ההקשר הדקאדנטי של הספרות העברית בסוף המאה התשע - חמוטל בר
1
חמוטל בר-יוסף
ההקשרהדקאדנטישל הספרותהעבריתבסוף המאההתשע-עשרה
נדפסבאלפיים ,(1996) 13עמ'173-200
.1
שנות התשעים של המאה התשע-עשרה היו ,כידוע ,זמן הייסוד של הציונות המדינית
ושל 'ספרות התחיה' העברית .אבל הן גם זמנו של ה ,fin de siecle-סוף המאה התשע-עשרה
בתרבות ובאמנות האירופית ,על סממניו הדקאדנטיים :פסימיזם חברתי ופוליטי; אסתטיציזם;
משבר האמונה באידיאלים חברתיים ,מוסריים ולאומיים; סלידה מוולגריות ופרימיטיביות
'טבעית' והערכת הרגישות לרשמי חושים מזעריים; התעניינות בהיבטים ה'חולניים' והסוטים
של האדם והחברה; כפירה בתפיסה הרומנטית של האהבה ושל הטבע; גילוי הצד האכזרי
והזדוני של היחסים בין הגבר לאשה; ונהייה אחר חוויות מיסטיות-חושניות אזוטריות ,שנועדו
ליודעי ח"ן נבחרים .שנות התשעים של המאה התשע-עשרה היו גם זמנו של 'תור הכסף'
1
בספרות ובאמנות הרוסית ,שנוצר בהשפעת הסימבוליזם והדקאדנס המערב-אירופי .במבט
ראשון ,קשה להעלות על הדעת תופעות זרות יותר זו לזו ,אולי בלתי-מתיישבות זו עם זו,
מאשר תרבות הדקאדנס האירופית ותנועת התחיה הלאומית העברית .אלא שבמציאות
ההסטורית הן פעלו באותו זמן -סוף המאה -ובאותם מקומות שבהם הדקאדנס נחשב ל'צעקה
האחרונה' של הטעם המודרני ,והנחות היסוד שלו היו מוכרות לכל אדם אירופי משכיל .האם
יתכן שהספרות העברית בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים נשארה אטומה
1
סקירה תמציתית של תולדות ספרות הדקאדנס בצרפת ,אנגליה ,גרמניה ורוסיה אפשר למצוא בספרי מבוא לספרות הדקאדנס
באירופה ,תל-אביב ,משרד הבטחון -ההוצאה לאור )ספריית "אוניברסיטה משודרת"(.1994 ,
1
2
לחלוטין לאקלים של תרבות הדקאדנס שהיה אופנתי בזמנה? אפילו אם הדקאדנס עורר
בסופר ובקורא העברי רק התנגדות ודחיה -הרי גם אלה הן תגובות שמשמעותן לא תובן בלי
ידיעת הקשרן הדקאדנטי.
בתולדות הספרות העברית מקובל היה לראות את סוף המאה התשע-עשרה כתקופה של
מעבר מ'ספרות ההשכלה' ל'ספרות התחיה' -שני מונחים בעלי צלצול אנכרוניסטי ,שהרי
בספרויות האירופיות מסתיימת ספרות ההשכלה לקראת סוף המאה השמונה-עשרה ,ומתחילה
התקופה הרומנטית ,ואילו ספרות תחיה )ריניסאנס( באירופה היא נחלת המאות ה , -14ה -15
2
וה .-16
חוסר ההתאמה של המונחים הללו למציאות הספרותית גרר שינויי מינוח קלים
)הלקין ,למשל ,טבע את המונח המצלצל יפה' ,ספרות התחיה והתהייה'( ,והרבה הסברים
סוציולוגיים ,פסיכואנליטיים וצורניים-אסתטיים לאותן תכונות של ספרות זו ,שאינן עולות כלל
בקנה אחד עם השם 'ספרות התחיה' .האם באמת עומדת הספרות העברית החדשה בסוף
המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים בסימן ה'פיגור' אחרי זרמים שהתיישנו כבר
בספרות האירופית?
מקובל היה גם לטעון ,שהמעבר מספרות ההשכלה לספרות התחיה הביא לספרות
העברית ,באיחור של כמאה שנה ,את הרגישות הרומנטית לטבע ,לדמיון היוצר ,לאגדה
העממית ,לאהבה ולהתנסות המוחשית.
2
3
הופעתה של ספרות רומנטית עברית כמאה שנה
המונח 'ספרות ריניסאנס' חדר לשימוש בביקורת הספרות הרוסית בתקופת 'תור הכסף' ,וציין שם את המעבר מהדקאדנס של
הסימבוליסטים בני הדור הראשון אל ה'סימבוליזם הבשל' של בני הדור השני .יתכן שבהשפעתו טבע קלוזנר את המונח 'ספרות
התחיה' .עם זאת קלוזנר דחה כל קשר בין שירת ביאליק וטשרניחובסקי לבין השירה האירופית בת-זמנם ,והתבונן בה
מפרספקטיבה על-זמנית ,על רקע שירת המקרא והספרות האירופית הקלסית והרומנטית.
3
דב סדן ,פרקי קריאה וניתוח -שיעורים בסוגיה :מבוא לספרות העברית בדורות האחרונים ,ירושלים ,תשט"ו ,עמ' ;105שמעון
הלקין ,מבוא לסיפורת העברית )רשימות של צופיה הלל( ,ירושלים ,תשי"ח ]תשי"ב[ ,עמ' ;416ברוך קורצוייל ,ספרותנו החדשה -
המשך או מהפכה? ,ירושלים ותל-אביב תשכ"ה ,עמ' ;29גרשון שקד ,הסיפורת העברית 1970-1880א .בגולה ,ירושלים ותל-
2
3
לאחר
הופעתה
של
רומנטיקה
בספרות האירופית הוצגה כפיגור גרידא,
4
או
כ'אקלקטיקה' -נוסחה מרוככת של אותה דעה ,לפיה ספרות התחיה ליקטה השפעות מזרמים
שונים שפעלו בספרות האירופית לאורך המאה התשע-עשרה.
5
אבל הרומנטיקה -להבדיל
מניאורומנטיקה -כבר היתה אנאכרוניזם בספרות האירופית בסוף המאה התשע-עשרה
ותחילת המאה העשרים ,כשם שגם הריאליזם כבר נסוג אז בפני הנטורליזם ,האימפרסיוניזם
והסימבוליזם .נשאלת השאלה :מדוע 'חיכתה' הרומנטיקה מאה שנה לפני ש'הופיעה' בספרות
העברית? מדוע העדיפו הסופרים העברים ,שקראו מלבד עברית ויידיש גם רוסית וגרמנית
בשנים האחרונות החלו
)לפחות( ,להתעלם מהמתרחש סביבם ולפנות לכיוונים מיושנים?
להישמע יותר ויותר דעות על קשרים בין הספרות העברית בתקופת מעבר המאות לבין
6
המגמות ששלטו בספרות האירופית בתקופת המעבר שבין המאות .ואולם התדמית הכללית
אביבתשל"ח ,עמ' ;108-105יוסף האפרתי ,המראות והלשון ,תל-אביב ,תש"ל; הנ"ל' ,תמורות בשירת הטבע כדגם של מעבר
מתקופה לתקופה בהיסטוריה של הספרות' ,הספרות ) 17תשל"ד( ,עמ' .54-50
4
'היא ]הרומנטיקה[ הופיעה בסיפורת העברית זמן רב לאחר שירדה קרנה באירופה ,שם כבר קנו להם שביתה גלגוליה החדשים
בספרות הניאורומנטיקה ,הסימבוליזם ותנועות מודרניות אחרות' )שקד ,שם ,עמ' .( 104
5
'הרומנטיקה העברית היתה מקבילה לרומנטיקה הישנה ולניאורומנטיקה גם יחד' )שקד ,שם( .אם הקורא אינו מודע להבדלים בין
הרומנטיקה של תחילת המאה התשע-עשרה לבין הניאורומנטיקה של ה ,-fin de siecleהוא עלול להתרשם שמדובר בשתי
גרסאות של אותה מגמה מיושנת עצמה .למעשה 'ניאורומנטיקה' הוא מונח שבו נהוג היה ,בעיקר בגרמניה ,לכנות את הדקאדנס ואת
הסימבוליזם .ההבדל בין שני הזרמים הללו לבין הרומנטיקה המוקדמת הוא משמעותי ביותר ,בעיקר כשמדובר בספרות תחיה
לאומית.
6
אורציון ברתנא איבחן בתוך הניאורומנטיקה העברית ארבעה דגמים ,שאחד מהם הוא 'מודל הדקאדנס' ,בספרו תלושים וחלוצים:
התגבשות הניאו-רומנטיקה בסיפורת העברית )ירושלים ותל-אביב ,תשמ"ד ,עמ' ;(172-144צור הצביע על מוטיבים וציורים
בודלריים בשירת ביאליק בספרו יסודות רומנטיים ואנטי-רומנטיים בשירי ביאליק ,טשרניחובסקי ,שלונסקי ועמיחי )תל-אביב,
, 1985עמ' ;(48מירון כתב על סימני השפעת הסימבוליזם הרוסי בפואמות של ביאליק ,בספרו הפרידה מן האני העני )תל-אביב,
,1986עמ' ,187ועל המודרניזם ביצירתו של ברדיצ'בסקי ,בספרו בואה לילה )תל-אביב ,1987 ,עמ' ;222-193אסתר נתן
הראתה קשר ברור בין הפואמה 'מתי מדבר' לסימבוליזם הרוסי ,בספרה הדרך למתי מדבר )תל-אביב ;( 1988 ,צפורה כגן הבליטה
את החדשנות המודרנית של ברדיצ'בסקי ,במאמרה "המהלך החדש בסיפורת העברית החדשה" )דברי הקונגרס העולמי העשירי
למדעי היהדות ,חטיבה ג ,כרך שני ,ירושלים ,עמ' ;(103-87ואבנר הולצמן חשף את נהייתו הזמנית של ברדיצ'בסקי הצעיר אחר
המודרנה בספרות הגרמנית ,בעבודת הדוקטור שלו )ממשכיל תורני למהפכן ספרותי ,אוניברסיטת תל-אביב ,1989 ,עמ' .(145
3
4
הרומנטית של ביאליק ,ברדיצ'בסקי וסופרים אחרים בני אותה תקופה )פרץ ,פיארברג,
7
טשרניחובסקי( נשארה בעינה ,ללא הבחנה בצדדים הלא-רומנטיים של הדקאדנס .מה גרם
ל'פיגור' ,כביכול ,בספרות העברית? ישאל הקורא את עצמו .האם הוא היה אמיתי או מדומה?
האם יש קשר בין מה שמצטייר כפיגור או כשמרנות ,לבין האידיאולוגיה הלאומית והפואטיקה
שנגזרה ממנה?
למעשה ,לספרות התחיה העברית אופיינית נאמנות מוצהרת לרומנטיקה ולריאליזם ,אך
היפתחות חלקית ,מחתרתית במובן ידוע ,למודרנה האמנותית בת-הזמן ,בעיקר משום שהנחות
היסוד שלה לא עלו בקנה אחד עם רעיון התחייה הלאומית .המגמות ששלטו בספרות
האירופית בסוף המאה -דקאדנס ,אימפרסיוניזם וסימבוליזם -ביטאו התנגדות לאמונה
בחשיבות החברה והלאום בחיי הפרט ,אמונה שהיתה מקובלת על יוצרים רומנטיים
וריאליסטיים כאחד במאה התשע-עשרה .התיתכן ספרות תחיה לאומית ללא אמונה כזו? מטבע
הדברים נוצר בספרות העברית בתקופת מעבר המאות קונפליקט בין אידיאולוגיה לאומית
8
לבין ההשפעות האמנותיות החדשות ,והדקאדנס ביניהן.
הקושי של מבקרים וחוקרים להבחין ביסודות של דקאדנס בספרות התחיה נבע,
בראש ובראשונה ,מהנטייה שרווחה במחשבת הספרות העברית ,כמו גם בספרויות
7
לפעמים מדובר בנשימה אחת על רומנטיקה ומודרניות בפואמות של ביאליק )עוזי שביט ,שירה ואידיאולוגיה ,תל-אביב,1987 ,
עמ' ,(162או על יסודות בודלריים יחד עם רומנטיות וקלסיציזם בשירתו )זיוה שמיר ,השירה מאין תימצא :ארס פואטיקה ביצירתו
של בייאליק ,תל-אביב ,1987 ,עמ' ,(235-234אולי בהנחה שהקורא מבין בעצמו את הניגודים בין המגמות הללו .רומנטיות
ודקאדנטיות נחשבות לעתים להיינו הך' :התרבות הלאומית החדשה שלנו נוצרה בשעה גרועה -בתקופת הדקדנס ,וכך מכרה את
בכורתה בנזיד-עדשים רומנטי' )אהרון שבתאי" ,שיחה על השירה" ,עכשיו ) 46תשמ"ב( ,עמ' .13
8
בתחום זה מועיל יהיה להשוות את הספרות העברית לא רק לספרות הגרמנית והרוסית ,אלא גם לספרויות אירופיות של עמים
קטנים או מיעוטים שנאבקו על עצמאות לאומית ותרבותית בתקופה זו ,כגון הספרות האוקראינית ,הצ'כית ,הרומנית ,הבולגרית
וכדומה.
4
5
ולראות
האירופיות ,להבין את המלה 'דקאדנס' כמלת -גנאי,
בדקאדנס
)ולעתים
גם
בסימבוליזם( גילוי של ירידה אמנותית ,שחיתות מוסרית ו'חולניות' .הישגיה של ספרות התחיה
)ובמיוחד של שירת ביאליק( יוחסו לזרמים שונים שנחשבו בעלי ערך בעיני המבקר ובני
תקופתו )קלסיקה ,ריאליות ,רומנטיות( .הקושי נבע גם משימוש טיפולוגי ,א-הסטורי ,רחב
ומטושטש במונחי מגמות וזרמים שפעלו בספרות האירופית .שני המונחים' ,רומנטיקה'
ו'ניאורומנטיקה' ,יוחסו לספרות האירופית של סוף המאה בביקורת הספרות באותו זמן,
בעיקר מפי מבקרים שניסו לתמוך בזרמים החדשים ולהגן עליהם מהתקפות .מונחים אלה היו
מקובלים במיוחד בגרמניה ,שבה היתה לרומנטיקה מסורת מכובדת ויוקרתית .ברוסיה הם
ביטאו ,בשלב הראשון ,זלזול גם בערכם וגם בסכנתם של הזרמים החדשים ,ובשלב השני -
9
הערכה לאופיו הכלל-אירופי והנוצרי של הסימבוליזם .על רקע המסורת הריאליסטית החזקה
ברוסיה הצטיירו המגמות החדשות ,שכפרו בתפקידו החברתי-מוסרי של היוצר ,כמרד רומנטי,
כאשר סיסמת ה'אידיאליזם' הפילוסופי ,שאותה ניסח אקים וולינסקי,
10
זוהתה עם
הפילוסופיות ה'רומנטיות' כביכול של שופנהאואר ושל ניטשה .גם בספרות העברית בתקופת
מעבר המאות מסתמנת אותה הנטיה לייחס 'רומנטיקה' לסופרים כדי לשבח אותם על קירוב
הספרות העברית אל הספרות האירופית בת-הזמן בלי לקפח את 'נפש העם' .באותם ימים
היתה המלה 'רומנטיקה' מעין כתב-הגנה על נאמנותו של הסופר לעמו ,על זכותו לכתוב על
9
Modest Goffman, Poety Simvolizma, Munchen 1970 [Moskva 1908]; Semion Vengerov,
Russkaia Literatura xx veka: 1890-1910, Moskva 1914, T. I; Viktor Zhirmunskii,
.Nemetskii Romantizm I Sovremennaia mistika, Peterburg, 1913
10
אקים וולינסקי )פסודונים של אקים פלקסר ,(1926-1863 ,החל את דרכו ככותב ועורך בעתונות היהודית ברוסית ,ובסוף שנות
השמונים של המאה התשע-עשרה קיבל את עריכת הירחון סוורני וסטניק ,שהיה הבמה העיקרית של הדקאדנטים והסימבוליסטים
בני הדור הראשון .בכתב עת זה פירסם את סדרת המסות
“) ”Bor’ba za idealizmהמאבק למען האידיאליזם(,
שהופיע כספר בשנת .1900
5
6
נושאים שאין בהם תועלת לאומית גלויה ,ואפילו לבטא התנגדות למחויבות הלאומית.
לעומת זאת ,במחשבת הספרות העברית העכשווית המונח 'רומנטיקה' מציין דווקא את המבע
האוטוביוגרפי האינדיבידואלי ,המשקף את עולם החלום והדמיון ,הלא-מחויב לכלל ,וכן את
השיקוף החי והמוחשי של הטבע והאהבה,
11
שהרי גם כיום השימוש ב'רומנטיקה' לתיאור
ספרות התחיה אינו נייטרלי ,אלא טעון מימד של שבח או של גנאי ,אם כי מסיבות אחרות,
המשקפות את יחסו של החוקר לחוויה הרומנטית .טשטוש נוסף חל בין המונחים 'רומנטיקה'
ו'מודרניזם' או 'מודרניות',
12
במיוחד במסגרת הגישה הפסיכואנליטית לספרות ,והוא יעיל
לקירוב הקורא בן-זמננו לספרות הרומנטית ,אך מחמיץ הבדלים ואף ניגודים בין אקלימים
הסטוריים ואסתטיים שונים שההבחנה ביניהם היא חשובה ביותר להבנת שורש המתחים
המיוחדים לספרות העברית בתקופת 'התחיה והתהייה' .שימוש רחב וא-הסטורי כזה במונח
'רומנטיקה' מחמיץ הבדלים משמעותיים בין תופעות שונות ומאפשר הסברים קלים ושטחיים
לתהליכים הסטוריים ותרבותיים שפעולתם עדין מורגשת בהווה.
האם הדקאדנס היה ,ביסודו של דבר ,שיבה מאוחרת של הספרות האירופית אל
הרומנטיקה? אכן ,בצרפת ובגרמניה הדקאדנס היה ,בראש ובראשונה ,התנגדות לנטורליזם
11
12
האפרתי )תש"ל( ,שם; מירון ) ,(1987שם.
שביט ,שם .מירון ) ,(1987שם .ייחוס תכונות רומנטיות ,לטוב ולרע ,לספרות המאה העשרים בכללה ,רווח גם בביקורת ובמחקר
הלועזי .ראהHarold Bloom, “The Internalization of the Quest-Romance” in his (ed.), :
" Romanticism and Consciousness , New York 1970, pp. 3-24; Jeoffrey Hartman,
Roamnticism and Anti-Self-Consciousness", ibid.,pp. 46-57; Northrop Frye, "The Road
.to Express", ibid., pp. 119-132מחקרים מהמחצית הראשונה של המאה העשרים ,לעומת זאת ,קושרים את
הרומנטיקה למודרניזם על בסיס הרציפות של האירציונליזם הרומנטי ושל התעוררות הלאומיות ,ורואים בהם תסמונות מוקדמות של
הפאשיזם והנאציזם )) .Jacques Barzun, Romanticism and the Modern Ego, Boston, 1944יש אף הרואים
במהפכנות ובאינדיבידואליזם הרומנטיים את מקור ההתדרדרות המוסרית של התרבות המערבית במאה העשרים )Irving
Babbitt, The New Laokoon, Boston and New York, 1910; Cyril E. D. Joad, Decadence: A
(Philosophical Inquiry, New York, 1949
6
7
ותביעה לבטא את העולם הפנימי האירציונלי של הפרט .ברוסיה 'דקאדנס' היה בעיקרו
התנגדות לספרות המשרתת מטרות חברתיות חיוביות ,ותביעה לשיחרור מצווים מוסריים
ומתביעות החברה .במובנים האלה הדקאדנס חיבר מחדש את הספרות האירופית לרומנטיקה
של תחילת המאה התשע-עשרה .ואולם שורה של הבדלים הראויים לתשומת-לב ניצבת בין
הרומנטיזם לדקאדנס :ראשית ,בעקבות הנטורליזם עסקה ספרות הדקאדנס בחומרי-מציאות
מכוערים ,דוחים ונתעבים ,זאת לעומת הנטייה הרומנטית לתאר תמונת מציאות יפה; שנית,
ספרות הדקאדנס ביטאה הלכי רוח פסימיים קיצוניים ,של שיממון ומרה שחורה ,שאינם זהים
למלנכוליה ול'צער העולם' הרומנטיים; שלישית ,קיפאון רגשי ותחושת מוות בחיים מאפיינית
את החווייה הדקאדנטית ,לעומת הרגשיות החזקה ,המהפכנית ,המאפיינת את החווייה
הרומנטית; רביעית ,ספרות הדקאדנס מתארת מציאות מונוטונית ,שאינה ניתנת לשינוי ,לעומת
הדינאמיות השוררת בעולמה של היצירה הרומנטית .היא גם כופרת ברעיון הרומנטי בדבר
השיבה אל חיק העבר ההסטורי כדרך לתחיה לאומית; חמישית ,הדקאדנס גילה בטבע פנים
של יופי זדוני וטורפני ותיאר אותו כמלכודת מוות משמימה .בספרות הרומנטית הטבע הוא
טהור ,קדוש ומחיה; שישית ,ספרות הדקאדנס גילתה פסיכולוגיה אנושית שראתה את המניע
העיקרי של ההתנהגות האנושית באינסטינקטים ובדחפים יצריים לא-מודעים ,ולא ברגש
הטבעי .בספרות הרומנטית האהבה מצטיירת כשאיפה לאחדות רגשית ,רוחנית וגופנית גם
יחד ,בעלת עוצמה גדולה מהחיים ,ואילו ספרות הדקאדנס מתארת את האכזריות הטורפנית
החבויה מאחורי קסם המשיכה המינית; שביעית ,הספרות הרומנטית תיארה את המרד של
הפרט בחברה ,אבל ספרות הדקאדנס תיארה את ההתנתקות המוחלטת של הפרט מהחברה
ומהזולת .הדקאדנס אימץ את ההנחות האפיסטמולוגיות של קאנט ושל שופנהאואר בנוגע
7
8
לסובייקטיביות של ההכרה האנושית ,ומכאן הגיע לכפירה ביכולת של האדם ליצור מגע
של ממש עם זולתו .הספרות הרוסית שמה דגש מיוחד על דמות הדקאדנט ה'תלוש' ,שאיבד את
היכולת להזדהות רגשית ולהשתתף בסבל בני משפחתו ועמו ,והפך לאזרח העולם המערבי,
לקוסמופוליט חסר-שורשים; ושמינית ,הדקאדנס ביטל את ערכם של הרגש הטבעי ושל הצורה
הטבעית ,שהיו ערך עליון ברומנטיקה ,וטיפח ליטוש סגנוני וצורני ,צורות לשון אזוטריות,
סמנטיקה רב-משמעית ,עומס מטפורי ,שימוש בסינאסתזות ,ודגש רב על המוסיקליות של
הלשון כאמצעי ליצירת אווירה ריגושית מעורפלת .בקצרה :הדקאדנס מבטא גם כפירה בחלק
מהנחות-יסוד של הרומנטיקה ועל אכזבה עמוקה מכמה חוויות-יסוד רומנטיות .לכן אין
להתפלא שהוא חדר אל הספרות העברית בתקופה שבה ערכים רומנטיים ,ובתוכם ערכה של
החוויה הלאומית ,היו נתונים במשבר עמוק ,וזקוקים היו למאבק רוחני אדיר כדי להתחיות.
.2
מתי החלו להופיע סימני דקאדנס בספרות העברית? בספרות הרוסית נהוג לסמן את
תאריך הפתיחה של העידן המודרני בשנת ,1892עם הופעת המסה המקיפה של דימיטרי
מרז'קובסקי ,על סיבות הירידה של הספרות הרוסית ועל הזרמים החדשים ,או בשנת ,1894
עם הופעת שלושת קבצי סימבוליסטים רוסים בעריכתו של ולרי בריוסוב .את פתיחת
המודרנה בספרות העברית אפשר לתלות בתאריך ,1894שנת ההופעה של העוגב ,קובץ שיריו
של יצחק לייבוש פרץ .נחום סלושץ בספרו בצרפתית על תולדות הספרות העברית לא היסס
להגדיר את סגנונם כ'סימבוליסטי על גבול הדקאדנטיזם'.
13
לדבריו ,בשירים אלה פרץ הוא
'סנסיביליסט' ,שכן הוא מבטא רגישויות חדשות ,משתמש בסינסתזות כדי להביע ארוטיקה
13
.Nahum Slousch, La poesie lyrique hebraique contemporaine 1882-1910, Paris 1911, pp. 150
8
9
מופקרת ,וכותב קינות של עצבות נצחית בנוסח שירת סוף המאה
14
מה עורר את הרושם
הזה? הנה שיר אחד לדוגמה:
**
*
;א
@ תֺהו,
קור
ים הוא ה
>
ומלֺ
אה מ ;תב;ל E
או FהאדFם לו בור;א
;א @ל ים Eב >צ Eל מו ,כFמֺהו?
שם >עי@ן צו @פיFה
JשנFה F
Lהי E
כותבJת
>ס Jפר J
וEי>ד ב ;
בון"
ו"
Jט
ש Lער;י >ה FמוJת?
>הנורFא ע>ל >
>חנו ע>ל >מי@ם,
כות @בים Lאנ E
או E
Eתים ב>חול Jאת >הקֺרות
וEחור @
Eמ LאכFל
Fסס ל >
ו EלעFש ו F
@היJה כFל ;ס Jפר >הדֺרות?
יE
>הזו Eרע@ים SכלFנו Jאל קוצ@ים
14
שם ,עמ' .151
9
ל
J
@
10
@מעFה נ> EרוJה א Eך Eס Fלע@ים? ...
ו Eבד E
...........
Fתי
אהב @
Fהה! נ@ EכבJה נ;ר L
ומוחי > -מ LאכFל תו Fלע@ים!
@
15
שירי העוגב עוררו גל של התנגדויות ,גם מצדו של ליליינבלום הפוזיטיביסט ,וגם -
באופן שקשה להסבירו אלא על רקע המתיחות האישית -מצדו של פרישמן ,שהאשים את פרץ
בחקיינות שירת היינה .יש לזכור ,שברוסיה בשנות התשעים היה היינה מזוהה עם המודרנה
הדקאדנטית.
16
קלוזנר זיהה נכון את הדמיון בין התקפתו של פרישמן על קובץ זו לרוח
הביקורת של מאקס נורדוי על ספרות הדקאדנס
17
הוא מצדו מצא בהעוגב את סימני
'הדיקאנקנטים והסימבוליסטים הצרפתים ,אותם המשוררים החדשים שהחלו להחליט כי צלצול
המלים כשהוא לעצמו דיו לשיר ואין צורך בכל רעיון פנימי'.
18
שלוש שנים לאחר מכן ציין
רבניצקי' :היו ימים אשר נראו בסופרנו זה סימני נטיה לדרך המספרים הדיקדנטים ,אבל המאור
שבכשרונו השיבהו לדרכו הטבעי ,וציוריו בשנים האחרונות הם באמת היותר טובים
15
16
יצחק לייבוש פרץ ,העוגב ,ורשה תרנ"ד ,עמ' .26
ראה מאמרי' ,ההתקבלות של היינה בספרות העברית בשנות התשעים בהקשרה הרוסי' ,דפים למחקר בספרות ) 8תשנ"ב( ,עמ'
.332-319
17
שלמה הראל' ,עיון מחודש בשירי "העוגב" של י"ל פרץ" ,בתוך :מחקרים בספרות העברית בעריכת ראובן צור ועוזי שביט ,תל-
אביב ,תשמ"ו ,עמ' .119
18
יוסף קלוזנר' ,שירי אהבה' ,האשכול א )תרנ"ח( ,עמ' .69
10
11
ומשובחים'.
19
חוקרי ספרות יידיש מציינים אף
יצירתו המוקדמת.
הם את השפעת הדקאדנס והסימבוליזם על
20
באותה שנה עצמה ,1894 ,כתב ופירסם פרץ את המניפסטים הראשונים של
המודרנה בספרות העברית בקובץ החץ .פרץ ,כמו בריוסוב )שכזכור ,פירסם באותה שנה את
הקבצים הראשונים של סימבוליסטים רוסים( ,כתב לא רק פתח-דבר מניפסטי לחוברת
הצנומה ,אלא גם חתם בראשי תבות ובשמות-עט אחדים על טקסטים מסוגים שונים ,שהוא
עצמו חיבר .בדבר המערכת ,שכותרתו 'הולדת משה נותן התורה' ,מציע פרץ לקורא דרך
ספרותית חדשה כאילו היתה גאולה של העם והעולם .ברוח זו מוצגת במאמר הראשון,
'מכתבים על אודות הספרות' )בחתימת :הפרצי( ,המלחמה בין הדור הישן והחדש בספרות
העברית .בסעיף 'הזקנים והצעירים בספרות העברית' מלעיג פרץ על ההתלהבות של הסופרים
העבריים מריאליזם ולאומיות רומנטית ,בזמן שבאירופה כבר שולטים הדקאדנס והסימבוליזם.
כמו מרז'קובסקי הוא מתקיף את ההתייחסות הפוזיטיביסטית לספרות כאל מכשיר חברתי
ופוליטי ואת האלטרואיזם הרגשני הדמעוני הנאיבי של ספרות נארודניקית:
בעולם הספרות הכללית כבר שקעה שמשו של הרעאליזם ,כבר זרח ובא גם שמש
המאטעריאליזם אחריו והדעקאדאנטים הרימו נס! ) (...ואצלנו ,הרחוקים משדה המערכה,
ה"רעאליזם" הוא סיסמא חדשה ,המלהיבה את הלבבות ) (...הוסיפו עוד נטפי מור של אהבת
21
ציון ורסיסי טל של הלאומיות ,ושתו ,והגידו לי ,מה אתם שותים?
19
יהושע חנא רבניצקי ]לא חתום[' ,ידיעות ספרותיות' ,השילוח ז ) ,(1901עמ' .573תודתי נתונה לפרופ' שמואל ורסס על ההפניה
למאמר זה זה.
20
מ' פינס ,געשיכטע פון דער יידישער ליטעראטורביז ,1890ורשה ) 1911שני כרכים( ,כרך * עמ' ;177אוראן גוראלניק ,טיפע
וולצעלן ,מוסקבה ,1983עמ' .52
21
יצחק לייבוש פרץ )עורך( החץ :ילקוט ספרותי ,ורשה ,תרנ"ד ,עמ' .15
11
12
בסעיף השלישי של אותו מאמר,
'מחלות הנפש בסופרים' ,פרץ מסביר את
'הפסיכולוגיה החדשה':
אין רצון בתור רוח מיוחד עומד בפני עצמו ,כי אם תשוקות וחפצים; אין תכונה אחת
שלמה ,כי אם תערובת תכונות שונות; אין שכל כולל ,כי אם השגות והרגשות .ובזמן שבהאדם
הבריא כל המראות הרוחניות מתאחדות להיות לרוח אחד ,יש כי יחלה האדם ותתפרדנה בו
נשמות רבות ותכונות שונות חליפות זו אחר זו .הסיחאלאגיע החדשה לא תשתומם עוד
בראותה את החיה הרעה ,אשר תתעורר לפעמים ולפתע פתאום בלב האדם ) (...יודעת היא את
ה"דיבוק" ]מחלת רוח[ ,כי לא בריאה חדשה הוא ,וחותרת היא אך להכיר את הסיבות,
המעוררות את הכוחות ,שהיו נרדמים במשך אלפי שנים או דורות ) (...ואמנם בנוגע
לההשקפות הכלליות אך מעט מזעיר הם הבריאים בבני האדם!
22
פרץ מסביר עוד שאצל האדם הבריא פועלים חלקי הגוף והרוח למען הכלל ,ואילו 'חולה
הוא איפוא המוח ,אשר לא יוכל לבוא לידי השלמות ,ואשר על כן דעותיו והשקפותיו הפרטיות
חיות הנה כל אחת בפני עצמה או אגודות אגודות ,מבלי היכולת להתבולל בהשקפה כוללת;
ובזמן שלמוח הבריא נקודת-הראות אחת ,למוח החולה נקודות רבות כאלה' ,ולכן הוא רואה
'מרחבי-יה מכוסים בערפל' )הדגשות במקור(.
23
אלה הם רעיונות אופייניים למחשבת
הפסיכולוגיה של הדקאדנס ,הם נוסחו באופן דומה על ידי פול בורז'ה ,וניטשה בעקבותיו.
שניהם כתבו שהדקאדנס ,גם בחברה וגם ביצירה האמנותית ,מתבטא בפרגמנציה ,בהתפוררות
22
שם ,עמ' .19
23
שם ,עמ' .20
12
13
והמאוחד
השלם
לחלקים
פרטיים
בלתי-
מקושרים זה לזה.
24
לעומת זאת ברשימה
'יוצרי תוהו' )בחתימת אמיתי( מתקיף פרץ בחריפות את מחשבת ההסטוריה הדקאדנטית ,לפי
ההתפתחות ההסטורית היא דטרמיניסטית ,ותכונות העמים נובעות מנתונים גנטיים .פרץ
מתווכח באריכות עם השקפה זו ,מייחס אותה לזולא ולאיבסן בספרות ולדארוין במדע ,וקובע
שהיא 'תעתועי פילוסופיה נבערה של דור מפונק המתנוונה והולך'.
25
קל לראות שהדקאדנטיות של פרץ בהחץ אינה עקבית ומלאה ,בעיקר כשהעניינים נוגעים
ללאומיות ,ושהוא אינו מבחין בין דקאדנס לסימבוליזם ,ועם זאת הוא ספוג במושגי המחשבה
הדקאדנטית .הזרמים החדשים מעניינים אותו בעיקר מצד הפסיכולוגיה החדשה ,הארוטיקה
החדשה והסגנון החדש ,ואילו הניתוק מהשייכות החברתית-לאומית ,כמו גם הכפירה
באפשרות השינוי והייאוש הנלווה לו ,אינם מקובלים עליו .זהו תואי טיפוסי לחדירת הדקאדנס
לספרות העברית .הארכנו את הדיבור על העוגב ועל החץ של פרץ ,גם משום שאת הופעתם ב
- 1894אפשר לראות כמועד פתיחה של קבלת השפעות דקאדנטיות בספרות העברית ,וגם
משום השפעתו הגדולה של פרץ על סופרים עבריים )ברדיצ'בסקי הצעיר( וסופרי יידיש
)נומברג ואחרים( בסוף המאה.
26
שנת , 1881המציינת את הגל הראשון של הפרעות ביהודי רוסיה ,הוא תאריך מקובל
למעבר מספרות ההשכלה לספרות התחיה.
24
27
הבחירה בו מבליעה את ההנחה ,שהמהפך
Paul Bourget, ‘Theorie de la Decadence: essais de psychologie contemporaine; notes
.et portraits: Charles Baudelaire’, La Nouvelle Revue xiii (15 November 1881), p. 413פרידריך
ניטשה' ,פרשת וגנר' ,בתוך :שקיעת האלילים )בתרגום ישראל אלדר( ,ירושלים ותל-אביב ,תשל"ט ,עמ' .27
25
שם ,עמ' .61
26
.Ruth Wisse, I. L. Peretz and the Making of the Jewish Culture, Seattle 1991, pp. 37-40
27
כותרת ספרו בן ארבעת הכרכים של גרשון שקד ,הסיפורת העברית 1980-1880מדברת בעד עצמה.
13
14
בספרות העברית היה תוצאה מיידית של
האכזבה שהנחילה האנטישמיות האלימה
למאמינים באקולטורציה יהודית ברוסיה ,ושהוא התחולל בד בבד עם התעוררות התודעה
הלאומית היהודית .אכן ,גל הפוגרומים הראשון הוליד בתחילת שנות השמונים את תנועת
'חיבת ציון' ואת שירתה הרגשנית והנאיבית ,שחלקים ניכרים ממנה נושאים תכונות רומנטיות
מובהקות .שנות השמונים הולידו גם מחשבה ציונית ,פוזיטיביסטית בניסוחיה ,אך רומנטית
בתפיסתה הבסיסית.
28
לפוגרומים היו תוצאות הסטוריות ברורות בתולדות יהדות מזרח-
אירופה ,אבל הם לא חוללו מיידית מהפך אמנותי בספרות העברית בשנות השמונים
המוקדמות .זה התחולל רק עשר חמש-עשרה שנים מאוחר יותר ,ומסיבות אחרות .מה שהצעיד
את הספרות העברית אל המודרנה ופתח עידן של הישגים אמנותיים חסרי תקדים החל
להסתמן רק באמצע שנות התשעים ונעשה לעובדה ספרותית ברורה בשנים האחרונות של
המאה התשע-עשרה ,בשירת ביאליק וטשרניחובסקי ובסיפורת של פרץ ,ברדיצ'בסקי
ופיארברג.
המהפך התחולל בעת ובעונה אחת עם התגבשותו של 'תור הכסף' בספרות הרוסית.
מה שכונה בשם 'ספרות התחיה העברית' החל ,כאמור ,באמצע שנות התשעים של המאה
התשע-עשרה והסתיים בסביבת ,1920כשמרכז הפעילות הספרותית עבר מאירופה לארץ-
ישראל .בעשור הראשון של המאה העשרים כבר היתה הפוזה הדקאדנטית אופנתית בקרב
יהודים משכילים ,כפי שאפשר ללמוד מרשימתו של ברנר 'נכא רוח'.
28
29
תקופה זו כוללת גם
על היחס בין ציונות ,רומנטיקה וספרות עברית חדשה ראה מאמרי ‘De-Romanticized Zionism in Modern
.Hebrew Literature’, Modern Judaism 16 (1996), pp. 67-79
29
רשימתו של יוסף חיים ברנר 'נכא רוח' התפרסמה לראשונה בהמעורר .(1906) 2ראה כתבים תל-אביב תשל"ח ) 4כרכים( ,א,
עמ' .701-699דוגמה מעניינת היא ספרו של ישראל זן ,חיים רצוצים )קטע מאומונו ]כך![ של אחד הצעירים )ורשה .(1913 ,הוא
כתוב בצורת יומן של צעיר יהודי תלוש אופייני ,המרבה לדווח על רשמי הקריאה שלו .זן כותב' :אותי מעניינת ביחוד נשמתו של
14
15
פיארברג ,ברנר ,נומברג ,גנסין ,שופמן,
יצירות שנכתבו באירופה על ידי ברשדסקי,
בארון ,שמעונוביץ' ויעקב שטיינברג .מה היה טיבו של המגע בין ספרות התחיה העברית
לדקאדנס ,שהגיע לרוסיה מהמערב? האם הוא הסתכם בדחיית הספרות האירופית בת-הזמן
על ידי הסופרים העבריים שנצמדו לזרמים מיושנים של המאה התשע-עשרה? או שמא ייסודה
של ספרות התחיה העברית קשור ואחוז באותן רוחות של מודרנה קוסמת ומחרידה?
.3
רשימות ,ראיונות ומאמרים מדעיים בעתונים וכתבי עת בעשור האחרון של המאה
התשע-עשרה מעידים שמחשבת הדקאדנס האירופי )יותר מאשר הספרות הדקאדנטית עצמה(
היתה מוכרת למשכיל העברי ,ושהיא עיצבה לא רק מושגים וערכים אלא אף הלכי רוח .הסימן
הראשון הוא אופנת הפסימיזם .מאמר בשם 'היאוש בישראל בימים האחרונים' מלמד,
שהפסימיזם נעשה לאופנה בקרב בני הנוער היהודי המשכיל כבר בשנים הראשונות של שנות
30
התשעים .פסימיזם ושיממון הם 'שני מלאכי החבלה' שהספרות העברית מנסה להילחם בהם.
הכותב מייחס את מקור התופעה לספרות האירופית בת-הזמן ,ובמיוחד להשפעת שופנהאואר,
שאת 'תורת היאוש' שלו הוא מסביר שם באריכות ניכרת' .יאוש ואבדון מוסרי' מוצגים באמצע
31
העשור כהלך-רוח שאפילו מי שאינו פסימיסט מטבעו נסחף בהם ,והאדם בן-התקופה מתואר
כמי שהוכה 'בשיממון ובתימהון ,בשיכרון ובעיוורון ) (...ייאוש נורא תקפהו וגם שביב תקווה
היחיד ,נפשה של האישיות המודרנית ) (...לחדור אל עמקי-נפשה של האישיות החדשה הזו ) (...עלתה רק לשני-שלושה מגאוני דורנו
אואיילד ]אוסקר ויילד[ ,אנדרייב ופשבישבקי -אותם הסופרים הגדולים שדוקא המרכסיסטים מתנפלים עליהם ומראים אתהדיגנרציות ,בדיקדנטיות היתרה וההזיה הקיצונית ,כביכול ,שביצירותיהם) '.שם ,עמ' .(12
30
31
ירחמיאל שקפניוק' ,היאוש בישראל בימים האחרונים' ,אוצר הספרות ד )תרנ"ב( ,עמ' .41
יהודה לייב ווינץ' ,דוגמאות מעלמא דקשוט או השכלת המאה התשע עשרה ותקוות ישראל באשכנז' ,המליץ לו ,גליון 7) 57במרץ
,(1896עמ' .1
15
16
נדעך ממנו' ,כל זאת בהשפעת 'שני מלאכי
החבלה של הפילוסופיה המודרנית' ,הלא הם
'המטריאליזם ותולדתו הפסימיזם' .את המונח 'פסימיזם' מסביר הכותב בהערה מכוכבת:
'כוונתי על השיטה הידועה של שאפנהויער והארטמאן',
32
ולחיזוק דבריו הוא מתבסס גם על
33
ספרו של קארו )בצרפתית( 'הפסימיזם של המאה התשע-עשרה' .בסתיו 1895מעיר לוינסקי
34
בהיתול ,שהאופטימיזם בימינו לגבורה ולצדקה ייחשב .האופנתיות של המרה השחורה ניכרת
בכותרות של הפיליטון 'מה אכתוב -פיליטונו של בעל מרה שחורה'
36
שחורה יתירה'' .יאוש מדעת' ,מכנה אחד הכותבים את האופנה הזו.
35
ושל הרשימה 'בלי מרה
37
שופנהאואר והרטמן נזכרים כבר בראשית העשור כבעלי השיטה 'אשר רוח היאוש
דובר בה וחושך ישופנה',
38
הם נזכרים בנשימה אחת ,כ'פילוסופים בעלי השלילה שבדורנו',
39
ובאמצע שנות התשעים שופנהאואר )יותר מניטשה( הוא כה פופולרי עד כי אפשר לכתוב 'מי
לא שמע שם שופנהויער )] (..אשר[ נתן לתלמידיו תורת מוות לחיות בה'.
40
הקסם שהילך
שופנהאואר על אינטלקטואלים יהודים צעירים מרחף על המסה של צייטלין' ,הטוב והרע עפ"י
השקפת חכמי ישראל וחכמי העמים' שכולה שיר הלל לפסימיזם בתולדות המחשבה העולמית
32
33
34
35
36
37
שמואל יעקב רבינוביץ' ,נצח ישראל' ,המליץ לו ,גליון 16) 86באפריל ,(1896עמ' .(2
.I. E. Caro, Le pessimsme au xix siecle, Paris, 1878
אלחנן לייב לוינסקי, ,יפיפותו של יפת' ,המליץ לה ,גליון 6) 216באוקטובר ,(1895עמ' .2
ישראל חיים טאוויאוו' ,מה אכתוב :פיליטונו של בעל מרה שחורה' ,המליץ ל ,גליון 20) 87באפריל ,(1890עמ' .4-2
אברהם מנחם אוסישקין' ,בלי מרה שחורה יתירה' ,המליץ לא ) ,(1891גליון ,148עמ' ;2-1גליון ,149עמ' .1
צבי אלאטין' ,יאוש מדעת' ,המליץ לט גליונות 17-1) 134 ,133 ,128 ,125 ,124 ,121ביוני.(1890 ,
38
שלום עליכם' ,מאבד עצמו לדעת' ,המליץ ל ,גליון 29) 114ביוני ,(1890עמ' .3-2
39
אבגד האדרעי ]אלתר דרויאנוב[' ,לעא ]כך[ טאלסטאי ודעותיו' ,ממזרח וממערב א )תרנ"ד( ,עמ' .35
40
ללא חתימה' ,שביל הקוצים' ,המליץ לז ,גליון 16) 111במאי ,(1897עמ' .2
16
17
והיהודית,
41
ועל מאמר ארוך נוסף שלו שנדפס
שופנהאואר'.
42
בהמליץ
בשם
'תורת
חיים
עפ"י
צייטלין מתאמץ להוכיח שהפסימיזם עובר כחוט השני בספרות ובמחשבה
העברית מהמקרא ועד להווה ,ורואה בזה דווקא סימן של גדולה ליהדות .דבריו היו אולי
תגובה על דעותיו של ארנסט רנן ,שגם הן דווחו בעתונות העברית ,אשר ייחס ליהודים נטיה
שלילית ליאוש ,הניכרת ,לדעתו ,עוד ביהדות העתיקה ,ואפילו בסיפורי בראשית.
43
באותה עת הביא צייטלין את בשורת הפסימיזם הקדוש של שופנהאואר וניטשה
לחבורת ידידיו הצעירים בהומל ,שעליה נמנו גם ברנר וגנסין .בסיפור האוטוביוגרפי 'בטרם' )
( 1909מתאר גנסין את ארון הספרים בבית אביו של הגיבור ,אוריאל ,ובו מצוי ,בצד ספרים
רבניים למדניים גם ספרו של שופנהאואר ) Parerga und Paralipomeneתורגם לעברית
44
בשם הגיונות(.
גנסין עצמו נהג לשאת דרך קבע את החיבור הפופולרי הזה בכיס הפנימי של
מקטורנו ,ושופנהאואר היה פילוסוף הקרוב ביותר ללבו.
45
האם לא היו עובדות הסטוריות וביוגרפיות שיצדיקו את היאוש של היהודי המשכיל
הצעיר? בודאי שהיו ,תמיד יש .אבל בני התקופה צדקו גם כשראו בפסימיזם אופנה ,ואת
סיבותיה -בקליטה של הלכי מחשבה אירופיים אופנתיים ,ובפופולריזציה של רעיונות
41
הלל צייטלין' ,הטוב והרע על פי השקפת חכמי ישראל וחכמי העמים' ,השילוח ה )תרנ"ט( ,עמ' ;300-295ו )תר"ס( ,עמ' 299-
.503-494 ,404-397 ,289
42
אלעזר דוד פינקעל' ,תורת חיים עפ"י שופנהויער' ,המליץ מב ,גליון 13) 10בינואר ,(1902עמ' ;4-3גל' 15) 12בינואר( ;4-3 ,גל'
16) 13ביונואר( ;4-3 ,גל' 12) 59במרץ( ;3 ,גל' 19) 65במרץ( ;3 ,גל' 4) 79באפריל( ;3 ,גל 7) 81באפריל(.4-3 ,
43
44
שמעון ברנפלד' ,ארנסת ]כך[ רנן ויחסו אל היהודים' ,השילוח א )תרנ"ו( ,עמ' .30
'ניחא ,ששם כתוב :פרירגה ופרליפומיני מאת ארטור שופנהויר' ,אורי ניסן גנסין ,כל כתביו בעריכת דן מירון וישראל זמורה(,
תל-אביב תשמ"ב2) ,כרכים( ,א ,עמ' .261
45
דן מירון' ,הארות וביאורים' לכתבי גנסין ,שם ,עמ' .625
17
18
פילוסופיים
ופסיכולוגיים
לתרבות הדקאדנס.
של
ואדוארד פון הרטמן ,שהיתה אופיינית
שופנהאואר
46
הסימן השני הוא קליטתההסטוריוסופיה של הדקאדנס ,ובתוכה המיתוסים של 'סוף
מאה' :משבר האמונות האופטימיות בקידמה )פרוגרס( ,בנצחיות הרוח הלאומית ובאפשרות
להחיות אותה על ידי פעולה של יחידים נבחרים; תפיסת ההסטוריה של עמים ותרבויות
כתהליך דטרמיניסטי המוביל מילדות ,נעורים וזיקנה אל מוות הכרחי; ומעל לכול -חרדת
גסיסה ומוות של עמים עתיקי יומין ועתירי תרבות .בהקשר היהודי היה הרעיון האחרון מפחיד
ומרגיז במיוחד ,והוא עורר התנגדות מחשבתית ,שנאחזה בחוזקה במיתוס ניאו-רומנטי ,לפיו
דווקא הגסיסה הממושכת של העם היהודי היא סימן של חיוניות על-טבעית' :אמת נכון הדבר!
עולם מלא גוססים אנחנו ,אבל ) (...מי יודע ,אולי גסיסה ממושכה כזאת מעין חיי אל-מות יש
47
בה?'
הדים למיתוס הזה נשמעים בפואמה של ביאליק 'מתי מדבר' ).(1902
ואולם ב -1892אנו קוראים מעל דפי המליץ תיאור מייאש של מצב העם היהודי ברוח
מחשבת הדקאדנס' :התו העיקרי שבו תצטיין עתנו הנפלאה אשר קיבלה בפי רשומות העתים
את הכינוי "קץ המאה" ) (...ונגד תנועה כזאת לא יועילו דברינו )' (...הדורות עוברים והגלגל
חוזר ,מה שהיה הוא שיהיה ) (...ואין לדבר קץ'.
48
התרבות האירופית כולה גוססת ,והיהדות -
על אחת כמה וכמה ,הנחה זו נשמעת מפי רבים לאורך כל שנות התשעים .לוינסקי מקונן על
גסיסת היהדות ,שנעשתה מת-חי,
49
וטביוב רואה ב'קיפאון' תכונה קבועה של האופי היהודי:
46
על מקומו של שופנהאואר בתרבות הדקאדנס ראה בספרי הנ"ל ) ,(1994עמ' .30-22
47
יעקה מזא"ה' ,סאלטיקאוו ומשפטיו על ישראל' ,המליץ ל ,גליון 12) 36בפברואר ,(1890עמ' .2
48
אברהם שלום פריעדבערג' ,בינה לעתים' ,המליץ לב ,גליון 24) 260בנובמבר ,(1892עמ' ;6גליון 3) 268בדצמבר( ,עמ' .4
49
אלחנן לייב לוינסקי' ,חיי עולם וחיי שעה' ,שם.
18
19
העם היהודי אינו קופא בזמן ייאוש ,כשהוא
מתייאש מהכל ,להיפך :בזמן רעה היהודים
מתעוררים ,אך מייד כשזוכים לימים טובים נופלת עליהם תרדמת קיפאון של חיי הרגש
הלאומיים.
50
לקראת סוף העשור מקשר קלוזנר את שירי העוגב של פרץ עם המצב ההסטורי
האירופי והיהודי' :כמה רעיונות והרהורים יעוררו חרוזים אלה בלב כל איש המרגיש את המצב
החמרי והרוחני הנורא של אירופה כולה "בסוף המאה" ,מה גם בלב איש יהודי אשר "יאוש
51
הרקבון" או "רקבון היאוש" כל-כך ירבה להשחית ולבלע בעמו '.
את השינוי שעבר על מחשבת ההסטוריה האירופית מביא יוסף קלוזנר לקורא העברי
בשני מאמרים שהופיעו בשנת ,1897האחד בהמליץ והשני בהשילוח .בראשון הוא מסביר
שתורת דרוין במדעי הטבע ,מצד אחד ,והפסיכולוגיה של התת-מודע מבית מדרשם של
שופנהאואר והרטמן ,מצד שני ,הובילו את מחשבת ההסטוריה לתפיסה חדשה של 'תורת
ההסתובבות' )סיבתיות( ,הכופרת בחירות הרצון ובהנחה הרומנטיות שהאדם הגדול הוא כוח
המניע את ההסטוריה.
52
במאמר השני הוא מדגיש גם את תפקידו של 'המטריאליזמוס
ההסטורי' של בוקל בהתהוות ה'פטליזמוס ההסטורי' בן-הזמן .מסקנתו של בוקל היא ,לדבריו,
'כי אין כל אפשרות לשום איש ,אפילו לחכמים גדולים ולמלכים נאורים ,לשנות את "רוח הזמן"
אף במעט'.
53
קלוזנר מביא גם את התיאוריה ,שהיתה אופיינית למחשבת הדקאדנס ,לפיה כל
עם עובר ארבע תקופות :ילדות ,בחרות ,גברות זקנה ,ולבסוף -מוות וכליון בלתי-נמנעים .אך
הוא אינו מקבל מסקנה זו .הוא טוען שלאמונה ולרגש של יחידים ושל עמים יש כוח הסטורי
50
ישראל חיים טאוויאו' ,דוגמאות מספר המלים' ,המליץ לב גליון 2) 257בדצמבר ,(1892עמ' .3-2
51
יוסף קלוזנר' ,שירי אהבה' ,האשכול א )תרנ"ח( ,עמ' .70
52
יוסף קלוזנר' ,חכמת ישראל ביחסה למדעים הכללים' ,המליץ לז ,גליון 22) 216בדצמבר ,(1897עמ' .7
53
יוסף קלוזנר' ,יסודי תנועה חדשה בישראל' ,השילוח ב )תרנ"ז( ,עמ' .537
19
20
שאפשר לעוררו מחדש ,והספרות היא מניע
חשוב של הכוח הזה .קלוזנר מביא דוגמאות
לעמים שנכחדו 'בילדותם' ,כמו האטרוסקים וההונים ,ולעומתם עמים הנמצאים כבר במצב של
זיקנה ובכל זאת הם חפצי חיים עדין' :הערבים והסינים ,וביחוד העברים ]היהודים[' .הוא טוען
גם ,שעצם ההשקפה הדטרמיניסטית על ההסטוריה פועלת ככוח מזיק על הצעירים ,היא עושה
אותם לשונאי-חיים ופעולה ולאוהבי בטלה ,ונוטעת בקרבם פסימיזם .סכנה הזו ,אומר קלוזנר,
עוררה לאחרונה התנגדות נמרצת 'ולכן אנו מרגישים בשנים האחרונות כעין חזרה
להרומנטיקה' גם בספרות.
54
קלוזנר מציג את הדקאדנס והסימבוליזם בספרות האירופית
כגילוי חיובי של ההתנגדות הניאורומנטית לדטרמיניזם ושל אמונה מחודשת באינדיבידואליות,
וכדוגמה הוא מזכיר את איבסן ואת ניטשה .גילוי נוסף של התנגדות זו הוא הרעיון הלאומי.
קלוזנר אינו רואה שום סתירה בינו לבין טיפוח האינדיבידואליות .להיפך ,ברעיון הלאומי הוא
רואה תביעה לטיפוח הייחוד האינדיבידואלי של כל עם ועם .בעיניו הדקאדנטים
והסימבוליסטים הם בעיקרו של דבר 'יורשי הרומנטיקים',
55
ומזה משתמע שגם הם יכולים
לתרום לספרות התחיה הלאומית העברית.
הסימן השלישי הוא השינוי בתפיסת המוסר .בשנות התשעים מתפרסמים בהמליץ
מאמרים ורשימות המתארים את ההיבט המוסרי ,המתנוון ,של גסיסת הרוח הלאומית;
מתלוננים על היעדר אלטרואיזם ואחווה בחיים היהודיים בהווה; או כופרים לגמרי בקיומם של
ערכים אלה ורואים בהם אשליה .לוינסקי מצהיר שהוא מוכן לוותר על 'חיי עולם' של היהדות
תמורת 'חיי שעה' מטריאליים,
54
שם ,עמ' .541
55
שם ,עמ' .549
56
56
אך מתריע על כך ש'כל העם כולו כמו נתכווץ ונצטמצם .אין
אלחנן לייב לוינסקי ,חיי עולם וחיי שעה' ,המליץ ל גליון 6) 217באוקטובר ,(1890עמ' .2-1
20
21
קידוש השם' אלא קטנוניות ,אנוכיות וגסות,
בהשפעת 'יפיפותו של יפת'.
57
הוא לא רק
מגנה את העדר רגשות האחווה בקרב בני העם היהודי ,אלא גם מביע כפירה באחווה
ובאלטרואיזם כערכים רצויים או כאידיאלים ברי-הגשמה! דעות אלה נפוצו בשירה ,בספרות
ובהגות של הדקאדנטים ברוסיה בשנות התשעים ובשנים הראשונות של המאה העשרים.
58
תכונותיו הנפשיות של הדקאדנט -שיממון )) ,ennuiאימפוטנציה ,מרה שחורה ,קפאון הרגש
ואדישות -מתוארות על ידי טאוויאוו )טביוב( כתכונות קולקטיביות של העם היהודי בהווה.
'תאוותינו הולכות וחלשות וחושינו הולכים ומתקלקלים וה'שיעמום' ]המרכאות רומזות לכך
59
שמדובר במושג מוכר[ ) (...יכביד אוכפו עלינו ) (...ובכל עסקינו יטפטף מרה שחורה' .ב 190
-2מופיעה בטור פיליטוני בשם 'ספר המלים החדש' ההגדרה הבאה למלה 'אחווה':
60
'אחד
השמות היקרים שנשארו לפליטה באוצר המלים' ,ואילו ההגדרה ל'אדם' שם היא' :חיה טורפת'.
הסימן הרביעי הוא תפיסה חדשה של הנשיות ,של היחסים בין הגבר לאשה ושל
רגש האהבה .צידה הגופני של האהבה הוא גילוי הזוכה להדגשה ,והמיניות הנשית מקבלת
לגיטימציה שלא נודעה מקודם ,יחד עם הבלטת טיבה החייתי והפאטלי )לגבר( של האשה.
לאורך כל שנות התשעים מביא המליץ בעקביות מידע על שחיתות מינית ,בעיקר סביב זנות
של נשים יהודיות ומסחר של סרסורים בבתולות הנשלחות לחוץ-לארץ .ב -1900מופיעות בו
מודעות בעברית ובייידיש על בתי מרפא שונים העוסקים בחירורגיה ל'מחלות נשים' )כלומר,
בהפלות מלאכותיות( ,עם אוכל כשר .התיאוריות של שופנהאואר בדבר אופיה הפיסיולוגי
57
אלחנן לייב לוינסקי' ,אהבה כללית ושנאה פרטית' ,המליץ לא ,גליון 3) 175באוגוסט ,(1891עמ' .2
58
ראה מאמרי' ,שירת ביאליק על רקע המתח בין "אחוה" ל"אגואיזם" במחשבה ובספרות הרוסית' ,עיונים בתקומת ישראל 3
)תשנ"ג( ,עמ' .269-224
59
60
ישראל חיים טאוויאוו' ,הבטלה ,השיעמום ועוד' ,המליץ לב ,גליון 9) 7בינואר ,(1892עמ' .2
צבי כשדאי' ,ספר המלים החדש' ,המליץ מב ,גליון 5) 242בנובמבר ,(1902עמ' .2
21
22
והדטרמיניסטי של המשיכה המינית ובדבר הצד
האשלייתי של האהבה הרומנטית מהדהדות
במאמרים מדעיים המופיעים בעתונות העברית ובכתבי העת .במאמר בשם 'מה הוא המוות'
מסביר יעקב פרנקל שהאוהבים 'סרים בעיניים עצומות למשמעת יסודות היצירה ))
Generationelementenהנטועים בקרבם ,ומבלי הכרה פנימית הם ממלאים את תפקידם',
61
כלומר ,האהבה אינה רגש חופשי ,אלא תוצאה של דחף תורשתי עיוור ,שנועד לשרת את צורכי
התפתחות המינים בטבע .האדם הבא בבית אירוסין רק מדמה בנפשו כי הוא עושה זאת מתוך
בחירה חופשית ,והמוות מתחיל עם התדלדלות הזרע בגוף ,כלומר ,המשיכה המינית של הגבר
לאשה היא מלכודת מוות של הטבע.
62
במאמר ארוך בשם 'עדת הדבורים' מתוארת המלחמה
בין הדבורים-מלכות ,מתוך רצון להסביר את הטבעיות של הקנאתנות ,האלימות והרוע
המאפיינים את האשה.
63
chairל'שאר שבאשה',
בטורו 'דוגמאות מספר המלים' מתרגם טאוויאוו את המלה הצרפתית
64
ובערך 'אהבה' הוא כותב שזוהי מלה השייכת ל'חוקות הרומנתיק',
וקשה לדעת האם הספרות הכניסה אותה אל חיינו ,או החיים הכניסוה אל הספרות ,מכל מקום
אין זה רגש טבעי אלא רגש מלאכותי' .גם זה עניין רע כי מעת שהשכינו את הרומנתיק
בספרותנו היתה האהבה ל"עסק קבוע" לבחורינו ולבתולותינו )ולפעמים גם לגברים ולנשים('.
65
הגדרה פיליטונית שונה לגמרי ל'אהבה' מובאת שנים אחדות לאחר מכן' :אהבה :מחלה נושנה
61
62
יעקב פרענקל' ,מה הוא המוות' ,פרדס ב )תרנ"ד( ,עמ' *
השווהArthur Schopenhauer, The World as Will and Idea, (trans by R. B. Haldane and :
.L. Kemp), London 1909 [German: 1818], (3 vols.), vol. iii, ch. 28 pp. 105-120, ch 41 pp. 249-308, ch. 44 pp. 336-375
63
64
65
א' גרייס' ,עדת הדבורים' ,המליץ לא ,גליונות 9) 65 ,62 ,49 ,48 ,39 ,27 ,24 ,21 ,9 ,7בינואר 19 -במרץ .(1891
ישראל חיים טאוויאוו' ,דוגמאות מספר המלים' ,המליץ לד ,גליון 19) 88באפריל ,(1894עמ' .3
ישראל חיים טאוויאוו' ,דוגמאות מספר המלים ]הערך :אהבה[' ,המליץ לו ,גליון 17) 108במאי ,(1896עמ' .3
22
23
דורנו ה"נאור" שמפני "חשבונותיו הפרטיים"
שנולדה ביחד עם מין האנושי ותלפפהו עד ימי
66
תלך ותכלה מאליה'.
הסימן החמישי הוא קליטת מושגי הפסיכולוגיה הדקאדנטית והשלכתם על המצב
היהודי .מקור חשוב למהלך זה היה ספרו של מקס נורדאו) Entartung ,התנוונות( ,שהופיע
בגרמנית ב ,-1892תורגם לרוסית ב -1894וזכה למהדורות רבות ולהדים נרחבים .הספר
מבוסס על ההנחה שספרות טובה צריכה להיות ספרות בריאה ,כדי לתרום לבריאותם הנפשית
של הקוראים ,בעוד שחלקים ניכרים מהספרות האירופית במחצית השניה של המאה התשע-
עשרה ,ובעיקר ספרות הדקאדנס והסימבוליזם ,נכתבה על-ידי סופרים בעלי אישיות
דקאדנטית ,שבגלל גורמי תורשה וחיי שחיתות הם סובלים מניוון פתולוגי של מערכת העצבים
)נורסתניה( ,ולמעשה הם חולי-נפש .תפיסתו של נורדאו את הסופר המודרני ואת האדם
המודרני בכלל כמועד לנורסתניה ולחולי נפשי בכלל מייצגת את החשיבה הפסיכולוגית
הטרום-פרוידיסטית שהתפתחה באירופה בסוף המאה .באמצע שנות התשעים היא נקלטה גם
בספרות הרוסית וגם בספרות העברית .אחת הדוגמאות לכך היא מאמרו הנזכר של י"ל פרץ,
'מחלות הנפש בסופרים' ,שהופיע ב -1894בהחץ.
בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה עובר מרכז ההתעניינות של מדורי המדע
בעתונות העברית היומית ממחלות גופניות ומגיפות להפרעות נפשיות ולגילוייהן הסומאטיים.
בולטת בהם במיוחד המודעות לקשר בין תופעות של דגנרציה גופנית לבין הפרעות נפשיות.
תפיסת החולי הנפשי ודיוקנו של חולה הנפש משתנים :שוב אין זה איש הרוח הגאון אלא אדם
שמערכת העצבים שלו התנוונה בגלל אורח חייו המעוות או בגלל נתונים התורשתיים .המונח
66
כשדאי ,שם.
23
24
'שגעון'
והקונוטציות
הערכיות
שהיו
לו
במחשבת הרומנטיקה מתחלפים במונחים
הפז'ורטיביים 'מחלות עצבים' 'חולשת עצבים' ו'רפיון עצבים' ,המציינים את הנורסתניה ,מחלת
הנפש שהעסיקה ביותר את מחשבת סוף המאה.
67
מערכת העצבים נעשית למושג המספק
הסבר לכל האנומליות -הנפשיות ,המוסריות והפיסיות -מנשירת שיער
)במיוחד אצל תלמידים בגיל העשרה(,
69
68
ועד כאב ראש
אלכוהוליזם ,הסמקה מוגזמת ,שגעון ,אפילפסיה,
טפשות ,קהות הדעת ,יאוש נורא )דפרסיה( ,הפרעות עיכול ונטיה לכל פשע וזדון -כל אלה
מוצגים כתחלואי עצבים או כתוצאת ההשפעה ההדדית של הגוף והנפש ,ולא עוד אלא שיש
קשר סיבתי בין המחלות הללו ,שמקורו במערכת עצבים חלשה .מאמר שלם דן בהשפעתה
המבורכת של השמש על מחלות עצבים.
70
במסגרת ההתעניינות בנורסתניה מתוארות תופעות
של רגישות יתר לגרויים חושיים וגם של קליטה סינאסתטית .מאמר מדעי מסביר את הקליטה
הסינאסתטית במציאות ובספרות ,מוצא אותה גם במקרא ,רואה בה תופעה שאינה מתנגדת
71
לחוקי הטבע ,וחולק על הטענה שזהו סימן של מחלת מוח .סיפור של בריינין מתאר צעיר בעל
67
יהודה הרופא' ,שיחת מדעים' ,המליץ לז ,גליון 19) 65במרץ ,(1897עמ' ;4גל' 24) 69במרץ( ,עמ' ;.5-4שלום הלוי עפשטיין,
'פעולת הנפש על הגוף' ,המליץ לח ) 9בדצמבר ,(1897עמ' ;7גל' 11) 274בדצמבר( ,עמ' ;4ד"ר יעקב אריה גראסבערגער )רופא
חולים בבראמבערג ,פרוסיה(' ,פרק בתורת רפיון העצבים )נייראסטני( ,סיבתו וארוכתו' ,המליץ כרך ל גל' ,(10.7.1900) 153עמ' 3-
;2גל' ,(11.7.1900) 154עמ' ;3-2גל' ,(14.7.1900) 157עמ' ;3-2גל' ,(16.11.1900) 252עמ' ;3-2גל' ,(22.11.1900) 257עמ'
;3-2גל' ,(28.11.1900) 262עמ' ;3-2כרך לא גל' ,(30.1.1901) 25עמ' ) 3מכאן ואילך הכותרת היא' :אור בעד עור'(; גל' ) 28
,(2.2.1901עמ' ;3גל' ,(11.2.1901 38עמ' .3גל' ,(23.4.1901) 88עמ' ;3גל' ,(27.4.1901) 92עמ' ;3גל' ,(2.5.1901) 96עמ'
;3גל' ,(9.5.1901) 99עמ' ;3ללא חתימה' ,רפיון העצבים' ,המליץ מ גליון 16) 252בנובמבר ,(1900עמ' ;3גל' 22) 257בנובמבר(,
עמ' .3
68
מ .פ' ,.מפני שערות האדם נושרים?' ,המליץ ל ,גליון 26) 91באפריל ,(1890עמ' .7-5
69
א' גרייס' ,כאב ראש' ,המליץ לד ,גליון 1) 77באפריל ,(1894עמ' ;6-5גל' 8) 88באפריל( ,עמ' .7-6
70
ללא חתימה' ,שביל הקוצים' ,המליץ לז ,גליון 16) 111במאי ,(1897עמ' .2-1
71
יעקב פרענקל' ,תעתועי החושים' ,תלפיות ג )תרנ"ה( ,עמ' .163-153
24
25
קליטה סינאסתטית קיצונית )למשל ,הוא מריח
דבר יצא מדעתו.
כסף כדרך שמריחים שושנה( ,שבסופו של
72
מחלות הנפש הפכו למרכז התעניינות של הציבור היהודי המשכיל בסוף המאה ,גם
משום שבתקופה זו נפוצה הדעה שהן רווחות אצל יהודים יותר מאשר אצל בני עמים אחרים
באירופה ,ושזוהי בעיה לאומית התובעת פתרון.
73
מדענים ואנשי רוח יהודים ולא-יהודים
)שארקו ,קראפט-אבינג ,לומברוזו( חיזקו את תפיסת היהודי הגלותי כמועד גנטית לנורוזות
ופסיכוזות,
74
עד כי בעשור האחרון של המאה מחלות נפש הפכו לחלק מהזהות היהודית
ה'דקאדנטית' ,מה שמסביר את המקום הנרחב שהעתונות העברית הקדישה לנושא .מצבי נפש
פתולוגיים היו נושא נפוץ בספרות האירופית והרוסית בסוף המאה ,והביקורת שם נטתה
לראות בזה סימן של חולניות באישיותם של הסופרים ,או של הנטיות החולניות המאפיינות את
האדם האירופי המודרני .העתונות העברית הבליטה את הדעה שלפיה אלה הן מחלות נפוצות
במיוחד אצל יהודים והן מאפיינות את האנומליה של המצב היהודי.
מדורי המדע ופרסומים מדעיים פופולריים אחרים מקדישים בתקופה זו התעניינות
מיוחדת למחלות רוח של יהודים.
75
המושג המושרש של 'היהדות כמחלה' עובר בשנות
התשעים תפנית פסיכיאטרית :מקובל שיהודים נוטים יותר מבני עמים אחרים לנורסתניה
72
ראובן בריינין' ,חמישה חושים :דמיון זר מאת הררי אליסא' ,המליץ לז ,גליון 30) 74במרץ ,(1897עמ' ;3-2גליון 1) 76באפריל
;3-2 ,(1897גל' 4) 79באפריל .3-2 ,(1897
73
תפיסת היהודים כנושאי מחלות מידבקות היתה נפוצה בתרבות האירופית הנוצרית מראשיתה ,ובמחצית השניה של המאה התשע-
עשרה המיתוס האנטישמי הזה עבר הסבה ,והיהדות הפכה גם לנושאת מחלות רוח .שמואל אלמוג' ,היהדות כמחלה :סטריאוטיפ
אנטישמי ודימוי עצמי' ,יהדות זמננו ) 6תש"ן( ,עמ' .23-3
74
Sander Gilman, Difference and Pathology: Stereotypes of Sexuality, Race and Madness,
.Ithaca and London, 1985
75
יהודה הרופא' ,הבריאות והאמון' ,המליץ לו ,גליון 9) 220באוקטובר ,(1896עמ' ;7-6ד"ר יחיאל מרגולין' ,ע"ד ]על דבר[ מחלת
העצבים אצל היהודים' ,המליץ מב ,גליון 15) 156ביולי ,(1902עמ' ;3-2גל' 19) 160ביולי( ;3-2 ,גל' 21) 161ביולי(.3-2 ,
25
26
ולמחלות נפש ,בגלל תנאי חיים שהפכו כבר
לתכונות גנטיות ,ובמיוחד אופיינית להם
מרה שחורה ,היינו ,דפרסיה כרונית .כך חודרת המחשבה הפסיכולוגית הטרום-פרוידיאנית אל
תוך המחשבה הלאומית ומעצבת מחדש את הבנת המצב היהודי.
הסימן הששי הוא תפיסתהלאומיות,האנטישמיותוהציונות במונחיםפסיכיאטריים.
לרעיון הדקאדנס היו השלכות מרחיקות לכת על מושג הלאומיות ועל האופי הגזעני של
האנטישמיות המודרנית :התפיסה הדטרמיניסטית של תהליכים היסטוריים הלכה יד ביד עם
תפיסה פיזיו-גנטית של האופי האנושי והלאומי .השייכות הלאומית הובנה עתה כתלויה לא
ברגש אלא בצופן הגנטי ובאינסטינקטים הבלתי-רצוניים ,ועל כן מעמדה ירד לעומת הערך
הנשגב שיוחס לה במחשבה ההסטורית הרומנטית .כללית ,גרמה השפעת הדקאדנס
והסימבוליזם לחיזוק מגמות קוסמופוליטיות ,מצד אחד ,ותחושת שייכות כפויה לגזע היהודי,
מצד שני .האנטישמיות גם היא הוצגה כמין מחלה גנטית של עמי אירופה ,שלהשכלה אין כל
סיכוי לרפא אותה.
76
את הרעיון הזה ביטא תחילה פינסקר באוטואמנסיפציה ) ,(1882אבל בשנות
התשעים הוא קיבל תפוצה בזכות הניסוח של לומברוזו ,לפיו האנטישמיות היא מחלה גנטית
של בני הגזע הארי .ב -1897מדווח המליץ על מאמר של לומברוזו בעתון אנגלי ,שם הוא טוען
שהאנטישמיות נובעת מאטאוויזם גנטי; זוהי מחלת נפש הפורצת מדי פעם כמגיפה ,ולכן
ההשכלה לא תעצור כוח להכחידה .והכותב מעיר' :אמנם לידי מסקנא מעציבה כזו באו גם
רבים מסופרי ישראל )ביחוד הח' הרצל במחברתו הידועה( ,אבל לפי ידיעתנו עוד לא הערה
איש את מקור הרעה בדרך מדעי כזה ,כאשר עשה לומברוזו'.
76
77
'בחוץ לארצנו' ,המליץ לז ,גליון 21) 17בינואר ,(1897עמ' .2
26
77
לומברוזו ,שתפיסתו את
27
כגילוי
הגאונות
של
מחלת
רוח
לפופולריות רבה ,ייחס
זכתה
את הצטיינותם
הרוחנית של היהודים ל'כוח הגלות' ,וניבא שאם יישבו בטח על אדמתם לא יוסיפו להצטיין
ברוחניות.
78
התפיסה הרפואית של המצב היהודי היתה אופיינית במיוחד לנורדאו ,שאת
התנגדותו העזה לחולי הדקאדנטי הביע בספרו רב-התפומה ) .Entartung (1892נורדאו היה
דמות נערצה על המשכילים הציוניים במזרח אירופה ,והתקפתו על הדקאדנס בספר הנ"ל
זיכתה אותו בפי אחד ממראייניו בהשוואה ל'אחד מנביאי ישראל' .בין מעריציו של נורדאו נמנו
פרישמן ,בריינין וברנר .בריינין מצטט מפי נורדאו דברים שאמר בנאום שנשא בברלין' :בשנת
1896החילותי להכיר את מחלת עמי ) (...עתה הנני ציוני ,אני יודע גם את המחלה וגם את
הרפואה'.
79
בעקבות נורדאו ואחרים מתגבשת תפיסה חדשה של הציונות ,המדהדת גם
בעתונות בארצישראלית בת-התקופה :היא מוצעת כתרופה ל'מחלה היהודית'' :לעבוד באת
ב"ארצות החיים" ]בארץ-ישראל[ בכרם ישראל' -זוהי התרופה הבדוקה לשיממון ,לשיעמום,
ולשאר מחלות הדקאדנס היהודי'.
80
כך מתחברת מחשבת הדקאדנס עם הציונות של סוף
המאה :תפיסת הציונות כתחיית הרוח הלאומית ,שהיתה אופיינית ל'חיבת ציון' ולהשקפותיו
של אחד-העם ,מקבלת תפנית תראפויטית.
הסימן השביעי הוא תביעות לסיגול הספרות העברית לטעם האירופי בן-הזמן,
ופירושן בפועל באותה עת היה להתקרב לאימפרסיוניזם ,דקאדנס וסימבוליזם ,שהמכנה
המשותף ביניהם היה התביעה ל'אמנות לשם אמנות' .התביעה ליתר אסתטיות בספרות
העברית לא היתה חדשה .ביטא אותה המושרר מרדכי צבי מאנה במסותיו מתחילת שנות
78
'בחוץ לארצנו' ,המליץ לז ,גליון 12) 274בדצמבר ,(1897עמ' .5
79
ראובן בריינין' ,דרשת מקס נורדוי בברלין' ,המליץ לח ,גליון 24) 89באפריל ,(1898עמ' .1
80
בן-מאיר' ,השיממון ומזורו' ,הצבי ) 13תרנ"ח( ,גל' , 9עמ' מ.
27
28
השמונים,
בניסוח
המעיד
פואטיקה
על
רומנטית .אבל ב -1892יש לתביעה לעיצוב
אמנותי ושכלול צורני ניסוחים אחרים ,המעידים על השפעת רוח הזמן .ברשימה בשם 'המשורר
והשירה' כותב יהל"ל )יהודה לייב לוין( שכל מה שנכתב עד כה בעברית על השירה ,כולל
מאמריו של מאנה ,הוא 'פטפוט ) (...מסורת קדומים מימי הרומנתיק' .הוא יוצא נגד התפיסה
הרומנטית של המשורר כנביא ,ומנסח פרוגרמה של אמנות שנועד ליצור רשמים על ידי שימוש
מתוחכם בצורה ובלשון 'התבנית ,השפה וידיעת החיים עם כלי-אומנותו של המשורר לשם
יצירת רושם' )הדגשה לא במקור(.
81
הבנה כזו של השירה ככלי שנועד לא לסמן ולא לצייר,
אלא לרמוז ולהעביר לקורא רשמי תחושות ,היתה אופיינית למחשבת האמנות של סוף המאה.
במאמריו של קלוזנר מסוף שנות התשעים ניכרת המגמה להביא לידיעת הקוראים את
ההתפתחויות האחרונות בספרות האירופית .הוא תובע מהסופרים לסגל את הספרות העברית
אליהן ,ולא להשאיר אותה במצב של 'קיפאון' .לטענתו תגובה למתרחש בסביבה היא סימן של
חיים ,חוסר תגובה -סימן של מוות' :על עצם חי משפיע לטובה או לרעה כל הסובב אותו וכל
הנמצא מחוצה לו .רק ספרות מתה יכולה להישאר חופשית מהשפעתם של הזרמים החדשים
) (...הקורא רואה ,כי אין ברצוני להכחיש ,שהתביעות החדשות מספרותנו הן ,במידה ידועה,
פרי החיקוי לספרויות אחרות'.
82
קלוזנר מסביר שם שכל הזרמים החדשים מטיפים להערצת
הרגש החופשי ודורשים מקום רחב יותר לפרט האנושי ,בלי קשר למצבו החברתי ,ובזה הם
מנוגדים לריאליזם וקרובים לרומנטיקה .את ההבדל בין הדקאדנטים לרומנטיקאים הוא מסביר
בכך ,שהספרות הרומנטית התרחקה משאלות הזמן והחברה ,ואילו 'הדיקדנטיות מתעוררת על
81
יהל"ל )יהודה לייב לוין(' ,המשורר והשירה' ,המליץ לב ,גליון 11) 249בנובמבר ,(1892עמ' ;7שם ,גל' 17) 254בנובמבר( ,עמ'
.7
82
יוסף קלוזנר' ,ספרותנו הצעירה' ,המליץ לז ,גליון ,283עמ' .1
28
29
כל העשק והגזל ,הנעשים תחת השמש ,ובקצף
אין אונים תצעק על השחתת סדרי העולם,
על עריצות הטבע ועל חולשת האדם' ,ולפיכך היא מעין שילוב של רומנטיות ושל שאיפות
ריאליות.
83
הוא אף תבע במפורש מהסופרים העברים להתקרב לזרמים החדשים בספרות
האירופית שנוסדו על ידי 'הדיקדנטים ,יורשי הרומאנטיקים'.
84
באותן שנים ביקר פרישמן בחריפות את הריאליזם והרומנטיקה גם יחד ,והדגיש את
חשיבות הליטוש האסתטי ה'קלאסי' ,ברוח הסימבוליזם הצרפתי .כמו הסימבוליסטים הרוסים
גם הוא ראה בפיתוח הטעם האסתטי מכשיר לתחיית האומה .הוא היה הראשון שפרסם
מאמרים על בודלר )הדור (1901ועל השירה הסימבוליסטית הצרפתית בכללה )הדור ,(1905
וכן תירגם משירי בודלר ומטרלינק .בגליון הראשון של הדור שבעריכתו מובאת כתבה
מפאריס ,המתארת תערוכות במוזיאונים ,ומתמקדת בתמונה הידועה 'קץ רומא' ובתרבות
החיים של הדקאדנס בפאריס.
85
התביעה לספרות שעיקרה צורה ויופי נשמעה גם מפיו של
ראובן בריינין ,שהחל מ -1891ישב בוינה והתמסר לקירוב הספרות העברית אל עולם התרבות
האירופית ,בכלל זה ייסד וערך את כתב העת ממזרח וממערב )תרנ"ד-תרנ"ט( ,ששמו מדבר
בעד עצמו .תביעה זו ,שחזרה ונשמעה מעל במות שונות ,עמדה במרכז הפולמוס הידוע בין
חבורת 'הצעירים' למתנגדיהם ,חסידי אחד-העם .בפולמוס זה היה היחס לנורדאו -אויב
הספרות הדקאדנטית -
מעין אבן-בוחן של השתייכות למחנה:
לעומת ההערצה הנזכרת
לנורדאו הסתייג ברייניןמהקיצוניות של הספר התנוונות ,וברדיצ'בסקי במאמרו 'דור ודורשיו' )
(1899אף התקיף את נורדאו בגלוי ,והגן על ספרות הדקאדנס.
83
שם ,גליון ,282עמ' .2
84
יוסף קלוזנר ,יסודי תנועה חדשה בישראל' ,השילוח ב )תרנ"ז( ,עמ' .549
85
א' ליודויפול' ,על חורבות התערוכה' ,הדור א ,גל' 2עמ' ;21-31גל' 4עמ' ;10-9גל' 5עמ' .13-12
29
30
בתוך
הדרישה
לאירופיזציה
של
הספרות כלולה היתה גם תביעה פואטית
לספרות המשקפת מצבים ותהליכים פסיכופתולוגיים ,כדרך שעושים זאת סופרי הדקאדנס.
אחד הכותבים פותח את רשימתו בציטוט מפשיבישבסקי )סופר פולני שכתב רומנים
דקאדנטיים בגרמנית ובפולנית( ,מכנה אותו 'חקרן הנפש הנעלה' ,ומעיר ש'לתאר את הנפש זהו
תפקיד של סופר שאינו ריאליסט'.
86
הנאמנות )הריאליסטית( לפסיכולוגיה היהודית
הדקאדנטית ה'טבעית' מצדיקה ,לדעת ציטרון ,ספרות מלאה יאוש ומרה שחורה ,ואילו כתיבה
87
'על הטבע ,על האדם ,על היופי ,על האהבה וכדוגמתם -אין לך אנכרוניזם גדול מזה'.
הסימן השמיני הוא התייחסויות של קוראים ומבקרים להשפעת הדקאדנס
והסימבוליזם על הספרות העברית בסוף המאה כעובדה ,בדרך כלל בלתי רצויה ,אבל עובדה
קיימת .ב -1896השמיע קלוזנר דברי תמיכה בדיקדנטיות האירופית' :הרומנטיקים בראש
המאה והדקאדנטים בסופה בודקים ובוחנים את לב האדם ומתארים את הרגשותיו היותר
נעלמות ,את תאוותיו היותר כמוסות',
88
והביע תקווה לראות דברים כאלה גם בספרות
העברית .לדבריו ,סימנים ראשונים יש כבר בשירי פרץ ,ביאליק וטשרניחובסקי.
89
ב -1898
כתב רבניצקי על סיפורו של פיארברג' ,הצללים' ,ש'רוח מיסטיציזמוס ו"דיקאדנס" נושב בו',
ללא כל נימה של הסתייגות.
90
ואולם אפילו פרישמן ,שצידד עקרונית בהתקרבות לספרות האירופית ,ובשנים
הראשונות של המאה העשרים פעל כעורך ומתרגם להבאת ספרות דקאדנטית לידיעת הקורא
86
דוד ראטהבלום' ,רות לאצארוס ,' Nahida Remy -האשכול א )תרנ"ח( ,עמ' .76
87
שמואל לייב ציטרון' ,קטעים' ,האשכול ד )תרס"א( ,עמ' .88
88
89
90
יוסף קלוזנר' ,מלחמת הרוח' ,הזמן )ןרשה ,תרנ"ו( ,עמ' .70
שם ,עמ' ' ,([ .72לוח אחיאסף )ביקורת( ,השילוח ד )תרנ"ח( ,עמ' .562
יהושע חנא רבניצקי )בחתימת ב"ק ]בר-קצין[(' ,לוח אחיאסף )ביקורת( ,השילוח ד )תרנ"ח( ,עמ' .562
30
31
העברי ,התקיף ב'מכתבים על דבר הספרות' את
הדקאדנס והסימבוליזם בספרות העברית
91
ותיאר אותו כ'סכין בידי ילד' ,כלומר ,משחק שיש בו משום סכנה גדולה .ב -1897יצא שמעון
ברנפלד בהתקפה על 'המהלך החדש' בטענה שאין בו אלא חיקוי של הדקאדנטים
והסימבוליסטים הגרמנים ,ש'כבר יצאו מגדר הספרות ונכנסו בגדר הפסיכיאטריה' ,בעוד
ש'לעמנו דרוש מזון רוחני מבריא',
92
וב -1901שב וטען שהספרות העברית נתפסה שוב
להשפעה גרמנית ,אך הפעם לא של ההשכלה 'כי אם תחת השפעת סופרים האוחזים מעשי
דקאדנטים בידיהם' .באותה שנה תיאר את תמונת המצב בספרות העברית כך' :זה כארבע
שנים היה עיקר טענותיהם של ]סופרי[ המהלך החדש בספרות היפה ,והדקאדנטים שבנו צעקו
וחזרו וצעקו ,כי אין בנו שום רגש של טעם ויופי ) (...עכשיו הכול צועקים :מלאכות יפות!
ציורים! פסלים! ) (...הכול אצלם תחיית האומה ,וכל הפורש מהם כפורש מן החיים'.
93
באותה
שנה סקר ש"ל ציטרון את ספרות התחייה העברית בסגנון ההתכתבות עם ידיד ,וקבע' :אתה
שואל אותי :היש לנו בספרותנו משוררים לאומיים ,משוררי התחייה? לדאבוני עלי לענותך:
) (...לא ולא! ) (...במה שהם ]אומות העולם[ מסיימים אנו פותחים .הם חותמים בדקאדנס ואנו
מתחילים בו .מה מר הלעג!'
94
ב -1904פתח קצנלסון את סדרת מאמריו על ברנר ב יברייסקיה
ז'יזן בתיאור אירוני של מצב הספרות העברית כ'ערימת-חציר עלובה המתנשאת אל גובהי
הדקאדנס' ,ובהתייחסו לפרסום הראשון של ברנר מ -1901הוא כותב ,שבאותה עת 'כבר דרך
כוכב הדקאדנס באופק ספרותנו' ,ומזהיר את ברנר לבל ייסחף באופנה זו.
91
92
93
94
95
95
איריס פרוש ,קנון ספרותי ואידיאולוגיה לאומית ,ירושלים ,תשנ"ב ,עמ' .120
שמעון ברנפלד' ,חשבונה של ספרותנו' ,השילוח ג )תרנ"ח( ,עמ' .36
שמעון ברנפלד' ,מלאכת מחשבת -תחיית האומה' ,הדור א ) ,(1901גל' 14עמ' .10
שמואל לייב ציטרון' ,קטעים מחליפת מכתבים על דבר הישן והחדש בספרות ובחיים' ,האשכול ד )תרס"ב( ,עמ' .89
’Yaakov Hayyim Katsenelson, ‘Literaturnye besedy: Y. K. Brenner’, Evreiskaia Zhizn
(September 1904), p. 188
31
32
איפוא בתקופה שבה הספרות העברית
ביאליק ,ברדיצ'בסקי וברנר כתבו
קיימה מגעים ומאבקים עם תרבות הדקאדנס .ברנר מצא דקאדנטיות בשירי האהבה של
ביאליק,
96
סיפורי תר"ס וברדיצ'בסקי עצמו הואשמו בדקאדנטיות,
97
וגם ברנר הוזהר מפניה.
הם לא היו יוצאי-דופן .המגעים של הספרות הזו עם הדקאדנס היו עובדה גלויה לאנשי
הקהיליה הספרותית בני-התקופה ,אם כי היחס המוצהר כלפיה היה שלילי ביותר ,בדרך כלל.
.4
טיבם של זרמים ספרותיים שהם מתפשטים ונקלטים באורח שונה בהקשרים
תרבותיים ולאומיים שונים .למעשה ,הדמיון בין הופעותיהם בספרויות ובארצות שונות עשוי
כיום להפתיע אותנו יותר מאשר ההבדלים ביניהן .בארצות שונות הדקאדנס ,הצרפתי במקורו,
קיבל עוצמה וגוון שונים :באנגליה הוא חולל את 'שנות התשעים הצהובות'; ברוסיה -את 'תור
הכסף' ,ועוד .בכל מקום ,גם בצרפת עצמה ,עורר הדקאדנס התנגדות ,ונתפס כמסכן את ערכי
התרבות הקיימת .בארצות אחרות ,ובעיקר ברוסיה ,הוא נתפס כיבוא מלאכותי ,נטע זר לרוח
העם ,שאותה צריכה הספרות לבטא .בספרות העברית החלחול של הדקאדנס התרחש בתוך
תוכה של 'ספרות התחייה' ,ועורר התנגדות גדולה עוד יותר .ברור שהדקאדנס בספרות
העברית פעל ונתפס באופן מיוחד ,שונה מאשר בארצות אירופה אחרות ,ולפיכך מי שמכיר
96
יוסף חיים ברנר ,כתבים ) 4כרכים( ,תל-אביב תשמ"ה ,כרך ג ,עמ' .618
97
דוד ישעיהו זילברבוש' ,ד"ר ברדיצ'בסקי בתור מספר' ,בתוך:מיכה יוסף ברדיצ'בסקי :מבחר מאמרים על יצירתו הסיפורית
בעריכת נורית גוברין ,תל-אביב ,תשל"ג ,עמ' ;61אברהם יעקב פאפירנא"' ,מבית ומחוץ"" ,מחנים"' ,שם ,עמ' ; 74יצחק לייבוש פרץ,
'אגרות פרץ לברדיצ'בסקי' ,מאזנים ח )תרצ"ט( ,עמ' ;94ראובן בריינין' ,מיכה יוסף ברדיצ'בסקי' ,כתבים נבחרים ,מרחביה ] 1965
,[1907עמ' .133
32
33
אולי לזהות את נוכחותו בטקסטים הכתובים
אותו מהספרות הצרפתית או האנגלית יתקשה
בעברית ומתארים מציאות יהודית בגולה האירופית.
מצבה המיוחד של התרבות היהודית בהקשר זה של סוף המאה מתבטא ,בראש
ובראשונה ,במרכזיותה -אם לא בלעדיותה -של האות הכתובה במערכת התרבותית .באירופה
הדקאדנס לא פעל רק בספרות .הוא ניכר היטב באמנות הציור )גיסטב מורו ,אובריי ברדסליי,
גוסטב קלימט ואחרים( ,במחזאות ובאופרה )ויליה דה ל'איל אדן ,אוסקר ויילד ,ואגנר,
אנדרייב( ,ואולי יותר מכל -באדריכלות פנים )אר נובו( ,באיורי ספרים ועטיפותיהם ,באופנת
הלבוש והאיפור ,ואפילו בתנועות הגוף והבעות הפנים )כפי שצולמו באותה תקופה( .תחומים
אלה לא היו מפותחים בתרבות של היהודי החדש ,אם כי גם במעט שהיה ניכר היטב טעם
התקופה .למשל ,ב'יוגנד סטיל' המסולסל והקפוא של ציורי אפרים ליליין ,שציוניותו הנלהבת
לא הפריעה לא לקבל השראה מהסגנון הדקאדנטי של ברדסליי .מצילומי דיוקן של סופרים
מאותה תקופה נשקפת אלינו )וכאן אני מדברת מפי ילידי הארץ( אופנת לבוש מפתיעה של
'דנדי' אלגנטי ,חליפה לבנה ,מקל הליכה ,מטפחת משי ,תנוחת גוף עצלה ,מבט המביע יאוש
תהומי...
אבל
הנוכחות הברורה והעיקרית של הדקאדנס האירופי נמצאת בספרות
ובפובליציסטיקה העברית .אכן ,ביצירתם של ביאליק ,ברדיצ'בסקי וברנר זוהי עדין נוכחות לא
מלאה ולא מובהקת ,וזאת משני טעמים :ראשית ,משום שהיא לא משקפת מצב צרפתי ,אנגלי
או רוסי אלא את המצב היהודי; שנית ,משום שהיא סומנה בלשון העברית המתחייה מתוך
שורשיה העתיקים; ושלישית ,משום שהסופרים הללו ,שתיארו את המצב הדקאדנטי של האדם
ושל העם היהודי ,התייחסו אליו בהתנגדות אידיאולוגית מוצהרת ובחרדה עמוקה .והרי המצב
33
34
אדישה לבוא הברברים! ורלן יכול היה לתאר
היהודי לא היה מצבה של אימפריה שוקעת,
את אדישותו של הדקאדנס לכניסת הברברים )בשירו 'רפיון' .(1883 ,לעומת זאת ,אפשרות
כליונו של העם היהודי ,שנראתה ממשית מאד בתקופת האקולטורציה המוגברת במזרח
אירופה ,החרידה את הסופרים שכתבו בעברית ,דיכאה אותם ,עוררה בהם פסימיזם עמוק,
אבל לא השאירה אותם אדישים .החרידה אותם לא פחות גזירת ההיצמדות של הפרט לגוף
הגוסס של הכלל הלאומי ,רעיון שקיבל חיזוק על רקע האנטישמיות הגזענית באירופה של סוף
המאה ובתוך התפיסות הדטרמיניסטיות האופנתיות לתקופה .על כך מעידה יצירתם יותר
מהצהרותיהם האידיאולוגיות .תחיית העם היתה הסיכוי היחיד להיחלץ מגזירה שכזו ,אבל
אמונתם בפריצת הדטרמיניזם ההסטורי לא היתה יציבה .יצירתם מביעה לעתים יאוש מוחלט
מהסיכוי הזה ,וגם כשהיא מביעה אמונה בו ,היא נשענת לא על תהליכים אורגניים של
'היטהרות' ,כדרך מחשבת ההסטוריה הרומנטית ,אלא על פריצה אלימה של צופן המורשת
הגנטית או על הבקעה מיסטית של כוחות פלאיים נדירים.
עוצמת המעורבות במצבו של היהודי ובגורל העם היהודי היא נוכחות אנטי-
דקאדנטית חזקה ביותר בספרות התחיה העברית .יתר על כן ,נקודת המבט היהודית צובעת
בחוזקה את כל היסודות הדקאדנטיים המוכרים :השחיתות המוסרית מיוחסת לחברה היהודית
הגלותית ,הניוון הפיזיולוגי והנורוטיות הם תכונות מיוחדות של הפסיכולוגיה היהודית,
הארוטיקה ה'חולנית' היא של האדם היהודי ,הסלידה מהפרימיטיב היא בהקשר יהודי ,וגילוי
הרוע בטבע ובאדם מתרחש גם הוא בהקשר יהודי .הדקאדנטים האירופים ניתקו את עצמם
מזהותם הלאומית והשתקעו בעולמם הסובייקטיבי המנוכר לכלל ולזולת .הסופר היהודי ,ככל
שהתאמץ להיות אירופי ,נשאר אחוז בכל נימי נפשו במצב היהודי.
34
35
על גילוי סימני דקאדנס במציאות או בתוך
גם הסופר הדקאדנטי האירופי לא שש
עצמו ,וחיפש תרופה ל'חולי' )כגון מיסטיקה סימבוליסטית או ניטשיאניות( .ואולם סופרים
כבודלר ,אוסקר ויילד ,אוברי ברדסלי ובריוסוב אימצו בגלוי את התדמית הדקאדנטית והניפו
אותה כדגל אידיאולוגי .לעומת זאת ,שום סופר עברי לא קיבל את הדקאדנס כפואטיקה
מוצהרת ,אפילו אם דגל באסתטיציזם ובאירופיות ונאבק למענן ,כמו פרישמן .כאמור ,ברמה
האידיאולוגית הדקאדנס עורר בעיקר התנגדות וגינוי .ברמה הנפשית הוא היה פיתוי מושך,
מעורר תיעוב ,בעל כוחות מחרידים.
הדקאדנס האירופי ביטא העדפה ערכית של התנסויות חושניות ואסתטיות על פני
מחויבויות מוסריות ,ונתן הצדקה להתנהגויות נונקונפורמיסטיות 'מודרניות' ,שנחשבו בעיני
החברה לסוטות ומזעזעות .לאנשים מסוגם של ביאליק ,ברדיצ'בסקי ,פיארברג וגנסין היה
תהליך ה'התפקרות' חוויה לא-פשוטה של נטישת נאמנויות מוסריות ,מלווה בחרדת ניהיליזם,
אך ההתמכרות לא-מורליזם ,להנאות חושניות פרוורטיות ולאסתטיציזם היתה זרה לרוחו של
הסופר העברי בן-הזמן ,שבדרך כלל קיבל את חינוכו הבסיסי בחדר ובישיבה .גם לאחר
ש'התפקר' היה אורח חייו רחוק מהדקאדנטיות הבוהמית של הסופר האירופי .גם ביאליק,
ברדיצ'בסקי וברנר ,וגם ברשדסקי ,נומברג ,גנסין ,שניאור ,יעקב שטיינברג המוקדם ודוד פוגל
אף אחד מהם לא ניהל אורח חיים דקאדנטי כשל בודלר ,ויליה דה ל'איל אדם ,אוסקר ויילדוסטניסלב פשיבישבסקי ,אם גם אימצו לפעמים גינוני לבוש והופעה מסוימים של 'דנדי'.
תעוזתם המינית נשארה צנועה בהרבה משל הדקאדנטים האירופים ,אם גם ניהלו יחסים
חופשיים יחסית עם בנות המין השני והכירו ביצריות המינית הנשית ,גם של האשה היהודיה.
הם גילו את המין החשוף ,הלא-רומנטי ,ואף את המיניות המעוותת ,ה'לא-בריאה' ,אך המציאות
35
36
היהודי החדש
היהודית ,לא רק של העיירה אלא גם זו של
באודסה ,ורשה ,פטרבורג
ווינה ,היתה רחוקה מהדקאדנטיות המובהקת של המטרופולין האירופי .הסופרים שכתבו
בעברית יכלו לשקף רק את מקבילותיה היהודיות ,כפי שאכן עשו ברדיצ'בסקי ,גנסין ,פוגל
ואחרים.
תפיסת הדקאדנטיות בהקשר היהודי היתה דומה במובנים רבים לדקאדנטיות
הרוסית .היא הובנה כחלק מ'אירופיות' ו'מודרנה' מערביות ,בתוך תרבות לאומית שנתפסה
כ'מזרחית' ושייכת לעולם ישן .על רקע תרבות שהדגישה מאד את מחויבותו של הפרט לעמו
הדקאדנטיות היתה היתר לקוסמופוליטיות ולטיפוח האגו של הפרט .בהקשר הרוסי האנוכיות
היתה התגלמות הא-מורליזם .ואמנם ,היא זוהתה עם 'תלישות' )') ,bespochvennostהיינו,
נכות נפשית של היכולת להזדהות עם רגשות של בני-העם ,ידידים ובני משפחה ,ושל הדחף
האלטרואיסטי שאמור לנבוע ממנה .זהו ההקשר שבו נוצר ה'תלוש' היהודי ו'ספרות
ההתרשמות של הבודד העברי' ,ספרות המתארת אנשים השייכים פיסית לעם היהודי ,אך
איבדו את הרגשת השייכות אליו.
בדקאדנטיות היהודית לא היו פאר של מותרות ועידון ,גם לא קלילות מגונדרת .היו
בה בעיקר דיכאון ופסימיזם עמוקים ,שמהם נבעה תחושת ניתוק מהמציאות עד כדי הפיכתה
ל'צללים' .לא במקרה שכיחים כל-כך הצללים בכותרות של סיפורים בני התקופה; הם משקפים
גם מצב נפשי סובייקטיבי וגם תפיסה של החיים היהודיים כחסרי-ממשות .הנחת היסוד של
שופנהאואר ,שהעולם המוחשי עשוי להיות רק דמיון וחלום ,קיבלה פירוש סוציולוגי ,המשליך
את 'צללי החיים' על המצב היהודי .היתה בה גם מודעות לשחיתות סביבתית ,לרוע קיומי,
לאכזריות בתוך המשפחה .כל אלה נתפסו הן כתוצאה של תהליכי דקאדנס חברתי והן כגילוי
36
37
האישיות מבחינה מוסרית ,הפך אותה
של חולי פסיכופיסיולוגי ניווני שעיוות את
למפלצת נורוטית וניתק אותה מהטוהר ,שעל קיומו במציאות הסופר לא היה מוכן לוותר.
האם קיבלה הספרות העברית בתקופה זו גם השפעה סגנונית של הדקאדנס ,ואם כן -
מה ייחודו של הסגנון הדקאדנטי העברי? זוהי שאלה קשה שהתשובה עליה מסובכת ,גם לאור
98
הקושי להבחין בין סגנון דקאדנטי ,אימפרסיונסטי וסימבוליסטי ,וגם בגלל מצבה היוצא-דופן
של הלשון העברית לעומת לשונות הספרות האירופית .מצבן של ספרויות העמים האירופיים
הקטנים )כגון אוקראינית( בתקופה זו היה דומה יותר למצבה של הספרות ביידיש :הן נאבקו
על ייסודה של ספרות יפה לאניני טעם בלשון שנחשבה ל'ז'ארגון' .הספרות העברית בסוף
המאה התשע-עשרה נאבקה )בהצלחה מעוררת השתאות( למען מטרה הפוכה :החייאת המשלב
הדיבורי העממי של לשון שהיתה קיימת בעיקר כשפת כתיבה ושפת דיבור של גברים
משכילים ,בדרך של יצירת אפקט דיבורי בלשון שלא היתה מדוברת בפי העם .המאבק הזה לא
נפסק גם בספרות שקיבלה השפעות דקאנטיות וסימבוליסטיות ,אך חשיבותו פחתה .חדירת
ההשפעה הדקאדנטית מסתמנת בהכנסת יסודות לשוניים לא-דיבוריים ,ארכאיזמים
ונאולוגיזמים ,בתיבנות פיוטי של לשון הפרוזה ,בהגברת המוסיקליות ,שימוש בסינאסתזות
ויסודות נוספים של מבנה ,רטוריקה ואפיון .הסגנון הדקאדנטי מתבטא ,בין השאר ,בהחלפת
הפרסונה ה'עממית' של המספר והמשורר )מנדלי מוכר ספרים ,שלום עליכם ביידיש וכדומה(
בפרסונה של אדם רווי לעייפה השכלה יהודית ו/או כללית ,ולפיכך לשונו עמוסה זכרי לשון
מתוחכמים ואף אזוטריים.
98
בר-יוסף ) ,(1994שם עמ' .64-56
37
38
ברדיצ'בסקי וברנר היא חלקית ,מוגבלת,
הדקאדנטיות ביצירתם של ביאליק,
לא-מרכזית ,לעומת מקומה הבולט יותר אצל נומברג ,גנסין ,פוגל ,יעקב שטיינברג ושניאור.
זיהויה על-ידי הקורא תלוי גם בתשובתו לשאלה :מאיזו עמדה המציאות מתוארת כדקאדנטית -
האם מתוך השלמה שבייאוש או מתוך תקווה לשינוי? התשובה פתוחה לפרשנות ,כמובן.
לדעתי ,הדקאדנס אמנם עורר בסופרים אלה התנגדות חזקה ,אבל הוא חילחל ביצירתם במידה
זו או אחרת ,ולפעמים נספג בתוכה תוך כדי המאבק.
.5
הגינוי של ספרות הדקאדנס והחשש מפני חדירתה לספרות העברית אפיין את
עמדתם המוצהרת של מעצבי הפואטיקה שלה :אחד-העם ,קלוזנר ,ביאליק וברנר ,ושל רוב
המבקרים הספרותיים הפחות ידועים .בזה אין הספרות העברית שונה מספרויות אירופיות
אחרות ,שבדרך כלל התייחסו לדקאדנס כאל תופעה פסולה ומזיקה .התגובה השלילית היתה
חריפה במיוחד ברוסיה ,והיא מתבטאת ,בין השאר בחיבורו של טולסטוי' ,מהי אמנות?' )
,(1898במאמרי התקפה של גורקי על ורלן והדקאדנטים הצרפתים ) (1896ובפופולריות
העצומה של נורדאו ,שספרו הנ"ל תורגם לרוסית שנה לאחר הופעתו במקור הגרמני ונדפס
במהדורות נוספות בשנים 1896ו .-1901ברוסיה נתפס הדקאדנס כהמשכה של המגמה
ה'מערבית' ,ולכן עורר גם את התנגדותם של הסלביאנופילים .אופיו הפוליטי הליבראלי נתפס
בעיני המפכנים הסוציאליסטים כגילוי של בורגנות ,ולכן הדקאדנס נעשה גם לאויבו של
הסוציאליזם הסובייטי.
38
39
בצדק כאיום על רעיון התחיה הלאומית.
בספרות העברית הדקאדנס נתפס
מכל ההבדלים בין רומנטיקה לדקאדנס ,בעיקר במובנם המזרח-אירופי ,ההבדל המכריע ביותר
בהקשר של הספרות העברית נעוץ במושג הלאומיות ,בהבנת החווייה הלאומית ובהערכת
סיכויי התחיה הלאומית .הסתירה בין האמונה הרומנטית באפשרות התחיה הלאומית לבין
תפיסות דטרמיניסטיות וגזעניות שמילאו את חלל האויר האירופי בסוף המאה התשע-עשרה
עומדת בשורש המבוכה של המחשבה הלאומית העברית בתקופה זו .הרומנטיקה זוהתה עם
השאיפה להחייאת שורשי התרבות הלאומית העממית ועם האמונה בקדושתה המוסרית של
'רוח האומה' ,ואילו הדקאדנס ביטא הפניית עורף למחויבות לאומית וחברתית והתרכזות
בתחושות סובייקטיביות .לספרות הדקאדנס היתה משותפת ההנחה שההתנתקות מהלאום
ומהדת מנתקת את האדם מכל קשריו החברתיים והופכת את חייו לעולם של ערפל ,חלום
ומוזרויות פרוורטיות .את הדקאדנטים ברוסיה האשימו ב'תלישות' ,היינו ,באטימת הרגישות
למצוקות העם והחברה .הטיפוס שנהוג לכנותו בשם 'תלוש' בספרות העברית ,אותו אדם
שאיבד את תחושת השייכות הדתית-לאומית ,נושא עליו לפחות חלק מאשכול תכונותיו
האופייניות של הדקאדנט :אינטלקטואל או אמן ,איש המודרנה ,לא'-גברי' ,סובל מנירוזות
)'נורסתן'( ,אסתטיקן ,אמורליסט .ה'תלוש' אינו המצאה של הספרות העברית .זהו תרגום של
המונח הצרפתי ,deracineשבו כינה מוריס בארה ) (Maurice Barresאת בני תקופתו ברומן שלו
Les deracines: le roman de l'energie nationale ((1897ושל המונח הרוסי '
,bespochvennostשבו השתמש שסטוב בחיבורו הפילוסופי ' (Apofeoz bespochvennosti' (1905
כדי לציין ולהצדיק את מצבו של האדם החדש ,הספקן הרדיקלי ,הכופר במחויבותו של הפרט
לערכים אידיאולוגיים ,חברתיים ומוסריים .גם דמויות הדקאדנטים בספרות המערב היו
39
40
מנותקות
ממחויבויות
כאלה,
אך
המוסרי היה גדול הרבה יותר בתרבות
הזעזוע
הרוסית ובתרבות היהודית ,בהן היה לזהות הלאומית והחברתית משקל כבד יותר בנורמה
המוסרית ובתפיסת תפקידה של הספרות.
סיבה חשובה להתנגדות שעורר הדקאדנס בקרב סופרי התחיה העברית היה אופיה
ה'חולני' של הספרות והאמנות הדקאדנטית ,כלומר ,עיסוקה בנושאים ובמצבים נפשיים
שנחשבו לא-מוסריים או פתולוגיים שכן על פי השקפתם לספרות יש תפקיד מרכזי בהנעת
תהליכים תרבותיים ופוליטיים ,ובתקופה שבה קיומה של התרבות ושל העם היהודי נתונים
בסכנה ,כאשר היהדות סובלת מחולי אנוש ,תפקידה של הספרות העברית הוא לתרום
להבראתה ,ולזאת מסוגלת רק ספרות 'בריאה' .אך מצד אחר ,ההנחה המקובלת ,שהיהדות
שרויה במצב של מחלה או שהיא עצמה מחלה כרונית ,עוררה את השאלה :האם תיתכן ספרות
'בריאה' המשקפת בצורה אותנטית את מצב היהדות 'החולה' ,הקרועה והמתפוררת? האם אין
זה תפקידו של הסופר היהודי ,ודווקא של הסופר הריאליסטי ,לשקף במלוא האכזריות את
הדקאדנטיות של המצב היהודי? על בסיס ההגיון הזה כתב ברדיצ'בסקי כבר ב ,-1892
שתפקידה של הספרות העברית הוא לתאר 'גם את הריקבון והמאוס שבחיינו'.
99
בשנת 1902
טען המבקר ש"ל ציטרון ששירה יהודית אמיתית וטבעית הנוצרת בגלות חייבת להיות
100
דקאדנטית .רק בארץ ישראל תיווצר שירה טבעית,
וב -1910הגן ברנר על ספרות יהודית
דקאדנטית בתכנה ובצורתה האמנותית ,משום שלדבריו העם היהודי בגולה פיתח את הנטיה
לחיות חיים דקאדנטיים.
99
101
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי' ,רשות היחיד ]בעד הרבים[' ,אוצר הספרות ד )תרנ"א( ,עמ' .32
100
ציטרון‘ ,קטעים מחליפת מכתבים' ,ראה הערה * ,שם ,עמ' .90
101
יוסף חיים ברנר ,כתבים ,שם ,כרך ג' עמ' .413-411
40
41
הסופרים העברים שהתנגדו לו לא רק
הדקאדנס הספרותי נתפס על ידי
כבגידה בעקרונות המוסר היהודי וברוח היהדות ,אלא גם כחיקוי זול ושטחי של אופנה
המשקפת מציאות חיים זרה לאדם היהודי :חיי המותרות והשחיתות של האמן הבוהמי
במטרופולין האירופי ,כמו גם הרגישות האסתטית המפותחת שלו ,נראו שייכים לעולם שהאדם
היהודי אינו מכיר אותו ,ולכן הסופר היהודי אינו יכול ואינו צריך לנסות לשקף אותו ביצירתו.
יתכן שהסלידה כלפי הדקאדנס ניזונה גם מהתפקיד שמילאו יהודים מתבוללים ומומרים
בקירוב הספרות הרוסית אל הקוסמופוליטיות המער-אירופית החדשה .הדקאדנס הלם היטב
את שאיפותיהם של יהודים בני משפחות מתבוללות שהתאכזבו מהליברלים וחששו
מהלאומיות הגואה ,ולכן נוכל למצוא לפחות שם יהודי אחד בכל אחד ממרכזי פעולתו :את
גוסטב קאהן בצרפת בשנות השמונים ,את מקס בירבאום ב'שנות התשעים הצהובות' באנגליה,
את ארתור שניצלר ,הוגו פון הופמנסתאל וריכרד בר-הופמן בוינה .ברוסיה שימש כתב-העת
סוורני וסטניק בעריכתם של וולינסקי-פלקסר וזינאידה גורביץ' במה שאיפשרה את חדירת
הדקאדנס והסימבוליזם לרוסיה ,בה כתבו בין השאר ניקולאי מינסקי וזינאידה ונגרובה.
הקוסמופוליטיות של תרבות הדקאדנס היתה מקור תקווה ליהודים מתבוללים ,תקווה שגם
הצדיקה את עצמה ,שהרי ספרות המודרניזם במאה העשרים נשענת על יצירות של סופרים
ממוצא יהודי יותר מכל זרם אחר בתולדות הספרות העולמית במאות הקודמות.
אבל זאת בדיוק היתה הבעיה של ראשית המודרניזם בספרות העברית :כתיבת
ספרות בעברית ,במובנה האירופי של המלה ,נזקקה לאמונה ברעיון התחיה הלאומית ,שנגזרה
מהשקפת עולם רומנטית )אפשר להחיות את רוח העם על ידי חזרה למקורותיו העתיקים( וגם
ממחשבת הפרוגרס )אפשר להבריא את החברה החולה באמצעות רפורמות ושינוי תנאים(,
41
42
ואילו המודרניזם בשנות התשעים באירופה היה
נתון בצל הדקאדנס ,שכפר ברעיון הפרוגרס,
ואם כי בנקודות מסוימות השיק עם הרומנטיקה ,היה מנוגד לה בכמה נושאים חשובים,
ובעיקר בנושא הלאומיות והמהפכנות.
איך אפשר להדוף את הפסימיזם הדקאדנטי ולהחיות את הרוח הרומנטית הלאומית-
מהפכנית ,לאחר שזו איכזבה? או אולי יש דרך לשקם את האנרגיות הלאומיות וליצור ספרות
בריאה או מבריאה גם על בסיס החולי הדקאדנטי ,בעזרת 'אף-על-פי-כן' חדש? הבעיה הזו
היתה משותפת לכל ספרויות העמים האירופיים )בעיקר במזרח אירופה ,אבל גם באיטליה(
שהיו מצויים במצב של תסיסה פוליטית -לאומית או מהפכנית -ונראתה קריטית ליוצרי
הספרות העברית ,שרובם ראו את עצמם שותפים לאחריות בדבר עתידו של העם היהודי,
והאמינו שלא תיתכן תחייה לאומית ללא תחייה ספרותית.
אחד הפתרונות היה לראות את ההיפתחות לתרבות המערב כריניסאנס ,יציאה
מהפכנית מהגטו של הצנזורה ושל מחשבת הספרות המגויסת .כך מתארת זינאידה ונגרובה,
שעבדה כמחנכת במשפחת גינצבורג ,את המפגש שלה עם הספרות הצרפתית והאנגלית של
102
סוף המאה,
וכך ראו את הדברים פרישמן ,ברדיצ'בסקי וקלוזנר .אפשר היה גם לכרוך יחד
את המודרניזם המערב-אירופי עם מסורות קלסיות וקלסיציסטיות ,ולראות בזה דגם של
מודרניות כלל-אירופית וספרות תחיה גם יחד ,כפי שניסו לעשות מרז'קובסקי ובריוסוב,
ובספרות העברית -טשרניחובסקי ולאה גולדברג.
אך הפיתרון שזכה למירב ההצלחה היה הסימבוליזם בנוסחו הרוסי ה'בשל' )היינו,
של בני הדור השני( ,זה שלא היה מוכן לוותר על הזהות הלאומית בלבושה המיסטי ,על חוויית
102
.Semion Vengerov, Russkaia Literatura, ibid., T. I, p. 136
42
43
של המשורר כנביא חורבן וגאולה של העם.
ה'צוותא הקדושה' )) ’sobornostועל תפקידו
הסימבוליזם איפשר את האופטימיזם החזוני האקסטאטי ,האסכטולוגי ,כתשובה לפסימיזם
הדקאדנטי האפרורי .הוא שיחרר את הפרסונה של המשורר מנחיתותה הדקאדנטית ,והאיר
אותה בזוהר הגדולה ואף הקדושה של 'אדם עליון' הנמצא מעבר לטוב ולרע .הוא איפשר
מיתולוגיזציה מחודשת של הטבע ,האהבה ורוח האומה .האינדיבידואליזם הרומנטי הוחלף
באימפרסונליזם מיסטי ,המשקף באופן סימולטני התרחשויות במישור המטאפיסי ובמישור
התת-מודע הכלל-אנוש ,הלאומי והאישי גם יחד .בנוסחו הנוצרי-פרבוסלבי הסימבוליזם איפשר
לקדש את הסבל ,את הקורבן ואת הדם השפוך .הוא החיה מוטיבים אפוקליפטיים ,באמצעותם
תוארו סבלות המהפיכה ומלחמת האזרחים כשלב הכרחי בדרך לגאולה משיחית .הוא איפשר
למשוררים לבטא לא רק פסימיזם נוקב לגבי עתיד העם ,אלא גם לקדם בברכה -או לפחות
בתחושה של חוסר-ברירה -את הברבריות של המהפיכה ,את שפיכות-הדמים ואת הוולגריות,
ולראות בכך שלב בתהליך הסטורי בלתי-נמנע .הסימבוליזם החזיר לשירה את הטמפרטורות
הריגושיות הגבוהות ,את ההתפרצות של אנרגיות לא-רציונליות ,ובמובן זה היה ראוי לכינוי
'ניאורומנטיקה' ,שאמנם הודבק לו בארצות רבות .יחד עם זאת הסימבוליסטים הרוסים הצהירו
שהם מחזירים לספרות הרוסית את הריאליזם ואת הקלאסיות.
המסורת החסידית ,שחלק מהסופרים קיבלו אותה כגירסא דינקותא ,איפשרה קליטה
מהירה ונוחה של הסימבוליזם בספרות העברית .בבסיס הסימבוליזם עמדה גישה רליגיוזית,
מיסטית-חילונית ,למציאות .אחדים מיוצרי הסימבוליזם בצרפת וברוסיה התעניינו בקבלה
)מאלרמה ,סולוביוב( .היה אף מי שניסה למצוא בחסידות את ה'פסיכולוגיה של התת-מודע' על
43
44
פי הרטמן.
103
הסימבוליזם איפשר מעין 'חזרה
בתשובה' אל ניאורומנטיקה יהודית .פרץ
הוא הדוגמה המובהקת למעבר מהתחלות דקאדנטיות אל לאומיות ניאורומנטית .אותו תהליך
עצמו מסתמן גם בשירתו של ביאליק ,שאחרי ניסויים בסגנון 'חיבת ציון' ובנטורליזם )'רחוב
היהודים'( כתב ,בצד שירה רומנטית ,מספר ניכר של שירים המשקפים הלכי-רוח ומוטיבים
דקאדנטיים ,והגיע למיטב הישגיו בשירה סימבוליסטית ,שאיפשרה לו 'לייהד' את השירה
האירופית בת-זמנו בצורה הטבעית ביותר .הסיום הסימבוליסטי של 'מכאן ומכאן' של ברנר
מסמל את הסיכוי של אובד-עצות להבריא מהדקאדנטיות שלו ,ולהתקרב לעולמו הרליגיוזי של
אריה לפידות.
ואולם אל לנו להתעלם מהעובדה ,שהבסיס של רעיון התחיה ברומנטיקה האירופית
של תחילת המאה היה האמונה בחירות הנפש ובאופי המוסרי של הרגש הטבעי ושל כוחות
חברתיים ראשוניים ,ואילו הבסיס של רעיון התחיה בספרות הסימבוליסטית נמצא מעבר לטוב
ולרע .הוא מעוגן בתפיסות פסיכולוגיות ומוסריות פסימיסטיות ,באכזבה מליברליזם
ומרומניטקה גם יחד ,והוא מקבל את האגואיזם ,את הכוחניות ואת הרוע הקיומי כעובדות יסוד
בחיי הפרט והכלל .לכן התחיה הלאומית בנוסחה זה חייבת להיות עקובה מדם ,ולעבור דרך
המוות והחורבן ,או לפחות דרך הסבל והקורבן.
יסודות של דקאדנס ושל סימבוליזם ,לעתים שניהם יחד ולעתים כל אחד לחוד,
ממשיכים להופיע בספרות העברית שנכתבה בארץ-ישראל ובספרות הישראלית .המשך
המחקר של זיקת הספרות העברית החדשה לדקאדנס ולסימבוליזם יוכל להועיל לא רק לפירוש
מלא יותר של היצירות ולתיאור מדויק יותר של הפואטיקה ,אלא גם לראייה מלאה יותר של
103
.Ahron Marcus, Hartmann’s induktiv Philosophie im Chassidismus, Lemberg, 1889
44
45
לא מבוטל .אני מקווה שהמודעות להקשר
התרבות הציונית ,שהספרות מילאה בה תפקיד
הדקאדנטי תתרום גם להוראה זהירה ומבהירה של יצירות השרויות בצילן של מוסכמות
הדקאדנס.
הבוהמי במטרופולין האירופי ,כמו גם הרגישות האסתטית המפותחת שלו ,נראו שייכים
לעולם שהאדם היהודי אינו מכיר אותו ,ולכן הסופר היהודי אינו יכול ואינו צריך לנסות לשקף
אותו ביצירתו .יתכן שהסלידה כלפי הדקאדנס ניזונה גם מהתפקיד שמילאו יהודים מתבוללים
ומומרים בקירוב הספרות הרוסית אל הקוסמופוליטיות המער-אירופית החדשה .הדקאדנס
הלם היטב את שאיפותיהם של יהודים בני משפחות מתבוללות שהתאכזבו מהליברלים וחששו
מהלאומיות הגואה ,ולכן נוכל למצוא לפחות שם יהודי אחד בכל אחד ממרכזי פעולתו :את
גוסטב קאהן בצרפת בשנות השמונים ,את מקס בירבאום ב'שנות התשעים הצהובות' באנגליה,
את ארתור שניצלר ,הוגו פון הופמנסתאל וריכרד בר-הופמן בוינה .ברוסיה שימש כתב-העת
סוורני וסטניק ,בעריכתם של וולינסקי-פלקסר וזינאידה גורביץ' ,במה שאיפשרה את חדירת
הדקאדנס והסימבוליזם לרוסיה ,בה כתבו בין השאר ניקולאי מינסקי וזינאידה ונגרובה.
הקוסמופוליטיות של תרבות הדקאדנס היתה מקור תקווה ליהודים מתבוללים ,תקווה שגם
הצדיקה את עצמה ,שהרי ספרות המודרניזם במאה העשרים נשענת על יצירות של סופרים
ממוצא יהודי יותר מכל זרם אחר בתולדות הספרות העולמית במאות הקודמות.
אבל זאת בדיוק היתה הבעיה של ראשית המודרניזם בספרות העברית :כתיבת
ספרות בעברית ,במובנה האירופי של המלה ,נזקקה לאמונה ברעיון התחיה הלאומית ,שנגזרה
מהשקפת עולם רומנטית )אפשר להחיות את רוח העם על ידי חזרה למקורותיו העתיקים( וגם
ממחשבת הפרוגרס )אפשר להבריא את החברה החולה באמצעות רפורמות ושינוי תנאים(,
45
46
נתון בצל הדקאדנס ,שכפר ברעיון הפרוגרס,
ואילו המודרניזם בשנות התשעים באירופה היה
ואם כי בנקודות מסוימות השיק עם הרומנטיקה ,היה מנוגד לה בכמה נושאים חשובים,
ובעיקר בנושא הלאומיות והמהפכנות.
איך אפשר להדוף את הפסימיזם הדקאדנטי ולהחיות את הרוח הרומנטית הלאומית-
מהפכנית ,לאחר שזו איכזבה? או אולי יש דרך לשקם את האנרגיות הלאומיות וליצור ספרות
בריאה או מבריאה גם על בסיס החולי הדקאדנטי ,בעזרת 'אף-על-פי-כן' חדש? הבעיה הזו
היתה משותפת לכל ספרויות העמים האירופיים )בעיקר במזרח אירופה ,אבל גם באיטליה(
שהיו מצויים במצב של תסיסה פוליטית -לאומית או מהפכנית -ונראתה קריטית ליוצרי
הספרות העברית ,שרובם ראו את עצמם שותפים לאחריות בדבר עתידו של העם היהודי,
והאמינו שלא תיתכן תחייה לאומית ללא תחייה ספרותית.
אחד הפתרונות היה לראות את
ההיפתחות לתרבות המערב כריניסאנס ,יציאה
מהפכנית מהגטו של הצנזורה ושל מחשבת הספרות המגויסת .כך מתארת זינאידה ונגרובה,
שעבדה כמחנכת במשפחת גינצבורג ,את המפגש שלה עם הספרות הצרפתית והאנגלית של
סוף המאה ) ;Vengerov, 1972, i:136בר-יוסף ,תשנ"ד ,(117:וכך ראו את הדברים פרישמן,
ברדיצ'בסקי וקלוזנר .אפשר היה גם לכרוך יחד את המודרניזם המערב-אירופי עם מסורות
קלסיות וקלסיציסטיות ,ולראות בזה דגם של מודרניות כלל-אירופית וספרות תחיה גם יחד,
כפי שניסו לעשות מרז'קובסקי ובריוסוב ,ובספרות העברית -טשרניחובסקי ולאה גולדברג.
אך הפיתרון שזכה למירב ההצלחה היה הסימבוליזם בנוסחו הרוסי ה'בשל' )היינו,
של בני הדור השני( ,זה שלא היה מוכן לוותר על הזהות הלאומית בלבושה המיסטי ,על חוויית
ה'צוותא הקדושה' )) sobornostועל תפקידו של המשורר כנביא חורבן וגאולה של העם.
46
47
האקסטאטי,
הסימבוליזם איפשר את האופטימיזם החזוני
האסכטולוגי,
כתשובה
לפסימיזם הדקאדנטי האפרורי .הוא שיחרר את הפרסונה של המשורר מנחיתותה הדקאדנטית,
והאיר אותה בזוהר הגדולה ואף הקדושה של 'אדם עליון' הנמצא מעבר לטוב ולרע .הוא איפשר
מיתולוגיזציה מחודשת של הטבע ,האהבה ורוח האומה .האינדיבידואליזם הרומנטי הוחלף
באימפרסונליזם מיסטי ,המשקף באופן סימולטני התרחשויות במישור המטאפיסי ובמישור
התת-מודע הכלל-אנוש ,הלאומי והאישי גם יחד .בנוסחו הנוצרי-פרבוסלבי הסימבוליזם איפשר
לקדש את הסבל ,את הקורבן ואת הדם השפוך .הוא החיה מוטיבים אפוקליפטיים ,באמצעותם
תוארו סבלות המהפיכה ומלחמת האזרחים כשלב הכרחי בדרך לגאולה משיחית .הוא איפשר
למשוררים לבטא לא רק פסימיזם נוקב לגבי עתיד העם ,אלא גם לקדם בברכה -או לפחות
בתחושה של חוסר-ברירה -את הברבריות של המהפיכה ,את שפיכות-הדמים ואת הוולגריות,
ולראות בכך שלב בתהליך הסטורי בלתי-נמנע .הסימבוליזם החזיר לשירה את הטמפרטורות
הריגושיות הגבוהות ,את ההתפרצות של אנרגיות לא-רציונליות ,ובמובן זה היה ראוי לכינוי
'ניאורומנטיקה' ,שאמנם הודבק לו בארצות רבות .יחד עם זאת הסימבוליסטים הרוסים הצהירו
שהם מחזירים לספרות הרוסית את הריאליזם ואת הקלאסיות.
המסורת החסידית ,שחלק מהסופרים קיבלו אותה כגירסא דינקותא ,איפשרה קליטה
מהירה ונוחה של הסימבוליזם בספרות העברית .בבסיס הסימבוליזם עמדה גישה רליגיוזית,
מיסטית-חילונית ,למציאות .אחדים מיוצרי הסימבוליזם בצרפת וברוסיה התעניינו בקבלה
)מאלרמה ,סולוביוב( .היה אף מי שניסה למצוא בחסידות את ה'פסיכולוגיה של התת-מודע' על
פי הרטמן )) .Markus,1898הסימבוליזם איפשר מעין 'חזרה בתשובה' אל ניאורומנטיקה יהודית.
פרץ הוא הדוגמה המובהקת למעבר מהתחלות דקאדנטיות אל לאומיות ניאורומנטית .ב -1901
47
48
תומו ומלא הוא כח עלומים בריא ורענן .היו
מציין ליליינבלום' :כשרונו של פרץ עודו בעצם
ימים אשר נראו בסופרנו זה סימני נטיה לדרך המספרים הדיקדנטים' ) .(573:1901אותו
תהליך עצמו מסתמן גם בשירתו של ביאליק ,שאחרי ניסויים בסגנון 'חיבת ציון' ובנטורליזם
)'רחוב היהודים'( כתב ,בצד שירה רומנטית ,מספר ניכר של שירים המשקפים הלכי-רוח
ומוטיבים דקאדנטיים ,והגיע למיטב הישגיו בשירה סימבוליסטית ,שאיפשרה לו 'לייהד' את
השירה האירופית בת-זמנו בצורה הטבעית ביותר .הסיום הסימבוליסטי של 'מכאן ומכאן'
מסמל גם את הסיכוי של אובד-עצות להבריא מהדקאדנטיות שלו ,להתקרב לעולמו הרליגיוזי
של אריה לפידות.
ואולם אל לנו להתעלם מהעובדה ,שהבסיס של רעיון התחיה ברומנטיקה האירופית
של תחילת המאה היה האמונה בחירות הנפש ובאופי המוסרי של הרגש הטבעי ושל כוחות
חברתיים ראשוניים ,ואילו הבסיס של רעיון התחיה בספרות הסימבוליסטית נמצא מעבר לטוב
ולרע .הוא מעוגן בתפיסות פסיכולוגיות ומוסריות פסימיסטיות ,באכזבה מליברליזם
ומרומניטקה גם יחד ,והוא מקבל את האגואיזם ,את הכוחניות ואת הרוע הקיומי כעובדות יסוד
בחיי הפרט והכלל .לכן התחיה הלאומית בנוסחה זה חייבת להיות עקובה מדם ,ולעבור דרך
המוות והחורבן ,או לפחות דרך הסבל והקורבן.
יסודות של דקאדנס ושל סימבוליזם ,לעתים שניהם יחד ולעתים כל אחד לחוד,
ממשיכים להופיע בספרות העברית שנכתבה בארץ-ישראל ובספרות הישראלית .המשך
המחקר של זיקת הספרות העברית החדשה לדקאדנס ולסימבוליזם יוכל להועיל לא רק לפירוש
מלא יותר של היצירות ולתיאור מדויק יותר של הפואטיקה ,אלא גם לראייה מלאה יותר של
התרבות הציונית ,שהספרות מילאה בה תפקיד לא מבוטל .אני מקווה שהמודעות להקשר
48
49
של יצירות השרויות בצילן של מוסכמות
הדקאדנטי תתרום גם להוראה זהירה ומבהירה
הדקאדנס.
49
© Copyright 2024