‫"וְ ַאך אֵ בר מדולדל אני"‬
‫הגוף הנשי בסיפוריה של נחמה פוחצ'בסקי‬
‫גוני בן‪-‬ישראל קסוטו‬
‫תקציר‬
‫נחמה פוחצ'בסקי (‪ ,)4391-4683‬מחלוצות ספרות הנשים העברית‪ ,‬פרסמה בחייה שני‬
‫קבצי סיפורים‪ :‬ביהודה החדשה (‪ )4344‬ובכפר ובעבודה (‪ .)4391‬בסיפורים היא מתארת‬
‫את החיים בארץ‪-‬ישראל בתחילת המאה העשרים‪ ,‬מנקודת המבט של האיכרים‬
‫האשכנזים ומנקודת המבט של העולים התימנים‪ .‬מן הסיפורים עולה כי קשיים קיימים‬
‫בכל מקום ובכל עיסוק ובמיוחד קשה גורלן של הנשים‪.‬‬
‫סיפוריה של פוחצ'בסקי משופעים בדמויות של נשים למודות סבל‪ ,‬ומבחינה זו‬
‫אין הבדל בין הסיפורים מחיי האיכרים ובין אלה המתארים את הווי התימנים‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬בעקבות הביקורת הפוסט‪-‬קולוניאלית‪ ,‬ביקורת המבקשת "לחשוף את עקרונות‬
‫היסוד הקולוניאליסטיים בתוך מבני ידע שונים"‪ 1,‬מוצגים במאמר זה שני מודלים‬
‫לבחינת הגוף הנשי‪ :‬מודל אשכנזי ומודל תימני‪.‬‬
‫שני המודלים מושתתים על אלמנטים גופניים מובהקים‪ :‬עבודה פיזית‬
‫והולדה‪ ,‬אך הם נבדלים מבחינת עמדתה של המספרת ביחס למתואר‪ .‬בעוד שאת‬
‫הסיפורים ה'אשכנזיים' כותבת פוחצ'בסקי מתוך המציאות המוכרת לה מחייה שלה‪,‬‬
‫הרי שבסיפורים ה'תימניים' אין קול אותנטי אלא ניסיון מערבי לדבר בשמו של ה'אחר'‬
‫התימני‪.‬‬
‫מילות מפתח‪ :‬הגוף הנשי‪ ,‬תאוריה פוסט‪-‬קולוניאלית‪ ,‬אשכנזי‪ ,‬תימני‪ ,‬עבודה פיזית‪,‬‬
‫ילדים‬
‫ד"ר גוני בן‪-‬ישראל קסוטו‪ ,‬אורנים‪ ,‬המכללה האקדמית לחינוך; מכללת סמינר הקיבוצים –‬
‫המכללה לחינוך‪ ,‬טכנולוגיה ואמנויות‬
‫‪ 1‬שנהב וחבר‪49 :2112 ,‬‬
‫גו נ י ב ן ‪ -‬י ש רא ל קס ו ט ו‬
‫מבוא‬
‫נחמה פיינשטיין פוחצ'בסקי נולדה ב‪ 4683-‬בבריסק ליטא‪ .‬היא נישאה למדריך חקלאי‬
‫מחובבי‪-‬ציון‪ ,‬יחיאל מיכל פוחצ'בסקי‪ ,‬ועלתה עמו לארץ‪-‬ישראל ב‪ .4663-‬עיקר עבודתה‬
‫הייתה במשק הגדול של המשפחה בראשון לציון‪ ,‬ולצד עבודה זו עסקה גם בענייני ציבור‬
‫‪2‬‬
‫והובילה את המאבק המתמשך של נשות העיר לשוויון זכויות‪ .‬היא נפטרה ב‪.4391-‬‬
‫פוחצ'בסקי‪ ,‬אשר נהגה להשתמש בשם העט נפ"ש (רמז לשם נעוריה)‪ ,‬פרסמה‬
‫שני קבצי סיפורים‪ :‬ביהודה החדשה (‪ )4344‬ובכפר ובעבודה (‪ ,)4391‬וכן ומאמרים‬
‫וסיפורים קצרים (גם לילדים) בבימות שונות‪ .‬היא השאירה אחריה חמישה נוסחים‬
‫‪3‬‬
‫בכתב יד לרומן במדרון‪ ,‬רומן שפורסם על‪-‬ידי שניים מניניה ב‪.2111-‬‬
‫קובץ סיפוריה הראשון‪ ,‬ביהודה החדשה‪ ,‬כולל עשרה סיפורים‪ .‬גיבוריהם של‬
‫חמשת הסיפורים הראשונים ‪" -‬האבדות"‪" ,‬תחת האתרוג"‪" ,‬סימה רסקין"‪" ,‬גוססת"‬
‫ו"החרטה"‪ ,‬הם אשכנזים‪ ,‬והחמישה הנותרים ‪" -‬רֻ מה"‪" ,‬ג'לות"‪" ,‬פעמים"‪" ,‬גוי קדוש"‬
‫‪4‬‬
‫ו"אחרי שמחה"‪ ,‬הם מחיי התימנים‪.‬‬
‫הרקע לכל הסיפורים הוא החיים בארץ‪-‬ישראל בתחילת המאה העשרים‬
‫המנכיחים קשיים הקיימים באותה תקופה בכל מקום ובכל עיסוק‪ :‬בעבודת תפירה‬
‫בירושלים ("האבדות")‪ ,‬או בעבודה חקלאית במושבה ("תחת האתרוג"‪" ,‬החרטה")‪.‬‬
‫במיוחד היה קשה גורלן של הנשים‪ .‬רווקות‪ ,‬אלמנות‪ ,‬נשואות או גרושות‪ ,‬עקרות או‬
‫אימהות לילדים‪ ,‬אשכנזיות או תימניות ‪ -‬הן הגיבורות של מרבית סיפורי הקובץ‪ .‬רק‬
‫בשלושה סיפורים ‪" -‬תחת האתרוג"‪" ,‬ג'לות" ו"גוי קדוש" הדמות הראשית היא גבר‪,‬‬
‫וגם בהם ישנה נוכחות נשית דומיננטית‪" .‬החיים הקשים קשים שבעתיים כשמדובר‬
‫בנשים והם ללא מוצא"‪ ,‬כך קובעת נורית גוברין בהתייחסה לסיפורת של פוחצ'בסקי‪.‬‬
‫"החיים קשים במיוחד לאשה‪ ,‬לא רק משום שהיא חלשה יותר‪ ,‬פגיעה יותר‪ ,‬חסרת מגן‬
‫‪5‬‬
‫ובודדה‪ ,‬אלא גם משום שהחוק אינו עומד לצדה"‪.‬‬
‫מבחינה זו אין הבדל בין חמשת הסיפורים מחיי האיכרים האשכנזים ובין אלה‬
‫המתארים את הווי התימנים‪ .‬בכולם נמצא דמויות של נשים למודות סבל‪ ,‬עוני‪ ,‬מחלות‬
‫ומוות‪ .‬השוני הוא בכך שבסיפורים מהווי התימנים הרשתה לעצמה פוחצ'בסקי לדבר‬
‫בצורה גלויה על אי השוויון בין נשים לגברים ועל העוולות הנגזרות מכך‪ .‬ביקורת כזו לא‬
‫קיימת בסיפורים האשכנזיים שבקובץ‪ .‬כפי שמציינת יפה ברלוביץ‪ ,‬רק עשר שנים‬
‫מאוחר יותר התחילה פוחצ'בסקי לעסוק ביחסים שבינו לבינה בקרב החברה המזרח‬
‫‪6‬‬
‫אירופאית בישראל‪.‬‬
‫‪ 2‬ברלוביץ‪2119 ,‬‬
‫‪ 3‬גוברין‪2111 ,‬‬
‫‪ 4‬יפה ברלוביץ מסבירה כי התעניינותה של פוחצ'בסקי בעולמן של הנשים התימניות היא פועל‬
‫יוצא של היכרות קרובה עימן‪ .‬פוחצ'בסקי פעלה רבות לקליטתן של נשים תימניות בעליות‬
‫שהגיעו לראשון‪-‬לציון מ‪ 4313-‬ואילך (ברלוביץ‪.)22 :4338 ,‬‬
‫‪ 5‬גוברין‪411 :4363 ,‬‬
‫‪ 6‬ברלוביץ‪21 :4338 ,‬‬
‫‪28‬‬
‫ה ג וף הנ ש י ב סי פו ר יה של נ חמ ה פו ח צ' ב ס ק י‬
‫גוברין מסבירה כי רגישותה של פוחצ'בסקי לסבלם של החלשים והמקופחים‬
‫ככלל הביאה אותה לתיאור הקבוצה המקופחת ביותר בה נתקלה – התימנים‪ ,‬ובתוכה‬
‫חלשה‪ ,‬מושפלת ומקופחת עוד יותר – האישה התימניה‪ 7.‬ברלוביץ‪ ,‬הרואה בספרותה של‬
‫פוחצ'בסקי ככלל ספרות של מחאה נשית‪ ,‬טוענת כי בסיפורים הללו עולה המחאה דרך‬
‫הדגשת מצבה של האישה כקורבן‪ :‬קורבנו של הגבר הרואה בה אובייקט שנועד לשמש‬
‫את צרכיו‪ ,‬וגם קורבנה של החברה המאפשרת תפיסה הזו‪.‬‬
‫קובץ הסיפורים השני של פוחצ'בסקי‪ ,‬בכפר ובעבודה‪ ,‬מכיל חמישה סיפורים‪:‬‬
‫"בצל הקבוצה"‪" ,‬המוצא"‪" 8,‬שרה זרחי"‪" ,‬המשק" ו"בבדידות"‪ .‬הוא נבדל מן הקובץ‬
‫הראשון בכך שהוא מציג את ההווי האשכנזי בלבד ובכך שהסיפורים המופיעים בו‬
‫ארוכים הרבה יותר‪" ,‬נובלות דוקומנטריות ארוכות" בלשונו של גרשון שקד‪ 9.‬גוברין‬
‫מציינת כי אמנם בספר זה מתרחבת היריעה‪" ,‬אולם האווירה הפסימית‪ ,‬העצבות‪,‬‬
‫‪10‬‬
‫הבדידות‪ ,‬הייסורים והכאב מוסיפים לשלוט גם בו"‪.‬‬
‫בעקבותיה של אדריאן ריץ'‪ ,‬המציעה להתחיל את המסע לחיפוש אחר ייצוגים‬
‫של זהות ונוכחות נשית "לא ביבשת‪ ,‬במדינה או בבית אלא בגיאוגרפיה הקרובה לנו‬
‫ביותר – הגוף"‪ 11,‬בחרתי במאמר זה לדון באופן בו מוצג גופן של הגיבורות בסיפוריה של‬
‫פוחצ'בסקי‪.‬‬
‫כפי שנאמר לעיל‪ ,‬גורל אחד לכל הגיבורות‪ ,‬אשכנזיות ותימניות‪ ,‬ובכל זאת‪,‬‬
‫בעקבותיה של הביקורת הפוסט‪-‬קולוניאלית‪ ,‬ביקורת המבקשת "לחשוף את עקרונות‬
‫היסוד הקולוניאליסטיים בתוך מבני ידע שונים"‪ 12,‬אני מוצאת לנכון לשרטט שני‬
‫מודלים‪ :‬מודל נשי אשכנזי ומודל נשי תימני‪.‬‬
‫בחיבורו "‪ )4324( "Notes on Italian History‬טבע הפילוסוף והמהפכן‬
‫האיטלקי אנטוניו גראמשי (‪ )Antonio Gramsci‬את המושג "מוכפף" (‪)subaltern‬‬
‫כמרכיב מרכזי בהגמוניה‪ ,‬מרכיב המאפשר את שימורה והתפתחותה‪ .‬בעקבותיו של‬
‫גראמשי התפתח בביקורת הפוסט‪-‬קולוניאלית התחום המכונה "לימודי המוכפפים"‪.‬‬
‫זהו ענף של ידע היסטוריוגרפי‪ ,‬והחוקרים הפועלים במסגרתו מבקשים לכתוב את‬
‫ההיסטוריה "מלמטה"‪ ,‬משמע להתנתק מן הפרספקטיבה של האליטות וכך לשחזר את‬
‫‪13‬‬
‫סיפורו של עבר שהושתק‪ ,‬לשחררו מהנחות היסוד של נרטיב‪-‬על אירופי‪.‬‬
‫מפרספקטיבה פוסט‪-‬קולוניאלית זו אפשר אפוא לטעון כי המודל הראשון‪,‬‬
‫האשכנזי‪ ,‬מייצג את התרבות הדומיננטית‪-‬כופפת ואילו המודל השני‪ ,‬התימני‪ ,‬מבקש‬
‫לתאר את התרבות המינורית‪-‬מוכפפת‪ ,‬והוא עושה זאת מבחוץ‪" .‬כלום יכולים‬
‫המוכפפים לדבר?" שואלת גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק ומציינת כי בנוגע לנשים התשובה‬
‫‪ 7‬גוברין‪414 :4363 ,‬‬
‫‪ 8‬זהו הסיפור היחידי בקובץ שגיבורו הוא גבר‪.‬‬
‫‪ 9‬שקד‪13 :4369 ,‬‬
‫‪ 10‬גוברין‪453 :4363 ,‬‬
‫‪Rich, 1986: 212 11‬‬
‫‪ 12‬שנהב וחבר‪49 :2112 ,‬‬
‫‪ 13‬שם‪46-42 :‬‬
‫‪22‬‬
‫גו נ י ב ן ‪ -‬י ש רא ל קס ו ט ו‬
‫לכך בעייתית במיוחד‪" .‬אם את ענייה‪ ,‬שחורה ואשה‪ ,‬הרי שעונשך משולש" היא קובעת‪,‬‬
‫ומסבירה כי בשיח המערבי אין לנשים המוכפפות קול‪ ,‬האפשרות היחידה שהוא מכיר‬
‫היא לדבר עליהן או לדבר בשמן‪ 14.‬את מאמרה חותמת ספיבק במסקנה חד‪-‬משמעית‪:‬‬
‫"המוכפף אינו מסוגל לדבר‪ .‬רשימות‪-‬מכבסה עולמיות שה"אשה" מופיעה בהן כסעיף‬
‫‪15‬‬
‫חסוד הן חסרות ערך"‪.‬‬
‫עם כל האמפתיה והרצון הטוב שגילתה פוחצ'בסקי כלפי הנשים התימניות‪,‬‬
‫הנענות כמובן להגדרתה של ספיבק "ענייה‪ ,‬שחורה ואשה"‪ ,‬הרי שהיא עצמה ‪ -‬איכרה‬
‫אשכנזייה‪ ,‬אינה חלק מתרבותן ועולמן של נשים אלו‪ .‬היא משקיפה עליהן מבחוץ‪,‬‬
‫מעמדת הפטרון השליט‪ .‬סיפוריה מהווי התימנים אמנם אינם "רשימות‪-‬מכבסה"‬
‫והנשים אינן מופיעות בהם "כסעיף חסוד"‪ ,‬אך יש לזכור כי גם בהם קולה של הגיבורה‬
‫אינו אלא ניסיון מערבי לדבר בשמה של האשה המוכפפת‪.‬‬
‫כיוון שהתאוריה הפוסט‪-‬קולוניאלית היא צורת חשיבה חדשה‪ ,‬הרי‬
‫שהמחקרים אודות יצירתה של פוחצ'בסקי‪ ,‬מחקרים שנכתבו עד שנות התשעים של‬
‫המאה העשרים‪ ,‬לא יכלו להידרש לסוגיה זו‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬אחדים מהחוקרים כלל לא‬
‫נתנו דעתם להבדלים שבין הסיפורים התימניים לסיפורים האשכנזיים‪ ,‬מבחינת עמדתה‬
‫‪16‬‬
‫של המספרת‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫רק לאחרונה‪ ,‬בעקבות גילוי סיפור נוסף של פוחצ'בסקי‪" ,‬פלורה ספורטו"‪,‬‬
‫ואגב הדיון שהתעורר בשאלה האם זהו הסיפור הפמיניסטי‪-‬מזרחי הראשון בספרות‬
‫העברית‪ 18,‬נשמעה טענה בדבר הפן הקולוניאליסטי ביצירתה של פוחצ'בסקי‪ .‬במסגרת‬
‫דיון זה מודה גם יפה ברלוביץ כי "יש קצת פטרונות בכך שפוחצ'בסקי מרגישה שהיא‬
‫‪19‬‬
‫צריכה להיות להן [לנשים התימניות] לפה"‪.‬‬
‫מאמר זה אינו מתיימר להציע ניתוח פוסט‪-‬קולוניאלי ליצירתה של נחמה‬
‫פוחצ'בסקי‪ .‬ועם זאת‪ ,‬הנחת היסוד שלו היא כי ההבדלים בין שני המודלים שיוצגו‬
‫להלן‪ ,‬נובעים‪ ,‬בין השאר‪ ,‬ממידת השונות התרבותית שבין הסופרת לגיבורותיה‪.‬‬
‫‪ 14‬ספיבק‪52-54 :]4366[ 4335 ,‬‬
‫‪ 15‬שם‪81 :‬‬
‫‪ 16‬שקד קובע כי הסיפורים התימניים אינם אלא "העברה של המלודראמות מבני עדות אשכנז‬
‫לבני העדה התימנית" (שקד‪ .)415 :4322 ,‬גוברין סבורה כי פוחצ'בסקי מתארת את התימנים‬
‫באותו אופן בו היא מתארת את הדמויות האשכנזיות של האיכרים והאיכרות (גוברין‪:4363 ,‬‬
‫‪.)414‬‬
‫‪ 17‬הסיפור‪ ,‬החתום בשם העט "בת‪-‬צבי"‪ ,‬התפרסם ב‪ 2-‬לפברואר ‪ 4341‬ב"חירות"‪ ,‬עיתון ספרדי‪-‬‬
‫מזרחי שיצא לאור בארץ‪-‬ישראל בין השנים ‪( 4342-4314‬סער‪.)22 :2145 ,‬‬
‫‪" 18‬ההגדרה של סיפור מאת נחמה פוחצ'בסקי כסיפור פמיניסטי‪-‬מזרחי – ועוד הראשון – עשויה‬
‫להיות בעייתית‪ .‬קודם כל מעצם העובדה שאשה אשכנזית זוכה בכבוד הזה" (סער‪.)21 :2145 ,‬‬
‫משה בהר‪ ,‬מי שגיל ה את הסיפור‪ ,‬סבור כי סוגיית מוצאה של הסופרת חשובה‪" ,‬אבל הזהות‬
‫אינה המשתנה היחיד"‪ .‬לכן‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬יש לראות בסיפור את הטקסט הפמיניסטי המזרחי‬
‫הראשון‪ .‬עמדה מנוגדת מציגה קציעה עלון‪ ,‬ה טוענת כי כשם שלא נגדיר כסיפור הפמיניסטי‬
‫הראשון יצירה שכתב גבר‪ ,‬כך אין להגדיר כסיפור פמיניסטי מזרחי יצירה שכתבה סופרת‬
‫אשכנזייה (שם‪.)28 :‬‬
‫‪ 19‬סער‪28 :2145 ,‬‬
‫‪26‬‬
‫ה ג וף הנ ש י ב סי פו ר יה של נ חמ ה פו ח צ' ב ס ק י‬
‫המודל האשכנזי‬
‫סיפוריה האשכנזיים של פוחצ'בסקי מציגים את המפעל הציוני בארץ‪-‬ישראל בראשית‬
‫דרכו‪ .‬כפי שמציינת אורלי לובין‪ ,‬פוחצ'בסקי‪ ,‬בדומה לדבורה בארון‪ ,‬מכוננת סובייקט‬
‫לאומי נשי בהתבסס על הגופניות‪ 20.‬להלן אבקש לבחון כיצד משתלב הגוף הנשי ברעיון‬
‫הגדול של תחיית העם בארצו‪ .‬הבדיקה תיעשה באמצעות בחינתן של שתי פריזמות דרכן‬
‫יכול הגוף הנשי לשרת את המפעל הציוני‪ :‬עבודה פיזית והולדה‪.‬‬
‫"אבריה רצוצים ושבורים והיא בכל‪-‬זאת על משמרתה עומדת‪ ,‬מבשלת‪ ,‬רוחצת‬
‫ומנקה"‪ 21.‬תיאור זה של זהבה‪ ,‬בעיצומו של עוד יום עבודה מפרך‪ ,‬הולם את מרבית‬
‫גיבורותיה האשכנזיות של פוחצ'בסקי‪ .‬הללו סובלות מתשישות גופנית כתוצאה מעבודה‬
‫קשה בבית ובמשק‪ .‬תשישות זו מובילה למחשבות אובדניות ("האבדות"‪" ,‬המשק"‪,‬‬
‫"בבדידות")‪ ,‬ולעיתים אף מסתיימת במוות ("גוססת"‪" ,‬שרה זרחי")‪.‬‬
‫התשישות נובעת מהמחויבות הטוטאלית של הגיבורות למודל הבלתי אפשרי‬
‫של האישה המושלמת‪ ,‬זו שיכולה לעשות הכל בבית ובמשק‪ ,‬ועוד יוותר לה זמן לסייע‬
‫לאחרים‪ .‬בסיפור "החרטה"‪ ,‬המתאר יום בחייה של שרה לאה‪ ,‬מיטיבה פוחצ'בסקי‬
‫לבטא זאת‪ .‬מרגע שפוקחת הגיבורה את עיניה בבוקר היא מתחילה במירוץ ממטלה‬
‫למטלה‪ :‬חליבת הפרות‪ ,‬הכנת ארוחת בוקר לבעל ולילדים‪ ,‬כיבוד הרצפות‪ ,‬כביסה‪,‬‬
‫גיהוץ‪ ,‬קיפול הבגדים והכנת בצק ללחם‪ .‬בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬כאשר נפשה יוצאת אל‬
‫המנוחה‪ ,‬דופק על דלתה השמש של "פיקוח חולים" ומבקשה לסור לבית סלוצקין‪ ,‬שם‬
‫יש ילד חולה‪ .‬קרב עז מתחולל בנפשה של שרה לאה‪ :‬פיזית היא אינה מסוגלת לקום‬
‫ממיטתה‪ ,‬אבל גם להשיב בשלילה היא אינה יכולה‪ .‬בסופו של דבר מחליטה הגיבורה כי‬
‫אין ביכולתה לקום‪ ,‬אך מיד לאחר שהשמש הנרגז מסתלק היא נתקפת מוסר כליות‪:‬‬
‫"הוי‪ ,‬היא שונאת את עצמה‪ ,‬את רשעותה ואת חשבונותיה! [‪ ]...‬הוי רשעה‪ ,‬רשעה אנכי‪,‬‬
‫רשעה!"‪ 22.‬וכך‪ ,‬לאחר יום עבודה מפרך‪ ,‬חשה שרה לאה תסכול עמוק משום שלתחושתה‬
‫היא איננה האישה המושלמת‪ ,‬ועל כן היא בהכרח ההפך הגמור ‪" -‬רשעה"‪.‬‬
‫בספרן ‪ The Madwoman in the Attic‬מצביעות סנדרה גילברט וסוזן גובר על‬
‫כך כי הסופרות האנגליות במאה התשע‪-‬עשרה הפנימו את התפיסה הגברית‪ ,‬זו המפצלת‬
‫את דמות האישה בצורה דיכוטומית לאישה‪-‬מלאך‪/‬אישה‪-‬שטן‪ 23.‬גיבורותיה של‬
‫פוחצ'בסקי נענות גם הן לתפיסה גברית דיכוטומית זו‪ ,‬ומכיוון שאינן מצליחות להיות‬
‫"מלאך" (והרי זהו מודל בלתי אפשרי)‪ ,‬הן חשות כ"שטן"‪ 24.‬מבחינתן לא קיימת דרך‬
‫ביניים‪.‬‬
‫‪ 20‬לובין‪448 :2119 ,‬‬
‫‪ 21‬בכפר ובעבודה‪ :‬קסז‬
‫‪ 22‬ביהודה החדשה‪96 :‬‬
‫‪Gilbert & Gubar, 1979 23‬‬
‫‪24‬והדוגמאות לכך רבות‪" :‬מדוע היא כה רעה‪ ,‬כה רעה" ("בצל הקבוצה"‪ :‬לד); "הלב דואב ואומר‬
‫שהיא קמצנית וצרת‪-‬עין ואין יחסה טוב לאשרם של האחרים" ("שרה זרחי"‪ :‬קז); "למה היא‬
‫כל‪-‬כך רעה וגורמת צער לאחרים?" ("המשק"‪ :‬קכט); "אני הרעה והרשעה" ("בבדידות"‪:‬‬
‫קעא)‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫גו נ י ב ן ‪ -‬י ש רא ל קס ו ט ו‬
‫העבודה הגופנית הקשה היא כמובן חלק מנאמנותן של הגיבורות לרעיון‬
‫המפעל הציוני‪ .‬הן משתעבדות לעבודה הפיזית‪ ,‬לרעיונות הגדולים של תחיית העם‬
‫וכיבוש האדמה‪ ,‬ובכך מוותרות כמעט לחלוטין על עצמיותן‪" .‬ואם בתוך נפשה מורגשת‬
‫‪25‬‬
‫לעיתים כמיהה לספר ולעבודת‪-‬רוח‪ ,‬הנה למעשה היא מסתפקת בעבודת‪-‬גוף בלבד"‪.‬‬
‫הסיפוק מהעבודה הגופנית ‪ -‬הגשמת האידיאל הציוני – מפצה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬על העדר סיפוק‬
‫נפשי‪ .‬אניס פראת מציינת כי ישנן סופרות אשר יצרו גיבורות בוגרות שנאמנותן לאדמה‬
‫מספקת להן את הקיום הנפשי‪ 26.‬דומני שזה איננו המצב בסיפוריה של פוחצ'בסקי‪.‬‬
‫הגיבורות בסיפורים אלו רואות בטבע בן ברית ומבקשות נחמה בעבודה החקלאית‬
‫המתישה‪" .‬מפלט יחיד מעקת לבי משמשת לי עבודת‪-‬הגן"‪ 27,‬כך כותבת ציפורה‪ ,‬גיבורת‬
‫הסיפור "בבדידות"‪ ,‬ביומנה‪ ,‬אך גם היא חשה שאין בכך די‪ ,‬ותוהה האם באמת אפשר‬
‫למצוא בעבודה הפיזית תנחומים לצער ולעלבונות החיים‪ .‬שרה זרחי חשה כי אם תיפגע‬
‫יכולת העבודה שלה לא יהיה עוד טעם לחייה‪ ,‬אך ישנם גם ימים בהם אובד לה המרץ‬
‫"והיא נשארת יושבת על הספסל שבחצר מבלי לזוז משם‪ ,‬כמחכה שיופיע לה גואל‬
‫מעבודה"‪ 28.‬אכן‪ ,‬הנחמה המושגת מן העבודה הפיזית היא נחמה רגעית‪ .‬אין בה מפלט‬
‫של ממש מן המועקות‪ ,‬מן הספקות והפחדים ששבים וסוגרים על גיבורותיה של‬
‫פוחצ'בסקי‪.‬‬
‫כלפי חוץ שלמות הגיבורות עם הרעיון הציוני הגורס כי למען המטרה הנעלה יש‬
‫לשעבד את הגוף‪ ,‬אך בתוכן פנימה הן אינן כה בטוחות‪ .‬לשרה זרחי יש רגעים בהם‬
‫מתעורר בה הספק ואז היא שואלת את עצמה‪ ,‬אם כל אותה יגיעה בירקות‪ ,‬פרות‬
‫ותרנגולות‪ ,‬קשורה באמת ברעיון הגדול של תחיית העם‪ .‬אבל כאשר בעלה מתאר‬
‫באוזניה בהתלהבות את רעיון תחיית העם בארצו‪ ,‬היא ממהרת להדחיק את לבטיה‬
‫ומבטלת את רצונותיה מפני טובת הכלל‪" :‬היא יודעת שאין להתחרט‪ .‬אמנם התכוננה‬
‫‪29‬‬
‫להוראה‪ ,‬אבל החקלאות עדיפה ממנה"‪.‬‬
‫נוכל אפוא לסכם ולומר כי במרבית סיפוריה האשכנזיים של פוחצ'בסקי מגויס‬
‫גופן של הגיבורות ‪ -‬על פניו מתוך בחירה חופשית שלהן ‪ -‬לשירות המפעל הציוני‪ ,‬והן‬
‫נושאות בעולן של מטלות הבית והמשק‪ .‬עם זאת‪ ,‬נעדרת מסיפורים אלו תופעה השכיחה‬
‫בסיפורים לאומיים שנכתבו על‪-‬ידי גברים‪ :‬האנלוגיה בין כיבוש הקרקע לכיבוש האשה‪.‬‬
‫מרגרט היגונט קובעת כי "הגוף המנוצל הוא אחד הדפים עליהם צוירו מפות‬
‫אימפריאליות של כוח פוליטי‪ ,‬דתי או כלכלי"‪ 30.‬היא מסבירה כי בטקסטים לאומיים‬
‫רבים נהיה גוף האשה מטונימיה ללאום‪ ,‬וכי המיתוס הלאומי המבטא את גבריותה של‬
‫‪31‬‬
‫המדינה האוטונומית‪ ,‬נוטה למגדר את האדמה כאישה‪.‬‬
‫‪" 25‬שרה זרחי"‪ :‬צו‬
‫‪Pratt, 1981: 11 26‬‬
‫‪" 27‬בבדידות"‪ :‬קפא‬
‫‪" 28‬שרה זרחי"‪ :‬קטו‬
‫‪ 29‬שם‪ :‬ק‬
‫‪Higonnet, 1994: 5 30‬‬
‫‪ 31‬שם‪42-44 :‬‬
‫‪91‬‬
‫ה ג וף הנ ש י ב סי פו ר יה של נ חמ ה פו ח צ' ב ס ק י‬
‫זיקה כזו בין כיבוש האדמה לכיבוש האישה אפשר למצוא גם בספרות העברית‪.‬‬
‫כך אצל סופרי העלייה הראשונה‪" 32,‬חלוצי ההשתוקקות לקרקע"‪ ,‬לדבריו של ברל‬
‫כצנלסון‪ 33,‬וכך גם ביצירותיהם של סופרים מאוחרים יותר‪ ,‬בהם‪ ,‬כפי שמראה אסתר‬
‫פוקס‪ 34,‬גם סופרי דור המדינה‪.‬‬
‫סיפוריה האשכנזיים של פוחצ'בסקי מספרים את סיפורו של המפעל הציוני‬
‫הלאומי אך הם עושים זאת מנקודת מבט שונה מזו המקובלת‪ ,‬נקודת המבט הנשית‪.‬‬
‫לפיכך הם נמנעים מן הטרמינולוגיה הגברית הרווחת ומן ההתייחסות אל האישה כאל‬
‫אדמה‪ ,‬כאל אובייקט שיש לכבוש‪ .‬עוד נעדרים מסיפוריה של פוחצ'בסקי‪ ,‬באופן גורף‪,‬‬
‫תיאורים של מיניות נשית‪ .‬מרבית הגיבורות חיות ללא בן‪-‬זוג‪ ,‬חלקן אלמנות – דינה‬
‫("האבדות")‪ ,‬זהבה ("המשק")‪ ,‬אחרות רווקות מכורח הנסיבות – תמרה ("בצל‬
‫הקבוצה")‪ ,‬ציפורה ("בבדידות")‪ ,‬או מבחירה – סצליה ("גוססת")‪ .‬גם בסיפורים בהם‬
‫יש לגיבורה בעל ‪" -‬סימה רסקין"‪" ,‬החרטה"‪" ,‬שרה זרחי" ‪ -‬נותר חדר המיטות מחוץ‬
‫למרחב הסיפורי‪.‬‬
‫גיבורותיה המבוגרות של פוחצ'בסקי‪ ,‬זהבה האלמנה וציפורה הגרושה‪ ,‬אמנם‬
‫מנהלות מערכת יחסים עם גבר אך הן מקפידות להציגה כידידות בלבד‪ .‬זהבה מהרהרת‬
‫בשינוי שחל בה‪ ,‬בעבר היתה "חולת אהבה" וכעת כבתה אצלה אש האהבה‪:‬‬
‫[‪ ]...‬מה טוב לה עכשיו שהיא יכולה לאהוב בשקט‪ ,‬בלי זעזועים כמו שהיא‬
‫אוהבת את סוקולסקי! [‪ ]...‬בשעה שהוא אוחז את ידה הקרה בשתי ידיו‬
‫החמות‪ ,‬השעירות‪ ,‬אין שום רטט בגופה‪ ,‬רק חם לה ונעים‪ ,‬כאילו הייתה נתונה‬
‫‪35‬‬
‫בזרועות אב רחום‪.‬‬
‫לעומת אהבה אבהית זו‪ ,‬חשה ציפורה משיכה פיזית של ממש לשמואלי‪:‬‬
‫משוחחים אנו בעמידה [‪ ]...‬אני מתחילה להרגיש זעזועים קלים בלבבי בעת‬
‫ששולי עביתו נוגעים באיזה אופן בשרוול חולצתי‪ .‬ולפעמים‪ ,‬כשהוא שולח מבט‬
‫‪36‬‬
‫רך ועמוק‪ ,‬עובר זרם חשמלי בצדעי‪.‬‬
‫את תחושותיה אלה כולאת ציפורה בתוכה‪ ,‬משום שלדעתה היא כבר מבוגרת מדי‬
‫להתאהבויות‪" .‬סתמתי את הגולל על עלומי"‪ 37,‬היא מכריזה‪ ,‬וכופה על עצמה חיים נוסח‬
‫מרתה טילינג‪ 38,‬חיים של טהרה‪ ,‬תמימות וצניעות‪.‬‬
‫אני סבורה כי בחירתה של הסופרת לעצב גיבורות בעלות מיניות מודחקת‪ ,‬היא‬
‫פועל יוצא מקבלת התכתיב הפטריארכלי באשר לנושאים בהם אל לה לאישה סופרת‬
‫‪ 32‬לדיון מפורט בפואטיקה ובתמטיקה של סופרים אלה ראו‪ :‬שקד‪ ;4369 ,‬ברלוביץ‪.4338 ,‬‬
‫‪ 33‬ברלוביץ‪[ 42 :4338 ,‬ההדגשה שלי‪ ,‬ג‪.‬ב‪.‬י]‬
‫‪Fuchs, 1987 34‬‬
‫‪" 35‬המשק"‪ :‬קלד‬
‫‪" 36‬בבדידות"‪ :‬קצג‬
‫‪ 37‬שם‪ :‬קעז‬
‫‪ 38‬כאשר קרבתו הפיזית של שמואלי מעוררת בה יצרים מודחקים‪ ,‬מזכירה לעצמה ציפורה את‬
‫דברי האזהרה של גיבורת הרומן ‪ Martha's Kinder‬לבתה‪Geh in Reinheit durchs " :‬‬
‫!‪ "Leben‬חיי בטהרה! ("בבדידות"‪ :‬קצד)‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫גו נ י ב ן ‪ -‬י ש רא ל קס ו ט ו‬
‫לעסוק‪ .‬ההתנזרות המינית והטוהר המוחלט הם ממאפייניה המובהקים של הדמות‬
‫הנשית האידיאלית‪ ,‬כפי שזו עוצבה בספרות הגברית‪ .‬המדובר בדמות המכונה במחקר‬
‫‪39‬‬
‫הפמיניסטי "המלאך בבית"‪ ,‬זו אשר "מתכחשת לתענוגות החיים"‪.‬‬
‫בעניין זה של מיניות מודחקת ואידיאל "המלאך בבית"‪ ,‬פוחצ'בסקי היא חלק‬
‫ממסורת של כתיבה נשית‪ .‬דבורה בארון דאגה להשמיט תיאורי מיניות נשית מן‬
‫הסיפורים שהתפרסמו בקובץ פרשיות‪ 40,‬ובאופן דומה‪ ,‬גם מיצירתה המוקדמת של‬
‫עמליה כהנא‪-‬כרמון נעדרים כליל תיאורים של תשוקה ומיניות נשית‪ 41.‬למעשה‪ ,‬כפי‬
‫שמציינת לילי רתוק‪" ,‬בספרות העברית נשמר קוד הצניעות עד לשנות השמונים‪ ,‬ורק‬
‫‪42‬‬
‫בשני העשורים האחרונים יש התייחסות ישירה יותר לתשוקה ביצירתן של סופרות"‪.‬‬
‫המיניות איננה הנושא היחידי שנעדר מסיפוריה של פוחצ'בסקי‪ ,‬גם האימהות‪,‬‬
‫במובן של כמיהה להרות וללדת‪ ,‬איננה תופסת בהם מקום מרכזי‪ .‬נדמה כי עבור‬
‫הגיבורות האשכנזיות‪ ,‬נישואין ו‪/‬או הבאת ילדים לעולם אינם בבחינת משאת נפש‪ ,‬מה‬
‫גם שהחברה בתוכה הן חיות איננה לוחצת עליהן בנושא זה‪ .‬תמרה ("בצל הקבוצה")‬
‫היא רווקה צעירה שזה עתה התאוששה משברון לב עקב נישואי אהובה לאחרת‪ .‬נושאים‬
‫רבים מעסיקים את תמרה וטורדים את שלוותה‪ ,‬ונישואין והבאת ילדים לעולם אינם‬
‫חלק מהם‪ .‬דינה ("האבדות")‪ ,‬סימה ("סימה רסקין") ושרה ("שרה זרחי") הן נשים‬
‫ששכלו את ילדיהן והדבר מסב להן כאב עז‪ .‬דינה האלמנה אינה מסוגלת לשאת את צער‬
‫האובדן ושולחת יד בנפשה‪ .‬סימה עסוקה לאורך הסיפור כולו בהתענגות על בתה‬
‫התינוקת ואין אנו שומעים ממנה‪ ,‬או מבעלה‪ ,‬דברים באשר להרחבת התא המשפחתי‪.‬‬
‫מותה של התינוקת בסופו של הסיפור מותיר את סימה שבורה ומבולבלת‪" ,‬ומתוך יללת‬
‫הסער וקשקוש הגשם ודפיקות הרעם נשמעה בכייתה של סימה [‪ ]...‬והיא תולשת את‬
‫שערותיה‪ ,‬ודוחפת את ידי גדליהו‪ ,‬המנסות להניעה מזה"‪ 43.‬כפי שעולה ממשפט זה‪,‬‬
‫החותם את הסיפור‪ ,‬ספק אם תצליח הגיבורה לשקם עצמה‪ ,‬ספק אם תוכל או תרצה‬
‫להפוך לאם בשנית‪ .‬גם שרה מתקשה להתמודד עם אובדן בתה‪ ,‬אך לא ניכרים בה רצון‬
‫ויכולת להביא ילדים נוספים‪ .‬גם בעלה מצדו איננו מתבטא בנושא‪.‬‬
‫זהבה וציפורה הן נשים מבוגרות ואין בכוונתן להקים משפחה‪ .‬הסביבה רואה‬
‫כגנאי את ידידותן עם גברים (סוקולסקי ושמואלי)‪ ,‬אך איננה מוקיעה אותן על שאינן‬
‫נישאות ומביאות ילדים לעולם‪ .‬ההתייחסות היחידה לנושא הרווקות באה דווקא‬
‫מכיוונה של אישה ‪ -‬מרים‪ ,‬אחותה של זהבה‪ .‬למרים ברור כי זהבה מתעתדת ביום מן‬
‫הימים להקים משפחה משל עצמה‪ ,‬לכן היא איננה מסוגלת להבין מדוע ממשיכה‬
‫אחות ה להתרועע עם סוקולסקי אם אין בכוונתה להינשא לו‪" .‬מה יצא לך מזה" ‪-‬‬
‫‪Gilbert & Gubar, 1979: 26 39‬‬
‫‪ 40‬גוברין‪4366 ,‬‬
‫‪ 41‬רתוק‪16 :4368 ,‬‬
‫‪ 42‬רתוק‪283 :4331 ,‬‬
‫‪" 43‬סימה רסקין"‪26 :‬‬
‫‪92‬‬
‫ה ג וף הנ ש י ב סי פו ר יה של נ חמ ה פו ח צ' ב ס ק י‬
‫‪44‬‬
‫שואלת מרים את אחותה ‪" -‬הלא הדבר רק יפריע לך לבנות שוב יסוד לחיי משפחה"‪.‬‬
‫תשובתה הנרגשת של זהבה‪" :‬למה לי משפחה? [‪ ]...‬הלא יש לי מרוסיה‪ ,‬יש לי אורה'לי‬
‫ויש לי חובב"‪ 45,‬שמה קץ לתהיות‪ .‬זהבה וציפורה מוצאות לעצמן תחליפים לחוויית‬
‫האימהות‪ .‬עבור זהבה "ישנן שתי נפשות שבטפלה בהן זולפים קוי‪-‬אור לתוך נשמתה‬
‫העיפה"‪ 46,‬הילדים של אחותה‪ .‬ציפורה מגוננת כאם על עמרם‪" ,‬אחי היחידי אשר כל חיי‬
‫מוקדשים לו"‪ 47.‬היא מבקשת להיות לו תחליף להורים שאינם עוד בחיים‪.‬‬
‫השתיים פורשות חסותן על חיות המשק‪ ,‬מפגינות דאגה וחיבה אימהית כלפי‬
‫התרנגולות‪ ,‬האפרוחים‪ ,‬הסוסים‪ ,‬ובעיקר קושרות את נפשן בנפש פרותיהן האהובות ‪-‬‬
‫מלכה של זהבה ואדומה של ציפורה‪ .‬התקשרות רגשית של הגיבורה לפרה והפגנת יחס‬
‫אמהי כלפיה מצויה גם בסיפורים אחרים‪ 48:‬שרה זרחי שואבת עונג מן העגלה ברורה‪,‬‬
‫‪49‬‬
‫שרה לאה מלטפת את פרתה ומפצירה בה בחיבה גדולה "אכלי‪ ,‬אכלי‪ ,‬יפתי!"‪.‬‬
‫המקרה הקיצוני ביותר מבחינת ה"אנטי אימהות" הוא זה של סצליה‬
‫אלברשטם ("גוססת")‪ .‬סצליה היא אישה בעלת נפש סוערת אשר מסרבת להיכנע‬
‫למוסכמות החברה הפטריארכלית‪ .‬היא נודדת ברחבי אירופה‪ ,‬נוטלת חלק באירועים‬
‫מסעירים‪ ,‬מחליפה מאהבים ומסרבת להתמסד ולהביא ילדים לעולם‪ .‬כפי שהיא עצמה‬
‫טוענת‪" :‬נפשה הסוערת אינה יכולה להשלים עם חיי משפחה שקטים! לה דרוש שדה‬
‫‪50‬‬
‫רחב‪ ,‬עבודה פוריה שתתפוש את כל הווייתה"‪.‬‬
‫במאמרה "‪ "Feminist curves in contemporary literary space‬מציינת‬
‫קתלין קומר כי לשני מרחבים נשיים פנימיים‪ ,‬הרחם והנפש‪ ,‬פולש השליט הפטריארכלי‬
‫בגסות‪ 51.‬נפשן של הגיבורות בסיפוריה האשכנזיים של פוחצ'בסקי אכן נפגעת אנושות על‬
‫ידי הגברים שסביבן‪ 52,‬אך לא כך רחמן‪.‬‬
‫‪" 44‬המשק"‪ :‬קמד‬
‫‪ 45‬מרוסיה הוא שם החיבה של מרים‪ ,‬אורה וחובב הם ילדיה‪.‬‬
‫‪" 46‬המשק" קכה‬
‫‪" 47‬בבדידות"‪ :‬קע‬
‫‪ 48‬קשר מיוחד כזה בין הגיבורה לפרתה‪ ,‬בסיבות שונות ובמציאות חיים אחרת‪ ,‬קיים גם‬
‫בסיפורת של דבורה בארון‪ ,‬כך בסיפורים‪" :‬דרך קוצים"‪" ,‬שברירים"‪ ,‬ו"קטנות" (פרשיות‪,‬‬
‫‪ .) 4354‬מאפייניה של הכתיבה הנשית חוצים אפוא גבולות גיאוגרפיים‪ .‬בתוך המסורת של‬
‫הכתיבה הנשית בספרות העברית‪ ,‬אותם המוטיבים שמשמשים את בארון לתיאור חיי האשה‬
‫בעיירה היהודית בגולה‪ ,‬משמשים גם את פוחצ'בסקי בעיצוב דמותה של הגיבורה הארץ‪-‬‬
‫ישראלית‪.‬‬
‫‪" 49‬שרה זרחי"‪91 :‬‬
‫‪" 50‬גוססת"‪92 :‬‬
‫‪Komar, 1994: 92 51‬‬
‫‪ 52‬וישנן דוגמאות רבות‪ :‬תמרה נפגעת מאוד כשאהובה ברקאי נישא לאחרת‪ .‬היא חושבת לעזוב‬
‫את הקבוצה אך בסופו של דבר מחליטה "להבליג על כאב‪-‬לבה‪ ,‬על יגונה‪ ,‬ולהמשיך את דרכה"‬
‫(לא)‪ .‬ברוך לועג לעבודתה של שרה‪ ,‬היא נפגעת עד עמקי נשמתה‪ ,‬נמלטת אל השכנים ופורצת‬
‫בבכי‪ .‬שרה מהרהרת בחייה הקשים‪ ,‬חיים של עלבונות חוזרים ונשנים שהם מבחינתה כרעל‪,‬‬
‫רעל שמטפטף בעלה ללא רחמים לתוך נפשה (קב)‪" .‬מכל הליכותיו של גיסה‪ ,‬נמתחים עצביה‬
‫של זהבה במדה כזאת‪ ,‬שהיא מוכרחה להשתמש בברום" (קלא)‪ .‬כתוצאה מכך היא מפתחת‬
‫סימפטום נוירוטי – התפרצות בצחוק היסטרי (קנד‪ ,‬קנה)‪ .‬העלבונות שעולב עמרם באחותו‬
‫ציפורה מערערים את מצבה הנפשי והיא נתקפת ייאוש‪" :‬חולשה נופלת עלי ואני רואה עצמי‬
‫עומדת על גבול החיים בלי אור‪ ,‬בלי אמונה בנחיצות קיומי ובלי הכח הדרוש להפסיקו"‪( .‬קע)‬
‫‪99‬‬
‫גו נ י ב ן ‪ -‬י ש רא ל קס ו ט ו‬
‫הגוף הנשי אמנם מגויס לשירות המפעל הציוני באמצעות עבודה פיזית קשה‪,‬‬
‫אך הרחם נשאר "מחוץ למשחק"‪ .‬בסיפורים אלו אין כמיהה של הגיבורות להולדת‬
‫ילדים‪ .‬החברה מצדה אינה מפעילה עליהן לחצים בנושא‪ ,‬היא איננה מוקיעה אותן כמי‬
‫שבשל רווקותן מחבלות בהצלחתו של המפעל הציוני‪ .‬בסיפורים בהם הגיבורות נשואות‪,‬‬
‫הבעלים כלל אינם באים בתביעה להרחבת התא המשפחתי‪.‬‬
‫המודל התימני‬
‫כאמור‪ ,‬חלקו השני של הקובץ ביהודה החדשה מכיל חמישה סיפורים מהווי העדה‬
‫התימנית‪" 53.‬חמשת הסיפורים מהווי התימנים אינם שונים באופיים מחמשת הסיפורים‬
‫מחיי האיכרים" קובעת גוברין‪" ,‬גם בהם דמויות של נשים וגם בהם הרבה סבל‪ ,‬מחלות‪,‬‬
‫‪54‬‬
‫מוות‪ ,‬עוני וחיים דלים ועלובים"‪.‬‬
‫הסיפורים התימניים רוויים גם הם סבל ויגון‪ ,‬אך בשונה מן הסיפורים‬
‫האשכנזיים שבקובץ יש בהם עיסוק גלוי בנחיתותה המוחלטת של האישה ביחס לגבר‪.‬‬
‫בעוד שסבלן של הנשים האשכנזיות ‪ -‬דינה‪ ,‬סימה‪ ,‬סצליה ושרה לאה‪ ,‬מקורו בעיקר‬
‫בתפיסה לקויה של הגיבורה את המציאות‪ ,‬הרי שבסיפורים התימניים‪ ,‬מצביע הטקסט‬
‫על מקור אחד ברור למצוקה הנשית ‪ -‬הגבר‪ .‬בסיפורים אלו מוחה פוחצ'בסקי כנגד‬
‫העוולות שעושים הגברים התימנים לנשותיהם‪ .‬המחאה באה לידי ביטוי מעצם הדגשת‬
‫קורבניותה של האישה שהיא קורבנו של הגבר‪ ,‬בעלה‪ ,‬הרואה בה אובייקט בלבד‪,‬‬
‫‪55‬‬
‫וקורבנה של החברה התימנית המאפשרת ואף מחזקת תפיסה זו‪.‬‬
‫אפשר אפוא לראות בסיפורים התימניים ביטוי מוקצן ועז יותר של המצוקה‬
‫הנשית הקיימת גם בסיפורים האשכנזיים‪ .‬ייתכן והסופרת‪ ,‬שבשלב זה של כתיבתה לא‬
‫הרשתה לעצמה לבקר בגלוי את מערכת היחסים שבין גברים לנשים בחברה שלה‪,‬‬
‫האשכנזית‪ ,‬והביעה את מחאתה דרך תיאור הסיטואציות בחברה התימנית‪ 56.‬כמו‬
‫הגיבורות האשכנזיות‪ ,‬גם הגיבורות התימניות ייגעו עצמן בעבודה פיזית קשה‪ ,‬אך בעוד‬
‫הראשונות רתמו את גופן לאידיאל הציוני ועסקו בחקלאות‪ ,‬אל מול עיניהן של‬
‫התימניות ניצב בעיקר הצורך להתפרנס‪ ,‬ואת פרנסתן הן מצאו בעשיית עבודות הבית‬
‫אצל הגברות האשכנזיות‪.‬‬
‫בניגוד לסיפורים האשכנזיים‪ ,‬מן הסיפורים התימניים נעדר כמעט לגמרי‬
‫האלמנט הציוני‪ .‬כפועל יוצא‪ ,‬העיסוק הוא באישי‪ ,‬בפרטי‪ ,‬ואין נגיעה של ממש בכללי‪.‬‬
‫בסיפורים אלו הכל נשאר במשפחה‪ ,‬משפחה בה הגבר הוא הפוסק הבלעדי גם‪ ,‬ובעיקר‪,‬‬
‫בנוגע לגופה של אשתו‪ .‬בשונה מן הסיפורים האשכנזיים בהם האישה היא אדון לגופה‪,‬‬
‫‪ 53‬אל החטיבה התימנית מצטרף גם הסיפור "אסונה של אפיה" שפורסם בהשלח‪ ,‬מג (תרפ"ה)‪.‬‬
‫הציטוטים שיו באו להלן הם מתוך הסיפור כפי שהוא מופיע באנתולוגיה סיפורי נשים בנות‬
‫העליה הראשונה (ברלוביץ‪.)442-415 :4361 ,‬‬
‫‪ 54‬גוברין‪414 :4363 ,‬‬
‫‪ 55‬ברלוביץ‪22 :4338 ,‬‬
‫‪ 56‬קציעה עלון מבקרת בחריפות תופעה זו‪ .‬לשיטתה "המנגנון הזה‪ ,‬שאשה אשכנזייה לא יכולה‬
‫לדבר על השוביניזם והפטריארכליות בחברה שלה אלא דרך האשה המזרחית"‪ ,‬הוא פסול‬
‫(סער‪.)28 :2145 ,‬‬
‫‪91‬‬
‫ה ג וף הנ ש י ב סי פו ר יה של נ חמ ה פו ח צ' ב ס ק י‬
‫הרי שבסיפורים התימניים נתפס גופה של האשה כרכושו של הבעל‪ .‬בכולם נמכרו נשים‬
‫‪57‬‬
‫לגברים בכסף‪ ,‬זהו הנוהג התימני ואיש איננו מעז לערער עליו‪.‬‬
‫הגבר התימני תופס את אשתו כחפץ‪ ,‬כגוף חסר רגשות‪ ,‬ולכן הדגש מבחינתו‬
‫הוא על החיצוני‪ .‬מוסה מתבונן באשתו כבסחורה טובה‪" :‬מסתכל הוא בזקיפות גופה‬
‫ונהנה! היפה בבנות אפיה! אכן‪ ,‬מן השמיים סייעו לו לקנות אותה‪ .‬עשר ריאליות שילם‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫אך בעשר ריאליות – ילדה כזו!"‪.‬‬
‫בעוד האישה התימניה מסתגלת לסביבה החדשה ומתאימה עצמה למציאות‬
‫הארץ‪-‬ישראלית‪ ,‬ממשיך בעלה לאחוז בעקרונות הישנים וביניהם בעלותו המוחלטת על‬
‫אשתו‪ .‬מוסה אינו מבין מדוע כאן בישראל אסור לו להכות את אפיה ואילו על ערש‪-‬דווי‪,‬‬
‫פוקד סעדיה על רֻ מה "להצטרף" אליו ביום השנה‪ ,‬משום שלתפיסתו אין היא זכאית‬
‫לחיות בלעדיו‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫קומר טוענת כי הרחם הנשי כמרחב מחולל‪ ,‬כסמל לאלימות הפטריארכלית‪,‬‬
‫הוא אלמנט שכיח בטקסטים של סופרות‪" .‬גבר החומס את הרחם הנשי – להנאה‬
‫אישית‪ ,‬להולדת יורשים או פשוט כדי להפגין עליונות פיזית – זהו חילול של המרחב‬
‫הנשי‪ .‬חילול זה חוזר ומופיע לעיתים קרובות ומסמל את הניצחון (לפחות על בסיס זמני)‬
‫‪60‬‬
‫של הכוחות הפטריארכליים על האשה"‪.‬‬
‫תופעה זו‪ ,‬אשר כפי שהראיתי נעדרת מן הסיפורים האשכנזיים‪ ,‬קיימת בבירור‬
‫בסיפורים התימניים‪ .‬בסיפורים אלה תופס הרצון להביא ילד לעולם מקום מרכזי בחיי‬
‫בני הזוג‪ .‬בעוד שאצל הנשים מדובר בכמיהה להיות לאם הרי שאצל הגברים מדובר‪,‬‬
‫בראש ובראשונה‪ ,‬בעניין הלכתי ‪ -‬האיסור לשבת ללא בנים‪.‬‬
‫בסיפורים "אסונה של אפיה" ו"אחרי שמחה"‪ ,‬הגברים אינם מצליחים להעמיד‬
‫יורשים עם נשותיהם ‪ -‬תינוקה של אפיה מת בלידה ואילו עדיה היא עקרה‪ .‬מבחינתו של‬
‫הגבר זהו מצב בלתי נסבל והוא הולך ולוקח לו אשה שנייה להיבנות ממנה‪ ,‬זאת מבלי‬
‫להתחשב בפגיעה האנושה שהוא פוגע באשתו‪ .‬בעיקר חומסים הגברים בסיפורים אלה‬
‫את גופן (ורחמן) של נשותיהם לצורך הולדת צאצאים‪ .‬אך כפי שמציינת קומר‪ ,‬ישנה‬
‫לחמסנות זו מטרה נוספת ‪ -‬הנאה אישית‪ .‬באחד הלילות תוקפת את אפיה ההרה חולשה‬
‫נוראה‪ ,‬היא רוצה לצעוק אך מרחמת על בעלה הישן ומתאפקת‪ .‬אפיה כובשת בתוכה את‬
‫כאבה ואילו בעלה‪ ,‬באשמורת השנייה של אותו לילה‪ ,‬כשסוף סוף הצליחה היא‬
‫להירדם‪ ,‬נותן הוא דרור ליצריו‪" :‬איננו מרגיש בייסוריה ואינו חש בענות נפשה‪ ,‬וברתת‬
‫תאוותו הוא שובר את חוזק הצימאון שלו"‪ 61.‬אפשר בהחלט לראות בכוחניות זו המשך‬
‫ישיר לאלימות הפיזית שמפגין מוסה כלפי אשתו בתחילת הסיפור‪ ,‬כאשר ברוב זעמו‬
‫הוא חובט בה במקל‪.‬‬
‫‪ 57‬פרט לאפיה שבמחשבותיה מגנה את הנוהג הזה‪" :‬היא לא תמכור אותה [את בתה] בכסף כדרך‬
‫התימנים" ("אסונה של אפיה"‪.)445 :‬‬
‫‪ 58‬שם‪418 :‬‬
‫‪Komar, 1994 59‬‬
‫‪ 60‬שם‪32 :‬‬
‫‪" 61‬אסונה של אפיה"‪441 :‬‬
‫‪95‬‬
‫גו נ י ב ן ‪ -‬י ש רא ל קס ו ט ו‬
‫למרות הקשיים הללו‪ ,‬הנובעים מבעלותם המוחלטת של הגברים על נשותיהן‪,‬‬
‫הגיבורות התימניות אינן נשברות‪ .‬בניגוד לגיבורות בכפר ובעבודה שהצקותיהם‬
‫החוזרות ונשנות של הגברים שלצדן מפילות אותן למשכב‪ ,‬נותרות הן בחוסנן הפיזי‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬בסיפורים התימניים מאפיינת המחלה הגופנית דווקא את הגבר‪ :‬סעדיה‬
‫לוקה במחלה קשה ומותיר את רֻ מה אלמנה‪ ,‬מימון נשבר כאשר מתברר לו שאשתו‬
‫אסורה עליו ונופל למשכב ("פעמים")‪ ,‬וסלים נאלץ לעבור ניתוח בשל המורסה‬
‫שבצווארו ("אחרי שמחה")‪ .‬על התופעה של מגדור המחלה עמדה כבר איליין שוואלטר‬
‫בהבחינה בין "המחלה האנגלית" המזוהה עם הלחצים האינטלקטואליים והכלכליים‬
‫המופעלים על גברים‪ ,‬ובין "המחלה הנשית" המזוהה עם המיניות והמהות הביולוגית‬
‫של נשים‪ 62.‬דומני כי אפשר אפוא לקבוע כי בסיפורים התימניים לצד מגדור המרחב ‪-‬‬
‫נשי‪-‬בית‪ ,‬גברי‪-‬חוץ ‪ -‬ממוגדרת גם המחלה‪" .‬המחלה הגברית" היא המחלה הפיזית‬
‫ואילו "המחלה הנשית" היא זו הנפשית ‪ -‬הבכי ההיסטרי של טוביה‪ ,‬התפרצות הזעם של‬
‫עדיה וחלומות הזוועה של אפיה‪ ,‬או זו הנגרמת כתוצאה מן הביולוגיה הנשית כגון‬
‫הסתבכות הריונה של אפיה‪ .‬מגדור כזה אינו קיים בסיפורים האשכנזיים בהם‬
‫מתמודדות הגיבורות הן עם מחלות פיזיות והן עם חולשת הנפש‪.‬‬
‫הסיפורים התימניים מעמידים דמויות נשיות המסרבות להשלים עם‬
‫ניסיונותיה של החברה הפטריארכלית להצר את צעדיהן‪ .‬גורלן של גיבורות אלה מתהפך‬
‫עליהן בשל השרירותיות‪ .‬הממסד הרבני האטום‪ ,‬בגוזרו על מימון לגרש את אשתו‬
‫האוהבת‪ ,‬מביא את טוביה לכדי התמוטטות נפשית‪ .‬השילוב בין קושי פיזי (ההיריון‬
‫הקשה והמחלה שאחריו)‪ ,‬לקושי נפשי (חלומות הזוועה והתנהגותו של מוסה)‪ ,‬הוא‬
‫שמכריע את אפיה‪ .‬מרגע שנשללת ממנה חיוניותה‪ ,‬מידרדר והולך מצבה עד כי בסופו‬
‫של הסיפור היא הופכת לאישה שבורת גוף ורוח‪ .‬אמנם מכאבי הגוף היא מתאוששת‪ ,‬אך‬
‫מן הכאב שמסב לה בעלה – מאשים אותה במות הילד ונושא אשה שנייה – ספק רב אם‬
‫תתאושש‪ ,‬ספק אם תשוב להיות האישה החיונית פורצת הגבולות שהייתה‪.‬‬
‫בנקודה זו מצוי הבדל מרכזי בין המודל האשכנזי לזה התימני‪ :‬בעוד גורלן של‬
‫התימניות והאשכנזיות אחד הוא ‪ -‬הצטמצמות במרחב בליווי התמוטטות פיזית‬
‫ונפשית‪ ,‬הרי שהעילה להגעתן למצב זה שונה‪ .‬לגיבורות האשכנזיות יש "אשמה"‬
‫מסוימת בכך שהגיעו לאן שהגיעו (תפיסת המציאות הלקויה שלהן‪ ,‬הפנמת הדיכוטומיה‬
‫אישה‪-‬מלאך אישה‪-‬שטן)‪ ,‬אך את הגיבורות התימניות מכניעה השרירותיות‪ .‬כל עוד‬
‫מתאפשר להן‪ ,‬הן משתדלות לחיות חיים מלאים וחיוניים‪.‬‬
‫*‬
‫בעקבות התאוריה הפוסט‪-‬קולוניאלית מבית מדרשו של הומי באבא‪ ,‬תאוריה המצביעה‬
‫על הסגנון החקייני כתופעה הקיימת הן אצל מושא הדיכוי הקולוניאליסטי והן אצל‬
‫המדכא הקולוניאליסט‪ 63,‬אני מבקשת להצביע על הבדל מהותי בין שני המודלים‪ .‬בעוד‬
‫שאת הסיפורים האשכנזיים כותבת הסופרת מתוך הפרספקטיבה המוכרת לה מחייה‬
‫‪Showalter, 1985 62‬‬
‫‪Bhabha, 1994 63‬‬
‫‪98‬‬
‫ה ג וף הנ ש י ב סי פו ר יה של נ חמ ה פו ח צ' ב ס ק י‬
‫שלה‪ ,‬הרי שבסיפורים התימנים‪ ,‬למרות ההזדהות הגדולה עם האחר השרוי במצוקה‪,‬‬
‫אין קול אותנטי‪ ,‬אלא ניסיון של איכרה אשכנזייה להתבונן במציאות החיים מתוך‬
‫פרספקטיבה שאּולה‪ ,‬הפרספקטיבה של האחר התימני‪ .‬אגב ניסיון זה לחשוב‪ ,‬לדבר‬
‫ולחוות את העולם "כמו תימני"‪ ,‬נוקטת הסופרת‪ ,‬גם אם באופן בלתי מודע וללא כוונות‬
‫זדון‪ ,‬באותו סגנון חקייני עליו מדבר באבא‪ .‬סגנון חקייני זה בא לידי ביטוי בתיאורי‬
‫ההתבטלות של הגיבורות בפני הסביבה האשכנזית‪ :‬בעיניה של רֻ מה מצטיירת המושבה‬
‫כגן עדן פורח ותושביה כמלכים ובני מלכים‪ 64,‬עדיה עושה הכל כדי שביתה יישא חן‬
‫בעיני אורחיה האשכנזים משום שלתפיסתה "הריהם – ראש העיקר!"‪ 65,‬ואילו אפיה‪,‬‬
‫העקרה מקשיבה רוב קשב לעצותיהן של האשכנזיות הבקיאות לדעתה בסודות הלידה‪.‬‬
‫דומני שההבדלים בין שני המודלים שהוצגו לעיל‪ ,‬נובעים‪ ,‬בעיקר‪ ,‬מן הפרספקטיבות‬
‫השונות‪ ,‬ממידת הזהות‪/‬שונות שבין הסופרת לעולם המתואר ביצירתה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬בסיפורים האשכנזיים המפעל הציוני הוא שניצב בחזית‪ .‬הגיבורות‬
‫נרתמות למאמץ קולקטיבי זה וגופן מגויס להגשמת האידיאלים של כיבוש הקרקע‬
‫והפרחת השממה‪ .‬מן הסיפורים התימניים נעדר ההיבט הציוני‪ ,‬ופעולותיהן של‬
‫הגיבורות נעשות‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬לטובת התא המשפחתי‪ .‬מכאן כמובן נובעים גם‬
‫ההבדלים בתחומי העיסוק המרכזיים שלהן‪ :‬בעוד הגיבורות האשכנזיות‪ ,‬בעיקר‬
‫גיבורות בכפר ובעבודה‪ ,‬מתישות עצמן במגוון עבודות חקלאות‪" ,‬האישה התימנית היא‬
‫‪66‬‬
‫תמיד אחת ‪ -‬עוזרת בית‪ ,‬גם בעיר וגם במושבה"‪.‬‬
‫העבודה הקשה במשק היא גורם מרכזי לחולשות הפיזיות מהן סובלות‬
‫הגיבורות האשכנזיות‪ ,‬חולשות פיזיות אשר לא אחת מפילות אותן למשכב‪ .‬לעומתן‪,‬‬
‫הגיבורות התימניות‪ ,‬למרות שגם הן מייגעות עצמן בעבודה פיזית‪ ,‬אינן מפגינות חולשה‬
‫ואינן נופלות למשכב‪ .‬הסבר אפשרי להבדל זה הוא בהבנה שמנקודת המבט המערבית‬
‫של הסופרת‪ ,‬הנשים התימניות‪ ,‬השונות כל כך במראן ובאורח חייהן מכל מה שמוכר‬
‫לה‪ ,‬נתפסות כמעין "פרא אציל"‪ 67.‬אחרותן מתבטאת אפוא בחוסן גופני יוצא דופן‪.‬‬
‫כפי שהראיתי לעיל‪ ,‬בשני המודלים בולט אי השוויון בין גברים לנשים‪ .‬הגברים‬
‫עולבים בנשים ופוגעים בהן פגיעות נפשיות אנושות‪ .‬אך בעוד שבמודל האשכנזי הנשים‬
‫הן האחראיות הבלעדיות על גופן ואיש אינו יכול לכפות עליהן נישואין והולדת ילדים‪,‬‬
‫הרי שבמודל התימני גופה של האישה נתפס כרכושו של הבעל‪ .‬הגברים התימנים‬
‫חומסים את רחמן של נשותיהם לצורכי הנאה אך בעיקר מתוקף הציווי ההלכתי‬
‫להוליד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במודל האשכנזי‪ ,‬המשקף את הציונות החילונית‪ ,‬רחמן של‬
‫הגיבורות אינו נחמס‪ .‬אין כאן כל תביעה מצדם של הגברים‪ ,‬או רצון מצדן של‬
‫‪ 64‬ביהודה החדשה‪15 :‬‬
‫‪ 65‬שם‪21 :‬‬
‫‪ 66‬ברלוביץ‪62 :4338 ,‬‬
‫‪ 67‬ראו הערתו של שקד כי‪" :‬בסיפורת העברית [של העלייה הראשונה] יש נטיה ברורה לראות‬
‫בבני‪-‬המזרח‪ ,‬ערבים ויהודים כאחד‪ ,‬בני‪-‬טבע תמימים" (שקד‪ .)52 :4369 ,‬הכינוי "פרא אציל"‬
‫היה שיוך רומנטי של בני העליות הראשונות לדמותו של הערבי‪ ,‬איש הטבע והמדבר‪ ,‬המשתלב‬
‫עם סביבתו‪ .‬אנשי ארגון "השומר" נהגו במידה רבה לחקות בלבושם‪ ,‬באופן רכיבתם על סוסים‬
‫ובהווי קבוצתם את מנהגי הרוכבים‪-‬השומרים הבדואים‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫גו נ י ב ן ‪ -‬י ש רא ל קס ו ט ו‬
‫הגיבורות‪ ,‬לשעבד את הרחם לטובת המפעל הציוני ו"לכבוש" את הארץ באמצעות‬
‫ילודה מרובה או ילודה בכלל (בסיפורים בהן הגיבורות אינן אימהות)‪.‬‬
‫כמיהתן של הגיבורות התימניות עדיה ואפיה להרות וללדת‪ ,‬כמיהה שהיא עניין‬
‫מרכזי בשני הסיפורים‪ ,‬נובעת‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬מרצונן הטבעי לממש עצמן גם דרך‬
‫האימהות‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לזכור כי חייהן של השתיים מתנהלים על‪-‬פי חוקי הדת‪ ,‬בהם‬
‫הציווי‪" :‬לא ייבטל אדם מפרייה ורבייה‪ ,‬אלא אם כן יש לו בנים [‪ ]...‬נשא אישה‪ ,‬ושהתה‬
‫עמו עשר שנים‪ ,‬ולא ילדה ‪ -‬אינו רשאי ליבטל"‪ 68.‬מבחינתן של הגיבורות‪ ,‬חשוכות‬
‫הילדים‪ ,‬משמעותה של הלכה זו היא פיחות של ממש במעמדן בתוך התא המשפחתי‪,‬‬
‫שכן על‪-‬פי הנוהג התימני‪ ,‬רשאי הגבר לשאת אישה נוספת‪ .‬יוצא אפוא שהתשוקה העזה‬
‫לילד אינה רק פרי הרצון הטבעי להיות לאם‪ .‬היא מלּוּבה גם על‪-‬ידי הפחד העז מפני‬
‫כניסתה של אישה חדשה‪ ,‬צעירה ופורייה‪ ,‬אל התא המשפחתי‪.‬‬
‫זהבה וציפורה האשכנזיות גם הן נשים ללא ילדים‪ ,‬גם להן שאיפות ומאוויים‬
‫אך הכמיהה להרות ולהיות לאם אינה אחד מהם‪ ,‬לכן היא גם אינה תופסת מקום מרכזי‬
‫בסיפוריהן‪ .‬כיוון שהשתיים חיות בחברה חילונית בה אין תוקף לציווי ההלכתי בדבר‬
‫פרייה ורבייה‪ ,‬הרי שהן חופשיות לבטא את אימהותן במגוון דרכים אלטרנטיביות‪ ,‬לא‬
‫רק באמצעות גופן‪ ,‬כלומר בהולדה‪" .‬ואך אבר מדולדל אני" חושבת לעצמה ציפורה במר‬
‫ייאושה‪ .‬תפיסה עצמית רדוקטיבית זו מאפיינת את מרבית גיבורותיה האשכנזיות של‬
‫פוחצ'בסקי‪ ,‬אף כי אין לה אחיזה של ממש במציאות‪ .‬בפועל‪ ,‬דינה‪ ,‬שרה‪-‬לאה‪ ,‬סצליה‪,‬‬
‫תמרה‪ ,‬שרה‪ ,‬זהבה וציפורה‪ ,‬בדומה ל"אחיותיהן" התימניות רמה‪ ,‬טוביה עדיה ואפיה‪,‬‬
‫הן כולן נשים פעילות התורמות‪ ,‬בדרך כזו או אחרת‪ ,‬תרומה רבת משמעות לחברה בה‬
‫הן חיות ו‪/‬או ליציבות התא המשפחתי שלהן‪.‬‬
‫הטרגדיה של אותן נשים‪ ,‬אשכנזיות ותימניות כאחד‪ ,‬היא כי על אף התגייסותן‬
‫הנפשית והגופנית לטובת קידום המטרות שהציבו לעצמן (כיבוש האדמה‪ ,‬השגת שוויון‬
‫זכויות‪ ,‬פרנסה‪ ,‬הולדה ועוד)‪ ,‬הן על‪-‬פי‪-‬רוב נכשלות‪ .‬דינה‪ ,‬סצליה‪ ,‬רמה ושרה מוצאות‬
‫את מותן‪ ,‬זאת לאחר תקופה ממושכת של ייסורי גוף ונפש‪ .‬סימה שקועה כל כולה ביגון‬
‫על מות בתה וספק רב אם תתאושש‪ .‬ציפורה הנמלטת מאחיה וזהבה המגורשת על‪-‬ידי‬
‫גיסה נאלצות לוותר על הבית בו גדלו ועל המשק בו השקיעו את מיטב שנותיהן‪ .‬ציפורה‬
‫אמנם מוצאת מקלט באחת הקבוצות בגליל‪ ,‬אך שם היא לוקה בקדחת קשה ומאושפזת‬
‫בבית החולים‪ .‬זהבה נותרת אבודה וחסרת אונים‪" :‬אנה תלך‪ ,‬אנה תבוא? האם לא‬
‫נסגרו שערי עולמה?"‪ ,‬היא תוהה בסופו של הסיפור‪ .‬טוביה‪ ,‬המגורשת על‪-‬ידי בעלה‬
‫במצוות הדיינים‪ ,‬שוקעת בייאוש עמוק ושואלת את נפשה למות‪ ,‬ואילו עדיה ואפיה‬
‫חשוכות הילדים‪ ,‬אשר יגורו בא להן‪ ,‬בעליהן נושאים להם נשים שניות להיבנות מהן‪.‬‬
‫אפשר אפוא לסכם ולומר כי חרף מאמציהן הרבים‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬ובסופם של‬
‫הסיפורים‪ ,‬מוצאות עצמן גיבורותיה של פוחצ'בסקי נידונות לחיים בשולי החברה‪ ,‬חיים‬
‫ללא יציבות וביטחון‪ ,‬חיים בהם‪ ,‬במובן המטפורי‪ ,‬הן אכן בבחינת "אבר מדולדל"‪.‬‬
‫‪ 68‬משנה‪ ,‬יבמות פ"ו‪ ,‬מ"ו‬
‫‪96‬‬
‫ה ג וף הנ ש י ב סי פו ר יה של נ חמ ה פו ח צ' ב ס ק י‬
‫רשימת מקורות‬
‫בארון‪ ,‬ד' (‪ .)4354‬פרשיות‪ .‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.‬‬
‫ברלוביץ‪ ,‬י' (עורכת)‪ .)4361( .‬סיפורי נשים בנות העליה הראשונה‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬משרד הביטחון‪.‬‬
‫ברלוביץ‪ ,‬י' (‪ .)4338‬להמציא ארץ‪ ,‬להמציא עם‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.‬‬
‫ברלוביץ‪ ,‬י' (עורכת)‪ .)2119( .‬שאני אדם ואדמה‪ :‬סיפורי נשים עד קום המדינה‪ .‬תל‪-‬אביב‪:‬‬
‫הקיבוץ המאוחד‪.‬‬
‫גוברין‪ ,‬נ' (‪ .)4363‬דבש מסלע‪ :‬מחקרים בספרות ארץ‪-‬ישראל‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬משרד הביטחון‪.‬‬
‫גוברין‪ ,‬נ' (‪ .)2111‬רומאן של החמצה‪ .‬ידיעות אחרונות‪ ,‬המוסף לשבת – ספרות‪ ,8.2.2111 ,‬עמ'‬
‫‪.22-28‬‬
‫לובין‪ ,‬א' (‪ .)2119‬אשה קוראת אשה‪ .‬חיפה‪ :‬זמורה‪-‬ביתן ואוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫סער‪ ,‬צ' (‪ .)2145‬חצי נחמה‪ .‬הארץ‪ ,‬גלריה שישי‪ ,8.9.2145 ,‬עמ' ‪.28-22‬‬
‫ספיבק‪ ,‬ג"צ (‪ .)]4366[ 4335‬כלום יכולים המוכפפים לדבר? תיאוריה וביקורת‪.88-94 ,7 ,‬‬
‫פוחצ'בסקי‪ ,‬נ' (‪ .)4344‬ביהודה החדשה‪ .‬יפו‪ :‬דפוס א‪ .‬אתין‪.‬‬
‫פוחצ'בסקי‪ ,‬נ' (‪ .)4391‬בכפר ובעבודה‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬הדים‪.‬‬
‫רתוק‪ ,‬ל' (‪ .)4368‬עמליה כהנא‪-‬כרמון‪ :‬מונוגרפיה‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬ספריית פועלים‪.‬‬
‫רתוק‪ ,‬ל' (עורכת)‪ .)4331( .‬הקול האחר‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.‬‬
‫שנהב‪ ,‬י' וחבר‪ ,‬ח' (‪ .)2112‬המבט הפוסטקולוניאלי‪ .‬תיאוריה וביקורת‪.22-3 ,02 ,‬‬
‫שקד‪ ,‬ג' (‪' .)4322‬הז'אנר ואביזריהו' ‪ :‬עיונים ביצירתם של משה סמילנסקי ונחמה פוחצ'בסקי‪.‬‬
‫בתוך‪ :‬צ' מלאכי (עורך)‪ ,‬על שירה וסיפורת‪ :‬מחקרים בספרות העברית החדשה (עמ'‬
‫‪ .)418 - 499‬תל‪-‬אביב‪ :‬המכון לחקר הספרות העברית‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫שקד‪ ,‬ג' (‪ .)4369‬הסיפורת העברית ‪( 1902-1002‬כרך ב')‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬כתר והקיבוץ המאוחד‪.‬‬
‫‪Bhabha, H.K. (1994). The location of culture. London: Routledge.‬‬
‫‪Fuchs, E. (1987). Israeli mythogynies: Women in contemporary Hebrew fiction.‬‬
‫‪Albany: State University of New York Press.‬‬
‫‪Gilbert, S.M., & Gubar, S. (1979). The madwoman in the attic: The woman writer‬‬
‫‪and the nineteenth-century literary imagination. New Haven: Yale‬‬
‫‪University Press.‬‬
‫‪Gramsci, A. (1971). Notes on Italian history. In: Q. Hoare & G.N. Smith (Eds.),‬‬
‫‪Selection from the prison notebooks of Antonio Gramsci (pp. 44-122).‬‬
‫‪London: Lawrence & Wishart.‬‬
‫‪Higonnet, M.R. (1994). New cartograpies an introduction. In: M.R. Higonnet & J.‬‬
‫‪Templeton (Eds.), Reconfigured spheres: Feminist exploration of literary‬‬
‫‪space (pp. 1-19). USA: University of Massachusetts Press.‬‬
‫‪Komar, K.L. (1994). Feminist curves in contemporary literary space. In: M.R.‬‬
‫‪Higonnet & J. Templeton (Eds.), Reconfigured spheres: Feminist‬‬
‫‪exploration of literary space (pp. 88-107). USA: University of‬‬
‫‪Massachusetts Press.‬‬
‫‪93‬‬
‫ י ש רא ל קס ו ט ו‬- ‫גו נ י ב ן‬
Pratt, A. (1981). Archetypal patterns in women’s fiction. Bloomington: Indiana
University Press.
Rich, A. (1986). Blood, bread, and poetry: Selected prose 1979-1985. New York:
Norton.
Showalter, E. (1985). The feamel malady: Women, madness, and the English culture
1830-1980. New York: Pantheon.
11