מזכר 30 - מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל
מזכר בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל פתח דבר יוני 2011תשע"א | גליון | 30 כתב עת לענייני שואה ,העם היהודי ,אנטישמיות ודמוקרטיה ב ז כ ו ת ניצולי ה ם ש ו א ה ו ת פ ק ידם ב ה ק מ ת ה מ ד י נ ה ו ב י ס וסה פתח דבר משארית הפליטה לכח בונה גיליון זה של "מזכר" ,עומד בסימן תקומתם של שורדי השואה ותרומתם להקמת מדינת ישראל וביסוסה. אחרי סיום המלחמה הנוראה ובמשך תקופה ארוכה ,היו אי הבנות באשר למה שקרה בשואה. לדאבוני ,היו טענות בלתי מוצדקות שהופנו כלפי הניצולים .הבאתו של אדולף אייכמן למשפט בישראל ,ולאחר מכן גם פעילות מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל ,הביאה להבנה נכונה יותר את מה שעבר על שרידי השואה. במשך שנים נאלצנו להשקיע בפעילות למען הגנה על זכויות הניצולים ,להשבת כספם ורכושם ולמתן תנאים הולמים על מנת שיוכלו לחיות בכבוד את שארית חייהם .לצד מאבק זה והצלחותיו ,נרשמה פגיעה בתדמיתם של ניצולי השואה .בחלקים גדולים של הציבור נוצרה סטיגמה שגויה ,לפיה מרבית הניצולים הם נזקקים ועניים. למרות הצער והשכול ,מרבית ניצולי השואה הצליחו לשקם את חייהם ,להקים משפחות ולהשתלב בחברה הישראלית כאנשים יצרניים ותורמים למדינת ישראל. מרכז הארגונים היה שותף ליוזמה שיש לעשות מעשה ולהבליט את תרומת הניצולים לבניינה של המדינה וביסוסה ,על מנת ששרידי השואה יזכו להכרה ולהוקרה לה הם ראויים. הנגיד ,משה זנבר ,העיתונאי והחוקר ,ראול טייטלבאום ואיש התקשורת הבכיר ,צבי גיל הובילו ,בתמיכתנו ,את היוזמה ,וביצעו שורה של מהלכים חשובים שכללו ,בין היתר ,הפקת סרטים על תרומתם של שרידי השואה לתקומת ישראל ,תערוכה בנושא ב"יד ושם" ועוד. גם צה"ל מצדו התגייס למשימה ,כשערך מבצע של הענקת פרח ותעודה לניצול .המדינה מצידה פתחה בשורה של פעולות למתן אות והוקרה לניצולים על תרומתם המשמעותית להקמת המדינה ועיצוב דרכה. אני סבור שיש לקיים מחקר אקדמי מעמיק שיסקור ויתעד את תרומתם האדירה של האנשים ששרדו את השואה והטביעו את חותמם בכל תחום מחיי המדינה :בהתיישבות, בכלכלה ,בעיצוב מערכת המשפט ואופייה של מדינת ישראל כמוסרית ודמוקרטית ,באומנות ובתרבות ובכל שאר תחומי החיים. מחקר כזה יצביע על כך שאלה ששרדו את התופת ,התנדבו להתגייס ולהילחם במלחמת העצמאות ,כאשר לקראת חלקה האחרון ,היוו כ 50%-מהכח הלוחם .הם עשו זאת ימים ספורים בלבד אחרי שעלו ארצה .כולנו כואבים את העובדה שרבים מהנופלים באותה מלחמה היו ניצולים שקיפחו את חייהם למען החייאת המולדת ההיסטורית של העם היהודי. את הפרק הזה ואת הלקחים שדורות ההמשך יכולים להפיק ממנו -חובה עלינו לספר .חובה עלינו לעשות כל שביכולתנו ,כדי שמערכות החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי בישראל יאמצו אותו אל ליבן ויהפכו את נושא התרומה לתקומה לנושא מרכזי בתוכניות הלימוד. כמיליון מצאצאינו חיים היום במדינת ישראל החופשית והדמוקרטית .זהו קודם לכל ניצחון הרוח על החומר ,ניצחון התקווה על הייאוש .גם צאצאינו ממשיכים את הדרך .בראש צה"ל, זרועות הביטחון ,האקדמיה ,המשפט ,הבריאות ,התרבות ובשאר התחומים החשובים ,ניצבים בני הדור השני והשלישי -ועל כך גאוותנו. בתחילת חודש מאי ,נערך כנס הצדעה לתרומת הניצולים להקמת המדינה בבנייני האומה בירושלים .בכנס הושמע נאום מחמם לב מפי ראש ממשלת ישראל ,בנימין נתניהו ,ומאת סגנית השר במשרד לאזרחים ותיקים ,ד"ר לאה נס .האירוע ואמירת התודה מצד קברניטי המדינה הוא אחד משיאיה של פעילות זו. שלכם בנאמנות, נח פלוג 2 דבר המערכת בין דימוי למציאות כשאומרים בארץ "ניצולי שואה" ,הדימוי הראשון שעולה בדעתנו, למרבה הצער ,הוא של אנשים זקנים ,חלקם חולים ,רבים מהם נזקקים. דימוי של ציבור שזכויותיו נגזלות בריש גלי ,ושהמדינה ומוסדותיה מקשים עליו שלא לצורך. למרבה הצער ,אנחנו אומרים ,כי הדימוי הזה עושה עוול לשורדי השואה שעלו ארצה ,מחבל בשיקוף האמיתי של האתוס הציוני ומונע מדורות ההמשך יכולת להביט על חייהם בארץ דרך פריזמה שונה מעט מזו שהם מורגלים בה .מעט מדי אנחנו חושבים על אוכלוסיה זו ,כמי שתרומתה להקמת המדינה וביסוסה לא תסולא בפז .למען האמת ,לולא הלוחמים מביניהם במלחמת העצמאות ,ספק רב אם תוצאותיה היו כפי שהיו. בשלבים המאוחרים והמכריעים של המלחמה היו 50%מהלוחמים מבין הניצולים .וזו ,רק ההתחלה .הם הקימו עשרות קיבוצים ומושבים, מפעלי תעשיה וחברות כלכליות מצליחות ,מצאו את דרכם לצמרת המערכת הביטחונית ,המשפטית ,הכלכלית והאומנותית .בקיצור - מלח הארץ הזאת. כשמתחילם לקרוא וללמוד על פרק התקומה ,קשה לדמיין את פניה של הארץ ללא תרומת השורדים .אך מכיוון שעוצמת משמעותה וגודל היקפה אינם עדיין חלק מהאופן שבו או תופסים את המציאות הישראלית ,נמנעת מהחברה בישראל היכולת להפנים חלק חשוב בתולדות השואה .אותו חלק שיש בו אופטימיות שמקורה בתעצומות נפש הכרוכות עם רעיון .של דבקות בחיים ובטוב שבהם ,מול כל הרוע המאיים עלינו. חובה עלינו לנצור את זכר המתים ,לספר את סיפורי הגבורה של הלוחמים בגטאות וביערות ולהזכיר תמיד את שעשה עמלק הנאצי ליהודים .אבל ,לא נצא ידי חובתנו כחברה ,אם לא נדע לספר את סיפור הגבורה האישי והקולקטיבי של שארית הפליטה שבנתה פה ,לא פחות מאחרים ,את המדינה. מזכר בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל כתב עת לענייני שואה ,העם היהודי ,אנטישמיות ודמוקרטיה יוצא לאור בתמיכת המשרד לאזרחים וותיקים מייסד ה"מזכר": צבי גיל מו"ל: מרכז הארגונים של ניצולי השואה, ועדת הסברה וקשרי חוץ אמיל בוטה ,12ירושלים טל' 02-6231737 יו"ר ועדת הסברה וקשרי חוץ :זאב שוורץ עורך ראשי: אורי ארזי עורך: עמרי מריאן חברי מערכת: ראול טייטלבאום ,לילי הבר ,אלי וולק יעל מור חיים עיצוב ועריכה גראפית: אורלי פיינברג עיצוב קונספט: באדיבות קרן גילרמן הראל תמונת שער אחורי: מזכר בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל פתח דבר מאי 2011תשע"א | גליון | 30 כתב עת לענייני שואה ,העם היהודי ,אנטישמיות ודמוקרטיה בזכותם תוכן העניינים ניצ בהקולימתהשואה ותפקידם המ די נה ובי סוסה חדשות ואקטואליה 4 המאבק להשבת הרכוש 8 שרידי השואה בונים את המדינה 10 שארית הפליטה במלחמת העצמאות 16 תרומת הניצולים לבניית המושבים 22 מקיבוץ גלויות לקיבוצים 26 לוחמי הגטאות -סיפור לדוגמא 30 סקר :מה יודע הנוער על התקומה 34 סיפור התלאות של סיפור התקומה 36 מדור משפטי 39 חדש על מדף הספרים 41 3 בארץ ובעולם הממשלה החליטה: מרכז הארגונים יוכר כארגון היציג של ניצולי השואה ממשלת ישראל החליטה ביום ה 1-במאי, ערב יום השואה ,להכיר במרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל ,כארגון יציג .מדובר בהחלטת ממשלה שהיא המשך להחלטה מספר 2534מיום הארבעה בנובמבר .2007 ההחלטה "מסמיכה את השר לאזרחים ותיקים ,בהסכמת שר האוצר ,להכיר ,באישור הממשלה ,בארגון המייצג את המספר הרב ביותר של ניצולי השואה שהם תושבי ישראל, לרבות ארגון שחברים בו ארגונים המייצגים יחדיו את המספר הרב ביותר של ניצולי השואה שהם תושבי ישראל ,כארגון יציג של ניצולי השואה בישראל" .בפועל מדובר ,אם כן, במרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. בעקבות ההחלטה אמר נח פלוג ,יו"ר מרכז הארגונים" :אנו מברכים את ממשלת ישראל על החלטתה .החלטה זו תאפשר למרכז הארגונים שמאגד 51עמותות וארגונים ,לקיים דו שיח ותיאום עם הממשלה לטובת צרכיהם המיוחדים של ניצולי השואה" .פלוג המשיך ואמר ,כי "החלטה זו תאפשר למרכז הארגונים שמאגד 51עמותות וארגונים לקיים דו שיח ותיאום עם הממשלה לטובת צרכיהם המיוחדים של ניצולי השואה .בכך נגן על זכויות ניצולי השואה ,תוך הידברות ושיתוף פעולה למען שרידי השואה שחיים כאן .מרכז הארגונים ימשיך בפעילותו למיצוי זכויות הניצולים ,בתביעות נוספות להשגת פיצויים ,במאמץ הכולל להשבת הרכוש השדוד בזמן המלחמה וכן בהנצחת זיכרון השואה ומורשתה". בנק לאומי העביר לחברה להשבה 130מיליון שקל עבור עזרה לניצולים פלוג" :אם היינו ממשיכים את המלחמות בבית משפט זה היה נמשך עוד שנים" ביום ה 27.3-נחתם הסכם פשרה בין החברה לאיתור ולהשבת נכסי ניצולי השואה ובנק לאומי ,לפיו ישלם הבנק לחברה סכום של 130מיליון ש"ח .סכום זה כולל 20מיליון ש"ח שהועברו כבר ב .2007-יתרת הסכום110 , מיליון שקלים ,תועבר בקרוב לידי החברה, אשר תשתמש בו לצורך סיוע לניצולי שואה. חלקו יועבר ליורשי נספים אשר יוכיחו את זכאותם .בהודעה שפרסמה החברה לאיתור והשבה נאמר כי "ההסכם מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיה של החברה לאיתור והשבה כלפי קבוצת הבנק ,ואין בחתימתו משום הכרה של הבנק בתביעה מתביעות החברה או בטענה מטענותיה". יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה ונשיא אושוויץ הבינלאומי ,נח פלוג ,בירך על ההסכם ואמר" :יש היום בארץ 200אלף ניצולי שואה שחלקם נמצא במצב קשה ביותר .מדובר בעיקר 4 באותם אלה שהגיעו לארץ מרוסיה ,אותם פליטים שנאלצו לברוח מהכיבוש הנאצי''. עוד הוסיף ואמר ,כי הוא מקווה שכל הכספים יגיעו לניצולים נזקקים שעדיין חיים בתוכנו. "העניין הזה כבר נמשך שנים ,רוב הניצולים שעדיין בחיים הם אנשים זקנים ,חלקם חולים, והם צריכים עזרה ותרופות .אם היינו ממשיכים את המלחמות בבית משפט זה היה נמשך עוד שנים .טוב שהגיעו איתם לפשרה''. כמו כן אמר עוד ,כי הוא מקווה שיימצא פתרון בעתיד גם לסוגיית נכסי הנספים במדינות אירופה" .הנאצים רצחו משפחות שלמות, שהותירו אחריהן רכוש רב וחשבונות בבנקים. לצערי לא כל המדינות באירופה משתפות איתנו פעולה .מדינות מערב אירופה ,כמו הולנד ,צרפת, בלגיה ושוויץ העבירו את הכספים ,אבל יש מדינות שעדיין לא החזירו ,כמו פולין וליטא ,ויש כאלה שהחזירו חלקית כמו רומניה". גרמניה התחייבה להעביר 564מיליון דולר למימון תוכנית סעד רפואי ורווחה לניצולי שואה ממשלת גרמניה התחייבה ב 4-באפריל להקציב מסגרת רב-שנתית בסכום של 564מיליון דולר ,למימון תוכנית סעד רפואי ורווחה לניצולי שואה זקנים וחולים .ההסכם שנחתם בין נציגי משרד האוצר של ממשלת גרמניה ונציגי ועדת התביעות הוגדר כהסכם "היסטורי" ביצוע ההקצבה יתפרס על פני שלוש שנים .התשלום הראשון בסך 177מיליון דולר יבוצע ב .2012-בשנת 2013תעביר ממשלת גרמניה תשלום של 191מיליון דולר ובשנת 2014יועברו 196מיליון דולר נוספים .במסגרת ההסכם תחול גם עליה בגובה התשלומים החודשיים של שתי תוכניות פנסיה לניצולי שואה. על פי ההסכם ,תעביר ועדת התביעות את כספי ההקצבה החדשה לסוכנויות סעד ברחבי העולם המספקות סיוע ביתי ועזרה חיונית לניצולי שואה זקנים וחולים על בסיס יומי .בין אלה נכללים :צורכי מזון ,ביגוד ושירותי רווחה אחרים .הכל ,במטרה להקל על חייהם של ניצולים מזדקנים ולאפשר להם להישאר בבתיהם. "לנוכח העובדה שמקורות מימון התגמולים לניצולי שואה זקנים וחולים הידלדלו ,ההסכם שהושג הוא חיוני כדי לספק את צורכיהם הגדלים של ניצולים אלה" ,אמר יוליוס ברמן יו"ר ועדת התביעות והוסיף" :ההסכם יספק לניצולים ולסוכנויות את הנדרש להם למשך השנים הבאות". סטיוארט אייזנשטדט ,העומד בראש הפרויקט אמר" :פעם נוספת הוכח כי הממשלה הגרמנית מכירה באחריותה ההיסטורית לסייע לניצולי השואה היהודים בשנות חייהם האחרונות"'. בארץ ובעולם חדש :לחצני מצוקה במסגרת קהילה תומכת הקרן לרווחת נפגעי השואה בישראל הודיעה, כי החל מה 15.5.2011-לא תקבל יותר בקשות חדשות ללחצני מצוקה .בהודעה נאמר עוד ,כי ניצולים שכבר מקבלים לחצני מצוקה במימון הקרן יוכלו להחליט האם לעבור לקהילות התומכות ולממן זאת בהתאם לכלליהן ,או להמשיך ולקבל את הלחצנים דרך הקרן. בקרן מסבירים את השינוי בהצלחה המתמשכת של תוכנית הקהילות התומכות ,הנותנות בנוסף ללחצן המצוקה מענה מורחב לשירותים חיוניים בסביבת המגורים .משרדי האוצר והרווחה החליטו ,כי משאבי התמיכה יופנו מעתה לטובת הקהילות התומכות המופעלות בשיתוף ג'וינט-אשל ומשרד הרווחה. מטרת התוכנית היא מתן רשת ביטחון לשירותים תומכים לזקנים הגרים בבתיהם ומעוניינים להמשיך לגור בהם כגון :שירותים טיפוליים ושירותים חברתיים .סל השירותים הבסיסי הניתן לחברי הקהילה כולל :תיקונים קלים ,הזמנת בעלי מקצוע ומעקב אחר עבודתם ושכרם ,ליווי לטיפול רפואי ,לחצן מצוקה, הזעקת רופא ואמבולנס 24שעות ביממה במחיר סמלי לרבות אמבולנס המאושר על ידי הרופא, השתתפות בפעילות חברתית במועדון ציבורי, הכוללת הרצאות ,חוגים מפגשים ואירועים מיוחדים לחברי התכנית ,ייעוץ והכוונה מגורמים מקצועיים עירוניים וממלכתיים בנושא מיצוי זכויות ונושאים אחרים ,ומפגש עם מתנדבים בקהילה ומחוצה לה. כמו כן נכללים במסגרת השירות הקהילתי גם שירותים נוספים שאפשר לקבל תמורת תשלום נוסף ובהם :טיפול אישי ,ניהול משק הבית ,ארוחות חמות ,הסעות ,כביסה ושירותים אחרים לפי דרישה .מבחינת מימון ההשתתפות בקהילה התומכת -משרד הרווחה נותן סבסוד המאפשר מתן הנחות לזקנים מעוטי הכנסות לפי מבחני הכנסות שקבע המשרד .לפי אותם מבחנים ,גובה ההשתתפות העצמית לחודש הוא 45ש"ח בלבד לחודש ברמת ההכנסה הנמוכה ביותר 59 ,ש"ח לרמת ההכנסה הבינונית ומלוא ההשתתפות למי שהכנסתו נמוכה יותר. חשוב גם לציין ,כי ניצולי שואה נזקקים עשויים להיות זכאים לסבסוד נוסף של 25 ש"ח בחודש מועידת התביעות אם הם עומדים בקריטריוני הזכאות לסבסוד מטעם משרד הרווחה .לשם דוגמה -ניצולי שואה נזקקים אשר עומדים במבחן ההכנסה הנמוך ביותר של משרד הרווחה יוכלו לשלם השתתפות עצמית של 20ש"ח בחודש בלבד במקום 45ש"ח. את רשימת הישובים שבהם פועלת קהילה תומכת אפשר לקבל במשרד הרווחה .מהקרן לרווחה נמסר ,כי ניצולי שואה המתגוררים במקומות שאין בהם קהילה תומכת יוכלו להמשיך ולפנות לקרן לקבלת לחצני מצוקה. זעם בישראל על הודעת ראש ממשלת פולין כי לא ישיב רכוש שנשדד בשואה התאחדות יוצאי פולין בישראל שיגרה מכתב זועם לראש הממשלה טוסק בעקבות הודעתו כי ממשלתו החליטה לדחות את התהליך הכרוך בהשבת הרכוש היהודי השדוד" .דבריך עוררו כאב רב בקרב יוצאי פולין ששרדו את השואה" הידיעות המגיעות מפולין בדבר עיכוב תהליכי השבת הרכוש היהודי לבעליו עוררו זעם רב בישראל, כמו גם התבטאויות בעלות אופי אנטישמי ברחוב הפולני .הודעתו האחרונה "יום אחד כל זה של ראש ממשלת פולין, יהיה שלך בני". פרסום אנטישמי דונלד טוסק ,כי תהליך בעיתון"אנגורה" השבת הרכוש יעוכב בשל העול העצום שיטיל על כלכלת ארצו הנמצאת בקשיים ,הביאה את לילי הבר ,יו"ר התאחדות יוצאי פולין בישראל ,להעביר אליו מכתב נזעם. "אנו ,יוצאי פולין החיים בישראל ,קראנו בתדהמה, בכאב ובאי נחת את הודעתך" ,כתבה הבר ,לראש הממשלה טוסק" .כידוע לך ,מדובר ברכוש שהיה שייך לאנשי הקהילה הגדולה ביותר שחיה באירופה במשך מאות שנים ,ואשר תרמה רבות לתרבותה של פולין ולביסוסה הכלכלי והרוחני .מיותר לציין כי קהילה זו נרצחה על אדמת פולין ,ומתוך שלושה וחצי מיליון יהודים שרדו לאחר המלחמה כ 350,000-איש .רכושם של היהודים בפולין ,שכלל נדל"ן ,נכסים פיננסיים ,חפצי אמנות ועוד ,נשדד מהם על ידי הגרמנים ולא הוחזר לבעליו במשך 65 השנים שחלפו מתום המלחמה". הבר כותבת בכאב ,כי "דבריך ,אשר הגיעו לידיעתנו באמצעות התקשורת העולמית ,עוררו כאב רב בקרב יוצאי פולין ששרדו את השואה. במשך עשרות שנים חשנו כי ממשלת פולין עושה מאמץ כן ואמיתי להחיש את התהליך הכרוך בהחזרת הרכוש שנשדד מהיהודים ,כפי שעשו זאת מדינות אירופאיות נאורות .היום ,אנו חשים כי אין בדעת הממשלה הפולנית להגיע להסדר ראוי ומוסרי שיעשה צדק עם הקורבנות" .בהמשך מבקשת הבר מטוסק לחזור בו מהודעתו: "אנו מבקשים ממך ,כמי שעומד בראש ממשלת פולין ,כי ממשלתך תעשה מעשה היסטורי ותפעל לתיקון העוול ההיסטורי ועושק העם היהודי על אדמת פולין .בקשתנו היא בראש ובראשונה מחויבת מבחינה מוסרית .יהיה זה נכון ,נבון וצודק, לעשות זאת כל עוד שרידי השואה חיים .כך הצדק יעשה בעיתו .בסיום מכתבה היא מציעה לקיים פגישה עם ראש הממשלה הפולני או עם כל גורם אחר שיבחר" ,על מנת לסיים את הנושא הכאוב והמביך באופן שיפתור את הנושא". 5 המאבק להשבת רכוש למה לא מחזירים הפולנים את הרכוש היהודי? השבת הרכוש היהודי בפולין ,היא סוגיה המהווה רק חלק ממאבק פוליטי-כלכלי המתחולל בפולין בימים אלה .במרכזו של המאבק עומדת התביעה להחזיר לבעלות פרטית את הרכוש שהולאם על ידי השלטון הקומוניסטי לידי בעליו החוקיים. לילי הבר ,שהשתתפה בכנס ,מסבירה מדוע התהליך מתעכב ,מי הכוחות הפעילים במאבק ובאיזה היקף של רכוש מדובר מאחדים כוחות .ראשי הארגונים של בעלי הרכוש הפרטי בפולין מאות חתימות על מסמך מחאה לשלטונות הפולניים נאספו בכנס השלישי של ארגונים של בעלי רכוש שהולאם על ידי השלטונות הפולניים, שהתקיים במחצית מאי בוורשה .הכנס נערך במחאה על דבריו של שר האוצר הפולני ,אשר הודיע כי בשל קשיים כספיים "תדחה למועד לא ידוע כל הפעילות בנושא של הסדרת ההפרטה מחדש רכוש מולאם" .המשתתפים פנו אל נציגיהם בפרלמנט בתביעה ליישם את הליכי החקיקה על מנת לאפשר לאזרחי פולין להיות בעליהם של רכוש ,שכן עד היום לא נפתרה בעיית הרכוש שהולאם במהלך 45השנים של השלטון הקומוניסטי (.)1989-1944 בין המשתתפים היו נציגים של הארגון הכללי של בעלי רכוש בפולין ,נציגי הארגונים של בעלי בתי המרקחת ,היערות והמפעלים שהולאמו, ארגון בינלאומי לבעלות על רכוש שמשרדיו הראשיים נמצאים בבריסל ,וכן 'הועדה להשבת רכוש מן השואה' שמושבה בארה"ב. יהודה עברון ,נשיא 'הועדה להשבת רכוש מן השואה' ,הזכיר כי בכנס הקודם שנערך בשנת ,2008הבטיחו נציגי האופוזיציה (שהיום הם בשלטון) ,למצוא פתרון נאות לסוגיה" .מסתבר שהיו אלה הבטחות ריקות מתוכן .הממשלה הפולנית הפוסט-קומוניסטית חייבת לתקן 6 את העוולות של השלטונות הטוטליטאריים ששלטו כאן בעבר ,השלטון הנאצי והשלטון הקומוניסטי" ,אמר עברון. מר דוד פלג ,יו"ר איל"ר ולשעבר שגריר ישראל בפולין ,הוסיף כי היהודים אינם מבקשים חקיקה נפרדת או פתרון ייחודי להם. "הפתרון צריך להיות פתרון כללי ,שכמובן יכלול גם את היהודים" ,אמר פלג. ד"ר אנתוני פלדון ,יו"ר ארגון בעלי מפעלים בפולין ,אמר כי פולין לא תהיה למדינה מודרנית ומפותחת עד שלא תפתור את בעיית הבעלות על הרכוש ,הנשלטת עדיין על ידי התפיסה הקומוניסטית שאינה מבחינה בין הרכוש לבין הבעלות עליו .פלדון הוסיף ואמר שבעיית הרכוש שהיה בבעלות יהודית צריכה להיפתר במסגרת הפתרון הכללי של בעיית הרכוש הפרטי בפולין. לדבריו ,למעלה מ 85%-מהרכוש שהולאם היה בבעלות פולנים ורק פחות מ 15%-ממנו בבעלות יהודים" .היהודים היו אזרחי המדינה ,ולא יתכן שרכושם לא יוחזר להם" ,אמר פלדון. חבר הסיים הפולני ,ד"ר ארתור גורסקי, שהשתתף אף הוא בכנס ,אמר כי כל הניסיונות למצוא פתרון מוסכם על הצדדים בנושא השבת הרכוש עלו בתוהו ,עד כה בשל העובדה שהפוליטיקאים אינם מעוניינים לפעול לשינוי הסטטוס-קוו שנוצר .לדבריו" ,ברור לכל כי לא מדובר בסכומים שפולין לא יכולה להקצות לנושא ,אך בשל הבחירות המתקרבות ,מעדיפים הפוליטיקאים להתחמק מהנושא". בניסיון לפתור את הבעיה ,הציע כבר נשיא פולין לשעבר ,אלכסנדר קוושניבסקי ,כי התובעים יפנו לבתי המשפט בפולין ובשטרסבורג" .מסתבר", אמרה עורכת דין שהשתתפה בדיון" ,כי בגלל שיטת החוק הפולנית ,שאינה מתבססת על תקדימים ,הפנייה לבתי המשפט אינה מאפשרת פתרון כולל ,אלא מאלצת כל אחד לפנות לבית המשפט בנפרד ,ובתי משפט שונים עשויים לפסוק בצורה שונה לגבי מצב זהה". מדבריו של מירוסלב שיפובסקי ,יו"ר הארגון הכלל-פולני של הארגונים הדורשים את החזרת הרכוש עולה ,כי מבדיקה שנערכה על ידם ,ערך הרכוש שהולאם הוא כ 100-מיליון זלוטי (בערכים נומינליים) והוא כולל ,בין היתר ,כ 400-אלף מפעלי תעשיה 18 ,מיליון דונם של שטחי יער, 27מיליון דונם של אדמה 57 ,אלף אגמים 12 ,אלף דורש את תיקון העוול .יהודה עברון אחוזות וארמונות וכ 1,500-בתי מרקחת .לאלה יש להוסיף חפצים בעלי ערך היסטורי או אמנותי שנבזזו -הכל ללא כל פיצוי לבעלים .שיפובסקי הוסיף כי לא יתכן ש 21-שנה לאחר שפולין הפכה לדמוקרטיה ,טרם נמצאה הדרך להחזיר לאנשים את הרכוש שהם ואבותיהם עמלו עבורו ,בעוד שהמדינה מרוויחה סכומי עתק מהרכוש המולאם. המאבק להשבת רכוש פרוייקט חדש לאיתור רכוש יהודי פרויקט HEARTהוא יוזמה בינלאומית חדשה לזיהוי רכוש אישי של יהודים שהוחרם בידי הנאצים. מאגר המידע כולל כבר עתה מידע על יותר מחצי מיליון נכסים .עד כה נרשמו מעל 750אלף כניסות לאתר הפרויקט שאול פריאל מטרת הפרויקט אשר שותפים לו הסוכנות היהודית וממשלת ישראל באמצעות המשרד לאזרחים ותיקים ,היא לאתר יחידים בעלי תביעות פוטנציאליות לרכוש ולנכסים פרטיים שלא התקבל תמורתם שום פיצוי לאחר תקופת השואה .מאז השקתו בחודש פברואר השנה ,נרשמו יותר מ 750-אלף כניסות לאתר האינטרנט של הפרויקט ,וכ 50-אלף מהפונים ביקשו מידע ופרטים נוספים .כך נמסר על ידי מנהליו במסיבת עיתונאים שנערכה בתחילת חודש מאי בניו יורק ,לרגל השקתו בצפון אמריקה. בארכיב הנמצא באתר הפרויקט מתפרסם מאגר מידע הכולל רשימה של למעלה מחצי מיליון נכסים שהיו בבעלות יהודים באירופה לפני מלחמת העולם השנייה .המאגר מאפשר למשפחות לזהות נכסים שהיו שייכים ליקיריהן לפני השואה ,ועל ידי כך להתחיל בהשבת הרכוש. בדברי ברכה שהוקרנו בווידאו במהלך מסיבת העיתונאים ,אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו" :זאת יוזמה מבורכת וחשובה. זהו מאמץ נגד השעון .בכל שבוע נפטרים ניצולי שואה והחזרת הרכוש היהודי הופכת למשימה קשה יותר .אסור לנו להניח לרכוש היהודי הגזול להעלם .זאת הזדמנות לעולם להוכיח את אחריותו המוסרית". לדברי בובי בראון ,מנכ"ל פרויקט הארט, "הפרויקט הוקם כיוזמה שמטרתה להגיע לאלה שאת כאבם לא נוכל להבין לעולם ,אך נוכל לעזור להם בתהליך איסוף מידע ,בתקווה כי הדבר יעזור להם להשיב לעצמם את מה ששייך להם על פי הצדק". אניה ורחובסקאיה ,מנהלת הפרויקט, הסבירה כי "אין צורך להציג ראיות לבעלות על הרכוש כדי להיות זכאים לקבלת פיצוי עבורו. כל אדם המאמין שהיה בעליו או המוטב של רכוש כזה צריך למלא את שאלון". בשלב זה מתמקד הפרויקט באיתור יחידים "בעת הזאת עלינו לפעול כמיטב יכולתנו כדי לתת לגיבורים אלה את מה שנשלל מהם במשך זמן כה רב.לפצותם בשל הפגיעה הקשה מנשוא שממנה סבלו כפרטים וכקהילות ,משעה שהוחרם רכושם" .בובי בראון ,מנכ"ל פרויקט הארט בעלי תביעות פוטנציאליות בנוגע לסוגים הבאים של רכוש פרטי שלא התקבל תמורתו פיצוי לאחר תקופת השואה: • רכוש פרטי הנמצא במדינות שהיו בשליטת הכוחות הנאציים או מדינות הציר במהלך תקופת השואה. • רכוש פרטי שהשתייך ליהודים כפי שהוגדרו על ידי חוקי הגזע הנאצים ומדינות הציר. • רכוש פרטי שבמהלך השואה הוחרם ,נבזז ,או נמכר בכוח על ידי הנאצים או מדינות הציר. המגבלה היחידה להגשת בקשה היא קבלת פיצוי על ידי הקורבן או על יד יורשיו עבור אותו רכוש מסוים לאחר תקופת השואה. במידה ופיצוי כזה התקבל בעבר ,אין הם זכאים לפיצוי נוסף בגין אותו רכוש .הרכוש שבגינו ניתן לקבל פיצוי במסגרת הפרויקט כולל רכוש פרטי מכל הסוגים: • נכסי דלא ניידי -רכוש שלא ניתן להזיזו מבלי לגרום להריסתו או לשינוי צורתו .רכוש זה כולל פריטי נדל"ן כגון קרקע לאחר פיתוח, המבנים שעל אותה קרקע וקרקע ללא מבנים. • נכסים ניידים -כל רכוש שניתן להעבירו ממקום למקום ,כולל חפצי אמנות ,יודאיקה, בעלי חיים ,כלים מקצועיים ,מתכות ואבנים יקרות ,תכשיטים ורכוש נייד אחר. • קניין אישי לא מוחשי -קניין אישי שלא ניתן להעבירו ,לגעת בו או לחוש אותו ,אך הוא בעל ערך .בין אלו ניתן לכלול מסמכים סחירים כגון מניות ,אגרות חוב ,פוליסות ביטוח ,חשבונות חיסכון ,פטנטים רשומים ,פוליסות נדוניה ורכוש אישי אחר שאינו מוחשי ,כולל חובות והתחייבויות כגון הלוואות ומשכנתאות שטרם נפרעו. לצורך קביעת זכאות ,הופעל תהליך פשוט .כל מה שנדרש הוא מילוי השאלון הנמצא באתר האינטרנט http://www.heartwebsite.org ניתן גם לשלוח הודעה לאניה ורחובסקאיה במייל [email protected] :או להתקשר לטלפון.+1-414-961-7417 : 7 מצדיעים לניצולים 8 תודה לניצולי השואה מעל 2,000ניצולי שואה השתתפו בערב הצדעה שעמד בסימן תרומת הניצולים להקמת המדינה ושגשוגה | עמרי מריאן | מדינת ישראל ובני הדור השני והשלישי אמרו תודה לניצולי השואה על תרומתם להקמת המדינה וביסוסה .בטקס שנערך בבנייני האומה בירושלים במעמד סגנית השר לענייני גמלאים, ד"ר לאה נס ושר המשפטים ,פרופסור יעקב נאמן ,השתתפו למעלה מאלפיים ניצולי שואה ויותר מאלף מוזמנים אחרים ,בהם גם מאות חיילי צה"ל .כראוי ,שרתה בין המוזמנים אווירה של חג ושמחה ,ולא של תוגה .טקס זה ,שאף שודר במלואו בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית ,ראוי לו שיתקיים מדי שנה ,ממש כמו שנוהגים לציין את יום השואה ואת יום הזיכרון .למרות כל השנים שעברו ,עדיין לא נמצאה הדרך להעלות כראוי על נס את תרומת הניצולים להקמתה וביסוסה של המדינה. בפתח הטקס הובאה ברכה משודרת של ראש הממשלה ,בנימין נתניהו ,שאמר" :העם כולו משתתף ברצון לאפשר חיים בכבוד לשארית עמנו .אנחנו עדיין לא מכירים די בתרומה הכבירה של הניצולים להקמת המדינה. חלקם נפלו בקרבות ,אחרים חוו את מאורעות השואה והמלחמות ויכלו להם .אלה ששרדו, המשיכו לתרום לכל מערכות החיים בישראל, ביישובה ,במקצועות חופשיים ,בכלכלה, במחקר בתרבות ובאומנות .אנו מבקשים להצדיע לכם על תרומתכם להקמתה ,שגשוגה והצלחתה של המדינה .אין מי שמבטא יותר מכם את המושג 'משואה לתקומה'". נח פלוג ,יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל ,אמר למוזמנים" :אירוע זה בא להצדיע ,להוקיר ולהעריך את השתלבותם של ניצולי השואה בהקמת ,המדינה ואת תרומתם לחברה הישראלית .ניצולי השואה שבחרו להתחיל את חייהם מחדש בארץ ישראל לא ביקשו לשקוע בעצב וביגון משתק. הם גם לא בחרו בנקם .אנו ,חצי מליון בני אדם, אודים מוצלים מאש ,היינו חלק מגל העלייה שהייתה לו תרומה רבת משמעות לישראל. לא רבים יודעים כי במלחמת העצמאות, קרוב למחצית מהכוח הלוחם היו ניצולי שואה .מרביתם לא התנסו בלחימה ועברו ישר מהאוניות לשדה המערכה. מצדיעים לניצולים וגזענות .ברצוני להודות לכל הנוטלים חלק בארגונו של כנס חשוב זה ,ובמיוחד לחברנו, צבי גיל ,שהגה את הרעיון ודחף למימושו". פלוג" :ניצולי השואה שבחרו להתחיל את חייהם מחדש בארץ ישראל לא ביקשו לשקוע בעצב וביגון משתק .הם גם לא בחרו בנקם .אנו ,חצי מליון בני אדם ,אודים מוצלים מאש ,היינו חלק מגל העלייה שהייתה לו תרומה רבת משמעות לישראל" מימין :שר המשפטים ,פרופ' יעקב נאמן ,סגנית השר לאזרחים ותיקים ,ד"ר לאה נס ויו"ר יד ושם ,אבנר שלו "זו אחת הסיבות שמספר הניצולים שנפלו בקרבות היה כמעט כפול מאשר הוותיקים והצברים שקיפחו חייהם למען המולדת. אנו עדיין מתעדים את הזיכרונות ואת שנות האימה כדי שזכר השואה ילמד ולא ישכח. הד"ר לאה נס ,סגנית השר לאזרחים ותיקים, אמרה בדברי ברכתה כי "ניצולי השואה השתלבו בכל אבני היסוד של המדינה הצעירה בהקמתה -מעפילים ,גיבורי המחתרות וגיבורי צה"ל ,מייסדי החינוך והתרבות בישראל ,אנשי הכלכלה ,המשפט ,המסחר והתעשייה .כל אחד בעשייה לביתו ,לקהילה ולחברה רקם במו נתניהו" :אלה ששרדו ,המשיכו גם לתרום לכל מערכות החיים בישראל ,בהתיישבות, בכלכלה ,במחקר בתרבות ובאומנות .אנו מבקשים להצדיע לכם על תרומתכם להקמתה ,שגשוגה והצלחתה של המדינה .אין מי שמבטא יותר מכם את המושג 'משואה לתקומה'" "בגאווה אני אומר היום ,כי תרומתם של ניצולי השואה בצבא ובביטחון ,בחקלאות ובהתיישבות ,במדע ,בתרבות ,בכלכלה, במשפט ובאמנות הייתה אדירה .היינו שותפים פעילים בביסוסה של ישראל כמדינה יהודית ,מוסרית ודמוקרטית .הקמנו משפחות וראינו חובה וגם תוקף מוסרי לשאת את משא הזיכרון .ביקשנו להיות שותפים מובילים ומלאים בהנצחת השואה .השתתפנו במלאכת המחקר ,התיעוד וההנצחה והקמנו את 'יד ושם' ,לוחמי הגטאות ,משואה ,יד מרדכי וכו'. "מביטים בגאווה על שותפותם בעשייה הנפלאה בכל תחומי החיים במדינה" .פלוג "מעל מליון מצאצאינו חיים היום בישראל. אנו מביטים בגאווה על שותפותם בעשייה הנפלאה בכל תחומי החיים במדינה .אנו גאים בילדינו ,נכדינו ונינינו ומצדיעים לעשייתם למען פיתוחה ושגשוגה של המדינה .חובה עלינו להעביר את הלפיד ואת תחושת השליחות לדורות הבאים .עליהם גם מוטלת החובה להשתתף במאמצי ההנצחה של השואה ומורשתה .זיכרון השואה ומורשתה הם הכוח למניעת תופעות של הכחשת שואה ידיו את מדינת ישראל ,שאנו חיים בה היום. אתם ,ניצולי השואה ,נטלתם חלק בימי הכאב והחושך ,אך הייתם גם שותפים מרכזיים, בבנייתה ובביסוסה של מדינת ישראל. במלחמת העצמאות ,כמחצית מהלוחמים היו ניצולי שואה .המשרד לאזרחים ותיקים ,רואה בהכרת הטוב ,ובמתן הכבוד הראוי לכם חובה מוסרית שהיא גם זכות גדולה .מדינת ישראל מכירה ומוקירה אתכם על תרומתכם העצומה לבניין הארץ ולביסוסה של המדינה". 9 הדרך ארוכה שרידי השואה בונים מדינה תהליך ההכרה בתרומת הניצולים להקמת המדינה וביסוסה ,החל מאוחר מדי ונעשה בו פחות מדי. ראול טייטלבאום ,ניצול שואה שהיה לעיתונאי בכיר ב''ידיעות אחרונות'' ,מתאר את התהליך ומסביר, מדוע רק ב 15-השנים האחרונות החלה חודרת תרומה זו למודעות הציבורית 10 הדרך ארוכה צילום :המוזיאון הימי חיפה באפריל השנה צוינו 50שנה למשפט אייכמן בירושלים .נערכו ימי עיון והיו הדים בתקשורת .כולם עמדו על חשיבותו של המשפט לעיצוב זיכרון השואה בתודעה הציבורית כאחד המרכיבים המרכזיים בזהות הלאומית הישראלית והיהודית של ימינו. מכל מקום ,מרכיב זהות שאין עליו מחלוקת. "ברם" ,כפי שכתב חיים גורי שסיקר את המשפט כעיתונאי" ,אז במשפט אייכמן, נפתחו הפצעים ונסגרו החשבונות" .ודווקא בשלב זה נחשף הפער העמוק שבין המילים הגבוהות אודות לקחי השואה לבין התנכרותו של הממסד לניצולי השואה כפרטים. ברב-שיח שנערך במוסד ''יד ושם'' והוקדש להערכה מחדש של משפט אייכמן אחרי 50שנה ,השתתפה גם שופטת בית המשפט העליון לשעבר ,דליה דורנר .בדבריה הצביעה, בין היתר ,על אחד הפגמים במשפט זה. "אומנם הופיעו במשפט הרבה עדים מבין ניצולי השואה ,אבל נפקד בו מקומם של הניצולים בתודעה הציבורית" .השופטת דורנר דיברה גם על ההשלכות שהיו לכך. לא אעסוק הפעם בסוגיית הקיפוח ,אלא בשאלה מאלפת שלא נחקרה דיה :כיצד הניצולים ,אחרי כל מה שעברו בשואה, הצליחו לשקם את חייהם ,לרכוש מקצוע, להקים משפחות ולהוליד ילדים וגם לתרום תרומה מהותית בהקמתה של ישראל ,בהגנה עליה ובפיתוחה בכל תחומי החיים בכל מקום שנמצאו ,כל זה בחיוניות בלתי רגילה. כמה מבין אלה ששרדו את השואה עלו לישראל? לפי אומדנים שונים ,עלו לארץ מאז תפס היטלר את השלטון בגרמניה ב 1933-ועד היום ,כ 850-אלף ניצולים ,שבהגדרה רחבה ניתן להגדירם כ"נרדפי הנאצים וניצולים". הגדרה רחבה זו התקפה לדעתי בימינו65 , שנים אחרי השואה ,כוללת את כל אלה ששרדו את הכיבוש הנאצי הישיר באירופה או שנמצאו בארצות שהיו בנות בריתה של גרמניה הנאצית בתקופה ההיא .הם ,וגם אלה שנטשו את בתיהם והצליחו להימלט מארצותיהם סמוך לכיבושן ,וגם לפני שהחלה מלאכת ההשמדה במסגרת "הפתרון הסופי". אין שום תכלית וטעם לעשות כיום חלוקה פנימית של ניצולי השואה על פי מבחנים .זאת, למרות העובדה כי ההגדרות "מיהו ניצול" לצורך זכאות לפיצויים ,הושפעו מקריטריונים שונים ,על פי רוב שרירותיים ,שנכללו במהלך השנים בחקיקות ובהסדרים השונים לפיצויים בגרמניה ובישראל. היו מספר גלי עלייה של ניצולי שואה ונרדפי הנאצים לארץ .הראשונים שהגיעו ,עוד לפני פרוץ המלחמה ,יוצאי גרמניה ואוסטריה אחרי סיפוחה ל"רייך השלישי" .בתקופת המלחמה עצמה זרם העולים היה מזערי .אחרי המלחמה החלה עלייה המונית של אלה ששרדו ,במיוחד בשנים הראשונות לקום המדינה .היתה זו עליה ב' ממחנות העקורים באירופה ,ואחר כך מהמחנות בקפריסין ומארצות מזרח אירופה. עד ראשית שנות ה 50-עלו במסגרת זו למעלה מ 500-אלף ניצולי שואה. עליה זו של ניצולי השואה כמעט והכפילה את אוכלוסיית המדינה והקדימה את העלייה ההמונית של יהודים מארצות ערב .גל נוסף של עולים ניצולי השואה ,הגיע לארץ במחצית השנייה של שנות ה ,50-בעיקר ממזרח אירופה. אחרי מלחמת ששת הימים ,בסוף שנות ה,60- הגיעה מפולין מי שכונתה "עליית גומולקה". בראשית שנות ה 70-נפתחו במקצת השערים מברה"מ ,משם באו עולים ובתוכם לא מעט ניצולי השואה .ולבסוף ,משנות ה90- ואילך ,באה העלייה הגדולה מארצות בריה"מ לשעבר ,שכחמישה עשר אחוזים מתוכה היו ניצולי שואה בהגדרה רחבה .לסיכום ניתן לומר ,שלמעלה ממחצית אלא ששרדו את השואה בשלביה השונים ויכלו לעלות לישראל ,אכן עשו זאת. הרוב המכריע של יהודי אירופה לא היו ציונים .המצב הזה השתנה לחלוטין אחרי השואה. עליית הניצולים מאירופה לא היתה אידיאולוגית .היא היתה יותר מזה .מן השואה הסיקו רבים מניצוליה מסקנה קיומית ולקח :היהודים זקוקים למדינה משלהם .זאת היתה ,אפוא, הכרעה קיומית הציונות כהכרעה קיומית כיום ,בשנת ,2011חיים בישראל ,לפי אומדנים שונים ,כ 195-אלף ניצולי שואה. המשך בעמוד 12 הדרך ארוכה המשך מעמוד 11 למעלה ממחציתם באו בעליה ההמונית מבריה"מ לשעבר .מספר זה הוא כחמישית מכלל ניצולי השואה שעלו לישראל .כ80- אחוז מניצולי השואה הם כיום בני 75ומעלה, והטבע עושה את שלו .מדי שנה נפטרים כ 13-אלף איש מבין ניצולי השואה בארץ. לפי התחזיות של קבוצת חוקרים ישראליים, ב 2020-מספר ניצולי השואה יקטן ל 89-אלף ובשנת 2025יגיע ל 47-אלף( .ראה" :ניצולי שואה בישראל :אומדני אוכלוסיה ,מאפיינים דמוגראפיים ,בריאותיים וחברתיים ,וצרכים", מכון ברוקדייל .)2009 הרוב המכריע של יהודי אירופה ,כמו של יהודים בכלל לפני מלחמת העולם ,לא היו ציוניים ,ועלייתם ארצה לא נבעה מערכים שספגו בבית .המצב הזה השתנה לחלוטין אחרי השואה .עליית הניצולים מאירופה לא היתה אידיאולוגית .היא היתה יותר מזה. כתוצאה מהשואה הסיקו רבים מניצוליה מסקנה קיומית ולקח :היהודים זקוקים למדינה משלהם .הייתה זאת הכרעה קיומית. ניצולי השואה ראו בארץ ישראל תחליף לבית ולמשפחה שאיבדו. רבבות ניצולי השואה במחנות העקורים באירופה שהתדפקו על שערי הארץ ,ואוניות המעפילים שחתרו אל חופיה, היו אחד הגורמים המרכזיים להחלטת האו"ם על חלוקת א"י והקמת מדינת ישראל .בתקופת מלחמת העצמאות ,במיוחד בשלבה השני ,באו ניצולי השואה ומילאו את השורות שואת יהודי אירופה הגדירה את הזהות ואת המודעות היהודית של מי ששרד ,בעוצמה רבה יותר מכל גורם אחר" .השואה עברה ציוניזציה" ,כהגדרתו של פרופ' משה צוקרמן מאוניברסיטת תל אביב .אין זה מפתיע ,אם כן, שהיהודים ששרדו את השואה עלו לישראל. ניצולי השואה שעלו לישראל היו יסוד חיובי וחיוני להקמתה של המדינה ולהתפתחותה בכל תחומי החיים .אולם ,תרומתם העיקרית היתה בכך שחידשו את "שרשרת הזהב" המשפחתית שנעקרה באכזריות בשואה. 12 עובדת נול במגדל גד (אשקלון) 1950 כיום חיים בארץ קרוב לשני מיליון "בני הדור השני" של ניצולי השואה ויש גם מיליוני נכדים ונינים. קליטת ניצולי השואה בישראל היא ללא ספק סיפור של הצלחה .אבל ,זהו גם ספור מורכב .בעצם ,ישראל לא קלטה אותם. "סיפור ניצולי השואה לא נקלטו בארץ. הם חדרו לתוכה" ,כהגדרתה הקולעת של חלוצת המחקר ההיסטורי על ניצולי השואה בישראל ,פרופ' חנה יבלונקה ,מאוניברסיטת בן גוריון .בעצם ,בשנים הראשונות ההן ,היוו העולים החדשים (ניצולי השואה והעולים מארצות ערב) את מרבית אוכלוסייתה של המדינה הצעירה .כולם היו נתונים במצוקה כלכלית ופסיכולוגית קשה .החברה הקולטת, הפטרנליסטית ,ביקשה להפוך את העולים מהמזרח ל"יהודים פרודוקטיביים" ,ואת "אבק האדם" שבא מאירופה ל"יהודים גאים". ניצולי השואה חשו לעתים נחותים אל מול דור הלוחמים הצברי .תחושה זו ,בעיקר בקרב הצעירים ,הובילה גם להתבטלות עצמית ולטשטוש זהותם ועברם. היו שהפכו יותר צברים מהצברים .רובם חשו בצורך לאמץ את המאפיינים החיצוניים של הישראליות .היו שמחקו את המספרים שהוטבעו על זרועם באושוויץ .שנים רבות הדרך ארוכה צילום :אלדן דויד ,לשכת העיתונות הממשלתית הם שתקו והדחיקו את הזיכרונות ,לאו דווקא כהחלטה מודעת ,אלא בעיקר בשל הצורך להתגבר על העבר ולשקם את עצמם בסביבה החדשה .גם הוותיקים לא כל כך רצו לשמוע. "חיינו חרשים לנוכח שתיקתם" -רשם לימים, המשורר חיים גורי ,נציג מובהק של דור הפלמ"ח .גורי נפגש בשנת 1947עם שארית הפליטה בהונגריה וצ'כוסלובקיה ,כאשר נשלח לפקד על קורס הצנחנים הראשון של ההגנה. המפגש עם השרידים ,שינה לדבריו את חייו. מפגש טראומטי עם הוותיקים עלייתם של ניצולי השואה לישראל היתה "פחות בעייתית" מהעליות ההמוניות שהגיעו מאוחר יותר .לא תנאי הקליטה ה"משופרים" גרמו לכך ,ואף לא "היחס המועדף" שהרעיפו עליה הוותיקים ,אלא אופייה המיוחד .מרבית ניצולי השואה שהגיעו לארץ היו אנשים צעירים יחסית ,אפילו צעירים מאוד .כ 60-אחוז מבין אלה שעלו לארץ אחרי מלחמת העולם השנייה, היו בני 15עד .30למרביתם לא היתה עוד משפחה .מאחוריהם נותר חלל ,ולא היה למה להתגעגע .היה עליהם להתחיל הכול מבראשית. הם באו עם חיוניות של אנשים שכמו נולדו מחדש .היתה להם מוטיבציה אדירה לשקם את עצמם ,לגשר במהירות על השנים שאבדו, ללמוד ,לרכוש מקצוע ,להקים משפחות, להוליד ילדים ,לבנות חיים חדשים ולהיקלט בארצם החדשה .כל מה שמצאו או קיבלו כאן, היה לאין ערוך טוב ממה שהשאירו שם .בוודאי הזכות להשתייך .מבחינה זאת ,הם היו חומר גלם אידיאלי עבור "כור ההיתוך" הישראלי. אבל ,המפגש בין העולים לבין הוותיקים היה טראומטי .היתה לא רק התנשאות ,אלא גם לא מעט חשדנות כלפיהם .אלה ששרדו את השואה נראו בעיני הוותיקים כאילו סימני שאלה שליליים מתנוססים מעליהם .דו"חות ומסמכים מאותה תקופה הגדירו את ניצולי השואה ,כ"אבק אדם ,עדת קבצנים גדולה, מנוונת ומבולבלת מבחינה פיסית ונפשית, שקועה בשפל מוסרי" .בדיונים פנימיים במוסדות הישוב דובר על הניצולים כעל "האלמנט הגרוע ביותר של העם היהודי" וכ"חומר אנושי בעל איכות ירודה" .וזאת, משום "ששרדו רק אלה שידעו להסתדר". הדברים נכתבו עם רמז שקוף לכך שלעתים הם "הסתדרו ונשארו בחיים" על חשבון אחרים במחנות הריכוז והגטאות ....סימני שאלה שהיו מופרכים ,כמובן ,לחלוטין .בעוד שלהשמדת היהודים בידי הנאצים ועוזריהם היו דפוסים מוגדרים שנבעו ממהלכי מלחמת העולם השנייה ,ומן התנאים בארצות השונות ומלוח הזמנים ,הרי לאלה שניצלו ושרדו לא היו דפוסים מוגדרים .הניצולים שרדו בגלל מקרה עיוור .כל אחד והמקריות שלו .באותה מידה ששרדו יכלו גם להיות מושמדים. פרופ' אניטה שפירא ,בעצמה ניצולת שואה, שחקרה את דימוי הניצולים בעיני הוותיקים בעשור הראשון אחרי השואה ,כתבה כי הניצולים "נתפסו כאוסף של אנשים מסוכנים העלולים להחדיר נורמות שליליות ליישוב 'הבתולי' בארץ" .לניצולים הודבק גם הכינוי "סבונים" ,אנשים חלשים ופחדנים ,שאינם מסוגלים להילחם ואין לסמוך עליהם .את הכישלון בקרב לטרון ,למשל ,תלו אז בשיעור הגבוה של ניצולי שואה שנטלו בו חלק .והיו ביישוב הוותיק שסברו שגיוסם של הניצולים הוא זכות שמעניק להם היישוב ולא תרומה שמעלים הניצולים למדינתם החדשה. והייתה גם ההאשמה חסרת השחר, שהיהודים בשואה "הלכו כצאן לטבח" .מה שנחשב אז כסמל ,היה המרד .במיוחד מרד גטו המשך בעמוד 14 13 הדרך ארוכה המשך מעמוד 13 וורשה .בעיני הדור שגדל בארץ על חלוציות ולחימה ,פלמ"ח ,הגנה ,אצ"ל ,לח"י וגבורת לוחמי תש"ח ,מרד גטו וורשה היה מעין המשך של רוח הלחימה והחלוציות הארץ ישראלית. לוחמי הגטאות נתפסו כנציגי ארץ ישראל בגולה .מרד הגטאות צורף לאתוס של מלחמת תש"ח -השאר נדחה ולא נחשב. לעומת ה"צברים" ,בעלי מודעות עצמית שעוצבה במסעות ברחבי הארץ ובתנועות הנוער ,ניצבו אלה שמקרוב באו -אנשים ללא שם ושפה (להוציא כמה מילים עבריות), שבקושי יודעים איך לאחוז בנשק ,לא לגמרי מבינים את הפקודות .אבל הם היו בעלי ניסיון חיים עצום שנרכש בשנות המלחמה ולאחריה, בעלי כושר הישרדות מופלא. לניצולי השואה שהגיעו לארץ התייחסו כאל "בנים חורגים" ,כותרת שהענקתי לפרק בספרי "הפתרון הביולוגי" ,אותו ייחדתי לאווירה בארץ כלפי ניצולי השואה שעלו אז .שנים ארוכות יחלפו עד שהמדינה תכיר בהם כבניה החוקיים. תחילת ההכרה בתרומת הניצולים רק לאחר כשני עשורים ,לאחר שכבר התבססו ,הגיע השינוי .היו מבין הניצולים שפתחו את סגור לבם והחלו להתחלק בחוויות העבר עם ילדיהם וסביבתם .ב 1953-הם אף יזמו את חקיקת חוק זיכרון השואה והגבורה ואת הקמתו של מוסד ''יד ושם'' .רק בעקבות משפט אייכמן נכנסה המודעות כי המושגים "שואה וגבורה" חד הם .במשפט אייכמן זכתה השואה ללגיטימציה -אך לא ניצולי שואה עצמם .רק ב 15-השנים האחרונות החלה חודרת למודעות הציבורית גם תרומתם המיוחדת של הניצולים למדינה. גם תהליך זה היה יוזמתם של הניצולים עצמם .יוזם הפרויקט של "תרומת ניצולי השואה להקמת המדינה והתפתחותה" הוא חברינו ,צבי גיל .בשותפות עם מרכז הארגונים של ניצולי השואה בראשותם של משה זנבר ונח פלוג ,הוקמה מועצה ציבורית לפרויקט זה'' .יד ושם'' ,בראשותו של אבנר שלו ,הרחיב את תחום פעולתו גם לתחום זה .הוחל בריכוז מסמכים ועדויות בארכיונו על תקופה זו, נערכו מספר תערוכות חשובות על תרומת ניצולי השואה והוצאו לאור מספר פרסומים על תרומת הניצולים .באוניברסיטאות נערכו 14 שורה של מחקרים על חלקם של ניצולי השואה בהתיישבות ובהקמת ישובים חדשים. נכתבו מספר מחקרים ועבודות דוקטורט בנושא .במוזיאון הפלמ"ח בתל אביב נפתח אגף חדש "-יד לגח"ל" ,המספר באופן חווייתי את סיפורם של ניצולי השואה במלחמת העצמאות .עמותת "עופות החול" ,בהשתתפות פעילה של הבמאי מיכה שגריר ,הפיקה עד כה שני סרטים תיעודיים על תרומת הניצולים, ועוד היד נטויה. ואף על פי כן" ,חוק ניצולי השואה" ,הסמלי וההצהרתי ,עדיין לא נחקק ע"י הכנסת. היוזמה לחקיקתו החלה כבר במחצית השנייה של שנות ה 90-ע"י יצחק ארצי המנוח ,שכיהן אז כממלא מקום יו"ר מרכז הארגונים .במשך 15שנה ,עד היום ,כל היוזמות לחקיקת חוק זה עלו בתוהו בתירוצים שונים .המלאכה אם כן עדיין מרובה ,עד שתרומתם המיוחדת והמהותית של ניצולי השואה למדינת ישראל תזכה למלוא ההכרה במודעות הציבורית .והרי אין פינה ,שטח או תחום בתולדות המדינה שניצולי השואה לא הותירו בו את חותמם. רבבות ניצולי השואה במחנות העקורים באירופה ,שהתדפקו על שערי הארץ ואוניות המעפילים שחתרו אל חופיה ,היו אחד הגורמים המרכזיים להחלטת האו"ם על חלוקת א"י והקמת מדינת ישראל .בתקופת מלחמת העצמאות ,ובמיוחד בשלב השני שלה ,לאחר הקרבות הקשים שהסבו אבדות רבות ודלדלו את שורות הלוחמים ,באו ניצולי השואה ומילאו את השורות. עשרות רבות של ניצולי השואה עבדו בזרועות הביטחון השונות של ישראל .ולא בכדי. הם ידעו שפות רבות .ניסיון החיים שרכשו בתקופת השואה והרדיפות פיתחו אצלם תכונות שאפשרו להם להסתגל למצבים בלתי אפשריים בשעת אמת תפס דוד בן גוריון את חשיבותם של ניצולי השואה הצעירים למלחמת העצמאות .בהנחיות ששלח לראשי עליה ב' באירופה ,חודשיים לפני הכרזת העצמאות, כתב" :המלחמה תלויה בעלייה ,כי כוח האדם בארץ לא מספיק .לערבים יש רזרבות ענקיות ואנו זקוקים במלחמה עכשיו לאנשים מחו"ל. עלייה שאיננה מכוונת עכשיו כולה ,מראשה ועד סופה לצורכי המלחמה ,אין בה ברכה []... תשלחו רק אנשים בגיל 18עד .35באופן יוצא מן הכלל -עד בני 40המוכשרים לשאת נשק". אבל ,זה לא הפריע לבן גוריון ,מספר שנים אחר כך ,לפגוע בכבודם של השורדים ,לרבות הלוחמים שבהם .בפגישה שנערכה במאי 1950 עם נציגי נכי המלחמה בנאצים שבאו למחות על כך שרוצים להפכם למקרי סעד ,אמר בן גוריון" :מאז ימי בר כוכבא ועד למלחמת תש"ח לא היתה לחימה יהודית". אולם מאז 1947פעלו השליחים לגיוס מתנדבים במחנות העקורים ובקהילות היהודיות המדולדלות באירופה ,שכונו גח"ל (גיוס חוץ לארץ) .מבין 26אלף הצעירים שהתנדבו באותה תקופה 23 ,אלף היו ניצולי שואה שהגיעו לארץ סמוך להכרזת המדינה. כשלוש שנים לאחר שגרמניה הנאצית נכנעה, יצאו אלפי ניצולי שואה מהאוניות שהביאו אותם אל חופי הארץ ונשלחו אל שדות הקרב שהכריעו והבטיחו עצמאותה של המדינה היהודית .הם השתלבו בכל החטיבות ולחמו בכל החזיתות .כמעט כל לוחם שני במלחמת תש"ח היה ניצול שואה ,וכך גם חלקם בין הנופלים .מבין 104אלף המגויסים 45 ,אלף היו ניצולי שואה שעלו בין השנים .1948-1940 הם הקימו גם את שדרות במשך עשרות שנים לא זכה חלקם של ניצולי השואה במלחמת תש"ח לציון מיוחד. היו ביניהם שנפלו ימים ספורים בלבד לאחר שרגלם דרכה על אדמת הארץ .הם נקברו כאלמונים משום שלא הספיקו לרשום את שמותיהם .רבים מהם היו שריד אחרון למשפחותיהם .רק בשנת 2000הוחלט להקים גלעד לזכרם של הנופלים האלמונים וב2002- הוקמה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל מצבה לזכר ניצולי השואה שנפלו במלחמה, המקושרת בשביל ליד ושם .יוזמה זאת ,כמו רבות לפניה ,לא באה מהמדינה ,כי אם מניצולי השואה וחבריהם של הנופלים. אחרי מלחמת העצמאות הקימו ניצולי השואה ישובים חדשים בנגב ובגליל .הם התיישבו בכפרים ערביים נטושים ויסדו מושבים .הם הקימו קיבוצים חדשים ותגברו את הקיימים. הדרך ארוכה תחילתה של דרך ארוכה לקליטה הם בנו עיירות פיתוח חדשות .איש כבר לא זוכר שהתושבים הראשונים של דימונה ושדרות היו ניצולי שואה .אגב ,עמיר פרץ ,כראש העיר שדרות ,הקים בה מצבה מיוחדת לשואה .דומני היחידה בעיירות פיתוח בכלל. ניצולי השואה הגיעו לארץ עמוסים במוטיבציה וחיוניות גדולים כל כך ששום מכשול לא יכול היה לעמוד בפניהם .הם השתלבו בכל תחומי העשייה עד שאין לתאר את המדינה בלעדיהם .הם עבדו כבנאים, סוללי כבישים ,חקלאים ,בעלי מלאכה ,כעובדי תעשייה ושירותים ,סופרים ואמנים ,כאנשי תקשורת .ניצולי השואה תרמו תרומה מיוחדת בפיתוח מערכת המשפט ושירותי הרפואה בישראל .הם הקימו מפעלי תעשייה חשובים. רבים מהם מילאו תפקידים משמעותיים בחברה ובמדינה .היו בין ניצולי השאה יושבי ראש הכנסת ,נשיא בית המשפט העליון, שופטים ,נגיד בנק ישראל ואנשי משק בכירים, הרב הראשי לישראל ,אלופים בצה"ל ,סופרים ואמנים חשובים .עשרות רבות של ניצולי השואה היו חתני פרס ישראל וזכו לפרסי ביטחון .באיחור רב נזכרו בתרומתם המיוחדת בתחומי הכלכלה ,החברה ,התרבות והביטחון. בהזדמנות מסוימת ,סיפר רפי איתן ,שעמד בראש המבצע ללכידת אייכמן מטעם המוסד, צילום :זולטן קלוגר ,לשכת העיתונות הממשלתית כי בחוליה שתפסה את הצורר והביאה אותו מארגנטינה לישראל ,היו למעלה ממחציתם ניצולי שואה .אכן ,חלקם של ניצולי השואה במוסד הישראלי ובשרותי הביטחון עדיין מצפה למחקר נאות .רבים מראשי המוסד והשב"כ כמו גם סוכנים שפעלו בשטח ,היו ניצולי השואה .אחדים גם עם מספר אושוויץ החרוט על זרועם .אזכיר כאן את עמוס מנור, שעלה לארץ ב 1949-מרומניה .בתקופת מלחמת העולם השנייה ,כיליד טרנסילבניה, גויס לעבודות הכפייה של הונגריה וב1944- הגיע לאושוויץ .ב ,1953-ארבע שנים לאחר עלייתו לארץ ,מונה לעמוד בראש השב"כ. יוסף הרמלין ,יליד ווינה שעלה לארץ בעליית הנוער ב ,1939-אחרי סיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי ,התמנה כראש השב"כ ב.1964 - עשרות רבות של ניצולי השואה עבדו בזרועות הביטחון השונות של ישראל .ולא בכדי .הם ידעו שפות רבות .ניסיון החיים שרכשו בתקופת השואה והרדיפות שחוו, פיתחו אצלם תכונות שאפשרו להם להסתגל למצבים בלתי אפשריים. בזמנו ,רשמה שולמית אלוני ,שרת החינוך לשעבר ,את הדברים המרגשים הבאים: "לדעתי היחידים שעלינו להתנצל בפניהם הם ניצולי מחנות המוות ....אותם שאלו כיצד ניצלו מאימת המוות ,אותם השתיקו ולא נתנו להם לספר על מה שעבר עליהם .רק במשפט אייכמן 16 ,שנה לאחר תום אותה מלחמה נוראה ,ניתן להם פתחון פה .בבואם לא פינקו אותם .גם הם גרו באוהלים במעברות וישנו במיטות סוכנות על קש ,גם אותם ריססו בדי- די-טי ,גם הם עבדו בבניין ובסלילת כבישים, בחרושת ובחקלאות .אפילו את שפתם לא כיבדו כאן ,שהרי יידיש היתה בעבר שפה מתחרה לעברית ולכן פיתחו כאן טינה מיוחדת אליה .אני זוכרת את הביקורת שהטיחו בצביה לובטקין ,גיבורת מרד הגטאות ,כשהופיעה בראשונה לפני הציבור ודיברה יידיש". בראשית מאי ,2011נערך בבנייני האומה בירושלים מטעם משרד לאזרחים וותיקים ויד ושם מופע גדול וחגיגי "לכבוד ניצולי השואה מקימי המדינה ,שותפים פעילים ומובילים בבניינה וביסוסה של מדינת ישראל" -כנאמר בהזמנה .הסיסמא המרכזית של מפגש חגיגי זה היתה "אומרים תודה!" .התודה הזאת באה באיחור רב מאוד .לפחות של 50שנה .מאותם 1.8מיליון יהודי אירופה ששרדו את השואה נותרו בעולם כ 435-אלף ומבין 850אלף ניצולי השואה שעלו לישראל ,חיים כיום כ 195-אלף. כל השאר 77 ,אחוזים מאלה ששרדו את השואה ב ,1945-נפטרו במרוצת השנים .הם כמובן ,לא יישמעו את ה"תודה" שבאה באיחור כה רב. 15 מאוד מוצל ללוחמים הניצולים שינו את פני המערכה לא ניתן להבין את הניצחון הישראלי הגדול במלחמת העצמאות בלי להכיר לעומק את סיפורה של שארית הפליטה במערכה זו ,ואת תרומתה המשמעותית למאמץ המלחמתי .במלחמה זו לא הוענקו צל"שים, לבד מהעיטורים לשנים עשר 'גיבורי ישראל' .יחד עם זאת ,כ 20%-מסיפורי המופת שלה קשורים בניצולי שואה .סיפורים אלה שמים לאל את ההערכות הנמוכות בנוגע לאיכות הלחימה והמוטיבציה שלהם | אורית שחם-גובר* | גיוס חוץ לארץ (גח"ל) הוא השם שניתן בזמן מלחמת העצמאות לחיילים שגויסו מקרב העולים החדשים באותה העת .חלקם הגדול הגיע ממחנות העקורים באירופה וממחנות המעצר בקפריסין ,ורובם המכריע היו ניצולי שואה שנמלטו מארצותיהם .בין חיילי גח"ל היו גם עולים שבאו מארצות צפון אפריקה. חלק לא מבוטל ממגויסים אלה הגיעו לארץ באוניות המעפילים של "ההגנה" ,שבשם "היישוב המאורגן" ראתה את עצמה אחראית לגורלם של הפליטים היהודיים באירופה. היא זו שגייסה אותם כבר במחנות העקורים ודאגה לעלייתם ארצה ולגיוסם לטובת המאמץ המלחמתי .בהקשר זה יש לציין כי מבין ניצולי השואה שהגיעו לארץ בשנים אלה ולחמו במלחמת העצמאות ,היו גם מי שהגיעו במסגרות הרביזיוניסטיות ולחמו ביחידות של האצ"ל ,לפני שאלה אוחדו עם צה"ל לאחר פרשת אלטלנה (יוני .)1948 מבלי להמעיט בחשיבות התפקיד שמילא הנוער הארץ ישראלי במלחמת העצמאות, הרי שזו הוכרעה במידה רבה גם בזכותם של עשרות אלפי המגויסים שהצטרפו לכוחות המגן מקרב יהודי אירופה .גיוס ניצולי השואה באירופה החל בשלהי 1947במחנות העקורים בגרמניה ,אוסטריה ואיטליה ,ומאוחר יותר התרחב לארצות נוספות באירופה ולמחנות המעצר בקפריסין .היה זה צירוף של תנועה עממית שדרשה להתגייס ושל איש חזון ,נחום שדמי ,מפקד ההגנה באירופה ,שהבין את 16 הפוטנציאל הטמון בה .מסך 26,000המגויסים באירופה 23,000 ,היו ניצולים .לא היו אלה שרידי השואה היחידים בקרב כוחות הלחימה היהודיים בארץ .כ 70,000-ניצולים הגיעו ארצה בשנים .1947-1945קבוצת עולים זו התאפיינה במספר גדול של בחורים צעירים .רבים מהם התגייסו ל"הגנה" ולפלמ"ח בסמוך לעלייתם. צירוף כל הנתונים הללו מאפשר את הקביעה נצר אחרון 375מבין ניצולי השואה שנפלו חלל במלחמת העצמאות הם "נצר אחרון". אלה הם אותם לוחמים שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית .הם איבדו את הוריהם ,אחיהם ,אחיותיהם, בניהם ובנותיהם .הם חוו על בשרם את אימי השואה בגטאות ובמחנות הריכוז וההשמדה ,נלחמו לצד אנשי המחתרת ופרטיזנים ,או חיו במסתור בשטחים שנכבשו על ידי הנאצים. לאחר כל אלה ,עלו ארצה בשנות מלחמת השנייה או אחריה ,לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל. כי כמחצית מהכוח הלוחם של ה"הגנה" ומעט מאוחר יותר של צה"ל במלחמת העצמאות, הורכב משארית הפליטה. למרות התפקיד המכריע שמילאו במלחמה, נתקלו ניצולי השואה ביחס מתנשא ומזלזל מצד הישראלים הוותיקים .קראו להם "אג"ד" (אנשי הגולה הדוויה) ,או "גח"ליצים-חבר'ה- לייצים" .תחושת הזרות שחשו בני היישוב כלפי ניצולי השואה באה לידי ביטוי גם במחזות ,בשירים ובספרים של אותה תקופה. במחזהו של יגאל מוסינזון "בערבות הנגב", למשל ,אפשר למצוא את אורי ,דני ורמי ,לצדם של איש גח"ל א' ,איש גח"ל ב' ואיש גח"ל ג'. כך ,אפילו במחזה שנכתב לאחר שלחמו שכם אל שכם עם בני הארץ ,הם עדיין נתפסו כחסרי שם וכנעדרי ייחוד אנושי. התביעה להתאמן ומאוחר יותר אף להתגייס למאמץ המלחמתי הגיעה מלמטה ,משארית הפליטה עצמה .בעיקר מהצעירים שבקרבה. מבחינה זו אפשר לומר כי שארית הפליטה התנדבה בהמוניה למלחמת העצמאות. במחנות העקורים עברו העולים הכשרה מזערית ואימונים מצומצמים על ידי שליחי "ההגנה" .האימונים החלו כאימוני גדודי נוער ומאוחר יותר לבשו אופי קצת יותר צבאי. הם כללו קורסי עזרה ראשונה ,לימוד עברית, היכרות עם אווירת הארץ וחיי היישוב היהודי של תקופת המאבק ,ותרגילי סדר וספורט. אימונים אלה לא היו תחליף לאימון צבאי של ממש ,שכן לא ניתן היה להתאמן בנשק חי. מאוד מוצל ללוחמים במקום זאת נעשה שימוש בתחליפים ,כמו: רובי עץ ,כידוני עץ ,ואבנים במקום רימוני יד. המגויסים הראשונים למלחמת העצמאות מקרב שארית הפליטה היו מי שזוהו כלוחמים ממלחמת העולם השנייה (פרטיזנים ומורדי גטאות) .היה זה גיוס של מתנדבים שבמרבית המקרים החל ביוזמת הניצולים עצמם .גילם של חיילים אלה היה גבוה יחסית ללוחמים ילידי הארץ ,אולם ניסיונם הקרבי לא נתפס כמביא תועלת מרובה .החל ממארס ,1948 עם ההחלטה על נטילת היוזמה במערכה על הארץ ,הוחלט על גיוס מאורגן. פירושה של החלטה זו היה שבוטלה הציפייה למתנדבים בלבד ,ומהעולים החדשים ניטלה הזכות לחצי שנת התערות לפני הגיוס .הם גויסו עתה מייד עם הגיעם ארצה .תחילה גויסו רווקים בלבד ,ולאחר מכן גם נשואים עם ילדים שלהם ניתנו הקלות בדיור .בוטלה גם הדרישה לניסיון צבאי קודם .ליד בית-ליד הוקם מחנה קלט מיוחד לחיילי הגח"ל .הרטוריקה דיברה על רגישות לטראומה ו"לתת להם תחושה שהם חוזרים לביתם" .אולם בית זה פירושו היה מלחמה. קשיי קליטה שיטת הגיוס המיידי יצרה בעיות קשות לעולה הבודד .רבים נשלחו לקרבות מהר מדי ובלי אימון הולם .בהקשר זה ראוי לציין שהדבר נכון היה גם לגבי בני הארץ ,שרבים מהם לא זכו לאימון מתאים עת גויסו במהלך המלחמה .אולם כאשר קרה הדבר לניצולי השואה תחושת ההתמרמרות הייתה גבוהה הרבה יותר .צה"ל מצדו השתדל לעזור בחיפוש בהפוגה צילום :בית הפלמ"ח אחרי הקרב בנירים קרובים ומכרים ,בקליטת המשפחה ,בהסברה ובלימוד עברית .אולם פעילויות מערכתיות אלה היו במקרים רבים מעט מדי ומאוחר מדי. צורכי המלחמה קדמו לבעיות הקליטה ואת התחושות הקשות של הפרט הן לא פתרו. השאלה המרכזית במלחמת העצמאות הייתה -לסגת או למות בקרב .בתפיסה זו מעוגנים כל המיתוסים של המלחמה .בראייה זו ,רק לפרטיזנים ולמורדי הגטאות היה מקום ביצירת מיתוס הגבורה .אולם לוחמי שארית הפליטה ברובם לא השתייכו לשתי קטגוריות אלה של גבורה ,ולפיכך -ניסיון חייהם נתפס על ידי הישראלים כנחות העולה החדש היה מוטרד מדיור ,מהיעדר שפה ,מחיפוש אחר מקצוע ופרנסה ,ומהצורך בחופשות ובאיחוד משפחות .מנגד עמד ממסד שכשל מלהבין את צרכיו המיוחדים ולא פעם נהג באטימות .מחלקת הגח"ל הקטנה שהוקמה לא יכלה לעמוד בדרישות. בחטיבות וביחידות הלוחמות הוקמו מחלקות הגח"ל באיחור רב. בעיה מרכזית הייתה השפה -העולים פשוט לא הבינו מה מדברים אליהם .כדי לעקוף את הבעייה פרסם הצבא בקיץ 1948 צילום בית הפלמ"ח חוברות ביידיש ,פולנית ,רומנית ,בולגרית, הונגרית ,איטלקית ,ערבית וצ'כית .החוברות כללו תרגום של מאמרים מעיתונות הארץ, מידע לחייל העולה ,ומדור ללימוד עברית. האיחור בהקניית השפה גרם להשפעה קשה על היחסים הבינאישיים בין שארית הפליטה לנוער הארץ-ישראלי .חוברות הסברה חולקו גם בין החיילים הישראליים ובהן הסברים איך להתייחס לעולה הניצול ,איך לקרבו ,להבין את קשיי הסתגלותו ,לקשור עמו קשרים חברתיים גם מחוץ לבסיס ,להטות אוזן קשבת לקובלנותיו ולקשייו ,ולנסות לסייע לו. החיילים התבקשו שלא להבליט את הצבריות ולא להתנשא .כל זאת במטרה לנצל את תקופת הצבא לקליטת עלייה ,מתוך תפיסה שהצבא הוא כור ההיתוך הישראלי. עם הגיע גל המגויסים הראשון שנתקל בקשיי שפה ,חשבו רבים ממפקדי הכוחות הלוחמים כי איכותם של המגויסים הניצולים נופלת מזו של בני הארץ מבחינת יכולת הלחימה והמוטיבציה להסתער .לכך נוספו ההבדלים העצומים שבין ניסיון החיים של נוער השואה לעומת הנוער הארצישראלי, ההבדלים בגיל הביולוגי ,והתפיסה העצמית של הנוער המקומי שהורגל לראות את עצמו כיסוד המרכזי בתנועת התחייה הלאומית. החל מקיץ ,1948ובמיוחד לאחר קרבות עשרת הימים ,היה משקלם של העולים החדשים ביחידות הלוחמות רב ממשקלם בצבא כולו .בשלב זה הם כבר היוו כמעט מחצית מהכוחות הלוחמים. המשך בעמוד 18 17 מאוד מוצל ללוחמים המשך מעמוד 17 הדבר נכון במיוחד לגבי חטיבות הפלמ"ח, השריון ( )8 + 7וגולני .הסיבה -חיילי חי"ר אינם נדרשים למיומנויות שפה מורכבות מאוד בכדי לתפקד ,ושם היה קל יותר לגשר על פערי התקשורת שבינם ובין מפקדיהם. החל מקרבות עשרת הימים היו העולים מרכיב דומיננטי בחטיבת "הראל" ,בקרב הדרגים המסתערים .הם השתתפו בהמוניהם בקרבות התנועה והטיהור בהרי ירושלים, ולאחריהם במבצעים "יואב"" ,ההר" ו"חורב", שהיו רצופים עלילות גבורה ומעורבות טקטית של אנשי הגח"ל .על היעדר ניסיון קרבי הם חיפו באומץ לב ובהקרבה .הם הסתערו כשהם מריעים בשלל שפות -רוסית ,פולנית ,רומנית, ערבית ומרוקאית. חלקם של העולים החדשים בכוח הלוחם בא לידי ביטוי משמעותי בהישגיו של צה"ל במלחמה ,בעיקר בימיה האחרונים ,המכריעים .מעורבות זו העמיקה את קשריהם של הלוחמים עם הארץ שלמענה לחמו ,הקנתה להם לגיטימציה והכרה בקרב עמיתיהם בני הארץ ,ותרמה להסרת קשיים ועכבות בדרך להתערותם בחברה הישראלית בזכות 25,000לוחמי הגח"ל יכול היה צה"ל לארגן את שורותיו מחדש בתקופת ההפוגות ולמלא את שורות 12החטיבות שהתדלדלו, כמו גם לבנות ,תוך כדי קרבות ,מערך מסועף של חיילות מקצועיים ,לוחמים ומסייעים. חלקם של העולים החדשים בכוח הלוחם בא לידי ביטוי משמעותי בהישגיו של צה"ל במלחמה ,בעיקר בימיה האחרונים ,המכריעים. מעורבות זו העמיקה את קשריהם של הלוחמים עם הארץ שלמענה לחמו ,הקנתה להם לגיטימציה והכרה בקרב עמיתיהם בני הארץ ,ותרמה להסרת קשיים ועכבות בדרך להתערותם בחברה הישראלית. יחד עם זאת ,ההסתגלות הייתה רצופה קשיים ,מבוכות וקונפליקטים שמקורם בתדמית הסטריאוטיפית של ה"אנטי גיבור" אשר יוחסה לעולים בידי בני הארץ .השירות 18 קבוצת ניצולים במחנה העקורים רוזנהיים מחכים לעלייה ארצה במלחמה הפריך דימוי זה .המעורבות בשדה הקרב הקנתה לניצולים את הלגיטימציה לשוויון עם ילידי הארץ ,שממנה לא נהנו העולים ביחידות השירותים .נוצרה התבדלות בין העולים החדשים הקרביים לאחרים. הפן החיובי של חוויית המלחמה לפיכך ,היה זקיפות הקומה וחיזוק ה"אני" שהיה כרוך באינטגרציה עם בני הארץ .מכאן הביטוי – "גח"ל אבל מאה אחוז" ,אולם דימוי "הגבורה" נשאר בידיים ישראליות. הגיוס במחנות העקורים באירופה ובקפריסין כבר בסוף 1945החלו הפליטים היהודיים לארגן את חייהם במחנות העקורים .ראשית הדרך כללה התארגנות עצמית לניהול היום- יום שלהם -חינוך ,תעסוקה ,תרבות ,עזרה הדדית .בהמשך הוגשה להם עזרה מהשליחים שהגיעו מארץ ישראל .כשהבריגאדה הגיעה למחנות העקורים היא מצאה ניצולים שחלקם כבר היו מאורגנים .בצומת הדרכים ההיסטורית שבין שואה לתקומה היוותה שארית הפליטה גוף דינאמי ,יוזם ,דוחף ופועל עצמאית. בחלק מהמקרים היו אלה הניצולים שיצרו את הדינאמיקה שהולידה את התהליכים. המפגש עם הבריגאדה ושליחי היישוב ,לפיכך, רק חיזק תהליכים שהחלו הניצולים עצמם והוא בא לידי ביטוי במימון ,בהכוונה ,בעזרה בארגון ,ובעיקר בעידוד מוראלי. המפגש הראשון בין הישראלים לשארית צילום :בית לוחמי הגטאות הפליטה אופיין ברעב גדול של הניצולים לספר, ושל חיילי הבריגאדה לשמוע .תופעה זו לא חזרה על עצמה כשהם הגיעו ארצה .המפגש עם ארץ ישראל כבר הכיל את חששם של הקולטים מ"החומר האנושי הזה" ומההשפעה שתהיה לו על חברת המופת שהתנועה הציונית התכוונה להקים בארץ .בתוך כך התפתחה אבחנה בין פרטיזנים ומורדי גטאות, וניצולים "סתם". בפורומים סגורים נדונו שאלות שנוגעות למהותם של השורדים -האם נותרו הטובים יותר? הטובים פחות? .האם התרחשה סלקציה שלילית בעם היהודי? .מאחורי כל אלה הסתתר חשש לגורלו של המפעל הציוני שהורגל בעליות סלקטיביות -כיצד הוא יעמוד במעמסה של כל הנכים גופנית ונפשית. בואם של הניצולים הלוחמים הראשונים ארצה בסוף - 1945קובנר ,צוקרמן ולובטקין והעובדה שקולם נשמע ברבים ,קיבע את האבחנה בינם לבין כל היתר .אז התגברה גם תחושה של בושה על היהודים שמתו מוות פאסיבי, שמאחוריה גם אשמה על שהיישוב עמד מנגד, וגם השפלה .מגמות אלה קיבעו בין הישראלים את המושג "כצאן לטבח" ,ובין הניצולים את התחושה שעליהם להתבייש בעברם. מפעל גיוסם של ניצולי השואה לכוחות הלוחמים במלחמת העצמאות נולד על אדמת אירופה .היה כאן שילוב של כוחות עממיים שדחפו מלמטה ,צעירי שארית הפליטה ,ושל פעילותו הבלתי נלאית של אדם אחד ,נחום מאוד מוצל ללוחמים שדמי ,שייצג את הארגון היחיד שנתפס על ידי הניצולים כבלתי פוליטי -ארגון "ההגנה". וכמו מפעלים לאומיים רבים ,גם כאן החלה התנועה כיוזמה מקומית שקיבלה אישור מגבוה בדיעבד .כבר באוקטובר 1947הציע שדמי למפקדיו ב"הגנה" להתחיל באימון מסיבי של צעירים על אדמת אירופה .הנחתו הייתה שכאשר תפרוץ המלחמה לא יהיו בידי היישוב די לוחמים כדי לעמוד בה .חזונו היה לגייס את הצעירים ולאמן אותם בצורה מאורגנת בגרמניה ובאיטליה ,ולאחר מכן לשלוח אותם כיחידות לוחמות לארץ .בשלב זה הוא נתקל באוזניים ערלות .לצד מאבק עם האצ"ל והלח"י על גיוסם של הצעירים ,ועם אנשי ההתיישבות העובדת שראו בהם עתודות להתיישבות ,היה עליו להיאבק גם בממונים עליו על תקציבים ועל כוח אדם. יחד עם זאת ,לאור מספר האבדות הרב שהיה ליחידות הלוחמות בחודשי המלחמה הראשונים ,הוחלט בפברואר 1948לאשר גיוס ואימונים באירופה במטרה להעלות לארץ במהירות מגויסים שיהיו כשרים ללחימה. רק אז הוקם ארגון משותף למוסד לעלייה ב' ול"הגנה" ,שעיקר תקציבו תועל לגיוס ולאימונים ,כפי שביקש שדמי כבר בסתיו .1947חובת הגיוס חלה עתה על הצעירים באירופה כאילו כבר היו אזרחים ישראליים, והמגויסים קיבלו עדיפות בעלייה אף יותר מהקטגוריה של התיישבות .הצלחת תהליך הגיוס באירופה נבעה משילוב של אמון רב (של שליחי "ההגנה") בשארית הפליטה ככוח לוחמי גח"ל במחנה יונה דינאמי ומרכזי בתהליך התקומה ,יחד עם שליטה במנגנון ארגוני שהיה לו גם תוקף מוסרי ,ומתוך כך -גם את היכולת לנתב כהלכה את המפעל כולו .אולם לעומת הארגון, הגיוס והאימונים המסודרים באירופה ,תהליך הקליטה בארץ לא הצליח להכיל אותם כיחידות מאורגנות ומייד עם הגיעם לארץ הם פוזרו ביחידות ה"הגנה" השונות. חנה יבלונקה" :גם לאחר מלחמת השחרור נותרו החללים ניצולי השואה חסרי יד ושם .אף אנדרטה לא הוקדשה להם ,אף ספר זיכרון לא הילל את תרומתם .זאת קבוצת האוכלוסייה הכי לא-צעקנית, הכי טרגית" מפעלו של שדמי הסתיים עם הקמת צה"ל (יוני .)1948משלחת ההגנה פורקה ובמקומה נשלחה משלחת של צה"ל ,שעסקה בגיוס הן באירופה והן בצפון אפריקה .מפעל דומה לזה של שדמי היה בקפריסין ,שם עסק הפלמ"ח באימון ובגיוס צעירים ל"שורות המגנים". הפלמ"חניקים התגנבו יחד עם המגורשים מאוניות המעפילים (או לחילופין הסתננו דרך הגדרות) למחנות המעצר בקפריסין .הם התערבבו בין העצורים וחיו יחד אתם ,כשהם מנסים לבנות מערך של פיקוד והדרכה ומתוך מאמץ להופיע כגורם על מפלגתי א-פוליטי. צילום :בית הפלמ"ח בסוף נובמבר 1947היו 3,600איש ב"שורות המגנים" מתוכם 200מדריכים ומפקדים, רובם המכריע משארית הפליטה .הם אלה שפיקדו עתה על האימונים ,על הפלוגות ועל הקורסים .צמרת הפיקוד נשארה ישראלית. מעבר לאימונים הם גם עסקו בשירות ידיעות, במבצעי הברחה ,ובפעילות של חינוך ותרבות. כמעט מחצית מהנופלים מקרב שארית הפליטה עלו לארץ בשנים 1947-1946לאחר שהות במחנות המעצר בקפריסין .ורובם ככולם היו בוגרי הקורסים של "שורות המגנים". דימויים של ניצולי השואה כחיילים הממסד הקולט עשה מאמץ כן ,אם כי כושל לעתים ,לעזור לחיילים החדשים .אולם במישור הבין-אישי שררה פעמים רבות תמונה קשה .העולים החדשים טענו לקיפוח, לאפליה ולהשפלה מצד המפקדים .אלה תוארו כמי שאינם נותנים להם להתבטא ,לא שואלים להרגשתם ,ולא משתפים .טענות קשות במיוחד הופנו כלפי סגל הפיקוד הזוטר, שבמקרים רבים הוגדר ככזה "שצועק וזורק אבנים ",ומראה "יחס כמו של הגרמנים"... הקולטים מבני הארץ הראו בדרך כלל נכונות עקרונית לקליטה ,אולם זו באה מתוך עמדה אידיאולוגית ומהבנה שכלתנית של משמעות השואה וקורבנותיה ,כמכלול ולאו דווקא כפרטים .המאפיין העיקרי הייתה החשדנות. זו לוותה בביטויים כמו "החומר האנושי הזה"; "חומר גלותי לא טוב"; "נגועים בפגעי החיים במחנות הריכוז והעקורים" ,וספקות בנוגע ליכולתם כלוחמים .הספקות והחשדנות היו הדדיים .תפיסת הקולטים כללה התייחסויות דוגמת זו של נתיבה בן יהודה ,בספרה "בין הספירות": "סשה היה הרבה יותר משכיל ממני ,פי אלף ,אבל סשה היה עולה חדש ,רק עכשו בא לארץ .ומה עולה חדש מבין כבר .לא חשוב שבשואה הוא היה מפקד פלוגת פרטיזנים וכל יום כל יום איזה קרב 'קטן' עם הנאצים .וארבע שנים רצופות .אבל אנחנו -מה זה בשבילנו פרטיזנים .הם לא מבינים כלום .היינו קוראים להם בכלל 'פרטי ווסים' .כשאחד מהם היה אומר על עצמו שהוא היה פרטיזן בשואה, היינו אומרים לו 'פרטי ווס?' לא שמענו טוב תגיד עוד פעם". המשך בעמוד 20 19 מאוד מוצל ללוחמים המשך מעמוד 19 "כל אחד הרשה לעצמו ,לגבי הלוחמים של שארית הפליטה ,לומר דבר של פסקנות על פי המקרה הראשון שהזדמן לו .אך הוא מעולם לא ראה את מעשיהם אלא בפרופיל ,ובדיוק כשם שהיו אז ,בגרמניה (במחנות העקורים), כך היו עתה בארץ -צלליות( "...נתן שחם" ,עד דגל הדיו") ואילו הנקלטים חשו בודדים וזנוחים .כיוון שלא ידעו עברית ,נבצר מהם לשרת ביחידות השירותים .כך ,רובם התנקזו ליחידות הקרביות והיו ביניהם שחשו כ"בשר תותחים" .היו גם שהתעניינו באפשרות לעזוב את הארץ בתום המלחמה ,והיו שהתלוננו על תוקפנות הישראלים כלפי מי שאינם יודעים את שפתם. מספרם הרב של החיילים הניצולים הלא מרוצים עורר דאגה בפיקוד העליון של הצבא. ככל שמועד העלייה של החייל היה קרוב יותר, כך גדולה הייתה מידת חוסר שביעות הרצון שלו. אנשים טענו שלא ניתנה להם הזדמנות להכיר את הארץ וללמוד את שפתה ,שאין להם חברים צברים ,וכי אין אחוות לוחמים .ל 71%-מהעולים החדשים הייתה דעה שלילית על ישראל ועל תושביה .הייתה גם תחושה של תלישות מהנוף ומן האנשים .בנוסף ,מדריכיהם הקרובים מפלוגות הגיוס באירופה נותקו מהם ונשלחו לקרבות ,הם עצמם פוזרו בין היחידות ,ומעט הקשר והאחווה הקודמים נלקחו מהם .ממרחק הזמן נראה שהיה כאן כשל דו-ממדי -הן בהיבט של הקליטה המוסדית ,שכשלה בהבנת צרכיהם ,והן באינטראקציה הבין-אישית. בנוסף ,חוסר העניין הישראלי בסיפורה של שארית הפליטה יצר אף הוא זרות בין הקולטים לנקלטים ,ובקרב הניצולים התפתחה תחושה של יתמות -אין מי שרוצה לשמוע אותם. נוצר פער בלתי ניתן לגישור בעולם החוויות, הרגשות והרגישויות ,שהוביל לאינטגרציה חברתית מועטה .היעדר שפה ותחושת השפלה לנוכח מיתוס הגבורה הישראלית, הביאו לאלם בקרב הניצולים .את תחושותיהם ניסחו הלוחמים הניצולים במשפטים כמו: "מהר מאוד למדנו :היה ישראלי בצאתך ואיש מחנות בביתך .וגם לא בביתך -למה להטיל מועקה על היקרים לך -אלא רק בלבך"( .רות בונדי). "לנו הייתה שפה לגמרי אחרת ,שפה שרכשנו בימי המלחמה"( .אנטק צוקרמן) "כמו ביער שם ,גם פה היינו בודדים וזרים". 20 (דנקו הפרטיזן) כמו כישלונות רבים ,גם זה נבע בעיקר ממשבר ציפיות .לאחר השואה ולאחר שגילו שאין לאן לחזור ,ציפו אנשי שארית הפליטה לבית חם בישראל -לתחושת משפחה ,לקבלת פנים חמה ,לפיצוי על הסבל .הציפיות התגברו לאחר המפגש עם אנשי הבריגאדה וה"הגנה" באירופה ,שבמובן מסוים ענו עליהן. אולם בעיני בני הארץ נתפסו המגויסים החדשים ככוח אדם למילוי השורות בעיצומה של מלחמה שתבעה קורבנות רבים .הצברים היו עייפים מהמלחמה ,למודי סבל ואובדן ,ולא היה להם כוח להקשיב למצוקות של האחר. בנוסף ,הנוער הישראלי ראה את עצמו כחוד החנית של המערכה ,ואת ניצולי השואה כמי שצריכים להודות לו ש"סידר להם מולדת". העולה סימל את הגולה הדוויה ,הבזויה, הדחויה ,שיש למהר ולשכוח. יליד הגולה נתפס כמי שחסר את המרכיב הבסיסי של היהודי החדש -הגבורה האישית. התווית השלילית הייתה קבוצתית ונעדרת סממנים אישיים .כולם נתפסו כ"אחד מהגח"ל" ,ללא פנים וללא שם .היה כאן בוז מהול ברחמים ,שהוליד גישה של פטרונות תרבותית שדרשה מהעולה להשיל מעליו מהר את הסממנים הגלותיים ולאמץ לעצמו במהירות מרבית את דמות הצבר .הצברHomo , ,Israelicusתבע מבן שיחו לאמץ לעצמו את החוויה הייחודית לו ושכמותו. התוצאה הייתה התמרמרות ,נחיתות ,וייאוש מניסיון ההידברות .הפער בין החזית לעורף, שניהל חיי שגרה ,רק הגביר את תחושת התסכול .לאלה חברו תלונות כפורקן לתסכול, שאימתו את הדימוי הראשוני שלהם בעיני בני הארץ .נוצר מעגל קסמים. שארית הפליטה והפלמ"ח העולים החדשים מקרב שארית הפליטה היו הכוח העיקרי שמילא את שורות הפלמ"ח שסבל אבדות קשות למן ראשית המלחמה. הפלמ"ח ניהל גיוס משלו בקרב העולים. תחילה גויסו אנשי "שורות המגנים" בקפריסין ואחר כך העולים בבתי העולים .הגיוס בקפריסין התנהל תוך "קרבות רחוב" עם אנשי ה"הגנה" וצה"ל ששאפו למיון מסודר, ומתוך התעלמות מהוראות מפורשות של אכ"א .התגבור המאסיבי בניצולי שואה שלא עברו את כור המצרף הישראלי איים על אובדן הייחוד הפלמ''חאי .דווקא משום כך הושקעו בפלמ"ח מאמצי קליטה גדולים יותר מאשר ביחידות האחרות .ההשקעה בקליטה הייתה הנחייה מפורשת של יגאל אלון ,שהיה מעורב בתהליך לאורך כל הדרך .הדבר הביא למעורבות ישירה של כל דרגי הפיקוד ,אולם גם כאן התמקדו הבעיות בסגל הזוטר. מילת המפתח בהנחיות הפלמ"חאיות הייתה סבלנות! .מרבית המפקדים והלוחמיםהפנימו את ההכרה שיש ליצור אווירה חברתית נוחה ואוהדת כדי להתמסר לקליטתם של מי שממלאים את השורות .כך קרה שדווקא ביחידה אליטיסטית ,אידיאולוגית ,סלקטיבית בקבלה ,כל כך ארץ ישראלית וסגורה כמו הפלמ"ח ,הייתה קליטתם של ניצולי השואה הטובה ביותר מכל צה"ל ,אם כי גם ממנה לא נעדרו חריקות .נראה שמצד אחד המודעות האליטיסטית הולידה מנגנוני קליטה טובים יותר; ומן הצד שני ,ההזדהות עם היחידה אימונים באיטליה צילום :בית הפלמ"ח המובחרת הקלה על ההשתלבות של העולים בחברה הצברית .זאת ועוד ,הפלמ"ח ראה בקליטה בעיה של הסתגלות הדדית .הייתה כאן גם הודאה כי הימים הטובים של ההומוגניות במחנה חלפו לבלי שוב ,ולפיכך -הושקעה עבודה רבה בחינוך ובהסברה על הארץ ,לחייל שהגיע ומייד נשלח לשדה הקרב .שילוב העולים החדשים כלל גם השתלבות בסגל הפיקוד .בהפוגה הראשונה עברו אנשי גח"ל קורסי מפקדים מקוצרים. שינוי השמות ,שהונהג לגבי צברים ועולים חדשים כאחד ,נועד להבטיח שצה"ל יהיה "עברי ברוחו ,בחזונו ,ובכל גילוייו הפנימיים והחיצוניים" .הרעיון היה לכפות מגבוה אינטגרציה תרבותית באמצעות האחדה של מאוד מוצל ללוחמים סגנון שמות המשפחה .הוקמה "ועדת שמות עבריים" שהציעה מגוון של שמות הולמים. שארית הפליטה נענו לדרישה מתוך רצון להיטמע ובגלל לחץ חברתי .כך נדחקו לוותר על הדבר היחיד שנותר להם ממשפחתם. בשונה מנושא הבנים היחידים ,לא ידוע על התמרמרות בנוגע לשינוי שמות המשפחה. הניצולים ,כך נראה ,רצו עד מאוד להשתייך. מיתוס הגבורה מיתוס הגבורה שטופח במלחמת העצמאות היה בעל השפעה מכרעת על הערכת איכותה של שארית הפליטה ככוח לוחם .תפיסת היישוב גרסה כי בידי הניצולים נפלה זכות גדולה להלחם ובכך ,להיות שווים לארץ ישראלים ברכישת הארץ ובהשגת "נקמת התקומה". מלחמת העצמאות העצימה את מיתוס הלחימה והגבורה הציוני .אל מיתוס זה התחברו ,בהיבט של שארית הפליטה ,רק מורדי הגטאות והפרטיזנים .בהקשר זה ,התחדדה האבחנה בינם לבין יתר הניצולים .מבחינת מיתוס הגבורה הישראלית השואה -הטבח ההמוני ביהודים -נתפסה כדוגמה שלילית. לפי הקונספט הישראלי גבורה הייתה רק עמידה מול האויב עם נשק ביד .כך נוצרה ההנגדה בין מרד הגטאות ל"כצאן לטבח" .לכך יש להוסיף את חוסר הידיעה ואת הרתיעה הישראלית מלימוד פרטי הזוועות .המלחמה דחקה כל נושא אחר מעל סדר יומה של החברה הישראלית הקולטת ,וקולה של שארית הפליטה נאלם דום .לא היה מי שישמע כי לפי תפיסת הניצולים גבורה משמעותה להישאר בחיים .נפערה תהום בין סיפורם לבין תפיסת הגבורה הישראלית .תפיסת הגבורה באה לידי ביטוי ברטוריקה הרשמית של הממסד הציוני והצבא: "ממודיעין ויודפת ,מחומות גטו ורשה וממחנות נדחינו .מסיפוני "חנה סנש"" ,יציאת אירופה" ומאדמת האבות עולה וגוברת הקריאה האחת -היחלצו לשירות העם!" (צו התיישבות למפקדת שירות העם )16.4.1948 "ניצחונם בגטו ,ניצחון האדם היהודי ,היה למות בכבוד בנשק ביד ולא כצאן מובל לטבח ...אם יש משהו שלמענו לחמו מורדי הגטאות היה זה מתן דוגמה לנו במלחמתנו"... (פקודת יום של הרמ"א במלאת חמש שנים למרד גטו וארשה). השאלה המרכזית במלחמת העצמאות הייתה -לסגת או למות בקרב .בתפיסה זו מעוגנים כל המיתוסים של המלחמה .בראייה זו ,רק לפרטיזנים ולמורדי הגטאות היה מקום ביצירת מיתוס הגבורה .אולם לוחמי שארית הפליטה ברובם לא השתייכו לשתי קטגוריות אלה של גבורה ,ולפיכך -ניסיון חייהם נתפס על ידי הישראלים כנחות .מכאן התפיסה כי זכות גדולה נפלה בחלקם לזכות ב"נקמת התקומה" - להילחם במלחמת העצמאות .מכאן גם הזלזול בחיילים העולים .הייתה זו תוצאה של חינוך עמוק ומוצלח של שלילת הגולה ,שחוזק עתה בלקחי השואה .האגוצנטריות הארץ ישראלית מצד אחד ,ומיתוס הפרטיזנים מן הצד השני - אלה ליוו את חיילי שארית הפליטה ביחידתם והשפיעו על דימויים כחיילים .אוכלוסיית המהגרים -ניצולים ועולי צפון אפריקה -דורגה על ידי הישראלים כנחותה הן במוטיבציה והן ביכולות הלחימה. העובדה שתיעוד המלחמה -בהיסטוריוגרפיה, בתרבות ובאומנות -הובא מנקודת הראות הישראלית ,הביא לכך שמלחמת העצמאות נתפסה קודם לכל כמלחמתו של הנוער הישראלי ,שלתוכה השתלב העולה החדש. הדימוי הסטריאוטיפי התגלגל גם לספרות ולתיאטרון .העובדה שמרבית הסופרים היו ארץ ישראלים תרמה לדימוי של לוחמי/ נופלי תש"ח כצברים בלבד ,אף כי העולים היו 25%מכלל החיילים ,וכמעט 50%מהכוחות הלוחמים .תרומתה של שארית הפליטה למלחמת העצמאות לא קיבלה ביטוי בין היתר משום שספרות דור הפלמ"ח רק על עצמה לספר ידעה ,ומשום שההיסטוריוגרפיה משום מה פסחה עליהם. כך נשכח גם מחיר הדמים .מבין 4,600 הלוחמים שנפלו בתש"ח אחוז הנופלים מבין העולים החדשים כמעט זהה לזה של בני הארץ. מרבית ההרוגים מקרב העולים היו ניצולי שואה שהגיעו לארץ בין השנים 15,000 .1940-1947 גברים צעירים הגיעו לארץ בתקופה זו כתוצאה ממדיניות עלייה והעפלה סלקטיבית .מספר זה היה זהה למספר הצברים בגילאים אלה באותן השנים .זו הקבוצה הנשכחת -תרומתם לכוח האדם בצה"ל זהה לזו של הצברים ועולי תש"ח גם יחד ,ואילו מחיר הדמים ששילמו זהה לזה של הצברים ,פשוט משום שהיו מגויסים כל המלחמה .מגויסי תש"ח ,מי שהגיעו למלחמה מהאוניות החל מקיץ ,1948נחשפו אליה זמן מועט הרבה יותר .אף על פי כן ,לא זכו עולים אלה לתהילה ולהכרה מתאימה ,לא בעיתונות ולא בספרות וגם לא בתהליך ההנצחה .הדבר נובע ,בין היתר ,מכך שאנשי שארית הפליטה התפזרו בין היחידות הלוחמות והיחידה היא שזכתה בתהילה .ומכיוון שהיחידה זוהתה מראש כארץ ישראלית ,השתרש המיתוס בדבר מרכזיותם של הארץ ישראלים בניצחון תש"ח. היעדר השורשים הוא שקבע את מיקומם במפת הזיכרון הקיבוצי .עברו שנים רבות עד שדור הלוחמים מבין הניצולים העז להביע את מחאתו על היעדרו מהזיכרון הישראלי. המחאה העמידה זה בצד זה שני מיתוסים מנוגדים – מיתוס הצבר שהלך (ונפל) בשדות; ומיתוס העולים החדשים שהובאו מהאוניות ונשלחו לקרב לטרון ונפלו ("בשר תותחים"). הראשון נועד לייצר לגיטימאציה לאליטות המשרתות; השני -דה-לגיטימאציה לאותה האליטה והעמדתה על ספסל הנאשמים. המחקר הנוכחי מראה שאין אמת בשני המיתוסים .עם השנים ,הלך קולו של המיתוס הראשון והתעמעם ,והתחזק קולו של השני: "לכל אחד מהם נתנו רובה דגם מאוזר// , חמישים כדור וכן כידון //ומים במשורה ,הם הוו שורה //סהרורית ,עד אשר שמש איילון // עברה על ראשיהם לדום // .ולא עלה בחייהם למוץ קצת מים מן האדמה 11משום שלא ניפקו להם השורשים המתאימים( ".אריה סיוון, "על אנשי הגח"ל שנפלו בשדות לטרון"). יחד עם קולות המחאה ,עלו גם קולות חרטה ואף התבוננות רטרוספקטיבית שונה על חלקם של הניצולים במלחמה .מבט זה מקושר הן למחקר ההיסטורי ,והן לזיכרונותיהם של הלוחמים ילידי הארץ ,או כפי שהטיבה לתאר זאת החוקרת ד"ר חנה יבלונקה" :גם לאחר מלחמת השחרור נותרו החללים ניצולי השואה חסרי יד ושם .אף אנדרטה לא הוקדשה להם ,אף ספר זיכרון לא הילל את תרומתם .זאת קבוצת האוכלוסייה הכי לא-צעקנית ,הכי טרגית". * הכותבת היא אוצרת בית הפלמ"ח ואוצרת התצוגה "יד לגח"ל" בבית הפלמ"ח 21 מניצולים לחקלאים תרומת הניצולים לבניית המושבים בישראל מושב עין איילה 1949 צילום :זולטן קלוגר ,לשכת העיתונות הממשלתית עולי שארית הפליטה שנאחזו בקרקע הוכיחו כי בכוחם של המוני בית ישראל ,בין אם עברו הכשרה מוקדמת ובין אם לאו ,למלא אחר המטרות הלאומיות שהציבו להם :התיישבות לאורך הגבולות ,אספקת מזון טרי לשווקים ,חיזוק היישובים הוותיקים והגדלת כוחה המספרי של ההתיישבות העובדת ,שחרף המאמצים הממלכתיים נותרה מסגרת תובענית המתאימה למעטים בלבד .לנוכח כל אלה ,בולטת תרומתם של אותם מבין עולי שארית הפליטה שקשרו את גורלם האישי בהתיישבות העובדת ותרמו לפיתוחה ולשגשוגה יחד עם עולים מגלויות אחרות | ד"ר עדה שיין* | 22 מניצולים לחקלאים הכפר בארץ ישראל שימש כאחת מזירות המפגש בין שארית הפליטה לבין החברה היישובית והישראלית .תנועת המושבים הייתה התנועה הוותיקה והגדולה ביותר במגזר המושבי .בכך היא הקדימה את "ארגון הכפרים השיתופיים" של מושבי המעמד הבינוני ואת תנועות ההתיישבות הדתיות של הפועל המזרחי ושל פועלי אגודת ישראל. כיצד ביקשה תנועת המושבים לקלוט את ניצולי השואה בשורותיה? גרמו לכך שלתנועת המושבים לא היו פתרונות ארגוניים אמיתיים לקליטה בהיקפים גדולים. תנועת המושבים פיגרה אחרי התנועות הקיבוציות גם בקליטה החינוכית ,אם כי היא לא ויתרה עליה .התנועה נאבקה במדיניות הקליטה של הסוכנות היהודית ,שהעדיפה לשלוח את הילדים והנוער למוסדות עליית הנוער בקיבוצים. מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל היו נקודת המפנה בהתייחסותה של תנועת למעשה .כלומר ,שילוב בין קליטה של המוני עולים בכפר ,פיזור אוכלוסין לאורך הגבולות והתנדבות של הקולטים .אם כי ,לא אחת הובע חשש בקרב חברי המושבים ,שמא פתיחת השורות לקליטה המונית תביא לירידה באיכות המתיישבים ותקשה על התנועה להמשיך ולשמור על עקרונותיה. הצטרפותם של ניצולי השואה להתיישבות החדשה לא הייתה פעולה של קליטה עצמית, לאחר שאורגנו בחיפזון בבתי העולים ,הגיעו עולי שארית הפליטה אל הכפרים הערביים הנטושים ללא הכשרה חקלאית מוקדמת .הפנייתם של העולים אל הכפרים הנטושים הייתה בבחינת חידוש ביחסם של המוסדות המיישבים אל סוגיית ההתיישבות בספר ,שעד אז נשלחו אליו רק החזקים לאחר הכשרה ממושכת כבר באמצע פברואר 1944ניסחה תנועת המושבים את מדיניות הקליטה שלה במועצת התנועה שהתכנסה בכפר חיים .המועצה חרתה על דגלה את הסי ִסמה "ביתנו פתוח לפליט העולה" .הדוברים במועצה הרבו להשתמש בצירוף המילים "שארית הפליטה", אך החילו אותו לא רק על יוצאי אירופה אלא גם על יוצאי ארצות האסלאם .בסיום הדיונים קיבלו את ההחלטה" :כל בית ביישובינו יקבל לתוכו לפחות נפש עולה אחת מפדויי העם". אולם תרגומה של ההצהרה לכלל מעשה היה איטי ביותר .בשנים ,1944-1948רק מעטים מעולי שארית הפליטה נקלטו בתנועת המושבים .התנועה לא ניצלה כראוי את שנות ההמתנה באירופה .פעולתה בקרב הפליטים הייתה מוגבלת .רק חברים בודדים ,שפעלו במסגרות הכלליות של הסוכנות היהודית, עמדו על הצורך לפעול בקרב הפליטים באירופה כדי להביא לידיעתם את רעיון המושב ולהסביר להם את אורח החיים בו. פעולות ההסברה שנקטה התנועה היו שטחיות למדי .בנוסף לכל אלה ,העדר יחידות משק פנויות ומחסור בשטחים חדשים להתיישבות ילדים בדרך לביה"ס .כפר הנגיד 1949 המושבים אל מעשה הקליטה .התנועה הסיטה את התעניינותה מהציבור החלוצי הצעיר אל ציבור בעלי המשפחות ,שמעתה ראתה בהן את עתודות כוח האדם המתאימות לה .התנועה שינתה את עמדתה משום שנזקקה לכוח אדם לחיזוק המושבים הקיימים ,וכתנועה מיישבת היא נתבעה לתת תשובה למציאות החדשה שנוצרה במדינת ישראל בעקבות השתלטות צה"ל על שטחים רחבי ידיים. קליטה מאורגנת מלמעלה מטרתם של ראשי תנועת המושבים הייתה להכפיל תוך שנה את מספר חברי התנועה על ידי קליטה במושבים הוותיקים ,לצד הקמת מושבים חדשים בגבולות הארץ. ראשי התנועה אימצו את תפיסת ההכרח של דוד בן-גוריון וביקשו לממשה הלכה צילום :זולטן קלוגר ,לשכת העיתונות הממשלתית אלא פעולה מתוכננת ומאורגנת מלמעלה, והיא התאפשרה במסגרת קבוצתית בלבד. לאחר שאורגנו בחיפזון בבתי העולים ,הגיעו עולי שארית הפליטה אל הכפרים הערביים הנטושים ללא הכשרה חקלאית מוקדמת. הפנייתם של העולים אל הכפרים הנטושים הייתה בבחינת חידוש ביחסם של המוסדות המיישבים אל סוגיית ההתיישבות בספר, שעד אז נשלחו אליו רק החזקים לאחר הכשרה ממושכת .עולי שארית הפליטה היו בגל הראשון של ההולכים אל הכפר ואל הס ְפר .יצחק קורן ,מזכיר התנועה ,כינה אותם בראשית 1951חלוצי "עמך" ,או חלוצי "נעשה ונשמע" .שלושה יסודות השתלבו כאן :קליטה המונית ,ביצוע מהיר ורק לאחריו הדרכה ולימוד .זה היה היפוך מוחלט לדפוס של הקליטה הכפרית בתקופת היישוב. המשך בעמוד 24 23 מניצולים לחקלאים המשך מעמוד 23 בדרך לסנדלריה ,מושב בצת 1950 נציגי הקיבוץ הארצי והקיבוץ המאוחד ביקרו קשות את פעולתה החפוזה של תנועת המושבים .הם טענו ,שהעולים לא באו מתנועות חלוציות ,גילם אינו מתאים להתיישבות החקלאית בגבולות ובנגב, ובהעדר השפה ,ללא ידיעת הארץ וללא ידיעת התנאים ,צפויים העולים לקשיים עצומים. דווקא לאחר קום המדינה חזרו התנועות הקיבוציות ודבקו בדפוס המיון המוקדם של המבקשים להצטרף לשורותיהן .כהגדרתו של החוקר ישי גבע ,הייתה זו "טריקת דלת בפני הקליטה ההמונית" .ההיסטוריון אלי צור סבור שיש לזקוף זאת להתעייפות הגדולה של התנועות הקיבוציות לאחר ההתגייסות המתמדת ,וגם לאכזבה הגדולה מגל העזיבה של העולים החדשים בשלוש השנים שקדמו להקמת המדינה. לחצים צולבים העברתם של העולים החדשים אל הכפר הייתה רק השלב הראשון בתהליך הרה- סוציאליזציה של העולים החדשים בחברה 24 צילום :אלדן דויד ,לשכת העיתונות הממשלתי הישראלית .לאחריו החל השלב השני שהתבטא באכיפת המסגרת הארגונית של המושב על העולים החדשים .ההנחה הייתה שהעולים יקבלו על עצמם את עקרונות החיים של תנועת המושבים מתוך הבנה והזדהות. רבקה גרינקר ,מדריכה במושב בצת" :מפעל ההתיישבות החדשה מצא את המתיישבים הוותיקים ,בלתי מוכנים למפנה הגדול ...איך לגשת לאנשים החדשים ,ניצולי השואה ,לא ידענו .וודאי שלא ידענו כיצד להנחיל להם את הערכים אשר הושתתו ביסודות בנייננו ולהביאם לידי כך שיראו את הדברים כפי שאנו ראינו אותם" עיצוב מוסדות הכפר הוטל על המדריך הממונה .אולם תהליך אכיפתו של תקנון מושב העובדים לא התנהל על מי מנוחות בהתיישבות החדשה ,ובכלל זאת גם במושבי שארית הפליטה .לא אחת התנהלו האספות בסערת רגשות עזה ומתוך עוינות גדולה, שהדהימה אפילו את המדריכים. רבקה גרינקר מנהלל ,שהדריכה במושב בצת של יוצאי יוגוסלביה הודתה" :מפעל ההתיישבות החדשה מצא אותנו ,את המתיישבים הוותיקים ,בלתי מוכנים למפנה הגדול שחל בהתיישבות אחרי קום המדינה... איך לגשת לאנשים החדשים ,ניצולי השואה, לא ידענו .וודאי שלא ידענו כיצד להנחיל להם את הערכים אשר הושתתו ביסודות בנייננו ולהביאם לידי כך שיראו את הדברים כפי שאנו ראינו אותם". תנועת המושבים הצליחה לשלוט על הנעשה בהתיישבות החדשה הודות לתיאום ההדוק שנוצר עם המוסדות המיישבים ולעובדה שאנשיה כיהנו בתפקידים שונים באותם המוסדות .הפיקוח היעיל על הנעשה בהתיישבות החדשה הושג באמצעות מנגנון בדמותה של "ברית הפיקוח לקואופרציה חקלאית" ,מנגנון שחדר לכל תחומי החיים במושב החדש. מניצולים לחקלאים עד סוף שנת 1950הוקמו במסגרת התנועה 51מושבים ובהם 3,160 משפחות של יוצאי אסיה וצפון אפריקה, 14,290נפשות בסך הכול .באותו פרק הזמן הוקמו 26מושבים של עולי שארית הפליטה ובהם 2,000משפחות, 7,524נפשות .בשנים 1960-1952היו 65 אחוזים מהעולים בהתיישבות החדשה יוצאי צפון אפריקה ואסיה שנקלטו במסגרת מבצע "מן האנייה אל הכפר". מבין העולים יוצאי אירופה נקלטו כ 840-משפחות ב 22-מושבים כהשלמות למושבים ותיקים במסגרת המבצע "מן העיר אל הכפר" .אל אלה אפשר להוסיף מאות בודדות של צעירים ניצולי שואה שהתגייסו לצה"ל והיו בין מקימי ארגונים להתיישבות בקרב החיילים המשוחררים. היה זה מיעוט מבין העולים משארית הפליטה ,שמספרם נאמד בלמעלה מ 350,000 -נפש .היה זה גם מיעוט מבין כלל 40,000העולים יוצאי גלויות שונות שנקלטו בתנועת המושבים באותן השנים. בין התנועה שביקשה לשמר את עקרונותיה, ובין המתיישבים החדשים שביקשו למצוא מוצא למצוקותיהם הכלכליות ,התגלעו מתחים רבים שהתפרצו בוויכוחים על מכירת מושב שומרה 1950 מושב בוסתן הגליל תוצרת שלא דרך השיווק המאורגן ובוויכוח על העבודה השכירה .לא ניתן להתעלם גם מהמחלוקות הפוליטיות שהתגלעו בין העולים החדשים לבין תנועת המושבים .כדי לחזק את עוצמתה מול העולים בהתיישבות החדשה, נעזרה התנועה במנגנונים הממלכתיים. ב 1951-החלו נציגיה בכנסת בניסוחו של חוק שיאפשר למוסדות המיישבים ולמוסדות הכפר להוציא מהקהילה מועמדים שנמצאו בלתי מתאימים ולהחליפם באחרים .חלפו צילום :אלדן דויד ,לשכת העיתונות הממשלתית לשכת העיתונות הממשלתי שנתיים נוספות עד שאושר חוק המועמדים להתיישבות חקלאית התשי"ג .1953 תנועת המושבים סיפקה אפוא למדינה את הידע ואת המסגרות הארגוניות לגיוסם של העולים להתיישבות המשפחתית ,ואילו המדינה העניקה לתנועה את הבסיס התקציבי למפעל ההתיישבות רחב ההיקף ואת היכולת להפעיל את סמכותה על המצטרפים החדשים. זאת ועוד -תנועת המושבים פעלה בין לחצים צולבים :היא רצתה שהמושבים יוקמו בדמותה ,אך הרחיקה אותם אל הספר כדי לענות על הציפייה של פיזור האוכלוסין; היא אימצה את רעיון כור ההיתוך ,אך בפועל יצרה מושבים נפרדים על פי ארצות המוצא; היא נלחמה להצטרפות הנוער החלוצי לשורותיה, אך קלטה את המשפחות שלא עברו כל הכשרה מוקדמת. גם אם חוויות של כישלון ,משברים כלכליים ועזיבות לא פסחו על עולי שארית הפליטה בהתיישבות העובדת ,סיפורם לא התקבע בתודעה הציבורית כסיפור של הדרה לשוליים ואף לא כסיפור של חוסר ברירה. * מתוך דברים שנאמרו ביום עיון שנערך ביד ושם לרגל הוצאתו של הספר "וישבתם בטח :ניצולי השואה בהתיישבות העובדת, ( "1955-1945שלמה בר-גיל ועדה שיין' ,יד ושם' .)2010 25 שארית הפליטה מתקבצת ניצולי השואה הצילו את הקיבוצים השתלבותה של שארית הפליטה בתנועה הקיבוצית בשנים 1945-1955היא סיפור הצלחה גדול .הקיבוצים העניקו לשארית הפליטה בית ,מסגרת חברתית וכרטיס כניסה לחברה הישראלית ,בעוד שאלה האחרונים הצילו ,במידה רבה ,את התנועה הקיבוצית מקריסה | ד"ר שלמה ברגיל* | בין השנים 1945-1955הוכפלה האוכלוסייה היהודית בארץ .בראשית 1946חיו בארץ ישראל כ 718,000-יהודים וב 1953-הגיע מספר היהודים ל 1,484,000-נפשות ,כפול מהאוכלוסייה ב .1948-וזאת ,עוד טרם העלייה הגדולה של עדות המזרח. רבים מן הניצולים הצעירים שסבלו מהאלימות הנאצית במישרין (בגטו ,במחנות, במסתור ,)...או בעקיפין (אובדן המשפחה, 26 בריחה וגרוש מארצות הכיבוש הנאצי,)... ביקשו לאחר המלחמה להשתקם בקיבוצים בארץ ישראל .הם היו ברובם צעירים בוגרי תנועות הנוער החלוציות בטרם מלחמה, והצטרפו אליהם צעירים רבים שאורגנו במסגרות שכונו "קיבוצי העלייה"" ,קיבוצי הכשרה" ו"קיבוצי ילדים" .מסגרות אלו סיפקו לניצולים כיוון ,מטרה ,עתיד ואופק. הצטרפותם של ניצולי השואה לתנועות הקיבוציות תרמה לגידול מספרי מרשים של כל התנועות הקיבוציות .ב 1927-מנתה התנועה הקיבוצית 27קיבוצים ובהם 3,909 חברים ,ב 1944-היו בתנועה הקיבוצית 120 קיבוצים שמנו 28,000חברים ,ב 1947-היו 142 קיבוצים שמנו 49,041חברים ,בסוף 1948היו כבר 159קיבוצים שמנו 45,000חברים ,ואילו בסוף 1953כבר אפשר למנות למעלה מ 227-קיבוצים עם 73,000חברים .כל זאת ,למרות תהליך עזיבה שארית הפליטה מתקבצת בניינים חדשים שהוקמו לאחר מלחמת העצמאות ,יד מרדכי 1948צילום :זולטן קלוגר ,לשכת העיתונות הממשלתית נמשך של בני הארץ .ניתן לקבוע אם כן ,שכמעט כל הגידול הדמוגרפי הושג הודות לניצולי השואה .אני לא מהסס לקבוע באופן גורף ,שללא ההשלמות האלה ,הייתה התנועה הקיבוצית נשארת לא משמעותית מבחינה מספרית ופוליטית אחרי '.48 "לא היה קיבוץ שלא נמצאה בו נציגות של שארית הפליטה .אם פליט בודד ,או משפחה, אם חברת נוער ,גרעין השלמה לקיבוץ ותיק (יגור ,ניר דוד) או גרעין של שארית הפליטה שעלה להתיישבות (נצר סירני ,לוחמי הגטאות, רמות מנשה) .התנועה הקיבוצית על זרמיה - הקיבוץ המאוחד ,חבר הקבוצות ,הקיבוץ הארצי והקיבוץ הדתי -בנכונותה לקבל עליה משימות לאומיות מרכזיות ,היתה אפוא מוקד חשוב של קליטה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה. במסגרת הארגונית של הקיבוץ עמד המרכיב האידיאולוגי במוקד ההוויה יחד עם הנכונות של החברה להתגייס .כל אלה הפכו את התנועה הקיבוצית לגורם מרכזי בהתיישבות ,בביטחון, בהרכב משלחות השליחים לאירופה ובתנועה הציונית בכלל. לנוכח מידת מעורבותה ופעילותה ,אפשר לומר שהתנועה הקיבוצית שימשה גוף מבצע ומגשים של מטרות התנועה הציונית .לא מפתיע הוא שהיא נחשבה אז -וכך גם ראתה את עצמה -אליטה משרתת שרצתה ויכלה, ולו לכאורה ,לקלוט את גרעיני התנועות החלוציות משארית הפליטה שהתארגנו על אדמת אירופה ובמחנות המעבר בקפריסין. קליטתם היתה אמורה להבטיח ,כאמור, את המשכה וגידולה של התנועה הקיבוצית ולפיכך אפשר לטעון ,כי נוצר קשר של צורך ושל תרומה הדדית בין התנועה הקולטת ובין ניצולי השואה הצעירים. "מסתבר ,כי למרות גודל האסון ועוצמתו ,יותר מ 90%-מהניצולים הפכו לאוכלוסייה נורמטיבית. קשה להבין זאת ומבחינה אנושית -זה לא פשוט ייאמן" צורך משותף של נקלטים ועוזבים חוסר יציבות למערכת, תוך ערעור הביטחון ואווירה של איום קיומי שריחף מעל ראשה. כהכללה ,לא רק הערכים והאידיאלים קבעו את הצלחתה של הקליטה או כישלונה. הנקלטים היו צריכים להסתגל לזוטות של חיי היום-יום :אוכל שונה ,מחסור בדיור מתאים, היעדר שירותים בבית ,עבודה מאומצת ואף בדיחות על חשבונם .לפעמים ,דווקא המצוקה הזאת הולידה שמחה .שמחה של נקודת יישוב חדשה שהיה מקום גם לאור ולסיפוק על הגשמת אידיאולוגיה ,בבחינת בשורה המקרבת את "גן העדן" של סוציאליזם במדינת ישראל .שהרי רעיונות גדולים עיצבו את תפיסתם של הצעירים משארית הפליטה - ציונות וסוציאליזם. מול הגישה שקליטת העלייה הגדולה בכלל, ושל שארית הפליטה בפרט בתנועה הקיבוצית הייתה סיפור של כשלון ,אני מבקש לטעון כי בשלוש השנים הראשונות שלאחר השואה הייתה קליטתם של ניצולי השואה בקיבוצים סיפור הצלחה .עוד אני מבקש לטעון כי הרעיון הקיבוצי מילא תפקיד חשוב בתהליך שיקומם הנפשי של ניצולי השואה הצעירים ,גם של אלה אשר בסופו של דבר לא בנו את ביתם בקיבוץ. התיזה שלי היא שניצולי השואה הצילו את התנועה הקיבוצית! .בשנים ,1940-1945בזמן המלחמה ,סבלו הקיבוצים מגל של עזיבה המונית שנבע מהתנאים הקשים שלוו במשבר כלכלי ,ומהעדר סיפוק אישי .הקיבוצים הפכו לתחנות רכבת -אנשים הגיעו ועזבו, גרעינים ובודדים נקלטו בקיבוצים אך החזיקו מעמד זמן קצר בלבד .והנה ,אחרי כל כך הרבה אכזבות ותחושה שהרזרבה האנושית של הקיבוצים התרוקנה ,הגיעו מאירופה גרעינים של צעירים במסגרת "קיבוצי עלייה" ,שגילו נחישות רבה ברצונם להיקלט. אצל רובם הרקע האידיאולוגי היה מרכזי . הם לא היו אמנם מרקסיסטים-לניניסטים ,אך כן אפיינה אותם תחושת אחווה וסולידריות, והצורך בהקמת בית וקהילה .רעיון השיתוף היה חשוב להם יותר מאשר לרבים מילידי הארץ. חרף עברם הטראומטי וקשיי החיים בצוותא, מצאו חברי תנועות הנוער לאחר המלחמה אתגר בעלייה החלוצית הן בהשלמות שאליהן נועדו עוד טרם עלייתם והן בנקודות היישוב החדשות של הצעירים .היתה בעיקר התיישבות באזורי הגבול ,אך היתה גם הגאווה של יוקרה שנוספה לקיבוצים בעצם הליכתם של הצעירים הללו למקומות ספר מסוכנים. הנסיבות שיחקו גם הן לטובת התנועה הקיבוצית .בימי המנדט הבריטי שרר מחסור בקרקע זמינה להתיישבות ,ועד קום המדינה נאלצו קבוצות שהיו מיועדות להתיישבות לחכות חודשים ואפילו שנים עד לקבלת משבצת קרקע להתיישבות .עתה ,עמדה לראשונה תנועת ההתיישבות -קיבוצים ומושבים ,מול יחידות קבע פנויות על קרקע קליטת הניצולים של 15מיליון דונם .פי עשרה מהשטח שעמד ההיסטוריונית פרופסור חנה יבלונקה טענה לרשותן בימי השלטון הבריטי .על אף הנתונים במחקר שערכה לפני שנים ,כי בטווח הארוך המבטיחים ,הכניסה התנועה הבלתי פוסקת הייתה קליטת הניצולים בקיבוצים כישלון ,משום המשך בעמוד 28 27 שארית הפליטה מתקבצת המשך מעמוד 27 אבא קובנר (מימין) מתדרך חברי הגנה בקיבוץ ,יד מרדכי 1948 שבסופו של דבר ,עזבו רובם .אני חולק על דעתה זו .הממצאים שלי מלמדים כי לא רק שתרומת הניצולים להתיישבות הייתה רבה מאוד ,היא נמשכה לאורך שנים .יתירה מזו ,הקליטה בקיבוצים סייעה להם להתגבר על טראומות העבר ולהפוך לאנשים חיוניים ,יצרניים ותורמים לחברה .רבים מהם נשארו בקיבוצים ,וגם אלה שעזבו נשאו איתם מטען חיובי . מסתבר ,כי למרות גודל האסון ועוצמתו ,יותר מ 90%-מהניצולים הפכו לאוכלוסייה נורמטיבית. קשה להבין זאת ומבחינה אנושית -זה פשוט לא ייאמן .חשוב גם לזכור ,כי כל זה קרה למרות העובדה שלא ניתן להם אז שום טיפול מיוחד, לא עזרה פסיכולוגית ואף לא היה כל רצון של הוותיקים וילידי הארץ להקשיב ולהבין מה עבר עליהם .זו הייתה תקופה חד-פעמית בהיסטוריה של עם ישראל .השואה -נוראה מעבר לכל דמיון, ובעקבותיה -ציפייה גדולה להקמת המדינה .בפני הניצולים עמדו מטרות חשובות וקונקרטיות: הגנה ,צבא ,עבודה ,קליטה והקמת משפחות. 28 שרה שנלר ,יגור" :היו לנו חבלי קליטה לא קלים ...זכינו לטיפול ולהדרכה ...במשך הזמן נקלטנו בעבודה והתקשרנו למקום. וכיום ,האם אוכל להתאונן על משהו בחיי ,כאשר מאחורי זוועות המלחמה ,כולל גיהינום אושוויץ? יום -יום אני מברכת על אושרי, שזכיתי לגדל את ילדי במולדת באווירה של חופש" צילום :שרשל פרנק ,לשכת העיתונות הממשלתית בכל אלה היה להם תפקיד מרכזי ,שהיה לתהליך שיקומי רב עוצמה .התנועה הקיבוצית קלטה כ 12,000-יתומים ניצולי שואה מתחת לגיל .17 רובם צעירים שלא למדו באופן מסודר בבית ספר .חלקם אפילו לא ידעו קרוא וכתוב .והנה, תוך זמן קצר למדו עברית ,התגייסו לצבא והפכו בהמשך חייהם לאנשים מובילים בכל התחומים . אי אפשר להתעלם מהעובדה שבדרך נעשו שגיאות ,אבל הן היו ללא כוונת מכוון ,אלא פרי התקופה .הפרידו למשל בין אחים שנשארו לבדם בעולם ושלחו אותם לקיבוצים שונים ,בניגוד לכל היגיון .גם רעיון החלפת השמות היה בעייתי וטראומתי לילדים; לא רק שפגעו בזהותם ,אלא שכך פחתו בהרבה הסיכויים המעטים שמישהו מבני משפחתם ימצא אותם . ילידי הארץ והישוב הוותיק כלל לא הבינו מה עבר עליהם .ראיינתי לצורך המחקר אישה בקיבוץ ותיק ,אליו הגיעה בהיותה בת עשר .היא אומצה אומנם על ידי משפחה חמה ואוהבת, שארית הפליטה מתקבצת אבל מה שהיא זוכרת זה ששאלו אותה" ,למה בני משפחתך הלכו כצאן לטבח? .ילדה בת עשר, שאיבדה הכול -זה מה ששאלו אותה! .יחד עם זאת ,הייתה השקעה רבה גם ברווחת הילדים. לכל ארבעה מהם הקצו הקיבוצים עובד או עובדת וטיפלו בהם באהבה ובמסירות ,אם כי מתוך חוסר הבנה מוחלט לצרכיהם הנפשיים . צריך גם לזכור ,כי הניסיונות לקלוט צעירים אלה בערים כמו למשל את ילדי טהרן ,שרצו לרכזם בבית יתומים אחד בתל אביב -לא צלחו ,ושלחו אותם לקיבוצים .היטיב להגדיר זאת שלמה רוזן מקיבוץ שריד בתארו את מדיניות קליטת הנוער: "הקליטה היא לטובת הניצולים ,אבל לא פחות מכך לטובת הקיבוצים" .להערכתי ,רוב היתומים נשארו בקיבוצים .אין בידי מספרים מדויקים, אבל העובדה כי לרובם לא הייתה חלופה מחוץ לקיבוץ ,מסבירה למה היו פחות עזיבות . והיתה גם שאלת הסלקציה .לגבי ילדים יתומים חולים הייתה זו המדיניות הרשמית של הסוכנות להשאיר אותם באירופה ולהביאם ארצה בשלב מאוחר יותר .ההנמקה לכך היתה שאין אפשרות כלכלית לטפל בהם בארץ ,ובכלל זה גם בקיבוצים .אחרי '47השתנתה המדיניות .זאת ועוד .אנשים מבוגרים לא הגיעו לקיבוצי העלייה ממילא ,משום שאלה היו מסגרות של צעירים בעיקרן .הסלקציה נעשה באופן טבעי . שלושה דגמים של קליטה במהלך המחקר מצאתי דגמים שונים של קליטה ,ובחרתי להתמקד במספר קיבוצים מייצגים .הדגם הראשון -קיבוץ ותיק וגדול, דוגמת יגור ,שקלט השלמה של ניצולים .מאות מהם נקלטו בו כבודדים או בקבוצות ,חלקם עם עבר תנועתי וחלקם לא .עשרות מהם נשארו ביגור .אחת מהן ,שרה שנלר ,כתבה בספר יגור בשנת " :1965היו לנו חבלי קליטה לא קלים... זכינו לטיפול ולהדרכה ,שיחות הסברה וכו'... במשך הזמן נקלטנו בעבודה והתקשרנו למקום. וכיום ,האם אוכל להתאונן על משהו בחיי, כאשר מאחורי זוועות המלחמה ,כולל גיהינום אושוויץ? יום-יום אני מברכת על אושרי ,שזכיתי לגדל את ילדי במולדת באווירה של חופש" . דגם שני היה השלמה של קיבוץ במשבר ,דוגמת ניר דוד (תל עמל) ,שנותרו בו רק כמאה חברים באמצע שנות הארבעים .הקיבוץ קלט השלמה של שני גרעינים תנועתיים משארית הפליטה, שאף הם מנו יחד כמאה איש .זו הייתה השלמה תנועתית חזקה בעלת דפוסי תרבות ומנהיגות משלה ,ובשנים הראשונות שמרו חבריה על פעילות עצמאית ונפרדת מן הוותיקים .הדבר הוביל לחיכוכים ולוויכוחים על סוגיות גדולות כקטנות .מפתיע לגלות ,כי למרות שהצליחו לבנות יחד קיבוץ משגשג ,חלק מחילוקי הדעות מאז נותרו בעינן עד היום . רמות מנשה ,מגידו וגבעת עוז הם דגם חלוצי ההנצחה גם בתחום ההנצחה היה לניצולים חברי קיבוצים תפקיד מרכזי .היה זה מרדכי שנהבי ממשמר העמק שהגה את רעיון הקמתו של יד ושם .הוא הציע בזמנו להנציח רק את הגבורה ולא את השואה .זו הייתה אז התפיסה .היה צורך בהילה של גאווה לאומית ,ולא הייתה הבנה של מה שעבר על האנשים בתקופת השואה . מייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות ,בראשותם של צביה לובטקין ויצחק-אנטק צוקרמן, הקימו את המוזיאון בקיבוץ והצליחו להקנות למרד הגטאות מעמד מיוחד בזיכרון הקולקטיבי שלנו ,בכך שתאריך ציון יום השואה נקבע ליום פרוץ מרד בגטו ורשה .טקס העליה לקרקע ב 19-באפריל ,1949היה למעשה עצרת הזיכרון העממית הראשונה שנערכה בארץ לזכר קורבנות השואה ,והשתתפו בה אלפי בני אדם . במקביל ,הקימו אנשי השומר הצעיר ,אבא קובנר ,ויטקה קמפנר ורוז'קה קורצ'אק את "מורשת" ,וזכרו של מרדכי אנילביץ' הונצח בקיבוץ יד מרדכי בדרום הארץ .רק כעבור שנים ,בעקבות משפט אייכמן ,כשהשתנה היחס לגבורה והובן כי גם ההישרדות במחנות ובמחבואים ולא רק הלחימה היו מעשי גבורה ,הקימה תנועת הנוער הציוני את מכון 'משואה' בקיבוץ תל יצחק . שלישי .קיבוצים שהוקמו במהלך מלחמת העצמאות בידי גרעינים של ניצולי שואה, אשר התארגנו עוד על אדמת אירופה. תנועות הנוער הציוניות היו אלה שהורו להם היכן להתיישב ,בהתאם לצרכים שהכתיבה המלחמה והצורך בהתיישבות בפריפריה .כך, למשל ,קראו לעצמם חברי רמות מנשה אשר חלמו להתיישב בדרום "בוני הנגב" ,אך נאלצו לקבל את "דין התנועה" ולהתיישב על הגבעות דרומית ליקנעם .אברהם (אברשקה) ורד ממייסדי הקיבוץ ,שעבר שבעת מדורי גיהינום בתקופת השואה, אמר בריאיון שערכתי עמו" :כאן ,בקרב היישוב הלוחם חזר אליי הרצון לחיים". הגרעינים הללו עברו תקופות הכשרה בקיבוצים ותיקים באזור ,אשר לא תמיד נתנו להם הרגשת בית ,ולעתים ,הגיעו אפילו עד פת לחם" .הצברים לא הבינו אותנו" ,אמרה רות שטרן מהגרעין ההונגרי שייסד את מגידו .אבל לא רק חברים מן השורה התקשו להתמודד עם קליטת ניצולי השואה ,גם הנהגת התנועות לא תמיד הבינה אותם ונהגה בהם בשרירות לב .קיבוץ נצר סירני ,שנקרא על שם הצנחן אנצו סירני ,הוקם תוך איחוד של שתי קבוצת ניצולים .האחת " -קיבוץ בוכנוולד" ,של ניצולים ממחנה הריכוז ששוחררו בידי אנשי הבריגדה, והשנייה -של פורשי גבעת ברנר ,חברי מפא"י. לאחר עלייתם ארצה ב ,1945-שהו חברי קיבוץ בוכנוולד כשנתיים בהכשרה באפיקים, כשהם חולמים להקים קיבוץ עצמאי . ביום עלייתם על הקרקע ,ביולי ,1948נכתבו בעלון הקיבוץ דברים המתמצתים את תחושת הניצולים" :הקיבוץ ...עלה ויצא מתוך חברה מושפלת ומשועבדת על ידי האויב ,התנער מחלומות ביעותים ,השתחרר מכבלי גוף ונפש; עלה בלמדו אותם לחיות יחד ...עלה בלוכדו אנשים לגוף אחד ,בתתו להם מטרה משותפת אחת ,בהעלותו אותם על דרך אחת; עלה בספחו את בניו לשורות העם הלוחם על חירותו."... * הדברים מבוססים על מחקר שערך הכותב ופורסם בספר "וישבתם בטח :ניצולי השואה בהתיישבות העובדת"1945-1955 , (שלמה ברגיל ועדה שיין ,יד ושם .)2010 המשך בעמוד 30 29 מחלום למציאות סיפור לדוגמא קיבוץ לוחמי הגטאות הקמתו של קיבוץ לוחמי הגטאות מייצג כמעט כל דוגמא אפשרית לתרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל :התארגנות בהכשרות בפולין • עלייה ארצה והגשמת הרעיון הציוני • התגייסות לכוח הלוחם במלחמת העצמאות • ועשיית כל אלה מתוך מטרה מוצהרת של הנצחת השואה .סיפור הצלחה שראוי ללמוד ממנו וללמדו לאחרים | שמחה שטיין* | 30 מחלום למציאות צילום :משה פרידן ,לשכת העיתונות הממשלתית טקס הנחת אבן הפינה לקיבוץ לוחמי הגטאות התקיים ב 18-באפריל 1949לציון שש שנים למרד גטו וארשה .אלפים נהרו מכל קצות הארץ לקחת חלק באירוע .בעוד ההמונים ישובים על ספסלים מאולתרים מקרשים וחבילות חציר נשא יצחק-אנטק צוקרמן ,שהיה סגנו של מרדכי אנילביץ' במרד גטו וארשה ,את דבר הלוחמים .דבריו הנרגשים היו קצרים ונוקבים .במשפטיו המכוננים ייחד את מלחמת הגטאות במאבק של מעטים מול רבים והשווה זאת ללחימה למען עצמאות המדינה" :באותה מסירות ,באותו אומץ לב, באותה נאמנות יהודית הקימו אחיהם חמש שנים אחרי זה מולדת חופשית". המשפטים המסיימים את נאומו היו משמעותיים ביותר .הם היו הבסיס לחזון של מה שאמור להתרחש בעתיד" :היום התכנסנו הנה כדי להנציח את אותם הלוחמים, שבבדידות נפלו .רצינו שיקום פה ,על הגבעה הזאת ,יישוב שוקק חיים ,יישוב עובד ,חורש את אדמתו ,מקים מפעלי מלאכה ,פותח לרווחה את שעריו לילדי הגולה ,ליהודים, הנושא את שם לוחמי הגטאות" .במגילת היסוד שהוטמנה בקרקע נכתב ..." :עלינו ארצה והתגייסנו לצבא ההגנה ולפלמ"ח... מצבת חיים ויצירה למרד הגטאות .יעלה ויצמח היישוב הזה -ניר וזכר לחברינו אשר נתנו את חייהם למען חירותנו."... המסר העולה מהנאום וממגילת היסוד משקפים נאמנה את הדעה שרווחה בקרב המייסדים ,כי בהקמת הקיבוץ מתגלמת תמצית ההוויה להיות כמו כולם .על כן ,בכל עת ,מוזכרים החברים המגויסים לצבא כסמל להשתלבותם המהירה כצברים ,תוך דגש על העתיד בקיבוץ פורח ושוקק מחד גיסא, ומאידך גיסא ,עצם הקמת הקיבוץ זו פעולה של הנצחה וסמל לזכר החברים שלא זכו. כך התמסדה קהילה מיוחדת במינה אשר מצד אחד תרמה ככל שרידי השואה לתקומתה של מדינת ישראל באופן המובהק ביותר -התגייסות ליחידות הלוחמות ,ובמקביל נטלה על עצמה משימה מיוחדת ,להיות קהילת זיכרון חיה, יוצרת ונוצרת .מעטות הן הקהילות שנבנו כך. מיד עם תום המלחמה הנוראה הסתמנה מגמה להמשיך את מה שנעצר – להקים קיבוצי הכשרה על האדמה החרבה כהכנה לעלייה זהו סיפורם של לוחמים וחולמים ,שרידי השואה ,שהקימו את ביתם -קיבוץ לוחמי הגטאות .עוד בטרם מלחמה ,ראו חניכי תנועות הנוער הציוניות את החלוציות בתהליך העלייה וההגשמה בקיבוצים בארץ ישראל את שיא הווייתם .מיד עם תום המלחמה הנוראה הסתמנה מגמה להמשיך את מה שנעצר -להקים קיבוצי הכשרה על האדמה החרבה כהכנה לעלייה .יצחק-אנטק צוקרמן וצביה לובטקין ,רעייתו ,שאף היא הייתה חברה להנהגה הלוחמת של אי"ל (הארגון היהודי הלוחם) ,החלו במשימה :לרכז את שרידי המורדים בגטאות; את חברי המחתרות במחנות ואת לוחמי הפרטיזנים למסגרות קיבוציות .בנוסף לכך ראה אנטק צורך לפעול גם בקרב בני הנוער בפולין המחפשים את עתידם ולכוונם אל ארץ ישראל. צעדים ראשונים הרעיון להקמת הקיבוץ ע"ש לוחמי הגטאות נולד לראשונה כבר בראשית .1945בחודש אפריל באותה שנה ,פרי מאמץ של חודשים, התכנסו צעירים בקומונה חלוצית בווארשה. בהמשך התגבשה הקבוצה בעיר לודז' כקיבוץ אליו הצטרפו המעטים ששרדו את מרד גטו המשך בעמוד 32 31 מחלום למציאות המשך מעמוד 31 בית לוחמי הגטאות וארשה ובני נוער רבים אשר קיבץ אנטק מכל רחבי פולין המשוחררת .ביולי 1945הוכרז רשמית על הקמת הקיבוץ שנקרא ע"ש מרדכי טננבאום מפקד המרד בגטו ביאליסטוק. אנטק ,שהגיע ללונדון ,שלח באוגוסט 1945 מברק המיועד ליצחק טבנקין ,מנהיג הקיבוץ המאוחד ,ובו הוא מבשר כי "רק מעטים שרדו. (תנועת) החלוץ נולד מחדש בפולין .קיבוצים חדשים מוקדשים לזכרם של לוחמי הגטו. בואנו לפלשתינה תלוי בהגעתם של שליחים. האפשרויות הן רבות" . היה זה אות וסימן לחידוש התנועה החלוצית שמטרותיה המיידיות היו :גיוס בני הנוער למסגרות מאורגנות כקיבוצים ועלייתם לא"י; קשר עם מוסדות התנועה הקיבוצית בא"י; פעולות חינוך וסמינרים למדריכים לצורך הדרכת הנוער שנותר ללא משפחות עד לעלייה לא"י; התנסות בחיים קולקטיביים במסגרת סוציאליסטית ובניית חיי קומונה ואימוני יסוד לקראת גיוסם המיידי ליחידות המתגבשות של הצבא המיועד. אלה היו יעדי התנועה החלוצית גם בטרם המלחמה ואליהם נוסף יעד משמעותי: "החלטה שנימים של שבועה שזורים בה, שבהגיענו לא"י ננציח את חברינו שנלחמו, מרדו ונפלו .אחווה תנועתית-חברית קדמה 32 אצלנו למחשבות על בנייה -עצמית". דבריה אלה של שרה נשמית-שנר ,לימים פעילה בהקמת בית לוחמי הגטאות ,חוקרת, מחנכת וסופרת ,הצביעו על יעד שייחד את הקיבוץ לעתיד -בצד התיישבות בקיבוץ למען אנטק לטבנקין" :רק מעטים שרדו .תנועת החלוץ נולדה מחדש בפולין .קיבוצים חדשים מוקדשים לזכרם של לוחמי הגטו .בואנו לפלשתינה תלוי בהגעתם של שליחים. האפשרויות הן רבות" החיים והעתיד ,יש להקים אתר זיכרון לאלה שלא זכו להגיע אל המולדת .זאת ועוד ,בדברים אלה מודגשת העדפה של פעולת ההנצחה על פני מטרת ביסוסו הכלכלי של הישוב וכן הושם הדגש על הנצחת החברים כגורם ראשוני ולא הנצחת המשפחות של אלה ששרדו. הקבוצה הראשונה שפילסה דרכה לארץ ישראל בדרך לא-דרך התיישבה בקיבוץ יגור בהנהגתם של אנטק ולובטקין .שתי קבוצות נוספות של נוער שרידי שואה שהגיעו לקיבוץ בית השיטה ולקיבוץ גינוסר היוו את המסגרת המשלימה לבוגרים .קבוצה נוספת נשארה בפולין ,בצו התנועה ,כמדריכים .חבריה עלו בסמוך לפרוץ מלחמת העצמאות ומיד לאחריה. מנרדפים ללוחמים כפי שצוין ,ההתגייסות לצבא הייתה יעד לתהליך הנורמליזציה .יצחק שטרנברג מהעיר לבוב ,שקשר את גורלו עם הקבוצה עוד בפולין ונשאר לעסוק בפעילות חינוכית ,מספר: "מנמל התעופה של חיפה (ב 22-ביוני )1948 נסענו לבנין הטכניון הישן ,עברנו בדיקות רפואיות והתחיילנו .כעבור חמישה ימים עליתי ב'דרך בורמה' למבואות ירושלים .את מלחמת העצמאות עשיתי במסגרת חטיבת הראל ,בגדוד החמישי של הפלמ"ח שלחם במבואות ירושלים ,בנגב ובמדבר סיני". כך מסתיים ספר העדות של שטרנברג "בזהות אחרת" .שטרנברג ,שהיה יחידי ממשפחתו ששרד ,הפך בתוך חמישה ימים מעולה חדש ללוחם ללא חת ביחידת העילית. תוך חמישה ימים הפך מאוד מוצל לצבר בכל רמ"ח אבריו והעברית מבית אבא הייתה כחבל המגשר להשתלבותו המידית. ישראל רוזנבלום ,שהגיע מקפריסין לקיבוץ בית השיטה ,גויס לחטיבת גולני שהוקמה והחלה את המלחמה באזור הגלבוע ,והשתתף בקרבות ג'נין ונצרת .הוא לחם בגבורה בנגב המאבק על התודעה צביה לובטקין ויצחק טבנקין במשלט 86שעבר מיד ליד וחרף נפשו כלוחם יחידי בעמדה .לאחר כיבוש אילת שוחרר והגיע אל הקיבוץ כשהוא מסביר כי "הבנתי, שאחרי כל מה שעברתי ,מקומי הוא בארץ ולא בשום מקום אחר" .פייבקה סבירסקי גויס כעולה חדש לחטיבת כרמלי איתה לחם בעכו וברמות נפתלי ,שם התנהל קרב עקוב מדם .מפלוגתו נהרגו 18לוחמים ונפצעו כ.30- "לא הכרנו עדיין כל כך טוב האחד את השני ולא ידענו על מי לבכות ..המפקדים שלנו היו מילידי הארץ ,כמובן .אך היה אצלנו 'צבר' נוסף, הטוראי היחידי שנולד בארץ ...על התרמיל שלו היה כתוב :ראובן פריד -יליד הארץ". עם שחרורו ,מגיע פייבקה עם רעייתו רחלק'ה לקיבוץ לוחמי הגטאות. וזהו סיפורו של מרק הרמן יליד העיר לבוב, אשר אומץ בידי חיילים איטלקיים עימם הגיע לאיטליה ,שם לחם במסגרת הפרטיזנקה האיטלקית בהרים .הוא הגיע לארץ ומייד גויס לפלמ"ח .עם תום הקרבות הגיע לקיבוץ לוחמי הגטאות וכל עולמו מזוודה אחת" .מאחורי שלוש מלחמות וזו הרביעית -מלחמת העצמאות( ..עם העלייה לארץ) התייצבתי בפני החברים (ביגור) כשבידי כל רכושי -מזוודה אחת ...בעוד אני עושה במלחמה כאיש פלמ"ח, סימנה המזוודה שלי את מקומי כחבר קיבוץ". וכפי שסיכמה זאת נינה שמולביץ" :רק ירדנו מהאנייה מסרו לי הבחורים את המזוודות והרוק -זקים (תרמילי גב) שלהם ויצאו לצבא". תערוכה ראשונה אולם מייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות נטלו על עצמם משימה ייחודית -משימת הזיכרון. ראשיתו של הרעיון היה באיסוף חומר תיעודי. אנטק החל באיסוף חומר עם תחילת המלחמה. החומר התיעודי העיקרי הוטמן בפראגה, חלק העיר של וארשה מעבר לוויסלה ,באזור גרוכוב ,היכן שהיה קיבוץ ההכשרה של הקיבוץ המאוחד .הארכיון אבד בעת הקרבות ,אבל אנטק לא אמר נואש ואסף חומרים חדשים אותם הצליח להביא ארצה" .זה היה הרעיון של יצחק צוקרמן ,שעוד ביגור ובוולדהיים (מקום מושבם הזמני של שלושת הגרעינים שעלו לאחר כשנה על אדמת הגליל המערבי והקימו את ביתם עד היום) ,החזיק בארגזי תנובה חומר תיעודי" כך כותב חיים גרינגולד, ומספר כיצד אנטק פנה אליו ואל נעמי יודקובסקי להכין מהחומר התיעודי תצוגה לקראת טקס העלייה על הקרקע .הייתה זו התערוכה הראשונה בנושא השואה שנקראה "כך היה -תמונות מהשואה והמרד" .ובכך נתקבע הרעיון של הקמת בית לוחמי הגטאות כבית העדות. ייחודו של קיבוץ לוחמי הגטאות הוא בשליחות שנטלה על עצמה קהילה שלמה וכל אחד ממרכיביה .קהילת לוחמים וחולמים שעמסה על כתפיה משימה אישית להשתלבות בחיי המדינה ,בד בבד עם המשימה הלאומית של זיכרון והנצחה אנטק צוקרמן בשעריה הם בני הדור השני והשלישי ,תלמידים וחניכי תנועות הנוער הציוניות החלוציות. סיפורו של קיבוץ לוחמי הגטאות מייצג נאמנה את תרומתם של ניצולי השואה להבטחת קיומה של המדינה .תרומה הנשגבת מבינת אנוש ,שכן פיעם בהם הרצון לקום מהריסות גוף ונפש כעוף החול ,ולעשות הכול כמו כולם ובלי לבקש זכויות יתר .זהו סיפורם של רבים משרידי השואה אשר חתרו אלי חוף מבטחים רעוע ונטלו חלק בלתי נפרד בלחימה על עצמאות המדינה ,בעוצמה ובעוז שלא נפלו מאלה של הצברים ילידי הארץ. אולם ייחודו של קיבוץ לוחמי הגטאות הוא בשליחות שנטלה על עצמה קהילה שלמה וכל אחד ממרכיביה .קהילת לוחמים וחולמים שעמסה על כתפיה משימה אישית להשתלבות בחיי המדינה ,בד בבד עם המשימה הלאומית של זיכרון והנצחה. קיבוץ לוחמי הגטאות מציין השנה בחג השבועות 62שנים .לצערנו ,מעטים הם החיים עמנו מדור המייסדים .כלא מאמינים הם רואים לנגד עיניהם קיבוץ שוקק חיים ,שדותיו מוריקים ובין בתיו הכפריים גדל כבר הדור הרביעי. הם צופים בקהילה חזקה ,שכל עוצמתה היא ביכולתה לנהל חיים רגילים בשמחה ובתקווה. הם מתבוננים במערכת כלכלית הנושאת את עצמה בזכות חריצותם בשנים ראשונות ,הם שמחים על כי ידעו להיות קהילה פתוחה וקולטת לבניהם ,וגם לגרעיני תנועות הנוער הישראליות שבאו בשערי הקיבוץ. באביב 1950נתקבלו שתי החלטות משמעותיות שקישרו את הקהילה הצעירה שכבר נולדו בה התינוקות הראשונים בני הדור השני .האחת הייתה הקמת 'בית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד ע"ש יצחק קצנלסון' .ההחלטה נתקבלה בישיבה חגיגית המשותפת לנציגי הקיבוץ ולמזכירות הקיבוץ המאוחד אשר הטילה מס מיוחד על חברי הקיבוצים בכדי לממן את בניית המוזיאון. ההחלטה השנייה של הקיבוץ הייתה לקיים עצרת זיכרון ,ובכך נתקבעה המסורת של העצרות בקיבוץ לוחמי הגטאות. בהחלטות אלה מיסדו חברי הקיבוץ את משמעות הזיכרון וההנצחה שנטלו עליהם כמתחייב ממגילת היסוד של קיבוצם .וכך, ברבות השנים ,הפך מוזיאון בית לוחמי הגטאות לאחד ממוסדות השואה המשמעותיים ביותר * המחבר הוא חבר קיבוץ לוחמי הגטאות, בארץ ובעולם ,כאשר הדגש הוא על משמעות השואה ,ההתנגדות והמרד .ואילו העצרת ,סמנכ"ל לפיתוח ומשאבים תיאטרון המכנסת סביבה כ 10,000-משתתפים בכל יידישפיל .בעבר כיהן כמנכ"ל בית לוחמי שנה ,היא העצרת הגדולה בעולם ועיקר הבאים הגטאות והיסטוריון. 33 המאבק על התודעה סקר " "Market Watchמגלה: בני הנוער בישראל בקיאים בנושא "משואה לתקומה" .תלמידי גוש דן גילו את הבקיאות הנמוכה ביותר יש מי שחושב ,כי המאבק המתמשך להחדרת התודעה בדבר תרומת הניצולים להקמת המדינה היא עוד התעקשות מיותרת של עמותות וארגונים המחפשים לעצמם תעסוקה .סקר שהזמין "מזכר" בין בני נוער מגלה כי המאבק לא רק חשוב – הוא גם מתחיל לשאת פרי .התוצאות מפתיעות לטובה ,אך מצביעות גם על הצורך להמשיך וללמד במהלך חודש אפריל הזמין "מזכר" סקר שנערך בקרב מדגם מייצג של 207בני נוער דוברי עברית בישראל .השאלון כלל שמונה שאלות בשיטה אמריקאית ,לבחינת ידיעותיהם בנושאי הבריחה ,ההעפלה ולחימתם של ניצולי השואה במלחמת השחרור .הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של 207בני נוער דוברי עברית בישראל (טעות סטטיסטית של ,)5%והוא נערך ע"י מכון המחקר Market Watchבשיתוף עם חברת איי פאנל באמצעות פאנל אינטרנטי. בעוד ש 86%-מבני הנוער שבמדגם ידעו לציין שההעפלה היא עליה לא חוקית ו72%- מהם ידעו לציין שאקסודוס הוא שם של אונית מעפילים ,הרי שרק כ 20%-מהנשאלים ידעו שראשי התיבות גח"ל מציינים ,בהקשר של תקומת המדינה" ,גיוס חוץ לארץ" -השם שניתן במלחמת השחרור לכ 20,000-חיילים שגויסו מקרב היהודים שעלו לארץ ישראל באותה עת ,רובם המכריע היו ניצולי שואה. לוחמים אלה היוו כמחצית מהכח הלוחם ורבים נפלו על הגנת הארץ שטרם הספיקו להכיר. תשובות מאכזבות במיוחד התקבלו לגבי מספר ניצולי השואה שהגיעו לישראל -רק 28%ידעו כי מספרם הגיע לכחצי מיליון איש, 34 ו 15%-מהנשאלים ציינו כי מעברה היא כלי שיט להעברת סחורות. בעוד שבחינת העונים לפי מין לא העלתה הבדל בין בנים לבנות ,הרי בקיאותם של בני נוער תושבי גוש דן היתה נמוכה יותר מאלה שבאזורים אחרים .בקיאותם של בני נוער מסורתיים גבוהה יותר מאשר בני נוער דתיים וחילוניים ,וככל שגיל העונים עלה כך עלתה גם בקיאותם .הנה הממצאים העיקריים: העפלה 86% :מקרב כלל המדגם ידעו לציין שהעפלה היא עליה לא חוקית 5% .ציינו שהעפלה היא עליה להר גבוה ( 13%מבין בני הנוער הדתיים!) 96% ,מבני 16-17ידעו את התשובה הנכונה. ''אקסודוס'' 72% :מקרב העונים ידעו לציין ש''אקסודוס'' היא שם של אונית המעפילים "יציאת אירופה" 10% .מהבנים חשבו שאקסודוס הוא מקדש באתונה. גח"ל 16.9% :בלבד ידעו לציין את התשובה הנכונה לראשי התיבות -גיוס חוץ לארץ27.5% . ענו כי מדובר בגדוד חברים לוחמים 23% ,חשבו שהכוונה היא לתנועה הפוליטית גוש חירות ליברלים ,ו 34%-השיבו כי אינם יודעים. המוסד לעליה ב' 46% :מקרב העונים ידעו את התשובה הנכונה -זרוע של ההגנה42.5% . השיבו שהם לא יודעים ,והיתרה חשבו שמדובר בשב"כ או לחילופין במוסד לביטוח לאומי. נצר אחרון 71% :ידעו את התשובה הנכונה - ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון במשפחתם, התגייסו להגנת הישוב ונפלו במערכה. מעברה 15% :חשבו שמעברה היא כלי שיט להעברת סחורות ( 20%מקרב בני הנוער החילונים) 74% ,ידעו את התשובה הנכונה. תנועת הבריחה 50% :ידעו את התשובה הנכונה 39.6% .השיבו שהם לא יודעים, ותשובת הנותרים נחלקה בין סרט על תקופת המלחמה הקרה או בסיפור מקראי על בריחה לעיר מקלט. כמה ניצולי שואה הגיעו לישראל אחרי השואה 72% :לא ידעו את התשובה הנכונה. 32.4%ציינו כי הגיעו 150,000ורק 28%ידעו את התשובה הנכונה -כחצי מיליון. ממצאים לפי דמוגרפיה בבחינת העונים נכונה לפי מין לא ניכר הבדל בין בנים לבנות .בבחינת העונים נכונה לפי אזור גיאוגרפי ,ניכר כי בקיאותם של בני נוער תושבי גוש דן היא הנמוכה ביותר! .בשש מתוך שמונה השאלות ,אחוז העונים נכונה על השאלה באזור זה היה הנמוך ביותר!. בבחינת העונים נכונה לפי דתיות ,ניכר כי בקיאותם של בני נוער מסורתיים גבוהה יותר המאבק על התודעה מאשר של בני נוער דתיים וחילוניים .בשש מתוך שמונה שאלות ,אחוז העונים נכונה על השאלה היה הגבוה ביותר .לעומת זאת ,בשש מתך שמונה שאלות ,עולה כי בקיאותם של בני הנוער החילוניים נמוכה יותר. בבחינת העונים נכונה לפי גיל ,ניכר שככל שעולים בגיל ,כך עולים גם הבקיאות והידע (ככל הנראה במסגרת הכנה למבחני הבגרות ושיעורי היסטוריה) .למשל :עד גיל ( 15כולל) ,רק 64%ידעו מהו הנצר האחרון, בעוד שבגילאי 16ומעלה (התחלת ההכנות לבגרות) 82% -ידעו את התשובה הנכונה. לפי הנתונים( :התשובה הנכונה באדום) 21.3% 16.9% 46.4% 5.3% מהי מעברה? כלי שייט להעברת סחורות בנהרות כלי בסוכנות החלל האמריקאית ישוב זמני שהוקם לקליטת העולים לא יודע 5.8% 73.9% 5.3% 5.3 % בריחה לחוף מבטחים לפני הקמת המדינה לא יודע 49.8% מהו המוסד לעליה ב'? המוסד לביטוח לאומי שרות הביטחון הכללי זרוע של ארגון ההגנה לא יודע מהי העפלה? טיפוס על הר גבוה דרך לסיום הריון לא רצוי עליה לא חוקית לארץ ישראל לא יודע % מהי תנועת הבריחה? בריחה לעיר מקלט בתקופת המקרא סרט על המלחמה הקרה בין הגוש המזרחי למערבי 86.0% 9.2 39.6% 71.5% 1מהו אקסודוס? .0% 18.4% סרט על מלחמת הכוכבים מקדש באתונה שם של אוניה "יציאת אירופה" לא יודע 4.3% מה זה נצר אחרון? 21.7% 2.9% 71.0% 42.5% 4.8% 4.3% 4.8% 15% 4.8 6.3%% 27.5% 34.3% מהם ראשי תיבות של גח"ל? גדוד חברים לוחמים -תנועת נוער גוש חירות ליברלים -סיעה שהוקמה על ידי מפלגת חירות והמפלגה הליברלית גיוס חוץ לארץ -חיילים יהודיים שגויסו במלחמת השחרור לא יודע ממנהגי חג השבועות -פרי הביכורים האחרון המוכנס לסל ייחור שנגדם אחרון מהצמח ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון במשפחתם ,עלו והתגייסו להגנת הישוב לא יודע 32.4% 27.5% 32.9% % 7.2 כמה ניצולי שואה הגיעו לארץ עד שנת ?1960 שני מיליון מאה חמישים אלף כחצי מליון לא יודע 35 המאבק על התודעה סיפור התלאות של סיפור התקומה תרומתם של ניצולי השואה להקמתה ושגשוגה של מדינת ישראל ,צריכה לתפוס את המקום הראוי לה בתודעה הציבורית .צבי גיל ,מי שפועל ללא הרף להנצחת חלקם של הניצולים בתקומת המדינה ובינינה, מבקש להעמיד נושא זה במרכז | אורי ארזי ועמרי מריאן | צבי גיל הגיע לארץ כנער במסגרת "עליית הנוער" בשנת 1945וסיים את לימודיו בביה"ס החקלאי ע"ש מוסינזון במגדיאל( ,הוד השרון כיום) .לאחר השירות בצה"ל עסק רוב שנותיו במדיה ,גם במסגרת האקדמיה וגם כמקצוע. הוא שימש בתפקידים בכירים ברשות השידור, נמנה עם מקימי הטלוויזיה הישראלית והיה מנהל חטיבת החדשות והאקטואליה של ערוץ .1גיל שימש כמרצה בתחום תקשורת המונים בארץ ובחו"ל ונחשב כהיסטוריון של השידור הציבורי בארץ .עד כה פרסם חמישה ספרים ,לרוב ספרי תעודה .בשנים האחרונות, בצד כתיבת בלוג שבועי בכמה אתרים ,הוא מקדיש את מירב מרצו וזמנו לפרויקטים שעניינם בעשיית ניצולי השואה להקמת המדינה ולביסוסה .ביקשנו לשמוע ממנו על המהמורות הרבות בהן נתקבל בהגשמת האתגר שלקח על עצמו. אלה העליות עליהן למד .בהיותו ,כאמור, תלמיד בר אוריין ,הוא יודע יפה מאוד על ניצולי השואה שעלו לארץ ,כשם שהוא יודע דברים רבים אחרים על השואה .אך מה הוא לא יודע? הוא לא יודע שעליית ניצולי השואה, עליה ללא מספ ָר וללא שֵם ,הייתה העלייה הציונית הגדולה ביותר אי פעם וספק אם תהא כזאת בעתיד .קרוב לחצי מיליון שרידי שואה, אודים מוצלים ,עלו לארץ לפני קום המדינה, במהלכה ומיד לאחריה .הם יכלו להגר לכול מקום בעולם אבל באו לכאן .הוא לא יודע - כי לא לימדו אותו .אולי פה ושם הוא נתקל או שמע ,או ראה .אבל כחלק דיסציפלינארי במערכת הלימודים הוא לא למד זאת ,כשם שלא למד על מעשיהם של שרידי השואה לאחר בואם לארץ .זהו פרק שאנו קוראים לו תקומה .זהו פרק אשר כפנומן היסטורי לא נכתב ולא נלמד כראוי לו". אתה קובל על כך שלא יודעים מספיק על מהותה של עליית הניצולים לארץ .מה לא יודעים? "אם תשאלו תלמיד חרוץ במקצוע היסטוריה אלה עליות הוא מכיר ,הוא יאמר: עליה ראשונה ,1882-עליה שנייה ,1904-עליה שלישית ,1917-עליה רביעית ,1928-עליה חמישית ,1932-עליית יהודי תימן " -על כנפי נשרים ",עליית יהודי עיראק " -מבצע עזרא ונחמיה" ,עליית יהודי אתיופיה " -מבצע משה ומבצע שלמה ,עלית יהודי ברה"מ -בשנים 1969-73ועליית חבר העמים -משנת 1990 ואילך .אין ספק שתלמיד זה מובטח לו ציון טוב מאוד ,אם לא מעולה. "כפרק בהיסטוריה המודרנית של ישראל, הדעת נותנת שהידע הזה נמסר לו במסגרות אחרות .אותו תלמיד שלך ,מן הסתם יודע על ההעפלה "אולי הוא יודע על ההעפלה ,כי תלמידים רבים מבקרים ב'יד ושם' ,במחנה המעצר בעתלית ובמוזיאון ההעפלה .אולי איזה מורה ראה לנכון להביא בהקשר זה את שירו של נתן אלתרמן על 'רב החובל האיטלקי' (עננים על ראשינו ,)...אבל להעפלה קדמה 'הבריחה' .מה הוא יודע עליה? האם קרא את ספרו המרתק של פרופסור יהודה באואר על הבריחה, או קטעים ממנו? .תחילתה עוד בתקופת המלחמה ,כאשר פרטיזנים יהודים החלו להבריח ניצולים דרך נתיבים מסוכנים ,בהרים ביערות ,דרך גבולות וגדרות מחושמלות. 36 מאחורי הפעילות המסוכנת בשטח עצמו התנהלה בחשאי ותוך סכנת נפשות מלאכת ארגון ,איסוף ,ריגול ,זיוף מסמכים ,החלפת מדים וכיו"ב פעולות מסמרות שיער .וכול הנתיבים הוליכו לחוף הים התיכון -בעיקר חופי איטליה. "אלה חומרים שיכלו להזין כמה וכמה סרטי פעולה ,מתח ועלילה .על הפרטיזנים היהודיים בשלבים השונים של המלחמה יצאו ספרים וגם סרטים .האחרון שבהם ' -התנגדות' ,על האחים בייליסקי .אבל כמה יודעים על מבצע הבריחה? .פרופ' באואר מספר כי כאשר אנטק צוקרמן ,ממפקדי גטו וורשה ,פגש את הממונה על קשרי החוץ של הסוכנות היהודית ,משה שרתוק ,התלונן על שנציגי הישוב התמהמהו להגיע .שרתוק ענה לו בשאלה" :איך יכולנו להגיע אליכם"? על כך השיב צוקרמן" :בדיוק כמו שאנו הגענו אליכם" .שליחי היישוב הגיעו רק שנה וחצי לאחר שהמבצע התחיל .זאת רק דוגמה אחת ,חרוז אחד במחרוזת המופלאה של הגדת שרידי השואה". נדמה לנו שעל הבריחה הופק איזה סרט, אפשר שהמסר לא הופץ במידה מספקת, והשאלה היא מדוע .מהם הקשיים שנתקלת בהם בהעברת המסר? "זה נכון .הבאתי שתי דוגמאות .האחת -היקף העלייה הזאת ,והשנייה -הבריחה ,מבצע שובה דמיון שבנקל אפשר היה לעניין בו את הצעירים. אשר לשאלה הכללית ,קומץ מעמיתי ,כמו ראול טייטלבאום ומשה זנבר ,שותפיי למסע המייגע, כמעט כול אימת שהגענו לנקודת התחלה מצאנו את הדרך חסומה .יותר מזה ,הקשיים והמכשולים הם לא עניין של העבר אלא של ההווה. המאבק על התודעה "ניקח את המסגרת הדיסציפלינארית כמו מערכת החינוך .משרד החינוך כיום הוא כמעט חסר אונים בכול הקשור לתכנים מיוחדים שהוא מבקש לטעת במערכת הלימודים. במיוחד בנושאים שקרובים לניצולים .ואני יודע שמנכ"ל המשרד הנוכחי ,ד"ר שמשון שושני רוצה לעזור. "מה שקורה הוא שבמסגרת מדיניות 'ההפרטה' של המשרד ,נושא הפצת המסרים של השואה נעשית ,בין היתר ,באמצעות קבלני משנה' .לפני חמש-שש שנים יכולתי לאשר לכם תקציב להפצת סרטי תעודה על התקומה ,מטרה חשובה מאוד .היום אני לא יכול' .כך ממש אמר לנו שושני בגילוי לב בפגישה איתו .זה אמור באותה מידה כלפי צה"ל .קצין חינוך ראשי ,תא"ל אלי שרמייסטר, נאות לפנייה שלי לשלב את נושא התקומה במערך החינוך הצה"לי ,והנחה את אנשיו ליישם את ההחלטה .אבל לשכת קצין חינוך ראשי פועלת גם היא באמצעות מוסדות ההנצחה כקבלנים ,וגם בהקשר של הבאת חיילים אליהם במסגרת פרויקט תקומה ,אנו נתקלים במחסומים ביורוקרטים .עד עצם היום הזה לא הצלחנו לעבור את המחסום ,את הרוביקון הזה. "אין כאן משום האשמה של אנשים ,ואף לא טענה של פעולה מתוך רצון רע של המערכת. הבעיה היא שארגונים אלה ,ככל שהם מפריטים את הטיפול בנושא ומעבירים אותו לקבלני משנה ,כך הולכת ופוחתת יכולת השליטה שלהם בחומר .וזה נכון לא רק לגבי נושא זה, אלה לגבי עניינים רבים אחרים שהמדינה מעבירה את אחריותה לידיים אחרות". ומה בקשר ל'-יד ושם'? זהו המוסד הגדול ביותר מסוגו בעולם והוא עסק גם בנושא 'התקומה' ,במלאת 60שנה למדינה "המנדט של מוסד 'יד ושם' שלפיו הוא פועל ,הוא תיעוד ומחקר השואה והגבורה. הוא אינו אמור לעסוק בתקומה .אולם מכיוון שמוסדות אחרים ,ציבוריים ואקדמיים ,נמנעו מלעסוק בנושא שיתפנו ,ביוזמתנו ,את 'יד ושם' בעניין .כך גם יזמנו את 'הכנס הבינלאומי למורשת ניצולי השואה ,המשמעות הערכית והמוסרית לעולם'' .יד ושם' שימש גם אכסניה להקמת המועצה הציבורית לפרויקט תרומת הניצולים .הכנס הבינלאומי ,אגב ,נתמך כספית על ידי וועידת התביעות ,וצר לי על שמוסד זה נתון פה ושם להשמצות .הם תרמו לפרויקט סכום של 150,000דולר לחמש שנים ,המיועדים לתיעוד ומחקר של תרומת הניצולים למדינה ,מחקר שמתבצע ב'יד ושם', אשר גם הציג תערוכה מרהיבה בנושא במלאת 60שנה למדינה .הוא גם מביא באתר מצגת מקוונת רב תחומית. "לצערי אנו לא שותפים לפרויקטים בפועל. נערכו דיונים ואמורה הייתה לקום וועדה בראשותו של ראול טייטלבאום ,עיתונאי וחוקר היסטורי ,ודבר לא יצא' .יד ושם' מנהל זאת בעצמו .תשאלו אותי מה הסיבה? לעניות דעתי הסיבה העיקרית היא באופי המוסד' .יד ושם' הוא ממלכה ,וממלכה, מטבעה ,אוהבת לשלוט על הכול .לא משנה אם יש לה מספיק או לא .בדיוק כמו איזה טייקון שרוצה לעשות עוד כסף בשעה שמה שיש לו הוא די והותר לספק את כול חפצו .כל הסבר אחר ,כמו העדר פרגון וכיו"ב ,לא נראים לי מצד מוסד ענק כזה .אפשר ,ויש כאן אלמנט אישי, אבל אני מעדיף שלא להביא אותו בחשבון". לוחם בלתי נלאה .גיל יש להניח שפניתם גם לעוד מוסדת ממלכתיים וציבוריים "התחלנו במשרד החינוך והמשכנו בקצין חינוך ראשי בצה"ל ,כפי שכבר הזכרתי .פנינו גם למוסדות כמו 'משואה' .מוסד עם מוניטין .יש לי זיקה עמוקה אליו ,אישית ומהותית .היו"ר הקודם ,ד"ר משה בייסקי ,שופט בבית המשפט העליון ,היה ידידי הקרוב .היו"ר הנוכחי ,שרגא מילשטיין ,גם הוא ידיד מזה שנים .חשבתי פעם שניתן להפוך את המכון הלימודי-תיעודי הזה למוסד השואה והתקומה .לא הלך לנו .פנינו גם ל'בית לוחמי הגטאות' והמנכ"ל ,הד"ר רמי הוכמן ,מאוד נלהב מהפרויקטים שלנו .אבל גם כאן ישנה איזו ביורוקרטיה ,שגם אם אתה רגיל לה אצלנו ,אינך מבין את פשרה .במסגרת רחבה יותר ,לקראת שנת ה 60-לעצמאות המדינה ,פנינו לשרה הממונה על האירועים, רוחמה אברהם ,וביקשנו כי נושא "התקומה" ייכלל במסגרת האירועים .אפילו לא זכינו למענה .המעניין הוא שניתן מענק לנושא, אבל הכתובת לא היינו אנחנו אלא 'יד ושם' - וזה מלמד על משהו שברשותכם אתייחס אליו בהמשך. "מי שהיה שר הביטחון ,אהוד ברק ,הכיר את הנושא כי הצגנו אותו בפניו בהיותו ראש הממשלה .אולם כאשר ערך קבלת פנים ללוחמי תש"ח -הזכיר בברכתו רק בחטף איזה חצי משפט על הניצולים שלחמו .זאת ,בשעה שהם היוו בראשית המערכה יותר מ40%- מהכוח הלוחם ובפלמ"ח הם היוו אז בדיוק מחצית מהכוח הלוחם. "פנינו גם למי שהיה יו"ר הקרן הקיימת לישראל יחיאל לקט ,ואחר כך למכון ההיסטורי שהוא היה היו"ר שלו .ביקשנו שהקק"ל תממן מחקר על תרומת ניצולי השואה להתיישבות, שכן הם יישבו 60ישובים חקלאיים ,קיבוצים, מושבים וכפרים .הקק"ל הבטיחה ,אבל לא קיימה .רק בשנה האחרונה יצא ספר בנושא בשם 'וישבתם בטח' ,במימון וועידת התביעות ובשיתוף המועצה הציבורית של מפעל תרומת הניצולים ו'יד ושם' .ההסתדרות הציונית גילתה עניין רב בהצעה שלנו להפיק סרט תיעודי על העלייה הציונית הגדולה ביותר ,אבל עד כה לא ראינו את מימושו". בין ניצולי השואה עצמם ובייחוד בדורות ההמשך יש בעלי יכולת כלכלית רבה ,האם בחנתם אפשרות לפנות אליהם? "כאן אתם נוגעים בנקודה מאוד כאובה. לא רק בחנו ,אלא פנינו וניהלנו מגעים אינטנסיביים .ואכן ,הודות לתרומות מצד חלק מהם ,שעומדים בראש מוסדות כלכליים, יכולנו לממן בקושי את הסרט הראשון 'עופות החול' .סרט זה מביא את סיפורם של כמה ניצולי שואה ,ביניהם חתני פרס ישראל ,על תרומתם למדינה .אולם בכך תם העניין. "אני רוצה לציין שגם במקרה זה ,מי שתרם זה המוסד שהם מנהלים אבל לא הם עצמם. זה מקומם .הרי בשבילם הסכום שביקשנו היה חלק מזערי ממה שהם מסוגלים לתת .בכלל, בהקשר זה אני מציין בצער כי הדור השני של הניצולים ,נכון יותר רובו ,חושב שיש לו איזו 'תעודת פטור' .ככלות הכול הם בנים לניצולים. "זה אמור במידה קטנה יותר בניצולים שהם בעלי הון .אלה תורמים רבות למטרות שונות ,אבל לא מצאו עניין בפרויקט העוסק בשיקומם ועשייתם הם כאן במדינה. המשך בעמוד 38 37 המאבק על התודעה המשך מעמוד 37 "לא אזכיר שמות ,רק אציין שמדובר באנשים עשירים מאוד .יש ניצולים שהצליחו בעמל כפיהם להגיע למעמד הזה .אני לא יודע איך להגיע אליהם .אין לנו יועץ ליחסי ציבור, ואם נביא קשישים ענודים בטלאי צהוב זה אולי יעזור לקרן הרווחה ,דבר חשוב ביותר כשלעצמו ,אבל לא לנו". הרי מדובר באותם ניצולים ,איך אתה מסביר את זה? "אספר לכם אפיזודה שאולי תצביע על ליבת התשובה ,או בעצם הסוגיה .לפני שנה אם אני לא טועה ,פניתי לידידי אמנון שילוני ,מנהל ערוץ 3למוסיקה ישראלית ,בבקשה מיוחדת למועד שבין יום השואה לבין יום העצמאות. הצעתי להקדיש תוכנית מיוחדת לזמרות וזמרים ידועים שהם דור שני לניצולי שואה, שבה ישמיעו את שיריהם ויספרו על התחושה להיות בנים לניצולים .את הבקשה שלחתי במייל .התשובה שלו הייתה בערך כזאת' :צבי היקר .תנוח דעתך .הלוח שלנו ביום השואה מלא ובוודאי שיופיעו במסגרתו גם אמנים מדור שני של ניצולים'. "והנה המהות של 'פיצול האישיות' שלנו כניצולי שואה .ברגע שאתה משמיע או כותב את המילה 'שואה' ,כול השאר נמוג .הפתח הצר של האסימון סתום .מכירים רק פרופיל אחד שלנו .מצוקת הניצולים .ויש מצוקה .את הצדודית השנייה שלנו לא מכירים .המאמץ הסיזיפי שלנו להבהיר כי אמנם נכון שאנו אותם ניצולים ,אבל מדובר בהיבט שונה באופן דרסטי -היבט של אופטימיות ,של בשורה ,של רנסאנס ושל תקומה -מסר זה לא נקלט". חשבתם פעם על כך שאולי הניצולים עצמם לא דוחפים את הנושא מטעמים שונים? "כן ,בהחלט ייתכן .אבל זאת הנחה שאפשר לייחס לכל נושא ולכל אתגר .ציבור הדוחפים למטרה מסוימת הוא בדרך כלל קטן יחסית. לאנשים יש בעיות אחרות ,טרדות אחרות, יומיומיות .שעתם לא פנויה לעסוק אפילו במשהו שנוגע לעצמם .מי שיש לו אבא ניצול שואה חולה בבית סעודי ,לא חושב על תרומת הניצולים .ויש עוד פן לעניין הזה. ישנם אנשים ,בכול תחום בחיינו ,שסומכים על אחרים .אולי על המנהיגים ,על השלטון ,על המוסדות .לעניין שלנו ,אני משוכנע שרבים שמחים שמוסד כמו 'יד ושם' עוסק בנושא התקומה .גם אני שבע רצון .אבל אני טוען, 38 טענתי ואטען ,שכול עוד ניצול שואה בחיים ומסוגל לעמוד מול האתגר ,הוא רוצה להיות שותף .בייחוד אמורים הדברים לגבי פרויקטים שאני ועמיתי יזמנו .זה לא מתקבל על הדעת ולא הוגן שלא נהיה שותפים מלאים .וזה מביא אותי לכותרת של הסיפור כולו .הרי היינו שותפים מלאים להעפלה ,למחתרות ,לצה"ל במלחמת העצמאות ,להתיישבות ,להנחת היסודות לכל מפעל התיעוד וההנצחה .מדוע אם כן לא להכיר בזה? מדוע לא לסייע לנו לצרוב את התודעה הזאת בקרב הציבור ,לשים אותה כראוי בפנתיאון הלאומי?". ואיך משתלב מרכז הארגונים של ניצולי השואה בכל הסיפור? "מרכז הארגונים קיבל בשעתו החלטה שהייתי קורא לה קונסטיטוציונית .הוא קבע שהפרויקט שלנו יהיה בחסות ,אבל יפעל אוטונומית ,עם גוף ציבורי שתפקידו להביא את מסר התקומה בפני הציבור .ככה נוסדה עמותת 'עופות החול' ,אשר הצליחה לגייס כספים להפקת סרטים .המרכז לא יכול היה לעשות זאת .הוא כבול .הייתה תקופה שנמנע ממנו כל תקציב והוא היה מתחסל אלמלא תמיכה דחופה של 'ועידת התביעות' שגם אני סייעתי בקבלתה .פעם הוא היה כבול בשלשלאות ועכשיו בצמיד אלקטרוני. "המרכז בקושי יכול לנוע ללא אישורים. פעם של האוצר ועכשיו של המשרד לאזרחים וותיקים .ולראייה ,הוא היה חסר אונים לסייע לפרויקט שלנו עד כה .אולי בעתיד המצב ישתפר .מנכ"ל המשרד ,אהרון אזולאי ,לאחר פגישה אתו ,החליט לערוך ערב הצדעה לניצולי השואה .אני מוקיר צעד זה לא רק משום שיש לי חלק ברעיון ,אלא מכיוון שהוא חשוב ובמיוחד כשהוא משודר בערוץ .1ואכן האירוע התקיים .האולם של בנייני האומה על שלושת אלפים המקומות היה מלא .אבל אמרתי לאזולאי שעם כול ההוקרה ליוזמה שנקט ,ואני חוזר ואומר שוב לאחר האירוע, כי המבחן יהיה בתוצאה .אם האירוע היפה הזה יביא איתו פעולה ,בראש וראשונה מצד המשרד לאזרחים וותיקים וכל גורם ציבורי אחר -כי אז זכינו .אם לא -זה היה עוד מטר זיקוקים יפה שמתפוגג מהר. "באשר לתוכנית הטלוויזיה שצולמה באירוע ושודרה לאחר מכן ,הייתה בה לטעמי צרימה איומה .במסגרת האירוע שולבו קטעים מוסרטים של שרידי שואה .על רובם לא טרחו להקרין בכתובית את שמות האנשים כאילו מדובר באיזה מקבץ אקראי של דמויות. בהחלט ראוי לכל גינוי". יש לך הצעה איך לשפר את המצב מן היסוד? "כן .יש צורך בחוק שיגלם את כול סוגיית הניצולים .הצרכים החומריים והערכיים שלהם ,כולל כמובן נושא התקומה וכיו"ב עניינים שיהיו מעוגנים בחוק .בשעתו הציע זאת ח"כ יצחק ארצי ז"ל ,ממנהיגי הליברלים העצמאיים ,ומי שהיה סגן יו"ר מרכז הארגונים. עכשיו מי שנרתם לחידוש המאמצים לחקיקת החוק הוא ח"כ זאב ביילסקי .אדם עם קבלות עוד לפני היותו חבר כנסת ,המעורה בנושא ועושה למען הניצולים .אני מאמין ביכולתו לפעול בהתמדה ובמסירות כדי להזיז את עגלת החקיקה המקרטעת זה שנים". אתה נוהג לצטט את הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל שאמר כי ההיסטוריה מלמדת אותנו שמעולם לא למדנו ממנה .האם זה מה שאתה באמת חושב? "לא .אני לא חושב ככה ואינני חושב שזאת הייתה כוונתו של הגל .ההוגה והסופר הספרדי-אמריקני ג'ורג' סנטיאנה התבטא כי ההיסטוריה תמיד נכתבת בצורה שגויה ויש צורך מתמשך לשכתב אותה .כן לומדים מההיסטוריה ,אך לא מפיקים לקחים .למשל אם נאמר 'החוק מלמד אותנו שאין חוק' -גם זה לא נכון .הנכון בשני המקרים הוא שבמקרה החוק -לא מכבדים אותו .ואצלנו ,בכול הנוגע לשואה ,לא הפנמנו בארץ מספיק את לקחיה. אבל זה לא אומר שלא למדנו עליה .הכוונה היא היישום ,האפליקציה של המשמעות .לכך התכוון הפילוסוף הגל. "הקמת המדינה והמשמעות העמוקה שהמעשה טומן בחובו ,לא יובנו לא על רקע השואה ,אלא בהקשר לאותו מעשה מכונן, הלקח שניצולי השואה למדו מממנה -הצורך במדינה יהודית .לכן באו לכאן רוב שרידיה. לכן הם לחמו ונפלו במלחמת העצמאות ובמערכות אחרות על קיומה וביטחונה .ולכך אוסיף מה שאמרתי ,בין היתר ,לנכדי שון בשיח קצר ששולב באותו אירוע בבנייני האומה: כי שאיפתי הייתה והווה שזאת לא רק תהיה מדינה יהודית ,אלא מדינה ערכית ,מדינה צודקת שעליה חלמתי ולמענה לחמתי". מדור משפטי חידושים ופסקי דין | עו"ד אודי מוזס ,ועידת התביעות | ביהמ"ש אישר תביעה רטרואקטיבית לתגמול נזקק ב 26.4.2011-פורסם פסק דין חדש על ידי בית המשפט השלום בתל אביב ,לגבי ניצולת שואה אשר תבעה "תגמול נזקק" ממשרד האוצר ,החל ממועד הגשת תביעתה הראשונית להכרה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים מספר שנים לפני כן .ניצולה זו שייכת לקבוצה של ניצולים רבים שהוכרו רק בשנים האחרונות לצורך זכאות קבלת אותה הקצבה. חשוב לציין כי הניצולה הגישה את הבקשה לקבלת תגמול נוסף כנזקקת ,ביחד עם הטופס התביעה הראשונית שלה באותו המועד .בית המשפט קיבל את הערר וקבע כי יש להכיר בה כנזקקת ממועד תביעתה הראשונית ,ולשלם לה את ההפרש בין תגמול הנכות שקיבלה לבין התגמול המגיע לה כנזקקת מאותו המועד. חשוב גם לציין כי מי שמוכר כנזקק לפי אותו החוק (הנוגע אך ורק לניצולים שעלו לפני ,)1.10.1953עשוי להיות זכאי גם לסיוע שנתי בתוספת פטור מלא מהתרופות שבסל החל מהחודשים האחרונים מהחברה להשבת נכסים של נספי שואה .כמו כן ,אם הניצול הלך לעולמו ,בן זוגו יהיה עשוי להיות זכאי לקצבת שארים לכל ימי חייו אך ורק אם הניצול הוכר כנזקק לפחות שלושה חודשים לפני מותו (שאם לא כן ,בן הזוג יהיה זכאי לקצבת שארים לתקופה של שלוש שנים בלבד). משום כך ,ניצולים נזקקים שהגישו לאחרונה תביעה לפי אותו חוק וטרם הוכרו ,או שיגישו תביעה בעתיד ,יכולים לפי אותו פסק דין גם להגיש את טופס הבקשה לגמלת נזקק/נצרך. מומלץ לעשות זאת בהקדם האפשרי ולא לחכות עד להכרה בקצבת הנכות שלהם ,כך שיהיו עשויים להיות זכאים לקבלת ההפרש רטרואקטיבית מיום הגשת אותה הבקשה; ואם חס וחלילה ילכו לעולמם לפני ההכרה לקבלת הקצבה ,עדיין יהיה סיכוי לבן זוגם הנזקק לקבל את קצבת השארים לכל ימי חייו ולא רק לשלוש שנים ,אם הוכרו כזכאים לתגמול נזקק לפחות שלושה חודשים לפני פטירתם. חידושים בזכויות ניצולי שואה הרחבת הזכאות לתשלום חד-פעמי: ועידת התביעות מפרסמת בימים אלה הודעה ,לפיה במו"מ עם ממשלת גרמניה הושגה הבהרה כי הגבלות חופש כגון :עוצר, הגבלה על מקום מגורים ,הגבלה על חופש התנועה (כולל איסור כניסה למקומות ציבוריים ואיסור נסיעה בתחבורה ציבורית) והגבלות קניות וחובת דיווח לרשויות ,עשויות מעתה להקנות זכאות למענק חד-פעמי מקרן הסיוע של ועידת התביעות במימון ממשלת גרמניה. קרן הסיוע של ועידת התביעות ,אשר המימון וקביעת הקריטריונים שלה לזכאות נעשים על ידי ממשלת גרמניה ,מעניקה תשלום חד-פעמי של 2,556אירו למי שעבר רדיפה מוכרת ושלא קיבל בעבר כל תשלום ממקור גרמני עבור רדיפות הנאצים כגון :פיצוי על טלאי צהוב ו/או נזקי בריאות מגרמניה ,קצבה מקרן סעיף 2במימון ממשלת גרמניה ,או קצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ,אשר נבעה מהסכם השילומים עם גרמניה -קבלת אחד או יותר מתשלומים אלו אינם מאפשרים זכאות לקרן הסיוע . זכאות בגין הגבלת חופש במרוקו: בעקבות אותו חידוש ,גם יהודים שסבלו במרוקו מהגבלות חופש בתקופת השואה יהיו עשויים להיות לראשונה זכאים לתשלום בגין אותן רדיפות .בתקופת השואה מרוקו היתה תחת משטר וישי ,אשר שיתף פעולה עם השלטון הנאצי בצרפת הכבושה משום כך נחקקו הגבלות מיוחדות כנגד היהודים אשר הגבילו את חירותם כגון :הגבלת מקום המגורים שלהם לרבעים היהודים הצפופים ,לשם פונו גם מרובעים אחרים. משום כך יהודים ממרוקו שסבלו מאחת או יותר מהגבלות החופש לעיל ,עשויים להיות זכאים לקבל את המענק החד- פעמי מקרן הסיוע של ועידת התביעות. זכאות בגין הגבלת חופש במדינות אחרות: חשוב לציין כי לא רק יהודי מרוקו יוכלו לקבל לראשונה תשלום על הרדיפות שעברו, אלא גם יהודים ממדינות אחרות שהיו נתונים להגבלות החופש כמפורט לעיל ,תחת הכיבוש הנאצי או בעלי בריתו ולא קיבלו מעולם תשלום ממקור גרמני כגון: כאלה שהיו בעוצר ברומניה ,כגון בבוקרשט, ולא קיבלו בעבר מגרמניה כל פיצויי על הגבלת חופש כיוון שלא ענדו טלאי צהוב, ושעלו לאחר 1953ומשום כך אינם מקבלים את הקצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. כאלה שהיו בעוצר בבולגריה בהיותם מתחת לגיל 10ושלא קיבלו בעבר פיצוי מגרמניה כיוון שלא ענדו טלאי צהוב (חובת הטלאי הצהוב בבולגריה היתה על גיל 10ומעלה) המשך בעמוד 40 39 מדור משפטי המשך מעמוד 39 ושאינם מקבלים קצבה מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. ניתן לקבל מידע וטפסים על ידי פנייה לועידת התביעות בטל'.03-5194401 : הרחבת הזכות להנחות על התרופות שבסל הבריאות: משרד האוצר בישראל פרסם הודעה, לפיה גם ניצולים המקבלים כבר רנטה ממשלת גרמניה ( )BEGהמוכרת גם כ"רנטה ממגדל שלום ,יהיו זכאים להנחה בתשלום על כל התרופות שבסל הבריאות. מדובר בהנחה של 55%מההשתתפות העצמית על התרופות שבסל לניצולים עד גיל 75והנחה של 60%לניצולים מעל גיל ,75בדומה להנחה שהחלו לקבל בשנה שעברה ניצולים המקבלים קצבה ממשרד האוצר ומקרן סעיף 2של ועידת התביעות. כמו כן ,תינתן באופן אוטומטי הנחה בבתי המרקחת של קופות חולים לאלה שפרטיהם מעודכנים בקופות החולים בשל מחלותיהם המוכרות .אולם ניצולים אשר מקבלים את אותה הרנטה מגרמניה ופרטיהם אינם מעודכנים בקופות החולים ,צריכים לפנות לאחת מהכתובות הבאות במשרד האוצר במהירות האפשרית על מנת ליהנות מאותן ההטבות: הרשות לזכויות ניצולי השואה טל'03-5682651 : הלשכה לפיצויים אישיים מחו"ל טל' 03-6234100 : חשוב לציין כי הנחה זו ניתנת בנוסף לפטור המוחלט על תרופות וטיפולים בגין המחלות שהוכרו עקב רדיפות שהניצולים זכאים לו מזה עשרות בשנים מאז שהחלו לקבל את הקצבה מגרמניה. בדו"ח ועדת דורנר נכתב כי לגבי אותן המחלות המוכרות למקבלי קצבה מגרמניה, הזכות לפטור על התרופות בגין אותן מחלות כוללת הן תרופות שבסל והן תרופות שאינן בסל הבריאות .הזכאות לכיסוי מלא של עלויות הטיפול מתפרסת בתחום הטיפול הרפואי ובתחום התרופות .לגבי התרופות הנכללות בסל התרופות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ,ניצול השואה פטור מחובת תשלום השתתפות עצמית ברכישת התרופה. לגבי תרופות שאינן נכללות בסל התרופות, פטור ניצול השואה שלעניין מתשלום עבור התרופה'. 40 לראשונה :בני זוג של לוחמים ישראלים שנפלו בשבי הנאצי יקבלו 12,000שקל שר הביטחון קבע כבר ב 2009 -כי מתנדבים מהארץ שלחמו במסגרת הצבא הבריטי ונפלו בשבי ,יהיו רשאים ,לראשונה ,להגיש בקשה להכרה וקבלת תשלומים לפי החוק שנחקק בשנת .2005לאחר תיקון לחוק "פדויי שבי", יהיו זכאים גם בני זוגם למענק ,באם לא הוצגה דרישה כזו קודם לפטירתם. ב 22.3.2011-התקבל בכנסת תיקון לחוק המאפשר ,לראשונה ,גם לבן זוגו של חייל ישראלי שנפל בשבי ולא הוכר בעבר לפי חוק פדויי שבי לקבל תשלום לפי חוק זה .למעלה מ 1,500-מתנדבים מהיישוב הארץ ישראלי לצבא הבריטי נפלו בשבי הנאצי בעת מלחמת העולם השנייה ,רובם המכריע במערכות יוון וכרתים בשנת .1941בשנת 2009הכריז משרד הביטחון כי מתנדבים שהיו תושבי הישוב היהודי בארץ ישראל ונפלו בשבי ושוחררו כעבור לפחות 14יום ,יהיו רשאים לראשונה להגיש בקשה להכרה וקבלת תשלומים לפי החוק שנחקק בשנת .2005 שר הביטחון פירסם גם באותה השנה ברשומות ,כי" שירות של מתנדבים בצבא הבריטי הינו שירות צבאי לעניין חוק פדויי שבי" .ואולם ,מטבע הדברים ,רובם המכריע של מי שנפלו בשבי הנאצי כבר לא היו בחיים בעת שהחוק הכיר בהם לראשונה .ויתרה מזו, לפי החוק הישן -אם נפטר פדוי שבי ולא הגיש בקשה ,בני משפחתו לא היו זכאים להגיש אותה במקומו. התיקון לחוק שהתקבל בכנסת עשוי לאפשר ,לראשונה ,גם לבני הזוג של נופלים בשבי הנאצי שנפטרו ושלא הספיקו לממש בחייהם את זכותם לפי החוק ,לקבל מענק חד-פעמי של כ 12,000-ש"ח בתוספת הצמדה למדד .יש לציין כי סעיף 8לחוק עצמו קובע כי הגדרת "בן זוג" לגבי אותו התשלום כוללת גם ידוע בציבור. בית המשפט זועק את זעקת הניצולים במהלך אמצע חודש פברואר 2011ניתנו מספר פסקי דין לגבי עצם הזכאות לתשלומים רטרואקטיביים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. פסקי דין אלו ,שניתנו על ידי בית משפט השלום בחיפה ,כללו גם אמירות קשות הממחישות את הקשיים הנוגעים לחלק מהתביעות הרבות בגין תשלומים רטרואקטיביים המהוות את רוב התביעות המתנהלות כיום בבתי משפט לגבי חוק נכי רדיפות הנאצים. בפסק הדין נכתב ,בין השאר" :אנו 'מתפתלים' איתם ,או במקומם ,על כיסאנו ,ומנסים לנקוט בגישה מקלה .ברם ,לכל דבר יש גבול. אנו צופים בדאגה על דרך התנהלות חלק מהתיקים ועל התפתחותה של מגמה .זילותו של מושג השואה מסוכנת לחברה הישראלית, והגישה המיוחדת כלפי ניצולי שואה שאין לה אח ורע בשום תחום אחר של המשפט עומדת בפני סכנה". ב 14.2.2011-ניתן פסק דין לגבי תביעה של אם ובת שטענו כי ברחו עקב הפחד מהנאצים ונחשפו למעשה אלימות בבן משפחה -עילות המהוות רדיפה מוכרת לפי החוק והמיועד אך ורק לניצולים שעלו עד .1.10.1953לאחר דיון בבעיית אמינות הטענות ,דן ביהמ"ש גם בבעיה של העלאת טענות רדיפה לא על ידי הניצולים עצמם ,אלא על ידי אחרים ,וקבע כי "סביב תביעות אלה התפתחה תופעה שמביאה לזילותו של מושג השואה ,להצגתם של חלק מהניצולים כשקרנים ומצהירי כזב ולכך שיש להתייחס בזהירות רבה למה שנכתב או נשלח בשם העוררים ...אך כאמור ,מי שמשקר איננו דווקא הניצול ,שכנראה כלל לא יודע על המכתב והוא לא חתום עליו .מי שמדפיס את המכתב בשם הניצול ושולח אותו עם פרטי הניצול הוא ה'יועץ' המטפל .המכתבים לעולם אינם חתומים בכתב ידם של העוררים!". בית המשפט הוסיף וקבע ,כי בתיקים אחרים נרשמו הצהרות דומות על הרס בתים שעומדים על תילם עד היום ,על הרג בני משפחה שלמרבה הפלא מגיעים להעיד בפני ביהמ"ש ,על אחים ואחיות שמעולם לא היו וכן הלאה. אזהרה :המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם .המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות ,או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות להחלטות אלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים .משום כך ,מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה .המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד. רשימת קריאה חדש על מדף הספרים מוֹת העיירה | יהודה באואר "אנחנו יודעים שהיהודים נרצחו ...ידוע לנו באופן מפורט למדי מי רצח אותם ,היכן ,איך ומתי ...אבל מה שאנחנו רוצים לדעת ,ואיננו יודעים ,הוא איך חיו היהודים לפני שנרצחו ."...ואת החלל הזה בא פרופ' באואר למלא בספרו .זהו מחקר חלוצי המתעד בפירוט את חייהן של שבע עיירות בסְפ ָר המזרחי ועוד כמה עיירות בצורה מפורטת פחות ,ואת מֹותן, תחילה בידי הסובייטים שחיסלו את העיירות כתופעה תרבותית-סוציולוגית-היסטורית בשנים ,1939-1941ואחר כך בידי הגרמנים שהשמידו פיזית את העיירות ואת יושביהן היהודים בעיקר בשנים .1941-1942הספר שב ומאיר את העיירות היהודיות על חייהן התוססים רגע לפני שנעלמו לבלי שוב. הוצאת יד ושם יהודי ורשה | 1943-1939 ,גטו ,מחתרת ,מרד | ישראל גוטמן ורשה הייתה מרכז החיים היהודיים במזרח אירופה ,והציבור היהודי שישב בה היה הגדול והמגוון ביותר באירופה ,ורבה הייתה השפעתו בכל תחום מתחומי החיים .במחקר נפרׂשים חיי היום-יום ,המעבר לגטו ומאבק הקיום בו ,פעילות היודנרט והמוסדות היהודיים ,התארגנות המחתרת בגטו וצמיחתה למחתרת לוחמת ,ומשולב בו דיון מעמיק במדיניות הגרמנית וביחסה של החברה הפולנית כלפי היהודים .דגש מיוחד מושם בניתוח הארגונים הפוליטיים ובעיקר תנועות הנוער ,שהיו הגוף היוזם והפעיל בהכנות למרד ובלחימה .המחקר מתאר את קורות יהודי ורשה ומאבקם מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה ועד לפרק האחרון והטרגי בדרכה של הקהילה -המרד היהודי ,הריסת הגטו והשמדת אחרוני הקהילה. הוצאת יד ושם /מהדורה מחודשת ומורחבת משפט אייכמן בירושלים | גדעון האוזנר משפט אייכמן היה אירוע מרכזי במדינת ישראל וציון דרך ביחסה של החברה אל ניצולי השואה .התובע במשפט היה גדעון האוזנר ,ודברי הפתיחה שלו " -עמדי ניצבים כאן שישה מיליון קטגורים” -ריתקו אליהם רבבות בני אדם .האוזנר נולד בשנת 1915בלבוב שבפולין ,ובשנת 1927עלתה המשפחה לארץ כשהאב מונה לקונסול פולין בפלשתינה .בשנת 1960מונה האוזנר ליועץ המשפטי לממשלה ,והוטל עליו להכין את תיק התביעה נגד אייכמן ולעמוד בראשה .הוא כיהן כחבר כנסת ,כשר בממשלה ,כיו”ר מועצת יד ושם ,ובתפקידים ציבוריים חשובים אחרים .מאז המשפט היה האוזנר לפה לא רק לששת המיליונים שהושמדו אלא אף לניצולי השואה בארץ ובעולם. הוצאת יד ושם ,בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות -מהדורה מחודשת ומורחבת צביה האחת | סיפור חייה של צביה לובטקין | בלה גוטרמן מחקר היסטורי ראשון על צביה לובטקין ,אחת הדמויות הבולטות והמרשימות ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית. אישיותה של צביה התגבשה בנעוריה בעיירת הולדתה ביטן ,כיום בבֶּלרַו ּס .היא החלה להתבלט בקיבוצי ההכשרה של תנועתה ”פרייהייט דרור” והפכה לדמות מרכזית בה .היא הייתה מנהיגה רבת תעוזה והשראה במחתרת החלוצית בשטחי ברית-המועצות ,לוחמת ומפקדת במאבק של גטו ורשה .מנהיגותה בתנועה ,השתתפותה בלחימה בגטו ואחריה במרד הפולני ,ופעילותה בקרב שארית הפליטה ,עצבו אותה כדמות ייחודית שהקרינה על כל סובביה ומכריה. הוצאת יד ושם בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד לא היה ולו קיץ אחד | חוה קולר בקיץ 1939כבר נשבו רוחות מלחמה בברטיסלווה וחוה בת השבע חשה בשינויים לרעה בחייה .לאחר פרוץ המלחמה נאלצה לעזוב את בית הספר היהודי שלמדה בו ולהיפרד מחברותיה .אביה הוכה לעיניה ובאחד הימים נלקח למחנה העבודה סֶר ֶד ורק בדרך נס עלה בידו לחמוק מגירוש לפולין .כשהחמיר יותר מצבם של יהודי סלובקיה הועברו הילדות לבית יתומים נוצרי ,והוריהן מצאו מסתור .הכורח לחיות בזהות שאולה והפרידה מהוריה הגבירו את הרגשת הבדידות של חוה ,אולם בתוך האימה והבדידות ,הזדמנו לה גם רגעי נחת :האזנה למוזיקה בכנסייה ,החלקה על אגם קפוא ,חברו ּת עם נערה וחיזורי בוסר של נער. הוצאת יד ושם 41 רשימת ארגונים החברים במרכז הארגונים שם הארגון טלפון פקס כתובת שם הנציג או יו"ר ( *) א.י.ל.ה - .ישראל ניצולי שואה הולנדים 09-7469606 09-7469606 ת.ד,715 . רעננה 43104 אחוד עולי בולגריה 03-7314145 03-6810024 שד' ירושלים 63יפו איגוד יוצאי וילנה והסביבה 03-5616706 03-5408602 ת.ד65220 . ת"א 67016 איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה 03-6093476 03-6951310 ת.ד 23574 ת"א 61234 03-6964812 03-6954821 איגוד יוצאי קהילות מרכז קהילות אירופה (צנטרה) 02-6233225 02-6233226 רח' המלך ג'ורג' 58 ת.ד7440 . ירושלים "אלה"-מרכז לסיוע נפשי חברתי ליוצאי הולנד 03-6910921 03-6951574 יגאל אלון ,157 חדר ,941 ת"א 67443 ארגון נכי רדיפות הנאצים 03-6296707 03-6298478 פינסקר 2קומה ב'- חדר 218 ת"א 63322 ת.ד4460 . ת"א 61043 ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות והגטאות 03-5270231 03-5273564 טלפקס 03-5273564 ארלוזרוב 102 ת.ד16146 . ת"א 62097 ברוך שוב-יו"ר סגן-אברהם ביבר ארגון וותיקי מלחמת עולם 2 יהודים בצבאות פולין 03-5614411 טלפקס 03-5613187 רח' הארבעה 8 ת.ד20288 . ת"א 64739 רומן יגל-נשיא איגוד יוצאי ליטא 42 שד' דוד המלך 1 תל אביב 64953 מרטי הרשלר-יו"ר [email protected] ג'קי ארווסטי -יו"ר [email protected] סמיביץ מיכאל-יו"ר סגן-יעקב בראש מיקי קנטור [email protected] אלי וולק-יו"ר סגן-זאב גולדשמיט [email protected] [email protected] מלמד יוסף-יו"ר [email protected] פרופ' מאיר שוורץ-יו"ר סגן-אורי קלרמן [email protected] גדעון פייפר-יו"ר [email protected] אברהם כץ-יו"ר סגן-אהרון מאורציו [email protected] [email protected] [email protected] רשימת ארגונים שם הארגון טלפון פקס כתובת שם הנציג או יו"ר ( *) ארגון חיילים ופרטיזנים נכי המלחמה בנאצים 03-5614411/2 03-5625983 03-5613187 רח' הארבעה 8 ת.ד20288 . ת"א 64739 ארגון יוצאי קהילות זגלמביה 03-5270919 טלפקס: 03-5270919 רח' ברזני 3/20ת"א גרין אברהם-יו"ר סגן-יצחק גרינגראס ארגון יוצאי ז'ולקיב ומוסטי וילקי 050-5231091 08-9407114 הרקפת 1 נס ציונה יו"ר :אורלי אלכסנדר ארגון יוצאי לודז' 03-5241833 08-9700806 03-5248137 03-6083544 דיזנגוף 158 ת"א 63461 ארגון יוצאי קרקוב בישראל 09-9579520 09-9579540 ת.ד 17209 תל-אביב 69051 ארגון עובדי כפייה תחת שלטון הנאצים 03-6390070 03-5375598 רומן יגל-נשיא [email protected] צבי ברגמן-יו"ר עו"ד אורי ויזנברג-יו"ר דור ההמשך [email protected] [email protected] לילי הבר-יו"ר סגן-דוד רייזר [email protected] רח' השרון 21 ת.ד36188 . תל אביב 61361 מרדכי הראלי -יו"ר [email protected] ארגון מאוחד של יוצאי רומניה (א.מ.י.ר) 03-6121533 03-7513352 רמת גן רח' ביאליק 125 מיכה חריש-יו"ר סגן-יקי לב ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל 03-6884928 03-6881930 03-6881930 רח' לוינסקי 68 ת"א 66855 ארגון ניצולי שואה חרדים 03-6183784 03-5795101 03-5795101 רח' נועם אלימלך 9 בני ברק (לידי שמואל) ארגון ניצולים דתיים-אות ועד 02-6241724 02-6231810 ת.ד71197 . י-ם 91711 משה העליון-יו"ר סגן-משה מצא [email protected] [email protected] הרב שמואל הלפרט-יו"ר משה מושקוביץ -יו"ר סגן-שמאי קינן [email protected] המשך בעמוד 42 43 רשימת ארגונים שם הארגון טלפון פקס כתובת שם הנציג או יו"ר ( *) 03 6134969 ז'בוטינסקי 138 רמת גן 52602 בניין בית דוד קומה ג' חדר 315 ארגון עולמי של יהודי בוקובינה 03-5226619 03-5270965 טלפקס 03-5226619 03-6473807 רח' ארנון 12 תל אביב 63455 [email protected] ארגון עולמי של יוצאי ווהלין 03-5717621 03-7321605 היכל יהדות ווהלין כורזין 10 גבעתיים 53583. אברהם ביבר-יו"ר סגן-בריק בוריס ארגון עזרה לניצולי שואה 04-8628210 04-8662057 רח' ירושלים 13 חיפה 33132 שוסטר מרים סגן-ברגר נפתלי בית לוחמי הגטאות על שם יצחק כצנלסון 04-9958020 04-9958021 04-9958007 ד.נ .גליל מערבי 25220 אלי גונן-יו"ר רמי הוכמן-מנכ"ל דור ההמשך של יוצאי מקדוניה 02-6523863 טלפקס 02-6523863 הברון הירש 7 קרית משה י-ם 96148 אור ציון ישי-יו"ר ס'-משה טסטה דורות ההמשך-נושאי מורשת השואה והגבורה (ע"ר) 02-6443822 טלפקס 02-6443822 ת.ד,22127 . ת"א 61221 שמואל סורק-יו"ר הארגון הארצי של אסירי הנאצים לשעבר (ירושלים) 02-6255131 02-5660340 טלפקס 02-6255131 רח' שץ 5 י-ם 94267 מוטקה ויזל -יו"ר הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב 03-5336268 03-5333456 08-9235827 רח' הגולן 4אור יהודה הארגון של אסירי הנאצים לשעבר (ת"א) 03-5609296 03-9504464 ת.ד8425 . ראשל"צ 75183 יעקב זילברשטיין -יו"ר הוועד המרכזי ליוצאי אוסטריה בישראל 03-5235853 03-5243815 רח' לוי יצחק 6 ת.ד16457 . ת"א 61164 גדעון אקהאוז-יו"ר סגן-ליאו ליסטה ארגון נכים נפגעי הנאצים 44 03-6136097 03-6134971/2 משה ניסנבאום-יו"ר סגן-אלימלך מלמד [email protected] יוחנן רון-יו"ר [email protected] [email protected] [email protected] [email protected] [email protected] מאיר כחלון -יו"ר סגן-בנימין דורון [email protected] [email protected] [email protected] [email protected] רשימת ארגונים שם הארגון העמותה להצבת יד לזכר קורבנות לנדסברג-קאופרינג- דכאו טלפון פקס כתובת שם הנציג או יו"ר ( *) הזורע 69 כפר שמריהו ( 46910אורי) חנוך אורי-ו"ר סגן-אבא נאור משה טסטה-יו"ר אליעזר שטרן-יו"ר מנכ"ל -רוני קלינסקי 09-9584037 09-9580171 הפדרציה העולמית של הקהילות הספרדיות 02-6523971 טלפקס 02-6523971 המשוררת רחל 10 י-ם 96348 הקרן לרווחת לנפגעי השואה בישראל 03-6090866 03-6968294 קפלן 17 ת.ד 7197 תל אביב התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה בישראל 03-5172792 03-5162172 ביאליק 45 רמת גן 52461 התאחדות עולי הונגריה 03-6916115 03-6917121 03-6095937 אבן גבירול 76 קומה 1 תל אביב 64162 התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר 050-3556841 050-3556842 077-5347434 רח' אלנבי 108 תד2705 . ת"א 61026 התאחדות עולי רומניה בישראל 03-5466502 03-5468444 אלכסנדר ינאי 3 תל אביב 62382 "חזית הכבוד" אלכסנדר: 054-5260036 אברהם: 054-7503449 02-6254649 עולי הגרדום ,221/4 ת.ד12223 . י-ם 91120 net.il.012@Avrom31 "יד לעד בית" העדות למורשת הציונות הדתית והשואה 08-8532332 08-8535687 ניר גלים 79245 יהודה פרנקל-יו"ר סגן-אריאל בריח עלומים-אגודה ישראלית של ילדים שהוסתרו בצרפת בימי השואה 02-5612207 02-5662021 עמק רפאים ,43 ת.ד728 . י-ם 91072 עמותה לשימור ולטיפוח מורשת יהדות רודוס-דור ההמשך 02-6417589 טלפקס 02-6417589 פנחס חברוני 118/54 ירושלים 96633 [email protected] [email protected] [email protected] נתן שטיינר-יו"ר סגן-אלפרד וייספלר [email protected] מאיר גל-יו"ר סגן-יוסף בר יואל [email protected] [email protected] משה בן-שחר -יו"ר סגן-מרים אביעזר [email protected] זאב שוורץ-יו"ר סגן-שלמה אברמוביץ' [email protected] אלכסנדר ברמן-יו"ר ס'-אברהם שרנפולסקי [email protected] שלמה בלזם -יו"ר [email protected] מריו סריאנו-יו"ר סגן-עזרא טל [email protected] 45 רשימת ארגונים שם הארגון טלפון פקס כתובת שם הנציג או יו"ר ( *) עמותת "יש"-ילדים ויתומים ניצולי שואה 08-9316971 08-9316972 החלוץ 5 ת.ד 1357 רחובות 76112 עמותת יוצאי בלגיה בישראל (י.ב.י). 02-6222223 ( 02-6223022לציין עבור י.ב.י). ת.ד2947 . ירושלים 91028 זייפמן סלי-יו"ר סגן-מירי אופן [email protected] עמותת ניצולי היהודים ממחנה הריכוז זקסנהאוזן בישראל 08-9442455 08-9392908 קיבוץ נען 76829 ת.ד11655 . ת"א 611216 צור יעקב-יו"ר סגן-אמי ארבל [email protected] עמותת ניצולי מחנות הריכוז והגטאות בישראל (ע.ר). 04-8705367 טלפקס 04-8705367 ת.ד866 . קרית מוצקין 26108 גיטה קויפמן-יו"ר סגן-דוד טורבקין [email protected] [email protected] עמותת רננה 03-6816431 03-6836457 רח' העליה 46א' ת"א 66062 סמירטה גרוסמן-יו"ר עמית-העמותה למורשת יהדות טוניסיה 09-8622808 טלפקס 09-8622808 09-8332953 רח' מקדונלד 26 ת.ד 1738 .נתניה שמעון הררי-יו"ר סגן-אנדריי הטל [email protected] עמך 02-6250634 03-5665701 02-6250669 09-7666031 הלל ,23 ירושלים 94581 אריה ברנע-יו"ר [email protected] דן ולדמן-מנכ"ל פלטפורם ישראל (ע"ר) יוצאי הולנד 03-6240919 03-5617586 03-5613068 שד' יהודית 10 תד57271 . ת"א 61572 ברוך ברטל-יו"ר גזבר-ז'אק ריכטר [email protected] קרן להנצחת זכר חללי גטו טרזין 04-6369515 04-6369793 גבעת חיים איחוד ד.נ .עמק חפר 38935 אלי לונטל [email protected] 03-6421662 03-5372865 הקוממיות 38 ת"א 69011 יונה לקס-יו"ר סגן-אפרים ריכנברג [email protected] תאומי מנגלה 46 צבי מיתר-יו"ר סגן-יוסי לוי [email protected] ארגונים וגופים שפועלים למען ניצולי שואה מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל ארגון הגג של ניצולי השואה בישראל .פועל למען מתן ייצוג הולם והענקת סיוע לכל ניצולי השואה ,וכן השגת פיצוי ,לרבות קצבאות חודשיות לנרדפים יהודים שלא פוצו עד כה. ירושלים :רח' אמיל בוטה 12 טלפון02-6231737 : פקס02-6222743 : מייל[email protected] : כתובת אתר האינטרנטwww.survivors-holocaust.org : הקרן לרווחה לניצולי השואה מסייעת לניצולי השואה שניצלו מן התופת הנוראית אך לא הצליחו להשתקם .מדובר בניצולים המתקשים לנהל אורח חיים תקין בכוחות עצמם .לחלקם אין האמצעים הדרושים לרכישת מוצרים בסיסים החיוניים למחייתם . תל אביב :רחוב קפלן 64734 ,17ת.ד 7197 .טלפון03-6090866 : פקס03-6968294 : כתובת אתר האינטרנטwww.k-shoa.org : עמך המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה והדור השני ,מתמודד באופן ייחודי עם צרכים נפשיים וחברתיים של ניצולי השואה ובני משפחותיהם באמצעות רשת מרכזים הפזורים בכל רחבי הארץ. ירושלים :רח' הלל ,23ירושלים ,94581ת.ד ,2930 .ירושלים 91029 טלפון 02-6250745 :פקס02-6250669 : תל אביב :רח' מזא"ה ,58תל-אביב 65789טלפון03-5665701-4 : פקס03-5660817 : כתובת אתר האינטרנטwww.amcha.org : הרשות לזכויות ניצולי השואה -משרד האוצר ממונה על ביצוע חוק נכי רדיפות הנאצים וחוק נכי המלחמה בנאצים ,ועל מתן מענקים והלוואות לכלל הזכאים בתנאים שונים. תל אביב :רח' יצחק שדה ,17ת.ד ,57380 .מיקוד .61572 טלפון 03-5682651 :מענה בעברית 03-5682675פקס03-5682621 03-5682691 : כתובת אתר האינטרנט/http://ozar.mof.gov.il/lishka : ועידת התביעות מנהלת משא ומתן לקבלת תשלומים מגרמניה ,מאוסטריה, ממשלות נוספות וממספר תעשיות והשיגה רכוש יהודי שלא נתבע מגרמניה תוך מימון תוכניות לשם עזרה לקורבנות השואה הנזקקים. מפעילה קרן הסיוע הפועלת במסגרת ועידת התביעות -מאפשרת פיצוי ליהודים נזקקים שסבלו מנזק בריאותי ניכר כתוצאה מרדיפות הנאצים ,שהם נזקקים ולא הגישו בקשה לפיצוי בגין סבלם ,במסגרת חוק הפיצוי הגרמני. תל אביב :רחוב הארבעה ,8ת.ד ,29254 .מיקוד65251 טל ,03-5194400 :פקס03-6241056 : כתובת אתר האינטרנטwww.claimscon.org : הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל: הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל שייכת למשרד האוצר של מדינת ישראל ,ומספקת שירותים לרשויות הפיצויים של מדינת גרמניה ולמוסדות הגרמניים לביטוח סוציאלי .השירותים קשורים בתביעות לפיצויים אישיים או לביטוח סוציאלי ,וניתנים לפי פניה ישירה של רשויות גרמניה ,לפי בקשת הזכאים מישראל. תל-אביב :מגדל שלום ,רחוב אחד העם ,9ת.ד29064 . מיקוד ,61290 :טל' 03-6234100 :פקס03-6234111 : הלשכה פועלת בימים א'-ה' ,בין השעות 8:00ל.12:00- מרכז המידע והשירות למיצוי זכויות הניצולים: מרכז מידע מרכזי מופעל ע"י ממשלת ישראל בשיתוף אירגוני הסיוע לניצולי השואה. פנייה בטלפון *9444 פנייה באמצעות פקס שמספרו 03-6442572 החברה להשבת רכוש נספי השואה החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה ,המצויים בישראל, לגביהם יש יסוד סביר להניח שבעליהם נספו בשואה .החברה קוראת ליורשי הנספים לשוב ולעיין ברשימה המעודכנת באתר האינטרנט כדי לנסות לאתר רכוש השייך ליקיריהם .אדם הטוען לזכאות בנכס הנמצא בישראל אשר לגביו יש יסוד סביר להניח שהיה בבעלות נספה שואה -והנכס אינו מופיע ברשימה ,מתבקש להגיש לחברה בקשה לאיתור הנכס באמצעות הטופס הנ"ל. פרטים נוספים ,מידע כללי ,וסיוע במילוי טופס הבקשה ניתן לקבל במוקד השרות הטלפוני03-5164117 : כתובת אתר האינטרנט/http://www.hashava.org.il : יד ושם מופקד יד ושם על תיעוד תולדותיו של העם היהודי בתקופת השואה, הנצחת סיפור חייהם וזכרם של כל אחד מששת מיליוני הנספים והנחלת מורשת השואה לדורות הבאים באמצעות הארכיונים, הספרייה ,בית הספר ,המוזיאונים ועל ידי הכרה בחסידי אומות העולם. ירושלים :ת.ד ,3477 .מיקוד91034 : טלפון ,02-6443400 :פקס02-6443443 : שרותי יעוץ ומידע :טלפון ,02-6443712 :פקס02-6443669 : ארכיון :טלפון ,02-6443720 :פקס02-6443719 : פרויקט איסוף שמות קרבנות השואה :טלפון02-6443470 : פקס02-6443409 : הנצחה והסברה :טלפון ,02-6443570 :פקס02-6443569 : כתובת אתר האינטרנטwww.yadvashem.org : 47 מרכז המידע והשירות למיצוי זכויות הניצולים: מרכז מידע מרכזי מופעל ע"י ממשלת ישראל בשיתוף אירגוני הסיוע לניצולי השואה. פנייה בטלפון *9444 פנייה באמצעות פקס שמספרו 03-6442572
© Copyright 2024