‫אני אדם חדש ‪ /‬ענת לויט‬ ‫מכבסת‪ ,‬תולה ‪ /‬ענת לויט‬ ‫שֹוב ֶּרת ַהכֹל ּובֹונָה‬ ‫ֲא ִני ֶּ‬ ‫ַה ֶּצת‬ ‫ידה‪ְ ,‬מג ֶּ‬ ‫מֹור ָ‬ ‫ּתֹולה‪ִ ,‬‬ ‫ְמ ַכ ֶּב ֶּסת‪ָ ,‬‬ ‫ַהכֹל ֵמ ָח ָדש‪ֶּ .‬א ֶּבן ַעל ֶּא ֶּבן‬ ‫ַפ ָט ִלין‪ִ .‬א ֶּשה ְק ַטנָה‬ ‫וְ ָש ָמה ְבנ ְ‬ ‫ַאש ִאיר ְכלּום‬ ‫ֲא ִני לֹא ְ‬ ‫דֹולים‪,‬‬ ‫ִעם ֲחלֹומֹות ְג ִ‬ ‫ַקה‬ ‫ְכמֹו ֶּש ָהיָה‪ֲ .‬א ִני ֲאנ ֶּ‬ ‫ידה‪,‬‬ ‫מֹור ָ‬ ‫ּתֹולה‪ִ ,‬‬ ‫ֶּש ְמ ַכ ֶּב ֶּסת‪ָ ,‬‬ ‫יחים ַב ַביִת‪,‬‬ ‫ֶּאת ָכל ַה ְש ִט ִ‬ ‫ַה ֶּצת וְ ָש ָמה ֶּאת ַע ְצ ָמה‬ ‫ְמג ֶּ‬ ‫ָבש‬ ‫ֶּא ְש ַלח ְל ִנקּוי י ֵ‬ ‫יח ַרע‬ ‫ַפ ָט ִלין ִעם ֵר ַ‬ ‫ְבנ ְ‬ ‫ַא ַק ֵבל ְכמֹו ָח ָדש‪.‬‬ ‫וֲ‬ ‫יה‬ ‫ֶּש ִי ְשמֹר ָע ֶּל ָ‬ ‫ָאדם ָח ָדש‪ָ ,‬ח ִדיש‬ ‫ֲא ִני ָ‬ ‫דֹולים‪.‬‬ ‫ֵמ ֲחלֹומֹות ְג ִ‬ ‫שֹוב ֶּרת ַהכֹל‬ ‫ּומ ֻח ָדש‪ֶּ .‬‬ ‫ְ‬ ‫ּובֹונָה ַהכֹל ֵמ ָח ָדש‪ְ ,‬ב ִלי ְל ַחכֹות‬ ‫ֹאמר ִלי ִּת ְת ַח ְד ִשי‬ ‫ישהּו י ַ‬ ‫ֶּש ִמ ֶּ‬ ‫שני שירים על נשים שכתבה אותה משוררת ‪ -‬שתי גישות של נשים‪.‬‬ ‫האחת מוותרת על חייה‪ ,‬דוחפת את חלומותיה עמוק לבוידעם‪ ,‬השניה אומרת‪ :‬לא עוד‪ .‬אני הולכת‬ ‫לשיפוץ‪.‬‬ ‫האחת מתמסרת לשגרת יומה‪ ,‬שבה היא פועלת כבסרט נע‪ ,‬נכנעת כאילו השגרה היא האדון והיא‪ ,‬עקרת‬ ‫הבית – שפחתה‪ .‬השניה מחליטה לשבור את המכונה ולמרוד‪.‬‬ ‫כה מוכרות לנו השתיים‪ .‬ואת מי נאהב יותר?‬ ‫האחת לא יוצרת אמפתיה‪ .‬בודאי שלא‪ .‬אבל הנשים האלה שמות עצמן בנפטלין על פי רוב לא מתוך‬ ‫בחירה מודעת‪ .‬אלא בלית ברירה‪ .‬חלקן חיות בעולם שבו לאישה אין זכות לחלום‪ ,‬חלקן לא חושבות‬ ‫שמגיע להן לחלום‪ ,‬חלקן מפחדות לחלום ולהגשים את עצמן‪ .‬צריך אומץ לצאת ממעגל השגרה המטמטם‪,‬‬ ‫הנוח והמוכר‪ ,‬להתחיל לשנות דפוסי חשיבה ולעשות מעשה‪ .‬אז שיהיה לנפטלין ריח רע‪ ,‬לא נורא‪ .‬הן‬ ‫תספוגנה אותו מכורח ההרגל‪ .‬לבי לבי אליהן‪.‬‬ ‫השניה – היא זוכה לתשואות‪ .‬בעיקר בזכות שתי השורות האחרונות‪ .‬היא כבר לא זקוקה להכרה חיצונית‪,‬‬ ‫לעידוד או לדחיפה‪ ,‬להכרה או משוב על פעולה שהיא עושה‪ .‬את כל אלה היא יכולה לספק לעצמה‬ ‫מכוחותיה שלה‪ .‬בכך כוח הצמיחה והגדולה שלה‪ .‬היא בנתה את האגו‪ ,‬ביתה הפנימי‪ ,‬מחדש‪ .‬ניקתה אבק‪,‬‬ ‫ניקתה רעשים פנימיים שהפריעו לאני האמיתי שלה להישמע בקול ברור וצלול‪ .‬הללויה לה!!!‬