לקובץ המאמר ב-PDF

‫‪ — 10%‬מה הופך אדם לגיבור? ‪2013‬‬
‫יואב שמיר‬
‫‪172‬‬
‫שם מאמר‬
‫‪ — 10%‬מה הופך אדם לגיבור?‬
‫השמצה‪,‬‬
‫פליפ‪,‬‬
‫חמישה ימים‪,‬‬
‫מחסומים‪,‬‬
‫מרתה ולואיס‪,‬‬
‫‪2013‬‬
‫‪2009‬‬
‫‪2008‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2003‬‬
‫‪2001‬‬
‫יואב שמיר‬
‫‪173‬‬
‫גן הגבורה‬
‫על סרטו של יואב שמיר ‪1 0 %‬‬
‫‬
‫אורן הרמן‬
‫הוויכוחים ברנסנס לגבי הרצח של יוליוס קיסר היו קשים‪ .‬הסופר האיטלקי דנטה‬
‫היה משוכנע שברוטוס וקסיוס‪ ,‬הקונספירטורים הראשיים‪ ,‬לא זו בלבד שהיו‬
‫בוגדים נאלחים‪ ,‬אלא שהגיע להם להירקב ולהתענות בגיהנום עד עולם‪ .‬בן זמנו‬
‫של שייקספיר‪ ,‬סיר פיליפ סידני‪ ,‬לעומתו‪ ,‬גרס שקיסר היה מורד שפל שסיכן את‬
‫הרפובליקה‪ ,‬וברוטוס — החכם והנאמן שבסנטורים‪ .‬הדרמטיזציה שעשה שייקספיר‬
‫לסיפור הרצח רק בלבל את היוצרות‪ :‬גיבורו של האחד הוא הנוול של האחר‪.‬‬
‫מה היא גבורה? ומדוע ניחנים בה רק אחדים נדירים ולא כולם? האם יש איזה‬
‫סוד‪ ,‬כמו תבלין חמקמק במתכון משפחתי משובח‪ ,‬שניתן לגלות מהו וכך לפענח את‬
‫התופעה? בסרטו המשעשע והמשועשע‪ ,‬יוצא יואב שמיר לחפש אחר אותו אלמנט‬
‫משותף לכל הגיבורים‪ ,‬ה–‪ 10%‬כפי שהוא קורא להם‪ .‬מסעו לוקח אותו למקומות רבים‬
‫ומשונים‪ :‬לגדות נהר מוריקים בקונגו‪ ,‬להתבונן בקופי בונובו מזדווגים בשצף קצף;‬
‫למעבדת גנטיקה באוניברסיטה העברית‪ ,‬שבה מתחקים אחרי גנים לאלטרואיזם;‬
‫להארלם‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬לפגוש את "גיבור הסאבווי" שקפץ מול רכבת דוהרת והציל‬
‫אלמוני; למכון איין ראנד באירווין‪ ,‬קליפורניה‪ ,‬היכן שבזים ל"ואהבת לרעך כמוך";‬
‫‪174‬‬
‫גן הגבורה‬
‫לדרום גרמניה המושלגת‪ ,‬למפגש עם בנותיו של קולונל האנסון‪ ,‬שניסה ביחד עם‬
‫קצינים אחרים להתנקש בחייו של היטלר; ולבסוף ליונתן שפירא‪ ,‬האקס–טייס והפעיל‬
‫השמאלני‪ ,‬שבין השאר השתתף במשט לשבירת המצור על עזה‪ ,‬וקרא לישראלים‬
‫לסרב לשרת בשטחים הכבושים‪ .‬לא משנה מה דעתנו הפוליטית‪ ,‬כביכול אומר שמיר‪-‬‬
‫קיסר או ברוטוס‪ ,‬שפירא או בנט‪ ,‬רנד או אמא תרזה — כולנו יכולים לזהות אקט של‬
‫גבורה‪ .‬השאלה הגדולה היא מאיפה זה בא‪.‬‬
‫נעזוב לרגע את ההנחה‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬כדי לקבל אותה צריך להאמין שגבורה אכן‬
‫ניתנת לזיהוי ולהסכמה‪ ,‬כאילו לא היתה קונסטרוקציה שמשתנה מזמן לזמן וממקום‬
‫למקום‪ ,‬אפילו משפה לשפה‪ .‬הגיבור הרי איננו בדיוק אותו הדבר כמו ה–‪ hero‬וגם‬
‫לא ה–‪ герой‬או ה–ﺑﻄﻞ‪ .‬ואילו ראנד הייתה רואה את אמא תרזה לא רק כפראיירית‬
‫אלא כפגומה תומס קרלייל חשב שגיבורים כמו אוליבר קרומוול ופרידריך הגדול‬
‫הם שנותנים להיסטוריה את צורתה‪ ,‬בונים אימפריות ומנתצים ממלכות‪ ,‬אולם‬
‫מארקס חשב אחרת‪ :‬בטרם נוכל לעצב את החברה‪ ,‬טען‪ ,‬החברה צריכה לעצב אותנו;‬
‫האינדיווידואל‪ ,‬רוצה לומר‪ ,‬פחות חשוב מהכוחות החברתיים המולידים אותו‪ ,‬ולמעשה‬
‫אין דבר כזה "גיבור“‪ .‬ומה בין גבורה לאלטרואיזם? הרי הגיבור איננו תמיד זולתן‬
‫רגיש חסר אגו— לרוב אינו‪ ,‬והזולתן אינו תמיד גיבור‪.‬‬
‫כשהוא מניח בעדינות את הפילוסופיה וההגות בצד‪ ,‬שמיר ניגש בחן שלומפרי‬
‫לסבתו אלקה בת התשעים וחמש לשאול אם כשהיה קטן חשבה שייצא ממנו עז רוח‬
‫כמו הסבים שלו‪ .‬משפחה זה כמו כף יד‪ ,‬היא עונה לו‪ ,‬עוברת על אצבעותיה‪ :‬יש קטן‪,‬‬
‫גדול‪ ,‬קטן‪ ,‬קטן מאד‪” .‬עליך אמרו שאתה אוהב כסף‪ ...‬נולדים בצלם האלוהים‪ ,‬אבל‬
‫כל אחד שונה"‪.‬‬
‫האינטואיציה מושכת באף‪ :‬למרות הכול יש בינינו אחדים — קופצים על רימונים‬
‫שכאלו‪ ,‬או בזים לנורמות חברתיות — ומשהו בהם שונה‪ ,‬כך נדמה לנו‪ ,‬הם אינם כמו‬
‫כולנו‪ .‬בניסוי מפורסם של הפסיכולוג האמריקאי סטנלי מילגרם‪ ,‬שהחל באוניברסיטת‬
‫ייל שלושה חודשים אחרי פתיחת משפט אייכמן בירושלים‪ ,‬נתבקשו אנשים לתת‬
‫הלם חשמלי לאנשים אחרים שישבו בחדר סמוך כשאלו ענו על שאלות שהוצגו להם‬
‫בצורה לא נכונה‪ .‬עוצמות ההלם היו בהתחלה די קטנות‪ ,‬אולם כשמדען עוטה חלוק‬
‫לבן ורכון מעל האנשים הפציר בהם להגדיל את העוצמה‪ ,‬הרוב הגדול סרו למרותו‪,‬‬
‫למרות צעקות הכאב ההולכות וגוברות שבקעו מן החדר הסמוך‪ .‬המתחשמלים‪,‬‬
‫מסתבר‪ ,‬היו רק שחקנים‪ ,‬וכמוהם עוטי החלוק הלבן — ניסוי שכזה לא היה עובר‬
‫היום שום ועדת אתיקה‪ ,‬ואף היה "מזכה" את מתכננו בשנים בכלא‪ .‬אלא שהתוצאות‬
‫אורן הרמן‬
‫לימדו את מילגרם דבר מעניין‪ :‬מיעוט קטן אך לא זניח — בערך ‪ — 10%‬מיאנו בכל‬
‫תוקף להמשיך ולחשמל את היושבים בחדר הסמוך‪ ,‬למרות ההפצרות של המדען שיש‬
‫להמשיך את הניסוי עד תומו‪ .‬מדוע? איך זה שתמיד יהיה אחוז כזה של אנשים שלא‬
‫מוכנים להקשיב לדבר מלבד למצפונם שלהם?‬
‫חוקרי מוח במאה התשע עשרה‪ ,‬שנקראו פרנולוגים‪ ,‬ניסו לקבוע את תכונות‬
‫האופי של בני אדם על סמך גבשושויות על הגולגולת‪ :‬דפוס אחד של גבשושויות‬
‫הורה על בן אדם מופנם ומלנכולי‪ ,‬דפוס אחר על אדם אלים ונקמני‪ ,‬דפוס שלישי על‬
‫איש רעים להתרועע‪ ,‬מוסרי‪ ,‬קפדן‪ ,‬ונועז‪ .‬היום מדענים משתמשים בשיטת הדמיה‬
‫המאפשרת להביט היישר אל תוך המוח‪ ,‬בזמן אמת ובזמן פעולה‪ ,‬לראות היכן הדם‬
‫נושא חמצן כשאנו משקרים או כשאנו מביעים חמלה‪ ,‬ומכאן להסיק איזה אזור במוח‬
‫משמש את חוש האמת ואיזה את האמפטיה‪ .‬בשנות השלושים של המאה העשרים‬
‫רבים האמינו שהוראות ההכנה של החיים עצמם נמצאות בחלבונים‪ ,‬מולקולות‬
‫מורכבות לאין ערוך יותר מן הצביר הפשוט‪ ,‬ארוז בסליל כפול‪ ,‬של פוספאט‪ ,‬סוכר‪,‬‬
‫וארבעה חומצות גרעין‪” .‬מולוקולה טפשה“‪ ,‬הם קראו לה‪ ,‬מזלזלים באלו שהקדישו‬
‫את זמנם לחקור את הדנ"א‪ .‬ואז באו ווטסון וקריק‪ ,‬ומפצחי הקוד הגנטי‪ ,‬מבשרי‬
‫המהפכה המולקולרית‪ .‬לא עבר זמן רב‪ ,‬והחלו מתגלים גנים עבור תכונות רבות‪ .‬המדע‬
‫צועד בגאון לעבר פיענוח רזי החיים והאדם‪ .‬ולמה בעצם שלא יגלה לנו‪ ,‬בין השאר‪,‬‬
‫מה מבדיל נוכל מאיש חיל‪ ,‬אביר מפחדן?‬
‫בעקבות חוקרי אבולוציה ומוח‪ ,‬גנטיקאים‪ ,‬פסיכולוגים‪ ,‬ומומחים לקופים‪ ,‬שמיר‬
‫מבקש לגעת ב"גן" הגבורה — לפצח את קוד הכפירים והנועזים‪ ,‬ה–‪ 10%‬שבינינו‪ .‬אלא‬
‫שמסתבר שכל נסיונותיו‪ ,‬מן היותר רציניים שבהם ועד הקקיוניים ממש‪ ,‬הם בבחינת‬
‫משחק "חפש את המטמון" אבסורדי‪ ,‬המסתיים לצד אגם בסלובניה בכת של סוגדי‬
‫חוצנים‪ ,‬נשותיה מרקדות עירומות מול הבמאי המחייך כלא מאמין‪ .‬הנה‪ ,‬סבתא‪ ,‬יש מי‬
‫שחושב אותי לגיבור אחרי הכול!‬
‫בין אם כיוון לכך ובין אם לא‪ 10% ,‬משמש פרודיה נהדרת לניסיון המדעי להסביר‬
‫את הגבורה באמצעות הביולוגיה‪” .‬יש לך את הגן של אלטרואיזם" אומר לשמיר‬
‫הגנטיקאי‪ .‬איזה יופי! אלא ש–‪ 70%‬מהאוכלוסיה מחזיקה בגן הזה גם כן‪ ,‬והגן המדובר‬
‫הוא בסך הכול אנלוגי לגן בעכבר שנמצא בקורלציה‪ ,‬די רופפת יש לומר‪ ,‬להתנהגות‬
‫"פרו סוציאלית"‪ ,‬כפי שקוראים לזה המדענים‪ .‬פירוש הדבר שהעכבר שמחזיק בגן‬
‫מלקק את רעהו מעט יותר מזה שחסר את הגן‪ ,‬ומבלה יותר זמן בחברה מאשר לבד‪ .‬לך‬
‫תלמד מזה משהו על טוב לב בבני אדם‪.‬‬
‫‪175‬‬
‫‪176‬‬
‫גן הגבורה‬
‫האמת היא שהביולוגיה שלנו היא דבר לא פשוט בכלל‪ .‬קחו למשל תכונה‬
‫פיזית כמו גובה‪ .‬ידועים לנו ‪ 54‬גנים שונים שמשחקים תפקיד בקביעת הגובה בבני‬
‫אדם‪ ,‬אלא ש–‪ 54‬אלו עוזרים להסביר רק חמישה אחוזים לערך מהשונות בתכונות‬
‫באוכלוסיה‪ .‬וה–‪ 95%‬הנותרים? זו תעלומה‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬גנים נמצאים באינטראקציה‬
‫עם גנים אחרים‪ ,‬הנמצאים באינטראקציה עם הסביבה התאית‪ ,‬המושפעת מהרקמה‬
‫היותר רחבה ומההורמונים והמולקולות השונות המגיעים אליה‪ ,‬ואלו לצידם — עם‬
‫הסביבה החיצונית‪ :‬משתנים כמו טמפרטורה‪ ,‬ואור‪ ,‬שלא לומר דיאטה‪ ,‬אסתטיקה‪,‬‬
‫סקס‪ ,‬וספורט‪ ,‬שהם בין השאר פונקציה של חינוך ותרבות ומסורת‪ .‬אין לנו מושג איך‬
‫כל הגורמים האלו מתלכדים ביחד בסופו של דבר כדי לקבוע את מידת הנעל שלנו או‬
‫את קוטר החגורה ורוחב הכתפיים וגובה הראש‪ ,‬תכונות פשוטות יחסית — פשוטות‬
‫בהרבה‪ ,‬למשל‪ ,‬מאינטילגנציה‪ ,‬ביישנות‪ ,‬או גבורה‪ .‬הפסיכולוג הקוגנטיבי סטיבן‬
‫פינקר ריצף את הגנום שלו לפני מספר שנים ומצא שיש לו גנים להקרחה‪ .‬מזמן היה‬
‫פינקר צריך להיות קרח‪ ,‬אלא שמתולתל עבות שכזה כמעט שאין בנמצא‪ .‬הגנום גם‬
‫הצביע‪ ,‬כמה שהוא יכול‪ ,‬על אינטיליגנציה בינונית‪ ,‬אף שפינקר נבחר פעם אחר פעם‬
‫לרשימת ‪ 100‬המוחות המבריקים על הגלובוס‪ .‬אין דבר כזה תכונה אנושית ללא מרכיב‬
‫ביולוגי‪ ,‬שהרי מחומר ביולוגי נוצרנו‪ .‬אך בכל הקשור להבנת הקשר בין הגנטיקה שלנו‬
‫למי שאנחנו בחיינו‪ ,‬טרם הגענו לימי הביניים‪.‬‬
‫ברור שהסביבה בה אנו חיים משפיעה מאוד על ההתנהגות שלנו‪ ,‬את זה יגיד לך‬
‫כל ילד סנדוויץ'‪ ,‬או טיילן‪ ,‬או גבר או אישה‪ .‬בניסוי שערך הפסיכולוג פיליפ זימברדו‬
‫בסטנפורד ב–‪ ,1971‬שמומן על ידי מחלקת המחקר של חיל הים האמריקאי‪ 24 ,‬צעירים‬
‫נורמלים לגמרי חולקו לשתי קבוצות שוות של אסירים ושל הסוהרים שלהם‪ ,‬והוכנסו‬
‫לבית כלא דמה שנבנה במיוחד עבור הניסוי‪ .‬כל המשתתפים‪ ,‬אסירים וסוהרים כאחד‪,‬‬
‫ידעו שמדובר בסימולוציה‪ ,‬ולמרות זאת‪ ,‬היה צורך להפסיק את הניסוי לאחר שישה‬
‫ימים בלבד‪ :‬החברה פשוט התחילו להתפרק‪ ,‬חלקם ממש — להשתגע‪ .‬הסוהרים‪,‬‬
‫מסתבר‪ ,‬לקחו את התפקיד שלהם ברצינות יתרה‪ ,‬מתעללים בחבריהם באכזריות‬
‫משוועת‪ .‬זימברדו הסיק שבתנאים המתאימים‪ ,‬אנשים טובים יכולים לעשות דברים‬
‫נוראיים‪ ,‬כאילו שההיסטוריה לא לימדה אותנו זאת כבר פעם אחר פעם‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫האבולוציה לימדה זאת הרבה לפניה‪ :‬קופי הבונובו‪ ,‬שמצאו באגן הקונגו סביבה‬
‫אקולוגית חפה מתחרות ומלאה במשאבים‪ ,‬פיתחו תרבות בה הנקבות דומיננטיות‪,‬‬
‫וקונפליקטים נפתרים בסקס במקום במריבה‪ .‬לעומת בני דודיהם השימפנזים שאצלם‬
‫אורן הרמן‬
‫ההיררכיות נשלטות על ידי זכרים אלימים‪ ,‬קופי הבונובו חיים במעין שנגרי–לה —‬
‫הסביבה שלהם אפשרה להם לפתח תרבות של שלום יחסי ואחווה‪.‬‬
‫זימברדו מאס באנשים טובים שהופכים למפלצות; וכעובר משימפנזים לקופי‬
‫בונובו‪ ,‬הפנה את המחקר שלו למחוזות יותר אופטמיים‪ .‬מה אם ניתן לגלות כיצד‬
‫אנשים רגילים הופכים לגיבורים? בדיוק כמו מתכון טוב לחלה‪ ,‬אם נדע איך ל"בשל"‬
‫גיבורים‪ ,‬הוא אומר למצלמה‪ ,‬נוכל להפיק ממש מיליונים‪ .‬מבולבלים? גם אנחנו‪.‬‬
‫וזיבמרדו כנראה יותר מכול‪ .‬בסצנה נהדרת הוא ושותפו הישראלי למחקר מציגים את‬
‫מתכון הפלא בדמות שבעה אלמנטים בנאליים‪ ,‬כשהם לבושים שניהם חולצות כתומות‬
‫ועטורים בזקנקני תיש‪ ,‬משחררים פרצי צחוק ביזארים‪ ,‬כמו תאומים לא לגמרי יציבים‪,‬‬
‫מצחיקים עד דמעות‪” .‬אחרי כל הזמן הזה"‪ ,‬מסכם שמיר בוויס–אובר מאוכזב‪" ,‬אולי‬
‫באמת קיוויתי למרכיב–קסם"‪ .‬אבל מרכיב הקסם בושש לבוא‪.‬‬
‫ברוך השם‪ ,‬או יותר נכון‪ ,‬ברוכה האבולוציה‪ ,‬שהרי התהליך הטבעי שהוביל אותנו‬
‫עד הלום יותר משטבע בנו יכולות ספציפיות‪ ,‬טבע בנו פלסטיות כמעט עד אין קץ‪.‬‬
‫בכל אחד מאיתנו קיים ספקטרום של התנהגויות מנבזות טוטלית ועד גדלות נפש‬
‫עמוקה; יש בנו מן השימפנזה וגם מן הבונובו‪ .‬מי פחות‪ ,‬מי יותר‪ ,‬זה נכון — על כך לא‬
‫נוכל להתווכח — אך למעט במקרים פתולוגיים‪ ,‬לא הביולוגיה היא שתקבע את גורלנו‪.‬‬
‫שהרי ככל שאנו חוקרים אותה אנו מבינים שהביולוגיה היא עניין של פוטנציאל יותר‬
‫מאשר גזירה‪ ,‬מה שהופך את ההווה והעתיד שלנו‪ ,‬כפרטים וגם כחברה‪ ,‬לנתונים יותר‬
‫מכל למאמצינו‪ .‬האם אנחנו זקוקים למיליוני גיבורים? אינני בטוח‪ .‬מה שברור הוא‬
‫שלהבין אותם נזדקק ליותר מאשר רשימות מכולת פסיכולוגיות‪ ,‬ובודאי שליותר‬
‫מאשר מולקולות‪ .‬בסופו של דבר‪" ,‬איזהו הגיבור" תלוי פחות ביצר ויותר ביוצרות‪:‬‬
‫אותן יוצרות המרכיבות את תקוותינו הנעלות ביותר לעצמנו ולמי שנרצה להיות‪.‬‬
‫בדרך פתלתלה‪ ,‬יואב שמיר מלמד אותנו את האמת הזאת‪ ,‬ועל כך‪ ,‬סבתא אלקה‪,‬‬
‫נודה לו מאד‪.‬‬
‫פרופ' אורן הרמן יליד ירושלים‪ .‬עומד בראש התוכנית למדע‪ ,‬טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר‬
‫אילן‪ .‬תחומי המחקר וההוראה שלו מתרכזים סביב תורת האבולוציה‪ ,‬תולדות הביולוגיה המודרנית‬
‫והממשק בין מחשבה מדעית‪ ,‬חברתית ופילוסופית‪ .‬בין ספריו נמנים‪The Man Who Invented the :‬‬
‫‪Chromosome (Harvard, 2004), Rebels Mavericks and Heretics in Biology‬‬
‫)‪ ,(Yale, 2008‬מרבה לכתוב ב"ניו ריפבליק"‪ ,‬במוסף "הארץ"‪ ,‬ובכתבי עת פופולריים ומקצועיים‬
‫אחרים‪ ,‬וכן היה מיוצרי הסדרה הדוקומנטרית "אז הרצל אמר"‪.‬‬
‫‪177‬‬