שכולם מתחילים , שוב נתחיל מחדש העלים , המשורר , האוסף , החורש הטללים

‫שוב נתחיל מחדש ‪ ,‬שכולם מתחילים‬
‫החורש‪ ,‬האוסף‪ ,‬המשורר‪ ,‬העלים‬
‫הנופלים עם הרוח‪ ,‬פניני‪-‬הטללים‬
‫והגל החוזר אל חופיו התלולים‪.‬‬
‫מתוך " שוב נתחיל מחדש"‪ /‬נתן יונתן‬
‫לפני האורחים של החג‪ ,‬שבים אלינו גם ללא הזמנה‪ ,‬אבל בדיוק מופתי‪ ,‬החצב‬
‫ששב מן האדמה בפריחתו הלבנה‪ ,‬החסידות‪ ,‬ששבות מן הנכר‪ ,‬הרוחות ששבות מן‬
‫המזרח‪ ,‬הדבש המתוק שנרדה מהכוורות‪ ,‬התמרים הבשלים‪,‬‬
‫הרימונים שהאדימו ‪ -‬כולם נאספו יחד‪ ,‬ערוכים ומזומנים‬
‫במועד הקבוע‪ ,‬לבשר לנו שהתפאורה מוכנה‪ .‬עכשיו האנשים‬
‫נכנסים לבמה‪ ,‬ומתחיל התוכן‪.‬‬
‫יש לו ריתמוס מרתק‪ ,‬לטבע‪ :‬במחזוריות הגאות והשפל‪,‬‬
‫במחזוריות העונות‪ ,‬במחזוריות הלבלוב ‪-‬צמיחה – קמילה – לבלוב‪ ,‬במחזוריות נדידת‬
‫הצפורים‪,‬‬
‫כמו שיש ריתמוס קבוע ומופלא בגוף האדם‪ ,‬ובחייו של האדם‪.‬‬
‫ראש השנה הוא חג המפגיש בין השעון הביולוגי הגדול ביותר – זה של הטבע‪ ,‬לזמן האישי‪ ,‬שמנהל כל אחד מאיתנו‬
‫על פי אופיו ותנאיו‪ ,‬ולזמנים המלאכותיים שהאדם יצר בהתאמה לאלה הטבעיים‪ :‬זמן החג וההתקהלות של‬
‫השבט והמשפחה‪ ,‬בעיקר בעת חילופי העונות‪ .‬כל אחד באשר הוא נוטש לכמה ימים את השגרה‪ ,‬מקשיב לשעון‬
‫הביולוגי הגדול ומכוונן את כל תשומת הלב להתרחשות הקוסמית מבחוץ‪ ,‬ובהתאמה – גם הפנימית‪ ,‬שתיהן‬
‫קוראות לו להיערך‪ ,‬להתרכז‪ ,‬לברך‪ ,‬לייחל‪ ,‬לשאול‪ ,‬להתפלל‪ .‬כל איש בדרכו‪.‬‬
‫השעון והשופר‬
‫יש שעון פשוט המורה על השעות‪ ,‬ויש שעון מעורר שמלבד התפקיד של כל שעון יש לו עוד תפקיד אחד‪ :‬לעורר את‬
‫הישנים ולהקיץ את הנרדמים‪ .‬הראשון פועל את פעולתו רק באמצעות חוש הראייה‪ ,‬והשני גם על ידי חוש הראיה‬
‫וגם על ידי חוש השמיעה‪.‬‬
‫ראש‪-‬השנה הוא מעין שעון‪ ,‬השעון המעורר‪ .‬הוא לא רק מורה את השנים‪ ,‬כמו שעון את השעות‪ ,‬הוא גם מקיץ‪ ,‬על‬
‫ידי חוש השמיעה של קול "השופר הקורא"‪" :‬עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם"‪.‬‬
‫הרב משה אביגדור עמיאל‬
‫החג הוא מעין ברית נצחית בין הטבע‪ ,‬האדם והקהילה במעגל המשפחה‪ ,‬העדה והעם כולו‪ .‬החגים הם הבטחה‪.‬‬
‫"איים בים השגרה"‪ .‬בתוך השגרה שבה אפשר ללכת לאיבוד‪ ,‬להרגיש לבד‪ ,‬לרדוף אחרי הזמן‪ ,‬החגים הם אדמה‬
‫יציבה ונקודת אחיזה שבה במועד ידוע כל השוחים יתכנסו‪ ,‬אתה יכול להיות סמוך ובטוח בכך‪ .‬אלה הם מעגנים‬
‫טכסיים של היזכרות אישית ומשותפת‪.‬‬
‫השיבה אל האי הבטוח‪ ,‬המוכר על כל שביליו ומקורות המים שבו‪ ,‬על עצי הפרי‬
‫ועל אוצרותיו ועל מנהגי יושביו‪ ,‬הוא כמו הביקור השנתי בבית סבא וסבתא לנכד‬
‫ולנכדה‪ .‬תמיד אותו הטקס‪ ,‬אותו האוכל‪ ,‬אותה מפה על השולחן‪ ,‬אותם ריחות‪,‬‬
‫אותם שירים‪ .‬לזה הילדים מחכים‪ .‬וגם לכשיתבגרו – הם יצפו לאותה מתכונת‬
‫של טקס‪ .‬וגם אם השגרה שממנה באו משתנה לבלי הכר‪.‬‬
‫ואנחנו – באי שלנו‪ ,‬בביתנו שלנו‪ ,‬בית סבא וסבתא‪ ,‬כבר דרוכים ומצפים לראות‬
‫ולשמוע את "ריקוד החודשים" או כמו שאצלי בבית קראו לזה בשם פרטי ובשם‬
‫משפחה "נתן הדקל"‪ ,‬אנחנו עורכים את ספירת המלאי השנתית‪ ,‬צוחקים על עצמנו ונהנים מכך ש"זר לא יבין‬
‫זאת"‪ ,‬וזה הרי מסימני ההיכר של כל קהילה סגורה‪ ,‬והכי חשוב – אנחנו מציגים בויטרינה – חלון הראווה והגאווה‬
‫שלנו את פירות בטנינו הרבים והרכים‪ ,‬כי שנה עם כל כך הרבה מתיקות עוד לא היתה פה‪ .‬זאת הכי ליגת על‬
‫שבעולם – כולה "משלנו"‪.‬‬
‫ואנחנו מייחלים לשלום ולגשם‪ ,‬שינקה את האווירה שנתעכרה‪ ,‬ונזכור‪ :‬אנחנו קיבוץ גדול‪ ,‬שיש לו הכל‪ .‬למרות‬
‫הכל‪ .‬שבין כרמל לים כחול‪.‬‬
‫שנה טובה‪.‬‬