כוחה של
הועתק והוכנס לאינטרנט
www.hebrewbooks.org
ע"י חיים תשע"א
<^<?0
ג ע זהש י״
ת
ספר
כחה
שלחפלוו
להבין להשכיל כחה של תפלה
ולבאר דרכי העבודה וההתעלות
בעבודת התפלה
נכתב מתוך דרשות שנשמעו מאת
הגה״צ רב דתהלות ישראל שליט״א
נלקט ונערך ע״י תלמידיו שומעי לקחו
תשרי תשס״ח
הכרת הטוב מעומק הלב
להאי גברא רבה ידידנו היקר באנשים
הרב ר׳ נפתלי גרינהויז שליט״א
אשר הקדיש מיטב כחותיו ועתיו ,ויגע ועמל וטרח בלי ליאות בהעתקת
מכתבי ידות ומקםטות שנכתבו ונאמרו ע״י מורינו ורבינו הרב שליט״א
ולםדר דבר דיבור על אופניו ,ולהוציא לאור הםפר החשוב הזה ,לרוות
נפשות הצמאות.
זכות המצוה ילווהו עד פוף כל הדורות לרוות רוב נחת דקדושה מכל יוצאי
חלציו ויזכה לראות בנים ובני בנים עופקים בתורה ובמצות לשמה על דרך
ישראל פבא
J
1ר
II
II
|11
נכתב כפי הבנת השומע
הסוגריים כזה ] [ הם הוספות המעתיק
י״ל ע״י
II
מכון "אור ישראל״
II
מכון להדפסת שיעורי תורה ושיחות
II
מהגה׳׳צ רבי אהרן צבי דומפלעד שליט׳׳א
..
רב ד״תהלות ישראל״
H
רחוב הרב שלום שרעבי 20ירושלים עיה״ק ת״ו
||
II
טל 5378603-02 .פקס02 - 5378963 .
II
||
אפשר להשיג את הספר
5807425-02
ביתר -
II
קרית פפר -
||
בני ברק -
ארה״ב -
||
9762961-08
6191608-03
8584960-1718
II
״
הקדמת העורכים
חז״ל רק׳ אמרו )ברכות ו (:ער״פ ״כרום זלות לבני אדם״ -״אלו דברים
רעומדים ברומו של עולם ,ובני אדם מזלזלין ברם״ ,ופירש״י כגון
״תפלר״.
והנה עתר בדור ראחרון אשר גבר עלינו חשכת רגלות ,נתעוררו רבים
וטובים לרבין ולררגיש ררכרח לרתעלות בעבודת רתפלר ,ושבלעדר
אי אפשר לרתקיים אפילו שער אחת וכמליצת לשון רגמרא שקראו
לתפלר חיי שער ,כי רואים בחוש שאין עצר ואין תבונר לריות איתן
באמונר וביראת ר׳ מבלעדי תפלר זכר לפני רמסבב כל רסיבות.
ונשמתם צמאר לשמוע דרכי רעבודר כיצד לרתעלות בעבודת רתפלר
ולרתקרב יותר אל רשי״ת ,ורם משוטטים למצוא דבר ר׳ כדי למצוא
מרגוע לנפשם.
ומכיון שראינו שבאמתחתינו נמצאת מרגניתא טבא -חיבור מלא
וגדוש בעניני תפלר ,ובגודל ״כחר של תפלר״ לרעלות ולרומם את
ראדם ולרביאו אל רשלימות רראויר ,ובו עצות ודרכים מועילים
לקטנים וגדולים כאחד איך לרתעלות יותר בעבודר זו ,אשר נעתקו
משיעורים ושיחות מורנו ררב שליט״א ע״י כמר תלמידים ,ועלירם
רוספות רבות מכת״י מורנו ררב שליט״א ,ורבים אומרים מי יראנו טוב
אלו רמאמרים ,אשר שמענו ונדעם ,שרחוש רעיד כי בשער שנאמרו
אלו רשיחות ,עוררו ופעלו שינוי עצום ורתעלות גדולר בלב שומעירם
לרתחזק בעבודת רתפלר.
לכן נעתרנו לבקשת רצמאים לדבר ר׳ ,שמתעיפים מרוב יגיער
וחיפוש בענינים אלו -ובפרט בעת רזאת אשר רחשך יכסר ארץ,
וגבר עלינו מצוקת רזמן וטרדותיו ופזור רדעת ורנפש ,על כן נטלנו
רמשרר על שכמנו לרתייגע ביגיער רבר ועצומר לערוך רחיבור רזר
ולסדרו ולרוציאו לאור עולם ,ובזר יוכלו כל מבקשי ר׳ לררוות
צמאונם למצוא רדרך בו ישכון אור ,איך לרתעלות בעבודר שבלב זו
תפלר ,כל אחד לפי מדרגתו באשר רוא שם.
חשיבות יתירר נודעת לחיבור זר באשר רוא מדריך את ראדם
לרעלותו בעבודת רלב שבתפלר אשר כל תוספת וכל משרו שיתעלר
ראדם בזר ררי ריא מעלר את תפלתו לאין שיעור ,שכל תוספת
באיכות רתפלר רוא חשוב כיתרון ראור מן רחושך לגבי תפלר אחרת
וכפי מר שישנן רדברים שבזר רחיבור יתעלר תפלתו יותר ויותר
בס״ד.
—=
וזה ריר מעשינו בעריכת רחיבור וסידורו ,ראשית סידרנו כל רדברים
רשייכים לענין אחד בפרק בפני עצמו ,וריות ובכל פרק מתרחבים
רדברים לענינים רמסתעפים מאותו רענין ,על כן שמנו כל אלו
רדברים שאינם עיקר ענינו של רפרק למטר בשולי רגליון ,למען ירוץ
רקורא בו ויערבו לחיכו לבלתי רלאותו .ובכמר מקומות רוספנו
רערות רמוסיפים לרבנת רענין ,ואלו ררערות סומנו ב -א.ר .לומר
שרם רוספת רמעתיק.
כמו״כ לפעמים באו בתוך רפרק יסודות גדולים וחשובים בקצרר,
אשר ריר מן ררכרח לקצר ברם בפנים רחיבור כדי שלא לצאת
מרענין רמדובר בו ,על כן רובאו ררחבת אלו ריסודות ומקורותירם
מדברי חז״ל ורראשונים וראחרונים ז״ל ברערר למטר בשולי רגליון.
ובמקום שרענין נתארך ונתרחב יותר מדי רובא רמשך ררג״ר בסוף
רחיבור בשם ״מילואים״.
ובהיות וכמה פעמים נתגלגלו בתוך הדברים כמה ענינים שאינם
משתייכים לעניך התפלה אלא שנתבארו בדרך אגב מענין לעניך
כדרכה של תורה ,ייחדנו לכל אלו הדברים מדור בפ״ע בשם ״עיונים
והוספות״ למען יוכל הקורא ללמוד כל השייך לעבודת התפלה
ברציפות ולא יצטרך להפסיק באמצע בענינים אחרים.
ולתועלת המעיינים יש לציין שכדאי מאד לעבור בראשונה פנים
הפרק )ללא ההערות( ברציפות כאחת ,ואח״כ לחזור שוב כל קטע
לעצמו ,ואז יוסיף לעיין בהערות שבשולי הגליון ,היות שגם ההגהות
למטה מלאים פנינים יקרים מאוד ויסודות גדולים ונחוצים בעבודת הי
בכלל ובעבודת התפלה בפרט אשר יהיו לתועלת גדולה אל הלומד,
אלא שאין המח יכול לקבל ריבוי כל הפרטים בבת אחת ,ולכן יש
להמליץ הלימוד בדרך הנזכר.
וזאת למודעי שכל החיבור הזה עדיין עומד באמצע העריכה ,ועדיין
לא עבר כולו שבט הביקורת עיי מורינו הרב שליט״א כי אם בחלקו,
וכן לא עלה עדיין בידינו לערוך את ״שער התורה״ שהוא נספח נכבד
לחיבור זה ,אך עם כל זה בהיות וראינו כי עד שיושלם כל העריכה
בשלימות יוכל להמשך עוד זמן זמנים טובא ,ורבים שואלים ודורשים
ומבקשים מי יראנו טוב ומצפים בכליון עינים להופעת האי מרגניתא
טבא לאור עולם ,לכן נזדרזנו להעלות אותו על מזבח הדפוס בצורתו
הנוכחית לגודל חשיבותו .ובאם תמצא טעות יתלו הטעות בעריכתנו,
ובקשתינו שטוחה לפני המעיינים שיאירו עינינו באם ימצאו דבר
הצריך תיקון ושכרם כפול מן השמים.
וראינו לנחוץ להעיר ,שאע״פ שהדברים ערוכים בלשון צח ושוה לכל
נפש ,בכל זאת הענינים צריכין לימוד כדי שיכנסו ללב ,וכידוע מספרי
מוסר שדברים שנקלטים בקלות לא נתפסים ונכנסים כל כך בתוך
רלב ,וכדרכר של תורר שאינר נקנית אלא ביגיער ,ובפרט שרמדובר
על עניני תפלר שריא עבודר שבלב ,וא״א שיריו רדברים קונים
״שביתר בלב״ בקריאר בעלמא ,לכן נחוץ לדעת שבכדי לקבל תועלת
מרדברים ,כדאי שאחרי קריאר פעם ראשונר על כל רמאמר ,לעבור
שוב במתינות על כל רדברים ,כענין שאמרו ״למיגרס ורדר למיסבר״,
)ואז ימצא בה פנינים יקרים מפז אשר יתכן שלא הרגיש בהם בקריאה בעלמא(,
ובדרך זו בס״ד יקבל תועלת גדולר בעבודת רתפלר ויתקיים בו רכתוב
אז תתענג על ר׳ וגו׳.
אנו תפלר לר׳ שיריו אמרינו אלו לרצון לפני אדון כל ,ויכין לבבינו
שיריו כונתינו לש״ש רק למען ררבות כבוד שמו יתברך ויתעלר,
ולקרב לבן של ישראל לאבינו שבשמים ,ור׳ רטוב יאזין לשועתינו
ויקבל תפילתינו ותפילת כל בית ישראל ברחמים וברצון ,ויגאלנו
בעגלא ובזמן קריב ברחמים וחסדים מגולים במררר בימינו אמן סלר.
—=
תוכן ענינים
אקדמות מילין
א
בענין מהות התפלה וענינה.
פרק א׳ -פתיחה
כר
בענין גודל הנחיצות והתועלת בלימוד הלכות תפלה וענינה.
פרק •׳
מא
א .באיזה אופן יכול האדם להתעלות ע״י התפלה הן בסור מרע והן בעשה טוב.
ב .בענין התפלה על השגת התורה.
פרק ג׳
נר
א .כמה סיבות שמחייבות אותנו בזמננו להשקיע יותר התאמצות בעבודת התפלה.
ב .מעורר ומבאר שני ענינים שהם עיקר הגלות של זמננו והעצה להשתחרר ממנה.
פרק ד׳
עא
א .בענין מה שנקרא התפלה ״עתר״.
ב .בענין מה שנקרא האדם ״מבעה״ ע״ש התפלה.
ג .בענין חיות הנשמה מכח התפלה.
ד .עוד אוצרות נפלאים שיש בתפלה.
פרק ה׳
פ,
א .גודל מעלת התפלה בעת צרה או מצוקה ,ובאיזה אופן צריך להתפלל בעת צרתו.
ב .למה חיוב התפלה מן התורה הוא דוקא בעת צרה -לדעת הרמב״ן.
ג .האופן שיכול האדם להתעלות ביותר דוקא מתוך צרתו.
ד .השפעת התפלה על נפש האדם.
פרק ו׳
א .למה התפלה נקראת ״עבודה״.
ב .תכלית כל ענין התפלה ומשל נפלא על זה.
ק
פרק ז׳
קז
א .הסיבה שגורם בלב האדם לזלזל בתפלה והדרך להנצל מזה.
ב .כשמרגיש האדם שלא נתקבלה תפלתו.
פרק ח׳
קכ
א .מהו הסיבה הגורמת שכ״כ קשה בזמננו לכוין בתפלה.
ב .עצות להתחזק ולהתגבר על זה.
ג .מהו ענין התפלה מאחר שאנו מאמינים שכל מה שעובר עלינו הוא לטובתינו.
ד .יבואר איך התפלה היא הכלי לקבלת השפע והברכה.
ה .בענין התפלה על הגאולה השלימה.
פרק ט׳
קלו
א .הדרך להכין את הלב לתפלה.
ב .עצות ודרכים להקל על ענין הכוונה בתפלה.
פ־ק י׳
קנז
א .יבאר עוד בענין כונת הלב בתפלה ,ואיך לקיימה בכל פרט מעניני התפלה.
ב .אופן אמירת הוידוי וגודל מעלתה.
פ־ק י״א
קמט
א .גודל קדושת תיבות התפלה והכח הנפלא הטמון בהם.
ב .עצה למי שעומד להתפלל ומוצא את לבו רחוק מכל הרגש בענין תפלה.
ג .הדרך שיתעלה האדם בתפלה מדרגא לדרגא.
פ־ק י"•
קעט
א .חשיבות כל חלק מחלקי התפלה ,והתועלת שיש לכל אחד מחזרת הש״ץ.
ב .בענין העונה איש״ר בכל כוחו.
פרק י״ג
א .השמחה בעבודת התפלה -כיצד.
ב .איזה חלק יותר עיקרי בתפלה אמירת השבח או הבקשות.
קפז
פרק י״ד
רי
בענין התפלה על הכלל ועל צער השכינה.
פרק ט״ו
רכא
א .באיזה אופן יכול כל אחד לעורר בלבו הרגשת האהבה לה׳.
ב .מהי הנקודה הפנימית של היהדות.
פרק ט״ז
רלז
התפלה -סוד היחוד.
פרק י״ז
רט,
א .בביאור הכ׳ ״פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם״ וחיזוק נפלא הנלמד מזה.
ב .איך יתכן שדוקא תפילות דורנו יקרבו את הגאולה השלימה.
פרק י״ח
רנג
סיום ,ומבואר בו כמה כללים נחוצים הנוגעים לכלל החיבור.
פרק י״ט
רנז
ליקוט מספה״ק בעניני תפלה.
פרק כ׳
רם,
פרפרת דרוש נאה בפסוקים בתפלת יצחק ורבקה.
מילואים והשלמות
רםט
א -בענין שיש להשתמש בכח הדמיון כדי לעורר ההרגישים הרוחניים.
ב -בענין שאפילו כשאדם מתעלה ועולה בדרגא אעפ״כ אסור לו לעזוב הדרגא
הראשונה.
ג -בענין עבודת הצדיקים להתפלל בפשטות אע״פ שהיו בקיאים בכל הכוונות והיחודים.
ד -בענין עבודת האבות הק׳ ומה יש עלינו ללמוד מדרכיהם בכדי ללכת בדרכי האבות.
ה -בענין ג׳ עמודים תורה עבודה וגמ״ח.
מאמר הדרכה בענץ חינוך הילדים
רפד
יוחק למדון עול 0בספר
האי גברא יקירא איש תם וישר וירא אלקים מפורםם לשם ולתהלה אהוב לשמים
ולבריות לב נדיב ויקר רוח כש״ת
הדה״ח מוה״ד דוב יוסף בהרה״ח מוה״ד אברהם אליעזר הלוי ז״ל
נפטר י״ז אדר ב׳ תשמ״ט
ת.נ.צ.ב .ה.
הונצח ע״י כני משפחתו הנכבדה
וכדאי הוא הזכות להלהיב לבבות ישראל לאביהם שבשמים ,שיגן בעדיכם מכל
עקא ומכל מרעין בישין ,ותתברכו ממעון הברכות בבני חיי ומוזוני רויחא
וםייעתא דשמיא בבריות גופא ונהורא מעליא ,ותזכו להרבות פעלים לתורה,
ולדורות ישרים מבורכים עוםקים בתורה ובמצוות לשמה ,וכמו שנתברכו
אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל ,כן יתברך בברכה שלימה ,ותזכו
לקבל פני משיח צדקינו בב״א.
ן
לזכרון נצח בספר
f
נשמתה הטהורה של האשה החשובה המפורםמת בפעולתיה הטובים מעשי הצדקה
וחםד שעשתה בימי חייה במםירות נפש אשת חיל עטרת בעלה
מרת חיה בת מוה״ד ר׳ ישראל הכהן ז״ל
נפטרה לדאבון לב משפחתה ומכריה ט״ז אב תשם״ז ת.נ.צ.ב.ה.
הונצח ע״י בעלה הרבני הנגיד
מוה״ד ־׳ מרדכי פאנעטה ני״ו
זכות המצוה יעמוד לו ולדורותיו עד עולם לרוות רוב נחת דקדושה מכל יו״ח,
^
ויזכה להרבות פעלים לתורה י ולקדושה בנהורא מעליא אמן.
J
זכרון טוב בספר
לעלוי נשמתו הטהורה הבחור כהלכה ארי שבחבורה האהוב לכל ,עמל בתורה
בפולפולי אורייתא ובהלכה ברורה ,הגה במוםר ובחשבון הנפש,
עשה מעש״ט בצניעות ובפשטות
הבחור החשוב שמואל יואל ז״ל בן יבלחט״א הרה״ג הרב צבי שליט״א
עלה מישיבה של מטה ביום י״ט לחודש פיון תש״ט ת.נ.צ.ב.ה.
ברכה לראש משביר
f
|
|1
f
|
%
i
|
1
||
I
לכבוד ידידנו הנכבד הרבני הנגיר רהים ומוקיר רבנן ומשכיל להיטיב
U
לבו פתוח כפתחו של אולם מעמיד ביתו פתוח לביה וועד לחכמים
ן
ועומד תמיד לימינינו בכל לב ובכל נפש ובכל מאדו במםירות נפלאה
I
ה״ה הדה״ח מוה״ר מנחם מענדל בראלי ני״ו
|
אב״י בעיר בארא פארק
זכות המצוה יגן בעדכם ולב״ב שתתברכו ממקור הברכות בבני חיי ומוזוני i
רויחא וםייעתא דשמיא בבריות גופא ונהורא מעליא ,ולדורות ישרים ן
ומבורכים עוםקים בתורה ובמצוות לשמה ,ותזכו להרבות פעלים לתורה| ,
||
ולקבל פני משיח צדקינו בב״א.
S
|
ן
|
לעלוי נשמת אביו היקר באנשים חביב על כל םביביו שש ומשיש אחרים עמו| j ,
|
עבד את ה׳ בתמימות ובאמונה ,והתאבק בעפר צדיקי דורו
|
ה־ה״ח ־׳ מרדכי בן משה שלמה ז״ל
1
של״ח מתוך שיר ושבח להשי״ת ג׳ אייר תשט״ג
יזכר לחיים טוביס בספר
האברך היקר והחשוב עומד לימינינו תמיד בלב טוב וברוח נדיבה
מוה״ד ־׳ חיים שלמה שטערנבערג ני״ו
אשר הי׳ לנו לאחיעזר ולאחיםמך להוצאת הםפר
זכות המצוה ילווהו עד פוף כל הדורות שיזכה לרוות רוב נחת דקדושה מכל יוצאי
חלציו ולראות בנים ובני בנים עופקים בתורה ובמצות לשמה על דרך ישראל םבא
•^iT״
יזכר לטובה בספר
הרבני החפיד איש החפד והמעש עומד לימינינו תמיד בלב טוב וברוח נדיבה
ה״ה ידידינו הנכבד הרה״ח ר חיים יעקב זילבערשטיין ני״ו
אשר השתתף בפכום הגון להוצאות הפפר
זכות המצוה יעמוד לו שיזכה לרוות רוב נחת דקדושה מכל יוח״צ בנהורא מעליא אמן.
ישראל
לע״נ אביו הרה״ג ר׳ שמעון בן הרה״ג ר׳
ת.נ.צ.ב.ה.
זצ״ל דומ״ץ בק״ק פעפט יצ״ו
דבר אל הקורא
היה כ*ד1״ ב״ב1דע ה^לה * tyrכפה 1כפה פדרע1ץ ז1
לפ״לה פז1 ,1כן * wכפה הל™* ״ב1דה ה&רכ*ס לזה,
פדתה לדתה phyh1כל
1כפ1בן &?ר*ך ל*לך בזה
״ס פדר*ה אהר פדר**ה1 ,לכי ה^ץדלי 1ל״דר הה*ב1ר פיה?ןל אל הכבד ,בא-1ן ^ץבאר 1פץה^לה *״1ד* ה״ב1דה
ברא^ץ דרכ,1
1הפדרע1ץ ה^**כ*ס לכל א' 1א'
ל*פ1ד
1לאהר*הס הפדח*1ץ הץץר י״.ל1ע בכד*
הה*ב1ר 1הה^ץדל1ץ 1ההץאפ?1ץ ל?ן**ס הדבר*ס היאפר*ס
^pMpפדתה לדתה ״לה אהר ״לה
בה1* ,כל כל אהד
&ל*פה 1ר?*1ה ל-׳* אד1י כל.
^* p1״ב1ד^
1אפיס בהעדפה דלהלי ה^ןרא ב^ס"אץדפ1ע פ*ל*׳" *פ?א
vyyפדח*1ץ א^ר ל *-האפ1ר ה*ה
ה?ן1רא ב^ך הדבר*ס ״ 1
פי הרא *1לה* p1פ>ן1פי ב-ר?ן*ס הפא1הר*ס *p1ר ל *-״דר
הה*ב1ר .אך בכל זאpלא *כבד הדבר ב״*׳* ה?ן1רא ,כ* באפp
ב*npל pה״ב1דה,
רא *1לכל אהד לה״פ*ד כ#ד ״*׳1
ה?1רה הרא*1ה 1הדתא הפ״1לה ב״ב1ד pה^לה ,בכד*
v״*"*^ fה ל 1קפ*ד ה^א*-ה ל״לp1* p1ר בהר ה' 1ל?ן1ס
זה ׳אפר ״1ף פ״^ה בפה^בה
בפ?ן1ס ?ןד&1 ,1״ל
mpלה.
][ovuyn
כוחה של
אקדמות מילי ן
״ושה שמים וארץ
״זדי מעם ה׳
אקדמות מילין
יבואר בו :מהות התפלה וענינה
יבינו המשכילים וידעו החכמים כי כל פעולה שהאדם עושה צריך שידע
מהותה ,מהו המעשה אשר הוא ״ושה ומה היא צריכה לפעול כי בלי זה
ה״ז כמתעסק בעלמא ולא תפעול הענין הרצוי) ,ודומה למי שעושה מעשה קדושין
או קבין כמתעסק בעלמא ואינו יודע שהוא עושה בזה קידושי אשה או קבין שבודאי לא
יחולו הקדושין והקנין( ,ומכל שכן בפעולת מצוה שהיא צריכה לפעול עיין רוחני,
וצריכה לפעול גם בעולמות העליונים וגם להמשיך שפע משם לכאן איך תפעול
כל זה בלי שידע ענינה ויכוין אליהא ,ועל כן כשאנו נגשים לקיים מצות תפלה
עלינו לדעת מהותה וכמו כן צריך לדעת באיזה צורה לגשת אליה כדי שתפעל
המבוקשב.
והנה ענין התפלה הקבועה גי פעמים בכל יום הוא קשרג ודביקות עם השי״ת
ואז הקב״ה כביכול מתייחד אתנו ועתה עת דודים להתעלס אתו כביכול
א ומזה הטעם מצות צריכות כונה ,וכמו׳׳כ מצינו שאע׳׳פ ששחיטת חולין כשרה
במתעסק ,בכ״ז בשחיטת קדשים )אע״פ שכשרה בזר ,עכי׳ז( פסולה במתעסק] .ועיי באוהי׳ח הק׳
)ויקרא כי׳ו ,ל״ג( בשם האר׳׳י ז״ל כי מעשה בלא כונת הדבר הוא ככלי ריק לפי שהעיקר הוא המחשבה עי׳ש[.
ב ומצינו שאפילו בדבר שמועיל בלי כונה אליה ,בכל זאת צריך על כל פנים לדעת מהות
הדבר מה הוא עושה ובלי זה לא תועיל כמש׳׳כ הר׳ן בערבי פסחים גבי כפאו ואכל מצה
אע׳׳פ שיוצא בה )אפילו למ׳ד מצות צריכות כונה ,מכיון שנהנה( וכתב עי׳ז הר׳ן שזה דוקא אם
לכל הפחות יודע שעכשיו ליל פסח ושזה מצה ובלא זה לא יצא ע׳׳כ ,הרי שאפילו במאי
שאין האדם צריך לכוון אליה בכל זאת צריך על כל פנים הידיעה כדי שתפעל ,ומזה יש
ללמוד לענין כמה וכמה ענינים שאע׳פ שאין האדם בדרגא לכוון אליהם בכ׳׳ז הידיעה
לבד חשובה מאוד ופועלת גם כן משהו.
ג ובספה׳׳ק כתבו שתפלה היא מלשון קשר וחיבור מלשון נפתולי אלוקים נפתלתי וגוי
)עיי נוי׳א לקוטי שושנה די׳ה שירו לה׳ ובמהר׳׳ל נתיבות עולם נתיב העבודה פי׳ו(.
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
באהבים וכמוש״כ בספר חסידים )סיי י״ח( וז״ל התפלה היא שמחת לב בהקב״ה,
עכ״ל ,ולטעם זה השכינה מופיעה ועומדת נוכח המתפלל )בשעת שמונה עשרה
וע״כ אסור לעבור לפני המתפלל מפני אימת וכבוד השכינה( ,ובשעה זו שהאדם עומד
ומתפלל מופיע ונשפע לו משמים הכח לקשר ולדבק לבו בהיד ולהתפלל לפניו
יתי בדביקות ועל כן יש לו לאדם להשתמש בהזדמנות הזאת שמופיע לו בשעת
התפלה להתקשר להשי״ת ולדבק לבו אליוה ,ובכדי שיזכה האדם לקלוט את כל
זה צריך שיסיר מלבו כל מחשבות אחרות זרות וחצוניות וגשמיות ,ויפנה את
לבו ומחשבתו בעת ההיאו רק להתדבק אליו יתי.
י כתב רבינו יונה )בספר שערי העבודה( בתפלה וכוי יתקרב האדם אל בוראו להדבק אליו
דבקות גמורה לבלתי היות מחיצה מפסקת ביניהם ,ע׳׳כ.
ה בספר אור הגנוז מביא בשם הבעש׳׳ט שבתיבה של תורה ותפלה גנוז אור אלוקות ,ויש
להאריך בתיבה מחמת דביקות שירגיש שאין רוצה ליפרד מהתיבה ,ע׳׳כ .וכעי׳׳ז כתב בספר
נפהי׳ח )שער ב׳ פרק ט׳׳ו( שהתפלה עיקרה שפיכת הלב "לדבקה בו יתי בכל תיבה״ ,ע׳׳כ.
י וכמש׳׳כ השו׳ע סי׳ צ׳׳ח ס׳׳א וז׳ל המתפלל צריך שיכוין את לבו ...ויסיר כל המחשבות
הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו וכוי עי׳ש .ובספר הכוזרי
)מאמר ג ,ה( מתאר איך להעמיד את עצמו עם כל החושים להתפלה וזי׳ל בתוך דבריו,
]שצריך בשעת תפלה[ להדבק ...באלוקות אשר היא למעלה מהמדריגה השכלית ,ומיישר
כלי המחשבה )כלומר מחו( ומפנה אותו מכל אשר קדם )כלומר בשעה שנגש האדם להתפלל יפנה
לבו ומחו מכל מחשבותיו שנמצאים במחו מלפני התפלה( מהמחשבות העולמיות ...ויהיו מביטות
העינים הבטת העבד אל אדוניו ...ותהיה העת ההיא '׳לב זמנו ופריו׳ )כלומר עת התפלה
תהיה אצל האדם העיקר מכל שאר הזמנים( ויהיה שאר עתותיו כדרכים המגיעים אל העת
ההיא ,יתאוה קרבתו )כלומר שיהיה בכל שאר היום מחכה ומצפה מתי יתקרב הזמן שיתפלל( שבו
מתדמה )האדם( ברוחניים ,ויתרחק מהבהמיים ,ויהיה פרי יומו ולילו )כלומר תכלית כל היום
והלילה( השלוש עתות ההם של התפלה ,ומוסיף שם שכמו כן צריך להיות ענין השבת
אצל האדם פרי השבוע יום השבת ,מפני שהוא מועמד )כלומר מיוחד( להדבק בענין
האלוקי( ,ועבודתו )תהיה( בשמחה )כלומר על ידי שיחכה כל היום לעת התפלה ,זה יגרום ממילא
שתהיה עבודתו בתפלה בשמחה שהרי מחכה אליה כל הזמן() .וכמו כן על ידי שיחכה כל השבוע להשבת
קודש ,תהיה עבודתו בש׳׳ק בשמחה( ,ע'׳כ.
כוחה של
אקדמות מילי ן
והקשר הנזכר נעשה על ידי ד׳ ענינים שאנו מזכירים בתפלתינו ,שהם א.
בקשת צרכיו) ,והיינו ע׳׳י שמכיר שאי אפשר לו לקבלם אלא מהשי׳׳ת ורק ממנו
יורשע זה מקשר את האדם אליו ית׳(ז ב .הודאה שמודה ״ל כל דבר ודבר להשי״ת,
אפילו על מה שיש לו בלי שביקש ממנו ית׳) ,הרי זה בודאי גם כן מקשר את האדם
ולבו לה׳( ג .אמירת שבחיו ית׳ ,ד .פסוקי דזמרה ,וברכה ,ושירה ,כל אלה
הדברים בטבעם ובסגולתם מקשרים הלב אל השי׳׳ת ,ואמירת הקרביות הוא
לכפרת עונותינו ומטהר ומכשיר אותנו לקבלת הקשר .הרי נתבאר בקצרה מהות
התפלה.
ומטרת התפלה שהיא צריכה לפעול ,היא לקשר ולדבק את לבנו אליו ית׳
בקשר אמי -וחזק לא רק על שעת התפלה .אלא שישאר הקשר
לתמידח אפילו שלא בשעת התפלה בקשר תמידי וחזק ככתוב )ירמי׳ י׳׳ג י׳׳א(
כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל וגו׳ נאום
ה׳ וגו׳,
ז ולא כמו שמבינים הפשוטי עם שכל מטרת התפלה הרי הוא כדי לפעול בקשתו
הענינים בתפלה כשבח והודאה וכדו' הם טפלים לזה( אלא יש להתפלה מטרה יותר נעלה ,והוא
לגרום קשר עם השי״ת ,וכל ענין בקשת צרכיו הוא בכדי לגרום על ידי זה קשר עם
השי׳׳ת ,וכן כל שאר הענינים שבתפלה כי הם גם גורמים הקשר ,וענין זה מבואר בדברי
הראשונים כמו שמתבאר באריכות יותר בפנים הקונטרס )בפרק וי(.
)ושאר
ח עמש׳׳כ הרמב״ם במו׳׳נ )חלק גי פנ׳׳א( וזה תוכן דבריו ,אחרי שיתחזק האדם בפניית
מחשבתו אל השי׳׳ת בקריאת שמע ובתפלה ,נוסיף לרכז כל לבבינו ומחשבתינו
כשנלמד תורה ,ובעת עשיית המצות ,וכשנהיה לבד ,ובעת שנקיץ על המטה ,נשים
מחשבתינו להתקרב אל השי״ת ,ואחר כך נעלה לדרגה יותר גדולה שתהיה מחשבתינו
עם השי׳ת אפילו כשנדבר עם בני אדם או נתעסק בצרכי הגוף יהיה עיקר מחשבתנו
בבוראנו ובאהבתו ית' ,ועיין נו״א )פי שלח( שכתב יש צדיק במדרגה עליונה מאד שהוא
דבוק תמיד ולא יטרידו שום טירדה ואף שמדבר בדברים גשמיים ונראה לעיני אדם
שהוא נפסק מדביקות אבל באמת אינו כן וכוי ע״כ ,ובאגה״ק מבנו הרר׳׳א כתב בשמו
בשבח הצדיקים בזה׳׳ל כשמדברים עם בני אדם תמיד מחשבתם ברוממות קל
וביחודים ע׳׳כ.
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
ב
והנה אומרים בתחילת שמונה עשרה אלוקינו ואלקי אבותינו אלוקי אברהם
אלוקי יצחק ואלוקי יעקב ,כי עיקר הקשר שלנו עם הקב״ה מקבלים בכחם
ודרכם של האבות הקדושים ,אשר המה המשיכו התגלות אלוקותו והשראת
שכינתו ואמונתו ית׳ לעולם הזה ,ורק בכחם וזכותם וירושתם אנו מקבלים הכח
והזכות להיות קשור אליו ית׳ ,ועוד המשיכו והניקו לנו הכח שנוכל לעמוד לפניו
ית׳ בקירבה כזאת ולהתפלל לפניוט ,ואין לנו מעצמינו שום כח וחוזק חוץ מכח
הירושה הזאתי ,שבכח תפלתם שהתפללו תקנו והכניסו בתפלות הללו קשר
ט ולשבחו בשבחים שאנחנו מזכירים הגדול הגבור והנורא וכוי שהם מדותיו שאנו
משיגים ומכירים אותו על ידם כביכול ,וזה על ידי האבות הקדושים שהם המשיכו גילוי
כבוד מלכותו יתי בעולם כל אחד במדותיו הללו בבחינה ומדה אחת מהם ,שהם ׳הגדול
הגבור הנורא׳ שהם הגדולה שהיא חסד כנגד אברהם ,גבורה כנגד יצחק ,נורא כנגד
יעקב שאמר מה נורא המקום הזה ,ואנו צריכים לכל הגי בחינות ובלי זה חסר השלימות
וז׳׳ל הזהר חדש פי תולדות ,וכל חד וחד מאבהן ידע ליה לקב׳׳ה מגו אספקלריא דיליה
אברהם ידע ליה לקב׳׳ה מגו חסד וכוי ,יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה וכוי ,יעקב ידע ליה
מגו דרגא דתפארת וכוי ,ובהמשך שם אברהם ...אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקב׳׳ה
)במדת חסד( ...כיון דאתי יצחק ...ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקב׳׳ה )במדת הפחד(...
וחזי כלא ...מה בחשוכא ונהורא) ...ויפחדו מלחטוא( וכוי ע׳׳כ ,ואע׳׳פ שכל אחד ואחד מהם
היה לו גם כל הבחינות ועבדו את הי יתי בכולם בכל זאת מה שנוגע להכרת הבוב׳׳ה
ולהתקשר אליו על ידה ,בזה היה לכאו׳׳א מדה אחרת כנזכר ,וכמו׳׳כ להעולם כולו
המשיך כל אחד ואחד בחינה המיוחדת לו .וחובה עלינו ללמוד דרכי העבודה של האבות
הקי כדי שנוכל לילך בדרכיהם אשר זהו זכות קיומנו .ועיי בחלק ההשלמות סיי גי
שהארכנו בענין עבודת האבות ומה יש עלינו ללמוד מדרכיהם.
י וכ׳׳כ המבי׳׳ט בספר בית אלוקים שער התפלה פ׳׳ח וז׳׳ל אבל ברכת אבות ...עיקר
ברכה זו להראות יחוד אלקותו עלינו ועל אבותינו כי לזה נקראת ]ברכת[ אבות ,ומה
שייחד אלקותו עלינו היה מצד שנתיחד כבר על אבותינו ,ולזה סדרו אלוקנו ואלקי
אבותנו כי גם שאין אנו ראויים שיתייחד שמו עלינו ,עם כל זה בשכבר נתייחד על
אבותינו נתייחד גם עלינו עכ׳׳ל.
כוחה של
אקדמות מילי ן
יא
לרומו של עולם ולכל העולמות העליונים ,והכינו ג׳׳כ הזכות והכח עבורנו
שכל אחד מכלל ישראל כשיתפלל בא׳ מג׳ זמנים הללו יקבל את הכח הזה וישיג
על ידה כל הנזכר ולתקן גם בכל העולמות כנ׳׳ל וגם הכניסו כח בתפילות הללו
להעלות בכלל את דרגתו ומהותו של האדם המתפלל ולתקנו כמבואר בארוכה
בפנים הספר ,ואח׳׳כ )מאחר שיש בנמצא הכח הזה( קבעו אנשי כנסת הגדולה
חובה להתפלל כל יום באלו הג׳ זמנים ,וקבעו לנו גם כן נוסח התפלה כפי
שנמצא בידינו עד היום ,והכניסו בתיבות הללו התקונים שתקנו האבות
הקדושים ולולי הכח הזה שתקנו האבות הקדושים לא היה כח בתפלתינו
לעלות השמימה עד כסא הכבוד אלא תפלת כל אחד ואחד היתה עולה כפי
ערך דרגתו וזכותו של המתפלליב ,ועל כן אנו מקדימים ואומרים כל יום לפני
'א ובזה יש להבין מ׳׳ד בגמי )ברכות כו בי( תפלות אבות תקנום ,שאינו מובן לכאורה שהרי
לא תקנו את החיוב להתפלל ולא הנוסחא שאנו מתפללין )כי אנשי כנסת הגדולה תיקנו כל
זה( והאבות הקדושים רק התפללו בהגי זמנים אלו ביום וא׳׳כ מה תקנו ,ולפי המבואר
אתי שפיר שתקנו והכניסו הכח הנזכר בתפלתינו .וכמו שהיום אדם יכול לקנות טלפון
בכמה פרוטות ולדבר עי׳׳ז מסוף העולם ועד סופו אבל כ׳׳ז מפני שכבר הכינו אחרי
יגיעה את הצינור שיוכל להעביר הקול .כך להבדיל ,האבה׳׳ק תקנו את הצינור
שהתפילות האלו יהיה להם קשר לכל העולמות ולתקן את שרשה במקום עליון ושעי׳׳ז
יושפע כח רוחני להעלות את האדם על ידה .ולמ׳׳ד הבי בגמי שם שתפלות )אנשי כנסת
הגדולה( תיקנום כנגד התמידין יש לפרש על פי דרך זה שהכונה שהכח של התפלה שלנו
הרי הוא מכחם של אנשי כנסת הגדולה שהם תקנו והכניסו בה את הכח עבורנו ושמו
בה כח וזכות הקרבנות שהיה לנו בזמן המקדש ,אבל כי׳ע מודים שהחיוב תפלה בגי זמני
היום ה׳ה ודאי תקנת אנשי כנסת הגדולה.
'בכמו בכל המצות שהאדם ממשיך בה את הרוחניות כפי ערך דרגתו בה ,אבל בתפלה
הרי כתוב בתוה׳׳ק )פי ואתחנן( ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כהי אלוקינו
בכל קראינו אליו ,ואם הקירבה להי בקראינו אליו הוא רק כפי ערך המתפלל אם כן מה
הרבותא הלא גם לאומות העולם כך כי אין הקב׳׳ה מקפח שכר כל בריה ,אלא ודאי
הכונה לומר שהי מתקרב אלינו בתפלתינו יותר מכפי ערך דרגתינו ומעלה אותה עד
כסא הכבוד הקרוב אליו )ואין צורך אפילו להעלותה מכיון שהשיי׳ת נמצא נוכחינו בשעת תפלתינו
הרי הוא מקבלו שמה תיכף ומיד כאילו כסא הכבוד נמצאת גם שמה( וזה כונת הכתוב במי׳ש קרובים
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
התחלת תפלתינו מה אנו מה כוחינו וצדקותינו וגו׳ אבל אנחנו וכו׳ בני אברהם
וכו׳ ומה יפה ירושתנו וכו׳ ,ולכן איתא בספה״ק עפ״י הזה״קיג שלפני שנכנסין
לבית הכנסת להתפלל יש לומר הפסוק ואני ברוב חסדך אבא ביתך )ולכוון(
בזכות אברהם אבינו ע״ה ,אשתחוה אל היכל קדשך )ולכוון( בזכות יצחק אבינו
ע״ה ,ביראתך )ולכוון( בזכות יעקב אבינו ע״ה ,ויש לכוון בה מאוד כי רק בכחם
וזכותם יש לנו זכות ליכנס לבית הכנסת להתפלליד.
אבל בכל זאת כדי שנזכה לקבל ירושתינו זה ,צריכים אנו לעשות קודם לפחות
קצת אתערותא דלתתא מצדנו ולהתחיל להמחיש בעצמינו עכ״פ קצת
אליו כלומר שהשי׳׳ת עומד קרוב אלינו בקראינו אליו,
פל׳ח באריכות( שהתפלה צריכה לעלות מעולם לעולם ובכל עולם המלאכים דנים אם
תפלתו ראויה לעלות ולהכנס בהיכלא דמלכא ,והיינו שהתפלה עוברת כמה וכמה
ביקורות של מלאכים של כמו׳כ עולמות שאי גבוה יותר מהשני במעלה וכל אחד ואחד
לפי גודלו הרי הוא מקפיד יותר וצריך לעבור כל הבחינות האלו ,זהו דוקא למי שאין
לבו שלם עם אלוקיו בעת תפלתו כלומר שאינו מפנה כל לבו משאר כל עניניו
ומחשבותיו בתפלתו כראוי ,אבל כשהאדם מקרב לבו להשי׳׳ת בשעת תפלתו אזי זה
השער להי כי השכינה עומדת בסמוך לו לפי דרגת קירוב לבבו(.
)ומה דאיתא בזוה׳׳ק )הובא קב הישר
״ וז׳׳ל הזה׳׳ק )בראשית דף י׳א( לא לבעי ליה לבר נש לעיולא לבי כנישתא אלא אי אמליך
בקדמיתא באברהם ויצחק ויעקב בגין דאינון תקינו צלותא לקמיה דקב׳׳ה הה׳׳ד ואני
ברוב חסדך אבא ביתך דא אברהם אשתחוה אל היכל קדשך דא יצחק ביראתך דא יעקב
ובעי לאכללא לון ברישא ובתר כן ייעול לבי כנישתא ויצלי צלותיה ,עכ׳׳ל .הובא שע׳׳ת
סיי מ׳׳ו סק׳׳א.
' י ועל כן כל מה שיכוין האדם יותר בזה )באמירת ואני ברוב חסדך אבא וגוי הנ׳׳ל( וירגיש
שפלותו ביותר שאין לו שום כח וזכות בעצמו לעמוד ולהתפלל לפניו יתי )וכמש׳כ בש׳׳ע
סיי צי׳ח סעיף אי ברמי׳א שיש להתבונן לפני התפלה בשפלותו וכמו׳׳כ יתבונן בגדולתו יתי ע׳׳כ ,ומאחר
שיתבונן בשפלותו ולעומת זה גודל גדולתו יתי בודאי ירגיש ביותר איך שא׳׳א לשפל כזה להתפלל לפני
גדולתו יתי( ועל כן ירגיש בטל ומבוטל בעיני עצמו ושאין לו עצה אחרת רק בזכותם וכחם
ודרכם של האבות הקדושים ,יהיה לו פתחון פה להתפלל לפניו יתי ,ועל כן ישתוקק
מאוד ויכוין חזק מאוד לקבל הקשר אתם ואז עי׳׳ז יקבל באמת הקשר אתם .
כוחה של
אקדמות מילי ן
קשר בלבנו עם השי׳׳ת ,לכן בשמונה עשרה שאז הוא עיקר הופעת הקשר
והקירבה הנזכר מקדימים ואומרים אלוקינוטו שהוא מורה על הקשר שלנו
שהתחלנו במקצת מצדנו ,ורק אח׳׳כ אפשר לקבל כל הנזכר ,ולכן רק אחר זה
אומרים ואלוקי אבותינו .וכמו כן בנוסח לעולם יהא אדם שמקדימין לפני
התפלה יתפרש גם כן מה שמקדימין להזכיר אבל ״אנחנו עמך בני בריתך׳ לפני
בני אברהם וכו׳ דהכוונה לומר שיש קשר עצמי בלבנו שהיא הנקראת ברית עם
השי׳׳ת ואח׳׳כ מוסיפים להזכיר גם בני אברהם וכו׳ ,כלומר שיש ברשותינו גם
הקשר והברית שכרת השם יתברך עם אברהם.
״ל כן צריך האדם להעמיד את עצמו בשעת התפלה בדביקות לבו בה׳,
ולהרגיש ביותר את הקשר ולהמחישו בלבו ולהרגיש שעומד כ׳׳כ קרוב לה׳
והשראת שכינתו מופיע לפניו נוכחיו ממש ,וגם צריך שירגיש שמדבר עם
הקב׳׳ה כביכול בקירבה גדולה כדבר איש אל רעהו פנים אל פנים וזהו הצורה
הנכונה שכך צריך האדם לומר דבורי תפלתו לפני השי׳׳ת .וכמבואר במסילת
ישרים פי׳׳ט ע׳׳שטז והמבי׳׳ט כתב )בספרו בית אלוקים שער התפלה פ׳׳כ( שלכן תקנו
ט'אף על פי שלפי הסדר היה מהראוי לומר קודם אלקי אבותנו ואחר כך אלוקינו כי הם
היו קדומים לפנינו אבל לפי האמור מובן ,ויש להוסיף עוד כי לפני שירגיש את האלקינו
כנזכר א׳׳א להבין ולהשיג במה המדובר וע׳׳כ לא יבין מהו הרצון באמירת אלוקי
אבותינו ומה צריך לכוון לקבל ע׳׳י אמירת אלוקי אבותינו ורק אחרי שאנו מרגישים
קשר כנזכר ,אח׳׳כ אנו מבינים ומשיגים מה שיש להוסיף ואנו משתוקקים ומתגעגעים
לחזק הקשר ביותר להיות קשור ובטל לגמרי אל השי׳׳ת בכל רמ׳׳ח אברינו ושס׳׳ה
גידינו ,ולקבל הקשר שירשנו מהאבות הקדושים לפי הדרגה שלהם )מכל אחד ואחד בבחינה
אחרת כפי עבודתו כנזכר(.
™ונעתיק קצת מלשונו שם מתו׳׳ד לפרש מש׳׳כ בברייתא )ברכות כ׳ח (:וכשאתה מתפלל
דע לפני מי אתה מתפלל ,וז׳׳ל במעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בלבו אמתת
הדבר איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתי ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש
והוא ית׳׳ש מאזין לו ומקשיב לדבריו כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע
אליו .עכי׳ל ]א.ה .ועיי בספר שערים בתפלה עמוד קי׳ג שכתב בזה ציור נפלא לקרב הדברים אל הלב[,
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
לומר ברוך ״אתה״ בלשון נוכח כדי להמחיש ולהרגיש בלבנו שאנו עומדים נוכח
ה׳ ומדברים אליו פנים אל פנים ממש ,ע״ש .ועל כן צריך להתיצב ולעמוד
בתפלתו בצורה ואופן שירגיש כךיז ,והרמב״ם כתב )הלכות תפלה פ״ה יא( שצריך
לכוון בתפלת שמונה עשרה שהוא עומד לפני המלך.
ולפי האמור יובן היטיב חידושו של הגר״ח מבריסק זצ״ל שמדייק ממשמעות
דברי הרמב״ם שכונה זו מעכב אפילו בדיעבד ואם לא כיון בזה בכל משך
השמונה עשרה לא יצא יד״ח וחייב לחזור ולהתפלל עי״ש בדבריו ,כי זהו מעיקר
מהות התפלה שיעמוד האדם בקירבה גדולה פנים אל פנים ,ובלי כונה זו הרי
חסר בעיקר מהות התפלה וצורתה ,ואינה נקראת תפלה כלל .
ג
ויש לבאר עוד שענין זה שאנו מקדימין להזכיר התואר אלקינו שפירושו
שהקב״ה מייחד שמו עלינו ונקרא אלקי ישראל ,שיש להשים אל לבנו במה
אנו ראויים ומוכשרים שיהיה נקרא שמו עלינו ,אך ביאור הענין הוא עפ״י מה
שנפסק בשו״ע סי׳ ה׳ שצריכין לכוין באמירת אלקינו שהוא יתברך תקיף ובעל
היכולת ובעל הכחות כולם ,כלומר שאין שום כח אחר בעולם ולא שום יכולת
אחרת לפעול שום דבר בעולם ,לא כח אנושי )כחי ועוצם ידי ח״ו( ולא שום יכולת
אחרת של המזלות או שום מלאך בשמים ,כי רק הוא יתברך לבדו עשה ועושה
ויעשה לכל המעשים ,וכל המקרים ואפילו מה שאדם גורם נזק להשני וכדו׳ ,כל
זה הרי הוא רק ממנו ובהשגחתו יתברך רק שמתלבש בכל מיני לבושים שהם
״ והנה מי שעדיין אינו מרגיש כך באמת בלבו אזי צריך עכ׳׳פ לתאר לעצמו בדרך דמיון
ומשל הגשמי כאלו עומד לפני המלך ומדבר אתו פנים אל פנים ומתחנן לפניו,
ומהתיאור הזה יעורר הרגשיו עתה לדבר בהרגשה כזאת ,ובפרט כשישים ללבו כי עתה
ה׳ה מתחנן על נפשו וחייו ומתפלל לפני מי שחיי נפשו תלוים בו בודאי יוכל לעורר
הרגישיו .ובסוף הספר הרחבנו יותר הדיבור בענין זה ע׳׳ש בחלק ההשלמות סיי אי.
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
באמת שלוחי ה׳יח ,והאדם שחי כך בהשקפה הנכונה הזאת שתמיד מייחס כל
דבר רק להשי׳׳ת כי מאמין שהכל רק מאתו ית׳ ,אדם כזה הרי הוא תמיד קשור
בלבו לה׳יט ועל כן הקב׳׳ה משרה עליו שכינתו תמיד ונקרא אלקיו ,מכיון שאינו
מתנתק בלבו מה׳ אפילו במצב היותר קשה ,ועל כן זה שאנו אומרים אלקינו
ובכונה הנזכרת ה׳׳ז מעיד ומורה שאנו קשורים אליו ית׳ ועל כן ראוים אנו
שיתואר עלינו שמו ית׳ להיות נקרא אלקינו .א׳׳כ יש להתבונן בזה וליישר
מעשינו שנוכל להיות ראויים שיקרא שמו עלינו ,כי מי שאינו חי בהשקפה הזאת
תמיד ואינו ניכר עליו שה׳ הוא אלקיו אינו ראוי שיהא נקרא ומתייחד שמו
יתברך עליו.
ויש להוסיף עוד להאמור שבכדי שנהיה ראויים שייחד השי׳׳ת שמו עלינו,
ישנו פרט נוסף בזה ,שהאדם צריך גם מצדו לייחד שמו ית׳ על עצמו,
דהיינו שיקבל ע׳׳ע ג׳׳כ את אלוקותו ית׳ עליו ולקיים כל מצותיו באהבה ,ולא
די במה שיקבל עליו עול מלכותו בכדי לקיים חובתו לבד ,כי ענין ייחוד שמו
אינו שייך אלא מאהבה דהיינו למי שעובד את ה׳ ומקבל גם כל גזירותיו
באהבה בבחינת בן .ולכן לא די במה שיאמין האדם שהשי׳׳ת לבדו עושה הכל
והכל נעשה בהשגחתו הפרטית ,אלא צריך ג׳׳כ שיקבל כל מה שעובר עליו
באהבה.
'ח וכדמצינו בדוד המלך ע׳׳ה כשקללו שמעי אמר דוד המלך הי אמר לו קלל
פי שעשה הרע הזה בבחירתו בכל זאת הרי הוא כאילו הי אמר לו קלל( ,כי בין כך אפילו אם לא היה
שמעי עושה את זה ,בכל זאת היה מגיע לו לדוד הצער והעלבון הזה אלא שמגלגלין
חובה על ידי חייב) ,מכיון שהוא בבחירתו נידב את עצמו להיות הרצועה רעה ,לזה נותנין לו הכח לבצע
)כלומר אף על
אותו אבל נחשב לו עבירה ויענש על זה(.
'ט אבל מי ששוכח בשעת מעשה שמאת הי היתה זאת אלא מייחסו לאדם העושהו ועל
כן כועס עליו וכוי הרי הוא בשעה זו מנותק ח׳׳ו בלבו מהשי׳׳ת .ובזה פירש הבעש׳׳ט הקי
מאמר חז׳׳ל )במדרש וכעי׳ז בגמי שבת ק׳ה בי( ״כל הכועס כאילו עובד ע׳׳ז׳׳ כי בשעה שכועס
הרי הוא כאילו מכחיש ח׳ו שמאת הי היתה זאת ומייחס הענין לכח אחר זולתו יתברך,
והרי זה ממש כעובד עבודה זרה ח׳׳ו.
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
כי רק מי שמכניע את עצמו לגמרי להנהגתו ית׳ אתו ומקבל באהבה כל מה
שה׳ מביא עליו ,הרי זה נקרא שממליכו ית׳ עליו באהבה ,כמו האבות
הקדושים שקבלו באהבה כל הנסיונות והנהגת ה׳ אתם ,כמו הרעב שנשלח
דוקא במקום ובזמן שעבר אברהם אבינו ע״ה בה ,ולקיחת שרה לבית פרעה
ואבימלך ,ורדיפת יעקב אבינו ע״ה מעשיו ולבן ,ולא התלוננו ולא גרם בלבם
שום ריחוק מהשי״ת אלא קבלו הכל באהבה ,שדבר זה מעיד על הקשר החזק
עם השי״ת והשראת אלוקותו עליו עד שנקרא אלקיו .
״ל כן יש לו לאדם לבחון את עצמו ולהתבונן באומרו אלוקינו האם מרגיש
באמת הקשר בלבו עם השי״ת וששורה עליו אלוקותו ית׳ שיוכל לתארו
אלוקיכ ,כלומר האם הוא חי באמונה באופן מוחשי בכל הנהגת חייו והוא מקבל
כל מה שהשי״ת מביא עליו באהבה שיהא ראוי שייחד השי״ת שמו עליו.
וכמו״כ יש לו לבחון את עצמו האם מרגיש עתה בעת התפלה הרגשת הקשר
והדביקות אליו יתברך ,ושהוא עומד לפני המלך השי״תכא ומדבר עמו כביכול
נוכמו׳׳כ יש לבחון עצמו כעין זה במה שאומרים בק׳ש בעת קבלת עומ׳׳ש הי אחד
שצריך לכוון שהוא יתי אחד יחיד בכל הזי רקיעים ובארץ ובדי רוחות העולם כדאיתא
בש׳ע )סיי ס׳א( ,יש לבחון עצמו אם חי כך במוחש ,ולמשל כשהאדם רוצה לעשות דבר
המבוקש ומחויב בעבודת השיי׳ת )האם מתיחס לכל העומדים מסביבו ,האם ימצא חן בעיניהם מה
שיעשה או שיזלזלו בו עי׳ז( כי אם מאמין במוחש שהי אחד ויחיד ,כלומר שהכל בטל ומבוטל
לעומתו ואפס זולתו וע׳׳כ הרי הם כאלו אינם בנמצא במציאות כלל ,א׳׳כ איך יתייחס
לדבר שהוא רק דמיוני שהיום נמצא ומחר איננו כחלום יעוף ולא ישאר זכר מהם
מאומה.
ויש לדעת שאפילו כשאין האדם עדיין בדרגה הזאת כראוי ,אם הוא משתוקק באמת
להגיע לזה ,אזי על ידי שיאמר התיבות האלו בתפלה בדביקות לבו )אל התיבות לכה׳פ( הרי
זה ישפיע עליו הענין ההוא) ,וכמבואר לקמן בפנים בפרק י׳א(.
"1וההרגשה הזו של עומד לפני המלך צריך שתהיה בין בבחינת האהבה ,שירגיש בלבו
האהבה להי ,כמו מי שנמצא בקירבת ונוכחות אביו האהוב עליו ,הרי הוא מרגיש בשעה
זו אושר ,והתלהבות האהבה בלבו לאביו.
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
כדבר איש אל רעהו פנים אל פנים ,וכפי כמה שירגיש כךכב ,בזה ידע עד כמה
תפלתו הוא בדרך הנכונה ורצויה] .ומי שמוצא את לבו רחוק מכל זה ראה מש׳׳כ
בהערה כאןכג[ .
וכמו כן צריך להיות ההרגשה גם בבחינת היראה והבושה שירגיש בלבו בשעה שעומד
בשמונה עשרה יראה ופחד מלחשוב מחשבות אחרות שלא מענין תפלתו ,כאלו שעומד
ומדבר לפני מלך בשר ודם שמתירא בודאי באמצע דבורו אל המלך להפסיק ולפנות למי
שהוא לדבר אליו ,ואצל הבוב׳׳ה הרי המחשבה גלויה ונכרת כמו הדיבור ,ואם נכנס
במחו שלא ברצונו איזה מחשבה אחרת ירגיש על כל פנים בושה גדולה בזה ,ואם האדם
מרגיש לפחות הבושה ,הרי זה מוכיח שהוא מרגיש כעומד לפני המלך ומרגיש הקשר
באהבתו אליו יתי בלבו) .כי כן הוא מטבע הדברים כשהאדם עומד לפני המלך הרי זה גורם ממילא
שמתרחק מלבו כל שאר מחשבות ,וכמו כן לא יכנס במחו אז לחשוב איך אנשים מסתכלים עליו וכדוי ,ועל
כן מי שיכין את לבו לפני תפלתו ונגש לתפלתו בצורה וכונה הנכונה באמת ממילא כבר לא יהיה לו נסיון
ומלחמה מכל אלו הדברים ומשאר דברי הבל ושטות כיוצא בזה( .ועיי בספר חסידים סיי קי׳כ שכתב
וזה לשונו ׳הבושת והאמונה נצמדות׳ כשתסתלק האחת תסתלק חברתה עכ׳׳ל ,וי׳׳ל
בביאור דבריו הקדושים שעל האדם להמחיש את האמונה בהי שירגיש ממש בחוש
שהשי׳׳ת עומד מולו כאלו רואה כך בעיניו ,ואם יהיה באמת כך בודאי שיביא את האדם
להרגשת בושה גדולה מלפניו יתברך )לכל הפחות כמו שהיה מרגיש בעמדו לפני מלך גדול וכדומה(
וכמש׳׳כ הרמ׳׳א בסעיף הראשון בשולחן ערוך )בשם הרמב׳׳ם( שכשישים אל לבו שהמלך
מלכי המלכים עומד עליו ,מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי׳׳ת ׳׳ובושתו׳׳ ממנו
ע׳כ .נמצא שזה הוא האמונה שלימה שימחישנה האדם כאלו רואה כך בעיניו ואם איננו
כך נחשב שאיננו שלם באמונתו ,ובזה מובן שפיר כונת הספר חסידים הנזכר שהבושה
מהשי׳׳ת מעידה שהאמונה שלימה בלבו ואם אין לו הרגשת הבושה סימן שעדיין אין
האמונה שלימה אצלו במוחש.
"כי צריך שתהיה ניכרת בצורה של הרגשה ולא די שיהיה אצלו בצורה של מחשבה
ואמונה אלא גם באופן של הרגש בלב ,כי כן הוא מצות התפלה )שהיא עבודה עם הלב(
לעורר הרגישיו ולהוציא לאור הקשר שלו עם הקב׳׳ה בצורה של הרגשה .והתפלה ג׳׳כ
נקראת רינה שהיא מלשון שירה כי צריכה להיות נאמרת בצורה של שירה שנאמרת
דייקא עם הרגשת הלב כי שירה שאינה נובעת מתוך הרגש הלב אינה נקראת שירה כי
תפלה ה׳׳ה היחוד בינינו להבב׳׳ה כביכול )וכמבואר פרק ט׳׳ז( וכמו הקשר של האדם עם ב׳׳ב
שצריך להיות בלב ,ובלא זה אפילו אם ידבר דיבורים יפים ביותר יחסר בהקשר כמו
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
ו״נין זה הנזכר דהיינו הרגשת הקשר בלבו עם השי״ת באמת יש להיות כך
תמיד בכל עת ובכל שעה ולא רק בשעת התפלהכד ,וכמו״כ ההרגשה
שידוע והחוש מעיד ע׳׳ז ,כך צריכה להיות צורת התפלה דברים יוצאים ונובעים מהלב,
ובכך היא מסוגלת להתקבל ולפעול וככתוב תכין ׳לבם׳ ואז תקשיב אזניך ,וכך צריך
להיות כל סדר התפלה מתחילה ועד סופה בין הבקשות ובין השבח והודאה .
״ והנה מי שעדיין אינו מרגיש כך באמת בלבו אזי צריך עכ׳׳פ לתאר לעצמו בדרך דמיון
ומשל הגשמי כאלו עומד לפני המלך ומדבר אתו פנים אל פנים ומתחנן לפניו,
ומהתיאור הזה יעורר הרגשיו עתה לדבר בהרגשה כזאת ,ובפרט כשישים ללבו כי עתה
ה׳ה מתחנן על נפשו וחייו ומתפלל לפני מי שחיי נפשו תלוים בו בודאי יוכל לעורר
הרגישיו .ובסוף הספר הרחבנו יותר הדיבור בענין זה ע׳׳ש בחלק ההשלמות סיי אי.
וכמו׳כ לענין ההרגש של יראה ופחד אף מי שאינו מרגיש כל זה יש לו להעמיד את
עצמו לכל הפחות בצורה חיצונה בהנהגה כזאת כאילו מפחד ,כלומר שיעמוד בתפלה
בצורה ואופן שהיה עומד לפי מלך בשר ודם או לפני מי שיש לו באמת פחד ממנו )מאיזה
טעם שהוא( ,וכמו כן ידחה ממחו כל מחשבה שאיננה מענין התפלה וכמו שכך היה נוהג
לפני מלך בשר ודם ,ויכוין שההנהגה הזאת אף על פי שהיא רק חצוניות מכל מקום אני
עושה זאת כדי שזה ישפיע על הפנימיות שלי ועל הלב שלי שארגיש כך באמת ,כי אם
עושה כך בכונה מפורשת שיביא אותו להמטרה ,אזי יהיה לבו נפעל כפי פעולותיו,
ובתנאי שיעשה כך כסדר יום יום ויכוין כל פעם בכונה חזקה ובבקשה ותקוה להי שזה
יביאנו להמטרה לעורר הרגשת לבו לזה) ,ויזהר שלא לרמות את עצמו בשעה שעושה כך
בחיצוניות ולחשוב שבאמת בזה כבר השיג איזה דרגה של יראה ופחד אמיתי כי אם יחשוב כך הרי זה
מקלקל כל המטרה ,וחיצוניות כזאת היא נמאסת והיא מה ששללו כל הספרי מוסר וצדיקי אמת ,אלא יזכור
שפלותו ודרגתו שנמצא בה ובכל זאת יעשנה בצורה וכונה הנזכרת ואזי הרי הוא אהוב ונחמד למעלה
ויביאנו להמטרה בס׳ד( וגם ינסה בכח עצמו לעורר את לבו לזה וע׳׳י כל זה ביחד בודאי
שיגיע סוף כל סוף להמטרה בס׳׳ד ,וכמו כן לגבי שאר פרטים למשל שלא ידבר בבית
הכנסת שיחת חולין כדי שמזה יתעורר להרגיש כובד ראש ומורא לפניו יתי בעת תפלתו
)ועצה זו לעשות החלק החיצוני בכונה לעורר לבו להפנימיות יש לנהוג כמו כן בכל ענין וענין בעבודת הי(.
]וראה עוד מש׳׳כ בפנים החיבור בפרק י׳׳ח[ .
ני
]עיונים והוספות[ ודרך אגב יש לעורר כי ישנם אנשים שאע״פ שמשתדלים לקיים ההורה
והמצות ובכ״ז הקשר שבלבם לתורה ולמצות היא רק ע״י קשר שלהם עם רבם ומשפיע ומדריך
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
שעומד נוכח ה׳ צריך להיות ג׳׳כ בכל עת וכמש׳׳כ בשו׳׳ע )או׳׳ח סי׳ א׳ ברמ׳׳א(
שבזה יקיים שיויתי ה׳ לנגדי תמיד ,אלא שבשעת התפלה יש לו להאדם
להשקיע עצמו בזה ביותר ,וביתר המחשה מבמשך כל היום ,ועוד שבשעת
התפלה היא ההזדמנות שהאדם יקנה הקשר הזה בלבו ,שיקנה שביתה בלבו
קנין של קבע .ולפי האמור יוצא שהתפלה היא היסוד והשורש לכל עבודת
האדם את בוראו יתברך ,שכל מצות התפלה עיקרו ומטרתו היא לקרב את לבו
להשי׳׳ת ,אשר זהו מטרת בריאת האדם וכל הבריאה בכללה כדי להתקרב
להשי׳׳ת ולדבקה בו וכמו שנתבאר בספר מסילת ישרים )פ׳׳א( .וענין זה איך
להתקרב להשי׳׳ת על ידי עבודת התפלה בכל פרט ופרט ,ואיך לפסוע בה
בפסיעות קטנות שלב אחרי שלב ודרגה אחר דרגא יתבאר בס׳׳ד בפנים החיבור
בהמשך הדברים כמו שיראה הקורא בס׳׳ד .
שלהם׳ שדרכם הם קשורים להרוחניוה ,אבל חסר להם העיקר שהוא הקשר עם השי״ת׳ ואע״פ
שיודעים היטב שזה העיקר בכל זאת איננו במוחש אצלם ואינם חיים תמיד עם המציאות הזה
בלבם׳ ואע״פ שגם זה נכון ונחוץ להאדם שיהיה לו קשר הנזכר עם חכם כדאי׳ בחז״ל על הפסוק
ובו תדבק וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה אלא הדבק בתלמידי חכמים ע״כ׳ אבל כל זה דוקא
בכונה שעל ידו יתדבק בהשי״ת ולקיים ובו תדבק שהכונה באמת על הקב״ה׳ אלא שצריך לזה
סיוע דרך התלמיד חכם שכח דביקותו להשי״ת הוא יותר קרובה וחזקה מהאדם הפשוט׳ וכל אחד
ואחד מתחזק הקשר והדביקות אליו ית׳ דרך סיוע ממי שגדול ממנו׳ ועל זה נאמר במשנה )אבות
פ״ב מי״ד< כשאני לעצמי מה אני׳ אבל בכל זאת אם יסמוך רק על הגדול ממנו ולא יתאמז לעשות
גם בעצמו קשר בלבו עם השי״ת ע״ז נאמר )שם< אם אין אני לי מי לי׳ שלא יעזור לו שום אדם
בעולם׳ וכ״ז פשוט הוא לכל מבקשי אמת ולמי שיעיין בספרי מוסר׳ )ומי שאינו שם לבו לכל זה הרי
רחמנות גדולה עליו ואוי לו ואוי לחייו בזה ובבא< ועל כיוצא בזה אמרו חז״ל לא תירתון תרתי גהנום שהרי
הם משקיעים כ״כ הרבה כח בעבודתם את ה׳ כביכול ומוותרים על העולם הזה שלהם עבור זה׳
ולא שמים לב שחסר להם העיקר ועדיין לא ישיגו בזה העולם הבא׳ ועל זה צועק הנביא ולבם
רחק ״ממני״ וגו׳׳ וע״כ ראוי מאוד להתבונן בזה כי ענין זה צריכים להמחישו תמיד בלב ולעורר
א״ע ולחזק לבו תמיד בקביעות לזה.
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
ד
ויש לדעת שהתפלה היא היא הסולם עבור האדםכה לעלות דרכה בית קל,
והיא ראשית עבודת האדם המבקש את הדי שימצאנו דוקא דרך עבודה
הזאת כלומר ע״י עבודת התפלה ,וזהו שיביאנו לעבוד את הי בכל לבו בשמירת
כל התורה כולה ומצותיה ,ועל כן כתוב בתורה הקדושה מצות התפלה בלשון
ולעבדו ״בכל לבבכם״ )שמזה למדו חז״ל מצות תפלה( להורות כי התפלה היא
שיביאנו לידי זה לעבוד את הי בכל לבבכם .
ויש לרמז ג״כ ענין זה בלשון הפסוק )דברים די כט( ״ובקשתם״ משם את הי
אלוקיך ומצאת כי ״תדרשנו בכל לבבך״ ויש לתמוה מה הכונה לבקש את
הי) ,כאלו אין השי״ת עומד בסמוך לנו ח״ו( הלא מלא כל ה א ר -כבודו והוא יתי
נמצא בכל מקום כי לית אתר פנוי מיניה והוא נמצא גם בגלות במדינות העמים
שיגלו לשם וא״כ הל״ל רק ושבת עד הי וגוי כמ״ש בפסוק לי ,אלא בודאי הכונה
שירגישו את עצמםכו בגלות מרוחקים ומנותקים ח״ו בלבם מהי ,ואע״פ שיודעים
שהשי״ת נמצא שם בכל זאת בלבם ירגישו ח״ו מנותקים ,על כן יתעוררו לבקש
דרך איך לחזור להתקשר להי מפני שרוצים לחזור בתשובה )כי לפעמים האדם
אחרי שחטא מרגיש ריחוק וטמטום בלבו שא״א לו לעורר הרגשותיו אע״פ שרוצה לחזור
בתשובה ,ועל כן יחפשו ויבקשו עצה( .
ו״ל זה אמר הכתוב שהעצה למצוא את זה כלומר לקבל קשר עם השי״ת
ולמצוא אותו בלבו )וזהו ומצאת( ,הוא רק ע״י עבודת התפלהכז ,וזהו אומרו
נהעיי בעל הטורים פי ויצא )בראשית כ׳ח י׳ב( שכתב סולם בגימטריא קול ,קול תפלת וכוי
כל מי שמתכוין בתפלתו הסולם שלם בשליבותיו ויכולים לעלות בו.
"וי׳׳ל שזהו הטעם שיענשו בזה שיעבדו שם את העמים )שהם עובדים לעבודה זרה( שזה
נחשב כאילו עובדים ע׳׳ז ח׳׳ו כמש׳׳כ רש׳׳י שם כי זה במכוון כדי שירגישו שהם רחוקים
מהי ,וזה יגרום להם להתעורר לתשובה ולבקש את הי כנזכר.
"מובא בשם הרה׳׳ק מהר׳׳י מבעלזא זי׳׳ע שמפי הגמי יומא פ׳׳ו אי היכי דמי חילול השם
כוי ואמר אביי לא שנו אלא באתרא דלא תבעי וכוי ומפרש בדרך רמז שתבעי היינו
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
כי תדרשנו בכל לבבך ,כלומר ע׳׳י תפלה שנקראת עבודה שבלב ככתוב
ולעבדו בכל לבבכם וגו׳ כנ׳׳ל שנדרש על התפלה ,והרי זה הוא הדרישה בלב,
)ובכלל לשון דרישה את ה׳ משמעה על תפלה כמש׳׳כ הרמב׳׳ן )בראשית כ׳׳ה כ׳׳ב( עה׳׳פ
ותלך לדרוש את ה׳ וז׳׳ל ולא מצאתי דרישה אצל ה׳ רק להתפללכח( ,ולשון בקשה
משמעותה גם כן על התפלה וע׳׳כ יש לפרש גם כן כך ובקשת וגו׳ כלומר
שתתפלל ,ואז ומצאת בודאי ,ובתנאי כי תדרשנו בכל לבבך וגו׳ כלומר
שתתפלל באמת מעומקא דלבא אז בודאי לא ישוב תפלתך ריקם ,כי כשאדם
מתפלל מעומק לבו באמת על רוחניות הרי הוא נענה בודאי כדאיתא בספר
חסידים סי׳ קל׳׳א .
ומומי״ על זה הפסוק ובכל נפשך ,היינו להתפלל בבחינת מסירות נפש ,כי
בגלות בחו׳׳ל שאוירה טמא ושערי תפלה ננעלו שמהכט ועי׳׳ז )כלומר מכח
הגלות והטומאה( לבו של האדם נסתם וקשה מאוד להתפלל ,בכ׳׳ז אומר הפסוק
)ויקרא כ׳׳ו מ׳׳ד( שגם שם לא מאסתים וגו׳ כי )םו׳׳ם( אני ה׳ אלקיכם גם בגלות ולכן
גם ׳׳משם׳׳ מבטיחה התה׳׳ק אם תבקשו אפילו משם ומצאת וגו׳ ,אבל בתנאי
שתתפללו במסירות נפש ותתן נפשך עליה ,כי המסירות נפש שוברת בכחה את
תפלה )מלשון אם תבעיון בעיו( ורמזו בזה חזי׳ל שאפילו על דברים שלא מועיל עליהם
תשובה בכי׳ז ביחד עם כח התפלה כן מעיל התשובה ע׳׳כ) .וביאור הדבר הוא פשוט ,שכמו
שהתפלה יכולה לבטל כל גזר דין כמו׳כ יכולה לבטל הגזירה הזאת שנגזרה עליו שלא תתקבל תשובתו(
ועפי׳׳ז אתי שפיר היטב מה שנאמר כאן שע׳׳י תפלה יפתח לו הסתימה שבלבו ,כי אע׳׳פ
שמשורת הדין אין להאדם הזה זכות להתקבל בתשובה ולכן נגזרה עליו הסתימה
והטמטום בלבו ,בכל זאת בכח התפלה יתבטל הגזירה ויתקבל בתשובה ועל כן יפתח לו
הסתימה שבלבו.
נח וחולק שם על רש׳׳י שפירש להגיד לה מה יהא בסופה ,והוכיח כן הרמב׳׳ן מהפסוק
דרשתי את הי וענני )תהלים ל׳ד הי( ומעוד פסוקים בנ׳׳ך ע׳׳ש ,עכ׳׳פ זה ברור שלשון דרישה
את הי יש במשמעותה גם תפלה.
נטשהרי היא מליאה גילולים וכמ׳׳ש מרע׳׳ה במצרים כצאתי את העיר וכפרש׳׳י שאי
אפשר להתפלל תוך העיר שמליאה גלולים ,וע׳׳כ שערי שמים נעולים שמה .
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
כל המסכים והמנעוליםל )גם המסך והסתימה בלבו שמכח עונותיו ומכח הגלות ,וגם
המסך של טומאת אר -העמים ,וגם הסגירה שבשמים כמוש״כ )איכה ג ,מד( סכות בענן
לךל
א
מעבור תפלה( ובזכות ההתאמצות במסירות נפש להתפלל ,תפלתו בודאי בוקעת
ועולה ומגיעה עד כסא הכבוד וזה שמסיים הפסוק כי תדרשנו וגוי ובכל נפשך.
]ובהמשך הפסוק בצר לך וגוי יש לפרשו על פי דרך הנזכר שהוא גם המשך על שלמעלה
כלומר שבכל זמן בצר לך ,כלומר בעת צרה וצער ח״ו שאז המצוה מן התורה להתפלל
ולדרוש את הי לכל הדיעות ,ומכיון שאתה בחו״ל ע״כ מכח הגלות והטומאה עליך לעשות
ג״ כ כך להתפלל בכל לבבך ובכל נפשך במסירות נפש כנזכר. .
ה
ואחרי שהאדם יקבל בראשונה את הקשר עם הקב״ה ע״י התפלה ,אח״כ יוסיף
לעלות בקודש לקבל הקשר היותר גדול עם הבורא על ידי לימוד תורתו
ל וכן הוא הכלל לגבי כל מסך ומניעה ברוחניות ,הדרך לשבור אותה הרי הוא רק ללחום
במסירות נפש כי רק כח המסירות נפש ,על כל פנים במדה מסוימת ,היא השוברת
ומנצחת כח הקליפה המונע ,וכמו כן הוא גם כן הכלל לגבי שבירת המדות הקשות וטבע
החומרי ,ובלי מסירות נפש אפילו אם נדחית לפעמים אבל לא נשברת הקליפה
ומתבערת אלא בכח מסירות נפש ,וזהו הסוד שאחרי תקופות מסוימות של התגברות
כח הקליפות והס׳׳א ח׳׳ו הופיעו ל׳׳ע גזירות השמדות ,מכיון שהיתה חסירה מהכלל
עבודת השיי׳ת במסירות נפש כי התחילו להתרגל לחיות בגלותם בנוחיות ולהתרפות
מעבודת הי בצורה שהיו רגילים בדורות שלפניהם דהיינו עבודה בחירוף נפש ,ומכיון
שרפו ידיהם מעבודה במסירות נפש לכן לא היה כח לבטל הקליפות שנתרבו מכח
החטאים ,ועי׳י רבוי והתגברות הקליפות התחילו לירד ברוחניות עד שנתמלאה הסאה
של כח הס׳׳א והקטרוג עד שבעוה׳׳ר קרה מה שקרה ל׳׳ע ,ואחרי שעברו הגזירות בקידוש
השם נרגע הקטרוג ונתבערה רוח הטומאה והקליפה והיתה הרווחה ,ועיי׳ז נעשה גם
עליה ברוחניות כמו שהעיד החוש אחרי כל תקופה של השמדות ח׳׳ו ,וזה מוסר השכל
לכל זמן ותקופה שרואים ח׳ו גזירות של נטילת נשמות וקידוש השם לדעת מה יעשה
ישראל ,ודי בזה ההערה .
לאוי׳׳ל דלכן כתוב סכות ׳בענן׳ כי כמו שהענן אפשר לעבור דרכו בהתאמצות מרובה
ומסירות נפש ,כמו כן הסגירה הזאת אפשר להעבירו כנזכר.
כוחה של
אקדמות מילי ן
הקדושה ,וכמ׳׳ש הרמח׳׳ל בספרו דרך ה׳ל ב שדרך התה׳׳ק הקב׳׳ה משפיע
להאדם שפע קדשו ית׳ יותר מבכל דבר ,עשדה׳׳ק ,אבל רק ע׳׳י הקדמת עבודת
התפלה כי היא המכשירה את האדם ואת לבו שיוכל לקבל ולשרות בתוכו
התה׳׳ק ,ובלי הקדמת עבודת התפלה בלתי אפשרי לקבל שום דבר שבעולם,
ומכש׳׳כ דבר היותר יקר וחשוב בעולם שהיא התה׳׳ק חמדתו של הקב׳׳ה שלא
תנתן למי שאין לו הקשר הראשון בלבו עם השי׳׳ת שהיא נעשית דוקא ע׳׳י
עבודת התפלה ,וכן בכל יום ויום במשך כל חיי האדם אשר הוא חי ע׳׳פ
האדמה לא יוכל לקבל המשכת השפעת התה׳׳ק בלבו אלא בליווי וסיוע כח
התפלה בתמידית )כמבואר כ׳׳ז בהמשך הדברים תדרשנו משם( שהיא היא
הממשיכה להחזיק הקשר ולחזקו ,ומכשירה את האדם ואת לבו שיהיה ראוי
להמשיך לקבל השפע שעל ידי התורה הקדושה ,והתפלה נקראת חיי שעה
)כבגמ׳ שבת י׳ א׳( כי היא )כמו הנשימה שבאדם( הנותנת רק חיי שעה כל זמן
שנושם בה ,וע׳׳כ חייב האדם בעבודת התפלה תמיד )מלבד מי שהגיע לדרגת
רשב׳׳י וחבריו שתורתן אומנתן שאז כבר מקבלים הכל ע׳׳י התורה בלבד( .
ו
היוצא
מכל האמור ,שמצות התפלה ומהותה היא הקשר והדביקות בה׳ )וגם
להביא את האדם לידי כך לתמיד בקביעות כנ׳׳ל( ואע׳׳פ שגם כונת ומטרת כל
מצות התורה כולם הוא להביא אותנו לדביקות בה׳ )כמבואר בראשונים רמב׳׳ם
במו׳׳נ ח׳׳ג פרק נ׳׳א ,ועוד( בכל זאת יש הבדל ביניהם כי בשאר המצות כולם
הכונה היא ,שבזכות קיום המצות יגיע האדם לדביקות ,נמצא שהמה בסגולתם
גורמים ומביאים את האדם לדביקות כנזכר ,אבל מצות התפלה היא המצוה
המיוחדת לזה ,שזאת בעצמה היא העבודה לפעול ולהמחיש הדביקות
וההתקרבות לה׳ בשעת מעשה ולא מספיק לכוון שתגרום להביאו לידי כך,
לבובח׳׳ד פ׳׳ה כתב שהתפלה היא המקשר את האדם עם השי׳׳ת ומגינה על האדם
ומצילו מלהתנתק ממנו יתי ע׳׳י שהותו בהעה׳׳ז.
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
אלא זאת בעצמה היא עבודת ופעולת המצוה הזאת להמחישה בלבנו בעת
ובעונת התפלה ,והיא עבודה שבלב כי היא עבודה גדולה עם הלב )וע״כ צריך
לעשותה עם כל הלב וכמו״ש ולעבדו ״בכל״ לבבכם( לפנותה מכל שאר הדברים
ולהפעיל ולהמחיש בה הדביקות הנזכרת
כי בשעת התפלה מופיע להאדם מן השמים השפעת הכח הזה של הדביקות
ואז יכול האדם להמחישה בקל יותר מבכל המצות והזמנים ,ועל כן היו
החסידים הראשונים מכינים את עצמם להתפלה בדביקות גדול ,והיו שוהין
שעה לפני התפלה עד שהגיעו להתפשטות הגשמיות )כדאיתא בטור ושולחן ערוך
סימן צ״ח( ,והיא הזמן וההזדמנות להאדם לרכוש בלבו את מעלת הדביקות בהי,
וכפי שיפעילנה האדם בשעת תפלתו ככה יקנה אותה לקנין עולם לתמיד בלבו,
ואופנה ופעולתה הוא על ידי הדי בחינות שבתפלה א .בקשה ,ב .הודאה ,ג.
שבח ,ד.פסוקי דזמרה ברכה ושירה ,וכפי כמה שיעשה הדי בחינות ביותר
דביקות וישקיע בה יותר כח והתאמצות ,כפי זה יקבל ויקנה יותר את כח
הדביקות בלבו לתמידלג.
ליוהנה אי אפשר להגיע לדביקות אלא אם כן תקדים אליה האהבה בלב ,כי זה פשוט
שלא שייך דביקות לדבר בלי הרגשת האהבה ,ועמש׳׳כ בעל האבני נזר זצ׳׳ל בהקדמה
לספרו אגלי טל שיש טועים וסוברים שהלומד תורה ומרגיש שמחה ותענוג בהלימוד
הרי זה מגרע מהלשמה של הלימוד ,וע׳׳ז כתב האג׳׳ט שהוא טעות ושאדרבה ההכרח
שתהיה הרגשת תענוג ושמחה בלימוד היות וצריך להיות דביקות בלב להלימוד ,ולא
יתכן דביקות בלי הרגשת תענוג ושמחה ,ולפי זה הרי זה פשוט שגם כן אי אפשר להיות
דבוקים בלב להשי׳׳ת בלי הרגשת האהבה ותענוג .ועמש׳׳כ הרמח׳׳ל במסילת ישרים
בפי׳׳ט שמצות הדביקות ה׳׳ה ענף ממצות אהבת הי ע׳׳כ ,ופשוט הוא שאי אפשר שיצמח
ענף לפני הויית האילן והשורש ,ועל כן ההכרח להקדים האהבה להי לפני זה כדי שיוכל
לקיים מצות הדביקות ,ואפילו אם יחשוב כל היום על הי בכ׳׳ז לא יתפס בלב הקשר
והדביקות כל עוד שלא הצמיח את עיקר האילן והשורש שהיא האהבה כנזכר.
והיות ותפלה משפיעה את הדביקות כנזכר על כן בודאי שמשפיעה ג׳׳כ את האהבה אליו
יתי אבל צריך להיות ג׳׳כ בחינת אתערותא דלתתא מצד האדם עצמו ,על כן צריך
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
הזכרנו כאן בקיצר נמר -רק באופן כללי סיכום מהות וצורת התפלה אמנם
פרטיה והרחבת ענינה מתבארים בדרך הפשט בשולחן ערוך ופוסקים,
ובדרך רמז ודרוש מהו פועלת בתיקון נפש האדם מתבאר בספרי מוסר ,ובדרך
סוד מהו פועלת בעולמות עליונים ובתיקון כל העולמות ובכל הבריאה כולה
מתבאר ענינה בכתבי האר״י ובשאר ספרי תורת הח״ן ,ועניניה רחבים מני ים,
תדרשנו בדבריהם הקדושים .
ז
וכדי שלא יקשה השואל מאחר שהענינים נתבארו כבר בספרים הקדושים
הנזכרים אם כן מהו הצורך להוסיף חיבורים ועשיית ספרים אין ק ,-הלא
בודאי טוב לנו יותר ללמוד דבריהם הקדושים של הראשונים כמלאכים שלחמנו
הם ,כי הלא המה הדברים הנאמרים ברוח הקודש ומה הראשונים מסיני אף
אלו מסיני ,ומה יתן ומה יוסיף הוספות בדורות השפלים הללו ,על כן נסביר
הענין עפ״י משל הגשמי ,למי שרוצה להגיע לאיזה עיר ומקום ויש לו מפה בידו
כדי ללכת ולמצא את מקום מבוקשו ,אבל הוא תועה ביער מסובך והסתבך בה
להקדים להתבונן בלבו על זה והוא בדרך הנזכר להכיר אהבת הי וטובתו אליו ועל ידי
זה יתעורר בלבו בדרך ׳׳כמים פנים אל פנים׳ גם כן אהבה אליו יתברך ,ואחרי זה יעלנו
סגולת תפלתו ועבודתו שמשקיע בה לדרגות המעולות באהבה ודביקות) .ועיי לקמן פט׳׳ו
שהארכנו בענין זה(
]ובזה יש לפרש בשירת הים אז ישיר וגוי ויאמרו לאמר וגוי דלכאורה מיותר ויאמרו
לאמר )עיי מפרשים( ,וי׳׳ל עפמש׳׳כ רש׳׳י ישיר שעלה בלבם לאמר שירה ,ויל׳׳פ כך אחרי
שעלה בלבם רצון לומר שירה אבל לא הרגישו שהם יכולים לאמרו בפועל כי צריך
שהרגשת הלב יתעורר לאמרו ,כדרך שירה שנאמרת באהבה וגעגועין ,על כן ויאמרו
לאמר כלומר שאמרו לפחות המילים )אפיי בלי הרגשה כראוי( כי האמינו שבסגולת האמירה
יתעורר הלב בפועל ובמוחש ,ועל כן אמרו כדי שזה יגרום לאמר האמירה הראויה
בהתרוממות הלב כראוי ,ומכיון שנאמרה במחשבה כזאת נשאר בה הכח לעורר את כל
אחד הרוצה להתעורר ,ושמאמין שבתוך לבו הי׳ה רוצה ,וזהו לאמר גם לדורות[.
כ
ו ח ה
של
אקדמות מילין
תפלה
יא
מאוד עד שאינו יודע כלל היכן הוא נמצא וכמה התרחק מהדרך ,ולכן כמה
שיתבונן בהמפה שבידו לא יועיל לו כלום אף על פי שילך בדיוק לפי ההדרכה
ומראה מקומות שבה ,כי זה נעשית להועיל רק למי שנמצא בדרך המלך אבל
לא למי שהסתבך ביער שהנהו רחוק מדרך המלך ,ומובן מאליו כמו כן הנמשל
גבי עניני עבודת ה׳ ולכן היה צורך בכל דור ודור שיחברו עוד ספרי מוסר ,אף
על פי שכבר נמצאים הרבה ספרי מוסר מהראשונים והקדמונים אשר דבריהם
המה קילורין לעינים ובלעדם אי אפשר להיות עובד ה׳ אמיתי ולהגיע לתכלית
המבוקש ,ואפילו האדם שיש לו הרצון היותר חזק לעבוד את השי׳׳ת בכ׳׳ז בלי
דברי הראשונים והקדמונים הרי הוא כאומן בלי כלי אומנותו ,שאפילו אם יהיה
בעל מקצוע ומומחה גדול ביותר ,אי אפשר לו להשיג מבוקשו ולהוציאו לאור
בלעדי הכלי אומנות היסודיים ,אמנם אפילו אחרי שיש לו כבר אותם בכל זאת
צריך גם עוד הדרכה וכלים מיוחדים למצבים מסובכים ,ועל כן בכל דור ודור
שמסתבכים יותר ויותר צריכים להוסיף עוד ענינים המתאימים ומועילים
למצבם ולסיבוכם .
ח
ו״ל כן הובאו כאן בקונטרס זה דברים שנאמרו בס׳׳ד לפי קט שכלינו ומיעוט
השגתינו לנגוע בקצה המטה )ונעתקו על ידי שומעי לקחי כפי מיטב
היכולת ואע׳׳פ שלא עברה עליה בקורת והג׳׳ה הראויה וגם לא הובאו כאן אלא
חלק מהדברים שנאמרו בס׳׳ד ונשארו עוד הרבה ענינים חשובים שעוד לא
נעתקו בכל זאת לא מנעתי מלהסכים להוציאה לאור עולם מפני גודל התועלת
שבה ,ומפאת אפסיות האפשריות לע׳׳ע לשאר הדברים (,ויהי רצון שיהיה
השי׳׳ת בעזרנו שתהיה המצוה גוררת מצוה ונזכה להוסיף עוד חיילים לתורה
ועבודת ה׳ כיד ה׳ הטובה עלינו ושיהיה לנחת רוח לפניו ית׳ ,ועל כל פנים ידע
הקורא מה לפניו ויעשה אזנו כאפרכסת )כלשון הגמ׳ במס׳ חגיגה ג׳ ע׳׳ב( להבין
ולהשכיל צורתה ופרטיה ואופנה ותועלותיה וסגולתה ׳׳וכחה׳׳ של התפלה
בכלל ובפרט ,וגם קצת ארחותיה ודרכיה איך להגיע אל עבודת התפלה בדרכי
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
נועם ובכונה הראויה ,ענינים שנוגעים ומתאימים ונחוצים ביותר לבני דורינו כדי
לזכות את הכלל ואת הפרט בני גילי המבקשים את הדרך לעלות בית קל,
ובדרך אגב נתבארו עוד כמה ענינים חשובים כדרכה של תורה שהם עשירים
במקום אחד וענין אי מגלגלת עמה עוד דברים וענינים ,ואני תפלה לקל חיי
שיורינו ודריכנו וינחנו בדרך אמת ויצילנו משגיאות ומפניות ויהא נא כונתינו
ואמרינו זכה וטהורה ולרצון לעשות נחת רוח לפניו יתי ,ואבנה גם אנכי ממנה
לזכות להתפלל כדת כראוי וכנכון לפניו יתי .
ט
ואודה להי בכל לבב על אשר בדרך נחני הי שבהשגחה עליונה התעוררו
אנשים מבקשי הי להוציא לאור קונטרס הנוכחי בראשונה ויהיה זה
בחינת בכורים להי מראשית הפרי אשר תביא מאשר הי אלוקיך נתן לנו בענין
עבודת התפלה שהיא מראשית עבודת האדם הרוצה להתקרב אל הי כנ״ל
וכמו״כ בכל יום ה״ז עבודת ראשית היום ,ועמש״כ הספה״ק רמז עה״פ )במדבר
טו ,כ( מראשית עריסותיכם וגוי תרימו תרומה להי שבראשית בקום האדם
ממטתו )שנקרא עריסה( יקדישו את ראשית היום לעבודת הקודש לפני שמתעסק
בעניני רשות כפרנסה וכדו' ,ויש להוסיף שהוא רמז על התפלה )שהיא עבודת
ראשית היום בקום האדם כנזכר( ויש לרמז בהמשך לשון הפסוק תרימו וגוי שה״ז
היא העבודה שמרומם את האדם להי .וזה מה שאומר הפסוק שתשתדל שזה
יהיה ראשית היום שלך כי זה מה שיגן עליך מליפול בפח העה״ז ח״ו כי אם
יפנה לפני זה לשאר ענינים אפילו על זמן קצר ,הרי זה כמו היוצא למלחמה בלי
מגן אפילו על רגע אחד שבודאי הרי הוא מסכן את נפשו ,ועל כן עניני תפלה
שהיא צריכה להיות בחינת ראשית היום ,מתאימה להיות בחינת בכורים
מראשית
והתפלה היא ג״כ שירה אשר נאמרת עם כוכבי בוקר ע״כ נקיים בזה אודה
לקל לבב חוקר ברן יחד כוכבי בוקר ,ותהיה קונטרס זה בבחינת קרבן
כ
ו ח ה
של
אקדמות מילין
תפלה
יא
ד
תודה לה׳ על אשר הגדיל חסדו עמדי להיות ממזכי הרבים כי הדברים שבכאןל
לצבור בהקהל נאמרו וע׳׳כ יש בהם כח וזכות הרבים אשר כחן גדול וחזק ,וברור
שהדברים שנאמרו ונשפעו מאת ה׳ היתה זאת עלי רק בזכות הצבור כי ידעתי
מך ערכי כי מי אנכי כי הביאני עד הלום לזכות ולעורר את בני קל חי )ובפרט
לבני תורה ומבקשי ה׳( ולקרב לבבם עוד יותר אל אבינו שבשמים וע׳׳כ אודה ה׳
מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו ובתודה נכבדנו ,וצדקתך לא כסיתי בתוך לבי
אמונתך ותשועתך אמרתי ,לא כחדתי חסדך ואמיתך לקהל רב .
ליובזה יש התנצלות על שמצינו שהקדמונים הקפידו שלא לכתוב בספר דברים אשר
גבהו מדרגת המחבר )ומובא העובדא דגדולי הדור בוועד ד׳ ארצות )כמלפני ד׳ מאות שנה(
לא רצו לתת הסכמה על ספה״ק ראשית חכמה כי לא הכירו את המחבר בחייו לבעל
מדריגה כזאת עד שגילו להם משמים בדרך נס שירדה יד של אש משמים ודפק על
הכתב והכריז ״קיים זה מה שכתב בזה״( ולאור זה מי יהין לומר זכיתי לבי לעורר בעניני
עבודת השי״ת אבל כשהאדם הוא שליח צבור הסברא נותנת שאין חשש כי האדם יכול
להיות שליח בכל דבר שהוא עכ״פ בר חיובא בהדבר ואע״פ שאינו שלם בדבר ההיא
וז״פ ,ומכיון שכן הרי הענינים שמדובר עליהם המה ענינים שכולנו חייבים בהם )כי לא
נזכרו בכאן ענינים שהם רק לבני עליה ובעלי מדריגה גבוהה( .ועוד יש לומר לימוד זכות שעל
תקופה כמו זמנינו היום ניתן להאמר עת לעשות לה׳ וגו׳ כמו שהתירו לכתוב תורה
שבע״פ משום הצורך ויש לומר שעל זמן כזה אמחז״ל )ברכות סג( בשעת המכנסים פזר
מכיון שמשוטטים בחוצות למצוא דבר ה׳ ואין מי שמשמיע ,ויש להמשיל ע״ז משל כמו
שנמצא מי שצריכים להצילו מסכנת מות גשמי ח״ו ואין בנמצא שם רופא מומחה
ונמצא א׳ שחושב שאולי יכול לעזור ולהצילו אבל איננו מומחה ואין לו תעודה ורשיון
לזה האם איננו חייב להשתדל להציל ואם יאמר אין האחריות עלי ה״ה עובר בודאי על
לאו דלא תעמוד על דם רעך ,ומעתה ק״ו הדברים כי גדול המחטיאו יותר מההורגו )ספרי
כ״ג ,קי״ז( ובעוה״ר הרוצחי נפשות המחטיאים ח״ו עומדים על אם הדרך ומתנפלים על כל
עובר ,איך נעמוד מנגד ונראה ברעה אשר ימצא את עמי ואת אבי שבשמים ח״ו ,אשר
ע״כ בודאי לא יכול יוסיף להתאפק לכל )האומללים והנדכאים( הנצבים ובזכות זה יוסיף ה׳
ידו שנית ובמדה כנגד מדה יעורר גם רחמנותו ית׳ עלינו ויגאלנו ממות היצה״ר ולא יוכל
יוסף להתאפק ויגאלנו בגאולה שלמה ברוב רחמים וחסדים ב״ב אכי״ר.
כוחה של
אקדמות מילין
תפלה
יא
י
ובזה הנני גם להודות לכל העוסקים בצרכי צבור באמונה על התעוררותם
והשתדלותם ועזרתם בעבודת הוצאת הקונטרס הנוכחי וכן לכל אלו
שמוציאים לאור שאר הדברים לזכות את הרבים בכונה רצויה לש״ש בלי שום
כונה אחרת ,ותודה לקל אשר לא אלמן ישראל ונמצאים תמימי דרך שבכונה
זכה שלהם בלי נגיעות זכו ומזכים את הרבים ,ויהי רצון שזכות הרבים יעמוד
להם ולזרעם עד עולם ויהיה משכורתם שלימה מאתו יתי ,ויזכו להתפלל כראוי
וכנכון ויתקבלו תפלותיהם לרצון לפני אדון כל וימלא הי כל משאלות לבם
לטובה במלא חפנים בגשמיות וברחניות ולא ימיש התורה מפיהם ומפי זרעם
עד עולם אכי״ר.
כד
כוחה של
פרק א -אות א
עזרי מעם ה׳
תפלה
״ושה שמים וארץ
פרק א -פתיחה
ובו יבואר :א( בענין גודל הנחיצות והתועלת בלימוד הלכות תפלה
ושינונם .ב( כמה דברים הגורמים לבנ״א לזלזל במצות התפלה
ובהלכותיה מחמת חופר שימת לב.
א
יפוד התורה ושורש היראה והחסידות הוא שמירת וזהירות ההלכה בכל פרטיה
ודקדוקיה ,והוא הדבר המעמיד את האדם על רגליו ומכשירו להיות ראוי
לעלות במעלות העבודה והחסידות ,וכל זמן שאין האדם מקפיד על הזהירות
והדקדוק בפרטי ההלכה אי אפשר לו לעלות במעלות העבודה והחסידות .
ובכדי להגיע לשמירת ההלכה ולהיות זהיר בה כראוי ההכרח הוא להקדים
לימוד ההלכה ,על כן כל מי שבשם ישראל יכונה עליו לקבוע עצמו לכל
הפחות ללימוד הלכות פסוקות עם כל פרטיהן ודקדוקיהן בדרך קצרה ,עד
שידע כולם ויהיו שנונים בפיו וכתובים על לוח לבולה לקיימם בכל עת מצוא ,ומי
שיש לו לב רחב לתורה ירחיב למודו עם פירושיהןלו ומקורותיהן כראוי לו כפי
מסת יכולתו אשר נתן לו השי׳׳ת .
וכמו כן לענין עבודת התפלה אי אפשר לקיימה כראוי ולעלות בדרכי עבודתה
בשלימות בלי שיקדים ידיעת וקיום הלכותיה בכל פרטיה ודקדוקיה .
להומובא על הבעש״ט שרצה להנהיג שכאו״א ילמד כל הד׳ חלקי ש״ע עם הבאר היטב
עכ״פ ויחזור עליהם עד שידע כולם בעל פה ,ע״כ )ובימיו היה הבאה״ט הספר היחידי מסוג הזה
בליקוט ההלכות בקצרה( .
ליועי׳ ש״ע הרב יו״ד הלכות ת״ת שהאריך לבאר מצות חיוב ת״ת שעל כאו״א ללמוד
ולדעת כל ההלכות עם טעמיהן ולחזור עליהן עד שיזכרם היטב ,ובזה מקיימין מצות
ידיעת כל התורה כולה שמחוייב בה כאו״א מישראל ע״ש .
כדכוחהשל
פרק א -אות א
תפלה
והנה איתא בגמי )ברכות ד״ ו (:עה״פ )תהלים י״ב ט( כרום זלות לבני אדם ,אלו
דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן ופרש״י שם כגון
תפלה שעולה למעלה ע״כ ,ובודאי שאין הכונה לומר שאין בנ״א מתפללין כלל
דאטו ברשיעי עסקינן אלא בעל כרחך הכונה לומר שמתפללים בזלזול ולא
נזהרים בה כראוי .והנה העולם מפרשים שמכיון שהתפלה עומדת ברומו של
עולם לכן הרי היא ג״כ מרימה ומעלה את האדם לרומו של עולם ,אמנם זה
דוקא במי שמקיים מצות תפלה כראוי ,אבל המזלזל בה אע״פ שמתפלל באופן
שבדיעבד יצא ידי חובתו ,בכל זאת מכיון שמזלזל בה ובפרטי הלכותיה ,הרי
הוא מפסיד את העליה לרומו של עולם ושאר ההשגים שהאדם זוכה על ידי
התפלה )ונתבארו חלקם להלן בפרק בי( ,ויש לומר שזה מה שמתאוננת הגמרא
שהתפלה היא מהדברים העומדים ומעמידין את האדם ברומו של עולם ,וחבל
שבני אדם מזלזלין בהן ועל ידי כן מפסידין את העליה הזאת .ומי שמזלזל בה
חוץ מהעבירה שעובר הרי הוא גם מפסיד העליה שהיה יכול לקבל ע״י המצוה
ההיא ,ועיין בגמי סוכה )לח (.שיירי מצוה מעכבין את הפורענות ,הרי יש ללמוד
מזה שגם מהדברים שהם רק לכתחילה ואין מעכבין בדיעבד ,מהם ג״כ נמשכת
ברכה והשפעה גדולה ומיוחדת .
ועמש״כ הרמח״ל בספר דרך הי )ח״ד פ״ה( שעל ידי התפלה האדם מתרחק
מיצה״ר ונעשה מוגן ממנו ומתקרב על ידה להשי״ת אבל זהו בתנאי
שיתפלל כפי סדר התפלה שקבעו חז״ל וישמור וידקדק על ההלכות שקבעו
חז״ל בתפלה ,הרי מבואר שקבלת כל ההשפעות המופיעות ע״י התפלה תלוי
בשמירת התנאים האלה הנזכרים ,ואם יזלזל האדם ולא ידקדק בהלכותיה ה״ה
מפסידלז כל הדברים הללו .
לז ולדוגמא המתפלל שלא בזמנה ה״ז מעכב עליית התפלה כמבואר באוה״ח הק׳ )פ׳
ואתחנן עה״פ ואתחנן אל ה׳( ובמביט בספרו בית אלוקים )שער התפלה פ״ד( וכ״כ בקב הישר
)פכ״ז( ובחומש היכל הברכה מהגה״ק מקאמרנא בפ׳ וירא ,ומה שיש צדיקים שהיו
מתפללים לאח״ז תפלה עימש״כ בזה להלן פי״ג אות ה׳ בהערה רלב שבשולי הגליון שם
בד״ה ואל יקשה .
כו
כוחה של
פרק א -אות ב
תפלה
והנה כשנתבונן בענין זה רואים אנו שבכל המצות ואפילו במצוה דרבנן
משתדל כל החרד ביותר לדבר הי לקיימם בכל ההידורים ואפילו יותר
מהמחויב ,אם כן במצות תפלה שלכמה פוסקים הוא מצות עשה מדאורייתא
בכל יום וכן היא שיטת הרמב׳׳ם ,ועל כל פנים בעת צרה )כמו כהיום( יתכן שהיא
מן התורה לכל הדיעות )כמוש׳׳כ הרמב׳׳ן בהשגותיו על ספה׳׳מ להרמב׳׳ם מצוה ה(,
מכל שכן שראוי להשתדל בה גם כן לקיימה בכל ההידורים ,ואם כן למה באמת
תגרע מצות התפלה משאר כל המצות שלא משתדלים בה כ׳׳כ ,ובע׳׳כ שכל זה
רק מכח היצר הרע המיוחד שישנו בענין התפלה ,שגורם להאדם לזלזל בה
כדאיתא בגמרא הנ׳׳ל ,מפני שהיצר הרע יודע גודל חשיבותה של מצוה זו וגודל
הריווח שירויח האדם על ידה ושזה יבטל כחו של היצה׳׳ר ,על כן הרי הוא
משתדל בזה בכל כחו ובכל מיני דרכים ואופנים וסיבות למנוע את האדם ממנה
ושיזלזל בה יותר משאר כל המצות .
ב
והנה בכל דבר שנוהג רק לכתחילה ומותר בדיעבד ,מטבע האדם להורות
היתר לעצמו בענין ההוא בקלות ולזלזל בה ,ובפרט אם מזדמן לאדם כמה
פעמים מצב של דיעבד והותר לו לעבור עליה ממילא נעשה לו בלבו יותר זלזול
בדבר ההוא מכח ההרגל שנעשה כטבע לעשות כך וקשה לו לפרוש ממנה,
וכפתגם השגור בפי העולם שכל הנהגה של דיעבד שנזדמן כמה פעמים נעשה
אח׳׳כ לכתחילהלח ,ולכן יש לו לאדם לעורר ולזרז א׳׳ע ביותר על שמירת
ההלכות שנוהגת רק לכתחילה
ל״וכמו שרואים כהיום שיש מקילין לעצמם בתפלת ערבית כשמגיעים לבהכנ״ס והמנין
כבר הגיעו לשמונ״ע ,אע״פ שבעוד זמן קצר יהיה שם עוד מנין לערבית בכל זאת הרי
הם חוטפים תפלת שמונ״ע ביחד עם הצבור ואח״כ משלימין ברכת ק״ש וק״ש ,עפ״י מה
שנפסק בש״ע סי׳ רל״ו ג׳ שבערבית תפלה בצבור עדיף מסמיכת גאולה לתפלה ,אבל
טעות גדולה נשתרבב בזה כי בודאי לא נאמרה הלכה זו כשאפשר לקיים שניהם כי
בודאי חייבים לכתחילה להסמיך גאולה לתפלה גם בערבית ,אלא שנדחית מפני תפלת
כדכוחהשל
פרק א -אות
א
תפלה
ועוד מכיון שהרבה פעמים יש להאדם דוחק למהר בה מכח טרדותיו המרובים
לכן הרי הוא בקל מקיל לעצמו בכמה עניני זהירות בתפלה ומזלזל בהם,
ואומר על כל דבר שאצלו נחשב זה לדיעבד ומותר לו להקל בה ,ואחרי שיתרגל
לכך כמה פעמים כבר יתפלל כך אפילו בלי שום סיבה .וכמו״כ מצוי אצל אדם
שהיתה לו פעם תקופה שהיה נזקק למהר בתפלתו ולהתפלל במהירות אפילו
אם היה זה נגד רצונו ואפילו אם היתה הסיבה עבור איזה דבר מצוה עוברת,
בכל זאת אם זה קרה כמה פעמים הרי יש בזה כבר סכנה של הרגל נעשה
טבעל ט ויתפלל תמיד במהירות בלי שום סיבה ,ואפילו בשבתות וימים טובים
וכדומה שיש זמן להאריך יותר ולהתפלל בישוב הדעת ג״כ לא יהיה לו סבלנות
לזה ואע״פ שכולם מאריכים יותר מבחול בכל זאת לא יוכל לעשות כך כי כבר
נעשה לו הנהגתו ואופן תפלתו כמנהג קבוע וכבר יהיה זר בעיניו להתפלל
באופן הראוימ.
וענין זה הנזכר שכל הרגל נעשה טבע קבוע מצוי גם בעוד ענינים הנוגעים
לתפלה כגון מי שהולך לבהכנ״ס בכל יום בשעה מסוימת שקבע לעצמו
בכדי שיספיק להגיע לפני שמתחילין התפלה ולא יאחר התחלת התפלה ,אם קרה
הצבור במקרה של דיעבד בשא״א לקיים שניהם ,ופשוט הוא אלא שהורגלו להקל בזה
מכח אי שימת לב .
לטעמש״כ האור החיים הק׳ )דברים יג יח( לפרש במה שכתוב אחרי שיעשו בנ״י דין משפט
עיר הנדחת ,ונתן לך רחמים וגו׳ שהבטיחה לנו התוה״ק שישפיע בנו השי״ת טבע במדת
הרחמנות היות שאחרי שקיימנו המצוה הזאת להרוג כל אנשי עיר הנדחת יש סכנה
שלא ידבק בנו הרגל וטבע של מדת אכזריות להרוג ולרצוח ח״ו ואע״פ שהיתה מעשה
מצוה בכ״ז יכול להתעורר בלבנו הרגל ומדה הזאת על כן הבטיחנו הבב״ה שישמור
אותנו מזה ע״כ.
מואע״פ שבתחילה לא עלה על דעת האדם כך ולא רצה כלל בזה שיצא לו השקפה
כזאת לזלזל בהלכה של לכתחילה בכ״ז ההרגל משפיע על האדם בזאת בע״כ עד
שלבסוף יהיה נעשה לו השקפה כזאת ח״ו.
כד
כוחה של
פרק א -אות
א
תפלה
לו פעם איזה סיבת אונס שיצא מאוחר ולמזלו הטוב הגיע בכל זאת לתחילת
התפלה ,אחר כך כבר נעשה הענין קצת יותר קל בעיניו לצאת לכתחילה בשעה
מאוחרת יותר ונותן תקוה בלבו שאולי גם הפעם יהיה לו מזל טוב בזהמא.
ואפילו אם באמת קרה שאיחר בפעם הזאת בכל זאת כבר לא יזדרז כ׳׳כ בפעם
הבאה כי הטבע מתרגל גם לזה שאין הדבר נורא כל כך לאחר ,כי סוף
סוף התפלל ביחד עם הציבור בדיעבד ,ואע׳׳פ שמכיון שהתחיל מאוחר התפלל
במהירות ובפחות כונה ממה שהיה רגיל עד עכשיו ,בכל זאת אין האדם מרגיש
כ׳׳כ את הכשלון בזה מכיון שסוף כל סוף הגיע הביתה אחר התפלה כרגיל בכל
יום ולא חל שום שינוי במהלך היום שלו ,וכך נעשה לאט לאט הטבע שלו
להתפלל במהירות ובלי כ׳׳כ כונה ,וככה האדם יורד לאט לאט יותר ויותר ואינו
שם ללבו שהוא יורד )עיי בפ׳׳ג אות הי בהערה פ׳׳ו( ,וכל זה מפני שלא התעורר
תיכף ומיד אחרי הכשלון הראשון לחזק מחדש את ההקפדה לצאת בזמן
מוקדם ,וה׳׳ז דומה למש׳׳כ ברש׳׳י לגבי עמלק עה׳׳פ אשר קרך בדרך וגוי משל
למי שקפץ ליורה רותחת אע׳׳פ שנכוה ה׳׳ז מקרר את הענין ,כי סוכ׳׳ס מתרגלים
לזה לפי הטבע .
מאואפילו בשאר דברים רואים שכך הוא הטבע ,וכמו ילד שהוא יוצא מביתו בדרך כלל
בזמן מוקדם כדי להגיע לבית ספר לפני שיגיע המלמד ויתחילו ללמוד והרי הוא דואג
תמיד שלא יאחר את הנסיעה או התחלת הלימוד שלא יקבל עונש על האיחור ,ואם
קורה פעם בסיבת אונס שיצא מאוחר והוא כן הגיע בזמן ולא איחר כלום או שלמזלו
הטוב הגיע האוטובוס באיחור קצת או המלמד איחר קצת ,והנה אחרי שזה קרה פעם
א׳ ומכש״כ אם קרה דבר כזה כמה פעמים ה״ז גורם לפי הטבע רפיון בלבו של הילד
ומאז והלאה הרי הוא כבר לא כ״כ מזדרז לצאת בזמן כי מתחת הכרתו נוצר לו תקוה
בלבו אולי גם היום ישחק לו מזלו ולא יאחר ,וכמו״כ גם בדברי רשות רואים שכך הטבע
כגון למשל מי שצריך להגיע כל יום למקום עבודתו בזמן מסוים וצריך לנסוע לשם,
ובדרך כלל האדם רגיל לצאת מביתו לפני זמן הנסיעה בריוח כדי להיות בטוח שלא
יאחר את הנסיעה וכדו׳ ,והוא מקפיד על זה כמובן ,אבל אם יזדמן לו כמה פעמים
שאיחר באונס נעשה לו אח״כ הענין קל בעיניו יותר ולא יקפיד כבר כ״כ.
כדכוחהשל
פרק א -אות
א
תפלה
ולכן היו נוהגים עובדי הי במקרה שאירע להם פעם איזה מכשול באיזה ענין
אפילו באונס היו עושים אח״ז סייג וגדר לעצמם בענין ההוא כדי להיות
מוגן מתוצאה של רפיון בהענין ע״י הכשלון ,וכמו״כ אם אירע להם דבר שהיו
צריכים להקל בדבר אפילו בהיתר מטעם שעת הדחק או דיעבד היו עושים סייג
וחיזוק בענין ההוא והיו מעוררים את עצמם לחזק את לבם על ידי לימוד בספר
מוסר בענין ההוא או על ידי התבוננות בענין ההוא ,מפני הפחד שלא יגרום
להם המקרה רפיון או קרירות וזלזול בהענין מכח טבע הדבר ,ועוד מטעם אחר
שהיו חוששים שהאונס הזה שאירע להם ה״ז רמז מן השמים שיש רפיון בלבם
בענין ההוא ,ועל כן היו משתדלים לעשות חיזוק לתקן את הרפיון שבלבם ,וגם
כדי שלא יפלו עוד ח״ו .
ומצינו כעי״ז בגמי )יומא פו (:אפילו בדבר עבירה שאם עבר אדם עליה בי
פעמים נעשה לו כהיתר )מכח הרגילות בה( א״כ ק״ו הוא ,שאם בדבר
איסור אחרי שהורגל בה נעשה לו הדבר כטבע שקשה לפרוש ממנו ,מכל שכן
בדבר שהורגל בו בהיתר שודאי נעשה לו כטבע שקשה יותר לפרוש ממנה,
ובפרט בענין תפלה שבטבע העולם לזלזל בה כדאיי בגמי כנ״ל על אחת כמה
וכמה
וישנם אנשים שלפי טבעם מזלזלים בכל דבר שהוא רק לכתחילה בלי שהיה
להם פעם מצב של דיעבד כי נדמה להם היות שבדיעבד מותר הרי זה
סימן שאינו דבר כ״כ חשוב ואינו נחשב חטא אם יקילו בו )ובפרט אחרי שיעשנה
יהיה כבר דיעבד( .ובאמת המתבונן יראה שאין שום היתר להקל בדבר שנוהג רק
לכתחילה ,ואין חילוק בין העובר במזיד על דבר שנוהג רק לכתחילה לבין העובר
על דבר שנוהג אפילו בדיעבד ,שכיון שהדין מחייב לכתחילה לנהוג באופן אחר,
הרי יש בזה חטא גמור לעשות כן לכתחילה שלא בעת הדחק או בשעת אונס.
)ודוגמא לדבר שלא יעלה על דעת להקל במלאכת חוה״מ בדברים שהותרו לצורך דבר
האבד ,כאשר אין בזה משום דבר האבד( ,והירא את דבר הי יבין שאין חילוק בין זל״ז
כי שניהם הם נגד רצון השי״ת רק שתנאי הוא במצוה זו או בפרט זה של המצוה
ד
כ
כוחה של
פרק א -אות
א
תפלה
שלא ניתנה אלא במצב של לכתחילה .רק הטבע לאהוב פריקות עול אשר שולט
על האדם בע׳׳כ מתחת הכרתו הוא המסמא את עיני האדם להורות היתר בכל
דבר שנדמה לו שיש מקום להורות היתר ,וכמו׳׳כ נוטה להתיר לעצמו לנהוג
לכתחילה בדבר שהותר בדיעבד ,על כן על האדם לבדוק ולחשוד בעצמו תמיד
על כל דבר שדעתו נוטה להקל לעצמו אם אין זה בא מהנטיה שבלבו לפריקת
עול )וכלשון המסילת ישרים )סו״ פ׳׳ו( כל קולא צריכה בדיקה( ויש לאדם להרגיל את
עצמו לחיות עם קבלת עול ,ורגיל בפי העולם שעול ממתיק את החיים וכן כתוב
טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו ,והחוש מעיד שאלו האנשים שחיים עם קבלת
עול מאושרים המה בחייהם יותר משאר בנ׳׳אמב.
מב ועוד ישנם כהיום הרבה שחסר להם מאוד מדת הסבלנות ובפרט צעירי דורינו ועל כן
כל דבר שצריכים להתרכז בו משך זמן קשה להם לעמוד בזה ,ועבור זה נתוסף להם עוד
סיבה לזלזל בתפלה ,והעצה לזה שירגיש טעם ותענוג בתפלה ועל ידי כך יהיה להם
סבלנות ,כי כן הוא לפי הטבע שבדבר שהאדם מתענג בו יש לו סבלנות ,ולכן יחפשו
להם ספה״ק המדברים בענינים האלו המעוררים בדרך הזה הנצרך להם ,ולקמן בהמשך
הדברים יתבארו כמה ענינים על העונג שבתפלה ,וגם דרכים להקל על הריכוז בס״ד,
יעו״ש.
ונתפוס דוגמא אחת קטנה בענין קבלת עול ,למשל כשאדם מקבל ע״ע איזה דבר לעשות
ולנהוג כך וכך ,וכמובן שאומר בל״נ כדי שאם יכשל פעם בטעות לא יהיה עליו עבירת
נדר ,ומעתה כשבא לקיים דבורו וקבלתו ,מי שחי עם קבלת עול הרי הוא נגש לקיימו
בבטחון מלא ובודאות שעליו לעשות כן בלי שום היסוסים וספקות ,אבל מי שאינו בעל
קבלת עול תיכף בשעה שנגש לקיימו נכנסים לו במחשבתו כל מיני ספיקות אולי לא
טוב כך ואולי היה יותר טוב לקבל ענין אחר או באופן אחר ,ולכן אפילו כשעושה איננו
עושה הדבר באומץ ועוז ובשמחה וטוב לבב אלא בהיסוס ורפיון ידים ,והשורש לזה הוא
מכיון שאינו חי עם קבלת עול ואינו אוהבו על כן מתחת הכרתו רוצה להתחמק מהעול
על כן מייצר מוחו כל מיני תירוצים לפטור אותו מזה ,על כן יש לדעת שהדרך הנכונה
היא שאחרי שהאדם החליט וקבל ע״ע לעשות איזה ענין טוב ,כשבא לקיימו אין להסס
ולחשוב על הדבר ,אלא צריך להיות נעשה אצלו קבלתו כמו גזירת מלך שאין להרהר
אחריה אלא לעשותה בקבלת עול המליאה .
כדכוחהשל
פרק א -אות
א
תפלה
ויש לדעת בזה ידיעה נחוצה מאוד והיא שכשאדם נכשל בחטא מכח זלזול
בהענין אפילו בחטא קל הרי ענשו ותקונו הרבה יותר חמור מאשר על
חטא חמור מאוד שעבר עליו מכח התגברות יצרו שלא הצליח לעמוד נגד
הנסיון )וכעין מה שכי רבינו יונה בשע״ת )שער גי אות הי( בטעם מאמר רז״ל )ברכות די
בי( העובר על דברי חכמים חייב מיתה ,מה שלא מצינו בעובר על מצות עשה ול״ת ,דהוא
מפני שהסיבה שגרמה לו לעבור על דברי חכמים אינו מכח התגברות היצר ,אלא מפני
שקלה מצוותם בעיניו ,ותכהינה עיניו מראות אור דבריהם הקדושים ,עי״ש .ויש אמרות
וסיפורים מצדיקים בדברים מבהילים שגילו כמה שמחמירים בשמים יותר על מי שחטא
מכח שהיה קל בעיניו הדבר וזלזל בה ממי שחטא מחמת התגברות היצר( כי החוטא
מחמת זלזול בהענין אפילו אם יהיה בדבר שהוא חטא קל בכ״ז הרי הוא ח״ו
בכלל כי דבר הי בזה ואת מצותו הפר וגוי )במדבר טו לא( ועל כן עונשו ותקונו
חמור הרבה יותר .
וענין זה הוא יסוד חשוב בכלל שירגיל האדם את עצמו שבשעה שעושה איזה דבר
ועוסק באיזה ענין לא יתפזרו מחשבותיו בשום ענין ומי שנעשה אצלו ענין זה כטבע
הרי זה שמירה גדולה נגד היצה״ר בכמו״כ ענינים וגם ה״ז יסוד ואבן פינה להצלחה
בעבודת ה׳ ומעמיד את האדם בקו הישר והנכון במהלך החיים ,והנסיון מעיד על זה ,וכך
היא הצורה של קבלת עול אצל אנשי הצבא ,שאחרי שיקבל החיל פקודה מהממונה
אסור לו להסס כלל ואפילו אם יש לו סברא צודקת נגד הפקודה ,ומי שמהסס אחת דתו
וכו׳ וא״א לנהל שום מלחמה אם לא בצורה כזאת ,וכמו״כ הוא לגבי עבודת השי״ת
שאנחנו צבא ה׳ ,א״א להצליח במלחמה שיש לנו נגד היצה״ר והחומר שלנו אלא בדרך
הנזכר) ,והנה ידוע שיש גם ענין של מחלה שמצוי כהיום מאוד ה״י שהמחלה גורם ומייצר במח האדם
ובלבו ספיקות תמיד ,ולזה צריך עבודה מיוחדת והרבה סיע״ד לרפואת הענין ואכ״מ ,ויתכן אולי שענין זה
הוא עונש על מה שהאדם בגלגול הקודם לא היה חי עם קבלת עול ולכן היה מעורר ספיקות והיסוסים בכל
דבר מכח הנטיה בלב לפטור א״ע מהעול כנזכר ,ועל כן זה ענשו שמצטער תמיד מספיקות והיסוסים נגד
רצונו( ,ובספה״ק איתא שהקליפות שנבראים מפגם היסוד הם הגורמים ומכניסים
ספיקות תמיד בלב האדם ואפשר לומר שב׳ העננים קשורים יחד כי ענין קבלת עול
מסוגל לשמירת היסוד וכדאי׳ )אבות ג יז( שקלות ראש מרגיל וכו׳ ,וא״כ ההיפוך מקלות
ראש שהוא קבלת עול הוא מביא לשמירת היסוד ,גם החוש מעיד על זה .
ד
כ
כוחה של
פרק א -אות
א
תפלה
ו״ל כן אם אין האדם משים ללבו להתעורר בענין חשיבות התפלה וכל פרטיה
ולהתבונן בהם ,יהיה נלכד בקל ברשת התגברות היצר בענינים הנ׳׳ל ,על
כן יש לשום מאוד לבו לזה להתבונן בחשיבותה של התפלה וכמה ירויח ממנה,
וירבה בלימוד ספרי מוסר המדברים בענין תפלה ,עד שיעשה עליו רושם שיוכל
ללחום ולהתגבר נגד הטבע בזה ,ואם יארע לו איזה אונס או שעת הדחק שהיה
מוכרח להקל באיזה ענין ,יעשה מיד גדר וסייג שלא יבוא לידי כך שוב ,ומכש׳׳כ
אם היה לו תקופה של ירידה באיזה ענין או מצב של טרדות ומכח זה הקיל
לעצמו ולא נזהר בה כראוי ,בודאי שראוי אח׳׳כ לעשות לעצמו גדרים וסייגים
כדי שלא ישאר בהירידה ושלא יפול יותר עי׳׳ז ,וכדאי לקבוע אח׳׳ז איזה לימוד
מוסר לעורר עצמו בענין ההוא ,ובדרך הזה יש לנהוג גם בכל שאר ענינים אבל
בפרט בענין התפלה שהוא מהדברים שמטבע האדם לזלזל בה ,ועוד שהרי
אמרו בגמי )ברכות ל׳׳ב (:שתפלה הוא אי מהדברים שצריכים חיזוק ופרש׳׳י שם
וז׳׳ל שיתחזק אדם תמיד בכל כחו עכ׳׳ל ,הרי שתפלה צריכה חיזוק תמיד אפילו
בלי שום סיבה של רפיון ,וא׳׳כ מכש׳׳כ אחרי שנתהוה סיבה לרפיון בודאי
שצריכה חיזוק יותר מבשאר דברים .
ג
והנה כמו שהיצה׳׳ר גורם לבנ׳׳א שמזלזלין בתפלה כמו כן הרי הוא משפיע על
בנ׳׳א וגורם להם שיזלזלו גם בלימוד הלכות תפלה )ומכש׳׳כ שלא ללמוד
הספרי מוסר המדברים בעניני תפלה( ,ומדמה לעיניהם שהלכות ועניני תפלה הם
דברים פשוטים וידועים להם ,והנה המתבונן בענין זה יראה שזה שאין לומדים
הלכות תפלה )ועניני תפלה( גורם להאדם שיזלזל בה ולא יתפלל כראוי מכח בי
טעמים ,אי מפני שאם היה לומד ועוסק בהלכותיה וענינה כפי טבע הדברים
היה מתעורר על ידי זה בלבו להתפלל כראוי יותר ולא לזלזל בה כמצות אנשים
מלומדה .ובי מאחר שאינו לומד הלכותיה וענינה לכן אינו יודע מה חובתו בזה
ומה מבוקש ממנו ואיך לכבדה ולהעריכה ,והנה טרם ילמד האדם הלכותיה על
בוריין יוכל להיות נדמה לו שכבר הוא יודע כל הלכותיה ופרטיה ,אמנם אחרי
כדכוחהשל
פרק א -אות
א
תפלה
שילמד האדם הלכות תפלה כראוי יתברר לו שבאמת לא ידע עד עתה איך
להתפלל כדבעי ,ושהיה מזלזל בהלכותיה מאוד .
והנה כמו בכל שאר המצות אם יוודע לאדם שלא יצא ידי חובתו באחת מהם,
כגון במצות די מינים או תפילין או ציצית או אפילו במצוה דרבנן ואפילו
בפרטי הלכות שהם רק לכתחילה ,וכל שכן פרטים שמעכבין בדיעבד ,הלא
בוודאי ירתע ויזדעזע ,כמו״כ אם ישים האדם ללבו שיתכן שנכשל ח״ו בכל יום
ויום בהלכות מפורשות במשנה וגמי ושו״ע אם לא למד היטב הלכות תפלה
בשו״ע ופוסקיםמג ,ויתכן שנכשל אפילו בדברים שמעכבין גם בדיעבד ולא יצא
ידי חובת תפלה כלל ]כגון שלא כיון בברכת אבות[ ,בודאי שיש להזדעזע ולהרתע
מזה ,ומכיון שהסיבה היא מפני העדר לימוד הלכות תפלה לכן אין האדם נדון
על זה כאונס ושוגג במה שלא ידע להיזהר אלא כמזיד ופושע מכיון שהיה לו
ללמוד ולא למד כדאיי באבות )פ״ד י״ב( הוי זהיר בתלמוד ששגת תלמוד עולה
זדוןמד ,והרי יכול האדם לחשוך את זה בלימוד ההלכות ,ולימוד זה אינו לימוד
קשה כלל ובקל יכול להשיגו .
וא״א לו לאדם לסמוך בעניני התפלה על מה שהולך בעקבות הצבור ועושה כפי
מה שכל ההמון עם עושים ,שהרי הגמי מעידה לנו שבנ״א מזלזלים בהםמה,
מג ויש פרטים בהלכות תפלה שהזלזול בהם פוגמת מאוד בכל תפלתו ,ולדוגמא המזלזל
בחיוב לפסוע ג׳ פסיעות שלאחר תפילת י״ח ,שעל זה אמרו חז״ל )יומא נ״ג ב׳( שראוי לו
שלא התפלל כלומר היה עדיף אם לא התפלל עיי״ש ברש״י .וכגון מה שאמרו במשנה
העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים .
מיוז״ל פרש״י שם )לפי נ״א שם( הוי זהיר בלמוד לפלפל ולחקור דקדוקיו ,שאם נכשלת בה
אפילו בשוגג חשובה כמזיד שהיה לך לדקדק ולשמוע עד סופה עכ״ל ובפירוש רבינו יונה
שם כתב וז״ל גם לא יסמוך בסברא הראשונה עד ירד לעומקן של דברים כי טבע האנוש
קצר להבין החכמה ...בכל זה עושה זדון וכו׳.
מה וזה נאמר בזמן הש״ס ,כ״ש וק״ו בזמננו שרבו עמי הארצות שאינם בקיאים בהלכה,
שבודאי לא שייך לסמוך עליהם .
ד
כ
כוחה של
פרק א -אות
א
תפלה
ועל כן בודאי יתכן שיטעה הרבה ויכשל מכח אי ידיעה ,ועל כן יתן האדם ללבו
ללמוד ההלכות על בוריין כדי לדעת כיצד להתכונן לתפלה ואיך להתפלל
ד
ואפילו אחרי שהאדם למד ויודע כל ההלכות עדיין לא יצא ידי חובתו עד
שיחזור עליהם היטב עד שיהיו שגורים ושנונים היטב בפיו כמו
שלמדו חז׳׳ל )קדושין ל .מהפסוק ושננתם וגוי( כי אם יטעה האדם מחמת שכחה
גם בזה נדון כמזיד וכמו שפירש רבינו יונה במשנה הנ׳׳ל ששגגת תלמוד עולה
זדון ע׳׳שמו ,ויש לדעת כי דוקא בדברים פשוטים צריכים לחזור עליהם יותר
מבשאר דברים כי השכחה מצויה בהם יותר מבדברים שאינם כ׳׳כ פשוטים,
כעין מה שכתב במסילת ישרים בהקדמה לגבי עניני עבודת הי שדוקא
הדברים הידועים והפשוטים הטבע משכיח אותם ביותרמז עשדה׳׳ק ,ורק על
מ'וז״ל רבינו יונה שם שיחזור הדברים עד כי לא יוכל לשכח דבר ...כי ...השכחה מצויה
בבני אדם ...כי בכל דבר מדברי התורה והמצוה שהטעות מצויה ולא נתן אל לבו וחוטא
אין זה שוגג אך נקרא פושע שהיה לו לחשוב כי כל אדם טועה ולהזהר שלא יחטא ולא
נזהר עכ״ל .
מז וסיבת הדבר פשוטה היא בדרך ההגיון ,כי כל דבר שאדם שומע וחושב נעשה ממנו
רושם במח ומזה נהיה הזכרון ,וכשמאריך בהדבר ושוהה הענין במחו יותר זמן נעשה
חקיקה יותר עמוקה ונחרט יותר בעצם המח ,וכמו כן מכל מחשבה בעלמא שעוברת
במח גם כן נעשה איזה רושם וגם לפי גודל היגיעה וההתאמצות כן הוא עומק
החקיקה ,וכמו כן לפי גודל ההתפעלות נעשית חקיקה יותר עמוקה במוח) ,וכהיום גילו
המדעים הטבעים שרואים ענין זה בחוש שנעשה חקיקות במוח האדם ע״י שחושב וכל מה שהאדם בעל
מחשבה יותר נעשה חקיקות יותר עמוקות ועקושות במחו ,ואלו שאינם מפותחים במחם נשאר אצלם
המח כגולמי כלי ובזה מובן למה נקרא אדם שאינו בעל מחשבה בלשון גולם( ולפי עומק החקיקה
כך נזכר הדבר ביותר ,ועל כן בדברים פשוטים אע״פ שנעשית ג״כ חקיקה מצד חידוש
הדבר במוחו שגם זה גורם קצת התפעלות בכ״ז הרי הוא רושם קטן ,אבל אם יחזור
על הדבר הרבה פעמים הרי סוף סוף מכח ריבוי הרשימות הקטנות תהיה לבסוף
חקיקה עמוקה ,כמו טיפות המים שנוטפין על האבן הרבה פעמים שסו״ס נוקבים את
כדכוחהשל
פרק א -אות
א
תפלה
ידי חזרה הרבה פעמים מתעורר הטבע לזכור את הדברים ולקיימן ,ואפילו
אחרי שכבר חזר עליהן וזוכרן היטב ,בכל זאת עדיין יש לו לחזור עליהן תמיד
מפעם לפעם כסדר ,מפני שיתכן שנשתכחו ממנו איזה פרטים מהדברים
הפשוטים .ואפילו הלכות שהאדם זוכר אותם היטב מצוי שהיצר הרע משכיח
אותם ממנו דוקא בשעה שנוגע למעשהמח ,ועל כן יש לו לאדם לשום ללבו
לקיים ככל הנזכר .
האבן הקשה ,ועל כן לפי מה שהענין יותר פשוט צריך לחזור יותר עד שיהיה נחקק
בעומק ויזכור יותר טוב .
]עיונים והוספוח[ ודרך אגב נזכיר מה שראוי לדעה שכשחוזרים על דבר ע״מ לזכור ,אין לדאוג
בשעה החזרה שיזכור הדברים ,כי החזרה צריכה להיוה בצורה רגועה בלי שום דאגה ,וכאילו רק
לומד וקורא עוד פעם סהם בההענינוה ובאופן רגוע ורק אז הדברים נכנסים ונקלטים ונחקקים
היטב במח ,כי דאגה ומהח בטבעם גורמים סגירה המח והלב ,וכמו״כ צריך להיוה כל צורה
הלימוד של האדם בנחה ורוגע ,כדאיהא בגמ׳ )מגילה נח (:שמעההא בעי צילוהא ,כדי שיהיה מחו
פהוח בשעה הלמוד לקלוט טוב וברור ,וכל מה שהלימוד הוא יוהר מסובך ועמוק וקשה צריך
להיוה יוהר רגוע ,ואפילו דאגה היוהר קטנה סוגרה אה המח במקצה כמבואר בעירובין ס״ה א׳
עיי״ש וברש״י) .והלוי ג״כ בחוזק הריכוז של האדם ,שמי שהריכוז והקליטה אצלו יוהר קשה הרי אפילו דאגה היוהר
קטנה פוגעה ביוהר ,כהעובדא בגמרא )עירובין נד (:בהלמידו של ר׳ פרידא .וכמו כן הוא הענין
בעבודה המדוה כשאדם רוצה לקנוה הרגל ולהחדיר להוך לבו מדה נכונה או שאר דבר ,אינו
נהפס הוך לבו אא״כ עושהו בצורה רגועה בלי מהח ודאגה הסוגרים אה לבו כנזכר .ומענין לענין
יש לעורר לפי מה שנהבאר שכל מחשבה שעוברה במח עושה איזה רושם במח ממילא מובן
שהרוצה לעלוה במעלוה הרוחניוה השלימה הרי הוא צריך לנקוה מוחו ולבו לא רק ממחשבוה
האסורוה אלא גם מרבוי מחשבוה בטילוה ומגושמוה בהבלי העוה״ז .כי גם מזה נעשה הגשמה
וחציצה במוחו ולבו ,ומונע מדרגוה מסוימוה ברוחניוה ועבודה השי״ה ומהדביקוה בו יה״ש ,עד
שימחק לגמרי כל הרושם ממוחו ולבו על ידי יגיעהו בעבודה השי״ה ועל ידי עבודה ההפלה ,ואז
יהיה ראוי שהשרה עליו הרוחניוה השלימה והשכינה הקדושה ,ומבואר בספה״ק שבכיה על
רוחניוה מסוגלה לנקוה ולמחוק הרשמים הלא טובים שנדבקו במוחו.
מח וכמו שכתוב בנו״א )הנהגת האדם אות א׳( שהקליפות שנבראו מהחטאים של האדם
גורמים לו שישכח דוקא בשעה שנוגע למעשה ,ע״כ .ולכן צריך להשתדל הרבה וגם
להתפלל הרבה ע״ז שתהיה לו סייעתא דשמיא לזכור בשעת מעשה ,ועי׳ תנדב״א רבא
ד
כ
כוחה של
פרק א -אות
א
תפלה
ועוד מבואר בספרים הקדושים שלימוד הענינים של המצוה שרוצה לקיים הוא
סגולהמט שיעזור להאדם ויתן לו כח לקיים המצוה ,ובפרט כשלומד
בפירוש לכונה זו וכמו דאיתא במשנה )אבות פ׳׳ד מ׳׳ו( הלומד על מנת לעשות
מספיקים בידו וכוי לשמור ולעשות ,וזה שובר ומבטל את כח היצר והקליפה
המונע את האדם ומבטלו מלקיים המצוה ,או לקיימה כראוי וביתר שאת ,וכל
פעם שיחזור וילמוד עוד פעם יתוסף לאדם יותר כח וסיוע לקיים המצוה ,יותר
כראוי וביותר שלימות ,ולפי׳׳ז אפילו באופן שהאדם זוכר היטב את כל הלכותיה
בכ׳׳ז יש לחזור עליהם תמיד .
ועוד טעם יש שבעבורה נחו -ללמוד ולעסוק בהלכות ועניני תפלה אפילו
כשכבר יודע וזוכר אותם והוא כי צריך שיהיה לאדם הערכה גדולה בלבו
לענין התפלה ,כדי שיוכל לפעול בקשתו כי אם לא יהיה להאדם הערכה
להתפלה לא יוכל לדבק לבו לתפלתו ולא יוכל להתפלל עם כל הלב כמו
שצריכים ,ודבר זה הוא פשוט לכל מבין שכשהאדם מזלזל בדבר ואינו מעריכו
אין הדבר נקלט ונדבק בלבונ.
פי״ג וז״ל עד שאתה מבקש רחמים שיכנסו דברי תורה בתוך מעיך תבקש רחמים על
עבירות שעברת שימחל לך עליהם והזהר אח״כ מעשות שלא כהוגן ומתוך כך יהא אדם
שומע ״וזוכרה״ עכ״ל.
מט כי חוץ מהטעם הפשוט הנזכר כבר לעיל שמטבע הענין הוא שעל ידי הלימוד יתעורר
לקיימה כראוי וגם לא לעשותה כמצות אנשים מלומדה אלא בהתעוררות כראוי לכל
דבר מצוה) ,חוץ מכל זה( יש בזה גם כח סגולי ,כי כח הרוחני והאור של כל מצוה שורה
בחלק התורה של המצוה ההיא ועל כן המדבק עצמו בלימוד ההוא נמשך לו בנפשו
האור של המצוה ההיא ומסייעו לקיימה כראוי ,ועי׳ בנפה״ח )שער א פ״ו( שכתב שברגע
שהאדם עולה לו על הרעיון לעשות מצוה תומ״י מופיע עליו כח הרוחני האור של
המצוה ועוזר לו לעשותה.
י וכמו״כ כשאין להאדם הערכה למה שלומד לא יהיה נקלט ונדבק בלבו מה שלומד
וכמו״כ גם לא ישאר הדבר זכור בלבו מכיון שמזלזל ואינו מעריכה וכמו שלא זכר שר
המשקים את יוסף מפני שזלזל בו) ,וכעין מש״כ לעיל בענין הזכרון בדברים פשוטים(.
כדכוחהשל
פרק א -אות
א
תפלה
ועוד צורך יש בזה שיהיה להאדם הערכה להתפלה ,היות וכלל גדול הוא
שא״א לקבל שפע רוחני אלא על ידי הערכה ותשוקה אליה כמבואר
בספה״ק ,וכפי גודל ההערכה והתשוקה ככה כפי המדה ההיא כך האדם מסוגל
לקבל השפע ולא יותר ,וכמו״כ צריך להעריך ולהחשיב גם תפלת עצמו,
ולהאמין בה שהיא יכולה לפעול ולהמשיך את השפע ומכיון שהאדם צריך
לקבל הרבה תועלת על ידי תפלתו חו -מהשגת בקשתו כנ״ל לכן צריך שיהיה
לו הערכה לתפלתו וממילא גם יאמין שיקבל תועלת והשפעות טובות על ידה,
וכפי כמה שיחסר לו ההערכה יקבל פחות על ידי תפלתו ומכש״כ אם יזלזל בה
בודאי שיפסיד מה שהיה עומד להרויח על ידה .
ובזה יובן נחיצות הדבר ללמוד הלכות תפלה ועניניה ולעסוק בהם הרבה כי
ענין שהאדם עוסק בו הרבה במחשבה או בדבור או במעשה הרי זה לפי
טבע הענין משפיע הערכה וחשיבות בלבו לענין ההוא ,ומכש״כ אם ילמד הענין
בתוה״ק בודאי שישפיע על לבו גם מבחינת הסגולה שיעלה ערך הענין
וחשיבותו בלבו ,וכמו״כ החזרה תוסיף לו הערכה וחשיבות התפלה בלבו
וישפיע עליו תשוקה עזה להתפלה ויתעורר לבו לדבק בה ולהשקיע בה עבודה
כראוי ועי״ז יוכשר לקבל השפע קודש והתועלת שנשפע על ידה ,ויהיו נעשים
כל התיקונים על ידי תפלתו ,ועל כולם שיזכה על ידה להתקרב ולדבק לבו בהי
אלקיו
ועפי״ז יש לפרש בגמי הנ״ל שהגמרא מתאוננת על מה שבנ״א מזלזלים בתפלה
ואינם מעריכים אותה אפילו אם יתפללו כדת וכדין בכל הלכותיה
ופרטיה בכ״ז מכיון שאין להם ההערכה אליה מספיק ומזלזלין בחשיבותה עי״ז
לא יקבלו השפע שהכין לנו השי״ת שנקבלנה ע״י התפלה ,ובלי זה איך יגיע
האדם לתיקון נפשו ,ובמה יהיה מוגן שלא יתרחק ויהיה נדחה ח״ו על ידי
גשמיות העוה״ז ,ואיך יגיע למטרת חייו
ד
כ
כוחה של
פרק א -אות
א
תפלה
ה
היוצא מכל הנאמר ,שיש לנו די סיבות שעבורם נחו -ללמוד ולחזור תמיד
הלכות )ועניני( תפלה ,סיבה אי לדעת הלכותיה עם כל פרטיה כדי שלא
יכשל בהם )ויהא נדון ע׳׳ז כמזיד( ,סיבה בי כדי לשבור את כח היצה׳׳ר והקליפה
שגורם מניעות מלהתפלל כראוי ,גי כדי שיתעורר לבו להתפלל כראוי ,די כדי
להגדיל בלבו ההערכה לתפלתו ועי׳׳ז יקבל את התועלת המלאה מתפלתו ,וגי
סיבות האחרונות שייכים אפיי למי שיודע וזוכר הלכותיה] .וראה עוד מה שנתבאר
לקמן בפרק יחי טעמים נוספים בגודל הנחיצות לחזור ולשנן ׳׳עניני׳׳ התפלה וכמה יכולים
להתעלות על ידה עיי׳׳ש[ .
וכל מה שנזכר כאן לגבי לימוד הלכות תפלה כל זה שייך גם לגבי לימוד
הלכות שאר כל המצות כולם ,ואל יעלה בדעת האדם להתנחם בלבו
ולחשוב שאע׳׳פ שאיננו יודע ליזהר בכל פרטי ההלכה בכ׳׳ז לא נופל הוא משאר
יראי הי שהרי יש לו עכ׳׳פ שאר מעלות התורה והיראה ועבודת הי כי יש לשום
ללב למה שנזכר בתחלת דברינו ששמירת ההלכה בכל פרטיה ודקדוקיה הוא
היסוד שעליה נבנה ועומד כל קומת האדם בעבודתו את הי ,ובלי זה א׳׳א
לעלות ולקנות שאר המעלות והוא עדיין בגדר ולא עם האר -חסיד כי מי שאינו
מקפיד ונזהר בשמירת כל פרטי ההלכות נקרא עם האר -בדברי חז׳׳לנא.
ולכן כל מי שחשקה נפשו לעלות במעלות העולות דרך בית קל ישנס מתניו
ויתחיל לבדוק כל מעשיו ודרכיו ולהעמידם בדרך הנכונה בשמירת
וזהירות ההלכה עם כל פרטיה ודקדוקיה כאמור ובזה הרי הוא מעמיד את
היסוד שעליו יבנה אח׳׳כ את כל דרגת עלייתו בס׳׳ד .ואפילו אם יהיה נדמה לו
להאדם שהוא עולה בלי זה ,בכ׳׳ז א׳׳א שיהיה לעלייתו קיום באמת כי הרי הוא
כבנין בלי יסוד וכמו בבנין הגשמי אם יבנה האדם מגדל עוז וארמון היותר יפה
'אעי׳ ברכות מז :וכן בכ״מ במשנה שכל אלו שחשודים שאין נזהרין בתרו״מ כראוי וכדו׳
הם הנקראים עם הארץ.
כדכוחהשל
פרק א -אות
א
תפלה
שבעולם בלי יסוד ,הרי הוא עלול ליפול כל רגע מכיון שחסר לו יסוד ,כדבר
הזה הוא גם ברוחניות ועבודת השי״ת
ואל יפול תקות האדם בקרבו לומר הלא שמירת כל ההלכות ופרטיה רחבה
היא מני ים ומתי יגיע ללמוד ולדעת את כולם עד שיוכל להיות בטוח
שהוא מקיים את כולם וביני לביני יהיה נמנע מעליה הרוחנית ויפול בייאוש ח״ו
מגודל העבודה הזאת העמוסה על שכמו ,אך התשובה הוא כי אחרי שקבל
האדם ע״ע לדקדק על כל דרכיו על כל פרט ופרט בזהירות ושמירת ההלכה
ומתחיל ללכת בה בפועל אע״פ שעדיין לא הגיע לשלימות בזה ,כבר יוצא מגדר
עם האר -והרי הוא כבר מוכשר לעלות במעלות העולות בית קל וכמו שמצינו
בגמי )קדושין מ״ט ע״ב( לגבי המקדש אשה ע״מ שהוא צדיק גמור אע״פ שהוא
רשע גמור ה״ז ספק מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ואע״פ שיש עליו הרבה
דברים לתקן בכ״ז מהרגע שקבל ע״ע לילך בדרך ההיא ה״ה תיכף ומיד נידון
כצדיק גמור מכיון שמקבל ע״ע ומתחיל עתה בה ,וכמו״כ לענינינו תיכף ומיד
שיקבע האדם עצמו ללימוד ההלכה ויתחיל באחד מהמקצועות שנוגע לחיי
האדם יום יום על מנת לשמור ולדקדק עליהם כראוי ,ומתחיל להתנהג כך
בפועל הרי הוא כבר מוכשר ומסוגל לבנות את בנין קומתו הרוחניות ויעלה
ויצמח כגן רטוב בס״ד .
ו
ובודאי ראוי להקדים הלימוד בהלכות תפלה לפני לימודים אחרים ,מפני
שהתפלה היא אחד מהדברים שעיקר חיי האדם תלויין בה הן חייו
הגשמיים והן חייו הרוחניים ובלעדה אין אפשרות להתקיים בעוה״ז אפילו שעה
קלה ,וכמבואר בספה״ק ובקדמונים שלכן תיקנו חז״ל להתפלל גי פעמים בכל
יום ,כי כל תפלה נותנת לאדם כח ומזון להחזיק מעמד עד זמן תפלה הבאה
)ומובאים הדברים להלן פ״ג אות די בשם הכוזרי ע״ש() ,וכמליצת לשון הגמי שבת י ע״א
על תפלה שהיא חיי שעה( .ועוד טעם שראוי להקדימה שהרי האדם עוסק בתפלה
ד
כ
כוחה של
פרק א -אות
א
תפלה
בכל יום שלש פעמים א׳׳כ הרי היא תדירה יותר משאר המצוות ,וכמו שבקיום
מצוות הכלל הוא שתדיר קודם ,כמו׳׳כ הסברא נותנת שראוי להקדים ג׳׳כ
נב
לימוד הלכותיה מטעם תדיר קודם
עכ״פ היוצא מכל הנזכר שעל האדם לקבוע את עצמו ללמוד הלכות תפלה
וענינה ולחזור עליהן עד שיהיו הדברים שנונים בפיו וברורים אצלו
כשמלה ואז ילך לבטח דרכו ויתקבלו תפלותיו לרצון
*
ב
* *
' ]עיונים והוספות[ ואפילו להסוברים שהפלה כל יום הוא מדרבנן ומכש״כ ג״פ ביום שהוא
בודאי לכל הדיעוה רק מדרבנן וא״כ סברא זו להקדימה הוא הלוי במחלוקה האחרונים אם יש
להקדים מצוה דרבנן ההדירה לפני מצוה דאורייהא שאינה הדירה )עי׳ בזה בשדי חמד ח״ד מערכה הי״ו
כלל מ״ט< ולפי הדיעוה להקדים המצוה דאורייהא א״כ לא שייך כאן ענין הדיר אלא להקדימה רק
לשאר מצוה דרבנן אבל לא למצווה דאורייהא ,בכ״ז יש לומר לחלק בין דין קדימה לגבי קיום
המצוה לגבי ענין קדימה לגבי לימוד הלכוהיה שעל זה הוא הנידון כאן ,שהוא כדי למנוע
המכשולים להנצל מלעבור איסורים בהפלהו ג״פ בכל יום ,וי״ל שלעבור הרבה פעמים על איסור
דרבנן יש לו חומר כלפי פ״א איסור הורה כעין סברה הר״ן )יומא ד׳ ע״ב מדבי הרי״ף< שכהב בסוגיא
דהקל הקל )יומא דף פ״ג< שלעבור כ״פ איסור לאו חמור יוהר מלעבור פ״א איסור כרה ,ע״ש.
כמו״כ י״ל כאן שכשלון כמה פעמים בדברי סופרים ה״ה חמור יוהר מפ״א איסור דאורייהא ,ועי׳
מה דאיהא בחז״ל שהעובר ע״ד סופרים חייב מיהה ,ובפרט שמחסרון ידיעה בקל יכול להכשל
ח״ו בברכה שא״צ ולבטלה שהוא איסור .ואכמ״ל )כי אין הכונה בקונטרס זה לקבוע הלכה למעשה ,אלא
לעורר בעניני מוסר והשקפה< .נא.ה .וכן כהב בספר אורחוה יושר בסוף הספר שלימוד הל׳ הפלה קודם לכל ע״ש.1
כוחה של
פרק ב -אות א
תפלה
מא
פרק ב
יבואר בו :א( באיזה אופן יכול האדם להעלות ע״י התפלה הן במור
מרע והן בעשה טוב ,ב( בענין התפלה ״ל השגת התורה .
א
ימוד העבודה ושורש הכל הוא התפלה ,וכשהאדם משתדל ומתאמ -להתפלל
כראוי ,תפלתו מזכך ומטהר ומתקן את לבו ומכשירו לכל עניני עבודת הי
יתי ,ומקרבו לאבינו שבשמים ,נמצא שהתפלה היא המפתח לכל עבודת
נד
השי״תנג ,והיא עומדת לנו היום בזמן הגלות במקום עבודת הקרבנות
שסגולתם ומטרתם היתה גם כן לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמיםנה.
והיא ג״כ מעלה את תורתו ומצותיו של האדםנו לדרגה הנכונה ושיתקבלו ברצון
) uועיי לעיל באקדמות מילין אות ד׳ ,ובהמובא שם בהערה כה בשם הבעל הטורים מש׳יכ בזה( .
' י ומי שזוכה להתפלל כראוי וכנכון בדרגה השלימה נפעל על ידי תפלתו כל מה שהיה
נפעל על ידי הקרבנות בבית המקדש .ועיי מש״כ הב״ח בסי׳ צ׳׳ח ,ע׳׳ד הטור שם ,וז׳׳ל
דעת רבינו )הטור( הוא שיכוון האדם בתפלתו בכל הלכותיה שיהא דוגמת הקרבן כדי
להעלות התפלה במקום שהקרבן עולה ,ע״כ.
'הכן מבואר בספה״ק וז״ל רבינו יונה בספר שערי העבודה אות חי ,ענין הקרבנות
והתפלה ענין אחד ,בהם יתקרב האדם אל בוראו להדבק אליו דביקות גמורה וכו׳ ע״כ,
ושם באות ל״ב כתב וז״ל המתפלל הוא כאיש מביא קרבן לפני בוראו ,ונפשו קשורה
ודבוקה בעולם העליון עולם הנשמות והרוחני ,וז״ש בחנה ואשפוך את נפשי שהיתה
מתפללת בכל לבה כאילו הקריבה את נפשה עכ״ל .ועי׳ רש״י שבת קכז שכ׳ וז״ל ונפש
היינו תפלה דכי גבי חנה ואשפוך נפשי לפני ה׳ עכ״ל .ובספר נפה״ח להגר״ח מוואלאזין
כתב) ,בשער ב׳ פרק י״ד( עיקר ענין התפלה הוא להעלות ולמסור ולדבק נפשו למעלה ,כמו
ענין הקרבן שהיא לכונת העלאת הנפש ,ע״כ.
"ועיין בגמרא )ברכות ל״ב ע״ב( א״ר אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים .ובתוספות שם
פירשו כלומר ממעשים טובים בלי תפלה ,ועיין שם במפרשים ובעין יעקב .על כל פנים
מבואר שם שצריכים לצרף להמעשים טובים גם תפלה כדי שתהיה להם החשיבות המליאה.
כו
כוחה של
פרקא -אות
ב
תפלה
בשמים ,ולכן אפילו מי שעוסק הרבה בתורה ומצות ומע׳׳ט הרי הוא גם כן צריך
להשקיע התאמצות בעבודת התפלה כדי להעלותם ,ואפילו לעבודת הקרבנות
בזמן המקדש היה נצרך לצרף אליה גם עבודת התפלה בכדי שתעלה ותתקבל
נ
לרצון וכמבואר במסי תענית
ובאמת לא רק כדי להעלות את התורה והמצוות לדרגא הנכונה צריכים אנו
להתפלה אלא חו -מזה נצרכת לנו התפלה גם מטעם פשוט כי הרי
א׳׳א להצליח לפעול ולהוציא לאור שום דבר בין בגשמיות ובין ברוחניות בלי
תפלה כמבואר בספה׳׳קנח ,ולכן כל פעם לפני שהאדם נגש לעשות איזה דבר או
ללמוד או לעשות שום מצוה יש לו להקדים להתפלל על כל דבר ודבר
בפרטיותנט להצליח בהם .כי אפילו בעניני עבודת הי ויראת שמים שאינם ביד׳׳ש
אלא תלויים בבחירת והשתדלות האדם ,בכל זאת חו -מההשתדלות צריך גם
"במשנה כ״ו :שתיקנו הנביאים שיהיו אנשי מעמד מתכנסין בכל עיר ועיר ומתפללין על
קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ע״כ ,ועי׳ בגמ׳ ברכות לב :א״ר אלעזר גדולה תפלה וכו׳
יותר מן הקרבנות ,ובמדרש תנחומא פ׳ כי תבא וז״ל שחביב תפלה לפני הקב״ה מכל
מעשים טובים ומכל הקרבנות וכו׳,ע״כ .ובספר עוללות אפרים )לבעל הכלי יקר ח״ד עמוד ב׳(
כתב וז״ל ואפילו בזמן שביהמ״ק קיים היתה התפלה יותר מרוצה לפני המקום ב״ה מן
הקרבנות ע״כ .והשלה״ק כתב בסדורו שער השמים וז״ל האמת היא שהתפלה מעולה
ומשובחת מאוד יותר מהקרבן ,ועבודת התפלה כוללת לכל מיני החטאים והעונות,
ואפילו לפשעים שאין להם כפרה בקרבן מתכפרים הם בתפלה עכ״ל) .עי׳ באקדמות מילין
אות ד׳ בהערה כ״ז בשם הרהייק מבעלזא זצוקייל( .
mוכדאיתא בחז״ל תפלות על על פרט ופרט הן על הצלחה בתורה שלא נכשל בדבר
הלכה )ברכות כח( והן על שאר ענינים עי׳ ברכות יז .צלותא דאמוראי מה שהוסיף כל אחד
אחר סיום תפילת שמו״ע .וגם על התפלה גופא תקנו חז״ל להקדים הבקשה ה׳ שפתי
תפתח וגו׳.
נט ולא מספיק כשמתפלל בכלליות על הצלחה אלא צריכים לפרש ולפרט כל דבר בתפלה
בלשון מבואר כדאיתא בחז״ל אסתר רבה פ״ז והובא אוה״ח דיש פ׳ ואתחנן ,.וכ״ה
בזוה״ק הובא במ״ב סי׳ קי״ט ס״ק ב׳.
כוחה של
פרק ב -אות א
תפלה
מג
להתפלל ולבקש עזרתו יתי כדאיתא בגמרא )קדושין ל ע״ב .וסוכה נב בי( שאלמלא
הקב״ה עוזרו אינו יכול לו ,וצריך האדם הרבה סיעתא דשמיא ,ראשית שיהיה לו
הרצון וחשקת הלב ללמוד ,ואח״כ שלא יהיה לו מניעות ,ושיהיה לו פתיחת הלב
לתורה ,ולהתמדה ,ולעיון המח בדעה צלולה ,שיקלוט ויתפוס את הלימוד בצורה
בהירה וברורה ,ושלא יטעה אותו דמיונו בסברא לא נכונה אלא יזכה לכוין אל
האמת ,וכן לאוקמי גירסא שלא ישכח ,וגם שיזכה ללמוד כראוי ובכוונה הראויה
ולשמה .וכמו״כ במעשים טובים וגמילות חסדים צריך סיעתא דשמיא שיהיה לו
הרצון וחשקות הלב ,וכן שיהיה לו האפשרות ושיזדמן לו עני הגון או צדקה
הגונה וכדומה ,וכן שיזכה לעשותה לשם שמים בכונה ראויה וזכה .בלי בלבול
ותערובת מחשבות אחרות) ,ועיין חובת הלבבות במש״כ שצריך לרחם על עניים מפני
מצות הקב״ה ולא סתם מפני רכות הלב כרחמנות נשים( ,וכן בכל מצוה שיזכה למצוה
כשרה ומהודרת ושיעשנה לשם שמים ,ושיעשה המצות וגם לימוד התוה״ק
בשמחה ואהבת הדי ולהנצל מעצלות וכבידות הגוף והחומר.
ובכל הענינים האלו יש מלחמה תדירה ,ואנו מיועדים ללחום עליהם כל ימי
חיינו ,ועל כן כמו במלחמה גשמית היו צמים ומתפללין ומריעין וככתוב
)במדבר י ,ט( וכי תבואו מלחמה וגוי והרעותם וגוי וכמבואר בחז״ל )תענית דף
יט( מכש״כ שצריכים להתפלל יותר במלחמה הרוחנית שיותר קשה ויותר
מסובכת ומסוכנת ,וכמו שמצינו בחז״ל צלותא דאמוראי )ברכות יז (.שהתפללו
שיצליחו בעבודת השי״ת ולהתקרב אליו יתברך ,וא״כ מכש״כ אנו חלושי המזג
והכח כמה צריכים אנו להשתטח בתפלה על כל זה .
נמצא שהתפלה היא היסוד שהכל תלוי בה ,הן כדי לזכות לקיים המצוות
בפשיטות לצאת יד״ח כראוי ,וכל שכן הרוצה להתעלות במעלות התורה
והעבודה וגמ״ח שהם גי עמודי העולם ,שיש עליו להתאמץ ביותר ולהשקיע כחו
בעבודת התפלה כדי להכשיר את לבו ולהעמיד את היסוד לקומת עלייתוס.
'ומכיון שא״א לזכות באחד מב׳ העמודים האחרים בלעדי התפלה ,נמצא התפלה היא
התומכת ומסייעת לב׳ העמודים האחרים ,ויש לומר שלכן נמנה עמוד העבודה )שהוא
כו
כוחה של
פרקא -אות ב
תפלה
והענץ הנזכר שהתפלה מזככת ומכשרת לבו לעבודת הי כל זה האדם מקבל
לא רק ע׳׳י שמתפלל על כך דווקא ולאו דוקא בגי התפלות הקבועות
כל יום אלא אפילו במה שהאדם מוסיף מעצמו באמירת תהלים ושאר תפלות
ואפיי אם מתפלל בעד אחרים ,כל זה נכלל בעבודת התפלה ,כי עצם הענין
שפונה אל הי לבקש ממנו יתברך ,ה׳׳ז מקרב את לבו אליו יתברך ,וכמו׳׳כ כח
הסגולה שבתיבות התפלות שתקנו אנשי כנה׳׳ג וכמו׳׳כ בתהלים שתיקן דוד
המלך ע׳׳ה ,הוא הדבר אשר משפיע על האדם הזיכוך וההתקרבות הנזכר.
ואולם שיעור הזיכוך שיקבל הרי זה תלוי כפי כח העבודה וההתאמצות
שהאדם משקיע בהם .
ב
עוד נצרכת לנו עבודת התפלה והזיכוך והטהרה שהאדם מקבל על ידה גם
לענין סור מרע להיות מוגן ומושלל משליטת והתגברות היצר הרע
והחומר ,אשר לזה ג׳׳כ אי אפשר להגיע כי אם על ידי עבודת התפלה וכנ׳׳ל
בפ׳׳א מדברי הרמח׳׳ל בספרו דרך הי )ח׳׳ד פ׳׳ה(סא ,שעל ידי התפלה מתרחק
כולל גם תפלה( באמצע וסמוך לשניהם לרמז שהיא כעמוד התווך התומכת ומעמידה את
ב׳ העמודים שבב׳ צדדיו ,שהם תורה וגמילת חסדים )חוץ מהטעם הפשוט שיש לומר שנחשבים
לפי סדר חשיבותם() .ועיין בחלק ההשלמות סי׳ ה׳ בענין ג׳ העמודים תורה עבודה וגמ״ח וביארנו שם עוד
טעם לשבח למה נקטה המשנה זה הסדר(
והנה לגבי התורה התפלה נצרכת עוד יותר מבשאר דברים ,כי אי אפשר להשיגה כלל
בלי תפלה מפני שהיא ענין רוחני לגמרי )וכמבואר לקמן( ואי אפשר לאדם הגשמי וחומרי
להשיגה בכח טבעי ,ולכן כשם שמבטלין תלמוד תורה עבור מלאכה לצורך פרנסתו לכדי
חיותו ,כי אם אין קמח אין תורה )אבות פ״ג י״ז -לפי הנוסח שבמשניות( כמו כן מבטלין
תלמוד תורה עבור תפלה ,ובטולה הוא קיומה .כי היא משפיעה המזון הרוחני לנפש
האדם ועל ידה יהיה בכחו להשיג התורה .וכמו שאחרי שאדם כבר זוכה ללמוד ולהשיג
את התוה״ק עדיין צריך להמשיך כל הזמן לעשות מלאכת פרנסתו הגשמית כמאמר חז״ל
כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה )שם פ״ב ב׳( וכמו״כ הוא גם לגבי תורה שאפילו
אחרי שישיגנה צריך להמשיך לקבל מזון רוחני זה )כלומר התפלה( כדי שיחזיק מעמד
כוחה של
פרק ב -אות
א
תפלה
מג
האדם מהיצה״ר ומוגן ממנו ,ולא רק על החומר שבטבע האדם מתולדתו אלא
אפילו התגשמות והתעבות החומר שנתוסף להאדם ע״י עונותיו ג״כ עבודת
התפלה מטהרה וכמבואר בספר הכוזרי )מאמר גי אות הי והועתק לשונו בהערהסב(,
וכ״כ היערות דבש )חלק אי דרוש וי( וז״ל כל החטאים ופשעים בהרהור ובמעשה
שיחטא האדם ויהיו פגמים וסיגים בנשמתו ,כשיתפלל בהכנעה ובכובד ראש
ויבקש מחילה ,אז יסירו כל הסיגים והכל נדבקים בו בכור הזה )של התפלה(
ואחר התפלה יהיה זך ונקי כי בתפלה והכנעה כל הסיגים מצורפים ,וכמו
שאמרו חז״ל )במדבר רבה כ״א( תמיד של שחר מבטל עונות לילה ותמיד של בין
ויתקיים אצלו ,ואם אין מלאכה זו עם התורה סופה בטילה ח״ו .מלבד מי שהגיע לדרגת
תורתו אומנתו כדרגת רשב״י וחבריו שהיו כבר פטורין מתפלה לגמרי .
סא וזה תוכן דבריו שם היות וסידרה חכמתו ית׳ שהאדם יצטרך לירד תוך העולם הזה
וכפי שירבה להסתבך בעניני העולם הזה כך מתרחק מן האור העליון ומתחשך יותר ,על
כן הכין הבורא ב״ה תקון לזה והוא שיתפלל לפניו יתברך ובשעה שהאדם מתפלל הרי
הוא מתרחק מהחשכות של העוה״ז ומתעלה ממדרגתו ,וזה מגין עליו גם אחר התפלה
שלא ירד ויסתבך יותר מדאי בעולם הזה ובחומריותו ,ע״כ.
וזה המשך תוכן דבריו שם )מתוך אות ב׳ וג׳ שם( והנה הכין הבורא ית״ש תקון לזה שיקדים
האדם ויתקרב ויעמוד לפניו יתברך וממנו ישאל כל צרכיו ועליו ישליך יהבו ועל ידי זה
לא יסתבך וישתקע בגופניות וחומריות ,כיון שתולה הכל בו יתברך ,והיה מחסדו יתברך
לתת לאדם מקום שיתקרב לו יתברך אף על פי שכפי מצבו הטבעי נמצא רחוק מן האור
ומשוקע בחושך ,עם כל זה נתן לו רשות שיעמוד לפניו ויקרא בשמו ,ואז יתעלה מן
השפלות אשר לו בחוקו לפי שעה )כלומר בזמן התפלה( וימצא מקורב לפניו וכו׳ עכתו״ד
עיין שם.
סב וז״ל הכוזרי שם )בתארו את תפילת ״החסיד״( ויהיה פרי יומו ולילו השלש עתות של
התפלה ...והסדר הזה מהנפש )פי׳ אצל הנפש( כסדר המזון מהגוף )אצל הגוף( .מתפלל לנפשו
וניזון לגופו ,ומתמדת עליו ברכת התפלה )פי׳ השפעת התפלה( עד עת תפלה אחרת ...וכל
אשר תרחק עת התפלה מהנפש ,היא הולכת וקודרת במה )פי׳ על ידי מה( שפוגע אותה
מעסקי העולם ...ובעת התפלה מטהר נפשו מכל מה שקדם ,ויתקנה לעתיד .ע״כ
מלשונו.
כו
כוחה של
פרקא -אות ב
תפלה
הערבים מבטל עונות היום ,כן התפלה בשחר ובערב מצרפת ככור וכוי והוא
ישאר נקי כשלג ילבין למאד עכ׳׳לסג.
ולפי זה כפי מה שהאדם מרגיש שהוא שקוע בחושך העולם הזה הגשמי
ושהוא נמצא רחוק מהאור הרוחני ,כך לפי שיעור זה הרי הוא צריך
להשקיע יותר התאמצות בעבודת וכונת התפלה ,ועמש׳׳כ ביערות דבש )להגאון
הר׳׳ר יונתן איבשי -בחלק בי דרוש א( וז׳׳ל ,ההוגים בתורה לשמה ניצולים מעבירות
הרבה אבל עם כ׳׳ז צריך תפלה ובקשה להי שישמור אותו מכל חטא וע׳׳ז ירבה
אדם להתפלל להי וישפוך שיחו בדמע ולב נשבר שישמרהו הי מיצה׳׳ר ומטבע
החומריסד ,ע׳׳כ .הרי שאפילו מי שעוסק בתורה לשמה שעליו אמרו חז׳׳ל )אבות
פ׳׳ו מ׳׳א( ומרחקתו מן החטא ,בכל זאת צריך ג׳׳כ תפלה כדי שינצל לגמרי
מחטא ,ופוק חזי בחז׳׳ל ובספה׳׳ק כמה היו דורות הראשונים והתנאים
והאמוראים וכל הצדיקים צמים ומסגפים עצמם ומתפללים ובוכים לפני הי על
יראת שמים ולהנצל מהחטא ומיצה׳׳ר )אפילו מדברים גסים ועבים אשר לא עולה על
דעתינו כלל לפחד מהם ומכיו׳׳ב ,ולהתפלל להנצל מהם וכיו׳׳ב ,אבל המה הגדולים אנשי
השם הבינו שיש לפחד מיצר הרע אפילו על חטאים שהסכנה נראית רחוקה מהם והתפללו
על כל זה( וכל שכן בזמנינו שמצב העולם ירד הרבה יותר ואויר העולם מלא
מיצה׳׳ר ונסיונותיו שבודאי צריכים להוסיף לשפוך שיח בדמע ולב נשבר כדי
להיות נשמר מחטא
ועי׳ מה שכתב הר׳׳ח ויטאל )בהקדמה לע -חיים( שבדורות אלו שהאויר נתגשם
מאוד א׳׳א להנצל מהיצה׳׳ר ולטהר הנפש כי אם ע׳׳י תפלה בכונה ,ע׳׳כ.
וא׳׳כ כהיום שאנו די מאות שנה אחרי תקופת מהר׳׳ח ויטאל ,וידוע כמה ירד
סג ועי׳ מה שמובא לקמן פרק ט׳ אות ה׳ בשם ספר אמרות טהורות.
TOוכנראה שמפרש ״מרחקתו״ כלומר שלא בקל יחטיאו היצה״ר ,כי ע״י תורתו הרי הוא
רחוק מחטא ובכדי להחטיאו יצטרך היצה״ר להתאמץ ולהרבות נסיונותיו עד שיוכל
להכשילו ,אבל בכדי שיהיה לו הכח להתגבר נגד נסיונות קשים ושישלוט על יצרו
לגמרי ,לזה צריך גם כח התפלה .
כוחה של
פרק ב -אות
א
תפלה
מג
עוד מצב העולם מאז ועד עתה ביותר שפלות ,ובפרט בזמנינו היום שהעולם
יורד ומתגשם כל יום יותר משל אתמול בצורה שאין הדעת סובלתו ,ואם כן
מכל שכן שאנו זקוקים להרבה סייעתא דשמיא ולטהרת הנפש להנצל מהיצר
הרע יותר מכל הדורות שלפנינו ,והרי הוא ק״ו בן בנו של ק״ו כמה עלינו
להשקיע כח בתפלתינו ובכונתה עד שירחם הי עלינו ויפדנו ויגאלנו גאולת
הנפש והגוף ב״ב .
והנה רבים מחפשים עצה איך להנצל מהירידה הרוחנית שעלולים לירד ע״י
הבלי העולם הזה וכן מחפשים הדרך לזכות לחיי העולם הבא ,וכשימצא
האדם דרך לזה בודאי יהיה מוכן לעשותה אפילו עד כדי מסירות נפש ,והרי
לפנינו שאין צריכים לחפש עצות מרחוק ,אלא התפלה זו היא העצה והתקנה
שהשי״ת הכין והתקין לזה ,ועל כן יש לשים לב אליה .ואין לך שטות גדולה מזו
לאבד הזדמנות זו ,וכמו שאמרו חז״ל )חגיגה די ע״א( ״איזהו שוטה המאבד מה
שנותנים לו״ .ומשל למה הדבר דומה ,לאדם שמחפש בכל כוחו שיהיה לו
פרנסה להחיות נפשו ולהתעשר ,ויש בידו איזה מסחר שהוא כבר עוסק בו ויכול
להתעשר ממנו ,ומפני שאינו שם לב ואינו יודע להנהיג עסקיו בדרך הנכונה לכן
אינו מצליח ,ולכן מחפש עוד עסקים ,ובודאי כל בר דעת ייע -לו שאין כדאי לו
לחפש עסקים חדשים ,שהרי צריך להשקיע בזה הרבה כח וכספים עד שמקימים
עסק חדש ,בזמן שיש לו כבר עסק קיים והוא צריך רק לשים לב ומחשבה איך
להעמידו ולבססו .כך הוא ג״כ בענין התפלה שהרי בלא״ה כל אחד מתפלל אם
כן במקום לחפש עצות חדשות ,ישקיע כח והתאמצות בתפילתו שתהיי בכונת
הלב ,ובהרגשה הראויה ,ובזה יזכך ויטהר נפשו ,ויזכה לינצל מכל פגעי הזמן,
וחושך העוה״ז ,ויזכה לאור הרוחני .
ג
נמצא לפי האמור כי התפלה משמשת כיסוד לכל עבודת השי״ת ,ולפי״ז
יתפרש היטב אשר דרשו חז״ל )תענית ב ע״א( החיוב תפלה מהפסוק
״ולעבדו בכל לבבכם״ )דברים פרי עקב י״א י״ג( ,ופירשו בגמי )תענית ב ע״א( איזה
כו
כוחה של
פרקא -אות
ב
תפלה
היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה .ויש לדייק למה כתיב ׳׳בכל׳׳ ,מה מרבינן
בזה .ובשלמא אם הפסוק מתפרש כפשוטו של מקרא שמדבר על כלליות
עבדות הי דהיינו לומר שבכל המצוות חו -מחיוב הפעולה של המצוות צריך
שיהיה עם הלב להכניס גם את לבו בהמצוה) ,והרי זה תוספת באיכות המצוה
כלומר שלא יהיה נעשית בלי לב( ,ולכן סלקא דעתך שמספיק כשמכניס בהם קצת
את הלב לכן כתוב ׳׳בכל׳׳ ,אבל אחר שדרשו חז׳׳ל על מצות תפלה שהפסוק בא
לחדש שיש מצוה שצריך לעשותה עם אבר הלב אם כן היה די לכתוב ׳ולעבדו
בלבבכם׳׳ .
וי״ל שבאמת פשטיה דקרא ולעבדו בכל לבבכם מיירי בכל מצות התורה שהם
עבודת הי ,ופירושו שנעשה כל המצוות )כל עבודתינו להי( בכל לבב) ,וכמו
שס׳׳ל להרמב׳׳ן אליבא דאמת בהשגותיו על ספר המצות להרמב׳׳ם במצוה היסה( .ומה
שנאמר בספרי לפרש הפסוק על מצות תפלה ה׳׳ה בתורת דרשה ]שדייקו חז׳׳ל
שאם הפסוק מדבר רק על כלליות כל המצות ולהוסיף תנאי מתי תהיה הברכה של ונתתי
וגוי אם תעשו עבודת המצות הנזכר בפסוק בכל לבבכם ,א׳׳כ הל׳׳ל לעבדו וגוי בלי וי׳׳ו
ומדמוסי״ האות וי׳׳ו הרי זה מוכיח שהפסוק בא להוסיף עוד מצוה על כל המצות שבכל
התורה כולה ,ולמדו חז׳׳ל שהיא מצות תפלה שהיא מצוה שבלב [.ומעתה י׳׳ל שבכונה
סהשחולק על שיטת הרמב״ם שס״ל שמצות תפלה בכל יום הוא מה״ת ,והרמב״ן חולק
וס״ל שהוא רק אסמכתא מדרבנן ,וכתב הרמב״ן וז״ל ועיקר הכתוב ולעבדו בכל לבבכם
מצות עשה שתהיה כל עבודתנו לקל יתעלה בכל לבבנו כלומר בכוונה רצויה שלימה
לשמו ובאין הרהור רע וכו׳ .ובהמשך לשונו שם ז״ל ,שצוה אותנו בפסוק בכל לבבכם
בענין חדש להיות כל לבבינו מיוחד אליו יתעלה בעשיית המצות כאשר פרשתי עכ״ל,
)וכונתו במה שפירש בתחילת דבריו הנ״ל וז״ל שם לעיל ,בכל לבבינו כלומר בכוונה רצויה שלימה לשמו
ובאין הרהור רע וכו׳ עיי״ש( .וי״ל שבודאי כך הוא פירוש פשוטו של מקרא אפילו לשיטת
הרמב״ם .וכן מבואר בספר קיצור ספר חרדים לבעל החיי אדם )פ״א אות י׳( וז״ל נ״ל
דלכו״ע העושה איזה מצוה מן המצות בלא כונה ביטל עשה זו )דלעבדו בכל לבבכם( שהרי
לכו״ע נאמר מקרא זה על כל המצות ,ואף למ״ד מצות א״צ כונה היינו שעכ״פ יצא יד״ח
המצוה ,ומ״מ עבר על עשה זו עכ״ל.
כוחה של
פרק ב -אות
א
תפלה
מג
כתבה התה״ק בי ענינים האלו ביחד ללמדנו כי בי ענינים אלו משתייכים זה
לזה ,כי הדרך והעצה להגיע לעבודת הי בכל המצוות עם כל הלב היא דייקא
ע״י מצות התפלה ,מפני שהתפלה בכוחה לזכך ולטהר את האדם ואת לבו ועל
ידי זה יזכה לעבוד את הי בכל הלב בכל המצוות
ולפי זה נמצא שהדרש שדרשו חז״ל בפסוק אינו מוציא את הפסוק מפשוטוסו,
שמשמע שמדבר על כלליות כל המצות ]שמצוה לעבוד את הי בכל הלב בכל
המצוות[ שבאמת הפסוק מדבר גם על זה ,אלא שהוסיפו חז״ל גם הדרש לענין
מצות תפלה והתורה רמזה לנו בזה שהעצה להגיע לקיום כל המצות בכל לב
הוא דוקא על ידי תפלה בכל הלב .
וטעם הדבר יש לומר פשוט שהרי כל מצוה מתקנת את האבר שמקיימים בה
את המצוה כמבואר בספה״ק ,ומכיון שהתפלה הוא מצוה המיוחדת ללב
ודאי שהיא מתקנת את הלב ומעבדה ומזככה וממילא הרי היא מכשירה לעבוד
את הי בכל הלב בכל המצוות ,ויובן בזה גם כן מ״ש בשם הגר״א )דרכי נועם
עמסי ברכות כח בי( שהתפלה מתקנת את כל קומת האדם ,דהביאור בזה יש
לפרש שמכיון שהלב הרי הוא המקור והמפעיל את כל קומת האדם ,א״כ תיקון
המקור בודאי ישפיע על הכל .ועוד שהרי זה הוא היסוד של כל התורה כולה
כדאיי בגמי )סנהדרין קו בי( רחמנא לבא בעי ,ועיי אבן עזרא )דברים לי י״ד( שכתב
וז״ל שכל המצוות עיקרם הלב עכ״ל .וכן כתב בחובת הלבבות )שער חשבון הנפש
פ״ב אופן כאי( וז״ל ראוי לך אחי שתבין כי רוב הענין המכוון במצוות שהן בגופים
ובאיברים )כלומר שמוטלות על הגופים והאיברים( הוא להעיר על המצוות אשר
תהיינה בלבבות ובמצפונים מפני שעליהן משען העבודה והן שורש התורה
עכ״ל
ס' עפ״י הדרך שנתבאר אצלינו )ועלה בידינו להוכיח כן( בס״ד בכמה מקומות במה שאמרו
חז״ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו ,שיש לפרשו כך שאפילו בשעה שמפרשים בדרך
הדרש אין הפשוטו של מקרא נעקר ממקומו אלא נשאר עם הדרש ,ויחדיו תואמים
הפשט עם הדרש .וכמו כן י״ל כאן.
כו
כוחה של
פרקא -אות
ב
תפלה
ועלינו לדעת כי לא רק תיקונו הפרטי של כל אדם תלוי במצוות התפלה ,אלא
גם תיקון הכללי השלם של כל העולם וכל הגאולה שלימה גם כן תלוי
בתפלה ,וכמבואר בנביא שהגאולה תלויה בתפלתנו שנאי )ישעיה כ״א .י״ב( אם
תבעיון בעיו״ ,וכתוב עוד שם ״ובקשו את הי אלוקיהם ואת דוד מלכם״ ,הרי לנו
פסוקים מבוארים שהגאולה תלויה בתפלה" .
ד
והנה אם ישאל השואל איך אפשר לומר שהתפלה הוא היסוד של כל התורה
כולה הלא תלמוד תורה כנגד כולם יש לדעת שאע״פ שלימוד התורה
גדול יותר מן התפלה וכדתנן )פאה פ״א מ״א( תלמוד תורה כנגד כולם ,בכל זאת
כדי להגיע ללימוד התורה כראוי א״א אלא ע״י כח התפלה ,והראיה לזה ,שהרי
בכל ברכת המצוות לא מוזכר בהם תפלה רק ברכה על המצוה ,כמו נוסח
הברכות אשר קדשנו במצוותיו וצונו לעשות מצוה זו וזו ,אבל בברכת התורה
יש בה גם תפלה והערב נא וכוי ונהיה וכוי יודע שמך ולומדי תורתך לשמה,
רואים מזה כי כדי לקיים מצות לימוד התורה וליכנס לתוך התורה אין דרך
אחרת רק ע״י התפלה ,ולכן מתפללין בברכות התורה להיות מלומדי תורתיך,
סזועל כן יש ענין גדול במה שת״ל כהיום בכל מקום בעולם יש כאלו שמרבים באמירת
תהילים בציבור אנשים נשים וטף ,ואשרי חלקם של המזכים את הציבור בזה ,שהוא
דבר חשוב מאוד מאוד בשמים ובודאי שבזכותם נעצרים הרבה גזירות וצרות )ואין בעל
הנס מכיר בניסו( ,ובפרט כפי המבואר מפי ספרים וסופרים שדייקא זכות אמירת תהילים
מסוגל להמשיך את הגאולה השלימה .ועי׳ בקונטרס מאמר כה תאמר )שיצא לאור על ידינו
בחורף תשס״א( שנתבאר קצת בעני״ז .אבל יש להעיר מה שצריכים לדעת שהעיקר בכל
התפילות הוא שיהיו עם הלב ,כי התפילות ללא לב ,עדיין רחוק מדרגת התפלה ,ואע״פ
שזה גם טוב ,כי החיצוניות מעורר הפנימיות ,מ״מ מוטל על האדם לעשות גם את
החיצוניות עם כונה ורצון ותשוקה לעורר עי״ז גם את פנימיות הלב) ,ואם עושה כן בכונה
הנזכר יתכן שגם תפלתו שהוא לע״ע רק בחיצוניות ג״כ תפעול קצת( אבל אם עושה רק החיצוניות
בלי כונה כלל להגיע להפנימיות איך אפשר שתפעול תפלה כזאת ,וצריך להיות תכין
לבם כדי שתקשיב אזניך כנ״ל.
כוחה של
פרק ב -אות
א
תפלה
מג
וגם דא׳׳א לזכות להתחכם בתורה אלא רק ע׳׳י תפלה כדאיי במפורש בגמי
במסי נדה עי וז׳׳ל הגמרא מה יעשה אדם ויחכם וכוי ירבה בישיבה וימעיט
בסחורה וכוי אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו ,שנאמר כי הי יתן חכמה
מפיו דעת ותבונה ,ע׳׳כ .
והנה א״ על פי שהתפלה נקראת חיי שעה כלפי התורה שנקראת חיי עולם
כדאיי בגמי ,היינו דוקא לגבי שעות היום שיש לקבוע ולהקדיש רוב שעות
היום לתורה ולא למעט מזמנה עבור תפלה ,אבל בכל זאת אסור לעשותה
בבחינת עראי וטפילה ח׳׳ו באופן קיומה ,אלא צריכה להיות באופן קבוע לגמרי
במובן המלא בשעותיה המיוחדות עבורה ,שהרי היא אחת ממצות השי׳׳ת
ומעמודי עולם )ובפרט עולם הרוחני כנזכר( ,על כן חייב להדר בה בכל כחו ככל
המצות שבתורה ,ומכל שכן תלמיד חכם יש לו להדר בה ביותר ,ועל כל פנים
להדר בה לצאת ידי המצוה כתיקונה ובכונה הראויה ,ואסור לו לזלזל בה מפני
טרדת למודוסח ,והוא פשוט כמבואר כל זאת בפוסקים ובספרי מוסר שכל תלמיד
סח א.ה .עיין או״ז ריש הלכות שבת ש״כ בזה״ל ואני שמעתי מפי ר״י החסיד זצ״ל שהיה
רב גדול ומובהק לרבים אחד ,והיה גוער בביהכ״נ שהיו מאריכים בברכות ,שהיה בדעתו
למהר ללימוד ונענש על ככה באותו עולם .וגם שמעתי בשם ר״י חסיד זצ״ל שאמר כגון
בימות החורף שהיה קור גדול מוטב שילכו לבית ,אותם שאינם מלובשים היטב ,ואל
יקצרו בשבחם של הקב״ה בעבורם עכ״ל .ובספר מאירת עינים )לר׳ יצחק דמן עכו מגדולי
המקובלים בתקופת הראשונים ז״ל( בפ׳ וישלח כ׳ ומוה״ר ישעיה מפדוב״ה נר״ו סיפר לי בשם
ר׳ יהודה החסיד אשכנזי ז״ל -שהיה בימי הרמב״ן ז״ל ושמעו הולך בכל העולם
בחסידותו ובצפיית עתידות ,והיה לו תלמיד הגון שנפשו חשקה בתורה חשק נפלא עד
שלא נפל לישן במטה ,ואם היה אוכל למען יחיה ,היה הספר פתוח לעיניו ועיניו בו ,ולא
היה מתפלל מרוב אהבתו את התורה ,והיה החסיד רבו מזהירו תמיד ואמר לו ,עשה כל
מה שתרצה באכילה ושינה כי זכות התורה תשמרך ותחייך ,אמנם בתפלה לא תפשע כי
היא תתבע עלבונה לפני המקום ויענשו שונאי ישראל ,ועכ״פ תהיה זהיר בתפלה יום
ולילה כל התפלות בעונתם ,ולא השגיח אותו התלמיד על דבריו ,ולא עברו ימים רבים
ונענש באופן נורא ומחריד והיה ניכר בבירור כי התפלה תובעת עלבונה ,ואחר שראה
ההשגחה הפרטית שנענש בביטול התפלה חזר להתפלל כדת וכהלכה .עכתו״ד .וכעי״ז
הובא ג״כ בקב הישר פ״ח בשם ספר הולך תמים .
קיבכוחהשל
פרק ז -אות
ג
תפלה
חכם שמזלזל בתפלתו אינו תלמיד חכם ]א.ה .עיין יו״ד סימן רמ״ג ס״ג[ ,שהרי
חשיבות תלמוד תורה יותר מהכל הוא מפני שמביא לידי מעשה כדאיי בחז״ל
)קידושין מי ע״ב( .ועיין מה שכתב ברוקח )הובא משנה ברורה סיי ק״ו סק״ח( שהמבטל
תפלה בשביל הלימוד ,אפילו למד עם אחרים כל היום ,ה״ה כאילו לא למדסט,
עכ״ל .כלומר לא רק שאסור לבטל התפלה אפילו בשביל ת״ת דרבים ,אלא
שמפסיד כל זכות לימודו עי״זע.
ועיין בספר חסד לאלפים לבעל הפלא יועץ בסי׳ קי״ד אות כ״ו שהעתיק בשם השלמי
ציבור בזה״ל :הנה גודל חיוב תפלה שתהיה בכונה היא מצות עשה מה״ת ...ואולם
לת״ח אשר תורתם אומנתם עליהם מוטל יותר המצוה הזאת וזאת תהיה תפארתם ....
וזה כל פרי החכמה להיות עובד אלוקים עבודה שלימה ,וחיובא רמיא עליהם להתאמץ
ביתר שאת ויתר עוז לומר התפילות והברכות כתיקונן בשפה ברורה ולכוין בהם עד
מקום שידם מגעת .ואם אמרו )ב״מ לג׳ ב׳( בשאר עבירות הגד לעמי פשעם אלו ת״ח
ששגגות נעשות להם כזדונות ,כל שכן בענין עבודה שבלב שהם יכולים לכוין יותר כי
שיח וכי שיג להם ....ואינם טרודים כל כך בהבלי העוה״ז ,...כי כשירבה האדם בעסק
התורה והמצות יקרב אל האלוקים ויתדבק אליו ויקל עליו לכוין לבו כי תיכף ימצא
השי״ת במחשבתו .אבל מי שהוא ממעט בעסק התורה ואין מחשבתו ביראת ה׳ כל היום
כשיבוא להתפלל יקשה עליו מאוד לכוין ,כי כיון שהוא רחוק מהשי״ת איך ידבק בו
כרגע .ואמרו בזה״ק כד בר נש אתרחיק מאורייתא רחיק הוא מקוב״ה ומאן דקריב
לאורייתא קריב לקב״ה עכ״ל .עוד כתב שם ונהי שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ....
אשרי מי שעמלו לעשות נחת רוח ליוצרו הוא יהיה
אבל ידוע כי אדם לעמל יולד
בעזרו והיה אדירו ...והאיש הירא את הא-ל שוכן מרומה ,בתחבולות יעשה מלחמה,
״והתחבולה היותר עצומה שירשום בסידורו כדברים האלה בקיצור ,דברים המעוררים
את הכונה לתפלה וברכות וק״ש ועניית אמנים ויש״ר ,ויזכור בפה כל יום דברים אלו
קודם התפלה ,וזכירה מביאה לידי עשייה ,אם אינו עושה כולה עושה מחצה״ עכ״ל.
סט ומסיים שם בזה״ל וכן תדע בבירור שכל המתפלל בכוונה בשעת התפלה מעלה עליו
כאילו למד כל התורה כולה שהרי בישתבח יש ג״ן תיבות כנגד ג״ן פרשיות שבחומש
עכ״ל הרוקח .
״ ]הוספת המעתיק[ ,בקובץ מבקשי תורה מביא משיחת הבעל אבי עזרי שאמר ,מי שלומד
ואין מתפלל כהוגן הרי הוא יגע להבל ולריק ואין לתורתו יתרון על התורה שלומד גוי,
עכ״ל.
כוחה של
פרק ב -אות
א
תפלה
מג
ובהיות ונשתרש כהיום טעות אצל קצת אנשים שחושבים שהענין להדגיש
כ׳׳כ ולהדר ולהתאמ -ולהרבות בתפלה וכדוי זה רק לפשוטי עם
ולנשים משא׳׳כ לבני תורה אין צורך בזהעא ולא מתאים להם כ׳׳כ )ואפילו בזמן
מסוכן כהיום שעת צרה היא ליעקב והחיוב תפלה בודאי מדאורייתא בזמן כזה לכל
הדיעותעב ובכ׳׳ז יש מדברים בצורה כזאת( ,ואע׳׳פ שי׳׳ל ע׳׳ז בושני מדבריכם אם
אנשים כאלו נחשבים בעלי השקפת התוה׳׳ק וזיל קרי בי רב הוא בכ׳׳ז נדבר
קצת על זה ,מכיון שסו׳׳ס אין ח׳׳ו כונתם ברע אלא כל זה נובע מחסרון ידיעה
לדאבונינו וזהו שכחת התורה עם המסורה )שהיא הסיג לתורה כדאיתא באבות( .על
כן ננסה ללקט קצת מן הקצת מאמרים ועובדות מגדולי וגאוני הדורות מכל
הסוגים בכדי לתאר לנו תמונה מההשקפה שלהם .
כתב בספר יערות דבש לרי יונתן אייבשי) -ח׳׳א דרוש די( וז׳׳ל ,אין לך דבר
שמזכה לאדם להשיג ישרות התורה ולפענח מצפונים בדרכי יושר ואמת
אלא להתפלל להי בדמע .עוד כתב שם וז׳׳ל בדוק ומנוסה ,אם יתפלל אדם וכוי
בכונה וכוי יצליח בו ביום בתורה ,וכן להיפך .אוי לי על שברי בעת שאיני
מתפלל בכוונה כראויה כל היום אין שמועתי בתורה מכוונת וקרעים אלבישעג,
עאוישנם ג״כ כאלה כהיום שחושבים כאלו שהענין להדר ולהשקיע עבודה בתפלה הרי
היא חידוש שחידשו תלמידי בעש״ט או בעלי תנועת המוסר ,אבל זה טעות מוחלט
כידוע להיודעים מקורות הענינים ואכמ״ל.
עב ומובא מהגרי״ז מבריסק זצוק״ל שפעם בעת כזאת שהמצב הי׳ מתוח ,ענה אחד נוכח
הגרי״ז ואמר שבעת כזאת צריכים להוסיף אומץ בלימוד התוה״ק ,ענה תומ״י הגרי״ז
צריכים להוסיף באמירת תהלים .ועי׳ בספרי החפץ חיים כמה הרעיש בזמנו לעורר
להרבות בתפלה ותחנונים ,וראה עוד מש״כ החפץ חיים בקונטרס ליקוטי אמרים פרק י׳
שצריך כהיום להוסיף תפילות כמה פעמים ביום חוץ מג׳ תפלות הקבועות.
עג ועמש״כ לקמן סוף פרק ה׳ בד״ה וכן שמעתי פירוש עה״פ מסיר אזנו משמוע תורה
וגו׳ ,ועמש״כ המהרש״ם מברזאן )בספרו גילוי דעת במילואים( בשם הר״ר שמעלקי
מניקלשבורג זצוק״ל שאמר שמי שאינו מכוון בשחרית בברכת אהבה רבה ובברכת אתה
חונן א״א שיכוין באותו יום לאמיתה של תורה ,וא׳ מתלמידיו של הרר״ש התפאר שלא
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
עכ״ל .ועיי חזו״א )קו״א ח״ב ,גי( מה שכתב בענין זה ,וז״ל ,העמל )שאדם עמל
בתורה( עושה קנין עולמי בנפש כידוע ,והעיקר להקדים תפלה )ללימוד תורה(עד,
ע״כ .עוד כתב )קו״א ח״א ,כ״ג( מן הראוי לחבל תחבולות איך לקנות את התמדת
הלימוד ו״להתפלל על זה תמיד״ עכ״ל .ומסופר על החזו״א שלמד עם אחיו רי
מאיר בהיותם בני ט״ז ־ י״ח ,והיו לומדים גמי וראשונים בעיון ,וכל פעם
שנתקשו בהבנת הלימוד ,היו מיד נוטלים בידיהם ספר ״תהילים״ ,וכל אחד
פורש לקרן זוית ושופך שיחו לפני הי ,בלב נשבר ובדמעות שליש ,שיתן הקב״ה
בלבם בינה להבין ולהשכיל )מעשה איש ח״א ,עמי קנ״א( .
וכן מסופר על המהרי״ל דיסקין זצוק״ל שהיי דרכו בקודש בלמדו הסוגיא
לתלמידיו ,כשהיה הסוגיא מסובכת ולא נתבהרה כדבעי ,היה קם ממקומו
והיה צועד הלוך ושוב עד שהיי מתפר -מעיניו שטף דמעות ופורש לקרן זוית
ומתפלל ברגש ובלב נשבר חנני הי חנני האר עיני במאור תורתיך ,והיה מתודה
על חטאיו ומפריש מעות לצדקה עד שהאירו עיניו ונתבאר לו הסוגיא .וכן
מסופר על הגה״צ רי מאיר יחיאל מאוסטרובצא שפ״א שמע אדם אחד ממנו
חידוש נפלא שאמר תוך חמש דקות ושאל אותו אדם בהתפעלות איך אפשר
בחמש דקות לחדש חידוש נפלא כזה ,ענה ע״ז הגאון ,החידוש נאמר בדקה אי
אבל די דקות שלפניה התפללתי להי יתי שיקרב שכלי לשורש האמת ,ע״כעה.
כוון בתפלתו ובכ״ז עלתה בידו לתרץ קו׳ תוס׳ בחולין כ״ח באופן נפלא ,הראה לו
הרר״ש שטעה טעות גדול בזה וסתר את תירוצו ,ועימש״כ בנפש החיים שער ד׳ פ״ז,
כשרוצה לעיין בדבר הלכה ראוי להתפלל שיזכהו השי״ת לאסוקי שמעתא אליבא
דהלכתא לכוין לאמיתה של תורה.
ע י ]הוספת המעתיק[ :ופוק חזי מש״כ החזו״א ]אגרות ח״א .ב [.איך שהתורה והתפלה תלויים
זה בזה וז״ל ,הלימוד והתפלה קשורים זה בזה .עמל הלימוד עוזר לאור התפלה ,והתפלה
עוזרת את הלימוד ,תפלה בבחינת ״קבע״ מרחיקה את הלימוד ,והלימוד בעצלתיים מונע
תפלה .וע״ע בדבריו בקובץ אגרות ח״ג סי׳ קנ״א שמבאר ענין זה יותר בהרחבה .
עההוספת המעתיק :גם מסופר על הגאון ר׳ יחזקאל אברמסקי זצ״ל שפ״א נכנס אליו
ת״ח א׳ וראה שיושב והגמרא פתוחה לפניו ואומר תהלים בבכיה ,ושאל אותו מפני מה
כוחה של
פרק ב -אות
א
תפלה
מג
ומסופר שפעם אחת כשנכנס הנצי׳׳ב בלילה לישיבה ביוואלאזין מצא את הגאון
רי שמעון שקאפ זצ׳׳ל )שהיה אז מהתלמידים בישיבה( יושב ובוכה ,ושאל אותו
האם חסר לו משהו אולי חסר לו נעליים ואולי לא אכל היום) ,שידע שהוא בחור
עני ואביון( ענה לו שהוא בוכה על שקשה לו מאוד דברי הרשב׳׳ם בב׳׳ב כ׳׳ט
ע׳׳א שלומד עתה ,ואינו מבין את דבה׳׳ק ,אמר לו ע׳׳ז הנצי׳׳ב על הרשב׳׳ם הזה
גם אני עמלתי ולא הבנתי דבריו הקדושים והלכתי לקברו של רי חיים
מיוואלאזין והתפללתי שהי יאיר עיני בדבה׳׳ק וכוי ,וכעין זה מובא שהנצי׳׳ב
אמר להגאון רי איסר זלמן מלצר זצ׳׳ל שביום שלא היה בוכה באהבה רבה לא
היה זוכה לחדש בתוה׳׳קעו .הרי לנו עובדות מגדולי ישראל זצ׳׳ל שהרגישו כי
סוד ההצלחה בתורה תלוי בתפלה .
ה
והטיבה לזה היא ,כי התפלה היא השער שמכניס את האדם לכל דבר ,שאי
אפשר להאדם להמשיך שום דבר מן השמים אלא ע׳׳י תפלה) ,בין
השפעה גשמית ובין השפעה רוחנית( ומשמע מספה׳׳ק הקדמונים שאפילו שפע
שכבר נגזר ומוכן משמים להורידו ,בכל זאת המשכת השפע לעוה׳׳ז או להאדם
הצריך אליה תלוי בתפלה שכל זמן שחסר התפלה ה׳׳ה נמנעעז ,וכן מבואר
הוא בוכה ,אמר לו כי אני רוצה להבין את דברי הרמב״ם שאינם מובנים לי וכמה
פעמים שקרה לי כדבר הזה ואחרי שאמרתי תהלים זכיתי להבין ,ע״כ.
"'ועי׳ מה שכתב רש״י במס׳ ע״ז ח׳ ע״א ,על דברי הגמ׳ שם שמותר להאריך ולהוסיף
בכל ברכה של שמונ״ע מעין הברכה ,כתב שם רש״י בתו״ד )כדוגמא( אם היה משכח
תלמודו מאריך בחונן הדעת ,וכן בכולן.
"ז ועמש״כ בעל העקרים )מאמר ד׳ פי״ח( )בא״ד שם( השפעות העליונות יושפעו על המקבל
וצריך לזה הכנה לקבלם ואם לא יכין האדם )עצמו( לקבל השפע ההוא הנה הוא המונע
הטוב מעצמו וכו׳ ועל דרך זה )מבואר ש( מועיל התפלה כדי שיוכן המתפלל לקבל השפע
הטוב ,ועמש״כ ג״כ כזה הרמח״ל בספרו דרך ה׳ )ח״ד פ״ה( וז״ל :ענין התפלה הוא שלהיות
הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך ,צריך שיתעוררו הם אליו ,ויתקרבו לו ,ויבקשו
פניו .וכפי התעוררותם לו כן ימשך עליהם שפע ,ואם לא יתעוררו לא ימשך להם .והנה
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
בפסוק )בראשית בי הי( לא המטיר הי על האר -ואדם אין לעבוד וגוי ופרש״י
]ומקורו מהגמי חולין )ס ע״ב( לפרש הפסוק כך[ מאי טעם לא המטיר לפי שאדם אין
וכוי וכשבא אדם וכוי התפלל עליהם וירדו וכוי ,ע״כ ,וכל שכן לתורה ,מפני
שהתורה היא ענין שגבוה ברומו של עולם ואינה משתייכת בעצם לעה״ז ,וכמו
שכתב מהר״ל )בנתיבות עולם נתיב התורה פ״ו ופ״ז( ששכל התורה איננה שכל
טבעי אנושי אלא נקרא שכל נבדל שהוא שכל רוחני עיי״שעח .הרי בוודאי שאי
אפשר להשיגה בלא תפלה .
ועוד טעם לדבר ,כי אם האדם לומד תורה ורוצה להבין ולהשיג את התורה אבל
הוא עדיין נמצא כל כולו שקוע בעוה״ז ,אין זה יכול להיות לימוד תורה
אמיתי ,כי כדי שיזכה האדם לכוין ולהשיג לאמיתה של תורה שהיא באמת
רוחניות ,צריך שיהיה האדם קרוב קצת לרוחניותעט ,וזה רק ע״י שיפרוש ויתרחק
ויתנתק מהעה״ז ולכן תנן במשנה אבות )פ״ו משנה די( ,כך הוא דרכה של תורה
פת במלח וכוי וכן הוא נמנה במ״ח קנינים שהתורה נקנית בהם במיעוט תענוג,
במיעוט שינה וכוי )שם משנה וי( .ואפילו כשאי אפשר לקיים את זה במילואו כגון
האדון ברוך הוא חפץ ורוצה שתרבה טובת ברואיו בכל זמניהם ,והכין להם עבודה זו
דבר יום ביומו ,שעל ידה ימשך להם שפע ההצלחה והברכה .כפי מה שהם צריכים ,לפי
מצבם בזה העולם .ועי׳ לקמן פ״ח אות ד׳ שהארכנו בענין זה.
עח ובכ״ז מצוה עלינו לקרבה לשכל ולהבינה ולהסבירה עפ״י שכלינו הדל ,כי עי״ז אנו
מקשרים את מוחינו ואת עצמינו להתורה הקדושה,וגם בזה אנו מכשירים את מוחינו
להיות כלי לקבל את אור התורה הרוחני הנזכר,ואין לנו דרך אחרת לקשרה אלינו אלא
ע״י הכלים האלה והמכשירים שיש לנו.
עט ועי׳ מה שכתב הרמח״ל בספרו דרך ה׳ )ת״ת ח״ד פ״ב( וז״ל ,כי הנה כל כוחה של התורה
אינו אלא במה שקשר ותלה יתברך את השפעתו היקרה בה ,עד שעל ידי הדבור בה
וההשכלה תמשך ההשפעה הגדולה ההיא ,אך זולת זה לא היה הדיבור בה אלא כדיבור
בשאר העסקים או ספרי חכמות וכו׳ שאין בם אלא ידיעת הענין ההוא ,ואין מגיע ממנו
התעצמות יקר ומעלה כלל בנפש הקורא -המדבר והמשכיל ולא תיקון לכל הבריאה
וכו׳ ,עי״ש בדבריו הנפלאים .
כוחה של
פרק ב -אות
א
תפלה
מג
בזמן שירדה חולשה לעולם ,וכדאמר רי יוחנן בגמי )חולין פד ע׳׳א( כגון אנו לווין
ואוכלין בשר ,ובגמי )בבא קמא עב ע׳׳א( דלא אכילנא בשרא דתורא ,לכן לא היה
מסוגל לעיין כהלכה ,בכ׳׳ז עיקר המכוון של המשנה למעט מהעוה׳׳ז כמה
שאפשר וממותרות ומנוחיות ,כי התורה אי אפשר לה להתאחד עם העוה׳׳ז
כנודע ,שהתורה הקדושה היא מיסוד האש ותענוגי עוה׳׳ז הם מיסוד המים
שטבע המים שמכבים את האש ,ועל כן הדביקות בעוה׳׳ז ותענוגיו מכבה ח׳׳ו את
אש התורה מן האדם ,וכדאיתא בתוסי )כתובות ק׳׳ד ע׳׳א( בשם המדרש ,עד
שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.
והעצה לצאת מן העוה׳׳ז ,הוא ע׳׳י תפלה ,כמבואר למעלה כי האדם נבנה ע׳׳י
התפלה ,ושאי אפשר לשנות את מהותו של האדם רק ע׳׳י תפלה,
)וכמדומה שנזכר כן בראשונים שאפילו המזכך עצמו ע׳׳י סיגופים ותעניות ושבירת המדות
גם כן צריך תפלה אע׳׳ פ שענין שבירת המדות היא עבודה המוטלת על האדם בכל זאת
בכח האנושי והטבע לבד אי אפשר להשיגה רק בעזר אלוקי וזה יושג רק ע׳׳י תפלה( .וע׳׳י
התפלה זוכה האדם לזכך את לבו שיהיה כל לבו מוקדש להי ולעבודתו ]ויתרחק
מעניני החומר[ .כי יש בכוחה לזכך את לב האדם כמו סיגופים ותעניתים )כמו
שנתבאר לעיל באות בי( .אמנם צריך לדעת שאין זה נעשה ע׳׳י תפלה רגילה אלא
רק ע׳׳י תפלה מיוחדת של ׳הרבה והפציר הרבה׳ ששם את כל כוחו ואת כל
חיותו ואת כל לבו בתוך התפלה .וכנ׳׳ל) .וכמש׳׳כ בעל התניא בליקו׳׳ת שע׳׳י תפלה
בכח )בבחינת כל עצמותי תאמרנה( מזדכך החומר של האדם .ועיין לשונו הנפלאה
של היערות דבש המובא לעיל בפרק זה בתחילת אות בי ,ושייך ג׳׳כ לענינינו .
וכעין זה כתב בספר בית אלוקים )שער התפלה פרק י׳׳ב( וז׳׳ל שפיכת לב כמים
היא הסרת לב האבן שבבשרם וירככו אותו עד שיהיה למים לעבודתו
יתי ולתלמוד תורתו ע׳׳כפ.
%% %
• וכתבנו מזה עוד בארוכה בשער התורה )שנמצא עדיין בעריכה( כיצד התפלה מכשיר את
האדם שיהיה לימודו בצורה הנכונה והראויה .
קיב
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
פרק ג
ובו יבואר :א( כמה סיבות שמחייבות אותנו בזמננו להשקיע יותר
התאמצות בעבודת התפלה .ב( מעורר ומבאר שני ענינים שהם עיקר
הגלות של זמננו והעצה להשתחרר ממנה .
א
ראינו לבאר כמה טעמים המחייבים אותנו בזמנינו במיוחד להשקיע יותר
התאמצות בתפלה ,ולהדר בה יותר מכל הדורות .דהנה כתבו
הראשוניםפא בטעם חיוב תפלה מדאורייתא בעת צרה ,להוכיח שיודע ומאמין
שאין לו שום עזרה אחרת ,ואין לו אנה לפנות ולבקש רק מהי יתי ,ואינו מאמין
ובוטח בכחו ועוצם ידו ,וגם לא ביד כוחם של אחרים ואינו ח״ו בכלל מש״כ
בפסוק )ירמיהו יז ה( ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו וגוי ,עיי
בדבריהם הקדושים .נמצא לפי זה שיסוד חיוב מצות תפלה הוא כדי שידע ויכיר
האדם שכל מה שצריך לקבל אינו יכול לקבלו רק מאת השי״ת ,וכן לדעת
ולהכיר שכל המאורעות הם בהשגחה מיוחדת מהשי״ת ,ועל כן על כל צרה
שלא תבא יש עליו לפנות ולהתפלל להי ורק זה מה שיצילנו מרעתופב.
והנה זהו מעיקרי העבודה האמיתית ומיסודי הדת לידע שהכל מאת השי״ת כל
צעד ושעל ,וצריך לחיות עם זה תמיד כל הזמן ,ואסור להסיח דעת מזה
אפילו לרגע אחד .והנה ענין זה היה פשוט מאוד בדורות הראשונים וכל יהודי
°אהרמב״ן בספה״מ סוף מצוה ה׳ ,ובחינוך מצוה תל״ג ,ועי׳ עוד ספר העקרים מאמר ד׳
פט״ז .
"ועיין לשון הרמב״ם פ״א מהל׳ תעניות ה״ב שכתב וז״ל שבזמן שתבא צרה ויזעקו
עליה וכו׳ ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב ....וכו׳ וזה הוא שיגרום
להסיר הצרה וכו׳ .וכן בהמשך לשונו בהלכה ג׳ אבל וכו׳ אלא יאמרו דבר זה ממנהג
העולם אירע לנו וצרה זו נקרה וכו׳ הוא שכתוב בתורה ואם תלכו עמי בקרי ,עכ״ל.
כוחה של
פרקב -אות א
תפלה
מג
מאמין היה דבוק בלבו לכל זה ,אבל בדורות האחרונים נשכח כל זה מאוד
מלבות בני אדם ,ואינם חיים בדביקות אמונתם בהי כמקודם .ויש לומר שלכן
אחרי ירידת הדורות בענין זה הוסיפו מדרבנן על מצוות התורה חיוב תפלה ג׳׳פ
בכל יום כדי לחזק ולהמחיש את הנ׳׳ל תמיד בכל יום ובכל שעה ,כי התפלה
היא לא רק להוכיח ולהודיע ולגלות מצפון לבו שהוא מאמין כך ,אלא שעבודת
התפלה בסגולתה הרי היא משפיעה על לבו של האדם להאמין כך ,כי כן הוא
בכל מצוה שסגולת המצוה מעניקה לאדם את כוחה של המצוה והענינים
הרמוזים בה) .וענין זה רמוז גם במאמר רז׳׳ל )אבות פ׳׳ד מ׳׳ד( שכר מצוה מצוה ,כלומר
שהמצוה מעניקה את ענינה של המצוה לאדם המקיימה וזהו השכר הגדול ביותר(
ויל״פ בזה מה שאמר רי יוחנן ולואי שיתפלל כל היום )ברכות כא ,(.שכוונתו
לומר על זמנו שהיה כבר הרבה דורות אחרי תקנת אנשי כנה׳׳ג להתפלל
ג׳׳פ ביום ,וראה את גודל הירידה הרבה יותר מבזמן אנשי כנה׳׳ג לכן אמר
שלעת כזאת היה מן הראוי לתקן שיתפללו כל היום ולא להסתפק בגי פעמים
ביום ) ,אלא שלא תיקנו דבר שלא יוכלו לעמוד בו כדמצינו בחז׳׳ל בכמה מקומות( .
והנה כהיום שהעולם הולך ומתקדם בעניני הטבע ומתגלים כוחותיה ,ואנשים
נמשכים ומתלהטים אחריה ומאמינים בה ,ועי׳׳ז שוכחים ח׳׳ו בקל את
ה׳׳אפס זולתו׳׳ ,ולכן אין הלבבות פונים כל כך להי יתי בכל הצרכים אלא
בוטחים בכוחם ועוצם ידם ח׳׳ו ,ואע׳׳פ שאין האדם אומר כן בפיו בכל זאת
מעשיו והתנהגותו מוכיחין שכך אומר בליבו ולכן אינו פונה כל כך להי יתי אלא
פונה יותר לכוחו ועוצם ידו ,לכן זה מחייב להשקיע יותר התאמצות בענין
התפלה בכדי לשנן ולחקוק בתוך לבנו שהכל מאתו יתי ולא נכשל ח׳׳ו
במחשבה של כוחי ועוצם ידי .ועל זה מזהיר אותנו הפסוק )דברים חי,יאי( השמר
וגוי ובתים טובים תבנה וגוי ושכחת את הי וגוי ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי
עשה לי את החיל הזה וגוי .ויש לדייק בלשון הפסוק במה שהוסיף תיבת
׳׳בלבבך׳׳ ולא הספיק באומרו ואמרת כוחי וגוי ויש לפרש לפי האמור שלפעמים
אע׳׳פ שאין האדם אומר כן בפיו בפירוש ח׳׳ו ,בכל זאת מעשיו והתנהגותו
קיב
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
מוכיחין שכך אומר בלבו וכנ״ל ,ולכן תורתנו הקי מדגישה ענין זה בלשון ואמרת
״בלבבך״ ־ כלומר תוך לבבך ,להעירנו שצריך האדם לבדוק מאוד את עומק
לבו בזה
״ל כן בודאי כהיום הסכנה היא גדולה מאוד לנו ולבנינו שלא נתרחק ח״ו
מהשי״ת ומאמונתו ,ואין לנו שיור רק העצה הזאת הנזכרת להתאמ-
בעבודת התפלה ,ולכן בודאי נחו -מאוד ללמוד בספרי מוסר עניני תפלה מתוך
שימת לב ,ולהתמסר לזה כהיום יותר מכל הדורות ,כדי להנצל מהתגברות
הקליפה של הבטחון בכוחי ועוצם ידי ,וע״י הגישה לתפלה בהכנה זו בודאי
יתעורר הלב לזה] ,וגם כח התפלה כשהיא בצורה הראויה מסוגלת לשבור ולכבוש
הקליפה והיצה״ר בענין זה וכנ״ל[ ועי״ז יצילנו השי״ת מהסכנה של לחיות עם
התרחקות מהי ומאמונתו יתברך ח״ו ,ונתקרב אליו יתי
ב
ו״וד סיבה שניה ,ידוע הדבר וברור הוא שסדר העולם של זמנינו גורם שאדם
המבקש הי צריך להתחזק מאוד להנצל מלהיות שקוע בעניני העולם
ובגשמיות ,ושלא יהיו נכנסים כל מיני מחשבות לתוך המוח והלב אשר על ידם
נמשכים לגשמיות וליצר הרע ,כיוון שכל כך התפשט וגדל התפתחות הגשמיות
ותאוות ותענוגי בני אדם עד שכל העולם שקוע בהם ונהיה בעיני האנשים כחלק
חשוב מהחיים ,ונתמלא אויר העולם מזה עד שכל נשימה ונשימה שאדם נושם
סופג לתוכו בעל כורחו מהקליפה הזאת ח״ו ,ובדרך כלל נלכדים בזה לאט לאט
ולא מרגישים בשעת מעשה ,ואח״כ כשמרגישים ומתעוררים כבר נמצאים
מסובכים תוך רשת היצר הרע ואז א״א להתנתק אא״כ במסירות נפש ממש,
והמצב כ״כ קשה שאפילו בני תורה ועובדי הי ג״כ סובלים מזה לפי ערכם .
וכמו כן צריך כהיום המבקש הדי להתחזק מאוד שיהיה לו יישוב הדעת כי
סדר החיים בימינו משפיע על האדם בעל כרחו חוסר מנוחת הנפש
ובלבול הדעת עד שעפ״י רוב אין לאנשים כהיום ישוב הדעת ,והרוצה להצליח
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
בעבודת השי׳׳ת א׳׳א בלי ישוב הדעת ,וכמו כן אי אפשר כך לזכות לכתרה של
תורה ,כי הרי אחד מהדברים שהתורה נקנית בהם הוא ביישוב וכוי כדאיתא
במשנה )אבות פ׳׳ו( כלומר שיהיה לו להאדם ישוב הדעת ,וכפי שפירש בפירוש
המיוחס לרש׳׳י שם .
והנה שני ענינים אלו הנזכרים א( המשיכה לגשמיות וההשתקעות בה ברצון או
שלא ברצון ,ב( טרדת הדעת ,הם עיקר נקודת הגלות של זמנינו ,וגלות
קשה כזו לא מצינו לפני זמנינו רק בגלות מצרים ,כמבואר בספה׳׳ק שבמצרים
היתה הדעת בגלות בטירוף ובלבול על ידי עבודת הפרך ,שלא נתנו המצרים
לבני ישראל שיהיה להם ישוב ומנוחת הדעת ,וזאת היתה עיקר הקליפה
והגלות ,וזה היה עיקר כוונת המצריים לנתק לבם מהרוחניות ומהשי׳׳ת ,וכמו
שאמר פרעה )שמות ה ,ט( תכבד העבודה וגוי ואל ישעו בדברי שקר וגוי ,שהיתה
כוונתו בזה שלא יהיה להם לבני ישראל ישוב הדעת וזמן לחשוב על עבודת הי
ולומר נלכה נזבחה להי ,וכמבואר כל זה במס׳׳י )פרק בי( ובעוד ספה׳׳ק .וגם
הענין הראשון הנזכר היה כמו כן בגלות מצרים שהיה שקוע לבם בגשמיות עד
כדי כך שאפילו אחרי קבלת התורה ואחרי שהיו מוקפים בענני כבוד ולמדו
תורה ממרע׳׳ה ,עדיין לא נשכח מלבם הגשמיות ,ולא היו כולם מוכנים לוותר
על החיים הגשמיים .וכמו שמצינו שהתלוננו בשעה שהתגבר יצרם עליהם
כאומרם )שמות טז ,ג( בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע .ומכח בי
ענינים אלו נתרחקו כלל ישראל במצרים ממסורת אבותינו הקדושים אברהם
יצחק ויעקב עד שהגיעו ע׳׳י זה לדרגה של עירום ועריה ,חו -משבט לוי
שנשארו בין כותלי ביהמ׳׳ד משוללים מכל זה ודבוקים בתורה ועבודת הי ,הם
לא ירדו מדרגתם .
ג
וכהיום המצב עוד יותר קשה ,שגם היושב בין כותלי בית המדרש אינו מובטח
שהוא מוגן ומושלל מגלות זו של משיכה לגשמיות הנזכר ,כי חדרה
גלות זו גם לחלק גדול מיושבי ביהמ׳׳ד ,שהמשיכה לגשמיות ל׳׳ע ונמצאת גם
קיב
כוחה של
פרקז -אות ג
תפלה
בתוך בית המדרש ,ונתקיים בנו יותר ממה דאיתא בסוף סוטה )מט ע״א( מיום
שחרב ביהמ״ק שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזניא וחזניא כעמא
דארעא וכוי ,ובתי כנסיות ומדרשות חריבין ,ואף על פי שקיימין בחצוניות בכ״ז
בפנימיות הם חרבין ואוי לעינים שכך רואות .ויש לומר שעל זה אמר רי יוחנן
)סנהדרין צ״ח ע״ב( ייתי ולא אחמיניי ,שזה מצב חמור יותר מכל הגלויותפג אשר
אין הדעת סובלתו .והענין הנזכר ־ שהמשיכה לגשמיות חדרה אף לתוך כותלי
בית המדרש ־ זו היא הסיבה שגורמת את ההתדרדרות השוררת כיום בפנימיות
הלבבות ,ולאט לאט מבצב -ויוצא וניכר גם בחו ,-ובעיקר בדור הצעיר בבחינת
עירום ועריי ביותר כידוע ליודעים ומבינים בעניני חינוךפד ,הי ירחם עלינו ויאמר
לצרותינו די.
וגם ענין השני הנ״ל דהיינו חוסר מנוחת הנפש וטרדת הדעת גם הוא פגע כיום
בהרבה מחובשי בית המדרש ואצל חלק מהם הרי זה בפה רך על ידי
שהכניס היצר הרע בלבם שאיפה להרבות נכסים ,ובלבל השקפתם לחשוב
שאפשרי להשיג כל זה ביחד עם השגת התורה הקדושה ,ושכחו מה שכתב
הרמ״א בשו״ע )יו״ד סימן רמ״ו סעי״ כ״א( שאל יעלה בדעת האדם להשיג בי
שלחנות ביחד ,ואלה שחושבים אחרת ומנסים להוכיח כדעתם המשובשת לבסוף
עולה להם מרבה דאגה כדאיתא במשנה )אבות פ״ב משנה ז( .ואצל חלק גדול
מחובשי בית המדרש נשתעבדו לגלות זו מכח הכרח ,ע״י צרכים המרובים
הנצרכים לאדם בלית ברירה מחמת המציאות וסדר החיים היום ,ולאו כל אדם
זוכה להיות מופקע מגלות קשה זו ,אשר גם על זה בודאי נאמר ייתי ולא אחימנה .
ובאמת לא רק לענין שיהיה להאדם קנין בתורה צריך יישוב הדעת אלא אי
אפשר ללמוד כלל כראוי בלי יישוב הדעת ומנוחת הנפש כדאיתא
°ג עי׳ אור החיים הק׳ ]שמות ג׳ חי[ שכתב שבגלות האחרון ירדו ח׳׳ו יותר מבגלות מצרים
שיכנסו ל׳׳ע גם לשער הני.
°י עיין בפרק כ' בענין חינוך הילדים שכתבנו בענין זה בהרחבה .
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
)במגילה כח( שמעתתא בעי צילותא וכמו כן אי אפשר לעבוד את הי כראוי
בלעדםפה ,ואפילו אם יעמוד האדם איתן חזק ולא יפול בנסיונותיו אבל בכל זאת
סוף כל סוף הרוצה להעלות את עצמו קצת יותר ברוחניות בין בתוה׳׳ק ובין
בעבודת הי )אפילו בשבירת המידות וכדומה( בלתי אפשרי להיות נתפס ונקלט
בלבו בלי יישוב הדעת ומנוחת הנפש ,על כן מי שחשקה נפשו בתורה ובעבודת
השי׳׳ת ההכרח עבורו למצוא איזה אופן ודרך לפעול בנפשו יישוב הדעת
ומנוחת הנפש ויכו״ את עצמו להסיח דעתו מכל עניניו )ומכל שכן שלא להיות
מודאג( אפילו במסירות נפש ממש בכל כחו .
ד
והנה העצה המסוגלת ביותר כדי להשתחרר ולהנצל מהמשיכה לגשמיות
השוררת כיום וההשקעה בה הוא דוקא תפלה עם דביקות הלב ,וכמ׳׳ש
בספר דרך הי להרמח׳׳ל )חלק די פ׳׳ה( שע׳׳י התפלה האדם מתקרב להי ומרחיק
מעצמו את החשכות שיכול להגיע אליו ע׳׳י ההתעסקות בעניני העוה׳׳ז,
עשדה׳׳ק .ויותר מפורש הענין בספר הכוזרי )מאמר גי אות ה( ונעתיק חלק
מלשונו ,מתו׳׳ד שם וז׳׳ל התפלה מטהר נפשו ממה שנפגעה ,מעסקי העולם
שמעביר זכות הנפש ,והתפלה מטהר נפשו מכל זה ,והגי עתות של תפלה הם
°הואף על פי שחייבים לעבדו יתברך אפילו עם כל הקישויים וטרדות ובלבולים והרי זה
בכלל מצות ואהבת את ה׳ אלוקיך וגו׳ בכל מאודך כדאיתא במשנה )ברכות נד אי( בכל
מדה ומדה שמודד לך וכו׳ וזה אחד מהנסיונות שנבחן האדם בזה ואוי לו למי שנכשל
בנסיונו ח׳׳ו ובפרט בזמן שאנו נמצאים כבר בסוף הבירור )או על כל פנים קרובים לסוף
הבירור( האחרון ,וזה הזדמנות האחרונה לנו לזכות לעולם הנצחי ,ואשרי מי שעומד
בנסיונו ובוחר בחיי עולם אפילו אם יצטרך לוותר על חיי שעה עבור זה ,בכל זאת על
האדם להשתדל בכל כחו להשחרר ממצב זה של טרדת הדעת כמה שיכול .וזהו ג״כ סוד
הדבר מה שהיום הרבה עצות שנזכרו בספרי מוסר הקדמונים לפעמים אינם פועלים על
האדם לשנותו לטובה וליישרו ,מפני שהאדם חי באופן של בלבול וטירוף הדעת ועי״כ
אין לו כלי קיבול לקבל שום דבר ,והכל פורח באויר.
קיב
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
מזון הנפש וכמו מזון לגוף שמזינה עד עת סעודה אחרת כמו״כ כל תפלה מהגי
תפלות מזין עד עת תפלה אחרת ,ובשעת התפלה האדם מתדמה לרוחניים
ומתרחק מהבהמיים ,וככל אשר תרחק עת התפלה הולכת וקודרת ,במה שפוגע
אותה מעסק העולם וכוי ע״כ תוכן דבריו .ובמכל שכן לפמש״כ מהר״ח ויטאל
זי״ע בהקדמה לספה״ק ע -חיים ,שבדורות אלו שהאויר נתגשם אי אפשר לאדם
להנצל מהיצה״ר ואי אפשר לטהר הנפש כי אם ע״י תפלה בכונה ,ע״כ .ועל כן
הרוצה להשתחרר מהירידה הנזכרת וכמו כן להציל ולהגן על נפשו ידבק
בסגולת התפלה וישקיע בה הרבה כח לכוון בה מאוד ויהדר בה כפי יכלתו .
וכמו כן לגבי ענין הבי הנ״ל דהיינו חוסר מנוחת הנפש וטרדת הדעת בין לבני
תורה ובין לכלליות כל האנשים העצה להשתחרר ולהנצל מכל זה הוא
סגולת התפלה ,כי הנה כל הענין של טירוף וטרדת הדעת וחוסר מנוחת הנפש
הוא מפני שלבו של האדם דואג לעזור לעצמו) ,בכח עצמו( וגם מכיון שתולה כל
המקרים ומאורעות הזמן בסיבת הטבע ,ושוכח שהם כולם תלויים רק בידי
שמים ובגזירתו יתי ,על כן הרי הוא דואג ומתכנן איך לעזור לעצמו ,וגם אין לו
מנוחת הנפש כי יתיב בהאי פחדא מכל מיני מקרים וסיבות מה ילד יום ,וכמו כן
דואג שאחר לא ישיג גבולו ולא יקפח פרנסתו וכדומה וכמו כן דואג תמיד שלא
יעשה בטעות איזה צעד בעסקיו שיגרום לו אי הצלחה ,כיון שהרי הוא מאמין
שמעשה בשר ודם יכולים לגרום נזק והפסד בפרנסתו ,וכל זה גונב את לב
האדם ואינו מניחו לישון בלילה ולהרגע ביום )ונתבאר ענין זה יותר בארוכה
בקונטרס אמונה והשתדלות( ועל כן העצה היא לדבק עצמו בעבודת התפלה וזה
ישחרר את לבו מכל זה ,כפי המובא לעיל בשם הראשונים ז״ל בטעם התפלה
שהוא כדי להוכיח שמאמין שאין לו אנא לפנות ולבקש עזרה אלא מהי ,ואינו
מאמין ובוטח כלל בכחו ועוצם ידו )והרחבנו בזה עוד להלן בתחילת פ״ו עיי״ש(
ומכיון שזה הוא כוונת ומטרת התפלה על כן כח קדושת מצותה משפיעה את
זה ולכן ע״י כח סגולת התפלה ירכוש האדם האמונה הזאת בלבו )וכמבואר לעיל(
על כן העצה היא להשקיע התאמצות בתפלה בדביקות לבו בהי ובזה ישיג
המטרה .ובודאי שהתעוררות הלב וההכרה הברורה בכל הדברים הנזכרים היא
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
ההכנה הראשונה להתפלה ,ובזכות שנקיים ׳תכין לבם׳ יתקיים בנו ׳תקשיב
אזניך׳׳ )תהלים יי( ,ותעשה תפלתנו פירות ותתקבל לרצון לפני אדון כל .
ה
ואולם כל זמן שהאדם לא השתחרר מגלות וקליפה הנ׳׳ל אע׳׳פ שרוצה ככל
הנזכר ,עם כל זה דא עקא שסדר החיים של היום לא נותן האפשרות
להאדם להשתחרר מבי הענינים הנזכרים אפילו לשעה קלה לשעת התפלה לבד
כלומר שיוכל על כל פנים בעת התפלה להיות מושלל ומנותק מלהיות שקוע או
עכ׳׳פ קשור לעניני עוה׳׳ז ,ולהיות ביישוב הדעת ,ומצב הזה של חוסר יישוב
הדעת בשעת התפלה גורם הרבה פעמים גם לעבור ח׳׳ו על הלכות שלמות
שמחוייבין בהן מדינא דמשנה וגמרא המבוארים בשו׳׳ע בהלי תפלה ,ולפעמים
אפילו דברים המעכבים בדיעבד נכשלים בהם מפני אי שימת לב הבאה מכח
טרדת הדעת ,ואז בודאי שאין בהתפלה הכח הנזכר לשחרר את האדם מבי
הענינים הנזכרים וכמוש׳׳כ לעיל בהקדמה בשם הרמח׳׳ל שדוקא כשמקפידים
על כל תנאיה והלכותיה של התפלה אזי יש לה הכח בענין הנזכר ,ועיין מש׳׳כ
בשו׳׳ע ]בסיי צ׳׳ח סעי״ אי[ המתפלל וכוי יסיר כל המחשבות הטורדות אותופו עד
•'וכהיום ישנם אנשים שקשה להם אפילו לעמוד בנסיון הקל של לסגור הטעלעפאן
שבידם במשך שעת התפלה) ,ובאמת ענין סגירת הטעלעפאן בשעת התפלה הוא נסיון קל למי שחי
באמונה ובטחון שהרי יודע שלא יפסיד כלום מכל עסקיו אם יסלקנו לשעת התפלה ,וכמבואר בפנים
בהמשך הדברים( .ואע״פ שנדמה לאנשים על דברים כאלו וכיוצא בהם שהם דברים של מה
בכך ושאינו מעלה ומוריד כ״כ ,אבל המתבונן יראה שמי שמתרגל לזלזל בדברים כאלו
וכיו״ב אפילו אם נדמה לו שעדיין מתפלל כראוי ,לאט לאט משתנת צורת תפלתו
לגמרי ,ויותר מזה שלאט לאט משתנה כל האדם )ועי׳ בפרק ד׳ וסוף פרק ה׳ שמבואר שכל צורת
האדם תלוי לפי צורת תפלתו( אבל היות והירידה נעשית לאט לאט לכן איננו מורגש ,ואחרי
שכבר ירגיש את ירידתו לא יקשר דבר זה למה שהיה מזלזל לדברים שהיה נדמה לו
לדברים טפלים וקטנים .וכן הוא בדרך כלל בכל ירידה רוחנית ,שהאדם יורד לאט ואינו
מרגיש כי אם היה מורגש להאדם תיכף ומיד ההבדל בנפשו בין קודם חטאו ללאחר
חטאו ,ושמפסיד כל דרגתו הרוחנית ושמשתנה כל מהותו ,בודאי היה זה מונעו מלחטוא
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
ולא היה שום נסיון ,ע״כ סידרה חכמתו יתי כך שלא יהיה מורגש ,ואע׳׳פ שבאמת כבר
ירד מדרגתו הרוחנית וניכר תיכף ומיד לזכי ראות ,עכ״ז איננו יוצא לפועל בגלוי כ״כ
שיהיה מורגש להאדם עצמו ,אבל אם לא יתקן את עצמו תיכף ומיד ,תמשך הירידה עד
כדי שתצא בגלוי בצורה עבה ,ואז כבר לא יוכל לחזור למדרגתו ח״ו אלא בעבודה
מרובה וכאילו להתחיל לעלות מחדש ,וכמו״כ בענינינו ,אלא עיקר הנסיון בזה הוא
שהיצה״ר מכניס בלבו של אדם שלא יראה בזה מאומה עול ,כי נדמה לו שלא יקרה לו
עי״ז שום ירידה ועל כן מזלזל בה ,ובזה האדם נלכד וסוף כל סוף לאט לאט הרי הוא
יורד בלי שירגיש וכנ״ל ,וכן דרכו של יצר הרע בהרבה דברים ובפרט לאנשים בדרגה
יותר מעולה שאי אפשר לו להיצר הרע לכובשם ,ורק בדרך זו הוא לוכדם ,וע״כ יש
ליזהר מאוד בכמו״כ דברים כשרואה האדם שהיצה״ר מיקל הדבר בעיניו )ועל זה הזהירה
התורה הקדושה בפסוק והיה עקב תשמעון וגוי על דברים שהאדם דש בעקביו כמו שפרש״י שם( ועל כן
יש לחשוש בכל כיו״ב אולי משגה הוא ומתחבולת היצר כדי ללכדו במצודותו ,על כן
ישים אל לבו שלא לזלזל בשום דבר שנראה לו שהוא דבר קל כי דווקא בדברים כאלו
ילכד ח״ו ברשת היצ״ר ף(.
ף( ]עיונים והוספוח[ ומעניו לעניו כדאי לעורר בדרך אגב בעניו הנזכר׳ שכמו כן הוא לגבי ענין
שכהיום שקועים מאוד לגבי עסקים הגשמיים׳ שכהיום נהיים הלבבות מאוד שקועים בהם
וברדיפת ההון׳ ולפעמים אפילו אלו שתורתם אומנתם טועים בזה׳ שחושבים שאפשר לעסוק
באיזה עסק קצת מן הצד כדי לרכוש קצת הון ועשירות ביחד עם עסקו בתורה בצורה של תורתו
אומנתו .ולפי ראות העין נראה כדבר טוב שגם הבן תורה יחסוך קצת קרן והון בצד׳ ולאור זה הרי
הוא מתעסק בזה בשעה שאינו יום ואינו לילה )לפי דעתו<׳ אבל סוף כל סוף נעשה לבו שקוע קצת
בזה׳ ולאט לאט נעשית כל נפשו דאוגה על זה כפי טבע הענין שמרבה נכסים מרבה דאגה׳
וממילא יוצא מחו ולבו קצת מלהיות שקוע בתורה ועבודה׳ כי אין מקום בראש ובלב להיות שקוע
בב׳ הנושאים גשמי ורוחני ביחד כי לא נשא אותם הארז לשבת יחדיו׳ ומי שעושה חייו כן לעשות
את הטפל כהעיקר׳ כלומר רדיפת והשגת הגשמי והון בשוה לרדיפת הישג הרוחני באותו הערך׳
הייה לאט לאט נוסע והולך מקדמונו של עולם חייו מבלי שירגיש כלל.
ובאמת יש לדעת שזה הכלל הוא לכל אחד ואחד אפילו למי שאין תורתו אומנתו ויוצא לפעלו עדי
ערב׳ שצריך להיות קבוע מאד בלבו ענין הזה לעשות אפילו את המעט תורתו ועבודתו את ה׳
לעיקר באיכות׳ אעייפ שהוא מעט בכמות .ולהגדיל בלבו את ההערכה לגבי שעותיו המעטות
שקובע ללמוד ולעבודתו ית׳ הרבה יותר ממה שהוא לגבי עבודת החול׳ אעייפ שזה קבוע ורב
בכמות ברוב שעותיו .ובזה צריך להתחזק כל אחד ואחד אפילו האדם הפשוט׳ אלא שלתלמיד
חכם ובן תורה יש להקפיד ולהתחזק בזה עוד יותר׳ כי היצר מתאחז בו יותר כי כל הגדול מחבירו
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו וכוי .וברמ׳׳א שם ויסיר כל תענוגי
האדם מלבו וכוי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ב׳׳ה ,נמצא לפי
המצב שאנו נמצאים בה כהיום הרי אנחנו בסיבוך גדול כי היצר הרע גורם לנו
את כל הקושי הזה שאנו חולים בזה במחלת לב קשה ,והחולי הזה עצמו גורם
לנו גם את המניעה מהרפואה להשתחרר ממנה ,והרי זה דומה לאדם שיש לו
מחלה שרפואתו הוא רק על ידי שישן אבל המחלה עצמה גורמת מניעת השינה
כל כך שאפילו התרופות שעוזרים להשינה בדרך כלל אינם מועילים למצב הזה,
ועל כן אמר הרופא להאדם הזה אם תרצה להתרפאות העצה רק שתעשה כל
המאמצים במסירות נפש שתישן על כל פנים קצת ועל ידי זה לאט לאט תוכל
לישון יותר ויותר ,ועל ידי זה תתרפא ,וכמו כן לענינינו שהעצה להשתחרר
ממצב הגלות הזה של טירדת הדעת והלב הוא להתפנות ממנה עכ׳׳פ לשעת
התפלה ובזה יכולה שתרחם ולהוציא אותנו מהגלות הקשה הזה אבל המצב כל
כך התגבר עלינו עד שמונע מאתנו גם לבצע את הרפואה הזאת ועל כן אין לנו
עצה אחרת אלא להשתדל ולהתאמץ בכל כחנו עד כדי מסירות נפש להפנות
עצמו לזמן התפלה ולהסיח דעת מכל שאר הענינים ולהתפלל כמה שאפשר
בריכוז המחשבה ,ויתחיל האדם לפעול זה קודם כל בשעת התפלה ובעיקר
יצרו גדול ביותר כי תאב יותר ללכדו במצודתו כי היצר ירויח בזה יותר כשמכשיל אה התלמיד
חכם ובן תורה .וגם שבשמים מקפידים עליו יותר על כחוט השערה על כן כשטועה ה״ה נופל
יותר .ומכל שכן היום צריכים להתחזק מאוד בזה ולקבוע כך איתן בלבו ,היות שכהיום ששולט
בעולם הקליפה של כוחי ועוצם ידי ואין הלבבות חיים עם בטחון רק בה׳ ,ולכן מלאים דאגה ואי
מנוחה ושוכחים ומתרחקים מדרכי אבותנו ומאמונתנו ,ובזה נשתנה הדור שלנו מדורות שעברו,
שבכל הדורות היו מלאים אמונה ובטחון בה׳ ולכן היו חיים חיי מנוחה ושמחה ,אבל כהיום
נופלים במחלת לב ונפש ל״ע ה״י .על כן מי שדחיקא ליה שעתא ומוכרח לעסוק גם קצת מן הצד
באיזה עסק חול עבור פרנסתו ,וכמו כן אלו שמוכרחים לצאת לגמרי מבהמ״ד ,יש להם ליזהר
מאוד לפני שיוצאים מהבית המדרש מד׳ אמות של הלכה ,להכין ולכונן את עצמו ,לאזור חלציו
ולחזק לבו מאוד באמונה ובטחון והשקפת התורה המסורה לנו מדור דור ,ורק אחרי זה לצאת
באימה ויראה ותפלה גדולה כל יום ויום ,שלא ילכד במצודת היצר היושב במארב במסתרים
להרוג נקי ולחטוף עני במשכו ברשתו ,על כן ישים אל לבו מאוד לכל הנזכר.
קיב
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
בקומו בבוקר עד אחרי תפלתו ,ובאיזה שעה שיקבע לו במשך למודו ובעתות
האלו לא יתן מקום בראשו לחשוב מכל עניניו הגשמיים ומכל שכן מהדברים
המעיקים על לבו אפילו לשהיית רגע כמימרא וישכח מכל דאגותיו וישחרר מחו
ולבו מהם וישען על הי אלוקיו ויבטח בו כי סוף כל סוף הכל לטובתינו לחיותינו
לנצח נצחים ובדרך הזה ילך לבטח דרכו ועל כל פנים בשעות אלו יתעלה
וכשיזכה יותר אזי יוסיף עוד שעות כך ולאט לאט ירגיל עצמו יותר ויותר
להשתחרר ולחיות חיי מנוחה ועונג ,וככה לאט לאט כשנעשה כן יום יום יעזור
לנו השי״ת להגיע להמטרה
והנה כבר נזכר לעיל מהגמרא ברכות וי ע״ב )על פי פרש״י שם( שמטבע הדברים
בני אדם מזלזלין בתפלה ,ועוד אמז״ל )ברכות ל״ב ע״ב( שתפלה הוא אי
מהדברים הצריכים חיזוק ופרש״י שם וז״ל שיתחזק אדם תמיד בכל כחו ע״כ,
ומכש״כ כהיום שהמצב גורם רפיון עוד יותר מבכל הדורות שלפנינו כנזכר א״כ
בודאי שהעצה הוא דוקא לעשות ההיפוך מזה ולהדר בה במיוחד יותר
מהמחוייב כדי להוציא מהלב ההתרשלות ורפיון הזה כדאיתא בגמרא )ברכות יא
ע״א( משל לאדם שיש לו זקן ארוך מאוד וכששואלים אותו למה זקנך מגודל כ״כ
אומר להם יהא כנגד המשחיתים ,ופירש הרשב״א שם כלומר שאומר להם שכיון
שיש משחיתים זקנם לכן כדי להוציא מלבם צריך לעשות דוקא ההיפוך ולהדר
בה ביתר שאת שיהיה מגודל מאוד עכ״ד והנה חוץ מהמובן הפשוט יש בה גם
ענין סגולי שבזה שמשקיעים כח ומתאמצים להדר בהמצוה זה מבטל כוח
הקליפה שכנגדה) ,שמונע מלקיים המצוה ההיא( וכמבואר בספה״ק )עיין בני יששכר
מאמר חודש תשרי צלא דמהימנותא אות זי( שהידור במצות מבטל ושובר הקליפות
פזוכמו״כ יש ללמוד מזה לענינינו שבכדי לבטל את היצה״ר והקליפה שגורם
" ועפי״ז יש לפרש מה דאיתא בגמרא ]ר״ה ט״ז ע״ב[ למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין
ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן ופרש״י שם בד״ה כדי לערבב
שכשישמע השטן שישראל מחבבין את המצות בזה מסתתמין דבריו של השטן ,ועפ״י
הנזכר יש לפרש הכונה גם בדרך סגולה שבחיבוב שמראין על ידי שמהדרין בהמצוה בזה
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
הרפיון הזה בתפלה ,בודאי העצה הוא דוקא להתאמץ ולהדר יותר במצוה הזאת
עצמה שהתגברה בה הקליפה דהיינו מצות התפלה ועי׳׳ז יתבטל הקליפה הזאת
והיצה׳׳ר הזה שגורם לאדם לזלזל בה ויסתתמו טענותיו שהוא מכניס בהאדם
לקרר לבו מהתפלה ועל כן עלינו כהיום דוקא להתאמץ ולהדר בתפלתינו הרבה
יותר מבכל הדורות כדי לבטל הקליפה והיצה׳׳ר הזה כנגד המשחיתים) ,וכדאי
לכוין ג׳׳ כ בשם כל ישראל כלומר גם עבור כל הכלל כולו לזכותם בזה לבטל יצרםפח( .
ו
ועוד סיבה גי ישנה המחייבת אותנו ביותר בזמנינו אנו להתאמץ יותר
בתפלתינו ,מכיון שיסורי הגו״ והנפש והמקרים והמאורעות ל׳׳ע שקורים
לפרט ולכלל כולו מתגברים ביותר בין בגשמיות ובין בהרוחניות הי ישמרנו אין
לך עת צרה גדולה מזו ,וא׳׳כ חיוב הזעקה והתפלה בזמנינו הרי הוא מצוה וחיוב
מן התורה בכל יום ויום לפי המבואר בראשונים ובפוסקים שבעת צרה יתכן
שהחיוב להתפלל הוא מן התורה לכל הדיעות )עיי מש׳׳כ הרמב׳׳ן בהשגותיו
לספה׳׳מ להרמב׳׳ם מצות עשה הי( ,וא׳׳כ מכל שכן שיש להחמיר ולהדר בה יותר
מבכל הדורות .וכתב היערות דבש )חלק אי דרוש הי( וז׳׳ל עיקר העדר תלמידי
חכמים הוא ע׳׳י תפלתינו שאינה בכונה רצויי שהיא בלי לב כלל ,ועקימת שפתיו
בלי לב כזה הוא מעשה לשפוך דם נקי ובחטאתינו נעדרים צדיקים הרבה הכל
ע׳׳י קלקול תפלתינו ,ע׳׳כ דבריו הנוראים .
ועי׳ מה שכתב החפץ חיים ]בקונטרס ליקוטי אמרים פרק יי[ וז׳׳ל ,כל הצרות
הבאות עלינו שאיננו נצלים מהם המה מפני שאין אנו צועקים ומרבים
חותים גחלים על ראשו של היצר הרע ונשבר קליפתו הקשה ומסתתמין ומתבטלין בלבו
של האדם טענותיו ופתייו של היצר הרע.
°חוז״ל המסילת ישרים בפי״ט )בתו״ד( עוד עיקר בכונת החסידות שהנה ראוי לכל חסיד
שיתכון במעשיו לטובת הדור כולו לזכות אותם ולהגן עליהם ...שזהו רצונו של מקום
וכו׳ ע״ש .
קיב
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
בתפלה עליה ,כי לולי התפללנו ושפכנו שיח לפני הקב״ה בודאי לא ישובו
תפלתינו ובקשתינו ריקם ,ולא יסתפק במה שמתפלל גי פעמים ביום וכוי אלא
כמה פעמים ביום צריך לשפוך תפילות ובקשות בינו לבין עצמו כשהוא בביתו
מעומקא דלבא ,יתבונן כל אחד בינו לבין עצמו ויעשה חשבון הנפש על מצבו
ומעמדו ואז ישפוך לבו כמים נגד הי יתי ,והתפלה תצא אז בכונה עמוקה ובלב
נשבר ורוח נמוכה ,תפלה כזו בודאי לא תשוב ריקם ,ואז בעת שנפשו מרה לו
על מצבו ומעמדו הדל ומפיל תחנונים לפני הי ,יזכור גם את הצער הגדול של הי
יתי ,שגם לו כביכול אין מנוחה ,ובכל צרותינו לו צר ,וסובל עלבון על ידינו וכוי,
ויבקש אז רחמים גם על גלות השכינה שתשוב להיכלה ולמקומה ושנזכה
שיתגלה כבוד הי יתי בעולם ,עכ״ל .
ועוד סיבה חשובה יש שמפני זה מוטל עלינו כהיום בתקופתינו חובה להוסיף
אומץ בתפלה ותחנונים ,מכיון שכלו כל הקיצין ועדיין בן דוד לא בא
)סנהדרין צ״ז( ,ומפורש בקרא שהגאולה תלויה בתנאי שנתפלל עליה כמ״ש
)ישעיה כ״א י״ב( אמר שומר אתא בוקר וגוי אם תבעיון בעיו ,כלומר אם תתפללו
ותבקשו עליה ,א״כ ודאי העת גרמא להרבות ולהשקיע כח ולהתחנן בתפלה.
ומבואר בספר המבי״ט שהחיוב והתביעה על דורות האחרונים יותר מבכל
הדורות להתאמץ ולהרבות בתפלה על הגאולה שלימה .
ועי׳ מה שפירש באבן עזרא )תהלים קב( עה״פ כי בנה הי ציון נראה בכבודו פנה
אל תפלת הערער וגוי .וז״ל כי בנין ציון יהיה בעבור תפלת ישראל בגלות
שהם דומים כערער בערבה עכ״ל .ועל זה אמר הכתוב אח״כ תכתב זאת לדור
אחרון ,כלומר שנכתבה הנבואה הזאת לדור האחרון להודיע להם שהגאולה
תלויה בתפלתם ,הרי שצריכים לספר )להודיע( לדור אחרון שידעו במה תלוי
תשועתם ושידעו שתפלתם חשובה ותתקבל ,שיפנה הי אליה ,ותעשה פירות
להמשיך הישועה) ,ועיי עוד לקמן בפרק חי אות די ובפרק י״ז מה שנתבאר בענין זה( .
% % %
כוחה של
פרק ד -אות א
תפלה
עא
פרק ד
ובו יבואר :א( ב״נין מה שנקרא התפלה עתר .ב( ב״נין מה שנקרא
האדם מב״ה ע״ש התפלה .ג( מזון וחיות הנשמה מכח התפלה .ד( עוד
אוצרות נפלאים שיש בתפלה ו
א
ידו״
שיש עשרה לשונות של תפלה כדאיתא בספרי )והזכירו רש׳׳י ואתחנן גי כ׳׳ג(.
והנה בוודאי כי אינן סתם עשר שמות של תפלה ,אלא הכוונה שיש
עשרה בחינות שונות בתפלהפט וכל אחד מהעשרה לשונות יש בה בחינה
אחרת
והנה אחד מן הלשונות שנקראת תפלה היא לשון ׳׳פיצור׳׳ והוא כמו לשון
עתירה וכמו שפרש׳׳י בפרשת תולדות עה׳׳פ ׳׳ויעתר׳׳ יצחק להי וגוי
ופירש רש׳׳י ׳הרבה והפציר׳ בתפלה ,כל לשון עתר לשון ׳הפצרה ורבוי׳׳ הוא
ע׳׳כ .והנה בגמי )סוכה יד ע׳׳א וכן יבמות סד ע׳׳א( אמרו על הפסוק הזה שלכך
נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר )הוא כלי שמהפכין בה את התבואה וע׳׳ש בתוסי(
מה עתר מהפך את התבואה כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב׳׳ה
ממדת רגזנות למדת רחמנות ע׳׳כצ .והנה רש׳׳י כאן בחומש לא פירש הלשון
°טוכידוע שלשון הקודש הוא שם העצם ,וכמו שהאריך בשלה״ק
בשם ספר הפרדס( דהיינו שאינו כמו שאר הלשונות ,שהמה רק הסכמת הציבור שכך הוא
שמו של דבר פלוני כמבואר בר״ן ריש נדרים .מה שאין כן בלשון הקודש כל מילה וכל
תיבה הוא מפרש את עצם הענין והוא ממש המציאות של הענין ,וכל דבר קורין אותו
בלשון שהוא עצם ושורש הדבר ,וכ״כ הבני יששכר ) (...ככלל הזה בכל דבר שנקראת
בלשה״ק בכמה שמות שנקראין שמות הנרדפין שיש משמעות מיוחדת לכל שם וחולק
שם בתוקף על האומרים שאין הבדל ביניהם ומשמעותם אחד.
)תולדות אדם -בית אחרון
— מימרא זו הוא בשם ר׳ יצחק ובמסכת סוכה י״ד איתא ג״כ מימרא זו ובשם ר׳ אלעזר
ובשינוי לשונות קצת ע״ש .ועי׳ רש״י מס׳ תענית כ .ד״ה ונעתרות נשיקות שונא וז״ל
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
עתר מלשון מהפך כמו דאיתא בגמי ,ובפשטות הטעם בזה הוא כי מה שאמרו
בגמי הוא רק בדרך דרש ,שלכן הזכירה התוה״ק לשון זה לרמז על זה שתפלת
הצדיקים דומה לעתר לפי שיש בכחה להפך ממדת הדין לרחמים ,אבל אין
הכונה כלל לפרש בפשט תיבת עתר מלשון מהפך ,אלא פשט הכתוב היא כמו
שפירשה רש״י כאן בחומש מלשון ריבוי והפצרהצא.
נעתרות לשון הפך כדאמרינן במס׳ סוכה )דף יד( ויעתר לו מה עתר זה מהפך וכו׳ אי נמי
נעתרות לשון ריבוי וייתור ...כמו העתרתם עלי דבריכם ע״כ ,ועי׳ מהרש״א בחדא״ג
ביבמות סד שכתב ,ונזכר זה גבי יצחק טפי מבשאר אבות לפי שהיתה מדתו מדת הדין
והרי״ז רבותא ושבח ביותר שאעפ״כ היה כח בתפלתו להפך מדה״ד למדת הרחמים
לשנות טבע העקרות ע״כ .והרי״ז מוכיח שבשעה שהתפלל עלה ונתעלה מעל טבעו
הגשמי ,וכן הוא עבודת הצדיקים שעובדים את ה׳ בכח מסי״נ ומוסרים כל כח טבעם
להשם ,ועי״ז מתקיים בהם הפסוק )ישעיה מ ,לא( וקוי ה׳ יחליפו כח וגו׳ ,והיינו שמאחר
שהם מוסרים כל כוחם לה׳ ולעבודותו ולא נשאר להם מכח עצמם וטבעם כלום ,חילוף
לזה השי״ת מתנהג עמהם במדה כנגד מדה ומשפיע להם כוחות רוחניים חדשים משלו
חילוף הכח שמסרו בעבורו ,ועי״ז מתחדש כנשר כוחם ובזה ירוצו ולא ייעפו )כי כח רוחני
אינו מתעייף כמו המלאכים( ויוכלו להמשיך בעבודת ה׳ מעל כוחות הטבע .וכן מסופר על
הרבה צדיקים שראו אצלם כן בחוש שאע״פ שמצד הטבע כלה כוחם לגמרי ,בכל זאת
כשנגשו לעבודת ה׳ התאזרו פתאום כח וחיל מעל הטבע ,וכן מסופר על המגיד מקוזניץ
זצ״ל שהיה חלש מאוד ושכב במטה מבלי יכולת לרדת ממנה ,וכשהגיע זמן התפלה היה
מתנשא כארי ומתפלל בכוחות אדירים .וכמו״כ יש להבין העניין אצל יצחק אבינו שאם
היה מתפלל רק כפי כוחותיו לא היה בכוחו לשנות ולהפך מדה״ד לרחמים שהרי מדתו
היא דין ואין בכוחו להמשיך רחמים ,אבל מכיון שהתפלל בכח רוחני שנשפע לו מה׳
ובזה כבר אין הגבלה במדות וטבע כי בשורש הרוחני אין סתירה בין המדות ומתאחדים
דין ורחמים כאחד) .ועיין בסוף הקונטרס פרפרת נאה על הפסוקים בפרשת תולדות בענין זה(.
— א ואע״פ שרש״י במס׳ תענית כ׳ ע״א ד״ה נעתרות כתב דלשון עתר יש לו ב׳ פירושים
או מלשון היפוך או מלשון ריבוי ,מ״מ בפרשה זו בשלמא בלשון ויעתר לו ה׳ היה אולי
אפשר לדחוק ולפרש מלשון היפוך ,אבל הלשון ויעתר יצחק לה׳ קשה לפרש כן שהרי
כשנגש להתפלל עדיין לא שייך לומר שכבר היפך ועל כן פירש״י שהרבה והפציר
בתפלה.
כוחה של
פרקב -אות א
תפלה
מג
ויש להבין הענין למה דוקא כאן נזכר ענין הריבוי וההפצרה יותר מבשאר
מקומות .וי׳׳ל כי הנה בתפלת יצחק ורבקה היה צריך לפעול שיתהפך
וישתנה הטבע של רבקה מהיותה עקרה באופן שמעל לדרך הטבע ,וכדאיתא
בחז׳׳ל )מדרש רבה בראשית נ׳׳ג ה( שלא היה לאמותינו עיקר מטרון )כלומר שלא
היה להן רחם כלל והיה צריך לשינוי טבע עצום( ולכן היו צריכים להתפלל תפלה
כזאתצב שבכחה ׳׳להפך׳׳ ולשנות את הטבע לגמרי וזה נעשה דוקא ע׳׳י תפלה
של ריבוי והפצרהצג וכפרש׳׳י .
— ב ]עיונים והוספוח[ והנה מצינו לשון זה של העתרה גם אצל פרעה כשביסש ממרע״ה שיתפלל
בעדו למניעת המכה וכן בתפלת משה שם ,ולכאו׳ היה אפש״ל שגם שם הוצרך שינוי הטבע כי
מאחר שכבר נתהפכו המים לדם א״כ כדי שיחזור הדם למים כבתחילה היה זה שוב פעם שינוי
הטבע ,וכמו״כ במכת ערוב אחרי שהתרגלו הבהמות לשהות שם בתוך העיר כבר סנו שביתה שם,
וה״ז שינוי הטבע שיסתלסו משם .וכמו״כ במכת ברד אע״פ שלכאו׳ אין זה שינוי הטבע שיפסיס
הברד ,אבל באמת גם בזה הוצרך שינוי הטבע לפי שהיתה הבסשה שגם הברד שכבר התחיל לירד
מן השמים ייעצר בדרך ולא תגיע לארז .וכמו שאיתא בחז״ל )שמו״ר יב ,ח( שבאמת נשארו עומדים
ברסיע בדרכם לרדת לארז ואבנים אלו השליך הסב״ה על ראשם של האמוריים בעת מלחמת
יהושע בכיבוש ז׳ עממים כמש״כ בנביא )יהושע י ,יא( ,אמנם כל תירוז זה אינו נכון עפ״י המבואר
בספה״ס שבכל מסרה של נס ושינוי הטבע ,שורש הטבע אינו משתנה אלא הרי היא נעצרת בכח
הנס ,ותיכף כשמפסיס להמשך כח הנס חוזרת הטבע לאיתנה הראשון מאליה) .וכתבו שזהו הביאור
במה שדרשו חז״ל )בראשית רבה ה ,ד ושמו״ר כא( בסריעת ים סוף עה״פ )שמות י״ד כ״ז( וישב הים לפנות בוסר
לאיתנו שתנאי התנה הסב״ה עם הים מתחילה שיסרע ואחר שיחזרו בנ״י תחזור לאיתנה הראשון
ואמרו שם )בבראשית רבה( לא עם הים בלבד התנה הסב״ה אלא עם כל מעשה בראשית ,והכוונה
שהתנה הסב״ה עם כל מעשה בראשית בכל שינוי הטבע שיופיע בעולם דרך נס שתחזור אח״כ
לאיתנה כבתחילה.
אך י״ל באופן זה כי מאחר שנאמרה בנבואה מאת ה׳ שתהיה המכה ,וניתן לכל מכה זמן של שבוע
או כשלשה שבועות למ״ד בחז״ל )עי׳ שמו״ר ט ,יב( א״כ היה צורך שהתפלה תבטל הנבואה ,ואע״פ
שנבואה לרעה יכולה להתבטל כדמצינו בנבואת נינוה .אבל י״ל לפי הכלל שנבואה שנאמרה
לרבים לטובה אינה מתבטלת ,וי״ל שכאן ג״כ אע״פ שנבואת המכות נאמרו לרעה לפרעה
ולמצרים ,בכל זאת נאמרה לטובה לבנ״י מב׳ טעמים ,א׳ שעי״ז נפדו בנ״י מהמכות שהיה ראוי
להגיע עליהם ככתוב בנביא )ישעיה מג ,ג( ונתתי כפרך מצרים פי׳ שהמצרים היו הכופר והפדיון
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
ויש ללמוד מכאן שכמו שבכחה של תפלה לשנות ולהפך צורת גופו הגשמי
)בהוספת אבר הרחם( לשתהיה ראויה ללדת ,כל שכן שבכוחה להפוך את
צורתו הרוחנית של האדם לצורה אחרת להעלותו לדרגא יותר גבוה ,שהרי כיון
שבכוחה להסיר מומי האדם ולהפוך את האדם לשלימות בגשמיות שאיננה
מעיקר מטרת החיים ובריאת האדם ,כל שכן שבכוחה לעשות מהפיכה רוחנית
בתוך האדםצד ולהסיר ממנו את כל המומים והחסרונות הרוחניים ולהגיעו
לשלימות הרוחנית שהיא עיקר מטרת חייו ,שהרי עיקר מטרת התפלה הוא
לצורך הרוחניות להעלות את האדם ולקרבו להשי״ת ,כמש״כ בספה״ק
)וכמבואר יותר באריכות להלן בהמשך הדברים עיי לקמן בפרק וי( ,אולם פשוט שזה
תלוי באיכות התפלה כפי כמה שתהיה מקירות הלב וכמו כן כפי כמה שתהיה
בבחינת עתר דהיינו לפי הריבוי והפצרה שירבה בה האדם] .וזהו שדייקו חז״ל
ואמרו למה נמשלה תפלתן של ״צדיקים״ וכוי להורות שלא כל תפלה נמשלת כעתר אלא
כאשר התפלה יוצאת מעמקי הלב אז יש בכוחה להפך כעתר[ .
ולכן יש לדעת שבאמת כל אדם ע״י התפלה הרי הוא בונה את צורת עצמו,
וכל תפלה בונה את האדם ומשנה צורתו עכ״פ במקצת ולאט לאט ישתנה
עבור בנ״י לפדותן ממכותן ,וכן מבואר בנביא יחזקאל פ״כ ע״ש .ועוד היה במכות הללו רפואה
לבנ״י וכתיב )ישעיה יט ,כב< נגוף ורפא ודרשו חז״ל )בזוה״ח ח״ב ל״ו אי( נגוף למצרים ורפואה לישראל,
ועל כן מטעם הטובה לכלל ישראל לא היה אפשריות שיתבטל ולכן היה צריך לתפלה כזאת
שתוכל להפך כל סדר ההנהגה בשמים ,ושיופיע לבני ישראל פדיון ורפואה באופן אחר ,ואתי
שפיר היטב מה שנזכר שם ג״כ לשון העתרה .
צג
וכן מצינו בתפלת חזקיהו המלך לבטל נבואתו של ישעיה הנביא שאמר הכתוב )ישעיה
לח( ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ופירשו חז״ל )ברכות י ,ב( שהתפלל מקירות לבו ,וכן מצינו
כמה עובדות של צדיקי עולם שהפכו גזירות שלא כדרך הטבע דוקא על ידי תפלות
במסירות נפש וריבוי והפצרה מעל כוחות הטבע.
— י א.ה .ועפי״ז יש לשים אל לבנו שבעת שאנו עומדים בתפלה לפי הגדרת רבותינו ז״ל
אנו לוקחים בידינו ״עתר״ שיש בכוחה לעשות מהפכות ולהפוך בה ראשית את עצמינו,
להתרומם ולהיות נפשינו דבוקה בהשי״ת ,וגם לשנות הגז״ד להפוך מחולים לבריאים
וכדומה.
כוחה של
פרקב -אות א
תפלה
מג
לטוב כל צורתו ומהותו ,ועמש׳׳כ בעל העיקרים )מאמר די פרק י׳׳ח( וז׳׳ל שעיקר
התפלה לא כדי להביא שינוי ברצונו של הקב׳׳ה ח׳׳ו) ,שהרי בהקב׳׳ה לא שייך
שינוי( אך על ידי התפלה משתנה האדם המתפלל ועולה למדרגה יותר רמה
ונשגבה וכשם שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כך היהודי גופא כשעולה
ממדרגה למדרגה פנים חדשות יש לו וכאלו נעשה אדם חדש ולכן מתבטל
הגזירה ע׳׳י התפלה שהרי זה כאלו לא עליו נגזר הגזירהצה ,ע׳׳כ .
והנה ענין הפנים חדשות שנעשית הוא כמו אצל הגר שמתגייר שנעשה כקטן
שנולד על ידי שנתוסף לו נשמה על ידי הגירות ,כמו׳׳כ אצל כל אדם על
ידי התפלה שמתפלל האדם הרי זה מחזק את הקשר שלו עם נשמתו ,ועם
הקב׳׳ה ,ועל ידי זה מקבל פנים חדשות כי נשמתו משפיעה ומאירה על גופו,
וזהו עיקר הטעם של חיוב מצות התפלה בכל יום כדי לחזק את הקשר של
האדם עם נשמתו ועם הי יתי בכל יום לבל תנתק ח׳׳ו על ידי התעסקו בעניני
עוה׳׳ז אשר מסכן את האדם להנתק ח׳׳ו משורשו מהי יתי ולהדבק בעוה׳׳ז,
כמבואר בספר דרך הי להרמח׳׳ל )חלק די פרק הי( בביאור ענין התפלה,
עשדה׳׳ק.
ולאור ידיעת ענין זה שהתפלה בכחה להפך כנ׳׳ל .הרי לנו עצה נפלאה וקלה
להאדם שבמקום לייגע ולענות את נפשו בתעניתים וסיגופים כדי
—הועמש״כ הנועם אלימלך ליקוטי שושנה עה״פ שירו לה׳ שיר חדש,
איך הצדיק פועל לבטל גזירה שנגזרה על האדם וכתב שם שהצדיק מעלה את האדם
לעולם יותר גבוהה ששם לא נגזרה הגזירה .וז״ל האדם הוא מקושר בכל העולמות
ומחמת חטא הוא נפסק מהקשר העליון ונופל בענין חולי רע ר״ל ,ואחר שבא הצדיק
ומתפלל הוא מקשר את האדם בשרשו כבתחילה ...ונמצא ממילא מתרפא עכ״ל ]וכעי״ז
)וכעי״ז בריש פ׳ אחרי(
עוד בפ׳ ויצא ד״ה ויעקב ובפ׳ כי תצא עה״פ כי יקרא קצת בסגנון שונה שהצדיק ע״י עסקו בתורה לשמה
ומחדש בה חידושים נעשו שמים חדשים )כמפו׳ בזוה״ק בראשית ד׳ ע״ב( ונמצא ממילא הגזירות בטלין
שלא היו באותן העולמות שנבראו מחדש ,ובספר רמתים צופים על תנא דבי אליהו פ״ו ציין ע״ז לדברי
התנא דבי אליהו שכ׳ אם ראית יסורין ממשמשין ובאות עליך רוץ לחדרי תורה ומיד יסורים בורחים ממך.
שיל״פ ביאורו על דרך זה[ .
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
להזדכך ,עדיף שייגע ויתאמץ בתפלה ,וזוהי תרופה קלה ונוחה שנפשו תתענג
משפיכת הלב בתפלה להקב״ה )וכמ״ש בספר חסידים )סיי י״ח( שתפלה הוא שמחת
הלב באלוקיו( ,וביחד עם זה הרי הוא מזדכך ומתעלה .
י
וביסוד זה הנזכר שהתפלה מהפכת את צורת האדם ,יובן דברי הגמי במסי
בבא קמא )גי ע״ב( שלחד מ״ד מבעה )שנזכר במשנה מאבות הנזיקין( זה
אדם ,ומפרש הגמי מפני שכתוב בפסוק ״אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם
תבעיון בעיו״ ]ישעיהו כ״א י״ב[ ,פירוש אמר שומר ,זה הקב״ה ,אתא בקר וגם
לילה ,היינו שהגיע כבר זמן הגאולה ,אם תבעיון בעיו ,כלומר שהתנאי להגאולה
״אם תבעיון בעיו״ שתתפללו על הגאולה .הרי מצינו שתפלה נקראת ״בעיו״
וכיון שפסוק זה נאמר לגבי אדם שהאדם חייב להתפלל הרי יש מכאן ראיה
שאדם נקרא מבעה ,ע״כ בגמי .
והגמ׳ הזאת תמוה מאוד ,וכי מפני שכתוב אצל אדם לשון בעיו שזה תפלה,
ממילא נקרא האדם עצמו גם כן מבעה ,הרי כתוב אצל האדם גם שאר
דברים כגון לשון צדקה ״ולך תהיה צדקה״ וכל מיני דברים ,אם כן יש אלפי
שמות שאפשר לקרוא לאדם ,וכי כל מה שכתוב אצל אדם יהיה שמו של האדם
נקרא עליהם ,ואם כן תמוה מאוד להבין הפירוש הפשוט בגמי .
ומוכרחים אנו לפרש הגמרא הזאת ,על פי יסוד חשוב מה שמובא בשם האר״י
הקדוש שאין האדם מקבל את נשמתו כל יום בשלימות אלא אחר
התפלה שמתפלל ,והיינו שבבוקר כשאדם קם מהשינה חוזרים אליו קודם כל
נפשו ורוחו אבל הנשמה עדיין אינה חוזרת אל האדם בשלימות עד אחר
התפלה ,ומקבל קצת את נשמתו כשאומר רמ״ח תיבות של ק״ש שעל ידה
ממשיך נשמתו על רמ״ח איבריו ,אבל עיקר שלימות הנשמה אינו שורה עליו רק
על ידי התפלה .והנה ידוע שתואר אדם הוא על שם הנשמה ,וכדאיתא בגמי
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
)בבא מציעא קיד ע״ב( אתם קרויין אדםצו ואין העכו״ם קרויין אדם ,כיון שאין לגוי
נשמה כיהודי ,רק ישראל שיש לו נשמה לכן נקרא אדםצז ,וכיון שהנשמה מופיע
רק ע״י התפלהצח נמצא שבלי תפלה אין לו שם ותואר אדם ולכן מתאים להאדם
צ' איתא בספרים הק׳ שהוא מלשון אדמה לעליון )שזה קאי על הנשמה שדומה לעליון( ע״כ.
ובתקוני זוהר איתא שנקרא בתואר ״אדם״ שעולה כמספר מ״ה רומז על שם הוי׳ במילוי
אלפי״ן) .שזה גם כן הכוונה על הנשמה שחיותה משם מ״ה כיודע ליודעים( ע״כ) ,ועכו״ם נקראים
"האדם״ בתוספת הייא וי״ל הטעם שהגוף נברא מן האדמה ,ואותיות האדם כאותיות אדמה (
צז ובאמת אצל יהודי עיקר החיים שלו הוא הנשמה כי חיות של גוי הרי הוא כמו בהמה
ואצל יהודי זה לא נחשב חיים כלל,
]עיונים והוספות[ ועי׳ בספר המניא )באגרת התשובה פ״ל( שמסביר מה שרואים הרבה רשעים
שמחללים שבתות ועוברים על איסורי כרת ולא מתקיים בהם העונש של כרת׳ שאינם מתים לפני
שהם בני ס׳ שנה׳ וביאר שעונש כרת פירושו שנכרתת הנשמה מן האלם׳ אבל כל זה הוא דוקא
באדם שהוא בדרגה שהוא חי תמיד עם הנשמה שלו׳ ומקבל חיותו מהנשמה ממילא כשנפסק
חיותו מהנשמה הרי הוא מת׳ ולכן אדם ששומר את התורה ויש לו רק חטא שחילל את השבת הרי
הוא מקבל ח״ו עונש של כרת׳ ונכרת הנשמה ממנו׳ אבל אדם שהוא כבר במצב שאינו מקבל את
חיותו מן הנשמה שלו אלא חיותו היא כמו גוי ובהמה׳ )ומקבל חיותו ממקור אחר לגמרי( הרי הוא יכול
להמשיך ולחיות בלי כח נשמתו אפילו שעבר על הרבה כריתות׳ שחיים כאלה אינם נכרתים ע״י
החטא׳ עיי״ש דבריו הקדושים .נמצא לפי זה שרשע שעבר על איסורי כריתות אם נשאר חי הרי
זה סימן שכבר נכרת לגמרי כל החיות שלו מהנשמה׳ והחיים שלו הם כמו בהמה׳ אבל מי שאינו
רשע גמור ונכשל שנתגבר עליו יצרו ונתחייב כרת בודאי הוא בוחר יותר למות ויתכפר לו חטאו
על ידי זה ולעלות לגן עדן מאשר להשאר בעוה״ז ולחיות כמו בהמות ולא לקבל חיות מהנשמה׳
כי אז מסכן את כל חיי הנצח שכבר רכש עד עכשיו שמכיון שיחיה בעה״ז בלי חיות מנשמתו
יתרחק ויתנתק לאט לאט מהרוחניות עד שיפסיד לגמרי חיי הנצח שלו( )חוץ אם יעשה תשובה כראוי
שאז יתבטל הכרת ואתכפר לו בלי העונש כרת( .נמצא הענין כך שיהודי ששומר תורה ומצות ונתחייב כרת
והוא מת׳ איננו מפסיד יותר מן רשע גמור שלא מת׳ אלא אדרבה זהו תיקון נשמתו ונשאר דבוק
בה׳׳ וע״י המיתה נכרת רק בגופו מהעוה״ז אבל מתכפר לו ונשאר לחיי עולם הבא׳ מה שאין כן
הרשע הגמור נכרת לגמרי ומפסיד חיי עולם הבא נצחי׳ נמצא העונש כרת מתקיימת אצל הרשע
באופן הרבה יותר חמור.
צח וקטנים שאינם מתפללים הרי בין כך עדיין אין נשמתם שורה עליהם עד שיגדילו,
ומעת שמגיע לגיל חינוך כשהוא מתפלל הרי הוא מקבל קצת רושם מנשמתו ]ולכן תפילת
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
להיות נקרא על שם התפלה צט ) ,והנה זה היה פשיטא להו להש׳׳ס דכל החיות וכל
הויית האדם הוא ע׳׳י התפלה ,ולכן הגמרא רק מביאה ראיה שלשון מבעה הוא לשון תפלה(
וממילא אפשר להבין שהמשנה בחרה לקרוא את האדם בשם מבעה לרמז
שהאדם נקרא על שם התפלהק ,וכמו שנתבארקא.
קטן היא מדרבנן[ .ואפשר לומר שאחרי שהתחיל ירידת הדורות שהעוה״ז מנתק את האדם
יותר מדאי מהעולם הרוחני ,כבר הכינה ההשגחה העליונה שבזמן ההוא כבר תהיה
מצות החינוך מדרבנן מחייבת גם קטנים בתפלה וממילא יקבלו עכ״פ קצת רושם
מנשמתם בכדי להגן גם עליהם מהירידה יותר מהמדה שאל״כ יהיה ח״ו קשה להם
להתרומם אפילו אחר שיגדילו ומי שהוא בר חיובא אלא שהוא אנוס מלהתפלל כגון
חולה ,אינו מפסיד בזה את תואר האדם שלו כיון שהוא בר חיובא וכיון שיש לו רצון
להתפלל רק שנאנס הקב״ה מצרפה למעשה והרי הוא כאילו התפלל כמבואר בדרז״ל,
ובתנאי שישתוקק באמת להתפלל כמובן.
צט וכן י״ל סמך שגם בתורה מצינו שנקרא האדם על שם התפלה ,כפי פרש״י
ה׳( עה״פ ואדם אין לעבוד וגו׳ פרש״י וכשבא אדם וכו׳ והתפלל וכו׳ ע״כ) .כלומר שהיה חסר
התפלה( הרי אע״פ שבפסוק כתוב סתם ואדם אין ,הכונה על התפלה הרי שתואר אדם
הוא על שם התפלה .ולכן מכיון שמזכיר הפסוק ״ואדם״ אין וגו׳ סומך ע״ז הפסוק שיהיה
מובן שהכונה על התפלה מכיון שכל שם האדם הוא ע״ש התפלה ,ועי׳ עה״פ ויהי האדם
לנפש חיה ,בת״א לרוח ממללא ,ובזה״ק תזריע לרוח ממללא בתפלה.
)בראשית ב׳
ק ויש לומר שבהמשנה כאן שמוזכר ביחד אדם המזיק עם הבעלי חיים ועם הדומם לכן
מתאר את האדם בתיאור שמגדיר חשיבותו מעל הבע״ח והוא ע״י השראת הנשמה שזה
העילוי שהאדם מקבל ע״י התפלה) ,ויש לרמז עוד שעם כל השמירה שיעשה האדם על בהמתו ועל
עצמו שלא יזיק עדיין לא יהיה נשמר אלא בצירוף כח התפלה שיתפלל ג״כ על השמירה כי הלא בלי תפלה
ה״ה כבהמה ובודאי שאין בהמה מסוגלת לשמור ע״ע ומכש״כ על זולתה( .
קא ועפי״ד האר״י הנזכר פירש המגיד ממעזריטש זי״ע דברי הגמ׳ )ברכות י ע״ב( שדורש
באסמכתא שאסור לאכול לפני התפלה מהפסוק ״לא תאכלו על הדם״ )ויקרא יט כו( ״לא
תאכלו עד שתפללו על דמכם״ כלומר על החיים ,ויש להבין היכן מרומז בפסוק זה ענין
של תפלה כלל ,ופירש המגיד דהנה הטעם שהאדם נקרא בתואר ״אדם״ הוא מפני
שבמילת אדם נרמז אות א׳ ו״דם״ ,כלומר כי הדם הוא נפש האדם ,ואות א׳ רומז על
הנשמה שהוא חלק אלוק ממעל) ,כידוע שאות א׳ רומז על הקב״ה שהוא אלופו של עולם( ,ולכן
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
ובדרך הזה שנתבאר שכל חיות והווית האדם הוא ע׳׳י התפלה ,אפשר לבאר
ג׳׳כ מה שאמר דוד המלך ע׳׳ה ׳ואני תפלה׳ ,ובפשוטו של מקרא
הכוונה היא שאני מתפלל להי ,אבל קשה שהיה לו לומר ואני מתפלל ,ולהנ׳׳ל
יש לפרש שכוונתו לרמז בזה שכל מציאותו היה תפלה ,שכל החיות של דוד
היה מן התפלה ,שדוד המלך היה בדרגה כזו שלא היה לו כבר שום חיות אחרת
אלא מן התפלה ,שכל החיות שלו היה בבחינת נשמה ]ועיי אור החיים הקי פרשת
אמור } ויקרא כ׳׳ד י׳׳ב{ שכתב שבני עליה מגיעים לדרגא שגם בחינת הנפש שלהם )ואפילו
הגו״( נהיה בבחינת ודרגת נשמה[ ,ולכן זכה דוד המלך שנשאר חי וקיים ,ולא היה
אצלו שום ענין של מיתה שכל החיות שלו היה רוחני ,עד שאפילו הגו״ שלו
נהיה רוחני.
וכמו כן צריך כל אדם להרגיש בכל יום שהוא מקבל את החיות שלו מן
התפלה ,וביום שחסר לו באיכות התפלה צריך להרגיש שחסר לו בחיות
שלו .כי החיות של יהודי הוא רק חיות רוחני ,כי חיות גשמי אינו נחשב חיים
כלל והרי זה כמו חיות של בהמה ,ויותר רצוי להיות מת ח׳׳ו מלחיות חיי בהמה
נקרא בתואר אדם ע״ש הגוף והנשמה ביחד ,ועפ״י דברי האר״י הנ״ל נמצא שרק אחרי
התפלה נקרא האדם בתואר ״אדם״ ולפני התפלה נקרא רק ״דם״ שעדיין חסר לו הנשמה
שרומז באות א׳ ,וזה הפירוש ״לא תאכלו על הדם״ בשעה שיש לכם רק תואר דם כלומר
לפני התפלה ע״כ דברי המגיד
ויש לומר הטעם שאסרו חז״ל האכילה לפני התפלה בשעה שעדיין אין לו להאדם
הנשמה הוא כי רק ע״י כח הנשמה יכול האדם להעלות הניצוצות קדושות שבאוכל
ולהתגבר על החומר והקליפה שמעורב באוכל ,ולכן אם יאכל לפני התפלה כשהוא בלי
כח הנשמה הרי זה מסוכן שלא ישלוט עליו ח״ו הקליפה והחומר שבאוכל ויוריד אותו
ויפילנו מדרגתו הרוחני ח״ו ,ומטעם זה ג״כ תקנו חז״ל לברך לפני האכילה כדי לקשר
את האדם לנשמתו ולעורר כחה לפני אכילתו ע״י הברכה .ובדורות הראשונים היו יותר
קשורים לכח הנשמה לכן לא חייבה התה״ק הברכה לפניה ,משא״כ אח״כ שירדו הדורות
ואין אנו כ״כ קשורים לנשמתינו כמקדם ע״כ ראו חז״ל צורך לזה ביותר ותקנו לנו
החיוב לברך לפניה .
קיב
כוחה של
פרק ז -אות ג
תפלה
כי כשאדם מת על כל פנים לא יכול לירד יותר אבל בחיי בהמיות ירד מטה
מטה עד שיפסיד ח״ו כל חיי נצח שלו .וכשיתבונן האדם בזה יאחזנו רעדה
ופחד להיות מזלזל וגורע מהתפלה ואפילו מאיכותה שהרי בזה מסכן ח״ו כל
חייו הרוחנים כנזכר ,וכמו כן רואים בחוש ובמציאות שאלו שמזלזלים ח״ו
בתפלה כל הרוחניות שלהם מתמוטטת לאט לאט ח״ו ,ולכן צריך לפחד מזה לא
פחות ממה שמפחדים מדבר המזיק לבריאות הגוף ומנזק הגשמי ,וכמו כן במדה
טובה גם כן החוש מעיד שאלו שמתאמצים ומדקדקים בתפלה ומשקיעים בה
את לבם המה מתעלים מאוד מאוד ברוחניות (
ג
ועוד יש לשים לב שיש לאדם הזדמנות לזכות ביחד עם התפלה בעוד הרבה
אוצרות כגון אם יכוין לעניית אמן ,ולקדיש וקדושה וכדומה ,ובפרט בענין
אמן יהא שמיא רבה אם יכוין בלב שלם כראוי הרי יכול להתעלות ברוחניות
ולהתקרב להשי״ת בלי גבול וכמבואר בספה״קקב נמצא יכול האדם לחזור לביתו
אחרי תפלתו כל יום בעשירות גדולה ,במלא חפנים מלאים מצוות כרימון ,ומצד
השני יכול הוא לחזור אחר התפלה עם הרבה הפסד ופשיטת רגל ע״י עבירות
שנכשל בהם ח״ו בשעה קלה של התפלה ,כגון ,תפלה בלא כוונה או שמות
קב ועמש״כ בזה בעל השומר אמונים זצ״ל שאם יכוין האדם בעניית איש״ר הכוונות
שסידרם בספרו ,ה״ה מבטיח שיזכה עי״ז לתיקון הנפש יותר מבאלפי צומות וכדו׳ )וסדר
הכוונות שסידר נמצאים כהיום בהרבה סידורים( (
ובספר טהרת הקודש מאמר תשובות סגוליות סוף פרק ז׳ אחר שמסדר שם הי״ב
תיקונים של יהא שמיה רבא כתב וז״ל ועיקר מכל הכוונות על פי פשטותן של דברים
המה שלושה :א .שיכוון במילת יהא שמיה רבא שימחה זכר עמלק .ב .שיכוון שיתמלא
שמו הגדול בכל אותיותיו שהשם יו״ד ה״א וא״ו ה״א יתמלא ,יוד ואו דלת ,הא אלף ,ואו
אלף ואו ,הא אלף ,ג .כשאומר לעלם ולעלמי עלמיא יכוין שיתקדש שמו יתברך בכל
העולמות העליונים ותחתונים ,וגם על ידי עניית יהא שמיה רבא בכח נפשו ונשמתו,
יתקדש שמו יתברך בכללות כל ישראל ,זהו עיקרי הכונות .עכ״ל(
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
הקדושים בלי כוונהקג ,אמן יתומה ,אמן חטופה ,דיבור בשעת אמירת קדיש,
בשעת חזרת הש׳׳ ,-בשעת קרה׳׳ת ,ולפעמים גם גרם חילול השם והחטיא
רבים ,שע׳׳י שהוא דיבר בזמן התפלה דיברו גם אחרים ,וכל זה יכול אדם לגרום
לעצמו ח׳׳ו בשעה אחת שנמצא בתפלה ,וכשהאדם יתבונן יבין שבזה מפסיד
בידים הזדמנות לקנות עולמות להרויח חיי עולם הזה וחיי העולם הבא בשעה
אחת ,ובמקום זה מחמת אי שימת לב ונסיון קל לשעה אחת ,הרי הוא ח׳׳ו
מפסיד עולמו וקונה גיהנום שלם בשעה אחת ,וה׳׳ז בודאי שוטה המאבד מה
שנותנים לו ואין אדם חוטא בזה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות כדאיתא בחז׳׳ל
)סוטה גי ע׳׳א( אשרי המתבונן בזה ואז ייטב לו בזה ובבא .
עוד יתבונן האדם שבשעת התפלה יש לו לאדם הזדמניות לדבר עם מלך מלכי
המלכים הקב׳׳ה ,והוא כביכול עומד נכחו ושומע אליו כל מה שיתפלל,
שזה מטובתו יתברך שקרבנו קירבה גדולה ועצומהקד .וכדי להרגיש את זה צריך
להשקיע בזה רק קצת התבוננות והכנה ,ואם יקשה על האדם הטירחה ,יתבונן
קג עי׳ שו״ע או״ח סי׳ ה׳ ומ״ב שם סק״א ,ועי׳ של״ה הקדוש )מסכת תמיד( בתחילת פרק
דרך חיים תוכחות מוסר .ויסוד ושורש העבודה שער החמישי פרק א׳ ,ושער ב׳ פ״ב .ועי׳
חיי אדם כלל ה׳ שהביא בזה מעשה נורא .וראה עוד בדבריו בהקדמה כוללת ד״ה
ונתחיל שהזהיר מאוד ע״ז .ועי׳ בספר חסד לאלפים לבעל ה״פלא יועץ״ בסי׳ ה׳ ס״ג
שכתב דלכה״פ לא ימנע מלכוון ביום שיוכל ובפעם שיוכל ,ובהזכרות שיוכל והכל עולה
לחשבון ,וזה כלל גדול בכל מילי דיראת שמים להתאמץ בכל כוחו כפי יכולתו אף כשאין
ביכולתו לעשות הכל בשלימות עיי״ש שהאריך בזה.
קי ועי׳ ירושלמי )ברכות פ״ט ה״א( עה״פ )דברים ד׳( כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים
אליו כה׳ אלוקינו בכל קראינו אליו ,שהשי״ת קרוב אלינו בכל מיני קריבות הרבה יותר
ממה ששייך להיות קרוב למלך בשר ודם וקירבה זו באה לידי ביטוי ״בענין התפלה״ ע״ש
שהאריך .ואמרו שם אמר רבי לוי מהארץ ועד לרקיע מהלך ה׳ מאות שנה ומרקיע
לרקיע מהלך ת״ק שנה וכו׳ ראה כמה הוא גבוה מעולמו ואדם נכנס לביהכנ״ס ועומד
אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב״ה מאזין את תפילתו שנאמר וחנה היא מדברת
על לבה רק שפתיה נעות וגו׳ והאזין הקב״ה את תפלתה ,וכן כל בריותיו שנאמר תפלה
לעני כי יעטוף כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע ע״כ .ולבסוף מביא הירושלמי
קיב
כוחה של
פרק ז -אות ג
תפלה
כמה היה מוכן להטריח את עצמו בגופו ובממונו בכדי שיוכל לדבר עם מלך
בשר ודם או עם גדול הדור וכדי ,וא״כ איך יקשה הטירחה הזאת להתכונן לדבר
עם ממ״ה הקב״ה אלא מפני שאינו מתבונן ואינו יודע להעריך ההזדמנות שיש
לו ,לכן כהר נדמה לו ,על כן החי יתן אל לבו וידע את אשר לפניו
%% %
מעשה בספינה א׳ של עכו״ם שהיתה פורשת מים הגדול והיה בה תינוק אחד יהודי ,עמד
עליהם סער גדול בים ועמד כל אחד ואחד מהם והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא ולא
הועיל כלום ,כיון שראו שלא הועיל כלום אמרו לאותו יהודי ,בני קום קרא אל אלוקיך
ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו והוא גבור .מיד עמד התינוק בכל לבו
וצעק וקיבל ממנו הקב״ה תפלתו ושתק הים ,כיון שירדו ליבשה הלך כ״א לקנות צרכיו
אמרו לו לאותו תינוק אין אתה צריך לקנות כלום אמר להם מה הנכם רוצים ממני
שאני ״אכסניא עלובה״ )פירוש בריה עלובה( אמרו לו אתה אכסניא עלובה בתמיה ,הלא אנו
אכסניא עלובה שאנו כאן ואלוקינו נשאר בביתנו ,ואין הוא מועיל לנו כלום ,אבל אתה
כל היכן שאתה הולך אלוקיך עמך הה״ד כה׳ אלוקינו בכל קוראינו אליו ע״כ.
כוחה של
פרקב -אות א
תפלה
מג
פרק ה
יבואר בו :א( גודל מעלת התפלה בעת צרה או מצוקה ,ובאיזה אופן
צריך להתפלל בעת צרתו .ב( למה חיוב התפלה מן התורה הוא דוקא
בעת צרה -לדעת הרמב״ן .ג( האופן שיכול האדם להתעלות ביותר
דוקא מתוך צרתו .ד( השפעת התפלה ״ל נפש האדם.
א
ולפי האמור שהתפלה יש לה מטרה חשובה ונחוצה כל כך שהיא המעמידה
את האדם על רגליו ובונה את מציאותו ומהותו ,יש להעיר למה באמת
צריך סיבה להתפלל כמו שמצינו שהמצוה היא להתפלל על כל הצרכים שיש
להאדם ,והבקשות הם מעיקר צורת מצות התפלה ,והלא לפי האמור היתה
צריכה להיות צורת המצוה אפילו בלי הבקשות כיון שעיקרה הוא כדי לזכך את
הלב
וביותר תמוה לפי שיטת הסוברים שתפלה בכל יום ה״ה רק מדרבנן ,והמצוה
מדאורייתא להתפלל הוא דוקא כשהאדם נמצא בעת צרה )עיי רמב״ן
בהשגותיו לסהפ״מ להרמב״ם מצוה הי( ,ולכאורה צריך ביאור ,שאם מצוות התפלה
הוא כדי לזכך את האדם וכמו שביארנו ,אם כן מהו השייכות בין תפלה
שתכליתה זיכוך האדם להצרה שיש לו להאדם .
והביאור בזה י״ל ,כי ירדה תורה לסוף דעתם ולבבם של רובקה בני האדם
שאינם מוכשרים להתפלל תפלה כהוגן ,הראויה להקרא תפלה
מדאורייתא אלא דוקא בעת צרה ,כי צורת התפלה הנכונה הוא שתהיה מעומק
הלב וכמ״ש )תהלים ק״ל אי( ממעמקים קראתיך וגוי ועל כן כשאדם נמצא בצרה
קהאע״פ שבודאי בני עליה מסוגלים תמיד להתפלל כהוגן ,מ״מ ה״ז כמו כל המצות
שקבעה אותם התורה עפ״י הרוב כמבואר בחז״ל .
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
אז יתכן שתפלתו תהיה בבחינת ׳ממעמקים קראתיך הי׳׳ )תהלים ק׳׳ל א( ,כלומר
הצרה גורמת לאדם להתפלל מתוך עומק לבו .
ומהו הכונה מתוך עומק הלב ,הנה יש לדעת כי ישנם הרבה חלקים בלב ,כי יש
בלב עומק ועומק לפנים מעומק עד עשרה מדריגות ,וכמו שאמרו חז׳׳ל
)בספר יצירה( עשרה עמקים בלב ,והנה יש לדעת שברוב הפעמים אין האדם
עצמו מכיר את עומק לבו ויש לה צורה אחרת ממה שהאדם יודעקו ,ולכן לולי
הצרה יתכן שהאדם מתפלל רק משטחיות וחיצוניות לבו ולא מתוך עומקו ,ולכן
אמר דוד המלך ע׳׳ה ,לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה )תהלים נא יט( ,כי
כשהלב שבור האדם מתקרב יותר להקב׳׳ה והתפלה באה מעומק הלב ,ואז
הקב׳׳ה מקבל את תפלתו יותר.
ויש לבאר מדוע כשהלב נשבר האדם מתקרב יותר להקב׳׳ה ,הענין הוא כך ,כי
כשהאדם מדוכה ומעונה ביסורים ,והגו״ שלו נשבר ,וכן הלב והרוח שלו
נשברים ,אז הרי זה כאילו שנתבקע הלב ונפתח ,ואז הנקודה הפנימית שנמצאת
בעומק הלב מתגלה ויוצאת לאור ,וניצו -הקדושה הטמון בלבו מאיר להאדם את
הדרך הנכונה בשבילו ,ועי׳׳ז מתחיל האדם להכיר את צורת עומק לבו ,ולהרגיש
את הי יתי ולבקש קרבתו ,וכ׳׳ז על ידי הניצו -של נשמתו שטמון אצלו בעומק
הלב ,ועד עכשיו הניצו -של נשמתו לא היתה יכולה לצאת לגילוי ולהאיר ,מפני
שהיתה מכוסה בחלב ,וכמ׳׳ש בתהלים )יז י( חלבמו סגרו ,שהחלב מכסה על
הלב ,וכמ׳׳ש )קיט ע( טפש כחלב לבם ,פירוש שהלב נתטפש מפני שמונח עליו
הרבה חלב ,כלומר הגשמיות שהאדם נתגשם ונתעבה בה ,מכסה את הנקודה
הפנימית שבלב -הניצו -של הנשמה שיש בתוך הלב ,שהיתה עד עכשיו בשבי,
ולכן כשנשבר הלב הוא ממש כמו שנשבר הדלת של בית הסוהר שכל האסירים
והשבויים בורחים ומשתחררים כיון שיש להם את ההזדמנות לברוח ,כמו כן
כשהלב הגשמי שבור ,יש הזדמנות לניצו -הקדוש לצאת מהשבי ,ואין הלב יכול
ק' והוא מה שקוראים היום מתחת ההכרה .
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
לסוגרו עוד כיון שהלב שבור ,ולכן אפילו אם לבו שבור בגלל סיבה גשמית ,מכל
מקום כיון שבמציאות הלב שבור ,אין לו כח להחזיק את השבויים בתוכו ,וכולם
משתחררים ,ועל כן יש לו אז הזדמנות להתקרב להקב״ה שאז הלב שלו פתוח.
ובמצב כזה יכול האדם יותר להכניס את הקב״ה בלבו
ב
ולכן מן התורה ניתנה לנו מצות התפלה )לשיטת הרמב״ן( דוקא כשיש לאדם
איזה צער ,לפי שזה תכלית הצרה שיתעורר ויפנה להשי״ת בתפלה ,ויש
חשיבות מיוחדת לאותה התפלה מפני שאז האדם מוכשר יותר להתפלל מעומק
הלב ,לפי שלבו שבור ותהיה תפלתו שלמה בכוונת הלב כראויקז .נמצא שכל
הצרה שבאה על האדם ,היא באה להכשיר את האדם להתפלל ,ועוד שע״י
שנשבר לבו מצרותיו המרובות הרי זה נותן לאדם דעת להתיאש מלבטוח בבשר
זרועו ,כי הרי הנה הוא רואה בעיניו שאין בידו לעזור לעצמו כללקח ,והחכם
קזהוספת המעתיק .ויש לציין דכל המתבאר בפרק זה אינו אמור דווקא לצרה גדולה,
אלא כל שיש שום צער שנגרם לאדם הוא ג״כ בחי׳ צרה שעל ידה יכול להתעורר שהוא
תלוי בו ית׳ ולהתפלל אליו בכל לבו .ובאמת קשה מאוד למדוד השיעור בזה מדאוריי׳
מה נקרא צרה ואימתי מתחייב בתפלה .אך עכ״פ ברור דאף מי שכבר התפלל בצבור
ואח״כ אירע לו איזה צרה ,תיכף מתחייב להתפלל שוב מה״ת לדעת הרמב״ן ז״ל ,וידוע
על הגרי״ז מבריסק זצוק״ל שהיו נפלטים מפיו תפילות גם באמצע דבורו עם אנשים,
והיה מרגלא בפומיה לומר ״לישועתך קויתי ה׳״ .ודי בהערה זו.
קחועי׳ מה שכתב בעל העקרים )מ״ד פי״ח( עה״פ באיוב )כב כג -כז( אם תשוב עד שד-י
תבנה וגו׳ תעתיר אליו וישמעך שסיבת יסוריו )של איוב( היתה בעבור שלא הי׳ מאמין
שהצלחתו היתה מה׳ ית׳ כי אם ממנהג הטבע ,וכן יאמין ביסוריו ,כלומר שהיה מאמין
שיסוריו הם מסיבת הטבע וכו׳ ,ויאמר אליפז שאם ישוב אל ה׳ ית׳ ויתפלל וכו׳ ויודה לו
שהכל בא ממנו ישמע תפלתו וינצל מיסוריו ויצליחו נכסיו וכו׳ ,וכ״כ בספר בית אלוקים
שער התפלה )פרק ו׳( כשמכירים שמאת ד׳ באה להם הצרה וצועקים אליו אז מן
המצוקות שלהם ,כלומר אע״פ שהם גרמו אותן באולתם ,גם כן מושיע אותם ,וזהו
אומרו ״ממצוקותיהם״ יושעם ולא אמר סתם ״ממצוקות״ .
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
שעיניו בראשו הרי הוא מנצל את ההזדמנות של הצרה להמטרה הנכונה
שבשבילה נשלח לו משמים הצרה ,ועל ידה הרי הוא מתעורר לחיות רק עם
בטחון ואמונה בהי ואז הרי לבו מוכשר לפנות רק אל הי ,ואז יפנה בתפלתו להי
באמת ,וכמבואר בראשוניםקט שזה טעם מצות התפלה כדי להבין שכל
הצטרכותו וכוי אינו יכול לקבל רק מהי יתי ולא בכח עצמו כללקי ,וזה עצמו
התקרבות להי והתעלות גדולה להאדם ,כשמרגיש שכל חיותו והצלחתו תלוי
רק בהי ,ואז על כל נשימה ונשימה הוא מהלל את הי כמו שמבואר בחז׳׳ל )בר׳׳ר
פי׳׳ד ט( ,ומכיון שמתקרב אל הי תפלתו נשמעת ,ואז בכוחה של תפלתו לבטל
את הצרה .ועוד מכח זה הענין עצמו שהתקרב כל כך להי ,מכח זה לבד יתכן
שיתבטל הצרה ,אם יתקרב מספיק ,ובפרט באופן שכל הצרה באה רק בכדי
שיתקרב וכנ׳׳ל.
ולפי האמור נמצא שלא הצרה היא המביאה את התפלה אלא חוסר עבודת
התפלה היא הגורמת את הצרה .ולכן כשמופיע לאדם איזה צרה ח׳׳ו,
צריך שיזכור שתכלית כל הצרה היא בכדי שיצטרך לפנות אל השי׳׳ת ,דהיינו
שהצרה תכריחנו לצעוק להי ועי׳׳ז יתעלה בעיקר מטרת החיים שהיא קרבת הי.
ובשביל זה נשלח כל הצרה כדי להזכיר לו שיש בורא עולם ושירגיש מאין יבוא
עזרי ,ועי׳׳ז יבוא להכרה יותר חזקה שעזרי מעם הי עושה שמים ואר .-ובזה
מובן מה דאיי )סנהדרין מד בי ועיי ר׳׳ה יז בי( שכשאדם מקדים תפלה לפני הצרה
קט עי׳ לשונות הראשונים ז״ל שהעתקנו לקמן ריש פ״ו בהערה קכ״א .
ק' עי׳ מש״כ הרשב״א )בחי׳ אגדות ברכות י׳ ע״ב( דהטעם במה שאמרו חז״ל )שם( שצריך לכוין
את רגליו בעת התפלה ,לפי שהמתפלל צריך שישים כנגד עיניו כאילו ידיו ורגליו
כבולות ונסתלקה מהם התנועה ,ואין בידו כח לברוח מנזקיו ולא להשיג אל חפציו
זולתי בעזרתו יתברך ,וכן אמרו )שבת י׳ ע״א( בעידן ריתחא פכר ידיה ומצלי ,וכן הנהוג
באומות בחוקי המתחנן אל אדוניו מכוין ידיו ומתחנן ,לכוונה זו מתכוונים שמראה
עצמו כאילו ידיו אסורות ואין לו עזר בלתי אם ישיג רצון אדוניו ,ומפני שברגלי האדם
נעזר יותר בברחו מן הנזק וברדוף אחר הנאותיו ,לכן הצריכו לכוין את רגליו בעת
התפלה עכתו״ד.
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
מתקבל יותר ,ובפשוטו הטעם כי לפני שהגזירה יוצאת לאור קל יותר לבטלה,
אך לפי הנזכר י״ל ביתר עומק ,כי מכיון שהאדם הגיע להמטרה מעצמו ופנה אל
השי״ת בלי שהצרה יכריחנו ה״ה חשוב יותר כמובן .
ולפי דרכינו יש לבאר מדוע כתיב בפרשת תולדות ״ויעתר יצחק לה׳ כי עקרה
היא״ שלכאורה היה צריך לכתוב קודם ותהי רבקה עקרה ואח״כ ויעתר
יצחק לה׳ ,שהרי כל פעם מזכירים את הסיבה לפני המסובב ,ועי׳ במפרשים
שעמדו על זה ,אבל לדברינו ניחא ,כי באמת התחלת הענין שגרמה כל העקרות
היא מפני שהיה חסר מה שמבוקש בשמים והם התפלות של אבותינו הקדושים
ואמותינו הקדושות ,ולכן נשלח להם ענין העקרות וזה יגרום להם להתפלל כדי
לבטל את העקרות ,והתוה״ק מתחילה בהזכרת סיבה הראשונה שלפני העקרות
והוא ענין התפלה לכן כתוב קודם ״ויעתר יצחק לה׳״ שזוהי תחילת הסיבה כדי
שיגיע לתפלה הזאת ולכן היתה עקרהקיא.
ויש להוסיף ולבאר דמה שאמר הכתוב ״ויעתר יצחק לה׳״ הכוונה בזה שיצחק
אבינו הבין שכיון שרבקה עקרה ,על כרחך שמתבקש ממנו מן השמים
תפלה ,כדי שיתקרב יותר אל ה׳ ,וז״ש שכתוב ויעתר יצחק ״לה׳״ כלומר שביקש
רק את ה׳ להתקרב אליו ,והכוונה במש״כ ״כי עקרה היא״ שזה הוכיח לו שצריך
להתקרב יותר אל ה׳ ועבור זה מבוקש ממנו עתה להתפלל כדי להשיג
ק'א א.ה .ומצאתי שכ״כ בהדיא רבינו בחיי בספר כד הקמח-תפלה וז״ל וגדול כח התפלה
אפי׳ לשנות הטבע ולהנצל מן הסכנה ולבטל הנגזר .לשנות הטבע ממה שכתוב ויעתר
יצחק לה׳ וגו׳ היה הכתוב ראוי לומר ותהי רבקה עקרה ויעתר יצחק לה׳ ויעתר לו ,מפני
שראוי היה להקדים הסיבה שבשבילה באה התפלה ,אבל נ״ל כי זה יורה כי אין העקרות
עיקר הסיבה אלא התפלה ,ולא בא העקרות אלא בשביל שתבא התפלה א״כ התפלה
עיקר ,ולכך רצה להקדים העיקר ולהתחיל בתפלה .ואמרו רז״ל במסכת יבמות )דף ס״ד(
מפני מה נתעקרו האמהות מפני שהקב״ה מתאוה לתפילתן של צדיקים ,ביארו לנו בכאן
כי לא בא העקרות לאמהות אלא מפני התפלה ,וכשהתפללו בזה נשתנה הטבע בהן
וילדו ,וא״כ ה״ז מבואר שהתפלה יש לה כח לשנות הטבע עכל״ק .
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
התקרבות זו .וזה מלמד לנו מוסר השכל כמו כן אצל כל אדם שיש להבין מענין
הצרה שחסר לו שלימות ונדרש ממנו עתה יותר עבודה וזיכוך והתקרבות להי,
ולכן מראים לו מן השמים שצריך להתפלל יותר ,כי עיקר ענין התפלה היא
עבודת הזיכוך וההתקרבות להי ,וכאשר זה חסר לאדם אזי שולחים לו מן
השמים צרות או שום דחק כדי לדוחפו לעבודת התפלה ,ולמדנו מכאן איך
צריכה להיות ׳צורת התפלה׳ שבעת התפלה תהיה כל עיקר מגמתו עבור
תכלית זו שיתקרב עתה יותר להשי׳׳ת ,כי זהו העיקר מה שחסר לו עתה יותר
מהצרה עצמה או הדחק שיש לו ,כיון שכל הצרה היא כתוצאה מחסרון זה .
אמנם כמובן שאצל אבותינו הקדושים לא היה הסיבה מפני שהיה חסר להם
שלימות אלא להעלותם בדרגא יותר גבוהה בהתקרבותם להי ועבור
תיקון כל הדורות הבאים הכלולים בהם וכאומרם ז׳׳ל )יבמות ס׳׳ד (.למה היו
אמותינו עקרות ,מפני שהקב׳׳ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ,כלומר לא עבור
שלימות שלהם אלא עבור תיקון כל העולמות .
ובדרך זה יל׳׳פ הא דתנן )ברכות ל ע׳׳ב( והובא בשו׳׳ע )או׳׳ח סיי צ׳׳ח סעי״ אי( על
חסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת קודם התפלה כדי שיכוונו
לבם לאביהם שבשמים ,שיש בזה גם כן פירוש עמוק) ,חו -מהפירוש הפשוט(,
והוא הדרגא הנזכר שחסידים הראשונים הגיעו אליה ,שהיו מכוונים לבם
להקב׳׳ה ,לומר שהיה עיקר מטרתם וכונתם בתפלה אך ורק בכדי להתקרב להי
ולא לבקשת הצטרכותם ,וזה על ידי שהיו שוהים שעה אחת קודם לכן עד שהיו
מגיעים להתפשטות הגשמיות כמו שכתוב שם בשו׳׳ע וממילא היו שוכחים מכל
העוה׳׳ז ,ואז האדם מסוגל לכוין בתפלתו כנ׳׳ל להיות עיקר בקשתו להתקרב אל
הי כנזכר ,אשר זהו עיקר מטרת התפלה לקרב את האדם לבוראו ,וכמו שכתב
רבינו יונה בספר שערי העבודה אות חי וז׳׳ל ענין הקרבנות והתפלה ענין אחד,
בהם יתקרב האדם אל בוראו להדבק אליו דביקות גמורה וכוי ,ע׳׳כ .וכעי׳׳ז כתב
רבינו בחיי בספר כד הקמח תפלה וז׳׳ל דהמע׳׳ה היה מתחנן להקב׳׳ה שישמע
תפלתו לפי שעם התפלה יתקרב אדם לבוראו ,ע׳׳כ .
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
ג
וע״פ האמור כאשר אדם נגש לתפלה בעת צרה הן אמנם שהדחיפה הראשונה
להתפלל באה לו מכח הצרה ,אבל בשעה שנגש לשפוך את נפשו בתפלה
עליו להתבונן ,ראשית ,כי הצרה אשר נקלע אליה הרי עפ״י האמת טובה היא
בשבילו ,וכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד ,וע״י מחשבה זו הלב כבר לא יהיה
מוטרד ומופרע לגמרי מהצרה ,ואז יתחיל להתבונן ולחשוב כמה הוא רחוק
מהקב״ה ,ועי״ז כבר יקל עליו להסיח דעת מהצרה הגשמית מפני שקם ליה
בדרבה מיניה ,והלב שלו כבר צריך להיות נכבש ונתפס עם הצרה הגדולה שיש
לו שהוא רחוק מה׳ .ויבקש ויתחנן שיזכה לשוב אל ה׳ באמת ,ושיאיר ה׳ עיניו
לידע איך לתקן את דרכיו ומעשיו ,ועיקר תפילתו יהיה רק בשביל להתדבק
ולהתקשר להקב״ה .
וא״ שבאמת אפילו באדם פשוט שגם בשעה שהוא פונה ע״י הצרה לה׳ ,עדיין
דעתו בעיקר על הבקשה שלו ,בכל זאת התפלה תקרב אותו להקב״ה לאט
לאט ,כיון שסוף סוף הוא פונה להשי״ת בלב נשבר ונכנע .אבל מ״מ מי שיעשה
את מצות התפלה בדרגא המעולה הנ״ל ,דהיינו שמסיח דעתו מהצרה כמה
שיוכל לכל הפחות בזמן התפלה ,ורוצה בכל לבו להתקרב ולהתדבק בקב״ה ,כי
יודע ומבין שזה עיקר המבוקש ,וכל הצרה הרי הוא רק טפל כדי להביאו אל
המטרה העיקרית אז יתעלה מאוד מאודקיב ,וזה בדוק ומנוסה ,וזה מעליות
היותר גדולות שאפשר לאדם להתעלותקיג.
ובאמת רק אחר שמעורר האדם את נפשו לתשובה לשוב באמת ולהתקרב
להשי״ת ,אז יכול לבקש ולפעול על ביטול הגזירה והצרה ,וכמו שכתב
ק'בואחרי שיתעלה לאט לאט מדרגא לדרגא יגיע עד לדרגת החסידים הנ״ל שמכוונים
רק למקום ,פירוש לצורך השכינה ,וכמו שהזכרנו אצל יעקב אע״ה .
""]הוספת המעתיק[ :הצדיק ר׳ יוסף חיים זוננפלד היה רגיל לומר כי כאשר אדם מתרגל
להתפלל לפני הקב״ה תמיד על כל דבר ודבר הרי הוא מגיע לשלימות היותר גדולה
שהוא מסוגל להגיע אליה .
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
האלשיך הקדוש זי׳׳ע עה׳׳פ )במדבר יי ,טי( וכי תבואו מלחמה בארצכם והרעותם
בחצוצרות וגוי וז׳׳ל יאמר מוסר והדרכה אמיתית לכל מבקש את הי על כל צרה
שלא תבוא ,כי הנה דרך אנשים מעוטי ההשכלה ,שבבא עליהם רעה יתפללו אל
הי ויאמרו לפניו יתברך ,הצילנו נא כי מושיע אין בלתך ,וכיוצא בדברים האלו,
ולא יעתרו ,והוא כי אדרבה ירעו וישחיתו את עצמם בזה ,כי ע׳׳י כן יבוקר
פנקסם ויתעוררו אשמתם לקטרג עלימו אז יותר .אך לא זו הדרך ישכון אור ,כי
אם תחלה יאמרו ללבבם לא חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא ,ואין
זו כי אם שמוגגנו ביד עונינו ,כי בכל עון בראנו משחית ,והמשחיתים ההם הם
המכים ומצרים אותנו ,וכל עוד שאין אנו ממרקים אותם לא נוכל להמלט מהם
כי הלא יתאזרו לקטרג יותר ותכפל הרעה .לכן הדרך האמיתי הוא להתיש כחם
ולהעבירם וכוי ,והוא כי נשוב מעונותינו ונתוודה עליהם בלב נשבר ונדכה ,וכוי.
ואז ישים פניו לבקש מלפניו יתברך על צרתו ,כי יאמר ידעתי הי כי עונותי הטו
אלה ,אך הנני שב מהם ומתוודה ובוכה עליהם והי סלחה .ואחר הסליחה
הקשיבה לקול תפלתי על צרתי ,ואז כאשר תזכר לפניו יתברך תהיה זכירתך
לטובה ,כי נמנע כל משחית אשר בראת בעונותיך ויותש כחו עכ׳׳ל קדשו] .וראה
עוד לעיל סו״ פרק גי מש׳׳כ בשם הח׳׳ח זצוק׳׳ל בענין התפלה בעת צרה[ .
ד
ואין להקשות על כל הנתבאר לעיל איך יתכן שעיקר קיום מצות התפלה היא
דווקא בעת שלבו שבור ורצו .-הלא האדם צריך להתפלל מתוך שמחה
כדאיתא מגמי ,וכמו שנזכר כמה פעמים בדברינו שזה הוא השער להי בכל ענין
וענין בעבודת הי יתי ובכל ענין רוחני ומצוה) ,והארכנו בזה לקמן בפרק י׳׳ג( אך
באמת אע׳׳פ שנראה בדרך השכל הטבעי שקשה להאדם כשהוא שבור בגופו
ולבו להיות בשמחה ,אין הדבר כן ,אלא אדרבה בדרך הרוחני המציאות היא
להיפך ששבירת לבו ושפיכת נפשו לפני הי מוליד בו השמחה .ובפרט כשיתבונן
האדם כנזכר שעיקר מטרת חייו הלא הוא להתקרב להי ,וכל צרותיו הם רק
טפלים להמטרה הזאת שזהו האושר האמיתי ,ולתכלית זו נשלחו היסורים לקרב
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
את לבו לה׳ ,ויקבל הכל באהבה ,וישליך אל ה׳ יהבו ויסיח דעתו מכל צרותיו,
ע״י כך יפתחו לו שערי אורה ושמחה .וכמו שכתב רבינו בחיי )בספרו כד הקמח
בענין שמחה( וז״ל א״א לו לאדם שישמח שמחת הנפש עד שיעציב את הגוף וכו׳
כי יצטרך האדם להכניע ולשבר גופו בתאותיו ויהיה חומר העפר מדולדל
ותשוש ואז תתעלה הנפש לעלות בהר קודש אלוקים ע״כ .
ולפי המתבאר שמצות תפלה מן התורה ניתנה דוקא בשעה שיש לאדם צרה,
מפני שאז האדם מוכשר יותר להתפלל מעומק הלב ,יש להוסיף כי בוודאי
אז הוא ג״כ עת רצון שתתקבל תפלתו וכמש״כ )תהלים קל ,א׳( ממעמקים
קראתיך וגו׳ ,אזי ה׳ שמעה וגו׳ תהיינה אזניך קשובות וגו׳ והיינו שאז הוא עת
רצון שתתקבל תפלתו .נמצא לפי זה שמה שאנחנו רגילים לומר שיש עת צרה
ויש עת רצון ,אין זה בדיוק כך אלא שכלפי חו -נראה כך ,אבל בפנימיות הענין
הרי דוקא כשיש צרה הרי זה סימן שטמון תוך הזמן הזה עת רצון ,וידוע
מהספרים הקדושים שמצרה נעשה רצה )כלומר ברגע שהאדם מבין עומק הכונה של
הצרה ופונה לה׳ להתפלל מעומק לבו ,מתהפך צירו״ האותיות מצרה לרצה( .ובזה יש
לפרש הפסוק עת צרה היא ליעקב ״וממנה יושע״ )ירמיה ל ז( ,כלומר שמן הצרה
עצמה באה הישועה ,וזה היא המטרה של הצרה להביא את האדם להישועה .
נמצא שבפנימיות הענין כאשר יש עת צרה ,הרי דוקא בעת כזאת נשלחה
סיבה מהשמים לעורר ולשבור את לב האדם ובזה ניתן להאדם כח
והזדמנות להתפלל ולפנות לה׳ מעומק לבו וע״י כך יבטל את הצרה ,רק שאם
אינו מנצל את ההזדמנות ואינו נותן לב להתעורר אזי ח״ו מתקיים הצרה
ונעשית באמת עת צרה ,נמצא האדם בבחירתו הוא הקובע אם יהיה עת צרה
או לא ,וכל מה שנקראת עת צרה הכונה היא שיש אפשרות שאולי ח״ו יסתיים
בסו״ בעת צרה ,אבל כמו״כ זה לעומת זה ,מצד השני הרי עתה דוקא יש
אפשריות והזדמנות שתצמח מזה עת רצון מיוחדקיד ,כי על ידי שיתעורר האדם
ק'יוביאור הענין קצת ביותר עומק הוא כך ,בזמן שמתעורר בשמים רצון להשפיע שפע
להעה״ז ,והמעשים של בנ״א בעה״ז מעכבים את השפע לצאת לאור) ,כמבואר בספה״ק שכל
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
ויפנה להי כל לבבו ,ע׳׳י כך יגלה רחמי שמים יותר מקודם ,וכידוע מספה׳׳ק
שאחרי ביטול גזירה מתעורר מדת הרחמים ועת רצון ביותר ,וכמו שמצינו אחרי
תפלת משה רבינו ע׳׳ה בויחל משה שאח׳׳ז התגלה לו החיבה יתירה וי׳׳ג מידות
הרחמים ,ובספה׳׳ק ביארו זה במשל הגשמי שאחרי רוגז כשמתפייסים באמת,
אזי מתעוררת האהבה ביתר שאת .
ה
והנה לפי האמור שמטרת הצרות הם כדי להעלות את האדם ולקרבו להי יתי,
וגם כפי המתבאר שהצרה שוברת לבו של האדם ומכשרתו להתפלל
כראוי אשר על ידי זה יתקרב להי ,וגם על ידי זה יש לו הזדמנות להתנתק
מלהיות דבוק בעוה׳׳ז )וח׳׳ו להיות השי׳׳ת נשכח מלבו( ,כי המצב צריך להביאו
לההכרה שאי אפשר לו לעזור לעצמו ומוכרח לעזרתו יתי ,ועל ידי זה יכניע את
עצמו להי יתי ויתיאש מלחפש עצות ותחבולות לעזור לעצמו ,ויפנה רק אל הי,
אם כן צריך האדם לנצל את ההזדמנות שנעשה מוכשר עתה להתפלל מעומק
לבו וע׳׳י כך יתקרב עכשיו מאוד ע׳׳י תפלתו להי יתי .
האורות העליונים והשפע תלוי במעשיו בהעה״ז( ,אזי בעת כזאת מתעוררת מאד מדת הדין ח״ו
ובחינת כעס למעלה ,כמו בדוגמא בעה״ז שהאב כשרצונו חזק להעניק לבניו אהוביו
מהטוב שהכין בטובו עבורם ,באהבתו אותם ,וזה לנח״ר לו כשמעניק להם ,ואם הם
מעכבים בעדו ע״י התנהגותם הרע שלא מאפשר לו להעניק להם מטובו ,ה״ז גורם לו
כעס וצער גדול ,וע״כ חלה עליהם מפני״ז עונש כפול ומכופל וכמו״כ הוא ענין הזה .ובזה
מובן המדה של היום בתקופתנו שמכיון שכבר רצונו ית׳ חזק מאוד לגאול אותנו ,כי כבר
הגיע עת דודים ,ע״כ מכיון שזה מתעכב מכח מעשינו ,ה״ז ח״ו מעורר את המצב הקשה
הנראית לעינינו ,וה״ז דומה ליולדת כשהולד מתעורר ומתחיל לצאת ,מכיון שהרחם
סתום וסוגר בעדו לצאת ע״כ מתעוררים הצירי לידה כדי לפתוח הסתימה ,ולפי חוזק
וצרות הרחם כפי״ז גודל כאב הצירים ,וכמו״כ הצרות ויסורים של היום ,שמטרתם לפרוץ
ולפנות הדרך להגאו״ש ,לכן נקראים חבלי משיח כמו החבלי לידה ,ולפי גודל סתימת
וסגירת ליבנו כך גודל היסורים ,ה׳ ירחם עלינו שנתעורר באמת לבנו בתשובה שלימה,
ונפנה הדרך להגאולה שלימה בעגלא ובזמן קריב ברוב רחמים וחסדים ב״ב אוכי״ר.
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
ויש אנשים שלא די שאינם מנצלים את זה אלא א״ עושים את ההיפך ,שמפני
הצרה מתרחק לבם יותר מהתפלה ,ואפילו אם מתפללים ואומרים כמה
מזמורי תהילים בעבור הצרה אבל אי אפשר לפעול כלום בתפלה כזאת ככתוב
)ישעיה כ״ט י״ג( בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ,וכל זה על ידי שמשקיעים
את לבם ומוחם בתוך הצרה והדאגה שלהםקטו ,וע״י זה הם מתרשלים מן התורה
ועבודת ה׳ ומתרחקים מן השי״ת במקום שהיה להם לנצל את ההזדמנות
להתקרב אליו ית׳ ,ורוב האנשים מתנצלים ע״ז ואומרים שמכיון שהם במצב של
עינוי ודיכאון אינם יכולים ואינם מסוגלים להתפלל וללמוד שהרי אין להם ישוב
הדעת ומנוחה ,והם צריכים מנוחה ודיעה צלולה כדי שיוכלו להתפלל וללמוד,
ואינם מבינים שדוקא במצב זה יש להם את ההזדמנות הגדולה להתקרב
להקב״ה ,וא״ שבאמת זה דבר קשה להתפלל וללמוד כשהוא מעונה ומדוכה ואין
לאדם מנוחה ,בכל זאת אם היו יודעים ומתבוננים כמה מפסידים בזה ,וכמה יכול
האדם להרויח אם יתגבר על כל זה ושאדרבה זה יוציאו ויצילו מכל הצרה שיש
לו ,בודאי היה מתאמ -בכל כוחו להסיח דעת ולשכוח מכל הדאגות לכל הפחות
בעת התפלה ,שהרי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו )וכמו שרגילים העולם לומר ״וואס
טוט מען דען נישט פאר פרנסה״ וכי מה לא עושים עבור פרנסה( ,ואם יתאמ -כפי כוחו
בודאי יהיה לו סייעתא דשמיא שיוכל להתפלל גם במצב של קושיקטז) .ועי׳ להלן
פי״ז אות ב׳ למטה בהערה רנ״ט מש״כ בשם היע״ד(
קט'ולפעמים עי״כ טובעים יותר בעולם הגשמי שמחפשים כל מיני תחבולות והשתדלות
רחוקה בדרכי הטבע ,ושוכחים לגמרי כוחה של תפלה ,ושהכל מאת השי״ת ורק בו תלוי
הישועה ורק לאחר שכלו כל הקיצים ואין רואים שום דרך בדרכי הטבע אז נזכרים
להתפלל ,והרבה פעמים עד שמגיע האדם להכרה זו הישועה באמת רחוקה ,שכבר
החמיר מצב החולי מאד וזקוקין לנס גלוי לרפואתו ,ודי למבין .והחזו״א ז״ל כתב )קובץ
אגרות ח״ג אג׳ ס״ב( וז״ל צריך לזכור שאין בכחנו לעשות מאומה רק במעשינו אנו מעוררים
שערי רחמים ,שמעשה ידינו יכוננו את המבוקש ,״ומי שמתפלל ומרבה תחנונים על
ההצלה ,הוא פועל יותר מהמשתדל״ עכל״ק .ועי׳ עוד מה שהארכנו בענין זה בקונטרס
ישמח ישראל בעושיו שער ג׳ את ב׳.
קטז אגב יש לעורר עוד בעניין התפלה בעת צרה שצריך להזהר מאוד שלא תהיה התפלה
באופן של התמרמרות וטרוניא כלפי מעלה ח״ו ,אלא בדרך בקשה ותחנונים .ומעשה
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
ו
ומאחר שביארנו שהצרה מביאה את האדם להתפלל יותר מעומק הלב ,לפי
שע׳׳י שבירת הלב מתגלה עומק הפנימי שבמעמקי הלב ,ראינו לנכון
להסמיך כאן ענין נכבד ויסודי בהשקפה אשר על ידו יתבאר לנו ג׳׳כ השפעת
התפלה על נפש האדם
הנה יש לדעת שעומק הלב יש לו צורה אחרת ממה שהאדם יודע ,והוא מה
שטמון בתוך הלב והאדם לא מרגיש כלל בזה ,וענין זה ידוע כגילוי חדש
בעולם לפני כמאתיים שנים וקורין את זה ׳מתחת ההכרה׳ ,ובאמת אין כל חדש
תחת השמש כי אנחנו יודעים ענין זה מכבר מכח תורתינו הקדושה וכל ספרי
המוסר מלאים מזה ,שצריכים לעורר ולגלות את פנימיות הלב ,וזהו הענין של
תחת ההכרה ,שהאדם אינו יודע כלל מה כואב לו ומה מפריע לו ומה הוא
רוצה כלומר שאינו יודע מהו רצונו האמיתי ,והגויים ואומות העולם לא ידעו
מזה עד שגילו את הענין הזה גם בטבע הגשמי ,וזה גם כן אחד מחסדי הי יתי
שגילה הקב׳׳ה להעולם שאפילו בדרך הטבע ידעו מזה ,מפני שיש אנשים שאין
להם את השכל והזכות לקבל ולהבין את זה מהתורה הקדושה ,לכן גלה הקב׳׳ה
זה בטבע כדי שגם הם ידעו את זה .
אבל באמת הענין הזה כבר ידוע מהתורה הקדושה ,שיש לכל אדם בפנימיות
שבלב ,ומקורו ברמב׳׳ם )הלי גיטין פרק בי הלי כי( בביאורו לההלכה שבית
באשה אחת שהיתה מתפללת אחר הדלקת הנרות שעה ארוכה בכל ערב שבת שתצליח
בחינוך בניה ולא עשתה תפילתה פירות ,והלכה ושאלה לאחד המשפיעים הלא שכנתי
אינה מאריכה בתפלה כ״כ ובניה מצליחים ואילו אני מאריכה כ״כ בתפלה ולמה אין אני
נענית .ולאחר משא ומתן עמה השיב לה שניכר מדבריך שאופן התפלה אצלך אינה
באופן של בקשה ותחנונים רק כמתלונן ומתממר על רוע מזלך ,וזה אינו בגדר תפלה
כלל ,ואיך יכול לצמוח ישועה מזה .כי רק אחרי שמתבונן האדם שאין לו שום תביעה
כלפי הקב״ה ח״ו וכל מה דעביד רחמנא הוא לטב ,והרי הוא נגש בהכנעה לעמוד בתפלה
ולהתחנן על נפשו ,אז יש לתפלתו שם תפלה.
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
דין כופין את האדם לקיים את הפסק הדין עד שיאמר רוצה אני ,ונחשב כרצון
אע״פ שהב״ד כפו אותו לזה ,מכיון שאנו יודעם שבאמת זה רצונו האמיתי בתוך
פנימיות לבו לקיים מה שהתורה מצווה לו ,וכשאין לאדם מנוחה בלבו ונפשו,
הדבר נובע מפנימיות הלב ,וכמו כן מה שיש בזמנינו כל כך הרבה מחלות של
עצבים ל״ע הכל הוא מחמת הפנימיות שבלב ,וזהו הענין שהרופאים החדשים
אומרים שיש לפעמים אדם שאינו יודע למה הוא מדוכא ולמה הוא עצב ,וזה
מפני שיש משהו בתוך פנימיות הלב שמפריע לו והוא אינו יודע ,ומחפשים
ומנסים למצוא מה הוא המפריע ,והם חושבים שהם מוצאים ,אבל באמת הם
מעלים קש ולא יותר ,ואינם יכולים לעזור )כ״כ לאנשים הללו ,ובפרט( ליהודי שיש
לו נשמה ובפרט למי שהוא בן תורה או למי שהוא עובד ה׳ ,ודאי שאינם יכולים
לעזור להם ,מפני שאינם יכולים להשיג את פנימיות לבו כי אינם יכולים להשיג
את נשמתו ,ואם כן איך אם יכולים לדעת מה מפריע לו ,כי כדי ליכנס בתוך
פנימיות הלב של יהודי ומכל שכן של הבן תורה ועובד ה׳ ,צריך ליכנס
בהנשמה ,כי הפנימיות שבלב של יהודי הוא הנשמה ,ולהרופאים האלו אין להם
נשמה ,ואם כן היאך אם יכולים ליכנס בנשמה של יהודיקי(
ק" ]עיונים והוספות[ ואפילו רופאים שהם לכאורה שומרי הו״מ בפ״ז מפיון שלמדו אה הדרך
בזה מהגוים ומסהמפים על הדרך הזאה הלא אין בהם פח לחדור להוך הנשמה ,פנ״ל שהמדריכים
וממציאים אה הדרך הלזו אין להם שייפוה ומושג לבחינה נשמה ולא מאמינים בכלל בענין של
נשמה ,א״פ איך ילמדו לאחרים דרך לזה ואם יאמר האומר שיקח מדבריהם משל ודוגמא להבין
בזה הלוא ההוה״ק שוללה דרך פזאה פמו שפהוב !דברים י״ב ל[ ופן הדרוש וגו׳ לאמר איפה יעבדו
הגויים האלה וגו׳ ואעשה פן גם אני ,לא העשה פן וגו׳ פי גם אה בניהם וגו׳ ישרפו באש וגו׳ ,פי
הגישה לדברים רוחניים המה במדה אחרה לגמרי מהגישה לדברים גשמיים ונשמה יהודי ה״ה
חלק אלוקי ממעל ולא דרפיפם דרפי ולא מחשבוהי מחשבוהיפם ואפילו הגוף החומרי ונפש
הבהמיה של בני ישראל ג״פ שונה משל אומה״ע )והטפרים( ,ולפן אין לדמוה וללמוד מדרפי
ההלופה הטבע והגוף של גוי אפילו לגבי גוף של יהודי פמו שא״א לדמוה הפונה וטבע בהמה לשל
אדם ,ויש פמו פן דברי׳ ברפואה ובריאוה הגוף שהרופאים מפירים הבדל בין גוף יהודי לאומה״ע
ומפל שפן במה שנוגע להנפש שבודאי אין לדמוהם וא״פ איך יהערב זר בשמחהינו .ובמפל שפן
שלא להשהמש בדרפיהם ונמוסיהם במה שנוגע לחינוך הבנים והבנוה שלא לגרום ח״ו לשריפה
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
הכנים נאש חייו )ככתוב בפסוק הנזכר כי גם בניהם ובנותיהם יסלפו באש וגו׳( .וכן כעניני שלום כיה והנהגה
חיי ובית יהודי חייו לדרוש בדרכם כי הגישה שלהם הוא רחוק והיפוך מדרך התוהייק ואמונהינו
הטהורה ,וכל פסיכולוג כשיוצא לו עפייי שכלו המטופש שהזוג הזה לא מתאים ה״ה מסוגל
להמליץ לגירושין ואין עליו שום תביעה ואין שום דבר מעכבו מלבצע את זה מכיון שיש לו תעודה
ואישור לזה מאת מלמדיו והמה מחשיבים ומרגישים אייע שולטים ובעלי בתים על העולם
ומלואו ובכוחם לקבוע מכיון שלמדו את דרך הר/ע בטוב )המיוסד על כפירה ורשעות כנייל( ולא
מתייחסים אל השקפת התורה והאמונה כלל )ולא למה דאיתא בגמ׳ )סנהדרין כב א׳ וגיטין צ עייב( שהמזבח
מוריד דמעות על ענין זה(.
ובידעי ומכירי קאמינא כמוייכ זוגות שטפלו בהם ולא עלתה בדעתם וברעיונם כלל וכלל מחשבה
כזאת של גירושין וכדו׳ ,ולפעמים נשים לבד שהלכו לקבל ייעוץ וטיפול וכונתם היתה רק שיעזרו
להם להסתדר אחד עם השני לתקן את השלום בית והם המה הכניסו בלבם הארס הזה ,וידוע לי
גם מקרים של אנשים חשובים ובני תורה שפנו אליהם וקבלו דעתם ועצתם להתגרש בתמימות
)בחושבם שהלא המה הבעלי מקצוע ומבינים בענין זה( ,וכמו כן ידוע לי כמוייכ מקרים של בני תורה שהפנו
אותם אליהם בכל מיני ענינים מה שנוגע לדת משה וישראל והכניסו בהם רעל והשחתה בענינים
שאייא לפרטם אשר תסמר שערות ראש ומזעזע לשמוע כמוייכ הרסו בכרם ישראל בעוהייר)ומכיון
שידוע לי כייז איך אתאפק מלהודיע בשער בת רבים את חללי בת עמי ולעבור חיו על לאו דלא תעמוד על דם רעך(.
ולדאבונינו כהיום נעשה חורבן זה מכח התמימות של קטנות הדעת ששורה בינינו ובפרט אצל
תלמידים אשר אין יודעים בין ימין לשמאל ובפרט בעניני השקפה ,ומכיון שמסתכלים בתמימותם
בהערכה על הבעלי מקצוע הללו ואין יודעים להבחין במה ששומעים אם זה נגד השקפת
התוהייק והאמונה הטהורה ,וכידוע מהמציאות שדרך הזאת החריב והרס הרבה מאוד מבתי בני
ישראל ה׳ ישמרנו.
ועייכ יש לסור מדרך זה ובפרט בפרט במקרה שנוגע להנפש שצריכין יעוץ והדרכה ,וקייו ובן בנו
של קיו בעניני חינוך שאין לאלו ולפדגוגים שלהם חלק בתורת ודת משה וישראל )ואין הכונה במקרה
של מחלה רצינית שיש חיו לבנייא לייע שאז לפעמים צריכים להשתמש בענינים כעין תרופת סם שלוקחין להסיר הכאב ואז
יתכן לפעמים להשתמש ברופאים כאלו בתור סם להרגיע הכאב בשעת מעשה וכמו עזרה ראשונה וכמו שמשתמשים
בשאר רופאים לענינים גופניים שהתירה התוהייק בפירוש בפסוק ורפא ירפא אבל בדרך כלל יש לסור מדרך הזה
המסוכנת( .ועי׳ מדרש )בריר א א( שהתורה נקראת אמון פדגוג וכו׳ אייכ הרי התוהייק היא הפדגוג
היותר גדול ואייכ אפשר ללמוד ולהוציא מהתוהייק הפדגוגיא המומחית ביותר במציאות ,ואייכ מי
שפונה חיו לחינוך שלהם ושל פדגוגים שלהם במקום ללמוד ולקבל כל זה מהתוהייק הייז חילול ה׳
חיו שמייקר האלילים ואויבינו פלילים כאלו חיו התורה שלנו חסירה כלום ובאמת אין שום
חכמה שבעולם שאינה רמוזה בתורתינו הקדושה ,והתוהייק צווחת ואומרת כי היא )התוהייק(
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
היוצא מדברינו ,שאנו בני ישראל שיודעים מכבר שכשאדם מישראל אינו רגוע,
הרי זה נובע מכח שהנשמה שלו איננה רגועה ,וכשהנשמה עצובה
ומתוחה ,משתלשל ההרגשה בלבו ובנפשו של האדם ומרגיש שהוא לא רגוע,
ולפעמים ההרגשה הזו מתלבשת באיזה סיבה ונדמה לו להאדם שזה הסיבה
קיח
גרמה לו ולפעמים מרגיש האדם סתם לא רגוע בלי לדעת שום סיבה לזה
חפמהפם ובינהפם לעיני העמים וגו׳ ואמרו רק עם חפם ונבון הגוי הגדול הזה ואין החפם והנבון
הגדול צריך ללמוד מקטנים ממנו ,ויוהר מזה שההוה״ק מעידה ״רק״ וגו׳ הגוי וגו׳ ״הזה״ וצל״ד
ולהאמין שמההורה הקדושה אפשר ללמוד פל מה שנצרך להאדם )ומפש״פ לדברים רוחניים( ,והגמ׳
והרמב״ם והשו״ע והספרים הקדושים הראשונים הם המדריפים שלנו ומי שלא יודע להוציא פ״ז
מדבה״ק ילך אצל חפם וילמדנו דעה ,ומי שפונה לאלו הנ״ל ע״ז נאמר אוהי עזבו מקור מים חיים
לחצוב להם בורוה וגו׳ נשברים ח״ו.
ומ״ש חפמה בגוים האמין )רבה איפה ב׳ ,יג׳( זה אמור על פעמים נדירים מאוד שמפני גלוה השפינה
יש ניצוצוה קטנוה שנפלו בשבי׳ וזה בחינ׳ גלוה ההורה שנאבדה מאהנו בעוה״ר ניצוצוה קדושים
מההוה״ק ,אבל להוציא הנצה״ק האלו צריך להיוה אדם גדול מענקי עולם פמו הרמב״ם ופדו׳
ופדאיהא בספה״ק שעבודה העלאה ניצה״ק מהוך הקליפה שייך רק לאנשים צדיקים גדולים ,אבל
לסהם בנ״א ה״ז מסופן שיופל לטעוה ולהיוה נלפד ח״ו בהקליפה ועמש״פ בזה בספה״ק ההניא
)סוף פ״ח ובפרק פח׳ ( ואפמ״ל בזה ,ומפש״פ בדברים שהם יסודוה בחינוך ובהשקפה והנהגה חיי
יהודי ועבודה ה׳ יה׳ ונוגע לנפש ולנשמה וצריך לפחד שלא ידבק בידך מאומה וגו׳ פי דרפי
הפסיפולגיא בנוים הרבה על יסודוה של פפירה וע״ז פהיב )דברים ז,פו< ששקז השקצנו וגו׳ פי חרם
הוא ,ודי בזה ההערה להירא אה דבר ה׳) .הוספה המעהיק -וראה ג״פ מש״פ בענין זה בחריפוה גדולה
בקונטרס פהבים ואגרוה להגר״ש וולבה זצ״ל ופהב שם מה שראו עיניו מהוך הנסיון פמה גדול ההרס והקלקול בזה<.
קיחולהמבואר שחוסר רוגע בנפש באה מכח הנשמה מובן מה שבכל העולם שורר
בזמנינו אי רגיעה והאנשים מתוחים ומודאגים ואפילו ילדים הקטנים שאין יודעים
מאומה ,מפני שהנשמות רואות ומרגישות שהגאולה כבר עומדת להופיע ואין אנו
מוכנים עדיין לזה ,והרי זה דומה למי שצריך לנסוע ברכבת ורואה שעוד זמן קט צריכה
הרכבת לנסוע והוא עדיין נמצא בריחוק מקום מהרכבת ,אז הוא במתח גדול שדואג
שלא יאחר את הרכבת .
כמו כן בזמנינו הנשמות מתוחות מאד ודואגים ,כי עוד מעט יהיה מאוחר ,כי מי שטרח
בערב שבת יאכל בשבת ,לכן יש היום מתח בכל העולם ,וזה נעשה משנה לשנה יותר
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
ז
והנה זאת צריכים אנו לדעת ,שהמזון הראשון שהנשמה צריכה היא התפלה,
והנשמה אינה יכולה ליכנס ולשרות בתוך האדם כשהיא רעבה ואין
נותנים לה את מזונה ,ולכן הנשמה באה דוקא ע׳׳י התפלה וכמו שביארנו לעיל
)בפרק די( שלפני התפלה אין הנשמה יכולה להופיע בשלימותה על האדם ,ואם
כן צריכים אנו לדעת וליקח בחשבון ,שביום שהאדם ממהר בתפלתו ומקצר בה
באיכותה -ובכוונתה ,באותו היום הרי הוא רק חצי אדם -באיכות האדם ,כי
הנשמה אינה יכולה לשרות בו אלא רק כפי ערך התפלה שלו .נמצא לפי זה
שביום שחסר להאדם מהתפלה )בכמותה או באיכותה( לא תהיה נשמתו רגועה
ומיושבת ,וכן זה ישפיע על גופו ונפשו חוסר הרגעה באותו יום ולא יהיה לו
תואר אדם כדבעי אותו היום .
וכן שמעתי לפרש מש׳׳כ )משלי כח ט( מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו
תועבה ,וצריך להבין מה השייכות בין זה לזה ,ומה היא המדה כנגד מדה
בזה ,וי׳׳ל שאין המדובר כאן על העונש שמפני זה לא יתקבל תפלתו ,אלא יש
לפרש בדרך רמז ומוסר ,שביום שרואה אדם שקשה לו ללמוד ואין לו חשק כל
כך ,שאזנו אינו רוצה ח׳׳ו לשמוע תורה ומסיר ופונה את עצמו לצד אחר ,הרי
זה סימן שגם תפלתו של אותו היום היתה תועבה -שלא היתה כראוי וזוהי
חמור ,עד כדי כך שגם החופשיים מרגישים בעצמם שאינם רגועים ,ומרגישים בעצמם
איזה ריקנות ,ואין להם שום מנוחה ,ואפילו אלו שיש להם את כל התאוות של העוה״ז
וכל השעשועים של העוה״ז )וכל הגיהנם ל״ע( באופן שלא היה מששת ימי בראשית עד
היום ,אף על פי כן אינם מרגישים מנוחת הנפש ,והסיבה לזה מפני שהם באמת יהודים,
ומרגישים שחסר להם איזה דבר ,ואינם יודעים מה חסר להם ,אבל אנו בני קל חי
יודעים מה שחסר לנו כי יהודי אם הולך בבטלה אינו יכול להיות רגוע כדאיתא במשנה
)כתובות נ״ט ע״ב( הבטלה מביאה לידי שעמום ,כי על ידי הבטלה שאינו נותן מזון להנשמה
משעמם את הנשמה ,והרגשת השעמום משפיע גם כן על הנפש ועל לבו של אדם ואין
לו מנוחה וכנ״ל.
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
הסיבה שאזנו מפירה את עצמה מלשמוע דברי תורהקיט .וכפי המבואר כאן מובן
שכיון שאין נשמתו שורה בו כראוי לכך אינו מרגיש התשוקה והחשק להתה״ק
כי זה בא רק מכח הנשמה )ועמש״כ לעיל בפרק ב׳ אות ד׳ בשם היע״ד( .
ובאמת היה ראוי שירגיש האדם את שבירת פנימיות לבו מזה לבד שחפר לו
תפלה ,כי זה שאין להנשמה מזונה הצריכה לה ,באמת היא שוברת את
עומק פנימיות לבו יותר ממה שלבו החיצוני מרגיש שבור עבור העדר מזונותיו
ופרנסתה הגשמי וכדומה ,ובאמת מי שהוא בדרגא הנכונה ,הרי הוא מרגיש
בפנימיותו ,תשוקת לבו ונשמתו להתפלל כל יום וכנ״ל שזה מזון לנשמתו ,וכל
בוקר לפני שמתפלל הרי הוא מרגיש כאב ורעבון גדול והרי הוא ממש בצרהקכ.
אלא היות שהאדם הוא רחוק מלהרגיש מה שמעיק לו בעמק לבו ,כל זמן שהוא
מכוסה בכיסוי עב של החלב החומרי בבחינת חלבמו פגרו ולכן עומק לבו סגור
ממנו ואי אפשר לו להרגיש .
%% %
קיט ]הוספת המעתיק[ :ועי׳ מה שמובא בפרק ב׳ אות ד׳ בהערה ע״ד בשם החזו״א,
שהלימוד והתפלה קשורים זה בזה .
קנולפי״ז י״ל בזה שתיקנו חז״ל חיוב תפלה כל יום אפילו לאדם שיש לו מזונו ושאר
צרכיו מוכנים לו מאתמול כי באמת יש מזון שחסר לנו כל יום והוא מזון הנשמה כנ״ל
שהיא התפלה ושפיכת הנפש לה' ,ובני עליה ועובדי ה׳ מרגישים לפני התפלה ממש
הבחינה שעדיין אין לו תואר בן אדם מכח צרת רעבונו ונקרא בחינת דם ולא ״אדם״ כי
בדמו הוא .
קיב
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
פרק ו
א( למה התפלה נקראת ״עבודה״ .ב( תכלית כל ענין התפלה ומשל
נפלא ״ל זה .
א
ואחרי הודיע אלוקים אותנו את כל זאת שהתפלה יש לה מטרה גדולה כזאת
לטהר ולזכך את לבו של האדם ,לפי׳׳ז מובן מאוד מדוע נקראת התפלה
בשם ׳עבודה׳ כמו שדרשו חז׳׳ל )תענית בי ע׳׳א( איזהו עבודה שבלב זוהי תפלה,
ולכאורה מה שייך לקרותו עבודה ,שמשמעו שהתפלה היא עבודה להי )מלשון
עבודת עבד( הלא היא בקשה שרוצה לפעול איזה דבר אצל הקב׳׳ה ,והדבר דומה
לעני שבא לבקש מתנה מהעשיר האם זה נחשב שהעני עובד בזה את העשיר
הלא אינו אלא מבקש ממנו מה שצריך לו .
אבל לפי מה שנתבאר בפרקים הקודמים מובן היטב שבאמת יש בתפלה שני
עניינים ,אי ,הבקשה שמבקש מהקב׳׳ה שימלא בקשתו .בי ,ענין עבודת
הלב ,כלומר עצם ענין התפלה הוא עבודת הלב כנ׳׳ל שע׳׳י התפלה מנער את
לבו מחומריות העוה׳׳ז ודבק אל בוראו ,נמצא שהבקשה שמבקש הוא רק הגורם
לעבודת התפלה ,כלומר שאין עיקר ענינה לפעול ולהשיג בקשתו אלא עצם
הדבר שהוא פונה להי לבקש צרכיו ממנו יתי והכרתו בזה שרק ממנו יתי יכול
לקבל עזרתו ,זהו עיקר ענינה ומטרתה של התפלה וכמבואר בראשונים
ואחרוניםקכא שזהו עיקר הכוונה בתפלה לעורר את לבו ולהכיר שכל הצטרכותו
קנאוז״ל הרשב״א )בפי׳ לאגדות הש״ס( המתפלל צריך לכוין דעתו ולגמור בלבו שמאתו ית׳
ההצלחה והרחמים והוא השליט בכל והוא לבדו המספיק כל הצרכים שהוא האדון וכו׳
והכל עבדיו ,ע״כ .וכ״ה לשון המאירי )ברכות ל (:שלכך החמירו ביותר בענין הכונה בתפלה
לפי שחיי האדם ובקשת צרכיו תלוים בה ,והן הן הדברי׳ המסבבים בלבבינו דעת אמיתי
ועיון הכרחי על כל מה שיגיענו שהכל מאתו הוא ,והוא לבדו אדון הכל להטיב לנו
בהיטיבנו ולגמלינו כפי מעשינו להרע או להיטיב וכו׳ ,ע״כ .וכ״ה בחינוך מצוה תל״ג צונו
כוחה של
פרקב -אות א
תפלה
מג
אינו יכול לקבל רק מהשי״ת .ולתכלית זו יגיע האדם כפי השיעור שהוא מתאמץ
בעבודת התפלה לכוין את לבו ולהעיר את רוחו להבין ולהרגיש שהוא תלוי
בידו ית׳ ,ולפניו הוא מתחנן בדברים היוצאים מן הלב .
נמצא כי עיקר ההכנה וההתאמצות בתפלה אינו עבור השגת בקשתו אלא
עבור הגישה וקירוב לבו ונפשו לה׳ ותשוקתו והתלהבות הרגשיו אליו
ית׳ אשר ימחיש בתפלתו ,ועל ידי זה נעשה נחת רוח להשי״ת ותיקון לכל
העולמות ולכלליות קומת האדם וכמו שמובא בשם הגר״א ז״ל )דרכי נועם ברכות
הקל להתפלל אליו וכו׳ ומלבד השגת חפצינו יש לנו זכות בדבר בהתעורר רוחנו וקבענו
כל מחשבותינו כי הוא האדון הטוב ומטיב לנו וכו׳ ובכל עת ורגע ישמע צעקתינו אליו
וכו׳ .ובחובת הלבבות שער חשבון הנפש אופן הי״ח שכתב ואמרו על א׳ הצדיקים שהיה
אומר אחר תפלתו אלוקי לא נשאני לעמוד לפניך מפני שאינני מכיר פחיתות ערכי או
מפני מיעוט ידיעתי בגדולתך ורוממותך וכו׳ אלא הרהבתי לעשות זאת מפני שרוממתני
וצוית אותי לקרוא לך והרשתני לשבח את שמך העליון ,״ולא הודעתיך בצרכי להעיר
אותך עליהם אלא כדי שארגיש בגודל חסרוני אליך ובטחוני בך״ ע״כ.
ועי׳ בבית אלוקים להמבי״ט שער התפלה פרק ב׳ שהקשה הלא לפני מלך בשר ודם
כאשר יבקש ממנו דבר אחד פעמיים ושלש ויפציר בו ,יחרה לו על השואל כי אם היה
רוצה המלך להשלים לו שאלתו ,בפעם הראשונה או השניה היה משלים חפצו וא״כ
ההפצר הוא אך למותר ומזיק להשאלה ,ואיך אנו מתפללין אותה התפלה בכל יום ערב
ובוקר וצהריים אלא שאין התפלה לתכלית השגת המבוקש ,שנראה שאם היה יודע
שלא יהיה נענה באותה התפלה לא היה אומר אותה ,אלא תכלית התפלה הוא להכיר
ולהורות שאין בעולם מי שראוי להתפלל אליו כי אם לקל יתברך ,ולהכיר שאנו חסרים
מכל וכל בזה העולם ואין מי שיכול למלא חסרוננו אלא הוא יתברך ,וה׳ הטוב בעיניו
יעשה אם לקבל תפלתנו או לא ,וסוף השכר לבוא ע״ש .ועיין ג״כ במ״ב סי׳ צ״ח סק״ח
וז״ל וישים ללבו שאין ביד שום מלאך או מזל למלאות משאלתו כי אם ברצונו ית׳
עכ״ל .ועי׳ עוד בחוה״ל שער חשבה״נ פ״ג באופן התשיעי שכ׳ וז״ל וראוי לך אחי שתדע
כי כוונתנו בתפלה אינה כי אם א .כלות הנפש אל האלוקים ,ב .וכניעתה לפניו ,ג .עם
רוממותה לבוראה ,ד .ושבחה והודאתה לשמו ,ה .והשלכת כל יהביה אליו עכ״ל ,הנה
הזכיר חמשה ענינים בעבודת התפלה ולא הזכיר כלל שענינה כדי לפעול ולהשיג
בקשתו .ואדרבה כדי להוציא ממחשבה זו כתב שאין כונתינו בתפלה אלא להנ״ל.
קיב
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
כח בי( .ולכן ראויה התפלה להקרא ׳׳עבודה׳׳ לפי שעיקר התפלה היא העבודה
והיגיעה להלחם עם נפשו הבהמית יגיעת נפש ויגיעת בשר להתנתק מכל עניני
העולם ולהשקיע כל מחו ולבו בתפלה ובכונתה ,גם ההכנה שצריך האדם להכין
את לבו לפני התפלה כדי שיוכל לכוין כראוי ,וכמבואר להלן )בפרק טי( ענין תכין
לבם וגוי ,שצריך לכל זה להשקיע עבודה ויגיעה רבהקכב.
ויש לדעת שעבודה זו נקראת עבודה ש׳׳בלב׳׳ לפי שעיקר עבודתה היא ברגש,
לעורר ולהלהיב את לבו לאהבתו יתברך שמו ,ולהרגיש איך שהוא תלוי בו
יתברך לגמרי ולהכניע את עצמו לפניו ית׳׳ש .על כן יש להשים על הלב שאפילו
כשיתפלל האדם עם כל כונת פירוש המלים ואפילו אם יוסיף הכוונות עפ׳׳י סוד
בכל זאת עדיין לא השיג עיקר מטרת התפלה אא׳׳כ יעורר רגשי לבוקכג לכל
קנבועיין באבן עזרא בשה״ש שכתב וז״ל ולשון עבודה הוא לכבוש המחשבה הטרודה
בעסק העולם ולהביאה בשעבוד הכונה ,ולזה חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת
ואח״כ מתפללין עכ״ל וכן כתב השלייה )במס׳ תמיד פרק נר מצוה אות ח׳( וז״ל מה שקראו
התפלה עבודה שבלב זהו ענין המחשבה שאמרתי ,שצריך האדם לעבוד עבודה גדולה
בלב ולהיות גבור כארי להתעורר שלא יעלה על מחשבתו שום מחשבת חוץ ,ואם לא
יוכל לפנות לבבו וכו׳ יבקש תחבולות ועצות כגון שיחשוב שהבורא ית׳ ניצב נגדי ומביט
מוצא שפתי ובוחן מחשבות לבי ,ויחרד ויתמלא רתת וזיע ,וכל ההמצאות שיוכל לעשות
להתגבר להוציא המחשבה זרה יעשה ,ואח״כ יהיה גבור כארי להיפך ,לחשוב מחשבות
ביאור המלות וישפוך שיחו ורוחו לפני ממה״מ הקב״ה וכו׳ ובאמת לעשות כן היא
עבודה גדולה להכניע הקליפות הם הם המביאות ומפגלות המחשבה ,זהו פירוש רז״ל
שקראו התפלה עבודה בלב כי היא עבודה גדולה עבודת הקודש עכל״ק .
""ולמשל כשמגיע לואהבת בפ׳ ק״ש יעורר את לבו וילהיבנה בהרגשת אהבת השי״ת
ובפרט לפי המבואר )בדברינו לקמן בפרק יא( שבכל ענין שמזכירין בתפלה אפשר לרכוש
הכח ההוא מהתיבות שמזכיר בתפלה ,על כן היות שמהזכרת הפסוק ואהבת וגו׳ הרי
יכול לרכוש מדת אהבת ה׳ בלבו ,א״כ בודאי בשעת הזכרתו מסוגל להמחישו בפועל
בעת ההיא ביותר ,כי אז יקבל אותה ההשפעה מהתיבות ויחדירם תיכף ומיד ללבו,
ויכוין לקיים עתה בזה את מצות אהבת ה׳ ועי״ז ישאר אצלו לקנין עולם ,וכמו״כ יש
להקיש מזה לשאר ענינים ,וק״ל) .ועיין בזה להלן פרק יא שהארכנו בענין זה(.
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
הנזכר ,ויתפלל עם הרגשת הלבקכד .היוצא מכל האמור שעיקר ענין התפלה
ומטרתה ה״ה התקרבות האדם ולבו לה׳ ית׳ ,ומעתה צריך האדם ג״כ לגשת
לתפלה בכונה זו ולכוין לתכלית הנרצה
י
ובכדי להבין חשיבות הענין ולקרבו יותר אל לבנו נמשיל הענין במשל הגשמי,
למה הדבר דומה לאדם הרוצה שיהיה לו קירבה להמלך ועל כן ה״ה
מבקש שיתנו לו הזדמנות להפגש פעם אחת עם המלך פנים אל פנים ,ונענו
לבקשתו וקבעו לו זמן שיבא ויופיע לפני המלך ,והנה האדם הזה הפשוט איננו
יודע איך להמחיש ולייצר הקשר הזה כי אינו יודע מה לדבר עם המלך ,אבל
בכל זאת לבבו חושק שיהיה לו קשר אישית עם המלך ,על כן הלך להתייעץ עם
אחד מהמקורבים להמלך שילמדנו על ידי מה יוכל לייצר הקשר ואיך ומה
לדבר ,והמייע -הזה השיב לו ,אולי יש איזה דבר שחפר לך אז תבקש את זה
מעם המלך ,כי המלך יכול למלאות לך כל מחפורך ובקשתך .ובזה מובן בודאי
שכל המטרה בשאלתו ובקשתו הרי היא רק לייצר הקשר ,והענין שידבר עליה
היא רק הפיבה להמטרה ,כלומר בכדי לייצר הקשר הנזכר ,אבל אין הענין
המדובר עליה עיקר המטרה כלל
וכמו״כ לעניננו לענין הנמשל שהיא מטרת התפלה ,הוא ג״כ כך שעיקר
המטרה הרי היא ההתקרבות להשי״ת והבקשות ושאר הדברים הרי
קני ובזה יש להבין מה שאמרו חז״ל )ב״ב קסד ב׳( שעיון תפלה נחשב לחטא ,וע״ש ברש״י
דהכוונה שלאחר שהתפלל הוא דן בלבו שיקבל הקב״ה תפלתו וימלא משאלתו מאחר
שהתפלל בכוונה .ולכאו׳ למה אסור לו לצפות שיתמלא בקשתו ,הלא התפלל ע״ז וניתן
לו רשות להתפלל לבטל הגזירה א״כ למה אסור לו לעיין אם נתקבלה בקשתו .אך
להאמור ניחא .דחייב אדם להכיר שעיקר מטרת התפלה אינו בשביל לסלק הצרה אלא
בכדי לקרב את לבו להשי״ת שעי״כ שוב לא יצטרך לכל היסורים] .ואע״פ שצריך להאמין
שודאי תפלתו פעלה ולא הלכה לריק מ"מ אין לו לסמוך על מה שכוון שנתקבלה כל בקשתו דאפשר שעדיין
מבוקש ממנו יותר לקרב את לבו לה׳) ,ועי׳ רבינו יונה בספר היראה אות ט״ו ובשו״ע סי׳ צ״ח ס״ה([ .
קיב
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
הם ההיכי תמצי והסיבה להגיענו להמטרה ,והנה במקרה שהמלך ג׳׳כ חפ-
ביקרו של האיש הזה ,ומכיון שמכירו ויודע שהנהו איש פשוט שאין לו במה
לייצר הקשר ,אזי בגודל טובו הרי הוא בעצמו ממציא להאדם עצה ומציע לו מה
לדבר אתו ,וכמו׳׳כ הוא הענין הזה שהקב׳׳ה בחסדו הגדול נתן לנו בתורתו
הקדושה מצוה לעמוד לפניו ולבקש כל מחסורינו מלפניו וכל זה לתכלית
המטרה הנזכרת כדי לקרב לבנו ולקשרה אליו יתי ,ולכן אע׳׳פ שלפעמים
הבקשה היא ענין שאינו מתאים כלל להטריח כביכול כלפי מעלה על ענין שטות
כזה מהבלי עה׳׳ז ,ויש להתבייש מלהזכיר לפניו יתי ענינים כאלה ,בכל זאת
מחמת גודל אהבתו אלינו והמלך חפץ ביקרינו על כן הרי הוא כביכול שמח
להעניק לנו אפילו הדברי הבל ושטות שלנו ,אבל כמובן שכל זה בתנאי
שישתדל האדם שיהיה כוונתו ורצונו הוא ג׳׳כ לעיקר המטרה והתכלית ולא רק
כדי להשיג את צרכיו ,משא׳׳כ כאשר כל כונת האדם היא רק לנצל את
ההזדמנות לצורך הבליו ולא יותר מזה ,הרי הפסיד את עיקר הריוח והתועלת
והמכוון של התפלה
״ל כל פנים כשהאדם כן מתפלל בכונה הראויה ,אזי הרי עבודה הזאת היא
עבודה חשובה כ׳׳כ ,שהוא אי מגי העמודים שהעולם עומד עליי כדאיתא
בפרקי אבות )פ׳׳א ,בי( ועל ׳העבודה׳ ,ואין לנו שיור רק העבודה הזאתקכה,
שהיא במקום הקרבנות ככתוב ונשלמה פרים שפתינו וגוי ,ונקראת בתה׳׳ק
בסתם ׳עבודת הלב׳ ככתוב ולעבדו ׳בכל לבבכם׳ וגוי וכנ׳׳ל ,וזו העבודה
מעלה את האדם ואת כל מהותו ומזככו ומקרבו להי ,דוגמת הקרבנות
שנקראים קרבן על שם שמקרבין את ישראל לאביהם שבשמיםקכו .ומכפרת על
קנה וכלשון חז״ל )תנחומא וישלח ,ט( אע״פ שחרב ביהמ״ק לא נשתייר בידינו אלא התפלה
בלבד .ובספר סדר היום כתב בגלותנו אין לו להקב״ה בעולמו אלא ד׳ אמות של תפלה
בבהכ״נ והוא במקום בית המקדש עכ״ל והיינו לענין עמוד העבודה .
קנ'עי׳ לעיל ריש פ״ב מה שהעתקנו בזה מדברי רבינו יונה ז״ל ועי׳ ברוח חיים
מוואלאזין זצ״ל באבות פ״א מ״ב( שע״י הקרבן שמקריבין לעשות נח״ר למי שאמר ונעשה
)להגר״ח
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
עונותיו יותר מהקרבנות כמו שאמרו חז״ל )ברכות ל״ב ,ב׳( גדולה תפלה יותר מן
קכ
הקרבנות
ויש לדעת כי כל תיבה שבתפלה שיאמרנה בכונה וישקיע בה עבודה ,אזי כל
תיבה בפני עצמה נותן להאדם זיכוך והתעלות כפי ענין התיבה )עי׳ לקמן פ׳
י״א בענין זה( ,ועל כן אין לזלזל אפילו בכונת תיבה אחת .וכמו״כ בשנזכר האדם
בפו״ תפלתו שלא כיוון ,עדיין יש לו לכל הפחות להשתדל ולהתאמ -בהתיבות
הנשארותקכח ,ואפילו בתיבה א׳ שיכוין בה ירויח בזה .וכמו״כ למי שקשה לו
רצונו מעלים הדצח״מ ממטה למעלה משפל מצבם עד מקום גבוה ,עד שיתקבלו לרצון
לפני ה׳ ויתקשרו מעלה מעלה במקורם העליון להוריך לנו ברכה ולהוריד ההשפעה וכו׳
והנה עתה וכו׳ התפלה במקום זבח ומנחה והדברים עומדים ברומו של עולם .וכל תיבה
ותיבה עולה למקום גבוה מעל גבוה מקום הקרבן ממש .וכי לא לחנם ק״כ זקנים ומהם
כמה נביאים יסדוה וכו׳ אבל באמת היא גבוה יותר מבינת כל אדם והיא קושרת עולם
התחתון בעליון כמו הקרבן עי״ש דבה״ק .וכעי״ז בנפש החיים )שער ב׳ פי״ג( ושם הוסיף
וז״ל ועל כן ודאי שכל אחד לפי שכלו והשגתו מחוייב לשית עצות בנפשו ולבקש
תחבולת מלחמת מצוה להמלט מבלבול המחשבות אשר לא טהורים ,כי עבודת התפלה
היא לנו עתה במקום עבודת הקרבן שהיה תלוי כולו במחשבתו של הכהן ,שבמחשבתו
היה יכול לפגלו ח״ו וע״י קדושת מחשבתו היה הקרבן מתעלה לריח ניחוח לפניו ית״ש,
והעצה היעוצה על זה ליזהר מלחשוב בשעת התפלה בשום מחשבה אפילו של תורה
ומצות כי אם בתיבות התפלה עצמם ...ע״כ )המשך דבריו הובא להלן בפרק י״א אות ב׳ ע״ש( ועי׳
בשו״ע סי׳ צ״ח ס״ד שכמה הלכות נאמרו מטעם זה שהתפלה היא במקום הקרבן ע״ש.
קנז וכן מבואר בירושלמי )ר״ה פ״ב ה״ה( גבי רב כהנא שהאריך בתפלה משום שהיה מבית
עלי שנגזר עליהם למות בצעירותם ,וכתיב אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה ,ודייק
בלשון הכתוב בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתפלה ,ואכן זכה ע״י
זה לאריכות ימים מופלגת.
קנחובכף החיים סי׳ צ״ח סקט״ו כתב וז״ל מי שנאנס ובא לו מחשבה באיזה ברכה
מברכות י״ח ,לא יסיח דעתו מן השאר מפני שלא כיון באחת ,כי זה דומה למי שאבד
מרגלית אחת התיסק אדעתין שיאבד כל המרגליות שיש לו מפני האחת שנאבדה ,אלא
אדרבה הוא נזהר בתכלית הזהירות בכל מה שאפשר לו ליזהר כדי שלא יאבד עוד ,וכ״ש
קיב
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
להתרכז ואפילו אחרי השתדלותו אינו מצליח רק לכוון כמה תיבות בכל ברכה,
בכ׳׳ז יתאמץ כפי כוחו וישמח בחלקו ,שסו׳׳ס גם הריוח ההוא חשוב מאוד .ואם
היינו יודעים ערך כל תיבה היינו מעטרים כל תיבה על ראשינו ורוקדים ושמחים
עמה בלי גבול .והנה בכל אופן שהאדם יתפלל לפי דרגתו של האדם יקבל
התועלת הנזכר ואפילו המבקש צרכיו הגשמיים או מתפלל לבטל צרותיו ויסוריו
אם שופך לבו להי בכונת לבו ג׳׳כ יקבל זיכוך והתעלות ,אך בודאי שיש גם
בקבלת התועלת כמה וכמה דרגות ותלוי לפי ערך מעלת התפלה ולפי ערך
השקעת מאמץ והכנת לבו וגישתו להתפלה כמובן .
% % %
אם איבד פ״א או שתים שיזהר הרבה שלא יאבד עוד שום דבר .ולא בתפלת י״ ח לבד
צריך ליזהר כן אלא בכל לימודו ובקשתו ותחינתו לפני המקום ב״ה ,ויחשוב תמיד שהוא
עומד ומדבר לפני מלך חי וקיים יודע מחשבות ואיך ידבר אתו ולבו בל עמו עכ״ל.
כוחה של
פרקב -אות א
תפלה
מג
פרק ז
ובו יבואר :א( הסיבה שגורם בלב האדם לזלזל בתפלה והדרך להנצל
מזה .ב( כשמרגיש האדם שלא נתקבלה תפלתו.
א
ולפי האמור שהתפלה חו -מענין הבקשה יש בה מטרה גדולה להעלות את
האדם מתבאר היטב הא דאיתא בגמרא )ברכות ו ע׳׳ב עיי ברש׳׳י ד׳׳ה ׳ברומו
של עולם׳( שתפלה היא מהדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין
בהם ,וידוע פירוש העולם שמפרשים את זה בדרך רמז ,שהתפלה יכולה כמו כן
להעלות גם את האדם לרומו של עולם ,ואם לא היו מזלזלין בהם בני אדם ,היו
מתעלין ע׳׳י התפלה לרומו של עולם עד השמימה ,והמהר׳׳ל כתב ג׳׳כ כעי׳׳ז
וז׳׳ל התפלה היא הדרך הישרה שהאדם עולה בה אל הי יתי ,ע׳׳כקכט.
ויש להוסיף בביאור הענין למה דווקא בתפלה מזלזלין יותר משאר המצוות ,וי׳׳ל
מפני שהאדם רגיל לחשוב שעיקר מטרת מצות התפלה הוא רק ענין שצריך
לפעול איזה דבר אצל הקב׳׳ה ,ומכיון שחושב מה אני חשוב שהקב׳׳ה יקבל את
תפלתי ואין תפילתי ראויה שתוכל לפעול שום דבר ,לכן מזלזל בתפלתו ,מפני
שנדמה לו שתפלה צריך להיות מאדם חשוב ואז התפלה חשובה ומתקבלת ,ואם
לא ,אין שום חשיבות להתפלה ,וחושב לפי זה שאין בידו לקיים המצוה הזאת
בשלימות ,ואינו יודע להעריך כמה התפלה שלו חשובה ,ולכן אינו משקיע בה כח
ומזלזל בה ועושה אותה רק לצאת ידי חובתו .אבל באמת אפילו לו יהא שלא
תתקבל בקשתו יש תועלת עצומה בתפילתו שהיא מועילה לו לזככו ולהעלותו
לדרגות נשגבות וזה כל עיקר ענין התפלה לקרב את לבו להי ולא בשביל להשיג
בקשתו כנתבאר )בפרק הקודם( ,וזה הוא שורש הטעות וגורם ההפסד אצל בני אדם
קנט ועי׳ בעל הטורים פ׳ ויצא )בראשית כ״ח ,י״ב( שכתב סולם בגימטריא קול כוי ,כל מי
שמתכוין בתפלתו הסולם שלם בשליבותיו ויכולים לעלות בו עכ״ל.
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
שאם באמת לא היו מזלזלין בתפלה והיה כל אחד יודע להעריך את כח התפלה
של עצמו ,היתה התפלה באמת מעלה אותו לרומו של עולם) ,ועי׳ ג״כ להלן פי״א
אות ד׳ שמבואר עוד בענין זה איך התפלה בכוחה להעלות את האדם לרומו של עולם( .
ב
ובאמת גם לענין קבלת תפלתו לפעול בקשתו ,אנשים טועין בזה מאוד ולא
יודעין ולא מרגישים אמיתת הענין שה׳ ית׳ שומע תפלת כל פה ,וכמו
שתקנו חז״ל בנופח התפלה ,וכמו שאמרו בתנחומא )ואתחנן ד׳( אין הקב״ה פופל
תפלת כל בריה .וזה ג״כ נכלל בדברי הגמ׳ )הנ״ל שמפרש בפפוק )תהילים י״ב ט(
כרום זלות לבני אדם על מה שבנ״א מזלזלין בתפלה( שכוונת הגמ׳ להתאונן על
בני אדם שמזלזלין בתפלתן ולא יודעין להעריך כמה תפילתן היתה מתקבלת אם
היו מתאמצין וכנזכר ,ולכן חייב האדם שלא יזלזל בתפלתו ,אלא כשניגש
להתפלל יאמין מאוד שעומד עכשיו לפעול ע״י בקשתו כי בודאי שתפלתו
תתקבל ,וכמו שאמר הכתוב )דברים ד ,ז( ״כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים
אליו כה׳ אלוקינו בכל קוראינו אליו״ ,ופירש בתרגום אונקלופ ארי מן עם רב די
ליה אלקא קריב ״לקבלה צלותא בעידן עקתיה״ כה׳ אלקנא בכל עידן דאנחנא
מצלינן קדמוהי ע״כ
ומבואר בפפר התניא )אגרת התשובה י״א( שלכן תיקנו אנשי כנפת הגדולה
בתפלת שמו״ע לברך תיכ״ ומיד אחרי כל בקשה כי אנו בטוחים
שנתקבלה בקשתינו ע״כ עי״ש ,וזה מפתבר מאוד ,שאם הענין הוא פתם
להזכיר שבחו של מקום מענין הבקשה א״כ היה ראוי לאומרו לפני הבקשה,
כעין מה שתקנו להזכיר שבחו של מקום בג׳ ראשונות לפני התפלה ,על כן
בודאי משמע מזה שהוא שבח והודאה על הענין שנתחדש ע״י בקשתינו ,כי
בטוחים אנו שתפלתינו עשתה פרי )לפחות משהו( בענין הזה וכנ״לקל ,ולהאמור
קל וכשנתבונן יש בזה לימוד גדול לראות מזה כמה היא גודל רצונו וחפצו ית״ש להיטיב
עמנו ,עד שאין אנו צריכים ריבוי הפצרה כדי לקבל מהשפע הטוב ,אלא תיכף כשאנו
כוחה של
פרקב -אות
א
תפלה
מג
יש להוסיף שבכונה גדולה תקנו לנו כך ,כדי להמחיש לנו אמונה גדולה בכח
תפלתינו וכנ׳׳ל ,שעי׳׳ז ניגש להתפלה בההערכה הראויי ולא נזלזל בה ,והאמונה
ק א
ובטחון הזאת מסוגלת מאוד לקבלת התפלה ולפעול באמת ל .
ואמרו חז׳׳ל )ויקרא רבה פ׳׳ח( רצונך לידע כחה של תפלה אם אינה עושה כולה
עושה חציה .וכתב בספר העקרים )מאמר די פי ט׳׳ז( וז׳׳ל דבר ראוי
ומחויב על כל מאמין וכוי שיאמין שהתפלה מועילה לו להצילו מצרתו ע׳׳כ.
ומובא בשם האר׳׳י ז׳׳ל וגם החפ -חיים )בספרו מחנה ישראל ח׳׳ב פ׳׳ב( העתיקו
וז׳׳ל כבר כתבו בשם האר׳׳י ז׳׳ל שבכל יום כשאומר כי לישועתך קוינו כל היום,
יכוין שמצפה לישועה על כל צרה שנמצא בו ,׳והוא מסוגל מאוד להצלה׳,
וכתבו בספרים )לגבי מה ששואלין לאדם בבי׳׳ד של מעלה( ׳ציפית לישועה׳ אין
הכונה דוקא על הגאולה העתידה בלבד שצריכין לחכות לו בכל יום שתבוא
אלא על כל צרה שיש לאדם ח׳׳ו חייב לצפות לישועת הי ,ע׳׳כ .ועמש׳׳כ רבינו
בחיי בפי עקב )דברים י׳׳א ,י׳׳ג( וז׳׳ל וצריך לדעת כי כח התפלה גדול אפילו
נגשים בתפלה ומבקשים ממנו ית׳ תיכף הוא משפיע לנו מאוצרותיו ,ומשל למה הדבר
דומה לאב שקנה הרבה מתנות עבור בניו ,אלא שממתין להזדמנות שיוכל ליתנה להם
עבור שום דבר ,ותיכף כשרואה איזה מעשה טוב שעושין תיכף מעניק להם המתנות ,כך
גם השי״ת כביכול מצפה וממתין להשפיע לנו בשפע הטוב רק אנו צריכים מעט לעורר
את עצמינו ולגשת בהכנעה לבקש ממנו ,ואז תיכף יושפע עלינו השפע ההיא .ובזה יש
להבין מה שמקדימין לסדר שבחיו של מקום בתחילת השמונה עשרה ואנו מזכירין
מידותיו ית׳ גודלו וטובו וגבורותיו לומר בזה שאוצרותיו מלאים כל טוב ובידו הכל,
ורצונו להטיב ודאי ,על כן אנו נגשים לבקש מלפניו שישפיע עלינו בחסדו ובטובו
הגדול] .ובאמת כל המדות העליונות בראם השי״ת רק לצרכינו שיהיה לנו תפיסה בה לטובתינו כדי
להשפיע לנו דרכם וכמו שנתבאר במילואים סי׳ א׳ יעוי״ש[ .
קלא ועי׳ מש״כ רבינו יונה על הגמ׳ ברכות ד :איזה בן עוה״ב זה הסומך גאולה לתפלה,
וז״ל שם כיון שמזכיר אותה הגאולה שבטחו אבותינו בה׳ והצילם ,ומתפלל מיד נמצא
שגם הוא בוטח בו שיענה אותו כמו שענה לישראל בעבור שבטחו בו וכו׳ והבטחון הוא
עיקר היראה והאמונה וכו׳ זוכה בסיבתו לחיי עוה״ב .ע״כ.
קיב
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
לשנות הטבע ולהנצל מן הפכנה ולבטל הנגזר .״לשנות הטבע״ מיצחק שנא׳
ויעתר יצחק לה׳ וגו׳ ,...״להנצל מן הפטה״ ממש״כ )תהלים ק״ז( יורדי הים
באניות וגו׳ ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם יוציאם .״לבטל הנגזר״
מחזקיה שהופיף לו הקב״ה ט״ו שנה בכח התפלה ...שכן אמר לו חזקיה לישעיה
בן אמו -כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא ...הודיענו בכאן
שהתפלה למעלה מן הנבואה כלומר מן המקום שמשם תוצאות הנבואה
לנביאים .עכ״ל
ויאמת רק כאשר האדם לפני תפלתו מאמין מאוד ומחליט בדעתו שתפלתו
ק ב
יכולה לפעול אז יוכל להיות תפלתו ״תחנונים״ ולא תפלת קבע ל
)שהוא רק לצאת ידי חובתו( .וכן הוא משמעות פשטות לשון המשנה בפרק אבות
)פ״ב מי״ז( ר״ש אומר וכו׳ אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים וכו׳ שנאמר כי
חנון ורחום ה׳ ארך אפים ורב חפד ונחם על הרעה ע״כ ,דלכאורה אינו מובן מה
מוכיח מהפפוק הזה ,הלא בפפוק מבואר רק שאפשר שה׳ ית׳ ינחם על הגזירה
ולכן אל יתיאש האדם ויבקש רחמים ,אבל מהיכן מוכיח שאפור לעשות תפלתו
קבע ק ל ג ,אבל לפי המבואר מובן שהכונה לומר שלא יחשוב האדם )כשניגש
לתפלה( שאיננו ראוי לפעול שום דבר ואז ממילא אין התפלה יוצאת כהוגן ולא
מעומק הלב ,וזה נקרא תפלת קבע ,ולכן מוכיח לנו מהפפוק שכתוב לשון חנון
שזה מורה על מתנת חינם שה׳ ית׳ מרחם ומתנחם על הרעה במתנת חינם
אע״פ שאין האדם ראוי ק ל ד ,ולכן אפילו מי שאינו ראוי יכול לפעול בתפלתו
קלב ולהלן בפ״ח סוף אות ב׳ נתבאר עוד בדין זה שיהא תפלתו תחנונים ע״ש.
קלג ועי׳ בזה בשנות אליהו על המשנה בברכות )פ״ד מ״ד(.
קלי וז״ל ספר חסידים אות ק״ל ,יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפלתו אלא בעבור
תוקף תחנוני׳ ודמעות עיניו אשר תמיד בוכה ומתחנן אע״פ שאין בידיו זכות ומע״ט
מקבל הקב״ה תפלתו ועושה חפצו ,עכ״ל .וכ״ה במדרש תנחומא פר׳ וירא וז״ל אפילו אין
אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו) ,בכ״ז( כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני
עושה חסד עמו ע״כ .ועי׳ לקמן פי״ז סוף אות ב׳ בהערה רס״ג שהרחבנו עוד בענין זה.
כוחה של
פרק ז -אות ג
תפלה
קיא
מטעם מתנת חינם והי שומע תפלת כל פה וככתוב )בתהלים ק׳׳ב( פנה אל תפלת
הערער ולא בזה את תפלתם ,ולפעמים דוקא תפלה של אדם הפשוט בבחינת
ק ה
ערער פועל יותר מתפלה אחרת כמבואר להלן )בפרק י׳׳ז( בס׳׳ד ל .
ג
ויש לדעת שאפילו אם לפעמים התפלה איננה מבטלת לגמרי את הצרה
והגזירה ח׳׳ו מ׳׳מ צריך לדעת ולהאמין שכל תפלה מועילה ופועלת
ומבטלת קצת מהצרה או הגזירה ק ל ו ,כי אין שום תפלה חוזרת ריקם ,אע׳׳פ שאין
התפלה עושה פירות לפי ראות עיניו .ולמשל אם מתפלל על חולה שיתרפא
בכל אופן פועל בתפלתו לפחות להקל מעליו וכדומה .וכן בכל מה שמתפלל על
קלה ואין להקשות על דברינו ממס׳ ברכות כ״ט ע״ב על המשנה ר׳ אליעזר אומר העושה
תפלתו קבע וכו׳ ובגמ׳ כמה שיטות בפירושו ולא מפרש בגמ׳ כפירשינו הנזכר ]שאינו
מאמין שתפלתו ראויה להתקבל[ ,דלא קשה מידי כי שם מוזכר סתם העושה תפלתו קבע אין
תפלתו תחנונים ולא מסתמך על הפסוק שבכאן ,אבל כאן בפרקי אבות במימרת ר׳
שמעון שמביא פסוק זה מוכח מתוך דבריו שכוונתו לענין זה של קבע הנובע מחוסר
אמונה בכח התפלה .ועל כל פנים צריכים אנו לדעת שיש לנו יהלום יקר והוא התפלה,
שהיא עומדת ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה.
קל' ]הוספת המעתיק[ וכ״כ ג״כ הקה״י בספרו חיי עולם פכ״ח וז״ל בברכות לב ב׳ מיום
שחרב ביהמ״ק ננעלו שערי תפלה] ,והא דמבואר במקומות אין מספר שהתפללו ונענו היינו
בצדיקים[ ונראה דהא דקאמר ננעלו היינו שאינו מובטח שהיא נענה אבל מ״מ תפלה
מועלת שהרי רחבר״ח אמר התם אם ראה אדם שמתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל ,ואמר
ר״ח אמר ר״ח כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם ]ונראה דה״ה המתפלל תפלה
קצרה מאד ,אלא שהוא מבקש על זה זמן רב יום יום ,שהיא בכלל המאריך בתפלתו[ ואפילו אם יעברו
כמה ימים ושנים אשר ידמה לו שלא הועילה תפלתו כלום ,אל יניח מלהתפלל ,וסוף
סוף יראה בעיניו שתפלתו הועילה לו מאד ,ואחז״ל במדרש שמואל פ״ד דיש תפלה
שמועלת מיד ויש תפלה שמועלת לג׳ ימים וכו׳ ויש תפלה שמועלת לשלשים שנה ע״ש
עוד ,ובעיקר מה שנדמה לו שאינו נענה בתפלתו אע״פ שהתפלל ע״ז זמן רב ,אינו נכון
כלל שהרי א״א לדעת האיך היה המצב אצלו אילו לא התפלל ,דאולי לולי תפלתו היה
ח״ו המצב גרוע יותר ויותר ,ותפלה עשתה מחצה כדאמר ריב״ל בויק״ר פ״י ע״ש[.
קיב
כוחה של
פרק ז -אות ג
תפלה
עצמו לפחות מקיל עליו ממה שהי׳ עומד להיות ,ועכ״פ כל תפלה מקילה קצת
על המצב בין בצרת יחיד ובין בצרת רבים ,ויתכן שע״י תפלה אחת של איזה
אדם ,בזכותה ניצל אדם אחד מתוך הציבור שלא נעדר או שלא נפגע וכדומה,
ולפעמים אפילו שלא רואים שום הקלה בענין הצרה שמתפללים עליה ,בכל
זאת יש להאמין בודאי שבלי התפלה היה המצב מחמיר יותר וע״י התפלה נמנע
מצב היותר חמור וכדומה ,ובכל אופן יצא איזה תועלת מהתפלה .
ולמשל כשמתפללין על חולה שיקום מחליו ולא נענו והלך לעולמו ,בכ״ז
התפלה עוזרת לו בעולם העליון ,שבזכות כל התפלות שהתפללו עליו
ולא הועיל לו לרפואת הגוף ה״ז מועיל לו לרפואת ותיקון נפשו ומקיל מעונשו
שם ,וכמו שמתפללין גם במפורש על נשמות הנפטרין שינצלו מכל מיני עונשין
ושיהיה נשמותיהן צרורות בצרור החיים ,כמו כן אלו התפלות שהתפללו עבורו
בעודו בעוה״ז עוזרות לזה ,כיון שהתפללו שיתנו לו חיים וא״א ליתן לו חיים
גשמיים בזה העולם ,אז עכ״פ יועיל עבור נשמתו להיות צרור בצרור החיים
שהם החיים הנצחיים וקיימים לעד .וכעין מה שכתב המבי״ט )בפפרו בית אלוקים(
שער התפלה שאפילו לפעמים כשאי אפשר לבטל הגזירה בכל זאת פועל
בתפלתו ]אם מתפלל מפפיק לפי הצורך לענין ההיא[ שיקבל תמורת זה ענין שיהיה
לו מזה הנאה ופיפוק ,לא פחות ממה שהי׳ לו מהדבר ההוא שביקש עליו,
ע״כקלז) .וזה חו -ממה שמכל תפלה ,האדם מזדכך ומתעלה ברוחניות כנזכר( .
קלזוראיתי כמה וכמה ענינים בזמנינו היום אצל אנשים שהתאמצו והשתדלו בתפלות
וצדקות באמונה פשוטה וחזקה לבטל איזה גזירה ועלתה בידם ,ודוגמא א׳ באדם
שהכניסוהו לבית הסוהר והיתה גורלו גרוע מאוד שידוע ששמה הסבל גדול מאוד
והאיש הזה נתן הי ית׳ חנו בעיני הממונים בבית הסוהר )בלי שום השתדלות( ובעיני
האסורים שם ופטרו אותו מהעבודה ואנשים התנדבו לעבוד עבודתו במקומו וכדו׳
וממש נפטר מכל הסבל והי׳ שם במנוחה ממש יוצא מן הכלל עד כדי כך שכמעט לא
הרגיש שהנהו נמצא בבית סהר וזה כמש״כ המבי״ט ועוד כמה וכמה עובדות כאלו] .ועי׳
בספר שערים בתפלה עמוד ע״א עובדא נפלאה ע״ז הענין[ .
כוחה של
פרק ז -אות ג
תפלה
קיג
״ל כל פנים היפוד הוא לדעת שבכל אופן התפלה עוזרת ופועלת לכל הפחות
משהו לטובה .וכל תפלה מופיפה לפעול ק ל ח ,ומשל למה הדבר דומה לאדם
שאוכל ,וכל אחד יודע שהאכילה נותן כח ומשביע ,ומה יעשה האדם אם יאכל
פת והוא מרגיש שעדיין לא נעשה שבע מזה ,וכי יפפיק לאכול בשביל זה ,ויוכיח
שכל האכילה שאכל לא שוה כלום ,בודאי שלא יאמר כן ,אלא יאמר שכפי
הנראה עדיין לא אכלתי מפפיק ויופי״ לאכול עד שיהא שבע .כך גם אם האדם
באמת חזק באמונה שהתפלה פועלת ומתקבלת אז א״ כשעדיין אינו רואה
שתפילתו עושה פירות ידע בוודאות שעדיין לא הפפיק התפלה וצריך להופי״
ולהתפלל ,ולא יזלזל ח״ו עי״ז במה שהתפלל .ומפני שאין יודעין להעריך את זה
ונדמה לאדם לפעמים שלא פעל כלום בתפלתו לכן הוא נמנע מלהתפלל ככל
הצורך ,וכל זה נכלל בדברי הגמ׳ הנ״ל )על תפלה( שבני אדם מזלזלין בה .
ועוד יש לדעת שלפעמים הבקשה שהוא מתפלל עליה א״א שיתמלא מפני
שהקב״ה יודע שאין זה טובתו וא״ נשמתו מתנגדת לבקשתו ,אלא שאין
האדם רואה את התמונה הנכונה .אבל בכל זאת בודאי שהתפלה מועילה
בשביל טובתו דהיינו שזה עושה איזה פעולה לטובתו האמיתית .אבל לא כל
פעם יכול להתקיים בצורה שאדם רוצה ולכן מבואר בפפה״קקלט שיותר נכון
קלח ומצינו גבי לאה אמנו ע״ה שע״י שהרבתה בתפלה לא רק שנתבטל הגזירה אלא
שקדמתה לאחותה כדכתיב )בראשית כ״ט ,י״ז( ועיני לאה רכות ופי׳ רז״ל )בראשית רבה סוף
פרשה ע׳( לפי שהיו אומרים כך היו התנאים הגדולה לגדול )כלומר לאה שהיא הגדולה לעשיו
שהוא הבכור( והקטנה לקטן והיתה בוכה ואומרת יה״ר שלא אפול בגורלו של רשע ,וע״י
התפלה לא רק שבטלה הגזירה אלא שזכתה להנשא ליעקב תחילה .וכן הוא בתנחומא
)פ׳ ויצא ד׳( וכעי״ז בגמ׳ ב״ב קכ״ג א׳.
קלט וז״ל הקדושת לוי )לר״ה בנוסח זכרנו לחיים בסופו( יזהר שלא יתפלל שיהיה בתפילתו כמו
שהוא רוצה רק כך יבקש מאת הבורא מה שאני מתפלל יהיה רק כפי חסדיך וכפי רחמיך
וכפי דעתך ורצונך וכו׳ וזהו כוונת חז״ל אל תעש תפילתך קבע ,ר״ל שיהא האדם נזהר
שלא יעשה תפילתו דהיינו כמו שהוא רוצה כן יקבע ויהיה רק רחמים ותחנונים וכו׳
כלומר שיבקש הרחמים מאת השי״ת כפי גודל חסדו וטובו כו׳ כפי דעת רחמיו השי״ת
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
להתפלל באופן כללי שיסתלקו הדינים וייטב לו ,ולא יתעקש שיתמלא בקשתו
באופן מסוים דווקא .
עוד ראוי להזכיר מש׳׳כ בספר בית אלוקים להמבי׳׳ט בפט׳׳ו( שעל כל תפלה
שהאדם מתפלל בכונה הוא מקיים מצות עשה ויש לו שכר על זה ,כלומר
חו -מעצם קבלת תפלתו מקבל גם שכר על עצם קיום המצוה .וכתב עוד שם
שאפילו במקרה שיודע שלא תתקבל תפלתו ולא תפעול לבטל הצרה בכל זאת
נוהגת המצוה והחיוב להתפלל ויקבל שכר על קיום המצוה ,עכ׳׳ד .ופוק חזי
מש׳׳כ מהר׳׳ח ויטאל זצוק׳׳ל בשער המצות ,וז׳׳ל ,בעת שיתפלל לפניו יתי על
איזו שאלה מן השאלות ,לא יתפלל )כלומר לא יכוון בתפלתו( לטובת עצמו שצריך
לשאול לאותה השאלה ,אלא לקיים מצוותיו יתיקמ ,שנצטוינו שנתפלל אליו בעת
כן יתן לו עכ״ל .וכן מבואר במס׳ מו״ק דף י״ח שאסור להתפלל שיזדמן לו שידוך פלוני
דאי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בהשם ,ופירש״י שעי״כ יבוא לחשוב שתפלה
אינה מועלת ח״ו .ועמש״כ בחוה״ל )שער חשבוה״נ פ״ג באופן הי״ח( שמספר על א׳ הצדיקים
שהיה אומר לאחר התפלה אלוקי ,אם מחמת סכלותי בקשתי ממך דבר שאינו טוב לי
ואינו תועלת עבורי אל נא תמלא את בקשתי ,אלא עשה מה שטוב בעיניך כי מה
שבחירתך העליונה בוחרת עבורי היא יותר טוב ממה שאני בוחר לעצמי ואני משאיר
את כל עניני על הנהגתך העליונה ע״כ.
קמ ]עיונים והוספות[ הנה זה פשוט הוא שההפלה שבכל היום הוא מצוה כמו כל המצות
שבתורה ,ולהרבה ראשונים הרי הוא מן התורה ,ולשאר הראשונים עכ״פ הרי הוא מצוה מדרבנן
)חוץ מבעת צרה שאז אולי לכ״ע ה״ה מה״ת כמש״כ הרמב״ן בהשגותיו לשפה״מ להרמב״ם מצות עשה ה׳ ועל כן כהיום
י״ל שנחשב כעת צרה ומצותו כל יום מה״ת לכ״ע< וא״כ בודאי צריך לפני התפלה לכוון לקיים בזה המצוה,
כי אפילו במצוה דרבנן החיוב לכוון כך ,וכמש״כ המ״ב סי׳ ס׳ סוף סייס י׳ אלא שבדיעבד בשלא
כיון לא מחייבינן ליה לחזור להתפלל ולעשות את המצוה עוד פעם ,כי לגבי מצוה מדרבנן סומכין
בדיעבד על הפוסקים שמצות אין צריכות כונה ,אבל במצוה דאורייתא מחמרינן גם בדיעבד
לחייבו לחזור לעשות המצוה שנית ,ולגבי תפלה בכל יום לא נפסקה ההלכה אם יש חיוב תפלה
פעם אחת ביום מדאורייתא או שכל מצות תפלה הוא מדרבנן ,ולכאורה יש להוכיח ממש״כ המ״א
)סי׳ ס״ו סס״ב< ליישב מנהג הנשים שמקילין בתפלה) ,שהוא ע״פ שיטת הרמב״ם שתפלה הוא מה״ת .א״כ משמע
דנהוג עלמא לנקוט כדעת הרמב״ם ,אלא שכתב שם שלדעת רוב הפוסקים הוא דרבנן עיי״ש< .ועכ״פ זה ברור שגם
בדרבנן לכתחילה בעינן כונה לשם מצוה לכו״ע ,ועל כן צריך להבין מה חידש הרח״ו הנזכר .
כוחה של
פרק ז -אות ג
תפלה
קטו
צרותינו) ,להורות כי הוא אלקינו ,ואנחנו עמו ועבדיו ,ואליו עינינו תלויות .וישים כל
בטחונו עליו( .נמצא יש לו להאדם עוד ריווח גדול מכל תפלה )חו -מכל מה שנזכר(
שמרויח ג״כ המצוה ולהשיטות שהיא מן התורה מרויח מצוה מדאורייתא,
ובפרט אם זה על צרה ה״ז לכ״ע מדאורייתא .גם למדנו מדבריו שאע״פ שיש
והיה אפ״ל שכונתו כמו בכל מצוה שהדרגה היותר מעולה לעשות לגמרי לש״ש ולא לערב בה
נגיעה עצמית כלל׳ אלא שבכאן העיר במיוחד מכיון שהמצוה הוא לבקש על צרכי עצמו ועל כן
ה״ז יותר קשה שתהיה רק לש״ש )וכעין שמצינו באברהם אבינו עיין באור החיים הק׳ בפי לד לד )י״ב ד( באופן
הבי ע״ש ובספה״ק אוהב ישראל שם׳ וי״ל להוסיף על דה״ק ולפרש באופ״א קצת שהמצוה היה
שיכוין להנאתו וטובתו כפרש״י עה״פ לד לד מארצד׳ והנסיון היה שתהיה כונתו לש״ש כלומר שגם
בהנאת עצמו תהיה כונתו רק לגרום בזה נח״ר להב״ה ולא עבור הנאת ורצון עצמו כלל׳ כמו ילד
שאוהב את אביו יותר מעצמו ועל כן רוצה שיהיה לו טוב רק כדי להנות בזה את אביו שיהיה לו
תענוג מזה שיש לבנו כל טוב והנסיון הזה המה להודיע חבתו של א״א שאהבת השי״ת עולה אצלו
על אהבת עצמו(.
ועד״ז יש לפרש ג״כ דברי הרח״ו במש״כ שתהיה כונתו לקיים מצות הי יתי׳ שכונתו לומר שתהיה
באופן הנעלה של לש״ש׳ שאע״פ שהמצוה לבקש על צרכי עצמו׳ בכ״ז כדי שתהיה המצוה בדרגה
מעולה צריד שיכון שכל הסיבה והטעם שמתפלל ה״ה ״רק״ משום קיום המצוה ולא משום שרוצה
ג״כ לבקש בקשתו׳ ואע״פ שסוכ״ס מבקש בקשתו׳ מ״מ גם זה אינו אלא משום שכד מצווה עלינו
מהשי״ת שנתפלל ונבקש מלפניו על כל צרכינו ולולי זאת היינו מוותרים ומקבלים באהבה את
אשר מביא השי״ת עלינו )כי צריד להאמין שבאמת הכל לטובתינו לטהרינו מעונותינו(.
ובעיקר דברי מהרח״ו י״ל דכל זה אמור רק על התפלות הקבועות ג״פ ביום׳ אבל במה שיוסיף
האדם בקשות ואמירת תהלים וכיו״ב אינם בכלל זה לגבי אדם בינוני׳ כי יש לו לכוון משום רצונו
לפעול מה שהוא מבקש׳ והסברא נותנת לחלק בכד כי פשוט שבקיום מצוה דאורייתא או דרבנן
אין להכניס בה כונה לצורד עצמו אפילו לאדם בינוני׳ ואע״פ שבכאן המצוה הוא לבקש על צרכו
בכ״ז גם בזה יש לכוון מטעם שכד מצווה עלינו׳ אבל אם רוצה להוסיף חוץ מהחיוב עוד תפלות
ובקשות עבור צרכו אין בזה חשש ואדרבה גם למצוה יחשב לו במה שפונה בצרכיו רק אל ה׳ מכיון
שמאמין שרק ממנו יוושע׳ וזהו דרגת כל אדם ורק צדיק שהוא כבר בדרגה שכל מעשיו לש״ש
אפילו הגשמיים ודברי רשות הוא יכול להתנהג אחרת׳ אבל מי שאינו בדרגה זו׳ עליו נאמר אל
תצדק הרבה כי תפסת מרובה לא תפסת )ואל יהרסו לעלות ונפל ממנו רב ח״ו( וכמאמר הבעש״ט עה״פ
ובקשתם משם את ה׳ וגוי שדייקא ״משם״ ממקומד ודרגה שלד רק משם תמצא את ה׳ ותתקרב
אליו ולא מדרגה שאינה שלד׳ ע״כ.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
לאדם להאמין בכח התפלה שלו שהיא יכולה לפעול ,בכל זאת בעת התפלה
]הקבועה שתקנו חז׳׳ל להתפלל ג׳׳פ ביום[ צריך לגשת בפשטות לקיים מצות הבורא
כמו שנצטוינו .
ד
ויש עוד ענין וסיבה שגורם גם כן מניעה להרבה אנשים מלהשתדל ולהתאמ-
להתפלל בכוונה ,מפני שאצלם כדי להשיג ולהגיע לתפלה אחת בכוונה
צריכים הם להשקיע הרבה מאמ -כוח ויגיעה ,כי הרבה בני אדם כהיום קשה
להם הריכוז בכלל ,ומכל שכן בתפלה שיותר קשה הריכוז בה ,ומכיון שאינם
יודעים להעריך כמה האדם מרויח בתפלה ]בפרט כשהיא עם כוונת הלב[ לכן אינם
מרגישים כ׳׳כ חשיבות בזה שיתאמצו ויתייגעו כל כך בתפלתם ,אבל אם היו
מכירין הערך והחשיבות בודאי היו מתאמצין ומתייגעין עליהקמא כמו שאדם
מוכן להשקיע ולהתייגע בסוגיא קשה ,או להבדיל ברכישת הון כשמאמין שע׳׳י
התאמצות ירויח הרבה .
ועי׳ מה שכתב בספר רמתיים צופים )והוא ביאור על ספר תנא דבי אליהו( בשם
הרר׳׳ב מפשיסחא זצוק׳׳ל שאם קשה לאדם להוציא תיבות התפלה בכוונה
וצריך להתייגע על זה במסירות נפשקמב אזי כל תיבה שמוציא בכונה הרי זה
נחשב כמיתה ומכפרת כמיתה ,עשדה׳׳ק .ואומרים משמיה דהחזו׳׳א שאמר
קמא ומסופר בשם הרה״ק ר׳ משה מקוברין שנשאל פעם על מאמר הבעש״ט עה״פ
)בראשית ז .א( בא אתה וכל ביתך אל התיבה שפי׳ בדרך רמז שצריך האדם להכניס עצמו
כולו בתיבות התפלה ותורה ,ושאלו א׳ איך אפשר להאדם ליכנס תוך תיבת התפלה,
וענה ע״ז שמי שאינו מכיר גודל )ערך( תיבת התפלה ומחשיב את עצמו יותר גדול
מהתיבה עד שא״א לו ליכנס אליה ,עבורו לא נאמר זה כי הוא באמת איננו מסוגל
ליכנס בהתיבה ,ע״כ.
קמב ]עיונים והוספות[ וכמובן שאין המדובר לאלו שקשה להם לכוין מכח מצב של עצבים ומתח
נפשי ח״ו)שקורין נערווין< שזה מאוד מצוי היום )כי למי שיש לו מצב כזה אין לו ללכת בדרך הנזכר כי זה עלול
להזיק לו ויצא שכרו בהפסידו< ,והרבה פעמים אין האדם מבחין שהענין אצלו נובע מעצבים או מתח
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
שבתפלת שמונה עשרה היה מתייגע ומתעייף יותר מבלימוד הסוגיות החמורות
שבשי׳ס ]וכעת הראוני בספר מעשה איש שמובא כעין זה[ .וידוע יגיעתו הגדולה
בש׳׳ס שהיה באופן מבהיל עד שהיה נופל כמתעלף מגודל יגיעתו כפי שהעידו
עדי ראיה ,ובכל זאת העיד על עצמו שנתייגע יותר מכך בענין התפלה
וידו״
מה שכתוב בספרי מוסר ובשם הגר׳׳א )בספרו דרכי נועם עמ׳׳ס ברכות כח
ב׳( שכל מצוה ומצוה מכוונת כנגד אבר אחד שבאדם ומתקנת את האבר
ההוא ,אבל התפלה מתקנת את כל קומת האדם ,ע׳׳כקמג .ולכן בודאי שעם כל
הקושי שכרוך בזה כדאי בכל זאת להתאמץ בכל היכולת לשפר ולהדר תפלתינו
כדי שיהי׳ לרצון לפניו ית׳ לכפר עלינו ולתקן נפשותינו ולטהרה ,וכנ׳׳ל בשם
הרר׳׳ח ויטאל שזה העצה היחידה בזמן הזה .ועי׳ עוד להלן )בפרקים ח׳ ט׳(
שביארנו בס׳׳ד בארוכה עצות ודרכים שיכולים להקל על קושי הריכוז יעוי׳׳ש.
ה
ובדרך אגב יש להוסיף ידיעה נחוצה שאע׳׳פ שהזכרנו שיש ענין שהאדם צריך
לדחוק את עצמו בכל מילה ,אע׳׳פ שקשה לו לכוין ,דזה מכפר לו ,אבל
בכל זאת צריך לדעת ,שלמעשה האדם צריך להזהר ,כי אם האדם רוצה לעשות
את שלימות הגמור ,יש בזה סכנה ,כי מן הזהירות שלא להזהר הרבה )-לשון
חוה׳׳ל בהקדמתו( ,והיינו שהאדם צריך להשתדל כפי כוחו ,אבל לא יותר מכוחו,
וחושב שנובע מדרגת היראת שמים ולפעמים הוא תערובת של יראת שמים ועצבים ביחד ולכן
אינו נגש להענין בצורה הנכונה ,ובאמת צריך מאוד לדעת איך לטפל בזה ואיך לגשת לכל
הענינים בזה ,כי ענין זה של מתח ועצבים הוא הפרעה גדולה לכל עניני עבודת ה וגם מפריע
מלהתעלות בתורה ובכל מהלך החיים ,וצריך לזה גם הרבה שימוש חכמים איך להתנהג עם זה
ומכל שכן איך להדריך אחרים בזה ,כי המטפלים בענינים אלו רבים המה אבל המבינים בזה
מועטים הם ,וצריך ביאור מיוחד על ענין זה !וראה מה שהארכנו בזה במאמר שמחה של מצוה באות חי ,ושם
ביארנו כמה עצות ודרכים להסובלים בזה העניו! ואיכ״מ.
קמג עי׳ לעיל פרק ב׳ סוף אות ג׳ מש״כ בביאור דברי הגר״א ז״ל.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
ובמה יוכל לבחון אם הוא למעלה מכוחו או לא .התשובה לזה עפ״י מה שאמרו
בגמ׳ )תענית י״ב( היושב בתענית לדעת ר״א נקרא קדוש ,והגמ׳ מקשה ע״ז
פתירה ,שבמקום אחר אמר ר״א שאפור לאדם להכחיש את גופו ולהתענות,
ומתר ,-שיש חילוק בין היכא דמצי לצעורי נפשיה להיכא דלא מצי ,ולכאורה
מה הכוונה בדאפשר ,וכי מי יכול לצעורי נפשיה ,הלא ודאי זה מכחיש את כח
האדם ,ומה שייך לומר בדאפשר ,ואם נימא דלא אפשר היינו שזה פכנה עבורו,
ה״ז פשיטא שלא יתענה ,ומהו ההגדרה בין אפשר ללא אפשר ו
ויש לפרש כך ,בהקדם מה שנתבאר אצלינו במקו״א שהאדם יכול לייגע את
הגו״ כמה שהוא רוצה ,ובזה אין פחד ,אבל את הנפש אפור לייגע .ויש
להופי״ ולבאר שהמבחן לזה הוא שכל זמן שהאדם יכול לעשות את זה בשמחה
ובטוב לבב מרוב כל ,אז יכול להתייגע כמה שירצה ,וזה נקרא שמצי לצעורא
״נפשיה״ ,שהוא לא מצער את הנפש ,ומצער רק את הגו״ זה מותר ,אבל ברגע
שמצער את הנפש זה אפור ,וזה נקרא חוטא ,מפני שנפשו של האדם אינו יכול
לעמוד בזה ,נמצא דהמבחן לזה הוא שכל זמן שמכח היגיעה לא ירדה השמחה
מלבו ויכול לעשות כל עבודתו את ה׳ בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ,ה״ז פימן
שהנפש לא נתייגע וכל עוד שהוא כך יכול להמשיך ולהתיגע כמה שירצה .אבל
ברגע שזה מייגע את הנפש אז אפור ,ופימנך ״עבדו את ה׳ בשמחה״ ,כלומר
שהשמחה היא ההבחנה שהרי זה עבודת ה׳ ושעבודתו רצויה ו
ויש מאמר בשם הרה״ק מרוז׳ין זי״ע ,במה שכתוב בתהילים )קלט-כד( ״וראה
אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם״ ,ופי׳ את זה בדרך רמז ומופר ,שדוד
המלך ביקש מהקב״ה ,״וראה״ הקב״ה ״אם דרך עוצב בי״ ,שהדרך העבודה
שלי מביא לי עוצב ,אז ״ונחני בדרך העולם״ ,אז אני צריך להתנהג בפשטות,
בדרך בינונים ,ולא לעלות יותר מבינוני ,מפני שזה אפור בשבילי אם זה מביא לי
לעוצב ,מפני שהעבודת ה׳ צריכה להיות בשמחה ,ולמה זה מעצב את האדם,
מפני שזה לא לפי דרגתו ולכן זה עדיין לא בלב שלם ונפש חפיצה ,שאם היה
העבודה בלב שלם ,אז היה רגוע ,אבל דבר שזה נגד הרצון אמיתי של האדם,
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
שהוא באמת עדיין לא הגיע לזה ,אז זה מייגע את הנפש שאינו סובל את זה,
והאדם צריך לילך לאט לאט ,כדי לחזק את הכח שלו ,וכל מה שיעשה מצוות
יותר ויתפלל יותר וילמוד יותר ויכוין כפי הראוי לו כפי יכולת נפשו ,זה מעלה
אותו לאט לאט ,ואח׳׳כ יוכל לעשות יותר ויותר .
% % %
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
פרק ח
בו יבואר :א( מהו הטיבה הגורמת שכל כך קשה בזמננו לכוין בתפלה.
ב( עצות להתחזק ולהתגבר ״ל זה .ג( מהו ענץ התפלה מאחר שאיו
מאמינים שכל מה שעובר עלינו הוא לטובתינו .ד( איך התפלה היא
הכלי לקבלת השפע והברכה .ה( בענין התפלה על הגאולה השלימה .
א
כבר ביארנו גודל מעלת התפלה אשר בכוחה להעלות את האדם לרומו של
עולם ,אמנם בכדי שהתפלה תעלה את האדם לרומו של עולם ,יש בזה
תנאי ,והוא שיעמיד עצמו במקום של התפלה ,כלומר ,שכשהוא מתפלל יאחז
כל כך היטב בהתפלה ,שיטפפ ויעלה עד מקום התפלה ,והיינו ש.יעשה הוא
עצמו ממש אחד עם התפלה ,ואז התפלה תעלה אותו ,כדוגמת הילד הקטן
הרוצה לעלות למקום גבוה ואי אפשר לו לעלות אז הוא מטפפ על חיק אמו ואז
נעשה אחד עם אמו ומגיע עד למקום שאמו מגעת לפי שהוא אחוז בה ,כמו כן
צריכים להאחז בתפלה .ומהו הפירוש להאחז בתפלה וכיצד נאחזים בתפלה,
הוא על פי מה שמובא בשם הבעש״ט הקדוש שפירש על הפפוק ״בא אתה וכל
ביתך אל התיבה וגו׳״ )בראשית פרשת נח ז א( שזה רומז על תפלה שהאדם צריך
ליכנפ כל כולו לתיבות של התורה ושל התפלה ע״כ ,כלומר שישים את כל
כוחו ואת כל חיותו ואת כל לבו לתוך התיבות של התפלה ,ולשכוח ולהפיח
דעת מכל שאר הדברים וע״י כך התפלה תעלה אותו לרומו של עולם ו
ובזה
גם כן יש לפרש בפפוק הנ״ל שאמר דוד המלך ע״ה ״ואני תפלה״ )תהלים
קט ד( שהכוונה לומר שבשעת התפלה הרי הוא מכניפ את כל כולו
בהתפלה כנ״ל עד שנהיה כל מהותו מציאות של תפלה ועצם אחד עם התפלה ו
והנה בכדי להיכנפ להתיבות של התפלה ולהשקיע את עצמו בה ,יש לזה תנאי
נופ״ מוקדם ,שצריך קודם כל להתנתק מהמקום שהוא נמצא והוא העולם
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
הזה ,וכמו דאיתא בשו׳׳ע )או׳׳ח סי׳ צ׳׳ח( הנזכר לעיל שחסידים הראשונים היו
שוהים שעה אחת לפני התפלה עד שהיו מגיעים קרוב להתפשטות הגשמיות,
כלומר ששוכחים מכל עניני העוה׳׳זקמד ,וברמ׳׳א שם כתב ,ויסיר כל תענוגי
האדם מלבו ואסור לנשק בניו וכו׳ בביהכנ׳׳ס וכו׳ ,עי׳׳ש ,ואז אפשר להכנס אל
התיבה כנזכר ובתנאי שיסיח דעתו בזמן התפלה מהעוה׳׳ז.
והנה בזמנינו זה מהדברים הקשים ביותר להתפלל בכוונה כמו שצריך ,והסיבה
לזה הוא מפני שהלבבות תפוסים מאד ,כי בזמנינו עיקר הגלות היא
טרדת הדעת ,וכמו בגלות מצרים שהיה שם גלות הדעת ,גם היום עיקר הגלות
הוא גלות הדעת ,אף שיש הרבה צרות שונות והרבה כאבים ויסורים ,אבל אם
רוצים לתפוס נקודה כללית שכוללת את כל המצב ,אפשר לומר שהעיקר הוא
שהדעת מוטרדת ומבולבלת וזהו עיקר הגלות .וטירדת הדעת מגיע לאדם מפני
כל מיני סיבות ,אם ע׳׳י היסורים שבאים לאדם ,או ע׳׳י רדיפת הפרנסה ,וחוסר
הפרנסה ,וע׳׳י דאגות שונות ומשונות .וטרדת הדעת הזו כבר נכנס באויר
העולם ,שגם האויר בעצמו מטריד ומבלבל דעתו של האדםקמה ,ואי אפשר
למצוא היום בזמנינו אפילו פינה אחת של מנוחה בעוה׳׳ז.
קמיוז״ל רבינו יונה )ברכות ל׳ ע״ב( על המשנה חסידים הראשונים וכו׳ כדי שיכוונו לבם
למקום ,וז״ל כך הוא הפירוש כדי שיכוונו שיהיה לבם שלם בעבודת המקום ויבטלו
מלבם תענוגי העולם הזה והנאותיהם ,כי כשיטהרו לבם מהבלי עוה״ז ויהיה כונתם
מרוממות השם ,תהיה תפלתם רצוי׳ ומקובלת לפני המקום ,ועל כונה זו נאמר תכין
לבם )אז( תקשיב אזניך ,ע״כ.
קמהכמו שמצינו בדור המבול שמכח ריבוי החטאים נתמלאה כל הארץ והאויר בקליפות
כל כך ,עד שעי״ז נתקלקל ונשחת כל האויר והארץ והטבע כולו .וזה גרם שאפילו
בהמות וחיות השחיתו טבעם ודרכם כמו שמובא גם ברש״י הק׳ .וכן הארץ כשזרעו בה
מין א׳ הוציאה מין אחר כדאיתא בחז״ל .כי הקלקול שנכנס תוך הטבע ה״ה דומה בדומה
לצורת החטא ,ולכן דייקא התקלקל באותו הצורה שהבהמות נזקקו לשאינן מינן וכן
הארץ הוציאה מין אחר .כמו כן כהיום רואים בחוש איך שמקולקל כל האויר והטבע
כולה ,עד שישנם כהיום מיני מחלות וחולשות ואלרגיות שונות ומשונות שלא היה
עדיין בעולם .וא׳ מהם שהמוחות נחלשו שהרבה אנשים סובלים באי ריכוז במוח,
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
יש מאמר העולם מדורות שלפנינו ,שלכן הנפיון כל כך קשה להתגבר על
החומר במלחמת היצר מפני שהעולם הזה אנו רואים אותו בעינינו ,אבל
הגיהנום כתוב רק בפפר ״ראשית חכמה״ ששם מתואר מהו גיהנום ,ולכן יש
נפיון ,אבל אם היה להיפך ,שהעוה״ז היה כתוב ב״ראשית חכמה״ ,ואת הגיהנום
היינו רואים בעינינו לא היה כל כך נפיון .אבל בזמנינו אפשר לומר שהגענו למצב
כזה שבעינינו אפשר לראות רק את הגיהנם ,ואם רוצים לראות את העוה״ז,
צריכים להפתכל בראשית חכמה ,כי היום אי אפשר לאדם לחיות במנוחה
בעוה״ז ,אלא רק מי שלומד ראשית חכמה ,כלומר רק מי שבאמת דבוק במופר
ושקוע רק ברוחניות ובעבודת ה׳ ,אדם כזה יכול לחיות במנוחה ויש לו גם עוה״ז,
ובלי זה אין לאדם עוה״ז בזמנינו וכל מקום שפונים ומפתכלים כהיום רואים את
הגיהנום ח״ו לפני העינים) ,ופעם אמרתי בדרך צחות ,שהגיהנום נתמלא כבר כל כך עד
שלא היה כבר עוד מקום בגיהנם ולכן הופיפו עוד פני״ לגיהנום והוא העוה״ז( ו
ונמצאים ונמצאים אנו היום ממש בתוך הגיהנום ,וכדי לצאת מן הגיהנום הזה
הוא רק באופן שיוצאים מכל אויר העולם ,ומרוממים את עצמנו לרומו
של עולם ,ואיך מגיעים לרומו של עולם ,רק ע״י התפלה ,שהתפלה מרוממת את
האדם מפני שהיא עצמה עומדת ברומו של עולם ,וזה נכלל גם כן בדברי
הבעש״ט הקדוש עה״פ ״ובאת אל התיבה אתה ובניך וגו״ שאם האדם נכנפ עם
כל לבו להתיבות של התפלה ,אז התפלה מקיפה אותו ,ונעשה כנמצא בתוך
התבה המגינה מהמבול כמו תיבתו של נח ,ונמצא שהוא חי בעולם אחר לגמרי,
קמ
וו
ואז ע״י התפלה הוא משוחרר ופדוי מהמבול ומהגיהנם של העה״ז הנזכר
והרופאים אומרים שזה מכח קלקול האויר ושזה מכביד משנה לשנה באופן מבהיל הי
ירחם עלינו ועל כל ישראל .וי׳׳ל שגם זה מכוון נגד פשיעה על העון שנותנים ליכנס
להמוחות כל מיני דברים שגורמים טירוף ובלבול דעת ומונע יישוב הדעת לתורה
ועבודה .וכמו״כ על מה שאדם מסיר מחשבתו מבטחון בהד׳ ומכניס דאגה בלבו שזה
המפריע הגדול ביותר לריכוז ,נמצא הענין הזה הוא ממש מדה כנגד מדה.
קמ'נמצא לפי זה מה שתלה הבעש״ט הרמז דוקא בתיבת נח ,י״ל שנאמר בכונה עמוקה,
לאמר שהתיבות של תורה ותפלה המה ממש כמו תיבת נח להציל מזרם ומטר ,ומימרת
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
ב
נחזור לענינינו שמכח המצב של זמנינו באמת קשה מאוד להרבה אנשים לפנות
דעתם ומוחם אפילו רק בזמן התפלה בכדי להתפלל ולכוון כראוי ,והנה
יש לזה קצת עצה והוא להסיח דעת ,והדרך לזה היא על ידי כח הדמיון כי יש
לאדם כח המדמה )דמיון( ופעמים צריך להשתמש גם בכח זה] ,וכבר מבואר
בתניא )עי׳ לקוטי אמרים סו״ פט׳׳ז ופרק מ׳׳ד( שעבודת הבינונים הוא ע׳׳י כח הדמיון ואי
אפשר בלא׳׳ה[ ,והיינו שידמה לעצמו בזמן התפלה כאילו אינו בעוה׳׳ז כלל והוא
מופשט מהגו״ .וכמו שכתב הרמב׳׳ם )פ׳׳ה מהל׳ תפלה ה׳׳ד( ,ויהיה לבו פנוי
למעלה כאילו הוא עומד בשמים .וכ׳׳כ רבינו יונה במס׳ ברכות פ׳ אין עומדין
לפרש הגמ׳ דיבמות קה :המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה ,וז׳׳ל
כלומר שיחשוב בלבו כאילו עומד בשמיםקמז )היינו בעולם האצילות בעולם המלאכים
הבעש״ט מובא גם לגבי תורה ובלשון הזה ,שצריך ליכנס לתוך התיבות של ״תורה
ותפלה״ שצריך גם להכניס את עצמו בהשקעה בתיבות לימוד התוה״ק וזה גם כן יצילו
מהמבול הנזכר) .וראה להלן בפ״י סוף אות ב ,ובפרק י״א אות ג׳ ,ובפי״ד בהערה רמ״ב שמבואר עוד
בכמה אופנים עומק מאמר זה(.
קמז וז״ל המשך דברי רבינו יונה ויסיר מלבו כל תענוגי עוה״ז וכל הנאת הגוף כענין
שאמרו הקדמונים כשתרצה לכוין פשוט גופך מעל נשמתך ולאחר שיגיע לזו המחשבה
יחשוב כאילו הוא עומד בבהמ״ק שהוא למטה מפני ״שעי״ז תהי׳ תפלתו רצוי׳ יותר לפני
המקום״ .ובב״י בטור סי׳ צ״ה )ומובא במ״ב סק״ב( כתב בטעם ההלכה שצריך לכוין את
רגליו כדאיתא בגמ׳ )ברכות ו׳ (.דכתיב גבי המלאכים ורגליהם רגל ישרה ופרש״י נראים
כרגל א׳ ,כתב ע״ז הב״י נראה שהוא לפי שכיון שעומד לדבר עם השכינה צריך לסלק כל
מחשבות הגוף מלבו ולדמות כאילו הוא מלאך משרת ,ע״כ ,ובטור בסי׳ צ״ח כתב שיכוין
בהשוואת הרגלים ככהנים בשעת עבודה ,ובב״ח שם כתב ,דעת רבינו הוא שיכוין האדם
בתפלתו בכל הלכותי׳ שיהא דוגמת הקרבן כדי להעלות התפלה למקום שהקרבן עולה,
ע״כ .ולשון הרמב״ם )פרקי הצלחה( המתפלל יהיה פונה אל השי״ת כו׳ מתדבק ,מכין עצמו,
מתחנן ,כורע ומשתחווה ,בוכה לפי שהוא לפני מלך גדול ונורא ,ותגיע אליו השקיעה
והפלצות עד שימצא נפשו בעולם השכלים נכנעה נפשו הנכבדה והוציא אותה מן
המוחשות וכאילו הוא נסתר מהם עכ״ל .וראה עוד מש״כ בזה לקמן פי״ג אות ה׳ בהערה
רל״ג המתחיל ואין זה דמיון ...ע״ש.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
מופשט מכל העוה״זקמח( ויפיר מלבו כל תענוגי העוה״ז וכל הנאות הגו״ כענין
שאמרו הקדמונים כשתרצה לכוין פשוט גופך מעל נשמתך וכו׳ מפני שעי״ז
תהי׳ תפלתו רצוי׳ יותר לפני המקום ,עכ״ל .ובכף החיים )באו״ח פי׳ צ״ה אות י״א(
מביא בשם הנ״ש וז״ל ויזהר מאוד בזה ויופי״ חרדה ואימה גדולה כשיזכור
שעומד בשמים וכו׳ ויתבייש ויכלם מלחשוב דברים אחרים ,ע״כ ,ועי׳ בזה בפפר
יש נוחלין שכתב ויצייר ציור שכלי פנימי בעומק מחשבתו לא ציור דמיוני בדרך
העברה ) כלומר שבכדי שיעשה רושם על הרגש לבו צריך שלא תהי׳ הדמיון הזה בדרך
העברה אלא שיתעמק במחשבה הזאת עד שיעשה רושם עליו( ו
וי״ל שענין זה רמוז בלשון הגמ׳ שהתפלה עומדת ברומו של עולם ,דהיינו
שהגמרא מודיעה לנו היכן מקומה של התפלה כדי שנדע שמי שרוצה
ליכנפ אליה צריך להעמיד את עצמו במקומה ברומו של עולם ,כלומר לצאת
מהעוה״ז וכנ״ל ולדמות לעצמו שעומד למעלה עם המלאכים בעולם המלאכים,
ובני אדם מזלזלין בזה ,שמזלזלין בעצמן שלא יודעין שיש להם כח לעשות דבר
כזה ,וכן לא מעריכין את עצמם לדבר הזה לנתק את עצמם בהיפח הדעת
מהעוה״ז וכנזכר ,ולכן אינם מצליחים בעבודת התפלה ו
קמח עי׳ בשו״ע סי׳ צח ס״א שכתב וז״ל וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו
מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח
השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה עכ״ל .ועי׳ במסילת ישרים פ׳ י״ט וז״ל
הדבקות הוא שיהיה לבו של האדם מתדבק כ״כ בהשי״ת עד שכבר יסור מלפנות
ולהשגיח אל שום דבר זולתו וכו׳ ,והנה תכלית המדה הזאת הוא להיות האדם מתדבק
כ״כ אל בוראו בכל עת ובכל שעה .אמנם לפחות בשעת עבודה אם אוהב הוא את בוראו
ודאי שיהיה לו הדבקות הזה .ובירושלמי )ברכות פ״ה ה״א( אמרו ,ר״ח בן דוסא היה עומד
ומתפלל ובא חברבר והכישו ,ולא הפסיק תפלתו ,והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל
ע״פ חורו .אמרו לו תלמידיו רבי ולא הרגשת .אמר להם יבא עלי ,מתוך שהיה לבי מכוין
בתפלה לא הרגשתי ,עכ״ל המס״י .ובספר מעשה איש שפ״א נכנס אדם חסר דעה בשעה
שהתפללו תפילת י״ח במנין של החזו״א זצ״ל ואותו אדם התחיל להכות באנשים ונעשה
בהלה וברחו באמצע שמ״ע והחזו״א נשאר על מקומו וראו בחוש שלא הרגיש כלל בכל
הנעשה מפני היותו שקוע בתפלה .ובנס לא היה ניזוק .
כוחה של
פרק ז -אות ג
תפלה
קטו
ג
ואולם עדיין גם העצה הזאת ׳׳ערבך ערבא צריך׳ באיזה אופן יוכל האדם
לעשותה .אבל באמת יש לזה דרך פשוטה וקלה) ,שהאדם יוכל להסיח
דעתו ולשכוח מכל הבלי העוה׳׳ז( והוא ,שאם האדם בוטח בהקב׳׳ה והוא באמת חי
באמונה ובטחון אין לו מה לדאוג כלל וממילא הוא שליו ורגועקמט .ופירוש אמונה
הוא שמאמין שהכל מהקב׳׳ה ,כלומר שאין אני יכול לעשות שום דבר לבד ,ורק
הקב׳׳ה לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים ,ואם כן אין אני יכול לעשות
ולעזור לעצמי בשום דבר ,ואם האדם מאמין בזה באמת לאמיתו ,אין לו מה
לדאוג כלל על עולם שאינו שלו ועל ענין שאינו שייך לו כלל .וכשאדם חי עפ׳׳י
האמונה הזו ,והוא פועל בתוך ההרגשה שלו ,להיות רגוע ושלו בהיותו סמוך על
השי׳׳ת כגמול עלי אמו ,זהו ענין הבטחון .ומשל למה הדבר דומה ,לתינוק החוזר
מבית הספר לביתו ורוצה לאכול ,והוא רואה שאין האוכל מוכן עבורו ,אינו דואג
על האוכל שלו מפני שיודע שאביו ואמו דואגים בשבילו ,וכשרואה שאין לו
אוכל ,מיד הוא יוצא לחו -ומשחק שם ,ומנצל את זמנו ,ואינו דואג מה יאכל ,כי
יודע שאין דאגה זו שייכת אליו כלל ,שאין זה העסק שלו ,וגם אינו מסוגל לעזור
לעצמו בזה כלום ואפילו אם עובר הזמן ולא מגיע האוכל ה׳׳ה נאנח רק באותו
רגע מפני הכאב ,אבל מיד הולך הלאה לשחק ואין לו ענין לשבת ולדאוג .
וכך אנו צריכים לעשות ,שאם האדם רואה שלא טוב לו ,למה ישב וידאג ,כי
מה יעזור לו שידאג ,כשאין בידו מה לפעול ,כי כל פעולות ההשתדלות
קמט ובזה יש להבין הגמ׳ בשבת )דף פ״ח( בההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא
והיה ממעך אצבעותיו ע״י רגליו עד שהיה זב מהם דם ורבא לא היה מרגיש בזה ,אמר
לו אותו צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו וכו׳ והשיב לו רבא אנן דסגינן
בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם .ולכאו׳ צ״ב מה השיב בזה על שאלתו .ויל״פ
כוונתו דעם ישראל שסומכים על הקב״ה ובוטחים בו ,יכולים להפשיט את עצמם לגמרי
מעניני העולם עד שאין מרגישים בצער גשמי שנעשה להם .משא״כ הצדוקי שאין לו
השגה בדבר זה היה נדמה לו שזה נעשה מכח פזיזות.
קעבכ
ו ח ה של
פרקיא -אות
י
תפלה
שאנחנו עושים הוא רק משום גזירת הכתוב ״בזיעת אפך תאכל לחם״ ,כלומר
אחרי שפפקו וקבעו בשמים שיהי׳ לו פרנפה אז צריך לעשות פעולה והשתדלות
לפרנפתו בכדי לעשות כלי לקבל בה השפע שרוצים להשפיע לו משמים .אבל
אם לא פפקו עליו שיהיה לו פרנפה אם כן מה יעזור לו הפעולה ,הרי פעולת
ההשתדלות אינה יכולה לעזור לשנות את מה שנגזר עליו ,רק אדרבה לפעמים
אע״פ שנגזר לו פרנפה ,אם הוא בוטח בפעולה עצמה ,יכול להפפידו ע״י החטא
הזה שפוגם באמונה .שחייבים אנו להאמין שהכל רק מה׳ ית׳ ולא מכח פעולת
הטבע וכמבואר כל זה בפפרי מופר ובראשוניםקנ .ולכן אדם שהוא חזק באמונה
"'והמאמין יודע כי ההשתדלות היחידה שכן יכולה להועיל הרי היא רק התפלה לפנות
ולבקש מהי ית׳ אשר לו הכח והממשלה לעשות כרצונו ,ולכן כן יעשה בכל דבר ודבר
להשתדל בתפלה ,וכמו שהיו נוהגין חסידים ואנשי מעשה וזקנות שלנו נשים הצדקניות
בדורות הראשונים שלפני כל דבר ופעולה ותנועה קלה היו מקדימין תפלה קצרה )אפילו
באידיש( שהי ית׳ יצליח פעולתם ,מכיון שהיו חיים כ״כ עם אמונה מוחשית שאין שום
כח ותנועה בלעדו ית׳ והיו כ״כ דבוקין בהי ית׳ כל רגע ולא היו שוכחין רגע ממנו ית׳.
ועיין בספר בניהו לבעל הבן איש חי שמפרש דזהו המכוון במה שאמרו חז״ל )ברכות כ״א,
א׳( ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ע״ש .ויש לדעת שצריך להתפלל אפילו על דבר
שיודע בודאי שכבר נגזר עליו השפע ההוא ,בכ״ז לפעמים עדיין לא מגיע אליו מפני
איזה מניעה )כמו קיטרוג וכדו׳( או שעדיין אין האדם מספיק ראוי לזה ואיננו כלי קיבול
שיוכל לקבל ,וכמו שיתבאר להלן בפרק זה.
וז״ל המאירי ברכות כ״ח :אדם צריך לחדש תפלה על כל דבר שהוא רואה בעצמו שהוא
צריך בו לעזר אלוקי׳ ,ואז יתמיד מחשבתו בעבודת ה׳ באין פירוד ,ואמר ע״ז החכם
שהיה מתפלל בכניסתו לביהמ״ד שלא תארע תקלה ע״י הוראתו וביציאתו היה נותן
הודאה ,ע״כ .ועמש״כ ברבינו יונה על משלי )ג׳ ,ו׳( עה״כ בכל דרכיך דעהו וגו׳ וז״ל בכל
פרטי מעשיך בכל דרך ופעולה ,זכרהו והשב אל לבך כי אין לך כח ויכולת בפועל ההוא
ואיננו בידך רק ביד השם ותלה בו תקוותיך וציפיותיך לחסד ה׳ ...וזה הענין נכבד מאד
וע״י ההרגל הזה תקבל הנפש ...אל הבטחון יעו״ש ,הנה גילה לנו שבזה העצה יגיע
האדם להשיג הבטחון בה׳.
וכעי״ז מובא בשם הרר״ב מפרשיסחא עצה לכ״א להיות תמיד דבוק בה׳ ית׳ שירגיל את
עצמו תמיד להתפלל ולבקש ממנו ית׳ על כל דבר מקטן ועד גדול בכל מקום שעומד
כוחה של
פרק ז -אות ג
תפלה
קטו
אין לו שום דאגה גשמית בשום פעם ,רק עושה מה שעליו ושביכלתו לעשות,
קנא
ואין לו שום דאגה יותר מזה ,וזהו ענין הבטחון
ואפילו בשוק אם הוא מקום נקי יבקש מה׳ ית׳ ועי״ז יהיה תמיד דבוק בה׳ עכדה״ק,
וכמו״כ אמר החזו״א לאחד ,כיצד מגיעים לאמונה חושית ״ כל דבר שהינך זקוק לו,
בקש אותו מהקב״ה .אם דרושות לך נעליים חדשות ,עמוד בפינת החדר ואמור ,״רבונו
של עולם ,ראה נא את נעלי הקרועות ועזרני שאמצא בנקל נעלים טובות עבורי״ ,וכך
בכל דבר .ע״י זה תרגיל את עצמך להכיר ולהרגיש שהוא ית״ש הנותן לך הכל ,כך
רוכשים אמונה חושית .
ובספה״ק מובא שיש ענין אפילו להתפלל במחשבתו לבד ,וא״כ אפילו כשנמצא בין
אנשים ומטופל אתם שא״א לו להפנות ולהתפלל בפיו מ״מ באופן כזה בודאי יוכל
להתפלל במחשבה עכ״פ ,וכן במקום שיש חשש אי צניעות שאסור להתפלל בפה אבל
הרהור הרי מותר במקום ערוה על כן יוכל ג״כ להתפלל במחשבה לבד )משא״כ במקום צואה
וריח רע שאסור אפילו בהרהור( .ובזה פירשנו פעם בס״ד הפסוק שאמר דוד המלך ע״ה ואני
תפלה וגו׳ שדהמע״ה היה כ״כ דבוק באמונה בה׳ כתינוק היונק משדי אמו וכמ״ש
דהמע״ה )במזמור קל״א( כגמל עלי אמו כגמול עלי נפשי ,שבכל תנועה ותנועה היה מתפלל
כנזכר ,ונמצא שיום ולילה היה עסוק ואדוק בתפלה עד שנקרא כולו על שם התפלה
ונעשה כחתיכה אחת עם התפלה וכנ״ל ,וזה אומרו ״ואני״ כלומר כל כולי ומציאותי הוא
תפלה וזהו ״ואני תפלה״ .
קנא וכמש״כ בס׳ דברי אליהו וז״ל שאלו לרבינו הגר״א איך יהיה הבטחון בה׳ ,אמר ,כבר
פירש לנו דוד המלך ע״ה אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי,
פירוש כמו הגמול היונק משדי אמו כאשר יונק די שבעו ,איננו דואג ושם על לבו אם
יהיה לו מה לינק אחרי שעה או שתיים כאשר ירעב ,כגמול הזה עלי נפשי שאינני דואג
כלל על מחר ,וז״ש דוד המלך )תהלים לב׳( מבטיחי על שדי אמי עכל״ק .ועי׳ בפירוש רבינו
יונה על משלי )ג׳ ,כ״ו( שהאריך מאד לבאר ענין הבטחון.
וכתב הגר״א על משלי )כ״ב ,י״ט( שעיקר נתינת התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחונם
בה׳ עכ״ל ולכאו׳ נראה כדבר מחודש מאד ויל״פ דבריו דידוע מש״כ במסילת ישרים פ״א
שהשלימות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך וזה עיקר התכלית ,ומקורו טהור
בזוה״ק וכ״כ הרמב״ם בפסר המורה ועוד ראשונים שתכלית כל הבריאה כדי שיגיע אדם
לדביקות בה׳ ,והנה הדרגא הפשוטה של דביקות הוא שאדם חי תמיד עם ה׳ ואע״פ
שעושה פעולות למלאות צרכיו ומשתדל עבוד מחייתו ,בכל זאת הוא זוכר תמיד שאינו
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
וזהו שאמר דוד המלך ע״ה ״כגמל עלי אמו כגמל עלי נפשי״ ]תהלים קל״א[ ,פי׳
כמו שילד היונק מאמו הוא פומך לגמרי על אמו ,ואינו שואל אולי האוכל
של אמו אינו טוב עבורו ,או לא בריא עבורו ,רק הוא פומך לגמרי על אמו כי הוא
יודע שאמו אוהבת אותו ונותנת לו את הטוב והמועיל בשבילו ,כך הוא ג״כ ענין
הביטחון ,שיש לאדם לבטוח בהקב״ה ולפמוך עליו ולהאמין שמה שהקב״ה עושה
בשבילי זהו הטוב והמועיל בשבילי ,כי הקב״ה יודע מה טוב בשבילי יותר ממה
שאני יודע ,וכל מה שנצרך לי הקב״ה כבר יפדר ויזמין עבורי ובמעט השתדלות
ינתן לי כל צרכי ,ומה שאינו נותן לי הרי זה פימן שבאמת אינני צריך לזה ואין זה
טובה בשבילי ,וגם אין שום אדם יכול לחפר ממני או להצר לי כי אם בגזירת עליון,
נמצא שאין מה לדאוג על הגשמיות ,כיון שיש לנו פטרון ואבא בשמים והוא דואג
בשבילינו ומשגיח עלינו ונותן לנו רק מה שטוב ומועיל בשבילינו ו
נמצינו למידין שאם יש לאדם בלבו אמונה ובטחון ,הוא מפיר ע״י זה מעליו
את כל הדאגות והטרדות שיש לו ,וכל מיני מחלות עצבים ,וכל מיני
דכאון ,ובלבד שיכין את לבו להקב״ה ויפמוך בבטחון עליו ,ואז יוכל להיות שש
ושמח כל הימים ו
ולכן התביעה עלינו מדוע נפבול כל כך ,כי אנחנו פובלים בעוה״ז ,ממש יום
ולילה לא ישבותו ,ולמה נצטרך לפבול כל כך וכלשון חז״ל )יומא עב ע״ב(
״למה תירתון תרתי גיהנום״ כלומר לירש ב׳ פעמים גיהנום בעה״ב וגם בעוה״ז
כי הלא אנחנו בעצמינו הגורמים לזה ,בזה שאנחנו בדאגה וצער ומתח מפני
שחפר לנו באמונה ובטחון ,הלא יש לנו עצה קלה להקל מעלינו את הפבל ע״י
שנדבק את לבנו להקב״ה באמונה ובטחון וזה יהפוך אותנו לאנשים אחרים,
שנהיה אנשים מאושרים ,ככתוב )תהלים קכח( אשרי כל ירא ה׳ ההולך בדרכיו,
פועל כלום רק שעושה פעולה שעל ידה יברכהו השם ויצליח דרכו אם כך תהיה רצונו
יתברך ,וע״י כן אינו דואג מאומה וסומך על השי״ת ,אשר זהו ענין הבטחון ,ונמצא
שהבטחון והדביקות שלובים זה בזה ועולים לקנה אחד .
כוחה של
פרק ז -אות ג
תפלה
קטו
ר׳׳ל בדרכי הי באמונה ובטחון ,ואיך מגיע לזה ,על ידי יגיע כפיך ,כלומר ע׳׳י
הבחירה שלך בעבודה שלך שתעבד את הלב שלך לבטוח ולהאמין בהקב׳׳ה,
ומסיים הפסוק שעי׳׳ז אתה גורם לעצמך שיהיה אשריך בעוה׳׳ז ,וגם יהיה טוב
לך לעוה׳׳ב ,כלומר שתקבל על זה גם שכר בעוה׳׳ב )במקום שהיו דנים אותך
בעוה׳׳ב על זה שלא היית חי בבטחון בהי וגרמת לך צער בחינם( ויהיה אשריך בעוה׳׳ז
וגם טוב לך בעולם הבא .
והנה כתיב ׳ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו׳ )ירמיה יז ה( הפסוק
אומר שארור הגבר שמאמין בכח של עצמו .ובאמת כשנתבונן בדבר
נראה שאדם שבוטח בעצמו ובכוחו הוא במציאות במצב של ארור ולא מאושר,
כי כשאדם מאמין בכח של עצמו אזי בכל חייו אין לו מנוחה אפילו רגע אחת,
וכמ׳׳ש במדרש פנחס להרה׳׳ק רי פנחס מקורי ,-לפרש מאמר חז׳׳ל קנב׳׳שרשעים
מלאים חרטה׳ שלכאורה קשה אם הרשעים מתחרטים אם כן הם צדיקים ,דהא
איתא בגמי )עיי קידושין מ׳׳ט ע׳׳ב( דהמהרהר בתשובה הוא צדיק גמור ,וביאר
שאין הכונה שמתחרטים על מעשים הלא טובים אלא הכונה שבכל דבר
שהרשע עושה הוא מתחרט ואומר אם הייתי עושה אחרת הייתי מצליח יותר,
ומכיון שכל רגע הוא מתחרט אין לו מנוחה בעוה׳׳ז.
אבל מי שיש לו אמונה ובטחון אין לו על מה להתחרט ולהתאונן כי הוא מאמין
ובוטח שהכל מושגח מהי יתי במה יצליח ובמה יפסיד ,וכן הוא בכל
הענינים הגשמיים שלו כי אינם תלויים כלל בבחירת האדם .אבל על מה יש כן
לאדם להתאונן ולהצטער ,על מה שהוא תלוי בבחירתו ונכשל בבחירתו ח׳׳ו,
והוא מה שאומר הפסוק )איכה ג .לט( ׳׳מה יתאונן האדם חי ,גבר על חטאיו׳,
פירוש שרק על ענין אחד יש לו לאדם להתחרט והוא ׳גבר על חטאיו׳ ,אבל לא
קנב עי׳ בספה״ק )שבט מוסר פכ״ה ובתניא פי״א וכן בעוד ספה״ק( שמביאים מאחז״ל הזה ועי׳
בכמו״כ מהמגיהים שהתלבטו בזה למצוא מאמר חז״ל בלשון הזה ,ויש שציינו להגמ׳ )נדרים
ט ע״א( שמתוך הסוגיא שם משמע קצת דבר כזה ,ויש שציינו הגמ׳ עירובין י״ט ע״א עיי״ש.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
יותר ,ועל גשמיות אין מה להתאונן ,שאין זה משנה אם עשה האדם כך וכך או
אם לא עשה ,וזהו האמונה
וזה נכלל ג״כ במש״כ הרמ״א ז״ל )צ״ח ,א׳( שקודם התפלה יתבונן בגדלות ה׳
ובשפלות האדם ,שעי״ז יגיע להרגשה של ביטול העצמיות כלפי השי״ת,
וירגיש שכל כוחו מגיע לו רק ממנו יתברך ,ושאין לו כלום מעצמו .ועי״ז הוא
נעשה כלי מוכן וראוי להשראת השכינה הקדושה כמש״״כ )ישעיה נז ט״ו( ״ואת
דכא ושפל רוח״ וכדרשת חז״ל )פוטה ה׳ ע״א( עיי״ש .אבל כל זמן שהאדם
מרגיש את כוחו ויכולתו ואינו מבטל עצמו להשי״ת קשה לו להתרכז בתפלה.
שהרי אינו יכול להפיח דעת מהגשמיות ומכל הדאגות והטרדות והעפקים שלו.
ובע״כ הוא קשור ודבוק בפעולות הגוף והטבע ,מפני שבתוך הלב הוא חושב
שבו תלוי הכל ושההצלחה תלויה בפעולותיו ותחבולותיו .ועי״כ הוא מרגיש
כאנופ שאינו יכול להפיח דעת ולהתנתק מכל עפקיו ומעניני החומר.
ובמחשבות אלו הרי הוא מרחיק את השי״ת רחוק מלבו וכליותיו ,ואיך יוכל
להתקרב להשי״ת בתפלה ולדבקה בוו
אבל אם יתחזק באמונת האמת שאין בכוחו להשיג כלום לעצמו ושהכל מושגח
מהשי״ת בהשגחה עליונה ,והוא יתברך מנהל את כל הענינים על הצד
היותר טוב ,ושום השתדלות שבעולם לא יוכל להועיל שום הצלחה כי אם
בעזרתו ית״ש ,והכל תלוי בו ,ובידו הכל ,ויפמוך וישען עליו ית׳ ויבטח בו ,אז
יוכל לנתק עצמו ולהפיח דעת מכל עניני העולם ,ולקשר את לבו באמת ליוצר
כל היצורים .ובזה מבואר ג״כ מה שאומרים בתחילת התפלה מה כוחנו ומה
גבורתנו ,הלא כל הגבורים כאין וכו׳ ,מפני שזהו ההקדמה לתפלה שאדם
יתיאש מלפמוך על דרך הטבע ויאמין באמת שרק ממנו ית׳ יכול לקבל הכל ו
ד
ואין להקשות א״כ שאדם מאמין שהכל לטובתו ,מה טעם יש להתפלל לשנות
מצבו .כי אע״פ שכל מה שנראה שהוא רעה הוא לטובה באמת ,בכל זאת
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
מצוה להתפלל על כל צרה גשמית מפני שרצונו יתי שנבקש ממנו ,ושעל ידי
התפלה נזכה לקבל את הטובה הזאת בדרך יותר קלה )כמו האב המסור לבנו
ואוהבו שרוצה להקל על רפואת בנו אע׳׳פ שטוב לו הרפואה בכ׳׳ז רוצה שיהיה באופן יותר
קל( ובזכות התפלה יכול להשתנות לאופן אחר יותר קלקנג.
ועוד ענין יש בזה שרצונו יתי הוא שנתפלל על כל דבר ודבר אפילו על דבר
שכבר נגזר עלינו לטובה ,בכ׳׳ז יתכן שיתעכב מלהגיע אלינו עד שנתפלל
עליה כי כך גזרה חכמתו יתי) ,וכעין מה שמוזכר גבי האבות הקדושים שהיו עקורים
מלהוליד מפני שהקב׳׳ה התאוה לתפלתן( ,וכמש׳׳כ בפסוק )בראשית בי הי( שנמנעו
הגשמים לרדת עד שנברא האדם והתפלל עליהן )ועי׳׳ז יכיר בטובתן ויודה להי ע׳׳ז,
שזה תכלית בריאת העולם וכמבואר בחז׳׳ל הובא ברש׳׳י שם( .
וכן כתב בספר העיקרים במאמר די פי׳׳ח וז׳׳ל )בדילוג קצת( השפעות העליונות
יושפעו על המקבל בהיותו במדרגה ידועה והכנה ידועה לקבלם ,ואם לא
יכין האדם עצמו לקבל השפע ההוא הנה הוא מונע הטוב מעצמו ,וכוי שכשנגזר
על האדם טוב מה ,הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה וכוי ,וכן
כשנגזר עליו רע מה ,הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע ,או בהכנה
ידועה ,וכשנשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא ,תשתנה הגזירה בהכרח
קנג וכמו שנתבאר לעיל בפרק ה׳ שע״י התפלה האדם משתנה ונעשה כאדם אחר ,כי על
ידה הוא מתעלה למדרגה אחרת ונעשה כפנים חדשות .ועל כן יתכן שע״י התפלה
ישתנה כל דינו ,ולא יצטרך עוד לכל כך יסורים כדי לזככו ,שכבר פעל התיקון ונעשה
הזיכוך ע״י התפלה .ועד״ז מבאר המבי״ט )שער התפלה סוף פ״ב( מה שאמרו חז״ל שאם לא
נענה בתפלתו יחזור ויתפלל ,ולא נחשב כחציפות כלפי שמיא ,מפני שאין מטרת התפלה
לפעול בקשתו ,רק לזכך את לבו ,ועי״כ ממילא יוכל לחול שינוי בדינו .ועכ״פ מבואר
היטב ענין התפלה שאע״פ שכל צער שנגזר עליו הכל לטובתו ,בכל זאת יש לאדם
להתפלל כדי לחדש מצבו ,שעי״כ ישתנה דינו ויתהפך לרחמים מגולים ,ולא יצטרך עוד
לכעס ומכאובים ,וזהו שכ׳ גבי חנה )שמואל א׳ פ״א י״ב( ויהי כי הרבתה להתפלל ור״ל שע״י
ריבוי ההכנעה והזיכוך שנעשה ע״י ריבוי התפלה ,נתחדש מצבה ונתבטל הגזירה ,ועי״כ
זכתה להפקד בבנים .ועי׳ בהמשך באות זה מש״כ בשם ספר העיקרים .
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
לטוב או לרע ...וע״ז הדרך הוא מבואר שתועיל התפלה שיוכן המתפלל לקבל
השפע הטוב או לבטל ממנו הרע הנגזר עליו .להיותו משתנה ממדרגת הרוע
שיהיה בה .ואין להקשות ולומר איך ישתנה רצון השי״ת ע״י התפלה ,שכך היה
רצון השי״ת מתחלה שיתקיים הגזירה בהיותו באותה מדרגה ואותה הכנה ואם
תשתנה ההכנה תשתנה הגזירה עכ״ד .היוצא מדבריו שאפילו כשהדבר כבר
נגזר עליו בכ״ז נמנע הדבר ממנו אם לא יתפלל ,משום שהתפלה הוא תנאי
לקבלת השפע .וכן מבואר ברמח״ל בדרך ה׳ )ח״ד פ״ה( הובא לעיל )בפ״ה אות ב׳
בהערה ק״ח ד״ה ועמש״כ בעל העקרים(קנדו
וביאור הדבר דהנה ידוע שכל שפע שיורד מהעולם העליון צריך כלי לקבל
השפע ,וכמו במשל הגשמי אם מבטיחים לעני שיתנו לו עשירות,
וכשבאים ונותנים לו אין לו הכלי והנרתיק לקבל ,אזי הכל נופל החוצה .כך גם
בכל שפע מן השמים המוכן עבור האדם אם אינו מכין כלי לזה ,אזי אף אם יורד
השפע למטה ילך הכל לאיבוד ח״ו ,ולא יקבל התועלת מזה .וכמו שמצינו בגמ׳
)ר״ה י״ז ב׳( שאם נגזר בר״ה שירד אותו השנה גשמים מרובין ולבפוף חטאו ,אי
אפשר לפחות מהן שכבר נגזירה גזירה של ריבוי גשמים ,אלא הקב״ה מורידן
שלא בזמנם או ע״ג קרקע שאינה צריכה להן .נמצא שהשפע יורד אבל אין מזה
פירות שיגיע לאדם טובה מהן ,כך גם בהעדר הכלי יפפיד השפע .ועוד מבואר
בפפה״ק שכל שפע משתנה לפי הכלי ,וכמו במשל הגשמי כששופכים מים
לתוך כלי ,אזי אם הכלי עגול המים עומדים בעיגול ,ואם הכלי מרובע יעמדו
קני עיין בספה״ק בני יששכר )מאמרי השבתות מאמר ח׳ אות חי( שכתב וז״ל הנה חקרו
הקדמונים איך אפ״ל שתהיה התפלה פועלת נמצא שיש ח״ו שינוי רצון ,קודם התפלה
היה הרצון באופן כזה ,ואח״כ ע״י התפלה נשתנה הרצון ,הנה כתבו ע״ז תלמידי
הבעש״ט להיות ע״י התפלה נתדבק האדם במקום אחר יותר גבוה ונהפך לאיש אחר,
והגם שנגזרה הגזירה על אותו האיש הנה בהתפללו אל ה' הוי״ה ב״ה המהווה כל הויות
הנה נתדבק במקום יותר גבוה ונתהוה להויה אחרת ,ואין כאן שינוי רצון כי על אותה
ההויה שהוא כעת לא נגזירה הגזירה עכ״ל) .וכעי״ז כתב בנועם אלימלך בליקוטי שושנה ד״ה שירו
לה' שיר חדש יעי״ש ,והובא לעיל בפ״ד אות א׳ בהערה צ״ה יעו״ש( .
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
המים בריבוע ,כך גם השפע משתנה כפי הכלי ,ולכן אפילו שיש כבר לאדם
כלי ,מ׳׳מ עדיין הענין משתנה לפי צורת הכלי .
והנה הכנת הכלי נעשה ע׳׳י תפלה ,שבזה האדם מכשיר את עצמו לקבל השפע
הטוב .מפני שהתפלה מכפר ומנקה את האדם מכל סיגיו ,ובכך הוא
נעשה מוכשר לקבל השפע] .והיינו שע׳׳י התפלה נעשה פנימיות הכלי ,ומהפעולה של
השתדלות נעשה חיצוניות הכלי .ומי שזוכה נעשה מתפלתו גם חיצוניות הכלי ,ואז א׳׳צ
כבר שום פעולה ,וזה דרגת הצדיקים ובני עליה שזוכים לזה[ .ולכן חייב אדם להתפלל
כל יום על מזונו אע׳׳פ שפרנסתו מצויה ,וכן על כל הדברים שיש לאדם בין כך,
מפני שכל יום מתחדש השפע ועל האדם להכין הכלי לקבלה .הן בענינים
גשמיים והן בענינים רוחניים כגון שיהיה לו סייעתא דשמיא והצלחה בלימודו
ושירגיש הטעם והמתיקות שבתוה׳׳ק .וכמו שאנו מתפללים ומבקשים בכל יום
והערב נא הי אלוקינו את דברי תורתך בפינו.
ועוד שאפילו כבר יש לו כלי לקבל השפע הטוב ,מ׳׳מ באיזה אופן יקבלנו וכמה
תועלת יהיה לו מזה עדיין תלוי באופן וצורת הכלי ,וכפי שיעור צחצוח
הכלי .ועל כן צריך להקדים התפלה ,שע׳׳י התפלה הוא מייצר כלי חדש ונקי
שעי׳׳ז שיקבלו בכלי כזה יהיה בו יותר ברכה משאם היה מקבלו בהכלי שכבר
היה מוכן לו .ויחזיק מעמד אצלו לעתיד ולא ישלוט בו שום נזק ועין הרע
וכדומה .ולדוגמא שלפעמים מתברך האדם בעשירות והשפעה גשמית אבל יש
עושר השמור לבעליו לרעתו ח׳׳ו ,שיוכל להזיק לו ולהוריד אותו ברוחניות ויצא
שכרו בהפסדו .וזה מפני שלא הכין כלי ראוי לקבל השפע באופן מושלם שלא
יולד מזה שום נזק ,אבל ע׳׳י התפלה בידו לשנות צורת הכלי שעי׳׳כ יהיה
העושר שמור לבעליו לטובתו שלא יצא מזה שום נזק .
ולאור כ׳׳ז יש להבין מ׳׳ש חז׳׳ל )ב׳׳ר לג ,ג( שהרשעים מהפכים מדת הרחמים
למדת הדין ,ולכאורה למה יהיה כך שורת הדין שניתן להם כח ורשות
להפוך הרחמים לדין .אבל הביאור דכיון שהכנת הכלי לקבל השפע הוא ענין
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
התלוי בבחירת האדם שעליו להכין את הכלי ,ופידר הקב״ה כך שהכלי קובע
את הצורה .ולכן אם הכלי הוא רע התוצאה היא ג״כ רע ,אע״פ שהשפע
בשורשו הוא טוב וכמש״כ )איכה ג׳ לח( מפי עליון לא תצא הרעות) .יעו״ש ברש״י
בשם דרשת חז״ל(
ולכן מבואר בפפוק שהגאולה תלויה בתפלה ,וכמש״כ )ישעיהו כא ,יב( אמר
שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו .וכ״כ )הושע ג,ה( ובקשו את
ה׳ אלוקיהם ואת דוד מלכם ועלו לציון מושיעים .כי אע״פ שעצם הגאולה
מובטחת לנו מ״מ אופן הגאולה תלוי בתפלה .כי מבואר בזה״ק שיש כמה בחי׳
איך יופיע הגאולה השלימה ,שאם יזכו יתגלה בצורה של מלאך היורד מן
השמים וכמש״כ דרך כוכב מיעקב ,ואם לא יהיו ראוים יהיה רק כמו שליט
בבחי׳ עני ורוכב על חמור) .ועי׳ באוה״ח הק׳ עה״פ כבפ ביין לבושו ,בראשית מט ,יא(
ולכאורה א״כ אם יש הרבה רשעים בכלל ישראל ,האם מפני זה יהיה כל
הגאולה בדרגא נמוכה ח״ו .אבל נראה דהגאולה באמת יכיל בו את כל האופנים
כולם שנזכרו בפפוקים ובזוהר ובגמ׳ .אבל יתגלה לכל אחד לפי דרגתו כפי מה
שהוא ראוי וכפי ההכנה שהוא הכין את עצמו ,וכפי התפלה שהוא מתפלל על
זה הוא מכין לעצמו את הכלי הנצרך לזה] ,וכמובן בצירו״ מעשיו הטובים שיהא ראוי
לזה[ .באופן זה יזכה לקבל פני משיח .וע״ז אנו מתפללין שתהיה הגאולה באופן
היותר נעלה ,ושיתגלה לנו באופן זה כלומר שאנו נהיה ראוים לזה .ויראו עינינו
וישמח לבנו בהתגלות כבוד ה׳ בעגלא ובזמן קריבקנהו
ומבואר בפפה״ק דכמו שביציאת מצרים נשארו רק מתי מעט שזכו לצאת
וכמש״כ )שמות יג ,יח( וחמשים עלו בנ״י מאר -מצרים ,ודרשו רבותינו
)מכילתא שם( שרק אחד מחמישים יצאו ,כמו״כ בהגאולה השלימה רק מתי מעט
יזכו לראות בנחמת ציון וירושלים והרשעים לא ישארו כלל .וגם אותם שאינם
ק ה וראה לקמן בפרק י״ד אות א' בהערה רל״ח שנתבאר בהרחבה גודל חובתינו לבקש
ולהעתיר על הגאולה ו
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
רשעים ידונו כל אחד ואחד אם הוא ראוי להתקיים ,ובאיזה אופן ואיזה דרגא
יוכל להתקיים ולקבל את הגאולה .ועל כן צריכים אנו להתכונן היטב ולדקדק
יותר במעשינו כדי שנהיה ראויים לזה .אכי׳׳ר .
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
פרק ט
בו יבואר :א( הדרך להכין את הלב לתפלה .ב(עצות ודרכים להקל ״ל
״יין הכוונה בתפלה.
א
ו״תה נבוא להרחיב הדיבור בענין ׳הכוונה בתפלה׳׳ ,הנה מודעת זאת לכל
אשר מצות התפלה אינה כשאר מצוות שעיקרם במעשה או דיבור אלא
עיקר מהותה וענינה היא כוונת הלב כמו שאמרו חז׳׳ל )תענית ד״ בי( איזהו
עבודה שבלב זו תפלה .אשר מוכח מזה שמצוה זו עיקרה בלב וכמש׳׳כ המבי׳׳ט
)בספרו ב׳׳א שער התפלה פ׳׳ג( ע׳׳ש ,וכן פסק הרמב׳׳ם )פ׳׳ד מתפלה הט׳׳ו( וז׳׳ל כל
תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה וכוי מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו
להתפלל עד שתתיישב דעתו עכ׳׳ל )ועיי בשו׳׳ע סיי צ׳׳ח ס׳׳ב בזה( .
וידו״ים בזה דברי החובת הלבבות )שער חשבה׳׳נ פ׳׳ג אות טי( שאם האדם מתפלל
רק בלשונו ולבו מהרהר באותה שעה בדברים אחרים ,אזי תפלתו דומה
לגו״ בלי נשמה ולקליפה בלי הפרי ,וע׳׳ז אמר הכתוב )ישעיה כ׳׳ט ,י׳׳ג( יען כי נגש
העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני וגוי .ויותר מזה כתב הרמב׳׳ם
)בסו״ ספר המורה( וז׳׳ל ,אם כשתתפלל בתנועות שפתיך ואתה מסיב פניך אל
הקיר ומחשב במקחך ובממכרך לא תחשוב שהתפללת וכוי ע׳׳כ ,הרי יוצא לנו
מדבריהם שאם לא כיון האדם בתפלתו אינו נחשב שהתפלל כלל ,אע׳׳פ שאינו
חייב לחזור ולהתפלל אם כוון על כל פנים בברכה ראשונה ,ובזמן הזה אפילו
בשלא כוון גם בזה מקילין שלא מחייבין אותו בדיעבד לחזור ולהתפלל עיי שו׳׳ע
)או׳׳ח סיי ק׳׳א ס׳׳א( ,בכ׳׳ז יצטרך לתת דין וחשבון ויש עונש ח׳׳ו על כל ברכה ועל
כל תיבה) ,וכמש׳׳כ המאירי ברכות סו״ פ׳׳ד ע׳׳ש( ומכל שכן על כל הזכרת השם שלא
כוון בהם כראוי ,אם לא התאמץ כפי כחו בזה ,כמבואר כ׳׳ז בספה׳׳ק .ועוד שסו״
סו״ מפסיד כל הרוחניות וההתעלות שהתפלה בכונה מרימה את האדם ומקרבת
אותו להי יתי ,כי כל הריווח בגשמיות וברוחניות )המבואר לעיל( לא יושג באופן זה.
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
וגם איך תתקבל תפלתו ותפעול בקשתו אם לא נחשב באמת שהתפלל ובקש
ממש כפי מה שכתב הרמב״ם
ולאור כל זה רבים מתחבטים מאד איך מצינו ידינו ורגלינו ואיך נוכל לעמוד
בקשרי המלחמה לכוין כראוי ,ובאמת הוא מלחמה כבדה עד מאד ,ולכן
ננפה להרחיב קצת הדיבור בענין הכוונה בתפלה לחזק ברכיים כושלות שיוכלו
לעמוד כנגד כל המניעות של היצה״ר ,ולהביא בזה עצות ודרכים המועילות
לענין הזה בפ״ה
הנה כדי להבין הענין למה זה כ״כ קשה לכוין אזכיר מה שראיתי בשם בעל
עטרת צבי מזידטשוב זי״עקנו ,פירוש יפה על מה שמובא בתופ׳ )במפ׳ ראש
השנה ט״ז ע״ב ד״ה ועיון תפלה( בשם הירושלמי )ברכות פ״ב ה״ד ד״ י״ז ב׳( ,על עיון
תפלה ,א״ר חייא רבא מן ימי לא כוונית אלא חד זמן בעית מכוונת וכו׳ ,פירוש
מימי לא כוונתי בתפלתי חו -מפעם אחת שניפיתי לכוון וכו׳ )ועיי״ש המשך דברי
הירושלמי( ,והמפרשים האריכו לפרש מאמר זה ,דהאיך אפשר לומר שמימיו לא
כיוון בתפלה רק פעם אחת .והחת״פ כבר ביאר בזה כמה פירושים ,והרר״צ
מזידטשוב בעל עט״צ מפרש שכשאדם מדבר איזה דבר עם חבירו אינו צריך
להשים לב ולכוון מחשבתו למה שהוא מוציא מפיו ,ושום אדם לא צריך לכוין
על מה שברצונו לדבר ,ואעפ״כ יוצאים הדברים כהוגן ,ואין לך אדם שיוציא
דברים מפיו שלא ידע מה שהוא רוצה לומר ,ואם כן תמוה למה בתפלה קשה
כ״כ לכוין במילים שמוציא מפיו ,אלא התשובה לזה היא ,שכאשר אין הדברים
יוצאים מהלב ,ואין לו הרגש במה שהוא אומר אלא הוא אומר את המילים בפיו
בלי שום הרגשה ,אז קשה לו לכוון ,שהרי אין שייכות בין המחשבה לדיבור,
ולכן צריך להתאמ -ולקשר את המחשבה ולהכניפם בתוך המילים שכבר נאמרו
וזה קשה לפי הטבעקנז .משא״כ אם יתפלל מתוך הלב אז ממילא יצאו הדברים
קנ' והוא בספרו פרי קודש הילולים .
ק" וי״ל בדרך צחות שאם הדברים שאומר ,הם בלי כונה כשיוצאים מפיו ,באים בשמים
תחילה התיבות שיצאו מפיו ואחר הפסק זמן אחר שיצאו התיבות מפיו מגיע גם
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
שהוא מדבר בכוונה ,כמו שאר הדברים שאדם מדבר עם חבירו שאינו זקוק
למאמץ בכדי לכוין במה שמוציא מפיו .
ובזה מפרש העט׳׳צ דברי הירושלמי ,א׳׳ר חייא רבא מעולם לא כוונית ,פיי
שמעולם לא הייתי צריך לצמצם מחשבתי כדי לכוין בתפלה ,כי התפלל
כל ימיו מתוך הלב והיו יוצאים הדברים בכוונה מעצמם כמו שאר הדברים
שהאדם מדבר עם חבירו ,ולא שייך לומר ע׳׳ז ׳׳שמכוון׳׳ כאילו שצריך לשים לב
לכוון ,רק פעם אחת היה לו שנצרך לכוון בתפלה ,מפני איזה טירדא שהיה לו,
ואז הרגיש את המלחמה שיש בכוונת התפלה ,עד שהתבלבל כדאיי שם ]ואפשר
שמן השמים הסיבו לו שיהיה לו טירדא כדי שידע איך הנסיון גדול בענין זה ,כדי שידע לדון
לכ״ זכות את כל האנשים שיש להם מלחמה בזה ,ודופקים את ראשם בקיר כדי שיוכלו
לומר תיבה אחת בכוונה ,ויתפלל עליהם שירחמו עליהם משמים שיוכלו להתפלל ולפני
שהיה לו זה הנסיון ,לא היה שייך כ׳׳כ שיבין את זה[ .
היוצא לנו מזה שזהו סוד הענין בכוונת התפלה ,שאם הדברים יוצאים מתוך
הלב אין לאדם שום מלחמה ומאמץ לכוון בתפלה ,ואם כן עיקר העצה
לכוונת התפלה הוא ע׳׳י ׳הכנת הלב׳ לתפלה ,וזה ע׳׳י שיתבונן היטב איך
שהוא עומד לפני ממה׳׳מ הקב׳׳ה ׳ויקבע בלבו אמתת הדבר איך הוא בא ונושא
ונותן ממש עמו יתברך ,ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש ,והוא ית׳׳ש מאזין
לו ומקשיב לדבריו׳־ )לשון המס׳׳י פי׳׳ט(קנח ,וע׳׳י ההתבוננות הזו ממילא יקל עליו
מאד כל ענין הכונה במשך התפלה ,ועל זה צריך להיות עיקר המלחמה ועיקר
ההתאמצות להכין את הלב ולכוננו) .ובודאי שצריכים גם להתאמץ לכוין ,אבל לא זהו
הכוונה ,ואם כן יש עבודה קשה בשמים לחבר את המחשבה ]שבאה באחרונה[ עם המילים
]שבאו לפני כן[ ,נמצא שהוא גורם עבודה קשה בשמים ,ולא כל המלאכים רוצים להתייחס
לכאלו תפילות ,ובפרט אם עושה כן יום יום ,המלאכים כבר עייפים ממנו כביכול ואינם
רוצים לעזור לו.
קנח א.ה .עי׳ בספר שערים בתפלה עמוד ק״ג שכתב בזה ציור נפלא לקרב הדברים אל
הלב.
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
עיקר המכוון רק עיקר ההתאמצות שצריכה להיות הוא על הלב להכינה ולהכשירה לפני
התפלה( .לכן במקום להתייגע ולהתעיי״ כ״כ בשעת התפלה כדי לכוון ,טוב יותר
שיתבונן האדם קצת לפני התפלה ויכין את לבו ,ואז יהיה ״תכין לבם -תקשיב
אזנך״ ,והתפלה ילך לו בנקלקנטו
ויש לפרש בזה דברי התופפתא המוזכר בגמ׳ שם )ברכות ל״א( המתפלל צריך
שיכוין את לבו )לשמים(קפ אבא שאול אומר פימן לדבר תכין לבם תקשיב
אזנך ע״כ ,וי״ל דכונת הברייתא לחרש שלא מפפיק שיכוין פירוש המילות ,אלא
צריך דוקא לכוין ״לבו״ כלומר להיות עם הרגש הלב ומפני זה נקרא כונת ״הלב״
לא כונת המוח ,וע״ז מביא אבא שאול הפפוק שכתוב ״תכין לבם״ כלומר
שצריך להכין הלב ,כי כדי שיכוין עם הרגש הלב כראוי ,לזה צריך להכין את
קנט וכדי לדעת החשיבות של הכנת הלב לפני התפלה ,כדאי להזכיר לשון ספר העיקרים
)מאמר ד׳ פרק י״ז( וז״ל ״והיה טרם יקראו ואני אענה״ )ישעיה ס״ב( כלומר כשיכין הכוח
השכלי עצמו להתפלל או להיכנע ולהתענות טרם שיעשה התפלה והתענית בפועל אני
אענה ,ובעוד הם מדברים לעשות התפלה והתענית אני אשמע ואפילו קודם שהתפללו
בפועל עכ״ל ,ומזה חיזוק גדול לאלו שמנסים ומשתדלים לאיזה דבר טוב בין אם זה
תפלה או איזה מצוה אחרת ,אפילו אם לא יצא לפועל ,בכ״ז עצם ההתאמצות כפי מיטב
כוחם הרי זה כבר פועל בשמים ,ומכש״כ המנסים לארגן דברים בציבור שעסק
ההשתדלות כבר יש בה כח וזכות הרבים ועכ״פ בודאי שפועל קצת מעין הזכות מהענין
שהשתדלו עליו] .ועיי ג״כ בספר רוח חיים על מסי אבות בתחילת הספר במשנת כל ישראל ,שכתב ידוע
כי בעת יעלה על רעיוני איש לעשות מצוה נעשה רישומו למעלה ומתעורר עליו אור מקיף מהקדושה וסוכך
באברתו והאדם בתווך וכוי ע״ש ,וכ״ה בספרו נפש החיים שער א' פ״ו בהג״ה ,ובפי״ב ע״ש .[.א.ה .ועיי
בספר כתבי רשומות להגאון רי מרדכי לייב צוקרמן זצ״ל שכתב כדי להוציא מחשבות
זרות מהראש בתפלה ,צריך להוציא אותם מהראש קודם התפלה ,וזה על ידי שמגיעים
רבע שעה קודם התפלה ומתבונן לפני מי עומד עתה להתפלל וכמה גדולה הזכות
וההזדמנות שיש לפניו עתה להתפלל לפני הי ויסיח דעתו מכל דאגותיו עד שהראש יהא
פנוי מכל דבר אחר ,וזהו ההכנה הראשונה שצריך לעשות קודם התפלה עכתו״ד .וראה
עוד מה שנתבאר בענין זה לעיל סוף פ״ה
ק'בגמי שלנו איתא תיבת לשמים ,ובתוספתא כתוב בלי זה אלא צריך שיכוין לבו וכוי.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
לבו מתחילה ,ולעורר הרגשיו ע׳׳י לימוד והתבוננות בענינים המעוררים את
הרגשת הלב ,ולפעמים מספיק ההכנה במה שיטהר לבו מדברים אחרים ומעניני
עוה׳׳ז וכדוי שעי׳׳ז יהא לבו פנוי להרוחניות ואז כבר יתעורר רגשי לבו מעצמו כי
באמת קרוב הדבר ׳׳לפנימיות׳׳ לבו ,אלא שהטרדות והדאגות שהלב תפוס בהם
הם מכסים ומונעים את הרגשת הלב .
וכמו״כ י׳׳ל בהמשך הגמי שם אמר רי המנונא וכוי וחנה מדברת על לבה מכאן
למתפלל צריך שיכוין לבו ,ויל׳׳פ ג׳׳כ שכונתו ללמוד ממה שכתוב ׳׳על
לבה׳ שהדברים שהתפללה עליהם היו דברים שהיו מונחים לה על הלב כלומר
מקודם ,ויצא הבקשה מעל הלב וזה הכוונה הרצויה ומבוקשת ,ולמדנו מזה שלא
מספיק שבשעה שמתפלל הבקשה ,מכוון גם בלבו מה שאומר ,אלא צריך להיות
שיצאו הדברים מתוך לבו.
ובזה מיושב למה צריכים כל הלימודים האלו ולא די במש׳׳כ ולעבדו בכל
לבבכם שקאי על מצות תפלה כמו שאמרו במסי תענית )ב ע׳׳א( ]וכמו
שדייקו בספרי מוסר שמוכח מזה שהאבר שצריכין לקיים בו מצות התפלה הוא
הלב ,וגם הסמ׳׳ק ז׳׳ל מונה מצות התפלה במצוות התלויות בלב וכ׳׳ה בחרדים
)פ׳׳ט אות י׳׳ז( [.אבל לפי המבואר א׳׳ש כי אם נלמד מזה היה מספיק שיהיה
עכ׳׳פ המחשבה בלב בשעת התפלה ,ולכן מוכיח מפסוקים אלו שצריך להיות
נובע ממש ׳מתוך הלב׳ ע׳׳י הכנה שהכין את הלב קודם לכן וכמו שנתבאר
בס׳׳ד .ולפי מה שנתבאר כאן י׳׳ל שזה הפרט אינו לעיכובא ,דיתכן שעצם
המצוה יוצא יד׳׳ח אפילו אם רק מכוין כונת הלב בשעת התפלה כדמשמע
מהפסוק בכל לבבכםקסא אבל הגמי כאן רק מוסיפה ללמוד מדברי קבלה איך
תהיה התפלה מהודרת ובשלימות ועל האדם ג׳׳כ להשתדל כמה שיכול שכן
תהיי תפלתו בדרגה המהודרת ,שזה א׳׳א אלא ע׳׳י הכנה דוקא וכנ׳׳ל ,וזה
קסא וכמו שנתבאר לעיל באריכות שע״י דביקות בתיבות התפלה ,התפלה עצמה תעלה
את האדם למדרגה הנזכרת לאט לאט.
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
מדריגת חפידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת קודם התפלה כדי שיכוונו
לבם לאביהם שבשמים )כדתנן ברכות ד״ ל ע״ב( .ועל דבר זה צריכין ג״כ להתפלל
שה׳ ית׳ יכין את לבו ,וכמ״ש רבינו יונה שלכן כתיב ״תכין״ לבם שמבקשים
קפב
שהשי״ת יכין את לבנו
ב
ובאמת
הכנת הלב לתפלה הוא חיוב על כאו״א וכמש״כ הרמב״ם )הל׳ תפלה
פ״ד הט״ז( וז״ל כיצד היא הכונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה
עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט לפני התפלה כדי
לכוון את לבו ,ואח״כ יתפלל בנחת ובתחנונים ,ע״כ .וכן הוא בשו״ע פי׳ צח
פ״א ע״ש ,ומבואר שם בפי׳ צ״ג פ״א )ובמ״ב שם( שעל כ״א יש חיוב לשהות
עכ״פ מעט קודם התפלה כדי שיכוין את לבו
ואיתא במדרש תנחומא )פרשת חיי שרה( ,שאם האדם מכין את לבו ,תפלתו
מתקבלת כמ״ש ״תכין לבםקפג תקשיב אזניך״ ,ע״כ) .וכ״כ רש״י ברכות
ל״א .אם תכין לבם אז תקשיב אזנך( .ועד״ז יל״פ מה שאמרו חז״לקפד דברים היוצאים
מן הלב נכנפים ללב ,שמתפרשים הדברים גם כן לגבי התפלה ,שאם התפלה
יוצאת מן הלב של האדם ע״י שהכין את לבו ,אז המילים עולים עד לב
קסב וכדאי להזכיר בזה לשון קדשו של הב״ח )או״ח סיי צ״ח( וז״ל נראה דהא דאמר סימן
לדבר הוא לפי דקרא משמע דאין ביד האדם לכוין לבו לשמים שהרי אמר תכין לבם,
דמשמע אם תכין לבם אז תקשיב אזניך כדפירש״י ,אלמא דביד הקב״ה הוא להכין לבבם
שיכוונו בתפלה ,ואלמלא הקב״ה עוזרו לא היה יכול לכוין את לבו ,אפ״ה סימן לדבר
הוא שיתעורר האדם ויסכים בדעתו לכוין כי אז ודאי הקב״ה עוזרו ,כי הבא ליטהר
מסייעין לו מן השמים עכ״לו
קסג עיי רי יונה ברכות ריש פי אין עומדין שכתי עיקר הפסוק לא בא על כוונת אמירת
התפלה אלא על כונת טהרת הלב )מעבירות ומתענוגי העוה״ז כ״ה לשון רי יונה שם(
קסי בש״ס לא נמצא לשון זה ,אבל הובא בקדמונים ז״ל.
קמב
כוחה של
פרק ט -אות ב
תפלה
השמיםקסה ,והיינו אם ׳תכין לבם׳ אז ׳תקשיב אזנך׳׳ שהתפלה מתקבלת מיד
קס
בשמים
והדרך הפשוט להכין את לבו הוא להתיישב לפני התפלה ולחשוב שהוא עומד
עתה לגשת לפני מלך מלכי המלכים לבקש ולשפוך את לבו על כל
צרכיו וכל המעיק לו ,וכל דאגותיו שבלבו שהוא תפוס עמהם יום ולילה
ומשתדל ומחפש עצות איך לסדרם ,הרי עתה הגיע הזמן שהנה הוא קרוא
ומוזמן לפני המלך לפני אבינו שבשמים שהרי השכינה כנגדו בשעת התפלהקסז,
ויתבונן האדם שיש לו עתה הזדמנות שיתכן שע׳׳י שפיכת לבו ובקשתו יסתדר
לו כל עניניו שמייסרים אותו יום ולילהקסח ,האם יש שוטה גדול מזה שמאבד
קסה ועמש״כ בספר פנים יפות ריש פ׳ ואתחנן וז״ל המחשבה )ש( הוא העיקר בתפלה הוא
המחי׳ את הדיבור כמו נשמה המחיה את הגוף ולפי גודל המחשבה הדבור הוא דיבור
אלוקים חיים ויש בו כח לעלות בהיכל ה׳ כי החי נושא את עצמו משא״כ בלי המחשבה
הם כמשא גוף בלי נשמה ,ע״כ .ועי׳ כעי״ז בחובת הלבבות שער חשבון הנפש פרק ג׳.
קס' ועי׳ עוד בספה״ק נו״א )ליקוטי שושנה עה״פ ויסב חזקיהו( שכ׳ בזה״ל לפי שאדם קודם
התפלה צריך לטהר מחשבותיו שיהא בלי שום פיגול ולפשפש במעשיו אם חטא לעשות
תשובה שלימה שתוכל התפלה לעלות בלי שום מסך המבדיל ,רק זכה וברורה בלי פיגול
כלל ,ובודאי האדם המדקדק על עצמו להרהר בתשובה תמיד ולפשפש במעשיו כראוי,
וממילא הוא מטוהר ומנוקה מכל עון וחטא ומותר לו לילך תחת קיר נטוי וכו׳ ,וזהו
הפי׳ המתפלל צריך שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר פירושו הקיר הידוע דהיינו קיר
נטוי ,פי׳ שצריך לפשפש כ״כ עד שלא יהא לו הקיר נטוי חציצה אף אם יעבור תחתיו,
ואז ילך להתפלל ״ובודאי תהיה תפלתו זכה וברורה ותעשה פירות למעלה ושורש
למטה״ עכ״ל .
קסז ועי׳ בחידושי הגר״ח על הרמב״ם )הל׳ תפלה( שלמד בדעת הרמב״ם שמה שצריך לכוין
בשעת התפלה כעומד לפני המלך הרי זה מעכב בדיעבד על כל משך שמו״ע )ובלא זה אינה
נחשב תפלה כלל וצריך לחזור להתפלל כמו הכונה בברכה ראשונה(.
קסח וז״ל החזו״א )אגרות ח״ב ב׳( ומה נפלא הדבר כי ביכולת האדם להשיח דאגותיו לפני
אדון עולם ית״ש ,כאשר הוא משיח לרעהו ,והמקום מכנהו ילד שעשועים עכ״ל.
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
בידים מה שנותנים לו הזדמנות כזו ,ואחרי שיתבונן בזה לפני כל תפלה הרי
יהיה ער למה שעומד לעשות עתה ,וממילא יהיה ניגש לתפלה עם לב מוכן
להוציא דבריו מתוך הלב כנ״ל ,מה שאין כן מי שניגש לתפלה בלי שום יישוב
הדעת אלא בבחינת תפלת קבע למלאות חובתו כדי שיוכל כבר להתחיל היום
שלו ולהתעפק בכל צרכיו ,שאז הלב רחוק מכל ענין התפלה וע״י כן הוא נתקל
בקושי לרכז הכוונה בתפלהקפט.
קסט אגב יש להעיר בענין קבלת עומ״ש באמירת שמע ישראל ,שגם בזה יש הכרח גדול
להכנת הלב ,שהרי מפורש בשו״ע )סיי ס״א ,א( וז״ל יקרא ק״ש בכונה באימה ביראה ברתת
וזיע עכ״ל .ואיך מצינו ידינו ורגלינו בקיום הלכה זו ,לפעול בנפשו לאומרה בהרגשה זו,
כפשטות ההלכה ,ואמנם א״א לעמוד כל היום בק״ש ולהמתין עד שיגיע לזה ההרגש,
אבל עכ״פ מחוייבין לכל הפחות להשתדל בזה כל אחד לפי כחו לקרב את לבו לזה
ההרגש בכל מאי דאפשר ,וזה א״א בלי הכנה תחילה] ,ופליאה בעיני שיש מתחילים לומר הק״ש
תיכף ומיד בלא שום הכנה[ וגם עצם קיום המצוה מחייב הכנה כיון שעיקר המצוה הוא
שיקבל עליו עומ״ש ,ולא רק לחשוב פירוש המלות וכמבואר בלשון המשנה ברכות יג א
כדי שיקבל עליו עומ״ש תחילה כוי .ואין קבלה אלא בלב והיינו שימליך את הקב״ה על
כל אבר ואבר שלו ,לשמור ולעשות ולקיים מצוות הי ,בהסכמה מוחלטת בלב ונפש,
וכמו שהאריך בזה הרשב״א בדברים מופלאים ,בתשובה ח״ה סיי נה בביאור המצוה של
ק״ש וז״ל והוא שכולנו חייבים לקרות את הפרשה לא לכוונת קריאה בלבד כקורים
אחת מפרשיות שבתורה לצאת יד״ח הקריאה בלבד ,רק לכוין דעתנו לדעת שהוא אחד
יתעלה ,ושהוא אלוקינו ושאנו חייבים לאסור נפשנו ותאותנו וכל מאודנו לשמו יתברך,
ושנהיה גומרים ומסכימים הסכמה מוחלטת בכך לא בעקימת שפתים לבד ,השם יצילנו
מן הכת שנאמר בהם בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ,ושנקבל עלינו זה לא
כמיצרים ודואגים על כך כמי שגומר אדם בלבו ביראת מי ששולט עליו ...רק כאוהב
וחושק יחשוק להשיג רצון אדוניו אשר מאהבתו לו ישים אהבתו על נפשו וכוי.
והוא אמרו ואהבת א״ה אלוקיך ״בכל לבבך״ בשני יצריך כמו שאמרו רז״ל
ביצה״ט וביצה״ר ,ויצר הרע הוא המפתה לאדם ללכת אחר חמדת הלב ,והזהירנו להיות
חשק עבודתו ואהבתו יתברך מבזה כל החשקים כאומרו )שה״ש ח ,ז( אם יתן איש כל
ביתו באהבה בוז יבוזו לו ,והוא מדתו של אברהם אבינו ע״ה שניתן לו בן בעת זקנתו
אחר היותו חשוך בנים ,ושנתאוה לו כל ימיו ,והיה המעולה במין האנושי ועיקרו בחפץ
)ברכות נד אי(
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
ותק בברכות )כח בי( העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ,ופיי בגמי )שם
כט בי( מאי קבע אר׳׳י בר אידי א׳׳ר אושעיה כל שתפלתו דומה עליו
כמשוי .ורבנן אמרי כל שאינו אומרו בלשון תחנונים ,ונפסקו בי הדעות בשו׳׳ע
סיי צ׳׳ח ס׳׳ג וז׳׳ל ,יתפלל תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא יראה עליו
חסד ,ונעשה לו אכזרי לאהבת בוראו לשחוט אותו בידו ,ועזב ושכח אהבת בנו יחידו
אשר אהבו תכלית אהבה וחשק ,להיות אהבתו ]לה׳[ גוברת ומשכחת כל החשקים
והתאות ,והוא שנקרא אוהב כאמרו זרע אברהם אוהבי )ישעיה ,מא ,ח( .״ובכל נפשך״ כולל
כל מה שיגיע לאדם מן הנזקים והצער ואפי׳ נטילת נפשו בקיום המצות וכו׳ והוא מדתו
של יצחק אבינו ע״ה שנעקד ע״ג המזבח ופשט צוארו תחת הסכין לחשבו כי השי״ת
חפץ בכך .״ובכל מאודך״ למאוס כל ממונו כיעקב אבינו ע״ה שמאס בעושר בית אביו
ובחר לו להיות יושב אהלים וכו׳.
והכלל שצריכים אנו לקבוע בנפשנו הסכמה מוחלטת בכל עת שנקרא הק״ש שאנו
מסכימים למסור כל תאוותינו וחשקי לבבנו וכל נפשנו ,מן האברים ועד נטילת נפש
והממון ,על יחוד קדושת שמו וקבלת מלכותו ,ושנראה בציור הלב כאילו באנו לידי כך
וקיימנוהו ,והוא אומרו )תהלים מד( ועליך הורגנו כל היום ,וכי אפשר ליהרג בכל יום ,אלא
שבכל יום שאנו קורין בק״ש ובכל נפשך ומסכימים על כך הרי הוא כאילו הורגנו באותה
שעה עליו יתברך ,כי כל המסכים על זה כאילו עשאו ,והוא שאמר והיו הדברים האלה
אשר אנכי מצוך היום על לבבך ,רצה לומר יהיו מוסכמים וחקוקים על לבבך ,ומדעתי כי
זה מ״ש בגמ׳ בברכות )יג ב׳( עד היכן כוונת הלב עד על לבבך ,כי בלתי גמר כוונת הלב
והסכמתו לא יתכן אמיתת הענין ,על כן באמרנו ״על לבבך״ צריכים אנו להתבונן על
כוונה הזאת ושנסכים עליה .
ואמנם לא יתכן הכוונה האמתית אף בגמר הלב על זה כולו ,אם תהיה בהסכמה הכרחית
מתוך היראה ,כי מסכים לפחד הגמול והעונש ושמח היה אם לא נצטוה ולא נצרך לכך,
ואין זו עבודה שלימה עד שיהיה שמח בעת שנצטווה כו׳ והוא אמרו ושננתם לבניך
ודברת בם כאדם המלמד לבנו דברים ערבים עליו והם מורגלים בפיו ומדבר מהם תדיר
עכ״ל ועי׳ ג״כ במ״ב שם )בסי׳ ס״א סק״ג( שכתב דמש״כ השו״ע שיקראנה באימה ויראה הוא
באופן שיכוין בשעה שקורא ק״ש לקבל ע״ע להיות נהרג על קידוש ה׳ ,וזה כמבואר ג״כ
ברשב״א הנ״ל ,וכן מפורש בארחות חיים להרא״ש )יום א אות כ״ה( וכן כתב רבינו יונה
באגרת התשובה אות י״א שיקבל עליו המסי״נ באמרו בכל נפשך ,וכן מבואר ג״כ הרבה
פעמים בזוה״ק והובא בספר יסוד ושוה״ע שער ד׳ )המזרח( פ״ה וע״ש שהאריך בזה .
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
כמשא ומבקש ליפטר ממנה עכ״ל וכתב שם המ״ב פק״ח וז״ל ור״ל שיאמרה
בנחת בלשון תחנונים .וישים ללבו שאין ביד שום נברא ומלאך או מזל למלאות
שאלתו כי אם ברצונו ית׳ ,ע״כ .ובכלל זה שידע ברור שאי אפשר לו לעזור
לעצמו וכנ״ל ,וממילא אחרי שתהיה ההכרה הזאת ברורה בתוך לבו שאין לו
לפנות לעזרה ולהשתדלות אחרת אלא דרך תפלה ובקשה לה׳ ית׳ אם כן בודאי
יבקש תחנונים כרש העומד בפתח ככתוב שם בשו״ע )וע״ש בשע״ת מ״ש בשם
תלמידי האריז״ל( ועי׳ בבה״ל )שם ד״ה יתפלל( שהביא שכמה וכמה פופקים פ״ל
שהמתפלל תפלת קבע ]ולא בדרך תחנונים כרש המבקש בפתח ,או שאינו מרגיש
שצריך להדבר ומתפלל רק לצאת יד״ח[ אפילו דיעבד לא יצא ידי חובתו וחייב לחזור
ולהתפלל ,ולכן לאור כל הנזכר צריכים להתיישב לפני כל תפלהקע ,וכמ״ש
בש״ע )פי׳ צ״ח פעי״ א׳( ,וכל מה שנזכר כאן הרי זה נכלל בפעי״ הנזכר
בשו״עקעא.
ק" ועמש״כ בקב הישר פרק בי וז״ל בהליכתו לביהכנ״ס יראה למעט בדיבור דברי חול
וכוי שלא לצורך ,וזה ״סגולה נפלאה״ שיקבל הי ברחמיו תפלתו ע״כ ,ועיי מדרש שוחר
טוב תהילים י״ז וז״ל דברים בטלים לפני התפלה מעכבין שנאמר האזינה תפילתי בלא
שפתי מרמה ,ע״כ ,ולכאורה ה״ז מקור לדברי קב הישר אלא שהוסיף דברי חול במקום
דברים בטלים ,משמע אפילו דברים שאחרי התפלה יש צורך להם אלא שאין צריך לדבר
אותם לפני התפלה ,שאם אין בהם צורך כלל צריך למעט בהם כל היום ולא דוקא לפני
התפלה ,ועמש״כ בספר אמרי פנחס שאפילו מילה אחת שהאדם מדבר לפני התפלה הרי
הוא מפריע לכוונת התפלה] .וכן מבואר ג״כ בספר חסידים ס״י קנ״ח וז״ל שלא תדבר עם אדם קודם
שתעמוד בתפלה עכ״ל [
קעאונעתיק בזה לשון השו״ע בשלימות בסיי צ״ח סעיף אי זה לשונו המתפלל צריך שיכוין
בלבו פיי המלות שמוציא בשפתיו ,ויחשוב כאלו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות
הטורדות אותו ,עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו ,ויחשוב כי אילו היה מדבר
לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל ,ק״ו לפני ממ״ה הקב״ה
שהוא חוקר כל המחשבות .וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים
ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי ,עד
שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה ,ואם תבוא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק
קמו
כוחה של
פרק ט -אות ג
תפלה
ג
ועוד יש עצה להקל על ענין הכוונה והוא שיחשוב לפני כל מזמור או ברכה או
ענין את תוכן הענין בקיצור וזה יקל על האדם לכוון ,ועצה זו כתב גם
החפץ חיים בסוף ספר שם עולם חלק בי בהשמטות .וכגון לפני שניגש לברך על
ברכות הנהנין יכוין אני רוצה עכשיו לתת הודאה להקב׳׳ה על האוכל שנתן לי,
וכך יכוין לפני כל ברכה ,ולפני ברכות השחר בבוקר יחשוב שעכשיו אני רוצה
לומר תודה להקב׳׳ה שעשני ישראל ולא עשני גויקעב וכן בכל הברכות כולם ,כי
עד שיתבטל המחשבה .וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו
שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש :הגה ויחשוב קודם התפלה
מרוממות האל יתעלה ובשפלו׳ האדם ויסיר כל תענוגי האדם מלבו )הר״י ריש פ׳ אין
עומדין( .ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בב״ה כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת
המקום ברוך הוא ,עכ״ל השו״ע והרמ״א .וכדאי לחזור על דברי השו״ע האלו כסדר כי
דברים כאלו אפילו אחרי שיודעים אותם הטבע משכיחם מלקיים בפועל ,אבל התמדת
החזרה יזכיר את האדם להתעורר לעבוד על זה וחוץ מזה סגולת התמדת הלימוד בזה
יביאנו לידי מעשה כנ״ל בהקדמה עי״ש .ועי׳ בכף החיים ס״ק י״ג שהביא בשם ראשית
חכמה בשעה״ק שכתב ולכן ראוי לאדם שכאשר ירצה לבא להתפלל שלא יסתכל בפני
שום אדם ואפילו תינוק כדי שלא יבא לחשוב בעניני אותו האדם ,אלא בשעה שמתפלל
יתקדש ויחשוב שאין לו יחס וקירבה עם שום אדם אלא עם בורא נשמתו לבדו ומזה
יהיה סיוע גדול לכוונה עכ״ל.
קעב הוספת המעתיק -וכן בתפלת י״ח כשבא להקדים ברכת השבח שהם ג׳ הברכות
הראשונות יתבונן שכמו במלכותא דארעא בבוא האדם לעמוד לפני מלך בש״ו לבקש
תחנונים ,הרי ממדת דרך ארץ וכבוד לפתוח בדברי ברכה ושבח כך גם בעמדו לפני המלך
הכבוד ,עומד הוא עתה להקדים בשבחו של מקום גדולותיו וחסדיו וגבורותיו ,ואח״כ
בברכה השלישית הוא מוסיף בשבח ומזכיר קדושתו ית׳ שהוא מרומם ונעלה נשגב
ונורא מכל תפיסה והשגה ,ואח״כ בשאלת צרכיו יתבונן בכל אחד מהן כמה אנו זקוקין
לזה הענין ותלויין בו יתברך ,וקודם ברכת רצה יתבונן שכשם שבמלכותא דארעא אף
אם המלך יקבל בקשתו מ״מ יתכן שאין בקשתו רצויה לפני המלך ,ואין עמידתו לפני
אדוניו עריבה לו ומעלת חן לפניו ,אלא היא בבחינת קח ולך ,לזה אנו מתפללין רצה ה׳
בעמך ישראל וכו׳ שתעלה לרצון לפניו ויערב לו .ואח״כ יתבונן שעומד ליתן שבח
כוחה של
פרק ז -אות ג
תפלה
קטו
והודיה להשי״ת על כל הטובה שהשפיע עליו ,וכמו שאמרו חז״ל )ברכות ל״ד ,אי( בגי
אחרונות דומה לעבד שקיבל פרס מרבו ונפטר והולך לו .ועל דרך זה יש לכוין ענין
הברכה קודם הברכה בכל הברכות כולם .ולכה״פ יחשוב תוכן ענין הברכה בקצרה ממש
וגם בזה יש תועלת מרובה ,וז״ל הח״ח )בהשמטות הנ״ל( ,ואל יחשוב הקורא שדבר זה צריך
שיהוי גדול לא כן הדבר כאשר בחנתי ונסיתי ,אלא יהיה פתוח הסידור נגד עיניו,
ויתבונן רק איזה רגעים אחדים קודם כל ברכה ...כלל הדברים לא יאמר הברכות כפי
הרגלו בפיו ,רק יתבונן על מה הוא מברך להי ...עכ״ל.
אגב יש להעיר בלשון חז״ל הנ״ל שגי הברכות האחרונות של י״ח הם דומין לעבד שקיבל
פרס מרבו ומודה ומשבח לו ע״ז ,ולכאוי הלא ברכת רצה ושים שלום אינם שבח אלא
בקשות .ועיי ברא״ש ברכות )פ״ה סיי כ״א( שיישב זה בתוך דבריו וכתב דכיון שכולהו גי
אחרונות צרכי צבור נינהו חשיב שבח דשבח וכבוד הוא לרב שרבים צריכין לו ע״כ.
ובאבודרהם כתב וז״ל וא״ת והלא ברצה ושים שלום מבקש הוא פרס מרבו כמו
באמצעיות וי״ל שאינו דומה ,כי האמצעיות הם צרכי האדם ,וגי אחרונות כולם כבוד
הקב״ה ,כגון העבודה שנעבדנו וכן ההודאה זו היא כבודו וכן השלום ,ועוד שהרבים
צריכין לו עכ״ל .ונתיישב היטב למה נחשבו גי אחרונות לברכות ״שבח״.
ואולם עדיין קשה בשיטת הרמב״ם שכתב בפ״א מתפלה )ה״ב וה״ד( שגי הראשונות הם
שבח וגי האחרונות הם הודאה ,ואיך שייך לומר על ברכת רצה ושים שלום שהן
״הודאה״ .וי״ל דכמו שבאמצעיות אף שהם בקשות מ״מ יש בהם ג״כ שבח בתחילת
הברכה ובסופה ,ואעפ״כ עיקר שם הברכה היא על שם הבקשה הנאמרת באמצעה וענין
השבח נטפלת להבקשה ,כך גם בגי אחרונות מאחר ושלשתן חשיבי כברכה אחת
וכמבואר שם בגמי דטעה בגי אחרונות חוזר לעבודה דהוי כברכה אחת ,ביאר לנו
הרמב״ם שעיקר הברכה הוא חלק ההודאה הנאמרת באמצעה והבקשות של רצה ושים
שלום טפילין לה.
שו״מ שכן כתב בשו״ת הרדב״ז סיי טי בביאור דברי הרמב״ם הנ״ל וז״ל נקראו כולן
הודאה על שם ברכת הודאה שהיא העיקר תדע שתקנו בה כריעה בראשה ובסופה ,ולפי
שהיא עיקר תקנו לה ברכה לפניה ולאחריה כאשר עשו בק״ש ...והברכה הראשונה )של
רצה( היא שירצה וישמע לתפלתינו והיא כוללת כל מה שהתפללנו כבר ...ואח״כ נותן
הודאה שהיא עיקר ,ואח״כ מתפלל על השלום לפי שהוא צריך לתת שלום כעבד הנפטר
מרבו ,וחותם בה שהוא כלי המחזיק את הכל )כמאמר חז״ל )עוקצין פ״ג מ״ב( לא מצא הקב״ה
כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום( ולפי ששלשתן סדר אחד נקראו הודאה ...עכ״ל.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
זה מעלה מאד דרגת הברכה ,ואח׳׳כ כשיאמר את הברכה ,אפיי אם לא יצליח
לכוון בכל מלה ומלה אבל הלב שלו כבר נמצא שמה ,וזה כבר תופס אותו,
ואפיי אם זה לא בכוונה שלימה כראוי בכל מלה ומלה בכל זאת הברכה יוצאת
כבר מהלב ,וזהו בשבילנו הפשוטו של מקרא של ׳תכין לבם תקשיב אזניך׳׳,
דהיינו שנכין את לבנו בפשטות ,וזה לוקח עוד רגע ,אבל זה חשוב מאד ,וזה
רווח גדול מאד .
ועצה זו חו -ממה שמיקל על האדם לכוין וכנ׳׳ל ,יתכן שבזה לבד כבר יכול
להיות נחשב כמכוון הברכה )ואכ׳׳מ לבאר מהפוסקים ענין זה( .ולאור זה יש
לנו לחלק ענין הכוונה לבי דרגות א( והוא הדרגא הרצויה ואופן הכוונה
לכתחילה שיכוין בכל תיבה ותיבה משמעותה בשעת אמירתה .ודרגא ב(
שלפחות מכוין בכלליות להענין שמבקש ואומר עכשיו )אע׳׳פ שאינו מכוין כ׳׳כ בכל
תיבה ותיבה( ,וכל מי שקשה לו וא׳׳א לו לכוין בדרך האי שהיא הדרך הנכונה,
בכ׳׳ז יכוין לכל הפחות בדרך הבי ,כי ההבדל בין האינו מכוין ושם לב למה
שאומר כלל ,להמכוון לפחות לאופן הבי הנזכר ה׳׳ה כהבדל בין שמים לאר-
וע׳׳כ לא יתייאש מי שא׳׳א לו לכוין כראוי בכל תיבה ותיבה אלא יש לו לעשות
בדרך הבי כי לזה יכול כאו׳׳א בקל להגיע) ,ולכן לא יהיה כשוטה המאבד מה שניתן
לו( ועי׳׳ז יגיע אח׳׳כ לאט לאט לדרגא האי הנכונה .
ובאמת ענין זה הנזכר לכוין לפני כל ברכה מהו הענין שהוא עומד לברך עתה,
יש לו שורש בהלכה עפ׳׳י הסוגיא בברכות )יב אי( גבי פתח בשיכרא
וסיים בדחמרא ומשמע שם וכן בשו׳׳ע )סיי ר׳׳ט( שלכתחילה ודאי אסור לעשות
כן לכוון בתחילת הברכה על ענין אחר ממה שמסיים לבסוף ,ומבואר שם
דהכוונה שבפתיחת הברכה כשמזכיר שם ומלכות הוא חלק מעיקר הברכה.
וא׳׳כ לכאורה ה׳׳ה כשלא מכוין ויודע כלל מה עומד לברך כשמתחיל הברכה
ואומר ברוך אתה הי סתם )ואח׳׳כ מסתכל בסידור מה ההמשך( ,שאין הברכה
כתיקונה אע׳׳פ שאי׳׳ז מעכב .וכמו׳׳כ מצינו שבספירת העומר צריך לדעת לפני
התחלת הברכה מה עומד לספור היום כלומר איזה יום היום .
כוחה של
פרק ז -אות ג
תפלה
קטו
וכתב בפפר יש נוחלין לר׳ יעקב פגל אחיו של השל״ה במאמר אזהרת התפלה
בהג״ה אות ד׳ )ומובא בשלה״ק( וז״ל האדם ירגיל עצמו הרגל קטן כזה
שלא יתחיל להתפלל ולברך שום ברכה בשום מקום ומיד בפתע פתאום אלא
ישתוק וישהה מעט מקודםקעג ,ע״כ .והענין פשוט כי הלא הכוונה שצריכים לכוין
בברכה אינה מפפיק שיכוין פירוש המילים במוחו )שזה אפשר אפילו במהירות קצת(
אלא צריך לכוין לבו כלומר שיתן הודאה לה׳ על הדבר שמברך מתוך הרגש
לבוקעד ,כי בלי זה אינו נקראת הודאה בכלל ולא נחשב שמברך ,כדוגמת הגשמי
קעגוזה המשך תוכן דברה״ק כלשונו ,ויכוין מפנימיות לבו לברכו בשמחה על הטוב
שהטיב לנו ,שזכינו שקדש וטהר אותנו במצותיו הקדושים ,ועל ידיהם נתקדש גופינו
ונשמתינו ,וכן בכל ענין וענין תכוין ותן לו מעין ברכותיו ועניניו ,ואל ימהר לומר
התיבות במהירות ,רק יבחין בתיבותיו ,לכוין בפירוש כל תיבה ותיבה ,ובפרט בשמות
הקודש .וכשיאמר ברוך אתה שהוא לשון נוכח יכוין בלבו שהי יתי כנגדו נוכח פניו
ויצייר בשכלו כעומד בפני המלך פנים בפנים ,ואם ירגיל עצמו זמן מועט בזה ההרגל
הקטן אז נעשה לו כטבע קיים )ואז יראה ויבין בלבו ההפרש בין המתפלל ומברך דרך ארעי להמכוין
ומשים ללבו כונת הענין( ,וירגיל עצמו בזה כל אדם קטן וגדול לברך הכונה שיהיה לו שלטון
וטבע קיים .ומי שאינו מכוין כך כתב בספר חסידים שע״ז אמר הקב״ה לישעיה הנביא
)כ״ט ,י״ג( יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממנו ותהי יראתם אותי
מצות אנשים מלומדה ,אמר הי יתי לישעיי ראה האיך הם מנקין ידיי ומברכין על נטילת
ידים ומברכין ברכת המוציא ושותין ומברכין כמו שהדבר שגור בפיהם ואין מכוונין
לברכני בלב שלם ,על כן חרה אף הי בעמו ונשבע וכוי לאבד חכמת החכמים המברכין
שלא בכונה ח״ו ,ע״כ.
ועוד כתב היש נוחלין שם שירגיל עצמו שלא יתן מקום אחיזה כלל לשום הרהור
ומחשבה בעולם לבוא אל לבו ,שאם יתן מקום אפילו רגע אי הנה הוא נלכד ברשת
היצה״ר והולך ומתגבר עליו ,ע״כ יעשה מוסכם להשליך מעליו לפי שעה טרדת
מחשבותיו כמי שמשליך מעליו משא כבד אשר יכבד ממנו ויצייר בשכלו בעומק
מחשבתו כאילו עומד בבית המלך לפני המלך וכוי ע״כ דבה״ק .
קעי ויש להוסיף שיש להתבונן ולעורר את לבו שאם כן יעשה ,ויברך כל ברכה במתינות
ובשימת לב כנזכר כמה יכול האדם להתעלות מכל ברכה וברכה ,וכפי מה שמבואר
בספרי מוסר להמעיין בדבה״ק ,שכל פעם שמזדמן לאדם לברך ברכת הנהנין שהכל נהיי
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
אם יתן האדם הודאה ויברך למי שהיטיב לו ולבו בל עמו ,האם לזאת יקרא
ברכה והודאה ,הלא זה יותר פגיעה ממי שלא מברך ומודה לו כלל ,כי הלא הוא
כמהתל ומזלזל בו שאינו מחשיבו כלל לדבר אליו ברצינות ולהעריכו בלבבו על
אשר היטיב עמו ,ובן בנו של ק׳׳ו אם האדם מתנהג כן כלפי הבורא ב׳׳ה כמה
בדברו ובורא נפשות רבות וכדו׳ ,יכול הוא להתעלות על ידה ממש אם הוא מברך בכונה
ובשמחה וכנ״ל ,עד שיוכל בכח זה לבד להגיע לדרגות הגבוהות ונשגבות ביותר ועיין
מהרש״א מנחות מג ב׳ שברכה בכוונה מסוגל להגיע על ידה ליראת שמים .ומבואר יותר
בבן יהוידע שם] .וכן מוכח לשון הרמב״ם פ״א ברכות ה״ד עיייש שתקנת הברכות שתקנו חז״ל הוא כדי
להביא ליראת שמים[ .ומבואר מתוך דבריהם שמה שחז״ל סמכו תקנת מאה ברכות על לשון
הכתוב מה ה׳ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה ,אל תקרי מה אלא מאה ,הוא משום
שלשון הכתוב מורה שיראה הוא דבר קל להשיגו וזה אינו שייך אלא ע״י תקנת מאה
ברכות שעי״ז בנקל יבוא לידי יראה .וסיפר לי משפיע אחד שנתן עצה לאחד שהתלונן
לפניו על ילדיו שחסר להם חמימות ויראת שמים ,ונתן לו עצה שידקדק לברך כל ברכה
בבית ובחוץ בכונה ומתינות כנזכר וסיפר לו אח״כ שראה בזה פלאים בס״ד שהשתנה
והתהפך לגמרי המצב אצל ילדיו .גם מבואר בראשונים )בעל הטורים פ׳ ואתחנן על פ׳ ק״ש
בתיבת ובקומך וכ״כ החיד״א בעבודת הקודש בשם הרוקח( שע״י המאה ברכות אדם ניצול מצ״ח
קללות ועוד שתים -גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתובה וגו׳ ,שביחד הם מאה .ועי׳
עוד בקונטרס עבדו את ה׳ בשמחה אות ה׳ שהארכנו בענין זה .
ויש לדעת כי המכוין ומשים לב לכל ברכה ביישוב הדעת ,היה יכול להרויח בלי גבול
מכל ברכה וברכה שמברך בכונה ,ובתנאי שתהי׳ בשמחה ,וכעין שכתב החיד״א בניצוצי
אורות עה״פ )משלי י׳ ,כ״ב( ברכת ה׳ היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמה וכתב ע״ז שמכח
ברהמ״ז יכולים לקבל עשירות ,אבל בתנאי שיברך בשמחה ,ובזה מפ׳ הפסוק הנזכר
ברכת ה׳ היא תעשיר אבל בתנאי ולא תוסיף עצב עמה כלומר שיברך בלי עצב רק
בשמחה ,וביאר כן עפ״י הזוה״ק )ח״ב רי״ח ע״א( שכ׳ דכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא
טבא הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא .וכמו״כ יש לדעת שאפשר להוסיף הרבה כונות
לתוך הברכה ולהרויח מזה הרבה דברים הנצרכים להאדם .וכן יש עוד הרבה רווחים
שאדם יכול לקבל מכח הברכה )ועיין עוד לקמן בפי״ג אות ד׳ ,ומש״כ שם בהערות רכ״ח ורכ״ט(.
אבל צריכים לדעת שבכדי לקבל כ״ז תלוי בכמה דברים ,באיזה שמחה נאמרה הברכה,
ובכמה התרוממות הנפש והרגשת הלב נעשית ,וע״כ יש לשום לב לכ״ז ולנצל כל הק׳
ברכות שבכל יום ,ועי״ז יוכל האדם לזכות בקלות להתעלות מאוד מאוד מכ״ז.
כוחה של
פרק ט -אות ג
תפלה
קנא
חטאו גדול ח״ו ואיזה בושה תכפנו על זה ליום הדין ,ומטעם זה מצינו שיש
שיטת כמה פופקיםקעה לגבי ברכת הודאה וברכת הנהנין שהכוונה בהם מעכב
יותר מק״ש ותפלה )אחר ברכה הראשונה( שבק״ש ותפלה יוצא יד״ח אפילו בלי
כונה ,למ״ד מצות א״צ כונה ,אבל בברכת הודאה ונהנין חמור יותר שבלי כונה
לא יצא יד״ח הברכה לכו״ע ,וצריך לחזור ולברך ,וכן האריך בשו״ע הרב
בביאור פברת האומרים שצריך לחזור ולברך עשדבה״ק באריכות בפי׳ קפ״ה
פ״ב שמפביר שכל כונת ומטרת ברכה״נ וכו׳ ה״ה כדי שיכיר טוב ויודה לה׳ ית׳
שמעניק לו כ״ז ובלי הרגשת הלב אינו הודאה כלל .ולכן יש הכרח לשהות מעט
קודם הברכה ולהכין ״רגשות לבו״ למה שהוא עומד לברך .ועי״ז כבר ייקל עליו
מאד לכוין במשך כל הברכהקעו.
קעה שורש זה הדין הוא מבואר בתר״י שם )בברכות י״ב ובדפי הרי״ף וי ע״א ד״ה אמנם( שכתב
דאפילו להסוברים שמצות א״צ כוונה מ״מ בברכות שאין המצוה במעשה -אלא בדיבור
הכוונה מעכבת .והקשו עליו האחרונים הלא מפורש בברכות ריש פ״ב דפליגי ג״כ לענין
ק״ש אי מצות צ״כ אף שהמצוה היא בדיבור .ותירצו האחרונים )חזו״א כט .ט ואבי עזרי הלי
ק״ש פ״ב ה״א( דכוונת רבינו יונה דוקא בברכות הנהנין לפי שכל עיקר הברכה תלוי בכונת
הלב להודות על דבר מסויים ובלא״ה אין ע״ז שם ברכה כלל .ובאמת הדבר שנוי
במחלוקת הראשונים לגבי ברה״מז שהיא נאמרת בכל לשון האם יוצא אף כשאינו מבין
הלשון .דיש סוברים דבלה״ק אין תנאי שיבין ,אך רבים מהראשונים סוברים דאף בלה״ק
צריך שיבין הלשון .עיין תוסי ברכות מהי בי ד״ה שאני ,וברא״ש שם סיי וי ,ובתר״י שם
ד״ה ונראה ,ובשו״ע קצ״ג ס״א פסק כדעת המחמירין ,והשו״ע הרב סיי קפ״ה כתב דה״ה
לשאר ברכות הנהנין שההבנה מעכבת .ואף שלענין דיעבד הסכימו הפוסקים דספק
ברכות להקל ,מ״מ לכתחילה בודאי צריך ליזהר בזה מאד ,שהרי לפי דעת רוב הראשונים
לא יצא כלל .ואמנם בשעה״צ סיי קצ״ג סק״ג כתב דכל זה בשומע משא״כ באומר הברכה
בפיו ,אבל מדברי שו״ע הרב נראה דאין לחלק בזה ,וכ״ה ודאי לדעת תר״י הנ״ל בברכות
דף י״ב) .הוספת המעתיק(
קע'ואזכיר בכאן עוד עצה להקל על הכונה מש״כ בספר חסידים אות קנ״ח וזל״ק חקור
לך אחר ניגונים וכשתתפלל אמור אותן בניגון שנעים ומתוק בעיניך ,באותו ניגון אמור
תפלתך וכוי וימשוך לבך אחרי מוצא פיך לדבר בקשה ושאלה הניגון שמכין את הלב,
ולדברי שבח ניגון המשמח את הלב ,למען ימלא פיך אהבה ושמחה עכ״ל ,ומכאן יש
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
ד
והנה נמצאים לפעמים אנשים שמכוונים כלאחר יד תוך כדי תפלתם הקבוע
בכל יום על איזה צורך או צרה שיש להם ח׳׳ו ,ונדמה להם שבזה שהענין
עובר דרך מחשבתם ,הרי זה נחשב כאילו התפללו ובקשו על הענין ,וכששואלין
אותו אם מתפלל על זה ,הוא משיב ואומר בודאי שהנני מתפלל הרבה על זה
שהריני מבקש על זה כל יום ,וכל זה מפאת חופר שימת לב וקוצר המושג אצלם
לראות שהדרך הנכונה שכ״א יתפלל בנוסח הניגון כפי שרואה האדם שזה מעוררו
ומושך לבו יותר לכוון ,ולא לדחוק את עצמו דוקא לאיזה נוסח נגינה מפני שרוצה
להתדמות דוקא לנוסחא מסויימת ,אע״פ שניגון נוסח אחר מעוררו יותר להמטרה
הנזכר ,ומי שעושה את הטפל לעיקר נעשה אצלו עי״ז העיקר לטפל ח״ו .ועי׳ מש״כ
החתם סופר בתשובה להבעל ישמח משה בחלק או״ח תשובה קצז ועי׳ מש״כ הנועם
אלימלך )בפ׳ קדושים עה״פ אל תפנו אל האלילים( שלא לעשות כתנועת צדיקים אע״פ שיש
בהם חן עי״ש ,ויש לדעת שכמו״כ כל העצות והסגולות המוזכרים בספה״ק הקדמונים
בודאי שהם פועלים ,אבל לכל א׳ וא׳ לפי שורשו וטבעו יועיל לו עצה אחרת )וכמו כן
הכלל לגבי עניני סגולות כידוע ליודעים בזה( וע״כ צריך כאו״א לכלכל דבריו במשפט ובהשכל
ודעת .
ועוד תועלת יש בזה עפימש״כ בספר חסידים וז״ל היה דהמע״ה מנגן בכינור על כל
תפלותיו ,כדי למלאות לבבו שמחה באהבתו של הקב״ה ,ע״כ לפי״ז יוצא לנו עוד טעם
להתפלל בניגון )ודוקא( שמתוק ונעים בעיניו כדי לעורר שמחת לבו ,וכמו שמבואר להלן
בפי״ג בשם האר״י ז״ל שהתפלה צריכה להיות בשמחה ]וע״ש שכן מבואר ג״כ בספר חסידים[.
וגם זה גופא יעזור לו לכוין בתפלתו כי כשהאדם במצב שמח בקל לו לכוין ,כי השמחה
פותחת את הלב ומרחיבה דעתו של אדם כידוע .ועמש״כ רבינו יונה )ברכות ל״א ע״א ובדפי
הרי״ף מ״ב א׳ ד״ה רבנן( לא יתפלל ,מתוך עצלות ,ומתוך עצבות ,שבעוד שיהיה עצב ,או
עצל ,אינו יכול לכוין כראוי ,דעצלה תפיל תרדמה ,ולפיכך כשרואה שהוא עומד בענין
שלא יוכל לכוין ,מותר לו לשמוח ,כדי שיתקן איבריו ,שיהיו ראוים לעבודת הבורא,
ואע״פ שאמרנו למעלה ,שהשמחה היא אסורה ,זו היא מותרת ,ששמחה של מצוה היא,
כיון שעל ידה באה העבודה ,שהרי מצינו ג״כ שעל ידי השמחה היתה השכינה שורה
דכתיב ״ועתה קחו לי מנגן״ .עכל״ק .וראה עוד לעיל הערה ס״ח שנתבאר עצה נפלאה
על ענין הכוונה בשם ספר חסד לאלפים .
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
מה זה נקרא לבקש ולהתפלל ,אבל בענינים הגשמיים כשצריכים איזה טובה
מאיזה עשיר וכדו׳ ,הרי הוא מבין שאם יעיז לגשת כך להעשיר ,ולבקש ממנו
כלאחר יד בצורה כזאת ,הרי זה כמהתל בהעשיר ומזלזל בו וידחנו בב׳ ידים,
ועוד יתרגז עליו שככה מבקש ממנו ,אכן הבר דעת יגש בהכנעה ובכבוד כראוי
ויפייפנו בקידה והשתחואה למצוא חן בעיניו ,לעורר אליו אהבתו ,ולעורר אצלו
רצון למלאות בקשתו וככה יבקש בקשתו .ועמש״כ בפפר חרדים וז״ל :לעת
צורך ,אדם ,כמה תשתפל בכמה תחינות לפני בני תמותה ,אשר ילווך מעות,
וכמה פעמים ישיבו פניך ריקם ,תשפיל איפוא לפני האל אלף ידות יותר ,שהכל
תלוי בחפצו ,ואיך לא תיבוש כשאתה שואל בתפילתך כמה שאלות וטובות
מאתו ית׳ אם לא תהא תפלתך תחנונים ודמעות עכ״ל .ולכן יש עלינו לחשוב
חשבונו של עולם ולהתכונן כראוי קודם התפלה ,בכדי שנוכל לבקש מהשי״ת
לכל הפחות בצורה כזאת שהיינו נגשים לבקש מאיזה עשיר ,ועל כן על האדם
לכונן את לבו לפני שנגש להתפלל ,להרגיש הכנעה לפני השי״תקעז ,לא פחות
ממה שמרגיש הכנעה כלפי העשיר הבן תמותה כשנגש לבקש ממנו עזרה .
ובאמת כל מה שביארנו נכלל במאמר רז״ל בגמ׳ )תענית ח׳ ע״א( שצריך האדם
לשים נפשו בכפו בתפלתו ,כלומר האדם צריך קודם כל להיות במצב
של תפלה שנכלל בזה א( להיות נכנע ולהרגיש שנצרך מאוד להדבר שמתפלל
ומבקש עליו ב( לדעת ולהאמין בבירור שאין לו שום תקוה להוושע ממקום
ואופן אחר רק ע״י פנייתו לה׳ ית׳ )וכמוש״כ בפפר בית אלוקים להמבי״ט )שער
התפלה פ״ב( שזהו מתנאי התפלה עשדה״ק וכן מפורש ג״כ בראשונים כמו
שנתבאר בפ״ו( ואחרי שיעורר האדם את לבו ויכין אותה בהרגשה הזאת
ממילא כבר יבין לבקש בדרך תחנונים וידבר כרשקעח ויהיה הדברים יוצאים מכל
הלב בלב נשבר ונדכה )ביחד עם שמחת פנימיות לבו על שזוכה( לשפוך שיחו לאביו
קעז עיי לקמן פי״ז בהערות שבשולי הגליון שהבאנו מדברי הראשונים ז״ל שיסוד התפלה
היא ההכנעה לה/
קעח וכנ״ל אות בי מהגמי והשו״ע(
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
אב הרחמן ,ויאמין שהי יתי שומע כל מה שמוציא מלבו ,ואז תהיה נחשבת
תפלתו תפלה
נמצינו למידים מכל האמור שעיקר העבודה הוא בלב להכינה ולכוננה לכוין
את לבו בתפלתו כנזכר ,וכן לבטל מלבו ולטהרה מתענוגי עוה׳׳ז
והנאותיו ויהיה כוונתו מרוממות השם ,כנ׳׳ל מהרמ׳׳א ומקורו בדברי רבינו יונה
ז׳׳לקעט קפ .ואז ג׳׳כ תהיה תפלתו מקובלת יותר לפני אדון כל ,וכנ׳׳ל מדברי חז׳׳ל
עה׳׳פ תכין לבם תקשיב אזנךקפא.
ה
עוד יש לדעת שאחרי שאדם כבר מתפלל כראוי בכוונת הלב במשך כל
התפלה ,אחרי זה יש עוד דרגא שצריך להגיע אליה ,והיא להתפלל כל
התפלה רצופה וצלולה בכונת הלב בלי שיתערב באמצע תפלתו מחשבה
קעט ובהיות והרמ״א ז״ל קיצר מאד ,נעתיק בזה לשון רבינו יונה
וז״ל .כדי שיכוונו לבם למקום כו׳ ודאי כך הוא הפירוש ,כדי שיכוונו שיהא לבם שלם
בעבודת המקום ,ויבטלו מלבם תענוגי העולם הזה והנאותיהם ,כי כשיטהרו לבם מהבלי
העוה״ז ,ויהיה כוונתם ברוממות השם ,תהיה תפלתם רצויה ומקובלת לפני המקום ,ועל
כוונה זו נאמר תכין לבם תקשיב אזניך .ומה שאמר תכין לבם מפני שכוונת טהרת הלב
מעבירות ותענוגי העוה״ז צריכה סיוע מהמקום ,כענין שנאמר ותוכן לבות ה׳ ,וכתיב
והכן לבבם אליך ,וע״ז אמר תסייע אותם ותכין אותם שיהיה טהור כדי שתקשיב תפלם
עכ״ל.
)ריש פ״ה דברכות ד״ה כדי(
ק• ולהמבואר לעיל )בפ״ח( יש הכנה קדומה עוד לפני זה והוא להעמיד את לבו בההשקפה
הנכונה ולכוננה בענין אמונה ובטחון ,ועי״ז יוכל אח״כ בקל לסלק את כל מחשבות
הטורדות והדאגות לפני התפלה )ואם האדם עובד על לבו בצורה כזאת הרי הוא מקיל מעליו גם
הרבה צרות ויסורים אפילו בלי התפלה( ,ואז תהי׳ תפלתו יותר פנוי׳ למטרה יותר נעלה,
להתעלות ברוחניות ולהתקרב לה׳ ית׳ ולהזדכך ולטהר ולכפר עונותיו כנ״ל.
ק°א ועי׳ ירושלמי )ברכות פ״ה ה״ה( א״ר שמואל בר נחמני אם כוונת את לבך בתפלה ,תהא
מבושר שנשמעה תפלתך ,ומה טעם ״תכין לבם תקשיב אזנך״ ע״כ.
כוחה של
פרק ז -אות
ג
תפלה
קטו
אחרת ,וכמבואר בשו״ע פי׳ צ״ח פעי״ ד׳ וז״ל התפלה היא במקום הקרבן ולכך
צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת וכו׳ ,ע״כ
עי״ש ,וזה דרגת הצדיקיםקפב והחפידים שמקפידים ע״ז במשך כל תפלתםקפג,
וכל אחד ואחד יש לו להתאמץ כמה שיכול בזה ,כמש״כ בשו״ע) ,אלא שהצדיקים
ק°ב ובכף החיים בסיי צ״ח אות הי מביא בשם חומת אנך מהחיד״א וז״ל דהמבחן לאדם
אם הוא צדיק הוא כשמכוין היטב בתפלתו בלי שום מחשבה )אחרת באמצע תפלתו( .וז״ל
הנועם אלימלך )פי שופטים עה״פ כי יכרית די( וצריך האדם לזכך עצמו שיגיע לעולם
המחשבות דהיינו שיהי״ל מחשבות טהורות שיגיע בהם לשרשו ,וזהו שאמרו חז״ל
הרוצה לעקור ע״ז צריך לשרש אחריה ,כי המחשבות זרות נקראים בשם ע״ז דהיינו
עבודה שזרה לו ,וצריך לשרש ר״ל שצריך לתקן השורש אשר ממנו באים ונובעים
המחשבות זרות ,כי כל המחשבות זרות הם נובעים משורש חטאות נעורים ומעבירות
שאדם דש בעקביו כוי אך בכל זאת צריך סייעתא דשמיא כוי ע״ש .ועיי בסי מנוחה
וקדושה )לתלמיד הגר״ח מוואלאזיין זצ״ל( בשער התפלה ח״א אות כ״ה בהג״ה ודע שאותם
]מלאכי חבלה[ שנבראו מעבירה גדולה הם חזקים ושנבראו מעבירה קלה הם חלשים,
ובעמדך להתפלל או ת״ת לשמה הם מתקבצים כולם לבלבלך ,ואם בכל כוחך תעמוד
כנגדם ותשפוך לבך נוכח הי ישלך עזרו מקודש להצילך ולתת אויביך לפניך ,ואם אתה
עשית את שלך אז תמית רוב החיל שלו )פיי החלשים( ואח״כ יקל לך התפלה עכ״ל וע״ש
שהאריך בזה טובא .
ועמש״כ ספר חסידים סיי תקמ״ו לגבי אם בא לאדם באמצע תפלתו איזה רעיון בדברי
תורה ,וז״ל אל ישיאך לבך לומר ,טוב שאהרהר בדברי תורה .שאותו טעם שאני זוכר.
אם לא אהרהרה אחריו אשכחנו ,כי אם תסיר דברי תורה מלבך ,בשעה שאתה מתפלל,
הקדוש ברוך הוא ישלם לך ,תחת אשר שכחת .תזכור כמה וכמה .דכתיב ״עת לעשות
להי הפרו תורתך״ עת לתפלה ,ולא למצוה) .כלומר שהתפלה הוא הנקרא עת להי שמתייחד עם הי
ומדבר אליו ואז הפרו תורתיך שלא להפסיק באמצע עת ההיא מחשבה של תורה או מצוה רק תפר מחשבת
תורתיך(.
ק ״ עיי בספר שתי ידות להמקובל מהר״ם די לונזאנו בעל אור תורה שמאריך לפרש דברי
הירושלמי )ברכות פ״ב סוף ה״ד שהובא לעיל בתחילת הפרק( א״ר חייא רבא אנא מן יומי לא
כוונית אלא חד זמן בעית מכוונה וכוי .וביאר שם בתו״ד דכאשר אדם מתפלל לפני
השי״ת היה ראוי ומחוייב לגדולת הקל שאליו מתפלל ,שלא תשוטט מחשבתו לשום
דבר אחר כלל אפילו רגע אחד ,וזו היא הכוונה הראויה לכוין ,ואף שאין דבר זה קל כי
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
אחד ואחד יש לו להתאמץ כמה שיכול בזה ,כמש׳׳כ בשו׳׳ע) ,אלא שהצדיקים
מקפידים ע׳׳ז בשלימות המדריגה ,משא׳׳כ םתם בנ׳׳א הבינונים א׳׳א להם לקיימה בשלימות
הדרגא הזאת אלא שחייבים להשתדל בזה כמה שאפשרקפד( ,ובזה תפלתו עולה פי כמה
וכמה כהבדל בין ארץ לשמים ,וכל מה שיוםיף האדם בדרגא הזאת אפילו אם
לא יגיע בשלימות לדרגא הזאת בכל זאת כל כמה שימעט במחשבות אחרות
בתוך תפלתו כפי יכולתו ,הרי בכל משהו שהוא מתעלה ,הרי הוא מעלה את
ערך ואיכות תפלתו ,ותתקבל ותפעל תפלתו ביתר שאת .ועמש׳׳כ בםפר אמרות
טהורות לחד מקמאי )רי דון אברהם חיון( התפלה בהיותה נעשית בכונה שלימה,
על זכות השכל .ודביקותו עמו יתברך ,ושאין לו מחשבות אחרות ,ירחיקו ]את
החוטא[ מהדביקות ההוא ]לחטאים ועוונות[ .
% % %
בלי יגיעה הרי תשוטט המחשבה מאליו לדברים אחרים ,בכל זאת חייב האדם להשתדל
בזה ככל האפשר שלא ישוטט מחשבתו לענין אחר באמצע התפלה .
ק°יועי בקב הישר פי״א שמביא תפלה המוזכר בראשונים להנצל ממחשבה זרה בשעת
קיום מצוה ,וז״ל :אנשי מעשה נוהגים להתפלל תיכף אחר ברכת נטילת ידים תפלה זו:
אל אלוקי הרוחות ,יהי רצון מלפניך ,ה׳ אלוקי ואלוקי אבותי ,שתעמוד לנו זכות אברהם
יצחק ויעקב להציל אותי ואת זרעי מכל פשע ועוון ,כדי לקיים מצות תורתך הקדושה,
בלי שום מחשבה זרה ,וטהר לבנו לעבדך באמת ובתמים אמן .ע״כ .ואל תהיה תפלה זו
קלה בעיניך ,כי מצאתי תפלה זו בחיבור הראשונים בימי רש״י ז״ל.
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
קטו
פרק י
בו יבואר :א( עוד בענין כונת הלב בתפלה ,ואיך לקיימה בכל פרט
מעניני התפלה .ב( אופן אמירת הוידוי וגודל מעלתה.
א
יש לדעת שחו -ממה שבשעת התפלה צריכין לעורר את הרגש הלב בכלליות,
שיהא הלב במצב של תפלה בהכנעה הראויה ,לפי שעבודת התפלה הוא
בלב כלומר עם הלב וכמו שנתבאר לעיל בארוכה ,חו -מזה הענין הכללי מוזכר
ג״כ בפופקים ובפפרי היראה שצריך לעורר ולהכין את לבו בפרטיות במצב של
הדברים הנזכרים בהתפלה .ולדוגמא עמש״כ בשולחן ערוך פ׳ צ״ח פעי״ ג׳
יתפלל וכו׳ כרש המבקש בפתחקפה וכתב ע״ז בכ״ החיים אות י״ח וז״ל כתבו
גורי האר״י כשיגיע לעוזר דלים )לפני שמו״ע( ישווה עצמו כאילו הוא עני דופק
ומבקש על פתח היכל המלך ,ואפי׳ אם הוא עשיר גדול יתן אל לבו כי הוא עני
ממצוות ומעשים טובים ואינו ראוי לשאול מן המלך ,כ״א יחנו עליו ברחמיו
ובתחנוניו כי בקברו לא יקח מכל דברי העוה״ז ,וע״י כך יעלה תפלתו עם תפילת
עניים .ומזה יש להבין שכמו״כ בכל ברכה של שמו״ע ובכל פרט של בקשה
ק°ה והנה במש״כ בשו״ע להתפלל כרש בפתח והוא מהטור כן מבואר בזוה״ק פרשת בלק,
שכתב שיכלול עצמו עם העניים בלב נשבר בהכנעת נפשו ולית בכל צלותין דעלמא
דקוב״ה צאית )שומע ומקבל( מיד )כמו( כצלותא דמסכנא )דעני( וע״כ דוד המלך ע״ה עשה
עצמו עניא ומסכנא דכתיי ענני כי עני ואביון אני עכ״ד )והבאנו דבריו יותר בהרחבה לקמן
בפי״ז אות בי בהערה ר״ס( וכ״ה בשע״ת סיי ס״ו סק״ו בשם תלמידי האריז״ל וביאר בזה״ל
ואפילו הוא עשיר גדול ישים בדעתו כי הוא עני מתורה ומצות כי הוא העניות האמיתי.
ועוד יחשוב בעניותו בקבר .ועי״כ תעלה תפלתו עם תפלת העניים עכ״ל .ובשאר
הספרים הקדושים וכן בכף החיים סימן ס״ו אות מ״ו מובא ענין הזה באופן אחר קצת
בשם הזוה״ק פרי בלק לכוין לעשות עצמו עני באמירת עוזר דלים כדי להשוות את
עצמו עני ״בהדי שכינתא״ ,ע״כ ,כלומר כמו שהשכינה כהיום בגלותא כעניה ולכן יש
להשתתף בהרגשת לבו עם מצב השכינה וצערה.
קנח
כוחה של
פרק י -אות א
תפלה
המוזכר שמבקשים עליה ,כגון בברכת אתה חונן שמבקשים על חכמה ועל בינה
ועל דעת ,צריך לפני אמירתם לעורר הרגשת לבו להרגיש כעני בעני׳׳ז ,כלומר
שחםר לו הענין הזה ,ושהוא צריך לפנות לה׳ שירחם עליו ויחננו בזהקפו ,וכל זמן
שלא מרגיש בלבו הרגשה זאת חםר לו הבחינה המוזכר בשו׳׳ע הנ׳׳ל שיהא
כרש המבקש בפתח .
ק '°ואין זה כ״כ קל לכל א׳ כי יש אנשים שמורגש להם ,שכן יש להם חכמה ובינה
במוחם ולבם בטבע ,רק שצריכים קצת עזרה שיהיה להם הצלחה בכל אשר יפנו ,ואלו
צריכים להשקיע עבודה בזה עד שיגיעו להכיר כי באמת אין להם משל עצמם כלום ,וכל
רגע ורגע הם זקוקים לקבל החכמה והבינה מאתו ית׳ בדרך מתנה ,וכמ״ש יוסף הצדיק
לפרעה בלעדי )אין החכמה משלי כלל אלא( אלוקים יענה וגו׳ ,כלומר שהרגיש כך כל רגע
שאיננו בטוח שיוכל לענות מחכמתו אא״כ ה׳ יתן באותה רגע חכמה ומענה בפיו ,ולזה
צריך כל יהודי להגיע לחיות ולהרגיש כך ,כי כך הוא האמת כי השי״ת מחיה את כולם
בהווה כל רגע ,ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ,ובזה כל הגדול )בחכמה(
מחבירו יצרו גדול הימנו בענין זה ,להאמין בכח חכמתו ולבטוח על עצמו ולא להרגיש
כ״כ כמה הוא זקוק לרחמיו ית׳ בכל רגע) ,ולפעמים הסיבה שמעוכב מהאדם פרנסתו והצלחתו
מפני שבלבו סומך ע״ע ועל בינתו ועובר עמש״כ )משלי ג( ואל בינתך אל תשען ,וכתיב לא לחכמים
לחם ולא לנבונים עושר ,כלומר לפעמים דייקא מפני שהוא חכם ונבון בעיני עצמו ע״כ
מעוכב הצלחתו ופרנסתו.
ויש פירוש בשם א׳ מהצדיקים וכמדומה בשם הרה״ק מרוזין זי״ע עה״פ בתהלים )יג( עד
אנה ה׳ תשכחני וגו׳ תסתיר א׳ פניך ממני וגו׳ ופירש בדרך רמז תחילת הפסוק בדרך
שאלה עד מתי ח״ו ה׳ תשכחני ולא עונה ולא עוזר ,והתשובה הוא עד אנה )כלומר כל זמן(
שאשית עצות בנפשי וגו׳ ,כלומר כ״ז שנדמה לי שאוכל לשות עצה ולעזור לעצמי
עכדה״ק .כלומר שאז כביכול אומר לו הד׳ ית׳ ,הלא אתה חושב שאתה יכול לעזור לעצמך,
א״כ אינך זקוק אלי ,על כן תנסה נא ותעזור לעצמך ונראה אז חכמתך ובינתך ומה תוכל
לעשות .וכמו״כ מי שנדמה לו שמכח חכמתו יוכל לפרנס א״ע ,שהרי יש לו המצאות כ״כ
טובות ומחוכמות ,שמוכרח להצליח בהם לפי דעתו הפסולה ,וע״כ את אשר יאהב ה׳
יוכיח ומרחם עליו שלא ישאר בשקר הזה )שהוא שמץ ע״ז ח״ו( ומונע ממנו ההצלחה כדי
שיתעורר להכיר את האמת והאמונה ,שרק השי״ת הוא הזן ומפרנס לכל ,אבל היודע
אפסיות כחו ובוטח בה׳ על זה נאמר )דברים י׳ ,י״ח( ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה(.
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
קטו
קפז
״ל כן צריך על כל פרט בשעה שמבקש עליו ,להרגיש את עצמו כרש בעני״ז
וגם להרגיש שצריך את זה לחייו ,כמו העני שמתבזה לבקש בפתח מפני
שמרגיש שהוא זקוק לכך עבור חייו ,וכמו״כ בבקשת השיבנו וכו׳ לתורתך
וקרבינו וכו׳ לעבודתך והחזירינו בתשובה וכו ,כלומר להרגיש א( שחפר לו כל
אלו ,ב( שזקוק מאוד אליהם ,ג( ושאין לו לאן לפנות עבור זה אלא מה׳ ית׳
וא״א לו לעזור לעצמו ,וכמש״כ המבי״ט בפפרו בית אלוקים ) ( שצריך ג׳ תנאים
האלו כשניגש להתפלל ,וע״י כל זה ירגיש הצמאון הגדול כמו שאמר דהמע״ה
צמאה לך נפשי כמה לך בשרי באר -ציה ועי״ בלי מים וגו׳ ואז תהי׳ תפלתו
כרש בפתח ואז בודאי תתקבל תפלתו כמ״ש הזוה״ק המובא כאן בהמשך
נמצא שצריך להשקיע הרבה התאמצות במשך כל התפלה להפעיל הרגשת
לבו לכל זה ולזה צריך הרבה פבלנות ויישוב הדעת ,ולכן צריך להיות
לבו של האדם פנוי מאוד במשך כל התפלה ,שלא יהיה מתוח וממהר לרו-
אחר התפלה מפני לחיצת הזמן ,ועכ״פ בשעת התפלה לשכוח מכל דאגותיו
ולשכוח שהנהו ממהר הביתה או לעפקיו וכדו׳ ,כדי שיוכל לקיים תכין לבם
תקשיב אזניך במשך כל התפלה שהוא עבודה גדולה וכנ״ל שלכך נקראת
התפלה עבודהקפח ,עוד הביא בשערי תשובה בפימן צ״ח לגבי ברכת רצה ]שהוא
ק°ז א.ה .ועיי לעיל פ״ט אות גי עצת הח״ח לכוין כלל ענין הברכה לפני כל ברכה וברכה.
וזה יועיל ג״כ לענינינו שיוכל להכניס את לבו להענין שעומד להתפלל עליו בברכה זו,
ע״י קצת התבוננות קודם כל ברכה .דו״ק ותשכח.
ק°ח ואמרו במדרש )תנחומא פי כי תבא( בשעה שאתם מתפללין לא יהא לכם בי לבבות אי
לפני הקב״ה ואחד לדברים אחרים ע״כ .וז״ל החזו״א )קו״א ח״ג ,קנ״א( התפלה אם כי היא
מצוה מעשית אצלנו אחרי שערכו לנו אנשי כנה״ג נוסח ערוך ומסודר בלתי משתנה,
הנה היא מצוה עיונית בעיקרה ,וחובת הלב .וכל שלא יצא חובתו מצד הלב לא עשה גם
במעשה מאומה ,שאין תפלה אלא עבודה בלבו של אדם כמו שאמרו חז״ל איזהו עבודה
שבלב היא תפלה ,הנה עבודה בכל לב שנדרש מן האדם לפני בוראו יתברך היא תפלה.
אין לו לאדם שעה אחת בעולמו שחפציו הושלמו ותאותו בידו ,אך הוא תמיד כמשתדל
לבקש את החסר כוי ואם אחרי חוזק החפץ ושקידת ההשתדלות ישכח את יוצרו אדון
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
נקראת ברכת העבודה שמתפללין והשב העבודה וכו׳[ לשים גרמיי עבד ובשמע קולינו
לשום עצמו ולגמור בדעתו להיות חםיד )ולהתוודות( וכמו׳׳כ ישנם עוד כמה
וכמה ענינים נחוצים שהזכירו בםפרים הקדושים והם דברים המעלים את דרגת
התפלה לדרגה מרוממת ביותר ועי׳׳ז האדם עצמו מתעלה לדרגה יותר גדולה
ומרוממת ,וזה עצה להעלות האדם א׳׳ע הרבה יותר בקל משאר הדרכים דרך
םגופים ועבודות קשות המפרכות את הגוף ובפרט כהיום שנחלשו המזגים ואין
כח לםבול כל מה שצריכים כדי להתעלות .
ועמש״כ בקב הישר פרק י׳׳ח וז׳׳ל חז׳׳ל תקנו לומר בכל יום מזמור לתודה,
והכוונה שצריך האדם להודות בכל יום ויום ,ולהביא קרבן תודה ,כי
אין בעל הנם מכיר בנםיו שעושה לו הקדוש ברוך הוא .ובאמירת מזמור לתודה
תהיה כוונתו בלבו ,כאילו מביא תודה בית ה׳ ע׳׳כקפט ,וכמובן שכמו׳׳כ בברכת
כל המעשים ומחולל כל המאורעות ,ואשר בלעדו לא יועילוהו כל המעשים ולא יעזרוהו
כל הכנותיו -היסכנו תפלותיו״ ,אוצר של מילים ,צפצוף הפה ,הזו מצות תפלה״ לכבד
בפה והלב רחוק הלא יספות חטא על פשע וכו׳ ,אבל עשיית תפלה רחמים ותחנונים
לפני המקום ב״ה הוא מן השלימות היותר גדולה והקנין היותר נבחר לאדם על פני חלד,
ואמרו )ברכות סג א׳( איזהו פרשה קטנה שבתורה שכל גופי תורה תלויין בה -״בכל דרכיך
דעהו״ כו׳ עכ״ל) .וכבר האריך בזה הענין בחוה״ל שער חשבוה״נ אופן הט׳ עיין שם (.וביערות דבש
דרוש ג׳ כתב וז״ל אוי לנו מיום הדין ,אשר יזקין האיש ולא יעלה בידיו לכל ימיו ב׳ או ג׳
תפילות בכונה שלימה ובלב נמוך ונשבר כעומד לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה ,מבלי
תערובת בו מחשבה זרה וכונה אחרת לדבר אחר חוץ מעיון התפלה ,וכן בק״ש כמה
שבועות ושנים יעברו ואין בידינו ק״ש בג׳ פרשיות שיהיה בכל לבם מבלי מחשבה
אחרת ותערובות אחרות עכלה״ק.
ק°טובקב הישר שם וז״ל :מי שהפליא לו השם יתברך ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו .גם
הצלה מלסטים או מאש ומים .או שהיה חולה ונתרפא ,אזי חובה עליו לתקן איזה דבר
טוב .שיהיה היכר שהוא עושה זאת ,במקום קרבן תודה לכבוד השם יתברך .ועוד שם
וז״ל :מנהג הקדמונים ז״ל שבכל ענין ומאורע שאירע להם ,היו נותנים שבח והודיה,
והכירו מיד שהוא השגחת הבורא יתברך ,והיה קשור תמיד בלבם ,לבלתי שכוח השגחת
הקדוש ברוך הוא .ועוד שם וז״ל :אין לך אדם ,שלא נעשה לו נס ,ובפרט בדורות האלו,
כוחה של
פרקז -אות
ג
תפלה
קטו
מודים בשמונ״ע שהוא ברכת הודאה ,ובודאי שצריכין לעורר לבו בשעת מעשה
להודות לה׳ על כל הטובה שעושה עמנו בכל עת ושעה ,כמו שאומרים ועל
נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים ,ולהרגיש לבו בהכרת הטוב,
)לכל הפחות כמה שהי׳ מרגיש לאדם שהצילו ממדבר שממה והאכילו והלבישו וכו׳ וכו׳(
וכמו״כ יש להתבונן בכל ברכה וברכה כפי הענין וכאו״א יתבונן בענין שמרגיש
שעשה ה׳ ית׳ עמו חפדים שהרי יש לכאו״א ענינים פרטיים שעוברים עליו וה׳
ית׳ עזרו ומצילו .וכמו״כ יש לשום לב בברכת צמח דוד כשאומרים לישועתך
״קוינו״ כל היום כדאיתא בפפה״ק לכוין מאוד בתיבת קוינו שמצפה באמת
אשר הצרות מתגברים בכל יום ויום ,גזירות ומלחמות עצומות .חרב ורעב מצור ומצוק
חלאים רבים .ומי אשר האיר עליו הקדוש ברוך הוא חוט של חסד .והצילו מכל הפגעים
רח״ל ,יהיה לו לזכרון תמיד חסדי הי ,ולא להיות מכפויי טובה .ולא זו בלבד ,אלא כל מי,
אשר משפיע עליו הקדוש ברוך הוא ,שפע של ברכה ,שזכה לישב בביתו בהשקט
ובבטחה ,ופרנסתו היא סדורה שצריך ליתן שבח והודיה למקום על זאת .ומה מאוד
מזהיר בספר חרדים שזהו מכלל מצות עשה של ״הגדתי היום להי אלוקיך כי באתי אל
הארץ וכוי״ .ובשערי תשובה לרבינו יונה ז״ל )שער גי אות י״ז( כתב ודע כי המעלות
העליונות נמסרו במצות עשה כמו מעלת הבחירה כוי ומעלת ת״ת שנאמר ודברת בם
ומעלת לכת בדרכי הי וכוי ומעלת ״זכרון חסדיו והתבונן בהם״ שנאמר )דברים ח.ב( וזכרת
את כל הדרך ונאמר )שם ח.ה( וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו הי אלקיך
מיסרך״ ודוד אמר )תהלים קז ,מג( ויתבוננו חסדי הי ,ונאמר )שם כו ,ג( כי חסדך לנגד עיני.
עכל״ק .ובחובות הלבבות שער עבודת אלוקים פרק זי כתב וז״ל :שיזכיר תמיד בלשונו
את הטובות שהאלוקים מטיב לו ,ויודה וישבח לו מאד עבורן ,בלבו ובדבריו .וכ״ה
בזוה״ק פרי בא )ובהרבה הגדות של פסח אומרים אותו לפני אמירת ההגדה( שחייב אדם לספר
ניסיו לפני הי יתי ולפרסם ניסיו שעשה לו .והחת״ס כתב שכל אחד מצווה לספר לבניו
נסים שנעשו לו ,כמו מצות סיפור יציאת מצרים ע״כ ,ובפרק גי כתב החוה״ל וז״ל :כל
מי שהאלוקים השפיע לו באופן מיוחד טובה שלא השפיע אותה לשאר בני האדם ,עליו
לחייב את עצמו בעבודה מיוחדת שתהיה מוטלת עליו בלבד ,נוסף לעבודת הי המוטלת
עליו בשוה עם שאר בני האדם ,דהיינו שיהיה אסיר תודה להשם יתברך כפי יכלתו
והשגתו ,עבור הטוב שהטיב רק לו באופן מיוחד ,ובזה יגרום שיהנה תמיד מאותה טובה
מיוחדת ,ושהי יוסיף לו עליה ,ואף יתן לו שכר עבור עבודתו בעולם הבא ,עכד״ק .
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
להישועהקצ ,וכפי הנתבאר שבכל דבר הנזכר בתיבת התפלה אפשר לקבל את
הכח הזה בשעת אמירת התיבה אם יכוין לזה וישתוקק אליה ,א׳׳כ בוודאי יש
לשום לב לזה מאוד בדבר חשוב כזה )שהוא א׳ מהשאלות הראשונות שהאדם נידון
על זה בבי׳׳ד של מעלה אחרי ק׳׳ך שנה( .ולפי המבואר בדברי האר׳׳י ז׳׳ל שכלול בזה
גם כל ענין צרה פרטית שיש להאדם ,שיצפה ויקוה לישועה ,א׳׳כ אפשר לקנות
המדה הזאת בברכה זו על ידי שיכוין וישתוקק בשעת אמירתה לקבל ולזכות
לזה
וכמו״כ בברכת שמע קולינו כשאומרים ׳׳אב הרחמן׳ וכן בברכת אהבת עולם
שלפני ק׳׳ש כשאומרים ׳אבינו אב הרחמן רחם נא׳׳ ,ג׳׳כ צריך להרגיש
בלבו כמו בן הנמצא במצוקה של שודדים ח׳׳ו וקשרו אותו באזיקים ,ורואה את
אביו עובר מרחוק וצועק בקול רם ומר ׳אבי אב הרחמן׳ תראה בצרתי ותרחם
עלי] .ובאמת יש ג׳׳ כ כח םגולי בגודל קדושת תיבות התפלה שאם יתדבק אליהם לכוין
בהם בכל כוחי ,יוכל על ידם לקנות ההרגשים האלו וכמו שיתבאר בעז׳׳ה בפרק הבא
בהרחבה ,וא׳׳כ איך יעבור האדם ג׳ פעמים ביום על דברים אלו בלי שימת לב ולאבד
ההזדמנות הזו[
ק— וישים ללבו גודל החרפה שיגיע לאדם לאחר ק״ך שנה בבי״ד של מעלה ,אם לא היה
כן באמת תוך לבו ,שח״ו לא היה מצפה כלל לישועה ,כי דובר שקרים לא יכון ,ויתבונן
בזה איזה מרידה במלך הוא דבר כזה אפילו למלך בו״ד ,אם יעמוד לפני המלך ויברך את
המלך להרמת קרנו ויאמר בפיו שמצפה להרמת קרן המלך ,ובאמת לבו רחוק מזה ,ואם
יכיר המלך או משרתיו בפניו שאומר כן רק בפיו ואין תוכו כברו ,איזה חרפה ובושה
תכסנו ויתחייב בודאי ראשו למלך ,שה״ה כמורד ומזלזל במלכותו ,וכמהתל אל המלך
באומרו לפניו דברים כאלו ולבו רחוק מזה ,וא״כ מכש״כ כמה צריך להתבייש לומר
כדברים האלו בלי לב לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה ,אשר מיטיב עמו בכל עת ובכל
שעה ,וגם הרי האדם עומד עתה ומתחנן לפניו שיוסיף להיטיב עמו בכמו״כ דברים,
ובעת כזאת מעיד על עצמו שאין לו שום הרגשה עבור המלך ומלכותו והרמת קרנו ועל
כן לכל הפחות אם יתבונן בכל זה ,ויכניס בלבו לכה״פ תשוקה להגיע לזה ,אזי יהיה
עליו קצת לימוד זכות .
כוחה של
פרקי -אותב
תפלה
קםג
ואיידי דאיירינן בברכת שמע קולנו אמרנו להוםיף ביאור יקר המאיר באור
חדש את ענינה ומהותה של ברכה זו ,דלכאורה צריך ביאור מה נתחדש
בברכה זו הלא מאחר שכל הבקשות בקשנו כבר ,וא״כ למה צריך בקשה נפרדת
שישמע לבקשתנו ,הלא זה נכלל כבר במה שפירטנו בברכות הקודמות את כל
בקשתנו )וביותר לפי שנתבאר לעיל פ׳׳ז אות ב׳ בשם התניא שלכן אנו מםיימין בחתימת
כל ברכה בהודאה ״ל הענין שבקשנו ,לפי שבטוחים אנו שבוודאי נתקבלה בקשתנו ,א׳׳כ
למה אנו מבקשים אח׳׳כ שמע קולינו( אך יש לומר הביאור דהרבה פ״מים יש לאדם
מצוקות רבות ויש ב״ומק לבו ז״קה ובקשה רבה ,אלא שמרוב בלבול וטרדת
הדעת ופיזור הנפש לבו םגור ואטום ואינו יכול לפתוח פיו ולבקש ״ל צרותיו,
או שמגודל צרתו וזעקת לבו אין בכחו לםדר בקשותיו ולפרטם .ואולם כמו
בתינוק הבוכה שא״׳׳פ שאינו מםוגל לפרש בקשתו ומצוקתו ,בכל זאת אמו
מבינה מתוך בכיו מה בקשתו ,כי מגודל אהבתה ורוב רחמיה לבנה היא תופםת
ומרגשת מה יש בלבו לומר ,כך גם כשאנו ״ומדים בתפלה לאחר שפרטנו כל
הבקשות שתקנו לנו אנשפה״ג ,אנו מוםיפים ואומרים להשי׳׳ת שיש עוד בעומק
לבנו בקשות רבות ,אלא שמגודל הטירדות והצרות אין אנו מםוגלים לםדר
ולפרט כל בקשתנו ,וזהו בחינת ״קול״ בלא דיבור ,ו״׳׳ז אנו מבקשים שאתה
תשמע מן השמים לקול פנימי זה אשר בעומק לבנו ותעשה בקשתנו ,ולכן
מקדימין )לפי נוםח םפרד( ׳׳אב הרחמן׳ שמע קולנו ,שהיות ואתה אבינו הרחמן
הלא בוודאי תוכל להבין ולהרגיש בקשת בניך ,גם בשעה שאין אנו יודעים
לפרש ולפרט בקשתנו ,ולכן מרוב אהבתך כרחם אב על בנים תשמע זעקת לבנו
ותושיענו] ,א.ה .ובזה ניחא יותר הטעם שבברכה זו רשאי להוםי״ בה בקשה על כל צרכיו
כמוש׳׳כ בש׳׳ע םימן קי׳׳ט ם׳׳ א לפי שברכה זו במהותה מיועדת לכלול כל שאר הבקשות
שעדיין לא בקשנו עליהן בשאר הברכות[.
ב
וכמו״כ יש להעיר בענין אמירת ווידוי אשמנו וכו׳ שטעות גדולה והפםד גדול
לאמרו במהירות ,ראשית ,הרי זה זלזול נורא ח׳׳ו לבקש םליחה וכפרה
קעב
כוחה של
פרקיא -אות י
תפלה
בצורה כזאת אפילו ממלך בו׳׳ד ,ואפילו לפיים את חבירו שחטא כנגדו בצורה
כזאת ה׳׳ז זלזול ופגיעה שאינה מן הנימום כלל ,ובודאי שלא יםלח לו בצורה
כזאת ולא די שלא יםלח אלא אדרבה פיום כזה יגדיל כעםו יותר עליו יותר
מעצם החטא שחטא כנגדו ,כי בשעת החטא בודאי היה איזה םיבה שהי׳ חבירו
כועם עליו ולא עמד בנםיון של כבישת יצרו וכעםו ולכן נכשל במה שחטא נגדו,
משא׳׳כ פיום כזה שאינו בשעת כעם או קנאה ה׳׳ז מראה שבאמת מזלזל בו,
שאל׳׳כ הי׳ מפייםו באופן יותר מכובד וא׳׳כ בודאי פשוט שזה פגיעה הרבה
יותר גדולה מעצם החטא ,וא׳׳כ מכש׳׳כ איך לא יתבייש האדם לדבר כך לפני
ממ׳׳הקצא ,ואחרי שיתבונן האדם קצת בזה לא ידע איפה להחביא את עצמו
מבושה על זאת ] .ובפרט שבדור שפל זה אנו צריכים לומר וידוי יותר מבכל הדורות וא׳׳כ
איך אנו יכולים למהר[
ושנית ,אם הי׳ האדם יודע ומתבונן כמה אפשר להרויח מאמירת הוידוי אם
יגיד אותו בכונה ובמתינות ,חו -ממה שמחוייב להתודות על עונותיו
כמ׳׳ש הרמב׳׳ם בהל׳ תשובה שהוא מצות עשה מה׳׳ת להתודות על חטא וזה
מתנאי התשובה ,הרי בנום״ לזה אם היה האדם יודע איזה תיקונים גדולים
נעשים להאדם ע׳׳י אמירת הווידויקצב )כמבואר מפי םפרים וםופרים( לא היה מזלזל
או מדלג אף פעם והמדקדקין הי׳ נוהגין כשהיה םיבה שלא נאמר בבהכנ׳׳ם
תחנון מפני חתן וכדו׳ הי׳ מהדרין לאומרו במנין אחר מפני שידעו להעריך
ק — א וז״ל הרא״ש )ארחות חיים סי׳ לו( כוין בתפלתך כי התפלה היא עבודת הלב ,ואם בנך
ידבר לך ולא מלבו הלא יחר לך ,ומה תעשה טפה סרוחה לפני מלכו של עולם ,ומה טוב
לבקש סליחה על אמרך סלח לנו בלא כונה עכ״ל.
ק—בועמש״כ במדבר קדמות בשם גורי האר״י ז״ל שאם אומרים נפילת אפים בכונה
)מסתמא הכונה על מזמור כ״ה כפי נוסח ספרד( מרויח בזה ז׳ מעלות ,א( נעשה בריה חדשה ב(
נותנים לו כוח ללחום עם היצה״ר ג( יוסיף שכל בתורה ד( יוסיף בדביקות בה׳ ה( זוכה
למסילה כמשה״כ אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם ו( יושפע שפע לשכינה ז( אם
יזדמן לו איזה חטא ממרקים אותו בעוה״ז] .ועי׳ ברבינו בחיי פ׳ קרח עה״פ ויפלו על פניהם
)במדבר ט״ז כב׳( שביאר בארוכה כל ענין נפילת אפים ע״ד הפשט[ .
כוחה של
ג
פרקז -אות
תפלה
קטו
ההפםד הגדול ע׳׳י העדר האמירה) ,ומה שהיו צדיקים שהיו מקילין בכל מיני םיבות
וכמו הילולא דצדיקים וכדו׳ ,הי׳ להם איזה ענין בזה לפי גודל דרגתם ועפ׳׳י םודות הענינים
מה שהי׳ שייך להם לפי גודל דרגתם ,אבל לםתם בני אדם הרי זה חםרון לא יוכל להמנות
קצג
בפרט למי שיודע םודן ותיקונן של הדברים האלו(.
ועל כן צריך לומר הוידוי
קצגוכדאי לעורר פרט א׳ חשוב בענין הנוסח של הוידוי ,בתיבת אשמנו שיש להתבונן
בפירושו על מה זה קאי ,כי בפשטות הל״ל ולפרט במה אשמנו ,וכשאומרים סתם
אשמים אנחנו אין לה משמעות עד שמוסיפין לפרש על מה ובמה ,וא״כ איך אומרים
סתם אשמנו בלי לפרש .ועלתה בדעתי בס״ד שיש לפרשו כך דהנה רוב או כל ימיו של
האדם הוא כעס ומכאובים נגד בנ״א ,שנדמה לו שהם גרמו או גורמים לו נזק והפרעות
בכל מיני ענינים בין בגשמיות ובין ברוחניות ,וכן יש כל מיני סיבות ומקרים שהאדם
בטבעו מאשים אותם על מצבו ,שנדמה לו שבגלל סיבה זו או אדם זה וכדו׳ הרי הוא
מפסיד וסובל ,ולולי זאת היה יכול להצליח כפי רצונו ודמיונו בין בגשמיות ובין
ברוחניות ,ועי״ז הרי האדם מקדיש רוב זמנו ולבו ללחום נגד כל הדברים האלו בכדי
להקל על עצמו ולהגיע להצלחתו הרצויה לפניו ,ונדמה לו שברגע שיגיע לזה ,זה
ישחררנו מכל ואז יעלה ויצמח כגן רטוב .
אבל באמת כל זה הוא דמיון שוא כי האדם לא יכול לעזור לעצמו כלום ,כי רק מה
שנגזר עליו משמים יגיע לו לא פחות ולא יותר ,ושום אדם ושום סיבה לא יכול לא
לגרוע ולא להוסיף לו כלום כמבואר כ״ז בספרי מוסר )ונתבאר אצלינו בס״ד בארוכה וקצרה
בכמו״כ מקומות( ,ומי שאינו מכיר ומודה בזה ה״ז ח״ו כפירה גמורה בהי״ג עיקרים
כמבואר ,אבל סוף סוף החומר וטבע האדם מושך אותו בע״כ לכפירה הזאת ,ולכן ה״ה
תפוס יום ולילה להאשים סיבות ואנשים אחרים ,ושוכח לגמרי שרק הוא בעצמו
וחטאיו אשמים בכל מה שקורה לו ,בין ע״י סיבות בין ע״י אנשים המצערים אותו ,ואם
היה זוכר זאת בכל עת לא היה כועס יום ולילה ,והיה שמח בחלקו ואז היה לבו ומוחו
פנויים לעבודת ה׳ ית׳ ולתורתו ומצותיו תמיד ,והי׳ ניצל מעבירות החמורות של כעס
וקנאה ושנאת חינם ונקמה ונטירה וכל המסתעף )וכן היה לו שלום בית וכו׳( ,ובזה יש להבין
שמכיון שזה )כלומר מה שמאשים אחרים ולא עצמו בכל דבר זהו( השורש של רוב חטאיו של
האדם ,לכן אנו שבים בתשובה על זה ,ואנו מודים ומתוודים ואומרים ״אשמנו״ ,כלומר
אנחנו כן אשמים על הכל ,ואנו מבטלים ומכחישים מה שכל הזמן אמרנו שזה אשם וזה
אשם וכו׳ ,אלא מכירין אנו בהכרה שלימה ובאמונה שלימה שאכן אשמים אנו על הכל
ולא אחר ,וכשהאדם ישתדל להתעמק קצת בהשכל ודעת להבין מה שמוציא מפיו איך
קםו
כוחה של
פרק י -אות י
תפלה
במתינות ולעמוד ולהתבונן בכל מלה קצת ,ולכוין אשמנו שאני באמת מכיר
ואני מודה ומתוודה שאני אשם וכן בגדנו וכוי ,וכשיאמר זה קצת בהתבוננות
ישיג כל הרווח הנזכר מלבד ענין התשובה וכפרת עונותיו ו
ויש לדעת שאפילו אחרי שהאדם שם לבו לכל הנזכר ואומר את הוידוי בצורה
הנכונה בכ״ז מטבע החומר של האדם ,שלאחר שהוא מתרגל לעשות איזה
דבר הרי החומר מתחיל לשכוח את ההתרגשות שבדבר ,וגורם להאדם לעשות
את הדבר כמצות אנשים מלומדה ,ואפילו אם יכוין כל מה שכיון בתחילה בכ״ז
תוך ״ומק הלב מתהווה שינוי וקרירות ,ולפעמים זה לא מורגש אצל האדם
מכיון שבחיצוניות מחשבתו ה״ה מכוין כמקודם בכ״ז תוך ״ומק פנימיות לבו
משתנה ,וזהו שכתוב בחובה״ל אין חוזק החםידות כבתחילתה) ,הובא נו׳׳א פי חיי
שרה( ובפרט בתפלה שצריכין חיזוק בכל כוחו תמיד כדאיתא )ברכות כ׳׳א וברש׳׳י
שם( ומכש׳׳כ בוידוי שזה נגד טב״ו של האדם וחומרו להתודות ולהאשים את
״צמו ״ל כל דבר לכן החומר משכחו ומקררו בטב״ ,ו״ל כן צריך האדם ל״ורר
את ״צמו תמיד מחדש ב״נין זה ולשהות קצת ליישב ד״תו לפני התחלת אמירת
הוידוי ,וכמש׳׳כ בםפר יש נוחלין )לגבי כל הברכות הובא בפרק טי אות גי ושם בה״רה
ק״׳׳ג( שזהו ה״צה כדי ל״ורר הרגישיו ,ואז יהיה לו םיי״תא דשמיא ל״שותם
כראוי ,וא״׳׳פ שבכל ״נין שצריך שימת לב יש לנהוג כן בכ׳׳ז ב״ניני תפלה א״א
בכלל לקיימה אם לא י״בוד ״ם לבו ל״ורר אותה תמיד ,וכמו שנקראת התפלה
״בודה שבלב ו
שמאשים א״ע על כל הבא עליו ,א״כ יקנה בזה מדת ההכנעה מאוד ,וכבר לא יריב ולא
יתרגז ולא יקפיד על שום בן אדם על מה שעשה לו או זלזל בכבודו ,שהרי הודה בפיו
שהוא אשם בכל מפני חטאתו ,וגם זה ימנענו מלחטוא עוד פעם מכיון שיזכור כמה
התמרמר והתודה על כשלונו.
]ובדרך אגב יש לעורר על ענין שנכשלים בו רבים בלי שימת לב ,והוא בענין אמירת היייג מידות )שאומרים
קודם הוידוי לפי נוסח ספרד( שאין יודעים גודל החיוב להפסיק בין ב' הויו״ת של התחלת הי״ג מידות ,וכמו
שבהטעמים עשו הפסק בין אלו ב' השמות .ובזוה״ק מזהיר ע״ז מאוד .וכ״כ בחסד לאלפים לבעל הפלא יועץ
סי' קל״א אות ט׳ ,ובכה״ח שם אות כ'[.
כוחה של
פרקז -אות ג
תפלה
קטו
עכ״פ תמצית הענין הוא שצריך לשום את עצמו ולבו לתוך המצב שמזכיר
בתיבות התפלה ולעורר רגשי לבו לזה ,וכל זה כלול ג׳׳כ במאמר
הבעש׳׳ט הנ׳׳ל בא וכל ביתך אל התיבה ליכנם לתוך התיבה של תורה ותפלה,
כלומר להכנים עצמך ולבך להמצב כאילו אתה נמצא בתוך התיבה ממש שיהיה
התיבה הזאת מקיף אותך ואת לבך לגמרי ,ואז האדם מקבל השפעה רוחנית
גדולה מכל תיבה ותיבה ומהאור שלה לפי שתלויים בכל תיבה ואות של התורה
ותפלה אורות ועולמות גבוהים ורמים .וכמו שיתבאר עוד בפרק הבא .
ג
ויש להעיר שבכדי להמחיש כל זה כלומר להתפלל בהתעוררות והתרגשות לבו
לכל הנזכר ,צריכים לומר התיבות במתינות )כאו׳׳א כפי טבעו כמובן( ,כי
כשאומרים במהירות )וכש׳׳כ בבהלה( א׳׳א שיתעורר רגשי לבו ,כי רגשי הלב
פועלים דייקא עם ישוב הדעת ומתינותקצד ,בשיהוי זמן קצת יתר מפעילת המוח
כמובן לכל מבין .וכמו כן יש לשום לב בברכות שיש בהם כמה ענינים ,כמו
לדוגמא ברכות הראשונות שבשמו׳׳ע כברכת אתה חונן שמתפללים על חכמה,
ועל בינה ועל דעת שהם ג׳ בחינות נפרדות ובכולם יש צורך גדול להאדם בהם
)ואכ׳׳מ לפרט ולהסביר את כל אחד ואחד מהם מהו( וכמו׳׳כ בברכת השיבנו
שמבקשים להשיבנו לתורה ,ולקרבינו לעבודה ,ועל תשובה ,הרי צריך להאריך
קצת לכוין ולעורר רגשי לבו לכל דבר ודבר במיוחד כלומר להרגיש הצורך
הגדול שיש לו לבקשה הזאת ,והיינו להכיר כמה חםר לו בזה ,ואחרי שיגיע
ק — י וז״ל החוה״ל )שער אהבת ה׳ פ״ו( והעיקר אחי שתתפלל אותה בטהרת הנפש וכוונת
הלב ,ושתאמר אותה ...במתינות לאט לאט ,ואל יקדים לשונך את לבך ,כי המעט ממנה
עם כוונת הלב טוב יותר ממהירות תנועות לשונך ברב ממנה כשלבך אינו נוכח בה,
ואמר אחד מן החסידים אל תשבחו שבח ריקם כלומר שהוא ריק מכוונת הלב ,אלא
שבחו שבח שהלב משתתף ונוכח בו ,כמו שאמר דוד המלך ע״ה )תהלים קי״ט ,י׳( בכל לבי
דרשתיך אל תשגני ממצותיך ,ונאמר )תהלים קי״ט ,נ״ח( חליתי פניך בכל לב ,ונאמר )תהלים
פ״ד,ג׳( לבי ובשרי ירננו אל קל חי .ע״כ.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
לההכרה בזה יהיה מםוגל ל״ורר את ״צמו לבקש ברגשי לבו ״ל זה ,ו״י׳׳ז יוכל
לפ״ול את בקשתו וכמבואר בםפר חםידים םיי קל׳׳א ש״ל רוחניות אם האדם
מתפלל מ״ומק אמיתת לבו ה׳׳ה בטוח שאין תפלתו חוזרת ריקם ,ומבי דוגמאות
הנזכרים יוכל האדם להבין דבר מתוך דבר ,וימצא הרבה והרבה דברים
שמוזכרים תוך התיבות במשך התפלה ,אשר הוא צריך להם מאוד ,ולא הרגיש
מ״ולם ש״ובר ״ל פנינים היקרים האלה יום יום ,ובידו לזכות בהם ,ומפםידם
מפאת חוםר שימת לב .
% % %
כוחה של
•רק יא -אות א
תפלה
קםט
פרק יא
בו יבואר :א( גודל קדושת תיבות התפלה והכח הנפלא הטמון בהם.
ב(עצה למי שעומד להתפלל ומוצא את לבו רחוק מכל הרגש בענין
תפלה .ג( איך יתעלה האדם בתפלה מדרגא לדרגא.
א
עוד אנו צריכים לד״ת שכל תיבה ותיבה של התפלה יש לה חשיבות מיוחדת,
ובפרט התפילות שתקנו אנשי כנםת הגדולה ,והנה מבואר בםפרים
הקדושים שכל מצוה ,הכח לקיים את המצוה ,נוב״ מאותם התיבות שבפםוק
שכתובה בו המצוה ,ודרכם נשפ״ת שפ״ ההוא כגון ׳ורפא ירפא׳ )שמות ,פרי
משפטים כ׳׳א .י׳׳ט( שאמרו חז׳׳ל )ב׳׳ק פ׳׳ה .״׳׳א( מכאן שניתנה רשות לרופא
לרפאות ,ממילים אלו נוב״ ומקבלים כח הרפואה ,ו״יי מש׳׳כ החת׳׳ם בפרי כי
תצא ,שידו״ שהםנהדרין היו צריכים להכיר בחכמת הכישוף ,וכתב החת׳׳ם שלא
היה צריכים ללמוד כל זאת ממקורות זרים אלא מהתה׳׳ק ״צמה יד״ו הכל ,וכתב
החת׳׳ם שבפםוק ׳מכשפה לא תחיה׳ מרומז כל חכמת הכישוף ,נמצא כשמוזכר
בתורה כישוף מרומז שם כל חכמת הכישוף ,וכן כל מה שמוזכר בתורה מרומז
ונובע משם כל ה״נין מהפםוק ההוא ,וכל הכח לקיימו מופי״ לנו רק ״׳׳י הפםוק
ההוא ,ולכן איתא בשם צדיקים שלפני כל קיום מצוה יש ללמוד הגמי והרמב׳׳ם
והשו׳׳״ השייך למצוה זו ,שזה מםוגל לקיים את המצוה בשלימות וכתיקונה .
וכמו כן מה דאיתא בגמי )קידושין מי ״׳׳ב( ׳גדול תלמוד שמביא לידי מ״שה׳׳,
ודאי שאין כוונת חז׳׳ל רק ש״׳׳י ידי״ת התלמוד בא האדם לידי מ״שה,
שאם כן מי שכבר יוד״ הלכה זו ,״ליו כבר לא יהא נאמר ׳גדול תלמוד שמביא
לידי מ״שה׳׳) ,ויהיה בזה נפקא מינה גדולה למ״שה( אלא הפירוש הוא כך,
ש׳׳םגולת׳׳ התלמוד היא שמביאה את האדם לידי קיום המ״שה ולכן ל״ולם
גדול תלמוד לפי שכוחו גדול להביא לידי מ״שה .והנה אנו קוראים ק׳׳ש בכל
יום ,ואומרים ואהבת את הי אלוקיך וגוי ,ואם האדם מכנים את ״צמו וכל כולו
קעב
כוחה של
פרק יא -אות
י
תפלה
בתיבות של ׳וארבת׳ ,מתיבות האלו יושפע לו אהבת הי ,דע׳׳י שהוא דבוק
בהתיבה שאומר ,התיבה עצמה יש בה קדושה ושפע אלוקי .ומזה ישאב את
הכח לאהבת הי ,וכן בכל משך התפלה .
וכמו״כ
בקבלת עומ׳׳ש באמירת שמע ישראל ,שמפורש בשו׳׳ע )םיי ם׳׳א,אי(
וז׳׳ל יקרא קריאת שמע בכוונה באימה ביראה ברתת וזיע עכ׳׳ל ובכל
פעם שהאדם משתדל ואומר את הק׳׳ש ברצון כזה ,אז הוא מקבל כח מהק׳׳ש
עצמו שמםייע לו לזה לקבל על עצמו עול מלכות שמים באופן הראוי ולייחד את
שמו באהבה .וכמו׳׳כ בהזכרת השבח יכול לקבל ולשאוב ולםפוג לתוך עצמו
ואל לבו ,את אור הענין והתיבה הנזכר ,וכגון כשאומר קל חי וקיים תמיד ימלוך
עלינו יכול לקבל האור שהי יתי ימלוך עליו ,וכן כשאומר בערבית בחכמה פותח
שערים או בשחרית כשאומר כולם בחכמה עשית וכוי יוכל לקבל שפע חכמה
ופתיחת שערים וכן בכל תיבה ותיבה מהתפלהקצה .וכמאמר הבעש׳׳ט )הנ׳׳ל
בפרק הקודם( עה׳׳פ בא אתה וכל ביתך אל התיבה ,וכמו כן בהמשך כל התפלה
האדם המדבק עצמו בכל נימי נפשו ולבבו ,הרי גי פעמים ביום הוא םופג בתוכו
וממלא את עצמו באורות רוחניים נעליםקצו הללו בלי גבול ,ואיזהו שוטה
ק — ה ויש כמה וכמה סגולות שמוזכרים בספרים הקדושים שאפשר לרכוש מהתפלה,
ולדוגמא עמש״כ במ״ב סי׳ נ״א סקי״ז בשם הזוה״ק וז״ל יאמר שירת הים בשמחה ,וידמה
בדעתו כאילו אותו היום עבר בים .והאומרו בשמחה מוחלין לו על כל עונותיו .וז״ל
החיד״א )צפורן שמיר סי׳ ב׳ אות כ״ד( הפליגו בזוה״ק באמירת שירת הים אחר פסוד״ז שהוא
עילוי גדול ונח״ר לשכינת עוזנו ,ועל כן צריך לאמרה בשמחה רבה ובנעימה ,ויצייר
בדעתו כאילו עומד ביבשה בתוך הים והמצריים נטבעים והוא ניצול ,והוא סגולה
לכפרת עונותיו כידוע עכ״ל ועיין בס׳ חרדים פרק ע״ג מה שביאור בזה .ובכף החיים סי׳
צ״ח סק״י בשם החיד״א בשם מעבר יבק שקריאת פסוקי דזמרה עם שירת הים בקול
רינה ותודה עם הקהל מסוגל לטהרה ,ובאות ה׳ בכה״ח בשם איזה ספר שהמתפלל
בכונת הלב ניצול מחיבוט הקבר.
קצ' ועמש״כ הקדושת לוי )אבות פ״ד מ״ד ,ועי׳ עוד בפ׳ בלק עה״פ הנה ברך לקחתי( שכשמזכירין
שבחיו של ה׳ ית׳ במדותיו רחום וכו׳ ,ה״ז משפיע וממשיך על האדם ג״כ אותו המדה
כוחה של
פרק יא -אות ב
תפלה
ק א
״
המאבד כל זה בידים מחמת מהירות ורדיפת ההבל והתהו ,וכן בכל המצוות
אפשר לשאוב מהציווי בתה׳׳ק ומההלכות שלהם כנ׳׳ל ,וכן ב״ת ״שיית המצוה
גם כן יכוין בש״ת מ״שה לשאוב ולקבל מהם רוחניות ולהתדבק ״ל ידם
בקדושה ״ליונה בכל דבר ודבר ״ל ה״נין שרומז ״ליו ,וכל זה למי ש״ושה
אותם בדביקות כל לבו ונפשו ומםיח ד״ת ושוכח מכל ה״וה׳׳ז ,ומ״צמו גם כן,
בש״ת מ״שה המצוה או התפלה ונהיה דבוק כולו בהמצוה .
ב
ויש לד״ת שכל כך גדול כח קדושת התיבות של התפלה שכשהאדם בש״ת
תפלתו יצייר לפני ״יניו צורת התיבות והאותיות הרי זה מוםיף להאדם כח
קדושה וטהרה ,ו״יי ״וד ב״נין זה מה שכתב בנפש החיים להגר׳׳ח וואלאזינ״ר
)ש״ר בי פי׳׳ג( וה״תיקו בשמו הב״ל בן איש חי בםפרו וז׳׳ל וה״צה הי״וצה הוא
כמו שאמר המגיד להב׳׳י ,ליזהר מלחשוב בש״ת התפלה בשום מחשבה אפילו
של תורה ומצות כי אם בתיבות התפלה ״צמם ,דוק בדבריו שלא אמר לכוון
בכוונת התיבות ,כי באמת ב״ומק פנימיות כונת התפלה אין אתנו יוד״ ״ד מה
וכוי אלא ה״יקר ב״בודת התפלה שב״ת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה
מהתפלה ,יצייר לו אז במחשבתו אותו התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין
להוםיף ״ל ידה כח הקדושה שי״שה פרי למ״לה להרבות קדושתם ואורם וכוי,
והיא םגולה נפלאה בדוק ומנוםה למרגילים ״צמם בזה לבטל ולהםיר מ״ליו כל
ממדותיו יתי ,ועמש״כ בבעל הטורים )דברים כ׳׳ו י״ט( כעין זה על האי דאיתא בחז״ל עתיד
הקב״ה להיות עטרה בראש כל צדיק ,הכונה שאותה עטרה שמעטרים להקב״ה בתפלתם
שמהללים ומשבחים להשם יתי ,הי יתי מחזירה להם והוא להם לתפארת ,ע״כ .ואפ״ל
שאי״ז סותר לדברי הקדושת לוי שמדבריו יוצא שכבר בעוה״ז מקבלים התפארת הזה,
שיש לומר שחלק ורושם מזה כבר מקבלים בעוה״ז אבל עיקר האור ושלימותו מקבלים
לעתיד לבוא ,וכמו״כ בכל מצוה לכאורה הוא כך שחלק מהאור מתקבל תומ״י ועיקר
אורה מופיע לעתיד לבוא) ,ועיי להלן בפי״ג סוף אות די בהערה רכ״ח המתחלת ועמש״כ בעל העקרים,
מש״כ שם בדברי בעל הטורים הנ״ל( .
קעב
כוחה של
פרק יא -אות י
תפלה
מחשבות ההבלים הטורדות ומניעות טהרת המחשבה והכוונה ,וכל אשר יוםיף
הרגלו בזה ,יתום״ לו טהרה במחשבתו בתפלה ,והיא כוונה פשטית ,עכ׳׳ל.
והבא׳׳ח מוםי״ על דבריו בםפרו וז׳׳ל ואז מובטח אתה שתשכיל ותצליח בכל
תפלותיך וכולם יהיו רצויים לפני הבורא ית׳׳ש כריח ניחוח אכי׳׳ר ,עכ׳׳ל .ואם
היינו מתבוננים איזה כח אפשר לקבל מכל התיבות שבתה׳׳ק ובתפלה וכמו׳׳כ
בלימוד הגמרא וכדומי לא היינו זזים מהם והיינו מעטרים אותם על ראשינו
ומאריכים בהם בעריבות וידידות ונעימות בלי גבול .
מפפרים על רי יאשע בער זצוק׳׳ל בעל הבית הלוי ,כי לפעמים כשהיה לומד
גמי והיה אומר ׳אמר רבא׳׳ היה חוזר על זה הרבה פעמים ׳אמר
רבא׳׳ וכן ׳אמר אביי׳׳ וכוי ונתארך לכמה דקות ,ומחמת המתיקות והדביקות
בתורה לא היה יכול להיפרד מהמילים האלו ,ובאמת איתא בירושלמי )שבת ו
ע׳׳ב( שהאדם צריך לתאר לעצמו כאילו בעל השמועה עומד כנגדו) ,ואולי כן
עשה בשעה שהיה מאריך בהזכרת שמם( ואנו אין לנו מושג איזה מתיקות הרגישו
גדולי ישראל בכל תיבה שבגמי .רק שמענו ונדעם מכמה וכמה מבני עליה שהיה
מםפרים עליהם כדברים הללו .
גם ראיתי שמםופר על רי מאטיל מםלונים זי׳׳ע ,שבזקנותו כשהיה םגי נהור,
והיו להבחורים קביעות ללמוד לפניו גמי ורמב׳׳ם ,וםיפרו עליו שאפילו
כשלמדו לפניו משניות ,אפילו את המשנה שור שנגח את הפרה )שכולם יודעים
אותה( היה אומר את המשנה באהבה ובמתיקות ,והיה מפרש בפשטות ההלכה
של המשנה שהדין כך וכך והיה נראה עליו געגועין ושעשועין גדולים בכל תיבה
של המשנה ,ומתוך אהבה היה חוזר על המשנה וההלכה ,בלי העיוןקצז ,רק םתם
קצז וכ״כ בספר תולדות אדם פ״ט על הגאון ר׳ זלמן מוואלזי׳ן זצ״ל אחי הגר״ח זצ״ל
שאמר בזה״ל אילו היה לי מספיק זמן הייתי חוזר על דבר אחד מד״ת שנה תמימה
ויותר ,כי היא חביבה עלי בכל עת עכ״ל .ובספר מנוחה וקדושה )שער התורה ח״א סוף אות
ד( כתב ושמעתי שהגר״א ז״ל כשהיה בוחן ובודק מי ראוי להיות תלמידו היה מצווה
עליו לחזור על ענין אחד מד״ת הרבה פעמים ,ומי שכאשר היה מרבה בחזרה היתה
כוחה של
פרק יא -אות ב
תפלה
ק א
״
היה חוזר ״ל ההלכה באהבה ומתיקות גדולה ,וא״׳׳פ שהיה אדם גדול בתורה,
ומתמיד גדול כל ימיו והיי זוכר הלשונות שאמרו לפניו ב״׳׳פ ,״ם כל זה כשהיה
מוציא מפיו תיבות המשנה ,ראו ״ליו שהוא משת״ש״ בהם ,כמו אדם שמת״נג
באכילתו) ,וכמו שאמר דוד המלך ״׳׳ה ,כמו חלב ודשן תשב״ נפשי ושפתי רננות יהלל פי
)תהלים ם׳׳ג ו( ,היינו שהיה מרגיש בשפתי רננות יהלל פי ,ממש כמו חלב ודשן
תשב״ נפשי( .
וכך צריכה להיות גם כן תפלתו של אדם ,שאם מתפלל באופן זה ,אז חו -ממה
שנ״נה ״ל אותה הבקשה שמבקש ,גם הוא ״צמו מת״לה מאוד בתיבות
האלו שמוציא מפיו ,וזהו דבר ראשון שצריכים לקבל מהתפלה .ובזה יש להבין
מה שמובא בםפרי מוםר שמי שמתפלל ״ל רוחניות הוא נ״נה מידקצח ,משום
דהרוחניות הוא מקבל מהתיבות של תפלה ״צמה ,והתיבות ״צמם כבר
משפי״ים לו.
אבל בתפלה ״ל גשמיות צריכים לזה ׳וי״תר׳ כדי שבקשתו ת״נה ,דהיינו
שצריך )לפ״מים( להפך ממדת הדין למדת הרחמים ,וכן יש לזה םדר
בשמים שצריכים המלאכים לה״לות הבקשה לפמליא של מ״לה ,ואז כל
המלאכים צריכים להםכים לזה ושלא יהיה קטרוג ״ל מילוי בקשתוקצט .אבל
מתגברת אצלו חמדתה יותר ויותר לחזור בלי הפסק ,בזה היה מוצא חן בעיניו להתקבל
אצלו עכת״ד .הנה החמדה והחביבות הזו אינה מפני החכמה שבה ,אלא מפני שהוא דבר
הי ואין סוף לחביבות הדיבור בו מגודל האהבה להי וכענין שאמר הכתוב )משלי ה ,יטי(
באהבתה תשגה תמיד.
קצחבספר חסידים סיי קל״א כתב ,וז״ל אם שואל אדם על לימוד התורה או דבר אחר
מחפצי שמים ושופך את נפשו עליו ,הי יתי שומע תפלתו אע״פ שאין בידו מעשים
טובים ,ע״כ .ועיי בספר אבני זכרון אות תרס״ג ,שכתב ,אדם המתפלל שיהיה חכם
לעבודת הי יתי אין על זה מקטרגים ,ע״כ.
קצט עיי בספר מנוחה וקדושה )שער התפלה ח״א אות ש״כ( שכתב וז״ל ומבואר בזוה״ק
ויקהל( שבעליית התפלה המלאכים משתחוים לפני כל תיבה בפני עצמה ומקבלים אותה
באימה ,ומוליכין אותה עד העולם שלמעלה מהם כי להם אין רשות להכנס שם ,ומקבלין
)פרשת
קעב
כוחה של
פרק יא -אות
י
תפלה
תפלה לרוחניות ,לא כן הוא ,שהתפלה עצמה מעלה את האדם ברוחניות
כלומר המצות תפלה בעצמה ,והדביקות ,והתיבות שאומר ,מעלה ומזכך את
האדם ,ואינו צריך לחכות עד שתגיע התפלה לשמים ,ועד שיכניםו אותה
למחיצתו של הקב׳׳ה ,ושהמלאכים לא יקטרגו ולא יעכבו להוציא את זה לפועל,
כי רק כשמבקשים על גשמיות צריך לחכות על כל זה ,אבל ברוחניות התפלה
עצמה כבר משפיעה לאדם רוחניות .
ג
נחזור לענינינו שהתיבות של התפלה מעניקים להאדם את הכח של הדברים
המוזכרים בהם אך כמובן שזה אמור כשהאדם אומרם עם דביקות הלב
בהם ,ובכל זאת יש לדעת שאם האדם מרגיש עדיין רחוק מהתפלה ומחו ולבו
אינם מוכנים ומוכשרים עתה להתפלל בכונה רצויה כמו שצריך ,בכל זאת יתחיל
וישתדל להתפלל כפי כחו עתה ,ויאמר במתינות התיבות וישתדל לכוון בהם
היטב אע׳׳פ שאינו מרגיש עדיין שום דבר ,וכדאי לעשות גם כן כמו שנזכר בשם
הנפש החיים והבן איש חי שיצייר לפניו התיבות )או יתפלל מתוך הםידור וישים לב
לצורת התיבות( ואז התפלה עצמה תעלהו ותכניםנו לאט לאט לתוך התפלה .
וכבר הזכרנו במקום אחר בשם הםפה׳׳ק שהדרך הנכונה בתפלה הוא להתחיל
התפלה בפשוט ,ולאט לאט להגדיל רגשי לבו וליכנם יותר בהתלהבות
אותה המלאכים שבעולם השני באימה כנ״ל ,ומוליכין עד עולם שלישי כנ״ל ,והגבוה
ליותר גבוה עד א״ס ב״ה ,וכביכול הוא יתברך שמח בה ונעשית כתר על ראשו ,וכרוזא
קרי בחיל הבו יקרא לברא דמלכא וכו׳ ,בד״א בזמן שהמתפלל משים כל זה אל לבו קודם
התפלה שמקריב דורון לפני מלך הכבוד .ועל כל תיבה ותיבה עומדים כמה מלאכים
לבדקה אם היא כתיקונה ,ומהרהר בלבו בתשובה ,ונזהר בכל כוחו ממחשבה זרה ,גם
להתפלל במתון ולהפריד בין הדביקים כדינו ,עכ״ל .ועיי״ש בזוה״ק שהאריך מאוד והובא
לשונו בספר יסוד ושורש העבודה שער האשמורת פי״ב ,וכן בקב הישר פרק ל״ח .ועי׳
בחי׳ הרשב״ץ )לבעל התשב״ץ דף י״ג ע״א( ד״ה ונראה ,שביאר עד״ז לשון התפלה מלאכי
רחמים הכניסו תפלתנו עי״ש) .ועי׳ בזה באלף המגן שעל המטה אפרים סי׳ תקפ״א סק״מ( ועיין עוד
מש״כ בענין זה באקדמות מילין אות ב׳ בהערה י״ב המתחלת כמו בכל המצוות.
כוחה של
פרק יא -אות
ב
תפלה
ק א
״
)ויש בזה ביאור ״מוק למה דוקא כך ואכ׳׳מ( ,ובמקום אחר פירשנו בזה בם׳׳ד את
הפםוק )תהלים ק׳׳ב( תפלה ל״ני כי י״טוף כלומר תפלת ה״ני שאינה נוב״ת
מהלב כדב״י ,ומפני כך ׳׳כי י״טוף׳׳ )לשון איחור כמו ה״טופים ללבן כמו שפרש׳׳י
שם( כלומר ה׳׳ה מתאחר ״ד שרק באמצ״ תפלתו מגי״ ל׳׳ולפני הי ישפוך שיחו׳
)שכבר נוב״ת מלבו( ו״׳׳ז מבקש המשורר שא״פ׳׳כ ׳׳הי שמ״ה תפלתי׳ וגוי,
ומלמדנו כאן הפםוק שאפילו כשרואה האדם בתחילת תפלתו שקשה לו לכוון
ולהתפלל כהוגן בכל זאת אל יתיאש וימנ״ ״צמו מלהתפלל אלא ימשיך כפי
כחו ואז מובטח לו שםוף םו״ התפלה ת״לה אותו במשך התפלה לאט לאט
ותכניםו לתוך התפלה ,ו״נין זה יש לכוון גם כן במאמר הב״ש׳׳ט הנ׳׳ל ״ה׳׳פ
בא וגוי אל התיבה וגוי ליכנם בתיבות התפלה שי׳׳ל הכוונה במה שנרמז ״נין זה
כאן ,שהוא מפני ש״נין הכוונה בתפלה הוא בדומה לתיבת נח שכמו שהתיבה
קולטת ומרימה את האדם ומוליכה אותו ביחד ״מה למקום שהיא הולכת ,כמו
כן הוא בתפלה אם האדם מכנים את ״צמו אל תוכה וכנ׳׳ל .
ד
ויש לד״ת ש״נין הנזכר נוג״ אפילו באופן שמםוגל להתחיל תיכף ומיד
להתפלל כראוי ,שהרי בכל זאת יש בני אדם שהרבה מהתפלות שתיקנו
אנשי כנםת הגדולה בברכות השמו׳׳״ הרי הם יותר גבוהים מדרגתם כגון
ולירושלים ״ירך וכוי ואת צמח דוד וכוי ותחזינה וכוי שלפ״מים האדם אינו
מרגיש שבקשות האלו נוג״ות כ׳׳כ ללבו באמת ושמתג״ג״ ומשתוקק אליהם
)לפחות( כמו שמשתוקק לצרכיו הגשמיים ,ואם כן ח׳׳ו חםר לו בברכות אלו
הרגשת לבו ואיך יצא ידי חובתו בזה ,והרי באמת ״נין הצפיה לבנין ירושלים
ולהגאוה׳׳ש הוא מהחמורות שהרי בבי׳׳ד של מ״לה הוא מהשאלות הראשונות
צפית לישו״ה )כמבואר שבת ל׳׳א( ,ואיזה בושה תהיה ח׳׳ו להאדם כשאין לו
מ״נה ״׳׳ז] ,ואפילו אם היה מצפה אבל לא בלב שלם אלא פחות מלצרכיו הגשמיים בודאי
אוי לה לאותה בושה[ .ולכן ה״צה לזה הוא שיאמר את התפלות האלו בדביקות
כפי כוחו כנ׳׳ל ,וא״׳׳פ שאינו בשלימות הלב בכל זאת אם יאמרם באופן הנזכר
קעב
כוחה של
פרק יא -אות
י
תפלה
כלומר שיכנם כולו בתיבות התפלה וידבק מחשבתו ולבו כפי כוחו )וכן בהתיבות
כצורתן כנ׳׳ל( ויםיח דעתו מכל שאר הדברים כנ׳׳ל ,ויכוין על כל פנים ברצון
ותשוקה שהתיבות יעלו אותו ,אז בודאי םו״ םו״ תיבות התפלה יעלוהו לאט
לאט להדרגא הנכונה בם׳׳ד וכנ׳׳לר.
וזה י׳׳ל רמוז בלשון הגמי שהתפלה עומדת ברומו של עולם )וכפירוש העולם הנ׳׳ל
שלכן מעלה גם את האדם לרומו של עולם( ובני אדם מזלזלין בהם מפני שהאדם
חושב שהתפלה מדברת על ענינים שהם למעלה ממדרגתו כנ׳׳ל )כגון בקשת בנין
ירושלים וצמיחת קרן דוד וכוי( ואני הנני עומד למטה ורחוק מדברים האלו ,וכן
שאר התפלה שחייבין לכוון לבו ולחשוב כעומד לפני המלך ולשמוע ולכוון כל
חזרת הש׳׳ -וכוי וכוי ואיך אוכל לעמוד בכל זה הרי זה רחוק ממני ,לכן הגמי
מודיע לנו שזה טעותן של בני אדם שמזלזלין בה בחנם כי אדרבה העצה לא
לזלזל בזה כי ע׳׳י כך הם מפםידים ,אלא יתאחזו בהתפלה כפי כוחם ויכלתם
והתפלה תעלה אותם וכמו׳׳כ בכל המצות נוהג ענין הזה שכשהאדם עושה כפי
יכולתו אע׳׳פ שאיננה בשלימות כדבעי בכל זאת אם בשעה שעושה המצוה
משתוקק ומתפלל שבזכות עשייתו עתה יזכה לעשותה עוד פעם ולעשותה
כראוי בפעם הבא הרי זה יביאהו לכך ונתבאר בזה במקום אחר פיי המשנה
מצוה גוררת מצוה ששכר מצוה מצוה ,כלומר שגוררת אותה המצוה עצמה
לקיימה בשלימות יותררא )ועיי אוהב ישראל פי ראה עה׳׳פ עשר תעשר מה שכתב בענין
זה( אלא שבתפלה מתעלה כל האדם כולו לאט לאט לרומו של עולם וכנזכר( .
י ויל״פ בזה מאמר חז״ל )ברכות כו ע״ב( תפלות אבות תיקנום ,שצריך להבין מה הכונה,
הלא לא תיקנו החיוב שהרי זה או מתקנת חכמים או מה״ת ,והנוסח גם כן לא תקנו הם
אלא אנשי כנסת הגדולה ,ואם כן הל״ל התפללו )כלומר שהם היו הראשונים שהתפללו תפלות
בזמנים האלו של בוקר צהרים וערב( .אלא י״ל הכונה שתיקנו וקשרו בהם את הכח הרוחני
הזה ,וחז״ל עשו מזה חיוב ואנשי כנה״ג הכניסו הכח הזה בהנוסח שתיקנו לנו] .ועי׳
באקדמות מילין הערה יייא שהארכנו בזה[.
יא א.ה .וכן כתב בספר מנוחה וקדושה )בשער התפלה ח״א אות כ״ח( וז״ל ששכר מצוה מצוה,
פי׳ עבור המצוה הקלה שעשית וחטפת שכרך עליה בעוה״ז לעזור לך על אחרת כמוה,
כוחה של
פרק יא -אות
ב
תפלה
ק א
״
ומובא בשם הרה׳׳ק השר שלום מב״לזא זי׳׳״ שאמר ש״׳׳י כונת פירוש המילים
לבד בתפלה יכול האדם להגי״ ״ד לדרגת רוח הקודש ממש ,״׳׳כ.
)וכמובן כוונתו כשאומר התיבות בכל הלב ובדביקות ,ובהיםח הד״ת מכל שאר
מחשבות וכנ׳׳ל ,וא״׳׳פ שאין האדם יוד״ שום כוונות ״מוקות כיחודים וםודות
וכדוי(
ה
ועוד כדאי להזכיר ״נין חשיבות התיבות של התפלה מה שמובא בכף החיים
בםיי צ׳׳ח אות בי וז׳׳ל צריך ליזהר בתיבות ובאותיות ובנקודות להוציאן
כתיקונן ושלא יחםר מהם שום דבר והביא בשם םידור נהורא שכתב כי זה ידו״
בזהר הקדוש שבכל אות אות ובכל קו -קו) -של תורה ותפלה( תלויין כמה אלפים
רבבות ״ולמות ״ליונים קדושים ונ״למים) ,״יי זוה׳׳ק פרי אחרי( ,היוצא מזה
כשהאדם מוציא מפיו התיבה כתיקונה מנ״נ״ כל ה״ולמות התלויים בהם ,אך
כשאין האדם נותן ד״תורב ולבו אל הרגשת המבטא היטב ומחליף תיבה בתיבה
ועוד ברעותה הטובה ממנה ,פי׳ השניה תהיה בכוונה רצויה ובחשק לבך יותר מן
הראשונה עכ״ל] .וראה לעיל פייג אות א׳ שנתבאר בזה עוד באופן אחר[ .
יב וכדי להסיר מכשול מרבים ההכרח לעורר בזה אשר כהיום בתקופתינו שירדה חולשה
ומחלה )ולדאבונינו נלקה בדורינו הרבה בזה ה״י ויצילינו( ,אשר יש מספר אנשים ה״י שסובלים
בנפשם מאוד מענין של ספיקות והיסוסים בענין דקדוקי התיבות ,שהמחלה הזאת
גורמת להאדם ספיקות ופחד ודמיונות ,שאולי לא הוציא התיבות כראוי )וכיוצא בזה בשאר
ענינים ודקדוקים וזה מצוי גם בכל הענינים אפילו בענינים גופניים שאינם מדקדוקי המצות( ,לכן יש
לדעת שע״פ טבע המחלה הזאת כל מה שהאדם יוסיף לחשוב על זה ולהתייחס לאלו
הספיקות ולהשקיע מחשבתו בזה ,ה״ז מחמיר על המחלה ל״ע ונהי׳ יותר ויותר גרוע
ח״ו לאט לאט וזה מונע את הרפואה לצאת מזה ,והעצה היעוצה בזה מפי ספרים
וסופרים הוא רק להסיח דעתו ולא להתייחס לכל זה ולא לדקדק ,ועי׳ ספה״ק תפארת
שלמה עה״ת בסופו מכתב תשובה בעני״ז המדובר שם בענינים חמורים באיסור
דאורייתא ועי׳ מש״כ שם בזה ,וכתב שם שהרפואה לזאת דוקא להקל ולא להתייחס
כלל לחששות עשדבה״ק) .וראיתי עתה שיצא לאור קונטרס חשוב על ענינים אלו מת״ח אחד בשם
קעב
כוחה של
פרק יא -אות
י
תפלה
אחרת שאינה בתיקון םדר התפלות גורם פגמים גדולים ר׳׳ל באותן העולמות
הקדושים התלויין באותן האותיות של התיבה דבאתערותא דלתתא תליא
איתערותא דלעילא ,לכן ירגיל א׳׳ע בזה ובתחלת הרגילו יעשה כמ׳׳ש בד׳׳מ
שיוציא התיבות כמונה מעות וכוי )עד שיתרגל להוציאם כתיקונן ואח׳׳כ יוכל לאומרן
יותר במהירות קצת( ומביא שם מעשה נורא בחםיד אי מפורםם בדורו שאחרי
שנפטר לב׳׳ע רצו להענישו עונש גדול על שלא נזהר להוציא האותיות והנקודות
כתיקונן ע׳׳כ מםידור נהורא ,וכתב הכף החיים שם ועל כן צריך ליתן דעתו
תמיד רגבלימוד התורה ותפלה שלא יאבד מהן שוםרד אות מראש התיבה או
מםופה או מאמצעה כי כל אחד יש לו איזה אותיות )אחרות( שאינם יוצאים
בטוב במבטא שלו ,והמהירות מוכרח שתאבד איזה אותיות והוא לא יודע
ואשם ובפרט צריך ליזהר בשמות הקדושים שיוציאם ברעדה בקדושה ובטהרה
ובכונה גדולה והבא ליטהר מםייעין אותו ע׳׳כ .
״יראה טהורה״ שמבאר בענין זה דברים חשובים( ולכן יש לדעת שכל מה שמובא בכאן בענין
דקדוקי התיבות ,אסור לאנשים שסובלים מזה להתעסק ולהחמיר בזה כלל )וכמאמר
החובות הלבבות מן הזהירות שלא ליזהר הרבה( שלא יצא שכרם בהפסדם ח״ו ודי בהערה זו,
וכל המדובר בספה״ק הוא לגבי אנשים הממהרים ובולעים ומדלגים על תיבות ואותיות
כמו שרואים היום אנשים שנכשלים ח״ו בזה ,מכח אי שימת לב ומחמת אי ידיעה
בחומר הענין .
״ ועל הגרי״ז זצ״ל מסופר שאמירת התהילים שלו היתה בדקדוק רב ,כל מלה ומלה,
ופעם אחת אמר ״יש לנו יהלומים-קוראים לזה תהילים״ )הוספת המעתיק([
י י ועי׳ בספר מנוחה וקדושה שער התפלה ח״א אות כ״א שכתב וז״ל אף שכתוב בספרים
שאם אדם זוכה להתפלל תפלה א׳ בכוונה רצויה עולין עמה כל התפילות שלא בכוונה
שהתפלל עד הנה ונדחו ,מסתברא שכ״ז אם התפלל כל התיבה בשלימות רק בחסרון
כוונה והיא כמתה ,תוכל לקבל חיות ע״י התפלה החיה ,אכן אם חסרה אותיות הרי היא
כמחוסר אברים ,ואיך אפשר שימלא אבר החסר עכ״ל[
כוחה של
פרק יב -אות א
תפלה
ט
ק״
פרק יב
בו יבואר :א( חשיבות כל חלק מחלקי התפלה .ב( התועלת שיש לכל
אחד מחזרת הש״ץ .ג( בענין העונה איש״ר בכל כוחו.
א
איתא בקדמונים ז׳׳לרה שהתפלה מחולקת לארב״ה חלקים :
א .ברכות וקרבנות ,וזה כנגד ״ולם ה״שיה ,וחלק זה מכבם את האדם מן
הזוהמא כדוגמת הקרביות] .ויש נוהגין לומר ג׳׳כ פי הכיור שנזכר בו
׳ורחצו ידיהם ורגליהם׳ [
ב .פסוקי
דזמרה וזה כנגד ״ולם היצירה ,ומובא בפוםקים )״יי לבוש םיי ם׳׳ט וםיי
נ׳׳ד ם׳׳ג ,ובמ׳׳ב םיי נ׳׳ד םק׳׳ה( שיש בזה םוד להבריח המקטרגים ולזמר
ה״ריצים ש״׳׳י אמירתם מחתך אותם מחנות של המקטרגים שבאים למנו״
״ליית התפלה.ומכרית את כח הקליפות .
ג .ק״ש וברכותיה,וזה כנגד ״ולם הבריאה שהוא ״ולם המלאכים ,שהן
מקדישין שמו יתברך בםדר קדושה ,ולכן אנו אומרים יוצר משרתים
וכוי.
ד .תפילת שמו׳״ ,וזה כנגד ״ולם האצילות .
והכונה בכל זה שהאדם צריך להת״לות מ״ולם ל״ולם במשך התפלה ״ד
שהוא ״ולה ל״ולם האצילות בתפילת י׳׳חײ שאז כביכול מתייחד ״ם
הקב׳׳ה בדביקות גמורה ,וזה יחוד ״ם המלך ב״צמו .ולכן התפלה היא בלחש,
יה והובא ג״כ בחיי אדם כלל כ׳ ע״ש.
״ א.ה .וכמו״כ אלו הד׳ חלקים חלוקים בדינם וחמורים זה מזה מצד ההלכה ,שבכל חלק
מהד׳ חלקים מחמיר והולך האיסור להפסיק בדיבור .וק״ל.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
שכאשר אנו מגיעים כבר לפני המלך ממש ,וכמו שאמרו חז׳׳ל )םנהדרין כדי( שאז
השכינה כנגדו ,אנו מתפללים בקול דממה דקה .וקולו לא ישמע] .וארבעה חלקים
הנ׳׳ל נמצאים ג׳׳כ בםיום התפלה שאז האדם יורד מהםולם .עד׳׳ז -באשרי וקדושא דםידרא
יורד לעולם הבריאה ,שזה כנגד הברכות ק׳׳ש ,ובשיר של יום יורד ליצירה וזה כנגד הפםוקי
דזמרה ,ואמירת הקטורת כנגד אמירת הקרבנות ובזה חוזר לעולם העשיה[ [
ויש לדעת שיש בכל פרט ופרט מהתפלה כח מיוחד ,ומי שמזלזל או מדלג על
פרט מהפרטים הרי הוא מפםיד כוח רוחני גדול מדברים העומדים ברומו
של עולם שיכול להשיג בכל פרט ופרט מהתפלהרז ,ונתפום לדוגמא פרט אחד
מה שכתוב בזוה׳׳ק לענין שני תפילות י׳׳ח שתיקנו חז׳׳ל דהיינו תפלה בלחש
ותפלה בקול רם של חזרת הש׳׳ ,-שתפילת הלחש הוא נגד תפילין של יד,
והתפלה של הש׳׳ -זה נגד תפילין של ראש ,וידוע שהתפילין של ראש הוא
בדרגא יותר גבוה מהתפילין של יד ,והוא הדין לענין תפילת הש׳׳ -שרומז
לתפילין של ראש הרי הוא בדרגא יותר גבוה מהתפלה בלחש .והאדם מקבל זה
על ידי שמיעה ושימת לב לתפלת הש׳׳ -שבזה ה׳׳ה משתתף עם תפלת הש׳׳-
ונחשב גם עבורו כאילו התפלל אותהרח[
והבן איש חי כתב בשם כתבי האר׳׳י ,שהתפלה שבקול רם של הש׳׳ -מעלה
את התפלה שבלחש למקום יותר עליון) .ובזה יש להבין הטעם למה
תפלת הש׳׳ -הוא בקול רם ,לפי שזה התפלה הוא ענין העלאה וגילוי ,שמביא
יז וכמש״כ בכה״ח סי׳ נ״ב וז״ל דע דבכל סדר התפלה יש בהם סודות נעלמים ודברים
נפלאים ,ועל כן צריך להזהר מאד לומר כל סדר התפלה על הסדר ,ולא יחסר מהם שום
דבר ,וכן הזהיר המגיד למרן הב״י לבוא לביהכ״נ בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא
בדילוג כי העושה כן מהפך הצינורות עכ״ל .וכ״ה במ״ב סי׳ נ״ב סק״א .
יח וכמו שכתב רבינו יונה באגרת התשובה אות ו׳ וז״ל ובשעה שהש״ץ חוזר ומתפלל
חייב לענות אמן על כל ברכה ,ויכוין לבו בכל ברכה וברכה כדי שידע על איזה ברכה הוא
עונה אמן ,ויש לו בזה שכר כפול ,וה״ז כמי שהתפלל שתי פעמים זה אחר זה עכ״ל.
וכעי״ז כתב הב״י בסי׳ קכ״ד בשם האבודרהם ע״ש[
כוחה של
פרק יב -אות ב
תפלה
קפא
את התפילות לידי גילוי ,והיינו שהתפלה בקול רם מגלה את התפלה שהיה
בלחש( .ויש לומר ״ל פי זה שלכן ישנם אנשים שמתפללים ואינם נ״נים ,לפי
שאין התפלה שלהם מג״ת ״ד כםא הכבוד ,שאין להם את הדבר שי״לה את
תפלת הלחש לכםא הכבוד ,והוא תפלת הש׳׳ .-כי בזמנינו הרבה אנשים אינם
שמים לב לתפלת הש׳׳ .-ואם אדם רוצה שהתפילות שלו יתקבלו ,צריך לד״ת
שזה מגי״ דוקא ״׳׳י חזרת התפלה של הש׳׳. -
ו״ל פי זה י׳׳ל דזה רמוז ג׳׳כ במה שאמרו חז׳׳ל )ברכות וי ״׳׳ב( שתפלה היא
מדברים ה״ומדים ברומו של ״ולם ובני אדם מזלזלין בהם ,שהוא גם כן
רמז ״ל חזרת הש׳׳ -וכנ׳׳ל שדרגתם גבוהה מאד ,והם מ״לים את התפלה לרומו
של ״ולם ,אלא שבני אדם אינם שמים לב ״ל תפלת החזרה ולכן אין תפלתם
״ולה לרומו של ״ולם ,מפני שמזלזלים ׳׳בהם׳׳ כלומר בתפלת החזרה שהם הם
ה״ומדים ומ״לים את התפלה לרומו של ״ולם ,ומפני זה לא נפ״לת בקשתם .
ב
וכמו כן בקדיש יש שמזלזלים בה ,ואינם יוד״ים איזה אוצרות יש בקדיש
כשמכוונים בה בכונת הלב ,וכמה האדם יכול להרויח מזה ובפרט ״ניית
יש׳׳ר בכונה כדאיתא בגמרא )שבת קי׳׳ט בי( שמבטלת גזר דין של ״י שנה
והדברים נפלאים ונוראים ואיך אפשר לזלזל בדברים כאלו ,אבל צריך לד״ת
שצריך להיות בכל כוחו כדאיתא בגמי וכמו שפרש׳׳י שם כלומר בכל כח כונתו,
)ופרשנו בזה במ׳׳א( ורצה לומר שיכוון ׳׳לבו׳׳ לזה לא כונת המח כי איך יתכן ש״׳׳י
שיכוין פיי המילות בלי הרגשת הלב יתבטל ״ל ידי זה הגזר דין ,זה אינו מתקבל
״ל הד״ת ,אלא המדובר כאן ״ל כונת הלב כלומר שיכנים רצון בלבו שבאמת
רוצה ומשתוקק שיתגדל ויתקדש שמיי רבא,וזהו הפירוש בכל כוחו שמשים כל
כחו בזה ה״נין ,והוא רוצה ומבקש באמת בכל לבו שיתגדל ויתקדש שמו
הגדול ,ואז אם האדם מגי״ לזה ״י׳׳ז הוא מבטל את כל הגזירות ממנו ,שהרי כל
הגזירות הם באמת כדי לזכך את האדם ולקרבו אל הי ,אבל אם האדם מגי״
להרגשה הנ׳׳ל שזהו כל בקשתו ורצונו ,בודאי זה ״צמו הקירוב הגדול ביותר,
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
וזהו אהבת הי במילואה ,לכן ממילא מתבטל מעליו כל הדינים וכל הקיטרוגים
ועי׳׳ז מתבטלים כל הגזירות הרעות .ועל זה צריכין להתאמ -ובדרך הנ׳׳ל
להכנים ללבו את ההרגשה לאט לאט וכן על ידי הדביקות בהתיבות יהא שמיי
רבא כוי יוכל לרכוש את זה לאט לאט וכנ׳׳לרט] ,כפי מה שנתבאר בפי׳׳א שאנשי
כנה׳׳ג הכניםו בתיבות האלו את הכח שזה בעצמו ישפיע על האדם את הענין שמזכירים[ [
ומבואר בזוה׳׳ק ובמדרשים שע׳׳י עניית אמן ואיש׳׳ר נעשה מזה כתר בראש
אלוקי צבקות ומתפאר הי יתי כביכול וע׳׳ז נאמר ישראל אשר בך
אתפאר ,ובםפה׳׳ק האריכו בדרך זה שיתאר האדם לעצמו כמה היה שמח אדם
פשוט ונחות דרגא אם היה ניתן לו הכבוד להכתיר את המלך לשום הכתר
מלכות על ראשו ולהכריז הכתרת מלכותו ,ובפרט במקום שישנם שרים נכבדים
והמלך מיאן בכולם ובחר דוקא בו יותר מהם ,איזה הרגשת אושר ושמחה היה
לו בזה והיה פג לבו ומתעלף מגודל הרגשת השמחה ,וכך ויותר מזה אנו זוכין
בעת שאנו מכתירין את השי׳׳ת .ובםפה׳׳ק םידורו של שבת האריך והרחיב
הדיבור בענין זה [
וגם בכלל צריכין לדעת חשיבותה של הקדיש שהוא דומה לענין של חזרת
הש׳׳ -הנ׳׳ל כדאיתא ע׳׳פ האר׳׳י שהקדישים מעלין את התפילות ,ואחרי
גמר כל חלק מהתפלה אומרים קדיש כדי שהם יעלו את התפילות אחר כל חלק
מדי חלקי התפלה לפני שנכנםים לחלק הבא של התפלה [
יטוצריכים להתבונן מכיון שיש בידינו יהלום כזה לבטל גזר דין של ע׳ שנה ,א״כ כדאי
להתאמץ בכל הכח והיכולת להשיג את הדרגא הזאת שיהיה עניית יש״ר וכו׳ בכל כונת
לבו ,וכלומר להמחיש ולגלות בלבו הרצון שיש״ר מברך ושיתגדל ויתגלה כבוד מלכותו
ית׳ בעולם ,כי הלוא זהו מטרת וכונת כל הבריאה שיתגלה כבוד מלכותו ועי״ז נזכה לכל
השכר הצפון לעתי״ל ,ובאמת כל יהודי יש לו את הרצון הזה בלבו אלא הוא מכוסה
בכיסוי הגשמי שמונח על לבו ,וראוי לעבוד ע״ז אפילו כמה שנים עד שישיג אותה
לבסוף ,ועל ידי שהאדם מאמין שבתוך לבו זהו רצונו עי״ז יש לו קשר עם זה )כי האמונה
הוא המקשר את האדם להדבר( ,אז בודאי יצליח בס״ד לבסוף לגלותו להוציאו לאוה
כוחה של
פרק יב -אות ג
תפלה
קפג
ג
וכמו״כ יש ל״ורר ב״נין אמירת פרשת ה״קידה ופרשת הקרבנות ,שהםדר הזה
נתקן והוקב״ ״׳׳י הגאונים הקדמונים ,ויש בהם תו״לת ״צומה לאין
״רוך ותיקון גדול לנפש האדם ,והמתרשל באמירתם הרי זה חםרון לא יוכל
להמנות .ונביא בזה מ״ט מקורות ״ל חשיבות ה״נין
באמירת פרשת ה״קידה כי הב׳׳י )םיי אי( בי ט״מים :א .כדי להזכיר זכות אבות
בכל יום .ב .כדי להכני״ יצרו ל״בוד השי׳׳ת כמו שמםר יצחק נפשו.
והחיד׳׳א כתב )בםי צפורן שמיר םיי בי( ״וד ט״ם שםגולתה לכבוש הדין ,וכתב
שאם שב בתשובה בכונת ה״קידה יכופר ״וונו .וביאר שם שיתאמ -לאומרה
בכונה גדולה ,וישים ״יניו ולבו ״ד כמה מג״ת ״בודת הי ,שאברהם אבינו גמר
בלבו בלב שלם למםור בנו אהובו להשי׳׳ת .ויצחק אבינו םבר וקיבל וילכו
שניהם יחדיו ,ויאנח ״ל קיצורו ב״בודת הי מאד מאד ,וית״ורר ליהזהר מכאן
ולהבא ליראה את הי רצוף אהבה ,וכשיאמר ׳׳וי״קוד את יצחק בנו׳ יכון
שי״קוד הי שרי מ״לה כשהם מקטרגים ״ל ישראל .ואיתא ) (....כל האומר
פרשת ה״קידה ומכוון כאילו ״וקד את ״צמו ,אזי הקב׳׳ה מצרף מחשבתו
למ״שה וזוכר זכות ״קידותו לישראל .ו״יי ״וד בםפר ש״רי ה״בודה לרבינו יונה
ז׳׳ל אות יג -טזי .והי״ב׳׳ -כתב בםידורו שלכן אומרים פרשת ה״קידה קודם
פרשת הקורבנות כדי להזכיר זכות אבות תחילה ,כפי שהיו ״ושין במקדש שהיו
מזכירין זכות אבות קודם שחיטת תמיד של שחר) .שהיו שואלין במקדש האם האיר
כל המזרח ״ד שבחברון כדי להזכיר זכות ישיני חברון כמבואר בירושלמי יומא ריש פרק גי(
והיו מ״קדין הטלה זכרון ל״קידת יצחק .וכתב שם שאמירת פרשת ה״קידה
בכל יום מבטל מיתה מבני אדם ,ומגין מכל חלאים ר״ים ומכפר ״ון ״׳׳כ .
ופרשת הקרבנות הוא חיוב מדינא כמש׳׳כ תלמידי רבינו יונה בפ׳׳ק דברכות
וכן מבואר בב׳׳י םיי מ׳׳ז שכתב דגם נשים חייבות בקריאת הקרבנות
כשם שהן חייבות בתפלה ״י׳׳ש .ובזוה׳׳ק )ח׳׳א ד״ ק( א׳׳ר כרוםפדאי האי מאן
קפד
כוחה של
פרק יב -אות ג
תפלה
דמדכר בפומיה בבתי כנםיות ובבתי מדרשות ענינא דקורבנא ותקרובתא ויכוין
בהו ,ברית כרותה דאינון מלאכים דמדכרין חוביה לאבאשא ליה ,דלא יכלין
למעבד אלא טיבו ולא יכלין לאבאשא ליה ע׳׳כ .עוד אמרו שם שרי פנחם ביקש
מאליהו הנביא זל׳׳ט שיגלה דבר מה שמועיל לבריות .אמר ליה ברית כרת
הקב׳׳ה שבזמן שיזכירו בני האדם את הקרבנות שצוה משה ,וישים לבו ורצונו
בהם ,שכל המלאכים יזכירו אותו לטובה ע׳׳ש .וזהו ג׳׳כ עיקר טעם התקנה לומר
פי הקרבנות עפ׳׳י הגמי מגילה דף ל׳׳א אמר אברהם לפני הקב׳׳ה במה אדע,
שמא יחטאו ישראל כדור המבול ,ומה תאמר לי ללמדן דבר שיתכפרו בו
עוונותיהם )כפיי רש׳׳י שם( ,א׳׳ל כבר תיקנתי להם םדר קרבנות שכל זמן שקורין
בהם מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבן ואני מוחל להם כל עוונותיהם,
וכמו שהובא בטור םיי מ׳׳ח .וכי השו׳׳ע םיי אי ם׳׳ח וז׳׳ל יאמר עם הקרבנות
פםוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני הי עכ׳׳ל ,והוא עפ׳׳י המדרש
)ויקרא רבה פרשה בי ם׳׳י( אמר הקב׳׳ה מעיד אני עלי שמים וארץ ,בין אשה בין
עבד בין אמה ,בשעה שהן קורין מקרא ׳צפונה לפני השם׳ אני זוכר עקידת
יצחק בן אברהם
ופרשת פטום הקטורת ידוע כי מעלתה רמה ונשגבה עד מאד כמבואר בזוה׳׳ק
פי ויקהל העתיקו בםפר יםושה׳׳ע וז׳׳ל אמר רי שמעון אי בני נשא הוו
ידעי כמה עלאה איהו עובדא דקטורת קמי קוב׳׳ה ,הוו נטלי כל מלה ומלה
מיניה והוו םלקי לה עטרה על רישייהו ככתרא דדהבא עכ׳׳ל .ובםדור יעב׳׳-
כתב וז׳׳ל אמירת פרשת הקטורת ב׳׳פ בכל יום במתון וכוונה הוא םגולה לםייעו
לחזור בתשובה )והוא מדברי האריז׳׳ל( ,וינצל מכל דברים ופגעים רעים ,והרהור
רע ודין רע ומדבר ומגיהנם ולא ינזק כל היום ,ויש לו חלק בזה ובבא ,וכל מעשה
ידיו יתברך ע׳׳כ )והוא מזוה׳׳ק הנ׳׳ל ובזוהר חדש עמוד ם׳׳ז בי( ושם בזוה׳׳ק פי ויקהל
מבואר עוד שמעשה הקטורת ואמירתן חביב ויקר אצל הקב׳׳ה יותר מכל
העבודות שבעולם .וכעי׳׳ז במדרש תנחומא )תצוה םיי ט׳׳ו( אמר הקב׳׳ה לישראל
מכל הקרבנות שאתם מקריבים לפני אין חביב עלי כקטורת ע׳׳ש) .ועיין בגמי יומא
כוחה של
פרק יב -אות
ג
תפלה
קפג
)כ׳׳ו אי( שמ״שה הקטורת היתה מ״שרת ,ומשמ״ בכל בו ואבודרהם שכמו׳׳כ
אמירת פרשת הקטורת מםוגלת ל״שירות( .והחיד׳׳א במחזיק ברכה םיי קל׳׳ב
םק׳׳ו אחרי שהביא דברי הזוה׳׳ק הנ׳׳ל במ״לת אמירת פי הקטורת ,כתב בזה׳׳ל
ו״תה בנ׳׳א פקח ״יניך לכוין באמירת הקטורת לא להנאתך כי אם ל״שות נחת
רוח ליוצרך ,כי מתוק״ תו״לותיו נוד״ שיש בזה נח׳׳ר להשי׳׳ת ״כ׳׳ל.
ד
והנה ישנם כמה וכמה דברים בםדר התפלה שאינם ל״יכובא מ״יקר ההלכה,
והם רק לכתחילה או מילתא דחםידותא או מנהגא ,שמוזכרים בשו׳׳״
ובפוםקים ומפני כך ישנם בנ׳׳א שמזלזלים בהם .לכן כדאי להזכיר מש׳׳כ בכ״
החיים םיי כ׳׳ה אות צ׳׳ב ״ל מה שכתב רמ׳׳א שם ,״ל צד הקבלה לא לחלו-
התפילין ״ ד אחר קדיש יתום )והוםי״ במ׳׳ב שגם לא בש״ת קדיש ״צמו ,כי מאוד יש
לכוין באיש׳׳ר והוא יותר גבוה מקדושה וכוי ״י׳׳ש( ,וכתב הכ״ החיים שם באות צ׳׳ב
בשם החם׳׳ל שכפי דרך האר׳׳י ז׳׳ל יש םוד נשגב וכוי ולא לםלקם ״ד אחר
״לינו ,ושכן ראוי לנהוג גם מי שאינו יוד״ הט״ם ,כי מצוות האלוקיות פו״לת
בםגולה ו״ושות רושם למ״לה א״ שנ״שית בלתי הכונה הפרטית ,רק שצריך
לכוין בכללות ש״ושה המ״שה הזה לקיים מצות אלוקיו ול״שות נחת רוח
לפניו
וכתב ״וד שם בחםד לאלפים )לב״ל הפלא יו״ -בםיי כ׳׳ה אות י׳׳ג( בשם הפוםקים
דיש לדקדק בכל מ״שה המצות שיהיה כםדרן וכמשפטן א״ כי אין אתנו
יוד״ ״ד מה רמזיהם וםודותיהם .וכתב ״וד וז׳׳ל ומאחר שהודי״ אלוקים אותנו
את כל זאת בהני מילי דחםידותא ודקדוקי המצות םודם נשגב וראשם מגי״
השמימה ו״ושות רושם למ״לה וכבוד שמים מתרבה ״׳׳י ,מאן דיש בידיו לקיימן
ומזלזל בהן באמרו די לנו לקיים הדברים המ״כבין מ״יקר הדין ה׳׳ז נמצא שלא
חש לכבוד קונו בהיות לאל ידו להרבות כבוד שמים ,ובודאי ש״ל הכל יביא
האלוקים במשפט לפי מה שהוא אדם ולפי כחו וידי״תו והשגתו ובפרט ב״לותו
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
במעלות אחר מותו ,הדי יתי מדקדק ומעניש על דקדוקים כחוט השערה ,עכ׳׳ל.
והמתבונן בדברים אלו יבין שאין לזלזל בשום חלק מחלקי התפלהרי ואז ייטב לו
בזה ובבא
י' ונזכיר עוד פרט אחד בענין תפלת ״עלינו לשבח" אשר יש אומרים אותה בחטף ואין
יודעים גודל מעלתה ,וראה מש״כ בזה המ״ב סי׳ קל׳׳ב סק״ח וז״ל ויש לומר עלינו
באימה וביראה כי כל צבא השמים שומעים ״והקב״ה עומד עם פמליא של מעלה״ וכולם
עונים ואומרים אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלקיו )מטה משה( ע״כ .ובס׳ מחזיק
ברכה סי׳ קל״ב סק״ב הביא בשם תשובת רב האי גאוןם ז״ל דיש לומר ״עלינו״ בכונה
ובעטיפת ראש ,מפני שאין שבח כמוהו ליוצרנו ,ועולה על כל השבחות שבעולם עיי״ש
שהרחיב בזה] .ולתועלת הרבים יש לציין כי זה עתה יצא לאור ספר נפלא בשם ״ברומו של עולם״ אשר
כולו נתחבר על הענין הזה ,לבאר גודל החשיבות של כל חלק מחלקי התפלה וביאורים מדברי גדולי
הפוסקים והאחרונים ז״ל )הוספת המעתיק([ .
כוחה של
פרק יג -אות א
תפלה
קפז
פרק יג
בו יבואר :א( השמחה בעבודת התפלה -כיצד .ב( איזה חלק יותר ״יקרי
בתפלה אמירת השבח או הבקשות.
א
ועוד יש כמה ״נינים נחוצים להוםי״ לגבי צורת התפלה בכדי שתהיה בדרגה
הראויה ,ושירויח האדם כל הריוח שנתבארו בפרקים הקודמים ,וה״נינים
האלו שייכים לרגשי הלב ואין המחשבה לבד מםפקת לזה אא׳׳כ י״ורר רגשי
לבו ,וה״נין הראשון הוא ״נין השמחה ,הנה איתא במשנה ברכות ריש פ׳׳ה אין
״ומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופירש בתלמידי רבינו יונה באימה
ובהכנ״ה ,וכ׳׳ה בשו׳׳״ םיי צג ם׳׳ב ״יי׳׳ש ובברייתא שם )לא (.איתא אין ״ומדין
להתפלל וכוי אלא מתוך שמחה של מצוה ״׳׳כ ,ולשיטת התוםי שם )ד׳׳ה רבנן(
אינן םותרין זה את זה אלא כלומר צריך שניהם ביחדריא כובד ראש ושמחה של
י'א עי׳ תלמידי רבינו יונה ברכות ל :שכתב לפרש הפסוק )תהילים בי( וגילו ברעדה וז״ל
אע״פ שאצל בשר ודם היראה והשמחה הם דבר והפכו שבשעה שהאדם מפחד מזולתו
הוא עומד נרתע ודואג אבל ]אצל[ הקב״ה איננו כן אדרבה כשהאדם מתבונן בגדולתו
וירא מפניו ישמח ויגיל באותה יראה ,מפני שבאמצעותה מתעורר לקיים המצות ושש
ונעלס בקיומה שיודע כי שכרו אתו ופעולתו לפניו וכו׳ ואע״פ ששמחה אחרת אסורה,
)כלומר שמחה שאינה של מצוה כדא״ר יוחנן משום רשב״י )שם לא (.אסור לו לאדם שימלא שחוק פיו
בעה״ז ופירש רבינו יונה בזה שהשמחה מרגילה את האדם שישכח המצוה וימשך אחר תענוגי עולם הזה,
אבל( שמחה זו מותרת ומחוייבת כענין שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלוקיך
בשמחה ובטוב לבב וגו׳ עכ״ל .היוצא מדבריו יסוד חשוב שחיוב על האדם לשמוח על
כל דבר שעל ידו מתעורר לקיים המצות.
ולענין מש״כ שאצל בשר ודם אי אפשר שתהיה ביחד יראה והשמחה כי הם סותרים זה
את זה ,עיין בספר ערבי נחל בפרשת תזריע שכתב שענין השמחה בתפלה הוא ענין
רוחני מעל דרך הטבע שהרי על פי הטבע אי אפשר להיות בשמחה כשעומד לבקש על
נפשו וצרתו לבטל אשר נגזר עליו ,ואי אפשר להגיע לזה אלא על ידי הקדמת הכובד
ראש והיראה לפניה ועל ידי זה יוכל להופיע עליו משמים השמחה למעלה מדרך הטבע,
קפח
כוחה של
פרק יג -אות א
תפלה
מ—וה ריב ,וכן משמע שיטת הטוש׳׳ע )באו׳׳ח טי צ׳׳ג בי( שהביאו את שניהם
כאחדריג .ולפי המבואר במארז׳׳ל ובראשונים וקדמונים )כמו שיבואר להלן( ,לא
ע״כ .ועפי״ד יש להבין הטעם שמבשנה פ׳ אין עומדין )ברכות פ״ה( מוזכר רק אין עומדין
להתפלל אלא מתוך כובד ראש ולא מוזכר ענין השמחה ורק בברייתא מוזכר )ולכן יש
מפרשים שזה ב׳ דיעות חלוקות( ,ולפי״ד י״ל שמכיון שאם האדם יעשה את הכובד ראש שהיא
היראה והכנעה בצורתה הנכונה )ובאמת( ,אזי ממילא יופיע עליו מאליו השמחה משמים,
לכן אין צורך להזכירו ,כי המשנה נשנית בקיצור כידוע רק הברייתות מאריכין ומפרשין
יותר ,והברייתא בכאן לא באה אלא כתוספת על המשנה ,על כן אין הבריייתא מזכירה
את הכובד ראש היות וכבר מוזכרת במשנה ,ובאה רק להוסיף ולפרש על המשנה ועפי״ז
אתי שפיר היטב שאין כאן ב׳ דיעות חלוקות .
והנה בודאי שהופעת השמחה )הרוחנית( משמים יופיע רק בתנאי שהכובד הראש והיראה
תהיה אמיתית ובאופן הנדרש אמנם אפילו מי שעדיין לא הגיע לדרגה זאת בכל זאת
חייב להשתדל ולעשות כפי יכלתו אף על פי שעדיין לא תהיה בדרגה אמיתית עד
שמתוך שלא לשמה יגיע לבסוף לדרגה הנכונה בסיעתא דשמיא ,ועל כן בנתיים צריך
להתאמץ להמשיך על עצמו השמחה באיזה אופן שיוכל )ואע״פ שלא תהיה בדרגה המעולה
שמחה הרוחנית שלמעלה מדרך הטבע( כי אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו ,וכל ענין
בעבודת השי״ת שהאדם מתאמץ לעשותו ולהגיע אליה ה״ז מתקבל לנחת רוח לפני
השי״ת ,ולפי כמה שיעלה בזה וירכוש כל פעם עוד קצת ,לפי ערך ההוא יקבל משמים
לאט לאט קצת מהדרגא הנזכרת דהיינו השמחה הרוחנית .וכן הוא הכלל בכל דבר ומדה
רוחנית שהאדם מקבל לפי ערך עלייתו בענין )ולא כמו בענין גשמי שאין מקבלים עד שמשקיעים
כל מה שנדרש( ואם ימשיך האדם כך בתמימות בלי הרף ובלי להתייאש ויתפלל תמיד לה׳
שיעזרהו להגיע לדרגה האמיתית בודאי יגיע לבסוף בסיעתא דשמיא) ,ועיין בזה שיטת הב״ח
בסי׳ צ״ג שמי שאי אפשר לקיים הכובד ראש יקיים על כל פנים להתפלל מתוך מצב של שמחה אף על פי
שאיננה הדרגה הנכונה ע״כ(.
י'בע״ש בתוד״ה רבנן שפירש וז״ל כגון שעסק בדברי תורה ,ומטעם זה נהגו לומר פסוקי
דזמרה ואשרי קודם תפלה ע״כ ועי׳ רבינו יונה שם בסוגיא במש״כ בתו״ד וז״ל לשמוח
כדי לתקן איבריו שיהו ראוים לעבודת הבורא שמחה של מצוה היא כיון שעל ידה באה
העבודה )ובמ״א שם כתב( שבעוד שיהיה עצב או עצל אין יכול לכוין כראוי ,ע״כ ,ולפ״ד
לכאורה אפ״ל בפשטות הכונה מתוך שמחה של מצוה כלומר להתיישב ולעורר שמחה
בלבו כדי להתפלל בזו השמחה וה״ז כבר שמחה של מצוה ,ויותר מזה י״ל לעורר בלבו
כוחה של
פרק יג -אות א
תפלה
קפט
מםפיק אם תהיה רק הגישה להתפלל מתוך שמחה וישוב הד״ת ,אלא צריך
להיות כך בכל משך התפלה ובלי זה חםר ״יקר כונת ומטרת התפלה ,וכמש׳׳כ
בםפר חםידים )םיי י׳׳ח( ׳שורש התפלה׳ שמחת לב בהקב׳׳ה ״׳׳כײ ובמדרש
שוחר טוב )תהילים קי( אמר רי אייבו כשתהיה ״ומד להתפלל יהא לבך שמח
״ליך שאתה מתפלל לאלוקים שאין כיוצא בו ״׳כ .והאר׳׳י ז׳׳ל )פ״׳׳ח ש״ר ״ולם
ה״שיה םו״ פ׳׳א( הזהיר מאוד להתפלל בשמחה חו -מבש״ת וידוי ותחנון שזה
צריך להיות בודאי בהתמרמרות ״ל ״ונותיו) ,וה׳׳ה בברכת םלח לנו וכמש׳׳כ מפורש
הב״ל התניא( ,וצריך להיות השמחה ״צומה ,וכמו שכתב מהר׳׳ש ויטאל בש״ר
הכוונות שבש״ת תפלה צריך האדם להראות לפניו יתי הכנ״ה גדולה באימה
ויראה ,אמנם תהיה ׳בשמחה יתרה וגדולה ככל האפשר׳ ואם האדם מתפלל
ב״צב נמשך לו נזק גדול מזה ח׳׳ורטו .ו״וד כתב וז׳׳ל וכמ״ט ש״יקר המ״לה
שמחה על המצוה הזאת שעומד עתה לקיים מצות תפלה וה״ז בודאי שמחה של מצוה
)אם ירגיש מזה שמחה( ,ועכ״פ מי שלא מרגיש מזה שמחה )ח״ו( ואינו מסוגל לעורר ע״י זה
שמחה בלב ,אזי יעורר עצמו ע״י אמירת פסוקי דזמרה ואשרי )כמש״כ בתוספות הנ״ל( שאם
יאמרנה בכוונה כראוי לה ,בסגולתם וטבעם יעוררו שמחה בלבו ,ואם איננו מסוגל
לעורר לבו מכל זה אזי צריך לחפש איזה סיבה וענין שעל ידה יעורר בלבו שמחה ואז גם
זה נחשב שמחה של מצוה מכיון שכונתו כדי שיהיה לבו ראוי לעבודת השי״ת וכמש״כ
רבינו יונה .
™"וצריך אצלי עיון דברי קדשו של המשנה ברורה )שם סק״ד( שהביא שיטת הב״ח
ששיטתו אחרת ונדחק המ״ב לפרש שיטת הש״ע כשיטת הב״ח והוא דחוק מאוד בלשון
הש״ע ,ובשאר פוסקים לא הזכירו כלל שיטת הב״ח וכן בש״ע הרב העתיק כפשטות
משמעות הש״ע כשיטת התוס׳ שצריך שניהם ביחד .וכן מבואר בדברי הכה״ח שם סק״ו
הועתק לשונו להלן .
י ' י וז״ל באות י״ח שורש התפלה שמחת לב בהקב״ה שנאמר ״התהללו בשם קדשו
ישמח לב מבקשי ד׳״ ולפיכך היה דוד מלך ישראל מנגן בכנור על כל תפלותיו וזמירותיו,
כדי למלאות לבבו שמחה באהבתו של הקב״ה ,ע״כ.
יט' ומ״מ מי שנפשו מרה עליו ואינו יכול לכוף עצמו להיות בשמחה מותר לו להתפלל,
וכמפורש בזוה״ק )פ׳ תרומה דף קסה ע״א( שמקשה הזוה״ק דאטו מי שנפשו עגומה עליו ולא
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
והשלימות והשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה ע׳׳כרטז).והובא דבריו בהרחבה
בכה׳׳ח טיי צ׳׳ג טק׳׳ז עי׳׳ש( .ובספר ראשית חכמה מביא מדברי הזוה׳׳ק )ריש פי ויחי
מצי להיות בשמחה אל יתפלל ,וא״כ מה תקנתו .ומתרץ אלא ודאי זו היא ששנינו דכל
השערים ננעלו חוץ משערי דמעה .עיי״ש .וכן משמע נמי בגמ׳ ברכות )ל ,ב( דקאמר
דלמא חנה שאני דהות מרירא לבא טפי ע״כ .וכמה הלכות תפלה נלמדו בגמ׳ שם
מתפלתה] .ואע״פ שאמרו בירושלמי )ברכות פ״ה( המיצר )פי׳ המצטער( אל יתפלל .שם הכונה שמפני
הצער אינו יכול ליישב דעתו ולפנות את לבו לענין התפלה .ולא מיירי מזה שאינו יכול להתפלל מתוך
שמחה .ואף באופן זה שקשה לו להסיח דעת מצרתו וליתובי דעתיה כדי להתפלל ,כבר כתב הטור סי׳ צח
בשם המהר״ם מרוטנבורג וכ״ה במרדכי עירובין פ״ה סי׳ תקי״ב ועוד ראשונים ונפסק כן בשו״ע סי׳ צח ס״ב
דבזמננו אין לבטל התפלה משום זה עיי״ש [.ועי׳ ג״כ בספה״ק תולדות יעקב יוסף )פ׳ שלח( שכ׳
במקרה שאירע לאדם מאורע של צער וצרה ,והוא מעונה ומדוכא ביסורים וצער ועוני
ועינוי ח״ו ,וא״א לו להתפלל בשמחה אז גם התפלה בלב נשבר בדמעה וצער )אע״פ
שאיננה בשמחה( יקובל לרצון והיא רצויה ...לכל התפלות עכ״ל .ומש״כ בשא״א לו להתפלל
בשמחה ,הכוונה אחרי שניסה והשתדל להסיח דעת מצרתו ולהכניס שמחה בלבו ,ובכ״ז
לא הצליח .אבל ודאי שיש לו לנסות קודם בכל יכלתו להסיח דעת ,ואפי׳ מי שממורמר
מצרותיו צריך לנסות להסיח דעתו ולשכוח מצרתו בעת שנגש להתפלל וכמפורש בשו״ע
סי׳ צ״ח ומ״ב שם סק״ו ,והדרך שיוכל להסיח דעתו ולסלק הצער מלבו הוא ע״י שיחדיר
מאוד ללבו שהכל לטובתו באמת לזיכוך נפשו ותיקון נשמתו .ועי׳ להלן בפי״ז אות ב׳
בהערה רנ״ט מה שכתבנו בענין זה בשם היערות דבש.
יטזועמש״כ מהר״ש ויטאל בשער הכוונות תוספת למה שמובא בפנים וז״ל אסור לאדם
להתפלל בעצבון ,ואם יעשה כך ,אין נפשו יכולה לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת
התפלה ,כדמיון העבד המשמש את רבו וכו׳ עבודתו נמאסת לפניו אמנם בעת שמתוודה
הוידוי ומפרט חטאיו ,אז טוב להתעצב .ע״כ .ועמש״כ בעל התניא )במכתב שנדפס סוף סידור
תהלות ה׳( שע״י שיתפלל האדם בשמחה יתפרדו ממנו כל מחשבות און ,ואפילו אם יעלו
מחשבות זרות במוחו ולבו ,ירדו ויפלו מיד כמוץ לפני רוח ומלאך ה׳ דוחה ,וענין
השמחה )הוא( להתענג תענוג גדול בגדלות הבורא משבחים המוזכרים בתפלה כאילו
רואה בעיניו גדלות מלך בשר ודם ביקר תפארת וכבוד מלכותו לאין קץ שהכל ששים
ושמחים ומתענגין לרוץ לקראתו ,וכמו״כ כביכול בשעת התפלה מכריזין צאנה וראנה
במלך שלמה ואז עת רצון לאסתכלא ביקרא דמלכא ולהתענג בתענוגים מזיו כבודו
וגדלו ,ע״כ) .והנה אע״פ שידוע מש״כ בחובת הלבבות שער חשבון הנפש שא׳ מהנסיונות לבטל את
כוחה של
פרק יג -אות א
תפלה
קפט
ד״ קט׳׳ז בי( שכי בזה׳׳ל דלית פולחנא דקוב׳׳ה אלא מגו חדוה ״׳׳כ ,כלומר שאם
נ״שית בלי שמחה אינה נחשבת ״בודת הי כלל
והאופן שיוכל האדם ל״ורר את לבו להתפלל בשמחה הוא ״׳׳י שיתבונן קודם
התפלה בזכות הגדולה שנתן לנו השי׳׳ת בחםדיו המרובים ל״מוד לפניו
ולשבחו ולבקש כל צרכינו מלפניו ,והוא כביכול ״ומד מולינו ושומ״ לכל מלה
והגה היוצא מפינו ,ומשת״ש״ בזה ומקבל מזה נחת רוח ,וכל זה אין לו צורך בזה
״בורו ח׳׳ו ,אלא זהו רק מגודל חםדיו יתי שרוצה לה״ניק לנו לטובתינו ולגדלינו
יותר מכל משרתיו ושריו הנכבדים מלאכי מרום רבבות קודש אשר מהללים
ומשבחים לפניו בדרגא גדולה אשר אין לש״ר כלל ,ובכל זאת מגודל אהבתו
אלינו בחר בנו ורוצה ומשת״ש״ ב״בודתינו יותר משלהם ,וא״׳׳פ שאנו קרוצי
חומר וחטאנו הרבה לפניו ״כ׳׳ז כל זמן שאנו רוצים להתקרב אליו תפלתינו
חביבה לפניו והוא רוצה בנו וב״בודתינו ונותן לנו רשות לומר לפניו שיר ושבח
והלל וזמרה ,ולכן איך לא ימם ויתלהב לבבינו אליו ולאמרם לפניו בשמחה בלי
שי״ור) ,ואם אנו מזלזלין ח׳׳ו בכל זה ,הרי זה חרפה ובושה ופגי״ה בכבודו יתברך אשר אין
דומה לה לכן ״לינו להםיח ד״תינו ולשכוח מכל דאגתינו וצרותינו ב״ת שאנו נגשים לתפלה
ולהתבונן כי אשרינו מה טוב חלקינו שזכינו ל״מוד לפניו ולשרתו( .
וכמו״כ יש לו לאדם לחדש ל״צמו ציורים ״׳׳י כח הציור והדמיון כדי ל״ורר
השמחה בלבו ,וכגון שידמה ויתאר ל״צמו גודל השכרריז שיגי״ לו ״׳׳י
האדם מכונת התפלה הוא על ידי פיתוי היצהייר להתעמק בהשגות ותענוג רוחני בעולמות העליונים ,בכל
זאת מובן לכל בר דעת שזה מדובר לבעלי דרגא שלהם ה״ז נחשב ירידה מדרגת התפלה שלהם משא״כ
לאנשים פשוטי ערך כמונו ה״ז נחשב עליה לדרגת שפלתינו )כבחינת לטהר טמאים ולטמא טהורים המוזכר
הרבה בספה״ק עיין בספה״ק תולדות יעקב יוסף ובעוד ספה״ק((.
י" ואין לחשוש שבדרך זה חסר בהלשמה של המצוה כיון ששמח בהשכר שיהיה לו,
שכבר ביארנו בארוכה בקונטרס ״למען אחי״ במאמר שמחה של מצוה כי יש )עכ״פ
לאנשים כערכינו( להעדיף השמחה של מצוה אפילו באופן שיש לחשוש שעי״ז יחסר
הלשמה ע״ש.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות י
תפלה
קיום מצות התפלה וגם יוכל לדמות לעצמו גודל הנח׳׳ר שנעשה למעלה ,וכן
יוכל לדמות ולתאר בפני עיניו איך כל הפמליא של מעלה יושבים ומצפים
לתפלתו ,וכן על זה הדרך .רק שלא יספיק לזה כשיחשוב על כך ביום אחד או
שני ימים אלא צריך לשקוד על זה יום יום לחשוב כמה רגעים לפני התפלה
)וה׳׳ה לפני הלימוד או שאר מצוה( על זה הענין ,ואחרי שישתדל כך יום יום לאט
לאט יתחיל להרגיש הארה ושמחה קטנה כטיפה מן הים ,ואחרי שיוסיף וימשיך
בזה ,עם הזמן תעלה הרגשת השמחה יותר ויותר עד שיזכה לדרגת השמחה
השלימה .
ועיין בספר חרדים )פרק ס׳׳ו אות כ׳׳ו( שכתב אע׳׳פ שאדם עצב מצד עוונותיו,
עם כל זה צריך להיות שמח בשעת עבודת השי׳׳ת ,ע׳׳כ .ועמש׳׳כ
בספה׳׳ק תפארת שלמה פי פקודי )שמות לט מג( שמבואר בהזוה׳׳ק כי כמה וכמה
מקטרגים עומדים לבלבל את האדם להכניס בו עצבות ומרה שחורה בעת
התפלה או בשעת עשיית איזה מצוה בכדי שעי׳׳ז לא תהיה פורחת לעילא כי
מצוה שנעשה בעצבות אינה פורחת למעלה ,ולכן דוקא אז מכניס היצה׳׳ר בלב
האדם לחשוב שאינך ראוי לעבודה קדושה זו ואתה מלא עונות ונדמה לאדם
שכוונתו בכל זה לשם שמים ,אבל באמת ה׳׳ז מתרמית היצה׳׳ר שמכניס
מחשבות אלו בלבו בכדי להביאו לעצבות ולמנעו מעבודת הי ,וראיה לזה שהרי
עפ׳׳י רוב דוקא בשעת עסקו בתורה ומצות באים לפניו מחשבות אלו עכ׳׳ד ועיי
בזה גי׳כ בספר התניא פרק כ׳׳ו ]והארכנו הרבה בענין זה בקונטרס למען אחי במאמר
עבדו את הי בשמחה אות זי קחנו משם[ .
ב
והנה בפשטות היה אפשר להבין שחובת השמחה אינו אלא באמירת שבח
והודאהריח כגון בפסוקי דזמרה ,וכמו׳׳כ בחלק השבח שבברכת ק׳׳ש
ייח ויש אנשים שיותר קל עבורם לעורר רגשי לבבם באהבת השי״ת כשאומרים הודאה
כי בזה מתעורר הרגשת הכרת טובה ועל כן צריכים להתחיל קודם כל בזה ,ואפילו אם
כוחה של
פרק יג -אות י
תפלה
קצג
ובשמונ׳׳״ בברכות ראשונות ובמודים ,וכמו׳׳כ בכל ברכה יש בה ג׳׳כ שבח
בםיומה ובברכת אתה חונן גם בתחלתה ,וכדוי .אמנם היות שמובא בשם האר׳׳י
וב״וד םפה׳׳ק וכן כתב מהר׳׳ש ויטאל במפורש להתפלל בשמחה חו -מבש״ת
וידוי ותחנון הרי מבואר מדבריהם הקדושים שגם חלק הבקשות צריך להיות
בשמחה
והנה כבר נזכר ש״נין התפלה הוא ״בודת הלב ולכן בודאי שאיננו יוצא ידי
חובתו בכל ה״נינים הנזכרים ב״בודת התפלה ״ד שית״ורר רגשי לבו
לזה ,ו״ל כן לא יצא ידי חובתו ״ד שירגיש השמחה באמת תוך ״ומק לבו ,ולכן
ננםה להםביר ולקרב אל השכל איך שייך לבקש ׳׳בקשה׳׳ בשמחה ,ובפרט אם
תהיה ההודאה על ענין גשמי גם כן טוב ,והרי גם על טובה גשמית חייבים לברך
ולהודות * כי סו״ס המטרה היא לעורר רגשי לבו )בפרט בעת התפלה שעיקר עבודתה בלב( ולכן
אין נפק״מ באיזה סיבה שישתמש בה בהתחלה מכיון שסו״ס משמש להמטרה הנדרשת
שהוא לפתוח רגשי לבו ואחרי שיהיה לבו פתוח יוכל להוסיף גם דרגות היותר
מרוממות ,וכמבואר בדברינו בס״ד במק״א ,ואע״פ שבתפלות הקבועות שתקנו אנשי
כנה״ג העיקר הוא לכוון בהם על רוחניות ובזה עיקר הדביקות והשמחה הנזכרת
כמבואר בספה״ק )והגר״א כתב שבמשך השמונה עשרה אין לכוון אלא לרוחניות לצורך השכינה ,רק
אחרי השמונ״ע באלוקי נצור וכו׳ שם יבקש על גשמיות ,והארכנו בזה לקמן בפ״כ בהערה רע״ג יעו״ש(
בכ״ז להתחלה גם זה טוב .וזהו הענין שמותר שלא לשמה מפני שעי״ז קודם כל יפתח
לבו בתורה ומצות ואח״כ יגיע על ידי זה להלשמה וכדאי׳ בגמרא
ע״ב( שמתוך שלא לשמה בא לשמה .
)סוטה כב ב׳ ובפסחים נ׳
* וכן מבואר בספר חסידים )סי׳ מ״ו( שראוי לאדם לעורר לבו ברגשי הודאה אף על טובה
גשמית וז״ל כשהוא נוטל ידיו או שמברך על הפירות וכו׳ יכוין לבו לברך לשם בוראו
אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם להנות מהם וכו׳ ולא יעשה כאדם
העושה דבר כמנהג ומוצא דברים מפיו בלי הגיון הלב ועד״ז חרה אף ה׳ וכו׳ עשדה״ק
ומובא במשנה ברורה סי׳ ה׳ אות א׳ .ואע״פ שבתפלות הקבועות שתקנו אנשי כנה״ג
העיקר הוא לכוון בהם על רוחניות ובזה עיקר הדביקות והשמחה הנזכרת כמבואר
בספה״ק )והגר״א כתב שבמשך השמונה עשרה אין לכוון אלא לרוחניות לצורך השכינה רק אחרי
השמונ״ע באלוקי נצור וכו׳ שם יבקש על גשמיות( בכ״ז להתחלה גם זה טוב .
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
זה על עיין של צרה וכדוי ח׳׳ו איך אפשר להרגיש שמחה אמיתית בעומק הלב,
והיה כבר יתבאר לעיל בפרק זי שיש לאדם להיות בטוח בעצמו בכל תפלה
ובקשה שבודאי פועל לכל הפחות מקצת מעיין בקשתו ,וימשיל העיין במשל
הגשמי כשמזדמן לעיי מרוד ומדוכה איזה עשיר גדול או מלך שיודעין כולם
שכל מי שפויה אליו בבקשה מקבל לכל הפחות משהו מתיה ועזרה חשובה
מעיין בקשתו ,א׳׳כ יחשוב בעצמייו במקרה כזה האם העיי והמדוכה הזה לא
יתמלא לבו שמחה כששומע הבשורה שעתה מופיע העשיר או המלך הידוע
הזה ,הלא בודאי יגש לבקש בקשתו בשמחה פיימית בלבו ,מכיון שיודע שאפילו
אם לא יתמלא כל בקשתו אבל עכ׳׳פ בודאי יקבל חלק חשוב ויהיה יעזר קצת
עי׳׳ז.
ואפילו באופן שאייו יודע בודאות שיקבל אבל יודע שעפ׳׳י רוב מקבלים או
אפילו באופן שאין מקבלים אבל לכל הפחות המלך הגדול הזה יעמד
לקראתו ומטה אזיו בסבר פיים יפות ובאהבה רבה ושומע לכל מלה ומלה
שישפוך יפשו אליו ומשתתף בצרתו מאוד ,ואם יהיה רק אפשרות לעזור לו אזי
בודאי יעזור לו ,האם אין כל זה מספיק למלא לב העיי והמדוכה בשמחה
עצומה על ההזדמיות שיש לו עתה ,ואע׳׳פ שיפשו מרה לו על צרתו ,בכל זאת
יאמר בקשתו בתקוה גדולה ובלב מלא שמחה ובהרגשת אושר רב ,בזה שהמלך
מחשיבו כ׳׳כ ומראה לו בזה אהבתו כ׳׳כ ,הלא זה לבד שוה לו ככל הון ויפג לבו
מגודל הרגשת העויג הזה .
ומכל שכן אחרי שיתבוין האדם לפיי התפלה בשפלות האדם ,ויתבוין כמה
שאיייו ראוי שתתקבל בקשותיו ,ואחרי זה יתבוין בגדלות הי וגודל מדת
חסדו ורחמיותו ,וכמש׳׳כ הרמ׳׳א בש׳׳ע )בסיי צ׳׳ח( להתבוין לפיי התפלה
בשפלות האדם וגדלות הי ,ומעתה ק׳׳ו בן ביו של ק׳׳ו אם יתבוין האדם מהו
עיין מצות התפלה שייתן לו ,הלא מאת הי היתה זאת היא יפלאת בעייייו,
שממ׳׳ה השולט בשמיא וארעא ושמים ושמי השמים לא יכלכלוהו וכל דרי
מעלה ומטה כלא חשיבין לפייו ,ומכל שכן האדם היודע שפלות ערכו וכמה
כוחה של
פרק יג -אות י
תפלה
קצה
הוא רחוק מלקיים חובותו כלפי השי׳׳ת שהוא מיטב ״מו בכל ״ת ונוצר נפשו
בכל רג״ ,ומכש׳׳כ כשהוא ח׳׳ו חוטא ופוש״ לפניו יתי ,ובכל זאת חביבותיה
״דיין גבן ,וניתן מצות התפלה לכל אי ואי בין צדיק ובין היותר שפל ,והשי׳׳ת
מוכן לשמו״ תפלת כל פה ול״שות אתו חםד בלי גבול ,והקב׳׳ה בכבודו וב״צמו
מופי״ לו ו״ומד נכחו בש״ה ש״ומד להתפלל לפניו ,והוא כביכול משתת״
בצ״רינו בכל צרתם לו צר ושומ״ תפלת כל פה ,ובודאי יתמלא ג׳׳כ ״כ׳׳פ חלק
מבקשתו.
ואחרי שיתבונן האדם בכל הנזכר ו״ל גודל הזכות שנתן לנו הבורא ב׳׳ה ,אשר
אין דוגמתו לא ב״ה׳׳ז ולא ב״ולם ה״ליון וכל המלאכים ה״ליונים
מקנאים אותנו בדבר זה שאין להם זכות כזאת ,״ל ידי ההתבוננות בכל זה
בודאי שיתמלא לב האדם גיל וחדוה וביחד ״ם זה ר״דה ומורא והכנ״ה ובושה,
מרוב גדלותו ומתפארת ״נותנותו והראות אהבתו וחבתו אלינו ,ויקיים הפםוק
וגילו בר״דה ואז בודאי תהיה תפלתו בצורה הנכונה הראויה ,ואזי בודאי אין
םפק שת״שה תפלתו רושם גדול בשמים ממ״ל ותפ״ול מ״ל השגתינו .
וכן מבואר ג׳׳כ בםפר כ״ החיים םיי צ׳׳ג םק׳׳ו ״מש׳׳כ השו׳׳״ שיתפלל באימה
והכנ״ה וזה לשונו אין ר׳׳ל שית״צב אל לבו דהא אמרו שם בגמי )ד״ לאי
אי( לא מתוך ״צבות ולא מתוך ״צלות ,אלא הכנ״ה שיש בה שמחה שיזכור
אשר הוא ״פר ואפר רמה ותול״ה ,ואפ׳׳ה זיכהו המקום ב׳׳ה להתפלל לפניו
אשר הוא רם ונשא גדול ונורא אש אוכלה מלא כל האר -כבודו אשר כמה
מלאכים מתאווים להקדישו ולה״ריצו באימה וביראה בקדושה ובטהרה ,והוא
בן אדם ״פר מן האדמה ניתן לו רשות לומר כמה שירות ותשבחות ,ודברי
תפילות ,ו״י׳׳ז ירבו לו השמחות ולהתפלל מתוך קירות לבו ,ולהםיר כל
המחשבות הזרות אשר מביאים לו הקליפות כדי ל״רבב לו התפילות ,אלא צריך
שתהיה ״ם התפילות הזכות והטהורות ,אשר אין מ״ורב בהם מחשבות זרות,
אלא מחשבת הקל נורא ״לילות ,ובזה יזכה לזיכוך הנשמות אשר מכםא הכבוד
נחצבות ״כל׳׳ק.
קצו
כוחה של
פרק יג -אות ג
תפלה
והנה אין כל זה סתירה למה דאיי בחז׳׳ל ובספה׳׳קריט גודל המעלה להתפלל עם
בכי ודמעות וכדמצייו בחז׳׳ל )ב׳׳מ יט,א( שערי דמעות לא ״עלו ,אלא
אדרבה אחרי כל ההקדמה היזכר יוכל להיות הבכי באופן וצורה היכויה ,כי לא
תהיה בכיה של עצבות ויאוש וכדאיי בספה׳׳ק שזה בכיה פסולהרכ ,אלא תהיה
בכיה של התעוררות ההרגישים של געגועים ותקוה ותחיויים בגודל חסדי הי
ובבטחון מלא שישמע קולו לפיי שוכן מרומים .וכדכתיב )דברים ד ,יח( כי מי גוי
גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כהי אלוקייו בכל קראיו אליו .
ג
ועוד יש להוסיף עיין הבי ,והוא חשוב ויחו -לדעת והוא יראה כדבר חדש
וחידוש גדול בעייי ההמון ,כי רגילים להבין שעיקר מצות תפלה ועיייה
הוא בקשת צרכיו מאת השי׳׳ת ,ומה שחייבין להקדים שבח לפיי בקשתו ולסיים
אחר בקשתו בהודאה ,כל אלו הם תיאים היוספים ויספחים לעיקר התפלה,
)ויש מדייקים שאמירת שבח לפייה גם חיובו מן התורה ואכ׳׳מ( .אבל הלומד עיייי
תפלה בראשויים וקדמויים יראה לפיי עיייו תמויה אחרת בעיין מצות התפלה,
ועל כן מצוה עלייו להודיע עיין זה לכל דורש ומבקש הי שידע הדברים על
אמיתתם איך לקיים מצות בוראייו יתי בצורתה היכויה ועל ידי כן תהיה תפלתו
סולם לעלות דרכה עד רומו של עולם כי׳׳ל .
והענין הזה מבואר בראשויים שחו -ממה שידוע ליו מעלת בקשת תחיויים
בתפלה כמה היא גדולה וחביבה לפיי השי׳׳ת ,כשאדם שופך את כל
יפשו ושיחתו לפייו יתי )ככתוב )תהלים קמ׳׳ב( אשפוך לפייו שיחי צרתי לפייו אגיד(
ומלבקש מלפייו להושע מכל צרותיו וכן כשמבקש כל צרכיו ממיו יתי ,אמים יש
ייט עי׳ בספר קב הישר פ״ח הועתק לקמן פי״ט אות י״ב .
י נ א.ה .ומה שלמד הזוה״ק מדברי חז״ל אלו לענין מי שאינו יכול להיות בשמחה בעת
התפלה הובא לעיל בפרק זה אות א׳ בהערה רט״ו ,יל״פ ג״כ דלא מיירי בבכיה של
עצבות אלא שמפני הצער שהוא שרוי אינו יכול להביא עצמו למצב של שמחה ,וק״ל.
כוחה של
פרק יג -אות
י
תפלה
קצה
לנו ״וד חלק במצות התפלה אשר היא ״וד יותר גדולה וחשובה והיא ה״יקר
הגדול מהתפלה והוא ״יקר מטרת התפלה שצריך האדם להגי״ לזה יחד ״ם
בקשתו הנזכר ,והוא ״נין הזכרת שבחיו להללו ולשבחו שכן חובת כל היצורים
לפאר לרומם להדר לברך ל״לה ולקלם ״ל כל דברי שירות ותשבחות ,ובזה יגי״
האדם יותר לקשר ודביקות בהי )אשר זה מטרת כל ״נין התפלה כנזכר ל״יל באריכות
באקדמות מילין )ובפרק וי( ותדרשנו משם( ממה שקונה ״׳׳י בקשותיו ושפיכת שיחו,
וא״׳׳פ שבודאי חייב האדם גם לבקש כל צרכו בתפלתו )״כ׳׳פ מדרבנן וב״ת צרה
החיוב מן התורה( והבקשה ג׳׳כ נותנת להאדם קשר ודביקות להי ,״כ׳׳ז אמירת
השבח וכמו׳׳כ ההודאה שלאחריה הרי הוא יותר ״יקר במצות התפלה ,ו״ל ידה
יוכל להת״לות יותר בדביקות בהי לפי שאין בה נגי״ה ״צמית ונאמרת רק מכח
גודל האהבה וג״גו״ים להשי׳׳ת ,ו״י׳׳ז ית״לה האדם ויגי״ לה״ליה הנדרשת
מהאדם ,ויצא לאור המטרה שתהיה נ״שית לבו קשורה להקב׳׳ה .
וראיה גדולה לזה דהא איתא בגמי )ברכות ל׳׳ד בי( שאין הכוונה מ״כבת בתפלה
אלא בברכה ראשונה של י׳׳ח בלבד .ולכאוי יפלא מאוד איך יתכן שיצא
יד׳׳ח התפלה בזה ,והרי לא כיון בשום אחד מן הבקשות שהם לכאוי ״יקר
התפלה ,ואמירת השבח הוא רק כהקדמה שצריך לםדר שבחו של מקום
תחילה .ומוכרח מזה כמו שנתבאר שבאמת חלק השבח הוא ״יקר התפלה .
ונזכיר בכאן רק קצת מ״ט מז״יר מ״נין זה כראשי פרקים לידי״ת ה״נין ואידך
רכא
פירושא היא זיל גמור ,פוק חזי מש׳׳כ המאירי בםפרו חבור התשובה
ינאמאמר ב׳ פי״ב וז״ל שם כבר ביארו המבינים שהתפלה יש בה שני מינין ,המין האחד
הוא בקשת האדם על עניני גופו ,וצרכי חמרו בדברים הצריכים לו ,ועל זה המין שאין
צד הפלגה בהארכתו ,והיא הסיבה אצלי שלא הותר זה המין בשבתות וימים טובים,
להיותם זמנים נועדים להתבודד בדרכי השם ובנוראות מפעלותיו .והמין האחר בתפלה
היא ,לספר בשבחי ה׳ ובנפלאותיו ובגודל מעשיו ,שמתוך מה שיבחן בהשמיע לאזנו מה
שיוציא מפיו ,יגיע אל השלמות המכוון בו ,וידבק באל ובדרכיו עד שישפיעהו שפע
אלקי ,יגיעהו אל התכלית הנכבד ,ואל זאת הכונה קבעו בתפלה ג׳ ראשונות וג׳ אחרונות
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
ותוכן דבריו שהתפלה יש בה בי עיייים .אי בקשת צרכיו .בי לספר בשבחי הי
וגודל מעשיו שמתוך כך ידבק בקל ובדרכיו עד שישפיעהו שפע אלוקי ,יגיעהו
אל תכלית היכבד ,ובעיין הבי הזה ראוי להאריך יותררכב מבעיין האי עשדה׳׳ק,
ובספר חסידים סיי קי׳׳ח כתב וז׳׳ל ואל תשים כוית לבך רק לבקשות ,כי ׳׳עיקר׳׳
הכויה לברכות ולשבח ,שכן אמרו בגמי ברכות )ל׳׳ד בי( יכוין בכולם ואם א׳׳א
יכוין )עכ׳׳פ( בברכת אבות או בברכת הודאהרכג עכ׳׳ל .וכעין זה כתב גם כן
המבי׳׳טרכד צריך שיכוון יותר באמירת שבח ממה שיכוין לעיייי צרכיו בזה
ע״ז הדרך ,וגם באמצעיות העירו בתחילתו על זאת הכונה ,תחלה העירו ע״ז היות
תכלית התפלה אל הגעת התכלית ]הזה[ .והוא המין הנכבד בתפלות ראוי להאריך
ולהתמיד בו .ועמש״כ בחובת הלבבות )שער חשבון הנפש פ״ג חשבון ט׳( וז״ל מטרתינו בתפלה
אינה אלא להביע את כלות נפשינו אל האלוקים ואת הכנעתה לפניו ,וכן )התפלה(
מרוממת את בוראה ונותנת שבח והודי׳ לשמו ע״כ.
ינבפשוט שאין הכונה לקצר ולמעט הכונה בבקשותיו ותחנוניו אלא כלומר ,כמה שיש
להאריך ולכוון בכל לבו בבקשותיו ובשפיכת שיחו ונפשו לפני ה׳ ,עוד יותר יש להשקיע
בכוונה ולהאריך בשבחות והודאות.
י " ומש״כ או בהודאה ליתא שם בגמ׳ והוא חידוש לדינא ,וכ״ה ג״כ ברוקח
ה׳ והתפלה( וכ״כ הסמ״ק ועי׳ ב״י סי׳ ק״א שתמה ע״ז ובב״ח ופרישה שם שיישבוהו .ועי׳
בזה בספר קה״י ברכות סי׳ כ״ו שמסיק דעכ״פ מי שלא כיון באבות ראוי שיזהר מאוד
לכוין לכה״פ במודים ויוצא מיהת לדעת כמה ראשונים.
)שורש עבודת
יני בבית אלוקים שער התפלה פ״ט על הגמ׳ )יבמות ק״ה( המתפלל צריך שיכוין לבו
למעלה ,כתב ע״ז שזה המ״ד ס״ל כי עיקר התפלה אינו לצורך האדם בזה העולם ,כי אם
להלל שמו ית׳ ולספר גדולתו ונפלאותיו ונוראותיו וכו׳ ויכוין בזה יותר ממה שיכוין
לעניני צרכיו בזה העולם ע״כ ,וז״ל שם בהמשך דבריו וכמו שאמרו )ברכות ליד( כי מי
שאינו יכול לכוין בברכת אבות שהיא סיפור גדולותיו ותשבחותיו לא יתפלל ,שנראה
שעיקר כוונת התפלה היא בתשבחות הקל ומזה נמשך היותו נענה בשאלת צרכיו ,ולכן
אמר צריך שיכוין לבו למעלה כי עיקר שבח והלול שכינת קל היא למעלה לכבוד
שכינתו ,ע״כ .ועמש״כ המהר״ל )בנתיבות עולם נתיב העבודה פרק י׳( וזתו״ד ומפני מה אמרו
שתהיה הכוונה מעכבת באבות ולא בשאר ברכות ,אבל הפירוש כי בכח הברכה הזאת
היא כל התפלה ,כי בברכה זאת נזכר שהוא ית׳ אלקי אברהם יצחק ויעקב והאבות הם
כוחה של
פרק יג -אות
י
תפלה
קצה
ה״ולם ״׳׳כ ,וידו״ים דברי הרמב׳׳ן םו״ פי בא שזהו ט״ם בריאת ה״ולם ותכלית
היצירה ,שיהיה אדם שיודה לאלוקיו וזהו כונת בתי כנםיות שיתקבצו בה אנשים
ויודו לקל שבראם ״׳׳כרכה .וכן מפורש באותיות דר׳׳״ להתנא האלוקי רי ״קיבא
)״מוד כ׳׳א ד׳׳ה ד׳׳א( וז׳׳ל אמר הקב׳׳ה אפתח לשון פה של כל בני בשר ודם כדי
השתלשלות העולם כי הם ההתחלה ובכח ההתחלה הוא הכל,
)בראשית ב׳ ד׳( בהבראם ״באברהם״( ולפיכך בברכה הזאת האדם קרוב אל ה׳ ית׳ )מסתמא הכונה
מכיון שמזכיר שבחיו ית׳ שכל השתלשלות העולם הכל ממנו יתברך עי״ז מתקרב( ואז הוא לפניו )כלומר
בקירבה גדולה( ולכן כורע ,כי אין האדם כורע ואינו לפני המלך אבל כאשר מתקרב אל
המלך כורע לפניו כי זה ענין הכריעה שהוא כורע לפניו שמוסר נפשו אליו ומבטל
מציאותו אליו .וכן במודים )הוא ג״כ ענין הכריעה( וזה כי כשם שברכת אבות היא
השתלשלות המציאות מן השם כמו״כ ברכת מודים הוא הוראה על שכל המציאות הוא
אליו ,ולפיכך גם כן בברכה הזאת הכריעה מלפני השי״ת קודם הזכרת השם כי מצד
שהאדם קרוב אל השי״ת יש לו לכרוע ואין קירוב "רק באבות ובהודאה" מטעם אשר
התבאר .עכתו״ד בקצרה) .כלומר שבברכת אבות ומודים אדם מבטא את גודל ההתבטלות של כל
)עמש״כ בעל הטורים עה״פ
המציאות להשי״ת ובזה מתקרב קירבה גדולה ,ולכן כורע בהם ,ובאלו הברכות מתקרב יותר מבאמירת
הבקשות( .ועמש״כ הרלב״ג )שמואל ב׳ כב( עה״פ מהולל אקרא ה׳ רצה לומר לפני שאקרא
לה׳ אסדר שבחיו ויהיה מהולל ואח״כ אקרא וגו׳ כי בזה תהי׳ התפלה נשמעת כי בסיפור
השבחים יושלם לאדם הדביקות עם ה׳ ית׳ ואז תפלתו נשמעת ,עכתו״ד.
ינה וז״ל הרמב״ן סוף פרשת בא שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון
בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו ,וכוונת רוממות הקול
בתפלה וכוונת בתי כנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבנ״א מקום יתקבצו ויודו
לקל שבראם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו וזו כונתם במה שאמרו ז״ל
)ירושלמי תענית פ״ב ה״א( ויקראו אל אלוקים בחזקה ,מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול-..
...ע״כ .וכעין זה כתב הריטב״א ברכות ו׳ ע״ב וז״ל העולם נברא לצורך האדם ובני אדם
נבראו לשבח ולהודות להקב״ה ולעבדו וליראה אותו ואלו שעושין כן מקיימין העולם
וכו׳ ע״כ ,ובילקוט משלי איתא א״ר חמא בר חנינא להגיד שבחו וגדלו של הקב״ה אע״פ
שיש לו אלפי אלפים ורבוא רבבות וכו׳ מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו אינו רוצה
אלא בשבחן של ישראל שנאמר עם זו ״יצרתי לי״ בשביל ש״תהלתי יספרו״ אימתי
נתעלה שמו של הקב״ה בעולמו בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ומדרשות ונותנים
שבח וגדולה להקב״ה ,ע״כ.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
שיהיו מקלסין לפיי בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם ,׳שאלמלא
שירה וזמרה שהם אומרים בכל יום לא בראתי את עולמי׳׳ ,ומיין שלא ברא
הקב׳׳ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה שיאמר )תהילים צו ,ו( הוד והדר
לפייו עוז ותפארת במקדשו וכוי ע׳׳כ .ימצא שבשעת ההודאה להשי׳׳ת האדם
מקיים כל תכלית הבריאה כולה .ובמדרש רבה )בראשית מ׳׳ח( על כל שבח ושבח
שישראל מקלסין להקב׳׳ה ,משרה שכייתו עליהם מה טעם ואתה קדוש יושב
תהלות ישראל ,ע׳׳כ .ועמש׳׳כ החיד׳׳א )בספרו רוח חיים דרוש אי( בשם מהרימ׳׳ט
לפרש הפסוק כי טוב חסדיך מחיים שפתי ישבחוך )תהלים ס׳׳ג ,די( כי החסד
אשר הגדיל לעשות הוא יתברך עמיו לתת ליו רשות לשבחו הוא חסד גדול
יותר מהחיים שהוא יותן ליו עכתו׳׳ד .וכן פירש המלבי׳׳ם שם בתהלים .ויותר
צריך זהירות לומר השבח בהרגשת הלב כמש׳׳כ בספר חסידים )אות קיח( כתב
רכו
וז׳׳ל בא׳׳ד ואם תכוין רק לבקשות )ולא באמירת שבחים( אז יהיו למעלה שוטיים
שאומרים אין ראוי זה לקבל תפלתו שבכבוד מקום אייו חושש ..ואיך יעשה
רצויו שברצון יפשו מכוון ולא בשבח ,ע׳׳כי"״ .
ינ ' ועיין שם שכתב גם כן כעין זה לענין אם אינו מכוין בבקשות ״שהם לצורך השכינה״
כגון ולירושלים עירך וכו׳ שהשוטנים אומרים אין ראוי לקבל תפלתו )ובקשתו( שעבור
עצמו מכוין ובכבוד מקום אינו חושש לבקש בכוונה ודרך תחנונים .
ינז ולכאורה נראה שלענין
מחלק הבקשות כנזכר( ,צריכים להשקיע הרבה יותר עבודה מלחלק הראשון שבתפלה )שהוא
החלק הבקשות( לבקש כראוי מעומק לבו ולרכז כל כונת לבו לזה ולדקדק על כל פרטיה
הנזכרים( וא״כ יוכל ח״ו ליפול לב האדם בקרבו לעלות אל ה׳ אחרי ראותו כמה קשה לו
להגיע לחלק הראשון כראוי וכמה זמן צריכים לעבוד על זה ברציפות בלי הרף )ובחירוף
נפש לכמה בנ״א( וא״כ מכל שכן לחלק הב׳ שהוא הרבה יותר רחוק בטבע מלב האדם
)כנזכר( בודאי שיצטרך לעמול הרבה יותר משך זמן ועבודה יותר קשה ,וא״כ יוכל ליפול
לב האדם בקרבו לומר מתי יגיעו מעשי לכל זה ,התשובה לזה הוא שאינו כן כי כלל הוא
בכל עניני עבודת הד׳ שהשלב הראשון להשיג כלומר דרגה הא׳ הרוחניות היותר קטנה,
ה״ה הרבה יותר קשה להשיגה מהדרגות היותר גבוהות הבאות אחריה ,כי בדרגה
הראשונה צריך האדם לעבור את הגשר )הקשה מאוד( לצאת מעולם הגשמי לעולם הרוחני
הב׳ )לומר השירות ותשבחות כראוי בהרגשת הלב ולעשות מזה יותר עיקר
כוחה של
פרק יג -אות
י
תפלה
קצה
ד
ויש להוםיף ״וד בזה ,דבאמת יש כח באמירת השבח להמשיך שפ״ ברכה
וישו״ה ,וכמש׳׳כ בםפה׳׳ק קדושת לוי )״ל אבות פ׳׳ב מ׳׳ב( בשם מורו ורבו
המגיד ממ״זריטש זי׳׳״ שכל מדה שאנו משבחים בה את השי׳׳ת ,אנו ממשיכים
״ל ידה שפ״ של אותה המדה לזה ה״ולם .וזה הט״ם שצונו בוראינו לשבחו
במדותיו רחום וחנון כוי כדי להשפי״ ״לינו רחמים וחנינה .
וענין זה מוזכר ג׳׳כ בםפר ה״קריםרכח שכלל ״נין אמירת השבח הוא לטובתינו
ש״׳׳י כך הוא משפי״ ״לינו שפ״ קודשרכט .ויםוד זה מקורו בםפר החינוך
)וכמו הענין במשל הגשמי כשרוצים לעלות מעל חלל העולם הרי היציאה הוא הנקודה היותר קשה אבל
אחרי שעבר כבר יכול בקל לעלות שטח גדול יותר פי כמה מכל העולם בקלי קלות ברגע אחד( ועל כן
אחרי שישיג האדם דרגה הראשונה הנזכרת בשלימות יקל לו עבודתו לשאר הדרגות
אע״פ שהם יותר גדולים ויותר רחוקים מהשגת האדם ומטבע לבו הגשמי ,שמכיון שכבר
נכנס לעולם העבודה הרוחני להשער לה׳ אשר צדיקים יבואו בו )ויש לו עתה ג״כ כח רוחני
מדרגת ועבודתו הקודמת שכבר קנה לו פרקליטין טובים המה המלאכים שנבראו מעבדותו והמה הצבא
שלו שילחמו עבורו ויעזרו לו( לכן קל לו הרבה יותר להשיג שאר הדרגות שער אחרי שער כי
מצוה גוררת ומושכת עוד מצוה עד שיגיע למקומו בשלום.
ינח וז״ל בעל העקרים )מאמר ג׳ פל״ז( שאע״פ שאין השי״ת צריך שיכבדוהו זולתו כי הוא
מולך על הכבוד מ״מ מאשים את ישראל על שלא נוהגים בו כבוד ,כדי שיהיו מוכנים
שיחול וידבק בהם השפע האלוקי והשגחתו לשמרם ממקרי המערכה אשר לא יחול אלא
על המכין עצמו לכך ע״י שיכבד ה׳ וכו׳ וכן אמר הנביא )מלאכי ב׳( ואם לא תשימו על לב
לתת כבוד לשמי וגו׳ וארותי את ברכותיהם .וכ״כ המבי״ט בבית אלוקים שער התפלה
פ״ח וז״ל וכן בסוף התפלה כורע להורות שפלותו כו׳ כדי שלא יעלה בדעתו כי הוא ית׳
צריך לו לשבחיו והלוליו ,שהרי יש לו מלאכי מעלה שהם משיגים ומושפעים מאתו
ומקדישים ומעריצים אותו ,אלא לטובת האדם ומעלתו הוא שנצטוה להתפלל אליו ית׳,
ומזה הטעם אנו אומרים בסוף תפלתנו עלינו לשבח וגו׳ להורות כי כל מה שאמרנו
בתפלתנו לא נתוסף לו מעלה ע״ז ,ואינו חייב לגמול לנו על זה מצד הדין ...אלא אדרבה
אנו חייבין לגמול לו חסד על אשר נתרצה והראה שהוא מתכבד ומתעלה בתפלותינו
עכ״ל .ובדומה לזה כתב בעל הטורים )דברים כ״ו י״ט( שכל השבח שאנו משבחין את
כוחה של
פרק יג -אות ד
תפלה
השי״ת היא לנו לעטרה וז״ל מה שישראל משבחים ומהללים לה׳ ,הוא )לו( להם
לתפארת .והיינו דאמרינן ״עתיד הקב״ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק״ )סנהדרין
קיא .(.שאותה עטרה שמעטרים להקדוש ברוך הוא בתפילתם מחזירה להם ,אבל מי
ששח שיחת חולין בבית הכנסת ,מקיפין לו כל גופו בקוצים .ע״כ .וראה מש״כ לעיל
פי״א סוף אות א׳ בהערה קצ״ו בביאור דבריו הקדושים] .ועי׳ באו״ז מעשה נורא שכתב בזה״ל
ואני הכרתי יהודי אחד מורמ״ש והיו קורין אותו ר׳ בונים והיה זקן וקובר מתים ,ושמעתי אל נכון ואל
האמת שפ״א השכים לביהכנ״ס וראה אדם אחד יושב לפני ביהכנ״ס ובראשו כתר של עשבים שקורין צפ״ל,
ונתפחד כסבור שהוא שד וקראו ואמר לו וכי אינך פלוני שמת עתה וקברתיך ,וא״ל הן ,וא״ל היאך אתה
באותו עולם ,וא״ל היטב עד מאוד ,וא״ל מה זכיות יש לך והלא אתה היית אדם כל דהו ,וא״ל ״רק באותו
זכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בביהכנ״ס״ בזכות זה הביאוני בג״ע ומכבדין אותי .וזה לך הסימן
שאני הוא המדבר אליך כי תראה בית יד חלוקי שקרוע ,שקרעת לי כשהלבשתני התכריכים ,ושאל לו מה זה
שבראשך ,וענהו הם עשבים שבג״ע ששמתי בראשי כדי לבטל ריח רע מעלי של זה העולם עכ״ל האו״ז[ .
ינט וכמובן שאין לכוין לזה בשעת הזכרת שבחיו ית׳ כי צריך להיות הכונה להלל לה׳.
ואם יכוין לקבל השפע הנזכר א״כ הרי ח״ו כונתו להמשיך ולגרום הילול לעצמו אלא
כוונת רבותינו ז״ל הוא רק לומר הטעם שצונו בוראינו ית׳ שנהלל אותו הוא מפני שעי״ז
יוכל להשפיע לנו שכר זה ,אבל אנו חייבין לכוין לשם שמים לקיים מצותיו ית׳ )ולא על
מנת לקבל פרס( אלא לקיים מצותיו ית׳ בתמימות כדי לגרום נח״ר לפניו ית׳ וצריך האדם
להרגיש בזה זכות גדולה שיש לו הרשות וההזדמנות לומר הילול ושבח לממ״ה ,ועלינו
לשלם שכר לבוראינו ע״ז שמזכה אותנו בזה )ועמש״כ המבי״ט בספרו ב״א שער התפלה פ״ח שלכן
אומרים עלינו לשבח אחר התפלה לתת שבח לבוראינו על ההזדמנות שניתן לנו להתפלל לפניו ולשבחו(
ועכ״פ בשעת מעשה שמהללים צריך להסיח דעת מכל מה שנוגע אליו ,ואפילו מי
שעדיין אינו בדרגא שעושה כל דבריו לשם שמים ,בכל זאת בשעת מעשה המצוה צריך
שלא יחשוב ע״ז ואז לפחות יוצא הענין זך ונקי מנגיעותיו וכמבואר במ״א )עי׳ פי״ד הערה
רמ״ב( שהאדם צריך להחזיק עצמו כצנור שנעשה דברים עליונים ורוחניים דרכו) ,וכן
מבואר בספה״ק מאור עינים פ׳ ואתחנן ד״ה וזהו כונת הנביא שבאמת גם עבודת ה׳ ית׳ ומצות שהאדם
עושה ה׳ ית׳ הוא העושה הכל כביכול דרך האדם עשדה״ק( ועבודת האדם הוא לשמור כל הזמן
שלא יערב את מחשבותיו ונגיעותיו בשעה שהפעולה הרוחנית נעשית ועליו לעצור בעד
כל מחשבות הזרות ופניות שלא יכנסו ,ובזכות שאיננו מקלקל הצינור זוכה גם הוא
להתעלות ולהזדכך לאט לאט ,וכמבואר גם בהמשך הדברים ,וזה יסוד גדול ונחוץ בכל
עבודת ה׳ ית׳ .וראה ג״כ מש״כ לעיל כעי״ז בפ״ז סוף אות ג׳ בשם מהרח״ו ז״ל.
כוחה של
פרק יג -אות
י
תפלה
קצה
)מצוה ת׳׳ל( שכתב כן לגבי כל הברכות וז׳׳ל ש״נין הברכה שאנו אומרים לפניו
יתברך הוא רק הזכרה ל״ורר נפשינו בדברי פינו כי הוא המבורך והוא יכלול כל
הטובות ,ומתוך הת״וררות הטוב הזה בנפשינו ,ויחוד מחשבותינו להודות אליו
שכל הטובות כלולות בו ,אנו זוכים במ״שה הטוב הזה להמשיך ״לינו מברכתו
״׳׳כ .וכ׳׳כ רבינו בחיי פי ״קב )דברים ח,י( והאריך והרחיב בזה המבי׳׳ט בםפרו
בית אלוקים בש״ר התפלה פ׳׳כ .
ויותר מזה כתב בםפה׳׳ק נו״ם אלימלך )בפי ויחי ד׳׳ה ויקראו בני( שאפשר ״׳׳י
אמירת השבח לפ״ול ישו״ה יותר בקל מ״׳׳י הבקשות והט״ם לפי
שבאמירת השבח האדם יכול לדבק את ״צמו ולקשר נפשו ל״ולם הנקרא
׳׳תהלה׳׳ ,אשר שם אין שייך שום קטרוג ,ואז נ״שין כל בקשותיו מבלי שיצטרך
לפרטם ולבקש ״ליהם .וזהו טרם יקראו ואני א״נה שתיכף בתחילה כשאנו
מםדרין את שבחיו יתברך י״ננו מבלי שנצטרך לקרוא אליו ולבקש בקשתינורל.
] ו״נין זה שאפשר לפ״ול ישו״ה באמירת השבח מצינו להדיא בחז׳׳ל במםי ת״נית )כ׳׳ד
״׳׳א( ״ל כמה אמוראים שכאשר אמרו משיב הרוח נשיב זיקא מוריד הגשם אתי מיטרא,
ומבואר שהם המשיכו הישו״ה תיכף באמירת השבח[ .
ויש להבין דבריו הקי בדרך משל לאדם שנמצא בבור וחםר לו אויר לנשימה
ומבקש שישפי״ו לו אויר דרך צינור ,הרי בודאי היא ״םק גדול ,אבל מי
שנכנם לבית המלך ושואף שם אויר צח ונקי ,אם ישאל כמה צריך לשלם ״ל זה
יהא זה כחוכא ואיטלולא ,כי שם אין זה תופם מקום אלא כל הנכנם ממילא
נהנה ג׳׳כ מהאויר ,״׳׳כ המשל .וכמו׳׳כ ל״נינינו כל זמן שהאדם נמצא בריחוק
יל ובליקוטי שושנה )ד״ה שירו לה׳( הוסיף כן לגבי השירות ותשבחות שבספר תהלים וכתב
וזה לשונו ולכן נקראים שירי דוד מלכינו ״תהלים״ שיכולים לפעול על ידם הכל ואין
שטן ואין פגע רע עכ״ל והיינו שמזמורי התהלים מקשרים את האדם לעולם הנקרא
תהלה אשר שם אין שום דין כלל ועיקר .ושם בתחילת דבריו הוסיף שבדרך זה פועל
הצדיק ישועה להכלל ,שכאשר יש קטרוג על האדם מקשרו הצדיק לעולם הנקרא תהלה
ששם יש רחמים גמורים ללא שום דין.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
מקום וצריך להוריד השפ״ מלמ״לה ,ה׳׳ז באמת ״םק גדול וצריך הרבה מליצי
יושר וזכויות שיתנו להשפ״ להגי״ אליו ולא יהיו שום ״יכובים בדרך ,אבל
כאשר אדם זוכה לדבק ולקשר ״צמו ל״ולם הנקרא תהלה ,אשר זה ניתן לפ״ול
בכח אמירת השבח ,אז הוא נמצא ממילא בארמון המלוכה ושם יכול לקבל הכל
ללא שום קטרוג ומני״ה] .אבל מ׳׳מ תקנו חז׳׳ל לומר ג׳׳כ כל הבקשות לפי שלאו כל
אדם זוכה למדרגה זו שיוכל לפ״ול הכל באמירת השבח ר ל א ,וזה מלבד מה שיש ״וד הרבה
םודות גדולים ונ״למים בנוםח כל התפלה ,ו״יי ג׳׳כ מה שנתבאר ל״יל בפ׳׳ו שאין ״יקר
התפלה להשגת המבוקש אלא לתכלית יותר נ״לה[ הנה האיר לנו בזה הנו׳׳א אור
חדש להבין גודל מ״לת אמירת השבח וכמה יכול האדם לפ״ול ״ל ידה .
ה
והנה בי ה״נינים האלו הנזכרים שהם :אי .לבקש ולהתפלל בשמחה .בי .לכוון
ולהאריך יותר בחלק השבח וההילול להשי׳׳ת ,יש לשים לב שמי שאינו
רגיל לזה מנ״וריו תכבד ״בודתו בתחילה ,בפרט בדברים כאלו שהם רוחניים,
כמו להתרגש לגדלותו יתי ולשבחיו אשר לדאבונינו נמצאים כהיום הרבה
ילא ובזה יש להבין ההלכה שאסור לשאול צרכיו בשבת כי בשבת צריך להיות האדם
בדרגא גדולה כזו שיוכל לדבק עצמו לעולם הנקרא תהלה ומשם יהיה נמשך לו כל
צרכיו .ואפילו מי שאינו בדרגא זו )בימות החול( בכל זאת בכח הקדושת שבת שנשפע
לעולם ועל האדם אפשר בקל להגיע לכך ,וכיון שבשבת ישנו הכח הזה על כן המבקש
צרכיו בשבת ה״ז זלזול בקדושת השבת שהרי מראה בזה כאילו יש צורך להמשיך הענין
ע״י בקשת צרכיו .ועוד י״ל בטעם שבשבת א״צ לבקש צרכיו כפי הנזכר לעיל
שהמקטרגים הם המונעים מהשפע להגיע לעוה״ז ,ולכן בשבת שאין שולטים אז הדינים
והקיטרוגים ממילא קל מאוד לכל אדם לקבל כל צרכיו בלי מניעות אם רק ידבק עצמו
לקדושת השבת .ועד״ז מפרש השר שלום מבעלזא זי״ע מה שאמרו במס׳ שבת )י״ב ע״ב(
שהמבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ,דהכוונה
שבשבת קודש אין אומרים בתפלה ברכת רפאינו ,אזי ממשיכים הישועה לרפאות
החולה ע״י אמירת השבח כשאומרים בברכה שניה ״ורופא חולים״ ,ונמצא שרפואה
קרובה לבוא שהרי ברכה שניה היא בתחילת התפלה ממש .
כוחה של
פרק יג -אות
י
תפלה
קצה
אישים שאיים רגילים כלל לזה ,על כן צריך להשקיע בזה הרבה כח ועבודה
ממושכת עד שלאט לאט יחדיר תוך לבו הרעיון הזה ולהרגיל הרגישיו בהם,
ולהרגיל עצמו להתפלל בצורה כזאת ר ל ב וברגש הראוי .
ילב ובפרט אדם שכבר הרגיל את עצמו מנעוריו להתפלל בצורה אחרת והשקיע הרבה
עבודה בזה ,והרי הוא צריך עתה לשנות צורת עבודתו לצורה חדשה ה״ז עבודה קשה
ביותר לפעמים ,וכמו שאומרים העולם שקשה יותר לשנות מצורה לצורה אחרת
מלשנות חומר לצורה ,על כן יש לאזור מתניו במתינות וסבלנות ולא תוכל לעשותה
מהר כדי שלא יגרום לו ח״ו נפילה ברוחניות ,כי אם יתנתק קודם כל מצורתו הרוחני
הראשונה לפני שהתחזק מאוד לקנות בנפשו את הצורה החדשה יוכל להיות ח״ו בחינת
״כי ירבה עליך חית השדה״ דהיינו כוחות היצה״ר מכיון שעכשיו בינתיים לבו פנוי
מרוחניות לגמרי בין מהישן ובין מהחדש ,ויפסיד את שניהם וישאר קרח מכאן ומכאן
ח״ו ,ע״כ החכם עיניו בראשו ויכלכל דרכיו במשפט מעט מעט עד שיעזור לו השי״ת עד
אשר תפרה ונחלת נחלה בלי מצרים .
ואפילו אחרי שיזכה האדם לדרגה הזאת הנזכרת ויהיה לבו דבוק ברגשי הילול ושיר
ושבח לחי העולמים בכ״ז יזהר לבל יחשוב מאחר שכבר עלה לדרגה היותר גבוה על כן
מעתה יעשה חלק הבקשה רק באופן של לצאת ידי חובת המצוה )מדאורייתא( להתפלל
ולבקש על כל צרה שלא תבא ,או לצאת ידי חובת המצוה )דרבנן( לבקש כל יום על כל
צרכיו אבל ירפה ידיו משפיכת שיחו לפני ה׳ על כל צרותיו ועל כל המעיק לו ועל כל
צרכיו ,לא יעשה כך כי זה טעות גמור ,כי יש לדעת שהדרגה שהיא יותר קרובה ללב
החומרי של האדם היא ״בקשת צרכיו״ וזה השלב הראשון אשר יוכל כל אדם לעמוד בה
לומר אותה מתוך עומק לבו ובכל לבו ,ולהשקיע כל נימי נפשו בה ,והרי עיקר מצות
תפלה היא לאמרה בדבקות מעומק לבו להשי״ת כי מטרת התפלה היא לקשר על ידה
לבו לה׳ וכמו שנתבאר לעיל ,ואם ירפה ידו מזה יחסר לו הקשר בעומק לבו אשר זה
נעשה דוקא משפיכת לבו לה׳ על מה שמעיק לו ,ועל כן כל זמן שלא הגיע לדרגה
שאמירת השבח תהיה נאמרת בכל עומק לבו) ,לא פחות מבקשתו שמעיק לו בעומק לבו( ,אין
לו להרפות ידו מדרגה הראשונה כלל וכלל.
ועוד יש לדעת כי אפילו אחרי שהתחזק בדרגה השניה בשלימותה בדרך הנזכר ,בכל זאת
אין לו לעזוב את הדרגה שלפניה כי יש לדעת שהדרגה הראשונה והפשוטה בכל דבר
ודבר היא היסוד להחזיק שאר הדרגות ,וכמו למשל סולם שיש לה הרבה שליבות
ומדרגות שעולה בהם האדם עד למעלה ראש ,ובאם אחרי שהאדם הגיע להחצי העליון
כוחה של
פרק יג -אות ה
תפלה
של הסולם יאמר למי שעומד למטה שעתה כבר יכול לסלק את השלבים הראשונים
מחציו ולמטה ,שמכיון שהנהו כבר עומד למעלה כבר אין צריך אליהם ,הרי זה כמצחק
בעינו כי הלא תיכף ומיד כשיסור החלק התחתון מהסולם יפול גם החלק העליון ויפול
הנופל ח״ו וישבור כל צלעותיו אשר לא יכול להרפא ח״ו .והנמשל מובן ,ועל כן אפי׳
אחרי שמתעלה האדם בדרגא הנזכרת לא ירפה ידו משפיכת לבו לה׳ גם על כל המעיק
על לבו עד שיגיע לדרגה שבאמת יתבטל ממנו הרגשת כאב בלבו על ענינים הגשמיים
)עי׳ פי׳ הדגמ״א פ׳ בהר ,ואזי אולי כבר לא נקרא זה צרתו( .ואף אז ג״כ עדיין חייב לקבוע עצמו
להתפלל ולבקש על צרת אחרים כי צרת אחרים כן צריך להעיק לו בלבו ,כי זהו ממצות
אהבת ישראל ואהבת לרעך כמוך כי כמו שרוצה האדם שלא יהיה לו דבר שמצערו ח״ו
כמו כן ירצה שלא יהיה לחבירו דבר של צער ,ועל כן אף על פי שזה דבר שהוא כבר אינו
מצטער על דבר כזה בכל זאת מכיון שלחבירו סוף כל סוף הרי זה צער צריך להתפלל
שיתבטל ממנו ,ויותר מזה יש לדעת מה דאיתא במשנה )סנהדרין מ״ו א׳( שכשיש לאיזה
יהודי צער אזי יש כבכול מזה צער גם להשכינה ,והשכינה אומרת קלני מראשי קלני
מזרועי על כן חייבים אנחנו להשתתף בצער השכינה כביכול ולהתפלל שיתבטל הצער,
כמבואר כל זה בספה״ק[ .ועי׳ עוד השלמה לענין זה בחלק ההשלמות סימן ב׳ שנתבאר
כמה יסודות נחוצים בענין הנ״ל שאסור לעזוב דרגה הראשונה אפי׳ בשעה שמתעלה
לדרגה יותר נעלה .
וזה כלל גדול בכל התורה כולה שהדרגה הראשונה ופשטות המצוה והתה״ק אינם
בטילים ואינם נעשים טפלים או פחות חשובים בשום פעם ,אפילו אחרי שיעלה האדם
בדרגות נשגבות בפרד״ס ,ואם ירפה האדם ידיו קצת מהם )כלומר אע״פ שיעשה אותם אבל
בפחות השקעת כחו ולבו או בפחות הערכה וחשיבות ח״ו( ה״ה ח״ו מראה זלזול במצות השי״ת
אשר היא חלק מהתה״ק ולא פחות מסודותיה וניתנו מרועה אחד ומי שמזלזל ומבדיל
בין מצוה למצוה ה״ה ח״ו כמגלה פנים בתה״ק.
ויותר מזה שבאמת כל הסודות העמוקות והנשגבות הרי הם טמונים וגנוזים תוך הפשט
)ולכן נקרא פנימיות כי אינם מחזיקים מעמד כלל לבדם אם אינם מלובשים תוך הפשט ותוך פעולת וקיום
פשטי המצות וכמו״כ לימוד הסוד הפנימי טמון תוך לבוש הפשט וכמובא שהאר״י ז״ל כשהיה לומד
לתלמידיו הבאים בסוד ה׳ היה מקדים לבאר בכל דבר ודבר ששה אופנים בדרך הפשט ורק באופן הז׳ היה
מגלה ולומדם את הסוד( והפשט הרי הוא היסוד לכל שאר הג׳ חלקי התורה ,וברועע היסוד
ח״ו נופל כל הבנין וכן כתבו המקובלים שבתוך הפשט כלול כל הבחינות של הפרדס,
והדברים עתיקין ועי׳ בחלק ההשלמות סי׳ ג׳ שהארכנו בענין הנהגת הרבה מהצדיקים
להתפלל בפשטות אע״פ שהיו בקיאים בכל הכוונות והיחודים .
כוחה של
פרק יג -אות
י
תפלה
קצה
ואמנם בחלק השבח יותר קל לעורר הלב לזמר ולהודות לה׳ בשמחה ,וכשאדם
עומד בדרגה הראויה מעצמו יתעורר לבו תומ״י כשיפתח פיו בשירות
ותשבחות לקל חיי כי זה יוטע בלב כל יהודי )כל זמן שאין לבו פתום מכח פגמיו ח׳׳ו(
ומטבע הדברים שיתעורר אפילו בלי שום התבוייות ומחשבה ,ומכש׳׳כ אם
יוסיף התבוייות יתופף התלהבותו ביותר .וירגיש בזה תעיוג יפלא וכמ׳׳ש
דהמע׳׳ה )תהלים פג ,ו( כמו חלב ודשן תשבע יפשי )בשעה( ושפתי רייות יהלל
פי וגוי )ובמזמור לט( חם לבי בקרבי )לכן( בהגיגי )כשהייי מתחיל לדבר( תבער אש
)כש(דברתי בלשויי וגוי.אבל בשעה שהאדם אייו ימצא בדרגא זו יש לו
להשתמש בכח הציור בכדי לעורר את לבו ,והוא שיתבוין על הכבוד והגדולה
והזכות שייתן לו לעמוד לפיי מלכו של עולם ולומר לפייו שבחיו ותהלותיו
שהוא שירות ועבודת מלאכי מרום ,כדוגמת הכפרי הקרוא אל בית המלך
ומזומן לעמוד לפיי המלך והשרים לומר שבחיו ותהלותיו ואחריו יעיו השרים
ועבדי המלך מלה במלה כמו שהוא מסדר לפייהם ,אשר הוא שירות וכבוד
שייתן רק לשרים היותר מכובדים העומדים לפייו תמיד ,כמה ירגיש מאושר
ואל יקשה המקשה ומבקש לחזק דרך המקולקל מכו״כ סיפורים ועובדות מצדיקים אשר
נראים לפעמים כסתירה לכל הנאמר ,עיין נא במש״כ מהררמ״מ מויטעפסק )שהיה מגדולי
תלמידי המגיד ממעזריטש( )בא׳ ממכתביו( שכותב שם באלה ובשבועה חמורה ששקר ענו בהם
אלו האומרים שהם מזלזלים בהלכה במש״כ בש״ע ובפוסקים ,ועיין בספר סור מרע
ועשה טוב בהוספות מהבעל בני יששכר ובעוד מקומות בספה״ק שמכה על קדקדם של
אלו האומרים ח״ו להקל באיזה הלכה מפני חשבונות של עבודת השי״ת וע״ש דבריו
החריפים ,וכמו״כ יעי׳ בספרי הגה״ק הררי״א מקאמארנא ובעוד ספרה״ק מתלמידי
בעש״ט הק׳ ועי׳ בדבריהם בארוכה ואכמ״ל רק זאת תמצית דבריהם שאם רואה האדם
הנהגה זרה מא׳ מהצדיקי עולם אשר במופלא ממך אל תדרוש אסור ללמוד מזה כלל
וכלל לעשות כמעשיהם ח״ו ומי שאומר לעשות כמעשיהם במה שהוא נגד ההלכה ה״ה
מנביאי השקר )ומורה פנים בתורה שלא כהלכה אשר ח״ו א״ל חלק לעה״ב( אבל גם אסור להרהר
אחרי מי שמקובל לצדיק אמת ובמופלא ממך אל תדרוש ,ושמעתי בילדותי בשם באי
ביתו של החזו״א שפעם דברו בביתו של החזון איש וספרו על הקדוש מהרר״א מבעלז
על ענין איחור הזמן באיזה ענין ,ענה החזו״א ואמר במופלא ממך אל תדרוש ע״כ.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
וישמח לב הכפרי הזה בכבוד וגדולה הזאת שניתן לו מאת המלך ,כמו׳׳כ יחשוב
האדם בלבו כמה מאושר הוא בזה הכבוד והגדולה והזכות שניתן לו ובש״ה
שהוא אומר שירה המלאכים ״ומדים ושותקים ״ד שיאמרו בנ׳׳י ואחריו הם
אומרים קדוש קדוש וגוי כדאי בחז׳׳ל )חולין צ׳׳א בי( ו״מש׳׳כ הרמב׳׳ם )פ׳׳ה תפלה
ה׳׳ד( ובתלמידי ר׳׳י )ברכות פ׳׳ה( שבש״ת התפלה ידמה האדם ל״צמו כ״ומד
בשמים בין מלאכי מ״לה ״׳׳שרלג )והובא ל״יל בפ׳׳ח אות בי בהרחבה( ,ובודאי די
בזה ל״ורר את לבו .
ועד שיתרגל לזה צריך ללחום נגד הטב״ כי מטב״ האדם נמשך לבו רק
לנגי״ות שלו ולמה שמרגיש בזה ריוח ל״צמו ,אבל להרבות בשבח זולתו
אין לב החומרי נמשך לזה ר ל ד ,״׳׳כ צריך להתרגל מ״ט מ״ט מכיון שכח הרגש אי
אפשר להפ״ילו בכפיה ובכח ,ו״׳׳כ יש להתרגל לאט לאט ולהתחיל בדברים
היותר קלים ל״ורר בהם הרגישיו כגון בההודאות וכגון בברכת מודים כשאומר
״ל חיינו המםורים בידיך )וכמו׳׳כ במודים דרבנן כשאומר ״ל שהחייתנו וקימתנו וכוי(
י״ורר ויתאר לפני ״יניו כל הפ״מים שהיה קרוב לםכנה והצילו השי׳׳ת,
וכשאומר ו״ל נםיך שבכל יום ״מנו י״מיק מחשבתו ויתבונן ויראה לפני ״יניו
כמה פ״מים קרה לו נםים וכמו׳׳כ נפלאותיך וטובתיך שבכל ״ת וכוי) ,וכמובן
שא׳׳א לשוטט במחשבתו באמצ״ שמונ׳׳״ אלא יכונן ״צמו בזה לפניה ולא יצטרך באמצ״
ילגואין זה רק דמיון כי באמת הוא כך שבשעה שהאדם עומד ומתפלל בכונה הראויה
הרי בשעה זו נשמתו עולה למרום ומתפללת שמה לפני כסא כבודו .והצדיקים הגדולים
שנפשם ורוחם וגופם מזוככים המה זוכים שגם רוחם ונפשם עולים ביחד עם נשמתם
ועכ״פ כל מי שמתפלל כראוי הרי הוא זוכה עכ״פ שיהיה לו קשר ע״י רוחו ונפשו לכל זה
וגם בד׳ אמותיו שהוא עומד בה כאן בזה העולם השכינה ומלאכי מעלה עומדים מולו
ומקיפים אותו בשעת תפלתו ,ומבוארים הדברים ליו״ח.
ילי ולכן אין ההמון עם מתרגשים בטבעם אלא להודות על טובה שקבלו אבל לא בסתם
לומר שיר ושבח לבורא עולם מגודל אהבה לה׳ והכרה ברוממותו יתברך )אא״כ מי שמשקיע
כח ועבודה בזה( וככתוב )תהלים קמה( יודוך ה׳ כל מעשיך ,כי להודות על הטוב זה עושים כל
מעשיך ,אבל חסידיך יברכוכה בשיר ושבח לחי עולמים .
כוחה של
פרק יג -אות
י
תפלה
קצה
תפלתו אלא לעורר לבו לזה כהר״ עין בסקירה א׳ תוך כדי אמירתו( וכשלא שמים לב
לא מרגישים ,אבל אחרי התבוייות ירגיש האדם שיש לו אלפי אלפי׳ ורבבות
פעמים יפים ויפלאות שעושה עמיו השי׳׳ת ולא עזבויי חסדיו ועי׳׳ז יתעורר
ויתרגש לבו להודות ולהלל ויוכל לומר ההודאות והשבח ברגשי לבו
ואחרי שיתרגל כך יוסי״ לעורר לבו להתרגש לאט לאט על גדולותיו ויפלאותיו
יתי שעושה לכל העולם ולכל הבריאה כולה ,ואח׳׳כ ע׳׳י כח מצוה
שגוררת מצוה יהיה כבר מסוגל להוסי״ ר ל ה לעורר הרגשיו בהזכרת כל שבחי
פסוקי דזמרה וברכה ראשויה בשמוי׳׳ע ובקדושה ובאמירת אין כאלוקייו וכדו׳
ובכל שיר ושבח והלל על עוצם גדולת יקר מלכותו ותפארתו ,וככה כל פעם
יתוס״ כחו וחילו להלל ולשבח בדביקות עריבות יעימות ומתיקות ידידות
חפיצה ותשוקה ,והעיקר לעשות עבודתו הזאת ברציפות יום יום כי כל דבר
שעושים תמיד בקביעות בלי הר״ חלה בו ברכה וסיעתא דשמיא )כמו הקובע
מקום לתפלתו אלוקי אברהם בעזרו( עד שיזכה לקיים מה שכתוב )משלי ה ,יט(
ובאהבתה תשגה בה תמיד כמ׳׳ש הרמב׳׳ם בפ׳׳י מהלי תשובה ,וכאו׳׳א יחפש לו
דרכים ועצות שימצא אופיים שיותר קל עבורו שיתעורר לבו על ידם כי אין
הדיעות שוות וכאו׳׳א טבעו שויה להתעורר ולהתלהב בעיין ואופן אחר ,ויתפלל
אל ה׳ שיזכהו להגיע לזה .ויזכה לאורך ימים ושיות חיים בזה ובבא .
ילה ראה מה שנתבאר בזה לעיל בהערה רכ״ז ד״ה ולכאו׳.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
פרק יד
בו יבואר :בענץ התפלה ״ל הכלל ועל צער השכינה
א
עוד יש לדעת שבכל פעם שאדם מתפלל צריך לכלול בתפלתו גם את ר ל ו הכלל
וגם את צער השכייה ,רק שבתחילה צריך להתחיל להתפלל על צערו ועי׳׳ז
יל' ועי׳ מש׳׳כ רבינו יונה בפירושו על אבות )פ״ג משנה ב׳( הוי מתפלל בשלומה של מלכות
שהכונה להתפלל על שלום כל העולם ולהצטער על צער של אחרים וכן דרכן של
צדיקים וכו׳ שאין לעשות תחנוניו ובקשתו לצרכיו לבד וכו׳ .ועי׳ ביערות דבש )חלק א׳
דרוש א׳( וז״ל :יתפלל בעד כל חולים שהם בתוך העיר ויכלול כל חולי ישראל וישתתף
עמם בצערם ,וראוי מאד להתפלל על כל איש ישראלי ,ואם הוא רשע גמור פשיטא שיש
להתפלל עבור בריאותו לבל ימות חייב ,ועוד יש טעם להתפלל עבור אדם רשע ג״כ כי
כשהקב״ה עושה דין בישראל אפילו ברשעים יש ריתחא למעלה ,ובעידן ריתחא חס
ושלום ,אף לכשרי ישראל יכול להתגולל מדת הדין ,חס ושלום ,כי מפני זעמו מי יעמוד.
וכמו״כ יש להתפלל תמיד על לומדי התוה״ק אפילו כשאין להם צער וצרה ח״ו וכמו
שתיקנו חז״ל להתפלל עליהם בברכת על הצדיקים ועל פליטת בית סופריהם וכו׳
ועמש״כ עוד היערות דבש )חלק א׳ דרוש א׳( וז״ל :יש להתפלל על קצירי ומריעי והם
תלמידי חכמים )נדרים מ״ט ע״א( שתש כוחם ע״י תורה ,וחובה עלינו להתפלל בטובתם
ושלומם ואומץ כחם ,כי הלא המה שומרי תורה ותופשי קבלה אמיתית ,תורה שבעל פה
ונפשנו קשורה בנפשם ואם אין תלמידי חכמים ח״ו אין לנו חיים ,ולכן עלינו החיוב בכל
לבב להתפלל לה׳ שיחדש כנשר נעוריהם ויחליפו כח יעלו אבר כנשרים ,וזו היא מצוה
רבה מאוד וגם שמכח זה נתרבה כבוד התורה וכו׳ ע״כ.
וביאור הדבר במש״כ היע״ד )בטעם הראשון( להתפלל על רשע לבל ימות חייב י״ל שהרי
אם ימות חייב וישאר החטא שלא נמחה הרי כל חטא גורם צער כלפי מעלה כביכול,
וא״כ מי שיש לו אהבת ה׳ כואב לו כשיש צער כלפי מעלה ,ולכן יתפלל שכל רשע יעשה
תשובה שלא ישאר חטא ושריד שנגד רצונו ית׳ בעולם ,ועוד מכיון שכל ישראל כאיש
אחד לכן כל זמן שא׳ מישראל חוטא ח״ו ה״ז מונע השלימות מכל ישראל גם לא יוכל
להופיע הגאולה השלימה לחלק מכלל ישראל והשכינה לא נגאלת עד שיהיו ראויים ס׳
רבוא נשמות בנ״י) ,והס׳ רבוא נשמות יכולין להתפשט בין אנשים הרבה יותר מס׳ רבוא כי הסכום ס׳
כוחה של
פרקיג -אות א
תפלה
קפט
הוא יבוא למצב של לב נשבר ויהא תפלתו מתוך הלב ,ואח׳׳כ צריך להשתתף
״ם צ״ר הציבור להרגיש את צ״רם ,ולהתפלל גם ״ליהם יחד ״ם תפלתו ״ל
״צמו ,ואחרי שהגי״ להרגשה זו ,אז הוא צריך גם לשתף ולהתפלל לצורך
השכינה ר ל ז .לפי שאם יתחיל מיד להתפלל ״ל צ״ר הציבור ,לא יהא תפלתו
מתוך הלב כ׳׳כ מפני שאין צ״ר של אחרים שובר את לבו כ׳׳כ כמו צ״ר של
״צמו ובני ביתו ,אבל אחרי שלבו נשבר מתוך הצ״ר של ״צמו יכול וחייב הוא
להתפלל גם ״ל צ״ר הציבור ,כי אחר שההרגש כבר נת״ורר אפשר בקל
להכנים ״וד מחשבה ולהתרגש גם ״ליה כמבואר בםפרי מוםר ״נין זה בכל
המדות ,ו״וד כפי המבואר ל״יל )בפ׳׳ה אות אי( מכיון שנשבר לבו הגשמי ייצא
לאור פנימיות לבו והוא רגש הרוחני רגש נשמתו והיא בודאי מתרגשת לצ״ר
של אחרים כמצות ואהבת לר״ך כמוך ,וכן לצ״ר השכינה כי הרי הוא חלק
אלוקי ממ״ל וחצובה מתחת כםא הכבוד ,ולכן אחר שלבו נשבר כנ׳׳ל יוכל בקל
ל״ורר הרגישיו מדרגא לדרגא ״ד צ״ר השכינה רלחכנזכר ולהתפלל ״ליה ,אבל
רבוא הכוונה נשמות שלימות אבל לא כ״א זוכה לנשמה שלימה ורוב אנשים מקבלים רק ניצוץ מנשמה
השלימה ולכן יתכן מאה אנשים או יותר מגיעים ס״ה לנשמה א׳ שלימה ואין לנו ידיעה ועסק בנסתרות
האלו לדעת איך ה׳ ית׳ מסדר אותם ,ולכן יכול להיות אצל כל אדם שאע״פ שאינו מתוקן בשלימות בכ״ז
יתכן שניצוץ א׳ הצליח לתקן ובזה יהיה לו זכות קיום ולכן אין להתיאש בשו״פ וגם יש להוסיף ולקרב יותר
ויותר אנשים לה׳ ית׳ כי אין לדעת ע״י מי וע״י מה נזכה להגאו״ש( .
ילז ואמרו חז״ל תנא דבי אליהו )רבה פ״ד( כל חכם מישראל שיש בו ד״ת לאמיתו ומתאנח
על כבודו של הקב״ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו ,ומתאוה ומיצר לכבוד ירושלים
ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גליות מיד זוכה לרוח הקודש
בקרבו .ועי׳ במס״י פי״ט ,וראה מש״כ בזה הח״ח בקונטרס ליקוטי אמרים פרק י׳ הועתק
לשונו לעיל סוף פ״ג .ואמרו חז״ל )מכילתא דרשב״י משפטים כ״ב( לא יאמר אדם איני כדאי
להתפלל על ביהמ״ק ועל ישראל ת״ל שמוע אשמע צעקתו.
ילחואל יחשוב אדם הלא לפי מה שמכיר את עצמו שעדיין איננו מרגיש וכואב לו באמת
ענין צער השכינה א״כ איך מותר לו לרמות את עצמו ולהיות ח״ו כגונב דעת עליון בזה,
התשובה הוא שמכיון שמאמין באמת שזה רצון נשמתו )אשר זהו האמת( מותר לו לאדם
ומצוה לעורר כונתו לזה )דומה למש״כ הרמב״ם )פ״ב גירושין ה״כ( בביאור ענין כופין אותו עד
כוחה של
פרקיג -אות א
תפלה
קפט
שיאמר רוצה אני שלכן נחשב רצון באמת וכמו״כ לענינינו( ובתנאי שלא ישטה את
עצמו לחשוב שכבר נזדכך חומרו לענין זה זה אלא יחשוב שזה רצון נשמתו ועל דעתה
הוא עושה כן .ויתבאר ענין זה יותר בהרחבה לקמן בפט״ו לגבי אהבת ה׳ ]ועי׳ במס״י )סוף
פי״ט( שאין לנו לפטור עצמינו מזה הענין מפני מיעוט כוחנו יערש שהאריך[ .
ובפרט יש לדעת שמכיון שעת דודים כבר הגיע וקול דודי דופק למהר גאולתינו הרי זה
עת רצון דייקא לזה* ,לעורר בנפשו להרגיש בצער השכינה שהיא כבולה ומבקשת
להפדות משביה .והכלל הוא שבכל דבר שהזמן גרמא להענין הרי שופע ג״כ הכח לזה
הענין ,וכמו שבחג השבועות הזמן מסוגל לקבלת עול תורה וכן יו״כ לתשובה וכו׳ וכו׳
שהזמן משפיע את האפשריות לזה )אפילו למי שעדיין לא ראוי לזה מצד דרגתו הפרטי( וזה ענין
עת רצון) .ובזה יש להבין מ״ש רב יוסף )פסחים סח ב( אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא
שתלה כל מעלתו שזכה אליה בזכות העת רצון של היום ,גם יש לפרש בזה מ״ש דהמע״ה
)תהלים ס״ט ,י״ד( ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון כלומר שמכיון שהחזיק א״ע תולעת ולא איש
חרפת אדם וגו׳ לכן אמר שמכיון שאיננו ראוי להתפלל מפני שפלותו ,לכן הרי הוא מהדר
להתפלל כל תפלותיו בעת רצון כי אז בזכות העת יכול כאו״א לזכות לתפלה(.
ומעתה יש להבין הענין כך אע״פ שבודאי אם האדם היה נגש לענין הנזכר בכח עצמו,
וכן את לשון התפלה והבקשה על צער השכינה היה צריך לייצרו בעצמו בכח לבו ,אז
היה צריך להיות בדרגא הראויה לבוא לפני המלך כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש
שק ,ואז דנין גם עליו אם הוא ראוי לכך ואם לבו שלם עם הענין באמת ,משא״כ באופן
שהאדם ניגש בכח הזמן כנזכר וגם כן בכח התפילות ותיבות אשר תקנו לנו אנשי כנה״ג
וכדו׳ ואז הרי האדם צריך לשמש רק כצינור שהדברים עוברים דרך לבו ופיו והרי הוא
רק כשליח המוביל ומביא את המכתב והדואר שייסד שר גדול ונשלח אל המלך דרכו,
ומכל שכן בשעה שאין עתה בנמצא שליח אחר ,שהוא כן ראוי והגון לפי הדרגא הנצרך
להתייצב לפני מלכים .הרי בודאי כל מי שמוכן לבטל את עצמו ולבצע להוציא לאור
השליחות להגישו לפני המלך ,הרי הוא מרוצה לפני המלך ויקבל שכרו משלם .
וכמו״כ לעניננו העיקר שהאדם יחזיק עצמו רק כצינור שדרכו ודרך לבו עוברים הדברים
החשובים הללו ,והיינו שבשעת מעשה השליחות כלומר בשעה שמוציא מפיו ולבו
התפלות האלו והרגשה הנזכרת על צער השכינה וכדו׳ אז צריך ליזהר שיבטל את עצמו
ויסיח דעת מעצמו ומחשבותיו הרבות שבלב איש ,ומכיון שעצמיותו אינו תופס מקום
עתה הרי עכ״פ איננו גורם מסך המבדיל ובזה יזכה בכל הנזכר ,ובפרט כפי הנזכר
בהמשל וכמבואר בספה״ק שבזמן ובמקום שאין אנשים ,השתדל להיות איש ,ולכן בזמן
כוחה של
פרקיג -אות א
תפלה
קפט
מתחילה צריך להתבונן במה שקרוב יותר ללבו כגון ״ל איזה צ״ר גשמי ,או
םכנה רוחנית שחופף אותו ,ויתקיים בו מה שכתוב בתהלים )תהלים קכ׳׳א(
כזה שאין איש שם על לב יכול כל מי שרוצה ,לזכות בכל הנ״ל ויבוא על שכרו משלם
בזה ובבא .ומי שלא מנצל העת רצון הזאת לטפס ולעלות לדרגות הנשפעים ה״ז כמזלזל
במתנת ה׳ ית׳ ,ומגלה דעתו ח״ו שאינו משתוקק בכלל לדרגות הללו וא״כ ה״ז פגיעה
גדולה בענין אהבת ה׳ ית׳ ובתשוקתו הרוחני ,שהרי כל אדם מחוייב להשתוקק להגיע
להדרגות היותר נעלים בעבודת ה׳ ית׳ ובהתקרבות לה׳ ,ולכן מי שאינו מנצל את
ההזדמנות הרי הוא בבחינת שוטה המאבד מה שנותנים לו )וכמו שפירש רבינו יונה עה״פ
ובמושב לצים לא ישב וגו׳( ועתיד ליתן את הדין על זה בודאי וק״ל.
עוד יש לדעת שכהיום בזמנינו תקופה של דור אחרון וימות המשיח מבוקש כן מכאו״א
להתאמץ בתפלה על הגאולה יותר מבכל הדורות שלא היה מתבקש כל כך מאנשים
פשוטים אלא מבני עליה .
והעד לזה שכך מבוקש מאתנו דור האחרון דייקא יותר מבדורות הקודמים שאנו רואים
איך שצדיקי וגדולי הדורות שבדורות האחרונים היו מעוררים על זה יותר מבכל הדורות
שלפנינו כמבואר בספרי תלמידי בעש״ט ובספרי הגר״א ותלמידיו וביערות דבש ,ויותר
מכולם הבעל חפץ חיים זצ״ל שהיה כסדר מרעיש על זה כל העולם כולו בספה״ק
שהוציא לאור ובמודעות שהי׳ מפיץ בחייו תמיד כידוע ,ה״ז מוכיח שכך סיבבה ההשגחה
העליונה דייקא ושזה הוא רצונו ית׳ מאתנו וגדולי הדורות ומנהיגיהם המה במקום
הנביאים שמתגלה על ידיהם רצון ה׳ ית׳ בעולם ,על כן עלינו להתעורר ולצעוק אל ה׳
בכל כוחינו שישוב ויגאלנו בעגלא ובזמן קריב אכי״ר.
* )שייך להערה הנ״ל ד״ה ובפרט( וכמו״כ יש לראות את זה מהמציאות של כהיום שכ״כ הרבה
חוזרים בתשובה ת״ל בס״ד מאלו שהיו רחוקים מאוד בדיוטא התחתונה ,ותיכף ומיד
אחרי שעושים קצת מסינ״פ להתנתק מהסביבה שלהם ולא מתייחסים לכל הבזיונות
שעובר עליהם ממשפחתם ומחבריהם ה״ה מתעלים ומגיעים מהר לדרגות נשגבות
באהבת ה׳ ותשוקה להגאולה שלימה ,הרבה יותר מכפי ערך דרגתם וזיכוך החומר
שלהם ,וה״ז סימן מובהק שאנו נמצאים בעת רצון שעת דודים הגיע וקול התור נשמע
לכן גם עלינו לנצל את הזמן הזה ולהתנתק מכל הבלי הזמן והסביבה ולא להתייחס לכל
השקר השולט כהיום ואז בודאי ירחם ה׳ עלינו ויקרבנו אליו ית׳ ויגיענו לדרגות נשגבות
עד נזכה להגאו״ש ב״ב ,ודי בזה להעיר למי שרוצה להיות לו חלק בהגאו״ש ושיזכה
בעצמו לזה .
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
בצרתה קראתי לי ויעייי ,היייו שכשקורא להקב׳׳ה מתוך הצרה אז ׳׳ויעייי׳׳.
ואחר שיתעורר לבבו מתוך הצרה שקרוב יותר ללבו ,אז יוסיף לעורר לבו
ולשתף עצמו בצרת הכלל ובצער השכייה הקדושה .
ובאמת צל׳׳ד כי עיין זה היזכר להתפלל גם עבור הכלל אייו רק עיין של
התחסדות לפיים משורת הדין אלא חיובא רמיא על האדם לשתף את
הרבים בתפלתו וכדאי' בגמי )ברכות י׳׳ב ע׳׳ב( כל שאפשר לו לבקש רחמים על
חבירו ואייו מבקש יקרא חוטא וכמו שתקיו אישי כיסת הגדולה ביוסח תפלת
שמו׳׳ע בכל עיין ועיין בלשון רבים ״חייו״ מאתך וכוי ,וכן ״השיביו״ לתורתיך
׳וקרבייו׳ וכוי ׳׳החזיריו׳׳ בתשובה וכוי ׳׳רפאיו׳׳ וכוי וכוי וכן תיקיו כמה ברכות
על עיייים של הכלל כמו השיבה שופטייו וכוי ועל ירושלים וביהמ׳׳ק וכוי
וצמיחת דוד וכוי הרי מפורש שהחיוב עלייו להתפלל על הכלל כולו ,ועוד יש
לדעת שבאמת גם היחיד כשמתפלל על הכלל מרויח גם לקבלת תפלתו על
עייייו הפרטי בכל פעם שכולל את הרבים בבקשתו כמו שכתבו תוסי בר׳׳ה דף
ט׳׳ז )ד׳׳ה כמאן( על מה דאיתא שם בגמי שיחיד א׳׳א לו לבטל הגזירה אחר הגזר
דין )אחרי ר׳׳ה( רק בכח תפלת הרבים ,בכל זאת יחיד שכולל את הרבים בתפלתו
ה׳׳ז יחשבת כתפלת רבים מכיון שמתפלל עבור הרבים ,ולכן בכוחה לבטל גזירה
אפילו אחר הגז׳׳ד .
ואמנם כמובן שצריך באמת לעורר לבו להרגיש צער הרבים ולבקש עליהם
מעומק לבו ,וכמו בכל התפלה שחו -מכוית פירוש המלות צריך גם
לעורר הרגשת לבו וזהו עיקר מצות התפלה לומר הדברים עם הרגשת לבו )כמו
שיתבאר לעיל בפרק יי( כמו כן בעיין היזכר כשמשתתפין בבקשתייו עבור הכלל
צריך שיהיה ג׳׳כ בהתעוררות הרגשת צערם ,כי אם יעשה כן רק בכדי להרויח
קבלת תפלתו לצורך עצמו יל׳׳ע טובא אם יהא יחשב עי׳׳ז כתפלת רבים וק׳׳ל .
וכמו״כ העיין השיי שצריך לכוון להתפלל גם עבור צער השכייה צריך להיות
עם הרגשת הלב לפחות במקצת )דאל׳׳כ מי ביקש זאת מידכם רמוס חצירי כי
לבוא לפיי המלך בלבוש חגר ופסח הרי זה פגיעה גדולה בכבוד המלך ויותר טוב השלילה(.
כוחה של
פרק יד -אות א
ואולם יש לשאול איך י״שה מי שאינו מרגיש כן בלבו ,וא״׳׳פ שנתבאר ש״׳׳י
שכבר הת״ורר ההרגשה אפשר בקל להכנים ״וד מחשבה ,זה שייך בדבר שקרוב
קצת ללבו של האדם כ״נין הנזכר להשתתף בצ״ר אחרים שזה גם ״נין גשמי
אשר לבו של אדם הומה ״ליה כשרואה כן ב״יניו או כשמ״וררים אותו ״ל זה
כמו שהחוש מ״יד ו״ל כן כשכבר הת״ורר הרגש בלבו יכול להכנים בו גם ״נין
ההוא ,משא׳׳כ ב״נין רוחני שלאו כל אדם רגיל להרגשים כאלו א׳׳כ איך י״שה
מי שה״נין זר אצלו ,התשובה לזה הוא כך ,מכיון שניתן לאדם כח המדמה יכול
האדם לקחת כל דבר שכלי ולדמותו לאיזה משל גשמי הדומה לה ולתאר ל״צמו
ה״נין ״פ׳׳י המשל הגשמי ,ואז מכיון שמת״ורר ל״נין הגשמי ידמה את ה״נין
הרוחני אליה וירגישנו ,כי באמת כל ההרגשות ו״נינים גשמיים ניתן לנו רק בכדי
לקחת מהם ר ל ט משל לגבי הרוחניות שרחוקה קצת מהשגתינו )וא״׳׳פ שבודאי מי
שמזדכך ומתרחק מהחומר מגי״ לדרגא שירגיש את הרוחניות וית״ורר אליה יותר
מלגשמיות מפני שנהיה יותר קרוב להרוחניות מלגשמיות וזה בודאי יותר חשוב והוא הדרגא
הנכונה שצריך להגי״ אליה ,בכ׳׳ז ״ד שמגי״ אליה הדרך הוא להשתמש ״ם הגשמיות
בתורת הכשר ומשל למה שצריך לגבי הרוחניות(
ולכן ב״נין הנזכר אפשר להשתמש ג׳׳כ בדרך הזאת ולדוגמא בברכת רצה
כשאומר ותחזינה ״ינינו בשובך לציון ברחמים ,יש לו לתאר ל״צמו איך
היה מתרגש האדם אם היה רואה ח׳׳ו איזה אבא שהתרחקו ממנו ילדיו והוא
יושב אםור בבית םוהר בכלא ,ואחרי זמן מרובה שהוא יושב ומתג״ג״ ״ליהם
ולבו הומה ובוכה ״ליהם יום ולילה ,וכשמגי״ הזמן שהשתחרר וכבר אפשר לו
לחזור להתקרב אליהם והנה הוא בא בשמחת לבו להתחבר אליהם שוב
וכשמגי״ לביתו מצאם במצב שהם כבר שכחו בלבם ממנו אין להם שום
הרגשה אליו וכמו זרים נחשבו לו ״ד כדי כך שאפילו כשמדבר אליהם ומפייםם
ומקרבם אליו ,בכ׳׳ז פונים אליו ״ורף ,״ד שצריך נגד רצונו להכות אותם מכות
ילט עי׳ במילואים אות א׳ שהארכנו בענין זה .
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
גדולות עד שישבור לבם הערל הסתום ומטומטם ,כדי שיפתח לבם אליו ,האם
יש צער גדול מזה בעולם .ובודאי מי שיראה תמויה כזאת אפילו אצל אדם זר
בודאי אפילו לב אבן יתרגש ויתחמם ויתעורר רחמיות עצומה בלבו על האבא
המסכן הזה
וכמו״כ ידמה האדם בדעתו העיין בשוב הי את שיבת ציון אחרי שקרא הי
לבכי ולמספד וגוי ומתגעגע כל הזמן אלייו וכשמגיע עת דודים אשר
השכייה הקדושה כביכול יגאלת ומשתחררת מגלותה אשר המלך כביכול היה
אסור ברהטים עבורייו בעבור חטאייו ,וכשמתכוין להגיע ולגאול אותיו
ולהשתעשע אתיו באהבים ככתוב ישוש עליך אלוקיך כמשוש חתן על כלה,
ולהחזיר אותיו אליו לדור אתיו ביחד בביתו יאוה קודש והיה ח׳׳ו איחיו
שקועים בעוה׳׳ז ובליכלוכים ותעתועים וכל הלב רודף כל היום אחרי ההבל
ותוהו אחרי הגשמיות ואין ליו שום הרגשה ח׳׳ו לחזור לחיים הרוחייים ולהיות
קרובים להי יתי ולטייל עמו בגן עדן וכמו זר יחשב ליו כל זאת ח׳׳ו ,ועל כן
כביכול השי׳׳ת מוכרח לייסר אותיו בכל מייי צרות ומכות ויסורים יוראים בכדי
לקרב לבבייו אליו ,וכאשר האדם ישים לב להתבוין קצת בזה ולתאר לעצמו
ולדמותו להמשל היזכר האם קשה לעורר הלב לזה האם לא יתמלא לב האדם
בצער יגון ואיחה הלוא בודאי יתרגש ויתחמם לבו בגודל הרחמיות על העלובה
והעייה השכייה הקדושה כביכול ויתפלל בדמעות שליש התפלה היזכרת
ותחזייה עייייו ׳בשובך לציון ברחמים׳ ולא במדה׳׳ד הקשה ח׳׳ו ,וכשיתעורר
באמת וישים לב לכל זה בודאי יתפלל על זה בלב שלם ועי׳׳ז בודאי שיכולה
היא שתרחםרמ.
ימ וכאן המקום להעיר לעיין במש״כ בספר הקדוש "דרך משה" )הקדמון -ליום י״א( דאיתא
בספרי מוסר שחסיד אחד התענה על אריכות הגלות ,ונתגלה לו בחלום -״איך יבוא
הגאולה והעולם אין משגיחין לענות אמן על ברכת הגאולה״ ,והיינו שאין העולם נזהרין
אצל ברכת המחזיר שכינתו לציון ואומרים תיכף מודים אנחנו לך ואין עונין אמן על
ברכת הגאולה ,וכן אצל מעריב של שבת אחר ופרוס עלינו שמסיים הש״ץ ״ועל
ירושלים״ מתחילין תיכף ושמרו ואין עונין אמן על הברכה ...ובכל מקום שאני נוסע
כוחה של
ובזה
פרקיג -אות א
תפלה
קפט
יש לפרש הפםוק )תהלים קי׳׳ח .ה( מן המצר קראתי יה ״נני במרחב יה) ,כי
מן המצר פי׳ מתוך צרה גשמיות( ,אבל מתי ׳״נני׳ כשהג״נו לתפלת ׳׳מרחב׳׳,
כלומר שנתרחב התפלה ממה שהתחיל דמתחילה נת״ורר רק ״בור צ״ר אי
שהוא של ״צמו אבל נתרחבה שכבר כולל בתוכה גם צ״ר הציבור ו״ל כולם גם
צ״ר השכינה ,ו״וד כי רוחני לגבי גשמי ה׳׳ה מרחב כי צורך הגשמי ה׳׳ה
מצומצם וקטן ל״ומת צורך הרוחני שהוא ה״ולם הרחב כי חיי ״ולם הזה חיי
ש״ה ה׳׳ה הקטן ומוגבל ומצומצם ותפלת ׳׳מרחב׳׳ היינו תפלה רוחנית )״ל צ״ר
השכינה( ,ואז הקב׳׳ה ״ונה לנורמא ,ולכן אנו צריכים להתפלל גם ״בור צ״ר
לזכות הרבים גוזר אני על כל החזנים שקודם מודים וקודם ושמרו ימתין החזן מעט
אחר סיום הברכה ,ויכה באגרוף על התיבה שקורין עמוד כדי שיזכיר להקהל אנשים
נשים וטף לענות אמן ע״כ.
ימאואע״פ שבודאי גם לפני זה כשהתפלה עדיין איננה בדרגא השלימה המעולה בכ״ז גם
כן הי ית׳ שומע תפלת כל פה ומתקבלת כל תפלה של כל אדם בדרגא שנמצא בה ,בכ״ז
יש נפ״מ כי כ״ז שלא הגיע לדרגה המעולה אינה פועלת בשלימות כמו אח״כ ,ועי׳ מש״כ
הקאמארנער בספרו נוצר חסד אבות פ״ד מי״א כל כנסי׳ שהיא לש״ש סופה להתקיים
ומפרש כנסי׳ על התפלות המתכנסות להיות עטרה בראש אלוקי צבקות שאם אין
מתפללין לש״ש לשם צער השכינה אז אע״פ שפועל ומתקן למעלה אבל אין ההכרח
שיבא השפע למטה לאיש המתפלל ומסמיך לזה מה שכתב בפסיקתא רבתי נב .ז׳,
ובמדרש שוחר טוב תהילים צ״א ח׳ ,מפני מה ישראל מתפללין ואינן נענין למטה תיכף
מפני שאינם מתפלללין בשם שהוא לשם שמים ,ע״כ .ומפרש כונת המדרש שמכיון שאין
מתפללין לש״ש לכן אע״פ שפועלת למעלה בכ״ז אינן נענין למטה בכל פעם עד שיתכוון
)בשם( לשם שמים אזי מובטח שיהיה נענין גם למטה שיגיע ויהיה ניכר התשועה גם
למטה בעוה״ז עכ״ד ,ובזה יש להבין המנהג בכל הדורות שמי שנצרך לישועה מבקש
מהצדיקים שיתפללו בעדו אע״פ שאיתא שתפילת החולה ע״ע יותר חשוב וכמו כן
מפורש גם בחז״ל )ב״ב קט״ז א( מי שיש לו חולה תוך ביתו ילך לחכם וכו׳ ,ועפ״י האמור
יש להבין שתפלת הצדיק שמתפלל עבור צער השכינה מובטח שיהיה נענה אפילו
למטה ,ויש לסמוך לזה מהא דתנן באבות ]פ״ב[ בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצונו
מפני רצונך הרי בזכות שהאדם מסיר את עצמו ורצונו ,ומבטלם מפני רצונו ית׳ כלומר
שמכוין ומתפלל על צרכי השכינה )בזה ה״ה מבטל רצון עצמו מפני רצונו ית׳ לכן( בשכר זה
שהוא דואג על צרכי השכינה הי ית׳ דואג על רצונו למלאות צרכיו מדה כנגד מדה .
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
השכייה ,ואיו צריכים לדמות בדעתייו שהשכייה מצטערת ממש כמו שאיחיו
מצטערים ,ובאמת כל זה איחיו גרמיו לה להצטער כביכול על ידי חטאייו ,ולכן
איו צריכים לרחם ולהתפלל על השכייה ,אבל אי אפשר לבוא לתפלה זו אלא
באופן שילך מדרגה לדרגה ,יי^ועי׳׳ז יהיה התפלה בשלימות .ובהתחלה דייקא
ימבוי״ל עפ״י מאמר הבעש״ט עה״פ בא אל התיבה וגו׳ ועמש״פ לעיל שהתיבה של
התפלה תרים אותו אם ישים כל עצמו תוך התיבה ,י״ל גם לגבי המוזכר כאן שאם
האדם ישים כל לבו לתיבת התפלה עד שיסיח דעתו וישכח מעצמו ומדאגותיו בשעת
תפלתו ,וזה נקרא שנכנס לתוך התיבה שיוצא לגמרי מעצמו וממקומו ונמצא לבו לגמרי
בהתפלה ואין לו עתה שום דבר בעולם רק תיבת התפלה אשר מקיפו מכל צדדיו ,אז
ה״ה כמו בטל לגמרי להתפלה אזי התיבות של התפלה עולין למעלה ומבקשים עבורו
בכל שלימות דרגתן )כפי כונת אנשי כנסת הגדולה( מכיון שאין מונע ,ואל תתמה וכי יש כח
בתיבות התפלה לבקש ,התשובה היא כי מכל מלה שהאדם מוציא מפיו הרי נברא מזה
מלאך ומכל שכן תיבה רוחני ומצוה שיש בה בעצמה כח ואור רוחני גדול מאוד ולזכי
ראות נראית בחוש כבחי׳ רואין את הנשמע שהי׳ במתן תורה .וראה מש״כ בזה לעיל
סוף פרק יג בהערה רל״ג ד״ה ואין זה .
ועי׳ בספרי מוסר הקדמונים שכתבו שאפילו כל מחשבה ה״ה קומה שלימה ונהיה ממנה
מלאך או קליפה ח״ו אשר המה המעידים על האדם בבי״ד של מעלה אחר ק״ך שנה ,ואם
בהם יש כח להעיד מכש״כ מדה טובה מרובה שיש כח באור ומלאך של תיבות התפלה
להמליץ עבורו וק״ל .ועוד כי באמת כל דבר מצוה ורוחני שהאדם עושה הרי בעיקר
פועלת ועושה נשמתו בבחינתה ,כי האדם החומרי במה נחשב הוא כי החומר והגוף
המה רק מניעים ומפעילים הנשמה לפעול כפי רצונה ודרגתה )וזה כל עבודתינו בעוה״ז
ללחום עם הטבע והחומר ולכובשה לאט לאט שתתבטל להנשמה( ,ולכן הגוף הרי הוא בעצם רק
מפריע וכל מה שמבטל את עצמו ביותר בשעת מעשה מצוה ותורה ותפלה ופעולה
רוחנית הוא נותן יותר אפשריות להנשמה לפעול ולכן כשמבטל את עצמו לגמרי בשעת
מעשה וכנ״ל אזי הנשמה יכולה לפעול בכל כוחה וכפי רצונה.
וכעין מה שכתוב בשם הבעש״ט שכשהאדם מתפלל כל תיבה באהבה ויראה והתלהבות
ושמחה בכל כוחו וחיותו ,הרי היא נחשבת ופועלת כאילו כוון כל הכוונות ע״פ סוד,
אע״פ שאינו יודע ומכוון אותם ה״ה נעשים מאליהם מכח תפלתו ,וביאור הדבר הוא
בודאי כנזכר שהנשמה פועלת כ״ז וכנ״ל ,וכן התיבות פועלים וכנ״ל ]וראה מש״כ בזה
כוחה של
פרקיג -אות א
תפלה
קפט
ישפוך שיחו ולבבו לפני ה׳ כתפלת ה״ני ״ל כל צרותיו וכאביו המ״יק לו ,א״׳׳פ
שהם ״ל דברים וצרכיםרמג גשמיים ,וזהו הש״ר ״בור האדם להתקרב לה׳ ו״י׳׳ז
יחדיר בתוך לבו שה׳ ית׳ הוא אבינו הקרוב אלינו בכל קראינו אליו ,ו״ל ידי
רמד
שירגיל את ״צמו לשפוך שיחו תמיד לאלוקיו יט״ בלבו אהבה והרגשת
קירבה לה׳ ית׳ ,ולאט לאט ית״לה ויתקרב יותר ויתחיל להרגיש קצת גדולת
הממ׳׳ה מלכינו ית׳ ״ד שיתבייש לדבר כ׳׳כ ״ל צרכיו הגשמייםרמה כי ירגיש שיש
במילואים סי׳ ג׳[ ,נמצא לפי האמור שמה שאמר הבעש״ט ליכנס תוך התיבה הרי זה עצה
עמוקה להעלות עבודתו בדרגה המעולה ביותר ואז יפעלו כנ״ל .
ימג ועמש״כ היערות דבש וז״ל :כל תפלתו בעניני הצלחת עולם הזה ,תהיה הכל על זה
אופן ,שיהיה יותר עלול לעבודת ה׳ ,בלי מטריד ומונע ,ולא יהיה לו דבר המעבירו מדעת
קונו ,ומאד כעס בזוהר ,על המתפללים בראש השנה ויום הכפורים ,וימים אלו ,רק
בעבור חיי זמן ,פרנסה וצרכי עולם הזה ,כי קראן ככלבא בישא דמבקשים טרפם ,רק
באמת העיקר צריך לחיי נצח ,ומה שיתפלל בחיי עולם הזה ,הוא כדי שיוכל לקיים
התורה ,ולתקן את אשר שיחת .
ימי וגם בדרך סגולה כי עי״ז יזדכך לבו לאט לאט וכמש״כ המבי״ט
התפלה פי״ב( וז״ל :שפיכת לב כמים ,היא הסרת לב האבן שבבשרם ,וירככו אותו ,עד
שיהיה למים ,לעבודתו יתברך ,ולתלמוד תורתו ,ע״כ.
)בבית אלוקים שער
ימה א.ה .ועי׳ בס׳ בן יהוידע לבעל הבן איש חי זצוק״ל )על הגמ׳ ברכות דף י׳( שכ׳ דידוע
שהתפלות נקראים עומדים ברומו של עולם כי אע״פ שלפי פשט הדברים הן נראין
שאלות על צרכי העוה״ז ,עכ״ז בכולם מלובש שאלות בתיקון עולמות העליונים .והקשו
המקובלים למה לא תקנו בפירוש בקשות על עולמות העליונים אלא עשו השאלות
ברמז .ותי׳ מפני קנאת המקטרגים שהיו מתקנאים ואומרים במה נחשב ילוד אשה
להתפלל על העולמות העליונים ,ובזה יל״פ מאמר חז״ל בברכות שם אל יעמוד אדם
במקום גבוה ויתפלל שרמזו בזה )כפי הידוע מפי רבותינו ז״ל שכל דברי חז״ל מתפרשים גם בכל ד׳
אופני הפרד״ס ,וכן כתב בספר מרגליות התורה שהעידו בשם הגר״א ז״ל שגם התורה שבע״פ ניתן לדרוש
בפרד״ס הן במשנה והן בתלמוד ...ע״ש( שלא יתפלל בפירוש על מקום גבוה שהם העולמות
העליונים אלא יעמוד במקום נמוך היינו שיהא מלובש בבקשות על צרכי העוה״ז
עכתו״ד .ועי׳ לקמן בפרק כ׳ הערה רע״ג בשם הגר״א שאין לערב צרכיו הגשמיים בתפלת
י״ח ,ושם הארכנו בזה .
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
מטרה יותר חשובה בחיים וכי יש חיים לחיים )כלשון אהחה׳׳ק על הפסוק ואתם
הדבקים בה׳ אלוקיכם חיים כולכם היום ,שזה יהיה מורגש להאדם אחרי שיהיה דבוק בה׳
כי׳׳ל אז יתחיל להרגיש כי יש חיים לחיים אשר ע׳׳ז יאמר ׳חיים כולכם׳ היום( .
יתן השי׳׳ת שיזכה לעורר את לבבייו ואת לב כלל ישראל להתקרב ולחזור
לאבייו שבשמים ולעזוב כל רדיפת ההבל הבלים ולהתגעגע לחזור לביתייו
ואלכה ואשובה לאישי הראשון באהבה רבה ויתקיים ביו הפסוק ברחמים
גדולים אקבצך בעגלה ובזמן קריב ב׳׳ב אמן .
% % %
כוחה של
פרק יד -אות א
פרק טו
בו יבואר :א( באיזה אופן יכול כל אחד לעורר בלבו הרגשת האהבה
לה׳ .ב( מהי הנקודה הפנימית של היהדות.
א
ישתבח היוצר ויתרומם הבורא שבראיו לכבודו ובחר ביו זרע אברהם אוהבו
ומכל עם ולשון רוממיו ,ואהבה רבה אהב אותיו.
ובמה יודע איפה כי יפלייו איחיו מכל עם ואהבת עולם אהביו השי׳׳ת הוא על
ידי שתהיה יכרת ביו האהבה אליו יתברך שיטע בתוכייו כי זאת האהבה
שבלביו יובע ומשתלשל מאהבתו יתברך אלייו בבחיית כמים פיים אל פיים
והרי זה כדמות לבו כביכול אלייו וזהו כדמותו ובצלמו ועל ידי כך ייכר עלייו כי
איו ביי קל חי ביים לה׳ אלוקייו ,וכשאיחיו משתדלים ומתאמצים להוציאו לאור
ולגלותו בזה איו מעידים שאיו מאמייים שה׳ האמירך היום הזה ועשאיו חטיבה
אחת בעולם מיוחד מכל עם ולשון ביים לה׳ אלקייו ,ועל ידי כך גם את ה׳
האמרת היום הזה ויגדלו וישבחו וימליכו יבואה שעריו בתודה בזמירות יריע
לו ,ויעבדו בשמחה בכח גודל אהבתיו שבלביו ,ובזה יהיה ייכר שאיו מיוחדים
אליו יתברך ,ומרומם מכל עם ולשון כי כל העמים אין בלבם האהבה לה׳ ,ואין
בלבם אלא אהבת עצמם כמו כל הבעלי חי בהמות וחיתו יער ושקצים ורמשים
שכולם אוהבים את עצמם ושומרים את גופם ויפשם מכל דבר שיכול לגרום
להם יזק ,ועל כן איתא בחז׳׳ל )עי׳ ב׳׳ב י׳ ע׳׳ב( שכל מה שאומות העולם עושים
מהמצות לגרמייהו עבדו להו ,ועל כן עלייו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר
בראשית שלא עשיו כגויי הארצות ולא שמיו כמשפחות האדמה .
ועל כל יהודי שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב להרגיש שאשרייו מה טוב
חלקייו ומה יפה ירושתייו ואשרייו כשאיו משכימים ומעריבים בכל יום
בבתי כיסיות ובבתי מדרשות ומייחדים שמך תמיד בכל יום ומקבלים ׳׳באהבה׳׳
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
״ול מלכות שמים ,ואם לא מקבלים את ה״ול מלכות שמים באהבה ולא אומרים
את השבחות וזמירות שבתפלתינו כל יום בשמחה ובהרגשת אהבה רבה ו״זה
הרי זה מוכיח שחםר לנו מהרגשת האשרינו מה טוב חלקינו וירושתינו ,וכמה
מםכן הוא מי שיש לו ירושה של ״ושר ואושר גדול ואיננו משתדל להשיגה
ולהנות ממנה אלא נשאר ב״ניו ומםכנותו האם יש שוטה גדול מזה שמאבד מה
שניתן לו והרי הוא ח׳׳ו בבחינת שוטה המאבד ״צמו וחייו לד״ת .
נמצא שחובת כל אדם ב״ולמו חו -ממה שהוא מאמין בה׳ ומקבל ״ליו ״ול
מלכות שמים ,״ליו לייצר קשר אהבה ״ם השי׳׳ת ,והיא מצות ואהבת
את ה׳ וגו׳ שהיא המצוה הראשונה שאנו אמרים כל יום ״רב ובוקר צמוד
למצות קבלת ״ול מלכות שמים שהיא שמ״ ישראל וגו׳ ,ובלא זה חםר צורת
ויםוד יהודי ואינו ניכר ״ליו שהוא מזר״ אברהם אוהבו יתברך כי כך היתה
צורת אבותינו הקדושים אברהם יצחק י״קב ו״ל שם כך נקרא אברהם אוהבי
כלומר לא רק שהיה מאמין בה׳ אלא שהיה אוהבו ור -אחרי ה׳ להיות דבוק בו,
ומגודל אהבתו את ה׳ פרםם שמו ית׳ ומלכותו בכל ה״ולם ואף ״ל פי שלא היה
מצווה ״ל זה כלל ,וכמו כן קיים כל התרי׳׳ג מצות א״׳׳פ שלא היה מצווה יותר
מהז׳ מצות בני נח ,בכל זאת לא הםתפק בזה אלא היה מחפש ל״שות נחת רוח
לפניו בכל מה שהיה יכול ״ד שהגי״ לשמירת כל התרי׳׳ג מצות והכל מכח גודל
האהבה אליו יתברך .
וזהו הצורה אשר צר הבורא ב׳׳ה צורת קלםתר פניו של כל יהודי שהוא מזר״
אברהם אוהבו ,שטב״ ה׳ בלבו האהבה הזאת שהיא ירושתינו שירשנו
מאבינו אברהם בבחינת ברא כר״א דאבוהה ,והחובה ״ל כל אחד ואחד לגלות
את הצורה הזאת את הירושה הזאת האוצר הזה הטמון בלבו ,״ד שיהיה ניכר
״ליו בזה שהוא מזר״ אברהם אוהבו ,ו״ל זה אמרו חז׳׳ל )תנא דבי אליהו רבה
כ׳׳ה( חייב אדם לומר מתי יגי״ו מ״שי למ״שה אבותי ,ואיתא בחז׳׳ל )םוכה מה.
ב׳( ישראל אין להם אלא לב אחד לאבינו שבשמים ,כלומר שהאהבה הזאת
ממלאה את כל לבו של יהודי ״ד שאין להם לב לשום דבר אחר ב״ולם כי לא
כוחה של
פרק יד -אות א
ישאר מקום פיוי בלב לשום אהבה אחרת זולתה ,וזה מה שכתב הרמב׳׳ם )בפ׳׳י
מהלכות תשובה( במצות אהבת ה׳ שישגה בה תמיד עד שכל שאר עייייו יעשה
דרך ארעי ובלי לב
ואחרי שיחלשו הדורות וירדו מכל זה ,כלומר שיתכסה ויםתמה הרגשת
האהבה הזאת הצפון בלביו בירושתייו מאבותייו הקדושים וישכחה
מכח גלות מצרים שגרמה ערלה וכיםוי על לביו ,לכן ברוב רחמיו יתן ליו את
התורה הקדושה עם עול המצות ,כדי לצרף אותיו וליקות ולזכך אותיו מכל
מחלת מצרים וזוהמתם ולהסיר הערלה והכיסוי מהלב ,וכדאיתא בחז׳׳ל )ב׳׳ב
מד.א׳( וז׳׳ל לא ייתיו המצות אלא לצרף בהן את הבריות ע׳׳כ ,והוא כדי שיחזור
לשורש ומקור שליו ועומק פיימיות לביו למה שהיייו ,ועל ידי זה יתעורר ביו
האהבה הישיה ויעבוד את ה׳ באהבה עזה כמקדם וכמעשה אבה׳׳ק ,וכמו
שכתב האב׳׳ע )דברים ל.יד( כל המצות הם ליישר הלב ,וכמו כן שמירת הל׳׳ת
המה שומרים על היפש מחולי היצה׳׳ר.
ולפי האמור שמטרת ציווי כל התרי׳׳ג מצות הוא כדי להחזיר לקרב לביו להיות
מיוחד אליו יתברך ולאהבתו יתברך ,ימצא שכל זמן שלא הגיע האדם
למצב שירגיש את האהבה הזאת ויהיה כל לבו לה׳ ,עדיין חסר לו צורה היכויה
של יהודי כי׳׳ל ,ואפילו אם יקיים וישמור כל התרי׳׳ג מצות ויעסוק בתורה יום
ולילה בכל זאת אם לבו רחוק ח׳׳ו מה׳ ומאהבתו הרי עדיין חסר לו צורת יהודי
זרע אברהם
ו״ל כן על האדם להתבוין מאוד ולעשות חשבון עם יפשו האם עומד בכיוון
היכון או לארמו ,ומכש׳׳כ מי שתורתו אומיותו צריך לבדוק את עצמו ביותר
ימ' ]העדה נחוצה גענין אהגת ה׳[ ישנם הרבה אנשים שעוסקים בתורה ובמצות יום
ולילה לא ישבותו ,ולפעמים אפילו לפני כל מצוה מלהיבים את לבם בהתבונות על גודל
המצות ועל גודל הפעולה שנעשתה על ידי קיום המצוה הזאת שעומדים לעשות כדי
שלא תהיה נעשית כמצות אנשים מלומדה ,וכמו כן בשבת קודש וימים טובים
מתלהבים על ידי לימוד בספה״ק על גדלות הימים המקודשים ושמחים עם החגים
רכד
כוחה של
פרק טו -אות א
תפלה
והשבתות ועל אשר נפלה חלקם בנעימים ומגביהים לבם בדרכי ה׳ ,ואע״פ שכל זה היא
עבודה חשובה מאוד אבל בכל זאת יתכן שחסר העיקר מן הספר כי לא חושבים על
עיקר הנקודה שהיא שתהיה עבודתם נובעת מכח האהבה הבוערת בלבו להשי״ת כי רק
אז תהיה נחשבת עבודת השי״ת כי בלי זה הרי היא נחשבת לעבודת עצמו בבחינת
לגרמיה עביד ח״ו ,וכדאיתא בספה״ק שיכול להיות נדמה להאדם שעובד את ה׳ ואינו
אלא עובד את עצמו ,וחבל על מאן דעביד תרעא לדרתא שמשקיע כל כחו להדר
ולייפות את המצות בהתעוררות לבו וכל רמ״ח אבריו כנ״ל ,ולא עביד דרתא )כלשון הגמ׳
שבת ל״א ב׳( ,ולא משתדל כלל על העיקר שהוא היסוד והמטרה שהיא האהבה אליו
יתברך שהיא עיקר הנקודה שכל מה שעושה יהיה מפני האהבה להשי״ת.
וכנ״ל שזהו מעשי האבות הקדושים שמה שהביא אותם לעבוד את השי״ת ולקיים כל
מצותיו היה האהבה לה׳ ,וכמו מי שאוהב את אביו או ידידו ועל כן הרי הוא מבקש במה
לעשות לו נחת רוח ,ואבותינו הקדושים ברוב קדושתם ודרגתם הרמה השיגו את כל
התרי״ג מצות בעצמם על ידי שחפשו במה לרצות את אדוניהם ולעשות נחת רוח לפניו
יתברך ,ואנו בעניינו לא עזבנו ה׳ ונתן לו ברוב חמלתו את תורתו הקדושה המדריכה
אותנו איך ובמה להוציא לפועל אהבת ורצון לבנו לעבדו יתברך ,כי האהבה שלנו אינו
חזק כל כך שזה יעלה אותנו לדרגה שנשיג את המצות מעצמינו ,ולכן בכל זאת בחסדו
הגדול נתן לנו את תורתו ומצותיו ,כדי שנוכל לקיימם ולהוציא בזה מכח אל הפועל
אהבתינו אליו ,ועל כן כשחסר ח״ו העיקר שהיא האהבה אליו יתברך ולא נעשית המצוה
מכחה ,כמה יכולה להיות ערכה מכיון שאיננה קולעת אל המטרה המבוקשת )ואע״פ
שאפילו כשהאדם עדיין אינה בדרגה הראויה כנזכר בכל זאת יש לו לעשות כל המצות מכיון שיש בהם גם
כח וסגולה להביא את האדם לידי כך להמטרה המבוקשת ,כי שכר מצוה מצוה כלומר שתביא את האדם
להדרגה לעשות את המצוה בצורתה הנכונה ,אבל זה בתנאי שיכוין לזה וישתוקק לזה ויאמר מתי יגיעו
מעשי למעשה אבותי ,כי זהו המטרה והתכלית שאנו צריכים להגיע אליה(.
וזה מה שפרש״י עה״פ ואהבת את ה׳ אלוקיך וגו׳ פרש״י עשה המצות מאהבה וכו׳
כלומר שלא די שיקיים את המצוה הזאת של אהבת ה׳ כאחד מכל התרי״ג מצות אלא זו
היא מצוה יסודית לכל התורה כולה שמחייב אותנו לקיים כל התורה כולה באהבה
וכנ״ל ,ולכן חבל על מי שמשתדל בעבודת בוראו ומשקיע כל כחו לעורר את לבו לעשות
את המצות ועבודת השי״ת כראוי בהתלהבות בכל לבו ואינו שם על לב כי חסר לו
העיקר והתכלית אשר לזה צריך להלהיב את לבו שתהיה בוער ושוגה באהבתו יתברך
ומכח האהבה הזאת תהיה נעשית המצוה והחי יתן אל לבו לכונן דרכיו כראוי ותשרה
שכינה במעשה ידיו.
כוחה של
פרקיג -אות א
תפלה
קפט
האם מתקרב לבו להשי׳׳ת ולאהבתו על ידי לימוד תורתו ,האם מרגיש אהבת
ה׳ ואם שוגה בה תמיד ,כי בלי הרגשת האהבה היזכרת הרי מותר האדם מן
הבהמה אין ,ובמה יודע איפוא כי היהו מזרע אברהם אוהבו יתברך ויפלייו מכל
אומה׳׳ע ,הלא גם גוי יכול לעשות כל המצות אלא שיהיה בלי לב בלי אהבה
לה׳ ,ובזה הבדיל השי׳׳ת בין ישראל לעמים והבדליו מן התועים ,ועל כן אמריו
יעשה וישמע כי רצויייו לראות את מלכייו ולעבדו שכם אחד ורק אח׳׳כ ובזכות
זה יתן ליו תורת אמת וחיי עולם יטע בתוכייו וזהו כל יחוסייו ,ואם ח׳׳ו יאבד
את זה במה יתרצה אל אדויייו ,עכ׳׳פ צריכים לדאוג מאוד על עיין הזה לייצר
קשר אהבה עם השי׳׳ת .
והנה דבר פשוט הוא שאי אפשר להשיג שום דבר רוחיי וקיום שום מצוה בלי
טירחא והשתדלות והתאמצות והשקעת עבודה בה ,וכמו הרוצה לקיים
ד׳ מייים ומצות מצה בפסח ומצות סוכה ידוע כמה הכיה ועבודה וכסף צריך
להשקיע כדי להשיגם ובמכל שכן אם רוצה לקיימם בהידורם וכמו׳׳כ לעיייייו
גבי מצות אהבת ה׳ שהיא מצוה כ׳׳כ גדולה וחשובה וקובע כל צורת יהודי
כיזכר ,והיא צריכה למלאות את כל קומת האדם ממוחו ולבו וכל רמ׳׳ח אבריו,
איך יתכן להשיגו בלי להשקיע בה התאמצות מרובהרמז ,ועל כן יש להתעורר
דמז ועי׳ בספה״ק רנה של תורה להנצי״ב )שה״ש ב ,ה( שכ׳ ויש לדעת שעיקר הקושי להשיג
אהבת ה׳ אע״ג שהנפש נכספת להשיג ,הוא משום אהבת העוה״ז ואהבה זו דוחה אהבת
ה׳ כמו שהפתילה האוחזת את האש אינה מנחת את האש לעלות ולהתדבק למקור האש,
וע״ז אמר הכ׳ )שם( סמכוני באשישות )מיני כעכים( שני אשות היינו ״בתורה ועבודה״ חזקו
את לבי בשני דברים אלו המביאים לאהבת ה׳ ,רפדוני בתפוחים המקררים טבע האדם
הנמשך אחר אהבת העוה״ז ,ובזה אשיג אהבת ה׳ ,כי חולת אהבה אני שאני חולה על
אהבת ה׳ ]כדמשמע בחז״ל במס׳ סופרים פט׳יז ה״ד ולא כפי׳ הרמב״ם בפ״י מתשובה שאני חולה מרוב
אהבה[ והוא תענוג הנפש הישראלי שאני מתאוה להשיג ,ולכן מבקש שיתנו לו סיוע ועזר
להשיגה ,וה״ז דומה לחולה שאין לו שום תאוה לאכול ולשתות והוא יודע שזה בא לו
מחמת חולי ומבקש רפואות כדי שיוכל לאכול ולשתות ,כך הנפש הישראלי היודעת עונג
נפלא זה של אהבת ה׳ ואינו משיגו משתטח בשיר ומבקש לעזרו להשיג זה העונג ,והבא
ליטהר מסייעין לו כמו שאמרו רז״ל )יומא לח ,ב( עכתו״ד[ .
קעב כ
ו ח ה של
פרקיא -אות
י
תפלה
בזה ולהתבונן איך נהיה ״נין זה כ׳׳כ מוזנח אצלינו וחושבים לצאת ידי חובה
במה שחושבים ״ליה רג״ כמימריה ביום בש״ת אמירת ואהבת וגו׳ בקריאת
שמ״ שחרית ו״רבית ,והמחשבה בזה רק ״פה דרך המח כהרף ״ין בלי שום
התבוננות ,ואיך מצאנו ידינו ורגלינו ומה נ״נה ליום הדין אוי לה לאותה בושה
וכלימה ובאיזה פנים נ״מוד בבי׳׳ד של מ״לה בשמים ,כמו בן ש״ומד לפני אביו
ואין ניכר ״ליו כלל שהוא בנו כי אין לו קשר אתו וכמי שאיננו מכיר את אביו
כלל וכמו זר נחשב וא״׳׳פ שגדל כל ימיו בבית אביו ומפתו אכל ובחיקו ישב .
ו״ל כן ״לינו להת״ורר ב״וד הבחירה בידינו ,ולתקן את ״צמינו ב״וד מו״ד
ולהשקי״ כל כחינו ומאמצינו בזה ״ד שנזכה לגלותו ולהאירו בלבנו ,ומשם
יתחלק ההשפ״ה לכל רמ׳׳ח אברינו ״ד שיהיה ניכר ״לינו כי שם ה׳ נקרא ״לינו,
ושאנו זר״ אברהם אוהבו .
והנה הדרך ל״ורר האהבה בלב היא ״ל ידי שיתבונן ויכיר ״ד כמה השי׳׳ת
אוהב אותו ו״י׳׳ז בודאי ית״ורר לבנו לאהוב אותו יתברך ככתוב )משלי
כז( כי כמים פנים אל פנים כן לב האדם וגו׳רמח ,ו״ל כן כשימחיש בהכרתו שהכל
מה שיש לו וכל מה שמקבל הוא רק מה׳ יתברך שמ״ניק לו כל זה מגודל חםדו
ימח וכן מצינו בראשונים שיש לעורר האהבה בדרך זו וז״ל הסמ״ג ויש אנשים שאומרים
לעבוד את ה׳ פן יזיקם בעוה״ז ולאחר מיתה פן ידונם בגיהנם כו׳ אבל זו אינה עיקר
העבודה כי עיקר מחשבתו לצורך עצמו ...אבל המעלה הטובה העליונה בעבודת הבורא
היא הכתובה אצל יחוד שמו ״ואהבת״ לעבוד את הבורא מאהבה שלא ע״מ לקבל פרס,
ויחשוב בלבו הטובות שעשה לו הקב״ה כבר ,שבראו מטיפה סרוחה ויכוננהו בחכמה...
עכ״ל ע״ש שהאריך בזה מאד .ובסמ״ק )מצוה ד׳( ביאר מצות האהבה כשיחשוב האדם מה
שעשה לו הקב״ה שיצרו ובראו מהבל וריק מטיפה סרוחה ואח״כ נתן לו לחם לאכול
ובגד ללבוש ושאר טובות אין מספר וכו׳ גם יחשוב בגדולתו של הקב״ה וענותנותו חכו
ממתקים עכ״ל] .ועי׳ בספה״ק פלא יועץ אות א׳ )אהבה( שביאר דמכל תענוג גשמי יכול האדם להתעורר
לאהבת ה׳ כשיתבונן אל לבו אם כך אני אוהב זה הדבר שהוא כלה ואבד ובין לילה אבד ,כ״ש שיש לו
לאהוב הבורא שהוא מקור כל האהבות והתענוגים וממנו תוצאות חיים[.
כוחה של
פרקיג -אות א
תפלה
קפט
ואהבתו אלייו ממילא יתעורר בלבו האהבה אליו יתברך וזה צריכים לעורר
בלביו תמיד ,ובתחלת העבודה הזאת צריכה להיות בהתעוררות רבה וברציפות
עד שיהיה יקבע בלביו ההכרה הזאת ויזכה לחיות עם זה .
והנה יתן ליו השי׳׳ת סגולה גדולה להגיע לזה והיא עבודת התפלה שהיא
עבודת הלב ,והיא מעבדת ומזככת את הלב והיא מסוגלת לגלות מצפון
לביו ולעורר את האהבה היטוע בה ולהוציאה לאור והיא מיועדת למטרה
הזאת לקשר את האדם עם בוראו כמבואר למעלה באקדמות מילין ובפ׳׳ה ופ׳׳ו,
וע׳׳כ בזכות העבודה שישקיע בהתבוייות באהבת ה׳ אלייו ברציפות כיזכר ,וכן
בצירוף עבודת וכח וסגולת התפלה יזכה לזה ביתר שאת ובשלימות כראוי
כמבואר .וגם השירות ותשבחות שבתפלה כשיאמרים מתוך הלב ובאהבה
ובשמחה כמו שצריך וראוי לאמרם ,ה׳׳ז מוציא מכח לפועל הרגשת האהבה
שבלב ומלהיבו יותר ויותר ,ועל כן לאור כל זה צריכים איחיו קודם כל לעורר
אך יש להוסיף בענין זה שביותר יועיל עצה זו אם ירגיל עצמו להוציא מחשבתו בדיבור,
דהיינו שידבר דיבורים של אהבה לה׳ בפשטות ובתמימות ,ומילים אלו יעוררו בו במשך
הזמן רגשי האהבה הנטועים בקרבו ,וכן ירבה לספר בנפלאותיו וטובותיו אשר חסדו
מלאה הארץ ,וזה ממילא יעורר רגשי האהבה המוסתרים בלב .כי ריבוי הדיבור משפיע
על הלב יותר מכח המחשבה וכמו שנבאר להלן )ראה הערה הבאה( .ואחרי שיעורר האדם
בלבו את האהבה מכח חסדי ה׳ וטובותיו ,כשיתמיד בדבר זה לאט לאט יתעורר בלבו
אהבה פנימית שאינה תלויה בדבר כאהבת הבן לאביו שהיא אהבה טבעית ממש ,וכמו
שהאריך במס״י פי״ט שזו היא האהבה הראויה.
]ודע דמש״כ הרמב״ם בפ״ב מיסוה״ת ה״ב ושם בפ״ד הי״ב שע״י התבוננות בנפלאות הבריאה יגיע לאהבת
ה׳ ,כבר כתב הנצי״ב )שה״ש ריש פ״ג( בשם רבינו האי גאון שעל ידי החקירה בחכמת הטבע וכד׳ אין אהבת
ה׳ רגילה להמצא ,אלא א״כ מי שהוא גדול בתורה ועמל בה שע״י התורה שהיא למעלה מדעת אנושי אז
משיג אהבת ה׳ כאשר מתבונן בגדולת הבריאה ,וז״ש בספרי )בפ׳ שמע( הובא ברמב״ם )בספה״מ עשה ג׳(
לפי שנא׳ ואהבת איני יודע כיצד אוהב את המקום ת״ל והיו הדברים האלה וגו׳ שמתוך כך אתה מכיר את
מי שאמר והיה העולם ,והיינו שלולי העמלות בתורה לא יגיע האהבה ע״י ידיעת חכמת הטבע אחרי שלבו
רחוק מידיעת ה׳ ,אבל כשמדבק לבו ונפשו בחוקי האלוקים המביאים לידי קדושה אז יוכל להוסיף בלבו
אהבה ע״י התבוננות בפלאי הבריאה עכ״ד[.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות י
תפלה
לפני התפלה הרגשת האהבה כדי להכין את לבנו שנוכל לומר השירות
ותשבחות כראוי ,ו״ל ידי האמירה ית״ורר ״וד יותר לבבנורמט ,ו״ל ידי זה אנו
מגלים מצפון לבנו שאנו בני קל חי אשרינו מה טוב חלקינו .
ב
ואל יאמר האדם הלא אפור לאדם לרמות את ״צמו ,ואיך אחשוב בדברים
שהם למ״לה מדרגתי ,לחשוב מחשבות של אהבה ,שאני אוהב את ה׳ כל
ימט וכמו במשל הגשמי כשראובן עשה טובה גדולה לשמעון ,ושמעון רוצה להודות לו,
ומרגיש בלבו הכרת הטוב ,עכ״ז בשעה שיוציא את ההרגשה מכח אל הפועל ,ויתחיל
לומר לראובן בכל הלב שהוא מכיר לו טובה ,אז הדיבורים האלו ג״כ ישפיעו עליו לחזק
את ההרגשה הזו..
וכמש״כ בנועם אלימלך )בפ׳ תולדות סוד״ה ויזרע יצחק( בביאור דברים היוצאין מן הלב
נכנסים ללב ,שהם חוזרים ונכנסים ללב של עצמו ,ומלהיבים את הלב יותר .ובספה״ק
מבואר זה שהדיבור מוליד אור מקיף ,שזה מקיף את האדם ועי״כ זה משפיע עליו .וז״ש
)תהילים ל״ט,ד׳( חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש ,שהחמימות שיש לי בלבי ,אז ״בהגיגי״
כשאני מוציא את המילים בפה ,תבער אש ,שנעשה מזה החמימות אש ,כי נתחזק יותר
ע״י הדיבור ,ובזה מבואר איך התפלה מעלה את לב האדם ומביא אותו לאהבת ה׳.
ולאור כל האמור יש לפרש ביתר עומק מה שהתפלה נקראת עבודת הלב ,וצריך להיות
עם כל הלב כמש״כ ולעבדו ״בכל לבבכם״ שמזה הפסוק למדו רז״ל מצות התפלה ,דאין
הכוונה רק שהדברים שהוא מתפלל עליהם יבקש אותם בכל לבו ,אלא נכלל בזה יותר
עומק ,שהלב יהיה מלא באהבה לה׳ ,כי הלב זה אהבה ,ובתפלה צריך האדם להקדיש
את כל לבו לה׳ ,שיהיה הלב מלא באהבה להשי״ת עד שלא ישאר מקום לאהבה אחרת,
וכעין שידוע העובדא עם הח״ח זצוק״ל שבעת פטירת בנו הגדול שהיה מאד מאד חביב
אצלו ,ונפטר בעודו צעיר ,ואז בשעה שחזר הח״ח מהלוויה לביתו אמר ״רבש״ע עד
עכשיו היה הלב שלי קצת מסור לבני ,מפני שהייתי ג״כ אוהב אותו ,אבל עכשיו אני
מקדיש את כל לבי רק לאהבת ה׳ ,ומעתה כל הלב הוא בשבילך״ וזהו השלימות של
קיום מצות אהבת ה׳ ״בכל לבבך״ שיהיה כל הלב מלא באהבה לה׳ עד שלא ישאר מקום
לענין אחר זולתו .ועי׳ בתניא בפמ״ט שמבאר את מטרת ברכות ק״ש כהקדמה קודם
קיום מצות ק״ש שמטרתם לעורר בלב את האהבה להשי״ת ע״ש.
כוחה של
פרק יד -אות א
כך ,הלא אם ח׳׳ו אייו אמיתי איך אתייצב לפיי ה׳ ברמייה .אבל התשובה לזה
היא כך ,דהיה האדם מורכב מגוף וישמה ולכן יש אצל האדם רצויות סותרות
שהגוף מושך לצד א׳ והישמה לצד השיי ולזה אמרו חז׳׳ל )בר׳׳ר ויקרא י׳׳ד ,א׳(
עה׳׳פ אחור וקדם צרתיי ,שאם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה
בראשית ,ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך ,והכוויה בזה שאם הוא ימשך ח׳׳ו
אחר הגוף והחומר ,הרי מצד הגוף הוא באמת האחרון למעשה בראשית,
והיותר שפל ח׳׳ו ,אבל אם הוא ימשך אחר הישמה ,אז הוא באמת הראשון
למעשה בראשית שהרי הישמה חצובה מתחת כסא הכבוד .וכבר האריך בזה
הסמ׳׳ג בהקדמה לספה׳׳מ שלו .
ואולם צריך שידע האדם כי העצמיות האמיתית שלו היא הישמה הקדושה
שהיא יצחית ,רק שיתלבש בגוף עכור ומגושם בעת רדתו לזה העולם,
בכדי שיצטרך ללחום עם הגוף וכל תולדותיו ,ולהשליט את הרצון הפיימי של
הישמה על משיכת הגוף והחומר ,עד שתתעלה גם החומר לדרגא שמעליה
]והצדיקים מזככים את הגו״ כ׳׳כ עד שהוא מתעלה ג׳׳כ לדרגת ישמה עי׳ אוה׳׳ח הק׳ פ׳
אמור )ויקרא כב ,יב([ .אבל עכ׳׳פ צריך האדם להסתכל על הגו״ שזה לא עצמו,
אלא זה רק מלבוש ,שזה הבהמה שלו שהוא צריך להשגיח עליו בכל עת שלא
יסיתיו לימשך אחר רצויות הגו״ ,ולזככו ולהעלותו עד אשר ימשך ג׳׳כ לילך
ולרדו״ אחר השי׳׳ת כאריה ישאג .
והנה מצד הישמה הרי יש לכ׳׳א אהבת ה׳ מתולדתו ,שהיא ירושה ליו
מאבותייו וכמו שהארכיו לעיל ,וכל אחד מישראל חפץ באמת למסור
יפשו להשי׳׳ת מאהבה הטבעית המוסתרת בלב כל ישראל .וכמו שביאר
הרמב׳׳ן ז׳׳ל במצות אהבת ה׳ שבאמת אהבה לה׳ יטוע בלב כל א׳ מישראל
אלא שהגו״ מויעו מלהרגיש זה ,והמצוה היא לגלות את האהבה המוסתרת
בלב .ואולם היות והאדם קרוב יותר להרגשות הגו״ ,ידמה לו כאילו רצויות
הגו״ הם הרצויות שלו ,אבל באמת זה שקר ואין זה אלא כמסך המבדיל שמויע
ממיו מלהרגיש את הרצון הפיימי שלו .וכמו שמפורש ברמב׳׳ם )פ׳׳ב גירושין ה׳׳כ(
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
דמה״ט כופין אותו ״ד שיאמר רוצה אני ,ולא נחשב שנ״שה הגט בכפייה,
משום ד״״י הכפייה מתגלה הרצון הפנימי שהיה מופתר בתוך ״ומק הלב.
וכמו״כ היא המצוה של אהבת הי לגלות את האהבה המופתרת ב״ומק הלב.
ומ״תה פשוט הדבר שמותר לאדם לחשוב מחשבות של אהבת הי אם הוא
״ושה כן ״ל ד״ת נשמתו ,דהיינו מצד שהוא מאמין שיש לו אהבה להי באמת
מכח נשמתו ,ואין זה נחשב שהוא מרמה את ״צמו אא״כ הוא פבור שהוא כבר
״ומד בדרגא זו אף מצד גופו ,ומדמה ב״יניו שכבר נזדכך החומר ,אבל אם הוא
מכיר את הגוף שלו ,רק שהוא ״ושה ״״ד נשמתו אין בזה שום רמאות .
ואדרבה זהו האופן הראוי והנכון שצריך לגשת ל״נין התפלה בפשטות
ובתמימות ויאמר בלבו כי הנה ״תה יש לפני ההזדמנות הגדולה
לגלות מצפוני לבי ,ול״ורר את האהבה המופתרת בלב ולגלותה] ,ובפרט באמירת
שבח והודאה להי שמפוגל ומוכשר לזה ה״נין ביותר[ ואז בכח המצוה והתשוקה
יתחזק באמת בלבו האהבה .וזה כלל גדול בכל קיום המצות שצריך ל״שותם
בפשטות ובתמימות ,שאם אדם מתחיל ל״שות חשבונות ולפלפל ״ל כל
מחשבה אם היא באמת בשלימות אז ישאר בלא כלום ,וכן הוא ג״כ ל״נין
הלשמה שצריך לילך בפשטות ,כי ״מקות שייך בש״ת הלימוד ,אבל בש״ת
קיום מצוה או תפלה צריך לילך בפשטות ובתמימות .כי כש״ומדים לפני השי״ת
בטל כל ה״מקות ויש רק פשטות ,וכמה דפשיט טפי ״דיף טפי .וכבר נתבאר
ל״יל )בפרק י״ג פו״ אות די בה״רה רכ״ט ובפרק י״ד בה״רה רמ״ב( שהאדם צריך רק
לשמש כצינור ולבטל ״צמו להשי״ת ,ולהפיח ד״ת מ״צמו ומחשבותיו ,שלא
יתן לגו״ למנו״ ממנו מלחשוב כפי רצון נשמתו .וזה ״״י שהאדם לא נותן
למחשבות של הגו״ להיכנפ בש״ת תורה ותפלה אלא חושב בפשיטות שהוא
אוהב את השי״ת ,ושהוא רוצה לקיים המצוה וללמוד לשמה ,מבלי להתפלפל
אם זה אמת או לא ,ו״י״כ יכול להת״לות ולהתקדם ב״בודת הי ,שאז בכל
מצוה ומצוה מתחזק יותר כח הנשמה ומאיר ״ליו .נמצא כי ״״י זה שבש״ת
קיום המצוה האדם מכניפ בה מחשבה של אהבה להבורא ב״ה ,זה ״צמו
משפי״ ״ל האדם אהבת הי ולאט לאט הרי הוא מת״לה יותר ויותר .
כוחה של
פרק יד -אות א
וכשאדם מתיהג בדרך הי׳׳ל שהוא מכיר את כח ישמתו ,ומתייחס להגו״
כמלבוש ,יגיע לו מזה תועלת עצומה בתרתי ,א .שעי׳׳כ לא יהיה
ימשך כ׳׳כ אחר הגו״ ,ואחר החומר והתאות ,מפיי שזוכר בכל עת שזה לא איי,
זה הבהמה שלי ,וכיון שמסתכל כך על הגו״ א׳׳כ יהיה בעייי עצמו זלזול
להמשך אחר הגו״ ,אחר משיכת החומר .ב .עוד ירויח בזה שיוכל באמת
להתעלות ,דע׳׳י שמשתוקק להגיע אל הדרגא של הישמה ,וכל פעם הוא חושב
עליה ועל רצויותיה ,אז הוא מעורר בזה את הכח של הישמה ומתדבק א׳׳ע
להישמה ,וזה יביא אותו שיגיע באמת לדרגא של הישמה.ימצא שזה העיין
מסייע לאדם הן לגבי הסור מרע והן לגבי העשה טוב .
ג
וזאת למודעי כי יש אישים טועים בדעתם וחושבים שלהתעסק במצות אהבת
ה׳ ולהשקיע לבו ומחשבתו בזה הרי זה מיועד דוקא לביי עליה אבל לא
לכל אדם .אבל האמת יורה דרכו כי כל זה אייו יכון כלל ,ולא באלה חפץ ה׳ כי
כל התרי׳׳ג מצות שבתורה יאמרו לכל אחד ואחד בלי יוצא מהכלל ,ובודאי
החיוב על כל אחד ואחד לקיימם כולם בכל לבו ויפשו ומאודו ,ומצות אהבת ה׳
ודביקות בה׳ הם מהתרי׳׳ג מצות ,ואדרבה המה ממצות התמידיות שאין רגע
מכל חיי האדם שפטור מהם .ועוד שיאמרה מצות אהבת ה׳ בפרשת קבלת עול
מלכות שמים שהחיוב להזכירה פעמיים בכל יום ,ימצא כמו שמצות קבלת עול
מלכות שמים היאמרת פעמיים ביום הוא המפתח לכל המצות שבתורה לקיימם
ולעשותם ,כמו כן המשך הפרשה מצות ואהבת וגו׳ הרי הוא גם כן המפתח לכל
מצוות התורה הקדושה ופרטיה ודקדוקיה .
ומה שידמה לאישים שאין שייך לקיימה עד שיקדים לקיים כל שאר המצות
כתיקוים בדקדוקיה ופרטיה ,אין זה יכון כלל ולא מוזכר בשום מקום לא
בראשויים ולא באחרויים שיהא פטור האדם ממצוה א׳ עד שיקדים לצאת ידי
חובתו במצוה אחרת ופשוט הוא יותר מביעתא בכותחא ,אלא אדרבה כל מה
שיגדיל בלבו אהבת השי׳׳ת זה יעמוד לו ויעורריו ויזרזיו ויעזור לו לקיים כל
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
שאר המצות כראוי לו ביתר שאת ויתר ״וז ואומץ .וכמו שהוא גם כן בטב״
הגשמי שכל דבר שאהבתו בלבו הרי זה קל להאדם ל״שותם ומזדרז בטב״
ל״שותם ,ואין הטב״ אפילו של ״צלות וכבידות וכדוי מונ״ו מל״שותם .ואז
כאשר יקיים כל המצות מאהבה לא יהיה נגרם לו ״ל ידיהם שום לח -ומתח
כמו שמצוי לדאבונינו כהיוםרנ ,אלא אדרבה י״שה אותם בשלוות הנפש
ובשמחה ,כי כל דבר ששמח האדם ״מם ל״שותם הרי זה מופי״ הרג״ה
ושמחה ופפוק בלב האדם ויחליצנו מכל הנזכר
ובודאי כדאי ונחו -לקבו״ ולייחד איזה זמן ללמוד במאמרי חז״ל ובראשונים
״נין המצוה וצורתה ,ולייחד ל״צמו גם זמן להתבונן ב״נין זה ולהגדיל
בלבו את האהבה להי .והיותר טוב לקבו״ את ״צמו לזה לפני כל תפלה ב״ת
שהאדם מתכונן ומכין לבו ל״מוד להתפלל להתחנן לפני קונו ,שאז בודאי גם
תפלתו תתחזק ותהיה כהוגן .ובודאי כמו שהוא משתדל ומתאמ -להגדיל
אהבת הי ולקרבו ללבו ,כמו״כ יקבל שכרו מדה כנגד מדה ויתקיים בו הכתוב
אשר ״ליו נאמר כי ״בי חשק״ ואפלטהו ,אשגבהו כי יד״ שמי יקראהו וא״נהו,
״מו אנוכי בצרה אחלצהו ואכבדהו וגוי ואראהו בישו״תי .
ד
א.ה .מאחר שנתבאר בפרק זה גודל החשיבות והנחיצות ל״מול ״ל קיום
המצוה הגדולה של אהבת הי שהיא מיפודי הדת אמרנו ללקט קצת
מדברי הראשונים כמלאכים ב״נין מצוה זו וכל דבריהם כגחלי אש
י' וכהיום מצוי לדאבונינו מצעירי הצאן שנדמה להם שח״ו עול המצות גורם להם לחץ
שאינם יכולים לסבול ,כ״ז נובע מזה שלא עושים המצות מאהבה כי אין האהבת ה׳
מצויה וגלוי בלבם ,מאחר שלא מתחנכים לזה ,ולא מלמדים אותם ולא מעוררים אותם
לזה .ולפעמים אע״פ שכן מדברים איתם על זה ,אבל מעניקים להם וממלאים לבם בכל
כך הרבה מעדני ותפנוקי תאות עוה״ז ,ומעוררים הרגישם יותר מדאי לאהבת עוה״ז
ועניניו ,לכן אין אהבת ה׳ ותורה ומצות ואהבת הרוחנית נתפסת ונדבקת בלבם כי
הבלא מפיק הבלא .
כוחה של
פרקיג -אות
א
תפלה
קפט
ז״ל הרוקח )ריש הספר( בשלש עשרה מקומות בתורה הזהיריו לאהבה אותו וכו׳
שורש האהבה שהיפש מלאה אהבת ה׳ וקשורה בעבותות האהבה בשמחה
ובטוב לבב ולא כעובד רבו בעל כרחו ,אלא אפי׳ היו מוחין בידו האהבה בוערת
בתוך לבו לעבוד ושמח להשלים רצון בוראו כו׳ ,והאוהב אייו חושב היאות
העוה׳׳ז )כלומר אייו מחשיבם( ואייו חושש בטיולי אשתו ולא בבייו וביותיו ,והכל
כאין נגדו ,רק לעשות רצון בוראו ,ולזכות אחרים ולקדש שמו ולמסור עצמו
באהבתו עכ׳׳ל .והרמב׳׳ם כתב )פ׳׳י מתשובה ה׳׳ב( וז׳׳ל העובד מאהבה עוסק
בתורה ובמצות והולך ביתיבות החכמה לא מפיי דבר בעולם ולא מפיי יראת
הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפיי שהוא אמת וסו״ הטובה
לבוא בגללה ,ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד וכו׳ והיא מעלת אברהם אבייו
שקראו הקב׳׳ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה ,והיא המעלה שציויו בה
הקב׳׳ה ע׳׳י משה שיאמר ׳ואהבת את ה׳ אלוקיך׳׳ ,ובזמן שיאהוב אדם את ה׳
אהבה הראויה ׳׳מיד׳׳ יעשה כל המצות מאהבה ע׳׳כ .ובהלכה ג׳ כתב וז׳׳ל וכיצד
היא אהבה הראויה הוא שיאהב את ה׳ אהבה גדולה יתירה עזה מאד עד שתהא
יפשו קשורה באהבת ה׳ וימצא שוגה בה תמיד כאילו הוא חולה חולי אהבה וכו׳
והוא ששלמה המלך אמר דרך משל כי חולת אהבה איי וכל שיר השירים משל
הוא לעיין זה ע׳׳כ .ובהלכה ו׳ כתב וז׳׳ל דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב׳׳ה
יקשרת בלב האדם עד שישגה בה תמיד כראוי ,ויעזוב כל מה שבעולם חו-
ממיה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל יפשך וכו׳ לפיכך צריך האדם ליחד
עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ובתבויות המודיעים לו את קויו וכו׳ עכ׳׳ל.
ובהשגות הראב׳׳ד שם כתב על לשון תשגה שהוא מלשון שגגה שבעבור
אהבת ה׳ תשגה בעייייך כלומר תטעה בה מפיי שלא תשים אליהם
לב .ועי׳ ברש׳׳י עירובין )יד ב׳( שכ׳ וז׳׳ל באהבתה תשגה ,בשביל אהבתה תעשה
עצמך שוגה ופתי להייח עסקיך וכו׳ עכ׳׳ל .עוד פי׳ כתב הראב׳׳ד שהלשון
תשגה הוא מלשון שגיון לדוד ,דהיייו מלשון שירה וביאר בכס״ משיה וז׳׳ל
יראה דהיייו לומר שישמח באהבת ה׳ כמו שאדם שמח בשיר עכ׳׳ל .ובס׳
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
חרדים )פ״ט אות וי( ביאר כוונת הראב״ד שהאוהב את השי״ת אהבה אמיתית
משורר לפניו כאשר שרו משה ומרים ודבורה ויהוש״ וכוי ובתוק״ החשק בו יתי
הראשונים גם האחרונים שרו לפניו רי יהודה הלוי רי יהודה החפיד ורי אברהם
בן ״זרא אחריהם זצ״ל ״כ״ל .ו״וד כי החרדים שם כשם שהחושק בחולי אהבתו
לתשוקתו לא תדד שנתו מ״יניו כנוד״ ,כן האוהב הנאמן ליוצרנו ית״ש י״יר
משנתו במתיקות זכרו כדכתב החפיד ב״ל חובת הלבבות )בש״ר ״בודת האלוקים
פרק הי( לא יישן כי אם ״ל יצו״י אהבתו ולא יקו -כ״א במתיקות זכרו וכוי,
״יי״ש שהאריך בזה
ועמש״כ רבינו בחיי בפפרו כד הקמח כשמדבר ״ל אהבת הי וז״ל :״מדת
האהבה גדולה אך מידת החשק גדולה ממנה כי האהבה הוא שאוהב
אדם את האהוב בכל פ״ולותיו בנגלה ובנפתר אבל ל״יתים תת״לם ותפתתר
האהבה ממנו וישכח אותה כשהוא מת״פק באכילה ושתיה או בשינה ,אבל
החשק היא דבקות המחשבה באהבה גדולה ו״זה שאין מחשבת החושק נפרדת
מן החשוק כלל וכוי .כי אין החושק מחשב בדבר אחר כי אם בחשוק לבדו וא״
כשיאכל וישתה לא יחשוב כי אם בו ,ולפ״מים יתבטל ממנו חוש הט״ם ולא
יתאוו למט״מותיו ולא יאכל כלל ,גם בשינה יראה החשוק בחלומו ויפפר ״מו,
וכדי להפליג במ״לת החשק המשיל דוד המלך ״״ה חשקו את הי ית״לה לחשק
הצמא שהוא חשק גדול וחזק יותר מכל חשק גופני ,והוא שאמר )תהילים פ״ג(
״צמאה לך נפשי ,כמה לך בשרי ,באר -ציה ו״י״ בלי מים״ ,המשיל צמא
בנפשו־ בחשק השי״ת ,לצמא למים והוא באר -מדבר ,ואומר כמה לך בשרי ״ל
שם שכל הרגשותיו בטלות ,וכל שאר ״ניניו הוא שוכח ,איננו זוכר כי אם המים,
וכוי.
ומרוב הפלגת מ״לת החשק ״ל מ״לת הצמא אומר הכתוב )תהילים צ״א( כי בי
חשק ואפלטהו וגוי לא אמר כי בי אהב אלא כי בי חשק ,ולמדך הכתוב
כי היוד״ אמתת שמו יתי הוא החושק הזוכה לאורך ימים לחיי ה״וה״ב וכוי ״כי
החושק הוא האיש המפתלק מכל מחשבות גופניות ,איננו חושש לאריכות ימים
כוחה של
פרקיג -אות
י
תפלה
קצה
של ה״וה״ז ,ואין כל מחשבותיו אלא ב״ניני ה״וה״ב״ .״כ״ל .וכן ביאר רי בחיי
]בדברו ״ל מצות יראת הי[ מה שאמר הכתוב )דברים יי ,כי( את הי אלוקיך תירא
אותו ת״בוד ובו תדבק ,שממדת היראה יגי״ האדם למ״לת השפלות וההכנ״ה,
וכוי ואח״כ אמר ובו תדבק כי מתוך ה״נוה והשפלות יגי״ האדם ״למ״לת
הדביקות שהוא החשק״ ,ש״ליו אמר הכתוב כי בי חשק ואפלטהו שכל חושק
מחשבתו דבוקה בחשוק לא תפרד ממנו רג״ ״כתו״ד בקצרהרנא .ו״יין בפפר
הישר )ש״ר השני( שביאר כי האהבה נבחנת ב״שרה דברים ]וכ״כ החוה״ל ש״ר
אהבה פ״ו[ ו״״ש ״וד בש״ר החמישי מש״כ ב״נין זה .
וז״ל הפמ״ג ופרשה זו )של ק״ש( חביבה לפני הקב״ה והיא מפתח יראתנו שיש
בה יחוד הי ואזהרת אהבת שמו בכל לב ובכל נפש ובכל מאד ,״וכל
ינא ולמדנו מדבריו שדרגא זו של חשק זהו מצות "ובו תדבק״ וכן נראה דעת הרמב״ן
)בדברים י״א כ״ב( .וכ״כ בס׳ חרדים )פ״א אות י׳( מצות עשה לדבקה בו ית׳ שנא׳ ובו תדבק
היינו תוקף האהבה שלא יפרד עוד ממנו אפילו רגע ,ומה שחילק הכתוב מצות האהבה
והדביקות בשתים ,וכן פסק החיי אדם בתחילת ספרו וז״ל מ״ע מה״ת שיהיה אדם דבוק
במחשבתו בהקב״ה ,כדכתיב את ה׳ אלוקיך תירא וגו׳ ובו תדבק ,וכי אפשר לאדם
שיהיה דבוק בקב״ה אלא ר״ל שידבק תמיד מחשבתו בו כדכתיב שוויתי ה׳ לנגדי תמיד
עכ״ל וזה כדברי הרמב״ן ז״ל.
כתב הרב בעל חובת הלבבות )בפתיחה לשער אהבת ה׳( שענין הדביקות הוא אהבה נאמנה
והלב שלם כענין שנאמר )משלי יח ,כד( ויש אוהב דבק מאח ע״כ .וז״ל המורה נבוכים )ח״ג
פנ״א( וכבר ידעת ההפרש שבין אוהב וחושק ,כי הפלגת האהבה עד שלא תשאר מחשבה
בדבר אחר אלא באהוב ההוא ,הוא החשק עכ״ל .נמצא שלפי״ד הראשונים הנ״ל להוסיף
ולחזק את האהבה עד שתהיה בדרגת החשק זהו מצות הדביקות .וזהו שכ׳ המס״י
בפי״ט בארוכה והובא לעיל באקדמות מילין סוף אות ו׳ בהערה ל״ג שהדביקות הוא ענף
ממצות האהבה עיי״ש היטב .וראה מה שכתב והרחיב בזה בספר ראשית חכמה שער
האהבה .אכן דעת הרמב״ם פ״ו דעות ה״ב ובסמ״ג )עשין ח׳( וסמ״ק )אות מ״ה( וכן בחינוך
מצוה תל״ד שמצות הדביקות הוא להדבק בתלמידי חכמים להשיא בתו לת״ח וכו׳
וכמש״כ בספרי פ׳ עקב ,וכ״מ פשטות הגמ׳ בכתובות קי״א ב׳ ע״ש ולדעת הרמב״ם מצות
האהבה כולל ג״כ דרגא זו של חשק כפי שמבואר בדבריו.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
התורה כלולה בזה׳׳ ,כי מי שאוהב את המלך כל מחשבותיו לעשות הטוב
והישר בעיייו לכן ציוה הקב׳׳ה לעשות לו )לפרשה זו( חמשה זכרויות בכל יום
)לאמרו בשכבו ובקומו ,להייחו בתפילין של יד כיגד הלב ,ובשל ראש כיגד המח ,ועל
המזוזה( ע׳׳ש שהאריך .ובסמ׳׳ק )מצוה ד׳( כתב כי מדת האהבה תביא מדת
הזריזות להיות זריז לעשות גדר לפרוש קודם שיבוא החטא לידו ע׳׳ש .ועיין עוד
בדבריו הילהבים של האוה׳׳ח הק׳ על הפסוק ואהבת את ד׳ אלוקיך )דברים ו ,ה(
מש׳׳כ בעיין האהבה ו
ונםײם
בדבריו הק׳ של החפ -חיים בספר שמירת הלשון ח׳׳ב )חתימת הספר
פ׳׳ב( שכתב דלפי׳׳מ שאמרו בגמ׳ )ברכות יד ,ב( שהקורא ק׳׳ש בלא
תפילין הוא כמעיד עדות שקר בעצמו שאומר וקשרתם ואייו קושר ,כך גם
פשוט דה׳׳ה כשאומר ואהבת את ה׳ יראה להכייס אהבת ה׳ בלבו] ,וכן פסק
בספרו מ׳׳ב בסי׳ כ׳׳ה ס׳׳ק י׳׳ד בשם ספר חררים[,והיייו כמש׳׳כ בחוה׳׳ל )שער אהבת ה׳
פ׳׳ג( שיתבוין בגדולת הבורא ובהתמדת טובותיו וכו׳ וכו׳ ,ואם קשה לו לכוין כל
זה בעת ק׳׳ש יראה עכ׳׳פ להתבוין בזה פעם אחת ביום דכי בשביל שהוא מצוה
תמידית שאייה תלויה בזמן כידוע ,תהיה יגרעת שלא יראו לקיים אותה עכ׳׳פ
פ׳׳א ביום .וטוב שיראה להתבוין בזה )לכה׳׳פ( אחר התפלה קודם שיכיס לביתו
לאכול ודומיא דשאר המצות המוטלות על האדם כמו תפילין או לולב דאייו
אוכל קודם שמקיימו כמש׳׳כ בסי׳ תרי׳׳ב וסי׳ רל׳׳ה ה׳׳ה בזה יראה לעורר יפשו
לאהבת ה׳ קודם שיאכל .עכתו׳׳ד ו
כוחה של
פרק טי -אות א
תפלה
ר ו
ל
פרק טז
בו יבואר :בענץ התפלה -םוד היחוד.
א
ויש עוד עיין חשוב שיש לדעת ,שהתפלה היא סוד הייחוד של כיסת ישראל
עם דודה )הקב׳׳ה( באהבה ואחוה וריעות .וג׳ התפלות ר י ב הקבועות בכל יום
המה עת דודים כמבואר כל זה בספה׳׳ק ומקורה מהזה׳׳ק וכמבואר בכתבי
האר׳׳י ז׳׳ל שכל סוד וכוית התפלה היא לעורר זיווג העליון ובזה יש לפרש
בפסוק ואיי תפלתי לך ה׳ עת רצון וגו׳ שאמר דהמע׳׳ה שכל כוויתי בתפלתי
הרי הוא לך ה׳ כלומר להיות אתך באהבת דודים) .וכמ׳׳ש ג׳׳כ )תהלים עג( מי לי
בשמים ועמך לא חפצתי באר -כלומר אין איי מעוייין בשום דבר אחר ואין לי
דבר אחר לא בעה׳׳ז ולא אפילו בשמים ובעה׳׳ב רק אותך ואיי קרבת אלוקים לי
טוב וגו׳ כי טובה אתה לי יותר מעשרה ביים )ועי׳ אהחה׳׳ק עה׳׳פ ואהבת את ה׳
אלוקיך וגו׳ בפ׳ קריאת שמע( ועל כן מכיון שכך הוא דרגת תפלתי רק לעורר זיווג
העליון ואהבת דודים על כן בודאי בעת שאיי מתפלל ה׳׳ז יעשה עת רצון ועל
כן בעת רצון כזאת בודאי כל מה שאבקש ברוב חסדיך בודאי תעייי באמת
ישעך .וכמו שהוא במשל הגשמי שבעת דודים ושעשועים שיושב עם המלך
כטוב לב המלך כל מה שיבקש יותן לוו
ינב והיחוד הזה עיקרו בתפלת שמונ״ע וכל שאר חלקי התפלה המה הכנה שאנו מכינים
את עצמינו אליה ועולים לאט לאט מדרגה לדרגה מעולם לעולם ,ואנו מתחילין
באמירת הקרבנות והכונה בזה לרחוץ את לכלוכי הגשמיות מנפשינו הנדבק בנו מהעה״ז
עולם העשיה) ,וכמו״כ לפני״ז שמצוה לנקות את גופני כידוע שזה הכונה ברחיצת
שחרית ונקיון הגוף לפני התפלה( ואח״כ עולה מעולם העשיה לעולם היצירה באמירת
פסוקי דזמרה ,ואח״כ בברכת ק״ש עולים מהיצירה לבריאה ,ובשמו״ע נמצאים בעולם
האצילות ,וכמש״כ הרמב״ם לדמות לעצמו בשמונ״ע כעומד בשמים בין מלאכי מעלה
הוא הייחוד הנזכר.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
ואחרי שהאדם יבין את כל זה ויתבונן היטב במ״לת התפלה ומהותה כנזכר
בודאי יוכל בקל ל״ורר רגשי לבו אליה ״ד שיזכה להרגיש את הייחוד
אהבת דודים שאנו בנ״י מתייחדין כביכול ״ם הקב״ה ב״ת תפלתינו
וענין זה היא הוראת חבה יתירה שהקב״ה מגלה לנו ב״ת הזאת אהבת דודים
אשר אין דוגמתה והרי הוא המצב היותר משובח ומרומם שאנו זוכין
אליה ג״פ בכל היום ,וזהו הדרגה המ״ולה המובחרת מדרגת התפלה והוא
מטרת ודרגת התפלה ה״יקרית
וכשיתבונן האדם בזה ובפרט אחרי התבוננות בשפלותו ול״ומת גדלות הבורא
יתי כמו שצריך להתבונן בכל זה לפני התפלה וכנ״ל בודאי תפוג
לבו מלהאמין ל״צמו איך שהממ״ה הקב״ה נ״מד נוכחו להשת״ש״ אתו בייחוד
אהבת דודים ולשמו״ אל הרינה והתפלה אשר אני ה״ני מת״ט״ ו״ומד ומפיל
לפניו ביחד ״ם שפיכת שיחי לפניו ויאמר ל״צמו מי אנכי כי מצאת חן לפניו
להביאני ״ד הלום והרי זה ״ל גודל אהבתו יתי ״לינו בלי גבול .
ועי״ז ההתבוננות יוכל בקל ל״ורר לבו לבחינת כמים פנים אל פנים ותתמלא
לבו ברגשי ג״גו״י אהבה וצמאון אליו יתי )ביחד ״ם ר״דה ופחד מרוב גדולו
ותפארתו יתי( וכמ״ש דהמ״״ה )תהלים פג( צמאה לך נפשי כמה לך בשרי וגוי
דבקה נפשי אחריך וגוי טוב חפדך מחיים וגוי כמו חלב ודשן תשב״ נפשי ושפתי
רננות יהלל פיי וגוי ו״ל ידי גודל הרגשת האהבה והת״נוג הזה בודאי יפיח
ד״תו מכל צרותיו וישכח מלבו ב״ת כזאת כל דאגותיו ובקל יוכל להפיח ד״תו
מכל רבות מחשבות יצה״ר והבלי ״ה״ז ויהיו נבזים ב״ניו ונמאפ לגודל ש״שו״יו
ב״ת ההיא ואפילו אם יש לו יפורי גו״ לא ירגישם ל״ת כזאת מגודל רגשי
אהבה ויראה הממלא כל לבו אזרנג .ואז יתרומם ויראה ב״יניו ויתגלה לפניו ״ולם
י ״ וכמו שידוע מכמו״כ צדיקים ובני עליה שאפילו במצב של צרה ח״ו או יסורי הגוף
וחולשה עכ״ז כשהגיע עת להתפלל התלבשו עוז וגבורה וכארי יתנשאו לעמוד להתפלל
ולא הרגישו באמצע תפלתם חולשתם וכאבם כלל וכלל ונתקיים בהם וקוי ה׳ יחליפו
כח וגו׳ ושכחו מכל צרה וצוקה מכח גודל הרגשת שעשוע ואהבת דודים.
כוחה של
פרק טז -אות א
אחר וימצא את עצמו בעולם חדש מעל כל העולם הזה ויתישא מכל העולם
הזה והבליו לרומו של עולם
וכשנמצא האדם במצב כזה ג׳׳כ שייך שתהיה תפלתו עם דמעות כדאי׳ בחז׳׳ל
גודל החשיבות של תפלה עם דמעות אבל הרי זה סוג שויה והוא
סוג בכי שאייו שייך ללב ישבר ולתחייה ובקשה אלא רק של געגועי אהבה
והרגשת דביקות ושמחה כמו כשיפגש בן עם אביו ואמו שיתרחקו זה מזה
הרבה זמן אזי ברגע שמתקרבין זה לזה הרי מתעוררין רגשי בכיה עצומה מגודל
הגעגועין והשמחה וכמו שהיה אצל יוסף עם אחיו ויוסף עם יעקב וכדו׳ ובכי
כזה מותר אפילו בשבת קודש כדאיתא בפוסקים )וזהו עיין הבכי של ביי עליה
בזמירות ש׳׳ק ובאומרם ישמת וכו׳ וכד׳ שהיא מכח שמחה ודביקות וגעגועין( אבל בכי
של מרירות אסורה בכלל בש׳׳ק ובפרט באמירת ישמת וכו׳ שהוא שיר הודאה
ויאמרת דוקא בשמחה עצומה ולא במרירות כלל ח׳׳ו ואפילו מה שאומרים
באמצע ישמת ואל תטשייו ליצח אפ׳׳ל שאייו בלשון תפלה אלא בלשון בטחון
שבטוחים איחיו שכמו שלא עזבויי עד היום בודאי שאל תעזביי ליצח ועל כן
איו מוסיפם להודות לך עם כל האברים וכו׳ ו
ואם יעיז היצה׳׳ר ליסות בעת כזאת להכייס בלבו ומוחו איזה מחשבה מהי׳׳ל
הרי כמו במשל הגשמי כשהאדם מייחד עצמו להשתעשע עם אהובו ידידו
באהבת דודים אזי סוגר הדלת בעדו ולא יותן לשום אדם להפריע לו בעת ההיא
ואפילו ביו יחידו אשר חשוב ואהוב אצלו כיפשו בכ׳׳ז אם יפריע לו עתה הרי
יתרגז עליו ובכעס גדול יגרשיו מעל פייו עד שמכח היזיפה והגערה הזאת לא
יעיז בשום פיים ליסות עו׳׳פ לגשת אליו בעת כזאת ,כמו׳׳כ הימשל מובן שאם
האדם מרגיש היחוד הזה היזכר בודאי כשיופיע איזה מחשבה זרה בלבו אשר
איייו מעיין התפלה ושבח וייחוד הזה בודאי יתלהב ויתרגז ברגשי לבו ויגער
בהשטן בצעקה גדולה ומרה מקירות לבו מגודל צערו וכאבו על אשר מפריע לו
מתעיוגו ושעשועו הגדול הזה ,וע׳׳י צעקתו הגדולה יפול על יצרו ועל כל
הקליפות והמחשבות רעות אימתה ופחד וידמו כאבן ובכח זה יתפרדו כל פועלי
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
און ולא י״יזו להתקרב אליו ״וד באמצ״ תפלתו ו״ליו יתקיים הכתוב וקוי הי
יחליפו כח וגוי
ואחרי שהחי יתן אל לבו כל ה״נין הזה אזי כל חפציו לא ישוו בה וכל אשר
לאיש יתן ב״ד הייחוד וש״שו״ הזה בדביקות לאלוקיו ויקל לו להקדיש
ש״ה או ש״תיים ביום מזמנו בהפחת הד״ת מכל שאר ״ניניו ויקדישם רק למטרה
הנשגב הזה ,ודי בזה ההארה וכשיזכה האדם לזה יתחיל להרגיש ת״נוג חדש
בתפלתו לחזות בנו״ם הי להת״נג ״ל הי וכמוש״כ בפפר חפידים )פיי יח( ששורש
התפלה היא שמחת הלב בהקב״ה וזה כל תכליתינו ומטרתינו שאנו מחכים ״ליה
לקרב ולהחזיר לבנו לשורשה ומקורה לאבינו שבשמים ,וצריך להתאמץ מאוד
בזה ואז יזכהו השי״ת לכל ה״ליה הנזכרת ואשריו וטוב לו בזה ובבא .
״כ״פ היוצא מהאמור שאחרי ״בודה הראשונה שיש לנו לכונן את לבנו לפני
התפלה ולהכשירה להתפלל כראוי לבקש כל ״ניניו בצורה הנכונה
מ״ומק לבו שהוא כבר ״בודה גדולה ומרובה ״ד שיתרגל האדם לזה ויקנהו קנין
בנפשו ואחרי שכבר קנה הדרגה הזאת הראשונה והוא יצירת קשר ״ם השי״ת
הראשונה בדרגה יש לפני האדם ״בודה ״וד יותר גדולה ל״לות לדרגה הבי וגי
הנזכרים בפרק הקודם ובפרק זה ,ויש לאדם לכונן מאוד את לבו לפני גשתו לכל
תפלה ג״פ ביום ולהכין אותה שתהיה במצב הראוי ומוכשר ומוכן ל״מוד ולהלל
ולשבח לפני אדון כל ולהת״לפ באהבים כביכול ״ם השי״ת בייחוד אהבת
דודים כנזכר ,וכמובן שא״א לגשת לכל זה תיכף מתוך ״פקיו הגשמיים ואפילו
מתוך לימוד הרגיל ובפרט שה״נין שייך לרגש הלב ולא למחשבה שבמוח וא״כ
בודאי שלא יתרגש הלב אא״כ יכונן לבו בשהיית זמן מה ולהתבונן במה שלפניו
ולהכין לבו ולפ״דה לפני שיפתח פיו בשבחין ובהקדמת בקשת הי שפתי תפתח
בהכנ״ה ואימה ויראה ל״שות רצון קונו וחפץ צורו יתי וית״לה א״פ .
והנה מכיון שכדי להגי״ לכל ה״נין הנזכר צריך האדם להשקי״ ״בודה גדולה,
בזה מובן ג״כ למה נקראת מצות התפלה ״בודה שלמדין אותה מהפפוק
כוחה של
פרק טז -אות א
ול״בדו בכל לבבכם )ו״יי מש״כ בזה ל״יל בפ״ו( כי צריכים להשקי״ הרבה ״בודה
ולמפור כל לבו לזה ״ד שירגיל הרגשת לבו לכל זה ולהוציאה מטב״ה ״ד
שיתרגל בדרך הזאתרנד ובפרט מכיון שהאדם רגיל להתפלל מנ״וריו בדרך שהיא
רנה
רחוקה בתכלית מדרך הזאת ) ,וכמו״כ יש בזה נפיון גדול מכיון שאין המון ה״ם
״ושים כזאת( ״ל כן א״א להגי״ לזה בקלות אלא הרי זה ״בודה גדולה שצריך
האדם להשקי״ בזה ולא יתכן להגי״ אליה בזמן מו״ט אלא ב״בודה ממושכת
לאט לאט ״ד שיזכה לשנות כל הרגילו וגם צריך יום אחרי יום להתגבר נגד
נפיון היותר קשה ,והוא שלא להתייחפ לכל האנשים ההמון ״ם והפביבה שהוא
מפובב בהם ולהיות כבודד ״ל גג וכמו שמרומז כל זה בתהילים )במזמור ק״ב(
תפלה ל״ני כי י״טוף שיש לפרשו בדרך רמז לה״נין הנזכר שצריך לה״טיף א״״
להפתיר מ״שיו מבנ״א מפני שרוצה לקיים ולפני הי ישפוך שיחו וגוי ואהיה
כצפור בודד ״ל גג כל היום חרפוני וגוי וכך הוא תפלת ה״ני שחכמתו בזויה
)ככתוב בקהלת טי ט״ז חכמת המפכן בזויה( ו״ל כן כשרוצה להתרחב ולהתחזק
"יוכמו״כ צריך לשנות רגשי לבו במשך השמונ״ע הרבה פעמים כי בכל ברכה צריך
הרגשה אחרת לענין הנזכר בה ,ובברכות הראשונות כל תיבה ותיבה ה״ה שבח אחר
שצריך להתעורר אליה ,וע״כ בודאי יש בה עבודה רבה עד שירגיל את לבו לכל זה .
ינה ומכיון שכן ,כדאי להדגיש כל פעם ולעבוד על פרט א׳ וכמו כן על כל פרט ופרט בפני
עצמו ,וכשיגמור פרט אחד יתחיל בפרט הב׳ ,וכגון למשל יתחיל עם ברכה א׳ של שמונה
עשרה לאומרו ברגש הנכונה והחכם עיניו בראשו יחלק אפילו ברכה א׳ לכמה פרטים
ויעבוד מתחילה על הפרט ההוא עד שיגמרנה ויחדירנה טוב תוך לבו ואח״כ יתאמץ על
הפרט הבא ,וכאו״א יכלכל דרכיו במשפט כפי מה שמתאים לנפשו ותכונתו ,כי א״א
ללבו של אדם לקלוט ב׳ הרגשים ביחד ,וכמו כן הכלל בכל עבודת ה׳ הרוחנית שעיקרה
בלב כי רחמנא לבא בעי ,ע״כ צריכים לעבוד כך להקדיש כל פעם משך זמן על נקודה
אחת בעבודת ה׳ )ובפרט בעבודה התלויה בלב( עד שיקלטנה ותהיה נתפסת חזק בלבו,
ואח״כ יעבור לנקודה הב׳ ,וככה יעלה בקודש ויצליח בס״ד וכמו כן למדונו חז״ל
באומרם )סוכה ה ע״א( תפסת מרובה לא תפסת ותפסת מועט תפסת וקובץ על יד
ירבה.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
בעבודת השי׳׳ת יזלזלו בו ויאמרו לו מי שמך לאיש להתיהג בדרך מתחסד ובן
עליה ,ועל כן צריך לעמוד איתן חזק ביסיון הזה וזהו עבודה גדולה וחשובה
בשמים ככתוב בהמשך המזמור אשר על זה יאמר פיה אל תפלת הערער
)וכפירוש המצודות שם( שפירושו יכה רוח ,ועל זה ממשיך הפסוק לומר שהקב׳׳ה
לא בזה את תפלתם )אע׳׳פ שבעולם הזה שהוא עולם הפוך האישים מזלזלים בו ומבזים
אותו ואת תפלתו( וכל זה תכתב דייקא לדור אחרון אשר התקיים הפסוק וסר מרע
משתולל כדאי׳ בגמ׳ שכן יתקיים בדור האחרון ויראי חטא ימאסו ועל זה יאמר
תכתב זאת לדור אחרון )וכפרש׳׳י שם( לספר זאת לדורות האחרויים שידעו
שבשמים מחשיבים אותם ובזה יחזקו את רוחם ויגבה לבו בדרכי ה׳ ואז חפץ ה׳
בידם יצליח וישכילו ויזהירו כזהר הרקיע ו
% % %
כוחה של
פרק יי -אות א
תפלה
רמג
פרק יז
בו יבואר :א( ביאור הכתוב ״פנה אל תפלת הערער ולא בזה את
תפלתם״ וחיזוק נפלא הנלמד מזה .ב( איך יתכן שדוקא תפלות דורינו
יקרבו את הגאולה השלימה.
א
וכדאי
להוסיף כאן עוד עיין חשוב בעיין התפלה ,איתא בטור )או׳׳ח סי׳ רל׳׳ב(
שתפלת המיחה חשובה מכל התפילות ,שהרי אליהו יעיה בתפלת
המיחה ,ומבאר הטור שהטעם הוא מפיי שתפלת המיחה הוא באמצע היום
שאז האדם טרוד בעבודתו ובעיסוקיו וכשרוצה להתפלל צריך האדם ליתק את
עצמו מעבודתו ועיסוקיו וללכת להתפלל ,וכיון שקשה לאדם להתיתק אז מכל
טרדותיו ובכל זאת הרי הוא מתיתק מהם והוא עומד להתפלל על כן תפילתו
חשובה מכל התפלות
והיה כתוב בתהלים )ק׳׳ב י׳׳ח( פיה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם,
תכתב זאת לדור אחרון ,פי׳ ׳׳ערער׳׳^ הוא תפלה של אדם פשוט שהוא
בדרגה שפלה וזה יקרא ׳תפלת הערער׳ ובפשוטו חידש הכתוב שהקב׳׳ה פויה
גם אליה ,אמים עפ׳׳י הטור הי׳׳ל אפשר לפרש בדרך זו שדייקא לתפלת הערער
ה׳ ית׳ פויה אליה ביותר וכדלהלן .ויש לומר שהתפילות של דוריו ־ דור האחרון
יקראים תפלת הערער ,כלומר לא שהאישים בזמייו הם במדרגת ערער אלא
התפילות שליו יקראים תפלת הערער ,כי הרבה אישים אין להם דעת איך
להתפלל מכח טירוף הדעת של הגלות והטירדות של הדור אחרון )כי׳׳ל בפרק ח׳(
י״עי״ש בפירש״י הערער הצועק וכו׳ )מלשון מעורר( ד׳׳א ערער הרוס ונשחת מלשון ערו
)בפרק קל״ז ,ושם כתב רש״י לשון חרוב( ובאב״ע כתב פירוש תפלת ישראל בגלות שהם כערער
בערבה )ירמיה י״ז ו׳ וע״ש שהפי׳ יבש מהחום ואין בה לחלוחית כמש״כ בהמשך הפסוק ושכן חררים וגו׳(
ובמצודות שם פירש תפלת הערער נכה רוח המעורר תפלה בתמידות ,ע״כ.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות י
תפלה
ולכן הם מבולבלים מאד בתפלה ,ואף אדם שרוצה לכוין בתפלתו ,באה לו
הכוונה בתפלה בקושי גדול ,ולפ״מים אף כשהוא מתאמץ מאד ״ולה לו לכוין
רק חלק מן התפלה ,ולפ״מים מצליח לכוין כמה תיבות בברכה זו וכמה תיבות
בברכה אחרת ,אבל להתפלל רצוף את כל התפלה בכוונה זה דבר קשה מאד
בזמננו להרבה אנשים ,ולכן תפלה כזאת נקראת תפלת ה״ר״ר פירוש יבשה
שאין בה לחלוחית כפיי האב״״ שם או כפירש״י הרופ ונשחת ,והפיבה לכך היא
מפני שלתפלה הרי צריכים ד״תא צילותא )-ד״ה צלולה( וזה חפר בזמננו כנזכר,
ואפילו מי שאינו חי באופן של טירוף הד״ת בפו״ל ,בכל זאת כיון שנתקלקל
האויר והקליפה שולטת בטב״ ה״ולם ושורה באויר ה״ולם בלבול וחופר יישוב
הד״ת ,הרי זה משפי״ גם ״ליו ,וכמו שמצינו בדור המבול שנאמר )בראשית ו יא(
״ותמלא האר -חמפ״ ,ומבאר האור החיים הקדוש שההשחתה נכנפה בטב״
ה״ולם ,ולכן כל אחד ואחד נשפ״ מזה פחות או יותר .
לכן דוקא בזמנינו ,כאשר האדם ניגש להתפלל אם הוא מנתק את ״צמו בכוח
מכל הטרדות ובלבול ופיזור הנפש של ה״וה״ז שהוא שרוי בו ,הרי תפלה
זו היא חשובה מכל התפילות ,והיא דומה לתפילת המנחה שביאר הטור שהיא
חשובה מכל התפלות משום שהיא באמצ״ טרדות היום ,וזהו הפירוש ״תפלת
ה״ר״ר״ שהוא בדור האחרון ,שהיא חשובה מכל התפילות ,ולכן דוקא הי יתי
פונה לתפלתינו ולא מזלזל בהם ״ולא בזה את תפלתם״ .
ונכלל בזה ג״כ שאפילו אם אחר התאמצות לפי כוחו לכוין בתפלתו בכל זאת
יצאה התפלה שלא בשלימות כדב״י ונשארת ״צם התפלה בבחינת תפילת
״ר״ר ,בכל זאת הרי היא חשובה ומקובלת והקב״ה לא בזה גם תפילות אלו.
י
עוד יל״פ באופן אחר את הפפוק הזה פנה אל תפלת ה״ר״ר וגוי בהקדם מה
שיש ״וד לדייק בפפוק הזה שמתחיל בלשון יחיד תפלת ״ה״ר״ר״ ומפיק
בלשון רבים ולא בזה את ״תפלתם״ שזה תמוה ,״וד יש לתמוה הלא ידו״
כוחה של
פרק יז -אות ב
תפלה
רמה
שהגאולה השלימה תלויה בתפלתייו וכמ׳׳ש הפסוק אמר שומר וגו׳ אם תבעיון
בעיו וגו׳ ,ותמוה הדבר איך יתכן לחשוב אחר שכל התפילות שהתפללו כל
הצדיקים שבכל הדורות על הגאולה שלימה עדיין לא התקבלו איך יתכן
שהתפלות שליו יתקבלו יותר ויחיש וימהר גאולתייו ו
אבל ביאור העיין י׳׳ל כך שבאמת כל התפלות של אבותייו בודאי יתקבלו אבל
בכל זאת עדיין לא יתמלאה בקשתם כי חסר עדיין משהו להשלים וזה
בכוחייו ובידייו דוקא להשלימה ,וכמו שמצייו בעיין לוט שהתפלל להציל את
צוער ופעל בתפלתו ,ואילו אברהם אבייו שבקש על זה לא פעל ,וביאריו בזה
בדרך אפשר ,שבאמת מה שפעל לוט זה היה אחרי תפלתו של אברהם אבייו
ע׳׳ה ובכוחו ,ואברהם אבייו ע׳׳ה לא פעל לגמרי והיה חסר ר י ז חלק קטן להשלים
כדי שיפעול ומה שהיה חסר בתפילת אברהם אבייו לגמור לפעול חלק זה
הושלם ע׳׳י תפילתו של לוט ו
וביאור העיין כי לפעמים תפלת הערער שהקב׳׳ה פויה אליה היא מעלה את
תפלת הצדיק להתקבל ,מפיי שלפעמים כשהעיי מתפלל הוא מרגיש
שפלות וביטול לה׳ בזה שמרגיש שאין לו זכות לבוא לבקש מאת הקב׳׳ה ,וגם
מרגיש שפלות גדול בזה שתפלתו אייו יוצאת זכה וצלולה אלא מעורב בכל מייי
ר ח
בלבולים ומחשבות כי׳׳ל שזה יקרא תפלת ערער ,ודייקא מפיי הרגשתו הזאת י
י " כבר גילינו דעת כמה פעמים שאסור לחשוב שיש לנו שום השגה באבות הקדושים
וכן בכל הנזכרים בתנ״ך וכן בכל החטאים הנזכרים ואפילו בדור המדבר וכדומה ,אלא
שבכל זאת רשות ומצוה לנו לפרש בדרך רמז ומוסר מה שאנו יכולים ללמוד מזה כי
התורה נכתבה באופן שנלמד מזה לפי השגתינו כי תורה היא וללמוד אנו צריכין ,אבל
חייבים לדעת שאין זה נוגע כלל לעצם האבות הקדושים מה שהיה אצלם כי גבהו
דרכיהם ומחשבותיהם מהשגתינו ,ודי בזה ההערה ו
ינח וז״ל המאירי )בחיבור התשובה מאמר א׳ בתחילת פרק ה׳( כתיב )תהלים לד ,יט( קרוב
ה׳ לנשברי לב ,כונת נעים זמירות בפסוק הזה ובפסוקים רבים ,להודיע שיסוד ההתקרבות
לשם והיות תפלת המתפלל נשמעת ומקובלת הוא בשבירת לב המתפלל ובהיותו דכא
ושפל רוח ,ע״כ .ועי׳ מה שכתב היערות דבש )חלק ב׳ דרוש ג׳( וז״ל עיקר האדם להתפלל
רמו
כוחה של
פרק יי -אות י
תפלה
תפלתו נשמ״ת ומתקבלת ופו״לת בבחינת אשכון את דכא וגוירנט וזה לפ״מים חפר
קצת בתפילת הצדיק ,ו״״י תפילת ה״ר״ר בשפלותו הקב״ה לא בזה את תפילתם
לה׳ בהכנעה גדולה ובשפלות ,וכל המתפלל מתוך גאות ורמות רוח תפלתו קיא צואה
בעוה״ר כי עיקר תפלה "ותורה" מתוך הכנעה ושפלות ,וכו׳ ישים על לבו מיעוט ערכו
בחכמה איש מלא עון ופשע שהמלך מאס בו וגרשהו מחצירו וכו׳ וכאשר ישים זה ללבו
לא יתגאה כלל ,ע״כ .וז״ל הרמח״ל )בספרו דרך ה׳ חלק א׳ פ״ד( והנה ממה שצריך שיגביר
האדם בעצמו ,הוא האהבה והיראה לבוראו והיינו שיהיה מתבונן על גודל רוממתו ית׳
שמו ועוצם שפלות האדם ,ויכניע עצמו לפניו ית׳ שמו ,ויבוש מרוממתו ,ויהיה חושק
ומתאוה להיות מהעובדים לפניו להתהלל בתהלתו ולהשתבח בגדולתו ,כי אלה הם
אמצעים חזקים המקרבים האדם אל בוראו המזככים את חושך החומר ומזהירים זהרי
הנשמה ומעלים את האדם מעילוי לעילוי עד שישיג קרבתו ית״ש ,ע״כ.
ובספה״ק ראשית חכמה )שער הקדושה ז ,ק( כתב שע״י היראה יומשך לאדם הכנעה
בנפשו להקטין עצמו לפני גדולת בוראו ,״א״א לאדם שידבק נפשו באלוקיו וימשוך
קדושה גדולה עליו ,אם לא שיכניע נפשו לפניו ויעריך עצמו לאין נגד גדולתו ונגד כל
טובותיו עליו״ ...וכאשר ירצה האדם להדבק בקונו בעסקו בתורה או בתפלה יחשוב
בתחלה ביראה האמורה ויכנע ,ואז יהיה הקב״ה נמצא אתו ולא יוכל להפרד ממנו בקל,
כי הקב״ה מצד עצמו לעולם נמצא ומצוי הוא ,אבל מצד האדם מצד עצמו ונשמתו
ובקליפות המפרידות בינו לבין אלוקיו ,צריך זמן עד שיכנע ויפריד ממנו הקליפה וידבק
בקדושה עכ״ל קדשו) .ובספה״ק נו״א מבואר הרבה פעמים מענין זה שהעיקר מהכל
תלוי בשפלות רוח וענוה ולדוגמא עי׳ בדבריו בפ׳ חיי שרה דיבור ב׳ ובפ׳ תצוה דיבור ד׳
ועי׳ תניא פכ״ט .ובאגרת התשובה פ״י(.
ובכמה מקומות הארכנו לבאר בס״ד שצריך להיות ההכנעה ביחד עם שמחה כי בלי זה
אין זה מידת הענו׳ באמת אלא נובע מעצבות ומרה שחורה וייאוש ,ואדרבה שורש
המדה הזאת הוא מגאוה שהאדם לא יכול לסבול להכיר שפלותו לכן הרי הוא נעשה
עצוב מכח הכרת שפלותו ,וענין זה הוא מעומק שורש הנפש לכן לא בקלות מגיעים
לשפלות רוח וענוה אמיתית ,על כן צריכין קודם להתחזק במדת השמחה ובטחון בה׳
ויחד עם זה ישתדל לאט לאט להכניס גם מידת השפלות וענוה ,וא״א להתחיל ולהגיע
לשום דבר בלי מידת השמחה ובטחון ,ורמז לדבר כי בשמחה תצאו וגו׳ כלומר התחלת
היציאה מהיצה״ר הוא ע״י השמחה) .ועי׳ תניא פכ״ו(.
ינטועימש״כ היע״ד )חלק א׳ דרוש ט״ז( וז״ל תו״ד ,רבים חשבו כשאדם בצרה ומצוקה
ולבו בל עמו ,שפטור מתפלה כי הלא עיקר התפלה עבודה בלב וזה א״א לו ,אבל באמת
כוחה של
פרק יז -אות ב
תפלה
רמו
של צדיקים מלהתקבל ,וזהו החשיבות של תפילת הערער )וכפירוש המצודות שם יכה
רוח( שהוא מבקש בבחיית תחיויים ידבר רש ובלב ישבר ,ותוספת זו שיש בתפלה
של העיירס המדוכא בכוחה להעלות ולהשלים את תפילת הצדיקים שעדיין לא
התקבלורסא ,ולכן כשהערער מתפלל אותה הבקשה שהצדיק התפלל הוא משלים
ומוסיף כח לתפילת הצדיק וזה מה שכתוב לשון רבים ׳׳תפלתם׳׳ דהיייו שהקב׳׳ה
לא בזה את תפילת כל אלו שהתפללו על אותו הדבר ,ולכן התפלה של לוט היה
בכוחה להשלים את תפילתו של אברהם אבייו להתקבלו
אדרבה כשאדם צועק לה׳ מתוך צרה ה׳ שומע בקולו יותר כי קרוב ה׳ לנשברי לב ,א״כ
יותר מקובלת תפלתו ע״כ .משמע כונתו שאפילו אם יתפלל רק עם קצת לב ביחד עם
הלב שבור תתקבל תפלתו יותר מבפעם אחרת ביותר יישוב הדעת.
יס ועי׳ בזוה״ק )פ׳ בלק עה״פ ועתה לכה נא ארה לי( ר׳ אבא פתח תפלה לעני כי יעטוף
וגו׳ תלת אינון דכתיב בהו תפלה ...חד הוה משה ,וחד הוה דוד ,וחד עני ,ומבאר שם
הזוה״ק דהיותר חשוב מכל אלו הג׳ הוא תפלת העני ומפני מה משום שלבו שבור וכתיב
קרוב ה׳ לנשברי לב ,וכיון שהתפלל העני תפלתו הוא פותח כל חלונות הרקיע וכל שאר
התפלות מתעכבות ונדחות מלפני תפלת העני ,ועל כן צריך האדם המתפלל לעשות
עצמו עני )כלומר לגשת בהכנעה ושברון לב( כדי שתכנס תפלתו בכלל תפלת העניים
ע״ש .
יסא ועמש״כ בספר זאת זכרון )דף ו׳( מהחוזה מלובלין זי״ע וז״ל בא״ד שם שהיה רצונו
ית׳ בבריאת עולמו להיטיב לברואיו ומי שהוא גרוע יותר צריך הטבה יותר וניכר בזה
טובת הבורא וגם לא בא לו בשביל זה גאוה ולפני זה שם כתוב זל״ק )ולכן( מי שהוא
שפל בעיניו ומייחל לה׳ ית׳ מושיע לו אפילו מה שצריך לזה ניסים ונפלאות כי בזה
נעשה רצון הבורא יותר,
ויש להוסיף ביאור על פי מה שכתב החידושי הרי״ם ,שמכיון שיש אוצר מתנת חינם הרי
אפשר לכל אחד לקבל ממנה אבל זה תלוי בתנאי שיכיר בהכרה ברורה שזה מתנת
חינם ,ובזה י״ל שתפלת הערער אם הי ית׳ ימלא בקשתו יהיה ברור גם להמקבל וגם
לאחרים שזה בגדר מתנת חינם לכן אין עליה כ״כ קיטרוג ,משל למה״ד למלך שמחלק
להשרים אשר אתו ועבדי המלך מבקרים על כל דבר ודבר אם מגיע להם מה שאין כן
כשמחלק לעניים מרודים אפילו אם יהיו שפלים אין עליה טענה וקיטרוג שהרי זה ברור
וניכר שזה בתורת צדקה •
קעב
כוחה של
פרקיא -אות י
תפלה
וכן בזמנינו שתפלתנו נקראת ״תפילת ה״ר״ר״ מכל מקום בכוחה לפ״ול
ולהשלים את התפילות של כל הדורות ״ל הגאולה ולקרב אלינו את
הגאולה השלימה וכנ״לרפב ,ו״י״ש בהמשך הפפוק תכתב זאת לדור אחרון וגוי
פרש״י הישו״ה הזאת תפפר אותה לדור אחרון ״״כ הרי שאנו הדור האחרון
צריכין לד״ת לנצל זה שבכוחינו לפ״ול הישו״ה הזאת שהיא הגאולה שלימה.
ו״יין מה שכתב המבי״ט בפפרו בית אלוקים ש״ר התפלה פרק י״ז וזה לשונו,
בהיות תפלת הציבור נשמ״ת תמיד ,צריכים אנו לבאר ,״נין תפלת ביאת גואל
צדק ,שאנו מתפללים אותה ,מזמן החורבן ,״רב ובקר וצהרים ,ואין אנחנו נ״נים.
ונראה כי ״ל ״נין נפלא כזה ,שהיא גאולתן של ישראל ,גאולה נצחית שאין
אחריה גלות ,צריך להרבות בתפלה ,דורות ראשונים ואחרונים ,ומו״ילה תפילת
הראשונים לתפילת האחרונים .
ועוד שם וז״ל ,יותר נקל הוא ,לאחרונים הקרובים יותר לזמן הגאולה,
שתתקבל תפלתם מהראשונים ,מבי ט״מים .הט״ם הראשון ,כי
הרחוקים מן זמן הגאולה הם צריכים הפצר וה״תר יותר לשתקובל תפלתם
לדבר רחוק אלף שנים מהזמן ,מאותם שהם רחוקים מת״ק שנה ,וכן הקרוב
קרוב קרובה תפלתו להיות נשמ״ת .ט״ם בי כי להיות ה״נין גודל ה״רך ,צריך
ריבוי תפלות דור אחר דור ,כדי שתקובל תפלת הגאולה ,ובהיות נשלמות
תפלות הצריכות וידו״ות לו יתברך ,אז בדור ההוא תקובל תפלתם ,גם כי
בזמנים הקודמים לא היתה מקובלת ,וכשתתקבל תפלה זו לדור אחרון
כשתצטרף ״ם הקודמות הרי היא כאילו נתקבלה תפלת הראשונים ,כיון
שהיתה פ״ד לקבלת תפלה זו .״וד שם וז״ל ,כיון שתפלת האחרונים קרובה
להתקבל ,כפי מה שבארנו ,יותר ראוי ומחוייב ,לדורות האחרונים ,לשוב
יסב ועיין בהמשך הפסוק שם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל וגו׳ פרש״י שנעשו
ברי׳ חדשה לצאת מעבדות לחירות מאפילה לאור גדול ,וראב״ע שם פירש ועם נברא
בשוב ה׳ שיבת ציון ,לשמוע אנקת אסיר כדרך וישמע אלוקים את נאקתם וגו׳ בני
תמותה שמוכנים לטבח ולמות )וכן פרש״י בני תמותה חולה למות(.
כוחה של
פרק יז -אות ב
תפלה
רמט
בתשובה שלימה לפייו ,בתפלה ובצדקה ,כדי שיזכו לגאולה הקרובה עליהם
וכשהם מרפים ידיהם ח׳׳ו יעישים ,עכ׳׳ל ו
וי״ל גם כן שדייקא בדור אחרון ׳׳תכתב זאת׳ מכיון שה׳ ית׳ רוצה להחיש
גאולתייו כבר כי כלו כל הקיצין לכן מעייק ליו ביותר זה הכח שתפלתייו
תפלת הערער תתקבל כדי להעלות כל התפלות מכל הדורות שמחכים לעלות
כדי להמחיש הגאולה השלימה במהרה בימייו ו
וא״ על פי שבודאי צריך כל אחד לחשוב גם על שפלותו לפיי שייגש להתפלל
כמו שכתב הרמ׳׳א בסי׳ צ׳׳ח ואם כן באיזה אומץ ובאיזה פיים יכול לגשת
הערער ומי שתפלתו תפלת ערער ,בכל זאת הרי צריך גם לחשוב על גדלות
הבורא כמו שכתב שם ברמ׳׳א ,והיה זה עצמו חלק מגדלותו ית׳ שרחמיו על כל
מעשיו אפילו על השפלים ביותר ,ולכן יש לו לאדם להתחזק אחרי הכרת מצבו
הדל העיי והשפל ולהתאמץ ולבטוח בגודל רחמיותו שמרחם אפילו על שפל
כזהרסג לקרבו ולאהבג
יסגועי׳ מה שמובא לעיל בפרק ז סוף אות ג׳ בהערה קל״ד בשם ספר חסידים ,ועי׳
במדרש שמות רבה ל״ח ד׳ שכתב שם אנשי ירושלים אע״פ שהכעיסוני בשביל שבכו
לפני רחמתי עליהם ע״כ ,ועי׳ ספר העיקרים )מאמר ד׳ פט״ז( וז״ל מנשה שהי׳ רשע גמור
ולא הי׳ מי שהמרה כמוהו לפניו ולאחריו ואעפ״כ נאמר ובהצר לו חלה פני ה׳ וגו׳
ויתפלל ויעתר ושמע תחנתו וכו׳ ילמדנו שאף אם יהיה המתפלל בתכלית הרוע
כמנשה מוכן לקבל החסד ע״י התפלה ע״כ .וז״ל ספר העיקרים )מאמר ד׳ פט״ז( התפלה
היא נשמעת אף מתוך הצרה ,כמו שהעיד הכתוב ובהצר לו וכו׳ ,וזה מורה על גודל
הפלגת חסד השי״ת על ברואיו שמדרך האנשים לומר ומדוע באתם אלי עתה כאשר
צר לכם ,אבל השי״ת הוא חפץ חסד וימינו פשוטה לקבל שבים בכל עת ועת ,ואמר
יונה ״קראתי מצרה לי אל ה׳ ויענני״ ,כלומר אף אם לא היה ראוי שתקובל תפלתי
מתוך הצרה ,אחר שברחתי מלפניו ,לא בעבור זה נמנע מלענות אותי ,וזהו קראתי
מצרה לי אל ה׳ ויענני ע״כ .וזה יסוד וכלל גדול בעבודת השי״ת והוא חיזוק גדול
להאדם שיש לו לדעת שאע״פ שהאדם ברח מאת השי״ת וכביכול התרחק ממנו ,בכל
זאת אין השי״ת ממאס בו אלא עדיין חביבותיה גביה וחפץ בהצדקו ואם יקרא האדם
אליו ית׳ ויפנה אליו ויקבל עליו עול מלכות שמים יעננו ה׳ בעת צרתו .ובמדרש
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
ג
ועיין בוידוי הגדול של רבינו ניפים גאון ז״ל )שאומרים ביום כיפור קטן( אומרים
בזה הלשון וב״זות מצח באתי לבקש פליחה מלפניך וכוי .ומיד פותרים
את ״צמינו ואומרים וגשתי לפניך בבושת פנים וכוי אלא הכונה שאנו מתגברים
״ל הטב״ ונגשים אף ״ל פי שבאמת אנו מרגישים בושת פנים לגשת ב״זות
כזאת מכיון שאנו חייבין ראשינו למלך ,ובכל זאת אנו ניגשים לדבר ולבקש,
ובזה ״צמו אנו מ״ליבים את ״צמינו שאנו מבינים שזה בושה גדולה בכל זאת
אנו מקבלים ״ל ״צמינו ההלבנת פנים הזאת ומופרים נפשינו כדי שיהיה גם זה
לכפרת ״ונותינו ,וזה תיקון ״ל הפ״מים שנגשנו ב״זות של מצח אשה זונה
ומאנת הכלם ,אבל ״תה בתשובת המשקל הזה שאנו נגשים ״ם בושת פנים ״ל
ה״זות ,יתכפר לנו ״ל זהרפד ,ואחרי ההרגשה והתבוננות כזאת מותר ומצוה
לגשת כנ״ל באמונה ובטחוןרפה שהי יתי יקבל אותנו וישמ״ שוו״תינו ויפנה אל
תפלתינו תפלת ה״ר״ר וכנ״ל וירחם ״לינו ,ו״ל כיוצא בזה נאמר בגמי )פנהדרין
קה אי( חוצפא כלפי שמיא מהנירפו.
תנחומא )פר׳ וירא( איתא אין הקב״ה חפץ לחייב כל בריה אלא מבקש שיתפלל לפניו
ויקבלם ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות עמו חסד ,כיון שמתפלל
ומרבה בתחנונים אני עושה חסד.
™ TOוכן זה ג״כ הכפרה הגדולה ביותר על שאר עונותיהם האדם באמת מרגיש הבושה
לפניו ית׳ ע״י חטאיו כי זה נחשב כמיתה ממש ותשובה ביחד עם יום המיתה מכפרת על
כל החטאים )כבגמ׳ ב״מ נ״ח ע״ב שהלבנת פנים נחשב שפיכת דמים( ,ובגמ׳ )ברכות י״ב ע״ב( העובר
עבירה ומתבייש בה מיד מוחלין לו ובאמת כל תיקוני התשובה והסיגופים הם כדי
להגיע להרגשת הבושה הזאת כדאיתא בספה״ק.
יסה]הוספת המעתיק[ וז״ל החזו״א )בקוב״א ח״א ב׳( וכל בר נש )כלומר אפילו שאינו ראוי( בכוחו
למצוא טוב ע״י התפלה וכו׳ ״וכל שישים האדם מבטחו בו ית׳ כן יעלה וכן יצליח״ .
יס' ובפרט בדור של עיקבתא דמשיחא דאיתא בגמ׳ חוצפא יסגי ומפרשים שיש בזה
רמז שמי שירצה לעבוד את ה׳ יצטרך להשתמש בעזות וחוצפא ולא להתפעל משום
כוחה של
פרק יז -אות
ב
תפלה
רמט
וזהו הסימן לאדם שהוא ימצא בדרך היכויה אם אחר כל הרגש הבושה
ושפלות וכן אחרי חשבון היפש והתמרמרות אין זה מעכב בידו ואייו ימיע
מלגשת ולא מתיאש אלא אדרבה מתחזק ויגש אל עבודת הקודש באומץ ועז
כימר ,זהו הסימן הטוב שבביי ישראל שיחד עם הסימן של ביישיין וכו׳ הם
העזין המיוחדין מכל האומות ,כי אין עזות כזאת ימצא באומות העולם כי אצלם
העזות הוא ביחד עם גאות וחציפות וכשישבר גאותם גם עזותם יופל ,משא׳׳כ
בבי׳׳י העזות שלהם הרי הוא סוג אחר לגמרי בחיית מסיי׳פ יגד הגאוה והכבוד
של עצמן וכי׳׳ל ,ומפיי זה בחר ביו ה׳ כמו שמפרש בגמ׳ בפסוק כי אתם המעט
מכל העמים שאתם ממעטין עצמיכם ,וכמו שביאריו בס׳׳ד במ׳׳א לפרש במה
שאמר משרע׳׳ה לאהרן כשהיה מתבייש לגשת אל המזבח מפיי חטא העגל
)כמ׳׳ש רמב׳׳ן שם( אמר לו משה )כמו שכתב רש׳׳י( למה אתה בוש כלומר אדרבה
לכך יבחרת לגשת דייקא עם הרגשת הבושהרסז הזאת וזה דייקא יהיה לך
לכפרה על החטא וכיזכר .ולכן אסור לו לאדם לזלזל בתפילות של עצמו ,ואפילו
דבר )כי העובד ה׳ האמיתי יהיה מזולזל בעיני הבריות ככתוב וסר מרע משתולל( ורק בצורה זו
יתעלה ויסגי.
יסזאע״פ שהי׳ אצל צדיקים הגדולים לפעמים שלא יכלו לזוז מפני גודל פחד ובושה מהי
כמסופר ,זהו דרגא אחרת שהגיעו למצב שלא יכלו להזיז גופם ושום אבר מחמת גודל
הפחד ,כמסופר על הרה״ק מרוזין זי״ע שפעם אחת באמצע שמונה עשרה עמד ולא
המשיך זמן רב עד שבנו ניגש והעביר את הדף מפני שלא היה יכול להזיז ידו להעביר
את הדף שבסידור שלפניו וכדו׳ בצדיקים שלא יכלו לפתוח פיהם בתפלה ,זהו רק מפני
שלא יכלו לזוז גופם אבל לא שרוחם נפל בקרבם ,אבל במה שמדובר הכלל הוא
שבמדות רוחניות אין את הסתירות וההגבלות האלו אלא הם כמו אש ומים שפועלים
ביחד ושלום ביניהם ,וזהו הסימן להאדם שנמצא בקשר הרוחני ואז עבודתו רצוי׳
וקולעת באמת ,וכן בכל עבודת ה׳ ועניני יראת שמים הסימן והבחינה לדעת אם הם
באמת )כלומר שכבר נמצא בדרגא השלימה ,שעבודתו מזוככת ,ואין טינא בלבו ואינו מרמה את עצמו
אלא( כונתו לשם שמים ,הוא עי״ז שלא יצא קלקול וכשלון מהם כלומר מהיראת שמים
לא יצא מדה הסותרת לרוחניות כגון מחלוקת ועצבות וכעס וכדומה ,אלא כתלמידיו
של אברהם אבינו ע״ה בעין טובה ורוח נמוכה וכו׳.
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
שהוא נמצא במצב של בלבול הד״ת ,מפני שלא יגר״ ״״י זה כוח תפלתו ,רק
ה״יקר שינפה ויתאמץ )כפי כוחו כמה שיכול( להתפלל כראוי ואז תהא תפלתו
חשובה מאד ותהיה מקובלת
% % %
כוחה של
פרק יח -אות א
תפלה
רג
י
פרק יח
בו יבואר :כמה כללים נחוצים הנוגעים לכלל החיבורג
א
היה אחרי שיתבאר בדברייו שהאדם יכול לרכוש בתפלתו כ׳׳כ הרבה דברים,
ומהם א( כפרת עויות והזדככות .ב( לייצר ולביות את עצמו במהות וצורה
חדשה ,ולהתעלות לדרגא יותר גבוהה .ג( לקיות הישגים כאהבת ה׳ וכל
העיייים המוזכרים בתפלה .ד( התקרבות ודביקות בה׳ .ה( תיקון כל קומת
האדם ועוד ועוד ,לכן כדאי להתעורר ולהתבוין בכל זה לפיי שיגש להתפלל
ולכוון בפירוש שרוצה לרכוש כל הדברים הללו באמצעות תפלתו ,כי כל דבר
רוחיי ימשך וישפע להאדם כפי כוית המקבל )בשעת מעשה או אמירת העיייים(
כעיין מצות צריכות כויה ,וכמו׳׳כ תלוי באיכות התשוקה שבלב האדם אליו כי
זהו המכין את הכלי קבול בלב האדם ומכשירו לקבלת העיייים .ועוד שעל ידי
שיחשוב על שכר ורכישת הריווח שעל ידה כדאי׳ במשיה אבות )פ׳׳ב מ׳׳א( הוי
מחשב הפסד מצוה כיגד שכרה ,על ידי זה יעשיה בשמחה הראויה ,וגם עי׳׳ז
יהיה לו הכח והעוז להתגבר ולעמוד יגד כל היסיויות ומייעות היצה׳׳ר
שמופיעים בעת קיום מצוה ובפרט בתפלה שהם מהדברים הצריכים חיזוק תמיד
כדאי׳ בגמ׳ .
ב
עוד עיין יחו -ראייו לעורר כאן והוא שאפילו אחרי שישים האדם אל לבו
ללמוד ולדעת כל הדברים היזכרים ,בכל זאת אם לא יחזור לעורר את לבו
אליהם תמיד ,הרי כפי טבע האדם הדברים האלו מתקררים או משתכחים
לגמרי מלבו ,וכמו שכתב רש׳׳י לפרש בגמ׳ )ברכות לב,ב׳( שאחז׳׳ל שתפלה היא
מהדברים שצריכים חיזוק וז׳׳ל שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו עכ׳׳ל .כלומר
שצריך לחדש ההתעוררות בלב כל יום ,ואם לא יעשה השתדלות והתאמצות
רנד
כוחה של
פרק יח -אות ג
תפלה
״תמיד״ כלומר בתמידות ל״ורר את ״צמו לחזק ולחדש הרגשותיו כל יום ,ברור
הדבר שלאט לאט ירד מהדרגה הנכונה )והאדם לא ירגיש מ״צמו ״נין זה( ,ואפילו
מי שמתפלל ״בכוונה״ תמיד ,בכל זאת יכול להיות נ״שה ״ם הזמן גם הכוונה
כמצות אנשים מלומדה ולא מתוך הת״וררות והרגשות הלב ,וחשיבות הכונה
היא כשיוצאת ונוב״ת מהלב בהתרגשות והת״וררות ובהתלהבות לבו ,כי צריך
להיות כונת ״לבו״ ולא מפפיק בכונת המוח ,והלב בטב״ו מתקרר מכל דבר
רוחני ״ם משך הזמן אם לא מחדשים אותו תמיד ״בכל כוחו״ ,כי היצה״ר יושב
תמיד ״ל מפתחי הלב ללכוד את האדם ,ובפרט ב״נין תפלה שמטב״ האדם
שמזלזל בה כדאיתא בגמ׳ )ברכות ו׳ ״״ב( ,ולכן למדונו חז״ל ״נין זה במיוחד
ב״נין התפלה כי כל מצותה תלויה בלב שתהיה ״ם התרגשות הלב ,ובלא זה
לא רק שחפר שלימות המצוה אלא חפר ב״יקר המצוה שהיא ״בודת הלב ,ו״ל
כן הורונו חז״ל בזה שצריך לחזק ול״ורר את ״צמו תמיד בכל כוחו )כלומר ללחום
נגד הטב״ בזה( בכדי שנוכל לקיים מצוה זו כראוי.
ג
ועוד תו״לת יש ב״נין החזרה והשינון כי הרבה מהדברים שנתבארו בחיבור זה
אפי׳ לאחר שקרא ושנה הדברים והשיג אותם בשכלו בכל זאת לא יוכל
״דיין תיכף לקיימה ולהוציאה לפו״ל ,כי א״״פ שהשיג אותה בשכלו בכ״ז לא
יהיה נקנה ״דיין בהרגשת הלב ,כי טב״ החומר גפ וא״א לכבוש את הרגשת
הלב בקלות ובפ״ם אחת כי אם ״״י השתדלות והתאמצות ברציפות זמן ממושך
״ד שלאט לאט יכנפו הדברים אל תוך רגשות הלב ,והלא זהו כל ״בודתינו בזה
ה״ולם לה״לות הגוף ולזכך החומר שה״נינים הרוחניים יקנו שביתה בלב
כמש״כ )דברים ד׳ ,ל״ט( ויד״ת היום והשבת אל לבבך ,ולא ישארו בהשגת
השכל בלבד ,וזה א״א בפ״ם אחת כי אם לאחר ״בודה ויגי״ה ובשלב אחרי
שלב מדרגה אחר מדרגה ,וכפי שנתבארו דרכי ה״לייה בזה בפנים החיבור ,ולכן
נחו -מאוד ב״נינים אלו החזרה והשינון פ״ם אחר פ״ם ״ד שיקנו הדברים
שביתה בלב .
כוחה של
פרק יח -אות
א
תפלה
רג
י
ד
ומאידך גיסא מטעם זה עצמו לא יתאכזב האדם כשיבחון את עצמו וימצא
שהוא עדיין רחוק במציאות מדרגות האלו ,כי זה כל האדם להשתדל
כל חייו להגיע להמטרה שעליו להגיע ואשרי המחכה וממשיך עבודתו בסבליות
ותפסת מועט תפסת ,ויבטח בה׳ כדאיתא בספרי מוסר שגם בעיייים רוחיים
בעבודת ה׳ צריך שיהיה לאדם מדת הבטחון בה׳ ,ואזי בודאי והיה ה׳ מבטחו
וה׳ יגמור בעדו להגיע לשלימות וישוב בשלום אל בית אביו ,וראיתי בא׳
מהספה׳׳ק )או מהראשויים או מהקדמויים( ביטוי בלשון כזה שאם עיייי עבודת ה׳
היה אפשר להשיג בקלות היה בזה משום חרפה ובזיון ,ע׳׳כ .כי היתכן להשיג
דבר יקר כמרגליות ויהלומים בקלות ובזול בלי מחיר הראוי להם ואם יאמר א׳
שהשיג או שאפשר להשיג יהלום או מרגלית במחיר זול ה׳׳ז בודאי מוכיח שאין
הם אמיתיים אלא מזויפים ,וא׳׳כ מכל שכן עיייי עבודת השי׳׳ת ותורתו הקדושה
אשר יקרים המה מפז ומפיייים איך סלקא אדעתין להשיגם בקלות בלי השקעת
עבודה ועמל בחירוף יפש ,ומי שאייו מוכן לשלם מחיר הראוי ה׳׳ז סימן שאייו
יודע להעריך את הדבר המושג .
״ל כן יפלס האדם דרכו ביישוב דעתו ולא ירצה להיות תפסת מרובה בפעם א׳
אשר לא תפסת בה כלום כפרש׳׳י )חגיגה י׳׳ז א׳ וסוכה ה׳ ע׳׳א( שגם המעוט
לא ישאר בידו ,וכמו הבולע כל הסעודה בפעם א׳ שבודאי יקלקל בזה ביי מעיו
וקיבתו וח׳׳ו לא יוכל אח׳׳כ לאכול ולעכל אפילו כרגיל ,וכמו שהחוש מעיד
)בפרט מצוי כזה אצל צעירים( אשר על ידי שרוצים לקפו -יותר מדאי בפעם א׳
ובמהרה וכשמתעוררים להתפלה בכויה כפי שמבואר בספרי מוסר ה׳׳ה תיכף
ומיד מתחיל להאריך בתפלה מאד מהקצה אל הקצה ,כלומר שע׳׳ע לא היה
רגיל להתפלל בכויה ובהרגשה כראוי ועתה רוצה לעלות בפ׳׳א ,אבל לא זה
הדרך אלא אסור להאריך יותר מדאי במקום שאמרו לקצר אלא יתחיל לאט
לעלות דרגה א׳ וכשיתעלה יטפס עוד דרגה .ועפ׳׳י רוב הדרך היזכר למהר
ללכת בפ׳׳א הרי זה יובע מגאוה עמוקה ומוסתרת בלב וזה גורם להיות מהרסים
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
ל״לות ו״י״ז ח״ו ״ונפל ממנו רב״ ונקל״ים ל״צבות ומרה שחורה ודכאון או ח״ו
להרפ נפשי לגמרי ו״״כ החכם ״יניו בראשו
ושמעתי בשם החזו״א שאמר ההבדל בין הליכה בדרך מישור ל״ליה להר הוא
פבלנות ״״כ ,כי ״ל ידי מדת פבלנות יכול האדם ל״לות ולהגי״ להר
היותר גבוה והמשופ״ ביותר
ועמש״כ הגר״א כמו״כ ל״נין הלימוד ״ה״פ )משלי י״ז כ״ד( ו״יני כפיל בקצה
אר ,-שהכפיל ב״ת שיתחיל ללמוד ,״יניו ייחלו לפיים הש״פ או
המפכת ,ובפפוק כ׳ כ״א כתב דרך הבהול כאשר יתחיל פפר הוא בהול לפיים
ובאחריתה לא יד״ אף ההתחלה .
אבל באמת ״ם כל הנזכר יש לד״ת שאין הנמשל הרוחני דומה לגמרי למשל
הגשמי הנזכר ,כי א״״פ שבמשל הגשמי מי שקונה יהלום בזול הרי זה
מוכיח שהיא מזוייף אבל ברוחניות ה״ה אחרת ,כי א״״פ שבאמת צריכים
להשקי״ הרבה התאמצות ״בור רוחניות כנזכר אבל גם ״ל כל דבר היותר קטן
שהאדם ״ושה ברוחניות ומכל שכן ״ל התאמצות אפילו הקטנה ביותר שהאדם
״ושה הרי הוא מרויח כ״כ הרבה ל״תיד לבא שאין שום ״רוך אליה ב״ולם
הגשמי ,אלא שלהגי״ לשלימות הרוחניות ,״״ז צריכים לשלם מחיר גדול וכדאי
הוא כי כמה שישקי״ האדם ה״ז ״דיין כלום ל״ומת השויות האמיתי .
% % %
כוחה של
פרק יט -אות א
תפלה
רנז
פרק יט
ליקוט מפפה״ק בעניני תפלה
א
כדאי להזכיר כמה דברים שכתוב בדברי חז״ל ובפפה״ק ב״ניני תפלה לתו״לת
הרוצים להתפלל כראוי ולהת״לות מכוחה .
א .בגמ׳ פוטה )מט ,א( איתא :כל ה״ופק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמ״ת,
ובמהרש״א שם בחדא״ג כתב לפ׳ שא״״פ שאי׳ בב״מ )נט ,א( שאחרי
החורבן ננ״לו ש״רי תפלה ככתוב )איכה פ״ג ח׳( שתם תפלתי ,חו -מש״רי
דמ״ות שנשאר פתוח ,בכל זאת משמי״נו כאן הגמ׳ שגם נשאר הש״ר פתוח,
אפילו למי שמתפלל בלי דמ״ה ,בזכות שהוא לומד תורה מתוך הדחק ,״״כ .
ב .בגמ׳ שבת )פ״ג ״״א( איתא :שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה,
הקדוש ברוך הוא שומ״ לקולם ,שנאמר ״היושבת בגנים חברים
מקשיבים לקולך השמי״וני״ )וברש״י ,חברים מקשיבים זה לזה ,להם אני אומר
שישמי״וני קולם ,וא״נם(
ג .באגרת התשובה לרבינו יונה דרש ג׳ כתב וז״ל :תפילתו של אדם נשמ״ת,
בש״ה שהוא ״ושה מצוה .אחד מן החכמים היה נותן פרוטה לצדקה
כל ש״ה וש״ה שהיה בא להתפלל ,שנאמר ״אני בצדק אחזה פניך״ .
ד .בשו״ת הרשב״א חלק ה׳ פי׳ י״א כתב וז״ל :כל שאחרים משיחים בדברי
הבאי ובטלה ,ומתוכם יפרוש מי שיפרוש להיות נ״צר לפני ה׳
ולהתפלל ,ול״פוק במצוה יותר ראוי להתקבל תפלתו
ה .בקב הישר פרק ״״א כתב וז״ל :ד״ ,כי בכל ״ת שיבא פתאום מחשבה
טובה בלב של אדם ,מחשבה של שמחה ואהבה לדברי תורה או
מצוה ,אז תד״ שאז הוא ״ת רצון שתהיה מתפלל ,וזו התפלה דבוקה תיכף,
בהיכל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא .
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
ו .במפר חסידים תשע׳׳ג כתב וז׳׳ל :אדם המתפלל ויפלה בלבו שמחת אהבת
ה׳ פתאום ,דע כי ה׳ חפץ לעשות רצויו ,וזה שיאמר וכו׳ והתעיג על
ה׳ ויתן לך משאלות לבך׳׳ ,וכתיב ׳׳כי אז על שדי תתעיג ותשא אל אלוקי פייך,
תעתיר אליו וישמעך׳׳ .
ז .ו״וד שם וז׳׳ל :אם בשמע קוליו יפלה בלבו השמחה ,או קודם שיסיים יהיו
לרצון אמרי פי יש לבקש כך :׳׳יהי רצון מלפייך ,שזאת האהבה תהא
לעולם קשורה ויטועה בלבי ,ובלב כל זרעי׳ ,ולא יבקש אלא על האהבה ורצון ה׳ .
ח .בקב הישר פרק ל׳׳א ,כתב וז׳׳ל :׳׳ה׳ בוקר תשמע קולי׳׳ ,וקשה וכי בבוקר
שומע ה׳ קול המתפללים ,והלא בכל עת ושעה שקורים אליו הוא שומע
קוליו ומאזין תפילתיו ,אכן העיין הוא כך ,כי בשאר העתים כשביי אדם
מתפללים ׳׳מעיייים בתפלה׳ אם היא ראויה להתקבל ,מחמת מעשים של אדם או
לאו ,משא׳׳כ המתפלל בבוקר ,כדאיתא בזוהר בלק ,כי בכל בוקר מתעורר חסד
דאברהם ,דכתיב ביה ׳׳וישכם אברהם בבוקר׳׳ .והאי שעתא עת רצון הוא מאד,
ואפילו החולים המוטלים על ערש דוי מוצאים יחת רוח בבוקר על ידי מלאך
רפאל ,שמתגלה בכל בוקר ,וכמו שיש עת רצון אז לחולי הגוף ,כך יש עת רצון
לחולי היפש וישמה ,שהן החטאים והעבירות ופשעים .אם אייו ראוי זה המתפלל
מחמת מעשיו שתקובל תפילתו ,אפילו הכי חשיב עליה הקדוש ברוך הוא ,דאיהו
מצוה לבעלי דייים שלו שלא יפתחו בדין ,כי החסד והחיייה אייו מסור לבית דין
של מעלה ,אלא החסד והחיייה הן בידו של הקדוש ברוך הוא ,ובבוקר הוא מדת
חסד לאברהם ,ולכן מקבל הקדוש ברוך הוא תפלת בוקר בחסד.
ט .בי״רות דבש חלק ב׳ דרוש ט׳ כתב וז׳׳ל :זהו כלל ,מי שמדת הדין מתוחה
עליו ,אייו מועילה תפלתו כל כך ,כי הדין מתוח עליו וצריך רחמים
רסח
)כלומר שיתפללו אחרים עליו( .
מאחרים עכ׳ל
יסח ולכאורה יש להעיר ע״ז מהא דאיתא )עיי ברבינו בחיי פ׳ שמות ויערות דבש א׳ טו( שא׳
מהתפלות המתקבלות הוא תפלה בעת צרה וככתוב בתהלים ק״ך בצרתה לי קראתי
כוחה של
פרק יט -אות א
תפלה
רנט
י .בגמ׳ )ברכות לב ״״ב וב״מ נט ״״א( א״ר אל״זר מיום שחרב ביהמ״ק ננ״לו
ש״רי תפלה וכו׳ וא״״פ שש״רי תפלה ננ״לו ש״רי דמ״הרפט לא ננ״לו
ויענני ,ובתהלים פ״ו ביום צרתי אקראך כי תענני ,ולדעת הרמב״ן חיוב תפלה מן התורה
הוא דוקא בעת צרה .
אך נראה בס״ד שהענין כך שתלוי איך האדם נגש דהנה איתא בגמ׳ )שבת י׳ ע״א( שרב
כהנא בעת צרה מחבק ידיו זב״ז ומתפלל כעני וכו׳ ואיתא בזוה״ק )הנ״ל בתחילת פ״י בהערה
קפ״ה( דהמע״ה שויא נפשא כעניא שתתקבל תפלתו בהדא תפלת הענים שאין תפלה
מתקבל כתפלת העני ,והנה לפעמים כשהאדם נמצא בצרה ומצוקה לבו נשבר ונכנע
ומתפלל מתוך הכנעה ,ולפעמים האדם מכח שנמצא במצוקה ובפרט כשזה הופיע
בגרמת בני אדם ואפילו ע״י גוי וכדו׳ הרי הוא מתעצבן ומתרגז ומתוח בגלל המצב ואז
הרי אין לו מצב רוח טוב אלא אדרבה יכעס מהר על כל דבר ודבר ועל כל בנ״א שיפריעו
לו בעת כזאת ,והוא תפוס כולו בהתאמצות והשתדלות להציל את עצמו מצרתו או
ממשפטו ומיד עשקו וכדו׳ ,ואז הרי הוא שוכח לגמרי שהכל בא מה׳ ית׳ ובלי גזירת
עליון לא יקרה לו שום דבר ושום אדם לא יוכל להזיק לו ולא ליגע בשלו ולא ליקח
ממנו מחוט ועד שרוך נעל ,וא״כ למה לו להתרגז על השני ולאכול את בשרו ולהתאמץ
בכל כוחו ועוצם ידו להציל את עצמו הלא כתוב מפורש )דברים לב ,לט( ראו עתה כי אני
וגו׳ מחצתי )ורק( ואני ארפא ואין מידי מציל.
ולכן מי ששוכח מלהיות נכנע ולשוב בתשובה על ידי שמעוררים אותו מן השמים ע״י
הצרה שהגיע לו ע״י קיטרוג מידת הדין למעלה ,בזה הרי הוא מגביה וממשיך על עצמו
יותר מידת הדין ולכן הרי מידת הדין מתוחה עליו ,ונמצא בזה שהוא חושב מחשבות
לעזור לעצמו ולנקום באויבו בזה עצמו הוא מקשה ומכביד על עצמו וגורם לעצמו נזק
יותר ממה שחבירו היה יכול להזיק לו ,ואין לך שוטה גדול מזה החובל בעצמו בידים,
משא״כ מי שעיניו בראשו ומבין מתוך דבר הצרה שזה סימן שמעוררים אותו משמים
להתקרב יותר לה׳ ית׳ כי לא מרוצים ממנו ,וע״כ הרי הוא מכניע את לבו ושב אל ה׳
ושב ורפא לו וההכנעה הזאת היא המסלקת ומבטלת מעליו מידת הדין וממשיך על
עצמו מידת הרחמים ואז אדרבה עי״ז הרי הוא מסוגל שיתקבל תפלתו.
יסטועי׳ מהר״ם שיף בב״מ שם שכתב ,וז״ל ומכאן קשה לי קצת על תפלתינו מכניסי
דמעה הכניסו דמעותינו וכו׳ עכ״ל ,ואולי אפ״ל לתרץ קצת שכשהדמעות יוצאות מתוך
הלב באמת בודאי נכנסים מעצמן למחיצתו ית׳ שהם פתוחים אבל מפני שאולי אין
דמעתינו באמת מתוך הלב לגמרי )וכמש׳יכ בספהייק שמעלת הדמעות היא כשהוא יוצאת מתוך הלב
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
שיאמר שמעה תפלתי ה׳ וגו׳ אל דמעתי אל תחרש ,ופרש׳׳י בב׳׳מ בזו איי בוטח
שאין דרכך לשתוק ולא להחריש אל תחרש וכו׳ ,ע׳׳כ .ובמס׳ ברכות )לב ע׳׳ב(
פרש׳׳י )באופ׳׳א קצת( וז׳׳ל שם מדלא כתיב את דמעתי תראה ש׳׳מ יראית היא
לפייו וא׳׳צ להתפלל אלא שתתקבל לפייו ע׳׳כ .
יא .ועי׳ מאירי בב׳׳מ שם שכתב וז׳׳ל :אף על פי שרוב תפלה אי אפשר שלא
ליעיות בה ,מכל מקום כשהיא יוצאה ממעמקי הלב עד שהדמעה
גוברת עליו מקובלת ביותר .
יב .בקב הישר פרק ח׳ כתב וז׳׳ל :יראה להתפלל בדמע כי תפלה בדמעות היא
קרובה מאד להתקבל ,ומרוב חשיבות של תפלה שבדמעות הפתח
אשר יכיסים שם התפלות אשר עם דמעות אייו פותח אותו פתח שום מלאך או
ממויה ,כי אם הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו ,ולכן איין ״עלים והם פתוחים
תמיד ,ויקראים שערי דמעות .
יג .במפר חסידים אות ק׳׳ל כתב וז׳׳ל :יש אדם שאייו זכאי שיקבל המקום תפלתו,
אלא בעבור תוקף תחיויים ודמעות עיייו ,אשר תמיד בוכה ומתחין,
אע׳׳פ שאין בידו זכות ומעשים טובים ,מקבל הקב׳׳ה תפלתו ועושה חפצו.
יד .ועוד כתב בחיבורו כד הקמח ,מטר ,וז׳׳ל :הידוע ,כי משפט התפלה לעשות
בדמעה ,לפי שהדמעה יוצאה מתוך איחת מורשי הלב ,והיא מעידה על
האדם שלבו ישבר וידכה ויצרו יכיע ,ובכן תהיה תפלתו מקובלת ודבריו לפיי השי׳׳ת
לרצון ,וכן אמר דוד ע׳׳ה ׳שמעה תפלתי ה׳ ,ושועתי האזייה ,אל דמעתי אל תחרש׳׳ .
באמת( לכן אנו מבקשים שגם במקרה כזה בכ״ז המלאכים המליצי יושר ימליצו טוב
בעדינו להטות כלפי חסד ויכניסו דמעתינו וכו׳) ,שידוע שיש מלאכים מיוחדים המלמדים זכות,
וכמובן שלזה צריכים כשיש לדון לכאן ולכאן כלומר שלפעמים יש דבר היוצא מהלב אבל לא בשלימות ויש
לשקול עליו לכאן ולכאן( ובאופן כזה יתכן שיש לאדם מלאך מליץ אחד מני אלף וכדאיתא בגמ׳ )שבת לב,
א( שלפעמים אפילו בהמלאך עצמו יש רק צד אחד מאלף שנוטה לכף זכות ,ואנו
מבקשין שאף באופן זהג״כ יאמר פדעהו מרדת שחת וכו׳.
כוחה של
פרק טז -אות א
טו .רבינו בחיי ,בחיבורו כד הקמח ,תפלה ,כתב וז״ל :התפלה צריכה דמ״ה,
שכן אמר דוד ״שמ״ה תפלתי ה׳ ,ושו״תי האזינה ,אל דמ״תי אל
תחרש״ )תהלים ל״ט י״ג( ,וכן מצינו בתפלתו של חזקיה ,ויבך חזקיה בכי גדול,
ואמר לו הקב״ה שמ״תי את תפלתך ראיתי את דמ״תך ,וכן בחנה כתיב
ותתפלל ״ל ה׳ ובכה תבכה
טז .באמרות טהורות לר׳ דון אברהם חיון ,חד מקמאי כתב וז״ל :הוא יתברך
מלא רחמים ולכן הרש״ לא יתיאש לשוב ,כי אף שביום ראש
השנה נזכר ונחתם למיתה ,ש״רי רחמיו יתברך לא ננ״לו בשובו אליו .ראוי
ל״שות ״וד דבר ,והוא הבכי והורדת דמ״ות ״ל מה ש״שה כי בזה יבטל מה
שנגזר ״ליו .וזה מתבאר מחזקיהו ש״ם היות שנגזר ״ליו המיתה כמו שנאמר
״צו לביתך כי מת אתה״ כאשר שב אליו יתברך בתפלה ובכה ,נקר״ גזר דינו
והופיפו לו חמש ״שרה שנה ,אמר ״ויבך חזקיהו״ אמר לו השם יתברך ,ראיתי
את דמ״תך״ .ואמרו רבותינו ז״ל ״אף ״ל פי שש״רי תפלה ננ״לו ש״רי דמ״ה
לא ננ״לו״ )ברכות לב ,(:והפיבה בזה אצלי ,שהתפלה הנ״שית בבכי ובדמ״ה
היא נ״שית בכונה ,כי הבכי לא יוכל להיות ,זולת שיכוין המתפלל בתפילתו,
בראותו כי גדול ״וונו .
יז .ביערות דבש חלק א׳ דרוש ד׳ כתב וז״ל :אם אדם מתפלל בכונה ובבכי
ודמ״ה מ״לה כל תפלות מכמה שנים אשר פביב נקבצו לו ,כי
נשארו ״ומדים ברפיון מבלי ״ליה ,וכ״ת ״״י תפלה זו הם ״ולים במ״לה בית
אל
ב
יח .בשו״ע או״ח פי׳ תקפ״א פ״ד כתב וז״ל :יש מקומות נוהגין לילך ״ל
הקברות )ב״רב ראש השנה( ולהרבות שם בתחינות) .ובמשנה ברורה
פקכ״ז( דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים ,והתפלה מתקבלת שם יותר.
ונביא ״וד כמה מקורות ל״נין הזה
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
בתהלים ט׳׳ז כתוב :׳טובתי בל עליך ,לקדושים אשר באר -המה ,ואדירי כל
חפצי בם׳׳ .ברש׳׳י ׳טובתי בל עליך׳ טובות שאתה עושה לי לא עליך
הם לגמליי ,כי לא בצדקתי אתה מטיב לי ,אלא בשביל הקדושים אשר המה
קבורים באר ,-אשר התהלכו לפייך באמת .׳ואדירי כל חפצי בם׳׳ הם האדירים
אשר כל חפצי בם ,וכל צרכי יעשים בשבילם .
בדרשות הר׳׳ן שער השמייי כתב וז׳׳ל :אין ספק שראוי שיאמין שכמו שבזמן
שבית המקדש קיים היה המעון ההוא המקודש ,מקום מוכן לחול
שפע היבואה והחכמה ,עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל,
כן ראוי שיהיו היביאים והחסידים מוכיים לקבל שפע ,עד שבאמצעותם יושפע
השפע ההוא ,על המוכיים לביי דורם .ולא בחייהם בלבד ,כי גם אחרי פטירתם,
מקומות קברותיהם ראויין להמצא השפע שם בצד מן הצדדים ,כי עצמותיהם
אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלוקי ,עדיין ישאר בהם מן המעלה
והכבוד שיספיק לכיוצא בזה .ומפיי זה אמרו חז׳׳ל שראוי להשתטח על קברי
צדיקים ולהתפלל שם כי התפלה במקום ההוא תהיה רצויה יותר ,להמצא שם
גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלוקי .
% % %
כוחה של
פרק כ -אות א
תפלה
רפג
פרק כ
פרפרת דרוש נאה בפסוקים בתפלתי—חק ורבקה
א
כתיב )פ׳ תולדות( וי״תר יצחק לה׳ לנוכח אשתו כי ״קרה היא ,והנה בפפוק
מבואר גם היכן ״מדו יצחק ורבקה כשהתפללו דכתיב ״לנכח אשתו״,
ופירש רש״י שזה ״ומד בזוית זו ומתפלל וזו ״ומדת בזוית זו ומתפללת ,והיינו
שיצחק אבינו ״מד נוכח רבקה ,רבקה ״מדה בזוית אחת ויצחק בזוית שכנגדהר״ ,
והדבר תמוה למה הוצרך הכתוב לפרש היכן ״מד יצחק להתפלל ,שהיה
לנוכח אשתו ,דמה זה מופיף לנו ומה זה מלמד לנו ״בורינו .
ובדרך פלפול אפשר לבאר ויש ללמוד מזה גם בדרך המופר וכדלהלן ,שבאמת
יש לתמוה איך ״מדו להתפלל ״ל בנים הרי רבקה היתה ״קרה ,כמבואר
בגמ׳ )יבמות פ״ד ״״ב( ובמדרש רבה )בראשית נ״ג .ה( אמרו שאמותינו ״קרות היו
ולא היה להם ״יקר מטרון )דהיינו שלא היה להם רחם בכלל( ,והרי מבואר במשנה
)ברכות פ״ט מ״ג( וכן נפפק להלכה )שו״״ פי׳ ר״ל פ״א( דאפור להתפלל תפלת שוא,
והיינו שאין להתפלל ״ל דבר שהוא כנגד טב״ ה״ולם ,אם כן איך ״מדו יצחק
ורבקה להתפלל תפלה כזאת שהיא לכאורה תפלת שואר״א.
י" כן הבין הרא״ם בכונת רש״י וכ״ה הפשטות ,ובחי׳ אגדות מהרש״א ]יבמות סייד[ חולק
ע״ז שאין הכונה נוכח המקום אלא הכוונה בשווה לה כלומר ששניהם התפללו ,ומה
שכתב רש״י בזוית כו׳ נקט לפי ההוה ,שדרך להתפלל בזויות שלא יפריעו מהצדדים
ע״ש ,וכתב שכן הוא לפי פרש״י בגמ׳ ע״כ .וז״ל רש״י שם בגמ׳ נוכח משמע ששניהם היו
צועקים זה מול זה ע״כ ,נראה שדייק המהרש״א לשון רש״י שמנוכח משמע הענין
ששניהם שווים לענין הצעקה ,ומש״כ רש״י זה מול זה לא בדוקא נקטי׳ ,ואולי שהיה
למהרש״א הנוסחא ברש״י בלי תיבות ״זה מול זה״ .
יעא והנה בפשטות זהו הפעם היחידי שמצינו מפורש בתורה שהתפללו על זרע .ומה
שאברהם אבינו התפלל מה תתן לי ואנכי הולך ערירי )בראשית ט״ו ב׳( ,זה היה רק אחר
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
)ועיין בזוהר הקדוש שכתב ,שבאמת יצחק לא התפלל על רבקה מכיון שזה יגד הטבע,
אלא התפלל שיהיה לו ביים ממי שתהיה אשתורעב ,ולכן לא כתוב ליוכח רבקה אלא
ליוכח אשתו .ועכ׳׳פ צריכים לתר -שיטת רש׳׳י ז׳׳ל שהיא פשטות שיטת הגמ׳ ומדרשי׳
אחרים( .
עוד דקדקו במפרשים על הסדר בפסוק שכתוב קודם ויעתר יצחק לה׳ ,ואח׳׳כ
כתיב כי עקרה היא ,היייו שכתוב שהתפלל ואח׳׳כ כתיב על מה התפלל,
ולכאורה היה ראוי לכתוב קודם את הסיבה ואח׳׳כ המסובב מכח הסיבה ,והיייו
שרבקה עקרה ואח׳׳כ ויעתר יצחק לה׳ .
ואפשר לומר ע׳׳פ מה שמבואר בספה׳׳ק )עי׳ זרע אמת וביועם אלימלך( שיצחק
לא יתכוין בתפלתו על מה שהיתה עקרה ובשביל ביים ,רק התפלל לה׳
לצורך השכייה ,והיייו דכתיב ויעתר יצחק לה׳ ,׳׳ליכח אשתו׳ פירוש היפך
מכווית אשתו ,שהיא התפללה כי עקרה היא וביקשה מהקב׳׳ה זרע ,אבל יצחק
ההבטחה שהקב״ה הבטיחו שיהיו לו בנים והתפלל שהקב״ה יקיים הבטחתו ,ולכן אין
נחשב תפלת שוא ,אבל כאן שהמדובר על רבקה הרי היא לא נכללה בההבטחה לאאע״ה
כמובן ,ועוד דמש״כ גבי אברהם באמת אינו בכלל לשון של תפלה אלא רק לשון של
תלונה שהתלונן ״מה תתן לי״ ,וכמ״ש הרמב״ן שם וז״ל ,יתאונן מה שכרי אחרי שאין לי
בנים וכוי ,ע״כ ,נמצא שתפלה לבנים מצינו רק ביצחק ,ויעקב אבינו כשבקשה רחל ממנו
שיתפלל עליה אמר התחת אלוקים אני .משמע שלא מלא בקשתה ,וכתב רש״י שם
שהיה לרחל טענה על יעקב מדוע אין אתה מתפלל עלי כמו שיצחק התפלל על רבקה,
ולמה לא הזכיר רש״י כמו שאברהם ויצחק התפללו ,מוכח מזה כנ״ל שלא נמצא מפורש
בתה״ק תפלה על בנים רק ביצחק .ואע״פ שבוודאי גם אברהם אבינו התפלל על זרע
וכדאיתא בגמי דאבותינו עקורים היו לפי שהקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ,בכל
זאת הרי התפלה שהתפלל אברהם על בנים העלימה אותו התורה ולא מזכירה אותו
בפירוש ורק תפלתו של יצחק מפורש בקרא .
יעב משמע מזה דאיש שהוא עקר אינו נגד הטבע שיתרפא ויוליד ואפשר להתפלל ע״ז,
וזה חיזוק גדול נגד אלו שמתיאשים ולא מתפללים באופן שהרופא לא נותן תקוה בדרך
הטבע .
כוחה של
פרקיט -אות א
תפלה
רנט
התפלל לצורך השכייה שזהו תפלה של הצדיקים ,כי בעצם תפלת הצדיקים היא
רק לצורך השכייה ,ע׳׳כרעג עי׳׳ש .
יעגובאמת מובא בגר״א )שנו״א ברכות פ״ה משנה א ד״ה בכדי( גם כן שבתפלת שמונה עשרה
אין לערב שום צורך גשמי ויש להתפלל רק על השכינה ,ורק באלוקי נצור מותר
להתפלל גם על צרכי עצמו ע״כ וכן מבואר בהרחבה בנפש החיים שער בי פי״א ,וכ״כ
הבני יששכר בספרו מגיד תעלומה על הגמי בברכות )לא אי( המתפלל צריך שיכוין לבו
לשמים ,וזה לשונו לכאוי תמוהין הדברים מאי קמ״ל ומאי ס״ד שיכוין להתפלל לדבר
אחר ח״ו .ונ״ל דה״ק אפיי בעת שמתפלל לצרכיו מזונות ופנסה וגאולה ,תהיה עיקר
מגמתו להתפלל לצורך גבוה ,כי כשישראל יש להם צער הנה בכל צרתם לו צר ,וגם
כשישראל בגלות הנה כביכול שמו הגדול מחולל בפי הגויים עכ״ל .וכ״כ בספרו אגרא
דפרקא אות קמז בשם תלמידי הבעש״ט הקי.
ולכאורה יש לתמוה על זה שהרי אנו רואים שאנשי כה״ג תיקנו נוסח תפילות שמו״ע
גם לצרכים גשמיים ,ובפשטות צריך לפרש דאה״נ גם בשמו״ע צריכים ליזהר כשמתפלל
בעניני צרכי עצמו המוזכרים שיכוון רק למען עבודת הי לצרכי השכינה ,וכ״כ בחסד
לאלפים לבעל הפלא יועץ סוף סיי קי״ד וז״ל וכללות כונת התפילות הוא לשני ענינים,
האי לגרום שפע גדול וברכה אל הספירות ואל כל העולמות ,והשנית לברר ולהוציא
לאור ניצוצי הקדושה .ואפילו כשיכוון אל פשוטי הדברים יכוין שהוא שואל השקט
ושלוה לעבודתו ית״ש דוקא עכ״ל .ונתבאר בס״ד במקום אחר ואכמ״ל.
ואולי אפ״ל כך שתפלת שמונה עשרה נתקנה כולה בלשון רבים עבור כל הכלל ,והנה מי
שמתפלל לא רק עבור עצמו ומשפחתו וידידיו אלא עבור הכלל כולו הרי אין כונתו
עבור צורך גשמי כי איזה נגיעה יש לו עבור זה ,אלא ברור שכונתו מפני שהם בנים להי
אלוקינו וכידוע שבני ישראל נמצאים בצער ח״ו הרי זה כביכול צער להשכינה הקדושה,
וכדאיתא בגמי )סנהדרין מו( כשאדם מישראל בצער שכינה אומרת קלני מראשי וכוי ,ולכן
מי שאוהב את הי יתי )אוהב ג״כ את בניו( הרי הוא רוצה להסיר את הצער מהשכינה ולכן
מתפלל להסיר הצער מכלל ישראל כדי להסיר הצער מהשכינה .
ואע״פ שגם כשמתפלל על עצמו או אנשי שלומו יכול להיות ג״כ כונתו כדי להסיר הצער
מהשכינה כדרגת הצדיקים הגדולים שאוהבים את הי יותר מאת עצמם ומשפחתם אבל
לאו כל אדם יכול לומר זכיתי לבי ואין מתערב בכונתו נגיעת עצמית ,אבל כשמתפללים
עבור אנשים שהם זרים אליו אשר אין לו שום ענין בזה רק מפני שהם בני בריתך בני
רפ.
כוחה של
פרק כ -אות ב
תפלה
וי״ל ״פ״י דרך זה רק באופן אחר קצת ,שבאמת התפלל רק לצורך השכינה ולא
הזכיר ״נין הבנים ומט״ם אחר מפני שלא היה שייך להתפלל ״״ז מפני
שזה תפלת שוא כיון שזה נגד הטב״ )כמו שהקשנו ל״יל( לכן נתן יצחק ״צה
לנפשו לה״מיד את ״צמו לנוכח אשתו ,כלומר פמוך למקום שהיא נמצאת
כדכתיב ״נוכח״ שמשמ״ותה ביחד במקום אחד ,ובש״ת תפלתו לא כוון
בפירוש ״ליה כלל ,וכדברי הפפה״ק הנ״ל שיצחק התפלל רק לצורך השכינה,
ולנוכח אשתו כלומר ש״מד פמוך לה ,ו״״י זה ממילא נוש״ה רבקה
ב
וביאור ה״נין הוא כך ,דהנה ידו״ שכל החפרונות שיש ב״וה״ז הרי הם
מתהווים ב״צם מכח החפרון שיש בשכינה ]כדאיתא בפפה״ק שכאשר
ברא הקב״ה את ה״ולם פידר שכל ה״ולמות ה״ליונים תלויים במ״שי התחתונים ,כלומר
אברהם יצחק ויעקב הרי מוכח כונתו שהוא מפני אהבת ה׳ מפני צורך השכינה ,וכמ״ש
הגר״א הנזכר ,ואתי שפיר היטב בס״ד.
ועוי״ל בזה עפ״י הנזכר כאן שהצדיקים מגיעים לדרגא שבכל הגשמיות שלהם כונתם רק
לצורך השכינה כי הם עבדי ה׳ שבטלים לגמרי לה׳ ית׳ ועפי״ז י״ל שכונת הגר״א שתפלת
שמונה עשרה צריך כל אחד לדמות את עצמו לדרגת הצדיקים מכיון שיש לדמות לעצמו
שעומד בעולם האצילות ,וא״כ יש לכוין עכ״פ )וכנ״ל( על דעת נשמתו שדרגתה באמת
כדרגת הצדיקים הנזכרים .
אמנם עוד יל״ע דבמה שכתבו שיסלק מחשבתו מצרתו ויתפלל עבור השכינה ,הלא
החיוב תפלה הוא לדעת הרמב״ן דוקא בעת צרה א״כ משמע שהמצוה היא שיתפלל דוקא
על הצרה .ושמא דבריהם ז״ל נאמרו באדם שהגיע לדרגא שאינו מרגיש צער כלל מצרתו
מכח בטחונו בהשי״ת שהכל לטובתו ואז אינו נקרא אצלו עת צרה כלל .אבל כל זמן
שהוא עדיין טרוד בצערו הרי הוא מחויב מה״ת להתפלל על צרתו דייקא ,וא״א לפטור
עצמו מפשטות המצוה .אך באמת י״ל שמעיקר המצוה שיתפלל בעת צרה אבל אין
נפק״מ באיזה אופן מתפלל ואם מזכיר צרתו או לא ,ויש להוסיף בזה דמכיון שמתפלל
באופן שעי״ז יוכל להוושע מהצרה יוצא בזה יד״ח ולכן כשמתפלל לצורך השכינה וכפי
שנתבאר שעי״ז יכולה שתרחם לפטרו ג״כ מצרתו ,הרי בזה שפיר קיים המצוה.
כוחה של
פרקיט -אות
א
תפלה
רנט
ביו ,ואם איו מתיהגים כראוי אז יש שפע בעולמות העליויים וזה משפיע גם עלייו ,וכשלא
מתיהגים כראוי אזי איו גורמים חסרון למעלה וממילא לא מגיע שפע כראוי למטה ,כן
מבואר בספרים[ ,ומפיי שיש בשמים איזה חסרון ,לכן ישתלשל מזה חסרון גם
בעוה׳׳ז ,כי כשהכל בשלימות למעלה מוכרח להיות שהכל בשלימות גם למטה
בעוה׳׳ז ,וכמו שידוע כי בשעת קבלת מתן תורה שהגיע העולם למדריגת תיקון
השלם ,שהיו כל העולמות העליויים בתיקון שלם ,יתרפאו כל המומין אפילו
שלא כדרך הטבע ,מפיי שהעולמות באו לתיקון השלם שלהם ,והיה אז הכל
מתוקן וממילא לא ישאר שום מום בעולם] .וכמו כן יהיה לעתיד לבוא כשיהיה
העולם בתיקון השלם[ .וידוע מספרי תלמידי הבעש׳׳ט הקדוש ,שהבעש׳׳ט התפלל
פעם בשדה והחיות שהיו שם סביבו עמדו על שיי רגליים .והעיין מוסבר בספרי
תלמידי הבעלי שם )ועי׳ ספה׳׳ק בית אהרן פ׳ בא( שבשעה שהבעש׳׳ט הקדוש
התפלל הרי הוא העלה את הד׳ אמות שסביבו לעולם התיקון השלם ,כי
התפילות הם תיקויים שמתקיים את העולם ואת עצמו ,וכיון שדרגת הבעש׳׳ט
היה שכשהתפלל יתעלו ממש כל הד׳ אמות שלו לעולם התיקון ,לכן החיות
שעמדו סביבו יתקיו ויתעלו מדרגה של בהמה לדרגה יותר גבוה ולכן עמדו על
שתי רגלים .וכן תפלה של צדיק כמו יצחק ובפרט כשתפלתו הוא רק לצורך
השכייה בודאי שהיא מעלה את כל סביבתו לשלימות .
ולפי״ז זהו פירוש הכתוב ויעתר יצחק לה׳ ,פירוש שלא היה יכול להתפלל
בפירוש בשביל ביים כי עקרה היא וזה יגד הטבע שתלד לכן צריך
להתפלל רק לה׳ ,ובכדי שיוושע לביים העמיד יצחק אבייו את עצמו ליוכח
אשתו כלומר סמוך לאשתו )וכפי׳ מהרש׳׳א היזכר ריש פרק זה בהערה ע׳׳ר( אבל
התפלל רק לה׳ כלומר לצורך השכייה הק׳ ,וע׳׳י תפלתו התעלה המקום ההוא
לעולם התיקון ,ואין זה גרוע מהחיות שעמדו סביב הבעש׳׳ט שהגיעו לתיקון,
ובודאי שגם יצחק בתפלתו העלה את כל סביביו לתיקון השלם וממילא פסקה
רבקה מלהיות בעלת מום ויתרפאה מלהיות עקרה ,לכן מספרת ליו התורה
היכן עמד להתפלל כדי שיבין מהו העצה שעשה כדי שיוכל לפעול דבר כזה .
קעב
כוחה של
פרקיא -אות
י
תפלה
והשתא א״ש מה שהקדים ואמר וי״תר יצחק לה׳ ,היינו שה״מיד יצחק ״צמו
להתפלל פתם בלא שום בקשה מפוימת אלא להתפלל לה׳ ואפילו
תפלת מנחה או שחרית ,והתורה מודי״ה לנו כאן מהו כחה של תפלה,
שתפלתו שהתפלל לה׳ ,הפכה את ה״קרה שתהיה ראויה לילד
וזה ה״נין מה שהתפלה נקראת ״״תר״ שמהפך את כל ה״נין אפילו שלא כדרך
הטב״ ,כמו שמצינו בדרגה של יצחק שהתפלל רק לצורך השכינה ,ותפלה
כזו שמגי״ה לתיקון השלם בכוחה להפך מידת הדין למידת רחמים .
וכן כל אדם שמתפלל לשם שמים אפילו אם לא יזכיר בתפלתו את הצרות
הפרטיות שלו ממילא הכל יתוקן .אמנם כדי שיגי״ האדם לדרגה כזו צריך
לילך מדרגה לדרגה ״ד שיגי״ לדרגה הגבוהה הזו ,וכדי שיגי״ האדם לדרגא
הזאת הוא צריך לזה ג״כ כחה של התפלה ,שבכוחה להפך את האדם לאדם
אחר ולהיות אדם בדרגה גבוהה .ולזה צריך שתהיה התפלה בבחינה של וי״תר
להרבות ולהפציר בתפלה .
%% %
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
מילואים והשלמות
סימן א
בענין שיש להשתמש בכח הדמיון כדי לעורר ההרגישים הרוחניים
]השלמה לאקדמות מילין ה״רה כ״ג [
הנה ב״ת התפלה צריך האדם להרגיש שהוא מדבר ״ם הקב״ה כביכול
בקירבה גדולה כדבר איש אל ר״הו )כמבואר מפ״י פי״ט ו״וד( .ומי ש״דיין
אינו מרגיש כך באמת בלבו אזי צריך ״כ״פ לתאר ל״צמו בדרך דמיון ומשל
הגשמי כאלו ״ומד לפני המלך ומדבר אתו פנים אל פנים ומתחנן לפניו,
ומהתיאור הזה י״ורר הרגישיו ״תה לדבר בהרגשה כזאת ,ואפילו יותר מזה ,כי
״תה ה״ה מתחנן ״ל נפשו וחייו למי שחיי נפשו תלוים בו.
ואין לחשוב מכיון שזה רק דמיון אינו שוה כלום ואולי אפור ל״שות כן ,אלא
יש לד״ת שהכלל הוא שאנו צריכים להשתמש בכל החיים הגשמיים
ובהרגשים הגשמיים רק לקחת מהם משל ל״בודת ה׳ ,כי זה כל מטרת בריאת
ה״ולם הזה בצורה זו שישמש בתורת משל להרוחניות ,וכמוש״כ )איוב יט ,כו(
מבשרי אחזה אלוקי וגו׳ כי רק ממנו נקח ל״בוד את ה׳ כי בלי זה לא נד״ מה
נ״בוד את ה׳ ,כלומר באיזה מדה והרגשה ואיך ל״ורר הרגשת לבנו ,״ד בואנו
שמה ,כלומר ״ד שנהיה מזוככים ויהיה לנו הרגישים רוחניים אמתיים .
ומי שית״קש וירצה דוקא לטפפ ול״לות להתחיל בדרגה גבוה מדרגתו לא ישיג
מאומה ,כי תפפת מרובה לא תפפת .וכמאמר הב״ש״ט ״ל הפפוק )דברים ד
כט( ובקשתם משם את ה' וגוי ״משם״ דייקא אז ומצאת) ,ואם יהיה נדמה למי
שהת״קש והתחיל בדרגה הגבוה שכן השיג הרי זה רק דמיון שוא ולא אמיתי( ,וכמו״כ הוא
גם כן ל״נין ללמוד ולקיים המצות שלא לשמה )לפני שהגי״ לדרגת לשמה( שבלתי
אפשרי בדרך הטב״ של האדם להתחיל תיכף ומיד בהלשמה ,ו״ל כן מההכרח
להתחיל בדרגת שלא לשמה ,ולטפפ לאט לאט ול״לות לדרגת לשמה כמבואר
כל זה בפפרים הקדושים ובפפה״ק תולדות י״קב יופף ובמאור ״ינים ו״וד .
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
ו״ל כן בייתיים עד שיגיע לזה מוכרחים להשתמש עם כח הדמיון כדי לעורר
את רגשי לבבייו ,ולדוגמא כשאומרים בשמויה עשרה אב הרחמן שמע
קולייו ורחם עלייו ,אם לא יתאר האדם לפיי עיייו בתיאור הגשמי את רחמיותו
של אב לגבי ביו והרגשתו הרבה ,איך יוכל לאומרו ולשפוך שיחו לפיי ה׳
בהרגשה היכויה בלבו ,עד שעי׳׳ז יעורר למעלה מדה כיגד מדה את מדת
רחמיותו ית׳ )ואין זה דמיון בעלמא כי באמת מדת רחמיותו עלייו ית׳ היא השורש
שממיה ישתלשלה מדה זו בגשמיות ,לכל אב על ביו( על כל פיים איזה פיים וטעם יש
לומר אב הרחמן רחם עלייו כעץ יבש בלי להרגיש ,והרגשה זו אדם מקבלה רק
על ידי הדמיון הגשמי כיזכר .
וכמו כן כשאומרים )בתחיון בב׳ וה׳( אל תעזביו אבייו ואל תטשיו מלכייו ואל
תשכחייו יוצריו וכו׳ ,איך יוכל לאומרו בטעם והרגשה הראויה בלי
שידמה לעצמו כמו ילד הימצא ביחד עם אביו ביער של חיות ופתאום מרגיש
שאביו עוזבו והוא ישאר שם לבד בין חיות טרף ,איך ובאיזה מרירות ופחד הילד
צועק ומתחין לאביו מעומק לבו בזעקה ובכיה גדולה ומרה אבי אבי אל תעזוב
אותי לבד בסכיה ,כך איחיו צריכים להתחין ולבקש על יפשייו מאבייו אב
הרחמן בהרגשה כזאת ,כי הלא איו ימצאים בסכיה בין חיות טרף בין בבחייה
גשמית ,ובין בבחייה רוחיית במצודת היצה׳׳ר ויסיויותיו ומחשבותיו המקיפות
אותיו תמיד יום ולילה ,וכמו כן ימצא בכמה וכמה מקומות בתפלתייו שמזכירים
ביטויים כאלה וכדומה .ומזה תקיש לשאר עיייים איך יתחיל האדם להמחיש
בלבו מצות אהבת ה׳ והיראה אם לא על ידי הדמיון הגשמי ,עד שיזכה להרגיש
האהבה הרוחיית האמיתית ויראת הרוממות .
וכמו כן בשבחים שאיו משבחים להשי׳׳ת גם כן מזכירים ומדמים הכל
במושגים הגשמיים ,כמו הגדול הגבור והיורא כי אין ליו מושג אחר
) ואפילו מושג מדות הספירות העליויות כולם בראם השי׳׳ת רק לצרכייו לפי השגתיו שיהיה
ליו תפיסה בה לטובתייו כדי להשפיע ליו דרכם ,אבל בעצם מהותו ית׳ אין ביכולת שום
יברא להשיגו אפילו המלאכים הרוחייים ,ימצא הכל בדרך משל על מה שלמעלה ממיו
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן ב
תפלה
ר א
״
לצרכינו כנ״ל (.וכמו כן ברא את ה״ולם הזה הגשמי ״ם מידותיו והרגישיו
הגשמיים לצרכינו ולטובתינו כדי שיהיה לנו ״ל ידם אחיזה ותפיפה בדרך משל
ל״לות דרכה בפולם ה״ולה בית קל .ו״ל כן בינתיים מוכרחים אנו ל״ורר את
רגשי לבנו בכח הדמיון הגשמי ולא ל״שות המצות בלי הרגש כי בלי הרגשת
הלב אינו נחשב ״בודת ה' ,כי הקב״ה לבא ב״י )כדאיתא בגמי פנהדרין קו (:ו״י'
לשון האבן ״זרא )דברים ל׳ י״ד( וז״ל כל המצות ״יקרם הלב) .ו״מש״כ ב״ל התניא
)״י׳ בפרק טז ,ובפרק מד( ש״בודת הבינונים הוא ״ם דמיונות( .
סימן ב
בענין שאפילו כשאדם מתעלה ועולה בדרגא אעפ״כ אסור לו לעזוב
הדרגא הראשונה.
]השלמה לפרק י״ג אות ה׳ בה״רה רל״ב[
ועוד כי כך יחפר לו הכח להחזיק מ״מד בדרגתו הגבוה שהשיג ,כי כל דרגה
שאדם משיג הרי היא יפוד וכח לה״מיד ״ליה הדרגה הגבוה יותר ,והיא גם
כן הגנה ״בור האדם לשומרו שאם יפול מהדרגה היותר גבוהה יחזיק ״צמו בדרגה
שלמטה ממנה שלא יפול לגמרי ,כי כל דרגה חדשה שאדם ״ולה אליה בתחלה
הרי היא ״דיין רפויה בידו ומפוכן שלא יפול ממנה ״ד שיחזיק בה זמן וי״מוד בה
איתן וחזק ,ו״ל כן הדרגה שלפניה היא המגינה ״ליו שאם יפול מדרגתו החדשה
היותר גבוהה ,יאחז בדרגה שלמטה ממנה בפמוך לה ולא יפול למטה לגמרי .וכמו
בפולם הגשמי שאם חפר אחת מהשליבות הרי זה מפוכן שאם יחליק ב״מדו ״ל
אחת מהשליבות שלמ״לה אין לו מה שיחזיקנו בפמוך ,ו״י״ז יכול ח״ו ליפול ״ד
למטה ,כמו כן בפולם הרוחני אם חפר לאדם הדרגה שלמטה הימנה אין לו ההגנה
הנצרכת ,ו״ל כן כל יום ״לול הוא ח״ו ליפול ,״ל כן צריך להתנהג בדרך הנזכר
להתחזק קודם כל בדרגה הראשונה שלפניה ולהת״כב בה זמן ״ד שיחזיק בה
מ״מד באיתן וחוזק כראוי ולהרחיב בה צ״דיו ,ובזה יהיה מוגן מנפילה ח״ו וכדברי
הכתוב )תהלים יח לז( תרחיב צ״די תחתי )ובזה( ולא מ״דו קרפולי .
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
וא״ על פי שיש לפעמים יוצא מן הכלל
וכגון בעת רצון שהזמן מסוגל לעיין ההוא אז קל יותר לעלות בפעם אחת
יותר מכפי הסדר הרגיל .מכל מקום אף על פי שיקבל את הדרגה ,בכל זאת
אחרי שקבלה יצטרך להשלים העבודה שהיה צריך להשקיע כדי להגיע אליה,
וכמו בליל פסח שמטפסים ועולים בפעם אחת ,ובכל זאת צריכים אח׳׳כ בימי
הספירה להשלים העבודה שהיתה ידרשת לזה) ,וכמו שיתבאר במקום אחר( .
)כידוע שבכל כלל יש גם יוצא מן הכלל(,
ועוד יש שמזדמן לפעמים סיבות ואופיים שהאדם עולה בפעם אחת ,ובפרט
בזמיייו כהיום זה מצוי יותר מפיי סיבות ידועות להב׳׳ה ,ואחד מהסיבות
שאפשר ליו להשיג היא מפיי סוד הגלגול ,שלפעמים האדם כבר השיג את
הדרגא הזאת בגלגולו הקודם ,ומכל מקום ימיעה ממיו בגלגול זה עד עתה
מטעם איזה תיקון שהיה חסר לו ,ואחרי שיגמר לו תקויו בזה )מכח עבודתו עתה
בגלגולו זה ,או מכח היסורים שעבר ,או מכח איזה עיין בישמתו שיגמר עתה( אזי הרי
הוא חוזר וזוכה בהדרגה ההיא .
ובזה מובן מה שכהיום ישים כאלו שחוזרים בתשובה ומרחוק מאוד באו ,ובכל
זאת מגיעים לדרגת התקרבות גדולה )הרבה יותר מכפי ערך השתדלותם(
בקלות ומהירות ,כי יתכן שבגלגול הקודם כבר היו בדרגות האלו אלא מפיי
איזה פגם ותיקון היצרך להם ירדו בצורה של ריחוק כזה ואח׳׳כ חוזר וייעור
מאליו הדרגה שהיו בה מקודם .
וכמו כן יוכל האדם להרגיע את רוחו בזה כשרואה לפעמים איזה עיין
שמתקשה בו ,כגון שזכרויו לקוי וכדי לזכור מה שלומד וכדומה צריך
לעמול קשה ולחזור עליה הרבה מאוד פעמים עד שיזכור ,וחבירו זוכר בקלות,
או למשל שמתקשה לו השידוכים עם ילדיו ,או פריסתו באה לו בקושי ולהשיי
מגיע בקל וכדומה בכמה וכמה עיייים ,ולפי האמור מובן שיתכן שבגלגול
הקודם בפשיעות לא היה חוזר על למודו כדי לזכור ,וכמו׳׳כ בשאר העיייים
פשע ופגם בהם ,ועל כן כדי לתקן זה ייתן לו עבודה קשה לעמול ולהצטער על
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
הזכרון או ״ל שאר ה״נינים ,ובזה הצ״ר וה״מל יתקן אשר ״וות בגלגולו הקודם
במזיד ,ו״״כ צריך לקבל ״ליו דין שמים באהבה ולהאמין כי הצור תמים פ״לו
והכל רק לטובתו להטיב לו באחריתו ,ו״ל ידי כך אדרבה ישמח ויודה ״ל כל
מדה שהד׳ ית׳ מודד לו ובזכות זה יקבל כל תקוניו הרבה יותר בקלות כדאיתא
בפפה״ק ,ויתקיים בו הפפוק )תהלים קכ״ח( ״אשריך וטוב לך״ גם ב״וה״ז כי יהיה
שש ושמח כל הימים ״ל כל הטובה אשר נתן לו השי״ת בזה .
סימן ג
בענין הנהגת הצדיקים להתפלל בפשטות א״״פ שהיו בקיאים בכל
הכוונות והיחודים.
]השלמה לפרק י״ג אות ה׳ בה״רה רל״ב[ .
הנה מבואר בפפרי תלמידי הב״ש״ט הק׳ שדרכם של הצדיקים תלמידי
הב״ש״ט היה שלא לכוין כל הכוונות בש״ת תפלתם ,ו״י׳ ג״כ בפפה״ק
מאור ושמש )בפ׳ נצבים( שכתב בשם הרבי ר׳ אלימלך מלי״זנפק זצוק״ל שאמר
שאינו מתפלל ״ם כוונות ״״ש) .וכ״י״ז ״י׳ מ״ב פי׳ צ״ח פק״א בשם תשובות מהרש״ל(
והנה הצדיקים האלו יד״ו היטב כל ״ניני הכוונות והיחודים כי למדו היטב כל
״ניני הקבלה והפוד ביגי״ה ״צומה כידו״ ,ו״ל כן צריכים להבין מאחר שהיו
מפוגלים בודאי לכוין כל הכוונות למה נמנ״ו מזה .
ואולי י״ל שהט״ם הוא מפני שפחדו שלא יגרום להם ירידה בדרגת התפלה
בהת״וררות והתרגשות הלב ,שזה ״יקר פשטות מצות התפלה ,שנקרא
״בודה שבלב כמו שלמדו חז״ל )ת״נית ב׳( מהפפוק ול״בדו בכל לבבכם שזה
קאי ״ל מצות התפלה ,ולכן ״יקר שלימות מצות התפלה תלויה בהת״וררות
הרגשת הלב ובאהבת השי״ת בכלות הנפש בדביקותה בבוראה ב״ת
ההתייחדות אתו ית׳ שהוא ב״ת התפלה .וכמו״כ בימי האר״י ז״ל ״ד דורו של
הב״ש״ט ״דיין היו המזגים של לבבות האנשים יותר חזקה שיוכלו שאת ב׳
הנושאים יחד ,כלומר גם להתרכז לכל הכוונות בפרטיות ,וגם שלא יגר״
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
מהתרגשות הלב כיזכר ,אבל אחרי שירדה חולשה ביותר להעולם כבר אין
האישים מסוגלים לזה ,לכן השתמשו ביותר בדרך החדשה שפעל הבעש׳׳ט .
וא״״פ שלצדיקי עולם האלו שהיו יחידי סגולה ,היה להם בודאי כח הריכוז לב׳
הדברים ביחד והיו יכולים לעשות כן אם היו רוצים ,בכ׳׳ז י׳׳ל שרצו
ליהוג דוקא באופן המתאים לכל הדור ,כי הם היו מכוויים בעבודתם בשם כל
ישראל ולזכות ולהעלות את כל הכלל ,ולכן בחרו דוקא באופן שיוכל לכלול את
כולם ולהעלות יפשם עי׳׳ז ,וגם עי׳׳ז שקשרו א׳׳ע עם הכלל האירו ביפשם
התעוררות וכח לעשות ג׳׳כ כמעשיהם ולהתפלל בדביקות ושמחת הלב.
משא׳׳כ אם היו הם מתפללים באופן המעולה יותר לא היה שייך להמשיך את
הכלל כולו לזה
ועוד יש להוסיף שמכיון שהיו בקיאים מאוד בכל הכוויות והיו עוסקים תמיד
בלי הפסק בכוויות ויחודים ,על כן היתה שגורה בפיהם כל כך ,עד שעי׳׳כ
היו הדברים מתעוררים בלבם מעצמם בשעת תפלתם תיכף עם אמירת תיבות
התפלה ,והיו כאילו יעשים מאליהם כל הכוויות והיחודים .
ויותר מזה שבשעת התפלה היו מתדבקים כ׳׳כ בדביקות ה׳ עד שהיו רוחם
משוטטות ממש בעולמות העליויים ,עד שהיו ימצאים שמה ממש
במקום התיקויים והכוויות ,וממילא היו העיייים ההם מתעוררים ויפעלים ע׳׳י
תפלותיהם מעצמם באמירת תיבות התפלה לבד ,מכיון שבאמת תיבות התפלה
מכוויים כיגד אותם התקויים והסודות .ועמ׳׳ש בספר תורת אבות בשם הרה׳׳ק
ר׳ מרדכי מלעכאויטש זי׳׳ע שסיפר לביו הרה׳׳ג ר׳ יח מגדולת הבעש׳׳ט
שבשעה שהיה אומר הי׳׳ג שבחים שבישתבח )שהם רומזים על י׳׳ג תקויי דדיקיא(
היה זקיו יחלק מאליו לי׳׳ג חלקים יפרדים .ואמר לו הייי מספר לך זה כדי
שתדע עד היכן יכול ילוד אשה להגיע .ולפי׳׳ז מובן מאוד למה הר׳׳ר אלימלך
מליזעיסק זי׳׳ע לא היה מכוין ,כי אם היה צורך לו לכוין כדי לעורר הדברים
למעלה היה זה יחשב ירידה עבור דרגתו הגדולה .
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
ר״ה
ולפי האמור יוצא מזה לימוד גדול למ״שה ,שכל הבא בפוד ה׳ לכוין הכוונות
והיחודים ״פ״י פוד בודאי אשרי חלקו ,אך יש לו ליזהר ל״שות כן רק
בתנאי שלא יגר״ ״י״ז מהתרגשות הלב בתפלה שהיא ״יקר מצותה ,כדי שלא
יצא שכרו בהפפדו .וכן יש ליזהר שלא להתחיל לכוין אלא אחרי שהנהו כבר זקן
ורגיל בכל הכוונות מאוד ,״ד שי״ברו במחו מאליו בפקירה אחת תוך כדי
אמירת תיבות התפלה ,כדי שלא יצטרך לרכז מחשבתו לזה באמצ״ תפלתו .כי
אם יצטרך להתרכז לזה ,בודאי יגר״ ״י״ז מההתרגשות הלב בתפלה שהיא
מ״יקר המצוה כנ״ל
סימן ד
בענין ״בודת האבות הק׳ ומה יש עלינו ללמוד מדרכיהם בכדי ללכת
בדרכי האבות .
]השלמה לאקדמות מילין ה״רה ט׳ [
בגמ׳ )ברכות ז (:איתא שאברהם אבינו ״״ה היה הראשון שקראו ו״שאו
להשי״ת אדון ב״ולם ,וכמו״כ יצחק וי״קב המשיכו אלוקותו ית׳ ל״ולם
הזה כל אחד ואחד בדרך ״בודתו ומדתו המיוחדת ,ואנו מקבלים דרכם כל
הבחינות הללו
ומה הוא ״בודת כל אחד ואחד מהאבות הקדושים ובאיזה בחינה המשיכו את
התגלות אלוקותו ,הנה ידו״ שאברהם אבינו ״״ה היתה ״בודתו במדת
החפד ואהבה ,אהבת ה׳ ואהבת חפד לגמול חפד ״ם כל ה״ולם ,כי כל
הבריאה מליאה אהבתו ית׳ ,ומי ש״יניו פתוחות ואינו פתום מכח ההשק״ה
בגשמיות הרי הוא יכול לראות ולהמחיש את אהבתו ית׳ שמאיר בכל ה״ולם כי
כל הבריאה בראה השי״ת כדי להטיב לבריותיו ,ומכיון שאברהם אבינו ״״ה
השיג והכיר את הבורא ב״ה ״ל ידי זה ורצה לדבק ״צמו אליו ית׳ ,״ל כן דבק
את ״צמו במדתו זאת כביכול ,כי בזה נ״שים דבוקים בו ית׳ וכמו שכתוב
בפרש״י )דברים י״ג ה׳( ״ה״פ ובו תדבקון ,והוא מאחז״ל )פוטה י״ד א׳( הדבק
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
בדרכיו גמול חסדים וכו׳ .ימצא אאע׳׳ה עשה חסד בכויה לחפש בזה את הבורא
ב׳׳ה ואת קרבתו וכח הזה המשיך והשפיע גם לכל העולם כולו ,והשאיר והוריש
לזרעו ־ כלל ישראל הכח הזה לכל דור ודור ,ועל כן יש ליו לכוון בעשיית חסד
על מית לדבק בכח הזה ולהיות דבוק על ידי זה בהשי׳׳ת לקיים מצות ובו
תדבקון .
ולהבין קצת ביותר עומק )לפי קט השגתייו( איך מקבלים ע׳׳י עבודה זו קשר עם
השי׳׳ת גם בדרך סגולה יש להסביר העיין כך כי מדת עשיית חסד
לזולתו כשהוא בכויה רצויה לשם שמים חסד של אמת בלי יגיעות עצמיות,
אלא לעשות ולהיטיב רק להזולת ,עבודה זו מטהרת את חומר האדם ומזככו
להיות רוחיי ,כי כל החומר הרי הוא מבוסס על יגיעת ובייית עצמו בבחיית איי
ואפסי ,אמים לוותר על עצמו עבור הזולת זהו עיין ומדה רוחיית ,וזה מזכך את
החומר מאוד .
והנה כל זמן שאדם עושה חסד עבור יגיעות עצמיות הרי זה עדיין עיין גשמי
קצת ,אע׳׳פ שבכל זאת יש לו גם על זה שכר ,כי אין הקב׳׳ה מקפח שכר
כל בריה מכיון שסוף כל סוף עשה מצוה ,אבל בכל זאת אין האדם מתקרב
לרוחייות ולהשי׳׳ת על ידי זה כל כך ,משא׳׳כ בחסד של אמת )הרי האדם יפעל
כפי פעולותיו וכמו שבפעולותיו( הרי הוא יוצא מגבולו ומעצמיותו ,וע׳׳י כן בזכות
זה הרי הוא מזדכך ויוצא מתחומו החומרי ומתהפך חומרו לרוחיי) ,ועיין זה יחו-
מאוד לדעת שאי אפשר להאדם להזדכך מחומר ולהגיע לשלימות אלא עם המדה הזאת
לדאוג לזולתו ,וע׳׳כ כל הרוצה להיות עובד ה׳ אמיתי ולהזדכך חייב להשתדל לדאוג
לזולת( .
ובזה מתקרב האדם אל ה׳ ואז יתחיל להרגיש את השי׳׳ת ואמויתו ,כי כל
המסך המבדיל בין אדם לקויו הוא החומר המגושם ,ולכן ע׳׳י עבודה זו
היזכרת האדם יתחיל להמחיש ולהרגיש ולגלות את השי׳׳ת ואמויתו ,ולראות
את אהבתו ית׳ המאירה ומקיפה את כל הבריאה כולה ועל ידי זה יעורר האדם
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
בלבו הרגשת האהבה אליו ית׳ ובזה מתקרב לב האדם להשי״ת ,וזהו הדרך
)היחידה( להיות נ״שה קשור ודבוק אליו ית׳ באמת )כמבואר כ״ז בהראשונים ושאר
פפה״ק( ,ובכח המדה הזאת של האהבה והחפד השפי״ אברהם אבינו ״ל כל
ה״ולם את האמונה והאהבה לה׳ .
ויצחק אבינו המשיך לה״ולם התגלות אלוקותו ית׳ ״ל ידי דרכו שהיא מדת
היראה והגבורה במפירות נפש שפשט צוארו ״ל גבי המזבח וב״בודתו
כל חייו בבחינת ״ולה תמימה כולו לה׳ מופרש מה״ולם הזה ,בזה זיכך החומר
ונתקרב מאוד לה׳ כנ״ל ,והמשיך כח זה לכל ה״ולם ,כי האבות הקדושים כוונו
ב״בודתם לזכות את כל ה״ולם כי הם היו אבות ה״ולם ,וכן כל אדם שמופר
נפשו ״ל קדושת שמו ית׳ הרי הוא גורם וממשיך בזה קידוש שם שמים בכל
ה״ולם .וה״בודה הזאת ל״בוד את ה׳ במדת הגבורה להתגבר תמיד לכבוש
יצרו ורצונותיו הגופנים במפירות נפש ולהמשיך ״ל ״צמו מדת היראה ולפרוש
מה״ולם הזה ומהחומר כיצחק אבינו בפגולתה ה״ה מזכך מאוד את האדם ו״ל
ידי זה מתקרב האדם לה׳ כנ״ל ,וגם מופיפה זיכוך לכל ה״ולם ומקרבה לאמונה
ולה׳ ) ,וכמו שרואים שהחוש מ״יד בכל הדורות אחרי שהתקיימה מפירות נפש וקידוש שם
שמים ״ל ידי כלל ישראל בכל הגזירות וכדו׳ היתה אחר כך בזכות זה התקרבות גדולה
ב״ולם לה׳ וכמו שראינו בחוש אחרי ההשמדות שהיו בשנת ת״ש ,א״ ״ל פי שכל זה הוא
נגד הטב״ שהרי השכל הטב״י מחייב שאחרי השמדות כאלו ח״ו הרי מתרחק הלב
מהיהדות ומהשי״ת ח״ו בכל זאת החוש ה״יד אחרת( ו״כ״פ האדם ״ל ידי ״בודתו
במפירות נפש הרי הוא מתקדש כל כולו מאוד ומקבל ״י״ז שלימות גדולה מאד
בחינת ״ולה תמימה לה׳ וזה הבחינה של יצחק .
וי״קב אבינו ״״ה ״בד את השי״ת ״ל ידי יפורים וגלות ש״ברו ״ליו שהיה
נרד״ מ״שיו אחיו ומלבן וצרת יופ״ וכו׳ והמשיך את השי״ת ואמונתו
והשראת שכינתו יותר ״מוק ב״ולם הזה תוך הגלות ומצב של צ״ר ,כלומר תוך
כל מדה ומדה שנמדד להאדם בין כשטוב לו בין כשקשה לו ,שיוכל להיות דבוק
באמונתו ובבטחונו בהשי״ת בכל המצבים ,וגידל את צאצאיו כרו״ה נאמן ״ם
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
כל המצבים הקשים ומרים שעברו עלי ,זהו הכח שהמשיך יעקב אבייו ע׳׳ה
להעולם
ואלו הג׳ בחייות היזכרות המה הג׳ עמודים היקראים בלשון חז׳׳ל א .תורה
)שהתורה ומצותיה מלווים אותיו בכל פעולה ומצב ומכייסין את מלכותו
ית׳ ביו ומקשרים אותיו וכל העולם אליו ומגייים עלייו לבלי לפול בחומריות
העוה׳׳ז ויצריו ,אשר זהו מדת יעקב אבייו ע׳׳ה כיזכר( ב .ועבודה )בחיית
קרביות ומסירות יפש כעקידת יצחק( ג .וגמילת חסדים )בחיית אברהם אבייו
ע׳׳ה( ועל אלו הג׳ העמודים העולם עומד שבלעדם אין לאדם קשר להשי׳׳ת
ועל כן לא יוכל העולם להתקיים בלעדם .
ויש להוסיף שאלו הג׳ בחייות שהם עבודת ג׳ האבות איו מקבלין על עצמייו
בקבלת עול מלכות שמים שמופיע בפרשת קריאת שמע ,שאחרי פסוק
ראשון שהוא קבלת עול מלכות שמים בכלליות אשר בו איו מקבלים ע׳׳ע מסירות
יפש בכלליות בכל הבחייות )כדא׳ בספרי מוסר לכוון כך( ,אחר כך בהמשך הפרשה
מפורטים ג׳ בחייות שעלייו להמחיש את הקבלת עול מלכות שמים במסירות
יפש בפועל והוא מצות אהבת ה׳ עד כדי למסור לבבייו ,יפשייו ,ומאדיו ,אליו
ית׳ ,שהמה כעין עבודת האבות הקדושים הי׳׳ל ,שאברהם אבייו ע׳׳ה עבד
בבחיית ואהבת וגו׳ ׳׳בכל לבבך׳ ופרסם והכייס בכל הלבבות אמויה ואהבת ה׳,
הרגשה להשי׳׳ת שהיא תלויה בלב )ועיין האמויה גם רמוזה בתיבת לבבך וכעין מה
שמפרש הגמ׳ עה׳׳פ ולא תתורו אחרי לבבכם וגו׳ שהכוויה על מייות הרי שהאמויה מתיחסת
להלב( ,יצחק בבחיית ׳׳בכל יפשך׳׳ ,ויעקב בבחיית ׳׳בכל מאדך׳׳ כפירוש חז׳׳ל
במשיה )ברכות ר׳ד א׳( בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו ,שקבל באהבה כל
מדת היסורים ,ובספה׳׳ק מבואר שזה דרגה יותר קשה מבכל יפשך שהיא למסור
את יפשו פעם אחת אבל בכל מדה וכו׳ קשה יותר כי זה מסירות יפש תמידי
לקבל הכל באהבה כל סוגי יסורים ומצבים ועכ׳׳ז להוסיף תמיד באהבת ה׳ .
ובזה יל׳׳פ לשון הפסוק ואהבת את ה׳ וגו׳ בכל מאודך בכל מדה וכו׳ כלומר
בזה שמקיימין את ׳ואהבת׳ בכל מדה ומדה בזה אתה מקיים את מצות
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
תפלה
ר א
״
ואהבת ״מאוד״ )יותר מבכל נפשך כי הוא יותר קשה( ו״י״ז מתקרבים מאוד מאוד
לה׳ וקונים כל הדרגות השלימות וזה שרמזה התורה הקדושה בלשון מאדך,
ולכן י״קב אבינו ״״ה נקרא הבחיר שבאבות השלם בכל מיני שלימות ,ו״כ״פ
צריכים להגי״ ל״בוד את ה׳ ולהתקשר אליו ית׳ בכל הבחינות הנזכרות והכח
הזה והקשר החזק הזה אנו מקבלים ״״י האבות הקדושים .
סימן ה
ב״נין ג׳ ״מודים תורה ״בודה וגמ״ח ג
ויבואר בו כמה יסודות חשובים ב״נין לימוד התורה ג
]השלמה לפרק ב פו״ אות א בה״רה פ׳ [
ויש לומר ״וד ט״ם לשבח בפדר שפדרה המשנה תורה ״בודה וגמ״ח המשנה
פדרם ״פ״י פדר המ״שה ,לפי פדר שנות האדם מלידתו ,כי כשהתינוק
מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה )תורה צוה לנו משה וגו׳( כדאיתא שם בחז״ל
)פוכה מב ״״א( ,וא״ ״ל פי ש״דיין אינו מבין בכל זאת דבורו בתורה ״ושה רושם
כמארז״ל )שבת קי״ט ״״ב( שה״ולם קיים בזכות הבל פיהם של תינוקות שאין
בהם חטא ,ובמדרש דרשוהו מהפפוק שנאמר מפי ״וללים ויונקים יפדת ״וז,
)ויונקי שדים הוא בזמן שאינם מבינים כלל( וזה הכח מיוחד בדברי תורה )כדאיתא
בפופקים שבתורה שבכתב א״ ״ל פי שאינו מבין נחשבת למצות תלמוד תורה( ,אבל
בתפלה צריך שיד״ ״כ״פ ויבין הצורך לבקש מאת ה׳ ובלי שיכוון לבקש לא
נחשבת תפלה כלל ,כי מצותה דוקא בלב כמו שנלמד מהפפוק ול״בדו בכל
לבבכם ,וזה שייך רק לאחר שגדל קצת והוא בר הבנה .וכשגדל ״וד ומבין ״וד
יותר מלמדים אותו גמילות חפדים שלא ידאג רק ל״צמו ,אלא י״שה גם חפד
״ם הזולת .ומובן היטב מה שנקט התנא הפדר הזה .
ומה שחייבו חז״ל לחנך הילד בלימוד תה״ק לפני שמבין א״״פ שבשאר כל
המצות לא חייבו חז״ל בחינוך ״ד שיבין ״נין המצוה ,י״ל הט״ם כי יש
צורך שיהיה קבו״ בטב״ הילד הרגילות לדבר בתורה לפני שיתרגל לדבר דברים
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
אחרים כדי שיהיה הפה רגיל מעצמו לדבר דברי תורה יותר משאר דבור ,דאם
לא כן יקשה עליו להתרגל אחר כך להתמיד בתוה׳׳ק ,כי כח היצר הרע המויע
מהתמדה הוא קשה מאוד למי שאין לו בזה הרגל מיעוריו .
ויש לדעת שלא רק כדי להתמיד בלמוד צריך הרגל אלא בכלל עיין לימוד
תוה׳׳ק תלוי מאוד בעיין של הרגל ,והרבה אישים אי אפשר להם לפי
טבעם לשבת וללמוד כלל ורק על ידי ההרגל יקבל האדם את הכח הזה ,ולכן
צריך להתרגל בזה לאט לאט ולהוסיף כל פעם יותר כמו בכל עיין שתלוי בהרגל
שצריכים להתרגל אליה דוקא בהדרגה להתחיל במעט זמן ובאופן קל ,ואח׳׳כ
לאט לאט להוסיף בין בבחיית הזמן ובין בבחיית העומק ,כי כל דבר שצריך
הרגל א׳׳א להתרגל בפעם א׳ הרבה כידוע למבייים) ,והרבה אישים מתלבטים בזה
וילחמים עם עצמם כל הימים ולא מתקדמים בזה ,כי לא עשו בדרך זו לקיות את ההרגל
לאט לאט כיזכר ועל כן ה׳׳ז אצלם מלחמה כל פעם שרוצים לשבת ללמוד( .
ובזה יש לתר -מה שראיתי מקשים על היוסח שמתפללים כל יום בברכת
השחר ׳ותרגיליו׳ בתורתך שמשמע שילמד מכח ההרגל ,והלא צריך
להיות כל יום בעיייך כחדשים ללמוד בהתחדשות ובהתעוררות כדבר חדש
שאייו מורגל בו ,ע׳׳כ .והיה זה בודאי יכון שכשהאדם יושב ללמוד צריך שלא
תהיה כמצות אישים מלומדה אלא להקדים הכיה והתעוררת וכמש׳׳כ בספרי
מוסר עי׳ ב׳׳ח או׳׳ח סי׳ מ׳׳ז וברמח׳׳ל בספר דרך ה׳ )ח׳׳א פ׳׳ד( וביפה׳׳ח )שער ד׳
פ׳׳ו( כתב וז׳׳ל הדרך האמיתי שבזה בחר השי׳׳ת שבכל פעם לפיי שיושב ללמוד
יעשה תשובה ויכוין שרוצה על ידי הלמוד לדבק עצמו בהתה׳׳ק ובהשי׳׳ת ע׳׳כ .
ולפי״ז בודאי יש לתמוה על הלשון ותרגלייו אך לפי האמור מובן כי חו-
מההתעוררות ע׳׳י התחדשות בלב צריך גם את ההרגל כיזכר.
וכמו שהזכריו לגבי חייוך של הילד שירגיל פיו בתה׳׳ק יותר מבשאר דבור ,כמו
כן כל אדם שרוצה לקיות מדת ההתמדה בתוה׳׳ק העצה הוא להרגיל כל
כך פיו להגות בדברי תורה עד שיהיה רגיל בזה יותר מבשאר דבור ,וכאלו פיו
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
יהגה מ״צמו בדברי תורה ,וא״ ״ל פי שבודאי כשיושב ללמוד בקבי״ות צריך
להקדים ההכנה והת״וררות כנזכר ,בכל זאת צריך גם שלא להפפיק מהלימוד
אפילו בזמנים שא״א ללמוד בקבי״ות ובהתבוננות כראוי ,״ל כן צריך להשתמש
גם במדת ההרגל בזה ״ד שכאילו פיו יהגה מ״צמו כנזכר .
וכן ראיתי מובא בשם אחד מהצדיקים שצריך שיהיה לימוד התורה הקדושה
קבו״ בהרגלו שפיו יהגה בתורה )גם( מ״צמו מכח ההרגל כמו שהאדם
רגיל לנשום אויר כך יטבי״ בהרגלו את ההגיון בתורה יום ולילה ,״״כ .
ו״וד יש להופי״ ט״ם לשבח למה צריכים ללמד ולהרגיל את הילד לדבר
בתורה לפני שידבר שאר דברי חול כי אם ימלא פיו קודם בדברים בטלים
יהיה קשה לו לקלוט דברי תורה ,כדאיתא בחז״ל ) (....״ד שיתפלל אדם שיכנפ
דברי תורה לתוכו יתפלל שלא יכנפו דברים בטלים וכו׳ .
ומזה מופר השכל לכל אדם ש״ל כל פנים ישמור פיו בכל יום מאת קומו
בבוקר )שנ״שה אז )קצת( כבריה חדשה( שלא ידבר דברים אחרים ומכל שכן
שלא למלאות פיו ולבו בהם לפני שהתחיל יומו בדברי תורה ,ומכל שכן שיקפיד
בש״ה שיושב ללמוד שלא ידבר דברים אחרים לפני שיתחיל ללמוד ,כי זה
מקלקל מאוד את הלימוד ואת איכותו לגמרי ,לפי המבואר בחז״ל שדברים
בטלים מונ״ים מלהכנפ בלבו דברי תורה א״כ בודאי שמיד אחרי שהכניפ
דברים בטלים לתוכו שלא יוכלו הדב״ת ליכנפ .
וביותר צריך זהירות מדיבור של ליצנות שמלבד האיפור שבו ,הרי הוא מוציא
הדברי תורה מלבו ,וכמו שאמרו חז״ל )שה״ש רבה פ״א אות ב׳( ״ה״פ
לריח שמניך טובים ,מה השמן הזה כופ מלא שמן בידך ונפל לתוכו טיפה של
מים יוצאת כנגדה טיפה של שמן ,כך אם נכנפ ללב דבר של ליצנות יצא כנגדו
דבר של תורה ״״כ
ולשלימות ה״נין כדאי לה״תיק דבריו הקדושים של הרמח״ל בדרך ה׳
פ״ב( וז״ל הנה תלמוד התורה הוא ״נין מוכרח ,לפי שזולתו אי
)בח״ד
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
אפשר להגיע אל המעשה ,כי אם לא ידע מה הוא מצוה שיעשה ,איך יעשהו.
אמים זולת כל זה ,יש בתלמוד תכלית גדול לשלמותו של האדם ...השפעה
אחת עליויה מכל ההשפעות ,שעיייה הוא היותר יקר ומעלה מכל מה שאפשר
שימצא בימצאים ,והיייו ,שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בימצאות מעין
המציאות האמתי שלו יתברך ,והוא הוא מה שמחלק האדון יתברך שמו מכבודו
ויקרו על ברואיו .ואמים קשר הבורא יתברך שמו את השפעתו זאת ,בעיין יברא
ממיו יתברך לתכלית זה ,והוא התורה ,ועיין זה משתלם בשתי בחייות בהגיון
ובהשכלה ,וזה מה שבאריו שם ,כי היה חבר האדון ברוך הוא כלל מלות
ומאמרים ,שהם כלל חמשה חמשי תורה ,ואחריהם במדרגה ,יביאים וכתובים,
וקשר בהם ההשפעה הזאת ,באופן שכשידברו הדבורים ההם תמשך ההשפעה
הזאת למדבר אותם ובתיאי שיהיה ההגיון הזה בגבולים שהוגבלו לו ,וכמו
שזכריו לפיים בסיעתה דשמיא ,וכן בהשכלת מה שיכלל בדבורים ההם לפי
דרכיהם האמתיים ,תמשך השפעה הזאת למשכיל אותם .
ואמנם מדרגות מדרגות יש בהשפעה הזאת ,ויתחלקו המדרגות האלה בחלקי
ההגיון וההשכלה כפי מה שראתה החכמה העליויה היותו יאות,
שבחלק אחד מן ההגיון תמשך מדרגה אחת מן ההשפעה ,ובחלק אחר מדרגה
אחרת ,וכן בהשכלה ,אך אין לך חלק מתלמוד התורה שלא תמשך בו מדרגה
אחת ממדרגות ההשפעה הרמה הזאת ,אם ישמרו בו התיאים המצטרכים .
והנה זה פשוט שכל מה שתתעלה ההשכלה ,תגדל יותר מדרגת ההשפעה
שתמשך על ידה ,ולא ישוה מי שישכיל לשון המקראות לבד עם מי
שישכיל כויתם ,ולא מי שישכיל הכויה השטחית שבהם עם מי שיעמיק בהם
יותר ,ולא מי שיעמיק בהם קצת עם מי שיעמיק בהם הרבה ,אמים היה מחסדו
יתברך ,שבכל חלק מן ההשכלה תמשך מדרגה מן ההשפעה עד שכל מי
שהשכיל בה ירויח מן ההשפעה הגדולה הזאת מה שיקשר בהשכלה ההיא ,ומי
שלא הגיע לשום השכלה אלא להגיון לבד ־ כבר יהיה אמצעי לו לשיחולק גם לו
קצת מן ההשפעה הזאת ,וימצא רובם של ישראל זוכים לה ,מי מעט ומי יותר .
כוחה של
מילואים והשלמות -סימן
ב
ר א
תפלה ״
ואמנם זולת זאת ההדרגה ״וד נמצא בה הדרגה וחלוק לפי מה שצריך לתקן
בה כלל הבריאה ,״ד שאין חלק ממנה שלא יתוקן ״ל ידו וישלם חלק
מחלקי כלל הבריאה ,ונמצא שהרוצה ל״בוד לפני בוראו ״בודה שלמה ,צריך
שי״פוק בכל חלקיה כפי יכלתו ,כדי שיגי״ ממנו התקון אל חלקי הבריאה כולה,
ו״ל הדרך הזה אמרו חז״ל ״ל״ולם ישלש אדם ימיו שליש במקרא שליש במשנה
שליש בגמרא״ )קדושין ל׳ ,״״ז י״ט( ובכלל זה כל חלקי התורה ,שיחלק בהם זמנו,
״ד שיאחז בכולם ולא יניח ידו מאחד מהם ,אך שי״ור ה״פק שי״פוק בכל אחד
מהם ,ראוי שימדוד לפי מה שהוא אדם ולפי כל המקרים הקורים אותו וכבר
דברנו מזה במאמר בפני ״צמו ,״ין שם .״כ״ל שם הנוג״ ל״נינינו .
% % %
רפד
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תכלה
מאמר הדרכה בענין חינוך הילדים
ראינו לבאר כאן ענין נחוץ בענין הדרך הראוי בחינוך הילדים
•רק א
א
היות ונזכר ל״יל שהמצב ופדר החיים בימינו מכביד ומקשה ״ל ״נין חינוך
הילדים ,״ל כן כדאי לבאר ה״נין קצת יותר באריכות ולבאר מה הוא
החינוך הנכון ,והנה נזכר ל״יל )פ״ג אות ג׳( שהמשיכה לגשמיות ששורה היום
היא המקלקלת את החינוך ,ונבאר ה״נין בפי״תא דשמיא .
הנה המצב ופדר החיים של ימינו ממלא את הלב בגשמיות ומשיכה אליה גם
אצל קטני קטנים וצ״ירים ,וההורים ומחנכים לא די שלא מונ״ים את
הילדים מזה ולא ממאפים ב״יניהם את כל זה ,אלא אדרבה ב״צמם מ״ניקים
להם הרבה גשמיות וממלאים גופם בכל מיני מ״דנים ושאר הנאות גופניות
הנמצאים ב״ולם וככה מרצים אותם בקל וחופכים מ״צמם הטירחה להשקיט
אותם ,ושיצייתו להם אבל באמת מפפידים בזה מאוד כי אינם גדלים ומתרגלים
״ם קבלת ״ול וזה גורם שאחר כך ח״ו בו״טים בכל ״נין של קבלת ״ול ,והפפוק
אומר )איכה ג׳( טוב לגבר כי ישא ״ול מנ״וריו .נמצא ״ל ידי הנהגה הזאת אין
ההורים יוצאים ידי חובתם במצות חינוך ,ו״וד ״צם ״נין זה שממלאים גופם
במ״דנים הרי זה מונ״ את התורה שלומדים מליכנפ ללבם כמוש״כ התופפות
)פטם׳ כתובות ק״ד ״״א ד״ה לא( בשם המדרש וז״ל ״ד שאדם מתפלל שיכנפ
תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנפו מ״דנים לתוך גופו ...״״כ .ו״ל כן אפילו אם
יצליח להכניפ בהם הדברי תורה באיזה אופן שהוא בכל זאת בוודאי שאינו
נכנפ ללבם )וככתוב כתבם ״ל לוח לבך( ואינו נבל״ באבריהם כמו דאיתא שצריך
להיות התורה נבל״ באברים ,ו״וד שאפילו מה שנכנפ הוא רק באופן חיצוני,
)כלומר חיצוניות התורה( ,ולא נשמת התורה ורוחניותה שזה ה״יקר ,וכמובא ל״יל
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפה
בשם הרמח׳׳ל שבלי זה אין לה חשיבות יותר משאר חכמות הטבע ח׳׳ו ,ועל כן
אין זה מביא אותם ליראת שמים ח׳׳ו ולמטרה המבוקשת .
וכמו כן המצב גורם לפתיחת עייי הילדים בעולם הזה ובעייייו ובעיייי היצר
ח׳׳ו ,אשר בדורות שלפיייו אפילו אדם מבוגר וזקן בן ע׳ שיה לא היה לבו
כ׳׳כ מלא ושבע ועיייו לא ראו ואזייו לא שמעו במשך כל ימי חייו כל כך
מהעולם הגשמי ויצר הרע ,כמו שכבר ראו ושמעו ילדים קטיים בימייו .והיה
הכלל ידוע בספהי׳ק )ולדוגמא עיין חובת הלבבות שער הפרישות פ׳׳ד ושער חשבון
היפש פ׳׳ג אופן הרעד( שהגשמיות והרוחייות המה כמו אש ומים שאיים סובלים זה
את זה והאחד דוחה ומקיא את השיי ולכן הדורות שלפיייו היו שומרים
ומקפידים מאוד על צעירי הצאן קדשים שיהיו מרוחקים ומיותקים מכל העיייים
הגשמיים ומידיעתם ,ואפילו דברים שיצטרכו להם כשיגדלו היו מויעים מהם
ידיעתם בצעירותם .ועיין תשובת הרשב׳׳א )שו׳׳ת חלק א סי׳ תטו( שבימיו היה
איזה מקום שהתחילו התלמידים ללמוד שאר חכמות חו -מהתורה הקדושה,
ויצאו יגדם הרא׳׳ש והרשב׳׳א ועוד גדולי הדור וגזרו חרם שלא ילמדו
לתלמידים חכמות אחרות חו -מהתורה הקדושה ,ואפילו לצורך פריסה עד גיל
כ׳׳ה שיים ע׳׳ש .ואמרו במדרש עד שיתפלל אדם שיכיסו דברי תורה למעיו
יתפלל שלא יכיסו דברים בטלים למעיו ,ע׳׳כ .
וטעם כל הדברים האלו היזכרים הם :
א .כי הטבע הוא שכל מה שהלב קולט וסופג ראשויה לתוך לב האדם ובפרט
בילדותו זהו הממלא את לבו וקויה שביתתו ומקומו בתוכו לעולם ,ואייו
יוצא מדפיותיו לעולם) ,רק על ידי שבירה וליבון עד שיהיה בגדר פיים חדשות באו
לכאן( ,וכמו גירסא דייקותא שישאר בזכרון תמיד אפילו עד זקיה ושיבה ,כיון
יעי וכן מבואר בספר החינוך מצוה רמח ושיג ,וכן ברמב״ם בהקדמה לסדר זרעים
שחורבן הנפש בתיקון הגוף ותיקון הנפש בחורבן הגוף .וכן בספר כד הקמח על ענין
השמחה )נדפס באות ס( בסופו .
רפו
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
שלבו של הילד ה״ה רך ונח ופנוי ונקי מכל ,״ל כן כל מה ששמים בתוכו נקלט
ונחקק שם בחוזק ונשאר קבו״ ל״ולםר״ה ,ומה שיכניפו לתוכו אח״כ יהיה
יעה ועל כן הרי זה נשאר בזכרונו עד זקנה ושיבה ,וגם היות שלבו פנוי הרי כל דבר
ממלא את כל חלל לבו ולכן הרי זה משפיע מאוד על כל החיים ,ולכן היו בכל הדורות
שומרים על ילדים עד שיגדלו על כל שמיעה וראיה וידיעה ,כי נחוץ מאוד לשמור על
ראיית העינים כי כחה גדול מאוד להשפיע על האדם בין לטוב ובין ח׳׳ו להיפוך ,ואפילו
ראיה שאין האדם שם לב אליה גם כן משפיע ומכניס כח ורושם מהדבר תוך האדם בין
לטוב או ח׳׳ו להיפוך ,וכל זה מבואר בראשונים ובשאר ספה״ק ובראש וראשון הרמב״ן
מבאר כח השפעת העין )עיין דבה״ק בפי וירא עה״פ ותבט...ותהי נציב מלח( ויותר מזה שאפילו
כשהאדם רואה דבר וחושב עליה בצורה שלילית בכל זאת אם רואה אותה כסדר
ברציפות הרי זה יכול להשפיע על האדם משיכה להדבר ,כמו שבא מפורש בתה״ק )דברים
כט ,ט״ו( בפסוק כי אתם ידעתם וכוי ,ותראו את שיקוציהם וכוי עץ ואבן כסף וזהב אשר
עמהם ,פן יש בכם איש או אשה וכוי שורש פורה ראש ולענה )דברים כט טו טז יז( שמכיון
שראו במצרים את הע״ז שלהם אע״פ שהיו בעיניהם משוקץ ומגועל בכל זאת מכיון
שהיה בקביעות )כלשון הכתוב ״אשר עמהם״( לכן יש חשש אולי נכנס באחד מהם איזה
שורש פורה ראש ולענה ח״ו ,וידוע שנשאל החזו״א אם אפשר לקחת ילד קטן )פחות מבן
טי( לים ובריכה שרוחצות שם נשים ענה החזו״א שזה יזיק להם ח״ו בבגרותם ,ע״כ .הרי
לנו מזה חומר הענין שאע״פ שהילד אינו מבחין כל מה שהוא רואה ולא שייך שיזיק לו
בזמנו בכל זאת מכיון שזה הסתכלות שאסורה למבוגר יכולה להיות חוזר וניעור להזיק
לו בבגרותו על כן החכם עיניו בראשו וידע את אשר לפניו )ועיי מש״כ לעיל פ״א הערה מ״ז(.
וכמו״כ נוגע ענין זה גם לכל אדם שכל בוקר כשהאדם קם ה״ה ג״כ קצת כבריה חדשה
ככתוב חדשים לבקרים וגוי )ולכן מברכים כל יום ברכות השחר מחדש( וכמבואר בספרי מוסר
שהבורא ב״ה שם זה בטבע העולם שאחרי שהאדם ישן בלילה ונשמתו יוצאת ממנו הרי
היא חוזרת אליו בבוקר בהתחדשות וכמו״כ הנפש ,וה״ז מורגש מאוד ,ועל כן גם הכלל
הנזכר נוהג בה שכל מה שהאדם שומע ורואה וחושב ומדבר בשעה ראשונה מהקימה
ה״ז משפיע מאוד על האדם על כל משך היום ,ועל כן עובדי הי ואנשי מעשה נוהגים
שלא להתעסק ולחשוב ולראות ולשמוע שום ענין גשמי עד אחרי התפלה ויש שנזהרים
אפילו מדבור חול ,וחסידים הראשונים היו מוסיפים עוד שעה אחרי תפלתם )וכמבואר
הענין בספרי מוסר שעד אחר שעה מהתפלה האדם מסוכן שלא יפול מכל מה שהתעלה בשעת התפלה(
ועיי באמרי פנחס שכתב שלפני התפלה אפילו דבור אי של חול מזיק מאוד ומבטל
מכוונת התפלה ע״כ .וראה מש״כ לעיל פי ט אות בי בהערה ק״ע.
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
בבחיית עראי כיון שאין הלב פיוי ,ובפרט אם יהיה הדבר מסוג אחר שאייו רגיל
בו מיעוריו ,לא יהיה יקלט שם בצורה קבועה ,וק׳׳ו אם יהיה מסוג הדברים
הסותרים זה לזה כגון גשמיות ורוחייות לא יוכל לחדור אליו ,ולכן איתא במשיה
)אבות פ׳׳ד( הלומד זקן דומה לדיו כתובה על יייר מחוק )כלומר שאפילו אם ישתדל
האדם להשכיח ולהוציא מלבו כל מה שכתוב וחקוק שם מקודם בכל זאת םו״ם ה׳׳ז כיייר
מחוק שאין יכתב עליו טוב( אבל הלומד ילד הר״ז כדיו על יייר חדש ,ע״כרעו.
אבל כל זה היה בדורות שלפיייו שהיו המוחות והלבבות של הילדים שמורים
מכל הדברים הבטלים ,אבל כהיום לדאבויייו הרבה ילדים הרי הם כזקיים
ודומים ליייר מחוק ועל כן אין התורה יחקקת טוב בלבם .על כל פיים ברגע
שממלאים אותם תחילה בגשמיות וכו׳ יסגרים הלבבות לגבי רוחייות .וכדי
לפתוח לבם לרוחייות אחר כך צריכים מסירת יפש ותפלות בדמעות לעורר
רחמי שמים להסרת הערלה מהלב ,ושתהיה יעשה שוב ביייר חדש שלא ישאר
שום רושם מהעבר ,מפיי שהוא כדבר שלמעלה מדרך הטבע וכיזכר מהמשיה,
אמים בכל זאת כשאדם מקדש עצמו אפילו מעט ויתחרט על העבר ויבקש
רחמים מקדשים אותו הרבה מלמעלה ,ככתוב )דברים ל ,ו( ומל ה׳ אלקיך את
לבבך וגו׳ ו
ב .וכמו כן טבע העייים וגם עייי השכל ,שאיים יכולים לשמש לשייהם ביחד
וכל פעם שהאדם פותח עיייו לגשמיות יסגרים עיייו לגבי רוחייות,
ככתוב באכילת ע -הדעת )בראשית ג,ז( ותפקחיה עייי שייהם שזה היה פתיחת
עיייהם לעולם הגשמי שיעשה ע״י היצר הרע ואכילת ע -הדעת ,על כן וידעו כי
עירומים הם ,שהרגישו תיכף ומיד שיתערטלו מכל רוחייות )ומצות( וכפרש״י
י״יועוד יש לדעת מה שמסבירים גם הטבעיים שכל דבר שילד שומע ורואה חודר עמוק
לתוך לבו ומחו ונחקק שם בחוזק ,מפני שאצל הילד כל דבר בעולם הרי זה אצלו חדש
ופלא ,וכפי הטבע כל דבר שאדם רואה ושומע בהתעניינות ה״ז חודר ונחקק עמו בלבו,
ועל כן נשאר חזק בזכרונו ,ומזה יש ללמוד גם למבוגרים שכך הוא הכלל שכל מה
שהאדם מקבל בהתעניינות ה״ז נכנס ללבו עמוק וחזק ונשאר בזכרונוו
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
שם ,ו״ל כן התחבאו כששמ״ו את קול השי״ת שקרא אליהם ,כלומר שהשי״ת
קרא להם כביכול לחזור להתקרב אליו ,והם פחדו והתביישו ,כי הרגישו שכבר
אינם שייכים לרוחניות ,ולא יהיה נתפפ אצלם ,וכמו כן הוא ה״נין אצל כל אדם
ברג״ שנפתחים ״יניו בגשמיות ומכל שכן ח״ו בדרכי היצר הר״ הרי לבו
מתרחק מרוחניות ונרת״ כל פ״ם )כשבא להתקרב אל הקדושה( כי אינו מרגיש
שהדברים משתייכים ללבו ושיוכל להתקשר אליהם ,וק״ו כשכל זה נ״שה בימי
הנ״ורים כשה״ינים ״דיין פנויות מכל ונפתחות ח״ו ראשונה לה״ולם הזה ,וק״ו
ח״ו להיצה״ר ,אזי הם מרגישים כמו זר לגבי רוחניות ונרת״ים ח״ו אחורנית.
ואוי ואבוי ל״ינים שכך רואות ,ואזני ההורים שכך שומ״ות ואינם מבינים איך
קורים כדברים האלה לצאצאיהם אשר טפחו ורבו ,ואיך מתרחקים ח״ו מכל מה
שה״ניקו להם ,אבל להנ״ל מובן ה״נין כיון שלא שמרו ״ליהם בקטנותם ,לבם
כבר נתמלא בגשמיות ודברים זרים ,ו״יניהם ראו שקוציהם וגלוליהם של היצר
הר״ ושלוחיו ,לכן כבר לבבם פונה מ״ם הי ח״ו ויש בהם ח״ו שורש פורה ראש
ול״נה ,ו״ל כן החי יתן אל לבו לכל זה ]בי פיבות אלו הן בינות פור מר״[ .
ב
ג .ועוד יש ל״ורר ב״נין זה ,היות שהאויר היום מלא ״ם משיכה לגשמיות
ליצה״ר הי ישמרנו( ״ל כן צריכים לה״ניק להילדים וצ״ירי הצאן כח הגנה
שלא יהיו נתפפים ברשת היצר השורה ברחוב כהיום לא ״לינו ,והוא ״ל ידי
שנשפי״ ״ליהם הרבה ט״ם והרגשת ״ונג בתורה ומצות ו״בודת הי ,וזה צריך
להיות מלא בפנימיות כי כל דבר חצוני אין בו ט״ם ואין הלב נמשך אחריו ,ולזה
צריך שהמחנך המשפי״ יהיו כל דבריו יוצאים ונוב״ים מתוך פנימיות לבו ,כי
אם יהיו רק מחיצוניותו אפילו שייפה הדברים ב״יניהם ״ם כל מיני לבושים
חיצוניים ,או ״ם משלים יפים ודיבור ושפה יפה וכדו׳ ,בכל זאת לא יכבוש לבם
כי רק דבר היוצא מן הלב נכנפ ללב .כי אם אינו יוצא מהלב יחפר בו ט״ם ,כי
הט״ם הוא דבר פנימי ,משל לאוכל הגשמי שהט״ם שבו אינו דבר חצוני
ומוחשי שאפשר למששו בידים אלא הרי הוא טמון בתוכו ,ובכל זאת כל
)וח״ו
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
המשיכה והתיאבון לאכול תלוי בו ,וכן התבלייים ששמים בו להטעימו צריכים
להיות יבלעים לתוכו כי בלא זה יחסר בשלימות טעמו] .וכמו כן ברוחייות כ״ז שאין
הדברים יוצאים מפיימיות הלב אין בהם טעם[ ו
ד .גם צריכים הצעירים לראות לפיי עיייהם דמות של ת״ח אמיתיים עם
פיימיות ולב טהור ומיוחד לאבייו שבשמים ,כי כח הראיה משפיע מאוד
וכמו שרואים שזה משפיע בצד היצה״ר ח״ו ,מזה יש ללמוד בבחיית מאויבי
תחכמיי שזה לעומת זה ובמדה טובה מרובה הרי זה משפיע ביתר שאת,
ולצערייו כיום הם לא רואים מספיק דמות של ביי תורה אמיתים עם פיימיות
ואהבת ה׳ ואמויתו ויראתו על פייהם כי מועטים המה ,כי שרו חכימיא למהוי
כספריא וכו׳ עד כעמא דארעא )סוטה מט ע״א( ,והם המה היראים ביותר לעייי
ההמון ,וביי עליה המועטים מויחים בקרן זוית ,ואיים תופסים מקום בראש
כדאי׳ בגמ׳ )סוטה שם( על עקבתא דמשיחא יראי חטא וכו׳ ובפרט כשרואים
קטגוריא בין ת״ח ,ובפרט כשהמחלוקת היא על כבודם ,אפילו אם כוית הת״ח
במחלוקתו לשם שמים ,אבל התלמידים לא מקבלים את זה בצורה כזאת ,כי
בזמיייו כבר למדו הרבה ערמומיות בצעירותם ולכן תולים כל דבר לכף חובה
וכדו׳) ,כי כך הם שומעים מהמבוגרים שמדברים כך בפייהם כי כך הוא היום השפה
הרגילה וע״כ הם גם לומדים מהם( ועל כן הרי זה ח״ו בגדר חילול ה׳ וגורם להם
לזלזל בכל ח״ו ,ומכיון שאין הרוחייות והתורה הקדושה מספיק יערצת וחשובה
בעיייהם ,לכן ימשכים אחר דברי הבל ושטות של היצה״ר כיון שאין לפייהם
דבר שיהיה יראה להם יותר חשוב( .על כן יחו -מאוד להשתדל ולשום לב כמה
שאפשר שעכ״פ המלמדים ומורים בעם יהיו מאלו המועטים ואז יראו
התלמידים לפיי עיייהם התמויה היכויה וזה ישפיע עליהם מאודרעז וילווה אותם
רעח
כל ימיהם וכיזכר ]ב׳ דברים אלו הם בחייות עשה טוב[ .
י״יוכאן המקום להעיר על עוד פרט חשוב בענין זה שראיית דמות משפיעה על האדם
וזה נוגע גם למבוגרים וגם לחינוך הילדים ,דהנה כהיום ישנם בהרבה מקומות בתי
כנסיות שיש שם הרבה מנינים זה אחר זה ומכיון שזה נותן הרבה נוחיות לאנשים כי זה
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
משחרר את האדם מלחיות עם עול על צוארו לקום בבוקר בשעה מסויימת ,ויכול
להאריך כמה שירצה בשינתו המתוקה לגופו ויוכל לישון רגוע ובלי הרגשת חסרון בה,
כי כמה מאוחר שיקום לא יחסר המזג עם כל ההידורים עם מנין מלא וחשוב ,ואפילו
מקוה חמה המפנקת את החומר יוכל להשיג מתי שיהיה ,ועכ׳׳ז לא יחסר להאדם גם
הרגשת מתחסד עם קונו ,אבל באמת הנהגה כזאת היא מאוד בניגוד להשקפת התורה
והמוסר ,וכדאי׳ בטוש״ע בסעיף הראשון ״לאורח חיים״ של יהודי וז׳׳ל יתגבר כארי
לעמוד בבוקר לעבודת בוראו וכו׳ ע״ש ובודאי שזה הוא כהקדמה ופתיחת שער עבור
האדם לקיים כל המשך דברי הש״ע ,וגם בטל בזה ענין מה דאי׳ בגמ׳ )ברכות דף ו׳ ע״ב(
להיות קובע מקום לתפלתו ושהוא מסוגל להתקבל תפלתו ולהתמלאות בקשתו כדאי׳
בגמ׳ שאלוקי אברהם בעזרו ,וידוע מספרי מוסר שכתבו שלחיות עם עול ה״ז ממתיק
את חיי האדם וככתוב טוב לגבר כי ישא עול וגו׳ וזה גם בחיים הגשמיים ,כי מי שחי
בלי סדר קבוע ועול א״א לו להרגיש טעם בחייו ורק מי שחי עם עול מסודר ה״ה מרגיש
טעם מתוק בחייו והוא שונה לגמרי ממי שאינו חי עם סדר קבוע ,וזה מורגש מאוד לכל
בעל נסיון רק שתחילה עד שמתרגלים ה״ז נראה ומורגש כדבר קשה ,והמתנהג כנזכר
ה״ז משפיע עליו לחיות בלי עומ״ש בכלל אע״פ שאינו מורגש כך להאדם כי רק אחרי
שינסה להתנהג בדרך הנכונה ,אח״כ יבחין ההבדל בין זל״ז כיתרון האור מן החושך ,וחוץ
מזה הרי התפלה במקומות כאלו מפסידים את כל הערכתם כי המקומות נהיים כמו
שוק ,ומתקלקל ישוב הדעת של האדם ויורד כל ערך תפלתו ,ונוסף לזה שאחרי שהאדם
מתחיל כך את היום נהיה כל היום אצלו מעונן ומבולבל ,והמציאות והחוש מעיד על כל
זה ,וזה מה שנוגע גם למבוגרים אבל עתה ענינינו לעורר בזה מה שנוגע לחינוך הילדים,
שיש לדעת ולשום לב שילדים שמתגדלים כך שמתפללים תמיד במקומות כאלו הרי זה
משפיע עליהם מאוד לא טוב בכמו״כ ענינים ,א .הם מתגדלים עי״ז ללא הרגשה
והתייחסות להזולת ,ב .לחיות בלי סדר ובלי עול ,ג .בלי דרך ארץ ונימוס כלפי הזולת,
ובלי הרגשה להתפלה ולגשת בכובד ראש ובהכנה לתפלה ,ד .בלי רצינות ועומ״ש ,כי כל
מה שנזכר הוא התמונה שנרשם ונקלט בלבם מתחת הכרתם כי זה הוא ההנהגה שהם
רואים שם במקומות הנזכרים .משא״כ אלו שמתגדלים בתפלה במקום שיש מנין א׳
קבוע ומסודר ורגוע ה״ז משפיע רוח טובה על האדם על כל היום ,וכמו״כ לגבי הילדים
ה״ז משפיע על כל משך חייהם ,ודי בזה ההערה .
יעחואם ישאל השואל הלא איתא בגמ׳ )סוטה מט׳ א׳( שספריא יהיו וכו׳ וא״כ איך אפשר
לבטל גזירה זו ,התשובה לזה היא כי מה שנזכר בחז״ל המדובר הוא על הרוב ועל צורת
הדור בכלליות וכפי הרגיל ,אבל בודאי לא בטלה הבחירה להמועטים המבקשים את ה׳
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
ג
ולאור כל הסיבות כיזכרות באות א׳ וב׳ ,וכן הסיבות היזכרות באות ג׳ וד׳
שאין מעייקים להם פיימיות והרגשת עויג וטעם ,ולא רואים דוגמא חיה
של תורה עם פיימיות לפייהם ,ומכח כל היזכר ,לכן יראה להם הכל חצויי ובלי
טעם ויהיה להם כל עיין הרוחייות ולימוד התורה הקדושה כדבר של כפיה ועול
כבד) ,ויטאס בעיייהם ח״ו( על כן הרי הם מחפשים סיפוק מדברים אחרים,
וכשגדלים ועומדים על רגליהם ומשתחררים משליטת מחיכיהם מורדים ח״ו
בכל החייוך שקבלו וזורקים מעליהם עול מלכות שמים שהיה עליהם עד עתה
כעול כבד ובכפיה ובלי אהבה וטעם ,ואז יש מקום פיוי בראש ובלב ליצה״ר ח״ו
ומה יעשה הבן שלא יחטא ,ולפעמים אפילו ילד שרוצה להיות טוב אבל רואה
ברחוב משיכת פתויי היצר הרע ,ואין לו כלים להלחם בו ,ואין לו מה להשיב
ליצרו המבעיר לבו לכל הגשמיות ,לכן אין לו כח לעמוד ביסיויותיו ,ומתרשלים
ידיו ויופל ברוחו ומתייאש ובכך הרי הוא ילכד ברשת היצר הרע ח״ג
אמנם אם ייתן להם להרגיש טעם ועויג ברוחייות ,וירגישו שהרוחייות גם כן
יותן להם סיפוק ועויג וגם יכייס בלבם אהבה להשי״ת ואהבה לתורה
ויראת שמים ,אזי ממילא כשתתמלא הלב בזה הרי לא ישאר מקום פיוי בלב
לאהבה זרה וליצה״ר ,ובפרט אם ילהיב לבם לזה שתבער בם התלהבות
דקדושה אזי בודאי יהיה הבלא זאת מפיק הבלא של היצה״ר ,והאהבה הזאת
הרוחיית תדחה מהלב כל שאר אהבות הזרות ותתן להם הכח ללחום יגד
היצה״ר ויסיויותיו ו
ועוד מאחרי שימסור להם את התה״ק בצורתה היכויה עם פיימיות ,אזי סגולת
התורה שיכיסת בלבם יהיה בה כח רוחיי כיון שהיא עטופה ביראת ה׳
ואהבתו ואמויתו ועל כן הרי היא קשורה להשי״ת ,ותורה כזאת תדבר כיגד יצר
ולמתאמץ בכל כחו יותר מההשתדלות הרגילה והטבעית אפילו בדור השפל הזה וזה
ברור ופשוט להמתבונן יותר עמוק .
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
הרע ,כי תורה שקשורה להשי״ת היא התורה שדברה כנגד יצר הרע ,ועליה
נאמר בראתי יצה״ר בראתי לו תורה תבלין )קידושין ל ע״ב( ותורה כזו שקשורה
להשי״ת היא תפעיל גם קשר בלבם להשי״ת וכמש״כ הרמח״ל הנ״ל )בפרק ג(,
)וגם מש״כ הרמב״ם שאין מחשבות יצה״ר מצויה אלא בלב פנוי מהחכמה כונתו דוקא ״ל
תורה כזו שנקראת תורת ה׳ וזו היא שאינה נותנת ליצה״ר להכנם ללבו כי מכח קדושתה
שהיא אש אוכלה ,שורפת את היצה״ר( ,מה שאין כן לימוד תורה באופן שהוא רק
חצוניות אין בה שפ״ אלוקי וכמבואר ברמח״ל הנ״ל ולכן אין בה כח להשיב
נפש ולשמח הלב ולדבר כנגד היצר הרערעט ,שלא יצטרכו לר״ות בשדות זרים
ח״ו ,על כן עלינו לשים לב לכל הנזכר ולתקן מה שבידינו וכחינו .
ד
ויש להעיר עוד בענין חינוך ילדים ותלמידים ,שנחוץ מאוד לתת להם הרבה
תשומת לב אהבה וחמימות ולבביות ,כי זה עוזר מאוד לגידול ופיתוח
הילד ,כי כשם שהגוף גדל ומתפתח בכח המזון ושאר צרכי הגוף ,כמו כן רוח
האדם גדלה ומתפתחת על ידי אהבה וחמימות הלב שהוא מקבל ,וכשחםר ענין
זה בילדותו הרי זה פוגע בגידול ופיתוח כשרונותיו ומדותיו ,וכל עניני מצב רוחו
ונפשו תלויים בזה ,ולכן כהיום ששורר בעולם הרבה מתח ואי םבלנות וכו׳ זו
אחת מהםיבות על פי דרך הטבע שהרבה ילדים נשארים יוצאי דופן וחולי נפש
ורוח ה׳ ישמרנו ,והרבה פעמים זה גורם להתדרדרות ח״ו כשמתבגרים ואכמ״ל
בזה ,ולכן יש לשום לב לעיין זה ויש לדעת כי הרבה פעמים אלו שמשתוללים
יעטואעפ״כ אם הילד אינו נמשך להעומ״ש ויראה ואהבת ה׳ ח״ו ,בודאי שעכ״ז אין
להמנע מללמדו תורה אלא אדרבה יש למלאות לבו אפילו יותר באהבת ולימוד
התורה״ק ולקיים מארז״ל )כתובות נ׳ ע״א( ספי ליה כתורא ,והעיקר שיהיה עם הרבה
אהבה כי אפילו לימוד תורה כזה יפעול בו קצת רושם בכל אופן וכמוש״כ הרמח״ל )שם
ח״ד פ״ב( שאפילו לימוד תורה באופ״ז יש בה קצת רושם דקדושה ועל כן על ידי שיתמיד
בה תמיד יש בכחה סוכ״ס להשפיע עליו קצת התעוררות והארה קטנה פעם אחרי פעם
עד שסו״ס המאור שבה תחזירהו למוטב כמארז״ל )במדרש איכה פתיחתא ב׳( ע״כ.
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
בבית וכמו כן בבתי ספר ולא מצייתים הרי זה מחמת חוסר אהבה שאיים
מקבלים כפי הצורך וזה מצוי מאוד )ולפעמים מפיי שלא קבלו בעבר או בילדותם ומאז
יכיס בלבם התמרמרות ,ולפעמים רק כשמתבגרים ה״ז מבצב -ויוצא ורק אז זה ייכר ולא
מקודם( ועל כן מכח התמרמרות יפשם הרי הם מורדים בהוריהם ובמחיכיהם רפ ו
ויש לדעת כי הילדים יותר רגישים ויפגעים ביותר מכל דבור ותיועה מהוריהם
ומחיכיהם ממה שיפגעים משאר כל אדם מכיון שיש להם הערכה גדולה
אליהם ולכן מתייחסים מאוד לכל תיועה שלהם ,כי כך הוא הטבע אצל כל בן
אדם שלמי שיש לו הערכה גדולה ובפרט אם מחכה לקבל ממיו התקרבות
ותשומת לב הרי זה גורם שישפוט כל תיועה שלו בפרט מה שיוגע אליו ,ובפרט
אם זה יוגע לגבי ההתייחסות והחשיבות וההערכה אליו כי זה כל אדם צריך
חשיבות ממי שמעליו ובפרט כשהוא כיוע אליו ,ולכן מטבע האדם לדון כל
תיועה וכמו כן עושה עליו רושם מאוד כל הסברת פיים אליו )וכמו כן הוא
ההתייחסות האשה לגבי בעלה(רפא ובעיין זה היזכר לתת להזולת הערכה וחשיבות
"ויש לפרש על פי זה הפסוק והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם וכבר
תמהו על זה איזה ריחוק בלב יהיה בין האבות להבנים ,ואף על פי שבעיקבתא דמשיחא
יהיה בן קם באביו וכו׳ )כמבואר בסוף סוטה( אבל ברגע שתופיע הגאולה שלימה בודאי
יתבטל כל זה מאליו ובודאי יתפייסו זה עם זה על כל המחלוקת ושנאת חנם שהרי הם
רק מהבלי היצר הרע ,ולמה יצטרך אליהו זל״ט לעשות שלום ביניהם) .ובשם החדושי הרי׳׳ם
איתא שאז יתגלו ויראו בני אדם כל הענינים הרוחניים ועל כן יבינו הבנים שהוריהם שהולידום המשיכו
להם לבוש מגושם וגס מכח התנהגותם שלא בקדושה וטהרה הרוחנית ועל כן יאשימו הילדים אותם על כל
חטאיהם שלא היה להם כח לעמוד נגד יצרם מכח לבושם הגס ויכעסו עליהם ועל זה יהיה הריב עמם ,ועל
כן יצטרך אליהו הנביא לעשות שלום ביניהם ע״כ( ,ועפ״י האמור יל״פ ג״כ בדרך פשוט כי אז
תתרבה הדעת ועל כן יבינו הילדים כמה גרמו להם קלקול על שלא נתנו להם מה שהיו
צריכים ולא דאגו על חינוכם בדרך הנכונה בכל הענינים הנזכרים וזה קלקל להם את כל
העתיד שלהם ,ועל זה יהיה עבודה קשה לפייסם זה עם זה ולא יהיה שום בנ״א מסוגל
לפייסם רק אליהו הנביא זל״ט.
י°אובנוסף לכל זה יש לדעת שלפי הטבע הילדים המה הרבה יותר רגישים מהמבוגרים,
והם נפגעים בקלות מכל דבר ,מכיון שלבם ומוחם עדיין רך ופנוי ,על כן כל דבר עושה
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
ותשומת לב ,חשוב מאוד לדעת כי לגבי ילדים ואישים צעירים ה״ז כפי הטבע
עוזר ומוסיף לגידולם ופיתוח כשרויותיהם ופיתוחם בכלליות) ,והרבה אישים כהיום
ובפרט המדוכאים סובלים הרבה מזה שהיה חסר להם כל היזכר בצעירותם או בהווה( ו
ועל כן יש לשים לב לדבר זה כי זה חובה על האדם ליזהר מאוד בכבוד הבריות
ובפרט על האומללים כדאיתא בגמ׳ )בבא מציעא ר׳ט א׳( ליזהר מאוד בכבוד
האשה שאויתה ודמעתה מצויה ,וכמו כן התורה הקדושה כשמזהירה על
אויאת דברים ,ה״ה מדגישה ביותר על אויאת ועייוי יתום ואלמיה ככתוב
רושם גדול וחודר תוך עומק לבם ומוחם ,ועל כן נשאר בזכרונם כל הימים כל מה
ששמעו וראו וגם כל ההרגשות וא״א להם כ״כ לשכוח מהצער וההרגשה ,ולפעמים זה
מפריע להם כל חייהם וכמו שרואים לפעמים שאם אירע לילד איזה דבר שעל ידי זה
נכנס בו פחד וכדו׳ ואפילו אם הילד עדיין מונח בעריסה פחות מבן שנה ולא מבין כלל,
בכל זאת לפעמים סובל מזה כל השנים שנשאר בו פחד לתמיד ,וכמו כן הוא לגבי
הרגשה של פגיעה מאיזה מלה שאמרו לו וכדו׳ שיכול להיות שיהיה נשאר בלבו
ההרגשה והפגיעה לתמיד אם לא יוציאו את זה מלבו ,ועל כן צריכים תיכף ומיד להוציא
מלב הילד כל פחד או פגיעה וכדו׳ ולפייסו עד שיתרצה ויתבטל הפגיעה שנפגע נפשו
כדי שלא יסבול ח״ו אח״כ סבל נפשי וכמו כן שלא ישאר בתוכו ח״ו שנאה להוריו
ומוריו שפגעו בו לפי דעתו והבנתו ,וזה גורם לפעמים מרידה נגדם כל הימים ולפעמים
כתוצאה מזה הרי הוא בוגד בכל החינוך שקבל דרכם ,והמציאות של כהיום מעידה על
כל זה ,כידוע ליודעים ומבינים בזה ,ואע״פ שא״א ליזהר בכל זה בהחלט עד הסוף
וסוכ״ס הכל תלוי בגזירת עליון ובהשגחה עליונה )והסיבות המה רק לבושים שמתלבש בהם
הגזירה( ,בכל זאת החיוב על האדם להיות נזהר ולשמור על כל זה כפי מיטב יכולתו בכדי
שלא יהיה אשם בזה ויהיה נדון ח״ו כאלו הוא עשאו וגרם לזה בפשיעתו וכמו שמבואר
בחז״ל עה״פ כי יפול הנופל וגו׳) .דברים כ״ב( הובא ברש״י שם ,
ועל כן נצרך סבלנות מרובה לילדים ולהתנהג אתם ולנהלם כפי רכות לבבם ונפשם
וכמ״ש יאע״ה אתנהלה לאטי לרגל הילדים וגו׳ כי הילדים רכים וכו׳ ומכיון שכן חייב
האדם להרגיל את עצמו מאוד במדת הסבלנות לגבי ילדים ותלמידים כי אם יהיה נגרם
להם נזק על ידי חוסר מדת הסבלנות של המחנכים יהיו עתידים ליתן את הדין על זה
מאוד כי הרי זה אחריות שלהם לדאוג על חנוכם ושלא יהיה התרשלות מצד פשיעותם
בזה בין האבות ובן המחנכים ומוריהם •
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רצה
)שמות כ״ב( כל אלמנה ויתום לא תענון .כי אם ענה תענה וגו׳ אם צעוק יצעק
אלי וגו׳ כי הם מדוכאים ומרגישים את עצמם פחותי ערך לגבי שאר אנשים וגם
חםר להם החמימות ושאר הדברים הנ״ל על כן המה רגישים ביותר לכל הנזכר.
לכן החכם עיניו בראשו יבין איך להתנהג עם אלו הילדים וכמו כן המלמדים
ומחנכים עם אלו התלמידים שאדרבה ישתדלו להעניק להם הרבה אהבה
והערכה ותשומת לב כפי האפשר ,ולפעמים יותר קל למחנך להעניק לתלמידיו
ממה שההורים יוכלו לתת לילדיהם ,כי המתח והטירדות בבית מפריעים לזה ,ועל
כן בכל אופן ובפרט כשיש קשיים עם ילד הדבר הראשון על המחנך להשתדל
להעניק להילד כל מה שחםר לו מהבית ,ובזה יציל עצמו מלהיות מהגורמים להפיל
הרבה חללים ח״ו ,ובודאי יראה פרי טוב בעמלו .ובשכר שמטפל במםירות לבו
בזרע קודש בניו האהובים של אבינו שבשמים ,בודאי ישלם ה׳ פעלו ומשכורתו
שלימה מאתו יתברך ויראה זרע ויאריך ימים בטוב ובנעימיםרפב.
ה
ונום״ לכל הנזכר צריכים לקבוע לדבר אליהם תמיד בעניני אמונה ובטחון
ואהבת ה׳ ויראתו ,כי בדורות שלפנינו היו גדלים כך מעת שיצאו ממעי
אמם ,האם היתה מעניקה להם זאת בגדר תורת אמך ,ואחרי זה היו האבות
מכניםים אותם לעול התורה ומצות ,וממילא היתה יראתם קודמת לחכמתם
והיתה גם יראתם וגם חכמתם מתקיימת .ומעת חםרנו כל אלה ונתהפך כל
הםדר שקבעו חז״ל שתהיה יראתו קודמת לחכמתו הרי נתהפכה השליא על
פניהם וכאלו לא באו עדיין לעולם ,וא״כ אין תמיהה שהתורה הקדושה שמנםים
להעניק להם שהיא חכמתם אינה מתקיימת אצלם ח״ו ,על כן עלינו גם ההורים
וגם המחנכים לתקן זאת ולהשלים לילדים קודם כל מה שחםר להם מגידולם,
י°בויש להוסיף עוד הרבה כללים )חוץ מפרטים הרבה מאוד( נחוצים לדעת בענין חינוך אבל
אכ״מ ,וחלק מהדברים נתבארו בסיעתא דשמיא בשאר מקומות ונפוצים הם תוך כמה
וכמה מאמרים מענינים שונים זעיר שם זעיר שם תדרשהו משם .
רצו
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
ולדבר אתם תמיד הרבה על כל העיייים היזכרים רפג ,ובפרט ,כדי לעורר אהבת
ה׳ יצרך לדבר הרבה על היושא ,ולפתוח עייים לראות מתוך כל הבריאה את
האהבה שהשי״ת מעייק ומשפיע כי באמת כל העולם מלא אהבה ממיו ית׳
שמעייק כל מייי הטבות אבל צריך לשים לב ולפתוח עייים לראותה ,ועמש״כ
הרמב״ם )בה׳ תשובה פ״י ה״ו( וז״ל דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב״ה יקשרת
בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ע״כ .ועל כן צריכים דוקא להדר בזה
ביותר להרבות הדיבור בזה )כיגד המשחיתים כיזכר לעיל פרק ג׳ אות ז׳ בשם הרשב״א(
ולהרגילם על כל דבר טוב שמקבלים לייחס את זה תומ״י להשי״ת ולהודות לו
י ״ והרבה מהצעירים היום בחורים ואברכים מתלוננים מאד במרירות גדולה על
מחנכיהם ומוריהם שלא דברו אתם על ענינים אלו כלל ,ובוכים במר נפשם על גורלם,
כי מרגישים שזו סיבת ריחוקם מתכלית החיים וכנ״ל ,וגם הרבה מאלו שח״ו התדרדרו
לגמרי ל״ע אומרים בפירוש שהסיבה שהגיעו לידי כך ,כי לא דברו אליהם ולא הכניסו
בלבם אמונה ויראת שמים ,וכל מה שהיו רגילים לשמוע הוא לשמור על התנהגותם
שלא יחללו כבוד המקום או המשפחה וכדומה וכל הרושם שקבלו ]בענין יהדותם[ הוא
התייחסות לגבי אנשים מה יאמרו הבריות ולא שצריכים לפחד ולהתייחס בכל דבר
ודבר כלפי שמיא ,וגם שלא הכניסו בהם אהבת ה׳ והרגשת טעם בתפלה ,ויראת שמים,
וזה גרם להם רפיון ידים בזה ,וממילא ירדו גם מהתורה שלימדו אותם ומהכל) ,ואפילו
המלמדי דרדקי של היום מועטים המה אשר מכניסים בהילדים אהבת ה׳ ויראת שמים ואמונה טהורה
וחמימות כמו שהיה בכל הדורות( ,וזהו מהעיקרים שהפעוטות צריכים לקבל ממוריהם כי
הלימוד שהם מסוגלים ללמוד הוא מעט מאוד ,אבל הגישה להלימוד ולכל מהלך החיים
זה מה שהם זקוקים לה ביותר ,וזה נעשה להם אח״כ היסוד לכל החיים ,ומי שיודע איך
היה בדורות שלפנינו יכול להעיד שכך היה ,וכהיום ישנם כאלו שאע״פ שמעניקים
להילדים אהבת תורה בכל זאת שוכחים לצרף גם אהבת ה׳ ואהבת יראת שמים וכמו
שמבקשים כשמברכין החודש שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים ובגמרא )יבמות ק״ט
ב׳( האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו ,ובמשנה אבות )פרק ג׳ משנה ט׳( שצריך
להיות יראתו קודמת לחכמתו ,ושמעתי פעם מאברך בן תורה שהיה מלמד דרדקי )בגיל
יב יג ויד( וביקר פעם אצל הצדיק הר״ר יחזקאל לעוינשטיין המשגיח דישיבת פונביז זצ״ל
וכשהזכיר לפניו שהוא מלמד ,שאל אותו תיכף ומיד האם אתה מדבר עם הילדים על
הרבש״ע האם אתה מספר להם שישנו רבונו של עולם ,ע״כ.
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
תמיד ותהיה כך שגורה בפיהם ומחשבתם ולבם ואם נעשה כן נבטיח לעצמינו
שהתורה הקדושה ומצותיה תשאר אצלם קנין עולם ותתקיים לעד בם״ד.
ובפרט כהיום שהחושך יכםה אר -בכל מיני נםיונות קשים אשר לא שערום
אבותינו ,ואין דרך לנטות בלי להלח -אל הקיר ,לא נשאר לנו אלא
הצלה והגנה זאת לצרף יחד ללימוד התורה הקדושה להתחזק ולדבק לבנו
באמונה ובטחון ולהיות תמיד בכל עת ושעה דבוק בה׳ ביחד עם הלימוד ,כי
לולא זאת ח״ו מתמוטטים בגשם וברוח ,ואין לנו אלא להשען כל רגע ורגע על
אבינו שבשמים רפד ,על כן עלינו למלא את ליבנו ולב בנינו ובנותינו ותלמידינו
בהרבה אמונה ובטחון כנזכר ,ובזכות זה נבטיח בעזרתו ית׳ את קיומם הנצחי
וקיום התורה הקדושה ועמידתם בכל נםיונות הזמן.
ו
ואחרי כל הנזכר יש להוםיף עוד ענין אחד שבלעדו עדיין אין אנו בטוחין
בההצלחה כלל וכלל,רפה והוא להרבות בתפלות ובתחנונים לה׳ שיגמור
י °י ורק מי שמחזיק את עצמו חזק בזה יוכל לעבור בשלום את כל הנסיונות המופיעים,
וכמו שרואים בחוש כהיום שאלו שאינם חזקים באמונה ובטחון ,בכל נסיון ודאגה
קטנה שמופיע להם ,אם על פרנסתם או שאר דבר תיכף ומיד מתיאשים ומאבדים את
ישוב דעתם והרבה מהם עוזבים תיכף ומיד את לימוד תורתם ,ומי יודע מה שעוד עומד
להופיע אם יתמשך עוד הזמן עד שנגאל ב״ב ,וכפי שהזהירו והכינו אותנו צדיקי הדורות
שלפני כמאתיים שנה שעומדים להופיע נסיונות ובירורים קשים ודייקא בעניני אמונה,
ובשם הרה״ק מרוז׳ין שאמר דמאי דאיתא בגמרא )סוף מכות( שבא חבקוק והעמידן על
אחת זה נאמר בעיקר על הדור האחרון שהדרך היחידה שנשאר עבורם לעמוד
בנסיונותם הרי הוא רק ע״י שיחזיקו מאוד באמונה ובזה יחיו בזה ובבא .
י°הוכפי המבואר בספה״ק שאין שום פעולה והשתדלות יכולה לעזור ולפעול בלי ליווי
התפלה ,ואדרבה התפלה היא הקובעת יותר מההשתדלות ואע״פ שחייב האדם להשתדל
בין בענינים גשמיים ובין בענינים רוחנייים כי כך גזרה חכמתו ורצונו יתברך שהעולם
הזה יתנהל עפ״י התלבשות סדר ודרך הטבע ,אלא שבכל זאת כל הענינים נגזרים
ונקבעים בשמים ואחרי שנגזר ונקבע בשמים על כל דבר ודבר ,אח״ז על האדם להגיש
רצח
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
בעדייו וכדאיתא בספה״ק גודל החיוב על האב והאם להתפלל על בייהם
וצאצאיהם ,עיין מ״ב )סי׳ מז ס״ק י( שכתב וז״ל תמיד תהיה תפלת אב ואם
שגורה בפיהם להתפלל על בייהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות
טובות ,ויכוין מאוד בברכת אהבה רבה ,ובברכת התורה בשעה שאומרים ויהיה
איחיו וצאצאייו ,וכן כשאומר בובא לציון גואל למען לא ייגע לריק ולא ילד
לבהלה עכ״ל.רפו׳ .וכדי לדעת גודל החשיבות וכוחה של תפלה זו יזכיר מש״כ
הכלי במה לקבלו ,והוא הלבוש של השתדלות בדרך הטבע שדרכו יקבל מה שנגזר
עבורו ,אבל אך ורק כמה שנגזר עליו לא פחות ולא יותר ,אלא שיש הבדל בין הנושאים
כלומר שבענינים גשמיים אין ההשתדלות מוסיפה שום זכות לקבלת השפע או להרבות
השפע ,אלא שגודל ההשתדלות המבוקש ממנו בתורת כלי תלוי ג״כ אצל כל אחד ואחד
כפי כמה שהוא צריך להטריח את עצמו ולהתייגע עבור כפרת עונותיו ותקוניו שהוא
זקוק לה ,אבל אם יוסיף על סכום ההוא לא יתוסף לו כלום עבור זה ,רק השתדלות
התפלה היא מה שיכולה לפעול שיוסיפו לו משמים על מה שנגזר עליו,
משא״כ בענינים רוחניים אע״פ שגם על זה קובעים בשמים כמה שפע רוחני יקבל האדם,
וכמה יצליח בעבודתו עבודת הקודש ,אבל זה תלוי בבחירת האדם וקובעים בשמים לפי
רבוי השתדלות והתאמצות האדם וע״פ מסירות נפשו על הענין ,נמצא ההשתדלות
וההתאמצות היא העיקר ברוחניות אשר בה תלוי הקביעות בשמים ומוסיפה זכות כמו
התפלה בגשמיות ,ועפי״ז נגזר גמר ההצלחה כלומר שבלי התפלה לא יוכל להשיג דבר
שלם ונשאר הכל בבחינת חצי דבר וככתוב )תהלים נ״ז( לקל גומר עלי והד׳ יגמור בעדי וגו׳
)תהלים קלח( ,וכן הוא הענין בין לגבי הקום ועשה ובין לגבי מניעת העבירה להתגבר נגד
היצה״ר וכדאי׳ בחז״ל יצרו של אדם וכו׳ ואלמלא הקב״ה עוזרו לא יכול לו ,ומכיון שכן
הרי הדרך לקבל עזר מה׳ בודאי הוא על ידי תפלה ,ולפי האמור מובן מאוד שאחרי כל
ההשתדלות המתבקשת בחינוך הילדים ,הצלחת הענין תלויה בתפלה •
י '°וראה עוד בחיי אדם כלל כד סי״ט והועתק במ״ב סי׳ קכ״ב סק״ח וז״ל :נכון וראוי
לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו
וזרע זרעו ,ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי ה׳ באמת ,ושלא ימצא פסול בזרעו ...ואם אינו
יודע לדבר צחות בלה״ק יאמרנה אף בלשון אשכנז ״רק שיהיה מקירות לבו״ עכ״ל.
ובספר פוקד עקרים להגה״ק ר׳ צדוק הכהן )דף טז א׳( כתב וז״ל :וכשמתפלל על בנים
צריך להתפלל לבנים כשרים ות״ח ושיהיה כבוד שמים מתגדל ומתקדש ומתרבה על
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
בתנא דבי אליהו תחלת פי״ח ) ונראה כונתו שם להוכיח כמה האדם יכול לפעול אצל
השי״ת בכח תפלתו על ילדיו ומביא שם( מעשה מכהן אחד וכו׳ שהיה לו עשרה
בנים וכו׳ בכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו
עפר ,כדי שלא יבא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער ,וכו׳רפז עד שראה
כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו וכו׳ עליו הכתוב אומר בטח בה׳
ועשה טוב וגו׳ ויתן לך משאלות לבך וגו׳ עכ״ל שם .רצונו לומר שזכה לכל
הגדולה בזכות התפלותרפח באופן זה ,וזה שהיה משקיע כל כך כח בתפלתו ה״ז
ידיהם ,ושמעתי דזהו ענין הקדיש שהבן אומר אחר אביו ״יתגדל ויתקדש וגו׳״ לומר
דכונת אביו בהולדת הבנים כדי שיתגדל ויתקדש שמו יתברך ע״כ.
""ואע״פ שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים בכל זאת מה שמקבל האדם על ידי תפלה
נחשב כבידי אדם ולכן אפשר להתפלל גם על יראת שמים שהאדם משתדל ומתאמץ
בתפלתו ועי״ז ניתן לו משמים לכן נחשב בידי אדם ,וכמו״כ אפשר לפעול על ידי תפלה
יראת שמים גם בעבור אדם אחר כדמוכח בגמרא )ברכות י׳( בדביתהו דר״מ שאמרה לו לר׳
מאיר שיתפלל על החוטאים שיחזרו בתשובה ,ואע״פ שתלוי בבחירת האדם על כן יש
לתמוה איך יכול האחד לבחור עבור השני ,כתב ע״ז החזו״א )בגליונות החומש שבסוף חלק ארח(
שאע״פ שזה דבר שכביכול אין השי״ת עושה )כי הכל ביד״ש חוץ מיראת שמים( בכל זאת מכיון
שכל ישראל נחשבים כאיש אחד על כן יכול אדם אחד לבחור לזכות עבור השני כמו
שיכול האדם לבחור עבור עצמו ,ע״כ .וכמובן שצריך להשקיע הרבה יותר כח התאמצות
בתפלתו כדי לפעול יר״ש עבור השני לא רק להשפיע לו יר״ש אלא גם לבטל בחירת השני
לרעה ח״ו ועכ״פ על ילדיו של עצמו מסתבר שיותר קל לפעול מכיון שאחריותם עליו
ביותר וגם הם ממש חלק ממנו כדאי׳ בחז״ל ברא כרעא דאבוה.
״ײואע״פ שרואים לפעמים שאע״פ שההורים מרבים תפלות על צאצאיהם ובכ״ז לא
רואים פירותיהם בעה״ז לפי ראות עיני האדם ,וכמו כן לפעמים שאע״פ שלא מתפללים
ע״ז ובכ״ז יש להם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות ,יש לדעת שעל כל דבר ודבר
יש חשבון מיוחד בשמים ,ובדרך כלל ברוב הדברים והמאורעות האדם רואה לעיניו רק
חצי תמונה כי האמת הוא שכל ימי חיי הבלינו עלי אדמות ה״ה אצל כאו״א המשך
מחייו הקודמים בגלגוליו השני של העבר ,ואם היינו רואים כל התמונה מהתחלת חיינו
עד עתה לא היה שום קושיא כלל אלא היינו מצדיקים עלינו את הדין והיינו מודים
ומשבחים להשי״ת על חסדו הגדול אתנו שדן אותנו ברחמים וחסדים גדולים ולא לפי
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
מפיי שהיה בוטח שרק על ידי תפלותיו ישיג מבוקשתו )ולא סמך על חכמתו ובייתו
שמבין איך לחיכם( ,אבל כמובן שצריך גם ״ועשה טוב״ כלומר לעשות את הטוב
שביכלתייו ,ואע״פ שלא עליך המלאכה לגמור אלא תלוי בה׳ בכל זאת אין אתה
בן חורין להבטל הימיה ,אבל עם כל זה עלייו לדעת שגמר ההצלחה בזה תלוי
מה שמגיע לנו ע״פ שורת הדין על מעשינו הקודמים ,ועוד יש לדעת שלא כל פעם
האדם יורד בגלגולו החדש באותו צורה שהיה לו בגלגול הקודם כלומר שיתכן שבגלגול
הקודם היה האדם צדיק והיום איננו כך ,וכמו״כ ההיפוך יתכן שהיה בינוני או ח״ו יותר
גרוע וכהיום ה״ה יורד בצורה של ירא שמים וצדיק ,וכמו״כ מדותיו יכולים להיות באופן
אחר מאז ,ולמשל יתכן שהיה לו בגלגול הקודם טבע של נדיבת לב והיה קל לו לעשות
חסד מטבעו אבל לא עבד את השי״ת מספיק בזה כפי המבוקש ממנו ,ועל כן מורידים
אותו בגלגול השני בטבע של אביר לב וקמצן וצריך ללחום קשה עם טבעו על כל פרוטה
שרוצה לתת לצדקה ועל כל חסד שיעשה ,ובזה הוא תקונו ועונשו ,וכמו״כ לענינינו
יתכן שבגלגולו הקודם התפלל הרבה מאוד על הצלחת ילדיו ביראת השם וגם השתדל
והשקיע כח בחינוך ובכ״ז היה איזה סיבה וענין שמנע את הענין שיצא לפועל ועל כן
משלימים לו את זה בגלגולו עתה .נמצא מה שמשיג ומקבל היום איננו בחנם אלא רק
בזכות תפלותיו והשתדלותו ויגיעו הקודמים ויש להאריך בענינים אלו הרבה מאוד בלי
גבול אבל אכמ״ל בזה יותר אלא הזכרנו פרט קטן לפתוח עינים להבין כי ישרים דרכי ה׳
וכל דרכיו משפט ולתת לאיש כדרכיו ופרי מעלליו ,ואידך פירושא הוא זיל גמור ובהדי
כבשי דרחמנא למ״ל .ועלינו רק להאמין באמונת אומן ולשום בטחונינו בו ית׳ שהכל על
מקומו יבא בשלום ועיקר השכר אנו מקבלים על מה שבאמונה אנו עושים וצדיק
באמונתו יחיה ובפרט בתקופתינו אלה )וכידוע בשם הריזינר זצ״ל ,שפסוק זה נאמר בעיקר על דור
האחרון( שא״א לעבור כל הנסיונות ובירור הקשה אלא על ידי שנחיה בבטחון ואמונה בו
ית׳ כדאיתא בחז״ל )מכות כ״ג( בא חבקוק והעמידן על אחת וכו׳ ,ועיני ראו בנ״א שהיה
להם הרבה עגמ״נ ל״ע מבניהם שירדו מדרכם והתפללו עליהם שנים הרבה בדמעות
שליש בלי להתייאש ואחרי הרבה שנים ומצב של ייאוש פתאום חזרו בהם ,וגם לפעמים
צאצאיהם חזרו על האכסניא שלה ובאופן של השגחה למעלה מדרך הטבע עד שהיה
ברור לעין כל שרק יד ה׳ עשתה זאת ,עכ״פ העיקר הוא להיות תמים עם ה׳ אלוקיך
ולעשות את שלו ולהאמין שאין שום פעולה ותנועה קלה ודבור ומחשבה ורעותא דלבא
של יהודי ופניה שפונה אל השי״ת הולך ח״ו לבטלה ,אלא וסוף הכבוד לבא או בגלוי בזה
העולם או בלעתיד לבא ב״ב .
כוחה של
מאמר בענין חינוך
תפלה
רפז
רק בהשי״ת וככתוב )תהלים נ״ז( לקל גומר עלי )ובתהלים קל״ח( וה׳ יגמור בעדי.
ולכן השקיע הכהן המוזכר בתנדב״א כ״כ התאמצות בפנייתו לה׳ עד שהיה
מלחך העפר בלשונו בתפלתו ,ומעתה יש לנו ללמוד מזה ק״ו לגבי תקופתנו
שהסכנה החופפת על רוחניותם של הילדים הרי הוא מול עינינו ועל כן כמה
צריכים להשקיע כח ולהשתטח בתפלהרפט להצילם מהסכנה אחרי כל
ההשתדלות שלנו בבחינת ועשה טוב בחינוכם ,ודי בזו ההערה .
%% %
י °ט )הוספת המעתיק( ומובא בשם הרה״ק מהרי״ד מבעלזא זי״ע שאמר שמי שי״ל בנים,
ואפילו אדם שהשיא כבר את בניו ,לא יניח שמונה עשרה אחת יבשה בלא דמעות
בתפלה על בנים טובים .והרה״ק מהר״א מבעלזא זי״ע אמר :מי שאינו מרטיב עיניו
בדמעות חמות ג׳ פעמים ביום ,איני מבין איך יכול לראות הצלחה ונחת מבניו ע״כ.
ומובא בספר זכור לדוד שיצא לאור לזכרו של ר׳ דוד פרנקל זצ״ל )בח״ב עמוד ר״ה( שפעם
אחת כשיצא הגרי״ז מבריסק זצ״ל לטיול היומי כדרכו לצורך בריאות ובנו ר׳ רפאל
נלווה אליו ושוחחו ביניהם ,באמצע הטיול הופיע יהודי אחד לקראתם ואמר בזה״ל:
בריסקער רב אני מקנא בכם ,אחרי השבר הנורא במלחמת העולם השניה כמעט בכל
בית יש אחד שנתעקם בדעות או שיצא לתרבות רעה ח״ו ואילו אצל הרב כל בניו
הולכים בדרך התורה .הגרי״ז לא השיב מאומה והמשיך בדרכו .ר׳ רפאל המשיך לדבר
עם אביו על מה שדיברו מקודם וכך נמשך הדבר עד קרוב לסוף הטיול ,פתאום פנה
הגרי״ז אל בנו ר׳ רפאל ואמר לו בזה״ל )בתרגום ללשה״ק( :״כן ,היודעים המה כמה נהרי
דמעות שפכתי בעמדי ליד עריסות ילדי בקטנותם״ עכ״ל .וכן אמר בהזדמנות אחרת
שאין יודעים כמה בכיות ותפלות השקעתי ,אחרים מנדנדים העריסה ושרים ואני
במקום זה אמרתי תהילים ע״כ )מספר תורת חיים על אבות לבית בריסק פ״ב עמוד קי״א( .וכן
מובא על בעל הקה״י זצ״ל שבא א׳ וביקש ממנו ברכה על הצלחה בחינוך ,ענה לו הקה״י
״צריך שאתה תתפלל! מה אתה חושב ,עד היום אני מתפלל כל יום על בני שליט״א,
והיה זה כאשר בנו הגר״ח שליט״א כבר היה בן חמשים ושתים .ועי׳ קובץ אגרות
להחזו״א ח״א מכתב ע״ד שכתב נוסח מיוחד של תפלה על הצלחת הילדים בתורה וז״ל:
יה״ר מלפניך ...שתרחם על בני ותהפוך לבבו לאהבה וליראה את שמך ולשקוד בתורתך
הקדושה ותסיר מלפניו כל הסיבות המונעות אותו משקידת תורתך הקדושה ,ותכין את
כל הסיבות המביאות לתורתך הקדושה ,כי אתה שומע תפילת עמך ישראל עכ״ל.
תוכן ״נינים מפורט
אקדמות מילין:
א.
י ב ו א ר בו מ ה ו ת ה ת פ ל ה ו ע נ י נ ה ו ש ה י א ה ס ו ל ם ל ע ל ו ת ב י ת ק ל בכל ע נ י נ י ע ב ו ד ת ה׳.
ב .ה ק ש ר ש ל נ ו ע ם ה ש י ״ ת ה ו א ב כ ו ח ם ו ד ר כ ם ש ל ה א ב ה ״ ק .
ג .ה ת ב ו נ נ ו ת ב א מ י ר ת ש ם א ל ו ק י נ ו ו ה ל י מ ו ד מ ז ה ל מ ע ש ה .
ד .ג ם י ב א ר מ ט ר ת ה ק ו נ ט ר ס ה נ ו כ ח י ו נ ח י צ ו ת ה .
מדות
״הגדול
אבות
ת ק נ ו ם / .ב י א ו ר ה כ ת ו ב כי מ י גוי
שמקדימין
הגבור
והנורא״
אלוקינו לאלוקי
הרגשת
באהבה/.ענין
שהמשיכו
על ידי
האבוה״ק
גדול וגו׳ ה ל א
עבודתם/.ביאור
ש ו מ ע גם
הקב״ה
מאמר
תפילות
רז״ל
העכו״ם/.הטעם
א ב ו ת י נ ו / .ל ב ח ו ן ע צ מ ו ב ק ב ל ת ע ו מ ״ ש א ם ה ו א מ ק ב ל כל
אהבה
ובושה
ויראה
בעת
ואיך
התפלה,
מי
יתנהג
תפלות
שעדיין
מאורעותיו
מכל
רחוק
זה
בפנימיות
לבו/.ביאור לשון ספר חסידים ה ב ו ש ת והאמונה נצמדות/.באיזה אופן יהיה דבוק בת״ח
וברבותיו
בלב
ולא
עי״ז
שיבא
לדביקות
האדם
בהשי״ת/.הקשר של
עם
השי״ת
להיות
צריך
מוחשי
יספיק לזה ה ס כ מ ת השכל בלבד/.גודל ה ה כ ר ח לעמול ב מ ס י ר ו ת נפש דייקא בעניני ע ב ו ד ת ה׳
ה מ ד ו ת / .מ ב א ר ש א ״ א ל ד ב י ק ו ת בה׳ א א ״ כ ת ק ד ם לזה א ה ב ה לה׳ ,ו ב י א ו ר בפ׳ ה ש י ר ה ב ל ש ו ן
ותיקון
לאמר״.
״ויאמרו
פרק א:
א.
ח ו ב ת ה ז ה י ר ו ת ב מ צ ו ת ה ת פ ל ה בכל פרטיה.
ב .כ מ ה ד ב ר י ם ה ג ו ר מ י ם ל ב נ ״ א ל ז ל ז ל ב מ צ ו ת ה ת פ ל ה ו ב ה ל כ ו ת י ה מ ח מ ת ח ו ס ר ש י מ ת ל ב .
ג .ב ע נ י ן ג ו ד ל ה נ ח י צ ו ת ו ה ת ו ע ל ת ב ל י מ ו ד ה ל כ ו ת ת פ ל ה ו ש י נ ו נ ם .
שצריך
נעשה
לחיות
מזה
כמה
באופן
רושם
פרטים
של
קבלת
במוחו/.עיונים-
נחוצים
)נו״א(/.עיונים-
עול
בענין
וכמה
אופן
דברים
החזרה
זה/.החטאים
נחוצים
לימודו
על
גורמים
דבר
בזה/.כל
צריך להיות
ההלכות
לשכחת
שאדם
באופן
בשעה
רואה
רגוע
שהוא
שומע
או
דוקא,
צריך
ועוד
להם-
מו״מ לבאר ש י ש חיוב להקדים לימוד הל׳ תפלה ל ש א ר לימודים.
פרק ב:
א.
ש ה ת פ ל ה ה י א ה י ס ו ד ל ע ל י י ת ה א ד ם ב ע ב ו ד ת ה׳ ,ו ש ה כ ל ת ל ו י בה. .
ב .ב א י ז ה א ו פ ן י כ ו ל ה א ד ם ל ה ת ע ל ו ת ע ״ י ה ת פ ל ה ה ן ב ס ו ר מ ר ע ו ה ן ב ע ש ה ט ו ב .
ג .ב ע נ י ן ה ת פ ל ה ע ל ה ש ג ת
מבאר
להקדים
נצרך
להנצל
בענין
מן
תפלה
החטא-
זה/.מעשה
בתורה-.
שמעלקא
כך/.דברי
זצ״ל
התורה..
ה ה כ ר ח ל ה ק ד י ם ת פ ל ה לכל ענין ש ר ו צ ה ל ה צ ל י ח בו הן ב ג ש מ י ו ת והן
ומביא
להצלחה
מדברי
נורא
עצה
מניקלשבורג
בתורה
ותפלה/.גם
היע״ד/.במעלת
שהיה
בזמן
ותחבולה
זצוק״ל
בענין
אותם
הרמב״ן
שתועיל
ההוגים
שמתאספים
בחכם
לכוונת
שא״א
לכוין
ה ח ז ו ״ א -ש ת ו ר ה ותפלה ק ש ו ר י ם זה בזה
בתורה
א׳
באמירת
שזלזל
התפלה
לאמיתה
תמיד
צריכים
תהלים
בתפלה
מבעל
של
ברוחניות/.עוד יותר
מצד
הפלא
תורה
תפלה
ובקשה
בציבור,
והערה
היותו
דבוק
יועץ/.מעשה
ביום
שלא
מאד
מהר״ר
התפלל
על
ומשלימין זה א ת זה/.עובדא מהגר״י א ב ר מ ס ק י
בענין הנזכר.
פרק ג:
א .כמה ס י ב ו ת ש מ ח י י ב ו ת א ו ת נ ו בזמננו ל ה ש ק י ע י ו ת ר ה ת א מ צ ו ת בעבודת
התפלה..
ב .מ ע ו ר ר ו מ ב א ר ש נ י ע נ י נ י ם ש ה ם ע י ק ר ה ג ל ו ת ש ל ז מ נ נ ו ו ה ע צ ה ל ה ש ת ח ר ר מ מ נ ה .
ידי
על
סגירת
זלזול קל
הטלפון
מפיתוי
בתפלה
בעת
ח״ו
נגרם
התדרדרות
התפלה/.בענין החיוב
יותר ויותר,
לעשות
תורתו
ומבאר ההיזק
קבע
הגדול
ומלאכתו ארעי,
הנגרם
ושצריך
ע״י
אי
זהירות
ה י צ ר ש י ש ב ע נ י ן ז ה / .ב י א ו ר ה ג מ ׳ ) ר ״ ה ט ז ב׳( ל מ ה ת ו ק ע י ן ו מ ר י ע י ן . . .כ ד י ל ע ר ב ב ה ש ט ן .
פרק ד:
א.
ב א י ז ה א ו פ ן ה ת פ ל ה ה י א כ״עתר״ ש י ש בכחה להפך מ ח ו מ ר ל צ ו ר ה .
ב-ג .ב מ ה ש נ ק ר א ה א ד ם מ ב ע ה ע ״ ש ה ת פ ל ה .
ד .ב ע נ י ן ח י ו ת ה נ ש מ ה מ כ ח ה ת פ ל ה .
ה .ע ו ד א ו צ ר ו ת נ פ ל א י ם ש י ש
הקודש הוא
לשון
דיש
בהא
אכילה
תינוק
שם
רשעים
בתפלה..
העצם/.במה
כריתות
חייבי
ש נ ז כ ר לשון ״ ה ע ת ר ה ״ לגבי
ימים/.טעם
שמאריכים
ה מ כ ו ת )-עיונים(/.בדברי
חינוך
במצות
קטנים
התניא
בתפלה/.באיסור
קודם התפלה ודברי המגיד מ מ ע ז ר י ט ש ז״ל/.המעשה בירושלמי בספינה א׳ של עכו״ם ובו
ישראל..
א׳ של
•רק ה:
מצוקה..
א .גודל מ ע ל ת ה ת פ ל ה ב ע ת צ ר ה א ו
ב .ל מ ה ח י ו ב ה ת פ ל ה מ ן ה ת ו ר ה ה ו א ד ו ק א ב ע ת צ ר ה
-לדעת הרמב״ן.
ג .ה א ו פ ן ש י כ ו ל ה א ד ם ל ה ת ע ל ו ת ב י ו ת ר ד ו ק א מ ת ו ך צ ר ת ו .
מביא
ית׳,
מדברי ספר העקרים
מושיע
משיח
עם
אותם/.בטעם
הדומים
לחבלי
הפסיכולוגים
כהיום
ו ה מ ב י ״ ט דאף
שצריך לכוון רגליו בתפלה) -מדברי
לידה/.עיונים-
אפילו
כאשר גרמו
מעשיהם להביא הצרה
שומרי
גודל
תו״מ
המכשול
-וביאור
ח ו ס ר ר ג י ע ה ו ח ו ס ר ש ל ו ת ה נ פ ש בכל
הרשב״א
והקלקולים
מאמר
חז״ל
בחי׳ אגדות(/.ענין חבלי
המצויים
חכמה
כשמתפללין אליו
בגוים
בזמננו ע״י
התייעצות
תאמין/..במה
ששורה
העולם..
פרק ו:
א .ל מ ה ה ת פ ל ה נ ק ר א ת ״עבודה״..
ב .ת כ ל י ת כל ע נ י ן ה ת פ ל ה ו מ ש ל נ פ ל א ע ל ז ה .
ליקוט
מדברי ה ר א ש ו נ י ם ז״ל ש ע י ק ר ט ע ם ה ת פ ל ה ל ה ו ר ו ת
ומביא
מ ד ב ר י ה מ ב י ״ ט ל מ ה א י ״ ז נ ח ש ב ל ע ז ו ת ל ח ז ו ר ו ל ב ק ש על א ו ת ו ה ע נ י ן כל י ו ם ו כ מ ה פ ע מ י ם
ביום/.דברי
לחטא/.דברי
האבן
והשל״ה
עזרא
הק׳
בביאור
לשון
ש מ א ת ו י ת ״ ש הכל,
״עבודה״
בתפלה/.בהא
הירושלמי שר״כ היה מ ב י ת עלי וזכה לאריכות י מ י ם ע״י
ו ש א נ ו תלויין בו.
דעיון
תפלה
נחשב
התפלה/.שהתפלה מקשרת
עולם
ה ת ח ת ו ן בעליון דוגמת ה ק ר ב ן ) -ר ו ח חיים(/.אם נאנס ונטרדה מ ח ש ב ת ו בעת התפלה שיזהר
עכ״פ
מכאן ולהבא ל ת פ ו ס מ ה ש י ש בידו.
•רק ז:
א .כמה ס י ב ו ת ש ג ו ר מ י ם לבנ״א לזלזל בתפלה והדרך להנצל מזה.
ב .ג ו ד ל ה ח ש י ב ו ת ו ה ת ו ע ל ת ש י ש ב ת פ ל ה ש ל כ א ו ״ א .
ג .ש כ ל ת פ ל ה פ ו ע ל ת ל ט ו ב ה א ף כ ש א י ן נ ר א י ת
ד .ב ג ד ר ת פ ל ת ת ח נ ו נ י ם
הישועה..
ועוד..
עוונותיו..
ה .ה י ג י ע ה ב ת פ ל ה מ כ פ ר ת
ו .ב א י ז ה א ו פ ן יוכל ה א ד ם ל ב ח ו ן א ם מ ת א מ ץ כפי כ ו ח ו א ו ש ז ה ל מ ע ל ה מ כ ו ח ו ת נפשו.
דברי
הקה״י
רבינו
יונה
ז״ל
זצ״ל/.שלא
בביאור
יתפלל
סמיכת
שיעשה
גאולה
הקב״ה
לתפלה/.בענין
כפי
דעתו
מי
ורצונו
שהתפלל
רק
יעורר
הרבה
ולא
רחמים
נענה-
לסלק
דברי
מעליו
הדינים/.עיונים-
השי״ת/.גם
מצד
ראוי
בפסוק
ומו״מ
בדברי
בזמננו ע״י אמונה
פשוטה
ביאור
מ ע ש י ו יכול לפעול
בא א ת ה וכל ביתך אל
ז״ל
מהרח״ו
שצריך
במש״כ
בתפלה
לכוין
מצות
לקיים
וריבוי תפלה יכולים לבטל גזירות קשות/.אפילו מי שאינו
הגזירה/.דברי
בתפלתו לבטל
מקוברין על
הרה״ק
הבעש״ט
מאמר
התיבה..
•רק ח:
א.
מ ה ו הגורם שכ״כ ק ש ה בזמננו לכוין בתפלה.
ב .ע צ ו ת ל ה ת ח ז ק ו ל ה ת ג ב ר ע ל ז ה .
ג .י ד ב ר ב ע נ י ן א מ ו נ ה ו ב ט ח ו ן .
ד .מ ה ו ע נ י ן ה ת פ ל ה מ א ח ר ש א נ ו מ א מ י נ י ם ש כ ל מ ה ש ע ו ב ר ע ל י נ ו ה ו א ל ט ו ב ת י נ ו .
ה .י ב ו א ר איך ה ת פ ל ה ה י א הכלי ל ק ב ל ת ה ש פ ע ו ה ב ר כ ה מן ה ש מ י ם .
ו .כ מ ה נ ח ו ץ לכל א ד ם ל ה ע ת י ר ו ל ה ת פ ל ל על ה ג א ו ל ה ה ש ל י מ ה .
העונש
ביאור
/ביאור
אצל
במדה
כנגד
ב ע ו מ ק דברי
אנשי
אצבעותיו
להתפלל
פועלת
מעשה
ולא
מדה
במה
בזמננו
שנתרבו
הבעש״ט הק׳ במאמר בא
בעת
הרגיש
התפלה/.
וכו׳/.יביא
ו ל ב ק ש ע ל כל
ביאור
מדברי
וחולשות
מחלות
היו
שלא
בעולם.
עדיין
א ת ה וכל ביתך אל ה ת י ב ה / .גודל ה ד ב י ק ו ת הנהוג
הגמ׳
דף
שבת
הראשונים
בההוא
פ״ח
והאחרונים
דבר קטן/.גדר ענין הבטחון) -מהגר״א
דחזייה
גודל
על
ז״ל(/.במה
לרבא
הענין
שחקרו
שנתמעכו
עצמו
להרגיל
איך
הקדמונים
ה ת פ ל ה ל ש נ ו ת ה ג ז ר דין ) -מ ב נ י י ש ש כ ר (
•רק ט:
א.
ע צ ו ת ודרכים להקל על ק ו ש י הריכוז
ב .ע נ י ן ה כ נ ת ה ל ב ל ת פ ל ה
בתפלה..
-חובתה ,מעלתה ,ואופן
הכנתה..
ג .ע ו ד ע צ ה ל ה ק ל ע ל כ ו ו נ ת ה ל ב ב ת פ ל ה . .
ד .ע נ י ן ע ב ו ד ת ה ל ב
בענין
לא
חובת הזהירות בכוונת
עלתה
מש״כ
בידו/.אופן
הראשונים
התפלה/.בענין
מה
בתפלה..
קבלת
ז״ל
הניגון
השמות הק׳/.התועלת
עומ״ש
שיקבל
בעת
בק״ש,
ע״ע
ומביא
מסי״נ
ה ת פ ל ה כדי
בתפלה
ובברכות-
בכוונה/.האדם
ממחשבה
יכול
)מספר
להקל על הכוונה
לבחון
זרה בשעת ק י ו ם
נוחלין(/גודל
ע״י
דרגתו
הרשב״א
בק״ש/.ענין
שהג׳ אחרונות של שמ״ע נחשבין לברכות ש ב ח
יש
והזכות
דברי
התפלה
מ ה ה ש ת ד ל ו ת ל ע ש ו ת מ צ ו ה אף
בתשובה
הזהירות
ולעורר
ש מ ח ת הלב
והודאה/.אופנים
ההתעלות
מלדבר
דברי
בזה,
חול
וגם
קודם
בהקב״ה/.בביאור
ו ע צ ו ת להרגיל ע צ מ ו לכוין
והרווחים
שלו/.תפלה
שהאריך
אם
המיוחס
ע״י
אמירת
להראשונים
הברכות
ז״ל
להנצל
מצוה..
•רק י:
א .ב ע נ י ן כ ו נ ת ה ל ב ב ת פ ל ה ו א י ך ל ק י י מ ה ב כ ל פ ר ט מ ע נ י נ י ה ת פ ל ה ) ו ב י א ו ר ב ב ר כ ת ש מ ע קלנו(..
ב .א ו פ ן א מ י ר ת ה ו י ד ו י ו ג ו ד ל
דברי
הזוה״ק
)מדברי
האריז״ל(/החובה
בהרגשת
חסדי
לכלול
עצמו
כוחי
ועוצם
מעלתה..
בתפלתו
להרגיש
ידי/.דברי
עם
בכל
החזו״א
העניים
עת,
שכל
באמירת
חכמתו
זצוק״ל בגדר
מצות
עוזר
דלים,
ותבונתו
ועוד
הוא
כמה
מהשי״ת,
התפלה/.ליקוט בענין
ה ׳ / .מ ע ל ת א מ י ר ת נפילת א פ י ם ב כ ו ו נ ה / .ב י א ו ר נפלא ב נ ו ס ח א ש מ נ ו שבוידוי..
•רק יא:
א .גודל ק ד ו ש ת ת י ב ו ת ה ת פ ל ה ו ה כ ח הנפלא ה ט מ ו ן
בהם..
ענינים
עד״ז
ובל
יכשל
החיוב
לזכור
ע צ ת ה נ פ ה ״ ח בענין הכונה בתפלה ,ו מ ב י א כמה ע ו ב ד ו ת כמה ה ת ע נ ג ו גדולי ה ד ו ר ו ת ב ת י ב ו ת
ב-ג.
והתפלה..
התורה
ד .ע צ ה ל מ י ש ע ו מ ד ל ה ת פ ל ל ו מ ו צ א א ת ל ב ו ר ח ו ק מ כ ל ה ר ג ש ב ע נ י ן ת פ ל ה . .
ה.
ח ו ב ת הזהירות לדייק בתיבות
אמירת
מעלת
התפלה/.באיזה
שירת
בשמחה/.בענין
שנעשה
מה
אופן היה בוחן הגר״א ז״ל מי ר א ו י ל ה י ו ת
לעולם/.שהמלאכים
מצוה
הים
התפלה..
בודקין
תפלה
כל
אותה
ומעלין
לכל
אדם
עטרת
תפארת
לראשו
ע״י
ת ל מ י ד ו /ש ת פ ל ה על ר ו ח נ י ו ת מ ת ק ב ל ת
מעולם
לעולם/.ביאור
מאמר
ששכר
רז״ל
מ צ ו ה / .א ו פ ן ה ה נ ה ג ה ל מ י ש ס ו ב ל מ ס פ י ק ו ת ו ה י ס ו ס י ם ב א מ י ר ת ת י ב ו ת התפלה..
פרק י״ב:
א.
ח ש י ב ו ת כל ח ל ק מ ח ל ק י ה ת פ ל ה ,ו ה ת ו ע ל ת ש י ש ל כ ל א ח ד מ ח ז ר ת ה ש ״ ץ .
ב .ב ע נ י ן ה ע ו נ ה א י ש ״ ר ב כ ל כ ו ח ו .
הקטורת..
ג .מ ע ל ת א מ י ר ת פ ר ש ת ה ע ק ד ה ו פ ׳ ה ק ר ב נ ו ת ו פ ט ו ם
פרק יג:
א.
השמחה בעבודת התפלה
כיצד.שבתפלה..
ב .א י ך י ק י י ם ה ש מ ח ה ב ח ל ק ה ב ק ש ו ת
ג .א י ז ה ח ל ק י ו ת ר ע י ק ר י ב ת פ ל ה א מ י ר ת ה ש ב ח א ו
ד .ג ו ד ל כ ח א מ י ר ת ה ש ב ח ב ה מ ש כ ת ש פ ע
הבקשות..
וברכה..
ה .איך ירגיל א ״ ע ל ק נ ו ת ב נ פ ש ו ה ע נ י נ י ם הנ״ל.
בדברי
רבנו
שמחה
של
משום
יונה
ז״ל
שברוחניות
מצוה/.גם מי
היראה
והשמחה
שנפשו עגומה עליו
כך/.תכלית י צ י ר ת ה א ד ם כדי ש י ו ד ה
אמירת
הברכות
כל
או״ז/.עבודת
לטובתינו
היא
מתאחדים/.איך
ואינו יכול להיות
לקיים
בשמחה
שיהא
התפלה
א ס ו ר לו לבטל התפלה
וישבח להשי״ת) .ליקוט מחז״ל וראשונים
להמשיך
על
ידם
השפע
הטוב,
מתוך
ומעשה
נורא
ועוד(/טעם
המובא
בספר
ה א ד ם לומר ה ש ב ח ולהתפלל ב פ ש י ט ו ת ולא לכוין עבור השכר והשפע הטוב שיקבל
אחרי
שיעלה
האדם
לדרגות
נשגבות
אסור לו
לעזוב
עי״ז/.
גם
ובענין
מ ה ש י ש ע ו ב ד ו ת מ צ ד י ק י ם ש נ ר א ה כ ס ת י ר ה ל ע נ י ן זה..
פשטות
המצוה
וקיום
ההלכה,
פרק יד:
על הכלל ועל צ ע ר
התפלה
להתפלל
צער
השכינה..
על החולה אפי׳ ה ו א ר ש ע ,וחיוב התפלה
ב ת מ י ד ו ת על ה ת ״ ח /ה א ם מ ו ת ר להתפלל על
ה ש כ י נ ה כ ש ע ד י י ן ל ב ו ר ח ו ק מ ז ה ה ע נ י ן / .ב ז מ נ נ ו ה ח י ו ב י ו ת ר ע ל כל א ח ד ל ש ת ף ע צ מ ו ב צ ע ר
השכינה
לשבח
ו ל ב ק ש על הגאולה )שם בהערה( /.מה שגילו מן ה ש מ י ם ב ט ע ם ש מ ת ע כ ב ה ג א ו ל ה /ט ע ם
במה
השיעור
העליונים
שתפלת הצדיק
שמבטל
עצמו
מתקבלת
לתיבות
ביותר /פעולת הנשמה
התפלה/
למה
לא
תקנו
בעת קיום
בפירוש
בקשות
) מ ס פ ר בן י ה ו י ד ע ( .
פרק טו:
א .התפלה -ק ש ר של
אהבה..
ב .ב א י ז ה א ו פ ן י כ ו ל כ ל א ח ד ל ע ו ר ר ב ל ב ו ה ר ג ש ת ה א ה ב ה לה׳..
ג .א י ך י ת ע ל ה ה א ד ם ב ע נ י ן א ה ב ת ה ׳ ע ״ י כ ל ת פ ל ה א ו ק י ו ם ש ו ם מ צ ו ה .
ד .ל י ק ו ט מ ה ר א ש ו נ י ם ז ״ ל ב מ צ ו ת א ה ב ת ה ׳ .
המצוה
על
ושזה
ת ל ו י כפי
תיקון
העולמות
נחוצה
הערה
בתפוחים
במש״כ
מצות
אהבת
בענין
ה׳/.ביאור
במש״כ
הנצי״ב
ב,ה(
)שה״ש
באשישות
סמכוני
רפדוני
כי ח ו ל ת א ה ב ה א נ י / .ה ד י ב ו ר מ ש פ י ע על הלב י ו ת ר מ ה מ ח ש ב ה / .ד ב ר י רב ס ע ד י ה גאון ז״ל
הרמב״ם
שהעצה
לעורר
האהבה
הוא
לה׳
התבוננות
ע״י
בפלאי
בגדר
הבריאה/.מו״מ
״ ו ב ו ת ד ב ק ״ ) מ ה ר א ש ו נ י ם ו א ח ר ו נ י ם ז״ל(.
פרק טז:
התפלה -סוד היחוד.
שצריך
ל ע ב ו ד בכל כ ח ו על פ ר ט א ח ד ל מ ש ך זמן ,ו ר ק א ח ״ כ ל ה ו ס י ף ו ל ע מ ו ל ע ל פ ר ט נוסף.
פרק יז:
א.
ב י א ו ר הכתוב פנה אל ת פ ל ת הערער ו ח י ז ו ק נפלא הנלמד מזה.
ב .א י ך י ת כ ן ש ד ו ק א ת פ י ל ו ת ד ו ר נ ו י ק ר ב ו א ת ה ג א ו ל ה .
ג .מ ה ש י ש ר א ל ה ם ע ז י ן ש ב א ו מ ו ת ה ו א ב ש ב י ל ע ז ו ת ד ק ד ו ש ה .
אין
השגה
לנו
להתעורר
בעיניו
בכל
באבה״ק,
אך
מ ז ה /הכנעת הלב
מותר
לפרש
לנו
היא יסוד התפלה
מעשיהם
בדרך
וענינה )ליקוט
רמז
ומוסר
מראשונים
מה
שאנו
ואחרונים( /מי
יכולים
ששפל
זוכה ש ת פ ל ת ו מ ת ק ב ל ת ביותר ,ודברי החי׳ הרי״ם בענין א צ ר מ ת נ ת ח נ ם /כ ש א ד ם מתפלל
תפלתו
לבו
נענית
אף
שהכנעתו
באה
מתוך
רק
צרתו/
המבחן
לאדם
שעבודתו
בדרגא
הרצויה.
פרק יח:
סיום:
מ ב ו א ר ב ו כמה כללים נ ח ו צ י ם ה נ ו ג ע י ם לכל ה ח י ב ו ר .
פרק יט:
ליקוט
מספה״ק בעניני תפלה.
ביאור
בדברי ה י ע ר ו ת ד ב ש דמי ש מ ד ת הדין מ ת ו ח ה ע ל י ו אין ת פ ל ת ו מ ת ק ב ל ת כ״כ
מאחרים
שערי
שיתפללו
עליו/.בקושיית
מהר״ם
שיף
ז״ל
למה
צריך
לבקש
״הכניסו
וצריך לבקשדמעותינו״
הלא
דמעה לא ננעלו.
פרק כ:
פרפרת
דרוש נאה בפסוקים בתפלת יצחק ורבקה.
מאריך
בדברי הגר״א ז״ל ו ת ל מ י ד י ה ב ע ש ״ ט ה ק ׳ ש ג ם ב ת פ ל ת י ״ ח אין לכוין ע ב ו ר צורך גשמי א ל א
יתפלל
רק ע ב ו ר השכינה ה ק ד ו ש ה .
מילואים והשלמות
א .בענין ש י ש ל ה ש ת מ ש ב כ ח ה ד מ י ו ן כדי ל ע ו ר ר ה ה ר ג י ש י ם ה ר ו ח נ י י ם .
ב .ב ע נ י ן כ ש א ד ם מ ת ע ל ה ו ע ו ל ה ב ד ר ג א א ע פ ״ כ א ס ו ר ל ו ל ע ז ו ב ה ד ר ג א ה ר א ש ו נ ה .
ג .ב ע נ י ן ה נ ה ג ת ה צ ד י ק י ם ל ה ת פ ל ל ב פ ש ט ו ת א ע ״ פ ש ה י ו ב ק י א י ם ב כ ל ה כ ו ו נ ו ת ו ה י ח ו ד י ם .
ד .ב ע נ י ן ע ב ו ד ת ה א ב ו ת ה ק ׳ ו מ ה י ש ע ל י נ ו ל ל מ ו ד מ ד ר כ י ה ם ב כ ד י ל ל כ ת ב ד ר כ י ה א ב ו ת .
ה .ב ע נ י ן ג׳ ע מ ו ד י ע ו ל ם ,ו י ב ו א ר ב ו כ מ ה י ס ו ד ו ת ח ש ו ב י ם ב ע נ י ן ל י מ ו ד ה ת ו ר ה .
© Copyright 2024