‫בית הכנסת‬ ‫רקע‬ ‫בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬היה הוא מרכז החיים הרוחני של‬ ‫עם ישראל‪ .‬אליו היו מגיעים כל עם ישראל שלוש פעמים בשנה‪,‬‬ ‫ובו היו עובדים את השם ומתפללים אליו‪.‬‬ ‫לאחר חורבן בית המקדש‪ ,‬נוצר צורך להקים 'בית תפילה' שבו‬ ‫יוכל העם להתאסף‪ ,‬להתפלל וללמוד יחד‪ .‬מקור השם 'בית ַהכְּ נֶ ֶסת'‬ ‫מגיע מהשורש כ‪.‬נ‪.‬ס‪ .‬היות ובו 'מתכנסים' האנשים‪.‬‬ ‫"מ ְק ָדּשׁ‬ ‫בתלמוד ובמסורת היהודית‪ ,‬בית הכנסת מכונה גם בשם ִ‬ ‫ְמ ַעט" )=בית מקדש 'קטן'( מפאת קדושתו והשוואתו לבית‬ ‫המקדש‪.‬‬ ‫כיאה לכך‪ ,‬נוהגים לפאר את בית הכנסת‪ ,‬להדר ולקשט אותו‪ .‬רוב‬ ‫בתי הכנסת מעוטרים בציורי קיר מרהיבים או בתבליטים שונים של‬ ‫תכנים יהודיים‪ ,‬כמו סמלי שנים‪-‬עשר השבטים‪ ,‬מנורת המקדש‪,‬‬ ‫לוחות הברית‪ ,‬מגן דוד וכדומה‪ .‬בבתי כנסת רבים מותקנים חלונות‬ ‫זכוכית צבעוניים ונברשות מפוארות המשתלשלות מן התקרה‪.‬‬ ‫היכרות עם בית הכנסת‬ ‫ה"היכָ ל"‬ ‫"ארוֹן ַהקּ ֶֹדשׁ" ‪ֵ -‬‬ ‫ֲ‬ ‫כשאנו נכנסים לבית הכנסת‪ ,‬הדבר הראשון שתופס את עינינו הוא‬ ‫ה"היכָ ל"‪ ,‬לב ליבו של בית הכנסת ועיקר קדושתו‪.‬‬ ‫"ארוֹן ַהקּ ֶֹדשׁ" ‪ֵ -‬‬ ‫ֲ‬ ‫הארון נמצא בקיר המזרחי ובו מונחים ספרי התורה השייכים‬ ‫לבית הכנסת‪.‬‬ ‫ברוב בתי הכנסת נמצא הארון על גבי משטח מיוחד‪ ,‬המכונה‬ ‫"דּוּכָ ן"‪ ,‬הגבוה מעט מן הקרקע‪ .‬אל הדוכן מובילות מספר מדרגות‪,‬‬ ‫ואליו עולים הכהנים לברך את הקהל במהלך התפילות‪.‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫‪9‬‬ ‫בכל קהילות ישראל נוהגים לפאר ולקשט את הארון בעיטורים‬ ‫נאים‪ .‬לשני צידיו מתנשאים בדרך כלל עמודים מרשימים‪ ,‬עשויים‬ ‫שיש או עץ‪ ,‬מעוטרים בסמלים יהודיים ובשאר קישוטים‪.‬‬ ‫ה"פּרֹכֶ ת"‬ ‫ָ‬ ‫"פּרֹכֶ ת"‬ ‫"ארוֹן ַהקּ ֶֹדשׁ" מכוסות בבד משי או קטיפה‪ ,‬הנקרא ָ‬ ‫דלתות ֲ‬ ‫לזכר הפרוכת שהיתה בבית המקדש‪.‬‬ ‫הפרוכת שזורה בדרך כלל בחוטי זהב וכסף ומקושטת במעשי‬ ‫רקמה נאים‪ ,‬כמו לוחות הברית‪ ,‬מגן דוד‪ ,‬כתר תורה או פסוקים‬ ‫שונים מן התורה‪.‬‬ ‫בבתי כנסת רבים ישנה פרוכת מיוחדת‪ ,‬בצבע לבן‪ ,‬עבור הימים‬ ‫שמראש השנה עד יום כיפור‪.‬‬ ‫תּוֹרה"‬ ‫"ס ֶפר ַה ָ‬ ‫ֵ‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬הדבר הקדוש ביותר בעולם‬ ‫"ארוֹן ַהקּ ֶֹדשׁ" נמצא ֵס ֶפר ַה ָ‬ ‫בתוך ֲ‬ ‫היהדות‪ .‬הספר מכיל את הטקסט של חמישה חומשי התורה‪,‬‬ ‫הכתובים על יריעות קלף המעובדות מעור בהמה כשרה‪.‬‬ ‫"סוֹפר‬ ‫ֵ‬ ‫ספר התורה נכתב על ידי סופר מיוחד המכונה בשם‬ ‫ְס ָת"ם"‪.‬‬ ‫ְס ָת"ם ראשי תיבות‪ :‬ספרי תורה‪ ,‬תפילין ומזוזות‪.‬‬ ‫הסופר משתמש בדיו שחור ומיוחד הנעשה לפי 'מתכון' עתיק יומין‪,‬‬ ‫)="קוּלמוֹס"(‪ ,‬תוך הקפדה מוחלטת על‬ ‫ְ‬ ‫וב'עט' העשוי מנוצת עוף‬ ‫צורת האותיות‪ ,‬חלוקת פרשיות התורה‪ ,‬והרווח שיש להשאיר בין‬ ‫אות לאות‪ ,‬בין מילה למילה ובין טור לטור‪.‬‬ ‫היריעות נתפרות אחת לשניה בחוטים העשויים מגידים של בהמה‬ ‫כשרה‪ .‬לאחר מכן מחברים את שני הקצוות לשני גלילי עץ הנקראים‬ ‫"ע ֵצי ַחיִּ ים" וגוללים עליהם את היריעות מימין ומשמאל‪.‬‬ ‫ֲ‬ ‫‪10‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫האשכנזים נוהגים לקשור את היריעות המגולגלות עם חגורה‬ ‫מיוחדת‪ ,‬ולאחר מכן עוטפים את הספר ב'מעיל' נאה‪ ,‬עשוי משי‬ ‫או קטיפה‪ .‬בעדות המזרח‪ ,‬הספר נתון בתוך נרתיק מיוחד‪ ,‬עשוי‬ ‫כסף וזהב או עץ משובח‪.‬‬ ‫נוהגים לפאר ולקשט את‬ ‫ספר התורה‪ .‬בקהילות רבות‬ ‫מתנוסס בראש הספר כתר‬ ‫מהודר או 'רימון' עשוי כסף‬ ‫או זהב‪ ,‬עשיר בפיתוחים‬ ‫ובתבליטים ומעוטר בפעמונים‬ ‫קטנים‪ .‬כמו כן‪ ,‬ישנם הנוהגים‬ ‫לתלות על חזית הספר 'טס'‬ ‫כסף מגולף ומהודר‪ ,‬או 'יד'‬ ‫ספר תורה ספרדי‬ ‫ספר תורה אשכנזי‬ ‫כסף העשויה ממוט קצר אשר‬ ‫בקצהו דמות יד עם אצבע מושטת המשמשת להראות את הכתוב‬ ‫במהלך הקריאה בתורה‪.‬‬ ‫בספר התורה נוהגים כבוד גדול‪ .‬אין מניחים עליו שום דבר‪ ,‬לא‬ ‫נוגעים בקלף בידיים חשופות ‪ -‬אלא בכנף הטלית וכדומה‪ ,‬ולא‬ ‫משאירים אותו פתוח ללא צורך‪.‬‬ ‫ה"תּבָ ה"‬ ‫בימת הקריאה ‪ֵ -‬‬ ‫במרכז בית הכנסת מתנשא 'מבנה' מיוחד‪ ,‬גבוה מן הקרקע‪ ,‬עשוי‬ ‫ימה"‪ ,‬ובפי הספרדים‪:‬‬ ‫"בּ ָ‬ ‫עץ או שיש‪ .‬בפי האשכנזים הוא נקרא ִ‬ ‫"תּ ָבה"‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ברוב בתי הכנסת הבימה מוקפת במעקה ואליה ניתן לעלות בשני‬ ‫דרכי גישה עם מדרגות מימין ומשמאל‪ .‬בקידמת הבימה ישנו‬ ‫שולחן המכוסה במפה עשויה משי או קטיפה‪ ,‬עליו מניחים את‬ ‫ספר התורה בשעת הקריאה בו‪.‬‬ ‫הבימה משמשת גם למקום הדרשה של הרב‪ ,‬או להכרזות שונות‬ ‫בעניני היום‪.‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫‪11‬‬ ‫בבתי הכנסת של הספרדים‪ ,‬משמשת הבימה‪-‬תיבה גם כמקום‬ ‫שליח הציבור )החזן(‪.‬‬ ‫כותל המזרח‬ ‫הקיר המזרחי הוא המקום החשוב ביותר בבית הכנסת‪ ,‬אלא‬ ‫שלעתים הוא לא פונה לכיוון מזרח דווקא אלא לכיוון ירושלים‪.‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬בונים את בית הכנסת כשפניו מופנות לכיוון מקום בית‬ ‫המקדש‪ .‬בשאר חלקי הארץ או בחוץ לארץ‪ ,‬בונים אותו כשפניו‬ ‫לכיוון ירושלים‪.‬‬ ‫ו"עמּוּד ַה ְתּ ִפ ָלּה"‪ ,‬והוא גם‬ ‫"ארוֹן ַהקּ ֶֹדשׁ" ַ‬ ‫ליד כותל המזרח נמצאים ֲ‬ ‫ונכבדי הקהילה או אורחים חשובים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫מקום מושבם של זקנֵ י‬ ‫"עזְ ַרת נָ ִשׁים"‬ ‫ֶ‬ ‫בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬היה מחולק חצר המקדש לכמה‬ ‫)"עזָ ָרה"‬ ‫"עזָ רוֹת"‪ .‬חלק עבור הגברים ֲ‬ ‫חלקים נפרדים‪ ,‬שכונו בשם ֲ‬ ‫אחת לכהנים והשניה לשאר העם( וחלק אחד עבור הנשים‪ ,‬הנקרא‬ ‫"עזְ ַרת נָ ִשׁים"‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫מנהג ותיק זה נמשך גם כיום‪ ,‬בבתי הכנסת‪ ,‬ונוהגים לא לשבת‬ ‫אנשים ונשים יחד‪ ,‬על מנת לשמר את האווירה הקדושה השוררת‬ ‫בבית הכנסת ובכדי שלא יבואו לידי קלות ראש או למעשים לא‬ ‫מתאימים למקום קדוש זה‪ .‬עבור הנשים נבנה מקום מיוחד שקרוי‬ ‫"עזְ ַרת נָ ִשׁים"‪.‬‬ ‫גם היום ֶ‬ ‫עזרת הנשים נמצאת בדרך כלל בצד המערבי של בית הכנסת‪ ,‬עם‬ ‫כניסה נפרדת‪ ,‬כשוילון מיוחד חוצץ בינה לבין 'עזרת הגברים'‪.‬‬ ‫בבתי כנסת רבים היא נמצאת בקומה השניה‪ ,‬מה שמאפשר לנשים‬ ‫צפייה נוחה באירועים המתרחשים ב'עזרת הגברים'‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫"עמּוּד ַה ְתּ ִפלָּ ה"‬ ‫ַ‬ ‫בקיר המזרחי של בית הכנסת מצד ימין של ארון הקודש‪ ,‬נמצא‬ ‫"עמּוּד ַה ְתּ ִפ ָלּה"‪ .‬ה'עמוד' הוא שולחן גבוה בעל משטח משופע‬ ‫ַ‬ ‫מעט‪ ,‬שעליו מניח החזן את הסידור לצורך התפילה‪.‬‬ ‫מקומות ישיבה‬ ‫בית הכנסת מטבעו הוא כמו 'בית שני' לאיש היהודי‪ ,‬ולכן בדרך‬ ‫כלל יש לכל מתפלל מקום קבוע בו הוא יושב במהלך התפילה‪.‬‬ ‫בבתי הכנסת של האשכנזים יושבים כל המתפללים בשורות‬ ‫שורות‪ ,‬כשפניהם לכיוון כותל המזרח וארון הקודש‪ .‬אצל עדות‬ ‫המזרח ניתן למצוא גם מקומות ישיבה המסודרים בצורת 'ח'‬ ‫המקיפה את בימת הקריאה‪.‬‬ ‫ארון ספרים‬ ‫בכל בית כנסת נמצא ארון ספרים שבו ניתן למצוא את ספר‬ ‫ה"סדּוּר"‪ ,‬ובו אינדקס מפורט של התפילות‬ ‫התפילה ‪ -‬הלוא הוא ִ‬ ‫עם מספרי העמודים שלהם‪.‬‬ ‫ה"ח ָמּשׁ" שיעזור לנו לעקוב אחר קריאת התורה‪,‬‬ ‫בארון נמצא גם ֻ‬ ‫ובדרך כלל יהיו בארון גם ספרי קודש שונים עבור לימוד תורה‪.‬‬ ‫קופת צדקה‬ ‫בכל בית כנסת ישנה ֻ'ק ַפּת ְצ ָד ָקה' בה נוהגים לתת מטבע‪/‬ות‬ ‫לצדקה לפני תפילות שחרית ומנחה ביום חול‪ .‬הכסף שמצטבר‬ ‫בקופה יכול ללכת למטרות שונות‪ :‬ההוצאות הרבות של בית‬ ‫הכנסת‪ ,‬משפחות נזקקות או ארגונים שונים‪.‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫‪13‬‬ ‫תפקידים בבית הכנסת‬ ‫הרב‬ ‫הרב הוא המורה והמנהיג הרוחני של הקהילה ותפקידו הוא‬ ‫להדריך ולהורות לאנשי הקהילה את הדרך לחיים יהודיים על פי‬ ‫התורה‪ .‬בשבת הוא ישא דרשה של דברי תורה על פרשת השבוע‪,‬‬ ‫בחגים הוא יְ ַל ֵמּד את ההלכות הרלוונטיות‪ ,‬ובמשך חיי היומיום‬ ‫ינסה גם לסייע ולייעץ לחברי הקהילה‪.‬‬ ‫מקומו של הרב הוא בדרך כלל ליד הקיר המזרחי של בית‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫יח ַה ִצּבּוּר" ‪ַ -‬ה ַחזָּ ן‬ ‫"שׁלִ ַ‬ ‫ְ‬ ‫יח ִצבּוּר" )ובראשי תיבות‪ַ :‬שׁ"ץ( הוא כינוי לחזן בית הכנסת‪,‬‬ ‫"שׁ ִל ַ‬ ‫ְ‬ ‫המכונה כך משום שהוא נשלח על ידי הציבור על מנת 'לייצג'‬ ‫אותם בתפילתם לפני בורא עולם‪.‬‬ ‫ימה" )תלוי‬ ‫ה"בּ ָ‬ ‫"עמּוּד ַה ְתּ ִפ ָלּה" או על ִ‬ ‫מקומו של החזן הוא ליד ַ‬ ‫במנהגים ובעדות השונות( והוא למעשה ה'מנהל' וה'מנצח' של‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫בחלק מהקהילות הוא מתפלל בקול את התפילה כולה‪ ,‬עבור אלו‬ ‫שלא בקיאים בה‪ ,‬ובקהילות אחרות הוא מתפלל יחד עם כל הקהל‬ ‫ה"ק ִדּישׁ"‬ ‫אך מקריא 'קטעים נבחרים' במהלך התפילה‪ ,‬אומר את ַ‬ ‫ה"ע ִמ ָידה" בקול‪.‬‬ ‫וחוזר על תפילת ֲ‬ ‫יח ִצבּוּר" ניתן לכל‬ ‫"שׁ ִל ַ‬ ‫בסגנון הדיבור המודרני של ימינו‪ ,‬הכינוי ְ‬ ‫ה"עמּוּד"‪ ,‬ויכול הוא להיות גם נער צעיר שרק‬ ‫מי שמתפלל לפני ַ‬ ‫"חזָּ ן" לעומת זאת‪ ,‬מיועד בדרך‬ ‫"בּר ִמ ְצוָ ה"‪ .‬התואר ַ‬ ‫אתמול חגג ַ‬ ‫כלל למי שעוסק בכך כמקצוע‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫"חזָּ ן" לכל אורך‬ ‫ב"יַ ֲהדוּתוֹן" שלפניכם בחרנו להשתמש במונח ַ‬ ‫החוברת )למרות שלא מדובר בחזן 'מקצועי'(‪ ,‬בכדי להקל על‬ ‫הקריאה ולהפוך אותה לזורמת יותר‪.‬‬ ‫קוֹרא"‬ ‫ה"בַּ ַעל ֵ‬ ‫תּוֹרה" מתוך ספר‬ ‫"ק ִר ַיאת ַה ָ‬ ‫קוֹרא" הוא אדם שקורא את ְ‬ ‫ה"בּ ַעל ֵ‬ ‫ַ‬ ‫התורה בקול ובמנגינה מיוחדת‪.‬‬ ‫היות ובספר התורה אין סימני פיסוק וניקוד‪ ,‬דורשת הקריאה‬ ‫קוֹרא"‪.‬‬ ‫"בּ ַעל ֵ‬ ‫בקיאות‪ ,‬מומחיות ואימון‪ ,‬שהרוכש אותם נקרא ַ‬ ‫ה"גַּ בַּ אי"‬ ‫ה"גַּ ַבּאי" הוא איש הלוגיסטיקה שאחראי על ניהול ענייני בית‬ ‫ו"בּ ֲע ֵלי‬ ‫הכנסת‪ .‬הוא יקבע את זמני התפילות‪ ,‬ידאג לבחירת חזנים ַ‬ ‫ְק ִר ָיאה" בתורה‪ ,‬ויחלק את ה'כיבודים' השונים במהלך התפילות‪.‬‬ ‫בחלק מבתי הכנסת‪ ,‬ישנה 'וועדת גבאים' הנבחרת מקרב‬ ‫המתפללים‪.‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫‪15‬‬ ‫קדושת בית הכנסת‬ ‫היות ובית הכנסת מהווה למעשה ַ'בּיִ ת חלופי' לבית המקדש‪,‬‬ ‫קדושתו היא גדולה מאוד ויש להתנהג בו בצורה מכובדת וראויה‪:‬‬ ‫‪16‬‬ ‫•‬ ‫לבית הכנסת יש להיכנס בגוף נקי‪ ,‬בגדים נקיים ועם כיסוי‬ ‫ראש )כיפה‪ ,‬כובע וכדומה(‪ .‬בבתי כנסת רבים מצויים כיפות‬ ‫וניתן לחובשם לפני הכניסה‪.‬‬ ‫•‬ ‫אין להיכנס לבית הכנסת 'סתם' כך ללא מטרה‪ :‬לא עבור‬ ‫תפיסת מחסה כשיורד גשם‪ ,‬וגם לא בכדי ליהנות מהמזגן‬ ‫בימי הקיץ הלוהטים‪ .‬אך אם בכל זאת אנו צריכים להיכנס‬ ‫בשביל לחפש דבר מה‪ ,‬יש להתיישב ולומר לפחות פסוק או‬ ‫ה"תּ ִה ִלּים" וכדומה(‪.‬‬ ‫מספר ְ‬ ‫ענין תורני אחד )פסוק ֵ‬ ‫•‬ ‫יש להקפיד על נקיון בית הכנסת‪ ,‬ולהרים מן הרצפה ניירות‪,‬‬ ‫לכלוכים וכדומה‪.‬‬ ‫•‬ ‫בבית הכנסת אין לשבת רגל על רגל‪ ,‬אין לעשן ואין לרוץ‪ .‬אין‬ ‫נכנסים אליו עם אופניים‪ ,‬גם אם יש חשש שייגנבו‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫לא עושים בו 'שוק' למכירת מוצרים וכדומה‪.‬‬ ‫•‬ ‫אכילה ושתיה בבית הכנסת מותרת רק בזמן שיעורי תורה או‬ ‫בעת שמחה של מצוה‪.‬‬ ‫•‬ ‫אין לישון בבית הכנסת‪.‬‬ ‫•‬ ‫יש לכבות או להשתיק את הפלאפון בעת הכניסה לבית‬ ‫הכנסת כדי לא להפריע למתפללים האחרים‪.‬‬ ‫•‬ ‫אין לדבר בבית הכנסת דברים שלא קשורים לתפילה או‬ ‫ללימוד‪ ,‬אפילו שלא בזמן התפילה או קריאת התורה‪.‬‬ ‫•‬ ‫הורים שמביאים את ילדיהם לבית הכנסת צריכים להושיב‬ ‫אותם לצידם ולדאוג שיתנהגו בהתאם לקדושת המקום‪ .‬אין‬ ‫להביא ילדים קטנים שמתרוצצים הלוך ושוב‪ ,‬כדי לא להפריע‬ ‫לשאר המתפללים‪.‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫•‬ ‫גם היציאה מבית הכנסת צריכה להיעשות בצורה מכובדת‬ ‫ולכן אין לרוץ או לצאת ממנו במהירות‪ ,‬אלא בצורה רגועה‬ ‫ונינוחה‪.‬‬ ‫קדושת הספרים‬ ‫גם בספרי הקודש השונים הנמצאים בבית הכנסת ‪ -‬סידורים‪,‬‬ ‫חומשים וכדומה ‪ -‬אנו נוהגים כבוד ושומרים על קדושתם‪ .‬הנה‬ ‫כמה דברים שצריך לשים לב אליהם‪:‬‬ ‫•‬ ‫אין לשבת על כסאות או ספסלים שעליהם מונחים ספרי‬ ‫קודש‪.‬‬ ‫•‬ ‫יש להניח את הספרים עם ה'פנים' כלפי מעלה‪ .‬אם נתקלתם‬ ‫בספר המונח הפוך‪ ,‬יש להופכו חזרה ולדאוג שיהיה מונח‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫•‬ ‫אין לאחסן או 'להחביא' ניירות ודברים אחרים בתוך‬ ‫הספרים‪.‬‬ ‫"גְּ נִ יזָ ה"‬ ‫אסור לזרוק ַלפח ספרי קודש שיצאו מכלל שימוש‪ ,‬אלא להניחם‬ ‫ב"גְּ נִ יזָ ה"‪.‬‬ ‫"גְּ נִ יזָ ה" הוא כינוי ל'מתקן איסוף' מיוחד שלתוכו מכניסים את‬ ‫כל דברי הקודש שיצאו משימוש‪ :‬ספרי קודש ישנים‪ ,‬ספרי תורה‬ ‫או תפילין בלויים‪ ,‬מזוזות פסולות וכדומה‪ .‬כשהמתקן מתמלא‪,‬‬ ‫נלקחת כל התכולה לקבורה באדמה‪ .‬כיום‪ ,‬נמצא מתקן "גְּ נִ יזָ ה"‬ ‫כזה לצד רוב בתי הכנסת‪.‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫‪17‬‬ ‫התפילות‬ ‫מהי תפילה‬ ‫"ל ַפ ֵלּל" = לקוות( היא פניית האדם‬ ‫התפילה )מהשורש פ‪.‬ל‪.‬ל‪ְ .‬‬ ‫ַלבורא‪.‬‬ ‫התפילה יכולה להיות שיח ספונטני‪ ,‬או קבוע‪ .‬תפילה בעל‪-‬פה‪ ,‬או‬ ‫על פי טקסט כתוב‪ .‬ישנה תפילה שבאה מתוך רגש של שמחה או‬ ‫הודיה להשם‪ ,‬וישנה כזו הנובעת מתוך בכי‪ ,‬כאב או צורך דחוף‪.‬‬ ‫התפילה יכולה להיות בקול רם ובצעקה‪ ,‬ופעמים רבות היא באה‬ ‫לידי ביטוי בזעקה אילמת‪ ,‬חרישית‪.‬‬ ‫כך או כך‪ ,‬המכנה המשותף לכולם הוא הקשר הבלתי אמצעי שלנו‬ ‫עם אבינו שבשמים‪ ,‬בורא העולם‪.‬‬ ‫בתחילת היום‪ ,‬מודה האדם לבורא על כך שהחזיר לו את נשמתו‬ ‫חדשה ורעננה‪ .‬לאחר מכן הוא מפליא בשבח הבורא ובעולם‬ ‫הנהדר אותו ברא‪ ,‬נותן לו תודה על כל הטובות שהוא גומל לו‪,‬‬ ‫ומבקש ממנו את כל בקשותיו ומשאלות ליבו‪.‬‬ ‫תפילה כזו‪ ,‬הנאמרת בכוונה ובתשומת לב‪ ,‬מקנה למתפלל תחושה‬ ‫ודאית שכל מאורעות העולם נתונים בידיו של בורא העולם‬ ‫ומנהיגו‪.‬‬ ‫התפילה לנפש היא כמו המזון לגוף‪ ,‬ותפילה אחת מלווה את‬ ‫האדם עד התפילה הבאה‪ ,‬כמו סעודה המשביעה את האדם עד‬ ‫סעודתו הבאה‪.‬‬ ‫מצוה וחובה על כל יהודי‬ ‫להתפלל לבורא העולם בכל יום‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫למה צריך להתפלל?‬ ‫ההסבר הפשוט הוא משום שהתפילה גורמת לנו להכיר במגבלות‬ ‫שלנו‪ ,‬בחסרונותינו כבני אנוש רגילים‪ ,‬ולבקש מהבורא את מה‬ ‫שאנו זקוקים לו‪.‬‬ ‫נתאר לעצמו שאלוקים היה בורא אותנו יחד עם כל הצרכים‬ ‫הנדרשים לקיומנו‪ :‬בריאים‪ ,‬חכמים‪ ,‬עם פרנסה בכבוד‪ ,‬עם ביגוד‬ ‫ומזון בשפע וכדומה‪.‬‬ ‫במצב כזה‪ ,‬היינו יכולים ליפול בקלות לתוך תפיסת עולם מעוותת‬ ‫של ַ'רק ֲאנִ י ַקיָּ ם'‪ ,‬לגאווה חסרת גבולות‪ ,‬שהיתה מסלקת מנפשנו‬ ‫את ההכרה בבורא‪.‬‬ ‫לכן ברא השם את עולמנו באופן כזה‪ ,‬שנצטרך לפנות אליו כשחסר‬ ‫לנו דבר‪-‬מה‪ ,‬ולהודות לו כאשר התמלאה בקשתנו‪.‬‬ ‫אך לאמיתו של דבר‪ ,‬זה ְמ ַס ֵפּק לנו הסבר רק ברובד החיצוני של‬ ‫התפילה‪ .‬האמת הפנימית של הצורך בתפילה הוא עמוק יותר‬ ‫מאשר היחס לתפילה כ'כספומט' לבקשות‪.‬‬ ‫העובדה שאנו פונים לבורא כשחסר לנו משהו היא לא חלילה מין‬ ‫'שעשוע' אלוקי‪ .‬אדרבה‪ ,‬הבורא חפץ להיטיב לכל נברא ולמלא‬ ‫באהבה את כל צרכיו‪.‬‬ ‫אולם המטרה האמיתית‪ ,‬העליונה והעמוקה ביותר‪ ,‬היא שהאדם‬ ‫יכיר את בוראו ויתוודע אליו‪ .‬לכן נברא האדם באופן כזה שהוא‬ ‫מלא חסרונות‪ ,‬כך שעובדה זו גורמת לו לפנות לבוראו וליצור‬ ‫עימו קשר‪.‬‬ ‫העובדה שהבורא ממלא את הבקשה לאחר התפילה‪ ,‬היא דבר‬ ‫צדדי‪ ,‬שהרי גם ללא התפילה היה הבורא יכול למלא את חסרוננו‪.‬‬ ‫עצם התפילה‪ ,‬עצם ַה ְפּנִ יָּ ה והקשר עם הבורא ‪ -‬הם הם התכלית‪ ,‬הם‬ ‫הרווח האמיתי שטמון בתפילה‪.‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫‪19‬‬ ‫נוסח התפילה‬ ‫היות והתפילה היא מצוה שעל האדם לקיים מידי יום ביומו‪ ,‬קבעו‬ ‫חכמינו 'נוסח' אחיד‪ ,‬קדוש וקבוע‪ ,‬שיהווה בסיס לתפילה‪ ,‬בנוסף‬ ‫לבקשות האישיות של כל אחד‪.‬‬ ‫על נוסח תפילה זה‪ ,‬התווספו במרוצת השנים הוספות‪ ,‬מנהגים או‬ ‫שינויים קטנים‪ .‬כך‪ ,‬יחד עם שמירתו המקודשת של הנוסח הקבוע‪,‬‬ ‫נוצרו נוסחאות המקובלות בקהילות ועדות שונות‪ ,‬כל אחד ואחד‬ ‫כפי שקיבל מאבותיו‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬אנו יכולים להצביע על כמה נוסחאות עיקריות המקובלות‬ ‫בקרב הציבור הכללי‪:‬‬ ‫נוסח ַא ְשׁכְּ נַ ז‪ ,‬שראשיתו בצפון צרפת‪ ,‬אך התגבש בגרמניה‪ ,‬ועבר‬ ‫עם חלק מקהילות יוצאי ארצות אשכנז למזרח אירופה‪ ,‬פולין‬ ‫וליטא‪ .‬כיום מתפללים בנוסח זה רוב צאצאי אותם קהילות‪,‬‬ ‫ובכללם‪ ,‬יהודי אמריקה ודרום אפריקה‪.‬‬ ‫נוסח ְס ַפ ְרד‪ ,‬התגבש בתנועת החסידות במזרח אירופה‪ ,‬וכיום הפך‬ ‫לנוסח העיקרי של יהודי פולין ורוסיה‪ ,‬של קהילות רבות בהונגריה‬ ‫וברומניה‪ ,‬וכמובן‪ ,‬של רוב החסידים‪ .‬למרות שמו‪ ,‬הוא אינו נוסח‬ ‫התפילה של היהודים הספרדים‪ ,‬אלא אחד משני נוסחי התפילה‬ ‫המרכזיים של יהודי אשכנז‪.‬‬ ‫מן הגרסאות של נוסח ספרד בולט בייחודו נוסח ַח ַבּ"ד )המכונה גם‬ ‫נוסח ָה ֲא ִר"י זַ "ל(‪ ,‬שנערך על ידי מייסד חסידות חב"ד‪ ,‬רבי שניאור‬ ‫ה"תּנְ יָ א"‪ ,‬שהשמיט את הכפילויות בנוסח‬ ‫זלמן מליאדי‪ ,‬מחבר ספר ַ‬ ‫זה‪ ,‬הקפיד על דקדוקי לשון ושימר את נוסח האר"י המקורי‪ .‬רבי‬ ‫שניאור זלמן גיבש נוסח זה מתוך ‪ (!) 60‬נוסחאות שונות‪ ,‬ו'בנה'‬ ‫אותו בצורה כזו שתתאים לכלל עם ישראל‪.‬‬ ‫נוסח ַה ְסּ ָפ ַר ִדּים וְ ֵעדוֹת ַה ִמּזְ ָרח‪ ,‬נוצר בספרד‪ ,‬קודם גירושם של‬ ‫היהודים משם‪ .‬לאחר גירוש ספרד המפורסם‪ ,‬הגיע הנוסח לצפון‬ ‫אפריקה‪ ,‬למדינות המזרח התיכון‪ ,‬ולכלל היהודים שגרו בארצות‬ ‫‪20‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫האיסלאם‪ .‬כיום‪ ,‬מקובל נוסח זה אצל רוב יוצאי עדות המזרח‪,‬‬ ‫ובקרב הקהילות הספרדיות השונות‪.‬‬ ‫הסידור‬ ‫הסידור‪ ,‬ספר התפילה‪ ,‬הוא אחד מהספרים החשובים ביותר‬ ‫ביהדות והוא מרכז בתוכו את כל התפילות שאנו מתפללים בימי‬ ‫החול‪ ,‬בשבת ובחגים‪ ,‬כל אחד לפי נוסח אבותיו‪.‬‬ ‫הסידור הוא ה'אמצעי הראשי' לעבודת הבורא‪ ,‬בהיותו ַמ ְס ִדּיר‬ ‫וּמ ַס ֵדּר – כשמו כן הוא – את אשר נֹאמר ונבקש‪ ,‬בכל מצב ובכל‬ ‫ְ‬ ‫רגע בחיינו‪.‬‬ ‫מעבר לזמני התפילות‪ ,‬מלווה אותנו הסידור לאורך כל היום‪ ,‬בכל‬ ‫עת ובכל מקום‪ .‬לא רק בבית הכנסת‪ ,‬אלא מרגע הקימה בבוקר‬ ‫)"ק ִר ַיאת ְשׁ ַמע‬ ‫ו"בּ ְרכוֹת ַה ַשּׁ ַחר"(‪ ,‬עד לשעת השינה ְ‬ ‫)"מוֹדה ֲאנִ י" ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ֶשׁ ַעל ַה ִמּ ָטּה"(‪.‬‬ ‫בסידור ניתן למצוא הוספות רבות‪ ,‬שלא קשורות לנוסח התפילה‪,‬‬ ‫"בּ ְרכַּ ת ַה ָמּזוֹן" לאחר‬ ‫כגון‪ :‬ברכות הקשורות לשגרת היומיום ‪ -‬כמו ִ‬ ‫"תּ ִפ ַלּת ַה ֶדּ ֶר‪ "‬לנסיעה ארוכה ‪ -‬לצד ברכות מיוחדות‬ ‫האוכל‪ ,‬או ְ‬ ‫עבור פריחת האילנות‪ ,‬ראיית קשת או ברק‪ ,‬שמיעת רעם ועוד‪.‬‬ ‫קטעי הקריאה בתורה לימי שני וחמישי‪ ,‬פרקי תהלים‪ ,‬משניות‬ ‫של מסכת אבות ועוד‪.‬‬ ‫הסידור מכיל גם קטעי תפילה עבור האירועים המרכזיים בחיינו‪:‬‬ ‫ברית מילה‪ ,‬בר מצוה‪ ,‬חתונה ואבלות‪.‬‬ ‫מתי מתפללים‬ ‫היות והתפילה היא למעשה המזון הרוחני של הנשמה‪ ,‬קבעו‬ ‫חכמינו זכרונם לברכה שיהודי צריך להתפלל לפחות שלוש פעמים‬ ‫בכל יום‪ ,‬כמקביל לזמני התפילות אותם קבעו ‪ -‬על פי המסורת‬ ‫היהודית ‪ -‬שלושת האבות‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב‪:‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫‪21‬‬ ‫אברהם – בבוקר )שחרית(‪ ,‬יצחק – בצהריים )מנחה(‪ ,‬ויעקב –‬ ‫בערב )ערבית(‪.‬‬ ‫בבית המקדש היו מקריבים קרבנות בזמנים אלו‪ .‬כיום‪ ,‬שאין לנו‬ ‫אפשרות כזו‪ ,‬התפילות הם כ'תחליף' לאותם קרבנות שהוקרבו‬ ‫בבית המקדש‪:‬‬ ‫שחרית – כנגד קרבן התמיד של שחר‪ ,‬מנחה – כנגד קרבן התמיד‬ ‫של בין הערביים‪ ,‬וערבית – כנגד הקרבת איברי הקרבנות בלילה‪.‬‬ ‫תפילת מוסף‪ ,‬הנאמרת לאחר תפילת שחרית בשבתות‪ ,‬חגים וראשי‬ ‫חדשים‪ ,‬היא כנגד קרבן מוסף שהוקרב בימים אלו בבית המקדש‪.‬‬ ‫זמני התפילות כיום‪ ,‬משתנים לפי שעוני הקיץ והחורף וזמני‬ ‫הזריחה והשקיעה‪ .‬להלן‪ִ ,‬ציַּ נּוּ בתחילת כל תפילה את זמניה‬ ‫המדויקים‪.‬‬ ‫"כַּ וָ ּנָ ה" בתפילה‬ ‫)"לכַ וֵ ּן"( על פירוש המילים‬ ‫ְ‬ ‫בשעת התפילה‪ ,‬צריך לחשוב‬ ‫שמוציאים מהפה‪ ,‬להתפלל בנחת ובמתינות‪ ,‬ולדעת שאנו נמצאים‬ ‫כעת במהלך שיחה ויצירת קשר עם בורא העולם‪.‬‬ ‫הכוונה היא המרכיב החיוני ביותר בזמן התפילה‪ .‬בלעדיה‪ ,‬נחשבת‬ ‫התפילה כגוף בלא נשמה‪ :‬כל האיברים נמצאים בשלמותם ‪ -‬אך‬ ‫הנשמה איננה‪ ,‬זהו גוף חסר חיים‪ .‬כך גם בתפילה חפוזה ונטולת‬ ‫כוונה‪ :‬כל המילים קיימות ונאמרות‪ ,‬אך אין לב שעומד מאחוריהן‪,‬‬ ‫מילים חסרות חיים‪.‬‬ ‫למרות זאת‪ ,‬גם אדם שהתפלל בלא כוונה‪ ,‬יצא ידי חובת תפילה‬ ‫ולא צריך להתפלל שוב‪ ,‬חוץ מקטעים מסוימים שבהם צריך כוונה‬ ‫ה"ע ִמ ָידה"‪.‬‬ ‫"ק ִר ַיאת ְשׁ ַמע" או תפילת ֲ‬ ‫מיוחדת‪ ,‬כמו ְ‬ ‫‪22‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫מתוך הסידור‬ ‫יש להתפלל מתוך הסידור‪ ,‬גם את אותם קטעים ידועים ומוכרים‬ ‫לנו בעל‪-‬פה‪ .‬תפילה מתוך הסידור עוזרת לנו לא להסיח דעת‬ ‫מכוונת התפילה‪ ,‬וכמובן לא להחסיר בה מילים‪.‬‬ ‫"מנְ יָ ן"‬ ‫תפילה בציבור ‪ִ -‬‬ ‫וב"מנְ יָ ן" ‪ -‬כינוי לקבוצה‬ ‫ִ‬ ‫את כל התפילות צריך להתפלל בציבור‬ ‫של עשרה אנשים יהודים‪ ,‬מעל גיל בר מצוה‪ ,‬שמתקבצים יחד‬ ‫עבור מצווה מסוימת או כדי להתפלל‪.‬‬ ‫ב"מנְ יָ ן" יש מעלה גדולה‪ ,‬ועליה אמרו חכמינו זכרונם‬ ‫לתפילה ִ‬ ‫לברכה שהיא "נִ ְשׁ ַמ ַעת )לפני הבורא( ָתּ ִמיד"‪.‬‬ ‫ישנם חלקים בתפילה שנאמרים רק כאשר מתפללים במנין‪ ,‬כמו‬ ‫תּוֹרה"‪ .‬כשאין אפשרות‬ ‫ו"ק ִר ַיאת ַה ָ‬ ‫"חזָ ַרת ַה ַשּׁ"ץ" ְ‬ ‫"בּ ְרכוּ"‪ֲ ,‬‬ ‫"ק ִדּישׁ"‪ָ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ב"מנְ יָ ן"‪ ,‬ניתן להתפלל גם לבד‪ ,‬אך יש לדלג על קטעים‬ ‫להתפלל ִ‬ ‫אלו‪ ,‬הנחשבים לחלקים המקודשים של התפילה‪.‬‬ ‫תפילה בציבור נערכת בדרך כלל בבית הכנסת‪,‬‬ ‫אך אפשר לקיימה בכל מקום שמותר להתפלל בו‪.‬‬ ‫איפה מתפללים‬ ‫המקום העדיף ביותר עבור התפילה הוא כמובן בית הכנסת‪ ,‬ולכן‬ ‫יש להשתדל להתפלל בו את כל התפילות במהלך היום‪ .‬גם אם‬ ‫אדם 'פספס' את התפילה במנין ונאלץ להתפלל לבד‪ ,‬עדיף לעשות‬ ‫זאת בבית הכנסת‪.‬‬ ‫ראוי לכל אחד 'לאמץ' לעצמו בית כנסת אחד קבוע שבו יתפלל‪,‬‬ ‫והכי טוב לקבוע מקום ספציפי‬ ‫בתוך בית הכנסת בו יֵ ֵשׁב להתפלל‪.‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬ ‫‪23‬‬ ‫כשאין אפשרות להתפלל בבית הכנסת‪ ,‬יש להקפיד שהתפילה‬ ‫תהיה בתוך מבנה או חדר נקי‪ ,‬כך שלא יהיו הפרעות או דברים‬ ‫שיכולים להסיח את דעתנו מהתפילה‪ .‬אין להתפלל במקום שיש‬ ‫בו ריח רע‪ ,‬כגון מי ביוב וכדומה‪ ,‬או בחדר שדלתו פתוחה לכיוון‬ ‫השירותים‪.‬‬ ‫אך גם אם נמצאים בדרך‪ ,‬בנסיעה‪ ,‬ואפילו תחת כיפת השמים‪,‬‬ ‫ניתן למצוא מקום להתפלל‪ :‬ליד עץ מרוחק‪ ,‬בפינת רחוב‪ ,‬בצידי‬ ‫תחנות מרכזיות וכדומה‪ .‬העיקרון הוא‪ :‬עלינו להשתדל למצוא את‬ ‫המקום הכי פחות רועש או מלוכלך‪ ,‬בו נוכל להתרכז ולהתפלל‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫נָ ִשׁים בתפילה‬ ‫למרות שנשים פטורות מכל המצוות שתלויות בזמן‪ ,‬הן חייבות‬ ‫להתפלל קטעים מסוימים מתוך התפילות‪ ,‬היות ותפילה היא גם‬ ‫בקשת רחמים ו'שיחה' עם הבורא ‪ -‬דבר שלא מוגבל ותלוי בזמן‬ ‫מסוים‪.‬‬ ‫"שׁ ַמע יִ ְשׂ ָר ֵאל"‪ ,‬וחשוב שכל אשה ובת‬ ‫הקטע החשוב ביותר הוא ְ‬ ‫"ק ִר ַיאת ְשׁ ַמע"‪.‬‬ ‫תקרא לפחות את הפסוק הראשון של ְ‬ ‫פרטים נוספים יבוארו בהרחבה ב"יַ ֲהדוּתוֹן ‪ַ -‬חיֵּ י ָה ִא ָשּׁה‬ ‫ּהוּדיָּ ה"‪.‬‬ ‫ַהיְ ִ‬ ‫‪24‬‬ ‫יַ ֲהדוּתוֹן‬