‫ב‬
‫שית‬
‫ו‬
‫ףמ‬
‫י‬
‫תרים‬
‫קשת מזכרת בתיה‬
‫לחיות ולחנך ביחד‬
‫ודברת בם‬
‫חו‬
‫פש‬
‫ה‬
‫נ‬
‫עי‬
‫מה!‬
‫לתגובות‪[email protected] :‬‬
‫פרשת חקת גיליון מס’‬
‫‪288‬‬
‫כ”‬
‫ט בסיון תשע”‬
‫ד‬
‫‪7‬‬
‫‪2‬‬
‫ב‬
‫י‬
‫ו‬
‫ני ‪2014‬‬
‫נקודה רגישה‬
‫אמפתיה‬
‫אמפתיה ‪ -‬כמה יופי ורכות יש בה! אחרי‬
‫הכתבות על שנאה‪ ,‬פחד‪ ,‬בושה וקנאה‪,‬‬
‫בכתבה האחרונה במדור אעסוק ברגע‬
‫האנושי הזה‪ :‬אחר מספר לנו את כאבו ואנחנו‬
‫פיזית מרגישים את הדקירה בלב‪.‬‬
‫ב‪ 1966-‬גילתה קבוצת חוקרים מאוניברסיטה‬
‫באיטליה בטעות איך פועלת האמפתיה‬
‫במוח‪ .‬החוקרים ערכו ניסויים שבהם חיברו‬
‫את מוחותיהם של קופים לאלקטרודות כדי‬
‫לחקור את העצבים שאחראים על תיאום יד‬
‫ופה‪ ,‬כמו נטילת פיסות אוכל והגשתן לפה‪.‬‬
‫כשאחד החוקרים נטל פיסת מזון מהמגש‪,‬‬
‫לא למטרת מחקר אלא סתם כי היה רעב‪,‬‬
‫התברר שמוחם של הקופים הגיב כאילו הם‬
‫עצמם הרימו את המזון‪ .‬תגלית זו קיבלה‬
‫מראה”‪ ,‬ולפיה הפעילות‬
‫ָ‬
‫את השם “נֹוירֹונֵ י‬
‫העצבית המתרחשת כשאתה מבצע פעולה‬
‫מסוימת זהה לזו שמתרחשת כשאתה צופה‬
‫באחר המבצע אותה‪ .‬זה מדהים‪ ,‬זה לא‬
‫שאנחנו מדמיינים הזדהות‪ ,‬אנחנו מסוגלים‬
‫להרגיש אותה פיזית‪ ,‬במוח‪ ,‬אנחנו ממש חווים‬
‫חלק מרגשותיו של האחר‪ ,‬ולכן קל לנו להבין‬
‫אותו‪ ,‬לעודד אותו ופשוט להיות שם בשבילו‪.‬‬
‫אנה אֹו האלמותית של דוקטור יֹוזֶ ף ְּברֹויֶר‪,‬‬
‫הייתה הבחורה הראשונה שזכתה לאמפתיה‬
‫מהרופא שלה‪ .‬היא ישבה בחדרו וסיפרה לו‬
‫את כאביה על מחלתו של אביה‪ ,‬ולראשונה‬
‫הבין הרופא שיש כוח להקשבה הזו‪ .‬הם חזרו‬
‫להיפגש שוב ושוב סביב מה שהיא כינתה‬
‫“טיפול בדיבור”‪ ,‬וזאת הייתה תחילתה של‬
‫הפסיכואנליזה‪ .‬תסמיני ההיסטריה של אנה‬
‫הראו שיפור משמעותי‪.‬‬
‫יש לאמפתיה יכולת ריפוי‪ ,‬וגם אם זאת לא‬
‫מוכחת‪ ,‬כל אדם אהוב הרגיש את כוחה‬
‫המנחם בחייו‪.‬‬
‫החל מגיל שש ילדים אמורים לפתח את‬
‫היכולת הזאת‪ ,‬להבין סוגיות של כאב אצל בני‬
‫מינם ולחוש צער על כך‪ .‬שבבים של אמפתיה‬
‫ניתן לראות הרבה קודם לכן ‪ -‬מין רגע שהילד‬
‫שלך מביט בך בעיניים גדולות ורציניות ומבין‬
‫את כאבך‪ .‬באחת הפעמים ששרתי לביתי בת‬
‫השלוש את השיר “דני גיבור” היא הבטיחה‬
‫לי שאם היא תראה את דני היא כן תשחק‬
‫איתו‪ .‬אנחנו גדלים ולומדים לשכלל את‬
‫היכולת הזאת‪ ,‬אך תמיד אנחנו אמפאתיים‬
‫יותר לאנשים מהקבוצה שלנו‪ ,‬גם אם חלוקת‬
‫הקבוצה היא שרירותית‪ ,‬גם אם מדובר‬
‫באותה עדה‪ ,‬קהילה‪ ,‬רחוב‪ ,‬ובטח כאשר‬
‫מדובר במשפחה‪ .‬אבל היא הכי מורגשת‬
‫בזוגיות‪ .‬זוגות אוהבים חשים אמפתיה גדולה‬
‫לבן זוגם‪ .‬אותו אזור במוח שמראה כאב‪,‬‬
‫יתחיל לעבוד גם כשהזרת של אהוב ליבכם‬
‫תיתקע בפינת השולחן‪.‬‬
‫בעיניי אמפתיה היא הבסיס של האהבה‪,‬‬
‫היכולת המופלאה הזאת להקשיב‪ ,‬לא‬
‫לשפוט‪ ,‬להיכנס לרגע לנעליים אחרות ופשוט‬
‫לחכות שם איתו‪/‬איתה עד יעבור זעם‪ .‬זהו‬
‫דבק חזק ליחסים מאז ימי הקציר הראשונים‪:‬‬
‫ִ“ּכי ֶאל ֲא ֶׁשר ֵּת ְל ִכי ֵא ֵלְך ַּוב ֲא ֶׁשר ָּת ִלינִ י ָא ִלין‪,‬‬
‫מּותי ָאמּות‬
‫י‪ּ .‬ב ֲא ֶׁשר ָּת ִ‬
‫ֹלה ַ‬
‫אֹלהיְִך ֱא ָ‬
‫ַע ֵּמְך ַע ִּמי וֵ ַ‬
‫וְ ָׁשם ֶא ָּק ֵבר” (מגילת רות א טז)‪.‬‬
‫לא תמיד האמפתיה חיובית‪ .‬היא הופכת‬
‫שלילית כאשר עוברים את הגבול הדק בין‬
‫הזדהות לבין אמפתיה‪ .‬בהזדהות נכנסים‬
‫לנעלי האחר והופכים אותן לשלנו‪ .‬באמפתיה‬
‫נכנסים לנעלי הזולת‪ ,‬אך יודעים גם לצאת‬
‫מהן כשצריך‪ .‬מי שלא יודע‪ ,‬מחליש את עצמו‪,‬‬
‫וגרוע מכך ‪ -‬מחליש דווקא את זה שאמור‬
‫להתחזק‪.‬‬
‫האמפתיה דועכת בדורות האחרונים‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫יש יותר ויותר אבחנות של הפרעות אישיות‬
‫נרקיסיסטיות‪ .‬זו היא היפוכה של האמפתיה ‪-‬‬
‫ההסתכלות המרוכזת בעצמי ואיבוד היכולת‬
‫לראות את הזולת‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬באמפתיה לא מדובר רק על להבין‬
‫את סבלו של האחר‪ ,‬אלא גם להבטיח לו‬
‫זאת‪“ :‬לא חשוב מה אתה עומד להגיד לי‪,‬‬
‫אני לא אשפוט אותך”‪ .‬זה קשה ולא מובן‬
‫מאליו‪ .‬מחקרים מראים שהיכולת הזאת‬
‫הולכת ומידרדרת במהירות מדור הבייבי‬
‫בום דרך דור ה‪ X-‬ודור ה‪ ,Y-‬ועד לשיפוטיות‬
‫האינסופית של ימינו‪ .‬אנחנו אולי מחוברים‬
‫בכל דרך אפשרית‪ ,‬אבל מנותקים אחד‬
‫מהשני פי כמה‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬בחתונה של תומר ושלי‪ ,‬אמרתי‬
‫לו בעת ענידת הטבעת‪ ,‬באקט שהיה אז‪,‬‬
‫ללא ספק‪ ,‬יותר בקשה מידיעה‪“ :‬בשמחתך‬
‫אשמח‪ ,‬בצערך אתעצב‪ ,‬ואוהבך אהבת אמת‬
‫לעולם”‪ .‬השבוע ימלאו אחת‪-‬עשרה שנים‬
‫להיותנו יחד‪ .‬כמה נפלא לגלות שעדיין כואב‬
‫לי כשהזרת שלו נתקעת בפינת השולחן‪.‬‬
‫מיכל חלמיש‬
‫לטייל‬
‫כתולעת ספרים מושבעת‪ ,‬תמיד יש איתי‬
‫ספר שמלווה אותי אך במיוחד בטיולים אני‬
‫אורזת ספר לדרך‪ .‬אבל בתוכי אני נושאת‬
‫עוד ספרים רבים‪ .‬כך כשטיילתי ברחובות‬
‫פירנצה ליווה אתי דן בראון בספרו “מלאכים‬
‫ושדים”‪ ,‬ברומא “האפיפיורית יוהנה” ובלונדון‬
‫“שרלוק הולמס” ורב המרגלים גבריאל‬
‫אלון מספרי דניאל סילבה‪ .‬בעמק יזרעאל‬
‫ראיתי את גיבוריו של מאיר שלו ובירושלים‬
‫את דויד המלך מתוך ספרו של ג’וזף הלר‬
‫“אלוהים יודע”‪ ,‬וכך גם ביקרתי מתוך כורסתי‬
‫ומיטתי בחופי מיין וניו‪-‬אינגלנד מספריו של‬
‫ּבּורג עם‬
‫ג’ון אירווינג וברחובות ֶסנְ ט ֶּפ ֶט ְר ְס ְ‬
‫טטיאנה ואלכסנדר המאוהבים‪ ...‬מתוך כך‬
‫הייתי רוצה להמליץ לקראת טיולי הקיץ‬
‫לטייל בעקבות ספרים ברחבי העולם והארץ‪.‬‬
‫לטייל ביערות שרווד עם רובין הוד ואיבנהו‪,‬‬
‫לזרוק “מקלות ּפּו” ביער ְמ ַאת ָה ַא ְקרים‬
‫של פו הדוב‪ .‬לחובבי ג’ין אוסטין לטייל‬
‫באנגליה הכפרית‪ ,‬לטייל בשווייץ‬
‫בעקבות הסה‪ ,‬לראות את נורווגיה עם‬
‫המפקח הארי הולה מספריו המותחים‬
‫של יו נסבו‪ ,‬לטייל במוסקבה עם ג’ון‬
‫לה קארה‪ ,‬ובעמק הלואר עם שלושת‬
‫המוסקטרים והאיש במסכת הברזל‪ ,‬לגלות‬
‫את המשימה העולמית עם גלילה רון‬
‫פדר‪ ,‬לראות את הקתדראלה ליד‬
‫הים בברצלונה או בעקבות “צילה של‬
‫הרוח”‪ .‬לגלות את פריז עם “צופן דה וינצ’י”‪.‬‬
‫לקפוץ עם הילדים ללטרון ולספר להם על‬
‫הקרב עם רם אורן‪ ,‬לטפס על המבצרים‬
‫ביחיעם ובקסטל ולספר על היונים מ”יונה‬
‫ונער”‪ ,‬תל אביב של גוטמן ואלתרמן‪,‬‬
‫לדמיין את גיבורי רחוב ארנון של לאה‬
‫גולדברג ולרדת לנמל יפו עם “דודי‬
‫שמחה”‪ .‬לעבור בסמטאות צפת‬
‫ומבעד לרחובות הצפופים לדמיין את‬
‫אימה של אורה אחימאיר בלבוש צרפתי‬
‫חוזרת מבית הספר “אליאנס”‪ ,‬וכמובן‬
‫בראש פינה לדמיין את פאניה ויחיאל‬
‫ב”גיא אוני”‪.‬‬
‫כל המסלולים האלו ועוד‬
‫קיימים בספרים‪ .‬החודש‪,‬‬
‫חודש הקריאה‪ ,‬אף יוצאים‬
‫טיולים מאורגנים רבים‪ .‬אז קחו‬
‫ספר וצאו לטייל בין דפיו‪ ,‬ומתוכו אל הדרכים‪,‬‬
‫הסמטאות והנופים שמסביבנו‪.‬‬
‫אילנה כרסתני‬
‫תמול שלשום‬
‫משעמם לי מאוד מאוד או “איזו מן שלווה‪,‬‬
‫ולא עושים שום דבר”‬
‫חופשת הקיץ‪ ,‬או בלשון העם “החופש הגדול”‪,‬‬
‫בפתח וההורים במתח‪ .‬מה עושים? לאיזו‬
‫קייטנה רושמים? והסוגיה המסובכת מכול‪ :‬מה‬
‫עושים ביום שאחרי (הקייטנה)? האם השנה‬
‫יוצאים לקמפינג בצפון או למלון “הכול כלול”‬
‫בדרום? מוציאים “צו ‪ ”8‬לסבתות ולסבים או‬
‫פונים למדור לחיפוש קרובים שעתותיהם‬
‫בידיהם? או אולי מחפשים דיל (משתלם)‬
‫לחו”ל‪ ,‬כי כולם נוסעים ואיך אפשר למנוע‬
‫חוויה כזאת מילדינו הרכים???‬
‫רבות נכתב (ולא מעט יועצים ופסאּודו‪-‬יועצים‬
‫להורות עשו מזה קריירה מפוארת) על הצורך‬
‫שלנו כהורים לבדר את צאצאינו היוצאים‬
‫לאוורור ממערכת החינוך‪.‬‬
‫החופשה‪ ,‬כידוע‪ ,‬איננה המצאה של הדור‬
‫הנוכחי‪ .‬גם בשנים עברו יצאו הילדים לפגרה‬
‫רבת שבועות‪ .‬ההבדל המהותי הוא שבעבר‪,‬‬
‫הצרכים הקיומיים הסירו כל אפשרות להורי‬
‫ה”צברים” הראשונים להוות צוות הוויי ובידור‬
‫בחודשי הקיץ הארוכים‪ .‬האחריות למציאת‬
‫תעסוקה ובילויים הייתה של הילדים והנוער‬
‫ושלהם בלבד‪.‬‬
‫אז מה עשו פעם ילדי המושבה?‬
‫עזרה להורים ‪ -‬עונת הקיץ‪ ,‬בין הקציר לבציר‪,‬‬
‫היא עונה שבה עיקר העיסוק בחקלאות‬
‫הוא השקיית הפרדסים‪ ,‬הכרמים והמטעים‬
‫הצמאים‪ .‬ילדי המושבה היו שותפים פעילים‬
‫בהעברת קווי מים בין השדות והשקייתם‪ .‬זאת‬
‫בנוסף לעבודת המשק השגרתית‪ ,‬שכללה‬
‫את חליבת הפרות והוצאתן למרעה‪ .‬בעונה‬
‫היבשה נהגו לרעות את הפרות בשדות החיטה‬
‫שנקצרו על מנת שילחכו את השלף‪ ,‬ועשו להן‬
‫“סיבוב קצר” בפרדסים‪ ,‬שם יכלו להזין עצמן‬
‫ובה בעת לנכש את העשב שגדל בין העצים‪.‬‬
‫תנועת נוער ‪ -‬ימי הקיץ הארוכים הוקדשו לא‬
‫רק לעבודה אלא גם לפעילות בתנועות הנוער‪.‬‬
‫כהיום כן אז‪ ,‬תנועות קמו ותנועות סגרו את‬
‫שעריהן‪ .‬בתחילה פעלה תנועת “מכבי הצעיר”‪,‬‬
‫שהוקמה בסיוע (חלקי) של אגודת “מכבי תל‬
‫אביב”‪ .‬במסגרת זו הוקמה קבוצת כדורגל‬
‫שחבריה שיחקו בליגה האזורית‪ .‬כעבור שנים‬
‫לא מעטות נפתח קן של “הנוער העובד”‪,‬‬
‫ומשסגר את שעריו‪ ,‬ירש את מקומו סניף של‬
‫תנועת “הצופים”‪ ,‬שאותו הקים והנהיג יצחק‬
‫לוי‪ ,‬נער שהגיע מירושלים עם משפחתו לגור‬
‫במזכרת‪.‬‬
‫בריכה וים ‪ -‬שעות רבות וחמות העבירו‬
‫החבר’ה בבריכות ההשקיה של המושבה‪,‬‬
‫עליהן כבר סופר ודובר במדור זה‪ .‬בשבתות‪,‬‬
‫מתחת לחוטמם של ההורים (או שמא הייתה זו‬
‫התעלמות מכוונת?)‪ ,‬נהגו בני הנוער להצטרף‬
‫לנסיעה לים לחוף פלמחים או אשדוד‪ .‬אביגדור‬
‫ועוזי מלר‪ ,‬שבבעלותם הייתה משאית להובלת‬
‫חצץ וזיפזיף‪ ,‬אספו מוקדם בבוקר את הנערים‬
‫מרחבי המושבה לכיוון חוף הים‪ .‬לאחר בילוי‬
‫של יום תמים על החוף‪ ,‬הם חזרו עייפים‪,‬‬
‫מרוצים וצרובי שמש‪ .‬המתנגדת הנחרצת‬
‫לנסיעות אלו הייתה סבתא‪-‬רבתא שלי (שגם‬
‫עליה כבר סופר)‪ ,‬שהתנגדה לחילול השבת‬
‫הקבוצתי ונהגה לחבוט במקלה במשאית תוך‬
‫צעקות “שבעס”‪.‬‬
‫מועדון נוער ‪ -‬בערבים התכנס הנוער במועדון‬
‫קטן שהועמד לרשותו על ידי הוועד המקומי‪.‬‬
‫בעידן ללא ָמ ַס ִּכים או תאורה במתח סביר‬
‫בבתים‪ ,‬התכנס פרלמנט הנוער ועסק בניהול‬
‫ענייניהם הבוערים של המדינה והעולם‪ .‬מעת‬
‫לעת אורגנו ערבי ריקודי עם‪.‬‬
‫והיה גם המון זמן להעביר במספר פעולות‬
‫סבילות שכאילו נעלמו מהעולם‪ :‬רביצה‬
‫בעצלתיים מתחת לעצים ובפינות קרירות‪,‬‬
‫שוטטות במטעים ובשדות בחיפוש אחר‬
‫משהו מעניין ובהייה בעצים‪ ,‬ציפורים‪ ,‬פרפרים‬
‫וזבובים‪.‬‬
‫בסוף שנות ה‪ 70-‬נפל דבר במזכרת בתיה‪.‬‬
‫ראש המועצה המיתולוגי רפי סויסה‪ ,‬הביא‬
‫את בשורת האלפיון העליון למושבה‪ :‬הוקמה‬
‫בריכת השחייה‪ .‬הייתה זו הבריכה הציבורית‬
‫היחידה בכל האזור‪ .‬כולם‪ ,‬אבל כולם‪ ,‬היו‬
‫מגיעים לבריכה‪ .‬מלווים בפירות וסנדוויצ’ים‬
‫הגיעו ילדי המושבה לבריכה‪ ,‬שם היו מעבירים‬
‫זמן “כדי לפנות מקום לעוד זמן”‪ ,‬כדברי דני‬
‫סנדרסון‪.‬‬
‫את הבריכה הנהיג מציל הבריכה המיתולוגי‬
‫אלברט‪ .‬הוא שימש בו זמנית מציל‪ ,‬מדריך‬
‫שחייה‪ ,‬מנקה ומסדר‪ .‬אלברט חי למעשה‬
‫בבריכה‪ .‬שיאו של השבוע הייתה ה”שחייה‬
‫הלילית”‪ ,‬אליה הגיע מיטב הנוער לראות‬
‫ובעיקר להיראות‪.‬‬
‫האפשרות המסעירה ביותר לבילוי הייתה‬
‫נסיעה לקולנוע “הדר” או “חן” ברחובות‪.‬‬
‫הבילוי הוגבל בזמן מכיוון שהאוטובוס האחרון‬
‫מרחובות למושבה יצא בתשע ומי שאיחר‬
‫נאלץ לצעוד חזרה הביתה‪.‬‬
‫כמו כל יישוב מתוקן‪ ,‬שעות הערב והלילה‬
‫הוקדשו לישיבה על הברזלים בכיכר‪ .‬לצעירים‬
‫שבינינו וגם ל”חדשים” נסביר‪ ,‬שבשנות ה‪70-‬‬
‫הייתה רק כיכר אחת במושבה (זו שבאמצע‬
‫שדרות אליהו) ועל גדרות הבטיחות שסבבו‬
‫אותה התכנסו בני הנוער‪.‬‬
‫ולסיום שתי תובנות‪:‬‬
‫הראשונה‪ ,‬נראה שהגיע הזמן לחדש ימינו‬
‫כקדם ולהקצות לבני הנוער מועדון בו יוכלו‬
‫להיפגש פנים אל פנים ואולי אף לשוחח אלו‬
‫עם אלו‪.‬‬
‫השנייה‪ ,‬הורים יקרים‪ ,‬עם יד הלב‪ ,‬מה יותר כיף‬
‫מאשר לקחת חופשה (קצרה) ולהשתעמם עם‬
‫הצאצאים ביחד?!‬
‫חופשה נעימה ובטוחה‪.‬‬
‫אילנית קיש‬
‫המראה‬
‫השעה ספק שעת לילה מאוחרת ספק שעת‬
‫בוקר מוקדמת‪ .‬העיכוב בעלייה למטוס היה‬
‫רמז לעיכוב שהגיע כשכבר היינו ישובים‬
‫בתוכו‪ .‬כולם עייפים‪ ,‬עייפים מאוד‪.‬‬
‫וכמו תמיד‪ ,‬גם הפעם‪ ,‬הכוח הצנטריפוגלי‬
‫מושך אותי החוצה‪ ,‬ואני יושב ליד החלון‪.‬‬
‫הפעם מעל הכנף‪ .‬והתהיות הפיזיקאליות‬
‫מוצאות את דרכן לראשי‪ .‬מה‪ ,‬זה הכול?‬
‫הכנף הזו תיקח אותנו לגובה של עשרה ק”מ‬
‫ויותר?! איך המטוס הענק והכבד הזה יצליח‬
‫להתרומם בכלל?‬
‫עכשיו סוף סוף החל המטוס לחפש את‬
‫מקומו בין הנתיבים השונים של שדה‬
‫התעופה‪ ,‬בדרכו אל מסלול ההמראה‪ .‬חצי‬
‫סיבוב אחרון‪ ,‬והמטוס ניצב למרגלות המסלול‬
‫המיועד‪ ,‬וכמו בשביל לעודד‪ ,‬ממתינות לו‬
‫אלפי מנורות זוהרות משני הצדדים ומאחלות‬
‫לו דרך צלחה‪ .‬ואני‪ ,‬עוקב בהתרגשות‬
‫מהחלון‪.‬‬
‫הטייס אומר משהו לצוות‪ ,‬ופתאום רועד‬
‫ורועם המטוס כולו ומתחיל הרעש הסוחף‬
‫הזה‪ .‬המנועים מרעישים‪ ,‬ליבי הולם כאחד‬
‫מהם ואנחנו מתחילים להתגלגל במסלול‪.‬‬
‫עודנו על הקרקע‪ ,‬ופתאום הרגשתי אותו‬
‫בפנים – את כוח העילוי‪ .‬ההתרגשות ושאון‬
‫המנועים סוחפים אותי מעלה‪ .‬אם כל אחד‬
‫ממאה הנוסעים נמשך כך‪ ,‬ודאי שנצליח‬
‫להעלות את המטוס אל על‪“ .‬גם אתם‬
‫מרגישים את זה???” רציתי לצעוק לכולם‪.‬‬
‫אבל למזלי‪ ,‬רגע לפני שצעקתי‪ ,‬סובבתי‬
‫את הראש וראיתי עשרות אנשים מנומנמים‬
‫מתכרבלים בשמיכות דקות בחשכה‪ ,‬ומי‬
‫שעוד לא נרדם מחפש שקע בכרית להניח בו‬
‫את הראש‪.‬‬
‫“אוי לא!” חלפה במוחי מחשבה‪“ ,‬אני לבד‬
‫פה! הכול יושב על הכתפיים שלי”‪ .‬בנחישות‬
‫לא מתפשרת החזרתי את מבטי אל הכנף‬
‫שכל כך הייתה צריכה אותי עכשיו‪“ .‬הכול‬
‫בסדר‪ ”,‬הבטחתי לה‪“ ,‬אני מתרגש בשביל‬
‫כולם!”‬
‫ואכן‪ ,‬בחלוף שניות מעטות נטשנו – הכנף‪ ,‬אני‬
‫ויתר הישנונים – את מסלול ההמראה‪ ,‬קיפלנו‬
‫גלגלים וטיפסנו אל מעבר לעננים‪.‬‬
‫יאיר הרטמן‬
‫משפחה מבוקשת‬
‫משפחת עציון‬
‫היא מיכל‪ ,‬בת ‪ ,35‬גדלה בירושלים‪ .‬למדה‬
‫ב”פלך” – בית ספר ניסויי תורני לבנות ‪ -‬ובצבא‬
‫הייתה מדריכת “שר‪-‬אל” (מדריכה של קבוצות‬
‫מחו״ל שבאו להתנדב לצה״ל)‪ .‬אחרי הצבא למדה‬
‫מתמטיקה ומחשבים באוניברסיטה העברית ואז‬
‫עשתה דוקטורט במדעי המוח‪ .‬לאחר מכן טסה‬
‫כל המשפחה לפוסט‪-‬דוקטורט בברקלי לארבע‬
‫שנים‪ .‬כיום מיכל חוקרת במכון “וייצמן” בתחום‬
‫נוירוביולוגיה‪ ,‬מקימה מעבדה לחקר רשתית העין‪.‬‬
‫הוא ידידיה‪ ,‬בן ‪ ,36‬גדל בירושלים‪ .‬למד בתיכון‬
‫“הימלפרב” ולאחר מכן במכינה בעתניאל‪ .‬שירת‬
‫בחיל הנדסה נח”ל בבופור‪ .‬אחרי הצבא למד‬
‫שנתיים וחצי ארכיטקטורה בבצלאל והגיע למסקנה‬
‫שזה לא הייעוד שלו בחיים‪ .‬לכן התחיל ללמוד‬
‫בתוכנית “רביבים” בעברית‪ ,‬תואר ראשון במקרא‬
‫ותואר שני בתולדות עם ישראל‪ .‬לימד בתיכון‬
‫“בויאר” מקרא‪ ,‬היסטוריה ומחשבת ישראל‪ .‬במהלך השהות בארצות הברית התחיל דוקטורט בברקלי בהיסטוריה של עם ישראל ותלמוד אצל פרופ’‬
‫דניאל בויארין ולימד במסגרות יהודיות שונות‪ ,‬בין השאר בתיכון של סן פרנסיסקו וב״קבע״‪ ,‬שמארגנת קבוצות לימוד למבוגרים בעלי רקע וזיקה‬
‫שונים ליהדות‪ .‬כיום כותב את הדוקטורט ומקווה להגיש אותו באביב הבא‪ .‬מרכז את החטיבה ב”קשת”‪ ,‬מחנך כיתה ח’‪ 1‬ומלמד את כל המקצועות‬
‫ה”קשתיים” בחטיבה‪.‬‬
‫היכרות בנאלי‪ ...‬הכירו בסמינריון הדרכה ב”בני עקיבא”‪ .‬שניהם משבט “ברמה” אבל לא מאותו סניף‪ .‬ומאז הם ביחד עד היום‪ .‬התחתנו כשמיכל‬
‫הייתה בעיצומו של התואר הראשון וידידיה בסוף הצבא‪ .‬ידידיה‪“ :‬מיכל הסבירה לי שאם אני הולך לקורס קצינים זה או היא או הצבא”‪ .‬בשלב זה‬
‫הילדים‪ ,‬שנכחו במשך כל הריאיון (למרות שנערך ‪ )after bedtime‬לקחו בו חלק פעיל‪.‬‬
‫ילדים דוד – בן עשר וחצי‪ ,‬בכיתה ד’‪ ,‬קורא ספר ביום בערך ואוהב מתיבתא‪ .‬נעמי – בת שמונה וחצי‪ ,‬בכיתה ג’‪ ,‬אוהבת בלט ואמנות‪ .‬דוד ונעמי מנגנים‬
‫בפסנתר‪ .‬מרים ‪ -‬בת שש וחצי‪ ,‬בכיתה א’‪ ,‬אוהבת התעמלות קרקע‪ .‬איתי ‪ -‬בן שלושה חודשים‪ ,‬מבקר רבות במכון “וייצמן”‪ ,‬מועיל מאוד לבניית‬
‫המעבדה (חופשת לידה? מה זה?)‪.‬‬
‫איך הגעתם ל”קשת”‪/‬מזכרת בתיה? “כשמיכל התלבטה באיזו אוניברסיטה לעבוד חיפשנו קהילה ובית ספר משלב‪ ,‬בעיקר בעקבות החוויה‬
‫בארצות הברית‪ .‬גרנו בכפר של האוניברסיטה והיו שם משפחות של ישראלים‪ .‬בהתחלה היינו הדתיים היחידים ויצרנו קשרים עם משפחות חילוניות‬
‫וראינו שזה מקסים והיה לנו טוב וראינו שאפשר לגשר על הכול כל כך בקלות ולא רצינו לעצור את הרצף והטבעיות של הדבר הזה”‪ .‬ידידיה התקשר‬
‫לּמ ָּכרה מ”רביבים” כדי לברר על “קשת” מזכרת בתיה‪ ,‬והיא אמרה שטוב שהתקשרנו‪ ,‬כי בדיוק מחפשים רכז לחטיבה‪ .‬הכוונה הייתה לשלוח את‬
‫ַ‬
‫הילדים ל”קשת” ולא את ידידיה‪ ...‬ועכשיו כולנו ב”קשת”‪“ .‬לילדים השילוב הוא מאוד טבעי‪ .‬כשהסברנו לילדים שהם הולכים לבית ספר מעורב‪ ,‬דוד‬
‫אמר‪‘ :‬ככה זה צריך להיות’”‪.‬‬
‫תחביבים‪ :‬בארצות הברית‪ :‬סקי‪ ,‬טיולי קמפינג ואופניים משפחתיים‪ .‬בארץ אין ימי ראשון ואין שלג‪ ...‬ידידיה‪ :‬אוהב לרוץ והתחיל קצת לנגן בגיטרה‪.‬‬
‫בילוי משפחתי מועדף לשחק סטלרס (קטאן)‪ ,‬משחק לוח‪.‬‬
‫מה הייתם עושים אם היו לכם שבועיים ללא הילדים? “סקי”‪.‬‬
‫מה לא היית עושה בחיים? מיכל‪“ :‬לא הייתי רצה”‪ .‬ידידיה‪“ :‬לא הייתי רוקד ריקודי עם”‪.‬‬
‫משהו מפתיע לגלות עליכם ידידיה אימן כדורסל עשר שנים‪ ,‬מכיתה י”א‪ .‬מיכל החליפה לאחרונה את שם המשפחה לשם נעוריה‪.‬‬
‫חוויה משפחתית משמעותית הטיול בילוסטון שבועיים בקרוואן‪.‬‬
‫השבת שלנו‪“ :‬למיכל יש אח קטן בהפרש של שש‪-‬עשרה שנים ממנה והוא עכשיו בצבא‪ ,‬אז כשהוא בחופשה אנחנו בירושלים ואם לא אז אנחנו‬
‫כאן‪ .‬הוא כמו האח הגדול של הילדים‪ .‬אז כרגע אנחנו כמו זוג צעיר בשבתות‪ ,‬כנראה נובע מהחסר של ארבע שנים בחו״ל”‪.‬‬
‫מוטו משפחתי ידידיה‪“ :‬הכול במידה”‪ .‬מיכל‪“ :‬אני זורמת”‪.‬‬
‫מה המשפט שאתם אומרים הכי הרבה פעמים ביום? דוד‪“ :‬די!” ידידיה‪“ :‬זה לא ֵפיר‪ ,‬תורי עם איתי!”‬
‫תרומה לקהילה‪ :‬מיכל‪ :‬תורמת את ידידיה‪.‬‬
‫ו’פ ְר ִסי ג’קסון’”‪.‬‬
‫ספר מומלץ‪ /‬מוזיקה‪ /‬סרט דוד‪“ :‬כל הסדרה של ‘שר הטבעות’ ֶּ‬
‫והרשימה עוד ארוכה‪ ,‬כאמור ספר ביום‪ .‬המעוניינים מוזמנים לפנות לדוד‪.‬‬
‫שלוש מילים על‪ ...‬טלוויזיה “אין ולא תהיה (בארצות הברית קנינו טלוויזיה בארבעה דולר למשך המונדיאל‪ ,‬כי הדוד בא לבקר‪ ,‬ומסרנו אותה‬
‫אחריו)”‪ .‬צמחונות “יום אחד נהיה (ידידיה ניסה לכמה שבועות)”‪ .‬פוליטיקה מיכל‪“ :‬לא מעניינת אותי”‪ .‬ידידיה‪“ :‬הכול במידה”‪.‬‬
‫חלומות לעתיד “שימשיך ככה”‪.‬‬
‫עורכות המדור מודות לכל המשפחות שהשתתפו בו השנה ומזמינות משפחות נוספות המעוניינות להשתתף‪ ,‬לפנות ולהביע את נכונותן‪ .‬קיץ טוב!‬
‫ורדה בלונדר ואורית קרנובסקי‪-‬נוטמן‪.‬‬
‫“ודברת בם” תשע”ד‪ :‬למי תודה למי ברכה‬
‫מערכת ‪ -‬עדי טפליה‪ ,‬סיון הרטמן‪,‬‬
‫שלומי פלג ולילך דורון‪-‬ענתי‪.‬‬
‫עורכי גיליונות מיוחדים (סדרת‬
‫“קוראים בקפה”) ‪ -‬יואב פרידמן ויאיר‬
‫הרטמן‪.‬‬
‫עורך לשוני ‪ -‬מיקי גורן‪.‬‬
‫עיצוב גרפי ‪ -‬אפרת בירר לבון‪.‬‬
‫איסוף מהדפוס ‪ -‬גילי רבל‪.‬‬
‫חלוקת העיתון והפצתו ‪ -‬עומר וניר‬
‫מדמון‪ ,‬אורית קרנובסקי‪ ,‬חני ואייל נמיר‪,‬‬
‫שלומי פלג‪.‬‬
‫הזנה לאתר ולקשר עם המועצה ‪-‬‬
‫ירון וייס ואבי אביטל‪.‬‬
‫הכוונה רוחנית ועזרה גשמית – זיו‬
‫ורבקי דב”ש‪ ,‬ענר ושרון צוק‪.‬‬
‫כותבי מדורים קבועים‪:‬‬
‫חידה לילדים ‪ -‬נועה זלצברג‪.‬‬
‫תמול שלשום – אילנית ארקין קיש‪.‬‬
‫יום בעבודה ‪ -‬איילת אסקוזידו ומיטל‬
‫עשור‪.‬‬
‫משפחה מבוקשת – ורדה בלונדר‬
‫ואורית קרנובסקי‪.‬‬
‫מדעטק – ענר צוק‪.‬‬
‫ממטבחה של אמא – אפי בלה‪.‬‬
‫הרהורים מחדר המורים – ידידיה עציון‪,‬‬
‫אליסף תל‪-‬אור‪ ,‬שלומית יחיא‪.‬‬
‫נקודה רגישה – מיכל חלמיש‪.‬‬
‫על ביצה ותרנגולת – רחלי ליבר‪.‬‬
‫דברים שאין להם שיעור – אריאל ידין‪.‬‬
‫א”ב פלורליסטי – ליאת יוספסברג‬
‫בן‪-‬יהושע‪.‬‬
‫קצת תרבות ‪ -‬אסנת פרל‪.‬‬
‫שיני חלב – לילך דורון ענתי‪ ,‬סיון‬
‫הרטמן‪ ,‬אפרת לבון‪ ,‬נעמי רביע‪.‬‬
‫משולחן ועד העמותה – רון וולף‪.‬‬
‫בתיה מקשקשת – בתיה יקינטוני‪.‬‬
‫תודה מיוחדת לכותבים מטעם‬
‫תנועות הנוער – טל דואניס (צמר”ת)‪,‬‬
‫יובל (פינקי) הוד (“הנוער העובד‬
‫והלומד”)‪ ,‬אוריאל סעדה (“בני עקיבא”)‪.‬‬
‫מאמרים ‪ -‬ליאת אקרמן‪ ,‬אריק בן‬
‫חביב‪ ,‬ישי להמן‪ ,‬ידידיה עציון‪ ,‬גיל עטר‪,‬‬
‫יעל יוספסברג בן‪-‬יהושע‪ ,‬גלית כספי‪-‬‬
‫כהן‪ ,‬אורי נוי‪ ,‬גיל עטר‪ ,‬שלומי פלג‪ ,‬יואב‬
‫פרנקל‪ ,‬גילי רבל‪ ,‬רבקי דב”ש‪ ,‬אביאור‬
‫ביירון‪ ,‬מיכל שור‪ ,‬בנימין גרינברג‪ ,‬דנה‬
‫אליפז‪ ,‬בן לנדאו‪ ,‬טובי ידין‪ ,‬אפרת נצר‪-‬‬
‫וייס‪ ,‬מיה דביר‪ ,‬אורית קרנובסקי‪ ,‬אבנר‬
‫הופשטיין‪ ,‬יאיר הרטמן‪ ,‬ירון נשר‪ ,‬טל‬
‫גינוסר‪ ,‬דיני שוקר‪ ,‬יואב פרידמן‪ ,‬שרון‬
‫צוק‪ ,‬ירון וייס‪ ,‬מויש קראוס‪ ,‬ללי זינגר‪,‬‬
‫בנימין גרינברג‪ ,‬שרון מלכה‪ ,‬לירון מרוז‪,‬‬
‫רעות נשר‪ ,‬אילה גרינברג‪ ,‬משה ריבל‪.‬‬
‫הדמות שלי ‪ -‬זיו דב”ש‪ ,‬רבקי דב”ש‪,‬‬
‫יאיר הרטמן‪ ,‬ליאת אקרמן‪ ,‬אריאל סלע‪,‬‬
‫מיכל שור‪ ,‬בן לנדאו‪ ,‬יובל תלם‪ ,‬אורי נוי‪,‬‬
‫ליאת הופמן‪ ,‬אפרת נצר‪-‬וייס‪ ,‬אלישבע‬
‫לברן‪ ,‬יעל אריכא מונזון‪ ,‬מיכל שני‪,‬‬
‫אריק בן‪-‬חביב‪ ,‬משה בלמס‪ ,‬בילי ולנסי‪,‬‬
‫אורית קרנובסקי‪ ,‬אביאור ביירון‪ ,‬מיכל‬
‫שני‪ ,‬נגה דרור‪ ,‬יהודה זלצברג‪.‬‬
‫פרשת השבוע למשפחה ‪ -‬אלכס‬
‫גורי‪ ,‬יעל פרץ‪-‬אפרתי‪ ,‬ציפי ודודו‬
‫זלצמן‪ ,‬יואב פרנקל‪ ,‬ליאת אקרמן‪ ,‬אייל‬
‫רגב‪ ,‬בנימין גרינברג‪ ,‬יעל אריכא מונזון‪,‬‬
‫אפרת נצר‪-‬וייס‪ ,‬שלומי פלג‪ ,‬יהודה‬
‫חסין‪ ,‬חני נמיר‪ ,‬ליאת הופמן‪ ,‬עינת‬
‫מלניק‪ ,‬אייל רגב‪ ,‬שקד ויעל בן‪-‬הרוש‪,‬‬
‫יונתן זורע‪ ,‬קרן מחלב‪-‬גורי‪ ,‬רבקי דב”ש‪,‬‬
‫אילת וגיורא בית‪-‬יעקב‪.‬‬
‫התארחו ב”משפחה מבוקשת” ‪-‬‬
‫משפחות סקלסקי‪ ,‬הופמן‪ ,‬רגב‪ ,‬מרוז‬
‫ועציון‪.‬‬
‫התארחו ב”יום בעבודה” ‪ -‬יניב סננס‪,‬‬
‫מיטל עשור‪ ,‬ללי זינגר‪ ,‬רון וולף‪ ,‬דפנה‬
‫שגיב‪-‬רייס‪ ,‬אבנר הופשטיין‪.‬‬
‫המליצו ב”קצת תרבות”‪ :‬איילת‬
‫להמן‪ ,‬איתן אדמון‪ ,‬סיון הרטמן‪.‬‬
‫אחרונים חביבים הילדים המקסימים‬
‫שכתבו וציירו‪ :‬נגה מור‪ ,‬שחר נאמן‪,‬‬
‫תהל אפרתי‪ ,‬ניצן לבון‪ ,‬דותן אסקוזידו‪,‬‬
‫טל גונן‪ ,‬גבריאלה טרואן‪ ,‬גלעד‬
‫שרעבי‪ ,‬עומר זליגר‪ ,‬איילה גרינברג‪,‬‬
‫כיתה ו’ (ציורים משותפים)‪ ,‬כיתה ב’‪1‬‬
‫(ציור משותף)‪ ,‬גלעד להמן‪ ,‬כיתה ה’‬
‫(ציור משותף)‪.‬‬
‫חופשה נעימה לקהל קוראינו!!‬
‫מערכת ודברת בם‬
‫נערכת לעוד שנה‬
‫דרושים מתנדבים‬
‫לעריכה‪,‬‬
‫ריכוז כותבים‪,‬‬
‫כותבים‪,‬‬
‫איסוף מבית הדפוס‬
‫והפצה בבתי ספר ובגנים‬
‫בואו לשים את‬
‫טביעת האצבע שלכם‬
‫בעיתון הקהילתי‬
‫מעוניינים? שלחו מייל ל‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫תבלו‬
‫ולהתראות בשנה הבאה‬