לטייל - קהילת קשת מזכרת בתיה
ב שית ו ףמ י תרים קשת מזכרת בתיה לחיות ולחנך ביחד ודברת בם חו פש ה נ עי מה! לתגובות[email protected] : פרשת חקת גיליון מס’ 288 כ” ט בסיון תשע” ד 7 2 ב י ו ני 2014 נקודה רגישה אמפתיה אמפתיה -כמה יופי ורכות יש בה! אחרי הכתבות על שנאה ,פחד ,בושה וקנאה, בכתבה האחרונה במדור אעסוק ברגע האנושי הזה :אחר מספר לנו את כאבו ואנחנו פיזית מרגישים את הדקירה בלב. ב 1966-גילתה קבוצת חוקרים מאוניברסיטה באיטליה בטעות איך פועלת האמפתיה במוח .החוקרים ערכו ניסויים שבהם חיברו את מוחותיהם של קופים לאלקטרודות כדי לחקור את העצבים שאחראים על תיאום יד ופה ,כמו נטילת פיסות אוכל והגשתן לפה. כשאחד החוקרים נטל פיסת מזון מהמגש, לא למטרת מחקר אלא סתם כי היה רעב, התברר שמוחם של הקופים הגיב כאילו הם עצמם הרימו את המזון .תגלית זו קיבלה מראה” ,ולפיה הפעילות ָ את השם “נֹוירֹונֵ י העצבית המתרחשת כשאתה מבצע פעולה מסוימת זהה לזו שמתרחשת כשאתה צופה באחר המבצע אותה .זה מדהים ,זה לא שאנחנו מדמיינים הזדהות ,אנחנו מסוגלים להרגיש אותה פיזית ,במוח ,אנחנו ממש חווים חלק מרגשותיו של האחר ,ולכן קל לנו להבין אותו ,לעודד אותו ופשוט להיות שם בשבילו. אנה אֹו האלמותית של דוקטור יֹוזֶ ף ְּברֹויֶר, הייתה הבחורה הראשונה שזכתה לאמפתיה מהרופא שלה .היא ישבה בחדרו וסיפרה לו את כאביה על מחלתו של אביה ,ולראשונה הבין הרופא שיש כוח להקשבה הזו .הם חזרו להיפגש שוב ושוב סביב מה שהיא כינתה “טיפול בדיבור” ,וזאת הייתה תחילתה של הפסיכואנליזה .תסמיני ההיסטריה של אנה הראו שיפור משמעותי. יש לאמפתיה יכולת ריפוי ,וגם אם זאת לא מוכחת ,כל אדם אהוב הרגיש את כוחה המנחם בחייו. החל מגיל שש ילדים אמורים לפתח את היכולת הזאת ,להבין סוגיות של כאב אצל בני מינם ולחוש צער על כך .שבבים של אמפתיה ניתן לראות הרבה קודם לכן -מין רגע שהילד שלך מביט בך בעיניים גדולות ורציניות ומבין את כאבך .באחת הפעמים ששרתי לביתי בת השלוש את השיר “דני גיבור” היא הבטיחה לי שאם היא תראה את דני היא כן תשחק איתו .אנחנו גדלים ולומדים לשכלל את היכולת הזאת ,אך תמיד אנחנו אמפאתיים יותר לאנשים מהקבוצה שלנו ,גם אם חלוקת הקבוצה היא שרירותית ,גם אם מדובר באותה עדה ,קהילה ,רחוב ,ובטח כאשר מדובר במשפחה .אבל היא הכי מורגשת בזוגיות .זוגות אוהבים חשים אמפתיה גדולה לבן זוגם .אותו אזור במוח שמראה כאב, יתחיל לעבוד גם כשהזרת של אהוב ליבכם תיתקע בפינת השולחן. בעיניי אמפתיה היא הבסיס של האהבה, היכולת המופלאה הזאת להקשיב ,לא לשפוט ,להיכנס לרגע לנעליים אחרות ופשוט לחכות שם איתו/איתה עד יעבור זעם .זהו דבק חזק ליחסים מאז ימי הקציר הראשונים: ִ“ּכי ֶאל ֲא ֶׁשר ֵּת ְל ִכי ֵא ֵלְך ַּוב ֲא ֶׁשר ָּת ִלינִ י ָא ִלין, מּותי ָאמּות יּ .ב ֲא ֶׁשר ָּת ִ ֹלה ַ אֹלהיְִך ֱא ָ ַע ֵּמְך ַע ִּמי וֵ ַ וְ ָׁשם ֶא ָּק ֵבר” (מגילת רות א טז). לא תמיד האמפתיה חיובית .היא הופכת שלילית כאשר עוברים את הגבול הדק בין הזדהות לבין אמפתיה .בהזדהות נכנסים לנעלי האחר והופכים אותן לשלנו .באמפתיה נכנסים לנעלי הזולת ,אך יודעים גם לצאת מהן כשצריך .מי שלא יודע ,מחליש את עצמו, וגרוע מכך -מחליש דווקא את זה שאמור להתחזק. האמפתיה דועכת בדורות האחרונים .ראשית, יש יותר ויותר אבחנות של הפרעות אישיות נרקיסיסטיות .זו היא היפוכה של האמפתיה - ההסתכלות המרוכזת בעצמי ואיבוד היכולת לראות את הזולת. שנית ,באמפתיה לא מדובר רק על להבין את סבלו של האחר ,אלא גם להבטיח לו זאת“ :לא חשוב מה אתה עומד להגיד לי, אני לא אשפוט אותך” .זה קשה ולא מובן מאליו .מחקרים מראים שהיכולת הזאת הולכת ומידרדרת במהירות מדור הבייבי בום דרך דור ה X-ודור ה ,Y-ועד לשיפוטיות האינסופית של ימינו .אנחנו אולי מחוברים בכל דרך אפשרית ,אבל מנותקים אחד מהשני פי כמה. לסיום ,בחתונה של תומר ושלי ,אמרתי לו בעת ענידת הטבעת ,באקט שהיה אז, ללא ספק ,יותר בקשה מידיעה“ :בשמחתך אשמח ,בצערך אתעצב ,ואוהבך אהבת אמת לעולם” .השבוע ימלאו אחת-עשרה שנים להיותנו יחד .כמה נפלא לגלות שעדיין כואב לי כשהזרת שלו נתקעת בפינת השולחן. מיכל חלמיש לטייל כתולעת ספרים מושבעת ,תמיד יש איתי ספר שמלווה אותי אך במיוחד בטיולים אני אורזת ספר לדרך .אבל בתוכי אני נושאת עוד ספרים רבים .כך כשטיילתי ברחובות פירנצה ליווה אתי דן בראון בספרו “מלאכים ושדים” ,ברומא “האפיפיורית יוהנה” ובלונדון “שרלוק הולמס” ורב המרגלים גבריאל אלון מספרי דניאל סילבה .בעמק יזרעאל ראיתי את גיבוריו של מאיר שלו ובירושלים את דויד המלך מתוך ספרו של ג’וזף הלר “אלוהים יודע” ,וכך גם ביקרתי מתוך כורסתי ומיטתי בחופי מיין וניו-אינגלנד מספריו של ּבּורג עם ג’ון אירווינג וברחובות ֶסנְ ט ֶּפ ֶט ְר ְס ְ טטיאנה ואלכסנדר המאוהבים ...מתוך כך הייתי רוצה להמליץ לקראת טיולי הקיץ לטייל בעקבות ספרים ברחבי העולם והארץ. לטייל ביערות שרווד עם רובין הוד ואיבנהו, לזרוק “מקלות ּפּו” ביער ְמ ַאת ָה ַא ְקרים של פו הדוב .לחובבי ג’ין אוסטין לטייל באנגליה הכפרית ,לטייל בשווייץ בעקבות הסה ,לראות את נורווגיה עם המפקח הארי הולה מספריו המותחים של יו נסבו ,לטייל במוסקבה עם ג’ון לה קארה ,ובעמק הלואר עם שלושת המוסקטרים והאיש במסכת הברזל ,לגלות את המשימה העולמית עם גלילה רון פדר ,לראות את הקתדראלה ליד הים בברצלונה או בעקבות “צילה של הרוח” .לגלות את פריז עם “צופן דה וינצ’י”. לקפוץ עם הילדים ללטרון ולספר להם על הקרב עם רם אורן ,לטפס על המבצרים ביחיעם ובקסטל ולספר על היונים מ”יונה ונער” ,תל אביב של גוטמן ואלתרמן, לדמיין את גיבורי רחוב ארנון של לאה גולדברג ולרדת לנמל יפו עם “דודי שמחה” .לעבור בסמטאות צפת ומבעד לרחובות הצפופים לדמיין את אימה של אורה אחימאיר בלבוש צרפתי חוזרת מבית הספר “אליאנס” ,וכמובן בראש פינה לדמיין את פאניה ויחיאל ב”גיא אוני”. כל המסלולים האלו ועוד קיימים בספרים .החודש, חודש הקריאה ,אף יוצאים טיולים מאורגנים רבים .אז קחו ספר וצאו לטייל בין דפיו ,ומתוכו אל הדרכים, הסמטאות והנופים שמסביבנו. אילנה כרסתני תמול שלשום משעמם לי מאוד מאוד או “איזו מן שלווה, ולא עושים שום דבר” חופשת הקיץ ,או בלשון העם “החופש הגדול”, בפתח וההורים במתח .מה עושים? לאיזו קייטנה רושמים? והסוגיה המסובכת מכול :מה עושים ביום שאחרי (הקייטנה)? האם השנה יוצאים לקמפינג בצפון או למלון “הכול כלול” בדרום? מוציאים “צו ”8לסבתות ולסבים או פונים למדור לחיפוש קרובים שעתותיהם בידיהם? או אולי מחפשים דיל (משתלם) לחו”ל ,כי כולם נוסעים ואיך אפשר למנוע חוויה כזאת מילדינו הרכים??? רבות נכתב (ולא מעט יועצים ופסאּודו-יועצים להורות עשו מזה קריירה מפוארת) על הצורך שלנו כהורים לבדר את צאצאינו היוצאים לאוורור ממערכת החינוך. החופשה ,כידוע ,איננה המצאה של הדור הנוכחי .גם בשנים עברו יצאו הילדים לפגרה רבת שבועות .ההבדל המהותי הוא שבעבר, הצרכים הקיומיים הסירו כל אפשרות להורי ה”צברים” הראשונים להוות צוות הוויי ובידור בחודשי הקיץ הארוכים .האחריות למציאת תעסוקה ובילויים הייתה של הילדים והנוער ושלהם בלבד. אז מה עשו פעם ילדי המושבה? עזרה להורים -עונת הקיץ ,בין הקציר לבציר, היא עונה שבה עיקר העיסוק בחקלאות הוא השקיית הפרדסים ,הכרמים והמטעים הצמאים .ילדי המושבה היו שותפים פעילים בהעברת קווי מים בין השדות והשקייתם .זאת בנוסף לעבודת המשק השגרתית ,שכללה את חליבת הפרות והוצאתן למרעה .בעונה היבשה נהגו לרעות את הפרות בשדות החיטה שנקצרו על מנת שילחכו את השלף ,ועשו להן “סיבוב קצר” בפרדסים ,שם יכלו להזין עצמן ובה בעת לנכש את העשב שגדל בין העצים. תנועת נוער -ימי הקיץ הארוכים הוקדשו לא רק לעבודה אלא גם לפעילות בתנועות הנוער. כהיום כן אז ,תנועות קמו ותנועות סגרו את שעריהן .בתחילה פעלה תנועת “מכבי הצעיר”, שהוקמה בסיוע (חלקי) של אגודת “מכבי תל אביב” .במסגרת זו הוקמה קבוצת כדורגל שחבריה שיחקו בליגה האזורית .כעבור שנים לא מעטות נפתח קן של “הנוער העובד”, ומשסגר את שעריו ,ירש את מקומו סניף של תנועת “הצופים” ,שאותו הקים והנהיג יצחק לוי ,נער שהגיע מירושלים עם משפחתו לגור במזכרת. בריכה וים -שעות רבות וחמות העבירו החבר’ה בבריכות ההשקיה של המושבה, עליהן כבר סופר ודובר במדור זה .בשבתות, מתחת לחוטמם של ההורים (או שמא הייתה זו התעלמות מכוונת?) ,נהגו בני הנוער להצטרף לנסיעה לים לחוף פלמחים או אשדוד .אביגדור ועוזי מלר ,שבבעלותם הייתה משאית להובלת חצץ וזיפזיף ,אספו מוקדם בבוקר את הנערים מרחבי המושבה לכיוון חוף הים .לאחר בילוי של יום תמים על החוף ,הם חזרו עייפים, מרוצים וצרובי שמש .המתנגדת הנחרצת לנסיעות אלו הייתה סבתא-רבתא שלי (שגם עליה כבר סופר) ,שהתנגדה לחילול השבת הקבוצתי ונהגה לחבוט במקלה במשאית תוך צעקות “שבעס”. מועדון נוער -בערבים התכנס הנוער במועדון קטן שהועמד לרשותו על ידי הוועד המקומי. בעידן ללא ָמ ַס ִּכים או תאורה במתח סביר בבתים ,התכנס פרלמנט הנוער ועסק בניהול ענייניהם הבוערים של המדינה והעולם .מעת לעת אורגנו ערבי ריקודי עם. והיה גם המון זמן להעביר במספר פעולות סבילות שכאילו נעלמו מהעולם :רביצה בעצלתיים מתחת לעצים ובפינות קרירות, שוטטות במטעים ובשדות בחיפוש אחר משהו מעניין ובהייה בעצים ,ציפורים ,פרפרים וזבובים. בסוף שנות ה 70-נפל דבר במזכרת בתיה. ראש המועצה המיתולוגי רפי סויסה ,הביא את בשורת האלפיון העליון למושבה :הוקמה בריכת השחייה .הייתה זו הבריכה הציבורית היחידה בכל האזור .כולם ,אבל כולם ,היו מגיעים לבריכה .מלווים בפירות וסנדוויצ’ים הגיעו ילדי המושבה לבריכה ,שם היו מעבירים זמן “כדי לפנות מקום לעוד זמן” ,כדברי דני סנדרסון. את הבריכה הנהיג מציל הבריכה המיתולוגי אלברט .הוא שימש בו זמנית מציל ,מדריך שחייה ,מנקה ומסדר .אלברט חי למעשה בבריכה .שיאו של השבוע הייתה ה”שחייה הלילית” ,אליה הגיע מיטב הנוער לראות ובעיקר להיראות. האפשרות המסעירה ביותר לבילוי הייתה נסיעה לקולנוע “הדר” או “חן” ברחובות. הבילוי הוגבל בזמן מכיוון שהאוטובוס האחרון מרחובות למושבה יצא בתשע ומי שאיחר נאלץ לצעוד חזרה הביתה. כמו כל יישוב מתוקן ,שעות הערב והלילה הוקדשו לישיבה על הברזלים בכיכר .לצעירים שבינינו וגם ל”חדשים” נסביר ,שבשנות ה70- הייתה רק כיכר אחת במושבה (זו שבאמצע שדרות אליהו) ועל גדרות הבטיחות שסבבו אותה התכנסו בני הנוער. ולסיום שתי תובנות: הראשונה ,נראה שהגיע הזמן לחדש ימינו כקדם ולהקצות לבני הנוער מועדון בו יוכלו להיפגש פנים אל פנים ואולי אף לשוחח אלו עם אלו. השנייה ,הורים יקרים ,עם יד הלב ,מה יותר כיף מאשר לקחת חופשה (קצרה) ולהשתעמם עם הצאצאים ביחד?! חופשה נעימה ובטוחה. אילנית קיש המראה השעה ספק שעת לילה מאוחרת ספק שעת בוקר מוקדמת .העיכוב בעלייה למטוס היה רמז לעיכוב שהגיע כשכבר היינו ישובים בתוכו .כולם עייפים ,עייפים מאוד. וכמו תמיד ,גם הפעם ,הכוח הצנטריפוגלי מושך אותי החוצה ,ואני יושב ליד החלון. הפעם מעל הכנף .והתהיות הפיזיקאליות מוצאות את דרכן לראשי .מה ,זה הכול? הכנף הזו תיקח אותנו לגובה של עשרה ק”מ ויותר?! איך המטוס הענק והכבד הזה יצליח להתרומם בכלל? עכשיו סוף סוף החל המטוס לחפש את מקומו בין הנתיבים השונים של שדה התעופה ,בדרכו אל מסלול ההמראה .חצי סיבוב אחרון ,והמטוס ניצב למרגלות המסלול המיועד ,וכמו בשביל לעודד ,ממתינות לו אלפי מנורות זוהרות משני הצדדים ומאחלות לו דרך צלחה .ואני ,עוקב בהתרגשות מהחלון. הטייס אומר משהו לצוות ,ופתאום רועד ורועם המטוס כולו ומתחיל הרעש הסוחף הזה .המנועים מרעישים ,ליבי הולם כאחד מהם ואנחנו מתחילים להתגלגל במסלול. עודנו על הקרקע ,ופתאום הרגשתי אותו בפנים – את כוח העילוי .ההתרגשות ושאון המנועים סוחפים אותי מעלה .אם כל אחד ממאה הנוסעים נמשך כך ,ודאי שנצליח להעלות את המטוס אל על“ .גם אתם מרגישים את זה???” רציתי לצעוק לכולם. אבל למזלי ,רגע לפני שצעקתי ,סובבתי את הראש וראיתי עשרות אנשים מנומנמים מתכרבלים בשמיכות דקות בחשכה ,ומי שעוד לא נרדם מחפש שקע בכרית להניח בו את הראש. “אוי לא!” חלפה במוחי מחשבה“ ,אני לבד פה! הכול יושב על הכתפיים שלי” .בנחישות לא מתפשרת החזרתי את מבטי אל הכנף שכל כך הייתה צריכה אותי עכשיו“ .הכול בסדר ”,הבטחתי לה“ ,אני מתרגש בשביל כולם!” ואכן ,בחלוף שניות מעטות נטשנו – הכנף ,אני ויתר הישנונים – את מסלול ההמראה ,קיפלנו גלגלים וטיפסנו אל מעבר לעננים. יאיר הרטמן משפחה מבוקשת משפחת עציון היא מיכל ,בת ,35גדלה בירושלים .למדה ב”פלך” – בית ספר ניסויי תורני לבנות -ובצבא הייתה מדריכת “שר-אל” (מדריכה של קבוצות מחו״ל שבאו להתנדב לצה״ל) .אחרי הצבא למדה מתמטיקה ומחשבים באוניברסיטה העברית ואז עשתה דוקטורט במדעי המוח .לאחר מכן טסה כל המשפחה לפוסט-דוקטורט בברקלי לארבע שנים .כיום מיכל חוקרת במכון “וייצמן” בתחום נוירוביולוגיה ,מקימה מעבדה לחקר רשתית העין. הוא ידידיה ,בן ,36גדל בירושלים .למד בתיכון “הימלפרב” ולאחר מכן במכינה בעתניאל .שירת בחיל הנדסה נח”ל בבופור .אחרי הצבא למד שנתיים וחצי ארכיטקטורה בבצלאל והגיע למסקנה שזה לא הייעוד שלו בחיים .לכן התחיל ללמוד בתוכנית “רביבים” בעברית ,תואר ראשון במקרא ותואר שני בתולדות עם ישראל .לימד בתיכון “בויאר” מקרא ,היסטוריה ומחשבת ישראל .במהלך השהות בארצות הברית התחיל דוקטורט בברקלי בהיסטוריה של עם ישראל ותלמוד אצל פרופ’ דניאל בויארין ולימד במסגרות יהודיות שונות ,בין השאר בתיכון של סן פרנסיסקו וב״קבע״ ,שמארגנת קבוצות לימוד למבוגרים בעלי רקע וזיקה שונים ליהדות .כיום כותב את הדוקטורט ומקווה להגיש אותו באביב הבא .מרכז את החטיבה ב”קשת” ,מחנך כיתה ח’ 1ומלמד את כל המקצועות ה”קשתיים” בחטיבה. היכרות בנאלי ...הכירו בסמינריון הדרכה ב”בני עקיבא” .שניהם משבט “ברמה” אבל לא מאותו סניף .ומאז הם ביחד עד היום .התחתנו כשמיכל הייתה בעיצומו של התואר הראשון וידידיה בסוף הצבא .ידידיה“ :מיכל הסבירה לי שאם אני הולך לקורס קצינים זה או היא או הצבא” .בשלב זה הילדים ,שנכחו במשך כל הריאיון (למרות שנערך )after bedtimeלקחו בו חלק פעיל. ילדים דוד – בן עשר וחצי ,בכיתה ד’ ,קורא ספר ביום בערך ואוהב מתיבתא .נעמי – בת שמונה וחצי ,בכיתה ג’ ,אוהבת בלט ואמנות .דוד ונעמי מנגנים בפסנתר .מרים -בת שש וחצי ,בכיתה א’ ,אוהבת התעמלות קרקע .איתי -בן שלושה חודשים ,מבקר רבות במכון “וייצמן” ,מועיל מאוד לבניית המעבדה (חופשת לידה? מה זה?). איך הגעתם ל”קשת”/מזכרת בתיה? “כשמיכל התלבטה באיזו אוניברסיטה לעבוד חיפשנו קהילה ובית ספר משלב ,בעיקר בעקבות החוויה בארצות הברית .גרנו בכפר של האוניברסיטה והיו שם משפחות של ישראלים .בהתחלה היינו הדתיים היחידים ויצרנו קשרים עם משפחות חילוניות וראינו שזה מקסים והיה לנו טוב וראינו שאפשר לגשר על הכול כל כך בקלות ולא רצינו לעצור את הרצף והטבעיות של הדבר הזה” .ידידיה התקשר לּמ ָּכרה מ”רביבים” כדי לברר על “קשת” מזכרת בתיה ,והיא אמרה שטוב שהתקשרנו ,כי בדיוק מחפשים רכז לחטיבה .הכוונה הייתה לשלוח את ַ הילדים ל”קשת” ולא את ידידיה ...ועכשיו כולנו ב”קשת”“ .לילדים השילוב הוא מאוד טבעי .כשהסברנו לילדים שהם הולכים לבית ספר מעורב ,דוד אמר‘ :ככה זה צריך להיות’”. תחביבים :בארצות הברית :סקי ,טיולי קמפינג ואופניים משפחתיים .בארץ אין ימי ראשון ואין שלג ...ידידיה :אוהב לרוץ והתחיל קצת לנגן בגיטרה. בילוי משפחתי מועדף לשחק סטלרס (קטאן) ,משחק לוח. מה הייתם עושים אם היו לכם שבועיים ללא הילדים? “סקי”. מה לא היית עושה בחיים? מיכל“ :לא הייתי רצה” .ידידיה“ :לא הייתי רוקד ריקודי עם”. משהו מפתיע לגלות עליכם ידידיה אימן כדורסל עשר שנים ,מכיתה י”א .מיכל החליפה לאחרונה את שם המשפחה לשם נעוריה. חוויה משפחתית משמעותית הטיול בילוסטון שבועיים בקרוואן. השבת שלנו“ :למיכל יש אח קטן בהפרש של שש-עשרה שנים ממנה והוא עכשיו בצבא ,אז כשהוא בחופשה אנחנו בירושלים ואם לא אז אנחנו כאן .הוא כמו האח הגדול של הילדים .אז כרגע אנחנו כמו זוג צעיר בשבתות ,כנראה נובע מהחסר של ארבע שנים בחו״ל”. מוטו משפחתי ידידיה“ :הכול במידה” .מיכל“ :אני זורמת”. מה המשפט שאתם אומרים הכי הרבה פעמים ביום? דוד“ :די!” ידידיה“ :זה לא ֵפיר ,תורי עם איתי!” תרומה לקהילה :מיכל :תורמת את ידידיה. ו’פ ְר ִסי ג’קסון’”. ספר מומלץ /מוזיקה /סרט דוד“ :כל הסדרה של ‘שר הטבעות’ ֶּ והרשימה עוד ארוכה ,כאמור ספר ביום .המעוניינים מוזמנים לפנות לדוד. שלוש מילים על ...טלוויזיה “אין ולא תהיה (בארצות הברית קנינו טלוויזיה בארבעה דולר למשך המונדיאל ,כי הדוד בא לבקר ,ומסרנו אותה אחריו)” .צמחונות “יום אחד נהיה (ידידיה ניסה לכמה שבועות)” .פוליטיקה מיכל“ :לא מעניינת אותי” .ידידיה“ :הכול במידה”. חלומות לעתיד “שימשיך ככה”. עורכות המדור מודות לכל המשפחות שהשתתפו בו השנה ומזמינות משפחות נוספות המעוניינות להשתתף ,לפנות ולהביע את נכונותן .קיץ טוב! ורדה בלונדר ואורית קרנובסקי-נוטמן. “ודברת בם” תשע”ד :למי תודה למי ברכה מערכת -עדי טפליה ,סיון הרטמן, שלומי פלג ולילך דורון-ענתי. עורכי גיליונות מיוחדים (סדרת “קוראים בקפה”) -יואב פרידמן ויאיר הרטמן. עורך לשוני -מיקי גורן. עיצוב גרפי -אפרת בירר לבון. איסוף מהדפוס -גילי רבל. חלוקת העיתון והפצתו -עומר וניר מדמון ,אורית קרנובסקי ,חני ואייל נמיר, שלומי פלג. הזנה לאתר ולקשר עם המועצה - ירון וייס ואבי אביטל. הכוונה רוחנית ועזרה גשמית – זיו ורבקי דב”ש ,ענר ושרון צוק. כותבי מדורים קבועים: חידה לילדים -נועה זלצברג. תמול שלשום – אילנית ארקין קיש. יום בעבודה -איילת אסקוזידו ומיטל עשור. משפחה מבוקשת – ורדה בלונדר ואורית קרנובסקי. מדעטק – ענר צוק. ממטבחה של אמא – אפי בלה. הרהורים מחדר המורים – ידידיה עציון, אליסף תל-אור ,שלומית יחיא. נקודה רגישה – מיכל חלמיש. על ביצה ותרנגולת – רחלי ליבר. דברים שאין להם שיעור – אריאל ידין. א”ב פלורליסטי – ליאת יוספסברג בן-יהושע. קצת תרבות -אסנת פרל. שיני חלב – לילך דורון ענתי ,סיון הרטמן ,אפרת לבון ,נעמי רביע. משולחן ועד העמותה – רון וולף. בתיה מקשקשת – בתיה יקינטוני. תודה מיוחדת לכותבים מטעם תנועות הנוער – טל דואניס (צמר”ת), יובל (פינקי) הוד (“הנוער העובד והלומד”) ,אוריאל סעדה (“בני עקיבא”). מאמרים -ליאת אקרמן ,אריק בן חביב ,ישי להמן ,ידידיה עציון ,גיל עטר, יעל יוספסברג בן-יהושע ,גלית כספי- כהן ,אורי נוי ,גיל עטר ,שלומי פלג ,יואב פרנקל ,גילי רבל ,רבקי דב”ש ,אביאור ביירון ,מיכל שור ,בנימין גרינברג ,דנה אליפז ,בן לנדאו ,טובי ידין ,אפרת נצר- וייס ,מיה דביר ,אורית קרנובסקי ,אבנר הופשטיין ,יאיר הרטמן ,ירון נשר ,טל גינוסר ,דיני שוקר ,יואב פרידמן ,שרון צוק ,ירון וייס ,מויש קראוס ,ללי זינגר, בנימין גרינברג ,שרון מלכה ,לירון מרוז, רעות נשר ,אילה גרינברג ,משה ריבל. הדמות שלי -זיו דב”ש ,רבקי דב”ש, יאיר הרטמן ,ליאת אקרמן ,אריאל סלע, מיכל שור ,בן לנדאו ,יובל תלם ,אורי נוי, ליאת הופמן ,אפרת נצר-וייס ,אלישבע לברן ,יעל אריכא מונזון ,מיכל שני, אריק בן-חביב ,משה בלמס ,בילי ולנסי, אורית קרנובסקי ,אביאור ביירון ,מיכל שני ,נגה דרור ,יהודה זלצברג. פרשת השבוע למשפחה -אלכס גורי ,יעל פרץ-אפרתי ,ציפי ודודו זלצמן ,יואב פרנקל ,ליאת אקרמן ,אייל רגב ,בנימין גרינברג ,יעל אריכא מונזון, אפרת נצר-וייס ,שלומי פלג ,יהודה חסין ,חני נמיר ,ליאת הופמן ,עינת מלניק ,אייל רגב ,שקד ויעל בן-הרוש, יונתן זורע ,קרן מחלב-גורי ,רבקי דב”ש, אילת וגיורא בית-יעקב. התארחו ב”משפחה מבוקשת” - משפחות סקלסקי ,הופמן ,רגב ,מרוז ועציון. התארחו ב”יום בעבודה” -יניב סננס, מיטל עשור ,ללי זינגר ,רון וולף ,דפנה שגיב-רייס ,אבנר הופשטיין. המליצו ב”קצת תרבות” :איילת להמן ,איתן אדמון ,סיון הרטמן. אחרונים חביבים הילדים המקסימים שכתבו וציירו :נגה מור ,שחר נאמן, תהל אפרתי ,ניצן לבון ,דותן אסקוזידו, טל גונן ,גבריאלה טרואן ,גלעד שרעבי ,עומר זליגר ,איילה גרינברג, כיתה ו’ (ציורים משותפים) ,כיתה ב’1 (ציור משותף) ,גלעד להמן ,כיתה ה’ (ציור משותף). חופשה נעימה לקהל קוראינו!! מערכת ודברת בם נערכת לעוד שנה דרושים מתנדבים לעריכה, ריכוז כותבים, כותבים, איסוף מבית הדפוס והפצה בבתי ספר ובגנים בואו לשים את טביעת האצבע שלכם בעיתון הקהילתי מעוניינים? שלחו מייל ל: [email protected] תבלו ולהתראות בשנה הבאה
© Copyright 2024