‫ארכיון המדינה‪ ,‬יחסי ישראל—גרמניה ‪1967-1961‬‬ ‫‪ . 017‬דוד אפרתי‪ ,‬מחלקת מערב אירופה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬אל חיים יחיל‪ ,‬המנהל הכללי של משרד‬ ‫החוץ‪ ,‬ירושלים; ‪ 01‬בינואר ‪0691‬‬ ‫ארכיון המדינה‪ ,‬חט' ‪ ,130.23‬חצ ‪3532/1‬‬ ‫[לצפייה בסריקת מקור]‬ ‫ש מ ו ר‬ ‫הנדון‪ :‬ישראל‪-‬גרמניה – בעיית היחסים הדיפלומטיים‬ ‫‪ .1‬בעקבות חתימת הסכם השילומים עם גרמניה‪ ,‬הביעו שלטונות ארץ זו את רצונם להקים יחסים‬ ‫דיפלומטיים עם ישראל‪ ,‬ב‪ 4.6.53-‬הצהיר ד"ר ק[ונראד] אדנאואר‪ ,‬ראש ממשלת גרמניה המערבית‪,‬‬ ‫בבונדסטאג‪ ,‬כי הוא מקווה שהסכם השילומים יניח יסוד ליחסים חדשים בין העם הגרמני לבין העם‬ ‫היהודי וכן – לנורמליזציה של היחסים בין גרמניה לבין ישראל‪ .‬עם זאת ציין‪ ,‬שגרמניה תחכה‬ ‫בסבלנות עד אשר ישראל תמצא לנכון לקשור יחסים דיפלומטיים עמה‪.‬‬ ‫‪ . 2‬מצד ישראל נעשו דברים מסוימים להכנת הקרקע לקראת נורמליזציה של היחסים‪ ,‬וב‪16.1.54-‬‬ ‫אמר ראש הממשלה ושר החוץ דאז בכנסת‪ ,‬כי אין לממשלת ישראל הצעה לקשור יחסים דיפלומטיים‬ ‫עם גרמניה‪ ,‬ואולם מוכרח להיות ברור‪ ,‬כי קיומה של גרמניה וכוחה הנם עובדה בין‪-‬לאומית שממנה‬ ‫מדינת ישראל לא תוכל להתעלם מבחינה מדינית‪.‬‬ ‫‪ .3‬בתחילת ‪ 1956‬התנהלו שיחות עם ממשלת בון ובהן הביעה ישראל נכונותה לקבל משלחת‬ ‫גרמנית בעלת מעמד דומה לזה של משלחת ישראל בקלן‪ .‬הצעה זו כאילו נתקבלה על‪-‬ידי הגרמנים‪,‬‬ ‫אולם כבר בסוף ינואר ‪ ,1956‬ניכרו היסוסים מצדה‪ ,‬בהתחשב בלחץ הערבי הגובר על ממשלת בון‪.1‬‬ ‫כאן ראוי לציין‪ ,‬שלחצה של ממשלת בון על ישראל בדבר כינון יחסים פחת מאז החזרת ריבונותה של‬ ‫גרמניה והדבר נאמר בפירוש על‪-‬ידי פרופ' האלשטיין‪ ,‬שטען‪ ,‬שאילו היתה ישראל מציעה כינון יחסים‬ ‫דיפלומטיים עם גרמניה המערבית לפני החזרת ריבונותה‪ ,‬היתה הצעה זו מתקבלת בהתלהבות‪ ,‬אך‬ ‫המצב השתנה מאז (פברואר ‪.)1956‬‬ ‫‪ .4‬ב‪ 14-‬במארס ‪ ,1956‬הודיע שר החוץ הגרמני במכתב לד"ר שנער על החלטתה העקרונית של‬ ‫ממשלתו להקים בישראל משלחת מקבילה למשלחת ישראל בקלן‪ 2,‬וזאת מבלי לקבוע תאריך‬ ‫ופרטים‪ ,‬ובעל‪-‬פה הוסיף‪ ,‬כי הוא מקווה שהמשלחת תוכל לצאת לדרכה בסוף מאי‪ ,‬ברם‪ ,‬במחצית‬ ‫מאי נמסר‪ ,‬כי ממשלת בון דחתה מועד שיגור המשלחת מפני חשש לתגובה ערבית ומבלי שקבעה‬ ‫תאריך חדש‪ .‬עם זאת נאמר‪ ,‬כי ממשלת בון מקווה שתוכל להגיע ליחסים מלאים עם ישראל בעתיד‬ ‫הקרוב ללא צורך בשלבי ביניים‪.‬‬ ‫‪ . 5‬בינתיים הלכה והתגבשה תורת האלשטיין הידועה‪ ,‬עליה נמסר רשמית בכנס שגרירי גרמניה‬ ‫במזרח התיכון‪ ,‬שהתקיים באיסטנבול במחצית אפריל ‪ .1956‬לפי כך התחשבה גרמניה המערבית‬ ‫באיום הערבי להכיר ב‪ D.D.R.-‬במקרה שגרמניה תקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל‪ .‬ביתר דיוק‪,‬‬ ‫‪ 1‬על כך ראה‪ ,‬תעודות למדיניות החוץ של ישראל‪ ,‬כרך ‪ ,11‬ינואר‪-‬אוקטובר ‪ ,1956‬תעודה מס' ‪.150‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ראה שם‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' כג‪-‬כה‪.‬‬ ‫ארכיון המדינה‪ ,‬יחסי ישראל—גרמניה ‪1967-1961‬‬ ‫טענו הגרמנים מכאן ואילך‪ ,‬שהם לא כל כך מודאגים מאפשרות הכרה ערבית ב‪ .D.D.R.-‬כי אם –‬ ‫מהסכנה‪ ,‬שהכרה כזאת תעודד מדינות נייטרליסטיות רבות ללכת בעקבותיהן‪ .‬קו זה מאפיין את‬ ‫גישתה של גרמניה לבעיית היחסים עם ישראל עד היום‪.‬‬ ‫‪ .6‬ב‪ 8-‬בינואר ‪ ,1957‬העיר בלנקנהורן בשיחה עם ד"ר שנער בקשר לבעיית היחסים עם ישראל‪ ,‬כי‬ ‫הוא רואה כחשוב ביותר שישראל תניע את מחלקת המדינה (ארצות‪-‬הברית) לרמוז לשגריר הגרמני‬ ‫אגב שיחה‪ ,‬שארצות‪-‬הברית היתה רואה צעד נכון בהקמת יחסים עם ישראל לשם הדגשת דעתם‬ ‫לערבים‪ ,‬שרואים בישראל גורם קיים שהמערב מתחשב בו‪ .‬ואכן נודע‪ ,‬כי דאלס‪ ,‬מזכיר המדינה דאז‪,‬‬ ‫המליץ בפני פון ברנטאנו בוואשינגטון על הקמת יחסים עם ישראל‪.‬‬ ‫מהמשך השיחות עם נציגים גרמנים יצא בבירור שהם מתייעצים עם אמריקאים בקשר לשאלת‬ ‫ההכרה ומועדה‪.‬‬ ‫‪ .7‬מדברי אישים גרמנים הוברר‪ ,‬כי בתחילת ‪ 1957‬התנהלו דיונים בין גרמניה וארצות‪-‬הברית בדבר‬ ‫השתתפותה הפעילה של גרמניה בפיתוח טכני ועבודות ציבוריות גדולות במזרח התיכון – הכול‬ ‫במימון אמריקאי‪ .‬בהקשר זה גם נודע על לחץ של תעשיות גרמניות שהיו מעוניינות בייצוא ובהעסקת‬ ‫מומחיהן‪ .‬גם על רקע זה ניתן להבין את ההתחמקות המתמדת של בון מקשירת יחסים עם ישראל‪.‬‬ ‫‪ .8‬ביוני ‪ 1957‬הבטיח שר החוץ של ממשלת בון‪ ,‬כי ישתמש בשעת הכושר הראשונה‪ ,‬לאחר‬ ‫הבחירות הבאות בספטמבר אותה שנה‪ ,‬כדי להציע כינון יחסים עם ישראל‪ ,‬תוך הדגשת הצורך‬ ‫בריכוך בעיית ‪.D.D.R.‬‬ ‫‪ .9‬ב‪ 19-‬ביולי ‪ ,1957‬במסיבת עיתונאים‪ ,‬השיב מנהל משרד העיתונות הממשלתי בבון‪ ,‬מר פון‬ ‫אקהארט‪ ,‬על שאלות בדבר יחסי גרמניה המערבית – ישראל‪ .‬להלן נוסח הדברים‪:‬‬ ‫ש‪ :‬האם תוכל לומר דבר ביחס לאפשרות של כינון יחסים דיפלומטיים בין הרפובליקה הפדרלית לבין‬ ‫ישראל?‬ ‫ת‪ :‬אפשר להשיב על כך באופן עקרוני כי הרפובליקה הפדרלית הציבה לעצמה את הנורמליזציה של‬ ‫היחסים בינה ובין ישראל כמטרה‪ .‬בהתאם לכל הידיעות שאפשר להשיג נראה כי גם בישראל שוררת‬ ‫הסברה‪ ,‬כי מן הנכון לבצע נורמליזציה של היחסים בעתיד לא רחוק ביותר‪ .‬משום כך‪ ,‬אני מניח‪ ,‬כי‬ ‫כאמור‪ ,‬יגיעו הדברים‪ ,‬במועד לא רחוק ביותר‪ ,‬לידי הידברות בבעיות אלו‪.‬‬ ‫ש‪ :‬נוספת – כלום מתנהלות שיחות גם עם ידידינו הערבים בבעיות אלו‪ ,‬כדי שאפשר יהיה לבצע‬ ‫דברים במידה מסוימת של הרמוניה?‬ ‫ת‪ :‬אתה יודע‪ ,‬כי לא כל כך קל להידבר מתוך הרמוניה בבעיות הנוגעות הן בישראל הן במדינות ערב‪.‬‬ ‫היו לנו בעניין זה ניסיונות מסוימים בהקשר להסכם השילומים עם מדינת ישראל‪ .‬ואולם‪ ,‬סבורני‪ ,‬כי‬ ‫אפשר להשיג גם את הנורמליזציה של היחסים – בהם אנו מעוניינים מאוד‪ ,‬בדרך הטבע‪ ,‬מסיבות‬ ‫מוסריות במיוחד – מבלי שייגרמו זעזועים חמורים‪ ,‬אם ישכילו לבחור את המועד המתאים והשיטה‬ ‫המתאימה‪.‬‬ ‫‪ .10‬בשיחה בין ד"ר שנער לבין ד"ר אדנאואר ב‪ 24.9.1957-‬או ב‪ ,23.9-‬טען אדנאואר בשאלת‬ ‫היחסים‪ ,‬שאינו מתייחס ברצינות לאיומי הערבים כי השיקול היחיד לדידו הוא כיצד יוכל לעזור לישראל‬ ‫יותר – האם על‪-‬ידי קיום יחסים פורמליים או על‪-‬ידי השארת המצב הקיים‪ ,‬כל זה במסגרת תכנון‬ ‫חדש של מדיניות גרמניה לגבי המזרח‪ ,‬דבר שיקל על יחסי ישראל עם בון‪ .‬דברים אלה של אדנאואר‬ ‫מתקשרים עם דברי פקיד בכיר של משרד החוץ הגרמני‪ ,‬לפיהן עמדו להחליט עקרונית על הקמת‬ ‫ארכיון המדינה‪ ,‬יחסי ישראל—גרמניה ‪1967-1961‬‬ ‫יחסים דיפלומטיים עם פולין‪ ,‬ובהנחה שצעד זה יגרור הכרה יוגוסלבית בגרמניה המזרחית‪ .‬אולם‬ ‫בהקשר זה התברר‪ ,‬כי היוגוסלבים הקדימו את הגרמנים בהכירם בגרמניה המזרחית לפני שבון‬ ‫הספיקה להקים יחסים עם פולין‪ .‬הצעד היוגוסלבי גרם‪ ,‬כידוע‪ ,‬להפעלתה המיידית של תורת‬ ‫האלשטיין‪.‬‬ ‫‪ .11‬ב‪ 1-‬באוקטובר ‪ 1957‬מסר פון ברנטאנו הצהרה לכתב ‪ Frankfurter Allgemeine Zeitung‬בה‬ ‫ציין‪ ,‬שאין הוא רואה כחיוני במועד זה קביעת תאריך לכינון יחסים עם ישראל‪ ,‬כי רוצים לתרום להפגת‬ ‫המתיחות במזרח הקרוב‪ ,‬ודבר זה אפשר רק על‪-‬ידי גילוי יחס לויאלי מצד גרמניה לארצות ערב‪,‬‬ ‫והצלחתה בכך תהווה ג'סטה לטובת ישראל‪.‬‬ ‫‪ .12‬במארס ‪ 1959‬טען פון אקהארט‪ ,‬כי משבר ברלין (אז) עשוי לדחות את הדיון והסיום של פרשת‬ ‫היחסים‪ .‬עם זאת הוא היה סבור‪ ,‬כי לא יאוחר מאשר בקיץ ‪ 1959‬עשוי להימצא פיתרון למצב‪ .‬הוא‬ ‫חזר והבטיח רצון ממשלת בון לסיום הפרשה‪.‬‬ ‫‪ .13‬ב‪ 20-‬במאי ‪ 1959‬אמר אדנאואר לד"ר שנער‪ ,‬שבשום פנים לא יידחו הקמת יחסים עם ישראל‬ ‫אחרי ראשית ‪ ,1960‬וכי הוא מעוניין לעשות צעד זה‪.‬‬ ‫ב‪ 27-‬בינואר ‪ 1960‬הודיע בלנקנהורן ליהודי שווייצרי בתשובה למכתבו‪ ,‬כי ממשלת גרמניה תדון על‬ ‫הקמת יחסים עם ממשלת ישראל אחרי הבחירות לכנסת‪ ,‬שעמדו להיערך בדצמבר ‪.1959‬‬ ‫בתחילת פברואר ‪ 1960‬קשרה ממשלת בון את עניין כינון היחסים עם ישראל עם ועידת הפסגה‬ ‫שעמדה להתקיים סמוך למועד זה‪ .‬נמסר אז באורח סודי שהודו עמדה להכיר בגרמניה המזרחית‬ ‫והסכימה לדחות צעד זה עד לאחר הוועידה‪ .‬לדברי דובר ממשלת בון‪ ,‬ב‪ 22-‬בפברואר ‪ 1960‬עמדה‬ ‫ממשלת גרמניה לדון ביחסים עם ישראל בישיבתה ב‪ 2-‬במארס‪ .‬בשיחות שהתנהלו ב‪ 4-‬במארס בין‬ ‫ד"ר שנער לבין אדנאואר וברנטאנו הצטיירה שוב תמונה פסימית בקשר לסיכויי ועידת הפסגה‬ ‫והאפשרות למצוא מוצא לבעיית גרמניה המזרחית‪.3‬‬ ‫‪ .14‬מהתחלת ‪ 1962‬החלו להתקבל הצעות מצד אישים גרמנים להסכים לפתיחת קונסוליה גרמנית‬ ‫כללית בישראל‪ ,‬וכן הועלתה מחדש אפשרות של משלחת מקבילה לזו של קלן‪ ,‬כל אלה עדיין בטיעון‬ ‫תורת האלשטיין‪ .‬ברם‪ ,‬לא נתקבלה שום הצעה רשמית מטעם ממשלת בון בכיוון זה‪.‬‬ ‫‪ .15‬בשיחה בין ד"ר שנער לבין שרדר‪ ,‬שר החוץ של גרמניה‪ ,‬טען האחרון‪ ,‬שהוא שותף לרצון‬ ‫אדנאואר וקודמו להגיע לכינון יחסים עם ישראל‪ ,‬אולם תורת האלשטיין היוותה ומוסיפה להיות גורם‬ ‫מרכזי במדיניות החוץ הגרמנית והיא המעכבת בעד כינון היחסים‪ .‬סיפר שמתנהלים דיונים על שינוי‬ ‫מדיניות כלפי פולין ויתר ארצות מזרח אירופה‪ ,‬ולא מן הנמנע‪ ,‬שיגיעו לידי ביטול תורת האלשטיין‪.‬‬ ‫הוא שאל‪ ,‬אם נסכים להקמת יחסים‪ ,‬במידה ויוצעו לנו‪.‬‬ ‫‪ .16‬ב‪ 8-‬במארס ‪ 1963‬הצהיר דובר ממשלת בון‪ ,‬כי ממשלתו מעוניינת לבחון אפשרות לכונן יחסים‬ ‫דיפלומטיים עם ישראל‪ ,‬אולם תנאי לכך הוא שכינונם לא יפריע ליחסי ארצו עם מדינות ערב‪ .‬הוא‬ ‫הוסיף‪ ,‬שעד כה לא נמצאה כל דרך שתמלא תנאי זה – כל זאת בתגובה על ידיעות‪ ,‬כאילו מתכוננת‬ ‫ממשלת בון להציע בקרוב כינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל‪.4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ראה תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל‪ ,‬כרך ‪ ,1960 ,14‬תעודה ‪ ,212‬עמ' ‪.334 -333‬‬ ‫‪ 4‬ראה מס' ‪.52‬‬ ‫ארכיון המדינה‪ ,‬יחסי ישראל—גרמניה ‪1967-1961‬‬ ‫‪ .17‬ב‪ 12-‬בפברואר ‪ 1963‬כתב שר החוץ המערב‪-‬גרמני במכתב למר גולדשמידט מהחברה לשיתוף‬ ‫פעולה נוצרי‪-‬יהודי‪ ,‬כי ממשלתו עדיין אינה יכולה לכונן יחסים עם ישראל‪ ,‬מתוך החשש שהערבים‬ ‫יכירו ב‪ . D.D.R.-‬הוא הוסיף שממשלת ישראל מגלה הבנה למניעיה של ממשלת בון‪ .‬על טיעונים אלה‬ ‫חזר[ו] שרדר ונציגים ממשלתיים גרמניים אחרים בלי הרף בתשובותיהם לפניות של גורמים גרמניים‬ ‫שונים המצדדים בכינון יחסים עם ישראל‪.‬‬ ‫‪ .18‬בהתחלת אוקטובר ‪ 1963‬התרחשו חילופי הגברא בממשלת בון‪ .‬אדנאואר טען בשיחותיו עם‬ ‫אנשים שונים‪ ,‬כי למרות שהציב לעצמו מטרת הקמת היחסים עם ישראל לפני פרישתו‪ ,‬לא הצליח‬ ‫להגשימה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬כיוון שאסרו עליו את הדבר "מעבר לים"‪ ,‬ואילו מחליפו‪ ,‬ארהארד מסר ב‪3-‬‬ ‫בדצמבר הצהרתו הידועה‪ ,‬לפיה כינון יחסים עם ישראל איננה שאלה של אם אלא של מתי‪.‬‬ ‫דוד אפרתי‬