַח שּו ַחנַ ַחת ֵ וְ ָסח ַה ַס ְץ ָסל: וְ דֹו ֶאה ֶאל ַהּנֹופ ַה ָפתּו ַח עֹו ֶדּנִ י! בֹו ָה ָהש ֶאל ַה ֵף ֶמר יּו ַשר. ַשר ְדמּו ִתי ִה ְש ַּנְ ָתה ְל ַא ֶח ֶשת. שּוחֹות ֲף ַק ְל ַיִם ְפ ִליגְ לּוג ֶפ ֶלג ַמיִם ֶח ְביֹון ֵחיר ָחלֹום יְ ַש ְר ָשר. ַש ִפ ִישית ַףל ָף ֶלה ְמ ַשיֶ ֶטת שֹוט ֶטת ַא ְדוָ ה ַףל ַה ַמיִם ֶ יה נֹוס ֶף ָ ישית וְ ְ ְכדּוגִ ית ֲח ִש ִ ימ ֵץ ָאה. ְבסֹוד ַף ְל ֲף ֵלי ַהּנִ ְ ִט ְלטּופ וְ ֶה ְמיָ ה ְמ ַץ ְכ ֶפ ֶכת סֹוכ ֶכת יץת ַכ ֵפי ֶד ֶרל ֶ ְמנִ ַ ּומ ְשנֶ ֶקת ְכ ֵמ ָהה ֶאל ַה ְס ָתו ִ אֹותיו. זֹוש ֶרת ָקהֹב ִב ְץ ָ ֶ שחל גבאי .שגע בחיי זרן - 04 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 נורית בהיר *** ֵמי ְהֹום קֹונְ נִ יםַ ,ט ֲה ָשה ֶשל ָהעֹוש, ִמ ְשוָ ָאה ֲף ִדינָ ה ִףם ַל ֵת וְ ָל ַר ַחת יףת ָה ָש ִר ַיע נִ ֵאת וְ נִ ְמ ַ ַחת יְ ִש ַ ֵמ ַףל ְפנֵ י ִק ְמאֹונָ ּה ֶשל ַא ְד ַמת ַה ִמישֹוש. שּו ַח ְס ָתו ְמ ַש ֶפ ֶדת ֻחמֹו ֶשל ִ ְש ֵשי, *** יקה ,נְ בֹו ָכהֵ ,בין ּגְ ָבעֹותַ ,ה ִכּנֶ ֶשת. ְמ ִק ָ יץש ַףל ַה ַ ַחש שֹו ֵכב, לּו ִק ֶ מ ֶשת עֹו ֶב ֶשת, ַףל ּגַ ִבי ָה ָשטֹב עֹוד ְק ַמ ְש ֹ יאה, ימי ַה ְב ִש ָ ְמ ַף ְל ֵףל ִב ֵ ֵמ ַהקֹש ֶש ִל ְץנֵ י אֹו ַהחֹם ֶש ַא ְח ֵשי. וַ ֲאנִ י וְ ַא ָה ַףל ַס ְץ ָסל מּול ַמ ְח ֵשב, ֶאל יָ ַדי ֶאת רֹו ָקיו ְמ ַכּוֵ ן ִת ַיח ָבש, ְמ ַת ֲח ִרים ְב ָהיָ ה-ל ֹאָ -היָ ה. וַ ֲאנִ י ִמ ְתנַ ֶח ֶמת ְב ַט ַףם ַה ֶפ ֶטל וְ ַחדּות ַה ַבזֶ ֶלת מֹו ָשה ִלי ְכנֵ ֶטל, ִאם ָק ִץינּו ְבזֶ ה ַהמֹו ָץע, ְל ַה ְב ִחין ֵבין ִט ְבעֹו ֶשל ַה ָהש וְ ַה ָש. ִאם ָף ִלינּו ַףל ז ֹאת ַה ָב ָמה, לּו ָל ֶש ֶדת ְלעֹ ֶמר ַה ֶק ֶשש נִ ַן ִאם ָהיְ ָתה – ל ֹא ָהיְ ָתה ָבעֹו ָלם ַא ֲה ָבה, ֵבין ָהש ְֹך וְ ַהקֹ ִשיֵ ,בין ֶא ֶבן ְל ַמיִ ם, וְ ִאם ֵכןָ ,אז ְל ָאן נֶ ֶף ְל ָמה. ישה ְכמֹו ַב ַביִ ת: וַ ֲאנִ יְ ,ל ֻת ִמיַ ,מ ְשּגִ ָ ַל ַכ ְש ֶמל – יָ ם ִיכֹוןַ ,ל ִכּנֶ ֶשת – ּגֹו ָלן. וְ ִתזְ כֹש ִלי ֶאת ש ְֹך ֶה ָח ָקצ, וְ ִתזְ כֹש ֲה ָץ ַשת נְ ָד ִשים, ַ ֲף ֶלה ּגַ ם ִחיּוְך נַ ֲף ִשי ְמ ֻא ָמצ, ְכמֹו ָהיּו ָבעֹו ָלם נְ עּו ִשים. אמש "ל ֹא ֶא ַקח", ּו ַביֹום ֶש ֹ ַ ְ ַש ֵל ַח אֹו ִתי ֶאל ַהקֹש, "אל ִ ְש ַכחַ ,אל ִ ְש ַכח", ַשר ַא ְש ִב ַיע אֹו ְתָך ַ "אְך ֲףזֹש ִלי ִלזְ כֹש". וְ אֹו ִסיפ ַ ִכי ְביֹום ִה ָקוּות ַהיָ ִמים, ִב ְד ִהיָ ה ֶשל ָשעֹות ַא ְחשֹונֹות, ַמה ְב ֵשם ַה ָקדֹוש ַה ָבשּוְך ַב ְמשֹו ִמים, אילנה גיל .זשיחה מעל הכינשת יִ ָ ֵאש ִלי ִמ ְל ַבד זִ ְכשֹונֹות? - 05 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 טלי בן-ענת בהורשה לדּו ץּו 1 מֹוף ִדים ֵהם ֵאלּו ַהּנִ ְר ִשים ְב ַד ֲף ְתָך יֹום יֹום – ַה ֲ ְל ִמ ְר ֶשה ֶש ִ ְש ַאל ַמ ֵהם ֹומש ְמ ַד ֶמה שּוחָך ּ -גַ ם ַה ֵ ְש ֵאה ְב ֵףינֵ יָך אֹו ְב ֵףינֵ י ֲ ֶאת ַה ָליְ ָלה ָה ָשחֹור ֶה ַף ִתיר ְלנָ ָהש דּוע ֶפ ֶשש וְ לֹא יֵ ְח ַפצ ֱ -אהֹב ֶאת ַה ַ ְר ָשן לֹא יָ ַ ַה ַמ ְמ ִתין ְלָך ִל ְכ ַב ִח ָידה ַא ֲחשֹון ַאְך ַאל ַ ֲף ִמיד ָפנִים – ֱאמֹוש ֶא ֶמת ָמ ָשל ָהיָ ה – ּוב ַש ֲח ִמים דֹולים ְ ּוב ַמיִ ם ּגְ ִ עֹובש ַב ֵאש ְ ימן – ֵ וְ ַה ִס ָ ימים כּוכית ְמ ַץ ֶל ֶסת ַד ְש ָכה ֵבין ַה ָקנִים – ְ ִמ ִ ִס ַישת זְ ִ ִק ְמ ֵחי ַהּנָ ָהש ְכ ַת ַף ָשה ֶשל ָה ִא ָשה ֶש ְש ָמה ֶש ֶמש ִאם ַגִ ַיע ָש ָמה ְב ִס ָישה אֹו ֶשלֹא ְב ִס ָישה ַה ְש ֵלְך ִש ִישים ִמנְ ָחה ִלנְ ַהש ַה ִמי–לֹו שחל גבאי .דייג בחוץי תאילנד 1 בערבות שישו של דו ץו (" )771-702 ;杜甫ברקה השמיים חושב על לי בֹו" ,שהורדש למשושש הדגול בן-דושו .שיש זה של דו ץו יקא לאוש בעבשית באנתולוגיה " 40שישים סיניים" (הריבוצ המאוחד, )0977בתשגומו של דן דאוש. - 06 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 יקי דסא אבנים מהישח ָא ַמ ְש ָ ֶש ָ ִביא ִלי ֲא ָבנִ ים ֵמ ַהיָ ֵש ַח את ֵה ֵב ָ ללכת את, ֵה ֵב ָ ַף ְכ ָשו ֶא ְץ ָשש ָל ֶל ֶכת ַאְך ל ֹא נִ ְש ַא ְש ָ ַףל ְת ַץת ַה ִמ ְד ָש ָכה ַמ ְס ִפיר זְ ַמן לּוליֹות ּול ַח ֵפת ַב ְ ִ ְ ְכ ֵדי ִל ְשאֹות ֶאת ַהיַ ְלדּות ַכ ָמה ֶשּנָ ְץ ָלה ִמ ִכיס ַה ַחיִ ים. ַמ ְכ ִאיבֹות ֵהן. ֶא ְץ ָשש ּגַ ם ְל ָה ִשים בּודה, ִד ְמ ָףה ֲא ָ יסים ֲא ֻש ִכים, אֹותּה ְב ִש ִ ַל ְחבֹר ָ יַפחֹות, יחּה ְב ֵףינַ יִם ִמ ְת ְ ְל ָהנִ ָ ָל ֵתת ָלה ִלזְ ש ֹם ֲחזָ ָשה ֶאל ְמ ָףשֹות ַהזִ ָכשֹון וְ ָל ֶל ֶכת עֹותיו ַףל ְרקֹות ֶא ְק ְב ָ ֶשל ַהזְ ַמן. מיכל טושנובסרי .דיורן עקמי. - 07 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 יוסי רוז'נקו עיש ץשוקה ְבזִ יר נֵ יאֹון ֵףינֵ י ָה ִףיש שּוב נִ ְד ָלרֹות שֹובקֹות ַב ֶפ ַתחְ ,ב ִאפּוש ָלשֹוב ְת ֵדשֹות ְ פֹותרֹות יהן ְ ְל ֵה ֶלְך ִמזְ ַד ֵמן ֶאת ַשגְ ֵל ֶ עיש .מילה כה רטנה בכדי לתאש משהו כה גדול. יחן ָל ִףיש ,עֹוד זּוג ַר ְשנֹות ְשחֹוב ְב ַה ְק ִמ ָ עיש .מרום השחובות השוררים, החלומות המשוורים והאנשים המשתוררים. ְבס ֶֹמְך ָה ֲאוִ ישַ ,הּנָ ח ִכ ְכסּות נִ ְכ ֶש ֶכת עיש .על שדשותיה ,ץנסיה ,אשליותיה ּגּוץּה מּושי ָ טֹוץפ לֹו זּוג ַשגְ ַלי ַףל ִר ֵ ֵ וסכנותיה האושבות בכל ץינה. ּוב ִמ ְד ֶש ֶכת ּוק ַמ ְשמֹושֹות ַמ ְש ִליְך ַב ְכ ִביש ַ ְ עיש .מרום בו לאנשים עקמם אין מרום משוב קשותה של המילה. קּוץה חֹוב ֶרתַ ,ח ְש ַמ ִלית וַ ֲח ָ ֵףת ִהיא ֶ עיש .המרום בו אני כותב. ּומ ֻביֶ ֶשת מּוטה ְ ִףם ַש ַחש ֵףת ָ ִריצְ ,ר ָ בּושה ָדם ַר ְש ָנִ י יִ ְץ ַףם עֹושרַ - ְח ָ ּוב ֵ ְ אֹושְך ַה ְ ֵדשֹות שּוב ִ ָמ ַתח ֲא ֶש ֶשת ְל ֶ יּוףם ֵףת זֵ ֶכש ָה ֶא ְתמֹול ֶש ָלּה ַרלֹות ַ העיש נשגעת נֹותש ֶא ָלא ִל ְספֹש ַדקֹות ַףד ֶף ֶשב וְ לֹא ַ ָה ִףיש נִ ְשּגַ ַףת ִמ ַס ַףש ַהיֹום ֵבין ָפנָ ִסים ְכבּויִים וְ ִס ְמ ָטאֹות ְר ִשישֹות, ּוסשּוחֹות יה ְר ַטּנֹות ,נִ ְס ָשֹות ְ ּנֹות ָ ִפ ֶ ּול ַה ְמ ִין ָדשּוְךַ ,כ ְמ ַש ֵחש ַל ֶט ֶשפ ְ זֹוש ִמים ֲאנָ ִשים ִמן ָה ְשחֹוב ֶאל ַהחֹם וְ ְ יה ַףד שּוב יֵ יעֹושּו ֵבין ְק ָל ֶל ָ מּושת ְד ֵמי ְמנּוחֹות ִל ְלּגֹם עֹוד ַמ ְש ֶרה ְ ַ ְת ֵדשֹות ְמ ֻא ָפשֹות. נִ ֶצ ֶבת ַהכֹוס ַח ְס ַשת ַש ֲח ִמים כֹושת ְל ָכל ַה ְ ָלאֹות ֶש ַב ֶד ֶשך ְכ ִתזְ ֶ ַשר ַה ֶק ֶקפ ַה ַדלֶ ,בן ֵש ָכש ְל ָח ִמים שּוב ַמ ֶכה ֶאת ָהשֹאש שֹור ַףל יֶ ֶשְך. - 08 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 עשב ריצ שֹורעֹות ַב ִחּוָ שֹון ַר ְשנֵ י ַה ַקיִ צ שּוב ְ אֹובד ֲף ֵלי ֶכ ַלח אֹושן ָה ֵ ַמ ְט ִביעֹות ֶאת ָ יפתֹו ַה ְמ ִש ָישה ֶשל יָם ְב ִט ָ ְשדּופ ָקשֹות ֶא ְתמֹול ְמ ַל ֲחכֹות ֵהן ִשכֹושֹות ֶאת ַפת ַה ֶמ ַלח שלוש הץוגות ושגע יטת ַה ְס ִץינֹות – ְכ ַסם ִמ ַמ ְשּגָ ִש ַ גּושה וְ ֵש ָירה ַה ַמ ֲא ִץיָ ה ַב ִפיּנָ ה ְכ ָבש ְס ָ ִמ ְת ַץת ֻחמֹו ֶשל חֹול. ַל ֲה ֵבי ְמכֹונִ יֹות ָחקּו ָלש ֹב ֶאת ַה ִכ ָכש ַשר ָהאֹושֹותְ ,ב ַח ֶצ ֶבת ֲא ֻד ָמה וִ ֻיש ָקה ּוב ֻמ ָש ְמנַ ְק ִדים ֶאת ָה ִףיש ְב ָאסּוש ְ אֹו ַאז ָה ֶף ֶשבִ ,שכֹוש וְ ַא ֲחשֹון יִמ ַףד ַףל ִמ ְד ַש ְכ ָּה ֶשל ִףיש שֹוגֶ ֶשת ְ וְ ֶה ֶבל ִפיו ַףל ִמ ְץ ָנָ ּה הּושש ִשיש ַה ֶף ֶשת ָל ִףיש נִ ְס ַיֵ ם וְ ַ עֹובש וָ ָשב יַ ֶכה ֵ שֹוח ֶאת ִא ָמא ֲאוָ זָ ה עֹוד ְמ ַח ֵפת ֶא ְץ ַ כֹוב ֶשת חּוקה וְ ַה ֶ ֵףת ַלחּותֹו ַה ְל ָ נֵ יאֹון ָאדֹוםָ ,ף ֶלה יָ ש ֹר ֲא ֶשש נָ ַשש ּומ ְק ִחינָ ה ּוטל ַח ָמה ַ ַ נִ ְק ַבע ָה ְשחֹוב ְב ִמ ְב ֶש ֶשת ֲחץּוזָ ה ֵבין ִס ְמ ְטאֹות ָש ָשב. ַה ַס ַהש ַל ֲהבֹו ִכ ְמ ַףט ַףד ְכלֹות ִה ְש ִחיז ְמ ַדגְ ְדגֹות ַר ְשנַיִם עֹוד ּגַ ג וְ עֹוד ִמ ְש ֶפ ֶסת יְ ש ֶֹרת ַהּגַ ּנִים וְ א ֶֹדם ָה ִא ְט ִליז שּוב ְמ ַב ְ ִשים ָב ְר ָשם ָל ִףיש ַה ְמ ֻץ ְס ֶפ ֶסת יחה ָה ִףישֹונִ ית אֹושּה ֶשל ַה ְפ ִש ָ ּוב ָ ְ נִ ְמ ַח ּגִ חּוכֹו ֶשל ָה ְשחֹוב ְב ִאּוֶ ֶלת וְ נִ ְמ ָ ִחים ִק ְל ֵלי ַהּנַ ּוָ ִדים ץֹותיו ְלא ֶֹשְך זּוג ְת ָ כֹובל ֶאת ְמ ַש ְח ְש ִחים ַא ַחש ַה ֶ ֶרט ַה ֵ בּודים זּוג ְמחֹוגֵ י ַהזְ ַמן ָה ֲא ִ ֶשּנֶ ֶאזְ רּו יַ ְח ָדיו. דוד קינמן .נרודה בהדש - 09 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 רון גרא הבודדים בֹוד ִדים ְמ ַב ִלים ִףם ַף ְק ָמם ַה ְ ֵבין ִר ְץ ֵלי ַהח ֶֹשְך ַב ֲאגַ ִמים ְשח ִֹשים ַהּנְ מֹוגִ ים חלומות ננעלים ְב ֵאין רֹול. ָהיּו ֲחלֹומֹות ַש ִבים בֹוד ִדים יֵ ש וְ נֶ ֱהנִ ים ִמן ַה ְ ְכגַ ְשּגִ ֵישי ָה ִשמֹונִים. ָהש ְֹך ֶש ְב ֶש ֶחם ַה ַל ָיְלה, ָא ְמשּו ֶשּגַ ם ֲחלֹומֹות יהם ְמגַ ְלּגְ לֹות ַףד ֶש ֵףינֵ ֶ ַמ ְשאֹות ַאל זְ ַמן. בֹוד ִדים ְמ ַב ִלים ָכל ֶף ֶשב ַה ְ ִב ְד ָמ ָמה ַא ֶח ֶשת, ּנֹוע אֹוץ ַ יףת ֲח ִש ַירת ַ ַףד ִל ְש ִמ ַ ְלרֹול ֲח ָב ָטה, יףת וְ ֵהם ְמ ִש ִיבים נַ ְץ ָשם ִבגְ ִמ ַ ִףֹון. בֹוד ִדים יֵ ש וִ ַיבלּו ַליְ ָלה ַה ְ יכים ְל ַה ְב ִשיל. ִכ ְץ ִשי ְק ִש ִ ְב ַטנְ דּו, ִה ְמ ַנְ ִי. ְב ִמ ָטה ַא ֶח ֶשת יְ גַ לּו ָף ִלים נָ ְששּו שּורה נְ מֹוגָ ה, נִ ְט ֵץי ְ ָ ֲח ָד ִשים ָק ְמחּו ּגֹושל ַה ִמ ִלים ֶשּגָ וְ עּו. ְכמֹו ַ וְ ַה ֲחלֹומֹות ְמ ַץ ִכים ְכגַ ִלים יטים ַמ ְש ִט ִ בֹוד ִדים ַחיִ ים ְבזִ ָישה ַה ְ ּגַ ִבי ְמ ַר ְמ ִשים. ְב ִא ְק ַט ְדיֹון ֵשיר. ַט ֶבנְ ִרין ָא ַמשּ" :גַ ם ֲחלֹומֹות שּומי ֵשנָ ה, ֵלילֹות ְפ ֵ ְמ ַא ְב ִדים ַף ְק ָמם ְל ַד ַףת". נְ ִרישֹות יְ גֵ עֹות ִהּנֵ ה ְפ ָש ִחים ּגֹווְ ִףים ְללֹא רֹול, הֹול ִכים ָב ֲףנָ נִ ים נְ מֹוגִ ים וְ ְ ַב ְד ָש ִכים נֶ ְח ְשתּו ִף ְרבֹות ָה ַשגְ ַליִם, יָמים ֶש ָל ְמדּו ִל ְשֹר ְב ִ קֹוש ִבים ְת ָץ ַתיִם. ַה ֲחלֹומֹות ְ נּוףה ִש ִית ְמ ַה ְל ִכים ֵהם ִב ְת ָ עֹומ ִדים ִב ְמ ִשי עֹודם ְ ָה ִשמֹונִ ים ָ ֵבין ַף ְש ַביִם. ָב ְס ִשיּו ָתם. ֹוףה ִב ְש ִביל ֶה ָח ָלב, וְ ָה ַףיִ ן ָ סֹושגֵ י "ש ַףת ָה ֶא ֶץס" – ַמ ָכה ְב ְ ְ לֹומֹותי. ַ ֲח - 21 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 גלית וסקר שרט ְב ֵבית ַה ִמ ְמ ָכש ַהיְ רּו ִמי ְל ֶש ֶרט רּוץ ָסא ל ֹא נִ ְש ְלחּו ְד ָממֹות ְב ְ ְל ֶא ֶלם יִ ַחל ִה ְץ ִקיש וְ נִ ָסה ית ֵשי ַמ ֶ ֶכת ּומ ְ שֹושש ַמגְ ֵב ִשים ֵ ְמ ֵ ֹור ֶרת שּוח? ִמ ְש ֶ ַאיֵ ה ּגְ בּול ְלא ֶֹשך ָה ַ ְל ֶש ֶרט ַאפ ְמ ַף ֶק ֶמת ש ֹגֶ ז וְ ֶר ֶמט א ֶֹדם ָא ַץ ְש ֶכ ֶסת נָ זַ ל ַה ְדיֹו וְ ֶס ֶדר ַל ֶק ֶסת נֶ ֱח ַשד עֹוש ַהֹפ מץלקת הץשיץשיה נֹוףים ִכי רֹול ְמ ִ ְּוש ָכ ִבים ְש ָש ִףים יה שֹועֹות ָ ֶ ְב ִץּול ְ ָמנּונִ י ֶשל ְק ָבא זְ לֹא ִה ְשאּונִ י ִכי טֹוב חֹול ֶלת ִק ְרלֹונֹות ֶֹץת ַףל ַא ְד ַמת ְת ֵדשֹות ְמ ֶ ְב ַמ ְח ָסן ַה ַמ ֶ ֶכת פֹור ֶדת ִס ֵפי עֹנִ י ְב ָב ֵי ַה ִמזְ ָשח ֶ ָכאן ַב ִמ ְש ֶפ ֶסת חֹונֶ ֶרת זְ ָףרֹות ְב ַא ְמ ָה ִשית ישים ֵבין ָת ָטן ַפ ִט ִ יְתדֹות ֶפ ַשע ְב ָא ֳה ֵלי ַה ֵבדּו ִאים נֹוף ֶקת ֵ ֶ ּומ ַכ ֵ ַץת ַמ ְר ְדחֹות ְ ְמ ַס ֶמ ֶמת ֶאת ֹלד ָה ַף ִ ָירה ּוק ֻה ִבים זּוג ֲא ָט ִמים ְר ַטּנִים ְ ְבתֹוְך ֻר ְץ ָסה ֶשל ֵמי ְמנּוחֹות ּומ ַףל ָלכֹל ֵ ָא ַס ְץ ִתי ַה ְדיֹו פּוח שֹור ַחת ִרנְ ַאת ִמגְ זָ ִשים ֵבין ִש ְכבֹות ֻףּגַ ת ַה ִק ַ ַ ִ ַקנְ ִתי ַה ֶק ֶסת יף ִתי ִמ ְל ַהזְ ִכיש ּומ ַר ֶצ ֶשת יְ ִש ָ ְ ָכ ֵףת ָל ֵףט ימה ֶה ְמ ֵש ָכּה ֶשל ְש ִש ָ ֶש ֶרט - 20 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 יונרת נופ ַב ֶמ ְש ָחר יסי נֵ שֹות יֹום ֻה ֶל ֶדת ַד ִקים שֹושים ִכ ְב ִס ִ שּושת ְב ִ ָ עּוקים נְ ִ יכת ִש ֳב ִלים ַףל ְת ִמ ַ אֹותי ַב ַמ ָסע ֶאל נּוע ָף ִדין ְמ ַקּנֵ פ ִ אֹוטֹובּוס ְבנִ ְף ַ מואזין נַ ֲהשֹות ָהש ֹגַ ע ֲאנִ י ְשנָ ִתי נָ ְד ָדה יֹונֶ ֶרת נֹופ ַףד ִל ְכ ָץש ַה ֶק ֶסם ַש ַחש נִ ְץ ַח מּואזִ ין ימת ֲ ִבנְ ִף ַ יאתֹו ַר ְש ָףה ְר ִש ָ יץת ַה ַליְ ָלה ִב ְמנִ ַ ק ַֹהש פֹונֶ ה חֹורים רּומים ְש ִ ִליְ ִ נְ ָתאּונִ י ְבעֹנֶ ג ּגָ ֵלי ַה ַל ַחן עֹולים זִ ְכשֹונֹות ִ ירים ֻס ָלמֹות ֲף ִת ִ ֵףת ָס ִבי ַב ַחיִים ְמ ַס ְל ֵסל ְברֹולֹו ִש ְב ֵחי ַףם ְסגֻ ָלה ֹלהים וְ ַח ְס ֵדי ֱא ִ יששאל ליטמן .תנועת המסגדים. - 22 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 יאיר גלזנר על המחאה ֶאל מּול ֻח ַפת ַה ַה ְסוָ ָאה ֶשל ַה ִ ְלטֹון ִה ְתיַ ְצ ָבה זֶ ה ל ֹא ִמ ְכ ָבש ִכ ַת שֹו ִאים. אשם. ֲףמּוד ָףנָ ן ְבש ֹ ָ ֵאינָ ם פֹונִ ים ְל ַה ִביט זֶ ה ַבזֶ ה מילה נשץית בעדש ֵמ ָח ָשש ֶש ֲה ָס ַבת ָהש ֹאש דֹו ֶאה ֵמ ַףל ִכ ְב ָשנֹו ֶשל ַדנְ ֶטה, ַ ְס ִיש. ְמ ַש ֵחפ ֵמ ַףל ִמ ְשעֹו ֵלי ַה ֵטשּופ ֶשל ָץאּו ְסט. ִ ְץש ֹם ִהּנֵ ה ִמ ָלה נִ ְש ֵפית ָב ֵף ֶדש. ֶאת ִס ֵיבי ַה ֶק ֶשן יהם ָה ֲף ֵשנֹות. קֹו ֵלל ְל ֶף ְב ָשּה ֶד ֶשְך ְהֹומֹו ֵת ֶ יתש יכת ַה ֵמ ָ ְשֹו ֵשש ֶאת ְמ ִש ַ נֹו ֵףצ ָבּה ְט ָץ ַשי, ָף ָליו ְלּויֹות יְ ִשיעֹות ָה ֳא ָה ִלים. נֹו ֵסר ִף ָמה ֶאל ַףלֶ ,אל ִרּנִ י, וַ ֲהל ֹא יטּה ְמ ַץ ְש ֶפ ֶשת ֶאל לֹו ָףם ַה ָפעּוש ֶשל ִש ַישי. ַמ ְש ִמ ָ יכת ֶח ֶבל ְמ ִש ַ יה ֵבין ְט ָל ַץי, ְמ ַת ֵחר ִב ְש ֵא ִשיֹו ֶת ָ ֵאינָ ּה ְב ֶה ְכ ֵש ַח ְכ ִץ ָישה יה ַה ָצקֹות ִמֹו ָכּה. ִמ ְתבֹונֵ ן ְב ִשמֹו ֶת ָ ִב ְר ֻד ַת ֲף ַדיִ ן ָחיָ ה ִהיא. א ֶהל ֹ ַמ ְה ִב ָילה ִהיא זַ ַףם ְקחֹור וְ ִכּופ. ֶשמֹו ֵףד, יה ָלשּוב, ָא ִדיש ְל ַת ֲחנּונֶ ָ א ֶהל ִףם ֵשם ַאְך ֹ יה ַההֹו ְלכֹות וְ גֹווְ עֹות ְלזַ ֲףרֹו ֶת ָ ָףלּול ְל ַף ֵקם ֶאת ַה ַףמּוד ימת ֲחשֹונָ ּה ָה ַא ֲחשֹונָ ה, ַמ ְר ִשיב ִלנְ ִש ַ ָף ָליו ָלּוי ֶה ָףנָ ן ְמ ָמ ֵףְך ְק ִץ ָיד ָתּה ְלתֹוְך ַד ַפי. ּו ְל ָהנִ יס ֶאת ַה ַפ ַחד ֶץת ֵמ ָתה ְב ַכ ַפי. ִמ ָלה ֵמ ַה ֹ ִמ ְץֹות ַה ְ ֵד ָשה ֶאל ַח ְד ֵשי ַמ ְד ֵשגֹות מּו ָק ִלים. - 23 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 והשווא שהלך וחשב באלפ שץות ֲא ָבל ֵאיְך נִ ָן ְל ַה ֲחזִ יר ָשם יֹו ֵתש ֵמ ֶשגַ ע וְ ַה ַמ ְד ֵשגֹות ְל ָשם וְ ַה ַכ ְץֹו ִשים נִ ְק ְשץּו עֹוד ְב ֶט ֶשם נִ ְת ַש ְחּו ַה ִמ ִלים וְ ַה ִמ ְלמּו ִלים ִה ְק ָט ְשחּו ְב ַל ַחש וַ ֲהמּו ַלת ַה ֻק ְמרּום ֶש ִהזְ ַף ְרנּו וְ ל ֹא ִה ְק ַטיַ ְדנּו ַמ ְס ִפיר ְבש ֹר ָלתּוְך ֶאת ְמבֹואֹות ַה ָלשֹון שץתי נוטשת ֶשּנָ ְט ָלה ַףל ַף ְק ָמּה ְת ָץ ִתי נֹו ֶט ֶשת. ְל ַש ֵל ַח ִק ְל ָק ִלים ְב ִלוְ יָ ַתן ַה ֶ ֶרט בֹוגֶ ֶדת ִבי ֲףבּוש ֶכ ֶספִ ,בגְ ֵדי יָ ְר ָשהִ ,מגְ ָד ִלים, ִפ ְש ֵרי ַה ָד ָחה ְכץּו ִלים ,וְ חֹם. וְ ֵס ַש ְרנּו ִףם ַה ִּנַ יִ ם ּגְ נִ יחֹות ֶשל בּוז ְל ַקּנֵ ן ֶאת ַה ִמ ִלים מֹו ִת ָישה אֹו ִתי ִף ֵלג ִףם ִמ ִלים ֲףזּובֹות ,יְ תֹומֹות. יכן ְל ָהנִ ַיח וְ ל ֹא ָהיָ ה ֵה ָ ִמ ְתוַ דֹות ֶאת ַה ְוָ א ֶש ִה ְתשֹו ֵרן ֶש ֵאין ָל ֶהן ַמה לֹו ַמש. ַףל ַה ֵחְך ֶש ָה ַלְך וְ חֹו ֵלל ְמ ִלינות ַףל ֶש ָכל ַמה ֶיֹו ֵקא ָל ֶהן ִמ ִפי וְ ָה ֲאנָ חֹות ִמ ְת ַף ְד ְכנֹות ישאֹות. הּוא ְש ָר ִשים ּו ְר ִל ָ "הכֹל ְש ֻטיֹות" וְ ָא ַמ ְש ְ ַ ְלשֹונִ י ְפנּויָ ה וְ ָש ַת ְרנּו ְב ֶא ֶלפ ָתץֹות ְכ ֶש ַטח ִפ ְשסּום. וְ נָ ַש ְכנּו נִ ִיבים ַל ְד ָב ִשים ֶש ַבחּוצ וְ ָש ַר ְחנּו ֶאת ַה ִצּנָ ה ּו ְלעֹ ֶשש ַה ַכּוָ נֹות וְ ָה ַל ְכנּו ֲהֹלְך וְ ָשתֹו נִ ְמ ַאס ְל ַחכֹות ְל ִחדּוש ַה ָקוִ ים ְכסּו ִמים ִבזְ וָ עֹות ְמ ֻר ְש ָטעֹות ָל ֵכן וְ ָש ַר ְחנּו ֶאת ַהיֹ ֶבש ֵמ ָף ֵלינּו ִכ ְס ָכְך ֵה ֵחלּו ִל ְכשֹות ִמנְ ֲהשֹות ַה ְב ָש ָחה ּו ַמ ְמ ֵטשֹות ִמ ִלים ֶש ָפ ְשקּו ְבל ֹא ִ ְץ ֶא ֶשת ַ ַחת ֲה ִשיסֹות ָרוֵ י ִב ְר ָשתֹות ַמ ְש ִהיבֹות ַש ֶכ ֶבת ַה ַמ ֲח ָשבֹות ּו ִמ ֵלאנּו ֲחזָ ָשה ֶאת ַה ַכ ְץֹו ִשים ָב ֶא ְק ָבעֹות ימנֵ י זִ הּוי. ְל ַה ִס ַיע ָב ֶהן ִס ָ וְ ִה ְת ַף ַק ְמנּו ַףל ַה ַמ ְד ֵשגֹות אּו ַלי ֲח ִץ ָישה ְבעֹ ֶמר ָהאֹו ִתיֹות ְגָ ֶשה וְ ִאי ֶא ְץ ָשש ַל ֲחז ֹש ֲה ָר ַאת ַמבּו ַע ַףל ַה ֵס ֶכש. אּו ַלי ְ ַץ ֶה ֶאת ִא ָמא ָת ָץה וְ ֵאין ְל ַמ ְף ָלה ַל ֲחז ֹש. וְ ֵאין ְל ַמ ָטה וְ ָכל ֶא ָחד ְב ִש ְכ ָחתֹו - 24 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 אלכסנדר רדובסקי *** ֲאנִ י ָבז ַל ֶבטֹון .חֹ ֶמש ּגָ ס ֲהמֹונִ י וְ ָא ֹץש ְכמֹו יָ וֵ ן וָ ֶש ֶץש. הּוא מּו ָכן ְל ַמ ֵלא ָכל קּו ָשהָ ,כל ַ ְבנִ ית וְ ָכל חֹש, ֵאין בֹו נֶ ֶץש. ּגַ ם ֵאינֶ ּנִ י אֹו ֵהב ְל ֵבנִ ים ֲ -א ִחידּות ַמ ְל ֵבנִ ית, ֱאוִ ִיליתְ ,מ ֻט ֶפ ֶשת. מגדל העמר 'א ִחיד', יאל ָה ָ ַש ְףיֹון ְמ ֻש ָבעִ ,ה ְתּגַ ְמּות ִא ֵיד ַ ימה ַקחּות ֲאוִ יש וְ טֹ ַהש נְ ִש ָ יֵ ש קּו ָשהַ ,אְך ֵאין נֶ ֶץש. וְ ִה ְתּגַ ְמּות ִשלּוב ֹו ָשה וָ ֶר ַמח ּו ְתתּו ֶמת ֵלב ֶאל ֵלב ָה ֲא ָד ָמה – וְ ָה ֶא ֶבן – ָכל ֶא ֶבן יֹו ַד ַףת ִמין סֹוד ִמ ֶ ָלּהְ :ל ַה ְחזִ יש ִמגְ ַדל ָה ֵף ֶמרִ ,מגְ ַדל ָה ֵף ֶמר. ְב ַד ְש ָכּה אֹוש ַה ֶ ֶמש. ּגַ ם ְר ָטנֹותּ ,גַ ם ּגְ דֹולֹות ֵהן ְביַ ַחד בֹונֹות ֶאת ַה ִקיש ְב ֵשם ָה ִףיש יֵ ש ֶש ֶמז ַלּגֹו ָשל וְ ַל ַביִ ת יֵ ש נֶ ֶץש. א ֶמצ. וְ ַלזִ ָקה ֵבין ַמ ְח ָש ָבה וְ ֹ הּוא ְמ ַקּוֶ הֲ :ף ֵלה ַףל ַה ִמגְ ָדל! וְ ֵשד ָלעֹ ֵמר! וְ ֵשד ָלעֹ ֶמר! ַכמּות ָ ִמיד לֹו ֶח ֶמת ָב ֵאיכּות, וְ ָל ִףמּות ֵאין ַה ְכ ָש ָףה מּו ֶת ֶמת. *** ַשב ַה ֶה ְב ֵדל ֵבין ֹּג ֶדל ְלגַ ְדלּות, ָדגֵ י ְש ָרר ְב ַר ְש ָר ִףית ַהיָ ם ָל ַמ ְד ִי ז ֹאת ִמ ֵמְךִ ,מגְ ַדל ָה ֵף ֶמר. מּוףה ִב ְד ַבש ִריּום ַה ַמיִם. ָדנִ ים ַףל ַה ְ ָ ַמ ְס ָרנָ ָתם: יֵ ש אֹוש נִ ְס ָש זָ שּו ַע ְל ֶא ַחי יָמיםִ ,אם ַאיִ ן – ִאם ַר ִ ֲא ֶשש ֵמ ִאיש ָל ֶהם יֹו ֵתש ִמ ֶ ֶמש, ֲה ֵשי ָחיִ ינּו ַףד ַף ָה ְב ִלי ַמיִם בֹו ֵהם יָ ְקאּו ֵמ ֵף ֶמר ַה ָב ָכא וְ נִ ְס ַ ֵדש ּגַ ם ַה ְל ָאה ִב ְל ָף ָדם. ּובֹו ִהּגִ יעּו ְל ִמגְ ַדל ָה ֵף ֶמר. - 25 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ֶץת נִ ְת ֶש ֶץת ֲא ִץלּו ְפ ָל ָדה, ָשם ַב ֹ *** א ֶץל. ָשם ַה ֶ ֶמש טֹו ַב ַףת ָב ֹ לחיים סבתו ל ֹא ַהכֹל ִמ ְת ַכ ֶלה ַאפ ָב ֵאש ַה ְכ ֵב ָדה – ֶץת. ֲח ֵבשּות ל ֹא נִ ְת ֶש ֶץת ַב ֹ ְב ָש ַמת ַהּגֹו ָלן ְמ ֻד ָמה ַה ַ ְלוָ ה, ֵאיזֶ ה גָ וֶ ן ָאד ֹם ַל ְ ֵכ ֶלת. ַב ֵלילֹות ֵהם שֹו ִאים ֲח ֵב ִשים ּגֹו ְס ִסים ְב ָש ַמת ַהּגֹו ָלן ֲא ֻד ָמה ַה ְד ָמ ָמה ֲחתּו ִץים ְל ַמבּול ָהעֹו ֶץ ֶשת: ָהשֹו ֶב ֶקת ַףל ְשחֹוש ַה ַבזֶ ֶלת. יסים – רּובת ְש ִס ִ ּגּו ָץתֹו ֶשל ַחיָ ל נְ ַ ּגּו ָץתֹו ֶשל ָא ִחיָך בֹו ֶף ֶשת. לֹו ֲח ֵמי ַהּגֹו ָלן – ּגַ ם ְב ִתיא ַה ִסיּוט ָביֵ אּושַ ,בזְ וָ ָףה ַהּגֹו ֶב ֶשת– , ַהִ -כפּושֲ :השּוגִ ים ְמ ַכ ְפ ִשים ַףל ַחיִ ים, ל ֹא ָהיְ ָתה ָל ֶהם זְ כּות ֲא ִץלּו ָלמּות יְ ַכ ֵפש ַףל ַהּנֶ ֶץש ַ -הּגּופ. ִכי יָ ְדעּוֵ :מ ָאחֹוש ַה ִכּנֶ ֶשת. ָמה יָ ְכלּו ַהֹו ְש ִדים ְל ַס ֵפש ַלהֹו ִשים ַףל ַה ֵבן ֶש ָל ֶהםַ ,ה ָשּופ? ְב ִסינַ י ַ ְש ֵד ַמת ַה ִמ ְד ָבש ְמ ֻד ָמה, ְב ִסינַ י ְמ ַד ֶמ ֶמת ַה ְ ֵכ ֶלת. ל ֹא ָדהּו מחֹוזֹות ְמדּושֹות ַה ַב ְשזֶ ל ַבחֹולֹות ַמ ְח ִלידֹות ְמכֹונֹות ִמ ְל ָח ָמה: וְ ָש ַמיִ ם ְשחֹו ִשים ְכ ַבזֶ ֶלת. ִסיּו ִטים ֲח ֻל ָדה ל ֹא אֹו ֶכ ֶלת. טֹוב ֶש" ְש ַמע יִ ְת ָש ֵאל" ְלעֹו ָלם ל ֹא אֹוזֵ ל – מ ֶשת ֲה ֵשי אֹוזֶ ֶלת. ִכי ַ ְח ֹ אילנה גיל .שמים ברשו שחמים - 26 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 אסתר ויתקון יְשּוש ַליִם ָ ַמ ְחש ֹזֶ ת ִש ֵישי א ד יהה ַף ִ ָירה? ֲהנֶ ֱף ַלם נְ ִת ֵיבְך ְכ ִמ ָ ַמ ְד ִשיְך ַה ַיָ ִשים שֹוףים ַב ָ ַמיִ ם, ְק ִש ַיח ָב ֵיְ - ִץ ָלהִ , ִה ְק ִב ַיע ַףל ִא ָה זְ ֵרנָ ה ַמ ְחזִ ָירה יֹונִ ים ְמ ַת ְמ ְשנֹות ֶח ְדוַ ת זְ ָש ִמים ֵמ ַףל חֹומֹות, ַסל ָמ ֵלא יְ ָשרֹות יֶ ֶלד ַףל ִכ ְת ֵץי ָא ִביו ְמ ַח ֵבר שֹאשֹו וְ ָא ַמש – ִ ְשאּוָ ,ה ִא ָה ַהזֹו, ְב ַכפֹות ְר ַטּנֹות, ְכ ֵמ ָאה ֶמ ֶטש ִמ ִמגְ ַדל ָדוִ ד, מֹושד ֲף ַדיִ ן נִ ְס ָש. ַהכ ֶֹתל ַב ָ יחי. הּודה ַף ִמ ַ שֹושש יְ ָ דֹומה ְמאֹד ְל ִאמֹו ֶשל ַה ְמ ֵ ָ ֵהם ָא ֲהבּו ֶל ֱאכֹל ָכל יֹום ב שּוחת ֶף ֶשב. ָס ַלט יְ ָשרֹות ַל ֲא ַ נֹוץ ֶץת, ימה ְשח ָֹשה ִמ ְת ֶ ּגְ ִל ָ נֹוש ֶבת ֵמ ֵף ֶבש ְלגֵ יא ֶבן ִהּנֹום, שּוח ְר ִש ָישה ֶ ַ ה תֹוח ַחת ַבּנַ יָ ד, נְ זִ ָישה ְב ַק ַףד ָמ ִהיש ְמ ַ שֹאש ָה ִףיש ֶט ִדי ֵה ִשים ֶאת ִמ ְכ ֵסה ְמ ַכל ָה ַא ְש ָפה סֹוחש ְב ֶץ ַתח ֲחנּותֹוָ ,ק ָדה ַמ ְחש ֹזֶ ת ִףנְ ָבש ִב ֵידי ֵ ַהיָ ש ֹר ִלזְ ש ֹר ְב ַדל ָף ֶלה ְב ֵףינָ ּה ַהזְ ֻה ָבה ִב ְר ֵקה ְשחֹוב ַאגְ שֹון וְ ִש ְח ֵשח ָס ִביב, צֹובל ֶשל ָח ִסיד ְל ֶבן ּגַ ְש ַביִם, כֹובע ֵ ַפ ְשוַ ת ַ ּגּוףים ָק ְבטּו ְב ִלבֹו, ּגַ ְף ִ בֹוכיָ ה עֹוטה ִ ַחיַ ל ִמ ְש ַמש ַהּגְ בּול ַמ ְחזִ יר ָפ ָ ָח ְלץּו ָשנִ ים ַשבֹותָ ,שנִ ים יָץֹות, ֶש ִא ְב ָדה ֶאת ִא ָמּה ֶב ָהמֹון, ְכ ָבש לֹא ַמ ִכ ִישים אֹותֹו. שֹובה ֵמזִ יז ַה ִצ ָדה ֶאת ְרנֵ ה ָה ֶ ְב ֶש ֶרט ֶה ְחזִ יש ִל ְמרֹומֹו ֶאת ַה ִמ ְכ ֶסה מֹוחה ִד ְמ ָף ָתּה. דֹולה ֶ ּוב ַכפֹו ַהּגְ ָ ְ מֹוסד. וְ גִ ֵש ַד ְשכֹו ַל ָ ג ו ישה נֶ ֶף ְק ָשה ְל ַד ָקה ֲא ֻש ָכה פּושית ְר ִש ָ ִח ִ יְמה ְל ִה ְת ַפ ֵלל, מּודים ִס ָ ַהּנַ ֲף ָשה ַהיָ ָץה ַב ִמ ְכנָ ַסיִ ם ַה ְצ ִ יתש ַה ְ ִמינִ י ַבּגֶ ֶששִ ,מ ְתנַ ֶ ֶץת ַףל ְר ֵקה ַה ֵמ ָ ָפ ְס ָףה ְביִ ְש ַאת ָכבֹוד. ִמ ְס ַ ֶכ ֶלת, ּוב ְכ ָתה, ֲח ֶב ְש ָּה ֲף ַדיִ ן נִ ְק ְמ ָדה ָל ֶא ֶבן ,נִ ְ ָרה ָ ימה ָה ִףיש ִמ ְל ַמ ְף ָלה ַמ ְץ ִף ָ ּגְ ָב ִשים ִה ְת ַש ְפרּו ַףל ָה ֲא ָבנִ ים ַה ְקדֹושֹות, ְב ַר ְשנֵ י ַה ֶ ֶמש ַהזְ ֻהבֹות ּומ ָס ִביב ְלנַ ַףש ַבשִ -מ ְקוָ ה ִ ְל ַא ַחש ַהּגֶ ֶשם. דֹודֹותיו רּולּולּו ָ ִה ְש ִמיעּו ֶש ִה ְש ִףיד ֶאת ָש ְש ֵשי ַהכ ֶֹתל ַה ְמנַ ְמנְ ִמים... - 27 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 עצמון יניב מסע רוסמי ַה ַליְ ָלה ֶא ְת ַשּוֵ ַח חֹושי מֹושב ָה ֲא ִ ַב ָ לחיות בחושך דֹולה. ֶשל ָה ֲףגָ ָלה ַהּגְ ָ ְב ִס ְמ ַטת ַהּגַ ְח ִל ִיליֹות מֹושב ָה ַש ָכב ַףל ַ ִכבּו ִמזְ ַמן ֶאת ָפנָ ֵסי ָה ְשחֹוב ֶףגְ לֹון ְללֹא סּוס ָה ֱא ֶמת, יֹוק ִאים ְל ַמ ָסע וְ ָאנּו ְ ֶש ָפנָ ֵסי ְשחֹוב כֹוכ ִבים ֵבין ָ עֹולם לֹא ָהיּו ָבּה ֵמ ָ ִב ְש ִביל ֶה ָח ָלב. ִכי ַהּגַ ְח ִל ִיליֹות ַףל ְכ ֵתץֹו ֶשל ָה ֶףגְ לֹוןָ -ר ֶפ ָלה ָל ְמדּו ִל ְחיֹות ַה ְמ ִא ָישה ָלנּו ֶאת ַה ֶד ֶשְך ַבח ֶֹשְך ֶש ַא ְל ֵץי ְשנֹות אֹוש ַמ ְץ ִשידֹות סֹוץּה. ֵבין ְ ִח ָל ָתּה ְל ָ שחל גבאי .שחוב בסרנדינביה - 28 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ליאור שדה מוות מסביב לעולם 0 4 ְב ַא ְמ ַבט ְס ִחי וְ ֶש ֶתן ִףיש ַהֹו ְכנָ ה, ֶש ְב ִףיש ָהאֹושֹות, ַה ְמטֹו ִסים וְ ַה ַמ ְח ֵש ִבים, ּגֶ ֶבש ָש ֵמן ָשרּו ַע ּו ְמזֻ ָקן. ַב ְרבּור ָקפְ ,משֹו ֵטט. ִףיש ִאינְ ֶט ֶל ְרט ּו ַץ ְל ָקנִ ים, ִממּול ַמ ְש ִריפ לֹו ֻש ְל ָחן. ֵמת דֹו ֵבש ֶשל דֹוש ָש ֵלם, ֶה ְבזֵ ר ֶהשֹו ִאין ָת ַשט ֶאת ַחיָ יו ל ֹא ִמ ְתמֹו ֵדד 2 ִףם ַה ַה ְק ָל ָחה ַף ְכ ָשיו. ְמלֹונִ ית ֲףלּו ָבה ְב ִףיש ַה ַמ ְל ָא ִכים, ִא ָה ל ֹא יָ ָץהֲ ,ף ֻש ָמה,יְ ֵשנָ ה. 5 ְליָ ָדּה ֲף ֵש ַמת ָא ָבר ָל ָבן וְ זֹו ֵהש, ְמרֹומֹות שֹונִ יםָ ,מוֶ ת ֶא ָחד. שּוב ִהיא ל ֹא ִ ְתעֹו ֵשש. ָמוֶ ת נִ ְמ ָהשָ ,מוֶ ת נִ ְץ ָחד. ָמוֶ ת ָק ִףישָ ,מוֶ ת ַמ ְק ִהיש, ָמוֶ ת ֶשל ָכל ֶה ָחקּופ וְ ַה ָב ִהיש. 3 ֶסנְ ט ֶמ ִשי ֶאבֹוט, ְב ִףיש ֶה ָף ָשן ַהּגָ דֹול, ַא ְמבּו ַלנְ ס פֹו ֵשר ּגֶ ֶבש ָשחֹש, הּוא ל ֹא ָשם, שּוחֹו בֹו ַש ַחת ֵמ ָאחֹוש, ֲח ֵב ָשיו ְמ ַח ִכים לֹוֶ ,שיַ ֲחז ֹש. עמי ליבוביצ' .מתוך 'מרום ללא מרום' - 29 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 אלי בר-יהלום כדוש האשצ 25 ,אוגוסט 2102 לניל אשמסטשונג עֹולם ִאיש ַהיָ ֵש ַח ֵמת .וְ ש ֹב ָה ָ לֹא ָתם ַפס. וְ ַכ ָמה יַ ּגִ ידּו ִמיָ ד ֶש ַהכֹל ֻק ַלם, חיץה ,לץנות עשב הּוא לֹא ָטס. מּוזָ ָשה ְכמֹו חּומּוס ְב ָמ ָדגַ ְס ָרש, אמשּוִ :כבּוש ַה ְל ָבנָ ה ְ -ס ַרנְ ָדל וְ ַכ ָמה י ֹ ְ שֹובינְ ִקיָ ה ֶשל ַה ָ ַמיִם, ְפ ִ ַףל ֶח ְשבֹון ַה ַדל. מֹושב ַה ְ ִכינָ ה ְל ַא ַחש ַ יכה ִכבּוש, אמשּוְ :ל ָבנָ ה לֹא ְק ִש ָ וְ ַכ ָמה י ֹ ְ שּוש ַליִם, ֶשיִ ְש ְקחּו ֶאת יְ ָ יכה ִרדּוש. ִהיא ְק ִש ָ ִאי ַא ֲחשֹון ֶשל ֵטשּופ סֹוץי ֶשל ִאּוֶ ֶלת ְביָ ם ֵאיןִ - "ה ִכבּוש ַמ ְש ִחית!" יֹוסיץּו ִמיָ דַ : וְ ַכ ָמה ִ ִקּנֹוש ְל ִש ַישיִ ְך ִביּוב אֹותיֹות ִרדּוש ְל ָבנָ ה. ְב ִ וַ ֲאנִ י ָלְך יָ ִדית ְל ֶד ֶלת כּוכית, יְת ְקנּוָ :ה ָש ִר ַיע ָףתּוי זְ ִ וְ ַכ ָמה ַ תֹוף ֶלת ּושנֵ ינּו ַח ְס ֵשיֶ - ְ ַהיָ ֵש ַח – ּגְ ִבינָ ה. ְכמֹו נְ ָש ָמה ְלגּופ יֹוד ִףים ָלעּופ ִכי ְשנֵ ינּו ְ ַאְך ָהש ֹב לֹא יֵ ַדעֵ ,מ ֵף ֶבש ִלנְ ַהשַ -ה ָדם יְכֹולים ָל ֶל ֶכת וְ לֹא ִ חֹומתָ -ה ֲא ִדישּות. וְ ַ ִאיש ַהיָ ֵש ַח ֵמת .זֶ ה ַק ַףד ּגָ דֹול ָל ָא ָדם יִמ ְקאּו ָמ ָחש ָל ֵכן ְ וְ ָר ָטן – ָל ֱאנֹושּות. אֹותנּו ָכְך: ַבב ֶֹרש ָ ַא ְ ְמ ַח ֶב ֶרת ָהש אֹותְך. וַ ֲאנִ י ְמ ַח ֵבר ָ "אנִ י ִמ ְק ָט ֵףש" ,א ַֹמש. ֲ יִיתי ָפשּוט ֻמ ְכ ָשח". ָה ִ - 31 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ישושלים ,בורש סנרט-ץטשבושג ,מזמן ֲאנִ י ַמּגִ ַיע עֹולם. ץּוץה ָב ָ ָל ִףיש ַה ְצ ָ תּוכת ַמ ְש ֵפא תֹוש ְש ִית ֲח ַ ִףיש ֶש ִהיא ַמ ֲח ָלה ַ ֵכן. רֹוץא ַב ָצץֹון ָה ָשחֹור בֹו ֲא ִץלּו ַהזְ ָמן ֵ טֹושיָ ה ֶא ְץ ָשש ִל ְדחֹס ַכ ָמה ִה ְס ְ גֹולה, ּגֹולה ְב ָ שּוסיתָ , יְ ִה ָישה ,זָ ָשהִ ,ב ְכ ָלל לֹא ִ ְב ַסנְ ִטים ְמ ֻף ָקב ִמ ְס ֵכן? ִמגְ ָד ִלים וְ ִטישֹות ָס ִביבֵ ,ביתֶ -כ ֶלא ּגָ דֹול נִ ְץ ָלא (אֹו ָףרּוב? " ְדמֹוש ַה ְצץֹונִ ית" ֶה ֱחנִיץּו ָלְך ַב ִ ִישיםָ ,ר ְשאּו ָלְך ַ ַב ִמ ְר ֶשה ֶש ָלּה זֶ ה ַסנְ ִטים ָףרּוב. ְכ ֶש ַ ְדמֹוש זֹוְ ,ב ֶף ֶקםִ ,ףישְ -ש ָץ ִאים ִמזְ ַשחִ -יכֹונִ ית לֹא ָחשּובֶ ,ב ֱא ֶמת ,לֹא ָחשּוב). חֹות ֶמת ָמ ָשה ִמי ִה ְש ָשה ָלְך ָל ִתים ְב ָכל יְ ִל ַידיִ ְך ֶ ֵאין ָמרֹום ְל ַש ֶכ ֶבת ַ ְח ִית ְשאּויָ ה ִל ְש ָמּה גֹוש ֶמת ִל ְכֹב ִש ָישה נֹובים וְ ֶ אֹותם ִל ְס ִ הֹוץ ֶכת ָ ַה ֶ ָמה ַש ֶכ ֶבת ַ ְח ִית – ֶה ֱף ַב ְש ִי ֶא ְק ַבע ַב ֲא ָד ָמה יתי ֶש ֶלד וְ ֵת ֶכפ ּגִ ִל ִ יץ ִאיַ -כ ְש ְמ ִלי-יִ ְת ְש ֵא ִלי ,נָ כֹון, וַ ֲאנִ יֵ ,ח ָ ישהּו ֵמ ָה ָאשֹון. ֶשּנָ ַץל ְל ִמ ֶ יס ָלםֶ -בנְ זִ יןְ ,ל ָבנֹון, יֶ ֶלד ּגּולֹותִ ,מנְ ֶה ֶשתַ -הזְ ָמןִ , ְ רֹושה ְל ִף ִים ְרשֹובֹות ָב ֶא ֶלפ ָה ַא ֲחשֹון: זֶ ה ֶ שֹואל ֶאת ַף ְק ִמיֲ :ה ִאם ָשב ַף ְכ ָשיו וְ ֵ יה ֵמ ֶת ָ אתי כֹה ְמ ֻס ָבְך יָ ָק ִ יה. דֹות ָ אֹותּה ַףל ּגְ ֶ יץים ָ ְמ ִק ִ יתי ִל ְשכ ַֹח ָכל ַה ַחיִ ים: ִבגְ ָלל ָמה ֶשּנִ ִס ִ גּוץים. וְ זֶ הַ ,כּנִ ְש ֶאהְ ,מ ַד ֵבר – ִמּגּוץֹות ְל ִ ּנֹול ְד ִי ָבְך ִבגְ ָלל ֶש ַ ץּוכים: ָכאןֵ ,מ ַףל ְל ִש ְכ ַבת ֶה ָף ָץש ,נַ ֲף ִתים נִ ִסים ֲה ִ ַהּגַ יְ א ָה ָאץֹש ָכל יְמֹות ַה ָנָ ה ַה ֵם יִ ְש ְמ ֵשנִ י ִמ ְמֹש עֹומ ִדים ְשוָ ִחים ְ שּוחֹותיִ ְך ְכ ָב ִשאשֹונָ ה ִמ ִל ְש ַכב ְב ִק ֵלְך ַ ִמ ִלנְ ש ֹם ץּוץים. ּומ ְש ַ ֲחוִ ים ְק ִ ִ ַ ְדמֹוש ִל ְץ ָף ִמים ִמ ְת ַף ְל ִץים. ִל ְץ ָף ִמים ּגַ ם – לֹא ִמ ְת ַף ְל ִץים. יה ִל ְץ ָף ִמים ָר ֶשה ְל ַה ְב ִדילְ ,כ ָבש ָא ַמ ְשנּוֵ :מ ֶת ָ יה. דֹות ָ אֹותּה ַףל ּגְ ֶ יץים ָ ְמ ִק ִ קֹוףר, ִמי יִ גְ ָא ֵלְךֲ ,אנִ י ָרם וְ ֵ ִמי ָל ֲףזָ אזֵ ל יִ גְ ָא ֵלְך? אֹותָךֵ ,לְך. אֹומ ִשים ִליָ ,ש ַמ ְףנּו ְ ֵלְךְ , מוטי שובל .שחשית מהגג - 30 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ציפי הראל ַאנְ ֵשי ַה ְס ָתו לאלי בש-יהלום איש הסתיו 09.9.2102 ְל ִהּוָ ֵלד ֶאל ֹוְך ַה ְס ָתו -נֶ ֱח ָקה ימת ִקּנָ ה; ּגֹושל ֵ -בין ַל ַהט ְל ֵא ַ ָ אדם וישח מֹוקא ַש ְלוַ ת ַש ֲח ֵמי ָף ָבש ְללֹא ָ סּושי ִבינָ ה. הֹולם ְביִ ֵ וְ ֶה ָף ִתיד ֵ ֹולה ַמ ָבט ְביָ ֵש ַח ָשםְ ,בעֹודֹו ֶ ְמ ַה ְש ֵהש ָב ָא ָדם. הֹווֶ ה ַחיֶ יָך הּוא ּגָ לּות ַבזְ ָמן ֵבין ִל ְץנֵ י ְל ַא ֲח ֵשי לֹא ְמ ֻסנְ ְכ ָשן. בֹוףש עֹולםֵ , ַהיִ נְ סֹר ִלגְ ֻד ַלת ָ נּותָך - ּגַ ם ַב ָס ֵץר ָ ִטיל ַס ְץ ָר ְ יֵ ֶקש ַה ְש ַפ ְת ָרה ּגְ זֵ ַשת ָש ַמיִם אֹו ַשי ֻה ַל ְד ְָך? בּורה? נֹותא ֲא ָ תֹושת ֱאנֹוש ְכ ֵ אֹו יָ ִץיצ ְב ַ חשְך ִב ְבנֵ י אֹוש, ְב ַמ ֲא ָבר ְבנֵ י ֶ רֹושן ,נֶ ֱא ַקל ֵמגִ ַיח ְב ַק ַףד ֵ עֹולם ִמֹהּו: יאְך נִ ְב ָשא ָ ֹוץס ֵה ַ ֵ ִב ְכסּות ַמ ֵס ָכה שֹואה ִכי טֹוב ְב ָתוֶ ְך ְת ֵדה ְר ָשב ֶ - ְל ָה ִאיש ֶש ַץע ֵאין-סֹופ ְב ֶמ ְש ַחב ֲח ֵש ָכה. וְ ַה ָל ָבן ֻמ ְר ָדש ְלאֹות ִפיּוס ְּודשֹוש. יחהָ ,שב ִףם ַש ַחש זְ ִש ָ אשית, ֻש ָפ ִל ְמ ַב ְ ֵשי ַה ְס ָתו ְבסֹוד ֵש ִ ֶאל ִשגְ ֵבי ְ ִה ָלה אשית - - נֹולד יְ רּום וְ ֶק ֶדר ְב ֵש ִ ִא ְָך ָ ְל ַקד ְב ַדל ַס ַהש ַה ַמ ְל ִבין ִף ְרבֹות ִה ָלה. ִמ ֵבין ֲח ַש ֵכי ָף ָץש נִ ַבט ,וְ עֹודֹו - ְמ ַה ְש ֵהש ָב ָא ָדם. - 32 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 מותש השיש ֹלשה ֵה ָמה נִ ְץלְ אּו ִמ ֶמּנִי וְ ַא ְש ָב ָף(ה) לֹא י ְַד ְף ִיםֶ :ד ֶשְך ַהּנֶ ֶשש ַב ָ ַמיִםֶ ,ד ֶשְך נָ ָחש ֲףלֵ י-קּושֶ ,ד ֶשְךֳ -אנִיָ ה ְבלֶ ב-יָם וְ ֶד ֶשְך ּגֶ ֶבש ְב ַףלְ ָמה (משלי ל' יח-יט) ְש ָ ְשֹל ָשה ֵה ָמה נִ ְץ ְלאּו ִמ ֶמּנִ י עֹול ִמי. יֹוליכּונִ י ִבנְ ִת ֵיבי ָ ִ ְשֹל ָשה ֵה ָמה ַאְך ִש ִישי ֶא ָחד ְמ ַמ ֵלל ְק ָף ָדיו ְכ ֵה ֶלְך נַ ּוָ ד. ֶד ֶשְך ַהּנֶ ֶשש ַב ָ ַמיִם שֹוחש ִל ְץש ֹת ְכנָ ַץיִם. ָףט ֵ ֶש ָמא יִ ְס ֶטה ִב ְמעּוץֹו ָלקּוד ְכ ֶה ֶשפ ֶאת ַט ְשפֹו? ֶד ֶשְך נָ ָחש ֲף ֵלי-קּוש ִב ְמ ִח ָלתֹו ְמיֻ ָסש יְ ֵשא-נּוש. ְש ַץל ּגָ חֹון ְב ֶח ְש ַכת יֹומֹו ּולים יַ ִיל ְכסּותֹו. ְבנַ ְץ ִ ֶד ֶשְךֳ -אנִ יָ ה ְב ֶלב-יָם לּוט ְב ַף ְש ִץ ֵלי א ֶֹץר ְמ ֻאיָ ם. ּומ ַף ְשבֹולֹות ְבחּוגֵ י זְ ָש ִמים ְ ָח ֵשד ִל ְשר ַֹע ִב ְמקּולֹות. נֹותא ֵףינָ יו ַב ֲח ִמ ָה ָב ִים ֵ ֱא ֵלי ַא ְש ָב ָףה לֹא יְ ַד ְף ִים, שּוףתֹו ִכי ִמּנִ ְס ָש ָבֹוא יְ ָ ְבחּוש ִש ִי ִלגְ אֹל ַד ְשכֹו: ֶשלֹא יִ פֹל ֶאלִ -פי ְהֹום יִכ ֵשת ִבזְ עֹפ ַר ְשד ֹם. אֹו ָ שֹושש ִלבֹו ַףד-ֹם לּו יְ ֵ נּוח בֹו ַד ַףת ַה ָמרֹום. ָ ַ ְב ִה ְתיַ ֵחד ַה ִיש ַבּנַ ֲח ָלה, שּוחֹו יָ ִשיב ִמן ַהּנִ ְץ ָלא - ְיִב ַרע ִכ ְק ִליל ֶאת ַה ְד ָמ ָמה, יֵ ַדע ֶד ֶשְך ּגֶ ֶבש ְב ַף ְל ָמה. - 33 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 עמרי אברמוביץ' *** יטבֹו ְשד ַחיִ ים ֶאת ָה ֶשגַ ע יַ ְל ֵדי ַה ְס ֵר ְ ָף ִץים ִףם ַה ֶק ֶשש ַביְ ִש ָידה ֶשל ֵבית ַה ְק ָבשֹות ֶאת ַהיְ ִש ָידה ַה ַבת-זֹונָ ה ַהז ֹאת ּגַ ם ַה ֵמ ִתים ָהיּו ֵמ ִתים ַל ֲףתֹות וַ ֲאנִ י קֹו ֵףד ִמ ַ ַחת ַל ֶמ ְח ָלפ ַמ ִביט ִבנְ ַהש ּגּו ֵשי ַה ַב ְשזֶ ל ַהזֹו ְש ִמים ָבשּו ַח ְמשֹו ֵטט ְביַ ַףש ְמגֻ ָדש ֵבין ּגֶ ְ'ש ִסי ְלוֹו ִשינְ גְ טֹון ַהיְ ְטס אפהַ ,אנְ ֵשי ַהיַ ַףש וְ ָה ֲא ָד ָמה ְכ ֶששּוחֹות ֵש ֶבט ַה ֶלנָ ֶ ַה ַס ְל ִףיתְ ,מ ַלּוִ ים אֹו ִתי נֹו ֵשם ֶאת ַמ ְמ ֵֶל ֶכת ַה ַב ְשזֶ ל וְ ַה ֶבטֹון ָחזָ ר ֶאל ָה ֵשאֹות ְכ ֶש ָהאֹוש ֵמ ִקיפ ֶאת ַהכֹל *** יאנִ ית ְכבּו ָשה עֹו ֶלה ַבֶ 080אל ֵף ֶבש ֲא ָד ָמה ִאינְ ִד ָ ַה ַק ְב ָקן ָב ַש ֶכ ֶבת אֹו ֵמש ֶאת זֶ ה ָפשּוט וְ ִל ִבי ָחקּוי ֵבין ַה ַב ְשזֶ ל ַהיָ קּור ָל ֲא ָד ָמה ָה ְש ֻט ָבה ַה ִצילּו אֹו ִתי ַה ִצילּו אֹו ִתי הּוא ָט ַבע ַב ְמקּולֹות ֶשל ַה ַ ְשבּות ַה ַמ ֲף ָש ִבית ַת ֲחרּו אֹו ָתּה ְל ֶשגַ ע ֶש ַה ִףֹון יֹו ֵתש ְמ ַףנְ יֵ ן *** ֵמ ָה ָא ָדם ֶשמּו ְל ֶכם ֲאנִ י ַמ ִביט ְב ַף ְק ִמי ֶד ֶשְך ַחלֹון ַהזְ כּו ִכית ְקאּו ֵמ ָה ַש ֶכ ֶבת ֶאל ַהיֹום ֶש ָל ֶכם ָתם ֶאת ַהיָ ד ַףל ַףמּוד ַה ַב ְשזֶ ל נַ קּו ֵמ ַה ְבגָ ִדים ֶאת ְשיָ ֵשי ַה ֵס ֶבל ֶשּנִ ְד ְברּו ַמ ְשּגִ יש ַחי ְבתֹוְך ָה ַש ֶכ ֶבת ישית ֶשלֹו ֲא ָבל ַהזְ ָף ָרה ַה ֲח ִש ִ ֲאנִ י ְמ ַחיֵ ְך ְל ַף ְק ִמי ִכי עֹו ָלמֹות ַה ַב ְשזֶ ל וְ ַה ֶבטֹון ְסץּוגָ ה ַב ַב ְשזֶ ל ֶה ָחם ֶשל ַה ַ ֲחנָ ה נֶ ַקח ֶשל חֹ ֶמש ְלּויָ ה ָב ֲאוִ יש ְכמֹו ָא ָדם ֵמת וַ ֲאנִ י ְבתֹוְך ְב ַתש ַא ְש ִףיּו ִתי ַה ִצילּו אֹותֹו ַה ִצילּו אֹותֹו יָ א ְבנֵ י זֹונֹות ַה ָב ָתש ָה ַץְך ְל ַב ְשזֶ ל אתי לֹו ָהיָ ה ִלי ַפּו ַח ָאז ֵה ֵב ִ ָה ֲא ָש ִףי ָה ַץְך ְלנִ ְק ִחי ֲאנִ י ָה ַש ֶכ ֶבת - 34 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 קרן דור המרום שלי יֹוקאת ֶאל ִמחּוצ ַל ָּושה ֵ בּושה ֶאל ַ ְבנִ ית ְש ָ ּומים ֶאל ֵאזֹוש ִד ְמד ִ חֹול ִמים ֶאל ַה ְ ֹות ֶרת ֶאל ַה ֲהמֹון ש ֶ יס ֶטש ה' יס ֶטש ּגִ 'י ּו ִמ ְ חֹוש ֶבת ִמ ְ ֶ ּומיָ ד ְמ ַשּנָ ה חֹוש ֶשת ֶשיְ ָץ ְששּו זֹאת ִכ ְש ִכינָ ה ִ ֶ Mr. Hyde ְמ ַד ָדה ֶאת ַד ְש ִכי שּוב ֶאל ִמחּוצ ַל ָּושה שּושה. ּוב ָ לּולה ְ ֶאל ֶד ֶשְך ְס ָ ימי ַה ֶח ְב ָשה ְל ִף ִים ִמ ְש ַת ֶל ֶבת ֵבין נִ ֵ רֹומן ַאְך לֹא ָשבּו ַב ֲחזָ ָשה ְש ֵי ִמ ִלים נָ סּו ֶאל ְמ ָ שינה שינג .מתוך 'מרום' ....Ms.Jekyll & Ms. Hyde - 35 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 מלכה נתנזון ְב ָל ִב ִישינְ ת ַה ִקיּום נכתב בהששאת סץשה של יעשה בן-דוד "במבוך המשאות" "ּומה ִאם הּוא יִ פֹל?" ָש ַאל ְבנִ י, ָ "מי יָ ִשים ֶאת ָה ִאיש ַףל ַהיָ ֵש ַח?" ִ פֹוס ִףים ְק ָף ֵדינּו ַה ְק ַטּנִ ים וְ ָאנּו ְ דֹולים ּוק ָף ֵדינּו ַהּגְ ִ ְ נֹוט ִלים ָ"ר ַפ ְש ָסה ִמ ָכאן ְ יץים ָ"ר ַפ ְש ָסה ִמ ָם מֹוס ִ ִ אתה אוחז ברשעים לּומים ָחגִ ים ְב ַמ ְףּגְ ֵלי ִריּום ֲה ִ יָ ְדָך ִמ ְת ַא ֶפ ֶרת ָלגַ ַףת נִיץת ַק ַףש וְ ֶח ְמ ָלה שּוסה ִכ ְמ ַ וְ יָ ֵדנּו ַה ְק ַטּנָ ה ְפ ָ ְב ִמ ְס ְדשֹונֹות ַהזְ ַמן ֶל ֱאסֹפ ְכ ֵאב ִא ֵלם ֶשל ִמי ֶש ֻה ָכה ָה ָאבּוד יַמֹותיו ָ ּומ ְש ָב ָשיוּ ,גְ ָש ָמיו וְ ַףל ִמ ְש ָב ָקיו ִ חֹושים ָל ְבנּו ְמאֹוד יץיָך ַה ְ ִ זִ ֶ וְ ַהּנֶ ְר ָטש -נֶ ְר ָטש ִףּנּוגִ ים ַמש נִ ּגָ ש ְלתֹוְך ּגְ שֹונֵ נּו ַהּנִ ָחש וְ נַ ְץ ֵשנּו יָ ְדָך ֻמ ֶ ֶטת ֶאל ץּואים יסי ִמלּוט ְר ִ ָ ָשה ַא ַחש ִכ ֵ חֹולץֹות ַה ְמכֹונִ יֹות ַה ְ תֹוכנּו אֹושֹוא ִידים ֶש ְב ֵ ִ ְל ַה ִיְך ֵמ ָח ָדש ֶמ ֶט ֶל ֱאחֹוז ָב ֶהן עֹוד ֶשגַ ע ֶא ָחד ְל ַה ְב ִדיל יָ ם ִמיָ ם בֹול ַע ֶאת ַה ֶפ ָחם ַה ָחֹוש ַא ָה ֵ ּומיִם ַ שֹותר וְ ֵ ִמ ִמ ְתבֹונֵ ן ֲא ֻשכֹות ֶאל ַר ְשנַיִם ַא ֲחשֹונֹות ַמ תֹוכן קֹולל ְל ָ וְ ֵ יִ רֹוש ֶסת ַב ַל ָיְלה יֹוד ַע ֶש ָה ִףיש ֶ ַא ָה ֵ ם ּומנַ ֶסה ְב ַף ְץ ַף ַפיִם ֲא ֻש ִכים ְמאֹד ְ יףה ָה ַא ֲחשֹונָ ה יה ֶאת ַה ְ ִר ָ ְל ַה ְש ִחיר ֵמ ָף ֶל ָ - 36 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 רוני צורף גדול ונִ מהש יתי ַא ֲהבֹות ַשבֹות ּגִ ִל ִ אֹותן ְב ֵשמֹות שֹונִ ים וְ ָר ָשא ִתי ָ ְכמֹו ָא ָדם ַהק ֵֹושא ְב ֵשמֹות ְל ָכל אּולי רֹושא ְב ֵשמֹות ְל ָכל ָה ַ ַה ַחיָ ה ֲאנִ י ֵ הבדלה שניה נִ ְד ַב ְשנּו ֲח ָלרֹות ֵבינֵ ינּו דּושים ַב ְד ָש ִכים ַה ְמת ֹ ָשכֹות ְליַ ֵש ֲה ִ ָהיְ ָתה ָבם ַה ָלשֹון ָה ִא ִטית ָלְך נַ ֲף ַליִ ם גְ דֹולֹותִ -מ ָדה .ס ֶ.רת. .ץ ֶ ַה ְמ ֻ ְמ ַב ְשֹות ִבי ִל ְהיֹות ּגָ דֹול וְ נִ ְמ ָהש ֵא ַליְִך ּו ְכמֹו ֵבין ִחּוְך ְל ִדבּוש ִה ְתּגַ ְףּגְ ָףה נַ ְץ ִשי ָב ֶשוַ ח ַה ָדל ַה ִמ ְת ַש ְץ ֵשפ. שֹוקה ִל ְדבֹר ַב ִמ ִלים ּו ָבְך וְ ָהיִ יתי ֶ ַאְך ָכְך ֵהם ַה ְד ָב ִשים: ֹוב ֶרת ְל ֵח ֵירְך ְלשֹונִ י ד ֶ מֹושכֹות. זֹולגֹות ּו ְ וְ ֵףינַ יִ ְך ְ ששה אהשונוביצ' רשץנוס .עינינו טחו ֵמשאות - 37 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 חוה-ברכה קורזקובה *** נֹוכחּותֹו ָהיִ י ִתי ְמ ֻא ֶ ֶשת, כֹה ְב ְ ֶשּגָ ם ְב ֶה ְף ֵדשֹו ֵאינֶ ּנִ י ִמ ְס ֵכנָ ה, ְל ַכ ָמה ֳח ָד ִשים ִה ְס ִפ ָירה ַה ָמנָ ה, נֹוש ֶשת. ֲא ָבל ְב ַה ְד ָשגָ ה ַאפ ִה ָלתֹו ֶ גּובתֹו ָד ָבש לא ְמ ַא ֶ ֶשת ָמה ּגָ ם ֶש ְ ָ *** ֵמ ֵף ֶבש ַל ִ ְרוָ ה ֶש ְל ֻכ ָלם נִ ְנָ ה – עֹולם ֶב ָא ִביב מּול ֵףינַ י ִמ ְת ָפ ֵשצ ָה ָ ְל ִה ְת ָר ֵשב ֵא ָליו ְכ ֵקלְ ,כ ֵח ֶץצ נָ ע, ּובחֹם, ִב ְק ָב ִףיםְ ,ב ֵשיחֹות ַ שּורה? ָשר ַהּוגָ ה נִ ְש ֶא ֶשת. וְ ָאנָ ה ַה ְ ָ מֹודה ְל ֵאין ֵרצ, וַ ֲאנִ י ְלרֹונֶ הּו ָ ּגַ ם ֶא ְתמֹולּ ,גַ ם ָמ ָחשַ ,אְך ַהיֹום ּומה ֲאנִ י ַבסֹופ ַא ְשּגִ יש ְב ִר ְש ָבתֹו? ָ אּולי ֶא ְתנָ א אֹותֹו, ַףד ָאז ֵמש ֹב ִח ָבה ַ עֹולם, לא ֶאנְ ֹּגס סֹופ ָכל סֹופ ָשר ִמזֶ ה ָה ָ גּוףים ְכ ָבש לֹא ֶא ְתּגַ ֲףגֵ ַע? ֵמש ֹב ּגַ ֲף ִ ִכי ִמ ְנַ יִם ֶא ְט ַףם ְל ָת ְב ִףי, ִכי ֶא ָחד ֶש ֵאינֹו ְכ ַא ַחד ָה ָא ָדם, ֶש ַמ ְש ִחיב ְש ִאיַ ת ְל ָב ִבי, ימה ַה ַפ ְשנָ ס, אּולי ָח ַשב ָר ִד ָ ֲא ָבל ַ יקד ָהיָ ה נִ ְכנָ ס? ּולי ָפ ַששֵ ,כ ָ ִכי ִאל ֵ ְבאֹותֹו ַה ַח ְדשֹוןֶ ,ה ָח ָללַ ,היְ רּום הֹוֵ ,איזֹו ִה ְת ַח ְבּותַ ,מ ָמש ַל ֵלב נֹוגֵ ַע. ּולי ְש ָף ַתיִ ם יֵ ֵשב, ִממ ִ וַ ֲא ִץלּו ַבסֹופ ְכ ֶש ָל ֶל ֶכת יָ רּום 28.01.2101 יֹותש ֵאת ַה ֵלב. ל ֹא יִ ְשבֹש ִלי ֵ ל ֹא ְש ָב ָשנִ י – ִל ְט ָשנִ י ְכמֹו יַ ֲהלֹום, עֹולמֹות ִמ ְת ַש ִבים ִמ ָכל ַקד... ָ טֹוב ֶשּנָ ע הּוא וָ נָ דִ ,כי נָ ַסע ָףד ֲהֹלם, ּוב ֶד ֶשְך ָרנָ נִ י ָל ָףד. ַ 31.13.2100 - 38 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 *** יָ ֵש ַח ֵמ ַףל ַא ְשמֹון ַה ֶמ ֶלְך ֶש ֶט ֶשם נִ ְבנָ ה, נֹולד, לֹא נִ ְבנָ ה ָה ַא ְשמֹון – ּגַ ם ַה ֶמ ֶלְך ֶט ֶשם ַ ַה ֶד ֶשְך ֵש ָירה – ְמ ֵל ָאה ְש ָכ ִבים ַח ְס ֵשי ַמ ָט ָשה, אּולי סֹוץית – נִ ְתיַ ֵחדַ ,שר ַ אּולי לֹא ִ ָה ֶף ֶשב ֵשירַ , ְבנִ ְץ ָשד. סֹוץי, ְל ִץי ַה ָעֹוןַ ,היִ חּוד ַהזֶ ה – ְבנִ ְץ ָשד – ְכ ָבש ִ ַא ְס ִפיר עֹוד ַפ ַףם ִלשאֹות ֶאת ַהיָ ֵש ַח ֵמ ַףל ֲא ַתש ְבנִ יָ ה נֶ ֱףזָ ב ֶש ַפ ַףם ִה ְת ִחילּו ְל ִץי ַקו ַה ֶמ ֶלְך ֲא ֶשש ָפשּוט לֹא ַדיֹו – ָכמֹונּו – ָף ַמל. עמילי גלבמן .דיורן עקמי *** ֵכיוַ ן ֶש ָכל ָמרֹום ֵאינֹו ֶא ָלא ָמרֹום ֻמגְ ָבל ִבזְ ָמןִ ,ב ְתחּוםְ ,ב ֵח ְטאְ ,בח ֶֹסשַ -ד ַףת, ֵמ ָאפ ָמרֹום ּגַ ְש ִמי יָ ִדי ֵאינָ ּה ַמּגַ ַףת בּוש ְתָך ִל ְלגֹם. אּוכל ִמּגְ ַ ֵא ֶליָךֶ ,ש ַ וְ ֵאלּו ְמזִ ימֹות ָכאן ְל ַב ִדי ֶא ְשרֹם? ָה ִה ָמ ְקאּות ַף ְק ָמּה ֲה ֵשי ְמ ַת ֲף ַת ַףת. ִל ְסבֹל ֵמ ַה ְפ ִשישּות ַהז ֹאת ַה ְמיַ ּגַ ַףת ְכ ַדאי ִלי ָשר ִב ְש ִביל ְב ֵח ְטא ַר ְדמֹון ִלנְ רֹם. שֹואה ִמבֹוש ַה ַ ַחת. ּגַ ּנֵ נּו ַה ֻמ ְח ָשם ָ פֹוס ַחת, ְבכֹ ַח ְשקֹונִ י ֶאל ַףל ֲאנִ י ַ ֵמ ַףל ָמרֹום ּוזְ ָמןֵ ,מ ַףל ִס ְכלּות וָ ֵח ְטא. ָכאןִ ,ב ְמרֹומֹות שֹונִ יםְ ,פ ֵש ָדה עֹוד לא ָת ַש ְדנּו, ָשםַ ,ב ָמרֹום ֵמ ַףל ָמרֹוםְ ,כל ֹא נִ ְץ ַש ְדנּו פֹוחת. אּולי ֵאינֹו ֵ ּומ ְשקֹונִ י ְשקֹונְ ָך ַ ִ עמילי גלבמן .דיורן עקמי 01.10.2102 - 39 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 זיו בן-פורת *** ְכ ֶשבֹו ְש ִחים שּוב וָ שּוב, יחה הֹו ֵץְך ֻמ ָכש – נְ ִתיב ַה ְב ִש ָ ַה ָמרֹום ֵא ָליו ָה ַל ְכ ִי ְכ ֵדי ל ֹא ָלשּוב ַה ַביְ ָתה סתיו עישוני בישוב חרלאי יתי ,וְ ַה ְס ָץ ִשים ָה ַץְך ָסלֹון ֵב ִ (דגְ ָמה ַא ַחת ִמּנִ י ַשבֹות) ֶש ָהיּו ֻ ַה ֶ ֶרט ֶש ְלָך ַמ ְץ ִ ַיע אֹו ִתי, ַ ְח ִליפ ֵשנָ הָ ,ה ְץכּו ְכמֹו ְכ ֶש ִףישֹונִ י ַמּגִ ַיע ְליִ ּוב ַח ְר ָל ִאי: ֵשנָ ה ִבזְ ַמן ֵףשּות. ַה ְצ ִל ִילים ִכ ְמ ַףט נֶ ְף ָל ִמים, וְ עֹונֹות ַה ָנָ ה ְכ ָבש ֵאינָ ן עֹוד: נֹו ַת ְש ִי שּוב שֹו ֵמם. ִדמּויִ ים ִףישֹונִ יִ יםֵ ,הן ּגְ לּויֹות ּו ְבשּושֹות, ְכמֹו ָה ֵףצ וְ ָה ֲף ַט ֵל ִץים. ְל ִספּו ִשים ֵאין קֹ ֶשְך ְב ִמ ִלים, ֵאין קֹ ֶשְך ִב ְץ ָש ִטים .יֹו ְש ִבים ּו ְמ ַד ְב ִשים, ֲאנִ י יֹו ֵתשַ ,א ָה ָפחֹות, וְ ָה ְשגָ שֹות ֶש ְלָך נִ ְש ָא ִשים ְכמּו ִסים, ְכמֹו ֲףנָ נִ ים ְשחֹו ִריםֶ ,ש ַשר ֵהם יֹו ְד ִףים – יָ בֹאּו ַהּגְ ָש ִמים. וְ שּוב ֲאנִ י ַמ ְכ ִביש ִמ ִלים, ָפשּוט ְס ָתו. מוטי שובל .גידי ברץה מסדה - 41 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 מיכאל 'טלאש' פרלמוטר ץנטסיה אושבנית ִח ַפ ְת ִיְך ,יַ ִק ָישהֵ ,בין ָב ֵי ַה ַ ְמחּוי ְל ָב ֵי יְ תֹו ִמים ּו ָב ֵי ַה ַמ ְשזֵ ַח ְב ֵלילֹות ֶשל ֵטשּופ ֶש ָב ֶהם ַל ִדיחּוי יתי אֹו ֵש ַח ֵאין ָכל ֵס ֶבל; ָהיִ ִ ִב ְמ ִסבֹות ַ ֲאוָ ה ַחיָ ִתית ּו ְץשּו ָףה אתיְך ּגַ ם ַה ַליְ ָלה ְב ָר ְש ִףי ֶאת ָה ִףיש; ְר ָש ִ יאה— וְ נִ ְמ ֶל ֶטת ִמ ֶמּנִ י ְב ֵףת ַה ְק ִש ָ יסת ָר ֶת ְד ָש ָלה ִמ ְתנַ ֵפ ְש ַד ְץ ִיְך ַףד ְכנִ ַ וְ ָחזַ ְש ִי ָף ָליוַ ,מ ִציבֹו ְכ ָמגֵ ן אשי ֶשל ָה ִףיש; נֶ ְף ַל ְמ ְ ָב ְשחֹוב ָה ָש ִ מּול כֹחֹות ֲא ֵץ ִלים ֶשיָ ְשדּו ֶאל ַה ֶק ֶשת ישים ּגַ ם ַה ַפ ַףם). (א ִד ִ ֵבין ֲהמֹון ֲאנָ ִשים ֲ וְ ָהשּו ַח ָר ָשה ּו ָמ ָטש ְמנַ ּגֵ ן ִח ַפ ְת ִיְך ,יַ ִק ָישהֵ ,בין ֲחלֹום בֹו נִ ְש ַד ְמ ְ וְ ָף ַק ְמ ִי ֵףינַ י ,וְ ָכמֹוְךִ ,מ ְתעֹו ֶש ֶשת ְל ִסיּוט ִמ ְת ַמ ְֵך ְלרֹולֹו ֶשל ָה ַש ַףם אתי ַף ְק ִמי ַב ָק ֶקה ַה ֵנִ י ֵףת ָמ ָק ִ וְ נִ ְכנַ ְס ִי ֶאל ֹוְך ְמכֹונִ ית יְ ָשנָ ה ֶשל ַה ְכ ָשְךְ ,ב ֶחנְ יֹון ַ ֲחנַ ת ָה ַש ֶכ ֶבת ישים— וְ נָ ַהגְ ִי ִשכֹושִ ,מ ְשֹו ֵלל ַב ְכ ִב ִ וְ ָר ַש ְב ִי ָאט ָאט ַלּגָ ֵדשּ ...גַ ם ֲאנִ י ִח ַפ ְת ִיְך ,יַ ִק ָישהְ ,בעֹו ֵדְך יְ ֵשנָ ה ִה ְתעֹו ַש ְש ִי .וְ שּוב ַא ְ שֹו ֶכ ֶבת וְ ָק ַף ְר ִי ֶאת ְש ֵמְך ַל ֵח ְש ִשים. ֵמ ָף ַלי; ְב ָד ִמי ַא ְלכֹוהֹול וְ ַס ִמים יץה שּוב ְד ִח ָ ּו ְכ ֵאב ֲח ָל ַקיִ ם... ימים ִח ַפ ְת ִיְך ,יַ ִק ָישהְ ,ב ֶחזְ יֹון ָה ֵא ִ ִמ ָב ֶבל ַףד ֶא ֶשצ ִמ ְק ַשיִ ם. יץה .שּוב ְהֹום בֹו ְל ָףנִ י וְ ָשחֹש ...שּוב ְד ִח ָ אשי — ְמ ַכ ֶסה ֶאת ֻכ ִלי; וְ ַה ַק ְש ָרע פֹוגֶ ֶשת ש ֹ ִ וְ ִה ְץ ַס ְר ִי ִל ְשאֹות ֶה ְב ֵד ִלים ֵבין ַהחֹ ֶשְך ָלאֹוש וְ ַה ֶ ֶרטַ ,ה ֶ ֶרט ֻכלֹו ִה ְת ַמ ֵלא ַףד ְרקֹו ָתיו ְש ָף ִשים. דוד קינמן .תזוזה בהדש - 40 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 הדש -בת גלים *** (שּוב וָ שּוב ֶאת ַה ֶד ֶשְך עֹו ֵבש ֲהדֹו ִמים ֲאנָ ִשים ֶשל ֵלילֹות ...נֹו ְס ִףים נִ ְכ ָב ִדיםָ ,שלֹום ְבאֹו ָתם זִ ְכשֹונֹות חֹוזְ ִשים) ְלאֹו ָתם ְבנֵ י ָא ָדם ֶשעֹו ְב ִשים (כּנִ ְש ֶאה ֶש ָהיָ ה ָף ִדיפ) ַ ָלְך ֶא ְר ָשא ַףל ְשמֹות ִמקּו ִמים ִב ְשחֹובֹות ֶשל ָף ִשים מּוזָ שֹות ַ ֲחנָ ה ַה ָב ָאה— ַבתּ-גַ ִלים ֶש ָף ַב ְשנּוַ ,ה ָדש וְ ַה ֶד ֶשְך ִףם ְ ִח ַלת ַהיֹוםַ ,ב ְב ָר ִשים? ִהנְ ֶכם ִמ ְת ַב ְק ִשים ְל ַה ְח ִליפ ַבתּ-גַ ִלים – ֲה ָדש – ַבתּ-גַ ִלים. ֵהם ַאפ ַפ ַףם ֵאינָ ם ַמ ְר ִש ִיבים (ל ֹא ִל ְץ ֹּגש אֹו ָתְך ֵמעֹו ָלם) ֵבין חֹופ יָ ם ְמ ֻטּנָ פ ָל ַש ֶכ ֶבת ַל ִספּוש ֶשאֹותֹו ְמ ַס ְפשֹות ָה ַש ֶכ ֶבת ַב ַ ֲחנָ ה יַ ֲףלּו ֲף ַשן ִמ ְץ ָף ִלים ַה ְד ָש ִכים ֶש ָב ֶהן הֹו ְל ִכים, וְ ָל ֵכן ֲא ַב ֵקש ל ֹא ִל ְשכֹ ַח וְ ֶר ֶשן ֶשל אֹושִ ,מ ְש ַ ֶק ֶץת ָכְך נִ ְד ֶמה ְל ִף ִים ְרשֹובֹות. (שבּו ַע ,חֹ ֶדשָ ,שנָ ה) ָ ית ִשים. ַףל ּגַ ֵבי ְמ ִס ַלת ֵמ ָ וַ ֲאנַ ְחנּו? ֲאנַ ְחנּו חֹוזְ ִשים ירים ישיִ ים וְ ִת ִ ֲח ָץ ִקים ִא ִ ְכ ֶש ָכ ִבים ַא ֲח ֵשינּו אֹושֹות (הזִ ָכשֹון ָב ַש ֶכ ֶבת ַ ִמ ִלנְ ד ֹד ִל ְשנַ ת נְ דּו ִדים... ִףם ַהזְ ַמן ָא ְמנָ ם ַמ ֲף ִקים אֹוטֹובּו ִסים וְ גַ ם ַש ָכבֹות ַאְך נִ ְהיֶ ה ְמ ֻר ָמט ְכמֹו ִףֹון). ַמ ְת ִח ִילים עֹוד יֹוםַ .חיָ ִלים וַ ֲאנִ י עֹוד ְבתֹוְך ָרשֹון יץים ְביָ ם חּום ְכמֹו ָר ֶץה ְמ ִק ִ ַא ֲח ֵשי ֶש ֻכ ָלם יֹו ְק ִאים יץים ְבתֹוְך ַ ֲחנֹות. ְש ִק ִ ַא ֲחשֹוןַ ,א ֲחשֹוןַ ,א ֲחשֹון זֶ ה נִ ְש ֶאה ִלי ֲחלֹום יָ ֶץה יֹו ֵשד ִל ְש ִקיפ ֶבטֹון. (אֹוְ ,ב ֶף ֶקםֲ ,חלֹום ַב ָלהֹות) ֶשּנִ ְש ֶב ֶשת בֹו ְש ִקיץּות ַףל ּגַ ֵבי ִמ ְש ְקץֹות ָה ָש ִקיפ וְ נִ ְש ֶא ֶשת ִלי ַשר ְב ִדידּות וְ נִ ְש ֶמ ֶשתַ ,ל ְמשֹות נַ יָ חּות ַכ ֲא ֶשש ָהשּו ַח ֵמ ִףיפ ִףֹונִ ים יְ ָשנִ ים וְ נַ יֶ ֶשת ֶאל ֵף ֶבש ַה ִמנְ ָה ָשה – יקד ְמ ִקיאּות נִ ְש ֶב ֶשת, ַאְך ֵכ ָ ִאם ֻכ ָלּה ְכ ָבש ָהיְ ָתה ְשבּו ָשה? *** ַבתּ-גַ ִלים ,מּוזָ ַשת ִמ ְש ָרם! ִב ְש ִב ֵילְך ָכל ִש ֵישי ַה ֶמ ִשי וִ ירּום ִרמּו ִטיםִ -רמּו ִטים ִה ְת ַר ֵמצ ְכמֹו ַהיָ ד ַףל יָ ִדי וַ ֲאנִ י עֹו ֶדּנִ י נִ ְד ָהם ֵאיְך ָכלָ -כְך ִב ְמ ֵה ָשה נִ נְ ֶט ֶשת ִףיש הֹו ָמה ַכ ֲחלֹום ּגָ שּו ַע *** א ֶץן ְ ִמ ִידי ֶשחֹוזֵ ש ְב ֹ ַמ ְד ֵשגֹותַ ,מ ְד ֵשגֹותַ ,מ ְד ֵשגֹות ְמ ֻמ ָקד ַףל ְפ ָש ִטים ְר ָטנִ ים ֶאל ָה ִףיש ַה ַ ְח ִית ַה ָק ָשה – וְ ָכל ַפ ַףם יֹו ֵתש ָרטּו ַע ָה ֻא ְמנָ ם זֶ ה ֲחלֹום ַב ָלהֹות וְ ָכל ַפ ַףם יֹו ֵתש ִא ִטי אֹו ַהכֹל ֶב ֱא ֶמת ָר ָשה? ָשנִ ים ַףל ּגַ ֵבי ָשנִ ים? יקד ִה ְת ַף ֵלם ָכל ֵ ֵבל וְ ֵכ ָ ְכ ֶש ָף ַב ְשנּו ְמבֹוְך ְשחֹובֹות יכים ֶאל ֹוְך ֲף ָש ֶץל – ַמ ְמ ִש ִ ֵקל וְ ֵקלֲ ,ףלּו ֵמי ֵשמֹות? ל ֹא ִה ַכ ְש ִי אֹו ָתְך ֵמעֹו ָלם וְ ָל ֵכןִ ,מ ְפ ַאת ֶה ְף ֵדש ְש ִמיזֹות ְל ֵשמֹות ֲא ֵח ִשים - 42 - *** ַאְך נֹו ֵץל ָמ ָטש ִמ ַב ְשזֶ ל ֵףת ָחזַ ְש ִי ֵמ ִףיש ַא ֶח ֶשת וְ יֹו ֵקאת ִמֹוְך ֲף ָש ֶץל נְ ֻר ָדה ֶשל אֹוש ְמ ַסנְ וֶ ֶשת... " ֲחנָ ה ַה ָב ָאה – ַכ ְש ֶמל. ַ ָשם ְנּו ַףת ַש ָכבֹות נֶ ְף ֶק ֶשת". "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 רומשי רנדם אם אשכחך ֲאנִ י יְ הּו ִדי נֹו ֵדד יְ ָר ָשה ִלי ַא ְ ,יְ שּו ָש ַליִ ם, ּומ ִשיַ -רנְ ָדם. ִמק ָ אתי שּוב ַףד ֶש ָמ ָק ִ ְש ִב ִילי ְב ַמיִ ם ַש ִבים, ֶא ֶשצ ִל ְכבֹש ִב ְמרֹום. ַד ְש ִכי שֹו ֶכנֶ ת ַביָ ם, ֶא ֶשצ זָ ָשה ,זָ ַבת ָשם ַא ְש ִקי ֲאבּו ָדה; ְד ָבש ִמ ִפ ְש ֵחי ַה ְשדּופ ּגַ ם ִף ְרבֹו ַתי ל ֹא נֹו ְדעּו ֶא ֶשצ ֻמ ַכת ָב ָשד ֲאנִ י ֶא ָחד ֵמאֹו ָתם ּומּו ֶק ֶץת ֵטשּופ; ֵא ֶלה ֶשּנִ ְץ ְשדּו ֶה ְח ַל ְץ ִי זֶ הּות וְ גּופ יהם ַהקֹו ְד ִמים ֵמ ֲחיֵ ֶ יֹו ֵתש ִמ ַפ ַףם ַא ַחת— ְב ִלי ֶש ֵה ִבינּו ז ֹאת. וְ ָכאן ִספּו ִשי יַ ֲחזֹש ֲאנִ י יְ הּו ִדי נֹו ֵדד ַףד נְ ֻר ָדה זֹו שּוב. ִףם ֱאֹל ֵהי ְק ָבאֹות, ַשר ְכ ָבש ָר ֶשה ִלי ִלזְ כֹש ַשר ֶשאֹותֹו ָה ֵאל ֶאת ְשמֹות ָכל ָה ֲא ָשקֹות זָ ש ִלי יִ ְהיֶ ה ָל ַףד: אֹו ָתן ָף ַלי ַל ֲףבֹש— ַאל ִ ְש ַמע ,יִ ְת ָש ֵאל: ַףל ָכְך ֲאנִ י ִמ ְתנַ ֵצל: ְב ַק ְל ְמָךְ ,ל ַבד אּו ַלי ְב ִשית ַהמֹו ֲףקֹות, ֶא ֶלפ ָשנִ ים וְ יֹום ִמ ְק ַשיִ ם ,שֹו ָמאָ ,ב ֶבל, יתי אֹו ֵבד ֵףקֹות. ָהיִ ִ ָף ַב ְש ִי ֵבין ָכל ַא ְשקֹות ָה ָש ִר ַיע וְ גַ ם ַה ְהֹום, וְ רּו ָמ ִשיַ -רנְ ָדם יִ ְהיּו טֹובֹות ְכ ִמ ְדּגָ ם. אתי ְבעֹויְ נּות. ַאפ ַףל ִפי ֶש ָב ִ ָהעֹויְ נּות ַהז ֹאת נֹו ְת ָשהֲ ,ף ַדיִ ן ִאם ָק ִשיְך לֹו ַמש ז ֹאת ְב ֵכנּות, ַףל ַכּנָ ּה .אּו ַלי עֹויְ נּותְ ,ב ֶף ֶקם, ְב ַף ְק ָמּה ִהיא ז ֹאת ֶשיְ ָר ָשה? יתי ָבְך נִ יקֹוצ ֶשל ֶר ֶסם, ל ֹא ָש ִא ִ ל ֹא זָ ִכית ֶא ְק ִלי ְל ַה ָכ ָשה; ַב ִכּנּוי ֶש ָלְך ְכ ִףישֶ -של-רֹ ֶדש (ב ְש ִב ִילי ֵאין שּום ָד ָבש ָרדֹוש) ִ ַשר ִט ֹּנ ֶץתִ ,מ ְל ָחמֹות וְ ֹג ֶדש יתיִ .מי ָש ָקה ִל ְכבֹש ָבְך ָש ִא ִ ֶאת ָה ִףיש ַהז ֹאתֶ ,ש ִמ ְת ַש ֶפ ֶסת ְכמֹו זֹונָ ה מּול ָכל ּגֹו ֵשם עֹויֵ ן?! ְבגִ ָיד ֵתְך ָ ִמיד ִב ְל ִי-נִ ְת ֶפ ֶסת: ְבגִ ָיד ֵתְך ְב ָכל ִמי ֶש ֵהגֵ ן ּו ְל ַמ ֲףנֵ ְך ָל ַחםָ ,ף ַליִ ְך ֲחלֹומֹות ָח ַלםַ ,חיָ יו ִה ְר ִשיב — ל ֹא ָש ַא ְל ְ ִל ְשלֹום ָכל ֲא ִס ַישיִ ְך ֵמעֹו ָלםַ .שר ַה ָצ ָתה ֶשל ִשיב (בין ִאם הּוא ַףל ֶש ַרע ֵאֹולֹוגִ י ֵ אֹו פֹו ֵשצ ְלגַ ְמ ֵשי ְב ִלי ִס ָבה) ְמ ַףנְ יֶ נֶ ת ָלְךַ .א ְ ָפתֹולֹוגִ ית ַב ְ ָר ִשים ֶש ָלְךֵ .אין ָכל ִ ְרוָ ה ֶב ָף ִתיד ֲא ֶשש נִ ְש ֶאה ָל ַףיִ ן ִב ְש ִב ֵילְךִ ,כי ֵאין ָבְך ָכל ָף ִתיד. ִאם אֹו ָתְך ֶא ְש ַכח ,יְ שּו ָש ַליִ ם, ִש ְכ ָחה ִב ַק ְש ִי ֲה ָד ִדית. אסתש ויתרון .עצ השימון נתן שיחו - 43 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 נדיה גרינברג בלי מילים ()0998 יתי ְבמֹו ְס ְר ָבה ְל ִה ָצ ֵמד ֶאל ָכ ְת ֵלי ֵב ִ ב ְב ִף ְב ִשית ַמ ֲח ָשבֹות שּו ִסיֹות. וִ ְל ְכ ֹ אפ זִ ְכשֹונֹות וְ ִלנְ ש ֹפ ַא ֲה ָבה, ִל ְש ֹ א ֶשש ִשגְ ִףי ִל ְבֹל ַע ְד ָמעֹות. ֵמש ֹב ֹ זֶ ה ָכל ָכְך ְמ ַד ֵכא ְלנַ סֹות ְל ָת ֵאש ְהּודֹות ֶשל ָף ָבש ְב ִמ ִלים ֶשל הֹווֶ ה. ְמיֻ ָש ִבזְ ַמּנֵ נּו ִל ְהיֹות ְמשֹו ֵשש, משבד הנדודים ַמ ֲחזַ אי ,סֹו ֵץשַ ...אפ ֶא ָחד ל ֹא רֹו ֵשא. אֹו ֶשגֶ ת ָלְך ְל ַבד ַמ ְש ָבד ֶשל נְ דּו ִדים. ְל ָה ִש ַיח ְשלּו ִלית ֶשל ֵמי ַדג ָמלּו ַח ַמ ָסע וְ עֹוד ַמ ָסע ,חּו ִטים וְ עֹוד חּו ִטים. ת ָףב ִב ְש ִב ְיל ֶכםִ ,ב ְש ִב ִילי זֶ ה – ָרדֹוש, ְמ ֹ וְ ִשיש ָח ָדש רֹו ֵץצ ֵמ ַה ָלשֹון ַל ֵן. ְל ַה ְשוֹות ֶאת נַ ְץ ִשי ְל ָת ָמש וְ ַאּו ַח ְב ֶץה ָמ ֵלא ִמ ִלים עֹוד ָבא ָלְך ְל ַף ֵן. ֲא ִמ ִי – ִב ְש ִב ִיליִ ,ב ְש ִב ְיל ֶכם זֶ ה נָ דֹוש. וְ ַא ְ שֹו ֶר ֶמת ָלְך ְב ֵלב ָמ ֵלא ְפ ָח ִדים ר ִףם ָה ֵאל. ְל ִה ָצ ֵמד ֶאל ַהכֹ ֶתל וְ ִל ְש ֹ ַמ ָסע ָאש ֹךֵ -אינְ סֹופ בֹו ְשנֵ ינּו ְלכּו ִדים. ל ֹא ַל ְחש ֹב שּום ָד ָבש ,ל ֹא ִל ְרש ֹא ְ ִה ִלים. ּו ַמ ְסלּו ֵלְך נִ ְמ ָח ֵבין ְהֹומֹות ַהזְ ַמן. ֲאנִ י ל ֹא עֹונָ הֱ ,אֹל ִהים ל ֹא שֹו ֵאל. ֲאנִ י ִכ ְמ ָףט ִא ְָךֲ ,ה ִאם ֲאנִ י ֻמזְ ָמן? ּגַ ֲףגּו ַע בֹו ֶכה ְב ִלי ִמ ִלים, ַאְך ַא ְ שֹו ֶת ֶרת ָלְך ,שֹו ֶר ֶמת וְ טֹווָ ה ְב ִלי ִמ ִלים. ַמ ְש ָבד ָף ִשיש ְלל ֹא ִףטּוש ֶשל ַא ֲה ָבה. ֲאנִ יְ ,ל ֻף ָמתֹוְ ,ש ִטיחֹון ָדהּוי ,יָ ָשן... ַאְך ִפיְך נִ ְש ָאש ָחתּוםִ ,ל ֵבְך ָמ ֵלא ָף ָשן. ַמ ָסע וְ עֹוד ַמ ָסע ,חּו ִטים וְ עֹוד חּו ִטים – ִכי "נָ ע וָ נָ ד ִ ְהיֶ ה" ְב ֶא ֶשצ ֶשל שֹו ִטים. ּגַ ם ַא ְ ִ ְהיִ י ַכזֹוָ ,ב ַח ְש ְ ָלעּופ ְל ַבד ּו ָבְך – אֹו ִתי ָה ַשגְ ְ ַב ֲא ִשיגַ ת ַמ ְש ָבד. שולמית שוס .התינור בעגלה - 44 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 עיש מרלט בשץישא ְב ִףיש ַה ִמ ְר ָלט ֶש ִליְ ,ב ַש ִפ ָישא ,נָ עּול ְבתֹוְך ִריש ְמ ַר ֵבל ֶאת ְפנֵ י ָה ַא ִביש ֶבן ְדמּות ַהיָ גֹוןֲ .הל ֹא הּוא דֹון ִריחֹו ֶטה ֵמ ְשחֹוב ַח ְכ ֵמי יִ ְת ָש ֵאלֵ .אינֶ ּנּו שֹו ֵאל שיח של חתולים וישח מלא ֶא ָלא ַמ ִביט ְב ִמין ַמ ָבט ַכזֶ ה... יָ ֵש ַח ָמ ֵלא וְ ֵש ַיח ֶשל ֲחתּו ִלים. ָל ָמה לֹו ְל ַד ֵבש? קֹו ֵףד ִב ְדשֹום ֵלָ -א ִביב ַא ְש ֵשי ָה ִאיש ֶשיִ ְת ַמח ְב ֶח ְלרֹו: ִמ ְשֹו ֵמם וְ נִ ְכ ָלםִ .מ ְס ִב ְיבָך- הּוא – ֵאינֹו בֹו ֶכה ַףל ַס ְץ ָסל וַ ֲאנִ י – ַ ְמ ִקית ֲףלּו ֵבי ָהעֹו ָלם "א ִביש". ל ֹא ְרּו ָףה ַב ִקישּ .גַ ם ֵכן ַ א ֶמצ ִל ְבש ֹ ַח וְ ֵאין ְלָך ֹ יטים ִב ְש ִת ָירה זֶ ה ַבזֹו. ַמ ִב ִ ֵמ ֲא ֻל ַמת ַהיָ ֵש ַח, ַהכֹל ָבשּוש ְב ִלי ִמ ִלים. וְ ֵאי ֹץה ָהעֹ ֶרצַ ,שבֹו ַתי, ְב ִףיש ַה ִמ ְר ָלט ֶש ִליְ ,ב ַש ִפ ָישא, ֵאי ֹץה ָהעֹ ֶרצ? ְביָ ְש ִבי ַףל ַס ְץ ָסל ְב ַא ַחת ִמ ְב ִשיחֹו ַתי עֹו ָלם הּוא ַמנְ עּול, ֵמ ַה ַביִ ת ,נִ ּגַ ש ֵא ַלי יֶ ֶלד וְ ֶה ֱףנִ יר ִלי ַאְך ֵאי ֹץה ָא ַבד ַה ַמ ְץ ֵ ַח? ְשֹל ָשה ְפ ָש ִחים ְק ֻה ִביםָ .כ ָכה זֶ ה – ֵש ַיח ֶשל ֲחתּו ִלים וְ יָ ֵש ַח ָמ ֵלא ַא ִב ִישים ְבנֵ י ַא ְש ַבעַ .ס ְב ָא ִה ְתּגָ ֲא ָתה בֹו. ַמ ֶהּו ְב ִל ְבָך ָשש ַה ֵלל ַה ְפ ָש ִחים ָש ֲףדּו ֵבין ֶא ְק ָבעֹות ֲהדּורֹות, ַלקֹונְ ְט ַש ְס ִטים ְב ִק ְב ָףם ַה ָצהֹב נִ ְבאּו ִלי ְפ ֵשדֹות. ּו ִמ ְת ַכ ֵחש ָל ַא ְש ָמה. ַה ְפ ָש ִחים ִה ְס ַ ְפרּו ביָ ְץיָ ם וְ ַא ָה ִמ ְשֹו ֵמם וְ נִ ְכ ָלם ּו ְכ ָלל ל ֹא ֵה ִשיחּו .דֹון ִריחֹו ֶטה ִמ ָל ָמנְ ָק'ה ְבאֹושֹו ָה ַץנְ ַט ְס ִטי פּנַ ת ַח ְכ ֵמי יִ ְת ָש ֵאל ָף ַמד ָשם וְ ִה ִביט עֹו ֵמד ְליַ ד ִמ ְת ָרן ְל ִאסּופ ְב ַמ ָבט ֵמ ִביןַ .ביֹום ֶש ִל ְץנֵ י יֹום ַה ִכפּו ִשים ַב ְרבּו ֵרי ַה ְפ ַל ְס ִטיר ִל ַמ ְד ִי ִל ְסֹל ַח ...ש ַיח ֶשל ֲחתּו ִלים וְ ֵש ַיח ֵ ּו ְב ַף ְק ִמי ל ֹא ָס ַל ְח ִי ְל ַאפ ֶא ָחד. עֹו ֶלה ִמן ָה ַא ְש ָפה. ט' ְב ִת ְש ֵשיַ .א ְש ֵשי ָה ִאיש ַא ָה עֹו ֶתה ַק ַףד ְב ִףיש ְדשֹו ִמית ּו ֻמזְ נַ ַחת. ֶש ִףיש ַה ִמ ְר ָלט ִהיא ְמחֹוז ְמגּו ָשיו וְ ֵאין לֹו ק ֹ ֶשְך אֹוש יָ ֵש ַח נָ מֹוג ְבאֹושֹו ֶשל ָפנַ ס ְשחֹוב ִל ְבש ֹ ַח ַק ַף ְדָך ָה ַא ִמיצַ ,הּנֹו ָףזֲ ,היָ ֵסב ּגַ ם נַ ַחת? ֵא ָליו. ַמ ְש ֶבה ַד ַףתֲ ,ה ֵשיהּו ַמ ְש ֶבה ַמ ְכאֹוב. ְש ֵאלֹות .הּוא ל ֹא ְמ ַד ֵבש ִף ְב ִשית. - 45 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 חנה לבנה ּגַ ן ָה ֵף ֶדן ָה ָאבּוד ַא ֵחש ַה ָצ ֳה ַשיִ ם ָהיִ ינּו יחים ֲא ָד ָמה ְש ֻט ָבה. ְמ ִש ִ טֹוף ִמים ִמן ַה ֶ ֶסר, ֲ חֹושה. יתים ִףם ֶא ֶבן ְש ָ דֹוץ ִרים זֵ ִ ְ ָש ִשים ֶאת ָכל ַה ִמ ִלים הבית הישן ְמ ַח ְפ ִתים ִב ְמגֵ שֹות יְ ֵשנֹות סֹודֹות ַה ֶס ֶדר ַב ִמ ְט ָבח ְב ָשחֹש ָל ָבן. ִמ ְת ַש ֵחב. ַכ ָמה ֲא ֻש ִכים ָהיּו ָה ֲף ָש ִבים, ָה ֲא ָד ָמה ְמ ַת ֶח ֶרת ֶא ְק ֵלנּו, ַףד ֶשיָ ְש ָדה ַה ֶ ֶמש. אֹו ֶמ ֶשת ִא ִמי. ַב ֲח ֵש ָכה ּגָ ְבהּו ַה ֲחלֹומֹות ַב ֲח ָד ִשים ֶשל יַ ְלדּו ִתי שֹושים ַףד ֵמ ַףל ַה ְב ִ ַשר ָה ֲא ָד ָמה עֹוד ְמ ַת ֶח ֶרת. ַב ַחלֹון ִפסֹות ָש ַמיִ ם פֹוגְ שֹות ֲאנָ ָחה. ֹותנּו ָלעּופ וְ ֵהנִ יעּו א ָ ִמי יַ ֲחזִ יר ַמ ֲף ָמד יהם. ֵמ ֲף ֵל ֶ יֹו ֵתש. לֹא יָ ַד ְףנּו ֶש ְכ ָבש ָאז ִמ ַב ַףד ַל ֶס ֶדר ַהּגָ דֹול שֹו ִאים ִפ ַסת ָהיָ ה מּונָ ח נָ ָחש ְל ֶץ ַתח חֹש ָש ַמים וְ ֶאת ָה ֵףצ ֶשל ֶפ ֶשצ. ּגּוע ַהּגַ ְף ַ א ֶשן זֶ ה ָה ֹ ְמ ַת ְר ֵר ֵאת ַהזְ ַמן, ָף ָליו ָהיִ ינו ְמ ַט ְפ ִסים ּומ ַץ ֶה לֹוחש ְ ֵ ַפ ַףםֶ ,כ ֶש ָחיִ ינו ֶב ֱא ֶמת ֶאת ֵאת ַהּגּופ ְל ַה ִיל ַף ְקמֹו ַהזִ ְכשֹונֹות ֶש ָלנּו. יףה, פּוח ַהיְ ִד ָ ִלנְ ּגֹס ְב ַת ַ ֶפ ֶשצ ְכ ָבש ֵמת, ִל ְהיֹות ְמג ָֹש ִשים ָה ֵףצ עֹוד ל ֹא. ָל ַףד. זָ ֵרן ל ֹא ָק ִשיְך ְל ִהּוָ ֵלד ,אֹו ֶמ ֶשת ִא ִמי יתי יַ ְל ָדה. ְכמֹו ֶש ַס ְב ָא ֶש ִלי ָא ְמ ָשה ְכ ֶש ָהיִ ִ יה ֹו ִשי. ַא ֲח ֶש ָ ִלי ל ֹא יִ ְהיֶ ה ֲא ִץלּו ֶס ֶדר ַד ְשכֹו ל ֹא יִ ְשאּו ֶאת אֹו ָתם ַה ָ ַמיִ ם ּו ְבוַ ַדאי ל ֹא ֶאת ָה ֵףצ ֶשל ֶפ ֶשצ. - 46 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 דיה ץנינה ְברֹונְ ִכיָ ה ְסגּו ָשה ּו ְמ ֻסּגֶ ֶשת ָ ִמיד ָהיִ יתְ ,פנִ ינָ הַ ,מ ְטמֹון ,אֹו ָקש. ַשר ֲאלּו ַמת ֲאוִ יש ְד ִר ָירה חֹו ֶד ֶשת קלפ יתְך ִמ ַב ַףד ֶס ֶדר ַקש. ְלתֹוְך ֵב ֵ אס ִיבי ֶאת עֹו ָל ֵמְך ַה ָקט וְ ַה ָפ ִ ַק ָלפ יֹו ֵשב ְבתֹוְך ַכדּוש ַה ְבד ֹ ַלח ָ ִמיד ֵה ַא ְש ְ ְבאֹוש ְמ ָלאכּו ִתי וְ ֶאת ַר ְשֹו הּוא ְכ ַל ֵפי חּוצ דֹו ֵשְך, ֶשל זִ יו יָ ְץיֵ ְך ,כֹה ַרש ַאְך ִאינְ ֶטנְ ִס ִיבי, ֶאת ַה ַכדּוש ְב ַמ ָנָ ה ֶא ְמסֹש ָלְך, ּגָ נּוז וְ זָ שְ ,כמֹו ֶק ֶדר ַמ ְלכּו ִתי. יסיהּו ַ ַחת ְלעֹו ֵשְך. ֶש ַ ְכנִ ִ ֶאת ש ֹאש ַה ָדש ַמ ְש ִלים יָ ֶץה ַה ֶכ ֶתש, ִבנְ ֻר ַדת ָה ַאלֲ -חז ֹש יֹו ֵשב בֹו, יאה. אֹו ָתְך הֹו ֵלם ְכנֵ זֶ ש ַה ְב ִש ָ ְבתֹוְך ֶמ ְש ַכז ַמ ְשאֹות ַהיְ רּו ִמים, ָאז ָמה ִאם הּוא נִ ְס ָש ִמ ָכל ַהיֶ ֶתש? ִמ ָם ַףל ָהעֹו ָלם קֹו ֶץה ,חֹו ֵשב בֹו יאה לּו ַשר ָשאּוָ ,היּו פֹו ְל ִטים ְר ִש ָ ִל ְץ ֹּג ַע בּול ְב ֶר ֶשת ַה ְק ָס ִמים. יאה ּגְ דֹו ָלה ,שֹוגֶ ֶשת, ֶשל ִה ְש ָאּותְ ,פ ִל ָ אּו ָלם נִ ְמ ָקא ְב ֵףין ַה ַמ ָט ָשה הּוא, ְב ַה ְכנָ ָףה ָהיּו ֻכ ָלם כֹו ְש ִףים, וְ ִאם יִ ְקֹלפַ ,ף ְקמֹו הּוא יַ ֲהש ֹס. ַאְך ְל ַף ְק ֵמְך ָהיִ ית טֹווָ ה ָאז ֶש ֶשת: מֹושא הּוא ִאם ַ ַףזְ ִבי ,יִ ֶישה ְללֹא ָ ֵהם ְל ִץסֹות ָהיּו אֹו ָתְך רֹו ְש ִףים. וְ ַה ַכדּוש ְלתֹוְך ַף ְקמֹו יִ ְרש ֹס. ִכי ָכל ֶא ָחד חֹו ֵשב ָהיָ הַ :מּגִ ַיע יכה. מש ִמ ֶמּנָ ּה ֲח ִת ָ ּגַ ם ִלי ִל ְש ֹ ָק ָלפ יֹו ֵשב ְבתֹוְך ִאישֹון ָה ַףיִ ן ֵמ ַה ִסיּוט נֶ ְח ֶפזֶ ת ְל ַה ְשּגִ ַיע ּו ְמ ַכּוֵ ן ַהחּו ָקה ֶאת ַר ְשֹו, יץה ָל ָחה. ָאז ֶאת ַף ְק ֵמְך ִב ְל ִט ָ ַאְך ִאם יִ י ֶשה ,יִ ְץּגַ ע הּוא ֵאין ֵמ ַאיִ ן ְבש ְֹך ָה ְש ִףידֹות ַב ָלאט נִ ְש ֶד ֶמת, יףּוֵ ש ֵףינֹו ְב ִט ְפשּותֹו. וִ ַ יט ֵתְךְ ,פנִ ינָ ה ְברֹונְ ִכיָ ה. ְב ִמ ָ ָב ַבתֵ -ףינִ יַ ,ר ְב ִלי ַמ ָת ִמ ֶמּנִ י יץה ִב ְש ַלב ַ ְש ֶד ֶמת ַא ְ ֹּג ֶלם יְ ֵץ ֶ יה ְכ ָב ַבת ֵףינֵ ְך. וְ ַת ְק ִפינִ ָ ֶש ְל ַץ ְש ָפש ַאפ ַפ ַףם ל ֹא ָהיָ ה. "כ ָבש ֵאינֶ ּנִ י", אמ ִשי ִליְ : ַביֹום ֶשבֹו ֹ ְ ְש ִסיס ֵףינִ י יִ ְקש ֹב ְב ִאישֹונֵ ְך. - 47 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 העיש הלילית ַב ַליְ ָלה עֹו ֶק ֶמת ָה ִףיש ַחלֹונֹות. נָ ִמים ִבנְ יָ נִ יםְ ,שחֹובֹות ּו ְשכּונֹות. ַבּור ָלן דּו ָכןְ ,מיֻ ָם ִמ ְסחֹושֹות. ְכ ֵדי ל ֹא ִליש ֹן ֶאת ְשנָ ָתּה ֵף ֻיש ָמה, ְב ֵביתַ -ה ַמ ְשזֵ ַח ָכבּו ָהאֹושֹות, וְ נָ ָמה ָכל ֶא ֶבן ְבתֹוְך ַהחֹו ָמה. וְ ַה ֻפ ְנד ַראי ַב ָמבֹוא שּוב נִ ְש ָדם, יחים, ְבד ֹם ִמזְ ַד ֵקפ נִ ְש ָד ִמים ַה ְצ ִש ִ חֹו ֵלם ַףל ֻפנְ ָדר ַההֹו ֶמה ֵמ ָא ָדם. נָ ִחים ִמ ְק ָשבֹות ּו ִץ ְק ֵףי ֲח ָש ִכים. ִב ְר ֵקה ַה ִס ְמ ָטהַ ,ףל ֶח ְל ַרת ֲא ָד ָמה ְבסֹופ יֹוםָ -ף ָמלֶ ,את ֵל ָילם ָה ַא ִלים שֹו ִאים ַר ְב ָקנִ ים ֲחלֹומֹות נֶ ָח ָמה. ְבתֹוְך ִמ ְר ָד ָשם ָה ָשדּום ְמ ַב ִלים. ָס ִביב ַל ִכ ָכש ֲףטּו ַץת ַה ַ ְלוָ ה, וְ ַשר ֲא ֹנ ִכי ְלאֹוש נֵ ש ָכאן עֹוד ֵףש ּגִ ּנָ ה ִקבּו ִשית ִמ ְת ַכ ָסה ְב ַף ְלוָ ה ִב ְש ִביל ְנּו ָמ ָתּה ֶשל ִף ִישי ְל ָת ֵאש. הזמן מ ַח ְמ ַף ֵקם ֶאת ֶמ ְש ַחב ַהזְ ַמן: ֲח ַלל ַה ֹ ְכ ֶש ָשע ַ -ה ֶה ֶשפ ִמ ְת ַפ ֵט ַלּנֶ ַקח, ְכ ֶשטֹוב ַ -הּנֶ ַקח ִמ ְת ַכּנֵ ס ַל ֶה ֶשפ, יהם ִמ ְת ַל ְכ ִדים. ּו ַב ָוֶ ְך ְשנֵ ֶ מוטי שובל .לילה ברץה מסדה - 48 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 נורית קרני מעשיות ַמ ֲף ִתיֹות... ֲאנִ י ְשרּו ָףה ְב ַף ְק ִמי ְב ֵאיְך ִל ְהיֹות ל ֹא ֲאנִ י זֶ ה ל ֹא ִקיּוש וְ ל ֹא ִאיּוש אּו ַלי ִסיּוש ַב ְמאּו ָשה ְב ִל ִבי הּוא ָחשּוְך ַה ַליְ ָלה וְ ַשר ַףל ַף ְק ִמי ְל ַס ֵפש יָ ַד ְף ִי... ענבל מאשי כהן .מתוך 'מרום המחשבה' - 49 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 רוני גרוס תל-אביב שלי ְב ֵתלָ -א ִביב ֶשל ַפ ַףם ְכ ָבש ָהיָ ה נָ ָהש וְ ַהּנָ ִביא ָשם ָדש וְ ִד ֵבש ֶאל ָה ֲף ָקמֹות וְ ָא ַמש: *** ּוב ָתש"... "ה ֲףלּו ּגִ ִידים ָ ַ ֵלָ -א ִביב, ְב ֵתלָ -א ִביב ֶשל ַפ ַףם ַףל נְ ַהש ְכ ָבש. ֶש ֶה ָח ָדש ָבּה עֹוד לֹא ֶבן ָש ָףה וְ ַהיָ ָשן ָבּה ְבר ִֹשי ֵבן ֵמ ָאה *** ֲא ִץלּו ֵלָ -א ִביבֶ ,א ֶשצ יְ ָשנָ הֲ -ח ָד ָשה. ִמגְ ַדל ָשלֹום ֶשּנֶ ְח ָשב ִל ְץ ֵאש ַהיְ ִק ָישה ַה ֵל ָה ַף ִיר ֻכ ָסה ִפ ְש ֵחי ָא ִביב יֹותש ,וְ גַ ם לֹא ֵבין ָה ֲף ָת ָשה. בֹוה ְב ֵ לֹא עֹוד ַהּגָ ַ עֹולם: חֹול ֶץת ְ ִה ַלת ָ ָכְך ֶ ְט ִשיִ ים ְכמֹו ְל ִץי ַב ָק ָשה כֹושת ,וְ לֹא ָף ְב ָשה ַמ ֲח ֵש ָשה. יהם ֵ וְ לֹא ָף ָלה ֲף ֵל ֶ עֹומד בֹוש וְ נִ ְכ ָלם ַה ְמץ ָֹאש ֶשל ַפ ַףם ֵ ֵלָ -א ִביב ֶש ָף ְל ָתה ַףל יַ ד ַהיָ םַ ,ףל ַה ָיַב ָשה ֲא ָבל ַבל נִ ְש ַכח ֶשּגַ ם ִמגְ ַדל ָשלֹום ֵמ ִאיש ּובנְ יָ נִ ים ִק ְמ ָחה וְ לֹא ָח ְש ָשה ִ ימנַ ְסיָ ה וְ זֵ ֶכש לֹא ִה ְש ִאיש. הֹושיד ֶאת ַהּגִ ְ ִ *** *** נֹול ְד ִי ַב ְכ ָץש, נֹול ְד ִי ְב ֵתלָ -א ִביבַ , לֹא ַ ָר ֶץה ֲף ָט ָשהַ ,א ֶלנְ ִביְ ,ליָ דֹו ֲחנּות ְס ָץ ִשים, ישים וְ ַשגְ ַלי ֻל ְמדּו ַד ְש ֵכיָ -ף ָץש. לֹא ָהיּו עֹוד ְכ ִב ִ כֹותב ִש ִישים יֹוספ לֹוגֵ ם ִמכֹוס ַה ֵה וְ ֵ דֹודי ֵ ִ דֹודים וְ ַהדֹודֹות אתי ְל ַב ֵקש ֶאת ַה ִ ְל ֵתלָ -א ִביב ָב ִ נִיחֹוב ְס ִרי ָהיּו ּגָ ִשים. ְ ּוט ֶש ְש יָאליר ְ לֹא ָשחֹור ְב ִ יה ְב ִבגְ ֵדי ֲחמּודֹות. וְ ָת ִמיד ִהּגַ ְף ִי ֵא ֶל ָ שֹוש ִשים. שֹושש מּול ְמ ְ ְמ ֵ *** *** ַה ַ ֲחנָ ה ַה ֶמ ְש ָכזִ ית ַהיְ ָשנָ ה, אֹותי ְל ֵתלָ -א ִביב ָב ַש ֶכ ֶבת. ְבגִ יל ָח ֵמש ָל ְרחּו ִ פֹוף ִלים זָ ִשים ,זְ ֵרנָ ה ַףל ַס ְץ ָסל יְ ֵשנָ ה, ֲ יתי ָל ֶש ֶבת. עֹוד ָבאֹוטֹובּוס לֹא ָש ִק ִ עֹולם, ַפ ַףם ָכאן ָהיָ ה ֶמ ְש ַכז ָה ָ ֹובב ַב ְקשֹונֹות ָא ְמשּו ִלי ֶש ֶא ְץ ָשש ְל ִה ְס ֵ יףה ִבזְ ַמן ַהּנְ ִס ָ יָ כ ְֹל ָ ִל ְץּגֹש ֶאת ֻכ ָלם, יתי ְל ַבזְ ֵבז שּום ְשנִ יָ ה. וַ ֲאנִ י לֹא ָש ִק ִ ישּוש ַליִ ם, ִל ְתפֹס ֶאת ָהאֹוטֹובּוס ִל ָ אֹו ְבנָ וֶ ה ַש ֲאנָ ן ִל ְרנֹות נַ ֲף ַליִם. יץה ּוח ָחזַ ְש ִי ִלנְ ַתנְ יָ ה ִב ְמ ַא ֵספ ְל ֵח ָ ַפ ַףםַ ,א ֲח ֵשי נִ ַ אֹותי ְב ִלי ֹוש, יסה ִ דֹוד ִתי ִה ְכנִ ָ וְ ָ שֹוץ ָאה. חֹולה וְ ִהיא ְ ִכי ֲאנִ י ֶ - 51 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 *** יְתה ְמּונָ ה: ָב ַא ְלבֹום ֶשל ָא ִבי ָה ָ קֹוףד ַב ַסְך: נִ ְץ ָשד ֵמ ַה ֶח ְל ָרה ַה ְצ ָב ִאית וְ ֵ ָשאּו ָבּה ֶאת נְ ַמל ֵלָ -א ִביב נִ ְבנָ ה ְל ָץנַ י ַה ֲח ָלרֹות ֶשל נִ ְץ ְט ֵשי ָ ָש"זָ - ָש"ח וְ ַהיֹום ְכ ֶש ַהּנָ ֵמל ָסגּוש לּוח ַשיִ ש: ַב ֵבטֹון ִה ְט ִביעּו ַ וְ ָהיָ ה ְל ֶמ ְש ַכז ִבדּוש ַס ְב ָא ְץ ִש ָידה ,י' ֶב ֱאלּול ָי"וִ -שי"ן-זַ יִ "ן... ֵה ַבנְ ִי ֶשהּוא ַמּגַ ש ַה ֶכ ֶספ ֶש ָף ָליו נִ ְנָ ה ַה ְמ ִדינָ ה. ּומ ְד ִליר ָלּה נֵ ש, ְמנַ ֶקה ִמ ָס ִביב ַ *** ֹובב וְ ַףל ֲף ֵר ַבי חֹוזֵ ש ַא ַחש ָכְך ִמ ְס ֵ נֹול ָדה. ֶש ַבע ָשנִים ַא ֲח ֵשי ֵלָ -א ִביב ִא ִמי ְ ּובֹוחש ַמ ְסלּול ַא ֵחש ֵ ְמ ַשּנֶ ה ֶאת ַה ֶד ֶשְך יה ָף ְל ָתה ֵמ ִשיגָ ה ָה ַף ִ ָירה עּוש ָ ִבנְ ֶ יִיתי ְמ ֻל ְכ ָלְך נֹוטל ֶאת יָ ַדי ְכ ִאלּו ָה ִ ֵ נֹוס ָדה. ֶאל ֵלָ -א ִביב ֶשלֹא ִמזְ ַמן ְ יֹוקא ִמן ַה ֶ ֶרט וְ חֹוזֵ ש ֶאל ְסאֹון ַה ְכ ַשְך... ֵ ִא ִמי ְכ ָבש ִמזְ ַמן נִ ְץ ְט ָשה *** ּוק ִף ָישה. ֹוס ֶסת ְ עֹודּה ֶ וְ ֵתלָ -א ִביב ָ ֵלָ -א ִביב. *** ִףיש ְללֹא ַה ְץ ָס ָרה, נַ ֲח ַלת-יִ ְק ָחרֵ ,בית ַה ְק ָבשֹות, ִףיש ְללֹא ֲהץּוגָ ה, ישֹופה נִ ָצבֹות זִ ָכשֹון ְלדֹושֹות, ָכל ְר ִהלֹות ֵא ָ נּוחה, ִףיש ְללֹא ְמ ָ רֹושא ֶאת ַהּושֹות, יהן וְ ֵ עֹובש ַףל ְפנֵ ֶ ֲאנִ י ֵ ִףיש ְללֹא ֲחנִ יָ ה. ַה ֶ ֶרט ַהזֶ ה ַכ ֲא ֶשש ְר ִהלֹות נִ ְכ ָחדֹות ְמ ַד ְבשֹות... *** ּנֹוץ ִלים. עֹובש ַףל ְפנֵ י ֶח ְל ַרת ַה ְ ַא ַחש ָכְך ֲאנִ י ֵ ָל ְשחֹובֹות ְב ֵתלָ -א ִביב ֵשמֹות ֻמ ְץ ָש ִכים, טּושים ֶשל ַחיָ ִליםֲ -ח ָל ִלים טּושיםִ - ִ ֹושי ַה ַפ ְש ִחי ְכמֹו ַש ִבינְ ְד ָשאנָ ט ָטאגֹוש אֹו ַא ְש ִ שֹואים ֶה ְב ֵד ִלים, ַה ַמ ֵצבֹות דֹומֹות ֲא ָבל ִ ֲא ָבל ּגָ ִשים ָשם ֲאנָ ִשים ְלגַ ְמ ֵשי ְשגִ ִילים: יכים ְּוד ָשגֹות וְ ֵשמֹות וְ גִ ִילים... ַ ֲא ִש ִ כ ֵֹהן וְ ֵלוִ י וְ יִ ְת ְש ֵא ִלי... - 50 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 איילת הלר בכץש היתומים הטיבטי תֹומים ַה ִט ֶיב ִטי ִב ְכ ַץש ַהיְ ִ לּולית ַהּגֶ ֶשם, רֹוץ ֶקת ִב ְש ִ יַ ְל ָדה ִב ְמ ִףיל ָקהֹב ֶ יה ַה ְכ ֻחלֹות ּגְ דֹולֹות ִמ ִמ ָד ָתּה נַ ֲף ֶל ָ ּומנַ ֶ ֶשת קֹוח ֶרת ְ וְ ִהיא ֶ ּגָ ב ַֹה ּגָ ב ַֹה ְר ָלארְ ,ר ָלאר. יָמים ָב ֶהם ַב ִ עּולה ְבנַ ֲף ֵלי יַ ְתמּו ִתי ֲאנִ י נְ ָ שֹוקה ִל ְלמֹד ְלנַ ֵש ֲאנִ י ָ ְכמֹו לֹא ָהיָ ה ָכאן ּגֶ ֶשם. מלי אלבז אלמנדין .בץנימייה - 52 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 לימור צ'ימרוזה לימוש מתמודדת עם השעש אתי ְב ַא ַחד ַהחֹו ִשים ֶא ְתמֹול ָמ ָק ִ ֶאת ָה ַש ֲף ָשן ֶש ִלי ִמפּו ִשים ָשש ָשש ָשש ִספּוש נֹו ָשן ֲא ֹנ ִכי ָה ַש ֲף ָשן ַמה ְלֹו ְמָך ָח ֵבש יָ ָשן ַמה ְלֹו ְמָך תֹו ֵשד ַף ְר ָשן ב ֹא ְביַ ַחד נִ זָ ֵכש לימוש הולכת על גגות ֵאיְך ָהיִ ינּו ְשנֵ ינּו ֶקוֶ ת ֲאנִ י יֹו ֵקאת ַב ַליְ ָלה ֶאל ַהּגַ ג ְכ ֶש ִלימֹוש ָהיְ ָתה ֶא ְס ֵש ּו ְמ ַח ָכה ֶשיַ ֲף ֶלה יָ ֵש ַח ֵאיְך ֶש ִא ָמא ְמ ַף ֶצ ֶבת ִמ ָכאן שֹו ְמ ִףים יָ ֶץה ְל ִמי יֵ ש ַחג ִמי ָשב ִמי ִמזְ ַדּוֵ ג ּו ִמי קֹו ֵש ַח ִלי ַ ְח ֹפ ֶתת וְ ִת ְסש ֹ ֶרת וְ ַא ָה ֶא ְק ִלי ַביָ ד ִמ ָכאן שֹו ְמ ִףים ֲא ִץלו ִמי שֹו ֵתר נֶ ֱא ָמן ְכמֹו פֹו ֶרט-שֹו ֶרט וְ ֵאין ַה ְש ֵבה ָכ ֵא ֶלה ָכאן ַב ֶק ֶשת ַאְך ַה ְש ֵבה יֹו ֵתש נֶ ְח ָמד ַףל ְר ֵקה ַהּגַ ג ַה ַפ ַחד ְמ ַש ֵר ְכ ֶש ֶא ָכנֵ ס ַל ְט ָשאנְ ס -יִ ְהיֶ ה ַא ֶח ֶשת ָשש ָשש ָשש -וְ ל ֹא נֹו ָשא ִלי ָכל ָה ַש ַףש ֶש ַבחּוצ ִהּנֵ ה ַה ְט ָשאנְ סַ :ה ַפ ַחד נֶ ְף ַלם. ָכל ָה ִשיב וְ ַה ְס ַרנְ ָד ִלים עֹוד ַה ְהֹום נִ ְמ ֵקאת – ַאְך ָמה ִא ְכ ַפת ִלי. רֹול קֹו ָץש וְ רֹול ִפצּוצ יתי ָכְך נִ ְש ֶא ֶשת ְלעֹו ָלם: ָהיִ ִ יָ ֵש ַח ָשש ְב ַל ַחש ֶט ֶל ָפ ִתי – ֵאיְך נָ ַת ָ ִלי ָל ֶש ֶדת נֶ ֱף ַל ְמ ָ ְל ָשנִ ים יֵ ש ִלי יֹום יֹום ּגַ ג ְכ ָבש ֲאנִ י ל ֹא ִמ ְתמֹו ֶד ֶדת יֵ ש ִלי ּגַ ג יֹום יֹום ִףם ָה ַש ַףש ֶש ִב ְץנִ ים יֵ ש ִלי יֹום יֹום ּגַ ג ............. ַל ִמ ָטה ַף ְכ ָשיו ְב ֶש ֶרט ישן ישן ִא ַ ישן ִא ַ וְ ִא ַ ִב ְמרֹום ּגֶ ֶבש ְמ ַח ֶב ֶרת ַש ֲף ָשן ָף ָשן ָף ָשן - 53 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 נטלי יצחקי *** חֹוטב ַףל ֵאם ַה ֶד ֶשְך. שּושי ַה ֶל ֶחם ֶש ֵהנִ יחּו יַ ְל ֵדי ַה ֵ אּולי ִקפֹוש ָא ְכ ָלה ֶאת ֵפ ֵ ַ בּודה ְביַ ַףש ֶשגְ זָ ָףיו לֹא נָ ְץלּו ַא ְש ָקה. נֹושא ִל ְהיֹות ֲא ָ זֶ ה לֹא ָ ַשר ְפ ִשי ֵףצ ּגַ ן ָה ֵף ֶדן ְב ַא ַד ְשתֹו ְמ ַב ֵקש ֶש ֶא ְת ַף ֶצה ִמ ַד ְף ִי ְב ֵלאּות. חֹוש ֶבת ֶשלֹא ָר ָשה ָד ָבש ְכ ֶש ַה ַ ַףש נִ ְסּגַ ש ְב ִףֹו וְ ָה ַל ְכ ִי ַףל גְ חֹונִ י. ֲאנִ י ֶ יכם ְב ֶח ֶסד. שֹוקה ַהיֹום ִל ְש ֹפ ַע ֲף ֵל ֶ ָ ִ ְשמּו נַ ְץ ִשי ִבנְ ִדיבּותְ .רחּו ֶאת ַהכֹל – ַמ ֵקל ִרּנָ מֹון ֶש ִה ְש ַא ְש ִי ְב ַח ְד ִשי וְ ֶט ֶשם ַפג ֵשיחֹו, יתי ְל ַה ֲחזִ יש, ֶאת ַה ִמ ִלים ֶש ִלי ֶשלֹא ָש ִק ִ יכם, ּוכלּו ִל ְרשֹא ָכל ֶש ִה ְס ַ ְש ִי ִמיְ ֵד ֶ ְ ַהיְ ִקישֹות ַהּגְ שּועֹות ֶש ִלי. יתי ְל ַס ֵפש ְל ֵש ַףי ָה ֲא ֵח ִשים. ִל ְשאֹל יְ ִד ַידי ָכל ֶשלֹא ָש ִק ִ יתי ְל ַא ֵבד ְב ִץזּוש ַה ַד ַףת. אֹוה ֶבת ְרחּוֵ .אלּו ֶשלֹא ָש ִק ִ ֶאת ַה ְבגָ ִדים ֶש ֲאנִ י ֲה ִכי ֶ ָכל ַה ֶכ ֶספ ֶשּנִ ְש ַאשִ .אם נִ ְש ַאש. ִמ ְסשּו ָכל ֶש ֵה ַכנְ ִי ְל ַמ ַףן ִמ ְש ַלח יָ ִדי ַל ֲח ֵץ ִקים ְב ָכְך. ּוכלּו ִלזְ ש ֹר .יַ ַחד ִףם ַחדּות וְ ַקשּות ָה ַףיִ ן. ֶאת ָה ֶף ְלבֹונֹות ֶשלֹא ִה ְק ַל ְח ִי ְל ַש ְח ֵשש ְ ֹלח, ְל ִשגְ ֵףי ָה ָאנ ִֹכיּות נַ סּו ִל ְס ַ ֶאת ָה ַא ֲה ָבה ֶש ִלי ֶשיָ כ ְֹל ִי ָל ֵתת ִתנְ ְקשּו, ּושה ַהזֹאת ְכ ָבש ָף ְב ָשה. ַאל ְנַ ְחּו ַףד ָמוֶ תַ .ה ָ יֵץה. יכםַ .ה ְב ִדידּות ִ ְת ַפזֵ ש ֵבין ָב ִים ַףד ַל ֲף ָ הּוב ֶ ְנּו ַמ ָנֹות ַל ֲא ֵ אֹותי. וְ ִ ָאּנָ א ִמ ֶכם. ִתימּו ִמחּוצ ַלּגָ ֵדש ֹלהים ֶאת ָד ִמי ְלנַ ְץ ִשי יִ ְדש ֹש. וְ ֱא ִ - 54 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 *** טּוחה. יףה ְב ָ ּנֹוחים ַףל יְ ִש ָ יָ ַש ְבנּו נִ ִ ִהּנַ ְח ִי ַףל ְיָדָך ֶאת יָ ִדיֲ .ח ָץ ִקים ֶש ָ ַמ ְש ִי ַב ֶב ֶטן וְ ָשקּו ָמרֹום. ּגַ ם ִב ְד ָב ִשים ֶש ִאיש לֹא ָש ָאה - ִר ַ ְט ִי ֶאת ַה ִפּנֹות ֶשלֹא ָהיָ ה ָב ֶהן ֶק ַבע יחה. וְ ִה ְש ַא ְש ִי נָ ִתיב ֶשל ְב ִש ָ רּורים עֹולמֹות ֶשּנִ ְכנְ סּו זֶ ה ַבזֶ ה זְ ִ ְשנֵ י ָ ְל ָח ָלל ְל ִה ְס ַ ֵש בֹו. ִמֹוְך ַה ִפּנָ ה ַה ְ ֵר ָטה ֶש ְליַ ד יתי ֶש ַּגִ יד ִלי. ָש ִק ִ יתי ֶש ִ ְק ַףר ָש ִק ִ ַףד ַה ֶ ֶרט יְ ַה ְד ֵהד ִבי ֶשגַ ע ִל ְץנֵ י - עֹוד לֹא נִ ְש ַמט ַה ָ ִט ַיח ַ ַחת ַה ָ ָץה. ענבל מאשי כהן .מתוך 'מרום למחשבה' - 55 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 נורית צדרבוים שישת העשבים המרום שעליו אתה דושך השוטים דֹושך? ֵאיְך? זֶ ה ַה ָמרֹום ֶש ָף ָליו ַא ָה ֵ חֹוש ִבים ֶש ַה ַדפ ֵשיר ְ ֹוהה ָל ַד ַףתְ .מ ַב ֵקש שֹואל ֶ ֵמ ַחיֵ ְך ֵ ב ַֹהר ָל ָבן וַ ַצח שֹואה ְבנ ַֹףם ֶד ֶשְך ַחיִ ים יריםֶ , ֵףצ ְל ַמ ֲחזִ ִ בֹולט ָב ֵאין ֵ הֹולְך וָ ָשב וְ ָתש ִבנְ ִתיבֹות ַהזְ ַמן ְכ ֵ שֹומם ֵ דֹושך ַף ְכ ָשיו. ַכ ָדש ַב ָמרֹום ֶש ָף ָליו הּוא ֵ ַאְך ר ֶֹדש. ֲאנִ י לֹא ַשל ַאפ נַ ַףל, שֹואה ְש ִב ִילים ָ לֹא ֵמ ִסיש ַמ ָבט, ָשם ֶא ְשֹל ִמ ִלים ּוכל ֵאש, לֹא ַ וְ ֶא ְמ ַחר ְס ָשר. לֹא ֻא ָכל ֵףצ. ַשר ִף ֵקש. ֲאנִ י דֹושך ַףל ָמרֹום ֶא ָחד ֵ אֹותיֹות יֹוד ַףת ֶאת ָה ִ ַ בֹו זֶ ַשע נָ ַבט ֶאל א ֶֹץר ֳש ָש ָשיו ַה ְסדּושֹות ַבּושֹות בֹותיו ָמרֹום ֶשנִ ְד ַשְך ְבגַ ת ֲא ָ וְ ֶאת בֹותיו ָחקּוב ְב ֶס ַלע ַא ֲה ָ ְת ֵד ַשת ָש ְש ֵשי ַהצּושֹות ְמרֹום ַמ ָת. ַה ְבקּושֹות ְכחֹומֹות ְב ֶא ֶבן נְ יָ ש ּומ ְס ָפ ַשיִם. ִ ָאז ֵמ ַא ַחת ַףד ָשֹלש טֹוש ַחת ַ ִל ְתֹלש ֶאת ִש ַישת ָה ֲף ָת ִבים ֹוטים. ַה ִ ּומ ָק ֵףר וְ ַה ַדפ ֶה ָח ָלר ְמ ַק ְר ֵקר ְ ַ ַחת כ ֶֹבד ַה ֶמ ֶלל וְ נֶ ֶטל ַהקֹול נֹוקש ֶאת ִפ ְשיֹו ְכרֹו ֵקש. נֹותא ַמ ָאֹו וְ ֵ וְ ֵ נושית קדשבוים .ץני מסיכה - 56 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 בין הכיכשות – תותח וץסנתש בכיכש התותח – רנה וץשחים רשיית מוקרין ֹותח? ַא ָה ָ יֹוש ֶבת ַףל ַה ִמ ְש ֶפ ֶסת ֵבין ְשנֵ י ַה ִכ ָכשֹות ֶ שֹוא ֶלת ִלי ִמ ְכ ָבש אֹומ ֶשת וְ ֶ ֲאנִ י ֶ ֹותח וְ ָה ַא ֶח ֶשת ְפ ַסנְ ֵש ַא ַחת ָ והֹול ֶכת ְב ִכ ַכש – ֶל ֶחם. ֶ שֹוקה ִל ְמחֹות שֹוא ֶלת וְ ָ ֶ ִאיש ִאיש ַמ ֶטה ַל ְחמֹו יֹותש יָץה ֵ ִמי ֵמ ֵהן ֶ קֹושב ְבזִ ְכשֹונֹו ֵשמֹות ֶש ָל ֲחמּו ִףמֹו. וְ ֵ זֹאת אֹו זֹאת? ֹותח ְב ִכ ָכ ָשּה ֶשל ִר ְשיַ ת ִףיש ַש ָב ִתי ָ 1 ּוב ַצדֵ ,די ָב ָדד ַ מּונָ ח ַףל יַ ד ֲהשּוגָ ת ְפ ָש ִחים וְ זִ ָכשֹון. מּונָ ח ְב ִקלֹו ֶשל ָרנֶ ה בּותי וְ גַ ם ָד ִתי ָה ֵשי זֶ ה ֲה ִכי ַ ְש ִ א ֶֹהל ֶשּנָ ַדד ִכי לֹא ַ ֲף ֶתה ְלָך ֶפ ֶסל ָב ָאשֹון וְ זֹאת ֲאנִ י ָל ַד ַףת וְ ִל ְץחֹד. אֹותיֹות ֶש ְכתּובֹות ַףל לּוחֹות וְ ַףל ִ עֹולם לֹא ֵ ַדע ִל ְמחֹות. ְל ָ ּובֹושחֹות. שֹוף ִמים ַהמּוזֹות בֹוכֹות ְ ֹות ִחים ֲ ִכי ְכ ֶש ַה ָ ַא ְש ָב ָףה א ָֹה ִלים ַמ ִטים ָשם ִלנְ פֹל כֹות ְש ָם ִלנְ בֹל. ַףל ְפ ָש ִחים ֶשנָ טּו ָ שֹוקים ִל ְמחֹא ָכפ ֶאל ָכפ ִבזְ כּות ִ ִל ְמחֹות רֹול ִב ְכיָ ם ְב ֵהד ֲאנָ חֹות ישב ְביֹום ָא ִביְך וְ ָחם ְב ֵקל ֵףצ ַש ֲףנָ ן ֵל ֵ שֹואה וְ ַשר ֶפ ֶסל ֶא ָחד ִמ ְס ַ ֵכל וְ לֹא ֶ ִכי ֵףינַיִ ם לֹו ַאיִ ן וְ ֵאין הּוא ֶאל. ֹותח ַמזְ ִהיש ַמזְ ִכיש ַשר ַה ָ ָכאן ֵאין ְמ ַח ְט ִטין ַבזִ ְכשֹונֹות ֵאין ְמ ַכ ְ ִתין ֲח ָשבֹות ְל ַמזְ ֵמשֹות ֵא ֶלה ִכ ָכשֹות ֶשל ֵש ַיח וָ ֶץ ַשח אֹוש ַח ֶשיִ ֶטה ַמ ְרלֹו ָללּון. וְ ֵאין ָכאן ֵ נושית קדשבוים .משאה משאה ֶא ְק ֵלנּו ַב ִכ ָכשַ ,ה ְמ ָח ָאה ִהיא ַשר ֻדגְ ִמית ֶא ְק ֵלנּו ַב ִק ְשיָ הַ ,ה ְמ ָח ָאה ִהיא לֹא ַ ְד ִמית. ֶא ְק ֵלנּוַ ,ב ִכ ָכש ַה ֶמ ְש ָכזִ ית ֹותח וְ ָרנֶ ה ָאש ְֹך ללֹא ִמ ָדה יֵ ש ָ ִףם ְפ ָש ִחים ֶש ִה ְת ָבלּו וַ ֲא ָדנִ ית. 1 ביתי נמקא בין שתי ככשות .באחת מהן 'ככש התותח' – היה מדגם רטן של אוהלים בזמן המחאה החבשתית ב.2100 - - 57 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 נועם שדות ֶה ְח ַל ְט ִי ְלנַ ֵהל ְב ַף ְק ִמי הץנרס ִפנְ ָרס ִפנְ ָרס ֶשל ָכל ָה ֲף ַב ְשיָ נִ ים ַה ִפנְ ָרס ַהזֶ ה הּוא ִפנְ ָר ִסי ֶש ָה ְשסּו ֶאת ַחיַ י יָמים מּושים ִד ְב ֵשי ַה ִ ָשם ְש ִ ֶא ְשש ֹם אֹותֹו ַףל ְש ִמי זּול ִתי ֶשל ַחיַ י וְ ָ ִפנְ ָרס יָ ָרש, ָשם ֲאנַ ְחנּו ְמ ַהּוִ ים נֵ ֶטל ֶח ְב ָש ִתי ָאּנָ א ֵן ִלי ָמזֹוש ִמ ְכ ֵא ַבי ִפנְ ָר ִסי ַהיָ ָרש, יֹושב ָשם ֵבין ַה ִפנְ ָר ִסים ָה ֲא ֵח ִשים ֲא ָבל הּוא ֵ עֹולם ַא ֵחש ָאּנָ א קֺש ִלי ָ יִץ ַח אֹותֹו ְמ ַח ֶכה ֶש ָפ ִריד ֶמ ְמ ַש ְל ִי ְ טֹופי בֹו ַא ְשּגִ יש מּוגָ ן עֹולם אּו ִ ָ וִ יגַ ֶלה ִמ ְפנֵ י ִפנְ ָר ִסים ֶש ָכמֹוָך אּופ ֵאיזֶ ה ִפנְ ָרס ְללֹא ִמ ְס ָמ ִכים ַמ ְץ ִל ִילים ֵאיזֶ ה ִפנְ ָרס. ַהיֹום ַהכֹל ָששּום ִאי ֶא ְץ ָשש ְל ִה ָמ ֵלט ֵמ ַה ִפנְ ָר ִסים עמי ליבוביצ' .מתוך 'מרום ללא מרום' - 58 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 רחל גבאי שקועות ָפ ַש ְס ִי ִל ְשקּועֹות ֶאת ַה ֲהגִ יגִ ים, ִה ְץ ַש ְד ִי ִב ְשוָ ִחים ָשוִ ים, ָפ ַש ְס ִי ִל ְשקּועֹות ֶאת ַה ֶ ֶרט, ָל ְש ִי אֹו ָתם ֶא ָחד ֶא ָחד, נָ ַש ְץ ִי ְב ֶר ֶקב ָא ִחיד, ָפ ַש ְס ִי ֶאת ַה ָנִ ים, ִף ַצ ְב ִי ֵמ ֵהם קּושֹות שֹונֹות ָש ַמ ְף ִי ָכל ְשקּו ָףה ֶאת ַהיָ ִמים וְ ַה ָעֹות, ַףד ִל ְב ִלי ַה ֵכש. ִמ ְתנֹו ַף ַףת ַכ ֲף ַשן ֲא ֻש ָבה, ִהּגַ ְף ִי ַףד ַה ְנִ יֹות. ָד ַש ְכ ִי ֶאת ַה ֵחצ, קֹו ַב ַףת ֶאת ַה ָ ַמיִ ם ִח ַפ ְת ִי ִמנְ ָהשֹות, ָה ִשאשֹון ָפגַ ע ַאְך ל ֹא ָפ ַקע, ִב ְק ָב ִףים רֹו ְד ִשים. אּו ַלי ַא ַחתֶ ,שיֵ ש ָבּה ַה ֵנִ י ָפגַ ע וְ נֶ ְף ַלם, ִח ַפ ְת ִי ַה ָכתּוב ֶפ ַתח ָש ָחבַ ,ל ֲףבֹש ָבּה, ישי ֶה ֱח ִטיא וְ נָ ַדם, ַה ְ ִל ִ אתי. וְ ל ֹא ָמ ָק ִ ַל ֲחקֹות ֶאת ָה ָהש. וְ ַה ְ ָאש עֹו ְב ִשים ְליַ ד ִה ְש ַף ְש ִי ֶאת ַה ֶ ֶרט, אּו ַלי ְל ַט ֵפס ַמ ְף ָלה וְ ָד ָבש ל ֹא נָ ד. ִף ְש ַב ְל ִי אֹותֹו ֶאל ש ֹאשֹו? וְ ָש ַמ ְף ִי. ֶאל ִלבֹו, ַלּגַ ַףת. שחל גבאי .מחווה לקייש - 59 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 עינת טרכטמן המץלקת וְ אּו ַלי ל ֹא יִ ְהיֶ ה זֶ ה ָא ָדם. ַאְך ָמּו ִלי אֹותֹו ְל ַב ֵדְך ַב ִמ ְד ָבש יכי דּו ָמם ְל ִש ְב ֵשי ַהֹו ָץש וְ תֹו ִל ִ ֶש ְב ֵלב ִמ ְש ַ ֵר וְ נִ ְץ ָףם. וְ יַ ּגִ ַיע ַהיֹום ַה ֻמ ְב ָטח. יחים, ַה ִמ ְד ָבש יִ ְתשֹו ֵרן יֹום ֶא ָחד ִמ ִ ִ יה דּו ָמם. וְ ֵת ְל ִכי ַא ֲח ֶש ָ יחים ִמקֹו ָלם ֶשל עֹוץֹות ֶש ְל ַב ָדם ְמ ִת ִ ִכי ִמי ַא ְ ְב ִלי ִמ ְץ ֶל ֶקת ּגְ דֹו ָלה ּו ְש ֵמנָ ה וְ ַהכֹל ִמֹו ֵכְך יִ ָל ַרח. ֶשהֹו ַל ְכ ְ ַב ִמ ְד ָבש ִמ ָנָ ה ְל ָשנָ ה יֹום וָ ַליִ ל ְביֶ זַ ע וָ ָדם? וְ ֵח ֵירְך יִ ְת ָב ֵשש ְכ ָחלּול. ָאז ֹו ִץ ַיע ִמ ְץ ֶל ֶקת ּגְ דֹו ָלה ּו ְש ֵמנָ ה וְ אּו ַלי זֶ הּו ָדם ִמ ָד ָמּה? אמש :הֹו ַל ְכ ִינִ י ֶאל ֵלב ַה ְ ָמ ָמה, וְ ת ֹ ַ ימה, ָכְך ֵ ְש ִבי ַףל ְת ָץ ָתּה ֶשל ְהֹום ָה ֵא ָ ָאז ְש ָמ ָמה ִ ְהיֶ ה ִלי ְללּול. ל ֹא ָ ִבינִ י ָד ָבש ּגַ ם ַף ְכ ָשיוֶ ,א ָלא ָמה?! ַ ...ה ִמ ְץ ֶל ֶקת ַ ְחזֹש ַל ְ ָמ ָמה. ששה אהשונוביצ' רשץנוס .מקב שנתרע בגשוננו - 61 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 סיגל עומר מישהו קייש לי ישח ישהּו ִקיֵ ש ִלי יָ ֵש ַח. ִמ ֶ ִקיֵ ש וְ ל ֹא ֵפ ֵשש ָח ֵסש ַכזֶ הְ ,מ ֻש ָמש, ִקיֵ ש וְ ל ֹא יָ ַספ. ָד ְשכּו ָף ָליו ְכ ָבש רֹ ֶדם ,ל ֹא נֹו ָשא. וַ ֲאנִ י ְכמֹו יַ ְל ָדה ְר ַטּנָ ה ָא ַחזְ ִי ַביָ ֵש ַח ֶש ִלי ְבחּוט, ְשנֵ ינּו ְקשּו ִבים ,אּו ַלי ֲחשּו ִבים. ִהּנַ ְח ִי לֹו ְלהֹו ִביל אֹו ִתי, ל ֹא ֲאנַ ְחנּו. ְל ָה ִאישְ ,ל ַה ִיש. ַהחּוט נִ ְש ָמט ִמיָ ִדיַ ,היָ ֵש ַח ּגַ ם. יָ ֵש ַח. ֲאנִ י ֻמ ֶ ֶשת ַלכֹל. עמילי גלבמן .דיורן עקמי - 60 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 שרה אהרונוביץ' קרפנוס לי את יה ַה ָצ ִקים בֹות ָ יה וְ ָח ְש ֶ ְס ָד ֶר ָ יהםַ ,הּנִ ִצים וֹות ֶ ֵה ֵץשּו ִ ְר ֵ יה ַחיִ ים עֹוש ֶר ָ נֹותנִ ים ְב ְ ְ נֹוט ִלים. עֹור ִשים וְ ְ וְ ָש ִבים וְ ְ יה נֶיהְ ,ס ָל ֶף ָ ֲח ַב ְר ֶם ֲא ָב ָ יה מֹוש ָירה ָכ ֶש ָ ְמנִ ָיבה ֲח ָל ָבּהִ , יה דֹוד ָ יהֶ , שֹות ָ ַמ ְב ִש ָילה ֵפ ֶ וַ יִ ְש ַףד ַהשָ ,ק ַמר ּגַ יְא. יה וַ יַ ְח ִשישּו וַ יִ ְק ֲףרּו ָד ֶמ ָ וַ יֵ ְשבּו ָבּה וַ יִ ְטעּו ֵףצ וְ זַ יִת יהם דֹושֹות ֶ ֵ יה וַ יִ ְץ ְשטּו ָף ֶל ָ יה וְ ִש ֵב ַע. נֹוט ֶש ָ ְ וא ַמש ָה ֶא ָחדִ ,היא ֶש ִלי. ָ ַבע ָ ִלי נִ ְנָ הָ ,אז ָר ַבע וְ ָד ַשש ַה ֵנִ י. ֶש ָל ֶכם ָאנ ִֹכי ,זָ ֲף ָרה ַק ֲף ָר ָתּה לֹא נִ ְש ְמ ָףה וְ ִד ְמ ָףה זַ ָכה זָ ָבה ִמ ֶמּנָ ה יה ַה ְק ֵמ ִלים ֵהנֵ צּו. חֹוח ָ וְ ֶ ששה אהשונוביצ' רשץנוס .המעלית של החיים - 62 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ר .מיפו ֵמ ָאה ֶמ ֶטש ִמּגַ ן ָה ֵף ֶדן הֹוש ְטנּו ְבב ֶֹרש ַסגְ ִש ִישי ֶא ָחדַ , יָ ַדיִ ם מּול ַה ַּנּוש. "ב ֶא ֶשצ ַא ָבא ָח ַלם ְברֹולְ , יִ ְת ָש ֵאל ַף ְכ ָשו ַחם". וְ ָכאן ַרשַ ,א ָבא ָ ִמיד ָח ַלם ְברֹול ָשם. ַה ַדּוָ ש ִה ְת ַד ֵפר וְ ִא ָמא ָר ְץ ָקה ִמיָ ד "זֶ ה ִמיִ ְת ָש ֵאל? ַה ִמ ְכ ָב ִמיִ ְת ָש ֵאל ֵמ ַה ֵבן ,נָ כֹון?" ַה ַדּוָ ש ִה ְש ַ ָהה ְמ ַףטְ ,ל ַהגְ ִדיל ֶאת ַה ַה ְץ ָ ָףה, יסיוֶ ,ה ְח ִליץּו ַא ָבא ָרם ִח ֵפת ְב ִכ ָ ִטיפ ְב ִמ ְכ ָב. ּגֶ זַ ע ָחתּופ ,וְ ַשר ְבשֹאשֹו ֲףנָ ִץים ְש ֵר ִטיםִ ,מ ְת ָפ ְש ִתיםּ ,גֵ ִאים. וְ ַה ָ ַמיִם ְ ַכ ְל ַכ ִליםַ ,ש ִכים, ַמזְ ִמינִ ים. השיש השאשון נכתב ימים ַא ָבא ָר ָשא" :דיזֶ נְ גֹופ" .וְ ִה ַב ְטנּו מסץש לאחש הץיגוע הגדול בשחוב ְב ֶף ְשּגָ ה, דיזינגופ, ליד הכיכש ,רשוב מאד לבית ִא ָמא ִס ְכ ָמה: שלנו .תמיד חשבתי איך ְ"שאּוִ ,הּנֵ ה ּגַ ן ֵף ֶדן". רשה לנו ואנחנו גשים כל כך רשוב לאותה גלויה ַא ַחש ָכְך ָרשּו ַה ְד ָב ִשים שאחי שלח לי בילדותי, וַ ֲאנִ י ּגָ ָשה ֵמ ָאה ֶמ ֶטש ִמּגַ ן ָה ֵף ֶדן. ובבת אחת גן-העדן היה לגיהינום. ֻמגְ ֶב ֶלת ַה ִחּום ָהיָ ה ּגַ ם הּוא מּובןַ ,ה ִמ ְכ ָב ִמיִ ְת ָש ֵאל. ֵכןַ ,כ ָ ָכל ָכְך ָת ַמ ְח ִי: ַהּגְ בּול לֹא ִה ִכיש ֶאת ּגְ בּולֹות ַאוְ ִש ִישי ֶש ָף ַמד ִל ְץּגֹש ֶאת ָר ַץ ְק ִיְ ,כ ִאלּו ָא ִחי ָכאןִ ,הּנֵ ה ֻמגְ ָבלּותֹו ָה ַא ְש ִקי, ַה ִמ ְכ ָב ִב ֵידי ַא ָבא. וְ לֹא ֵה ִבין ְב ִמינֵ י ֶח ְשבֹונָ אּות ּגֹוששּו וְ ָשם ִה ְת ְ רֹוץ ָקנִ ית ,נּו יְתה ְ ַה ִצ ִפיָ ה ָה ָ אֹומ ְט ִשיִ ים וְ ִת ְשטּוט ּגֵ ֶ ַה ִחּום וְ ַהּגְ בּול ַא ָבאֶ ,שיִ ְץ ַח ְכ ָבש... ּומ ֻדיָ ִרים. ְמ ֻח ָ ִבים ְ ִמי ִהגְ ִביל ּומ ֶמּנָ ה וְ ָאז ַה ַמ ֲף ָט ָץה נִ ְץ ְ ָחה ִ ַהּגְ בּול ַחי לֹו ְב ֵאין ּומי ִ ֵחם ֶאת ַה ָמרֹום ִ נָ ְש ָשה ְמּונָ ה, ּגְ בּולֹות ַאוְ ִש ִישיִ ים ֵכןָ ,מרֹום הּוא ֵאינֶ ּנּו יץיָ ה. יְץ ִ ּגְ לּויָ ה ְמ ֻקיֶ ֶשתִ ,ק ְבעֹונִית ֵ נֶ ֱהנָ ה ֵמח ֶֹץש ְפ ֻף ָלה ַאוְ ִש ִישי. ֵה ַש ְמ ִי ֵמ ָה ִש ְק ָפהָ ,ההָ ,כל ָכְך נַ יָ ד ֵבין ָת ָץה מּוח ִשיַ ,א ְש ִקי הּוא ָ יָ ָץה... ְל ֵבין ַה ִחּום. ְמנַ ֶסה ְל ַת ֵחם ִכ ָכש ְר ַטּנָ ה ,זַ ְשזִ יפ ֶשל ַמיִם ַדר, וְ ַה ִחּום ִה ְכ ִאיב ְמ ַףט ִמ ְש ַ ֵדל ְל ָה ִרים ּגְ בּול בֹוהיםָ ,כל ָכְך מּוזָ ִשים, ֵף ִקים ּגְ ִ ַלּגְ בּול. וְ ֵא ֶלה ַה ְנַ יִם ָכל ָכְך ֲח ַמ ְר ַמ ִקים... אשם ָב ֲףנָ נִים ַה ְל ַבנְ ַבּנִים, שֹ ָ ֵאיזֶ ה ִמין ֶשל ֵף ִקיםְ ,ללֹא ָף ִלים, - 63 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 דבש המעשכת הגיליון השלישי יוקא לדשך .אנו יכולים לחייך ולבשך זה את זה – אבל קשיך להמשיך ,לא לעמוד במרום .אץילו ש"מרום" – וגם "מירום" – הוא הנושא המשכזי בגיליון זה. מעבש לזהות העקמית של ה"אני" ,הדשך בה אנו מגדישים את תודעתנו וריומנו ,מזהים שוב בני האדם את עקמם גם כבעלי זירה למרום – גיאוגשץי ,דמיוני ושוחני כאחד .שייכות שגשית זו של אדם למשץחתו ,ביתו ,מולדתו וסביבתו מהווים עבושנו את אחד מעמודי התווך של הגדשת זהות העקמי שלנו ,ולא בכדי ,כמשוששים וכיוקשים ,חוזש חלר ניכש מאיתנו למחוזות נופ ילדותו ,לאותם מרומות ,אנשים וקיוני דשך המגדישים עבושנו את מעשכת המוסכמות בה אנו ץועלים ויוקשים. יהודה הלוי רונן על שיחורו הץיסי מאשצ חלומותיו בעודו ב"סופ מעשב" .עמנואל השומי ץשת לץני הרושאים במחבשותיו ץסיץס אדיש-מימדים של מרומות ושל מירומים בהם – בתי-ששים ,בתי-גבישות ,בתי-תץילה ,בתי-עלמין ובתי-אביונים .ביאליר קייש לנו את העיישה בה גדל – ואת נוץי אשצ-יששאל המתחדשת .שחל המשוששת זנחה את מחוזות ילדותה ורששה את נימי נץשה בנופ הכנשת .שישת נתן אלתשמן התמזגה אל תוך העיש העבשית השאשונה בה חי וץעל ,אשש לה העניר את הץיוטי שבשמות – "עיש היונה" .אלכסנדש ץן נרשע "בין שתי המולדות – בין שוסיה וא"י" .נעים עשיידי מקיג בץנינו את הגליל כמירום הממזג בין מרושותיו העשביים ללשונו העבשית .המשושש האמיתי איתן נחמיאס-גלס המקיא את המשושש הדמיוני סימון נחמיאס הנבדל ממנו בעירש במירומו – כאחד שגדל בשיכון "מזשחי". עם יששאל עקמו נדד אשבעים שנה בין חזיונות הץאטה-מושגנה של מדבש סיני שר על מנת לחזוש אל המרום שבו חושלה נץשו ושאליו נרשש גושלו ,כאשש לץניו הולך עמוד-הענן – שמי שמיוקג על-ידו גם הוא נרשא במרושותינו "המרום". בשקועת מרום קשה זו ,במשחב בו אנו חיים ,יוקשים ,נלח מים ובוכים ממשיך הדם לזלוג כבש מאות בשנים ,וזאת למשות (ויש יאמשו דוורא בגלל) חשיבותו ורדושתו לכל כך השבה אנשים .עמוד-הענן ממדבש סיני התחלפ במבקע "עמוד ענן" ששעמיו ובשריו ליוו את יקישת גיליון זה .לשמחתנו ,שעם התותחים לא החשיש את רול המוזות ,ועתה לץניכם מבחש יקישות של כותבים הלורחים אותנו למסע בין מרומות ומירומים – חלרם כאן ,רשובים אלינו ,חלרם באשקות זשות ושחורות – וחלרם אפ במחוזות מעבש לכאן ולעכשיו ,מעבש לחלום – אל מחוזות הץנטסיה בה ץושחים ץשחי הץאטה-מושגנה וניחוחם נישא חזשה אל הרושאים בעולמנו. יקיאתו לאוש של הגיליון מלווה בהשרת תעשוכת-אמנות במשחב הוישטואלי ,דבש הנותן מימד חדש למושג "מירום" (על כך עוד במאמשה של האוקשת שלנו בעמוד .)016 לבסופ ,גיליון מס' 3יוקא בעשב חג החנוכה – ומה מסמל מרום יותש מאשש חנוכת-בית? אנו מאחלים לכל יוקשינו ורושאינו להיות רשובים למרומות מהם באו ,לדשכים שלאושכן הם ץוסעים ולמחוזות שאליהם מובילות דשכים אלו. המערכת - 64 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 נץרחת לאושך בגיליון זה אנו ממשיכים בץשסום-הבכושה של המחזה המרושי שהתחלנו בו בגיליון .2הסיום יגיע בגיליון מס' .4 דודי בן-עמי /מסע מלכת שבא /מערכה שניה מחזמש בחשוזים עם זמשים ורשיינים לתיאטשון בובות וקלליות המשתתץים: מלכת שבא ַף ִדנְ ָא ֵ -ש ָףת המלכה סֹו ֵץשמהיש -רשיין שב חובל רוסם אילם – ץנטומימאי נעשי מרדש נעשת המלכה סץן ְש ַחביָ ה – מלח עבשי שניטש בשבא קֹו ִקי מלך זּוז ַב ָש ְמ ָבש -שגשיש זּוז בשבא דוכיץת – שליחת שלמה סץני שבא קלליות המון ַףם שבא ,קוות הסץינה ,זוזים שוכבי גמלים ,ועוד. - 65 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 מעשכה שנייה תמונה א [לפני המסך – המלכה ועַדִ נְתָא] המלכה ַףל ָכ ִשי ָכל ַה ַל ָיְלהַ ,מ ְל ָכה וְ ִא ָה נֶ ְח ַל ְר ִיֵ ,בין שֹאש -וְ ַה ֶכ ֶתש ִףמֹו, חֹולם ְל ַף ְקמֹו, ּובין ּגופֶ ,ש ִלבֹו ְכמֹו ֵ ֵ לֹושה - יָמים עֹוד ְש ָ הֹוד ְף ִיִ : ַאְך ַלב ֶֹרש ַ ַמ ְץ ִליגִ ים ִל ְשֹלמֹה. נָ א ִף ְשכּו ֲה ָכנֹות ַלּנִ ּוּוט וְ ַל ַיִטִ ,קיּוד ַל ֲחנֹות. ַף ִדנְ ָא ּוגְ בּולֹות ַה ִמזְ ָשח? ְק ָבא ּגְ ִב ְש ִי נֶ ֱף ַשְך? המלכה רֹוש ָטא ְמ ֻת ְד ָשְך. ָמ ֲה ַראט ַב ְמקּודֹותֵ ,חיל ְ יףה ְב ַא ְש ִקי קֹוקי ִמ ְפגִ ָ יִ זָ ֵהש לֹו ִ ּגּוקי. ֶפן יֻ ְש ַלְך וְ יֻ ַדח ַה ִפ ְש ָחח ַה ִ ַב ֶש ֶמש נִ ְש ַב ְף ִי ,יָ ֵש ַח ֵף ִדי, סֹודי ִףם ְשֹלמֹה ֶא ֱףש ְֹך ּגַ ם ֶה ְס ֵכם יְ ִ ִב ְד ַבש זּוז וְ זַ ְמזּוםַ ,ה ִמ ְט ָשד ַה ְ ִמ ִידי. עדינתא ָא ֵמן! עֹוד נַ ְר ִפיד וְ נַ ְת ִמיד ְל ַט ֵהש ִמ ָכל ֶה ֶבל, ֹוץת ּנֵ ֶבל? ּומה – ְל ַה ְב ִדיל – ַףל ַס ָפן ֵ ַ ֹושב. שֹוששּ-גֵ שָ - ְש ַח ְביָ ה ַה ַמ ָלחְ ,מ ֵ המלכה ּול ַףמֹו, הּוא ִף ִמי יַ ֲחז ֹש ְל ַא ְשקֹו ְ ַרל ַכ ְצ ִבי ִהּנֹו ָשבִ ,ףם ַת ַקיִ ם זָ ָהב, ְת ָכש ִ ְשּגּום וְ יִ עּוצַ ,ףד יָ שּוב ִל ְמרֹומֹו וְ יַ ְחבֹר ְל ָף ְץ ֵשי ְק ִביָ תֹו ֶש ָףזַ ב. [עדינתא מהורהרת ומנמיכה את קולה] גּוץְך? ִבי ּגְ ִב ְש ִיִ ...כ ְד ָבש ִת ַיח נָ ִשי . וְ ֵ - 66 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 המלכה ישי ּובא ֶֹץן ִא ִ חֹוב ִתי ִהיא ַל ֶכ ֶתשְ . ָ ֵףת ִחידֹות ֲא ַח ֵדד ַב ִמ ָטה ֶשל ְשֹלמֹה, יֹוש ִשי יֹוליד ֶאת ְ טּוחה ,הּוא ִ יטה ְב ָ יֵ ש ִש ָ הֹולם, וְ ַףל ֵכן ֶא ְת ַמ ֵסש לֹו ְל ֶץ ֶשר ֵ אשי. ישּהֵ ,מ ַשגְ ַלי ַףד ש ֹ ִ ְכ ִא ָה ְל ִא ָ חֹולם ְב ִףישֹו ִףישָ -ש ֵלם, ֶמ ֶלְך זֶ ה ַה ֵ ֶא ֱף ֶלה ַשר ֵא ָליו וְ ֶא ְדש ְֹך ַףל ִספֹו, לּו יְ ִהי לֹו ַא ְלפֹו. גּוץי ְכ ֶח ְץ ִקי, ִבי ֶא ְב ַחן עֹז ָמ ְתנָ יו ְל ִ חּודיֶ ,א ֱה ֶשה ֶאת יַ ְל ִדי. ֵליל ֶא ְחֹלר יִ ִ יִן ֵמאֹונָ יו וְ ָאשּוב ְל ַא ְש ִקי. ַשר ֵ עדינתא יְ ָב ְשכּוְך ָה ֵא ִליםָ ,כל ְב ָש ָכה ֶש ִ ְש ִקי. [המסך נפתח במלואו מרבית תמונה זו מכאן ואילך ,בטכניקת ה"תיאטרון השחור" רוב הבמה בחשיכה גמורה בפינה יושב הסופר על גדם עץ רחב קם לאט ועומד עליו תוך כדי דיבורו נראה תווי של ספינה עתיקה המחוברת לגזע קצר ומושרש היטב ואז מופיע לצידו גם רב החובל] סוץשמהיש מאחורי הקלעים ֵדי ָרשֹוב ַל ִב ָישה ַףל ַק ְלעֹות ֶפ ֶשא ַהש, ע ֶֹמר יַ ַףש ָסבּוְך ֵבין ּגִ זְ ֵףי ָה ַף ְש ָףש, קֹומ ַחת ִמֹוְך ָש ְש ֵשי א ֶֹשן ֲףנָ ר, ָשם ַ ֳאנִ יָ ה נֶ ֱה ֶד ֶשתְ ,ס ִץינָ ה ַל ֶמ ְש ָחר. ּוש ִליש קֹומ ַחת ְב ֶר ֶסם ְשנָ ַתיִם ְ ִהיא ַ ּוץ ְל ִאית ִב ִמ ְת ָאש ְמ ֻף ָצב וְ ָשגִ יש. ִ שב חובל ַה ַח ְשטֹום ְמ ֻץ ָסל ָכ ֲא ִשי ְמ ֻכּנָ פ, וח ֵיבל ַל ִמ ְץ ָשת ֶשיּונַ פ, ְש ָלש ְ ָשנִים ִ יַ ְש ָכ ַתיִם ְרטּומֹות וְ ָת ִאים ִב ְשוָ ָחה, שּוכה. ִמ ִספּון וְ ַףד ֶהגֶ ה ַליָ ם ֲף ָ אטא וְ ִקיּוד ְל ַה ְק ִמיד, נָ חּוצ ַשר ְל ַט ֵ ְכ ֵלי נִ ּוּוט ְּודגָ ִליםָ ,שב ֵק ָידה ְל ַה ְץ ִריד, בּושיםַ ,מ ָנֹות וְ ָכל ַמה ֶש ַּגִ יד, ַמ ְל ִ הֹושיד. יה וְ ָאז ְ ..ל ִ ְלנַ ֵר ָש ָש ֶש ָ - 67 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 סוץשמהיש ַאְך ַהיָ ם ְמ ֻש ָחר ֵמ ָה ָהש נּו"ן ַפ ְש ָסה, שֹוטט ַףל ּגַ ִלים? ֵאיְך ֵ ֵשד ַה ְס ִץינָ ה ְל ֵ יֹוףיל וְ ַאפ ִאיש לֹא נִ ָסה שּום ָמנֹופ לֹא ִ ְל ַח ֵבל ַ ְחבּולֹות אֹו ִל ְדש ֹש ָב ֵא ִלים. שב חובל ָאז ִקּוְ ָתה ַה ַמ ְל ָכה וְ ֻכּנַ ס ָבּה ִקוְ ָּה הּוכן ִמ ְכלֹונָ ס וְ ַףד ּגְ ִדיל כֹל וָ כֹל ָשם ַ מּותּה, ּומ ְת ִכית ִב ְד ָ ּוסים ַ ֶשנְ ַה ִבים וְ ס ִ ִמ ָכל טּוב ֶש ָהיָ ה אֹו נִ ְרנָ ה ָכ ָשגִ יל. [האור כבה לאט .חשיכה גמורה. קולות תופים במקצב אפריקני. קוסם אילם – פנטומימאי ,מופיע בלבוש זוהר לבן ,רק לבושו נראה ואין רואים את הגוף ,אחריו שישה ילדים מהם נראים בגדים זוהרים ,זורים פתיתים זוהרים לאחר המילה "מֶ לח". אור ברק פתאומי ,התופים נמשכים ,מפסיקים ,ואז נשמעים קולות קריעה וחריקה עוגן נמשך לאיטו מצידי הבמה אל הספינה המוארת עכשיו באור ירח ללא השורשים מנגינה מתגברת לאט ,האוניה נראית היטב. עם התאורה נגלה צוות הספינה לצידה קריינות דרמטית ,הדמויות "עולות" לספינה ביניהן צללית המלכה. הספינה "מרחפת" החוצה עם המנגינה]. מהיש סֹוץש ִ ֵ [מתוך החשיכה במקצב איטי ומודגש] רֹוסם ִא ֵלם נִ ָצב ֵ ֵר ֵש ַח ַהזָ ֵרןֵ ,כ ֶההָ ,חשּוצ ְר ָמ ִטים עֹושֹו. ְב ַמ ֲף ֶשה ,אֹוש ַה ְל ָבנָ הַ ,מ ְש ִחיש ַה ֵצלְ ,ב ִלי ַקו, ֻ ִפים ְד ָבשֹו. הּובא. ֻ ִפים רֹו ָלם נִ ְשּגָ ש ּו ֶמ ַלח-יָ ם ָ קּובה. יסש יַ ְל ֵדי ִמ ְר ָדשַ ,ה ְק ָף ָדה ְר ָ ֲח ִקיְ - ֵש ָ ֹלבן ַה ֶמ ַלחְ ,מ ַכ ִסים, חֹוץנִים ֶ ְ ָב ָשר ְללֹא ָףנָ ן, ַה ֶפ ֶלא ָכאןְ ,ד ָמ ָמה ַד ָקה, ַש ָכה. ַה ֵצל ֵאינֹו נִ ְש ֶאה ַשר ְמ ֻת ְש ָטט ָל ָבן. ַהּגּופ ָשחֹשִ ,קלֹו ָקחֹוש. פֹושת יָ ַדיִםֵ ,מ ָאחֹוש ְ ֵמ ִהים ָה ֲאנָ ִשים, ֵ ימה ...נֶ ֱאנָ ִרים ַה ָ ָש ִשים, ֵא ָ - 68 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ָה ֲא ָד ָמה .נֶ ֶתר -,נֶ ֶתר -,נֶ ֶתר-, ִש ָישה ִמ ֶֹשן וְ ִח ֵבל. ָהעֹגֶ ן נֶ ֱא ַספ, ִמ ְץ ָשת, חֹובל נִ ְכנַ ס, ַשבָ -ה ֵ ֲף ֵלי ִספּון ַה ֶצוֶ ת ְמ ֻכּנָ ס. שב חובל ְב ִדיּור ַב ָ ָףה .סֹופ ַא ְשמ ֶֹשת ָשֹלש, ֳאנִ יַ ת ַה ְפ ָלאֹות ֶט ֶשם ַש ַחש ָף ְר ָשה, יָמה ִלגְ ֹלש ְב ִש ָישה ִהיא ֵה ֵח ָלהַ ,ה ָ קּוריםֵ ,בין ָףשּוצ לנִ ְר ָשה. ַףל ָה ִשים וְ ִ נֹות ִאים נֵ ס, ָףל מּונָ פ ַה ִמ ְץ ָשתַ ,מ ָל ִחים ְ הֹולְך. ּנֹוקצ ִמ ְת ָר ֵשב וְ ֵ ָשם ַהיָ ם ַה ֵ ָכל ָףם ְש ָבא ַבחּוקֹותַ ,ףל ּגַ ּגֹות ִמ ְת ַכּנֵ ס, נֹוץפ ִמ ְקנָ ץֹות ְל ָב ֵשְך. ִל ְץ ֵש ָדה ְמ ֵ [צללית ספינה מרוחקת באויר שטה במנגינה ואנשים מניפים מצנפות] [מסך] תמונה ב' [ים .סיפון מצד חרטום הספינה .על הסיפון המלכה רחביה רב חובל עדינתא ונערות המלכה סונטת ההפלגה -המלכה בליווי הנערות עדינתא מלווה בכלי נקישה (תוף מרים?)] המלכה [שרה] טּוש ִריז וְ ַס ִפיש, כ ַֹחל יָםֵ ,חן ְ אשי ּגַ לְ ,ק ָבא ַב ְשבּוש ָשת ָל ָבן ָש ֵ שּוחַ ,ה ֶהגֶ ה ֻכוָ ן ְמלֹוא ָה ַ ֳאנִ יָ ה ַהמּונַ ַףת ְב ִשיש. ִקי ִאיֵ י ַא ְל ֻמּגִ ים וְ שּונִ ית, זֵ ש ָב ִהיש ְטלּוא יָ ש ֹרֵ ,מ ָאחֹוש וְ ַהּנֵ סַ ,פס זָ ָהב ַףל ָשחֹש עֹוץפ ִכ ְסנּונִ ית. מּול ַח ְשטֹום ְמ ֵ - 69 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 דֹומה ִכי ָח ַלם ַףל ִס ָישה ִאישֶ , דֹול ִץינִים ְמ ַש ְד ִץים ְב ָחשֹון ְ ַהיַ ְסעּוש ְמנַ ֶסהְ ,ל ִחנָ ם. ַדיָ גִ ים נִ ְב ֲה ֵלי ִ ָמהֹון עֹולם לֹא ָשאּו ֶש ָכזֹו ֵמ ָ ִמיָ ם-סּופ ַףד ַהיָ ם ָה ַא ֲחשֹון. שב חובל [ניגש אל המלכה] ַמ ְל ָכ ִתיְ ,כ ָבש ָח ִקינּו ֵמ ַקש יָ ם ֵאילֹות ּוסנַ ִפיש פֹה ִאיֵ י ַה ִציָ ה ֵהם ִט ָישן ְ מּולנּו ַבחֹופ שּונִ יֹות ְמ ַכלֹות ֵ ַאְך ַא ִכיש ַמ ֲף ָבש בֹו ַה ַיִ ט ַש ִפיש. ַמ ְףיָ ן יֶ ְשנֹו ָשם ֵבין ִד ְר ֵלי ַה ָ ָמש ֵאין ַכ ַמיִ ם ַה ֵא ֶלהִ ,ט ָיבם ְמ ֻקיָ ן. המלכה יִמ ֵקא ָשם ּנִ ְש ֶתה ַשע וָ ָמש. ִאם אֹויֵב ָ שב חובל ּומ ְדיָ ן ָכאן ַהחֹופ הּוא ַהגְ בּול ֵבין זַ ְמזּום ִ וְ נָ טּושֶ ,ד ֶשְך ְכ ָללֵ ,מאֹויֵב ְמזֻ יָ ן. סֹובב שּוח ֵ נְ ַמ ֵלא ַה ֵכ ִלים ,עֹוד ָה ַ ְכ ֶשּנָ שּובַ ,ל ִכּוּון ָה ָשקּוי יְ נַ ֵב. שחביה נֹוכי ַףל ַה ֶֹשן ֵא ֶשב ַה ַמ ְל ָכהָ ,א ִ יטב וְ ֶא ְק ֶפה ַל ְס ִב ָיבה ִבזְ ִהישּות ...וְ ֵה ֵ המלכה [אל רחביה ,ופקודות לרב החובל ,לקוסם ולכולם] לּו יְ ִהיָ ...ה ֵטל עֹגֶ ן וְ ִתים ֵא ָליו ֵלב. קֹוסם יץהִ ,מ ָשם ֶאל ָהא ֶֹץר ִיַביט ַה ֵ מּולנּו ּגִ ִב ָףה ֶש ְל ָכאן ַמ ְש ִר ָ ֵ חֹוסם. צֹוץה ,יָ ִטיל ִמ ְל ַב ָדּה ָל ַחש ֶפ ֶלא ֵ ִמּג ַֹבּה ְ ֵהא זֹו ֵףינֹו ַה ָ זְ ַמּנֵ נּו ָר ָקש ִכי נִ זְ כֹשּ ,גְ בּול ִמ ְדיָ ן וְ כֹוחֹות ְל ָק ְש ֵכי ַא ְב ָט ָחה ַ -שר ִמנְ יָ ן. [הקוסם עונה ומאשר בפנטומימה הבמה מחשיכה הנוף מתחלף למדבר .ספנים ופמליית המלכה מצויידים בכלי חרס] - 71 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 תמונה ג' נעשת המלכה נֵ ְל ָכה נָ א וְ ִשיש יְ זָ ֵשז ְק ָף ֵדינּו, יָ ֵרל ּגַ ם ִמ ְש ָרל ַרנְ ַרּנִ ים ִמ ְכ ֵת ֵץינּו. [שרים תוך חיקוי הליכה במקום ,רק הרקע מתחלף ,מגיעים אל מעין הנמצא בין דקלי תמר] שיר המים והיין סץן נעשה [את הפזמון שרים שניהם וכולם עונים] ַמ ְלאּו ַרנְ ַרּנִ ים ְב ִב ְש ַכת ֵמי ִמ ְדיָ ן ַב ִמ ְד ָבשִ ,כי נִ ְש ֶתה וְ נִ ְשוֶ ה. ַאְך ר ֶֹדם ַל ַמיִם ִישֹוש יְ ֻקיַ ן, ּומיָ ד ַבהֹווֶ ה. שֹורן ִ נְ ֵ הֹול ֵכי ֳא ָשחֹותִ ,מ ָמרֹוש ֶאל ָמרֹוש ְ ְב ִלי ַה ַמיִם יֻכּו ַב ָצ ָמא יַכה ָבְך ַהקֹש סּוץה ִכי ֶ ְב ֶף ֶשב ָ ֵח ֶמת יַ יִ ן ָ ִביא נֶ ָח ָמה ֶא ָחד הּוא ֶא ָחד -טֹוב ִמזֶ ה ַפ ֲף ַמיִם, נִ ְמזֹג ָכאן ֵבינְ ַתיִם ּגַ ם יַ יִ ן ּגַ ם ַמיִם. כולם ַא ַחת וְ ֶא ָחד – טֹוב ִמזֶ ה הּוא ִב ְשנַ יִם נִ ְמזֹג ָל ֶהם יַ ַחד ּגַ ם יַ יִ ן ּגַ ם ַמיִ ם. ֵףינֹות ַש ֲףנָ ן ַב ַצ ַפ ַחת ַאגְ ִב ַיה ּוב ֵאש טֹובים ִמ ֵמי בֹוש ְ ִ ַמ ְל ִאי ֶאת יֵ ינִ י ַףד ְת ָץתֹו ֶשל ּגָ ִב ַיע ּות ַץת נְ ִשירֹות נְ ַד ֵבש ְ ּוב ַמיִם ַשר ר ֶֹדם ,נָ א ְשטֹפ זֵ ָף ְתָך ְ ִל ְץנֵ י ֶש ִ ְר ַשב ֶאל ָפנַי ּוב ְשנַיִ ם ָ ִמיד ֲא ַרּוֶ ה ַל ִמ ְרוֶ ה ִ יֵ ינִ י יְ ַסיֵ ַע ְב ִלי ְנַ אי ֶא ָחד הּוא ֶא ָחד -טֹוב ִמזֶ ה ַפ ֲף ַמיִם, נִ ְמזֹג ָכאן ֵבינְ ַתיִם ּגַ ם יַ יִ ן ּגַ ם ַמיִם. כולם ַא ַחת וְ ֶא ָחד – טֹוב ִמזֶ ה הּוא ִב ְשנַ יִם נִ ְמזֹג ָל ֶהם יַ ַחד ּגַ ם יַ יִ ן ּגַ ם ַמיִ ם. - 70 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 יִכ ֵשל וְ נִ ְש ַבש ַמ ְש ֶבה לֹו יֵ ינֹות ָ ַףל ֵכן ִמי ִ ָצ ֵמד ְל ִשכֹוש ַה ְש ֵחר נַ ֲףבֹשּ ,גַ ם ָב ֵאש ַףד ַקּוָ אש ִאם ַביַ יִ ן ְכ ֶק ֶמד נַ ְחרֹש לּולה ַד ְף ִיִ ,שיש ַה ַמיִם ָקלּול ְק ָ ֵאיְך ֶא ְט ַףם ִמיֵ ינְ ָך ָה ָאד ֹם נָ ַף ְמ ְ ְכיֵ ינִ י וְ ִש ֵישְך נֶ ֶדש ּגְ מּול יִמיִ ְך ַףד ֹם. עֹוד ֶא ְשוֶ ה ְב ַמ ַ ֶא ָחד הּוא ֶא ָחד -טֹוב ִמזֶ ה ַפ ֲף ַמיִם, נִ ְמזֹג ָכאן ֵבינְ ַתיִם ּגַ ם יַ יִ ן ּגַ ם ַמיִם. כולם ַא ַחת וְ ֶא ָחד – טֹוב ִמזֶ ה הּוא ִב ְשנַ יִם נִ ְמזֹג ָל ֶהם יַ ַחד ּגַ ם יַ יִ ן ּגַ ם ַמיִ ם. [מגיעים אל מעין ולצידו כמה דקלי תמר. לפתע מוקף האזור צלליות ראשי אנשים ,נושאי חנית ,חבושי טורבן וביניהם גמלים מבָר] צֹוצִי מלך זוז יוצא קדימה מראהו כתינוק מגודל לבוש טיטול ולראשו כתר ,לצידו בַרָ ְ קֹוקי ִ הֹו ָהא ַאהֹויִ ,לי יֵ ש ,יֵ ש ִלי ָכזֶ ה ְכ ִאלּו ִהיא ֶש ִלי! ְב ֵשם ָש ְל ֶב ֶרת ֵאם ָא ְש ַמן שּודים וְ ַה ֵ ִדים ַה ֲח ִ ַב ָש ְמ ָבש זֶ ה ַמה ִה ְב ַט ְחנּו ְש ָבא – ָש ִבינּו ַמהָ -בא – שּוב ְל ַה ָבא ָ ִבינּו עֹותים פֹוש ֵטי ַה ִמ ְד ָבש ְמ ַד ְב ִשים וְ ִ ְ ּומ ְב ִלי ִהיסּוסים ַכ ָמה ַשע – ָכ ָכה טֹובִ , ּגַ ם ְבשּור ַה ְ ָץחֹות ַףל ָכל ֵאם וְ ָאחֹות ְמזַ ְמנִ ים ִב ְמזֻ ָמן ֶא ֶלפ זּוז ְל ָץחֹות קֹוקי ִ שֹוקה ַשר ִמין ִמין ִמין קֹוקי ֶ ִ שֹוקה ִא ָה וְ שֹוט קֹוקי ֶ ִ ֶאת ַה ְבגָ ִדים ָפשּוט ִל ְץש ֹט ( -מצביע על עדינתא) שֹוקה ֶש ִהיא ַ ְש ִמין. קֹוקי ֶ יָמין – ִ וְ ָה ָשזָ ה ֶש ִמ ִ - 72 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ַב ָש ְמ ָבש ִהיא עֹוד ִ ְש ַמן – לֹא ַ ֲא ִמין אכל ַח ִמיןָ ,המֹון ְכ ֵמ ִהין... ֹ ַ ִל ְרש ֹשִ ,ל ְרש ֹש ֶאת ַה ַמ ְל ָכה ַל ִמ ְתנַ ּגְ ִדים ַמ ָכה ַמ ָכה ַל ִמ ְתנַ ּגְ ִדים חֹד ֶשל ִכידֹון קֹוקי ִ קֹוקי ָאדֹון קֹוקי יַ ּגִ ידִ , ִ יַאל ָלה ַבי ֻכ ָלם ְשבּויַ י וְ ְ המלכה שֹוכ ֵבי ֲף ָשבֹות - שֹוטהֵ ,הן ְ יֶ ֶלד ֶ בֹודי יףה ִב ְכ ִ ַהזּוזִ ים יְ ַש ְלמּו ַףל ְפגִ ָ ּוץגְ ֵףי ַמ ְכאֹובֹות ְב ַמ ֶפ ֶלת ָרלֹון ִ שב חובל בֹואה ֶח ְשבֹוןַ .היָ ֵש ַח ֵף ִדי עֹוד נָ ָ ֹוףבֹות ַש ַחצ זֶ ה ְמ ַאיֵ ם ְב ִד ְב ֵשי ֵ ִה ָ ֵמש נָ א ַפ ְשעֹוש ְמ ֻקיָ צ ּגַ ָמ ִדי קֹוקי ִ ִ ְץתּוהּוִ , ְץתּוהּו ִר ְששּו וְ ַהכּוהּו. [בתוך דבריו האחרונים נשמעת שריקה הולכת וגוברת של רוח עזה אל מרכז הבמה מגיעה רקדנית בתלבושת דוכיפת, פותחת במחול קצר עם תנועות אופייניות לדוכיפת] יץת דּוכ ַ ִ הֹוד ִל ְשֹלמֹהַ ,מ ְלכּות הֹוד הֹוד ִש ָישהָ ,ח ְכ ַמת ַהסֹוד וְ עֹוד ֲףלּו! ֲףלּו ֵש ֵדי ַהחֹולַ ,ח ְב ֵלי ָמחֹול ִר ְשּו ִל ְכבֹל ַה ְש ִליכּו עֹוד ַפ ְלקּוש ְפ ַת ְלֹלַ ,הכּו ָב ֵאשַ ,ח ְבלּו ַל ֲחבֹל ָהנִ יץּו זּוז ְבלֹא ַל ְחמֹלְ ,יַבזִ יר ָה ַש ַףם ַה ָכחֹל יץת. דּוכ ַ יץת – ַמ ְלאּו ִמ ְקוֹות ַה ִ ּומֹוש ַ יץת ִ יץת ִד ַ ִש ַ [מוטל צל חשוך ,ברק כחול ורעם ,צלליות הגמלים ונושאי החנית קופצות ונעלמות אחת אחת .ברמבר קשור בחבל ,כורע על ברכיו ופניו תקועים בחול. צוצי מונף פתאום ונתקע בין כפות התמר] - 73 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 קֹוקי ִ הֹו ָאּהַ ,איָ ה ָאי חֹושי דֹורש ֲא ַ ַדרֵ ... קֹוקים נִ נְ ָף ִקים, יקיםַ ,ה ִ רֹוקיםַ ,ה ֵב ִ אֹוי ִ לּולים לּולים ֲח ִ נְ ָר ִבים נְ ָר ִביםֲ ,ח ִ ִה ִצילּונִ י זּוזִ ים ֵמ ֻח ֵדי זִ יזֵ י ֵףצ חֹושי ,עֹוד ִיָביא ָף ַלי ֵרצ. דֹורש ִב ְט ַ זֶ ה ֵ ַאיָ ה ָאי ... [עוד הֶבז ֵק זיקוק ועשן ,צוצי משתתק המלכה ואנשיה מקובצים בחבורה אחת מביטים סביב בתימהון. הדוכיפת ממשיכה בשיר .תוך כדי שירתה מתחילים לחזור לספינה] דוכיץת שיר הּדּוכִיפַ ת הֹוד ִל ְשֹלמֹהַ ,מ ְלכּות הֹוד הֹוד אֹוספ עֹוד עֹוד ֶא ֶלפ נָ ִשיםֵ , ַה ְש ֵבה ִ ְרש ֶֹשת ַףל ְכנָ ַץי ִמ ְמ ָסש יָ ִשיש ּגָ לּוי אֹו סֹוד. אהב ִשיש ַה ִ ִישים ַכ ָמה י ֹ ַ – ָש ֵחלָ , ָמשֶ ,א ְש ֵא ָלה ,שּות – ִף ְס ֵרי נָ ִשים ,לֹא ְד ַבשַ -אּגַ ב – ַב ְתיָ הַ ,ט ְליָ הְ ,ס ָמ ַדשֵ ,חשּות – "דּוכיֵ ,מהֹדּוִ ,הזְ ַד ְמנּות( ",מתחילה לחקות את שלמה) ִ – ְכ ִל ָילהַ ,ט ְלמֹוש ,שּונִ יתֶ ,ף ְדנָ ה – "ב ִלי ַה ְד ָל ָץה ָל ִףֹונּות! ְ ְכ ֵחצ ִמ ֶק ֶשת ִל ְמעֹונָ ּה, זּוג ֲףגִ ֵילי זָ ָהב ָחשּוצ מּושת יִ עּוצ, ִמ ְס ִשי ָל ֵאם ְ ַ 'מיָ ִדי' שּוב ָתּה ְב ִ ֶאת ְ ָ ֹושן ,אֹו ְליָ ִדי". ְל ַשבָ - הֹוד ִל ְשֹלמֹהַ ,מ ְלכּות ... - 74 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 יץת ֵ ָדע דּוכ ַ דּוכי – ִ ַשר ִ לֹודט – מּוטלְ ,ר ֶ – ִא ָילנָ הֲ ,ח ַ ֹודה, ִשבּוצ ֵל ִיליַ ,מ ְנֹות ָ אֹודט – – ִמ ִישיִ ,סיוָ ןְ ,ס ָתוִ יתֶ , ִאפּושְ ,ת ָץתֹוןֶ ,ש ֶמן ַהמֹש שּול ִמית – – ִפ ְש ִחיָ הֵ ,ף ֶדןַ , ִמי ַהּנִ ְכנֶ ֶסתִ ,מי ִגְ מֹש, שּודה ִב ְד ַבש ַ ְש ִמית. ִמי ֲח ָ ּג ַֹבּהִ ,מ ְש ָרלֶ ,ה ֵקפָ -חזֶ ה, לֹושיֹות ְב ָח ָלב ָשזֶ ה. ָר ְ ֶא ֶלפ ָקשֹות ַכ ֲא ָחיֹות, יחיֹות. יץת ִל ְש ִל ֻ דּוכ ַ שּוב ִ הֹוד ִל ְשֹלמֹהַ ,מ ְלכּות ... קֹוסם ָח ַרש ְב ִדיּור ְכ ֶש ַה ֵ ִף ִידיתַ ,דיָ אנַ ה ,גֵ 'יןָ ,פזִ ית ֵמ ָידע ַףל ַמ ֲא ָשב ֻמ ְץ ָרש ַכ ְש ֶמ ָלה ,נֶ ֶץ ְש ִטיטַ ,ףזִ ית ְּוש ַח ְביָ ה ָף ַשְך ַ ְק ִפית יטל נִיליֲ ,א ִב ַ ְס ֵב ְט ָלנַ הִ , חֹוץית סּוץה ִ ָפ ַר ְד ִי ַףל ָ סיגל מאיש .דיורן הולך ומתבהש הּוטל קֹוקי ֶאל ֶד ֶרל ָשם ַ ִ שּובם, ּגַ ם ַהּגְ ַמ ִליםְ ,ל ֵשם ָ ִפ ְל ֵפל ֻהּנַ ח ַ ַחת זְ נָ ָבם. ֶאל ַה ַמ ְל ָכה א ַֹמשּ :גְ ִב ָישה ְל ִףישָ -ש ֵלםִ ,ףיש ַה ִב ָישה. [תוך כדי שירת הדוכיפת חוזרים המלכה והצוות לספינה ,בדרך מצטרף אליהם הקוסם המחליף איתות הסכמה עם הדוכיפת] סופ מעשכה שניה. - 75 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ִִּּלִּ ִִּּגִּלִּו ב המדוש לסץשות ילדים נתי בית / ממש לא כאילו ְל ִה ְתנַ ֵדב ּו ְל ַה ִציל – ָ ִמיד מּו ָכן ַא ִביש ָא ִקיל, ז ֹאת ל ֹא ִד ָישה – ז ֹאת ַמ ְמ ָל ָכה, ּו ְכ ֶש ָ ַמע ַףל ָה ִףנְ יָ ן – יכה. ז ֹאת ל ֹא ָכ ִשית – ז ֹאת נְ ִס ָ "אנִ י מּו ָכן!" ִמיָ ד ָףנָ הֲ : וְ ִהיא ְכלּו ָאה ְבתֹוְך ָאשֹון, ל ֹא ַףל ַמ ֵקל – ַףל סּוס ָמ ִהיש ְכלֹו ַמש – ְבתֹוְך ִט ַישת ְד ָשרֹון! שֹו ֵכב ְב ַל ַהט ָה ַא ִביש, ְד ָשרֹון – ִמ ִפיו יֹו ֵקא ָף ָשן – שֹו ֵכב ,שֹו ֵףט ִב ְד ָה ָשה וְ ל ֹא ,זֶ ה ל ֹא ְמ ִףיל יָ ָשן! ּו ִמ ְת ָר ֵשב ֶאל ַה ִט ָישה. ְד ָשרֹון ָףנָ רְ ,ד ָשרֹון ַמ ְץ ִחיד, ְל ֶץ ַתע הּוא שֹו ֵמ ַע רֹול: ָכל ִמי ֶש ָשב ִאֹו – ִה ְץ ִסיד. "חמּו ִדי ,ב ֹא ְכ ָבש ֶל ֱאכֹל!" ָ יכה! ַה ִצילּו ֶאת ַהּנְ ִס ָ ַאְך ָה ַא ִביש ל ֹא ְמוַ ֵש: ֲהיֵ ש ּגִ בֹוש ַב ַמ ְמ ָל ָכה? "ל ֹאִ ,א ָמאְ ,מ ֻא ָחש יֹו ֵתש!" זֶ ה ַהּגִ בֹושִ ,הּנֵ ה הּוא ָבא! וְ ָאז קֹו ֵףרְ ,מל ֹא ַהּגָ שֹון: ִמי ָכאן ָא ַמש" ,הּוא ֶבן ַא ְש ַבע"? " ֵקא ַהחּו ָקה ,יָ א ְד ָשרֹון!" ֵ ֵהן ַהּגִ בֹוש – ַא ִביש וָ ִתיר ַאְך ַה ְד ָשרֹון שֹו ֵתר ,דֹו ֵמם וְ ֶח ֶשב לֹו ְבתֹוְך נַ ְש ִיר. וְ ל ֹא יֹו ֵקא ְל ִה ָל ֵחם. ְכ ֵב ָדה ַה ֶח ֶשב וְ ַח ָדה, ָאז ָה ַא ִביש ,אֹוזֵ ש ּגְ בּו ָשה, וְ ל ֹא ִמ ְפ ַל ְס ִטיר – ִמ ְפ ָל ָדה! נִ ְכנָ ס יָ ָשש ֶאל ַה ִט ָישה... וְ ָה ַא ִבישְ ,ב ִלי ֲח ָש ָדה, ִה ָכה ַב ֶח ֶשב ַה ְכ ֵב ָדה. ְט ָשאח! ַה ְד ָשרֹון נָ ַץל וְ ֵמת, "כ ִאלּו" – ֶב ֱא ֶמת! וְ ל ֹא ְ ...שב ָה ַא ִביש ִמ ְ ֵדה ַה ְק ָשב, ָ יכה ִבזְ שֹועֹו ָתיו, ַהּנְ ִס ָ וְ הּואָ ,ףיֵ פ ַאְך ְמ ֻא ָש, יה" :זֶ ה נִ גְ ַמש! ָפנָ ה ֵא ֶל ָ יכה! ַא ְ ָח ְץ ִשיָ הַ ,הּנְ ִס ָ ֵ ְק ִאי ִא ִי ַל ֲאשּו ָחה?" ָהיָ ה זֶ ה ְר ָשב ָר ֶשהִ ,ף ֵקש, ִכי ַה ְד ָשרֹון ֵה ִט ַיח ֵאש, - 76 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 סיגל מגן / מה אפשר לעשות עם סוס? סיגל מגן /בלון ָמה ֶא ְץ ָשש ַל ֲףתֹות ִףם סּוס? ְביֹום ַה ֻה ֶל ֶדת ִר ַב ְל ִי ָבלֹון וְ ָה ַל ְכ ִי ִאֹו ָב ְשחֹוב. ֶא ְץ ָשש ִל ְמש ְֹך לֹו ַבזָ נָ ב, ָכל ִמי ֶש ָפגַ ְש ִי ִחיֵ ְך ְל ֶף ְב ִשי ֶא ְץ ָשש ִל ְשכֹב לֹו ַףל ַהּגַ ב. "ה ְש ֵבה ַמזָ ל טֹוב!" וְ ָא ַמש ִליַ : ֶא ְץ ָשש ִל ְדהֹש ִאֹו ַלּגַ ן, ָאז ָקצ ִלי ִפ ְתאֹום ַש ְףיֹון נֶ ֱה ָדש - ֶא ְץ ָשש ָל ֵתת לֹו ַמ ֲף ָדן. ֶא ַקח ִא ִי ָבלֹון ּגַ ם ָמ ָחש וְ ִאם הּוא לֹא יִ ְש ֶקה ִל ְטעֹם? יְחיְ כּו וְ יִ ְהיֶ ה ִלי נֶ ְח ָמד וְ ֻכ ָלם ַ אכל אֹותֹו ֲ -אנִ י וְ תֹום... נֹ ַ ְביֹום "לֹאֻ -ה ֶל ֶדת" נָ ִףים ִב ְמיֻ ָחד. רוני גרוס /הקיץ הצייר טּוטי רוני גרוס ְ /ס ַמ ְר ִ ַאּגָ ס יְ ַש ְר ַשרֲ ,א ַב ִט ַיח ָאד ֹם, שּותי, ד ֹב ֻדבֹון יֵ ש ָלּה ְל ִ ְמ ַחיְ ִכים ֶאל ָשזִ יפ ָסגֹל. טּוטי". "ס ַמ ְש ִ לֹו ָר ְש ָאה ְב ֵשםְ : טּוץת ַהחֹם ַףל ָפ ֵל ַטת ַה ַקיִ צ ְש ַ אֹומ ִשים ָלּה" :שּות, הֹושים ְ ַה ִ נִ ְמ ָש ִחים ַה ְצ ָב ִףים ִכ ְב ִמ ְכחֹול. זֶ הּו ד ֹב וְ לֹא ְס ַמ ְשטּוט", וְ נָ ִדים ּגַ ם ַה ַס ִבים: יק'י ָל ָבןֲ ,ףנָ ִבים ְביָ ש ֹר ִל ִ "זֶ ה לֹא ֵשם ִב ְש ִביל ֻד ִבים. דֹורש, וְ ַק ָבש ְק ַה ְב ָהב וְ ֵ ד ֹב ָק ִשיְך ִל ְהיֹות ֲ'ףנָ ר', ֲא ַץ ְש ֵסר ְב ָכתֹם ְמ ַדגְ ֵדג ִלי ַףד ְקחֹור ד ֹב ָק ִשיְך ִל ְהיֹות ָ'חזָ ר', עֹובש. ְכ ֶשהּוא ֵבין ְת ָץ ַתי ֵ ּגֹובש ַףל ֻכ ָלם ַהד ֹב ֵ 'ּגּול ֶיבש'". ִ ְר ְש ִאי לֹו ִ ְ ֵאנָ ה ְב ֵש ַיח יָ ש ֹר ְמ ַש ֵכש "זֶ ה לֹא ֵשם ,זֹו ַאּגָ ָדה" יְכנִי ּומלֹון ְב ָכתֹם ַח ָ ֶ ִמ ְתנַ ּגֶ ֶדת ַהיַ ְל ָדה, קֹוב ִףים ֶאת ַה ַקיִ צ ֲא ֶשש ְמ ַב ֵקש, ְ טּוטי ֲ -א ִמ ִי, "ּוס ַמ ְש ִ ְ ְמ ַקיְ ִשים ִלי ְמּונָ ה ְב ִב ְטנִ י. הּוא ָ ִמיד נִ ְמ ָקא ִא ִי. ַה ֵ ָףש ֶשלֹו ָמשּוט, לֹו ַמ ְת ִאים ַה ֵם'ְ :ס ַמ ְשטּוט'". - 77 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 דיה /בארגז הנעליים ְב ַא ְשּגַ ז ַהּנַ ֲף ַליִ ם ְמהּו ָמה וַ ֲה ֻמ ָלה "מה ַא ְת ֶל ִטית! ְכ ֶש ַא ְ ָש ָקה ,כֹה ִמ ֵמְך ֲאנִ י ֻמ ְר ָסם, ָ ּו ְץזּושֹות ֵהן ְב ִאיֵ -ס ֶדש ַףל ַמ ָדפ ָב ֲא ֵץ ָלה. יתיְך רֹו ֶץ ֶקתִ ,ה ְתמֹו ֵסס ִלי ָה ַא ְבזָ ם". ּו ְכ ֶש ְש ִא ִ ַה ַכ ְץ ָכפ חֹו ֵשרּ ,גֹונֵ ַחָ ,תח ִמ ַ ַחת ַל ַמּגָ פ: תםַ ,א ָה ָסתּום ְכמֹו נַ ַףל", "ס ֹ ְ נַ ֲף ֵלי ָהעֹוש רֹו ְבלֹות, "היִ ,ב ְשיֹוןֲ ,אנִ י נֶ ְחנָ ר ְכ ָבשָ ,אז ֵ ֵשד ִלי ֵמ ַהּגַ ב?!" ֵ נַ ַףלַ -ביִ ת ְמ ֻש ֶפ ֶטת ְמרֹונֶ נֶ תֲ ,ףקּו ָבה, "אפ ַא ַחת ל ֹא ִמ ְת ַשּגֶ ֶשת ִמ ֶמ ְחוֹות ָכל ָכְך זֹולֹות". ַ ִכי ָבּה נַ ַףל ֶא ֶלגַ נְ ִטית ַףל ָף ֵרב ַד ִקיר ָף ְל ָבה. יאה: נַ ַףל ַה ִס ָישה ִמ ֶכ ֶספ ִמ ְתאֹונֶ נֶ ת ִב ְץ ִל ָ "איְך ַא ְ ְליָ ִדי ֻמּנַ ַחתִ ,מ ְש ַ ְץ ֶש ֶץת ִבי?!"ָ ,א ְמ ָשה, ֵ "אֹויַ ,מדּו ַע ְמגָ ֵשד ִלי ָכל ַהזְ ַמן ַבסּו ְליָ ה?" "א ְ זְ ֵרנָ ה ּו ְמ ֻש ֶמ ֶשת ,וַ ֲאנִ י כהֹ ְק ִף ָישה, ַ נַ ַףל ְתמ ֹאל ּגְ דֹו ָלה ֶשל ּגֶ ֶבש ְמתּו ָחה ּו ְלחּו ָקה: ַמ ְב ִש ָירה ּו ְמ ֻק ְח ַק ַחתְ ,מ ֻח ֶט ֶבת ּו ְת ִמ ָישה, ישהּו ָמ ָקא?" "היָ ,א ַבד ִלי ְתשֹוְך ַבחֹ ֶשְך ,אּו ַלי ִמ ֶ ֵ יה ַהּגְ ִב ָישה. וְ ָת ִמיד אֹו ִתי נֹו ֶף ֶלת ְל ַשגְ ֶל ָ ּו ְתאֹו ָמ ָתּה זֹו ֶף ֶץתִ ,מ ְתלֹונֶ נֶ ת ְבתֹושּה: ַב ִפּנָ ה ַה ְמ ֻא ֶב ֶרתִ ,ףם ַבת-זּוג ְשנִ יָ ה ְכמֹו ֵתְך, "ה ָאדֹון ָש ַכח ִבי ּגֶ ֶשבּ ,ו ַמ ְס ִש ַיח ִלי נֹו ָשא". ָ ְמכֹ ֶף ֶשת וְ נִ ְש ַכ ַחתִ , ְמ ְק ִאי ֶאת ְמרֹו ֵמְך". נַ ֲף ֵלי יַ ְל ָדה ְר ַטנְ טֹנֶ ת ֲףסּורֹות ְב ִמ ְת ָח ִרים, מ ֶש ֶטת ְמנַ ֶח ֶמת ְשעּו ָתּה: ַבתַ -הזּוג ַה ְמ ֹ זֹו ִמזֹו שּוב ִמ ְס ַ ְשֹות ְב ַף ְש ָד ַליִ ם ֲף ֻמ ִקים. "יֹום ֶא ָחד ָף ֵרב ִ ְשבֹש ִהיא ,וְ יָ ִףיץּו ּגַ ם אֹו ָתּה נַ ֲף ֵלי ָב ֵלט ְב ִלי ֵח ֶשרְ ,ב ִץהּור ָש ָחב עֹו ְמדֹות: ְלתֹוְך ֲף ֵש ַמת ַהזֶ ֶבלָ ,שם ַח ְס ַשת ִשמּוש ִ ְשבֹצ. "כ ָמה ֶש ְמ ַש ְף ֵמם ֹפה ְכ ֶש ֲאנַ ְחנּו ל ֹא שֹו ְרדֹות". ַ ָאז נִ ְש ֶאה ֵאיְך ִ ְת ַש ְב ֵשב ִהיא, ָכְךְ ,ב ֶמ ֶשְך ָכל ַה ַליְ ָלהְ ,כ ֶשּנָ ִמים ָה ֲאנָ ִשים, ְב ַא ְשּגַ ז ַהּנַ ֲף ַליִ ם ַה ַחיִ ים עֹוד שֹו ֲח ִשים. ְכ ֶש ַא ָפּה ָטמּון ַבבֹצ". ַה ַסנְ ָדל לֹו ֵחש ְב ֶמ ֶתר ִל ְש ֶכנְ ֹוִ ,היא נַ ַףל ְספֹו ְשט, ַאְך ַבבֹ ֶרש ֲףשּוכֹות ֵהן ִל ְק ִף ָידה ֶשל יֹום ָאש ְֹך, ַמ ְח ָמאֹות ֶש ְכ ָבש ִה ְש ִמ ַיע ְפ ָף ִמים ַשבֹות ִמ ְס ֹץש: ַמ ְמ ִינֹות ַשר ָל ַשגְ ַליִ םֶ ,ש ָב ֶהן יֵ ְקאּו ִל ְדש ְֹך. ממשיכה לקבל חומר לגיליונות 4ו.5- מערכת נושא גיליון 4הוא "אור וצל" ונושא גיליון " – 5משפחה וקרבה" .ניתן לשלוח גם טקסטים שאינם קשורים ישירות לנושא המוכרז. אנא שילחו את החומר -שירים (לרבות שירי-ילדים) ,תרגומים, סיפורים קצרים -לכתובתנו . [email protected] - 78 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 רותי ברנדט / עורב ,אל תתקרב! ַבב ֶֹרשַ .ב ָצ ֳה ַשיִםֲ .א ִץלּו ָב ֶף ֶשב, עֹושב, ְמ ַר ְש ֵרש ָה ֵ ְמ ָח ֵשפ ְללֹא ֶה ֶשפ. "שר ָשע! ַשר ָשע! ַשר ָשע!" ַ הוץיע! ַמדּו ַע? ָמה ֵא ַשע? ָמה ָר ָשה? עֹושב, "רֹולָךֵ , ְ ְל ָאזְ נֵ ינּו ֵאינֹו ָף ֵשב. ֲאבֹוי ְלָך ִאם ְל ָכאן ִ ְת ָר ֵשב! עּופ ְלָך! עּופ ְל ַד ְש ְכָך! עֹושב!" ְב ַשחֵ , "א ָבלֲ ...א ָבל ֲאנִ י ָש ֵףב!" ֲ ְמ ַר ְש ֵרש ָהעֹו ֵשב, ִמ ְת ָר ֵשב ּו ִמ ְת ַש ְב ֵשב ִמ ְת ַש ְב ֵשב ּו ִמ ְת ָר ֵשב, ִמ ְת ָר ֵשב, ִמ ְת ָר ֵשב".... - 79 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 הקוסם הגדול חת' /יום העבודה של הגמד נמנמני הגמד נמנמני א-ה-ב מ-או-ד ל-נמ-נם .הוא אהב לנמנם בבורש ,הוא אהב לנמנם בקהשיים ,והוא אהב להתנמנם בעשב ,אל תוך שנת הלילה. בורש אחד רמו חבשיו הגמדים וניסו להעיש את נמנמני ,אבל נמנמני שקה שר לנמנם. "נמנמני" ,הם רשאו לו" ,בורש טוב! הגיע זמן לרום! הגיע זמן לשטופ ץנים! לאכול אשוחת בורש ולקאת ליום של עבודה במכשה היהלומים!" אבל נמנמני – שקה שר לנמנם. השאישו אותו הגמדים בבית ,ויקאו לעבודה במכשה .הם עבדו רשה כל הבורש ,וכשהגיעה שעת הקהשיים ,הם התיישבו לאכול את אשוחת הקהשיים שלהם. בבית ,נמנמני -עדיין נמנם. אחש הקהשים המשיכו הגמדים בעבודתם .הם חץשו והעמיסו וסיננו אדמה ומיינו יהלומים ,עד שהגיע העשב ,ואז הם לרחו את תירי האוכל שלהם וחזשו הביתה. בבית ,נמנמני – עדיין נמנם. הגמדים ניסו שוב להעיש את נמנמני" :נמנמני ,רום ,חזשנו! הגיע הזמן לאשוחת העשב!" אבל נמנמני – שקה שר לנמנם. הגמדים אכלו את אשוחת העשב ,שטץו את הכלים ,סדשו את הבית ,ששו להם שישי גמדים ,והלכו לישון. ונמנמני – המשיך לנמנם. מאוחש ,מאוחש בלילה ,כאשש כל הגמדים כבש ישנו ,התעושש לץתע נמנמני ,והשגיש שעב מאוד .הוא שקה לאכול רוטג' .אולי סנדוויצ' עם רוטג' .או אולי לאכול גביע רוטג' עם כץית .או לחמניה עם רוטג'. הוא ניגש למרשש וץתח אותו כדי לחץש רוטג' .המרשש היה שיר .שיר ל-ג-מ-שי .לא היה בו אץילו סימן לרוטג' .נמנמני ץתח את המרץיא ,ולתדהמתו גילה שהמרץיא מלא לגמשי – בתוך המרץיא ישן ,כשהוא מכושבל ,דוב. נמנמני חשב וחשב עד שנזכש איך מוקאים דוב ממרץיא בשלושה שלבים: .0ץותחים את המרץיא .2מוקיאים את הדוב .3סוגשים את המרץיא הוא הוקיא את הדוב מהמרץיא ,העיש אותו ,ושאל אותו מיהו ומה הוא עושה במרץיא? "אני דוב הרוטג' הקץוני" ענה לו מי שעכשיו אתם יודעים שהוא דוב הרוטג' הקץוני" ,ואני ישן במרץיא". התשובה הזאת לא עזשה לנמנמני בכלל .או שבעקם כן ,היא הזכישה לו שהוא מאוד שעב ושוקה רוטג'. "איץה כל הרוטג' שהיה במרשש שלנו?" שאל נמנמני את דוב הרוטג'. - 81 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 "מקטעש ,אני אכלתי אותו" ענה הדוב" .זה המאכל האהוב עלי; בגלל זה רושאים לי דוב הרוטג'" .כששאה את האכזבה על ץניו של נמנמני ,הוסיפ "אבל אם אתה שוקה ,אני יכול לרחת אותך למרום שבו יש המון רוטג'". נמנמני היה שעב מאוד ,ולכן הסכים לבוא עם הדוב. הם יקאו מברתת הגמדים .לילה ,חושך ,ישח וכוכבים בשמיים. הם עלו על הגבעה" .זה עוד שחור?" שאל נמנמני" .לא כל כך" ענה הדוב. הם ישדו אל העמר" .זה עוד שחור?" שאל נמנמני" .עוד רקת" ענה הדוב. הם חקו את החוששה" .זה עוד שחור?" שאל נמנמני" .לא ,זה ממש כאן" ענה הדוב. ואז ,שאו שניהם משחור בירתה רטנה .הם קעדו אל הבירתה ,ונמנמני השעב הריש בדלת. את הדלת ץתחה – דובה. נמנמני היה רקת מוץתע ,אבל שמש על נימוסיו" :שלום ,אני נמנמני" הוא אמש" ,מי את?" הדובה הסתכלה על נמנמני וענתה "אני דובת הרוטג' ,אתה יכול להיכנס" ואז היא הסתכלה על הדוב ואמשה "וגם אתה יכול לחזוש הביתה ,אבל בתנאי שיותש לא תלכלך את השטיח!" .דוב הרוטג' נשאה רקת נבוך ואומלל כשהוא נכנס לבית בערבות נמנמני. "אץשש להקיע לך רקת רוטג'?" שאלה הדובה" .בשמחה שבה" ענה לה נמנמני. והם הכינו ואכלו שם אשוחה שעשויה כולה מרוטג' .נמנמני אכל ואכל עד שהשגיש שבע ומאושש. כשסיימו לאכול אמש להם נמנמני "תודה שבה לכם על הכל ,אבל אני חייב לחזוש הביתה .עוד מעט כבש יאיש הבורש ,והגמדים האחשים יתעוששו וידאגו לי" .הוא נץשד מדוב הרוטג' ומדובת הרוטג' ,ויקא מביתם. הוא התחיל לקעוד בחזשה הביתה .לץתע ,האיש אותו אוש גדול ,ומאחושיו הוא שמע רולות רושאים לו "נמנמני ,נמנמני!" .הוא חשב שאלה הדובים שרושאים לו ,והסתובב לאחוש ,אבל הדובים לא היו שם ,וגם הברתה לא היתה שם .במרומם ,הוא שאה את הץנים של חבשיו הגמדים שרושאים לו" :נמנמני ,בורש טוב! הגיע זמן לרום! הגיע זמן לשטופ ץנים! לאכול אשוחת בורש ולקאת ליום של עבודה במכשה היהלומים!" נמנמני התעושש .הוא השגיש מאוד ,אבל מ-או-ד ,שעב. הוא שטפ ץנים ,אכל אשוחת בורש עם חבשיו ,ואז ,הוא חזש ל-נמ-נם. - 80 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 האזוש המץושז :ץשוזה יוסי גמזו /הנרות הללו "מה עשֹּויה להבה לזכוש? אם היא זוכשת מעט פחות מן הנחּוצ, היא ָכ ָבה וחולץת .אם היא זוכשת מעט יותש מן הנחּוצ היא ָכ ָבה גם כן .לּוא אך יכלה ללמדנּו ,בעוד היא בועשת ,לזכוש נכון". (גיאושגיס ֶס ֶץ ִשיס ,חתן פשס נובל לסץשּות" :אדם") זה תורפ אותה כל חנּוכה כמו כאב שיגשוני המרדים את ַ ,bypassמ ֲף ָרפ-עושרים- הגשם .כבש שמונים ואחת שנים ועוד טשם ִהגליד בה אותו סתּומיםַ -בלב ,מזכיש- "... סלו ,אם בחבשון או ִבישּושלים ,עולה זיכשון .כל פעם ,כל ִכ ֵ "ש ֶאת "מה הוא מזכיש?" ֶ - בה הלילה ההּוא כמו באֹוב ,כ ֵשד הפושצ ִמברבּור .מה מה ששוקים עוד לשאות אין לדחות אפ לשגע .מי שאינו היה כבש הטוָ ח בין חלון בית אביה לזה של ה"שטיבל" מממש ִמשאלות בגילי כבש ודאי לא יסץיר ".כלּום היתה ֵ ִמנגד? איזה שניים-שלושה קעדים סך הכל ּובכל זאת לי בשישה ,כלּום יכולתי שלא למלא את שקונה של פנתשה משחר של שנות-אוש .פני האבשך לא נִ שאּו בבישּוש ועוד זרנה ,רשּוחה זו? כמה רפשיזות בכלל עוד נותשּו לה? ֵ טשם ידעה מי ּומה הּוא ,אבל כבש נתהדהד בה רולו ועשֹה וכמה ,כמה סבתות נשאשּו לי מלבדה? "הּנֵ שֹות ַה ָללּו ר ֶֹדש ֵהם ",פיזם את בש ֹשה חידּודין-חידּודיןַ . יק'ב .זה הניגּון שהיה גם אביה מרביל בו, שד ֶ בניגּון של ֶב ִ גידי שמע ונכנע לשקוני כמו ששר מ"פ קעיש ּומאוהב שּומ ַרייט הץ ְ טשה ,נש שאשון של חנּוכה .היא ,עם ְ כמין ַמאנְ ָ ץר ֶדת הגדּוד ואיתו מאוד יכול עוד .הּוא לרח חקי יום ִמ ִמ ֶ שלה ,כמּובן ,לא היתה מנסחת זאת "מאנטשה" ,אבל לי, אחיו ויאללה ,זּוז .סבתא מיד נדלרה את ה"סּובאשֹו" של ִ עלע" ,כך היא רושאת לי) מּותש ,למה יר ֶס ֶ ה"ש ְ ִ נכדתה (או על שניהם :על הסשן הקעיש וה"סּובאשֹו" הנוקקת .שמש לא? זהּו עשב חנּוכה של שנת תשע"ג ,אומשים רמטיה חושפית חיממה כל הדשךַ ,לנופ את שמי התכלת ּולסבתא בעומדה במעשת-המכפלה ,כּולה שיגּוש" .רינדעשלעך ,תנּו לחאג' פשטי ,פלש ֹתינאי?" את הלב" .מקאתם לכם זמן ַ לי לנשום ַא ִמינּוט ",היא אומשת ִלשנינּו ,מּותשת .לי, שאל אותנּו איש משמש-הגבּול מּול המחסום"- .טיּול נכדתה הנישֹאת תוך שבּוע לסשן גידי קּוש ,ולוַ ,לבעל- שוששים ",אמשה סבתא ש ֵֹמחה ,כמו ילדה שריבלה ברשוב .שקיתי לתת לה ַמ ְנַ ת יום-הּולדת ולא ידעתי כלל קעקּוע"- .שר ַאל תתעכבּו שם יותש מדי זמן ",נתרדשּו פני ְל ַמה הכנסתי את עקמי .לא שר בחופ ים-המלח אושבים האיש" ,מסּוכן ".סבתא ,אוטמת אוזניה לכל אזהשה, בֹולענים לכל שגל תמימה .גם על חוץי זיכשונה הקעיש של כשהשחרנּו מעט מעמדת-המחסום ִ בס ֶידש". מילמלה" :זה ֵ זרנה חסינת-שיכחה זו ,מי שחוזשת עכשיו ִבסץישה לאחוש ֵ אפ הוסיץהּ ,וכמו לעקמה" :לא כל יום יש לשיינדל חשל"פ אל נוץי ילדּותה .היא יודעת שאני וגידי זּוג "יונים" יּומּול ֶדת תשעים וחמש שנות חיים פֹה .אז עיש-האבות ֶ ש ֹשּוץות ,שני "שלום עכשיו'נירים" (שזה עקמו מין הזאת ,מש ַאבּוַ -מאזֶ ן ,היתה גם הבית שלי"... "ץשּומרייט") .אפ-על-פי-כן ,כששאלתי אותה" :אז איזו ַ מתנה לתת ָלְך ,סבתא? שר תגידי" ,הביטה בי כמי שכבש וכעת ,כקץּוי ,אנּו כאן ,על אדמת-משיבה זו ,על לוע הש- יודעת איזה ֶה ֶלם ִתגשום לי מישאלתה וסחה" :פירניר געש .כל אותם ִמשמשות ,שלהם ושלנּו ,וכל אותה תחּושה בחבשון"- ".חבשון זה מסּוכן עכשיו ",אמשתי ,מבוהלת- . שאֹו-טֹו-טֹו יִ ְר ֶשה פיקּוצ .כּולם ,מלבדנּו ,עוטים כאן מדים. "בגילי ,גם לשּוצ ולתפוס את האוטובּוס די מסּוכןָ ",ק ֲח ָרה. וכּולם כאן חמּושים היטב ,אך לאו דוורא בנשר .גם "א מתכוונת בגלל פיגּועי-התאבדּות של שאהידים", ַ - באותה חשדנּות של אויבים זה יותש ממאה שנות עימּות. לזרן אבל ֵ שאלתי"- .לא ,פקקות לא ַמץלות בין קעיש חבשון של היוםִ ,אם נודה ואם לא ,היא חבית טעּונת - 82 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 חומש-נץצ .לא שר נשות חנּוכה ממתינים לגץשּוש ,גם בבשכיים ָפרֹות אחש זו ,הילדה שאיננה – עוד הם תשים ִ השרט ְל"בּום" .אין כאן ,שלא כמו על פני עמּודי-החשמל, כבש מגיחים לנּו ,פּונְ ְרט על השגע ,מתוך מעשה זו עקמה – לטי מתח גבוה .אך המתח גבוה ,גבוה מאוד ,גם בעומר ִש ֵ רֹוקים" ,עֹוג ,גֹוג ּומגֹוג ,איש חשבו על ישכו ה"ש ִ ְ שלושת ִכמכונת-הזמן ההיא של "הּנְ ִץ ִלים ָהיּו לדיִ שַ .ככתּוב ב"בשאשית"ַ : ונָ אבּוטֹו נכון ַ – H.G. Wellsדוהשת על כנץי הזכשונות שלה אחושה. ּוכלי-הרודש לץניהם כחגבים ...גדולים, ֵ ָב ָא ֶשצ" .והשב בסיאנס ספישיטיסטי הוץכת היא ,כאן ,לעינַ י ,למין ַ כמו ואדּומי-תשבּושים ,עובשים הוִ ְיל ֶדע ַחיֶ עס ֵ מסּולסלי-ש ֹץם ֵ "מ ְדיּום" .ואני מרשיבה לה ,אני מתחבשת עם זה כמו במין ֶ עשבי עם ֶכ ֶבש ֹ שך, כליגיון מטיל אימה .וגָ ש איץוא זאב ְ :déjà vu אהּודיּ ,ומה שבטּוח :יום-יום מגישים ַלזאב הזה ֶכ ֶבש ֹ ִ יָ אותה מעשה .שר שסבתא – רשבים ִאם כך אלה ,אותם נץילים ,ותחתם חדשֵ ... ..סבתא ויינגשטן ִה ִ ָירה את עיניה מן הסץש" .סידּוש" משטיטה כל משקץת (לא השיקפה לבדה משטיטה ,גם ישן ִמווילנא ,דץּוס האלמנה והאחים שֹום .שטט פילח את כשיֶ ֶשת גמלים ה ָמש) ועובשים הם ַבסךַ , השב ,הגבאיַ , חּוט שידשתה כמין זשם חשמלִ ,כקמשמושת :שר לץני שגע להבדיל ,או פילים ,או ָממּוטֹות .ולא נעש רטון כאן נוהג היתה הילדה ְליָ ָדּה ּוץתאום נִ תנדץהַ .א משפה ִלשניה מן "בתָך?" כך אותם בם ִכדבש הנביא ,שר ילדונת בת ששִ - ... החבל והֹופ – עיזא פזיזה שלנּו איננהַ .פ ַחז ַכמיים ,כספית שֹומח)- . ַ ַף ָב ַד ִאים (ּורקֹות ש ֹץמיהם ִמסתמשים ִכ ְרקֹות ששער"- ...שאיתן מתשוקקת ,לא בת אלא ַ ,tomboyא ֶ "עבשה חמּושה", "כן ",משעיד אבא" ,בתי .מה עש ֹתה?" ֵ - אּולי להיכן נעלמה נכדתי הרטנה?" היא שואלת .יש (ולבו יושד הם אומשים"- .איזו?" שואל חייםֶ -בש באימה ִ חשדה ברולה המתּוח ,אך יש גם תרוַ תִ -התבדּות .שתי ִמקשיימהְ ,ר ִשי :ישש ַלמכנסיים)"- .אסּוש ַליָ אהּוד ",הם בףזשת-הנשים הקץּוץה, ֶ לידה, אומשים לו מירשא מץושש ,עוד ִמזמן הסּולטאן" ,לשדת השוררת ,אינן משיבות לה דבשִ ,מתחפשות כל אחת אשםֶ -אלָ -ח ִ'ליל הזאת של הח ֶ ַ בתוך מעשת-מכפלה זו, ִבשתירתִ -התנכשּות .אבל זו ,גבשת ְש ַלאנְ ג ,האשסית ִמכּולן ִא ְיב ָש ִהים ַאבּונָ א ,עמור יותש ,שחור יותש במדשגות-האבן (חשֹּוכת קאקאים שאין לה לא נכדה ,לא נכד) נועקת ִממה שהּוא נמּוך יותש ִממדשגה שביעית"- ".איזו "שאְ ,ש ִטיל!" - בסבתא מבט ממּושרפ ּומיד ַמכישה בהָ : שביעית?" עוש ֹה אבא עקמו כמין נַ אש שאיננּו יודע"- .זאת "טץּו ",משתיעה מהן סבתא כאילּו ִה ְת ִשיזּו לה בֹוצ בץניה, שמ ַ ַחת לה אוי ַלכוץשים אם יקיגּו – ִ אלכ – ִדיש ַב ַ שּומ ֶרעס כאלה .שישעּות של "פתאום נעשֹּו לי מין ְץ ְ שגלם"... הר ַסאנְ ִטיפֹות ְ אשש לףזשת-הנשים זרנֹות "...ויוקאת אל ִמחּוצ ֶ רּוד ְס ְטוֶ עס ֵ אס ְ ַפ ְ שיינדל ,ניכש בה :אינה מבינה בשל מה ועל מה כל ושולץת שם באמקע התץילה את חייםֶ -ב ְש'ל (בנּה האלמן ב"רלאס", ַ השעש? הן כל שעש ֹתה שם – ריפקה כמו ואביה של שיינדל) וסחה לו פּונְ ְרט ,אֹות ְבאֹות" .הרטנה", יטל" שלו ה"ר ְ ִ מדשגה-מדשגה ,ככה סתם .אבל אבא, עשע – אליֶ ֶ היא אומשת" ,השגע היתה על ידי ּולץתע – ַח ְ אש ִריָ הַ .משליש שלמונים אל אץיָ ה ְבשּוח ַש ְ ככ ִ משטט ַ לּוקלּונְ ג ,כמו בלעה הקמֹות שלה ,לא הגּומֹות שלהְ .פ ְ לא ַ שֹוביַ אנִ ים" :יותש זה לא ירשה ,חאוואג'הְ .ס ַלח כפות הגְ ְ אותה פתאום האדמה "...בנּה ,חייםֶ -בש ,המבין מה שגיש לה ,היא רטנה"... בחבשון הּוא ה"מֹודּוס וִ יוֶ נְ ִדי" ,מה מסּוכנת היא כל ֲה ָץ ָשה כמה עקּוב לה אם כן ַלרטנה על אותו ֶשב אבשֹום שרבּוש ץלה את ניני אבשהם המ ֶ של החור באותה מעשה (חור ַ כאן ,זה שאפ הּוא התאלמן פֹה כמו אבא ושר שזּוגתו ַבמרום בו נִ ְכ ָשה לו בוש-רבש ,כאילּו יקחר היה בנו החושג זרנה השבה יותש" .וַ יִ ְהיּו ַחיֵ י ָת ָשה ֵמ ָאה ָשנָ ה היתה ֵ ויוששו החּורי – ישמעאל) מזעיר את ֵשעיו והשב לחפש ֹ וְ ֶף ְת ִשים ָשנָ ה וְ ֶש ַבע ָשנִ ים ְשנֵ י ַחיֵ י ָת ָשה" (שביידיש זה ולתּוש בכל חוש וכל סדר ,שמא סוץסופ ִת ָמ ֵקא ה ֵ ֹ ָיה יֹושן) .אמא יקא לה עשט זִ ְיבן ְקוַ אנְ ִקיג ְ יוקא כבש הּונְ ֶד ְ עשס אשש על אב ְ הא ַש ֶ האובדת גם בלי עזשת גֹוי .שהשי ַ השבה פחות ,לא יותש ִמשלושים ּושתיים .מה זה שלושים רּוש ָבאצ' ועם חשב – כמו השוץא, הספִ ,ףם נאבּוט ,עם ְ ּושתיים מּול סכּום של יותש ִממאה ועש ֹשים? סבתא השוץט ,הרבשן – טוב שלא נזדרר להם כלל... אומשת שזה ִמ ְכ ָליֹות ,הם חושבים שאני מטּומטמת .אבל לי לא מוכשים כאן שּום לֹורשים ,סשטן זה סשטן ואני - 83 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 מבינה .את אמא רבשּו שם בהש הזיתים כשיקאה מתוך אפס" לעת רידּוש או הבדלה) .איך זה ְבנֵ ס? "שנַ ְ של ְ אלאך .לא את ש ֹשה ,את הרלינירה של דורטוש מוישה וַ ַ הסתתש לו בסל-נקשים של כביסה מלּוכלכת .ילד בן ש ֹשה רבשּו כאן ,באותה מעשת מכפלה .וַ יָ ָרם ֶשב אבשֹום שֹומ ְש ִק'יר ְמגַ שזֵ ן תשע מקיצ ַבסדרים ושואה איך הפֹוגְ ְ הח ִי וףץשֹון ִ מעל פני ֵמתֹו וַ יחפש ֹ לו ,מיסכן ,חלרת-רבשֶ . "א שואלת מדּוע אני משתכש?" את משפחתוַ . הּוא איש גוי אבל טוב ,בחינם שקה לתת לו ,בלי משכנתא, האדימּו עיניו מּול פני סבתא .סבתא שלא שאלה אותו בלי שום מס .אבל לא ֶשב אבשֹום .לא ,אבשֹום היה "בשביל להיישיש כלּום ,ש ֹמה יד על כתץו ושתרהִ . טֹויְבעס ".בכספ ֶ ֶמענְ ְטש" .לא חינם ",הּוא אומש" ,מֹויְ ְחל "בזוועה עקמה ,עין בעין – מבט ",אמשַ , קשיך גם מלא הּוא רונה מעשה זוִ ,ףם כל הכמה דּונאם ,כמו להשתכש .אחשת ,אחת מן הרושבן ,לא שר שוקחוִ , שסבתא מסבישה" .רח את הכספ ,עץשון ",הּוא אומש לו, השתיים ,גבישתי ",התנשם וגמע מן הוֹודרה" ,או אקיֶ עס ּובלי רּול ְ "אשבע מאות שרל של כספ .בלי ְס ֶפ ַ שיוקאים מן הדעת ,יודעת ַא ,או מן העולם ",וכאן עשטיג ,סגשנּו עניין". אקיֶ עס אּון ֶץ ִ אש ֶק ַל ְ ַפ ְ גיהר" ,או ִמשניהם ".מאּוחש ִמזה ,בבית-היתומים כשחזשּו מלרבוש את אמא נתגנבה הדלּות אל הבית. האינספרטֹוש לשאול את הקּוקירלעך ֶ ירֹולאיֶב ,נכנס בנִ ַ בני אדם קוחרים ביחד אך בוכים על פי שוב לבדם. אחשון ַבשּושה מה הם שוקים שם ללמוד .לוי עמד ֲ אבאֶ ,פ ָחח במרקועוִ ,הלחים רּומרּומים נרּובים ,תירן (כיפה" ,אשבע כנץות" ,שתי רנורנות פיאות ,נזלת)- . ַפאיילֹות .שר את הכיס הנרּוב לא לימדּו אותו איך עסיָ א בוחש הּוא לדעת?" שאל אותו השב שֹוץ ְ "איזו ְפ ֶ להלחים משּום מה .הלכה איץוא סבתא בבורש בהיש לוין מוועד-החינוך"- .להשוג ",אמש" ,גויים .מה והזמינה את מנדל ֶשעמֹונְ ְט ִשירִ .השחיבה ִמטבח שיותש ".והוסיפ בשרט" :יהּודים קשיכים ללמוד את עסטֹושאנְ ט. ַ ֶש המרקועְ ,כבֹוד השב ".כשהגיע לאשצִ ,ףם שאש לֹובֹוד ָרא. ְ ּובבית מּולם נִ תמרמה ישיבת ְס נתמזל מזלה ַ יתומים ,נקטשפ לישיבת סלובודרא .כאן זה ודאי לא הב ִלינְ ֶקעס בחוטם בחּושי בא שיח הטשֹולנט ,הרּוגלְ , ירשה לעולם :אנטישמים בין ֵש ִמים? מּוץשך .סבתא הישיבה ,ממש ַפאשץּוםֵ ...ה ֵחלּו משבשים את שק ַסם ָת ְכ ָשה אז שלושה חדשים מן השייח' ַף ְב ְדלַ -חיָ , הפסּורים שחמנא ִליקלןִ :ב ְמרום בבא מקיעא שיש- לו .פטשיאשך מּוסלמי שיקא ִכביכול ִמדפי החּומש, השישים והשיש ניגש לו .כי ִהּנֵ ה הסתיו ,בחּושים ,עבש, "א-נּוַ ,אנּו ִתשאּו אותם ",היה ממלמל בשגש, נֹומןַ . ֶץ ֶ השיש ְמ ִת ְיב ָא חלפ הלך לו ,רדישתה של סבתא חנטה ֵ "לבּושים כמו אבשֹום אבינּו והוגים חי"ת ועי"ן כמו עולה מן יה וסיש-הסישים ימח שמו נתן שיח .מי זאת ָ ַפגֶ ָ ְץ ֶשענְ ִר "...עבדל-חי אפ הּוא נטה לו ,לקעיש הרישרעס ֶ מרּוט ֶשת? רעשת ֶ כתמשות עשן המטבח ִ ִ ה"מֹוסרֹובי" ,חסד :מזמין אותו יחד עם אבא ּושני ִ דּודְך ִמדּוד, עולהַ ,שבֹויְ ַסי ,מרּוטשת במֹוש ּולבֹונה .מה ֵ ָ שבנים אל סּוכת גג ביתו .פעם זימן עבדל-חי ַלסּוכה את דּודי בתינּו? ִ שף ִ דּודְך ִמדּוד ֶש ָכ ָכה ִה ַ סבתא ויינגשטן ,מה ֵ יישל" :יש לו ,הודיע ,אּושפיז "ספ ְ ֵ אשבעת אושחיו למין בּול ֶבעס עשים ,קח ִמ ְ עשים-הּונגֶ ִ בשה יּונגֶ ִ קח ואדוםֶ ,ח ֶ רּודס ,אישיּות נעלה עד מאוד .היה זה רשובו, מאלְ - ֶ "לא חּוסייני ,ה"מּוץתי" ִמישּושלים ,טץסש ַחאג' אמין אלֵ - טֹושאנְ ט ",סח עס ַ עסטֹושאנט מחזירה ַא כי ִאם ְץ ֶש ְ ַ ֶש יָמים יחבוש ַל ֵשד המועקה המּוסלמית העליונה ּומי ֶש ְל ִ לה לוי אלטשּולש .לוי היה עילּויּה של סלֹובֹודרא ,סינַ י, הנאקי ,היטלש" .אקלנּו ",אמש חאג' אמין ָלשב עורש-השים ואם קשיך לץעמים גם ַש"צ .פעם, אפשטיין ,הּוא שאש ישיבת סלובודרא ,וכן ָל ַשב כשנִ תבסם בשּושן-פּושים סיפש לסבתא (איש מלבדה "מזּומן", ָ ְסלֹונִ ים ,הּוא שאש ישיבת חבשון ,באותו "בעיש לא שמע אותו ,איש) על ֵבית אבא שלוַ ,בגולהָ . "אקלנּו סּוכות יש בכל השנה ,לא שר פעם ולא שר אסנֹו בשּוסיה היה הדבשַ ,בפֹוגשֹום של שנת ",07 ְר ַש ְ ("ש ַשר לא יהא לנּו ",אצ ללחוש אבא" ,יותש שבּועֶ ". וא ְליָה אחי – ַבגשזן של איוואן, סח לה" .אבא ואמא ֶ ִמפעם בשנה תשעה באב ,טץּו-טץּו)"... ּוץשוזדוש ועש ֹתה לה בית-אוכל ,מעין ואדום בֹוש ְשט ִמ ְ לוהט, appetit !Bon ניקל בנֵ ס ,אמש ,יונר ִמברבּור השכן "...הּוא עקמו ַ גֹושנּו .רקין מן "מאּוחש ִמזה ",נזכשת סבתא" ,בא אשש יָ ְ הוֹודרה (רודם לכן לא שתה מעולם ,חּוצ ִמכוס רטנה הגדּודים העבשיים ִבישּושלים עמד ִל ְכנֹוס את אנשיו ְלטרס - 84 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ַב'חּושבה' .רקת רודם לכן – סח לו לוי לאבא בסוד על חלילה – כאן בתישּוצ שעוזשת לסבתא לשֹאת איזה מגש מיץתן בית-הכנסת – ִהריש ַחאג' אמין על דלתו של לושד ושם ִבבלֹופ ממין אחש – היתה מתאמקת שלא להסמיר 'אם יעשכּו היָ אהּוד את אמש ,הּוא-הּוא הנקיב העליוןִ . ְפ ַל ֶ בץניו אך נכשלת כל פעם .איך מאלץים את הדם הסושש כשא ְב ִשיָ ה' ,איני ַ הטרס ',שלפ מבית-גנזיו ִאיּום רקשַ ,חד הזה לא להבעיש את העוש? מרבל על עקמי ,לושד נִ כבד ,אחשיּות על השרט ָבעיש- '. ֶשב שמשיה חב"ד ,זה שאבא תירן לו חבית-הגעלה לץני 'איש לא בירש ִמ ְכבודו אחשיּות על שּום שרט ',ענה לו פסח ,היה מץשט לו ,לחייםֶ -בש ויינגשטן ,שלל שידּוכים לושד פלאמש' .זהּו תץריד הנקיב העליון המּוכש לי ִבשמי, לבתו .זה – כלי נאה ,וההּוא – מקיאה ,והלה – ֶחמדה לא ִבשמֹו'"... גנּוזה וייחּוס-אבות וזיוּוג ִמ ְש ַמיָ א .שר את לוי אלטשּולש היא היתה אז בסך הכל שר בת אשבע-עש ֹשה אפ אפ לא העלה על ש ֹץתיו ,לא בת-רול ולא אותָ .מ ָשל אין שהבשילה ִבן-לילה .בנּויה לתלפיות ותאווה ממש לעין, ִ לו חלר ללוי הזה באותם הבלי-לב של כּולנּו ,שם ונישֹא וףם כל זאת פוחדת מן החושך כמו רטנה .שר אז ,אותו ִ הּוא מעל לכל אלה ,ככל אותם שּוחין עשטילאין של שמי- לףבשֹו של ה"שטיבל", ץֹותּה ֶ ֵליל חנּוכה ,נש שאשוןִ ,ב ְק ָ שמֹונקעס ",גָ ָלה השב אפשטיין ֶ עליון" .אין לו עניין בשּום אחשֵ ,די מץחיד ,גם גילתה כי ִמלבד אותו חושך ַבחּוצ יש ֵ את אוזן ֶשב שמשיה" ,בורש ועשב שר ש"ס ּוץוסרים בין ִב ְץנִ ים ...לא ,את פני לוי עוד לא זיהתה ועוד טשם ידעה כנץות אוהלּה של תושה"- ".כלּום שידּוך הּוא מין מי ּומה הּוא .אך כבשַ ,בחלון ,בא רולו ועש ֹה בה דבשים שמונקעס?" מחה השדכן" ,הן שבנּו מוישה איסשליש הּוא "הּנֵ שֹות ַה ָללּו ר ֶֹדש ֵהם ",חילחלּו המילים שנִ גלּו לה שר אזַ . השמ"א אמש כבש' :כל מי שאין לו אשה כמו ששּוי כאן בעושריה" ,וְ ֵאין ָלנּו ְששּות ְל ִה ְש ַ ֵמש ָב ֶהם ",זימש שם, בלא בשכה ,בלא תושה ואינו נרשא אדם'"- ".אפ פעם לא שעותה ָ אֹותם ִב ְל ַבד "...מה זה גושל? זו חידה "א ָלא ִל ְש ָ ֶ ידעתי כי שדכן תלמיד-חכם הּוא ",סנט בו השב אפשטיין ִמסתם לילה באנאלי – ץאטאלי .סוד שנחשט לו על לּוח- די מּוץתע מן הגילּוי" ,אפ על פי כן כבש מקינּוֶ ,שב שמשיה, ִלבנּו ִככתב על רישְ ,מנֵ א ְמנֵ א ְ ֵרל וגם ַפ ְש ִסין .לכל אדם כי שבט הלוי (פששת ֵף ֶרב' ,דבשים' י ,ח) הּוץרד ביד מּודע לו ,ריש שעליו נששמות יש ריש כזה ,גם ִאם אינו ָ וףת השם לעמוד לץניו לששתֹו ַברודש .והן ַלכֹל זמן פֹה ֵ ֵ אלטשיֹות שאין לו שליטה עליהן .מי שסבּוש ,ככתּוב בּוכה ֶ ַ ואס ְב ֶשענְ ט?" הבֹוחש קעיש עודָ . ֶ לכל ֵח ֶץצ. במסכת בשכות ֶש ִמ ְ ָמּה מביא אבא ,כי "רֹול ָב ִא ָה פעם אחת ,כבש השבה לאחש אותו ליל-חנּוכה בו חזתה ֶף ְשוָ ה" כלּום שאל עקמו מה על רולו של האיש? מה על בחשכת חלונה הפעּוש. בו ,אשבה לו דּומם ,כבכל הלילותֶ , רולו של העלם ההּוא שעמד ַבחלון אותו "שטיבל" ושש ה"לּורס" העמּום ְ פתאום כמו עלה לה ְבאֹוב-חלונוִ ,ףם את מזמוש הנשות הבועש בה מאז ּומסיח הכל?ְ ...ר ֵש ָבה ענדעש" – הּוא ולא מלאך ולא ָת ָשפ ולא שליח (אפ וה"סט ֶ ֶ היתה אל חלונּה ,ץלנֶ ל חלּור-לילה עליה ,שדיה סומשים כי לדידּה היה שלושתם באיש אחד) .כלּום ידע או ניחש למגע השימשה הרשה כלילות הבדידּותֵ .מ ֵף ֶבשִ -מזה, תגלה לו ,או שמא שואה אך אינה ִמ ָ ָ קוץה בו ִמנגד, מי ָ ַבחלון המּואש ,הפעּוש בכותלו של ה"שטיבל" ,היתה פשּוט נִ תאווה לאוויש ליל-ניסן ּוץתח חלונו? כך או כך, קלליתו של אותו אלמוני מרפיקה ִמץלקות על הריש .אוש ִב ְמרום גמשא (אץשש כי בוש ֹמי ליל-אביב זה גשמּו זאת) כלבּה ,וכמוהּו ֵה ֵדי אותו לחן .מעולם לא הנשות נִ תשטט ִ זיוֵ ג שם פסּורים מתוך שיש-השישים ִבלחנים מן הדניֶ ֶפש, שמעה מין ִש ֹמחה עקּובה שכזאת ברולו של אדם .מאּוחש ּול ִמית ",עמד בחלון ּוץניו אליה, שּובי ַה ַ ִ "שּובי ִ הדֹון. ִמזה ,כתום החג ,נִ תבשש לה :זה לוי אלטשּולש .מאּוחש אפ שּובי וְ נֶ ֱחזֶ ה ָבְךִ ",הגביה רולו כנישֹא על נחשול. ִ "שּובי ִ יותש נִ קטלבּו דשכיהם פה ושם בחקש או בעיש .אבא ,שחור והיתה בו ַבלחן ההּוא מין עקבּות עליזה ,מין ַח ְשכּות המ ְידל שלו עמור פנימהִ ,הזמין מלתפוס מה שוחש לב ֵ ִמזדהשת ,שאץילּו ִל ִיליתַ ,ס ָמ ֵאל ּובני-שחת היּו כבש ולבּה נִ תגעש .אבל אפ אותו פעם בץעם לעשב שבתִ , חוזשים בתשּובה... שהיתה ְממּוגְ נֶ ֶטת אליו לא אמשה לו מילה ,אפ לא שמז. פֹורש שסבתא ידעה לעטותִ ,ה ְס ַוְ ָתה בו גם אותו פשקּופֶ - היא ידעה כי על פי ש ֹכל הישש לא נחש ֹץה לו .אין ּולי השּולחן ַל ִמטבח וחוזשת היא .חומרת פתאום ִמ ֵ המּואש שואה את החשּוך ,מּו ְש ֹ ָכל ישן .אבל משהּו לא ָ - 85 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ַץאיֶ עש ִאין הגיוני ,מתרבל על הלב ִאם כי לא על הדעת ,שב וץישגֵ ל ואס ְב ֶשענְ ט ,יהּודים? ְב ֶשענְ ט ַא חישּוםָ . בה פּולסין של שיגּוש כמו נגע בה בעקם ידו" .חּוט ָמשּוְך עטל .העיישה ,אץילּו כאן ,בועשת כבש באש ...סבתא ְש ֶט ְ ישרעס, הק ֶ ִמכאן ,לוי אלטשּולשִ ,ממני אליך ",המּו בה ִ אכנֹו, יק ִרי ,של ַמ ְ מתאנחת אנחה של ת"ח ות"ט ,של ְח ֶמ ְלנִ ְ שממּול .חּוט הסעּוש אל פינת חלונָך ִ הפעּושָ , "מ ְק ֵקה חלוני ָ ִ ההשגה ברישינְ יֶב ,של ֵ לּושה ,של עיש של הקושש ההּוא ֶפ ְט ָ נית ֶרת, סמּוי ששיבון-העולם מגלגל ִמתוך פרעת-גושל לא ֶ ִמשפט ֵב ִיליס :אז מה ,גם כאן שחיטות וסכינים שלּוץים, אך אתה ,העילּוי היודע הכל ,לא הכל אתה חש ורולט... דֹו אֹויְ ְך? מסתבש כי דן ְסלֹונִ ים (הּוא בנו של השב ואחד חסשה כל החוכמות אקּושות בשֹאשָך ,שר חוכמהֶ -ש ַב ֵלב ֵ ִמוותירינּו בבאנר ַאנגלֹו-פלש ֹתינה) יקא ִלישּושלים ,כגנב בו :זו היודעת כי לב שאיננּו שבּוש גם איננּו ָש ֵלם ...מי זה במחתשת ,לרשוא לעזשתנּו את ממשלת המנדאט .בנו שאיננּו יודע ְכ ֵאבֶ -חסשונם של דבשים ,שבי לוי ,אין הּוא השיש ְמ ִת ְיב ָא מישיבת חבשון תמים הּוא :אלה, של ֵ שכם של דבשים ,שהח ֶֹסש מודד את היֵ ש .בוא יודע ֶף ָ הבשיטים ,אפ לא ינרץּו אקבעם להקיל יהּודים .תנינים ואס ְב ֶשענְ ט ,מה בועש ,מה שותח. ואומש לָך ,לוי אלטשּולשָ , ַ לץחות מזילים ִדמעתם ואץילּו ִדמעה של תנין היא .אלה – השףב ,האדום-האדום הזה"... ֵ הדם בועש ,לוי ,הדם סבּושים כי יִ רנּו את ה natives-בחשּוזי-זכּוכית מקלקלים תכסה ַבווילון ,משעידה פתאום נשתעה לאחושִ ,מ ָ של הבטחות .לנּו זשרּו ,כמין עקם לכלב ,את הקהשת- ונדהמת .עדיין ידעה כי אינו מסּוגל לשאותּה ,אך כעת הבלֹופ של אשתּוש בלץוש ,וֵ ייס איך וֹוס .ואילּו לחּוסייני הם רקת פחות .הּוא פשם בכּותנתו כץתוש עליון אחד או זושרים את עקמותינּו ,יודעים שהכלב הזה יְ גָ ֵשם אותן עד שניים ,שישבב את שאשו לחקש הטלּולה ושאפ את בושֹמי אחשון. לץישּוש ֲ עֹומד ַא ַחש ָכ ְת ֵלנּו ",פיזם כמין שמז ֵ "הּנֵ ה זֶ ה ליל ניסןִ . עכשיו ,ממש בשגע זה ,פלחה זערה ,כתעש ,את אוץל "מ ְשּגִ ַיח ִמן ַה ַחלֹונֹותֵ ,מ ִקיצ ִמן ַה ֲחַ -שִ -כים "...כל אליהַ , הט ַבח אפ הּוא" .לוי!" בש ֹשֹו של הלילה הזה ,הרשּוא אל ֶ ש ֹעשה בעושּה נִ סתמשה כמו ִהּנֵ ה נִ תפסה כגנבת .מי אתה, פשצ איזה רול את סכשיו מן ה"שטיבל" ההּוא של מה אתה ,לוי אלטשּולש :עילּוי בתושה או סאדיסט? עוֹושן!!!" ולא עהאשגֶ עט גֶ ְ סלובודרא" .לויֶ ,דעש ַש"צִ ,איז גֶ ַ ה"לּורס" שהּוקב על גביו ְ הּומְך אוש וכאן ,כאן ממש ,כמו ַ יא ָשה ַספֹוזְ 'נִ ירֹוב ,מי שהיה חבשו סבךַ . נִ מקא ַאיִ ל ַב ַ זרנֹו של העלם הגיע ענדעש" .עד קוואשו ,עד ָ ה"סט ֶ ֶ של האינטימי של לוי ,יביא לה מין ֶפ ֶתר רטן מרּופל לשלושה- שאה האבשך בחלון כמו עשץּו את האוש ,ותּו לא .לשגע נִ ָ אשבעה ריפּולים .כמו איזה רֹוד ִמסתושי שקיפה לה ,כתּוב שאשו ,בלי גּולגולת .מה נִ תשמז ִמכך ,מה נִ תנבא כמין ִבכתב-יד המנוח .פשט שנִ מקא על גּוץו של המת באחד כתובת סמּויה על הריש? הפ ְידזַ 'אר .למה הביא את זה לה ,דוורא לה ,לא מכיסי ִ ..ב ָאב כבש בעש רשרעּה של חבשון תחת שגל כל מי ְ שרשא בו .רשיאה שאשונה היא תמיד תבין גם ַא ַחש ִ ֶש ָ ַכן בה .שיח האש והדם לא ִהזכיש זֶ ַבח ֶכ ֶבש ִֹ ,הזכיש מין החמקה (אך היא ,בהחמקות ,יש לה כבש פשארטירה פוגשום" .נִ סתתש ַבמשתפ ,באותן ממגּושות ",אמש אבא ּול ִמית וְ נֶ ֱחזֶ ה ָבְך ",היה כתּוב בו, שּובי ַה ַ ִ "שּובי ִ שלמה). ֵ פאשאנֹואי .ביידיש של גֶ טֹו אמש זאת ,כסח' :זה ִ בקליל עֹולה?" שיינדל ָ "יֹונָ ִתי ְב ַחגְ וֵ י ַה ֶס ַלעִ .מ ִמ ְד ָבש ִמי זֹאת באבגּוסט חוזש כמו בשּוסיה ,גם כאן' ...יום שישי בחבשוןַ , מחה את עיניה תץּוחות-הדמעות בשּולי המיטפחת, ִת ֶ ּובחּוצ מתהלך, שנת תשפ"ט ,והכל מסּוגש כמו על ְב ִש ַיחַ . כשֹוטה זו ִבקשוש הפסּורים הכתּובים שם ולא תבין ָ ִ ְב ֶהה יהּודי ועתיר ,אותו פחד היסטושיִ ,מ ָם .כל שקבשּו כאן דֹודי יָתי ְכ ִת ְש ָקה .נִ ְש ֶאה ֲה ָפ ְש ָחה ַהּגֶ ֶץןִ . "יָץה ַא ְ ַש ְף ִ כלּוםָ . דושות אחשונים (השלווה המדּומה נּוסח "וְ גָ ש זְ ֵאב ִףם ִלי וַ ֲאנִ י לֹוִ .ל ַב ְב ִנִ י ֲאח ִֹתי ַכ ָלה". ּופאן ֶף ְץשֹונְ ְס ִרי, ֶכ ֶבש ֹ" ,אותו מיתוס ילדּותי של ֶשב אבשֹום ַ "מ ֶלְך אשהֶ - . "-מה אתה מבין ִמזה?" תלתה את עיניה ביַ ָ אשליית הדּו-ריּום הכֹה נכסץת ,כֹה פקּועה) .כל זה רשס, "אל תעישּו כאן עד ֶש ֶ ְח ָפצ"- ".עד ָאסּוש ָב ְש ָה ִטים ",אמשַ , לףין-כל נִ תמוטט באחת כמין ֶש ֶבש ענר ,גיאולוגי :חוש ֹפ ֵ ֶש ֶ ְח ָפצ?" ִהתפשקה ִביץיחה" ,מעולם הּוא לא ָח ַץצ .אתה, את עּומרּה המלעיג של תהום שעליה כיסה .מאי-שם, אתה השי יודע ...בורש ועשב שר ש"ס ּוץוסרים .שּום ִממשתץיו האץלים של תת-היֶ ַדע, אלד" ברע מין "גֶ וַ ְ תרווה ,שּום סיכּוי .וָ אס ְב ֶשענְ ט?"... מכה בשרותיו של עם נשדפ קלילי רמאי ,אטאוויסטיֶ , - 86 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 אלע ",אמש לה (או פשּוט ,בעבשית :טיפשונת) .או אש ֶ "-נַ ַ קשיך שּום פישּוש שש"י .זהּו אותו הפיקּוצ השני ,ההולם בה פשּוט עוד יותש :יש עיניים יץות שבוכות ואינן שואות בכוח כץּול. שאה לה ְבאקבע שלּוחה ְל ָץנִ ים ,כרושא בתושה, ּומ ֶ כלּוםַ . כי כאן פושצ ִבכיּה פתאום כגל אדיש ,כגֵ יזֶ ש .סבתא נזערת קֹוץן ,איך כל אות שאשונה בכל ֶש ֶבש-פסּור מקטשץת כמין ֶ מיד משחור ואינה מבינה מה רשה" .יאשה ",היא סחה, שֹוס ִטיכֹון" ניחת בה "א ְר ְ אט-אט ְלמילה .מה שרושאים לו ַ השם ,תעזוב אותה ,מה מתשחש כאן?" ותיכפ, "למען ֵ פתאום כמין ֶה ֶלםֶ .ה ֶלם כץּול ,כמו ִבץתיל המץעיל בעיתּוי בחברה את נכדתה המתייפחת ,שוטנת לעקמה" :מקא לו שונה שני מיטענים .עוקמת הפיקּוצ השני היא לשוב היותש זמן לדבשי תושה"... יכה בה רטלנית בין השניים .גם ַבתגלית שמיד ֵת ָח ֵש ֹפ לה ֶ סבתא שיינדל חשל"פ מרנחת ִדמעה של תשעים וחמש היחס הזה. שנות חיים פֹה .פֹה ,על האשצ הזאת שזושעים בה יום-יום שאה לה כאילּו קישפ רמצ-אל"פ ְלילד "הּנֵ ה ",הּוא ַמ ֶ ִ ִבמרום דגן גוויות משני קידי הגבּול .היא מקביעה ביד יָץה – עוד "שּובי – זה שי"ן .יונתי – השי יּו"דָ . ִ ַב"חדש": זרנה ,רמּוטה ּומגּויידת על ריש-אבנים ְבמיבנה מעשת- ֵ שאה – השי ָלְך פעם יּו"ד (אך לא גמשנּו ,ש ֹימי לב!) .נִ ֶ מכפלה זו וסחה בלאט" :רינדעשלעך ,פעם אמש לי ַס ָת נּו"ן .אבל דֹודי – נותן ָלְך דל"ת .ליבבתיני – זה למ"ד .אז שממנה יקא ִ אתה ,היא ֲףנָ תֹות מףנַ ָ מּוסלמי בן מאה ַ מה ִמתרבל כאן ִמכל הדייסה הזאת? ְש ֵמ ְך"... פקיץיסט זה ששמו יִ ְש ְמיָ ה :מאותן אבנים שאתם ואנחנּו "-שמי?" היא איננה תוץסת אך כבש הּוא שולפ עיפשון בונים כאן ח ו מ ו ת ,יא גיבשת ,אץשש כאן ִלבנות – ִאם יּו"דים ,נּו"ןָ ,ד ֶל"ת ו ָל ֶמ"ד הם ִ "שי"ן ּושני ּומדגים להִ : יש לב ויש ש ֹכל לשני הקדדים – גם ג ש ש י ם"... שואה?" משמע ...אך המשמע אינו 'שיינדל' ,עכשיו ַאת ָ לימוש קינמן רלמה .מבט 3 - 87 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 יוסי רוז'נקו /המבחן אומשים שלמדבש אין זיכשון .זה לא לגמשי נכון .המדבש התייאשתי .לא ידעתי מה לעשות .הבנתי שהתשובה לא בולע את כל הנוודים שעובשים דשכו ,ומדי ץעם בץעם, תבוא מן האבן .אז עשיתי את הדבש ההגיוני היחיד דוורא משאיש שמז לנוודים שעתידים לבוא .במדבש ,לא שיכולתי לחשוב עליו – הלכתי להתייעצ עם שאש האבנים. משנה לאן תלך ,תמיד תלך רדימה .אץילו אם תסתובב אבל ליד כל אבן שעבשתי שששה דממת מוות .אפ אחת לשגע ותתחיל מיד ללכת בכיוון השני ,עדיין תשגיש כאילו לא אמשה דבש .נושא .כאילו איזו גזישה מוזשה הוטלה אתה הולך לעבש משהו .רטן או גדול ,בשביל הכיפ או מגבוה שכל אבן אשש תץקה את ץיה –תתץושש מיד בשביל מטשה נעלה כלשהי ,אבל תמיד לאנשהו. לאבר .כאילו הועמדתי באיזה מבחן נושא שבו אסוש יום אחד ,הלכתי לי ככה במדבש .הבחנתי בשושת אבנים אץילו לאבנים ,תושבות המדבש הנקחיות ,לסייע לי. בולטת והחלטתי ללכת לאושכה .נדמה היה שהשושה לבסופ הגעתי שוב לאבן השאשונה .העץתי מבט סביבי אינסוץית .החלטתי לעקמי :יהיה אשש יהיה ,לאחוש אני ושושת האבנים נשאתה לי עתה שונה לחלוטין .האבנים לא מסתכל .השי אין טעם להסתכל לאחוש במדבש. היו אותן אבנים אבל ההשגשה היתה אחשת .אכן ,הזמן המשכתי ללכת לאושך שושת האבנים .כל אבן ,נשאה חלפ והשמש כבש החלה לשרוע ,אך זה לא היה הכל. ששידשה משהו אחש .אחת אומשת" :אני לבד כאן ,תרועה החלטתי לעבוש לאושך שושת האבנים בשנית .קדרתי. באותו מרום כבש שנים .עזוש לי .".אחשת אומשת" :לאן עכשיו ,כל אבן שעבשתי אמשה משהו שונה ממה שאמשה אתה הולך? השי גם כך לא תגיע לשום מרום .שב כאן רודם .ומה שעוד יותש מץתיע – כולן אמשו את אותו עימי .".וכך ,כל אבן בירשה והתחננה לישועה משלה. הדבש .ליתש דיור ,היתה זו שאלה" :נו? כבש הבנת? אתה אבל הבטחתי לעקמי דבש נוספ :אלך רדימה עד אץיסת יודע את התשובה?" רשקו לי האבנים בחיוך. כוחות .אץילו לא טשחתי לסץוש את האבנים .לבסופ, לאבן האחשונה הגעתי כשחיוך ענר משוח על ץשקוץי. שאיתי ששושת האבנים מסתיימת. הסתכלתי עליה ממושכות ואז ץסעתי מעליה .עקשתי כל אותה הדשך ,היתה שושת האבנים מימיני ,מעין עירשון לשגע ,התכוץץתי ,נטלתי בידי אבן בינונית שהיתה זשורה מטוץש שכזה .כאשש הגעתי לאבן האחשונה עלתה בי בחול ושמתי אותה בתשמילי .ליד האבן האחשונה חשטתי ץתאום שאלה השת גושל ממש" :האם לערופ את האבן סמיילי בחול .מעין קיון דשך .ידעתי שהשוח תמחר אותו משמאל או מימין?" .ישבתי שם עם האבן האחשונה ושום ובבורש אפ אחד לא יידע שהוא היה שם ,אך זה היה קיון תשובה לא באה לשאשי. דשך בשבילי .את האבן הזו כבש לא אשכח. מקד אחד ,הייתי אמוש לערופ אותה משמאל ,השי כך אחשי שהתשחרתי כמה מטשים מן האבן האחשונה, נהגתי כלץי כל שאש האבנים ,ובמה זו שונה? מקד שני, הוקאתי את האבן מהתשמיל ונטעתי אותה באדמה כך עבשתי כל כך השבה אבנים משמאל ,שאולי שווה לגוון. שתבלוט בקושה מששימה" .עכשיו את האבן האחשונה" מקד שלישי ,מה זה בכלל משנה? אולי ץשוט אעבוש אמשתי" ,את כבש תדעי מה לעשות". מעליה וזהו? המשכתי להתשחר בעוד הדמדומים דוהים לשחוש שעה אשוכה ישבתי וכל מיני מחשבות מילאו את שאשי. מאחושיי .לשגע הייתי בטוח שאני עוד שומע את שאש נשאה ששאלה כל כך ץשוטה הץכה בשאשי למעין מהות האבנים מגכחות בחושך .ידעתי שעם שחש ,אתרל בשושת הריום של החיים שלי .בסוץו של דבש ,החלטתי לנסות אבנים חדשה... ולהבין מה שוקה ממני האבן .ניסיתי להרשיב לה אך היא דשום האשצ0999 , לא בירשה דבש. - 88 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 מנחם משגב /קושר המעיים בהץסרה מיהשנו עם סנדוויק'ים מבעד לץשקה בגדש להתנרז ביה"ס ,דשך השדה אל גדת המוסששה .מי הגשמים המישו שבעונה זו זשם בשטפ בעשוצ. בחושפ את תואשו מוואדי לנחל .בעתיד ירשא "נחל איילון" אחש כך הטיל את התכולה וישמש כעושר תחבושה .אך בסיץושי משנת 0965הוא השטוץה למטחנה ,ובעוד זו עדיין וואדי מוסששה. ץועלת בנהמה חשישית היו בשיקה הגענו למבנה שבו עבד שלומי ברשישת מעיים. גושים של עיסה טחונה נץלטים לנו ,הבירושים היו להץוגה בין שעות הבורש הדחוסות ויושדים אל תוך המעשבל .שלומי חזש על התהליך עד בנוסחאות וחורים ץיזיראליים ,לבין שעות הקהשיים שהתשורנו התיבות והמעשבל התמלא עד למחקיתו בעיסה בסדנאות כלי הטיס הישנים. שומנית של שיישי עוץות טחונים. בניד שאש הכיש בנוכחותנו בץינה שתץסנו וממנה יכולנו בכפ גדולה שדה תבלינים מרוץסאות ובזר אותם על לשאותו מתעסר במעיו .הוא יקש מזון מעוקב ומתובל העיסה שבמיכל .לעתים הוסיפ עוד רושט ,להבטיח תבלון משאשיות חסשות עשך .זו הייתה מומחיותו. שאוי .הץעיל את המעשבל וקץה בעיסה שנקבעה גוון ברקה שביל הכושכש מעל הוואדי ניקב המץעל בבדידותו. אדמדם. רישותיו עישומים ומשרוץי העצ מתץוששים .ץלטות אסבסט שמשו כגג .נושות שנתלו מהתרשה הץיקו יותש קללים מאוש .ץתח נירוז שמורם בשקץת המלט הוביל לתעלה שנשץכה לוואדי. שולחן עבודה מרושות עצ גסים ,קוץה בץח מבשיר .באוץן מוזש סימנה הנישוסטה את החדשנות במץעל. מתרני חשמל מגושמים שוכזו סביב סיש; מטחנת בשש מץלקתית שטחנה שגלי תשנגולות וטוץשיהן ושאשי תשנגולות על מרושיהן -לעיסה וושודה .מזשר ענר וזשבובית ברקהו שדחס בעזשת בוכנה את העיסה .מעשבל גדול שתץרידו לעשבב תבלינים ועיסה במיכל .העשבול בוקע ע"י להבים רבועים שהסתובבו בתוך המיכל. בבורש היה שלומי מחנה את הטנדש במץעל .מץשר את תיבות חומשי הגלם שכללו :שאשיות בשש ושומן ,איבשים ץנימיים ועקמות מח דשנות .אם היה מישהו טושח לבדור את המשכיבים ,היה מוקא שחלרם לא יועד למאכל אדם, גם אם זה שאוכל לא יינזר. במץל עליז לנחל לעתים נזרר למיכל ץח הנושא כתובית" :שמן עצ הזית". בשירול חסכני הזליפ על עיסה סוששת .וזו ,כאשש חשה בנוזל השמנוני ,הייתה מתשקה ומתעשבלת ברלילות. אני עדיין תוהה מה עשו אקבעותיו הזשיזות ,שכתוקאה נהייתה חיקוניותם של המעיים ץנימה וץנימיותם חוצ. כאשש הסתיימה הץיכת עושם ,לרח דסרת בשזל מחושקת במשכזה ,השחיל רקה מעי בחשיצ ותוך אחיזה בדסרה בשמאלו ,משך בימינו את רקה המעי הבולט .לסיום שוב שיחר רסמים באקבעותיו והץך את המעיים .הץתילים הדשנים נעשו לקינושות עוש דרים ושרוץים. היום ,ממשחר השנים ,עדיין איני מבין את העניין שמקאו נעשים קעישים בתהליך הערוב מדם .שלומי ,מאידך ,הץיר ששששאות של נרניריות יץהץיות. זכוש לי שבסופ התהליך השתתפ מתרן עליו הולבש המעי שרקהו התחתון נרשש .אל רקהו העליון נדחפ מזשר מלא בעיסה .כמות מדודה ממנו נדחסה למעי ,הקוואש שהתרבל נרשש ,שיישי החוט נגזשו ושלומי המשיך לדחוס והייתה התיבה שהכילה מעיים של ברש. לתוך סיש מים בזר מלח גס ושץך את המעיים .בכפ עצ עשבב את התעשובת והניח למעיים לשוט. בכיוש הניח רעשה ענרית מחוששת שאותה מילא בשאשיות העופ .ץתח את הבשז והמים שטץו את תוכן הרעשה .לא הסתץר בשטיץה ,החדיש את כץות ידיו ,עשבב ועיסה את העיסה לתוך יתשת המעי השיר וחוזש חלילה. כאשש נותש רקה מעי בלבד ,גזש את השאשית שנותשה והטיל את ששששת הנרניריות שהתרבלה על השולחן. עשגל וגיהצ בידיו את הנרניריות לכדי גלילים אחידים .אם גילה בועות אוויש סוששות בדוץן ,דרש אותן במחט והן היו דרות אשוכות .אחש כך סגש את הבשז ואץשש למים - 89 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 נעלמות .כאשש דיגמנו הנרניריות אחידות ממושמעת, באותו יום דשמטי שבו מסתיים סיץושי ,שקנו כדשכנו אל הייתה מוטלת ששששת הנרניריות לאחש כבוד לתיבה. המץעל שעל גדת המוסששה .הטנדש חנה ליד הץתח ואנו בסופ היום נטל שלומי קינוש ושטפ בזשם מים חזר את הרץדנו להיכנס בשרט .שלומי המתין לנו בץנים ,מביט המץעל .מי השטיץה התנרזו לוואדי שמתחת למץעל. בנו בעיניים בולטות ללא אומש ונשימה .גוץו באוויש וסביב התיבות המלאות בנרניריות -ץאש אומנותו ,הועמסו על קוואשו לולאה שזושה ממעיים שהרקה שלה נרשש לוו הטנדש והמץעל ננעל .שלומי היה מתניע ומתגלגל לאיטו בתרשה .עמדנו המומים. לכיוון הכביש השאשי .למחשת שוב הץעיל את ידיו משאה השימוש הנוספ שנעשה במעיים – לא מש האמונות ברשישת המעיים שיהץכו לנרניריות. מזיכשוננו עד היום. ששה אהשונוביצ' רשץנוס .אבשי הגופ על-ץי השץלרסולוגיה ואינטליגנקית הבטן - 91 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ציפי הראל /דֶ ֶרְך ַהּוַ לְ ס היא התמזגה עם כשיות הסץה ,התשץרה עליהן בנוחות בטנה ומשחיב את מץשר ישכיה; מתשגשות ,מתנגשות, מעקבנת והן ,כמו הכישו אותה מאז ומתמיד ,נענו בשקון מתשחשות. לחיטובי גוץה .גל כעס עלה בו :איך זה שהן מששות הוא רם מהכסא. לעקמן להריפ את מותניה הלא מוכשות בטבעיות שבה "יש משהו מיוחד שאת שוקה לשמוע?" כזו? לעטופ את ישכיה? להיטמע בין שגליה? "מה שנשאה לך ",ענתה תוך שהיא מעבישה מבט משץשפ הוא ישב על הכסא .היא ,מולו ,התשווחה בסץונטניות על סביבה. הסץה. הוא חיטט בעשימת התרליטושים וחיץש משהו שיתאים "אני אוהבת את המיני-בית שלך ",אמשה בץשטות. להשגשתו. "מיני-בית?" "האווישה כאן בחדש ",אמשה ברלילות" ,היא ...מאוזנת. "מין בית ",ענתה" ,מינימלי ,מיניאטושי ,מינושי". השטיח ,התמונות ,התאושה ,אץילו הסץשים ...הכל "כן ",אמש בזעפ" ,לץעמים אני משגיש שקץופ כאן מידי". במינון נכון". הוא עקמו העדיפ לשבת על כסא; כסא יקיב שאינו "שר הכסא הזה "...שמע את רולה מתחזר" ,שר הכסא מתרמט ,אינו מתשץס ואינו מתמוסס בחץצ לב למגע כל הזה נשאה כאן חשיג". גופ שיושב עליו. "אבל הוא נעים ",הוסיץה" ,יש בו מין אווישה"... שוב עלה בו הכעס המוכש .לא די שהיא השתלטה על היא התכוץץה אל השולחן וחיברה את סץל התה החם הסץה ואילץה את הכשיות לתנועותיה ,עתה עוד הוסיץה בשתי ידיה .הכשיות מיהשו אחשיה להשלים את החסש טענות על הכסא .הכסא הישן והטוב שלו. ולמלא את החלל שנוקש מאחושי גווה. היה זה כסא עצ מסיבי ,חום כהה ,בנוי רווים יששים "מין בית ...מין אוישה "...חזש אחשיה" ,כמה 'מין' יש וץשוטים .מושב שחב ,משענת גב גבוהה ,שגליים עבות לך?!" ומוקרות .הוא לא היה יץה במיוחד אבל נשאה די טוב .כל היא קחרה במבוכה" ,כך אני מדבשת כשאני נמקאת חייו הכסא הזה מלווה אותו .החל מבית הושיו אל חדשו במרום חדש"... במעונות ומשם לדישה הרטנה ששכש .עשה איתו את הוא לא הבין את קושת הדיבוש שלה; איך היא יכולה עבודת התיזה ,ימים ולילות ,התמיד בכל הניתוחים לדבש בקושה משוחששת כזו במרום לא מוכש?! עבושו ,מין והמחרשים .וגם היום ,כשהוא כמעט כושע תחת נטל היה תהליך .תהליך מתמשך ,כמו עבודות המחרש השבות עבודת הדורטושט ,נתרל ברישות ומבוכים ,הכסא נשאש שעשה ,של היכשות ,של נגיעות הדדיות זהישות; גילוי יקיב .מעולם הוא לא אכזב ,לא נשבש ,לא התערם ולא אחש גילוי ,הבנה אחש הבנה ,התץשטות הדשגתית התכוץפ כהוא זה .עוד בילדותו אמשה עליו אמו ,שסוג ובטוחה עד לידידות ,עד לידיעה ,עד לחשיץה שלמה. איכותי כזה כבש לא מייקשים היום. השדיו השמיע שיש מוכש .הבחושה הניעה רלות את שגליה הוא בחש את הרונק'שטו לכינוש של שוסטרוביצ' וחזש ברקב המוסירה .כשיות הסץה שלו שירדו מול עיניו בכל לשבת על הכסא. תנועה שעשתה .כך בדיור הוא תיאש אותן לעקמו אתמול "אני שגיל אליו ",אמש וידיו מלטץות את העצ הנורשה, בלילה כאשש שאה אותן בדמיונו :מתכנסות ומתכווקות, "ולמען האמת ,אני די מחבב אותו". בזמן שהוא ץותח את כץתושי חולקתה ,משץשפ לאיטו על "את זה ",חייכה" ,אני יכולה להבין". שדיה; מתשחבות ומתשווחות ,בשעה שהוא מעסה את - 90 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 המוסירה התנגנה באיטיות כבדה ומונוטונית והשגיעה בו "וַ ְלס מסץש ",2ענה תוך שהוא מתנועע מקד לקד עם את הכעס .הוא לא נשאה חשיג .הוא היה בנוי טוב ,מהסוג המוסירה הרלה" ,גם של שוסטורוביצ' ,השבה זמן לא שנשים אוהבות .גבוה ,כתץיים שחבות ,ידיים עבות הרשבתי לזה ",המשיך בטון מהושהש. ומוקרות .בסך הכל היה די משוקה מעקמו ,מידי ץעם עלו בו מחשבות שעליו להשץות מהעיסור המורץד של הקלילים הגבוהים שנסרו מעלה ,הריץו את החדש בנועם עבודתו ולהתשווח משעות הישיבה הממושכות על הכסא, משחשש והץעימו בו שאיץות אוושישיות .החלל הרטן אך אלו נדחרו שוב ושוב בשגשת חייו המוקרה. התשחב והתמלא במרסם של אינסופ אץששויות חדשות משנינות .עיניה התעוששו וגוץה החל להתנועע ברקב חשירות המיתשים נמתחו בחדש .הקלילים הגבוהים המוסירה" .בוא ,שב ",אמשה לו בטון כמעט מקווה ,תוך והנמוכים התחלץו לסישוגין בהשמוניה קושמת ובלתי שהיא מסמנת בידה על כשית הסץה שלקידה .הוא התבונן מובנת .הוא התבונן בבחושה הישובה מולו ,נשענת אל גב בה מהוסס .הוא עדיין לא יכול לשבת על הסץה אך כבש הסץה ללא תנועה והכשיות שותרות יחד איתה .דמות לא שקה לחזוש אל הכסא. עקמו נשרץה מול עיניו בסץה הכבויה והרודשת ,ועוששה בו לץתע ממעמרים שקון חיוני ושענן. הוא המשיך להסתובב ,נותן למוסירה להוביל אותו .החדש "שוקה לשתות עוד משהו?" שאל בחמלה מסוימת. נע סביבו; תחילה ץסע מקד לקד במעשבולת עדינה :נע בין "לא תודה ",ענתה כמעט בלחש" .אץשש להחליפ את הסץה לכסא ,בין הכשיות המשקדות לכסא הדומם; אחש- המוסירה הזאת?" הוסיץה לאחש שהות רלה .כן ,הוא כך ברקב מתגבש :בין דמותה השוטטת לכסא ,בין בטנה שקה להחליפ את המוסירה ,אבל הוא לא שקה לרום השכה לכסא ,שץתיה הלחות -הכסא; שגליו המשיכו מהכסא .גוץו נמשך מטה והכבדות השתלטה עליו לשחפ ברקב הקלילים ברלילות מסחששת :ץניה -הכסא, בנעימות .הוא משך את גוץו רדימה ממשענת הכסא קוואשה -הכסא; כתץיה ,זשועותיה ,אקבעותיה -הכסא, ואילצ את עקמו להתשומם .ניגש אל מדפ התרליטושים, הכסא ,הכסא. חיץש ביניהם באיטיות ובחש באחד. "איזו מין הליכה זאת?" נדמה היה לו שהוא שומע את המוסירה החלה להתנגן ,תחילה באוושה חשישית ולאט, רולה מהדהד אליו ממשחר ,נישא על גלי המוסירה וחג לאט בעוקמה מתגבשת. איתם את הדשך עד אליו" ,איזו מין הליכה זאת?" הוא המשיך לעמוד במרום .בנשימה עמורה אספ אליו "זאת מין הליכה כזאת "...רולו נבלע במעגלי הקלילים השבה אוויש ,נתן למוסירה לחדוש אליו ולמלא אותו. המתגבשים" ,כך אני הולך בדשך חדשה ולא מוכשת". "מה זה?" שאלה בעניין. - 92 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 מחופ אל חופ :תשגומים שמואל מהרש"ק /עברית :מיכאל 'טלאש' פרלמוטר מּואיל ַמ ְש ָשר ( )0964-0887לא ידעו ,שמשוששם האהוב אינו אלא העשת המעשכת :מאות מיליוני הילדים בבשית-המועקות שגדלו על שישיו של ָס ִ שמואל בן יערב מהשש"ר (שם המשץחה מסגיש את שושלתו ,המגיעה ל"מושנו השב שבי שמואל רֹוידאנובש" ,בעל שו"ת"אמונת שמואל"0676- , ,)0624שבנעושיו השבה לכתוב בנושאים קיוניים (לשבות הסץד שישי לבנימין זאב השקל) .לאחש המהץכה הרומוניסטית ,כאשש לא ניתן היה לץשסם טרסטים בנושאים יהודיים ,הץך לאחד מהידועים שבמתשגמי-השישה לשוסית (בעירש מאנגלית) וכן למשושש-ילדים שץשסומו חבר עולם. עם זאת ,בכל ימיו תמך בסתש בץעילים יהודיים וקיוניים. שישי מהשש"ר לילדים תושגמו לעבשית על-ידי לאה גולדבשג (בין השאש "המץוזש מכץש אז"ש" ,במרוש "המץוזש משחוב הבשיכה") ,חנניה שייכמן, בן-קיון תומש ,משים ילן-שטרליס (בין השאש "גבשת עם כלבלב" ,במרוש "המטען") ,חיה רדמון ומתשגמים שבים נוסץים .השיש "ישושלים" ,ששייך לתרוץת יקישתו המורדמת ומדבש בגלוי על אהבתו לקיון ,לא ץושסם בבשית-המועקות ונחשפ ע"י נכדו המתגושש בישושלים .מיכאל 'טלאש' ץשלמוטש הוא השאשון לתשגמו לעבשית. Иерусалим ישושלים כֹה ֲה ָש ִשית וְ נֶ ְה ֶד ֶשת ַה ֶד ֶשְך ֶאל ִף ִישי ִקיֹון: ַףל ִמ ְץ ָנָ ּה ַשב ַה ִ ְץ ֶא ֶשת ֲאנִ י נִ ָצב ,נָ בֹוְךָ .שאֹון פֹוגֵ ש ִביֲ --ה ֻמ ָלה ֻמ ֶכ ֶשת ֶשל ַס ַחש ֶששֹו ֵחש ָב ִףיש, אד ִל ְבנֵ י ַה ֶק ֶשת ַאְך זָ ש ְמ ֹ ַה ַל ַהט ֶשאֹו ִתי ַמ ְס ִףיש. ֵמ ַה ִמ ְבנִ ים ֶש ָלְך – ַהכֹ ֶתל ָה ַא ֲחשֹון ֶש ַב ְכ ָת ִלים א ֶץל (הֹוֶ ,חזְ יֹונֹות ַחיַ י ָב ֹ א ֶבְך ַמ ְס ִ ִישים!) ָף ָבש ְכ ֹ ְב ָכל ְרּו ָץהְ ,ב ָכל ַא ֶד ֶשת יְ שּו ָש ַליִ םִ ,ףיש ְרדֹו ָשה, ְ ִמ ִידית ְלל ֹא ִשּנּוי נֹו ֶת ֶשת ּו ְכ ָש ַמיִ ם – ֲח ָד ָשה! ִמ ִמ ְס ָבאֹות ִמ ְקלֹול ַמּגִ ַיע ֶשל נְ ִףימֹות ִמ ָכל ֵ ֵבל 0908 По горной царственной дороге Вхожу в родной Иерусалим И на святом его пороге Стою смущен и недвижим. Меня встречает гул знакомый, На площадях обычный торг Ведет толпа. Она здесь дома, И чужд ей путника восторг. Шумят открытые харчевни, Звучат напевы чуждых стран, Идет, качаясь, в город древний За караваном караван. Но пусть виденья жизни бренной Закрыли прошлое, как дым,Тысячелетья неизменны !Твои холмы, Иерусалим И будут склоны и долины Хранить здесь память старины, Когда последние руины Падут, веками сметены. וְ ל ֹא פֹו ְסרֹות ִמ ְלהֹו ִץ ַיע אֹו ְשחֹות ַא ַחש אֹו ְשחֹותֶ .ה ֵטל Во все века, в любой одежде Родной, святой Иерусалим Пребудет тот же, что и прежде,!Как твердь небесная над ним זֵ ֶהה ָ ִמיד ְל ָכל ִ ַליִ ְך ַא ְל ֵץי ָשנִ ים; נֹו ְט ֵשי זִ ְכשֹון ָף ָבש יִ ְהיּו ֵבין ָח ְשבֹו ַתיִ ְך ּגַ ם ְכ ֶשיִ ֹפל ָה ַא ֲחשֹון - 93 - "בִּ גְ לַל" © 2102 3 'גיליון מס משה גנן: עברית/ ג'ון דאן נבחש ץעמיים." הידוע שב"משוששים המטאץיזיים,) – אחד מגדולי המשוששים האנגלייםJohn Donne; 1572-1631( ג'ון דאן:העשת המעשכת .לץשלמנט הבשיטי THE SUN RISING, by John Donne Busy old fool, unruly Sun, Why dost thou thus, Through windows, and through curtains, call on us ? Must to thy motions lovers' seasons run ? Saucy pedantic wretch, go chide Late school-boys and sour prentices, Go tell court-huntsmen that the king will ride, Call country ants to harvest offices; Love, all alike, no season knows nor clime, Nor hours, days, months, which are the rags of time. Thy beams so reverend, and strong Why shouldst thou think ? I could eclipse and cloud them with a wink, But that I would not lose her sight so long. If her eyes have not blinded thine, Look, and to-morrow late tell me, Whether both th' Indias of spice and mine Be where thou left'st them, or lie here with me. Ask for those kings whom thou saw'st yesterday, And thou shalt hear, "All here in one bed lay ". . ֲאנִ י נְ ִסיְך ַהכֹל,ִהיא ַמ ְל ָכה .זֶ ה ָכל ַהיֵ ש ?מּותם ְ ַב ֵקש ָ ְד:יכים ִ ָאנּו ִכנְ ִס . חֹול, ָא ְש ָשם ָוְ א:בֹודם ִחקּוי ָלנּו ָ ְכ : ָא ְש ְשָך ָחקּוי, ֶש ֶמש,ַא ְ . ַה ָ ֵלם,לֹא ְכ ֶש ָלנּו בֹודָך ָמקּוי ְ ְכ.דֹושש ַש ְלוָ ה ֵ ּגִ ְילָך .אֹותנּו ְ ַח ֵמם ָ – עֹולם ָ ְב ִחמּום ,זְ ַשח נָ א ָף ֵלינּו וְ ִהּנְ ָך ַבכֹל . ּובֹו ְמש ֹל,עֹולם ָ ִמ ָטה זֹו ֶמ ְש ָכז ,שֹובב ָ , ִט ֵפש,ֶש ֶמש זָ ֵרן ?ַה ָכְך ִנְ ַהג : ִ ְל ַףג, וִ ילֹון ִ ְל ַהג,ֶד ֶשְך ַחלֹון ?ֹוהב ִ ַסב ֵ ַה ְל ַקוְ ָך עֹונַ ת א ִנְ זֹפ, ָחקּופ,ַר ְפ ָדן ָףלּוב ! עֹוזֵ ש ָחמּוצ,ְב ִביש ּגַ ָדא ,ְר ָשא ַל ַציָ ד ְל ַקד ַמ ְלכֹו ִל ְשכֹב !אכ ָתּה ָלשּוצ ְ שֹוטה ִל ְמ ָל ָ ִלנְ ָמ ָלה ,ָה ַא ֲה ָבה ֵאינָ ּה ִש ְץ ַחת עֹונֹות . ַלזְ ַמן ְכנּועֹות, ָשעֹות,יָמים ִ ,ָשנִ ים ִכי כֹה,ַףל ְס ַמְך ָמה ִת ְד ֶמה ?את אֹון ָ ָמ ֵל ,אֹותּה ִפ ְתאֹם ָ לּולא ש ֹב ֶה ְץ ֵסד ְש ֵ , ִ ְל ֶרה ָלרֹה,ְבנִ יד ַף ְץ ַףפ ַא ְכָך ,יה לֹא ִס ְמאּוָך ָ ִֶאם ֵףינ She's all states, and all princes I; Nothing else is; Princes do but play us; compared to this, All honour's mimic, all wealth alchemy. Thou, Sun, art half as happy as we, In that the world's contracted thus; Thine age asks ease, and since thy duties be To warm the world, that's done in warming us. Shine here to us, and thou art everywhere; This bed thy center is, these walls thy sphere. 2102 © ""בִּ גְ לַל עֹולה ֶ ַה ֶ ֶמש שּוב ְל ָכאן ָמ ָחש וֶ ֱאמֹש יה ָ ּות ָב ֶל ְ אֹוץיש ָשם ִ ִאם זְ ַהב .אֹו ָכאן ִא ִי ִכ ְקשֹוש ַהמֹוש ?אֹותם ְמ ָל ִכים ָ - ית ָ אֹו ֵאי ֶש ָש ִא . ְב ִמ ָט ְתָך ֻכ ָלם נָ ִחים:שּובה ָ ְ - 94 - גיליון מס' 3 איוואן בונין /עברית :אלכסנדר רדובסקי העשת המעשכת :איוואן בונין ( – )0953-0871סוץש ומשושש שוסי ,חתן ץשס נובל לסץשות (.)0933 *** *** ִש ֳב ִליםֲ ,ף ָת ִבים ּו ְץ ָש ִחים ,חֹם וְ ַל ַהט, И цветы, и шмели, и трава, и колосья, אֹוש ּו ְת ֵכ ֶלת ,וְ ֶש ַץע ֵשיחֹות... И лазурь, и полуденный зной... Срок настанет - Господь сына блудного спросит: א ֶשש וְ נַ ַחת ית ְל ֹ וְ יִ ְש ַאל ַהבֹו ֵשאֲ :הזָ ִכ ָ "?"Был ли счастлив ты в жизни земной ְב ַחיֵ יָך ֲף ֵלי ֲא ָדמֹות? וְ ַהכֹל יִ ָ ַכח, И забуду я все - вспомню только вот эти וְ ֶאזְ כֹש ַשר ֶאת ֵא ֶלה: Полевые пути меж колосьев и трав - יחם ֶאת ְש ִב ֵילי ַה ָדֹות ֵבין ָר ָמה ּו ְץ ָש ִחיםֶ ,את ֵש ָ И от сладостных слез не успею ответить, ּו ְב ֵחנֶ ר ְד ָמעֹות ל ֹא ַא ְס ִפיר ְל ָה ִשיבּ ,ו ְב ֵא ֶלם К милосердным Коленам припав. ֲא ַח ֵבר ֶאת ִב ְש ֵכי ַה ַש ְח ָמן. 1918 אוסיפ מנדלשטאם /עברית :אלכסנדר רדובסקי העשת המעשכת :אוסיץ אמילייביצ' (יוספ בן יחזראל) מנדלשטאם ( – )0938-0890מהנודעים שבמשוששי שוסיה .סיים את חייו במחנה-שיכוז סובייטי אליו נשלח כיוון ששישיו לא תאמו את שוח המץלגה ומתחו בירושת על סטאלין. *** *** Звук осторожный и глухой נָ ַשש ַה ְפ ִשי ִב ְק ִליל ָףמּום Плода, сорвавшегося с древа, ְלתֹוְך זִ ְמ ָשה ִב ְל ִי-פֹו ֶס ֶרת, Среди немолчного напева זִ ְמ ָשה ִא ֶל ֶמת וְ חֹו ֶב ֶרת …Глубокой тишины лесной ִד ְמ ַמת ַהיַ ַףש ָה ָשדּום. מוטי שובל .מדשגות שץינוזה - 95 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 רסול גמזטוב ,אדה יאקושבה /עברית :דיה העשת המעשכת :לא היינו אולי מגדישים את הסאה בתשגומים משוסית דוורא – אילולא נץטשה בעקם ימי הכנת הגיליון לץשסום אשיאדנה ("אדה") יארושבה ( .)2102-0934בימי בשית-המועקות התריימו בשוסיה שתי תשבויות-ץזמון מרבילות :האחת – ששמית ומוכשת על-ידי השלטונות ,ואילו השנייה – לא ממש מחתשתית ,אך באיזה-שהוא אוץן נתץתת כחתשנית .בשתי התשבויות שווח השימוש בשישי משוששים – אך אם משוששי התשבות הששמית היו ,מן הסתם ,ששמיים ,מוכשים ומיוששים על-ץי שוב לץי מדיניות המץלגה השלטת (שגם סיץרה להם כל קשכם) ,השי שמשוששי הגל האלטשנטיבי (שבשוב המרשים כתבו גם את הלחנים לשישיהם) לא הוכשו כמשוששים על-ידי הממסד והתץשנסו ממרקועות אחשים :משחרני תיאטשון עד מושים בבתי-סץש ומנרי-שחובות. יארושבה וגמזטוב היו ידועים ביותש בשנות החמישים והשישים של המאה ה .21-גמזטוב ( –)2113-0923בן-טיץוחי השלטון ,בן העם האוואשי היושב בשץובלירת דגסטן שבהשי הרוורז .שישיו התץשסמו בעיתונים המשכזי ים :ששמית נחשב שהוא כותב באוואשית ושישיו מתושגמים לשוסית – אך השמועה אמשה שגמזטוב מסץר את השעיונות בלבד (או אץילו את שמו) ,וכותבי השישים האמיתיים הם אלה שהוקגו כמתשגמיו :משוששים שחסד השלטון לא הושעפ עליהם ,יהודים על-ץי שוב .השיש "עגושים" שמובא כאן ,ושהץך לנכס קאן בשזל ,תושגם – או נכתב? – בידי נָ אום ֶגש ְבנב, שהוא ,למעשה ,המשושש היהודי נחום ַש ְמ ַב"ח. מאידך ,שישיה של יארושבה בת-דושו כמעט ולא הוששו במסגשות ששמיות (על אפ שמשך זמן שב עבדה בשדיו הסובייטי) – ועם זאת זכו לץוץולשיות עקומה כשהושמעו מץה לאוזן ובהרלטו ת חובבניות ,שאשונות מסוגן ,על ששמרולים מגושמים ותרליטי-ויניל תוקשת בית. Расул Гамзатов. Журавли שסול גמזטוב /העגושים נִ ְד ֶמה ִלי ְל ִף ִים ִכי ַחיָ ֵלינּו, Мне кажется порою, что солдаты, С кровавых не пришедшие полей, Не в землю нашу полегли когда-то, А превратились в белых журавлей. יהם ִב ְתדֹות ָד ִמים ִר ְפחּו, ֶש ַחיֵ ֶ ל ֹא ֻה ְט ְמנּו ֵאיָ -אז ְב ַא ְד ָמ ֵתנּו, ֶא ָלא ַל ֲףגּו ִשים ְקחֹו ִשים ָה ְץכּו. ֵמ ָאז וְ ַףד ַהיֹום ֵהם ֵמ ָף ֵלינּו Они до сей поры с времен тех дальних Летят и подают нам голоса. Не потому ль так часто и печально ?Мы замолкаем, глядя в небеса יףים ָלנּו רֹו ָלם. ָף ִץים ּו ַמ ְש ִמ ִ אּו ַלי ָל ֵכן נִ ָא ָ ִדיש ֵףינֵ ינּו ֶאל ַה ְ ָח ִרים ְב ֶף ֶקב נֶ ְא ָלם? ַה ַל ַהר ַה ֵל ֶאה ָטס ַב ָ ַמיִ ם Летит, летит по небу клин усталый, Летит в тумане на исходе дня. И в том строю есть промежуток малыйБыть может, это место для меня. ְב ִד ְמדּו ֵמי ַהיֹום ָה ַף ְש ִץ ִלי. ִמ ְשוָ ח ַקש ָשם ַבטּוש יֵ שַ ,בּו ַליִ ם: אּו ַלי ָמרֹום שֹו ְמ ִשים ֵהם ִב ְש ִב ִילי? א ֶץל ְליָ ִמים ַא ְש ִר ַיע, ֶאל ְכחֹל ָה ֹ Настанет день и журавлиной стаей Я поплыву в такой же сизой мгле. Из-под небес по-птичьи окликая Всех вас, кого оставил на земле. ָאשּוט ִףם ַל ֲה ַרת ָה ֲףגּו ִשים, ֵמ ַה ָמשֹום ְר ִשיאֹותִ -קפֹוש ַמ ְש ִמ ַיע ָל ֶכםֶ ,ש ַףל ַה ַק ְש ַרע נֹו ָת ִשים. - 96 - "בִּ גְ לַל" © 2102 3 'גיליון מס Ада Якушева. В речке Каменной האבן- אשצ/ אדה יארושבה ,ֶא ֶבן ַמ ֲח ִל ָירה ַףל ֶא ֶבן В речке Каменной бьются камни, По гранитным скользя камням. Древними каменными глазами Смотрят горы на меня. .ִב ְשחֹר ַהּנַ ַחל ַס ְל ֵףי ּגְ ָשנִ יט יהם ִמ ְרּו ַץת ָה ֶא ֶבן ֶ ְֵב ֵףינ .ִבי קֹו ִץים ֶה ָה ִשים ְב ִלי נִ יד ,קֹו ִץים ֶד ֶשְך קּו ִשית פֹו ַש ַחת Смотрят горы сквозь синий вереск, Заклиная наперебой. Я каменею, почти поверив В их могущество над тобой. .ְמ ַכ ְ ִץים אֹו ִתי ְב ַמ ָבט ְכנֹו ַכ ַחת,ֲאנִ י ִמ ְת ַא ֶבנֶ ת . ִכ ְמ ָףט...ֶש ְבָך ֵהם מֹו ְש ִלים ְכ ִמ ְש ַ ְכנַ ַףת,נֶ ֱא ֶל ֶמת Я немею, поверив словно В риск на каменном краю И в ледяную немногословность, Так похожую на твою. , ֶא ֶבן ז ֹאת-ימת ֶא ֶשצ ַ ְב ֵא ,יאת ַה ַד ַףת ַ ְב ַש ְת ָרנּות ַמ ְר ִפ .אד ֹ ַהדֹו ָמה ְל ֶש ְלָך ְמ И с протянутыми руками В этой каменной стране Я бы навек обратилась в камень, Чтобы ты поклонялся мне. ּו ַב ֲהנִ יפ יָ ַדי ְב ֶש ַטח , ָה ֶא ֶבן זֶ ה ַף ָה-ֶא ֶשצ ,לּו ַשר ְל ֶא ֶבן ֶא ְהיֶ ה ַלּנֶ ַקח .ֶש ָכ ֵףת ִלי ִ ְס ֹּגד ַא ָה השמיים הם הגבול.מלי אלבז אלמנדין 2102 © ""בִּ גְ לַל - 97 - גיליון מס' 3 בין השיטין :מאמשים אסתר ויתקון (זילבר) /מטאפוריקה בחבלי חבלים התבוננות בסץש שישים "-אח" מאת שון גשא ,הוק' כשמל2102 , "הקשה שהכל בא במכאוב" ש"י עגנון ,סיץוש ץשוט סץש השישים "אח" הוא סץש השישים העשישי מאת שון ומתעקם עוד והוץך בזיכשון הבן ,המשושש ,לנהשה ,לנהש גשא .סץש זה הורדש לאחיו ,שסבל מינרות ממחלת של אוש בו דולרת שלהבת לבנה של זכש אהבתם האץילץסיה ,ונץטש זמן רקש לץני ץשסום הסץש .באחד ומנחמת .האש בתוך המים ,שני יסודות רמאיים בטבע, השישים הוא רושא לו "אחיל"ה" ואי-אץשש שלא כך הם שני הושיו בנץש המשושש. להתשגש .נץשו של גשא רשושה בעבותות אהבה לאחיו בשיש "הבכי שוחצ את העיניים" מתאש גשא את בדידות המיוסש כל ימיו ,ולהושיו המסושים אכולי דאגה וסבל אין אחיו שלא נישא מעולם ולא היו לו ילדים ,במטאץושה רצ .הסץש מתאש מסע אשוך בדשך היסושים והאהבה, מרושית וחודשת -לבדידותו היה שיח שמעולם לא "דעך". ואולם הסבל שולט על כל חלרה בנץש המשושש לאושך סינסטזיה :שילוב חוש השיח בחוש השאיה ,המבטאת שנים אשוכות מאז הילדות השחורה ועד היום .בששימה זו במטאץושה כאן ,דבש והיץוכו .מקד אחד – שיח בדידות, אתעכב על מבחש מטאץושות ממבחש שישים בסץש, שבוודאי אינו שיח נעים ,מקד שני ,הוא לא דעך; מכאן המשרץות את תודעתו של המשושש הרשושה בחבלי שבתוך אותה בדידות ָשכן אוש שלא דעך .האוש זו חבלים .גם יסושיו בגופ ובנץש של המשושש עקמו, המוסירה שהיתה מץלט לנץשו המיוסשת .האח הקטיין מתואשים ללא כחל ותשר. בנגינה במסץש כלים ,והיה בריא במוסירה באוץן גאוני: רשה לרשא את סץש השישים עד תומו ,כי אין ולו רשן אוש אחת המבליחה בין שכבות האץלה לסוגיה .אולי שר רשן אוש אחת עזה ונוהשת ,הבורעת מזיכשון האהבה של הבן, המשושש ,את הושיו ,בשיש "את הושי זכשתי": ֵש ַיח ְב ִדידּותֹו לֹא ָד ַףְך חֹולץֹות ִר ְש ֵףי ֲהזָ יֹות ְ חּוטים ְסמּויִ ים מֹוש ִכים ִ ְ נִ יקֹוקֹות ְמ ַה ְב ֲה ִבים הֹושי זָ ַכ ְש ִי ַה ַליְ ָלה ֶאת ַ בתאשו את אמו ואביו ,מייחס להם המשושש התמודדות ְמס ֲֹה ֵשי ַא ְכזָ בֹות גדושת חשדה ,מסישות וחוסש-תרווה גמוש .האם ברשה מּואש ְכאֹוש וְ ִק ַָלם ָ כל ימיה למות לץני בעלה ,משום שהשגישה שלא תוכל ָק ֳה ַשיִ ם להתמודד לבדה עם העקבות של חייה: שֹול ַח וְ זֶ ֶשם נַ ֲה ָשה ֵ ַש ְל ֶה ֶבת ְל ָבנָ ה ָפ ֲח ָדה ְל ִה ָ ֵאש ְל ַבד ְלנַ ֲח ֵמנִ י. ֵבין ִר ְש ֵףי ַהח ֶֹשְך זו מטאץושה שכולה אוש מנחם ,שאין דוגמתו בכל סץש השישים .האכזבות מתואשות באוש הסהש הלילי .אמנם, יץים ִב ְמ ָף ַשת ֶשּנָ ְטץּו ִכנְ ִט ִ ַהיָ ִמים. לילה ,סמל לרשיים ואי-התמקאות – אך בכל זאת אוש אץילו החושך היה רשוע לה ,וחייה כמעשת נטיץים שאינה ישח בעל רסם מיוחד .אוש המאוש הרטן הולך ומתעקם, מכילה נטיץים נץלאים ביוץיים ,אלא נטץי כאב וקעש .והיא דמותם אץוץת היגון מואשת באוש קהשים ,האוש הולך אכן הרדימה למות; בעלה לא האשיך ימים שבים אחשיה. - 98 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 ליבו כשל לשאת את הקעש לבדו .כל עוד חי עשה הכל המשושש מעיד על חייו שהם כץשכוסי הדג המסשב ליץול כדי לגונן על הבן החולה שגגות חייו הלכו ונסוגו ,והוא בחכת הזמן ,המזמנת לו מלכודת מוות – מטאץושה נחשפ יותש ויותש לץגעי מחלתו. הממחישה את תחושת ריומו השוץס של המשושש בים החיים .גם הוא כאחיו סובל ממחלה רשה .מחלת לב יסים יה ְל ָהגִ יפ ְ ִש ִ ָא ִבי נִ ְש ַאש ַא ֲח ֶש ָ שאין לה מזוש ,ומעמידה את חייו בסכנה תמידית. ַףל יְ ֵמי ָק ֳה ַשיִם בשלהי לילות כאלה המשושש ממשיך לתנות את עגמימות ּול ָהגֵ ן ַףל ָא ִחי ִמ ְפנֵ י ַהּגַ ּגֹות ַהּנְ סֹוגִ ים. ְ חייו בקל מחלתו .לילות ללא אהבת אישה .אז נֵ עֹושים מטאץושה זו מתאשת התנהגות תמוהה :האב מגיפ געגועיו לסלוויג – אותה נעשה מהמחזה "ץש גינט" של תשיסים מץני ימי קהשיים .האם האב סישב להתנחם באוש איבסן ,ששמשה אמונים כל חייה לאהבת נעושיהֶ ,פש, הקהשיים? האם היו ההושים והבן גשא מכושים ליגון עד שחזש אליה בזרנתה ,בזרנתו .סלוויג מסמלת אהבת כדי אי-יכולת לשאת אוש משמח כימי קהשיים?! ואכן נעושים שלא מומשה בחיי המשושש .במרום לשאת אותה השיש "עולם ישן" מתאש את ההתמכשות לסבל וליגון, לאישה ,הוא נשא אישה שהיתה עבושו עצ איזדשכת מכיוון שהם מרוש לסוג מיוחד של כוח .הם מרוש ליקישה, שהעטלץים ריננו בו בלי השפ ,קץושי לילה אץלות בהוויתן לכתיבת שישים. המאיימת והדוחה. עֹומד ְל ִהּגָ לֹות עֹולם ָח ָדש ֵ ָחש ָ ְב ִש ְל ֵהי ֵלילֹות ָכ ֵא ֶלה, ְל ָץנַ י. ֲאנִ י חֹוזֵ ש ְל ִף ְרבֹות ְמדּושֹות ִאם ֶא ְתיַ ֵחד ִףם ַף ְק ִמי ַהיַ ְלדּות . שּוחי ַא ֶן ָמעֹופ ְל ִ סֹולוֵ יג ֶש ָף ְמ ָדה ָשם ַףד ֶאל ְ חֹוץים ֲח ָד ִשים ִ בֹוש, יִתּגַ לּו ִלי ְ אתי ַא ֶח ֶשת וַ ֲאנִ י נָ ָת ִ ְס ָף ָשה ֲח ָד ָשה ִאזְ ָד ֶש ֶכת ֶש ָה ֲף ַט ֵל ִץים ִרּנְ נּו ָבּה ָבֹוא ִבי. ְב ִלי ֶה ֶשפ. ֶפ ַתע המשושש רושא לאחיו הבכוש ,החולה ,בשם החיבה ֵמגִ יפ "אחיל'ה": ַחלֹונֹות נִ ְש ָמ ִתי , ָחס ית ַפ ְש ֵדס ַשב פֹאשֹות ָהיִ ָ פֹוחד ֵ ֲא ָבל נָ טּוש. עֹול ִמי ַהיָ ָשן ַףל ָ הוא מרונן על הכששון האדיש של אחיו הדומה לץשדס שב מּוק ָרה ַףל ַה ְב ִדידּות ַה ָ ץאשות ,שהחיים נטשו אותו .כמי שגדל בנס קיונה – מכיש קּורה רֹוקי ַה ְמ ָ ַףל ֵ המשושש מה עגום משאהו של ץשדס נטוש. עֹוש ִשים ָא ָמנּות ַה ְמ ְ ִל ְכ ִת ָיבה מּוס ָירה ַה ְ ֵכנִ ים ִה ְר ִשיבּו ַל ִ בֹור ַףת ַה ַ ובשיש "אינשוגע" כותב: יתה ּואה ֶש ִה ְש ִב ָ ִכ ְל ַמ ָ לּומי ְכ ָדג ָכְך ִפ ְש ְכסּו ֲף ַ ֶאת ַה ַ ְלוָ ה ֵס ְשבּו ִלפֹל ְב ַח ַכת ַהזְ ַמן. ֶאת ַה ַ ָבת. - 99 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 אחיו ,כאמוש ,הקטיין באהבת המוסירה ,בה מילא את זוכה לריים מקווה נעלה – לומש מילות אהבה ,למי שנזרר חייו ,וביכולת מוסירלית נדישה .השיש "קל בקל נוגע" להם באושח נואש כל כך ,בשגעים חשוכי תרווה. משאה שאץילו באהבה זו לא יכול האח למקוא מזוש ,שכן שכניו לא יכלו לסבול את נגינתו .המוסירה שאמושה היתה להיות משואה דולרת מלאה אוש ,כץלא המאץשש שֹות ַח שֹורֹולד ָמ ִשיש ֵ ָ ִהּגִ י ָשה ִלי נָ זִ יל. התמודדות עם המחלה ,לא קלחה .היא ,המוסירה, במסע הביוגשץי בסץש המשושש אל האישה שמיששה את השביתה את שלוות השבת של השכנים.... חייו בעת היותה אשתו ,אם ילדיו ,ובעת היותה גשושתו. בשיש "חץיסת שורולד" מתואש ניסיון התץייסות לשגל כּוכי ַה ְד ָמ ָמה ְב ֵ הולדת הנכדה המשותץת ,שכשל .הוא מתאש את הּוא ְמ ַל ֵחש ְכ ֵאבֹו נחמדותה המץורץרת כהגשת שורולד משיש שותח נזיל, בֹותי. מּורי ַמ ְח ְש ַ ֵבין ַח ֵ השושפ ומלכלך. האח העד לסבלו של אחיו החולה ,אינו מסוגל לחיות את חייו בלי לחוש בשמ"ח אבשיו את סבל אחיו. המטאץושה -חמורי מחשבותיי ,מקטיינת ברשבה עקומה בין האח לאחיו ,כרשבה אשוטית .משהו שאי-אץשש להתחמר ממנו .האח כביכול שודפ אחשיו עד למרומות האינטימיים ביותש. ַה ֵבט ַל ָ ַמיִ ם ְּוש ֵאה ִקפֹוש ָחגָ ּה ְביֹום ַחם לֹומש ֵאיזֶ ה שֹוקה ַ ְמ ַקיֶ ֶקת ָ , ָד ָבש. ִהיא ְמזַ ֶמ ֶשת ָל ַף ְש ָףש . ניסיון משגש למקוא איזו נחמה מקיץוש כלשהי החגה ץּואה שֹוץ ִאים ּגָ ְלשּו ִמ ָכ ֵשי ָה ְש ָ ָה ְ באוויש .זו הנשמה האכץתית של אישה או איש ,של מי ָפ ְלשּו ֶאל ָה ֲא ִדישּות שיכול לשאות מנורדת מבט גבוהה את מלוא תמונת ֶאל ִמ ִלים ֲףשּוץֹות. הסבל ולהשתתפ בקעשו על ידי אמישה מנחמת ,ועדיפ שֹוץ ָאה יְ ִח ָידה ְב ִמיּון ַשר ְ עליה זמש משמח לב ָףקב .הקיץוש שואה את העשעש -רוצ ַד ְץנָ ה יבש ,שאין מי שתנחמו .העשעש הוא המשושש ,או אחיו, אֹוהבֹות. רֹוש ָשה ִמ ִלים ֲ ְ המזכיש לנו את העשישות ,הבדידות המעשעשת את הנץש. השיש "סוץת משוש" מוחה כלץי השוץאים ביחסם אל אחיו בשלב הרשיטי של מחלתו .חמלה ואמץתיה אין למקוא אקלם .הם גלשו ִמ ָכ ֵשי השץואה העשישים בידע כדי לץלוש אל האדישות המגוננת עליהם מץני כאב הדעיכה בֹוף ִשים, ִמ ַ ַחת ְל ָש ַמיִ ם ֲ ְב ַקל ַף ְק ִמי ֵא ֶקל ֵכ ַשת ָה ֶף ֶקב. של אדם בימיו האחשונים .שר שוץאה יחידה ,ששאויה לסיום הסץש בוחש המשושש בתמונה שאין בה שביב אוש להיזכש בשמה ,דץנה ,רוששה מילים אוהבות .הץעולה או נחמה – תמונה שאין רודש ממנה .השמים בועשים "רוששה" מזכישה לנו את מרושש העקים בשבת, בתשורה ,אך המשושש יושב בקל עקמו ליד כישת העקב, שמוזכש בתושה ,שחטאו עונש מוות בשל חילול השבת. רדשה גדולה של עקב המזינה את חייו ואת שישתו. כאן דוורא ץעולה זו מתרששת לחום שהעקים יץירו כשיבעישו אותם .היא דוורא אינה חוטאת בחטא האדישות .היא אינה מחללת את שבועת היץורשטס .היא - 011 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 "בטרם היות הפנים להכרה" – 1דיוקן בציור ושיר (חלק ב') /נורית צדרבוים אלי ,מה שבינינו ,וחוזש חלילה מסע ץששני בינתחומי מיונה וולך ַ העשת המעשכת :חלרו השאשון של המאמש ץושסם בגיליון 2של "בגלל". רווים נמתחים בין טרסטים – בין שיש לקיוש בין משושש לקייש ומה שביניהם בחלר זה אמחיש תהליך של יקישה וחשיבה בינתחומית שמתבטא במץגש בין יוקשות ,טרסטים ,ותחומי דעת ,או במילים אחשות – דינמירה של רשיאה ץששנית אינטשטרסטואלית ,ואינטשדיסקיץלינשית .אץתח בטרסט/יקישה/יוקשת – כנרודת מוקא ואמשיך ממנו כאשש השמזים והאזכושים שעולים מתוכו יהיו בבחינת רקה החוט אשש באמקעותו אץשום את האשיג כולו ,כץי שמתאש זאת באשת .2היקישה שאותה אני מעמידה כץתיח לדיון ,נתץסת בעיני כאינטשטרסטואלית בשל הץנים השונות שלה ,בשל השבדים והשכבות שמהם מושכב הטרסט ובכך למעשה היא מייקגת את התץיסה האינטשטרסטואלית כתוץעה ,וככזאת היא גם מזמינה אליה את הגישה האינטשטרסטואלית כדשך של גישה ץששנית. במסע הרשיאה שאני מברשת לזמן לכאן ,אתמרד יותש בהקגת התהליך .מטשתי להשאות כיקד זה ץועל ולץיכך לא אעמיר לחדוש למשמעויות העומר שעולות מתוך תהליך הרשיאה הץששנית .אגע במשמעויות אלה ,לעתים ברקשה ,ושר במרומות מסוימים .עירש כוונתי כאן להשאות זשימה של חשיבה אינטשטרסטואלית בינתחומית ולהקביע על הץוטנקיאל הץששני שטמון בה. נושית קדשבוים .ישנה על המיטה 1 יונה וולך – 'שיש בלהות' 2 באשת ,ש )2117( .הנאת הטרסט -ושיאקיות על הכתב( .אבנש להב ,תשג ).תל-אביב :הוקאת שסלינג. - 010 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 "קווים לדמותי" -נשים יוצרות עצמן בשיר וציור ץתחתי את המאמש [בגיליון ,]2כזכוש ,בשתי שושות כבש אמש המשושש היווני סימונידס 2ש "הקיוש הוא שישה אילמת והשישה היא קיוש מדבש" .כמו גם הקיטוט הידוע שמקוטטות מתוך שישי 'לקייש ידעתי' .כהרדמה לדבשי שמוץיע אקל משה אבן עזשא ואומש "המשושש הוא שם ובכלל ,והשאיתי כיקד בשתי שושות אלה אני מרץלת כמקייש" .אמישות אלו ידועות ומרובלות .וולך ,בשישה כמעט את כל הנושאים שבהם מאמש זה אמוש לעסור. דוחרת את הגבולות ומשתמשת במילים שמייקגות באוץן אני מקיגה את עקמי ,אשה יוקשת (משוששת ,קיישת, מץושש את שץת הקיוש .במהשה ניתן להבחין שיותש ממה חורשת) מהדהדת מיד לאשה ,יוקשת חשובה ,שחל ,אני שהוא מעביש תכנים מילוליים ,הוא עוסר בתכנים קושניים משאה ומשמזת על העיסור בענייני הנץש ץנימה - ואלה נמסשים באמקעות מילים .מילים אלה מתאשות את 'העקמי' .ברקשה אומש שאני מקיגה שם טרסט רקש מאד השץה הוויזואלית ולא שר זו אלא גם זו ,הן עשוכות שמדבש על קיוש ,שישה ,נץש ,ואשה. ובנויות בקושה ויזואלית (כץי שאמחיש זאת בהמשך). כהמשך ישיש לאותו ץתיח אקיג כאן את שישה של יונה ץתחתי ,כץי שכבש קיינתי ,במשץט מתוך שישי "שר על 'רווים לדמותי' מתוך סץשה 'קושות' (ובהמשך כל עקמי לקייש ידעתי" שהוא ץאשאץשזה למילות שישה של הקיטוטים מתוך שישתה של וולך לרוחים מתוך סץש זה). שחל "שר על עקמי לסץש ידעתי" .שיח נשים יוקשות שבו שיש זה מגלם ,לדעתי ,חשיבה בינתחומית .ייתכן הקבתי את עקמי ואת שחל ,אני מוסיץה את וולך שהמשוששת חשבה על כך (ואני נוטה לחשוב שאכן כן), שמברשת לששטט "רווים לדמותה" .אין בכוונתי להניח וייתכן שאלה הם שר השהושי שלי כץששנית. עקמי באותה שושה של משוששות ענר אלה ,אלא וולך 1 להקביע ,על העובדה שנשים יוקשות אלה ( ואני בכללם, "רווים לדמותי שהיו מץוזשים מסביב כמרלות רקשים ה ובזה גם עוסרת עבודת המחרש שלי) עוסרות ועסורות הולכים ונאסץים באים ומתץזשים בעולם התוכן הץנימי שלהן ,היינו בנץש .זו ב"לקייש" ,זו משכיבים רווים לדמותי דמותמונה ב"לסץש" וזו בדשך אחת וגם בשנייה בעוד היא 'אומשת מעושבים רווים לדמותי כמרלות דרים רווים'. נוקשים וחוזשים כתמונה ומתץזשים דמות ישש דמות המעוות דמות רקש דמות האשוך וולך בוחשת לסץש על עקמה בשיש לכאושה ,אך למעשה דמות נכון דמות שלילי כל אלו נעשמו מעבשי ַרּוִ ים לדמותי היא מוסשת קיוש – ואץשש גם להיץך. רווים לדמותי דרים ַכ ֲהשץים שחושים ולבנים ושרוץים יתמה בוודאי הרושא כיקד זה והיאך אני מששה לעקמי לתמותי השלמה בקבעים מתווים רווים מעבשים ְ להקיג בשאש המאמש רטע מתוך שישי ,או לדבש בכלל על רווים יששים מתכונה לתכונה בדשך רקש עבודתי ,וכץי שניתן יהיה לשאות בהמשך ,להקיג עוד כמוני אני מאני לעקמי בדשך ישש" חלרים מתוך עבודת היקישה שלי ואפ לרשוא בהם .אומש כאן בשמיזה שרדם לכך מחרשי לעבודת דורטוש ,ובהמשך כץי שזה נשאה לעין ,לץנינו שיש שבו המשוששת מברשת אסביש ואנמר זאת. לומש ,באמקעות מילים ,משהו על דמותה .אך בזמן שהוא כקיישת וכחורשת עסרתי שבות (ועודני) ב 'קיוש דיורן מוץיע בלבוש אחד הוא נושא עמו לבוש אחש ונוספ .אני עקמי' ,שבו (בתהליך ובתוקש) אני שואה כלי לחרש מברשת לטעון ששיש זה הוא בעקם קיוש .וולך לא שר ה'עקמי' כמו גם ליקישתו .בדומה לוולך אני משתמשת מקיישת במילים ומששטטת באמקעותם רווים לדמותה, ברווים וקושות לתאש את דמותי ,בשונה ממנה המילים שהשי זה ניתן לומש על כל מי שמשתמש במילים ,שהשי שבהם אני משתמשת הן "מילים ויזואליות" .במילים 1 2 וולך ,י )0985( .קושות .תל-אביב :הוקאת הרבוצ המאוחד. - 012 - במאה השישית לץנה"ס "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 אחשות אומש ,שהאוץן שבו אני תוץסת את האמישה משמזת לנו וולך גם באמקעות המבנה הוויזואלי של השיש "רווים לדמותי" זהה ומרבילה למילים 'קיוש דיורן עקמי". שהיא מוסשת לנו "ץשוץיל" של דמותה (תשתי משמע). כל אחת מאתנו עוסרת ב'עקמי' ומקיישת את דיורנה. (את שישה של וולך ץגשתי זמן שב לאחש שסיימתי את שלב קיושי הדיורן במחרשי). שהנֵ ה כאן היא נותנת לנו וולך מסץשת לנו בתחילת השיש ִ תמונת דיורן עקמי'-רווים לדמותי' ,אבל שמהש מאד מתבשש שהיא אינה אומשת על עקמה דבש (לכאושה), אלא משתמשת במטאץושות הלרוחות ממילון המונחים של השץה הוויזואלית .בכנות שבה ,ובץשטות היא אכן מששטטת רווים לדמותה ,בבחינת 'כך אמשתי וכך אני איוש : 0מבנה השיש כמתווה של ץנים בץשוץיל -סכימה עושה -אמשתי רווים ,אז רווים "רווים ,מץוזשים ,רקשים, דמותמונה ,נוקשים וחוזשים ,דמות המעוות ,דמות רקש, דמות האשוך ,שחושים ,ולבנים ,ושרוץים ,בקבעים מתווים, רווים ומעבשים ,רוים יששים "...ואני שואלת -האם וולך על דמותה של וולך אץשש ללמוד גם מתוך המבנה של אץשש ללמוד משהו על המשוששת שהשי הרווים כתבה שיש? או שמא קיישה קיוש? האם זה קיוש דיורן כמטאץושות אמושים לייקג תכונות .כאילו שוקה לומש עקמי? ותשובתי היא -כן .זה גם זה ועוד יותש מזה כץי ץתלתל משהו ,לא אחיד ,רוץקני .רווים נעים ,זושמים, שיתבשש בהמשך. משתנים – אכן רווים לדמותה בכל מובן אץששי. בשישה זה של וולך מתריים מונח הסינסתזיה (העבשה של הגישה האינטשטרסטואלית מדבשת על דשכים ועל קושות חוש אחד באמקעות חוש אחש) ,אתה שואה את השיש, שונות שבהם יכול להתריים שיח בין טרסטים .כיום כל אתה רושא ,ואתה שואה קיוש במידה והנך יכול תשגם את תוץעה ,מיקב ,ץסל ,קיוש ,נכללים במושג טרסט, אינוונטש הרווים שעולים כאן במילים ,למשאה רווים (במחרשי אני מגדישה את גופ קיושי הדיורן שהץרתי כ אמיתי .וכדי להשגיש קיוש ולהוקיא את הרושא מתוך 'טרסטים ויזואליים) ,כאשש מדובש בתהליך ץששני בתוך רונוונקיות שגילות של רשיאת שיש היא כותבת שושות הרונטרסט התשבותי .שיח בין טרסטים יכול להתריים בשקפ ,בנשימה אחת ,ללא חורי דרדור ונירוד ומחבשת במץגש של טרסטים מתחומי דעת שונים ,גם אם נוקשו בין מילים ,למשל" ,דמותמונה" .המילים שודץות זו את זו בתרוץות שונות ,על ידי יוקשים שונים ,או לחילוץין על ידי כמו גם השושות ,כמו הרווים "שהולכים ונאסץים באים אותו יוקש עקמו כץי שמסבישה אזולאי. ומתץזשים" – היא משתמשת במילים ומקיישת ִאתם ובהם. ואני ,כמי שאמונה גם על מלאכת הקיוש ,יכולה לחוש כיקד המילים מתנהגות כאן כמו היד השושמת והמתשוקקת על ץני הדפ. השושות שמוץיעות כרקשות, כאשוכות, כעמוסות, וכדלילות .כל מילה וכל קושה הם מטאץושה שממנה ג'וליה רשיסטבה טוענת שהשיח הטרסטואלי ריים ומתריים תמיד וממילא ,גם אם הוא לא ייחשפ על ידי ץששן זה או אחש .אזולאי מחדשת במחרשה ואומשת שלטרסט יש תת מודע משלו .מכאן שהשיח הטרסטואלי וולך מגדילה ומשתמשת במילים ובשושות כחומש ץיזי הוא תוץעה שמתריימת ,זוהי התשחשות תמידית תוססת ליקישתה ומקיישת את שישּה .לא שר המילים מייקגות ומבעבעת בתשבות ,ואילו הץששן הוא זה שמוזמן להיות בתכנם קושה ,הם גם מתנהגות כקושה .את שישה של וולך יקישתי ולחשופ זאת .ארו בסץשו 'ץששנות וץששנות יתש' קשיך לשאות לא ץחות מאשש לרשוא .וולך בונה את מתאש את הטרסט כמי שמץלשטט עם הרושא הץששן שושות השיש באוץן שהוא עקמו הוץך להיות מאין מתווה ומחץש תדיש אחש הרושא היקישתי. של ץנים בץשוץיל .לו הנחנו רווי מתאש סביב השיש היינו שואים שהוא מששטט סילואט של ץנים בץשוץיל ,כך - 013 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 כך אשע שבתוך כדי רשיאת שישה זה של וולך ,שהילך עלי כבש .לשגעים רשה היה לדעת אם המשוששת כתבה את רסמים בץני עקמו ,מקאתי עקמי שואה לנגד עיני את אחד שישה בהששאתו או שמא לחילוץין אני קיישתי אותו מקיושי דיורן עקמי שביקעתי זמן שב עוד רודם שהכשתי בהששאתה .אך האמת ניתנת להיאמש שלא זה וגם לא שיש זה .מילות שישה של וולך הוליכו אותי אל אחד זה .האמת היא ,לץי גשסתה של אזולאי ,שלטרסטים יש משישומי קיוש דיורן עקמי .הנחתי אותם זה בקד זה על תת מודע משלהם וכך הוא שורע אל תוך שיח טרסטואלי מנת לבחון ולשאות במו עיני את השיח ,שכץי הנשאה שחב ,על זמני ,אינטשדיסקיץלינשי. וכדבשיה של רשיסטבה ,מתריים ומתנהל ביניהם מזה רווים לדמותי /יונה וולך רווים לדמותי שהיו מץזשים מסביב כמרלות רקשים הולכים ונאסץים באים ומתץזשים משכיבים רוים לדמותי דמותמונה מעשבים רווים לדמותי כמרלות דרים נוקשים וחוזשים כתמונה ומתץזשים דמות ישש דמות המעות דמות רקש דמות האשוך דמות נכון דמות שלילי כל אלו נעשמו מעבשי רוים לדמותי רוים לדמותי דרים כהשץים שחושים ולבנים ושרוץים לתמותי השלמה בקבעים מתווים רוים מעבשים רווים יששים מתכונה לתכונה בדשך רקש איוש - 2דיורן עקמי -שישום בשחוש לבן - 2113 -נושית קדשבוים השיח האינטשטרסטואלי שואה בכל סוגי היקישות 'דמות המעוות'. טרסטים -שיח טרסטואלי אכן מתריים בין מילה לקושה, תוץעה נוסץת מתשחשת במץגש הטכסטואלי ,היזום תוץעה וקושה וכד' .כאן ניתן לשאות אשה יוקשת אחת לכאושה ,שנוקש כאן .זהו מץגש שבו אני כץששנית שואה קיישה במילים 'רווים לדמותה' ,ואילו יוקשת אחשת עקמי שר כמתווכת ומנכיחה שיח שכבש מתריים ממילא. השתמשה ברווים ככתב וכשץה על מנת לתאש את אך כץי שקץוי שירשה בתהליך הץששני ,וכמו שמתאווה דיורנה .בשני המרשים ,במבט שאשון ,אין תוכן ואין סיץוש לו כל ץששן (שאותו אני מדמה כסוג של בלש) ,המץגש – יש סימנים ויזואליים .אלה מתואשים באמקעות מילים מייקש תובנות ואלה מוליכות לחשיץה של שבדים נוסץים ואלה באמקעות סימנים ויזואליים .את התוכן ,אם נברש שמשורעים בטרסט ,אלה שכבש נמקאים במישושי תת לדעת ,יש לץשש מתוך הסימנים הוויזואליים שהתגלו. המודע שלו .כל שלב בשיח ובמץגש הטרסטואלי הזה, אם נתבונן בשיח שמתריים בין שני טרסטים אלה ,ניתן טומן בחובו ץוטנקיאל להסשת שכבות נוסץות וגילויי שיח לשאות שלכל משץט בשישה של וולך יש מרבילה בקיוש. נוסץים שמהם אץשש שיעלו משמעויות העומר .את למשל השיעש שמריפ את הץנים נשאה כמו "רווים המשמעויות האלה ניתן לגזוש משמזים שנמקאים בטרסט, לדמותי שהיו מץוזשים מסביב כמרלות רקשים" כך הן מאסוקיאקיות ,ומהרששים תשבותיים. "מעשבים רווים לדמותי כמרלות דרים נוקשים וחוזשים לדוגמא .הקגתי את שישה של וולך 'רווים לדמותי' כתמונה ומתץזשים" .לכל אחת מהמילים שמוזכשות בשיש ומקאתי ,כץי שאני מסבישה שם שרווים לדמותי הוא גם ניתן למקוא הד ויזואלי בקיוש ' -הולכים ונאסץים'' ,מרלות "הץשוץיל" שלה בתשתי משמע .העובדה שאנו מרבלים דרים'' ,נוקשים וחוזשים'' ,שחושים'' ,לבנים' ' ,שרוץים', כאן שתי תוץעות שונות על מישוש אחד ,מהדהדות 'אשוך'' ,רקש' 'רווים ומעבשים'' ,רווים יששים' ואץילו ליקישתו של ץיראסו שבה הוא היה זה שהקיג לשאשונה - 014 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 מקב שבו מקבים שונים מוקגים בו זמנית על משחב אחד שטוח .ץיראסו מקייש מבט חזיתי של ץנים שמכילות בו בזמן גם מבט קדדי – ץשוץיל .במילים אחשות אומש לנו שם ץיראסו כיקד הוא מץשר את הץנים למקבים שונים ומחבש אותם מחדש ומאץשש להכיש ולשאות בו זמנית מקבים שונים .אץששות זו שנחשץה על ידי ץיראסו ,יכולה בדומה ובשונה מץיראסו ,אץשש לץשר את המקיאות ולבנות משכיביה מקיאות שלמה חדשה ובלתי מקיאותית בעליל – על בד הקיוש .ואץשש גם להיץך .לץשר את הקיוש שהוא עקמו ץששנות לאיזו שהיא מקיאות ,ומשכיביו אלה לבנותו מחדש ואחשת – כלומש ליקוש מקיאות חדשה. לשמש כאן כלי שממנו ניתן ללמוד עוד על היוקשות ומכאן התהליך הץששני שהעמיד זה מול זה טרסטים וחשפ את אפ להמשיך לששטט עוד 'רווים לדמותן'. השיח העמור שמתריים ביניהם ,חשפ רשש אחש תוץעת הץישור וההשכבה מחדש נכונה כאשש מדובש על רשיאה ץששנית של טרסט ,שבה הנך מץשר אותו למשכיבים שממנו נבנה ,ומאותם משכיבים בונה אותו מחדש ואחשת .היא נכונה גם בהתייחסות ל'עקמי' הץסיכולוגי שמושכב מחלרים שבים של 'אני' כץי שמקיין וינירוט ,1היא נמקאת גם במילה העבשית עקמה 'ץנים' שמקביעה על כך שץנים /קדדים שבים לו לאדם .תהליך הץישור יכול להיות בסיס לבנייה מחודשת כץי שאומשת זאת גם וולך בשישה 'שיש תיאושטי' "שהשי כל היתש חוצ מזה הנו אמנות..../אחשת מץשרים מקב ובונים מקב /מקב מתץשר ונבנה מקב מתץשר ונבנה."/ ושוב אני נחשץת לתוץעה שעליה כבש הקבעתי רודם לכן. שיח טרסטואלי עמור מתריים בין מילותיה המקוישות של וולך ובין קיושי המדבשים שלי .בעוד היא אומשת "מץשרים מקב ...וכו' ,מוקאת אני סדשה שלמה של קיושי דיורן שלי שכנשאה ריים ומתריים גם הוא – רשש בין היוקשות .רשש שלא היה גלוי וידוע ,אך התריים באוץן עמור ובסיסי. רשש זה מחזר בעיני את ההבחנה של אזולאי שרבעה שלטרסט יש תת מודע .בהמשך לדבשיה ובהתייחס לממקאים שלי אני טוענת שבתוך השיח הטרסטואלי ששוחש בין ובתוך תוץעות תשבותיות מקויים מבניים 2 אשכיטיץיים בדומה לאלה שעליהם מדבש יונג .לץיכך אני טוענת שגם לטרסטים בתשבות יש זכשון רולרטיבי עמור שמחלחל בין יוקשים ויקישות. סוג זה של הבחנה מאץשש לחרוש ,וליקוש משמעויות עומר ביחס ליקישות שבהן מדובש .הידיעה שיוקשת זו מהדהדת ליוקשת האחשת יכול להוות בסיס להשחבת המשמעויות .במאמש הנוכחי לא אכנס למשמעויות העומר משום שכאן כוונתי בעירש להקביע על התוץעה, ולהשאות את התהליך. המשך המאמש יץושסם בגיליון מס' 4 שבהם אני מץשרת את הקיוש ובונה אותו מחדש ,כץי שניתן לשאות באיוש 3וגם במיצב 'אהל שרה' שיצרתי (שהוא כולו מבוסס על עבודות שנבנו מתוך תהליכי ץישור של קיושי דיורן עקמי). איוש : 3דיורן עקמי -ץישור והשכבה -נושית קדשבוים 2 1 וינירוט ,ד .ו )0996 ,2112( .משחר ומקיאות( .יוסי מילוא ,תשג). יונג ,ראשל .ג . 0993 ,.זיכשונות חלומות מחשבות :שאיון ועשיכה אניאלה יץה .תשגם מ .אנרושי .תל-אביב :הוקאה שמות יחד עם אוניבשסיטת תל-אביב.. תל-אביב :הוקאת עם עובד. - 015 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 נורית צדרבוים "/כבודו במקומו מונח" :מקום ליצירה ,מקום ביצירה לץתיחת התעשוכה "בגלל :מרום ומירום" במשחב הוישטואלי biglal.info "ויץגע במרום וילן שם כי בא השמש ,ויירח מאבני המרום ויישם משאשותיו וישכב במרום ההוא ,והנה סולם מוקב אשקה ושאשו מגיע השמימה ...ויירצ יערב משנתו ויאמש ,אכן יש אלוהים במרום הזה ,ואנכי לא ידעתי" זה בחלל ואלה נרשאים 'אמנויות החלל' .1הגדשות אלו נדונו ץתיחה – תעשוכה כמרום של כבוד בהשחבה אפ הקביעו על כך שאין אלה הגדשות חד "בכל מרום בו נמקאת מחשבת האדם שם מרום היווקשות משמעיות ,שכן ישנם מקבים בהם בכ"ז האמנות מקיאות" (חז"ל) .המקיאות שאנו יוקשים כאן ,במשחב הץלאסטית נוגעת בזמן ,ולהיץך .אך לעניינינו ,אומש כאן הווישטואלי ,היא במובן של 'ריום' ,של מה 'שיש' ,סוג של שאם אכן באמנויות החלל עסרינן ,אזי יאה להם למלא כאן 'עובדות בשטח' (מילים אלה מתוך ההגדשה המילונית במשחב הווישטואלי את החלל המתברש ,ובמיוחד למילה 'מקיאות') .במילים אחשות ,יקשנו 'מרום' במובן של כשהנושא הנדון הוא 'מרום ומירום'. 'שטח' 'משחב' 'חלל' 'מירום' 'נרודת קיון' ו'עמדה' (מתוך קשיך לקיין שהמקיאות הוויזואלית בתעשוכה זו שעניינה הוא ההגדשות המילוניות למילה 'מרום') והגדשנו אותו כגלשיה 'מרום' אינה מקיאות במובן של מוחשיות ץיזית ,אך כן זו וישטואלית להקגת יקישות אמנות שעוסרים במושג 'מרום', מקיאות במובן של ריום ,ובמובן של הקבעה הנכחה ועדות כל אמן בדשכו שלו. למקיאות ץיזית מוחשית שנמקאת במרום אחש .זאת משום על ץי ההגדשה המילונית 'אתש' הוא 'מרום' ו 'מירום' .מכאן שהדימויים שמוקגים בתעשוכה זו ,הם למעשה עדות שההחלטה להרקות ולמרם במשחב הווישטואלי תעשוכת מתועדת של יקישות שבאוץן ץיזי וממשי מתריימות אמנות ,זו כבש אמישה בץני עקמה .במילים אחשות האתש ונמקאות ,במובן של יש ,במרום אחש. הוא המרום שבו תוץיע תעשוכה שהנושא שלה הוא 'מרום "מרום" ,אומש אבן-שושן ,הינו "שטח או נץח מסוים שכל ומירום' ,שהיא גם השאשונה בסדשת התעשוכות שימשיכו גופ תוץס או שהוא יכול לתץוס" .האמנים שעבודותיהם ויוץיעו ב'אתש' כשהן ממורדמות בקד כל גיליון לכשיוץיע נבחשו לתעשוכה זו בוחנים מושגים ,תוץעות ,אמישה ובהתאם לנושא שבו הוא יעסור. ומחשבות מנרודת מבט אישית ובכך משחיבים את המושג המץגש הזה בין כתב עת מרוון שעוסר בתכנים מילוליים מרום אל מעבש למילים .עששים אמנים באמקעות עבודות ובין תעשוכה וישטואלית שתכניה ויזואליים מץגיש את קיוש ,ץיסול ,וקילום שוץכים עוד אוש על המושג 'מרום' הקוץה עם שני סוגים של אמנויות .הסץשות היא אמנות כיוקשים וכהוגים .סוג זה של ידע שמתגלה כאן דשך המתריימת ונרלטת בתהליך מתמשך של זמן ,היא מתאשת הדימויים הוויזואליים כתוקאה של עבודת יקישה ,הוא סוג עלילות ואוביירטים הנמשכים בזמן ,וסמלים הסדושים בזה של ידיעה שהוץכת להיות דעת ,שלא אחת יש גם תענוג אחש זה בזמן ולץיכך הסץשות מוגדשת כ 'אמנויות הזמן'. לעומת זאת האמנויות הץלאסטיות מתריימות ונרלטות במשחב סטטי ,סימולטני ,ומתאשת גוץים העשוכים זה לקד 1 לסינג ,ג.א( .תשמ"ג) .לאורון ,או על גבולי הקיוש והשישה .תישגם דוד ארן; אחשית דבש .משגשיטה ץזי ,הוקאת סץשים ץועלים והקאת הריבוצ המאוחד ( סידשת טעמים ,מבחש כתבי מוץת באתסטירה) ,תל-אביב - 016 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 בקדה .1העשך המוספ והידיעה שהתעשוכה מביאה עמה זו בשאלות שבות ועמורות על משמעות החץצ ,הזיכשון, יע שמגדשת במונח 'ידיעה אסתטית' .2זו ידיעה שאמושה התיעוד ,המרושיות וכו' .לא המרום לעסור בשאלה זו כאן, להשלים את אץששויות הידיעה האחשות (הידיעה אך אקיין ,שכאן התעשוכה מאחדת בין התוקשים השונים, הץשדיגמטית והידיעה הנשטיבית ,)3ידע זה – כמו כל קושת שבאים מתחומי יקישה שונים ומקיגה אותם במשחב אחד, ידע אחשת – סוג של שאיית העולם בקושה חווייתית בעלת בץושמט אחד זהה כשהם מייקשים 'זכשון משני במשחב משמעות. מדומה .כל אחד מהדימויים הוא למעשה סימן – אות – הידיעה האסתטית למושג מרום שבחשתי להקיג כאן מגולם מרום שמכיל את המסמן ואת המסומן. באוספ דימויים שמרושם בקיוש ,ץיסול וקילום .המשותפ לכולם בתעשוכה זו ,היא העובדה שאין אלה עבודות מרוש .מרום ביקישה – מרום ליקישה היקישות לא מוקגות בחומש או במדיום שבו הן נוקשו .סוג של תקוגה הינו אחד ממאץייני התשבות של הכץש הגלובלי, והשחבה של התוץעה שעליה הקביע כבש וולטש בנימין בדבשיו על 'עידן השעתור הטכני'.4 מהו אם כן 'המרום' ? ולאיזה 'מרום' לורח אותנו כל אחד מהיוקשים שמקיגים בתעשוכה זו? רבוקת העבודות השאשונה שבהם אברש לדון ,עוסרת הדימויים שמוקגים בתעשוכה הם למעשה כבש הדוש השלישי של היקישה המרושית (הדוש השאשון היא היקישה הממשית גוץא ,הדוש השני הוא הקילום ,והדוש השלישי הוא הדימוי שהועבש אל קג המחשב) .תקוגה זו ,שנרבע מרומה כאן ,שחורה משחר שב מהסקינה המרובלת של תעשוכה מסושתית שעירש עניינה הוא במץגש עם החומש האמיתי זה שאץשש לשאותו עין בעין ,לחוש אותו ,לגעת, להשיח ,להשגיש .תעשוכה מסוג זה ,עירש עניינה הוא להקביע על הריים ,להנכיח אותו ,להגביש את החשיץה לריומו ולתת לו חיי נקח במאגש הידע הגדול בעולם שץתוח לכל אחד ובכל זמן .מרום של כבוד בזיכשון הוויזואלי הגלובלי הרולרטיבי. ב'מרום ץיזי' ממשי שהותיש ששידים ומרום בזיכשון .מרום ץיזי ,נופ ילדות ,סביבה ,בית ,חדש ,חקש ,עיש ,הץכו להיות סימן ומטבע ונחררו בזיכשון .מרום ממשי ריבל מרום בזיכשון ומשם באמקעות ץעולת היקישה (קיוש) הץך לממשות אחשת – לחץצ -אוביירט – דימוי – יקישה בחומש. מרום מסומן הץך להיות סימן של מרום .הץששנות האישית של האמן למרום מסוים ,שכבש נמקא שמוש בזיכשונו, הוץכת את היקישה לעוד משהו ץיזי שמנכיח את עקמו בעולם. האמנים שבחשו לעסור בסוג כזה של 'מרום' מתייחסים לנופ ילדות שממשיך ללוות אותם .כך אותו מרום (נופ) שביסודו הוא מרום ץיזי שנמקא אי שם ,בסביבה ידועה, התעשוכה הנוכחית (כמו שבות מהתקוגות שמתריימות במשחב הווישטואלי) מהדהדות לעולם החדש ונוגעות תוץס חלל נוספ ,שטח ,נרודת קיון במשחב הנץשי הץנימי – בזיכשון .נופ שהוץך להיות עדות ומשם גם יוקש זהות .כאלה הם למשל הנוץים שמקיגה אילנה גיל .המרום שאילנה מסמנת ,ואשש סימן את עקמו במאגש זיכשונות ילדותה הוא 1 שיינמן ,ש )2110( .מחרש מבוסס אמנות :דשכי ידיעה תיאטשוניות. ץינות טבע בעיש מגושיה (טבשיה – כנשת) .דשכו היא בתוך נ .קבש בן יהושוע (ע ).מסושות וזשמים במחרש האיכותי .הוקאה מבטאת את היחס המיוחד שלה לזשיחה ,ץשיחה ,ולתוץעות לאוש דביש .אוש יהודה. טבע .הבחישה ב'כנשת' כמרום שחשוט בזיכשון ומלווה Eisner, E.W. (1985) Aesthetic modes of knowing .In E.W. בחוויה אישית ושגשית ,ומייקש תמהיל בין נופ חיקוני ונופ Eisner (Ed.) Learning and Teaching – The ways of knowing ץנימי .אך בו בזמן' ,המרום' שבו בחשה אילנה ,עובש את (pp. 23 – 36). Chicago: The National Society for the Study 2 of education. Bruner, J.S.(1990) Acts of meaning. Cambridge, MA: המרום המיוחד שיש לכנשת בנופ האשקייששאלי ,ובזכשון 3 הרולרטיבי התשבותי ההיסטושי .בדשך זו גיל משמזת Harvard University Press 4 הממד האישי בעבודה ונוגע גם בממד האוניבשסלי ,בשל ולטש בינימין ,0990יקישת האמנות בעידן השעתור הטכני ,סץשיית שהמרום שהיא בחשה הוא מרום חשוב ,טעון ושאוי לקיון. ץועלים – הריבוצ המאוחד ,תל -אביב ( )0983 - 017 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 'ץיסות זכשון' שלרוחות מתוך מרומות מסוימים בזמן הביטוי האישי והייחודי .חיץוש שמקביע על הקושך הריומי 1 מסוים ,הוץכות להיות 'ץיסות חיים' כץי שמתאשת זאת מלי הבסיסי 'להיות' או כץי שמתאש זאת מטשי 'בית לנץש' . אלבז אלמנדין .אלה מתושגמות ומועבשות לץיסות -של שינג נותנת ביטוי לחיץוש הזה ,דשך תהליכים של ץישור יקישה .זיכשונות שתץסו מרום חשוב בהוויה ,בנץש ואפ והבניה שחוזשים על עקמם ,ובכך היא מקיגה אץששויות נשתמשו שם חוזשים להיות חומש ,הששאה ומרוש ליקישה. שונות ,ץתשונות שונים – תהליך של חרישה וחיץוש. בכך הם מייקשים איחוד ייחודי בין מרום אמיתי (תימן, הץישור הממשי והבנייה המתחדשת מקביעים על תהליכי משורו ,ץנימייה ,שחוב ליד הבית ),ובין המרום המיוחד מיץוי ומירום ץיזיים וממשיים ,כאשש בכל תוקש שהיא ששמוש לו בזיכשון .אלה יחד הוץכים להיות החומשים מץירה מתהליך זה דימוי הדיורן במשכז ,ושאש הדימויים הץוטנקיאליים שמהם נוקשת מקיאות חדשה ,ויזואלית, מריץים אותה .בכך היא יוקשת סביבה ץיזית ונץשית לא שר שהיא סוג של ץששנות למה שהיה ,למה שנשמש ,ולמרום באמקעות הדימויים שמוץיעים בקיוש ,אלא גם בחומשיות החדש שיש לו בהתהוות המתחדשת. הץיזית שנעה ,משתנה ומתרבעת. מרום ץיזי מוכש ומוגדש אחש מוקא מוטי שובל בשכונת המרום שבו בוחשת דשושה אילון גם הוא בית .בית מגושיה. הדש בחיץה" :השכונה היא מרום שמהווה כש בלתי נדלה אך למעשה הבית בעבודתה הוא שר הזישה שבה היא של הששאה" .שובל מדבש על זמן אמת ,על מרום חי, מברשת להתמרד בחץצ ,בווילון ,ובמשחר אוש וקל שנוקש תוסס ,קבעוני בו הוא מתבונן וחווה אותו כמרום "שהזמן מתוך תנועתו" .הווילון בץתח ביתי ,כמשל לתוך נשמתי נעקש בו" ,שובל עוקש גם הוא את הזמן הזה מרץיאו והמירום מתאש את מרומי בחיים" (דשושה אילון). 2 בקיושיו ,כמו גם אוקש אותו .אך זו שר הרץאה לכאושה, בסימבוליזם בית המגושים מסמל את הגופ האנושי ואת משום שהחיים התוססים שאותם הוא שוקה לתאש ,בהרשש המחשבה האנושית – את חיי האדם .בץסיכואנליזה – יש של מרום זה ,עולים מהקבעוניות שבקיוש ,תנועת המכחול השואים בבית סמל לשכבות השונות של הנץש .איילון ומשיחות הקבע .שובל ,שב וחוזש לאותו מרום ,מרום שיש כותבת "אני בודרת את האוש והקל במרום מסוים לו חשיבות בעיניו הן בשל עבשו המץואש והן בשל החיים ובמירום" .אזכוש זה של היוקשת והעיסור שלה ב'אוש וקל' שתוססים בו בזמן אמת .אמת שהוא מץשש בדשכו על בד מחדדים את ההבנה שאכן בנץש עסרינן .לכאושה מדובש הרנבס שלו ,אמת שהוא נותן לה מרום .המרום ששובל בבית ,בית מגושיה ,ווילון ומשחרי האוש והקל .למעשה, בחש ,הוא מרום שיש לו זכשון משלו ,עתה הוא גם ייחרר אלה הם סמלים שעוסרים בעולם הץנימי ,בנץש .יונג ,מדבש בזיכשון כץי שהוא נתץס בעינו של הקייש ,ונלכד על מקע על ה'קל' ומסביש שאלה הם החלרים המודחרים והמנוכשים הקיוש. של האישיות ,אלה שאנו אמושים בשלב מסוים בחיינו מרומות ץיזיים יוקשים זהות ,מחדדים זהות ,ומחדשים לץגוש בתהליך ההתץתחות הנץשית השואץת להגיע 3 זהות" .אדם תבנית נופ מולדתו" אומש המשושש ,כמו גם למימוש עקמי ולגיבוש הייחודיות .כלומש ,גם בעבודה זו "האדם הוא עצ השדה" .שבים מהאמנים רוששים בין המרום שבו עוסרת היוקשת הוא בית ץיזי באוץן גלוי ,אך דימויים של דיורן עקמי ,בין המושג 'מרום' ובין דימויים מחץשת את המרום האחש שהוא 'בית לנץש' – כץי שרשושים בטבע ובסביבה .שינה שינג ממרמת את עקמה שקיינתי למעלה. בקיוש דיורן עקמי כחלר עצ ,וכחלר מבית .דימויים אלה מייקגים מעקם טבעם מרום וסביבה ומסמלים בעבושה את המרום האישי שלה בבחינת זהות .כך היא יוקשת זהות תוך 1 כדי חיץוש וחרישת העקמי" .בניתי לי בית על העצ והץכתי מטשי ,י )2115( .בית לנץש – החיץוש אחש העקמי האמתי והמשחב הנץשי ,מודן הוקאה לאוש .בן -שמן. 2ץישמן ,ש )2118( .סמליות במבט נשי – סימבולים ואשכיטיץים נבחשים .הוקאה לאוש אסטשולוג .תל-אביב 3 שובשטסון ,ש )2114( .יונג – מדשיך לץסיכולוגיה היונגיאנית(.תשגום. הביתה מסביש מטשי הוא החיץוש של האדם ,הנץש אחש ענת שז).הוקאה לאוש ץן .סץשי חמד ידיעות אחשונות .תל-אביב. להיות חלר ממנו .הבית האמיתי שלי הוא בטבע"(שינג). שינג רוששת בין סביבה ,בית ונץש ובכך מבטאת את הקושך האנושי לחץש משחב המאץשש "לשוב הביתה" .השיבה - 018 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 השיח שעוסר בשאלות שנוגעות באדם ,נופ ,מולדת, ידיעתו האותנטית את עקמו) מרבילה לריומיות של האני ושוששים עולה גם בעבודותיהן של ליאושה לוי ושחל אהשון. הרולרטיבי .זהות ץשטית מרבילה לזהות חבשתית ,לידיעה אמניות אלה בוחנות ויוקשות הרששים שונים בין מרומות עקמית חבשתית. ץיזיים שנושאים עמם תכנים בזיכשון האישי והרולרטיבי. אמנים אלה משאים לנו כיקד הרשש למרום הץיזי ,הוץך אמניות אלה יוקשות תמהיל משתר בין המרום הץיזי שאליו להיות רשש עשכי ,רשש אישי ,רשש שבו המרום 'אשש הן רשושות בזמן הווה ובין מרומות היסטושיים שנטועים האמן דושך עליו ,חי בו ,הוא גם זה שמייקש את המרום בעבש האוניבשסלי ומתרשש להווה הץשטי של כל אחת בתוכו ,הץנימי ,האישי .בהמשך כאשש זה הוץך להיות תוקש מהן .כחלר מאמישתן ,לוי ואהשון יוקשות ומשתמשות – יקישה – תעשוכה הוא חוזש לתץוס את מרומו בתשבות בחומשי המרום הץיזיים והתוכניים בבחינת "ויירח יערב הריימת והמתהווה. מאבני המרום" .בעבוש לוי אלה הם "חומשים מרומיים בלשון העבשית למילה מרום יש גם רונוטקיות של רדושה שוששיים שמסמנים מרום ועדות"; בעבוש אהשון ,אלה הם "המרום אשש אתה עומד עליו אדמת רודש הוא" – מרום דימויים וחומשים שמסץשים סיץוש של מרום בזמן אמת של התגלות ,ולץעמים המילה 'מרום' הוא אחד מכינוייו של שאוחז בו גם סיץושי זמן עבש. האל .מכאן שגם עבודות שמוקגות בלבוש שיאלי ,משמשות אביבה בייגל בוחשת גם היא חומשים ץיזיים שמדבשים על כסוג של סמל שמברש להקביע על המטאץיסי ועל משהו 'מרום' ,מייקגים אותו ,ומקביעים עליו – מץות גיאוגשץיות. שהוא "מעבש לזמן ולמרום" – כדבשיה של אסתש ויתרון. מץת אשצ יששאל משמשת כמקע לעבודתה ומתץרדת ויתרון משתמשת במשאה של נופ ,לכאושה מרום כל שהוא כחומש ליקישה כמו גם כסמל וכמטאץושה .בדשך זו היא בגן כל שהוא בשדה כל שהוא ,אך אלה משמשים בעבושה מברשת לדבש על גבולות ,ומותחת את גבולות המרום מטאץושה שאמושה לייקג "תודעה על זמנית" ובאמקעותה האישי אל המרום האוניבשסלי" .המרום" כדבשיה "הוא להעביש את השגש הץשטי האישי שלה שנוגע במטאץיסי. חלר מזהות"" .אדם תבנית נופ מולדתו" אומש המשושש מרום על ץי ההגדשה המילונית הוא גם 'מקב' בבחינת "אל ובייגל מנסה לבחון זאת ,למץות ,לבדור גבולות "ואולי גם תדון את חבשך עד שתגיע למרומו" .אמנים שבים מתאשים לשנות" כדבשיה .המץה שנבחשה להיות "בד הקיוש", בעבודותיהם מקבים שונים .מקבים של מחשבה ,מקבים של הוץכת להיות בעבוש היוקשת 'עוד מרום' – מרום שבו היא שגש ,מקבים של השהוש .אשיר אץר מקיג דימוי ששייך ממרמת את יקישתה שלה כמו גם את האמישה. לרטגושיית הץיסול' ,ץיסול שישומי' ,דיורן שעשוי מחוט גדעון עץשת במאמשו 'זהות ,זכשון תשבות' 1מסביש את בשזל מץותל "מתאש מבע ומייקג את המרום של הסץר" הרשש הבלתי נץשד בין מרום ובין יקישת זהות "יש זכשון (אץר) .אץר משתמש בחומש ץיזי רשה מץתל אותו, רולרטיבי ויש זכשון אישי .השניים חייבים להתחבש ,אם מכוץפ אותו ומכניע אותו ,ובאמקעותו מייקש דימוי של חץקת בתשבות ,השניים יכולים להתחבש חיבוש אותנטי אך דיורן .הדיורן שקמח מץיתול עירש של בשזל ,יקש רווי ושר אם התנרזו דשך חושים ,יקשים ,שגשות וכו' של מתאש שמתאשות ץני אדם ,שם נוקשה סביבה ץיזית האמן ".....עץשת טוען שעיקובו של העקמי ,ויקישת הזהות שאמושה לתאש מרום כל שהוא – מרום במחשבה ,בשגש – האישית היא חלר מיקישת תשבות ולהיץך "לא לבטל את מרום של סץר .כך יקש אץר חיבוש בין חוויה מוץשטת האני ,אלא להיץך ,לדלות מתוך האני האוטוביוגשץי את שאותה הוא "כלא" והנקיח בסביבה מוחשית .בשוח זו, האינסוץי הריים בו בתחתיות החוש ,היקש ,השגש ,החלום". שבה המרום נמקא במחשבה ,אומשת האמנית דליה עץשת מסביש שריומיותו של האני הץשטי ( שהוא תהליך אדלסבשג" :אני מבטאת את המרום שבו אני נמקאת ,הלך השוח שלי". החיבוש הזה שבו המחשבה ,או האמישה מוקאים להם מרום ץיזי ,מוץיע בעבודותיו של עמי לייבוביצ .לייבוביצ 1עץשת ,ג )0986(.זהות ,זכשון ,תשבות .בתוך ע .רינן עושך אמנות הץיסול ביששאל :חיץוש הזהות .הוקאת המוזיאון הץתוח תץן ( עמ' 30 בוחש משץטים שאותם שמע בשאיון שדיו עם אשה – )37 שתיאשה את מקבה הנץשי בערבות גישושין ושבישת - 019 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 המשץחה .לייבוביצ בוחש את המשץטים ,מבודד אתם, 'כמרום המחשבה' שלה .מקע הקיוש ,הבד ,הוא המשחב מוקיא ותם לכאושה מהרששם ונותן להם מרום ונוכחות השאשון שעליו היא מברשת למקוא מרום ,ומשם היא חדשה .לייבוביצ מטביע אותם אחד אחד בתוך כלי זכוכית עובשת לחץקים ולמרום שהם תוץסים בתהליך החשיבה בתהליך של 'ץיוזינג' ובכך הוץך את האמישה – כתב – כלי שלה (ה ,view finder -כן הקיוש ,ברבור טשץנטין ,בד לאוביירט ץיזי ,אמישה שהץכה להיות חץצ .לייבוביצ משחיב הקיוש ,קייש שעסר בשאלות של מבנה ומרום -סזאן ,דמותה את אמישתה האישית של אותה אישה ומייקש 'ץיוזינג' בין שלה) -כל אלה ממלאים את מחשבתה כקיישת ,ומשמשים האמישה שלה לאמישה שלו .הבחישה לעשות את המעשה כחומשים ץיזיים או שעיוניים אשש מאץששים לה להוקיא מבטאת את מה שהוא שוקה לומש בעניין זה .הוא מייחס "לץועל את המחשבה מהמרום ההוא הנסתש" (מאשי כהן). חשיבות לכל משץט שנאמש שם ,הוא מץשר את השיח, רבוקה נוסץת של קיושי דיורן עקמי ,שבהם האמנים ומשתמש במשכיבים שלו כדי להעקים אותם ובכך להעקים מדבשים על זהות כאילו תשים הם אחש "המרום העיווש של 2 את המשמעות שלהם. הזהות" .מיכל טושנובסרי מקיגה קיושי דיורן עקמי ואומשת הכתב הוא ממלא מרומו של הדבוש ,ולא שר שהוא נקיגו "המרום שבו אני עומדת מול עקמי ,מול המשאה הישנה של הדבוש החי ,ולא שר שהוא נקיג הדבוש הוא גם בן החוקה כרו שוחב את דמותי" .טושנובסרי מקיגה קיוש דיורן דמותו של הקיוש ,שווים הם" . 1הכתב מתחזה לתמונת עקמי שנוקש במץגש שלה עם עקמה מול משאה .המץגש הדבוש" (שם) ,שניהם סימנים גשץיים ,ץיזיים ,קושניים, עם המשאה ,הוא לא שר אמקעי טכני שמאץשש לסוביירט מוחשיים ושניהם מייקגים משהו אחש .שניהם ,לץי דשידה, להתבונן על עקמו כ'אוביירט' .העמידה מול המשאה עומדים בסוץו של דבש בץני חרישה ותובעים ץששנות. מייקשת סביבה ,אותה 'סביבה מאץששת' ' ,משחב 3 . זהו תחום הביניים שבין המקיאות לייבוביצ "כולא" את המשץט שנאמש (שדובש) בזכוכית ץוטנקיאלי' בעבודת 'ץיוזינג' ובכך מייקש לו מרום ,לא שר בתודעה האוביירטיבית לבין המקיאות הסוביירטיבית כץי שהיא ובזיכשון ,אלא גם בתוך מרום ץיזי .המרום הץיזי שבו הוא נתץסת על ידי האדם .במשחב זה מתריימות גם חוויות כמו בחש היא זכוכית .מרום שרופ אך יחד עם זאת שביש ובכך ץעולת המשחר ,היקישתיות והחוויה התשבותית .זה המשחב הוא מביע את עמדתו ביחס לדבשים שאותם בחש למרם שבו יכול האדם (היוקש למשל) לבטא את תחושות האני בתודעה ,בזיכשון ,במחשבה ,בשגש ובסביבה .השיבוי הסוביירטיביות ,משאלות ,תכניות שאיץות תוך השהיית במרשה הזה (השבה משץטים ,כולם יחד וכל אחד לחוד) המקיאות האוביירטיבית .כאשש קייש מסמן לעקמו יוקשים את הסינשגיה שבה השלם גדול יותש מסך חלריו, טשיטושיה לעבודה כשהוא מול משאה ,הוא למעשה משחזש כאשש בו בזמן כל חלר הוא שלם בץני עקמו. את אותו 'משחב ץוטנקיאלי' הרדום .4הוא מייקש לעקמו ברבוקת אמנים זו שעוסרת בשאלת המרום בבחינת 'מקב', מדבשת האמנית ענבל מאשי כהן על 'מרומה של המחשבה' שלה כיוקשת .היא מקיישת 'חץקים' בדיירנות ובגישה השיאליסטית הרלאסית .מאשי כהן לא עוסרת במימזיס (העתרת המקיאות) כמטשה וכעניין בץני עקמו ,היא בוחשת חץקים טעוני משמעות בעבושה ,ממרמת אותם על מקע הקיוש ומקיבה אותם שם כסמל וכאמישה .ץעולת הקיוש שבה היא מקיישת חץצ ץשוט ויומיומי היא ץעולה שמתאשת את הרשש שלה לחץצ ,ולאוץן שבו היא מגדישה אותו 2כגן ,ק )0986( .המרום העיווש של הזהות,ע .ע .רינן ,אמנות הץיסול ביששאל" חיץוש הזהות .הוקאת מוזיאון תץן (עמ' .)40 – 39 3 וינירוט ,ד)0995( .משחר ומקיאות( ,תשגום .יוסי מילוא) הוקאת עם עובד 4 Cederboum, N. (2010) Portrait: “When drawing himself he grants form to his self” - Creating a Self-portrait as an interpretative process in art based research. In Zvika Israel Ed .Can || Israel Art Magazine. Pp 34 – 37 1 דשידה ,ז )2113( .בית המשרחת של אץלטון (מ .שון ,תשגום). 'הץשץתים' ,הוקאת הריבוצ המאוחד - 001 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 'מרום' ,סביבה ,על מנת שבהמשך יוכל למקוא את המרום ובמעשה שאלות שעוסרות בשייכות למרום ,לזמן, הנץשי שלו ,היינו זהות. ולה ָ ְכנּות .זוהי דוגמא לסוג של קיושים שבהם לסיבתיות ִ ץעולתו של האמן שעומד מול משאה מייקשת סיטואקיה האמן ממרם את עקמו בסביבה מסוימת ,על מנת למקוא שמאץששת לו לץגוש את גוץו הץיזי ,אך זה שר חלר את מרומו שלו בסביבת העולם ,ובכך ליקוש גשש בין המרום מהעניין .לץגישה מול משאה יש משמעויות ץסיכולוגיות החיקוני שבו הוא נמקא ובין המרום של עולם הנץש הץנימי עמורות ,שתחילתן בשעיון שמקיג ץשויד ורושא לזה שלו .ץעולת הקיוש ( מול משאה) היא מרום אחד ,והתוקש 'נשריסיזם הבשיא' - 1שלב בהתץתחות המורדמת .משם המוגמש הוא מרום נוספ – כאשש זה גם זה הם למעשה ממשיך לאראן, 2שהיה תלמידו ,ומץתח את תאושיית 'שלב מטאץושה שמסץשת החיץוש האמתי. השאי' .מבלי שאכנס כאן לעומרה של תיאושיה זו ,אקיין, "בקיישו את עקמו הוא מעניר לעקמו קושה "5אומש יונג "זהו שהמץגש של הקייש עם המשאה מהדהד לתיאושיה זו העקמי במובן חדש ,שהיה נוכשי לו עד עתה ,כי האני שלו ץסיכולוגית זו דבש שמסביש שהעיסור בקיוש דיורן עקמי, מוץיע כעת כאוביירט של מה שץעיל ויוקש בתוכו"' .מעניר במץגש של ה'אני' (המודע) עם ה'עקמי' (הלא מודע) הוא לעקמו 'קושה' ,אץשש לומש ,שם את עקמו במרום ,ממרם מץגש שמאץשש דיאלוג תוך אישי ,שהוא חלר מתהליך את עקמו ץיזית לכאושה ,ובו בזמן מייקש מטאץושה חיץוש הזהות ,התהוותה ,ויקישתה .3במילים אחשות או כץי שמהדהדת למירום הנץשי. ששואלת גלבמן בתעשוכה זו' ,איץה ומהו המרום שלי'? סיגל מאוש מקיגה טשיץטיך של דיורן עקמי .בחינת מרומו גופ עבודותיה של עמילי גלבמן נולד מתוך שאלה נורבת של ה'עקמי' בעבודתה כבש חושג מהשיח התוך אישי שהיא זאת .שאותה שואלים אמנים שעוסרים בקיוש דיורן עקמי, מריימת בין 'האני' והאחש של עקמי' ,היא משחיבה אותו גם במודע ושלא במודע ומתעניינים בה במיוחד .החיץוש אחש אל הקוץה .שלוש עבודות שמתאשות תהליך של התבוננות הזהות האישית ,יקישת הזהות והמץגש עם חיי הנץש שמתחיל ממרום שחור ,שבו הדמות עדיין נשאית הץנימיים הם נחלת חלרם של האמנים .או כץי שמסבישה מטושטשת ,ואשש הולכת ומתבהשת ככל שמתרשבים אל זאת החורשת האבולוקיונית והץסיכולוגית למץשט ,4האמנים ה'מרום' – אל הדמות במרום שבו היא נמקאת .גם זאת הם אלה שיודעים לדבש בשץת הנץש" .הם יודעים לדבש מטאץושה שעובדת במסץש כיוונים .מקד אחד היא מקיגה בשץתה .הם מבינים את הדרים בשזיה .הם רולעים לדביש ץעולה ץיזית ,שלושה מקבים של 'תרשיב' שמסמלת והם עומדים ומסבישה גם את התהליך הץנימי הנץשי של אדם שמתרשב לשישותה" ,וכץי שגם מדגיש זאת יונג במחרשיו השונים. אל עקמו ,וככל שהוא מתרשב יותש הוא מתבהש אל עקמו, גלבמן אכן שואלת" ,ומה מרומי שלי"? בכל ץעם שהיא מתבשש אל עקמו ,מתחדד .תהליך שבו ה'אני' מתרשב אל סודותיה ,הם יודעים אותה לץני ולץנים, 6 ממורמת מול עקמה ,מול משאה ,ובוחנת את מרומה בעולם ה'עקמי' . ץנימי מול עולם חיקוני .דשך קיושי דיורן מקיגה במילים מאוש נוגעת ב'מרום' ובסביבה גם באמקעות החומשים שבהם בחשה להשתמש .היא לורחת חומשים מהסביבה הרשובה (שריות ניילון) ובכך לא שר שהיא מסייעת לאיכות 1 ץשויד ,ז )2117 ( .הקגת הנשריסיזם ומאמשים נוסץים של ץסיכוזה, (תשגום דנית דותן) ,עשיכה מדעית דש' עשן שולניר הוקאת שסלינג ,תל – אביב. 2 ואנייה ,א )2113( .לאראן( .תשגום .ע .סרבשש) הוקאת שסלינג .תל – אביב. 3 5 יונג ,ר .ג )0993( .זיכשונות חלומות מחשבות .שאיון ועשיכה אניאלה יץה( .תשגם מיכה אנרושי). קדשבוים ,נ )2101( .הייתי שוקה שחיי יהיו יקישת אמנות – מחרש תל-אביב :הוקאה לאוש דביש. ץששני מבוסס אמנות .ץסיכולוגיה עבשית – מאמשים - 6 http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2516 הדשך' ,כתב העת מרוון בנושא סץשות ,אמנות ותשבות עכשווית מיסודו 4 למץשט ,ע )2117 ( .נץש עישומה ,מסע מדעי – אישי אל נץש האדם. הוקאה לאוש מישכל – ידיעות אחשונות וסץשיית חמד ,תל – אביב. קדשבוים ,נ' ) 2102( .אני והאחש של 'עקמי' – ץגישה מול משאה .על של המשכז לכתיבה יוקשת ע"ש שושנה מליר' .מץגשים' גיליון מס' 9 אורטובש ( .2102עמ' )60 - 55 - 000 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 הסביבה ,היא מייקשת בעבושם 'מרום' חדש ,אחש. וסמויים כאחד ,אלא גם מקיגה אותם על משחב אחד ויוקשת החומשים שבהם היא משתמשת הינם חומשים שרוץים, בכך עוד מרום ,מרום אחש ,ונותנת משמעות נוסץת ובכך היא מחזרת את האמישה שלה 'הולך ומתבהש' הולך לשאלות שעוסרות בזמן ,מרום ,ותנועה .גישה יוקשת זו ומייקשת מעמידה שוב את השאלה שבה עסרתי בץתיח של מאמש ומקטלל. חרישת העקמי דוששת שריץות השתרץות ,כמו המץגש מול המשאה. זה ,האם האמנות הץלאסטית מוגדשת כ'אמנויות החלל' התייחסות נוסץת למרום מייקגים זוג האמנים קינמן ,כל בלבד ,או שמא מהלכת היא על רו התץש ומשירה גם אחד בדשכו .מעבודתם עולה גישה חרשנית שמברשת ל'אמנויות הזמן'? לבחון 'מרום' מנרודות מבט שונות ,מרום בהשתנות. נושית יערבס ינון בוחשת 'מרום' שמוכש כבעל תץריד ובכך טכנירת הקילום מאץששת לאמן להתמרד במרום מסוים הוא הוץך להיות סמל לדיון בשאלות מסושתיות – שנבחש משאש ובמיוחד ,ומברש ללמוד ,מנרודת תקץית תשבותיות – חבשתיות – דתיות .המרום שאליו מתייחסת מסוימת 'מה רושה בו' .דוד קינמן מברש לבחון בעבודתו האמנית הוא 'המרווה' – מרום הטבילה .היא מנכיחה אותו את המרום דשך התנועה של האנשים שעובשים שם. בכך שהיא מקלמת שם במרום עקמו .בדשך זו היא עוסרת האנשים עובשים ,מתחלץים ,משתנים ,הזמן עובש והמרום בשאלות שנוגעות לרודש ולחלול הרודש ,ולמרומה של הוץך להיות סוג של מיכל כשהזהות שלו כמרום תלויה האישה בדת היהודית "הוץך המרום לבשיכה בה דת ,נשיות במשכיבים המשתנים "מרומות המשתנים בין שגע על ידי אינטימית ומבט גבשי סמכותי מתעשבבים בטבילה בה תנועת האנשים" (דוד קינמן) .הקלם מתעד תנועה מרץיא רדושה וחילול ורודש נמקאים בכץיץה אחת" (נושית יערבס אותה ומאחד בין המושגים זמן ,תנועה ומרום .גישה זו ינון). מעלה שאלות ביחס למידת האוביירטיביות שאץשש ליחס יערבס ינון בוחשת מרום שיש לו משמעות בזיכשון למרום .האם מה שאנחנו שואים ביחס למרום מסוים הוא הרולרטיבי ,היא משתמשת ב'מרום' זה כסמל לדיון נורב, אחד ,חד משמעי? תנועת האנשים ,הזמן המשתנה כמו שהוא גם משמש כאתש אמיתי שבו היא מקלמת. משץיעים על מרום לא מנרודת השאות של המרום עקמו ובעוד היא מדבשת על נושאים שנוגעים ברודש ובחול ,היא (אם אץשש לייחס לו כזאת) אלא מבחינת האחש המתבונן מהדהדת למושג 'מרום' – אשש בתשבות היהודית העבשית כך הוץך להיות ,במרשה זה ,המרום הנבחש, הרדומה מיוחסת לו משמעות אדישה ( כץי שכבש קיינתי במרום. למושג משתנה ומוכל ,על אפ היותו ץסיבי. זאת ביחס לעבודתה של ויתרון) .בלשון חז"ל – בסץשות לימוש קינמן רלמה מקיגה סדשת קילומים שבהם היא התנאים והאמושאים ,המרום הוא גם כינוי לסץישה אשקית : עורבת אחש מרום אחד מסוים וחושץת את קדדיו השונים. מרום רונרשטי כץשוטו ,וגם לסץישה אלוהית – כלומש ,כינוי רלמה בוחשת בקבעי שחוש לבן על מנת להדגיש את רדום לרדוש בשוך הוא .מתוך האזכושים השבים של המושג הניגודיות ואת ץגעי הזמן" .קילום רונטשסטי המדגיש את 'מרום' בסץשות חז"ל משתמע ,שהם התייחסו למרום כאל החשיקים והרמטים שדברו במרום והותישו בו את ישות בה נץגשים ומתחבשים חומש ושוח ,גופ ונשמה ,אדם 1 אוץיים"(לימוש קינמן רלמה) .גם זו דוגמא לכך שניתן ואלוהים ,שאלות ותשובות . להץוך מרום אוביירטיבי לסביבה סוביירטיבית .היוקשת יערבס ינון מתייחסת למרום ונותנת לו משנה תורפ בעקם בוחשת זווית ,ץשיים ,תאושה ,חומשים קבעים ומייקשת זהות ץעולת הקילום ,שאותה היא מבקעת מתחת למים .כך הוץך חדשה ל'מרום' .זהות שנרבעה ונוקשה מתוך הבחישה ה'מרום' ' -מרווה' -לא שר למרום שמוכש בשם ובתואש והץששנות האישיים שלה. 'מרווה טהשה' ,אלא גם בשיכה ,אגן מים ,מתחת למים .שם התמונות מוקגות בשקפ ובדשך זו הן מאץששות לקוץה מתבקעת היקישה ,שם האמנית מקלמת .הקילום מתחת לשאות במשחב זמן אחד נרודות מבט שונות .הקילום מץשר את תץיסת החלל ותלת הממד ,לחלרים נץשדים דו ממדיים שמוקבים על משחב אחד דו ממדי .שוקה לומש ,שהאמנית 1 לא שר מקיגה בץנינו קדדים שונים של מרום אחד ,גלויים )68 - 002 - אושבך ,א.א( .תשכ"ט) חז"ל – אמונות ודעות .ישושלים( .עמ' – 53 "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 למים מייקש תוקאה ויזואלית משמעותית לא שר באוץן שבו המרום שבו היא מוקגת מעלה שאלות ביחס למירום יקישות הוא נשאה ,אלא גם במה שהוא משדש כאמישה וכסמל. בתעשוכה בכלל ובסביבה הנתונה בץשט .האם תחת עצ? על יערבס ינון לא שר יושדת ומתחבשת כאשה (אמנית יוקשת) שרע שמים? בין שמים לאשצ? במשכז השחבה? תחת הץנס? אל האישה הטובלת ,אלא גם יושדת לחרש העניין. על ריש? כל הקבה הוץכת להיות מטאץושה ומייקשת בסימבוליזם 1המים נחשבים ליסוד נרבי ומרוששים אל האם משמעות מודעת ולא מודעת .הקגת התעשוכה בדשך זו הגדולה ,אל הלידה ואל השחם האוניבשסלי .המים הם סמל ובמרום זה שואלת שאלות לא שר על האמן עקמו ,על לץושיות ,ולץשיון מהיותם מענירי חיים ודשושים לכל חי, מרומו שלו בתוך עולמו אלא מקיגה שאלות על אמנות ,על לתנועה ולזשימה .באוץן זה נרשש מרום זה ,מרווה המים, תקוגה ,על משחבי תקוגה על משמעות החץצ כאמישה או לנושא הנשיות שבו עוסרת האמנית .בנוספ ,המים מעקם כרישוט ,ועל שאלות ריומיות של אמן בתוך גבולותיו שלו, טבעם ,הם אחד הסמלים הנץוקים ביותש לשובד השגשי אל בתוך גבולות היקישה ,בעולם ,בסביבה ,ובמקבים שונים האדם ,ולתת המודע .בכך משמז לנו המרום שנבחש על ידי ('מה שלומי על הגבול' – כשם הץשוירט שבו תעשוכה זו האמנית ,כטעון ובעל משמעויות עומר גם בהרששים של הוקגה). שגש עמור ומסשים שעולים מעמרי תת המודע .אני הייתי אומשת שבמרשה הזה השקון הוא לחרוש גם את תת המודע האישי ץשטי של אשה וגם את תת המודע הרולרטיבי. סיכום בעבודות שנלרחו מתוך 'תעשוכה על הגדש' (נושית קדשבוים) המושג 'מרום' נמקא כבש בהגדשה ובשם של התעשוכה משגע היוולדה ולכל אושך מסעה של תעשוכה זו. העבודות שמוקגות ב'תעשוכה על הגדש' נלרחו מתוך תעשוכת היחיד השאשונה ( )0987שנרשאה 'סביבתי ואני'. תעשוכה שבה עסרתי בסביבה ץיזית ונץשית. העיסור בסביבה בא לידי ביטוי בתכנים ,בדימויים ובחומשים. הסביבה הרשובה שלי הייתה המרוש וההששאה ליקישת מרקת העבודות שמוקגות בתעשוכה זו מקיגות יחסים שונים בין אמן ל'מרום ולמרום' .האמנים בוחנים את עקמם ,את המרום שבו הם נמקאים ץיזית ונץשית ,מייקשים מרום ובכך הוץכים לא אחת מרום שהיה בזיכשון למרום שנוקש. המילה 'מרום' עקמה ,הנה מילה טעונה ושב משמעית ובכך היא מאץששת לאמן לתאש ולהגדיש את עבודתו מנרודת המבט האישית שלו וליקוש סביבה ץיזית חדשה ,ויזואלית, ובדשך זו יוקשת מרום חדש ,נרודת מץגש בין יוקש ,קוץה, סביבה חדשה – תעשוכה. אחשי עששים שנה ויותש התעשוכה יוקאת למסע .משנה מרום ,זהות וזכשון. מרום וסביבה והוץכת להיות חלר מאישוע אמנותי תשבותי שנרשא 'מה שלומי על הגבול' .התעשוכה מתניידת לסביבה אחשת ושם ממורמת ומוקגת בחלל תקוגה לא מרובל, בחקש ,תחת כיץת השמיים .הסביבה לא מרשית – שלומי, גבול הקץון ,היא יושבת על הגדש .הישיבה של התעשוכה על הגדש מתאשת מקב אמיתי אך מתץרדת כאמישה .היא יושבת ץיזית על גדשות בחקש שבו מתריים האישוע ,היא על הגדש ,משום שזה מקב ביניים ,לץני השלב הבא ,במובן של זמניות. 1ץישמן ,ש )2118( .סמליות במבט נשי – סימבולים ואשכיטיץים נבחשים .הוקאה לאוש אסטשולוג .תל-אביב דליה אדלסבושג .הבית - 003 - "בִּ גְ לַל" © 2102 גיליון מס' 3 הרלילות הבלתי-נסבלת אלכסנדר רדובסקי /ביצה דיה /ירח שֹו ְכנֵ י ִב ָצה – אֹו ְב ֵדי ֵף ָקה, לֹו יֵ ש ְפנֵ י יָ ֵש ַחַ ,אְך ֵאין יְ ֵש ַחיִ ם, ִכי ֵשם ּגָ שּו ַע ַל ִב ָצה: ֵר ֵשחָ ,כ ֵבד הּוא ְכ ֶא ֶבןֵ -ש ַחיִ ם. ימה וְ ַס ָכנָ ה, ְמרֹום ֵא ָ מֹו ֵש ַח ָפנֵ ינּו ְבאֹוש ְל ָבנָ ה, וְ ֵס ָשחֹון וְ ַק ֲחנָ ה, ּו ַמ ְל ִבין ְכמֹו ָכ ִשיְך ְב ִש ְכ ָבה ֶשל ּגְ ִבינָ ה. ּו ַמ ְדּגֵ ָשה ְליַ ּו ִשים ֶח ְלמֹון ְב ִלי ֶח ְלבֹון ל ֹא יַ ְץ ִש ַיח ֶא ְץשֹו ַח, וְ ַתּנִ ינִ ים ּונְ ָח ִשים. ְר ֶשפ ָמְך ֶש ִמלּוי ְבתֹוכֹו ֵאין ִל ְמש ֹ ַח, ִפ ְתשֹון ַמ ְב ִשירִ ,פ ְתשֹון ָח ָדש ַכ ַףְך ֲףנָ ִרי ְלל ֹא ַט ַףם וְ ֵש ַיח. ָקצ ְבש ֹאשֹו ֶשל ַהּנָ ָחש. ֵמ ִקיצְ ,כ ֶש ְכ ָלל ל ֹא ִהזְ ַמּנּו אֹו ֵש ַח, ָא ַמשָ :אסּוש ְל ִה ְת ַף ֵלם ְלתֹוְך ַה ֵלילֹות ַףבַ -ה ֶמ ַקח זֹו ֵש ַח, ֵמ ַה ִמ ְט ָףן ֶשיֵ ש ַב ֵם, חֹו ֵתפ ָכל ְפ ָש ֵףינּו ְב ֶט ֶשם בֹו ֵש ַח. וְ ַל ִב ָצה יֵ ש ֵשם ָאי ֹם. הֹויֶ , ַשחִ ,פ ְש ָחח ְמ ַש ֵחפִ ,ב ְש ִביל ָמה? נַ ִצ ַיע ַמ ֶהּו ִב ְמרֹום, ַביֹום ֵהן ָט ְש ָחה ַףל ָכְך ְכ ָבש ַה ַח ָמה: נַ ִצ ַיע ֵשם ְטעּון ְב ָש ָכה – יחה ֵא ֵלינּו ַר ְשנַ יִ ם רֹו ְדחֹות ִהיא ִה ְץ ִש ָ ְכמֹוְ ,ל ָמ ָשלּ ,גַ ּנֵ י ִת ְמ ָחה, יחה. וְ ֶאת ַ ְב ִש ֵילי ֲה ָב ֵלינּו ִה ְש ִ ָ יקה – ְכמֹוְ ,ל ָמ ָשל ,נְ וֵ ה ִד ָ ָאז ָל ָמה ֶש ַס ַהש יִ ְהיֶ ה ְלסֹו ֵהש, ּו ִמי יִ זְ כֹש ֶשזֹו ִ -ב ָצה? ָסב ַב ָלאטְ ,ב ֶה ְס ֵשְ ,כ ֶש ַהחֹ ֶשְך נֹו ֵהש? א ֶץלְ ,לל ֹא ָכל ַהזִ יו וְ ַהזֹ ַהש ָב ֹ ם וְ טֹ ַהש. ֲה ֵשי ָהעֹו ָלם ְכמֹו לֹו ֵבש ֹ ַס ֲהשֹון ַס ֲהשּוש ,סֹוש ָסּוש ִמ ְ ָח ֵרינּו! ֶאת כֹו ְכ ֵבי ָה ָש ִר ַיע ַסנְ וֵ ש ִב ְמרֹו ֵמנּו, ַאל ִ ְהיֶ ה ַא ְש ִחי ַפ ְש ִחי ,אֹו ֵש ַח סֹו ֵש ַח, ְב ַשחַ ,ה ְס ֵש ִמ ָפנֵ ינּו ֶאת ְפנֵ י ַהיָ ֵש ַח. - 004 - "בִּ גְ לַל" © 2102 כתב-העת " ִבגְ ַלל" מוץצ בחינם למנויים בדואש אלרטשוני. כתובתכם לעולם לא תועבש לכל גושם זש. להקשץות למנויים אנא היששמו באתשנו חץשו אותנו גם בץייסבור: biglal.info www.facebook.com/Biglal.poetry המעשכת מרבלת כתבי-יד של שישה ,ץשוזה ומאמשים בנושאים סץשותיים באמקעות הדוא"ל הנ"ל. אנו מתנקלים על זמן ההמתנה האץששי. © כל הזכויות על היקישות שמושות למחבשיהן. השם ,הלוגו וכתב-העת כאוספ אמנותי הם רניין שוחני של חבושת " ִבגְ ַלל". גיליון מס' 4של " ִבגְ ַלל" קץוי לקאת ב 8-במשצ 2103 ויישלח למנויים בדוא"ל נשמח לרבל תגובות על גיליון זה בכתובת [email protected]
© Copyright 2024