‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫פחד‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫פחד‬ ‫אתר "בודהיזם בישראל" הוקם בהתנדבות ומציג מגוון של פעילויות בודהיסטיות מכל הזרמים המתקיימות‬ ‫בישראל וכן ספריית מאמרים בעברית על נושאים בודהיסטיים‪.‬‬ ‫בכתב העת שלפניכם‪ ,‬אשר מוקדש בכל פעם לנושא אחר‪ ,‬תוכלו למצוא מבחר חומרים מקוריים ומתורגמים‬ ‫המציגים את היבטיו השונים‪ .‬הרחבה וקריאה מעבר לכתב עת זה ניתן למצוא בפירוט רב באתר‪.‬‬ ‫ברצוננו להודות לכל הכותבים‪ ,‬המתרגמים והעוסקים במלאכת הוצאת כתב עת זה‪.‬‬ ‫תוכן‬ ‫שחרור מהפחד ‪ -‬טניסארו בהיקהו‬ ‫‪2‬‬ ‫פחד וסבל ‪ -‬קוראדו פנסה‬ ‫‪8‬‬ ‫וידאו‪ :‬מי מפחד לפחד – אבי פאר‬ ‫‪13‬‬ ‫הדרשה על סֵ לַ א‬ ‫‪14‬‬ ‫להזמין את הפחד ‪ -‬אג'אהן אמארו‬ ‫‪11‬‬ ‫היעדר פחד – תיק נהאט האן‬ ‫‪11‬‬ ‫צילום‪ :‬משה בראל‬ ‫שחרור מהפחד‬ ‫טניסארו בהיקהו‬ ‫תרגום‪ :‬רונה משיח‬ ‫מקור‪http://www.accesstoinsight.org/lib/authors/thanissaro/fear.html :‬‬ ‫טניסארו בהיקהו הוא נזיר ממוצא אמריקאי במסורת נזירי היער של תאילנד‪ .‬הוא הוסמך לנזירות‬ ‫בשנת ‪ 6791‬על‪-‬ידי מורו‪ ,‬אג'אהן פואנג ג'וטיקו‪ ,‬מתלמידיו של מאסטר המדיטציה הנודע‪ ,‬אג'אהן לי‬ ‫דהמהדארו‪ .‬בשנת ‪ 6776‬הוא סייע בהקמת מנזר ‪ Metta Forest Monastery‬בסן דיאגו‪ ,‬קליפורניה‪,‬‬ ‫שהוא עומד בראשו‪ .‬טניסארו בהיקהו הוא מתרגם פורה של רבים מכתבי הקאנון הפאלי‪ ,‬ומחברם של‬ ‫ספרים חשובים רבים‪.‬‬ ‫***‬ ‫אנתרופולוג אחד שאל פעם שאמאן מאלסקה על מערכת האמונה של השבט שלו‪ .‬אחרי‬ ‫שהשיב לשאלותיו של האנתרופולוג זמן‪-‬מה‪ ,‬ענה לו השמאן בסוף‪" :‬תבין‪ ,‬אנחנו לא‬ ‫מאמינים‪ .‬אנחנו מפחדים"‪.‬‬ ‫מילותיו סיקרנו אותי מהרגע הראשון ששמעתי אותן‪ .‬מסקרנות אותי גם התגובות שאני מקבל‬ ‫כשאני חולק את דבריו עם חברים‪ .‬חלקם אומרים שהשמאן שם באופן לא מודע את האצבע‬ ‫על הגבול שמפריד בין דת פרימיטיבית ובין דת מתורבתת‪ :‬דת פרימיטיבית מבוססת על פחד‬ ‫ילדותי; דת מתורבתת מבוססת על אהבה‪ ,‬אמון ושמחה‪ .‬אחרים סבורים שהשאמאן פילס‬ ‫דרך מעבר להעמדות הפנים וההכחשות של הדת המתורבתת והצביע על המקור האמיתי‬ ‫לכל חיי דת רציניים‪.‬‬ ‫אם נחפש אחר ההנחות העומדות בבסיס שתי התגובות הללו‪ ,‬נגלה שהתגובה הראשונה‬ ‫רואה בפחד עצמו את החולשה הגדולה ביותר שלנו‪ .‬אם רק נוכל להתגבר על הפחד‪ ,‬נוכל‬ ‫למקם את עצמנו בעמדת כוח‪ .‬התגובה השניה רואה בפחד את התגובה הכנה ביותר‬ ‫לחולשתנו הגדולה יותר למול ההזדקנות‪ ,‬החולי והמוות – חולשה שאי‪-‬אפשר להתגבר עליה‬ ‫באמצעות שינוי גישה פשוט‪ .‬אם לא נהיה מחוברים לפחדינו הכנים ביותר‪ ,‬לא נרגיש דרבון‬ ‫לעשות את מה שנדרש כדי להגן על עצמנו מסכנות אמיתיות‪.‬‬ ‫ובכן – איזו מהגישות לפחד ילדותית ואיזו בוגרת? האם יש היבט של אמת בשתיהן? ואם כן‪,‬‬ ‫איך ניתן לשלב את ההיבטים הללו בצורה הטובה ביותר? הדרך הטובה ביותר לענות על‬ ‫השאלות האלו היא בניסוחן מחדש‪ :‬באיזו מידה פחד הוא רגש שימושי? באיזו מידה הוא לא‬ ‫שימושי? האם יש לו תפקיד בתרגול ששם קץ לפחד?‬ ‫התשובה הבודהיסטית לשאלות הללו מורכבת‪ .‬זה נובע באופן חלקי מהשורשים הכפולים של‬ ‫הבודהיזם – הן כמסורת מתורבתת והן כפראית – וגם ממורכבות הפחד עצמו‪ ,‬אפילו בצורות‬ ‫הראשוניות ביותר שלו‪ .‬תחשבו על אייל בשעת לילה שפתאום נקלע לפנסי הרכב של צייד‪.‬‬ ‫הוא מבולבל‪ .‬כועס‪ .‬הוא חש סכנה ומרגיש שהוא חלש לנוכח הסכנה‪ .‬הוא רוצה לברוח‪.‬‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪-2-‬‬ ‫פחד‬ ‫חמשת ההיבטים הללו – בלבול‪ ,‬סלידה‪ ,‬תחושת סכנה‪ ,‬תחושת חולשה ותשוקה להימלט –‬ ‫נוכחים‪ ,‬במידה קטנה או גדולה‪ ,‬בכל פחד‪ .‬הבלבול והסלידה הם ההיבטים של חוסר‬ ‫המיומנות‪ .‬אפילו אם לאייל יש הרבה דרכי מילוט מהצייד‪ ,‬הבלבול והסלידה שלו עשויים‬ ‫לגרום לו לפספס אותם‪ .‬אותו דבר תקף ביחס לבני אדם‪ .‬הטעויות והמעשים הרעים שאנחנו‬ ‫עושים כשאנחנו מוצאים את עצמנו בעמדה של חולשה למול פני הסכנה נובעים מבלבול‬ ‫ומסלידה‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬באופן מכעיס‪ ,‬ישנם גם מעשים רעים שאנחנו עושים מתוך שאננות‪ ,‬כשאנחנו לא‬ ‫מודעים לסכנות ממשיות‪ :‬הדברים חסרי הרגישות שאנחנו עושים כשאנחנו מרגישים שאנחנו‬ ‫יכולים להיחלץ מהם מבלי להיענש‪ .‬לכן שלושת ההיבטים האחרונים של הפחד – תפיסת‬ ‫החולשה‪ ,‬תפיסת הסכנה‪ ,‬והתשוקה לברוח ממנה – דרושים כדי לחמוק מהמעשים הרעים‬ ‫הנובעים משאננות‪ .‬אם מערטלים אותם מבלבול וסלידה‪ ,‬שלושת ההיבטים הללו הופכים‬ ‫לאיכות חיובית‪ ,‬לזהירות – דבר שהוא חיוני כל‪-‬כך לתרגול עד שהבודהה הקדיש לו את‬ ‫מילותיו האחרונות‪ .‬סכנות החיים הינן אמיתיות‪ .‬החולשות שלנו אמיתיות‪ .‬אם אנחנו לא‬ ‫רואים אותן בבהירות‪ ,‬לא לוקחים אותן לתשומת ליבנו‪ ,‬ולא מנסים למצוא את הדרך להיחלץ‪,‬‬ ‫לא נוכל לשים קץ לגורמי הפחדים שלנו‪ .‬בדיוק כמו האייל‪ :‬אם הוא שאנן ביחס לאורות‬ ‫המכונית של הצייד‪ ,‬הוא ללא ספק עתיד למצוא את עצמו בסופו של דבר קשור לפגוש‪.‬‬ ‫אז כדי באמת לשחרר את השכל מפחד‪ ,‬אנחנו לא יכולים פשוט להתכחש לכך שיש סיבה‬ ‫לפחד‪ .‬עלינו להתגבר על הגורם לפחד‪ :‬חולשות התודעה לנוכח פני הסכנות האמיתיות‪.‬‬ ‫האלגנטיות בגישה של הבודהה לבעיה הזאת‪ ,‬אם כן‪ ,‬שוכנת בתובנה שלו בנוגע לבלבול –‬ ‫או אם להשתמש במונח הבודהיסטי המקובל‪ ,‬לתעתוע – שהופך את הפחד לחוסר‪-‬מיומנות‪.‬‬ ‫למרות מורכבות הפחד‪ ,‬תעתוע הוא הגורם האחד שהוא גם חולשתה הגדולה ביותר של‬ ‫התודעה וגם הסכנה הגדולה ביותר שלה‪ .‬לכן הבודהה ניגש לבעיית הפחד על ידי התמקדות‬ ‫בתעתוע‪ ,‬והוא תוקף אותו בשתי דרכים‪ :‬הוא גורם לנו לחשוב על תפקידו המסוכן בהפיכת‬ ‫הפחד לחוסר‪-‬מיומנות‪ ,‬והוא גורם לנו לפתח כוחות פנימיים המובילים לתובנות שמשחררות‬ ‫את התודעה מהאשליות שמחלישות אותה‪ .‬בדרך הזאת אנחנו לא רק מתגברים על הגורם‬ ‫שהופך את הפחד לחוסר‪-‬מיומנות‪ .‬בסופו של דבר אנחנו שמים את התודעה בעמדה שבה‬ ‫אין לה שום צורך בפחד‪.‬‬ ‫כשאנחנו חושבים על איך אשליה מדביקה אותנו בפחד ומעודדת אותנו לעשות דברים חסרי‪-‬‬ ‫מיומנות‪ ,‬אנחנו רואים שהיא פועלת בשתי דרכים‪ .‬ראשית‪ ,‬התעתועים העוטפים את הפחדים‬ ‫שלנו יכולים לגרום לנו לשגות בהבנת הסכנות שמולן אנחנו מתמודדים‪ ,‬כמו לראות סכנה‬ ‫היכן שאין סכנה ולא לראות שום סכנה היכן שהיא קיימת‪ .‬אם נהיה אובססיביים לגבי סכנות‬ ‫פעוטות או שאינן קיימות‪ ,‬נבזבז זמן ואנרגיה בבניית מגננות חסרות תועלת‪ ,‬ונסיט את‬ ‫תשומת לבנו מאיומים אמיתיים‪ .‬אם‪ ,‬מהצד השני‪ ,‬נניח את הסכנות האמיתיות של זקנה‪,‬‬ ‫מחלה ומוות מחוץ למודעותנו‪ ,‬נהפוך להיות שאננים בפעולותינו‪ .‬אנחנו מאפשרים לעצמנו‬ ‫להיות תלויים בדברים – גופינו‪ ,‬בני האדם האהובים עלינו‪ ,‬רכושנו‪ ,‬דעותינו ‪ -‬שמותירים‬ ‫אותנו מלכתחילה חשופים להזדקנות‪ ,‬למחלה‪ ,‬לפרידה ולמוות‪ .‬אנחנו מאפשרים‬ ‫להשתוקקויות שלנו להשתלט על תודעתנו‪ ,‬לפעמים עד לנקודה שבה אנו עושים רע מבלי‬ ‫להיענש‪ ,‬במחשבה שאנחנו מחוסנים מפני תוצאות הרוע שלנו‪ ,‬שהתוצאות הללו לעולם לא‬ ‫ישובו לפגוע בנו‪.‬‬ ‫ככל שאנחנו יותר שאננים ביחס לסכנות האמיתיות האורבות לפתחנו‪ ,‬כך נהיה יותר‬ ‫מופתעים ומבולבלים כשהן בסופו של דבר יפגעו בנו‪ .‬זה מוביל לדרך השניה שבה‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪-3-‬‬ ‫פחד‬ ‫התעתועים העוטפים את הפחדים שלנו מעודדים פעולות חסרות‪-‬מיומנות‪ :‬אנחנו מגיבים‬ ‫לסכנות אמיתיות בדרכים שבמקום לסיים את הפחדים הן למעשה יוצרות פחדים חדשים‪.‬‬ ‫אנחנו צוברים עושר כדי לספק בטחון‪ ,‬אבל העושר יוצר פרופיל גבוה שמעודד קנאה אצל בני‬ ‫אדם אחרים‪ .‬אנחנו בונים חומות שמונעות גישה של אנשים מסוכנים‪ ,‬אבל החומות הללו‬ ‫הופכות להיות בתי הכלא שלנו‪ .‬אנחנו אוגרים כלי נשק‪ ,‬אבל הם יכולים בקלות להיות מופנים‬ ‫כלפינו‪.‬‬ ‫התגובה הבלתי‪-‬מיומנת ביותר לפחד נולדת כאשר אנחנו הופכים להיות מודעים לסכנות‬ ‫הנשקפות לחיינו או לרכושנו‪ ,‬ומאמינים שנוכל להעניק לעצמנו כוח ובטחון על ידי הריסת‬ ‫חייהם ורכושם של אחרים‪ .‬האשליה הזו‪ ,‬המחלחלת מתוך פחדינו גורמת לנו לאבד את אמת‬ ‫המידה שלנו‪ .‬אם אנשים אחרים היו מתנהגים ככה‪ ,‬היינו יודעים שהם טועים‪ .‬אבל איכשהו‪,‬‬ ‫כשאנחנו מרגישים מאוימים‪ ,‬הסטנדרטים שלנו משתנים‪ ,‬אמת המידה שלנו מתעוותת‪ ,‬כך‬ ‫שהשגוי נראה נכון כל עוד אנחנו הם אלה שעושים את זה‪.‬‬ ‫זוהי כנראה החולשה האנושית המדאיגה מכל‪ :‬חוסר היכולת שלנו לבטוח בעצמנו שנעשה‬ ‫את הדבר הנכון בזמנים קשים‪ .‬אם סטנדרטים של נכון ולא נכון תקפים רק כשנוח לנו‪ ,‬אין‬ ‫להם תוקף מכל וכל‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬למרבה המזל‪ ,‬המרחב בחיים שמעורר את הסכנה ואת חוסר הביטחון הגדולים‬ ‫ביותר הוא המרחב שבו – באמצעות תרגול – אנחנו יכולים לעשות הכי הרבה שינויים‬ ‫ולהפגין את השליטה הגדולה ביותר‪ .‬למרות שהזדקנות‪ ,‬מחלה ומוות באים באופן בלתי נמנע‬ ‫בעקבות לידה‪ ,‬לא כך לגבי האשליה‪ .‬ניתן למנוע אותה‪ .‬אם‪ ,‬דרך חשיבה והתעמקות‪ ,‬אנחנו‬ ‫נעשים ערניים לסכנות שהיא מציבה בפנינו‪ ,‬אנחנו יכולים להרגיש חדורי מוטיבציה להתגבר‬ ‫עליה‪ .‬עם זאת‪ ,‬התובנות שמגיעות רק מתוך חשיבה והתעמקות אינן מספיקות בכדי להבין‬ ‫את האשליה במלואה ולנשל אותה משלטונה‪ .‬כמו בכל מהפכה‪ :‬לא משנה כמה אתה עשוי‬ ‫לחשוב על הדבר‪ ,‬אתה לא באמת מכיר את התחבולות והעוצמות של כוחות מבוצרים עד‬ ‫שאתה מכנס את הכוחות שלך ונלחם בהם‪ .‬ורק כשהכוחות שלך מפתחים תחבולות ועוצמות‬ ‫משל עצמם הם יוכלו לנצח‪ .‬כך הדבר עם האשליה‪ :‬רק כשאתה מפתח עוצמות מנטליות‬ ‫אתה יכול לראות מבעד לתעתועים שמעניקים לפחד את כוחו‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬העוצמות הללו‬ ‫יכולות להציב אותך בעמדה שבה אתה כבר לא חשוף יותר לסכנות‪.‬‬ ‫הקאנון הפאלי מונה חמישה כוחות‪ ,‬או עוצמות מנטליות שכאלה‪ :‬שכנוע‪ ,‬התמדה‪ ,‬קשב‪,‬‬ ‫ריכוז ואבחנה‪ .‬הוא גם מדגיש את התפקיד של הערנות בפיתוח כל אחד מאלה‪ ,‬כי הערנות‬ ‫היא זו שמאפשרת לכל כוח כזה לנטרל אשליה מסוימת שגורמת לפחד להתבטא כחוסר‬ ‫מיומנות ולתודעה להיות חלשה אל מול פחדיה‪ .‬משמעות הדבר היא שאף אחד מהכוחות‬ ‫הללו אינו רק כוח גולמי‪ .‬כל אחד מהם מכיל יסודות של חוכמה ואבחנה‪ ,‬שהופכים להיות‬ ‫יותר ויותר מעמיקים ככל שאתה מתקדם לאורך הרשימה‪.‬‬ ‫מתוך חמש הכוחות‪ ,‬השכנוע דורש את ההסבר הארוך ביותר‪ ,‬גם מכיוון שהוא אחד‬ ‫מהגורמים הכי לא מובנים והכי לא מוערכים בדרך הבודהיסטית‪ ,‬וגם בשל רעיונות השווא‬ ‫המרובים שעליו לפעול כנגדם‪.‬‬ ‫שכנוע כאן הוא ההכרה בעקרון הקרמה‪ :‬שהעונג והכאב שאנחנו חווים תלויים באיכות‬ ‫הכוונות שבשמם אנו פועלים‪ .‬הכרה זו פועלת נגד רעיון השווא כי "לדבוק בערכים מוסריים‬ ‫למול הסכנה אינו בראש רשימת האינטרסים שלי" והיא תוקפת את הרעיון הזה בשלוש‬ ‫דרכים‪.‬‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪-4-‬‬ ‫פחד‬ ‫ראשית‪ ,‬היא מתעקשת על מה שאפשר לקרוא לו עקרון ה"בומרנג" או "היריקה אל הרוח" של‬ ‫עקרון הסיבה והתוצאה של הקרמה‪ .‬אם אתם פועלים על פי כוונות פוגעניות‪ ,‬לא משנה מה‬ ‫המצב‪ ,‬הפגיעה חוזרת אליכם‪ .‬אפילו אם פעולות נבערות כמו הריגה‪ ,‬גניבה או שקר עלולות‬ ‫להביא יתרונות בטווח הקרוב‪ ,‬אלו מתאפסים ‪ -‬ואף מתהפכים – על ידי הפגיעה ארוכת‬ ‫הטווח אליה הן חושפות אותך‪.‬‬ ‫במהופך‪ ,‬אותו עקרון יכול לגרום לנו להיות אמיצים בעשיית טוב‪ .‬אם אנחנו משוכנעים‬ ‫שתוצאות הכוונות המיומנות יהיו חייבות לחזור אלינו אפילו אם המוות מתערב‪ ,‬אנחנו יכולים‬ ‫ביתר קלות להקריב את הקורבנות הנדרשים במאמצים ארוכי טווח לטובתנו ולטובת אחרים‪.‬‬ ‫בין אם אנחנו זוכים לראות את התוצאות בגלגול החיים הזה או לא‪ ,‬אנחנו משוכנעים שהטוב‬ ‫שאנחנו עושים אף פעם לא הולך לאיבוד‪ .‬כך אנחנו מפתחים את האומץ הנדרש לבנות‬ ‫מצבור פעולות מיומנות – נדיבות וישרות – שמרכיבות את קו ההגנה הראשון שלנו מפני‬ ‫סכנות ופחד‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬השכנוע מתעקש לתת עדיפות למצב התודעה שלך מעל הכל‪ ,‬כי זה מה שמעצב את‬ ‫כוונותיך‪ .‬זה מבטל את המסקנה מרעיון השווא הראשון‪" :‬מה אם היצמדות לעקרונות שלי‬ ‫תקל על בני אדם להרע לי?" שאלה זו מבוססת בראש ובראשונה על האשליה שהחיים הם‬ ‫הנכס היקר ביותר שלנו‪ .‬אם הדבר היה נכון‪ ,‬היה זה נכס די עלוב‪ ,‬כי הוא מוביל ללא רחמים‬ ‫לעבר המוות‪ .‬הידיעה הזאת רואה את החיים שלנו כיקרי ערך כל עוד משתמשים בהם לפתח‬ ‫את התודעה‪ ,‬כי התודעה – כשהיא מפותחת – היא משהו שאף אחד‪ ,‬אפילו לא המוות – לא‬ ‫יכול להזיק לו‪" .‬איכות חיים" נמדדת על פי איכות והגינות הכוונות שעל פיהם אנחנו פועלים‪,‬‬ ‫בדיוק כמו ש"זמן איכות" הוא זמן שמוקדש לתרגול‪ .‬או‪ ,‬במילותיו של הבודהה‪:‬‬ ‫אף על פי שניתן לחיות מאה שנים‬ ‫בשחיתות מוסרית וללא שליטה עצמית‬ ‫עדיפים חיי מוסר ומדיטציה בני יום אחד‬ ‫דהמהפדה ‪[ 111‬תרגום מפאלי‪ :‬אסף פדרמן]‬ ‫שלישית‪ ,‬שכנוע עומד על כך שהצורך בהגינות הוא חסר סייגים‪ .‬אפילו אם אנשים אחרים‬ ‫עשויים להשליך את הנכס יקר הערך ביותר שלהם – היושרה שלהם – זה לא יכול לשמש‬ ‫תירוץ עבורנו לזנוח את היושרה שלנו‪ .‬עקרון הקרמה אינו חוק תנועה שתקף רק לאורך‬ ‫שעות מסוימות ביום או בימים מסוימים במהלך השבוע‪ .‬זהו חוק הפועל מסביב לשעון‪,‬‬ ‫מסביב לגלגלי היקום‪.‬‬ ‫בני אדם מסוימים טענו‪ ,‬שכיוון שהבודהה זיהה את עקרון ההתניה‪ ,‬לא היתה לו בעיה עם‬ ‫הרעיון שהמידות הטובות שלנו גם הן יהיו תלויות בתנאים‪ .‬זהו חוסר הבנה של העיקרון‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬המשמעות של תלות בתנאים איננה שכל דבר משתנה ומקרי‪ .‬זה דומה לתאוריית‬ ‫היחסות‪ .‬המשמעות של היחסות אינה שכל הדברים יחסיים‪ .‬היא פשוט ממירה מסה וזמן –‬ ‫שבמשך הרבה זמן נחשבו קבועים – בקבוע אחר‪ ,‬בלתי צפוי‪ :‬מהירות האור‪ .‬מסה וזמן‬ ‫יכולים להיות יחסיים למערכת אינרציאלית מסוימת‪ ,‬מכיוון שהמערכת מתייחסת למהירות‬ ‫האור‪ ,‬אבל חוקי הפיזיקה קבועים עבור כל המערכות האינרציאליות‪ ,‬בלי קשר למהירות‪.‬‬ ‫באותה צורה‪ ,‬המשמעות של התלות בתנאים היא שישנם דפוסים מסוימים וקבועים למקרה‬ ‫ולשינוי – אחד מהדפוסים הללו אומר שכוונות בלתי‪-‬מיומנות‪ ,‬המבוססות על השתוקקות‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪-5-‬‬ ‫פחד‬ ‫ואשליה‪ ,‬תמיד מובילות לתוצאות לא נעימות‪ .‬אם אנחנו לומדים לקבל שדפוס זה ‪ -‬ולא‬ ‫הרגשות והדעות שלנו ‪ -‬הוא מוחלט‪ ,‬זה דורש מאתנו להפוך להיות יותר מתוחכמים‬ ‫בהתמודדות עם הסכנה‪ .‬במקום לעקוב בצורה אוטומטית אחר תגובותינו הבלתי‪-‬מיומנות‪,‬‬ ‫אנחנו לומדים לחשוב מחוץ לקופסה כדי למצוא תגובות שימנעו באופן המיטבי נזק מכל סוג‬ ‫שהוא‪ .‬הדבר נותן לתגובות שלנו יתר דיוק וחן‪.‬‬ ‫בד בבד‪ ,‬עלינו לשים לב לכך שהבודהה לא לימד התהוות מותנית רק כדי לעודד קבלה של‬ ‫ההכרח שבשינוי‪ .‬הוא לימד זאת כדי להראות איך ניתן למשול בדפוסים הסמויים של השינוי‬ ‫כדי ליצור פתח שמוביל מעבר להתהוות המותנית ולשינוי‪ .‬אם אנחנו רוצים להגיע לבלתי‬ ‫מותנה – הביטחון האמיתי ביותר – היושרה שלנו צריכה להיות בלתי מותנית‪ ,‬מתנה של‬ ‫ביטחון זמני לא רק לאלו שנוהגים בנו היטב‪ ,‬אלא לכולם‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪ .‬כפי שאומרים‬ ‫הכתובים‪ ,‬כאשר אתם נמנעים לחלוטין מעשיית רע‪ ,‬אתם נותנים מתנה עצומה – חירות‬ ‫מסכנה לאין ספור ישויות – ואתם בעצמכם גם לוקחים חלק בחירות חסרת גבולות זו‪.‬‬ ‫שכנוע ויושרה מסוג זה דורשים מאתנו המון‪ .‬עד שאנחנו זוכים לטעימה הראשונה של הבלתי‬ ‫מותנה‪ ,‬קל מאוד לזעזע אותנו‪ .‬זו הסיבה שיש להעצים אותם ביחד עם עוצמות מנטליות‬ ‫אחרות‪ .‬שלושת הכוחות האמצעיים ‪ -‬התמדה‪ ,‬קשב‪ ,‬ריכוז – פועלים בתיאום‪ .‬התמדה‪,‬‬ ‫בצורה של מאמץ נכון‪ ,‬מבטלת את האשליה שאנחנו לא יריבים שקולים לפחדים שלנו‪,‬‬ ‫שברגע שהם עולים עלינו להיכנע להם‪ .‬מאמץ נכון מאמן אותנו בהכחדה של איכויות בלתי‪-‬‬ ‫מיומנות מתונות יותר ובפיתוח איכויות מיומנות כבני ברית שיהדפו אותם‪ .‬העוצמה של‬ ‫הקשב עוזרת בתהליך הזה בשתי דרכים‪ )1( :‬היא מזכירה לנו את הסכנה שבכניעה לפחד;‬ ‫(‪ )2‬היא מלמדת אותנו למקד את תשומת הלב שלנו‪ ,‬לא במושא הפחד שלנו‪ ,‬אלא בפחד‬ ‫בפני עצמו כאירוע מנטלי‪ ,‬משהו שאנחנו יכולים להתבונן עליו מבחוץ במקום לקפוץ פנימה‬ ‫ולהצטרף למסע‪ .‬עוצמת ההתמקדות‪ ,‬בכך שהיא מספקת לתודעה מרכז רגוע של רווחה‪,‬‬ ‫מציבה אותנו בעמדה יציבה שבה אנחנו לא מרגישים מחויבים להזדהות עם הפחדים כשהם‬ ‫באים‪ ,‬ושבה המהלכים של הסכנות הפנימיות והחיצוניות פחות ופחות מאיימים על התודעה‪.‬‬ ‫אפילו אז‪ ,‬עדיין‪ ,‬השכל לא יכול להגיע לביטחון מלא לפני שהוא עוקר מהשורש את הסיבות‬ ‫למהלכים האלה‪ ,‬וזאת הסיבה שארבעת הכוחות הראשונים חייבים את כוח האבחנה כדי‬ ‫להגן עליהם באופן מוחלט‪ .‬האבחנה היא זו שרואה שמהלכים אלה מושרשים בסופו של דבר‬ ‫בתחושת ה‪"-‬אני" ו"שלי" שלנו‪ ,‬וכי ה"אני" וה"שלי" אינם נבנים לכדי חוויה‪ .‬הם באים‬ ‫מהתהליך החוזר ונשנה של יצירת ה"אני" ויצירת ה"שלי"‪ ,‬בהם אנחנו כופים מושגים אלה על‬ ‫החוויה ומזדהים עם דברים החשופים להזדקנות‪ ,‬מחלה ומוות‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬האבחנה רואה‬ ‫מעבר לבוגדים ולחולשות שבתוכנו‪ :‬ההשתוקקויות שרוצות שניצור "אני" ו"שלי"; האשליות‬ ‫שגורמות לנו להאמין בהם ברגע שהם נוצרים‪ .‬האבחנה קולטת שרמה זו של אשליה היא‬ ‫בדיוק הגורם שהופך הזדקנות‪ ,‬מחלה ומוות למסוכנים מלכתחילה‪ .‬אם לא נזדהה עם דברים‬ ‫שמזדקנים‪ ,‬חולים ומתים‪ ,‬אז ההזדקנות‪ ,‬המחלה והמוות שלהם לא יאיימו על התודעה‪.‬‬ ‫בלתי מאוימת לחלוטין‪ ,‬לתודעה לא תהיה שום סיבה לעשות שום דבר חסר‪-‬מיומנות שוב‪.‬‬ ‫כשרמה כזאת של אבחנה מבשילה ומצמיחה פירות של שחרור‪ ,‬אי הביטחון הגדול ביותר‬ ‫שלנו – אי היכולת שלנו לבטוח בעצמנו ‪ -‬נעלם‪ .‬משוחררים מההיקשרות ל"אני ול"שלי"‪,‬‬ ‫אנחנו מגלים שהגורמים המרכיבים את הפחד – הן המיומנים והן הבלתי‪-‬מיומנים – נעלמו‪.‬‬ ‫לא נותרה מבוכה או סלידה; התודעה שוב אינה חלשה למול פני הסכנה; ולכן אין שום דבר‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪-1-‬‬ ‫פחד‬ ‫שממנו עלינו להימלט‪.‬‬ ‫פה השאלות שעלו לאור הערותיו של השאמאן מקבלות את תשובותיהן‪ .‬אנחנו מפחדים מפני‬ ‫שאנחנו מאמינים ב"אנחנו"‪ .‬אנחנו מאמינים ב"אנחנו" בשל האשליה שבפחד שלנו‪ .‬בצורה‬ ‫פרדוקסלית‪ ,‬עם זאת‪ ,‬אם נאהב את עצמנו מספיק כדי לפחד מהסבל שמגיע מפעולות‬ ‫ומהיקשרויות בלתי‪-‬מיומנות ונלמד להאמין בדרך החוצה‪ ,‬נפתח את העוצמות שיאפשרו לנו‬ ‫לחדור מבעד לההשתוקקויות‪ ,‬האשליות וההיקשרויות שלנו‪ .‬כך‪ ,‬כל המערכת המורכבת –‬ ‫ה"אנחנו"‪ ,‬הפחד‪ ,‬האמונות‪ ,‬ההיקשרויות – מתמוססת‪ .‬החירות הנותרת היא הביטחון‬ ‫האמיתי היחיד הקיים‪.‬‬ ‫שיעור זה יכול לתת מידה של נחמה לכל מי שרוצה את הבלתי אפשרי‪ :‬ביטחון בהיקשרויות‬ ‫שלו או שלה‪ .‬אבל בוויתור על התקווה לביטחון בלתי אפשרי‪ ,‬אתם זוכים במציאות של אושר‬ ‫עצמאי וחסר תנאים לחלוטין‪ .‬ברגע שביצעתם את העסקה הזאת‪ ,‬אתם יודעים כי ערך‬ ‫התמורה שווה כל מחיר‪ .‬כפי שאחד מתלמידי הבודהה דיווח פעם‪" ,‬לפני כן‪ ,‬כשהייתי בעל‬ ‫בית‪ ,‬מקיים את ההנאה שבמלוכה‪ ,‬היו לי שומרים בתוך ומחוץ לחדרי המלוכה‪ ,‬בתוך ומחוץ‬ ‫לעיר‪ ,‬בתוך ומחוץ לאזור הכפר‪ .‬אבל למרות שהייתי כל כך מוגן‪ ,‬כל כך שמור‪ ,‬חייתי בפחד –‬ ‫מודאג‪ ,‬חשדן ומפוחד‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬ביציאה לבד אל היער‪ ,‬לרגלי העץ או למשכן מגורים ריק‪,‬‬ ‫אני שוכן ללא פחד‪ ,‬לא מודאג‪ ,‬בטוח ולא מפוחד – לא מוטרד‪ ,‬לא מעורער‪ ,‬צרכיי מסופקים‪,‬‬ ‫תודעתי כמו אייל בר‪ .‬זאת המשמעות שעולה בדעתי כשאני קורא שוב ושוב‪' ,‬איזה אושר!‬ ‫איזה אושר!' "‬ ‫ברור שהאייל שלו אינו האייל שנקלע לאורות פנסי הרכב‪ .‬זהו אייל שמוגן בטבע הפראי‪ ,‬מצוי‬ ‫בשלווה בכל מקום אליו ילך‪ .‬מה שהופך אותו ליותר מאייל הוא זה שבהיותו חופשי‬ ‫מהיקשרות‪ ,‬הוא נקרא "תודעה ללא פני שטח"‪ .‬האור חולף ישר דרכו‪ .‬הצייד לא יכול לפגוע‬ ‫בו‪ ,‬מכיוון שהוא בלתי נראה‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬משה בראל‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪-7-‬‬ ‫פחד‬ ‫פחד וסבל‬ ‫קוראדו פנסה‬ ‫תרגום‪ :‬טלי אלוהב‬ ‫מקור‪http://buddhismnow.wordpress.com/2010/01/20/fear-and-suffering/ :‬‬ ‫קוראדו פנסה הוא המייסד ומורה הבית של המרכז למדיטציית תובנה ברומא‪ ,‬מלמד קורסי ויפסנה‬ ‫באיטליה ובארה"ב‪ ,‬פרופסור לפילוסופיה של מזרח אסיה באוניברסיטת רומא ופסיכותרפיסט‬ ‫בהכשרתו‪.‬‬ ‫***‬ ‫על מנת להציג את הדברים‪ ,‬אפתח תחילה במילותיו של קרישנמורטי‪" :‬אנחנו כל הזמן‬ ‫רועדים מפחד"‪ .‬חד וחלק‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לא תמיד הפחד הזה גלוי לעין‪ .‬אני נזכר בקורס‬ ‫דהרמה מסוים שהעברתי לפני מספר שנים על פחד ותרגול‪ .‬אחרי זמן‪-‬מה אמרו כמה‬ ‫תלמידים‪' ,‬לא ידעתי שיש בי כל כך הרבה פחד‪ .‬לא ידעתי שיש לי פחדים שחלקם נסתרים‬ ‫גם ממני‪ '.‬הנקודה היא שאיכות חודרת‪-‬כל זו של פחד‪ ,‬היא פיסה חשובה של אמת שמאוד‬ ‫חשוב שנכיר‪.‬‬ ‫קרישנמורטי גם אמר‪' ,‬כדי לגלות אם יש באמת חופש‪ ,‬אדם חייב להיות מודע להתניות שלו‪,‬‬ ‫לבעיותיו‪ ,‬ומעל הכול עליו להיות מודע לפחד‪ .‬הגורם לפחד בחיים שלנו הוא העניין שלנו‬ ‫בעצמנו ‪ -‬התחושה הזו של אני ושל הדאגות שלי‪ ,‬האושר שלי‪ ,‬ההצלחה שלי‪ ,‬הכישלונות‬ ‫שלי‪ ,‬ההישגים שלי‪ .‬עניין‪-‬עצמי בהכרח יוצר פחד על כל השלכותיו‪'.‬‬ ‫בנוסף לכך שהן עצמן יוצרות פחד‪ ,‬הצהרות אלו הן הזמנה רבת עוצמה לתרגל עם פחד‪.‬‬ ‫השאלה כיצד לתרגל עם פחד היא שאלה מקובלת מאוד בחוגי הדהרמה‪ .‬עם זאת‪ ,‬מידי פעם‬ ‫מופיעה הסתירה הזאת‪ :‬אנחנו שואלים איך לתרגל עם פחד אך פוחדים לתרגל עם פחד‪ .‬אנו‬ ‫רוצים לעשות זאת אבל באותו זמן פוחדים לעשות זאת‪ .‬שוב‪ ,‬דבר זה מראה עד כמה הפחד‬ ‫חודר‪-‬כל‪ ,‬כמה הוא חמקמק וכמה הוא בלתי נפרד מאיתנו‪ .‬אנחנו רוצים לדעת בכנות כיצד‬ ‫עובדים עם פחד‪ ,‬אבל איננו מודעים לפחד שלנו לתרגל עם פחד‪ .‬אנו פוחדים מהלא‪-‬ידוע‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬מההשלכות הלא ידועות‪ ,‬מההתפתחות הלא ידועה של התרגול הזה‪ .‬יש גם פחדים‬ ‫שגרתיים וארציים כמו הפחד להפסיד משהו אם נתרגל; כוונתי לתרגול בישיבה‪ .‬יכול להיות‬ ‫לנו פחד להפסיד את הפעילויות הרגילות שהיינו עוסקים בהן אילולא היינו מתרגלים‪ ,‬פחד‬ ‫להפסיד שינה‪ ,‬פחד להפסיד את החדשות‪ ,‬פחד להפסיד את כל מה שאנו רגילים לעשות‪.‬‬ ‫במהותו‪ ,‬זהו פחד מפחד‪.‬‬ ‫באופן כללי אני חושב שאנו זקוקים לבסיס איתן‪ ,‬למידה מסוימת של היכרות עם תרגול‬ ‫מדיטציה‪ ,‬למידה של יציבות‪ ,‬של אנרגיה ושל אמון‪ .‬אני מדבר על סוג מעודן של אנרגיה; זו‬ ‫איננה אותה אנרגיה נמרצת שאנו מדמיינים תמיד‪ .‬באמצעות חזרה מתמדת לנשימה מתוך‬ ‫השתוות‪-‬נפש הולכת וגדלה‪ ,‬נבנית אנרגיה מעודנת‪ .‬אנו עשויים אף שלא להבחין בה‪ .‬מן‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪-8-‬‬ ‫פחד‬ ‫האנרגיה הזאת צומח לאיטו אמון‪ ,‬ואמון מהווה תרופת‪-‬נגד לפחד‪ .‬לבסיס זה של תרגול ישנה‬ ‫חשיבות מכרעת‪.‬‬ ‫היב ט חשוב נוסף שנראה ברור מאליו אך אינו זוכה להתייחסות מספקת ‪ -‬ונוכחתי בזאת שוב‬ ‫ושוב ‪ -‬הוא שיש לתרגל תחילה עבודה עם פחדים קטנים‪ .‬אני סבור שלבורות יש הרבה‬ ‫היבטים‪ ,‬הרבה פנים‪ .‬האופן בו אנו גורמים לעצמנו להתעלם מדברים ברורים מאליהם הוא‬ ‫כנראה עוד היבט של אוויג'א‪ ,‬עוד היבט של בורות‪ .‬הרבה יותר קל להתמודד עם פחדים‬ ‫קטנים מאשר עם פחדים בינוניים וגדולים‪ ,‬ולכן הם מהווים בסיס מצוין לתרגול‪.‬‬ ‫אנו לומדים לראות איך פחד עובד וכיצד אנו גורמים לו להתעצם‪ .‬כך אנו רוכשים כלים‬ ‫להתמודד עם פחדים גדולים יותר‪ .‬אחרת אנו חסרי תקווה‪ .‬אנו רוצים לעבוד עם פחד אבל‬ ‫אין לנו הכלים לעשות זאת‪ ,‬ואז הפחד מהמם אותנו והפחד מהפחד גובר‪ .‬זו איננה תוצאה‬ ‫כה טובה‪ .‬כדי להתנסות בתרגול עם פחדים קטנים וכדי להיות מסוגלים להפעיל אסטרטגיית‬ ‫נסיגה כאשר הפחד מתגבר עד ששוב אין ביכולתנו להתמודד איתו‪ ,‬נדרשת מיומנות‪ .‬אז יש‬ ‫לתרגל התבוננות בנשימה או מטה (ידידות אוהבת) ולהרפות מההתמודדות החזיתית עם‬ ‫הפחד‪ .‬יגיע רגע בו זה יהיה אפשרי‪ ,‬ועלינו ללמוד כיצד לא להחמיץ את הרגע הזה‪ .‬זהו חלק‬ ‫מהאימון‪ ,‬חלק מהתרגול; זהו חלק מהראיה החודרת וההבנה איך נכון לתרגל ולהתמודד עם‬ ‫הפחדים שלנו בדרך הטובה ביותר‪ .‬זהו גם היבט נוסף של ידיעה עצמית‪.‬‬ ‫אם נתחיל לחוש יותר בנוח עם פחד‪ ,‬יש אפשרות שנבין אותו טוב יותר‪ .‬על פי רוב‪ ,‬אוויג'א‬ ‫(בורות)‪ ,‬שהיא הגורם הבסיסי לסבל‪ ,‬מופיעה כבלבול‪ .‬אנו מסוגלים לתפקד‪ ,‬להיות יעילים‬ ‫ומבריקים‪ ,‬ועדיין להיות מאוד מבולבלים‪ .‬פחד מהווה חלק גדול מהבלבול הזה‪ .‬ייתכן שנעדיף‬ ‫לראות את עצמנו כמבולבלים מאשר כמפוחדים‪ .‬כדבריו של קרישנמורטי‪' ,‬אנו רועדים מפחד‬ ‫כל הזמן'‪ .‬אפשר לחשוב שזאת הגזמה‪ ,‬אבל אתם יודעים‪ ,‬אנחנו באמת רועדים מפחד כל‬ ‫הזמן! הפחד מהפחד נמצא כל העת בפעולה‪ .‬זה קשור לרגישות שלנו; זהו ביטוי של‬ ‫הרגישות שלנו‪ ,‬כמו גם של הרגשות שלנו בכללותם‪ .‬אך משהו כאן חייב להתמוסס‪.‬‬ ‫רגישות מסווגת דברים לנעימים וללא‪-‬נעימים‪ ,‬אחרת לא היו קוראים לה רגישות‪ .‬אי אפשר‬ ‫להיות רגיש רק לדברים נעימים‪ .‬דמיינו לעצמכם חמלה שאין בה רגישות לסבל (ופחד הוא‬ ‫סוג של סבל)‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬חמלה אמיתית לא תהיה אפשרית; זו תהיה חמלה מזויפת‪ ,‬דבר‬ ‫שהוא רווח מאוד‪.‬‬ ‫בודהה דיבר על אמיתות נאצלות‪ .‬האמת הנאצלת הראשונה היא דוקהה (חוסר נוחות‪ ,‬סבל)‪.‬‬ ‫מדוע זו אמת נאצלת? משום שבאמצעות זיהוי והבנה של סבל אנחנו מתקדמים לעבר‬ ‫שחרור‪ .‬מכאן שבסבל ישנה קדושה‪ ,‬ולפיכך גם בפחד יש קדושה‪ .‬אני זוכר את דבריו של‬ ‫פטרול רינפוצ'ה‪' ,‬כשאתם עושים מדיטציה‪ ,‬כל מיני רגשות שליליים חולפים בתודעתכם‪,‬‬ ‫ותודעתכם היא מרחב מקודש‪ '.‬דוקהה (סבל) כשלעצמו איננו נאצל‪ .‬אילו זה היה כך‪ ,‬העולם‬ ‫היה מקום אחר לגמרי‪ .‬אך לכל ארבעת האמיתות הנאצלות ביחד יש כוח ליצור‬ ‫טרנספורמציה‪ ,‬והראשונה היא להכיר בסבל כסבל‪ ,‬להכיר בפחד כפחד‪ ,‬לחוש בנוח עם‬ ‫העובדה שיש לנו רגישות ושאנו סובלים‪ ,‬שבשל הרגישות הזו אנו פוחדים‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬ ‫הרגישות הזאת היא היוצרת תקווה לאושר אמיתי‪ .‬אותה רגישות יקרת‪-‬ערך ‪ -‬כשאנו לומדים‬ ‫להתמודד איתה בצורה נכונה (סמא) ‪ -‬מחוללת רק טוב‪ .‬אך אם איננו יודעים איך להתמודד‬ ‫איתה‪ ,‬היא יוצרת בעיות‪.‬‬ ‫דוקהה (סבל) היא מילה גדולה‪ ,‬אך ללא ספק יש לה קשר עם נטייתנו הסוחפת לחוש תסכול‬ ‫ואי סיפוק ממה שיש‪ .‬אנחנו נהיים מתוסכלים וחסרי סיפוק במהירות הבזק‪ .‬יש לנו את‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪-1-‬‬ ‫פחד‬ ‫היכולת העצומה הזאת‪ ,‬את הנטייה המדהימה הזאת להיות לא מסופקים בכל זמן ובן רגע‪.‬‬ ‫הנטייה הלוהטת הזו היא דוקהה (סבל)‪ .‬והיא מחוללת פחד‪ .‬כך שאנו מתבקשים להכיר‬ ‫דוקהה ולעבוד עם דוקהה‪ ,‬אך בינינו ובין דוקהה יש מסך‪ ,‬שהוא פחד‪ .‬אנחנו פוחדים‬ ‫מדוקהה; אנחנו פוחדים מחוסר נוחות; אנחנו פוחדים מחוסר סיפוק; אנחנו פוחדים מתסכול‪.‬‬ ‫אפשר לומר שישנן שתי סיבות לעבוד עם פחד‪ .‬הראשונה היא שהפחד עצמו הוא סבל‪,‬‬ ‫והשנייה היא שהפחד ממסך את הגישה שלנו לכל הצורות האחרות של סבל‪ .‬כך שאם איננו‬ ‫מתמודדים עם פחד בגלל שאנו חשים חוסר נוחות‪ ,‬אין סיכוי שנצליח לעבוד עם חוסר נוחות‪.‬‬ ‫מעניין שאנחנו פוחדים מהתוצאה במקום מהסיבה; אנו פוחדים מחוסר נוחות במקום לפחד‬ ‫מהיאחזות‪ .‬גם היאחזות היא איכות מתפשטת ומחלחלת בכל‪ .‬אנחנו רוצים שדברים יקרו‬ ‫בצורה מסוימת‪ ,‬שאנשים יתנהגו בצורה מסוימת‪ ,‬שנהיה במצב מסוים בעצמנו‪ ,‬וכך אנו נהיים‬ ‫מתוסכלים ללא הרף משום שדברים קורים בדרך שלהם‪ .‬התסכול הוא תוצאה של היאחזות‪.‬‬ ‫אנחנו פוחדים מתסכול אבל ההיאחזות כלל לא מעסיקה אותנו‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬הסיבה לתסכול‬ ‫היא היאחזות‪ ,‬בהחלט!‬ ‫ניתן לומר שאחד מפירות העבודה הוא פיתוח של פחד בריא מהיאחזות‪ .‬החשש מסכנה‬ ‫הממשמשת ובאה ‪ -‬ילד חוצה את הכביש ומכונית מתקרבת לעברו במלוא המהירות ‪ -‬הוא‬ ‫תבונה‪ ,‬הוא איננו פחד‪ ,‬כפי שקרישנמורטי היה אומר‪ .‬כך שפחד נבון מהיאחזות הוא תחליף‬ ‫טוב לפחד כפייתי מתסכול‪.‬‬ ‫הבחנה קשורה בראייה‪ ,‬בהבנת הניגודים שבתוכם אנו חיים‪ ,‬שבתוכם אנחנו מתפלשים‪.‬‬ ‫התרגול עוזר מאוד לקבל בהירות גדולה יותר‪ .‬הנטייה הגורפת שלנו היא לראות את האויב‬ ‫הלא נכון‪ .‬אנחנו מביטים לכיוון השני‪ .‬ההיאחזות כאן‪ ,‬הסכנה כאן‪ ,‬אבל אנחנו מחפשים‬ ‫במקום אחר‪ ,‬ומרגישים בלבול‪.‬‬ ‫דרך עבודה עם ארבעת האמיתות הנאצלות יתחזק האמון שלנו באופן טבעי‪ ,‬וכך גם דרך‬ ‫עבודה עם חוסר נוחות‪ .‬כשאנו רואים שהתרגול שלנו מתפתח קודם כל דרך עבודה עם חוסר‬ ‫נוחות‪ ,‬עבודה עם דוקהה‪ ,‬כשאנו מתחילים לשים את האצבע שלנו על זה‪ ,‬חוסר הנוחות‬ ‫הופך להיות מרפא טוב מאוד לפחד‪ ,‬או לפחד מפחד‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אנו רואים שדרך‬ ‫עבודה עם חוסר נוחות מגיע יותר חופש‪ .‬לאט לאט אנו פחות מפחדים מחוסר נוחות‪ .‬ייתכן‬ ‫שהתגובה הראשונה שלנו עדיין תהיה נטייתנו הישנה לפחד‪ .‬אבל אז‪ ,‬אם משהו נכנס‬ ‫למערכת שלנו‪ ,‬יתחיל לקרות משהו שונה ‪ -‬בעל איכות אחרת‪ ,‬רך יותר‪ ,‬מקבל יותר‪ ,‬נינוח‬ ‫יותר‪ ,‬נינוח יותר עם סבל‪ ,‬נינוח יותר עם פחד‪ .‬זה ספור אחר; זוהי הרגשה שונה‪.‬‬ ‫אני סבור שעלי לומר כמה מילים על הפחד שלנו מארעיות‪ .‬אם נהרהר בארעיות‪ ,‬נגיע להבנה‬ ‫שהפחד מארעיות הוא בבסיסו פחד מהחיים ומהמוות‪ .‬ברור שאם אנחנו פוחדים מארעיות‪,‬‬ ‫אנו פוחדים למות ‪ -‬נורמלי‪ ,‬טבעי‪ .‬אנו פוחדים לחיות ופוחדים למות‪ .‬ארעיות היא טבעם‬ ‫המשתנה של הדברים‪.‬‬ ‫ארעיות היא חיים‪ .‬ארעיות היא זמן‪ .‬אנו חושבים רק על סופם של דברים כעל ארעיות‪.‬‬ ‫הסיבה לכך נעוצה בהתניה תרבותית‪ .‬אך ארעיות היא טבעם המשתנה של דברים‪ .‬אם‬ ‫החורף לא יבוא אל קיצו לא יגיע האביב ‪ -‬זוהי ארעיות‪ .‬כדי שתתרחש לידה‪ ,‬התנאים‬ ‫הקודמים ללידה חייבים להסתיים‪ .‬מלמדים אותנו שמטרת התרגול היא השגת האין‪-‬אני‪,‬‬ ‫אותו דבר שאינו מת‪ ,‬הקיים מעבר לזמן‪ ,‬מעבר לחיים ולמוות‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬התרגול רוצה זמן‪,‬‬ ‫רוצה שינוי; התרגול רוצה ארעיות‪ .‬לא ייתכן תרגול ללא ארעיות‪ .‬על פי רוב איננו חושבים כך‪.‬‬ ‫אנו נוטים לחשוב על ארעיות כעל משהו שלילי‪ ,‬וזה מעורר בנו התנגדות‪ .‬אנו רוצים‬ ‫שהדברים יישארו כפי שהיו תמיד‪:‬‬ ‫'למה אתה עושה את זה?'‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪- 11 -‬‬ ‫פחד‬ ‫'כי תמיד עשיתי את זה‪'.‬‬ ‫'מדוע אינך רוצה לזוז?'‬ ‫'משום שהייתי כאן במשך שנים רבות‪'.‬‬ ‫'אבל זה בית טוב יותר‪'.‬‬ ‫'לא משנה‪'.‬‬ ‫פחד משינוי עשוי לשתק אותנו‪ .‬פחד משינוי איננו נוח לעיצוב; הוא איננו קל‪ .‬זכרו‪ ,‬בתודעה‬ ‫צייתנית‪ ,‬גמישה‪ ,‬נוחה לעיצוב‪ ,‬הפחד הוא משהו אחר‪ .‬לפני מספר שנים איבדתי חבר מאוד‬ ‫יקר‪ .‬היינו חברים במשך ארבעים שנה והוא היה כאח לי‪ .‬בכל פעם שדמותו עלתה בזיכרוני‬ ‫או כשעברתי ליד ביתו‪ ,‬חוויתי צער‪ .‬כל אימת שהייתי פורש להתבודדות‪ ,‬תוך זמן קצר היתה‬ ‫עולה בי בחוזקה דמותו‪ ,‬ושוב‪ ,‬הייתי חש צער‪ .‬מאוחר יותר הבנתי שהתפלשות זו בצער‬ ‫מנעה ממני לראות כמה הייתי אסיר תודה לחבר הזה‪ ,‬כמה קיבלתי ממנו‪ .‬כך שבכל פעם‬ ‫שדמותו עלתה בי‪ ,‬נפתחתי להכרת תודה‪ .‬הכרת התודה היתה שם כל הזמן‪ ,‬אך היתה‬ ‫חבויה מתחת לשכבה של צער‪ ,‬שמנעה מהכרת התודה להתבטא בטבעיות‪ .‬מרגע זה ואילך‬ ‫זה לא היה תרגול ‪ -‬היתה מופיעה רק הכרת תודה‪ .‬זה הרגיש הרבה יותר טבעי‪ .‬זה גם‬ ‫הרגיש יותר כמוהו‪ ,‬אתם יודעים‪ ,‬כמו חברות‪ .‬הייתי מעדיף שהוא יהיה בסביבה‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל‬ ‫הוא כבר איננו‪ ,‬ובכל זאת יש בי הכרת תודה רבה‪ .‬לאחר החוויה הזו גיליתי שבכל פעם‬ ‫שחשים כל סוג של צער‪ ,‬אפשר להפוך אותו להכרת תודה ‪ -‬וזה עובד‪.‬‬ ‫מצד אחד טבעי להרגיש צער‪ ,‬אך מצד שני צער יכול להיות חד‪-‬צדדי‪ ,‬שלילי‪ ,‬מריר‪ .‬נאמר‬ ‫עלינו שיש לנו כישרון גדול‪ ,‬נטייה עזה למרירות‪ ,‬לשליליות‪ ,‬ושאנו מצדיקים אותה בכל מיני‬ ‫דרכים‪' .‬כמובן שאני מריר‪ .‬הוא מת!' אבל למה כמובן? ישנו ספור שאני מאוד מחבב‪ .‬זה‬ ‫סיפור על משפחה אחת שהיו בה שלושה דורות‪ ,‬וכולם חיו באותו בית‪ .‬זו היתה משפחה‬ ‫בודהיסטית דתית‪ ,‬אדוקה ומסורתית‪ ,‬והם הכירו את התרגול ואת ההגות אודות ארעיות‪.‬‬ ‫שאלו אותם‪' ,‬איך אתם חיים שלושה דורות באותו בית וכל כך מאושרים ביחד?'‬ ‫והתשובה היתה‪' ,‬בגלל הארעיות'‪.‬‬ ‫'רגע‪ ,‬למה הכוונה?'‬ ‫'היות ואנו יודעים שהחיים כה קצרים אנחנו מחליפים בינינו דברים טובים וידידות אוהבת‬ ‫רבה‪ .‬מאחר והזמן קצר‪ ,‬אנו ממלאים אותו בדברים טובים‪'.‬‬ ‫זה הגיוני בצורה בלתי רגילה‪ ,‬אך התודעה המותנה שלנו לפעמים אינה כל כך הגיונית‪ .‬וכך‪,‬‬ ‫בני המשפחה הזו חיו חיים מאוד מלאים‪ ,‬מאוד אוהבים‪ .‬בנקודה מסוימת מת אחד האנשים‬ ‫בבית ומישהו שאל את אביו הזקן‪' ,‬איך אתה מרגיש כעת כשהוא איננו?' והוא אמר‪' ,‬ובכן‪,‬‬ ‫חייתי הרבה שנים‪ .‬בתחילה לא היה לי בן ולא הייתי עצוב‪ ,‬ואחר כך היה לי בן במשך שנים‬ ‫רבות‪ ,‬והייתי שמח‪ .‬וכעת אין לי בן‪ ,‬אבל אני לא עצוב‪'.‬‬ ‫זהו שיעור על מה קורה כאשר החיים נחיים במלואם‪ ,‬בלב מלא‪ .‬קיים אובדן ‪ -‬האב לא אמר‬ ‫שהאובדן הזה לא השפיע עליו ‪ -‬אבל מלאות החיים הדהדה במצב שנוצר לאחר מות הבן‪.‬‬ ‫זוהי דרך אחרת לתאר ולחשוב על ארעיות‪ ,‬והיא יותר אמיתית‪ .‬התוצאה של חוויה כזו איננה‬ ‫שלילית כלל‪ .‬להיפך‪ ,‬היא משחררת‪ .‬אני חושד שכל עוד אנו נאחזים בישות המוצקה‬ ‫והמקובעת שאנו חושבים שהיא מי שאנחנו‪ ,‬כל עוד אנו נצמדים לאני‪/‬שלי הזה‪ ,‬יותר קשה‬ ‫להתחבר למשהו בעל ערך אמיתי‪ .‬במידה שאנו מתחילים להרפות מהקיבעון הזה של‬ ‫אני‪/‬שלי או של עניין‪-‬בעצמי‪ ,‬כפי שאומר קרישנמורטי‪ ,‬כך אנו מתחילים להיות מלאי תקווה‪ .‬זו‬ ‫אינה תקווה במובן של ציפייה‪ ,‬אלא מין תקווה מסתורית‪ ,‬רמז מסתורי לרווחה למרות הכול‪.‬‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪- 11 -‬‬ ‫פחד‬ ‫‪212‬‬ ‫מתוך הנעים נולד צער‪ ,‬מתוך הנעים נולד פחד‪.‬‬ ‫אין יותר צער בשביל מי שחופשי לחלוטין מהנעים; לא כל שכן פחד‪.‬‬ ‫‪212‬‬ ‫מתוך חיבה נולד צער‪ ,‬מתוך חיבה נולד פחד‪.‬‬ ‫אין יותר צער בשביל מי שחופשי לחלוטין מחיבה; לא כל שכן פחד‪.‬‬ ‫‪212‬‬ ‫מתוך היקשרות נולד צער‪ ,‬מתוך היקשרות נולד פחד‪.‬‬ ‫אין יותר צער בשביל מי שחופשי לחלוטין מהיקשרות; לא כל שכן פחד‪.‬‬ ‫‪212‬‬ ‫מתוך תאווה נולד צער‪ ,‬מתוך תאווה נולד פחד‪.‬‬ ‫אין יותר צער בשביל מי שחופשי לחלוטין מתאווה; לא כל שכן פחד‪.‬‬ ‫‪212‬‬ ‫מתוך השתוקקות נולד צער‪ ,‬מתוך השתוקקות נולד פחד‪.‬‬ ‫אין יותר צער בשביל מי שחופשי לחלוטין מהשתוקקות; לא כל שכן פחד‬ ‫ה ָּ‬ ‫ְּד ַ‬ ‫מ ָּפ ָּדה‬ ‫תרגם מפאלי‪ :‬אסף פדרמן‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪- 12 -‬‬ ‫פחד‬ ‫המלצה על ספר‪ :‬המקומות שמפחידים אותך‬ ‫מאת‪ :‬פמה צ'ודרון‬ ‫הוצאת פראג‬ ‫הבחירה תמיד בידינו – אם לאפשר לנסיבות חיינו להקשות ולאטום את לבנו‬ ‫או לפתוח‪ ,‬לרכך ולעדן אותו‪ .‬פמה צ'ודרון מלמדת בפשטות כובשת את‬ ‫התרגולים העיקריים מן החוכמה הטיבטית המסורתית להתמודדות עם‬ ‫האתגרים שהחיים מציבים בדרכנו‪ .‬המפגש עם הפחד והכאב הוא גם‬ ‫הזדמנות אדירה למפגש עם הלב הפתוח שלנו‪.‬‬ ‫וידאו‬ ‫מי מפחד לפחד?‬ ‫‪ 4‬שיחות מריטריט עירוני עם אבי פאר‪.‬‬ ‫נובמבר ‪2111‬‬ ‫‪http://www.buddhism-israel.org/library/340‬‬ ‫‪http://www.buddhism-israel.org/library/339‬‬ ‫‪http://www.buddhism-israel.org/library/338‬‬ ‫‪http://www.buddhism-israel.org/library/337‬‬ ‫לדף הוידאו באתר‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪- 13 -‬‬ ‫פחד‬ ‫הדרשה על ֵסלַ א‬ ‫‪I.134 SN Selāsuttam‬‬ ‫תרגום‪ :‬קרן ארבל‬ ‫מקור‪http://kerenarbel.com/translations/ :‬‬ ‫צילום‪ :‬משה בראל‬ ‫ּבסַ או ַטְ הי‪ ,‬בבוקר‪ ,‬הנזירה סֵ לַא התלבשה ולקחה את הגלימה החיצונית והקערה ונכנסה‬ ‫לסַ או ַטְ הי לאיסּוף האוכל‪ .‬לאחר ששוטטה ּבסַ או ַטְ הי ואספה אוכל‪ ,‬חזרה לאכול את הארוחה‬ ‫היומית[‪ .]1‬לאחר הארוחה שמה פעמיה לחורשת ’האיש העיוור‘ לתירגול היומי‪ .‬לאחר‬ ‫שנכנסה לחורשה‪ ,‬התיישבה הנזירה סֵ לַא מתחת לעץ אחד כדי לתרגל‪ .‬אז ניגש אליה מָ ַ‬ ‫ארה‬ ‫המרּושע[‪ ,]2‬בבקשו לעורר בה פחד‪ּ ,‬בהלה וקהּות‪-‬חּושים ולערער את הריּכּוז שלה‪ .‬לאחר‬ ‫שניגש אליה‪ ,‬פנה אליה מָ ַ‬ ‫ארה בשיר‪:‬‬ ‫"על ידי מי נוצרה דמּות זו?‬ ‫היכן יֹוצרה של דמּות זו?‬ ‫היכן נֹוצרה הדמּות?‬ ‫לאן היא תיעלם?"‬ ‫בדעתה של הנזירה סֵ לַא עלתה השאלה‪’ :‬מי הוא זה המדקלם את השיר הזה‪ ,‬אדם או שֵ ד‘?‬ ‫אז התעוררה [המחשבה] הזו אצל הנזירה סֵ לַא‪’ :‬זהו מָ ַ‬ ‫ארה המרּושע המדקלם את השיר‬ ‫הזה‪ ,‬משום שהוא מבקש לעורר בי פחד‪ּ ,‬בהלה וקהּות‪-‬חּושים‪ ,‬ולערער את הריּכּוז שלי‘‪.‬‬ ‫לאחר שהבינה הנזירה סֵ לַא שזהו מָ ַ‬ ‫ארה המרּושע‪ ,‬היא ענתה לו בבית שיר‪:‬‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪- 14 -‬‬ ‫פחד‬ ‫"הדמּות הזו לא נוצרה מעצמה‪,‬‬ ‫והצער הזה לא נוצר על ידי אחר‪.‬‬ ‫מּותנה בסיּבה זה התהווה‪ ,‬בעקבות התפרקּות הסיּבה זה ייעלם‪.‬‬ ‫כשם שזרע שנזרע בשדה צומח תודות לאיכּות האדמה והלחּות‪.‬‬ ‫כך גם המִ צ ְַרפים[‪ ,]3‬היסודות וששת ּבסיסי החּושים האלו;‬ ‫מּותנים בסיּבה הם התהוּו‪,‬‬ ‫בעקבות התפרקּות הסיּבה הם ייעלמו"‪.‬‬ ‫אז מָ ַ‬ ‫ארה המרּושע הבין‪’ ,‬הנזירה סֵ לַא מּכירה אותי‘ ונעלם משם עצּוב ומיּוסר‪.‬‬ ‫[‪ ]1‬לפי חוקי הנזירּות (‪ ,)vinaya‬על הנזירים‪/‬נזירֹות לאכול את ארוחת הצהרים כארוחה‬ ‫האחרונה של היום‪ .‬יש להימנע מלאכול בערב [‪ .]MN I.345‬החוק הזה נקבע בגלל שתי‬ ‫סיבות‪ .1 :‬נזירים שיצאו לאסוף אוכל בשעת החשיכה נקלעו לכל מיני צרות‪ .2 .‬הבודהה לא‬ ‫רצה שבעלי הבתים יצטרכו להכין אוכל לנזירים גם בשעות הערב‪ .‬בנוסף‪ ,‬הּבודהה התייחס‬ ‫לאכילה לא מבּוקרת כמכשול לתירגול המדיטטיבי [ראה ‪.]III67-8 AN‬‬ ‫[‪ ]2‬מָ ַ‬ ‫ארה מופיע בטקסטים הּבּודהיסטים בשני אופנים‪ .‬הוא ניתפס כהתגלמות כוחות‬ ‫התודעה המפתים‪ ,‬המבּולּבלים‪ ,‬מלאי הספקות וההשקפות המּוטעות‪ ,‬וגם כיצור אמיתי‬ ‫ומרּושע‪ ,‬המנסה להסית את הּבּודהה ותלמידיו מהדרך הרוחנית‪ .‬מעניין לציין ששלושת‬ ‫בנותיו של מָ ַ‬ ‫ארה נקראות בשמות שאינם מקּובלים לנשים בתרבות ההודית ושמייצגים באופן‬ ‫וַארטי‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ברור את האלמנטים הלא‪-‬מועילים בתודעה‪ :‬טַ נְהַ א‪’ ,‬השתֹוקקּות‘‪ַ ,‬ראגָה‪’ ,‬תשּוקה‘‪,‬‬ ‫’סלידה‘ [ראה ‪.]835Sn‬‬ ‫[‪ ]3‬על פי התפיסה הבודהיסטית‪ ,‬האדם מורכב מחמישה מִ צ ְַרפים (‪:)panca-kkhandha‬‬ ‫(‪ )1‬גוף‪ )2( ,‬תחּושה או הרגשה‪ )3( ,‬תפיסה וזיהוי‪ )4( ,‬נטיות והתניות ו‪ )5(-‬הּכרה‪.‬‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪- 15 -‬‬ ‫פחד‬ ‫להזמין את הפחד‬ ‫אג'אהן אמארו‬ ‫תרגום‪ :‬אורית ראם‬ ‫מקור‪:‬‬ ‫‪http://www.tricycle.com/practice/inviting-fear‬‬ ‫אג'אהן אמארו‪ ,‬מבכירי תלמידיו המערביים של אג'אהן צ'ה‪ ,‬מכהן מאז שנת ‪ 0262‬כאב מנזר‬ ‫אמרוואטי באנגליה‪ .‬אג'אהן אמארו‪ ,‬שהוסמך לנזירות בשנת ‪ 6797‬על‪-‬ידי אג'אהן צ'ה‪ ,‬הקים‬ ‫בשנת ‪ 6771‬את מנזר אבהיאגירי שבקליפורניה‪ ,‬ועמד בראשו במשותף עם אג'אהן פסאנו‪,‬‬ ‫עד קבלת תפקידו הנוכחי‪ .‬אג'אהן אמארו הוא מחברם של ספרים חשובים רבים‪ ,‬האחרון‬ ‫שבהם הוא "האי – אנתולוגיה של לימודי הבודהה על ניבאנה"‪.‬‬ ‫***‬ ‫מעל הכל‪ ,‬חברה חומרנית חפצה בוודאות ומחפשת כל דרך כדי להבטיח אותה – מחוקקת‬ ‫חוקים כדי לאכוף אותה‪ ,‬מכחידה את הווירוסים המאיימים עליה ומאפשרת לאנשים להחזיק‬ ‫בנשק כדי להגן עליה‪ .‬אפילו הרגלים לא מזיקים לכאורה כמו חתימה על תוכניות והיצמדות‬ ‫לאמונות ודעות‪ ,‬הינם היפוכה של האי‪-‬וודאות שהלב משתוקק למידה של בטחון ביחס אליה‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬אם אנו מחפשים וודאות בדבר שמטבעו חסר וודאות‪ ,‬דוקהה‪ ,‬אז אי שביעות רצון‬ ‫היא התוצאה הבלתי נמנעת‪.‬‬ ‫פחד הינו חבר מתסכל‪ .‬הדחף הוא להגיע למקום בטוח‪ ,‬אבל היכן בעולם התופעות‪ ,‬הנתפס‬ ‫על ידי החושים – הנפשי או הפיזי – נמצא המקום הזה? התובנה של הבודהה‪ ,‬שמבוססת‬ ‫על ההתנסות שלו בחקירת הפחד והחרדה מעודדת אותנו לעשות תפנית של ‪ 180‬מעלות‪.‬‬ ‫בעוד שהדחף הוא להירתע מהחלקים המאיימים של החיים‪ ,‬ההמלצה של הבודהה לאלו‬ ‫שרוצים לשחרר את הלב היא להרהר לעתים תכופות בדברים הבאים‪:‬‬ ‫מטבעי הוא להזדקן‪ ,‬אני לא מעבר לזקנה;‬ ‫מטבעי הוא לחלות‪ ,‬אני לא מעבר למחלה;‬ ‫מטבעי הוא למות‪ ,‬אני לא מעבר למוות;‬ ‫כל מה שהוא שלי‪ ,‬אהוב ומענג‪ ,‬יהפוך למשהו אחר‪ ,‬יהיה נפרד ממני‪.‬‬ ‫כי מה שמאיים על האגו משחרר את הלב‪.‬‬ ‫על ידי הכרה בעובדות הבלתי מעורערות של הטבע‪ ,‬ההרגל להשקיע בתחומים לא יציבים‬ ‫מתערער‪ .‬אור התבונה מאיר את הנושא‪ ,‬מגלה לנו שחיפשנו את הוודאות במקום הלא נכון‪,‬‬ ‫ומשחרר את תשומת הלב שלנו כדי שניווכח היכן כן ניתן למצוא ביטחון‪.‬‬ ‫צריך לבחון זאת לאור הניסיון האישי שלנו‪ ,‬אבל במונחים בודהיסטים מסורתיים‪ ,‬בטחון‬ ‫שכזה ניתן למצוא בשלושת אבני החן‪ :‬הבודהה – התודעה הערה של הלב‪ ,‬הדהרמה –‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪- 11 -‬‬ ‫פחד‬ ‫האמת של הדברים כפי שהם‪ ,‬והסנגהה – היענות אצילית וחסרת אנוכיות‪ .‬כי כאשר הלב‬ ‫הער מכיר בדברים כפי שהם‪ ,‬מה שצומח ומשתחרר הוא עשייה הרמונית ומוסרית‪ .‬ערנות‬ ‫לא מפלה היא ערנות מהימנה‪ .‬המציאות של הטבע היא מהימנה‪ .‬הרמוניה הינה אפשרית‪.‬‬ ‫איך נוכל להגיע לביטחון כזה?‬ ‫יש דרכים רבות למדיטציה על פחד‪ .‬דרך אחת היא לחכות עד שהוא יופיע באופן מקרי‪ .‬דרך‬ ‫נוספת היא להזמין את הפחד – כאשר אנו שולחים את ההזמנות אנחנו יכולים להיות מוכנים‬ ‫קצת טוב יותר כאשר הוא מופיע למסיבה‪.‬‬ ‫יתכן כי בשתי דרכי הגישה האלו‪ ,‬הדבר הראשון שיש לזכור הוא שפחד אינו האויב – פחד‬ ‫הוא הגנה טבעית; הוא הופך לבעייתי רק כאשר הוא חורג מגבולותיו‪ .‬בכדי להתמודד עם‬ ‫הפחד עלינו לנקוט בעמדה שבמהותה אינה מייצרת התנגדות‪ ,‬כך שאיננו ניגשים ל"בעיית‬ ‫הפחד הגדולה שלי" אלא "הנה פחד שהגיע לביקור"‪ .‬כאשר נאמץ את הגישה הזו נוכל‬ ‫להתחיל לעבוד עם פחד‪.‬‬ ‫התחילו בישיבה שקטה ומקד את תשומת הלב‪ ,‬ככל שניתן‪ ,‬ברגע הנוכחי‪ ,‬על ידי התמקדות‬ ‫באובייקט פשוט ורגוע‪ ,‬כדי לבסס איזון – הקצב הטבעי של הנשימה שנעה במרחב הפתוח‬ ‫של הלב‪ ,‬מתאים עבור רוב האנשים למטרה הזו‪.‬‬ ‫כאשר המיקוד מתייצב‪ ,‬העלו בדעתכם במכוון משהו שיעלה תגובה של פחד‪ .‬למשל‪:‬‬ ‫‪ ‬חיידקי אנתרקס בדואר‬ ‫‪ ‬מלחמה גרעינית‬ ‫‪ ‬מחבלים מתאבדים‬ ‫או כל זיכרון‪ ,‬אפשרות דמיונית או תמונה שמעוררת את התגובה הכפייתית‪.‬‬ ‫ברגע שגביש הזרע הושלך אל הבריכה המנטאלית וזרם המחשבות והדימויים התחיל‪ ,‬עשו‬ ‫מאמץ ברור ומרוכז להסיט את תשומת הלב מהסיפורים שהמחשבות מספרות‪ .‬במקום זה‪,‬‬ ‫הפנו את תשומת הלב לתחושות הגופניות‪.‬‬ ‫היכן אני מרגיש את הפחד? מה המרקם שלו?‬ ‫האם התחושה היא של חום או קור?‬ ‫האם התחושה היא של כאב? קשיחות? גמישות?‬ ‫אנחנו לא בהכרח מחפשים תשובות מילוליות לשאלות‪ ,‬אנחנו פשוט מנסים למצוא את‬ ‫התחושה‪ ,‬לקבל אותה באופן מוחלט ולא להוסיף לה דבר‪.‬‬ ‫“פחד מרגיש כך"‪.‬‬ ‫רבים מגלים שהפחד ממקם את עצמו בעיקר באזור מקלעת השמש מעל הטבור‪ ,‬יושב כקשר‬ ‫קלוע בבטן‪ .‬הרגישו אותו‪ ,‬התוודעו אליו‪ ,‬פיתחו את הלב אליו ככל שאפשר‪ .‬אנחנו לא מנסים‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪- 17 -‬‬ ‫פחד‬ ‫להעמיד פנים או לאלץ את עצמנו לחבב את הפחד‪ ,‬אבל הוא נמצא כאן וכך הם הדברים‬ ‫ברגע הזה‪.‬‬ ‫אפשר לתהליך הזה להמשיך לפחות ‪ 10‬דקות‪ ,‬ואז באופן מודע אפשרו לו להסתיים – מבלי‬ ‫לדכא אותו‪ ,‬אך כפי שקורה כאשר מגיע זמנם של האורחים לעזוב‪ ,‬פזר רמזים ואפשר לאירוע‬ ‫להגיע לסיומו באופן טבעי‪ .‬ברגעים האלו‪ ,‬תייצבו מחדש את הנשימה כמוקד תשומת הלב‪,‬‬ ‫והשתמשו בנשיפה החוצה כדי לתמוך בדעיכה של גל הפחד‪.‬‬ ‫כאשר התהליך מסתיים‪ ,‬מקדו את תשומת הלב על תחושת הנשימה‪ ,‬שנעה כמו מקודם‬ ‫במרחב הפתוח של הלב‪ .‬אפשרו ללב להכיר בבהירות בכך שמחזור הפחד הגיע לקיצו‪ :‬הוא‬ ‫עלה מן הריקות וחזר אל הריקות‪ .‬הוא היה צבעוני ומרשים בהופעתו‪ ,‬אך התכונה החשובה‬ ‫שלו‪ ,‬שכעת נראתה באופן ישיר‪ ,‬היא ארעיותו‪.‬‬ ‫עכשיו אנחנו יודעים‪...‬‬ ‫תוצאת התרגול הזה היא אמון הלב כך שבפעם הבאה שגל של פחד גואה‪ ,‬מכל מקור שהוא‪,‬‬ ‫משהו בנו יודע‪ .‬יכולת התבונה האינטואיטיבית שלנו מתעוררת ומזהה‪" :‬אני מכיר‪/‬ה את‬ ‫התסריט הזה – אין צורך להיכנס לפאניקה – זה נראה מרשים אך זו היא רק תגובה של‬ ‫פחד‪ .‬באופן הזה‪ ,‬קל לנו הרבה יותר להימנע מלהיסחף לתוך מערבולת החרדה‪.‬‬ ‫התחושה אמנם לא נעימה אבל הלב יודע בוודאות מוחלטת "זו היא רק תחושה‪ ".‬ואם נדרשת‬ ‫פעולה כלשהי‪ ,‬בבסיסה יהיו אז תבונה‪ ,‬נדיבות‪ ,‬ורגישות לזמן ולמקום‪ ,‬במקום תגובתיות‬ ‫נוירוטית והרגל‪.‬‬ ‫" מצבי הפחד שקיימים בחיינו מספקים לנו נקודות אחיזה כדי לפסוע מעבר לפחד שלנו‪.‬‬ ‫מהעבר השני של מ ֶֹרך הלב יש אומץ לב‪ .‬אם נפסע כהלכה‪ ,‬נוכל לחצות את הגבול‬ ‫שמפריד בין היותנו מוגי לב לבין היותנו אמיצים‪ .‬ייתכן שלא נגלה מיד את האומץ‪.‬‬ ‫במקום זאת‪ ,‬אולי נמצא רכות רעועה מעבר לפחד שלנו‪ .‬אנחנו עדיין רוטטים ורועדים‪,‬‬ ‫אבל יש רכות‪ ,‬במקום מבוכה‪".‬‬ ‫צ'וגיאם טרונגפה‬ ‫‪The Sacred Path of the Warrior‬‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪- 18 -‬‬ ‫פחד‬ ‫היעדר פחד‬ ‫תיק נהאט האן‬ ‫תרגום‪ :‬אורנה טאוב‬ ‫מקור‪http://www.awakin.org/read/view.php?tid=934 :‬‬ ‫תיק נהאט האן הוא אחד ממורי הזן היותר מוכרים ומוערכים כיום בעולם‪ .‬משורר‪ ,‬פעיל שלום וזכויות‬ ‫אדם‪ .‬נולד במרכז וייטנאם ב‪ ,6701 -‬הצטרף למנזר בגיל ‪ .61‬ממייסדי תנועת הבודהיזם המעורב‪.‬‬ ‫הקים בתחילת שנות השישים את בית הספר לנוער עבור שירות חברתי שהכשיר את תלמידיו לשקם‬ ‫כפרים שהופצצו במלחמת וייטנאם‪ ,‬והיה מועמד לפרס נובל לשלום‪.‬‬ ‫***‬ ‫רובנו חווים חיים מלאי רגעים נפלאים ורגעים קשים‪ .‬אולם לרבים מאיתנו‪ ,‬גם כשאנו הכי מאושרים‪ ,‬יש פחד‬ ‫מאחורי השמחה‪ .‬אנו חוששים שהרגע הזה יגמר‪ ,‬שלא נשיג את מה שאנו צריכים‪ ,‬שנאבד את אהובנו‪ ,‬או‬ ‫שלא נהיה בטוחים‪ .‬לעיתים קרובות‪ ,‬הפחד הכי גדול שלנו הוא הידיעה שיום אחד הגוף שלנו יפסיק לתפקד‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬גם כשאנו מוקפים בכל התנאים לאושר‪ ,‬השמחה שלנו לא מלאה‪.‬‬ ‫אנו עשויים לחשוב שאם נתעלם מהפחדים שלנו‪ ,‬הם יעלמו‪ .‬אך אם נקבור את הדאגות והחרדות שלנו‬ ‫בתודעה שלנו‪ ,‬הם ימשיכו להשפיע עלינו ולגרום לנו לעוד צער‪ .‬אנו חוששים להיות חסרי כוח‪ .‬אבל יש לנו את‬ ‫היכולת לבחון את פחדינו באופן מעמיק‪ ,‬ואז הפחד לא יוכל לשלוט בנו‪ .‬אנו יכולים לשנות את הפחדים שלנו‪,‬‬ ‫להפוך אותם למשהו אחר‪ .‬הפחד גורם לנו להתרכז בעבר או לדאוג לעתיד‪ .‬אם נוכל להכיר בפחד שלנו‪ ,‬נוכל‬ ‫להבין שברגע הזה אנחנו בסדר‪ .‬עכשיו‪ ,‬היום‪ ,‬אנו עדיין חיים‪ ,‬והגוף שלנו מתפקד באופן מופלא‪ .‬העיניים‬ ‫שלנו יכולות לראות את השמים היפים‪ .‬האזניים שלנו עדיין יכולות לשמוע את אהובנו‪.‬‬ ‫החלק הראשון של להביט בפחד שלנו הינו להזמינו אל תוך ההכרה שלנו ללא שיפוט‪ .‬פשוט נכיר בעדינות‬ ‫בכך שהוא נמצא‪ .‬זה כבר מביא הקלה רבה‪ .‬ואז‪ ,‬כשהפחד שלנו נרגע‪ ,‬אנו יכולים לחבקו בעדינות ולהסתכל‬ ‫באופן מעמיק בשורשיו‪ ,‬במקורותיו‪ .‬הבנת המקורות של החרדות והפחדים שלנו תעזור לנו לשחרר אותם‪.‬‬ ‫האם הפחד שלנו נובע ממשהו שקורה ממש עכשיו או האם זהו פחד ישן‪ ,‬פחד משהיינו ילדים‪ ,‬ששמרנו‬ ‫בפנים? כשאנו מתאמנים בלהזמין את כל הפחדים שלנו לעלות‪ ,‬אנו נעשים מודעים לכך שאנו עדיין חיים‪,‬‬ ‫שיש לנו עדיין הרבה דברים לנצור וליהנות מהם‪ .‬אם איננו דוחפים למטה ומנהלים את הפחד שלנו‪ ,‬אנו‬ ‫יכולים ליהנות מקרני השמש‪ ,‬ערפל‪ ,‬האויר והמים‪ .‬אם אתם מצליחים להסתכל עמוק לתוך הפחד שלכם‬ ‫ולראות אותו באופן ברור‪ ,‬אז ‪/‬תוכלו באמת לחיות חיים בעלי ערך‪.‬‬ ‫הבודהה היה בן אדם‪ ,‬והוא גם ידע פחד‪ .‬אולם כיון שהוא התאמן כל יום בתשומת לב ובהתבוננות מקרוב‬ ‫בפחדיו‪ ,‬כשהוא הועמד מול הלא נודע‪ ,‬הוא היה יכול להתמודד איתו בשקט ובשלווה‪ .‬ישנו סיפור על הזמן‬ ‫שהבודהה יצא לטייל ואנגולימלה‪ ,‬רוצח סדרתי ידוע לשמצה‪ ,‬נתקל בו‪ .‬אנגולימלה צעק לבודהה לעצור‪ ,‬אבל‬ ‫הבודהה המשיך ללכת לאט ובשקט‪ .‬אנגולימלה השיג אותו ותבע לדעת מדוע לא עצר‪ .‬הבודהה ענה‪:‬‬ ‫"אנגולימלה‪ ,‬אני כבר עצרתי מזמן‪ .‬זה אתה שלא עצרת‪ ".‬הוא המשיך והסביר‪" :‬הפסקתי לעשות מעשים‬ ‫שגורמים סבל ליצורים חיים אחרים‪ .‬כל היצורים החיים רוצים לחיות‪ .‬כולם פוחדים מהמוות‪ .‬עלינו לטפח לב‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪- 11 -‬‬ ‫פחד‬ ‫של חמלה ולהגן על חייהם של כל היצורים‪ ".‬אנגולימלה המופתע ביקש לדעת עוד‪ .‬בסיום השיחה‪,‬‬ ‫אנגולימלה נדר לעולם לא לבצע שוב מעשי אלימות והחליט להיות נזיר‪.‬‬ ‫כיצד יכל היה הבודהה להישאר כל כך נינוח ושלו מול רוצח? זוהי דוגמה קיצונית‪ ,‬אבל כל אחד מאתנו‬ ‫מתמודד מול הפחדים שלו בדרך זו או אחרת בכל יום‪ .‬אימון יומי בתשומת לב יכול לעזור מאד‪ .‬החל‬ ‫מהנשימה שלנו‪ ,‬החל ממודעות‪ ,‬אנו יכולים לפגוש את כל מה שבא מולנו‪.‬‬ ‫העדר פחד אינו רק אפשרי‪ ,‬זהו האושר האולטימטיבי‪ .‬כשאתה נוגע באין‪-‬פחד‪ ,‬אתה חופשי‪ .‬אם אי פעם‬ ‫אהיה במטוס והטייס יודיע שהמטוס עומד להתרסק‪ ,‬אני אתאמן בנשימה מודעת‪ .‬אם תקבלו בשורה רעה‪,‬‬ ‫אני מקווה שתעשו כמוני‪ .‬אבל אל תחכו שהרגע הקריטי יגיע לפני שתתחילו להתאמן כדי לשנות את הפחד‬ ‫ולחיות בתשומת לב‪ .‬אף אחד לא יכול לתת לכם העדר פחד‪ .‬אפילו אם הבודהה היה יושב ממש כאן‪ ,‬על‬ ‫ידכם‪ ,‬הוא לא היה יכול לתת לכם את זה‪ .‬אתם צריכים להתאמן ולהגשים את זה בעצמכם‪ .‬אם תהפכו את‬ ‫האימון בתשומת לב להרגל‪ ,‬כשיעלו קשיים‪ ,‬תדעו כבר מה לעשות‪.‬‬ ‫אם קיים פחד מכאב או מסבל‪ ,‬יש לבחון האם יש מה לעשות‪.‬‬ ‫אם קיים פתרון לבעיה‪ ,‬אין מה לדאוג‪.‬‬ ‫ואם אין פתרון אין טעם לדאוג‪.....‬‬ ‫הדלאי לאמה‬ ‫הצטרפו ל‪'-‬בודהיזם בישראל' בפייסבוק‬ ‫עורך‪ :‬משה בראל מערכת‪ :‬אבי פאר‪ ,‬אילן לוטנברג‪ ,‬דורון מלכא‪ ,‬מרב ראט‪ ,‬ד"ר כרמל שלו‬ ‫מנהלת האתר‪ :‬ענת הירש מרכזת קבוצת פייסבוק‪ :‬אלה זוהר‬ ‫גיליון מרץ‪-‬אפריל ‪4102‬‬ ‫‪www.buddhism-israel.org‬‬ ‫‪- 21 -‬‬ ‫פחד‬