תוכניה - התיאטרון הקאמרי
ק ו מ ד י ה א נ ו ש י ת מ א ת אנטון פאבלוביץ' צ'כוב
איבנוב
מ את אנטון פ אבלוביץ' צ'כוב
עיבוד ותרגום ארתור קוגן ,איתי טיראן
בימוי ארתור קוגן
תפאורה מיכאל קרמנקו
תלבושות מוני מדניק
תאורה אורי מורג
עוזר לבמאי אסף פרידמן
משתתפים:
ניקולאי איבנוב איתי טיראן
מישה בורקין יואב לוי
הרוזן שבלסקי גדי יגיל
שרה הלנה ירלובה
ד"ר לבוב אורי רביץ
זוזושקה עירית קפלן
מרפושה אסנת בן יהודה
לבדייב דודו ניב
סשה דנה מיינרט
אבדוטיה תחיה דנון
קוסיך שמחה ברבירו
דודקין גיל וינברג
בודקין טל וייס
גברילה חמיס אלשייח
אורח ברק פרידמן
אורחת לירון ברזילי
מנהלת ההצגה נאוה לוי ,הלית זיו-הדס-פארי
מנהל הבמה ששון סיגרון
תאורן יוסי הררי
סאונד ולרי רייזס
בקליינר נדב בנדרסקי ,נאור איז'אק
וידאו אוהד לויטן
הלבשה אתי אליאס
אבזרים דפנה הנדלי-יצחקי
איפור כל המחלקה
עוזר הפקה נטע שביט
אולפן הקלטות אמיר לקנר
עורכת התוכניה רבקה משולח
מעצב התוכניה איתמר וכסלר
צילומים שמחה ברבירו
הצגה ראשונה5.12.2014 :
משך ההצגה :כשעתיים ו 30-דקות כולל הפסקה
יבנוב הוא בעל אחוזה
איבנוב נמלט מדי ערב מהבית אל
צעיר ומבטיח ,השקוע
אחוזתם של זוג חבריו (להם הוא חב
בחובות כבדים .מתוך
הרבה מאד כסף) ,ואל סשה בתם ,בה
אהבה (אך גם בתקווה
הוא הולך ומתאהב .באחד הערבים,
להציל עצמו כלכלית) הוא נושא לאשה
כשאשתו הפגועה והנואשת עוקבת
את שרה ,היהודייה ,השבוייה באהבתה
אחריו ,היא מגלה את איבנוב ואת
אליו עד כדי כך שהיא ממירה את דתה
סשה ברגע אינטימי סוער ,גילוי
ועקב כך מנושלת מירושת הוריה .אם
מכאיב ומשפיל שמדרדר את מצבה.
לא די בכך ,היא נתקפת במחלה קשה
לאחר מותה ,סשה ואיבנוב מתכננים
ורופא המשפחה מאשים את איבנוב
להינשא ,אך גם את ההבטחה הזאת
בהתעלמות ובהזנחה.
איבנוב אינו מסוגל לקיים.
"איבנוב" שהוכתר על ידי צ'כוב
בתואר קומדיה ,הוא מחזה שבראייתו
מחלקות הייצור של הקאמרי להצגה זו -
תפאורה ובמה :ריבה גולדברג רוט ,אלכס גולדין,
בן-יה הלוי /תלבושות ומתפרה :הדס אבנרי,
אביב רון ,מיכאל צ'בן /אבזרים :אורלי שנברגר,
רועי ואטורי /איפור :רנה שפלר ,לרה גולומב,
מיכל שביט ,מיכל עשת ,מיטל אייזנשטיין ,אירה
סימנובה ,חני שלום ,קרן וילנסקי /פאות :מלאני
קפלן ,נטשה אוסמולובסקי ,לנה פרגמן ,טניה
רוזנשטיין ,אירנה סגל
האנושית ,המודרנית ,הוא עתיר הומור
ואירוניה .אפשר לזהות ב"איבנוב"
המוקדם את הסממנים שהפכו את
צ'כוב לאחד המחזאים הגדולים בכל
התקופות.
התמונות צולמו בשעת חזרה
3
צ'כוב בן זמננו
שיחה עם ארתור קוגן ואיתי טיראן
למה מצאתם לנחוץ לעבד ולתרגם את "איבנוב"?
ארתור :עד לפני כמה שנים היתה נטייה לתרגם
מחזות קלאסיים ,וביניהם גם צ׳כוב ,בלשון אחידה,
ספרותית ,מליצית ,שחוטאת לעיתים לאמינות ולא
מייצרת מרקם אנושי מגוון ועשיר .אני מכיר את צ׳כוב
בשפת המקור ,והמישלב הלשוני ברבים מהתרגומים
המוקדמים שלו לעברית לא תואם את אופי המחזה.
אנשים פשוט לא מדברים ככה ,בודאי לא הדמויות
של צ'כוב – מדובר בקשת רחבה של דמויות בעלות
רקע שונה מהבטים שונים כמו השכלה ,מעמד חברתי,
מוצא גאוגרפי וכו' ...חלק מהדמויות שלו מגיע מערי
השדה ,או מהישימון הכפרי והן מדברות בשפה יום
יומית ,משובצת במטאפורות מעולם החי והצומח,
מחיי הכפר שלהן; חלקן מהמטרופולין ,ממוסקבה
למשל ,והן בעלות רקע אקדמאי ,השכלה גבוהה
וקודים של שיח עירוני .את האפקט הזה רצינו להשיג
בעברית.
באשר לעיבוד" ,איבנוב" הוא אחד ממחזותיו
הראשונים של צ'כוב והוא בנוי במתכונת של
מבנה מפורק ומחולק למקטעים .זהו חלק ממגמה
נטורליסטית שהיתה בזמנו בגדר חידוש אופנתי
והיום היא כבר פאסה .הרגשנו שהפירוק הזה מחבל
בדחיסות של ההתפתחות הדרמטית ולכן ראינו לנכון
לחבר מקטעים כדי ליצור רצף דרמטי אחיד ,בד בבד
עם שמירה על האופי הריאליסטי.
איתי :צ'כוב הוא אחד מאבות המזון של הדרמה
המודרנית .בתוך הרצף ההיסטורי של התפתחות
הדרמה הוא נמנה עם הטרגיקונים היווניים ועם
שקספיר ...במירוץ השליחים של ענקי הדרמה ,הלפיד
שלהם הועבר אליו בתורו .הוא ללא ספק אחד מגדולי
המחזאים בהיסטוריה של התיאטרון וככזה ,הרגשנו
שאנחנו נדרשים לבדוק ,באופן האותנטי ביותר,
עד כמה המחזות שלו עומדים במבחן הזמן .המבחן
הראוי בעינינו היה להציב את המחזה
מול ראי הזמן שבו אנו חיים ולהעניק לו
עיבוד מודרני ,שתקף גם לגבי הריאליה
המוצגת על הבמה ,החל באספקטים
הויזואליים דרך קודים חברתיים
של העולם המערבי ,ועד לסוגיות
פילוסופיות ,פסיכולוגיות וחברתיות,
שמעסיקות אותנו בימים אלה .הנטייה לגעת בצ'כוב
כמו בקלסיקונים רבים אחרים -בכפפות של משיולהציב אותו לאורך השנים על כן מוגבה ,כמו תשמיש
קדושה ,יצרה מצב של ניכור בין הצופה לבין מהות
היצירה הצ'כובית .הפולקלור הרוסי נטה לעמוד
בחזית היצירה ,כמו גם דפוסי התנהגות תקופתיים,
וכפי שארתור אמר ,כשזה נגע לתרגום ,היתה נטייה
להגבהה שלא לצורך .ההיצמדות לתמות הדרמטיות
בתוך קונטקסט תקופתי בלבד יצרה הזרה בין קהל מן
השורה לבין המחזה עצמו .לכן ראינו לנכון להרחיק
מהמחזה איפיונים פולקלוריסטיים ותקופתיים,
ולהעמיד אותו במבחן של כל קלאסיקה ראויה ,והוא
– היכולת לתקשר עם קהל מעבר למגבלות הזמן
והמקום .מהר מאוד גילינו שהמחזה לא רק מתמסר
ברגע שמפקיעים אותו מתוך זמנו ומקומו ,אלא אפילו
מתגלה כרלוונטי ומרתק ,מחזה שעוסק במרקם
החברתי של כל חברה מודרנית בעולם המערבי ,כמו
גם בקונפליקטים אישיים ,בין-אישיים ומשפחתיים,
שקיימים בחברה שלנו.
צ'כוב הוא אמנם מחזאי רוסי ,אבל מחזותיו עוסקים
בבני אדם באשר הם .הנטייה לביים ולשחק אותו
במנייריזם רוסי (או מה שנדמה לנו שהוא מנייריזם
רוסי) ,ייצרה איזה סוג של שטאנץ דקדנטי ,שעושה
עוול למחזאי שהתכנים והנושאים בהם הוא עוסק הם
רחבי הקף וחוצים גבולות של מקום וזמן.
עד כמה העיבוד מרחיק לכת?
איתי :חשוב מאד לציין שבתהליך התרגום ועיבוד
המחזה נעשו שינויים קלים בלבד בטקסט הכתוב .זה
בפירוש לא עיבוד קיצוני והתוצאה היא לא מחזה חדש
שנכתב בהשראת "איבנוב" של צ'כוב אלא המחזה
עצמו ,עם שינויי עריכה וקיצורים קלים ועם מישלב
לשוני שעושה צדק לדמויות ושומר על המיגוון הלשוני
העשיר של צ'כוב.
איתי טיראן ,דנה מיינרט
4
5
ארתור :חשוב גם לציין שהעיבוד נעשה על פי שתי
הגירסאות הקיימות של המחזה ,שהן שונות זו מזו,
ואנחנו מיזגנו את שתיהן לטובת הסיטואציה הדרמטית
של כל סצינה וכל מערכה.
על מה שמתם דגש?
איתי :לפני הכל ומעל לכל שמרנו על הסיפור האנושי.
המחזה עוסק במשבר קיומי שחווה אדם צעיר -דכאון,
משבר של זוגיות ,משבר של אדם בודד בתוך החברה
בה הוא חי .המחזה מציב סימן שאלה לגבי מהות
הדכאון של האיש הזה ומהות המניעים שגורמים לו
לפעול ,או יותר נכון שלא לפעול .איבנוב הוא המלט
מודרני שהחברה בה הוא חי מכריעה אותו ומאלצת
אותו להיות פסיבי ואימפוטנט ,במידה מסויימת ,נוכח
המשבר שפוקד אותו .הדכאון של איבנוב הוא לא
דכאון שהמודרניזם -על הבטיו הרפואיים והכימיים
היה פותר .אין פרוזאק שישמח אותו ואין ואליוםשירגיע אותו .התחושה היא שמדובר באדם שסובל
מחוסר הבנה בסיסית לגבי המבנה הנפשי שלו ובמובן
זה הדכאון שלו שייך באותה מידה לתקופתו ולכל
תקופה אחרת.
האם המחזאי ,לדעתכם ,מפנה אצבע מאשימה כלפי
החברה?
ארתור :יש במחזה כתב אישום נגד החברה המודרנית
שלא מצליחה להכיל בתוכה את האינדיבידואל ,את
הזר ,את האחר .החברה המודרנית אינה מסוגלת
לסלוח לאיבנוב את הכישלון העיסקי והאישי שלו.
אותה חברה היא גם חסרת סבלנות הגובלת בגזענות
כלפי אשתו היהודיה שהתנצרה למענו ,אך בעיניה
שרה תמיד תישאר "יהודונת" .זו חברה שזונחת את
הזקן (ראה שבלסקי) ,ולועגת למעמד נחות (ראה
מרפה) .כמו אז גם היום אנו חיים בחברה שניזונה
ומחיה את עצמה על חשבון החולשה של הפרט.
איתי :העולם המערבי המודרני מגלה אפס סובלנות
כלפי כשלון .בחברה הקפיטליסטית הכלים שבעזרתם
נבחן הפרט הם מעשיות ופרודוקטיביות .במובנים
אלה איבנוב הוא כשלון .הוא סובל מדכאון ,הוא
פאסיבי ,הוא נתון במשבר זוגיות ובמשבר כלכלי.
החברה שמקיפה אותו ,ברובה ,רואה בהתנהגות שלו
נגע רע.
ממה נובעת הכימיה שלכם עם המחזה?
ארתור :מבחינת המורכבות של הדמויות והרב-
רובדיות שלהן ,צ'כוב הוא אלף-בית של תיאטרון טוב,
וכמו שכתובות הדמויות ,ככה כתובות גם המערכות
שאינן חד-מימדיות .צ'כוב הגדיר את המחזה כקומדיה.
בעיניי זו קומדיה אנושית ,אבסורדית ,מתהפכת,
שכלולה בתוך כל סיטואציה דרמטית-קיומית .זו
קומדיה שלא נועדה להצחיק ויהי מה -מדובר
בסיטואציה אנושית כמעט אבסורדית ,מעוררת גיחוך,
ולפעמים גם צחוק גדול .ידעתי שחנוך לוין הושפע
מאד מצ'כוב אבל במהלך החזרות גיליתי עד כמה.
בעיני צ'כוב נמצא בחמישיית המחזאים הגדולים ביותר
בעולם ולכן לא מובן לי הפער בין דעת חלק מהקהל
שרואה בו מחזאי כבד ולא מעניין ,לבין ההתרגשות של
השחקנים שזוכים בתפקיד צ'כובי ורואים בכך את אחת
מפסגות הקריירה שלהם .אני מוצא בצ'כוב המון הומור
והמון כאב ששזורים זה בזה ,לפעמים בתוך משפט
אחד .אני מקווה שהצלחנו לגלות ולהוציא לאור את
האבסורדי והקומי שבסיטואציה האנושית ,בלי להפוך
אותו למניירה פארסית.
איתי :עשר שנים עברו מאז שגילמתי את המלט
בקאמרי .אחרי אלף הצגות אני מרגיש בשל לחזור
לתפקיד הזה דרך הפריזמה המשועשעת ,המבריקה
והמפוכחת של צ'כוב .בקאמרי צ'כוב ביקר בפעם
האחרונה ב ,1991-הרגשתי שהגיע הזמן להחזיר אותו
אל הבמה .בכלל בתיאטרון הישראלי הוא לא אורח של
קבע .יש נטייה להעלות שוב ושוב אותם ארבעה מחזות.
הפעם היחידה שעלה "איבנוב" היתה בתיאטרון באר־
שבע" .איבנוב" הוא ממחזותיו הראשונים של צ'כוב,
הראשון שהוצג על הבמה וככזה הוא מלא בעסיס
דרמטי ,הוא משופע ברעיונות ובסגנונות שונים ,יש בו
משהו ראשוני ,לא מעובד ,והמבנה שלו ,שנע באופן
כמעט אבסורדי בין הקומי לטראגי ,הוא מעין כתב-
חידה שמרתק לנסות ולפענח אותו .המחזה ,כמעט
כמו גיבורו ,סובל מבי-פולריות ומפרצים של מאניה
ודפרסיה .הגישה החדשנית של צ'כוב ,שמציבה במרכז
המחזה דמות פאסיבית עם סימן שאלה שמתנוסס מעל
ראשה ,היא מודרנית לא פחות ממחזותיו של בקט.
המחזה מציע אפשרות מרתקת למחקר ,לעיסוק בנפשו
של האדם ובשאלות העמוקות ביותר שמעסיקות אותנו
עד עצם היום הזה■ .
גיל וינברג ,דנה מיינרט //גדי יגיל ,טל וייס ,תחיה דנון
6
7
המחזה /ההצגה
/ 1887הבכורה במוסקבה
ה
הצלחה שנחל קובץ סיפוריו החדש של צ'כוב,
"בערוב היום" ,לא הפיגה את מועקתו הנפשית
של צ'כוב כהוא זה" .אני קורא ביקורות על הספר ואיני
תופס בשום אופן האם משבחים אותי או מקוננים על
נשמתי התועה ...החיים הם עניין רע לכולנו .כשאני
מהרהר בכך ברצינות ,נדמה לי שהאנשים הסולדים
מן המוות אינם חושבים חשיבה הגיונית .לפי מיטב
שיפוטי אין בחיי אדם דבר מלבד זוועות ,קטטות ומיני
עניינים קטנוניים ונלוזים ,המתערבבים זה בזה ורודפים
זה את זה ...החיים אפורים ,ואנשים מאושרים הם בבל
יימצא".
הואיל והמחשבה על כך לא הרפתה ממנו ,עלה פתאום
בדעתו להשתחרר ממנה באמצעות הכתיבה .מדוע לא
יעלה את הנושא במחזה? זה כבר נמשך לתיאטרון...
הרעיון פילס לו דרך בינות לכל המכשולים .כעבור
שלושה שבועות בישר צ'כוב" :המחזה שלי גמור".
לאחיו אלכסנדר סיפר באיזו קלות עשה את המלאכה
והשלימה" :כתבתי את המחזה שלי כמבלי משים...
שכבתי לישון ,מצאתי נושא וכתבתי .הדבר ארך
8
שבועיים ,או ליתר דיוק ,עשרה ימים ...אין בידי
לשפוט את סגולות המחזה .הוא קצר עד כדי לעורר
חשד .הכל משבחים אותו .קורש [מנהל התיאטרון] לא
מצא בו אף מגרעת אחת או סטייה מכללי התיאטרון,
מה שמעיד על טוב טעמם ודקות ההבחנה של שופטי.
העלילה סבוכה ומחוכמת למדי .אני מסיים כל מערכה
כשם שאני נוהג בסיפורי :המערכה מתנהלת לה בשובה
ונחת אך בסיומה אני הולם בפרצופו של הצופה .את כל
האנרגיה שלי ריכזתי בכמה קטעים חזקים ומרשימים
באמת; לעומת זאת ,הגשרונים המחברים בין הקטעים
הללו עלובים ,תפלים ונדושים .אך בכל זאת אני שבע-
רצון מפני שגם אם המחזה גרוע ,הרי יצרתי טיפוס בעל
ערך ספרותי"...
מחזה זה הוא "איוואנוב" .בעיני צ'כוב סימלה דמותו
של איוואנוב את מבוכתם של המשכילים נוכח מדיניות
הדיכוי של הממשלה והידרדרות המצב החברתי
ברוסיה .והואיל ונבצר ממנו לפשר בין שאיפותיו
החובקות עולם לבין אילוצי המציאות ,נתקף גיבור
שלילי זה תחושת אשם ,דכדוך ובחילה ,הכוססים
כמו כיב .איוואנוב ,בעל אחוזה השוגה בחלומות
מעורפלים על אהבת הזולת ותיקון החברה ,מסיח
את דעתו מאחוזתו המתנוונת ומאשתו שרה החולה
במחלה אנושה .סאשה ,בתו של בעל האחוזה השכנה
מתאהבת בו ואינה מהססת לגלות לו את אהבתה;
מתוך אמונה שיהיה בכוחה לחלצו מן הקדרות ששקע
בה ,היא מתעלמת מן השערוריה הצפויה...
מבעד למרקם המלודרמתי של המחזה מתבלטות
שלוש דמויות המשורטטות בקווים חדים וברורים.
דמותו של איוואנוב ,האיש שאינו מוצא את מקומו
ונלאה ללא תקנה מעצמו ומן העולם; זו של סאשה
הקטנה ,הנפעמת לרעיון שבכוח אהבתה בלבד תוכל
לחלץ את הגבר הנרפה מן הביצה ששקע בה; וזו של
דוקטור לבוב ,רופא ישר ,הגון וצר־אופקים ,המסבך
את הבעיות מתוך אמונה שהוא פותר אותן...
איוואנוב מצטייר כמחזה ריאליסטי מסורתי ,המושתת
על עימות בין הנפשות הפועלות .בעוד שלימים עתיד
התיאטרון של צ'כוב להיות תיאטרון של אוירה הבנוי
על גוני-גוונים ,על רמזים ,על שתיקות ,כאן הצבעים
בוטים ,המצבים מוארים באור עז ,והפכים הקטנים
של החיים בטלים אל מול ההתרחשויות העלילתיות
הדרמתיות .מה ששולט בכל אינו הזמן המכרסם
חרש במסתרים ,כי אם אישיותו של איוואנוב ,מעין
המלט רוסי השבוי בחלומותיו ואינו מסוגל לחוות
אהבה אמיתית ,ואשר פרצי ההתלהבות הנדירים שלו
מסתיימים בשיבה חולנית אל הקפאון והאין-אונים...
לאחר קריאה בציבור קיבל מנהל התיאטרון קורש את
המחזה ללא כל הסתייגות .אך עם החזרה הראשונה
נתערערה אמונתו של צ'כוב .כשישב מצונף באולם
סבל למשמע השחקנים המגמגמים את הרפליקות
בעזרת הלחשן .נדמה לו כי איש מהם לא הבין את
משמעות יצירתו .זחוחי דעת ואטומים הם שיחקו את
תפקידיהם במקום לחיות אותם...
ההצגה הראשונה במוסקבה התקיימה ב 19-בנובמבר
...1887המסך עלה אל מול אולם המלא מפה לפה.
המערכה הראשונה התנהלה כסידרה ...המערכה
השניה עמדה בסימן שגיאות רבות שעשו שחקני
המישנה שלא ידעו את תפקידיהם וגמגמו .בתום
המערכה השלישית הריע הקהל וקרא למחבר .כלום
הובטח הנצחון? צ'כוב היה קרוב להאמין בכך ובלב
מפרפר המתין להמשך .אך אבוי! המערכה הרביעית
קלקלה הכל .השחקנים ,ששתו בינתיים ,השתטו
על הבמה ...מהומה פרצה באולם .התשואות נענו
בשריקות ,קריאות ההידד -בעקיצות .בין הצופים
פרצו תגרות ידיים .המשטרה נאלצה להתערב .אך גם
בעיצומה של המהומה שמר צ'כוב על קור רוחו ,כאילו
לא היה כל זה מעניינו...
מבקר העיתון "חדשות מוסקבה" כתב" :יש במחזה
שגיאות לרוב הנובעות מחוסר הנסיון של המחזאי
ומבורותו" .מבקר "הדף המוסקבאי" הכריז שאיוואנוב
הוא איוולת צינית עד חוצפה ,בלתי מוסרית ונתעבת".
שתי ההצגות הבאות התנהלו באווירה רגועה יותר,
אחר כך הורד המחזה מעל הבימה.
צ'כוב קבל את הכשלון בהשלמה פילוסופית ...עם
חלוף הסערה אף חש מעין הקלה מוזרה .כאילו השיב
לו ההלם העז את שיווי משקלו.
הלנה ירלובה ,אורי רביץ //בעמוד ממול :איתי טיראן
9
/ 1889ההצגה בפטרבורג
ה
גם שנשבע כי כשלונו של איוואנוב ריפא
אותו ממקסמי הבימה אחת ולתמיד ,לא יכול
צ'כוב להינתק מהמחזה שכה טרח בעשייתו ותלה
בו תקוות גדולות .מאוכזב מן המכירות הזעומות
של שני קובצי סיפוריו האחרונים אמר אל לבו שאם
בדרך נס ,לאחר שמאס בו הקהל המוסקבאי ,יועלה
"איוואנוב" בצלחה בפטרבורג ,יקנה לו הדבר הכנסה
כספית ראויה להתכבד .אך תחילה צריך היה לשכנע
את אחד ממנהלי התיאטרונים להסתכן בכך .ב29-
בנובמבר 1887יצא אפוא אל עיר הבירה ...לפני שנסע
טרח להמציא לחבריו בעיר עותק של "איוואנוב" ביש
המזל ,ועותק זה כבר עבר מי ליד .וראה זה פלא ,כל
מי שקרא אותו דיבר עליו בהתלהבות .צ'כוב רווה עונג
מן התשבחות ,הוא הקריא את המחזה בחוג ספרותי
והרכין את ראשו למול התשואות ,התמלא גאווה
למקרא מאמר ארוך וגדוש שבחים והשתתף בסעודות
ערב שנערכו לכבודו ...הוא שב למוסקבה נחוש בדעתו
לעבד מחדש את "איוואנוב" לפני שיציע את המחזה
לתיאטרון פטרבורגי ...הוא השיב אל האובניים את
אסנת בן יהודה
המחזה וחזר וכתב גירסה אחר גירסה בנסיון לשפר
ולהבהיר את משמעותו .סאשה הקטנה ,לאחר שעברה
בחינה מחודשת ושיפוצים ,היתה בעיניו לדמות חדשה
בתכלית ,אחת מאותן נשים "האוהבות את הגברים
בבוא שעת נפילתם" .אשר לאיוואנוב ,הוא אינו שולח
יד בנפשו בגלל ההשמצות והעלבונות שהטיחו בו ,אלא
משום "שהגיע לסוף הדרך"...
המחזה המשופץ נרשם בתוכניתו של תיאטרון
אלכסנדרינסקי בפטרבורג .כבר בחודש ינואר 1889
טלטל עצמו צ'כוב אל עיר הבירה בשביל לצפות
בחזרות .ובאחת תקפוהו שוב כל ספקותיו ,כל חרדותיו
וכעסיו .שוב היה נדמה לו שאין השחקנים משחקים
נכון .דוידוב ,השחקן שהוטל עליו לשחק את דמותו
של איוואנוב ,התאונן על שינויים של הרגע האחרון
ואיים לוותר על התפקיד .צ'כוב הנואש התאמץ בכל
כוחו לנתח לפניו את מנגנוניה הנפשיים של הדמות.
השניים הסתכסכו והתפייסו וחוזר חלילה עשר פעמים
ביום .בעטיו של השחקן הרברבן וזחוח-הדעת ציפה
צ'כוב לגרוע ביותר .ערב הצגת הבכורה כתב לאחיו
מיכאיל כי לדעתו העניין אבוד מראש.
והנה ,ב 31-בינואר ,1889במקום שיבוא הכשלון
הצפוי ,נחל "איוואנוב" הצלחה אדירה .בפיק ברכיים
ובלב הולם עלה צ'כוב עם השחקנים על הבמה בתום
ההצגה ,לקוד לקהל המריע .למחרת נערך משתה
לכבודו ...מבוהל מן ההצלחה שלא פילל לה קם
צ'כוב ושב בחופזה למוסקבה ...בשובו הביתה עיין
בקדחתנות בעיתונים .העיתנות רובה ככולה צידדה
בקהל שאהב את "איוואנוב" .רק המבקרים מן
השמאל קבלו על המחבר על שלא העביר במחזהו
כל מסר חברתי .ההאשמה לא רק שלא הביכה את
צ'כוב ,אלא אף חיזקה אותו בדעתו שיש להפריד בין
האמנות לפוליטיקה ...הוא קבל מכתבים רבים מצופים
ששיבחוהו על שיצר דמויות אמיתיות ,העונות על
רגישות התקופה .ולסקוב המהולל רשם ב"יומן" שלו:
"מחזה נבון ,כשרון דרמתי גדול".
בפטרבורג גברה הצלחת המחזה מיום ליום .ערב ערב
היה האולם מלא עד אפס מקום .מי שביקש להיות
אופנתי צריך היה לראות את "איוואנוב" .איזה גמול
על הכשלון שנחל המחזה לפנים ,במוסקבה! ■
מתוך ספרו של אנרי טרואיה ,צ"כוב" ,הוצאת עם עובד,
,1989תרגם מצרפתית אביטל ענבר
עירית קפלן
10
11
ה
התאבדות ,כאקט אידיאולוגי של "ללכת עד
הקצה" ומעבר לו ,עלה לכותרות בעשורים
האחרונים בעיקר סביב ביצוע פעולות טרור ,או
במקרים של הצתה עצמית כאקט של מחאה .מוות
על קידוש השם ,היות מארטיר או שאהיד ,מוות
פולחני בקרב כתות ,או מקרים של נפילת לוחמים
בידי עצמם כדי שלא ליפול בשבי הן דוגמאות למצבי
קיצון בהם מערכת הנורמות החברתית מעודדת
הקרבה של חיים ,כהדגשה לחשיבות עקרונותיה –
"אפילו מעבר לעקרון קדושת החיים".
מחוץ
לגדר /דורון וינשטוק
אולם הפעולה האובדנית היתה ונותרה מעשה אפוף
תחושות של בושה וכישלון ,מעשה שהשתיקה
והצנעה יפים לו .הן כחברה והן כפרטים אנו
מלאי פחד מפני הרעיון ,וכל איזכור שלו מעורר
בנו חלחלה .האם זה בגלל הקול הנסתר החבוי
בתוכנו שעלול לפתע להרים ראש ולתבוע באופן
חתרני להפסיק את השגרה ,לפרוש מהמחויבויות
לקרובים ולחברה ,לחדול מההתמודדות המעייפת
של קשיי היומיום? למען האמת כשפורשים את
טווח הסיבות לתופעה ,מצטיירת קשת רחבה של
מניעים :בדידות ,מחלה קשה ,קריסה כלכלית,
משבר רומנטי או תחושה של פגיעה בכבוד או
היעדר ערך .כל כך מוכר.
החברה ,באמצעות שלל סוכניה ומוסדותיה ,מנסה
להילחם ברעיון האובדני ,לפסול אותו כמעט בכל
מצב .קדושת ערך החיים והעמדה האמונית,
המשותפת לרבות מהדתות ,ביחס לצלם האלוהי
בו נברא האדם הן בין הכלים המגוייסים לשם
כך .למעשה ,יש כאן דילמה ערכית ופילוסופית
מורכבת :האם זהו אקט של נטילת חיים ודינו
כדין רצח ,מבלי להביא בחשבון שהמבצע הוא
גם הקורבן ,ומבלי לשקול את הנסיבות? או
שמא יש להכיר בעליונות התפישה המקנה לאדם
אוטונומיה על גופו ועל נפשו?
לרוב ,אנו מנמקים את הזכות להתערב ולהציל
אדם מידי עצמו במצוקה הזמנית בה נתון האדם
הנמצא על סף המעשה האובדני .מצוקה שמצרה
את שדה ראייתו ולכאורה לא מותירה ברירה.
מבדיקת סיפורי המקרה עולה שברגעים אלה
מצטמצמת תמונת עולמו של האדם הסובל ,והיא
מכילה בעיקר כאב אינסופי ובלתי נסבל ,הנתפש
באותם רגעים כתמצית קיומו .התחושה אז היא
שהחיים הזורמים סביב לא נוגעים להם ,שהכללים
והאפשרויות אינם רלבנטיים עבורם ,משל הם
נמצאים מעבר לקיר זכוכית .חלק מאלה ששרדו
נסיון אובדני מתארים תחושה של הצטמצמות
שהולכת ומתחדדת הדומה לחוויית הליכה בתעלה
או מנהרה הנעשית צרה יותר ויותר –
"העולם סוגר עליך".
וזו אולי הסיבה לפחד הגדול סביב אובדנות.
כי את התהליך הזה של הצטמצמות המרחב
במצבים של לחץ ואסון ,את התחושה של חוסר
מוצא ,מכירים כולנו .כך גם המאפיינים הבולטים
האחרים בחוויית עולמו של מי שעומד ליטול את
חייו בידיו .בראש ובראשונה חווית אובדן שאין לו
תיקון -אובדן אנושי ,רגשי ,חומרי או מופשט
–שמביא לכאב בלתי נסבל ,עד שהחיים מאבדים
את טעמם .חיינו מלאים אובדנים וכאבם רב.
למזלנו ,בדרך זו או אחרת ,אנו מצליחים להתמיר
חלק מהכאב ולחדש את הידיעה (גם אם יהיה מי
שיאמר שהיא אשלייתית) שיש תכלית .גם את
ההרגשה שאיש לא יבין את המצוקה הייחודית
בה אנו נתונים אנחנו חווים מדי פעם .במצבים
הקיצוניים נדמה שהסבל כל כך ייחודי לנו עד שאיש
לא יוכל להגיש עזרה .עמדה זו מובילה לחוויה עזה
של בדידות ואי נגישות ,אותו קיר זכוכית האופייני
למתאבדים.
מעטים האנשים שמעידים שמעולם ,בזמן כלשהו,
לא חלף בהם הרהור בדבר אובדנות כאפשרות.
ואולי דווקא בגלל המוכרות הזו ,בגלל התחושה
שמא אנו עלולים לגלוש במדרון החלקלק שסופו
תחושת חוסר מוצא בולענית ,אנו טורחים
לגנות ,לבוז ולהרחיק את מי שניסו את האופציה
האובדנית .אנו מנדים את מי שהגיעו במצוקתם
לחויית קצה הקיום .כך ,כחברה ,אנו מותירים אותם
באזור צללים של בושה וכישלון .שוב לבדם■ .
הכותב הוא פסיכולוג קליני ,מנהל משותף ב"קבוצת
שיח" מכון לפסיכותרפיה ויעוץ
דנה מיינרט ,דודו ניב
12
13
"
קיימת רק סוגייה פילוסופית רצינית אחת והיא
ההתאבדות" .שורת הפתיחה המפורסמת של
אלבר קאמי מתוך "המיתוס של סיזיפוס" מכוונת
כמובן למי שאינם עומדים על אדן החלון ומתכוננים
לקפוץ .אלה שמתכננים להתאבד אינם מתייעצים לפני
כן עם האקזיסטנציאליסטים .הצופים מן הצד הם אלה
שנוטים להתפלסף.
שימו לב לזרם הבלתי פוסק של ספקולציות והטפות
מוסר שהתעורר בעקבות ההתאבדות של השחקן
רובין וויליאמס .עובדות חדשות (כמו אבחון מחלת
הפרקינסון) רק הגבירו את מבול ההשערות.
מחזאים על
התאבדות
התאבדות היא מעשה פרטי מאד שמעורר תגובה
ציבורית .הוא מוריש למי שנותרו בחיים שאלות
מהותיות על ערך הקיום ,רפיפות הקשרים החברתיים
שלנו וחייהם הנסתרים של הקרובים לנו ביותר.
בשל כל האמור לעיל ההתאבדות היא אחד הנושאים
המרכזיים בדרמה ,החל במאה החמישית לפני הספירה
באתונה .מה אנחנו יכולים ללמוד מהדרך בה טיפלו
המחזאים בנושא הטעון של ההתאבדות ,נושא שהמלט
מתחבט בו באריכות במונולוג המפורסם ביותר בדרמה
העולמית "להיות או לא להיות" .הלקח הבולט ביותר
הוא שהמניעים להתאבדות הם מגוונים והמשמעויות
שלהם משתנות בהתאם להקשר החברתי וההיסטורי.
מה שבתקופה מסויימת מעיד על אופי חזק יכול בעידן
אחר להעיד על חולשת אופי .בימינו ההתאבדות
נתפסת בעיקר כנושא שקשור למחלת נפש .בדרמה
הקלאסית היא נתפסת כשיאו העגום והבלתי נמנע של
סיפור חיים טראגי.
במחזותיו של סופוקלס ,אנטיגונה ,איאקס ויוקאסטה
מתאבדים כיון שעלילת חייהם לא הותירה להם ברירה
אחרת .להמשיך לחיות פירושו להיות נתון לחרפה
14
ולבזיון .הסיבה היחידה לכך שאדיפוס אינו מתאבד
אחרי שהוא מגלה את האמת ,היא מפני שיהיה זה
מכאיב מדי לפגוש את הוריו המתים בעולם הבא .עדיף
לו לנקר את עיניו ולנוד בעולם בחשיכה.
במחזותיו של שקספיר ההתאבדות מוצגת כתגובה
רציונלית לנאראטיב שהשתבש באופן טראגי .אבל
במקרה של המלט אנחנו נחשפים לדמות שהעולם
הפנימי שלה דווי לא פחות מן המציאות החיצונית.
קיים קשר נסיבתי בין שני העולמות הללו .רצח אביו
של המלט על ידי דודו ,שגרם לרקב בממלכת דנמרק,
הפך את אבלו של הנסיך למלנכוליה .ויחד עם זה אין
ספק שהמלט חש בדברים ביתר חריפות מאשר אחרים.
האבל שהוא צופן בקרבו עולה על הגלוי .רגישות יתר זו
היא שהפכה את המלט לאייקון ספרותי הומניסטי וזאת
למרות הנטייה שלו להרהורים ניהיליסטיים .אדם הוא
אחרי הכל בעל חיים המסוגל לבחון את עצמו ומה יכול
להיות מרשים יותר מיכולת מדהימה זו ,מאשר הטלת
ספק ביתרונות הקיום עצמו?
רובנו לא בוחרים בהתאבדות אבל אחת הסיבות לכך
שההתאבדות קוסמת לנו ומפחידה אותנו כאחד ,היא
מפני שהיא מעוררת פחדים ביחס לגבול שבין מחשבות
אפלות לבין מעשים שאין מהם דרך חזרה .זה עלול
להישמע פשטני בעידן הפרמקולוגי שלנו ,כשהכימיה
של המוח טומנת לכאורה בחובה את כל התשובות.
פיטר ד .קרמר מחבר הספר "להקשיב לפרוזאק" פרסם
מאמר ב"ניו יורק טיימס" ב 1997-בו הוא טוען שמחזהו
של צ'כוב" ,איבנוב" ,אינו רלוונטי בימינו .לדעתו של
הרופא-הסופר גיבור המחזה ,איבנוב ,פשוט סובל
מדכאון מצוי ,שכיום אנחנו יודעים לטפל בו בדרך יותר
מתוחכמת .יתכן שמדובר בתרופה שהוכיחה את עצמה
אבל הביקורת הספרותית לוקה בחסר .המלנכוליה של
איבנוב פותחת צוהר לא רק למסתרי האופי שלו אלא
גם לנפשה של החברה בה חי ,כיון שמחזהו המוקדם
של צ'כוב עסוק יותר בתגובות להתנהגותו של איבנוב
ובפרשנויות למחדלים המוסריים שלו ,מאשר למסתרי
מצבו הבריאותי הרופף.
צ'כוב ,שהוא עצמו היה רופא ,היה כמובן מודע לכך
שגורמי ההתאבדות הם רבים ושונים ,רק לעיתים
רחוקות ניתן להצביע על גורם אחד ויחיד .יתר על
כן" ,איבנוב" לא נכתב עבור פסיכיאטרים שמחפשים
דרכים להשאיר בחיים את מטופליהם חולי הנפש.
גיל וינברג ,טל וייס //תחיה דנון ,גיל וינברג ,יואב לוי
15
אמנות ,בכלל ,נועדה לשורדים ,לא לנפגעי החיים
והיתרונות שלה רבים יותר מאשר מצב רפואי ספציפי.
התאבדויות בדרמה המודרנית מחזיקות מראה אל מול
פני החברה .אחרי שהדה גבלר יורה בעצמה ,השופט
בראק ,בשורה המסיימת את המחזה של איבסן ,אומר:
"אלוהים אדירים ,לא עושים דברים כאלה" .כך עקץ
איבסן את הבורגנות ואת המוסכמות שלה ,שהם הנושא
האמיתי של הדרמה האפלה הזאת מסוף המאה ה.19-
ההתאבדות של ווילי לומן ב"מותו של סוכן" של ארתור
מילר חושפת יותר מאשר את מחדלי אופיו של אדם
שאין בו די אומץ להכרה עצמית .זהו כתב אשמה על
המיתוס של החלום האמריקאי.
קיימים כמובן מחזות בני זמננו שמנסים לשפוך אור על
חוויותיהם של המתאבדים .ימים אחדים לאחר מותו
של השחקן רובין וויליאמס קראתי מחדש את המחזה
של מרשה נורמן "לילה טוב אמא" שהגיבורה שלו היא
אשה שבוחרת לכבות את חייה ,כמו "שמכבים את
הרדיו כשאתה לא רוצה להקשיב יותר".
ג'סי בוחרת להתאבד לא בגלל מחלת הנפילה ,או
הגירושים ,או בנה הפושע .הסיבות שלה להתאבד
כוללות גם את כל אלה ,אבל יותר מכך ,זהו מעשה של
בחירה בחופש קיומי .תשובתה לתחנוני אמה שתישאר
בחיים היא יריית אקדח.
שרה קיין ,המחזאית האנגלית המבריקה שהתאבדה
ב ,1999-השאירה משהו שדומה למכתב פרידה
במחזה שלה "פסיכוזיס "4.48שהוא יותר כמו פואמה,
ואולי המסמך הספרותי המצמרר ביותר -מכתב פרידה
של מתאבדת דכאונית -מאז אוסף השירים של סילביה
פלאת" ,אריאל".
המחזה שאני אישית – כמי שסבל מהתקפים של דכאון
מצוי -פונה אליו לשם תמיכה והדרכה הוא למרבה
ההפתעה "הדוד וניה" .הדרך שבה סוניה נותנת כבוד
ונחמה לדודה המיואש מזכירה לי את ההתחיבויות
שלנו אחד כלפי השני לשאת את חלקנו בצער .למי
שבריאים דיים כדי להקשיב ,זהו הדבר הקרוב ביותר
שיש לתיאטרון להציע כחוכמה מנחמת■ .
מתוך המאמר של צ'רלס מקנאלטי שהתפרסם ב"לוס
אנג'לס טיימס" ב 18-באוגוסט 2014
שמחה ברבירו ,תחיה דנון ,חמיס אלשייח //בעמוד השמאלי :דודו ניב /גדי יגיל
16
האם פרוזאק היה
מציל את איבנוב?
דכאון הוא מחלה קשה שמשפיעה גם על בני משפחתו
של הסובל ממנה ,ועל כל הסובבים אותו .הזנחה של
המחלה ואי התייחסות אליה עלולה להביא לאובדנות,
שהיא -עפ"י ארגון הבריאות העולמי -סיבת המוות
השנייה בשכיחותה בעולם .בכל 40שניות מתאבד
אדם -מעל 800,000בשנה! בשנת 2000הוכתר הדכאון כ"מגיפה של שנות האלפיים" .כ 20%-מן
האוכלוסיה יסבלו במהלך חייהם מדכאון כלשהו .הדכאון מתאפיין בסימפטומים רגשיים ,חשיבתיים,
תפקודיים וגופניים ,המופיעים במינונים שונים אצל הסובלים מההפרעה .התסמינים האופייניים
לדכאון הם הפרעות שינה ותיאבון ,הפרעות רגשיות הבאות לידי ביטוי במצב רוח רע ,אובדן הנאה,
קהות חושית ורגשית ,תחושות ממושכות של תסכול וחוסר תקווה ,ירידה ניכרת בתפקוד היומיומי,
האצה של תהליכי ההזדקנות .הגורמים העיקריים שמאיצים את תופעת הדכאון הם לחצים כלכליים,
שיבושים במישור הזוגי ,קשיים גדולים בעבודה ,פגיעה בסטטוס ובדימוי העצמי.
האם מחלת הדכאון נגרמת בשל חוסר איזון כימי במוח? למרות שנוגד דכאון כמו פרוזאק אמור
להעלות את רמת הסרוטונין במוח ,אין זה אומר כי הדכאון נגרם עקב רמת סרוטונין נמוכה .בעוד
שנוגדי דכאון מעלים את רמת הסרוטונין תוך שעות ,נדרשים כמה שבועות עד שהתרופות מתחילות
להקל על החולה .מומחים מסכימים כי דכאון כרוך ביותר מאשר "כימיה רעה" .מחקרים חדשים
מצביעים על גורמים ביולוגיים שונים ,כמו גם גורמים פסיכולוגיים וחברתיים.
מחקרים מוכיחים כי טיפול תרופתי יכול אמנם להיות יעיל ואפילו להציל חיים ,אולם מטופלים רבים
אינם מושפעים מתרופות נוגדות דכאון ,ולא מעטים ,שהגיבו לכאורה באופן חיובי ,חזרו לתסמיני
הדכאון תוך זמן קצר .למרות מיגוון התרופות ,תעלומת הדכאון עדיין לא פוענחה .התברר כי נוגדי
דכאון אינם בגדר פתרון קסם ,יש להם תופעות לוואי וסכנות משלהם .מחקרים שנעשו לאחרונה
מעלים שאלות רבות לגבי עצם היעילות שלהם .הדכאון בו שרוי ניקולאי איבנוב גורם לו מצוקה נוראה,
תחושה של בדידות ושל כאב בלתי נסבל .זהו דכאון כרוני ,קיומי ,על-זמני ,המתבטא במלנכוליה
מתמשכת ובמחשבות אובדניות ,כמוצא היחיד לסבלו .קרוב לודאי שתרופות ,במקרה של איבנוב,
לא היה מרפאות את המחלה ולא היה מפיגות את הסבל התהומי שמענה אותו ואת הקרובים לו■ .
17
א
נטון פאבלוביץ' צ'כוב נולד בטגאנארוג ,עיר
נמל קטנה בדרום רוסיה ,ב 29-בינואר 1860
כנכדו של צמית שקנה את חירותו ואת חירותם של
שלושת בניו ב 1841-ולימד עצמו קרוא וכתוב ,וכבנם
השלישי של החנווני פאוול יגורוביץ' צ'כוב ואשתו
יבגניה יקובלבנה מורוזובה ,בתו של סוחר בדים.
האב ,איש נוקשה וקפדן ,התייחס ביד קשה אל ששת
ילדיו; צ'כוב בילה את רוב
שנות ילדותו בחנות המכולת
הכושלת של אביו ,שהיתה
פתוחה מ 5-בבוקר עד חצות.
1904 -1860
בהיותו בן 13צפה צ'כוב
באופרטה "הלנה היפה" מאת
אופנבך .ההצגה לכשעצמה והאוירה החגיגית ששררה
באולם קסמו לו מאד ובהשפעתם הקים יחד עם אחיו
ואחותו להקת תיאטרון שהופיעה לפני בני המשפחה
ידידים ושכנים ,ואף חיבר עבור להקה זו מחזות קצרים
בהם שם ללעג את הליכותיהם של בני עירו .ב,1876-
כשהאב הוכרז כפושט רגל ,מכרה המשפחה את ביתה
ועקרה למוסקבה .אנטון נשאר בטגאנארוג כדי לסיים
את לימודיו בגימנסיה המקומית .בשלוש השנים בהן
נותר לבדו נאלץ לכלכל את עצמו ע"י מתן שעורים
פרטיים וכך קנה לעצמו תחושת עצמאות ואחריות.
צ'כוב
באוגוסט 1979הגיע למוסקבה ונרשם לבית הספר
לרפואה של האוניברסיטה .מיד לאחר בואו נטל על
עצמו את תפקיד ראש המשפחה מאחר שאביו היה חולה
ותשוש .תחושה זו של אחריות ונשיאה בעול ציינו אותו
עד אחרית ימיו .כשהוא מעודד ע"י אחיו אלכסנדר,
החל צ'כוב ,לפרנסתו ,לשלוח סיפורים הומוריסטיים
קצרים לכתבי-עת שונים .במרץ 1880פורסם הסיפור
הראשון .במשך ארבע שנים המשיך לשלוח לעיתוני
מוסקבה ופטרבורג סיפורים ואנקדוטות .הוא פרסם,
בשם בדוי ,מאות שרטוטים ,מעשיות ,בדיחות ,כתבות
וסצינות דרמטיות כשהוא שואל את הדמויות והנושאים
מחיי המוסקבאים .הבחירה בדמויות מכל שדירות העם
ליוותה אותו לאורך כל הקריירה הספרותית שלו.
ב 1884-סיים את לימודיו וזכה בתואר דוקטור לרפואה.
החולים שלו היו רובם עניים והכתיבה המשיכה לשמש
לו כמקור פרנסה חשוב .בנוסף לכך גילה שלקה
בשחפת ,מחלה שחשש מפניה ,כיון שאחדים מבני
משפחתו לקו בה .כשביקר במוסקבה ב 1885-גילה
להפתעתו שהוא אישיות מוכרת ואהודה בתחום
ההוצאה לאור ושהסיפורים שלו חביבים מאד על ציבור
הקוראים ומוערכים ע"י החוגים הספרותיים .הוא
קיבל מכתב מן הסופר דימיטרי גריגורוביץ' שהפציר
בו לחדול מלבזבז את כשרונו ולהתחיל לכתוב חומרים
רציניים ולא רק מהתלות ,ולחתום עליהם בשמו
האמיתי .ב 1886-הזמין אותו המוציא לאור סובורין
לכתוב בעקביות לעיתון היומי המוביל בפטרבורג.
אחרי הנסיון הראשון שלו לכתיבת מחזה " -פלטונוב"
ב ,1878-שלא נמצא מי שיעלה אותו על הבמה ,החל
צ'כוב את הקריירה שלו בתחום התיאטרון עם כמה
קומדיות בנות מערכה אחת .מחזהו הראשון שהופק
ועלה על הבמה היה "איבנוב" ב ,1887-אחריו כתב את
מחזותיו הקצרים "הדב" ו"הצעת נישואין" ב.1888-
"שד היער" שנכתב ב ,1889-היה הנסיון הראשון
שלו בכתיבה לירית-דרמטית .משנכשלה ההצגה הניח
צ'כוב לכתיבתו הדרמטית למשך שנים אחדות והתרכז
בכתיבת סיפורים קצרים בלבד .על אסופת סיפוריו
שיצאו לאור בארבעה כרכים זכה ב 1888-בפרס
פושקין של האקדמיה הרוסית למדעים.
מימין :צ'כוב בגיל ,)1887( 27שנת כתיבת המחזה "איבנוב"
בעמוד השמאלי :הבמאי ארתור קוגן /חמיס אלשייח,
עירית קפלן
18
גילוי התיאטרון
בסתיו 1873נכון לאנטון הלם שטבע בו את רישומו
לתמיד :גילוי התיאטרון .מאה פעמים עבר על פני
התיאטרון העירוני הקטן בלי שהשתוקק כלל להיכנס.
אך בגיל שלוש עשרה נזדמן לו לצפות בהצגת
האופרטה של אופנבך "הלנה היפה" ,והמופע הסעיר אותו .הוא התמכר כל כולו לתשוקתו החדשה.
במידה שווה של התפעמות צפה ב"המלט" ,ב"רביזור" של גוגול ,בעיבוד של "אוהל הדוד תום",
במלודרמות ובמחזות וודביל ...כדי לזכות במקומות הטובים ביותר ביציע העליון נהג אנטון להתייצב
בקופה שעתיים לפני תחילת המופע .בבואו לא היה לו מושג איזו הצגה הוא עתיד לראות :דרמה,
קומדיה ,אופרה או אופרטה -הכל היה טוב בעיניו .יושב על סף תהומו הפעורה של האולם היה שואף
בחמדה את ריח האבק ,הפוך ,הדבק ,ומכוון את לבו הנפעם לרגע הכישוף של עליית המסך .לאט לאט
נמלא היציע העליון קהל רועש ומרושל בלבושו ,שדיבר בקול ,צחק צחוק גס ופיצח גרעינים .אחרי
כן התמלאו המקומות היקרים שביציע ובאולם בנכבדי העיר .יוונים עשירים בעלי אניות ,סוחרים
אמידים עם נשותיהם הלבושות מחלצות .מלמול של קוצר רוח עליז נישא לעבר הבימה .המחשבה כי
כל הקהל המגוון הזה נתקבץ ובא להריע לאותה הצגה ,המחישה לאנטון את מידת השפעתו המופלאה
של השחקן על כל שאר הבריות .חיי האמן ,על הבלתי צפוי בהם ועל תפארתם ,על הכזב ועל הנוודות
הכרוכה בהם ,נראו לו מלהיבים לעומת חיי משפחתו המשמימים והקופאים על השמרים .הוא השתוקק
להיות בדרן גם הוא .דבר לא שעשע אותו יותר מאשר להתאפר ,להתחפש ולחקות על דרך ההגזמה
את ההעוויות הבלתי רצוניות ואת נעימות הקול של אדם זה או אחר ,לאחר שצפה בו בהיחבא.
עם אחיו ואחותו ,שגם הם חוננו בכשרון המשחק ,יסד להקת תיאטרון משלו ,שהופיעה לפני קהל
אוהד של הורים ,חברים ושכנים ...מעודד מן ההצלחה העז אנטון להעלות על הבמה מערכונים שבהם
הלעיג על חולשותיהם של בני עירו .המחזות הקצרים האלה נכתבו במחברות של בית ספר .אף אחד
מהם לא הגיע לידינו :המחבר השמידם מיד לאחר השימוש■ .
מתוך "צ'כוב" מאת אנרי טרואיה ,תרגום :אביטל ענבר ,הוצאת עם עובד1989 ,
19
גדי יגיל ,יואב לוי ,אסנת בן יהודה
ב ,1890-כשהוא בלתי מרוצה מחייו ,יצא צ'כוב
למסע באירופה .בדרכו חזרה לרוסיה החליט לבקר
באי סכאלין ,ששימש כמושבת עונשין ,כדי לערוך
שם מפקד אוכלוסין ולבדוק את מצב האסירים.
מקרי ההתעללות שהיה עד להם ,האכזריות והדיכוי
השיטתי ,מצאו להם ביטוי בספרו "סכאלין" שיצא
לאור ב ,1893-ובסופו של דבר הביא לרפורמות בבתי
הכלא ברוסיה .המסע עורר בו תשוקה לעשות מעשה
ביחס לעוולות המתרחשות בחברה הרוסית .הוא נעשה
יותר ויותר קצר-רוח לגבי אנשי האינטליגנציה הרוסית,
"ההמלטים המוסקבאים" שלא היה בהם הכוח לצאת
למאבק למען שיפור גורלם של אחרים.
באביב של שנת 1892קנה צ'כוב את האחוזה מליקובו,
ליד מוסקבה ,שבה קיווה לחיות עם משפחתו ולכתוב
בשקט .אבל מהר מאד נעשה מעורב בטיפול באיכרים,
בעיקר כשפרצה באזור מגוריו מגיפה של כולרה .כעבור
שנתיים ,לאחר שחלה הרעה במחלת השחפת שלו,
נאלץ לנסוע ליאלטה ,שאקלימה נוח יותר ולשהות שם.
בינתיים החל לעבוד על המחזה "השחף" ,שהועלה
בתיאטרון אלכסנדרינסקי בפטרבורג ב 17-באוקטובר
20
הלנה ירלובה ,איתי טיראן
,1896אבל ההצגה נדונה לכשלון .השחקנים ,הבמאי
והקהל לא הגיבו בחיוב לתפישה התיאטרונית של
צ'כוב שנראתה תמוהה בעיניהם ,לוקה בחוסר עלילה
ובחוסר פעולה .כשהוא פגוע ומאוכזב נשבע צ'כוב
שוב שלעולם לא יכתוב עוד לתיאטרון .הוא חזר ופנה
אל הסיפורים הקצרים ,שליוו אותו כל חייו .בריאותו
המשיכה להדרדר וב 1897-נתקף בשטף דם בריאות.
באותה שנה נפתח בצרפת משפט דרייפוס וצ'כוב
נעשה תומך נלהב של אמיל זולה והליברליזם הצרפתי.
ב 1898-שוכנע צ'כוב ע"י רופאיו להעביר את חודשי
החורף באקלים נוח יותר .לכן ,אחרי מות אביו ,מכר
את האחוזה מליקובו וב 1899-עבר עם אמו ואחותו
ליאלטה .אחרי שחתם הסכם עם מו"ל פטרבורגי
להוציא מהדורה מלאה של כל כתביו ,החל בשלוש
שנות עריכה ושכתוב של הסיפורים על מנת להתקינם
לדפוס .עם ייסודו של התיאטרון האמנותי המוסקבאי
ע"י ידידיו ולדימיר נמירוביץ' דנצ'נקו וקונסטנטין
סטניסלבסקי ביקשו השניים ואף קיבלו את הסכמתו
להעלות את "השחף" בעונה הראשונה שלהם .במהלך
החזרות פגש צ'כוב את השחקנית אולגה קניפר
ששיחקה את תפקיד ארקדינה ואשר לימים הפכה
להיות אשתו" .השחף" של 1898היתה הצלחה גדולה
מאד .בשנה שלאחר מכן הפיק סטניסלבסקי בהצלחה
רבה את מחזהו של צ'כוב "הדוד וניה" ב 1899-וב-
1900נסעה הלהקה לקרים עם ההצגה כדי שצ'כוב
יוכל לראות את מחזהו על הבמה .נסיעה זו סיפקה
לו הזדמנות לחדש את קשריו עם אולגה קניפר וב6-
במאי 1901נישאו השניים .אבל הם בילו יחד רק את
חודשי הקיץ ,כי צ'כוב עמד על כך שאולגה תמשיך את
הקריירה המשחקית שלה .למרות שחש עצמו מנותק
מן החיים האינטלקטואליים של מוסקבה ,מצא פיצוי
מה בידידותו החמה עם גורקי ועם טולסטוי שחיו
בקרים .שנתיים אחרי שנבחר כחבר כבוד של האקדמיה
הרוסית למדעים התפטר מתפקיד זה כמחאה על כך
שבחירתו של גורקי נדחתה לפי הוראת הצאר.
צ'כוב המשיך לכתוב עבור התיאטרון האמנותי
המוסקבאי אשר הציג גם את מחזהו "שלוש אחיות".
ההצגה הועלתה לראשונה על הבמה בתיאטרון
הרמיטאז' הקטן ב 31-בינואר 1901שם הועלו גם
"השחף" ו"הדוד וניה" .אבל כוחו הפיסי הלך ותש
והמאמץ העצום שנדרש ממנו על מנת לסיים את מחזהו
"גן הדובדבנים" ולהשתתף בחזרות במוסקבה ,בניגוד
להוראות הרופא שלו ,הביא אותו לידי התמוטטות
גמורה .ההצגה הועלתה במוסקבה במשכן הקבע של
התיאטרון האמנותי המוסקבאי ,ב 17-בינואר ,1904
ביום הולדתו ה ,44-ובמלאת עשרים וחמש שנה
לפעילותו הספרותית .השחקנים העלו אותו על הבמה,
שם הריע לו בחום הקהל הרב שמילא את האולם.
בתקווה לנסות ולשקם במעט את בריאותו ,לקחה
אותו אשתו לעיירת המרפא באדנוויילר בדרום גרמניה,
אבל ללא הועיל .הוא מת שם ב 2-ביולי 1904ונקבר
במוסקבה .למרות שבעת מותו היה כבר דמות ספרותית
מוכרת בארצו ,נותר צ'כוב מחזאי עלום עד לאחר מלחמת
העולם הראשונה ,כשיצירותיו תורגמו לשפות אחרות.
בארץ ישראל הועלו לראשונה יצירותיו של צ'כוב שנים
אחדות לאחר פטירתו" :הדוב" (מחזה בן מערכה אחת)
ב" ,1908-היובל" (היתול במערכה אחת) ב,1913-
שניהם במסגרת "חובבי הבמה העברית ,יפו";
"השידוכים" ("הצעת נישואים" -קומדיה במערכה
אחת) ב 1920-ב"תיאטרון עברי בא"י"■ .
21
מוני מדניק (עיצוב התלבושות) בוגר המגמה לעיצוב אופנה ב"שנקר" .מעצב אופנה
ותלבושות לבמה .מרצה בכיר ב"שנקר" .בין עבודותיו לתיאטרון :ירושלים באופרה הישראלית,
הלילה ה 12-בתיאטרון גשר .בחורים טובים ,שיינדלה ,אחרון ימיה ,אחים בדם ,חברות הכי טובות
(בשיתוף הקאמרי) ,משאלה אחת ימינה ,אשה בעל בית בתיאטרון בית ליסין .עלי כינור ,קומפני,
הכל אודות חווה בתיאטרון באר־שבע .קומדיה של טעויות בתיאטרון הקאמרי .נשים קטנות ,אמיל
והבלשים ,אורה הכפולה ,ציפור הנפש ,מלך היהודים במדיטק .ברנשים וחתיכות ,ירמה ,תזמורת
על תנאי ב"בית צבי" .שש נפשות מחפשות מחבר ,רשומון ,מומו ,לחיות טוב יותר ,פרוייקט לארמי
בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין .שמונה בעקבות אחד ,תרנגול כפרות ,אל עצמי ,תמונה
משפחתית בתיאטרון הקיבוץ .מר קולפרט ,אצל אווה ,שמלה בתמונע .על עכברים ואנשים ,סקפן
בגודמן ,בי"ס למשחק .זוכה פרס עיצוב התלבושות לשנת .2009/10
אורי מורג (עיצוב התאורה) בוגר מכללת סמינר הקיבוצים במגמת בימוי והפקה .בין
עבודותיו SYMPHONY OF LIGHT :הפילהרמונית הישראלית ,2013אביב מתעורר ,אחים בדם ,משאלה
אחת שמאלה ,בחורים טובים 33 ,וריאציות ,אוליבר ,זורו ,בת הים הקטנה ,אכזר ורחום ,כובע
הקש האיטלקי ,פרק ב' ,מר גרין ,ימי שלישי עם מורי ,משפחת ישראלי ,מקסי ואני ,לבירינט ועוד.
אבא של ליאל ושיר .ביים ועיצב את איש אישה ורוח זר פסטיבל ישראל .2009ביים ועיצב את
REFLECIONSבפסטיבל האומנויות במקאו .2012ביים ועיצב את MACAU ARTS FESTIVAL SILVER JUBILEE
.OPENING CONCERT 2014
אסף פרידמן (עוזר לבמאי) מ 2006-שימש כאסיסטנט אישי ,עוזר לבמאים ומנהל
הצגות .במאי מישנה בהצגה הם יורים גם בסוסים (התיאטרון הקאמרי וחיפה) .בין ההפקות
בהן לקח חלק :ארוחה עם אידיוט ,אם יש גן עדן (הבימה); ירושלים-ורדי ,אליסה בארץ הפלאות
(האופרה הישראלית); בחורים טובים ,שם פרטי (בית ליסין); קרוב יותר (הספריה-בית צבי);
תקווה/טרגדיה (צו קריאה ;)9טקס פרס התיאטרון .2013בקאמרי שימש במגוון תפקידי הפקה,
בין ההצגות :כנר על הגג ,גטו ,זהר ,זהב טורקי ,מעגל הגיר הקווקזי ,כולם היו בני ,קברט ,סוף טוב,
בית ספר לנשים ,ריצ'רד השני ,ריצ'רד השלישי ,רומן משפחתי ,איש קטן ,מה עכשיו? ,קזבלן ,שגעון
באופרה ,פרוסט/ניקסון ,סיראנו דה ברז'ראק ,דבר מצחיק קרה ,תעלת בלאומילך.
22
השחקנים
מיכאל קרמנקו (עיצוב התפאורה) עלה לארץ ב .1995-ב 1998-החל לעבוד
בתיאטרון גשר; מ 2002-משמש כמעצב הבית של התיאטרון .עיצב במשותף עם יבגני אריה
תפאורה לחלום ליל קיץ ,העבד ,שושה ,נישואי פיגארו ,וריאציות לתיאטרון ולתזמורת ,בשני קולות.
זכה בפרס התיאטרון :ב 2002-ו 2003-על התפאורה להעבד ולשושה (עם יבגני אריה) .ב 2005-על
התפאורה למומיק ,ב 2006-על התפאורה למינכהאוזן ,ב 2007-על התפאורה והתלבושות ליאקיש
ופופצ'ה .תפאורה ומולטימדיה להצגות גשר :מוסקבה-פיטושקי ,שאריות של אהבה ,כולם רוצים
להוליווד ,מדיאה ,מומיק ,איש הכריות ,עניין של סגנון ,גן הדובדבנים ,אהבה מאוחרת ,מינכהאוזן,
יאקיש ופופצ'ה ,שיחות לילה ,שוורץ וחיות אחרות ,טרטיף ,רומן בעבודה ,הרפר ריגן ,עשר שניות,
שש דמויות מחפשות מחבר ,רביזור ,סונטת קרויצר ,הנסיכה איבון ,הרווי ,אנטיגונה ,כפר .בקאמרי:
התפאורה למקבת .מוסקבה :אויב העם ,ברדיצ'ב .בגשר ביים ועיצב לאחרונה את טרוריזם .בנוסף
עיצב תפאורות להצגות רבות ,ביניהן שומבצל במדיטק ,מחזות זמר (הקוסם) ,מופעי מוסיקה (ONE
של ריטה ,מוזאיק פרוג'קט בפסטיבל ישראל) ,מחול (מומנטום של להקת מיומנה) ותוכניות טלוויזיה.
(לפי סדר הא"ב)
ארתור קוגן (עיבוד ,תרגום ,בימוי) יליד .1959בוגר מצטיין של מגמת הבימוי בחוג
לתיאטרון ,אוניברסיטת תל־אביב .משנת 1994ובמשך עשור ניהל את מגמת התיאטרון בביה"ס
לאמנויות "תלמה ילין" .מזה עשרים שנה מלמד ומביים בביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית
צבי" ,בו ביים למעלה משישים הצגות בז'אנרים השונים .לאחרונה התמנה כמנהל אמנותי של
תיאטרון הספריה וכמנהל אמנותי ופדגוגי של "בית צבי" .בין ההצגות האחרונות שביים :המחזמר
צלילי המוסיקה ,ביידישפיל מירהלה אפרת ,בתיאטרון הקאמרי ריצ'רד השני וריצ'רד השלישי של
שקספיר .במהלך השנים ביים בתיאטרון של אוניברסיטת תל־אביב ,בתיאטרון החאן ,בתיאטרון
הבימה ובתיאטרון הקאמרי.
חמיס אלשייח (גברילה) למד משחק במצרים .בארץ מ .2007-משחק מול מצלמה
עם שחר רוזן ,מכינה ושנה א' בסטודיו יורם לוינשטיין ,בתיאטרון החדר של אמיר אוריין.
תפקידים ראשיים בשלושה סרטי סטודנטים – אוני' ת"א .תפקיד ראשי בסרט גולן – מכללת
בית ברל ,בסרט גבול – סמינר הקיבוצים .חייל סודני בדארפור – סטודיו יורם לוינשטיין.
טלוויזיה :בתולות .פרסומת לרכבת ישראל.
אסנת בן יהודה (מרפושה) בוגרת ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי",
.1998זוכת מילגת קרן תרבות אמריקה ישראל ב 1998/9-ו .2000/1-בקאמרי :גב' שפיגל
בקזבלן ,זונה עם נקודת חן באשכבה ,שיינדל בכנר על הגג ,פונדקאית/נעשל בינטל .בית ליסין:
הקברנית באוליבר ,סופיה בסקאפינו .תיאטרון הספריה :מייבל במשחקי פיג'מה ,מרת בונה
בהאריה המכשפה וארון הבגדים ,הלן באסופית .התיאטרון שלנו :רוזנת בעלילות פרדיננד,
התרנגולת בדירה להשכיר ,הברווזון המכוער .אנסמבל עיתים :מכשפה במקבת .טלוויזיה:
מעצר בית ,נשואים פלוס ,שוטטות ,יום טוב ,טייק אווי ,שאול ,רק בישראל ,האקדמיה לצחוק.
שמחה ברבירו (קוסיך) בוגר ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי" .1991זכה בפרס ע"ש
צבי קליר על הצטיינות בלימודים .בין ההצגות בהן השתתף -פסטיבל עכו :הנה בא אליהו .הבימה :פצפונת
ואנטון ,רעל ותחרה ,חגיגת חורף ,בחורים טובים ,מלך היהודים ,זעקי ארץ אהובה ,מלינקי ,שלוש אחיות,
החייל האמיץ שוויק ,נאסר א-דין ,בוסתן ספרדי ,זוג המוזר .תיאטרון הספריה :בשפל ,פאל גואי ,הלילה
ה ,12-ריצ'רד השלישי .באר־שבע :המלאך הכחול ,פנטלון באדונן של שתי משרתות .החאן :הנסיכה איבון,
צ'יקו בצוואתו של כלב .בית ליסין :בני דאונטאון בברנשים וחתיכות .תמונע :כינים ,האשה שלפני .צוותא:
קופסת התכשיטים של לי הו .התיאטרון העברי :וייסקופ בגטו .הקאמרי :מוברי/סוהר בריצ'רד השני,
היסטינגס בריצ'רד השלישי ,מגוון תפקידים באיש קטן מה עכשיו? ,לנוקס במקבת ,מגוון תפקידים בסיראנו
דה ברז'ראק .קולנוע וטלוויזיה :הגרעין הקשה ,ספורט תיאטרון ,חדר מיון ,רצח בים המלח ,זאפ לראשון,
קיפודים ,הנפילים ,האי ,לה לה לנד ,החברים של נאור ,גרי מנדלבאום ,פולישוק .הפיק והשתתף במופע
דואטים קלאסיים ושירי מחזמר .כתב והשתתף בתוכנית הרדיו עניין אחר ,בפינה סאטירית ארוחת בוקר עם
פרדי .דיבוב בטלוויזיה ובקולנוע.
לירון ברזילי (אורחת) בוגרת ביה"ס לאמנויות ע"ש תלמה ילין במגמת המחול .2011 ,השתלמה
במחול מודרני ,בלט קלאסי וכוראוגרפיה .בצבא שירתה בחיל המודיעין.
תחיה דנון (אבדוטיה) בוגרת ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי" .1973 ,שיחקה מאז
בתיאטרון הבימה ,הקאמרי ,חיפה ,בית ליסין תפקידים רבים ומגוונים במחזות קלאסיים ,מודרניים ומקוריים.
ליידי מקבת במקבת ,מאדאם ג'ורדן בגם הוא באצילים ,קסנדרה באגממנון ,דורין בטרטיף ,הכפיל בנפש
יהודי ,מחזות של חנוך לוין :שיץ ,הילד חולם ,ההולכים בחושך ,נכנע ומנוצח; ליזיסטרטה ,2000הורדוס,
שלושה בלילה ובויטרה ובהצגות רבות נוספות כמו הצמה של אבא ,ולנטינו ,תפוחים מהמדבר (כמחליפה
בתפקיד ויקטוריה אברבנל) בבית ליסין .לאחרונה הופיעה בתפקיד מרים ברומן משפחתי ובתפקיד דוכסית
יורק בריצ'רד השלישי ,בתפקיד חיה'לה בסוף טוב ,ובתפקיד קסנדרה (כמחליפה) בסוניה ,וניה מאשה ושפיץ.
טלוויזיה :ענין של זמן ,החיים זה לא הכל ,קשר-עיר .תפקידי אורח ברמזור ,עניין של זמן ,רביעיית רן ,אננדה.
גיל וינברג (דודקין) בוגר "בית צבי" .2002 ,השתתף בהצגות -בתיאטרון הקאמרי :אמא קוראז',
אשיל בכובע הקש האיטלקי ,לארטס/הורציו בהמלט ,ואן שוויטן/ונטיצ'לי באמדיאוס ,דסלר בגטו ,מש"ק
בוויצק ,ראגנאר באלוף הבונים ,לורד רוס בריצ'רד השני ,ברקנברי בריצ'רד השלישי ,מגוון תפקידים באיש
קטן מה עכשיו? ,מגוון תפקידים בסיראנו דה ברז'ראק .תיאטרון הספריה :האסופית ,פיוטר באבות ובנים,
הנרי בהשועל ,המפקח באורח לא צפוי ,מגזי בקלף חזק ,מייק בבודדה באפלה ,מגוון תפקידים בקשר בלב.
פסטיבל במהניה ,חיפה :ראול ביצרים (אותו גם תרגם ,עיבד ,ביים ועיצב) .התיאטרון העברי :הרמן קרוק
בגטו .מדיטק חולון :שרלוק הולמס באמיל והבלשים .קולנוע :סיפור קיץ .תשדירי פרסומות .סרטי סטודנטים.
בתיאטרון הספריה וב"בית צבי" ביים את ההצגות :בום טאון ,רעולים ,הבלון האדום ,נעורים וצדק ,קללת
מעמד המורעבים ,הביטו בבני אלסטר צועדים לנהר הסום ,אל נקמות ,פלסטלינה ,יצרים ,כובע מלא גשם.
תרגום :השועל ,קלף חזק ,נעורים וצדק ,החברים של אלכס ,בום טאון ,קללת מעמד המורעבים ,פלסטלינה.
23
טל וייס (בודקין) בוגר ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי" .2002 ,מלגות :דיויד מרסר ,שמעון
פינקל ,ביל דאבנפורט ,בני ברית ,המועדון המסחרי ,קרן סטפנדיות ,נגה צייטלין .בתיאטרון הקאמרי:
ינטל ,פרצ'יק בכנר על הגג ,גטו ,קברט ,בושי בריצ'רד השני ,ריברס בריצ'רד השלישי ,מגוון תפקידים
בסיראנו דה ברז'ראק ,רומאי בדבר מצחיק קרה ,מיגוון תפקידים באיש קטן מה עכשיו? ,מדיטק חולון :אמיל
והבלשים .תיאטרון באר־שבע :זמלה בעלי כינור ,הנערה מן הכפר .בית ליסין :אוליבר .תיאטרון הקיבוץ :נורי
בתרנגול כפרות .תיאטרון מסחרי :צלילי המוסיקה ,האריה המכשפה וארון הבגדים .תיאטרון הספריה :הורסט
בעקומים ,ארקדי באבות ובנים ,הבחורים בדלת ממול ,פסקל בהבלון האדום ,פרח לב הזהב ,יוסף וכתונת
הפסים ,משתגעים מאהבה ,אוויטה ,פנטזיה ,אובססיה ,רולנד במשהו קוסמי .צוותא :ערב עירוני.
איתי טיראן (עיבוד ,תרגום /איבנוב) בוגר ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי".2002 ,
זכה בפרס צבי קליר על שלוש שנות לימוד ,בפרסי התלמיד המצטיין לשנה א' ולשנה ב' ,במלגות קרן
אמריקה ישראל ,בפרס ע"ש אברהם בן יוסף ובפרס ע"ש רוזנבלום .תיאטרון הספריה :ריצ'רד בהמלך ריצ'רד
השני ,ברגר בשיער .הקאמרי :אייליף באמא קוראז' ,המלך בעוץ לי גוץ לי ,פרנץ בעד ראיה (פרס השחקן
המבטיח לשנת ,)2003המלט בהמלט (פרס שחקן השנה ,)2005ניקולא בקוויאר ועדשים ,קאמי שאנדביז
ביתוש בראש (פרס שחקן המישנה ,)2006כריסטיאן בחגיגה ,אמדאוס באמדאוס (פרס שחקן המישנה
,)2008קיטל בגטו ,גילם את דמותו של וויצק בהצגה וויצק אותה גם ביים (זכה בפרס הבימוי ע"ש יוסף
מילוא) ,המנחה בקברט (פרס שחקן השנה ,)2011המלך ריצ'רד בריצ'רד השני ובריצ'רד השלישי (פרס
שחקן השנה .)2012עיבד וביים בקאמרי את איש קטן מה עכשיו? (זכה בפרס הבימוי ע"ש מילוא) ,סיראנו
בסיראנו דה ברז'ראק ,היסטריום בדבר מצחיק קרה .קולנוע :בופור ,מחילות ,לבנון ,החוב ,זינוק בעלייהTHE ,
.RUN BOY RUN ,THE PROMISE ,DEAD AND THE LIVING
גדי יגיל (הרוזן שבלסקי) יליד חיפה .כוכב להקת פיקוד צפון בשנים .1965-1963החל את דרכו
בתיאטרון העממי בנאסר–א-דין ובתיאטרון הקאמרי בהצגות עוץ לי גוץ לי והאדרת .כיכב בהצגות תיאטרון
גיורא גודיק איש למנשה והלו דולי .ב 1970-הופיע בתוכנית יחיד חיי כלב שהוצגה מעל 600פעם .בהמשך
הופיע בתוכניות היחיד חיקיתי לך ארצי ועובר ושב .ביידיש הופיע לראשונה בשנת 1970בשירי החומש של
איציק מאנגער בתיאטרון העממי ,ובתפקיד פסתריגתא במגילה ,גם היא מאת מאנגער ,בטלוויזיה .כמו כן
שיחק בתיאטרון יידישפיל בתפקיד הכושי מידג' באני לא רפופורט ,במנגינה שבלב ,בדז'יגאן ושומכר לנצח,
ובגבירטיג של יהושע סובול .טלוויזיה :הופיע בתוכניות יחיד מזל כוכב ,הערב עם גדי יגיל והסידרה שכנים.
לאחרונה שיחק בתפקידים ראשיים בתיאטרון באר־שבע בקומדיות כסף קל ,חלום ליל קיץ וד"ר דוליטל.
בתיאטרון הקאמרי :הרטיטי את לבי בתפקיד פשוניאק ,משפחה חמה בתפקיד האב ,גטו בתפקיד שרוליק,
קברט בתפקיד שולץ ,באיש קטן מה עכשיו? ,בתפקידי מר ברגמן/יאכמן ,דבר מצחיק קרה בתפקיד לייקוס.
הלנה ירלובה (שרה) ילידת ברה"מ .סיימה את לימודיה במכון הגבוה למשחק של התיאטרון
האמנותי המוסקבאי .שיחקה בתיאטרון "סוברמניק" .עם עלייתה ארצה ב 1993-הצטרפה לתיאטרון
יידישפיל .במקביל הופיעה בתיאטרון "מלינקי" בהצגות השד האחרון ,חזרה גנרלית ודון קישוט ,שהשתלב
בפרוייקט התיאטרון הגרמני "בוכום שאושפילהאוס" .בקאמרי השתתפה בהצגות :ריטה זה הים הגדול (פרס
ע"ש אברהם בן יוסף) ,חנה רובינא בהיה או לא היה (פרס שחקנית השנה) ורה באריסטוקרטים ,המלכה
בריצ'רד השני ,אליזבת בריצ'רד השלישי ,מגוון תפקידים באיש קטן מה עכשיו? ,קליטמנסטרה באלקטרה.
תיאטרון חיפה :רחל באנשים קשים .קולנוע :הלנה קדמה שהוצג לראשונה ב 2003-בפסטיבל קאן .חלומו של
הנרי ,חמש שעות מפריז (הפרס הראשון בפסטיבל חיפה) .טלוויזיה :הסדרות המשרד ותא גורדין.
יואב לוי (בורקין) בוגר ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי" .2002 ,זוכה מילגת קרן סטפנדיות,
מילגה ע"ש שמוליק סגל ,ופרס על ביצוע מצטיין בשנה ג' .בקאמרי :חייל באמא קוראז' ,פליקס בכובע
הקש האיטלקי ,הנס ,ראנפט בעד ראיה ,מרצ'לו בקוויאר ועדשים ,ברנרדו ,גילדנשטרן בהמלט ,פלונטר,
מורדי בגיבור מעמד הפועלים ,גילדנשטרן ברוזנקרנץ וגילדנשטרן ,איתי כרמלי בע ,17.אביהו מדינה בזהר,
מרקוציו ברומיאו ויוליה ,יובב בבעל למופת ,מוטקה צחורי באורזי מזוודות ,בומי בקיזוז ,דה גיש בסיראנו
דה ברז'ראק ,מגוון תפקידים באיש קטן מה עכשיו? ,עו"ד גילון/זליג שולטהייס בתעלת בלאומילך .קולנוע:
כוננות עם שחר ,ארץ פצועה ,הפורצת ,סוכריות ,הנותנת ,לב שקט מאוד .טלוויזיה :פולישוק ,ג'וני ואבירי
הגליל ,בני ערובה ועוד.
24
דנה מיינרט (סשה) בוגרת הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין .השתתפה בהצגות -
תיאטרון גשר :מריה (מרגרט יוז) בפרימדונה .התיאטרון הקאמרי :אמה מורשל ,המכונה מה-מה באיש קטן
מה עכשיו? (פרס השחקנית המבטיחה) ,נינה בוניה ,סוניה ,מאשה ושפיץ (בשיתוף תיאטרון חיפה) .קולנוע:
אפס ביחסי אנוש .טלוויזיה :תא גורדין 2.3 ,בשבוע.
דודו ניב (לבדייב) בוגר ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי" .שיחק בתיאטרון גשר ,בתיאטרון
חיפה ,בתיאטרון בית ליסין ,בקאמרי ,בתיאטרון הספריה ,בתיאטרון הבימה ,תיאטרון מלנקי ,בתמונע,
בצוותא ,במדיטק חולון ועוד .בין ההצגות בהן השתתף :הרולד בהרולד ומוד ,סבסטיאן בהלילה ה,12-
סר וילפריד בעד התביעה ,פורפירי בעל החטא ,השופט בראק בהדה גבלר ,אורגון בטרטיף ,אלכסנדר
בסתיו ימיו ,ד"ר ראנק בבית הבובות ,הדוד ביונה ונער ,טורטשינר בשונאים סיפור אהבה ,לורד ברלי במרי
סטיוארט ,טריגורין בהשחף ,נורמן בהבחורים בדלת ממול ,זמלניקה ברביזור ,ד"ר פלדמן בדואט לאחת,
סלמנו בהזר ,בנדל בהמלחמה תפרוץ אחרי ההפסקה ,דון ז'ואן/סליירי בטרגדיות קטנות ,פטר בחלומות של
אנונימוס ,מוריס בשוורץ וחיות אחרות ,לאמברט בסלבריישן ,אלווד בהרפר ריגן ועוד .קולנוע וטלוויזיה:
החצר ,המיוחדת ,דובדבני וקובץ' ,שני דגלים ,מעצר בית ,האסכולה השקספירית ,בראשית ברא ,חסמב"ה
ושודדי הסוסים ,גלובוס ,בית לחם ,השועלים ,מבחן בד ,תא גורדין ,2עמוק במים ,השכונה ,האשה מחיפה,
זאפ תיאטרון ועוד .פרס "קיפוד הזהב" 2007על תפקידו כחוקר פורפירי בעל החטא ,וב 2012-על תפקידו
בחלומות של אנונימוס .פרס השחקן המצטיין בפסטיבל הבינ"ל פודיום מוסקבה ,על תפקידו בהמלחמה
תפרוץ אחרי ההפסקה .בתיאטרון הקאמרי :יורק בריצ'רד השני ,בקינגהאם בריצ'רד השלישי ,מר קליינהולץ/
אדון/הנגר פוט ברזה באיש קטן מה עכשיו? ,ראגנו בסיראנו דה ברז'ראק ,זימר בחברים של חברים ,וייסקופ
בגטו .בקאמרי זוכה פרס שחקן המישנה ע"ש נתן כוגן ,לשנת .2013
עירית קפלן (זוזושקה) בוגרת ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי" .1998 ,זכתה במלגות
הצטיינות ב– 97 ,96ו .98-תיאטרון הספריה :פגין בפלייבוי של עולם המערב ,תרזה בכך אוהבים האחרים,
אשת פוטיפר ביוסף וכתונת הפסים ,המכשפה בסיפורי נרניה -האריה המכשפה וארון הבגדים .בויימר,
גרמניה ,בשיתוף עם הקאמרי ,טיטניה בחלום ליל קיץ .הקאמרי :אודרי בכטוב בעיניכם ,בולבה ברווקים
ורווקות (מילגה ע"ש עדנה פלידל לשחקנית המבטיחה) ,קלרה בכובע הקש האיטלקי ,החצרונית בעוץ לי
גוץ לי ,ציפי בפלונטר (ועוד דמויות אחדות) ,הלן בשמנה (פרס הקאמרי לשחקנית המצטיינת) ,אנטואנט
ביתוש בראש ,פנינה בהיה או לא היה ,פרומקה בינטל ,בת שבע בזהב טורקי ,שפרכצי בשיץ ,קוסט בקברט,
שוורציסקה בפופר ,מגוון תפקידים באיש קטן מה עכשיו? ,מריה בשגעון באופרה ,דומינה בדבר מצחיק קרה.
טלוויזיה :דומינו גרוס ,בקצב הקצב ,הפרקליטים ,שאול פרחים ,פרנקו וספקטור .אחד התפקידים הראשיים
בסידרה ראש גדול .)YES( ,משחקת באלופה .HOT(( ,תפקיד נשי ראשי בסידרה זנזורי ( .)YESקולנוע :זהבה,
תפקיד נשי ראשי בסיפור גדול (פרס השחקנית המצטיינת של הקולנוע הישראלי לשנת .)2009תפקיד אורח
בסרט של שמי זרחין העולם מצחיק.
ברק פרידמן (אורח) בין תפקידיו -תיאטרון :הילכו שניים יחדיו הקאמרי/אנסמבל הרצליה ,פרוסט/
ניקסון ,תעלת בלאומילך הקאמרי ,ליולה בית-צבי .קולנוע :הנער במעשייה אורבנית ,שון בזינוק בעלייה
,2014הרחק מהעדרו .2014 ,טלוויזיה :דיטפריד במשפחת כספי ,ערוץ ניקולודיאון.
אורי רביץ (ד"ר לבוב) בוגר ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי" .1989 ,בין תפקידיו בתיאטרון
תיאטרון חיפה :מרד המתים ,משפט הקופים ,טוני קירבי בהן לא תיקחהו עמך ,אדי קינג ,קיטל בגטו.תיאטרון הספריה :אגיצ'ק בהלילה ה ,12-הברון בבשפל ,הברבור בהברבור ,לוובורג בהדה גבלר .האופרה
הישראלית :אורפיאו באורפיאו ואארודיצ'ה .בית ליסין :לארי בשרוף את זה ,מצעד המלאכים ,צור וירושלים.
הבימה :פטראל במחלת נעורים ,סוליוני בשלוש אחיות ,ברי בהבחורים בדלת ממול ,ביקור הגברת הזקנה,
אוסוולד ברוחות ,סגן/וורדה בפרגודים .החאן :אינגם במלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים ,השיבה למדבר.
תיאטרון באר־שבע :בני בהימים הכי טובים ,דון פדרו בהמון רעש על לא כלום .תיאטרון נוצר :מפיבושת בארץ
בושת (מפיבושת) .קרו אור הפקות :מר בונה בנרנייה ,האריה המכשפה וארון הבגדים .אנסמבל הרצליה:
הדובר בגשם שחור ,הזקנה הפגאנית ,כובסת בירמה ,הגביר בעירם של האנשים הקטנים .הקאמרי :אמדאוס,
רופא/כרוז בוויצק ,ארנסט בקברט ,ההגמון קרלייל בריצ'רד השני ,קלרנס בריצ'רד השלישי ,יאנוש לוקאש
בקזבלן .בין תפקידיו בטלוויזיה :ספיר ,פאזל ,השיר שלנו .בין תפקידיו בקולנוע :קרוב לבית.
25
העונה ה70-
ע ו נ ת
ת ש ע " ד
מועצת הנאמנות
רון חולדאי -יו"ר ישראל פלג
אוסקר אבו ראזק יואב צוקרמן
עמיקם בן צבי תמר רודיך
אמיר רוזנברג
דוד ברודט
זאב רותם
יוסי גרבר
עפר שחל
ערן גריפל
לינדה שטרייט
משה הנדלס
אברהם תירוש
אמינה הריס
יגאל וינשטיין
שלמה וישינסקי ועדת הביקורת
בנציון דל -יו"ר
אתי כספי
עמיקם בן צבי
ליאורה מינקה רון ארנרייך
רויטל בן-אשר פרץ גיל פייר
מנחם סלע
רון סמוראי
ועדת מנגנון וכח אדם
ליאורה עופר אמיר רוזנברג-יו"ר ליאורה מינקה
זאב רותם
ערן גריפל
גיל פייר
יגאל וינשטיין -יו"ר כבוד של הועד המנהל
(כיהן בתפקיד יו"ר הועד המנהל בשנים )2014-1984
להקת שחקני התיאטרון (לפי סדר הא"ב)
שלמה וישינסקי יוסי קאנץ
אקי אבני
אסתי קוסוביצקי
שלומי אברהם טל וייס
תמר קינן
אלינור אהרון-בן אבי ענת וקסמן
זיו קלייר
ליאור זוהר
יפתח אופיר
מיקי קם
נסים זוהר
גיא אלון
עירית קפלן
שרונה אלימלך אביב זמר
רועי קקון
יגאל זקס
גילת אנקורי
אורי רביץ
אורטל חאייק
נדב אסולין
עידו רוזנברג
יצחק חזקיה
רותי אסרסאי
יואב רוטמן
ציון חורי
עדי ארד
אודי רוטשילד
ליאור חקון
אפרת ארנון
שני שאולי
איתי טיראן
יניב ביטון
איה שבא
אבי טרמין
דיויד בילנקה
אנדריאה שוורץ
גדי יגיל
עדנה בליליוס
איתי שור
טל בלנקשטיין אוהד יהודאי
אולה שור-סלקטר
אסנת בן יהודה הלנה ירלובה
אוהד שחר
שלמה בר-אבא שחר ישי
נעמה שיטרית
שמחה ברבירו איציק כהן
רוני שיינדורף
אלברט כהן
רמי ברוך
שהם שיינר
מוטי כץ
ירדן ברכה
מיכל ברנשטיין עודד לאופולד ניסו שליו
תמר שם אור
יואב לוי
שירי גדני
גלעד שמואלי
כנרת לימוני
נעה גודל
רונה לי שמעון
אסף גולדשטיין ג'יטה מונטה
דן שפירא
לימור גולדשטיין עידו מוסרי
אלי גורנשטיין רובי מוסקוביץ' ערן שראל
עודד תאומי
ערן מור
יוסי גרבר
אביהוד תדהר
קרן מור
נטע גרטי
עמוס תמם
דנה מיינרט
עזרא דגן
רבקה מיכאלי
אלון דהן
אנה דוברוביצקי רמה מסינגר
דודו ניב
נתן דטנר
לורן סביר
תיקי דיין
יובל סגל
הגר דנון
אסף סלומון
תחיה דנון
שמואל וילוז'ני שרה פון שוורצה
מיי פיינגולד
גיל וינברג
שרית וינו-אלעד אסף פריינטא
נועה שכטר
עוזרת למנהל האמנותי
אבי ברכר
הארכיון ע"ש גרשון פלוטקין
יורם אמיר
ספרית המחזות ע"ש זאב רייכ ל
איתמר וכסלר
יועץ חזותי
הועד המנהל
עפר שחל – יו"ר
דוד ברודט
אמינה הריס
ליאורה מינקה
יואב צוקרמן
תמר רודיך
אמיר רוזנברג
זאב רותם
לינדה שטרייט
התיאטרון הקאמרי נוסד בשנת 1944על ידי יוסף וימימה
מילוא ,רוזה ליכטנשטיין ,אברהם בן-יוסף ובתיה לנצט.
ב 1971-הפך מתיאטרון בבעלות מועצת שחקנים לתיאטרון
העירוני של תל־אביב .בראש התיאטרון מועצת נאמנות
הכוללת נציגי ציבור ,אנשי רוח ואמני תיאטרון .להקת
שחקני התיאטרון מונה כ 120-שחקניות ושחקנים ממיטב
אמני הבמה בישראל והצגותיו מבוימות ע"י במאים ידועי
שם מישראל ומחוצה לה.
הקאמרי מציג ב 6-אולמות :קאמרי ,4 ,3 ,2 ,1קפה תיאטרון,
וקאמרי 5ע"ש סיירוס ומירטל קאצן -אולם חזרות והופעות
חדש המכיל כ 200-מקומות .על במות אלה עולות עשר
הפקות חדשות מדי שנה ,בפני קהל מגוון הכולל כ40,000-
מנויים וכ 1,100,000-צופים בארץ ובחו"ל.
התיאטרון הקאמרי נתמך ע"י עיריית תל־אביב-יפו ,משרד
התרבות והספורט -מינהל התרבות .הקאמרי החדש נבנה
על ידי מפעל הפיס בשיתוף עיריית תל־אביב-יפו.
מינהל התרבות
המחלקה לתיאטרון
נעם סמל
מנהל כללי
עמרי ניצן
מנהל אמנות י
יפה ענתבי
מנהלת אדמיניסטרטיבי ת
חביבה הדר
מנהלת כספים וחשב ת
נועה סיקסיק-יוסף
עוזרת מנכ"ל
דפנה הררי
מנהלת שיווק
אפרת ליבנה
דוברות ויחסי ציבו ר
רות אזר-מדברי
מנהלת הפרסו ם
ריבה גולדברג
מנהלת הפקות וייצו ר
ד"ר ורדה פיש
מנהלת קשרי חוץ
אבי גז
מפיק ראשי
מפיק מחזמרים והצגות מוסיקליו ת חיים סלע
ורדית שלפי
מרכזת המחלקה הדרמטורגי ת
שלומית לשם
מרכזת אגודת העמיתי ם
נעמה קוטנר
המחלקה החינוכי ת רון בן גידה
סופי וייס
מנהלי חשבונו ת גלינה לרמן
טטיאנה אורמן אלינה אבקומו ב סאשה גלאטקי
לימור רוטשילד
מח' שכר
אגף מנויים ומכירות ע"ש שולה הגרי
עינת פנחס
מנהלת
יהודית סילבר
ורדי חן
אחראים
נחמה אפשטיין מרינה סלבין
אוהד לורי
קורה בליצשטיי ן שגיא קרישר
מוקדנים
גלית יפת
נורית חפ ץ
מיטל אקרמן
אפרת וקסלר
שלי לי כת ר
לוטן וקסל ר
איריס טביביאן חן תמיר
מירב שטרן
מעיין ברייט
יהלי טיי ב
חני בוכרי ס
דקלה הד ס
מיכל אוחנ ה
קופאי ם
דברת והב ה
ליבי ר ן
גלי טימן
עידו בן עמי
עומר סביו
עדי בלומברג
אבישג מור
מח' מנויים לועדי ם
אריאלה לוי-סבג רינת מור יוס ף
מח' מכירות
קרן הורביץ זלי ט מירי סבן
חני קרקובסקי
ויקי מזרחי
מח' פיאות ואיפור ע"ש מליקה שכטר
מלאני קפלן
מנהל ת
נטשה אוסמולובסקי טטיאנה רוזנשטיין רנה שפלר
ילנה פרגמן
לרה גולומ ב
אורלי שנברגר
מחלקת אביזרים -מנהל ת
ולריה גלוזמן
הדס אבנרי
מנהל ת
מתפרה
בועז רותם
מח' תאורה וסאונ ד מנה ל
נועה כרמון
אביב רון
אלי טמסוט
דן סיון
תאורני ם
אלכס גולדין
נגריה/מסגריה
דמיטרי אוסמולובסקי דוריאן אופינקרו
אבירם שהינ ו
מזל מלכה-קט י
נאוה לו י
מנהלי הצג ה
שמוליק אטמזגי סילביו מאירסון אלי חדידה
הלית זיו-הדס-פאר י סיגל קרייף
ולרי רייזס
אחראי :
סאונד
נילי באר י
שרה לבקוביץ '
ישי חממי
ברוך ביב ס
אייל רייכשט ט
ניסן זהיר ה
הראל קלמר ו
אוהד לויטן
אחראי :
וידא ו
דפי אברבך
ע' למנהלת אדמיניסטרטיבי ת
יעקב משה
מנהל טכני
נועה דקל
ע' למנהלת השיווק
יוסי כוכב י
שמואל פקרמ ן
מנהלי במ ה
מישל זבלודוביץ'
מזכירה/מרכזנית
רונן שלו
שרלי סב ח
אילון מעוד ד
רונן לניאדו
סדרנים ואולמות מנה ל
ג'קי חן
אבי גרינברג
ששון סגרון
עמית אורן
אדם הנרי
רומן ברקוביץ'
דרור שאשא
צוגים ,תכנות והפעל ה
זיו גולן
מועדון קפה תיאטרון
מח' מלבישות ואבזרניות מנהלת רקפת יחיאל
מרכזיה פאבל קרקוז ,אדם רמי /מינהלה אבי מרכוס
שרה כה ן
רותי לו י
אתי אליא ס
המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין (ע"ר)
רעיה לידר
דפנה הנדלי-יצחקי ציונה זקן-ברק
שמרית רון
מנהלת כללית
אירנה ויימן
קרן ליאור-תרבות ואמנות לחיילי צה" ל מירי מרקוביץ
עו"ד אייל יפה ,משרד עו"ד צבי יפה
יעוץ משפטי
קרן יונה אתינגר והווארד גילמן למחזאות מקורית
רו"ח אלכס וטובה הילמן
רואה חשבון
אנסמבל עיתים (ע"ר)
רו"ח ארז אברה ם רו"ח דניאל פרייטג
מבקר פני ם
רנה ירושלמי
מנהלת אמנותית ובמאי ת
יעקב הכהן
ממונה בטיחות
ארז חסון
מנהל אדמיניסטרטיבי
ליד
מישרד פירסום
הצגות הקאמרי שייצגו את ישראל בחו"ל :
גורודיש ,פליישר ניו־יורק ,מאי .1995
שיינדלה בואנוס-איירס ,נובמבר .1995
קומדיה של טעויות בודפשט/וינה ,אפריל .1997
סיפור משפחתי היידלברג ,בון ,ויימאר ,מרץ .1998
ויאמר .וילך אדלייד ,אוסטרליה ,וושינגטון די.סי; המבורג ,דיסלדורף,
מינכן ;1998 ,ברלין/לונדון ;1999 ,סאן-פרנציסקו.2000 ,
וישתחו .וירא המבורג ,ספטמבר .1998
רצח פסטיבל פרמה ;1998 ,היידלברג ,בון ,ויימאר.1999 ,
המורדים פרנקפורט ,אפריל .2001
מיתוס פסטיבל לינקולן סנטר ,ניו־יורק; פסטיבל ציריך.2003 ,
אשכבה אתונה ,מאי ;2000אקספו -2000גרמניה ,יולי ;2000בודפשט,
נובמבר ;2000וורשה ,מאי ;2001ברלין ,נובמבר ;2001בוקרשט ,יוני
;2004בייג'ין ,אוגוסט ,2004מרץ ;2006אנקרה ואיסטנבול ,פברואר ;2006
צ'כיה ,יוני ;2007פרם-רוסיה ,אוקטובר ;2010בייג'ין ,אוגוסט .2012
עד ראיה היידלברג/וויסבאדן ,מאי .2005
יעקובי ולידנטל פסטיבל ארבע תרבויות ,לודז' ,נובמבר .2005
בצהרי היום ניו־יורק ,פברואר ;2006קייב ,מאי ;2006לודז' ,אוקטובר
;2006פסטיבל קיל ,נובמבר ,2006אּולְ ם ,אפריל .2008
צחוק של עכברוש וורשה ,מאי ;2006בוקרשט ,יוני .2008
המלט גדנסק ,אוגוסט ;2005בוקרשט ,מאי ;2006וושינגטון די.סי,.
מרץ ;2007קליבלנד פלייהאוס-קליבלנד ,אוהיו ,מאי ;2008שנחאי ,מרץ
;2009מוסקבה ,אוקטובר .2009
פלונטר פסטיבל קייפטאון ,מרץ ;2006וויסבאדן ,מאי ;2006סיאול,
אוקטובר ;2006הפסטיבל הבילנאומי "סט" ,שטוטגרט ,נובמבר ,2006
ברלין ,מרץ ;2007בוקרשט ,מאי ;2007לודוויגסהאפן ,אוקטובר ;2007
אּולְ ם ,אפריל ;2008לונדון ,ברביקן סנטר ,ינואר .2009
האב פסטיבל ארבע תרבויות ,לודז' ,מאי .2007
אנטיגונה התיאטרון הלאומי ע"ש צ'אן קיי שק ,טייפה ,אפריל ;2008
הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון ,שיזואוקה ,יפן ,יוני ;2008פסטיבל
לדרמה יוונית עתיקה ,קפריסין ,יולי .2008
הדיבוק הולנד ,צכיה ,גרמניה.2011-2009 ,
לארץ המובטחת פאריס ,מרץ.2009 ,
השיבה לחיפה וושינגטון די .סי ,.ינואר.2011 ,
סטמפניו ניו דלהי ,נובמבר .2012
הנשים מטרויה טוקיו ,דצמבר .2012
בין שני העולמות שטוטגרט ,ספט'-נוב' .2012
אורזי מזוודות בייג'ין ,מרץ .2013
וויצק ויסבאדן ,מאי 2013
גטו בודפשט ,מאי 2014
אגודת עמיתי
התיאטרון הקאמרי
עמיתי כבוד
ליזיקה ועמי שגיא
פנינה ומשה אדרי
יעל ורמי אונגר
נורית ואבנר אזולאי
ענת ואודי אנג'ל
דניאלה אפשטיין
דוריס ומורי ארקין
ישראלה ורם בנין
ורדה ובועז דותן
אורלי ונוחי דנקנר
דליה הורביץ
נשיאת כבוד ראשונה
שלמה בר
לאה רבין ז"ל ( )2000-1993רותי ושמואל בר-אור
יו"ר האגודה ליאורה עופר ג'ני וחנינה ברנדס
קוני ודן ברניצקי
מייסדת ויו"ר בשנים
אילנה ברנר
2003-1993אתי כספי
מירי ואיתן ברק
מייסדת ויו"ר האגודה
הבינלאומית אמינה הריס נאוה ברק ושלום זינגר
אורנה ברקת
מנהלת האגודה יפה ענתבי מיקי ושייקה ברקת
רכזת האגודה שלומית לשם עדנה וארנן גבריאלי
קרן ועזי גוט
עמיתים
שרה וד"ר יעקב גולן
קובי אבן עזרא
הלגה גוטסדינר ותדי קוק
יגאל אהובי
מירלה ושמעון גולדברג
עליזה אביגדורוב
ד"ר אלן גור
ד"ר סימה ופרופ' אבינועם אופיר עליזה גורן ודני רוטשילד
רותי וגדעון אורבך
דניאלה וששי גז
מיה אוריון פלג
אלישבע גיבלי
שרי ותנחום אורן
שרה ומיכה גייגר
יפה וד"ר אריה אורנשטיין
גילה גיל
ד"ר ניצה ופרופ' גדעון אורצקי ג'נס ודני גילרמן
רותי אחיעזר
חוה גל-און
שרה אילין
לאה ויורם גלובוס
פולט איתן
חני ואיתן גלוזמן
אהובה אילן וגדעון בן טל
נילי גליק
ברוריה ויהושע אימבר
אורסולה וניסים גלעם
שרה אלאלוף
מאירה גרא
עפרה ורפי אלול
מרים גרוס
מירי ואבי אלון
צביה ופרופ' יוסף גרוס
איטה אלחנני
יסמין גרנדמן ורן פדרמן
עדית אלקון
פנינה דגן וטלי זינגר
טלי ואבי אנג'ל
גבריאלה דוד
קארין ואורי אנג'ל
גדליה דורון
דפנה וחיים אסא
מרים דורון
רות ואברהם אסף
ד"ר יוסף דיין ויעל רב-הון
דרורה וצבי אפרת
נאוה ואמנון דיק
אורית ודוד אפרתי
שושנה ומשה דראל
רינה צ'צ'קס אקסלברד
ורד ואברי דרנגר
אסתי אקרמן
נעמי ואהוד הומינר
רינה וגדעון באום
ניצה הינדלס
ניצה וישראל באומן
אלי הלפן
נורית ועמירם בוקשפן
הילה ואמנון הלפר
רותי ואלדד בוקשפן
אלכס הלרמן
יעל ואיזי בורוביץ'
אילנה ויאיר המבורגר
הלנה ביילין ויעקב ישראלי חנה וגדעון המבורגר
גינה ודני בירן
שלוה ויורם הסל
ורד ואלברט בן דהן
אורה וד"ר אביקם הראל
האכסדרה ע"ש ליזיקה ,עמי וטדי שגיא
באכסדרה :פינת פסנתר לקידום פסנתרנים צעירים ,קופות התיאטרון ,מכירת
ספרים ותוכניות ,אוזניות לכבדי שמיעה ,קבלות פנים ומפגשים אמנותיים
אטקה ויגאל וינשטיין
דרורית ורטהיים
אריאלה ואיתן ורטהיימר
אילנה וראובן זכר
יוסי לנדסמן וגלית אלפסי
נורית וישה סיטון
ליאורה עופר
איה עזריאלנט
דיים שירלי פורטר
יורם פטרושקה
חמי ולזר פרוכטר
דליה ויוסי פרשקר
טלי ועמוס וולטש
ענת ומוריאל מטלון
נורית ודוד וולף
רותי וניסו מטלון
נילי ואלי זהר
סילבי ונתי מיכאלי
חני ופרופ' אורי זליגסון
ג'וזיאן מיתר
אורה ויוסי זרניצקי
עפרה מיתר
פארה ועופר חודורוב
מרגלית וחנן מלצר
אורלי חיות ואסף סלע
נעמי ומאיר מנדלמן
יוסף חכמי
נורית ויואב מנור
אמה ואבי טביסל
רות ויצחק מנור
גדעון טהלר
אלי מסר ונגה קינן
נירה טולידאנו
אורה ואברהם מעוז
עדנה טוקטלי
דליה ואייבי נאמן
עירונה טייק לזכר דוד טייק ז"ל דליה ורונן נחמני
נעמי ושלמה טיסונה
ורדה וחיים סאמט
ענת טמיר
טובה וסמי סגול
אריאלה טרנר
מרשה סגל
ליאורה ורמי יהושע
גדעון ופנינה סיטרמן
חנה ואלי יונס
תמי ואורי סלונים
עליזה ופרופ' אריאל יפו
שרה ופרופ' מיכאל סלע
הילה ודורון כהן
יהודית סלע-אריאן
ז .מאיר כהן
ברכה וחיים סמו
סמדר ודיויד כהן
רלי וג'ק סמית
פנינית ופנחס כהן
רחל ועודד עידן
אתי ורם כספי
גילה עירוני
זהבה כץ
איילת ותומר עמיר
יהודית ואורי ענבר
ציפה ואריק כרמון
עדי ורן פוקס
שוש ואליעזר כרמל
רוני פוקס
מרים לאופר
מיכל ודוד פורר
איריס ואלי לבון
לילי ופרופ' ראובן פייזר
איריס לביא ויעקב פרנקל
רבקה ורוני פיינר
חיה ורובי לדנר
שרה ואבנר פלטק
נעמי ויאיר להב
יפעת ועמירם פליישר
תקוה וצבי לובצקי
מעיינה ופרופ' דן פליס
אבי לוי
אברהם פרדקין
רחל ויצחק לוי
רוחמה פרוכטר
אורנה ואורון לוסטרניק
סוזי ודן פרופר
מלכה ואמנון ליאון
נאוה פרי
עדה ופרופ' דוד ליבאי
ד"ר ילנה ופרופ' סימון ליצין שושנה ואריה פרידנבורג
נורית פרייס
ליאורה ואלי לנדאו
אורנה וד"ר חיים פרלוק
יובל ומאי לנדסברג
ענת ושמואל פרנקל
דיתי ואלכס לנדסברג
שלומית פרנקל
רותי וגבי לסט
קרן וגיל פרשקר
נילי ושי מאייר
זיוה ואבי פתיר
אפרת ומוטי מאיר
תמר צ'ורלי
רונית ומיקי מור
ארלט מזרחי וסימוני מזרחי דליה ואוריאל צבילינגר
תמר רודיך
מיכל ויובל רכבי
לינדה ואלי שטרייט
בנק הפועלים בע"מ
י .גורניצקי ושות'
ניצן ענבר מהנדסים
שולה ואריק צדר
רינה צ'צ'קס-אקסלברד
ציפי ואפרים קונדה
יעל ודורי קלגסבלד
אתי ומיקי קני
לילך וד"ר חיים קפלן
יהודית ורוני קצין
פרופ' אסי קריב
נילי וד"ר שמואל קריב
שושנה ודוד רבינוביץ
רונית ואשר רבינוביץ
הילה ורני רהב
תמי ויהודה רוה
רבקה ויוסי רוזן
ריקי רוזנברג
נלי ויאיר רוטלוי
דליה ופנחס רוטנברג
אתי וגבי רוטר
ריטה ונחום רויטמן
חנה רומן
חדווה ואבישי רייכס
דפנה ושי רייכר
טלי ומשולם ריקליס
פנינה רמון
שלי ויעקב רמון
אורית וד"ר חיים רסנר
עירית רפפורט
רז'ין שבח
חסיה שביט
יעל ושבתי שביט
רונית ורמי שבירו
דנה ושמעון שבס
אתי ופרופ' משה שבתאי
ד"ר עמי שגיב
רחל ודוד שדות
כנה וזלמן שובל
תמר ויורם שוחט
ג'ודי ויצחק שויגר
אילנה וגדעון שטיאט
דניאלה ודניאל שטינמץ
ישראלה שטיר אינשטיין
בת שבע שטראוכלר
אנה ודובי שיף
הדסה ומאיר שני
רנה ואליהו שעשוע-חסון
נעמה ויגאל שפר
רבקה שפירו
INTERNATIONAL SOCIETY OF THE CAMERI THEATRE OF TEL-AVIV ■ Founder and Chair : Amina Harris. Aya Azrielant, Lilly & Danny Bensusan, Susan & Mark
Bekerman, Wendy and Henry Brecher, Etty Caspi, Sir Trevor and Lady Susan Chinn, Denise Cohen, Sir Ronald and Lady Sharon Cohen, Smadar and David Cohen, Steve Cohn, Shimona
Cowan, Dafna & Gerrald Cramer, Shirley Doltis, Caryl Englander, Dinah Evan, FIA- Friends of Israel Art, Wendy Fisher, Diana Franklin, Ian Foux, Michele Foux, Arnold Fulton, Michael and
Susan Gelman, Ella Gera, Meira Geyra, John Gommes, Nicholas Gould, Marcia and Michael Green, Mr. and Mrs. Clifford Gundle, Freda and Albert Harris, Lilian and Michael Harris, Natasha
and Ronald Harwood CBE, Elad Hefets and Svetlana Shmuilevich, Judith Joseph, Dr. Cyrus Katzen, Ariella Kisch Delany Daniel Miguel Klabin, Maria Izabel Klabin, The Kennedy Leigh Trust,
Jacqueline and Marc Leland Foundation, Sir Sydney and Lady Lipworth, Carol & Joey Low, Sir David and lady Catherine Manning, Myra and Alec Marmot, Emilia Mousseri, Louise and
Norman Naftalin, Naomi Perlman, Brian Pilkington, Joshua and Roni Podell, Dame Shirley Porter, The Porter Foundation, Nira and Harold Preiskel, Henery and Anne Reich Foundation
INC, Jennifer Rosenberg OBE, Theodor Herzl Reitman, Irving M Rosenbaum, Tamar Rudich, Ruth and Brian Sandelson, Edward M. Satell, Rachel Selzer, Ramona Seroussi, Basil Sherman,
Barbara Sieratzki, Harold Sieratzki, Angela and Michael Sorkin, Nathan Steinberg, Janet Suzman, Vivienne and Eli Tabori, Miriam & Aaron Ziegelman, Feigie and Rubi Zimmerman
פוטוליין דיגיטל בע"מ
קרן מ.א.ה
קרן ריץ' לחינוך ,תרבות ורווחה
סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ
שושנה וישעיהו שקד
פנינה והרצל שקלים
רות ושלמה שרון
יוכי ואיציק שרם
רותי וארה'לה שרף
עירית ומושיק תאומים
דב תדמור
זיוה ואהרון תומרס
פרופ' חנה וד"ר ישראל תמרי
מועצת המנהלים
יו"ר הדירקטוריון
שלום אלקיים
מ"מ יו"ר הדירקטוריון
שלי חשן
חברי הדירקטוריון
מיקי ירושלמי
אלי לוי
מיכל וייסברוט
משה קורניק
דפנה הראל
שמואל גפן
דן להט
אופירה יוחנן וולק
מהרטה ברוך -רון
אהרון מדואל
מנכ"ל
עו"ד יוחנן דן
סמנכ"ל כספים
רו"ח אורי קופרברג
סמנכ"לית
שרית עשרי
מנהלת לשכה
מיטל יהודה
יועץ משפטי
עו"ד גדעון פישר
מבקר פנים
רו"ח משה בקשי
מנהלת חשבונות
דנית דהן
מנהל תפעול ואחזקה
דוד אשכנזי
הווארד גילמן- ההצגה "איבנוב" נתמכת על ידי קרן יונה אתינגר
ה
קרן הווארד גילמן,קרן הוקמה על ידי עיריית תל אביב באמצעות קרן תל אביב לפיתוח והתיאטרון הקאמרי
מטרת הקרן לקדם הפקות יחודיות ולסייע בהפקת אותם מחזות שיימצאו.לתרבות ישראל ומשפחת יונה אתינגר
.מתאימים לכך
, הבריאות,הווארד גילמן ז"ל השקיע מאמצים בלתי פוסקים לשיפור תנאי החיים של האדם וסביבתו בתחומי החינוך
במוסדות תרבות, במוסדות חינוך, הוא תמך במחקר רפואי. הגנת חיות הבר וטיפוח מינים נכחדים,שימור הסביבה
קרן הווארד גילמן לתרבות ישראל ממשיכה את מסורת משפחתו ותומכת. והירבה לטפח כשרונות צעירים,ואמנות
התזמורת הפילהרמונית, מוזיאון תל אביב לאמנות, אוניברסיטת תל אביב: ביניהם,במוסדות תרבות ישראליים
.הישראלית ועוד
התזמורת, קרן התרבות אמריקה ישראל:יונה אתינגר ז"ל היה מעורב בעשייה האמנותית והחינוכית בארץ
האקדמיות למוזיקה ע"ש רובין, בית התפוצות ע"ש נחום גולדמן, אוניברסיטת תל אביב,הפילהרמונית הישראלית
.בירושלים ובתל אביב ועוד ועוד
.משך שנים רבות היה יונה אתינגר ידיד קרוב של התיאטרון הקאמרי וליווה את פעילותו של התיאטרון בעצה ובמעש
.להקת התיאטרון הקאמרי כגוף וכפרטים הסתייעה בו לא אחת
. תרם יונה אתינגר את המסך לבמת האולם החדש, כשהקאמרי עבר למשכנו ברחוב דיזנגוף,1961 בשנת
.נעלה את המסך לזכרו של ידיד יקר ואוהב התיאטרון הקאמרי
"IVANOV" IS SUPPORTED BY THE HOWARD GILMAN YONA ETTINGER FUND
T
he fund was created by the Tel Aviv Municipality via the Tel Aviv foundation and the Cameri Theatre of Tel Aviv,
The Howard Gilman Israel Culture Foundation and the family of Yona Ettinger. The fund promotes the production
of outsatanding plays.
Howard Gilman was committed to improving the quality of life. He was dedicated to the conservation of nature and the
preservation of endangered species. He promoted medical research, higher education, cultural and artistic programs
and cultivated young talent.
The Howard Gilman Israel Culture Foundation continues this time-honored family tradition by supporting Israeli cultural
institutions such as: Tel Aviv University, the Tel Aviv Museum of Art, the Israel Phiharmonic Orchestra, etc.
Yona Ettinger was always a deeply committed supporter of cultural and educational activities in Israel: the America-Israel
Cultural Foundation, the Israel Philharmonic Orchestra, Tel Aviv University, the Nahum Goldman Museum of Diaspora,
the Tel Aviv Museum of Art, the Rubin Music Academies in Jerusalem and Tel Aviv, and many other organizations.
For many years Yona Ettinger was a close friend of the Cameri Theatre and was involved in all aspects of its activities.
Members of the Cameri, both as a group and as individuals, could always rely on his friendship.
In 1961, when the Cameri moved to its location on Dizengoff Street, Yona Donated the curtain for the new stage.
Let us raise the curtain in memory of a true friend of the Cameri Theatre.
03-6060900/960 : קופות/ 03-6060950 : פקס/ 03-6061900 :טל
w w w. c a m e r i . c o. i l / [email protected] o. i l :דואר אלקטרוני
נעם סמל:מנהל כללי
עמרי ניצן:מנהל אמנותי
מחזאות ישראלית
הילכו שניים יחדיו
תעלת בלאומילך
יהושע.ב.מאת א
עפ"י תסריט מאת אפרים קישון
בין שני עולמות
הפושעים החדשים
גטו
כולם רוצים לחיות
מאת שרה פון שוורצה
מאת עדנה מזי"א
מאת יהושע סובול
מאת חנוך לוין
אשכבה
חברים של חברים
הבדלה
** חברות הכי טובות
מאת חנוך לוין
מאת הלל מיטלפונקט
מאת שמואל הספרי
מאת ענת גוב
הרטיטי את לבי
דג מוסר
מאת חנוך לוין
מאת מירי חנוך
עוץ לי גוץ לי
יואל זילברג ויגאל מוסינזון קזבלן: עיבוד למחזמר/ יגאל מוסינזון: מחזה מקורי
מחזמר מאת אברהם שלונסקי ודובי זלצר
מוסיקה דב (דובי) זלצר/ חיים חפר, עמוס אטינגר, דן אלמגור: פזמונים
הסלבריטאים
מאת טוביה ציפין
מחזאות בינלאומית וקלאסיקה
המלך הולך למות ❙ הטייפ האחרון של קראפ
*** בשיתוף תיאטרון הבימה/ ** בשיתוף תיאטרון בית ליסין/ * בשיתוף תיאטרון חיפה
][אנסמבל עיתים
איבנוב
מאת סמואל בקט ❙ מאת אז'ן יונסקו
מאת אנטון צ'כוב
? איש קטן מה עכשיו
מאשה ושפיץ, סוניה,* וניה
מאת דורי פרנס ואיתי טיראן עפ"י ספרו של הנס פאלאדה
מאת כריסטופר דוראנג
ריצ'רד השלישי
אלקטרה
מאת ויליאם שקספיר
מאת סופוקלס
פולארד
הכתה שלנו
מאת ויקטור גורדון
מאת טדאוש סלובודז'אנק
קברט
סיראנו דה ברז'ראק
משרתם של שני אדונים
אמא קוראז' וילדיה
מאת ג'ו מסטראוף
מאת אדמונד רוסטאן
מאת קרלו גולדוני
מאת ברטולט ברכט
כנר על הגג
מקבת
מחזמר עפ"י שלום עליכם
מאת ויליאם שקספיר
המלט
מאת ויליאם שקספיר
בקרוב
שיער
גאלט מק'דרמוט:מוסיקה/מאת ג'רום רגני וג'יימס ראדו
גורודיש
מאת הלל מיטלפונקט
IVANOV
Adapted and translated by
Arthur Kogan and Itay Tiran
Directed by Arthur Kogan
Set design Michael Kramenko
Costume design Moni Mednik
Lighting design Uri Morag
Assistant to director Asaf Friedman
Cast:
Nikolai Ivanov Itay Tiran
Misha Borkin Yoav Levi
Count Shabelsky Gadi Yagil
Sara Helena Yaralova
Dr. Lvov Uri Rawitz
Zuzushka Irit Kaplan
Marfoosha Osnat Ben Yehuda
Lebedyev Dudu Niv
Sasha Dana Meinrath
Avdotya Techia Danon
Kossych Simcha Barbiro
Dudkin Gil Weinberg
Budkin Tal Weiss
Gavrilla Khamis Elshaik
Guest 1 Barak Fridman
Guest 2 Liron Barzilai
Production manager Nava Levy,
Halit Ziv-Hadas-Peeri
Stage manager Sason Sigron
Lighting operator Yosi Harari
Sound Valery Reizes
Backliner Nadav Bendarski, Naor Izsak
Video Ohad Levitan
Wardrobe Etti Elias
Props Dafna Hendeli-Itzhaki
Make up The entire Dept.
Production assistant Neta Shavit
First performance: 5.12.2014
Length: approx. 2 hours 30 minutes,
including interval
BY ANTON PAVLOVICH CHEKHOV
N
ikolai Ivanov, a young and
promising estate owner, is
deeply in debt. Out of love
(but also in the hope of
saving himself financially), he marries
Sarah, a Jewess who renounced
her religion and was consequently
disinherited by her parents. If that were
not enough, she falls seriously ill and
Lvov, the family doctor, accuses Ivanov
of ignoring and neglecting her. Every
evening Ivanov escapes to the estate
of his friends the Lebedievs (to whom
he owes a large sum of money), and
their daughter Sasha with whom he
falls in love. One evening, when his
hurt and desperate wife follows him,
she discovers Ivanov and Sasha in an
intimate situation, a discovery so painful
and humiliating that it worsens her
condition. After Sarah’s death, Sasha and
Ivanov prepare to marry, but this, too, is
a promise that Ivanov cannot keep.
Ivanov, which Chekhov defined as
a comedy, has a human, modern
viewpoint, rich in humor and irony.
Clearly evident in the early Ivanov are
the attributes that made Chekhov one of
the greatest playwrights of all time.
THE CAMERI THEATRE OF TEL AVIV
ISRAEL PRIZE RECIPIENT
© Copyright 2024