ספר הישר

‫ספר הישר‬
‫והוא סער כולל כמה ספרים וםדר^י חיל על‬
‫חמשה חומשי תורה‬
‫וקצת‬
‫וראו‬
‫ספר‬
‫תחת‬
‫ס פ ר יהושע ו ש ו פ ט י ם ‪ .‬בלשון צ ח ו ע ר ב מ ו ש ך‬
‫ל מ ת ב ג י ה א ד ם ל ה כ י ר נ פ ל א ו ת ה ׳ וחסדיו‪ .‬צ א ו‬
‫ס פ ר ח ד ש ‪ .‬מדרשים ישגים מ ל א וגדוש‪ .‬ו ה ו א‬
‫ה נ ח מ ד בעיגי אלהיס ו א ד ם ‪ .‬להביא בגי ה א ד ם‬
‫ש ב ט ׳ מ ו ס ר ‪ .‬ולחדריבן ב נ ת י ב היושר ו ת ב ו נ ה‬
‫ט ו ב ח בלשון צ ח י נ ק י ‪:‬‬
‫—‪—o‬‬
‫ו ב ח י ו ת שמהית איכותו של הפשר מניב מאד־ ומושך לנו‬
‫שצ כל מ א י ו ‪ .‬לכן שמצי לנ צהלפיסו ננ״ר יסס‬
‫ו מ מ י ר באותיות נאים מאירת עינים‪ .‬כאשר‪ -‬עיני הרואים‬
‫יחזו משרים‪.‬‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‬‫‪.*,‬ן‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חייש תשס״ט‬
‫כ‬
‫•‬
‫ה‬
‫י‬
‫צ‬
‫א‬
‫ו‬
‫ת‬
‫כ‬
‫י‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ס‬
‫ח‬
‫ר‬
‫ח‬
‫ם‬
‫פ‬
‫ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫ה״ר י ה ו ש ע ג ר ש ו ן מ ו ג ק ב ו ו א ר ש א‬
‫ש‬
‫ל‬
‫י‬
‫־ ‪# /‬‬
‫ג ו מ ר ‪2258‬ו‪J2P‬‬
‫‪• * .‬י‪.‬‬
‫— ‪— c‬‬
‫‪<v‬׳‬
‫‪.‬‬
‫בדפוס ר׳ י ו ס י ף לעבעגזאהן‪.‬‬
‫)‪CE$EF& TAIOniOPI‬‬
‫ ו‬‫‪4‬‬
‫‪.‬י'‪•,‬‬
‫‪B A P in A B A 1872‬‬
‫‪THnorpa*in K)cH4a JIe6eHc0H%‬‬
‫‪1796‬‬
‫‪Bt‬‬
‫!‪Y j i H u a $paHHHD1KaHCKai1 JV‬‬
iiuaBa 15 (27) fl Bapa 1872
H
‫‪^33/1‬־‬
‫זה הספר הוא נקרא ספר היער‬
‫‪3‬‬
‫נמצא ובא לידינו כהיום חזה 'כאשר נחרב׳ ירושליפ עח״ק ע״י טיטוס ונכנסו כל‬
‫ראשי חיל לשלול מלל ולבוז בו היח הגמון א׳ םהגםוני עם טיטוס ושסו‬
‫סידרור ונכנס ויבקש וימצא בירושלים בית גדולת ווחבוז םאד ויקח לו את כל‬
‫הבזח והשלל אשר מגא שם וכשרווח ללכת ם! הבית נסתכל בקיר וראה בעץ‬
‫שכלו בעין מטמוני׳ בקיר ויסתור את הקיר ואת חבנין ויםצא בית אחת מלאת‬
‫ספרים רבים תורה נביאים וכתובים וגם ספרים ממלכי ישראל וםםלכי העםים‬
‫וספרים אחרים רבים לישראל וכן ספרי משנת הנמנה והסתוקנה וכן מגילות רבות‬
‫מונחים שם וימצא מכל מיני מאבל ויין רב מאוד‪ .‬ומגא שם זקן א׳ יושב והוא‬
‫קורא בספרים האלח רוא ההגמון את המראה הגדולה ויתמה תמיח גרולח ייאמר‬
‫לוקן לטח אתה יושב במקום‪ ,‬הזח לבדך ואין אחד נצב עליך‪ .‬רשיבחו הזקן זה‬
‫כמת ימים ושנים וזמנים שאני יודע מחורבן ירושלים פעמים שנים ובניתי הבית הזה‬
‫ועשיתי לי האכסדרה והכנסתי עמי הסורים האלו לקחת בהם והכנסתי עמי די‬
‫מחי תי ואמרתי אולי תהיה נפשי לשלל ‪ .‬ףתן אלחים את ה ז ק לחן ולחסד ולרחמים‬
‫בעיני ההגמון ההוא ויוציאו משם בבבוד עם כל ספריו וילכו משם מעיר לעיר ומםדינ׳‬
‫למדינת עד הגיעו למדינות אשבליא וימצא ההגמון אח הזקן ההוא כי הוא יודע‬
‫בכל חכטח תבונח ומדע רודע בכל מיני חכמה ובראותו אותו כך נשאו וכבדו‬
‫דחי בביתו תמיד וילמדהו כל החכמות ויבנו לדם בית גדול בקומתו מחוץ לשביליי׳‬
‫דםציאו שם את כל הספרים ר‪.‬ד‪.‬ס והבית ההיא עודנו כשבילייא עד היום הזה ‪t‬‬
‫ויכתבו שם את כל הדברים העתידים להיות במלכי העולם עד ביאת משיחנו ויהי‬
‫כאשר טלטלנו השם טלטלה גבר ע״י מלכי ארס מעיר לעיר וממדינה למדינה ברע‬
‫ומר רגיע אל ידינו ספי הזח הנקרא תולדות אדם עם ספרים רבים כי באו מהבית‬
‫ההוא משבייייא ויבאו אח״כ אל עירנו עיר נאפולי אשר חחת יד מלך ספרד יר״ה‪.‬‬
‫וכאשר ואינו הספרים האלו כי הם מלאים מכל חכמה שמנו מגמת נםשינו בחם‬
‫להדפיסם בעט ברזל ועופרת ככל הספרים הבאים לידינו מהספר הזח י״ב נוסחאית‬
‫לחקור בחם והנה כלם נוםחא אחת ואץ ביניהם שינוי ולא תוס׳ ולא מגרעת ולא‬
‫אותיות ולא תיבות משונות אי דברים שינים כי כלם בשות בנוסחא א ח ת ‪ .‬ובעבור‬
‫שראינו בספר הזח תועלת רבות מטים לבבינו אל התכלית ‪ .‬על כן שמנו מגמת‬
‫נפשנו להדפיסו‪ .‬ונמצא כחוב שזה הספר נקיא )ספר הישר( ונמצא שהטעם‬
‫שנקרא הספר הזה ספר הישר לפי שכל דבריו הם על הסדר כמו שהיו בעולם‬
‫כהקדמה ובאיחור כי לא תמצא בם׳ הזח שיאחר דברים שהם קודמים או יקדים‬
‫דברים המאוחרים אלא כל דבר ודבר במקומו ובזמנו ו כ ת ב ‪ .‬ועל זח תמצא בכל‬
‫דבליו שיאמר שמת פלוני שנת כך לחיי סלוני וכן כל כיוצא בזח ועל זח קראוחו‬
‫ספר הישר ואמנם ההרגל שבפי כל האדם לקרותו ספר תולדות אדם‪ .‬והסבה כי‬
‫במה שהתהיל קראוהו‪ .‬אבל עיקר שמו הוא ספר הישר מהטעמים והראיות‬
‫שאמרנו‪ .‬והנח נמצא שהספר הזה היח היום ביד היונים מועתק קודן לו )לובריש‬
‫דיליט דירטוש( גס נמצא אצל הרומי׳ קורץ לו )ליברו דילאש כאלא בראש דילוש‬
‫דאי׳ די פיחו׳ דילוש גראנדיש דיליש גיראש דמם מוריד יהושיע׳( וגם נמצא היום‬
‫ביד שרי מלכי אדום קוד! יו )לוםטו ליברו נאפוםסיינש דאדם( ונמצא כתוב בספרי‬
‫החשמונים שבאו לידינו כי בימי תלמי מלך מצרים צות לעבדיו ללכת לקבץ‪ :‬כל‬
‫ספרי הדתות וכל ספרי דברי הימימ שימצאו בעולם כדי להתחכם מהם ילבחון‬
‫ולחקור מהם עניני העולם ולחבר מהם ספר בכל משפטי הדברים דת ודין על גל‬
‫צרכי העולם לעשות משפט על בוריו‪ .‬והלכו וקבצו לו ט׳ מאות וס״ח‪.‬ספרים והביאי‬
‫לו וצוח להם עוד שילכו לבקש להשלים אלף ספרים וכן עשו ואח״כ עמדו לפניי‬
‫מפריצי ישראל ואמרו לו אדונינו המלך מה לך לטרוח בכל זה שלח לירושלים אל‬
‫היהודים וחם יביאו לך ספר תירתם שנכתב להם עיפ ה׳ ביד נביאיהם וממנת‬
‫חוכל להתחכם ולשפוט ממנה כל• דץ וכל דת כרצונך וישמע המלך לדבריהם‬
‫ושלח אל חיחוךים על זאת ושלחו לו הספר הלז כי לא יכלו לחת לו ספר ח׳ בי‬
‫אמרו לא נוכל לחת תורת ח׳ לאיש נכרי‪ .‬וכשבא הספר הזח ליד חלטי קיא בו‬
‫יישר בעיניו מאד וחקר בו בחכמתו וביקש ומצא בו מבוקשו ועזב מעליו בל‬
‫הספרים שקבצו ‪1‬לו ובירך למי שיעץ עליו הדבר הזח ‪ .‬לאחר ימי׳ הרגישו בזח‬
‫סייגי ישראל כי לא שלחו ישראל ם' החורח למלך ובאו ואמרו לו אדוניגו המלך‬
‫יעגי ע ד ך ישראל כי לא שלחו אליך את ספר התורה שאמרנו לך כי אם ספר‬
‫מגאחר שהית בידם שלחו לך אבל שלח לחפ וישלחו לך ספר תורחם בי ממנחוזםצא‬
‫יק»ד מתי ויותי מחססו אשר שלחו לך ובשש‪p‬ע חמיך את דבייחםיקצן*‬
‫‪ W‬ע ו ל סאד• ע י ישראל ותפחו גערת מ ‪ .‬עי ששלח להם פעם אמית לשלוח‬
‫‪4‬‬
‫הקדמה‬
‫לו ספר והתורה ונתידא שמא ילעיגו עליו עוד וגתחכפ עליהם ושלח לעי" זקנים‬
‫שבהם והושיב׳ בשבעים בתים לכתיב כל א׳ ואי ם״ת לבלתי ימצא שינוי‪ .‬ושותת‬
‫עליהם רוח הקודש וכתבו לו ע׳ ספרים וכולם נוסחא אחת בלי תוספת ובלי םגרעת‬
‫יאז שמח הפלו בזה שמחה גדילה וכבד את הזקנים ואת כל היהודים ישלח מנחות‬
‫ומתנות לירושלים ככתוב ש ם ‪ .‬ובמותו נחחכםי ישראל על בנו ולקחי את ספרי‬
‫התורה מאוצרותיו אך הספד הזה עזבו שם ולא לקחו בעבור יכיר כל מלך המולך‬
‫חתתיו את נפלאית הש״י וכי בחר בישראל מכל חעיבדי כוכבים וכי אין אלוה זילחו‬
‫יחברך ‪ .‬על כן הספר הזה עידנו במצרים עד היום הזד‪ ..‬ומשעה ההוא נחפשט‬
‫בכל הארץ עד הגיעו לידינו בגלוחנו בגירושנו היום אל עיר נאפילו אשר חחת‬
‫מלך ספוד והנד‪ ,‬תמצא בספר הזה שנכתבו בו קצת מלכי ארם ומלכי כתים ומלכי‬
‫אפריקא שתיו בימים ההם אע״פ שיראה שאינה מתכלית הםשר וכוונתי‪ .‬והטעם‬
‫בזה כדי להודיע לכל מוצא ספר זה מה בין מלחמות ישראל למלחמות העוברי‬
‫מכבים כי נצחין מלכי ישראל עם העובדי כוכבים הם ע״י חנס מאתו יחברך בעת‬
‫שיבפהו ישראל בשם יתעלה‪ .‬והנד‪ .‬הספר הזח תועלותיו רביפ כולם מביאים אוחנו‬
‫אל ההבטחה בשם יתעלח ואל ההתדבקות בו ובדרכיו ‪ .‬התועלת הא׳ הוא פח‬
‫שהוסיף לנו ביאיר בענייני בריאת האדם יעון המבול ‪ .‬ושנות הכי דורות והטאהם‪.‬‬
‫ובאיזה פיק נולדו ובאיזה זמן מ ת ו ‪ .‬ובזה יתייסר לבבו להתדבק בשם יתעלה‬
‫בראיתני הנפלאות יהניראית אשר עשה מימי קדם ‪ .‬הבי מד‪ .‬שהוסיף לנו גם ענין‬
‫לידת אברהפ ודבקותו בשפ יחעלה כיצד היתת והמקרים שאירעו לו עם נטריד‬
‫וכן ענין דיר הפלגה איך טלטל׳ השם יתעלה לארבע כנפות ה י ץ יאיר בנו להם‬
‫כל האוצית יהםדינות חנקואים בשמותם עד היום הזד‪ ,‬ובזה נקרב עצמנו לדעת‬
‫בוראנו‪ .‬הג׳ מה שביאר לו דביקות האבות בשם יחעלח איך היתת וענין מקריהם‬
‫שמירים לני יראת השם ‪ .‬הד׳ מה שאסר בענץ סדום ופשעיהם ומה היתה חטאתמ‬
‫ועונשי ונזה נתרחק מכל דבר רע ‪ .‬חח׳ ענין רבקיח יצחק ויעקב בשם יתעלה ‪. .‬‬
‫ותפלת שרה ובכיתה בעקידת יצתק יזו תועלת גדולה להטיב לבבנו לעבוד השם‬
‫יתעלח ‪ .‬הו׳ מד‪ ,‬שהידיענו ענין מלחמות בני יעקב באנשי שכם בז׳ עדי האמורי‬
‫זח יעירר לבבנו במרת חנטחין שנבטח באלחינו שאיך י׳ אנשים ישחיתו ז' ערים‬
‫אם לא כבטחון חשם יחעלה שבלבבם ‪ .‬הזי מח שביאר לנו כל המקרי׳ שאירעו‬
‫ליוסף במצרים עם פוטיפד ועם אשהו ועפ מלך טצרים כי זה יעורר לבבנו גיכ‬
‫ביראת ה׳ ולהרחיק עצמנו מכל חטא כדי שייטב לנו באחרית ‪ .‬חח׳ מה שאירע‬
‫למרע״ה במש יפדין כי בזה נתנינן נפלאות ה׳ שהוא עושה עפ הצדיקים ונדבק‬
‫בשם יתעלה‪ .‬הטי מה שאירע לישראל בפצריפ וכיצד חיה ההתלת עבירת׳ ואיך‬
‫עבדי את מצדים בכל עבודה קשה וכיצד היתח סבת׳ בכל זר• אח״כ חצליחס‬
‫השם יתעלה בבטחם בו ואין ספק כי כל הקירא עני! מצרים מזה הספר בליל‬
‫טסת יש לו שכר גדול מאד כמו שאסרו ז״ל*נל המספר ביציאת מצרים הרי זה‬
‫משובח וגם זה בכלל כי זהי הספור האמתי שראד לספר ולקרות בו אתר קריאת‬
‫הגדר‪ .‬כי טיבטת חיא שיש לו שכר גדול וכך אנו עישים חיום בגלותנו בארצות‬
‫ספוד אחר שאנו קורי׳ הגדה מל׳ טהחילי׳ לקחא בספר הזה כל עני! מצרי׳ מירידת‬
‫ישראל לפצריפ עד עני! יציאת׳ ממצרים כי בספר הזח ראוי לאדם לקדוח‪ .‬הי׳‬
‫שקצת מפי׳ רש״י ז״ל וכל חפפרשיפ שפירשו התירח תמצאם בביאור בספר הזה‬
‫בםלאבים שפגעי ביעקב במאי מארפ שחלבי לעשי‪ .‬ועני! גבריאל שלמד ליוסף‬
‫ע׳ לשון וכן מה שאמר המכה את מדין בשדה מ א ג וכל כי‪.‬צא בזח‪ .‬חי״א שכל‬
‫דורש שידריש ברבים יביט ממנו ענייני׳ בדריש מה שלא פירשו המפרשים‪ .‬ובזח‬
‫ימשך לב השומעים לדבריו‪ .‬הי״ב שכל הסוחרים והולכי דרכים שאץ להס פנאי‬
‫לתורה יקיאו בו ויקבלו שבר׳ כי בו שכר הנפש ותענוג הגוף שישמע דברים‬
‫מתודשיס שלא נכתבו בכל ספר ומזה יתבונן תאדם לדעת השיי ולדבקה ב ו ‪ .‬ומפני‬
‫שראינו את שבת הספר הזה ומעלהו הגדולה השתדלנו להדפיסו ואין להוסיף ממנו‬
‫ואין לנרוע ממנו ומעתה חתהלנו להדפיס ממנו בספר להיותו ביד אנשי גלותנו‬
‫להתפשט עמני בכל דור ודיו עיר ועיר טשפחת ומשפחת טדינח ומדינה כדי שיתבוננו‬
‫נפלאות ה׳ וטובותיו שעשת את אבותינו מימי קדם ושבחר בנו מכל העמים‪ .‬ובזה‬
‫יזכו ההוגי׳ בו אשד יתנו אל לבם ׳‪ nm‬ח ׳ ‪ .‬ובה׳ אלתי אלתים אגו בוטחים ו ט‬
‫אני נשענים ומטגי טבקשים ישיעת ועזר לעזרנו בםלאכת שמים יצליחנו בירך‬
‫משור ויצילנו משגיאות וטנםתוות ינקנו ‪ .‬כמו שאמד משיחי שגיאות טי ינץ‬
‫שנפתוות נקני והאלחים יורנו דרך חטובה וידריכנו בנתיב ההצלחת למען דחפיו‬
‫וחסדו וימלא משאלות לבנו לטונח אםן ‪1‬נן יחי ד»ון ז‬
‫א‬
‫ז ה ס * ר ת ו ל ד ו ת א ד ם א ש ר ב ר א א ל ה י ם א ת ה א ד ם ביום ע ש ו ת יי‬
‫אלהים א ר ץ ושמים ‪:‬‬
‫ויאמר‬
‫אצסים נעשה א ל ם בצלמנו כלמותינו ויברא אלהיס אח ה א ל ם בצלמו ו״צי‬
‫ה ׳ אלהיס א ח ה א ל ם ע פ ר מן האלמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי‬
‫ה א ל ם לנפש ח ‪ /‬מ ל ב ר ‪:‬‬
‫ו י א מ ר ‪ 0‬׳ *א סוב היות ה א ל ם לבלו אעשה לי עזר מ ג ל ו ויסל ה ׳ ח ר ל מ ה על‬
‫ה א ל ם ויישן ויסר צלע אמר מצלעותיו יינן עליה בשר ייעש אותה לאשה‬
‫ויביאה אל ה א ר ס ו ק ן א ל ם משנתו יהנה אשה ע מ ל ת לנגדו ‪ ,‬ויאמר זאח‬
‫עצם מעצמי היא ולה יקרא אשה כי מאיש לוקחה ז א ת ‪ .‬ויקרא האלם א ת שמה‬
‫חוה כי היא היסה א ס כל ח י ‪ .‬ייכרך א י ח ס אלהים ויקרא א ח שמס א ל ם ט ו ס‬
‫הנראש ויאמר ה ׳ אלהיס פ ר ו ו ר נ ו ומלאו א ת ה א ר ן ‪ .‬ויקח ה ' אלהים א ת ה א ד ם‬
‫ואשמו ויניחהו נגן ערן לעבדה ולשמרה ‪ .‬ויצום ויאמר אליהם מכל ען הנן אכיל‬
‫תאכלו ומען ה ל ע ת פ ו ב ורע לא תאכלו ממנו כי כיוס אכלכס ממנו מו מ מ מ ו מ ו ‪.‬‬
‫ויהי כאשר נ ר כ ס אלהיס וכאשר צוס ויעל מעליהם וישבו א ל ם ואשתו בתוך הנן‬
‫כמצות ה ׳ אשר צוה אומס ‪ .‬ויבא אליהם הנחש אשר ב ר א אלהיס אוחו בארן ויבא‬
‫להרימם לעבור מל מצוח אלהים אשר צום ‪ .‬ויסת הנחש ויפתה את האש? לאכול‬
‫א ת מן ה ד ע ת וחשמע האשה נ^יל ה נ ח ש ‪ .‬ותעבור א ח פ י ה ׳ ‪ ,‬וחקח מען ה ל ע ת‬
‫טוב ו ר ע ותאכל ו ח ק ח ממנו וחתן ג ם לאישה ויאכל ‪ .‬ויעברו האדם ואשתו על‬
‫מצות אלהיס אשי צוס וידע אלהים ויחר‪ ,‬אפו נ ה ה ויקללם ‪ .‬ויגרשם ה ׳ אלהיס‬
‫ביום ההוא מגן עלן לעבול א ת ה א ד מ ה אשר לוקחו משם וילכו וישכנו מ ק ד ם‬
‫בנות ‪ .‬ומקרא א ת שם‬
‫לנן עלן‪ .‬וילע א ד ם א ת מוה אשתו ותלד שני בנים ושלש‬
‫ה ב כ ו ר קין לאמר קניתי איש מ ע ם ס ׳ ואת שם השני ק ר א ה הבל כי אמרה בהבל‬
‫באנו נארן^ובהבל ניקח מ מ נ ו ‪ .‬ויגדלו הנערים וימן ל ה ם א נ י ה ס אחוזה בארן‬
‫וי»י קין עובד אדמה והבל ר ו ע ה צ א ן ‪ .‬ויהי מקן י»יס ישנים ויקרינו ה נ ע ר י ם‬
‫מנמה ל ה ׳ ‪ .‬ויבא קין מפרי ה א ל מ ה והבל הביא מבכורוה צאנו ומחלביהן‪ .‬ויפן‬
‫ה ׳ וישע אל הבל ואל מנחתו ותרד אש מ א ת ה' מן השמים ו ת א כ ל נ ה ‪ .‬ואל קין‬
‫ואל מנחתו לא פנה ולא שעה אליה כי הקריב לפני ה ׳ מרוע פרי ה א ל מ ה ויקנא‬
‫קין בהבל אחיו פל ה ל ב ר הזה ויבקש למצוא עליו ל ב ר עלילה ל ה מ י ת ו ‪ .‬ויהי‬
‫ויהיו‬
‫מימים ייצאו קין והנל אחיו כשלה ביום לעשות מלאכחס ‪:‬‬
‫שניהם בשלה ויהי קין עובר והורש אימתו והבל ריעה צאני ויעבר הצאן‬
‫על מקום החריש׳ אשר חרש קין בארן ייגזר לקין מאיל טל ה ר ג ר הזה ייגש‬
‫קין אל ה נ ל אחיו נ ח מ ת ו ‪ .‬ויאמר אליו מ ה לי ולך כי נ א ת א ח ה וצאנך לגור‬
‫ולרשת ככל א ר צ י ‪ .‬ויען ג ס ה נ ל א ח קין אחיו ויאמר אליו מה לי ולך אשר תאכל‬
‫א ת פלי צאני ולובש א ת צמלס ‪ .‬ועמה ה פ ר מעליך א ת צמרי צאני אשל לנשת‬
‫ושלם א ת סלים ו א ת נ ש ל ם אשר אכלת ‪ .‬ויהי כאשר העשה א ת ה ר ב י ה ז ה ג ס‬
‫אנכי אצא מאלצך כאשי א מ ל ת ' א ו אעיף נשמיס א ס א ו כ ל ‪ .‬ויאמל קין אל הבל‬
‫אתיו הלא א ס הרגתי אותך היום מ ׳ יבקש למך ממני וימן הבל את קין לאמר‬
‫הלא אלהיס אשר עשה אותנו בארן הוא ינקום את נקמתי והוא יבקש אח למי‬
‫מאתך א ס ממיתני כי ה ׳ ה ו א השופט והוא הליין והוא המשיב לאישי‪ .‬ר ע ם כרעמו‬
‫ולרשע כרשעתו אשר יעשה כארן ו ע ת ה ע ם ה מ ת תמיתני הלא אלהים יולע מסתרי׳‬
‫ישפוט אותך על ה ר ע ה אשר לברת לעשות לי היום ויהי כשמוע קין א ת לברי‬
‫הבל אחיי אשר ל ב ר י‪-‬יחר אף קץ על הבל אחיו בלברו א ת הלבר ה ז ה ‪ .‬וימהר‬
‫•‬
‫ויקס‬
‫‪ft‬׳‬
‫^ ׳ ' י‬
‫ספי‬
‫בראיית‬
‫הישר‬
‫‪ ^ ,‬י ק ס י ק י ן ר ק ח את ברזל כלי המחרישה אשר לו ויכה ט א ת אחיו פחאו׳ וימיתהו‬
‫וישפוך קין דמי הבל אחיו ארצה וירן ד ס הבל לנצי הצאן ב א ר ן ‪ .‬ויהי אחרי כ!‬
‫וינחם קין על אשר המית אח אחיו ויחעצב מאד ובכה עליו ויחר לו מאד ‪ .‬ויקם‬
‫קין ויחפור חפירה בשרה ויתן ב ה את גויח אחיי ושב ה ע פ ר עליו ‪ .‬וידע ה ׳‬
‫א ת אשר עשה קין לאחיו יירא ה׳ אל קין ויאמר אליו א׳ הבל אחיך אשר א ת ך ‪.‬‬
‫)ינחש קין ויאמר לא ׳לעתי הכומר אחי אנכי ‪ .‬ויאמר אליו ה' מ ה עשית‬
‫קיל דמי אחיך צועקים אלי מן ה ־‪.‬רמה אשר הרגת מ ת אחיך ותכחש עלי ותחשוב‬
‫בלבבך לאמר לא ראיתיך וצא אדע כל מעשיך אשר תעשה ‪ .‬ותעשה א ת הדבר‬
‫ה ז ה ותמית את אחיך ח נ ם על אשר דבר אליך נכונה ו ע ת ה ארור אתה מן האדמה‬
‫אשר פצתה א מ פיה לקמת את דמי אחיך מידך ואשר ק ב ר ת אותו ב ה ‪:‬‬
‫ו ח י ה כ׳ תעבוד אותה לא תושיף ת ת כ ח ־ לך כאשר בתחלה ‪ .‬כי קין ודרדר‬
‫חצמיח לך האדמה ‪ .‬ונע ונד תהיה בארן ע י יום מותך ‪ .‬ויצא קין ב ע ת‬
‫ההיא מלפני ה ׳ מן המקום אשר היה כ ס וילך נ ע ו נ י בארן קדמת עדן הוא‬
‫וכל אשר ל ו ‪ .‬וידע קין א ת אשתו בימים ה ה ם ו ת ה י לו ותלי בן ויקרא שמו‬
‫חנוך לאמר נ ע ת ההיא החל ה׳ לה״יחו !להשקיעו בארן ‪ .‬ו ג ס ב ע ת ההיא החל‬
‫קין לבנות עיר ויבנה א ת העיר ויקרא את שם העיר חנוך כשם כנו ‪ .‬כ׳ הניח‬
‫צו ה׳ בארן בימים ה ה ס ולא נ ע ונד כ ב ח ח ל ה ‪ .‬ויולד לחניך אמ עייר ועירי‬
‫ויהי‬
‫ילל א ת ממויאל יממויאל ילי את משומאל ומשיתאל ילד אס למך ‪.‬‬
‫בשנת שלשיס שנס ומאת שנה לחיי א ל ם בארץ יירע א ל ם עול את חוה אשת! י ת ה י‬
‫ותלל בן בלמיתו נצלמו יתקרא את שמי שת לאמר כ׳ ‪ 1‬ת צי אלהיס זרע אחר‬
‫מ ח ת הגל כי הרגו קין !יחי שת מאה כ נ ה וחמש שנים ויולד בן ויקרא שת שם‬
‫בנו אנוש לאמר ב ע ת ההיא המצי בני ה ד ם לרוב על פני האדמה ולהכאיב א ת‬
‫נפשם י ל נ ס לפמוע ילמרול באלהיס ויהי נימי אנוש ייוסיפו עול בני אדם למריר‬
‫ולפשוע באצהיס להוסיף מרין אף ה ׳ על בני ה א ר ס ‪ .‬וילבו נני ה א ל ם ויענלו‬
‫אלהיש אמרים וישכחו את ה׳ אשר ב ר א ם בארן !יעשו בני ה א ל ם בימים ה ה ם‬
‫צלמי נחושת וברזל ‪ p‬ואבן יישחמוו להם ועברוס ייעשו כל איש אצהיו יישממוו‬
‫לז ויעזבו בני ה א ד ם א ת ה׳ כל ימי אנוש וגניו ויחר אף ה׳ עצ מעשיהם‬
‫ועל ס ו ע נ ו ת ס אשר עשו ב א י ן ויצף ה׳ עליהם את מי נהר נימין!ישחיתם ויכלם‬
‫ויאבל א ת שליש הארן ‪! .‬בכל זאת לא שבו בני ה א ל ם מ ל ר כ ס ה ר ע ה ועול ילס‬
‫נמייה לעשות הרע בעיני ה ׳ ‪ .‬ובימים ה ה ם ויהי הזרע אשר ה ס זורעים נ א ל מ ה‬
‫לקוצים וללרדריס ולברקניס בימים ה ה ם כי מימי אדם היה ה ל ב ר הזה בארן‬
‫מקללת אלהיס אשר קלל א ת האלמה מחמאח א ל ם אשר חמא לפני ה׳ ויהי‬
‫כאשר הוסיפו בני ה א ד ם למרול ולפשוע באלהי׳ ולהשחית את ל ר כ ס יתוסף ג ס‬
‫האלמה להשחית ‪ .‬ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את ק י נ ן ‪ .‬ויגדל ויהי בן ארבעים‬
‫שנה ויחכם וילע והשכיל בכל חכמה וימלוך על כל בני ה א ד ם וידריך א ת בני ה א ל ס‬
‫כ ח כ מ ה ו נ ל ע ח כי היה קינן איש ח כ ם מאל ומבין בכל מכמ׳ וימשול נחשמתו ג ס‬
‫בריחות ובשדיי ‪ .‬וילע קינן בחכמתו כי ישחית אלהיס אח בני ה א ל ם על חמא׳‬
‫כ א י ן וכי יניא ה׳ עליהם את מי המבול באחרית הימים ‪ ,‬יינהיב קינן את העתיד‬
‫להיות נ י מ י ם ה ה ם על לוחות האבן ויתנם באוצרותיו ‪ .‬וימלוך קינן בכל ה א י ן‬
‫וישב מבני ה א ל ם לעבוד את אצהים • ויהי נ ה י ו ת קינן נן שנעים שנס ייוצד‬
‫ומשנהו‬
‫ואלה שמות בני קינן שם הבכור מהללאל‬
‫שלשה ב ר ם ישתי בנית ‪.‬‬
‫עינן והשלישי ארל ואחיותיהם ע ל ה וצלה אלה בני קינן אשר יולדו לו בניס ח מ ש ׳ ‪,‬‬
‫ויתחתן למך בן מש‪1‬תאל את קינן ייקח א ת שתי בנותיו לנשים ‪ ,‬ו מ ה ל ותצר ע ל ה‬
‫ללמך ב ן ! ת ק ר א את שמו ינלה ‪ .‬ו ת ה ל ע!ל ותלד נ ן יתקרא אח שמי י ו ב ל ‪ .‬יצלה‬
‫אחות׳‬
‫מי‬
‫בראיית‬
‫'‪7‬‬
‫הישר‬
‫אמות׳ הית׳ ע ק ר ׳ בימים ה ה ה אין לה ולד ‪ 1‬ט נימי׳ ה ה ם החלו מ • א ל ם‬
‫לפשוע נ א ל ה י ם ו ל ע נ ו י על מצותי אשר צוה את ה א ל ם לשרוח ולרנ־ח בא־ן ושקו‬
‫נ נ י ה א ד ם א ת מקצת נשיהם משק׳ ע ק ר ו ת למען אשר יעמרו כתוארה ולא •כתיש‬
‫ישיין ו מ ר א י ק ויהי נהשקות כני ה א ד ם א ת מקצת נשיהן ותשתי ג ס צלה ע מ ה ם ‪.‬‬
‫ויהי הנשים היוציות צעיני נעליהן לתועב' כאלמנות חיית והעקרות י י נ ק ו בהן ‪.‬‬
‫ויהי מ ק •מיס ר נ י ס י ש נ ס לעת זקנת צלה ויפתח ה את רחמי ‪ .‬ו ת ה י ותל־ בן‬
‫ו ת ק ר י את שפו ת ו נ צ קין ל א מ י אמרי נ ^ ת ׳ קרתיהו מאל שזי ‪ .‬וההר מ ו ז ותלד‬
‫נ ת ו ת ק ר ת את שמה נעם א מ י ׳ אחיי נלותי הית׳ לי עיני ו ט ע ס ‪ .‬ול״ן זקן נ א‬
‫נימים והכהין ע י נ ו ולא יכול ליאות ותובל ק ץ נ נ ו מנהיגו ‪ .‬ויהי היום ייצא ל ד ך‬
‫בשד׳ ותובל ר‪,‬ץ נ נ ו ויהי ה ס מ ל כ י ם שניהם ימי נשרי וקין בן א י ם הולך נ א‬
‫לראית ושובל קין ננ• נער‬
‫נשר׳ לקרמתס ט הי׳ למך זקן מ ת י ולא • ט ל‬
‫קטן מחל ‪ .‬ויאמר מובל קין אל אביו למשיך נקשתו ויך א ת קץ במיצים מרחוק‬
‫וימיתהו כי היה בעיניהם צחי ויבואו המיצים ב נ י ו ו ת ק ן ו ה ו א רמוק משניהם‬
‫וימול אר>׳ ר מ ת ‪ .‬וישלם ה׳ )קין רעי כרעתי א ‪ :‬ר עש׳ להבל מח ו כדבר ה׳‬
‫אשר ר נ ר ל ו ‪ .‬ויהי כאשר מ ה קין ו י ל ס למך יתיב‪ :‬לראות א ת הח• א ר הרגו‬
‫והנה קין זקנם נשל ארצי ומש ‪ .‬ו ח י ללמך מתר נעשיתי הדבר הזה ו י כ ‪ :‬כף‬
‫אל כף ויספוק את בנו נכסיו ר מ י ח ז ו ‪ .‬יישמעו נשי צמך את הדבר הזה אשר‬
‫עש׳ למך יינקשי ל ה ר ג ו ‪ .‬ו ס נ א ו נשי למך איתו סה‪-‬וס ההוא והלאה על אשר ה מ ת‬
‫א ת קין ו א ת חונל קין ו־פרלו נשי למך ממנו ולא מבוא לשמוע אל ו נימים‬
‫ה ה ם ‪ .‬ו י נ א למך אל נשיו וישצר נ ם לשמוע אליו על ה ד נ ר ה ז ה ‪ .‬ויאמר לנשיו‬
‫ע ד ה וצלי שממן קולי נשי למך האזנ׳ א מ ר ת י ‪:‬‬
‫א ך ע ת ה מ ס ח ש נ מ ס ו א מ ר ת ׳ כ׳ איש הרגתי לפצעי וילד לחגורתי על לא‬
‫מ מ ס הלא א ת ם ילעת׳ ט אני זקנתי ושבתי ועיני מ ד ו מזוקן ואמש את‬
‫ה ל נ ר הזה נ ל א לעש ‪ .‬וישמעו נשי נמך אליו ל ל נ ר הזה וישונו אליו‪ .‬בעצת‬
‫א י ם א ט ה ׳ ‪ .‬אך לא ילדו לו נ נ י ס מיום ההוא והלא׳ ט ידעו כי מרון אף ה ׳‬
‫הולך וניוצ נ י מ י ם ה ה ם על נ נ י ה א ר ס להשחיתם נ מ י ה מ ט ל על ר ו ע מאשןהס‪•,‬‬
‫ומהללאל נ ן קין מי ששים פ נ ה וחמש שני׳ ויולל א ת ירל ויחי ילל שתים וששים‬
‫שנה ומאת שנה ויולל אה חניך וימי מניך ממש וששם שנה וי!לל את מתושלח• ויתהלך‬
‫חנוך את האלסים אמרי מ ל י ל ו את ממושלמ וימי ר א ת ה׳ וימאס כדרכי נ ר ה א ל ם‬
‫הרעים ו ת ל ג ק נפש חנוך כמוסר ה ׳ ו ב ל ע ת וביני וילע א ת ל ר ט ס ׳ ‪ .‬וישרי‬
‫נמכממו א ת נפשו מבני ה א ר ס ו י ס ת י א ס גששו מ ה ם ימיס רבים'ויהי מ ק ן ימים‬
‫ר נ י ם ישני' נהיותו ע י ג ל לפני ה ׳ ויהי הוא מתפלל צפני ה׳ נ נ י ת נ מ ל ר ו ויקרא‬
‫אליו מלאך ה ׳ מן השמים ויאמר ה נ נ י ‪ .‬ויאמר אליו ק ו ם ‪5‬א מ נ י ת ך וממקיסך אשל‬
‫נ מ נ א ת שמה ‪ .‬והלכת אל כל בגי ה א ל ם למען אשר תלמלס את הררך אשר י צ ט‬
‫ב ס ו א ת המעשה א ש י יעשו ללכת נ י ר ט ה ׳ ו ק ם מנוך ויצא מנימי וממקומו ומן‬
‫החדר אשר היה שם כ ל נ ר ס ׳ וילך אל נני ה א י ם ויצמיס י ר ך ה ׳ ‪ .‬ויאסוף א ת‬
‫נני ה א ל ס נ ע ת ה ה י א ויודיע' אא מוסר ה ׳ ויצו ו י ע ט ר ו קול נ כ ל מקומות נ נ י‬
‫ה א ל ס לאמר מי האיש אשר יחפין ללעש א ת ררני ה׳ ואת המעש׳ ה מ ו נ י נ א‬
‫אל מטך ייאספו אליו כל נ נ י ה א ד ם נמש ההיא ויהי כל אשר יחפון אח ס ל נ ר‬
‫הזה וילך אל מ ט ך ‪ .‬וימליך חניך מל ננ• ה א ד ם כ ד י ר ה׳ ויבואו וישחחוו לו ארצה‬
‫וישמעו כלם יחל את ל נ ר י ו ‪ .‬ומהי ר ו ח אלהים על מ ט ך וילמל א ס כל אנשיו‬
‫חכמת אלהיס ודרכיו ויעגלו בני ה א ל ם א ת ה׳ כל ימי חנוך ויבואו מ י ה א ל ם‬
‫לשמוע א ת חכמתו ‪ .‬ו ג ס כל מ ל ט נני ה א ל ם מבלו א ח ה־ כל ימי חנוך ייבואו‬
‫מ י ה א ל ם לשמוע את ח כ מ ת ו ‪ .‬וגס כל מלכי נגי ה א ל ם הראשורם!האחרונים ושריהם‬
‫ישופמיהס‬
‫‪8‬‬
‫ס*י‬
‫בראיית•‬
‫היער •‬
‫ושופטיהם באו אל ח ט ך כשפעם אח הכסתו וישתחוו לו אפים ארצה )יבקשו ג ם‬
‫ה ם מ א ת חניך אשר ימלוך עליהם ד א ב ה ל ה ס ל ז ב ל הזה ‪ .‬ויתקבצו כלס כשלשים‬
‫ומאה מלכים ושרים והמליכו א ת מ ט ך עליהם ויהיו כ ל ס מ ח ת ידו ו ת ח ת דבריו‬
‫וילמד אותם חנוך מ כ מ ה ולעש" ודרך ה׳ וישם שלום בין כלס ויהי שלום בכל האר!‬
‫בימי ח נ ו ך ‪ .‬וימלוך חניך על כל מ י ה א ל ם מאתים וארבעים שגה ושלש ש ר ם‬
‫ויהי ששה משפט וצדקה לכל עמו וילריכש נלרכי ה ׳ ‪ .‬ואלה שולליה ח מ ך מחושלת‬
‫ו&צישוע וא־ימלך בניס שלשה ואשיוחיהס מלכה ונעמה ‪ .‬וימי מתושלח שבע ושמונים‬
‫שנה ומאש שנה ויולי אש למך ויהי בשנמ ממשים ושש שנס למיי למך וימח א ל ם‬
‫בן חשע מאות ושלשים שנה הי׳ במותו ויקברו אותו שני בניו וחניך ומתושלח ב נ ו‬
‫בכבול גלול כ ק נ ו ל את המלכים במערה אשר לבר להם ה ׳ ויעשו כל בני ה א ר ס‬
‫במקום ההוא מ ס פ ל ובכי גלול על א ל ם על כן היתה לחוק בבני ה א ל ם ע ר היום ‪.‬‬
‫וימת א ל ם על אשר אכל ממן ה ל ע ת הוא ובניו כ א ש י ל ב ר סאלהיס ויהי בשנת‬
‫מות א ל ם היא שנח מאתים ו א ר ב ע י ם שנה ושלש שנים למלכות ח נ ו ך ‪ ,‬ויהי נ ע ת‬
‫ה א ל ם וצהסתר מ ה ם כבראשונה‬
‫ההיא וישם תניך על ל ט להפרל ולהבלל מבני‬
‫לעבול אש ה ׳ ויעש מ ט ך אש ה ל נ ר הזה אך לא הסתיר א ס נפשו מהם כל ה י מ י ם ‪.‬‬
‫ויסמר מ מ י ה א ל ם שלשה ימים ונגנס להם יום אמל ‪ .‬ובכל שלשש ימים אשר‬
‫הוא ג מ ל י התפלל ושבח את ה׳ אלהיו וביום אשר יצא אל עבליו להלאוש להם‬
‫למד דלך ה׳ וכל אשר ישאלי מ מ ט ד ב ל אליהם ייעשה כמעשה הזה ימים לביס‬
‫ושנים וישב אחלי ‪ p‬ויסמל את נפשו ששת ימים ייגלה לעמו יום אמד לשבעה‬
‫ימים ואחר כן יום א ח ל בחלש ‪1‬יוס אמד בשנה עד אשר בקשו פניו כל המלכים‬
‫ו כ ל השרים וכל בני ה א ל ם ויתאוו כלס לראות את פני חנוך ולשמוע א ח לנריו‬
‫ולא יכלו ט יראו כל ב ר ה א ל ם מחנוך יראה גלולה וייראו מגשת אלץ מאימת‬
‫אלהיס אשר על פניו ע י כ לא יוכל איש לראות את פניו יותר ‪ .‬ויתימצו כל המלכים‬
‫וכל השרי׳ לאסוף אח כל בני ה א ל ם יחל ולבא אל חנוך מלכם ל ל ב י כלס עמו‬
‫ג פ ת אשל יצא אליהם ויעשו כ ן ‪ .‬ויהי היום ויצא חנוך ויתקבצו כלס ויבואו יחל‬
‫')‪1‬ציי ?יילנר להם חנוך א ס כל לברי ה ׳ וילמד להם מכמה ו ל ע ת ויורם את יראת‬
‫ה ׳ ייחבהלו מ א ל כל בני ה א ד ם ויתמהו על מכממו וישממוו כלס לפניו ארצה ויאמרו‬
‫יחי המלך יחי ה מ ל ך ‪ .‬ויהי מימים בהיוח כל המלכים וכל השרים וכל בני ה א ל ם‬
‫מדברי׳ מ ם חנוך וחנוך מלמד א ו ש ס ‪ .‬א ת דרכי ה ׳ ‪ .‬ויקרא מצאך ה׳ אל ח ט ך‬
‫מן השמים ב מ ת ההיא ויאמר להמלומי השמים להמליכו על גני האלהיס בשמים‬
‫כ א ש י מלך עצ בני ה א ל ם ב א ו ן ‪ .‬ב ע ח ההיא כשמוע חנוך את הדבר הזה ויצא‬
‫ו י ק ט ן לו אח כל יושבי הארן וילמד א ו ח ס חכמה ולעס ומושר ה ׳ ‪ .‬ףאמר אליהם‬
‫נשאל נשאלתי לעלות אל השמים לא ילעאי יום ל כ ת • ‪ .‬ו ע ת ה אלמל א מ כ ם ח כ מ ה‬
‫ולעש ומוסל לעשות בארן אשר ממיי בה מ ר ס אשר אלך מאתכם ייעש כ ן ‪ .‬יילמול‬
‫א י ח ס מכמה ל ע ת ומוסר ייוכיח א ת ה ם ‪ .‬ייעש ל ה ם חיקים ימשפמיס לעשיתם‬
‫ג א ל ן וישם להם שלים ייילה איחס חיי ה ע י ל ס ‪ .‬י י ש ב אתם ימים א מ ל י ס וילמלס ויולה‬
‫ל ה ם א מ כל ה ל ב ל י ס האלה ‪ .‬ויהי ב ע ת ההיא ו מ י א ל ם יושבים א ת ח ט ך ו ח ט ך‬
‫מ ל ב ר אליהם ‪ .‬יישאי עיניהם ייראו והנה למות ס ו ם גלול יורל מן השמים וילך‬
‫ה ס ו ס ברות ל א ר ן ‪ .‬ויגידו לחמך את אשר ראו ויאמר אליהם חנוך געבירי הסיס‬
‫ה ה י א ‪ .‬י ו ר ל לארן הגיע ה ע ת ו ה י ו ם אשר אלך לי מאחכם וצא אראה עור עליכ׳ •‬
‫וירד ה ס ו ס ה ה ו א ב ע ת ההיא ויעמיד לפני ח נ ו ך ‪ .‬יכל בני ה א ר ס אשר א ת מ ט ך‬
‫רואים אוחו ‪ , .‬ו י צ ו עוד חנוך בעת ההיא ויעביר) ק ו ל לאמר מ׳ האיש אשר‬
‫ימפון לדעח דרכי ס ׳ אלהיו יבא ביום הזה אל חניך ט ר ם הלקחו ממנו •‬
‫ףחקנצו ויבואו כל בני ה א ל ם ויבואו אל מ ט ך ביום‪ .‬ה ה ו א ו ג ם כ ל ‪ ,‬מ ל כ י האר!‬
‫ושריהם‬
‫ספר‬
‫בראיית‬
‫‪9‬‬
‫ד‪-‬ישי‬
‫ישליהס ולוזניהם לא סלו מאתו ג י ו ס ה ה ו א ‪ .‬וילמל חציך א ת כל בני ה א ל ם‬
‫חכמה ו ל ע ת ומופר ה ׳ כיוס ההוא ויצום מ א ו ל לעבול א ת ה ׳ וללכת גלרכיו כל‬
‫ויקס וירכב על ה ס ו ס‬
‫ימי חייהם וישם שלום עול בי כלם ‪ .‬ויהי אחרי ‪p‬‬
‫ויצא וילך וילכו אחריו כל כני ה א ל ם כשמונה מאות אלף איש ‪ .‬וילכו אחריו‬
‫מהלך יום אחל ויהי גיוס השני ויאמר אליהם ס ו ט לכם לאסליכס ולמה תלכו פן‬
‫ת מ ו ת ו ‪ .‬וישוכו מקצת מ ה ם מעליו )ילכו אתו הנשארים מ ה ם מהלך ששת יפיס‬
‫וחנוך לובר אליהם ככל יום ש ו ט לאהליכס פן תמותו ולא א ט לשוכ וילכו א ת ו ‪.‬‬
‫ויהי ביום הששי ויותירו ע ו ר אנשים וידבקו ע ט ו ‪ .‬ויאמרו אליו ע מ ך נלך אל‬
‫המקום אשר תלך חי ה ׳ כי המות יפריד ניניט ובינך ‪ ,‬ויהי כי מתאמצים ה ס‬
‫לנכת אתו ויחדל לדבר אליהם וילכו אחלי ו ולא שבו להם ‪ .‬והמלכים האלה‬
‫בשלבם ויפקדו כלס ללעת מ ס פ ר האנשים הנשארים אשר הלכו א ח ר ח נ ו ך ‪ .‬ויהי‬
‫ביום השביעי‪,‬ויעל חנוך ב ס ע ר ה השמימה בסוסי אש ורכבי א ש ‪ .‬וישלחו כל המלכים‬
‫אשר היו ע ם ' ח נ ו ך ביום השביעי לקחת א ת מ ס פ ר האנשים אשר נשארו ע ם חנוך‬
‫במקום אשר עלה נ ש ם השמימה ‪ .‬וילט כל המלכים אל ה מ ק ו ם ההוא וימצאו כל‬
‫הארן מלאה שלג במקום ההוא ועל השלג אבנים גדולות מאבני ש ל נ ‪ .‬ויאמר איש‬
‫אל ר ע ה ו לכו ונבקע א ח השלג הזה ו נ ר א ה פן מתו האנשים אשר נשארו ע ם‬
‫ח ט ך ת ח ת אבני השלג ויבקשו א ת חנוך וצא מצאו כי עלה השמימה ‪:‬‬
‫אייה בזה מובן מלת ואיננו כי לקח אותו אלהיס שר״ל ואיננו ת ח ת השלג‬
‫כמו‬
‫האחרים לפי שלקח אוחו דוקא ולא לאחרים ודו״ק ‪:‬‬
‫ויהי כל ימי חנוך אשר חי באר! שלש מאוח שנה וחמש וששים שנה בשנת מאה‬
‫ושלש עשרה לחיי למך בן מתושלח עלה חנוך השמימה‪ .‬ויהי בעלוח חנוך‬
‫השמימה ויקומו כל מלכי ה א ק ויקמו את משותלח בנו וימשחו אותו וימליכוהו‬
‫עליהם ת ח ת א ב י ו ‪ .‬ויעש משותלח הישר בעיני ה׳ ככל אשר הורהו חנוך אביו ‪.‬‬
‫וילמד ג ס הוא א ת בני א ד ם חכמה ודעת ויראת ה ׳ כל ימיו ולא ס ר מן הדרך‬
‫הטובה ימין ו ש מ א ל ‪ .‬אך באחרית ימי משותלח סרו בני ה א ד ם מ א ח ר י ו ה ׳ וישחיתו‬
‫א ח הארן ויגזלו ויחמסו איש א ס רעהו וימרדו באלהיס ויפשעו וישחיחו א ח ל ר כ ס‬
‫ולא א ט לשמוע בקול משותלח ומרלו ב ו ‪ .‬ויקצף ה ׳ מאל עליהם ויוסף ה ׳ וישחית‬
‫א ס הזרע נימים ה ה ם ואין זרע ואין קציר ב א ד מ ה ‪ .‬ויהי כאשר זרעו א ת האלמה‬
‫א ת אשר יאכלו למחייתם בארן ויצמחו להם קוציס ולרלריס אשר לא ז ר ע ו ‪ .‬ובכל‬
‫זאת לא שבו בני ה א ר ס מדרכם ה י ע ה ועוד ידם נטויה לעשות ה ר ע בעיני ה׳ ‪.‬‬
‫ויכעיסו א ת ה ׳ בדרכיהם הרעים ויקצוף ה׳ מאוד וינחם כי עשה א ת ה א ד ם ויאמר‬
‫להשתיתם ולהאכיל׳ מעל פני האדמה רעש להם כן ‪ .‬נימים ה ה ם כהיות למך בן‬
‫משוחלח בן ששים ושמונה שנים ומאת שנה וימת שת בן א ד ם ‪ .‬ויהי כל ימי שת‬
‫אשר חי תשע מאות שנה ושתים עשרה שנה ו י מ ת ‪ .‬ויהי למך בן שמונים ואמת‬
‫שנים ומאת שנה ו י ק מ את אשמיע בת אלישוע בן מניך דודו לאשה ומהר לו ‪.‬‬
‫ב ע ת ההיח' זרעו בני ה א ד ם א ת האדמה וימצאו אוכל מ ע ט באדמה ‪:‬‬
‫א מ ד הצעיר בזה מונן מש׳׳ה זה ינחמנו כ ו ׳ מן האדמה אשר א ר ר ה כי אז בזמן‬
‫ההוא מצאו סימן ה ו ב שמצאו מ ע ט אוכל באדמה מ ה שלא היה מקורס וכאלו‬
‫היה להם נח לסימן טוב ודו׳׳ק ‪:‬‬
‫א ך לא שנו בני ה א ד ם מדרכם ה ר ע ה וימעלו וימרלו באדוניהם ותהר אשת למך‬
‫ותלד לו בן ב ע ת ההיא לתקופת השנה‪ .‬ויקרא משוחלח א ח שמו נח צאמר נחה‬
‫ושקטה מהשחח נימיו ולמך אביו ק ר א לו מ נ ח ם לאמל זה ינחמנו‬
‫האדמה‬
‫ממעשינו ומעצבון י ד נ ו מן האדמה אשל אררה ה ׳ ‪:‬‬
‫א מ ר הצעיר נ ז ה מונן על אשר נקרא צח ואמל פ ו ר זה ינחמנו מאינו נופל עיש‬
‫נח‬
‫‪!0‬‬
‫ספר‬
‫בראיית‬
‫הי׳טי‬
‫גח כ״א ע״ם מ נ ח ם ‪ .‬כי אביו הנזכר נ פ ס ו ק ה ק ו ד ם ק ר א אוחו נ ח כי נ ח ה האדמה‬
‫ושקטה נ י מ י ו ‪ ,‬אכל למך א מ ר לו וקראוהו השש אשר יכול מל אמירת זה ינחמט‬
‫שהוא שה מ נ ח ה ‪ .‬כמו שנראה נ ז ה ה ס פ ר או בהפך ו מ י ק ‪.‬״‬
‫ויגדל הילד ועמל וילך כדרכי משוהלח אניו ק ם וישר ע ם ה ׳ ‪ .‬וכל כני‬
‫האדם ס ר ו מדרכי ה ׳ כלם כימים ה ה ם כאשר ר ב ו על פני האדמה‬
‫בבנים ו נ נ ו ת וילמדו איש את רעהו א ת דרכיהם הרעים וילכו הלוך וסשוע בה׳ ‪.‬‬
‫ויעש להם איש אלוה ויגזלו ויחמסו ויעשקו איש א ת ר ע ה ו ואיש א ת קרובו וישחיתו‬
‫א ת הארן ותמלא הארץ ח מ ס וילכו שוכמיהם ושועריהס אל כל בנות הארס ויקחו‬
‫להם נשים בחזקה מתחת בעליהן מכל אשר בחרו ו ג ס מבהמות ה א י ן ומחיוח‬
‫השדה ומהמיף השמים הביאו בני ה א ד ם בימים ה ה ם רלמדוש ללכת מין לתשר‬
‫איננו מינו למעי הכעיס ה ׳ בדבר הזה וירא אלהיס א ת כל הארץ ו ה נ ה נשחתה‬
‫כי השחית כל כשר את ררכו על ה א י ן כל ה א ד ם וכל ה כ ה מ ה ‪ .‬ויאמר ס ׳ א מ ח ה‬
‫א ת ה א ד ם אשר כראתי מעל פני האדמה מאדם ע ד עוף השמים ועד ה נ ה מ ה‬
‫ו ע ד החיה אשר נשלה כי נחמתי כי ע ש י ת י ם ‪ .‬ויהי כל איש אשר סלך נררכי ס ׳‬
‫מ ת נימים ה ה ם ט ר ם הביא ה ׳ על נ נ ׳ ה א ל ם א ת ה ר ע ה אשר ד נ ר לעשית להם‬
‫כי מ א ת ה ׳ היתה זאת להם לנלתי ראותם אל ה ר ע ה אשר ל נ ר ה ' על נ נ ׳ ה א ל ם ‪.‬‬
‫ונח מצא חן בעיני ה ׳ ויבחר בו ה ׳ ובבניו לחיות מ ה ם זרע על שני כל ה א ר ן ‪:‬‬
‫)חסלח פרשח בראש ח (‬
‫פרשת נח‬
‫ו י ה י בשנת שמונים וארבע שנים לחיי נ ח וימת אנוש בן שת בן תשע מאוש פ נ ה‬
‫וחמש שנים היה במותו ‪ .‬ובשנת שבעים ותשע שנים ומאח שנה לחיי נח‬
‫מ ת קינן בן א נ ו ש ‪ .‬ויהי כל ימי קינן תשע מאות שנה ועשר שנים ו י מ ת ‪ .‬ובשנת‬
‫א ר נ ע ה ושלשים שנים ומאחים שנ ם לחיי נ ח מ ח מהללאל נ ן קינן ויחי מהללאל‬
‫שמוי״ •׳•‪..‬׳ח שנה וחמש ותשעים שנה וימת ‪ .‬וירד בן מהללאל מת נימים ה ה ם‬
‫בש<‪ .‬ששים ושש שנים ו נ י מאוח שנה לחיי נ ח ‪ .‬ויהי כל ימי ירד תשע מאות‬
‫ב נ ה ושתים וששים שנה ו י מ ת ‪ .‬ו ג ם כל האלם אשר מלאו אחרי ה ׳ מ ת ו נימים‬
‫ה ה ס ט ר ם ראותם א ת ה ר ע ה אשר ל ב י ה׳ נעשות ככל האר ן ‪ .‬ויהי מ ק ן ימים‬
‫ר נ י ס ושנים ע ר שנת ארבע מאוח ושמונים שנה לחיי נ ח ‪ .‬כאשי ת מ ו כל בני ה א ל ם‬
‫אשר מלאו אחרי ה׳ למוח בקרב נני ה א ר ס וישאר אך משוחצח נימים ה ה ם ויאמר‬
‫ה ׳ אל נח ואל משוחלח ל ח מ ר ‪ .‬דברו וקראו אל כל בני ה א ר ס לאמר כ ה א מ ר ה ׳‬
‫שובו מ ל ר כ י כ ס הרעים ועזבו את מעשיכם ונחם ה ׳ על ה ר ע ה אשר ל ב ר לעשות‬
‫לכם בארן ולא תהיה כ׳ כ ה אמר ה ׳ הנני טתן לכם מועל עשרים ומאת שנה א ס‬
‫שוב תשובו אלי ועזבתם את דרכיכם הרעים ושכתי ג ס אני מ ה ר ע ה אשר לכרתי‬
‫עליכם ולא ח ק י ס א מ ר ה ׳ ‪ .‬וידברו נ ח ומפותלח את כל לנרי ה ׳ אל בגי ה א ל ם‬
‫יום יום השכס ו ל נ ר בכל הימי׳ ה ה ם ‪ .‬ולא שמעו בני ה א ד ם אליהם ולא הטו את‬
‫אזנס ללבריה׳ ויקשו א ת ע ר פ ם ‪ .‬וישם ה׳ מועל להם' כ ׳ ומאת שנה לאמר א ם‬
‫שוב ישובו ונחם ה׳ על ה ר ע ה לבלתי השחית א ת ה א ר ן ‪ .‬ונח בן לסך חלל לקמת‬
‫אשה להוליר בניס כי אמר אך הנה ה ׳ משמית א ס בני ה א ל ם מעל ה א ר ז למה לי‬
‫בנים ונח איש צדיק חמים היה בדורומיו ו י נ מ ר בו ה ׳ למיוה מזרעו ז ר ע על פ ר‬
‫כל ה א ר ץ ‪ .‬ויאמר ה׳ צנח ק מ לך אשה והולל בניס כי אומך ראיחי צדיק לפני בדור‬
‫ה ז ה ‪. .‬ואתה ובניך אמך חחי׳ בקרב הארן וילך נ ח ויקמ אשה וינמר א ח נעמה‬
‫נ ת חנוך והיא בת חמש מאוח ושמונים ש נ ה ‪:‬‬
‫אמר‬
‫ספר‬
‫נח‬
‫‪11‬‬
‫הי^ןר‬
‫א מ ר הצעיר זה הוא היפך לנרי רז״ל שאמרו שנעמה אמות מובל קץ כ ת למך‬
‫נשא נ ח ו מ ז ה נראה שהיא נ ח חניך ואולי ה ס זיל ה י ה להש נ ק נ ל ה כי‬
‫אשתו של נח נעמה שמה ו ה ס לא מצאו בכתיכ שם נ ע מ ה כי א ס א מ ו ת תובל קץ‬
‫כ ת למך וחשט שזו הימה אבל לא ראו וז ה ס פ ר שהוא אומר נפירוש שנעמה‬
‫אחרת היתה והיא בת חנוך ו ל ו י ק ‪:‬‬
‫ו נ ח נ! תשעים ושמנה ישנה וארבע מאות שנה בקחתו את נעמה לאשה‪ .‬ומהר‬
‫שמי יפת לאמר יפת אלהיס לי בארן ותהר‬
‫נעמה ותלל בן ויקרא א ת‬
‫עול ותלל בן ויקרא א ת שמו שס לאמר שמני אלהיס שארית לחיות ב ק ר ב ה א ר ן ‪.‬‬
‫ונח בן ה ׳ מאות ושתים שנה בללת נ ע מ ה את שם וינללו ה נ ע ר י ם וילכו נ ל ר כ י‬
‫ה' ככל אשר למלם משומלח ונח א נ י ה ם ‪ .‬ולמך אני נ ח מ ת בימים ה ה ם כי‬
‫לא הלך נלרכי אביו בכל לבבו וימת בשנת חמש ותשעים וחמש מ א ו ת שנה לחיי‬
‫נח ‪ .‬ויהי כל ימי למך שנע ושבעים שנה ושנע מאות שנה וימת ‪ .‬ו נ ס כל בני‬
‫ה א ל ס אשר ילעו את ה׳ מתו כלם בשנה ההיא ע ר ס הביא ה ׳ את ה ר ע ה על בני‬
‫ה א ד ם כי מפן ה׳ להמיתש לבלתי ראות א ת אחיו ואת קרובו ברעה אשר ל ב ר‬
‫ה' לעשות ‪ .‬בעת ההיא חמר ה ׳ אל נח ואל משוחלח ל א מ ר ‪ .‬עמלו וקראו באזני‬
‫כל בנ• נ א ד ס א ת כל הלבריס אשר לברתי אליכם|בימיס ה ה ם אולי ישיבו בני ה א ל ם‬
‫ממעשיהם הרעים ונחמתי על ה ר ע ה ולא אביאנה ‪ .‬ויעמלו נח ומשוסלח ויקראו‬
‫באזני כל בני ה א ל ם א ת כל אשר לבר א ל י ה ם ‪ .‬ולא שמעו בני ה א ל ס ולא העו‬
‫א ת אזנס אל כל ה ל ב ר י ס האלה ‪ .‬ויהי אחר כן ויאמר ה׳ אל נח ק ן כל בשר‬
‫בא לפני מפני ר ו ע מעלליהם ‪ .‬והנני משחיתם את ה א ר ן ‪ .‬ואתה ק ח לך עצי‬
‫גופר והלכת אל מ ק ו ם פלוני אלמוני ועשית לך תיבה גלולה ו ה ע מ ל ת אותה במקו׳‬
‫ה ה ו א ‪ .‬וזה אשר תעשה אותה שלש מאות אמה ארכה וחמשיס אמה ר ח ב ה‬
‫ושלשים אמה ק ו מ ת ה ‪ .‬ועשית לך פ ח ח פתוח נצרה ואל א מ ה ת כ ל נ ה מלמעלה‬
‫ו כ פ ר ת א ו ת ה מבית ומבחין בכופר ‪ .‬ואני הנני מבי׳ מבול מיס על הארן ישתתי כל‬
‫בשר מתחת השמים כל אשי בארן י ג ו ע ‪ .‬ובאת אתה וניתך ואשפת מכל מי שנים‬
‫שנים זכר ונקבה והבאת אותם אל ה ת נ ה לח־וח מסש זרע על ה א נ ן ‪ .‬ו‪..‬ש מכל‬
‫הרת‬
‫מאכל אשר יאכל לכל החיה אסוף אליך אל התבה והיה לך ולהם לאכלה ‪.‬‬
‫לבניך שלש נערות" מבנית ה א ד ם והיו לכניך לנשים‪ .‬ויקס נח רעש את ה ת נ ה‬
‫ב מ ק י ס אשר ציהו ה ׳ ‪1‬יעש נח ככל אשר צוה א ו ת ו ‪ .‬בשנת ה ׳ מאות‪ .‬וחמש‬
‫ותשעים שנה החל נ ח לעשות את ה ת נ ה ובשנת שש מ א ו ת שנה כלה את ה ח ב ה‬
‫בכל ל נ ר י ה ובכל משפשיה‪ .‬ויעש את ה ח ב ה חמש שנים כאשר צוהו ה ׳ ‪ .‬אז לקח‬
‫נח א ת שלש בנות אליקום בן משותלח לבניו לנשים כאשל צוה ה׳ את נח ויה׳‬
‫נ ע ת ההיא וימת משיחלח בן חנוך בן תשע וששים ותשע מאות שנה ב מ ו ת ו ‪ .‬ב ע ת‬
‫ההיא אתלי מות משוחלח א מ ר ה׳ אל נח נ א אתת וכל ביתך אל ה ת כ ה ‪ .‬הנני‬
‫מ א ף אליך א ת כל בהמות הארן וחית השרה ועוף השמים ובאו כלס וסבבו א ת‬
‫ה ת נ ה ‪ .‬ותצא אתה וישבח ־ לך ח ח ת פ ת ח ה ת נ ה וכל החיות וכל ה נ ה מ ו ת והעוף‬
‫יאספו כלס יעמלו נגלך והיה <ל אשר יבא מ ה ם ו ר נ ן לפניך אותו ת ק ח ונתת נ י ר‬
‫בניך והביאו אל ה ת נ ה וכל אשר יעמלו נבלך תעזוב ויעש ה ' א ת ה ל ב ר הזה‬
‫ממחר׳ ויבואו נ ה מ ו ת וח־ות ועופות ה ר נ ה מאל ו ס נ נ ו כלס את ה ח ב ה ‪ .‬ונח יצא‬
‫וישב מ ח ת פ ת ח ה ת נ ה ויהי כל הרונצ׳׳ לפניו מכל הנשר ה נ י א אל ה ת נ ה וכל‬
‫העומדים נגלו ע ז נ נ א ר ן ‪ .‬ו ת נ א לניאה אמת ושני גוריה ע מ ה ז כ ר ו נ ק נ ה ‪.‬‬
‫ו י ט א ו וירבצו נ נ ל נמ שלשתם‪ .‬ויקומו שני בני הלניאה עליה ויכו אומה וינרימוה‬
‫ממר\מ׳ ותלך לה משש וישובו ה ס על מקומם וירבצו לארץ לפני נ ח ‪ .‬והלביאה‬
‫ברחה‬
‫‪12‬‬
‫ספר‬
‫נח‬
‫הישר‬
‫ברחה לה ותעמור כמקום ה א ר י י ת ‪ .‬יירא נח את המעשה הזה ייחמה מאל ר ק ם‬
‫ויקח את ב' גורי הלביאה !יביאם אל ה ת נ ה ‪ .‬ונח הביא אל ה ת נ ה מכל החי‬
‫אשר בארן ולא נשאר ל נ ר אשר לא הביא נח עמו אל ה ח ב ה • שנים שנים באו‬
‫אל נח אל ה ת נ ה ומן ה ב ה מ ה המהורה ומן העוף ה ס ה ו ר הביא שגעה כאשר‬
‫צוה אותו אצהיס ‪ .‬וכל ה נ ה מ ו ת יכל החיית והעוף עורם נ מ ק י ם ההוא כלס ‪.‬‬
‫וסבבו כלס את ה ת ג ה מסה ומסה והגשם עולנו לא היה כ ע ת ההיא ע ל ז׳ ימים‬
‫וה׳ הרעים ט ו ס ההוא את כל ה א ר ן ותחשך ה;;מש וייגשו מוסלי תבל ותגעש כל‬
‫הארץ ויברקו ברקים וירעמו רעמים ויגברו כל מעינות בכל הארן אשר לא נורע‬
‫ליושנ־ס כמוהו ויעש ה׳ את ה ל ב ר הנורא הזה למען הבהיל א ת בני ה א ר ס לבוב‬
‫אל ה ׳ לבלתי היות ר ע ה בארן ובכל זאת לא שבו בני ה א ל ם מ ל ר כ ס ה ר ע ה‬
‫ויוסיסו על הרון אף ה׳ בעת ההיא ולא שמו איש לבו לכל ז א ת ‪ .‬ויהי לשבעת‬
‫הימים בשנת שש מאוח שנה לחיי נח ומי המבול'היו על ה א ק ‪ .‬ויבקעו כל מעיינות‬
‫ת ה ו ם ויסתמו ארובות השמים ויהי הנשי על האדן ארבעים יום וארבעים לילה‬
‫ויבא נמ וביתו וכל המי אשר אמו אל ה מ נ ה מפני מי המבול ויסגור ה ׳ ב ע ר ו ‪.‬‬
‫ויקוצו כל בני ה א ל ם הנשארים בארן מפני הנשם כי המים גברו על הארץ מ א ל‬
‫והבהמות והחיות עולם עומלי׳ סביבות ה ת נ ה ויתקבצו כל בני ה א ל ם יחל כשבע‬
‫מאות אלף איש יאשה ויבואו כלס אל נח אל ה ת נ ה ויקראו כלם אל נח לאמר פ ת ח‬
‫לט ונבוא אתך אל ה ת נ ה ולמה נמית א נ מ נ ו ‪ .‬ויען נח אותם לאמר בקול גלול‬
‫מן ה ת נ ה ויאמר אליהם הלא אתם מ ר ל ת ס כלכ׳ ב ה ס ותאמרו לא הוא וינא ה ׳‬
‫עליכם א ח ה ר ע ה הזאח להכחיל ולהשמיד אתכם מעל פני ה א ל מ ה הלא זה ס ל נ ר‬
‫אשר לכרת׳ אליכ׳ ז ־ עשרים !מאה כ נ ה היום הזה ולא שמעח׳ גקיל ה׳ ו ע ח ה‬
‫תחפצו למיומ ב א ר ן ‪ .‬ויאמרו כלם אל נח הננו שגנו כלנו ע ל ה׳ אך פ ת ח לנו‬
‫ונחיה ולא נמות ‪ .‬ויען נמ אותם לאמר הנה אך ע ת ה בראותכם א ת צרמ נסשיכס‬
‫תשובו אל ה׳ ולמה לא שנתם זה עשריס ומאת שנה אשר שם אותם לכס ה' למועד‬
‫ותבואו ותדברו אלי את הדבר הזה מרעת נפשכם ג ס ה׳ לא ישמע אליכם ולא יאזין‬
‫לכם ט ו ס הזה )לא מצלימי בדבריכש ה י ו ם ‪ .‬ייגשו כל בני ה א ד ם לשבור את ה ת נ ה‬
‫לבא במוכה מפני הגשם כי לא יכלו לסבול אח הגשם ע ל י ה ם ‪ .‬וישלח ה׳ כל חיות‬
‫ובהמות אשר עומדים סביבות ה ח ב ה ‪ .‬ויגברו עליהם החיות ויכום ויבריחום מעל‬
‫ה מ ב ה ‪ .‬וימיסו מ ה ם המיות רבים ויברימו׳ מן המקים ההוא !ילכו איש ללרכו‬
‫ויפוצו על פני כל ה א ר ץ ‪ .‬והגשם עולנו יורל על הארץ וירד ארבעים יום וארבעים‬
‫לילה ויגברו ה מ י ס מאול מאול על ה א ר ן ‪ .‬וימחו כל בשר אשר ב א י ן במי׳ מארם‬
‫ע ל בהמה !על חיה ועל רמש ועד עוף השמים וישאר אך נח ואשר אתו ב ת נ ה ‪.‬‬
‫ויגביו המיס וירכי מאד על הארן יישאו את ה ת נ ה ו ת ר ם מעל ה א ר ן ‪ .‬ותלך‬
‫ה ת נ ה מל פני המיס י ת ה פ ך על פני המי׳ הלוך יהפוך ה נ ה והגה ייתהפך כל‬
‫החי אשר בה כ ה פ ו ך א ת הנזיל בשיר ויהי צמר גלול בכל היקי׳ אשר בתבה יהתב׳‬
‫חשב׳ ל ה ש ב ר ‪ .‬ויתנהל כל המי אשר נ ת נ ה וינהמו האריות יעמו השירי׳ ייצמקי‬
‫ה ז א ב ׳ ׳ ‪ .‬וכל היקי׳ אשר בחבה מלבר וצועק בלשונו יהלך קול׳ ל מ ר ח ו ק ‪ .‬י ג ס‬
‫נח ובניו צועקי׳ ו ב י ט ׳ בצרח׳ וייראו יראה גלולה מאיל ויגיעו ע ל שערי מוח‬
‫ויתפלל נח אל ה׳ ויצעק על הרכר הזה אל ה׳ ויאמר אנא ה ׳ הושיעה לנו כי אין‬
‫כח בנו לסבול אח הרעת הזאת אשר םגכתנו ט אפפוני משגרי מים ינחל׳ נליעצ‬
‫יבעתוני קלמו אותנו מוקשי מות עננו ה ׳ עננו ה א ר פניך אלינו וחנט ס ל ט והצילנו‪.‬‬
‫וישמע ה׳ בקול נ ח ויזכרהו ה ׳ ‪:‬‬
‫א י ה נ ז ה יובן מה שאמר הכתוב ויזכור אלהי׳ את נ ח ואת כל אשר אתו ב מ נ ה‬
‫אחר היותם שם ט נראה כי מ ק ו מ ה ה ו א ק ו ד ם הכנשס שם כמו שהוא נ כ ל‬
‫מקוש‬
‫ספי‬
‫נח‬
‫הי‪87‬ר‬
‫‪13‬‬
‫מקום ועול מאי לסמיך לי׳ ו י פ נ ר אלהי׳ רוח וישנו הטיס כי נראה לקאי אמאי‬
‫לקאמר ויזכור אצה׳׳ ט ׳ אלא שהוא כלכלי ה ס פ ר הזה נ ע ט ר צרתם שהי׳ להם שם ולו״ק‪:‬‬
‫ו י ע ט ר רוח על האר! וישוכו המיס וחנח ה ת נ ה ‪ .‬ויסכרו מפינות ת ה ו ם וארונות‬
‫השמים ויכלא הגשם מן ה ש מ י ׳ ‪ .‬והמי׳ היו הלוך ומשור נימי׳ ה ה ם וחנח ה ת כ ה‬
‫נ ה ר י אררט ‪ .‬ויפתח נ ח את חלון ה ת נ ה נ ע ת ההיא ויקרא נ ח עול אל י״י כ ע ת‬
‫ההיא ויאמר אנא י״י היוחל ה א ק והשמי׳ וכל אשר נ ה ם ‪ .‬הוציא ממםנר נפשינו‬
‫וממאסרי אשר שמתני נ ו כי יגעתי נאנחתי מאל ‪ .‬וישמע י״י כקול נ ח ויאמר אליו‬
‫נמלאוהך שנה ממימה אן מצא ‪ .‬ויהי לתקופת השנה ע ל מלאת לנח שנה תמימה‬
‫לשכמו נ מ נ ה מ ר ט המי׳ מעל הארן ויסר נ ח א ת מכסה ה מ נ ה ‪ .‬נ ע ת ההיא‬
‫נ ש נ ע ה ועשלי׳ יום לחלש השני ינשה האר! אך לא יצאו נ ח ו נ ט ו וכל אשר אמו מן‬
‫ה ת נ ה ע ל אשר ל נ ר אליהם י ״ י ‪:‬‬
‫א י ה נ ז ה מובן ע ו ל כמקומו למה לא יצא נ ח עוד מן ה ח נ ה כשראה כ י ח ל נ ו ה מ י ס‬
‫וכוי ולמה יצטרך לשכת שם כי מצית השם על‪-‬ו ע ל מלאת לו שנה חמימה ו ל ו י ק ‪:‬‬
‫ויהי ביום לבר יי אליהם לצאת יצאו כלס מן ה ת נ ה ‪ .‬וילכו וישונו איש לדרכו‬
‫ואיש ל מ ק ו מ ו ‪ .‬ונח ובניו ישנו בארן אשר ל ב ר י״י אליה׳ ויעבלו את ייי כל‬
‫ימיה׳ וי׳׳י בירך א ת נ ח ואת בניו בצאתס מן ה ת נ ה ‪ .‬ויאמר אליה׳ י״י פרו ורבו‬
‫ומלאו א ת כל ה א ר ץ ‪ .‬ועצמו ושרט ככל הארץ ורבי ב ה ‪ .‬ואלה שמות בני נח יפת‬
‫ח ס ו ש ם ‪ .‬ויוללו ל ה ם בני׳ א ח ר המבול ‪ .‬כי לקחו ל ה ם נשים לפני המבול‪ .‬אלה‬
‫ב ר יפת גומר ומגיב ומדי ויין ומובל ומשך ותירש בני׳ שבעה ויהי בני גומר אשכנז‬
‫וריפח יתוגרמה ‪ .‬ובני מ מ ג אליחלף ו ל ו ב כ ‪ .‬ובני מלי אחוז וזילא וחוכי ולוט‪ .‬יכני‬
‫יון אלישה ותרשיש כתיס ו ד ו ד נ י ם ‪ .‬ובג׳ תובל אליפי וכשד ו ת א ר י ‪ .‬ובני משך לדין‬
‫וזרז! ושיבשני‪ .‬ובני הילס בניב וגילא וביזון וליתר!) וגיצק אלה ה ס בני יפת‬
‫למשפחות׳ ויהי פקודיה׳ נימיש ההש כ א ר ב ע מאית וששי׳ א י ש ‪ .‬ואצה בני מ ס כוש‬
‫ומצרי׳ פ ו ט וכנען גנים א ר ב ע ה ויהי בני כוש ס ב א וחוילה וסבתא ורעמה ושנחכא‬
‫ובני ר ע מ ה שנא ו ל ל ן ‪ .‬ובני מצרי׳ לוד יענה י ל ה נ ונפתומ ופתרוס וכשליח וכפחור‪.‬‬
‫ובני פוט גבל ו ל ק ובנה ו ע ד ן ‪ .‬ובני כנען צידון וחת ואמורי וגרגשי וחיי וערקי‬
‫וסיני וארולי וצמרי וממתי אלה נ נ י מ ס למשפחות׳ ופקידיה׳ נימי׳ ה ה ם כשבע‬
‫מאות ושלשי׳ איש ‪ .‬ואלה נ נ י שס עילם ואשור יארפכשד ולוע ו א ר ס נ נ י ס ממשה‬
‫ויהיו בני עילם שיפן ממול מ ר מ ו ן ‪ .‬וגני אשור מיריס י מ ו ק י ל ‪ .‬ובני ארפכשל‬
‫פ ל ח וענר ו א ש ט ל ‪ .‬וגני לול התיר ג ז י ו ן ‪ .‬וגני א ר ס עוץ ימול יגתר ו מ ש ‪ .‬אלה‬
‫ה ס גני ח ם למשפחות׳ ו מ ס פ ר ם כימי׳ ה ה ם כשלש מאות איש ‪ .‬אצה תוללוס שם שם‬
‫הו ליל א ת ארסכשל וארפכשל הוליל א ס שלח ושלח היציר א ת ע ג ר וצעגר יילל שני‬
‫בני׳ שס האמל פלג כי בימיו נפלגו בני האר׳ וגאמרית ימיו נפלגה הארץ ואת שם‬
‫השני ק ר א יקטן לאמר המעמו והקטינו מיי נ נ י ה א ל ם נ י מ י ו ‪ .‬אלה בני יקטן‬
‫אלמילד ושלף וחצרמות וירח והדור' ואוזל ודקלם יעובל יאנימאל ושבא ואופיר‬
‫יחיילה ויוככ כל אלה בני יקטן ופלג אחיו הוליד א ת ר ע י ירעו הוליד א ס שריג‬
‫י‬
‫ושרוב הוליד א ת נ מ ו ר ונחור הוליד את מ ר ח ויהי ת ר ח בן שלשי׳ ישמנה שנה‬
‫ויולד א ת הרן ואת נ מ ו ר ‪ .‬ושש בן ח ם נ ן נ ח לקח אשה בימי׳ ה ה ם לעת זקנתו‬
‫ותלד ‪ p‬ויקרא שמו נמרוד לאמר ב ע ת ההיא החלו בני האד׳ למרוד!לפשוע באלה"‬
‫ע ו ל ‪ .‬ויגלל הילל ואביו א ה ט מ א ד כי בן זקוני׳ הוא ל ו ‪ .‬ויה! לו כוש א ח כתנות‬
‫ע ו ר אשר עשה אלהי' לאל׳ ולאשתו בצאחס מן ה ג ן ‪! .‬יהי אחרי מוח א ל ם יאשתו‬
‫ויתט א ת הכתונת לחנוך נ ן ירל ובהלקח חניך אל א ל ט ׳ ויתנה אל מש!תלח בנו‪.‬‬
‫‪p‬‬
‫ו ב ש ת משיתלמ לקח אותה צח ויביאה אתי אל ה ת נ ה ויהיו אתו ע ל צאת׳ מן ה ת נ ה ‪.‬‬
‫ויהי נצאת׳ ויגנוב מ ס א ת הכמונת ה ה ו א מן נ ח אביו ר ק ח ה ויסתיר׳ מאחיו‬
‫ינללת‬
‫*‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫‪1‬‬
‫ספר‬
‫נח‬
‫הישר‬
‫ובלדת ח ס את כוש בכורו נתן לו את הכתונת ב ס ת ר ויהי עש ט ש ימי׳ רבים‬
‫ויסתיר׳ נ ס כוש מאת בניו ואחיו ויהי כאשר ילד כוש את נמרוז ויחן לו את הבנלי׳‬
‫ה ז ס נ א ה נ ת ו אותו ויגדל נמרוד ויהי בן עשרי׳ שנה וילבש את הבנלי׳ ה ה ם ויתחזק‬
‫נמרוד כאשר לבש את הבנלי׳ ויתן לו אלה׳׳ כח ו נ ט ר ה ויה• גבול ציד בארן הוא‬
‫היה נ ט ר ציז ב ש ל ה ‪ .‬ויהי צל את החיות וינן מזבחות ויקרכ עליהן את החיות‬
‫לשני ה ׳ ‪ .‬ויתחזק נמרוד מאחיו וילח׳ מלחמות אחיו מכל אויביה׳ מ ס ב י ב ‪ .‬ויתן‬
‫י״י את כל אויבי אחיו ב י ד ו ‪ .‬ויצליחו ה׳ ב פ ע ם וכפע׳ בכל מלחמותיו וימלוך נ א ר ן ‪.‬‬
‫ע״כ היה למשל כימי׳ ה ה ם כאשר יריק איש א ח חניכיו להלח׳‪ .‬ויאמר עליו כנמרוד‬
‫אשר היה נ ט ר ציל בארן והצליח במלחמוחיו אשר גברו מאחיו ויציל׳ מכף אויביה׳‪.‬‬
‫כן יחזקני ויצילנו ייי היום ה ז ה ‪ .‬ויהי בהיות נ מ י ו ד בן ארבעי׳ שנה ובעח ההיא‬
‫היחה מלחמה בין אחיו ובין בני י»ת ‪ .‬ויהיו תחת יל אויביה׳‪ .‬ויתחזק נמרוד ב ע ח‬
‫ההיא וילך ר ק ק אח כל בני כוש ו כ ל משפחותיה׳ כארבעה מאות וששים איש ‪.‬‬
‫וישכור נ ס את כל אוהביו וכל יודעיו כשמיני׳ איש ‪ .‬ויתן שכרם וילך ע מ ה ׳ למלהמה‪.‬‬
‫ויהי בדרך ויחזק נמרוד את לב כל העש אשר הלכו א ת ו ‪ .‬ויאמר אליה׳ אל תיראו‬
‫ואל תערצו‪ .‬נ י נתין ינתנו כל אויבינו ב י ד י נ ו ‪ .‬ועשית׳ להם כסוב בעיניכ׳‪ .‬וילכו‬
‫כל האנשי׳ האלה כחמש מאוח וארבעי׳ איש וילחמו על אויביה׳ וישחיתוס ויכניע׳‬
‫מ ח ת ילס וישס נמרוד עליה׳ נציבים במקומות׳ ר ק ח מבניה׳ לערנון ויהיו כלס‬
‫עבדי׳ לנמרול ולאחיו ויפנו וישובו נ מ ח ל וכל ה ע ם אשר אתו ל מ ר ץ מ ו ת ׳ ‪ .‬ויהי‬
‫כאשר שב נמרוד מהמלחמה בשמחה כאשר נצח את כל אויביי‪ .‬ויועלו כלס יחד כל‬
‫אחיו וכל יודעיו לפניו וימליכוהו עליהם וישימו את כתר מלכות בראשו‪ .‬וישם‬
‫שרים ושוסעי׳ ומנהיגי׳ על ע נ ד ו ועל כל עמו כמכפנז המלכי' וישם שר צכאו את‬
‫ת ר ח נן נחור ויגדלהו וינשאהו מעל כל השרים אשר ל ו ‪ .‬ויהי כאשר מלך ככל‬
‫אוח נפשו וכאשר נצח א ס כל אויביו מסביב ויתיען ע ם כל יועציו לבנות לו עיר‬
‫לבית מלכותו ויעשו כ ן ‪ .‬וימצאו ב ק ע ה גלולה מנגד למזרח השמש ויגנו לו שם עיר‬
‫גדולה ורחבה מ א ד ‪ .‬ויקרא נמרור את שם העיר אשר בנה שנער כי נ ע ר ה׳ את‬
‫אייכיו מפניו ו י ל כ ד ס ‪ .‬וישב נמרוד בשנער וימלך ל נ מ ח וילח׳ ע ם כל אויביו ויכניע׳‬
‫ויצליח בכל מלחמותיו וחגלל מלכוחו מ א ד ‪ ,‬וכל הנויס וכל הלשונות שמעו את‬
‫שמעו ויתקבצו כלם יחל אליו וישתחו לו ארצה ויביאו לו מנחות ויהי לאלון ולמלך‬
‫עליה׳ וישט כלס אתו בעיר שנער ‪ .‬וימלוך נמרוד בארן על •כל בני נח ויהיו' כלס‬
‫ח ח ת ילו וחחח ע צ ת ו ‪ .‬וחהי כל ה א י ן שפה אחת ולבריס אחלי׳ ‪ .‬ולא הלך נמריד‬
‫נ ל ר כ י יי דרשיע מכל ה א י ׳ אשר היה לפניו מימי המבול עד ה י מ י ׳ ‪ ,‬ה ה ם ‪ .‬רעש‬
‫אלה׳ ע ן ואנן וישחתו להם וימרול כי״י ויצמל את כל עכריו וכל אנשי האר! את‬
‫כל דרכיו הרעי׳ ו ג ס מרדון בנו הרשיע מאל מאביו והיה כל אשר ישמע את מעשה‬
‫מרלון בן נמרוד יענה מליו מרשעים יצא רשע על ק היה למשל בכל האר! לאמר‬
‫מרשעי' יצא רשע ויהי למשל בדברי כל ה א ד ם מהיום ההוא והלאה עד היו׳ ה ז ה ‪.‬‬
‫ותרח בן נחור שר צבא נמרול היה גלול מאל בימי׳ ה ה ם בעיני המלך ובעיני כל‬
‫עגליו ויאהבהו המלך והשרי׳ וינשאהו ר ק ח תרח אשה ושמה אמתלא בח כרנבו‬
‫ותהר אשת הרח ותלד נן נימים ה ה ם ‪ .‬נ ן שנעי׳ שנה היה מרמ נללמ א ו מ ו ‪.‬‬
‫ויקרא ת ר ח א ת שם כנו הנולד לו א כ ר ס ל א מ ר ־ כ י הרימו המלך נימי׳ ה ה ם ויגשאהו‬
‫מעל כל השרים אשר אתו ‪ :‬י‬
‫פ ר ש ה ויהי גלילה ההוא עת הולדת את אברהם ויבאו כל מנדי מרח וכל חכמי‬
‫נמרוד וכל חרמומיו ויאכלו וישחו בבית ת ר ח וישמחי עמי גלילה ה ה ו א ‪.‬‬
‫והיה בצאת כל החכמים ־והחרמימיס מכית ת ר ח דשאו א ח עיניה׳ השמימס בלילס‬
‫ההוא אל הכוכב׳׳ וראו והנם פ כ כ אמד גדוצ מאד בא ממזרח שמש ר ר ן נשמיס‬
‫*‬
‫יינלע‬
‫סיור‬
‫נךן‬
‫‪15‬‬
‫הי&ר‬
‫רבלע א ל נ מ כ ו נ נ י ם מ א ר נ ע רוחות ה ש מ י ׳ ‪ .‬ויתמהו כל חכמי המלך וכל ה ח מ ז ו מ י ׳ י‬
‫מהמראה ההוא ויכינו החכמ•׳ אח ה ר ב י ההוא וירעו אודיחיו‪ .‬ויאמרו איש אל‬
‫י פ ה ו אץ זה כי א ס הילד אשר יולד בלילה הזה לתרח אשר יגדל וישרה ו י ר נ ה‬
‫מאד ויירש א ת כל הארן הוא ובנו ע ד עולם ויהרוג הוא וזרעו מלכי׳ גדולי׳ ויירשו‬
‫א ת ארצס ‪ .‬וילט וינאי כל ה ח כ מ י ׳ וכל החרפימי׳נלילה ההיא איש לביתו‪ .‬ויהי‬
‫בבקר וישכימו כלס יחד כל החכמ׳׳ וכל החרטומי׳ ויועדו בכית מ ו ע ל ם וידברו‬
‫ויאמרו איש אל רעהו ה נ ה המראה אשר ראינו אמש נטלם מהמלך לא נורע אליו ‪.‬‬
‫״ והיה א ם יולע ה ד ב ר למלך נאמריח הימי׳ ואמר אלינו למה העלמת׳ את ה ר ב י‬
‫ממני ומחנו כ ל נ ו ‪ .‬ועתה לכו ונגירה למלך את המראה אשר ראינו ואת סהרון הלברי׳‬
‫ונקינו אנחנו ‪ .‬ויעשו כן וילכו כלס ויבאו אל המלך וישתחוו לו ארצה ויאמרו יחי‬
‫המלך ימי המלך ‪ .‬אנחנו שמענו אשר נולד בן לתרח בן נ ח ו י שר צבאך ונבוא‬
‫אמש בלילה אל ביחו ונאכל לחם ונשתה ונשמח עמו‪,‬בלילה ההוא ‪ .‬ויהי כאשר‬
‫\ יצאו עבדיך מבית ת ר מ ללכת לבתינו ללון איש בניחו ומלונו ונשא עינינו הכמימה‬
‫י‪ ,‬ונראה והגה כיכב אחל גלול מאד נ א ממזרח השמש וירן הכוכב ההוא במרוצה‬
‫‪ :‬גלולה וינלע ארבעה כוכבים נדוליס מארבע רוחות השמי׳ ויתמהו ע נ ל י ך על ה מ ר א ׳‬
‫! ההוא אשר ראינו ויתנהלו מ א ד ‪ .‬ונשפוט את המראה ו נ ל ע נהכתתינו א ס החרון‬
‫־ המראה ההוא על נכונה כי על הילד היולד לתרח היה ה ד נ ר ההוא אשר יגדל‬
‫•! ו י ר נ ה מאד ועצם והמית א ת כל מלכי הארן ויירש את כל ארצם הוא וכניו וזרעו‬
‫עד עולם ‪ .‬ו ע ת ה אדוננו המלך ה נ ה הולענוך את אשר ראינו על הילל הזה על‬
‫נכונה ‪ ,‬א ס על המלך ס ו ב לתת לאביו מחיר נילד ההוא ו נ ה ר ג ה ו ‪ .‬פ ר ס אשר‬
‫י נ ד ל ד ר נ ה נ א ר ן ותרבה ר ע ה ו עלינו בארן ואבדנו כלנו אנחנו ובנינו וזרענו ברעתו‪.‬‬
‫וישמע המלך את לבריהם ויימנו בעיניו וישלח ויקרא אמ מ ר ח ויבא ה ר ח אל‬
‫ה מ ל ך ‪ .‬ויאמר המלך אל ח ר ח הגד הונד לי אשר נולל לך בן אמש וכזאת נראה‬
‫בשמי׳ ב ה ו צ ל ו ‪ .‬ועתה מ נ ה לי א ס הילל ההוא ונהרגהו מ ר ס תצמיח עלינו ר מ ס ו‬
‫ואחן לך מחירו מלא ניתך כסף וזהב וימן הרח את המלך ויאמר אליו שמעתי אלוני‬
‫־־ המלך אח דברך כל אשר י מ נ ו ן אדוני המלך יעשה לעבדו אולם אלוני הפלך אגיל‬
‫‪ £‬אליך את אשר ק ר ה ל׳ אמש ע ד אשר אראה אח מצת המלך אל ע נ ד ו ואחר אשיב‬
‫‪ .‬את המלך על דבריו ויאמר המלך ד ב ר ‪ .‬ויאמר ח ר ח אל המלך כי אפיון בן מורד‬
‫״ בא אליי אמש אל בימי בלילה לאמר ‪ .‬ח נ ה לי את ה ס ו ס הגדול הטוב אשר נהן‬
‫לך המלך ואמן לך ממירי כסף וזהב ומלא בימך מנן ו מ ס פ ו ׳ ‪ .‬ואומר אליו ע ד‬
‫י אשר אשאל את אדוני המלך על ד נ ר ך ו ה נ ה ה ד ב ר א פ ר ידבר אלי המלך אותו‬
‫אעשה ‪ .‬ועמה אדוני המלך הנה גליתי את אזנך על הדבר הזה והיה העצם‬
‫‪ .‬אשר ייען אלוני המלך א ת ע נ ל ו אותו א ע ש ה ‪ .‬וישמע המלך אח ל נ ר י ח ר ח וימר‬
‫‪£‬סו רחשנהו ל כ נ י ל ‪ .‬וימן המלך א ת ת ר ח ויאמר אליו הכסיל ו נ ע ר א ת ה או ח ס ר‬
‫מנינה כ־ ממשה א ת ה ל נ ר ה ז ה ט תת! את סוסך המוכ נ כ ס ף או נ ז ה נ ואף א ס‬
‫ה נ ן ו נ מ ס פ ו א \ ה ח ש ר כסף וזהב א ת ה ע ל אשר אין לך תכן ומספוא למאכל ס ו נ י ן‬
‫ט מעשה א ס ה ל נ ר הזה ומה לך בכסף וזהב ואף נ מ נ ן ומספוא כ׳ חסן ס ו ס ך‬
‫‪:‬המוב אשר נחתי לך אשר אין מוס כמוהו בכל ה א ר ן ‪ .‬ויכל המלך• לדבר וימן חרש‬
‫את המלך לאמר כ ל נ ר הזה ל נ ר אלור המלך אל ע נ ד ו נ י באדוני המלך מ ה ה ד נ ר‬
‫הזה אשר ד ב ר ת אלי לאמר הנה בנך ונמישהו ואסן לך מחירו כסף וזהב מ ה אעשה‬
‫נ כ ס ף וזהב אחרי מות בני כי מי יירשני אחרי ו ה י ׳ במותי ושנ ה כ ק ף ו ה ז ה ב ההוא־‬
‫אל אלוני המלך אשר נ ת נ ו ‪ .‬ויהי כשמוע המלך א ת דברי ת ר ח ואת המשל אשר‬
‫‪ :‬נ י א פל המלך ו י ח ר למלך מאד ויקצוף על ה ל נ ר הזה וחמתו נ ע ר ה נ ו ‪ .‬וירא‬
‫ת י מ » מ ר ה אף המלך עליו ויען ויאמר אל המלך כל אשר לי ביד המלך‪ ..‬אשל‬
‫׳ממי!‬
‫‪16‬‬
‫ספי‬
‫נח‬
‫הי׳טד‬
‫יחפוץ אווני&מלך לעשוה לעכלו יעשה ואף בני הנה ס א ביר המלך בלא ממיל הוא‬
‫ושני אחיו הנדולי׳ ממנו‪ .‬ויאמר אל מרמ לא כי קנה אקנה את בנך הקטן במחיל‪.‬‬
‫ויען מרמ את המלך לאמי בי אדוני המלך ייבר נא עבדך לבר לפניו וישמע המלך‬
‫את לבר עבדו‪ .‬ויאמר מרמ ימן לי אדוני המלך זמן שלשה ימים על דברי‬
‫אל אשתי ואל ביתי את דברי אלוני המלך יאפצר בם על הלבל ה ז ה ‪ .‬וישמע‬
‫המלך אל מרח וימש כן ויסן לו זמן שלשה ימים ויצא תרמ מאת פני המלך‬
‫וילך ויביא אל ביתו וירבר אליהם אח כל דברי המלך וייראו האנשים מאד‪.‬‬
‫ויהי ביום השלישי וישלח המלך אל הרח לאמר שלח לי את בנך במחיר‬
‫כאשר דברתי לך‪ .‬והיה אס לא תעשה את הדבר הזה ושלחתי והמתי‬
‫גס את כל אשל בביתך ולא ישאירו לך עד משתין בקיר‪ .‬וימהר תרח‬
‫כי היה לבר המלך נחוץ אליו ויקמ את ילל אחל מענליו אפל יללה לו‬
‫שפחתו ביום ההוא אשר יולי את אברהם ויביא מרח את הילל ההיא אל המלך‬
‫ויקח את מחירו‪ .‬ויהי ה׳ את תרח בלבר הזה לבלתי המית נמרול את אברם‬
‫והמלך לקמ את הילד מיד מרח ועשן את מוחו ארצה בילו וימח אוהו כ׳ חשב‬
‫כ׳ אכרם הוא ויסתר הדבר מהיום ההיא והלא' וישכמ מלב המלך כי מאת ה׳‬
‫הימה לבלתי המית את אברס ‪ .‬ותרמ לקמ את אנרס בנו בסתר ואת אמו ואת‬
‫מניקתו וימביא' במערה ויתן להם מתייתם מילי חלש במלשו‪ .‬ויהי ה׳ את אברס‬
‫במערה ההוא ויגלל ויהי אברס כמערה עשר שני׳ ‪ .‬והמלך וכל שריו ועבדיו וכל‬
‫המלמומי׳ וכל כחכמי׳ אשר למלך חשכי כי המית המלך את אברס והרן בן תיח‬
‫אמי אברס מלול ממנו לקח אשה בימים ההם בן שלשים ותשע שנים היה הרן‬
‫בקחת׳ וחהר אשת הרן ותלר לו בן ויקרא את כמו לוע ותהר עול ומלל בס‬
‫ותקרא את שמה מלכה ותהר עול ותלר בת יתקרא את שמה שרה בן ארבע׳׳‬
‫ושתי׳ שנה היה הרן בצלתו את שרה היא שנת עשרה לחיי אברם בימי׳ ההם יצא‬
‫אכרם ואמו ומנייןתו מהמעי׳ כאשר שכמי המלך ועבליו את אולות אברס‪ .‬ויהי‬
‫בצאח אברס מהמער׳ וילך לו אל נח ישם בני יישב עמהס בביתם ללמוד את‬
‫מוסר ה׳ ואת לרכיו ואיש לא ירע את אכרם וישרת אכרם את נח ואת שם בנו‬
‫‪.‬ימי׳ רבים ‪ .‬ויהי אנרס בביח נח שלשים ותשע שנים ‪ .‬וילע אברס את ה׳ מבן‬
‫שלש שנים וילך בלרכי ה׳ ער יום מומו כאשל הולהו נח ושם בנו ‪ .‬וכל בני‬
‫הארן פשעי בה׳ מאד בימי׳ ההם וימרלו בו ויעבלי אלהים אחרי׳ יישכחו אח ה׳‬
‫אשר בראם בארן ויעשו להס כל בני הארן איש אלוהו בימי׳ ההם אלהי מן‬
‫ואבן אשר לא ישמעו וצא ילברו ולא יצילו ויעבדו׳ בני האדם ויהיו להם לאלהי׳‪.‬‬
‫והמלך וכל עבליו ומרח וכל ביחו היו ראשוני׳ נימי׳ ההם לכל העובלי׳ ען)אבן‪.‬‬
‫ויהי לתרח י״ב אלהי׳ גלולי׳ אלהי ען ואבן לייב חלשי׳!יעמל כל אחל נחלשו‬
‫ויסי מד מלש נמלשו יקריב מרח מנח׳ ו^כי׳ לאלהיו וישמחו׳ להם ויעבוד‬
‫אומס ככ׳‪ %‬יעשה מרח כל הימי׳ וגם כל הליר ההיא רע נעיני ה׳ ייעשו ככה‬
‫איש לאלהיי ואת ה׳ אשר בראם עזבו‪ .‬ולא נמצא איש נימי׳ ההם נכל הארץ‬
‫אשר ירע אס ה׳ כ׳ עבלו כלס אלהיו זולת נמ וביתו וכל אשר היה תחת עצחו‬
‫ילעו אס ה' בימיי ההם ואברס בן מרח הולך וגדול בימי׳ ההם בבית נח יאיש‬
‫לא ילע יה׳ עמו‪ .‬ויחן ה׳ לאבלם לב שומע וחטנה ףלע כי כל אשר יעשו‬
‫הדור ההוא הבל‪ .‬וגס אח אלהיה׳ אשר יעבדו להם הבל הס ‪1‬אין בס• מיעיל‪.‬‬
‫וירא אבלם אח השמש באלן ייאמר אביס אל לט אך עתה השמש הזאת אשר‬
‫זלמה על כל האלןהוא אלהי׳ ולה אעבוד ‪ ,‬ויעבוד׳ אנלס את השמש ביום ה מ א‬
‫ויתפלל אציו טוס ההיא זיתי נעלב ‪1‬תבא השמש כמששס )יאמל אבלם בלט אך‬
‫עתה אין זה אלהיה‪ .‬וידבר אבלם ע‪1‬ד נלט מי הוא אשר עשה את השמי׳ ואת‬
‫האל!‬
‫ספד‬
‫נח‬
‫הישר‬
‫‪17‬‬
‫הארן ומי אשר ברא כל אדם הזז על האין איפה הוא ‪ .‬ויחשך עליו הלילה וישא‬
‫עיניו ימה וצפונה ונגבה ומזרחה וירא והנה כל השמש שקעה מעל הארן ויחשך‬
‫היום וירא אברה אה הירח ואח הטכני׳ לפניו ויאמר אך עתה הנה זה אלוה‬
‫אשר ברא כל הארץ ונל הארס והנה עבדיו מנהירי׳ לפניו וימכור אנרם אח הירח‬
‫ויחפלל אליו כל הלילה ההוא ‪ .‬ו י‪:‬י הבוקר אור ומזרח השמש על הארן כמשנט‬
‫וירא אנרס אח כל היברי׳ האלה אשר עשה ה׳ אלהי׳ בארן‪, .‬ויאמר אבר׳ בלבו‬
‫אך עתה אין אלו אצהוח אשר עשו את הארן וכל האדם כי אם עבדי אלט׳‬
‫המה‪ .‬וישב אברס בנית נח וילע אברס שם את ה׳ ואת דרכיו ויהי אבר׳ עובר‬
‫את ה׳ כל ימי חייו‪ .‬וכל הלור ההוא שכחו את ה׳ ויעבדו אלה׳' אחרי׳ ען ואבן‬
‫וימררו כל הימי׳‪ .‬והמלך נמלול מלך לנמח ותהי כל הארן תחת ידו‪ .‬ויהי כל‬
‫האין שסה אחת ודברים אחדי׳ רתיעצו כל שר• נמרוד וכל גמליו כעת ההיא פומ‬
‫ומצרי׳ וכוש וכנען למשסחוחיה׳ ויאמרו איש אל רעהו הבה נבנה לנו עיי ובהונה‬
‫מגדל מבצר ומזק וראשו בשמי׳ ונעשה לנו שם למען היותינו פישל׳׳ על כל העול׳‬
‫למען תתדל רעת או בינו מעלינו ונמליך אליה׳ בחזקה ולא נפין על פני כל הח־ן‬
‫ממלחמותיה׳‪ .‬וילכו ויבאו כלס לפני המלך ויגידו את הזברי׳ האלה אל ה מ ך‬
‫ויודה להם המלך על הדבר הזה ויעשו כן ויתקבצו כל משפחות כשש מאית אלף‬
‫איש וילכו לבקש ארן רהנה מאד לבנות את העיר וחת המגדל ויבקשו בכל האדן‬
‫ולא מצאו רק נקעה אחת מקדם בארן שנער מהלך שנתי׳ •מיס ייםעו אניה וישבו‬
‫בם‪ .‬ממר הצעיר לכך אמר הכתוב וימצאו בקעה כי מבקשי׳ היו‪:‬‬
‫ויחלו ללבון הלבנה ולשרוף לשרפה למ‪1‬ת את העיר ואש המנדל אשד זימו ויה•‬
‫להם מין המגדל לפשע וחטאת ייחלו לבנותו ויהי הם מני׳ וימרדו בי׳־‬
‫אלהי שמיס ויחשבו ?לבנם להלח׳ ט ולעלות השמימה וית־לט כל האנשים האלה‬
‫וכל המשפחות לג׳ מלקי׳ ותאמר התחת נעלה השמימה ונלחם בו והשנית אמרה‬
‫נעלה השמי׳ ונעמוד שם אלהינו ונעידנו שם והשלישית אמ־ה נעלה השמי׳ ונכה‬
‫אותו בקשתות ורמחי׳ וידע אלה׳׳ אח כל מעשיה׳ ואת ננ מח‪:‬בות׳ הרעה וירא‬
‫את העיר ואת המגדל אשר הס בינים ‪ .‬ויהי בהיותם בונים ויבנו להס עי־ גדילה‬
‫ומגדל בתוכה גטה וחזק מאד מאד‪ .‬כי מרוב הגבהות לא יגיע החמר והלבני׳חצל‬
‫הטני׳ בעלותם אליו עד מלאת לעולים שנה תמימה‪ .‬ואחד׳ כן יגיעי אל הנינים‬
‫ויתנו להם החמר והלבנים ככה יעשה בכל יום ‪ .‬ויהי אצה עולי׳ וילה יורדים בל‬
‫היום ויהי כאשר תפול לכנה מידם ותשני וינכו כלם עלי׳ וכאשר יכול אדם רמת‬
‫אין מכיט אליו מ?ס ‪ .‬וירע י״י את מחשבות׳ ויהי עת בינם ויזרקו החצים אל‬
‫השמי׳ ויפלו כל החצס עניה׳ מלאים רם ויהי בראותם ויאמרו אש אל רעהו‬
‫אך הנה הדגנו את כל אשר בשמי׳‪ .‬כי מאת י״י היה ז~ למען התעם ולמען‬
‫הכחיד׳ מעל פני האדמה ‪ .‬ויכנו את המגדל ואת העיר ויעשו כדכד הזה יום יום‬
‫עד מלאת להם ימי׳ רבים ושני׳ ‪ .‬ויאמר אלהי׳ אל שיעים המליט׳ העומד׳ ראשונה‬
‫לכניו הקר ני׳ אליו לאמר « הבה נידה ונבלה ‪ :‬ס שפתם אשר לא ישמעו ו א יבין‬
‫איש שפת רעה! רעש להם כי‪ .‬רה׳ מהיום ההוא והלא־ שכמי איש שפת רעהו‬
‫ולא יבינו לדבר כלס בשפה אחת ויהי כאשר יקח הבונה מיד רעהו את החמר או‬
‫אס האכן אשר לא אמר וישליכ׳ הבונה מידו ויכילס על רעהו וימת‪ ,‬רעשו כדנר‬
‫הזה ימיס רבים וימותו מהם הרבה בדבי הזה ‪ .‬וי״י הכה את שלשת החלקי׳ אשל‬
‫היו שם ויוםרם כמפעלחם וכמחשנותיה׳‪ .‬אשר אמרו נעלה השמים ונעבור אמ‬
‫אלהיט היו לקופים ושנהב׳׳‪ .‬אשר אמרו נכה השמי׳ בחצים המיתם י״י איש כיד‬
‫רעהו‪ .‬והשלישית אשר אמרו נעלה השמי׳ ונלחם נו הפיצם ייי בכל האר! והנשארי׳‬
‫‪:‬הס כאשר ידעו והכינו •את הרעה אשר באה עליה׳ ויעזבו אח הבנין ויפוצו גס‬
‫הם‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫;‬
‫‪18‬‬
‫םפר‬
‫נח‬
‫הי^ור‬
‫הם על פגי‪ -‬כל האר!‪ .‬ויחילו לנעה אה העיר ואח המגלל‪ .‬על ‪ p‬קיא למקו׳‬
‫ההוא ככל כי שם כלל י״י שפס כל ה א ק הנה מקים לארן שנער‪ .‬והמגדל ההוא‬
‫אשר בנו כני האדם פתחה הארן אח פיה וחנלע שלישיחו ותרי גס אש מן‬
‫השמי׳ ותשיוף את השלישיח האחית והשלישית ממנו נשאי ער היום הזה‪ .‬ויהי‬
‫ממנו אשי תלוי ביוח השמי׳ ויהי מהלך שלו שלשה ימי׳ ‪ .‬וימותו רבים מבני‬
‫האי׳ במגרל ההוא עם אשר אין להם מספר‪ .‬ופלג בן עבר מת בימי׳ ההם בשנת‬
‫ארבע׳׳ ושמנה שנה לחיי אברהם בן הרח‪ .‬ויהי כל ימי פלג תשעיושלשי׳ שנה‬
‫ומאת׳׳ שנה‪ .‬ויהי כאשר הפין ייי את בני האי׳ בשן המנרל על פני כל הארן‬
‫ויפוצו לחלקי׳ רני׳ ויחפרדו כל גני האד׳ לארבע רוחות הארן ויהי כל המשפחות'‬
‫משפחה ומשפחה ללשונה ולארצה ועריה ‪ .‬ויבנו בני האדם ערי׳ רניס למשפחותיה׳‬
‫בכל המקומוח אשר הלכו שמה ובכל האין אשר הפיצם י״י‪ .‬ויהי מהם אשר בנו‬
‫ערים במקומי׳ אשר נפוצו שמה ויקראו הער׳׳ ההם על שמותס או על שמית בניה׳‬
‫או על שם אודותיה׳‪ .‬וילכו בני יפח בן נח ויבנו להם ערי' במקומות אשר נפוצו‬
‫שמה ויקראו את כל הערים בשמות׳ !יתחלקו בני יפת על פני ה ־ ק לחלקים‬
‫וללשונות רבים ‪ .‬ואלה שמוח כל משפחותיה׳ וכל עריה׳ אשר בנו להס בימי׳ ההם‬
‫אחר המגדל‪ .‬אלה בני יפת ומשסחותיה' גומר ומגוג ומרי ויון תובל ומשך ותירס‬
‫אלה בני יפת לתולדותס‪ .‬ויהיו בני גומר לעריה' הם פרנקוס היושב׳׳ בארן‬
‫סרנצה על נהר כמצה על נהר עינה ‪ .‬ובני רישת הם ברפוניש היושב•׳ בארן‬
‫ברפניא על גהר לידא השופך את מימיו ביס הגדול גיחון מא אוקיאטס ‪ ,‬ובני‬
‫חוגרמה הס עשר משפחות‪ .‬ואלה שמותם בולר וסרצינך ובונגר ואליקטס ורגבוב‬
‫ופורק׳ וניל וזנוך ואינגל ועולמן כל אלה נפוצו ויחנו צפונה ויכנו להם עלים ‪.‬‬
‫ויקראו את שמות הערים על שמותם הס החור׳ על נהרי היחלה וא־טלך על היוס‪.‬‬
‫אך אננרי ונילנל וסרצ־גך הס חונים על נהר גלול לוננז ושלות עריה׳ גס הם על‬
‫שמוחם ‪ .‬ובני •ין הס היונים היושבי׳ בארן סקלוניא ‪ .‬ומלי הס אנולוס היישני׳‬
‫בארן בורסן‪ .‬ובני תובל הם הייפני׳ בארן הושקנה על נהר ששיאה‪ .‬ימי משך‬
‫הס כינשני תירס הס רושש בישני ואעלים ‪ .‬כל אלה הלכי ויבנו להם ערים הם‬
‫הערי׳ היישבי׳ על יבינום‪ .‬על נהר כולא הכופך על נהר פראנן ובני אלישה הס‬
‫אלמגייא וילכו גם הס ויבנו להם ערים הס הערי׳ היושב•׳ בין היי יוב ושונסס‬
‫ויכבשו את אמצייא וישבי בה על היוס ‪ .‬וכני כה״ס הס הרומי׳׳ ההוני׳ בבקעת‬
‫כנשיא עלי •ס חובראיו‪ .‬ובני לולניס היושבים תוך ערי הים גיחון בארן בארלנה‬
‫אלה הס משפרות בני יפת לעריה׳ וללשונותס אחרהמגלצ אשר נפוצו שם‪ .‬ויקראו‬
‫גס לעריה׳ על שמות׳ ועל א‪1‬ל‪1‬ת׳ ואלה שמוח כל עריה׳ כל משפחותיה׳ אשר בנו‬
‫להם גימי׳ ההם אחר המגדל‪ .‬ויהיו גני חס כוש ומצרי׳ וסוס וכנען לתוללותס‬
‫ולעליה׳‪ .‬כל אלה הלכו ייגני להם ערים כאשר מצאי ייקראו אח עריה׳ על שמות‬
‫אכית׳ כוש מצליס פוע וכנען‪ .‬ויהיו גני מצלי' הם לולים וענמי' להגים ונפתיחיס‬
‫ופתריסי׳ וכסלוחי׳ וכפתולי׳ משפמוח שכעה ‪ .‬כל אלה הם חונים על יאור שיחול‬
‫היא נחל מצרי׳ ויבנו להס עריס ויקראו לעריה׳ נשמות׳‪ .‬ייתחתנו מ י פתרוס‬
‫ומי ככלומ זה את זה ויציו מהם הפלשתי׳ ואת העזתי׳ ואח הגררי׳ ואת הגתים‬
‫!את העקרוני׳ כל משסמית חמשה גם אלה בנו להס ערים ויקראו את עריהם‬
‫בשמות אבות׳ על היום הזה‪ .‬ובני כנען גס הס בנו להם ע ד ם !יקראו נשמות׳ ׳'א‬
‫ערי׳ וחצריס׳ אין מספר‪ .‬וילכו ארבעה אנשי׳ ממשפחת מס ויבאו כלם ארן הככר‪,‬‬
‫אלה שמות האנשים סלים !עמולה אלמה וצבויי׳‪ .‬ויבנו האנשים האלו צהס ארנע׳‬
‫ערים בארןהככר ויקראו את שמות עליה׳ בשמות׳‪ .‬וישבו בעטם האלו הם וברש׳‬
‫וכל אשר להם ויפרו וירבו מאל וישנו לבפח ‪ .‬וילך שעיר‪.‬בן ימול׳ בן מוי נן כנע‬
‫וימצא‬
‫טפי‬
‫נח‬
‫הישר‬
‫‪19‬‬
‫וימצא נקעה נגד הר פאר] ויבן שם עיר וישב שם הוא ושבעה בניו וביתו‪.‬‬
‫ויקרא לעיר אשר ננה שעיר על שמו הוא ארן שעיר עד היום הזה‪ .‬אלה הס‬
‫משפחות בני חם ללשיטח׳ ולעדה׳ ־אשר נפוצו שם לארצוחם אחר המנדל‪ .‬ובני‬
‫בם בן נח אכ׳ כל נני ענר הלכו מהם נם הס ויבנו עריהם במקומות אשר‬
‫נפוצו שס ויקראו לעריה׳ בשמוחם ויהיו בני שם עילם ואשור וארפכש־ ולוד וארס‬
‫ויגנו להם ערים‪-‬ויקראו את שמוח כל עריה׳ על שמותם‪ .‬ויצא אשור בן שם הוא‬
‫ובניו ובני ביתו נעת ההיא עם רב מאד וילכו ויתרחקו אל ארן אשר מצאו וימצאו‬
‫בקעה רחבה מאד בארן אשר הלט שס ויבנו שם ערי׳ ארבעה ויקראו להם שמות‬
‫על שמות׳ ועל שמות אודותם‪ .‬ואלה שמות כל הער׳' אשר בנו להם ננ׳ אשור‬
‫את נינוה ואח רסן ואת כלח ואת רחובות עיר וישנו שם בני אשור עד היום הזה‪.‬‬
‫ובני ארס הלט נס הס ויבנו להם עיר ויקראו את בס העיר עון בשם אחיה׳‬
‫הבכור וישנו בה היא ארן ע ן עד היו׳‪ .‬ויהי בשנה השנית אחר המנדל ויצא‬
‫איש מארן נינוה מבית אשור ושמו בלע ‪ .‬וילך לנור באשר ימצא הוא וניתו‪ .‬ויבאו‬
‫עד ננל ערי הככר מול סד!ס וישבו שם‪ .‬רקם האיש ויבן עיר קטנה ויקרא עמה‬
‫בלע על שמו היא ארן צוער עד היום הזה ‪ .‬ואלה הס כל משפחות בני שם‬
‫ללשונוחס ולכל עריה׳ אשר נפוצו שם בארן אחר המגדל וכל מדינה ומדינה עיר‬
‫ועיר משפחה ומשפחה מכל משפחות בני נח בני להס ערי׳ רבים אחרי כן‪ .‬וימליכו‬
‫עליהם מלכיות ככל עריה׳ להתנהג על פיהם ככה יעשו כל משפתות נח עד עולם‪.‬‬
‫ונמרוד בן כוש עודנו בארן שנער וימלוך עליה וישב שם ויבנה שם ערים בארן‬
‫שנער ‪ .‬ואלה שמות הערים אשר בנו ארבע ערי׳ ויקרא להם שמות על אירוח אשר‬
‫קרה להן בבנין הרגדל‪ .‬ויקרא את האתת בבל לאמר שם בלל ייי שפת כל הארן‬
‫ואת שם השני קרא ארך צאמר כי משם הפיצו י״י‪ .‬והשליש• אכד לאמר מלחמה‬
‫נדולה היתה במקום ההוא ‪ .‬והרביעית כלנה לאמר כי שס תמו וכלו כל שריו‬
‫וגבוריו ויפוצו להם מעל ו וימררו בו ‪:‬‬
‫איר‪ ,‬אפשר כי ארך כמו וימריכו הנדי׳ שפירש הרד״ק ז״ל בספר השרשי׳ שמשכו‬
‫אותה כלפי חון ואכד לשון מלחמה מל׳ כילודי אש שריל ניצוצי אש ומלחמה‬
‫הוא כאש בוערת קנאה ושנאה וכיוצא בו|‪1‬מי שיפרש לי דבר יותר נכון תכא עליו ברכי‪:‬‬
‫ויהי כאשר בנה נמרוד את סערי׳ ההם בארן שנער ויושכ כהם את יתר עטו‬
‫ושרץ ונבוריו אשר נשארו אתו במלטהו‪ .‬ונמרוד ישב בבבל ויחדש שם את‬
‫מלכותו עם יתר ענדיו וימלוך לבטח‪ .‬ויקראו כל עבדי נמרוד ושריו את שמו‬
‫אמרפל לאמרכי נפצו כל שריו וכל אנשיו ננניך המגדל ועל אודותיו‪:‬‬
‫א״ה מ״ש על אודותיו הוא כמ״ש רזיל שאמר והפיל את אנרס לכבשן האש ועל‬
‫שניהם נקרא כן ‪:‬‬
‫ו כ כ ל זאת לא שכ נמרוד אל ייי ויוסף עוד להרשיע וללמד רשעה לכל בני החד׳ וגם‬
‫מרדון בנו הרשיע מאביו ויוסף לעשות ולה סיף על כל תועבות אביו ויחטיא‬
‫אח בני האד׳ על כן אמרו מרשעי׳ יצא רשע בעת ההיא היחה מלחמה בין משפחות‬
‫בני מס כאשר ישנו נארצ׳ אשר בנו להם ויצא כדרלעומר מלך עילי מתוך משפחות‬
‫מי חם וילחם את משפחות נר חס ויכניע׳ תחת ירו וילך אל ה׳ ערי הככר וילח'‬
‫נס ויכרע׳ ויהיו תחת ידו ויעבדוהו י׳׳ב שנה ויתנו לו מס שנה בשנה‪ .‬בעת‬
‫ההיא מת נמוד נן שריג‪ .‬נשנה ההיא הוא שנמ מיט שנה לאנרס בן מרח ויהיו‬
‫כל ימי גמור שמונה וארנעי׳ שנה ומאת שנה וימת ויהי נשנת הממשי׳ שנה למיי‬
‫אנרס בן י הרח ויצא אנרס מנית נמ ו‪.‬ך כית אכיו ואכרם ידע את ׳׳׳י וילך בדרכיו׳‬
‫!במוסר ייי וייי אלהיו עמו ותרח אביו עודט שר צבא למלך במרור בימי׳ ההם‬
‫ועולפ הלך‪ .‬אתרי אלהיס אחרי׳ וינא אנרס בית אניו וירא‪.‬את אלהיאביו יינ‬
‫אלוהות ‪.‬‬
‫‬‫'‪..‬‬
‫‪20‬‬
‫נח‬
‫ספר‬
‫הי׳טר‬
‫אלהות עומרי׳ כולם בנית אניו בהיכליה׳ ויתר אף אירס בראותו את הצלמי׳ האלה‬
‫בבית אביו ויאמר אבר׳ חי ייי אם יעמלו הצלמי' האלה בבית אבי כה יעשה לי‬
‫אלהי׳ אשר בראני וכה יוסיף אם לא לג׳ ימים אשבר את טל׳ ויצא אבר׳ מאתו‬
‫וחמחו בערה בו וימהר אברס ויצא מן החלר אל חצר אביו החיצונה וימצא את אביו‬
‫יושב בחצר וכל ענליו אתו ויבוא אברס וישב לפני אביו וישאל אברס אח אניו‬
‫לאמר הודיעני אבי איה אלט׳ אשר ברא את השמי׳ ואת הארן ואת כל בני האל׳‬
‫על האר! אשר בראך ואשר בראני גס אני בארן ויען תרח את אבר׳ בנו ויאמר‬
‫אליו הנה אשר ברא כולנו אתנו בביח ויאמר אברי אל אביו הראה נא לי ארוני‬
‫וינא תרח את אבר׳ בנו אל החצר השנימיח אל החרר וירא אכר׳ והנה כל החרר‬
‫מלא אלהות טן ואבן ייב צלמי׳ גדולי׳ ואמרים קטני׳ עמהס אין מספר ויאמר‬
‫חרח אל בנו הנה אלוה אשר עשו את כל אשר ראית בכל האין והס אשר בראו‬
‫אותי ואוחך וכל האל׳ באין וישהחוה מרמ לכל אלהיו ויצא משם ואבר׳ בנו יצא‬
‫אתו משם ויהי בצאת אבר׳ משם )ילך )ישב לפני אמו ויאמר לאמו הנה אני הראני‬
‫את אשר עשו את השמי׳ ואת הארן ואח בני האר׳ ועחס מהר וקח נא לי גלי‬
‫עדם מן הצאן ועשית אותו מעעמ•׳ והנאתי את המעעמי׳ ההם לאלהי אני למנחה‬
‫לאכול אולי ארצה לפניהם ותעש אמו כן וחקח גלי עדם ותעשהו ממעמי׳ ותניא‬
‫אותו אל אנרס ‪ .‬רקח אנרם את הממעמ׳׳ מיל אמו ויביא׳ לפני אלהי אניו רגש‬
‫אליה׳ לאכול וחרח אביו לא ילע ויהי הוא יושב אתם ביום ההוא וירא אוחס‬
‫אבר׳ והנה אין קול להם ואין קשב ואין תנועה ואין אחל מהם שולח יל לאכול ויהתל‬
‫בהם אבר׳ )יאמר אך עתה כי המטעמי׳ אשר עשיתי לא הטי« בעיניה׳ או מעע‬
‫הס להם על כן לא יאכלו ועתה אעשה להם ממר ממעמי׳ אחרי׳ עונים ורבים‬
‫מהם מזה על אבר אראה מה אחרית׳ ויהי ממחרת ויצו אבר׳ אל אמו על המסעמי׳‬
‫והקם אמו ותקח ג׳ גליי׳ עובי׳ מן הצאן ותעש אות׳ מעממי׳ עוט׳ כאשר אהב‬
‫ננה ותתן את המעעמי׳ ניר אבר׳ בנה וחרח אביו לא ילע רקח אבר׳ אח המעעמי׳‬
‫מיד אמו ויביא׳ החזר׳ לפני אלהי אניו רגש אליה׳ לאכול וימן לשני כלס וישב‬
‫אברס לפניה׳ כל היום אולי •אכלו וירא איר׳ אותם והנה אין קול ואין קשב‪.‬ואין‬
‫שולח יל מהם אל המטזגמי׳ לאכול‪ .‬ורוח אלה׳׳ לבשה את אבר׳ אחרי כן ביום‬
‫ההוא בערב בתיך הבית ההוא ויקרא ויאמר אוי והוי על אני ועל כל הלור הרע‬
‫הזה אשר נטה לבס יחל אמרי ההבל ויעברו להם אלילי׳ כאלה ען ואבן אשר לא‬
‫יאכלו] ולא יריחין ולא ישמעו ולא'יזברו‪ .‬פה להם ולא ילברו עיני׳ להם ולא יראו‬
‫אזני׳ להם ולא ישמעו ירי׳ להם ולא ימישין רגלי׳ להם ולא יהלכו‪ .‬כמוהם יהיו‬
‫עושיה׳ וכל אשר בוטח כהס וכל אשר יוגבל' וישתמו׳ להס ‪ .‬ויהי נראות אברס‬
‫את כל הדבר ' האלה ויחר אפו מאל טל אביו‪ .‬וימהר וילך ויקת את הקרלומות‬
‫בילו ויבא החררה אל אלה׳ אביו וישכר את כל אלוהות אביו‪ .‬ויהי ככלות! לשבר‬
‫את הצלמי' וישץאת״הקרלומותניר אלוה הגדול אשר היה פס לפניה׳ ויצא‪ .‬ומרח‬
‫אניו בא אל ביתו וישמע את קול מכת קרלומזמ מפתח הביח וינא חרח הביתה‬
‫ללעת מה זה ועל מה ז ה ‪ .‬וישמע חרח את קול הקרלומות בחלר הצלמי׳ וירן מרמ‬
‫המלרה אל הצלמי׳ וימצא את אברס בנו בצאתו משם ‪ .‬ויבא הרח החלרה וימצא‬
‫את כל אציליו נופלי׳ כילם ונשברו והקרלומוס ביל הגלול בהם ט לא נשבר והמטעמי׳‬
‫אשר עשה אברס בנו עולנו לפניה׳ יירא מרמ את המעשה ס ז וימר אפו מאד‬
‫וימהר ויצא מן המלר אל אברס‪ .‬וימצא את אבלם בנו עולנו יושב בביס ויאמר‬
‫אליי מה המעשה הזה אשר עשית אל כל אלוה‪) .‬יען אבר׳ את תרת אביו ויאמר‬
‫לא אלוני כי מטעמי׳ הבאתי לפניה׳ ויהי כאשר י הגשתי המטעמי׳ לפניה׳ לאכול‬
‫וישלחו כולם ידם לאסל מרס ישלח ידו הגדול מהם לאכול וירא הגדול את מעשיה׳‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫אשר‬
‫מפר‬
‫הישר‬
‫נח‬
‫‪21‬‬
‫אשי עשו לפניו ויחר אפו מאז עליה׳‪ .‬וילך רקח את הקריומות אשר בניין‬
‫ויבוא עציה׳ וישבר אש כולם והנה הקריומות עולנו טלי כאשר ראיח ויחר אף‬
‫חרח על אנרס נ‪:‬ו ניביו היכר הזה ויאמר חיח אל אבי׳ בנו בחמתו מה הרבר‬
‫הזה אשר לגרת שקר אחה לובר אלי היש כאלה ׳ האלה רוח ונפש וכח לעשוח‬
‫את כל אשר לברת אלי והלא טן ואבן המה ואני עשית• אותה‪ .‬ואיך תלבר אלי‬
‫כזבי׳ לאמר האלוה הגלול אשר אתם הכה אותה ותתן הקרלומות בילו לאמר הכה‬
‫אותם כולם ‪ .‬רען אבר׳ את אביו ויאמר אליו ואיך תעמל את האלילי׳ האלה‬
‫אשר אין בהה כח לעשות לבר ‪ .‬ההצל יצילוך האלילי׳ האלה אשר אתת בומח בהן‬
‫אס שמוע ישמעו את חפלמך בעח קראך א;יה׳ המלט ימלסיך מיד כל שונאיך ואס‬
‫לחוס ילחמו אח מלחמותיך באייביך כי תעבוד ען ואבן‪,‬אשר לא ידביו ולא ישמעו‪.‬‬
‫ועתה לא סוב לך לעשות את הלבריס האלה ולכל בני אלם הנלוי׳ אליך‪ .‬הכסילי׳‬
‫אתם או א‪1‬יצי׳ אתם אשר אין בכס חנונה כי תעבלו את הען ואת האבן ותעשו‬
‫כדבר הזה ‪) .‬תשכחו את ה׳ אלה׳׳ אשר עשה את השמי׳ ואת האר!‬
‫ואשר ברא אתכם בארז ותביאו רעה נדול׳ על נפשיכ׳ ברבר הזה לעבול‬
‫ע! ו א נ ן ‪ .‬הלא נדבר הזה‪ .‬חטאו אבותינו מימי קדם והביא ה׳ אלהי כל‬
‫ייאיז עליה׳ את מי המטל וישחית את כל הארן ואיך אתם תוסיפו‬
‫לעשות הדבר הזה ותענלו אלהי' אחרי׳ ען ואכן אשר לא ישמעו ולא‬
‫ידברו )לא יצילו מצרה לספות‪ .‬מרון אף אלהי כל האין עליכם ‪ .‬ואתה‬
‫אבי חדל לך מזה )לא הביא רעה על נפשך יעל נפש ביתך וימהר אברס וידלג‬
‫לפני אייו רקח את הקרלומוח מיד אליל אניי הגדיל וישברהו בי אברס ייין לי‪.‬‬
‫וירא תרח את כל אשר עשה לו אנרם בנו וימהר ויצא מביתו וילך אל המלך‬
‫ויבא לפני נמרול ויעמול לפניו וישתחוו למלך ויאמר בי אלוני ילל יולי לי היום‬
‫חמשי׳ שנה וכזאת וכזאת עשה לי וצאלהי וכזה וכזה לנר ‪ .‬ועתה המלך שלח נא ויבוא‬
‫לפניך ושפטהו במשפט למען ניצל מרעט וישלח המלך שלשה אנשי׳ מעבדו רלט ויביאו‬
‫אתאנרס לפני המלך נמרוד יכל שריו ועבדיו יושבים לפניו גיוס ההוא ותרח ישב‬
‫לפניהם‪ .‬ייאמר המלך אל אכרם מה המעשה הזה אשר עשית לאביך יאל כל‬
‫אלהיי ‪ .‬ייען אכרם אס המלך כדברים אשר דבר אל אביי ויאמר האלוה הגדול‬
‫אשר היה אתם בבית עשה לסם את אשר שמעת‪ .‬ייאמר המלך אל אכרם היש בהם‬
‫כח לדבר ולאטל ולעשות ככל אשר דברת ‪ .‬ויען אנרם את המלך לאמר ואס אין‬
‫נהם כח למה תעבלס ולמה תתעה אח כל בגי הארס בהבלך ‪ .‬התחשוב לך כי‬
‫הצל יצילוך או יעשו לנר^מקע! ועל גדול כי תענלס ולמה לא חענלו אלהי כל‬
‫האין אשי נרא אתכם יאשר נילי להמית ילהחיות ‪ .‬א‪.‬יי לך מלך א‪1‬יל כסיל וניער‬
‫איי לך על עולם ‪ .‬אמרתי כי אתה תורה לרך הישר אל כל עבליך ‪. .‬ואולס־אתה‬
‫לא כןעשיתזתמל׳ כל הארץ בעונותיך ובעונו׳ כצ אנשיך אשר הלכו בלרכיך‪ .‬הלא‬
‫ילעת אם לא שמעת כי כמעשה הזה הרע אשר אתם עישיס חטאו אבותינו מימי‬
‫קלס ויכא אלהי כל העולם עליהם את מי ה מ ט ל ‪ .‬יישחמ את כלם וגס כל הארן‬
‫שחת בעבורם ותקס אתה ואנשיך אלה היום תרבות אנשים חטאי׳'ותעש׳ כמעשה‬
‫הזאת לסשו׳ על חרון אף ה׳ אלהי עולם ולהביא רעה עליכ&יויעל כל הארז ‪.‬׳‬
‫ועתה הסר מעליך את המעשה הרע הזז אשר אתם עושי׳ ועבדו'את אלהי עולם‬
‫אשר נפשך נילי וטוב לך‪ .‬ואס אין לבך הרעה מאנה לשמוע אש לנרי לעזוב את כל‬
‫לרכיך הרעי׳ ילעטל את אלהי פולס ‪ .‬נמרסה תמית נאחרית הימי׳ אהה וכל‬
‫אנשיך וכל סנלוים אליך יכל השימעי׳ את לכריך וכל ההולכי׳ נלרכיך הרעים רכל‬
‫אני׳ ללנר את כל לנריו לפני המלך יהשרי׳ וישא אנרס את‪.‬עירו השמימי ויאמר‬
‫ירח ה׳ אש כל הרשעי׳ ויששוס ‪ .‬ויהי נשמיע המצך את כ^לנרי אניס רצו‬
‫‪,‬‬
‫ויתנהו‬
‫‪22‬‬
‫השר‬
‫נח‬
‫הישר‬
‫ויתמהו אל בית הסוהר ויהי אכרם בבית הסוהר ימים עשרה ‪ .‬ויהי מקן הימים‬
‫ההם וישלח המלך ויקבצו את כל השרים אשר למלך וכל שרי המרינות והחכמי׳‬
‫וינואו כלס לפני המלך וישנו כלם לפניו ואברם עודנו שם בנית הכלא ויאמר המלך‬
‫אל כל השרי׳ ואל כל החכמי׳ השמעתם את כל אשר עשה נ! חרח לאביו כזה‬
‫וכזה עשה לו ואשלח ואביאהו לפני וכזאת וכזאת דבר אל• ולא פח־ לככו ולא נע‬
‫ממנו והנה הוא אשור בכית הסוהר ועתה שפטו נא מה משפע יש לאיש הזה‬
‫אשר קלל את המלך ואשר דבר ואשר עשה את כל הדברים האלה אשר שמעתם ‪.‬‬
‫ויענו כלס את המלך ויאמרו איש אשר יקלל את המלך יתלה על הען ואולם בעבור‬
‫אשר עשה את כל הדברי׳ האלה אשר דנר ונזה את אלהינו באש ישרף כ׳ כן‬
‫המשפט על הדבר הזה אס על המלך סוב לעשות את הדבר הזה ישלח נא את‬
‫עבדיו ויבערו כבשן הלבניני אשר לך לילה ויום ואחר נשליך את האיש ההוא בו‬
‫ויעש המלך כן ויצו את עבדיו ויתנו אש בכבשן המלך אשר בכשדים ג׳ ימים וגי‬
‫לילות ויצו המלך להוציא את אברס מנית הכלא ולהב או לשרפו כאש ‪ .‬וכל ענדי‬
‫המלך והשרים והננור•׳ אשר'למלך וכל הפחות וכל השופטי׳ כתשע מאית אלף איש‬
‫וכל יושבי הארן נצנים כס נגז הכנשן לראות אח אנרס ‪ .‬וכל הנשי׳ וכל המף‬
‫נאספו כלם אל הגנות ואל המגדל׳׳ לראות באברס ויתיצבו כלס יחד מרחוק לא‬
‫נותר ארס אשר צא בא ביוס ההוא לראות ‪ .‬ויהי כבוא אנרס ויראו אותי^מלמימי‬
‫המלך וכל החכמי׳ ‪ .‬ויצעקו אל המלך ויאמרו אדונינו המלך הלא זה האיש אשר‬
‫ייענו כ׳ הוא הילד אשר כלע הכוכב הגדול ארבע כוכבי׳ בתולדתו אשר דברנו‬
‫אל המלך זה חמשיס שנת היום ועתה הנה גס אביו מרה את פ ך ויהתל בך בהביאו‬
‫אליך ילד אחי וחהרגו‪:‬‬
‫ויהי כשמוע המלך את דבריהם ויחר אפו מאז ויצו ויבא תרח לפני המלך ויאמר‬
‫המלך השמעת את אשר דברו המרטומי׳ עתה הגי נא ל׳ נכונה איך‬
‫עשית יהיה אס אמת חיבר ונמלסת אתה ‪ .‬וירא חרח את המלך ט חרה אפו מאד‬
‫ויאמר תיח אל המלך אמח שמעת אדוני המלך אשי יכיו החכמי׳ נכונה היא‬
‫ויאמר המלך ואיך תעשה הזכר הזה וחמיה את פ׳ ושחן לי אח הילד אשר לא‬
‫ילדת ותקח מחירו‪ .‬ויען תרח את המלך כי נכמרו רתטי על בני בעת ההיא ואקח‬
‫את בן שפחתי ואביאהו אל המלך ‪ .‬ויאמר המלך ומי אשר יען לך הדבר הזה‬
‫הגי נא לי ואל תכחד ממני דבר ולא המוח ‪ .‬ויירא תרח מאד מלפני המלך ויאמר‬
‫אל המלך הין בני הגדול הוא אשר יפצר הדבר הזה והין היה נימי׳ מהם אשר‬
‫יולי אנרס נן לינ שנה‪ .‬והרן לא יען את אניו מאומה ט תרח לבר את הדבר‬
‫אל המלך נעטר הציל את נפשו מן המלך כי ירא מאל ייאמר המלך אל תרח הין‬
‫בנך אשר יעצך הלבר הנה •מות באש עס־אברס ני משפט מותיעליו על־ אשר מנה‬
‫את סי המלך בעשותו הלבר'הזה ‪ .‬והרן נסה בעח ההיא אחרי אנרס אך הסתיר‬
‫את הלבר בלט‪ .‬ויאמר הרן אל לנו עתה הנה המלך תפס את אברס על הלבר׳׳‬
‫האלה אשר משה אנרס והיה אס יגבר אנרס מן המלך יהצכת׳ אמדו ואס ינבל‬
‫המלך עליי והלכתי אמרי המלך ‪ .‬ויהי כאשר יבר תרח על הרן כנו את ה מ ר‬
‫הזה אל המלך ויצו המלך ותפשו גס את הרן עס אברס ‪ .‬ויביאו את שניה׳ את‬
‫אכרם ואת הרן אחיו להשליך אותם אל האש‪ .‬וכל‪.‬יושבי האק ועבלי המלך והפרי׳‬
‫וכל הנשי׳ וכל הסף עומלי׳ שס ביוס ההוא עליה׳‪ .‬רקחו עברי המלך אס אניס‬
‫ואח אחז ויפשיטו׳ כתטתיה׳ וכל כגליה׳ י ק מנכסיה׳ היו עליה׳‪ .‬ראסלו את‬
‫יליהס ואת לגליה׳ בחבלי בון דשאו׳ עבלי המלך וישליט איחס יחל אל הככשן‪.‬‬
‫ייקגא י״י~אצ אבלס ויחמול עליי יילל י״י ויציל את אבלם מן האש ילא נשיף‬
‫אך פל החנלי'‪ ,‬אשר אסרוהו נהם נשרפו כלם ויוחל אנלם ויתהלך באש‪ .‬והל*‪,‬‬
‫ן‬
‫נהשליכו‬
‫י‬
‫צאר‬
‫הישר‪i2‬‬
‫נח‬
‫גהשליט אוהו נאש מת וישרף ויהי לאפל כי לא היה לבנו שלם עס 'י והאנשי׳‬
‫אשר השליכו אותם אל האש עלה להכ האש עליה׳ ונשרפו כלס נאש וימותו מהם‬
‫כשנים עשר איש ויהי אביס מתהלך בתיך האש שלשה ימיס ושלכה לילית ויראו‬
‫אותו כל עבדי המלך מתהלך בתוך האש ‪ .‬ויבאו כל עבדי המלך ויגידו למלך‬
‫לאמר הנה ראינו את אנרס הולך ובא בתוך האש ונס המכנסי׳ אשר עליו לא‬
‫נשרפו באש רק תבל מאסרו ׳נשרף ‪ .‬ויהי כשמוע המלך את הדברי׳ ויפג בדבריה׳‬
‫ולא האמין אליהם וישלח שרים אחרים נאמני׳ לראות תת הדבר הזד ‪ .‬וילכו ויראו‬
‫ויגילו למלך ויקם המלך וילך לראות וירא את אברס הולך וכא בתוך האש וירא‬
‫את גוית הרן שרופה באש ויתמה המלך מאל מזה‪ .‬רצו המלך להוציא את אירס‬
‫ממוך האש רגשו עבליו להוציאו ולא •כלו כ׳ שניב האש והלהב עילה לקראת׳ מן‬
‫הכבשן וינוסו עבדי המלך ממגו ויגער המלך בכל עבריו לאמר מהרו והוציאו את‬
‫אנרם מן האש ולא תמותו ‪ .‬וינפו עבדי המלך להוציא את אכרם ויעל הלהב‬
‫עליהם וישרוף את פניה׳ וימומו מהה במונה אנשי' ויהי כראות המלך ט לא‬
‫יכלו עבליו לגשת אל האש סן ישרפו ויקרא המנך אל אברס אבלם עבר האלהיס‬
‫אשר נשמי׳ צא מתוך האש ובא הנה לפני וישמע אברס בקול המלך ויצא אברם‬
‫מתוך האש ויבא ויעמול לפני המלך ‪ .‬ויהי כאשר יצא אנרם וירא המלך וכל עבליו‬
‫את אברס כא ומכנסי׳ עליו לפני המלך ט לא נשרפו אך חבל מאסרו נשרף ויאמר‬
‫המלך אל אברם איך לא נשרפת נאש ויאמר אל המלך אלה׳ השמים והארן‬
‫אשר נפחת• בו ואשר הכל בילו הוא אשר הצילני מן האש אפר נתחני ב ו ‪.‬‬
‫והרן אמי אנרס נשרף באש ויהי לאפר ויבקשו את גויתו וימצאוהו שרופה באש‪.‬‬
‫והרן בן שמונים ושתים שנה במותו באור כשלים ויראו המלך והשרים וכל יושבי‬
‫הארן ט ניצול אברם מן האש ויבאו כלס‪/‬זישתמו אל אברס ‪ .‬ויאמר אליה׳אברס‬
‫אל תשתמוו אלי אך השסמוו לאלהי העולם אשר עשה אתכס וענדו ולכו כדרכיו‬
‫כי הוא אשר הצילני מתוך האש הזאת ‪ .‬והוא אשר ברא את נפש כצ אדם ואת‬
‫רומו ויצר האלם בבפן אמו ויוציאו לארן והוא יציל כל הטסת בו מכל ממלה ‪.‬‬
‫ויפלא הרבר הזה מאל בעיני המלך והשרים כי הוצל אכרם מן האש והרן נשרף‪.‬‬
‫ויתן המלך לאברם מתנות רבות וימן לו שני עבליס הגלולי׳'מבימ המלךישס האמל‬
‫עוני ושם השנ• אליעזר וגס כל שרי המלך ועבדיו נהנו לאברהם מתנות רטת כסף‬
‫וזהכ וכלולח וישלחהו המלך והשרי׳ וילך מאתם לשלום ואכרם יצא מאת המלך‬
‫בשלום וילט אחריו אנשי׳ רבים מעבדי המלך וידבקו בו כשלש מאות איש ‪ .‬וישב‬
‫אנרס טוס ההוא וילך נית אניו הוא ופל אנשי׳ אשר הלט עמו‪ .‬ויעטל אברם‬
‫את ה׳ אלתיו כל ימי חייו וילך בלרניו ובתורמו וימה אברס אס לב בני האלם‬
‫ההם לעביל אס ס׳ מהיום ההוא והלאה ויהי בעת ההא׳ רקמו נמור ואכרס אמיו‬
‫להם נשים בנות הרן אמיהס אשת נמור מלכה ושם אשת אברס שרי ושרי אשס‬
‫אנרס הימה עקרה אין לה ולד טמיס ההם ויהי נשנמי׳ •מיס לצאס אכרם מן‬
‫האש הוא שנש שמיס וחמשי׳ שנה למיי אברס והמלך נמרור יושנ על כסא המלוכה‬
‫בבבל‪ .‬ויישן המלך ויחלום והנה מומל עם מילו וצבאותיו נעמק נגד כבשן האש‬
‫אשר למלך רשא עיניו וירא והנה איש למות אכרם יצא מתוך הכבשן ו!בא ויעמ!ל‬
‫לפני המלך ומלט שלופה טלו וירן האיש ההוא 'אל המלך נחרכו וינס המלך מהאיש‬
‫ההיא כי ירא ויהי ננוסו וישלך האיש על לאש המלך ניצה ומהי הניצה לנהר‬
‫גלול וימנעו כל חילו ננהל ההוא רמותו כלס והמלך נלמ עם שלשה אנשים אשר‬
‫היי לפניי רמלמ ייניס המלך נאנשי׳ ההם יהנה לטשס מלכות מגלי המלך והס‬
‫נתיאל ונקימה בתואר פני המלך ייהי בברת׳ יישנ הנהר ההיא לניצה מתמלה י‬
‫נגד המלך ויצא מהניצה ההוא אפרוח ק ק ייני לפני המלך ייעף על ראש •המלך‬
‫וינקר‬
‫‪24‬‬
‫ספי‬
‫נח‬
‫הישר‬
‫וינקר אש עי! המלך וימר אף המלך מהמראה ההיא ויקן משנהו והשפע׳ רומו‬
‫ויירא יראה גלולה מאד‪ .‬ויהי ננקר ויקה המלך ממשכנו בנהלה ויצו ויבאו לפניו‬
‫כל המכמי׳ וכל החדטימי׳ ויספר להם המלך אמ החלום ויען מכם א׳ מענלי המלך‬
‫ושמו אנוקיאה המלך לאמר אין זה כי אס רעש אכרם וזרעו אשר הצמח על אלוני‬
‫המלך נאחריח הימי׳ הנה ימי׳ באי׳ אשר יבא אכרם וזרעו וכני כימו להלחם עם‬
‫אלוני המלך ויכו את כל צבאוה המלך וחייליו ואשר ראיש אשר ברחשיעס ג'‬
‫אנשים אשר כמוך ונמלסש זה אשר חינצל לבדך עם שלשה מלכי׳ ממלכי אין אשר‬
‫יהיו עמך במלחמה ואשר רא־ש אש הנהר אשר שב לביצה כבשחלה וינקר אפרוח‬
‫אש ענין המל׳ אין זה כי אם זרע אנרס עשר יהרוג אח המלך באחריש הימי׳ ‪.‬‬
‫זה חלום אדוני המלך וזה פתרונו ואמש החלו׳ ונכון הפתרון אפר פ־ןי־ לך עברך‪.‬‬
‫עתה אדוני המלך הלא ידעת זה כי פתי' וממשי׳ שנה היום אשר ראו מכמיו את‬
‫הדבר הזה נהוולז אבר׳ ועתה ימיה אלוני המלך את אבר׳ בארן לרעת אלוני‬
‫המלך כ• כל הימי׳ אשר אבר׳ חי בארן לא תכין אתה ומלכותך כי טרם‬
‫נידע ז־ בטלדו ולמת לא ימיתהו המלך ותחדל רעתו מעליך באחרית‬
‫הימי׳ וישמע נמרוד בקול אנוקי וישלח המלך מעבדיו בסתר ללכת נתפוש‬
‫את אבר׳ ולהביאו לפני המלך להמיתו ואליעזר ענל אברס אשר נתן לו המל' היה‬
‫בעת ההוא שם לפני המלך‪ .‬וישמע את אשר יען אנוק׳ אד• המלך ואת אשר‬
‫דיבר המל׳ להמית את אנר׳ וימהר אליעזר ויצא משם וירן וילך אל א;רם סרס‬
‫הגיעו עבדי המלך אל אבר׳‪ .‬ויאמר אליעזר לאברס מהר וקום המלט על נפשך‬
‫ולא תמות ביל המלך‪ .‬כי כזה וכזה ראה המלך בחלום על אודיתיך וכזה ונזה‬
‫פתר לו אנוקי וכזאת יען אטקי את המלך עליך וישמע אברי בקול אליעזר וימהר‬
‫אברס וירן לנפשו אל בית נח ושם בנו ויתחבא שם וימלט ועילי המל' באו בית‬
‫אברס ויבקשו את אבר׳ ולא מצאו יבקשו בכל הארן ואין וילכו ויבקשו בכל‬
‫הדרך ואין‪ .‬ויהי כאשר לא מצאו עבדי המל׳ את איר׳ וישיבו אל המל׳ לדרכי‬
‫ותשכח חמת המלך מאת אבר׳ כאשר לא מצאוהו וישכח המלך את לנר אבר׳‬
‫מלבו ויסמר אבר׳ בביש נח חלש ימים על שכוח המלך את לברו‪ .‬ואבר׳‬
‫עולנו ירא מן המלך על הלבר הזה ‪ .‬וינא תרח לר&ות את איר׳ בנו בבית‬
‫נח בסתר ותרח גדול בעיני המלך מאד ויאמר אנר׳ אל אניו הלא ילעת כי‬
‫המלך מתנח׳ להרגני ולאבד את שמי מן האין בעצת יועציו הרשעים אשר‬
‫לו ‪ V‬עתה מי לך פה ומה לך בארן הזאת קומה ונלכה כולן יחל ארצה כנען‬
‫וגמלט מידו פן חספה גס אתה באחרית הימים‪ .‬הלא ילעת אס לא שמעת‬
‫ט לא מאהנה נתן לך נמרוד את כל הכבוד הזה אשר אתה נו כ׳ אם לטוב לו‬
‫משה לך כל הטוב׳ הזאת ‪ .‬וגם אם יעשה לך עוד טוב׳ הרבה כהני וכהני אין זה‬
‫כי אס הבלי העולם כי לא יועיל הין ועושר ביום עיר׳ וזעם ‪ .‬עתה שמע בקוצי‬
‫מקימי־ ונלכה ארצה כנען מרעש נמרוד ועגיל אש ה׳ אשר בראך בארן וטוכ‬
‫לך ועזוב מעליך אש כל ההנל אשר אתה רולף אחריו‪ .‬ויכל אברס ללנר ויען נח‬
‫ושם בט אלהרח אמת הדבר אשר אמד אנרם אליך ‪ .‬וישמע חרח בקול אנרם‬
‫בני ייעש ת מ ככל אשר דבר אברס כי מה׳ ־ טת׳ לו לבלתי המ‪:‬ת המלך את‬
‫אכרם ‪ .‬ייקח תרח את אברס בנו יאת לוט גן הרן בן בנו ואת כרי כלתי‬
‫אשת אברם בני יאת כל נפשית ביתי ייצא אתם מאיר כשדים מבבל ללכח ארצה‬
‫כנען ויבואו‪,‬עד א ק חרז יישט שם כ׳ מצאי האק סיבה מאד ירחבת ידים לכל‬
‫האלם אשר ברגליה׳‪ .‬ויראי אנשי ארן מרן את אנר׳ סוכ יישר עם אצהי׳ ואנשי׳‬
‫יה׳ אלהיי עמי ויטאו אליו גס מאנשי האדן חרן וילבקו באבר׳ וילמדם אש‬
‫מוסר ה׳ יאש דרכיו יישבו האנשים עס אברס בניאו וידבקו ב י ‪ .‬יישב אנרם‬
‫בחרן‬
‫נח‬
‫ספר‬
‫‪25‬‬
‫הי׳טר‬
‫נמת ג׳ שניס ויהי מקן שנע שנים וירא ה׳ אל אכרם ויאמר אליו אני ה׳ אשר‬
‫הוצאתיך מאור כשדים ואשר הצלי״יך מכף כל אויביך‪ .‬ועתה אס שמוע תשמע‬
‫בקולי ושמרת את מציתי ומוקומי והוריתי והפלתי את אויביך לסרך והרביתי את‬
‫זרעך ככוכבי שמיס ושלחתי את ברכתי בכל מעשה ידיך ולא תחסר דבר‪ .‬עתה‬
‫קיס קח את אשתך ואת כל אשר לך ולך ארצה כנען וישבח שם כארן כנען ושם‬
‫אהיה לך לאלהיס ואברכך‪ .‬ויקס אכרם ויקת את אשתו ואת כל אשר לו וילך ארצה‬
‫כנען כאשר דינר אליו ה׳ ואברס בן חמשי׳ וחמש שנה בצאתו מחרן‪ .‬ויבא אכרם‬
‫ארצה כנען וישב בתיך העיר ויס שם אהלו בתוך בני הכנעני יושב הארן‪ .‬וירא ה׳‬
‫אל אנרס בבואו ארצה כנען ויאמר אליו זאת האר! אשר נתת׳ לך ולזרעך אחריך‬
‫עד עולם ושמתי את זרעך ככוכבי השמי׳ ונתתי לזרעך כל הארצות האצה‬
‫אשר אהה רואה לרשת אותם ‪ .‬וינן אברהם מזבח כמקים אשר דבר אתו ה׳‬
‫ויקרא שם אברס בשם ה ׳ ‪ .‬נעת ההיא מקצה ג׳ שנים לשבת אברס בארן וימת‬
‫נח נשנה ההיא היא שנת ממשי' ושמנה שנה לחי׳ אנרם ‪ .‬ויהיו כל ימי נח אשר‬
‫מי תשע מאות שנה וממשי' שנה וימת ‪ .‬וישב אנרס בארן כנען הוא ואשתו וכל‬
‫אשר לו וכל האדם אשר ברגליו וכל הנלדס אליו מכני הארן רק נח!ר אחי אנרס‬
‫ותרח אביו ולוע בן הרן וכל אשר להם ישבו בארן‪ .‬בשנת חמש ישנים לשבת אכרם‬
‫בארן כנען פשעו אנשי סדום ועמירה וכל עכי הככר מתחת יד כדרלעומר מלך‬
‫עלם כ׳ שתי׳ עשרה שנה עבדו כל מלכי ערי הככר את כדרלעומר ויתנו לו מש‬
‫שנה בשנה וימרדו בו בימי׳ ההס ייג שנה ‪ .‬ובשנת עשר שנים לשבת אכרם בארן‬
‫כנען הימה מלממה בין נמרוד מלך שנער ובין כדרלעומר מלך עילם‪ .‬כי שמע‬
‫נמרוד כי פשעו אנשי סדוש ממת יל כדרלעומר ויבא נמרוד וילמם עם כדרלעומר‬
‫להכניעו תחת ידו‪ .‬כי משרי צבאות נמרוד היה כדרלעימר בימי׳ התם וכאשר‬
‫נפוצו כל אנשי המנלל ונפוצו הנשארי׳ על פני כל האר! וילך כלרלעומר לארז‬
‫עילס וימלוך עליה וימרול באלוניו ‪ .‬ויהי נימי׳ ההם כשמוע נמרול כי פשעי בו‬
‫נכדרלעומר כל ערי הכנר ויבא להלמם עם כלרלעומר בנאוה ו ט ז ‪ .‬ויקבן״נמרול‬
‫את כל שריו ועבדיו כשנעת אלפי איש וילך לקראמ כדרלע‪1‬מר וכדרלעומל יצא‬
‫לקראמו בממש' אלפי איש ויעלט מלחמת בבקעת בכל אשר נין עילס ובין שנער‬
‫וילחמו כל המלכים האלה במקום ההוא רננף נמרוד וכל עמו לפני אנשי כדרלעומר‬
‫ויפול מאנשי נמרול במלחמה ההיא כשש מאות אלף איש ‪ .‬ויןול נס מררון בן‬
‫המלך עמהם וינרמ נמרול וישב אל ארצו בבושה וכלימה ייכנע לפני כלרלעיומר‬
‫׳מיס לניס וכלרלעומר שב אל ארצו וישלח את שרי צבאותיו אל המלכים אשר‬
‫פנינותיו אריוך מלך אלסר ואל תלעל מלך גויס ויכרות עמס נליח ‪ .‬ויכירו כלם‬
‫אל משמעתו ויהי בשנת חמש עשרה שנה לשנת אנרס נ א ק היא שנת ע׳ שנה‬
‫לחיי אברס וירא ה׳ אל אגרש בשנה ההיא ויאמר אליו אני ה׳ אשר הוצאתיך‬
‫מאיר כשרים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה ‪ .‬עתה התהלך לפני והיה חמים‬
‫ישמרת את משמרתי כי לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה מנהר מצרי׳ ועל‬
‫גהר הגלול נהר פית ואתה מבא אל'אבותיך בשלום ובשינה מוכה ‪ .‬יליר רביעי‬
‫ישיט הגה בארן הזאת וירכו׳ לעולם יינן אברם מזבמ ייקרא בשם ה׳ הנראה‬
‫אליי ייעל עילות במזבח ל ה ׳ ‪ .‬בעת ההיא שב אנרס וילך ממה לראומ את אייו‬
‫ואת בית אביו ואת אמו וישב א;רס הוא ואשתו יכל אשר לי חמה יישב שסנאלן‬
‫המש שנים וילכו עור אחרי אנרם אנשים רבים מאנשי חרן שבעי׳ ושתי׳ איש‪.‬‬
‫י למלם אנרס את מוסר ה' זאת דרכיו ‪1‬ילמל אותם ללעת אח הי‪ .‬נימים‬
‫ההש נראה ה׳ אל אנרס נארן ייאמר הלא לנרת׳ אציך זה עשריוש שגה נאסר ‪:‬‬
‫ג‬
‫לך‬
‫ספר‬
‫פי^תלךלןז‬
‫היישר‬
‫לך לך מארצך וממולדתך ומביח אביך אל האר! אשר אראך לחת אוחד לך ולבניך•‬
‫כי שם בארן ההיא אברכך ושם אעשך לנוי גלול ואגדלה שמך ונברט‬
‫בך כל משפחות האדמה עתה קום צא לך מ! המקו׳ הזה אתה ואשהך וכל אשר‬
‫לך וגס כל יליד ביתך כל הנפש אשר עשית בחרן הוצא עמך מזה וקום שוב‬
‫מרצה כנע; ‪ .‬ויקס אגרס וקח את שרי אשתו ואת כל אשר לו ואת כל ילילי‬
‫ביתו ואת כל הנפש אשר עשו כחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ‪ .‬וילך וישכ אכרס‬
‫ארצה כנען כדבר ה׳ וילך אתו לוע גן הרן אניו ואברס בן חמש ושבעי׳ שנה‬
‫בצאתו מחר] לשוב ארצה כנען ‪ .‬ויבא ארצה כנען כדבר ה׳ אל אנרס ויס אהלו‬
‫וישב באלוני מורה ולוע בן אחיו וכל אשר לו עמו ‪ .‬וירא ה׳ אל אנרס עוד‬
‫ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויגן שס מזבח לה׳ הנראה אליו עודנו באלוני מורה‬
‫עד היום ‪ .‬בימי׳ ההם היה בארן שנער איש חכס ומשכיל בכל חכמה ייפה תואר‬
‫מאד אך עני ורפ הוא אין כל ושמו רקיון ויצר לאיש מאל על מחייתו ויוען ללכת‬
‫מצרימה אל אפוירש בן עצם מלך מצרים להראות המלך את חכמתו אולי ימצא מן‬
‫בעיניו לגדלו ולתת לו אמ ממייהו ויעש רקיון כן ‪ .‬ויהי כבו׳ רקיון מצרימה‬
‫וישאל את יושבי מצרים נעטר המלך‪ .‬ויגידו לו יופכי מצרי׳ את משפט מלך‬
‫מצרים ‪ .‬כי משפט מצרים כימי׳ ההם לא יצא המלך מהיכלו מארמון המלך ולא‬
‫יראה בארן כ׳ אם יום אתל כשנה‪ .‬אחרי כן יבא עול המלך אל היכלו לשנת שס ‪.‬‬
‫והיה ביום אשר יצא המלך ושפט את כל האין כיוס ההוא וכל איש אשר לו‬
‫דבר בא לפני המלך ביוס ההוא ועשו לו כל אשר •שאל מאת המלך ‪ .‬ויהי כשמוע‬
‫לקיון את משפט מצרים כי לא יוכל לבא לפני המלך ויתעצב מאוד וימי לו על‬
‫ככה ויהי בערב וילך רקיון וימצא בית חרב מבתי האופי׳ אשר למצרי' וילן שס‬
‫במר נפש וברעב ותדד שנתו מעיניו ‪ .‬וידבר רקיון אל לבו מה יעשה בעיר עד‬
‫ראות המלך ואיך יוכל לכלכל נפשו בעיר ויקס בבקר ויתהלך בעיר ויקר מקרהו‬
‫במוכרי ירק וישאל אליהם ויגידו לו אשר הס מכלכלים את נפש׳ כירק ובזרעוני׳‬
‫אשר יקנו וימכרו ליושבי הארן‪ .‬ויחיעצן רקיון לעשות כמעשיה׳ נעבור החיות‬
‫את נפשו בעיר אך לא ידע את משפט אנשי הארן ויהי כסומא בתוכם‪ .‬וילך‬
‫הוא ויקח ירקי׳ למכור לממיתו ויתקבצו עליו בני בליעל ויצעיגו בו ויחטפו‬
‫ממנו את כל הירק לא השאירו לו לנר ‪ .‬ויקס משם במר נפש ואנחה וילך אל‬
‫בית האופים אשר לן ט וישכב שם בלילה השנית ויתיען עול בחכמתו בלילה‬
‫ההוא איכה יוכל למלט את נפשו וימצ׳ עלילה מה לעשות על ככה ‪ .‬ויככס בבקר‬
‫ויעש בחכמה וילך וישכור שלשים א ש גבורי חיל ובני בליעל וכלי מלחמה נירס‬
‫ויוליכם אל מעלות קודם מצרים ויושיבום שם‪ .‬ויצום לאמיר כה אמר המלך‬
‫התחזקו והיו לנן חיל ואל תעזבו כל איש מת להקבר פה עד נתנם מאתי' כסף‬
‫ואחרי כן יקכר ויעשו האנש׳׳ כלבר רקיון לכל אנשי מצרים כל השנה ההיא‬
‫ויהי לשמונה חלשי׳ ויאספו רקיון ואנשיו עישר רב כםף וזהב ואכני שיהס‬
‫ובלולח לאין מספר ויקח רקיון סוסי׳ ובהמות לרוב וישכור עול אנשי׳ ויתן להם‬
‫סיסי׳ ויהיו עמו ויהי לתקופת השנה לעת צאת המלך אל העיר ויתקבצו כל יושבי‬
‫מצרי׳ וי‪1‬ע־ו יחד על יום צאת המלך לדבר אליו על מעשה רקיון ואנשיו‪ .‬ויצא‬
‫המלך ביום המועל )יבואו לפניו כל מצרים ויצעקו אליו לאמר יחי המלך לעולם‬
‫מה הלבר הזז אשר תעשה לעבדך בעיר לבלתי מת איש מת להקבר על נתין‬
‫עליו כסף וזהב הנהיה כדבר הזה בכל הארן נס מימי המלט׳ הראשוני׳ אשר היו‬
‫לפנינו בארן מימי אלם על היום הזה לבלתי קבור את המת כי אס בממיר ‪'.‬‬
‫ילענו כי משפט המלך לקמת מס מן המייס שנה שנה ואתה לא כן תעשה כי אס‬
‫*‪ 0‬מאח מתי׳ תקח ומאת החיים יום יום‪ .‬ועתה המלך לא נוכל עול לרבר הזה‬
‫‪:‬‬
‫(‬
‫• ני‬
‫י‬
‫מפד‬
‫לך לף‬
‫הישר‬
‫‪27‬‬
‫כי נשחתה כל העיר כלכל הזה ואתה לא ׳לעת ‪ .‬ויהי כשמוע המלך את כל‬
‫לנריה׳ ויקצוף מאול וממחו נער׳ נו גלנר הזה כי לא ידע לכל‪ .‬ויאתר המלך‬
‫מי היא זה ואי זז הוא אשר מלאו לנו לעשות הדנר הרע הזה נארצי אשר‬
‫לא צויתיו הלא חגילו לי‪ .‬ויגילו לו כל מעשה רקיין ואנשיו ויחר אף המלך וישלח‬
‫להניא רקיון ואנשיו לפניו ‪ .‬ורקיון לקח כאלף ילליס כניס וכנות ויל־‪-‬ישם שש‬
‫ומשי ורקמה וירכיב׳ על סוסי׳ וישלח׳ למלך ניל אנשיו ויקח גס היא מנחה‬
‫למלך כ;ף וזהב ואבני שהם ובדולח לרוב וסוס עצום מאוד וטוב ובא לפני המלך‬
‫וישתחו למלך ארצה ‪ .‬ויתמה המלך ועבליי יכל יושבי מצרי׳ ממעשה רקיון ויראו‬
‫את כל עושרו ואת מנחתו אשר הניא אל המלך וייטב בעיני המלך מאל ייפלא‬
‫ממנו וישב רקיון לפני המלך וישאלהו המלך על כל מעשיו וירבר רקיון את כל‬
‫לבריו‪ .‬בחכמה לפני המלך ואנשיו וכל יושבי מצרי׳‪ .‬ויהי כשמוע המלך את דברי‬
‫רקיון והכמחו וימצא רקיון מן וחשד לפניו וכל עבדי המלך ויושבי מצרי' נשא מ!‬
‫וחשד לפניה׳ על חכמתו יעל סוב דבריו ‪ .‬ויאהבהו אהבה עזה מהיום ההוא‬
‫והלאה ויען המיך ויאמר לרקיון לא יקרא עול רקיון ^י אס פרעה יהי׳ שמך‬
‫אחרי אשר פרעו מם מן המתי׳ ויקרא את שמו פרעה ‪ .‬והמלך ועבדו אזנו את‬
‫רקיון על חכמתו ויתיעצו כל יושבי מצרים להמליט חחת יד המלך ‪ .‬ויעשו כן כל‬
‫יושבי מצרים וחכמי׳ ותנתן דת במצרים וימליכו עליה׳ אח רקיון פרעת תחת יל‬
‫אשויריש מלך מצרי׳‪ .‬וימלוך רקיון פרעה על מצרי׳ כל השנה לשפוט את כל‬
‫העיר יוס ייס ואשיירוש המלך ׳שפיט את האדן ייס לשנה בעת אשר יצא‬
‫ללאוח ‪ .‬ויקח לקיון פרעה את מלכות מצליס בחזקה ובערמה ויפרע מס מכל‬
‫יושבי מצרים ע׳׳כ קראו שמו פרעה ויאהבהו מאר כל יושבי מצליס את לקיון‬
‫פרעה ויכתבו מכחב וחוק לקרות לכל מלך אשר ימלוך עליהם וכל זרעם במצרים‬
‫הרעה ‪ .‬על ‪ p‬כל מלכי מצרי׳ אשר ימליכו במצרים מהיום ההוא והלאה יקראו‬
‫את שמס פרעה על היום הזה ‪ .‬ויהי בשנה ההיא ויהי רעב כבד בכל ארן כנען‬
‫ולא יכלו יושבי הארן לשבת מפני הרעב כי כבל מ א ד ‪ .‬ויקס אברס הוא וכל‬
‫אשר לו וילכו וירדו מצרימה מפני הרעב ויהי בנחל מצרים וישבו על הנחל ימים‬
‫לנוח מפני הדרך‪ .‬ויתהלכו אכרם ושרי אשתו על שפת נחל מצרי׳ וינט אברס‬
‫וירא את שרי אשתו כי יפה היא מאד ויאמר אברם אל שרי אחרי אשר נראך‬
‫האלה ׳ במרא־ הטוב תזה ירא אגי מן המצריים פן יהרגוני ולקחו איחך כ׳ אין‬
‫יראת אלהיס במקומז‪ .‬אך זה אשר חעשת עמי אמרי נא אחותי את לכל אשר‬
‫ישאלו אוחך עלי למען ייטיב לי ונחי׳ ולא נמות ויצו אנרס גס לכל האנשי׳ אשר‬
‫באו אתו מצרימה משני הרעב וגס אל לוט בן אחיו צוה לאמר כי ישאלו אותך‬
‫המצרים אל שרי ואמרת אתות אנרס היא ‪ .‬ובכל זאת לא בטח אברס בה׳ בלברים‬
‫האלה אך לקח את שרי ויתנה נתינת וישתירה תחת הכלי׳ אשר להם כי ירא מאל‬
‫משני רעת המצרי׳‪ .‬ויקס אנרס וכל אשר אתו מצמל מצריה וינא מצרימה ‪.‬‬
‫המה נאו כשערי העיר וכל שומרי העיר עמלו עליהם לאמר תנו מעשר המלך‬
‫על אשי בילכס ואחר תביאו העיר׳ ויעש אברס והאנשים אשר אתו כ ן ‪ .‬וינא‬
‫אבלם והאנשי׳ אשל אתו מצלי׳ ויהי בבואם ו ׳שאו את התיבה אשר שרה בתוכ׳‬
‫ויראו מצלי׳ את התיב׳‪ .‬ועשו כל עבלי המלך אל אבלם לאמל מה יש אתך‬
‫נתב׳ הזאת אשר לא ראינו עתה שחח נא את התנה ונתת מעשר המלך מכל‬
‫אשר נ ת ו נ ה ‪ .‬ויאמר אנרם התנה הזאת לא אפתח את כל אשר תאמרו אלי אתן‬
‫עציה ‪ .‬ויעט שרי שרעה את אברס לאמר תינת אבני שוהם ונלולח היא תנה‬
‫לנו את אחל מעשרה ‪ .‬ויאמר אברס כל אשר תאמת אצ׳ אתן רק לא תפתחו‬
‫אח התיבה‪ .‬ויאיצו כל שרי המלך באבלם ויגשו אל התיבה ויפתחו‪-.‬את התינה‬
‫‪,‬‬
‫נחזק׳‬
‫‪28‬‬
‫ספר‬
‫לףלף‬
‫הישר‬
‫נתור‪,‬׳ ויראו ו מ ה אשה יפת תואר מאוד בתנה • ויהי כראות שרי המלך את‬
‫שרי ויתמהו מאד מיפיה ויתקבצו יחד כל השריס וכל ענרי פרעה לראות את‬
‫שרי כי יפה הי׳ מאוד וירוצו פרי המלך ויגידו אל פרעה את כל הדכריס אשר‬
‫ראו !יהללו את שרי אל המלך וישלח פרעה ויקחה ותנו׳ האשה לפני המלך ‪.‬‬
‫ודא פרעה אח שרי ותיעב מאוד בעיניו ויהמה מאד מיפי׳ ‪ .‬וישמח נה המלך‬
‫מאוד ויחן מתנות להמנשרי' אותו בה ‪ .‬וחקח האשה בית פרעה בימים ההם ‪.‬‬
‫ויהר לאנרם על אודות אשתו ויתפלל אל ה׳ להצילה מי־ פרעה ותתפלל גם שרי‬
‫בעת ההי׳ ותאמר ה׳ אלה׳׳ אתה אמרת לאדוני אכרם ללכת מארצו ומנית אניו‬
‫ארצה כנען ותבעיחו להשיב לו כי עשה את דבריך ‪ .‬עתה הנה עשינו את אשר‬
‫צייתנו ונעזוב את ארצנו ואת משפחתנו ונלך אל ארן נכריה ואל עם אשר לא‬
‫ידענו תמול שלשום ‪ .‬ונבא בארן הזאת להציל את בהינו מן הרעב ויבא עלי‬
‫הפנע המקרה הרע הזה ‪ .‬ועתה ה׳ אלהיס הצילנו נא והושיענו מיד הצורר הזה‬
‫ועשה אתי סוגה למען הםדך ‪ .‬וישמע ה׳ בקול שרי וישלח ה׳ מלאך להציל את‬
‫שרי מיד פרעה‪ .‬והמלך בא וישב לפני שרי והנה מלאך ה׳ שמד עליה' וירא‬
‫אל שרי ויאמר אליה אל תירא כי שמע ה׳ את תפלתך ויגש המלך אל שרה ויאמר‬
‫אליה האיש אשר הביאך הנה מה הוא לך וחאמר אחי הוא ‪ .‬ויאמר המלך עלינו‬
‫לנללו ולנשאו מאד ולעשות לו ככל הטוב אשר הצוה אתה עלינו‪ .‬וישלח המלך‬
‫לאנרס במת ההי׳ כסף וזהב ואבני שהם ובדולח הרבה מאד וצאן ובקר ועבדים‬
‫ושימות ויצו המלך ויניאו את אנרם וישב בחצי בית המלך ויגדל המיך את אברם‬
‫בלילה ההו׳ מאד ‪ .‬והמלך נגש לדבי• אל שרי וישלח ידו לגעת אליה ויכהו המלאך‬
‫מכה רבה ויכהל ויחדל מגעת אליה ‪ .‬ויהי כאשר יקרב המלך אל שרי והכהו‬
‫המלאך על הארץ ויעש לו כמעשה הזה כל הלילה וימרד המלך מזה ‪ .‬וגס כל מבדי‬
‫פרעה וכל ביתו הכה המלאך בלילה ההיא מכה רבה על דבר כרי ותהי צעקה‬
‫גדולה בכל אנשי בית פרעה בלילה ההו׳‪ .‬וירא פרעה את כל הרעה הבאה עליו‬
‫ויאמר אך הנה על האשה הזאת בא אלי הדבר הזה ויתרחק ממנה וידבר על לבה‬
‫דברי׳ מונים ‪ .‬ויאמר מ ל ך אל שרי הגד נא לי אודות האיש אפר באת עמו‬
‫הנה ותאמר שרי האיש ההוא אישי הוא ואומר אליך אחי הוא כי יראתי פן‬
‫תמיתהו ברעתכם ‪ .‬ויחדל המלך מעל שרי ויחדלו ממנו ומביתו מכת מלאך ה׳‬
‫וידע פרעה כי בעבור שרי הוכה ויתמה המלך מאד ויהי בבקר ויקר׳ המלך לאברס‬
‫ויאמר מה זאת עשית לי למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה ותביא‬
‫מלי ועל ביתי מכה רבה מאד ‪ .‬עתה הנה אשתך קח ולך מארצנו פן נמות כלנו‬
‫בעבור׳‪ .‬ויקח פרעה עוד צאן ועבדים ושפחות וכסף וזהב ויתן לאנרס וישב לו‬
‫את שרי אשתו‪ .‬ויקח המלך את נערה אחת אשר לו אשר ילדה לו פילנשו ויתצה‬
‫אל ברי לשפחה ‪ .‬ויאמר המלך אל בתו מוב לך בתי אשר תהיה לשפחה בבית‬
‫האשה הזאת מהיותך גבירה בביתי אחרי אשר ראינו את הרע׳ הבאה עצינו נעטר‬
‫האשה הזאת‪ .‬ויקם אברס ויעל ממצרי׳ הוא וכל אשר לו ויצו עליו פרעה אנשים‬
‫וישלחו אותו ואת כל אשר לן‪.‬ויכב אברם ארצה כנען אל מקום המזבח אשר עשה אשי‬
‫נטה שם אהלו נמחל"‪ .‬וגס לומ כן הרן אחי אנרם היה לו מקנה כנד צאן ונקר‬
‫ואהלי׳ כי היטיב ה׳ לו בעבור אברם ‪ .‬ויהי כשבח אנרס נ א ק ויריט רועי מקנה‬
‫לוט עם רועי מקנה אירס כי היה רכוש׳ רב משבת יחדיו בארץ ולא יכלה הארץ‬
‫לשאת אות׳ מפני מקניהם וגס רועי מקנה אברס כאשר הלכו לרשת לא ירש‬
‫נשלות אנשי הארן ורועי מקנה לוט לא כן עשו כי יעזבו לרעות בשדי אנשי‬
‫ה א ק ויראו אנשי הארץ את הדבר הזה יום יום ויבואו אל אברס וירינו עמו על‬
‫אודות רועי מקנה לוט ויאמר אברם אל לוט מה המעשה הזה אשר עשית לי‬
‫להבאישני‬
‫ספד‬
‫קל;ף‬
‫הישר‬
‫‪29‬‬
‫•‬
‫‪,‬‬
‫להבאיש; כיושבי האק אשל חציה את רועי מקנך לרעות כשדות אחריי הלא ידעת‬
‫ני אנכי נר באין הזאת בתיך בני כנען ולמה העשה להם זה ‪ .‬וירב אנרס בלוע‬
‫על הרבי יום יום ולא שמע לוס בקול אברם ויוסף לעשות כדבר הזה ויבואו‬
‫יושבי הארן דליל! לאברס‪ '.‬ויאמר אברם אל לוע עד מתי תהיה לי אחה למוקש‬
‫עס יושבי הארז‪ .‬עתה אל נא תהי מריב׳ ניני ובינך ני אנשי׳ אחים אנחנו ‪.‬‬
‫אך הערר נא מעלי לך נא ובהר לך מקום אשר תשב בו אתה ומקנך וכל אשר‬
‫לך אך רחק נא מעלי אתה וביתך ‪:‬‬
‫ואתה אל תירא כי תלך מאתי והי׳ אשר יעשה לך רעה ומדת לי ונקמתי ממנו‬
‫אך רחק נא מעלי‪ .‬ויהי כדבר אברם אל לוע את כל הדברים האלה‬
‫ויקם ליס יישא עיניו נגד ככר הירדן ויר׳ את המקום ההוא כולו משק׳ וטיב‬
‫לאלם ילמיע׳ המקנה וילך ליט מעם אברם אל המקים ההוא ויט שם אהלו וינר‬
‫בסדום ויסרדו‪ .‬איש מעל אתיו ‪ .‬ואברס ישב באלוני ממרא אשר בחברון ייט שם‬
‫אהלו וישב אברס במקום ההוא ימים ושנים רבי׳ ‪ .‬בעת ההיא שלח כדרלעומר‬
‫מלך עילם אל כל המלכים אשר סביבותיו אל נמרוד מלך שנער אשר היה תחת‬
‫ידו ואל תדעל מלך גויס ואל אריוך מלך אלסר אשר כרת אתם ברית לאמר ‪.‬‬
‫עלו אלי ועזדוני ונכה את כל ערי סיום ואש יושבי׳ כי פשעו כי היום י״ג שנה‪.‬‬
‫ויעלו ארבעה המלכים האלה עם כל מחניהס יתל כשמונה מאות אלף איש ויתהלכו‬
‫כאשר הם ויכו את כל אלם אשר מצאו על לרכס וכל מלכי סלוס ועמור׳ ממש׳‬
‫מלכיה׳ שנאב מלך אלמ׳ ושמאיר מלך צבוייס וברע מלך סמם וברשע מלך‬
‫ממורה ובלע מלך צוער יצאו לקראת׳ )!יתחילו כלם יחל עמהס בעמק השלים ‪.‬‬
‫וילחמו תשעה המלכים האלה בעמק השלי' וינגפי כל מלכי סלום ועמ‪1‬רה לפני‬
‫מלכי עילם ועמק השדי׳ מלא בארות חמר וירלפו מלכי עילם אח מלכי סדום וינוסו‬
‫כל מלכי סדום עם מחניהם ויפלו בבארות החומר וכל הנשארים עלו אל ההר‬
‫להמלט ויבואו אחריהם ד׳ מלכי עילם וירדפו׳ עד שער סדום ויקחו את כל אשר‬
‫בסדום ויבוזו את כל ערי סדום ועמורה ונס את לוט בן אחי אברס לקחו אותו‬
‫ואש רטשו וישבו אח כל רכוש ערי סדום וילט להם ‪ .‬וינא עוני ענד אברם‬
‫אשר היה במלחמה ההיא !׳גד לאנרס את כל אפר עשו המלכים האלה אל ערי‬
‫סדום ואת אפר נשיה לוט נן אחיו עמהס וישמע אכרם הדבר הזה !•קם הוא‬
‫והאנשים אשר אתו כשלש מאות ושמנה עשר איש ו־רלוף אתרי ארבעה המלכים‬
‫האלה כלילה ההוא ‪ .‬וירדפום ויכו׳ ויפלו כלס לפני אנרס ולפני אנשיו ולא נותר‬
‫נהם איש כ׳ אס ל׳ המלכים לבד׳ ברחו וילט איש לדרכו‪ .‬וישב אכרם את כל‬
‫רכוש סלים וגס את לוט ואת רכושו השיב ואת נשיהם ומפס וכל אשר להם לא‬
‫נהשר דבר ללוט‪ .‬ויהי בשוט מהכוח את המלכים האלה ויעבור הוא ואנשיו מעמק‬
‫השדים אשל נלחמו שם כל המלכים ויצא ברע מלך סלום ויתר אנשיו אשר אתו‬
‫מבאלות החמל אשל נפלו שם לקלאת אבלם ואנשיו בלחם ו״! וישנו שם יחל בעמק‬
‫המלך ויברך אלוני צרק את אברס וימן לו אברם מעשר מכל אשר הביא משלל‬
‫אויביו כי היה אלוני צלק כהן לפני אלהי׳‪ .‬ויבשו מלכי סלוס ועמורה אשר היו‬
‫שם הס ועבריה' אל אבדם ויתחמו אליו לאמר לתת להס השבי אשר שבו מעבליהם‬
‫וליקח לו כל הרכוש ויען אביס א־ מלכי סריס לאמי חי ה׳ אשר ברא את‬
‫השמי׳ ואח האין אשר פדה נפשי מכל צרה ואשר הצילני מאויבי היו׳ ויסנ׳‬
‫נילי ‪ .‬אם אקח דבר מכל אשר לכס ולא תתהללו מחר לאמר מרטשנו אשר‬
‫הציל אכרם העשיר‪ .‬כי ה׳ אלהי אשר בפחת׳ בו‪ ,‬לבר" אלי לאמר לא תחסר לנר‬
‫כי ברך אכרכך בכל מעשה ידיך אשר תעשה ועתה הנה כל אשר לכס קחו‬
‫ולכי חי ה׳ לא אקח מכס מנפש וער שרוך נעל ועל מוט זולתי אשר אכלו‬
‫היוצא׳׳‬
‫‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪,‬‬
‫ספר‬
‫לןז‪.‬לף‬
‫י‬
‫הי^טר‬
‫היוצא׳׳ את למלחמה יגס מלק האנשי׳ אשר הלכי עמי עני אשכול וממרא הם‬
‫ואנשיהם יגם אשר ישני על הכלים לשמיר הס ׳קחו חלקם מהשלל‪ .‬יישנו מלכי‬
‫סדום לאנשי אברס ככל אשר אמר ויפצרו ט לקחח הוא מכל אשר יבחר ולא אנה‬
‫וישלח אש מלכי סייס ואת ישר אנשיה׳ ויצוס על לוש וילכו למקומי וגס אש‬
‫לוני ב] אתיו שלח עש כל קנינו וילך עמהס וישכ לוע למקימי שדומה ואנרס‬
‫ואנשיו שבו אל מקימש אל אלוני מורה אשר בחברון‪ .‬בעת ההיא נראה ה׳ אל‬
‫אברה עוד ב־זברון ויאמר אליו אל תירא שכרך הרבה מאד לסני כי לא אעזבך‬
‫עד אש הרביתי אותך ואברכך ושמתי את זרעך ככוכבי שמי׳ אשר לא ימד ולא‬
‫יספר ונתתי לז־טך את כל הארצות אשר אתה רואה בעינך להם נתתי אותם‬
‫לרשתה עד עולש אך חזק ואל תירא התהלך לשני והיה תמים ‪ .‬ויהי בשנת‬
‫שמוט׳ ושבעה בנה לחיי אברס וימת רעו בן פלג כשנה ההיא‪ .‬ויהי כל ימי‬
‫רעו מאתי׳ שנה ותשע ושלש׳׳ שנה וימת ושרי בת הרן אשח אברס עילנ׳ עקרה‬
‫בימי׳ ההם לא יליה לאבדם לא בן ולא בת ויהי בראותה כי לא ילדה ותקח את •‬
‫הנר שפתתה אשר נתן לה פרעה ותתן אותה לאברס אישה לאשה‪ .‬כ׳ הגר‬
‫למדה את כל דרכי שרי כאשר למדה אותה שרי לא חסרה מכל דרכיה הטובים‬
‫מאומה ‪ .‬ותאמר שרי לאברס הנה שפחתי הנר בא אליה ותלד על ברכי ואבנה‬
‫גס אנכי ממנה‪ .‬וההן שרי את הנר לאברס מקן עשר פנים לשבת אנרס בארן‬
‫כנען ה א שנש חמש ושמוני' שנה להיי אירס וישמע אנרם לקול שיי אשתו ויקה‬
‫את הגר שפחתו וינא אליה אנרס ותהי ותרא הגר כי הרתה והשמח מאוד והקל‬
‫גבירתה בעינית ותאמר נלבה אין זה כי אם אנכי טובה לפני ה׳ משרי נטרתי‪.‬‬
‫‪ C‬כי כל הימי׳ אשר גבירתי עם אדוני לא הרת׳ ואני בימים אחדי׳ נתן לי ה׳‬
‫הריון ממנו‪:‬‬
‫א׳׳ה ולפי זה אומר ותרא כי הרתה ותקל גבירתה וכי׳ ר׳צ כי הימה בעיניה‬
‫ובערכה פרי כאמת הקלות והרקיס ‪:‬‬
‫ו ת ר א שלי כי הרתה הגר לאנרס ותקנא שרי בשפחתה ותאמר שרי כלנה אין זה‬
‫כי אס היא סובה ממני מאד ותאמר שרי לאנרם ממסי עליך כי בעת‬
‫אשר התסללש לפני ה׳ על הזרע למה לא התפללת עלי לתת ה׳ לי זרע ממך וגס‬
‫ט אדבר אל הגר בפניך ותבזה אש דברי נ ע ט ר אשר הרשה ולא הדבר אליה‬
‫מאומה ישפוט ה׳ ביני וביניך על אשר עשית ל ׳ ‪ .‬ויאמר אברס אל שרי הנה‬
‫שפמהך בידך עשי לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח הגר מפניה אל המדבר‬
‫וימצאה מלאך ה׳ במקום אשר ברהה שמה ויאמר אליה אל הירא כי הרבה ארנה‬
‫את זרעך כיי הנה יולדת בן וקראת את שמו ישמעאל עתה שוב אל שרי גנירהך‬
‫והתעני תמת ידיה ותקרא הגר למקום הבאר ההוא כאר למי רואי הנה נין‬
‫קדש ונין מדבר ברד‪ .‬ותשנ הנר בעש ההי׳ לביש אדוני׳ ויהי מקן ימי׳ ושלד‬
‫הגר לאבר׳ גן‪ .‬ויקרא אברס את שמו ישמעאל‪ .‬ואברס נן שמוני׳ ושש שנים‬
‫בלדת׳ אותו ויהי גימי׳ ההם גשנח אחת וחשעי׳ שנה לחיי אגרס וילחמו גני‬
‫כתיס אח בני הובל ט בהפין ה׳ את בני אדם על פגי הארן יצאו בני כתיס ויהיו‬
‫לאגודה וילש בקעת כנפיא ויבנו שם להם ערים וישנו שם על נהר תיבראיו וכני‬
‫חיבל ישבי בתושקנה ויהי נטלם ע־ נהר ים ששיאה ויבנו בני תובל עיר בתושקנס‬
‫ויקראו אה שמה ככינה על שם ספינה בן הובל אביהם וישבי בה עד הייס הזה‪.‬‬
‫ויהי געה ההיא וילממ בני כהים את גני תובל וינגפו נני חובל לפני בני כהים‬
‫ייפלו סבני תיבל כשלש מאות ישבעיסאש‪. .‬יישבעו בני תיבל געת ההיא על גני‬
‫כתיס לאמר לא יתחתנו בני ואיש אל יתן בתו אל בני כתיס כי כל מות תובל‬
‫היו נערות יפות נימי׳ ההם ט לא נמצ׳ נשים יפות בימי׳ ההס כבנות תובל בכל‬
‫הארן *•‬
‫*‬
‫ספר‬
‫לףלף‬
‫הישר‬
‫‪31‬‬
‫הארן‪ .‬והי׳ כל אשר יחסין בתואר האשה והלך אל בנות תובל ולקח מהם אשה‬
‫מכל אשר‪ 'pen‬וכל בני הארס ומלכים והשרי׳ לוקחי׳ מבנות תובל בימי׳ ההש כי‬
‫ח‪ !•:‬בתואר האשה מאל‪ .‬ויהי מקן שלש שנים אחרי אשר נשבעו בני חובל על‬
‫מי כתיס לבלתי תת להם כנותם לנשי׳ וילכו מבני כתי׳ כעשרים איש לקחת מבנו׳‬
‫הובל ולא מצאו כי שמרו בני תיבל את שבועתם לבלחי החמת! בהם ולא אבו להפר‬
‫שניעתס ‪ .‬ויהי בימי הקציר וילכו בני הובל אל שלוחיהם לקצור קציר׳ ‪ .‬ויתקבצו‬
‫כל בחורי בני כתיס וילכו אל עיר סכינה ויחשפו כל איש נערה מבנות תובל‬
‫ויניאו׳ אל עריהם וישמעו בני תובל ויבואו עליהם למלחמה ולא יכלו ליזם כי‬
‫כנר מהם ההר מאל ויראו כי לא יכלו להם וישובו להם לארצם ‪ .‬ויהי לחקופת‬
‫השנה וילכו בני הובל וישכרו להם מבני האלם ומכל הערים הקיובי׳ אליה׳ כי׳‬
‫אלף איש וילכו אל בני כתים למלחמה וילכו בני חובל להלחם בבני כתיס ולהפיל‬
‫את כל ארצס ולהצר עליהם ‪ .‬ויגברו בני תובל על בני כתים בפעם הזאת ויראו‬
‫בני כמיס כי צר להם מאד ויתלו את כל הילליס אשר יצלו בני כתים ממות מובל‬
‫על החומה אשר בנו לעיני בני תובל‪ .‬ויאמרו אליהם בני כתים הבאת׳ למלחמה‬
‫עם בניכם עם בנותיכם ולא עצמכם ובשרכ׳ אנחנו מאז וער עתה‪ ,‬ויהי כשמוע‬
‫בני הובל את הרבר הזה ויחללו להלתס בבני כחיי וילכו וישובו אל עריה׳ וימקבצג‬
‫בני כתים בעת ההיא ויבנו לתם ערים שתי׳ על הים ויקראו את שס האחת'‬
‫עירפו ושם השנימ ארצה‪ .‬ואברס בן מרמ היה נימי׳ ההם בן תשעי׳ ותשע שנה‪.‬‬
‫בעת ההיא נראה אליו ה׳ ויאמר אליו אתנה בריתי ביני וניניך וארבה אמ זרעך‬
‫נמאל מאל וזאת הברית אשר גתת׳ ניצי וביניך המול לכס כל זכר אמת וזרעך‬
‫אמריך‪ .‬ובן שמנת ימים ימול והיתה זאת ברית׳ בבשרכ׳ צברית עולם ועתה לא‬
‫יקרא עור שמך אכרם כי אם אברהם וגם שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי‬
‫אם שרה כי ברך אברך אחכם והרכימי אס זרעכם אחריכם והייתם לגוי גלול‬
‫ומלכי׳ מכס יצאו‪ .‬ויקם אברהם ‪1‬יעש את כצ אשר צוה אותו אלהיס ויקמ את‬
‫אנשי ביתו ומקנת כספו יימצ אומס כאשר ציה ה ׳ ‪ .‬ולא נשאר אמל מהם אשר לא‬
‫מלו וגס אברהם וישמעאל בנו סלו בשר ערלתם ‪ .‬בן שלש עשרה שנה היה‬
‫ישמעאל במולו בשר ערלתו ויהי ביום השלישי ויצא אנרהס מאהל! )ישב פתח האהל‬
‫להמממם במוס השמש מכאב בשרו ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫פרשת וירא‬
‫וירא אציו ה׳ באלוני ממלא וישלח אליי שלשה מלאני׳ ממשרתיו לבקרו‪) .‬יהי‬
‫הוא יושב פתמ האהל )ישא עיניו וילא והנה שלשה אנשי׳ נאים מרמוק‬
‫ויקס וירן לקראת׳)׳שתמוה להם ויביאם אל ביתי ויאמר אליהם ‪ ,‬אל נא אס נא‬
‫מצאתי מן בעיניכם סולו נא ואכלו פת למס‪ .‬ויפצר בס ויגורו אציו ויתן מיס‬
‫וירחצו רגליה׳ ויושיב' תחת הפן סתמ האהל‪. .‬ףק אברהם ויקמ ענל בן נקל רך‬
‫וסוב וימהר וישמשהו)יתנהו אל עבת אליעזר לעשותו‪ .‬ויבא אברהם אל האהל של‬
‫שרה ויאמר אליה מסרי שלש סאים קמת סולס לישי ועשי עוגות לכסימ סיר‬
‫הבשר ומעש ‪ p‬וימהר אברהם ויביא לפניה׳ ממאה וחלב נקר וצאן ויתן‪ .‬לפניהם‬
‫לאכול ערס נשל את נשר העגל ויאכלו ואמר ‪ p‬הניא את בשר העגל אשל עשה‬
‫וישם לפניהם ויאכלו‪ .‬ויט כאשר כלו לאכול ויאמרו אציו שוב אשוב אליך כעת‬
‫מיה והגה בן לשרה אשתך‪) .‬אחר• ‪ p‬קמו משם האנשי׳ !ילכו להם צלרכיה׳‬
‫אשר נשלחו אליה׳ נימי׳ ההם היו כל אנשי סלוס )עמורה וכל תמשח העלי׳ האלה‬
‫רעי׳ וחפא׳׳ לה׳ מאל* ויכעיסו את ה׳ נכל מיעביתיהס ‪ ,‬ויגנלו‪).‬׳‪.‬עשך״תועבות‬
‫‪32‬‬
‫״‬
‫ספד‬
‫וירא‬
‫היישר‬
‫ונאצות לפני ה׳ ותגלצ רעתם וצעקתם מאל לפני ה׳ נימים הנס ותהי להם נקעה‬
‫נארצ׳ טמנה מאל כמהלך מצי יוס ובה מעינות מ־ס ולבאי׳ הרנ׳ על המיס ‪.‬‬
‫והלכו שמה כל סדוס ונןמירה ארבעה ימים נשנה הס ונשיה׳• ובניה' וכל אשר‬
‫להם ושממו שמה בחופי׳ ובסמוצומ‪ .‬ויהי נעח שמחם ועמלו ימר והחזיקו איש‬
‫נאפת רעהו ואיש בבת רעהו הבתולה והתעללו בהן ושבו אתה! וראה כל איש אז‬
‫אשתו ואת בתו ביד רענו ואין אומר לבר‪ .‬ויעשו להם ככה מהבקר ער הערב‬
‫ושבו אמרי כן איש לביתו ואשה לאהלה בערב ככה יעשו לה׳ כל הימי׳ ד' ימים‬
‫נשנה גם כאשר נא איש נכרי נערית׳ 'והביא סחור׳ אשר קנה אותה אי אשר‬
‫ימפון למוכרה והתקניו כל אנשי הערים האלה אנשי׳ ונשי׳ וסף ונערי׳ וזקנים‬
‫ועשו כלס אל האיש ולקחו נמזקה מםמורה מעש מעע לאמי עד מוס כל הסמור׳‬
‫מיל בעלה אשר הביא׳ בארן והיה כאשר יריב נעל הסתור׳ אתם לאמר מה‬
‫המעשה הזה אשר עשיתם צי ונגשו כלס אליו אתר אמר והראה לו אחל אחל‬
‫אח המעט אשרי לקח ויאמר לא לקמתי מאתך מאומה כי מעפאשי נתתליוכשמוע‬
‫מכול׳ את הלבר הזה וקס והלך מאתם בעצכ ומר נפש ועמלו כלם עליו והלכו‬
‫אמריו וגרשו אומו והוציאו אומו סן העיר בצעקה ומהומה רבה‪ :‬ויהי איש אחל‬
‫מארן עילי ובא בדרך ללכת אל מפצו‪.‬יעמו ממור אתר מביש נושא שמיכה אמת‬
‫טובה צבוע׳ בכל מין ממיני הצנע והשמיכה קשור׳ בחבל על החמור‪ .‬ויעבור‬
‫האיש לדרכו ותנא לו השמש נערנ ברחוב סלו׳ וישב שמת ללון ואין איש מאספו‬
‫הניתה ושם היה נסדו׳ נימי׳ ההם איש רע ונליעל וערום לרע ושמו הירוד‬
‫‪1‬ישא עיניו וירא אח האיש האורח ברחוב העיר וינא לפניו ויאמר לו מאין‬
‫הביא ואנה מלך ויאמר אציו האיש עובר אנכי מחברון עד עילס משם אנכי ‪.‬‬
‫ואעבור עד פה ותנא עלי השמש ואשב פה ברחוב ואין איש מאסף איתי הביתה‪.‬‬
‫וגם למס ומיס יש ל• ונם תגן ומםפו׳ יש לממורי אין ממסור לבר ‪ .‬ויען הילוד‬
‫ייאמר לו כצ ממפזרך עצי אך ברמוב אצ מלין ‪ .‬ויביא) הילול לבית ויוריל‬
‫השמיכה מעל הממור עם המנל ויקמ׳ היליל ויביא׳ לביתו וימן מנן ומספוא אל‬
‫החמור ויש‪ :‬האיש האורח ננית הילוד נלינה ההו׳ יילן שם ויהי בבקר ויק׳ האורמ‬
‫וישכס ללכת ללרכו ויאמר אליו הילוד שב סער לבך סח למס ואמר מלך וימש‬
‫האיש כ ן ‪ .‬יישב עמי ייאכלו שניהם ימליי יישתי ביום ההוא ויקם האיש ללכת‬
‫ויאמר אליו היליד הנה נא רפה הייס לעריב הואל נא ילין וייסב לבך ייפצר בי‬
‫וישב וילן שם וישכס טוס השני ללכת ויממזק ט הילול לאמור סעד לבך פת למס‬
‫ואמר תלך )ישב )יאכל עמו גס ני‪1‬ס השני יינ־ס האיש ללכת לדרכו ויאמר לו‬
‫הידור הנה נא סנה היום שב עמה עמדי יייטב לרך יככקר השכם והלכת‬
‫לדרכך‪ .‬ולא אבה האיש ללון ייק§ ייחטש את חמורו ויהי הוא חובש את הממור‬
‫ותאמר אשת הילוד אלי! הנה ‪ .‬זה האיש יופנ נ ט ת שני ימים אמנו אוכל ושותה‬
‫ולא נתן לנו מאומה למי מאכלו ומשקהו ‪ .‬עתה ילך מאתנו׳ כלא לנר ויאמר לה‬
‫הילול רום לך‪ .‬ויחבוש האיש את ממורו ללכת ויאמר אל הילול לתת לו את‬
‫המבל ואת השמיכה לקשר׳ עצ החמור ‪ .‬ויאמר אציז הילול מה תאמי ויאמר אליו‬
‫כי חתן ל• ארוני המנל והשמיכה הצבועה בכל צנע אשר לי• אשר •המבאמ אתך‬
‫בנית לשמרה‪ .‬ויען הילוד ייאמר אל האיש זה פתרון חלומך אשר‪-‬ראית אח החבל‬
‫מייך יאריכו באר־ן מאל כחנל‪ .‬ואשר ראית שמינה צנוע׳ נכצ צבע כרס יהיה‬
‫לך ונסעת נו מן כל פטי ויען האיש האורח ייאמר לא אלוני כי נהקין נתת׳ לך‬
‫מכל ושמיכה אחת ארונה ככל מיני הצנע אשר נשאת מעל החמור לסחניא‬
‫ויען הירוד ויאמר הלא אמרתי לך פתרון חלומך למונ הוא‪ .‬וכזאת וכזאת פתרוני‪.‬‬
‫עתה בני האלם יתנו לי ארנעה כסף נפכרי עצ פתרי חלופות׳ ואני לא נקשתי‬
‫מילך‬
‫‪33‬‬
‫ספי‬
‫• וירא‬
‫הישר‬
‫מילך כי אס שלשה כסף ‪ .‬ויקצוף האיש על לנרי הילור ויצעק צעקה גלולה ומרה‬
‫ויבא האיש את היזול אל שונס סזוס אל שרק‪ .‬וילנר האיש אח לבריו לפני‬
‫שרק השופע ויענהו הילוד ויאמר לא כן כזה ונזה היה הרבר ‪ .‬ףאמר השיפנו אל‬
‫האיש האורח אמת אמר לך האיש הידור כי ידוע הוא בערי׳ האלה כי מפותרי‬
‫חלומות על נכונה הוא ויצעק האיש מדברי השופט ויאמר לא אדוני ט ביו ס נתתי‬
‫לו חבל ושמיכה אחת היתה על החמיר להחביאז בביתו ויריבו שניהם לפני השופט‬
‫זה אומר ככה היה הדבר ‪ .‬והיחד אומר אל האיש עתה תנה לי ארבעה כסף‬
‫אשר אני לוקח מל פתרי חלו מוח לא אניח לך לנר וחן לי את למי כל ארבע‬
‫ה עולות אשר אכלת בניתי‪ .‬ויאמר האיש א! הילול אמת תאמר אני אשלם לך‬
‫את אשר אכלתי נביתך אך תנה את התנל ואת השמיכה א‪:‬ר החבאת נביחך‪.‬ויען‬
‫הידול לפני השיסס ויאמר אל האיש הלא אמרתי לך ז ז פתרון חלומךחנל יארכו‬
‫ימך כחבל והשמיכה כרס יהיה לך ונטעת נו ען כל פרי ‪ .‬זה פתרון חלומך על‬
‫נכון אך תנה לי ארבעה כסף אשר אני לוקח בשכרי כי לא אניח לך דבר‪ .‬ויצעק‬
‫האיש על לכרי הילוד ויריבו פניה׳ עוד לפני השופט ויצוה השופט את עכליו‬
‫ויגרשו׳ ויוציאו׳ מביתו בבהלה‪ .‬ויצאו מאת השופט כאשר הם מריני׳ וישמעו א־תם‬
‫כל אגשי סרו׳ ויתקבצו עליהם ויצעקו כלס על הא‪,‬רח ויגרשוהו בבהלה מן הער ‪.‬‬
‫וילך האיש ללרכו על החמור נמר נפש ונעיב ובבכי׳‪ .‬ויהי הלו׳ ילך ונכה על‬
‫אשר נעש׳ סדום חרב ‪ .‬ויהי לעיר סדום שיכטי׳ ארבעה לארבעת ערי׳ ‪ .‬ואלה‬
‫במות׳ את שרק לעיר סדו׳ ואת פרקר לעמודה זבנך לאדמה מנין לצבי״׳‪ .‬וישם‬
‫להם אליעזר עבד אברה׳ שמות וישם לפרק שקרא ולשרקר שקרוקא ולזבנך‬
‫כזבן ולמכון מצלו לין‪ .‬ויעשו להם אנשי סלו׳ וממורה ע״פ ארבע׳ שופטיה׳ משות‬
‫בנו־ו׳ ברחיב הערי׳‪ .‬והיה כל איש אשר יכא והלך אל הערי׳ האלה ועמלו‬
‫עליו והחזיקי בו והביאו אותו אל אתת ממטותיהן והשכיבו עליהן בחזק׳‪ .‬והיה‬
‫נשכבו ועמדו עליו שלשה אנשי׳ על ראשו ושלשה אנשי׳ על רנליו והחזיקו בו‬
‫ומדדו אותו טל המטה ההיא והיה אס האיש ההו׳ קצר מהמטה ההיא ימשכוהו‬
‫ששת האנשי׳ ההם אלה מזה ואלה מזה ויצעק עליהם ולא ׳ענוהגואס יהי׳ האיש ההוא‬
‫אריך כקימ׳ מהמטה ימשכוהו משתי צלעית המטה מצלי' אלה מזה ואלה מזה עד‬
‫הגיע האיש ההוא לשערי מות והיה בצעקו אליהם ענו א •תו ואמרו לו ככה יעשה‬
‫לאיש אשר •בוא בארצנו ‪ .‬ויחללו מעליהם כל האלם לבלתי בוא אל עריהם‬
‫בשמעם את כל הלברים אשר ימשו כל אנשי ערי סדום‪ .‬והיה בבוא אניון אל‬
‫ארצם ונהנו לו כסף וזהב והעבירו קול ככל העיר לבלתי תת לו פת לחם לאכיל‬
‫)היה אס ישב האביון בארן ימים ומת ברעב כ׳ לא ימצא פת לאכול‪ .‬ובמותו‬
‫יבואו כל אנשי העיר ולקחו את כספ׳ ואת זהבם אשר נתנו לו•‪ .‬והי׳ כל אשר‬
‫ירע את כספו ואת זהנו אשר נתן לו יקח והלך לו וגס כל נגלי העני וכל לבושו‬
‫יפשיטו מעליו במוחו ונלחמו כלס עליהם והיה אשר יחזיק על רעהו יקח אותם ‪.‬‬
‫ואחרי כן ישאוהו ויקברוהו ערום חחת אחד השיח׳' אשר כמדברות ככה יעשו‬
‫כל הימי׳ לכל הבא מציה׳ אשר ימוש בארצם‪ .‬ויהי מימים ותשלח שרה את‬
‫אליעזר סדומה אל לוט לסקלו כשלים ולראותו‪ ,‬וילך אליעזר סלומת וימצא‬
‫איש א׳ מסרו׳ נלח׳ עש איש נכרי ויפשט הסלומי את העני מכל בגליו וילך לו‪.‬‬
‫)יצעק העני ההוא אל אליעזר ויחחנן אליו על אודות אשר עשה לו האיש הסדומי‬
‫ויאמר לו למה תעשה ככה לאיש האביון אשר כא לכס‪ .‬ויפן השדומי אש אליעזר‬
‫לאמר האחיך הוא האיש ההוא או הלשוסמ כחניך אנשי סדום היום כי חדכר על‬
‫האיש ההוא‪ .‬וירב אליעזר עם הפלומי על אורות העני וינש אליעזר לקחח מאח‬
‫ס איש השלומי אס מלי העני וימהר האיש ויך את אליעזר נאנן נמצחו‪ '.‬ויצא‬
‫״ ־‬
‫לס‬
‫‪34‬‬
‫ספר‬
‫וירא‬
‫היער‬
‫רם רב ממצח אליעזר וירא האיש הרס במצת אליעזר ויחזק האיש כאליעזר‬
‫לאמר חנה את שכרי על הדס ה־‪.‬יא הרע אשר הוצאתי לך ממצחך כי כן החוק‬
‫והתורה בארצנו‪ .‬ויאמר א'‪.‬יו אליעזר פצוע פצעתני ונס אתן לך שכר ולא אנה‬
‫אליעזר לשמוע אל דברי הסד! מי ‪ .‬ויחזק האיש באליעזר ויביאהו אצ ‪ :‬ו פ י כדוס‬
‫אל שקרא למשפט ‪ .‬וידבר הא־‪ :‬אל השופע ויאמר ני אדוני כזאת וכזאת עשה‬
‫לי האיש הזה ואכהו באנן ויצא לס ממצתו ולא אבה לתת שכרי‪ .‬ויאמר השופט‬
‫אל אליעזר אמת אמר לך האיש הזה תנה לו ‪:‬כרו ני כן המשפט אתנו בארצנו‬
‫וישמע אליעזר את דברי השופט וישא אליעזר אבן אחת ויכה את השופט ושטבע‬
‫האנן במצחו ויצא דס רב ממצח השופט ‪ .‬ויאמר אליעזר וכן משפטיכ׳ באין אשר‬
‫אתן לאיש הזה תתנהו אתה לו כי ק משפטיך אתה חרצת‪ .‬ויעזוב אליעזר אח‬
‫האיש הסלומי עס השופט ויצא וילך לו לדרכו‪ .‬ויהי כאשר נלחמו מלכי עילם את‬
‫מלכי סדום וישנו מלכי עילס את כל רכוש סזוס ‪ .‬וישנו גס את לוט ואת כל‬
‫רכושו עמהס ויוגד לאנרהס וילך וילחס את מלכי עילם ויצל מידס את כל רכוש‬
‫לוס עס רכוש סדום‪ .‬בעת ההיא ילדה אשת לוט לו בת ויקרא את שמה הלטיח‪.‬‬
‫כ׳ אמר כ׳ פלטו אלהיס ואת כל ביתו ממלכי עילס‪ .‬ותגדל פלמית בת לוס ולקח׳‬
‫א׳ מאנשי סדום ותהי לו לאשה ‪ .‬ויבא נעיר איש עני לבקש את מתייתו וישב‬
‫בעיר ימים רבים ‪ .‬ויעבירו כל אנשי סדום קיל כמשפט לבלתי תת לאיש ההוא‬
‫פת לחם עד ימוש בארן ויעשו כן‪ .‬ושרא פלטית בת לוט את הא ש ההוא מושלך‬
‫ברחוב העיר ברעב ואין נותן לו מאומה למחייתו ונפשו קרנה לנאת ‪ .‬ותמלא‬
‫נפשה חנינה על האיש ההוא ותכלכלהי נלחם בסתר ימים רבי׳ ותת׳ נפש האיש‬
‫ההוא‪ .‬ויהי מדי צאתה לשאוב מיס ותשם את הלחם בכד המיס ויהי בכואה אל‬
‫מקום העני ותוצא את הלחם מנדה ותתן לפניו ואכל ככה עשתה לו ימים רני׳ ‪.‬‬
‫ויתמהו כל אנשי סדום ועמורה על האיש ההיא מלוע חיה ברעב ימי׳ רבים ‪.‬‬
‫ויאמרו איש אל רעהו אין ז־ כ״א אוכל ושותה הוא כי לא יוכל האדם לחיות‬
‫מן הרעב ימים רבים כאשר חיה זה ופניו לא ס נ ו ‪ .‬ויתחבאו נ׳ אנשים במקו'‬
‫מושב העני ההוא בסתר ללעת מי יביא הלח׳ לאיש ההוא לאכול וחצא פלטי׳ בת‬
‫לוש ביום לשאוב ־מיס ותתן את הלחם בכד המיס ותלך לשאוב מים לתתנו אל‬
‫מקום האיש העני ותיציא את הלחם מכדה ותתן לעני ויאכל‪ .‬ויראו ג׳ האנשי׳‬
‫את הדבר אשר עשתה פלטית לאיש העני ההוא ויאמרו אך עתה הנה היא‬
‫כלכלתהו ועיכ לא הרעיב ופניו לא סיו ולא מת כראשוני׳‪ .‬ויצאו ג׳ האנשים מן‬
‫המקום אשר התחבאו שמת ויתפשו את סלעית ואת הלחם ביד העני ההוא ‪ .‬ויקחו‬
‫את סלסית ויניאו אותה לסנ׳ שופטיה' ויממרו אליהם כזאת עשתה והיא אשר‬
‫כלכלי את האיש ההוא נלחם ע״כ לא מת ימים רבים עתה דברו לנו מה משפט‬
‫האשה הזאת על אשר עברה את דתינו‪ .‬ויתקבצו כל אנשי סדום ועמורה ויבערו‬
‫אש ברחוב העיר ויביאו את האשה וישליכוה באש ותשרף והה׳ לאפר‪ .‬וגם בעיר‬
‫ארמה היסה נער׳ אחת בת איש עשיר מאנשי אדמה ויעשו לה כדבר הזה‪ .‬ויבא‬
‫איש הלך בעיר אדמה ללין בעיר ומחי ילך לניתו וישב נגד פתח ביח אבי הנער׳‬
‫ללון שס כי בא לו השמש במקום ההוא ותראהו הנעלה והוא יושב בפתח הבית‬
‫וישאל לה מיס לשתות ותאמר לו מי אתה ‪ .‬ויאמר אליו אנכי באתי היום מדרכי‬
‫ותנא לי השמש נזה ואלין בזה עד למחר והשכמת׳ בבוקר והלכתי לדרכי‪ .‬ותנא‬
‫הנערה ההיא הטתה ותיציא לאיש ההוא לחם ומים לאכול ולשתות‪ .‬ויודע הדבר‬
‫לאנשי אדמה ויתקבצו כלס ויביאו את הנערה לשני השופטים לשפטה על הדבר‬
‫הזה‪ .‬ויאמר השופט יש לנערה הזאת משפט מות עצ אשר הפרה את דחינו כזה‬
‫משפע׳‪ .‬ויתקבצו כל אנשי הערי׳ הש ויוציאו הנערה ההיא וימשחו אותה בדבש‬
‫מכף‬
‫סבי‬
‫וירא‬
‫‪35‬‬
‫הישי‬
‫מכף רגלה יעל קלקל׳ כאשר לנר השוספ ויתנו אותה לפני עדח הרבורי׳ נמקו‬
‫מקנצם ויניאו עליה כל הלנוריס ויצעקו אותה וצנה את כל נשרה‪ .‬ותצעק הנערה‬
‫מפני הדנוריס ואין מביע אליה ואי! מרחה עליה יתעל צעקתה השמימה‪ .‬ויקנא‬
‫ה׳ על הלכר הזה ועל כל מעשה ערי שלוש אשר עשו יען שנעת לחש ושלוה והשקט‬
‫היה להם‪ .‬וככל זאת יד עני ואניון לא החזיקו ותנדל רע־!ה וחטאתם לפני ה׳‬
‫מאד בימי׳ ההם‪ .‬וישלת ה׳ את נ ' המלאכים אשר באו ניח אנרהם אל סדום‬
‫ואל כל עריה לשחת׳ ‪ .‬ויקימו המלאכים ההם מפתח אוהל אנרת׳ כאשר אכלו‬
‫ושתו ייבאו שדומה בערב ולוט יושב נשער סדום נעת ההיא וירא איחס ויקם‬
‫לקראת׳ וישמחו להם ארצה ויפצר בס מאוד ויביאם אל ביתו וישם לפניה׳ לאסל‬
‫ויאכלו וילינו בביתו‪ .‬ויאמרו המלאכי׳ אל ליש קום צא מ! המקים הזה אתה‬
‫וכל אשר לך פן תשפה כעון העיר‪ .‬כי משחית ה׳ את המקו׳ הזה ויחזיקו המלאכי׳‬
‫ביל לוט וביל אשתו וביר בנותיו‪ .‬ובכל אשר לו וישליכוהו ייניחוהו מחין לערי׳‪.‬‬
‫ייאמיי אל לוט המלט על נפשך ויקס ויברח הוא וכל אשר לו‪ .‬בעת ההיא המטיר‬
‫ה׳ סל םלוס ועמורה ועל כל העריס האלה נפרית ואש מאת ה׳ מן השמים‬
‫ויהפוך את כל הערי׳ ואת כל הככר ואת כל יושבי הערים ואת צמת האלמה‬
‫ותבס עלי׳ אשת לוט בהפיכת הערי׳ לראומ כי נכמרו רממיה על בנותיה הנשאר׳׳‬
‫בסדום כי לא יצאו עמה ויהי כאשר הביטה אחרי׳ ותהי נציב מלח ועודנה במקו׳‬
‫ההוא עד היום הזה ויצמכי אותה השורים העומדי׳ במקום ההוא יום יום עד‬
‫אצבעוח הרגלי׳ ובבקר יצמח אשר לחכו בה על היום הזה‪ .‬וינוסו לוט ונ׳ בנותיו‬
‫הנשאר׳׳ עמו וימלטו אל מערת עלול׳ וישבו שם ימים וישכס אברה' נבקר‬
‫לראות את ערי סדו׳מה נעשה שם וישקף וירא והנה עלה עשן כל הערים כעשן‬
‫הכבשן‪ .‬ויהי כשבת ליס במערה עם ב׳ בנותיו ותשקן את אביהן ״ן וישכבו עמו‬
‫כי אמרו אין איש בארן לחיות זרע מהן‪ .‬כי חשט כי אבדה כל האין • וישכבו‬
‫שתיהן עם אטה! ותהרין שתיהן מאביהן ותלדנה בנים ותקרא הבכירה אח שם‬
‫גנה מואב לאמר כי מאני׳ ילדתו הוא אני מואב עד היום הזה‪ .‬והצעירה קראה‬
‫גס היא אח בנה נן עמי הוא אגי כני עמון עד היום הזה ויהי אמרי כן ייסע‬
‫לוט היא ושתי בנותיו משם וישב בעבד הירדן עם שתי בנותיו ובניהן‪ .‬ויגדלו‬
‫בני לוס וילכו רקחו להם נשים מארן כנען וילדו להם בניס ויפרו וירבו מאד ‪.‬‬
‫ויהי בעת ההיא ויסע אנרם מאלוני ממרא וילך ארן פלשתי׳ ויגר בגרר בשני‬
‫ממש יעשר׳׳ שנה לשבת אברס בארן כנען היא שנת מאה שנה לחיי אנרהם‬
‫בא אברה׳ ארן פלשתים גררה‪ .‬ויהי בבואם אל הארן ויאמר אל שרה אשמו אמרי‬
‫לי אמות׳ את לכל אשר ישאל אותך למען ניצל מרעת יושבי הארן‪ .‬ויהי כשבת‬
‫אברהם בארן פלשתי׳ ויראו עבדי אבימלך מלך פלשתי׳ את שרה כ׳ יפה היא מאד‬
‫וישאלו עליה לאברה׳ ויאמר אחותי היא‪ .‬ויגידו עבדי אנימלך לאמר בא איש מארן‬
‫כנען לגיד בארן ואחות יפה לו מאד וישמע אנימלך את דברי כל עבדיו אשר הצלו‬
‫את שרה אליו וישלח אנימלך אל שרה ולקתו את שרה ויניאה למלך ‪ .‬וחנא שרה‬
‫בית אנימלך וירא המלך את שרה כי יפה הוא ות־טב נעיניו מאד‪ .‬רגש אליה‬
‫ויאמר לה מה הוא לך האיש אשר באת עמו אל ארצנו ותק שרה ותאמר אחי‬
‫הוא ונטא מארן כנען לגור באשר מצאנו ‪ .‬ויאמר אנימלך אל שרה הנה ארצי‬
‫לפניך‪.‬נטונ נעיניך הושנ את אחיך נ א ק אך עליט לנשאו ולנדלו על כל הארן‬
‫אחרי אשר הוא אחיך‪ .‬וישלח אבימלך ויקרא אל אברהם וישב מנרה׳ לפני‬
‫אנימלך‪ .‬ויאמר אבימלך אל אברה׳ הנה צרתי לכנדך בארן כטיב בעיניך בעבור‬
‫שרה אחותך ויצא אברה׳ מאת המלך ותצא אחריו משאת המלך ‪ .‬ויהי לעת העיב‬
‫סרס ישכב האדם והמלך יושב על כסאו ותפיל תרדמה עציו וישכב על הכסא‬
‫יירדם‬
‫‪36‬‬
‫ספר‬
‫וירא‬
‫הישר‬
‫וירדס עד הבקר ויחלום והנה מלאך ה׳ בא אליו וחרט שלופה ט ל ו ‪ .‬ויעמול‬
‫המלאך על אבימלך ויבקש להיט בחרב ויחרד אנימלך בחלום‪ .‬ויאמר אל המלאך‬
‫מה חעאת׳ לך כי באח אלילהמיחני נחרנך‪ .‬ויען המלאך ויאמר אל אבימלך הנך‬
‫מת על האשה אשר הבאת אמש לניהך נ׳ היא בעולת נעל אשת אברה׳ אשר בא‬
‫לביתך עתה השב אשת האיש ההוא כ׳ אשתו היא ואס אינך משיב דע כ׳ מות‬
‫חמות אתה וכל אשר לך‪ .‬ובלילה ההיא היתה צעקה גדולה בארן פלשתי׳ ויראו‬
‫כל יושבי הארן צורת איש עומד וחרבי שלופה בידי ויך את כל יושט הארן בחרב‬
‫הלוך והכית אותם‪ .‬וינגע מלאך ה׳ את כל ארן פלשתי׳ בלילה ההוא ותהי בהם‬
‫מהומה גלולה מאד בלילה ההוא ומחרתי ‪ .‬ו ׳עצר להם כל רחם וכל מוצא׳ ויהי‬
‫בס •יל ה׳ על לנר שרי אשת אביס אשר לקת איימלך‪ .‬ויהי בנקר וישנם אבימלך‬
‫נרעדה ובבהצה ובחרדה גלולה וישלח ויקרא לכל עבריו ויספר להם את חלומו‬
‫וייראו האנשי׳ מאי ‪ .‬ויען איש אחד הנצב על עב‪7‬י המלך ויאמר אל המלך אדוני‬
‫המלך השב האשה הזאת אל בעלה כי אישה הוא ‪ .‬כי קרה ג״כ לפרעה מלך‬
‫מצרי' נביא האיש הזה מצרימה ויאמר על אשתו אחותי היא כי כן דרכו לעשות‬
‫נבוא לגור בארן אפר ילך שמה‪ .‬וישלח פרעה ‪1‬יר‪,‬ח את האשת הזאת לאשה וינא‬
‫ה׳ עליו מכות נמי־צית על אשר השיבו את האשה אל אישה‪ .‬ועתה אדוני המלך‬
‫דע מה קרה אמש לכל האין כי היתה מהומה גדולה מאד וכאב גדול וצעקה ונדע‬
‫כי ז‪ :‬הוא על דבר האשה הזאת אשר לקחת ‪ .‬ועתה השב את האשה הזאת אל‬
‫איש־ פן יקרה לנו כמקרה פרעה מלך מצדי' ועבדיו ולא נמית וימהר אלימלך‬
‫ויקרא אל פרה ותנא לפניו וישלח ויקרא נם לאבלה׳ וינא לפניו ‪ .‬ויאמר אבימלך‬
‫אליה׳ מה המעשה הזה אשר עשיתם נאמרכס אתים אתם ואקת את האשה הזאת‬
‫לאשה‪ .‬ויאמר אביהם כ׳ אמיתי פן אמות על אשתי‪ .‬רקח אבימלך צאן ונקר‬
‫ועבדי׳ ושפחות וש ף כסף ויחן לאברם וישב לו את שרה‪ .‬ויאמר איימלך אל‬
‫אנרהס הנה כל הארן לפניכם כסונ נעיניכ׳ תשנו ‪ .‬ויצא אברהם ושרה אשתו‬
‫מאת פני המלך נכבול ויקר וישבו בארן נגרר‪ .‬וכל יושבי ארן פלשתי׳ וענדי‬
‫המלך עוד ;כאנ־ס מאד ממכית המלאך אשר הכה בהם כל הצילה על דנר שרה ‪:‬‬
‫וישלח אנימלך אל אברה׳ לאסר התפלל נא בעד עבדיך אל ה׳ אלהיך ויסר‬
‫מעלינו את המית הזה ‪ .‬ויתפלל אברהם בעד אבימלך ובעד עבדיו ‪.‬‬
‫וישמע ה׳ את תפלת אברה׳ וירפא ה׳ את אנימלך ואת כל עבדיו ויהי בער‪ .‬ההיא‬
‫מקן ימים וארנעה חדשים לשבת אברה׳ בארן פלשתי׳ בנייר וישקוד •אלהיש את‬
‫שרה ויזכרה ה׳ ותהר ותלד לאנרהם בן‪ .‬ויקרא אברה׳ את שם בנו הנולד לו אשר‬
‫ילדה לו שרה יצחק ‪ .‬וימל אברהם את יצחק בנוי בן שמונת •מיס כאשר ציה אלהי'‬
‫לאגרה' לעשות לזרעו אחריו ואברה׳ בן מאת ש ה ושרה אשתו בת ת^עי׳ פנה‬
‫גהולי להם אש יצחק ‪ .‬ויגדל הילד רגמל רעש אירה׳ משתה גדול גיוס הגמל‬
‫את יצחק ‪ .‬ויבאו שם ועבר וכל גדולי הארן ואבימלך מלך פלשתי׳ וכל עגייו ופיכול‬
‫שר צבאו לאכול ולשתות ולשמוח במשתה אשר עשה אבריהם ביום הגמל את יצתק‬
‫בנו ‪ .‬ונס תרח אני אירה׳ ונתיר אחיו באו מחק הס וכל אשר להם וישמחו מאד‬
‫כשמעם ט נולד בן לשרה‪ .‬ויבאו אל אברהם ויאכלו וישתו נמשתה אשר עשה‬
‫אברהם ביום הנמל את יצחק‪ .‬וישמח תרח ונחור עס אברה׳ וישנו עמו בארן‬
‫פלשתי׳ ימים רבים‪ .‬בעת ההיא מת שרונ בן רעו בשנה הראשונה ללדת •צחק‬
‫בן י אברהם ‪ .‬ויהי כל ימי כרוג מאתי' שנה ותשע ושלש׳׳ שנה וימת‪ .‬וישמעאל בן‬
‫אנרהם גלול ביסים ההם בן ייל שנה בלדת שרה את יצחק לאברה׳‪ .‬ויהי אלהיס‬
‫את ישמעאצ בן אברהם ויגלצ וילמ־ קשת ויהי רונה קשת‪ .‬ויהי בהיות יצחק נן‬
‫ממש שנים וישב עם ישמעאל בפתח האהל‪ .‬ויבא ישמעאל אל יצחק וישב לנגדו‬
‫)יקח‬
‫ספר‬
‫!יירא‬
‫ה־׳םר‬
‫‪37‬‬
‫ייקח הקשת וימשוך בה ייתן עליה את החן ויאמר להכות את יצחק‪ .‬וחרא שרה‬
‫אח המעשה אשר בקש ישמעאל לעשות ליצחק בנה וירע בעיניה מא־ על בנה‬
‫וחשלח ותקרא לאברהם ותאמר לו גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בנה‬
‫עם בני כי כזה וכזה בקש לעשות לו היום וישמע אברהם בקול שרה ו שכס בבקר‬
‫ויקח ׳'כ ככרי לחם וסמח מיש ויחן אל הגר וישלחם עם בנה המדברה וישבו‬
‫במדבר פארן עם יושבי המדבר ויהי ישמעאל רובה קשח וישב במדבר ימי׳ רבים‬
‫וילכו אחרי כן הוא ואמו ארצה מצרימה ‪.‬יישב! שם וחקח הגר לבנה אשה ממצרי׳‬
‫ושמה מריבה ‪ .‬ותהר אשת ישמעאל ותלד לו ד׳ בניס ובת אתת ‪ .‬ויסע ישמעאל‬
‫אחרי כן הוא ‪1‬אמו ואשתו ובניו וכל אשר לו וילכו וישובו המדברה ויעשו להם‬
‫אוהלים במדבר אשר ישבו בהן ויהיו נוסעים ותוניס תמיד מידי חודש ומידי שנד‪.‬‬
‫ייתן אלה־ס לישמעאל צאן ובקר ואהלים נעבור אברהם אביו ויפרון האיש מאד‬
‫במקנה ‪ .‬וישב ישמעאל במדכרו׳ באהלי׳ נוסע ומונה ימי׳ רני׳ ופני אברהם אביו‬
‫לא ראה ‪ .‬ויהי מימיי ויאמי אברהם אל כרה אשתו אלך לי ואראה את ישמעאל‬
‫בני כ׳ התאותי אליו לראותו כי לא ראיתיו זה ימי׳‪ .‬וירכב אברהם על גמל אחז‬
‫מגמליו המדנרה לבקש את ישמעאל בנו כי שמע כי הוא יושב באהל במדבר סם‬
‫כל אשר לו‪ .‬וילך אברהם המדנרה ויגיע אל אהל ישמעאל בחצי היום ‪ .‬וישאל‬
‫על ישמעאל וימצא אשת ישמעאל יושבת באהל עם בניה וישמעאל אישה ואמו אין‬
‫עמהם ‪ .‬וישאל אברהם את אשת ישמעאל לאמר אנה פנה ישמעאל ותאמר הלך‬
‫השדה לצוד ציד‪ .‬ואברהם עורנו רוכב על הנמל ולא ירד מעליו ארצה כאשר נשבע‬
‫לשרה אשתו אשר לא ירד מעל הגמל ארצה‪ .‬ויאמר אברהם אל אשת ישמעאל בתי‬
‫תנה לי מעט מיס ואשתה כי יגע ועיף אני מהדרך ‪ .‬ותק אשת ישמעאל ותאמר‬
‫לאברהם אין לנו לא מיס ולא למס ותשב באהלה ולא הביטה אל אברהה ולא שאלה‬
‫אותו מי ה ו א ‪ .‬רך מכה את בניה באהל ותקללס ומקלל גס את ישמעאל נעלה‬
‫וממרפהו וישמע אברהס את כל דברי אשת ישמעאל על בניה ויחר לו מאד וירע‬
‫בעיניו‪ .‬ויקרא אברה׳ אל האשה לצאמ אלי׳ מאהלה ומצא האשה ומעמוד נגד‬
‫אברהם ואכרהם עודנו רוכב על הגמל‪ .‬ויאמר אנרהס אל אשמ ישמעאל בבוא‬
‫ישמעאל אישך הנה ודברמ אליו כדברי׳ האצה‪ .‬בא הנד איש זקן מאד מארן פלשתי׳‬
‫לבקש אותך וכזה וכזה מראהו ותארו לא שאלהיהו מ׳ הנא וירי כי אינך פה וידבר‬
‫אל־ ויאמר בבוא ישמעאל אישך ואמרת אליו כה אמר האיש ההוא בבואך הסר את‬
‫יתד האהל הזה אשר נתת פד ושממ מתמיה ימד אמרת ויכל אברהם לצוות את‬
‫האשה ויפן וילך על הגמל וישב לדרכו‪ .‬ויהי אחרי כן ויבוא ישמעאל מצידו הוא‬
‫ואמו וישב אל אהלו ‪ .‬ותדבר אליו אשתו כדברי׳ האלה בא הנה איש זקן מאד‬
‫מארן פלשתים לבקש אותך וכזה וכזה מראהו ותארו לא שאלתיהו מי הוא וירא כי‬
‫אינך פה־ ויאמר אלי לאמר בבוא אישך הנה ואמרת אליו כה אמר האיש הזקן‬
‫הסר אח יחד האהל אשר ‪.‬נחת פד ושמת תתתי' יתד אמרת ‪ .‬וישמע ישמעאל את‬
‫דברי אשתו וידע כי הוא אביו ואשר לא כבדה אותו אשתו וינן ישמעאל אח דברי‬
‫אבייאשר דבר אל אשתו וישמע ישמעאל נקיל אביו ויגרש ישמעאל את האש ה ההיא‬
‫ומלך לה וילך ישמעאל אח״כ ארצה כנען ויקח אשה אמרת ויביאה אל אהלי נמקי׳‬
‫אשר הי׳ שם ויהי מקן ג׳ שנים ויאמר אברהם אלך לי עוד אראה אח ישמעאל‬
‫בני ואבואס כ׳ לא ראיתיו זה ימים• רבי׳ ורכב על גמלו וילך המדנרה ויגיע אל‬
‫אהל ישמעאל גתצי היום וישאל מל ישמעאל ותצא לו אשתו מן האהל ותאמר איננו‬
‫סה אדוני כי הלך השדה לצוד ולרעות אתהגמלים ומאמר האשה אל אברהם סור׳‬
‫אדוני אל האהל ואכלת פת למס כי עיפה נפשך מן הדרך ויאמר אליה אברהם‬
‫לא אסב כי מהיר אנכי ללכח לדרכי אך חנה לי מעט מיס ושתיתי כי צמאתי ותמהר‬
‫‪38‬‬
‫ספר‬
‫יירא‬
‫י‬
‫הישר‬
‫האשה וחרץ וחבא האהלה ותוציא מיס ולחם אל אברהם וחתן לפניו וחפצי בו מאל‬
‫צאכול ויאכל וישת וייסב לנו ויברך את ישמעאל בנו ויכל לאכול ויברך את ה׳‬
‫ויאמר אל אשת ישמעאל בבוא ישמעאל ואמר׳ אליו כלנריס האלה בא הנה איש זקן‬
‫מאל מארן פלשתי׳ וכזה וכזה מראהו ויאמר אליה בנו א ישמעאל הנה ואמרת‬
‫אליו כה אמר האיש הזקן היתל ששמת פת באהל סוב מאד אל תשירנה מן האהל‬
‫ויכל אברהם לצוות את האשה וירכב וילך לו לדרכו ארן פלשתים ויבא ישמעאל‬
‫אל האהל ותצא אשתו לקראתו בשמחה ובסיב לבב ותאמר אליו בא הנה חיש‪.‬‬
‫זקן מארן פלשתים ושאל עליך ואיציא לו למס ומיס ויאכל וישת וייסב לנו‬
‫וידנר אליו כדנרים האלה כבוא ישמעאל אישך הנה ואמרת אליו •תל האהל‬
‫אשר לך טובה מאד אל חשירנה מן האהל וידע ישמעאל כי הוא אניו וכי‬
‫כבלה אותו ויברך ישמעאל את ה׳ רקם בעת ההיא ישמעאל ויקח את אשתו‬
‫ואת בניו ואת מקנהו ואת כל אשר לו וישר משם וילך אל ארן פלשתים אל‬
‫אניו ויספר אברהם לישמעאל בנו על אודוח האשה הראשונה אשר לקח ישמעאל‬
‫רבים‬
‫כזאת וכזאת עשתה וישבו ישמעאל ובניו עם אנרהס ימים‬
‫בארן‪ .‬ואברהם ישב בארן פלשתים ימים רבים ‪ .‬וירבו הימים ויהיו כ״ו‬
‫שנים ‪ .‬ויהי אחיכ וילך אברהם עם עבדיו וכל אשר לו ויצאו מארן‬
‫סלשמ ׳ וירחיקו ממנה מאל ויבואו עד קרוב לחנרו! וישנו שם ‪ .‬ויחפרו שס עבדי‬
‫אברהם בארומ מיס וישב שש אברהם וכל אשר לו על המי׳‪ .‬וישמעו עבלי אבימלך‬
‫מלך פלשתים לאמר ‪ .‬מפרו עבדי אברהם נארומ מיס נגביל הארן ‪ .‬ויטאו‬
‫ויריבו עס עבדי אברהם ייגזלו להם את הבאר הגדול אשר מפרו וישמע אבימלך‬
‫מלך פלשתים את הלנר הזה וינא הוא ופיכול שר צבאו וך׳ מאנשיו אל אברהם‬
‫וידבר אנימלך אל אברהם על אודות עגליו ויוכמ אברהם את אנימלך על אולות‬
‫הבאר אשר גזלו עבדיו ממט ויאמר אבימלך אל אברהם מ׳ ה׳ אשר ברא את כל‬
‫האלן לא שמעתי את הלבר אשר עשו עגלי לעגליך גלמי היו׳‪ .‬ויקמ אברהם ז׳‬
‫כגפו׳וימן לאגימלך לאמר קמ נא מידי געטר מהי׳ לי לעל׳ כי משרתי את הגאר‬
‫הזאת ‪ .‬ו יקח אנימלך את ז׳ כגשו׳ הצאן אשר נתן לו אכרהס וגם צאן וכקל‬
‫נתן לו הרנ׳ וישבע אנימלך לאנרהס על אומת הכאר‪ .‬ע״כ קרא לנאר ההוא‬
‫גאר שגע כי שם נשגעו פניהם עליו ‪ .‬ויכרתו גרית שניהם נבאר שנע ויקס‬
‫אנימלך ושיכול שר צנאו וכל מנשיו ויפונו אל ארן פלשתי׳ ואכרהס וכל אשר לו‬
‫ישבו להם בבאר שבע ויהיו שם גארן ההיא ימים רכיס רעש אנרהס אשל גלול‬
‫בבאר שבע וישם לו שם ל׳ שערי׳ לל׳ חמות העולם ויטע כו כרס למען כאשר‬
‫יגא הלך אל &גרה׳ וגא לו משעי אשר •הי׳ נגל לרכו וישב שמה ואכל ושת׳‬
‫ושב והלך לו כי בית אברהם פתומ תמיל לכל בני האדם לעוברי׳ ולשבי׳ אשר‬
‫יבואו יום יוס לאכול ולשמות בבית אברהם המ ר והיה כל איש רעב אשר יבא נימ‬
‫אנרה׳ ונמן לו אברה׳ לאכיל ואכל ושמה ושבע וכל הבא אל כימו ערום יכסנו‬
‫בערי׳ כרצונו ונתן לו כסף וזהב והודיעו את ה׳ אשר בראו בארן ככה עשה‬
‫אברהם כל הימי׳ וישבו אברהם ובניו וכל אשר לו בבאר שבע ויאהל על מברון‬
‫ונמיר אמי אברהם ואביו וכל אשר להם ישבו להם במין כי לא באו עם אברהם ארצה‬
‫כנען וייללו לנחור בניס בחרן אשר ילל׳ לו מלכה בת הרן אחות שרה אשת אברה׳‬
‫ואלה שמוח הילולי׳ לו עון ובוז וקמואל וכשל וחזו ופללש ויללף ונתואל נרם ח׳‬
‫אלה בני מלכה אשר יללה לנחור אחי אברהם ותהי לנחור פילנש ושמה ראומה‬
‫וחלל גס היא לנחור מנח ונחם ותחש ומעכ׳ בניס ארבעה ויהי כל בני נתור‬
‫* אשר יולדו לו גניס י״ג מלבד נטהיו רוללו גס להם נגיס בחרן‪ .‬ויהיו בגי עין‬
‫‪3‬נול נחזר אנימרף וגדין ומילוי ולנורה אמות׳‪.‬ונר נוז נרנאל ונעמס ושוהיומלמ‬
‫‪,‬‬
‫ונגה‬
‫‪r‬‬
‫וירא‬
‫ספי‬
‫דיי׳טי‬
‫‪39‬‬
‫ו‪5‬ני קמואל ארס ורחוב ונני כשל מנמלך ומישר ובנין ויפעי ונני חזו הלגש ופיני‬
‫ועפר‪ .‬ובני פללש ערול חמום ומרזל ומולך וגנן ירלף מישן וכיפן ומוציא‪..‬‬
‫וגני בחואל פכר ולבן ורבקה אחותם ‪ .‬אלה מפפחוח בני נחיר" אשר נולרו להס‬
‫בחרן וילך ארס בן קמואל ורחוב אחיו מהלאה לחמה וימצאו בקעה בארן על נהר‬
‫פרת ‪ .‬ויבנו שם עיר ויקרא אח שם העיר בשם סחור כן ארם היא ארס נהריס‬
‫על היום הזה ובני כשל הלכו נס הס לגור באשר ימצאו וילכו וימצאו בקעה מננל‬
‫לארן׳שנער וישבו שם ‪ .‬ויכנו שם להם עיר ויקראו את שם העיר •כפל כשם‬
‫אניהס היא ארן כשלי׳ עד היום הזה וישנו הכשדי׳ באדן ההיא ו פרו וירבו מאל‬
‫ותרח אני נחיר ואבי אברהם הלך ויוס ף ויקח אשה אחרת לפת זקנתו ושמה פלילי‬
‫ותהר ותלד לו בן ויקרא את שמו צובא ויחי תימ אחרי הולידו את צובא ה׳ שנים‬
‫ועשרי' שנה וימת הרח בשנה ההיא היא שנת חמ‪ :‬שנים ושלבי' שנה ללדח יצחק‬
‫בן אברהם ויהיו ימי הרח חמש ומאתים פנה וימת ויקבר בארן ‪ .‬וצובא נן תרח‬
‫חי שלשים שנה ויולל את ארס ואת אכליו ואת מריק ותהיינה־ לארס בן צובא בן‬
‫תרח פלש נשים ויולד י״ב מיס ושייש בנוח ויחן ה׳ לארס גן צובא עושר ונכסים‬
‫ומקנה רב וכבד צאן ובקר ויסרין האיש מאד מא־ ויסע ארם בי צובא הוא ואהיו‬
‫וכל ניתורחרן וילכו לגור באשר ימצאו ‪ .‬כי היה רכושם רב משבת בארן ולא יכלו‬
‫לשבת בחרן עם בני נחור אחיהם יחד וילך ארם בן צובא ואחיו וימצאו בקעה‬
‫מהלאה לארץ קדם וישנו שם ויבנו שם גם הם עיר ויקראו את שמה ארס בשם‬
‫אחיהם הבכור היא ארס צובא על היום הזה‪ .‬ויצחק בן אברהם הולך וגלל‬
‫בימי׳ ההם וילמדהו אברהם אביו את דרך ה׳ לדעת את ה׳ והי עמו ויהי יצחק‬
‫בן ל' שנים ושבע שנים וישמעאל אחיו הולך ונא עמו באהל‪ -‬ויתפאר ישמעאל‬
‫על יצחק לאמר נן ׳*נ שנה הייתי כאשר לבר ה׳ אל אבי למול אותי ואעשה את‬
‫דבר ה׳ אשר דבר אל אני ואתן את נסשי אל ה' ולא עברתי את דברו אשר צוה‬
‫את א ג י ‪ .‬ויען יצחק את ישמעאל לאמר למה 'תהפאר עלי בלבר הזה על מעט‬
‫גשר מגש־ך אשר צוך ה׳ שתם־ר אישו מעליך חי ה׳ אלהי אברהם אבי כי אם‬
‫יאמר ה׳ לאבי קח נא את יצחק והעלהו לפני עולה לא מנעתי את נפשי כי אעשה‬
‫את הדבר בשמחה וישמע ה׳ את הדבר אשי לנר יצחק אל ישמעאל וייסב בעיני‬
‫ה׳ ויאמר לנכות את אברהם בדבר הזה ויהי היום ויבואו בני אלהיס צהתיצב על‬
‫ס׳ ויבא נס השפן את בני האלהי׳ לפני ה׳ ויאמר ה׳ אל השפ! מאין חנוא ויען‬
‫השפן 'את ה׳ ויאמר מש‪.‬יפ בארן ומתהלך כה ‪ .‬ויאמר ה׳ אל השפן מה דברך‬
‫אלי על כל בני האדן ויען השפן את ה׳ ויאמר כי ראיתי את כל בני הארץ אשר‬
‫׳עבדיך ויזכרוך בעת בקשה מלסניך לבר • והיה כאשר החן להם את הלבר ההיא‬
‫אשר יבקשו מלפניך וסיב להם יעזבוך ולא יוכיפו לזכור אוהך עוד ‪ .‬הראית את‬
‫אנרהס בן חרח אשר בתחילה לא היו לו בלים ויעבדך ייבנה לך מזבחות ככל אשר‬
‫ילך פס והקריב עליהן קרמות ויקרא בשמך לכל בני הארץ תמיד‪ .‬ועתה כאשר‬
‫נולד לו •צחק כנו ויעזיכ אוחך רמש משתה גדול לכל יושבי הארץ ואת ה׳ שכח‪.‬‬
‫כי מכל אשר עשה לא הקריג לפניך קרנן עולה או שלמים כור אחד או כנש אחד‬
‫או עז אחל מכל אשר שחס גיוס הגמל את גני‪ .‬נס מייס אשר נולל כנו היום ל*ז‬
‫שנים לא גנה לפניך מזנח ולא הקריג אליך עליו קרגן כי ראה כי נתח לו‬
‫אשר נקש מלכניך ועזנך ‪ .‬ויאמר ה׳ אל הבנזן השמח לבך אל ענלי אגר?ם כי‬
‫אין כמוהו כארן איש הס יישר למי וירא אלהיס וסר מרע חי אני כי אם אמרח׳‬
‫לו הקרב נא את יצחק בנך לפר לא ימנעהו ממני ואף כי אומר אליו הקרב לפני‬
‫?ולה^מ] הצאן או מן הבקר‪ ..‬וימן השטן את ה׳ ייאמר כעת לבר נא אל אברהם‬
‫••_'״ ־ כלבר הזה אשר‪•.‬דברה" אם לא יעביר ויסר אק לברך הייס ‪:‬‬
‫־‬
‫‪40‬‬
‫ספר‬
‫וירא‬
‫הישר‬
‫ב ע ת ההיא סיה לנר ה' אל אנרהם ויאמר אליו אכרהס ויאמר הנני‪ .‬ויאמר‬
‫קח נא את בנך את יחילך אשר אהנח את יצחק ילך לך אל ארץ המוליה‬
‫והעלהו שם לעילה על אחר ההרים אשר יראה לך כ׳ שס ענן מ ו ל ה׳ ויאמר‬
‫אנרהס בלבי איך אעשה עד אשר אפריל את •צחק ננ׳ משרה אמו להעלותו‬
‫לפני ה׳ לעולה וינא אנרהס האהל וישי לפני שרי אשתו וילנר אליה כינריג‬
‫האלה ‪ .‬בנינו יצחק גלול וצא למל עמלת אלהיו ‪ rr‬ימים עתה אלך לי למחר‬
‫ואניאני אל שמאל ענר בנו ושם ילמל את דרכי הי‪ .‬כי ילמדוהו לדעת את ה׳ וללעת‬
‫כמישר יתפלל לפני ה׳ נכל עת ויענהו ולדעת שם את ליך ענידת ה' אלהיו ‪.‬‬
‫)תאמר שרה עזב לנרח צכי אדוני יעשה לו כאשר לנרת ואולם אל תרחק את כני‬
‫מעלי יצא ישב שם ימים רבים ני נפשי קשירה ננפשו מאל‪ .‬ויאמר אירהם א‪.‬‬
‫שרי נהי חלי נא את פני ה׳ אלהינו אשל יעשה עמנו עיבה יתקת שרה את יצחק‬
‫מ ה יילן אתה בלילה ההוא ותשקהי ותתבקהו ותציהו על הנקר ‪ .‬ותאמר לו מי‬
‫איך תוכל נפשי להפרד ממך ותשקהו ותחבקהו עוד ותנך עמו ות‪:‬יה את אברהם‬
‫עציו ‪ .‬ותאמר שרה לאברהם בי אדוני השמי נא כניד ושים את עינך עליו כי‬
‫אץ צ־ בן אחר ולא בת כי אם היא ‪ .‬אל נא תעזבנו אם ירע־ב האכילהו לחם‬
‫ואם יצמא השקהו מיס ואל חניחהו ללכת גמליו ולא לישנ נשנוש ‪ .‬ונס אל‬
‫חעזנהו ללכת גדרך לכדו ולא תאנשהו מכל אשר ידכר ועשית לו ככל אשר יאמר‬
‫אליך ‪ .‬ותנך שרה עוד בכי גדול על יצחק בלילה ההוא ותציהו עד הבקר‪ .‬ויהי‬
‫בנקר ותקיז שרה בנד טוב ונאה מאד מן הננדיס אשר אתה בבית מאשר נתן לה‬
‫אגמלך ‪ .‬ותלגש את יצתק גנה והשם לו מצנפת על ראשו והשם אין •קרה על‬
‫המצנפת ותחן להם צדה לדרך ויצאו וילכו יצחק ואברהם אביו וילט עמהס מעגדיהס‬
‫לשלחם בדרך ‪ .‬ותצא גם שרה עמהם ותלך בדרך אתש לשלחני!יאמרו לה שוב לך‬
‫האהלה‪ .‬ותשמע שלה את לנרי יצחק בנה ותנך בכי גדול ‪1‬ינך גס אברהם‬
‫אישה עמה‪ .‬וינך גס מ ה עמה בכי גלול מאד גס אשר הלכו לשלחם נכי בכי‬
‫גלול על מאל ותמזק בלה ביצחק מ ת והאמזמ נין זרועותיה וחתבקהו ותוסף‬
‫עוד לנכות עמו ותאמר שרה מי יודע אש אראה אותך עול מי מהיום הזה‬
‫וינכו עול נכי גלול ואנרהם ושרה ויצחק וגס אשר הלכו עמהש נדרך לשלחם‬
‫ככו ככ• גלול עמהס ותשב לו אתרי כן שרה מעל יצחק בבכיה רבה וישיבו כל‬
‫שפח‪1‬תי׳ ועבליה עמה האהלה ‪ .‬ואברהם הלך עם יצתק כנו להעלותו עולה לפני‬
‫ה׳ כאשר ציהו ניקח אברהם גס את כני נעריו עמו את ישמעאל בן הגר ואת‬
‫אליעזר ענלו וילט יחדי! עמהם ויהי הם הולכים בלרך וידברו הנערים‬
‫ביניהם כדברים האלה ויאמ* יכמעאל אל אליעזר הנה אברהם אני הולך להקרינ‬
‫את יצחק עילה לה׳ כאשל צוהו והיה בשובו ונתן לי א־ כל אשל לו לרשתו‬
‫אמריו כ• אני נטרו ויען אליעזר את ישמעאל ייאמר הלא אנלהם נלש אותך‬
‫את אמך יישנע לנלת• הוריש לך מכל אשר לו מאומ׳ ולמי ימן אמ כל אשר‬
‫ל‪ ,‬ןאמ כ‪ 5‬ממורותיי הלא לעבדו הנאמן בביתו אשר ענלמיו יומם ולילה ואעש‬
‫כל אשר יאמר אלי כי לו יוריש כל אשר לו אחרי מותו ‪ .‬ויהי כלכת אברהם‬
‫עם יצחק בנו בלק־ ויבא השען !׳למה לאברהם כתואר איש זקן מאד עניו ישפל‬
‫לוח מאל וינש לאנרהם ויאמר אליו הכסיל או נער אתה אשר אתה הולך‬
‫לעשות את הלנל הזה היום לבנך יחילך כי נתן לך אלהיס בן באמליח ימין‬
‫לעמ זקנמך ותלך והשמעמ המס על לא ממס יהאנלת נפש מך ׳מילך מן‬
‫האין הצא ילעת אס צא שמעת כי'אין הלנר מאת ה׳ כי לא עשה ה׳ לאיש רעה‬
‫כזאמ בארן צאמר לו לך שמוט את בנך‪ .‬יישמע‪ .‬אברהם אס הלבר הזה וילפ‬
‫כי לנר השפן היא אשר נקש להתעו מלרך ה׳ ולא אנה אברהם לשמוע' נקיל‬
‫י‬
‫השק‪'•-'.‬‬
‫ספר‬
‫וירא‬
‫הישר‬
‫‪41‬‬
‫השק ויגעל ני אברהם )ילך לו‪ .‬וישב השמן ‪1‬בא אצל יצחק )יומה ליצחק כתואר‬
‫איש במור יפה תואר ויפה מראה מאוד ויגש אל יצחק )יאמר אליו הלא ידעת אם‬
‫לא שמעת כי אביך הזק] והכשיל הזה מביאך לשהנוך היום חנם עתה"»י לא‬
‫השמע אליי ולא תאבה לו כי זקן הוא וכשיל ולא תאבל את נפשך היקר ואת‬
‫תוארך מ א ה מן האין‪ .‬וישמע יצחק את הלבר הזה ויאמר לאברהם השמעת אבי‬
‫את אשר דינר אלי האיש הזה כזה וכזה ליבר ‪ .‬ויען אברהם ליצחק בנו ויאמר‬
‫אליו השמר לך ממנו ואל השמע אל דבריי ואל תאנה לו כי שמן הוא לנו‬
‫להעבירנו ממצות אלהיט היום וינער אברהם עוד נשק וילך לו השט! מעליו וירא‬
‫כי לא יוכל להם ויסתר לו מפניהם וילך ויפטר לפניהם אל הדרך ויהי להם‬
‫ננחל נמל מלא מים על הדרך ויגיעי אנרהם ויצחק ושני נעריו ע־ המקום ההוא‬
‫ויראי נמל גדיל יעצום מאד כמיס אדירים‪ .‬ויבאו בתוך הנחל ויעברו בו והמיס‬
‫עוברים לרגלם וילכו ננחל ההוא הלוך ומנוע ויגיעו המים עד צואריהם )׳נהלי‬
‫כולם יחל מהמים ויהי הס עוברים בנחל ויכיר אברהם את המקים ההו יי וידע‬
‫כי אין שמה מים במקוס ההוא ויאמר אנרהס אל יצחק בנו יודע אני המקום‬
‫הזה אשר אין בו לא נחל ולא מיס ועסה השכין הוא אשר יעשה לנו את כל אלה‬
‫להעביר אותנו ממצות אלהיט היום הזה ויגער אברהם ששטן ויאמר אליו יגעל‬
‫ה׳ בך השטן לך נא מעלינו כי במצות אלהינו הלכנו ויפחד השטן מקול אברהם‬
‫וילך מעליהם ‪ .‬יישב המקום ההוא ליבשה כאשר היה בתחילה וילך אברהם‬
‫ויצחק אל המקום אשר אמר לו אלהיס ‪ .‬ויהי ביום השלישי יישא אברהם את‬
‫עיניו וירא את המקום אשר אמר לו אצהיס מרחוק‪ .‬וירא עליו עמוד אש מן‬
‫הארן ועל השמים וענן כנד על ההר וכבוד ה׳ נראה בענן‪ .‬ויאמר אברהם אל‬
‫יצחק בנו הראית ההר ההוא אשר אנמט רואים מרמוק את אשר א‪.‬״ רואה עציו‬
‫ויען ויאמר אל אביו ראיתי והנה עמול אש וכבוד ה׳ נראה בענן עליו‪ ,‬וידע‬
‫אברהם כי יצחק בנו נרצה לעולה לפני ה׳ ‪ .‬ויאמר אברהם אל אלי עזר ואל‬
‫ישמעאל בנו הראיתם גס אתם אשר ראינו בהר ההוא מרחיק‪ .‬ויענו ויאמרו לו‬
‫לא ראינו לנר רק הרי כל האר; ראינו וירע אברהם כי לא נרצו לפני ה׳ ללכת‬
‫עמהם ויאמר אליהם אברהם שכו לכס פה עם החמור ואני ויצחק בני נלכה לנו‬
‫עד כת בהר ההוא ונשחחוה שס לפני ה׳ ונשובה אליכם ‪:‬‬
‫וישבו שמה אליעזר וישמעאל במקום ההוא • כאשר צוה אברהם‪ .‬ואברהם לקח‬
‫עצים לעולה וישימם על יצחק בנו ויקמ את האש ואת המאכלמ וילכו‬
‫שניה׳ אל המקום ההוא ‪ .‬ויהי כלכחס ויאמר יצחק אל אניו הנה אש ועצים אני‬
‫רואה ואיה השה לפני ה׳ לעילה‪ .‬ויען אברהם את יצחק בנו לאמר בצי בך במר‬
‫ה׳ להיומ לו לעולה ממימה‪.‬מחמ השה‪ .‬ויאמר יצמק אל• אביו כל אשר לבר אליך‬
‫ה' אני אעשה בשממה ובטוב לב ‪ .‬ויאמר אברהם עוד ליצמק בנו ננ׳ היש בלבך‬
‫מחשבת דבר בזז או עצה אשר איננה נכונה הגד נא לי בני אצ הכמד ממני ‪.‬‬
‫ויען יצמק את אברהם אביו ויאמר אליו מ׳ ה׳ וחי נפשך אבי אס יש בלבי להיימין‬
‫ולהשמאיל על הלבר אשר לבר אליך ה׳ וגס עצם מעצמי ונשר מבשרי לא זע ולא‬
‫נל‪-‬מהלנר הזה וגם ממשנת כל לבר או עצה רעה אין בלני ברבר הזה ‪ .‬כי אס‬
‫לב שמח וטוב נפש אני בדבר הזה אך אמרתי ברוך ה׳ אשר מפן ני היום לעולה‬
‫לפני)‪) .‬ישמח אברהם מאל בלברי יצחק יילכו ויבאו שניהם אל המקום ההוא אשל‬
‫לבל ה ׳ ‪ ,‬ייגש אברהם לבנות את המזבח במקום ההוא ויהי אביהם בינה ייצחק‬
‫נתן ;ניילן אבנים יחמר ער אשר כלי לבמת את המזבח‪ .‬ייקח אברהם את‬
‫העצים'!יערכה על המזבח אשר ננה ייקח את יצחק ננו ויחסרהו לשימי על העצים‬
‫אשרי על‪'.‬המזבח לשחוס לעולה לפני ה׳ ייאמר יצחק אל אביו אבי עקלני מאל‬
‫יקשיר‬
‫יי‬
‫־‬
‫ד‬
‫־‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫ספר‬
‫וירא‬
‫הייטר‬
‫וקשור אותי ואת״כ תשימני על המזבח פן אשיב ואניע יאנתק מחזקת" המאכלת‬
‫אשר בבשרי ואחלל את קרנן העילה ויעש אברהם כן ויאמר שד יצחק לאניויאני‬
‫בעת אשר מכחמני ותשרפני לעולה קח עמך הנשאר מאברי והבאת לשרי אמי‬
‫ואמרת אליה זה ליצחק ריח אך אל תלבל אליה את הדבר הז־ בשבתה על באר‬
‫או במקום גבוה סן תשליך את נפפה עצי ותמות וישמע אברהם את לבר• יצחק‬
‫וינא את קולו וינך בלבר יצחק הדברים האצה וירדו למעות אירהס על יצחק בנו‬
‫ויצחק נכה מאד ויאמר אל הביו מהרה חושה אבי ועשה ני רצון ה' אלהינו כאשר‬
‫צרך ויהי לב אברהם ויצחק שמח בדבר הזה אשר צוה ה׳ אך עין במר תבכה ולב‬
‫שמח ויעקוד אברהם את יצחק בנו וישם אוחו על המזבח ממעל לעצים ויששוע‬
‫יצחק את צוארו לכני אניו על המזבח‪ .‬ויפלח אברהם את ילו לקחח המאכלת‬
‫לשמוע בנו לעולה על המזבח ‪ .‬ועשו מלאכי רתמים בעת ההיא לפני ה' וידברו ^אליו‬
‫בעבור יצמק להמר אנא ה׳ מלך רמוס וחנון אתה על כל אשר בראת בשמים ובאזן‬
‫ואהה מחיה את כלם הנה כיפר וסדיין מתת ׳צמק עבדך ומום ורמס על אברהם‬
‫יעל יצחק נט אשר עשו דנרך היום ‪ .‬הראימ ה׳ אשר יצמק נן אברהם עבדך‬
‫עקול וקשור לזבח כבהמה עמה יהמו נא רממיך ה׳ עליהם‪ .‬בעת ההיא נראה ה'‬
‫אל אברהם ויקרא אליו מן השמים ויאמר אליו אל משלמ ידך אל הנער ואל תעש‬
‫לו מאומה כי עתה ילעתי כי ירא אלהיס אתה בעשותך את הלנר הזה ולא משכמ‬
‫את כנך את יחידך ממני‪ .‬יישא אברהם את עיניו וירא והנה איל נאחז בסבך‬
‫בקרניו הוא האיל אשר ברא ה׳ אלהיס בארן ביום עשיתו ארן ושמים‪ .‬ויכן‬
‫ה׳ אלהיס את הכבש ההוא מהיום והלאה להיות ממח יצחק לעילה‪ .‬והאיל ההוא‬
‫הולך וקרב לפני אברהם ויאמוז בו השפן ויסנך את קרניו בסכך לבלתי קרב אל‬
‫אברהם למען אשר ישמע אברהם את בנו‪ .‬וירא אברהם את האיל ההוא הולך‬
‫וקרב לפני אברהם והשען יחדלנו ויקחהו ויביאהו לפני המזנח ויתר את יצחק בנו‬
‫ממאשרו וישם תחתיו את האיל ההוא וישחע אברהם את האיל על המזבח ויעלהו‬
‫נעוצה תחת יצחק בנו‪ .‬רז אברהם מדם האיל על המזבח ויקרא ויאמר זה ממת‬
‫בני וזה יחשב היום כדם בני לפנ; ה׳ ‪ .‬והיה כל הדבר אשר‪.‬יעשה אברהם בדבר‬
‫ההיא על המזבח וקרא ואמר ז ‪ :‬תתת בני וזה יחשב היום לפני ה׳ על בני ויכל‬
‫אברהם את כל העבידה על המזבח ותרצה העבודה לפניו ותחשב ביצחק ויברך ה'‬
‫את אברהם ואת זרעו ביום ההוא‪ .‬וילך השען אל שרה וידמה אליה כתואר איש‬
‫זקן שפל ועניו מאד ואברהם עודנו מקריב העולה לה׳ ויאמר אליה הלא ידעת את‬
‫כל המעשי׳ אמר עשה אברהם ליצחק ב<ך היום ‪ .‬כ׳ לקת את יצחק רנן מזבח‬
‫וישחפו ויקרב אוחו על המזנח ויהי יצחק צועק ונוכה לפני אביו ואין'מביפ עליו‬
‫ואין מרחם עליו‪ .‬יידנר השטן אח הדברים האצה עוד לשרה פעמים וילך מלפניה‪.‬‬
‫ותשמע שרה‪-‬את כל דברי השטן וחחשוב כי איש זקן היא מבר האדם אשר היה‬
‫אצל בנה ויבא ויגל לה כדברים האלה‪ .‬ותשא שרה את קילה ותבך ותצעק• צעקה‬
‫גלילה ימרה על בנה יתפל את נפשה לארן ותזרק עפר על ראשה ‪ .‬ותאמר בני‬
‫יצמק בני מ׳ יתן מותי אני תחתיך היום הזה ‪ .‬ותוסף עול צבכית יתאפר צר‪ .‬צי‬
‫עליך כי נללתיך טסממיך ייהפך ששיני עליך לאבל כי היית׳ מאיתי אציך בצעקה‬
‫יתפלה עד אשר ילדתיך לתשעים שנה‪ .‬יעחה היית למאכלת ילאש סיום הזם‪.‬למגמה‬
‫אך ממנממת אנכי אליך בלבי ה' בני כי מצומ אלהיך עשית כי מי ייכל לעבור‬
‫את לבר ה׳ אלהיך אפר נפש כל מי נילי צליק אחה ה׳ אלהיט ני כ ל » ‪ p‬״ ‪ J‬מונים‬
‫רפריס בי שמחתי גס אני בלנריך אשר ציית אך עיני נמר מנכה ולכלשמח‪..‬וסתן‬
‫פלה אח ראשה בריק אמת משכמותיה אחר ק וסדום כאבן‪ .‬ו‪0‬ק‪0‬י;אקל‪.‬כן‬
‫ותלך ‪.‬‬
‫ספר‬
‫וירא‬
‫‪43‬‬
‫רייעי‬
‫והלך הלוך ושאלה ותלך ער מבחן ותשאל אי! כל הולט הלרך אשר תפגע כליך‬
‫אין לובר אליה דבר לאמר מה געשה בנגה ‪ .‬ותביא עס שפתותיה ועבלית לקרית‬
‫ארבע היא חברון ותשאל על בנה ותשב שמה ומשלת מעבדה לבקש אנה הלכו‬
‫אברהם ויצמק‪:‬‬
‫וילכו לבקש אומו ביה שם ועבר ולא מצאו ויבקשו בכל האין ואין הנה השכין‬
‫בא אל שרה בלמוה איש ויבא ויעמול לפניה ויאמר אליה שקר לבימי‬
‫אליך כי לא שמע אברהם את יצחק בנו ולא מת ‪ .‬ויהי בשמעה הלבר ותשממ‬
‫מאל מאל אל בנה ותצא גפשה משמחסה ותמת ותאסוף אל עמיה ואברהם בכלותי‬
‫את עבירתו וישב עם יצחק בנו אל נעליו ויקומו וילכו יחלו בארה בנע ויבאו‬
‫אל ביתם ויבקשו את שרה ולא מצאו וישאלו עליה ויאמרו אליהם הלוך הלכה על‬
‫חברון לבקש אתכם אנה הלכתם כי כזה וכזה הוג־ לה וילכו אברהם ו צחק אליה‬
‫חנרונה וימצאו כ׳ מתה וישאו קולס ויבכו עליה בכי גלול‪ .‬ויפיל יצחק על פני‬
‫אמו ויבך עליה ויאמר אמי אמי איך עזבתני ותלך אנה ואנה ואיכה עזבתני ‪.‬‬
‫ויבכו אברהם ויצחק בכי גלול וכל עבדה בכו אתם על שרה ויספדו עציה מספר‬
‫~(‬
‫^‬
‫‪-‬‬
‫פרשת דד שרה‬
‫‪.^°‬‬
‫<‬
‫‪^3‬‬
‫י‬‫‪H‬‬
‫^‬
‫‪«.‬יי־‬
‫׳ •לי‪.‬‬
‫י‬
‫^‬
‫ח ה ‪,‬‬
‫ויהיו היי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע כנים וכוי ותמת שרה וכר׳ ויקס‬
‫אברהם מעל פני מתו לבקש קבר לקבור את שרה אשתו וילך וידבר אל‬
‫בני חת יושט האלן לאמל‪ .‬גל ותושב אנכי עמכם באלצכס תנו לי אחיזת קבר‬
‫בארצכם ואקבר׳ את מחי מלפני )יאמרו בני מת אל אברהם הנה האר! לפניך‬
‫במבחר הארן קבור מהך בי לא ימנעך איש מקבור מהך‪ .‬ויאמר אליהם אברהם אם‬
‫יש נפשכם נלנר הזה לכו ובקשו לי מעפרון בן צמר לאמר ‪ .‬ניתן לי את מערה‬
‫המכפלה אשר בקצה שרהו ואקנה‪-‬אומה ממנו כאשר מפן בה ‪ .‬ועפרון יושב בתוך‬
‫בני מת וילכו ויקראו אליו ויבא לפני אברהם ‪ .‬ויאמר עפרון אל אכרהם הנה כל‬
‫אשר חחפון לפניך אוהו יעשה עביך ויאמר אברהם לא כי קנה אקנה המערה‬
‫והשרה אשר לך במחיר לאחוזת קבר עד עולם ‪ .‬ויען עפרון ויאמר הנה השדה‬
‫והמערה לפניך אח אשר חחפין ח ן ‪ .‬ויאמר אברהם כ׳ בכסף מלא אקנה א ו‬
‫'מידך ומיל באי שער עירך ומיל זרעך ער עולם ‪) .‬ישמע עפרון וכל אחיו ללבר‬
‫הזה וישקול אברהם לעפרון ארבע מאוח שקל כסף ניר עפרון וביל כל אמיו‬
‫רכתו‪ 5‬אנרהס את הלבר הזה נספר ויחתום רעל ארבעה עלים ‪ .‬ואלה שמות‬
‫העלים אמינל בן אבישוע החתי אליחורון גן אשונש החוי עברו! נן אחיר׳ הנסרי ^‬
‫גקדל בן אבילוש הצרוני‪ .‬רקח אברהם את ספר המקנה וישימהו באוצרותיו ‪.‬‬
‫ואלה הרבריס אשי כחב אברהם נספר לאמר כי המערה והשלה קנה אגרהס <^ ‪.‬־‬
‫מאת עפרון התתי וזרעיו רוצאי עירו וזרעם על עולם ‪ .‬לאברהם למקנה ולזרעו ך ‪°‬‬
‫וצייצאי יריכי לאחוזת קבר עד עולם ויחתם ויעל עליס ויקם השדה והמערה אשר‬
‫נו וכל המקום ההוא לאברהם״יולזרעו אחריו מאת בני מת הנה לפני ממרא בחברון‬
‫אשר בארן כנען‪ .‬ואמרי בן קנר אברהם את שרה אשתו במקום ההוא ‪ .‬ויהי ‪ ~<Q‬י"‬
‫המקים ההוא וכל גבולו לאברהם ולזרעו לאחוזת קבר ויקבור אביהם את שרה‬
‫בכבוד כקנור את המלכים ותקנר ננגד ס סונים זיפים עד מ א ד ‪ .‬ויהי׳ שם שם ‪>l‬‬
‫‪.5‬‬
‫בן נח ועבר בנו ואבימלך וענר ואשכול וממרא וכל גלולי הארן הולכים אחר הממה‬
‫ויהיו ימי שרה מאה שנה יעשרים ישבע שנים ותמס רעפ אברהם לשכה‪ .‬אשחו ^ * י‬
‫מספדיגלוצ ו מ ד מאד רעשאנל שנעת •ימים וינחמו כל יושט הארץ אמ‪-‬אבלהס ‪ .‬־ \ ־‬
‫‪Zfr.‬‬
‫ואת‪.‬‬
‫י‬
‫< ‪s‬‬
‫׳>‬
‫י‬
‫‪44‬‬
‫‪.‬‬
‫ספר‬
‫חיי‬
‫ערה‬
‫הישר‬
‫ואת‪,‬יצחק גני על שרה‪ .‬ויעברו ימי בכיחה וישלח אברהם את יצחק בנו וילך‬
‫בית שם ועבר ללמוד את דרכי ה׳ ואת מוסרו וישב שם יצחק שלש שנים ‪ .‬ויהי‬
‫בעת ההיא ויקס אברהם וכל ענדיו וילכו וישונו להס באי שנע אל ביתו‪ .‬וישג‬
‫אברהם וכל עבדיו בבאר שבע‪ .‬ויהי לתקיפת השנה וימת אבימלך מלך פלשתים‬
‫בשנה ההיא‪ .‬בן מאה שנה ושלש ותשעים שנה היה במותו‪ .‬וילך אברהם עם‬
‫אנשיו ארן פלשתים וינחמו את כל בית אנימלך וכל עבדיי ויפן וישב אל ביתי ‪.‬‬
‫ויהי אחרי מוח אנימלך ויקחו כל אנשי גרר ממלך בנו והוא בן שת־ם עשרה שנה‬
‫וימליכוהו תחת אניו ‪ .‬ויקראו את שמו אבימלך בשם אביו כי כן משפע׳ לעשות‬
‫בגרי‪ .‬וימלוך אנימלך תחת אבימלך אביו וישב על כסאו \ ונם לופ בן הרן סת‬
‫בימים ההם בשנת חשע ושלשים שנה לחיי יצחק בן אברהם‪ .‬ויהיו כל ימי לוע‬
‫אשר חי מאת שנה ושתים וארבעים שנה וימת ‪ .‬ואלה בני לוע אשר יולדו לו‬
‫מבנותיו שם הבכור מואב ושם השני בן עמי‪ .‬וילכו שני מי לוט ויקחו להם נשיס‬
‫מארן כנען ויולדו להם נניס ויהיו בני מואב ער ומעיין וחרסיון וקנויל מיס‬
‫ארבעת הס אבות למי מזאב עד היום ‪ .‬ובני בן עמי נר‪-‬ס ועושי! ורבות יצילו!‬
‫ועוינין ומיום בנים ‪1‬׳ הם אבית לבני עמון עד היו ס הזה ‪ .‬וילכו כל משפחות בני‬
‫לוע לגור באשר ימצאו כי פרו ורבו מאד‪ .‬וילכו ויבנו להם ערים בארן אשר ישבו‬
‫שם ע*ךאו שמות הערים אשר בנו על שמותם ונתיר בן תרח אבי אברהם מת‬
‫בימים ההם כשנח ארבעים שנה לחיי יצחק ויהיו כל ימי נחו ר מאת שנה ושבעי׳‬
‫שנה ושתים שנה וימת ויקבר בחרן‪ .‬וישמע אברהם כי מח אחיו ויחר לו מאד‬
‫ויתאבל על אחיו ימים רבים ‪ .‬ויקרא אנרהם אל אליעזר ענדו הגדול והפקידו על‬
‫ביהו וינא לפניו ויעמוד לפניו‪ .‬ויאמר אליו אברהם הנה נא זקנתי לא ידעתי‬
‫יום מותי כי באתי בימים עתה קום לך ולקחת אשה• לבני ממשפתתי מבית אני‬
‫מחר!‪ .‬ואשביעך בה׳ אלה׳ השמים אבר לא הקח אשה לבני מן המקום הזה ומן‬
‫הארן הזאת מבנות הכנעני אשר אנחנו יושבים בקרבם‪ .‬ני אס אל ארצי ואל‬
‫מולדתי תלך ולקחת לבני אשה משם‪ .‬יה׳ אלהי השמים ואלהי הארן אשר לקחני‬
‫מבית אבי ויביאני אל המקום הזה ייאמר אלי לזרעך אתן את הארן הזאחלרכתה‬
‫על עולם הוא ישלח מלאכו לפניך ויצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית‬
‫אבי» ויען העבד את אברהם אלוניו ויאמר הנה אנכי בא אל מולדתך ואל בית‬
‫אביך ולקחתי לבנך משם אשה והיה אס לא תאבה האכה ללכת אחרי אל ‪-‬האר;‬
‫ההשב אשיב את בנך אל ארן מולדתך‪ .‬ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב‬
‫‪,‬את בגי שמה כ׳ ה׳ אשר התהלכתי לפניו הוא ישלח מלאכו לפניך והצליח דרכך‪.‬‬
‫ויעש אליעזר כאשר צוה אותו אברהס וישבע אליעזר לאברהם אדוניו על הדבר‬
‫הזה ויקם אליעזר ויקח י׳ גמלים מגמלי אדוניו ועשרה אנשים מענלי אלוניו עמו‪.‬‬
‫ויקומו וילכו חרנה עיר נחיר ‪1‬תרח לקחת אשה ליצחק נן אנרהס משם ויהי בלכתם‬
‫ויסלח אברהם בית שס ועבר ויביאו משם את יצחק בנו ‪:‬‬
‫ויבא יצתק בית אניו בארה שבע ואליעזר ואנשיו באו הרנה וישנו העיר לפני‬
‫המימה ויברך את הגמלים על המיס וישנו שם‪ .‬ויתפלל אליעזר עבד‬
‫אברהם ויאמר אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה טוב ומסד עם‬
‫ארוני אשר תכין היום אשה לבן אלוני ממשפחתו‪ .‬וישמע ה׳ בקול אליעזר כעבור‬
‫אברהם עבלו ‪ .‬ויקר מקרהו בת בתיאל בן מלכה אשת נחיר אתי אכרהס ויבא‬
‫אליעזר אל ביתם ‪ .‬ויספר להם אליעזר את כל אודותיו וכי היא עבד אברהם‬
‫יישמחו עליו מאד מ א ד ‪ .‬ויברכו כלס את ה׳ אשר עשה את הדבר הזה ויתנו לו‬
‫את רבקה נח בחואל ליצחק לאשה ‪1 .‬הנערה סובת מראה מאד בתולה יאיש ל‬
‫ידעה בת ג׳ שנ‪ 5‬הימה רבקה בימים ההם‪ ..‬ויעשו נתואצ ולבן בנו משתה בצילהא‬
‫ההיא‬
‫י‬
‫י‬
‫‪4‬‬
‫ספר‬
‫חיי ? ‪m t‬‬
‫הישר‬
‫‪45‬‬
‫ההיא ויבואו אליעזר ואנשיו ויאכלו וישתו וישמחו שש בלילה ההוא‪ .‬ויקם אליעזר‬
‫בנקר היא ואנשים אשר אתו ויקראי אל כל בית בתואל לאמר שלחוני ואלכה‬
‫לאדוני ויקומו וישלחו את רבקה ואת דבירה בת עון מניקתה ויתנו לה כשף וזהב‬
‫ועבדים ושפחות ויברכו אותה ‪ .‬וישלחו את אליעזר עבר אברהם ואת אנשיו ויקח‬
‫הענד את רבקה וילך וישב ארצה כנען אל אדוניו‪ .‬ויקח יצחק את רבקה ותהי לו‬
‫לאשה ויביאה האהלה‪ .‬ויצחק בן מ׳ שנה בקתתו את רבקה בת בתואל דודו לו‬
‫לאשה ‪ .‬ויהי נעת ההיא וילך אברהם ויוסף ניקח אשה אחרת לעת זקנתו ושמה‬
‫קטורה מארן כנען‪:‬‬
‫ותלד לו את זמרן ויקפן ומדן ומדין וישבק ישוח כני׳ ששה ‪ ,‬ויהיו כני זמרן‬
‫אביהן ומוליך ומרי׳ ובני יקפן שבא ודדן ‪ .‬ובני לרן אמידע רוב וגותי‬
‫אלישע ננוחח‪ .‬ובני מלין עיפה ועפר וחניך ואבילע ואצדעה ובני ישבק מכירי‬
‫ובירו׳ ותחור ‪ .‬ובני ‪ nip‬בללל ותמלל מונן ומינן כל אלה משפחות בני קעורה‬
‫הכנעניח אשר ילדה לאברהם העברי‪ .‬וישלח אברהם את כל אלה וימן להם מתנות‬
‫וילכו מעל יצחק בנו לגור באשר ימצאו ‪ .‬וילכו כל אלה הר קרס ויבנו להם שם‪,‬‬
‫ערים וישבו בהם על היום הזה ‪ .‬אך בני שנא ודדן זבני יקשן עם בניהם לא‬
‫ישנו עם אחיהם נעריהם ויהיו נושעים וחונים בארצות ומלברות ער היום ה ז ה ‪:‬‬
‫ובני מדין בן אברהם הלכו מזרחה לארן כוש וימצאו שם בקעה גדולה בארן‬
‫הקדם ‪ .‬ויבנו שם עיר וישבו בה היא ארן מדין עד הי‪1‬ס‪ .‬וישב מדין‬
‫בעירו אשר בנה הוא והי בניו וכל אשר ל ו ‪ .‬ואלה שמות בני מדין לשמות' בעריהם‬
‫עיפה ועפר וחניך ואנידע ואללעה ‪ .‬ויהי בני עיפה מיתח וחישות וחוי וצלוע ‪.‬‬
‫ובני עפר עפרון וצור ואלירון ומילין‪ .‬ובני חנוך רעואצ ורקם ועזי ואליושב ואלל‪.‬‬
‫ובני בירע חור ומולד קרוי ומלחי • ומי אלדעה ויכיר ורבע ומחליה וגבל ‪ .‬אלה‬
‫משפחות• המלינים למשפחוחם ואחד נפיצו משפתות מלין בארן מדין‪ .‬ואלה תולדות‬
‫ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם‪ .‬רקח ישמעאל אשה‬
‫מארן מצרים ושמה רישה היא מריבה ‪ .‬ותלל מריבה לישמעאל את נביות ואת‬
‫קדר ואת אלבאל ואת מבשם ואת בשמת אחותם ‪ ,‬ויגרש ישמעאל את אשתו את‬
‫מריבה ותלך מאתו ותשב מצרימה בית אביה כי היסה רעה מאד בעיני ישמעאל‬
‫ובעיני אברהם אביו וחשב שם‪ .‬ואחר לקח ישמעאל אשה מארן כנען ושמה מלכית ‪.‬‬
‫ותלד לו את משמע ואת לומה ואת משא ואח חלל ואת תימא ואת יטור ואת נפיש‬
‫ואת קלמה ‪ .‬אלה הס בני ישמעאל ואלה שמותם י״ב נשיאים לאמותס ואמר‬
‫נפוצו משפחות ישמעאל ויקמ ישמעאל את בניו ואת כל רכושו אשר רכש ואת‬
‫נפשות ביתו ואח כל אשר לו וילכו לנור באשר ימצאו ‪ .‬וילכו )ישכנו אצל מדבר‬
‫פארן ‪ .‬ויהי מושב׳ מחוילה עד שיר אשר על פני מצרים בואכה אשורה‪ .‬וישב‬
‫ישמעאל ובניו בארן ההיא ויולדו להם בניס ויפרו וירבו מאוד ‪ .‬ואלה שמות‬
‫בני נביות בכור ישמעאל מיעוד וסועד ומעין ובני קידר עליון וקצם וחמד ועלי‪:‬‬
‫ו ב נ י ארב אל חמוד ויבין ובני מבשם עבליס ועבל מלך ויעוש אלה משפחות בני‬
‫מריבה אשת ישמעאל‪ .‬ויהי בני משמע גן ישמעאל ‪ .‬שמע ‪1‬זכרון ועובד‪.‬‬
‫ובני לומה קצם ואלה ומחמל ועמאל ‪ .‬ובני משא מלון ומולה ועבל אלון ‪ .‬ובני‬
‫חדד אצור ומינצא וענד מלך ‪ .‬ובני חימא ספיר וסעדו]‪ .‬ובני יסור מריק רעיש‬
‫ועליו ופוחח ‪ .‬ובני נסיש עבד חמיד ואביוסף ומיר ‪ .‬ובני קלמה כליף ותחתי‬
‫ועמיר אלה היו כני מלכית אשת ישמעאל למשפחוחס ‪ .‬כל אלה משפחות ישמעאל‬
‫לתולדותס וישט להם בארצית אשר בנו להם עד היוס ‪ .‬ורבקה בת בתואל אשת‪.‬‬
‫יצחק בן אנרהה עקרה בימיש ההש אין לה ולד • וישב יצחק את אברהם אביו‬
‫ארצה‬
‫‪46‬‬
‫ספר‬
‫חיי‬
‫שרה‬
‫הישר‬
‫ארצה כנען ויהי ה׳ אח יצחק ואח אברהם אביו ‪ .‬וארפנשל בן שם נן נח מת‬
‫בימים ההם בשנת מ״ח שנה לחיי יצחק ‪ .‬ויה־ו כל ימי ארפנשל אשר חי ארבע‬
‫מאות שנה ושלשים ושמונה פנה וימת ‪:‬‬
‫פרשת תולדות‬
‫ויהי בשנת תשע וחמשי׳ כנה לחיי יצתק בן אברהם ורבקה אשתו עולנה עקרה‬
‫בימים ההם‪ .‬וחאמר רבקה אל יצחק הלא שמעתי אדוני כי נס שרה אמך‬
‫הימה עקרה עד אשר התפלל אדוני אברהם אביך ותהר לו‪ .‬עתה עמוד והתפלל‬
‫אל האלהיש נם אתה וישמע את תפלתן־ ויזכור אותנו למען חסדיו‪ .‬ויען יצתק את‬
‫רבקה אשתו לאמר כבי התפלל עלי אברהם אבי אל אלהינו להרבות זרעי‪ .‬עתה‬
‫ממך היה העקרות הזה אלינו ‪ .‬ותאמר לו רבקה אך עתה קום והתפלל גס‬
‫אתה יישמע ה׳ את תפלתך ויתן לי בנים וישמע יציזק אל דברי אשתו וילכו יצתק‬
‫ורבקה ארן המוריה להתפלל שם ולדרוש שם את ה׳ ויבאו עד המקים ההוא‬
‫ויעמיד יצחק ייתפלל לניכח אשתו אל ה׳ כי עקרה היא ‪:-‬‬
‫ו י א מ ר יצחק ה׳ אלהי השמים והארץ אשר מונך וחסדיך מלאו כל האר! אתה‬
‫אשר לקחת את אני מבית אביו מאין מולדתו ותביאהו אל הארן הזאת‬
‫ותאמר לו לזרעך אתן את הארן‪ .‬ותבפיח אותו ותאמר לו ארבה את זרעך‬
‫ככוכבי השמים וכחול הים עתה יאמנו לכריך אפר דברת אל אבי ‪ .‬כי אתה‬
‫ה׳ אלוהינו עינינו עליך לתת לנו זרע אנשים כאשר הבטחתנו כי אתה ה׳אלהינו‬
‫ועליך עינינו וישמע ה׳ אל תפלת יצחק בן אברהם ויעתר לו ה׳ ותהר רבקה‬
‫אשתו ויהי כשבע׳ חדשים ויתרוצצו הבנים בקרבה ויצר לה מאד מאד ותקן מפניהם‬
‫ותאמר אל כל הנשים אשר היו אתה באין הנהיה לכם כדבר הזה אשר נעשה לי‬
‫ויאמרו אליה לא ‪ .‬ותאמר אליהן למה זה אנכי היה לי הדכר הזה מכל הנשים‬
‫אשר היו בכל הארן ותלך ארן המוריה לדרוש את ה׳ על הדבר הזה ‪ .‬ותלך אל‬
‫שם ואל עבר בנו לשאול ולדרוש אותם על הדבר הזה ולבקש עליה מלפני ה׳‬
‫בדבר הזה‪ .‬ותשאל נם את אברהם לבקש ולדרוש את הי‪ -‬על כל הדבר אשר קרה‬
‫לה ‪ .‬וידרשו כלם את ה׳ על הדבר הזה וישיבו אליה דבר מאת ה׳ ויאמרו אליה‬
‫שני ילדים נבעגך ושני לאומים יקימו מהם ולאוס מלאום יאמן ורב יעבוד צעיר‬
‫וימלאו ימיה ללדת ותכרע והנה האומים בבטנה כאשר דבר אליה ה׳ ‪ .‬ויצא‬
‫הראשון אדמוני כילו כאדרת שער ויקראו כל האין שמו עשו לאמר כי שלם זה‬
‫מהבטן ואחרי כן יצא אחיו ותאחז ידו בעקב עפו על כן קרא שמו יעקב‪ .‬ויהי‬
‫יצתק גן אברהם ק ששים שנה בלדת אותם ויגדלו הנערים עד ממש עשרה שנה‬
‫ויבאו באנשים ‪ .‬ויהי משו איש מחשבות ומרמות ויודע לצוד ציל בשלה ויעקב היה‬
‫י איש תם ומכס יושב אוהלים ורועה צאן ולומד מוסל ה׳ ומצות אביו ואמו ׳וינר‬
‫יצחק ובני ביתו עם אברהם אביו כאין כנען כאשי צוה אותם אלהיס‪ .‬וישמעאל‬
‫בן אכרהס וכניו וכל אשר להם הלכו וישובו שם בארן החילה וישגו שם ‪ .‬וגס‬
‫כל בני הפילגשי׳ אשר לאבלהם הלכו באשר יגורו אל אלץ הקלס כי שלחם אברהם‬
‫מעל יצחק כנו ויהן להם מתנות וילט להם ‪ .‬ויתן אכרהס את כל אשר לו אל‬
‫יצחק בנו ונס את כל ח״ודותיו נתן לו ‪ .‬ויצוהו לאמר הלא ׳לעס וכי שמעת‬
‫ט ה׳ הוא האלהיס בשמים וארן אין עוד מלבדו ‪ .‬והוא אשל לקחני מבית אבי‬
‫וממוללתי ויביאני אל המקום הזה ויצילני מאור כשלים ומעצת רשעים כי בטחתי‬
‫נ ו ‪ .‬ויחן לי כל ממלת הארן והמה יירשום בשמרם את מצומי ומקתי ואת תורתי‬
‫ואת‬
‫ספר‬
‫תולדות‬
‫הישר‬
‫‪47‬‬
‫ואת משפמי‪.‬אשר צוימי אוהך ואשר שצוה אותם ‪ .‬ועמה כני שמע כקולי וששמול‬
‫אש מצומ ה׳ אלהיך אשר צויתי אוחך לא מסור מן הדרך הישר ימין ושמאל למען‬
‫ייעכ לך ולבניך אמריך עד עילם‪ .‬וזכור אש נפלאיש ה וחסדיו אשל עשה‬
‫ממנו ואשר הצילנו מכף אויבינו ויפילם ה׳ אלהינו בידנו ועשה כל אשר צויתיך‬
‫ששמור וממצוש אלהיך לא שסור ולא שעבוד אחר זולהו למען ייסב לך ולזרעך‬
‫אחריך ‪ .‬ולמדש אמ בנך ואש זרעך אש מוסר ה׳ אש מצותיו והוריהם הדרך‬
‫הישרה אשר ‪-‬ילכו בה למען י עב להם עד עולם ‪ .‬ויען יצחק אש אביו ויאמר אליו‬
‫כל אשר צוה אדוני אעשה וממטת ה׳ א‪:‬הי לא א‪!:‬ר ככל אשר צייתני אשמור‬
‫ויברך אברהם אש יצחק בנו ואה בניו וילמד אברהם אה יעקב מושר ה׳ ודרכיו‪,‬‬
‫ויהי בעת ההיא וימש אברהם נשנש חמש עשרה שנה לחיי עקב ועשו בני יצחק‬
‫ויהי כל ימי אברהם שבעים ‪,‬ישמש שנים ומאת שנת‪ .‬וימת ויאםף אל עמיו נשיבה‬
‫סובה זקן ושבע ימים ויקברו אותי יצחק וישמעאל גניו ‪ .‬וי;י כאשר שמעו כל‬
‫יושבי ארן כנען׳ כי מת אברהם ויבאו כלס עם מלכיהם ושריהם יכל אנשיהם‬
‫לקטר אש אברהם ‪ .‬ויבאו כל יושבי ארן חרן וכל משפחוש ביש אברהם וכל‬
‫השרים הנדוליס וכל בני הפיצנשי' אשר לתנרהם כי שמעו כ־ מת אבדיזס ויגמלו‬
‫מסר לאברהם וינחמו כלם אש •צחק בנו ויקברו את אברהם במערה אשר קדה‬
‫מאת עשרו! המתי ובני מת לאחוזש קבר ויבכו כל יושבי כנען וכל יודעי אברהם‬
‫את אכרהש שנת תמימה וישפדו עליו אנשים ונשיש ‪ .‬וגם כל הילד׳׳ הקמט׳ וכצ‬
‫יושבי האדן ככי כלס על אברהם כי היה אברהש טיב עש כלה וכי היה ישר‬
‫עש אלהיש ועש אנשי׳ ‪ .‬ולא קש עוד ירא אלהיש כאבדה׳ אשר ירא את אלהיו‬
‫מנעוריו ויעטר את ה ׳ וילך בכל דיכיו מעודו קטן כל •מי חייו ועד יום‬
‫מותו ‪ .‬ויהי ה׳ עמו ויצילהו ממצת נמרור ואנשיו וילחם עם ארבעה מלכי עילם‬
‫וינצח׳ ויקרב אש כל בני הארן לעבודת האלהי׳ וילמוד את דרכי ה׳ לכל בני‬
‫הארן ויודיע׳ אח ה ׳ ‪ .‬ויעש אשל ייטע בו כרם ויעריך לחם כאהלו שמיד לכל‬
‫באי הארן לאכול ולשחות ולשבוע בביתו‪ .‬ויציל ה׳ את כל הארן בעבור אברהם‬
‫ויושיע' ה׳ מחרון אפו אשר חרה עליהם בימי׳ ההם נעביר אברהם ‪ .‬ויהי אחרי‬
‫מות אברה׳ ויברך אלה׳׳ את יצחק בנו ואח כניו ויהי ה׳ עש יצחק כאשר היה‬
‫עס אברה' אביו כי שמר יצחק אש כל מצות ה׳ כאשר ציהו אברהם אביו לא‬
‫נמה מן הדרך הישר אשר צוהו אביו ימין ושמאל וילך עשו בעת ההיא אחיי מוס‬
‫אברהם לצוד ציד בשדה כפעם בפעם להביא ונמרוד מלך בבל הוא אמרסל הלך‬
‫כפעם בפעם עם גנוריו לצוד ציד גס הוא" בשרה ולהתהלך לרוח היום עם אנשיו‪.‬‬
‫ויהי נמרוד עויין את עשו כל הימים כי נשלה קנאה בלב נמרוד אל עשו כל‬
‫הימים ‪ .‬ויהי ביום ההוא וילך עשו לצוד השדה וימצא אש נמרוד מתהלך במדבר‬
‫עם שני אנשיו‪ .‬וכל גבוריו ואנשיו היו עמו במדבר אך רחקו ממנו וילכו מעליו‬
‫הנה והנד נצוד ‪ .‬ויחחבר עשו אל נמרוד ויארוב לו במדבר ונמרוד והאנש׳׳ אשר‬
‫אתו לא ירעו ויחהלך נמרוד ואנשיו בשדה לרוח היום כפעם בפעם ולדעת איפה‬
‫אנשיו צודיס נשרה ‪ .‬ויבא נמרוד ושני האנשים אשר היו אתו עד המקום אשר‬
‫עשו שם ‪ .‬ויקס עליו עשו סתאוס מהמארנ אשר ארנ נו שס וישלוף חרט וימהר‬
‫וירן אל נמרוד ויכרות את ראשו מעליו‪ .‬וילחם עשו עם שני האנשים אשר היו‬
‫עם נמרוד מלחמה רבה ויצעקו עליו רסן עשו אליהם ויכם וימיתם בחרנו‪ .‬וישמעו‬
‫כל ננירי נמרוד אשר הלכו מאתו המדבר׳ אש קול הצעקה מרחוק ויכירו אח קול‬
‫שני האנשים ההם ‪ ,‬מרוצו לדעת מה זד ומל מה זה וימצאו אס מלכם ישני אנשיו‬
‫אשי עפו נופלים משים נ מ ל נ ל ‪ .‬ויהי'כאשל ראה עשו את כל גטלי נמרוד נאים‬
‫מלחוק‬
‫‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫ספר‬
‫תולדות‬
‫הישר‬
‫מימיי! ונס ‪1‬יברמ וימלש‪ .‬ויקרן עע‪ 1‬אש נגדי נמיוד ‪ tm.no‬אשר צנמויל אפר םירישו‬
‫אניו אשר נ כ ס ג נ ו נמווו עצ כל כאין ויון עמהס עשו ויחניא׳ נניתו‪ .‬ויקה עש‪ 1‬אפ‬
‫סננדיס ססס ויון סעיוס משני אנשי נמרוד וינא נית אביו עיף ויגע משני ספח־ ותקצו‬
‫מאד נפשי למות י‪:‬י צי לי ייגש אי‪ .‬יע־ןנ אחיו וישנ לפניו ‪:‬‬
‫ויאמר אל יעיןב אתיו הנס אנכי סולן למיש כייס נוס ולמס ‪ ci‬צי בנויה ‪:‬‬
‫ו י ת ח כ ם יעקנ אל עשי נדנר כוס וימכור את ננוותו ציעקנ כי מס׳ סיתס לו וגס‬
‫חלק עשו אשר לי נמעות שלס סמכפלס אשר קנס אנרהס מאת מ י יו־ו לאחוות‬
‫קנר מנר עשו ליעקב ויקנס יעקנ את כל אצס מאח עשו אחיי נמהיר ‪:‬‬
‫ו י כ ת ו ב יעקב את כל אלס נשפר ייעל עליס על וס ויחסום ויסי סשפר ניו יעקנ ‪.‬‬
‫ונמרוד נ! כיש נאשר מת יישאי איתי אנשיי ייניאוסי ננלס ויקנריסי נעירי‬
‫ויסיי כל ימי נמכור אשר ח׳ ממש עשרס שנס !מאתים פנס ‪1‬ימת וסימיס אשר מלן נמויל‬
‫על כל אנשי סאין ממש ושמונים ומאת שנס ומס נמריז בחונ עשי נמרסס ינוו וימיתסו‬
‫זרע אנרסס נאשר ראס נחלימי ויסי כאשר מת נמווו ותחלק מצכיסי למלקיס רניס ויושג‬
‫כל ממשלח נמרור לנל מלכי סארן ייקחוס אחרי מית נמרוד‪ .‬ויסיו כל אנשי נית נמרוו‬
‫ענויס לכל מלכי סארן ימים ר נ י ס ‪. .‬ויהי נימים ססס אחזי מית אנרסס ייבא ס׳ על‬
‫סארן נשנס ססיא רענ נלול וכני ויהי׳ נכיוח הרעב נאין כנען ויקס •צחק לרלס מצויס‬
‫מפני סרענ כאשר עשס אנרסם אביו יירא ס׳ אל יצחק נצילס ססיא ייאמר אליו אל הרל‬
‫מצרימם קיס לן גורס אל אנימלך מין פלשתים ישב כס על תם סרענ ויקס יצחק ‪1‬יצך‬
‫נרר כאשר ציס אותי ס׳ יישנ שם יצחק שנס תמימס ויהי כנא יצחק גררה ויראו אנשי‬
‫סאין את ‪1‬נקס אשתו כי שינת מואס סיא יישאלו כל אנשי גור את יצחק צאשחו ויאמר‬
‫אחזתי היא ני ירא צאמר אשתי פן יהרגוהו עליס אנשי האין וילני שרי אנימלן ויסללו‬
‫את סאשס אל אנימלך יצא כנה אותם לנר !לא שת לני א! לנריסס אך שמע ני הגילי לו‬
‫ני אמר האיש אחותי היא וידע המלך את סלנר סוס נ ל נ ו ‪ .‬ויס׳ מקן שלשם מלשים לשנת‬
‫יצחק נארן וישקף אנימלך נעל החלין וירא והנס יצחק מצחק את רנקס אשתו ני ישנ יצחק‬
‫ננית סמלו סחיצינס ותהי ניס יצחק נגד ניס סמלך‪:‬‬
‫ו י א מ ר המלך אל יצחק מס סלנר סוס אשד עשית לני נאמין על אששן אחותי היא‬
‫כמעע שכב אחל סעס מגלוליסס את א‪:‬סן והנאת עייני אשס ‪ .‬ויאמר יצחק אל‬
‫אנימלן ני יראתי פן אמות על אשתי על כן אמרתי אחית׳ היא‪ .‬נעת ססיא צוס אנימלן‬
‫לנל שריו ‪1‬גלוליו ייקחי את יצחק יאת רנקס אשתי ויביא' לפני סמצך‪ .‬ייצו המלן וילנישו‬
‫אס שניהם לכיש מלנות וירכינוס ברחוב העיר ויקראו לפניכם ננל סאון לאמר וס האיש‬
‫ואס אשתו נל סנוגע נאיש סוס ובאשתו מות יימס יישב יצחק ואשתי נית־סמלן ויס׳ ס'‬
‫עס יצחק וילן הלון !גלול לא חסר ל נ ר ‪ .‬ויתן ס׳ את יצחק לחן נעיני אנימלן ובעיניכ‪3‬‬
‫ענליי ויעש אבימלך סס יצחק שינה כ י ! כ ר אנימלך סשנועס ואת סנרית אשר סיס נין אני!‬
‫ונין אנרסס ויאמר אנימלן אל יצחק הנס כל האין לפניך כטינ נעינין שנ על אשר סשינ‬
‫אל ארצן ייתן אנימלן ביו יצחק שלית יכרמיס ומיטנ ארן גור לזרוע !לקצור ילאנול את‬
‫פרי סאלעס על אשר יכלו ימי הרענ‪ .‬ויורע יצחק נארן ההיא וימצא נשנה ססיא מאס‬
‫שעויס וינוכה! ׳ ״ י ‪ .‬ייגלצ סאיש ייני צו מקנס צא! ומקנס נ ק ו ‪1‬ענ!לס ו נ ס ‪ .‬ויהי כאשר‬
‫כלו ימי סוענ וירא י״י אל יצחק ויאמר אליו קיה צא מן המקום סוס ושוב אצ ארצך אוצס‬
‫כנען ויקס יצחק וישנ מנוונס אשר נאון מען היא וכל אשו צ‪ 1‬כאשו ציס! י״י‪ .‬ויהי‬
‫אמו׳ כן וימת שלח נן ארפנשו נשנס ססיא היא שנח שמונה עשוה לחיי יעקנ ועש! ‪.‬‬
‫דה• כל ימי שלמ אשר מ• שלש ישלשיס שנס יאונע מאוח שנס ר מ ס ‪ .‬נעת נסי א שצמ‬
‫יצחק את יעקנ ננו סקש! נית שם ‪1‬עי‪.‬ר וילמד את מוסר י״י וישנ יעקנ ננית שם יענר‬
‫שלשים ושתים שנס יעשי אחיו לא סלך כי לא אנס לצנת וישנ ננית אני! ארצם כנען ‪.‬‬
‫דסי עשו סולך נשלס כצ סימיס לצוד ציו נשלם‪ .‬לנביא נ נ ס יעשס עש‪ 1‬כל סימיס • ועשו‬
‫סי׳ איש מחסנית ומרמים יצוום את לנ כל סאזם יגוננ את דעסס ייסי עש! מ ו ר מיל‬
‫נשלם ויסי מימים וילך עשו אל א ת שעיר לציו נפעם בפעם וילך ייגא עו שלם שעיר‬
‫הוא שלס ארוס‪ .‬וישב שם נא־ן שעיר צצול נשלה ימים וארנע חושים‪ .‬וירא שס עשו‬
‫נ א ק שעיר נת איש כנעני ושמם יהולית נת נאוי ‪ p‬עסו ממשפחות חת נן כנען ויקחס‬
‫עשי לאשם וינא אצים נן אונעיס שנס סיס עשי נקחתו אותס ויביאם מנוונס און מגורי‬
‫אניו וישנ שס ‪ .‬רסי בימים ססס נשנש מאס יעשויס שנס לחיי יצחק היא שנת ממשי׳ שנס‬
‫לחיי יעקנ נעת ספיא מת שס נ! נח נשנס סהיא נ! שש מאות שנם סיס שס נמ‪1‬ת‪1 .1‬יםי‬
‫נאשר מת שם יישנ יעקנ אל אניי חנ־ונס אשר בארן כ נ ע ן ‪ .‬ינשנת ממשים ושש שנים לחיי‬
‫יעקנ נאי אנשים מחו! רגיל! צונקס על אומת לנן נן נתיאצ אחים‪ .‬נ י אשש לנ! סיסס‬
‫סיסס מקרפ נימים ססס וצא יצוס ונס כל אמהותיו צא יללו ל ו ‪ .‬ויזכור ׳י״י אמ עדנא‬
‫אשת‬
‫»י‬
‫תולדות‬
‫הישר‬
‫‪49‬‬
‫אשת לבן אמרי כן ‪1‬תהר והלבשתי במת תאומות ויקרא לנן את ש מות ׳מומי‬
‫ףקרל(‪:‬את שס הנמרה לאה• ואת שןז הקסנה‪-‬רתל ‪ .‬ויבאו‪.‬האנש‪:‬ם‪.:‬ההם ויגילו‬
‫לינקה‪,‬׳‪.‬את׳‪.,‬הלנריס האלה נתשמת רנקה מאל ‪ .‬ני הקל‪ *:‬י״י את‪ -‬אמי׳ ויהי לו‬
‫נניס‪-‬דצמרךנן אנרהס זקן נא ‪.‬נימים ועיניו'כבלו מזוקן ותכהץ ולא יכול לראות‪.‬‬
‫נעמה<‪1‬יא קלאיצמק אל עשו‪» ,‬ו לאמר שא‪ -‬נא נליך חציך וקשתך וקום צא השלה‬
‫ומלה ־‪,‬לי ציל ‪..‬ועשה לי עמעמים והנא לי ואוכלי נעטר אנרנך נסרס מומי‬
‫כי אט זקנתי ושבתי ־‪ .‬ויעש עשו כן ויבא את כליו ויצא השלה ‪-‬לצור ציל נפעם‬
‫בפעם להניא אל• אניו כאשר צוהו בענור אשר •נרך אותו ושמעה רכקה את כל‬
‫הלנריס‪,‬אשל לנר יצמק אל עשו ותמהר ותקרא ליעקב בנה לאמר כיה ונזה לבר‬
‫אביך‪ .‬אל עשו אחייך כה ונת שמעתי עתה מהר אתה ועפה אה אשכ‪.‬אלנר‪-‬אליך‬
‫קוס ולך נא ‪-‬אל הצאן ולקחת ל* משם שני גליי עזים מונים ואעשה אותם מפעמים‬
‫לאביך ‪ .‬והבא את הממעמיס ואכל במרס יבא אמץ מצירו בעטי אשר ינרכך‬
‫אביך ‪ .‬וימהר יעקב‪,‬ויעש כאשר צומה אוהו אמו ויעש מפעמים ויביאם לפני אניו‬
‫נפרס יבא עשנ מצילו ‪ .‬ויאמר יצמק אל יעקב מי אתה בר ויאמר אני בפרך‬
‫עשו עשיתי כאשר צויתנ׳ עתה קוס נא שבה ואוכלה מצילי בפטר אשר מנרכני‬
‫נפשך )כאשר לברת אלי( ויקס ׳צמק ויאכל וישת ויעב לבו ויברך אס יעקב ויצא‬
‫יעקב מלפני אניו ויה• נאשר ברך יצמק את יעקב ויצא מאמו והנה עשו‪.‬נא‬
‫מצילו ק השלה ויעש נם הוא ‪.‬מפעמים וינא לאביו לאכול ולברכו ויאמר יצמק אל‬
‫עשו ומי איפו הצל ציד ויבא לי במרס תבוא אתה ואברכהו ויזע עשו ני יעקב‬
‫אתיו עשה הדנר הזה ‪ .‬ויחל אף עשו ביעקב אחיו כי עשה לו הלנר הזה‪.,‬‬
‫ויאמר עשו הכי קרא שמו יעקנ )יעקנני זה פעמיים אח נטרתי לקח ועתה לקח‬
‫גס אח ברבסי וינך עשו בבי גלול וישמע •צחק את קול עשו בנו ניכה ו!אמר‬
‫יצחק אל עשו מה אעשה נני נא‪ .‬אחיך במרמה ויקח ברבהך וישעיה עשו את‬
‫יעקב‪-‬אמץ על הברכה אשי ברכו אביו ויהר־אפו מאל ויירא יעקב ‪.‬מאל מפני‬
‫עשו אחיו ויקם ויברח בית ענר בן שם‪-‬וישהר שם מפני‪.‬אחיו‪ .‬ויעקב• בן ששים‬
‫ושלש שנים נצאתו מארן מען מחברון ויתחבא• •עקנ נניח עבר •ממי עשו־אמי‬
‫י״ל שנים דלמול כס נמל את לרה ס׳ ואת מצותיו ‪ .‬ועשו ראה כ• נרח יעקב‬
‫דמנע מילו וכי‪.‬לקח את הברכה במרמה ויתעצב מאל עשו ויחר לו נס על;אני!‬
‫ועל אמו ו קם גס היא ויקח את אשתו וילך ארצה שעיר משני אניו ואמו וישכ שם‪ .‬וירא‬
‫שם עשו עול אבה מנגית חת ושמה נשמח בת אילון המתי‪.‬ויקהה לו לאשה על אשתו‬
‫ו־קרא עשו את שמה עלה לאמר מלה ממנו הנרכה נעת ההיא ו‪.‬ישנ עשי נארן‬
‫שע ר ששה חלשים ופני אניו ואמו לא ראה ויהי אחיי כן ויקח עשי אח‪ ,.‬נשיו‬
‫ויקם וישב ארצה כנען ייושנ‪ .‬עשו את שתי נשיו ויהי נית אניו‪ .‬ותהיינה נשי‬
‫עשו מכעיסים ומקציפים אח ׳^חק ורבקה׳ במעשיהם ני צא הלכו בדרכי‪ .‬ה'‬
‫וענלו את אלה׳ אביהן ען ואבן אפר לממס אביהן‪.‬וירשיעו מאל • מאביהם‬
‫׳וילכו אחרי שרירות לבה ‪.‬הרע ויזנחו ויקשרו • לנעלים ויקוצו מפני־ם! יצחק‬
‫ורבקה והאמר רבקה קצתי בחיי משני בנות חת‪.‬אס לוקח •עקנ‪ ,‬אשה‪-‬סבנוה־הה‬
‫כאלה ממות‪,‬הארן הזאת למס לי מייס‪ :‬ויה• בימים‪ .‬ההשיותהר• עלה חשה פשו‬
‫וחלל לי ‪ . p‬ויקרא עשו את שם בנז המלל לו אלישז• נעשגקזשפיסיימ־ש שנים‬
‫בללה אוחו וישמעאל' בן!אברהם מת נימוס ההם‪ .‬נשנס‪ :‬בשי‪.‬ס וחמש ‪-‬שנילי‪,!.‬ח״‬
‫יעקב‪ •.‬ויהיו כל ימי ישמעאל אשר מי שגעזושלשיס שנה ומאת׳ שנה ומתמפסע‬
‫יצחקיט יפמ ־‪.‬ישמעאל•ויםשרהו‪.‬ויתאנל עליג\צסק ׳ ׳סיסירבים ‪!<,‬הי מקן ארבע‬
‫פשרה‪ -‬שנה לשנת‪-‬״יעקכ׳ טת ענר ויתאו‪-‬יעקב לראוח את שר אניו ‪1‬אמי רנא‬
‫יעקנ נית אניו ואמו‪ .‬מנרןנה ועשי שכת‪:‬ניעים ההש את‪',‬אשר‪.‬עשה' לו יעקב‬
‫אחיו‬
‫•‪ . .:‬״‬
‫י ‪-‬‬
‫ה‬
‫•‬
‫‪05‬‬
‫נ&י־‪ .,‬תולדות ‪. .‬הי׳טד‬
‫אייו מל ה נ י נ ה אשיי לקח מאתז נימים ההם ויהי נלאות עשו ט ;נא יעקנ אל‬
‫ויחי אפו עליו מאל‬
‫אניו ואל אמו ייוטו את אשי עשה לו ימקב‬
‫•וינקש ל ה מ ו ‪ .‬רצמק נ! אניהס זקן מאי נא נימים ויאמר עשו עתה‪.‬הנס ימי‬
‫אני ק י ט למות יהיה נמיחי ואהמ׳ אח יעקנ אחי‪ .‬ויוגל לרנקה את‬
‫הינר ‪ wo‬ותמהר ותשלח יתקיא ליעקנ מ ה ותאמר אליו קים• נ י ח לך ח מ ה‬
‫אל לנן אחי וישנת עמי ימים אחייס עי שוב חמת אחיך ממך ואחר תניא ‪.‬‬
‫ייקרא ׳צמק אל יעקב ויציהו ויאמר לא חקח אשי! מכלות כנען וני כה צוהאנרהם‬
‫אניט אוהט נ ל נ י ה׳ אשי ציהו לאמי לזיעך נתתי את האין הזאת אס ישמיי‬
‫נניך נייחי אשר כיתי אתך ושמרתי גס אני לנניך את אשי ינלת׳ אליך ילא‬
‫אעזנס ועתה בני שמע בקולי לנל אשר אצוך וחיל לך לקחת אשה מנטת כנען‬
‫קיס לך אל חינה ניהה נתואל אני אמך וקח לך משם אשה ממות לנן אמי אמך‪.‬‬
‫ולפן השמי לך שן חשנח אח ה׳ אלהיך ואת נל ררטי נ א ק אשר אתה הולך שמה‬
‫ונלייח אל אנשי הארן יריפח אחרי ההנל יעזנת את ‪?.‬׳• אלהיך‪ .‬אך ננואך אל‬
‫ה א ק וענלת שם ס׳ לא תסור מן הליך אשי צויתיך יאשר למרת לנפות ימין‬
‫ושמאל‪ .‬ואל שלי יתן לך רחמים לשני אנשי האין ולקחת אשה כחשצך שסה סונה‬
‫וישרה נ י י ט ה׳ ויחן לך האלה׳׳ את נרבת אברהם אביך לך ולזרעך וישלך דינך‬
‫והיית לקהל עמים נ א ק אשר אתה הולך שם ‪ .‬והשיבך אל האין הזאת אין‬
‫מגירי אניך ננרס ינעושר רנ נשמחה יבסובה ויכל יצחק לצוות את יעקב ולנרנו‬
‫•ויתן לו מתנות וכסף וזהנ וישלחהו יישמע יעקב אל אביו ואל אמו יישק להסזיקס‬
‫וילך סרגה ארס ‪ .‬ויעקב בן שנעים שנה ישבע כניס בצאתו מארן כנען מבאר‬
‫שנע ‪ .‬ויהי נצאת יעקנ ללכת חינה ויקיא עשי אל אליסז פנו ויינר אליו נסתי‬
‫׳לאמי עתה מהר וקמ מרנך ורלוף אחר יעקנ וענית לשניו אל הירך וארנה ל!‬
‫והיגתו נחינך באמי ההרים ולקמת את כל אשי לו ובאת ‪ .‬ואלישז גן עשו איש‬
‫מהיל יייוע קשח כאשל הייהו אניו ויויע לצוי ציי נשיה וגנוי חיל ‪ .‬רעש‬
‫י אליפז נאשר צוהי אביי יאליפז היה בן י״ג כנה נפת ההיא ויקס אליפז וילך רקח‬
‫מפלה אגפים אמי אמו ויללוף אחיי יעקב ‪ .‬רינק אח •עקב ויאלונ לו נגטל‬
‫אין מ ק מול פיר שכם‪ .‬וירא יעקנ אמ אלישז לזלף אח יי מ א ואנשיו ויעמול‬
‫ימקנ במקוס אשר הלך בו ללעה מה זה ט לא ידע היגר וישלוף אלישז את חינו‬
‫וילך הלוך וקרוב הוא ואנשיו מיל יעקכ ייאמר אליהס ימקכ מה לכס כ׳ נאת׳ על הלוס‬
‫‪.‬ומה תייפו נמלנכס‪.‬ויקלנ אליסז מוצ יעקנ רסן ויאמלאליו נה וכה צוה צי אני‬
‫וממה לא אמטל מל מצות׳ אשל ציני וילא יעקנ נ• לנל עשו חזקה אל אלישז גט‬
‫רגש ימקנ רהחנן לאליסז יאנשים אשל אמי לאמל‪ .‬הנה כל אשל לי ‪1‬משל נתנו‬
‫אני ואמי קח לך ולך ממלי ואל תמיהר והיה לך הלגר הזה אתי צצלקה ‪ .‬רהן ה׳‬
‫את מן יעקב במיני אליפז בן משו ואנשיו וישמש־ בקול ימקכ ולא המיחוהו רקח‬
‫אלישז ואנשיו אה כל אשר ליעקכ ואח הכסף ואח הזהב אשר הוציא עמו מבאל שנע‬
‫"לא השאיי לו ר נ י ‪ .‬וילכו מעליו אניפז ואנשיו וישונו נאר שבע אל עשו ויגילו‬
‫לו את כל אשר קרה להם עס יעקב רהט לו את נל אשר לקחו סאת יעקב‬
‫ייקצוף עפו על אלישז נ ט ועל האנשים אשר אחו על אשר לא המ‪.‬יתו‪ .‬את יעקב‬
‫ייענו ויאמרו אל עשו נ׳ התהק ננו יעקנ על הלנר הזה לנלתי המית אותו ייכמרו‬
‫יחמיט עליו ולקחנו את כל אשר לו ונבוא ייקח עשו את כנ הכסף ואת כל הזהב‬
‫אשר לקח אליסז מיי יעקנ וימני נ נ י ת ו ‪ .‬נעת ההיא• נראות פשו כי ברך יצחק‬
‫את יעקנ וני צומ לאמר לא מקנן אשה ממות‪.‬כנען וני רעות נצית כנען נעינ׳‬
‫׳צמק ורנקה ‪ .‬וילך הוא אל נית ישמעאל מ י ו רקח את מחלת נת ישמעאל אחוח‬
‫נניות על נשיו לו לאשה ‪:‬‬
‫ייצא‬
‫ם‬
‫י‬
‫־‬
‫•‬
‫•‬
‫*‬
‫פ‬
‫י‬
‫״־פרשתי ויצא‬
‫ה י ׳ ט י ״ ‪ -‬י‬
‫י‬
‫ויצא'יעקנ‪1‬ילך אל‪-‬דרכו‪.‬מירנה רנא‪",‬על‪.‬ההל המוריה וילן שס אצל פיל לוז ויילא‬
‫־ ה׳ אל יעקב ‪ cub‬גלילה השא ויאמר אליו‪ .‬אני ה׳ אלהי אבלהס אלהי ׳צמק‬
‫אביך‪,‬׳ הארז אשל• אתה שיכנ עציה' לך‪ ..‬אתננה ולזרעך והנה אנכי‪ ,‬עמך אל מילא‬
‫ישמלחיך בכל אשר מלך ׳!הרבימ׳ את זרעך ככוכבי שמיס ‪ .‬והפלתי את כל אויביך‬
‫לפניך ונלממו אליך ולא יוכלו לך והשיבותיך אל האין הזאת בשמחה ובנניס‬
‫ובעושר רב‪ .‬ויק! יעקב משנהו וישעמ מאד על המראה אשר ראה ויקרא את‬
‫שם המקום ההוא ניס אל‪ .‬ויקס יעקב מן המקום ההוא שממ ויקצו רגליו ללכת‬
‫‪.‬מהשמחה וילך משם ארצה בני קדם ויבא חמה יישב על באר הרועים ‪:‬‬
‫ו י ס צ א שס אנשים יוצאים ממק לרעומ הצאן וישאלם יעקב ויאמרו ממרן אנחנו ‪.‬‬
‫‪.!.‬יאמר אליהם הידעתם אמ לבן בן נמיר ויאמרו ידענו והנה למל במו‪.‬באה‬
‫עם הצאן אשל לאביה לרשת‪ .‬שדנו מ‪7‬גר עמס ורמל גת לבן נאה עם הצאן‬
‫אשר לאביה לרעות כי רועה היא ‪ .‬יירא יעקב את למל בת לבן אמי אמו וילן‬
‫יישק לה יישא את קולו יינך‪ .‬ויגר יעקב אל למל פי בן רבקה אחות אביה הוא‬
‫ומרן רמל‪,‬ומגל לאביה ויוסף יעקב לנכות על אשר אין בילו מאומה להניא בית‬
‫לבן ‪ .‬וישמע לבן'כ׳ בא יעקב בן אחומו וירן וינשק לו וימבק לו ויביאהו אצ‬
‫ניסו וימן לו לחם ויאכל ייספר יעקב ללבן אשר עשה לו עשו אחיי ואשר עשה לי‬
‫אליפז בנו נדרך ‪:‬‬
‫וישב יעקנ ננימ לכן מולש ימים ויאכל וישת יעקב בבית לבן ויהי אמ״כ ויאמר‬
‫י•‪ ,‬לכן ליעקכ הגל נא צ• מה משמרתך ואיך מעגלוני מיס וללבן אין נניס‬
‫‪9‬׳ אפ מ י ס ונשיו ואמהומיו עקרות שלי גימים ה ה ם ‪ .‬ואלה שמות מות לבן‬
‫אשר‪-‬יללה לו עלינה אשתו שם הנמרה לאה ושם הצעירה רחל ועיני לאהרכית‬
‫ורחל היתה יפת תואר רפת מראה ייעקנ אהנה ‪ .‬ויאמר יעקנ אל לנן אענלך‬
‫שנע שנים נרמל נתך הקפנה‪ .‬ייאנה" לגן ללגר הזה רענוד יעקנ את לגן‬
‫נלחל נתי שנע שנים‪ .‬ייהי נשנה השנית לשנת יצגקנ נמרן היא שנת שבעים‬
‫ותשע שנים למיי יעקב ויממ' יעבר בן שלמ בשנה ההיא בן ארנעה וששים שנה‬
‫וארנע‪ .‬מאות שנה היה' במומו‪ .‬וישמע יעקב כי מת עבר "ויתעצב מאל עליו‬
‫רסשלהו ויתאבל‪ ,‬עציו י ימים לניס‪ .‬ובשנת שלש לשבת יעקב בחרן ילדה בשמת‬
‫בת ישמעאל אשת עשו לו ‪ p‬ויקרא עשו אתי שמו" רעואצ‪ .‬ונשנה הרביעית לשבת‬
‫יעקב‪ ,‬בבית לבן שקד ס׳ את לבן רזכרהו ה׳ בעבור יעקב !יוצלו לו בניס‪ .‬ואלה‬
‫שפו״ת‪! .‬מי לנן אשל יוללו לו בימיס ההם ‪ .‬ויהי בכירי* בעיר ‪.‬ומשנהו‪.‬אליב‬
‫והשלישי הורש ‪ ,‬וייתן ס׳ ללבן ששר וכבוד ובנים ומות‪ ,‬ויתרון;האיש־'מאד מאד‬
‫נענור יעקנ ‪_ .‬ויעקנ היה עונד אח לנן אמי אמי נימים ההם בכל מלאכה זבכל‪.‬‬
‫ענולה‪ .‬ננית ונשלה ‪ .‬יייה׳‪ .‬ברכיה ה׳ בכל אשר ללבן בבימ ׳ובשלה‪ .‬ונשנה י‬
‫החמישית מתה יהולית נת נאלי אשת עפו נאר! מ ע ן ‪ .‬ו מ י ס לא היו לה כי אס‬
‫מות ‪ .‬י ‪ ,‬ואלה שמות ננותיה אשל יללה‪ .‬לעשו פס הגלולה 'ממית ושם־ הקסנה‬
‫‪.‬פועית‪ .‬ייהי'כאשל‪,‬מתה •הילית רקם עשו וילך שעילה לציד ציל נשלה כפעם‬
‫נפעם‪..‬וישנ עשו נ‪1$‬לן שעיכ‪-‬ימ״ס לניס ‪.'.‬ובפינה הששית לקח עפו את'אהליבמ׳‬
‫‪•,‬נח צ נ ע י ן » ‪ j v‬על‪ ,‬נשיי‪ .‬לו‪ .‬לאשה ‪ .‬י ו'יני‪.‬אה עשוי‪. ,‬אלצה מען ‪1‬חהר‬
‫נת־ן‬
‫אהטנמה יתלד לעשו את יעיפ ואת יעל׳ יאח קלח‪.‬נניס שלשה ‪1‬תך\ ׳מלאמה‬‫‪.‬״נימי‪,‬סוההס^באקן‪-‬ננען‪-‬נין ליעי מקנה עשו‪ .‬ונין לועי‪ .‬מקנה יושבי הארן הכנעני‬
‫כי היה מקנה עשו ורכושו י רנ‪-‬מאר משבח‪ ,‬באר! ‪.‬כנען בבית אניי ילא ינ'לה ‪#‬רן‬
‫‪. ,pp.‬לשאמ״אומו' משטיקניגי'‪ ,‬ויהי כראיית ‪,‬עפ) כי גדלה מלממתו עם יושבי‬
‫האין הכנעני ןיר^ש ייקח‪ ,--‬את נשיו ואת ניניו ו&מ מיתיו‪ .‬ואת כל אשלי לי ואת‬
‫מקנה‬
‫•‬
‫״ ‪ -‬־‪.‬‬
‫־‬
‫_‬
‫ר‬
‫;‬
‫‪52‬‬
‫ספר‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬וץשד‬
‫ויצא‬
‫מקנה קנינו ואת כל רכושי אשר רכש בארן כנען‪ .‬וילך אצ אל! שעיר משני‬
‫יישב• הארן יינר שס עשי היא יכל אשר לו בארן שעיר‪. :‬‬
‫א ך מיום ליום ימחלש לחלש יביא עשו ארצה כנען לראות אניו ואמי ויתחתן‬
‫את המורים ייתן את ננותיו לכנות שעיר המירי ייתן את סרציח כתו הגלולה‬
‫לענה בן צבעו ן אמות אשתו יאת שיעית נתן לאצר בן גלה! המירי וישב עשי נהר‬
‫הוא ובניו ויפרו וירבו מאל‪ .‬ויהי בשנה השביעית וששום עבוית יעקב אשר" עבל‬
‫את לס ויאמר יעקנ אל צנן תנה את אשתי כי מלאו ימי עטלתי ויעש לבן כן‬
‫ייאספו לבן ויעקנ את נל ־אנשי המקים ההוא ויעשו להה משתה‪ .‬ויהי נערנ‬
‫וינא לנן אל הנית אשר נא יעקנ שמה עם אנשי המשתה ייננה את כל מרית‬
‫אשר היי שם ננית ההוא ‪:‬‬
‫י‬
‫ו י א מ ר יעקב אל לבן למה תעשה לנו הלנר הזה ייען לנן כה משפעינו לעשות‬
‫נארן הזאמ‪ .‬ואחרי בן לקמ לבן את לאה נמו ייבא אייתה אל יעקב‬
‫ייבוא אליה ייעקב לא ירע כ׳ לאה היא ייתן לבן ללאה נחו אש זלשה שפממו‬
‫לשפחה יכל בני המשתה ילעי את כל אשר עשה לבן ליעקב אך לא הגילי הלנר‬
‫ליעקנ ויניאו נל המריעים האלה כלילה ההיא ניח יעקב ויאכלו וישתו יישמחי ‪.‬‬
‫ויצחקו לשני יעקנ נלילה ההוא נחושים ומחולות ויאמרו נמעני לפני יעקנ היללה‬
‫היללה וישמע יעקב אח לנריהם ולא הבין אח לשונם אך אמר כנה משפסס‬
‫לעשיש בארן הזאת‪ ,‬וידברו המריעים כרנרים האלו בלילה לשני יעקכ וכל מרות‬
‫אשר בבית בבה אוהס לבן בלילה ההוא‪ .‬ויהי ננקר ויאר היים וישן יעקנ אל‬
‫אשמו יירא והנה לאה שישבש בחיקי‪ .‬ייאמר יעקב הנה עשה ילעשי אה אשר‬
‫אמרו המריעים אמש הלילה היא לאה אמרו ואני לא ילעתי ‪:‬‬
‫ויקרא יעקב אל לבן ויאמר אליו מה זאש עשית לי הלא נרמל עגלתיך ולמה‬
‫רמיתני וששן לי לאה‪ '.‬ייען לבן אה יעקב לאמר לא יעשה ק במקומנו‬
‫לשש הצעירה לפגי הננירה‪ .‬ועשה אס חחפון לקחת גם אחוחה קח לך נענילה‬
‫אשר שענלני של שנע שנים אחריש ייעש יעקנ כן ייקח גס •את רמל לאשה‬
‫ויעביד אח לנן של שנע שנים אחרות וינא יעקנ גס אל רחל ייאהנ‪ -‬גם אש‬
‫רחל מלאה ייתן לה לנן אח נלהה שפחתו לששחה‪ .‬יירא ה׳ ט שנואה לאה ייפתח‬
‫ה׳ רמסה ותהר וסלל ליעקב בימים ההם ארבעה בנים‪ .‬ואלה שמותם ראונןשפשן‬
‫לוי ויהולה ותעמול מלרת אמרי נן‪ .‬ומהי רמל עקרה נעת ההיא ולא יצלה ותקנא‬
‫רמל נצא־ אמותה‪ .‬וחרא רחצ ני לא •יללה ליעקנ ותקח אח נצהה שפחתה ותתן‬
‫אותה ליעקנ לאשם וינא יעקנ אל נלהה ימלל ליעקנשר נניס‪-‬את לן ואת•נפתלי‪.‬‬
‫ושרא גס לאה כי עמלה מללש והקח גס היא אש זלסה ששמש׳ ושחן 'איחה‬
‫ליעקב לייכה‪ .‬ויבא יפקנ גם אל זלשה יהלל גס היא ליעקנ פני מים את גל‬
‫ואת אשל‪ .‬ותוסף עול לאס יתהר יחלל ליעקב בימים ההם שני בנים ינת אמת‪.‬‬
‫ואלה שמומש יששנר וזנולן ולינה אתומם ורחל עולנה עקרה נימים ההם ‪.‬‬
‫ותששלל למל אל ה׳ נעת ההיא יתאמל ה׳ אלהים זנלר נא ושקלני נא ט עתה‬
‫יגרשני אישי ני לא יללתי לו נניס ‪.‬־ עתה ס׳ אלהיש שסע נא את ממיגתי• לפניך‬
‫ו ל א ה ‪ .‬ע נ י ונשת לי נניס נאמת הששמוש ולא אשמע תלשתי ש ל ‪ .‬וישמע אלהי׳‬
‫גיפממ את מומה‪;.‬וההר רחל ותלד נן ותאמר אסף אלסיס את חלשת׳ ותקלא‬
‫‪.‬אס‪ .‬שמו ‪:‬ושף ״לאמר יוסף ה׳ לי נ ן א ח ר ויעקנ נן תשעים ואחל •שגה י'בלדת‬
‫'אומו‪ .‬נעח ההיא‪ .‬שלמה ר?קה ־־אם ״מקני־ מארן ננעףיאת' ינולה• נת 'מון‬
‫יי‬
‫מרקמה י ושני"אנשים ־מענדי יצחק אל יעקנ ‪:‬‬
‫‪.‬״ויבאו אל‪.‬י‪<-‬קנ־מהה ויאמלו אליו ט רנקה סצמתט אליך לשוב ניח• אניןז&רצה‬
‫‪.:‬מגי!'וישמע י להם יעקנ ללנרהזה אשל ־לנכסי י אתו‪ .‬נעת^ההיא •חמ‬
‫שגע‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ספר‬
‫ויצא‬
‫‪53‬‬
‫היער‬
‫ענד יעקנ את לבן ברחל‪ .‬ייהי מקן •יל שנה אשר‬
‫פינע שנים האמלית׳‬
‫יפצ נ ת ק ייאמר יעקנ אצ לנן תנה׳ את נשי ושלחני ואלנה אל ארצי ני הנה‬
‫־"אמי שלמה אלי מאק מ ע ן לשונ לי אל נית א נ • ‪:‬‬
‫ויאמר אליו' לנן אל א אק נא מצאתי מן נעיניך אל נא תעזינ אותי נקנה‬
‫שכרך אלי ואחנה ושב עמי‪ .‬ףאמר יעקנ זה הלנר אשר תתן לי נשכר׳‬
‫אישר אעבור טוס בכל צאנן ואשיר מהם נל שה נקוד ומלוא ומיס נכשני׳ ינעזיס‬
‫והיה אם תעשה לי ה מ ל הזה אשונה צי אדעה צאנך אשמור נאשר נתמלה ‪.‬‬
‫)יעפ לכן ק ייסר צנן מצאני כצ־אפר אפר יעקנ ויתן לי‪ .‬ייתן יעקנאת כל אשר‬
‫הסיר מצאן צנן ניד נרו‪ -‬ףעקנ ריעה את צאן לכן הניתרית ‪1 .‬י‪:‬י כאשר ראי‬
‫ענלי יצחק אשר שצמ אל יעקנ כי צא שנ יעקנ אתם נעת ההיא ארצה כנען אל‬
‫אניו וילכו הס מאחיו וישובו אל ניחם אלצה ננען ילנורה ישנה עם יעקנ נתרן‬
‫ולא שנה' את ענלי יצמק אלצה מען ימשנ לנורה עס נשי יעקנ ועם מיו נ מ ק ‪:‬‬
‫ויעבוד יעקנ את לנן נצאן שש שנים אחלות; ויס נעת ללת הצאן ייםל יעקנ‬
‫מהם את הנקודות ואת הפליאות נאשל דינל עם לנן ייעפ יעקנ כן‬
‫אצל צנן • ששה שרם‪) .‬ישרן האיש מאל מאל ויהי לי צאן ישפמית ונמלי׳ יחמול•׳‪.‬‬
‫!תהיינה ליעקנ מאתים אלף עלל• צאן יצאמ היי גלילות קומת ויפת תו אל מאל‬
‫ינותנית את שלין הרנה מאל )יתאוו כצ משפחות ננ• האלם לקחת להם מצאן‬
‫יעקנ ויאצלמת מאל מאל‪ .‬ויניאו מכל נג׳ האלם לתחת מצאן ׳ •עקנ ייתן להם‬
‫יעקנ צאן אחד נענל אי נאמה או נחמור או ע מ ל ‪ .‬נכל אכל יחפון יעקנ‬
‫מהם ונחנו לו‪:‬‬
‫ויהי ליעקנ עיפי וכפול ונכעיס נמעשה הזה אשל יעשה את נר האלם יקנאו‬
‫איתי רני לכן מהכניל הזה ‪ .‬ויס מימים וישמע את לנל• נר לנן אומליס‬
‫לקת יעקנ אח נל'אשל לאניט )מאפר לאטגי ע‪:‬ס כל הכטל הזה ‪ ,‬וילא‬
‫יער!נ את פני לבן ובכיו יהגה אינמ עמי כתמיל שלשים נימים ההם ק ז שששגיס‬
‫וירא ה׳ אל •עקב ויאמר לו קום צא מן סאק הזאת ושוב אל ארץ מוללחך‬
‫ואהיה עמך'‪ .‬רקם יעקנ נעת ההיא יישא את נרו ואת נשיו ואת נל אשר נו‬
‫על הגמלים ) צא ללכת ארצה כנען אל יצחק אניו‪ .‬ולבן לא ילע כי הלך יעקנ‬
‫מאתי ט הלך לנן' טום הה‪1‬א • לגזוז את צאנו‪ .‬ולתל גגנה אס המרפים אשר‬
‫לאיטה יתקחס ץחחביאס עליהגמל יתשב יתלך לה‪ .‬יזה מעפה התרפים אשר יקמו‬
‫איש אשר יטה בכיי וישתפו איתי וימרסי את ראשו‪ ..‬ולקחו מלח והחלימו את‬
‫הראש "ומשחו 'אואי בשמן ולקחו לוח נחושת קסנה• או לוח זהב ינחט עליה את‬
‫השם' ונתנ‪ 4‬את הלוח ההיא ממת• לשיני ילקחי את הראש ההיא ואת הלוח אשר‬
‫תחת הצפין" יישמו נביאי והדליקו צו נרות והשתחוו ל! והיה נעת אשל •שסמוי לו‬
‫ילנר אליהם כל לנר׳ לשר ישאלו מאתו נכת השם אשר כתיב נלות י»פ אשר‬
‫ימשו אותם נצירא אלם מזהב ימכסף נשעית ידיעית אליהם ‪ .‬ייקנל התואר‬
‫ההוא את נא 'הנימים ילינל אליהם עתידות וכמעשה הזה ט י התרסיס אפר‬
‫נגנה"רחל מאניה‪ .‬והגניב רחל את התרשים ההם אשר לאניה נ ע ט ר אשל לא ידע‬
‫לנן מהם אהה לרך הלך יעקנ‪:‬‬
‫י ‪-‬‬
‫ו י ב א לבן אלי ביתי וישאל על יעקב וניתו ואין דנקש לק את תרפיו לדעת אנה‬
‫סלך יעקב ולא מצא וילך אל ׳תרפים אחדים וישאל בהם דגייו לי ט נרמ‬
‫יעקנ מאתו ארצה׳ מפן אל אביו ־זיקס לבן בעת ההיא ייקח את אחיו ואת כל‬
‫לנדויויציא ויריוף‪ :‬את יעקב‪ ,‬וילנק אותו נהל גלפל ראערלבן ליעקב מה זאת‬
‫עש א לי‪-‬״מרוח וממוני אתילנט ומנהג את נגוסי ואת ימיהן כשנתת חלנ ולא‬
‫נעשתגיילנו‪1‬קי'להס ולשלחם נשמחה יתנננ אצהי ותלך ‪ .‬זיען׳יעקנ את לנן לא»ר‬
‫נ‬
‫מ‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫ז‬
‫‪54‬־‬
‫ספי‬
‫־' ו י צ א‬
‫‪.‬הישר‬
‫כי יראתי פן הגזול אה בנותיך מאתי ועסי אשר המצא אש אלהיך• ימות ויבקש לכן‬
‫את התרפים וימשש ככל האהלי׳ אשר ליעקב ובכל כליהם ולא מצא ויאמר לבן ליעקב‬
‫נכרהה •סל ברי' יהיה לער• ביט וביניך אס לאי תעגה את בנות׳ ואס הקת גשיס על‬
‫בנוהי נס אלהיס 'יהיה על ביני וניניך ברבר הזה ויקחו אבני׳ ויעשו גל ו^סר•‬
‫לבן הגל הזה ער ביני וביניך‪ .‬היום ע״כ קראו שמו גלעל ויזבחו יעקב ולבן זבח‬
‫בהר ויאכלו שס על הגל וילינו שם נהר וישכס לבן ויקם בנקר וינך עם בטס‪:‬ו‬
‫וישק אחהן וילך למקומו וגס יעקכ הלך ללרטיויהי כאשר שב לבן אל ארצו וימהר•‬
‫וישלח אה בעור בנו בן שבע ומשרים שנה ועמו־ אבי הירן בן עון בן נחור ועמהם‬
‫עשרה אנשים וימהרו וילכו ויעברו הלרך לפני יעקב ויבאו בלרך אחרארצה שעיר‪:‬‬
‫ויבאו אל עשו ויאמרו לו כה אמר אחיך וקרובך ואחי אמן לנן בן בהואל לאמר‬
‫השמעה אשר עשה לי יעקכ אחיך אשר כא אלי תחלה ערום וליק ואצא‬
‫לקראתו ואניא אותו אל ניהי נכבול ואגללהו ואת; לו שתי בניתי לנשים ואח שסי‬
‫שסחוהי‪ .‬ויברך אלהים אוהו לרגלי ויפק מאל ויהי לו בניס וננוה ושפהוה וגם‬
‫צאן ונקרי וגמלים וחמורים היה לו מאהי הרבה מאד עד אין מספר גם כסף וזהב‬
‫הרצה ויה׳ כראותו כי עצום‪ -‬חילו ויעזוב אוחי כאשר הלכהי לנח‪ .‬אח צאני רקם‬
‫ויברח בהחבא וישא אח נשיו ואת בניו על הגמלים וינהג את כל מקניט' ואח‪.‬‬
‫רכושי אשר רכש בארצו וישא פני‪ 1‬ללכת אל יצחק אניו ארצה כנען ולא נפשט‬
‫לנשק לבני ולצנותי ויגהג את מזתי בשבייות מרב ויגנוב גס את• אלהי ויברח ‪.‬‬
‫ומחה' הנס עזבתע בהר נמל ׳נזר‪ ,‬הוא וכל אשר לו לא חסר לבר אם יש נפשך‬
‫ללכת אליו לך ושם המצאה! !עשית‪.‬לי כאשר תאיה נפשך ויבואו מלאכי לבן יעידו‬
‫לעשי את כל הדברים האלה ‪ .‬ןישמע‪-‬עשו־את נל• לנרי מלאכי‪-‬לבן ויחד אפו מל‪.‬‬
‫יעקב מאל ויזכיר את שנאמו ומממו גערה בו !ימהר‪ .‬עשו‪,‬ויקמ את בניו ואת ענליו‬
‫ואת כל נפשית בימי ששים איש וילך !יקנן את כל בני "שעיר המירי וכל אנשיהם‬
‫ג׳ מאית יארבעיס איש ‪ .‬זיקח את נצ הממנה הזאת ארבע מאית איש שולף חלב‬
‫נילך אל יעקב להכומ אותם ויחלק ע ט את כל הממנה היא" לשבעה מלקים ייקמ‬
‫את בניו ואת כל נפשות ביתו ‪cc‬׳‪ o‬איש לראש אמל וימנס ביל אליסז בני הבכור‬
‫ואת ששה ראשים הנשארים נתן ביל ששה ננ׳ שעיר המירי וישם כל איש יאיש‬
‫מהם על תולדותיו ועל בניו ומלך כל הממנה הזאת כאשר היו וילך עשי נתיך כלם•‬
‫לקראת יעקב יייליכס נמריצה ‪ .‬ומלאכי לבן יצאי מאת עשו וןלכו ארצה כנען‬
‫ויבאו בית רבקה אס יעקב יעשו יגילו לה לאמר הנה עשי •בנך ערך לקראת יעקב‬
‫אחיו ל׳ מאית איש כ׳ שמע אשר ה!א בא ‪5»1‬ך להלחם ע » ולהבזתו וצקמתיבל‬
‫אשר לו‪ .‬ותמהר ותשלח רבקה אנשים ‪,‬מעבד׳ יצחק שבעי׳ ישתיס איש לקראת‬
‫יעקב כדלך כי אמלס אולי ילחם עשו נדלן במוצאו אותו וילט המלאטס האלה•‬
‫לקראח יעקב הדלך ייפנפו־בי נדלן ממל מעבר נחל היבק ויאמר יעקב;• כאשר‬
‫ראםמחנה זה עמדת לי מאת אלהיס ויקרא יעקב את־שס‪.‬העקום ההוא‪ ,‬מחנים׳‬
‫ויכר יעקב אח• כל אנשי אביו וישק להם ויחבק להם ייבא עמהס וישאלם יעקב‪-‬‬
‫על אניו ועל אמו מאמרו‪ .‬שלום‪ .‬ויאמרו ממלאכים האלה אל יעקב ט אמך שלחה׳‬
‫אומנו אליך לאמור שמעתי בני‪ :‬כי •עשו אמץ• יצא לקלאמך נדרך עם אנשים מניני‬
‫שעיר המור׳ י ועמה נט שמע בקולי וראה ‪.‬־ בעצמך מה מעשה והיה בבוא עליך‬
‫תחמנן לו ואל חלנר אליו קשות ומן לו כרכה מאשר תמצא ילך ומאשר מקאלהייס‬
‫אותך והיה כאשר ישאלך על כל לנריך ואולותיך אלי תסתיר ממנו לנר‪,‬אילי ישוו‪:‬‬
‫מחלזן אפו פליך והצלת את נפשך אמה וכל משר לך‪.‬״ ט עליך הלנר ׳לגלות כי‬
‫הוא אמץ הגלול ויהי ככמוע יעקב את לנרי אמו אשכ לבלו אליו המלאכים)ישא‬
‫•״ יעקב אח קיצי רנך בכי גלול ייעש כאשי ציה‪.‬אותו צמו נעת ההיא‪• -;.‬־‬
‫וישלח‬
‫‪:‬׳‬
‫ס פ‬
‫י‬
‫היער‬
‫פ ל ש ת וי^לךן‬
‫ו י ש ל ח יעקנ נעה ‪.‬ההיא מלאכים אל עשו אחיו אי<ה‪.‬שעיר לקראתי וללנ^‬
‫‪, .‬‬
‫‪ .‬אליו לנרי מסנוניס‬
‫ויצו אותם לאפר כה חאמרו לאזור לעשו כה אמר ?גניך יעקנ אל‪-.‬יחשוב‬
‫אדוני כי עמלהילי נרכת אני אשר נלך‪ .‬א ו ת י ‪ . ,‬ט עם לנ! הייתי זה‪.‬‬
‫משלים שנה וילימני ויחלף את‪.‬משמלתי עשרת מוניש ככל אשר הוני ל א י א י ‪.‬‬
‫ואעטי אותו בביתן ע ט י ה קשה פאי וירא‪ .‬אלפים אפ ערי ועמלי רגיע כפי‬
‫אחרי ‪ p‬ויסננ• ליחמיס ולחן נעיניו‪ .‬ויהי לי פור יחמור צאן וענד ושפחה אחיי‪,‬‬
‫כן מחמלת אלטם עלי!מחסדו ה נ ז י ל ‪:‬‬
‫ו ע ת ה מני כאתי אל אלצי ואל מקומי <‪/‬ל‪.‬אני ואל אמי אשל באין כנען להגיד‬
‫אח כל אלה לאלוני למצוא חן נעיני אחני למען אשל לא ימשינ‪.‬אלוני‪.‬‬
‫ני קניתי מיל או עמלה לי נ ל נ ת אני אשל נלך א ו ת י ‪ .‬יילני המלאניס‪,‬ססם‬
‫אל עשו וימצאו איתי נקצה ארן אלום הולך לקראת יעקב ועמו ל׳ מאות איש שולף‪.‬‬
‫מלנ מנני שעיל ה ח ו ל י ‪ .‬ויגילו מלאני יעקנ לעשו את נל לנרי יפקנ אשר לנר‬
‫אליהס אל עשו‪ .‬ויען עשו אותם בגאוה ינוז ויאמל אליהם הלא שפעתי והלא‬
‫היגי לי אשר עשה יעקנ אל לנן אשר גללו בביתו ויתן לו את בנותיו לנשים‪ .‬ויולי‬
‫נניס יננית ויסרון נחיל ובעושר מאיי נניח ל נ ן ‪ .‬וייא כי עצום חילי יפי רב‬
‫עישרו מאמי וינרמ הוא ונל אשר לו מנית לנן וינהג מות לנן כשניי‪ :‬חרב מאת‬
‫פגי אביהן ולא הוגי לו וגס לא ללנן עשה 'את יעקנ ט גם לי עשה‪.‬כזאת‪,‬‬
‫ויפקנגי פעמים ו א י ו ׳ ‪ .‬ועתה ‪ ,‬מני נאתי היום נמחצותי לקראתו ואעשה לו אפר‬
‫היה עם לבבי‪ .‬יישינו סמלאטם ויבואו אל יפקנ ויגילו לו לאמר נאט אל אמין‪.‬‬
‫אל עפו ונגד לו אס כל לנרין ונזאת‪ ,‬וכזאת השיננו‪ .‬הגה היא גא 'לקראתן‬
‫נארנע מאות איש‪ .‬ע ת ז דע ולאה מה תעשה‪ ,‬והתפלל לפני אלהים להצילך‬
‫ממט ‪ .‬ויהי נשמע את י נ י י אחיו אשר מ ר אל מלאכן •עקנ ויירא !עקנ ימאי‪:‬‬
‫ויצר ל ו ‪ .‬ויתפלל יעקנ אל־ אלהיו ויאמין אנא ה׳ אלה׳ אני אניהם ויצחק‪.‬אתה‪.‬‬
‫אמרת לי נצאתי מנית‪.‬אני‪.‬לאפר אני ה׳ א ל ז י א נ י ה ס א נ י ך ואלהי‪ .‬יצחק לך אמן‬
‫את האלן ולזיען‪ .‬אחריך‪.‬ושמתי את זיעך כטכני השמים ופלצת לארנע רוחות‬
‫השמים וננלנו נך נל משפמןת האלמה ‪.‬ובזרעך‪ .‬ותקס את ינריך ושתן‪,,‬לי‪.‬‬
‫ששר ונטס ומקנס ככל אשי‪/‬היה עם לנכי נתח לעניך וכל אשר שאלתי‪ ,‬ממן י‬
‫נתת לי לא מסרתי ל נ י וחאמל אלי אחרי‪ ,‬ק שונ אל‪ .‬אבותיך ולןיוללחן‪.‬ואמיינס‪.‬‬
‫שר‪ .‬מון־ מאל‪ .‬ומסה סנט נאסיוהצלהר ןילנן ואפול ניל עשו"אחי‪.‬ו‪.‬יהרגני א ם ‪.‬‬
‫על נרם‪ '.‬עתה ה׳ אלהיס הצילני גם מיל פשו ״א‪,‬חי ט ירא אנכי ממצו מאל‪'.:‬״‬
‫ואם אין‪ .‬ני צלקה עשה ממי למען אנלהק ויצחק‪.‬אני‪...‬ט אני ילעתי נ• נמשלים‪,‬‬
‫ונלחמים קרתי את המיל הזה ועתה ה^לר‪;.‬גא ‪.‬המס הזה ?חשלךי^נני‪ ..‬ויכל‪,‬‬
‫יעקנ להתפצל אל סי‪ p i .‬את העם‪ .‬אשר‪.‬אחז והצאן והמקנה לעני מחנית‪. .‬ויתן‪.‬‬
‫את החצי ניר דמשק ‪ p‬אליעזר ענד אבלהם למקנה עם ‪.‬בניו‪ .‬ואת מזצי לשן"‬
‫ניי אליטס אמץ‪.‬למחנה‪ ,‬עם בניו ויצו אותם לאמת החלחקו נמחטחיכס‪.‬זה מזה‪.‬‬
‫מ‪6‬י ואל תתקרבו" זס ‪,‬לזה‪ .‬יהיה אם ינא עשו אלי ‪.‬המחנה האמת והכה אותס‬
‫י‬
‫והיה‪'.‬ססמנה‪,‬האסרת היאוקס מכם לפלטה ממט ‪ :‬י‬
‫ו י ל ן י ע ק נ נליילה ההוא רצו"את ענייו כל הלילה ההוא‪,‬על‪.‬החיל'ועל‪,‬גניו‪ .‬וישמע‬
‫ה׳ אה תפלת {עקנ טוס ההוא רצל‪,‬ה׳ את יעקנ נעת ההיא‪ .‬מיי‪.‬עשו אודו‪.‬‬
‫וישלח ה ׳ י ׳ • מלאכים‪.‬ממלאימ מיום נילט לפני‪.‬עשו ויבואו אליו ילפו המלאצי׳‬
‫האלה‪ ,‬לשני עשו •ואנשיו כאלפיים מאית אנשים מנצים‪ ,‬מל ״מפיס‪ ,‬ויחגרו" כל •פגי‪,‬‬
‫י&קןזיז דתמ^ו לאינע סמןות‪.‬לארנע ‪'-‬ראשי? נןיגי‪ -‬פשו ונעיר' כל א ק י‬
‫־••‬
‫••‪:‬‬
‫י ״ • ' ‪ :‬־‬
‫•־'•'‪• •'.‬‬
‫י •‬
‫׳‬
‫‪-‬‬
‫ז‬
‫••'‬
‫‪$9‬ר'‪,.‬‬
‫‪.'.‬‬
‫‪56‬‬
‫"וי^לח יי ד&י‬
‫ספי‬
‫כאשר נלמה בעיניהם ותלכנה אליהם הממנה האמת" וימצאו" את עשו וארבע מאות‬
‫איש‪,‬אשר אתו הילךיט‪ /‬לקראת יעקב אחיו ‪.‬ותרךהמחנה ההיא לקראת משו‬
‫ואנשיו 'וינהלו איח? ויגיל משו‪,.‬מעל‪ .‬הסום בבהלה ויפוצו מעליו כל אנשיו במקום‬
‫ההיא כי יראו מאל‪ .‬ומצעק ‪.‬עליהם כל הממנה בברמ׳ מעל‪ ,‬פשו‪ .‬רענו כל‬
‫אנשי המלחמה בקולרםלאמר הלא אנמנו ענלי יעקב ענל אלהיס ימי יוכל לעמול‬
‫נגדנו ויאמר עשו אליהם הנה אדוני יעקב אלוניכס אחי הוא וזה לי עשרי' שנה‬
‫לא ראיתיו ואלך לקראתו היום הזה ותעש) אלי כלכס כמעשהיהזהוימנוהיי המלאכי׳‬
‫לאמר מי ה׳ כי לולא יעקב אשר אמרת אחיך ‪ bp‬לא השארנו ממך ומאנשיך‬
‫איש‪ ..‬אולם י ?עטר יעקכ לא נעשה לכם לנר ומעני׳ הממני מאת מאת עשו‬
‫ואנשיו ושלך לה יעשו ואנשיו הלכו מאתם כמהלך פרשה והנה המרוני השני' נאה‬
‫לקראתו בכל‪,‬כלי‪ .‬קרב רעשו נס הם לעשו ואנשיו נאשר‪ .‬עשתה להם המחנה‬
‫הראשוני וינלזנוה עוד ללכש והנה המחנ׳ השלישית נאה לקראתו וינהלו וישול עשו‬
‫מוידסעל הסוס וחצמק עליו כל המחנ׳ ויאמרו הלא אנחנו ענד׳ יעקב ענד‬
‫אלהיש ומי יונל לממוד עדנו־ ויק‪.‬עשו מוד אושס לאמר אהה אדוני ימקכ אדוניכ׳‬
‫אחי מ א וזז עשרים‪ .‬שנה לא ראדי שניו ואשמע היום שבא ואיך ל •אוהו היום‬
‫ותעשי אלי‪ .‬כמעשה הזה ‪.‬ויענו'אוחי ראןולו אליו מי ה׳ כי לולא יעקב אשר‬
‫אמריי אחיך היא לא השארנו ממך ומ&גשיך שריד‪ .‬ואולם נעבור יעקכ אשר אמרת‬
‫אחיך הוא לא נע?ה לך ולאנשזך‪ .‬לנר ותעבור נם הממני השצישית וילך עול לדרכו‬
‫היא ואנשיו לקראת‪ .‬יעקב ייהנה הממני הרביעית באה לקראתו‪ .‬ויעשו גם הם לו‬
‫ולאנשיו‪ .‬כאשר עשו‪ .‬לו הראשונית ‪. .‬יירא עשי את כל הרעה אשר עשו לו ארבע׳‬
‫המלאכים הקם‪ .‬ילאנשיו ויירא מאיל‪.‬מפני יעקב אחיי והלך לקראתו כפלוס‪ .‬ויכם‬
‫עשו; אש שנאת יעקנססנויכי ירא‪:‬מאז‪ .‬לנפשי משני יעקב אידי כיי חשב כי‬
‫הארבע ?מקנות‪.‬אשך פגע כי עבלי יעק? ה ם ‪ .‬ויעקב לן נליל׳ ההוא עם עגליו‬
‫נמחגיתיי‪.‬י‪:‬ק;מ!‪.‬מם עבדיו‪.‬לתת‪.‬נעשו; אחיו מנחה מכל‪.‬הבא בילו‪,‬וסכל מקנהו‬
‫יקס‪ .‬י״עקנ״נפקכ היא ואןשע ייגמרו‪ ..‬מכל המקנ׳ מנחה;לפשי‪ _.‬ואלה מספר כל‬
‫המנח׳ אשר‪.‬נחר יעקב מעקנהי לתת לעשי'‪.‬אוויי‪' .‬ויבחר״מכל הצאן ארבע מאות‬
‫וארנעיס }אן וייבחר מן י‪ .‬הגעליש והחמורים‪ :‬שלפ!ש שלשים ומן הבקר במר ממשים‬
‫בקר‪ .‬וישם‪ .‬את; הכל‪.‬לעשנה עררים וישן'עכל מין אל פינו ויתנם ביל עשר׳מענרייו‬
‫עלךימרי לגלג ויצוום' ויאמר‪ .‬אל!הש‪ ,‬קריצקו לכס־ זה מזה ושממם רימז ר ן ' עלר‬
‫וכין‪ .‬עיר והגה‪.‬כי יפגוש אמכס״געשו^אשר אתו ושאל אתכם‪,‬לאמיר למי אתה ־ואנה'‬
‫תלכו‪.‬ולמי‪.‬כל‪..‬אלה אשר לפרנסי‪.‬ואמלתס'‪ .‬אליהם עניי‪ ,‬יעקב אנחנו ונ ‪ • f‬לקראתי‪-‬‬
‫עשו״אחיי‪,‬לשלים‪.‬ימה יעקב יבא‪,‬אתיימ‪..‬ואש‪ 5‬לפניט מנחה היא שלימה מאתו אל‬
‫עשוייאמעייוי^יה ל יאמרו אליכם‪ ,‬למ< יאחר הוא אחריכם ללכת לקראת אחיו'‬
‫לראות ־אש'סרו ואמיהם אליהם'אך' הנז העא נא אחרינו‪.‬לקראת _אמיו בשממה כ׳ י‬
‫אייך אכפר‪ $‬פיןיו נמנחה ההולכת אליו ואח״ק אקאה פרו אולי‪ ,‬ישא פצי‪ .‬וחעבוי‬
‫נלהמנח׳״הזאת נ ד ענייו‪ .‬ותלך לפרו‪ ,‬כיוס ההוא־ ו מ א לן כלילה ההוא עם י‬
‫מחניתיי על שפת גחל יטק״גיקס בחצי י;צי}׳‪.‬ויקת‪.‬את_נש‪.‬יו ואת ^שפחותיו ואת כל‬
‫אשר לי ייע בירס צליל׳ ההוא‪.‬יאת־מענל'יניק‪ .,‬ויהי‪.‬כאשי העביר' אש נלאשר )ו‬
‫אס‪/‬הנחל רישיר יעקב לבלו ייש;שסן איש ייאבקיה״וא עמו‪ .‬בליל׳ עריעלושיהששר'‬
‫ושקע ק>;יךך ינגקנ בהאבר\ עמן ‪ ..‬ייסי כמצות השחיר רמק"האיש אש"יעקב‬
‫שם ויניכהו‪ .‬וילך לו; ויעקב»})•[ אש‪.‬מחל״כעלות מ ח י ן ' ו ה ו א צולע על ירכו •‪'.‬‬
‫ויזרח לויהשמש כאשי;כלה‪.‬לעבור;'את הנחל ?;נא על י מיזם‪.‬מקגיהו וניניו‪ '.‬ילטי‬
‫ע י מצית" היזם יייד הס' הילטם וסממ;׳" עוברת לפניהם; ויישא י״עקנ את'עיניו'‬
‫וירא והנה־עשו נא מיחוק ועמו אנשים רניס ארבע מאוס ויייא יעקב מאי‬
‫מאחיו‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫סגר‬
‫יישלח‬
‫'הי׳טי‬
‫‪57‬‬
‫מאחיו דמהר יעקנ וימן את נניו על נשיו ועל שפחותיו ואת יינה נתי נתן' נתינה‪.‬‬
‫אחת ויתנם ניל ענליי ‪ .‬ייענוי הוא לשני מיי ונשיו לר‪,‬רג(ת אתיו זישתמו ארצה‬
‫והשהמוה שנע שעמים ער גשתו על אחיו ויתן אלהים אח יעק< לחן'וליתמי׳ בעיני‬
‫עשו ואנשיו • ני שמע אלהיס אל תפלת יעקב וחשול יראת ‪,‬יעקב ושחלו על עשו‬
‫אחיו ט ‪:‬ירא עשו מיעקב‪ .‬מאל‪.‬על אשר‪ .‬עשו מלאני אלהיס לעשו ותהפד חמת‬
‫עשו לרחמים על יעקנ וירא עשו את יעקנ רן לקראתו וירן גס הוא לקראתו‬
‫ויחנקהו ויפוצ על צוארו וישקהו וינכו ‪ .‬ונס כל האנשים אשר באו עם עשו נתן‬
‫אלהיס ילאה ורחמים בצבס עצ יעקנ וישקו את יעקב גס הוא ויחנקהו וגס אלישז‬
‫בן עשו וארבע אחיו מ י עשו נכו‪ .‬עס •עקנ וישקוהו ויחבקיהו ט נשלה יראת‬
‫יעקב על כלס ‪ .‬וישא עשו את עיניו וירא את האנשים ואת הילליס בני יעקב‬
‫הולכים אחרי יעקב ומשתלמים בדרך ‪.‬אצ עשי ויאמר עשו אל יעקב מי אלה לך‬
‫אחי הנניך הם או עבדיך ויען יעקב את עשו ויאמר בני אשר חנן אלהיס את ענלך‬
‫ויהי כדבר יעקכ אל עשו ואנשיו וירא עשו את כל המחנה ויאמר אל יעקב מאין‬
‫לך כל המחנה הזאת אשר שבשתי אמש‪:‬‬
‫ויען יעקב את עשו ויאמר למצוא מן בעיני אדוני הוא אשר מנן אלהי׳ אח עברך‬
‫ומנא המנמ׳ לשר עשו ויפצר יעקב נעשו לאמר קמ נא את מנמתי אשל הונאת‬
‫לאלוני מאתי ויאמר עשו למה זה אמי יהי לך אשר לך‪ .‬עלי לתת לך את כל אלה‬
‫אשר ראיתי‪-‬את שניך ט עודך חי כשלום‪ .‬וימאן עשו לקמת את המנמה ויאמר‬
‫אליו יעקנ ני אדוני אס נא מצאחי חן בעיניך ולקחת מגמתי מידי כי על כן ראיתי‬
‫שניך כראומ סניאלטס ותרצני •ויקח עשו את המנחת ההיא וגס נשף וזהבונלולח‬
‫נתן יעקכ לע‪:‬ו ויסצל ט רקח‪ .‬וימצק עשו א‪,‬ת‪,‬כל המקנ‪ /‬אשר כמנחי וימן מציה‬
‫לאנשים אשר באו אתו ט בשכר באו וחציה נתן ביל מיו ואת הכס|> ואת הזהנ‬
‫ואח הבדולח נתן ניר אילישז בנו בכורו ויאמר עשי ליעקב נעמול אתך ‪.‬ונלכה לנו‬
‫נלאס אתך עד טאכה עמי אל מקימי לגור שם שנינו יהל‪ .‬יי‪.‬ען‪.‬יעקי את אחיו‬
‫ויאפר כן אעשה כאשל אדור לונר אלי אך אדוני יידע ני הילדים ננ‪ :‬רכים והצאן‬
‫והכקר ועולליהם אשר אתי לאס ילכו והיה ט ילט נמחצה ומתו טלם כי אתה‪,‬‬
‫ילעת את משאם ואת סרחס‪ .‬וצק ׳עכר נא אדוני צפני עבדו" ואני״אצכה'צי‬
‫לאפ נעביר הילליס והצאן על אשי אביא אל אדוני אצ מקומו שעירק‪ .‬ףאמר‬
‫עשו אל• יעקב אציגה עמך מן העם אשר אתי לשמרך נלרך ולשאת את פרחך יאת‬
‫משאך ייאמל למה זה אמצא חן בעיניך אדוני‪ .‬הנה אנכי בא אליך שעירה לשבת‪,‬‬
‫שם יחל נאשר לנרת יאחה לך עם אנשיך ני הנני נא אחריך‪ .‬ייעקנ אמר‬
‫הלבר הזה אל עשו למען הרח‪:‬ק מעליו את עשו ואת כל אנשיו ואחר ילך יעקב‬
‫בית אביו אלצה כ נ ע ן ‪ .‬יישמע עשי בקול יעקנ‪.‬וישב עשי עם ארבע מאות אי&‪.‬‬
‫אשר‪ -‬אתו לללכם אל שעיר ויעקנ וכל"אשל לו הלך ביוש ההיא על קצה' אלצה‬
‫כנען מנולה וישב שם ימים‪ .‬ויהי מיעים רסע יעקנ מגטל הארן וינא;נאק‬
‫שלם• היא עיר שכם אשר בארן כנען ויק את פני‪ ,‬כעיר ויקן את חלקת השלה‬
‫אשיר שם מאת בני חמור אנשי ה א ק בחמשיס שקלים ‪; .‬יינן לי‪ .‬יעקב ?׳ת שם‬
‫ייפ• שם אהלו ולמקנהו עש־‪ .‬מ נ ו ת על בן קיא‪ .‬שם המקים 'ההוא' סי?ומ וישב‬
‫יע‪-<5‬נסיטת ימים שנה ושפה מדפיס‪ .‬נעת ההיא יצאו מנשי‪-‬י‪,‬ישני האין ‪,‬עיר‬
‫שקם'לחול נממולית ולשמוח י נשסמת מות אנשי העיר ויהי נצאתס' ומצאן למל יצאה‬
‫נשי‪-‬יעקנ עם שפחותיהן לראות נשמחת מות העיר ותצא גס דיינה נת' יעקבעמק‪..‬‬
‫;‬
‫וייראו את נגוס העיר וישנו שם‪.‬לשני‪ .‬מות ה ע י ר ‪ . . ' . : .‬״‬
‫וכ^‪-‬׳'אנשי׳ העירך עומדים עליהם לראות נשממתם״ננל ‪.‬גיוצ׳ העיל ‪'5‬ם‪.‬וגם‪£.‬כם'‬
‫‪ p‬חמול‪-‬נשיא האק עומל״שס לראותי‪ .‬וירא ישנס אתי לינה נתיייפקנ ׳ושנית‬
‫עם‬
‫‪58‬‬
‫ס פ ר ‪.‬‬
‫וישלח‬
‫היער‬
‫עס אמה לשני בנות העיר ותישר הנעלה בעיניו מאד‪ .‬וישאל שכס את לעיי ואת‬
‫אושיו לאמר בת מי הנערה ההיא היושבת בין הנשיש אשר לא ידעתי אותה בעיר‬
‫הזאת ויאמרו אליו הלא זאת בת יעקב בן אברהם העברי היושב בעיר מאת זה‬
‫ימים וכשמע׳ כי בנות הארן יצאו לשמות ותצא גם היא עס אמה ועם שפחותיה י•‬
‫ותשב בתוכם ‪.‬כאשר ראית‪ .‬וירא שכס את דינה כת יעקכ ויהי הוא רואה אומה'‬
‫ונששו נקשרה בלינה וישלח רקח־ בחזקה ותבא לינה בית שכס ויאחוז בה בחזק׳‬
‫וישכב אותה ויענה ויאהבה מאל וישיבה בביתו‪ .‬ויבאו ויגילו הלני ליעקב‪ ,‬וישמע‬
‫י יעקב כי סמא שכם את לינה בתו וישלח יעקב שנים מעבליו להניא את לינה מביתי״‬
‫שכס'וילכו ויבאו בית שכס לקחת את לינה משם ויהי בבואם ויצא שכס אליהם‬
‫עס אנשיו ויגרשום מביתו ולא נחנוס לבוא לנר לינה אך ישב שכס את לינה וינשקה‬
‫וימבקה לעיניהם ויבואו ענלי יעקב ויגילו לו לאמר בבואנו ויגרשנו הוא ואנשיו‬
‫וכזאת עשה שכס ללינה לעינינו יילע עול יעקב כי עמא שכס את בתו אך צא‬
‫רבי מאומה ובניו היו רועים את מקנהו בשלה ויחריש יעקב על בואם וישלח יעקב‬
‫פלס נא בניו ב׳ נעלות מבנות ענליו לשמור את דנה בנית שכס ולשנת אתה‪.‬‬
‫ושכם שלח נ׳ אנשיו מריעיו אל חמור בן חלקם בן סרל אביו לאמל קח לי את‬
‫הנערה הזאמ לאשה ר ט א ממור בן חלקם החוי בית שכס בנו וישב י לפניו ‪.‬‬
‫ויאמר חמור אל שכס כנו האין נמות עמך אשה אשר תקח אשה עבריה אשר לא‬
‫מעמך היא ויאמר שכס אליו אומה קח לי כי היא ישרה נעיר ויעש חמור נלכר‬
‫בני כי הוא אטב מאי בעיניו וי‪.‬צא ממור אל יעקב למר אתו נרנר הזה ויהי‬
‫בצאת ממוי מבית שנס בנו סיס בואו אל יעקב ליבי אתו והנה בני יעקב באו‬
‫מן השרה כאשר שמעו אמ הדבר הזה אשר עשה שכס בן ממוי וימעצבו האנשים‬
‫אמאד על אורות אחותם ויבאו כלס במרי אף ערם האסף המקנה ויבואו וישבו‬
‫לפר אניהס וילביו אליו בחיי אף לאמי הלא מששפ מות לאיש ההוא ולביתו ‪.‬‬
‫ני ה׳ אצהי נל הארן ציה אח נח ואת נניו לנלתי יגזול ולנלתי ינאף איש על‬
‫מולם והנה שכס גזצ ונאף את אמותינו ואין י ו נ י אציו מ ר מכל אנשי העיר‬
‫הלא ייעתס אס לא שמעתם ט מששפ מות לשכם ולאביו ולכל העיי ניכר אשי עשה‪:‬‬
‫ויהי הס ממרים צפני אביהם נינר הזה והנה ממור אני שנס נא יליבל אל‬
‫יעקב את לבי שכם בנו על אויות רינה וישב לשני יפקנ ולפי 'נרו ‪.‬‬
‫וירבר חמור אליהם לאמי שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אותת לו לאשה‪.‬‬
‫והתחתט אותנו את בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו נתן לכם רשבחס אתנו בארצנו י‬
‫והיינו לעם א׳ בארן‪ .‬כי הנה ארצנו רחבת ידים היא שבו וסחרוה והאחזו נהי‬
‫ועשימס נת כל משציכם ואץ לונר אליכם רכל‪ .‬רכל ממור למרי"אל יעקב‬
‫ואל בניו והנה שכס בנו כא אחריו וישנ לפני‪:‬ש‪ .‬ררנר שכם לפני יעקני‬
‫ונרו‪ .‬לאמר אמצא מן בעיניכם אשר תתנו אלי כתכם ואשר תאמרו אלי אעשה לה‪ .‬י‬
‫הלט‪..‬עצי מאי מוהר ומתן ואתנה ואשר תאמרו אלי אעשה ואשר ימרה את‬
‫סיכם ׳ימות ותנו לי את הנערה צאשה ויען שמעון ולוי את חמור ואת שכם ננו‬
‫נמרמה לאמר כל אשר לכרת אצינו כן נעשה לכס והנה אמותינו ננתיכס‪ .‬״ אך י‬
‫הרסו‪.‬מענו על אשר נשלח אל יצחק אביט על הוכר הזז כי לא נוכל למשות‬
‫לבר כלתי ל?רו‪ .‬כי הוא ילע את לרכי א״א והיה הילל אשר יאמר אלינו•‬
‫והגינו אליכם לא נכחד מכס לבר ‪ .‬ושמעון ולוי מ ר ו את ה מ ר הזה אל ־ שכם׳‬
‫ואל אגע‪ .‬למען מציא עלילה ולבקש עצה מה לפשות אצ שכם ואל עירו נ י נ י הזה‪,‬‬
‫ויהי כשמיע שכס ואביו את לנרי שמעון־ ולוי אליהם וייסב בעיניהם ויצאו"שכס‬
‫ואביו וילט אל ביתם י ‪ .‬ויהי בלכתם וידברו בני יעקב אל אביהם לאפל ^הנה‬
‫ייעט״ט משפן מוח יש ללשעיס האלה ולעילם ט עניו את 'אשי צוה "היי­‬
‫'אלהינו־‬
‫י‬
‫‪ ".‬י‬
‫‪::‬‬
‫ספר‬
‫יייעל‬
‫וישלח‬
‫‪5$‬‬
‫אלהיט• את נח 'ואת גטו וזרעו אמיץ‪ .‬גס אשי עשה כלבי הזה ללינה‬
‫אחיחיני ‪-‬אשי עמא אותה ני לא תעשה הננלה הזאת מונינו על"עולס‪..‬עתה‬
‫יעו וראו מה מעשו ונקשו עצה ועלילה מה לעשות להס להמית אתי כל יושט‬
‫העיי מ א ת ‪ .‬ויאמי אליהם שמעון הנה לכם עצה נכונה אשי מאמיו אליהם‪,‬‬
‫להמול כלי זכי' נאשי אנחנו נמוליס‪ .‬ואס לא יחפצו להם ניכר הזה ולקחנו‬
‫את נתנו והלכנו והי׳ כאשי יאט לעשות כזה ועשו אומו והיה נסיוסםינואניס‬
‫וגאנו נחיניט עליהם כעל עס פוקס וטעח והיגנו להם נל זני ‪ .‬ושיענעציש‬
‫שמעון נעיניהם ויאמרו שמעון ולוי לעשות להם כ י נ י הזה ‪ .‬ויהי ממחרת ויניאו‬
‫שכס וחמור אניו עיר אל יעקנ ואל נטו לדני על אויות ייני ולשמוע מס‬
‫ישונו אותם נני יעקנ על לנייהם דיניו אליהם בני יעקנ נמררה לאמר הגי‬
‫הגיגי אח כל דנריכם לאנינו ליצחק ויישנו דבריכם נעיניו‪ .‬אך י י נ י אלינו לאמר‬
‫כה ציה איא אותו מאת אלהיט אדון כל הארן‪ .‬כי כל איש אשר לא מכניו‬
‫אשר ׳מפון לקמת מנטמיו ימול לו כל זכר כאשל אנמנו נמולים ואמר ‪.‬נתן לו את‬
‫נתנו לאשה ‪ .‬עתה• מדפנו לנס את נל דברינו אשר דנר אלינו אניט‪ .‬ט לא‬
‫טנל לעשות הלני הזה אשר רנרת׳ אלינו למת'את נהנו לאיש אשר לו ערלה ט‬
‫מיפה ס א לנו‪ .‬אך נזאת נאות לכם לתת לכם את נתנו ולקחת לנו את נטתיכ׳‬
‫דשנט‪-‬אתנס והיינו לעס א׳ כאשי ד נ י ת ‪ .‬אם תשמעו ותאנו אליט להי‪.‬ית כמונו‬
‫להפיל לכם נל זכר נאשר אנמנו נמיליס‪ .‬ואס לא תשמעו 'אלינו להסול לכס‬
‫כל זכר כאשר אנחנו נפולים כאשר צוט אלהיט ובאנו אליכם ולקחנו אש בתנו‬
‫מאמנם והלננו וישמעו פנס וחמור אניו את לנרי נ ני יעקנ וייסב הדבר בעיניהם‬
‫מאל וימהר שנם וחמור אניו לעשות את לנרי נני יעקנ כי חפן שנס נלינה מאל‪,‬‬
‫ונפשו לנקה‪,‬כה וימהרו שכס וממור אניו אל שער עירם ויאסשו את נל אנשי‬
‫עירם ׳וידברו אליהם לנרי ננ׳ יעקנ לאמר נאט אל האנשים ההם ננ׳ יעקנ‬
‫ונרני אליהם אש נל אודות נסם ויאותו לט' האנשיס ההם לעשות את בל דבריט‬
‫וגם הצם ׳ארצנו למנת יליס צפניה׳ יישנו נ ה ‪ .‬וישחט אוש׳ והייט לעס א׳ עמה׳‬
‫בנוחם נקח לט ונטתיטנסן להם לנשים אך נזאש ייאושו לט האנשים ההם ללנל‬
‫הזה להמול לנו כל זכר כאשר הס נמיליס כאשל ציה אלהיהם' והיה נעשיתיט את‬
‫כל לנריהס להמול לנו וישבו אתנו וכל מקניהם וקנייני והיינו לעס א׳ אתם ויהי‬
‫'כשמוע כל'אנשי העיר אש כל לברי שכס וחמור אביו ראותו להם כל אנשי עירם‬
‫נלנר הזה יישמעו להם להמול כי היו שכס וממול אביו נכנליס בעינ‪:‬ס׳‪,‬מאל ט‬
‫הם נשיאי סארן‪ .‬ויהי מממרת וישכימו ננוקר שכם ומסור אביו ויקבצו את נל‬
‫אנשי עירם" אל"מוך העיר ויקראו אל נני יעקנ וימולו להם כל זנר טוס ההיא‪,‬‬
‫ומשרתי‪ .‬ואח שכס ואת ממור אניו מלו ואס‪.‬ה׳ אמי שכם‪.‬ויקומו וילט וישנ‬
‫נל א׳ נ נ י ת י ‪ .‬כ׳ מהי‪ ,‬היה הלנר הזה לעיר שכס‪ .‬ומאת ה׳ היסה‪.‬עצמי שמעון‬
‫בלבל הזי? למען תת ה׳ את עיר שכס ביל שני בני יעקב ‪ .‬ויהי'מםשר נל זכר‬
‫אשר היו בעד אשר גמולו‪ .‬שש מאות ומיה איש והילליס‪,‬רע״י‪ .‬איך מלקם״נן‬
‫סלד אבי ממור • יששמ אמיו לא ]שמעו אל שכס ואל מסור אביו ולא מלו ט היה‬
‫לבר בני יעקב ניס׳אס" בעיניה׳ ‪ '.‬וימר אסם" מאל על הלבר הזה‪.‬כי לא שמעו‬
‫להם אשי‪ .‬העיר ויהי טוס השני נעלב ממצאי מ׳‪ .‬יצל׳׳‪ ,‬קמט׳ אשר לא ‪-‬סלו‬
‫אישם ט'המניאום_אמיח׳ ‪-‬משני‪ -‬שכס וחמור נט יננ׳ אנשיי‪.‬העיר ‪ .‬וישלמו אליה׳‪.‬‬
‫שנס יהמר "אניו להניאה לפניה׳‪ -‬ולמולם וילצגי עליה׳ מלקס'וששש‪.‬אמיו נמלטשיה'‪,‬‬
‫ויבקשו להמית׳ ויבקשו להסית גס את שכס ואח חמור אניו וינקפו להפימ נסי‬
‫את לינה עמהס על הלבר הזה‪..‬ויאמרו‪.‬אליהם ימה המעשה הזה אשר‪ .‬עשית׳‪.‬‬
‫האין ננטת״כל א‪$‬כ׳ הכנעני׳ •אשס כי• סקסי לנס מבנות העברים אשר לא‬
‫ילעתס'‬
‫י‬
‫*‬
‫׳ ‪ :‬־ ־ ‪• -‬‬
‫‪0‬‬
‫‪'£6‬‬
‫וי‪#‬לח‬
‫ספר‬
‫היער‬
‫ירעת׳תמייל שלשום וממשו את"נל'ה‪.‬״‪.‬עשה מ ה א ח ' אשלי לא צוו אתנסיאניאינ׳‬
‫מד מולם ‪ .‬התחשנו כי הצליחו לכם במעשה הזה א^ר משיחם ומה תשעו ‪1‬תענו‬
‫נ ל נ ל הזה לאמיכס הכנענים כי יבואו ממיר וישאלו אמכם נ ז נ ר י ה ז ס ‪ .‬ו ה < •‬
‫אס לא ;ישר ולא ייסב נמיניהס אמ מעשיכם מה מעשו לכם על נסשלהיינס על‬
‫אשר ‪,‬לאי שמעחס בקולנו‪ .,‬וכי ישמעו כל יושני האין וכל אחיכם לני חם את‬
‫מעשיכם לאמר נ ע ט ר אשה עברית עשו שכם וחמור אניו וכל יושבי עירם את‬
‫אשר לא ידעו ולא צוו אבותיהם עד עולם אנה תנוסו'ואנה אתם •מוליכו את‬
‫מרהמכס כל הימי׳ לפניי יושבי" ארן כנען אחיכם ועתה לא נוצל לעמול בדבר‬
‫מ ה אשר סשיחס ולא 'נוכל לסבול ולשאת אח העול הזה "עלינו אפר לא צוו‬
‫אטתיט לנו ‪ .‬הנה אנחנו נלך למחר ואספנו אתי‪ ,‬כל אחינו הכנענים י היושבים‬
‫בכל'הארץ ובאנו הלנו יחד ונכה אשכי ואס כל אשר נוסחי' עליכם ולא נשאיר‬
‫להם ולכס שריד ‪. .‬ויהי כפימיע ממור ושכם בנו וכל אנשי העיר אש דברי מלק׳‬
‫ואמיו פחדו ויראו מאד לנפשם מדבריה׳ וינחמו על כל אשר עשו‪ .‬רענו שכס‬
‫וממור אביו אח חלקם אביהם ואמיו ויאמרו אליהם כל ה מ ר י ׳ אשר מ ר מ ם‬
‫אלינו נכונה היא‪ .‬עשה אל חאמרו וחחשבו בלבבכם כי מאהנת'העברים עשינו‬
‫את המעשה הזה אשר לא צוו אותנו אביחעו אך על ט ראיט כי לא ה״ה לבס‬
‫וחפצם לעשוח דברינו על אוידוש בחס לקחת לנו כיא ברבר הזה ונשמע'בקולם‬
‫ונעשה את המעשה הזה אשי ראיאס' מד אשר נמצא אש מבוקשינו מ ה ם ‪ .‬והיה‬
‫כאשר נמצא את‪,‬חפצינו אשר‪ ,‬שאלט מהם ושננו אליהם ועשינו להם את הדבר‬
‫אשר שאמרו אלינו‪ .‬ואשם ח ט נא והתמהמהו עד אישר ירפא י נשרט ונמזלן‬
‫והלכנו ‪.‬עליהם יחד ועשינו להם אש אשר היה עם לננינו ולננכס ‪ .‬ודינה נש‬
‫יעקנ שמעה אח כל ה מ ר י ם האלי‪:‬־ אשר מ ר ו 'מרקם ואשיו ואת• אשר" השיבו‬
‫א{סס ממור ־ושכם בנו ואנשי עירם‪".‬וממהר ומשלח" נערק אחש מנערוהיה אשר‬
‫‪£‬למ"‪6,‬ניה לשמיה‪ .‬נניח ‪,.‬שכס אל ינוקנ אניה ואל אחיה'לאמיר ‪ .‬וסלך_הש'סיזה‬
‫ותנך' אמ נל‪ .‬רנר״יהס׳ אל יעקנ ואל כניו לאמי כזה וכזה יען'מדקס'זאמיו‬
‫י ־ יי עליכם וכזאת‪.‬וכזאת ימ‪1‬ינ להם ממיר ושכם ואנשי ע י ר ם ‪• :‬י‬
‫ויהי כשמוע יעקב ובניו את‪ .‬ה מ ר י ם האלה וימלאו חמה וימצופו עליהם וימן‬
‫י י יאפס׳ עליהם מאי ‪ .‬וישבעו שמעון' ולו• מי ה‪/‬י״אלה׳ י כל ה א ר ך כי• כעת ‪,‬‬
‫ממרי‪,‬לא ״שאר ־שריי ופליט ‪ .‬ויחחנאי עשרים בחורים שלא מלי וילחמו הבמיוייס‬
‫ההם כשמעון־ ולוי ויהרנייס שמעון ולוי ושנים מהם ניחו ‪1‬ימלפי' 'רלכו_ר?ואו אל‬
‫בארות החמר אשר בעיר רנקשס שמעון ולוי ולאי מצאום'ויוסיפו עוז; שמעון ולוי"‬
‫*יתהלכו נעיר י ר ה ת ו יכל‪,‬אנשי‪,‬העיר לפי מרב לא השאירו •ישייר"‪• .‬ותהי מהומה‬
‫נמלה במוך העיר ותעל צעקת כל אנשי העיר השמיעה ויצעקו כל הנשים וכל־היציין‬
‫ושמעון יליי ה מ י ‪ ? .‬ל העיר לא השאירו• זכי כ כ ל ה ע י ר ‪ .‬ואת ממור‪-‬יאתישכסיננו"‬
‫ה מ ו לסי מריב וי'ו'צ;או אש‪.‬יינה מינית שכם" ויצאו מ ש ש ‪ .‬וילכו יישוכו נניייעקנ‪-‬‬
‫ויבואו' עצ החללים וינוזו אש כל״חילס אשר נעיר'ויאת 'אשי נ ש י ה ‪ ^ /‬ו י ? ס ם‬
‫בוזידסיאת כל ׳השלל ־יעמידו אליהם"כשלש מאות נשים'וישליכו• עליהם עתריויכזם‬
‫ניאנניסויפן עציקס שמעון ייהיג את כלס לפי מ מ רשנ׳שמעון"'אל לויירנואו"אל‬
‫קפיר ייניזיצס את׳הצאן‪,‬ואת הנקר'ונל ה מ מ ה "נזזו וגם ייאש ןחר' הנשים ואת‬
‫הסף ירגמו'אש כלי״אלה ויסתמו השעיר' ויצאו דכאו •"אל "יעקנ י אנ״הם" נצנירס"'‪'.‬‬
‫ויהי נראות ישקנ אניהס אה כל אשר עשו אל העירי ררא' אמ הנזה אפר לקחו‬
‫מהם ויקצוף עליהם יעקנ מאיר‪ .‬׳'ויאמר אליהם מ ס הממפה הזה יאשר עשיתם לי׳‬
‫הנה מצאתי׳ לי מנוחה ימם יושבי הארץ הכנעני ואין• ידובר אלי מהם• ל?ר"י‪1-‬אחס‬
‫עשיתם" להנאישני נ י י ש נ י ה א ק ככנעני ונפליזי"ואני מתייימשפר ונאספו'פלי פלס"‬
‫והטני‬
‫=׳‪'-‬‬
‫‪/‬‬
‫‪:‬‬
‫;‬
‫‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫מור‬
‫יישלח‬
‫‪61,‬‬
‫הישר‬
‫‪.‬והכוני כי ישמעו אח ממש‪.‬יכם לאחיהם ינשמימי• אני‪ .‬וכל ביתי• ויעלו שמעון יליי‬
‫וכל אחיהם אתם את ימקנ אניסס ויאמרו ^אליו ‪,‬הנה חיים אנחנו גאלן ויעשה‬
‫‪.‬שכם את כל זאת לאמימיט לתה תמרס אתה״מל כל־ אלה אשר עשה שכם כי המונה‬
‫בחיץ‪ .‬יעשה אח אחותינו ויהי מספר הנשים אשר שנו שמעון ולוי מעיר שכם אשר‬
‫לא הרגו אותן שמונים וחמשה אשר לא ירעו איש ‪ .‬ותהי נהן נערה קפנה יסת‬
‫תאר רסח מראה מאד ושמה‪ .‬נונה ויקחה שמעון לו לאשס ומבשר כל זנר ‪.‬אשר‬
‫‪.‬שנו ולא הרגו מיז איש והיותר הרגו ויהי נל הנערים ונל הנשים אשר שט שמעון‬
‫ולוי מעיר שכם ענדים לנר יעקנ ולנניהס אחריהם עד יום צאת נני יטקנ מארן‬
‫מצרים ‪ .‬ויהי‪.‬נאשר יצאו שמעון ולוי מן העיר ויקומו שר ממורים אשר" נשארו‬
‫אשר הממנאו נחון־ העיר• ני לא מתו נמוך אנשי העיר ויעלו ממורים ההם מל‬
‫העיר לתקלני נה וימצאו את העיר מרינה ואין איש כי אם הנשים נ ו ט ה ויצעקו‬
‫הנחולנם ההם ויאמרו הנה זאת הרעה אשר עשו ננ׳ יעקנ הענרי לעיר הזאת‬
‫אשר המרינו היץם עיר מ ע ד הננענ׳ ולא יראו לנששס מנל •ושבי ארן ננען ויצאו‬
‫האנשים הסס מהעיר •יגלנו אל מיר תפוח ויניאו שמה ויגילו ליושני משומ את כל‬
‫ג מ ד י ת ‪ .‬א ו ת ם ואת אשר עשו כט יעקב צעיר שכם ויגיע הלבר לישונ מלך תנוח‬
‫יישלת אנשים לעיר שנם לראית לנרי הנחירים ההם ‪ .‬כי לא האמין להם המלך‬
‫ללנר הזה לאפר איך שני אנשים יתרינו עיר גלילה נשכם ‪ .‬ויבאו מלאכי ישוב‬
‫ויגילו‪.‬לו לאמר נאט אל העיר• מרנה אין איש ני אם מעט נשים נ‪1‬כית‪ .‬גס צאן‬
‫ומקגה א!ן'שם ני נל אשר נעיר בזזו להם נ ט י ע ק נ ‪ .‬ויממה ישיב על הלנר‬
‫‪.‬הזה לאמר איך שגי •אנשים יוכלו לעשוה הלנר הזה להשמיר עיר גמלה ולא‬
‫יונל איש מהם לזתיצכ נגלם‪ .:‬כ׳ לא היה נלכר הזה מימי נמרוד ואף מימי‬
‫‪.‬קלם לא היתה כזאת ויאמר ישוכ מלך תשוח הל כל עמו חזקו ונלכה להלמס‬
‫נענריים ההם ולעשות להם‪ .‬כאשר עשו לעיר וננקמה‪-.‬מהם נקמת כל אנשי העיר ‪.‬‬
‫‪.‬ויעען ישגנ מלך‪. _-‬משוח עם נ ל יועציו על הלנר הזה ויאמרו אליו כל יועציו לא‬
‫תנכל לענריס• האלה לכלך נ י ‪ .‬ג ט ר ה להם נעשיתם' המעשה לנל העיר ‪ .‬הכניס‬
‫>מהםימרנו‪,‬את ‪.‬נל‪:‬המיר ולא עמל איש נגלס ואף אם הנואו אחס עלינם נלס‬
‫!קימנ‪,‬מליט והפ‪.‬מילו;גס‪..‬אותנו ‪^.‬אך שלח אל כל המלכים אשר סניטתייני ויבאו‬
‫‪.‬יוזל ןנלכה עססס‪-‬ינלחמה ננני יעקנ אז תוכל׳ להם ‪ .‬יישמע ישינ אל לנרי‬
‫יזע‪*5‬יייימני;‪.‬לנכי‪.‬הס‪.‬נעיניי ונעינ׳ עמי ייעש ‪ p‬יישלח ישינ מלך תשיח אל‬
‫״כל‪:‬מלני •‪.‬האמיר! אשר מ י ט ת ׳ששם ותשוח לאמר עלו עצי ועזרונ׳ וננה את‬
‫יעקב‪,‬העברי‪ .‬ו א ת כ ל בניו ןנשמילס מן הארן ט כזה וכזה עשי לעיר‪.‬שכס‬‫‪1:‬את«לא־ייעתם ‪ .‬וישמעו כל מלכי האמורי את כל הרעה אשר עשו בני יעקב‬
‫‪.‬לעיט סכם ויתממ מאד מהם ‪ .‬ויחקבט כלס שבעה מלכי האמןלי עם" כל ממטתם‬
‫ימי כמשרת אלפים איש שולף ח ר נ ‪ ,‬ויבאו להלחם נבט יעמכ יישמע יעקב כי‬
‫ויצעק‬
‫הסקנצו יתד מלט האמורי׳ להלחם עם נטו ויירא יעקנ מאד וייצר לו‬
‫יעקנ על‪.‬שמעין!;ועל לוי לאמר מה‪.‬המעשה מה״‪-‬אשר עשיתם •למה‪.‬היעותם‪ .‬לי‬
‫להנ״א^עלי׳אלג־כל ננ׳ מען להשמיי אותי ואת נ‪:‬תי ט נמטחה הייתי • גם‪,‬אני‬
‫גם כל ־ביתי ומעש! לי^הלנר הזה ותקבצו‪ .‬עלייאת כל יושט‪?,‬אל! נמעשיכס‪1 .‬יק‬
‫‪.‬זהימ את אניו לאמר החנם‪.‬הרגו שממון וליי‪:‬אח׳ ‪-‬את נל‪.‬יישני׳ שכם‪.‬הלא על‬
‫אשר ענה שכס‪,‬את‪.‬אמנסיט ׳ויעבור על מצות אלהיט א ת נ מ ‪ ,‬ו א ת ' נגץ נ״‪,‬גזל‬
‫י ונאף‪.,‬שכס אס‪..‬אחותיני׳‪,‬רעש;נכש׳ א ת ‪ .‬כ ל הרעה אשר •מ‪5‬ןה זא!ן ז אק ז מיושבי‬
‫• מייו^נהואליגמי‪-‬נלמה^תעשה !ואת ״הלא‪ .‬על זאת •הלכו אמי׳ ייט‪.‬׳את העיר‬
‫‪:‬ויתנם ה' גיוס(על‪:‬זאשלזמנרי כל׳ יומניה‪.‬את מצית אלהיט המנס עשי כל‪,‬אלה‪.,‬‬
‫׳‪:‬מנסה לסה^ירא ולמס׳ ייצר‪.‬לך ולמה׳‪\.‬רע‪.‬לננך״טל אמי״וימר א פ ן ; נ ? ס •‬
‫והלא‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫נ‬
‫‪:‬‬
‫ספר‬
‫‪62‬‬
‫יישלח‬
‫הי‪0‬ר‬
‫והלא אלהינו אשר נח! נידם את יעיר שכס ואח אנשיה מא‪-‬ימן ציייט נס א ת נ ל‬
‫מלכי הכנעני הנאים עלינו ועשינו להם כאשר עשו אחי לשכם‪ .‬עתה דום לך מעליהם‬
‫וחלל לך אל הירא אך נ ס ח בה׳ חלהינו והחשלל אליו בעינו למשיענו ולהצילנו‬
‫וצתת את אויבנו בילינו ויקרא יהולה אל מבל מעבלי אניו לאמר לך נא ראה‬
‫אישו הס המצכים' הנאים עצינו נצנים עס מחנותיהם‪ ,‬וילך הענד ויבמ מרחוק‬
‫ייעל אל נגל הר ס־חון וירא את כל מחנות המלכים עומליס נשלה ‪ .‬וישכ אל‬
‫יהילה ויאמר הנה המלניס נצנים כשרה עם כל מחניתס עם רנ מאל כחול‬
‫אשר על שפת ה י ם ‪ .‬ויאמר יהילה אל שמעי! יאל לוי ואל נל אחיו התחזקו לנס‬
‫והיימס לנני חיל כי ה׳ אלהינו אתנו אל חיראוס ‪ .‬עמלו לנס ומגרו איש‬
‫אה כל נלי מלממתו את קשתו ואמ מרנו ונלכה ונלחמה נערליס האלה ה׳‬
‫אלהינו יושיענו ‪ .‬ויקומו וימגרו איש כלי מצמממס גלולים וקמנים אמר‬
‫עשר בני יעקכ וכצ עבלי יעקב ע מ ה ס ‪ .‬וגס כל ענלי יצחק אשר עם ׳צמק‬
‫נחנרין נאי נלס אליהם ומלובשס בכל כלי מלממה וילכו גני יעקב‬
‫וענליהס לקראת המלטם שנים עשר ומאה איש וילך גס יעקנ עמהס ונר יעקנ‬
‫שלמו אל יצחק נן אביהם אניהס חביונה קיית ארנע לאמי ‪ .‬התפלל נא נ ע מ ו‬
‫אל ה׳ אלהיט להציל אוחנו מיד המענים הנאי׳ עלינו ולחחס נייינו ‪ .‬ויתפלל‬
‫יצחק נ! א נ י ה ס אל ה׳ נער מיו ויאמר ה׳ אלהיס אתה הנפחת את אני לאמר‬
‫ארנה אה זרעך ככוכני השמים ומנשימ גס אוהי והקם אה דניך ועתה הנה‬
‫מלכי מען נאים יחד להלמס עס מ י על אשי לא ממס נכפיהס ‪ .‬ועתה ה׳‬
‫אלהלם־אלהי כל האר! סכל נא אה עצת כל המלכים האלה לנלמי הלחם בנר ‪.‬‬
‫ונתת׳'את פמדנני נלכ כל המלכים האלה וכל אנשיהם והשפלת אמ גאותס וישונו‬
‫ממל מ י ‪ .‬והצלת את כל‪ ,‬בני ועבדיה׳ מהם בידך החזקה ובזרועך הנטויה כי‬
‫בידך הכמ והגבורה לעשות את כל אלה‪ .‬ובני יעקב ועבדיהם הלט לקראת‬
‫המלט׳ האלה וינסמו נה׳ אלהיהס ‪) .‬יהי נלנתם ויתפלל גס יעקב אביהם אל‬
‫ה׳ ויאמר ‪ .‬ה׳ אלהיס אלהי הנשגנ והנורא אשר משלת מימי קדם ועד עתה‬
‫ולעולם‪ .‬ואתה מעורי מלחמה ומשביחה ובידך הנח והגבורה •לרומם ולהשפיל‬
‫הרצה נא תמנה׳ להתנות אלי ביממיך למח פחד נגי בלנ בל המלטי האלה עס‬
‫אנשיהם והמיימ אומס ואח מחט הס והצלח אח כל הטסמיס עליך במכין־ הגדול‬
‫כי אתה אשר תלכי עמים תחתינו ולאומים י קמח ידינו ‪ .‬וכל מלט האמורי‪ .‬גאו‬
‫"ויתיצבו נשלה צהתיען עס יועציהם מה לעשות עם נני יעקכ כ׳ עולם יראים‬
‫מהם לאמר שנים מהם המיתו כל עיר שכס ‪ 1‬וישמע ה׳ אל הפל׳ ׳צמק •ףעקב‬
‫ו י ק ה׳ פמד גדול ויראה נלב כל יועצי המלכים האלה לאמר שה אמד הכסילים‬
‫אסם היוס אס אין לבס תבונה ט מלממו מס הענריס ולמה מפצתס נמות נלנם‬
‫היום הגה^שגיס מהס נאו אל מיר שנס באין יראה ופחד ויהרגו נל יושבי העיר‬
‫ולא מ ‪ %‬איש נפגיהם ואיך תוכלו אהס להצמ׳ מם כלס ‪ .‬והלא ידמתם‬
‫טאלר‪.‬יהס'מפן נ ה ם מאל רעש להם נוראות אשר לא געשו סזמי קלם וא ן ככל‬
‫אלה' העמיס •וכל לענות כנוראותיו ‪ .‬והלא הוא הציל את אנרהם אניהס המנרי‬
‫טידינמרול ‪1‬מ*ל נ ל עמי' אשר •י נקשו להמיתו פעמים רניס ‪ .‬וגס׳ מהאש י הצילו‬
‫אשר השליך אוחו׳ נמרוד המלך אליו ויצילהו אלהיו ממנו ומי *וכל לעשות את כל‬
‫'אלה אברהם אניהס הוא אשר המית ממפת מלט עילם נגגעם נ נ ן אמיו אשר‬
‫'סיהייושנ נסדוס נימים ההם ויקמ את •עניו הנאמן נביחו ומעפ אנשיו וירדפו־ אחיי‬
‫"מלכי עילם בלילה אמר וימיתו׳ כלס וישב גנן אתיו את כל רטשו אשר לקחו •צו‪.‬‬
‫והלא ידעת׳ כי אלהי הענריס האלה מפן נ ס מאי וגס הס• חפצים נ ו מאל •כ׳‬
‫יידמו כ• הציל׳ מכל אויניהס ‪ .‬והנה^זנאהנהס אתיאלהיסם לקלדאנרהס את‪.‬נני‬
‫;‬
‫ימ‬
‫־יי‬
‫־ ספי‬
‫ויעלח‬
‫‪63‬‬
‫הישר‬
‫יחידו ומומודו ואמר להעלותו עולה לאלהיו ‪ .‬ולולי אלהיו אשר מגעו •מלעשות‬
‫הדבר ההוא אז עשהו כאהבתו את אלהיו‪ .‬וירא אלהים אש כל מעשיו וישכע;'לו‬
‫תסיח אותו אשר יציל את בניו ואת כל זרעו מכל צרה אשר תבוא עליהם "על‬
‫אשר עשה את הדבר ההוא אשר לא חמל על בנו מאהנח אלהיו‪ .‬והלא שמלגת׳‬
‫אס אשר עשה אלהיהם לפרעה מלך מצרים ולאבימלך מלך גרר בלקח׳ שרה אשת‬
‫אברה'‪ .‬אשר אמר עליה אחותי היא כי אמר פן יהרגוהו עליה ויאמרו לקחתה‬
‫לאשה ויפפ אלהיס להם ולאנשיהם את כל אשר שמעתי והנה ראינו נע ינינו אנחנו‬
‫אשר בא עשו אחי יעקב אליו ועמו ארבע מאות איש ויאמר להשמידו‪ .‬כי זכר‬
‫לו את אשר לקח ברכתו מיד אביהס ‪ .‬וילך לקראתו בבואו מפל! ארס להכות יאס‬
‫על בניס ‪ .‬ומי הצילו מידו הלא אלהיו אשר בפח ט הוא הצילו מיד אחיו ואף‬
‫מיד אויביו הלא יוכל להצילו‪ .‬מי לא ידע כ• אלהיהס הוא אשר הצביר אח יפני‬
‫בגי יעקב לעשות לעיר שכס הרעה אשר שמעת׳‪ .‬הנגטרתס יוכלו שנים להמית‬
‫לעיר גלולה כשכם אס לא אצהיהס אשר במחו נו הוא אשר עשה להם אתי כל‬
‫זאת להמית אח כל יושבי העיר בעירם ‪ .‬ואף אתם אשי יצאתם כ לכס מעילכם‬
‫יחל ו הבאי להלחם עם כלם התוכלו להס ואף אס יאספו לעזרתכם ככס אלף‬
‫פעמים והלא תלעו הלא תשמעו כי לא עמהס נאחס להלחם כי עם אלהיהס‬
‫אשי בחר בם נאחס להלח׳ ותנאו להאכיל כלכס היום ‪ .‬ועתה חללו לכס מן‬
‫היעה הזאת אשר מפנחס לעשות לנפשותיכם וסיב לכם כי לא סלט להלחם ;ואף‬
‫אס הס מתי מםפי כי אלהיהס עמהם ‪ ,‬ויהי כאשי שמעו מלכי האמויי את כל‬
‫לניי יומציהס וימלא לבבם סמי וייאו מבר יעקנ ולא־ אנו להלחם בס •וגס אל‬
‫לביי יועציהם הסו אש אזנס וישמעו אס כל לבליהס וייסבו לנלי היועצי׳ בעיגי‬
‫הפלכי׳ מאל ויעשו ק ‪ .‬וישובו וישללו המלני׳ מעל נצי יעקכ כי לא יכלו ‪5‬נשש‬
‫עליהם למלממה כי יראו מהם וימס לבבם בקיב׳ מאי מילאשס אוהס ‪ .‬ט‪",‬מאש‬
‫ה׳ היחה זאת להם ני שמע ה' אל מפלח יצחק ויעקנ ענייו כי נסחו ט‪;.‬וישונו‬
‫כל המלכים האלה עם מחנוחס איש לעירו ביום ההוא ולא הלחמו עם בר יעקב‬
‫נעת ההיא ובני יעקב עמלו במעמל׳ נגל הר סימון ביום ההוא ער הערב ‪ 5‬י א ו‬
‫כי לא באו לקראתם המלט׳ האלה וישובו להם בני יעקנ אל מקומי‪ .‬נעת'ההיא‬
‫נראה ה׳ ליעקב לאסר קוס עלה בית אל ושב שש ועשה שם מזבמ לאל <‪£‬לאה‬
‫אליך המציל אותך ואת כל בניך מצרה ‪ .‬ויקס יעקב ובניו ובל אשר לו וייגלו‬
‫וינאו נית אל כלנר ה׳ ‪ .‬ויעקנ בן השעי׳ שנה וחשע שנים נעלומו י נימ ‪. %‬‬
‫וישב יעקנ ונניו ונל העם אשר אתו נביה אל נלוז וינן שס מזנח לה׳ הנ^אה‬
‫אניו ‪ .‬וישנו יעקב ובניו בנית אל ימים ששה מלשים ‪, .‬נעת ההיא מתהיטרה‬
‫נמ עין מינקה רבקה אשר הימה עם יעקב ויקבור אותה •עקנ מתמת לנית אל‬
‫תמת האלון‪,‬אשר שם ונס רבקה בש בשואל אס יעקב מתה בעת ההיא נמברון‬
‫היא קרית ה (רבע ותקבר כמערת המכפלה אשר קנה אברהם מאת נגי׳ןת ‪.‬‬
‫ויהיו מיי ינקה מאת שנה ושלשים שנה ושלש שנים‪ .‬רשמי יעקב כי מתה רבקה‬
‫אמו ויגך מאל על אמו רעש לס מספל גלול ועל רנורה מרקתה‪.‬יתחת האלון‬
‫ויקרא שם המקים ההוא אלון נכות‪ .‬ולבן‪ ,‬הארמי מת נימים ההם כי גגסו אלהי׳‬
‫על אשר ענר ‪.‬הנר׳׳ אשר היה נינו ונין יעקנ ויהי יעקנ‪,‬־נן מאת » ה ‪ , .‬ר ר א‬
‫אליו ה׳ ויברך אותו ויקיא את שמו ישיאל וימל אשת ימקנ הרה בימיני ההם ‪.‬‬
‫ויסע יעקנ וכל אשר לו • נעת ההיא מנית אל לבוא ״אל־יצחק אניו מיונה" ‪.‬‬
‫וילכו נליך ויהי עור בבית אין‪.‬לבוא אפיתה ותלי‪ ,‬ימל נן והקש נלימה ‪.‬‬
‫וממת ‪.!.‬׳קניה יעקנ נייך‪,‬אפית ננית למס ויצב מצבה על קנורתה ע י היום‬
‫ויהיו ימי לחל חמש שנים וארנעיס שגה ותמת ויקרא יעקנ את שס ננו מולל ל‬
‫אשר‬
‫‪64‬‬
‫ספר‬
‫ויישלח‬
‫היעזר‪.‬‬
‫אשר •לדה כמל בנימי; ט נ א ק הימןן גולד לו ‪ .‬ויהי אמרי מות רחל וימן יעקנ‬
‫את צהלו באהל בלהה ששחתה‪ .‬ויקנא ראובן אל לאה אמו על הדבר הזה וימלא‬
‫חמה ויקס בחמתו וילך ויבא אל אהל' בלהה וינתק את משבב אביו משם‪ .‬נעת‬
‫ההיא הופרה מבני ראיבן חלק הבכורה והמלטת והכהונה כי חלל יצועי אביו‬
‫ותנתן הבכורה ליוסף והמלכות ליהודה והכהונה ללוי על אשר חלל ראובן יצ עי‬
‫י אניו ואלה תולדוח יעקנ אשר יולדו לו נפלן ארם ויהיו בני יעקב שנים משר בני‬
‫לאה הבכור ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולון ודינה אחותם ובני רחל‬
‫יוסף ובנימין וכני זלפה שפחת לאה גד ואשר ובני בלהה ששחח רחל ק ונתחלי‪.‬‬
‫אצה בני יעקב אשר יוללו לו בפדן ארסי‪ .‬ויסע יעקב ובניו וכל אשר לו ויבא‬
‫ממרא קרית הארבע אשר בחברון אשר נרו פס אברהם ויצחק וישב יעקב ובניו‬
‫וכל אשר לו עם יצחק אניו בחברון ועשו אחיו ובניו וכל אשר לו הלכו ארן‬
‫שעיר ויבבו שם ויאחזו בארן שעיר ויסרו וירט מאל מ י עשו בארן שעיר‪ .‬ואלה‬
‫תולדות עשי אשר נולדו לו בארן כנעו ויהיו בני עשו ממשה‪ .‬ושלד עדה לעשו את‬
‫אליפז ככולו ובשמת יללה לו את רעואל ואהליגמה ילדה לי את ׳עיש ואת יעלם‬
‫ואת קרח אלה בני עשו אשר יולדו לו באלן כנען ויהיו בני אליפז נן עפו תימן‬
‫אומר צפו ונעתס וקנז ועמלק ובני רעואל נחת וזרח ושמה ומזה ‪ .‬בני יעוש‬
‫תמנה עצות יתת ובני יעלס אלה ופינן וקנז‪ .‬וננ׳ קרח תימן מבצר מנליאל עיר׳‪.‬‬
‫אלה משפחות בני עשו לאלופיהם בארן שעיר ואלה כמות בני שעיר החורי יושבי‬
‫ארן' ‪.‬שעיר לוטן ושובל וצנעין וענה ולישון ואצר ודשן בניס שנעה‪ .‬ויהיו בני‬
‫לוטן חורי והימן יחמנע אחיחש היא חמנע אשי באה אל יעקב ואל בניו ולא‬
‫שמעו אליה ותלך ותהי סלגש לאליפז גן עשו ותלד לו אח עמלק ומי שובל עלון‬
‫ומנחת ועיגל‪ .‬ששו ואונס וגני צגעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים‬
‫במדבר ברעותו אמ הממירים לצבעו! אניו‪ .‬ויהי גהיימו רועה י‪.‬ח החמורי׳ לאביו‬
‫ייוציכס 'המדבר כשעם נשעם לרפות! ויהי היום ויוליכם אמר סלנר אמד על שפת‬
‫ים סוף נגל מלבר הקמים ‪ .‬ויהי הוא רועה שם והנה רומ סערה מזקה מאד‬
‫באה מעכר הים וחנת על החמורים הרועים שם ייעמלי כלס ‪ .‬יאחיכ יצאו‬
‫מעבר" הים מן הסרנר כעשרים יתאה היות גלול‪1‬ת ונוראות מאל ויבואו כלס מל‬
‫מקום הממירים ויתיצבו שם‪ .‬והמיות ההמה מהצי׳ ‪1‬צמסה כתואר בני האלם וממצי׳‬
‫ולמעלה מהם כלמות דוכי׳‪ .‬ומהם כדמות קופי׳ ולהן זננומ אחוריהן מבין כספיהן‬
‫ומסה לארן כזנב הלוכיפש ‪ .‬ויבאו החיות האלה ויעלו וירכבו על החמורים ההם‬
‫וייליטס ט לס וילכו להם על היום הזה ואחת מהחיות ההמה ננשח לפני ענה‬
‫והכהו בזנבה ותברח מן המקום ההוא‪ ,‬וירא את המעשה הזה ויירא מאל‬
‫לנששו ויגרמ וימלמ וינס שעיר׳‪ .‬ויספר לאביו ולאחיו את כל אשר קרהו וילכו‬
‫׳ אנשי׳ רבים לבקש אח הממירים ולא מצאו ולא יספו עול ענה ואחיו ללכש אל‬
‫המקום ההוא והלאה כי יראו לנפשותס מאל‪ .‬וננ׳ מנה בן בעיר לישון יאהליבמה‬
‫אמוחו ו מ י לישון חמק ואשבן ו־חרן וכרן ומי אצר נלהן וזעון ומקן ומי לישון‬
‫יעון ועלז‪ .‬אלה מששחומ'בני שעיר המורי לאלוהיהם בארן שעיר‪ .‬וישנ עשו‬
‫'ובניו בארן שעיר החורי יושב הארץ ויאחזו בה וישרו וירבו מאר‪ .‬ויעקב ובנע‬
‫וכל אשר להם ישבו עם י^חק אביהם בארן כנען כאשר צוה ה' אש אברהם‬
‫אניקס‪ ,.‬ויהי בשנת ןזאה יממש שרם לחיי יעקב היא השנה הששיעיהילשנמ‬
‫י יעקב ובניו כארן כנען בבואן מפלן ארס ‪ .‬ייסע יעקנ ובניו נימים ההם ממנרין‬
‫וילכי ^ויבאו‪,‬עיר שנס הם יבל אשר להם יישנו שס נ׳ מצאו להם כני יעקב‬
‫'‪.‬נעיר שנס 'מרעה טיכ ישמן למקניהם ועיר שכס שנה ונמסה נעה ההיא‬
‫ויהיו נס כשלש מאות איש נאשה ייבאו יעקכ ובניו‪ .‬וכל‪.‬אשר להם וישנו נמלקת‬
‫השלה"‬
‫י י‪.‬׳‬
‫־‬
‫־‬
‫ס*י‬
‫משלח‬
‫הישי‬
‫‪(55‬‬
‫הפיה אשר קצה יעקב מאח ממור אני שכס &מאו משלן ארס »רס הנוח שממון‬
‫ולוי אש העיר ‪ '.‬וישמעו כל המלכים האלה מלכי המעט והאמורי אשר מ י מ ש‬
‫עיר שנם כי״נאו מוי מ י יעקנ שכמה וישט נ ה ‪ .‬דאנומ ה ‪ -‬י י בטיעקכ העברי‬
‫יטאו העיר׳ ויפט שס אחר אשר הכו אש יושנים ויירשו׳ ועשה ישונו וירשו‬
‫גס את אלה סיושניס נעיר ויהרגו׳‪ .‬ויתקבצו כל מלכי נ נ ק עול ויניאו כלם‬
‫יחל להלחם עם יעקב ועם כרו ‪ 1‬וישלח ישוב מלך תשיח גס אל כל המלטם‬
‫אשר סביבותיו אל א־לון מלך גשש ואל איהורי מלך שולה ואל שלעתון מלך מסר‬
‫ואל בוס׳ מלך סיען ואל לבן מלך בית ‪ p i n‬ואל שכיר מהנימה לאמר פלו אלי‬
‫ועזלוני ונכה אש יעקב הגברי ואש בגיו ואת כל אשר לו כי באו עול שכמה לרשת‬
‫אותה ולהרוג את יושביה נראשינת ויתקבצו יחל רבאו כל המלכים האלה מס כל‬
‫מחגיהם עם רנ מאור כחול אשר על ששת הים;ויכוחי כלס נגר תסומ‪ .‬ויצא‬
‫ישוב מלך משוח אליהם עם נל חילו ויחן ממהם גגד תשוח מחין לעיר ויתחלקו כל‬
‫המלכים האלה לשנע מלקים לשנע מחנות על מ י י‪1‬קנ וישלחו סשר אל יעקנ ואל‬
‫בניו לאמר צאו אלינו כלכס ונתראה עמכם פר׳ במישור וננקמה מכם נקמת אנשי‬
‫שכם אשר הרגתם אותם בעיר׳ ותוסיפו עתה ותשובו אל עיר שכס ותשט בה‬
‫להרוג את כל אנשיה כראשונה‪ .‬וישמ‪-‬־ו נני ישקב את הרבר הזה ויחר אפס‬
‫מאל מרמי מלכי כנען‪ .‬וימהרו רקומו כל בני ישקב עשרה ויחגרו איש כלי‬
‫מלחמתו ו‪.‬מהם מאה וייב איש מענייהס מלובשים כלי מלחמה ‪:.‬וילכו כל‬
‫האנשים האלה בני יעקב עם ענייהם לקראה כל המלכים ההם ויעקב אניהס‬
‫עמהס ויעמלו כלם נשל שנס‪ .‬ויהשלל ישקנ נער בניו אל ה׳ וישריש כפיו אל‬
‫ה׳ ויאמר ס׳ אלהיס אשה אל שלי אבינו אשה ואתה יצרהנו ומעשה יליך אנחנו‬
‫הצל נא אס בני נרממיך מיל אויביהם הבאים היים להלחם בם ימשעת אושס‬
‫מילם כי בילך הכמ והגבורה להושיע מעס מיל רב ונתת לעבליך בני חוזק לב‬
‫וגמרה להלמס נאויניהם להכרעה תחתיהם והפצת את כל אויביהם לסרהס ולא‬
‫ימושו בר ועניי ביי כנען‪ .‬אך אם סוב נעירך לקמת את נספומ מ י ועני•‬
‫קחס נא כיי מלאכיך ברממיך הרבים ואל ימותו היום ביי מלכי האמורי‪ .‬ויהי‬
‫ככלות יעקב להחשלל אל ה׳ וחיעש האין ממקימי ותחשך השמש רסבסלי נל‬
‫המלכים האלה ושנא בהם מהומה גדולה‪ .‬יישמע ה׳ אל חשלת יעקב ייתן ס׳‬
‫שתי נני יעקנ ימויא׳ נלב כל המלכים ובלב צנאוהיהס ‪ .‬כי השמיע ה׳ אותם‬
‫קול רבב וקול סוס עצום מאת מי יעקנ יקיל מחנה כני אית‪ . 8‬וייראו הסלט׳‬
‫האלה יראה גיולה מבני י ערג ויהי עומייס כמעמדם והנה נני יעקנ באים עליהם‬
‫במאה וייב איש בקול עצום ו נ כ ר ‪ .‬ויהי כראות כל המלכים האלה אש בני יעקב‬
‫נאים לקראתם ותוסף צהס יראה בלבם ויאמרו לשוב מעל בני י‪:‬קב כראשונים‬
‫לבלתי הלתס בם אך לא שט להם כי אפרו הגה חרפה היא לט לפוג מסט‬
‫העברים ז ‪ :‬פעמים ובכי יעקב קיבו ייגשו נגר כל המלכים האלה ימחניתיהם‬
‫וייאו והנה עם מ י מאי כשיל הים‪ .‬ויקראו נ ר יעקב אל ה׳ ויאמרו הופיעה‬
‫ה' לני הושיעה ועננו ט בך נסחט ולא נמות ט ל הערלים הנאים עציט היום ‪ .‬י‬
‫ויחגרו מ י יעקנ את כלי מלחמתש ויקמו את המגירש ניייהם ואיש טיינו כילו‬
‫ייגשו להלחם ‪ p n .‬וילך יהולה נן יעקנ ראשונה לפני אחיו וי׳ אנשים סעניץ‬
‫ממי וילך לקראת המלכים סאלה ‪ .‬וישיב מלך משוח גם הוא יצא ראשונה עם חילו‬
‫לקראת יהויס‪ .‬דרא יהולה את ישינ יאת מילי •צא ראשיגה לקראתי ויחל אף‬
‫ימיה מאי ומפתו נערס ט ‪ .‬ויגש להלחם ייתן יתויה את נפשו למיס'יישיג וכל‬
‫חילו מ ל ו ובא לקראת יהולה והוא ריכנ על סוס מזק ועצום פ א י ‪ .‬וישוב איש‬
‫גביר מיל מאי ויתכסה מראשי ועל רגליו בברזל' ינמושת‪ .‬והוא מורה מצי׳ כשתי‬
‫ידיו‬
‫י‬
‫ואו‬
‫‪-‬‬
‫ספי׳‬
‫‪-!g‬‬
‫מיישר‪-‬‬
‫וישילךן י‬
‫ידיו מעל הסום לפניו ולאחריו כמשפטו בכל‪-‬מלחמותיו ולא ‪-few‬במקום אשר‬
‫יורה עליו החצי׳ ויהי כי בא ישוב להלחם ביהודה ויורה• מצי׳ ניבים אל יהודה‬
‫ויקשור ה׳ אח• יד ישוב וקונו כל החצים אשר ירה על אנשיו‪ .‬ומל זאת הלך‬
‫ישוב' וקרב לפני‪ .‬יהודי!‪.‬להממו נחצים אך היה מרחק נין שניהם נשלשיס אמה‪.‬‬
‫וירא יהודה את י‪:‬ונ מול׳ נחצים לפניו ףרן אליו נחממ ב ח י ‪ .‬וישא יהודה אכן‬
‫גלולה מן האדמה ויהי משקלה בששים שקלים‪ .‬וירן ‪-‬יהודה לקראת ישוב ויכהו‬
‫באנן ההוא על מגינו ויתנהל ישוב מן המנה ויסול מעל י‪.‬סוס לארן‪.‬ויגתקהמנן‬
‫מיל ישוב וילך לו מחוזק המכה ההיא כמו חמש עשרה אמה ויסול המנן לפני‬
‫הממנה השנית‪ .‬והמלכים אשר באו עם ישוב ראו מרחוק את גבורת יהולה בן‬
‫יעקב ואשר עשה לישוב ויתנהלו מאל מפני יהולה ויתקבצו אל מחנה ישוב לנהלו‬
‫אותו וישלוף יהודה את חרבו ויך ממחנה ישוב ארבעים ושנים איש‪ .‬וינוסו כל‬
‫מחנה ישוב מפני ׳הולה ואין איש עימד נגדו ויעזבו את ישוב יימסו מעליו וישוב‬
‫עודנו נופל לארן וירא ישוב כי ברחו מעליו כל אנשי מחנהו וימהר רקם בבהלה‬
‫לר‪,‬ראת יהודה ויעמול על רגליו מול יהורה ויערוך ישוב לבלו מלחמה עם יהולה‬
‫ויכה מגיע מול מניני ואנשי ישוב ברחו כולם כי יראו מפרימלה מאל‪ .‬וימול‬
‫ישוב את הכידון בילו ויכה את יהולה על ראשו‪ .‬וימהר יהולה וישם מכינו על‬
‫ראשו לנגל פילון ישונ ויקבל מגן יהולה אס מכת בילון ישוב ויכרות אח המנן‬
‫לשני׳‪ .‬וירא יהירה כ׳ נכלת מנינו רמהר וישלוף חלנו‪ .‬ייכהאתישוב נקלסולי‬
‫הרגלים היכרות אס לגליו ויפיל ישונ לאלן ויפול הכילון מילו‪ .‬וימהר •הילה‬
‫וישא את כידון ישוב ויכרות ני את ראשי יישליכה אצל רגליו‪ .‬ויהי כראות כל‬
‫כני יעקב אשר עשה יהודה לישוכ־ וירוצו כלס אל מערכות המלכים ההם וילחמו‬
‫בני יעקב במחנה ישוב ובמחנות כל המלכים אשר שם ויפילו מהם בני יעקב פיו‬
‫אלף איש ויכו נהם כהכות בקשואיס ואת המתי ברחו לנפשם ויהולה עודנו‬
‫עומר •על גוייס ׳שובייפשימ את שריין ישוב מעליו וגם את הברזל ואת הנחושת‬
‫אשר על ישוב סשמ יהודה‪ .‬והנה ס׳ אנשי שרי ישוב באו לבלם נגל יהולה להלח׳‬
‫ב ו ‪ .‬וימהר יהולה רקח אבן מהארן ויך בה את האחד על ראשו ותבקע ראשו‬
‫ותיפול גס הגויה מעל הסום לארן‪ .‬ויראו ח׳ השרים הנשארים את גבורה יהודה‬
‫ריראו מאד וימסו וירדוף אחריהם יהירה וי׳ אנשיו יילביקו אותם ויהרגו איחס ‪.‬‬
‫<ובני יעקב עולם מכיס במחנות המלכים ויהרגו מהם רבים אך המלכ׳' ה־זלה‬
‫בנפשיתם עמדו עם כל שריהם במעמדם ולא ברחו ממקומי ויצעקו על כל ממנות'‬
‫־‪-‬׳‪,‬כבורח׳׳ מפני בני יעקב ואין שומע אליהם כי יראו מאד לנפשות׳ סןימוחי וישיט‬
‫־כל בני יעקב אחרי הטת במחנות המלכים ויביאו לשני יהודה ויהו־ה עודנו הירג‬
‫את ח׳ שרי ישיב ופישס את• נגדיה׳ וירא לוי את אילון מלך געש הולך וקרב‬
‫נגדו עם ארבעה עשר שריו להכותו ולוי לא ידע‪ .‬ייגש שד א־לון עם שריו ויפן‬
‫לע •אחריו ויירא והנה לו המלחמה לאחור ‪ .‬ויין ליי עם שרם עשר מעבדיו וילכו‬
‫ויהרגו• אמ אילון ואת שריו לפי חרכ‪ .‬ואיהירי מלך שילה נגש לעזור את אילון‬
‫ייגש‪"-‬מול יעקב וימשך יעקב את הקשת אשר בידו רך בחן את איהורי‬
‫וימיההו‪ .‬ויהי כאשר מת איהורי מ ך שילה ויניסו ארבעה המלט׳ הנשאלים‬
‫עם‪•'-‬מר פריהם ממקים מעמלם ויבקשו לברוח להס ויאמרו אין י לכי עור‬
‫גבורה' עס העברים אחרי אשר המיתו את שלשת המלכים ו_פריהס החזקים ממנוי‪.‬‬
‫ובניי יעקב‪ .‬כאשר ראו ט נתקו המלכים הנפאלי׳ וירלמ להם אחרהס‪ .‬ויבאו גם‬
‫בני יעקב מןזצ שכס ק המקים אשר עמלו פס וילכו אקןי המלט׳ רגשו אליהם‬
‫ע ס ע נ ל י ה ס ‪ .‬והמלכי׳ וכל השריס^ויתר מחנותם ראו כי נגשגצטייעקנ אליהם‬
‫וי‪.‬ד'או לנפשם ויטםו ייברמי וילכו"טל"עיר •מסל;'‪ .‬וירל&ו אמריהם"בני‪..‬יעקב‬
‫;‬
‫;׳‪,.‬‬
‫י‬
‫י ״‬
‫י‬
‫*‬
‫י‬
‫״‬
‫׳‪,‬׳•׳'ז‬
‫‪1‬׳*־‬
‫מ‬
‫י‬
‫סמי‬
‫וישלח‬
‫ה״&ר‬
‫‪67‬‬
‫על שעל עיל מסל ויכו נמלטה האצה ונממרה׳ מכה לנה כאלנעת אלפי איש‬
‫ויהי הס מטם כמחנה המלט׳ ויעקנ משך עול נקשת ויכה כמלכי׳ ויהרגם כלס"‪.‬‬
‫ויהרוג את סרעסון מלך מסל נשעל עיל חסל ואמר כן הכה את סוסי״מלך‬
‫סרפן ואת לכן מלך נית מותן ואת שכיר מלך ממגימה ויהרגם כלס נמצים מן‬
‫לאחל וממו‪ .‬ויוסיפו נני יעקב ויערכו מלממה עם ממנות המלטי ההנה ע ל‬
‫שעל מסר והמחנות כראותם ט ממו כל מלטה׳ רסנו שרף לנוס ויכו מהם עול‬
‫בארבע מאות איש ויפלו מענלי יעקכ במלחמה ההיא ג׳ אנשים ׳וירא יהולה ני‬
‫מתו ג׳ אנשים מעבדיו ויחר לו מאל ומנער בו ממתו על האמורי ונל האנשים‬
‫הנשאלים מממנות המלכים וייראו מאוד לנפשם וירוצו יישברו את שער סומות עיר‬
‫מסר ייבאו כלס במוך העיר צהמלס ‪ .‬ויתחבאו כלס נתיך עיר מסי ט עיל מסר‬
‫גלולה מאד ורמבת ידים ייהי ככוא כל המחנות האצה בתוך העיר וירוצו אחריהם‬
‫בני יעקב אל המיר ‪ .‬דצאו מהעיל ל׳ גבוליס מצומדי מצממה ויעמדו גגל סממ‬
‫העיר ומרנומס שלוסומ ימניתותיהס בידיהם ויסיצט גכמ בגי יעקב ולא נתעם לטא‬
‫העילה‪ .‬רלן אליהם נפתל׳ רנא כתיכם רנהנמלנו את שנים מהן‪,‬וינלות ראשם בפעם‬
‫אחת ‪ .‬ויפן אל כניס כאחרי׳ והגה נסו וירדוף אמריה׳ יילביקש וינס וימית׳‪.‬‬
‫ובר יעקב באו העילה וילאו והנה מומי אחלת לעיר ויבקשו את שער החומה‬
‫ולא מצאו ויללג יהולה ויעל על קיל המומה ויעלו אמליי שמעון ולוי יירלי שלשמם‬
‫מעל המומה אל חיך העיר ויהרגו שמעון ולר את כל האנשי' הנמלסי׳ אל העיל‬
‫וגם את כל יושבי העיר ונשיהם ומפס הלגו לסי מ ל ב ‪ .‬ותעל צעקת העיר‬
‫השמימה ויללגו לן ונפתלי על המומה לראות מה קול הצעקה ט יראו בני יעקב‬
‫אל אמיהם ושמעו את כל יישני העיל לינלי׳ נ נ ט ינתמ‪.‬וני׳ לאמר הגה אשר‬
‫לנו בעיר קמו ילכי אך המת אל ממימינו‪ .‬ויהי ככלומ יהילה להכות את כל יושבי‬
‫העיר ויעלו מל החומה ויקראו אל לן ואצ נפתצי אשל על החומה ואל ימר אמיהס‬
‫ויודיעו להם שמעון ולוי אח שער העיר ויבואו כצ נגי יעקב לקחת את כל השלל‪.‬‬
‫רקמו בגי יעקב את כל שלל עיר מסר הצאן והבקר והרכוש ושני את יחר השבי‬
‫ויצאו מן העיל ביום ההוא ‪ .‬ויהי טוס השגי וילכו בני יעקב סדטגה כי שמעו‬
‫כי אנשי סרפן אשר נשארו בעיר נאספו להלמם אסם על אשר הלגי את מלכם‬
‫וסרק הימה עיי גביהם מאל ובצילה ולה מיל עמוק סביב לעיל ושמק המיל‬
‫כממשים אמה ורחבו ארבעים אמה ולא היה לאיש מקים לטא אל העיר ספני‬
‫המיל‪ .‬ויראו בני יעקב אח חיל העיר ייבקשו בי לרך ילא מצאי ‪ .‬כ׳ היה לרך‬
‫העיר מאמריס והיה כל איש אשר יבוא לעיר נא מן הללך ההוא וכנב את כל‬
‫העיר ואמר יבוא העירה ודאו ננ׳ יעקנ נ׳ לא מצאו לרך העיי ףמר אפס מאל‬
‫ויושט העיר נראיתם ט נאולהם מי יעקב יראו מאל מהם כ׳ שמעו אס אשי עשו‬
‫לעיר חסר‪ .‬ולא יכלו יושט עיר סרק לצאת לקראת מי יעקב אמרי אשר‬
‫נתקבצו בעיר להלחם נס ט יטאו נעיר אך נאשר ראו ני נאו אליהם יראו מאל‬
‫מפניה׳ ט שמעו את ננורתס ואח אשר עשו לח‪.‬ר ‪ .‬וימהרו יושבי כרס] וישאו‬
‫את נשר דרך העיר ממקומו פרס באו בני יעקנ ויניאו אותו נתוך המיר‪ .‬וינאו‬
‫בני יעקב ויבקשו את ללך בעיי ולא מצאו ‪ .‬ויושט העיר עלו מעל לחומה ויראו‬
‫והנה בני יעקב מבקשים את מבוא העיר ‪ .‬וימלט יושב העיל את כני יעקב מעל‬
‫למומה ויקללו אותם וישמעו בני יעקב את המלפה ־ וימל;אפס מאל ומבער בם‬
‫חמתם דקצפו עליהם מ י יעקכ ויקומו ויללגו כלס את המיצ נמוזק גבילסס רעבלו‬
‫את האלנעיס אמה רוחנ המיל נגנולתס ‪ .‬ויהי נענרם את המיל ויעמדו תמת‬
‫חומס‪ .‬הפיר־ וימצאו את נלישעל׳ העיל סגולים נדלת נחל ‪ .‬רגשו נגייימקנ‬
‫לשכור'אס דלתי שערי ה ע ד ולא עזנוס יושניהעיר ט היו משליטי עליהם אננים‬
‫‪JmV.‬׳‪"0‬־‬
‫‪68‬‬
‫ספי‬
‫וישלח‬
‫הי׳טר‬
‫וחצים מעל לחומה ‪ .‬רה׳ משפר האגשיס אשר היו על המומה ארבע מאות איש‪.‬‬
‫ויראו בני יעקב כי לא עזיוס אנשי העיר לפחוח שערי העיר ייללגי ו־עלו על‬
‫קיר החומה ויעל יהודה ראשונה מורחה העירה ‪ .‬ויעלו אחריו גד משאת העיר‬
‫ימה ושמעון ולוי צפונה ודן וראובן ננבה ‪ .‬והאנשים אשל מעל לחומה יושבי העיר‬
‫בראו חס כי עלו אליהם בני יעקב ויברחו כלס מעל החומה וירדו העירה‬
‫ויחחנאו בעיר ניגשו יששכר ונפתלי הנשארים תחש החומה וישברו את שערי העיר‬
‫וידליקו אש בשערי העיר רמס הברזל ויבואו כל בני יעקב העירה הס וכל אנשיהם‬
‫וילחמו עס כל יישב׳ עיר סרנון וימס לפי חרב ולא עמד איש בפניה' ‪ .‬ויניסו‬
‫כמאתים איש מן העיר וילכו כלס ויתחבאו במגדל אחד בעיר ‪ .‬וירדוף יהודה‬
‫אחריה׳ עד המגדל ההוא וימין את המגדל ויפיל על האנשי׳ וימותו כלס‪ .‬ויעלו‬
‫ב‪:‬י יעקב דרך גג המגדל ההוא ויראו והנה מגדל אחד מרחוק נעיר גבוה וחזק‬
‫מאד וראשו גשמים וימהרו וירדו בני יעקב וילכו עם כל אנשיהם אל המגדל‬
‫ההוא וימצאוה מלא אנשי׳ ונשים וטף כשלש מאות איש ואשה ‪ .‬ויכו בני יעקב‬
‫גאנשייההס מכה גדילה גמוך המגדל וינרחו וינוסו מהם ‪ .‬וירדפו אחריה׳ שמעון‬
‫ולוי ויצאו אליה׳ שנים עשר אנשי׳ גבורי׳ מאוד וחזקי׳ מהמקו׳ אשר התחגאו‬
‫שם ‪ .‬ויערכו השנים עשר האנש׳׳ ההם מלחמה עצומה מול שמעון ולוי ולא יכלו‬
‫עליהם שמעון ולוי ויכרתו הגבירי׳ ההם את מגיני שמעין ולוי ויכה אחד מהם‬
‫אס לוי נמרבו על ראשו וימהר לוי רשם ידו על ראשו כי ירא מן המרב ושך‬
‫החרכ ניד לוי וכמעמ אשר לא נמתך ידו לו‪ .‬וישפוש לוי את מרב הגבור נידו‬
‫האחרת רקחנה במזקה מיד האיש ויכהו בה על ראש הגיור ויסר את ראשו‪ .‬ואמד‬
‫עשר האנשי׳ נגשי להלחם עם לוי ני ראו ב׳ מח אחד סהש וילחמו עם בני‬
‫יעקכ ולא יכלו להם בני יעקב נ׳ חזקי' האנשי׳ ההם מ א ד ‪ .‬ויראו נני יעקנ‬
‫כי לא יכלו להם ויצעק שמעון צעקה גדולה ומרה עד מאד ויתנהלו כל האמד‬
‫עשר הגבולי׳ מקול צעקת שמני! ‪ .‬ויכר יהודה מרחוק את קול צ‪-‬עקת שמעון‬
‫י אחיו וירוצו נפתלי ויהודה במגעיהם אל שמעון וימצאו אוחי צלחס מכורי׳ ההם‬
‫ולא יכלו להם כי נכרחו מגעיה׳ ‪ .‬וירא נפתלי כ׳ נכרתו מגיני שמעון ולוי‬
‫ויקח שני מגיני׳ מאת עבדי‪:‬׳ ויכא אוחש אל שמעון ואל לוי ‪ .‬וילחמו שמעון‬
‫ולוי ויהודה שלשתם באחד עשר הנבורי׳ ההם ביום ההוא עד עת נפות היום ולא‬
‫יכלו להם‪ .‬ויוגד הדבר הזה ליעקב וימר לו מאד ויתפלל אל ה׳ וילך הוא ונפתלי‬
‫בנו נגד הגבירי' ההם ויגש •עקב וימשך בקשת ויקרב אל הגמר׳׳ ההם ויהרוג‬
‫מהם בקשת שלשה אנשי׳ ויפנה השמונה הנשאר׳׳ והנה המלחמה להם פני׳ ואחו׳‬
‫וייראו מאד לנפשם ולא יכלו לעמור לפני בני יעקב‪.‬ויבלמו משניה׳ ויהי בברח׳‬
‫ויפגעו את דן ואת אשר באים לקראת׳ ויפלו עליה׳ פחאו׳ וילממו בהם ויהרגו‬
‫מהם שני אנשיי ויהודה ואחיו רדפו אתריה׳ וינו את משארי׳ סהס וימיתום ‪:‬‬
‫וישובו כלבני יעקב ויתהלכו בעיר ויחפשו בה אם ימצאו נה איש וימצאו נעשר׳׳ נחירי׳‬
‫במערה אמת בעיר ייהרגי׳ כולם גל ואשר ואמ ימר האנשי׳ אשר נסי‬
‫וימלטו מהמגדל השני פגעו בהם דן ונפתלי וילחמו בס ויהרגו כולם ‪ .‬ויהרגי‬
‫נני יעקכ אח כל יושבי העיר סרטן אך הנפי׳ והסף עזבו בעיר ולא הרגו אוחם‪.‬‬
‫ונל־ יושבי עיר סרפן גבירי׳ כולם אחד מהם ירדוף אלף ושני׳ לא ינוסו ספני‬
‫רבבס מיתר האלם‪ .‬ויהרגו׳ נג׳ יעקנ פיצם לסי מרנ ולא עמד איש מהם בפניה׳‬
‫ויעזט את הנשי' נעיר ‪ .‬רקחו כגי יעקכ אס כל שלל העיר ומהשני אשר‪.‬בחרו‪.‬‬
‫רקחו‪,‬את הצאן ואת הבקר ואת כל רמש העיר ייעשו מי יעקנ לסליק‪,‬וליושביה‪.‬‬
‫כאשר עשי למסר וכל יושניה ויפנו ויצאו גילנו משם ‪ .‬ויהי נצאח נני‪.‬יעקכ מעיר‪.‬‬
‫סלט! וילכו־‪-‬להס כמהלך' מאתי׳ אמה‪ .‬ייפגעו את •ישני מפוח יוצאי לקראתי פי‬
‫יצאו‬
‫‪,‬י‬
‫ספי‬
‫וישלח‬
‫הישר‬
‫‪69‬‬
‫יצאו להלחם אתם על אשר הכו את מלך מפוח יאת כל אנשיי‪ .‬ייצאו כל הנשאר‬
‫נעיר תפוח להלמם את ננ׳ יעקכ ויאמרו להציל מידם אח השני ואת המלקימ‬
‫אשר לקמי ממסר ימסרפן‪ .‬יילחמו כל יתר אנשי תפית עם נני יעקנ נמקים‬
‫ההוא וינוס נר יעקנ ויכסו׳ וינוסו לפניה׳ וירדפו׳ עז עיר ארנליו ויפלו כולם‬
‫לפני בני יעקנ וישוט ננ׳ יעקנ ויבאו חפומ לקמת את שני ספות ויהי נ ט א ם‬
‫תפוח וישמעו ני יצאו להם אנשי ארבל לקראתם להציל את שני אחיה׳‪ .‬ויעזבו‬
‫בני יעקב עשרה אנשים מאנשיה׳ בחפיח לניז את העיר ויצאו הס לקראת אנשי‬
‫ארבליו יאנשי ארנליו יצאו הס ונם נשיהס להלחם את נני יעקב כי נשיהם היו‬
‫מלומדות מלחמה ויצאי נארבע מאות איש ואשה ויצעקו עליהם בל בני יעקב בקול‬
‫גלול וירוצו כלס לקראת יושבי ארנל בקול גדול ועצום ‪ .‬וישמעו יושבי ארנליו‬
‫אס כל צעקת כני יעקכ ונהמות׳ כקול אריומ וכנהמ׳ ים גליו ויפיל סמד ויראה‬
‫נלנם ממי יעקנ וייראו מאד מפניהם וישיט אחוריה׳ וינושו לפניה׳ אל העיר‬
‫יירדפו בני יעקנ אחריה׳ עד שער העיר ויבואו עליה׳ נעיר‪ .‬יילחמו מ י יעקנ‬
‫אסס בתוך העיר וכל נשיהם קולעים נקלע אל נני יעקנ ותהי המלחמה ניניהם‬
‫חזקה נ־וס ההוא עד הערנ ולא יבלו עליהם נר יעקכ וכמעפ אשר מתו כני‬
‫יעקב במלחמה ההיא ויצעקו נני ימקנ אל ה׳ ויתחזקו מאד לעת הערנ וינו מ י‬
‫יעקב את נל יושבי ארבל לפי מרב אנשים ונשיס וסף ‪ .‬ונס את יתר האנשים‬
‫אשי נסי מסרק ה ט ס נני יעקנ נארנליי ‪ .‬ייגשו מ י ימקב לארבל ולסשימ כאשר‬
‫עשו למשר ו לסרק ויהי כראותם כי מתו נל אנשיהם ויעלו נולס על גגות העיר‬
‫ויבו אה בר ימקב נאמי׳ כמסר ‪ ,‬וימהרו נני יעקנ ויבואו העירה וימששו אמ‬
‫נל הנשים ו ינו׳ לשי מרנ וישנו ננ• ימקנ את כל השניה ואת בל השלל צאן ונקר‬
‫ומקנה ‪ .‬ויעשו מ י יעקנ לארנל כאשר עשו למשוח ולמסר ולשיל׳ וישנו ויצאו‬
‫סשס אל דרכם ‪ .‬ויהי נינם החמישי וישמעו מי יעקנ ני סחקנצו עליהם אנשי‬
‫־ געש למלחמה על אשר סרנו את מלכם ואס שריהם ט ארנעה עשר שרים היו‬
‫‪ .‬כעיר געש ויהרגום כולם כני יעקב נמלחמה הראשונה וימגרו נגי יעקכ איש‬
‫כלי מלממסו ביים ההיא וילכו למלחמה לקראת יושבי געש ומעש עם רב ועצום‬
‫מעם האמורי וגעש הימה עיר מזקה ובצורה מאז מכל ע ד האמורי ולה שלש‬
‫מימות ויבואו בני יעקכ געשתה וימצאו שערי העיר סגורים וכממש מאוה איש‬
‫־ נצכים מעל לחוסה החצינה ‪ .‬ועם רכ כחול אשר על ששת הים ארכו למי יעקב‬
‫מחין לעיר מאחריה׳ ייגשו כני יעקכ למתוח אש שער העיר ויהי משת׳ והנס‬
‫סמארבי׳ אשר אחדי העיר באו ממקומי ויסגבו אש כני יעקכ לאנשי געש כתיך‬
‫וחהי להם המלחמה שנים ואחור גס כל האנשים אשר על החומה משליכי׳ עליהם‪.‬‬
‫חצים ואבני׳ מעל אחומה ‪ .‬ת א יהודה כי כבדו עליהם כל אנשי געש ויצעק‬
‫צעקה גדולה ומרה וינהלו כל אנשי געש מקול צעקת יסודה ייפלו אנשים מן החומס‬
‫מעוצם הצעקה ‪ .‬וגס כל אשר מחון לעיר ואשר בעיר יראו מאד לנששס ‪ ,‬ייגשי‬
‫בני יעקכ עוד לשבור דלתי העיר וישליכו עציהם אנשי געש מעל החומה אכגים‬
‫וחצים ויכריחום מעל השער‪ .‬וישוכו כר יעקכ אל בל אנשי געש אשר אתם‬
‫מחין לעיר ויכה כהם מכה רכה מאוד כהטס כקשואיס ולא יכלו כולם לעמוד‬
‫מכש כני יעקכ כי נפלה עליהם כולם אימשה ושחד משני צעקת יהודה‪ .‬ויהרגו‬
‫מי יעקכ אס כל האנשי׳ ההם ממון לעיר ‪ .‬ויגשו עוד כני יעקכ לפתוח העיר‬
‫ולהלמס תמת מומת העיר ולא יכלו ׳כי כל יישכי געשאשרגשאמ בעד סכט‬
‫כולם את מיסת געש משה ומשה ולא יכלו כני יצקנ לגשת‪',‬אל העיר להלמם‬
‫והיה כאשר יקרנו כני יעקכ אל אחת מהפאות להלמס תמת־ הממה‬
‫וישליט‬
‫‪:‬‬
‫‪70‬‬
‫ספי‬
‫דשלח‬
‫הישר‬
‫וישליכו עליהם יושבי געש מציס ואבנים כממר ויברילזוס מתממ המומס ויראו‬
‫אשי געש על המומה כי לא יבלו עליהם בגי יעקכ מחמת המומה ויהרסו‬
‫אי( בגי יעקב כרנריס האלה לאמר ‪ .‬מה לכס ולמלממ׳ אשי לא תוכלו‬
‫עלי' האף לגעש העיר המוקה וליושביה תוכלו לעשות כאשר עשית׳ לערי‬
‫האמורי אשר הס בלמי מזקיס הלא למלשיס אשר בני עשית׳ הרבריס האלו‬
‫וחהרגוס פתח העיר כי א ן עמהס גבורה כי יראו מקיל צעקתכם ‪ .‬ועסה‬
‫הבמקוס ימה סיכלו להלמס הנא בזת אתם מתים כולכם וננקמה סכם נקמת‬
‫כל הערים אשר מלנהפ א‪.‬ימס וימרפו מאד יושב• געש את בני יעקב‬
‫ויקללוס באלהיהס וישליכו עליהם מציס ואכניס עוד מעל המומה ‪ .‬וישמע‬
‫יהודה ואחיו את דברי יושבי געש וימר אפס מאד ויקנא יהודה לאלהיו‬
‫נדבר הזה ויאפר ס׳ הושיעה הושיעה ה׳ לנו ולאחינו ‪ .‬וירן סרמוק‬
‫ככל נמו ומרט שלופה נידו וידלג מארן ויעל וירנב על המומה נממת‬
‫כמו והפול המרנ מידו ‪ .‬ויצעק יהודה על המומה וינהלו כל סאנשיס‬
‫אשר על המומה ויפלו מהם נתיך העיר מעל המומה ףמוהו ‪ .‬ואשר עודם על‬
‫המומה כאשר ראו את בנורת יהודה יראו מאד ייניסו מהם לנפשם אל‬
‫מוך העיר להמלס ‪ .‬ימקצת׳ סחחזקו להלחם עם יהודה על המימה ייגשו‬
‫להמיתו נראותס ט אין מרנ ניל יהודה ‪ .‬ויאמרו להפילו מעל החומה אל‬
‫אחיו ויעלו עליהם כעשרים אנשים מהעיר לעיזרס ויסונט את יהודה ויצעקו‬
‫נולס עליי ייגשו אליו כחרטת שלופות ייכהילי אח יהודה ויצ!ק יהודה מעל‬
‫החומה אל אחיו ‪ .‬ייעקנ ינניי משנו נקשת מתחת החומה יינו נאגשיס‬
‫אשר על המומה שלשה אנשים ויוסף יהודה ויצעק ויקרא ה' עזרנו ה׳‬
‫חלצנו ויצעק נקול גלול על החומה ותשמע הצעקה למרחוק ‪ .‬ויהי נצעקו‬
‫ויוסף עיל שטת לצעיק ייבהלו כל האנשים אשר םנינות יהולה משל החומה‬
‫וישליט איש חלבי מילו מקול צ‪-‬קת יהולה ומסחלי יינוסו להם ‪ .‬ויקח‬
‫יהודה את המרבות אשר נפלי מילס יילחם בס יהולה ויהלג מהם כשרים‬
‫איש כל המומה ‪ .‬ויעלו עול מן העיר אל המומה כשמונים איש ואשה‬
‫ייסוינני כלם את יהולה וימן ה׳ פמד יהודה בלבם ולא יכלו לגשת אליו‬
‫יי‪:‬קכ וכל אשר אתו משכו בקשת מתחת המומה ויהרגו עשרה אנשים על‬
‫המימה ויפלו מחת החומה לפני יעקב יננ יו וייראו אנשי החימה כי גפלו‬
‫מהם שלשים איש וירוצו כול אל יהולה נמרטת שצופות אך לא ינלו לגשת לפניו‬
‫ט ילאו מאל מגנירח יהולה וגש גטר אחל מהס ושמו עריל ויכה 'את‬
‫יהולה נחלנו מל לאשו וימהל יהולה וישם מגיגו על לאשו ומך המלנ נמגן‬
‫ויחלק לפגים והגנול ההוא נהנותו את יהולס רן לנפשו מפסל יהולה וימעלו‬
‫לגליו על המומה ויפול נתוך נני יפקכ תחמ המומה ויכוהו נג׳ יעקכ ףמיסיהו‬
‫ותנאב ראש יהולה ממכת הגבור ונמ־‪-‬יס אשר לא ממ יהולה ממכה ההיא ויצעק‬
‫יהולה מכאנ המכה ההוא מעל המומה וישמע לן קול צעקת יהודה ותנער‬
‫ט סממו ויקס גס הוא רלך מרמוק וירן וידלג מארן ויעל מל המומה כממת‬
‫כמו !יהי נעלות ל! על החומה אל יהולה וינרמו משס כל אנשי המומה אשל‬
‫עמדו גגד יהולה ויעלו כל המ‪1‬מה השני׳ וישליט כ‪1‬ל מציס ואכניס מין החומה‬
‫השרה‪ ,‬אל ק ויהודה ויבקשו להבלימס מן המומה ויבאו המציס והאכרס‬
‫נדן־ ולימדה וכמעט אשר לא מתו טל החומה והיה למקום אשר יגויסו דן‬
‫ףהולה על המומה ובאו עליהם חציס ואנניס מן המומה השרמץיעקנ'ונניו‬
‫כולם ססמ שער העיר תמס המומה הראשונה 'ולא היה להס למשוך'נקשת אל‬
‫׳ושני‬
‫ספר‬
‫וישלח‬
‫היער‬
‫‪71‬‬
‫יושני העיר נ י לא סיו נראים לסם נ י סיו על סחימס םשניס וון ויסולפ נאשר לא יכלו‬
‫לסגול אס סאמיס ואת סמלים אשר ירוו לסם מסחימס סשנית זילצגי שניסס אל סחימס‬
‫אצל אנשי סעיר ויראו א מ י סעיר אשל עצ סמומס סשנית כי נא ק ־יסולס לסניפם לחיסיס‬
‫פשנית ויצעקו כלס ויודו נין סתימות‪ .‬וישמע יעקב ומיו ‪ 06‬קול צעקת אנשי סעיר וסם‬
‫עיים התיז שער סעיר ויירפו מאל על ון ו סייס ני לא סיו נראים לסם נ י סיו על סמימס‬
‫סשגית ייעל נפתלי נחמת נחי וילצג על סמומס סראשיגס לראות מס קול סנעקס אשר שמעו‬
‫נעיר ויששכר חטלן ננשי לשניר דלתי העיר ויפסחו את שער סעיר וינאי כלס סעירס ‪.‬‬
‫ונפתלי קפן מסחימס סראשיגס ‪ !6‬סשניס וינא אצל אתיו לעורס‪ .‬ויראו יושני געש אשר‬
‫על סמימס כי עלם ׳נפתלי שלישי לעויר לאחיו ויניסו ויבלמו כלם וירדו נתין סעיי ויעקב‬
‫ימיו וכל נע־יסס באו סעיר אניסס ויפייס יון ונפתלי יררו מן סחומס אל תוך סעיר‬
‫ויויפו • יושט סעיי ושמעין יליי סיי מח ן צעיר יצא ילעי כי נפתח סשעי ויעלו משם‬
‫צחימם וייח אל אחיסס תיו ס*יי ויושבי סעיר ירוי כלס סין סעיר ויבאו עליפס כל נני יעקנ מפס‬
‫ומפס ותסי לפס סמלתמס פנים ואתיר דכי בפס בני יעקב מכם י נ ס עי מאי ויסר גו‬
‫מפס כעשרים אלן איש יאשס לא עמר איש מסס נסנ• בני יעקב ד ר נ סיס נעיר‬
‫‪.‬‬
‫סוס ממל עד חץ לעיי ויגיע עי מ ו ת בית ווויון‬
‫דפי כנמל מיס ויצא‬
‫מראו אנשי ט פ חייו! מרחיק את סיס ייצא מעיר געש דיוצו מסס כשנעים איש‬
‫על‬
‫ייבאו‬
‫לראות את סיס ססיא וינאי על מקים סיס יילכי במסילות פיס‬
‫מימת בית געש ויראו סיס ייצא מ! סעיר ושמעו את קול צעקת יישני געש עלסס‬
‫פשמימס וסיס סילן ורב מאי לצאת כנחל מיס וכל גגי יעקב עול מכיס במשבי‬
‫געש ייסוגו נסם עי ס ע י נ ככ״ס אלף איש ואשם ויאמרו סאגשיס ססס סחיררס‬
‫אן זס מעשם ספנריס סוא ני עיים נלחמים בערי נל סאמורי ‪ .‬וימסרו סאלשיס‬
‫בית מוחן‬
‫ספס דריצי נית חי*ין ייקחו איש כלי מצח־יסו ויצעקו נבל יושבי‬
‫ויתגרו נם סס כלי מלחמתם ללכת לסלחם בבני יעקב ‪ .‬ובני יעקנ;כנלוסס לסכות‬
‫ניישני געש ויחפלכי נתין סתיו לפשש את כל סחלליס‪ .‬יינאו לסט' מסעיר ופלאס וימצאו‬
‫שלתת אנשי״ס גנ״יס מאי יחינ אין ט י פ ‪ .‬וינאי בני יעקב עי מקומם וירוצו סננזריס‬
‫אליסס ^ייקח א׳ תסס את !‪:‬ילון ני ראפי נע• קשן וקצר קימס רפילפו ארצם נכמי ;‬
‫‪ p t‬יסקנ אליי נ ח ־ ט יינסי יעקב מתחת ליותניי נ ח ־ נ וימיי‪ ,‬לשניפ ותסול סגוים על‬
‫זנילין ‪ . .‬ייגש ספג׳ פתאים ייחיק כיעקב לפפילו לא־ן ויפן אליו יעקנ ויצ*ק עלי! ויריצו‬
‫שמעיו וליי ויניסי נ ח ־ נ ס אל סשיקיס ייפיליסו ל א ץ ‪ .‬ייקם פגניר נחמת כחי מן סארן‬
‫ייבא אליו יפייס מרס עמיו ייכסי בח־נ על ראפו יתנקע ראשו וימת זיסגטר םשלישי‬
‫נראיתי כי מתי רעיי ‪ p‬לפני בני יעקל יי־יפ׳ את־יי נני יעקנ בפין סעיר ויסי נגש‬
‫סגנור וימצא ח י נ אתת מיישני סןיר יישאגם יישן אל גגי יעקנ יילחם אתם נחרב ססיא‪.‬‬
‫!יין הגי ר אל יסיית !•יפו נת־ב על יאפי ומגן אין ביי יסיים ‪ .‬ויסי נסכיהו יימסר‬
‫נפתל׳ עיגיני ייתן ‪ Jr‬יאת ׳סייס ופך ח־נ סגניר נמנן נפתלי ייגלל יסווס מן סחיג‪ .‬ויריצו‬
‫שמעין יליי ע! ס נ ט ר ויחלקי איתי לשנים נ א י י ן ‪ .‬ייסיגי בני יעקב אס "שלשס סנניריס‬
‫ספס נעת ססיא מס כל יישנ׳ געש •סייס נסם לע־יב ‪ .‬ויתסלני בני יעקנ בגעש ייקחו‬
‫את כל שלל מעיר אן ססן וסגש‪-‬ס לא סיייתי‪ .‬ייעשי נני יעקנ לגעש כאשי עשו לסרטן‬
‫ילשילס‪ .‬ייגסגי נגי יעקנ את נל שלל געש ויצאי מסעיר לילה ‪ .‬סתם ייצאו וילכו על‬
‫מפיית בית חירין סמס עיי ס־יעלם ייישני נית חירין עיליס סמעלס לקראתם וייחמי גגי‬
‫יעקנ אס יושבי בית חייו! במפלת בית חייין נלילס ס ס י א ‪ .‬יכל יושבי בית מירון גבירים‬
‫כלס אח־ תסס לא יגיש מפגי איף אנשים‪ .‬וילממי ניילס סדוא על ס‪-‬זעלס יחישמע צעקתם‬
‫ניילת פסיא <מ*תית יש״סש נל סא־ץ •יצזקתס‪ .‬וי‪.‬ירא! כל נ י יעקנ מפאנשיס סכם נ י‬
‫לא נשי לסלחס נחפן יינילי מ א י ‪ .‬ויצעקו בני יעקב אל ס' לאמר פושיעס ס׳ לני סצילני‬
‫ילא נמיין ניר סעיליס סאלי‪ .‬יישסעיס׳ נקיל בני יעקנ וינא ס׳ על אנשי ניס חיייןחריס‬
‫נרילס ינסלס דלממי ביניהם אלם נאלם נמחשן סלילס •יכו אצס נאלם י נ י ס ‪ .‬ובני יפקנ‬
‫ייעי כי סנ‪:‬א ס׳ נקרב סאנש־ס ססס ר‪1‬ח עיעיס וילחמו איש נרמס! ויצאו בולם מאגייא‬
‫אגש! בית‪.‬חירון‪ .‬וילכו עזי מירר מעלת ט ת חורו! יסלאס ויליט שס פס נעייסס נלילס‬
‫פפיא לנסח ‪ .‬וכל אנשי בית חורין נלחמים כל סלילס איש באחיו ואיש נרפפו ויצעקו‬
‫< סמעלם יסשמע צעססס למרחק יסיעש כל סא־ץ מקילם כי פיויגניסיס‬
‫מפס ימפש‬
‫"אי על כל פ א ו ן ‪ .‬וישמע‪ 1‬גל י‪1‬שני ערי סכגער סחסי יסאמורי וסמיי וכל מלכי כנען יגס‬
‫אשי בעבי פייין את‪ .‬קיל סצעקס נליצס ססיא ‪ .‬ייאמרו אן סנס מלחמית סעניץס אשר‬
‫סמס ?ל‪5‬ומיס‪,‬נשנעס סעייס סנגשיס אליפס ומי יוכל לעמיר לפני סענריס ססס וייראו כל‬
‫יושט עיי סמפני ונצ אשר נעבר סירק מאל ־מפני בני יעקב ני אמרו כנס נאשר עשו‬
‫(‬
‫לעריס‬
‫‪72‬‬
‫ספר‬
‫רשלח‬
‫הישר‬
‫לעריס סאלס יעשו לגי גס ‪6‬כחכו ט מי •יגל לפמיר מפגי נטישה ‪ op.ro‬וםמורניס‬
‫גילס צעקסס נלילס סשוא סולן וצועק ייני איש את רעסי עי ס ט ק ו דמוסו מסס דנים ‪.‬‬
‫ויאר ס ט ק ו נעצוס סשחר ויקימו נל נגי יעקנ ויעצו סמעלס ויכו סנישריס מסחווניס מנס‬
‫מ ס וימיסי כלס נמעלס ססוא‪ .‬ויאו סייס סששי ויראו נל יישני נגען מרמוק את נל‬
‫אנשי נית מווון מסיס ומישלכיס נמעציס נית מירי) נננש־ס ונעתיויס מ ת י ס ‪ .‬ינני יעקנ‬
‫נסגו את נל סשטס אשר שנו מגעש וילכו נית מורי)‪ .‬וינאי ט ס מירון וימצאו סעיר‬
‫מלאס אגשיס נחיל סיס וילחמו נסם רכו שס נני יעקנ עי עת צפויס ויעשו גני יעקנ‬
‫אל ביש חורו! כאפר עשי לגעת ולתפוח וכאשר עשי לחשר ילשרסן ילשיצס‪ .‬יישאו נני יעקנ‬
‫אש שט ניס חורו! וכל שלל סעריס עמס וילכו שנמס אל מקימס נייס ססיא ‪ .‬וינאי מ י‬
‫יעקנ ניוס סששי עיר שכס אל ניסס וישנו מחין לעיר ויניחו שס מסמצחתם נעת ססיא‬
‫דלינו שש‪ .‬ונס כל עיויסס וכל סשלל אשר לקחי מסעריס סגימו מחין לעיר ולא נאו אל‬
‫שוך סעיר ני אמרו פן תסיס מצחמס עיי עלינו ‪1‬ינאו לצור עלינו נשכס וישנו יעקנ ונניו‬
‫נמס ססיא ומחרשי נחלקת סשוס אשר קנס יעקנ מאת ממור נחעשת שקצים וכל שניסס‬
‫א ס ם ‪ .‬וססי כל סשטס וכל אשר טוו בני יעקנ נחלקת סשדס נחיל אשר על שפס סיס אשר‬
‫‪ pfc‬מספר ויושט סארן רואים מרחוק וייראו מאי כל יושט פארן מפני נ ר יעקנ אשר עשו‬
‫אס סונר סזס ני אין כל מלן מימי קום עשס נ ו נ ר הופ‪ .‬רועו! כל שנעת מלכי סכנעני‬
‫לסשציס עם נני יעקנ ני יראולנפשיסס מאי מפגי נני יעקנ ‪ .‬ויסי נ יום ססיא סיא ייס‬
‫ו׳ וישלח יפיע מלן חנרון נסתר אל מלן סעי ואל מין גיעון ואל מלן שלם ואל מלן עדולם‬
‫ואל מלו לכישס ואל מלן חציר ואל כל מלכי סננעני אשר סחת יויסס לאתי עלו אתי וניאו‬
‫אלי מצנם אל נ ר יעקב ואשלים אסם נשלוס ו נ נ ו י ס ‪ .‬סן ת ח ו נ כל ארצכם נמוכות גגי‬
‫יעקנ נאשר עשו לשנס !לערים אשו סטניסים נאשו שמעתם וואיס׳ וסיס נניאכס אל‬
‫סטאו נאנשיס ינים ‪ .‬רק נל מלן ינא אס שלשם שריי סנייליס וכל שר ינא את שלשס‬
‫אנשים משרסיו‪ ..‬ונאסס כלנס אל מנרונס ובאנו נולנו יחי אל נני יעקנ ונסמין לפניסס‬
‫ויכרסו• לנו נריס שלום‪ .‬ויעשו כל סמלניס סאלס נאשר שלח אציסס מלן מנרין כי סיו‬
‫כלס שמס עצתו ומאמרו ייתקנצ! כל מלכי כנען לצנת אל נני יעקנ לעשזס עמסס שלום‬
‫ובני יעקנ שט ויצאו אל מלקת סשוס אשר • נשכס ני לא סאמינו נמלני ס א ת ‪ .‬וישיט‬
‫וישנו מ י יעקנ בחלקת םשוס י׳ ימים ואין גא עלי»ס למלחמת ‪ .‬ויראו בגי יעקנ נ! אין‬
‫מלחמם ויאשפו כלס ויטא! עיר שכס וישבו בני יעקב בשכם ויתקבצו; נל מלט סאמורי‬
‫מנל מקומיסס מקן מ׳ יום ויבאו כלס מנרונס אל יפיע מלן ח נ ר ו ן ‪ .‬ויסי משפר סמלכיס‬
‫‪.‬‬
‫אשר‪ ,‬באו חנרונס לסשליס את מ י יעקב כ״א מלכים‪ .‬ומספר סשריס אשר באו אסם צ"!‬
‫״ שרים ואנשיהם סשע ושמונים ומאם איש דמנו כל סמלכיססאלס ואנשיהם סר מכריז ויצא‬
‫אציסס מלן הנדון עם ג׳ שריו וסי אנשים עמסיס ויסיעצו סמלניס *אלם ימו ללכת אל גני‬
‫ישקנ לשלום‪ .‬ויאמרו אל מלן סנרון לן אפס לפנינו עם אנשין ודברת אל נ ט יעקנ בעדנו‬
‫ואחר נבוא אחרין ונמלא את דנרין ויעש מלן חברון כ ן ‪ .‬ובני יעקב שמע! ני התקבצו‬
‫כל מלכי נגען ויחנו נמנרון וישלחו נני יעקנ מרגלים ארבע ענדיס מענדיסס לכו ורגלו‬
‫את סמלכיס סאל‪ 8‬ודרשו וחקיו את אנשיסס אס סס מפע אז סונס וסיס אס סם נמתי‬
‫משפר וספרתם את נלס ונאשם וילכו עבדי יעקי נסתר אל סמצכים‪ .‬סאלס ויעשו כאשר‬
‫צוום מ י יעקנ וימאו אל בני יעקנ ניוס טסוא ויאמרו אליסס נאנו אל סמלניס םאלם‬
‫וסגס סם משי מספר ויספר אס נצס ושגס יפיח איש מלבים ואנשיסס‪ .‬ויאמרו מ י יעקנ‬
‫מסי מספר סס וצא נצא אציסס נלנו ‪1‬יםי בנקר ויקומו נגי יעקנ ויבחרו מאגשיסס סיב‬
‫איש ויצאו עמ»ס יי בני יעקב ויחגרו איש כלי מלחמסו ני אמרו למצחמס נאים עלינו‬
‫נ! לא ידעו בי לשלום סס נאים עליסס ויצאו‪ '.‬גני יעקב פס ענדיסס אל שער שבס‬
‫י לקראתי סמצנים םאלס ויעקב אניסם אתם ‪ .‬ריסי בצאתם !סגס מלן מנר‪1‬ן וגי שרמ ותשעס‬
‫אנשים‪ .‬עמו נאים נדרן פול גני יעקנ יישאו נ ר יעקב את עיגיסס ויראו מרחק את יסיע‬
‫מלן חברון ושריו נאים לקראתם ויפיצנו מ י יעקנ נמקים ססוא נשער שנס וצא סלנו ומלן‬
‫מנוון סולן סלון ו ק ו נ סוא ושריו פר‪ ,‬גששו אל בני יעקב רששחי לסם ארצפ עם פריו‬
‫וישב מלן מבוז! ועס שויו לשני יעקב ובניו ייאמנו לו בגי יעקנ מס לן מלן מ נ י ת למס‬
‫באס אלינו סייס מס שנקש מאתנו ראמר מלן מנוון אל יעקב ני אדוני ט נצ מלבי‬
‫סכנעני גאו וליבם סייס לעשיש עמכם שלום‪ .‬וישמעו נ נ ע י ע ק נ אש רגיי מלו יובחן‬
‫ולא אני לדבריי כי <א סאמיני לי נני יעקנ בי משני במומם ו נ י אליסם מלן מגוון וייע‬
‫מצו מגרון מדברי מ י יעקנ ני לא סאמיני אל נל דנויו רגש עוד מלן מנוון לפני יפקג‬
‫ויאמר אליו ני אדוני •כי כל סמלניס ס אלם לשלום באו אליכם ני ‪3‬א בסו עם נל‬
‫א מ י ס ם ‪ .‬וגס כלי מלחמתם צא סניאו פמסש ני על שלום מאש אדוני ימיו נ א י‬
‫ם‪8‬ך‬
‫וישלה‬
‫היעי‬
‫‪73‬‬
‫לבקש ויענו בצי יעקב את מלך חבלון לאמל שלמ נ& אתה ויבאו כל סמלכיס‬
‫האלה לנלם לפנינו אס באמת תלבר אלינו‪ .‬והיה י אס יבואו אלינו בלא בלי‬
‫מלחמתם ונלעס כי של‪1‬ס ינקשו ממנו‪ .‬וישלח יפיע מלך חנמן אמל מאנשיו‬
‫אל המלביס ויבאו כלס לפני נני יעקב )ישתחוו להם על ארצם וישנו המלניס‬
‫האלה לפני יעקב ולפני בניו וידנרו אליהם לאמל שמענו כל אשי עשיתם למלכי‬
‫האמולי נמרבכס הקשה ונזרומנס הגלולה מאל ט לא עמר איש מהם נפנינס‬
‫ונירא מאר לנפשותינו מנם שן יקלאנו כמקליהס ונטא אלינס לנלות לנו נריס‬
‫שלום ועתה נלתו לנו נלית שלום ואמת שלא מנעו ננו נאשר לא נגענו נ כ ס ‪.‬‬
‫וידמו י בני יעקנ ני באמת באו לנקש שלום מאתם וישמעו להם נל בני יעקנ‬
‫ויכרתו להם שלום‪ .‬וישנעו אליהם‪ .‬נל נני יעקנ אשר לא יגעו נהם‪ .‬וגס כל‬
‫מלכי הננעני נשנפו להם וישימום בני יעקב למס מהיום ההוא והלאה ואמ״כ נאו‬
‫כל שרי המלניס האלה עם אנשיהם לפני יעקנ ומנחות טליהם אל יעקכ ואל‬
‫בניו וישחמוו להם אפיס ארצה ויפצרו המלביס האלה בבני יעקנ ויתחננו אליהם‬
‫להשיב את כל השניה אשר שנו מז׳ ערי האמורי ויעשו נן בני יעקב וישיט את‬
‫כל השניה ואת הנשים ואת הסף ואת נל הנהמה וכל השלל אשר לקחו וישלחו‬
‫איחס וילכו איש לעירו וישתחוו נל הסלטם האלה עול אל נני יעקכ וישלמו ויניאו‬
‫אליהם מנחית רנות נימים ההם וישלחו נר יעקכ אח המלכים האלה ואת אנשיהם‬
‫וילכו מאחס לשלום אל עליהם וגם בני יעקב שט אל מקומם שכמה • ויהי‬
‫שלים מהיום ההוא והלאה נץ בני יעקב ובין פלכי הכנעני על בא בני ישראל אל‬
‫ננען לנמלה ‪:‬‬
‫‪ .‬פרעת וי‪#‬ב‬
‫ויהי לתקופת השנה ויסעו בני יעקנ משנס וישובו ייבואו חנרונה אל יצחק אביהם‬
‫יישבו שס אך צאנם ובקרם ונל אשר להם רועים נשכס יום יום ני מרעה‬
‫סוב ושמן הי׳ נימים ההם‪ .‬וישב יעקנ ונניי ובל ניחם בעמק חברון ויהי בימים‬
‫ההם נשנה ההיא שנת ק׳ שנים לחיי יעקנ בשנה העשיריח לבוא יעקב מפרן ארס‬
‫והממ לאה אשח יעקב בשנה ההיא בת אמתי וחמשיס שנה במומה בחברון ‪,‬‬
‫ויקברו *אותה יעקב ובניה במערת שרה המכפלה אשר נמברון אשר קנה אברהם‬
‫מאת נני חח לאחוזת קנר» ונני יעקב ישבו עם אביהם בעמק חברון וידעו כל‬
‫'ישבי הארן אש גטלתם ויהי שמעם בכל הארן ויוסף בן יעקנ וננימן אחיו בני‬
‫יחל אשת יעקנ עולם קסניס נימי׳ ההם ולא יצאו אח אחיהם במלחמוש בכל עלי‬
‫האמורי וירא יוסף אמ גנורמ אמיו וגלולסס וישנת אותם ויהללס אך גלל אש‬
‫נפשו עליהם יימגשא נגסשו עליהם וגס יעקנ אניו אהכ אומו מכל נניו כי‬
‫נן זקיגי׳ הוא לי ייעש לו נתוגת ססיס באהבתו אומו וירא יוסף ט אימי אהב‬
‫אניו מכל אמיי ייו‪8‬ף עול ויתנשא יוסף על אמיו וינא צאטו לנה רעה עליה׳‪'.‬‬
‫ייראו נני יעקנ את כל מעשה יוסף אחיה׳ אמס וני אוהנ אומו אניה׳ מכלה‬
‫וישנאו אותו ולא יכלו לנרי לשלים כל הימי׳‪ .‬ויהי יוסף נן ייז שנה והוא עולנו‬
‫נדל את נפשי על אחיו ויאמר להתנשא עליה׳‪ .‬נעת ההיא מלס חלום ויבא‬
‫‪6‬צ אחיו רגל להם את חלומו‪ .‬ויאמר אליה׳ חלום מלממי והנה כולנו מאלמים‬
‫אלומי׳ נשלה וסקס אלומתי ותתיצנ באר! ויסובבוה אלומותיכ׳ וישתחוו לה ‪.‬‬
‫ייעצו אוחו אחיו ויאמרו לו מה החלו׳ מ ה אשר חלמת התאמר בלבבך למלוך מ‬
‫למשול עלינו‪ .‬ויבא עול ועד הדבר ליעקב אניו וינשק יעקנ את יוסף נשמיע אי‪.‬‬
‫מנרי׳ מפיו יינרך יסקנ את יוסף‪ .‬ייראו נני יעקנ ני ברך אביס׳ את יוסי••‬
‫וינשק‬
‫זיין‬
‫ספר‬
‫‪74‬‬
‫וישב‬
‫הישר‬
‫וינשק אוהו ויאהנהו‪.‬מאל ויקנאו נ ו מאל וישנאו אוהו ע ו ז ויהי א ח ״ כ ויחלו׳‬
‫עול יוסף חלו׳ אהר ויספר א ח החלו׳ לאביו לעיני אהיו ויאמר יוסף אל אניו‬
‫ואל אחיו הנה חלמתי חלו׳ עיר והנה השמש והירח ואחל עשר כוכבי׳ משתהוי׳‬
‫ל י ‪ .‬וישמע אניו את לנרי יוסף ואת חלומו וירא כי אחיו שונאי׳ אח יוסף בלבל‬
‫הזה ‪ .‬ויגער יעקב ביוכף לשני אחיו על הדבר הזה לאמר מה החלו׳ הזה אשר‬
‫חלמת וחנדל י ח נפשך על אחיך הגלולי׳ מ מ ך ‪ .‬התחשוב בלבבך אשר מ א נבוא‬
‫אני ‪1‬המך ואחל עשר אחיך להשתהות אליך כי ת ל נ ר הלברי׳ ה א ל ה ‪ .‬ויקנאו אחיו‬
‫על כל לבריו וחלומותיו ויוסיפו עול שנוא אותו ויעקב שמר א ת החלומות בלבו‪.‬‬
‫ויהי היום וילכו בני יעקב לרעות את צאן אביה׳ בשכ׳ כי עול׳ רועי׳ בימי׳ ה ה ם ‪.‬‬
‫ויהי בהיות בני •עקב רועי׳ שכמה ביום ה מ א ו י ה מ ה מ ה ו ויעבר ע ת האסף כל המקנה‬
‫ולא באו‪ .‬וירא יעקב נ י התמהמהו נניו נשכס ויאמר יעקב ב ל ט פן קמו עליה׳‬
‫אנשי שכם להלחם ב ס על כן התאחר נואם היום הזה ויקרא יעקב אל יוסף‬
‫בנו ויצומו לאמר ‪ .‬הלא אחיך רועים בשכ' היום והנה לא באו ע ל עחה לך נא‬
‫וראה איפה ה ס והשיבני דבר א ת שלום אחיך ‪1‬אח שלום הצאן ‪:‬‬
‫ו י ש ל ח יעקב אח ׳וכף בנו מעמק חברון וינא יוסף אל אחיו שכמה ולא מצאם‬
‫וילך יוסף בשדה אשר אצל שכם לראות אנה פנו אתיו ויחעה בדרך‬
‫במדבר !לא ידע אנה ילך‪ .‬וימצאהו מלאך ה ׳ תועה נ ל ר ך נשלה ‪ .‬ויאמר יוסף‬
‫אל מלאך ה׳ אמ אמי אנכי מבקש הלא שמעת איפה ה ס רועי׳ ויאמר מלאך ה׳‬
‫אל יוכף ראיתי א מ אחיך רועים פה ושמעמ׳ אומי׳׳ ללכת להס לרעות בדותן‬
‫ויפמע יוסף בר\ל מלאך ה׳ וילך לוהינה אל אחיו וימצא׳ ב ל ו ק רועי׳ הצאן ‪.‬‬
‫ויבא יוסף אל אחיו ונער ק ר ב צפניה׳ ויראוהו אחיו מרחוק ויתיעצו עליו להמימו‪.‬‬
‫ויאמר שמעון אל אחיו ה נ ה בעל החלומות נ א אליע היוס ה ז ה ‪ .‬זעתה לכו‬
‫ונהרגהו ונשליכהו בא׳ הבורות אשר במרנר הזה והיה בבקשו אוחו אבינו ממנו‬
‫ואמרנו קיה רעה א כ ל ת ה ו ‪ .‬וישמע ראובן אמ דברי אחיו על יוסף ויאמר אליה׳‬
‫אל תעשו הלבר הזה ואיך נשא פנינו צפני יעקב אבינו‪ .‬אך השליכו אותו אל‬
‫הבור הזה למות כ ס ויד אל תשלמו בו לשמך ר מ ו ‪ .‬וראובן אמר למען‬
‫הצילהו מילס להשיבו אל א נ י ו ‪ .‬ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו וישב לשניה׳ ויקומו‬
‫ףקחומ‬
‫עציו ויחזיקו בו ויטהו לארן ויפשיטוהו כמונח הפפי׳ אשר עציו‪.‬‬
‫וישליכו אוחו הנורה והבור ריק אין ט מיס כי א ס נחשי׳ ־ ו ע ק ר נ י ׳ ‪ .‬ויירא‬
‫יוסף מפני הנחשי' והעקרב׳׳ אשר בניר ויצעק יוסף בקול גדוצ ויסתר ה׳ את‬
‫הנחשי׳ ואת העקרבי׳ בקירות הבור ולא הרעו ציוסף‪ .‬זיקרא יוסף מתוך ה ט ר‬
‫אל אמין ויאמר אליהם מה עשיתי לכס ומה חסאת׳ למה לא תיראו מפני ה׳‬
‫בעדי הלא אנכי עצמכ׳ ובשרכ׳ ויעקב אניכ׳ א נ י לפה תעשו לי ה ל נ ר הזה‬
‫היום ואיך חשאו סניכ׳ לפני יעקב אבינו ויהי צועק ו ק ו י א אל אחיו מחוך‬
‫ה מ ר ו י א מ ר ‪ .‬יהודה ראובן שמעון וליי אחי שאוני ממחשכי׳ אשר שמתם‬
‫קומי ט ובואו היום בני ה׳ ובני יעקב אני לרממני ואס אני חפאחי לכס הלא‬
‫בני אברה׳ יצמק ויעקב אמס א ס יראו יתום ירחמו עציו ומס רעב יאכילוהו למס‬
‫ו א ם צמא ישקוהו מיס ואם ערו׳ ו כ פ ו ה ו ‪ .‬ואיך אתם לא תרממו על אחיכ׳ כי‬
‫עצמכ׳ ובשרכ' אני ואס חעאתי אניכ׳ הלא תעשו בעבור א נ י ‪ .‬ויוסף מדבר אה‬
‫כצ הדבר ׳ האלה מתוך ה ט ר ולא שמעז אחיו אלין ולא הפו את אזניה׳ לכצ‬
‫לברי יוסף ויהי צועק ו מ כ ה בתוך הבור ‪ .‬ויאמר יוסף מיי ימן וילע אבי היום‬
‫א מ המעבה אשר עשו צי אחי ואת הלברי׳ אשר לגרו אלי ה י ו ס ‪ .‬וישמעו כל‬
‫אמיו צעקתו ואת בכייתו במוך הבור וילט אמיו ויתלמקו מהבור צמען צא‬
‫ישמעו א ת צעקת יוסף ואת בכייתו ב ב ו ר ‪ .‬וילכו וישבי מננל ה ר מ ק ‪ .‬י כמסחוי‬
‫‪,‬‬
‫קשת‬
‫י‬
‫ספר‬
‫וישב‬
‫הישר‬
‫‪75‬‬
‫‪ en‬דשנו שם לאנול למס ויהי סמס אוכלים ייתיעצו־יחד מ‪*0‬לעשות לו ‪ 06‬להמיתו ואס‬
‫לסשיט אל ‪6‬נ<ו‪ ,‬סמס מתיפציס וישאו עיניהם ויואו והגס פורחת ישמעאלים באס‬
‫מרחוק מלין גלעד סוצניס ליוה מצרימס‪ .‬ויאמר אליסס יסזלס מס נצע ני נהרוג אחינו‬
‫אמינו פן יררשו אלסיס מעמנו ‪ .‬ואת היא העצס סיעוצס עציו אשר ספשו לו כנה אורחס‬
‫נישמעאלים הזאת כנאם עלינו הולנס לון מ‪5‬רי‪ . 0‬עסס לט ונמכרנו אליהם וידינו אל‬
‫‪8‬פי נו ונס יוציכומ אל דרגם ויאבל נין אנשי כל האון ולא נמיסנו אנחנו גילינו‪ .‬ויישב‬
‫נ ע ר נעיני אחיו ויעשו כדנר יהודס ‪ .‬ויסי כס מדנריס נדנר כוס ונסרס נאם ננזם‬
‫אימת הישמעאלים ויסננו אצלם בנע‪ 0‬אנשים מדינים סוחרים • ויהי נענרס ויצמאו למיס‬
‫ויש‪6‬ו עיניכם ויראו אס פנור אשר יוסף שס ויראו ופנס עליו נל סיף למינהי‪ .‬וירוצו‬
‫האנשים המדנים הכס אל סבור לשסוס מיס כי חשנו ני מיס נ ו ‪ .‬וינאו לפני סנור‬
‫וישמעו אס קול יוסף צועק ונוכס ננור וישקיפו אל הניר ויראו ופנס נער יפ‪ 0‬סואר‬
‫ויפפ מאים מאי‪ .‬ויקראו ל‪ 1‬ויאמרו מי אפס ומי כניאן הלו‪ 0‬ומי שמן נניר ה‪1‬ס נמדנר‬
‫וימנו בלס אס יום דשאו אס יוכף וימשכוהו ויעלוהו מן כגור ייקחוהו וילכו לכס‬
‫לדרבס ויענוו מאצל אחיו דראי אחיו אס יוסף ניד סמדיניס ‪:‬‬
‫אליסס למס סעשי אס סינר הופ לקחס אפ מנדנו מאפנו ותלכו לכס הלא‬
‫ויאמרו‬
‫אנחנו שמנו ‪6‬ש הנער הופ ננור כי מרי ננו ופנאו ופעלו יסולינו אופי‬
‫ועסס ‪,‬סנ‪ 1‬לנו אס ענדנו ‪ .‬ויענו המדיניס ויאמרו אל נני יעקנ גזם סוא סנוכס או‬
‫הזם ישרם אסכם אולי אסם כלבם פנלים לו כי הוא יפ‪ 0‬פיאר ייפס מראם וקוב רואי‬
‫סוא מכלנס ולמס סינרו כולכם אצינ‪ 1‬כוניס ‪ .‬וכסס לא ישמע לונריכס ולא נאזין אליכס‬
‫נ׳ אנחנו מצאנו אס הנער בבור נמונר ונקחפו ונלך‪ .‬ויגשו אליפס כל נני יעקנ ויקומו‬
‫עליכם ויאמר! אליהם סני לנו אס ענדנו ולמס סמיסו נלנס לסי חרב ‪ .‬ויצעקו עציהם‬
‫המזינים יישלפי בלס אס חונוסיהס ייגשו להליום ננגי י ס ק נ ‪ .‬והנס שמעין קס ממושבי‬
‫עציהם וידלג גאון וישלוף אס חרט ויגש אל המדנים‪ ,‬ויצעק צפקס גדוצס לפניהם וסשמע‬
‫!עקפו למומוק וםועש האון מצעקס שמעון ‪ .‬וייראו המדנים מפני שמעין ימקול צעקסי‬
‫ויפלו על פניהם וינהלו מאו י‪ .‬ויאמו אליהם שמעין הלא אנני שמעין נן יעקנ סענוי‬
‫אשל המונסי אס כל עיו שכס צנו ואח פוי סאמווי »ס אחי ‪ .‬ונס יעשה לי אלפים‬
‫ונס יוסיף בי אס נאי אסכם בל אנשי מוין אחיבס ונס כל מלכי כנען אסכס לא תכלו‬
‫לפלחם ני ועסס םנו אס םנעו אשו לקחפס פן אפן אס בשובם לעוף השמיס ילנסממ‬
‫נארן‪ .‬דיואו המדנים ‪6‬ס שמעון ייגשו אל נ י יעקנ נפחי ואימס וניבוי וכס לאמו סלא‬
‫ני אמוס׳ ע נ מ ס הנער סוס וימרוד נ נ ס על כן שמהם אוסי נ ט ו ימס סעשו לבס נ ע נ י‬
‫!‪ xf‬ימווד באדוניו ססס מנון אופי לנו ונסנס לנס נ‪ 5‬אשו תחפצו נו‪ .‬ופי מפן לעשיש סדנר‬
‫נופ לנלסי המיס גני יעקב אס אחיכם אואי הפויניס אס ייסף ישם סואו וישם מואס‬
‫ייממדו איסי בלב׳ ייסמזקו לקטס אוסו מאס אחיו וישמעי מ י יעקב אל המדגים דמנוו‬
‫אליהם אס יוסף אחיהם נעשויס נסף ‪ .‬וראובן אחיהם אין אפס ‪ .‬ייקחו ספדיגיס אפ‬
‫יונף וילט להם לויבס גל»יס ‪ .‬סמס םולכיפ ביין ויגחמי ה מ ד י ם על אשו עשו אשר‬
‫ןט אס הנער ויאמרו איש ‪ 56‬ועהי מה פדנו הופ אשו משיני אשו לקחני מאת סענייס‬
‫מער הוס אשר סוא יפס סואר ייפס מראם אולי כי גנינ גיננ מארן סענריס ולמס עשינו‬
‫‪6‬פ סונר הוס והים אס ינוקש ונמצא נידנ! זמםנו נ ו ‪ .‬והלא אנשים קשים וחוקים הם‬
‫נאשו ואיסס היום אס גניוס אחי מהס אשר מניו איסי אלינו‪ .‬אולי ני נכחם ובזרוע׳‬
‫פקשס גנטסו מארצו על כן מכוו אוסו במחיר מעש אשו נפנט לכס ויהי נדנוס ה ו נ ו סזם‬
‫ויואו ‪1‬סנס אוחס סישמעאציס סנאסנסחלס אשר ואו בני יעקב סולכס וגאס לקואס הסדינים‬
‫ויאמרו ס מ ד י ס איש אל רפסו לבו ונמניו אס הגעו הוס לאיוחוס הישמעאלים הנאים‬
‫לקיאסיני וגקח נ ו ‪ .‬אף אס החעס אשו גסננו וננצל עועס דעשי בן ףגיעו על הישמעאלים הסם‬
‫ימנלו סמויים אש ייסף לישמעאלים נעשויס נסף אשי מזגו נו לאחיו וילכו סמויגיס ללוכס‬
‫נלעוס ויקמו סישמעאציס אס יוכף וירכיבוהו על הגמלים ויוליכו אישו מצוימס דשעע יוסף כי‬
‫סולנים סישמע‪6‬ציס מצוימס ויצעק יוסף וינבס על סובו הזם כי ססוחק מאון כגען‬
‫מאנין י‪ .‬דגן מאו על הנמל* אשל ו כ נ פליו וירא אותו איש אסל מסס דוויוס! מעל‬
‫נגמל דלן נוגליז יננצ ואת הים יוסף צועק וטכס ויאמו אני אני ויקס עצי! איש אי מהישמעאלים‬
‫נפס ‪1‬ינס אס ייסף סל סלחי וייסף למיס ‪ .‬יילאם יוכף נדון ולא יטל ללנס ממו נפשו‬
‫יינופי‪.‬כלס ויענוהי נדון דפחיו! אוס! למק יחריש מהנכים ‪ .‬רוא ס' אס פ‪1‬י יוסף‬
‫יאס סמלו דורו ס׳ על האנשים הסס* חגן ינסלס יסינש יד כל מנסי ‪ .‬ויאמרו איש‬
‫אל ועשו י מס סינר סזס אשר עשם אלסיס לני נדון הזאת ‪ .‬יסם לא־ ידעי כי נ ע ט ר יוסף‬
‫קום להם‪. .‬םדנל מ ס דלט סאגשיס נדון ויענוו נדון אפוס אשו שס קביוס ומל »‬
‫‪76‬‬
‫ספר‬
‫ו‪.‬ישר‬
‫וישב‬
‫דגיע יוסף עד ק נ ו אפו וימסו י ד ו ן יוסף ‪6‬ל קנו ‪6‬מו ויפ‪1‬ל על פקנו ויננם ויצעק יוסף‬
‫על קנו אמו ויאטו אמי אמי ׳וצופגי עווי עווי גא וקומי וו‪6‬ס אס נ ץ אין נמנו‬
‫גענד אץ מומס קומי וואס אס בנך ונכי עמי על צוסי ‪1‬ואס אס לנ אמי ‪ .‬סורי אמי‬
‫סווי ומןיצ׳ משנסין עמד וערני מצממוסין נגד אמי אינם שצמו אומי מנתגתי וימכרו‬
‫אופי לענו וס פעפיס ויפויוו אומו מאני ואין מומס ‪ .‬עורי ועוני אס סעטסין‬
‫ונוס לפני האצפי' וואס אפ מי יצדק אלפי׳ נמשפס ואס מי יושיע קומי אמי קומי וסקיצס‬
‫משנסין ודאי אס אני איפ׳ נפשו ולנו עצי ניוס סוס עמדי ונממהו וונוי פצ ל נ ו ‪ .‬ויוסף‬
‫עוד צדנו נונויס סאלס ויצעק ר נ ן יופף נכי גדיל על ק נ ו אמו !יכל לונו וירוס‬
‫נאנן על סקנר ממו ל ט ‪ .‬וישמע יוסף אפ קוצ מ ו נ ו אליו מפמפ סאון ויפנפ! נלנ ‪ 0‬ו‬
‫ונקול נני ‪1‬סחנפ נדנויס האצס ‪ .‬ננ׳ נני יוסף נני שמעסי אפ קול ננייסן ואס ק‪1‬ל‬
‫צעקוסין ואישי אס ומעוסין‪ .‬ידעסי אס צופיך ננ׳ ויצו צי עלן וסוסף לי יגון ו נ על‬
‫יגוני‪ .‬ועסס נגי יוסף נני מנס אל ב׳ והמחולל ל! ואל סיוא כ׳ ס׳ עמן סוא יציל אופן‬
‫מכל צוס‪ .‬קוס נני נן מצדמס עש אוונין ואל שיוא כי ס׳ עמן נני וסוכף לונו אצ‬
‫יוסף נדנויס פאלס‪ .‬וירום וישמע ־ונ ף אס סדנו סופ ויסמס מאד מוס דוסף עוד לננוס ‪.‬‬
‫ויוא אופו אחוי נן אמו מהישמעאלי‪ 0‬הפס צועק וטכס על סקנו ויחו אפו עציו ויגושס!‬
‫משס ויכהו ויקצצפו‪ .‬ויאמר יוגף ‪ ik‬האנשים אמצא חן נעינינס אשו סשינוני ניס אני‬
‫ענהו לאמו הלא ענד אספ איפה אנין ואס יש נן‬
‫וסוא יעשיו אסכם עושו ו נ‬
‫לא ס מ נ ו לענו נמעס מחיו זפ פעמיס דחו אפ• אליו עוד ויוסיפו להטסו וליסוו‬
‫עוד וינן יופף נכי גדול ‪ .‬וינא ס׳ אס עוני יוסף דוסף ס' וין אס האנשים‬
‫וייסוס דחשן ה׳ עליסס על סאון וינוקו נוקיס ויופמו ועמיס וסועש פאון מקול‬
‫פועמים והנוח החוק וינהלו האנשיס ולא ידע! אנס יננו ויעמדו הנהמות ונל הנמלים‬
‫דנפגוס ולא יכלו ללכס ויכו אוסס וירבצו לא ן ויאמרו איש אל ו ע מ מס ואש עשס‬
‫אלפים לגו מס פשעינו ומה חסאשינו ני קרה לנו הוגו גופ הי!ס ויפן נא׳ )יאמר‬
‫עציהם אוצי מעון עוני הענד פוס קרס לנו סונר סיום ועסה סלו גא אס פניו והפצירו‬
‫נו וימח‪1‬ל לג! ואו גדע מאשו מי הועם פואת ל ט ‪ .‬וסיס אס ומס יוממט האלפים‬
‫וידעג! ני מעון סענד הופ סיס לנ‪ 1‬נל ו ס ‪ .‬ויעשו האנשים כן ויסמגט אל יוסף דפצוו‬
‫נו למחול לסס ויאמוו משאט לס׳ ולן עסס סואל ונקש גא מאלפין וישו מעליט סמוס‬
‫סוס כי חסאגו ל ו ‪ .‬דעש מסן נונויהס וישמע ‪« '0‬אל י‪01‬ף ויסו ‪0‬׳ מעל סאנשיס ססס‬
‫אס המכס אשו הנס אוסס נ ע ט ו יוסף ויקומו הנהמות מהאון זינסגוס וילט ויעמוד‬
‫סווח מועפו וסנמ האין וילנו האנשים כוונס צוות טצלימס וידפו האנשים ההם ני נעטכ‬
‫יוסף היה לנס המקרה הפוא‪ .‬ד‪06‬רו איש אל רעהו הגס ׳לעט ט מאס העני הוס סיסס‬
‫לט הועם ‪ 15‬א ס ‪ .‬ועפס מם לגו להניא על נפשותינו את כמות נוס עוצו לנו עצם מס‬
‫לעשות לעגו סוס ‪ .‬ויען האחו ןיאמו הלא אמו לט להשיגו אל אניו עפס לט ונשינפ‬
‫אוסו וגניאפו אל המקים אשו יאמו ולקחגו מנית! אש סמחיו אשו נתנט נו ונלכה לנו‪.‬‬
‫ויען האי ויאמו הגס ני העצם הואת שינס מאד אן לא טנל לפשות כן ני וחוק מעמנו‬
‫הוון מאד ולא ג‪1‬נל לשונ מדוניג! דען הא׳ וי‪6‬מו אליכם ואס העצם סיע‪1‬צה נוס וממגס‬
‫לא נסוו הנס אנחגו נאים סיום מצויפס ופיה נטאט מצוימס ומנוט אותו שס נמחיר‬
‫ו נ ‪1‬ננצל מ ו ע ס ! ‪ .‬ויישכ הונו סוס נעיגי סאנשיס ויעשו נן וילנו לוונ׳ מצוימס עם יוסף‪.‬‬
‫ונני יעקנ נאשו מנוו יוסף אמיסס אל סמדניס וין אס יצנס עציו וינחמו על מעשיהם‬
‫וינקשו ללנש להניאו ולא מצתי‪! .‬ואונן שנ אל ה ט ו אשו היס יוסף ט לשאס אוסו לסשיגו‬
‫אל אניו ויעמוו ואונן על ס ט ו וצא שמע ו נ ו ויקוא יוסף יוסף ופין עונס ואין דונו ו נ ו ‪.‬‬
‫ויאמו ואונן אן ני מס ייסף מיואס או גמש המיתו ויוו ואונן עד סין הניו וינקשאס‬
‫יוסף ‪1‬לא מצא סוסי נ ט ר ויעל ויקרע ואונן אס נ ג ד ! דאמו סילו אינני ואין אשינ אס‬
‫אני עציו אס מס דלן אל אמי! וימצא אוסס עצניס על מ ר יוסף ומתיעציס יחד אינם ישיט‬
‫אס אטפס עציו ויאמר ראונן ‪6‬ל אחיו נאסי אל סטר והנס ‪6‬ק יוסף שם‪ .‬ומס נאמר‬
‫לאניט נ י אין אני »נקש אס סילו ני אס מעמי ויעטפו אמיו לאער נוס !נוס עשינו וין‬
‫לנט על סמעשס הוס אסר נן ונשנ לנקש עלילס מס מ י ג אס יעקנ אניט פל נ נ ס ויאמר‬
‫אליהם ואונן מס סמפשס פוס אשר עשיסס להוריו שינש אטנו ניגון שאולם צא סיג סונר‬
‫אשו עשיםס‪ .‬דשנ ואינן אסס ויקומו נצה דשנעו איש אל אחיו לבלשי הגיד אס הונר הוס‬
‫ליפקנ ויאמרו נצפ האיש אשר יגיו אס ה ו נ ו לאניט ולכיסו א! אשו ישמיע אש ס ו נ ו הוס‬
‫לנל בני הארן ועמוט נילגו עליו והוגסהו יחד נחרב וייראו בני יפקנ איש מאס אחיו‬
‫נקסן נגוול על הדנר כוס ואין דונר דנר ייססייי אס הדבר נ ל נ פ ‪ .‬וישט אמרי בן ימו‬
‫להסיען ולנקש ו נ ו ג ס יאמו! אל יעקב אביהם על נל סונויס האלס ויאמר אליסס יששכר‬
‫נגס ננס עצס אס סוג נעינינס לעש‪1‬ת הדנו נ ו ס ‪ .‬קחו לנס ‪6‬ת הנסנס אשי ליוסף וקונו‬
‫־‬
‫איחה‬
‫ספי‬
‫‪,‬‬
‫יישב‬
‫הי׳טר‬
‫‪77‬‬
‫‪1‬‬
‫איחה ושמעי שעיל עזים׳ ושנלחם אותה בלמי‪ .‬ישלממס אימה לאבינו יהיה כלאומי‬
‫ואמל חיה לעה אכלחהו על ק קרעה את החנהו והנה למי בכתנתו יהיה כעשיתכ׳‬
‫הלנר הזה ונקינו אנחנו מתלונת אנינו‪ .‬ותישל בעיניהם עצת יששכל וישמעו אליי‬
‫ויעשו כזכר יששכר אשר יען אותם וימהלו ויקחו את כתנת יוסף ויקרעוה וישחסו‬
‫שעיר עזים ויסבלו אח הכחנח בלס השעיר וירמסוה כעפר ‪ .‬וישלחו את הכתנ׳‬
‫ביל נשתלי אל יעקב אביהם ייציוהנ לאמר כלנרי׳ האלה אנחנו אספנו אח המקנה‬
‫ונבא על לרך שכס והלאה ינמצא את הכתונת מאת נמלנר על הררך מטלה‬
‫ברם ובעפר ועתה הנר נא הכתונת בנך היא אס לא וילך נפתלי ויבא אל אביו‬
‫ויחן לו אח הכתונח וילבר אליו אח כל לברי אחיו אשר צוו אוחו ‪ .‬וירא יעקב‬
‫את כמונח יוסף ויכירה וישול על פניו ארצה וילוס כאין ויקס אחרי כן ויצעק‬
‫בקול גלול ובנכי ויאמר כתנת יוסף בני הוא וימהר יעקב וישלח אל כניו עבל‬
‫מעבליו וילך אליהם וימצאפ באים בלרך עס הצאן ויבאו בר יעקב אל אביהם‬
‫במרב והנה קרועים גנליהס ו אלמה על ראשם וימצאו את אביהם צועק ובוכ׳‬
‫בקול גדול‪ .‬ויאמ‪ -‬יעקב אל בניו הלא חנילו לי מה הרעה הנאה עלי פתאום‬
‫ביום הזה‪ .‬ויענו את יעקב אביהם לאמר אנחנו באים היום כאשר נאספו הצאן‬
‫לבא ער עיר שכס במרבר על הלרך ונמצא את הכתנח הזאת מלאה דם בארן‬
‫ונטר איחה ונשלח אותה אליך התוכל להכירה וישסע יעקב את לברי בניו ויצעק‬
‫בקול נלול ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו ערוף עורף יוסף כי אנכי‬
‫שלחתיהו אליכם היום לראות את שלומכ׳ ואת שלוס הצאן להשיבני לבר מאתכם‬
‫וילך כאשר צויתיהו ותקראן אותו כאלה היום הזה ואני אמרתי כי אתכם הוא‬
‫בני ויענו ויאמרו בני יעקב לא בא אלינו ולא ראינו אומו מאת צאתנו מאתך על‬
‫פ ה ‪ .‬ויהי כשמוע יעקב אה דבריה׳ ויצעק עול צעקה נלולה ויקס ויקרע שמלומיו‬
‫וישם שק במתניו רככה ככי נחל ויספול ויפא את קולו נבכי ויקרא ויאמר‬
‫כלבריס האלה יישף בני בני יוסף בלוח שלמחיך טוס אל שלום אחיך והנס‬
‫נסרפת ‪ .‬מירי היתה זאת לבני ‪ .‬צר לי עליך בני צר לי עליך מה מחקת לי‬
‫במיים ועתה מה מרה עלי מותך מאל ‪ .‬מי יתן מותי ת־׳תיך היום בני יוסף כי‬
‫צר לי עליך מאל ב נ י ‪ .‬בני בני יוסף בר אנה אחה ואישה נפשך עורה עורה‬
‫ממקומך ובא וראה את צרתי עליך בני יוסף ‪ .‬בא נא ו ס ט ר למעות עיר‬
‫הנוזלית על פני והעליתם לפני ה׳ וישוב אפו ממני איך יוסף בר נפלת ביל אשר‬
‫לא נפל אלם למיוס טות עילם על היום הזה‪ .‬כי מכת אויב הומת מוסר אכזרי‬
‫אך ילעתי כי על רב עונוחי היה לך הלנר הזה בר עורה נא וראה מה מרה‬
‫עלי צרתך גני ואף לא גרלחיך ולא פפחתיך ונם רוח ונפש לא נתתי בך כי אס‬
‫אלהיס אשר יצר אותך והוא בנה את עצמותיך ויתן עליהם גשר מלמעלה ויסח‬
‫באפך נשמח חיים ויתן אוחך אלי ואולם האלקןם אשר נחנך אלי מ א אשר לקח‬
‫אומן־ ממני והקראן אותך כאלה היום הזה וכל מעשה האלהיס סוב ‪ .‬ויו‪:‬ף יעקב‬
‫ללכר על יו=ף כלבריס האלה יינך ככי נלול ויפול לאק וילוס ויראו כל ננ׳‬
‫יעקב את צרת אביהם וינחמו »ל אשר עשו ויבכו נש הס בכי גלול ויקס יהולה‬
‫ויקח ראש אניו סמל ה א ק וישם נין ברכיו ‪ .‬ויסר את למעות אביו סלמייו‬
‫וינך יהולה ככי נלול מאל וראש אטו על כרכיו ולמס כאנן‪ .‬ודאונני יעקנ‬
‫אח צרת אכיהס דשאו את קולס ויוסיפי עול לגכוח ויעקג מולנו נפל בארן כאבן‬
‫מ מ ם ‪ .‬ויקומו כל כניו וכל עבליו וכל בנותיו ויסוגטהו לנחמו וימאן להתנחם‪.‬‬
‫ויקומו כל בית יעקב ויספלו מספל גלול על יוסף ועל צרח אכיהס‪ .‬ויגיע הלנר‬
‫ליצחק בן אנרהס אני יעקב וינך בכי גלול סל יוסף הוא וכל ביתו ויצט מהמקום‬
‫אשר נר שם נמנמן ואנשיו עמי וינמס אמ יעקב בנו ףמאן?לגחנמס ויהי אמרי‬
‫‪P‬‬
‫‪78‬‬
‫ספי‬
‫וישב‬
‫היער‬
‫כן ייקס יעקב מהארן ודמעותיו גוזלות־ על מיו ויאמר אל מיו קומו וקחו‬
‫חרמתיכס וגס קשחותיכם וצאו השלה ובקשו‪ ,‬אולי ממצאי גייית מי והבאתי"אוחה‬
‫אלי וקברתיה‪ .‬ואתם בקשו נא בעל החיות ונצורי אות׳ ואשר תמצא לקראתכם‬
‫בראשונה ותפשתם אותה והבאת׳ איתה אלי אולי יראה ה׳ בענ״ היום הזה והכין‬
‫לכס אח אשר טרף ית בני והבאת׳ אלי ואנקו׳ נקמח בני‪ .‬ויעשו •בניו כאשר צוה‬
‫אביה׳ וישכימו רקחו איש חרבו וקשתו ויצאו השלה לצול החיות ‪ .‬ויעקכ עורנו‪,‬‬
‫צועק‪ .‬ובוכה הולך ונא בבית ומכה כף אל כף ויאמר יוסף בני יוסף בני ובני‬
‫יעקב הלכו המלברה אל החיות לתפש׳ והנה לקראתם זאב א׳ ויתפשוהו ויביאוהו‬
‫אל אביה׳‪ .‬ויאמרו אליו זאת מצאנו בראשונה ונבוא אותו אליך כאשר צייתנו‬
‫ואת גווית כנך לא מצאנו‪ .‬ויקח יעקב את החיה מיל בניו ייצעק עול בקול נרול‬
‫וככי ובילו החיה ויאמר במר לב אל החיה מלוע אכלת את יוסף בני ואיך לא‬
‫יראת סאלהי האר! והצערתני על יוסף בני ותאכל אח בני חנם על לא חמס‬
‫ותאשימני עליו ולכן האלהיס יבקש את נרלף ויפתח ה׳ את כ׳ החיה נענו׳ נחם‬
‫את יעקב בדבריה ותען את יעקב ותלבר אליו כדברים האלה‪ .‬חי האלהי' אשר‬
‫כראני בארן חי נפשך אלוני לא ראיתי את מ ך ולא סרפתיהו‪ .‬אך מאק רחוקה‬
‫באתי לבקש אח בני גס אני מ כאשר• קרה לך עם כנך קרה לי עם בני נם‬
‫אני‪ .‬כי זה י׳ ימים אשר באתי בארן הזאת לבקש את בני אשר הלך מאתי היום‬
‫ולא ידעתי אנה היא אס מת ואס חי ואבא היום בשדה לבקש את בני וימצאו‬
‫אותי בניך ויתפשוני ויוסיפו לי יגון על יגוני ויניאו אותי אליך היום ואדבר אל־ך‬
‫את כל לברי‪ .‬ואת־ בן אלם הנני בידך ועשית לי כעוב בעיניך היום‪ .‬אך חי‬
‫האלהיס אשר בראני לא ראיתי את בנך ולא ערפתיהו ולא בא אל סי בשר אלם‬
‫כל ימי מיי‪ .‬ויהי כשמוע יעקב את לברי המןה^ץתמה מאל וישלח׳ מילו את החיה‬
‫ותלך ללרכה‪ .‬ויעקב עולנו ציעק ובוכה על'!‪£‬סף יום יום ויתאבל יעקב על יוסף‬
‫ימים רבים ‪ .‬ובני ישמעאל אשר קנו את יוסף מאת המליני' מאת אחיי הלכי‬
‫מצרימה עם יוסף ויבואו על גמל מצרים‪ .‬ויהי כאשר הקריבו לבא מצרימה ויפגעו‬
‫ארבעה אנשים מבגי סלן בן אברהם יצאו מארן מצרים לררנ'‪ .‬ויאמרו אליהם‬
‫‪.‬הייפמעאלים התחפצו בעבל‪.‬הזה לקנות אותו ממנו ייאמרו תנוהו לני‪-‬ייסני את\וסף‬
‫‪.‬אליהם ויראו‪ .‬אותו והנה נער יפה מרחה‪.‬מאז ויקנו מהם בתשעה שקליס‪ .‬ויבואו‬
‫הישמעאלים מצרימה לררכס וגס המרנים שיו מצרימה ביום ההוא‪ .‬ויאמרו המלני׳‬
‫איש ‪6‬ל רעהו הנה שמענו כי פועיסר סריס פרעה שר הסנחי׳ מנקש ענד ‪ -‬סוב‬
‫אשר יעמוד לפניו לשרתי ולהפקיר‪-‬אותו על ביהו ועל כל אשר לו‪,.‬עחה לכו‬
‫‪.‬ינפכרני אליי כאשר ימפון אם יוכל לתת לני את אשר מפצנז ט וילכו המלנ׳׳‬
‫ההם ייבאי בית פיפיפר ויאמרו אליו שמענו אשר אתה מבקש עבד עוב לשרתך ‪.‬‬
‫הנה אתט עבד אשר כרצונך יאם תוכל לסת לנו ‪ -‬אס אשר חפצנו ונמכרני לך‬
‫ויאמר טפיפר הביאוהו לפני ואראנו והיה אס ״סב בעיני ונתתי לכס את אשר‬
‫חחפצו ט ‪ .‬וילכו הפלני׳ ויביאו את יוסף ויעמידוהו לפני פועיסר• ויראמ ויישר‬
‫בעיניו מאל‪ .‬ויאמר אליהם פוסישר הגילו נא לי אח אשר מחפצו בנער הזה ‪.‬‬
‫ייאמרו כ׳ כסף חפצנו בו‪ ,‬ויאמר פוסיפר אני אתן לכם אס‪.‬חניאו אלי את אשר‬
‫מכרי אליכ׳ יתגילו לי את לברו אולי גניב היא ‪ .‬כ׳ הנער הזס לא‪-‬עכל ילא בן‬
‫עבד מ א כי לס סיב ויפה אני רואה בו‪ .‬יילכי המדרס ויביאי לי הישמעאלים‬
‫אשל מכרוהו אליה׳ ויגידו אליו ויאמרו עבל הוא ואנחנו מכרטהו אותו אליהם ‪.‬‬
‫‪'.‬וישמע פופיסר אה לנרי הישמעאלים לשת הכשף אל המלניס ויקחי המלניס את‬
‫'הכסף וילכו ללרבם נגס הישמעאלים שבו אלי;מקומם ויקחפיסיפר אש יוסף‬
‫ויביאהו‪.‬אל בישו וישרת אישו‪ .‬יימצא יוסף חן בעיני פיפיפר ויאמן בו ויסקילהו על‬
‫ניתז‬
‫ספי‬
‫וישב‬
‫הישר‬
‫'‪79‬‬
‫טחו וכל אשר לו גחן ט ל ו ‪ ,‬ויהי ה׳ את יוסף ויהי איש מצליח וינק־ ה׳ את‬
‫בית פופיסר בגלל יוסף ויעזוב פיטיפל את כל אשר לו ביל יוסף ויהי יוסף הוא‬
‫המוציא והוא המביא ועל פיו היה כל לבר בבית סושיתר‪1 .‬יו‪:‬ף ב! שמונה עשרה‬
‫שנה בחור יפה עינים ופוב מראה וכמוהו לא היה בכל ארן מצרים‪ .‬בעת ההיא‬
‫בהיותו בבית אלוניו יוצא ובא בבית וישרת את אלוניו‪ ,‬ותשא זליכה אשת אלוניו‬
‫את עיניה אל יוסף‪,‬ותראהו‪,‬והנה נער יפה ויפה מראה מאל ותחמול יופיו בלבה ‪.‬‬
‫וחדבק נפשה‪,‬ביוסף' מאל ותסיתהו יום יום ותפתה זליכה את יוסף בכל יום ויום‬
‫ולא נשא יוסף את עיניו לראות באשת אלוניו ‪:‬‬
‫‪: ,‬‬
‫ו ת א מ ר ‪'.‬אליו זליפה מה סוב מראך מאד ותוארך הלא ראיתי בכל עיליס ולא‬
‫י‪,‬ראיתי עבד יפה מואר כמותך ויאמר אלי׳ יוסף אשר בראני בבשן אמי‬
‫הוא אשר בי א את כל האדם ותאמר אליו מה נאוו עיניך כי הרהנת בסם את‬
‫כל יושבי מצרים איש ואשה ויאמר אליה מה סונים בעודנו מי ואס ראיתה‬
‫נקבר הלא מנוד מהם‪ .‬ותאמר אליו מה יפו ומה נעמו כל דבריך קמ נא את‬
‫הכנור אשר בבית ונגן בילך ונשמע את דבריך ויאמר אליה מה יפה ומה נעמו‬
‫לברי בלבלי אח שבח אלהי ואת מסלתו'ותאמר אליו מה יפה מאל שער ראשך‬
‫הנה מסרק הזהב אשר בבית קח נא לך והסרק את שער ראשך‪ .‬ויאמר אליה‬
‫מל ממי מלבר אלי כדברים האלה עזוב לך את כל הדברים האצה מעלי וקום‬
‫ועשה לך את כל לברי בימך ומאמר אליו אין לבר בנימי ואין מאמר כי אס‬
‫לברך !מאמריך ובכל זאת לא השיא׳ את יוסף אליה ולא נשא את עיניו בה וימן‬
‫את עיניו בארץ למעה‪ .‬ותאהנ זליבס את יוסף בלבה לשכב עמה והיה בעת אשר‬
‫ישב בבית לעשות מלאכתו ותבא זליכה ותשב י לפניו‪ .‬ותסיתהו ברבריה יום יום‬
‫לשכב עמה או להביע אליה ולא אבה יוסף לשמוע אליה ‪ .‬ותאמר אליו אם לא‬
‫מעשה את לברי איסרך במשפט מות ואתנה עליך עיל ברזל‪ .‬ויאמר אליה יוסף‬
‫הלא האלהיס אפר ברא את האלם הוא מתיר א‪:‬ו?יס והוא אשר יציל אותי‬
‫ממאסריך זממשפפיך ויט כאשר לא יכלה עליו לפתותו ונפשו לבקה ט י והפול‬
‫בחולי כבל מתאוסו ויבאו כל נשי מצרים לבקרה ויאמרו אליה מלוע את ככה ללה‬
‫ורזה ואת‪.‬לא חשרה לבר הלא אשת שר נכבל וגלול מאל בעיני המלך את החסרת‬
‫דבר מכל אפר תאוה נפשך‪ .‬ותען זליכה אותם לאמר היום יודע לכם עלמה היה‬
‫לי הדנר הזה אשר ראיתם אותי ט ‪ .‬ותצו את נערותיה וישימו לחם לכל הנשים‬
‫ויעשו כן ותעש להס משתה ויאכלו כל הנשים ננימ זליכה ותתן להם סכינים‬
‫לקלף האתרוגים לאכלס‪ .‬ותצו וילבישו את יוסף נגדים •קרות להראות לפניהם‬
‫וינא יוסף לפניהם ויניסו כל הנפ׳׳ ביוסף ויראו את יוסף ולא הסט את עיניהם‬
‫ממנו ויחתכו כלם את ידיהם כשכיצין אשר נידי־ן וימלאו כל האמרוגים אפל‬
‫ניליהס בלמס‪ <.‬ולא לאו את אשל עשו אך הביטו לראות טופי יוסף ולא הפכו‬
‫ממנו את עפעפיק ותרא‪ .‬זלינה את אשל עשו ומאמל אליהן מה המעשה אשל‬
‫עשיתן הלא אתרוגים נתתי לפניכם לאכול ו תחתכו אתם כלכם את יליכס‪ .‬ויראו‬
‫‪,‬כל הנשי׳ את יריהן והנה מלאים דם וירד למן על כל בגדיהן ויאמרו אליה כי זה‬
‫'העבד אשר לך בביתך הרהיכנו ולא יכולנו להשיר עפעפינו ממנו מיופיו ותאמר‬
‫אליהם הלא ברגע אשר ראיתם אותו קרה לכס הדבר הזה ולא יכולתם להתאפק‬
‫עליו אף ט אנכי אשר הוא בביתי המיד ואראה אומו יום יום הולך ונא בביתי‬
‫‪.‬ואיך לא‪ ,‬אלל ולא אמות מזה‪ .‬ויאסרו אליה אמת הדברים כי מי יוכל לראות את‬
‫התואר 'סוס מיסו ויתאפק מפנו והלא'עבדך הוא ומשרת את ביתך ולמה לא‬
‫'‪.‬־תדבר אליו את אפר עם לבבך ותעזוב את נפשך למות בדנר הזה ושאמר אליהן‬
‫י מתחזקת אנכי" בכל יום להטתי ולא אבה אל דבלי ואנפימהו בכל טוב ולא מצאתי‬
‫בו‬
‫־•*‬
‫‪80‬‬
‫ספר‬
‫וישב‬
‫היעד‬
‫‪DV‬וימו‬
‫ג ו ל נ ר על כן דלוחי כאשר ראיתם א ו ח י ‪ .‬וזליכה חלתה מאל מחאות ‪>1‬‬
‫עציה חוליה מ א ה כ ח ו ‪ .‬וכל אנשי בית זליכה ואישה לא ירעו א ת ה ז כ ר הזה כי‬
‫תלחה זליכה מאהכח י ו ס ף ‪ .‬וישאלוה אנשי כיתה לאמר מ ז ו ע אח זלה וחולה ואת‬
‫לא חסרת ל ג ר זתאמר אליהם לא ידעתי א ת ה ד ג ר הזה אשר בא יום יום אלי‪.‬‬
‫וכל הנשים וכל מאהבותיה באות יום ״וס לראוחה וידברו ע מ ה וחאמר אליהן אין‬
‫זה כי א ם מאהבת י ו ס ף ‪ .‬ותאמרנה אליה סתי אוהו והחזיקי בו ב ס ת ר אוצי ישמע‬
‫אליך ויסיר מעליך ר ק א ת המות הזה וחוסף זליכה לחלות מאהבת יוסף וחלך‬
‫הלוך וללה ע ל כי לא היה בה כמ לעמול ויהי סיום ויוסף ששה מלאכת אלורו‬
‫גביח וחבא זליכה בסחר וחפול עליו פחאוס ף ק ס יוסף עליה ויתחזק ממנה‬
‫וישיבה ל א ק ותבכה עליו זליכה מהתאוס‪.‬אשר בלבבה אליו יתחנן לפניו נ ב ט ה‬
‫ולמעותיה יורדות על פ נ י ה ‪ .‬והלבר אליו בקול תחנה ובמר נפש לאמר הראית או‬
‫השמעת או הירעת אשה יפה כמוני או סובה ממני אשר ת ל ב ר אליך יום ייוס‬
‫ו א ל ל מאהבתך ואעש לך א ת כל הכבול הזה ולא שמעת בקולי ו א ס על אשר‬
‫יראת מאלוניך פן ייסר אותך חי המלך א ס יקרך עון ב י ב ר ה ז ה מאלוניך ו ע ת ה‬
‫שמע נא אלי ועשה נא למען הכבול אשר כבלתיך ותסיר מעלי א ת המות ש ה‬
‫ולמה אמות בעבורך וחכל לרבר ויען יוסף אוחה לאמר חלל לך מעלי ועזוב אח‬
‫ה ל נ י הזה לאלוני ‪ .‬הן אלוני צא ילע אתי מה בבית וכל א פ ר יש לו נתן כילי‬
‫ואיך אעשה א ת הלבריס האלה בבית אלוני כי ג ם הוא כבדני מאל בביתו וגס‬
‫הסקיל אוחי על ט ח ו וינשאני אין איש גלול בבית ה ז ה ממני ו ל א ‪ .‬חשך אלוני‬
‫ממני מאומה כי אס אוחך באשר א ת אשתו ואיך תלברי לי כ ר נ ר י ס האלה ‪.‬‬
‫ואיך אעשה ה ר ע ה הגלולה הזאת וממאתי לאלהים וצאישך ועסה מדל'לך סול‬
‫מעלי ואל חלבר אלי עול כלבריס האלה כי אינני שומע אל ל כ ר י ך ‪ .‬וזליכה לא‬
‫שמעה אל יוסף נרברג אליה א ת ס ל נ ר י ס האלה אך הסיתה אותי יום יום לשמוע‬
‫אליה ‪ .‬ויהי אחרי כן ותמלא נמל מצרים על כל גדותיו ויצאו כל יושבי מ צ ר י ם ‪.‬‬
‫י וגם המלך והשרים יצאו לראות בחופים ובמחולות ט שמחה גדולה ה י א למצרים‬
‫ו י ו ם ס ו ב בעת אשר יתמלא ים שיחור והלכו שם לשמימ כל היום ‪ .‬ויהי בצאת‬
‫המצריים אל היאור לשמוח כמשפס׳ ויצאו כל אנשי בית פופיפר א ת ם אך זליכה לא‬
‫יצאה לה כי אמרה מולה אנכי ותשב בבית לבדה בעבור המצא לה ‪ >pv‬ביום‬
‫ההוא ויהי בצאתם והשאר זליכה בבית לבדה ואין אחר גביש אתה ו ת ק ס ותעל‬
‫אל הבית אל היכלה והלבש בגדים כ ב ג ד מלכות והשם על ר‪6‬שה אבנים יקרות‬
‫מ א ב ר שוהם משובצים זהב ו כ ס ף ‪ .‬ותיסה אש פניה ואת בשרה ככל תמרוקי‬
‫־ הנשים ‪ .‬ושקער את ההיכל ואת הבית בקלה ולבונה ותפזר בכל ההיכל מור‬
‫ואהלוה ומשב אחרי כן בסממ היכלה על לרך הביש במקום אשר יעבור שם יוסף‬
‫לעשוש מלאכשו והנה יוסף בא מהשדה ויבא הבישה לעשוש מלאכה א ד נ י ו ‪ .‬ויבא‬
‫ע ד ה מ ק ו ם אשר יעביר וירא אח כל מעשה זליכה וישב א ח ו ר נ י ת ‪ .‬ושרא זליכה‬
‫א ת יוסף שב אחורנית מפניה ותקרא לו לאמר מ ס לך יוסף נ א אל מלאכחך‬
‫והנני פניתי ה מ ך ע ד ע נ ר ך אל מ י ש נ י ך ‪ .‬וישב יוסף ויבא הבית ויעבר‬
‫משם אל מ ק נ ם מושבו וישב לפשות מלאכת אדוניו כמשפס ‪ .‬והנה זלינה‬
‫באה אליו ושעמול לפניו גגנדי מלכות וריח שלמותיס יוצאין למרחוק ‪ .‬וממהר‬
‫ותחזק ביוסף ובבגליו ומאסר אליו מי המלך א ס אינך עושה ל ג ד כי היום ת ו מ ת ‪.‬‬
‫ותמהר ותשלח את ילה האמרת ומשליף אמ המרב מתמת בגליה ותסן על צואר‬
‫יוסף ותאמר ק ו ם ועשה את לברי ו א ס אץ אתה מ ת ה י ו ם ‪ .‬ויירא יוסף מלפניה‬
‫בעשותה אח הרבר ה ז ז ויקס לברוח מלפגיה והיא תופשה א ת ב ג ד ו סמול פניו‬
‫ויהי נ נ ר מ ו בנהלה ושקרע ה נ ג ד אשר המזיקה בו זציכס ויעזוב יוסף ה ע ל ט ל‬
‫זליכה‬
‫ספר‬
‫משב‬
‫הישר‬
‫‪81‬‬
‫זצינה ועם ויצא החוצה כי ירא‪ .‬וחרא זליכה כי נקרעו מלי יוסף ויעזנס בילה‬
‫וינס וחשחל לנפשה פן ישמע עליה הרנר ‪ .‬וחקס ותעש כערמה וחסר את‬
‫הנגרים אשר לבשה אותם ותלבש את בגליה‪ .‬ומקת את נגלי מסף ותנח אצלה‬
‫וחלך וחשב במקום מושנ חליס אשר ישנה שס סרס צאת אנשי ניחה אל היאור‬
‫וחקרא אח נער אחד קסן אשר היה בבית יחצוהו לקרוא את אנשי הבית אליה‪.‬‬
‫ויהי נראותה אוחס וחאמר אליהם בקול נדול ובצעקה ראו אשר הניא אלי אלוניכ׳‬
‫איש מנרי אל הנית כי נא היום לשננ ממי‪ .‬ויהי נצאתבם ויבא הניתה וירא‬
‫כי אין א׳ נניח וינא אלי ויחזק ני לשכנ ע מ י ‪ .‬ואחזיק נננליו ואקרעס‬
‫ואקרא עציו נקול נלול‪ .‬ויהי נהרימי קולי ויירא לנפשו ויעזונ ננלו לפני וינס‬
‫ויצא החוצה‪ .‬ולא לנרו אנשי ביחה מאומה אך חרה אפס מאל ביוסף וילנו אל‬
‫אלוניו וילנמ לו את לנרי אשתו ויבא סיסיסר אל ביתו בחרון אף וחצעק עלו‬
‫אשתו לאער מה הלבר אשר עשית ל׳ להביא אל ביתי ענל עברי כ׳ בא אלי‬
‫היום לצחק בי כזאת וכזאת עשה היום לי וישמע פוסיפר את לברי אשתו ויצו‬
‫לסכות אח יוסף במכות נמרצות ויעשו לו ק ‪ .‬והיה בהכותם אותו ויצעק יוסף‬
‫בקול נלול ‪ .‬וישא את מיניו אל השמים ויאמר ה׳ אלהיס אמה ירעת ט נקי אני‬
‫מנל הרנריס האלה ולמה אמות היום על שקל טל הערלים הרשעים האלה אשר‬
‫ילעת אותם‪ .‬ויהי מלי הכית אנשי סוסיסר את יוסף ויצעק ויננה עול ‪ .‬ויהי‬
‫שם ילד אמר נן עשמי עשר מלפ ‪ .‬ויסתמ ה׳ אמ סי הילל וילנר לפני אנשי‬
‫סוסישר המכים את יוסף נדנריס האלה לאמר ‪ .‬מה לכס לאיש הזה ועל מה‬
‫תעשו לו הרעה הזאת שקר אמי דונרמ וכזכ מאמר נזה וכזה היה הדכר ‪.‬‬
‫ויגל אליהם הילד את כל הרברים האלה על נכון ואת כל לנרי זליכה אל יוסף‬
‫יוס יום הגיל אליהם ‪ .‬וישמעו כל האנשים את לברי הילל ויתמהו מאל לכל‬
‫דברי טלל ויכל הילל ללבר וירוס‪ .‬ופוטיפר'נכלם מאל מדברי בנו ויצו אס‬
‫האנשים לבלתי הכוח את יוסף עול וימללו האנשים מהכות את יוסף ויקח פזעיסל‬
‫את יוסף ויאמר להביאו גמשפמ לפני הכהניס השופסי׳ אשל למלך לשפמו על‬
‫הלבל‪ -‬הזה ‪ .‬ויבאו פופיסר ויוסף לפני הכהניס שופסי המלך ויאמר אליה׳ שפסו‬
‫נא משפפ מהעבד הזה כי כזה וכזה משה ‪ .‬ויאמרו הנהגים אל יוסף למה תעשה‬
‫את הלבר הזה לאדורך ויען אותם יוסף לאמי לא אדוני כזה וכזה היה הדבר‬
‫ויאמר שופישר אל יוסף הלא כל אשר לי שמתי בילך ולא משכתי ממך לנר כי‬
‫אם אשתי ואיך תעשה לי הרעה הזאת ויען יוסף לאמר לא אלוני מי ה׳ וחי‬
‫נפשך אלוני אם אמת הרבר אשר שמעת מאשתך כזה וכזה היה הלבר היום ‪.‬‬
‫זה לי שנה תמימה היומי בניחך הראית ני עולה אי לבר אשר יחייב את ראשי‬
‫'אליך‪ .‬ויאמרו הנהנים אל פוסיפר שלמ גא וינא בנל יוסף הקרוע לפנינו ונראה‬
‫בו אח הקרע ‪ .‬והיה אס מלשני הננל היה הקרע ממול פניו היא המז קתהו לבא‬
‫אליה יכערמה עשתה את כל אשר מלבר אשמך ייביאו אה בנל יוסף לפני הנהנים‬
‫השוססיס ייראו והנה הקרע ממול יוסף וילעי כל הכהניס הפיפסיס אשר היא‬
‫הציקמהו ויאמרו אין לעבר הזה משפע מות כ׳ לא עשה מאומה אך משפסו אשר‬
‫יומן בבית הסוהר בעבור השמועה אשר יצאה על אשתך מאמו‪ .‬וישמע פועיסר‬
‫את רבריהס ויקח את יוסף ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אשירי המלך‬
‫אפורים שם ויהי יוסף בבית הסוהר שתים עשרה שנה ‪:‬‬
‫ו ב כ ל זאת לא שבה אשת אליניי מעליי ילא חללה מלבר אל יוסף יום יום לשמוע‬
‫אליה‪ .‬ויהי מקן ג׳ חלשים יתיסף זליפה ותלך אל יוסף אל בית הסוהר‬
‫יוס יום וחסיתהו לשמוע אליה ותאמר •זליבה אל יי סף על מתי תעמול בבית הזה‬
‫• אך שסע נא בקולי ואוציאך מן הבית הזה‪ .‬ויען מסף אותה לאמר פוב שנת*‬
‫ננית‬
‫‪82‬‬
‫ספי‬
‫וישב‬
‫"היימר‬
‫נניח הזה מלשמוע אל לכליך לפשוע נאלהיס והאמי אליו אס לא העשה אח‬
‫לברי אנקר את עיניך ואוסי׳ נחשסיס בלגלך ואמסרך ביל אשר לא ילעח חמול‬
‫שלשום וימן יוסף אומה ויאמר הנה אלהי כל האיץ יוכל להצילני מכל אשר חעשה‬
‫לי כי הוא יפוקח עוריס ומתיר אסורים ושומר אח כל הגרים אשר הס בארן‬
‫לא ילעו ‪:‬‬
‫ויהי כאשר לא יכלה זליכה לפמומ אמ יום׳ לשמוע אליה ותחלל ללכה אליו‬
‫להסימו ויום׳ עולנו אסור בביס הסוהר ויעקב אבי יוסי וכל אמיו אשר בארן‬
‫עולם מתאבלים וכוכים על יוסף בימים ההם כי מאן יעקב להמנמס על יוסף בנו‪.‬‬
‫ויהי יעקנ צועק ונוכה ומתאבל על יוסף כל הימים ויהי בעת ההיא נשנה ההיא‬
‫היא שנת ררח יוסף מצרימה כאשר מכרו אוחו אחיו וילך ראובן בן יעקנ תמנתה‬
‫ויקת את אליורם בת מוי הכנעני לו לאשה ויבא אליה ומהר ותלד אליור׳ אשת‬
‫ראובן לו את חנוך ואת סלוא ואמ מצרין ואת כרמי בניס ארבעה ‪ .‬ושמעון אחיו‬
‫לקח את לינה אחותי לאשה והלל לו נמואל וימין ואהל ויכין וצוהר בנים ממשה ‪.‬‬
‫יאחרי כן בא אל בונה הכנענית היא כינה אשי שכה שמעון מעיר שכס ותהי בינה‬
‫לפני לינה ותשרח אוהו ויבא אליה שמעון והלל לו את שאיל‪ .‬ייהילה הלך כעת‬
‫ההיא אל עלול' וימי על איש עלולמי ושמו מירה‪ .‬יירא שם יהולה בת איש כנעני‬
‫ושמה עלימ במ שוע ויקמ' ויבא אליה‪ .‬ומלל עלית ליהודה ער ואונן ושלה נניס‬
‫ג׳ וילכו לוי ויששכר ארן הקלס ייקחו להם משם אמ בנומ יויבב בן יקען בן עבר‬
‫לנשים וציובב בן יקסן שתי כנות שם הגלולה עלינה ושם הקמנה א ד ל ה ‪ .‬ויקח‬
‫לוי אח עלינה ויששכר לקח את ארילה ויבואו ארצה ‪3‬נען בית אביהם ותנל‬
‫עלינה ללוי גרשון קהת !מדרי בנים שלשה ‪ .‬יארילה ילדה לי ליששכר תוצע ופוה‬
‫רוב ושמרון בניס ל׳ ולן הלך ארן מואב ויקמ את אסללמ במ ממילן המואבית‬
‫לאשה ויביאה ארצה כנען‪ .‬ותהי אפצלס עקרה אין לה ולר ‪ .‬ויזכור אלהיס את‬
‫אפצלח אשח לן אחרי כן נמהר וחלל בן וחקרא אח שמו חושים‪ ,‬וילכו גר ונפתלי‬
‫ממה ויקמומשס א ת מ י ת אמורס בן עין כן נחור לנשים‪ .‬ואלה שמוס בנוה אמולס‬
‫שם הגלולה מרימת ושם הקמנה עוצית ‪ .‬ויקח נשתל׳ אש מרימח וגל לקח את‬
‫עוצית ויביאום ארצה כנען בית אביתם ותצל מרימת לנפתלי יחצאל וגור ויצר ושלם‬
‫בגיס ארבעה ועוצית ילדה לגד צסיון וחגי שוני ואצטן ערי וארולי ואראלי בניס‬
‫שבעה וילך אשר זיקת את עדוןבת אפלל בן הדר בן ישמעאל לאשה ויביאה׳ ארצה‬
‫כנען‪ .‬ותמת עלון אשת אשר בימים ההם אין לה ולד ויהי אחרי מות עדון וילך‬
‫אשר עבר הנהר ויקח את הלורה בת אנימאל בן עיר בן שם לו לאשה‪ .‬והנערה‬
‫עונת מראה ובעלת שכל ותהי למלכיאל בן עילם בן שם לאשה ותלר הלירה‬
‫למלכיאל נח ‪,‬־יקרא את שמה סרח‪ .‬וימת מלכיאל אחרי נן ותלך הלירה וחשב‬
‫בית אביה ‪ .‬ויהי אחרי מות אשח אשר וילך ייקח את הלירה לאשה ויביאה ארצה‬
‫כנען‪ .‬וינא גס סרח נתה עמה והיא נת שלש שנים ותגלל הנערה בנית יעקב‪.‬‬
‫והנערה עונת מראה וחלך בדרכי בני יעקנ הקלושים לא חסרה לנר ויתן לה ה׳‬
‫חכמה ישכל‪ .‬ותהר הלורה אשת אשר ותלד לי ימנה יישוה וישוי ונריע׳ בניס‬
‫ר ׳ ‪ .‬וזבולן הלך לו מרינה ויקח את ממשה בת מולל בן אלילע בן מלין לאשה‬
‫ייביאה ארצה כנען‪ .‬וחלל מרושה לזבולן סרל ואילון ויחצאל בניס ג י ‪ .‬יישלח‬
‫יעקב אל ארם בן צובא בן חרח וייקח אש מחליא בת ארס אל מימן בנו ותבוא‬
‫ארצה כנען ביס יעקב ובנימין נן עשר שנים בקחשו אש מחליא נח ארס לאשה‪.‬‬
‫ומהרי ממציא וסלל לבנימן בלע יבכר אשבל גרא וצעמן בניס ס ׳ ‪ .‬ואחרי כ; הלך‬
‫בנימן ייקח אש ערבמ בש שמרן בן אברהם על אשחו לאשה והוא בן ייח שנס‬
‫•וסלד‪-‬עלנש לננימן אחי וראש מופיס יחיפיס וארל נניס ממשה‪ .‬ויהי בימים ההם‬
‫וילך‬
‫ז‬
‫־‪.5‬‬
‫‪r‬‬
‫ס*‬
‫ר‬
‫וישב‬
‫הישר‬
‫‪83‬‬
‫יילך יהילה ט ח שם רקח את חמר נת עילם נן שס לער נטרי לאשה‪:‬‬
‫ויבא על אל תמר אשמו ומהי לי לאשה‪ .‬ויהי נטאי אליה יישמת את זרעי‬
‫מיצה יילע נעיר ה' אס מעשהו וימת אוחו ה ׳ ‪ ,‬ויהי אחלי מות ער‬
‫נכיר יהולה ויאמר יהולה אל אוגן נא אל אשת אחיך ויבם אומה והקם זרע‬
‫לאחיך ייקח אונן את תמר לאשה וינא אליה‪ .‬ייעש אונן גס הוא נמעשה‬
‫אתיו וירע נעיני ה׳ את ממשהו וימת גס אותו‪ .‬ויה׳ כאשר מת אינן ייאמר‬
‫יהולה אל תמר שט נית אביך על כי ׳גלל שלה בכי ויהודה לא חפן עול בתמר‬
‫למתה לשלה ט אמל ׳סלה פן ימות גס היא כאמיי‪ .‬יתקם תמר ותלך‪ ".‬יחשב‬
‫נ־ת אביה ותהי תמל בנית אניה ימים ‪ .‬ויהי לתקופת השנה יתמת עלית‬
‫אשת יהילה וינמס יהי לס אל אשתו‪ .‬ויהי אמל׳ מות עלית וילך יהולה ויעל עם‬
‫רעהו חירה תמנתה לגוז את צאנם‪ .‬יחשמע תמר ט עלה יהולה ממנתה לגוז‬
‫הצאן ושלה גלול ויהולה לא חפן בה ‪ .‬יתקס חמל ותסל את בגלי אלמנותה וחלנש‬
‫עליה צעיף ותתעלף ותלך ותשב בפתח עינים אשר יעל לרך תמנתה‪ .‬רעבור יהולה'‬
‫ויראה ויקחת ויבא אליה וסהר לי‪ .‬ויהי נעת לדתה י מ ה מאוסים בבסנה ויקרא‬
‫את שם הראשון כרן ושם השני זרח ‪ .‬בימים ההם ויוסף עולנו אשור בבית הסוהר‬
‫בארן מצרים‪ .‬בעת ההיא ושרי הרעה עומדים לפניי שר המשקים ישר האופים‬
‫אשר למלך מצרים רקח שר המשקים את היין וישם לפני המלך לשתות וגס שר‬
‫האופים שם את הלמס לפני המלך לאכול יישת המלך את היין ויאכל מן הלמם‬
‫היא יכל עבדיי ישריי אוכלי שלמן המלך ‪ .‬ויה• הס אוכלים ושותים ושר המשקי'‬
‫ושר האפים יושבים עמהס וימצאו שדי פרעה זכוביס לבים ניין אשל הניא שר‬
‫המשקים וגם אבני נתר נמצאו בלחם שר האופים‪ .‬וירא פרעה את המעשה אשר‬
‫עשו לו שריו ויצו ליסרס ולתתם בבימ הסיהר במשמר וישקול שר השבחים את‬
‫יוסף לשרת אס שרי פרעה ויהיו שס שרי פרעה במשמר שנה תמימה‪ ,‬ויהי מקן‬
‫השנה וימלמו שניהם מלומומ בלילה א׳ במשמר אשר היו שם ויהי בטקר וינא‬
‫אליהם לשרמ אומם כמשפע וירא איתס יהנה פניהם זועפים ורעיס‪ .‬וישאל אוהס‬
‫יוסף מלוע פניכם רעים וזועפים היום ‪1 .‬יאממ אליו חלום חלמנו ופותר אין‬
‫אוחו‪ .‬וי^מר אליהם יוכף ספרו נא צי אח חלומותיכם והאלהיס יענה את שלומכם‬
‫כאשר תחפצו‪ .‬ויספר שר המשקים את חלומי ליוסף ויאמר בחלומי ראיחי והנה‬
‫גפן גלולה לפני ובגפן ההיא ראימ׳ ג' שריגים ותמהר ותפרח ותעל נן ויכשילו‬
‫אשכליחיה ייהיי ענבים‪ .‬ואקח את הענבים יאשחמ בכוש ואתן עצ כף פרעה דשת‬
‫ויאמר יוסף אציו ג׳ השריגים אשר בגפן ג׳ ימים הס ‪ .‬בעול ג׳ ימים יציה המלך‬
‫זהוציאך והשיבך על כנך והשקית את המלך יין כאשל היית משקהו בראשונה אך‬
‫אמצא מן כעיניך אשל מזכלני אל המלך כאשל ״סב לך ועשית עמלי חסל‬
‫יהוצאתני מן הסיהר הזה כי גונב גנבתי מארן כנען ונמכלמי לעבד כמקים הזה‬
‫וגם אשר הוגל לכס על אשמ אלוני שקל כ׳ שמו אימי בבור הזה מנם ויען של‬
‫המשקים אח יוסף לאמל אם היסב ייסיב ל׳ המלך כבתחילה כאשל פמרח לי כל‬
‫אשר מחסין אעשה לך ואוציאך מן הבור הזה ‪ .‬וירא שר האיפיס כי פתל יוסף‬
‫‪ ,‬את חצוס שר המשקים על נכון ויגש נם הוא •ויספר את כל חלומו ליוסף‪ .‬ייאמר‬
‫אליי במלומי וארא והנה גי• סלי מורי על ראשי וארא והנה בסצ העליון מיכצ מאכל‬
‫פרעה מעשה *איפה יהנס העוף אוכל איחס מעל ראשי ייאמר אליי יוסף שלשח‬
‫הסליס אשר ראימ ג׳ ימיס הס‪ .‬בעול שצשח ימיס ישא פרעת את ראשך מעליך‬
‫ותלה איחך על ען יאכל העיף את בשע מעליך כאשר ראיח במלוסך‪ .‬בימים‬
‫ההם והמלכה הלה לללח‪ .‬ויהי ביום סהוא וחלל׳ בן למלך מצדם ויאמרו גולל‬
‫‪ p .‬נ ס ר למלך וישמחו כל מצליס וכל שלי פלעה וענדו מאל ‪ .‬ויהי ניוס־השצישי‬
‫לללמו‬
‫‪84‬‬
‫ספר‬
‫וישב‬
‫הישר‬
‫ללרהו ויעש פרעה משהה לנל שדו וענדו מיל ארן צוטן יאק מצדם ‪ .‬ויבאו כל‬
‫מצרים ונל ענדי פרעה לאכול ולשתות עם המלך נמשתה מ ו ולשמוח נשמחה המלך‪.‬‬
‫ונל שרי המלך וענדו שמחים נעת ההוא נל שמונת הימים במשתה וישמחו נכל‬
‫נלי שיר ובתופים ובמחולות נניח המלך שמונה ימים ושר המשקים אשר פתר לו‬
‫יוסף את חלומו שכח אח יוסף ולא זכר אוחו אל המלך כאשר לנר לו כי מאת ה׳‬
‫היתה הלבד בעבור ענות את יוסף כ׳ נסח נאלם וישכ יוסף אחרי כן נניח‬
‫הסוהר שנתיס ימים ער מלאת לו שתים עשרה שנה ‪:‬‬
‫ויצחק בן אנרתש עולנו חי נימים ההם בארן כנען זקן מאד בן ק״פ שנה ‪.‬‬
‫ועשו ננו אחי יעקב היה בארן אדום ויאחז בה הוא ובניו בתוך ננ׳ שעיר‬
‫יישמע עשי כי קרני ימי יצחק אניי למוח וינא הוא ונניו יניחו ארצה כנען אל‬
‫יצחק אביו • ויעקב ובניו יצאו מהמקום אשר נרו שם בחברון וינאו כלס אצל יצחק‬
‫אביהם וימצאו את עשו ואת בניו באהל‪ .‬וישבו יעקב ובניו לפני יצחק אביהס‬
‫ויעקב עורנו מתאבל על יוסף בנו ויאמר יצ־זק אל יעקב הגישה אל• את בניך‬
‫ואברכם ויגש יעקב את אחל עשר ילליו לפני יצחק אביו‪ .‬וישם יצחק את ׳ליו‬
‫על כל בני יעקב ויאחז בהם ויחבקם וינשקם אחל אחל‪ .‬ויכרכם •צחק כיוס‬
‫ההוא ויאמר אליהם אלהי אבותיכם יברך אחכם וירכה זרעכם ככוכבי השמים‬
‫לרוב‪ .‬וגס את נ;׳ עשו ברך יצחק לאמר ׳שימכם האלהיס למורא ולפחד על‬
‫כל רואיכם וכי אויביכם ויקרא יצחק אל יעקב ואל בניו ויבאו כלס וישבו לפני‬
‫יצחק ויאמר יצמ־ן אל יעקב ה׳ אלהי כל הארן לבר אלי לאמר לזרעך אתן את‬
‫הארן הזאת לרשת־ אס ישמרי בניך את חקוחי ואח לרכי והקמוחי להם את‬
‫השבועה אשי נשי‪-‬עסי לאברהם אביך‪ .‬ומחה בני למד את גניך יאת בני בניך‬
‫ליראה את ה׳ וללכת בדרך הסיבה אשר ייסב בסיני ה׳ אלה ך ט אס שמור‬
‫חשמרון אס דרכי ה׳ ואת חקותיו גס ה׳ ישמור לכם את בריתו את אברהם‬
‫והיסיב לכם ולזרענס כל הימים ‪ .‬ויכל יצחק לצוות את יעקב ואת נניו ייגיע‬
‫יימת ייאכף אל עמיו‪ .‬ייפלי יעקב ועשי על פני יצחק אביהם ויבכו ויצחק בן‬
‫מאת שנה יוסי שנה במוחי נ א ק כנען בחברין‪ .‬ייביאו אותו בניי אל סערח‬
‫המכפלה אשר קנה אברהם מאח בני חח לאחוזת קכר ‪ .‬וכל מלבי ארן כנען‬
‫הלכו עם"יעקב ועשו לקבור את יצחק ויעשו כל מלט כנען ליצחק כבוד גדול‬
‫במוחו‪ .‬וכני יעקב ובני עשו הולכים יחפי רגל סביב הליך וקוק עד געתם אל‬
‫קרית הארבע‪ .‬ויקברו יעקב ועשו את יצחק אביהם במערת המכפלה אשר בקריח‬
‫הארבע בחברון ויקברוהו בכבוד גדול מאד כקטר את המלכים‪ .‬ויספדו לו יעהב‬
‫ובניו ועשי וברו וכל מלכי כנען מספל גדול וכבד מאד ויקברוהו ףחאבלו עליו‬
‫ימיס רבים ויהי אחרי מות יצחק ויעזוב את מקנהו ואמ קנינו ואת כל אשר לו‬
‫לבניו‪ .‬ויאמר עשו אל יעקב הנה נא את אשר הניח אבינו ונחלקה לשנים ואני‬
‫אבחר ייאזר יעקב כן נעשה‪ .‬רקח יעקב אח כל אשר הניח להם יצחק בארן‬
‫מען את הבהמה ואת כל הרכוש ויחן אוחו' יעקב לשנים לפני עשו ובניו ויאמר אל‬
‫עשו הנה כל אלה לפניך אתה בחר לך מהם אח החצי אשר חקח לך ויאמר יעקב‬
‫אל עשי שמע נא אתה אשר אדבר אליך לאמר ה׳ אלט השמים והא‪ p‬לבר אל‬
‫אבותינו אברהם ויצחק לאמר לזרעך אתן אח סארן הזאת לרשתה על עולס ‪.‬‬
‫ממה מהיכל אשר עזב אבינו לפניך והנה כל הארן לפניך במר לך מהם את‬
‫אשר חחפון‪ .‬אס את כל הארץ תחפוץ קמנו לך ולבניך על עולם ואני אקח את‬
‫העושר הזה‪ .‬ואס אה העושר תחסיז קחנו לך ואני אקח את הארן הזאת לי‬
‫ולננ׳ לרשתה עד עולם ‪ .‬ושם היה נטוס נן ישמעאל עם נניו נ א ק וילך עשו‬
‫ניוס ההוא ויתיען עמו לאמר נזה ונזה דנר אלי יעקנ ונזאת ונזאת השינ ‪• .‬‬
‫עתה‬
‫מפר‬
‫ויישב'‬
‫הישר‬
‫‪35‬‬
‫עתה עולה עצמך ונשמעה ‪ .‬ויאמר אליו בביות מה הלנר הזה אשל ידבר יעקב‬
‫אליך הנה נל ננ׳ מען יושבים נאלצם לנשח ויעקב אמל שיילשנה עס זרעו כל‬
‫הימים‪ .‬עתה לך לך ולקחת נל עושל אניך ועזנת את יעקנ ארזיך נאלץ נאשל‬
‫ל נ י ‪ .‬ויקס עשו וישנ אל יעקנ ויעש כל אשל יען אליו נניות בן ישמעאל ויקח‬
‫עשו את כל העושר אשר עזנ יצחק את הנפש ואת הנהמה ואת המקנה ואת‬
‫הרמש ואת כל העושר לא נתן ליעקב אחיו ממנה מאומה ויעקב לקח את כל‬
‫ארן כנען מנחל מצריש ועל נהר פרח ויקחנה לאחוזח עולם לו ולבניו ולזרעו‬
‫אחריו על עולם וגס מערת המכפלה אשר בחברון אשר קנה אברהם מאת‬
‫עפרון לקח יעקב לאחוזת קבר צ‪) 1‬לזרעו על עולם מאח עשו אחיו ייכחוב י‬
‫יעקב את כל הלכריס האלה בספר המקנה וימחוס ויעל עריס נאמנים על כל‬
‫אלה ‪ .‬ואלה הלבריס אשר כתב יעקב בספר לאמר‪ .‬ארן כנען וכל ערי החת׳‬
‫והחוי והיבוסי יהאמולי והפריזי נל שנעת הגויס מנהל מצריס ועל נהר סרת‬
‫וכל עיר חברון קליח הארבע והמערה אשר נה אח הכל קנה יעקב מאח עשו‬
‫אחיו במחיר לאחוזה ולנחלה לו ולבטי ולזרעו אמריו ער שלם‪ .‬ויקח יעקב את‬
‫ספר המקנה ואמ החתוס המצוה והחוקים ואת ספר הגלוי ויתנם בכלי חרש‬
‫למען יעמלו ימים רניס ויחנם טל בניו‪ .‬ועשו לקח אס כל אשר הניח אביו אמר•‬
‫ממו מיל יעקב אמיו ויקמ אח כל הרמש מאלס ועל נהמה מגמל ‪1‬על ממור‬
‫מכור ועל שה מנסף ועל זהנ אבגיס ונלולמ ופל העושר אשר ליצמק נן אברהם‪:‬‬
‫לא גומר לנר אשל לא לקמ לו עשו מנל אשל הגימ יצחק אמלי מוחו ויקמ עשו‬
‫את נל אלה וילך אל אין שעיר החולי הוא י ונרו אל מקומס מפר יעקנ‬
‫אחיו ובניו ויאחז עשו בתוך נני פעיל ולא שנ עשו אלצה ננען מהיום" ההוא‬
‫והלאה ומהי כל אלן כנען לבני ישלאל לנחלה על עולם ועכו וכל בגי! 'לשו אח‬
‫הל שעיל ‪:‬‬
‫פרשת מקץ‬
‫בימים ההם אמרי מומ יצמק ‪1‬יצו ה׳ ויקרא לעב על כל האלן‪ .‬בעת ההיא‬
‫ופרעה מלך מצרים יושב על כסאו בארן מצרים דשכב במשכב הלילה‬
‫ויחלום מלומות וירא הרעה בחלומו והנה הואעומלעצ שפמ יאור מצרי׳ הוא שימור‪.‬‬
‫ויהי נעמלו וירא והנה כנע פרות נריאות נשר ומיטת עולות מן היאור וחעלינ׳‬
‫אתריהן שבע פרות אמרומ לקות נשר ורעות מאל ותנלענה שנע הרעות את שנע‬
‫הפונות ועולנו מראיהן רע כבממילה • ויקן ויישן יימליס שגית‪ .‬וירא והנה שבע‬
‫פנלים עילות נקנה א׳ מלאות ופובומ ‪ .‬ומצממנה אמריהם שנע שנצים לקות‬
‫שליפוח ברומ הקרים ותבלענה השבלים הלקומ אמ המלאוח ויקן פרכה מחלומו‪.‬‬
‫ייהי בביקר יייזטר כמלך אמ כל פלומותיו ותתפעם רימו מאל ממלומומיג ‪.‬‬
‫יימהל המלך ויכלח ויקרא אל כל חרטומי מצירים יחכמיה ייבואו ויעמלו לפני‬
‫המלך ‪ .‬ויאמר אליהם המלך חלומות חלמח׳ וסוחר אין להם ויאמרו אל המלך‬
‫ספר נא נמבליך אס מלומומיך ונשמע אותם ויספר להם המיך חלומותיו וימנו‬
‫ויאמרו כולם פה אמל אל המלך ימי המלך לסולס זה פחמן חלומותיו שבע הפרות‬
‫הטובות אשרראימ בבע בנות ייללו לך נאמריס הימים ושבע הפרימהעולומאמריהן‬
‫יחנלענה אותם שאתה רואה לאות ב׳ הננוח אשר ייללו לך‪• .‬מוחו 'טלם במי•‬
‫המלך‪ .‬ואשר ראיה בחלום השני שנע‪.‬כבלים מלאות וטובות עילות נקנה אהל‬
‫וס סחרונס שבע ערים חננה לך בארן מצדם באמליח הימים ‪ .‬ואשר ראית‬
‫נחלים השני שנע שבלים שלופוח צומחות אמריה] והנלענה אומן ועירך רואות‪.‬‬
‫לאומ‬
‫•‪1‬‬
‫‪86‬‬
‫ספר‬
‫פקץ‬
‫הישר‬
‫לאוח כי הערים אשר חננה יחרבו כולנה‪.‬באחרית הימים כחיץ המלך‪ .‬ייסיכלנרס‬
‫לברים האלה והמלך לא הסה אח אזרו אל לנריהס ולא שת לנו אליהם כי ילע •‬
‫המלך בחכמתו כי לא פתרו את החלומוח על נכו!‪ .‬ויהי ככלותס ללנר לפני המלך‬
‫ויען המלך אותם לאמר‪ .‬מה הרנר הזה אשר לברחם אלי הלא כזב ושקר הוצאתם‬
‫מפיכם אך פתרו נא פתרון חלומותי טל נכונה ולא חמוחו‪ .‬ויצו המלך אחרי כן‬
‫וישלמו ויקראו עול אל חכמים אמרים ויביאו ויעמדו לתני המלך ‪ .‬ויספר להם‬
‫מלומותיו וישיבוהו כולם כפתרון הראשון וימי אף המלך ויקצוף מאל ויאמר המלך‬
‫אליהם הלא כזב מלברו ושקר מאמרו בדבריכם‪ .‬ויצו המלך אליהם ויעבירו קול‬
‫בכל ארן מצרים לאמר משעם המלך ונלוליו כל איש הכס אשר יולע ומבין לפתור‬
‫מלוסות אשר לא יבא היום לפני המלך יומת והיה האיש אשר יגיל למלך את פתרון‬
‫חלומותיו על נכונה ינהן לו כל אשר ישאל מאה המלך‪ .‬ויבואו כל מכמי ארן‬
‫מצרים לפני המלך וכל החרטומים וכל המכשפים אפר במצרים וננושן ובחחפיחס‬
‫ובצוע! ובכל גבול מצרים ויעמדו סלם לפני המלך‪ .‬וגס כל הסרסמים וכל השרים‬
‫והמשרמיס אשר למלך באו ימד מכל ערי מצרים וישט כולם לפני המלך ויספר‬
‫המלך אה חלומותיו־ לפני ההכמיס וכל השרים ויהמהו כל היושבים לפני המלך מפני‬
‫המראה ויתחלקו כל החכמים אשר לפני המלך נסתרס את חלומותיו לחלקים רביס‪.‬‬
‫מהם פסמ אל המלך לאמר שנע פרות העונות שכעה מלכים הס אשר יעמלו‬
‫על מצרים מזרע המלך ‪ .‬ושבע הפרות הרעות שבעה שרים יעמלו עליהם באחלית‬
‫הימים והשחיתוס ושבע השבלים הס שרים הגלולים אשר למצרים אשר יפצו ׳ביל‬
‫שבעה שרים אויביהם בלתי חזקים במלחמות אלוני המלך‪ .‬ומהם אשר סתרו אל‬
‫המלך כדבר הזה לאמי שנע פרות הפוכות הס כל מרי מצרים החזקים ושבע‬
‫הנרות הרעות הם פנעח גויי ארן כנען אשר יבאו על שבעת ערי מצרים‬
‫נאמרימ הימים והשחיתו אתהן‪ .‬ואשר ראית את שכעת השכלים הפונות והרעות‬
‫נמצוס השני אות כ׳ תשונ עול ממשלת מצריס להיות לזרעך כנסמלה‪ .‬והיה נמשלו‬
‫ישונו כל אנשי ערי מצרים על כל השנעה ערי כנען המזקיס מהם והשמימו אותם‬
‫ושנה מלמח מצרים לזרעך‪ .‬ומהם אשר אמרו אל המלך זה פתרון חלומוחיך שנע‬
‫פרות הטובות שבע מלכות הנה אשר תקח לנשים באחרית הימים ‪ .‬ושבע הסרוח‬
‫הרעות לאוס כי ימותו הנשים ההנה נלנה נתיי המלך ושבע השבלים הטומת‬
‫והרעות אשר ראית בחלום השני הס ארבעה עשר נניס והיה באחרית הימים‬
‫ועמלו ונלחמו ניניהם ונגפו השבעה מהם את השנעה החזקים מהס‪ .‬ומהם אמרו‬
‫אל המלך כדברים האלה לאמר שבע פרות הטובות שבעה נניס יוללו לך ויהרגום‬
‫שבעת גני שרך באחרית הימים ‪ .‬ושבע השבלים הכוונות אשר ראית בחלום הפני‬
‫הם השרים ההם אשר ילחמו בס שבעה שרים אחריס בלחי חזקים כמותם וישחיתו‪-‬‬
‫אוסס באמרימ הימים וינקמו מהם נקמת י בניך ושבה המלוכה עוד לזרעך‪ .‬וישמע‬
‫המלך' אל כל דברי חכמי מצריס וכל פתרון חלומותיו ולא ישרו כלס בעיני המלך‪.‬‬
‫וילע המלך בחכמתו כי לא לברז אליו נמנה בכל דבריהם יחד ‪ .‬כי מאח ה׳‬
‫הימה זאח לככל אס לנרי חכמי מצרים לממן צאת יוסף מן בית הא»ריס‪1‬למי;ן‬
‫נללו במצרים‪ .‬וירא המלך כי* אין לונר אליו נכונה בכל החכמים והחרטומים‬
‫אשר למצרים ויהר אף המלך מאל וממתו בערה מ ‪ .‬ויצו המלך ויוציאו כל המכמים‬
‫וכל המיסומיס מלפניו ויצאו כלס בבשמ וכלימה מלפני המלך‪ .‬ויצו המלך ויעבירו ‪-‬‬
‫קול}מצריס לאמי אשר ימיחו כל החרסוסיס אשר במצרים לא יחיה מהס איש‪.‬‬
‫ויקונע ‪ -‬שרי הפכמים אשר למלן וישלפו כלס איש מרבו ויחלו להכוח במרטומי ׳‬
‫'מצרים וחכמיה ‪ .‬ויהי אקרי כן וינא מרול שר המשקים אשר למלך וישממן‪.‬‬
‫למלך' וישב לפניו ‪ ,‬ויאמר שר המשקיס‪.‬אל המלך יחי המלך לעולם ותגדל מלטחו‪-‬‬
‫נאק‬
‫ספר‬
‫;מקץ‬
‫הישר‬
‫‪87‬‬
‫ארן‪ .‬אמה קצפת על ע כליך נימים ההם זה שנמיס ימים ותתן אותי כמשמר‬
‫אהי ימים במשמר אותי ואת שר האומים י‪ .‬ושם היה אתנו בבור עכל ענרי אשר‬
‫'‪:‬ר הסנחיס יוסף שמו בי קצף עליו אדוניו ויתנהו בבית הסוהר וישרת אותנו‬
‫‪ . c:‬ויהי מימים בהיותנו במשמר ונמצוס מלומות בלילה אחל אני ושר האופים‬
‫‪ pf‬בפתרון מלומו מצמנו • ונבוא ונגל צענל ההוא בבקר !יפתר לט את חלומותינו‬
‫!׳‪ :‬כחלומו כמר לנו על נכונה ‪ .‬ויהי כאשר פתר לנו כן היה הדבר צא נפל מכל‬
‫נוי! ארצה ועמה אדוני המלך אל ההרוג את אנשי מצרים מנס הנה העבל‬
‫;הוא עודנו א‪:‬ור בבימ שר העבמיס אדוניו בבית הסוהר! אס על המלך סיב‬
‫;לח אליו ויבוא לפניך והוא יורידך אח פתרון החלום אשר מלממ על נכונה ‪.‬‬
‫׳;פע המלך לנרי שי המשקים ויצו המלך לבלתי המית את חכמי מצרים‪ .‬ויצו‬
‫המלך אח ענליו להניא את •וסף לפניו ויאמר המלך אליהם לכו אליו ואל‬
‫תבהלוהו סן יבהל ולא ילע לדבר נכונה וילכו עבלי המלך אל •וסף ויריצוהו אות ו‬
‫נ! הבור ויגלמו אומו עבדי המלך וימלף את בגלי כלאו ויבא לפני המלך והמלך‪.‬‬
‫יישב על כסא מלכותו בלבוש מלכות אפוד באפוד זהב והפז אשר עליו גצן‬
‫וערקת והאודם והטפך מתלהמים וכל אבני התפארת אשר בראש המלך מתלהסי׳‬
‫ופלא יוסף מן המלך מאד‪ ,‬והכסא אשר ישב עליו המלך מצופה זהב וכסף עם‬
‫אנכי השוהם ולו שנעים מעלות‪ .‬ויהי משפסס בכצ ארן מצרים כל איש אשר‬
‫ינא ללנר אל המלך והיה אס איש שר ומשינ בעיני המלך הוא יעצה אצ המלך‬
‫&ל הנסא על המעלה האמל ושלבים וירל המצך עצ מעצה הששה ושצשי‪.‬ס ולנר‬
‫עמו‪ .‬אם מאת העם הוא ועלה עד שלש המעלות וירד המלך נרניעיס ולנר‬
‫נמו‪ .‬ויהי משפפס עוד בל איש אשר יבין לדבר נבל השבעים הלשונות ועלה‬
‫;נעים מעלות ועלה ודנר מד געתו לפני המלך‪ ,‬ובל איש אשר לא ישלים‬
‫כשבעים ועלה אל המעלות כמספר אשל יבין לדבר‪ .‬ומפסש מצרים היה נימים‬
‫הכס אשר לא ימלוך עציהם איפ כי אפ אשר ידע לדנר נשנעיס לשק ‪) .‬יהי‬
‫נבוא יוסף צפני המלך וישתחו צמצך אלצה ויעל על נ׳ המעלות וישב נסעלה‬
‫הרביעיח ומרכר עם יוסף‪ .‬ויאמר המלך אל יו‪:‬ף מלוס חלמתי ופותל אין לפתור‬
‫אותו־ על נכון ואצויה היום ויבואו לפני כל חרפומי מצרים וכל חכמיה ואספר‬
‫אליהם את חצומותי ואין פותר אותם לי על נכונה ואחרי כן שמעתי עליך היום‬
‫הזה כי מכס אמה אשל משמע כצ מצו ס לפהור אותו על נכון‪ .‬ויען י‪1‬שף את‬
‫עלעה צאמל •ספל פלעה את י‪/‬צוט אבר מצס הצא צאצהיס כתחנז‪ .‬ויספל מ ע ה‬
‫ליוסף את חלומותיו מלים הפלוס וחלום השבליס ויכל המלך לדבר ‪ .‬ורוח אצהיס‬
‫לבשה את יוסף געת ההיא לפני המלך ‪ .‬וידע כל הלנריס אשר יבואו על המלך‬
‫מהיום ? ס א והלאה וידע אה פחמן חלום המלך על נכונה וידנר לפני המלך ‪.‬‬
‫וימצא יוסף חן נעינ׳ המלך ויע המלך את אזניו ואת לט וישמע את נל דנרי יוסף‬
‫ויאמר מסף אל פרעה אצ יחשוב המלך כ׳ שני מצומות הן אך מצוס אחד הוא ‪.‬‬
‫ני אס אשר'חפן אלהי השמים לעשות ככל האר! הראה את המלך גמצומו וזה‬
‫?חרון חלומך על נכונה‪ .‬שנע הפרות ושנע השכלים הפוגות שגע שנים הנה‬
‫\;בע הפרוח ושבע השבלים הרעות שנע שנים הנה חלום אחד הוא‪ .‬הנה שנע‬
‫‪6‬ניס באות שבע גלול בכל הארן‪ .‬ואחרי ק ינואו שנע שני רעב אתריהן רעב‬
‫מ ל מאל ונשכח כל השבע‪ ,‬ההוא מן האדן וכצה הרעכ את כצ יושבי‪ .‬הארן ‪.‬־‬
‫חלום אמד הלם המלך ועל השנות החלום אל המלך כי נכין הרבר מאל‪ .‬וממהר‬
‫האלהיס לעשותו‪ .‬ועתה איהצך נא נצה ומלטי את נפשך ואת נפש יושבי ך‪.‬ארן‬
‫"לעת הלעב‪ .‬א?ל‪ ,‬תבקש נכל מלטהך איש ננין וחכם מאל אשר ידע ננל לנרי‬
‫‪?,‬מלונה ותשימהו לצאמ ולבא על ארן מצרים‪ .‬ויפקל האיש ההוא אשר תשית על‬
‫מצרים‬
‫‪1‬‬
‫‪88‬‬
‫•‬
‫ספר‬
‫מקץ‬
‫הישר‬
‫מצרים סקיזיס חמש יח ויקבצו אס כל אונל השצים הנזובוס הבאוש ויצברו גר‬
‫וישימוהו באוצרות פקיזך‪ .‬ושמרו אש האוכל ההוא לשנע שני הרעב ונמצא לך‬
‫ולאנשיך ולכל ארצך ולא שכיח אשה וכל ארצך נרעש‪ .‬ונס כל יושני ארצך הצוה‬
‫ויקבצו איש איש משנואש שזהו מכל אוכל שבע שנים הפוטש ונשנו נאוצרושיהם‬
‫וימצא להם כימי הרעב ויחיו ט ‪ .‬זה פשרו] חלומך על נכונה וזאת העצה היעויה‬
‫למלע אש נפשך ואש נפש כל עכזיך‪ .‬ויען המלך ויאמר ליוסף מי יאמר ומי‬
‫יוזע כי זכריך נטנה ‪ .‬ויאמר אצ המלך זה לך אוש על כל זכרי כי ככינים הם‬
‫וכי עצשי עונ לך‪ .‬הנה אששך יושגש על המשגר כיוס הזה וילדה לך כן ושמחש‬
‫ב ו ‪ .‬בצאש הילד ממעי אמו ומש בנך בכורך אשר יולז זה שנשים ימים ונחמש‬
‫בילד היולד לך סיום ויכל יוסף לדבר אש כל הדברים האצה אל המלך וישהחו אל‬
‫המלך ויצא ויהי בצאש יוסף מאה פני המלך ותבאנה האושוש האלה אשר דיבר‬
‫יוסף אל המלך ביום ההוא ותלד המלכה בן ביום ההוא ויתבשר המלך בבני וישמח ‪.‬‬
‫ויהי בצאת המבשר מאס פני המלך וימצאו עבדי המלך את בן המלך הככור נופל‬
‫ארצה מת‪ .‬ותהי צעקה ומהומה בביש המלך וישמע המלך ויאמר מה המהומה‬
‫והצעקה אשר שמעת גבית‪ .‬ויגילו־ למלך כי מת בנו בכורו אז ידע המלך כי כל‬
‫דברי יוסף אשר דיבר אליו נכונה וינחם המלך אל בנו בילד הנולד לו ביום‬
‫ההוא כאשר דיבר אליי יוסף‪ .‬אחר הדברים האלה שלח המלך י ויקבון אס כל‬
‫שריו ועבדיו וכל הפחוח והפרחמיס אשר למיך ויבואו כולם לפני המלך‪ .‬ויאמר‬
‫אליהם המלך הנה ראיתם ושמעתם את כל דברי האיש העברי וכל האיתוח אשר‬
‫אמר כי באו ולא נפל מכל דבריו אשר דיבר ארצה ‪ .‬ידעתם כי גם פתרון‬
‫החלום אשר פשר נכונה הוא ובוא יטא ועתה עוצו נא עצה ודעו מס תעשו ואיך‬
‫המלפ‪.‬האר! מהרעב‪ .‬בקשו נא וראו הנמצא כזה אשר מכמה ודעח בלבו‬
‫ואפקידהו בארן‪:‬‬
‫כי אשם שמעהס אש העצה אשר יפן האיש העברי על זאש למלט בה אש ה א ק »‬
‫מהרענ‪ .‬ואני ידעתי ני לא תמלס הארץ מהרעכ כי אס בעצת האיש העברי‬
‫אשר יען אושי‪ .‬ויענו נלס את המלך ויאמרו סונה העצה אשר יפן העברי על‬
‫זה‪ .‬ועשה ארוני המלך הנה כל ארצך נידך אש אשר ייסנ נעיניך עשה‪ .‬אס‬
‫אשר שחסון ואשר חזע בחנמחך אשר הוא חכם למלם אח האין בחכמהו הוא‬
‫אשר יפקיד המלך חחש ידו על הארן‪ .‬ויאמר המלך אל ‪ J0‬השרים אני אמרשי‬
‫אחרי אשר הודיע אלהיס אש האיש העברי אש כל אשר דנר אין איש נבון ומכס‬
‫כמותו בכל הארן‪ .‬אם פוב בעיניכם אשיתהו על הארן כי הוא ימלמ אה הארן‬
‫בכל חכמתו‪ .‬ויענו כל הפריס את המלך ויאמרו ‪1‬ה‪$‬א כתוב בדתי מצרים ולא‬
‫‪,‬־‬
‫יעבור אשר לא ימלוך איש במצרים ולא משנה למלך *י אם היודע ננצ לשון נני‬
‫האדם‪ .‬ועתה אדוני המלך הנה האיש העברי הזה לא ידנר ניא לשון העברית ואיך׳ ‪f,‬‬
‫ן‬
‫יהיה עלינו למשנה איש אשר לא ידע גס את לשוננו אך שלח נא אליו וינא לפניך‬
‫\‬
‫ונש נא אותו ננל דכר וכאשר תראה עשה ייאמר המלך צהעשות כן למחר וטוב‬
‫‪I‬‬
‫הדנר אשר דנרחס ויצאו נל הפריס מלפני המלך נייס ההוא‪ .‬ויהי נלילה ההוא‬
‫[‬
‫וישלחה׳ מלאך אמד ממלאכיי יהמשרתיס לפניי ייבא אין מצרים אל יוסף ויעמוד‬
‫|‬
‫מלאך ה ' על ייסף י מ ה יונף שוכב במשכב הלילה בבית אדוניו בפיר כי השיבהו‬
‫\‬
‫אדירו אל הכיר מפני אשתי » ייעירהו המלאך משנתו ייקס יוסף ויעמוד על רגליו‬
‫‪I‬‬
‫והנה מלאך ה׳ עומד לנגדו‪ .‬ייזכר מלאך ס׳ את יוסף וילמדהו כל לשק כני האדם‬
‫כלילה ההוא ויקרא את שמויהוסף‪ .‬וילך מלאך ה׳ מאמי ייוסף שב וישכב במשכט‪, | .‬‬
‫^‬
‫ויממה יוסף על המראה אשר ר א ה ‪ .‬ויהי בנקר וישלח המלך ויצו להניא את‬
‫יוסף וילכו ענדי המלך ויניאו אמ יוסף לפני שרעה‪ .‬ויצא כמלך אל שריו ועבז '} ץ־‬
‫׳‬
‫תאו‬
‫י‬
‫ז‬
‫ספר‬
‫מקץ‬
‫‪89‬‬
‫הישי‬
‫ייבאו כלס יישבו לפני המלך‪ .‬ויעל יוסף על מעלת הכסא וילנר יוסף אל המלך‬
‫בכל הלשונות ייעל יוסף עלה ילבר אל המלך על געתו לפני המלך במעלת השבעיל‬
‫וישב לפני המלך ‪ .‬וישמח המלך על יוסף מאל וכל השרים אשר למלך שממו מאד‬
‫‪ .‬פס המלך בשמעם את כל לברי יוסף וייסב הלבר בעיני המלך והשרים להפקי׳‬
‫את יוסף למשנה נמלך על כל ארן מצרים וילבר המלך אל יוסף לאמר‪ .‬אתה‬
‫יעצת לי עצה להפקיר בכל ארן מצרים איש מכס למלט בחכמתו את הארן מהרעב‬
‫ועמה אמרי הוליע אותך אלהיס את כל זאת ואת כל הלבריס אשר לברת אין‬
‫מכס ונבון כמוך ככל האר?‪:‬‬
‫ולא יקרא שמך עוד יוסף כי אס צפנת פענח יהיה שסך אהה תהיה לי למשנה‬
‫ועל פיך יהיה כל דבר מלטתי ועל דבריך יצאו ויבאו עמי גס מתחת ירך‬
‫יקחו עבלי ושרי חוקם אשר ינחן להם מלי חלש ולך ישתחוו כל אנשי האר! רק‬
‫הכסא אשר לי אגלל ממך ‪ ,‬וישר המלך את טבעתו מעל ילו וישן אותה על יל‬
‫יוסף וילבש המלך אש יוסף לטש מלכוש יישן עשרת זהב על ראשי וישם רביל‬
‫זהב על צוארו רצו המלך אה עבליו וירכיבו אה יוסי* במרכבה השני אשר למלך‬
‫ההולכה מול מרכבה המלך וירכיבוהו על סוס^עצוס וגלול מאל מסוסי המלך ויוליכוהו‬
‫ברמוב כל ארן מצרים‪ .‬ויצו המלך ויצאו אה יוסף כל המשמקיס במצלצלים ובכנורומ‬
‫וכל כלי זמר אלף הופיס ואלף מהולוה ואלף נבלים הלכו אחריו וממשמ אלפים‬
‫איש במרבוהיהס שלופוה ביליהס מהלהשיס וילכו הלוך וכחוק לפני יושף ועשרים‬
‫אלף איש מגלול׳ המלך אזורים באזור עור מצופה זהב הולכים• לימין יוסף ועשרי׳‬
‫אלוי לשמאלו וכל הנשים והנערות עלו על הגגות ותתיצבנה ברחובות משחקית‬
‫ושמחות ביוסף ותראינה בתואר יוסף וביפיו‪ .‬וכל אנשי המלך הולכים לפניו ולאחריו‬
‫ומקשרים בכל הלרך בלבונה ובקרה ובכל הריח הטוב ומפזרים בכל הלרך מור‬
‫ואהלות לפני יוסף ועשרים איש קוראים לפניו בכל הארץ בקול גלול הלוך וקרוא‬
‫כלבריס האלה הראיתם את האיש הזה אשר בחר בו המלך למשנהו‪ .‬כל לברי‬
‫המלוכה על פיו יהיו׳ ואשר ימרה את פיו ואשר לא ישתחוה לו ארצה יומת כי‬
‫מרר במלך' ובמשנהו וככלות הקוראים ללבר והשתחוו כל מצרים ליוסף ארצה‬
‫ויאמרו יחי המלך נס יחי המשנה וכל• יושבי מצרים ישתחוו כלס על הלכך הלוך‬
‫וקרוב הקוראים וישמחוו ושמחים בכל הוף ומחול‪,‬ונבל לפני יוסף‪ .‬יישא יוסף‪.‬‬
‫את עיניו אל השמים מעל ־הסוס ויקרא ויאמר מקים מעפר דל מאשפות ירים‬
‫אביון ה׳ צבאות אשרי אלם טפמ בך ‪ .‬ויעבור יוסף עם עבלי תרעה וכל כריו‬
‫בכל ארן מצרים ויראוהו את כל ארן מצרים ואת כל איציות המלך ‪ .‬וישב יוסף‬
‫ויבא לפני פרעה ביום ההוא וימן המלך ליוסף אחוזה בארן מצרים אחוזת שלוש‬
‫וכרמים ‪ .‬וימן המלך ליוסף שלשת אלפים כפרי כסף ואלף ככר זהב ואבני שהם‬
‫ובדולח וממנומ רכומ ‪ .‬ויהי מממרת רצו המלך לכל מצרים להניא אל יוסף‬
‫מנחות ומחנוח וכל אשר ימרה את פי המלך יומח ‪ .‬ויעשו בימה גלולה ברחוב‬
‫העיר ויפרשו שס בגדים והיה כל המביא אל יוסף דבר יח; אל הבימה ההיא ‪.‬‬
‫וישליכו כל מצרים על הבימה ההיא איש נזם זהב אחל ואיש קשיעה אחת טבעית‬
‫ועגילים ־ וכל כלי מעשה זהכ ז וכסף ואבני שוהם ובלולח מל הבימה ההוא מאשר‬
‫נמצא בילוי נתן‪ .‬ויקח יוסף אש כל אלה וישם כאוצרושיו וכל השרים והפרשמיס אשר‬
‫למלך מגללים' את יוסף ויתנו לו נס הם מתנות רבות בראותם כי בחר בו המלך‬
‫למשנה וישלח 'המלך אל" סוסיפרע בן אחירס כהן און ויקר! אסנת בתו הקפנה‬
‫ייתן‪.‬אותה אלי יוסף לאשה והנערה מונח מראה מאל בהולה ואיש לא ירעה‬
‫ייקחה יוסף י לו לאשה * ויאמר המלך אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים‬
‫איש את יידו ורגלו'לצאת ולבא על עמי בכל ארן מצרים ‪ .‬ויוסף בן שלשים שנה‬
‫בעמדו‬
‫ח‬
‫‪-‬‬
‫י ‪90‬‬
‫ספר‬
‫מקץ‬
‫היער‬
‫נעמדו לפני פלעה ויצא יוסף מלפני המלך ויהי למשנה המלך כמצליס וישן המלך‬
‫ליוסף מאה עבדיס לשרחו נניח! וגס יוסף שלח ויקנה ענדים רגיס ויהיו נניח‬
‫יוסף אז בנה לו יוסף בית גדול מאד כבתי המלכים לפני חצר בית המלך רעש‬
‫בבית היכל גדול נחמד למראה' מאז ופיב למושבו‪ .‬שלש שנים עשה יוסף את כל‬
‫ביתו ויפש לו יוסף כסא נחמד מאד סזהכ וכסף לרוב ויצפהו באבני שוהם ובלולח‪.‬‬
‫ויעש נו תבנית כל ארן מצרים ותבנית יאור מצרי׳ המשקה את כל ארן מצרי׳‬
‫וישב יוסף לבפח בניתי על כסאו אשר עשה לו ויוסף ה׳ ליוסף מכמה על חכמתו‪.‬‬
‫וכל יושבי מצרי׳ ועבדי פרעה ושריו אהכו את יוסף מאד כי מאת ה׳ היה‬
‫הדבר הזה ליוסף‪ .‬ויהי ה׳ את יוסף ויגדל מאז הלוך יגדל ויהי שמעו בכל הארן‬
‫ייהי לייסף מיל עושי מלחמה יוצאי צבא לגדוד מספר ארבעים אלפים ושש מאות‬
‫איש עושי מלחמה נכח חיל לעזור למלך וליוסף על האייב לבד משרי המלך יעבדיי‬
‫ויושבי מצרים אין מספר להם זיחן יוסף לגכוריי ילכל צנאיו מגיגיס ורמחים וכובעי׳‬
‫ישריוניס יאנני קלעים‪ .‬נעמ ההיא נאי נ‪:‬י חרשיש על כל כני ישפעאל וילחמו‬
‫בם וישסו בני תרשיש את ישמעאל ימים רבים‪ .‬ובני ישמעאל היי ממי מספר‬
‫בימים הסם ולא יכלו על כל כצי תרשיש ויצר להם מאד‪ .‬וישלמו כל זקני ישמעאל‬
‫ספר אל מלך מצרים לאמר שלמ נא לעבדיך שרים וצבא לעזור אותנו ונלממה‬
‫בבני הרשיש כי כלונו מאד זה ימים רבים וישלח פרעה את יוסף ואת הגבירים‬
‫ואמ הצבא‪ -‬אשר אמו וגבוריו מבימ המלך‪ .‬וילכו א ק המוילה אל בני ישמעאל‬
‫לעזור אותם מבני חרשיש‪ .‬וילחמו בני ישמעאל את ברי הרשיפ ויך יוסף את‬
‫החרשישים וילכוד את כל ארצם יישבי בה בני ישמעאל עד הייס הזה ‪ .‬ויהי כאשר‬
‫נלכדה ארן חרשיש ויכרמי כל התרשישיס ייבאו בגבול כני יון אחיהם ויוסף‬
‫וכל הגבירים וכל הצכא אשר לו שט מצרים לא נפקד מתם איש‪ .‬ויהי‬
‫לתקופת השנה נשנה השנית למלוך יוסף מל מצרים ויתן ה׳ שובע גדול‬
‫‪ .‬בכל הארן שבע שנים באשר דיבר יוסף ני ברך ה׳ את נל תטאת האח נימים‬
‫ההם שבע שנים ויאכלו וישבעו מאד ‪ .‬יישקל יוסף פקידים בעת ההיא תחת‬
‫ידו ויקבצו את נל אנל השנים העונות ויצברו בר שנה שנה וישימהו באוצרות‬
‫יוסף ‪ .‬והיה בכל עת אשר יקבצו את האוכל וציה יוסף והניאו את הנר בשבלים‬
‫והביא עמו עפר שדהו לבלתי הפסיד ‪ .‬ויעש יוסף כדבר הזה שנה שגה ייצבור‬
‫בר כחול הים הרבה מאז כ• איין מספר לאוצרותיו כי לא יכלו לספור מרונ‬
‫יגם יישני מצרים אספי אוכל נאוצלותיהס מ נ ה מאד מכל אוכל שנע שנים‬
‫הסוכות"אך לא עשו לו כאשר משה יוסף ‪ .‬ויהי כל האונל אשר אשפי יוסף‬
‫י‬
‫וכל מצרים נשנע שני השנע לפקזון לארן נאוצרות לשנע שני הרעב לממית כל‬
‫ה א ר ן ‪ .‬וימלאו נל יושט מצרים איש אוצרו ואיש מממונו נר לממיתס נרענ ‪.‬‬
‫וימן יוסף את כל האוכל אשר אסף ככל ערי מצרים ויסתום את כל האוצרות יישם‬
‫שומרים עליהם ‪ .‬יאסנת נת סיפיפרע אשת יוסף ילזה לו פני נניס אס מנשה‬
‫‪ ,‬ואת אסיים ויוסף נן שלשים וארנע שנים נלזת אותם ויגזלו סנערים וילכו‬
‫‪ y‬נללכיו ונסוסריו לא‪ .‬סרו מן הדרך אשל למזס אניהס ימין ושמאל‪ .‬ויהי ה׳ את‬
‫הנעלים ויגדלו ויטני וישכילו בכל מכמה ובכל ל נ ד המלוכה וכל שלי‬
‫המלך וגליליו יושבי מצליס מנשאים את הנעלים ויגללי נקלנ בני המלך‪ .‬ותנלינה‬
‫שנע שני השנע אשל היו ננל האין ‪ .‬ותנאנה אמדהן שנע שגי ה י ע נ כאשל‬
‫ו(מר יוסף דהי רענ נכל האק ויראי כל מצרים ט המל הרענ להיות נ א ק‬
‫מצרים ויפממו נל מצרים את נל אוצרות הנר אשר להם ט מזק עליהם הרענ‪.‬‬
‫וימצאו את כל האוכל אשר באוצרותיהם מלא עש ולא יצליח לאנול ויחזק הרעב‬
‫בכל הארן ייבאו כל יישב• מצרים ויצעקו לפני שיעה כי כני עליהם הרפנ‬
‫ויאמלו‬
‫ספר‬
‫מקץ‬
‫‪91‬״‬
‫היער ‪-‬‬
‫ויאמרו אל פרעה תנה לעבדיך אוכל ולמה נמות לעיניך נרענ גס אנסנו גס‬
‫פרעה לאמר ולמה תצעקו אלי והלא כל שבע פני ‪,‬‬
‫פשנו‪ .‬ויען אותם‬
‫השבע צוה יוסף לצטר בר לשני הרעב ולמה לא שמעתם בקולו ויענו המצרים‬
‫את המלך מי נפשך אדונינו ככל אשר דבר יוסף ק עשו עבדיך כי גס עבדיך אספו‬
‫נל אונל שדותיהם בשנות השבע והנחנוהו באוצרות על היום ש ה ‪ .‬ויחזק הרעב‬
‫על עבדיך ונפממה אמ אוצרוחינו והנה נל אנלינו מלא עפ ולא יצלח לאכול‬
‫ויהי כשפוע המלך את כל אשר קרה ליושבי מצרים ויירא המלך מאד מפני‬
‫הרמנ וינהל מאד ויען המלך את אנשי מצרים לאמר אמריי אשר קרה לכם‬
‫אס כל אלה לט אל יוסף אשר יאמר לכס תעשו לא תמרו אה פ י ו ‪ .‬וילכו נל‬
‫מצרים וינאי אל יוסף ויאמרו אליו הנה לנו אונל ולמה נמות נרעב נגדך כי‬
‫אנחנו אספנו את תבואותינו נשנע השנים כאשר ציית ינשס אותם באוצר ונזה‬
‫וכזה קרה לט ויהי כשמוע יוסף את נל דנרי מצרים ואת אשר קרה להם‬
‫ויסתמ יוסף את כל אוצרית האוכל אשר לו וישבור למצרים והרעכ היה על פני י‬
‫כל הארן ויהי רעכ נכל הארצות ובארן מצרים היה אוכל לשטר וכל יישני‬
‫מצרים באו אל יוסף לשבור איכל כי הזי! עליהם הרעב וכל אכלם הוססד וישבור‬
‫יוסף לכל מצרים יום יום ‪! .‬ישמעו כל •ישכי ארן כנען ופלשתים ועבר הירדן‬
‫ובני קדם ינל ערי כל הא־ן הקרונים והרמוקיס ט יש שנר במצרים ויבאו‪,‬‬
‫נלם מצרימה לשטר נר כי מזק עליהם הרענ ‪ .‬ויסממ יוסף את אוצרות האונל‬
‫יישם עליהם פקידים ייעמדי יישכרי לכל הנאים יום יוס וידע יוסף ט גס‬
‫אחיו יבאו מצרימה לשבור איכל כי חזק הי־ענ על כל הארן ייצו יוסף אמ כל‬
‫אנשיו ויעבירו קול בכל מצרים לאמר מסעם המלך והמשנה וגלוליהס איש איש‬
‫אשר יחסין לשבור בר במצרים אל ישלח עבליו אל מצרים לפטר כי אס בניו וגס‬
‫כל איש מצרי או כנער אשר יבא מכל הארצית לשטר בר גסצריס והלך ומכרו‬
‫בכל הארן יומח כי לא ישבור כל איש ט אפ מחית ביתו ‪ .‬וגס כל איש אשר‬
‫ינהג שתים או שלש נהמות יומת ט לא ינהג אלם ני אס נהמחו ‪ .‬וישם יוסף‬
‫שומרים נשערי מצרים ויצום לאמר נל איש אשר •נא לשטר אוכל אל תתנהו לבא מל נתנו‬
‫שמו ושם אניו ישם אני אניו יאשר תכתבי נכל יום משלמי את שמיחס אלי נערנ‬
‫יילעתי את שסוסס ייסקל יוסף פקיליס ככל מצרים ויצום לעשות את נל הלנריס‬
‫האלה ‪ .‬ויוסף עשה אה כל הרכריס האלה יכל המוקיס למען אשר ילע נניא‬
‫אמיו מצרימה לשבור אוכל וככל יים יייס יעטרו אנשי ייכף קול כמצרים ככל‬
‫הלבריס האלה יהחוקיס אשר ציה יוסף יישמעו כל יושבי ארן מזרמ ומערב וכל‬
‫הארץ את כל החוקים ובל הלנריס אשר שם יוסף במצרים ‪ .‬ויבאו כל יישבי‬
‫קצות הארן וישברו נר כמצרים יום יוס וילכו ללרכם וכל שרי מצרים ששים אח‬
‫כל אשר ציה יוסף ויהי נל הנא מצרימה לשטר אוכל ונתבו השוערים אח‬
‫שמיחס ואת שמות אטהס והניאו לפני ׳וכף נערנ יום יוס ‪ .‬יישמע ימקנ אחלי‬
‫כן ני יש שנר נמצריס ויקרא אל נניו ללנת מצרימה לשטר נר כי גס עליהם׳‬
‫חזק הרענ ויקרא יעקב אל נניו לאמר הנה שמעתי ט יש שנר נמצריס וכל ‪,‬‬
‫‪ •pbv‬הולכים שמה לשטר ‪ .‬יעסה למה מראו את נפשכם שכעים לפני כל הארן‬
‫רלו נס אסם מצרימה ושברו לנו סעפ אוכל נמוך הנאים ונמיה ולא נמות‬
‫יישמעו ננ! יעקב בקול אביהם ויקומו לרלת מצרימה לשבור אוכל נמוך הנאיס ‪.‬‬
‫ייצו איחס יעקנ אביסס לאמר נ ט א נ ס העירה אל^מנאו יחד נשער אחל מפני‬
‫יושט ה א ר ן ‪ .‬ויצאו נ ר יעקנ וילכו מצרימה ויעשו מי יעקנ מ ל אשר ציס‬
‫אניהם ואת נרמין לא שלח ימקנ פי אמר סן יקראנו אסון נדרך נאמיו וילני‬
‫בני יעקנ עשרה ‪ .‬ויהי בלכת עשרה נר יעקנ נדרך וינמנמו על יונף ננל אשר‬
‫עשו‬
‫‪82‬‬
‫ספר‬
‫מקץ‬
‫הישר‬
‫עשו לו ויאמרו איש אל אחיו לאמר ידענו כי יוסף אחינו ירי למצרים ועתה‬
‫ננישהו שס כאשר הלכנו ויהי אס מצאנוהו ולקחטהו מאדוניו בהריון ואס‬
‫אין בחזקה ומתנו עליו וישמעו בני יעקכ לדבר הזה ויתחזקו על יוסף להצילו‬
‫מיד אדוניו וילכו בני יעקב מצרימה ‪ .‬ויהי בקרבם מצרימה ויתפרדו איש מעל‬
‫אחיו ויבאו כעשרה שערי מצרים והשוערים כחנו את שמוחם ביום ההוא ויביאום‬
‫אל יוסף בערב ויקרא יוסף את השמות מיד שומרי העיר וימצא אח אחיו באו‬
‫מעשרה שערי העיר ‪ .‬ויצו יוסף בעת ההיא ויעבירו קול ככל ארן מצרים לאסר‬
‫לכו כל שומרי האוצרות סנרו כל אוצרות הבר ולא חשאירו שתות כי אס א׳‬
‫לשבור ממנו כל הבאים • ויעשו כל פקידי יוסף כן בעת ההיא ויסתמו כל‬
‫האוצרות ולא הותירו כ• אס א׳ פחוח וישן יוסף את שמות אשיו כתובים לאשר‬
‫מל האוצר הפתוח ויאמר סליו כל אשר יבא אליך לשבור בר תשאל את שמו‬
‫והיה *בוא אליך שמות האלה ותפשחס ושלחתם אלי ויננש כן ‪ .‬ובני יעקב כאשר‬
‫באו אל תוך העיר ויתקבצו יחד נתיך העיר לבקש את יוסף סרס ישכרו להם‬
‫אוכל ‪ .‬וילכו צהס אל חומת הזונות ויבקשו את יוסף בחומת הזונות שלשת ימים‬
‫כי אמרו כי יוסף בחומת הזונוח יבא כי יוכף^יפה הואר ויפה מראה מאד‬
‫!יבקשו בני יעקכ כחומות ההם‪,‬שלשת ימים ולא מצאו‪ .‬והאיש אפר על האוצר‬
‫הפתוח בקש את השמות ההם אשר נתן לו יוסף ולא מצא וישלח אל יוסף לאמר‬
‫זה שלשת ימים לא באו אלי האנשים ההם אשר נתת לי שמותם‪ .‬וישלח יוסף‬
‫עבדים לבקש את האנשים בכל מצרים להביאם לפני יוסף וילכו ענדי יוסף‬
‫ויבאו במצרים ולא מצאו וילכו נושנה ואין וילכו עיר רעמסש ולא מצאו ויבאו אל‬
‫יוסף ויאמרו בקשנו בכל הארץ עד עיר רעמ‪:‬ס ולא מצאנו ויוסף עוד יוסף‬
‫י וישלח ששה עשר עבדים לבקש את אחיו וילכו ויתפזרו בארבע פנות העיר‪.‬‬
‫וילכו ארבעה עבדים בית הזונות וימצאו את עשרת האנשים שמה מבקשים אס‬
‫אחיהם ויקחום ארבעה האנשים ההם ויביאום לפניו וישתחוו לו אסים ארצה ‪.‬‬
‫ויוסף יושב בהיכלו על כסאו מלובש בבנדי בון וארגמן ובראשו עטרת זהב נדולה‬
‫וכל הגבירים יושבים סביביו ‪ .‬ויראו בני יעקב את יוסף ויסלא בעיניהם מאד‬
‫תוארו ושוב אפיו והדר פניו וישתחוו לו עוד אפיס ארצה וירא יוסף את אחיו‬
‫ויטרס והס לא הכירוהו כי גדול מכף מאד בעיניהם על כן לא הכירו אותו ‪.‬‬
‫ודבר יוסף אליהם לא מר מאין כאתם ויענו כלס ויאמרו מארן כנען באו עבדיך‬
‫לשבר אוכל כי חזק הרעכ ככל הארן וישמעו עבדיך כי יש שבר במצרים‬
‫ונבואה בתוך הבאים לשבור בר למהיהנו‪ .‬ויען יוסף אותם לאמר ואס באחס‬
‫לשבור כאשר אמרחס למה חבואו בעשרה שערי העיר אין זה כי אס לחפור את‬
‫כל הארץ באתם ‪ .‬וימנו כלם יחד את יוסף ויאמרו לא אדני כניס אנחנו לא היו‬
‫עבדיך מרגלים כי לשבר אוכל באנו • ט כל עבדיך אחים בני איש אחד בארן‬
‫כנען ויצו עלינו אבינו לאמר ‪ .‬בבואכם העירה אל תבואו יחד בשער אחד מפני‬
‫יושב הארץ ‪ .‬ויען אותם‪ .‬יוסף עוד ויאמר הוא הדבר‪ -‬אשר דברתי אליכם‬
‫למסור את כל הארץ באתם * על כן באתם כלכם בעפרה שערי העיר לראות‬
‫את פיית הארץ באתם הלא כל הבא לשבור שכר הולך לדרכו ואתם שלשת‬
‫ימים היום לכס בארץ ומה תעשו בחומת הזונות אשר הייתם שם זה שלשת ימים‬
‫הלא מרגלים יעשו כאלה ‪ .‬ייאמרו אל יוסף מלילה לאדני מדכי כדבר הזה כי‬
‫אנחנו שנים עשר אחים מי* יעקב אניני בארן כנען בני יצחק בן ‪-‬אברהם‪-.‬‬
‫העברי ‪ .‬והנה הקטן את אבינו היום בארן כנען ואחד איננו כ׳ נאבד מאחנו‬
‫ונאמר אולי בארן הזאת הוא וננקשמ בכל מצרים ינבוא נס בבתי הזונות לבקש אישו‬
‫שם ‪ .‬ויאמר אליהם יוסף והלא בקשתם ‪,‬אוחו בכל הארץ עד לא נשאר לכס‬
‫כי‬
‫ספר‬
‫מס?‬
‫‪'83‬‬
‫הישר‬
‫ט אס מצרים לבקש אוחו כה ‪.‬׳ וגם מה אשר יעשה אחיכם ככת׳ הזוטת אף‬
‫אם הוא במצרים'והלא אמרתם כי מבני יצחק בן אברהם אתם ומה יעשו בני‬
‫יעקב בבתי הזונות ויאמרו אליו כ׳ שמענו אשר גנבוהו הישמעאלים מאתנו ויוגד‬
‫לנו כי מכרו אוהו מצרימה ועבדך אחינו יפה תואר ומראה מאוד ונאמר איננו‬
‫כי אס בבתי הזונות על כן הלכו שם עבדיך לבקשו ולפדותו ‪ .‬ויען אוהם יוסף‬
‫עוד לאמר הלא שקר חאמרו וכזב חדברו לאיור בנפשכם בני אברהם אתם חי ‪it‬‬
‫פרעה כ׳ מרגלים אתם על כן באתם בבתי הזונות לבלתי ידע איש בכס‪ .‬ויאמר‬
‫אליהם יוסף והנה אס מצאתם אותו ובקש מכס אדוניו מחיר רב ה תתנהו כו ויאמרו‬
‫ניתן‪ .‬ויאמר אליהם ואם לא יחפון אדוניו לתתו במחיר רב מה תעשו להם עליו‪.‬‬
‫!יענוהו אם לא יתנוהו והרגנו אותו ולקחנו את אחינו והלכנו ‪' .‬ויאמר אליהם‬
‫יוסף הוא הדבר אשר דברתי אליכם מרגלים אתם כי להרוג את יושבי הארן‬
‫באסם ‪ .‬כי שמענו אשר שנים מאחיכם הכו את כל יי שבי שכס בארן כנען בעבור‬
‫אהוסכס ותכאו צעשוה גם כמצרים על אחיכם כדבר הזה ‪ .‬אך בזאת אדע כי‬
‫כניס אתם אס תשלמו מכס אחד לקחת את אתיכם הקפן מאת אביכם ולהביאו‬
‫אלי הנה ‪ .‬ויהי בעשותכם הדבר הזה ואדעה כי כניס אתם ‪ .‬ויקרא יוסף אל‬
‫שבעים גבוריס סנבוכיו ויאמר אליהם קחו את האנשים האלה והבאתם אותם אל‬
‫משמר ‪ .‬רקחו הגבוריס את עפרה האנשים ויחזיקו בס ויתנם במשמר ג׳ ימים ‪.‬‬
‫ויהי ביום השלישי ויוציאם יוסף מהמשמר ויאמר אליהם זאת עשו אס כניס‬
‫אתם וחייתם אחיכם אחד יאסר' במשמר ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם‬
‫ארצה כנען ולקחתם את אתיכם הקסן והבאתם אלי הנה ואדעה ט כניס אתם‬
‫כאשר מעשו הדבר הזה ‪ .‬ויצא יוסף מעליהם ויבא השדרה ויבך בכי גדול כי‬
‫נכמרו רחמיו עליהם ‪ .‬וירחן פניו ויצא אליהם ויקח מאתם אה שמעון ויאמר‬
‫לאסרו וצא אבה שמעון לעשוה ט היה גבור חיל מאד ולא יכול לאסרו ויקרא‬
‫יוסף אל גנוריו ויביאו לפניו שבעים איש בבודי מיל ומרנותס שלופות בידם‬
‫וינהלו כל בני יעקב מהם ‪ .‬ויאמר אליהם יוסף מפשו אמ האיש הזה ואסרסס‬
‫אותו בבית הסוהר עד בא אחיו אליו‪ .‬וימהרו גבורי יוסף ויחזיקו כלס בשמעון‬
‫לאסרו ויצעק עליהם שמעון צעקה גדולה מאוד ומרה ותשמע הצעקה למרחוק‬
‫וינהלו כל גבורי יוסף מקול הצעקה ויפלו על פניהם וייראו מאד וינוסו להם ‪.‬‬
‫וגס כל האנשים אשר היו את יוסף נסו כי יראו מאד לנפשותס וישאר אך‬
‫יוסף ומנשה בנו שם ‪ .‬וירא מנשה בן יו‪:‬ף גבדת שמעון ויתר אפו מאד ויקס‬
‫מנשה בן יוסף אל שמעון ויכה מנשה את׳ שמעון באגרופו מכה רבה נערפו‬
‫וינמ• שמעון מחמתו ויאחז מנשה בשמעון ויחזק בו ויאסור אותו ויביאהו אל בית •‬
‫הכלא ויתמהו כל כני יעקכ ממעשה הנער‪ .‬ויאמר שמעון אל אחיו איש מכ^אל ‪,‬‬
‫יאמר כ• מכת‪.‬מצרים הוא ט אס מכת ניח אבינו ויצו יום׳ אחרי כן ויקרא‬
‫לאשר מל האוצר למלאות את כליהם כל כאשר יוכלו שאת ולתת לאיש כספו בשקו‬
‫ולתת להה צדה לדרך זיעש להם ‪ ,‬כ ן ‪ .‬ויצו אותם יוסי השמרו לכס פן קמרו‬
‫את פי ולא תביאו את אחיכ׳ כאשר דברתי לכס והיה כאשר תביאו את אחיכם‬
‫אלי הנה וידעתי ט כנים אתם ואת הארן תסחרו והשיטתי לכס אח אחיכ' ושבת׳‬
‫בשלום אל אכיכס ‪ .‬ויענו כלם ויאמרו כאשר דכר אדוני כן נעשה )ישתחוו לו‬
‫ארצה‪ .‬יישאו איש את שברו על חמורו ויצאו ל לכת ארצה כנען אל אביהם ‪.‬‬
‫ויבואו אל המלון ויפתח לוי את שקו לתח מספוא לחמורו וירא והנה כספו במשקלי‬
‫עודנו באמסמסו‪ .‬ויירא האיש מאד ויאמר אל אחיו הושב כספי והנה הוא‬
‫כאסתחתי וייראו האנשי׳ מאד ויאמרו מה זאת עשה אלהי׳ לנו‪ .‬ויאמרו כלס‪ .‬איה‬
‫מסדי ה׳ את אבותינו את אברה׳ יצחק ויעקב כי נתכנו ה׳ היום ביד מלך מצרי׳‬
‫להתעולל‬
‫‪84‬‬
‫סהר‬
‫מקץ‬
‫הישר‬
‫להמעולל עלינו ‪ .‬ויאמר אליהם יהודה הלא אשמים אנחנו ומעאי׳ לפני ה׳ אלהיט‬
‫נמכרנו את אחינו בשרנו ולמה מאמרו איה חסדי ה׳ אח אכוחיגו‪ .‬ויאמר אליה׳‬
‫ראובן הלא אמור אמדתי אלינ׳ אל תחטאו נילל וצא שמעתם ממני כי דמו לרש‬
‫אלהי׳ ממני'ואיך תאמרו איה חסדי ה׳ את אבותינו ואתם חפאתם לה׳‪ .‬וילינו‬
‫נמקים ההיא יישכימו בבקר יישא! את שברם עצ חמוריהם וינהגו אותם וילכו‬
‫ויבאו ארצה כנען' בית אבית׳‪ .‬ויצאו יעקב יביתו לקראת בניו וירא יעקנ יהנה‬
‫אין שמעון אחיהם אחס‪ .‬ויאמר יעקב אל בניו אישה שמעון אחיכ׳ אשר לא ראיתי‬
‫אותו ויגידו לו בניו את כל הקירות אומס במצרי׳‪:‬‬
‫ויבואו לנתיהס ייפתחו איש שקו ויראו והנה איש צרור נספו בשקו וייראו מאד‬
‫מזה המה ואניה׳‪ .‬ויאמר אליה׳ יעקב מה זאת עשיתם לי שלית שלחתי‬
‫את יוסף אחיכ׳ לדרוש שלומכ׳ ותאמרו לי ני חיה רעה אכלתהו וילך שמעון אתכס‬
‫לשכור אוכל ותאמרו מלך מצרים אשר אותו בכלא ואת בנימין תאמרו לקחתו להמית‬
‫גס אותו‪ .‬והורדתם • את שיבתי ביגון שאולה על כרמן ייוסף אחיו‪ .‬עתה לא‬
‫ירד כני אחכם כי אחיו מת והיא לבדי נשאר וקרהו אסון נדרך אשר תלכו בה‬
‫כאשר קרה לאחיו‪ .‬ויאמר ראובן אל אביו את שני מי תמית אס לא אביא לפניך‬
‫את בנך והצגתיו לפניך ייאמר יעקב אל בניו שט לכס‪,‬ואל תרדו מצרימה כ׳ לא‬
‫ירד כני אתכם מצרימה ולא ימית כאחיו‪ .‬ויאמר אליהם יהודה חדלו נא לכס‬
‫ממנו עד כלות לו את השבר והוא יאמר הורידוהו אח אחיכם כי ימצא את נפשו‬
‫נל־עב ואת נפש ביתו‪ .‬והרעב היה כבד בכל הארן בימים התם וכל אנשי הארן‬
‫הולכים וכאיס מצרימה לשטר אוכל כי מזק עליהם הלענ מאד‪ .‬וישנו ננ׳ יעקב‬
‫כארן כנען ימים ושני מדשיס עד כלות להם את השני‪ .‬ויהי כאשר כלה להם‬
‫את השבר ותרעב נפשם מאד בל בימ יעקב ויבואו יללי נני יעקנ ימד ויבשו אל‬
‫יעקנ ויכננו אומו כולם ויאמרו לו מנה לנו למס ולמה נמות ברעב נגדך וישמע‬
‫יעקב את לברי יללי בניו ויבך נני גלול וינמרו רממיו עליהם ויקרא יעקנ אל‬
‫בניו ייבואו כלס אליי יישבו לפניי ויאמר אליהם יעקב ולא ראית׳ בי בניכם‬
‫כוכי׳ עלי היוס תנה לנו למס ואין‪ .‬עתה שיני שברו לנו מעס אוכל‪ .‬ויען‬
‫יהולה ויאמר אל אניו אס ישך משלח אח אחינו אמנו נרדה ינשנרה לך אוכל ־*‬
‫ואם אינך משלח לא נרד הלא ני מלך מצרי׳ העל סעיל עליט לא מראו פני בלחי‬
‫אחיכם אחכם כי מלך מצרים מלך אדיר ומזק הוא והיה אס הלמו אליו נלה׳‬
‫אמינו יממנו כלנו הלא ידעת אס לא שמעת כי המלך ההוא גטר ומכס מאד‬
‫ואין כמומ בכל הארן הנה ראינו אמ כל מלכי האק צא ראינו כמלך ההוא מלך‬
‫מצרים הלא אין גדול כאבימלך מלך שלשמים מכל מלכי הארן ומלך מצרים גדול‬
‫ועצום ממנו ולא יהיה לי אבימלך כאחד משריו‪ .‬לא ראית אבי את היכלו ואת‬
‫כסאו ואת עבדו העומליס לפניי ‪ .‬לא ראית המלך ההוא כשבתו על כסאו‬
‫כיסיי תפארת מלוכה ככגלי מלכות עטרת זהב גלילה על ראשו ‪ '.‬לא ראית‬
‫ההול יההלר אשר נתן לי אלהים כי אין כמוהי בכל הארן ‪ .‬לא ראית אני‬
‫החכמה יהתכונה והרעת אשר נתן כלט אלהיש ‪ .‬הראית את קולו הנעים‬
‫נלנרו אלינו לא ילענו אבי מי הוליעהו את שמותינו ואת כל אשר קרה לנו‬
‫וישאל גס עליך לאמר^העול אנינסחיהשלוסלו‪ .‬לא ראית את נל לנרי מלט מצרים‬
‫על פיו יצאו ועל פיי יניאו ואין שואל נפרעה אלוניו ‪ .‬לא ראית את שחלו‬
‫ואת אימתו על נל מצרים ונס אנחנו נצאתני‪-‬מלפניו ונאמר לעשות למצרים טתר‬
‫ערי האמורי וימי אפינו מאל על נל לבריו אשר לנר לתחנו מרגלים ‪ .‬והיה‬
‫ננואנו פול לפניו ונפלה אימתי ‪.‬עלינו ימל ואין איש ינול ללנר אליי לנר קען‬
‫או גלול‪ .‬ועתה אנינו שלמ נא אה הנער אמנו ונרלה ונשברה לך אונצ־לממימט‬
‫ולא‬
‫ספד‬
‫מקץ‬
‫‪85‬‬
‫הישי‬
‫ולא צמות ב ל ע נ ‪ .‬ויאמר יעקנ למה הרעימה לי להגיד כ• יש לכס אח מה‬
‫הלבר אשל עשיתם לי‪ .‬ויאמר‪ .‬יהולה אל יעקנ אבי! תנה הנעל כילי ונקומה‬
‫ונללה מצלימה ונשבלה אוכל ונבוא והיה ננואנו ואין הנער אתנו ומסאתי לך‬
‫לל הימים‪ .‬הראית את כל ילליו הקשרם בוכים עליך ברעב ואין לאל ילך מתה‬
‫יכמלו נא לחמיך עליהם ושלחת את אחינו אתנו והלכנו ואיה חשיי ה' את אבותיט‬
‫אתך אשל חאמל כ׳ מלך מצרים יקח אח בנך חי ה׳ לא אמות עליו ער הביאוחיו‬
‫והצגתיו לפניך ‪ .‬אך התפלל נא נעלנו אל ה׳ אלהיט ויעשה אתנו חסל לתתננו למן‬
‫ולמשל לשני מלך מצליס ואנשיו‪ .‬כי לולא התמהמהנו כי עתה שבני ז־ שעמי׳ אליך‬
‫עם בנך ‪ .‬ויאמר יעקב אל בניו בה׳ אלהי אנעמ אשל יציל אמכם ונמן אמכם לחן‬
‫בעיני מלך מצרים ובעיני כל אנשיו ‪ .‬ועתה קומו ולכו אל האיש וקמו לו נילכס‬
‫מנחה מן הנמצא בארן הזאת ותביאו לפניו ‪ .‬ואל פלי יחן לכס רחמים לפניו וישלח •‬
‫לכס את בנימין ואת שמעון אחיכס ‪ .‬ויקומו כל האנשים ויקחו את בנימין אחיהס‬
‫ומנמה גלולה מזמימ ארן כנען לקמו כילם וגס משנס כסף לקמי ‪ .‬ויצי' יעקב‬
‫אה בניו מאל על בנימין השמרו בו בלרך אשר מלט בה ואל תססרלו מעמו‬
‫בררך נס במצרים ויקס יעקב מאת בניו ויפריש כפיו וימפלל אל ה׳ בעל בניו‬
‫לאמר ה׳ אלהי השמים ואלהי הארן זכור לאברהם אביט את בריתך אתו זכור‬
‫ליצחק אבי ועשה חסל עש בני ואל תתנם ביד מלך מצרים עשה נא אלהי למען‬
‫רממיך וסלה את כל בני והצילם מיל מצרים ושלח להם את שני אחיהם ונס‬
‫כל נשי בני יעקב וילליהם נשאו כלס אמ עיניהם השמימה ייבכו כלס אל ה׳‬
‫ויצעקו להציל את אטתס מכף מלך מצרים ‪ .‬ויכתוב יעקב ספר אל סלך מצרים‬
‫ויתנהו ביל יהירה וביד בניו אל מלך מצרים לאמר ‪ .‬מאת עבלך יעקב בן יצמק‬
‫בן אברהם העברי נשיא אלהיס אל מלך האדיר יהמכס צפנת פענמ מלך מצרים‬
‫שלום ‪ .‬ילוע יהיה לאדור מלך מצרים כי מזק עלינו הרעב כארז כנען ישלמתי‬
‫אליך כני לשכיר לנו מעט אוכל מאתך לממיתני ‪ .‬כי אומי ס נ ט ני בני ואני זקן‬
‫מאל ואינני רואה בעיני כי כבלו מזוקן עיני מאל עם הבכי בכל יום שמיל‬
‫על בני על יוסף אשר נאבל מלשני ואצוה אח בני אשר לא יבואו יחל בשערי‬
‫העיר כבואם מצרימה מפני יושבי הארץ‪ .‬ונס כי צויחיס להחהלך במצרים ולבקש‬
‫את בר יוסף אולי ימצאוהו שמה ויעשו כ ; ‪ .‬ושתנס אתה כמרגלים את הארז‬
‫הלא שמענו עליך כי אתה מכס ונבון מאד הלא תראה את פניהם איך יהיו‬
‫מרגלים ‪ .‬עם כי שמעני אשר סתרת אתה את מלים פרעה והודיעהו ברעכ‬
‫הזה סלם יבוא ותדבר אליו נכונה יאיך לא מדע במכממך את בגי המרגלים סם‬
‫אס לא ועתה ארוני המלך הנה שלמתי לפניך את בנימין בני כאשר לברת אל בני‬
‫אחלה את פניך אשר תשים עינך עליו על השיביחו אלי בשלום עם אחיו‪ .‬והלא‬
‫ירעש אם לא שמעש אש אשר עשה אלהיני לפרעה בקחתו את שרה אמי ואשל‬
‫עשה לאבימלך מלך סלשתיס עליה ונס את אשר עשה אברהם אבינו לחמשש מלט‬
‫עילם אשר המית את טלם במתי מספר אנשים אשי היו א מ י ‪ .‬וגס אשר עשו‬
‫שמעון ולוי פני בני לשמונת ערי האמורי אשר החריט אתהן בעבור ליגה אחוסש‬
‫וגס נ ע ט ר בנימין אחיהם התנחמו בו על יוסף אחיו מה יעשו עליו בראותם כי‬
‫סגניה יל אמל העם עליהם נעטרו ‪ .‬הלא ילעת מלך מצרים כי גנורת אלהינו‬
‫אתנו יגס שומע אלהיט את תפלתנו תמיל ולא יעזמו נל הימים‪ .‬והגילו נגי‬
‫אלי אס מעשיך עתה לא קראתי אל ה׳ עליך ט אז נאנלס עם אנשיך פרם בא‬
‫נציק נר לשרך ‪ .‬אך אמרתי ני שמעון נני נניחך אילי סונה תעשה אותו‬
‫עלי נן לא עשיתי לך הלנר הזה ‪ .‬ועתה הנה בני מימין נא אליך עם נ נ י ‪.‬‬
‫׳‬
‫השמר לך נו ושים מינך עליו וישים אלטנו את עינו עליך ננל מלטמך‪ .‬ועתה‬
‫הנס‬
‫ספר‬
‫‪86‬‬
‫מקץ‬
‫הישר‬
‫הנה הגדתי לך את אשר עם לכנ׳ והנה ננ׳ באים אליך עם אחיהם ראה נא‬
‫בעדם את פני כל האק ישלחחם עם אחיהם לשלום ‪ ,‬ויתן יעקב את הסשר אל‬
‫בניו ביד יהודה לחתו למלך מצרים ‪ .‬ויקימו בגי יעקב ויקחויאת מימן ואת‬
‫כל המנחה וילכו ויבאו מצרים ויעמדו לפני יוסף וירא יוסף אתם את בנמ׳ן‬
‫אחיו וישן יוסף אליהם שלום ויבאו האנשים הסס ביחה יוסף ויכו יוסף את‬
‫אשר על ביתו לסביח להם סבח לאכול ויעש להם כן ויהי בצהרים וישלח יוסף‬
‫אל האנשים לבא לפניו עס בנימן ויגילו האנשים אל האיש אשר על בית יוסף‬
‫את דבר הכסף המושב כאמתחותיהס ויאמר להם שלום לכס אל תיראו ויצא‬
‫אליהם שמעין אחיהם‪ .‬ויאמר שמעין אל אחיו טובה רבה עשה אלוני מלך מצרים‬
‫לא אסרני כאשר ראיתם בעיניכם‪ .‬כי בצאחכם מהעיר הוציא אותי ויעש אתי‬
‫פינה בביתו רקח יהולה את בנימן בילו ויבואו לפני יוסף )ישתחוו לו אפיס‬
‫ארצה ‪ .‬ויתנו האנשים את• המנחה אל יוסף וישכו כלס לפניו ויאמר אליהם יוסף‬
‫השלום לכם השלום לבניכם השלום לאביכם הזקן ויאמרו שלום ויקח יהירה‬
‫אתי הספר אשר שלח יעקב ויתנהו ביד יוסף ויקרא יושף את הספר ויכר אח‬
‫מכתב אביו ויבקש לבכות ולא יכול להתאפק וילך החדרה ויבך בני גדול ויצא ‪.‬‬
‫וישא עיניו וירא את בגימן אחיו ויאמר הזה אחיכם אשר אמרתם אלי ויבש‬
‫ננימן לפני יוסף ויתן יוסף ידו על ראשו ויאמר לו אלהיס יחנך בני‪ .‬ויהי‬
‫כראות יוסף את אחיו בן אמו ויבקש לככות שנית דנא החדרה וינך שמה‬
‫וירחן פניו ויצא ויתאפק ייאמר שימו לחם ‪ .‬ויהי ביד יוסף נביע אשר ישתה‬
‫כו והוא מכסף רצוף באבני שותם ונדולח סוב י מאד ויך יוסף הגביע ההוא‬
‫לעיני אמיי בשבתם לאכול אמו ויאמר יוסף אל האנשים ידעתי בנכיע הזה כי‬
‫ראובן הבכור ושמעון ולו• ייהודה וישכר וזנולן בני אם אמד שבו לבס לאכול‬
‫כאשר יוללתם ‪ .‬ויושב נס את האמרים כתיללותם ‪ .‬ויאמר ידעתי כי אחיכם‬
‫הקסן הזס אין לו אח ואני כמוהו אין ל׳ אח ישב נא אתי לאכול ‪ .‬ויעל‬
‫מימן לפני יוסף וישב על הכסא ויראו האנשים את מעשה ׳וכף ויתמהו על ככה‬
‫ויאכלו וישתו האנשים עם יוסף כעת ההיא ‪ .‬ויה! להם מתנות כמת ההיא ויוסף‬
‫וימן יוסף לבנימין מנה אמת ייראו מנשה ואפרים את מעשה אביהם ויתנו לו גס‬
‫הס את מנותיהם וגס אסנת נתנה לו מנה אמת ותהיינה ביר בנימן ממש מנוס‬
‫ויוצא להם יוסף ״ן לשתות וצא אנו לשתות ויאמרו מיום אשר נאבל יוסף אחינו‬
‫לא שתינו יין וצא אכלנו אוכל סוב וישבע להם יוםי> ויפצר בס מאל וישתו וישכרו‬
‫עמו בינם ההוא ויהי‪ .‬אחרי כן ויפן יוסף אל בנימין אמיו ללבר אתו ומימן‬
‫ויאמר‬
‫עולנו יושב על הכסא לפני יוסף ‪ .‬ויאמר אליו יוסף היש צך בצים‬
‫יש לעבדיך עשרה בניס ואלה שמוחם בלע ובכר ואשבל גרא וכעסן אמי וראש‬
‫מפיס וחפים וארד ‪ .‬ואקרא אח שמוחם על אחי אשר לא ראיתיו י‪ .‬ויצו ויביאו‬
‫לפניו את משפר הכוכבים אשר לו אשר בו ידע יוסף את כל העתיד ‪ .‬ויאמר‬
‫יוסף אל בנימין שמעתי כי העברים יוילעיס' בכל חכמה התוכל לדעת מאומה בזה‪.‬‬
‫ויאמר בנימן גס עבלך ילע בכל חכמה כאשר הורני אבי ‪ .‬ויאמר יוסף אל‬
‫מימן הנע נא נזה הכלי והנן איפה היא אחיך יוסף במצרים אשר אמרחם‬
‫למצרים ילל ‪ .‬וירא כנימןיאת הכלי ההיא עם מפפר מנבי השמים ״ויתמנס‬
‫ייבע בי ללעח איסה אחיי ‪ .‬ויחלק מימין את כל ארן מצרים לל׳ חלקי׳ וימצא‬
‫אח יוסף אחיו כ׳ הוא היושב לפניי'אל הכסא ייחמה בנימן מ א ל ‪ .‬וירא ייוסף'‬
‫את בנימן ט ממה מאד ויאמר אל מימן מה־ראית ועל ימת תתמה ויאאר'בגינון‬
‫אל יישף ריאה אני נזה ט •יסף אחי יושב אחי פה עצ הכסא ויאמר אליו יואף'‬
‫אחין ה;ל' שילח ־איסך‬
‫ארי הוא •יוסף'אמיך איך אל מנלה את הלבל ר^ן‬
‫;‬
‫עמם‬
‫ספר‬
‫‪ ,‬מקץ‬
‫היע‪1‬ר‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫עמם וילכו וצדתי להשינ אותם העירה ולקחתיך מאתם והיה אם יתנו את נפשם‬
‫ונלחמו עליך ידעתי כי נחמו על אשר עשו לי ונוזעתי אליהם ‪ .‬ואס יעזבוך‬
‫ולקחתי אותך וישבת אתי ונלממתי אסם וילכו להם ולא אולע אליהם בעת ההוא‬
‫צוה יוסף את פקידו למלאות את כליהם איכל ולשים את כסף איש בשקו ולתת את‬
‫הגביע בשק כנימן ולתת להם צדה לדרך ויעפ להם כן‪ .‬ויהי ממחרת וישכימו‬
‫האנשים בנקר וישאו את שגרס על חמוריהם ויצאו להם עם מימן וילכו ארצה‬
‫מען עם שמשן אחיהם‪ .‬הס יצאו ממצרים לא הרחיקו ויוסף צוה לאשר על ניסו‬
‫לאמר קום רדוף אחרי האנשים פרס ירחיקו ממצרים ואמרת אליהם למה גנבתם‬
‫את גביע אדור ויקס פקיד יוסף וירדפם וישיגם וידבר אליהם את כל דנרי‬
‫יוסף‪ .‬ויהי בשמעם את הדבר ‪.‬הזה ויחר אפס מאד ויאמרו הנמצא אתו את‬
‫נביע אדוניך יומת וגס אנחנו נהיה לעבדים וימהרו ויורידו איש את שקו מעל‬
‫חמורו ויחשוש באמחחותיהם וימצא הגביע באמתחת מ י מ ן ‪ .‬ויקרעו כלס את‬
‫שמלותיהם וישובו העירה וימ את מימן בדרך הלוך והכוח אומו עד בואו העירה‬
‫ויעמדו לפני יוסף‪1 ,‬יחר אף יסודה )יאמר לא השיבנו האיש הזז כי אס להחרינ‬
‫את מצרים היום‪ .‬ויבואו האנשים ביתה יוסף וימצאו אח יוסף יושב על כסא!‬
‫וכל ננזריו עומדים עליו מימינו ומשמאלו‪ .‬ויאמר אליהם יוסף מה המעשה הזה‬
‫אשר עשיתם ני לקחתם את נניע הכסף אשר לי והלכתם לכס‪ .‬אך ידעתי כי‬
‫געטר ‪7‬עס מ איפה אחיכם ככל האר־ן לקחתם את הגגיע אשר לי‪ .‬ויאמר‬
‫יהודה מה נאמר לארור מה גדגר ומה גצפדק האלהיס מצא את עין עגדיך •יום‬
‫עיכ נעשה לנו הלגר הזה ויקס •וסף ויחזק גגנימין ויקחהו סאת אחיו גחזקה‬
‫וינא הניחה וינעל הללס נפניסס ויצו יוסף לאשר‪.‬על כימו!יאמר אליהם כה אמר‬
‫המלך לנו לשלום אל אגיכס‪ .‬הנה לקמתי את האיש אשר נמצא גניעי נידו ויהי‬
‫נראות יהולה את מעשה יוסף א מ ס ‪:‬‬
‫־ פרשת רגש‬
‫ייגש אליו ׳הולה וישמר את הללמ וינא עם אמיו לפני יוסף ‪:‬‬
‫ייאמר יהולה אל יוסף אל ימר געיני אדוני ידגר נא עגלך לגר לפניך ויאמר לו‬
‫יוסף לגר ‪ .‬וילגר •הולה לפני יוסף ואמיו עומליס לפניהם שם ‪! .‬יאמר‬
‫יהולה אל יוסף הלא נממלה כאשר גאנו אל אלוני לשכר אכל ומשם אומנו מרגלים‬
‫את הארץ ונביא לפניך אח ננימ־ן אחינו ועורך מתשלל עצינו היום ועתה ישמע‬
‫נא המלך את לברי ושלח נא אחינו וילך לו אתנו אל אביו פן תאבל את נפשך ואמ‬
‫בל נפש יוצאי מצרים היום הזה הלא ידעת את אשר עשו שני אחי שמעון ולוי אל‬
‫עיר שנס ואל'שנעת ערי האמורי נעטר דינה אחותנו ואף מה יעשו נעבור ננימין‬
‫אמיהם ואני ננמי מזק וגדול משניהם היום הזה נא עליך ועל כל ארצך אם לא‬
‫תאנה לשלות את אמינו‪ .‬הלא שמעת אשר עשהיאלהינו אשר נמר ננו לפרעה‬
‫בעבור שרה אמנו אשר לקמה מעם אנינו נאשר הנה אומו ואח ניתו נננעיס‬
‫נלוליס אשר עוד כל מצרים מספרים את הפליאה הזאת איש אל רעהו עד היום‬
‫ה ז ז ‪ .‬כן יעשה לך אלהינו על בנימין אשר לקמת מאמו היום ועל הרעות אשר‬
‫אתה מסנוצל עצינו בארצך היום‪ .‬כי יזטר אצהינו אמ בריתו עם אברהם אניננ‬
‫והביא עליך רעה בעבור אשר לאגת את נפש אבינו היום ואתה שמע נא את לבלי‬
‫אשל לברמ• אלץ־ טוס ושלח את אחינו וילך‪ .‬לו סן תמות אתה ובני אלצך במלב‬
‫כי לא תוכלו כלכם עלי‪ .‬ויפן יוסף את יהורה לאמר למה הלחנח את פיך בכל‬
‫הרבלים האלה־ ותתפאל עלינו לאמל יש אתך גמלה ימי פרעה לו צייתי עליכס את‬
‫כצ‬
‫ט‬
‫מפר‬
‫‪88‬‬
‫ויג<ט‬
‫הישר •‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪-.‬‬
‫כל ג ט י להלחם א ה כ ס הלא ה מ נ ע ‪ -‬ב ר ו ק ם א ה ה ואחיך אלה ויאמר יהודה אל י‪.‬סף‬
‫הלא לך ולאנכיך לירא מ פ נ י ‪ .‬ח׳ ה ׳ ‪ .‬כי אם שלפתי ‪ -pi‬חרכי לא ה נ כ ו ח י ם ר י ק ה‬
‫עד אם הרגתי היום הזה ימת כל מצרים ואחל ממך ואכלה ב פ ר ע ה א ד ו נ י ך ‪ ,‬ויען‬
‫יוסף ויאמר אליו הנא צא ל ך לנדך היא ה נ נ ו ר ה ג ס אנכי גבור וחזק מנ׳ך הלא‬
‫אם הוצאת את ה ר נ ך יישים אותה אל ציארך וציאר כל אחיך אלה״‪ .‬ויאמר אלץ‬
‫יהודה הלא אם אפתה א ת פי היום אליך כי ע ת ה בלעת־ך והכחל מן ה א נ ן‬
‫ו ת א נ ל היום ממלכיתך ‪ .‬ויי‪-‬ן יוסף הלא א ס מ פ ת ח אמ פיך יש לי כמ וכבויה‬
‫לסתוס את פיך ב ה ק גדולה ע ־ כ׳ לת תוכל לדבר לבר ראה כ מ ה אבנים יש‬
‫לפנינו הלא אוכל לקחת אבן ושמתיה בפיך ואשבור מצתעיתיך‪ .‬ויאמר יהודה עד‬
‫ה א נ ה י ם בינינו כי לא בקשנו מ מעותיך מאז ועד ע ת ה הך תנה לנו את אחינו‬
‫והלכנו מ א ה ך ‪ .‬ויען יוסף ויאמר חי פ ר ע ה כ׳ א ם יבואו כל מלכי כנ‪.‬ן ע מ כ ם‬
‫יה־ לא ל ק מ ת ס אותי מילי ע ת ה לכו לכם ללרכיכס אל אייכם ואהיכ׳ יהיה לי‬
‫ע ג ל כ׳ גנב את ביה המלך ‪ .‬ויאמר יהודה מש לך מלך ולשם הלא המלך יוציא‬
‫מביתו אל כל הארן כשף וזהב ה ר ב ה מאד במתן א ם ב א כ י ל ה ‪ .‬ו ע ת ה עודך‬
‫מדבר אל גביעך אשר נתת אותו באמתחת אחינו ותאמר קי ג נ י אותו מאסך ‪.‬‬
‫מצילה מלילה לבנימין אחינו ולזרע אברהם מעשית הדבר הזה לגנינ מאתך או‬
‫מז לתך א ס מלך א׳ כ ר אם נל ה א ל ם ועמה לום לך מהדבר ה ז ־ כן ישמעו‬
‫לכריך כל ה א י ן לאמר על כסף מעכו נלחם מייך מצרי‪,‬־! ע ם אנשים ויינגילל עליסס‬
‫ויען יוסף ויאמר קמו לכס את הנביע הזה ולכו מעלי‬
‫ויקה תת אחיהם ל ע י ר ‪.‬‬
‫ועזיו את אתיכם לעבד כ׳ משפע ה נ נ י להיותו ע נ ד ‪ .‬ויאמר יה‪1‬דה למה לא‬
‫ה ט ש בדבריך לעזוב את אמיני ולקהת א מ גביעך והלא אם מתן לנו בגביעך אלף‬
‫פעמים לא נעזוב את אמינו על כס־> הנמנא ביד כל ה א ד ם ולא נמות עלינו ‪.‬‬
‫ויען יוסף ‪1‬יאמר ולמה עזבתם א ה אתיכם והיוכרו אותו ב ‪ .‬ש נ י ם ‪ .‬כסף עד היום‬
‫ה ז ה ולמה לא תעשו ג ס כן לאחיכם ז ד ‪ .‬ויאמר יהירה על ה׳ ביני וביניך כי לא‬
‫חפצ‪.‬ו במצח‪):‬־‪.‬ך ע ת ה הנה אחינו והלכנו מההך בלא מ ל ח מ ה ‪ .‬וירא יוסף את כלי‬
‫מעשיהם ויאמר אליהם למה הראו כ ‪ :‬וכה אני יוסף אחיכם אשר מ כ ר ת ם אותי‬
‫מצ־ימה ו ע ת ה אל נא יהד בעיניכם כי מכרתם אימי כי לממי־ מ ר ע ב שלמני‬
‫אלהים ל פ י ‪ .‬כ ס ‪ .‬ויצ־לי אתיו ממני בשמעם את ל נ ר י יוסף וינהל יהולה ממנו מאל‬
‫מ א ד ‪ .‬ובנימין בשמעו את לנרי יוסף והוא היה לפניהם ביית פנימה וירן בנימין‬
‫אל יוסף אחיו וימגקדו ויפול על צורריו ויבכו ויראו אמי יוסף את בנימין' נפל על‬
‫אחיו וינך עמו ויפצו ג ם ה ם גל‪ .‬יוסף וימבקיהו ויבכו בכי גדול ע ם יוסף והקול‬
‫נשמע בית פ ר נ ה כי אתי יוסף ה ם וייטב בעיני פרעה מאוד כי ירח אותם פן‬
‫ימרינו את סצ־ים וישלח פ ר ע ה את עבדיו אל יוסף לשמחו באחיו אשי באו אליי‪.‬‬
‫ויבאו כל שרי המייל׳' והגלוזי׳ אשר במצרי' לשמוח ע ם יוסף יישממי כל מצרים ‪,‬‬
‫באתי יוסף מ א ד ‪ .‬וישלמ פ ר ע ה את עבליו אל יוסף צאנלר־אמיר ל ח מ ך להביאן‬
‫את כל אשר להם וינאו אלי והישנתם במיטב ארן מצרים ויעשו כ ן ‪ .‬ויצו יונף אח‬
‫אשר על ביתו להיציא אל אחיו מנות ומתנות ו נ ג ל י ם ניוצא להם בגלים רבים בגדי‬
‫מנכ־ח וממנות רבית ויחלקם יוסף לכל אחיו וימן לכל אחר מאחיו חליפות בגליה‬
‫בגזי זהב וכסף וגי מהוה כ ס ף ויצו יוסף אליהם וילבשו ט ל ם את הבגדים האלה‬
‫ויביאם‪.‬לפני כ ר ‪ -‬ה וירא כ ר ע ם את כל אתי יוסף כי כלס ג ב ו ד ס ויפי הואר‬
‫וישמח מאד ‪ ,‬ייצאו אחרי כן מלפני פ ר ע ה צלכמ הרצה ׳ מ ע ן א)• ^ ג ־ ^ ם יננימ׳!‬
‫א ־ י ה ס א ת ם ‪ .‬ויקה יוסף ייהן להם עפתי עשרה מרככות מאת ן‪£‬ך‪.‬עה‪-,‬ויתן להם‬
‫יוסף מרכבתי אשר רכב עליה ביוס מלכו על מצרי׳ להניא את א נ י ו עציה‪ .‬אל מצלי‬
‫וישלח' י;‪5‬ף לכל ילדי אחיי מ ל י ם כניסנ־רכ ו מ א ה כ כ ף לכל אמד מזן^נס לנש‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫אי« ‪..‬‬
‫•־‬
‫‪f‬‬
‫ם*י‬
‫ועש‬
‫ש‬
‫הי‪ -‬י‬
‫‪89‬‬
‫אתיו שלח נגלים כמםסלם מ ע י י גשי המלך וקסרת המרוקיהן שלח אליק‪ .‬ויק‬
‫לכל א' מאחיו'יי׳ אנשים ללכת עמו ארצה כנען לשיחו ולשרת את מיהם ואח כל אשי‬
‫להם לבא מצרימה וישלח 'יונף ביל בנימין אחיו עשרה בגדים לעשיה בניו שכס‬
‫אחל על ילדי בני יעקב וישלח לכל אמד חמשים כסף ועשרה מרכבות מאח פגי‬
‫שרעה וישלמ לאביו עשרה ממורים נושאים מכל טוב מצרים ועשר אמונות נושאות‬
‫נל ולמס ומזק אניו ולכל אשר אחו צרה לדרך‪ .‬וישלח ללינה אמוהו נגלי זהב וכסף‬
‫וקמרת ומור ואהלים ותמרוקי נשים הרנה מאוד וגס לנשי בנימין שלמ בזאת מאת‬
‫נשי פרעה‪ .‬וימן לכולם לאחיו נס לנשיהם משל אבני השוהם וביולמ ברקת ופעלה‬
‫ומכל סגוילת גלולי מצייס לא נוסי לבי אשי לא שלח יוסף לכל נימ אביו מכל‬
‫לבר‪ .‬חמלה ‪ .‬וישלח אחיו וילכו ואת בנימין אמיו שלמ עמהם ללכה ארצה כנען‬
‫ויגא יוסף אליהצו לשלחם בררך על גבול מצרים ויציס על אביו ועל ביחו לנוא‬
‫מצרימה ‪ .‬ויאמר אל תרגיזו כלרך כי מאח ה׳ היחה הלבר הזה למען חיוח עם‬
‫רב ברעב כיי עול ממש שנים רעב בארץ‪ .‬ויצו אותס לאמר בבואכם אל ארץ‬
‫לנען אל מכאו שמאוס לפני אבי כלכר הז־ כי עשה מעשו במכממכם‪ .‬ויכל‬
‫יוסף לצוו־מ אוחס וישן וישב מצרימה ובני יעקכ הלכו ארצה כנען בשממה ובטובה‬
‫אל יעקב אביהם‪ .‬ויבאו עיר נבול הארץ ויאמרו איש אל רעהו מה נעשה ביבי‬
‫הזה לפני אבינו‪ .‬כי אס נבוא אליו פתאום ונגיי לו הרבר ונבהל מאי מדברינו‬
‫וילא יאנה לשמוע אלינו וילבו להס עי קינס אל נסיהס וימצאו את סימ בת אשר‬
‫יוצאה לקראהם והנערה מיכה על מאל ומכמה )יולעת לננן ננטר ויקיאו אליה‬
‫והנא אליהם ‪1‬תשק להם ויקמוה וימנו לה כנוי אמה לאמר‪ ,‬טא נא לשני אנינו‬
‫ו‪,‬ישנת ל‪;0‬יו והך נבצור ויברת ואמרת בדנריס האלה לאמר ויצוו אוהה ללכת‬
‫אליניתסיויתקת הלטר ותמהר 'לפניהם ותבוא וחשב אצל יעקב ותיטיב המיר והנגן‬
‫ותאמר מןעס לצריה יוסף דודי מ׳ הוא ובי מ א מישל בכל ארץ מצרים ולאמת‪.‬‬
‫ותופף וסלנר נ י נ ד ס האלה וישמע יעקב אס לבריה ויערב לו וישמע עול נלנרה‬
‫פעמים ושלש והבא השממה נלנ יעקנ מניעם לנריה ומהי עליו לומ אלהיס‬
‫וילע ני נל ל נ ד ה נמנים ‪ .‬ויברך יעקב את סרמ ‪.‬בדברה ביברים האלה לשרו‬
‫ויאמר אליה נמיי אל ימשול נך מוס על עולם ב׳ המיית את רומי‪ .‬אך לברי נא‬
‫עול לשני נאשר לנרת ני שממתיצי ננל לנריך‪ .‬ומוסף ומנגן נלנריס האלה ויעקנ‬
‫שומע ויערנ לו וי‪:‬סמ ומהי'עליו רומ אלהים‪ .‬עודנו מדנר עמת והנה מיו באיוש‬
‫אליו־ בסיסים ימרנטת ונגילי מלמתיענלים רצים לשניהם ‪ .‬רקם יעקנ לקראתם‬
‫וירא אס נרו מלונשיס נלמש מלנזת יירא^את בל הטיבה אשר שלמ יוסף אליהם‪.‬‬
‫ייאארי אליו המנשר ני •וםףיאמיני מי וני הוא מושל ננל ארץ מצרים ומא‬
‫א‪6‬ר ן׳ינר אלינו ככל אשר לנר אליך‪ .‬יישמע יעקכ אמ כל לנרי מיו ויפנ לנו‬
‫אל דבריהם כי לא האמין להם על ראומו את נל אשר נהן להם ייסף יאשר שלח‬
‫יאת כל האותות אשר דבר יוסף אליהם‪ .‬ויפתחו לכגיי ויראו אה כל אשר שליו‬
‫יוסף יימנו לכיא מהם‪ ,‬את אשר שלת לי יוסף יידע יעקכ כי גמנה דברו וישמח‬
‫מאד על ננו ויאמר יעקנ רנ לי אשר עוד יוסף בני מי עתה אלכה ואראנו כפים‬
‫אמות‪',‬ויגירו לו מיו את כיל הקירות אותם ויאמר יעקב ארלה לי מצרימה־לראות‬
‫אתי כני ׳ואת יללי‪ .‬ויקס יעקב וילכש אמ הבגדים אבר שלמ לו יוסף ויפת אתי ‪, A‬‬
‫המצנפת על ראשו אשר שלמ לן יוסף אמרי רמץ וגלח את כל שי‪:‬מ וילבשו כל אנשי ‪';.‬‬
‫ניס‪,‬יעקנ ונשיהם את נל‪.‬אשר סנמ'אליהם';וסף ו •סממו מאד ניוסף כי עודני‬
‫תי לכי הוא המושל במצריים וישמשו כל יושבי כנען אס הדנר הזה ויניאו וישמחו‬
‫את יעקננץסף מאל בי עודנו מ י ‪ .‬ויעש להם יעקב משתה שלשת ימים ויאכלו‬
‫וי‪)5‬תי; וישמח! בנית יעקנ כל עלכי כנען ינל גלולי הארץ‪ .‬ויהי אחרי נן)יאמר‬
‫יעקנ‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫־‬
‫'‬
‫י‬
‫י‬
‫' " ' ‪ .‬־ '‬
‫‪90‬‬
‫ספי‬
‫ועש‬
‫היד‬
‫דבר אלהי׳ לאניהם‬
‫ימקב אלך ואראה את בל במצרי׳ ואשיבה אין ממן אשר‬
‫כי לא אוכל לעזיב את ארן מוללתי‪:‬‬
‫והנה לבר ה׳ אליו רל מצרימה מס כל ניסך ושכ שס אל תירא מרלה מצרימה‬
‫ט לגוי גלול אשימך‪ -‬שס ויאמר יעקב אל לבו אלכה לי ואראה את מ י‬
‫העול יראת אלהיו בלט בין כל •ישבי מצרים ויאמר ה׳ אל יעקב אל תירא מיוסף‬
‫ט עולנו מחזיק בחומתו לעבלגי כאשר ייסב בעיניך וישמח יעקב מאל מאל על‬
‫בנו בעת ההיא צוה יעקב אל גניו ואל טחו ללכת מצרימה כלבי ה׳ אליו ויקס‬
‫יעקב יבנ־ו וכל ביתו ויצאו מארן כנען מנאר שבע בשמחה וטוב לבב וילכו ארצה‬
‫מצרימה ‪ .‬ויהי בקרבם לבוא מצרימה וישלח יעקב את יהורה להניד אל יוסף‬
‫להורוח לפניו מושב במצרים רעש יהילה כדבר אביו וימהר וירן וילך אל יוסף‬
‫וישימו להס מקום בארן נושן אל י‪.‬קב ואל כל ביחי יישב יהירה וילך אל אביי‬
‫בדרך ויוסף אסר אח המרכבה יזעק את כל נטריו ועבליו וכל שרי מצרים‬
‫ללנח לקראת יעקנ אניו ויעבר יוסף קול נמצריס לאמי כל אשר איננו יוצא לקראת‬
‫יעקב יומת ויהי ממחרת ויצא יוסף עם נל מצייס מיל גדול ועצום מלונשיס מלס‬
‫נ מ ל י נין וארגמן וכלי זהכ וכסף וכלי מלממתס עמם ‪ .‬ויצאו כולם לקראת יעקנ‬
‫ננל נלי זמר וחופים ומחולות ומפזרים מור ואהלים ככל הדרך וילכו כולסכמשפע‬
‫הזה ותרעש הארן מקולס ונם נל נשי מצרים גילו על גגי מצרים יעל החוסה‬
‫‪,‬לקראח יעקנ ושוחקות גס המה נתופייס ובמחולות ויו‪.‬ף וכל הצם אשר אתו הלכו‬‫לקראח יעקנ ונראש יוסף כחר המלטת אשר לפרעה ני שלחו אליו פרעה לללשו‬
‫נעת לכתו לקראת אניו ‪ .‬ויהי כאשר קרנ יוסף אל אניו כחמשי׳ אמה וירד מעל‬
‫המרבבה וילך לקראת אביו ונל שרי מצרים וגדוליה׳ נראותס ני ירד יוסף נרגלו‬
‫אל אניו וירדו גס הס וילכו נרגליהס לקראת יעקנ ויהי' נאשר הקריב יעקב ובניו‬
‫אל ממנה יוסף ויבט יעקב אל הממנה ההולכת לקראתו עם יוסף נט‪-‬והישיר בעיניו‬
‫ויפלא יעקב ממנה ‪ .‬ויאמר יעקנ אל יהודה מי 'האיש אשר אנכי רואה נממנה‬
‫מצרים הדור ננגדי המלוכה ו‪.‬ליו נגד אדום מאד וכמר מלטה בראשו וירד לארן‬
‫מעל מרבבתו וילך לקראתט ‪ .‬ויען יהודה אח אביו לאמר מ א בנך יוסף המלך‬
‫וישמח יעקב כראותו אס כבוד בנו‪ .‬ויקרב יוסף לפני אביו וישמתו לאביו וישתחוו‬
‫עמו כל אנשי הממנה אל ינקב ארצה ודנה יעקב ק וימהר אל יוסף נ ט ייפול‬
‫על צוארו וישקהו ויבנו ויחבק נס יוסף אמ אגיי יישקהו ויבנו‪ .‬וינכו עמהסכל‬
‫אנפי מצרים ויאמר יעקב אצ יוסף הנה אמומה הפעם בסונה אחרי אשר ראיתי‬
‫פניך כיי עולך מי ובכטר‪ .‬וכל בני יעקב ונשיהם ונניהס וענליהס ונל ניס יעקב‬
‫בנו עם •וסף מאל וישקוהו ויבנו עמו הרנה מאל ואחרי כן שט להם יוסף וכל‬
‫עמו מצרימה אל מקומם ‪ .‬ויעקב ונניו ובל בני ביתו באו אס יוסף מצליס׳ ויושיב'‬
‫יוסף במיטב מצרי׳ בארן גושן‪ .‬ויאמר •וסף אל אביו ואל אחיו אעלה ואגילה אל‬
‫פרעה לאמר אחי וטח אני ובל אשר להם באו אלי'והנם נ א ק גושן • רעש ‪p‬‬
‫יוסף ויקח מאח ו אח ראובן ואת יששנר וזבולון ובנימין אמיו ויעמילם לפני פרעה‬
‫וירנר יוסף אל פרעה לאמר אחי וניס אט ונל אשר להס גס צאנם נס נקלס' באו‬
‫אלי מארן מען לגוי מצרימה ני חזק עליהם הרעב‪ .‬ראמר פרעה אל יוסף במיטב‬
‫כל הארן הושנ את אניך ואס אחיך אל המנע מהם נל סונ והאנלחס נל חלנ‬
‫הארן‪ .‬ויען יוסף לאמר הנה הושנתים כארן נושן ט רועי צאן הס על ק •שנו‬
‫לסם מושן לרשת צאנם מפני המצרים‪ .‬ףאמר פרעה אל יוסף כל אשר יאסרו אליך‬
‫אחיך עשה אתה אתס וישתחוו נני יעקנ אל פרסה ויצאו מאתו נשאם ואח״כ‬
‫הניא יוסף אח אניו לפני פרעה וינא יעקנ וישחחו אל פרעה' וינקי יעקנ את‬
‫סימה ויצא נעת ההיא רשנו יעקנ וכל נניי וכל ניחו נארן גושן נשנה השנית‬
‫היא‬
‫ספר‬
‫ועש‬
‫הישר‬
‫‪91 _.‬‬
‫היא שנת שלשים ומאת שנה למיי יעקנ ויכלכל יוסף את אביו ואת אתיו ואת כל‬
‫נית אניו לחם לפי המף כל ימי הרעב לא מסרו לנר ויתן להם יוסף את מיסנ כל‬
‫סארן את טובי מצרים כל ימי יוסף‪ .‬נס ננל ושמלה נתן להס יוסף לכל נית אניו‬
‫שנה שנה וישבו בני יעקב במצרי׳ לנסמ כל ימי יוסף אתיהס ו־עקנ אכל תמיד עם‬
‫יוסף בשלחנו לא סרו יעקנ ונניו משלמן״יוסף לילה ויום מלכר אשר יאכלו בני‬
‫יעקב בנסיהס‪ .‬ונל מצרים אוכלים ישותי׳ כל‪-‬ימי הרעב בבית יוסף כי מכרו כל‬
‫מצריס את נל אפר להם מפני הרעב ויקן יוסף את מצרים ואת שרותיהם בלמם‬
‫אל פרמה ויכלכל יוסף אס כל מצרים בלמם נל ימי הרענ וילקט יונף את הנסף‬
‫ואת הזהב אשר בא אליו בילו כשכר אבר הם שוכרים כל הארן וימצא זהנ וכסף‬
‫הרבה מאל מלבל אבני שוהם ובלולת ובנליס יקרים אשר הביאו אל יוסף כל האר!‬
‫בכלות להם הכס‪ 0‬אין מ‪:‬סר ויקח יוסף מכל הכסף והזהב הבא בילו כשתים ושבעי׳‬
‫כמ־י זהב וכסף ונס מאבני שוהם ובלולמ הרבהמאר וילך יוסף וממון אותם; על‬
‫ארבעה חלקים ויסמון אמל נמלבר אצל ים סוף ואחר על נהר סרה ‪ .‬והגי והל' •‬
‫סמן אוסס במלנר נגד מדבר סרס וסל׳‪ .‬ויקמ מן הנשאר זהכ וכסף ויח; אל‪ ,‬כל‬
‫אחיו ואל בית אניו ולכל נשי בית אביו ואת היותר הביא כיתה פרעה כעשרי׳ ככרי‬
‫זהנ ונסף ‪ .‬ויתן יוסף את הזהכ ואח הכסף הנוחר אל פרעה וישימהו פיעה‬
‫כאוצר ותכלינה כל ימי הרעב מכל הארץ אתרי ק ויזרעו ויקצרו כל הארן וימצאו‬
‫להם כמשפס שגה שנה לא מסרו דבר ‪ .‬ויוסף ישב כמצרים לכסה ותהי כל הארץ‬
‫תמת עצמו ואביו וכל אמיו ישבו להם בארן נושן ויאהזו ב ה ‪ ,‬ויעקב זקן מאל בא‬
‫בימים ושני בני יו‪:.‬ף אפרים ומנשה יושבים תמיד בבית יעקב עם ••לדי מ י יעקב‬
‫אחיהם ללמוד את לרני ס׳'ואת תורותיי וישבו יעקב ובניו בארן מצרים בארן גושן‬
‫ויאחזו בה ויסרו וירבו מאל ‪:‬‬
‫פרשת ויחי‬
‫ויחי יעקב בארן מצרים שבע עשרה שנה‪ .‬ויהי ימי יעקב שני חייו שנע שרם‬
‫וארנעיס ומאת שנה ‪ .‬נעת ההיא חלה יעקב את חליו אשר ימות מ‬
‫וישלח ויקרא אל יוסף נ ט ממצרים וינא יוסף אל א נ ו ‪ .‬ויאמר יעקנ אל יוסף‬
‫ואל נרו הנה אנני מת ואצהי אטתיכס שקול יפקיר אחכם והשיב אחכם אל‬
‫הארן אשר נשבע ה׳ לסת לכס ולבניכם אחריכם ‪ .‬ועתה במותי קברו אותי‬
‫במערה אשר במכשלה בחברון נארן כנען אל אבות׳ ‪ .‬וישבע יעקב את בניו‬
‫לקטר אוחו במכפלה בחברון וישבעו לו׳ בניו על הרבי׳ הזה ויצו אותם לאמר‬
‫עבלו את ה׳ אלהיכם כי הוא יציל אתכם מכל צרה כאשר הציל אבותיכס ויאמר‬
‫יעקכ קראו לי לכל בניכם ויבאו כל יללי יעקב וישבו לפניו ויברך אותם יעקב‬
‫ויאמר אליהם ה׳ אלהי אביסיכס יוסף עליכם ‪,‬ככס אלף פעמים ויביך אתכם‬
‫וימן לכס את ברכת אברהם אביכם ‪ .‬ויצאו כל יללי בני יעקב ביום ההוא‬
‫כאשר ברך אותם ‪ .‬ויהי מממרמ ויקרא יעקב עיל אל בניו ויקבצו טלם ויבואו‬
‫אליו וישנו• לפניו ‪ .‬ויברך יעקב את ברו ביום ההיא לפני מותו איש איש כברכתו‬
‫כרך אותם הנ‪ :‬כתיבה כששר תורת ה׳ לישראל‪ .‬ויאמר יעקב אל יהולס ירעתי‬
‫בגי כי גביר לאתיך אתה ומלך עליהם ובניך ימלכו על מיהם על עילם ‪ .‬אך‬
‫למל נא את־כנץ־ קשת וכל כלי מלחמה למען ילממו אש מלממות אחיהם המלך‬
‫‪,‬בכל אויביו‪ .‬ייצו יעקב אש בניו עול ביום ההיא לאמר אני הנני נא ף היום הזה‬
‫אל עמי שאיני ממצרים וקכרו אותי כמזרמ המכפלה כאשר צוימי אתכם ‪ .‬אד‬
‫השמרוינא כי אל יישא אותי אחל מברכם כי אתם וזה הלכל א ‪ :‬י תעשו לי‬
‫נשאתכם‬
‫י ‪92‬‬
‫ספר י‬
‫ועש•‬
‫הישר‬
‫בשאתכס את נוימי ללכת כה ארצה כנען לקטר אומי‪ .‬יהודה יששכר וזבולון‬
‫ישאו את מסת׳ מקדמה מזרחה ‪ .‬ראוכן שמעון נד ישאו מתימנה ‪ .‬אשריה מנשה‬
‫ובנימין ימה ‪ .‬דן אשר נפתלי צסונה ‪ .‬לוי אל חעזבוהו לשאת עמכם ט הוא‬
‫וגניו •שאו את ארון כרית ה׳ עם ישראל נמתנה ‪ .‬ונס יוסף כני לא ישא כי כמלך‬
‫כן כבודו אך אפרים ומנשה כניו יהיו ממתיהס ‪ .‬ככה שעשו לי בשאשכש אומי‬
‫לא תגרעו דכר מכל אשר צויתי אתכם ‪ .‬והיה כאשר תעשו לי הדכר הזה ושקד‬
‫ה׳ אתכם לסוכה וכרכס אשריכם עד עולם ‪ .‬ואשם בני כבדי איש אש אתיו‬
‫ואיש את קרובי וצוו את כניכס ואש בני בניכם אתרינס לעבוד אש ה׳ אלהי‬
‫אבוהיכם כל הימים ‪ .‬למען שארימ ימים בארן אשם ובניכם ובני בניכם‬
‫עד עולם כי שעשו הפוב והישר כעיני ה׳ אלהיכם ללכש בכל דרכיו ואשה יוסף‬
‫בני שא נא לפשע אחיך ולכל חמאשם כרעה אשר נמליך כי הנה האלהים חשבה‬
‫לסיבה לך ולבניך • ואל תעזוב מי את אחיך משני יושבי מצרים ואל תעצב‬
‫' א ת פניהם ט הנה ביד אלהיס נתסיס ובידך לשמרם כל ימיך מפני המצרים ‪.‬‬
‫ויענו בני יעקב את אביהם כל אשר צייתנו ק נמשה אבינו אך יהיה נא אלהיס‬
‫עמני ‪ .‬ויאמר יעקב אל בניו ק יהיה אלהיס אתכם בשמרכם את| כל דרכיו‬
‫לא ששורו מכל דרכיו ימין ושמאל בעשיתכס את הסיב ואת הישר בעיניי ‪.‬‬
‫כי אנכי ידעתי כי צרוש רכות ורעות ימצאו אתכם באחריה סימיס באח הזאת‬
‫לבניכם ולבני כניכם אך עבדו אה ה׳ ויושיע אסכם מכל צרה והיו כי שלט אחרי‬
‫האלהיס לעבדו ולמדתם את בניכם אחריכם לדעת את ה׳ את בני בניכם‪ .‬והקים‬
‫ה׳ לכס ומיכס מושיע מכניכס והציל ה׳ אתכם על ידו מכל צרה והוציא אתכם‬
‫ממצרים וישיב אתכם לארץ אבותיכם לרשתה לבסח ויכל יעקב לצוות את בניו‬
‫ףאשוף רגליו אל המסה וימש ויאסף אל עמיו ויפול יוסף על אניו ויצעק ויבך‬
‫עליו וישקהו ויקרא בקול מר ויאמר אבי אני ‪ .‬וינאו גס נשי נגיו וכל בישו‬
‫ויפלו על יעקב ויכנו עליו ויצעקו בקול גדול מאד על יעקב ויקימו כל בני יעקב‬
‫יחד ויקרעו שמלוחיהס וישימו כולם יחד‪ ,‬שקים במשניהס ויפלו על פניהם ויזרקו‬
‫עפר על ראשיהם השמימה ‪ .‬ויוגד הדכר לאסנת אשת יוסף ותקס וחלכש שק‬
‫וסטא היא וכל נפי מצרים עמה ויספדו כולם ויככו אש יעקב ‪ .‬וגס כל אנשי‬
‫מצרים אשר ידעו את יעקב באו כולם טוס ההואיבשמ‪1‬ס את הדכר הזה ויכט כל‬
‫מצרים את יעקב ימים רבים וגם מארן כנען כאו אנשים למצרי׳ כשמעסיכי מת יעקב‬
‫וינכו אוחו מצרים שבעים יום ‪ .‬ויהי אחרי ק וייויוסףאש ענדיו את הרופאים‬
‫לחנוט את אביו במר ולבונה ונל קפורש ובושם ויחנפו אש יעקכ כאשר צוה יוסף‪.‬‬
‫וכל מצרים וזקנים וכל ״שבי ארן נושן טכיס וסופדים את יעקב ‪ .‬וכל בניו‬
‫וכני כיתו מקוננים ומתאוננים על יעקב אביהם כל הימים ‪ .‬ויהי כאשר עכרו‬
‫^ • ימי כטהו שבעים יום ויאמר יוסף אל פרעה אעלה ואקברה את אט ארצה כנען‬
‫כאשר השביעני ואשובה ‪ .‬יישלח פרעה את יוסף לאמר עלה וקבור את אביך‬
‫י* כאשר דכר וכאשר השכיעך ויקסיושף וכל אחיו ללכת ארצה כנען לקטר את יעקב י‬
‫אביהם כאשר צוס ‪ .‬ויצו פרעה ויעבירו קול כמצרים לאמר כל אשר איננו עוצה‬
‫אס יוסף ואחיו ארצה כנען לקטר אש יעקב יומס ‪ .‬וישמעו כיל מצךם את‬
‫קול פרעה ויקומו כולם יתד ויעל אש יוסף כל עבדי שרעה וזקני בישו וכל‬
‫זקני אח מצרים ויעלו נל השרים והפיחמיס אשר לפרעה עבט יוסף וילכו לקבור‬
‫אס יעקנ נ א ק כנען ‪ .‬וישאו ננ׳ יעקכ אש המסה אשר שכנ עליה ככל י אשר‪.‬‬
‫צום אניהס ק משו מיו לו והמפה הישה מזזנ עהור ואמי שוהם ונמלח עליה‬
‫‪,‬במסנרחס סביב ומכסה המפה מעשה אורג זהב וקשור בפתילים‪ ,‬ועליה‪ .‬קרכרם‬
‫'מאבני שוהם ובדולח וישם יוסף על ראש יעקנ אביו עפרת זהב גדולה וישם‬
‫שרנימ‬
‫ספי‬
‫ויחי‬
‫ד‪,‬יש‬
‫י‬
‫‪_ 93‬‬
‫שרביט הזהב נידו וי‪:‬בבו על ה מ ס ה כמשפט המלכים בחייהם ‪ .‬וכל ג ד י ד מצרים ‪-‬‬
‫לפניו במערכה הזאת‪ .‬ילכו בראשונה כל גבירי' פ ר ע ה וגבירי ייסף ולליהם יתר‬
‫יושבי מצרים כלס מגורי ח ר ב היו מלובשים שריונים ועדי המלחמה עליהם ‪ .‬וכל‬
‫הבוכים והמקוננים הולכים רחוק נגד המטה הלוך ובכה וקונן ויתר ה ע ם הולכים‬
‫אחרי ה מ ט ה ויוסף וביתי הולכים יחד ק ר ו ב אל ה מ ט ה יחפים ובוכים ייתר עבדי‬
‫יוסף ונבודיו מלכים׳• סביבו איש עדייו עליו יכלם מגירים כלי מלחמתם ‪.‬‬
‫וממשים מעבדי יעקב הולכים אל כיי המטה ויכזרו בכל הדרך מור ואהלות‬
‫וכל ג ו ב ס ‪ .‬וכל בני יעקב נישא' ה מ ט ה הולכים על הנושם וענד י יעקב ילכו‬
‫לפניהם הליך והשלך כל הנושה על הדרך ‪ .‬ויעל יוסף במה‪:‬ה כ י ד ויעשו כמשפט‬
‫ה ז ה ככל יום עד געתס א נ ן מ ע ן ויביא׳ ע ־ מ ר ן האטד אשר נ ע י ר הירדן‬
‫ויספדו מספד גדול וכבד מאד ב מ ר ו ם ההוא ‪. .‬יישמעו כל מלכי כנען את ה ד ב ר‬
‫הזה ויצאו כלם איש ממקומו שלשים ואחד מ ל ט כנען ויבאו כ ל ס ע ם כל אנשיהם‪,‬‬
‫ל‪ :‬פור ילבכות את י ע ק ב ‪ .‬ויראו כל המלכים האלה את משח יעקב והנה עליה'‬
‫כ ת ר יוסף ויקחו גט ה מ ה וישימו את כתריהם על הממה ויסובבוה בכשריהס‬
‫ויעשו כל המלכיש האלה נ מ ק י ם ההוא מ ס פ ־ גדול וכיד ע ם בני יעקב ומצרים על‬
‫י נ ק ב כי ידעו כל מלכי כנען את גבורת יעקב ו ג נ י ו ‪ .‬והשמועה באה עד עשו‬
‫לאמר כ• מת יעקב במצרים ויניאו איתי בניו וכל מצרים ארצה כנען לקבור אותו‬
‫וישמע את הדבר הזה והוא יושב בהר שעיר ויקם הוא ונניו וכל אנשיו וכל‬
‫ביתי ע ם רב מאד ויבואו לספוד ולבכות את יעקב ‪ .‬ויהי כבוא עשו ויספוד‬
‫את יעקב אחיו ויקומו עוד כל מצרים וכל כנען ויספדו מ ס פ ד גדול ע ס עשו על‬
‫מן ה מ ק ו ם‬
‫יעקב ב מ ק ו ם ההוא ‪ .‬ויניאו יוסף ואתיו את יעקב אביהם‬
‫ההיא וילכו חברונה לקבור את יעקב ב מ ע ר ה ע ם א ב י ו ‪ .‬ויבואו לריח א ר ב ע‬
‫אל המערה ויהי בבואם ויעמוד עשו ובניו ואנשיו על יוסף ואחיו לבטן במערה‬
‫לאמר לא יקבר יעקצ בה כי לנו ולאבינו ה י א ‪ .‬וישמע יוכף ואתיר את דברי‬
‫בני משו ויחר אשם מאד ‪ .‬ויגש יוסף אל עשו לאמר מה הדבר הזה אשר דברת‬
‫הלא קנה אותה יעקב אבי מ ס ך בעושר ר ג אחרי מות יצחק היום כ״ה בנה ו ג ס‬
‫כל ארן כנע; ק נ ה מאתך ו מ א ת בניך וזרעך אחריך ‪ .‬ויקנה אותה יעקב לנניו‬
‫ולזרעו אחריו עד עולם לאחוזה ולמה הדבר כדברים האלה היוס הזה ‪ .‬ויען‬
‫עשו את יוסף לאמר שקר ת א מ ר וכזב ת ד נ ר כי לא מכרתי אח אשר‪. ,‬ל׳ בכל‬
‫ה א ק הזאת אשר ת ז נ ר ו ג ם יעקב אחי לא ק נ ה מכל אשר לי ב א א הזאת‬
‫מ א ו ס ה ‪ .‬ועשו ל נ ר הדברים האלה למען הכמיש את יוסף בדבריו‪.‬י כי ידע‬
‫עשו ט לא היה יוסף בימים ה ה ם במכירלז עשו א ת כל אשר לו בארן כנען‬
‫ליעקב ‪ .‬ויאמר יוסף אל עשו הלא ט ס פ ר המקנה כ ת ב אני כדברים האלה‬
‫ע מ ך ויעל ע ד ם בספר ו ה נ ה במצרים א ת נ ו ‪ .‬ויען מ פ ו לאמר לו הביאו א ת ה ס פ ר‬
‫ו א ת כל א פ ר אמצא ב ס פ ר ההוא אעשה ‪ .‬ויקרמ ׳יסף אל נפתלי אחיו ויאמר‬
‫מהרה מושה אל ת ע מ ו ל ורון נא מצרימה והבא את כל הסשריס את ס פ ר המקנה‬
‫ואמ ההמום ואמ הגלוי יגם כל הצהרים הראפוניס השר כתוב בהן את כל דבקי‬
‫־הבכירה ק מ ו ה ב א ת לנו פ ה ונדעה מהם את כל דברי עשו ובניו אשר ידברו‬
‫ביום ה ז ה ‪ .‬וישמע נפתלי בקול יוסף וימהר יירן לרדה מצרימה ונפתלי‪.‬ק‪3‬‬
‫ברגליו מאד מכל הצביים אשר על פני המדבר כי הליך ילך על שבולת הזרע‬
‫ולאיהשבר ‪ .‬וירא עשו כ׳ הלך נפתלי להביא את ה ב כ ר י ם ויוסף ־להשעין על‬
‫ה מ ע ר ה הוא ובניו ויקומו כלס עשו ואנשיו על יוסף ואחיו למלחמה ‪.‬־ וילחמו כלי‬
‫•בניליעקנ ןצוצרים ע ס עשו ואנשיו ויננפו נני עשוי ואנשיו צפני בצי יעקב ויהרגג‬
‫בגי' יעקב‪ :‬מאגצזי עשו ארבעים איש ‪.‬וחושים בן דן בן יעקב היה' בעס^ההיא‬
‫‪5‬‬
‫אח ־ י‬
‫'י‬
‫ז‬
‫‪4‬‬
‫‪9‬‬
‫ספר‬
‫ויחי‬
‫היער‬
‫את בגי יעקב אך היה לחוק ממקום המלחמה כמאה אמה כי ישב עם ׳לרי מ י‬
‫יעקב על מטת •עקנ לשמלה וחושים היה אלם מלבר וחלש מ‪:‬מיע אך הנין‬
‫את קול האלם הומה‪ .‬וישאל לאמר מרוע לא קבלחס המת ומה היא המהומה‬
‫הגלולה הזאת‪ .‬ויענוהו ויגילו לו אס לניי עשו ובניו אשל מגעם מלקנור את‬
‫יעקב במערה ‪ ,‬ויהי נהנינו הרנרים אשר עשה עשו ונניו וילן אל עשו אל‬
‫חיך המלחמה ויך אח משו נחרנ דבלות את לאשו ממנו וילך למרחוק ויפיל‬
‫עשו בתוך אנשי סמלחמה ‪ ,‬ויהי נעשית חושים את הרנר הזה ויגנרו נני‬
‫יעקב על בני עשו ויקברו בני יעקב את יעקב אביהם בחזקה במערה ובני עשו‬
‫רואים ויקבר יעקב בחברון במערת המכפלה אשר קנה אירהס מאת בני חת‬
‫לאחוזת קבר ויקבר בננליס יקרים מאל‪ .‬ולא נעשה למלך ככל‪-‬הכבוי הזה אשר‬
‫עשה יוסף לאביו במומו בי קבר אותו נכבול גלול מאל כקבור ״ את המלכים ‪,‬‬
‫ויעשו יוסף ואמיו ליעקב אביהם אבל שנעת ימים ויהי אמרי כן ויערכו בגי עשו‬
‫מלחמה אח ננ׳ יעקב ויל‪-‬מי גני עשי בבני יעקב בחברון עשו עולנו מס ולא‬
‫נקבר‪ .‬ומהי המלחמה חזקה מאל ניניהם וינגנו בגי עשו לפני בני יעקנ ויהרגו‬
‫בניי יעקב מפני עשו שמוניס איש ומאנשי בני יעקב לא ממ אחל ומנבר יל יוסף על‬
‫בל אנשי בני עשו וילנול אח צפו בן אליהז בן עשו ואח ממשים מאנשיו ויאסור‬
‫אח מלס בכבלי ברזל ויחצם לעבדיו להניאם מצרימה‪ .‬ויהי נאשר לבלי בני יעקנ‬
‫את צפו ואת אנשיו וייראו כל הנשארים מניח מפו מא־ לנפשם סן ילכלו נס‬
‫הם ויכרתו כלס עם אליפז בן עשו ואנשיו וישאו אס נ ויו מ עשו וילכו הר שעיר‬
‫לרלנם‪ .‬וימאו הל שעיל ויקנלו את עשו נשעיר אך ראשו לא הניאו אתם‬
‫שעירה ני נקבר נמקו׳ ההוא במקום המלמסה בחברון‪ .‬ויהי נאשל נלמו מי עשו‬
‫מפני מ י יעקנ וירדפו מי יטקנ אמריהם ער גנול שעיר אך לא המיהו מהם‬
‫איש נרלסם אותם כי ממלו על גויות עשו אשר נשאו עמהם וינוסו וישונו מ י‬
‫יעקנ מעליהם וימאו ער המקום אשר שם אמיהס נחנרון וישמ שם ניום ההוא‬
‫וממרסו נחו מלחמה ‪ .‬ויהי ביום השלישי ויאספו אמ כל בני שעיר המורי ויאספו‬
‫אמ כל מ י קדם עם כחול הים הרבה מאד וילכו וירלו מצרימה להלחם עם יוסף‬
‫ואמיו להציל אח אמיהם ‪ .‬וישמעו יוסף וכל בני יעקב כי התקבצו כני עשו ו מ י‬
‫קדם ויבואו עליהם למלחמה להציל אח אמיהם ויצאו לקראמס יוסף ואחיו וגבירי‬
‫מצרים וילחמו בס בארן רעמסס ‪ .‬ויכו יוסף ואחיו את בגי שעיר ואח בר קדם‬
‫מנה רנה מאל־‪ .‬ויהרגו מהם בשש מאוס אלף איש ויהרגו בהם אמ כל גמרי‬
‫מיי שעיר החורי לא נוהר מהם איש כי אס מתי מספר אנשי‪ 6‬וגם מנר קלס‬
‫ובני עשו הרגו מהם הרבה מאל וינוסו כלס אליפז בן עשו ובני קלס לפני יוכף‬
‫ולפגי אחיו‪ .‬וירדפו יוסף ואחיו אחריהם עד בואם סוכות ויהרגו מהם עול‬
‫ב מ ט ס שלשים איש יהנשארים גמלסי ויטסו איש לעירי‪ .‬יישובו מעל הם יוסף‬
‫ואחיי יגביריי מצרימה בשמחה ובטיב לננ ני נגפו את נל אויביו ‪ ,‬וצפו נן‬
‫אליסז ואנשיו עירם במצרים עבדים לבני יעקב ויוסף להם מכאוב סל מכאוביהם‪.‬‬
‫ויהי נשוב בני עשו ונני ׳שעיר אל ‪,‬ארצם ויראו נני שעיר כי נהלי נלם ביד בני‬
‫יעקנ ומצרים נ ע מ ר מלחמות נני עשו ויאסרו ננ׳ שעיר אל נר עשו אסם‬
‫ראיסס וירעחס כי מללכס היחה המנה יננו לא נותר איש נ מ ר ויולע מלחמה‪.‬‬
‫יעמה צאו לכם מארציו לכו מאמנו ארצה נגען אל ארן מגורי אנותיכס למה‬
‫ירשי נרבם את בנינו נאמריס הימים ‪ .‬יצא אט ננ׳ עשי לשמיע אל ננ? שעיר‬
‫ויאמרו שעיר להלמס נס יישלחו בר ספי נסתר אל אנגיאס מלך אפריקה היא‬
‫לנהנה לאמר ‪ ,‬שלח לני אנשים מאנשיך רמאי אלינו ונלחמה יחל עם בני שעיר‬
‫המירי כי גיעצו להלחם אתע להוריש אותנו מן האר! ייעש אנגיאס מלך לנהנה‬
‫‪1‬‬
‫ספר" ''" ויחי‬
‫הייטד‬
‫‪95‬‬
‫‪c‬‬
‫*‬
‫נ! ני איהנ־ היה אנגיאס לנני עשו נימים ההם וישלח יאכגיאס אל מיי עשו ממש‬
‫מאות איש רגלי נמרי החיל ושמונה מאות רונבי סוסים ‪ .‬ונני שעד שלחו אל‬
‫ננ! קדם ואל מזין לאמר אתם ראיתם את אשר עשו לנו מ י עשו אשר נעטלס‬
‫חמנו כלנו נמלחמתס את נני יעקנ‪ .‬ועתה טאו אלינו ועזרנו ונלחמה ימי אתם‬
‫^‬
‫וגרשט אותס מן האר! וכנקמה מהם את נקמת אחיכם ואחינו אשר מחו נענורס‬
‫‪ r,‬י‬
‫נמלחמתס את נר יעקנ אחיהם ‪ ,‬וישמעו כל מ י קדם אל נני שעירי וינואו‬
‫‪q‬‬
‫אליהם נשמונה מאות איש שולף חרב וילחמו נני עשו את מ י שעיר נעת ההיא‬
‫י‬
‫במדבר פארן ויתחזקו בני שעיר מנר עשו בפעם ההוא דהרנו בני שעיר מבני ־‬
‫עשו במלחמה ההיא נסאתיס איש מאנשי אנניאס מלך דנהבה ביום ההוא ‪.‬‬
‫‪X‬‬
‫ויהי ביום השני ויוסיפו עול בני עשו ויבאו להלחם את בני שעיר פניח ‪.‬‬
‫א‬
‫ותנבל המלחמה עול על בני עשו שניח ויצר להם מאל ספני בני שעיר ‪.‬‬
‫ויראו מ י עשו בי חזקו מהם בני שעיר ויסוכו וישונו מנני עשו אצשיס ויעזרו‬
‫את בני שעיר אויביהם ‪ .‬ויפלו עול מאנשי בני עשו במלחמה השניח חסשיס‬
‫ושמונה איש מאנשי אנניאס מלך לנהנה ויהי ביום השלישי‪ .‬וישמעו בני עשו‬
‫אי(‬
‫ני פנו עליהם מאחיהם להלתס בס במלחמה השנית ויתאבלו בני עשו נשמעם‬
‫\י‬
‫אח הלבד הזה ‪ .‬ויאמרו מה נעשה לאחינו אשר שט עלינו לעזור את נני‬
‫שעיר אויבינו‪ .‬ויוסיפו מ י עשו וישלחו ‪.‬אל אנניאס מלך לנהנה לאמי ‪.‬‬
‫שלח לנו עור אנשים אחרים ונלחמה נהם את בני שעיר כ׳ כנח ממנו יזה פעמי׳‪,‬‬
‫ויוסף עול אנניאס וישלח אל בני עשו כשש מאות איש נטרי חיל ויבואו לעזור‬
‫את בני עשו‪ .‬ויהי לעשרה ימים ויוסיפו בני עשו ויערכו מלחמה את בני כעיר‬
‫במלכר פארן‪ .‬ותכבל המלחמה ההיא על בני שעיר ויתחזקו בני עשו על בני‬
‫שפיר נפעם ההוא ויכנסו בני שעיר לפגי בני עשו ויהרגו מהם בני פשו כאלפיים‬
‫איש‪ .‬וימותו כל נטרי בני שעיר במלחמה הזאת ולא נשאר כהם איפ כי אס בניהם‬
‫הקסניס אשר נשארו נעירס ‪ .‬וכל מלק וכני קלס נסו להם מהמלחמה ויעזט‬
‫! ‪V‬‬
‫אס מ י שעיר וינוסו כראותם כי כנלה להם המלחמה וירלפו נני עשו אחרי נל‬
‫כ!‬
‫נר קלס על געתס אל ארצם ויהרגו בני עשו מהם נלרך עול כמאחיס וחמשיס‬
‫איש‪ .‬ומאנשי גני עשו נפלו במלחמה ההיא נשלשיס איש אך מאת אחיה׳ היתה ׳ \‬
‫מ ע ה אליהם‪ ,‬לשוב מאליהם לעזור נני שעיר התירי וישמש כני עשו עור את‬
‫רשמ אמיהס ויתאנלו עול על הלנר הזה ‪ .‬ויהי אמרי המלחמה יישיט נני עשו ר~‪3‬‬
‫ויבואו שעיר׳ אל מקומסס ויהרגו נר עשו אה הנשארים בארץ מנגי שעיר גס‬
‫‪ i‬י‬
‫שיקם ופסס הרגו לא המי! מהם נשמה אך המיי מהס ממשים נערים ינערימ‬
‫קסנים ולא המיתום מ י עשו ויהי להם הנעלים לענליס ואס הנערוס לקמו לנשיס ‪.‬‬
‫וישבו בני עשו נשעיר מממ בני שעיר וירשו אמ ארצם ויאמזו נה‪ .‬ייקמו נני עשו‬
‫אס כל אשר למי נשעיר בארן‪ .‬נם צאנם נס בקרם ורטשס וכל אשר לבני שעיר יי י ו‬
‫^ י‪.‬‬
‫לקחו נר משו וישנו נ י עשו כשעיר ממת כני שעיר ער היום הזה ‪ .‬ויסלקו‬
‫נר משו אח ה א ק למחלוקת לחמשת נני עשו למפסחותס ויהי נימים ההם ) ך ׳ ‪h‬‬
‫‪\ v‬‬
‫ויסיעצו נכי עשו למלוך עליהם מלך נארן אשר ירשי אותה‪ .‬ויאמרו איש אל‬
‫רעהו לא כי מלך ימלוך עלינו נארצנו להיותנו תחת עצתו וללחום את מלחמותינו י ‪* < -‬‬
‫נאוינינו ויעשו ק ‪ .‬וישבעו כל בכי עשו לאמר אשר לא ימלוך עליהם מאמיהס ‪7‬י• )‬
‫\‬
‫על עולם ט אס איש נכרי אשר לא מאחיהם ‪ .‬כי סרה נפש כל מ י עשו מיש‬
‫על נ ט ואיש על אחיו ואיפ על רעהו מפני הרעה אשר עשו להם אמיהס נהלממס ^ל" ‪i‬‬
‫אס בני שעיר עיכ נשבעו בני עשו לאמר מהיום ההוא והלאה לא ימלימ עליהם‪ .‬־׳•‪1‬‬
‫מאחיהם כי אס איש נכרי על היום הזה ‪ .‬ויהי שסאיש אחל מאגשי אגגיאס מ ל ך ״ כ ^‬
‫לגהנה בלע נן בעור שמו והאיש גטר מיל מאל ויסר* מואל ושוב!‪/‬רואי!»׳סכם*^«‪-‬‬
‫ז‬
‫‪v‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9'6‬‬
‫ספר‬
‫וייח‬
‫הישר‬
‫ככל חכמה ונעל שכל ועצה ואין איש מאנשי אנגיאש כמוהו ויקחיהי כל נ ר עשי‬
‫וימשתו אותו וימליכוהו עליהס למלך וישתחוו לו ויאמרו לו יחי המלך יחי המלך ‪.‬‬
‫וישרשו השמלה ויהנו לו איש נזה זהכ וכסף ואיש צמיד ואיש קשיש׳ וימסרוהו מאד‬
‫בכסף ובזהב ושהם וכלו לח ויעשו לו כ ס א מלכות וישימו לו כתר מלכות כראשי‬
‫ויכ ו לו היכל וישב נ ו ויהי על בני עשו למלך‪ .‬ואנשי אנניאש לקחו את שכר‬
‫מלחמתה מאת בני עשו וילכו וישונו אל אדוניה׳ ד נ ה י ה כ ע ת ה ה י א ‪ .‬וי»לוך בלע‬
‫על בני עפו שלשים שנה יישבו כני עשי בארן תחת בני שעיר וישמידום וישבו‬
‫ס ח ת ס לבטח ג ל היום ה ז ה ‪ .‬ויהי בשנת שתי' ישלשי׳ שנה לרדת ישראל מצר ׳ היא‬
‫שנת שבעים ואחד שנה לחיי יוסף ‪ .‬וימת פרעה מלך מצרים בשנה ההיא וימליך‬
‫י מגרון גני ת ח ת י ו ‪ .‬הרעה ציה את •וסף לפני מותי להיות למנרון ננו לאי ולהיות‬
‫מגרון ת ת ת יד יוסף ותחת ע צ ת ו ‪ .‬וישמעו כל מצרי׳ ל ל נ ר הזה להיות יוסי( עליהם‬
‫כי אהכי כל מצרים את יוסף כתמול שלפום‪ .‬אך מגרון גן פ ר ע ה ישב על כשא‬
‫אניו ויהי למלך המת אביו גימיס ה ה ם גן א ר ג ע י ס ואחת פנה מגרון במלכו‬
‫וארגעים שנה מלך כ מ צ ר י ם ‪ .‬ויקראו כל מצרי׳ אה שמו פ ר ע ה נשם אביו המשפע׳‬
‫לעשות כמצרי' לכל מלך אשר ימלוך עליה׳ ויהי כסלוך פרשה תמת אביו' ייתן א ת‬
‫משפשי ה א י ן יכל דכרי המליכה כיד יוסף כאשר ציה אכיו ויה׳ יוסף למלך על‬
‫מצרי׳ כי הוא המגיא והמוציא ככל מצרי׳ ויהי כצ מצרים תחת ידו ותחת עצתו כ׳‬
‫נטה כל מצרים אחרי יוסף אתרי מות פרעה ויאהבוהו מאד למלוך עליהם אך לא‬
‫מפצו מ ד ם אנשים לאמר לא ימליך עלי‪-‬ו איש נכרי ואולם על יוסף היתה ‪-‬יול‬
‫מ ל ט ת מצרים גימים ה ה ם אמרי חות פ ר ע ה הוא המוציא היא המכיא לעשות כתפיו‬
‫ככל הארן ואין דובר אליו דבר ‪ .‬ותהי כל מצרים תתת יד יוסף וילמם יוסף ע ם‬
‫כל אויביו מסביב ויכניעם ת ת ת י ל ו ‪ .‬ו ג ס כנ ה א י ן וכל פלשת ס עד נניל ככ‪-‬ן‬
‫הכניע יוסף ויהיו כלס תחת יל‪ 1‬ויתנו ליוסף מש מדי כ נ ה נשנה ‪ .‬ופרעה מלך‬
‫מצרים ישכ על כסאו תחת אגיו אך היה ת ח ת יד יוסף ועצת כאשר היה גתחלה‬
‫תתת יל אכיו ו נ ם לא הי׳ מושל כי אם ג א ר ן מצרי׳ לנד תיות עצת יוסף ויוסף‬
‫מלך על כל ה א ר ן כ ת ההיא ממצרים ו ע ל הנהר יגדיל נהר פרת ‪ .‬ויהי ככל‬
‫דרכיו משטל וה׳ אלהיו ע מ ו ‪ .‬ויוסף ה׳ ליוסף הכמה והוד והדר ואהבה בלב‬
‫מצרי׳ וכל הארן וימליך יוסף על כל האדן מ׳ שנה‪ .‬וכל ארן פלשתי׳ וכנען וצידון‬
‫־ ועבר הירדן הביאו ליוסף מנתית כל ימיו ומש יביאו לו מדי שנה בשנה כמשפט‬
‫וילחם יוסף־• ע ם כל אויביו רסביכ ויכניעם ותהי כל הארן גיד יוסף וישב •יסף על‬
‫כסאו במצרי׳ ב ט ח ‪ .‬וגם כל אחיו בני י ע ק נ ישבו לבטח בארן נושן כל ימי יוסף‬
‫ויפרו וירבו מאד בארן ויעבדו את ה׳ כל ימית׳ כאשר צו־ איתם יעקב אביהם‪.‬‬
‫ויהי מקן ימים רבים ושנים כשנת בני עשו בארצי לנטמ ע ם בלע מלכם וננ׳ עשו‬
‫סרו ורבי בארן ויתיעצו ללכת להלחם ע ם בני יעקב וכל מצרים ולהציל אמ צפו בן‬
‫אלישז אחיהם ואת אנשיו כי עודנו במצרים בימים ה ה ם ע נ ד י ס ל י ו ס י ‪ ,‬וישלחו בני‬
‫עשו־ אל כל בני ק ד ם ויעשו א ת ם שלים ייביאו אליהם כל מ י ק ד ם ללכת את בני‬
‫עשו מצרימה ל מ ל ח מ ה ‪ .‬וגם מאנשי אנגיאש מלך ל נ ה נ ה באו יעליהם וגם אל בני‬
‫ישמעאל שלחו ויבאו ע ל י ה ם ‪ .‬ויתקבצו כל ה ע ם הזה ייבואו שעירה לעזור את‪ ,‬בני‬
‫עשי ב מ ל ח מ ת ם ‪ .‬ותהי המחנה הזאת מחנה גלול ו כ ב ל ע ס אשר כתיל הים ה ר ב ה‬
‫מאד כשמונה ימאות אלף איש כין רנלי ורוככ׳ סוסים ‪ .‬וירדו כל הגדולים האלה‬
‫מצרימה להלחם את בני יעקב וישנו עצ רעמםש ‪ .‬ויצא לקראתם יוסף ואחיו‪ .‬וכל‬
‫ג מ ר י מצרים כשש מאות איש וילחמו א ת ם •‪:‬ארן רעמםש‪ .,‬וילחמו בגי י ע ק ב א ת‬
‫בני עכו ־ נ ע ת ההיא ע־ד בשנה השמשים לרדת בני ‪ ,‬יעקב מצרימה ה י א ‪ .‬פ?ת‬
‫השלשים שנה למלוך בלע יינגפו נני עשי ושני ק ד ם לפני יוסי ויפלו מאנשי' עשו‬
‫‪,‬‬
‫ובני‬
‫םסר‬
‫ויחי‬
‫הישר‬
‫‪97‬‬
‫ובני קןס חללים רבים לפני בני יעקב' כמאשים אלף איש ופול" נם בלע בן נעיד‬
‫מלכי עממס במלחמה ויראו בני עשי כי נפל מלכי עמס במלחמה וימח וירשו ידה׳‬
‫מהמלחמה‪ .‬ויוסי ואחיו וכל מצרים עורם מכיס כאנשי כיח עשו וייראו מאל כל‬
‫אנשי טשו מפני בני יעקב וינוסו‪ ,‬וירלסו אוחם יוסי ואחיו וכל מצרי׳ מהלך יום‬
‫ויכו מהם של כשלש מאות איש הלוך והכוח אושם בלרך וישובו אחרי כן מעליה׳‪.‬‬
‫וישיט יוסף וכל אחיו מצרימה לא נפקד מהם איש אך מהמצרים נשלו פנים עשר‬
‫אנשים‪ .‬ויהי כשוכ יוסף מצרימה ויצי לאסיר עוד‪ .‬אש צשו ואש אנשיו ויאשרו‬
‫אישו כנחששיס ויוסיפו עליסס יגון על יגו‪.‬ס וכל אי׳שי בני עשוי ובני קדם שבו‬
‫איש אל איצו בטש‪ :‬כי נפלו כל הנכיריס אשר היו בהם כמלחמה ‪ .‬ויראו כני עשו‬
‫כי מח מלכם במלחמה וימהרו רקחו אי‪ £‬מאנשי בני קדם ייבב בן ז־ח שמו מארן‬
‫בצרה וימליטהו עליהם חחש כלע מלכם ‪ .‬וישב יוגב על כסא בלע תחתיו למלך‬
‫וימלוך יונב באלום על כל בני עשו עשר שנים ולא יששו ט י עשו של ללכת‬
‫להלחם עם בני יעקב מהיום ההוא יהצאה כי ילעו בני עשו את גבירת בני יעקב‬
‫וייראו מהם מאל ‪ .‬אך מהיום ההיא והלאה שונאים בני עשו את בני יעקב ותהי‬
‫השנאה והאיבה חזקה ביניהם כל הימים עד היום הזה‪ .‬ויהי אתרי כן מקן י׳‬
‫שנים וימח יובב בן זרח מנך אדום ויקתו בני עשו איש אחד ושמו חושם מארן‬
‫תימן וימליטהז עליהם סחת יוננ‪ .‬וימלוך חושם באדום על ננ׳ עשו עשרים שנה‬
‫ויוסף מלך מצרים‪,‬ואחיו וכל בני ישראל ישבו לנסח במצרים כימים ההם כל ימי‬
‫יוסי ואחיו אין שען ואין פנע רע ותשבות ארן מצרים מהמלחמה נעת ההיא‬
‫בימי יוסף ואחיו ‪:‬‬
‫פרשת שמות‬
‫ואלה שמוח בני ישראל אשר ישנו במצרים הבאים אח יעקב איש וביתו כאו כל‬
‫בני יעקב מצרימה‪ .‬בני לאה ראובן שמשן ולוי ויסדה ויששכר וזבולן‬
‫ודינה אחותם‪ .‬בני רחל יוסף ומימן‪ .‬ובני זלפה שפחת לאת גד ואשר ‪ .‬ובני‬
‫בלהה שפחת רחל ק ונפתלי‪ .‬ואצה תולדוחס אשר יציו להם בארן כנען פרם ביאס‬
‫מצרימה עם יעקב אביהם‪.‬בני ראובן חנוך ופלוא וחצרין וכרמי‪ .‬ובני לשמעון‬
‫ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר ושאול בן הכנענית ‪ .‬ובני לגי גרשון קהת ימכרי‬
‫ויוכבד אחותם אשר ילדה^להס ברדח מצרימה‪ .‬וכני יהודה ער ואונן ושלה יפרן‬
‫וזרש‪ .‬ויסת ער ואוק בארן כנען ויהי בני פין מצרין וחמול‪ .‬ובני יששכר תילע‬
‫וסוס ויונ ושמרון‪ .‬ובר זבולון סרד יאלץ ייחלאל ובני דן‪ .‬חוש‪:‬ם‪ .‬ובני נששלי‪.‬‬
‫׳חצאל וגוני ויצר ישלם‪ .‬ובגי גד צשיון וחגי שוני ואצנין ערי!אכולי יאראצי‪ .‬ימי‬
‫אשר ימנה וישוי וישוה ובריעה )וסרח אחותם( ימי בריע<‪-‬חבל ימלכיאצ‪ .‬ובני‬
‫מימין בלע ובכר יאשבל גרה ונעמן אחי וראש סופיס וחושים וארד‪ .‬ובני יוסף‬
‫אשר יול‪1‬ו לו נמצרים מנשה ואפרים‪ .‬ויהי נל גשש יוצאי יכך יעקנ שנעים נפש‬
‫אלה הנאים את יעקב אביהם מצרימה לגור שם יישמ יוסף יכל אחיי במצריים‬
‫לנסח ויאכלו אש פונ ארן מצרים כל ימי חיי יוסף ויחי יוסף‪,‬בארן‪'.‬מצכים "שלש‪,‬‬
‫ותשעים שנה וימלוך יוסף על כל מצרים שמונים שנה‪ .‬ויקרבו‪ .‬ימי* יוסף;למיס‪:‬‬
‫וישלח ויקרא אל אחיו ואל כל ניח אבו ויבואו כלס יחד !׳שט־ לפניו‪ '.‬ויאפר‪-‬יוש‪•/‬‬
‫אציאחמ ואל כל ניש אביו הנה אנכי מש ואלהיס פקוד ישקו־ אשנס והעלה'‬
‫אתכ‪" :‬מן הארץ'הזאת אל'האין אשי נשבע לאנותיכס למת‪.‬לכס‪.. .‬ו'הי‪.‬ה' נפקוד‪.‬‬
‫אלהייס'_אתכס |לה'עצושכס מזה אל יירןאעשיכס והעלישש" אש'‪.‬עצמיסימ'ז?אשכש;^‬
‫וישבע"יוסף את בכי ישראל ואש זרעם אחריה׳'לאמר פקיד יפקיד י אלה׳' אתיכם‬
‫והעלית׳ •‪v -‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ספר‬
‫‪98‬‬
‫שטות‬
‫הישר‬
‫והעליה׳ אח עצמוחי מזה אסכם י‪ .‬ויהי אחלי ק רמת יוה׳ גשנה ההוא שנס‬
‫שגעי׳ ואחת שנה לידת מציימה‪ .‬ויום׳ גן מאה ועשר שנים ביישו נ א ק מצרי‪/‬‬
‫רקחו כל אחיו וכל עגליו ויתנסו את יום׳ כמשפע ויגכו אוחו אחיו וכל מציים‬
‫שגעים יום‪ .‬וישימו את יוסף גארון מלא גשמים וכל מעשה רוקח ויקניוהו״ על‬
‫שפח היאיר היא שיחור ‪ .‬ויעשו י לו גניו וכל אחיו וכל גיח אגיו אגל שגעח‬
‫ימיס ‪ .‬ויהי אחרי מוס יוסף ו חלו כל מצרים למשול גגני ישראל גימיס ההם ‪.‬‬
‫וסרמה מלך מצרים המולך תחת אגיו לקח את כל משפטי מצרי׳ וינהג את כל‬
‫מלכות מצרי׳ קמת עצתו וימלוך לגסח על ע מ ו ‪ ,‬ויהי לתקיפת הבנה גשנח שתי׳‬
‫ועי שנה לרומ ישראל מציימה אמרי מומ יונף ויגרמ צפו גן אליסז גן משו ממצרי׳‬
‫הוא וא‪,‬שיו וילכו ויבאו אפריקה הוא מהגה אל אנניאס מלך אכריקא ויקנלס‬
‫אעיאס גכנול גדול וישם אח• צפו לשר צבאו ‪ .‬וימצא צפו מן כעיני אנניאש ובעיני‬
‫עסו ויהי• צפו כר צגא לאנניאס מלך אפריקא ימים רגיס‪ .‬ויסת צפו אח אנניאס‬
‫מלך אפריקא לקבן את כל חילו ללכת להלחם עם המצריים ועם גני יעקג ולנקו׳‬
‫מהם נקמת אחיו ‪ .‬ויא אכה אנניאש לכמע אל צפו למשוח הלכר הזה כי ילע‬
‫אנגיאס אמ ננורס גני יפקג ואשר עכו לחילו נמלחמחס את כני עשו וצפו גדול‬
‫מאל נימים ההם בעיני אנג׳אם ובעיר כל עמו ויסיתם המיד להלמ׳ינמצריס ולא‬
‫יאט ‪ ,‬ויהי בימיס י‪.‬הס ויהי כארז כתיס איש בעיר פוצימנא ושמו עוצו ויהי לננ׳‬
‫כמיס לאלוה מעמו‪-‬ים ‪ .‬וימת האש וגן אין לו כ׳ אס גח אחת ושמה יארה ‪.‬‬
‫והנערה יפה על מאל פוכמ מראה ‪1‬מכמה לא נראה טפיה ונמכסהס גכל ה א י ן ‪.‬‬
‫ויראו אומה אנשי מנניאם מלך אפליקא ויבואו ויהללו אוח־ אליו‪ .‬וישלח אנגיאס‬
‫אל גר כהים וישאל אזהה לקחתה לי לאשה ויאט לו אנשי כתים לתתה לו לאשה‪,‬‬
‫ויהי כצאה מלאכי אנניאס מאון כהים ללכת ללרנס והנה מלאכי תירגם מלך‬
‫בטנסי כאו נהימה כי ס־רגססלך גינינסו גס הוא שלה אה מלאכיו לשאול לו את‬
‫יאניה לקההה לו לאפה כי הללו איה׳ אליו נם הוא כל אנשיו על כן שלה אליה‬
‫כל עגליו ‪ .‬ויניאו עילי תירגם כמימה וישאלו את יארה לקמתה אל תירגם מלכם‬
‫לאפה ‪ .‬ויאמרו להס אנשי כתיס לא נוכל לתתה כי אנניאס מלך אפריקה נקש‬
‫אימה לקחתה לו נאשה סיס כואכס ונתנה אותה אליו‪ .‬ועתה לא נוכל לעשות הרכר‬
‫הזה להסיר את הג רה מיד אגניאס לתחה לחירנם ‪ .‬כי אנחנו יראים מאד‬
‫מאנניאס סן יניא עליט למלחמה !השמילנו וסירנו׳ אדוניכ׳ לא ־יוכל להציל אותנו‬
‫מידו ‪ .‬ויהי כשמוע מלאכי הירגיס אמ כל לנרי מי כמיס ייהני יישיט אל אלוניה׳‬
‫ויגילו לו אמ כל לגרי גני כמיס‪ .‬וכני כהים שלמו ספר אל אנגיאס לאמר הנה‬
‫תירגם שלמ נעל יאניה לקמתה לו לאפה ובזה השבנו אומו‪ .‬ונשמע כי קנן אמ‬
‫כל חילו ללכה עליך למלחמה וישים סניו‪.‬לענור לרך סרלוניא להלמם טל לוקש אמ־ך‬
‫ואמר יטא להלת׳ אתך ‪ '.‬וישמע אנגיאס את לבר• כני כת־ס אשר שלמו לו נספר‬
‫רחל אפו ויקס ויאסיף את כל מילו ויבא באיי היס לרך סרלוניא אל לוקש אמיו‬
‫מלך סרדוניא וישסע ניבלוש בן לוקיש כי בא אנגיאס לולו ויצא לקלאתו בחיל כבל‬
‫משקהו וימנקהו‪ .‬ויאמר נינלוש אל אעיאס ישאלך שלים ממם אבי בצאתו אתך‬
‫להלמם עם תירגים ושאלת ממט להשיפגי שר צבאו ויעש אגגיאס נן רנא אל אחיי‬
‫״מצא אחיו לקראתי וישאלהו לשלים ‪ .‬יישאל אנגיאשל‪.‬מלוקוס אמיי לשוס אסגינליש‬
‫מי;‪ .‬לשר‪,‬צבאו יי‪-‬ש ליקיש ‪ . p‬ויקומו אנגיאס יליקיש אחיי ויצט לקראת מדגם‬
‫למלחמה וחיל רנ יעס בבד עמהם ייביאי באניות וימאי נמתיז אשסירש ‪ .‬והנה‬
‫תירגם נא‪ -‬לקראתם ני •צא אל סרליניא ויאמר להחליבה ‪1‬אחר׳ יעטל משם אל‬
‫אגגיאס להלחם ע ס י ‪ .‬ייפגשי אנגיאס יליקש אתיו את תייגוס נמ^גת‪-‬נגסיאותהי‬
‫מלחמה חזקה י ועצומה מאד ניגיהם נמקים ׳ההוא‪ .‬ותכבד ספלממס^נל ליקיוש״מלן‬
‫י‬
‫סרדיניא‬
‫ספי‬
‫‪$‬מות‬
‫חי׳טר‬
‫‪99‬‬
‫סללוגיא ויסול כל חילו וימול גם ניגלוש גגו במלחמה ההיא‪ .‬ויצו אנניאש לולו‪-‬את‬
‫עגליו ויעשו לניגלוש גולם ז‪:‬ב ויתטהו כחיכו ויעריך‪ .‬עול אנגיאש מלחמה לקראת‬
‫תירגם ויחזק ממט אגניאס ויהרגהו ויכה את כל עמו לשי חרג וינקום אנגיאפ‬
‫את נקמת ניגליש כן אחיו ואח נקמת חיל לוקוש אחיו ויהי במות תירגם וייפו ילי‬
‫הנשאלים מחילו כסלהמה וינוס• לפגי אנניאש ולפני לוקוש ‪ .‬ויריפו אחריה׳ אעיאס‬
‫ולוקיש אחיו על אם הררך אשר גין אלפנו וכין רומה ויהרגו כל חיל תירגם לפי‬
‫חרג‪ .‬ולוקוש מלך םרדוניא צוה אח עגדיו ויעשו ארון נחושת וישימו גתוכה אש‬
‫גוית ניגלוש בנו ויקברוהו גיוס ההוא ויכנו עליו מגדל גטה שם על אס הלרך‬
‫וירךאו את שמו נינלוש על שמו עד היוס הזה וגס תירגם מלך גיגינסו קגרו אותו‬
‫שם עם ניבליש במקום ההוא‪ .‬והנה על אס הדרך בין אלפנו ובין רומה קברניבלוש‬
‫מזה וקגר תירגוס מזה ורצפה ביניהם עד היום הזה‪ .‬ויהי בקבור נינליש וישב‬
‫לוקוש אגיו מס חילו אל ארצו כרדוניא‪ .‬ואנגיאס אח־ו מלך אפריקא עם חילו‬
‫הלכו' יעל עיר ביגינסו היא עיר שירנוס‪ .‬ויישמד יושגי גיגינפו את שמעי וייראו‬
‫מאל ממנו ויצאו לקראתו בבכי ובתחנונים ‪ .‬ויתחננו יושבי גיכינסו אל אגניאס‬
‫לבלתי המיתם ולבלתי השחית אש עירם ויעש כן‪ .‬ט מערי בני כתיס תחשב‬
‫נ־נינסו נימים ההם על כן לא השחית אש העיר ‪ .‬אך מהיום ההיא והלאה ילכו‬
‫גלולי מלך אפריקא כתימ לשלול שלל ולטז גז ויהי מדי לכתם והלך צפו שר צנא‬
‫אנניאס עמהס‪ .‬ויהי אחרי כן ויפן אנגיאס טס חילו ויטאו אל עיר פוצ־מגא‬
‫ויקח שם אנניאס את יאניה גת עוצו לאשה ויגיאה אפריקה אל עירוי‪ .‬ויהי כעת‬
‫ההוא ויצז פרעה סלך מצרים לכל עמו לעשות לו היכל חזק גמצריס‪ .‬ויצו גס על‬
‫כל נר יעמנ לעזור את מצרים כ מ י ן ‪ .‬ויעשו המצריים אל פרעה היכל יפה וגאה‬
‫לטש מלכותו וישב נ ו ‪ .‬ויחרש את מלכותו וימלוך לנמה וזבולון בן יעקכ מת בשנה‬
‫סהיא היא שנת שבעים שנה לררה ישראל מצרימה וימש זבולון בן מאס וארבע‬
‫עשרה שנה ויושם בארון ויתן ביד בניו‪ .‬ובשנת שבעי׳ וממש שנה מת שמעון אשיו‬
‫נן מאה‪ ,‬ועשר ׳ שנס נמוסי‪ .‬ויושם נס היא בארון ויושן ניד נניו‪ .‬וצפו נן אליסז‬
‫נן ‪.‬שו שר צנא אנגיאס מלך לנהנה עורנו מסיש אה אנניאס יום יום לערוך מלממה‬
‫להלמ׳ את בר יעקנ נסצרי' ולא קנה אנגיאש למשות הרנר הזה ני ספרו לו עבליו‬
‫אש‪,‬בל גנורת בני יעקב‪ .‬אשר‪ .‬עשו להם במלחמתם אמ בני עשו‪ .‬ויהי צשו מסית‬
‫אתייאנגיאס יום יום להצמם אש נני יעקנ נימי׳ ההם‪ .‬ויהי מימים וישמע אגגיאס‬
‫אל לבלי צשו ויאנה לו להלמס במצרי׳ אש בני יעקב‪ .‬ויאמף אנניאס את כל עמו‬
‫עם רב כחול אשר על שפת הים וישם סניו נלכה מצרימה למלממה‪ .‬ושם היה‬
‫נער אחל סעבלי אגגיאס כן חמש עשרה שנה בלעם בן בעור שמו והנער חכם‬
‫מאל ומצין נמכמח הקסם‪ .‬ויאמר אנגיאס אל בלעם קסום נא לט בקסם ונרעה‬
‫מי יגנר נמלממה הזאש אפר אנחנו הולטס עליה ‪ .‬ויצו נלעם י ויניאו לו דונג‬
‫ויעש ממנו מסונמ רנב ופרשי׳‪ .‬ממימ מיל אנגיאס ותיל‪ .‬מצרי׳ וישית׳ נמים‬
‫הממוכמי׳ אשל אמו על ככה ויאמז בידו נטש ממרי׳ ויממבס ויקסו׳ נהם על העי׳‬
‫וילאו אליו כמי׳ שמונה צלמי מיילוש אנניאס נופלים לפר שמונש ־צלפי מצט׳ ובני‬
‫יעקנ‪ ,‬ויגל נלמס אס הלכר הז־ אל אנגיאס ויהיאש ולא התאזר לרות מצרימה‬
‫למלחמה זישנ נעירו‪ .‬ויהי פראות צשו נן אליפז ט נהיאש אנגיאס לצאת למלחמה‪.‬‬
‫את‪.‬מצדס רנלס צפי מאש אנגיאס סאשריקה וילך ויטא נתימה ‪ .‬ויקבלוהו נל‬
‫אגשי‪.‬כתיס בכבוד גדול וישכרו אוחו להלח׳ מלחמות' כל הימי'‪ .‬ויתלשל צפו מאל‬
‫בימיי'ההם וגדודי סלך‪.‬אפריקה פודס פושט׳ בארן נתיס נימים ההם‪.‬־ ויתאספו‬
‫ננ;‪.‬כהיס וילכו אל הר קושפיצא' משר גלודי אגניאס מלך אפריקה הבאי׳ עליה׳‬
‫ויהי היוס־'‪.‬ויאכד לצפו סל נן נקל וילך לנקשיאת השל רשמע אס געייתו סניטת‬
‫ההר‬
‫‬‫‪1‬‬
‫‪!00‬‬
‫ספר‬
‫שפית‬
‫הישר‬
‫ההר ההוא‪ .‬וילך צפו וירא והנה נממתית ההר ההוא מערה גדולה ואגן גדול‬
‫שמה בפחמ 'המערה‪ .‬ויפוצן צפי את האבן וינא אל המערה וירא והנה מיה גלולה‬
‫אוכל השור מתציה ומעלה דמומ איש וממציה ומפה ימומ מיה‪ .‬רקה צפו על המיה‬
‫ההיא ויהרוג אומה במרבו וישמעו •ושבי כמיס הלנר הזה וישמחו מאד ויאמרו‬
‫מה נעשה לאיש הזז אשר הרג את המיה הזאת אשר כלתה נהמתיגו‪ ,‬ויועדו‬
‫נלס לעבות לו יום אחד נשנה יום מוער ויק־א אז שם ההוא צפו מל שמו וינשכו‬
‫לו נבכי׳ מדי שנז כשנה כיוס ההוא ויניאו לו מנמיה ‪ .‬נ־‪:‬ת ההיא מלה יאניה‬
‫נת עוצו אשמ המלך אנניאס ויקשה מוליה על אנניאם המלך וצל שריו ויאמר‬
‫אנניאס אל מכמיו מה אעשה ליאניה ובמה ארפא אמ מוליה ויאסרו לו 'מכמיו ני‬
‫לא אויר ארצנו כאויר אין כתיס ולא מימינו נמימיהס על כן מלמה המלכה יאניה‬
‫מזה ‪ .‬כי בהשתנות עליה האויר והמי׳ חלתה וגם כי בארצה אינה ישותה כי אם‬
‫המיס הכאיס מ! פורמ׳ אשר העלו אותם אמאס כגשר׳ רצו אנגיאס את עבדיו‬
‫ויביאו לה מימי פורמה אשר לנתי׳ בכלי׳‪ .‬וישקלו המי׳ ההם עם כל מימי ארן‬
‫אפריקה וימצאו את מימי פורמה קלים ממימי אפריקה וירא‪-‬אנגיאשיאת הדבר‬
‫הזה ויצו את כל שריו לאסוף מוצבי אנצי׳ לאלפי׳ ולרבבות וימצט אבנים לאייןמבסר‪.‬‬
‫ויבואו הבור׳ ויבנו נשר עצום'מאד ויניאו מעין מים מארן 'כמיס אל אפריקה‬
‫ויהיו המי׳ ההמה ליאניה המלכה לכלי אודוהיה לשמות ולאפות נהם ולבנם ולרמון‬
‫נהם‪ .‬ונס להשקיה כל זרע האוכלמ ממנו וכל פרי האדמה‪ .‬ונס מעפר ארן‬
‫כתי׳ לוה המלך ויביאו ממנו באניות רצות ונס אבר׳ לבנומ בהם הניאו וימו‬
‫הנוני׳ היכלות ליאניה המלכה ותתרפא המלכה ממיליה ויהי לתקופת י״!נה ויוסיפו‬
‫עוד נדודי אפריקה ויבואו ארן כה;ס לשלול שלל כפ‪:‬ס צפע׳ וישסע צ&‪ 1‬בן אציפז‬
‫את שמעם ויצא אליה' וילמם כם וינוסו לכציו 'ויצל ארן‪,‬כתיס מהם ‪ .‬ויראו נגי‬
‫כמים את גבורות צפו ויתיעצו נני כתי׳ וימליכו עליה׳ את צפו ויהי למלך עליהס ‪.‬‬
‫ויהי בסלט וילכו לכבוש את בני מובל ואס נל איי הים אשל סניכומיה׳‪ .‬ויצא‬
‫מלכם צפו בלאשס וילממו אה חובל ואמ האי׳׳ ולכבשו׳ ויהי בשונס מהפלממה‬
‫ויחלשו לו אמ מלכוהו ויבנו לי היכל נדול מאד לבית מלכותו ולמושבו ייעשו לו‬
‫כסא גדול וימלוך צפו על כל ארן כמיס ועל כל ארן איטל״א ממשי׳ שנה‪ .‬נשנה‬
‫ההיא היא פנה שבעי׳ ותשע שנה לרדמ ישראל סצר־מה סח‪ .‬ראובן כן'ימקכ צאלן‬
‫מצרי׳ בן מאה שנה יעשרי' וחמש שנים ראובן במומו וישימוהו בארון רוסן ביד מיו‬
‫ובשנת השמיני׳ ממ לן אחיו בן מאה שנה' ועשרי׳ וארבע שנים במוחי רופס גים‬
‫הוא בארון ייותן ביל גניו יבשנה ההיא ממ מישס מלך אלים יימלך אמריו הדל‬
‫בן בלל חמש ושלש׳׳ שנה ונשנמ שמוני׳ ואמת שנה מת יששכר בן יעקב במצרי׳‪.‬‬
‫ויששכר בן מאה שנה ושהי ועשרי׳ שנה במומו ויושם בארון רוחן ביי בניו‪ .‬וצשנמ‬
‫שמוני׳ יפתי' שנת ממ אשר אמיי בן מאת שנה ישלש ולשרי׳ שנה במותי ויושם‬
‫כארון כמצרי׳ ייותן ביל בניו‪ .‬בשנת שמוני׳ ישלש שנים מת גל בן מאה ועשלי׳‬
‫וממש שנים היה רושם בארן במצרי׳ ויותן ביר בניי ‪ .‬ויהי בשנת שמוני׳ וארצע‬
‫שני׳ היא השנה התמישית למלכות הדל בן בלל מלך אלוס ויקטן היל את כל בני‬
‫עשוי וי‪.‬רוך את כל חילו כארבע מאות אלף איש ייושם שניו׳ אקךמואנ וילך‬
‫להלמ׳ את מואב לתת ‪.‬אותם תחת ידו למס עיבד ‪ .‬וישמע בני‪,‬מואב'את הדיבר‬
‫הזה וייראו" מאל וישלמו אל בני מליין לעזיר אותם להלמ׳ את הילל בן בלל מלך‬
‫אח׳'‪ ".‬והדד בא ארן מואב ויצאו מואב ובני מלין לקראתו ויערכו אתו; מלחמה‬
‫נשלה מואב ‪ .‬וילמ׳ הלד את מואב ויפלו מבני מואב ובר מדין‪,‬מל ‪/ .‬רבים‬
‫נאווה״׳ איש‪ .‬ותכבל המלממה על מואב ויראו נני^מואנ נימזקהנגליה׳יהמלמפה‬
‫וירפו' יליהס ויתנו עורף ייעזנו את מלין להלמס‪ .‬ו מ י מלין לאילעואתזזמשטס‬
‫‪, 1‬‬
‫‪,‬‬
‫מואבי׳"י‬
‫סתר‬
‫שמות‬
‫הישר‪.‬‬
‫‪101‬‬
‫נמאכ אך התחזקו במלחמה וילחמו אס הלל ואת כל חילו )יפלו כל מלון י‬
‫מכה רבה ייהרגס לפי חרב לא השאיר ;מהס‬
‫לפניו‪ .‬ויכה "אח כל מלץ‬
‫&ת כל הבאיס ל‪.‬ז‪1‬ר את מ ו א ב ‪ .‬ויהי כאשר תמו כל בני מלץ כמלחמה‬
‫ובני מואכ נמלט!‪ .‬י ישם הדל את כל מ ו א נ ב ת ההיא למס עובל ויהיו‬
‫תחתי י ד ו ‪ .‬ויתנו מ ס כמשפמ שנה פנה ויפן הדל וישב אל ארצו ויהי לתקופת‬
‫השנה' נשמוע יתר מלין אשר כארן כי נפלו כל אחיהס במלחמת ה ל ל כעגיר‬
‫מואב כי נתנו בני מ ו א נ עורף במלחמה ועזבו את ‪.‬מר ן להלחס ויתיעלו מ מ ש * ‪-‬‬
‫נשיאי' מלין ט ס יתר אחיהם אשר נשארו בארצם להלחם א ת מואב לנקוס מאס‬
‫נקמת המיהס ‪ .‬יישלחו בני מלין אל כל אחיהם כל בני ק ל ם ‪ .‬ייבאו כל אחיהם‬
‫בני ק ט ו ר ה לעזור א ת מדין נהלחם את מואב וישמעו בני מואב א ת הדבר ה ז ה ‪.‬‬
‫וייראו מאד כ• נאבפו עציהם כל בני קדם למנחמה ויפלחו ג ס ה ס מ י מואב‬
‫ספר אל הרן א ל ו ם אל הלל בן בדד מלך אלים לאמר ‪ .‬בא נא אלינו ועזרנו ונכה‬
‫א ת מדין כיי נאספו כ ל ‪ :‬ימד ויבואו עצינו ע ם כל אחיהם בני ק ל ם למלתמה‬
‫להנקם ממני נקמת מדין הנופלים במלחמה ‪ .‬ויצא הדד בן בדד מלך אדים ע ם כל‬
‫מיצי וילך אלן מיאנ להלמם את מדין ‪ .‬י׳ ממי מדין ובני ק ד ם ע ם מואב בשדה‬
‫מואב ותהי ביניהם מלחמה מזקה מאד ‪ ,‬ר ך הדד את כל בני מדין ובני ק ל ם‬
‫לפי הרב ויצל הדד א ת מואב מיד מדין בעת ההיא ‪ .‬וינוסו הנשארים ממדין ובני‬
‫ק ד ם לפני הדד ומיצו וירדוף הדד אחריהם עד ארצם ויכם מ כ ־ ר ב ה מאד ויפלו‬
‫מלליס ב ד י ך ‪ .‬ויצל הדד א ת מואב מכף מדין כי נפלי כל בני מדין לפי מרב‬
‫ויפן הדד וישב אל ארצו ‪ .‬ומהיום ההוא ו ה ל א ־ שנאו בני מדין א ת בני מואב‬
‫על אשר נפלו בעבורם במלממה ותהי שנאה גדולה עצומה ביני‪:‬ם כל הימים ‪.‬‬
‫והיה כל הנמצא ממדין בדרך ארן‪ .‬מואב ימית בחרב מואב וכל הנמצא ממואב‬
‫נדרך ארן מ ק ימוח בתר•; מ ד ן ‪ .‬ככה יעשה מדין למואב ומואב למדין ימים‬
‫רבים ‪ .‬וישי בעת ההיא וימת יהודה נ ו יעקב במצרים בשנת שמונים וששלרדח‬
‫יעקב מ צ ר י מ ה ‪ .‬ויהודה בן מאת שנה ועשרים ותשע שנים במותו ויחנטו אותו‬
‫וישימו באר‪1‬ן ‪1‬יומן ביד בניו ובשנת שמונים ותשע שנים מ ת נפתלי בן מאה‪,‬שנה‬
‫ושתים ושלשים בנה ויושם בארון ו יתן ניד בניי ‪ .‬ויהי בשנת תשעים ואתת שנת‬
‫לרדת ישראל ממצרים היא ׳״ג פ נ ה למלוך צפו בן'אליסז בן עשו על בני כתים‬
‫באו בני אפריקה על בני בתים לשלול שלל מהם כ פ ע ם כ פ ע ם בפעם אך לא‬
‫באו אציהס זה שלש עשרה שנה ‪ .‬ויבואו אליהם בשנה ההיא ויצא צפו בן אליפז‬
‫אליהם ־‪-‬ס אנשים מאנשו ו י ך בהם מכה ר נ ה ועצומת ויניסו ג ד ו ד אפריקה‬
‫ספני צפו ויפצו חללים לפניו כדרך וירדפ׳ צפי ואנשיו הליך והכית מהם ע ל‬
‫קרוב לאפריקא ‪ .‬ויש‪!.‬ע תנגיאש־נולך אפריקא א ת הדבר אשר עשה צפו וייראו‬
‫מפניו כל הימים ‪ .‬ובשנת תשעים ושש ישנים מת לוי בן יעקב במצרים‪ .‬ולוי‬
‫בן מאת כנה ושלפיס ושבע כ נ י ס במותו וישימו אותו בארון ויומן ביד בניו ‪.‬‬
‫ויהי אחרי מ ו י ציי כאשר ראו כל מצרים כי מתו כל בני יעקב אח׳‪.‬יוסף ‪:‬‬
‫ו י ח ל ו כל מצרים לענית א ת בני יעקב ולמדור אח חייהם מיום ההוא והלאה‬
‫עד יום צאתם ממצרים ‪ .‬יעירו מידם את כל הכרמים והשדות אשר‬
‫נתן להם יוסף ואת כל הבתים הפונות אשר היו בני ישראל ב ה ס ‪ .‬ואת כצ מלב‬
‫נוצרים א ת ה ל לקחו רצייס מאת בני יעקב בימים ה ה ם ‪ .‬ותלך יד מצריים‬
‫הל ך' וקשה ע! בני ישראל נימים ה ה ם וירעו מצרים לישראל עד אשר קצי ג;י‬
‫ישראל במייהס מפני מצרים ויהי‪ .‬בימים רבים נשנת מאה ושמים שנה לרלת‬
‫ישראל מצרימה וימת פרעה מלך מצרים וימליך מלול ב נ י ‪ .‬מ מ ת י ו וגם כל נביורי‬
‫מ‪$‬ליס וכל הדיל ה ה ו א אשל ידעו א ת יוסף ואת אמיו מ ת ו ‪ .‬ביסים ההם ר ק ם‬
‫ליל‬
‫‪!02‬‬
‫ספר‬
‫שטות ־ הישר‬
‫לוי‪ .‬אמר ששש׳ אשר לא ידעו נר יעקנ ואת כל המנה אשר עשו להם ואש‬
‫נל גנורתס במצרים ‪ .‬על נן המצו כל מצרים מהיום ההוא והלאה למרר אש‬
‫מ״ נני"יעקנ ולענוש׳ ננצ ענולה קשה על כי לא ילעו אס אנוה׳ אשר הצילו‬
‫אוחס נימ הרענ‪ .‬וגס מאש ה׳ הימה זאמ לנר ישראל להסנ להם נאמרישם‬
‫למק לעש בל בני •כראל אש ה׳ אלהיהס למען לעש אמ האותות והמוסשיס‬
‫הטראי׳ אשר עשה ה׳ במצרים בעבור עמו ישראל למען ייראו בני ישראל את‬
‫ה׳ אלהי אנושס וללנת ננל לרניו הס וזרעם אמריהם בל הימים ‪ .‬בן עשרים‬
‫ ושש שנים מלול נמלכו וששעיס שנים מלך‪ .‬ויקראו כל מצרים אש שמו שרעה‬‫אניו כמשכסס לעשוש לכל מלך המולך עליהם במצרים ‪ .‬בעש ההוא יצאו כל גלולי‬
‫אגגיאש סלך אפריקה לפשע כאלן כשיס נפעס בסעס לשלול אש שללם • וישמע‬
‫צפו בן אליפז כן עשו מלך כמים אש שמעם ויצא לקראמם במילו וילמס שס‬
‫בלרך ויך צפו את גלולי מלך אפריקה לפי מרב לא השאיר מהם שדל ולא ישב‬
‫מהם אל אלוניהס אסריקא על אתל ‪ .‬וישמע אנגיאס את הלבר הזה אשר עשה‬
‫צפו בן א •פז לכל חילו אש־ השסיל אותם ‪ .‬ויאסוף אנגיאס את כל מילו כל אנשי‬
‫ארן אפריקה עם רכ מאל כמיל־ אשר על שפמ הייס ‪ .‬וישלמ אל לוקיש אמיו‬
‫לאמר כא אלי עם כל אנשיך ועזרוני ונכה את צפו ואת כל כני כתים אשר‬
‫השמירו את אנשיו וינא לוקוש עם כצ מיצו מיל גלול מאד לעזור את אנגיאס‬
‫אמיו להלמם את צפו ואת כני כתי׳‪ .‬וישמע צפו וננ׳ נתיס את הרנר הזה‬
‫וייראו מאל ויפול פמל נלול בלבנם ‪ .‬וישלמ צפו גם הוא ספר אל ארן אלוס‬
‫אל הלל בן כלל מלך אלום ואל כל בני עשו לאמר שמעמי כי אנגיאס‬
‫מ ך אסריקא בא אלינו עם אמיו למלמסה ונירא סאל ממנו כי חילו רב מאל‬
‫ואף אשר בא עלינו אחיו וחילו ועחה עלו אתי גס אתס ועזרנו ונצממה יחל‬
‫באנגיאס ובלוקש אחיו וסישעתס אותנו מילם ואם לאו לעו כ׳ נמות כלנו‪.‬‬
‫משלחו בני עשו ספר אל בני כתיס ואל צפו מלכם צאמר ‪ .‬לא מכל להלחם‬
‫את אגניאם ואת עמו כי ברית שלזס בינינו זה ימים רניס מימי בלע בן‬
‫בעור• המלך הראשון מיפי יוסף בן יעקב מלך מצרים אשר נלחמו אתו מעכר‬
‫הירק בקברו את אביו ויהי כשמוע צפו אח לנרי אחיו בני עשו ויחרנ מעליהם‬
‫!יירא צפו מפני אנניאס מאל‪ .‬ואנגיאס ולוקש אחיו ערכו את כל חילם כשמונה‬
‫מאות אלף איס וילט כחימה להלחם את צפו ‪ .‬וצפו בן אליסז יצא לקראתם‬
‫בסחר וברערה כשלשת אלפים אנשים כל כני כמיס ויאמרו כל בני כתים אל צפו‬
‫התחנן נא נעלנו אל אלה׳ אטתיך אוצי יצילני מכף אגגיאס וחיצו כי שמענ‪ 4‬ני‬
‫אלהיס גלול הוא והוא מציל את נל הנוסחים עליו ‪ .‬וישמע צפו אל דנדהם‬
‫וינקש צפו אס ה׳ ויאמר ה׳ אלהי אנרהס ויצחק אנותי היום יולע ני אתה‬
‫אלהיס אמת וכל אצהי כל העונלי כוכבים הכל המה ותוהו ‪ .‬זכר גא היום‬
‫אלי את בריתך אח אברהם אביט אשר ספרו לנו אנוסיגו ‪ ,‬ועשה חשל עמי‬
‫היום נעטר אברהם ויצחק אבותינו והושעת אותי ואס בני כתיםמיר מלך אפריקה‬
‫הבאים עלינו למלחמה ‪ .‬וישמע ה׳ בקול צפו וידרש אליו נענור אנרהס ויצחק‬
‫ויציל את צפו ואת בני נתיס מיד אנגיאס ועמו ‪ .‬ולחם צפו אח אנגיאש מלך‬
‫אפריקה ואת כל עמו ביוס ההוא וימן ה׳ אס כל אנשי אצגיאס ולוקפ‪,‬אסיו לפי‬
‫קרב ‪ .‬ויסוצ תהס עד ערב ביום ההוא כד׳ מאות אלף' איש וירא אנניאש‬
‫ני מסו נל אנשיו יישלח ספר אל בל יושט אפריקא לבא אליו לעזרו במלחמה‬
‫וינמונ נכסי לאמר כל הנמצא באפריקה יבא אלי מנן עשר שנים ומעלה‬
‫יבא אלי‪ .‬והנה אשר לא •בא יומת ואת נצ אשר לו ואת נל נימי יקמ‬
‫הפלך וייראו נל יתר יושט בפריקה מדברי אגגיל‪ $/‬ויצא מהעיר כשלש מאות‬
‫‪1‬‬
‫אלף‬
‫•׳ ״ שמות‬
‫נטר‬
‫ש‬
‫נ ע‬
‫מנ‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ר‬
‫‪5‬יס‬
‫נא‬
‫י׳י^י‬
‫־ ג‬
‫ס‬
‫‪.‬‬
‫ה י‬
‫‪163‬‬
‫& י ' ו אל א ' א • י ' מקן משרה ימים‬
‫‪1‬‬
‫אלף א' י י‬
‫ויערוך‪-‬עול אנגיאפ מלחמה עם צסו ועם כני נסים ותהי מלחמה גלולה‬
‫וחזקה נירהס וישלך צפו מחיל אנגאש ולוקש אחו חללי׳ רני׳ נארן כאלפיים‬
‫איש ויפול גס סוגיפסר שי צנא אנגיאס כמלחמה ההיא‪ .‬ויהי כאשר מת‬
‫סיסיסער וישע גלולי אפריקה ויחנו עורף לנוס וימסו ואנניאס יליקש אחיו עמהס‬
‫וירלשו את אזלרינל כן אנניאס כי נס עס אניו ויכו מאנשיו בלרך ך׳ איש‬
‫וימלט אזלרינל מיל נני נתיס ולא המיתוהו ‪ ,‬ואנניאש וליקש אחיו נרמג עס‬
‫ישר אנשיהם‪.‬וימלטו וינואו אפריקה כפחל ונרעל ויירא אנגיאם מפני צפו בן‬
‫אליפז כל הימים סן ילחם עיל אחיו‪ .‬ונלעס בן בעור היה בעש ההיא עם אנגיאס‬
‫במלחמה ויהי כראותו כי גבר צכו על אנגיאש ויברמ משס ויבא כתימה ויקבלוהו‪.‬‬
‫צפו וגני כסיס ככנול גלול כי ידעו את חכמת בלעם ייתן צפי לבלעם מתנות‬
‫רגוין וישג אתו ויה׳ גשיב צפו מהמלחמה ויצו ויפקיד את כל בני כתיס אשר‬
‫הלכו נמלממה והנה לא נפקד מהם איש וישמח צפו על הדגר הזה ויוסף עול‬
‫ייתלש את מלכותי רעש מפתת לכל עבדיו ‪ .‬אך לא זכר צפו את ה׳ ולא" ידע‬
‫ני ה׳ עזר אוחו‪-‬במלחמתו יכ׳ היא הציל איתי ועמי מיד סלך אפריקה ‪ .‬אך‬
‫עודנו הולך'בדרכי כתיס וגני נשו הרעי׳ לענוד אלי‪.‬ים אח־יס כאשר למדוהו‬
‫אחיו בצי עשי על כן יאמרו מרשעים יצא רשע וימלוך צפו על כל בני כתים לנטת‬
‫ואת ס׳ אשר הציל אותי ואח כל עמו מיד מלך אפריקה לא ידע ולא יספו עוד‬
‫גלולי אפריקה לבא כתימה לשלול שלל כפעם בפעם כ׳ ראו את כל גבירות צפו‬
‫אשל הכה'את כלם לשי חרג ויירא אנגיאש מפני צפו גן אליפז ומפני בני כתיס‬
‫כל ה!מי׳‪ .‬געת ההיא גשוכ צפו מהמלחמה וכיאות צלו כי גכל על כל אנשי‬
‫אפריקה וימיסם לפי חלג גמלחמ׳ ויתיען צפו עם כל כני כתיס ללכת סצריס‬
‫להלחם את בני יעקב ואת פרעת מלך מצרים כ׳ שמע צפו כי מתו כל גטרי‬
‫מצרים וכי מת יוסף ואחיו בני יעקב וישאלו כל בניהם בני •שיאל כ־זצ־יס‬
‫ייאמר צפו ללכת להלחם אתם ואת ‪:‬ל מצרים לנקי׳ מהם את נקמת אחיו בני‬
‫עשו אשר הכה יוסף ואחיו וכל מצרים בארן כנען בעלותם לקבור את יעקב‬
‫בחברון וישלח צפו מלאכי׳ אל הדד גן גדל מלך אדים ואל כל אחיו כני עשו‬
‫לאמר הלא אסרתם כ׳ לא חלחמו את מלך אפריקה כי געל בייחשס היא ואנכי‬
‫נלחמתי' בו והכיתיו ואת כל עסו ועתה אמור א רת׳ להלחם את מצרים ואת כני‬
‫יעקנ אשר שם ונקסתי מהם אחר עשה יוסף ואחיו אגיתיה׳ לנו בארן כנען‬
‫געצותם לקטר אס אגיהס גחכרץ ‪ .‬יעתה אם יש את נפשכם לכוא אני לעזרני‬
‫ללכת להלחם נ^תם ואת מצרים ונקמני מהם נקמת אחינו וישמעו •‪:‬ני עשי אל דגרי‬
‫צפו ויחקגצו יחד כל גני עשו עם רג מאד ויצכי לעזור את צפו ואת גני ‪ 0‬י ס‬
‫נמלתמס וישלח צפוי אל כני קדם ואל כל כני ישמעאל כדגרי׳ האלה ויתקגצי וילכו‬
‫כלס לעזייס צפו וכני כתיס למלחמה על מצרים ויצאו וינאי כל המלכ׳׳ האלה‬
‫סלך אדים וכני קדם וכל כני ישמעאל וצפו מלך כתיס ויערכו את כל צבאותיהש‬
‫בחברון‪ .‬ותהי כל המחנה כגל מאד כמהלך שלשת ׳מיס עם רכ ככיל* אשר על‬
‫שסח סיס אשר אץ להם מסשי ‪ .‬וירדו כל הסלכ^‪.‬האלה וכל צגאותי‪0‬׳ ויבאו‬
‫על מצלי׳ למלחמה ויחנו טלם יחד ככקעת סתרוס ‪ '.‬וכל מצרי׳ שסע־ את עמעם‬
‫ויתקבצו גס הס כל אנשי ארן סצלים וכל העי־י׳ א פ י במציי׳ י כשלש מאות אלף‬
‫איש וגס מבגי ישראל אשר היו נ א ק גושן בימים ההם שלחו אגשי מצלי׳ אליהם‬
‫לנוא אתם ללכת להלח׳ יחל ס ס כל הסלבי׳‪ .‬ויתקבצו בל איש ישראל בעת‬
‫ההיא ויהיו כמאה וחמשי׳ אישוילט למלחמה לעזרת מצרי׳ ‪ .‬ויצאו נגי ישראל‬
‫ומצרי׳ כשלש מאוח אלף איש ומאה וחמשי׳ איש וילכו לקראת המלט׳ ההם לסלממה‬
‫ויתיצט י‬
‫־ *‬
‫יוד‬
‫•י ‪-‬־ ־ •י ׳‬
‫׳‪!04‬‬
‫ספר‬
‫היעזר‬
‫שטות‬
‫ויתיצנו כלם ממון לאק גוש! ע ז סתרוס‪ .‬ומצרי׳ לא האמיט נישראל ללכס ממהם‬
‫במתניה׳ יחל למלחמה ט אמרו כל מצרי׳ סן יסנרונו כני ישראל כיל עשו ומי‬
‫ישמעאל כי אחיהס הס ‪ .‬ויאמרו כל מצרי׳ אל מי ישראל הסינמ סס אמס יחל‬
‫במעמרכס והלכנו כלנו אנחנו ונלחמנו ככני עשו וישמעאל והיה אס יחזקו ממנו‬
‫המלט׳ האלה וכאסס אחס כלכס ימר על ה׳ ועזרח' אוחנו ויעשו כני ישראל כן‪,‬‬
‫וצפו בן אליסז בן עשו מלך אלום וכל ממניה' וכל בני קדם ומי ישמעאל עס‬
‫רכ נמול הים מונ•׳ ימד בבקעמ סמרוס על תמסנמס ‪ .‬ושם היה בממנה צפו‬
‫בלעס בן נעור הארמי ט בא עם בני כתי׳ למלממה ונלעס היה איש נכבל מאל‬
‫בפיני צפו ואנשיו ‪ .‬ויאמר צפו אל בלעם קסמי נא לנו בקסם ונרעה מי יגבר‬
‫במלחמה הזאת האנחנו או מצרים ויקס נלעס וישם נמנמת הקסם ויתמנם ללעס‬
‫ולא נחנן אליו הקסם וחשחח המלאבה בילו ויוסף לעשוחה עול ולא נחמה‬
‫ויתיאש סמנו נלעס ויעזנה ולא עשה אותה כי מה׳ היסה זאת למען הפיל ה'‬
‫אמ צפו ואמ עמו ניר נני ישראל אשר נסמו נה׳ אלהי אבות׳ נמלמסת׳ ויערנו‬
‫צפו והלל את מערכת׳ למלממה וילנו נל מצרי׳ לנל ימל לקראמ׳ מזלש מאוח‬
‫אלף איש ואין אמד סנני ישראל אמם וילממו כל מצרי׳ מם המלכי׳ האלה על‬
‫פחרוס ומחשנמס וסבנד המלחמה על המצרי ‪ .‬ויחזקו המלט׳ סהסצריי׳ נמלמסה‬
‫ההיא ויפלו ממצרי׳ טוס המא כסאה ושמוני׳ איש ומאנשי המלט׳ נפלו כשלשים‬
‫איש וינוסו כל אנשי מצרי׳ לשני המלט׳ וירלפו כני עשו וישמעאל אח סצריס‬
‫הלוך וסנומ אוסס עד המקום אשר שם ממנה ננ׳ ישראל ויצעקו כל מצרים‬
‫אל ישראל לאמר מסרו אלינו ועזרנו והושעתס אותנו מיד עשו וישמעאל ובני נמים ‪.‬‬
‫וירוצו נני ישראל ממקו׳ מעמל׳ כמאה וחמשי׳ איש אל ממטת הפלני׳ י האלה‬
‫ויצעקו בני ישראל אל אלהיס׳ להציל אותם‪ ,‬וישמע ה׳ אל ישראל וימן ה׳ אה כל‬
‫אנשי המלטי נידס וילחמו ב״י אה המלט׳ האלה יכו בני ישראל מאנשי כמלכי׳‬
‫מכה רנה כארנעה אלפי׳ איש ויחן ה׳ מממה גלולה נמחנוח המלט׳ ויפול סחל‬
‫ניי עליהם ‪ .‬וינונו נל צנאומ המלט׳ האלה לפני מי ישראל וירדפו אחריה׳ כני‬
‫ישראל הליך והמת מל גמל ארן בוש ויהרגו מהם בני ישראל נררך עול נאלפי‬
‫איש וממי ישראל לא נפל אחר ובראות מצרים כי נלחמו בני ישראל עם י׳ המלט׳‬
‫במעפ אנשי׳ וכי היתה המלחמה חוקה מאל ביני•׳‪ .‬וייראו כל מצרי׳ מאל לנפשות׳‬
‫מהמלחמה החזקה ויברחו נל מצרי׳ כהחבא איש איש ממערכת המלחמה ויתחבאו‬
‫בררך ועזט אס ישראל להלחם‪ .‬ובני ישראל ה ט אח אנשי המלט׳ ההם מנה רכס‬
‫מאל יישוט מעליהם אחרי אשר הנריחי איסס עד גנול ארן ביש וידעו כל ישראל‬
‫אח המעשה אשר עשו להם אנשי מצרי׳ אשר נרחו מעליה׳ מהמלחמה ייפזנים‬
‫להלח׳‪ .‬ויעשו גם הס נני ישראל נערמה והיה כאשר שנו ננ׳ ישראל מהמלתמס‬
‫ומצאו מהמצרייס בלק־ ויהרגו אותם נלרך ויהי נהרגםאוסס ויאמרו אליה׳ כמרי׳‬
‫האלה מלוע שנתם מעלינו ותעזמ איסנו נמתי סעפ אנשי׳ להלח׳במלט׳ האלה‬
‫אשר סס נמס רנ להטת אותט ותסלפו אסם צת גסשוסיכ׳‪ .‬ויש אשר ימצאו‬
‫אותם מ י ישראל נדרך ו מ ר י אליהם נר ישראל‪ -‬איש אל רעהגדנריס האלה ‪.‬‬
‫ה ט הנו ני ישמעאלי׳ הם או אדומי׳ או מנגי מתי׳ הוא ועמדו עליו וסרניהו‬
‫יהס ידעו‪.‬ט מצרי הוא ״ ויעשו נצי ישראל את סלנרי׳ האלה נעלמה סל מצדי‬
‫על אשר סזטס נמלממה ויברחו מעליה׳ רכרגי ננ׳ ישלאל מאנשי מצרי׳ בדרך נממשם‬
‫הזה כמאתי׳ איש‪ .‬ויראו כל אנש״ מצד׳ הרעה אשר עשו להם נ״י וייראו כל‬
‫מצרי׳'מנגי ישראל מאד ט לאי את גמרתם י הגדילה וכי לא נפל מהם א ס ‪.‬‬
‫י ישוט נל נגי ישראל נשמחה אל דרנס טשגס •ויימר' מצרי׳ שט איש למקומו ‪.‬‬
‫ויהי אארי נן ויתקנצו כל מעצי פרעה פלך'מצרי׳ וכל זקני מצלי׳ ויבאו כלם‬
‫‪,,‬‬
‫לסר‬
‫םסר‬
‫שמות‬
‫הישר‬
‫‪105‬‬
‫לפני המלך וישחמוו לו אפים אלצה וישבו לפניו וילנרו היועצי׳ וכל זקני מצלי׳‬
‫לפני המלך לאמל‪ .‬הנה עם מי ישלאל לב ועצום סמנו ואתה ייפח אמ כל הלמה‬
‫אשל עשו לנו נללך בשובנו מהמלחמה‪ .‬ונם הנך לאית את נמלת' החזקה ונמלה‬
‫להס מאניס׳ במסי מעס אנשי׳ עמלו לנבל עס לכ כחול הים ויכו׳ לסי חלב ומהם‬
‫לא נפל אחל ואף אס יהיו לבים כי אז ישמילו אותט כלס ועתה הנה לנו עצה‬
‫מה לעשות להם על אשל נאבל ונפמיל׳ מפס מעפ עוצו עליה׳ פן ילבו עלינו‬
‫כאין כ״א ילבו ב*י כאין והיו לנו לשפן והיה כי תקלאנה מלחמה ונוסף נם הוא‬
‫עלינו בנכוכסו החזקה עס שונאינו ונלחמו כנו והשמילונו סן הארז ועלה ממנה‬
‫ויען המלך את זקני מצליס ויאמל אליה׳ זאת העצה היעוצה על ישראל לא נסול ‪.‬‬
‫הנה אלן פיתו׳ ולעמסס ערי בלתי חוזק מהמלחמה לנו ולכס לבנות אותם לחזק׳‪.‬‬
‫ועמס לכו נם אתם ועשו בעלמה עליה׳ והעבילו קול במצל׳׳ ובנושן במצות המלך‬
‫לאמי לכם כל אנשי מצלי׳ ופתלוס וכל יושכיה׳ המלך צוה עלינו לכנות את פיתו׳‬
‫ואמ לעס‪:‬ס ולמזק׳ מהמלממה מי ככס מכל מצלי׳ ומביי ומכל יושבי העלי׳ יבוא‬
‫לבנות עמנו ולסת שכרו יום יום כמצות המלך והלכתי אתם ראשוני' ועשית׳ בעלמ׳‬
‫והתקנצת׳ ובאתם פ ת ׳ ואת רעמשש לבנות והיה כאשר תבנו תעבירו את הקול‬
‫כלכר הזה בכל מצרי׳ יוס יום במצות המלך ‪ .‬והיה כאשר יכאו אתכ׳ מני׳ לבנות‬
‫עסכ׳ ונתת' להם שכרם יום יום ימי׳ אשלי׳‪ .‬והיה כאשר יבנו כלס עמכ׳ יום‬
‫יום כשכר׳ והכרמת׳ אמ עצסכס מעליה׳ יוס יום אמל אחל כהמכא וקמת׳ והיית׳‬
‫עציה׳ לנוגשי׳ ולשומרי׳‪ -.‬ועזבת׳ אות׳ אחיכ לבנות בלתי שכר והיה אס ימאנו‬
‫והממזקת׳ עליה׳ כלכ׳ לבנומ במזקה ‪ .‬והיה אס עשו'תעשו הדבר הזה יהיה סוב‬
‫לנו אנחנו לחזק את ארצנו ורע לכיי‪ .‬כי מיגיעת הברן והמלאכה ימ‪.‬סו ב״י כי‬
‫חשכישו אות׳ מעל נשיה׳ יום יום י וישמעו כל זקני מצרי׳ את מצת המלך וחיפנ‬
‫העצה בעיניה׳ ובעיני עבדי פרעה ובעיני כצ מצרי׳ ויעשו כדבר המלך‪ .‬ויצאו‬
‫כל עבלי שלנה מלשני המלך ויעבירו קול בכל מצרי׳ ובשששנמס ומוכן ובכל‬
‫העלי' אשר סביבימ מצד׳ לאמר‪ .‬אתם לאיס׳ אמ אשל עשו לנו בני עשו וישמעאל‬
‫אשל באו עלינו למלממה ויאמלו לה״שמיל אותנו ועתה הנה צוה המלך עלינו למזק‬
‫את האלן לבנות עלי סימוי זאת לעמסס ולמזק׳ מהמלממה בבוא׳ עלינו ‪ .‬מ ‪/‬‬
‫נכס מכל מצלי׳ וכג״י אשל יבוא למות אתנו ויותן לו שנלו יום־ יום מאת המלך*‬
‫כמצותו‪ .‬רהי כשמוע מצלי'וכל ביי את אשר לבלו עבלי‪,‬פלעה‪ .‬רנא סהמצריי׳‬
‫ובל בי׳ לנגוס עם ענל׳ פרעה את פיתו׳ ואת רעמספ אך כל ננ• לוי לא באו‬
‫עם ישראל אחיה׳ למות ןנל ענלי סלעה ושליו באו במלמה בלאשונה לכנוס עם‬
‫כל ישלאל נשכילות יום יום ויתט לישלאל שנל׳ יום יום נלאשונה ‪ .‬רנטענלי‬
‫פרעה עס כל ישלאל ויעשי כמלאכה ההיא עם ישלאל מלש ימי׳‪ .‬ויהי מקן‬
‫חלפ ימי׳ ויחלו כל עבד פרעה צכרוח מעם יפכאליאמל אמל יום יום * וישלאל‬
‫סולם עושי׳ כמלאכה בעתי ההיא אך עולם לוקחי' את שכל׳ יום יום בעח ההיא‬
‫אסגס עצ ‪ p‬גתט סמצרי׳ לישראל שנר׳ נימי׳ ההם נעטר לקחו גש הס ממצרי׳‬
‫אמיס׳ את שנר ע מ ל ת ׳ ‪• :‬ויהי מקן ימי׳ וארנע חלשי׳ נרמו נל מצד׳ מעצ נגי‬
‫ישראל וישארו נגי ישראל לניס עושי׳ כמלאכה ‪ .‬ויהי נאשר נרחו נל מצד׳ מעל‬
‫נר ישיאל וישוט ויהיו עציה׳ לנוגשי' ולשוסיי׳‪ .‬ומהם אשי עמיו על בני ישראל‬
‫לשד‪.‬ססיס לקחת מהם את‪.‬נל אשר גסט להס‪.‬נשנר ‪ .‬ויעשו המצלי׳׳ לבני‬
‫ישראל • כמעשה הזה יום‪-‬ייוס למען עטס אס ישראל בכל ע מ י ח י ‪ .‬ויהי נל ‪ -‬בגי‬
‫ישיאל לניס עושי׳ נעטרס וימגפו נל מצרי׳ לסמ שנר לנגי ישראל מהיום ההוא‬
‫והלאס» ויהי נאשי ימאן נל איש ישיאל לעשות נמלאנה על אשי לא כיהן לו שנרו‪.‬‬
‫ועשו' אליו נל הטגשים עליהם ובל עבד פרעה והט אומו״נמנות נמרצומיוהשינו‬
‫אומו‬
‫‪-‬‬
‫י‬
‫‪ 06‬נ‬
‫ספי‬
‫שמות‬
‫הי^ור‬
‫אוסו נמוקם צעניז מם אחיו כנס יפשו כצ מצרים לנ״י נל סימיס ‪ .‬וייראו ‪ to‬נני ישראל‬
‫מסמציייס מאד נס־נר סוס יישיני ויטני! כל נגי ישראל לנדס בלא שכר‪ .‬ויננו נגי ישראל‬
‫אש נישום ואח אין יפמסש ייעשו נל סמלאנס כל נני ישראל מסס מושיס לנניש ומ‪0‬ס‬
‫מ נ י ס ‪1 .‬ימי נני ישראל וייוומי אש אין מצרים וכל חימוסי׳ רפשי כני ישראצ מלאנפ פסיא‬
‫שנים ייגייס יניס פ ו יוס ו מ י ס׳ אוסס וייציאס פניצייס אן כל כני לד לא סיו פס ישראצ‬
‫אחיהס נפנווס ססיא מניאשינס טל ייס צאמס ממצרים ‪ .‬כי ידפי כצ נ י ליי כי נמרמס‪.‬‬
‫ו נ י ן כל מצייפ אל ישראל כל סינרים סאלס פל ק חילי בגי לוי מגשש אל סטטוס פ ס‬
‫אחיכם ‪ .‬יגס נל מצרים לא שמי סניפם אצ גני ליי לפניל אחד כן אחרי אשר לא סי‪ 1‬פס‬
‫לי‪ 1‬ייושם על נגי‬
‫י‬
‫אמיסס ניאדונס פל כן פיני איחס כל מצרים‪ .‬ישלו יי אנשי‬
‫ישראל נטניוס ססיא ייפניוו מציים אש בני ישראל נ ס ו ך ‪ .‬וימררי מצרים אח מיי מ י‬
‫ישראל נפניזס קשס נחימי ינלנניס וגס ננצ סניוס אשר ססיס למצרים נ ש ו ם ‪ .‬ויקראו‬
‫נני ישראל אח מליל מלן מצ״יס מריר כי נימיי מררו פמצרייס אש חייסם ננל פניוס ובכל‬
‫א»י יפנייוו מצרים אס נני ישראל יפניו נסם נפרן למפן פמס א־ז מ י ישראל אן נאשר'‬
‫יפני אישם נ! ירני נני ישיא! וין יפרין ייקיצי מצרים גושני נני ישראל‪ .‬נפש ססיא‬
‫מס סול ~נן י י י מין איים יימלון חחהיי שמלם ממשריןס מ א ס בני קדם‪ .‬נשנס י*ג‬
‫שנפ לפיפס מלן מצייפ םיא שנח מא* שנס וחמש פשיס שנס לרוח ישראל מצרימם ‪.‬‬
‫ףמלין שמלס טל איים שמינם פשיס שנס ייטי נפמלנ! ייצאי ‪5‬נאי לסלחס אח צפו ‪ ]3‬אליפז‬
‫ואח נני כחיפ טל אשר נלחמו טס אנניאס מלן אפריקפ וישמידו אח נל חילי‪ .‬אן צא‬
‫נלחס אחי ני מגפי איחו גני פשי לאמר כי אחיסס פ ו א ‪ .‬וישמפ שמלס נק!ל נני עשו‬
‫ויפן פ ס יל חילו אין אר‪1‬ס ‪1‬לא סלן לפלחם אח צס‪ 1‬גן אליפז‪ .‬ופיפפ מלן מצרים שמט‬
‫סזנר מ ס לאמר יפן שמלס מלן אמס לסלחס אס גני כסיס יאחר יניא לסלחש אש מצרים‬
‫ויפי כשמיפ מצ־יס אח סינר‪ .‬סוס ויכנידו אס ס פ ט ו ס פצ נני ישראל פן יטשי לסם‬
‫ישיאל נאשר פשו לסם נמלחמחס אס גני פשו נימי ס י ר ‪ .‬ויאזרו מציייס אל נני ישראל‬
‫מסרו יפניי אח פנייסנס וגלו אח מטשיים וחזהתפ אס פארן פן יבואו מ י עשו אחיכם‬
‫עלינו למלמעןגי נענירנם סס גאים אלינו ייעשי נני ישיאל אס עניזפ נל אנשי מצרים ייס‬
‫ייס ייפנ מצריס אח בני ישיאל למען סמפיס איסס גארן‪ .‬אן נאשר ירט כל מצרים‬
‫נפנירס פל גני ישיאל כן יפרו‪5‬י יחמלא נל מצריס פנני ישראל‪ ,‬ויפי שנס מאס יחמש‬
‫ועשייס שנס לרוח ישיאל מ‪5‬רימס ניאיס כל מצרים ני לא נסיסס פ‪5‬סס כישראל אן סס •‬
‫י מ י ויפיצי וממלא אין מצייס !ארן נישן מבני ישראל וילכו כל זקני מצ־יפ ימנמ״ס דטאו‬
‫לפני סמלן וישחחי לפניי‪ .‬ויאמיי נל וקני סצייס יכל מכמיס אל סמין יחי סטלן לעילם ‪.‬‬
‫יפץ יפצח איסני אח ספצפ אשר יפצח ס ע ט ו ס כן ייני יכן יש־יצי נאין יסס כל ס א ק ‪-‬‬
‫מלאפ מ ס ס ‪ .‬יפסםיאליני סמלן פיני נ נ מצרים פלין לחח לסם פצס נחכפפן למען יונלו‬
‫על ישראל לאנוס ילםמעיטס מן פארן ויפן פמין אוסס לאמר ס ט אפס עצם נ ו נ ר סוס‬
‫•יניעס מס לעסיס לסם‪ .‬ויפן פייס אחי מיועצי סמלן מ מ י איינ מארם נסרי• מ א ק‬
‫עין אס סמלן לאמי‪ .‬אס על סמלן סונ ישמע יא אח עצח עגלו ויאמר צ‪ 1‬ספלן דגר ‪.‬‬
‫ויינר איינ לפני סמלן וסשריס ולפני נל זסני מצרים לאמי פנס עצת םמין אשר יען ניעיס‬
‫ססס ג ע ט ו ס מ י ישיאל סינס םיא מאי ולא משניסו מעליסס סמלאנס ססיא »ו עילם ואילם‬
‫זאס סעצס סיעיצס סליסס אשר תיבלו לספעיפס אס על סמלן סוג צעשיסס סנפ אנחנו יראיס‬
‫מסמיחמפ זס ימיס יניס ונירא נפריש ישראל נ א ק יגישי איסני מן ס א ת נאשר סקיאנס‬
‫מלח‪1:‬ס אס על סמין טיב יצא י נ י מלכיס מלפניו ייכסנ ניפי מצייס ולא יעניר אשי נ‪5‬‬
‫זנו פיליי לפנרי׳ ישפך ימי איצ‪ £‬יפיס נעשיחכס פ י נ י כאשר ׳פיסי נל ז נ י גנני ישיאל‬
‫וחילפ מפליני יפח מלחמיחיסס 'יטשס סיפס ייקיא לנל פפילדיח פפנייימ רציפ אציפן עצי‬
‫לנר סזס צפשיסי וייטנ סינר נפיני סמלן וסשריס ויעש סמלן ניגר איונ ‪ .‬וישלח פ־עפ‬
‫ףקיא למילייס סענרייס אשי שם ‪.‬סאחה שפ־ס ישם סשניס פ י פ פ ‪ .‬ושנאן סמילדיס ל»י‪^ .‬‬
‫סמלן וספמוונס לפניי‪1 .‬יאפי סמלן אליסן בילדכן אח סענייופ ויאיספ על סא?מס אס‬
‫בן פיא !ס־יסן אישי ואס נח פיא וחיס‪ .‬יםיפ אס לא ספשי ס י ג י סוס ישיפסי אשכן‬
‫ואס נל נחיכס נאש ‪ .‬יחיראן ס־ויליוח אח סאלסיס ולא שמעו אל מין מצייס ואל כצ מריו‬
‫וסיס נליס ה‪$‬שס סענריח עיי פמיצויס נן אי נ ס יפשחס פמיליש אח נל ציני סילו וסחיס‬
‫אוטו כנס יעשו סמיליוח כל סימיל‪ .‬ויוני למין אח ס ו נ י ס‪1‬ס וישלח ייקרא למיצדומ‬
‫ויאמר אליכן מדוע עשיסן נ י ג ר מ ס וסמיין אס סילדיפ‪ .‬וסעננם סמיצדוס וסונינס‬
‫ששיפן לפני סמין ל א מ י ‪ .‬אל יאמר ס»לן ט ננשיס סמצריוס סענייוש נ י נל‪,‬נ״י ידוש‬
‫סנס נשים חנא עליהן פמיליס וילדו ואמונו שפיזיסין זס ימים רניכ צא ילדס אשס פנרימ‬
‫עצ ידינו ני נל סנכיפ מילייס הן לנפנס כי ממס הנס‪..‬וישמפ פיעס אש מ נ י ס ן ויאמן‬
‫צסס אש ס מ ר הזס'וס^יצווס יצאו מלשני פלעס וייישנ סצצהיס לסן וירנ » ס דעצטו מאל‪.‬‬
‫‪5 8‬‬
‫י ס‬
‫פ‬
‫םפ‬
‫י‬
‫שמות‬
‫‪!07‬‬
‫הישר‬
‫‪.‬לןיש סיס גאון מצרים מורע ליי ושמי ממום ‪ p‬קסש גן ליי ‪ p‬ישראל‪ .‬וילן סאיש ססוא‬
‫ויקח אשם אש יוכנל נ ס לוי אחיש אניו וסיא נ ס מאס שנס וששס ועשרים שנים ונא אלים‬
‫וסםי סאשס וסלו נ ס וסקיא שיןס מריס כי נימים ססס מריו מצרים את מיי מ י ישראל ‪.‬‬
‫וססל עוד וסלו נן וסקיא שמו אסרן ני נימי סייתס סמל סימם לשפין ימי זכויי נ»י ‪:‬‬
‫נימיס ססס מש ‪5‬שי נן אציפו ‪ p‬עשו מלן כסיס וימלין יאניש שמשיו‪ .‬וסימיס אשי מלן‬
‫צפו על כל מ י כסיס ג׳ שנס וימש ויקבר נעיר נננא נאין כסיס וימליך אחריו על נל גני‬
‫כסיס יאניש מננירי מ י נחים וימליך ג׳ ש נ ס ‪1 .‬פי אחיי מוס צפי מלן נתיס וינוח‬
‫נלעס ‪ p‬גפיי מאין נחים יילן וינא מצרים‪ .‬ייקנלסו פיעס נ כ ט י גלול כי שמע אס שנמסו‬
‫ויס! לו מסמס וישימפו לי ליומן ויגדלהו ‪ .‬וישנ נלעס נמצ־יס מ נ י ו עס נל שמ סמלן‬
‫יינשאו םשויס אס נלעס ני פסאיו נלס ללמיי אש מניישי רפי נשנש קיצ שנס לידס ישיאצ‬
‫מציימס יפרעפ מולם ופיא יושג על כשא מלכותו יישא עיניו יירא יסנס איש וקן עומד‬
‫לננרו וניד ‪ !pre‬מאזרם ממאוני סשומייס‪ .‬ייקח סאיש הזקן אש סעאוניס ויפיצם לפני שרעש ‪.‬‬
‫רקח מתן אס כל וקני מצייס וכל שיים וכל גדולים ויאסיס יחד וישנס גרן סמאוניס פאחו‬
‫ייקח סלם חלנ אמד ויסנסי בכף סשניס ויניע סשלס אס כלס יייקן פדעפ יפנפ מלים ‪.‬‬
‫וישכם פרעם מ ק י ייקיא לכל ענויי ייספר פרעפ לפס אס סחלום וייואי סאנשיס ייאש‬
‫נוולס ‪ .‬ויאמר סמנן אצ נל חכמיו סתיו נא אלי סחלוס פוס אשר חצפסי י א י ע נ י ‪ .‬רען‬
‫נלעס ‪ p‬נעיי אס סמלן !יאמייאליו אין וס כי אס יעפ גיולס אשי סצממ על מצייס‬
‫נאחייח סימיס ‪ .‬ני סנפ נן יילי לישראל אשי יחרינ אס כל מצייס וסשחיס אס נל יושנים‬
‫וייציא אתי ישיאל מ י מוקם ממצייס ועשם אדונינו סמלן סנו לנס עצס על ס י נ י סוס‬
‫ואניסס אס סוקח נני ישיאצ ואס סוחלסס סיס חצמח סיעפ פואס על נל מצייס ‪ .‬ויאמר‬
‫פמלן אל נצפס ומס לני לעשית לישיאצ פלא מ ס ‪1‬כוס יעצנו עליפס נסחלפ יצא יכולנו‬
‫פליהס ואחס סנס לנו עצם נס אסס עליסס נמס ניכל אליסס‪ .‬ויען נלפס אש סמלן לאמר‬
‫שלח נא וקיא אל שני יועצן ינראס פס עציזס על סדנר מ ס יאמר י ו נ י ש נ ו ן ‪ .‬וישלח‬
‫סמלן ויקרא אס שמ יועציו אס רעואל ספוינ• ואש איינ סעיצי מנאי וישנו לפני ס פ ל ן ‪.‬‬
‫יאמר אליסס סמלן סנס כלכס שיוע־וס אש סחליס אשר חלמסי ושתיונו ‪ .‬ונןסס פצי נא‬
‫פצפ ויפי וראי מפ לפשיס נגני ישראל ונמפ ניכצ עציסס‪ .‬שרם אשר סצממ יעסס ענינו‪,‬‬
‫ייען יע‪:‬אל פמייני אס סמין יאמי יחי סמלן יחיסמלן לעילם‪ .‬אפ על פמלן סינ ימוצ‬
‫לוי •יעל סעניייס ויעוינ איסס ואל ישלח ייו נסם ‪ .‬ני אלסיסס נחר נ ס מימי קום ויקחס‬
‫לחבל נחלתו מכל נויי סאין ומכל מלט סאימס ומי אשר שלח ייו נסם ונקם וצא עשפ ט‬
‫אלפיפס נהם פלא ייפח ני נ י ח אניסס מציימפ וייא פרעם מלן מצרים סקימיני אס שיס‬
‫אשסו ייקחם לי לאשפ ‪ .‬ט א ז י אניפס אחיסי פיא ני ייא פן יסינפו אנשי מצרים עצ‬
‫אשתי‪ .‬ייסי נקמת מלן מצרים את שים וימעפו אלסיפס ננעיס גדולים ואת נישי עי אשר‬
‫סשינ לאניסם אס שים אשת! או נסיפא!‪ .‬ינס לאנימלן סגייי מלן פלשתים סוניח אלסיעו‬
‫בעניי פיס אשס אגייס נעציי לפס כצ יחס למארס יעי נ פ מ ס ‪ .‬ייניא אלסימי אל אניעלן‬
‫נחלים סלילס ייסחייהי למען ישינ לאניסס אס שים אשר לקח ואחיי נן פוני נל אנשי ג י ו ס‬
‫נ ע ט ר שיס ויחפלל אני&ס עציםס אל אלפיו ייעסר לי וירפאס ‪ .‬וירא סעלן אס נצ ס מ ס‬
‫סבאפ עליו ועל עמו ‪1‬ישנ )אנרםס אש שים אשתי וישן לו עמס מנות וממש רניס וגס‬
‫אצ יצחק בס עשם נגישס אוסו מגיר ייפליא אלסיו עמי סליאס ויתינשו‪-‬נל מיצאי מימי‬
‫גיוס ועצי סנינתם צא צמחי עי אשי סלני אליו אניעלן מגרר ואחיות מרעסו ופינל שר‬
‫צנאי ייקיי וישתח! צו ארצם »‬
‫ויבקשו מפנו חחנס לפספלל פליפס אל ס׳ ויעסי צו ס׳ יירפא איסס ‪ ,‬וגס יעקנ‬
‫ס • ניציל נס‪1‬מו מיו עשי אחיו ימיו צנן סאימי אח־ אמו סמגקשיס אש נפשי‪.‬‬
‫י‬
‫וגס מ י י נ ל מלטי מען אשי נאי פולס ימי עציו ועל מיו לסשמיוס ויצל ס׳ א‪1‬סס מיוש‬
‫וישיני עליםס וימישיס ני מי אשי שלח ידי בפס ונקפ‪ .‬םצא שרפס סקימוני אני אנין גדצ‬
‫אש י‪1‬םן« ‪ p‬יעקב על כל שיי א ת סצייפ ניאותי את חכמתי ט נמנפתו פצש את נצ‬
‫יושבי ס א ת מן ס י פ נ ‪ .‬יאחרי כן ‪5‬יס לסוייי את יעקנ ימיו עציימס למען םמצע אץ פצייס‬
‫יאיץ גישי גמסיס מן פיענ יעספ אס מוג בעיניןמדל לן מסשחיש אש נני ישיאצ ואס אין‪,‬‬
‫בלע לפישינס מציימס שלח אוסס מוס ויצט איצפ כנען אין מנויי אטשיסס דסי נשמיע‬
‫פ־עפ אש לנרי יסיו וימי אפי מאי‪ ,‬עציו ויקס מאש פני סמלן ננישס ויצא ממצרים נין*‬
‫ספוא וילך לו אל איצו מדינם ומעס יוסף לקח ג י ל ו ‪:‬‬
‫ויאמר ספלו לאיינ פעיצי מס סאפי אסם אייג ו»ס ססיס עצסן נענויס‪ .‬ויאמר איוב‬
‫‪ 56‬סמלן סלא נצ יישני ס א ת נידן נשיג נעיר שמלן יעשם‪ ,‬ויאמר נצעס צמצן•‬
‫נצ אשר יען סמלן עצ סעגויס ימלשי ממט וצא יוכל סמלן עציהם ננצ עצם‪ .‬נ י א נצפנס‬
‫אש מאמר לסמעיעס לא‪.‬סינ) 'עליכם נם ני »לא אצסיסס מצע אס אנופס אני‪0‬ש‪,‬מאין‬
‫אס‬
‫י"‬
‫‪onp‬‬
‫י‬
‫ספר‬
‫‪408‬‬
‫שטות‬
‫הישר‬
‫‪.‬כשדם‪ ..‬ואס נחרנ האמל להשמיד׳ הלא יצחק אניהה נמלפ ממנה ומסן איל תחתיו‪..‬‬
‫ואם נעטרת פלך וקושי סאמל להמעיס אוחס לא ‪.‬תוכל על זה הלא יעקכ אכיהם‬
‫עבד אס לבן בכל עבודה קשה והצליח ‪ .‬ועתה אוני המלך שמע נא אס דבלי‬
‫וזאת העצה היעוצה עליהם אשר חוכל עליהם בה וממנה לא תשור ‪ .‬אם על‬
‫הפלך סוב ׳ציה להשליך ילליק אשר יולידו מהיום ההוא והלאה המימה ט נזה‬
‫תוכל למחות אס שמס כי לא ניסה אחד מהם ומאבותס בדבר הזה • וישמע המלך‬
‫־את דברי בלעם ויסב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר בלעם ‪.‬‬
‫ויצו המלך ויעבידו קול ושנתן דת בכל אלן מצרים לאמר כל הזכר היולד לעבריים‬
‫מהיום הזה והלאה יושלך המימה ‪ .‬ויקרא פרעה אל כל עבדיו לאמר צאו נא‬
‫ובקשו בכל ארן נושן אשר שם כני ישראל וראו כל הנן היוצר לענריי׳ היאורה‬
‫תשליכוהו וכל הבת תחיון ‪ :‬ויהי כשמוע ב״י את הדבר אשר יוה פרעה להשליך‬
‫את זכוריה׳ היאורה וישרדו מקצת העם מנשיה׳ ומקצת העם דבקו בק ‪ .‬ויהי‬
‫מהיום ההוא והלאה בעת לדת נשי ישראל אשר עודם דבקו נהנה'ותצאן השדה ללדת‬
‫שמה‪ .‬ותלד! נפדה ותעזוננה ילדיהן על פני השדה וישונו אל נסיהם ‪ .‬מי אשר‬
‫נפנע לאנותס להרנוחם שלח להם מלאך ממשרתיו אשר נשמים לרחצו נמים ולסוכו‬
‫ולסשחו ולהמם לו ולשום בידו שתי חלקי אבני׳ מן האחת יונק מלנ ומן השנית יונק‬
‫מ ש וגם שערות ראשו'מגדל על אינטתיו למען יתנסה נהם למנגו ולדנקו בחסלו‬
‫עציו יהי נחמול ס׳ אלהי׳ עליה׳ ובקש להרבות' עצ פני האדמ׳ רצו צתנל ארצו ותקבלי‬
‫להשמר נתוכה עד עת נללם‪ .‬ואח״כ פתחה הארן פיס ותקיא אותם ויציצו מעיר‬
‫כעשנ האין וכצמחי יער וישונו אל משפחתו ואיש בית אבותיו וידנקו נהם‪ .‬ויהי ילידי‬
‫נ״י בהבל הארן כעשב השדה בחמלת ה׳ עליה׳ ויראו כל מצרי׳ את הדבר הזה ויצאו כל‬
‫מצרי׳ א‪.‬־ש אל שדהו איש‪.‬בצמד בקרו ובמחרשתו ויחרישו על גניו נסשדד חלם נעח הזרע‪.‬‬
‫ויהי נחרש׳ ולא יונלו להזיק את ילדי בגי יעקב וירב העם ויעצמו מאד ופרעה‬
‫מצוה את סריסיו יום יום ללנת משנה לנקש את ילדי נני ישראל ‪ .‬ויהי ננקש׳‬
‫ויהי נמצאם אח הילד ולקחו אוחו מחיק אמו נחזק׳ וישליכוהו היאורה ואש‬
‫הבח ייעזבוה אל אמה כנה ־יעשו המצרי ׳ אל ישראל כל הימי׳ ‪ .‬רהי •נמש‬
‫ההיא ותהי רוח אלהים על מרים נח עמרם אחות אהרן ותלך ותנבא בתיך‬
‫הביש לאמר הנה בן יולד לנו מאני ומאמי נפע׳ הזאת והוא יושיע את ישראל‬
‫מיד מצרי׳ ‪ .‬ויהי נשמוע עמרם אש דנרי נשו וילך ויקח אש אשהי וישינה אל‬
‫ניחו אחרי אשר נירש אותה נעת אשר צוה פרעה להשליך נל זכר לנית יעקנ‬
‫המיס׳ ויקח עמרם את יוננד אשתו נשנת ג׳ לגרשה וינא אליה ותהי לו‪ ..‬ויהי‬
‫מקצה ז׳ חדשים לעת הורתם ותלד כן וימלא כל הכית אור גדול כאור השמש‬
‫והילח בעחזרח׳‪ .‬וחרא האפה אח הילד ט סוב ונחמד הוא למראה'ותצפנהו ג'‬
‫ירחי׳ נחיר הפנימי׳‪ .‬בימי׳ ההם הערימו סוד כל המצרי׳ לאבד שם כל העברי׳‪.‬‬
‫וחלמה נשי מצרי׳ נושנה אשר שס ניי וחשאןיטריהןיעל כקפיהן ילליק אשר‬
‫לא י מ ר ו ‪ .‬וכל" נשי נ״י נלדחן נימי׳ ההם ומצפון האשה את ננ? מעל פני‬
‫מצדי׳ לנלת׳ לעת מצריי׳ עש למדנה לנלתי השמית׳ ותנאנה נשי מצדם גושנה‬
‫וילדק מל כתפיהן מרם ימרו־‪ .‬ויהי נטא המצרית נית הענרית וילדה מגמגם‬
‫בלשונו‪ .‬ויהי כמחגמגמו ויענהו הילר הצפןן מחוך החדר' וחלמה המצריות‪ .‬ותאמרנה‬
‫נית שרעה ‪. .‬ופרעה שלח את שוטריו'לקחת אס הילד׳"להמיסם ככה יעשו את‬
‫‪. . . . .‬‬
‫נל מצרים לענדות כל• ס י מ י ׳ ‪ :‬י‪.‬‬
‫‪-c‬‬
‫ויהי־‪-‬נמת ההיא כמשלש חלפי'׳ לעת״‪ ,‬צפון יוננד אס ננס ויודעי ה מ ר בית‬
‫פרעה וקסהר ה‪#‬ה‪,‬מים‪,‬נאייהשוסרי׳ לקמת אס בנה וסקס לי תיבת ממ׳(‬
‫ותממלה גש ר ינ‪-‬שת ומשם נה את טלל ותשס נסוף'פלי שפת היאור‪"'.‬ותמצ‬
‫מרים‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫ספר‬
‫שמות > •הישר‬
‫'‪109‬‬
‫מרים אחותו מרחוק ללעת מה יעשה לו ומה יהיה דגריה ‪ .‬וישלח האלה׳׳ געת‬
‫׳ ההיא שרב ומום גארן מצי׳׳ ויגער גבשר האלם כאשר יגער השמש גחקוסחו‪.‬‬
‫ויצל למצרי׳ מאל ‪ .‬ויררו כל מצרי׳ לרחוץ על היאור משני חוס השלג אשר געור‬
‫בשרם ‪ .‬ותרר גס גסיה גה הרעה לרחוץ על היאול מעני מוס השלב‬
‫וגערותיה הולכות על יל היאור וגס כל נש• מצרי׳ כהנה‪ .‬וששא בחיה בת פרעה אס‬
‫עיגיה אל היאור ומרא את התיבה על פגי המים ותשלח אמתהייתקמה‪ .‬ומפתח‬
‫וחראמ את הילל והנה נער כונה ותחמול עליו ותאמר מילדי העכרי׳ זה ‪ .‬ותאמרן‬
‫כל נשי מצרים ההולכות על שפת היאור להניקהו ולת אכה ליגת כי מאת ה׳ היה‬
‫הלבד הזה אל הילל נ ע ט ר השיגו אל שדי אמו ‪ .‬ומרים אחותו בעת ההיא‬
‫עם נשי מצרי׳ על היאור ותרא את הלנר הזה ‪ .‬ותאמר אל בת פרעה האלך‬
‫וקראתי לך אשה מצקת מן העבריות ומיניק לך אה הילל ומאמר לה נת שרעה‬
‫לכי ומלך העלמה ותקרא אמ אם הילד ‪ .‬ומאמר בת פרעה אל יוכבד היליכי את‬
‫הילל הזה ומניקהו לי ואני אמן אמ שכרך שסי כסף ליום וחקח האשה אח הילל‬
‫ותניקהו ‪ .‬ויהי מקן שנתיס •מים ויגלל הילל ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן‬
‫ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המי׳ משיתיתו ועמרם אביו קרא שמו מבר כי‬
‫אמר נענורו מנר עם אשתו אמר אשר גרש אותה ויוכבד אמו קראה שמו‬
‫יקומיאל כי אמרה כ׳ קוימי אל ס׳ וישינהו האלהיס אלי ‪ .‬ומריס אחותו קראה‬
‫לו ירד לאמר ני היא ד ל ה אמריו אל היאור לדעת מה מהיה אחריתי‪ .‬ואהרן‬
‫אחיו קרא שמו אבי זנוח לאמר זנמ אני אמ אמי ושנ אליה נענורו‪ .‬וקהת אני‬
‫עמרם אניו קראו ‪-‬אביגדור ני בעבורו גדר אלהים אח סרן ביח יעקב ולא יספו‬
‫להשליך זנוריה׳ המימה ומניקתו קראה לו אני סוכו לאמר נבוכו הוצפן ג׳‬
‫ירחי׳ מפני גני חש וכל ישראל קראו את שמו אחרי כן שמעי׳ גן נתנאל כי אמרו י‬
‫ני נימיו שמע האלהיס את נאקת׳ ויצילם מיד דוחקיה׳ ויהי מפה גגית פרעה‬
‫ויהי לנתיה _ נס פרעה צנן ויגדל משה נקרנ נני המלך ‪ .‬ומלך אדום מת נימים‬
‫סהס בשנת שמונה עשרה שנה למלכו ויקבר בהיכלו אשר ננה לו למלטתו גארן‬
‫אלום וישלחו ננ׳ פשו פתורה אשר על הנהר ויקחו משם נחיר אחד יפה עיניס‬
‫וטוב מאי ושמו שאול וימליטהו תחת שמלה ‪ .‬וימלוך שאול על כל ננ׳ עשו נארן‬
‫אלום מ׳ שנה ופלעה מלך מצליס כלאותו כי לא נהייתה עצתו אשל יען נלעס‬
‫אל נני ישראל נימי׳ הסס אך• עול הם בני ישלאל יפלויוילמ וישלצו בכל׳ אלן‬
‫מצרי׳‪ .‬ויצו פרעה נימי׳ ההס ויענירו קול בארן מצרי׳ אל נני ישראל'לאמר‬
‫איפ אל יגרע מעבודתו‪ .‬דנר יום ביומו‪ •.‬והיה האיש אשר יגרע מממלסו אשר‬
‫יענוד יום‪ .‬יום אס במומר ואס בלבני׳ יותן את בנו הקטן תחתיה׳ וחחזק עטלס‬
‫מצרים על נגי ישראל ההם והיה נל איש אשר תחסר לנגה אחת מעמלת! ניוס‬
‫ולקחו המצרי׳ אס נעלו הקען מעם אשתו כחזקה ושמי אותו ננגין אשר חסל‬
‫לאניו‪ .‬וי^שו כל אנשי מצלי׳ לנל כני ישלאל כמעשה מ ה יום יום נל היפים‬
‫ימים רני?‪ .‬אך כל שינס ליי‪ .‬לא היו עישי׳‪,‬נסלאנה נעת ההיא עם ישלאל‬
‫אחיה׳ מבראשוג׳ כי ילעו נגי ליי את ערמת מצרי׳ אשר הערימי נישלאל‬
‫נראשונס‪ .‬ויהי נשנה ‪.‬השלישית ללרת משה ופרעה יושנ לאכול ואלסרענית המלכה‬
‫יושבת מימיגו ונסיה משנס"על שמאלו והנעל משה יושב נתיקה ונלעס נן נעור‬
‫ישני מיו וכל *שרי המלונה‪,‬יושבי׳ על סשלחן• לשני המלך‪ .‬ויושט מ ע ר את ירו‬
‫עצ ראש המלך ייקח 'את העפלה מעל ראש המלך יישם אותה בראשו‪ ,‬ייראן‬
‫המלך והשלי׳ את המעשה אשר עשס' הנמר וינהלו המלך' והפרי׳ על הדנר‬
‫הזה רתמסו האנשים איש‪.‬אל‪-‬רעיהו ויאמר המלך אל השרי׳ אשר‪-‬סיו‪-‬לנןניועצ‬
‫השלמן מה תלנרו ימה יתאגדו'אתם השרי׳ נלניר הזיה ומה יהיה' משפט הנער‬
‫העברי‬
‫‪!10‬‬
‫ספד‬
‫שמות‬
‫הישר‬
‫הענרי הזה על המעשה הזה ‪ .‬ויען נלעס נ! נעור הקוס׳ לפני ׳המלך והשרים‬
‫ויאמר זכור נא אדוני המלך את החלום אשר חלמה זה ימים לני׳ ואת אשר פתל‬
‫לך ענדך ועתה הלא הזה העלם מילדי העכרי׳ אשי רוח אלהי׳ ב ק ר ט ‪ .‬ואל‬
‫יחשוב אדוני המלך ני קסן הוא נס נלא לעת עשה הדנר הזה ‪ .‬ני נער‬
‫ענר׳ הוא וחכמה ותבונה׳ אחו אף נעולו נער ומחנמה עשה זאת וינחר לו‬
‫את מלכות 'מצרי׳ כי כן מפפס כל הענרי׳ לראות את המלכי׳ ואח נמליהן לעשו ז‬
‫אש כל הלבר׳׳ האלה כמרמה למען יכשילו את מלכי הארן ואת אנשיה׳‪ . .‬׳הלא‬
‫ירעת ני נ ה עשה אכלה׳ אניס' אשר הנשיל את מיל נמרי ל מלך נכל ואמ‬
‫‪.‬אנימלך מלך נלל ויירש את אלן כני מת ואת כל ממלכת כנען וילל מצלימה‬
‫ויאמר על שרה אשתו אחותי היא כ ע ט ר הכשיל את אלן מצלי׳ ואת מלכם‪ .‬ונם‬
‫יצחק ננו עשה נן נלכתו נררה דגר שמה ויועצי׳ כחו מכל חיל אכימלך מלך‬
‫פלשתי׳‪ .‬וגס את מלכות פלשתי׳ אמר להכשילו נאמרו על רנקה אשתו אחותי‬
‫היא ‪ .‬וגם יעקנ הלך נ פ ק נ ה את אחיו ויקח מילו את ננירתו ואת נרכתו וילך‬
‫סלנה ארם אל נימ לכן אמי אמו ויקמ נערמה מילו את מ ו ת ו ואת נל אשל‬
‫לו ויברח וישנ לו ארצה כנען אל אניו וימנרו נ ר ו אמ יוסף אמיה׳ וירל מצרימה‬
‫ויה• לעכל וינחן כטס הכלא שתים עשרה שנה ‪ .‬על •אשר חלם פרעה הקלמוני‬
‫חלומית ויוצא אומו מנית הכלא ויגדלו על כל שרי מצרי׳ על שפתר לו את‬
‫מלימותיו ‪ :‬ויהי נהרעינ האלה׳׳ את כל ה א ק וישלח וינא את אניו ואת כל‬
‫נית אניו וינלנלס נלא ממיר והון וקן את מצרי׳ ואת נל אנשיה לענד׳׳ ועתה‬
‫אדוני המלך הגה גס הנער הזה קם תחתיה׳ כמצרי׳ לעשות כמעשהו להתל‬
‫על כל סלך שר ושופע ‪ .‬אס על המלך שונ נשפכה נא אש למו ארצה סי יקח‬
‫המלוכה מילך ותאכל חקות מצרי׳ אחרי מלט ‪ .‬ויאמר המלך אל נלעם שר נקרא‬
‫לכל שיסמי' וכל חכמי׳ ונלעה היש מ‪£‬פס מות לנער הזה כאשר לכרת ואז‬
‫נהרגהו ‪ .‬וישלח פרעה ויקרא לכל חכמי מצרי׳ ויטאו לפני המלך וימא מלאך ה׳‬
‫נתוכס וידמה לאחל ססנסי סצרי׳ ויאמר המלך אל החנמי׳ הלא שמעת׳ את אשר‬
‫עשה מ ע ר העברי אשר נטשי וכזה ונזה ששפ נלעס על הדנר ועתה שפסו‬
‫גא גם אמס ורעו מה מששס הנער על המעשה' אשר עשה וימן המלאך אשר‬
‫נדמה לאחל מחכמי פרעה ויאמר‪ .‬לשני כל חכמי מצרי׳ ולפני המלך והשרים‬
‫לאסר אס_על המלך פונ ישלח המלך ויניאו לשרו אנן שוהם וגחלי אש וישימו‬
‫אות• לשני הילל וטה אס ישלח הנער את ידו ולקח את אנן השוסס ונדע כי‬
‫מחכמה עשה הנער את כל אשר עשה ונהרגהו‪ .‬ואש על הגתלת ישלח את ילו‬
‫ונלע ט לא נלעת עשה את הלנר הזה ו י מ י ‪ .‬ו״סנ הדנר נעיג׳ המלך והשמם‬
‫נלנר מלאך ה ׳ ‪ .‬ויצו המלך ויניאו לפרו אכן השהם ואח הגחלת וישימו אוחו‬
‫לפני פשה ‪ .‬ויושיט את הנער לפניה׳ ויבקש הילל לשלוח ילו אל השהם ויקמ‬
‫מלאך ה׳ את יח דתן אותו על הגתלש ותכנה הגחלת פילו ויפאה ויתנה נשיו‬
‫וישרוף קצת ששת־ו וקצת לשוגי ויהי כנד פה וככל לפון ‪ .‬ויראו סמלך והשרים‬
‫אס הלנר וידעו ט לא ממנמז עשה נשאת העמדה מעל ראש" המלך‪ .‬וימול‬
‫המלך והשרים להמית את הילד ויהי משת ננית פרעה י הולך וגלל וה׳ ע מ ו ‪.‬‬
‫ירהי נהיות סגער ננימ המלך ו מ ד ארגמן לבושו ויגדל נ ק ר נ מ י הסלך ץיהי‬
‫כאשר נדל משת בבית המלך וממפבהו'בתיה יונת פיעה לנן ויננדוהו י כל נית‬
‫פרעהיויילאו מסרו כל אנשי מצרי׳‪ .‬ויצא';הנא‪.1‬יום יוסי ארצה גושן אשי שם‬
‫א‪£‬יו‪~^.:‬נר •י ישראל וירא אותם משה נקי‪5‬י‪-‬ר?דונענולס קשה יום יום‪ .‬וישאל‪.‬‬
‫‪.‬־אוסש‪:‬משהי‪;.‬׳לאסל על מה סענולה מ א ת לכס היום לנר• יום טוסו' ויגילו‬
‫• לו* י אתי כלי• הקורות אותם ואת נל החוקים אשר שם עליה׳ פלעה לפני לילתו'‪.‬‬
‫ויגילו‬
‫* ־ ‪-‬י‬
‫ספר‬
‫שמות‬
‫‪ .‬הישר‬
‫י‪-‬‬
‫‪ui‬‬
‫ויגילו לו את כל העצות אשר יעץ ננליה׳ גלעס גן גשר ואשר יען עליו גס הוא‬
‫להשמילויגשאתו עערת המלך מעל ראשו יישמע' משה את הלגריס האצה ויחר אף‬
‫משה בגלעס ויבקש להמיתו ויארב‪-‬צו יום יום‪ .‬ויה־ גימיס ההס ויגל לגלעס לאמרי‬
‫הנה גן־ בתיה מבקש להרגך ו מ ה הוא אורג לך יום יוס ‪ .‬ויירא גלעס מסג׳‬
‫משה ויקס הוא ושני גניו אתו ויצאו ממצרימה ויגרמו וימלטו את נפשם וילכו להם‬
‫אל ארן כוש אל קיקגו׳ מלך כיש ויהי גהיות משה גגית ־המלך יוצא וגא גבית‬
‫ויתנהו ה׳ למי געיני פרעה וגעיני כל עגליו וכעי‪.‬י כל אנשי מצרים ויאהכו את‬
‫משה מאל ויהי הי ים וילך נושנה לראות אמ אמיו וירא את גני ישראל נסנלותס‬
‫וגעגלותס הקשה ויצר למשה מאל עליה׳‪ .‬וישכ משה מצרימה ייגא גית פרעה‬
‫ויגא לפני המלך וישתחו משה לשני המלך ויאמר משה אל פרעה גי אלוני שאלה‬
‫אשת קטנה בתת• לבקש מלפניך אל נא תשיג את פני ריקם ויאמר לו פרעה לגר‪.‬‬
‫ויאמר משה אל פרעה ינתן נא לעבליך בני ישראל אשר מושן יום אמד לטח בו‬
‫מעגילת׳‪ .‬ויען המלך אה משה ויאמר הנה נשאתי פניך ללבר הזה לעשות לבריך‪.‬‬
‫ויצו פרעה ויעבירו קול גמצרים וכגישן לאמר אל כל בני ישראל כה אמר המלך‬
‫עשו מלאכתכם ועגולתכס ששת ימים ויוס הפגיעי תנוחו וצא מעמלו מאומה ככה‬
‫תעשו לכס כל הימיס כאשר ציה המלך ומשה גן כתיה‪ .‬וישמח משה על הלכר‬
‫י הזה אשר נתן לו המלך ויעשו כל כני ישראל כאשר צוה אליהם משת ‪:‬‬
‫כי מאת ה׳ היה הלכר הזה אל כ״י כ׳ התל ה׳ לזכור את גני ישראל להושיעם‬
‫למען אכותיהס ויהי ה׳ מת משה ויהי שמעו ככל מצרים ‪ .‬ויהי משה גלול‬
‫בעיני כל ‪-‬מצרים ובעיני ביי ודורש סוב אל ישראל ודובר עליהם לגרי שלום לפני‬
‫המלך‪ .‬ויהי בהיות משה בן שמונה עשרה שנה ויתאויה לראות את אביו ואת‬
‫אמי וילך‪ .‬אליהם ניפנה ‪ .‬ויהי כאשר הקריב משה אל נושן ויבא אל המקום אשר‬
‫שסמי ישראלי עושים בעבירה וירא בסכלותם וירא איש מירי מכה איש ענרימאמיו‬
‫ויהי כראית האיש המוכה את משה וינס אליו לעזרה כי האיש משה נכבד מאד‬
‫ונטל בבית־ פרעה ויאמר אניו בי אלוני המצרי הזה בא אל ביתי לילה ויאסרני‬
‫ואל אשתי נא לפני ועתה מבקש את נפשי לקחתה‪ .‬ויהי כשמעו את הדבר הרע‬
‫הז־ ויחר אפו מאד על‪ .‬המצרי ויפן כה וכה וירא כי אין איש ו ך את המצרי‬
‫ויטמגע בחול ויצל את העכרי מיל מכהו וילך העגרי‪ ,‬אל ביתו ומשה שב אל לרכו‬
‫וילך וישכ בית המלך ‪ .‬ויהי כשוב האיש הכיתה ויאמר לגרש את אשחי כי לא נכון‬
‫לבית יעקב לבא איש אל אשתו אמרי הוטמאה ‪ .‬ותלך האשה ומגד לאמית ויכקשו‬
‫אחי האשה להרגו וינס אל• ביתו וימלט‪ .‬ויהי ניוס הפני ויצא משת אל אמיו וירא‬
‫והנה בני'אנשים גצים ויאמר לרשע למה תכה רעך ויען אותו ויאמר לו מי שסך‬
‫לאיש שר ושופט עלינו הלהרנני אתה אומר כאשר הרנת את המצרי ויירא משה‬
‫ייאמר אכן נודע הדבר•' וישמו פרעה את הדבר הזה ויצי להרוג אח משה וישלח‬
‫האלהיסיאת מלאכו וידמה לסי‪-‬עה כדמות שר הסכמים ‪ .‬ויקמ מלאך ה׳ את המרב‬
‫מיד שר הבשמים ויסר בה את ראשו כי נהפך דמות שר הטכמיס לדמות משה וימזק‬
‫מלאך ה׳ בימין משה ויוציאהו ממצרים וינימהו ממין לגבול מצרים מהלך מ׳ יום‬
‫וישאר אך'אהרן"אחיו בארן מצרים ויתנבא אל בני ישראל לאמר ‪ .‬כה אמר ה׳‬
‫אלהי ׳אבותיכם איש שקיצי עיניו תשליכי ונגלולי מצרים אל חטמאו ‪ .‬זימרו ביס‬
‫ישראל ולא אכו לשמוע אל אהרן כעת ההיא ‪ .‬ויאמר ה׳ להשמידם לולי כי זכר ס'‬
‫את כריתי אשר כרת את אברהם את •צמק ואת יעקב‪ .‬יתיך יד שרעה מלך מצרים‬
‫בימים ההם הלוך וקשש על כני ישראל וילחצס ‪1‬ידמקם עד עת שלם ה׳ את דבריו‬
‫ייפקדס‪ .‬ויהי בימים ההם ושהי מלממס גדולה נין‪-‬בני קדם וארס ויסשש נמלך‬
‫כיש אשר היו שחש ידיו ‪ .‬ויצא קיקניס מלך מש עם נל נגי כיש עם רב כסיל‬
‫הים‬
‫־‬
‫יא‬
‫‪2‬ן!‬
‫םפר‬
‫‪#‬מות‬
‫היעזר‬
‫הים הרבה מאד וילך להלמם נארס וכני קדם להשיבם החח ייו‪ .‬ויהי בצאת‬
‫קיקנוס ויעזוב את נלעס הקים׳ הוא ושני‪.‬נרו נעיר לשמור אש העיר ואת דלת‬
‫הארץ ויצא קיקנום אל ארם ובני קדם וילחם אתם ויך אוהס ויסלו חללים נלס‬
‫לפני קיקנום וישב מהם שני גדול וינניעס שחה ידו נבראשונה וישן על ארצם אש‬
‫המה מהם כמשפטו‪ .‬ובלעם בן נעור כאשר עזבו מלך כיש לש‪0‬ור אש העיר ואת‬
‫דלת העיר ויקס ויתיען את עם הארז למרוד במלך קיקנוס לבלתי ^נא העירה‬
‫כאשי יבא‪ .‬יישמעו מליו כל עס האין יישבעו לו וימליט אותו עליהם ואת שני‬
‫בניו לשרי צבאות ‪ .‬ויקומו ויגביהו את חומת העיר משני הפיאות רנני בנץ עצום‬
‫והזק מאד ‪ .‬ולכשף השלישי חפרו בארות רבות אין משפר נין העיר ונין הנהר‬
‫הםונב את כל ארן כיש יינק ו שם את מי הנהר ולכתף הרביעי קבצו נחשים‬
‫רבים בלחשים יבכשפיהם ייבצר! את העיר יישזני יאין ייצא יאין נא לשניהם ‪.‬‬
‫וקיקנוס נלחם בארס ובני קלס ויכניעם תחת ידו כבראשונה ויתנו לי מס כמששע‬
‫וילך וישב אל ארצו‪ .‬ויהי בקרוב קיקניס מלך כוש אל עירי‪ -‬וכל שרי התייליס‬
‫אתו‪ .‬וישאו עיניהם ויראו והנה הומת העיר נבנה ויגבה מאר‪,‬ויתמהו האנשים מזה‬
‫ויאמרו איש אל רעהו כי ראו אשר ביששנו במלחמה וייראו מאד עלינו על כן עשו‬
‫א ת הדבר הזה ויגביהו א ת הומה העיר ויחזקום לבלתי בוא אליהם מלכי כנען‬
‫למלחמה‪ .‬ו גשו המלך והחיילים אל פחח העיר ויראו והנה כל שערי העיר‬
‫סגורות ויקראו‪ .‬אל הפיעריס לאמר פחחו לנו ונבא העירה‪ .‬וימאנו השוערים‬
‫לפתוח אליהם נמצוח כלעס הקוסם מלכם ולא נסנום לנא העירה‪ .‬ויערכו אסם‬
‫מלחמה נוכה העיר השערה ויפלו מחיל קיקנוש ניום ההוא שלשים איש ‪ .‬ויהי‬
‫ביום השני ויוסיפו עוז להלחם וילחמו מעבר הנהר‪ .‬ויבקשו לענור ולא *כולו‬
‫ויפגעו מהם בתוך הנורות וימותו‪ .‬ויצו המלך למפוב עצים לעשות רפסודוח לעבור‬
‫בהן אליהן ויעשו כן‪ .‬ויהי גגיאס אל מקיס הבירות ויהיו המיס מתגלגלים‬
‫כבריחיס ויטבעו ביום ההוא מאתים איש על י׳ רפסודות‪ .‬ויהי ביום• השלישי‬
‫ו ׳טאו לממס מפאת הנחשים ולא יכלו לגשת שמה והרגו מהם הנמשי׳ ע׳ יק׳ איש‬
‫ויחדלו מהלחם על כוש ויצורו על כוש פ׳ שנים ואין יוצא ואין ב א ‪ .‬געש ההיא‬
‫שהימה המלחמה והמצור על כיש נרח משה ממצרים מלפני שרעה אשר ביקש להמיחו‬
‫על אשר הרג אח המצרי‪ .‬ומשה גן י״ח שנה בבריזו ממצרים ספני פרעה וינה‬
‫וימלט אל מחנה קיקניס הצרים בעש ההיא על כוש‪ .‬ויהי משה במחנה‪.‬קיקניס‬
‫מלך כוש תשע שנים כל ימי היותם צרים על טש ויה׳ משה הילך ונאעמהסויאהנ‬
‫המלך והשרים וכל אנשי המלחמה את משה כי רב ויקר היה וקומתו כאריה אדיר‬
‫ופניו כשמש וכח גבירחו כאריה מזק ויהי יוען למלך ‪ .‬ויהי סרן ט׳ כניס ויחלה‬
‫קיקנוס אח חליו אשר ימות נו וחזקה מליו עליו וימת ניוס השני‪-‬י‪ .‬וימנעו אותו‬
‫עבדיו !׳שאוהו ויקברוהו איתי נכח שער העיר צסינה לארן מצרים ויבנו עליו בנין‬
‫נאה יעצום וגבוה מאד וישימו עליו מלמעליז אנגיס גדולות ויכתבו סופרי קיקנוס‬
‫על האבנים ההם את כל גבורת קיקנוס מלכם ואת כל• מלחמותיי אשר נלחם והנס‬
‫כתוטם שם עד היום ה ז ה ‪ .‬ויהי אחר• מות קיקנוש מלך כיש ויצר לאנשיו וחייליי‬
‫מאד משני המלחמה ויאמרו איש אל ר׳הי הגה לני עצה מה לעשוה‪ .‬לנו נעח‬
‫הזה אשר ישבנו במדבר מבהינו היום חשע שנים אס אמרני נלחמה על העיר ונפלו‬
‫ממנו חללים ומתנו ואס ישבני פה נמציר ימתנו כי עתה ישמעו נל מלני איום‬
‫ובני קדם כי ממ מלכנו ויבאו עלינו סמאום למצממה ונלחמו בנו ולא ישאירו ממנו‬
‫שריד ועתה לכו ונמליך עלינו מלך ונשב במצור סל אשר תנתן העיר בידנו ‪.‬‬
‫ויבחרו בכל חיל קיקניס ניום ההוא איש למלוך ולא מצאו במור כמשה למלך עליהם‪.‬‬
‫וימהרו ויששיניו א ש נגזיי וישייט אותו איצה )יעשו ‪-‬ימה גדלה יישיני עליו‬
‫את‬
‫‪8‬פר‬
‫שמות‬
‫הי^י*‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫את משה ויקומו וימקעו בשופרות‪,‬ויקרא) לפניו ייאממ ימי המלך ימי'המלך‪ .‬יישבעו‬
‫לו כל‪,‬העם וכל השרים למת לו אדונית המלכה הכושית אשת קיקנוס לאשה וימליכו‬
‫את משה עליהם ב ום ההוא ויעבירו כל אנשי כוש קיל ביום ההוא לאמר איש‬
‫א ש ימן למשה מנל אשר ימצא נידו ויפרשו השמלה על הנימה וישליכו עליה איש‬
‫איש נזם זהב אמת ואיש קשישה אחת מכל הנמצא נידם ‪ .‬וגס‪ .‬מאבני השוהם‬
‫והבדולח ואבני דר וסותרת השליכו כל בני כוש אל משה על הביסה נם כפף וזהב‬
‫הרבה מאד רקח משה את כל הכסף ואת הזהכ ואת כל הכלים ואת הבדולח ואמ‬
‫השיהס אשר נתנו נו כל בני כוש וישם אותם נאולרוהיו ‪ .‬וימליך משה על כל‬
‫בני כיש ביוש ההוא תמת קיקנוס מלך כוש נשנש ג״ה שנים לפרעה מלך סירים‬
‫היא שנת קנ׳׳ז שציס לרדת ישראל'מצרימה מלך משה על ביש‪ .‬בן נ״ז שניס משה‬
‫נמלט על ביש ימי שצה מלך וימן ה׳ את משה לחן ולמסד בעיני כל בני כיש‬
‫ויאהט כני כוש אוחו מאד ויהי משה שוב עם ה׳ ועם אנשים‪ .‬ויהי ביו‪.‬ם הזי‬
‫למלכו ויתקבצו בני'כוש ויועדו כולם ויבואו לשני משה וישתחוו לו ארצה‪ .‬וידברו‬
‫כל בני כוש כלם יחד לפני המלך לאמר הכה לנו עצה ונראה מה לעשות לעיר‬
‫מ א ת ‪ .‬כי היום ט׳ שנים ישבנו במצור בעד העיר וצא ראינו את בנינו ואת נשינו‪.‬‬
‫יי‪-‬ן המלך אותם לאמר אם תשמעו בקולי לכל אשר אני מצוה אתכם‪ .‬יתן ה׳‬
‫את העיר בידינו ולכדנו אותה‪ ,‬ביא' נלחמה אתם כמלחמה ראשונה אשר נלחמנו‬
‫ערס מוס‪ ,‬קיקנום ונפלו ממנו חללים רבים כראשונה ‪ .‬י ועתה הנה לכם עצה‬
‫בדבר הזה אס חשמעי בקולי ונחנה העיר בידינו ויענו כל החיילים את המלך לאמר‬
‫כל אשר יצוה׳אדוני ‪ p‬יעשו עבדך‪ .‬ויאמר אליהם משה עברו וקראו בכל הממנה‬
‫אל כל העם לאמר כה אסר השלך לט היערה והבאמס מבני החסידה איש אפרוחי‬
‫כידו וכל איש אפר יעבור את דבר המלך‪.‬ולא יניא אפרוחי את כל אשר לי יקמ‬
‫המלך‪ .‬והיה בהביאכם אותם •והיו אתכם למשמרת וגדלהס' אותם עד גדלס ולמדתם‬
‫אותם לפוש כדרך בר הנן וישמעו כל כני כוש את דברי משה ויקומו ו עבירו קול‬
‫במחנה לאסר אליכם כל כני כוש במצות המלך לכו לכם יחד היערות ותפשתס‬
‫‪:‬לכס מבר החסידה איש אפרור‪ 1‬בידו והבאתם לכם‪ .‬וכל איש אשר ימרה את‬
‫דנר המלך ומת ולקח המלך את כל אשר לו ויעשו כל העם כדבר הזה וילכו להם‬
‫היערה ויעלו על הנלושיס ויתששו להם איש אפרוחו נידו מנני החסידה ויביאו‬
‫אותם ויגדלוס כמצות המלך ולמדם לפוש כבני הנן ככל אשר ציה המלך כן עשו‬
‫נל בני כוש‪ .‬ויהי כאשר גדלו בני החסידה ויצו המלך להרעיב׳ ג׳ ימים ויעשו כל‬
‫העם נ ן ‪ .‬ויהי ניוס הגי ויאמר להם המלך התחזקו והייתם לבני חיל*לנשו‪-‬איש‬
‫סוסו ולקחשם לנס איש אסרוחו טרו ‪ .‬ונקימה ונלחמה על העיר מן המקום אשר‬
‫שם הנחשי׳ ויעשו נל העם נךנר המלך ‪ .‬ייקחו איש אפרוחו כידו וילכו נהגיעס אל‬
‫מקום הנחשים ‪,‬ויאמר אליהס הילך שלחו איש אפרוחי על מחשים יישלחו איש‬
‫אסרוחו כדבר הצולך וירוצו בני החסידה פל הנחשים ויאכלו׳ כלם וישביחי אוחס מן‬
‫המקום ההוא‪ .‬דרא המלך והעם כיי נשחחו כל הנחשי׳ מן המקום ההוא ויריעו‬
‫כל העם חרועה גדולה ויגפו‪.‬וילחמו על העיר ויתפשוה וןלכדוה ויבאו העיל־ה ‪.‬‬
‫וימותו ביום ההוא מעם העיר אלף ומאה איש כל יושבי העיר ומעם המצור לא‬
‫מת אחד ‪) .‬׳באיי כל כני כיש איש איש אל ביתו ואל אשתו ואל ברו ואל כל אשר‬
‫לו‪ .‬ונלעס י^וסם בראותו כי נלכד ויפתח סשער וינוסו הוא ובי בגיו וח׳ אחיו‬
‫וישונו מצרימה אל פרעה מלך מצרי׳‪ .‬הן המה המרמימי׳ והמנשפי׳ הבתובי׳ נסית‬
‫העימדים נגד משה נהניא ל על מצרי' את המכות‪ .‬וילכוד משה את העיר נחנמחו‬
‫י'ישיטהו‪.‬נני כוש מל כסא המלוכה שחש קיקנוס מלך טש‪-‬וישימו" אח כשר‬
‫המלכוה בראשו ושנה] לו אדוניה המלכה הטשיס אשס קיקנוס לאשה‪:‬‬
‫ץ‬
‫ויירא‬
‫‪!14‬‬
‫‪6‬פר‬
‫שטות‬
‫‪ .‬הייציר‬
‫ויירא משה את ה' אלהיו וצא נא אליה ולא פנה אליה אה עיניו ‪ .‬כי זכר משה‬
‫את אשר השכיע אנרהס אה אלי‪.‬זר עבדו לאמר לא חקח לנני ליצחק‬
‫אשה ממות כנען וגס את זה עשה יצחק נכרוח יעקב מפני אתיו אשר צוהו לאמר‬
‫לא תקח אפה מננות ננען ולא תתחחן ככל מ• חם כ• ה' אלהינו נתן את חס נן‬
‫נח ואת נל זרעו לפנדים לבני שם ולמי יפת ולזרעם אחריהם עד עילם על כן‬
‫לא סנה משה את לנו ואת עיניו אל אשת קיקנוש כל ימי מלכו על כוש‪ .‬ויירא‬
‫משה מפני ה׳ אלהיו כל ימיו ויתהלך משה לפני ה׳ נאמת בכל לנט וננל נפשו‬
‫לא סי מפה מן הליך הטובה כל ימי מייו לא נעה מן הדרך אשר הלכו בו אברהם‬
‫יצחק ויעקכ ימין ושמאל ויתחזק משה כמלכות כני כוש וינהג את בני כוש כמשפט‬
‫בחכמתו‪ .‬ויצליח משה כמלכותו‪ .‬וישמעו ארס ובני קדס נעת ההיא כי מת קיקנוס‬
‫מלך כוש ויפשעו ארס ובני קלס מתחת יד כוש בימים ההם ‪ .‬ויקבין משה את‬
‫כל בני כיש עם כנד מאד כל׳ אלף איש )יצא להלחם את ארס ואת כני קדם‬
‫וילכו בראשונה אל בני קלס וישמעו כל בני קדס את שמעם ויצאו לקראתם ויערכו‬
‫אתס מלחמה ‪ .‬והחזק המלחמה על בני קדם ויתן ה׳ את כל בני קדס ביד משה‬
‫ויפלו מהם חללים כג׳ מאות איש‪ .‬ויתנו כל בני קלס עורף ועונו וירדפו אחריהם‬
‫משה ובני כוש ויכנעו אותם תחת ידם ויחנו להם מש כמשפטם ויעבור משה‬
‫וכל העם אתו משם אצ אין ארס למלחמה ‪ .‬ויצאו אנשי ארם נס הס לקראתם‬
‫וילחמו נם ויחנס ה' ביל משה ויפלו חללים רביס מאנשי ארס ויכנעו ארם נס‬
‫הס לפני משה ולפני כיש ויתנו מס נס הם כמשפטם ויכנע משה את ארם ואת‬
‫בני קדס תחת יד בני כוש ויפן וישב משה וכל הפס אשר אתו ארן כוש ‪ .‬ויהי‬
‫מקן ס״ו שנים וימת שאול מלך אדום וימלוך תחתיו בעל חנן בן עכבור‪ .‬בשנת‬
‫שש עשרה שנה למלכות משה על כוש מלך בעל מנן ב; עכביר באין אדום על‬
‫כל בני אדום שלשים ושמונה שנה ‪ :‬בימיו פשע מואב מתחת יל אדום אשר היו‬
‫תחת אדום מימי הדד כן כדד המכה אותם ואת מדין ויכנע את מואכ תחת יד‬
‫אדום ויהי כמליך בעי‪ .‬מנן בן עכנור על בני אדום פשעו כל בני מואב מתחת‬
‫מדום ‪ .‬ואנגיאס מלך אפריקה ממ בימים ההם וימלוך אזדרובל בנו ממתיו ‪.‬‬
‫ובימים ההם מת יאניוס מלך בני כסיס ויקברוהו בהיכלו אשר בנס לו בבקעת‬
‫כנפיא למושבו וימלוך תחתיו לטיאניס‪ .‬בשנת עשרים ושתים שנה למלכות משה‬
‫על בני מש סלך לסיחנוס על כל בני כתיס מיה שנים‪ .‬ויבן לו נס הוא מגדל‬
‫גדול ועצום מאד רבן כתוכו היכל נאה למושמ להתנהג במלכותו כמשפט‪ .‬בשנת נ׳‬
‫למלכו העביר קול לכל מכמיו וי!שו לו אניות הרבה‪ .‬ויקמן לטיאנוס את כל חילו‬
‫ויבאו באניות וילכו להלמם עם אזדרובל בן אנגיאס מלך אפריקא ויבואו אפריקא‬
‫ויערכו מלחמה עם אזדרובל ועם חילו ויחזק לטיאנוס על אזדרונל‪ .‬וילכוד לסיאנוס‬
‫מאת אזדרונל את תעלת המיס אשר הביא אנניאס אכיו מאת כני כתים כקתחו‬
‫אה יארה נש שצי לאשה ויחרונ לטיאנוש את נשר התעלה ההוא וינה את נל חיל‬
‫אזדרוכל מכה רבה סאד ויתחזקו יהר גמרי אזדרובל וימלא לנס קנאה ויחפצו‬
‫במותם ויערכו עול מלחמה עם צטיאנוס מ ך כתיס ותחזק המלחמה על כל‬
‫אנשי אפריקה ויפלו חללים לפני לסיאנוס ויפול גם אזלרונל המלך במלחמה ההיא‬
‫ולאזלרונל המלך נח יפה מאל ושמה אושסיזנה וירקמו כל אנשי‪,‬נ‪/‬פריקה את‬
‫צלמה על ננדיהס מרונ יופיה וטונ מראה ויראו אנשי לשיאמס את אושפיזנה נת‬
‫אזדרוכל ויהללו אוסה אל ליטיאניס מלכם ‪ .‬ויצו לשיאנוס ויניאוה אליו ויקח לעיאטס‬
‫את אושפיזנה לאשה ויפן ויש כ אל דרכו כשימה‪ .‬ויהי אחרי מוח אזדרונל נן‬
‫אנגיאס בקוב לעיאנוס מהמלחמה אל ארצו‪ .‬ויקומו נל יו שני אפריקה ויקתו אח‬
‫אנינל‬
‫ספי‬
‫שמות‬
‫ד׳י^י‬
‫‪115‬‬
‫אנןבל כן אנגיאש אחי אזדרובל הקסן ממנו וימליכו איחו מחת אחיו על כל ארן‬
‫אפריקה ויהי נמלט ויהיען ללכח כתימה להלמש אמ כני כמיס לנקום אח נקמת‬
‫אזזרובל אתיו ואת נקמת יושבי אפריקה ויעש ק ויעש אניות הרכה ויבא כתם‬
‫עס כל חילו וי ך כתימה ‪ .‬וילתס אניבל את בני כתיס ויפלו בני כתים חללים‬
‫לפני אניבל וחילו וינקום אנ בל את נקמת אחיו וילחם אנינל עם בני כתים שמונה‬
‫עפרה שנה עשו מלחמה וישב אניבל בארן כתיס‪.‬וימן עליה ימים רביס‪.‬ויכה אניבל‬
‫בבני כהים מכה רבה 'מאד ויהרוג את נדוליהס ואת שריהם ומיתר העם הכה‬
‫כשמונים אלף א י פ ‪ .‬ויה• מקן ימים רכים ושנים ויפן וישב אניבל ארצה אפריקה‬
‫וימל ך לנסח באפריקה תתת אתיו‪ :‬ב ע ת ההיא בשנת מאה ושמונים שנה‬
‫לרדת ישראל מצרימה •צאו אנשי גמדי חיל ממצרי׳ שלשים אלף רגלי מבני ישראל‬
‫ויהיו כלס משבע יוםף מכני אפרים נן יונף ‪ .‬כי אמרו חם הקן אשר חק ה׳‬
‫על גני ישראל מימי קדם אשר דבר אל אברהם ‪ .‬ויתאזרו האנשי׳ האלה וישימו‬
‫איפ מרט ואיש כלי מלחמחו עליו ויבטחו מגורמי ויצאו יחד ממצרי׳ גיד חזקה‬
‫ולא הוציאו אתם צדה לדרך רק כסז וזהב וגס לחם לאכול כיוס ההוא‬
‫לא היציאו בידם כי אמרו לקחת את מתייתם מפלשתי׳ בממיר ואם לא ילקחו‬
‫מאתם בחזקה ‪ .‬והאנכי׳ ההם גבורי חיל אחד מהם ירדוף אלף ושנים יניסו‬
‫רבבה ויבפ־‪,‬ו כגנורתס וילכו יחד כאשר המה )ישימו פניהם ארן נת וימצאו‬
‫רועים את מקנה בני גת ויאמרו אל הריעי׳ תנו לנו מהצאן במתיר לאכול‬
‫כי רעב׳׳ אנחנו כי לא אכלנו לחם היום ויאמרו המעי׳ כצאלינו ה ס אס‬
‫סקנינו הס כי נתן לכס אף גמחיר ויבשו גני אתרי׳ לקחת בחזקה ויצעקו‬
‫רועי גת עליה׳ ותשמע צעקת׳ למרחוק ויצאו כל גני גת אליה׳ ויראו כל כני גת‬
‫את רעת גני אפרי׳ וישוכו !יזעיקו את כל אנשי גת וימגרו איש כלי מלחמתו‬
‫ויצאו אל כני אפרי׳ למלחמה ויערכו אתם גגקעת גת ותהי המלחמה חזקת ויכו‬
‫אלה מאלה רכים כיוס ההוא‪ .‬ויהי גיוס השני וישלמו כני גת אל מיל ערי פלשתי׳‬
‫לכא אליה׳ לאמר ‪ .‬עלו אלינו ועזרונו ונכה את כני אפרי׳ אש־ יצאו ממצרי׳‬
‫לקחת את מקנינו ולהלחם אמנו מנם וגני אפרי׳ טיפה נפשם גרעג וכצמא כ׳‬
‫לא אכלו לחם שלשת ימי׳ ויצאו מכל גרי פלשת•׳ לעזרת אנשי גת כארגעי׳‬
‫אלף איש ויפרט האנשי׳ האלה את פני אפרי׳ מלחמה ויתן ה׳ את כנו אפרים‬
‫כיד פלשתי׳ ‪ .‬ויכו את כל גני אפרי׳ כל אפר יצאו ממצרי׳ לא השאירו‬
‫שריד ופליט כ• אם עשרה אנשי' אשר כרמו ממערכת המלחמה‪ .‬כ׳ מאת ה׳‬
‫הימה הרעה הזאת אל כני אפרי׳ כי מרו את פ׳ ה׳ לצאמ ממצרי׳ טרם גא הקן‬
‫אשר מק ה׳ על ישראל מימי קדם וגס מפלשמי' נפלו הרכה כעשר׳׳ אלף איש‬
‫וי&אוס אחיה* ויקגרו אומס נ ע ר י ה ׳ ‪ .‬וישארו מללי כני אפרי׳ נשיש׳׳ גגקעמגמ‬
‫ימים רגיס ושני׳ ולא נחנו לקכורה ומהי כל הגקעה מלאה עצמוח אנשים ‪.‬‬
‫והאנש ׳ אשר נמלטו מהמצממה כאו מצרימה וינידו אל גני ישראל אה כל‬
‫הקורות אוהש ויהאגל אפר•׳ אגיהס עליה׳ ימים רני׳ וימאו אמיו לנחמו וינא‬
‫אל אשתו ותלד גן ותקרא את שמו* גריעה כי נרעה הימה נגיתו ומשה גן‬
‫עמרם עודנו גארן מש נימי׳ ההם ויצלה כמלכותו וינהג כל מלכות גני כיש‬
‫במשפט נצדק ובתמי׳ ‪ .‬ויאהבו כל כני לוש את משה כל ימי מלכו עציה׳ וייראו‬
‫כל יושכי ארן כוש מלפניו יראה גדולה ויה• בשנת הארבעי׳ למלוך משה על‬
‫כיש ומשה יושב על כסא המלוכה ואדניה המלכה לפניו וכל השרי׳ יושכיס‬
‫סביטתיו‪ .‬ומאמר אדוניה המלכה לפני המלך והפרי׳ מה הדבר הזה אשר עשיתם‬
‫כל בני כוש זה ימים רני׳ הלא ידעת׳ כי ארבעי׳ שנס אפר סלך זה על ט פ‬
‫אלי לא קרב ואת אלהי בני מש לא עבד ‪ .‬ועתה שמעו נא כני כוש ולא‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫ימלור‬
‫‪!6‬‬
‫ן‬
‫ספר‬
‫י‬
‫שמות‬
‫הישר‬
‫ימלוך עליב* ש י זה אבי איננו מנשרנ׳‪ .‬הגה מגפיי׳ בגי הגדול הוא •מל‪ ,‬ך‬
‫עליכ׳ כי סוב לכס לגינוי את גן איוניכ׳ מעטי' איפ נכרי עבי מלך י מצרי׳ ‪.‬‬
‫וישמעו כל העם וכל השרי׳ בני כוש את כל הלנרי׳ אפר דברה אדוניה המלכה‬
‫נאזניה׳‪ .‬ויהי כל העם נדון עד הערב וישכימו בנקר רמליכו עליהם את‬
‫מנכרי׳ גן קיקנוש מלך כוש וייראו כל בני כיש משליח ידם במשה כי ה׳ עם‬
‫משה וכי זכיו כני כוש את השנועה אשר גשנעו למשה על כן לא הרעו ל ו ‪.‬‬
‫אך נתנו כל כני כיש מתנות רכות אל משה וישלחוהו מאתם ככטד גדול ויצא‬
‫משה מארן כוש וילך לדרכו ויחדל ממליך על מש ‪ .‬ומשה גן שגע שנים וששים‬
‫שנה כצאתו מארן מש כי מה׳ היה הדגר כי גא הקן אשר מימי קדם להיציא‬
‫את ישראל מעוני גני חם ‪ .‬וילך משה מדינה כי ירא לשוכ מצרימה מפני פרעה‬
‫וילך וישב על גאר המי׳ גמדין והצאן שגע גנות רעואל המדיני י לרעות צאן אביהן‬
‫ותבאן אל הגאר ותדלנה מיס להשקית צאן אגיהן‪ .‬ויגואו רועי מדין ויגרשו׳‬
‫רקם משה ויושיען וישק את הצאן ‪ .‬ותבאן אל רעואל אביהן ותגלו לו את‬
‫אשי עשה להן משה ‪ .‬ותאמין איש מצרי הצילנו מיד הרועי׳ ונס ללה דלה‬
‫לנו ו ישק אח הצאן‪ .‬ויאמי רע ואל אל בנותיו ואיו למה עזבתן את האיש ‪.‬‬
‫וישלח יעו אל ויקתהו ויביאהו עמו הכיתה ויאכל עמו לחם ‪ .‬ויססי משה‬
‫לרעואל אשר ברח ממציי׳ ואת אשר מלך מש מ׳ שנה ‪ .‬ואתרי כן לקחו הממלכה‬
‫מייו וישלחוהו לש ום בכבוד ובמתנות‪ .‬ויהי כשמוע רעואל את דברי משה ויאמר‬
‫רעויל בלבו אתן את זה אל בית הכלא וארצה מ את כני כיש כי נוס נס‬
‫הוא מפניה׳‪ .‬ויקחהו ויתנהו אל בית הסוהר ויהי משה בבית הסוהר עשר שני׳‪.‬‬
‫ויהי בהיות מפה בבית הסוהר ותחמול עליו צפורה כת רעיאל והנלנלהי לחם‬
‫ומיס כל הימי׳‪ .‬וכל בני ישראל שדם בארן מצד׳ עיבד׳ את מצרים בכל‬
‫עבודה קשה ויד מצרי׳ הלוך וקשה על בני• ישראל כימי׳ ה ה ם ‪ .‬כעת ההיא‬
‫הכה ה׳ את פרעה מלך מצרי׳ וינגע ה׳ אותו מגיע צרעת מכף רגלו עד קדקדו‬
‫מפני עבודת פרך בגי ישראלי היה הנגע הזה לפרעה מלך מצרי׳ מאת ה׳ בעת‬
‫ההיא ‪ .‬קי שמע ה׳ אל תפלת עמו יפראצ ישנא אליו צעקת׳ מפני עמדת׳ הקש׳‪.‬‬
‫ובכל זאת לא שב אפו מהם ושי יי פרעה כפריה מל בני ישראל ויקשה פרעה‬
‫את מיפו לפני ה׳ יינטל עולו על כל בני ישראל וימררו את חייה׳ בכל‬
‫עטרה קשה ‪ .‬ויהי נאשר נגע ה׳ את שרעה מלך מציי׳ וישאל את חנעיו‬
‫ואש חרטומיו לרפאותו ‪ .‬ויאמרו לו חנמיו וחרטומיו ט אס •ומן מדם ילייס‬
‫קשר׳ על הנגע ההוא ונרסא לו‪ .‬וישמע אליהם שרעה וישלח סריסיו משנה אל‬
‫כני ישראל לקחה ילדיה׳ הקטר׳ ‪ .‬וילכו סריסי פרעה ויקחו ילדי ביי מחיק‬
‫אמוחם בחזקה ויביאום אל פרעה יום יום ילד ליום ילד ליוס וישחטו׳ הרופאים‬
‫וישנו על הנגע ככה יעשו כל הימי׳ ‪ .‬ויהי מספר היללי' אפר פחע פרעה ג׳‬
‫מאוש וע״ה יללי׳ ‪ .‬ולא שמע ה׳ אל רושאי מלך מצרי׳ ויהי הגגע הילך וחזק‬
‫ורב מאל ויהי פרעה בחולי הנגע ההוא י׳ שני׳ ולב פרגה הולך וקשה על‬
‫גני ישראל ויהי מקן י' פני׳ ויוסף ה׳ לפרעה מלך מצרי׳‪ .‬שבר על שברו ומכה‬
‫על מכה ‪ .‬ויכהו ה׳ נשמין רע ומולי הבסן ויהפך הנגע ההוא לש מין ר ע ‪ .‬נעמ‬
‫ההיא באו נ׳ סריסי פרעה מארן גושן אשר שם נ׳׳י ויבאו כיש שרעה ויאמרו‬
‫ראינו אמ ב׳׳י רפו מעמלמ׳ ויתעצלו במלאכה׳‪ .‬ויהי כשמוע פרעה אש לנרי‬
‫סריסיו וישר אף' פרעה על נ״י מאל ני נעצב מאל מנאנ נשרו וימן ויאמר אך‬
‫עתה הנה כאשר ילעי כ״י ט מולה אנט ויפוצו וילעינו עלינו ועשה מהרי‬
‫יאשרו לי המרמה יאלנה ל׳ כישנה ואראה אה לעג ניי אשר הם מלשני׳ וסלעיגי׳‬
‫ע ל י ‪ .‬ייאסרו לי ענליו המרננ׳ ייקחוהו יירטבוהו אוהו על השוס כי לא יטל‬
‫‪1‬‬
‫'לרכוב‬
‫ספר‬
‫שטות‬
‫הישר‬
‫‪£‬י‬
‫‪117‬‬
‫לרמנ ויקמ עמו עשרים פרשי׳ ועשרה מלי וילך"אל ביי גישנה ‪ .‬והיה בלכשם‬
‫מל קצה מצרי׳ ויעמר סוס המלך נמקו' צר וגניה מפעיל הכרמי' גדר מזה‬
‫והעמק והשפלה מזה וימהרו וירוצו הסיסי' במקו׳ ההוא וירחיקו ז־ אש ז־ וירחיקו‬
‫הסוסי׳ אש סוס המלך וימול סוס המלך אל העמק הששלה והמלך רוכב עליו‪.‬‬
‫ויהי־ כנפלו ושהפך המרכבה על פגי המלך וישנ הסוש על המלך ויצעק המלך כי‬
‫ננאנ נשרו מאד ‪ .‬ויקרע נשר המלך עליו והשברנה עצמותיו ולא יכול לרכוב‬
‫כי מאת ה׳ היסה הדבר הזה אליו כ׳ שמע ה׳ את צעקת עמו ישיאל ואש‬
‫ערס ‪ .‬וישאוהו עכליו על שכמם סעס זה ומעס זה וישיבו אותו מצרימה וישונו‬
‫גס הפרשי׳ אשר ע‪-‬ו מצרימה וישכיבו את המלך בססתו וילע המ;ך כי בא‬
‫קצו למות ותכא אלשרעני׳ המלכה אשתו וסבך לפניו וינך המלך בכי גלול ויבאו‬
‫כל שריו ועבדיו ביום ההוא ויראו את המלך ברעה ההיא ויבכו עמו נכי גלול‬
‫ויעצו שרי המלך וכל יועציו אש המלך להמליך תחתיו בארן אח אשר ינחר מבניו‬
‫ולמלך ג׳ נניס וב׳ בנות אשר יצלה לו אלפרענית המלכה אשתו ומלבד כגי‬
‫הפלגשיס אשר למלך ואלה שמותם הככור עתרו ומשנהו אליקס והשליש• מוריון‬
‫ואחיותם שם הגדול הבתי' והקטנה עכוזיי‪ .‬ויהי •‪-‬תרו ככור המלך איש שיטה ומבוהל‬
‫ונמהר בכל לנריו ‪ .‬ואריק׳ היה איש ערום וחכם מאל ויול ‪ 1‬בכל חכמת מצרים‬
‫ואולם רע מאד בתואר ועב נשר וקצר קומה מאד ויהי ארכו אמה אחת ויהי‬
‫כראוח המלך אח אליקס בנו טרום וחכם בכל לבר וישם המלך בלבי להמליכו תחתיו‬
‫אחרי מותו‪ .‬ויקח לו אשה את גלולה בת אנילל והוא בן כ׳ שנים וחלל לו ל׳‬
‫כרם‪ .‬וילך הוא אחרי כן רקח ג׳ נשים )יולד ח׳ בניס וג׳ בנוח‪ .‬ויחזק החולי‬
‫על המלך מאד ויבאש כשרו כבשר החלל המושלך על פני השדה בעת הקיץ לחוס‬
‫השמש‪.‬׳וירא המלך כי חזק עליו חליו מאד ויצו ויקחולו את אדיקם כנו וישליכהו‬
‫תחתיו בארץ‪ .‬ויהי מקן ג׳ שנים וימח המלך בבושה וכלימה ובחרפה יישאוהו עבדיו‬
‫ויקנרוהו נקכרי מלכי מצרים כצוק מצרים ‪ .‬ולא חתמוהו כמשפט המלכים כי הבאיש‬
‫נשרו מאד ולא ינלו לנ^ת אליו לחנוט אותו מפגי הריח וקברוהו נכלה כי מאת‬
‫ה׳ היסה הרעה הזאת עליו כי שלם לו ה׳ רע כרשעתו אשר עשה לישראל נימיו‪.‬‬
‫רמת ננהלה ונחרשה וימלוך אדקס ננו חחתיו נן כ' שנה אדיקם נמלכו על‬
‫מצרים וארבע שנים מלך נשנת ריו שנים לרדת ישראל סצי־יס מלך אדיקס על מצרים‬
‫ולא האריך ימי׳ על ממלכתו על מצרים כאשר האריכו אבותיו כמלכות׳ כ׳ מלול אביו‬
‫צ״ל שנה"מלך כמצרים אך חלה י' שנים וימת כי הרשיע מאד לפני ה ׳ ‪ .‬ויקראו‬
‫כל מצחם אס שסי אדיקם פרעה נשים אבותיו כמשפטם לעשות במצרים ‪ .‬וכל חכמי‬
‫פרעה קראו את שם אליקס אבוז כי היה קצר מאד גי אבוז יקראו לקצר כלשון‬
‫מצדם ‪ .‬ואליק׳ היה רע נמיאר מאל ויהי קומתו אמה וזרת ויהי לו זקן גלול עד‬
‫קרסולי •מליו‪ .‬יישב פרעה" על כסא אניו למלך על מצרי׳ וינהג את מלכות מצרי׳‬
‫בחכאתו‪ .‬ויה׳ 'נמלט" וירשי‪ 1‬מאביו ומכל המלכים אשר היו לפניו ויכניל את‬
‫שלו מאור על ניי וילך עם ענליו נושנה אל נ״י ייחוק עליה׳ העמלה ‪ .‬ייאמר‬
‫אליה׳״^לו מעשינם לנר יום כיומו ואל תרפנ׳ יליכס מעבולתכ׳ מהיום והלאה‬
‫כאשר עשית׳ נימיי אני דשם על ישראל שוטרים מכ״י ועל השוטרים שם נוגשי׳‬
‫מעצליו׳׳‪ .‬וישם עליה׳ סתסנת הלכניס ליום לפשות כמ פר ההוא יום יוס ויפן‬
‫ו>‪8‬ב מצדמה'‪ .‬בעתי ההיא צוו מנשי שרעה את שיערי ביי על פי פרעה לאמר ‪.‬‬
‫כה אמר שרעה עבדו את ענודתכ׳ לבר יום ביומו וכלו מעשיכ׳ את מתכונת‬
‫הלבנים ליום מצ‪1‬מרו ולא תגרעו לבר‪ .‬והיה אס תנרעו מלבניכם יום יום ושמתי‬
‫את ילדכם הקסרס תחתיהם ‪ .‬י ויעשו כן נוגשי פרעה‪ .‬והיה בכל עת אשר יחסר‬
‫אל נ׳׳׳ ממשכוגת הלצנ״יס״יום עם יהלכו נוגשי פרעה אל נשיי ביי ולקחו משפר‬
‫הנגרע‬
‫‪j!8‬‬
‫"י"‬
‫ספר‬
‫שמות‬
‫הישיר‬
‫הנגרע מהלבנים מילדי נ״י הקנונים ולקחו אופס בחזקת מנין ברכי אמיתם וישימו‬
‫אותם החח הלבנים כבנין ואבימס ואמיהם צועקים פליהם ובוני׳ בשמעם אח קול‬
‫נכיוה ילדיהם בקיר ה מ י ן ‪ .‬ויההוקו הנונש׳׳ על ישראל להה ישראל אה בניהם‬
‫בברן וישם האיש אה בנו בקיר ויה! עליו הומר ועיניו כוכיה עליו ורמעותיו יורדו׳‬
‫על ב נ י ‪ .‬ייעשו כן מגשי שרעה אל ישראל ימים י נ י ס ואין חומל ואין מרחם על‬
‫ילדי נ״י ‪ .‬ויהי מספר כל ילדי ישראל המימהי' בבני! ר״ע ילדים‪ .‬מה‪ :‬אשר‬
‫כנו עליהם ההה הלבנים אשר חברו לאביהם ומהס אשר משכו א סס מתים מהמין‪.‬‬
‫וההזק והכבד העבודה על ביי בימי אדיקס מעבודה אשר עבדו בימי אביו ‪.‬‬
‫ויאנסו ביי יום יום מהעבודה הקשה אשר עליה' כי אמרו הנה במוה פרעה וקם‬
‫בנו קוינו הקל מעלינו העבודה אך הס מהדקי׳ עלינו אח העבידה האחרונה מן‬
‫הראשונה ויאנסו ביי מזה והעל בועת׳ אל האלהי׳ מן העבודה‪ .‬וישמע אלהיס‬
‫אה קול ביי ואה צעקהם בימי׳ ההם ויזכור אלהיס אה בריתו אשר כרה להס אה‬
‫אברה׳ את •צחק ואת יעקב‪ .‬וירא אלהי׳ את סבלות ביי ואת עיודהס הקשה‬
‫עליה׳ גימיס ההם ויאמר להציל׳‪ .‬ומשה בן עמרם עודנו כלוא ב מ ר בימי׳ ההם‬
‫בית רעואל המדיני וצפורה בת רעואל כלכלתנו להם נסתר יום יום‪ .‬ויהי משה‬
‫בנית רעואצ כלוא בביר י׳ שנים ויהי מקן •׳ פנים היא השנה הראשונה למציך‬
‫סרעה על מצרי׳ תמת אביו ‪ .‬ומאמר צפירה אל רעואצ אביה האיש העברי אשר‬
‫אסרת זה י׳ שנים בבית הםוהר אין דירפ ואין מבקש אותו ‪ .‬ועתה אם סוב‬
‫בעיניך אבי נשלמה נא ונראה אם מי ואם מת הוא ואבי׳ לא ידע כי היא כלכלתהו‬
‫ויען רעואל אביה ויאמר אליה הנהיה כרכר הזה להעמיד הנבר בנית הכלא י׳‬
‫שנים ולא יאכל ויחיה‪ .‬והמן צפורה את אביה לאמר הלא שמעת כי אלהי העברי׳‬
‫נדול ונורא הוא ומפליא להם בכל עה ‪ .‬הוא אשר הציל אח אברהם מאור כשדי׳‬
‫ואח יצחק מהרב אניו ואת יעקב ממלאך ה׳ בהאנקו עמו במעבר יבוק ונס עם‬
‫האיש הזה רמה עשה ויציל אוחו מיאור מצרים ומחרב פרעה וסמי מש נ ס מן‬
‫הרעב יכול להצילו ולההיותו‪ .‬וייסב הדבר בעיני רעואל ויטש כדבר בהו וישלח אל‬
‫הבור לראוח מה נמשה במשה‪ .‬וירא והנה האיש משה מי בבור עומד על רנליו‬
‫סשבמ ומחחנן אל אלהי אבוחיו‪ .‬רצו רמואל ויוציאו אח משה סן המר ויגלמוהו‬
‫וישנה אח בנדי כלאו ויאכל למס ‪ .‬ויהי אחרי כן וירד משה אל ננמ רעואל אשר‬
‫אמרי הניח ויהפלל שם אל ה' אלהיו אשר עשה אחו נפלאוה ר מ מ ‪ .‬ויהי בההסללו‬
‫ויבפ בגדו והנה מסה ספיר מוצב ארצה והוא נעוע בתוך הגנה‪ .‬ויקרב אל הממה‬
‫וירא והנה הקוק מ ‪ 9:‬אלהיס צכאות כתוב ומפורש על ה מ ה ה ‪ .‬ויקראהו ויפצמ‬
‫את ידי ייתלשו כהתלפ פן יער משבט ויהי למפה נ כ פ ו ‪ .‬המסה הזה הוא המסה‬
‫הנברא כה כל מפעלימ אלהיט אמרי בראי שמיס יארן יכל צבאם ימים ינהרית יכל‬
‫דגתם ‪ .‬ייהי בהגריש אלהיס את האדם מנן ע ק ויקמ אמ המסה בידו־ויצא ייעטד‬
‫אמ המדמה אשר לוקח משם ‪ .‬ייניע המסה עד נמ יינתן אל שם יאל תילדותיי‬
‫עד הגעתי אל יד אברהם העברי‪ .‬ויהי נתת אכרהס את כל אשר לו ליצמק בנו‬
‫י כחן אליו גס את המסה ‪ ,‬ויהי בבממ יעקב פדגה ארס ייקח אותו בילו ויהי‬
‫בשובו אל"אביו נמוש לא נפשו ‪ .‬וגם ברדתו מצרימה ייקח אותו בידו וימנהו אל‬
‫ייםף שכס אתל על אתיו כי במזקה לקמ אומו ימקנ מיל עשו ויהי אמרי מות יוסף‬
‫ויבואו שרי מצרים בית יוסף ויגיע המעה אל יל רעואל המדיני ויהי בצאתי ממצרי׳‬
‫ויקח אוהו בירי ויסעהו במוך ג נ ת ו ‪ .‬ויכהנו כל גמרי קיני לתלוש אותו בבקשם‬
‫לקהת צפורה בהו ולא יטלי ‪ .‬יישאר המסה ההוא בהוך גנת רעואל עד בא אשר‬
‫לו המשפפ ויקמהו‪ .‬ויהי נראות רעואל אה המפה ביד משה ויהמה על ככה ויהן‬
‫אה צמרה נסו לספה לאשה‪ .‬בעת ההיא מת בעל מנן בן עכבור סלך אלוס ‪ .‬ויהי‬
‫אחרי‬
‫׳שמות‬
‫ספר‬
‫הישר‬
‫‪119‬‬
‫אמד‪, .‬מותו וישלמו בני עכו‪ -‬ארץ אדום ויקחו משם איש אשר באדום ושמו היד‬
‫וימליכו אותו עליהם המת בעל מנןמלכס וימליך הדר על בני אדום מ״ח שנה ויהי‬
‫במלכו ייווען להלחם את בני מואב להשיבם תחת יד עשו כראשונה וצא יוכלו כי‬
‫שמעו בני מואב את הדבר הזה ויקומו וימהרו וימליכו עליהם סלך מאמיה׳ ויתקבצו‬
‫אמרי כן כעם רב ו ׳שלהי אל בני עמון אחיהם לעזרה להלהם את הדד‬
‫מלך אדום נישמע הדד את הדבר אשר עשו בני מואב ויירא מאד מפניהם‬
‫וימדל להלמם אתם ‪ .‬נימים ההם לקת מפה בן עמרם את צבורה בה רעואל‬
‫המדיני לאשה‪ .‬ותלך צפורה בדרכי נשי יעקב לא מסלה לנר מצדקת שרה רמצ‬
‫ולאה‪ .‬ותהר צפורה ושלד בן ויקרא את שמו נרשום כי אמר נר הייתי בארן‬
‫נכריה רק לא מל את בשר ערלתו ננזרת רעואל חותנו ‪ .‬וההר עוד ותלד בן‬
‫וימל את נשר ערלתו וקרא את שמו אליעזר כי אמר משה כי אנהי אבי בעזרי‬
‫ויצילני‪ .‬מחרב פרעם ‪ .‬ופרעה סלך מצרים החזיק העבידה מאד על בני‬
‫ישראל בימים י ההם וי‪,‬ע‪ £‬להכביד עולו על בני ישראל‪ .‬ויצי ויעבירו קיל‬
‫במצרי׳ לאמי לא תיסיפו; לחת תבן לעם ללבי! שלמי׳ הם ילכי וקוששו להם תבן‬
‫מאשר ימצאו וגס את מתכונת הלבבי׳ אשר יעשו ליום יתנו לא ירגע מהם דבר‬
‫כי נרפי׳ הס בעבודת׳ וישמעו בני ישראל את הדבר הזה ויתאנלו ויאנחו ויצעקו‬
‫אל ה' סמר נפשם וישמע ה את צעקת בני ישראל יירא את הלחן אשר מצרים‬
‫‪ .‬לימצי' אותם ‪ .‬ויקנא ה׳ על עמו ועל נחלתו וישמע את קולס ויאמר להוציאם‬
‫מעולי מצרים לתת להם א־ ארן כנען לאח זה ‪ .‬בימי׳ ההם ומשה היה רועה‬
‫‪ .‬את צאן רעואל הסדיני מותנו אחרי מדבר סין והמט־ חשל לקת מגנת חותנו‬
‫בידו ו הי היום ויברח למשה גדי עזים מן הצאן וירדוף משה אחריו ו בא עד‬
‫הר האלהיס חורבה ויה• בבואו חורבה וירא אליו ה׳ ‪ &h‬בשנה וימצא את‬
‫השגה בוער באש רק האש לא כלס בסנה לשרפו ויתמה‪-‬״סשה מן המראה הזה‬
‫מדוע לא ינער הסנה ויגש לראות את הדבר הנורא הזה ויקרא אל משה מתוך‬
‫האש רצו מותו לרדח מצרנסה אל פרעה מלך מצרים לשלח כני ישראל מענודמן‬
‫ויאמר ה׳ אל משה לך שוב מצרימה כי מתו •כל האנשי׳ המבקש׳׳ אש נפשך‬
‫ודברת אל פרעה לשלח את ישראל סארצו ויורהו ה׳ לעשות אותות ומופתי׳ נמצרי'‬
‫לעיני פרעה ולעיני עבדיו למטן יאסינו כי שלח אותו ה׳ וישסע משה לכל אפר‬
‫צוהו ה' וישב אל חותנו ויגי לו הדבר ואמר לו יתרו לך לשלום ויקם סשה‬
‫ללכת מצרימה ויקח עסו את אשתי ואש ברו ויהי בדרך במלון וירר מלאך האלהי׳‬
‫ויבקש ממנה הואנה ייאמר להמיהו על דבר בנו בכורו אשר לא מל אותו ויעבור‬
‫על הברית אשר כרח ה׳ את אירה׳ כ׳ שמע משה אל דברי חותנו אשר דבי‬
‫‪.‬אליו' לבלתי מל את בנו בכורו על כן לא מל אותו ותרא צפור׳ את מצאך ה׳‬
‫מבקש תיאנה ממשה ותדע כי בעכור אשר לא מל את גרשו׳ בנה הי׳ הדבר‬
‫הזה וחעהר צפורה ותקח מחדויי הצירי' אשר שמה וחמל את בנה ושמלמ אש‬
‫איפת ואת בנה מיד מלאך האלהי׳‪ .‬ואהרן בן עמרם אחי משה ה" במצרי' הולך‬
‫על שפת היאור ביום ההוא וירא אליו ה׳ נמקו׳ ההוא ויאמר אליו לך נא לקראת‬
‫משה המדברה וילך ויפגשהו נהר האצהי׳ וישק לו וישא אהרן את עיניו וירא‬
‫את צפורה אשת משה ויצדיה ויאמר אל משה מי אלה לך ויאמר לי משה אשתי‬
‫ובני הס ‪.‬אשר נתן לי אלה•׳ •במדין וירע לאהרן הדבר על אודות האשה וילדיה‬
‫ויאמר אהרן אל משה לשלח את האשה ואת ילדיה ללכת בית אביה וישמע מפה‬
‫אל יבר׳ אהרן ויעש כן והשב צפירה ובניה וילט ביה רטוגול וישבו שם ער‪-‬‬
‫עה פקוד ה׳ עסו ויוציאם ממצרי׳ מיד פרעה‪ .‬ומשה ואהרן באו‪.‬מצרימה אצ _עיה‬
‫בני ישראל וידברו אליהם את כל דברי ה' וישמחו העם שממה גלולה מאי‬
‫‪7‬‬
‫וישכימו‬
‫‪1‬‬
‫‪!20‬‬
‫ספר‬
‫'שמות‬
‫הישר‬
‫וישכימו מפה ואהרן ממחרת יילט על בית פימה ומסה האלהים לקחו נילס ויהי‬
‫בכואס אל שער המלך ושני כפירי אריות סגורי׳ שס בכבלי ברזל ואין איש מצא‬
‫ובא מפניהם לבל מאשר יצוה המלך לבוא ויבאו אתס המלחשי׳ ויתירו הכפירים‬
‫נלמשיה׳ ויביאום למלך וימהר משה וינף את המסה על הכפירי׳ ויתירס יבואו‬
‫משה ואהרן בית המלך ונס הכפירי׳ באו אתם כשמחה וירלפו אחריה׳ וישמחו‬
‫כאשר ישמח מלב אל אלוניו בבואו מן הפלה ‪ .‬דהי כראות פרפה את הלבר‬
‫הזז ויתמה על ככה וינהל מפני השמיעה כי תוארם כתואר בני האלה ׳ ויאמר‬
‫פרעה אל משה ואל אהרן מה תחפצו ויקנוהו לאמר ה' אלהי הענרי׳ שלחנו‬
‫אליך לאמר שלח את עמי ויענלוני ויה• נשסוע פרעה את לבריהס ויירא מאד‬
‫מפניה׳ ויאמר' אליהם לכו היום ונאהס אלי למחר ויעשו נדנר המלך ויהי נלנחס‬
‫וישלח פרעה ויקרא אל בלעה הקוסם ואל יניס ואל ימברוס בניו ואל נל המנשפי'‬
‫והחרסומי׳ והיועצי׳ אשר למלך ויבאו נלס וישבו למי המלך ויספר להם המלך‬
‫אח נל הדברי' אשר דברו אליו משה ואהרן אחיו ‪ .‬ויאמרו המרפומ ׳ אל המלך‬
‫ואיך נאו אליך האנשי׳ מפני הנפירי׳ האשורי׳ אבר נשער ויאמר המלך ני הניפו‬
‫מסיהם טל הכפיר׳׳ )יתירים ויטאו אלי וגס הנפיר׳׳ שמחו לקראתם נשסוח הכלב‬
‫לקראת אלוניו ‪ .‬ויען בלעם בן נעור הקוסם אש המלך לאמר אין אלה ני אס‬
‫מכשפי׳ כמונו ועתה שלח נא בעדם ויבואו וננמגה אותם יי־ש המלך בן)יהי‬
‫בבקר ]ישלח פרעה אל משה )אל אהרן לנוא לפני המלך ויקהו את מסה האלהיס‬
‫ויבאו אל המלך וידברו לו לאפר כה אפר ה׳ אלהי העברי׳ שלח אח עסי‬
‫ויעבלוני ויאמר אליהם המלך ומי יאמין לכם כ׳ שלוחי אלהים אסש ועל סיו באתם‬
‫אלי עתה תנו לכס מנסת ואוח בלבר הזה ואז יאמנו לנריכס אשר חלנרו וימהר‬
‫אהרן וישלך אס המטה מירו לפני פרעה ולשני ענליו יישוב המסה לתנין ויעשו‬
‫החרטיסי׳ כן וישליכו איש סמהי ארצה רהיו לתרני׳ ‪ .‬וישא תנין מפה אהרן‬
‫את ראשו ויפחח את סיו לכלוע אס חניני סטוח הסכשפי' י י ק כ עס הקיכס‬
‫ייאמר סיסי קלס היה הרבר הזה אשי יבלע תנין את רעהי יאשר יבלעו נעלי‬
‫חיים איש את יעהו ועתה השינהו גא למשה בנראשונה ונשובה נס אנחנו אס‬
‫מסיתינו כביאשונה והיה אס יבלע מפך את מפותיגו וידעט ני יו ח אלהים בך‬
‫ואם אין מרש אהה המושיט וימהר אהין וישלח ייו ויחזק נזנב התנין ויהי‬
‫למפה נכפו ויעפו נס הס סמרסומי׳ כן נססושש וימזקי א ש נזננ הניט ויהיו למעות‬
‫ננראשונה ויה• נשונס למעוס וינצע ממה אהק אמ מעומס‪ .‬ויהי כראות‬
‫המלך את הינר הזה ויצו להניא את ספר הזנרונומ אשר למלט מצרי׳ ויניאו‬
‫ספר הזכרונומ דנר׳ סיסי' אשר למלך מצרי' אפר נל אלילי מצרי׳ כהוניס נו‬
‫רקראו לפני המלך ויהי כהקרא ספר אלילי מצרי׳ לפני פרעה ט אמרו למצוא‬
‫נו שס ה׳ מה מ א ולא מצאו ויאמרו מנמיו אל המלך לאמי שמעט כי אלהי‬
‫העברי׳ בן חכמים הוא כן מלכי קדש ויען פרעה אל משה ואל אהרן ויאמר‬
‫אליהם לא ידעתי את ה׳ אשר אמרתם נס אמ עמו לא אשלח ויענו ויאמרו‬
‫אל המלך ה׳ אלהי אלהיס שמו ויקרא עלינו שעו נימי אניתיט וישלחנו לאמר‬
‫אל פרעה ואמרחם אליו שצח עמי ויעבדוני ועחה שלח נא אותנו נלנה נא דרך‬
‫שלשת ימים במדנר ונזנחה לו ני מימי רדת מצרימה לא לקח מידינו עולה‬
‫ומנחה וזבח ואס אינך משלח אוסמ יחרה אפו עליך והכה את מצרים בדבר או‬
‫נחרב ‪ .‬ויאפר פרעה אליה׳ ספרו נא ל' את כחו ואת ננורחו ויאמרו הוא‬
‫נרא את השמים ואת הארן וימים וכל לנתם יוצר אור ונורא מושך מממיר‬
‫ארן ימרדה ויצמח צמח ילשא טרא אלם יננהמה ימיתי יער יעוף השמים‬
‫ודני ט ס יעל שיי ימיו רמושו הלא סוא נרא אותך נרמס אמך וישן נך רוח‬
‫‪1‬‬
‫סייס‬
‫ססר‬
‫הישר‬
‫בא‬
‫‪121‬‬
‫חיים ויגזלך ויושינך על כסא מלטת &ריס והוא יקח אח רוח ואס נפשך ממן‬
‫וישיב אותך אל האדמה אשר ל קחה משם ויחד אף המלך כלנריהם ויאמר אליהם‬
‫יומי ככל אלהי העמיס אשר יוכל לעשות לי יאורי ואני סשיחר ויגרש אוחס מלפניו‬
‫ויצו להכביד עבודת עצריס על ישראל מחמול שלשום ‪ .‬ומשה ואהק יצאו מאת‬
‫פני פרעה ‪ .‬ויראו את בני ישראל ברעה כי הכגירו עליהם נוגשי שרעה אש‬
‫העכורה מאד ויככ משה אל ה׳ ויאמר למה הרעית לעמך כי‪ .‬מאז באתי לדבר‬
‫אל פרעה את אשר שלחתני הרפ לננ• ישראל מאד ‪ .‬ויאמר ה׳ אל משה‬
‫הנך רואה כ• ביד חזקה ובמכות נמרצוח ישלח שרעה אש בני ישראל מארצו וישבו‬
‫משה ואהרן בקרב אחיהם ננ׳ ישראל במצרי׳ ולבני ישראל מררו המצריים אש‬
‫חייהם בעבודה קשה אשר הכבידו עליהם מ א ד ‪:‬‬
‫פרשת בא‬
‫ויהי מקן שנתי׳ ימים ויוסף ה׳ שלח אה משה אל פרעה להוציא אש בני ישראל‬
‫לשלחה מארן מצרים‪ .‬וילך משת וינא בית שרעה וידבר אליו את דברי ה׳ אשר‬
‫שלחו ולא אבה פרעה לשמוע בקיל ה׳ ויעורר האלהיס את בבורחו במצרים על‬
‫שרעה ועל מליו ויך אלהים את עמו במכות רעות וגדולות על מאד וישלח ה׳‬
‫ניד אהרן ויהפיך את כל מימי מצרים לס ואת כל יאוריה' ואה נהרוס' ויהי‬
‫נבוא המצרים לשתות ולשאוב מיס והכיס אל כדו והנה כל המים נהפך לדם ובבואו‬
‫לשהות בכוסו והיו המים אשר בכו‪ :‬לדם • ו נ ס בלוש האשה את קממה ובבשלהאת‬
‫תבשילה ויהי מראיהס למראה הדס‪ .‬וישלח ה׳ עוד וישרון כל מימיהם צפרדעים‬
‫ויבואו כל הצפרדעים ביס מצרי'‪ .‬ויהי בשחותם כל המצרי׳ מיס ותמלאנה בפנס‬
‫צפרדעי׳ יתקרקרנה כמעיהס כאשר הקרקרנה בהיותם ביאור ונס כל מי משתיהס‬
‫ומי תבשילם שט לצפרדעים ונם במשככם על מסתם ויזי‪.‬ו כל זיעתם צפרדעים‬
‫ככל זאת לא פכ אף ה׳ מהם ועוד •דו נעויה על כל מצרים להכותם בכל מכה‬
‫גדולה וישלש רך אש עשר׳ לכנים ותהי הכנס במצרי׳ ברום שתי אמות על הארן‪.‬‬
‫ונס על נשר האדם והבהמה היו הכניס הרבה מאד בכל יושכי מצרים וגס על‬
‫המלך והמלכה שלח ה׳ אש הכניס וייצר למצרי׳ מאד ספני ה מ י ס ‪ .‬ננל זאת לא‬
‫שכ אף ה׳ ועול ידו נסויה על מצרים וישלח ה׳ כמצרים את כל חיות השדה‬
‫ויבאו וישחיתו אש כל מצרי׳ ואת האלם והבהמה והען וכל אשר למצרי׳ וישלח‬
‫ה׳ נחש שרף ועקרב גס ע מ ר והסולר וצנ עם זוחלי עפר זנ ב וצרעה פרעוש‬
‫ופשפש יתוש כל עורכ צמינהו וכל שק ובעל כנף למינהו באו מצרימה וירעו למצרים‬
‫מאל ויטאו השרעושי' והזנוכי׳ כעיני כל מצרים ובאזניהס‪ .‬וגס הצרעה באה‬
‫עליהס וסנרשס ויבואו משניה חלר נחרר ותרלוף אחריה׳‪ .‬ויהי בהחנא מצרי׳‬
‫ספני ה^רוב וינעלו ללתיתיה׳ אתריהם רצו האצהיס את הסילונית אשר ביס ותעל‬
‫ותבוא סצרימה ‪ .‬ולה ׳ליס ארונות עשר אמות נאורך באמת איש‪ .‬ותעל הגגות‬
‫ותעל על התקרה ועל הססונה וחחתכס‪ .‬ותשלח אמתה הבית ותשר את המנעול‬
‫ואח הבריח ותפתח את כתי סצריס ואחרי כן יבואו העיונ נית סצרי׳ ‪1‬ישחי׳‬
‫הערוכ אש מצרים וייצר להם סאל ככל זאח לא שב אף ה' ססצל׳׳ ועול ילו‬
‫נעייה עליה׳ וישלח אלהי׳ את הלבר ויטא במצרי׳ כסיסים כחמורים ובגמלי׳וכצאן‬
‫ובכל האלם‪ .‬דהי בהשכי׳ כל מצרים בבקר להיציא מקניהם לרעות וימצאו את‬
‫כל מקניהם כי מתו ולא נותר סמקנה כל מצרים זולתי אחל מעשר וממקנה מ י‬
‫ישראל אשר משן לא מת א' ישלח אלהים ללקת אש בנשר מצרים ויבקע את‬
‫נשרס ויהי לשחין רע ככל מצרי' מכף רגלם ועל קלקלש‪ .‬ומהיין בכל י בשרם‬
‫אנענועוח ־‬
‫י‬
‫‪!22‬‬
‫ס‪6‬י‬
‫בא‬
‫הישר‬
‫אנעכיעות רבות ויזכ ככרם מעליהם ע־ כי נמקו ויבאישו‪ .‬כשל זאת לא שנ‬
‫אף ת׳ ועוד ירוי‪,‬נטויה על מצרים כלה וישלח ה׳ נרד כנד מאד ויך את גפנם‬
‫וישבר את מן פרים ויבש אותם ויפלו עליהם ונם כל ירק עשכ יבש ואנל כי אש‬
‫מתלקחת ירדה בתוך הירד על ק כלה הברד והאש את הכל וגם י האדם והבהמה‬
‫היוצאים חוצה מתו מלהבי אש וברד וכל הכפירים נתשו וישלח ה' ו־בא ארבה כבד‬
‫מצרימה חםיל סלעם וחרגול וחגב וכל הארבה למ נהו ויאכל את אשר השאיר הברד‬
‫אז שמחו כל מצרים בארבה ואף כ׳ אכל כל תנובת השדה ויצורו מצרים מהארנה‬
‫לרוב מאוד וימלהוס למאכל ויהפוך ה׳ רוח ים חזק מאד ויבא את הארנה ונם‬
‫את המלוחי' ויתקעו ימה כוף לאי נשאר ארבה אחד בכל נבול מצרי׳ ‪ .‬וישלח‬
‫אלהי׳ חשך במצרי׳ ותחשך כל ארן מצרים ופתרוש שלבה ימ ס עד אשר לא יראה‬
‫אדם את ידו בשומה אל פיו‪ .‬געת ההיא מתו רבים מעם ישראל את אשר מרדו‬
‫בה׳ ולא שמעו אל משה ואל אהרן ולא האמינו בהם כי אלהים כלחם ויאמרו לא‬
‫נצא ממצרים פן נמות ברעי במדבר שממה ולא אנו לשמוע בקול משה‪ .‬ויניף ה׳‬
‫אותם גשלפת •מי החשך ויקנרום ישראל בימים ההם לבלתי דעת נהם יושבי מצרי׳‬
‫וישמחו עליהם והחשך חזק מאד ב •יצרים שלשת •מיס ויהי כל העומד גגוא החושך‬
‫עוד עומד במקימו‪ .‬והיושב עודנו יושב והשוכב עודנו שוכב כאשריהוא וההילך‬
‫עימד לו בארן במקומו ויהי הדבר הזה לכל מצרים עד עביר החושך ויעברו ימי‬
‫החשך יישלח ה׳ את משה יאת אתרן אל בני ישראל לאמר חני את חניכי ועשיתם‬
‫את פשתיכם כי הנני בא בחצי הלילה בתיך כל מצרי׳ יהרנתי את כל בכוריהם‬
‫מבכיר אדם עד בכור כהמה וראיתי את פסחיכם ופסחתי עליכם ייעשו בצי ישראל‬
‫ככל אשר צוה ה׳ את משה ואת אהרן כן עשו בלילה ההוא‪ .‬רהי בחצי הלילה‬
‫ויצא ה' בתיך מצרים ויך את כל בכורי מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה ויקם‬
‫פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים בלילה ההוא כ׳ אין בית אשר אין שם‬
‫מ ת ‪ .‬נם דמות ככורי מצרים החקוקים בקירות בתיהם נמחו ונשלו ארצה‪ .‬ונס‬
‫כל עצמות בכוריהם אשר מתו מרס זה ויקברו׳ בבתיה׳ ויגררו אותם כלבי מצרי׳‬
‫בלילה ההוא ויס־ניס לפני כל מצרים וישליכו אותם לפניה׳‪ .‬ויראו כל מצרים את‬
‫הרעה הזאת אשר באה אליהם פתאום ויצעקו כל מצרים בקול רם ויבכו כל‬
‫משפחות מצרי׳ בלילה ההיא איש על בנו ואיש על בהו בכיריהם ותשמע מהימת‬
‫מצרים בצילה ההוא למרחוק‪ .‬ותצא בתיה בת פרעה עם המלך בלילה ההוא לבקש‬
‫את משה ואת אהרן ככתיהם וימצאו אותם ככתיהס אוכלי' ושותים ושמחים עם כל‬
‫ישראל יתאמר בתיה אל משה הלא זה יהיה במיל המוכ אשר עשיתי אליך אשר‬
‫גדלתיך יאשר משחתיך יתביא עלי יעל בית אבי הרעה הזאת‪ .‬ייאמר אליה משה‬
‫הלא י׳ מכות השר הגיא ה' על כל מצרים ההגיע אליך רעה מכלם אס באה אליך‬
‫אחת מהן ותאמר לא ויאמר אליה משה גס כי את ככירה לאמך הנך לא תמות‬
‫ולא יבוא לך רע כהיך מצרים והאמר ומה יהרון לי אחרי אשר ראיתי את המלך‬
‫אכי וכל ט ה עכדיו כרעה הזאה אשר מסו כל כפריהם עם כל נכירי מצרים ‪.‬‬
‫ויאמר אליה משה הלא אביך וביתו ומכריו משפחות מצרים לא שמעו אל דכר ה'‬
‫ע״כ באה עליהם הרעה הזאת‪ .‬ופרעה סלך מצרים ננש לפני משה ואהרן ומקצת‬
‫בני ישראל אשר ה ו אתם במקום ההוא ויתחנן אליהם לאמר קומו וקהו את אחיכם‬
‫כל ב‪-‬י ישראל אשר בארן וצאנם ובקרם וכל אשר להם לא ישאירו דבר אך‬
‫העתירי אל ה׳ אלהיכם בעדי‪ .‬ויאמר משה אל שרעה הנה נס אתה בכור לאמך‬
‫אך אל תירא כי ציה ה׳ להתייתך בעבור הראומך כחי הגדיל וזרועי הנטויה‬
‫החזקה‪ .‬ויצו פרעה לשלח את בני ישראל ייסחזקי כל סצריס לשלחם כי אמרי‬
‫כלע מתיס • וישלחו כל מצרים את ישראל בעישר רב מאד וצאן ובקר ומגדנות‬
‫כשבועת‬
‫ספר‬
‫וישלח‬
‫הישר‬
‫י •‪123‬‬
‫כשטעה ה׳ בינו ופין אנרהס אבינו !יתמהמהו בני ישראל לצאת כלילה ויהי בבוא‬
‫אליה׳ המצרים להוציאם !יאמרו אליהם המניס אנח;י כי נצא בלילה ‪ .‬יישאלו כני‬
‫ישראל ממצרים כלי כסף וכלי (הב ושמלות וינצלו בני ישראל את מצרי׳ וימהר משה‬
‫ויקם וילך אל נחל מצרים ויעל משם את אתן •ושף ויקת אוהו עמו וגס כל בני‬
‫ישראל העלו איש איש את ארון שנותיו עמו ואיש ארון שבעי עמו וישעו כני‬
‫ישראל מרעמםס סטתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבר מעשם ונשיהם ונם‬
‫ערב רב עלה אתם וצאן ונקר מח‪:‬ה כבד מאד‪ .‬ומושב בני ישראל אפר ישבו‬
‫בארן מצרים בעבודה קשה עשר שנים ומאתים שנה‪ .‬ויהי מקן עשי שני׳ ומאתי'‬
‫שנה ויוציא ה׳ את בני ישראל ממצרי‪ :‬ב ד חזקה‪ .‬ויםעו מי ישראל ממצרים‬
‫ומגושן ומארץ רעמסס וימנו בסוכות בחמשה עשר יום לחודש הראשון ומצרים‬
‫מקכרים את כל בטריהס אשר הכה ה' •ויקברו כל מצרים כל חלליהם' נ׳ ימים י‪.‬‬
‫ויסעו כני ישראל משוכימ וימנו באיתם בקצה המדבר‪ .‬ויה׳ כיוס הגי אמר קטר‬
‫מצרי׳ את בכוריהם ויקימו אנשים לביס ממצרים וילכו אחרי ישראל להשיב׳ למצרי׳‬
‫כי נחמו על אשר שלחו את ישראל מעבידתם ויאמרו איש אל דעהו הלא משה ואהרן‬
‫דביו אל פרעה לאמר דרך ג׳ ימים נלך במדבר וזבחנו נהי אלהינו ועתה נשכימה‬
‫עליהם בבוקר להשיב׳ והיה אם שזב ישונו אתנו אל מצרים אל אדוניהם וידענו ני‬
‫אמונה אתם ואם לא ישובו ונלחמ׳ אתם והשמו אותם בכה נדול וביד מזקה ‪.‬‬
‫וישכימו בנקר כל שרי פרעה ועמס כז׳ מאות אלף איש ייצאו ממצרי׳ ביום ההוא‬
‫ויבואו עד המקי׳ אשר שם בני ישראל‪ .‬ויראו כל מצרי׳ והנה משה ואהרן וכל בני‬
‫ישראל יושבי' לפני פי החירות אוכלי' ושימי' והוגגי׳ א ז חג הי‪ .‬ויאמרו כל‬
‫מצרים אל בני ישראל הלא אמרתה דרך ג׳ ימים נלך במדבר וזבמנו לאלהינו ושבני‪.‬‬
‫ועתה הלא זה ה׳ ימים מ ים הלכתם מדוע אינכם שביס אל אדוניכ׳‪ .‬ויענו משה‬
‫ואהרן ויאמרו אליהם העד העיד ה׳ אלהינו ננו לאמר לא תוסיפו לשוב ניד‬
‫מצרימה כי א ־ אל ארץ זבת מלב ודבש נלכה לני כאשר נשבע ה' אלהיני לאבותינו‬
‫לתת לנו ‪ .‬ויראו כל שרי מצרים כי לא שמעו אליהם כל ישראל לשוב מצרימה‬
‫ויחאספו להלחם עם ישראל‪ .‬ויחזק ה' את לב בני ישראל על מצרי׳ וילממו ישראל‬
‫עם של^מצריס‪ .‬ומגבר יד כני ישראל על מצרים ויכו אות׳ מכה גדולה‪ .‬ותכבד‬
‫המלחמה על מצרי׳ וינוסו כל מצרי׳ לפצי ב״י כי מתו רבים מהם ביד ישראל •‬
‫וילכו שרי פרפה מצרימה ויגידו לפרעה לאמר ברחו בני ישראל להם ולא יוסיפו‬
‫לשוב מצרימה וכזאת וכזאס דבמ אלינו משה ואהרן‪:‬‬
‫ו י ש מ ע פרעה אח הדבר הזה ויהפך לבבו ולבב כל עבדיו על ישראל וינחמו כי‬
‫שצמו את ישראל ויאמרו כל מצרי' אל פרעה לרדוף אחרי ב״י להשיב׳‬
‫לסנלומ׳ ‪ 1‬אמרו איש אל אתיו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו ויחזק‬
‫ה׳ את לב מצרי׳ לרדוף אמרי ישראל כי מפץ ה׳ להפיל את כל מצרי' בתיך ים‬
‫סוף ויקס פרעה ויאסור מרכבהו רצו ויקבצו את כל מצרים לא נוהר איש כי אס‬
‫הפף והנשי' ויצאו כצ מצרים עם פרעה לרדוף את כיי וחהי מחנה מצרי׳ ממנה‬
‫גדול מאד וכבד כעשר סאות אלף איש‪ .‬והלך כל המחנה הזאמ וירדפו אמרי כיי‬
‫להש־נס מצרימה וישיגו אה ישראל מונים על יס ס ו ף ‪ .‬וישאו בי׳ את עיגיהס‬
‫ויראו והנה כל מצרים רדפו אמריהם וייראו ביי מאד מפניהם"ויצעקו ב״י אל ה׳‬
‫ויתמלקו כל בני ישראל מפני מצרי׳ לארבעה ראשי׳ ויממלקו בדבריה'כי יראו את‬
‫מצרי׳ ומשה ידבר אליה׳ אל כל אמח ואחת ‪ .‬הראש האחת בני ראובן ושמעון‬
‫ויששכר יאמרו להפיל אס נפשם כיס כי יראו מאד מפני כל מצרים‪ .‬ויאמר‬
‫אליה׳ משה אל תיראו התיצגו וראו את ישיעת ה׳ אשר יעשה לכס היום הזה ‪.‬‬
‫הראש השני בני זבולון ובניסן ונפתלי ויאמרו לשוב מצרי׳ עם מצרי'‪ .‬ויאמר אליה׳‬
‫משה ־‬
‫י ‪124‬‬
‫&‪£‬ר‬
‫יתרו‬
‫ו?ישר‬
‫משה אל תיראו ט אשר ראית׳ אח מצרי׳ הי‪ .‬ס לא תוסיפי לראות׳ עוד עד עולכ•‬
‫הראש השלישי מי יהודה ומי •וסף ויאמרו ללכת לקראת מצרים להלחם אתם ‪.‬‬
‫ויאמר אליה׳ משה עמלו כמעמלכס ט ה׳ ילחם לכס ואתם תחיישין ‪ .‬והראש‬
‫הל׳ בני לן וגל ואשר אמרו לבא בתוך מצרים להומש ויאמר אליה׳ משה עמדו‬
‫נחוך מעמלכס ואל תיראו אך קראו אל ה׳ להישיע אתכם מילם‪ .‬ויהי אח׳׳כ‬
‫‪1‬יקם משה מתוך העם ויסשלל אל ה׳ ויאמר‪ .‬אנא ה׳ אלט יכל האגן הושיעה אס‬
‫ערך הזה אשר מצאת ממצרים ואל יאמרו כל מצרים כי יל גמרה להם ‪1‬יאמר‬
‫ה׳ אל משה מה תצעק אלי לבר אל בגי ישראל ויסעו‪:‬‬
‫ו א ת ה נסה את מסך על הים ובקעהו ויעברו ננ״י בתוכו‪ .‬ויעש כן וירם במשהו‬
‫על הים ויבקעהו‪ .‬ויקרעו מ• •ס סיף לי׳׳ב קרעים ויעברו נ״י בתוך הים‬
‫ברגליהם בנעלי׳ כאשר יעבור הארס באורח סיילה ‪ .‬וירא ה׳ אל בי• את‬
‫נפלאותיו במצרים ובתוך הים ביל משה ואהרן ויהי בבוא בי• הימה ייבואו מצרים‬
‫אחריה׳ יישובי מי הים עליהם ‪ .‬ייכנעו כלם במים וצא טתר מהס איש זולה׳‬
‫פרעה מלך מצרים אשר נתן הילה לה' ויאמן בו על כן לא המיתי ה׳ בעת ההיא‬
‫עם מצרי׳‪ .‬ויצי ה׳ מלאך ויוציאמ מבין המצרים וישליכהו ארצה ניניה וימליך עציה‬
‫ימי׳ רבי׳‪ .‬ויושע ה׳ טוס ההוא את ישראל מיל מציי׳ ייראו כל ביי ט מתו כל‬
‫מצרי׳ ויראו את •ל ה׳ הנלולה אשר עשה במצרי׳ ובים אז ישיר משה ובני ישראצ‬
‫אס השירה הזאת לה׳ ביום הפיל ה׳ את מצרי׳ לפניה׳ ויאמר כל ישראלי בעירה‬
‫לאמר אשירה לה׳ כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה ניס הנה כתובה על ספר תורת‬
‫האלהי׳ ויהי אחרי נן ויסעו ננ• ישראל ויחנו במרה ויחן ה׳ חוקים ומשפסי׳‬
‫נמקוס ההוא נמרה ויצו אש נגי ישראל ללבש בכל דרטו ולענוד אוחו‪ .‬ייסעו‬
‫ממרה ויבאו אלימה ובאלי׳ שתי׳ עשרה עינות מים ושבעי׳ תמרי׳ ויחמ שם נני‬
‫ישראל על המי׳ ויסעי מאלי׳ ייבאו אל מדבר כין בחמשה ‪,‬עשר יוס לחדש השני‬
‫לצאת׳ ממצרי׳ נעת ההוא נתן ה׳ את הסן אל נני ישיאל לאניצ יימסר ה׳ אל‬
‫נני ישראל לחם מן השמי׳ יום יוס‪ .‬ויאכלו נני ישראל את המן מ׳ שנה כצ ימי‬
‫היותם בסלט־ עד בואם ארצה כנען לרשתה וישעו ססדבר סין רחטינאלוש‪ .‬ייסעו‬
‫מאצוש ויחנו נרפילי׳‪ .‬ויהי נטית ביי נרפילי׳ ויבא עציה׳ עמלק בן אליפז בן עשו‬
‫אחי צפו למלחמה עם ישראל ויניאו אלף ושמוני׳ רטא איש קוסמים ונעלי איב‬
‫ויערנו מלחמה עם ישראל נרסיריס ‪ .‬וילחמו נישראל מלחמה רנה וחזקה ויחן ה׳‬
‫את עמלק ואת עמו ביד משה ובני ׳שנאל וביר יהושע נןנון האפרתי משרת משה‬
‫וימ ביי את עמלק ואח מסו לסי חרב אך סלחמה חזקה היתה המלחמה הזאת‬
‫על בני ישראל ‪ .‬ויאמר ה׳ אל משה נתב לך את הדבר כזה זכרין בספר״ו‪6‬מת‬
‫ניד יהושע בן טן משרתך‪ .‬וציית את בני ישראל בטאכס ארצה כנען מחה תמחה‬
‫את זכר עמלק מתחת השמי׳ ‪ .‬ויעש ‪ p‬משה ויקח הספר ויכתוב עציו את הדבל׳׳‬
‫האלה לאמר‪ .‬זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך כצאתכם ממצרי׳ אשר קרך בדרך‬
‫ויזנב בך כל הנחשלי׳ אחריך ואת־ עיף וינעולא ירא אלהי׳‪ ,‬והיה נהניח לך ה׳‬
‫אלהיך מכל אויביך מסביב‪.‬בארן אשר ה׳אלהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את‬
‫זכר עמלק מתחת השמי׳ לא ישכח‪ .‬והיה המלך אשר יחמול על עמלק ועל זכרו‬
‫ועל זרעי אנכי אלריש מעמי יהברתי אישו מקרב עמו ויכהוב משה אש כל הדבר־׳‬
‫האלה בספר ויצו אס ביי על כל המרי׳ האלה‪ .‬ייסעו ביי מרעילי׳ ויחט נמלנר‬
‫ס ר ‪ .‬ינמלש השלישי לצאת נ׳׳י ממצרי׳ נעת ההיא גא רעואל המליר חותן משה‬
‫עם צפורה נתו ושר מיה ט שמע את נפלאית ה׳ אשר עשה לישראל אשר הציל‬
‫אותש מיד מצרי׳‪ .‬וינא יהלו אל משה אל סמלני אשר הוא מונה שם סר האלהי׳‬
‫ויצא משה לקראת חיתני" נכביד נחל וכל ישראל עמו״וישנ יתרו ונרו נקרנישרא‪.‬‬
‫ימים‬
‫&*־‬
‫‪VtfV‬‬
‫תישי‬
‫‪!25‬‬
‫ימים‪,‬לנים‪ .‬ויזע יהרו אש‪.‬ס׳ מהיום ההוא והלאה ויהי בחייש השלישי לצאיו‬
‫ביי ממצרי׳ נששח ימים נו וישן ה׳ אל ישראל משרת הלנרי׳ נהר סיני וישמעו כל‬
‫סדנרי׳ האלה וישמחו נל ישראל מאל נהם כיוס ההוא וישכון ככור ה' על הר‬
‫סיני ררא אל משה ויקרא אל משה מתיך הענן ויעל אל ההר ‪ .‬ויהי משה נסר‬
‫ארנעי׳ יום וארנעי׳ לילה לחם לא אכל ומיס לא שהה וילמדהו ה׳ שוקי׳ ומשפטי׳‬
‫להורות אס'נני ישראל ‪ .‬וינשונ ה׳ אס עשרה הלנרי׳ אשר צוס אס כ״י על‬
‫שני לוחוס אנניס לתחם אל משה לציות את נ״י ויהי מקץ מ׳ יום ומי לילה כנלות‬
‫ה׳ לרנר אל משה נהר סיני וישן אל משה אח לוחות האנן נשוני׳ נאצנע אלהי׳‬
‫ובני ישראל ראו ט משש משה לרדס מן ההר ויקהלו מל אהרן לאמר האיש משה‬
‫לא ידענו מה היה לו ‪ .‬עשה קום עשה לנו אלה׳' אשר ילכו לשנינו ולא תמות ‪.‬‬
‫ויירא אהרן מהעם מאד ויצו ויניאו לו זהנ ויעש עגל מסכה אל ה ע ם ‪ .‬ויאמר‬
‫ה׳ אל משה פרס רדהו מן ההר לך רד כי שהה עמך אשר הוצאה ממצרי׳‪ .‬עשו‬
‫להם מגל משכה וישתחוו לו ועחה הניחה לי ואכל׳ מן האח נ• עם קפה עורף‬
‫הוא ‪ .‬ויחל משה אח פני ה׳ וישפצל אל ס׳ כעד העס על אורות העגל אש* עשה‬
‫ו רר אחרי כן משה מן ההר וטלו נ׳ לוחות האגן אשר נהן לו אצה׳׳ לצוות אה‬
‫ישראל‪ .‬ויהי נאשר קרנ אל המחנה וירא אש העגל אשר עשו העם ויהר אף‬
‫משה וישנר את הלוחות תחת ההר‪ .‬וינא משה אל המחנה ויקח את העגל‬
‫ו־שרסהו נאש ויסחן ער אשר לק ויור על המים וישק את ישראל וימותו‬
‫מן השס איש נחרנ ר ע מ נג׳ אלפי׳ א־ש אשר עשו את העגל‪ .‬ויהי‬
‫ממחרת ויאמר משה אעלה אל ה׳ אולי אכסרה כעל חטאחכס אשר חמאתס‬
‫ל ה ׳ ‪ .‬ויעל משה עול אל ה׳וישכ פם ה׳ מ׳ יום ומ׳ לילה‪ .‬ויהי משה מכקש א ת ה ׳‬
‫גמד מ י ישראל אה ארנעי׳ היו׳ וישמע ה' אל תפ ת משה ויעתר לו ה׳ כעל ישראל‬
‫אז לגר ה׳ אל משה לפסול שני לוחות אכניה להעלות׳ אל ה׳ לכתוג עליהם‬
‫את עשרת הרנרי׳ ‪ .‬ויעש כן משה וירל ויפסול שני לוחות ויעל אצ הר ט ר‬
‫אל ה׳ ויכתוב על הלוחות את י׳ הלנרי׳‪ .‬וישב כור מפה עם ה׳ מ׳ יום‬
‫ומי לילה וילמדהו ה׳ עול ריקים ומשששי׳ אל ישראל‪ .‬ויצוהו ה' אל מ י ישראל‬
‫לעשות לה׳ מככן לשמן בתוכם ויראהו ה׳ את תבנית המשכן ואת סברת כל‬
‫נליו‪ .‬ויהי מקן ארנעי׳ יוס וירד מש־ מן ההר ושני לוחות נידו‪ .‬וינא משה‬
‫אל נני יכראצ ו דגר אליהם אש בל דברי ה׳ ‪ ..‬וילמד להם תורות חוקיי ומשפתי'‬
‫אשר צוהי ייגל משה מל ג׳׳י את לנר ה' ל‪.‬שות משק לשטן נתיך מ י ישראל‪.‬‬
‫וישמח העם שמחה גלולה ל מאל סל נל הטוגה אשר לנר ה׳ אליהם גיל‬
‫משה ייאמרי כל אשר לנר ה׳ אליך כן נעשה‪ .‬ייקומו כל העם כאיש אחל‬
‫ויתנלט אל משכן ה׳ ויגיאו כל איש יאיש את שחמש ה' למלאכת המשק‪ .‬לכל‬
‫עמדתי ‪.‬ויניאו כל כיי איש איש מכל הנמצא כילו למלאכת משכן ה' ׳הגיכסף‬
‫ונחיפה וכל לבר אשר יעשה כמשכן‪ .‬וינאו נל החנמי׳ העיש׳׳ נמלאנה ויעשו‬
‫אס משכן ה׳ ככל אפר צוה ה׳ איש איש ממלאכחו אשר המה עושים‪ .‬ייעשי‬
‫כל חכם לב אש המשכן ואש כל כליו כל כלי עמלת מלאכת הקורש‪.‬כאשר צוה ה׳‬
‫אש משה ‪ .‬ותכל כל עגולת משכן אהל מועל ‪-‬מקן חמשה חלשים ויעשו בני‬
‫ישראל ככל אשר ציה ה׳ את משה ‪ .‬ויניאו את‪.‬המשכן אל משה ואת כליו כמראה‬
‫אשר הראה את משה נן עשו כני ישראל וירא משה את המלאכה והגה עשו אותה‬
‫נאשר ציה ה׳ איתי וינרך אותם משה ‪:‬‬
‫פרשת ויקרא‬
‫ויהי‬
‫נחלש השרס עשר נכ״ג נחלש ויקס משה אס אהק ואס נרו יילנישםאס‬
‫הכגדיס וימשח אוחם ויעש להם כאשר ‪5‬יה ה׳ אוהו ויקרנ משה אח כל‬
‫בקרגנות‬
‫‪!26‬‬
‫‪f‬‬
‫ספר‬
‫ויקרא‬
‫ד‪-‬י׳טר‬
‫הקיננימ כאשר ציה ה׳ אומו ביום ההוא ‪.‬׳‪-‬ואמ״כ לקת משה את אהרן ואת‬
‫גניו־ ויאמר אליהס פממ אהל מועד תפכו ז׳ ימיה ולא תצאו כי כן צייתי וימש‬
‫אהרן ובניו את כל אשר _‪5‬וה ה׳ ביד משה ויפנו פהח אהל מועד ז׳ ימי ויהי־‬
‫ביוה הת׳ באמל למדש הראשון גשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרי׳ ויקה משה‬
‫אמ המשכן ואה כל כל• אהנ מועד וכל כלי המשכן ויעש ככל אשר ציה ה׳ אומו‬
‫ייקרא משה אל אהרן ואל בניו ויקרינו את העולה ואמ החטאת להם ולביי‬
‫כאשר ציה ה' את גישה ‪ .‬גיוס ההוא לקמי ג׳ גני אהרן נדג ואניהוא אש זרה‬
‫ויקריכי לפני ה' אשר לא צוה אותם ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם וימותו‬
‫לפני ה׳ גיוס ההוא אז המלו נשיאי כ״י ביום ההוא ביום כלות משה להקים‬
‫אה המשכן להקריב קרננותיהס לפני ה׳ לתנופת המזבח ‪ .‬ויקריבו את קרגניתיהס‬
‫נשיא אמד ליום נשיא אמד ליום ייכ ויהיו כל הקרגנות אשי הקרינו איש י'יש‬
‫ביומו קערת כסף אחה מאה ישלפים משקלה מזרק א׳ כסף שגעיס שקל בשקל‬
‫הקדש שניהם מלאים סולמ גלולה כשמן למנמה כף א' עשרה זהב מלאה קמרת‬
‫כר אי• גן כקר איל א׳ כגש אמד גן שנהו לעולה ושעיר עזים אמד לחמאת‬
‫ולזבמ השלמי' בקר שנס אילים מרשה עמודיה המשה כגשי׳ גני שנה ממשה‬
‫ככה יעשו יום יום ייג נשיאי ישראל איש יומו ויהי אמרי כי ביום י״נ למלש‬
‫ויצו מפה את ב״י נעשית הסבמ ויעשו גני ישראל את הת מ גמועדו נארכעה‬
‫נשר יום למדש כא‪:‬רצוה ה׳ את משה כן עשו בני ישראל וגהדש השני באחד להדש‬
‫לבר ה׳ אל משה לאמר שאו את ראש כל זכר לב״׳ מבן כ׳ שנה ומעלה אמה‬
‫ואהרן אחיך וי׳׳ב נשיאי ישראל •ויעשו ק ויבא מכה ואהרן ־ושנים עשר נשיאי‬
‫ישראל ויפידו את בני ישראל במדבר סיני ‪ .‬ויהיו כל בני ישראל לבית אגותס‬
‫מבן כ׳ כנה ומעלה שש מאות אלן ושלשמ אלפים וחמש ראומ וממשי׳ ובני לוי‬
‫לא התפקדו ״ בתיך ביי •אמיהס ומספר כל בכור לב״י מנן מדש ומעלה שנים‬
‫ועשרים אלף ועינ ומאתים ופקודי בני לוי מנן הדש ומעלה שנים ועשרים‬
‫אלף ‪ .‬ויתן משה את הכהני׳ ואת הלייס איש על משאו לעביל את המשכן‬
‫אוהל מועד כאשר ציה ה׳ את משה ונעשרי׳ יום לחלש נעלה הענן מעל משכן‬
‫העלות ביום ההוא ‪.‬נסעו ב״י למסעיס׳ ממלבר סיני וילכו ‪.‬לרך שלשת ימיס‬
‫וישכין הענן נמלבר פארן שמה ח י ‪ 0‬אף ה׳ בישראל כי הכעיסו את ה׳ נשאלם‬
‫ממנו בשי לאכול וישמע ה׳ בקולם ויהי להם בכר ויאכלוהו" מלש ימיס ‪ .‬יאמרי‬
‫כן מרה או« ה׳ בהם ויך בהם מכה יבה ויקברום במה במקום ההוא ויקראו‬
‫כני ישראל את המקים ההוא קנרות התאיה כי כס קברי את העם המהאויס‬
‫נשר ויסעו מקברות התאוה ויחנו בחצרות אשר במדבר פארן ויהי בהיות ביי‬
‫בחצריח '‪1‬יחר אף ה׳ במרים על אודות משה ותהי מצורעת כשלג והסגר מחק למתנה‬
‫שבעת •מי׳ עד האספה מצרעחה ואחר נסעו ביי מחצרות ויחנו נקצה מדבר ב א ר ן ‪,‬‬
‫בעת ההיא ‪ 7‬נר ה׳ אל משה לשלח שנים עשר אנשים מבני ישראל איש אחד לפנס‬
‫ללכת לתור את ארן כנען וישלח אותם סש־ ייב איש וילכו ארצה כנען לרגלה‬
‫ולמקרה ויתורו את כל הארן ממלבר' פין על רמוכ לביא המת ויבואו אל משה‬
‫ואל אהרן מקן מ׳ יום )ישי‪.‬ו אוסס דבר כאשר היה עס לבבם ויוציאו עשרת‬
‫האנשים לבה על האל ן אשר תרו אימה אל ביי לאסר סיב לגי לשוב סצריסה'‬
‫מלכת אל האון הזאת כי אלן אוכלת יושביה היא ויהושע בן נון וכלב בן יפונה‬
‫היו מן התריס את הארן אמרו טובה הארץ מאד מאד אס מכן בנו ה׳ והכיא‬
‫אותנו' אל האדן ההיא ונמנה לנוי כ׳ ארן זנת מלב ודגש ט א ולא שמעו אליהם‬
‫ביי וישמעו אל לגרי י׳ האנש׳׳ אשר הוציאו לנה על הארן ‪ ,‬וישמע ה׳ את‬
‫תלומת ננ׳ ישראל ויקצוף ו שגע לאמר אם יראה איש מן הלור הרע מ ה את‬
‫האל!‬
‫ס פ י ־ וייקרא‬
‫‪+‬‬
‫‪Y‬‬
‫‪7‬‬
‫הי^י‬
‫]‪.‬־‬
‫‪*127‬‬
‫הארן מבן כ שנה ומעלה כי אס כלב בן יפונה ויהושע בן נון אס לא במדבר‬
‫הזה ;מפו• הלול הרע הזה ובניהם הס יבואו אל האק והם יירשוה ויחל אף‬
‫ה׳ בישראל ויניעם במדבר מ׳ סנה עד מוס כל הדור הרע אשל לא* מלאו אחרי‬
‫ה׳ רשנ סעס במדבר פאק ימים רביס ואחר נסעו המדנרה דרך ים סוף‪ .‬בעמ‬
‫ההיא למס קרח גן יצהר בן קהה בן לוי אנשים רביס מכ׳׳י ויקומו וינצו על‬
‫משה ועל אהין ועל כל העדה וימר אף ה' בהם ותפתה הארן את פיה‬
‫ותבלעם אותם ואת בתיהם ואת כל אשר להם ואת כל האלם אשר לקרמ ויהי‬
‫אח׳׳כ ויסב אלהיס את העם לרך הר שעיר ימים רבים בעת ה‪9‬יא אמר ה׳ אל‬
‫משה אל תתגר מלחמה נגני משו כי לא אתן מארצם על ןזלרך כף רגל כי ירושה‬
‫לעשו נתתי את הר שעיר ע״כ נלחמו בני עשו בבני שעיר בימים הראשונים ייתן‬
‫ה׳ את בני שעיר ביל בני עשו וישמידום מפניהם יישט תתתם עד היום הזה‬
‫על כן אמי ה' אל ב״י אל מלחמו עם בני אחיכם‪.‬כ׳ אין לכם מארצם מאומה‬
‫אך אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגס מיס מכרו מאמם בכסף ושתיתם‬
‫וי‪.‬שו ביי כלבר ה׳ וילכו ביי במדבר ויסבו את לרך הר שעיר ימים רבים ולא נגעו‬
‫את כני עשו וילכו בלרך ההוא תשע עשרה שנה ויהי בעת ההיא וימת לטיאנוס‬
‫מלך בני כתים מיה שנה למלט היא שנת ארבע שנה לצאת ביי ממצרי׳ ויקברו‬
‫אותו בהיכלו אשר גנה לו בארן כסיס וימלוך תתתיו אבימנוס שלשי׳ ושמונה שנה‪.‬‬
‫וגני ישראל עברו את גטלם בימי׳ ההם מקן תשע עשר שנה ויבואו ויעברו לרך‬
‫מלבר מואב ויאמר ה׳ אל משה אל תצר את מואב ואל תלחם בס כי לא אתן‬
‫לכם מארצם ויעברו בני ישראל את דרך מלבר מואב תשע עשרה שנה ילהוס לא‬
‫נלחמו נ ס ‪ .‬ויהי בשנת שלשי׳ ושש שנה לצאת בני ישראל ממצרי׳ ויער ה׳ את סימון‬
‫מלך האמורי ויערוך מלחמה ויצא להלמם את נני מואנ ‪ .‬וישלח סימון מלאכים‬
‫!‪ II‬נעור בן ינים בן בלעם יומן מלך מצרי׳ ואל בלעם בנו לקלל את מואב למען‬
‫הנתן ניר סימון• ויניאו את געיר גן יניס ואת נלעם ננו מפתור אר‪ 0‬נהריס‬
‫יטאו נעור ובלעם גנו עיר סימון ויקללו את מואב ואת מלכם בעיני סימון מלך ‪-‬‬
‫אמורי וסימון יצא עם כל חילו וילך אל מואב וילחם בם ויכניעם ויתנם ה'‬
‫‪:‬ירו ויהרוג סימון את מלך סואכ ויקח סיחון את כל ערי מואב במלחמה וגם את‬
‫עגון לקח מהם כי משטן מערי מיאכ היא ‪ .‬וישם סימון את שריו ואת גלוליו‬
‫‪.‬יזשמן ונהי משנון לסיחון נימי׳ התם על ק יאמרו המושלי׳ געור וגלעס גנו‬
‫זנרי' האלה לאמר נאו חשבון מגנה ומכונן עיר סימון‪ .‬אוי לך מואנ אגדת‬
‫‪ c‬כמוש הנה כמוכה על ספר הורת האלהי׳ ויהי כאשל נצמ סימון את מואב‬
‫;ס שומרי׳ בערי׳ אשר לקממאת מואב‪ .‬ובני מואב נפלו הרבה במלממהכיד סימון‬
‫‪1‬נ סהס שבי גלול בגיס וכגוס ויהרג מלכם ויפן כימין וישב לו אל ארצו ‪.‬‬
‫זן סיחין מתנות רמס וכסף וזהב אל בעור ואל בלעם בנו וישלחם וילכו‬
‫־ס גהייס אל מקוסם ואל איצס נעת ההיא ענרי כל כני ישלאל מללך מלבר‬
‫'‪ 1‬רסט את מלבר איום ויבאו כל העיה סיבר צין בחרש הראשון בשנת מ׳‬
‫*פס ממצרים דשמ שם מ י ישלאצ נקלשמלבל כין ותמחשם מלים ותקבר‬
‫ז כעת ההיא שלח משה מצאכיס אל הלל מלך אלום לאמר כה אמר אחיך‬
‫לאל אענדה נא בארצך לא נעמר נשרה ונכלם צא נשתה סי כאר לרך המלך‬
‫י ייאמר אליו אלום לת תעבור בי ויצא אלום לקראת בני ישראל נעם כבל ‪.‬‬
‫יאנו נגי עשי• נתון את בני• ישראל לעטר בארצם רפ ישראל מעליו ולא נלחמו‪• •.‬‬
‫מ‪ .‬ייסעו נג׳ ישיאל מעצ נגי עפו מקיש יינאו כל העדה הר ההר נעת ההיא •‬
‫י ה׳ אל משה אמור אל אסרן אמיך ייאסף שם כי לא יניא אל האין אשר‬
‫י לננ׳ קראל‪.‬ויעל אהרן כרנר־ס' אל הר הסר וימת שם כשנת האלנעים‬
‫בחדש‬
‫•‬
‫יב‬
‫םסד‬
‫ויקרא'‬
‫ד׳ישי‬
‫‪128‬‬
‫נחלש החמישי באחד לחירש ‪ .‬יאהרן בן מאת שנה יעשריס ישלש שרם במיתי בהר‬
‫ההר ‪ .‬רשמע הכנעני מלך ערל יישב הנגב כי בא ישראל לרך האתרים ניעלוך‬
‫אח חילי להלחם בישראל וייראו בני ישראל מאל מפניו כי מיל גלול וכבל מאד‬
‫לו ייהנו בני ישראל לב לשוב מצרימה ‪ .‬וישוני בני ישראל אמריהם כמהלך שלשת‬
‫ימי׳ עד מוסרות בני יעקן כי יראו להם מאל מפני מלך ערד ולא יכלו בני‬
‫ישראל ללכה לשוב אל מקומם יישובו בבני יעקן שלשי׳ שנה ויהי כראוה בני לוי‬
‫כי לא אבו בני ישראל לשוב ויקנאו אל ה׳ ייקומי וילממו אה ישראל אמיהס‬
‫ייהרגו עם רב ייושיבוס במזקה אל מקומם הר ההר ויהי בשובם ומלך ערד‬
‫עולנו עורך צבא למלחמה לקראת ישראל וילר ישראל נדי לאמל אס נהי! מתן‬
‫את העם הזה נילי והחרמתי אס עריהם וישמע ה׳ בקול ישראל ויהן את‬
‫הננענ׳ נילם וימלם אתהס ואמ עליהם ויקרא שם המקום מרמה ויסעו בני‬
‫ישראל מהר ההר וימנו בעיי‪.‬העברים בגבול מואנ ‪ .‬וישלח נני ׳שלאל י אל סואנ‬
‫לאמר נעברה נא בארצך עד מקומי ‪ .‬ולא אבו בני מואב נתין את ישראל‬
‫עבור בארצם כי יראו בני מואב מאד פן יעשו להם בני ישראל כאשר עשה‬
‫להם סימון מלך האמיר׳ אשר לקמ את ארצם ויהרוג מהם רבים על כן לא‬
‫נהן מואב אה ישראל עבור בארצו והי ציה את בנ״י לבלתי הלמס במואב ייט‬
‫בני ישראל מעל מואב ויסעו בני ישראל מגבול מואב ויבאו בעבר ארנון בגבול‬
‫מאב בין מואב ובין האמורי בעבר קלמוה וישלמו בני ישראל מלאכיי אל סימון‬
‫מלך האמורי לאמר ‪ .‬נעברה נא בארצך לא נטה נשלה ובכר׳ לא נשמה מי באר‬
‫לרך המלך נלך עד ענרגו את גבולך וצא נתן סימון אס ישראל עבור ויקבץ סימון‬
‫את כל עם האמורי ויצא המדברה לקראת בני ישראל וילה׳ בישראל יהצה ויתן ה׳‬
‫את סימון מלך האמורי ביד בני ישראל ויך ישראל את כל סם סימון לפי מרב וינקו׳‬
‫את נקמת מואב ויירשו בני ישראל אמ ארץ סימון מארס על ינק על בני עמון‬
‫ויקמי את כל שלל הערי׳‪ .‬ויקמ ישראל את כל הערי׳ האלה יישב ישראל בכל ערי‬
‫האמורי ויאמרו כל בני ישראל להצמ׳ את בני עמון לקמת את כל ארצם גם המה‬
‫ויאמר ה׳ אל בני ישראל אל הצר את בני עמון ואל מתגר בס מלממה כי לא‬
‫אתן לכס מארצם מאומה וישמעו גני ישראל אח לבר ה׳ ולא נלחמו את בר עמון‬
‫ויפני בני ישלאצ ויעלי ללך הבשן ויצא עוג מלך הכשן לקלאמ ישראל למלממ׳ ועמו‬
‫אנשי׳ הלבה גבולי מיל ייל חזקה מאל מעם האמילי‪ .‬יעיג מלך הבשן איש גבוי‬
‫מיל מאל ונערו! בנו גבור מאד יומר ממנו ויאמל עוג בלכו הנה כל ממנה ׳שלאל‬
‫מהלך שלש פרסאות עת? אמיחס כאחח בלא חרב ובלא חנימ ‪ .‬ויעל עוג ההרה‬
‫יהצה ו •קח משם אןן אמת גלולה ארכה שלש פרסאות וישם אותה על ראשו ויאמר‬
‫להשליך על ממנה בגי ישראל להמית אמ כל ישראל באבן הטא ויבא מלאך ה׳‬
‫וינקוב את האבן ההוא מעל ראש עוג ומרל האבן בצואר עוג ויפיל עוג לאו;‬
‫מטבל האבן בצוארו‪ .‬בעת ההיא אמר ה׳ אל בני ישראל אל תירא ממנו נ׳‬
‫בילכס גמתי אותו ואת כל עמי ואת כל ארצו ועשית׳ לו כאשר עשימס לסימון וילל‬
‫אליי משה עס מתי מספל מבני ישראצ ויך משה את עוג במסה אצ קרכולי רגליי‬
‫וימימט ואמלי כן רלפי מי ישראל את נני עוג ואת כל עמו וימס ייכסום ע׳‬
‫בלמי השאיל להם שליל ואמלי כן שלמ משה ממי ישלאצ צלגל אמ יעזל כי יעזו‬
‫הימה קריה עליזה מאל וילכו המרגלי׳ יפזר וילגלו ‪ .‬אומי ויבסמו המלגלי׳ נהי‬
‫וילחמו הס נאנשי יעזר וילכדו האנשי׳ ההם אמ יעזר יאמ בנימי׳ וימגס • ה׳ ביד‬
‫ויורישו אמ האמורי אשר שם ויקמו בני ישראל אס ארן שני מלט האמורי א‪5‬י‬
‫שם רקמו מי ישלאל מאמ שני מלט האמולי ששיס עיל בענל הירק מנמל אמי‬
‫על הר מדמון ויסעו מי ישלאל)ינאי נעלמת מואנ אשל מענל לילל! ייר‬
‫יישמעו‬
‫סכר‬
‫ויקרא‬
‫הישר‬
‫‪129‬‬
‫וישמעו כני מואנ אמ כל הרעה אשר עשו כני ישראל‪,‬לשני מלכי האמורי אל סימון‬
‫ואל עיג וייראו כל אנשי מואכ מפני כני ישראל מאל ‪ .‬ויאמרו זקני מואנ הנה‬
‫שני מלכי האמורי סימון ועוג החזקיס מכל מלכי הארן לא עמלו בפני כני ישראל‬
‫ואץ נעמול בפניה׳ אנמנו הלא שלויז שלמו אלינו סרס זה לעבור בארצנו לדרכם‬
‫ולא עזבנו אומי עתה •קיט עלינו במרב וישמידו אומנו ויקן מואב מפני בני‬
‫ישראל וייראו מאד מהס ויתי עצו מה לעשות אל בני ישראל ויקומו זקני מואב‬
‫ויבמרו איש מאנשיה׳ את בלק בן צפיר המואבי וימליטהו עליה׳ בעת ההיא‬
‫וכלק מיש‪.‬מכם מאד ויקומו זקני מואכ וישלמו אל כל בני מדי] לטשומ אמס‬
‫שלום כי מלממה גלולה ושנאה הישה כין מואב ובין מלין בימי׳ ההם מימי הדד כן‬
‫בלל מלך אלום המכה אמ מלין נשלה מואכ על הימים ההם ‪ .‬וישלמו כני מואב‬
‫אל זקני מרין ויעשו אתם שלים ויבאו זקני מדין ארן מואב לשלוש בני מלין‬
‫ויתיעצו זקני מואב וזקני מלין מה לעשות להם להציל אס נפשם מישראל ויאמרו‬
‫זקני מואכ אל זקני מלין עתה ילמכו בני ישראל את סביבותינו כלמוך השור את‬
‫ירק השדה ט כזאת וכזאמ גשו לשני מלכי האנוורי המזקי׳ ויאמרו זקני מלין אל‬
‫"מואכ שמענו כי נעמ אשר נלמס אתכם ס מון מלך האמורי ועבור ילו עליכ׳ ויקמ‬
‫אמ ארצנ' כי שלח אל בעור בן יניס ואל בלעם בנו מארס נהריס ויבאו ויקללו‬
‫אסכם על כן נברה יד סימון בכס וילכד אמ ארצכ׳ ועמה בלמו נא נס אמס אל‬
‫בלעם כנו כי הנה עודנו בארצנו ונהמ' לו־ שפרו וינא ויקלל אמ כל העם אשר‬
‫יראתם מפניהם וישמעו זקני מואב את הדבר הזה וייסב בעיניהם לשלומ אל בלעס‬
‫בן בעור וישלמ כלק בן צפור מלך מואב מלאכים אל בלעם לאסר‪ .‬הנה עם יצא‬
‫ממצרי׳ הנה כסה את עין הארן והוא יופכ ממולי ועתה לכה נא ארה לי אומו כי‬
‫עצום הוא ממני אולי איכל להלח' וגרשמיו כי שמשתי את אשר חברך מבורך ואשר‬
‫תאור יואר וילכו מלאכי בלק אל בלעם ויביאו את בלעס לקלל אח העם וינא‬
‫בלק אל גלעס לקלל את ישראל יום ויום ולא שמע בלעם אל בלק מפני לבר ה׳‬
‫אשר לבר אל בלעש וירא בלק כי לא אבה בלעם אל לנר!• ו קס וילך אל מקומו‬
‫ונס בלעם שב אל ארצו וילך משס מלינה ובני ישראל נסעו מעדטמ מואב וימנו‬
‫על הירדן מביה הישמומעד אבל השישים בקצה ערמה מואב ויהי בשבמ בני ישראל‬
‫בנמל השיעי׳ וימלו לזנות אל בנות מואב ויבשו בני ישראל לפני מואב ובני מואב‬
‫מקמו אהליה׳ נגד ממנה ישראל וייראו בני מואב מפני ישראל‪ .‬ויקמו בני מואב את‬
‫כל• כנותיהס וכל נשיהם היכית תואר וטובת המראה וילבישו אוסס כסף וזהב‬
‫ובגרים יקרות ויושיבו בני מואב את הנשים ההנה פתח אהליהס למען ראות‬
‫אותם בני ישראל וישנו אליה׳ ולא ילהמו את מואב ויעשו כל בני מואב הלבר‬
‫הזה אל בר ישראל ויושיבו איש את במו ואיש אמ אשמו סממ אהלו וכל גני‬
‫ישראל ראו את ממשה גני מואב ויפנו בצי ישראל אל בנות מואב ויתאוו להן‬
‫וילכו אליהן ויהי בטא העברי _אל פתמ אוהל מואב וירא אמ נמ מואג ויחמול אומה‬
‫בלט וילבר עמה סממ האהל י את אשר ימפין‪ .‬ויהי בלברס ויבאו אליה׳ כל אנשי‬
‫האהל וילכדו אל העכרי כלכלים האלה הלא אמס ידעת׳ כי אמיס אנמנו ימל בני‬
‫לוס וכני אכרהס אמי! ־ולמה לא משט אמנו ולמה לא מאכלו את לממנו ואמ זנמינו‪.‬‬
‫ויהי כי ירט עליו בניי מואב בדבריהם והסיתו אותו כמלקיס לכריהס והושיטה!‬
‫באוהלה ועבמו לו וזבמו לו ואכל מזכמם ומלממ׳ וימנו לו יין יישמ וישכחהו ויושיבו‬
‫לפניו נערה יפה ועשה כה כרצונו כי לא ידע כי שמה יין הרנה ככה עשו בני‬
‫מואב לי‪.‬שראל במיקום ההוא בנמל השמי׳ ‪ .‬וימר אף ה׳ בישראל •על הלכי הזה‬
‫וישלח בהם מנפה וימותו מישראל ארבעה ומשרים אלף איש ו מ ה איש א׳ מנני‬
‫שמעון זמרי נן סלוא שמו וישכנ אח סמלירס כזבי בס צור מלך מרין לעיני כל‬
‫ני‬
‫׳ ‪^0‬‬
‫‪3‬‬
‫‪.‬‬
‫ססר‬
‫ויקרא‬
‫הישר‬
‫י בני ישראל‪ .‬וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אח הדבר הרע הזה אשייעשה‬
‫זמרי ויקח רומח ויקם וילך אחריהם וידקור את שני־‪ '.‬ויהרגם ושעצר המנסה מעל‬
‫בני ישראל‪} .‬עת ההיא אחרי המנפה ויאמר ה׳ אל משה ואל אלעזר בן אהרן‬
‫הנהן לאמר ‪ .‬שאו אח כל ערס בני ישראל מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא‬
‫)יפקרו משה ואלעזר את בני ישראל למשפחוהיה׳ ‪ .‬ויהיו פקודי בני ישראל שבע‬
‫מאות אלף ושבע מאוח‪-‬ושלשים ופקודי בני לוי מנן חיש ‪,‬ומעלה כ״נ אלף ובאלה‬
‫לא היה איש מפקודי משה ואהרן אשר שקדו במיבר סיני כ׳ אמר ה׳ להם מוס‬
‫ימותו נמדכר וימותו כלס ולא נותר מהם איש כי אם נלב בן יפונה ויהושע בן‬
‫נון‪ .‬אחרי כן ויאמר ה׳ אל משה אמור אל נני ישראל לנקיס את נקמת אחיהם‬
‫מי ישראל רעש כן משה וינחרי מי ישראל מהם י״נ אלף אלף למסה וילכו מדינה‪.‬‬
‫ויצכאו כני• על מדין ויהמו כל זכר ונס את חמשת נסיכי מדין ואת בלעם בן נעיר‬
‫הרגו בחרב ‪ .‬וישנו כני ישראל נש‪.‬׳ מדין ואת ספס ואת כל בהמתם ואת כל אשר‬
‫להם‪ .‬ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח ויביאו אוחו אל משה ואל חלעזר אל‬
‫ערכיח מואכ‪ .‬ייצאו משה ואלעזר וכל נשיאי העדה לקראחם בשמחה‪ .‬ויחצו את‬
‫כל שלל מדין וינקסו בני ישראל ממדין את נקמח אחיהם בנ• ישראל‪:‬‬
‫ס פ ד דבריס‬
‫ב ע ת ההיא אסר ה׳ אל משה הן קרמ ימיך למוח קח את יהושע בן נון משרתך‬
‫והתיצבו באהל מועד ואצונו ויעש משה כן וירא ה׳ באהל נעמוד ענן ויעמוד‬
‫* עמוד הענן על פתח האהל ‪ .‬ויצו ה׳ את יהושע ב״נ ויאמר לו חזק ואמן כי אתה‬
‫תביא את כני׳ אל האדן אשר נתתי להם ואנכי אהיה עמך ויאמר משה אל יהופע‬
‫‪ .‬חזק ואמן כי אתה חנחיל את האדן אל בני ישראל והי יהיה עמך לא ירפך ולא‬
‫‪.‬יעזנך אל תירא )אל תתת ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר להם אתם ראיתם אתי‬
‫כל הפוכה אשר משה לכסהיאלהיכ׳ במדבר‪ .‬ועתה שמרו לכם את כל דבריהמר׳‬
‫הזאת ולכו כדרך ה׳ אלהיכ׳ אל תסורו מכל הדרך אשר ציה ה אתכם ימין ושמאל‪.‬‬
‫וילמד משה את ננ׳ ישראל חוקים ומשפע־ס^ותורות לעשות בארן כאשר ציהו ה׳‬
‫וילמדם את דרך ה' ואת תורותיו הלא הס נתיני׳ על ספר תורת אלהיס אשר‬
‫נתן אל נני ישראל ניד סשה ויכל משה לצוות את בני ישראל ויאמר ה׳ אליו עלה‬
‫אל הר העברים ומות שם והאסף אל עמך נאשר! נאםן* אסרן אחיך‪ .‬ויעל סשה‬
‫מושר צוהו ה׳ וימת שם בארן מואב ע״ס‪ ,‬ה' בפנת הארבע׳׳ לצאת בני ישראל‬
‫מארן מצרים‪ .‬ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב• ל׳ יום רתמו ימי אבל משה‪:‬‬
‫י‬
‫ספר יהושע‬
‫ויהי אחרי מות משה ויאמר ה׳ אל יהושע בן נון לאמר קום עמר אח הירדן‬
‫אל הארן אשר גתתי לנניי והנחלת למי ישראל את הארן כל מקום אשר‬
‫תדרוך כף רגלכם נו לבס יהיה מהמדבר והלננון הזה עד הגהר הגדול גהר פרת‬
‫•היה גמלכם ‪ .‬לא יחיצנ איש לסרך נל ימי חייך נאסר הייתי עם משה• י אהיה‬
‫מסך רק חזק ואמן לשמור את כל המורה אשר צוך משה אל תסור מן• הדרך ימין‬
‫ושמאל למען תשכיל ננל אשר חלך‪ .‬רצו יהישע את שומרי ישראל לאסר ענלו‬
‫נממנה וצוו אס העם לאסר הכינו לכס‪ -‬ציה נ׳ בעוד גי‪ .‬ימים אתם מונרים את‬
‫הירדן לרשס את הארן ויעשו ‪ p‬שיפרי• מיי ויצוו אס העם ויעשו ככל אשר צוה‬
‫יהושע וישלמ יהושע שני אנשים לרגל את ארן ירימו )ילכו וירגלו האנש׳ שאת ירימו‬
‫ויבואו מקן שכעמ יעי׳ אל יהושע הממנה ויאמרו לו כי נחן ה' בידינו את כל‬
‫הארן וכי נמוגו כל יושביה מפנינו ‪ .‬ויהי אמרי ‪ p‬וישכס יהושע בבקר וכל‬
‫י ישראל עמו )יסעו מהשעי׳ )יעבור יהושע את הירדן־ וכל ישראל־ עפו• ויהושע בן‬
‫י שמוני׳ ושסיס שנה בעטי עם ישיאל בירדן)יעל העם מהירק• בעשור למיס‬
‫היאשון‬
‫ספי‬
‫יהושע‬
‫הישר‬
‫‪, 131‬‬
‫הראשין ויחנו נגלגל נקצה מזרח יריחו‪ .‬ויעשו ‪ .‬מ י ישראל אח הששח ?גלגל‬
‫נערנוש יריחו נארנעה עשר לחדש כנשונ נתורש משה ‪ .‬וישמח המן נעת ההיא‬
‫ממחרת השםמ ו‪'.‬א הי׳ עול לנני ישראל מן ויאכלו מחנואמ ארן מען ויריחו סוגרת‬
‫ומסוגרת מפני בני ישיאל אין יוצא ואץ נא ‪ .‬ויהי נחלש השני נא׳ צחלש ויאמר ס '‬
‫אל יהיש־‪ :‬קום הנה גתתי נילך אש ירימו ואת כל עמה וסטח' את העיר נל‬
‫אנשי המלחמה יום יוס שעם אחת כה תעשה ששת ימ;ם והכהניס יתקעו נשוסרות‬
‫ויהי נשמעם את קול השופר יריעו כל העם תרועה׳ גלולה ונפלה מומת העיר‬
‫תחשיה ועלו כל העם איש נגלו‪ .‬ויעש יהושע כן ננל אשר צוהו ה׳ ויהי טוס‪-‬‬
‫השניעי וישונו ‪ r>b‬העיר ז׳ פעמי׳ והכהנ׳׳ תקעו נשופרוש ‪ .‬ויהי בשביעית‬
‫ויאמר יהושע אל העם הריעו כי נתן ה' כילינו את כל העיר‪ .‬אך חרם לה' מ ט ס‬
‫העיר היא וכל אשר נה ואתם שמרו את החרס סן תשימו את מחנה ישראל‬
‫לחרם ועכרת׳ אותה וכל נסף וזהי ונחושת וברזל קולס לה׳ הוא אוצר ה׳‬
‫יוכא ‪ .‬ויתקעו העם בשופרות ויריעו תרועה גדולה' ותפול חומת יריחו תחתיה‬
‫ויעל כל העם איש נגדו וילכדו את העיר‪.‬ו!חרימו את כל אשר בה מאיש על‬
‫אשה ועד זקן שור ושה וממור לפי חרב ‪ .‬וכל העיר שיפו כאש רק כל כלי‬
‫הכסף והזהב והנמשת והברזל נתנו אוצר ה׳ וישבע יהושע בעת ההוא לאמר‬
‫ארור האיש אשר יבנה את ירימו בבכורו ׳יסדנה ובצעירו יציב ללתוסיה‪ .‬וענן‬
‫בן כרמי בן זבדי בן זרח בן יהודה מעל בחרם ויקח מן המרס וימביא באהל‬
‫וימר אף ה׳ בישראל ויהי אמרי כן בשוב בני ישראל משרוף אס יריחו וישלמ‬
‫יהושע אנשים לרגל את העי להלחם בה ‪ .‬ויעלו האנשי׳ וירגלו את העי וישונו׳‬
‫ויאמרו אל יעלה עמך כל העם אל העי רק כג׳ אלפי׳ איש יעלו ויכו את העי‬
‫כי ממס אנשים המה ‪ .‬ויעש כן יהושע ויעלו עמו מכני ישראל ג׳ אלפי׳ איש‬
‫וילממו עם אנשי העי ‪ .‬ותכבד המלממה על ישראלי ויכו אנשי העי מישראל‬
‫ל״ו איש •וינוסו נר ישראל לפני אנשי ה ע י ‪ .‬וירא ׳יהושע את הדבר הזה ויקרע‬
‫שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ס׳ הוא וזקני ישראל ויפלו עפר על ראש׳‪.‬‬
‫ויאמר יהושע אהה ה' למה הענרת את העם הזה את הירדן מה אוסר אמרי‬
‫אשר הסך ישראל עורף לפני אויביו ‪ .‬עתה ישמעו כל הכנער יושב האר! את‬
‫הרבר הזה ונסנו מלינו והכריתו את שמנו ‪ ,‬ויאמר ה׳ אל יהישע למה אתה נושל‬
‫על פניך קום לך כי מפא ישראל ויהמו סן החר׳ לא אוסיף להיות עמהס אם‬
‫לא ישמילו את המר׳ מקרבם ‪ .‬ויקס יהושע ויאסוף אס העם וקרב אש האוריס‬
‫כלבי ה׳ וילכד שבס יהולה וילכר מכן בן כרסי‪ .‬ויאמר יהושע אל מ ק הגי נא‬
‫לי בני מה עשית ‪ .‬ויאמר ‪ -‬ע ק יאיתי בשלל איית שנעל טובה ומאמי׳ שקלים‬
‫כסף ולשון זהב ממשי׳ שקלים משקלו ‪ .‬ואממלם ואקחם והגם בתוך האהל‬
‫סמוגים בארן‪ .‬יישלח יהושע אנשי׳ וילנו רקחום מאהל ענן ויניאו אוסס אל‬
‫יהושע ‪ .‬רקח יהושע את ע ק ואת הכלים האלה ואת מיו ואת ננותיו ואס‬
‫כל אשר לו ויעלו או מס עמק עכור ‪ .‬וישרוף אותם יהושע שם כאש• וירגמו כל‬
‫ישראל אמ עכן באבני׳ ויקימו עליו גל אנר׳ על ק קרא למקום ההוא‬
‫עסק עמר וישכ ה׳ מממן אפו ואמרי כן קרנ יהושע אל העיר וילסם בה »‬
‫ו אמר ה׳ אל יהושע אל תירא ואל חמת הגה גחתי גילך את העי ואת סלפה‬
‫ואת ע ס ה ‪ .‬ועשיס להם יאשר עשית לירימו ולמלנה רק שללה ונהמת׳ מכיזי לכם‬
‫שים לכס אורב לעיר מאחריה‪ .‬רעש יהושע כרכר ה׳ ויבתר מכל נר הסלמןס‪.‬‬
‫שלשים אלף גמרי מיל וישלמס ויארבו לעיר ‪ ,‬ייצו אותם לאמר כלאגתנם‪ -‬אואנו‬
‫נסים לפני אנשי העיר נערס׳ יירלש?‪ -‬אמיימ• יתקיפו מהמארב• ולכלת' את מןיר•‬
‫‪,‬יעשו ק וילחם יהושע• ויצאו אנשי העיר‪ -‬לקראת ישראל־ יה‪ 0‬לא ילעי ט אומי«‬
‫להם‬
‫‪132‬‬
‫ספר‬
‫יהושע‬
‫הישר‬
‫להם" מאמרי העיר וינוסו יהושע וכל ישראל 'לשניהם וינוסו דרך המדבר נערמה‪.‬‬
‫ויזעק־ אנשיי העי לכל העס אשר בעיר לרדוף אמרי ישראל ויצאו וינשמו מן‬
‫העיר לא נשאר א׳ ויעזבו את העיר סתומה וירדפו אמרי ישראל וכל האורנים‬
‫קמו סמקימם וימהרו ויבאו לעיר וילכדוה ויציתו אותה באש ‪ .‬ויפנו אנשי העי‬
‫אמריה׳ והנה עלה עשן העיר השמיסה ולא היה בהם ידיס לנוס הנה והנה ‪.‬‬
‫ויהיו כל אנשי העי לישראל כ‪.‬תיך אלה מזה ואלה מזה ויכו אותם עד בלתי‬
‫השאיר להם שריד ‪ .‬ויתפשו כני ישראל את מלוש מלך העי מי ויכיאו אומו אל‬
‫יהושע ויתלה יהושע אומו על הען ויממ וישיבו כני ישראל אל העיר אמרי שרפו‬
‫אומה ויט אמ כל אשר כה לפי מרכ‪ .‬ויהי מספר כל הנופלים מאנשי העי מאיש‬
‫ועד אשה שני׳ עשר אלף רק הנהמה ושלל הערי' בזזו להם כדבר ה׳ אל יהושע‪.‬‬
‫וישמעו כל המלכ׳׳ אשר נעכר הירדן כל מלכי הכנעני אמ כל הרעה אשר עשו‬
‫כני ישראל לירימו ולעי ויתקבצו ימד להלמס את ישראל אך 'ישבי נבעו! יראו להם‬
‫מאד מפני ׳^ראל להלחם אמם שן ימומו ויעשו בערמה ויבואו אל יהושע ואל כל‬
‫ישראל ויאמרו אליהם מארן רמוקה כאני עתה כרתו לנו בריס ויערימו יושבי נבעין‬
‫על בני ישראל ויכרתו להם בני ישראל כרימ ויעשו להם שלום וישכעו להם נשיאי‬
‫העדה ויהי אמרי כן וידע כל ישראל כי קרובים הס אליו ובקרבו הס יושבים‪ .‬אך‬
‫לא המימו׳ בני ישראל כי נשבעו להם בה׳ ויהיו מושבי עצי׳ ושואבי מיס ויאמר‬
‫אליהם יהושע למה רמימונו לעשוה לנו הדבר הזה ויענוהו לאמר כי הוגד לעבדיך‬
‫את כל אשר עשיתם לכל מלכי האמורי ונירא מאדילנסשותינו ונעשה הדבר הזה ‪.‬‬
‫ויתנם יהושע ביום ההוא למשוב להם עצים ולשאוב להם סיס וימלקס לכל שנסי‬
‫ישראל לעבדי׳ ויהי כשמוע אדוני צדק מלך ירושלים את כל אשר עשו בני ישראל‬
‫ליריחו ולעי וישצמ אל הוהם מלך חברון ‪1‬אל פראם מלך ירמות ואל יפיע מלך‬
‫לכיש ואל‪ .‬דביר מלך עגלון לאמר‪ .‬עלו אתי ועזרוני להלמם את בניי ואמ יושבי‬
‫גבעון אשר השלימו את כניי‪ .‬ויאספו ויעלו ממשת סלכי האמורי עם כל ממניהם‬
‫עם רב מאד כמול אשר על שפמ הים‪ .‬ויבאו )ימנו כל המלכי׳ האלה על גבעון‬
‫ויחלו להלחם ביושבי גבעון וישלחו כל אנשי נבעין אל יהושע לאמר עלו מהרה‬
‫והושיענו כי נקכצו עלינו כל מלכי האמורי להלח׳ בנו‪ .‬ויעל יהושע וכל עס‪-‬המלחמ׳‬
‫מן הגלגל ויבוא •אליהם יהושע שתאום ויכה אס ממש המלכים ההם מכה רכה‪ .‬ויהומ׳‬
‫ה׳ לפני בני ישראל ויכם מכה גדולה בגבעון וירדפם דרך מעלה בית מורון עד‬
‫מקלה וינוסו מסלי ישראל‪ .‬ויהי בנוסם וישלך ה׳ עליהם אבני נרד סן השמים‬
‫וימותו מהם רבי׳ מאשר הרגו בני ישראל‪ .‬ובני ישראל רלפו אמריה׳ וימיתו׳ עוד‬
‫בלרך והכו אומס ויהי בהממס אוהם והיום נטה לערוב 'ויאמר יהושע לעיגי יכל‬
‫ישראל שמש בגבעון לוס וירמ בעמק אילון על יקום גוי אויביו וישמע ה׳ בקול‬
‫יהושע וילוס השמש במצי השמים ויעמול שלשים וששה עמים וגס ירמ עמל ולא‬
‫אן לבוא כיום המיסיולא היה כיוס ההוא לפניו ולאחריו לשמיעה׳ בקול איש כי‬
‫ה׳ נלמס להם לישראל ‪ .‬ויכי יהושע ובני ישראל אמ כל ארן הכנעני כאשר צוה ה׳‬
‫להם ויהרגו את כל מלכיהם ליא מלכים ויקמו כר ישראל את כל ארצם מלכל ממלכו׳‬
‫סימון ועונ אשר בעבר הירדן אשר הכה משה נס הסיערי׳ רני׳ ויתנם משהילראיבני‬
‫ולגרי ולמצי שבס המנשי ויהושע הכה את כל המלכים אשר מעבר הירלן וימני לנמל׳‬
‫לסי• המטות ומצי המסה‪ .‬חמש שנים עשה יהושע את‪-‬כל'המלכים האלה מלרמהוימן‬
‫אהיעריה׳ לישראל והארן שקטה מהמצממה בכל ערי •האמורי והכנעני‪ .‬בעת ההיא‬
‫בשצה ההיא לעבור בני ישראל אה הירלן אמרי שקטו בני ישראל ממלממהס אמ‬
‫הבנעני ויקומו בעת ההיא מלממות גלולות מזקות ועצומומ בין אלום ונין בר כהים‬
‫וילחמו ננ׳ נחים אש אלום ויצא אני״ניס מלך נתימה בשנה ההיא היא שנת ליא‬
‫למלט‬
‫ספי‬
‫יהושע‬
‫‪133‬‬
‫הישי"‬
‫למלט ביל חזקה ועמו סגנורי בני כסיס וילך שעירה להלחם אש בני עשו וישמע‬
‫הלל מלך אלוסיאש שמעו ויצא לקראתו בעם נבל וניל חזקה' ויערוך 'אשו מלחמ׳‬
‫בשלה אלום ותגבר יד כתיס על בני עשו ויהרגו בני כתיס ממי עשו כיב אלף‬
‫ויניסו כל בני עשי לפניהם ‪ .‬וירדפו אחריה׳ בני נתיס וידביקו את הלל מלך אלום‬
‫רן לפניהם ייחפשיהי ח׳ ויביאו אותו אל אייאנוש מלך כתיס ויצר אביאטס ויהרגוהו‬
‫וימת הדל מלך אלום בשנת מ״ח שנה למלכו וירדפו עוד בני כתים את אדום'ויכו‬
‫נהם מכה רבה ויכנע אדום לפני בני נחים וימשלו בני כתיס על אלום ויהי אלום‬
‫סחת יד בני כתים ויהי צממלכה א׳ מהיום ההוא ‪ .‬בימי׳ ההם כאשר הורישו ביי‬
‫את כל הכנעני והאמורי ויהושע זקן בא בימים ‪ .‬ויאמר הי• אל יהושע אחה זקנח‬
‫נאת בימי׳ והארן נשאר׳ הרבה מאד לרשת׳ ועתה חלק את כל האדן בנחלה לע׳ י‬
‫השבסי׳״וחצ׳ שבס המ‪:‬שה ויקם יהושע ויעש כאש־ דבר אליו ויחלק את כל האדן"‬
‫לשבע׳ ישראל במחלקית׳ רק לשכני הלו׳ לא נתן נחלה אשי ה׳ הוא נחלתו כאשר דבר‬
‫ה׳ ביד משה לו‪ .‬ויתן יהושע את הר חברון לכלב בן יפונה שכס א׳ על‪.‬אחיי כאשר‬
‫דבר ה׳ ביד משה‪ .‬ע״כ היתה חברון לכלב בן יפונה ולבניו לנחלה עד היום הזה‬
‫ויחלק יהושע את כל הארן בגורל לכל ישראל לנחלה כאשר צוה ה׳ אותו‪) .‬יתנו‬
‫ישראל מנחלת׳ ללוים ערי׳ לשבת ומגרשיה׳ צמקניה׳ ולקנינ׳כאשר צוה ה׳ את משה־'‬
‫כן עשו ביי ויחלקו אח הארן בגורל נין רב למעס‪ .‬וילכו לנחיל אש הארן לגבולותיה׳‬
‫ויתנו ‪3‬״י נחלה ליהושע בן נון בתוכי ע״ס ה׳ נשנו לו אש העיר יאשר שאל את‬
‫חמנ׳ סרח בהר אפרים ויננ' את העיר וישב בה ‪:‬‬
‫א ל ה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע נן נון וראשי האבות למסות ב״י‬
‫מורל בשילה לפני ה׳ פתתאהל מועד‪, .‬יכלו מחלק את האין ייתן ה׳ לישראל‬
‫את הארן וירשו אות׳ כאשר׳ דבר ה' להם וכאשר נשבע ה׳ לאבותיה וינחה׳ לנ״י‬
‫מסביכ מכל אויכיה׳ לא עמד כפניה׳ איש ׳ויתן״ה׳ אש י כל אויביהם כירם‪ .‬ולא נפל‬
‫״ דבר א׳ מכל המוב אשר דכר ה׳ אל כ״י הכל הקים ה׳ ייקרא יהושע אל כל ב?י‬
‫ויברכם ויצום לעבור את ה׳ וישלחם אח״כ וילכו איש לעירו• ואיש לנמלהו ויעבדו נ״י‬
‫אח ה׳ כל ימי יהושע והי הניח להם מםביב וישבו כעריהס לכעח ‪ .‬ויכריח יהושע‬
‫ברית את העם ביום ההוא וישלח את כיי וילכו איש לנחלתו ולעירו ויהי בימי׳ ההם‬
‫בשבח ביי בעריה׳ לנסח ויקברו את ארונות מסית אבותיהם אשר העלו ממצרים‬
‫איש בנחלת בניו את ייב בני יעקב קברו ב״י איש באחוזת בניו ואלה שמות הערי'‬
‫אשר קברו בהם את י״ב בני יעקב אשר העלו ביי ממצרים‪ .‬ויקברו את ראובן ואת‬
‫נל בעבר היררן ברומיא אשר נתן להם משה לבניהם ואת שמעון ולוי קברו בעיר‬
‫מנלא אשר נתנה למי שמעון ויהי מגרש העיר לבני לוי‪ .‬ואת יהולה קברו בעיר‬
‫מימן גגל כיח לחם‪ .‬ואה״ עצמות יששכר וזנולון קברו אוחס בצידון נחלק אשר נפל‬
‫לבניהם ידן נקנר נעיר מיי נאששאל יאש נפשלי יאשר קנרו אותם כיקלש נסתלי איש‬
‫איש במקומו אשר נחן לבניו‪ .‬ואת עצמות יוסף קברי כשכם בחלקת השלה אשר‬
‫קנה יעקב מאת חמור ו הי לבני יוסף לנחלה‪ .‬ואת מימן קברו בירושלי׳ ננל היטסי‬
‫אשר נתן לבני בניסן איש נעיר בניו קברו ב״י את אבותס ויהי מקן שנתיים •ימים‬
‫וימת יהושע בן נון בן ק״י שנים והימים אשר שפע יהושע את ישראל כ״ח שנים‬
‫ויעטר ישראל את ה׳ כל ימי חייו‪ .‬ויתר לנרי יהושע ומלחמותיו נמעני וכל‬
‫חונחותיו אשר הוטח את ישראל ואשר צום ושמות הערים אשר ירשו׳ ניצי נימיו‬
‫הנס בסיבים על ספר‪ .‬לברי יהושע אל ישראל ועל כסר מלחמוח ה׳ אשי כתנ‬
‫משה לב״י ויקברו ביי את יהושע מ ט ל נחלתו בתמנת סרח אשר נתן לו נהר‬
‫אסריס ואלעזר בן אהרן מס טמיס ההם ויקברו אותו נננעת פנחס בן אלעזר‬
‫אשר ניתן לו בהר אפרים ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫־‬
‫•י‬
‫י‬
‫בעת‬
‫‪*.‬״‬
‫י ‪^34‬‬
‫‪,‬‬
‫יי‬
‫‪.‬‬
‫יהושע^׳'‪ :‬הישר־־‬
‫יסמר‪'.'.‬‬
‫בעת‪-‬יהטא אמרן סוס יהושע יכני• מ נ מ ר עילם־נארן ויאמרו ישראל להורישם ‪,‬‬
‫וישאלו ישראל בה׳ לאפר מי יעלה א ל ה מ ע ר נחמלס להלמס בו ויאמר ה׳‬
‫יהולה יעלה •ויאמרו בני יהולה אל שמשן עלו אפנו בגורלנו ונלממס נכנער והלכנו‬
‫גם אנחנו עמכם מורלכס וילכו בני שמעון את בני יהולס ויעלו בני יסולה וילססו‬
‫נכנעני ויסן ס' אח ה מ ע ר ניד נגי יהולה וינוס בנזק י' אלפים איש וילחמו‬
‫• אח •אדני נזק נ מ ק וינס לפניהם וירלפו אחריו ייססשוהו\ויקומו ויקצצו את נהוניס י‬
‫ייץ• ורגליו ויאמר׳ אלור נזק שנעים מלניס מקוצצים נהומת ידיהם ורגליהם סיר•‬
‫מלקפיס ת ח ת שלחני כאשר‪ ,‬עשיתי ק שלסלי אלהיס ויניאומ ירושלים וימס שם־‪.‬‬
‫וילנו •נר • שמעון את מ י יהולה ר נ ו א ת הננעני לפי חרכ ויהי ה׳ את ימדה׳‬
‫״;!יורש את ההן ד‪.‬ו;עלי נני יוסף מ מ אל היא לוז והי עמס וירגלו ננ׳ יוסף אתנית־‬
‫א^רראי״־השיפריש א‪:‬ש יוצא פן העיריויחפשוהו ויאמרו לו הראנו את סמאהעיר‬
‫ועשינו^עסן־״מסל ויראם האיש ההוא את סנוא העיר וינאו נני יוסף יינו‪-‬אס‬
‫העיר‪-‬לסי‪.-..‬הלב ואת האיש ואת משפחתו שלמי וילך אכן המתים רנן עיר ניקרא‬
‫שמה ל ס ‪ .‬וישנו נל ישראל נעריהם רענמ את ה׳ נל ימי יהושע ונל ימי הזקנים‬
‫אשר הארינו ימים אמרי יהושע אשר ראו את‪ .‬מעשה ה׳ הגליל אשר‪.‬משה‪.‬לישראל‬
‫י‪0‬פסו הזקנים ‪.‬את‪,‬ישראל־‪:‬אמרי ימות ‪.‬יהושע‪ ,‬שנע עשרם שנה ונלחמו‪.‬כל‪.‬ה?קניס‬
‫גם קם 'אמ‪':‬מלחמות־ זשראל‪,‬נננעני ויגרש &‪:‬את_הננעני מפני ימי ישראל להושינ‬
‫ישראצ‪?.,‬ארצם וייקם‪:‬את כל׳הלנר אשר לנר לאנרסם ליצמק וליעקב ואת‪ -‬יכל‬
‫‪ ^ . ..‬ע ס ^ א ש ר גש״נע לסת ־לה« ולכרסם את ארן הכנעני ויתן ה׳ למי ישראל את‬
‫‪£‬יכלי_אק נגעו• נאשר נשנע לאנוחיהס ויגח ה׳ לסם ססנינ יישנו ניי נעריהם'‬
‫•‪^.‬־־‪;:,‬י׳ד׳‪-,'. .‬ז ך‪:‬־‪.‬לנסח‪ :‬נרון‪:‬ה׳ לעוצם אמן ואמן‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫;‬
‫‪.‬״ג‬
‫•‬
‫‪ .‬י‪*•..,.‬־‬
‫‪ .i&gs‬־‪ :‬׳‪.'•: .‬׳‬
‫‪X&sffi/l‬‬
‫‪-_ ; ^{?-£.£?1‬י • ־ י‪ J‬ך ‪-. - -‬‬
‫•‪it-‬‬
‫י‬
‫׳‬
‫י‬
‫•‬
‫•‬
‫'‬
‫~‬
‫ד‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫־‬
‫'‬
‫׳ ‪.‬‬
‫}!‬
‫י׳‬
‫‪a-‬‬
‫‪•if•.‬‬
‫‪,-‬‬
‫‪.‬‬
‫־‪%‬׳‪:?,‬עיי‪.; -,‬־‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬־‬
‫‪ ..‬״‬
‫‪r‬‬
‫׳׳‪m^M‬׳?"^'‬
‫י"^‪'.-‬‬
‫ג?‪-:‬־יי‬
‫‪ . • V‬׳ ‪ ,.'•,v.‬־‬
‫‪-‬‬
‫״ ‪ • -‬־ • ־‬
‫י־‪.‬׳״;׳‬
‫‪ 4‬׳‬
‫ ז‬V
--